diff --git "a/json/Midrash/Aggadah/Midrash Rabbah/Commentary/Yefeh To'ar/Yefeh To'ar on Shemot Rabbah/Hebrew/Midrash Rabbah, Vilna, 1878.json" "b/json/Midrash/Aggadah/Midrash Rabbah/Commentary/Yefeh To'ar/Yefeh To'ar on Shemot Rabbah/Hebrew/Midrash Rabbah, Vilna, 1878.json"
new file mode 100644--- /dev/null
+++ "b/json/Midrash/Aggadah/Midrash Rabbah/Commentary/Yefeh To'ar/Yefeh To'ar on Shemot Rabbah/Hebrew/Midrash Rabbah, Vilna, 1878.json"
@@ -0,0 +1,2370 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yefeh To'ar on Shemot Rabbah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI",
+ "versionTitle": "Midrash Rabbah, Vilna, 1878",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "מדרש רבה, וילנא, תרל\"ח",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יפה תואר על שמות רבה",
+ "categories": [
+ "Midrash",
+ "Aggadah",
+ "Midrash Rabbah",
+ "Commentary",
+ "Yefeh To'ar"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הה\"ד חושך שבטו שונא בנו. מלבד דק\"ל למה כתיב את יעקב ולא קאמר יעקב ובניו כמו דכתיב בפ' ויגש ומתרץ שבא להשוותן ליעקב שהיו כולם צדיקים וכמו דמסיים בסוף הסימן. קשה לי' עוד למה מנה רק את השבטים ולא מנה כל השבעים נפש ומשני כי מוסרו של יעקב לא הגיע רק לבניו אבל בני בניו היו נמשכים אחרי אביהם. וזה שמביא את הכתוב ואוהבו שחרו מוסר פי' לבנו וגם יעקב שחר מוסרו רק לבניו המנויים פה. ויתכן עוד לפי מה שדרש ואוהבו שחרו מוסר זה הקב\"ה שנתן להם התורה וא\"י כו' ע\"י מוסר לכן מביא פה לתת טעם על שעבודם במצרים אשר לזה ירדו למצרים כדי שיזכו עי\"ז נתורה ולא\"י:",
+ "אדם שאומר לו חבירו כו'. שמיעצו ואומר לו אתה פלוני הכה לבנך נוטר לו איבה על רוע עצתו:",
+ "ואין מצחק אלא עבודת כוכבים. ע' בב\"ר פנ\"ג מש\"ש:",
+ "שמא ילמד בני אורחותיו. הטעם הזה לא נזכר בקרא. ומה שאמר כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני וגו' יתפרש כי אין דבר אשר ימנע לגרש את בן האמה הזאת. אחרי כי אין לו חלק ירושה בבית הזה. ואולי דרש כי לא יירש בן האמה הזאת את נחלת עולמים עם בני עם יצחק אחרי אשר לבו פנה אל אלהים אחרים ועובד עבודת כוכבים:",
+ "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. אין פירושו שנבואת שרה היתה במדרגה גדולה ממדרגת נבואת אברהם דא\"כ היה אומר שאברהם היה קטן בנבואה משרה. וגם חלילה לומר כן כי אברהם אשר הקב\"ה דבר עמו כמה פעמים יקטן במעלת נבואתו משרה. אבל פירושו כי אברהם אם היה צריך לנבואה מוכרח היה לטפל אחריה ולדרוש את ד' כי ימצא לו. ופעמים הוגד לו ע\"י שליח אבל לשרה כל אשר חפץ ה' להגיד לה הגיד לה בעצמו לא על ידי שליח ולא היתה צריכה להטפל אחרי הנבואה. ומה דאיתא בב\"ר פמ\"ח מעולם לא הוזקק הקב\"ה להשיח עם אשה אלא עם אותו הצדקת ואף היא ע\"י עילה כו' עמ\"ש שם בביאור אלה הדברים:",
+ "לפיכך יצא לתרבות רעה. ע' בב\"ר פש\"ג. ומ\"ש והך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה חולק על הא דאמר בב\"ר וילך עשו אל ישמעאל שנתן דעתו להתגייר:",
+ "שלא ייסר לאבשלום. כדיליף בסמוך מאותו ילדה אחרי אבשלום. ופי' ולא ייסר שלא הוכיתהו בפה. ומ\"ש ולא רידהו היינו בשבט מוסר. וכן אמר בסמוך באדוניהו שלא רידהו ביסורין ולא גער בו:",
+ "דברים קשים הרבה. כגון קללת שמעי בן גרא ומרד שבע בן בכרי ועיגון פילגשיו. והשמועה רעה שנולד ממנו בן רשע:",
+ "שלש מתנות טובות כו'. משום דיש מתנות טובות זולת אלו כמו גשמים ומאורות כדלעיל בב\"ר פ\"ו. וגם גבורה ועושר כדלקמן פכ\"ב אבל כל אלה המה טובות כוללות לכל אדם. ופה מונה הטובות אשר לישראל בפרט וכמ\"ש נתן הקב\"ה לישראל. וכ\"ה במכילתא מפורש. ומה דבעי היסורין לשלשה מתנות אלו כתב מהר\"ר שמואל שבע זצ\"ל משום שיש לכל אלו מונעים. והיצר יטה את לבב גבר לסור מהן לכן צריכים היסורים מקודם להכניע את רוחם ויצרם כדי שיקבלו הטובות האלה. והנה התורה לפעמים ימנע האדם להגות בה בחסרון אמונתו בהקב\"ה או שיתעצל ולא יאבה לתת ראשו בעול התורה אשר יכבד עליו לשאתו. לכן הקדים גלות מצרים ונכנע רוחם בשעבוד מצרים ויקל להם לשאת עול התורה. וגם ראו את המסות הגדולות אשר עשה ה' במצרים ויאמינו בו כי יגמול טוב לשומרי תורתו. וגם א\"י ימנע האדם עצמו ממנה או מפני זכות אוירה אשר לא הורגלו בזה כי הורגלו לשבת רק במצרים וגם נוה היפה בודק את האדם כדאיתא בסוף כתובות. או בשביל קושי מזונותיה וכמ\"ש ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם דמשמע אבל לא בשופע וכמ\"ש בב\"ר פע\"ד והלא אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה תמן שובעא תמן זולא (ועמ\"ש שם) ולכן הקדים הקב\"ה לענות את ישראל במדבר ארבעים שנה כדי שירגילו עצמם באלו השנויים. ואע\"ג דשבתם במדבר מ' שנה הי' בשביל עונש המרגלים מ\"מ הא והא איתא. כי עונש המרגלים גלה את עונם אשר יבעטו בא\"י ולכן יסרם יום לשנה יום לשנה כדי שיסורו מהרגלם ומנטייתם למושב ארץ אחרת. וכן עוה\"ב מי גבר שלא יחטא. יבואו היסורים למרק חטאם בעוה\"ז. כ\"ה דברי מהרש\"ש זצ\"ל. אבל בשוח\"ט מזמור צ\"ד משמע כי רק בזכות היסורין באו להם שלש מתנות אלה אשר בלעדי היסורין לא היו ראוים לזה בגלל חטאם. וכבר דברנו בזה המאמר זעיר שם זעיר שם בב\"ר:",
+ "ואומר יסר בנך כי יש תקוה. זה הכתוב לא מובא בתנחומא וגם כאן נראה כמותר:",
+ "לפי ששחרו מוסר הוא אוהבו. ומפרש ואוהבו שהבן יאהבהו בשביל ששחרו מוסר:"
+ ],
+ [
+ "הוסיף שבח על שבעים נפש פי' על רובם מהע' נפש וזה בני השבטים. כי באמת גם השבטים בעצמם נמנו שם וכדאיתא לקמן פ\"ל ומי היו אלו שכתוב למעלה בני ראובן ובני שמעון. ומ\"ש שכולם היו צדיקים זה היא מהכלל בל\"ב מדות הרי זה בא ללמד ונמצא למד כי אנחנו ידענו ששבטי יה היו צדיקים והאבות היו צדיקים כבנים. אבל קשה הלא גם בפ' ויגש כתיב ואלה שמות בוי\"ו וי\"ל דלא דריש ר\"א הוי\"ו של ואלה רק במקום שהפרשה איננה נקשרת למה שלפניה אבל שמה מקושרות הפרשיות יחד אין לדרוש את הוי\"ו של ואלה:"
+ ],
+ [
+ "שקולים הם ישראל כצבא השמים. פשוטו שהם חביבים כמותם וכמו\"ש רש\"י בחומש. והא דאמרינן לקמן בפ' שירה וכן בפרק גיד הנשה דהם עדיפי ממלאכי השרת. י\"ל דהכא מתפרש כי המספר י\"ב שמות השבטים המה כמספר י\"ב המזלות ברקיע שעל פיהם העולם מתנהג וכמ\"ש לקמן פ' ט\"ו וכן התנחומא על פסוק כל אלה שבטי ישראל שנים עשר:"
+ ],
+ [
+ "כל אלה מכחו של יעקב כו'. כבר כתבתי כי בא לתרץ למה כתיב את יעקב ובויגש כתיב יעקב ובניו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "הדא הוא דאר\"י כו'. בתנחומא גרס אר\"י דסכנין וכצ\"ל כאן. ונראה דמלות הדא הוא שייך לסימן שלפני זה יכן צ\"ל וכל הענין הכתוב הזה. והיה כתוב שני האי\"ן והמדפיסים טעו וחשבו שפירושו הדא הוא כמו בכ\"מ במדרש:",
+ "אלא פעמים שזה מקדים לזה. כי בפ' וישלח מזכיר בני הגבירות תחלה בסדר תולדותם ושוב בני השפחות בסדר תולדותם וכן בפ' שמות וכן בפרשת במדבר וכן בנשיאים בדברי הימים. אלא ששם דן בין זבולון ובין יוסף. ובפ' ויגש נזכר תחלה בני לאה ואחריהם בני שפחתה ואחריהם בני רחל ואחריהם בני שפחתה. ובברכת יעקב תחלה בני לאה ואח\"כ דן גד אשר ונפתלי ואחריהם בני רחל. ובפ' במדבר במנין השבטים תחלה בני הגבירות אלא שהכניס גד בין שמעון ויהודה ואחריהם נזכרו בני השפחות ��מקדים אשר לנפתלי. וכן בפ' פינחס ובסדר הדגלים וכן בנשיאים שבפ' נשיא נזכרו יהודה יששכר זבולון ראובן שמעון גד יוסף בנימין דן אשר ונפתלי. ובמרגלים נזכר ראובן שמעון יהודה יששכר אפרים בנימין זבולון מנשה דן אשר נפתלי וגד. ובנשיאים המנחילים את הארץ שבפ' מסעי נזכר יהודה שמעון בנימין דן יוסף זבולין יששכר אשר נפתלי. ובפ' תבוא על הר גריזים שמעון לוי יהודה יששכר יוסף ובנימין. ועל הר עיבל ראובן גד ואשר זבולון דן ונפתלי. ובברכת משה ראובן יהודה לוי בנימין יוסף זבולון יששכר גד דן נפתלי אשר ובנחלות ט' השבטים ביהושע יהודה יוסף ובנימין שמעון זבולון יששכר אשר נפתלי גד. ובנחלות ביחזקאל דן אשר נפתלי מנשה אפרים ראובן יהודה בנימין שמעון יששכר זבולון גד ובשערים ראובן יהודה לוי יוסף בנימין דן שמעון יששכר זבולון גד אשר נפתלי. ויש טעם לסדר שמותם בכל המקומות כאשר תראה קצת מזה ברמב\"ן פ' ויגש ופרשת שלח. ועל השאר מקומות הטעם גלוי ורק לסדרם בהר עיבל לא מצאתי טעם:",
+ "וישראל מקוראי. מדריש מלשון קורה וכמו מקרה שלי. ונמשך למ\"ש אח\"ז אף ידי יסדה ארץ וגו':"
+ ],
+ [
+ "לא נתגאה על אחיו. משום דכתיב לפי זה ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש שכילם נחשבו כנפש אחת וכדאיתא בויקרא רבה פ\"ד לכו אמר ויוסף שעלה לגדולה גם כן מכללם ולא נתגאה:"
+ ],
+ [
+ "ששה בכרס אחד. לא ירחק זה מהדעת אחרי שכזמן מועט שהיו במצרים רבו כמו רבו. בע' נפש ירדו ובשש מאות אלף רגלי יצאו. ובעל מגלה עמוקות כתב כבר העיד הרופא ן' זכריה שראה אשה אחת שילדה עשרים בנים בארבע פעמים וכולם חיו. וכן ראה אשה שהפילה בכרס אחד ששים צורות מצוירות בצורת אדם. אבל הפלא היה שאירע כן לכולם. ועיין בזה ברא\"ם ודבריו נכונים ובילקוט גבי ובני ישראל פרו וישרצו תרין אמוראי וכו':",
+ "והלא פרעה עצמו היה. לאו מדאיקרי פרעה דייק כי אין פרעה שם העצם אלא שם התאר לכל מלכי מצרים וכמו אבימלך לכל מלכי פלשתים. ולכן מצינו כי גם בימי שלמה נקרא מלכם פרעה נכה. אבל דיוקו הוא מדלא כתיב וימת וימלוך:",
+ "עד שאמר להם כל מה שאתם רוצים כו'. ומה דכתיב בקרא ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל דמשמע שזו היתה עצת פרעה. זה אמר לעמו אחרי אשר שרי המלוכה הורידוהו מכסאו והעלוהו שנית רק באופן אם יהיה יועץ רעה לישראל כמוהם:",
+ "וכי לא הי' מכיר את יוסף כו'. ולפי המשל ופשט המדרש בא הכתוב להודיענו איך הרבה פרעה להרע אשר כמעט לא היה כמוהו. וזה רק כי פוטר מים ראשית עין. מתחלה כחש בטוב אשר עשה לו יוסף ואח\"ז ירד ברעתו עד שאול תחתית כי כחש בה' ושחת גם רחמיו נגד עם בזוז ושסוי:"
+ ],
+ [
+ "הוא התחיל בעצה תחלה כו'. ודלא כרבנן דאמרי לעיל דהמצריים אכפוהו לעשות כן. והראיה שהוא לקה תחלה:",
+ "להם לא נאמר אלא לו. עי' בזה ברא\"ם אבל פשט הדברים מורה כי עד וימררו את חייהם כתיב הכל על ישראל בל\"י ומהכתוב הזה והלאה מדבר בישראל בל\"ר וזה שקשה להמדרש. ודורש כי ראשית עצתם היתה להתחכם ולהמלט מאף ה' כי לא ימצא לבני ישראל מושיע ולכן דברו מבני ישראל בל\"י. וכאשר גמלה רעתם נגעה הרעה אל כל בני ישראל ולכן מן ויעבידו וגו' מדבר מישראל בל\"ר:",
+ "שאין מביא מבול לעולם. ואע\"ג שאמרו למילדות אם בן הוא והמתן אותו ולמה לא יראו פן יענשו על זה בחרב. י\"ל שלא פחדו להענש על זה אחרי כי אין שליח לדבר עבירה. ולכן לא הכריחו אותן כשלא רצו:",
+ "בקדרה שבשלו כו'. בפ\"ק דסוטה מסיים בה מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדרה הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד. ומובא ברש\"י בחומש וכתב ע\"ז הרא\"ם ותימא מנ\"ל שרז\"ל דרשו ויזד מהוראת נזיד ולפ\"ז בא היו\"ד בנח תמורת דגש. והיה ראוי להיות ויזד דגש בזיי\"ן להשלים חסרון הנו\"ן ואלו ראה שדברי רז\"ל הם לא היה קשיא ליה מה שאין הפי' מסכים לשרשי הדקדוק כי כבר כתב בפ' ארמי אובד אבי כי נסמוך עליהם אפילו בשרש רדש. כי הם ידעו משפט הלשון מפי ספרים שנאבדו בגלותנו [ובאמת אין כאן קושיא כי מי יגיד לנו אשר השם נזיד הוא מגזרת חסרי פ\"א נו\"ן. הלא משקלי השמות רבים הם וכמ\"ש הא\"ע בספר המאזנים ובכמה מקומות. ואולי שרשו הוא זיד והנו\"ן הוא למשקל וכאשר מצינו פעמים רבות הנו\"ן למשקל וכמו נמבזה ונמס. ואף כי לא מצינו דמיון לזה המשקל בלע\"ז לא רחוק לאמר כי המשקל הזה בודד הוא בגזרה זו וכאשר מצינו בכל גזירה משקלים רבים בודדים ומלבד זה כלל הוא בדקדוק כי גזרות הנחים והחסרים מתחלפים זה בזה].",
+ "בלעם איוב ויתרו. כי קמו על ישראל להרע להם בשלשה אופנים. או בקסמים ולהטים אשר בהם הצטיין בלעם. או בחכמת הטבע אשר בה הצטיין איוב וכאשר כתב הרמב\"ם ז\"ל במורה ועוד מפרשים רבים כי בספר איוב יש עדים נאמנים שהיה גדול בחכמה זו. או בחכמת המזלות ואלהות אשר בה הצטיין יתרו כי היה כומר לעבודת כוכבים והתהולל בכל אלילי הארץ וע\"ד משל אמרו רז\"ל כי נתיעצו בשלשה אנשים אלה. פי' כי התיעצו להרע להם בדרכים אלו אשר שלשה אנשים הלכו בהם אבל כל אלה לא הועילי למו כי המכשפים בלהטיהם לא יכלי לעשות כמעשה משה ואהרן. וגם הקב\"ה שנה את דרכי הטבע. וגם באלהי מצרים עשה שפטים. ואח\"כ כאשר נודע לכל מתי הארץ כי הקסמים שוא ידברו אחרי כי גברה זרוע ה' על המצרים אשר קוו להושע בהם ובכל זאת דבק בלעם בהם לכן נהרג. ואיוב אשר כפר בהשגחת ה' וחשב כי הטבע לבד שורר בתבל נידון ביסורים. כי למה לא למד מהנפלאות אשר נעשו במצרים כי יד ה' תעשה כל אלה. ויתרו אשר אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וברח מתעתועי מצרים לכן זכו בניו לשבת בלשכת הגזית. [כן תקנתי את דברי בעל מגלה עמוקות אשר חפץ להצדיק דברי המדרש באופן זה. ובעל יפ\"ת דחה את דבריו. ולפי דברי נכונים דברי המדרש ע\"פ דעת מגלה עמוקות אף כי הוא קצר במקום שהיה ראיו לו להאריך ולבאר יותר]:",
+ "ראה מה כתיב ועלה מן הארץ כו'. יתפרשו הכתובים כי המה לא הסתפקו במה ששעבדו עם ישראל והכניעו את רוחם. אבל בקשו תחבולה כי לא ירבו ויתמעטו מן הארץ אחרי אשר פחדו כי אם ירדו עד תכלית השפלות ושחה לעפר נפשם אז תקום להם עזרה ויעלו מן הארץ למעלה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שהיו דומין ישראל בעיניהם כקוצים. כי אם תפרש כי חייהם קצו הלא יחסר הנשוא והיה צ\"ל ויקוצו חייהם ולכן בכ\"מ שנחסר הנשוא דרשו מלשון קוצים. ועי' במ\"ר פ\"כ על פסוק ויקץ מואב. ובפר' ראה על פסוק אל תקוץ בתוכחתו:",
+ "ומלאכת אנשים לנשים כגון חרישה וזריעה ובנין. ומלאכת נשים לאנשים כגון כביסה ואפיה ובישול וטויה והכי איתא בתנחומא פרשת ויצא:"
+ ],
+ [
+ "ד' גזירות גזר פרעה כו' ובקה\"ר על פסוק עיר קטנה לא מני אלא ג' ע\"ש:",
+ "והיו ישנים על הארץ על ידי שלא היו בבתיהם אלא בבתי הנוגשים וגם זה היה למעטם מפו\"ר שלא תהיינה נשותיהם נזקקות להם מפני מיאוסם ועוד שעל ידי הצינה יחלש כחם המתעורר לתאוה. ובכל זאת נשותיהם נזקקות להם בין שפתים וכדלקמן:",
+ "בשכר נשים צדקניות כו'. פי' בשכרן דלג הקב\"ה על הקץ ונפדו אחרי ר\"י שנה ולא המתין עד ארבע מאות שנה. ואע\"ג דבחזית על פסוק מדלג על ההרים אמר בזכות אבות ואמהות דלג על הקץ וכן בויק\"ר פל\"ד אמרינן בזכות ד' דברים נגאלו שלא שינו שמם כו'. וי\"ל דהא והא גרמו. ועי' בויק\"ר פ\"ג יש אומרים בזכות יעקב וי\"א בזכות אמהות וי\"א בזכות שבט לוי וי\"א בזכות נשים כשירות ובד\"ר פ\"ב קאמר מתוך ה' דברים נגאלו וכו' נראה דכל האגדות חולקות זו עם זו ודעות שונות יש בדבר:",
+ "אחת של חמין לרחוץ רגלי בעליהן בשדה כדפי' רש\"י ועוד לחממם מצינתם שהיו ישנים על הארץ כדלעיל:",
+ "בין שפתים. ע' פירש\"י (ומובא במהרז\"ו) ויותר נראה אף כי הוא מקום צר ומאוס לא חששו לזה. ולכן זכו לעושר לחיות בעונג ולדור במקום רחבת ידים:"
+ ],
+ [
+ "כשראה שהם פרים ורבים. פי' ולא הועילה עצתם במה שהרחיקו אותם מבתיהם וכדלעיל לכן הוכרחו לגזור על הזכרים כדי שתקום עצתם הרעה למעט את בני ישראל:",
+ "כלה וחמותה. ע' בזה ברא\"ם כי קבלה היתה בידם. ונראה כי רב ורשב\"ן לא פירשו שמותן רק זה אמר כלה וחמותה וזה אמר אשה ובתה והמדרש מפרש את שמות הנשים האלה וכן נראה מגמרא סוטה. ושמעתי דדייקי מדכתיב המילדת העברית שניהם חסרים וי\"ו. ולפי זה לפי הכתיבה משמע אחת ולפי הקריאה משמע שתים לכן אמרו כלה וחמותה או אשה ובתה שמצד מספרן הנה רבות ומצד קרבת המשפחה נחשבות לאחת:",
+ "אלישבע. אשתו של אהרן ואע\"פ שלא היה אז רק ג' שנה יתכן שהיה לו אשה הראויה לזווג לפי מה שהיו אז פרים ורבים שלא כדרך העולם:",
+ "והיתה זריזה בכבוד אמה ובעבודת ה' והיינו דמייתי גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו:",
+ "שהופיעה את ישראל לאלהים. שהיתה נביאה ומלמדת אותם דעת:",
+ "שהעמידה ישראל כו'. פי' שקיימה אותן והחיה אותם במים ומזון כדלקמן. ומ\"ש שבשבילן נבראו השמים כדאיתא בבראשית רבה פר' א'. וכ\"ש הוא על הארץ. ורק מודיע לנו שגם השמים הגבוהים אינם גבוהים ממעלת האדם:",
+ "עמד הוא והחזיר. הנה באמת אין טעם מספיק בדבריה להחזירה ולהוליד בנים לבהלה ובוודאי שב ואל תעשה עדיף וכמו דאמרינן בבבא בתרא מוטב שיכלה זרעו של אברהם אבינו מאליו. ואל יכלה אותו רשע. אבל עיקר דבריה הוא אם אתה לא תשעה אל גזירת פרעה בוודאי יעשה הקדוש ברוך הוא נס וגזרת פרעה תתבטל:"
+ ],
+ [
+ "למה צוה להרוג אותם על ידי המילדות שיכולות להשתמט ממצותו כמו שהיה ולא צוה לעבדיו כמו שאמר אחר כך כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ומשני כדי שלא יתבע הקב\"ה ממנו ויפרע מהם. פי' מהמצריים. כי עבדים שולחים יד במעוברות וביולדות. משא\"כ עתה כאשר צוה למילדות חשב בנפשו כי לא יחשוב לו ה' עון אחרי כי אין שליח לדבר עבירה:",
+ "מקום שהולד נפנה לצאת לאויר העולם. וזה הרחם. ודריש אבנים כמו אפנים בחילוף הכ' בפ\"א:",
+ "סדין פירש\"י עץ עב שעליו יושב ומגלגל הביצים לעשותן בדפוס הכלי לפי גדלו וקטנו:",
+ "מה יוצר זה כו' אף אשה כו'. הנה פרעה צוה להמית את הילדות תיכף בהולדם למען יאמרו כי נולדו מתים. ולא ישימו און בו. אבל לא ימהרו להושיט ידם אל הולד בעודם בבטן. אף כי נראים הדברים כי הלידה קרובה פן יזיקו בזה את האם ועל זה מסר להם הסימנים. כי ידעו מתי תחל הלידה ולכן מסר להם הסימן לדעת מראש אם בן זכר הוא לחנקו. ולא יחכו עד אשר יצא לאור עולם:",
+ "שנתנו לו זו העצה. דמסתמא לא יעשה המלך דבר בלתי עצת חכמיו. ואע\"ג דאמרינן לעיל הוא התחיל בעצה תחלה פירושו שהתחיל לבקש עצה:"
+ ],
+ [
+ "להן לא נאמר אלא אליהן כו'. [ולפי הדרש יתפרש כאשר דבר אליהן מלך מצרים שהוא כמו וידבר על לב הנערה (בראשית ל״ד:ג׳) אך זה הדרש לא יקום רק מדכתיב אליהן כי אל אליהן יתחלפו פעמים רבות בתנ\"ך עם על עליהן. אבל אם היה כתוב להן אז לא היה מקוה להדרש הזה ולפרש כמו וידבר על לב ועיין]:"
+ ],
+ [
+ "אם תאמר מילדות הנה. כדמתרגמינן מילדות חייתא ופעמים יבוא במקרא לשון תרגום וכמו ואתה מרבבות קדש ויתא ראשי עם:",
+ "לקיים מה שנאמר מי זה אמר ותהי וגו'. משום דק\"ל למה שנה הכתוב עוד הפעם לאמר וירב העם ויעצמו מאד הלא כבר כתיב למעלה ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד. לכן אמר כי בא להשמיענו אשר הכל הוא מיד ה'. הוא הטיב למילדות יען כי לא שמעו בקול פרעה. והוא צוה אשר העם ירב ויעצם למרות רצון פרעה. ולפ\"ז כל הכתיב הזה הוא ענין אחד:"
+ ],
+ [
+ "בתי כהונה ובתי לויה כו'. ונקראו כהונה מלכות ולויה בית. יען כי בית נופל על משפחה מיוחדת וכמו בית אהרן בית הלוי. וכן ובית המלך שמעו נא בית דוד. ובית דוד כאלהים. אשר בכולם באה משפחה בשם בית. ועיין ברש\"י בחומש שכתב באופן אחר. והנה האומר בתי כהונה ולויה סובר כמאן דאמר לעיל שהיו יוכבד ואלישבע. ומ\"ד מלכות סובר כמאן דאמר יוכבד ומרים ופירש מלכות אף מלכות. דלגבי יוכבד לעולם אמרינן בתי כהונה ולויה. וז\"ש בתי מלכות ממרים. ובסוטה גרסינן ומ\"ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי משמע דמוקי בתי מלכות במרים ויוכבד. וקאמר דלא דוקא מיוכבד יצא מלך דהיינו משה כדכתיב ויהי בישורון מלך אלא דוד נמי דהוי מלך ממרים קאתי. ומיהו לקמן פמ\"ח מפרש בתי כהונה ומלכות דיוכבד נטלה כהונה ומלכות ומרים נטלה חכמה ומלכות משמע דאפי' מ\"ד בתי מלכות לא כפר בכהונה:",
+ "עזובה זו מרים. אין ספק שכל הדברים היה להם בקבלה בספרי היחס אשר נאבדו מאתנו. כי רבים היו בפירוש יחוס הנזכרים בדברי הימים כמ\"ש בפרק י' יוחסין. ואחר הידוע להם מפרשים סבת השמות שהוא למה נקראת עזובה ויריעות וכל הני דמפרש ואזיל:",
+ "ששיבב עצמו. שהשיב עצמו מעצת המרגלים לשון הבת השובבה וכן נקרא מרד ע\"ש שמרד בעצת המרגלים:",
+ "ונהגו בה מנהג מתה. שנצטרעה והיינו ותמת דקאמר:",
+ "וכן אתה מוצא וכו'. פי' דמקרא אחריני נמי ילפינן דדוד ממרים קאתי בו הרום שיצא ממנה דוד וכו' ובני חלאה לא גרסינן הכא:",
+ "צביונו של הקב\"ה. רצונו וחפצו כמו לעושים צביונו דפ\"ק דמגילה:"
+ ],
+ [
+ "תשעה חדשים. בסוטה כתב רש\"י דרש ר' תנחומא יום שנולד בו משה אמרו איצטגניניו היום נולד מושיען של ישראל ואין אנו יודעין אם מצרי הוא אם יהודי ועמד וקבץ כל עמו ובקש מהם ליתן לו הנולדים בו ביום וגזר אף על עמו וכיון שעבר היום ועדיין רואין איצטגניניו שלא לקה העביר הגזירה. וקשה ע\"ז הלא משה נצפן ג' חדשים ואם נאמר שאחר שעבר היום בטלה הגזירה למה הוצרכו להשליכו ליאור. וי\"ל שלא העביר הגזירה אלא מעל עמו אבל הגזירה שגזר קודם לכן על בני יש��אל במקומה היתה עד יום שהושלך משה ליאור. וע' ברש\"י בחומש וצריכין אנו לפרש את דבריו כמו שכתב ברש\"י סוטה. ולאו דוקא באותו היום לבד גזר אלא אותו היום גזר עד שראה שלקה:"
+ ],
+ [
+ "להיכן הלך כו'. ע' בזה הענין ברמב\"ן על התורה:"
+ ],
+ [
+ "שלא היו בפתקה של חוה. ע' רש\"י בפ' שואל גבי הנהו קפולאי שכתב שגזירות אדם הראשון שוין בהן צדיקים ורשעים וזה נגד דברי המדרש הזה. וגם קשה מנ\"ל שכל הצדקניות לא היו בפתקה של חוה שמא זה הטבה מחודשת נעשה לאם בחיר שבנביאים וצ\"ע:",
+ "טוב שמו. הנה דברי השלמים האלה יתפרשו ע\"פ מעלות הנחמדות אשר היו למשה. הא' שהיה טוב ומטיב לכל אדם. ונשא וסבל למרבה ובכ\"ז היה רועה נאמן ועניו מכל האדם ולזה אמר טוב שמו. הב' שהיה זך בלי פשע צדיק וישר וע\"ז טוביה שמו פי' שהי' טוב לשמים. כי זה השם הוא מרכב מן טוב ומן יה. והג' במעלת נבואתו כי לא קם עוד נביא בישראל כמשה. ועז\"א הגון לנביאות. והד' כי היה פרוש מכל דרכי החומר עד שפירש גם מן האשה ועז\"א שנולד מהול שעיקר סיבת המילה הוא תיקון המדות וכמ\"ש בב\"ר. ופי' שנולד מהול הוא שהיה קדוש טהור ופרוש ומתיוקן בכל מדותיו מבטן אמו. והה' שלימות החכמה שחמישים שערי בינה נמסרו לו וכמ\"ש ותחסרהו מעט מאלהים. ועז\"א שנתמלא הבית אורה כי האור רמז לחכמה ע\"ד ותורה אור. חכמת אדם תאיר פניו:",
+ "אחרים אומרים. אע\"ג דאמרינן בסוף הוריות כי אחרים הוא ר\"מ וע' בתוספת סוטה בפ\"ק דף י\"ב ע\"א ד\"ה אחרים אומרים מ\"ש בזה. ודבריהם דחוקים. ולפי הפשט נראה אף כי מצינו כי ר\"מ נקרא בשם אחרים מ\"מ יוכל להיות כי גם אחר אשר לא נודע שמו יקרא בשם אחרים. ולכך כשנכתב דעת אשר לא נודע שמו וגם דעת ר\"מ מזכיר את ר\"מ בשמו:",
+ "והיינו דכתיב אחזו לנו שועלים וגו'. ע' ברש\"י בשיר השירים שהאריך בזה ודבריו לקוחים ממדרש חזית:"
+ ],
+ [
+ "שחביב עליהם כו'. פירש\"י בסוטה שדמיו מועטין. ואע\"פ שהיה משתמר גופו יותר בשל עצים קשים וחזקים:",
+ "שים סוף מגיע. לשון אחד מהים בא ומתחבר עם נילוס. ומה שהניחתו שם נראה דלא רדיפי מיא כמו מי נילוס הנהר העצום. ולמ\"ד אגם הניחתו שם שלא יטבע ישלא יוליכנו שטף הנהר. אולי יש תקוה. ופי' אגם כתב רש\"י בסוטה אגם של עצי ערבה וקנים דקין והוא קנה וסוף דקרא קנה קנים סוף ערבה דקה:"
+ ],
+ [
+ "למה עמדה מרים מרחוק. טפי מאביה ואמה. דוודאי הם היו מצטערים יותר על בנם מאחותו:",
+ "כל הפסוק הזה על שם רוה\"ק נאמר. בלי ספק גם רבנן לא מפקי הקרא מפשטי' כי היתה אחותו. אבל מוסיפין כי הכתוב בא לרמז ג\"כ כי השכינה נצבה שם. יען כי הקב\"ה הוא משגיח על בחירי היצורים מצאתם מבטן אמם. והוא בחר במשה להושיע את ישראל. ועיין במדרש משלי על פסוק חכמות נשים:"
+ ],
+ [
+ "בניו ובני ביתו מקיימין אותה וכל העולם אינם מקיימים. פי' גם אם יקרה חוטאים בכל העולם שאינם מקיימים. מ\"מ בניו ובני ביתו מקיימים תמיד:",
+ "וחבטן בקרקע. ומפרש על יד היאור כמשמעו שנפלו בקרקע שפת היאור וזהו חבטן בקרקע:",
+ "בת פרעה מצורעת היתה. נראה שבא לתרץ למה כתיב אמתה ולא ידה לרמוז שנתרפאה מצרעתה ודריש אמתה כמו אימתה ופחד והיא הצרעת שהיא אימה חשיכה גדולה עליה:",
+ "ואהבה אותו אהבה יתירה שהיה לה לבן וכדכתיב בקרא ויהי לה לבן."
+ ],
+ [
+ "שראתה אותו מהול. ואע\"ג דאמרינן לעיל שנולד מהול וזה יוכל להיות גם במצרי אבל היא הכירה כיון שמחויב להטיף ממנו דם ברית ולפרוע את המילה. והכירה שזה היה מעשה בני אדם:",
+ "המה ראו איצטגניני פרעה. כי המה הוא כנוי הרומז על הנזכרים כבר ומי מריבה עדיין לא נזכרו בשום מקום ולכן דריש המה שראו איצטגניני פרעה וטעו כי אינם אלא מי מריבה וכ\"כ רש\"י בחומש:",
+ "רחבפ\"א אותו היום כ\"א בניסן היה כו'. גם הוא קאי לתרץ מהו זה ומתרץ דבא לרמז מה שאמרו מה\"ש מי שעתיד לומר שירה ביום זה ילקה ביום זה:"
+ ],
+ [
+ "ופסל את כולן. כלומר שלא יינק מהן ומשמע דמעברית ינק ופליגי על הא דאמרינן בד\"ר פ' ברכה דלא ינקתי חלב:",
+ "היליכי שליכי הוא. בסוטה גרסינן הא שליכי. ולפ\"ז היליכי הוא מורכב משתי תיבות. ובא פה ליכי בארמית במקום לך בעברית. וכן מצינו כמה פעמים במקרא לשון ארמית:"
+ ],
+ [
+ "שהיא היתה מחיה את הילדים כי המילדות היו יוכבד ומרים:",
+ "וכן ד' אמר לחירם וכו'. כי זה מנפלאות ד' שיהיה נפרע מהאדם ע\"י היוצא ממנו ע\"ד מיניה וביה אבא ניזל ביה נרגא דאיתא בסנהדרין על עובדיה:",
+ "יושב עמהם במדינה. כמ\"ש בפ' חלק שיושב ברומי:"
+ ],
+ [
+ "בן כ' שנה. נראה שמפרש ויגדל שגדל מנערות לבחרות ולכן אמר בן כ' שנה כי אז הוא בא בכלל אנשים בקומה ודעת. והאומרים בן ארבעים סוברים ויגדל בתבונתו ובן ארבעים לבינה. ומה שמקשה וכי אין הכל גדילים קושיתו היא למה כתיב משה ולא ויגדל סתם דהא במשה מיירי כל הפרשה ומשני כי בא לדיוקא דמשה גדל יותר מזולתו ולמעלה אשמעינן שגדל בקטנותו עד שנגמל וכאן בא לאשמעינן בגדלותו מנערותו עד שבא לכלל אנשים בקומתו:",
+ "שתי יציאות יצא כו'. כלומר מהארמון יצא רק ב' פעמים משום שהיה אהוב ונחמד שמה. ובשתי פעמים אלו יצא רק לטובת אחיו. וזה שבא הכתוב לספר בשבחו:",
+ "שהיה רואה בסבלותם כו'. ודריש מדכתיב וירא בסבלותם בב' ולא כתיב וירא את סבלותם. ולכן מפרש כמי אם ראה תראה בעני אמתך. ירא ה' בעני. וכן ר\"א בנו של רי\"ה דדריש ראה משוי כו' מפרש וירא בסבלותם ממש דהיינו משאם:",
+ "אני מניח את העליונים ואת התחתונים וכו'. הנה על הקב\"ה לא שייך רק מניח את העליונים. ומ\"ש ואת התחתונים פירושו כי הדברים המתנהגים ע\"פ חוקי הטבע כפי אשר שם הקב\"ה בראשית היצירה. אמר עתה כי בגלל משה אשר הניח כל עסקיו לראות בצערן של ישראל אני מניח את חקי הטבע התחתונים ומשה יעשה אותות ומופתים לשנות את חקי הטבע:"
+ ],
+ [
+ "וירא איש מצרי מה ראה כו'. כי על הכאה לבד לא היה בו עונש מיתה לכן מפרש מכה איש עברי שחפץ להמיתו וכמו ומכה אדם יומת. ונחשב כרודף שניתן להצילו בנפשו. כי בן מות הוא. ופי' שהוא כמת. כי העומד למות כמת דמי ולא נחשב לאיש ויתכן דקשה להם דלא שייך ראיה על ההעדר ואיך יאמר וירא כי אין איש. והינ\"ל ולא ראה איש ולכן מפרש ת\"ק שראה במציאותו שבן מות הוא. ור\"י אומר שראה באנשים אשר סביבו כי אין איש שיקנא להקב\"ה וכן ר\"נ מפרש כי הראיה קאי על האנשים אשר חייבו כי אין איש בתוכם המזכיר את השם להרגו וסובר שבשם המפורש הרגו כדלקמן. ורבנן מפרשי כי ראה בעתיד בהמשך זרעו שיהיו כולם רשעים:"
+ ],
+ [
+ "שאין תוחלת של צדיקים. זה לקוח מלשנא דקרא תוחלת צדיקים שמחה. ובחר בלשון זה לומר דלאו דוקא צדיק גמור לא יקום ממנו אבל גם תוחלת קלה שראויה להגין עליו כמו אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף דמדריש בשבת על חנק קטן מהזכות ממעשה הטוב לא תקום ממנו. והנה באמת אין בזה חיוב מיתה. דאטו איש אשר יצא ממנו זרעא דלא מעליא יומת. ורק משה ברוה\"ק בראותו כי אין טוב ותוחלת ממנו הרגו במשפט בשביל חטאו אשר בו:",
+ "במה הרגו. כי אין סברא אשר משה האמון בפלטון של מלך יצא לחוץ וסכין בידו או חרב מתחת למדיו. ועי' בזה ברמב\"ן על התורה:",
+ "שלא הי' שם אלא ישראל כו'. רמז לדרש הזה כי בכ\"מ הפעל טמן נופל רק על דברים הנמצאים אח\"ז ומבוקשים. ולא על דבר העומד לירקב בעפר. כי ע\"ז היה לו לומר ויקברהו או ויכסהו וגם למה בא בחול הב' בפתח ולא בשו\"א משמע חול הידוע וזה זרעו של ישראל [א\"ה ראיה זו אין לה מקום בכללי הדקדוק אחרי כי הוא סוף פסוק] ומ\"ש וכן אתה מוצא שלא נשמע הדבר כו' פי' גם זה לראיה כי בחול הכוונה על עם ישראל שנמשלו כחול. אחרי כי זה הדבר נודע רק ע\"י עברים והנה אגדה זו חולקת על הא דאמרינן לעיל שהמוכה היה דתן. כי לפ\"ז לא מוכח כלל מזה דהוא בוודאי ראה את המעשה:"
+ ],
+ [
+ "והלא בנה של יוכבד אתה. ודריש מי שמך לאיש ממי נולדת כי הושמת לשר ושופט והלא אינך מזרע המלוכה. ורק עברי כמוני:",
+ "ששם המפורש הזכיר. הוא שם בן ד'. ואהרן אבו אל רבי כתב כי ראשי התיבות מן הלהרגני אתה אומר הוא שם משם המפורש:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו י' פעמים על צוארו. פי' פעמים רבות ותפס מספר י' כמו ואפו עשר נשים וכדומה על מספר גוזמא וסכום בלי קצוב. ומ\"ש שלח פרעה והביא סייף כו' כתב הר\"ש אלמשוני והר\"ם אל בילדה זצ\"ל כי הוכיח מדלא כתיב ויבקש את משה להרגו וכתיב ויבקש להרוג משמע שמשה היה מצוי בידו והיה מבקש איך יהרגנו ולז\"א שהכוהו בסייף ולא הזיקתו ושפתים ישק:",
+ "ולא הזיקתו. ועכ\"ז הוצרך לברוח כי לא כל שעתא ושעתא מיתרחיש ניסא. וע\"ע בזה הענין מ\"ש ביפה קול בשי\"ר על פסוק שני שדיך:",
+ "וסומין שלא הביאוך היינו אחר שברח. כי מתחלה הובא שם ונתנו חרב על צוארו ומשם ברח. ומ\"ש מי שם הסגנים אלמים זה היה קודם שברח:",
+ "ומי עשה עצמך פקח. ואע\"ג דאין צריך פקחות לזה י\"ל שמשה לא היה מרגיש שנעשו אלמין וחרשין וסומין להתעורר לברוח. כי מי יתן לבו לברוח מבית המלך. אלא שה' נתן בלבו כך:"
+ ],
+ [
+ "שלשה נזדווגו להם זוגיהם מן הבאר. משום דק\"ל מה בא הכתוב לאשמעינן בזה שאמר וישב על הבאר ועמ\"ש בזה בב\"ר פ' ויצא:",
+ "ונתן מנוס למשה כו'. פי' שישא את בתו ולא לקח לו אחת מבנות ישראל וע' בזה ברא\"ם:",
+ "וראה שאין בה ממש. והא דאמרינן בד\"ר פ\"ב רבנן אמרי יתרו נתן ממש בעבודת כוכבים דכתיב עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. וי\"ל שנתן ממש בכוכבים ומזלות שהם יפעלו טוב או רע. וראה שאין ממש בעצבים ובתמונות הכוכבים והמזלות הנעשים מבול עץ ויסגדו אליהם. והנה כאן נראה כי גם טרם שלקח משה את בתו ידע שאין ממש בזה. והא דכתיב בקרא עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים משמע אחר יציאת ישראל ממצרים נודע לו. י\"ל כי מתחלה חשב שאין הקב\"ה נוקם באויביו ועולם כמנהגו נוהג ע\"י המזלות ובצאת ישראל ממצרים נודע לו כי הקב\"ה עושה נסים ונפלאות למעלה ממנהגם. אמנם במכילתא פ' יתרו איתא שבקש ממשה שהבן הראשון אשר ��ולד לו יהיה לעבודת כוכבים. ונראה מזה דפליג על מדרש דידן דכבר שב מאולתו. וכן בפרק חלק איתא אר\"י גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים שנאמר קראן לו ויאכל לחם משמע דס\"ל שעדיין היה עומד ברשעו וגם זה חולק על המדרש הזה. וביפה עינים פרשת יתרו הארכתי בזה:",
+ "לפיכך הוציא בנותיו ולא פחד פן יתעוללו בהן בני מדין וכדלקמן שהם היו פרוצים בעריות. ומה שמצינו שלבן הוציא את בנותיו לרעות את צאנו היינו משום שבני עירו היו גדורין מעריות כדלעיל בב\"ר פ\"ט. וגם לבן היה עני כי התעשר רק בגלל יעקב שבשבילו ברכו ד'. ויתרו שהיה כהן מדין וזה רבה דמדין לא עשה כזאת אם לא הלחיצהו ההכרח:",
+ "וגרשו בנותיו כו'. כי בכ\"מ הפעל גרש מורה על שלוח מהמקום לאורך ימים וכמו ואגרשנו מן הארץ גרש יגרש אתכם. ואיך שייך פה ויגרשום לכן דרש שנידוהו וכמו אשה גרושה שהרחיק אותה ממנו. וכמו ויגרש את האדם שהוא לשון נדוי וכדאיתא בפרק עושין פסין כל אותן שנים שהיה אדם הראשון בנדוי:",
+ "שישב להן בדין. דריש מן ויקם ע\"ד קומה אלהים שפטה הארץ. בקום למשפט אלהים. לא יקומו רשעים במשפט:",
+ "באו לעשות עמהן. ופי' ויבואו הרועים ויגרשום שעל ידי שהיו רוצים לתפשן לזנות היו בורחות ונגרשו משם. ולמ\"ד שהשליכו אותם למים פי' ויגרשום שרצו לגרשן מן העולם:",
+ "ולמה נקרא שמו רעואל כו'. וחולק על הא דאיתא בספרי כי רעואל היה אבי אביהן משום שהתינוקות קורין לאבי אבא אבא וע' בזה ברמב\"ן וברא\"ם:",
+ "וכי מצרי היה משה. כי המצרים נכרים בהכרת פניהם גם היום. ובפרט משה אשר מראהו היה כמראה מלאך האלהים ואיך טעו לחשבו למצרי. וכן נראה בתנחומא:",
+ "שאף לנו דלה ויהיה לנו במקום אותנו ע\"ד הרגו לאבנר:",
+ "שמא ישא אחת מכם מדה\"ל למכתב עזבתן אותו וקאמר את האיש דריש מענין אישות:",
+ "שטיהרה הבית צ\"ל ד\"א שטהרה וכו' וכ\"ה בילקוט:"
+ ],
+ [
+ "ואין ויואל אלא לשון שבועה. עי' בזה ברא\"ם אבל עיקר הדברים הוא לפי שקבלו שפי' ויאמר ה' אל משה במדין נדרת לך והתר נדריך במדין כדאיתא בנדרים וסוטה וכן פי' לקמן וישב אל יתר חותנו שהלך להתיר שבועתו לכן מפרשי ויואל מלשון שבועה. ואע\"ג דכאן ויואל משה הוא פעל עומד ושם ויואל שאול את העם הוא פעל יוצא אין זה קושיא בדרשות רז\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך קורא אותן רבים. כי המצטער מרגיש מאד בזמן. וזמן מעט יהיה רב בערכם. וע\"ע בויק\"ר שמה יש שינוי בנוסחאות גם כן:",
+ "לפי שאמרו חרטומי מצרים כו'. ואע\"ג דבקרא כתיב ויאנחו בני ישראל מן העבודה פי' על ידי שהמצרים משעבדים בהם בעבודה לכן שלטו גם על בניהם לשחטם. וע' בזה ברמב\"ן וברא\"ם. ואע\"ג דכבר סבלו הגזירה של כל בן הילוד היאורה תשליכוהו. מ\"מ ירע לאדם ויאנח יותר בראותו ילדיו אשר טפח ורבה נשחטים מאשר ישליכו את בניהם אשר לא ראו אותם מבטן לים:",
+ "אינו אומר צעקתם. כלשון שפתח ויזעקו:"
+ ],
+ [
+ "שלא היו בידם מעשים טובים. אין זה חולק למ\"ש שנגאלו בזכות דם פסח ודם מילה כי ה' במצותיו העירם לזה שיהיה להם סיוע קצת. וע' בויק\"ר פכ\"ג מ\"מ יש אגדות רבות החולקות ע\"ז:",
+ "זה משה ואהרן. ובזה ניחא למה הקדים השדים לשער כי הגואלים נולדו בטרם שבא הקץ. ועמ\"ש בזה בחזית על פסוק זה:",
+ "הגיע הקץ כו'. צ\"ע מה יחס הגאולה אל הש��ר וגם במכילתא דריש בעדי עדים ביזת מצרים וביזת הים וא\"כ הקדים הכתוב הביזות לגאולה וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ידע הקב\"ה שעליו לגאלם למען שמו ובעבור הברית שכרת עם האבות כצ\"ל. ושני טעמים הם למה ידע אלהים לגאלם האחד למען שמו וכמו שמביא מיחזקאל ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים והשני למען בריתו וכדכתיב ויזכור אלהים את בריתו:",
+ "להמרות על ים סוף שנעשה להם טינא ואומריה אלו לאלו מטיט ולבנים יצאנו ובטיט ולבנים באנו כדאיתא בשוח\"ט מז' ק\"ו:",
+ "ידע שהם עתידים לומר זה אלי כי וידע אלהים משמע שנודע לו לבדו אשר לא נודע עדנה בארץ לעת הזאת:",
+ "ריב\"ל אמר ראה שעתידים לומר כו'. פי' אע\"ג דידע שיחטאו בעגל ולא היו ראוים לגאולה מ\"מ ידע ג\"כ את צדקותם שיקדימו נעשה לנשמע ובא זה ויכפר על זה. ואע\"ג דבלא\"ה אינם ראוים להענש בשביל מה שעתידין לחטוא כי האדם נידון רק באשר הוא שם ואיך יעכב את הגאולה בשביל מה שעתידין לחטוא. מ\"מ בלי האמונה בנעשה ונשמע לא היו ראוים לנסים כאלה בשביל שהביט הקב\"ה עון בהם לעתיד. ומ\"ש בלשון להקדים נעשה לנשמע ולא אמר שאמרו נעשה ונשמע נראים הדברים. כי נעשה הנאמר על המעשה ונשמע הנאמר על התלמוד הוא שני דברים. ופי' אף כי במה שעשו את העגל הפסידו את המעשה וזה מה שאמרו נעשה. אבל את הנשמע הנאמר על התלמוד לא הפסידו ולפי הכלל כי התכנית והעיקר יבואו באחרונה לכן במה שבא התלמוד באחרונה ירוחמו ויגאלו וכמו שאמרינן לקמן פכ\"ז גבי משל לב' כוסות וכו': [ובעיקר דברי המדרש נ\"ל עפ\"י מה שאמרו בירושלמי שקלים פ\"א (בע\"י סי' י\"ז) אי אתה יכול לעמוד על אופי של אומה זו כו' כי המה עושים דבר והפוכו. ולכן גם חטאתם אינם חטאות שלא יוכלו להמחות וז\"ש ראה שעתידים לומר אלה אלהיך ישראל וידע ג\"כ שעתידים להקדים נעשה לנשמע. לכן גם עונם לא נכתם בקרבם]:",
+ "אלמלא זכות האבות. לא שזכות אבות גדולה מזכות עצמו רק משום דאית ביה תרתי:",
+ "ונגלה על משה. עיקר המחלוקת בסימן הזה הוא בשביל מה נגאלו. חד אמר מתוך רחמים וחד אמר מתוך זכות אבות וקידוש ה'. וחד אמר בזכות התורה וחד אמר מתוך תשובה וכו' ולא ס\"ל כמאן דאמר לקמן בד\"ר פ\"ב מתוך חמשה דברים נגאלו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד יודיע דרכיו למשה וגו'. כי הכתוב ומשה היה רועה הוא מחובר אל הכתוב שלפני זה וידע אלהים. ובא לבקש חבורם בזה כי הקב\"ה גלה למשה את הקץ. וכמו שמפרש בד\"א ואגב זה מפרש את הכתוב באופן אחר:",
+ "בשר ודם מדותיו ועלילותיו כו'. כי קשה לי' בקרא דכתיב יודיע דרכיו למשה וגו' ומונה שם רק חנון ורחום ה' ולמה לא מנה כל הי\"ג מדות אשר הודיע אז הקב\"ה למשה וגם קשה מ\"ש לבני ישראל עליליתיו הלא לבני ישראל לא הודיע מאומה. ומ\"ש המפרשים שהודיע למשה אשר הוא יודע לישראל. זה איננו בפשט המקרא. ולכן דרש כי מונה שתי המדות האלה רחום וחנון לומר כי כל מדותיו מיוסדות הן על שתי המדות האלה כי רחום וחנון הוא. ולמשל גם המדה ונקה לא ינקה נוסדה על מדת רחום וחנון. ומ\"ש לבני ישראל עלילותיו פי' כי בני ישראל אשר להם הראה את מדותיו המה יראו בסוף המעשה כי רחום וחנון הוא. ואיננו כמעשה בשר ודם אשר מדותיו ועלילותיו מעוותות הן. ואין להם דרך קצובה. אבל פעם הן כן ופעם לא כן. ולפי הדרש השני שדרש על הקץ יתפרש ברחבה כי אף שקצב הקב\"ה ארבע מאות שנה לשבתם בארץ מצרים מ\"מ ברחמיו דלג על הקץ וכמו שמפרש עוד. ולפ\"ז נמשך הכתוב יודיע דרכיו אל הכתוב שלפניו ומשפטים לכל עשוקים כי דן את המצרים אשר עשקו את ישראל. וע\"ע בזה בשוח\"ט מזמור י\"ח אמר משה להקב\"ה רבש\"ע כבר חשבתי מה שאמרת לאברהם כו'. עד והיינו דכתיב יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו עלילה שעשה לבני ישראל ע\"כ. ונראה דדריש עלילה על הקץ ולא כמדרש דידן דדריש עלילה על את אשר התעללתי במצרים:",
+ "ולא נגעו בהן המכות. פי' אף כי גם בין בני ישראל היו מורדים אשר מאנו לצאת ממצרים. וראוי היה כי גם הם ינוגעו מ\"מ הפלה ה' בחסדו ולא נגעו בהן. ומה דאמרינן לקמן פי\"ד כי בשלשת ימי אפילה מתו הפושעים בבני ישראל. אבל המה לא מתו מצד החושך אלא שהמיתם ה' באותם הימים. וז\"ש אח\"ז שהאריך אף עמהם פי' אף כי היו ביניהם רשעים האריך אפו עד בואם במדבר ושמה נפרע מהם כל עונותיהם. ולפ\"ז חולק על מה שנאמר בפ' שלפני זה שעשו תשובה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד ה' בהיכל קדשו. תוכן הדברים לחבר את וידע אלהים אל ומשה היה רועה ודורש וידע אלהים כי ה' בחן וידע ג\"כ לבחר את הגואל וכמו דמסיים ה' צדיק יבחן. ואגב דורש גם את הכתובים הנאמרים בתהלים לפני זה הכתוב:",
+ "ומשחרב ביהמ\"ק וכו'. והכוונה כי בין כשהיה למטה ובין כשהוא למעלה השגחתו כוללת בעולם וה' עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם. ולדעת ר\"א פירושו אע\"פ שנראה שהקב\"ה סילק שכינתו לשמים עכ\"ז עיניו יחזו וכדלקמי':",
+ "ה' בשמים הכין כסאו. יש מוחקים מלת הכין ונ\"ל דהכי פירושו כי ה' בשמים כסאו הוא כמו ה' בשמים הכין כסאו דמשמע שם ששכינתו וכסאו נכונים בשמים ולאפוקי מדר\"א דמפרש ה' בשמים כסאו שנראה כמסלק שכינתו לשמים וע' הגי' בשוח\"ט דשם איתא אע\"פ שבשמים כסאו שכינתו בב\"ה:",
+ "שנאמר והיו עיני ולבי שם. ומה דכתיב אשובה אל מקומי הראשון כבר תירצו את זה בירושלמי בפ\"ד דברכות:",
+ "אע\"פ שהוא חרב. בשוח\"ט גרסינן ואף עכשיו שהוא הר ויענני מהר קדשו סלה. לא ממלת הר דייק דמצינו כמה פעמים השם הר כמו הר הקודש גם אם לא נחרב. אכל עיקר דרשתו הוא מן סלה כי תמיד הוא בקדושתו גם אם נחרב:",
+ "מכותל מערבי שלא נחרב לעולם. כדאיתא באיכה רבתי. והנה מחלוקת רשב\"ן ור\"א א\"א לפרש כפשט דבריהם דזה ידוע שמציאת השכינה א\"א להיות במקום מוגבל כי היא בכל מקום וכמ\"ש בפ\"ק דב\"ב שהשכינה בכ\"מ. וא\"א לפרש רק או על האור הנברא או על יחוד השגחה שם וכמ\"ש הרב המורה. ומאחר שעל האור הנברא א\"א לומר שהוא בביהמ\"ק בחורבנו כי עינינו רואות אשר החושך כסה המקום הקדוש הזה. וע\"כ יתפרש על ענין השגחה וטעם הדבר הוא אף דאמרינן בכמה מקומות בכל מקום שגלו שכינה עמהם מ\"מ זה רק בהשגחה מסותרת. אבל להפך סדרו של עולם ולעשות אותות ומופתים גלוים לעיני כל העם זה חדלה מעת אשר חרב ביהמ\"ק ונמסרנו למקרי העתים. וזה פירושו של סילוק השכינה מביהמ\"ק וישיבתה בשמים ואמר שעכ\"ז עיניו יחזו וגו' הכוונה בכל זאת עיניו צופות לשלם לכל איש ואיש כצדקתו וכגמול ידיו אם בעוה\"ז או בעוה\"ב. זה הוא דעת רשב\"ן. אבל ר\"א אומר כי גם עתה לא זזה השכינה מהיכל קדשו. וגם עתה עושה נפלאות לקיימנו בגלות וכמ\"ש גדול הרועה שמצילה. אלא שאין הנסים מפורסמים כבתחלה וזה עצמו מ\"ש בכל מקום שגלו שכינה עמהם ומה שכתוב ויענני מהר קדשו סלה שפי' במה שעונה אותנו בצרותינו להצילנו מאויבינו ניכרת השגחתו שלא כמנהג הטבע. ואולי זה הכוונה ��נה זה עומד אחר כתלנו שהשגחתו אינה מפורסמת אלא כנסתרת אחרי הכותל. ואולי מחלקותם תלויה בזה. כי רשב\"ן סובר אשר מהקב\"ה לא יצא רק הטוב. והרעה הבאה לאדם הוא רק בשביל שהסתיר ה' פניו ממנו. וז\"ש כי משחרב ביהמ\"ק נסתלקה השכינה לשמים והרעות הבאות לישראל הוא בבחינת הסתר פנים. ור\"א סובר כי גם הרעה תבוא לאדם מאת ה' לישרו ולהוכיחו ולהיטיבו באחריתו וז\"ש לא זזה השכינה וכו' יהיו עיני ולבי שם פי' גם להרע לרעים:",
+ "ינתן בדימוס. פי' בבית האסורים:",
+ "ובמה הוא בוחן במרעה צאן. פי' אם ירגיל עצמו לרעות את ב\"ח השפלים כמו הצאן בשובה ונחת אז אח\"ז יוכשר ג\"כ להיות מנהיג לבני אדם לבעלי חיים הגבוהים:"
+ ],
+ [
+ "כל אמרת אלוה צרופה גם אגדה זו באה לפרש ומשה היה רועה שידע ה' כי הוא הגין לגאול את ישראל אבל לפי אגדה שלפני זו היה הבחינה בצאן לדעת סדר ההנהגה ולנסות את ענות רוחו ועתה מפרש כי הקב\"ה יבחנהו אם הוא זהיר בממון חבירו וכמו שמביא את הכתוב וינהג את הצאן אחר המדבר. כי בזה יעשה משפט לעשוקים. וירחיק עושק וגזל מן העם. ונראה כי הנסיון הזה הוא רק לתועלת הרואים שיראו את מעשי ה'. כי הוא בוחר רק בראוי לזה. כי להקב\"ה הבוחן כל הלבבות והיודע כל העתידות איננו צריך לכל זה:",
+ "ד\"א ומשה היה כל מי שכתוב בו כו'. עמ\"ש בזה בב\"ר פל\"א. ושם מוסיף קין החסר פה וכן מוסיף כאן יוסף מה שלא נזכר שם:"
+ ],
+ [
+ "אמר הקב\"ה למשה כו'. ולפי זה פי' וינהג את הצאן שרמז למה שינהיג את ישראל הנקראים צאן כדכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אחרי זכות אברהם שנדבר בין הבתרים:",
+ "במדבר אתה מניחן. כי שם מת כדכתיב וימת שם משה ולעתיד כשיקום בתחיה משם יקחם ויביאם לא\"י וכמ\"ש לקמן בד\"ר פ\"ב גבי ויתא ראשי עם:",
+ "שנאמר לכן הנה אנכי מפתיה וגו'. בפסיקתא מייתי על האי קרא הא דאמרינן לקמן במ\"ר פי\"א שגואל האחרון נכסה מ\"ה יום ומעלה אותן במדבר ואוכלים שרשי רתמים ולבסוף מ\"ה יום נגלה להם ומוריד להם את המן ולפ\"ז יתכן שלכן היה מה' שיחזירם משה משם כי על ידו הוא שירד המן כמו שהיה ביציאת מצרים בזכותו כדאיתא בתענית:",
+ "ה' שמות יש לו כו'. בא לפרש הר אלהים חורבה. כי חורבה איננה שם מקום אשר שם היה הר אלהים אבל הוא תוספת ביאור להר אלהים כי שניהם אחד הוא כי הר סיני נקרא הר אלהים והר חורב:"
+ ],
+ [
+ "ישינה מן המצות. פי' אף כי עול השעבוד ימנעני מלעשות מצות ה' אבל לבי חפץ לעשותם:",
+ "מה התאומים הללו ודריש תמתי כמו תאומתי:",
+ "אינם קוראים אלא להקב\"ה. והוא מענין רישיה דכתיב יקראני ואענהו. ופי' שקוראים להקב\"ה ולא לנוגשיהם וג\"כ אינם קוראים להמלאכים להיות מליצים לפני ה' אלא יקראו לה' ממש וכמ\"ש בירושלמי דפ' הרואה כל הנקרא בשם ה' ימלט לא תהא קורא לא למיכאל ולא לגבריאל:",
+ "אני שותף בצערן. הדברים עתיקים כי מה שיוחס צער ובכיה וכיוצא לשי\"ת בעמל ישראל הוא על ב' פנים. הא' מצד היות מדה טבה להיטיב ולהשפיע וכאשר יפסק השפע הוא הקצור וחסרון בחק טובתו. והב' מצד היות שמו מתקדש ומתפרסם ע\"י ישראל ובצערם ח\"ו בהפך ע\"ד באמור להם עם ה' אלה וגו':",
+ "זה מיכאל. כיון דמיד נגלית השכינה כדכתיב ויקרא אליו אלהים וכל מקום שמיכאל נראה השכינה שם כדבסמוך ור\"ח מצי סבר שפעמים תגלה שכינה ע\"י גבריאל. ומה שהזק��קו לומר זה גבריאל משום דהוא שרו של אש ומכיון דנגלה בלבת אש היינו גבריאל. ולר\"י י\"ל דלבת אש היינו אור השכינה ולא אש ממש. ויתכן שרמזו לדין ורחמים. כי דעת ר\"י שנגאלו ברחמים כי לא היו כדאים להיותם רשעים ולז\"א שהאמצעי היה מיכאל שהוא על מדת רחמים ולכן אמר שהוא של שלג וכידוע. ודעת ר\"ח שהי' בדין כאומר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ולכן היה האמצעי גבריאל שהוא ממונה על מדת הדין שעז\"א גבריאל של אש. וע' בזה ברמב\"ן:",
+ "ויראה אותן אשות ולא ירא מהם. כאשר היה לישראל באומרם וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ובעל מגלה עמוקות כתב שע\"י השגה זו שנתחזק שכלו זכה והוכן עוד להשיג מראה הכבוד האמיתי בסיני. וזה שהדריך ה' למשה להשגת הנבואה מתחלה במראה אש רוחני עד שנפרד מחמריותו וכשבא לסיני הי' קדוש ולא יעצרנו גדר חמרו מההשגה ההיא:",
+ "משני חלקים של סנה. וזה היה להגדיל הפלא כי מלבד שאיננו אוכל גם אין האש נאחזת בכולו וז\"ש מדוע לא יבער הסנה. ובא לרמז בזה כי נבואת משה לא היתה מהמדרגות התתתונות וזה בחלום או בביטול הרגשים וכמ\"ש על הא דלקמן ג' פסיעות פסע וכו' אלא ביקיצה וזו הכוונה משני חלקיו של סנה:",
+ "שנאמר וארד להצילו מיד מצרים. ותרגמו ואתגליתי ופי' הכתוב יען כי באת להציל את השפלים ואת הנדכאים לכן נגליתי על הסנה:",
+ "קשה מכל האילנות מזיק ומצער שהוא קוץ מכאוב. וכן היה שעבוד מצרים קשה כי כביכול הוא הרגיש בצערן:",
+ "היו חוזרין וכובשין. אחר שהיו מתים בנהר הוציאו אותם וקבעו בבנין:",
+ "מה הסנה הזה כשאדם מכניס וכו'. אין פירושו כי המצרים נמשלו לסנה ואברהם וישראל יצאו וידיהם סרוטות ומתמרטות. דהא המצרים סבלו המכאובים והיסורים ולא הישראל ואברהם אשר יצאו מזה. אבל עיקר המשל הוא כי בבואם לא הרגיש איש ובצאתם נתפרש הדבר ע\"י המכאובים אשר באו על המצרים. ובמדרש אבכיר הובא המשל לסנה. כי המצרים לא הניחו את ישראל כמו שיכבד לצאת מהסנה:",
+ "הדס עושה שלש. זה עפ\"י הרוב כי יש אשר קיימי ז' ז' בקינא כדאיתא בפרק לולב הגזול:",
+ "ושורפת ואינה אוכלת. פי' מיבש הלחות (וכמו שורפה חיה) ששותה את הלחות אשר בקרבה. אבל אש של מטה הוא להפך:"
+ ],
+ [
+ "ג' פסיעות פסע משה כצ\"ל. ודריש מדכתיב אסורה נא וגו' משמע שלא סר עדיין וא\"כ מה אמר כי סר לראות דמשמע שכבר נתקרב לראות. לכן אמר ר\"י כי בשעה שאמר אסורה נא כבר פסע ג' פסיעות ועז\"א כי סר לראות כי מג' פסיעות אלו לא מנעו ה' אבל לפסוע יותר לא עזבו ה' ואמר אל תקרב הלום ומ\"מ לא אמרינן שפסע פחות מג' פסיעות דא\"כ כמאן דליתא דמי ולא אמר הכתוב כי סר לראות. ורשב\"ל סובר כי על הפיכת פניו אמר הכתוב כי סר לראות. ומ\"כ שר\"י כיון לשלש מדרגות הנבואה שיש לנביא וכמ\"ש המורה וזה הראשונה בחלום ואח\"כ ברוה\"ק בנבואה ואח\"כ בהקיץ וז\"ש ג' פסיעות פי' שבאותו המקום הגיע לג' מדרגות הביא ורשב\"ל סובר שלא הלך ממדרגה למדרגה כשאר הנביאים אלא הפך פניו שמיד ניבא נבואה בהקיץ. וזה דרך דרש:",
+ "אבל משה משה אין בו פסק. לפי הדרש שלפ\"ז יתפרש כי הוא עלה במדרגה הגבוהה של הנבואה בלי שום הפסק זמן:",
+ "אבל ממשה לא הפסיק כל ימיו. ומה דאיתא בסוף מסכת תענית ובפ' יש נוחלין עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה כבר פירש\"י ז\"ל שלא היה הדבור פה אל פה אלא בחזיון לילה. וע' ברשב\"ם ובעין יעק�� מה שכתבו בזה באופנים שונים:",
+ "שלמדה מפי הקב\"ה אבל האבות קבלו התורה מקבלת שם ועבר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "טירן היה משה. לפי הענין נראה שפי' נער או רך בשנים. וכן פי' הרש\"ט בספר האמונות ולכן נבעת אם נגלה עליו הקב\"ה בקול גדול. אבל בירושלמי איתא על אליהו שהי' טירונין של נביאים ופי' בערוך שהוא לשון חשיבות וגדולה. וזה שבא לתת טעם למה היתה הנבואה זאת בהקיץ ולכן היה להזהר פן יהיה נבעת מהקול ולא באה לו הנבואה בחלום או במראה ולא יפחד עוד. ומשני כי משה חשוב מאד ולא יאות לו להנבא עכשו אלא בהקיץ:",
+ "בוסר הוא. פי' הדברים כי קול הנבואה ראוי להיות נורא מאד. ולכן יחשוב על קול נמוך שהוא קול זר ולא יחוש להשיב על זה. לכן בא בקול אביו וע\"ז ימהר וודאי להשיב. והנה הקולות המוזכרים הוא הוא מדבר ממדרגות הנבואה וכמ\"ש בעל מגלה עמוקות וזה תורף דבריו. לפי שההרגל על כל דבר שלטון ואין שום שלימות נתנה בלי הרגל. לכן מרע\"ה עם היותו מוכן מאד לנבואה לא ידע דרכי ה' לבלתי הרגלו עדין בה וזה טירון ר\"ל נער בלי מורגל ולכן באה אליו הנבואה דרך פתוי בהרגל ובהדרגה שלא נגלה אליו בקול גדול ששנוי גדול הבא פתאום אי אפשר שלא יזיק ולא הרס לראות כאצילי בני ישראל וג\"כ לא בקול נמוך ומדרגה קטנה כי אולי יחשוב לו שהיא ידיעה מחקרי ולא יחשבנה נבואה ולכן נקרא בקול אמצעי והוא קול אביו שגדלו מנעוריו שהוא שכלו ולכן אמר מה אבא מבקש שחשב היותו משיג כשאר השגות שכלו הקודמות. ואולי פירושו של קול גדול הוא הנבואה בלי כל הקדמות וזה יוכל להבעיתו לדעת הכל פתאום. וקול נמוך הוא השגת הידיעה אחרי הקדמות הנהוגות לזה. וזה הי' זלזול בנבואה כי לפי זה אין יתרון לו על המחקר. ולכן למדהו הדרושים עם סבותיהן יחד וזה ההגלות בקול אב שהם הקדמות המקובלות והלמודיות מאב לבנים ושוב נעתק ללמדו עיקר הדברים כפי אמתתם בנבואה היתרה על המחקר וזה קול אלהים:",
+ "הנני מה אבא מבקש. והא דאמרינן לעיל פ\"ב הנני לכהונה הנני למלכות פליגא אהא. ואע\"ג דמדכתיב אנכי אלהי אביך ע\"כ כבר מת שאין ה' מיחד שמו על הצדיקים בחייהם כדלעיל בב\"ר לא יקשה שיחשוב משה כי אביו קרא לו. כי אולי לא שמע עדיין במותו ואפי' שמע יחשוב עכשיו ששקר בשרוהו וע' לקמן בפמ\"ה אמר בא אבי ממצרים:",
+ "אחד מהן אומר זה לא גרסינן וצ\"ל ריב\"ק אומר וכמו שאומר בסמוך ור' הושעיא רבה אמר וכן הוא בברכות וכן לקמן פמ\"ה:",
+ "לא לאכול ולא לשתות. פי' אשר אין בו לאכול ולשתות:"
+ ],
+ [
+ "יודע הקב\"ה העם המתים. כלומר שלהוטים ומתים לעשות שוא. והכוונה גם לפ\"ז מ\"ש בסמוך וירא און ולא יתבונן שלא יסתכל בעתיד כי גם לפי פי' זה בידיעת העתיד מיירי שלהוטים לעשות ועדיין לא עשו. ואין הפרש בין שני הפירושים אלא בטעם מתי שוא מאי לשון מיתה. ואע\"ג דפשט של מתי שיא הוא אנשים כיון שהמ\"ם מנוקד בשו\"א וכמו אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל ומלשון מיתה היא בציר\"ה וכמו מתי מלחמה. מ\"מ כיון דאמר בלשון מתי דורש שבא לרמז גם לענין מיתה ומהאי טעמא דריש נמי הכתוב מתיך בחרב יפילו מלשון מיתה וכמו דמשמע בסמוך:",
+ "העם העתידים לעשית שוא. אבל העושים בפועל בוודאי לא ינקו במשפט אבל על העתיד אינו מסתכל. ואע\"ג דבן סורר נידון על שם סופו זה רק בידי אדם. וגם כי הוא כבר החל לעשות רע:",
+ "אתה רואה ראיה אחת. פי' האדם כשרואה שני דברים רואה כל דבר בראיה אחת והראיות שונות אבל הקב\"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות בראיה אחת. ואין לפניו שינוי בראיה:",
+ "אעפ\"י שידעתי. ופירוש כי ידעתי אע\"פ שידעתי וכמו כי עם קשה עורף הוא. רפאה נפשי כי חטאתי לך שיתפרשו אע\"פ:"
+ ],
+ [
+ "ועתה ירדתי לכאן להעלות כו'. ואע\"ג דכבר ירדה השכינה עמהם. אולי כחטאם נסתלקה ועתה ירדה שנית לכאן להעלותם:",
+ "עד עתה לא באה צעקתם לפני כו'. פי' אף כי שמע הקב\"ה את צעקתם מ\"מ לא נעתר להם כיון שלא הגיע הקץ להגאל ועתה הגיע הקץ אם נמנה מלידת יצחק:",
+ "לכה וודאית. כלומר לך לבד ואתה הגאולה. ונראה שהמדרש הזה חולק על הא דר' עקיבא במסכת שמחות שמשה ואהרן זכו לגאלם:"
+ ],
+ [
+ "לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי וגו'. ודרש הקרא מי אנכי כי אלך וכי אנכי הוא אותו אנכי שאמרת ואנכי אעלך וגו' שאלך אל פרעה: ולפ\"ז המלת אנכי עומדת במקום שתים. ותשובת הקב\"ה היתה חייך אני יורד ומצילן אלא לכו אתם תחלה והודיע לבני שאני גואלם וכדאיתא לקמן פט\"ו:",
+ "היכן אני מושכם לתור להם מנוחה בקיץ מפני החמה וע' בחזית:",
+ "מה זכות יש בידם. ולא ס\"ל שמפני שהגיע הקץ וזכות אבות ולמען שמו יגאלו כדלעיל פ\"א כיון דאין בידם מעשים. ואע\"ג דמשה אשר הוא בכל עת סניגור על ישראל איך נהפך לקטיגור להם לשאל מה זכות יש בידם. וע' ברש\"י בחומש. ויתכן כי משה בשמעו את דבר ה' לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי וגו' תלה ההוצאה במשה מדלא אמר ואוציא את עמי. וחשב משה כי הוא בזכותו יוציאם ומשה מענותנותו מי אנכי וגו' כי אין בי זכות ועתה הודיעני אמר להקב\"ה מה זכות יש בידם וכו'. אולי זכותם תעמוד להם להוציא:",
+ "אלא למי שהוא מתירא כמ\"ש לגדעון כי אהיה עמך לפי שאמר במה אושיע את ישראל הנה אלפי הדל במנשה וכן ליעקב הנה אנכי עמך ושמרתיך וגו' וכן כי אתך אני להצילך כי תעבור במים אתך אני:",
+ "הוי יודע שבזכות התורה. פי' אף כי יש להם זכות להגאל מה שיקבלו את התורה. מ\"מ על ידך יקבלו ואתה תהיה סבה לדבר וז\"ש שהן עתידין לקבל על ידך:",
+ "סימן לגאולה הראשונה כו'. ומפרש הקרא וזה לך האות כי אנכי שלחתיך פי' אחרי שאני שולח אותך במאמר אנכי זה הוא הסימן לגאולה. ומ\"ש שבאנכי ירדו וכו' קרוב לפרש עפ\"י מה שנודע כי תכלית גלות מצרים היתה כדי שיקבלו עול תורה בצאתם ולא יקשה עליהם אחרי שהורגלו בעבודה קשה משא\"כ אלו נתן להם התורה מתוך שלוה והשקט היה כבד עליהם לשאת. וז\"ש שבסבת אנכי כדי לקבל התורה ירדו למצרים. ובאנכי בשביל קבלת התורה אני מעלה אתכם:"
+ ],
+ [
+ "אותה שעה נתברר משה על עסקיו. משום דקים לן שמשה פעם בא בחסידות ופעם בא בתמימות ופעם בעקמנות ופעם בירר עסקיו כדדרשינן בי' בויק\"ר פי\"א ובשוח\"ט מז' י\"ח את הפסוק עם חסיד תתחסד. ולהכי קאמר הכא דבירור עסקיו היינו בשעה שאמר מה שמו. ודלא כדלקמן דאמר באותה שעה בא בעקמנות שכוונתו היתה לידע שמו ית' ובקש תואנה לאמר ואמרו לי מה שמו. ודלא כדאמר בשוח\"ט שאותה שעה בא בתמימות ע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "באל שדי. בצבאות. באלהים. בה'. הזכיר ד' שמות אלו ולא הזכיר כל השבעה שמות שאינם נמחקים. משום דבאלו הארבעה שמות נגאלו ממצרים. כי באל שדי יען שלא היו ראוים להגאל ותלה על חטאם וגאלם במדת הרחמים שהוא ה' ועשה דין במצרים שהוא אלהים וכמ\"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. ונלחם להם במצרים שזה הוא צבאות:",
+ "ולטיט ולבנים הם הולכים. טיט ולבנים לאו דוקא אלא צער קשה כטיט ולבנים דשעבוד מצרים:",
+ "אהיה לאשר אהיה ביחידים. כלומר שלא אהיה בוודאי אלא אהיה פעמים לאשר יקרה שאהיה עמו וזה יצדק ביחידים שהשגחתו עליו שתלויה בזכותו ברחמים לפעמים ע\"ד וחנתי את אשר אחון אע\"פ שאינו הגון. אבל במרובים בוודאי אהיה עמהם שאפי' יחשבו לסור ממני ע\"כ אמלוך עליהם. וזהו שאמר לאמר להם אהיה שלחני אליכם כי להיותם מרובים בוודאי יהיה עמהם אפילו כשיהיו חוטאים:",
+ "אמר הקב\"ה לכשאני מבקש כו'. ודריש אהיה אשר אהיה שפעמים אהיה מלא עולם ופעמים אהיה מצמצם שכינתי בתוך הסנה. ולפירוש זה יתפרש שאלת ואמרו לי מה שמו שישאלהו על מציאות ה' ומקומו וכמו שפירש הרב המורה והיתה התשובה אף כי שמי הוא אהיה שמלא כל הארץ כבודי מ\"מ לפעמים אצמצם שכינתי במקום פרטי. ומביא ראיה ע\"ז מהמלאכים. כי גם בהם יש שנוי במקום כי וישלח תבנית יד קאי על המלאכים דכתיב לעיל מיניה דמות כמראה אש וגו' כמראה זהר כעין החשמל והחשמל שם למלאכים כדאיתא בפ\"ב דחגיגה:"
+ ],
+ [
+ "יש חוטאים בשאול. והא דאמרינן בעירובין הפושעים בי שפושעים והולכים אפי' על פתחה של גיהנם. וכן מ\"ש שאול חטאו דהתם בחוטאים מיירי והכא מיירי בצדיקים בעוה\"ז המה בוודאי לא יחטאו בעוה\"ב:",
+ "בתחלה פתוי פתותי. לכן הזכרתי את אביך כדי שישמח משה במה שישמע אביו נמנה עם האבות. ומכאן ואילך דברי אמת כי באמת לא נמנה עמרם עם האבות:"
+ ],
+ [
+ "לעולם חסר. ע' בפרק עשרה יוחסין ופרש\"י שם:",
+ "לעולם זקנים מעמידים את ישראל. בא לפרש את זקני ישראל לא כל הזקנים שבעם אך על החכמים קאי אשר עמהם למלכים ויועצים בכל מקום:",
+ "זז התורה. ורצה להתעולל בה או כי חפץ להשניא זמנין ודת ולכן חפץ לקחת את הס\"ת מידם כדי להשכיח דבר ה' מפיהם:",
+ "מסורה היא בידם מיוסף. ולכן אמר ושמעו לקולך כי קבלה היא בידם שהגואל יאמר בלשון כפולה כדלקמן וע' בזה ברש\"י בחומש וברמב\"ן:"
+ ],
+ [
+ "הודיעו הקב\"ה כו'. ומפרש את הכתוב ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה שלא יניחם בכחם אלא יתיש כחם בעבודה קשה:",
+ "ואפ\"כ הטיח דברים שאמר למה הרעותה לעם הזה ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה ופי' שהרע במה שהכביד פרעה והרע. ונגד מ\"ש הקב\"ה ראה ראיתי את עני עמי אמר הלא היה להפך כי הרעות לעם הזה וכ\"כ הראב\"ע ומה שהקשה על זה הרמב\"ן מדכתיב והצל לא הצלת י\"ל כי אין ההצלה רק היציאה מן הגלות:"
+ ],
+ [
+ "אעשה מה שדברתי לאברהם. ומפרש אשלח את ידי אקיים את נבואתי מלשון היתה עלי יד ה':",
+ "כדי למדוד בהם כמדתם. ומפרש דן אנכי כמדתם כמדת דינו יתברך ולכן הוצרך הקב\"ה להכותם בכל הנפלאות שעשה במצרים שהיו כנגד הרעות שהרעו לישראל כדאיתא במדרשות ובילקוט:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו כו'. כי בני ישראל חפצו לצאת גם בידים ריקניות וכמ\"ש בברכות ולואי שנצא בעצמנו. ורק למלא את הדבר אשר דבר לאברהם בקש מהם כי ישאילו ונתן את חן העם להשאילם:",
+ "כמצולה שאין בה דגה. ואע\"ג דבמכילתא אמרינן שביזת הים גדולה מביזת מצרים וכיון שעשאוה כמצולה שאין בה דגה איך תגדל עוד ביזת הים. וי\"ל כי ביזת מצרים היתה מהרכוש אשר ליושבי הארץ. וביזת הים היתה מנכסי אנשי הצבא ומגנזי פרעה אשר לא לקחו מהם במצרים:"
+ ],
+ [
+ "כלומר מזה שבידך אתה צריך ללקות כו'. פי' אחרי שחטאת בלשונך ראוי אתה להלקות בנחשים וכמו שלקו ישראל ע\"י הנחשים השרפים מפני שדברו באלהים ובמשה ורק אותך ארחם והלקה רק בצרעת לפי שעה. וע' בזה ברש\"י בחומש:",
+ "בני מאמינים. ועל הרוב מעשה אבות ישמרו הבנים ובפרק הזורק מוסיף עוד ע\"ז ואתה אין סופך להאמין כו' ע\"ש:",
+ "בשם שלקה הנחש בצרעת. כדאיתא בסימן שאח\"ז:",
+ "בסנה הסתיר פניו כו'. באמת היה דבר סכלות כי שם לא היה ירא מהנזק ורק מיראת הכבוד היה ירא מהביט ולכן די לו בהסתרת פניו. משא\"כ בנחש שירא פן יזקינו ולכן נס מפניו. אבל היא חשבה כי גם שם הי' ירא מהביט פן תזיק לו הבטתו. ור\"י השיב לה כשיטתה גם אם תאמר שזה היה פחדו פן יוזק לו. מ\"מ אין מקום לנוס מפני ה':",
+ "שאין הנחש ממית. כי כתיב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' ורק כשיחטא האדם אז נדמה להם כבהמה וישלטו עליו וכדאיתא בפרק שואל. ולפ\"ז מה שאמר שאין הנחש ממית ה\"ה בכל בהמה וחיה. והקב\"ה הראה למשה בנחש משום שהנחש היה לפניו:"
+ ],
+ [
+ "הכיתי אותו בצרעת. כי הנגעים באים על לשון הרע כדאיתא בעירוכין. ומה שבקש הדמיון כאן מנחש ולא אמר כי זה ענשו ללקות בצרעת משום דחפץ להשוותו במעשה לנחש השוה ג\"כ לו בעונש:",
+ "לוקה בגופו. שהוא נתן מום בעמיתו מה שאין בו כן ינתן בו מום לקות:",
+ "אף המצריים מטמאים. כי מהם למדו ישראל ללכת בתועבותם ולעבוד את גליליהם והקב\"ה הבטיחם כי יטהרו מכל חטאתם:",
+ "כמו שכתוב. צ\"ל למה כתוב והנה ידו מצורעת כשלג כו':",
+ "כנגד אברהם יצחק ויעקב. יתכן שבא לרמז על שלשה עיקרי אמונה המפורסמים שהם מציאות ה' והשגחה לשכר ועונש ותורה מן השמים. והנה מציאות ה' נודע על ידי אברהם כי הוא החל לקרוא בשם ה'. והשני נתפרסם ע\"י יצחק וכמ\"ש ראה ראינו כי היה ה' עמך. והשלישי נתקיים ביעקב שהיתה מטתו שלמה ונתיחד לעם לה' לתת להם תורה מיוחדת כאומרו מורשה קהלת יעקב. והפיכת המטה לנחש הוא כנגד מציאות ה' שהוא הממציא כל נמצא כחומר ביד היוצר. והצרעת ורפואתה רמז לשכר ועונש שנענש משה על שהלשין כדלעיל. ושפיכת המים על היבשה רמז לשפיכת רוח הנבואה ותורה ע\"ד כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך:",
+ "אלא לשון דם. ובא לרמז לו שימות בעון זה והכתוב ויזובו מים יתפרש ויזובו זוב דם מתחלה והדר מים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ופקח לראיה ופקח לשמיעה מפני שבאלם וחרש אמר דבר והפוכו צ\"ל שכן הדבר גם כן בעור ופקח כנגד החרש והעור כי הרואה והשומע שניהם פקיחי החוש זה בחוש הראות וזה בחוש השמע וכן כתיב פקוח אזנים ולא ישמע וכתיב לפקוח עינים עורות ולכן בא או פקח בין שניהם להיות משרת לשניהם וכדכתב הרא\"ם ז\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שעשה אותך אדון כו'. שפרסם שמך בעולם וקראך אדון וכמו שדרשו בפ\"ק דברכות למען אדני למען אברהם שקראך אדון (והוזקק לפרש כן מדאמר כאן בי אדני באל\"ף דל\"ת) ולכן ראוי הוא שתגאל את בניו בעצמך או ע\"י מלאך. למען ידעו הכל כי אתה הוא האדון על כל:",
+ "אלא כמכבד לאהרן. וזה שלח נא ביד תשלח. ביד שאתה רגיל לשלח דהיינו אהרן שהיה מתנבא שמונים שנה קודם לו:"
+ ],
+ [
+ "מה חרון אף היה שם. כלומר מה רושם היה בחרון אף זה כי הוא סובר שכל חרון אף עושה רושם וגם זה בכלל (ודלא כריב\"ק בפרק טבול יום דסובר חוץ מזה ע\"ש) ובטעם מ\"ש עושה רושם כתב ההר\"ש אלמושניני בפירושיו שהטעם בזה כי השי\"ת לא יוחס באנו ההפעליות אם לא מצד הרושם הנרשם במקבלים ושפתים יושק:",
+ "שניטלה הכהונה ממשה. והא דאמר לעיל אל תקרב הלום שביקש כהונה ולא ניתנה לו י\"ל דההיא כמ\"ד לא נתכהן משה אלא ז' ימי המילואים דפלוגתא היא בפרק הנזכר לעיל א\"נ התם לזרעו קאמר והכא ניטלה אפילו ממנו. והא דכתיב משה ואהרן בכהניו יש לומר דמשום שבעת ימי המלואים קאמר ששמש בכהונה גדולה:",
+ "לכך דבר ידבר הוא. והא דאמרינן לעיל על תשובה לא איש דברים אנכי לעשות בך נס אני חפץ כו' ושמא עתה שסירב נשתנה ענינו ולא זכה לנס ההוא:",
+ "לתורגמן. לאפוקי שלא יהיה אהרן לבדו מדבר לפניהם ולא משה כלל אלא קודם בואם שם ידבר דבריו לאהרן וזה משמעו מאומרו לפה כי משה לא יפתח פיו לפניהם אמנם יהיה כמתורגמן שהרב מדבר והוא חוזר ומשמיע לעם את דברי הרב. ועי' בפירש\"י על הכתוב אתה תדבר את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה:",
+ "כשם שמוראי עליך. ועי' בחזית פסוק נאוו לחייך:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד נקי כפים וגו'. הובא הדרש הזה בשביל ולא נשבע למרמה דמדריש בסוף הסימן על וישב אל יתר חותנו:",
+ "מי שיש בו מדות הללו וכולן נאמרו במשה. פי' הדברים כי מה שאמר דוד מי יעלה בהר ה' וגו' לא אמר על משה לבדו כי מה דהוה הוה אלא קראי בסתמא דאינשי משתעי. וקאמר שאע\"פ שלה' הארץ ומלואה ונתנה לאדם מי יוכל לעלות בהר הקדש אלא מי שיש בו המדות האלה וכפשטיה דקרא. והמדות הללו הנצרכות לזה נמצאות במשה:",
+ "כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר. פי' אף כי המסעות במדבר היו לצורך ישראל ולכן היה מן הדין שישאו משאיו עם כל זה לא הטריחם וכן איתא לקמן במ\"ר פי\"ח ס\"י בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים היה דרכו ליטול מהם חמור שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי ע\"כ ובא לפרש בזה נקי כפים כי גם בדבר המותר לו התרחק ובנדרים פ' אין בין המודר דריש שלא לקח אפילו בשכירות:",
+ "שלא ילך לו חוץ מדעתו. עי' בנדרים פ\"ט גבי פותחין בנולד ברש\"י ובר\"ן שם:"
+ ],
+ [
+ "שקבל בתוך ביתו גואל כו'. שהכל הולך לכוונה אחת שקבלת יתרו את הגואל ובורח מפני השונא הרודה בישראל שברח מפני עצת פרעה כדלעיל פ\"א יען כי הוא היה צדיק ואוהב את ישראל העשוקים ולכן קבל את הגואל שעמד להושיע את המוכה מיד המצרי ובשביל זה זכה שעמד מזרעו לקבל את השונא הבורח מהגואל להרגו ולסייעו בגאולת ישראל:",
+ "לכך נעשו בניו אחים. וה\"פ ואח לצרת ישראל נולד מאוהב הרע:",
+ "נפשו חייב לו. כלומר חייב למסור נפשו עליו וכדקאמר בסמוך שמסר נפשו על אכסניא שלו. ואמר משה כן אע\"פ שמסתכן בנפשו ליענש בהפצרו בשליחות ה' מ\"מ חייב לעשות כן מפני כבוד יתרו. ומביא המדרש ראיה מאליהו שהטיח דברים כלפי מעלה לאמור הרעות להמית את בנה כדי להציל את הילד:",
+ "חייב בכבודו יותר מאביו ואמו. הוצרך משה לטענה זו כדי שלא יאמר שמחויב לשוב למצרים במקום אשר אביו ואמו שמה ולכבדם:"
+ ],
+ [
+ "מה שהוא גוזר גזירה על האדם כו'. וקאי על מה שכתב לפני זה מצות שפתיו ולא אמיש. ור\"ל מצותו וגזירתו הוא באחד בלי שום שנוי ומתקיימים לעולם ואין מי שישיב את גזרתו לבטלה וכמ\"ש ומי ישיבנו:",
+ "במה בקש בלעם כו' הזכיר את בלעם יונה וירמיה. לפי שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב אם במחשבה אם בדבור ואם במעשה וכמו\"ש הכתוב בפיך ובלבבך לעשותו לכן אמר שלפעמים תסתלק הבחירה מהם בשלשה אלה. והנה על המחשבה מביא מבלעם שהזיק בעינו הרעה בהיותו מכוין עת הזעם כדדרשינן על הכתוב ויודע דעת עליון והקב\"ה הפר את מחשבתו הרעה ולא זעם אז וכמ\"ש ומה אזעם לא זעם ה' וכמו דאיתא בפ\"ק דברכות. וכנגד המעשה הביא מיונה שלא רצה ללכת בשליחות ה' ובסופו הלך בע\"כ. וכנגד הדבור הביא מירמיה שלא רצה להתנבאות ולפרסם דבר ד' לעם. ובע\"כ היה מוכרח לשמוע את דבר ה' כמו\"ש ואת כל אשר אצוך תדבר:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה הלך אצל פרעה כו'. ולפ\"ז כי מה שנאמר וילך משה קאי על מה שנאמר לפניו שהלך בשליחותו אצל פרעה בע\"כ ולכן סמך כאן וילך משה ללמדך שהלך בע\"כ. ושב אל יתר חותנו לאמר לו כי לא עבר על השבועה בהליכתו לפרעה כי בהיתר ה' הלך. ומ\"ש אלכה נא ואשובה אל אחי פי' ללכת שם עוד הפעם. כי עוד לא נגמרה שליחותו ויען כי בשליחות הראשונה היה נחפז לדרכו ושב מהר לחותנו לכן לא ראה את שלום אחיו ולא פחד מפני האנשים המבקשים את נפשו. ועתה בהליכתו להתמהמה שמה אמר ליתר חותנו כי יראה את שלום אחיו וה' אמר לו לך שוב למצרים להתמהמה שמה ולא יפחד ממבקשי נפשו כי כבר מתו:",
+ "בעל השבועה. זה הקב\"ה שנשבעין בשמו:",
+ "אותם שהם במצרים מבקשים לצאת. ובמכילתא פ' יתרו איתא בזה\"ל על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו. וגם מה שאמר המדרש כאן ובני לא ישמעו כמו הם נראה שהלכו עמו. וזה דלא כדאיתא שם במכילתא ששמע בעצת אהרן אחיו ולא לקחם עמדי. ומה דכתיב אחר שילוחיה לפי המדרש יתפרש כי אחר שמל את בנו כדרך במלון הוצרכה צפורה לעמוד שם עד שנרפא הילד ושוב שבה לבית אביה וכמ\"ש הראב\"ע או כמ\"ש הרמב\"ן כי בהיותם במצרים נכספה לשוב אל בית אביה:",
+ "ותכנס לשלום. הזכיר את הכניסה ולא הזכיר את היציאה כמו דאיתא במשנה בפ' הרואה הנכנס לכרך מברך שתים אתת בכניסתו ואחת ביציאתו. והנה רש\"י ז\"ל כתב כי ביציאתו מברך מפני שיש מושלים רעים ולפ\"ז לא הוצרך להזכיר את היציאה אבל הרמב\"ם בפי' המשניות לא כתב כדבריו ויש להתבונן בזה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד מי יתנך כאח לי. משום דק\"ל למה כתיב וישק לו הלא כן הוא דרך אחים הנפגשים. ואומר שרמז בזה היותם אוהבים זה לזה וזה שמח בגדולתו של זה. ולא כדרך האחים לפעמים שיש קנאה ושנאה ביניהם וכדמפרש ואזיל:",
+ "אם תאמר כקין כו'. כבר ביארנו זה בחזית בפסוק זה. ושאר הדברים מבוארים בב\"ר פ\"ע ע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "בן י\"ב שנה כו'. ודריש מדכתיב ויגדל משה משמע שבא רק עתה לכלל אנשים וכמו דכתיב ויגדלו הנערים ואיתא בב\"ר פס\"א שהיו בני י\"ג שנה. א\"נ דדריש מדכתיב מי שמך לאיש משמע שלא נקרא עדנה איש וזה לפני י\"ג שנה כי אז נקרא איש וכדאיתא בפרק בן סורר גבי וכי יזיד איש וחולק על הא דאמור לעיל בן כ' או בן מ' שנה:",
+ "למה כן. כלומר למה הסב הקב\"ה כי יברח מפני המצרי ולא הכין לו מנוס במצרים כי לא יהיה נע ונד בארץ לא לו:",
+ "אביו מסרה לו. אבל עתה לא יאמרו כן כי מסר לו במצרים כי אין מוסרין סוד רק לאיש שבא בשנים:",
+ "לפיכך האמינו בו. ומה שהיה צריך להאותות נבאר אי\"ה בסמוך:"
+ ],
+ [
+ "אתה מוצא כו'. ולכן יש לזהר ולומר לך לשלום ולא לך בשלום. והנה הטעם בזה עמ\"ש בזה בעין יעקב בסוף מסכת ברכות אמנם יותר נכון הוא כפשוטו כי בשמוש הלמ\"ד מורה על הליכה מעלה מעלה. וכשמוש הבי\"ת מורה המצב אשר בו ישאר. אמנם הקפידה זו היא דוקא בלשון הליכה אבל בשאר לשונות אין קפידא ולכן מצינו שיעקב אמר ושבתי בשלום אל בית אבי ולא אמר לשלום:"
+ ],
+ [
+ "במדין נשבעת כו'. דריש כאלו כתיב לך במדין. ומלת במדין עומדת במקום שנים ויתפרש הכתוב ויאמר ה' אל משה במדין נדרת לכן במדין לך להתיר שבועתך:"
+ ],
+ [
+ "זה אחד מי\"ח דברים. במגילה לא מנה רק ט\"ו פסוקים ובירושלמי גרסינן י\"ג ובתנחומא יש בקצת נוסחאות אחד משמונה ובקצת נוסחאות אחד משמונה עשרה וכצ\"ל. וע\"כ צריך לפרש כי י\"ח הם לא על הפסוקים קאי אך על המלות הנשתנות וכמו בכתוב אעשה אדם בצלם ובדמות תחת נעשה אדם בצלמנו כדמותנו חשיב לשלשה שנוים. וכן הבה ארדה ואבלה חשיב שני מילי. אבל ברצונם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס לא חשיב אלא חד שהרי שור היה כתוב בתורה אלא שכתבהו גבי הרגו:",
+ "עשה כמה שאמר לו הקב\"ה. ומפרש ומטה האלהים המטה שצוהו האלהים לקחת. והראב\"ע פי' באופן אחר ע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "שהי' כתוב עליו נוטריקון. מדכתיב ראה משמע שצריך עיון והסתכלות ש\"מ שלא הי' בפי'. וכן מדא\"ל משה להקב\"ה האיך אביא המכות כדלקמן פ\"ח משמע שלא היה כתוב בפירוש:"
+ ],
+ [
+ "כדי לפרוע דינם. וכמ\"ש הרמב\"ם בהלכות תשובה כי מי שהפליג בחטא נועלין לפניו דלתי התשובה. ולכן בשביל חטאם הקשה מאד החזיק הקב\"ה את לבם כדי לפרוע דינם. וכן נראה דעת המדרש כדעת הרמב\"ם לקמן פי\"א גבי וחנפי לב ובפי\"ג גבי אם ללצים הוא יליץ:",
+ "גלה לו הקב\"ה כו' ע' ברש\"י על התורה ובראב\"ע וברמב\"ן:"
+ ],
+ [
+ "שלא נתלה משה עליה. אף כי היה צדיק גמור וכ\"ה בפ\"ד דנדרים ריב\"ק אומר גדולה מילה שלא נתלה למשה הצדיק עליה וע\"ש עוד בברייתא. ואע\"ג דאמרינן להיפך שהקב\"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכן איתא בפ\"ק דתענית כל המצדיק עצמו מלמטה מצדיקים עליו את הדין מלמעלה ופירש\"י שמדקדקין עמו יותר י\"ל אע\"פ שמדקדקין להפרע הכל ממנו בעוה\"ז מ\"מ מאריך הקב\"ה אפו לנגדו וכמ\"ש תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורעניות ובפ' הי' נוטל במשנה גבי זכות היה תולה ג' שנים ובגמרא שם. וגם אמרו מצוה מגניא ומצלה ומכיון דלא האריך לו הקב\"ה בזה מוכח שחביבה מילה:",
+ "מלאך של רחמים היה. ופליגא על הא דאמרינן בפ' ד' דנדרים באו אף וחימה ובלעוהו. ומדברי המדרש הזה נראה דמפרשי ויבקש המיתו על משה קאי ודלא כרשב\"ג בנדרים דמפרש ויבקש המיתו לאותו תינוק:",
+ "חתני תהיה אתה נתון לי. ולפ\"ז חתן דמים וגו' הוא כעין תפלה ולפי תרגום אונקלוס נראה דמפרש כי דברה כה בלב בטוח שבוודאי בעלה ינתן לה:"
+ ],
+ [
+ "מהו ירעם כו'. עיקר קושיתו היא מדכתיב נפלאות ועל רעם הנהוג מלבד כי הוא מחוקי הטבע לא אמר נפלאות בלשון רבים. ומשני כי קאי על מתן תורה והתם שייך פלאי פלאים כדמפרש ואזיל. ואתי כמ\"ד במ\"ר פכ\"ו שכל אורה שנאמר באליהוא אינה אלא במתן תורה. ומפרש ירעם כי אל הכבוד הרעים בקולו הגדול ומבהיל ברעם:",
+ "ומחזיר בכל העולם. וכמ\"ש במכילתא כשנתן הקב\"ה התורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו כו'. וכוונת הדברים האלה להורות לנו כי כבוד ה' ודבריו הקדושים אינם נתפסים במקום זולת מקום אבל כבודו ודבריו מלאים כל העולם כולו ובזמן אחד הם סובבים ומקיפים את כל קצות הארץ. ומה שאמר בא אליהם מן הדרום הכוונה שהקב\"ה חזר על יושבי הדרום כי יקבלו את התורה ושוב מן הצפון כדי שישמעו יושבי הצפון וכן למזרח ומערב וכמו שדרשו את הכתוב ה' מסיני בא. וכדי שישמעו היושבים בקו השוה אמר שנהפך להם מן השמים ועל האופק שאנחנו בו אמרו שנהפך לארץ. ויש לכוון עוד בזה משום שעיקר התורה הוא לשלימות הנפש. אבל יש בה גם הצלחות לאדם לימי חייו בארץ. וכענין המשפטים ודומיהם ועז\"א שבתחלה בא מן הדרום שהוא צד ימין וזה רמז להצלחת הנפש ע\"ד אורך ימים בימינה. ושוב נהפך מן השמאל והיא הצלחה הארצית שהוא צד שמאל וטפל ע\"ד בשמאלה עושר וכבוד. ועל המצא בה מיני החכמות אשר יזרח עליהן אור השכל האנושי כחכמת ההגיון הנדסה ותשבורת אמר שנהפך למזרח כי גם החכמות אלו מאירות וברורות כאור למוצאי דעת. ועל המצא בה חכמת האלהית אשר נעלמה היא מאד. ורוב העוסקים בה ימששו חשך ולא אור אמר שנהפך למערב אשר שמה תשקע השמש וגם אור הדעת. ורק האמונה לבד היא נר לרגלה. וכנגד חכמת התכונה ותקופות ומולדות אשר נמצאו בה אמר שנהפך עליהם מן השמים ועל חכמת הטבע הנמצאת בארץ אמר שנהפך לארץ. וז\"ש והחכמה מאין תמצא כי ראו כמה מיני חכמה כלולים בקול ה' ולא ידעו מאיזה מהן יכלו לתפוס. ומי יהיה להם עיקר לעסוק בו כי כלם עוזרים אל ההצלחה הנפשית:",
+ "שנאמר מן השמים השמיעך את קולו וגו'. וזה כדעת ר' ישמעאל במכילתא דתני כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני הכריע הכתוב השלישי מן השמים השמיעך ודלא כר\"ע דאמר מלמד שהרכין הקב\"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים:",
+ "שנאמר ה' מסיני בא וזרח. ובספרי על פסוק כנשר יעיר קנו משמע דה' מסיני בא ר\"ל מג' רוחות ע\"ש:",
+ "ואומר וכל העם רואים את הקולות ס\"ל שאין זה הקולות הנזכרים לעיל ויהי קולות וברקים וענן כבד אלא קול יוצא מפי הגבורה כשדבר עמהם וזה קול אלהים היוצא באש ונחקק בלוח וע' במכילתא דזה הוא דעת ר\"ע:",
+ "ונחלק לע' קולות. ע' בזה בתנחומא וברמב\"ן פר' יתרו:",
+ "ונפשותיהם יוצאות. זה דרך גוזמא על החרדה וכן מ\"ש והורג לעובדי כוכבים הכוונה כי רעדה גדולה אחזתם כאלו נפשם יצאה מבהלה וכמ\"ש בויק\"ר פ\"א שהיו נתרזין מתוך היכליהם. וזה הוא ההפך לישראל שהוסיף להם חיים חדשים ורפואה:",
+ "ולא היו ניזוקין. ע' בזה ברמב\"ן פ' ואתחנן:",
+ "הזקנים לפי כחן כו'. פי' הבדרשי שהכוונה בזה שהדברים האלהיים מסוגלים שכל אחד מהמעיינים יבינם הבנה תועילהו כמה שהוטבע והורגל עליו מדעותיו עד שיהיו כל האנשים מסכימים לקיימם ולחלוק על כל טענה הותרת בין שיהיה המעיין מהנביאים העומדים בסוד ה' וז\"ש משה לפי כחו בין שיהיה מהחכמים וז\"ש הזקנים לפני כחן בין שיהיה מההמון בדעות הירושות להם וז\"ש הקטנים לפי כחם ועי' לקמן פכ\"ט:",
+ "והאלהים יעננו בקול. ומפרש בקולו של הקב\"ה וכמ\"ש הרמב\"ן ע\"ש. וע\"ע במכילתא ובמסכת ברכות בפרק שלשה שאכלו:",
+ "והיה משה שומע במדין לך שוב מצרימה כו'. פי' אע\"פ שדבור אחד יצא מפי הקב\"ה מ\"מ הי' נשמע למשה ולאהרן שני דברים שונים. איש איש הדבור אשר היה נכון לו וזה ירעם אל בקולו נפלאות שהוא פלא אחר בקול ה' זולת הפלאים הנזכרים. ועי' במכילתא על הפסוק אחת דבר אלהים. ובתנחומא גרסינן הכא ומי שהיה באמצע לא היו שומעים כלום וזה ג\"כ מכלל הפאלים ולא נמנה פה במדרש:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד חסד ואמת נפגשו וגו'. משום דכתיב וישק לו ולא פורש מי נשק למי. לכן מביא את הכתוב חסד ואמת נשקו כי כל אחד נשק לאחיו:",
+ "חסד זה אהרן כו'. ובא הכתוב להשמיענו אע\"ג דמדותיהם היו הפוכות כי אהרן היה מדת הרחמנות והחסד. ומשה מדת הדין האמיתי. וכן משה מדת הצדק ממש ואהרן בקש לפשר והוא ענין השלום מ\"מ אהבת עולם היתה ביניהם:",
+ "ואמת זה משה. ואע\"ג דגם באהרן כתיב תורת אמת היתה בפיהו ולה\"ק ר\"ע בסמוך אמת זה אהרן וכ\"ה לעיל בב\"ר פצ\"ט. אין כאן קושיא דאף על גב דהיתה בפיו תורת אמת מ\"מ היה מתנהג במדת החסד והשלום. ולא נקרא שמו ולא יתואר רק לפי מעשיו:",
+ "ואמת זה אהרן דכתיב תורת אמת. ואע\"ג דלפ\"ז מכ\"ש דמשה נקרא אמת שהוא היה המלמד תורה לעם ישראל לא נקרא חסד רק כפי המעשה כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ואע\"ג דאהרן עשה חסד עם רבים מ\"מ לא נקרא חסד רק החסד הנעשה עה המתים:",
+ "אין אנו יודעין למי חלק הקב\"ה פי' טעם אגדה זו נראה לכאורה. דדריש וישק מלשון נשק ברזל ופי' כי חזקו ואמצו כחוגרו כלי זיין והיינו מה שקיים דבריו והראה את כבודו לעיני ישראל ולזה אומר אין אנו יודעים מי נתכבד במי כי י\"א שאהרן המתכבד שהיה מתנבא תחלה ועכשיו בא משה ואמת את דבריו וי\"א שמשה המתכבד כי לזה קדם אהרן להתנבא כדי שכשיבוא משה יאמינו בו. אבל בב\"ר פ\"צ גבי ועל פיך ישק נראה דדריש ישק לשון כבוד ולפ\"ז נראה דה\"נ דרש וישק לשון כבוד. אבל לא מצאתי לו חבר:"
+ ],
+ [
+ "כשם שאמר לו הקב\"ה וכו'. כי לא להתפאר הגיד משה לאהרן אלא לפי שכן צוה ה':"
+ ],
+ [
+ "אלא בזקנים. היינו בת\"ח כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה וכפירושו כי בעצתם וזכותם המה סוככים על ישראל כמו בכנפים וכדלעיל פ\"ג אבל בלעדם לא היו יכלו לעמוד. וגם שהכנפים הם רמז לחכמה שבה יגביהו עוף:",
+ "אינם יכולים לעמוד. לפי גירסא זו מיירי לענין עצה למוד וזכות וכמו שפירשתי לפני זה אמנם בויק\"ר הגירסא אינם יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם. ולפ\"ז לא מיירי שם רק לענין עצה ולמוד אל כל המעשה אשר יעשון:",
+ "תני רשב\"י בכמה מקומות כו'. בויק\"ר מייתי עוד במצרים ובאת אתה וזקני ישראל במדבר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. והנה רבים שמו לבם לתרץ למה מונה כל המקומות אלו. והבדילו בין המקומות האלה כפי רוחב לבם. אבל אין להם יסוד במדרש. ונראה כי רשב\"י בא להכריע אע\"ג דמעלת הזקנה הוא החכמה והחכמה הוא העיקר מ\"מ זקנה ממש בעינן ומייתי מקומות האלה אשר הקב\"ה חלק כבוד לזקנים והם היו ג\"כ זקנים בשנים. והביא תחלה ראיה מהסנה דכיון דאסיפת זקנים הי' למסור להם הסוד ואין מוסרין סודות רק לאנשים הבאים בימים. ופן יתעקש איש לומר כי להפלגת חכמתם מסרו גם לבחורים לכן מביא בויק\"ר מביאתם לפרעה ובוודאי בשער המלך בוחרים הזקנים בימים. וגם על זה ישיב כי בחרו בחכמים גם הצעירים בימים בשביל תפארת לשונם והדרת מליצתם לכן מביא מסיני במה שבחרו רק שבעים איש בודאי המה היו הנבחרים והנעלים בין בחכמה ובין בשנים. כי בחכמה לבד לא יבצר מהם למצוא רבים ממספר הזה. ואם יבוא איש וידחה כי אולי המה היו חכמים מחכמים מופלגים בחכמה לכן בחר רק באלה לכן מביא מזקני העם ושוטריו. וגם כאן יש למדחי כי אולי השוטרים אשר היו במצרים קאי לכן מביא מאהל מועד כי לקבל פני השכינה יבואו רק הזקנים בשנים ומשום דהכא ג\"כ יש למדחי לכן מביא מלעתיד אשר כל הארץ תמלא דעה ואז בוודאי קאי זקנים על זקנים בימים:",
+ "ולעתיד לבא כמו כן. בויק\"ר הגירסא ואף לעתיד לבוא ומשמע לא מיבעי בזמן הזה אלא אף לעתיד דתמלא כל הארץ דעה בכל זאת תהיינה מדרגות מדרגות בחכמתם:"
+ ],
+ [
+ "ולא על ראיית האותות. ולא יקשה דא\"כ ל\"ל לעשות את האותות כיון דהאמינו גם בלעדם ובפרט את אות הדם אשר אמר ה' והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך וגו'. י\"ל שאחר שניתן לו את אהרן לפה ולשליח צוהו ה' שיעשה האותות לפני העם מ\"מ כדי להרגיל את אהרן במופתים שיעשה לפני פרעה והיינו דכתיב ואת כל האותות אשר צוהו ה' דמשמע שמצוה היה עליו לעשותם:",
+ "ויקדו על הפקידה. פי' שהודו כי אמת הדבר שקידה הוא כפיפת הראש וזה הודאה בדבר והשתחויה הוא לשבח על שראה ה' בעניים:"
+ ],
+ [
+ "אותו היום פרוזבוטי כו'. כל זה היתה בקבלה בידיהם. ודריש ואחר באו משה ואהרן אחר שבאו כל המלכים ועטרו אותו באו אהרן ומשה:",
+ "הים הודיעך ה'. ואע\"ג דבברד הודה ואמר ה' הצדיק ואמרינן כי זה כנגד מה שאמר מי ה'. מ\"מ לא ידע כ\"כ כח השם כמו בים שראה את היד הגדולה בחמשים מכות כדלעיל. והטעם בזה כי זה מדרכי ה' ומגבורתו להביא את המכחישים בכפל רסנו שיודו בפיהם מה שהיו מכחישים וכדאיתא לקמן פ\"כ גבי ברוב עוזך יכחשו לך אויביך ועיקר חטאו היה במה שאמר מי ה' שזה דרך בזיון ע\"ד מי דוד ומי בן ישי מי אבימלך ורוצה לומר כי יהיה מי שיהיה מי הוא שיהיה חשוב אצלי לשמוע בקולו:"
+ ],
+ [
+ "שנהג בו כבוד. אבל לא מפני היראה שאחר שאמר לו ה' כי אהיה עמך לא יירא רע:"
+ ],
+ [
+ "מהו למה. כי למה הוא שאלה על התכלית מה שלא נודע לו וכמו למה זה לי בכורה וכן למה העליתנו לאיזה תכלית ולא תכון פה השאלה למה כי הלא אמרו לו למען זבוח לה' ויחוגו לי במדבר וזה דבר נכון לכן פירשוהו מענין אין והבל שכוונתו להכחיש אותה כי הבל המה ובחנם יפריעו העם ממעשיו ודריש את הכתוב למה משה ואהרן תפריעו ולא כתיב משה ואהרן למה תפריעו. לאמר כי הוא דבק עם משה ואהרן שאתם למה וגם דבק עם תפריעו למה בהכל תפריעו את העם:",
+ "שבטו של לוי פנוי הי'. כתב הרמב\"ן שמנהג בכל עם להיות להם מורי תורה וחכמים ושבט לוי היו החכמים ע\"ש ובדברי רז\"ל ראיתי לפי שהיה שבט לוי עתיד לעבודת ה' לכן לא ניתן בשעבוד פרעה. ופי' לכו לסבלותיכם למלאכתם שיש להם בבית ועי' ברש\"י וברמב\"ן:"
+ ],
+ [
+ "שמא ס' רבוא. מדאמר הן רבים משמע דקפד רק בשביל כי רבים הם. ומ\"ש כאן בספרים לכו לסבלותיכם ל\"ג הכא אלא והשבתם אותם מסבלותם:",
+ "אלא שנים מס' רבוא והשאר מתו בשלשת ימי אפילה כדאיתא במכילתא בפסוק וחמושים כדי שלא יראו מצרים במפלתם. ובמכילתא שם יליף מדרשא אחריני ולא מגז\"ש זו ע\"ש:",
+ "מה במדבר לא נשתיירו שם כו'. זה יהושע וכלב ופירושו מלבד הנערים הפחות��ם מבן כ' והזקנים יותר מבן ששים ושבט לוי שלא היו בכלל הגזירה:"
+ ],
+ [
+ "מלמד על הרשע שלא עיכב כו'. ודרש ויצו פרעה והן עתה רבים מעמי הארץ לענין אחד שגזר להכביד את עבודתם כדי למעטם מפריה ורביה וזה והשבתם אתם מסבלותם ע\"ד ואת עמלינו אלו הבנים וזו גזירה אחת מד' גזירות כדלעיל בפ\"א:",
+ "לשון טינוף. כי היה צ\"ל מתרפים וקאמר נרפים ע\"ד רפוי הטבע והם קדשים ואמר זה על דרך מה שאמרו נלכה נזבחה:",
+ "ואל יהיו משתעשעין. יתכן דדרש ואל ישעו מלשון מנוחה ונופש וכמו שעו מני השע ממני. ובילקוט דרש מלשון השענה והנו\"ן חסר וכמ\"ש הראב\"ע בשם הגאון:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך ויפץ העם. כי ויפץ הוא פעל יוצא והראב\"ע מפרשו על פרעה וכמו והפיץ פרעה את העם כי בשביל דברו היה כן וזה דוחק. אבל מאת ה' היתה כזאת כדי שתגלה רעת מצרים:"
+ ],
+ [
+ "ומסרו עצמם וסבלו מכות על יתר העם העושים במלאכה שנחסר חוקם ולא היו מוסרין אותן בידי הנוגשים כי אמרו מוטב אני להלקות משילקו הם כדלקמן פט\"ו. ואלו מסרו אותם בידי הנוגשים אז לא היו מוכים. ולפיכך זכו לרוה\"ק שכל המוסר עצמו על ישראל זוכה לכבוד וגדולה ורוה\"ק כדלקמן:",
+ "דתן ואבירם היו עמהן. ודריש יצאו נצבים כמו הנצבים וכ\"כ רש\"י בנדרים פר\"א אבל בתנחומא יליף כי נצבים הוא שהתיצבו בחירופין וגידופין עיין שם וכן נוטין דברי המדרש כאן:"
+ ],
+ [
+ "מן המכות שהיו מכין אותן כו'. משום דבכ\"מ דכתיב מליצה זו לא נמצא שם השם ריח וכמו להבאישני ביושב הארץ נבאש ישראל בפלשתים וכאן כתיב ריחנו לכן הוליד את הדרש הזה:"
+ ],
+ [
+ "נטלתי ספר בראשית כו'. עתה דורש הרעותה מלשון הכנעה ושעבוד. ושאל הלא כל מעשיך צדק ומשפט ובמדת הדין תביא עונש על הרשעים ולמה את העם הזה הכנעת והשפלת לשעבד בהם. ומצינו לשון רוע על הכנעה כמו רע ירוע רועה התרועעה הארץ. ואע\"ג דמצינו שביטלו את המילה כדלעיל פ\"א וגם את גלולי מצרים לא עזבו וראויים הם לעונש. מ\"מ הלא גם צדיקים רבים היו ביניהם וגם הלא ענשי ה' הם מדה כנגד מדה. וכמ\"ש דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נידונו וכן היה בסדום וגם בדור הפלגה הם אמרו פן נפוץ ולכן משם הפיצם ה'. וראויים היו בעונש אחר ולא בשעבוד. אבל לעיל פ\"א אמרו שהיה ביניהם לשון הרע ומשה אמר עתה ידעתי באיזה עון משתעבדים בהם. ודוחק לומר דפליגי [ואולי עיקר שאלת משה היתה הלא כל העמים אשר חיו אז על פני האדמה לא טובים היו מישראל ובלי ספק היה גם בהם לה\"ר ומדוע יחרה אף ה' רק בישראל]:",
+ "ואם תאמר מה איכפת לי כו'. ע' בזה ברש\"י וברא\"ם. וטוב יותר לפרש דשאל מה איכפת לי פן יש סוד בזה אשר הכנעת אותם תחת יד פרעה ואנכי לא אדע. א\"כ למה זה שלחתני כי מה אומר אליהם ומה אשיב לתוכחתם אם יאמרו כי באת לתת חרב ביד פרעה להרגנו:",
+ "שמך הגדול גבור ונורא. הזכיר שלשה התוארים האלה משום דאשכחן שאותם הזכיר משה באמרו האל הגדול הגבור והנורא. ואין לנו רשות להזכיר תואריו חוץ מאלו כדאיתא בגמ':",
+ "והצל לא הצלת וודאי. פי' כיון דלא הצלת אותם עד עתה בוודאי לא תצילם עוד. ונדרשת כמו ולא הצל להווה ולא הצלת לעבר כי חשב שכבר הסתיר ה' פניו מהם:",
+ "בקשה מדת הדין לפגוע במשה. לר\"י בשביל שאמר כי לא תציל עוד ולר\"ע במה שקנטר בדבריו לאמר מה איכפת לך וכו'. ובכל זאת בשביל שראתה מה\"ד כי ברוב יגונו על צרת ישראל ידבר לא פגעה בו כי אין אדם נתפס על צערו. אבל לא נקה מעון זה כי נגזר עליו שלא יכנס לארץ וכדלקמן:"
+ ],
+ [
+ "ואין אתה רואה במלחמת ל\"א מלכים. הנה אם דריש מדיוקא של עתה יקשה למה ראה במלחמת סיחון ועוג אשר היה אחר מפלת פרעה וי\"ל שהכתוב דקדק לומר אשר אעשה לפרעה היינו הנסים והנפלאות אשר אעשה בפרעה להשמידו מן הארץ בזרועי הנטויה. ובא למעט רק מופתים נגלים כאלה וזה ממעט רק ל\"א מלכים שהיה כענין פרעה כי הקב\"ה חשף את זרועו להשמידם מן הארץ אבל מלחמת סיחון ועוג היתה רק מלחמת נקמה במה שלא נתנו את ישראל לעבור בארצם ובני ישראל הכום רק להציל את נפשם. אשר זה היתה תכלית המלחמה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד ופניתי אני לראות וגו'. עיקר הדבר לדרוש על משה שבקשה מדה\"ד לפגוע בו על שהרהר אחר מדותיו של הקב\"ה. ואף כי לפי מחשבת משה היו דבריו נכונים ובקש טעם על זה. מ\"מ חטא ואשם כי מה הוא האדם שיבוא אחרי המלך להרהר אחריו:",
+ "כשנתן הקב\"ה תורה לישראל כו'. האריך בלשונו לאמר כי הטעם אשר העלימה התורה טעם המצות. ונתנה מ\"ע ול\"ת בלי טעם כי במקצת מצות אשר למלך גלתה טעמן וגם הוא נכשל בהן וכך איתא בפ\"ב דסנהדרין וז\"ש עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו. לומר כי איש כמוהו לא יכשל בהן. ובכל זאת לא עמד על דעתו ונשיו הטו את לבבו ומזה ידע האדם כי אין להרהר אחרי דברי ה':",
+ "עלה יו\"ד שבירבה. זה דרך משל כאלו האות הקטנה שבאותיות צועקת על עשקה ונעשה דינה. והכוונה כי משפטי ה' אמת ולא ימוטו לעולם. וגם העושק דל נבזה ונכה רוח לא ינקה וה' ישמע צעקתו:",
+ "ומנין שבטל כו'. זה לראיה כי אות אחת איננה בטלה מן התורה כי אפילו אות אחת שנתבטלה לצורך מן התורה חזרה לתורה ומה שקרא זאת ביטול אף כי אין זה רק חילוף בכתיבה שתחת שרי ביו\"ד נכתבת בה\"א אמנם בדבור לא נשמע הה\"א כלל והיו\"ד היה נשמעת ועתה בטלה לגמרי:",
+ "דבר זה שאמר הקב\"ה כו'. מפרש נאם הגבר זה הקב\"ה וכמו שנקרא במעשה מרכבה ביחזקאל גם בשם אדם. לאיתיאל כי תכלית הדברים הוא אשר אתי יהיה אל ומה' לא יסור לבבו. ואמר שלמה לאיתיאל הלא אתי הוא אל וכח ואוכל להתגבר עליהם כי לא יסירו את לבבי. ולפ\"ז הלמ\"ד מן לאיתיאל הוא נוסף [אבל קרוב לומר כי דרש לאיתיאל בנוטריקון וכמו לא אית אל. ופי' הקב\"ה אמר כי אין אל כח ואון לאדם להתגבר על חמדת נשים. ולכן הזהיר כי לא ירבה לו נשים פן יסורו את לבבו. אבל לאתי ית אל ואוכל להתגבר עליהם. ויהיה לאיתיאל השני בגימטריא בא\"א וקאי על שלמה]:",
+ "שיהא גורף ביבין. וזה כעין מ\"ש בפ' במה בהמה נוח לו לאותו צדיק שיהיה שמש עבודת כוכבים ואל יכתב בו ויעש הרע כי גריפת הביבין הוא לגנאי על עבודת כוכבים כדרך רז\"ל לכנותם בלשון צואה וטינוף:",
+ "אחר מדותיו וגזרותיו. מדותיו המה אשר בהם ינהג העולם לחונן ולהוכיח אשר לפעמים נראה לעין בשר רוע הסדר כגין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וע\"ז אין להרהר. כי ה' אל חנון ורחום הוא וצדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. וגזירותיו המה מצותיו בתורה אשר לא נדע טעמם. ולהכי מייתי אמרת אלוה צרופה על מצותיו וגזרותיו ובגזרת עירין פתגמא על מעשיו בעולם דבהכי מיירי קרא. וז\"ש בסמוך כי דינו דין אמת דהיינו מעשיו בעולם וגזרותיו אמת היינו לא ירבה כדי שלא יסור לבבו. והוסיף לומר עוד וכל דבר��ו בהשכל דהיינו החוקים כעזאזל ואפר פרה גם הם בדעת ובהשכל נאמרו:",
+ "נמלך בפמליא שלו כו'. כוונת הדברים כי גם מלאכי מרום יעידון ויגידון כי משפטי ה' אמת וצדק. ואיך יבוא בן אדם קרוץ מחומר לחקור ולהתבונן במעשיו:",
+ "ומשה לא שמר את הדבר הזה. פי' לא המתין עד אשר יבוא דבר ה' לעשות נפלאות בפרעה ולהכריחו כי ישלח את ישראל אבל מהר לבוא בשאלותיו ולהתחכם על גזירת הקב\"ה. ויותר טוב לפרש לא שמר את הדבר שלא שת לבו לדבר שיהיה נשמר מאד לעיין עליו שאלו עיין בדברי ה' הבין טעמו. וזה כי בתחלה אמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים שנראה שהוא עצמו יסרב בדבר זה והדר קאמר ואני אחזק את לבו נראה שמה' הוא והם דברים סותרים אלא שהכוונה בזה כי ע\"י שימאן לשוב בהתראות הראשונות כשירצה לשוב יחזק ה' את לבו כדי לגלגל עליו הראשונות להפרע ממנו כל מה שחטא כדלקמן פי\"א ופי\"ג ומשה כאשר לא שת לבו לזאת חשב שמה שאמר ואני אחזק את לבו היינו מפני שלא נשלם הקץ או להראות כחו ונפלאותיו וע\"ז הקשה לו למה הרעותה כדפירש\"י. והשתא ניחא מה שאמר שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו דין כי בכלל דברי ה' היה זה. אלו שת משה לבו אליהן:",
+ "וכי מה היה לו להרהר כו' את אשר כבר עשוהו. פי' מה שכבר חטאו המצרים ועשו הרעות וכמ\"ש לפני זה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד כי העושק יהולל חכם. עיקר הדרש למה פתח באלהים שהיא מדה\"ד ומסיים אני ה' שהוא רחמים ומפרש כי אלהים הוא למשה שבקשה מדה\"ד לפגוע בו וה' הוא רחמים לישראל שאמר לו וכי בשר ודם אני במדותי וכדמסיים ואזיל:",
+ "בדברים הרבה. כגון סחורה וכמ\"ש לא מעבר לים היא. ודריש יהולל על ערבוביא כדלקמן בויק\"ר פ\"כ להוללים למערבביא ע\"ש והזכיר מקודם חכמה ואח\"ז תורה לאמר כי גם בחכמה העוסק בדברים הרבה מתערבב וע\"ד לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת. ושוב הזכיר התורה ואמר בה אבידה ולא הזכיר ערבוב כי בה לא יהיה ערבוב אלא אבידה לגמרי כי אי אפשר לה אלא בלב פנוי מכל מחשבה:",
+ "המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו וקמ\"ל שיש להזהר מזה. ומיהו לא לגמרי דהא תנן והעוסקים עם הצבור יהיו עוסקים עמהם לשם שמים שזכות אבותם מסיעתם וצדקתם עומדת לעד ובפ\"ק דשבת גבי ויעמוד העם על משה אמרינן דנחשב כשותף להקב\"ה במעשה בראשית ונראה שיש להתעסק בצרכי צבור אלא בא לומר לן שלא יעסוק בצ\"צ בקבע רק תורתו תהיה קבע ועסקיו בצ\"צ ארעי:",
+ "וכי תעלה על דעתך כו'. ודריש לב מתנה כמו מתונה וכדאיתא בקה\"ר אלו היה משה מתון היה ניצול אלא שהקניטוהו והקפידו אותו. והוא לא סבל ואמר ירא ה' וכעס והטיח דברים לפני הקב\"ה:",
+ "אלהים על המצריים. שיבוא בדין עליהם. אני ה' על ישראל לרחם עליהם כנגד מה שהרעו להם לישראל:"
+ ],
+ [
+ "במדת רחמים אמרת לי. דכתיב ואמרו לי מה שמו כלומר באיזה מדה אני שלוח אליהם והשיבו כה אמר ה' אהיה שלחני אליכם. ועוד אמר ה' אלהי אבותיכם שלחני אליכם והכוונה בזה שבמדת רחמים הוא בא וע\"ש ברמב\"ן:",
+ "שמא עד שבאתי נהפכה למדה\"ד. חלילה למשה לומר כי יש שנוי רצון בהקב\"ה והשניו הוא רק מצד המקבלים. ועמ\"ש בב\"ר סוף פי\"ב. אבל פירושו שמא בין כה וכה חטא ישראל. ובשבילם להפכם למה\"ד. ומ\"ש למה הרעות פי' אחרי שאמרת לגאלן במדת הרחמים. למה עתה נהפכה המדה לרעה להם. שמא חטאו מאז באתי אל פרעה. והקב\"ה השיבו כי גם המק��לים לא נשתנו. ואנכי אגאלם במדת הרחמים:"
+ ],
+ [
+ "חבל על דאבדין כו'. ע' ברש\"י וברמב\"ן:",
+ "ולא הודעתי להם כי שמי ה'. לא בא להפוך נודעתי מבנין נפעל להודעתי מהפעיל. אבל פי' כי הב' של באל שדי נמשכת ג\"כ על ושמי ה' לא נודעתי להם ויתפרש ובשמי ה' לא נודעתי להם או שיתפרש ושמי ה' ולא נודעתי וחסר הוי\"ו אצנ לא נודעתי וכמ\"ש הרמב\"ן ע\"ש:",
+ "כשם ששאלת אתה. ואע\"ג דנראה ששאל כדי לדעת מה ישיב לישראל אם ישאלוהו. ולכן אמר לעיל פ\"ג נתברר משה על עסקיו. הך אגדה ס\"ל שתואנה הוא שבקש לדעת את שמו וכמ\"ד באותה שעה בא בעקמנית. והנה אז לא הוכיחו ה' כי לא היה זה כ\"כ מגונה. ורק עתה שהרהר אחר מדותיו הזכירו הקב\"ה גם את עונו הראשון:",
+ "שמא מדת הדין יעכב גאולתן. ואע\"ג דלעיל בפ\"א איתא שהבטיח הקב\"ה לגאלם אף שהרשיעו. מ\"מ פחד פן עוד הוסיפו לחטוא עד שגם זכות אבותם לא תועיל להם ואע\"ג דכל דבור שיצא מפי הקב\"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר. וע' בב\"ר פנ\"ג י\"ל דשאני הכא כיון דהוה חובה למצרים ומדה\"ד מקטרגת מה נשתנו אלו מאלו:",
+ "ארבע גאולות יש כאן. ע' בזה ברמב\"ן בפירוש הכתובים:",
+ "כנגד ד' גזירות כו'. כאן לא פירש הד' גזירות ונראה כי בענין השעבוד הם ולכן באו ד' גאולות כנגדן. ולבאר כי הד' גאולות הן כנגד הד' גזירות י\"ל דארבע גזירות אלו הן. א' וישימו עליו שרי מסים. הב' מה ששנו לרדותם בפרך וישימו עליו שרי מסים. הג' מה ששלש ואמר תכבד העבודה ומנע מהם התבן. הד' מה שגזר למעטן בהשלכת הילדים ליאור. וכנגד הא' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והתם כתיב למען ענותו בסבלותם ויצאו לתפשו וכנגד הב' אמר והצלתי אתכם מעבודתם כי תחת שהם הרבו לשעבדם עשה ה' בהפך ושבר עול העבדות מעליהם לגמרי גם בצאתם ממצרים. ולא כדרך שאר אומות שיהיו למס עובד גם אם הם לעם בפני עצמם. וע\"ז שייך הצלה שהוא הצלה גמורה. וכנגד הג' שהרבו לצערם ע\"ד ויוכו שוטרי בני ישראל אמר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה שיתן כפרם מצרים לעשות בהם שפטים. וכנגד הד' והיא מה שהתתילו למעטן וחשבו להשמידן מן הארץ אמר ולקחתי אתכם לי לעם שיתברכו להיות עם גדול. אבל לעיל בפר\"א מנו הארבע גזירות באופן אחר וגם לפי המנויים שמה יש לכוון כל גאולה כנגד אחת מהגזירות:",
+ "לקיים מה שנאמר כוס ישועות אשא. פי' לפי זה בחרו לעשות זכר בד' כוסות ולא במיני מטעמים אחרים יען דהכתוב קורא לכוס ישועות יחס גם דוד הישועות לכוס:"
+ ],
+ [
+ "הי' קשה בעיניהם כו'. ומפרש מעבודה קשה שהיה קשה להם להנזר מעבודת כוכבים אשר דבקו בה. אבל מתחלה כשנתבשרו פקוד פקדתי לא נתקשו בזה כי לא רמז להם להנזר מעבודת כוכבים. ורק עתה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים הי' קשה בעיניהם:",
+ "מן שטיא לית הניא כו'. פי' הר' נפתלי אין הנאה מהשוטים אלא מהקוצים שמיסרים בהם יש הנאה כי בזה מדריכם בדרך ישרה. וז\"ש דבר והוכיח את פרעה כי אביא עליו המכות ואייסרנו בקוצים. אבל לא מצאתי קוצים בלשון ארמי אלא כובין בכמה מקומות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד בכל עצב יהיה מותר וגו'. משום דק\"ל למה לפני זה כתיב וידבר ה' אל משה לאמר בא דבר אל פרעה מלך מצרים. וכן אחר ספור היוחסין נתיחד הדבור למשה לבד וכאן נאמר הדבור לשניהם. ומשני שזה גרם לו מה שאמר ואיך ישמעני פרעה. ומביא לסמך ע\"ז מן ודבר שפתים אך למחסור:",
+ "כל הדברים שאדם נושא ונותן בהם בדברי תורה כצ\"ל:",
+ "הה\"ד הן כל אלה יפעל אל וגו'. הך אגדתא מילתא אחריתי היא עם מה שנאמרה לפניה אע\"ג דלא גרסינן דבר אחר וכן הרבה במדרש. ובא לתרץ למה נתיחד הדבור למשה ולאהרן שזה היה דרך עונש למשה. אבל העונש איננו בזה במה שנעשו הנסים גם ע\"י אהרן כי ויצוום אל בני ישראל לא נאמר במעשה הנסים אלא להנהיגם כמו שנתבאר לקמן:"
+ ],
+ [
+ "ממתין לאדם וכו'. מאריך אפו שלא להביא עליו עונש שמא ישוב. והא משמע דפליגי אדתניא בפרק בתרא דיומא עבר אדם עבירה ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו דמשמע מחילה גמורה ואפי' חטא ברביעית לא תזכרנה הראשונות. ולא דמי להא דאמר בר\"ה גבי מעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו נמחק דהתם במי שיש בידו כבר עבירות רבות אלא שבעת שיקול העונות מעביר אחד מן הראשונים להיות מטה כלפי חסד הלכך ראוי דאי איכא רובא עונות יחזור ויחשב גם הראשון אבל אגדה דידן סבירא ליה שאינו נמחל רק שימתין עד שישוב ולכך כשחוטא רביעית מגלגל את הראשונות:",
+ "ואם לאו. שלא הספיק לעשות תשובה עד שחטא רביעית אין ממתין עוד ונפרעין ממנו על הכל:",
+ "הרי ג\"פ. אבל מה שאמר מה שמו אע\"פ שהוא דרך עקמנות כדלקמן פר' י\"א והקב\"ה התרעם עליו כדלעיל פ\"ו זה לא נחשב לו לעון רק לתרעומות. ואפשר דס\"ל שאין זה עקמנות אלא שנתברר על עסקיו דפלוגתא היא כדפירשתי לעיל פרשה ג'. ומ\"ש תחלה והן לא יאמינו לי אע\"ג דהא לקה בגופו ע\"ז כדלעיל פ\"ג י\"ל דס\"ל כיון דמיד שבה כבשרו לא נפרע אז אלא שרמז לו שראוי לעונש כדי שישוב ומכיון דלא סר נשמר עונו. וגם לא נחשב לו לעון מה שאמר למה הרעות לעם הזה וגו' והצל לא הצלת דהרהר בזה אחר מדותיו של הקב\"ה וכדלעיל. מ\"מ כיון שדבר כזה בשביל צערן של ישראל ולכן לא פגעה בו מדת הדין כדלעיל גם ה' לא חשב לו זאת לעון ודע שמה שאמר ג' מוחלין לו ד' אין מוחלין לו אין חילוק בין אם כל העונות אלו הם ממין אחד או מינים רבים:",
+ "ואמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ובזה דבר סרה על עמו. כי היה לו לאסוקי אדעתיה אשר בני ישראל לא שמעו אליו מקוצר רוח:",
+ "על אהרן עמו. פי' שנזכר שם אהרן ביחד עם שם משה אבל הדבור היה למשה שיאמר לאהרן וכמו דאיתא במ\"ר פי\"ד שזה הוא מהדברות שמיעט אהרן מהם:"
+ ],
+ [
+ "בני סרבנים הם כו'. משום דק\"ל כי מענין השליחות שילכו הלא כתיב אחר זה דבר אל פרעה מלך מצרים. ועי' ברש\"י ובראב\"ע וברמב\"ן שדחקו לתרץ הכתובים. ולפי המדרש צוה ה' עתה להם שינהגו עם ישראל בנחת אף כי סרבנים הם ועם פרעה בכבוד אף כי חזות קשה הוגד לו. ויתכן יען כי בני ישראל אמרו ירא ה' וישפוט וגו' הלא הי' מקום למשה לקצוף עליהם במה שהמרו את רוחו לכן אמר לו הקב\"ה וצוה אותם שלא יביטו על רוע תכונתם ויסבלו את קצפם ורגזם. וכן במה שצוהו לנהוג כבוד בפרעה אף שכבר נהגו עמו בכבוד וכדלעיל פ\"ה מ\"מ כיון שהתרו בו פעמים ושלש והוא עמד במרדו. או כיון שמשה היה לשבט הנוגש בו ויקבל המכות ממנו ס\"ד שיקל בכבודו לכן צוהו ה' כי כבודו יהיה חדש עמהם תמיד:",
+ "סרבנים. פי' ממאני לשמוע את הדין ונותנים כתף סוררת. ורגזנין שכועסים ומריבים. וטרחנין כדאיתא בספרי על טרחכם מלמד שהיו טרחנין. היה אחד מהם רואה שהיה שכנגדו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיה להביא למחר אני דן כו'. ואולי נקיט הכא סרבנים רגזנין טרחנין נגד טרחכם משאכם וריבכם דנאמר התם ונגד משאכם אמר סרבנים אשר בסירובם כמשא כבד יכבדו ולא יעשו את המוטל עליהם. ונגד ריבכם אמר רגזנים כי הם בעלי חמה ומהירים לריב וכן פי' בספרי. ורק בספרי מפרש ומשאכם שמשיאים שם רע ואפיקורסים היו וזה לא שייך הכא. ועי' בספרי גבי האנכי הריתי:",
+ "אתם ומלככם סוף שירד הוא בעצמו כצ\"ל ומביא ראיה מהמקרא ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי. ופי' שהוא היה מחזר על פתחי שערים בעיר וצועק וקורא היכן משה וכמ\"ש במכילתא:",
+ "שתפו הראשים שביניהם להיותם נושאים במשא ומתכבדים עמהם ופי' אל בני ישראל על ראשי בני ישראל. ולא הוצרך לפרש שהוא למד מסופו דכתיב אלה ראשי בית אבותם. ופי' ואל פרעה לחלוק לו כבוד כדלעיל:"
+ ],
+ [
+ "כך עולה מגיהנם. והא דבויק\"ר פט\"ז אמר ר' לוי גופא שאין הקב\"ה חפץ בקילוס אדם רשע. דהתם בסיפור שבחי ה' ובנפלאותיו. שאחר שהוא רשע ואינו עושה רצון ה' יראה כמעיד עדות שקר בעצמו ואין מאמין בדבריו אבל הכא שהקילוס הוא מה שמודה שנידון ברשעו ומשפטי ה' אמת ה' חפץ בו כי זה דרך תשובה וחרטה על פשעיו:",
+ "שמצננין את גיהנם בדמעותיהן. זה הוא דרך משל שעל ידי תשובתו והודאתו על הדין מתמעט ענשם וכדרך שאמרו בפ' היה קורא הקורא ק\"ש ומדקדק באותיותיה מצננים לו גיהנם:",
+ "ועתידה ג\"ע להיות צועקת כו'. כלומר כל אחד מבקש את הראוי לו ואין אחד מקבל בתחומו דבר הראוי לחבירו כי הכל באמת במשפט ובצדקה ולא כדרך משפט האנשים שמשיגים גבול. ואינם מבדילים במשפטיהם בין צדיק לרשע. וכן מה שאמר והקב\"ה אומר תנו לזה צדיקים ולזה רשעים פירושו שהוא מברר מי הוא הצדיק ומי הוא הרשע:"
+ ],
+ [
+ "שפטפט ביצרו. בפרק משוח מלחמה פירש\"י זלזל ביצרו וכבש אותו ולא חשבו לכלום. ובפרק יש נוחלין פי' רשב\"ם שהתריס ונלחם כנגד יצרו כדאמרינן בפרק ההוא חוץ מזקן אחד שהי' מפטפט כנגדו. ומה שדרש שפיטם עגלים ע' בזה ברא\"ם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד שאו שערים ראשיכם. משום דבעי לפרש ראה נתתיך אלהים לפרעה שקרא הקב\"ה את משה בשמו מייתי סמך לזה מה דכתיב מי זה מלך הכבוד שנקרא כן על שחונק כבוד ליראיו וקורא אותם בשמו ואגב זה דריש כל הפסוק:",
+ "עשה ארון של עשר אמות. בשוח\"ט גרסינן בקש שלמה להכניס את הארון והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתים וחצי רחבו והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו וכי לא הי' אמה וחצי נכנס בתוך שתים וחצי אלא באותה שעה דבקו שערים זה בזה ואמר שלמה כ\"ד רננות וכו' גם במ\"ר פי\"ד איתא בקש להכניס את הארון לבית קה\"ק ובאותו שעה דבקו שערים זה בזה וכן בשבת פ\"ב משמע בשביל שדבקו השערים לא נכנס. ונראה שהם סוברים ששלמה לא עשה ארון אחר ושל משה הי' ולא נכנס בשביל שדבקו השערים זה לזה. אבל מדרשנו סובר שעשה ארון אחר ולא נזכר בתוך הכלים שעשה שלמה משום שעשאהו רק לתפארת ולשמירה וזה שעשה משה נשאר במקומו והכי איתא בחנחומא עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון הראשון בתוכו. ולפ\"ז מה דאיתא ביומא פ' בא לו אע\"פ שעשה שלמה תבנית כל הכלים תבנית הארון לא עשה אתיא ככ\"ע דכיון דלא הי' אלא להכניס בתוכו של משה נמצא שאינו תבנית הארון. אמנם בענין רוחב הפתח אמר כאן שהי' של עשר אמות ובשוח\"ט אמר של חמש אמות היה אפשר לומר דל�� פליגי דהכא לא מיירי אלא בפתח ביהמ\"ק והתם מיירי בפתח קדשי קדשים ומ\"ש בשעה שהכניס הארון לבית קה\"ק ה\"פ הכתוב מדבר כשבא להכניס בקה\"ק כי זה היה תכליתו. ולא יכול להכניסו גם בפתח ההיכל היה צריך לנס ומכ\"ש בפתח קה\"ק. אבל יותר נראה דפליגי בזה על ההיא דשוח\"ט:",
+ "והיה מתבייש. לא שת לבו מתחלה לזה ומאת ה' היתה זאת כדי שיעשה הנס לכבוד אביו כי זה היה לאות שמחל לו ה' על עון בת שבע:",
+ "והביא ארונו של דוד. מדכתיב פני משיחך משמע שפני דוד היה שם:",
+ "שנאמר זכרה לחסדי דוד. ולעיל מיניה כתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך:",
+ "ורוח הקדש צווחת כו'. כלומר דבר זה מפורש בדברי קהלת שנאמר ברוח הקדש ובפ\"ב דשבת איתא זאת בארוכה:",
+ "בקשו לרוץ את ראשו. פירש\"י בגמ' שחשבו שעל עצמו אומר וכ\"ה בתנחומא מפורש. והנה הדברים האלה לפי פשוטם תמוהים כי מי נתן מזימה ופה לשערים לחשוב ולדבר. הלא המה מבול עץ נעשו. אבל המה נאמרו דרך מליצה והכוונה ששלמה היה מתפלל לפני העם וכמדבר אל השערים שיעשו כדבריו לכבוד ה'. וקול המון עמדו כנגדו לשאול על מ\"ש ויבוא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד בחשבם כי על עצמו אומר לפי שנבהלו נחפזו על דבורו והתריסו כנגדו על הדבר אמר בדרך משל כאלו השערים עצמם בקשו להרגו ע\"ד וארץ מתקוממה לו. ומ\"ש במ\"ר פי\"ד ובאיכה רבתי שעל שחלקו השערים כבוד לארון טבעו בארץ ולא שלט בהם האויב הכוונה שעל שנעשה נס בהן נתקדשו ולא יאות שישלוט בהם האויב:",
+ "למה קרא להקב\"ה מלך הכבוד ולא מלך העולם הכולל את הכל ועוד שכל מלך יש לו כבוד. ומשני כי פירושו מלך השליט על הכבוד ונותן הכבוד לכל מי שראוי לו. ובתנחומא גרסינן שהוא חולק כבוד ליראיו לכך כתיב הכבוד ונראה דדריש ממה דלא כתיב מלך כבוד וכתיב הכבוד בה\"א הידיעה לפרש על כבוד הידוע מה שחולק ליראיו. ויתכן עוד כי מטבע אדם החסר במעלה לדבר בגנות רעיו. אחרי כי הוא במעלותיו לא יוכל להתנשא ידאג להשפיל את אחרים למען יהיו נקלים בערכו ובזה יתנשא הוא. וז\"ש רז\"ל איזהו מכובד המכבד את הבריות ופי' בעל דרך אמונה כיון שהוא מכבד את הבריות נראה שיש בו יתרון מעלה להכבד ולהתנשא גם בלי קלון רעיו. לזה אמר כי ה' הוא מלך הכבוד האמיתי אחרי שהוא חולק כבוד גם לאחרים. כי הוא עזוז וגבור ואין דומה לו שיקנא בו וימנע ממנו הכבוד למען יכובד הוא. כי הוא מלך הכבוד סלה:",
+ "ומהו לבושו של הקב\"ה כו'. ע' בשוח\"ט שהאריך עוד בזה:",
+ "שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה. בילקוט איתא בשם אלהים בראתי את העולם ובו בשם נתתיך אלהים לפרעה ונראה שהכוונה בשם הזה לחדש בו אותות ומופתים בבריאה:",
+ "פרעה הרשע עשה עצמו אלוה. זה הוא פירוש אחר על אלהים כי זה נאמר נגד פרעה שיראה שמשה שולט עליו וישפל רוחו בקרבו. ופי' הדברים שעשה עצמו אלוה שחשב שהטבע לבד מושל בארץ ואין מי שישנה דרך הטבע רק הוא לבדו לכן חשב נפשו לאלוה. ובראותו כי משה במופתיו משנה את הטבע ואת העתים ידע כי יש אלהים בשמים השליט גם על כל מעללי הארץ. ויראה שגיונו וידע ויבוש וישוב מפשעו:"
+ ],
+ [
+ "והרעו לנפשם. כי תחת שהיו חושבים עצמם לאלהות אשר הם בכחם ובחפצם משפיעים על כל וחוננים ונותנים. לכן נענשו בזה שהיו לנשים אשר המה המקבלים ההשפעה ונפעלים מבעליהם. וכן הוא בכ\"מ הזכר הוא הפועל ומשפיע והנקבה הנפעלת ומקבלת השפעה:",
+ "שנאמר לי יאורי וגו'. הך קרא כתיב בפרעה שהי' בימי יחזקאל וכן פרעה חפרע היה בימי ירמיה. ומה זה ענין לפרעה שהיה בימי משה. ועמ\"ש בזה ביפה ענף על מגילת רות:",
+ "ומי גרם לפרעה שילקה כו'. עתה מפרש טעמא אחריני בקריאת משה אלהים לפרעה. והוא לשון שופט ורודה ומפני שפרעה התגאה ועשה עצמו אלוה אמר שיהיה משה אלהים על גביו להנקם ממנו ע\"ד כי גבוה מעל גבוה שומר. והוא יפרע ממנו בזה שיראהו כי יש עוד גבוה עליו ואע\"ג דעיקר העונש היה בשביל ששעבד בישראל מ\"מ אם לא חשב עצמו לאלוה והאמין בה' אז לא הכביד ידו על בני ישראל. וע\"ע בזה בתנחומא:",
+ "שהקב\"ה מראה שחץ של גוותנין כו'. ודריש את כל גבוה יראה כמו יראה בפת\"ח וזה כי הוא מראה שחצם אל הגבוהים בעיניהם:"
+ ],
+ [
+ "המטה הזה משקל מ' סאה הי'. ידוע שהמטה הזה מהדברים שנבראו בע\"ש בין השמשות כדתנן בפ\"ה מאבות ולכן לא יפלא היותו משקל מ' סאה ושל סנפרינון כי ענינו דרך נס. וכל זה קבלה הי' בידם ולא היה צריך להזכיר כאן כל זה אלא ע\"י שרוצה להוכיח שהמכות היו כתובות כסדרן במטה הביא מאמר ר' יהודה שאמר כן בעלמא והזכיר כל מאמרו:",
+ "כשם שהדורש כו'. בא לפרש נביאך כדתרגם אונקלוס מתורגמנך:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הקב\"ה מגיד מראשית מה יהא בסוף. גם במעשי האדם ובחירתו. אף כי לאדם נתנה הבחירה מ\"מ הקב\"ה יודע מראש. וע' בב\"ר פ\"ב שמה הארכנו בזה ובררנו הדבר לדעותיו:",
+ "כל הקורא פסוק זה סבור שמא פלינקרא יש כו'. הנה מי הוא הסכל שיאמר כי יש בשמים מחלוקת נגד ה'. וגם מה הוסיף עוד לומר אמר ר' פנחס הכהן הלא הוא דבר מאמרו לפני זה. ולמה הזכיר שמו שנית. וגם אם בא ר\"פ להוציא מלב התועים שאומרים אשר מפשט הכתוב הזה נראה שיש שם פלינקרא למה לא הגיד לנו פשט האמיתי בכתוב ולהוציא מלבם. אבל באמת הכתוב הזה סובל שני פירושים או כי מגיד מראשית וגו' הוא על דרך בטרם תצמחנה אשמיע אתכם כי הוא יגיד המקרים שיקרו בעולם בטרם יהיו. ולפ\"ז יתפרש עצתי תקום זו היא גזירת המקום ב\"ה שנקראת עצה ע\"ד זאת העצה היעוצה על כל הארץ. מי יעץ זאת ה' צבאות יעצה. וכל גזירות המקום הלא הוא נמלך בפמליא של מעלה כדאיתא בב\"ר פי\"ב בבריאת האדם והמקרים שיקרו בעולם וע\"ז שייך לומר שמא יש מחלוקת למעלה כי המקום ב\"ה מתוכח עמהם אם לגזור גזירה זו וע\"ד שאמרו בירושלמי ריש סנהדרין גבי וכל צבא השמים עומדים עליו. ועז\"א ובכל זאת עצתי תקום וכל חפצי אעשה. ולפירוש זה אין לנו הוכחה לדברי ר\"פ הנאמר לפני זה כי גם במעשי האדם יגיד הקב\"ה מראש כי מעשי בני אדם לא יבואו בגזירת ה' רק בבחירתו לכן בא עתה לחזק את דבריו כי הפירוש בכתוב הזה לא כן הוא כי על מעשי בני אדם קאי ועצתי תקום קאי על העצה היעוצה בתורה לשמור ארחות צדק ומשפט זאת תקום באחרונה אף כי יודע הוא בראשונה כי לא יאבה זה האיש לשמוע בקולו. כי למעלה אין מחלוקת כלל ולא שייך לשון עצתי תקום לפי פירוש הראשון דיתפרש כאלו יש עצה המתנגדת לעצת המקום כי אין שם פלינקרא. ולכן מזכיר שם ר\"פ הכהן עוד הפעם. כי המדרש בא לחזק ולבאר את דבריו הראשונים עם המאמר הזה. וכמו שנמצא פעמים במשנה ר' פלוני אומר. ורישא נמי דידיה ומתרצינן דה\"ק ר' פלוני אומר כן לפי שרבי פלוני זה אמר כן דוק ותשכח וכן יתפרש הכא:",
+ "מהו וכל חפצי אעשה. כי לפי פירוש זה דקאי על מעשי בני אדם הלא זה תלוי בחפץ האדם כי הבחירה בידו הוא ולמה קרא הקב\"ה זה חפצי. ומשני דלענין זה נקרא חפץ ה' כי הוא חפץ אשר הבריות ילכו בדרך טובים. והוא מסייע בידם ע\"ד הבא ליטהר מסייעין לו. ובמה שמדריכם בדרך ישרה הוא שאמר הכתוב למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:",
+ "עתיד הוא לומר כן. ולפ\"ז שימוש המלה כי בכאן בלשון דהא אשר זה הוא משימושי מלת כי. ויתפרש מפני שידבר אליכם. וכן הוא רוב מלת כי המתפרשות בלשון אשר. ור\"פ מפרש הכתוב מפני שידבר אליכם פרעה כן לכן ואמרת אל אהרן ור\"י בר\"ש כי ידבר אליכם הלא בצדק וכהוגן ידבר אליכם פרעה תנו לנו מופת לכן ואמרת וגו':",
+ "לא לנו ה' לא לנו אמר חנניא. אפשר לפרש כי תולה ענין כל כתוב וכתוב לפי השם של כל אחד ואחד והנה הכתוב לא לנו אומר כי אין אנחנו ראוים לזה אבל ה' אשר אמר וחנותי את אשר אחון כי אעפ\"י שאיננו הגון אנכי נותן חנינה לכן תולה הכתוב הזה בחנניה אשר זה הוא בשם חנינה. וגם הכתוב כי לשמך תן כבוד תולה במישאל אשר בשמו יש האותיות שמי אל. ובשם האל יתן כבוד על חסדך ועל אמתך דמתחיל בע' ב' פעמים על על תולה בעזריה ששמו מתחיל בעיי\"ן וכמו על עזרת יה אשר הוא חסד ואמת:",
+ "אנשי מופת המה ומי היו כו' אלו חמו\"ע שלמדו תורה לפני יהושע הכהן הגדול כמ\"ש בילקוט:",
+ "הה\"ד מטה עוזך ישלח ה' וגו'. משום דק\"ל הלא משה בא להוכיח את פרעה כי יש ה' בארץ והוא צוה לו ללכת אל פרעה כי ישלח את בני ישראל. אשר פרעה כפר בו ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו וגו' לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. ולמה בא אליו במטה אשר פרעה הסתפק בזה כפעם בפעם ולא עשה לו מופת גלוי כמו העמדת השמש אשר ירא פרעה ויוכח בפעם אחת כי יש ה' ודבר ה' בפיו לכן מתרץ המדרש כי המופת במטה הוא נאה היא לרשעים להראותם כי יש אלהים שופטים בארץ. ומ\"ש הכה אותו במקל פי' שיכה במקל זה על קדקד סברתו שכחש בד'. והראהו כי יש משפט לרשעים בעולם:"
+ ],
+ [
+ "אין רודה הקב\"ה כו'. מדכתיב התם רדה בקרב אויביך משמע שאין המטה הזה לענין תפארה כדרך מטה עוז מקל תפארה כשבט מלכות. וכמ\"ש בילמדנו כי זה המטה אשר נברא בין השמשות וניתן לאדם בג\"ע והוא שביד יעקב ויהודה ומשה וינתן למלך המשיח. שלפ\"ז הוא שבט מלכות והוד והדר אלא ענין רדיה באויבים:",
+ "אלא במטה. ואף דמצינו שאר משחיתים לרשעים כענין סדום ודור הפלגה ודור אנוש. וכדכתיב כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו' ועוד רבים י\"ל דלא ממעט הכא יסורים אחרים אלא תוכחות דברים דלא מיירי הכא בפרעון הרשעים אלא ברדייתם והכנעתם בעודם בחיים:"
+ ],
+ [
+ "מעקמת דרכיה להעביר על הדין. ולא שמר משפט:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "והלא אהרן היה לו לכנס תחלה. אע\"פ שמשה היה גדול ממנו בנבואה ובחכמה והוא היה העיקר בשליחות זו. מ\"מ היה לו לחלוק כבוד לאחיו הגדול ובפרט האיש משה שהיה עניו מכל האדם ומשני מפני שהיה גדול ממנו בארץ מצרים לכן לא חפץ להשפיל כבודו בעיני העם. והא דלא מקשה מהמקרא ואחר באו משה ואהרן. משום דשם בא הפעל בא בל\"ר ונוכל לומר דבאמת בא אהרן בתתלה והכתוב מזכיר מקדם את משה או להראות לנו ששקולים הם כדלעיל או דחשיב אותם דרך חכמתם וכמו דאיתא בב\"ר גבי שם חם ויפת. אבל כאן דכתיב ויבא משה ואהרן בא הפעל בל\"י וזה מורה כי תולה ביאתו רק במשה משום דהוא בא בראשונה לכן מקשה שפיר:"
+ ],
+ [
+ "מהו גם דאתי�� וגמין רבויין. ובילקוט גרסינן שקרא לאשתו שנאמר ותתן גם לאישה. ואין צורך לזה דהא בגם השני מרבינן ג\"כ תינוקות [ואולי רבוי השני הוא מדכתיב בפעם השניה גם הם וע']:"
+ ],
+ [
+ "למתא ירקא ירקא שקול. פי' כי במקום אשר נמכר הירק שמה ניכר ערך כל הירקות לפי שנאספים שמה רבים המבקשים לקנות ירק ולכן טוב להוליך שם הירק הטוב למכרם וכן בכאן שיש כשפים רבים ידעו טיבם ויכירו במעשי משה שאינם דומים לכשפים. ובזה א\"ש תשובת משה לסתור במשל זה את דבריהם:",
+ "מיני יציאות כו'. עמ\"ש בזה באסתר רבתי:",
+ "כשראה פרעה כן תמה. ולכן לא אמר לא אשלח רק בפעם הראשון אבל אח\"ז שתק ולא אמר מידי וכאשר כתב הרמב\"ן גבי והנה לא שמעת עד כה:",
+ "שהיה מטה אהרן סימן טוב כו'. פי' יען כי היה צריך להיות למשמרת לעשות בו נסים לדורות לכן הועבה והיה כקורת בית הבד שאי אפשר לטלטלו בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "מה הכבד כועס כו'. דעת רז\"ל כי הלשון כבד וקל איננו נופל רק על משא כבד או על עמל ויגיעה כמו כי כבד ממך הדבר. או על מספר רב וכמו ויהי המחנה כבד מאד מספד גדול וכבד כי הדבר המרובה בין באיכות ובין בכמות וכבד מהמועט אבל היות הלב קשה וחזק משמוע אין ענין לזה. ולכן יפרשו מלשון כבד שבריאה אשר זה הוא כנוי על הקושי משמוע וכמ\"ש לקמן פי\"ג ככבד הזה שהוא מתבשל וכו'. וכן יפרשו בכל מקום שנזכר כובד הלב. ולד\"א בלשון שהכבדת וכו' מפרש ליה הכא לשון כבוד שר\"ל שלא נכנע להשמע לה' אלא רצה לקיים כבודו כי בלשון זה נפרע בהכבדי בפרעה וא\"כ מהתם ילפינן להכא דמסתמא הפרעון הוא מדה כנגד מדה:"
+ ],
+ [
+ "מתרה לפרעה על כל מכה ומכה. ומפרש את הכתוב דישגיב בכחו להנקם מאויביו ועכ\"ז מי כמוהו מודה:",
+ "כדי שישוב בו. ק\"ק הלא אין זה כדי שישוב אלא אפי' שיעמוד במרדו ותבא המכה. ועוד שממכת השחין ואילך היה ה' מחזק את לבו והאיך היו ההתראות כדי שישוב והלא מעתה אין בידו לשוב כדלקמן סוף פי\"א וע' לקמן ריש פי\"ב ובתנחומא:",
+ "למה לקו המים תחלה. כי המכות היו בארבע היסודות וכמ\"ש הראב\"ע ולכן ראוי היה להתחיל בעפר מלמטה למעלה או באש מלמעלה למטה:",
+ "אכה אלוה תחלה. ומה שאמר במכת בכורות ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים זה באלהיהם הקטנים אבל אלהיהם הכולל לכל מצרים היה היאור. והנה קצת הקשו שהיה לו להקדים מכת דבר לצפרדעים כדי שילקה יראתם וי\"ל כיון שכל הבהמות לקו לא מיחזי שהוא ללקות יראתם:"
+ ],
+ [
+ "המים ששמרוך. שלא שטפוהו בשטף מי נהר העצומים והרבים שאע\"פ שהושם בסוף על שפת היאור לולי השגחת ה' במים היה נשטף. וכ\"ה בצפרדעים כדלקמן וכן הכניס לפי שהעפר הגין ג\"כ על משה כדלקמן",
+ "ממכת דם העשירו כו'. ודריש מדכתיב ונהפכו לדם וכן יהפכו כל המים אשר ביאור לדם ולא כתיב ויהי דם בכל ארץ מצרים לכן דריש מהוראת דמים וכסף שנהפכו לישראל לדם:"
+ ],
+ [
+ "בלטיהם אלו מעשה שדים. פי\" הרמב\"ן כי המלה נגזרת ממלת לט וכמו דברו אל דוד בלט כי השדים באים בלט כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש. ומעשה כשפים נקרא להט שנעשים ע\"י מלאכי חבלה ע\"ד משרתיו אש לוהט. ועמ\"ש הרמב\"ן על זה:",
+ "מאי דכתיב ויהפכו כל המים וגו'. לא מלשון הפיכה דריש כי כן הוא דרך הלשון וכמו והמטה אשר נהפך לנחש כלו הפך לבן. הפרתי בכם. אבל דריש מד��תיב כל המים אשר לא כתב כן בהתראה ודריש כי ע\"י זה שהמים התהפכו מלמטה למעלה לכן נלקו כל המים:",
+ "מרבה כל הדומין להן. היינו מים הנובעים וכמו דדרשינן בפ' אלו טריפות גבי מכל אשר במים מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים נובעין מאי רבי רבי חריצין ונעיצין ומאי מיעט בורות שיחין ומערות ולפ\"ז יתפרש והיה דם בכל ארץ מצרים היינו מהמים הנובעין שבכל גבול מצרים. והא דרבי יוסי לא כר\"י ולא כר' נחמיה דלעיל. ולדידהו לא דרשינן הכא כלל ופרט וכלל כיון דמפרש תו קרא והיה דם בכל ארץ מצרים בעצים ובאבנים:",
+ "אף עבודת כוכבים שלהם לקה בדם. בילקוט גרסינן היו פולטין ומוציאין דם ואין זה סותר מ\"ש אי אתה דן אלא כעין הפרט דהתם במיני המים אבל זה היו לעשות שפטים באלהיהם וכדלעיל:",
+ "ד\"א ובעצים ובאבנים. זה אזיל אליבא דר' נחמיא דלעיל ומשום דמהיה דם בכל ארץ מצרים מרבה כל מימי מצרים אייתר ליה ובעצים ובאבנים על המים ששותין בכלי עץ עם היהודי:",
+ "אף במוסיאות ובתי כסאות. אין לשני אלו יחס זה לזה. ולכן נראה דאי גרסינן בימסאות צ\"ל וכסאות (ותיבת ובתי ל\"ג) ופי' של בימסאות הוא מקום מושב מאבנים וכמ\"ש בע\"ז אבן שחצבה לבימוס. וכסאות הם מקום מושב מעץ. וע\"ז קאי בעצים ובאבנים. ואי גרסינן ובתי כסאות צ\"ל אף דמוסיאות והיינו מרחצאות וכדאיתא בב\"ר ולפ\"ז לא קאי הדרש הזה על בעצים ובאבנים אלא על הכתוב והיה דם בכל ארץ מצרים דמרבי אף מימי מרחצאות ומימי רגלים של בה\"כ. וקרובים אלה הדברים לדברי רש\"י בחומש ע\"ש. ומ\"ש וכשהיה אחד מהם הולך ויושב על גבי המטה כו' זה קאי על בעצים ובאבנים דהיינו מושבות העצים והאבנים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה ורבי נחמיה כו'. שרש דבריהם דלכ\"ע בכל מכה ומכה הי' נמשך זמן חדש ימים בין התראה והמכה. והטעם בזה לפי שביאת משה בראשונה היתה באייר שהוא זמן שקוששים קש לתבן. כדאיתא בס\"ע. וס\"ל כמ\"ד במ\"ר פי\"א שג' חדשים נכסה מהם ומכיון שט\"ו בניסן נגאלו נמצא שנמשך זמן ט' המכות כמו ט' חדשים כי במכת בכורות לא עבר זמן כלל כי התראה היתה בלילה וכדכתיב כה אמר ה' כחצות הלילה. ובלילה ההוא יצאו ממצרים אחרי אשר הוכו הבכורים. ופליגי אסתם מתניתן בעדיות דאיתא התם משפט המצריים י\"ב חדש. ולפ\"ז מחלקותם הוא בזה. חד סובר כי שלשה רביעי החדש נמשכו ימי ההתראה. ורבע אחד היה לימי המכה ואידך סובר להיפך ומ\"ש כ\"ד יום פי' שביום הכ\"ד חדלה ההתראה ואז החלה המכה וכן האומר ז' ימים היו ימי התראה וכ\"ד יום ימי המכה פי' כי ביום השביעי החלה המכה. ואע\"ג שבמכת כנים ושחין לא כתיב התראה סובר כי היו גם בהם ולא נזכרו בקרא. ואע\"ג דבחשך כתיב בהדיא רק ג' ימים וגם לפי מ\"ש שם רש\"י כי היה חשך כפול ומכופל ע\"ש עדיין יקשה למ\"ד כ\"ד ימים [ובאמת לפי מ\"ש רש\"י כי שלשת הוא השילוש של ימים ויתפרש כמו שם המפשט י\"ל גם כ\"ד והוא שמונה פעמים שלשה כי שמות המפשטים מורים גם על רבוי בלי קצוב והראיה מחודש ימים על כל מכה הוא כמ\"ש בזה לעיל וזאת הראתהו לדעת כי היו שמונה פעמים שלשה] וכן במכות צפרדע. ערוב. ברד. וארבה. בקש פרעה מאת משה להסירם בתפלה היתכן כי בכל אלה קרו כי פרעה בקש לחד אחר ז' ימים ולחד אחר כ\"ד יום כי מיד שהעתיר לה' נעתר ה' לתפלתו וסרה המכה. וי\"ל כי פה לא מיירי רק במכות שסרו מעצמם עד אשר עבר זמנם אבל במכות שסרו ע\"י התפלה באמת לא התמהמהו כ\"כ. וגם במכת חשך קרוב לומר כי כאשר יקרא פרעה למשה ואמר לכו עבדו וגו' בקש ממנו להעתיר לה' שתוסר המכה זו ממנו. ולכן לא שמרו את מועדם:"
+ ],
+ [
+ "וכל צור מלא כו'. כדכתיב ביחזקאל כה אמר ה' אלהים לצור. ואמרת לצור היושבת על מבואת ים. צור את אמרת וכן שא קינה על מלך צור מדבר בצור המדינה. ואע\"ג דהתם כתיב נמי שא על צר קינה. ומי כצר. ואמור לנגיד צר כולם חסרים וקאי על צור המדינה י\"ל כיון דכתיב התם צור מלא וידענו על מי קאי לא הקפיד הכתוב עוד לכתוב על צור המדינה חסר. אבל הא דכתיב לפני זה יען אמר צר על ירושלים האח. הנני עליך צר. ושחתו חומות צר. הנני מביא אל צר במלכות הרשעה מדבר:",
+ "בשביל מה קול שאון מעיר כצ\"ל. והתשובה על זה בשביל קול מהיכל שהחריבו היכל ה' לכן נשמע קול שאון מעיר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הן היו בכלל בריותו של עולם. המאמר הזה מבואר הוא בבראשית רבה פ\"י ובויקרא רבה פרשה כ\"ב עיין שם:",
+ "מהו הנה אנכי נוגף. כי לא נוכל לפרש מלשון מיתה וכמו דמתרגמינן החל הנגף מותנא. כי ע\"ז לא יפול הלשון את כל גבולך כי הגבול לא ימות וגם אם יתפרש אנשי גבולך יקשה דהא לא מתו אז כל האנשים היושבים בגבול מצרים לכן מפרש מלשון דוחק כי זה יצדק בגבול שברוב הצפרדעים נדחק הגבול. וריב\"ל מפרש נוגף על הדבר שהיה מתחבר עם מכה זו והדבר שייך על הגבול כי האויר התעפש:",
+ "המכות שהביא הקב\"ה. אמר על מכת הצפרדעים מכות בל\"ר משום שכל מכה ומכה היתה של ד' מכות או של ה' כדאיתא באגדת פסח. וכוונת המאמר הזה הוא כמו שדרשו לקמן פי\"ג כי גם במכות ששולח הקב\"ה על הארץ יש תועלת וכאשר אמר הכתוב כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל ולזה מביא כי גם במכה זו היתה תועלת שלרגליה עשו שלום במריבתם:"
+ ],
+ [
+ "מן הצפרדעים נשאו חמו\"ע קל וחומר כו'. רבים מקשים הלא דינא הוא דיהרג ואל יעבור ולמה להם ללמוד ק\"ו מצפרדע. וע' בפסחים נ\"ג. ומ\"ש התוס' שם. ואולי הקושיא הוא למה לא שתקו כאשר שמעו את דברי נ\"נ די בעידנא די תשמעון קל קרנא וכו'. וישמעו חרפתם ואח\"ז ימלטו או שיאמרו שהמלשונים שקר דברו וביני ביני אולי ריוח והצלה יעמוד ליהודים. וע\"כ כדי לקדש את ה' עשו כן והחמירו על עצמם:",
+ "ומהו ושרץ היאור צפרדעים ולא כתיב ושרצו ביאור צפרדעים. כי השירוץ הוא בצפרדעים ולא ביאור ומשני כי בא להראות לנו כי גם היאור עצמו יכנע מפני פקודת ה' ויעשה רצונו:"
+ ],
+ [
+ "ראיה שהיה שותה כו'. כלומר מכאן ראיה שפרעה היה שותה. ולפי שהמים היו משריצים צפרדעים. אמר שטיפת מים באה בלבו ונעשו צפרדעים ופי' יעלו הצפרדעים שיצמחו בהם מגזרת עלתה נצה. אבל לא נכנסו לגוף מבחוץ מדל\"ק ובאו כדקאמר לעיל. וסמך לזה מאמר ר' יוחנן שמסכים במ\"ש שמטפת מים היה צפרדע. ולר' חזקיה פירושו יעלו הצפרדעים מבחוץ לתוך גופם:",
+ "כד\"א כי משחתם בהם. ולקמן פט\"ו יליף מושחת ארצה דמיירי מעניני בית הסתרים:"
+ ],
+ [
+ "למה הביא עליהם צפרדעים. דמדה כנגד מדה בעי כדלעיל פ\"ט גבי דם. ומהאי טעמא בעי בכל המכות למה באו ומשני מפני שאמרו לישראל הביאו לנו שקצים ורמשים והיו ישראל מתלכלכים ונפשם קצה בזוהמתם לפיכך הביא עליהם צפרדעים ובשעה שהיו מוזגין כו' ונפשם קצה ג\"כ במיאוסן:",
+ "צפרדע אחת היתה. הנה באמת שם המין בא לפעמים בלשון יחיד על רבים וכמו ויעל הארבה. אבל בצפרדע קשה ליה כי��ן דכתיב בקרא כמה פעמים צפרדעים למה כתיב הכא צפרדע בל\"י:",
+ "כלה מדברותיך. פירש\"י מנע מדבריך ופנה לך להלכות נגעים ואהלות שהן חמורין ובהן אתה מחודד ולא באגדה:"
+ ],
+ [
+ "שאותו היום היה לו להשלים ז' ימים שהיתה המכה משמשת. וס\"ל שלא היה פוחתת מזה ואפילו כשהיה פרעה נכנע. והיתה התפלה מועילה שלא להאריך עוד. ומ\"ש כ\"ד יום משרה היינו כשהיה נכנע אבל כשלא היה נכנע היו מוסיפים ימי המכה וגורעין מימי התראה שאחריה ולכן הוצרך לומר למחר כי אז ימלאו לו ז' ימיה וביום שעומד בו אי אפשר. והוזקק לזה דאל\"כ מאי למחר. כי מנהג כל אדם שתסור רעתו מיד. ואע\"ג שמכת דם סרה אחר ז' ימים בזולת תפלה. וי\"ל לפי שלא שת פרעה לבו אליה. ראה ה' שאפילו יאריך ימים רבים לא יכנע פרעה בעבורה. ולכן ראה להתחיל בהכנת מכה אחרת שירגיש בה כששלמו ז' להכאת היאור:"
+ ],
+ [
+ "קשה להם ממכתן. דכיון דמפרש בסמוך על דבר הצפרדעים על דבור מוכח שדיבור וקול של הצפרדעים היה קשה להם. כי לא יזכיר משה את הטפל ויניח את העיקר. ומזה הטעם הוכרח לומר שנכנסות בגופן כי בשביל זה היה קולן קשה להם ממכתן. שאלו היו מבחוץ לא יתכן שיהיה הקול קשה להם. ונכנסות בגופן כדר' אחא לעיל. ודריש על דבר מלשון דבור ולא מלשון אודות וכמו על דבר אשר לא צעקה על דבר אשר לא קדמו אתכם משום דבתפלת משה בערוב בברד ובארבה לא אמר על דבר הערוב הברד והארבה ורק בצפרדעים משום שהיה להן קול ודבור:"
+ ],
+ [
+ "ג' מכות אלו. דצ\"ך ושאר המכות היו ע\"י משה:",
+ "לפיכך נהפך עפרם לכנים עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו כדמפרש בתנא דבי אליהו. ומשו\"ה אמר וחופרין אמה על אמה כו' דאז לא ימצאו עפר לכבד שאין דרך לחפש טפי מהכא ומה שלא אמר שכל העפר היה כנים דא\"כ אמר כל הארץ. ועפר משמע רק העפר שעל פני הארץ לבד. והא דאמר בב\"ר פצ\"ו אל נא תקברני במצרים שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים אפשר שחשש שמא לא יעמיקו קבורתו או שיתנוהו במערה כדרך המכובדים:",
+ "פחות מכשעורה. ואע\"ג דכנים אלו גדולים היו כדאיתא בתד\"א י\"ד מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז זה הוא נס בתוך נס. אבל מיני כינים הנמצאים בעולם אינם גדולים משעורה וכשהשד יוכל לברוא לא יוכל לעשות אלא כפי המנהג שבעולם:",
+ "שהיו המעשים כו'. כתנין והדם וצפרדע. ואע\"פ שלא אמרו אצבע אלהים רק על הכינים שהיא המוכחת וממילא קאי שכן יהיו כל המעשים. ומפרש אצבע אלהים כמשמעו ועי' בזה בראב\"ע וברמב\"ן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד חזית איש מהיר וגו'. משום דק\"ל מ\"ש והתיצב לפני פרעה דלא דמי למ\"ש בהתראת הדם לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור כי שמה הודיע לו הקב\"ה את המקום איפה ימצאנו אבל הכא דלא הודיע לו המקום שימצאנו ק\"ל למה כתיב התיצב. ומשני כי בא להגיד לו אשר בשביל זריזותו בשליחות יתנשא להתיצב לפני מלך. והוא מעין מ\"ש לו ראה נתתיך אלהים לפרעה מה שלא היה מתחלה שהיה עומד לפני יתרו שהוא הדיוט והיה צריך להתכבד בו כמ\"ש במכילתא פר' יתרו עד עכשיו משה מתכבד בחמיו. ויתכן דהכוונה במ\"ש התיצב לפני פרעה ענין זריזות ואומץ הלב ע\"ד התיצב והכן לך וכמ\"ש גבי נצב לריב איטימוס לעיל בב\"ר פמ\"ח והכוונה כי לא יירא מפרעה וכל חילו וידבר אתו קשות. וע\"ז הביא חזית איש מהיר במלאכתו ��ו' שהכוונה כי הזריז ומהיר לא יסוג אחיר ולפני מלכים יתיצב ויראה זריזותו וכחו. משא\"כ לפני יתרו שהי' נכנע תמיד לפניו:",
+ "עשית קדש חול. כי מלכים קאי על הקב\"ה ואיך תפרשהו על פרעה:",
+ "שהיה מהיר במלאכת המשכן. שהיה משתדל על עושי המלאכה למהר מלאכתם שנגמר בג' חדשים כדלקמן פנ\"ב. או מהירות הקמתו שהיתה ע\"י רוה\"ק בנקלה. ולפי ענינו לא היה אפשר להקימו אלא בטורח גדול כדמשמע התם. ודריש ע\"ז לפני מלכים לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה. ובל יתיצב לפני חשוכים לפני אלו שנפרדו מתוך עדת ישראל. כמו קרח ועדתו:",
+ "בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה. ולפ\"ז מתפרש הכתוב בדרך תמיה. אם איש מהיר במלאכתו כמו משה אשר הוא מהיר במלאכתו ויתיצב לפני הקב\"ה. ואיך לא יתיצב לפני פרעה. ולכן קם לנגדו והביא עליו המכות. עד אשר הכניע את לבו החזק:",
+ "אפי' הם רוצים באחרונה. זה מיירי בחוטא לחבירו דלא מהני תשובתו לה' עד שיפייס את חבירו וכשרוצה לעשות כן מיסב הקב\"ה את לבו שלא יעשה כן. וכן היה בפרעה שהיה משעבד את ישראל שכל שאינו משלם אין ממש בתשובתו אבל אם יחטא לה' ועשה תשובה גמורה נקרא גם הוא צדיק גמור ולא יזכרו עונותיו עוד:",
+ "אע\"פ שהם רוצים לשוב. והכתוב דבק לדלעיל מיניה דכתיב ויאמר כי ישובון מאון וקאמר כשיחנפו בראשוגה אסרם באחרונה:"
+ ],
+ [
+ "ומכה ד' היא קשה יותר כו'. שיש בם מיתות בני אדם וכן הברד מתו בו אדם ובהמה:",
+ "אמר רשב\"ל אמר להם הקב\"ה כו'. זה לראיה לדברי ר\"ע משום דכל המכות היו מדה כנגד מדה. לכן דרש כמו שאתם עשיתם המונים על ישראל והתקבצו כתות שונות להרע להם. כן אקבץ מלמעלה ומלמטה. וזה עוף השמים וחיתו ארץ כתות שונות לנקום מכם נקמת ישראל:",
+ "בזו המכה. משום דמכה זו היתה משולחת ראויה היתה לבוא גם בארץ גשן. משא\"כ המכות הראשונות שהיו עומדות שפיר ניצלו ישראל מהם:"
+ ],
+ [
+ "לפי שהמצריים משתחוים. כדכתיב כי תועבת מצרים ומפרש כמו מלכום תועבת בני עמון אשר פירוש כי הצאן נחשבו לאלילי מצרים אשר עבדו להם וכמו שתרגם גם התרגום:",
+ "מהו הנה. משום דקראי קשו אהדדי מדכתיב הנה אנכי יוצא המימה משמע שתיכף ליציאתו יתפלל והדר קאמר וסר הערוב מחר ומשני כי התפלה היתה מיד כדי שיסור למחר כשישלמו הז' ימי המכה כדלעיל:",
+ "למה הביא עליהם ערוב דמדה כנגד מדה בעינן כדלעיל פ\"ט. והנה בשוח\"ט גרסינן ישלח בם ערוב ר\"י אומר נשרייתא ר\"נ אומר ערוב מלמטה דובין ואריות ונמרין כו'. ונראה כי נשרייתא הוא צרעין ויתושין שהיא עוף הנושר ונופל ואין בו כח לעוף כעוף השמים וקשה דר\"י אדר\"י ודר\"נ אדר\"נ וי\"ל איפוך ההיא דשוח\"ט:"
+ ],
+ [
+ "רועה יפה. זה הדבר כדכתיב מות ירעם:",
+ "מהו עד אחד כו'. כי עד הוא לפעמים כמו אפילו וכמו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית. ולכן דריש עד אחד אפי' אם יש בבהמה זו חלק לעוד אחד לא מתה:"
+ ],
+ [
+ "עד כסא הכבוד. פי' הדברים כי התערב בפיח הכבשן יסוד האש שהוא עליון סמוך לקערונית הגלגל הקרוב אלינו והיה אבק מעורב בחמימות אש שלמעלה. ובשביל זה זרקו משה השמימה. וכסא הכבוד הוא השמים כמ\"ש המורה ולכן אמר שזה היה ע\"י הקב\"ה כי אין כח למשה ולאהרן לשנות רק היסודות התחתונים המים והעפר שנגעו בהם בידיהם אבל להביא בהם יסוד האש שלמעלה לא יו��ל רק הקב\"ה לבדו ואין כח משה רק לזרוק את האבק למעלה:"
+ ],
+ [
+ "במה דאת אמר ואם פרוח תפרח הצרעת. הנה שם הוא בלשון נקבה תפרח וכמשפט כי צרעת הוא שם נקבה וכאן בא פורח בל\"ז כי מצינו דברים רבים בלשון זכר ונקבת כמו ורוח גדולה וחזק תאכלהו אש לא נפח:",
+ "כדי שימות משה. לעיל פ\"ה וכן שם המעשה מהסרת העטרה:",
+ "כיון שראה ה' כו'. ולכן עד כאן כתיב ויחזק לב פרעה. והכבד את לבו או ויכבד פרעה את לבו. או ויכבד לב פרעה ומכאן ואילך כתיב ויחזק ה' את לב פרעה. ואע\"ג דבברד כתיב ויחזק לב פרעה כתיב אח\"ז כי אני הכבדתי את לבו. ויען כי במכת ברד היה שנים כי הכביד את לבו כדכתיב ויוסף לחטוא וגו' ואח\"ז בקש לשוב ומנעו ה' לכן כתיב שתי הלשונות אלה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד הן אל ישגיב בכחו. משום דק\"ל בקרא דכתיב כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי וגו' משמע שרוצה עתה ליסרו בחמה שפוכה יותר מבכל המכות עד שלמדו מכאן שמכה זו שקולה ככלן. והדר כתיב ועתה שלח העז וגו' ומיעצו איך להנצל מהמכה זו מה שלא עשה כן בכל שאר מכות האחרונות לא פתח לו אזן ולא הגיד לו תחבולה איך להנצל מהן. ולכן מביא כאן את הכתוב מי כמוהו מורה. שאין כוונת הקב\"ה בבואו להוכיח את הרשעים להפליג את המשטמה ולקחת נקם מהם. רק להורות דרך תשובה מתוך ההתראה. ולכן יעצהו איך להנצל לפתוח לו ע\"י זה אוזן כי ה' אינו חפץ בהשחתתו. אע\"פ שבא לשפוך עליו חמת אפו. ולזה נותן לו דרך להנצל מאחר שאין המכה זו משולחת רק על יבול הארץ כדלקמן:",
+ "שהוא מורה דרך לעשות תשובה. והכתוב מדבר מעניני תשובה כדכתיב לעיל מיניה ויאמר כי ישובון מאון אם ישמעו וגו' ואם לא ישמעו וגו':",
+ "מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה. וחולק על הא דאמרינן לעיל כי ממכה החמישית ואילך החזיק ה' את לבו שלא ישוב עוד. וסובר כר' ברכיה שאין הקב\"ה נועל דרך תשובה לעולם:",
+ "שהיה עושה אותם כמסלה. הנה מסתולל הוא מבנין התפעל. והוראתו היא פעל חוזר על הפועל. ולפי הדרש שעשה את ישראל כמסלה היה צ\"ל בהפעיל. בפעל יוצא על האחר אבל באמת נסתרה לפנינו דרך רז\"ל בדרשות הכתובים ובדקדוק הלשון. וכמ\"ש הרא\"ם על פסוק ארמי אובד אבי:"
+ ],
+ [
+ "אימתי בימי גוג ומגוג. אבל הברד שהיה בימי יהושע דכתיב רבים מתו מאבני הברד וגו' לא היה כבד כשל פרעה. וגם לא היתה שם אש מתלקחת כמו במצרים משא\"כ בגוג כתיב ואבני אלגביש וכתיב בי' אש וגפרית:"
+ ],
+ [
+ "נתן לו רשות לשלוט במעשה שמים שהוא הברד שיורד מהם וכמ\"ש בפ\"ק אין דורשין מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד:"
+ ],
+ [
+ "שלשה ע\"י אהרן כו'. כי ג' הראשונים שהיו בשפלים דצ\"ך לכן היו ע\"י אהרן. והשלשה ברד ארבה חשך שהיו בעליונים היו ע\"י משה למעלתו הגבוהה. וקרוב לומר כי רק משה לבד היה יכול לשנות את האויר. וערוב דבר ומכת בכורות היו ע\"י הקב\"ה משום שעיקרן היה להמית ורק העושיהם יגש חרבו ויד אחר לא תוכל לשלוט עליהם אם לא ברצח. אבל בשאר המכות אף כי לפעמים הסבו מיתה ג\"כ מ\"מ עיקרן לא בא רק לצערן. ושחין בא ע\"י כולם כי האבק הוא מלמטה אשר בזה פעל אהרן ולזרקו השמימה כי יפעל באויר היה מעשה משה. ויען כי הביא נגף בגוף האדם לכן היו צריכים ג\"כ לפעולת ה' וע' לקמן פט\"ו:",
+ "היה יושב נכוה בברד. שהברד הי' מלמטה והאש למעלה ממנו כדרך האש שע��לה למעלה והכי איתא בשאלתות ר\"י אומר ג' טפחים התחתונים היה ברד וג' טפחים העליונים היה אש וכשיושב נכוה בברד כו'. כי גם בברד היה אש עמו וכדלקמן ותרתי מיני אש היו זה שלמעלה מג' טפחים וזה שעם הברד שהיה נס בתוך נס ועמ\"ש בזה בשי\"ר:",
+ "אנבטאות כמו אמבטי דהיינו בריכת מים:"
+ ],
+ [
+ "מהו שאמר חטאתי הפעם. לא הוקשה לו מה שאמר עתה חטאתי אשר לא אמר כן במכות שלפני זה. כי מפחדו פן יפחד בדבר אמר כן. וכמ\"ש הראב\"ע אבל קושיתו היא ממה שאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים אשר לא אמר כזה בארבה דאמר נמי חטאתי. ומשני כי ה' הוא הצדיק לא הודאה על פשעו הוא אבל הכוונה שהקב\"ה עשה צדקה עמהם שהיה מזהירם והוא ועמו חטאו בנפשותם שלא שמעו בדברו ולקו אנשים ומקניהם:",
+ "לפי שהיתה מטונפת כו' כדכתיב ובכל אלהי מצרים והא דכתיב ויאמר ה' אל משה בארץ מצרים פירשו במכילתא חוץ לכרך ומ\"ש לו עוד נגע אחד בעודו בית פרעה עי' לקמן פי\"ח. ועי' ברמב\"ן מ\"ש על כצאתי את העיר ובאמרי נועם כתב שאע\"פ שהיה קולות וברד בשדה אמר משה שיצא שם להתפלל וגם זה נכון:"
+ ],
+ [
+ "פלאים עשה הקב\"ה בהן. ופירשו אפילות כמו פלאות וכמו כבש כשב שמלה שלמה. ופי' הנה כמו בהנה. וחסר הבי\"ת:"
+ ],
+ [
+ "שעדיין היה בתחום העיר. כי כן משמע הלשון מעם פרעה את העיר דיצאו רק מעם פרעה אשר היה מושבו בעיר אבל לא הרחיק ללכת:",
+ "תלאן ברפיון באויר. ודייק מדכתיב לא נתך ארצה משמע שנשארו באויר ולכן כתיב ויחדלו הקולות והברד ולא כתיב גם המטר. ומה דכתיב וירא פרעה כי חדל המטר זה היה רק לפי ראות עיני פרעה ולא לפי האמת. ומ\"ש שנשארו על זמן אחר. טעם השמירה זו לא כי קצרה יד ה' חלילה לברוא אז חדשות אלא שאין ד' עושה דבר לבטלה ומאחר שנשאר הברד בימי פרעה טוב שישמר ולא יפסד עתה לבטלה. ועוד כי לא ישנה ה' הטבע אלא לצורך והכרח ומכיון דאפשר בלא שינוי מחודש לעתיד אחר שיספיק מה שנשתנה לשעבר די בזה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שאל אבנימוס הגרדי. הזכיר מלאכת השואל והנשאל ללמד לנו כי לא נהיה בז לכל אדם אף כי מלאכתו פחותה היא וכמ\"ש במסכת עדיות עד שבאו ב' גרדיים משער האשפות כו' וקיימו חכמים את דבריהם ע\"ש. והנה הוא בשאלתו ע\"כ לא חשב מזימה כי לא ברא ה' יש מאין ושואל מאיזה חומר נברא דזה הוא כפירה באמונתנו ועם איש כזה לא באו רז\"ל להשיבו כאולתו. אבל שאלתו היתה האם חומר הארץ אשר הוא חומר עכור וגס ומשתנה לרגעים האם הוא נברא מן האין המוחלט. או שהקב\"ה ברא מקודם חומר דק וזך והחומר הזה התעבה ויהי לארץ בדבר ה'. ולכן לא שאל על השמים אחרי שהם נבראו מחומר זך וקימים במצבם אשר נבראו. לא התפלא ע\"ז אם ברא הקב\"ה היש הזה מהאין המוחלט ורק על הארץ אשר בה יש שנויים משנויים שונים בכל עת ובכל רגע וגם הוא חומר עב ע\"ז שאל שפיר. וע\"ז אמר נטל הקב\"ה עפר מתחת כה\"כ כו' כי הכסא הכבוד הוא מהנבראים לפני בריאת העולם וממדרגה של מטה ממנו לקח חומר הנקרא עפר ואת החומר הזה הוריד הקב\"ה עוד מדרגה אחת וברא את הארץ וע\"ד כי לשלג יאמר הוא ארץ. וכן המים לקח מתחת כה\"כ ועליהם זרק העפר ובחפצו צוה כי יעשו פעולותיהם ויהיו לארץ אשר אנחנו דרים עליה ומתחלה ברא ה' המרכז הנקרא מוצק ואח\"ז נבראו הצדדים וכמו דאיתא בפ' הוציאו לו עולם מאמצעיתו נברא שנאמר בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו:",
+ "שאל מה תבקש. ובדבור לא יבטל מזמנו. ומה דאיתא בתענית כי אבא חלקיה יהבו ליה שלמא ולא אסביר ליה אפין ואמר אגר יומא הואי. אמינא לא אפגר ע\"ש ברש\"י. מדת חסידות יתירה היתה בו:",
+ "כבדתי את ישראל בעולם שנקראו אבן כו'. פי' הדברים אף כי יש בהם זכות של יעקב שהוא אבן ישראל וגם יש בהם זכות של יצחק שנמשל לחול כדאיתא במ\"ר פ\"ב מ\"מ כרוב חטאם לא עמדו להם זכותם. וכלה ה' אפו בהם. ורק שלא יאמר פרעה לא היה יכול להצילן זה עמד להם ושפך חמתו על פרעה:",
+ "לכלותם ולהשליכם. פי' או לכלותם או להשליכם אל ארץ אחרת ע\"ד וישליכם ה' מעל פני אדמתו:",
+ "הה\"ד שלח חושך ויחשיך. משום דבעי לפרש וימש חשך שהיה ממש בחושך לכן מביא את הכתוב הזה שלח חושך. ושליחות לא תפול רק על דבר שיש בו ממש. ואגב זה דרש את כל הכתוב הזה:"
+ ],
+ [
+ "אמרתי באף שהכעיסו לפני כו'. אין הפרש בין שני הפירושים בפשט הכתוב רק לפי' הראשון קאי האף על אף של הקב\"ה וע\"ד כי רגע באפו דמדריש ע\"ז בברכות דיש אף לפניו. ולפי פי' השני קאי על האף שישראל הציתו בעונם. וזה היה במצרים ובעגל ובמרגלים:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר\"י מכאן פ\"פ כו'. נראים הדברים כי ר\"י סובר כדעת העקרים שהקב\"ה הסיר מפרעה רק הסבות המביאות לידי תשובה כמו יראה פחד ומורך לב. ונשאר פרעה על בחירתו ושב לחטוא ולא נכנע מפני ה'. אפס אם שב בתשובה שלימה מנפשו אז לא נדחה מפני ה'. וז\"ש ר\"י כי מפשט הכתוב כי אני הכבדתי את לבו משמע כי ה' מנעו בתשובה וזה פ\"פ למינין. אבל אין זה כלום כי פי' כי הקב\"ה מנע ממנו הסבות המביאות לתשובה בשביל רוע מעלליו למען ישית אותותיו בקרבו ובזה יגדל שם ה' בארץ. אמנם דעת ר\"נ הוא שהקב\"ה מנעו ממש מתשובה וכדעת הרמב\"ם בה' תשובה שבשביל גודל חטאו מקשה הקב\"ה את לבו ונועל בפניו דלתי התשובה ואמר כי בכל זאת אין בזה פתחון פה למינים. כי אם היה מחזק את לבו מתחלה באמת היה פתחון פה להם אבל כיון שבחמש מכות הראשונות לא חזר מרשעתו. ותהיה חטאתו כעבות העגלה. לכן בדין ובצדק סגר ה' לפניו דלתי התשובה. וכמ\"ש הרמב\"ם והוא לבדו אשם בזה:",
+ "פעם ראשונה שניה ושלישית. ע\"ד הכתוב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וע' לעיל פ\"ז:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אמר להם דרך הבחורים כו'. מפרש כי רעה נגד פניכם כי מחשבתכם רעה היא. וזה דלא כדברי המדרש שהובא ברש\"י על התורה:"
+ ],
+ [
+ "זורעי חטים ושעורים ולכן היתה מכה זו בזרעים בחטה וכוסמת שלא נוכו בברד:",
+ "כדי שיחזרו בהן ויעשו תשובה. והא דאמרינן לעיל כי ממכה החמישית ואילך נעל הקב\"ה התשובה בפניהם. הך אגדתא סוברת כר' יוחנן דס\"ל שלעולם לא נעל ה' דלתי התשובה כמו\"ש לעיל:",
+ "ומפני שהייתי חושב כו' כצ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עד שלא קבלו במרות דברו. ומפרש ולא מרו בשביל שלא מרו וקאי על המצרים כי לפי פשוטו דקאי על החושך למה כתיב ולא מרו בל\"ר:",
+ "עבה כדינר הידוע להם בזמנם ובילקוט הגירסא כדינר קורדינאה. והטעם בזה כי פחות מכדינר לא נחשב כלל. וכמו דאיתא גבי ניקב הטחול כל שלא נשתייר בו כעובי דינר זהב טריפה:"
+ ],
+ [
+ "מהיכן היה החושך. כי כל חושך הוא רק העדר האור. אבל החושך הזה שהיה בו ממש. שואל מאין בא:"
+ ],
+ [
+ "לפי שהיו פושעים בישראל כו'. ולא ס\"ל הטעם של שלשת ימי אפילה כדי שיראו ישראל את גנזי המצרים וכדלקמן וסובר כי ה' נתן את חן העם בעיני מצרים והשאילום מטוב לבבם. ולא חשכו מעולם להשאילם להם:",
+ "והשביעי של חשך זה כו'. משום דפחות מז' ימים לא שמשה כל מכה כדלעיל פ\"ט לכן אמר כי יום השביעי החסר פה נשלם בים:",
+ "כך היה הקב\"ה שולח ענן וחשך. נראה דסובר כי גם שם היה החשך ממשיי וכמו בחשך מצרים ולכן אמר והחשך בה\"א החושך הידוע. וכן נראה ממה שפירשו במכילתא על זה ולא קרב זה אל זה שלא היה יכול אחד מהמצריים לקרב עם חבירו וע\"ש עוד:",
+ "ועל זה נאמר אורי וישעי. בשוחר טוב דקדקו מדכתיב אורי משמע לישראל לבד ולא למצרים שהיה החושך להם. או י\"ל דדרש אם תחנה עלי מחנה דהיינו מחנה מצרים:"
+ ],
+ [
+ "כן דברת. יפה כוונת ומפרש כמו כן בנות צלפחד דוברות. וכן תרגם המתרגם יאות מללת. וכ\"כ רש\"י בחומש:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד קול דודי הנה זה בא. משום דק\"ל למה אמר החדש הזה לכם. כי למ\"ד בתשרי נברא העולם הלא תשרי הוא ראש לחדשים. וגם למ\"ד בניהן נברא העולם הלא הוא ראש לחדשים לכל העולם ולמה אמר לכם לישראל דוקא. ולכן אמר כי לישראל הוא ראש לחדשים יען שאז יצאנו ממצרים. משא\"כ לכל העולם אף אם נאמר כי בניסן נברא העולם הוא רק ראש לחדשים בשביל ימי האביב והתחדשות הטבע. ומכ\"ש דא\"ש למה כתיב לכם למ\"ד בתשרי נברא העולם:",
+ "שהיה מכוסה. שלא היו נחשבים כי רוב הדור רשעים היו ועתה הצדיקים שיציצו ויפרחו במעשיהם הטובים כדכתיב פרי עץ חיים ולכן נקראו הנצנים הם נראו בארץ:",
+ "שהיו צדיקים כולם כדכתיב ויאספו אליו כל בני לוי וכל ישראל בטלו המילה ושבט לוי קיימוה כדלקמן פי\"ט. ולפ\"ז סמיך על סיפא דקרא דכתיב עת הזמיר הגיע דמדריש בחזית הגיע זמנה של ערלה ליזמר. וכדי שיפורש עת הזמיר על כריתת הערלה פי' הכתוב בתחלה על הלוים ששמרו את המילה שעתה גלו ראשם והגיע זמן גם לכל ישראל שתכרת ערלתם ושם בחזית מדריש עוד הגיע זמן עבודת כוכבים שתיעקר. וע\"ז בא הד\"א ומפרש הנצנים אלו הכהנים שהם עובדי עבודת ה' במקדש ובזה תעקר עבודת הכוכבים. וכן דריש על המלכים שעקרו עבודת כוכבים מארץ כנען. ואע\"ג שזה לא היה עכשיו מ\"מ מפרש את הכתוב על לעתיד. והדר מפרש עוד אלו הלוים אסף הראש וכו' ודורש עת הזמיר מלשון זמרה ושירה ולכן מפרש בלוים שהיו מזמרים ומשוררים בבית המקדש:",
+ "ד\"א הנצנים אלו המלכים. ודריש נצנים כמו נצחנים שהם הנוצחים במלחמה וכדדריש בפ' גיד הנשה עלתה נצה מענין ויז נצחם וכה\"ג בחזית הנצנים הנצוחות אלו הנשיאים:",
+ "אמר קול התור נשמע בארצנו. לפי שדרך הצפרים כגון תורים וזולתם להיות משוררים ומצפצפים בניסן. ככה שירת ישראל הוא בזמן ההוא:",
+ "אלו הצדיקים כנסת ישראל נמשלה לתאנה כדכתיב כבכורה בתאנה וזה הצדיקים שהם פרי שלה. וסמדר שאינם פרי עדיין מפרש בבינונים שנכרים בהם הענבים ועשו תשובה וזה נתנו ריח. ובחזית דריש חנטה פגיה על הרשעים ועמ\"ש שם:"
+ ],
+ [
+ "אמרו מלאכי השרת כו'. גם בזה בא לתרץ למה כתיב לכם וכמ\"ש בסימן שלפני זה לכן מתרץ משום דקדוש המועדות והחדשים תלוי בישראל:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד אלה שני בני היצהר. ודריש החדש הזה לכם כי הקב\"ה אמר למשה ולאהרן החדש הזה אשר בו תבוא הגאולה ויהיה ראש לחדשים לכם הוא ובזכותכ�� יהיה הדבר הזה. ולפי דברי הסימן שאח\"ז מדריש לכם ג\"כ באופן זה. אבל לכם לא יוגבל על משה ואהרן לבד בלתי על כל הצדיקים. וזה שאמר בזכות הזקנים. ואע\"ג דהדבר הי' למשה ואהרן. אבל משום שהם היו ראשי זקני העם. אמר הקב\"ה להם וכולל גם כל הזקנים:"
+ ],
+ [
+ "אם אני מניח לשעיר שיהא מעמיד מלכים עוד כו'. טעם הדבר שא\"א שיהיו ישראל ושעיר תופסין במלכות בזמן אחד כי כשזה קם זה נופל כדאיתא במגילה בפ\"א ולכן אמר ואלה המלכים אשר מלכו באדום לפני מלך מלך לבני ישראל כי במלוך מלך בישראל נסתלקה מהם המלכות ועשה ה' בהם אלופים וכמו שכתוב שם בקרא:"
+ ],
+ [
+ "כתוב בתורה בחוץ תעמוד. הכוונה בזה שמתחלה נהג ד' עמהם כדין ב\"ח העומד בחוץ ולא יבא לעבוט כדי שלא יעבוט במיטב נכסיו. וכמ\"ש בפ' הנזקין דבר תורה ב\"ח דינו בזבורית שנאמר בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכלים וכן השי\"ת לא החמיר בתחלה בענשן וכשלא אבו שמוע נכנס והחמיר בדיניהן ויהרוג את בכוריהם:",
+ "ולא לאבד תרומתי. נראה שנפלה שם באופן שלא נטמאת שלא נגעה ולא האהילה על הקבר. א\"נ שהיתה בתוך כלי חרס מוקף צמיד פתיל אבל הוא א\"א שיכנס שם מבלתי שיאהיל או שיגע בטומאה ומיירי ג\"כ שיביאנה ע\"י אחר ולא תטמא בהיסט אבל אם הוא לא ילך שם אין מביאה:",
+ "קרא לאהרן וטהר אותו. חלילה לחשוב כי תדבק הטומאה בו יתברך אשר הוא טהור ומשרתיו טהורים ולא ידבק בו דבר גופני. ואיך יכתב ע\"ז קרא לאהרן וטהר אותו. גם את הכתובים אשר הובאו וכפר את מקדש הקדש. וכפר על הקודש לא ידברו כלל מהסרת הטומאה רק על כפרת חטא הטומאה אם טמא ליכנס למקדש וכדומה וכמו כפרת כל החטאות הבאה על חטא. והי\"ל לומר וקרא לאהרן כי יכפר עליו כמ\"ש רז\"ל בדרך משל הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח. ולכן נראה כי גם פה מדבר רק מהסרת הגנות והדופי אשר יצוייר בו ית' שהשרה את שכינתו בתוך גילולי מצרים. הלא כתיב והיה מחנך קדוש וממחנה השכינה הרחיקו כל טמא. ואיך השרה הקב\"ה שכינתו במצרים במקום טומאה. וע\"ז אמר שפיר וקרא לאהרן וטהר אותו כי כאשר החלה עבודת ה' במקדש במקום טהור בתכלית וכמו שהביא את הכתובים ע\"ז ואז סר הדופי הזה משכינתו אשר יצוייר בה בהיותה במצרים וגם בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות דאיתא אלהיכם כהן הוא כו' כי קבריה למשה במאי טביל כו' ע\"כ דרך ציור הוא ואין כאן מקומו. ובפרט כי אם אויל אחד שאל לר\"א אין פלא אם ר\"א ענהו כאולתו:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד מי זאת הנשקפה וגו'. גם הוא בא לדרוש לכם משום שישראל דומים לירח. ולכן כאשר הראה הקב\"ה למשה הלבנה בחידושה אמר לו כי זו היא התמונה גם לכם לבני ישראל. ואגב זה דריש כי נדמו גם לחמה. אבל עיקר השתוות של ישראל הוא ללבנה:",
+ "ארבעה דברים של שבח כו'. משום דק\"ל הלא ארבעה התוארים האלה סותרים זה את זה. כי שחר לבנה חמה ונדגלות לכל אחד מהם אור אחר אם רב ואם מעט מהאחרים. ואיך יתקבצו אלה התוארים בנושא אחד בישראל. ולכן דריש דקאי על ארבעה זמנים שונים. והיה זמן אשר נדמו לשחר. וזמן אחר אשר נדמו ללבנה וכן לחמה ולנדגלות וכמו שמפרש ואזיל:",
+ "נ\"נ הי' משתחוה לשמש. ולפ\"ז נדמו אז לשחר בשביל ארבעה טעמים. הא' בשביל הילל בן שחר. הב' בשביל שדניאל היה שוחר ומתפלל להקב\"ה. הג' שנתקיים בהם ומשחרי ימצאוני והקב\"ה עמד להם בצרתם. והד' לפי שהא��רו לעולם כשחר: וכן דריוש אומר כו' אע\"פ שזה היה במלכות מדי עיקרא דמילתא שעליו נאמר כמו שחר היה בימי נבוכדנאצר:"
+ ],
+ [
+ "מה כתיב בפרשה ולקחתם אגודת אזוב. עתה בא לדרוש החדש הזה לכם בשביל שנעשה לכם נסים בחדש הזה לכן תבחרו בו ותעשוהו לראש חדש וכדמסיים:",
+ "הן עם לבדד ישכון. מהו הן משום דהמלה הן לא תבא רק בראשית המשפט אשר מזה ישפט הדבר הבא באחרונה וכמו הן לה' אלהיך השמים וגו' הן קרבו ימיך וגו' וכדומה. אבל כאן הוא נמשך למה שלפניו כי מראש צורים אראנו שהוא עם לבדד ישכון. והוא משפט האחרון במאמרו. ולא שייך על זה הלשון הן. לכן אמר כי הן מורה אשר הוא עם לבדד ישכון. ולא יתחבר להמנות עם אחרים:",
+ "וכל אויב שיגזור עליהם כו'. והא דמצינו בשנות הבינים כמו בהישפאניע שגזרו וקמו גזירתם. זה הוא רק על פרט וחלק מהאומה אבל על כל האומה יחד כמו בעמלק וסיסרא המה לא יצליחו:"
+ ],
+ [
+ "אם אין אתה נותן לי הכסא כו'. עתה דורש החדש הזה לכם. משום שבחדש ניסן הוקם המשכן לכן הוקבע החדש הזה לראש חדשים וכמו במשל בכסא שהכסא הוא הכל. וגם הבית המקדש נקרא כסא וע\"ד הכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו:",
+ "שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם. וכתיב שם ונברכו בו כל גויי הארץ הלא נתן לו הכל וכמ\"ש בב\"ר על הכתוב והיה ברכה:",
+ "מה אמר אלהים דבר בקדשו אעלוזה. פי' כי רק במקדשו אעלוזה. וזה נגד מה שאמר לפ\"ז לי גלעד וגו' מואב סיר רחצי וגו' עכ\"ז אנכי אעלוזה רק במקדשו וכמ\"ש לעיל. ודריש זה באברהם משום דכתיב שם נתתה ליראיך נס להתנוסס דדרשינן בב\"ר פנ\"ה בנסיונות אברהם. וכן כתיב שם למען יחלצון ידידיך היינו אברהם יצחק ויעקב:"
+ ],
+ [
+ "התחילו מונין לחדשים. כי לשנות העולם אנו מונין מתשרי למ\"ד בתשרי נברא העולם. ועתה נתחדש נהם למנות את החודש ניסן ראש לחדשי השנה. ובילקוט איתא אמר הקב\"ה כיון שבראתי את עולמי היו אומות העולם אומרים לא נתתי להם לא חודש ולא שבת וכיון שעמדו ישראל נתתי להם ראשי חדשים ועבור שנים. וה\"פ כי מתחלה שהיו מונין לחמה לא היה להם חדש ושבת אלא מחלקין שס\"ה ימות החמה לחלקים שירצו כמנהג היונים מהם של ל' יום מהם פחות מל' ומהם יותר מל'. ולכן אינן צריכין עבור שנים וכשנתחדש לנו מנין החדשים ללבנה אנו צריכים עבור שנים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה כמו י\"א יום. ובג' שנים יתקבצו ונוסף בעבורם חדש העבור. ואולי גם זה הכוונה במדרש התחילו מונין לחדשים:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד ויתן להם ארצות וגו'. ודריש החדש הזה לכם בשביל התורה שנקראת זה וכדדרשינן בפ\"ק דמגילה גבי מה זה ועל מה זה שמא עברתם על חמשה חומשי תורה דכתיב מזה ומזה הם כתובים ובשביל זה הוא לכם כל החדושים להביא המכות על מצרים ולהביאכם אל הארץ הזאת:",
+ "שלח חשך ויחשיך התחיל משלשל כו'. כלומר כולל ומזכיר את המכות בכתובים עד שהוא מגיע להזכרת מצרים דאמר שמח מצרים בצאתם וגו' והכל היו לתכלית שישראל ישמרו את חקי ה' וכמו דמסיים שם בעבור ישמרו חקיו וגו'. ולבאר זה הביא מה שפרעה הכחיש בשם ד' כשבאו אליו משה ואהרן ולכן לקה כי חפץ ה' להודיע שמו בתבל:",
+ "ומהו כן שאמר ה' הצדיק. שכלפי כפירתו בהקב\"ה כי אמר לא ידעתי את ה' לא היל\"ל אלא ד' הוא האלהים אמת וכיוצא ולא ס\"ל הא דאמר לעיל פי\"ב הוא עשה עמהם צדקה כו'. כי צדיק בכ\"מ ה��א תאר לעושי היושר והמשפט לא לעושי צדקה וחסד:",
+ "ואפילו הורד שמה. נראה שצ\"ל דהורד שדה. ופי' אפי' שנחרש השדה כלומר שאין לו גדר סביבו עכ\"ז אף שהמכה ממלאה כולה לא היתה מתפשטת חוצה לשדה הסמוכה לה. ומ\"ש כמו לוז נראה שהוא שם מקום שהיו שדותיו בלי גדר ופי' הורד לשון רדיא:",
+ "ועליה נאמר כי כאשר משפטיך לארץ. כדלעיל פי\"ג:",
+ "וימטר עליהם כעפר שאר לא גרסינן כי בשליו של פורעניות מדבר ואינו ענין לכאן. ומ\"ש ויוליכם בתהומות זה דבק עם מה מ\"ש למה היתה כ\"י דומה וכו' וכמו שהעביר את הנערה בנהר כן העביר את ישראל בתהומות. ומה שהולך לפניהם יומם דומה לנותנה בקרונין שלו:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר כימי צאתך וגו'. ומדלא כתיב כצאתך משמע כי גם הימים בזמנם ישוו יחד:"
+ ],
+ [
+ "אני נפדיתי עמכם. אף שיש סוד בדבר הזה מ\"מ גם לפי הפשט יתפרש כי בישועת ישראל יודע שמו הגדול בארץ וכמו בצאתם ממצרים ולזה אומר אני נפדיתי עמכם. משא\"כ כאשר בני ישראל ישבו במצרים בכור הברזל. לא ידע איש את שם ה' וזה הוא הכוונה כי השכינה היא בגלות:",
+ "שה בשביל אלהים יראה לו. פי' כי בזכות יצחק שנפדה בשה זכו לזה. והדרש הוא מיתורא דקרא דכתיב ויקחו איש שה לבית אבות שה לבית אשר שה השני מיותר לכן דריש לדרש הזה. ואגב דריש זכר תמים לדרשא אע\"ג דלא מיותרים הם:",
+ "זכר שהרג בכוריהם וכו'. דרש זכר לשון זכירה שבא זכר בכורי ישראל לפניו לטובה. אבל לא זכר ממש רמז לבכורות שגם בנקבות הבכורות היתה המכה וכמ\"ש ז\"ל שבתיה בת פרעה בכורה היתה וניצלה בזכות משה:",
+ "והיו משמרין אותו ד' ימים. שמקחו בעשור ושחיטתו בי\"ד:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "זה משה ואהרן. ודריש אורך על לוי שנקרא אור כדכתיב תומיך ואוריך ומדריש אורים שמאירים את דבריהם. ואמתך קאי על משה בשביל דכתוב תורת אמת היתה בפיהו:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד שלח משה עבדו. ודרש החדש הזה לכם כמו שעשה עתה שפטים באלהי מצרים. כן יהיה לעתיד לבוא וכמו דמסיים:",
+ "כביכול נגף ה' הבכורות. משום שהוא רחוק מהשכל כי ה' המחיה את כל והוא חיי העולם כי הוא בעצמו יגוף את הבכורים לכן אמר כביכול. שהוא עצמו נגף ולא ע\"י שליח. ומביא ע\"ז את הכתוב ואגוף את מצרים שהוא בעצמו נגפם:",
+ "נטלו בניהם כו'. בא בזה לתת טעם למה הכה את אלהיהם הלא אין הקב\"ה מאבד את דבר המתעה לטועים וכדאיתא בע\"ז דא\"כ היה מאבד גם את צבא השמים משום שהטועים עובדים להם:",
+ "כנס על ישראל האריות. שכשראו ישראל את הים סוער הפכו פניהם למדבר. והקב\"ה זמן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור והיינו סגר עליהם המדבר ואין סגירה אלא חיה רעה שנא' וסגר פום אריותא כ\"ה במכילתא וז\"ש הכא שלח מלאכיה וסגר פום אריותא כי פרעה חשב שזו כחו לאלוהו:",
+ "שהטעה אותם הקב\"ה כו'. שחשבו שדרך התהום היה דרך היבשה ועל כן נסו לקראת הים ונשתקעו בתהומות בחשבם שהם נסים לשפת הים. או שפי' שהיו מטורפין וכמ\"ש רש\"י ומצד טירופם לא היו מבחינים ורצים לקראת המים. והזכיר זה משום שגם זה בכלל משגיא לגוים. ובכלל ומנוס אבד מנהם:",
+ "וכן לע\"ל כשיכנסו העובדי כוכבים כו'. ע' שוח\"ט מזמור ל\"א גבי השתחוו לו כל אלהים. ומה דאיתא בריש ע\"ז לעתיד לבוא מביא הקב\"ה ס\"ת כו' זה אחר שיכירו טעותם וידעו כי ה' הוא מלך כל הארץ. ויש לפרש מ\"ש הולכים ומטמינים עצמם פי' שיצדקו את טעותם לאמר כי עזב ה' את הארץ בידי הכוכבים והמזלות ולא יביט על מה שבארץ מתחת וז\"ש שיטמינו נפשם במערות צורים ובמחלות עפר. והקב\"ה יוכיח להם שאין נסתר מנגד עיניו לא העליונים שבראש הכרמל. ולא התחתונים אשר בשאול. ובדרך זו יתפרשו ויתבארו דברי המדרש:",
+ "אלו הטווסין. לפי הענין נראה שזה שריהם של מעלה. אבל לא מצאתי חבר לזה:",
+ "אבל ישראל עליהם הוא אומר כו'. כדי שלא לעמוד בדבר רע נקט הא לסיום האגדה:"
+ ],
+ [
+ "בשביל ישראל. גם בדרש הזה בא לתרץ למה כתיב לכם וכדלעיל ודריש כי קאי על מ\"ש בארץ מצרים לאמר כי לכם בעבורכם הי' ה' בארץ מצרים וכדמפרש ואזיל:",
+ "וגלה הקב\"ה עמהם. וכמו דאיתא במכילתא ובמגילה כל מקום שגלו שכינה עמהם. ופי' השגחת ד' המיוחדת כמו שכתבנו כמה פעמים. ואין זה סותר למ\"ש בב\"ב שהשכינה בכל מקום. ובעל עין יעקב כתב וסוד השכינה שהיא נקראת לפעמים כלה ופעמים כנסת ישראל ומלכה ושמות אחרים ידוע לבעלי האמת:",
+ "שנאמר למענכם שלחתי בבלה. משמע ששלח שם השכינה עמהם ע\"ד ובפשעכם שולחה אמכם שפי' חכמי האמת על השכינה. אבל במכילתא גרסינן שולחתי בבלה ונראה שמסורת בידם דשולחתי כתיב אע\"פ שאין כן בספרינו:",
+ "כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע. פי' כי אם ישמרו דרך ה' אז יסיר ה' כל חשד מתועבה ואון אשר רבים יכלו לחשוד אותם. וכמו במצרים אמרו אם המצריים שלטו בנפשותם כ\"ש בנשותיהם וזרע מצרים מעורב עם זרע ישראל. ולכן הצטיין הקב\"ה את בניהם בתוארם כי ידעו הכל אשר הם מזרע יעקב וכמ\"ש בחזית על פסיק גן נעול. וכן בבבל ומדי וימי אנטיוכוס יען כי דבקו בה' אלהי אבותיהם ידעו הכל כי נאמנים הם לאלהי השמים והארץ ולא יכלו לחשוד אותם כי בסתר לבבם נפתו אחרי עבודת כוכבים:",
+ "אם הקב\"ה יאמר הן כו'. דריש סיפא דקרא אני מדבר בצדקה רב להושיע. ומפרש אני מדבר טובה עליהם להצדיקם ואומר תמיד להושיעם ומי יחלוק עלי וגם אם בבל מדי ואנטיוכוס גזרו עליהם גזירות לא תקומנה וכמו שדרשו רז\"ל את הכתוב המה יבנו ואני אהרוס:",
+ "היו אומרים בגורן הוא. כיון שבקיץ הוא זמן הגורן אבל מפרכיל של ענבים ידעו הכל שבא מן הכרם כן יאמרו אויבינו שהקב\"ה איננו בכרם ישראל ואמרו אי אלהימו. וממה שיצילם מכל צוקה ידעו הכל כי עוד עינו צופיה על כרם ישראל:"
+ ],
+ [
+ "דבר אחר בארץ מצרים. גם בזה בא לדרוש מלת לכם כי החודש והגאולה זו אשר במצרים יהיה לכם לאות ולעד כי כן תגאלו לעתיד כפעם בפעם:",
+ "והקב\"ה עתיד לגאול את ישראל מאדום כשם שגאלן ממצרים וכה\"א ועתה ה' אלהינו אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים וגו' אדני ככל צדקותיך ישב נא אפך וגו' אמר ישראל לפני הקב\"ה ירושלים ועמך לחרפה כצ\"ל:",
+ "משל לעץ נאה כו'. עיקר המשל הזה הוא להראות אשר אין ישראל נבדלים מהעמים הראשונים בחמרם. רק בדעת ה' ובטוהר המדות אם ישמרו ללכת בדרכי התורה. ואז ה' עמהם. ובלעדי זאת מצד חמרם המה חלשים ונתונים למרמס:",
+ "ד\"א בארץ מצרים בשביל מי נגלה כו'. גם עתה מפרש לכם הוא דבק למשה ולאהרן כדלעיל. וגם לארץ מצרים הנזכר לעיל. אך מפרש את הכתוב בתמיהא וה\"ק לפי שהלכו עד עכשו משה ואהרן למצרים. א\"ל הקב\"ה וכי החודש הזה הכוונה חידוש הגאולה האם ראוי הוא לכם. והרי עלי מוטל ללכת שם. ולכן דברו אל בני ישראל כי כן אעשה כאשר דברתי לאברהם וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "בית הפרס. שאיננו טמא רק מדרבנן. וטומאה כזו נדחית מפני כבוד הבריות כדאיתא בפרק מי שמתו. ולכן אמר בדרך משל כי הקב\"ה בא לשם בעצמו לגאלם אע\"פ שנטמא כ\"י. כדי שלא לבייש את שולחיו. אבל אם היתה הטומאה מדאורייתא לא בא לשם. ומ\"ש אפי' יש שם ק' טומאות גוזמא קאמר. ומה גם כי אין טומאה שולטת בשכינתו. וטומאת מצרים לא נחשבת לגבה רק כטומאת בית הפרס:"
+ ],
+ [
+ "שקידוש החדש בשלשה ואפי' יחיד מומחה לא מהני כדאי' בפ' ראוהו ב\"ד:",
+ "אבל עיבור השנה. דריש החדש הזה למיעוטא כי דוקא בקיה\"ח די בשלשה ולא בעיבור שנים:",
+ "בחצי הלילה אומרים כו'. לאו דוקא אלא כלומר שהיו עוסקין במשאם ומתנם כל זמן שצריכים בלילה עד שהסכימו יחד. ובעוד לילה היו אומרים לאב\"ד כי קודם שיעלה עמוד השחר היו מקיימים הדבר עם האב ב\"ד כדי שיקחו ראיה מזריחת השמש בחשך ומביא לראיה מהמקרא זרח בחשך כי הקב\"ה זורח להם אור שהסכים במעשיהם:",
+ "מעשרה שליטים. וזה בעיבור השנים כי בענינים אחרים הוא שלשה או עשרים ושלשה או שבעים ואחד:"
+ ],
+ [
+ "וכי יש לעתיד לבוא חדשות. ואע\"ג דמצינו לשון חדוש על דברים אשר כבר היו וכמו מודיעים לחדשים. השמעתיך חדשות מעתה. וכן ותחדש פני אדמה וזולתם. אבל הכא מדייק מדכתיב וחדשות אני מגיד ולא כתיב ואחרונות אני מגיד כמו שהתחיל הראשונות הנה באו. ואמר חדשות משמע חדשות ממש. והא דלא מקשה מדכתיב השמים החדשים והארץ החדשה. ע\"ז אמרינן בב\"ר פ\"א דברואים ועומדים הם ע\"ש. והא דאמרינן חדשים לבקרים כי הקב\"ה בורא מלאכים חדשים בכל יום כדאיתא בב\"ר ולקמן בפרקין. יש לומר כי הכתוב אמר אין כל חדש תחת השמש. אבל למעלה מן השמש וזה בעולם המלאכים יש חדש:",
+ "והכתיב מה שהיה הוא שיהיה. ואע\"ג דכל הנסים שעשה הקב\"ה בארץ חדשים הם. ובשלמא המן ופי הארץ ופי הבאר והלוחות אין קושיא כי המה נבראו בין השמשות כדאיתא באבות. אבל על שאר הנסים קשה. וי\"ל כי אין כל חדש נאמר רק על דבר המתקיים בעולם. אבל הנסים שאינם אלא לזמן עראי לא דמי לעניני הטבע:",
+ "אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקב\"ה לחדש כו'. עדיין יקשה על אלה עשרה דברים המתחדשים הלא אין כל חדש ואין לומר דבעל אגדה זה סובר כי אין כל חדש הוא בעוה\"ז אבל לעתיד לבוא תהיינה חדשות וכן נראה מפרק הרואה גבי בשעה שהקב\"ה בקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם וכשבקש לסותמה נטל שני כוכבים מן עש וסתמה כו' וליברי ליה תרי כוכבי אחריני אין כל חדש תחת השמש ארנב\"י עתיד הקב\"ה להחזירן לה דכתיב ועיש על בניה תנחם. והשתא כשיחזירם לה נמצאת כימה חסרה משני כוכביה אלא דצ\"ל שלעתיד עושה ה' חדשה ויברא לה שני כוכבים אחרים וקרא דאין כל חדש לא מיירי אלא בעוה\"ז אבל לע\"ל בוודאי איכא חדשות וע\"ש בסוגיא ותמצא כי כן הוא ועי' בשבת בפ\"ב כי הא דיתיב ר\"ג וקדריש עתידה אשה שתלד בכל יום כו' ומ\"ש הרב בפירושו למשנת חלק קבלה בידינו שאין לסמוך על דבריו בפי' על המשניות כי לא הי' התלמוד אז בידו. ועי' בקה\"ר על פסוק אין כל חדש דדריש ר\"מ עתיד זאב להיות גוזז מילתן כו'. ואמרו לו דייך ר\"מ אין כל חדש תחת השמש ולא חש להשיב ע\"ז משום דאין זה קושיא כי הקרא מיירי רק בעוה\"ז אבל טעם התשובה זו אלא מוציאי�� אנו עשרה דברים כו' הוא כי אין כל חדש לא נאמר רק בחידוש גמור שלא היה דוגמתם עדיין כלל בעולם אבל אם היה דוגמתן אף כי לא היה בערך זה לא מקרי חדש וכמו שהשיב ר\"ג לאותו תלמיד. וזה שמתרץ לו על קושיתו מה דכתיב וחדשות אני מגיד אף כי אין כל חדש. מ\"מ כיון דהיה דוגמת החדשות אשר תהיינה אז לא נכלל בכתוב של אין כל חדש וכמו שמצינו בעשרה דברים אלו. דלא מקרי חדש כיון שיש דוגמתן וכמו אור השמש. מים המרפאים. אילנות עושים פירות. לבנות חרבות. אבן ספיר. וכן השאר. וע\"ע בב\"ר פי\"ב עוד חדשות שהיו מתחלה וסרו ותשובנה לקדמותן ואין זה ענין לאלה העשרה אשר לא היו מעולם בערך זה. ואע\"ג דמונה אין מות עוד בעולם אף שהיה לאדה\"ר לפני חטאו מ\"מ כיון דלא היה רק יום אחד לא חשיב ולא נרגש אז כי אין מות בעולם. והא דלא מייתי הכא כל מה דדריש ר\"ג בבמה מדליקין עתידה א\"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ואינך משום דהם לא מפורשים בקרא. והכא לא מיירי רק מן אלה שכתובים בהדיא בקרא. וכן הא דלא מני קיבוץ גליות מארבע כנפות הארץ. ורב הצלחה ושלום אשר מפורשים כי כל אלה נכללים בתוך אלה העשרה:",
+ "עושה לשמש מאיר. ומה דכתיב והיה לך ה' לאור עולם פירושו שהוא יוסיף אור במאורות:",
+ "ואפי' אדם כו'. לשון אפי' יתפרש משום דאמרינן בפ\"ק דב\"ב ט\"ז אידלי יומא אידלי קצירא חזינן דמסגולת השמש היא להביא רפואה לחולה. לכן אומר דלא מיבעי שמוסיף ה' באור השמש אלא גם בהגולתו שמי שהוא חולה יתרפא לגמרי. או שיתפרש כי לפעמים רבוי האורה מזיק לבני אדם לכ\"א לא מיבעי שלא יזיק אלא שיביא גם מרפא:",
+ "ואותן אבנים מאירות כשמש. ולכן קרי להו שמשותיך ומה שמביא את הכתוב והלכו גוים לאורך נראה שט\"ס הוא כי הכתוב הזה מיירי באור ה' וכדכתיב ועליך יזרח ה' ולא קאי על אור האבנים. וצ\"ל שנאמר והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה':",
+ "שנאמר בלע המות לנצח. שפירושו שתעדר המות ולא תמצא עוד בעולם בשום צד. והפירוש הזה מסכים עם מה שנאמר בסוף הכתוב ומחה ד' דמעה מעל כל פנים:",
+ "שאין עוד לא אנחה לא אנקה כו'. מקודם אמר שאין עוד בכי ויללה וזה על פגע גדול. ואח\"ז אמר כי גם פגע קטן המביא אנקה ואנחה גם זה לא יהיה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד עשה ירח למועדים. בא לפרש לכם למנות לכם למועדים וכדכתיב בקרא עשה ירח למועדים.",
+ "אנו מוצאין ממעשה בראשית כו'. כי בתורה יש לפרש ג\"כ שהאורה נבראת תחלה וכמ\"ש רש\"י על התורה ודוד פירש הדברים. ומ\"ש דוד עוטה אור כשלמה קאי על האור שנברא ביום ראשון ובאמרו כשלמה הודיענו מהיכן נבראת האורה כדלעיל בב\"ר פ\"א ופרשה ג' ופליגי אדר\"א שאמר בפרקיו שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב\"ה שנאמר עוטה אור כשלמה שלפ\"ז האור הזה היא יותר רוחנית ואחרת היא. וע' בבעל העקדה דפי' בשער ב' שהאורה הוא כנוי למלאכים והאריך בזה בטוב טעם ודעת:",
+ "שלשה בריות קדמו את העולם. פירושו שהעולם קם משלשה היסודות האלה מים אש ורוח. ומה שלא מנה יסוד העפר משום דעפר הוא בכלל יסוד המים. והנה כאן אמר שהאש קדמה לעולם וזה היא אש היסודי ובב\"ר פי\"א איתא שתחלת ברייתה היתה במוצאי שבת זה הוא באור דידן וכמו שכתבנו שם:",
+ "הרוח הרה וילדה חכמה. הכוונה כי דקות המזג תכין את מזגו לחכמה. לא כן מזג עב וגס כבד לקבל חכמה:",
+ "אדם רואה עמוד נאה אומר ברוך המקום שברא המחצב שנחצב ממנו ברוך ה��קום שחצבו ובראו בדבר כצ\"ל. ופי' שמ\"ש ברכי נפשי את ה' על מעשה בראשית שמזכיר והולך הוא מפני שדרך לברך למקום שבראם כשרואים נועם הדברים ההם:",
+ "הוא גדול ואיקונין שלו גדולה העולם שנברא בחכמת ה' הוא באיקונין שלו כי בו יראה כבודו ע\"ד מלא כל הארץ כבודו. וז\"ש העולם קטן והוא גדול כו' כי לא יכילו השמים והארץ את כבודו:",
+ "משעטף את האור. פי' שהעטיפו ביסודות חזר והשלים מלאכת העולם:",
+ "כגון בו\"ד שהוא קונה עבדים. משום דק\"ל איך יברא הקב\"ה את הגיהנם אשר רע הוא לבריות ולכן לא נאמר בו כי טוב הלא ממנו יצא אך טוב. ולכן אומר כי גם הגיהנם טוב הוא ליישר את בני אדם:",
+ "בעט באוקינוס והרגו. ענין הריגה הוא עצירת המים והוצאת הרוח המעורב בתוכן שע\"י זה יתמעט כמותן כענבים הדרוכים שיצא היין מתוכם ויתמעט כמותן. ובפרק הספינה איתא שהרג לשרו של ים וגם שם הכוונה על שנוי טבען הראשון שהוא כשר שלהן והכל הולכין לענין אחד. ומ\"ש כיון שראו שאר המים שבעט באוקיינוס הוא דרך מליצה והכוונה שבהתבעט כמות המים שבאוקיינוס נקוו גם המים שבשאר המקומות במקום צר עד שנראתה היבשה:",
+ "ה\"ג כגון בו\"ד שהוא הולך והיה לפניו ב' עבדים והרג אותן כיון שראו כולם אותן הראשונים כן היו רצין ובורחין כצ\"ל:",
+ "כגון בו\"ד שיש לו עקלים. נראה שר\"ל שמשו\"ה בין הרים יהלכון הוא לתת טעם למה מי המעינות שעולים מהתהום אינם מלוחים כמי הים שהוא התהום ואמר שהם מזדככין על ידי שאיבתן מן הארץ וזש\"א שהן כמו הזיתים שנעצרים על ידי העקלים ונשאר הפסולת למטה והשמן צלול זב מבינתים וכן ע\"י ההרים דכבושים על התהום כשהמים נובעים אין יוצא מביניהם אלא חלק הזך. והעפריות שממנו המליחה נשאר למטה:",
+ "לכך ברא הלבנה כו'. כלומר לא יקשה בעיניך מה שנעשה הירח קטן מהשמש באורו שמתמעט ומתרבה כי זה אינו עול בחוקו כי הוצרך זה מפני המועדות שנמנים על ידי חדוש הירח. וזה שאמר שישראל מרבין וממעטין כלבנה שגורעין ומוסיפין כפי ענין הלבנה ולכן לא ירע לו מאחר שזה לתקנת המועדות וכמו דאמר בפרק אנו טרפות בפיוסה לימנו בך ישראל ימים ושנים:",
+ "וכל הימך לומר. כלומר מעצמך יש לך לומר כן אע\"פ שלא היה מפורש כי אין טעם נכון מזה ומ\"מ עמד דוד ופירש. והא דכתיב והיו לאותות ולמועדים כבר פירש המפרש דלא קאי כלהו אתרוייהו אלא זה לאותות ולמועדים וזה לימים ושנים. וע' בב\"ר פ\"ו ומש\"ש:"
+ ],
+ [
+ "איני מזהיר לעובדי כוכבים על עבודת כוכבים. באמת זה הוא מהמצות שבני נח מוזהרים עליהם וכן מ\"ש המשפט אלא לכם הלא גם על דינים נצטוו אבל פירושו הוא על תוספת האזהרה ופרטי הדינים אשר נאמרו לישראל ולא לבני נח. וכן נראה בתנחומא ריש פרשת שופטים:",
+ "הרחמים שלכם. כי גם זה הוא מהמדות אשר בני ישראל יצטיינו בהם. וזה בישנים רחמנים וגומלי חסדים."
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש. פי' אז יש לספק ג\"כ אם לברך מקדש ישראל. אבל בזמן הזה אין כאן מחלוקת רק אם מחדש חדשים או מקדש קדשים אבל על מקדש ישראל אין ספק שאין מברכין. ומ\"ש מקדש ישראל פירושו מקדש ישראל וחדשים:",
+ "מכאן ואילך מי היה מקדשם כצ\"ל. פי' מי יקדש הכלים שנתחדשו אחרי מות משה:",
+ "לכך כתיב והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' מקדשם. לא נמצא מקרא כזה בשום מקום אך הוא מחובר מן הכתוב ריש פ' אמור כי קדוש אני ה' מקדישכם עם הכתוב בסוף פ' קדושים והייתם לי קדושים כי קדוש אני. וכ\"ה דרך רז\"ל כדי לקצר בלשון וכמ\"ש בפ\"ק דמגילה גבי וילן יהושע בתוך העמק:"
+ ],
+ [
+ "ומשפטים שתלוים בהם המשפטים כצ\"ל. ומפרש ואזיל מ\"ש חקים אלו המועדים מדכתיב כי חק לישראל הוא ומ\"ש שהמשפטים תלוים בקדושי החדשים כמ\"ש כיצד המשפטים:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד יפרח בימיו צדיק וגו'. ודריש החודש הזה דומה הוא לכם לענין המלכות וכדמפרש ואזיל. וזה שמייתי ג\"כ ורוב שלום עד בלי ירח דהיינו כשנשלם המלכות כדלקמן. ויתכן שטעם הבשורה זו שייך לכאן להשמיע לישראל כי נכון להם למנות ללבנה ולהתיחס אליה וכמ\"ש כעין זה העקרים בשל\"ז:",
+ "שאין המלכות באה עד ל' דור. פי' כי מבריאת העולם עד מלכות בית דוד אז עברו שלשים דור ורק אז באה להם המלכות ושלשים דור אלו המה עשרה דורות מאדם עד נח. ומנח עד אברהם עוד עשרה. וי\"ג מאברהם עד דוד דהיינו יצחק יעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד. ותפס מספר שלשים שהוא מספר שלם. והא דקאמר עוד החדש ל' יום ומלכות שלכם ל' דור מילתא אחריתי היא דדריש שלא תתקיים המלכות שלכם אלא ל' דור. ומתחיל למנות מאברהם דכתיב גביה נשיא אלהים אתה בתוכנו. וכן בניו אחריו. וליהודה נתנה הממשלה כדכתיב לא יסור שבט מיהודה. וכן היו נוהגים נשיאות עד דוד. ואפשר דדריש דרשא זו מדכתיב פעם שנית בקרא לכם דמשמע דוגמא אחרת לכם:",
+ "לבושו הוד והדר כדכתיב הוד והדר לבשת:",
+ "ובשלמה כתיב ועל המסגרות. זה שבוש בספרים כי זה הכתוב במכונות כתיב לא בכסא. ונראה להגיה במקומו ושנים אריות עומדים אצל הידות ושנים עשר אריות עומדים שם:",
+ "ובשביעי יושב כו'. והכתוב דאמר שש מעלות לכסא לא מנה את השביעית. כי הוא מנה רק את המדרגות לעלות ולא את השביעית מקום מושב. ורגליו היו על מעלה הששית. ולא פליגי על הא דאמרינן לתמן במ\"ר פי\"ב ובד\"ר פ' שופטים שהיו שש מעלות כי לא חשיב שמה ג\"כ רק את המעלות ולא את מקום מושב. אמנם באסתר רבתי על פסוק כשבת דמנה שש מעלות לכסא כנגד ששה רקיעים ולא ז' הן כו' פליגי ע\"ז ע\"ש:",
+ "עד שאבד צדקיהו כו'. פי' כי אז נתמלאה סאתם ולא נתקבלה תפלתם ואין זה ענין למחלוקת של זכות אבות אם תמה כי בזמן הזה לכ\"ע לא תמה עדנה. וכדאיתא בויק\"ר פל\"ג:",
+ "מי עושה שלום לישראל. כלומר לכפר עליהם שיהיה שלום ביניהם לאביהם שבשמים כדלעיל. ומשני דזה מדת הרחמים שברחמיו מעביר על פשעיהם:"
+ ],
+ [
+ "שנגע בשר של מעלן. כי בחסרון היו\"ד המורה על הרבוי יהיה פירושו בחרטום שלהם. והמ\"ם האחרון הוא מ\"ם הכנוי. ואם הוא נכנע לא תהיה להם עוד תקומה. וע\"ד יפקוד ה' על צבא המרום במרום:",
+ "נוחלים בעוה\"ז ועוה\"ב. בעולם הזה זה עולם המשיח. ועוה\"ב דקאמר הוא עולם התחיה:",
+ "וכשם שהלבנה היא של אור כו'. באמת אור החמה חזק יותר מאור הלבנה. אבל אור החמה מזיק לפעמים בשביל חזקו משא\"כ אור הלבנה שאין בו צער לבני אדם:"
+ ],
+ [
+ "זעזע את המים כו'. שנתן בקולו עליהם להביא בן הנפילים שבתוכם לפני משה וכ\"ה זעזוע הישוב ושאר הדברים:",
+ "והראהו את הדואר. צ\"ל חברבור וע' בב\"ר פפ\"ב ומקומו הוא במדבר. כי שם נמצאו הנחשים ותולדותיהם:",
+ "שנאמר קול ה' בכח ו��נועת המון השמים הוא בכח גדול כדכתיב מרוב אונים ואמיץ כח:"
+ ],
+ [
+ "שנא' קול ה' יחולל אילות. ואילה הוא חיה ממין הצבאים ומר דרור אשר הוא העיקר משמן המשחה היה המוש\"ק כמ\"ש המפרשים והרמב\"ם מכללם וזה דם הנצרר בבטן החיה ממיני הצבאים:",
+ "מדת הקב\"ה כו'. הורגלו רז\"ל להזכיר לשון זה על דברי ה' ופעולותיו בהשאלה. אע\"פ שאין לשון מדה צודק בו ח\"ו ומ\"ש אבל הקב\"ה אינו כי כו' עיקר הכוונה להורות לנו כי אין בו שום שינוי כלל והעיקר הוא מצד המקבלים אם ראויים הם לקטגוריא או לסנגוריא אבל ממנו לבדו לא תצא הרעות והטוב:",
+ "הוא שאמר וכל בניך למודי ה'. ועי\"ז לא ירעו ולא ישחיתו וכמו שמסיים הכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שנאמר וארשתיך לי לעולם. לקמן בד\"ר פ' עקב מפרש הכתוב הזה אלעתיד. וכאן ע\"כ לא בא לאפוקי את הכתוב הזה מלעתיד. אבל מפרש דקאי בין על לעתיד ובין על לעבר מדלא כתיב ואארשתיך באל\"ף אית\"ן המורה רק על לעתיד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "למה זכו הזקנים כו'. פי' שיהיו שוחטין פסחיהן וכדמפרש בסמוך. ואע\"ג דאמרינן לעיל פ\"ה בכמה מקומות חלק כבוד לזקנים. ולפ\"ז נוכל לומר ג\"כ כאן מפני שחלק כבוד לזקנים. אבל במצוה שאני כי אם לא הי. לזקנים זכות האמנה כדמסיים לא היה נכון שישראל ידחו ממצוה זו ויתקיים בשליחות הזקנים. ואולי משום דק\"ל כיון שהזקנים לא קיימו את דבר ה' ולא באו אל פרעה כדלעיל בפ\"ה שנשמטו אחד אחד א\"כ למה זכו אל הכבוד הזה. ומשני דמ\"מ נשאר להם הזכות שגרמו למשוך את ישראל אל אמונה זו:",
+ "אלא הזקנים קבלו תחלה כו'. דעת אגדה זו הוא במה שאמר הכתוב ויאמן העם הוא אמונת הפקידה ע\"י המסורת שבידם כדלעיל בפ\"ה. כי זה הוא קל ההאמנה. אבל מפרש כי האמונה זו היתה במציאות ה' וכמו דכתיב שם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם שיתפרש שישאלו מופת על אמתת מציאותו אשר זו היא שאלה שכלית למצוא ראיה על אמתת מציאותו ובני ישראל לא השלמו עוד בשלמות כזה לדעת במופת שכלי את אמיתותו ומציאותו ורק הזקנים אחר שלמדו ממרע\"ה טרחו בלמוד העם עד שהסבירום. כי משה לבדו לא הי' יכול להסביר את כל העם. וז\"ש אלו לא קבלו הזקנים כו' פי' כי משה לבד לא היה יכול להסבירם את מציאות ה' ע\"י דרכי המופת והשכל. רק באמצעית הזקנים:",
+ "שנאמר ויקרא משה לכל זקני ישראל כו'. מפרש כי הזקנים משכו את הצאן בעד כל ישראל ושחטו את פסחיהם וכמו שמשכו להם באמונת ה'. וזה דלא כמ\"ש במכילתא דקרא לזקני ישראל כדי שיאמרו לישראל את דבר ה' כי ימשכו המה צאן להם לפסח:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד בשובה ונחת תושעון. ודריש בשובה מלשון תשובה וזה מעבודת כוכבים בידם. ונחת שיעשו נחת רוח להקב\"ה במעשה הפסח:",
+ "תנינן בכל מתרפאין. אין זו משנה בשום מקום ובפ' כל שעה הגירסא כי אתא רבין אמר ר\"י בכל מתרפאין כו':",
+ "להתרפאות משפיכות דמים כגון באחד מאברי האדם שא\"א לו בלי נטילת נשמה וזה אסור כי מאי חזית דדמי' דידך סומק טפי:",
+ "הה\"ד יבושו כל עובדי פסל. יתכן דדרש משכו וקחו כמו וקהו בחלוף החי\"ת בה\"א מלשון קהוי שינים ופירושו משכו הצאן להקהות בזה שיני המצרים העובדים אותה כי יבושו מעבודתם:",
+ "האיך אני יכול לעשות. דאע\"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דקביעא היזקא שאני כדאמרינן בפ\"ק דפסחים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "הה\"ד פלס ומאזני משפט לה'. לפי מ\"ש לפני זה דדריש וקחו כמו וקהו יתכן דדריש גם כאן מהוראה זו וכמו והן אוכלים ואתם נמסים כי שיניהם תקהינה. וגם י\"ל דבא לדרוש מלת לכם דק\"ל דכיון דכתיב למשפחותיכם לכם ל\"ל לכן מפרש כי כן ראוי לכם כנגד מה שעשו המצרים לכם שצערו אתכם בבשר דן ה' אותם מדה כנגד מדה כמו דמסיים. וזה שהביא את הכתוב פלס ומאזני משפט לה':",
+ "זינקתם. ענינו שהקהו שיני ישראל בשביל הקילוח של הריר שיצא כאשר תאבו לאכול בשר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד כל פעל ד' למענהו משום דק\"ל למה צוה הקב\"ה לקחת את האזוב אשר הוא השפל שבמינים בעת אשר חשף ה' את ידו הגדולה ועשה נפלאות וגבורות נוראות. הן במצורע אמרו לקמן במ\"ר פי\"ח הטעם מצורע ע\"י שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת השפיל עצמו כאזוב נתרפא (ומפרה אדומה דצוה ה' לקחת אזוב אין לנו לבקש טעם כי פרה וכל מעשיה חוק היא לישראל בלי טעם) ולכן הביא המדרש ע\"ז את הכתוב כל פעל ה' למענהו ללמד לנו כי גם האזוב אשר הוא השפל שביצורים יתן כבוד לה' ונברא לכבודו כמו הגדול שביצורים ולפניו קטון וגדול שוים הם. ולכן גם בצאת ישראל ממצרים אשר נראה גדלו של הקב\"ה עד אין קצה. צוה ג\"כ לקחת את האזוב הקטון מאד. כי גם האזוב אשר בקיר יספר עוז ה' והדרו:",
+ "לא ברא אלא לכבודו. ולפ\"ז קאי הכנוי למענהו על הפועל וזה הקב\"ה. ולאפוקי מדעת המורה (וההולכים בשיטתו) בחלק ג' פי\"ג שכתב שכל חלקי העולם מכוונים לעצמם ומפרש כל פעל ה' למענהו קאי על הפעול. כי לכל נברא יש תכליתו. אמנם בעיקר הדברים נוטה פשט דברי המדרש נגד הדעה האומרת כי האדם לבד הוא תכלית כל הבריאה. ומדברי המדרש נראה כי לכל אחד יש תכלית המיוחדת לכל הנבראים. וזה לספר כבוד ה' הודו וחכמתו:",
+ "אתה מוצא שצוה הקב\"ה כו'. זה הוא מילתא אחריתי כי מלבד הקילוס שיש בכל נברא יש עוד תכלית של היצורים לעשות בהם מצות ה' ורצון קונם:",
+ "להקריב מהן קרבן. ובהמות ועופות הטמאות כשרות הן לקרבנות לבני נח:"
+ ],
+ [
+ "נראה לעין בלא כלום. שע\"י שאין ענפיו מרובין יראה מרחוק כאלו היא ערום ורק:",
+ "ויש בו טעם וריח. פי' בפירות שלו ולפי מה שדרשו בפרק ר' עקיבא מה תפוח זה פריו קודם לעליו דהיינו אתרוג יתפרש וריח על האילן עצמו שהאתרוג עצו נאכל כפריו וכדאיתא בב\"ר פט\"ו:",
+ "טעם מנין כו' הפירוש של טעם בתורה הוא לשכר אשר בעוה\"ז כי יש שכר גם בעוה\"ז וע\"ד טוב פריי מחרוץ כי הפירות נאכלים גם בעוה\"ז. והקרן קיימת לעוה\"ב וזה הוא הריח אשר פירושו שכר הרוחני:",
+ "שנאמר וריח שלמותיך וגו'. ושמלה הוא ד\"ת כדאיתא במסכת שבת שמלה לכה דברים שבני אדם מתכסים בהם כשמלה:",
+ "וכן יש דברים כו' כלומר כמו שעיקר טעם התורה נעלם מעינים ולשומרים דרכיה ימצא בהם טעם. כן יש בה בכלל דברים שנראים שפלים. ויש בהם סגולה רבה וטעם גדול וכאזוב שנראה שאינו כלום ויש בו כח גדול במצות. ובחזית איתא ריב\"ס אומר מה תפוח זה אתה נותן בו איסר ואת מריח בו כמה ריחות כך אמר להם משה אם אתם מבקשים להגאל בדבר קל אתם נגאלים כו' ונראים הדברים כי פה חסר המאמר הזה אשר בחזית וע\"ז קאי מה שאמר וכן יש דברים שהם שפלים כו' כי דמיון התפוח לפי שיש דברים שפלים וצוה הקב\"ה לעשות בהן מצות כענין האזוב והכוונה הוא ששכר המצות הוא מצד קיום המצות שצוה ה'. לא מפני צד נושא המצות מפני כמותן או איכותן ולכן אפי' שיהיה נושא המצוה קטון בכמות ואיכות. נחשב הוא כגדול. והבדרשי כתב שה\"פ ע\"ד מ\"ש לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את ישראל שפירושו להוציא מלב התועים החושבים שהקב\"ה צריך לדבר ממה שצוה לעשותם כמו הקרבת הקרבנות וכדומה. לכן צוה להביא מן השפלים כמו מן האזוב אשר גם האדם איננו צריך להם. ומזה נוכח כי שמירות המצות הוא רק לצורך בני אדם לזכותם במצות. ולכן צוה להם גם בדברים שנקל להם לעשותם ובלי טורח להתקרב אל אלהות. וגם זה נכון:"
+ ],
+ [
+ "מה ראה הקב\"ה להגן עליהם כו'. במכילתא איתא וראיתי את הדם הי' ר' ישמעאל אומר והלא הכל גלוי לפניו שנאמר ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא ומה ת\"ל וראיתי את הדם אלא בשכר מצוה אחת שאתה עושה אני נגלה וחס עליהם. וזה הוא ג\"כ כוונת המדרש וכדמסיים ובזכותם ראה את הדם וגו':"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד ומה אעשה כי יקוה אל. משום דק\"ל הלשון ועבר ה' וגו' הלא זה הוא ממשיגי הגוף ובמכילתא נתעוררו ע\"ז ואמר ר\"י כמלך שעובר ממקום למקום כו' וגם הראב\"ע דחק עצמו בזה. והמדרש מפרש שהכוונה על המשפט שיהיה בהעברה ולא כמבול שהיה בישיבה ולא כמו לעתיד שיהיה בקימה. והכוונה בזה כי העברה מורה על קלות הדין כמו שמעביר כלאחר יד. והישיבה הוא יותר עיקר. והקימה הוא בזעף ובזעם. והא דאמרינן בב\"ר פפ\"ב שהישיבה חמירא יותר מקימה. שמה מיירי בעיון המשפט אשר היושב מעמיק יותר מן העומד וכאן מיירי ממעשי המשפט. ובזה ניחא ג\"כ הלא גם לעתיד כתיב כי אשב לשפוט וגו' הלא חזינן כי גם לעתיד יהיה בישיבה. אבל שם מיירי בעיון הדין לחוד:"
+ ],
+ [
+ "ומהו שאמר לנגוף. נראה דה\"ק בשלמא למ\"ד ע\"י מלאך שייך הלשון לנגוף כדרך הנגף הנוהג בעולם שהוא ע\"י מלאך. אבל למ\"ד ע\"י הקב\"ה אמאי שני למימר לשון נגף ולא הכאה וכמו והכיתי כל בכור וה' הכה כל בכור ומשני שבא לרמז על נגף הנשים המעוברות שהיו ראויות ללדת בכורים. ומ\"ש והקב\"ה מחבל בכוריהם זה הוא מילתא באנפי נפשה. ולא שייך למה שאמר לפני זה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אחר שאמר כי ממנו נקח חזר ואמר כו'. בתמיה ותרתי קשה ליה כיון דבדידהו קמיירי דקאמר נקח מאי ואנחנו דמשמע דעד השתא לאו בדידהו עסיק. וגם סותר את דבריו כי באמרו ממנו נקח הלא יודע במה לעבוד את ה' ואיך אמר אח\"ז לא נדע מה נעבוד. ומשני כי מה שאמר ואנחנו הכוונה אם בו\"ד גוזר גזרה צריכים לשמוע בקולו אם יפחדו מעונש וכ\"ש אנחנו שלא נוכל לעבור את פי ה' שמא יאמר להקריב קרבן של ר\"י שנה. ולפ\"ז מה שאמר ואנחנו נעבוד פירושו כי לא ידענו כמה תכבד העבודה אשר יצוונו ה'. ועמ\"ש רש\"י בחומש:",
+ "חזר ואמר לו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' אלא כך א\"ל אם תוציא וכו' כצ\"ל:",
+ "כיון שהגיע חצות לילה כאשר אמר משה אבל הקב\"ה אמר רק בלילה ומשה אמר כחצות משום שאז עיקר הלילה. וכן הוא בתנחומא מקים דבר עבדו זה משה אמר הקב\"ה למשה לך אמור לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה הלך משה ואמר להם כה אמר ה' כחצות הלילה אמר הקב\"ה אף אני אעשה בחצי הלילה לקיים גזרותיו של משה הוי מקים דבר עבדו:",
+ "אלא כיון שאמר משה כו'. במדרש רות פ\"ט דריש על משפטי צדקך משפטים שהבאת על המצרים וצדקות שעשית עם אבותינו במצרים שלא היה בידם מצות להתעסק בהם ויגאלו כו' ואגדה דידן לא חשב הגאולה לצדקה כיון שבאה להם בשביל הבטחת אברהם. וגם משום שהיה להם קצת זכיות וכדאיתא בויק\"ר בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים לכן דריש על הצדקה זו בבכורים מה שהיה בחצי הלילה:"
+ ],
+ [
+ "היה הקב\"ה פוסע כו'. ובחזית על פסוק אשכול הכפר איתא שהמלאך נכנס ונוגף פליג על זה:"
+ ],
+ [
+ "אתה מוצא שאמר הכתוב כו'. כי מפשט הכתוב נראה שהכה רק בכורים הזכרים ולכן צוה ה' להקדיש לו כל פטר רחם הזכרים. אבל באמת ע\"כ מתו גם הבכורים מאב ורק ה' צוה להקדיש רק פטר רחם משום דניכרים טפי שהמה בכורים. ולא כן בכורי האב לא ניכרו כ\"כ. וכ\"ש בבהמה וכמ\"ש הרמב\"ן. וה\"נ נימא שגם הנקבות הבכורות לקו ולא הקדיש ה' רק הזכרים שראוים לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "אמר אליהו רגע ימותו וגו'. מפרש ויהי בחצי הלילה באמצע הלילה ולא כמו שאומרים כי המכה נמשכה עד חצות הלילה והתחילה מקודם חצות וכדאיתא במכילתא ויהי בחצות הלילה יוצרו חלקו למה נאמר לפי שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא וגו' וכי אפשר לבו\"ד לעמוד על חציה של לילה. אלא א\"כ יוצרו חלקו. ר\"י בן בתירה אומר היודע שעותיו ועתותיו הוא חלקו רבי אלעזר אומר נאמר כאן לילה ונאמר להלן לילה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. ונראה דבהא פליגי דת\"ק סובר שפירוש בחצי הלילה הוא בהמשך מחצות עד הבקר. ורק לכוון את התחלת הזמן בחצי הלילה אין ביכולת בו\"ד ורק היוצר יוכל לחלק בצמצום ולדעת התחלת הזמן ולריב\"ב היתה המכה רק ברגע החצות לא קודם ולא אחר זה. וברגע קטן עשה הקב\"ה בהם נקמה. ור\"א סובר שהמשך זמן המכה היה מתחלת הלילה עד החצות. ודברי המדרש הזה הוא כדברי ריב\"ב שאמר רגע ימותו:",
+ "מי הקשה אליו וישלם. וכמו דמדריש בתנחומא חכם לבב זה הקב\"ה מי הקשה אליו וישלם זה פרעה דכתיב ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו:"
+ ],
+ [
+ "ואין נגינתי אלא לשון שבר. מה שלא מפרש נגינה מלשון זמר וכמ\"ש באיכה רבתי על פסוק בכה תבכה רי\"א נזכרת אני שירים ששרתי לפניך בלילות כדאמר ונגינותי ננגן. י\"ל משום דזמר איננו מיוחד בלילה דוקא שעיקרו ביום משא\"כ לפי הדרש א\"ש כי מפלת סנחריב מצרים מדין ועמלק היו בלילה. ומה שאמר כמד\"א אני מנגינתם תמוה הוא דהא גם זה יש לפרש מלשון שיר וזמרה וכדאי' באיכה רבתי אנא זמרירון וקרוב בעיני דגרסינן כמד\"א תתן להם מגינת לב וכמ\"ד התם תבירת לבא:",
+ "שותין יין והניחו קנקניהם מושלכים. משל הוא כי זה היה כששותין יין ומניחים הקנקנים מושלכים כי אין חפץ בהם כן המלאך הרג שריהם ובחיריהם והניח דלת העם שאין חפץ בהם. והא דאמרינן בפ' חלק כמה נשתייר מהם רב אמר י' ושמואל אמר ט' אפשר דלא פליג על זה דהתם בשרים מיירי אבל מהמון עם נשארו הרבה:",
+ "אתה עשית שלך שנאמר ביד מלאכיך חרפת. יתכן שה\"פ שכפירת פרעה היתה במציאת השם. ולזה הוא בעצמו חרף ואמר לי יאורי ואני עשיתני ולכן נפרע ממנו באופן מיוחד אל השגחתו ית'. אבל סנחריב לא הכחיש מציאת ה'. אלא פקפק בהשגחתו בשפלים וכאשר נראה ממה שאמר המבלעדי ה' עליתי וגו' ולרמז זה חרף על ידי אמצעי לכן הספיק שתהיה מכתו ע\"י אמצעי באופן שנודע שה' שלחו לעשות המעשים:",
+ "ששרף גופן. יש מגיהין כאן נשמתן ונכון הוא ופליגי על הא דאמרי בפ' חלק דחד אמר ביד הכם וחד אמר באצבע וס\"ל כמ\"ש במ\"א והובא בילקוט גבי וריויה די רביעאה שהמלאך נדמה כביבית קטנה של אש ושרף כל מחנהו:",
+ "לכך אמר הקב\"ה למיכאל כו' ואע\"ג דמיכאל הוא שר השלג לא יקשה איך הכה אותם בשריפה כי ה' משנה מלאכיו כרצונו כדאיתא בב\"ר פי\"ח:",
+ "הה\"ד לבקרים אצמית. במכילתא גבי ויהי באשמורת הבקר הביא אתה מוצא שתפלת הצדיקים נשמעים בבקר וכו' ע\"ש:",
+ "שנאמר אשמעה מה ידבר וגו'. ונזכר בכתוב זה קטיגור וסניגור דכתיב נשאת עון עמך כסית כל תבואתם סלה דהיינו שה' מכסה ומטמין את העונות מפני השטן. ונראה דמפרש ג\"כ את הכתוב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו דכתיב התם ג\"כ בהתעצמות הקטיגור והסניגור כי הקטיגור יקרא אמת ומדת שמבקש שיקוב הדין את ההר והסניגור יקרא חסד ושנום שמבקש חסד ורחמים וקאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ה' יתן הטוב פי' שאף שהקטיגור מבקש שאמת וצדק יצמחו ויקוב הדין את ההר מ\"מ גם ה' יתן הטוב ומכריע לצד הזכות:",
+ "וכן עשה בים שנאמר בים דרכך וכו' כצ\"ל ופי' כי כן עשה מנגנים בים שהטעה את מצרים עד שבאו ונפלו בים וכדאיתא לעיל פט\"ז גבי משגיא לגוים:"
+ ],
+ [
+ "אמר האלהים למשה כו'. קישור מאמרי אגדה זו כן הוא. דהשתא מפרש אזכרה נגינתם בלילה מלשון ערמה ועקבה שהערים ה' להציל את ישראל מיד המשחית בהביאו מכת בכורות בלילה שיהיו כל ישראל בבתיהם וידחה הקב\"ה את המשחית מבתי בני ישראל על ידי ראיית הדם. ולכ\"א שאמר הקב\"ה למשה שיזהרו במה שהם עושים כלומר במצות הפסח ושלא יצא איש מפתח ביתו כי ה' בעצמו יהיה הנוגף במצרים ועי\"ז יצילם מהמשחית ומכיון דהזכיר שיגוף ה' את מצרים הוצרך לתת טעם ללשון ועבר כי על הקב\"ה אשר מלא כל הארץ כבודו לא שייך הלשון ועבר דאלו היה ע\"י מלאך נוכל לפרש ועבר ה' על מצותו או מכתו המשולחת אבל עליו בעצמו לא שייך הלשון ועבר ולא ס\"ל כתירוצו דלעיל פ\"ז ואחר שנתן טעם ללשון ועבר חוזר ומפרש הצלת ישראל ע\"י ה' איך היתה שפסח על הפתח ושוב הביא סמך מן ושמרתם את הדבר שכן יעשה גם לעתיד ע\"י הקב\"ה בעצמו וכדכתיב ויצא ה' ונלחם בגוים וגו' וה' כגבור יצא ועוד כמה כתובים אע\"פ שגם מיכאל וגבריאל יהיו עמו כדלעיל אבל פניו הולכים בקרב ושוב הביא מאמר ר' חלפתא שנתן טעם למה היתה מכת בכורות ע\"י הקב\"ה בעצמו:",
+ "מה כבוד אני עושה למצרים כו'. הנה באמת לא היתה ארץ מצרים כגן ה' רק בזה שהיתה כולה משקה אך הקב\"ה המגיד מראשית האחרית כינה את הארץ הזאת בשם כגן ה' וחלק לה הכבוד אז בשביל הכבוד שתתן ליעקב ויוסף:"
+ ],
+ [
+ "כביכול עמד לו בפתח א\"כ מאי וראה את הדם אלא בנוהג שבעולם כו' כצ\"ל. ופי' כיון דהקב\"ה בעצמו ובכבודו היה שם למה לו הדם לסימן ומשני במשל הזה. וטעם הדבר הוא כדי שיבטח לבם של ישראל מראש שהקב\"ה יצילם בראותם את הסימנים:"
+ ],
+ [
+ "שאין כנסיו וכנפלאותיו. פי' הנפלאות שהוא לבדו עושה גדולות הנה מאשר יעשה ע\"י מלאכיו. או ע\"י כחות הטבע. ומביא ע\"ז את הכתוב גדול אדונינו ורב כח דכתיב שם מעודד ענוים ה' וגו' המכסה שמים בעבים וגו' נותן לבהמה לחמה שכל אלה נעשו על ידי השגחה פרטית:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "מבכור פרעה עד בכור השבי משל כו'. נראה דדריש המ\"ם של מבכור למיעוטא וכמו מן הבהמה מן הבקר ועוד. וקשה לי' כיון שכל הבכורים במצרים מתו מאי בא זה למעט. ומשני כי הבכורים אשר מתו היו השונאים לישראל ולא האוהבים וכמו שמביא המעשה במשל:",
+ "וכן דוד אמר ישמח צדיק כי חזה נקם. זה הוא לראיה כי גלוי בפצי היום יצאו דאז היי המצרים מקברים את מתיהם וישמח צדיק כי חזה נקם:"
+ ],
+ [
+ "ובו ביום יצא יוסף כו'. זה יליף מרבוי דכל צבאות ה' וחולק על הא דאמרינן בר\"ה כי בר\"ה יצא יוסף מבית האסורים והקרא דכתיב תקעו בחדש שופר וגו' דקאי בר\"ה וכתיב שם עדות ביהוסף שמו. מצי מפרש דקאי על כנסת ישראל דאיקרו יוסף שבר\"ה בטלה עבודתם בארץ מצרים כדאיתא בר\"ה וכן מפרש הרד\"ק:",
+ "לכך הלילה הזה שמחה כו' צ\"ל שמורה כי הוא ליל שמורים. כי משמחה אין זכר פה באגדה זו:",
+ "אבל לעתיד לבוא הלילה נעשה יום. פי' כי נס עובר היה בלילה כי כן אורו אינו ברור משא\"כ לעתיד יהיה הנס קיים כאור הבהיר. וכ\"ה בכמה מקומות בתנ\"ך על דבר המתקיים וחזק נאמר כיום:"
+ ],
+ [
+ "מה ראה לומר ליל שמורים. בלשון רבים ומשני כי קאי גם על לעתיד:",
+ "שנאמר אמר שומר אתא בקר. נראה דמפרש שומר ע\"ד ליל שמורים שפי' שה' שומר ומצפה לקיים הבטחתו וכן מצפה ה' לגאלנו לעתיד וקמפרש אתא בקר לשון אות וסימן כי סימן לגאולה שנקראת בקר היא הלילה שבו הושיענו ממצרים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מהו כך. פי' מאי קמ\"ל וגם למה שני בדבוריה. דברישא נקט ידיעה ובסיפא נקט לא יתערב זר. ומשני דבא לאשמעינן כי בשמחה ובצער הלב מרגיש תחלה אף כי הנפש מתפשטת בכל הגוף:",
+ "ד\"א לב יודע מרת נפשו זה דוד. ולפ\"ז מפרש לב יודע המרירות אשר נפשו הסבה עליו. והוא לבדו אשם בזה וכמו בדוד שהוא היה הסבה ברדתו עם אכיש ולא בקש התנצלותו שלא ללכת עמדו ולכן בקש העם לסקלו:"
+ ],
+ [
+ "לא יהא רשות ליצה\"ר להציץ בי. אע\"ג דהתורה בעת שעוסקים בה מגינה מן החטא ולמה לי' להתפלל על זה וכדאיתא בפ' היה נוטל תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא. אבל כאן יתפרש לא לענין הצלת החטא אלא לענין החוקים שאין בהם טעם פן יסיתנו יצרו לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה וכר\"ש רז\"ל על הפסוק זאת חקת התורה גבי פרה אדומה מפני שהשטן ומתנגדי התורה מונין את ישראל וכו'. או פן יחשוב טעמים זרים ולא נחשב הלמוד הזה לתורה. ותורה כזה לא מצלת מן החטא ולכן התפלל דוד הורני ה' דרכך כי לא אלך אחרי המונים את ישראל וגם אהלך באמתך כי לא אחשוב בתורה טעמים זרים ופיגולים:",
+ "זה חוקת הפסח וחקת פרה אדומה. אע\"ג דכמה מצות בתורה נקראות חקים ולמה בחר בשתי אלה. נראה כי באמת למצות הפסח יש טעם מפורש בתורה בשביל שפסח ה' על בתי בני ישראל בהכותו את בכורי מצרים וכמ\"ש בתורה אבל יש במצוה זו גם חקים כמו לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו וע\"ז אמר דוד יהי לבי תמים בחקיך בין בחקים שאין להם טעם כלל וכמו פרה אדומה. ובין בחוקים שיש להם טעם בגוף המצוה וחוקים הם בפרטיהם וכמו חקת הפסח:",
+ "ובזה נאמר זאת חקת התורה. ואף על גב דגם בטהרת כלי מדין כתיב זאת חקת התורה י\"ל דגם התם קאי על טהרתם באפר פרה דכתיב אך במי נדה יתחטא ועמ\"ש שם הרא\"ם:",
+ "הוי כל בן נכר וגו'. צ\"ל הוי זאת חקת הפסח והמקרא של כל בן נכר נמשך לסימן שאחריו ועי' בזה במכילתא:"
+ ],
+ [
+ "בהר סיני דרש כו'. עי' בזה בפ' אין מעמידין בתוס' מה שתירצו למ\"ד אחר מתן תורה בא יתרו וצפורה אל משה:"
+ ],
+ [
+ "וכן שאל עקילס הגר. עמ\"ש בזה בבראשית רבה פרשה ויצא:",
+ "דייקי שלהן. זה מענין דקיון בב\"ר פמ\"ה והוראתו עלבון שתבע הקב\"ה עלבונם משאול ויש ספרים דגרסי בהדיא דקיון:",
+ "לפיכך ואל יאמר בן הנכר. ורמוז שם הפסח במ\"ש עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי:",
+ "עליהם נאמר כורתי בריתי עלי זבח כלומר שיזכו לעוה\"ב וסובר כר\"א בפ' חלק דור המדבר יש להם חלק לעוה\"ב ויליף ממקרא זה:"
+ ],
+ [
+ "מיד נתנו עצמן ומלו. יתכן שהיה זה קודם חשיכה שמשחשיכה שהוא יו\"ט אין מילה שלא בזמנה דוחה אותה ועוד דאין מילה בלילה. ומיהו קשה דע\"כ זה היה אחר שחיטה וצלי והאיך יכול להאכילן ממנו כשנמולו מאחר שלא נמנו עליו קודם שחיטה. וי\"ל דהוראת שעה היתה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לעתיד לבוא אני לבדי. פי' כי בצאתם ממצרים הלך ה' לפניהם וב\"ד עמו והיה רחמי ה' מעורבים בדין ונענשו על חטאם אבל לעתיד יהיה ה' לבדו ויהיו רחמים גמורים:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר שמחו בה' וגילו צדיקים. נראה משום דכתיב התם כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך ושוב כתיב רני פלט תסובבני סלה דמשמע אף שעברו עלי כמה צרות אינני זוכר אלא הפליטה מהם ולכן מ\"ש שמחו בה' וגילו צדיקים הוא כענין זה כי יגילו בישועתו ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ויהי בשלח פרעה. משום דק\"ל הלא בכ\"מ שנאמר ויהי הוא צרה ומאי צרה איכא הכא דכתיב ויהי. ואי משום פרעה מאי איכפת לן ומאי קמ\"ל. ובא לדרוש ויהי שפרעה צוח וי וכדמסיים בסוף הסימן ומייתי האי קרא שוט לסוס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים לאמור כי מוסר הכסיל צריך להיות דוקא בגופו ולא בכל אשר לו מסביב. וכן היה בפרעה כי בכל המכות לא נכנע עוד. ולכן נוסר גם בגופו:",
+ "שוט לסוס זה פרעה. אחרי כי דברי שלמה נאמרים בדרך נגלה ונסתר. לכן אמר כי הנסתר בכתוב הזה כולל זה הדרש של פרעה ואבימלך. אבל פשט הנגלה בוודאי כוונה אחרת היא בכתוב:",
+ "אימתי כי עצור עצר ה' בעד כל רחם. משום דהמתג משמש לשתי פעולות. האחת לדקרו וכמו השוט לסוס. והשנית להנהיגו וכמו הרסן. ולכן לפעולה הראשונה אימתי כי עצור עצר כי הקב\"ה הכהו ועצרהו על ידי נגעים. ולפעולה השניה אמר למה\"ד לחמור שהיה אדם רוכב עליו כו' ואני לא הנחתיו ואני הוא שמשכתיו:",
+ "זה פרעה והמצרים כו'. נראה דדריש מה דכתיב לגו שהשבט צריך לנגוע בגופו. וזה פרעה והמצריים משא\"כ בסוס וחמור די אם יוכו ולא יתכלו. וכן לקמן מה שאמר משל פרעה למה\"ד לרועה אחד כו' נאמר על כוונה זו שלא שב עד שנתכלה גופו:",
+ "כך המלך זה ממ\"ה הקב\"ה. נראה דגרסינן לעיל מצא רחל אחת של מלך. ומ\"ש רחל אלו ישראל כדכתיב ואתנה צאני:",
+ "והרי בניו יוצאים. נראה שצ\"ל עוד ועם כל זה אינו מניח אותי כי זו היא תלונתו כמ\"ש לעיל:",
+ "הה\"ד כה אמר וגו'. ובא לדרוש הצרה של ויהי שצעק פרעה ווי וכדמסיים. ומדריש הבי\"ת של בשלח כמו בעבור שצעק ווי בעבור ששלח את העם:"
+ ],
+ [
+ "מלה\"ד לאדם שהי' לו פרדס. הנה באמת אין המשל דומה לנמשל. כי במשל לא ידע בעל הפרדס את ערכו ולא נחשב בעיניו. ובני ישראל הלא חשובים היו בעיניו אחרי שסבל כל המכות ולא שלחם רק אז כאשר עלה המות בחלונותיו. ואולי שאם היו חשובים בעיניו אז לא השפילם לעבוד עבודת עבד בפרך והחזיקם בארצו למס עובד. ויתכן לומר עוד כי באמת משה לא בקש ממנו רק דרך שלשת ימים לעבוד א�� ה'. אבל פרעה מאסם וכדכתיב כשלחו כלה גרש יגרש אתכם משום דלא נחשבו בעיניו למאומה. וחשב כי לא יצלחו רק לעבוד בחומר ובלבנים אשר ראה כי ה' אלהי ישראל לא יעזבנו עוד להתעמר בהם בעבודה זו. אבל אם ידע ערכם אז לא גרש אותם והניחם בארצו למסחר ולערוב שם מערב. או לאומניות חשיבות הנחוצים לממשלה:",
+ "שנאמר מעין גנים וגו'. ל\"ג שנאמר כי לא מובא פה הכתוב לראיה רק לצחות הלשון וכמו כפרים עם נרדים שמובא לפני זה:",
+ "אמרו לו גדולי מלכות כו'. ואע\"פ שהמה היו באותו עצה לשלחם מן הארץ אבל אח\"ז נהפך לבם וכ\"ה במכילתא:",
+ "אלא הביזה מה שהשאילום וינצלו את מצרים. ומה שהביא את הכתוב וגם ערב רב וגו' י\"ג כאן אלא שכמה עשירים היו בהם ויליף שם מסוף הכתוב הזה דכתיב וצאן ובקר מקנה כבד מאד:",
+ "שנאמר שלחיך דריש מה ששלח פרעה. ומה דכתיב אחר אנשים ונשים וטף שנאמר כל שוביהם החזיקו בם ט\"ס הוא. וצ\"ל לכך נאמר כל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם. ואע\"ג דהכתוב מיירי בבבל כדכתיב שם והרגיז ליושבי בבל יליף מגאולת בבל על גאולת מצרים ע\"ד כימי צאתך מארץ מצרים:"
+ ],
+ [
+ "ואמר להם לישראל קומו צאו. ע' בזה במכילתא ביותר ביאור:",
+ "ואל התפללו ובקשו עלי רחמים. כלומר מה שליוה אותם היה כדי להחניף להם שיתפללו עליו. ופליג על הא דאיתא בתנחומא שבשכר זה נאמר לא תתעב מצרי נראה שלכבדם נתכוון:"
+ ],
+ [
+ "אני כתבתי בתורה שלח תשלח וגו'. כל זה הענין הוא רק דרך מליצה וכ\"ה דרך המדרש בכמה מקומות:"
+ ],
+ [
+ "פרעה ראה אותן שורות שורות. וה\"ה כל המעלות המנויות לעיל. ואע\"ג שלא נצטוו על הדגלים רק אחר שנה שניה אחר הקמת המשכן צ\"ל שפרעה ראה הדבר ואתי כמ\"ד במכילתא כי לא טבע פרעה בים ועליו נאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך והא דאמר ויהי בשלח פרעה לאו למימר שבעת יציאתו ממצרים היתה צעקתם אלא פי' ב' בשלח כמו בעבור וכמ\"ש לעיל ואע\"ג דלא הוה השתא רמיז לה קרא השתא משום דעסיק בשליחותם:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר ואהיה כצפור בודד על גג. דמסעות ישראל במדבר מיירי כדאמר באיכה רבתי אמר הקב\"ה שקדתי להכניס בני מיד לא\"י ואהיה כצפור בודד מה צפור זה מתנודד מגג לגג מגדר לגדר ומאילן לאילן משובך לשובך כך כשיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת [ומדריש הקרא הזה על ישראל כמו דכתיב שם מפני זעמך וקצפך. כן היה במסעותם יען כי קצף ה' על עולם טלטלם ממסע למסע. וכביכול גם השכינה נדדה עמהם]:"
+ ],
+ [
+ "והייתי ספון בפניו כו'. זה תמוה מאד כי שליחות ה' לפרעה לא הביאה לו תועלת והנאה רק מכות אנושות ולא יכל להתפאר בשליחות ד' כי נחשב היא בעיניו וכמו במשל. אבל הפירוש הוא כי גם ברכה באם לארצו בשבת ישראל שם בראשונה כי בשביל יעקב נסתלק הרעב והנילוס היה עולה לרגלי פרעה כדאיתא לעיל במדרש וזו היתה חשיבותו ומה שמביא המדרש את הכתובים כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי וארד להצילו אינם לראיה על חשיבות פרעה והתפארותו בזה. רק לראיה שה' השגיח על ישראל ובזה נוכח פרעה כי גם הברכות אשר היו בארצו באו מאת ה' המשגיח על מושב בני ישראל:"
+ ],
+ [
+ "משה אמר ווי. כי משה ידע אשר לא יכניס את ישראל לארץ וכמ\"ש המדרש על הכתוב עתה תראה ולא במלחמת ל\"א מלכים ועמ\"ש שם. ותוכן המשל ללמד לנו כי משה לא התאונן על מותו אשר בא קודם לזמן הזה. כי לאיש אלהים כמהו טוב מותו מחייו. אבל כל תאניתו היתה למה לא יזכה לראות בשמחת ישראל בבואם לארצם אשר נשבע ה' לאבותינו לתת להם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אמרו לאלהים מה נורא מעשיך. טעם אגדה זו לתרץ למה תלה השליחות בפרעה וכדלעיל לכן מביא הדרש הזה בשביל שהוא אמר לא אשלח. כחש בדבריו ואמר להם צאו לשלום. וגם י\"ל דדריש ויהי על שון ווי כי צעק ווי למה לא יכול לעמוד בדבריו ונתפס בכזביו:",
+ "לפעלא טבא כו' עמ\"ש בזה הענין בסוף אסתר ביפה ענף וביפה קול בחזית פ\"ז. ותוכן הדרש הוא כי אויבי ה' המה האומרים עזב ה' את הארץ וכופרים בהשגחה. או שאומרים שרבות הרעות בתבל היוצאות מאת ה'. ואין חפץ או יכולת בידו לשנותם לטוב. וממעשיו הנוראים יראו כי ה' הוא המשגיח על כל המעשים אשר נעשו בארץ. וכל חפצו הוא אך להיטיב לבני אדם. ואויביו יתכחשו וכמו שמוכח מהמעשים שהביא:"
+ ],
+ [
+ "והלבישן שנאמר ואלבישך רקמה. המ\"ל נמי ונעלן כדכתיב ואנעלך תחש כי זה מהמלאכות שהעבד עושה לרבו כדאיתא בפ\"ק דקדושין רחצו סכו ונעלו וכ\"ה לקמן פכ\"ה וע\"ע בב\"ר סוף פי\"ו ובפסיקתא (ומובא בילקוט) שהאריכו עוד בזה. ויתכן לומר דלא מנה פה רק הדברים שהיו מצאתם מצרים ועד הנה:",
+ "דרך ארץ פלשתים למה כו'. כי לא נוכל לפרש את הכתוב כפשוטו פן ינחם העם בראותם מלחמה. דהא חזינן במלחמת הכנעני וסיחון ועוג וכן במלחמת עמלק שהיה קרוב למצרים לא אמרו נתנה ראש ונשובה מצרים. ולמה יפחדו יותר ממלחמת פלשתים. לכך מפרש את הכתוב כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמת פלשתים עם בני אפרים ומה שעשו להם ויפחדו פן יעשו הפלשתים גם להם כאשר עשו לבני אפרים וישובו מצרימה:",
+ "וטבל בו כליו. זה דרך משל כי דמי אפרים יהיו לפניו לזכרון לנקום מהפלשתים על זה ובילמדנו מדבר בזה בדרך משל יותר ויותר:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ממצרים לארץ ישראל. צ\"ל מחורב לא\"י והמדרש לא בא לבאר מה שכתוב כי קרוב הוא כי הכתוב אינו צריך לראיה. אבל בא לדרוש ולא נחם אלהים מלשון נחת רוח כי בדרך זו אשר הלכו לא מצא הקב\"ה נחת רוח במסעם כי חטאו מאד עד כי התמהמהו בדרך ארבעים שנה:",
+ "אבל לא היה מתנחם על אותן שמתו. ופי' ולא נחם כי לא התנחם עד שינקום נקמת דם המתים במצרים וכמו שדרש בסוף סי' י\"א:",
+ "והיתה שמחה לפניו. נראה משום דויהי משמש צרה ושמחה כדאיתא בב\"ר פמ\"ב לכן מפרש ויהי בשלח מלשון שמחה:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף. מה שלא הביא את המקרא הכתוב בתורה וינער את מצרים בתוך הים נראה דהמדרש סובר כי גם פרעה נטבע בים. ולא כדאיתא במכילתא והבאנו לעיל שפרעה לבד נשאר קיים. ולכן הביא מתהלים דמשמע שגם פרעה נטבע משא\"כ מהכתובים בתורה לא מצינו מפורש שגם פרעה נטבע דכתיב רק סוס פרעה מרכבות פרעה וחיל פרעה:"
+ ],
+ [
+ "אלא אתן להם את התורה ואח\"כ אכניסם לארץ. לאו דוקא מיד אחר מתן תורה דהא ארכו ארבעים שנה עד שבאו לארץ אלא פירושו עד שירבו הימים ויהיו מורגלים בלמוד התורה ובמצותיה. כדי שבבואם לארץ יהיו בקיאים בדקדוקי מצות וכדקאמר תחלה עדיין לא נתעסקו במצות. והנה בכל הטעמים שנתן המדרש למה עכבם במדבר ימים רבים ובמכילתא איתא עוד טעמים לזה יקשה הלא מפורש נאמר בקרא כי בחטא המרגלים נתעכבו ארבעים שנה וי\"ל שהטעם האמיתי הוא מה שנאמרו כאן אלא שמפני שישראל לא תתקרר דעתם בזה תלה להם החטא במרגלים כענין נורא עלילה על בני אדם וכדרך שאמרו בענין המיתה בחטא האדם כדאיתא בתנחומא פ' וישב [ובאמת כלל היה בידי המדרש שכל רעה היוצאת מאת ה'. אף כי במשפט ובצדק באה מ\"מ לא מוחלטת היא לרעה כי מפי העליון לא תצא רע מוחלטת וגם בעונש לפושעים מעורבת טובה בו. ולכן בקשו למצוא טובה לישראל גם בגזירת המרגלים כי לא תהיה רעה מוחלטת]:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שקנה פרה לקנין כו'. טעם המשל הזה הוא לתרץ למה אמר הכתוב פן ינחם העם בראותם מלחמה הלא ראו את מלחמת עמלק שהי' קרובה למצרים ולא פחדו ממנה. וכן במלחמת הכנעני. לכן מפרש כי קרוב הוא כי הפלשתים קרובים לארץ ישראל כי עזה ואשקלון קרובים היו לא\"י ותמיד היתה מלחמה להם עם ישראל. ולא יחפצו לבוא בארץ אשר האויב קרוב להם ויתגרה עמהם מלחמה תמיד. משא\"כ מלחמת עמלק והכנעני היה לפי שעה. אמנם לפי זה לא תועיל העצה מה שנאמרת בכתוב ויסב אלהים לכן בא הדרש על זה בסימן שאח\"ז מהו ויסב שהקיפן כו'. ואע\"ג דבקרא כתיב ויסב אלהים את העם ולפי הדרש שם הי' צ\"ל אל העם אבל מצינו מלת את במקום אל:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל עד שיסב. זה רק דרך רמז מדכתיב ויסב ולא כתיב וינחם. וע\"ע מה שדרשו בזה בענין המן בפרשה כ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "עליו הכתוב אומר חכם לב יקח מצות. ודרש ויקח משה שקנה לעצמו ולקח לו המצוה במקום כסף וזהב שלקחו אחרים בביזת מצרים. ובב\"ר דרש את הכתוב הזה על אברהם (ע\"ש בפנ\"ב) אבל דברי הכתובים כוללים במעט אמרים כוונות רבות. וסוף הכתוב ואויל שפתים ילבט קאי לפי הדרש הזה על ישראל שחטאו כמה פעמים בשפתותיהם ודברו סרה על משה ועל איש אלהים המה נוקשו ונלכדו בחמדת הממון:",
+ "והיה קבור בנילוס שנתנוהו שם המצריים כדי שיתברכו מימיו כדאיתא בפ\"ק דסוטה ולקמן בפר' ברכה איתא שעשו כן כדי שלא יצאו ישראל לעולם וכן צ\"ל לפי זה שאמר כאן שעשו כלבים של זהב בכשפים:",
+ "למה והעליתם את עצמותי אתכם. כלומר למה כתיב אתכם לכן דרש והעניתם את עצמותי במקום שהי' אתכם כשגנבתם אותו וזה בשכם. ולא ס\"ל הך דרשא דדרשו במכילתא ממלת אתכם כי גם עצמות השבטים העלו עמהם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד צעקו וה' שמע. פי' דהקב\"ה אמר למשה מה תצעק אלי הלא כבר צעקו בני ישראל אלי דכתיב לפ\"ז ויצעקו בני ישראל אל ה' ואנכי שמעתי וכשטת ר' שמעון בן יהודה במכילתא דאמר התם מה תצעק כבר צעקתם קדמה לצעקתך שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'. ולא ס\"ל כשאר השיטות שם וכדעת ת\"א דמפרש מה תצעק אלי נאמר על צעקת בני ישראל ונאמר למשה כנגד כל ישראל וכמו שפי' הראב\"ע משום דק\"ל הלא צעקתם להי היתה לא מטוב לב וגם הרשיעו במה שאמרו המבלי אין קברים וגו'. אבל ירושה היא להם מאבינו יצחק כי הקב\"ה ישמע קול בני יעקב אף כי אין להם זכות בזה וכמו שמורה הפסוק צעקו וה' שמע וקאי על עושי רע דכתיב לעיל מיניה פני ה' בעושי רע וגו' ואח\"ז אמר ואעפ\"כ אם צעקו ישמע ה'. וזה דלא כמ\"ש קצת כי הכתוב צעקו קאי על הכתוב עיני ה' אל צדיקים וגו' אבל קאי על הסמוך ליה:",
+ "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו. הביא את הכתוב הזה ולא את הכתוב ונצעק אל ה' וישמע קולנו דכתיב בשליחות משה למלך אדום וכמ\"ש במכילתא משום שבקש להביא את הכתוב דכתיב אלהי אבותינו דמשמע בזכות אבותינו שהורישו לנו את הקול שמ�� ה' את צעקתנו:",
+ "מהו שומע תפלה פי' שהיה לו לומר שומע תפלת כל בשר. ולמה הזכיר עוד עדיך. ומשני כי עדיך הוא מלשון עדי. או שפירישו כי עדיך הוא אם יתקבצו יחד. ואם הי' כתוב שומע תפלת כל בשר ס\"ד זו היא התפלה אשר כל אחד מתפלל בעתו. והענין של ועושה אותן עטרות פי' כי על ידי התפלות שמתפללים אליו נודע כי ה' הוא מלך על כל הארץ. וכמו העטרה הנתונה בראש המלך. והוא מ\"ש ישראל אשר בך אתפאר כי הם משבחים ומפרסמים כבודו בעולם כדכתיב את ה' האמרת היום וגו' וכן כתב הבדרשי שהתפארות ה' בשפלים הוא אם על ידיהם תתפרסם אמונתו והמעשים הנרצים אצלו:",
+ "אלא הכל שוין לפניו כו' והעניים והעשירים. ע\"כ לא מיירי בעניים מכסף ועשירים בעלי רכוש. כי לה' הכסף והזהב ולא יכבד את העשירים אבל פירושו עניים במעשים טובים בתורה ובחכמה ועשירים במעשים טובים בתורה ובחכמה וכמ\"ש הנשים והעבדים. ואע\"ג דתפלת צדיק בלי ספק נשמעת יותר כדאיתא בכמה מקומות מ\"מ לא יבזה ה' ולא ידיח גם תפלת הנבזים וריקים ממעשים טובים:"
+ ],
+ [
+ "בא לצעוק. שעדיין לא ידע משה שיש בידו כח לגזור בלי צעקה ותפלה:"
+ ],
+ [
+ "וכן לעתיד לבוא כו'. וגם במה שאמר משה אני אני הוא פי' אני הוא בעוה\"ז ואני הוא לעוה\"ב וכדאיתא בפר\"א והא דכתיב אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא לא קשיא ליה דעל פעולות שונות שייך להזכיר אני כמה פעמים וכמו אני ראשון ואני אחרון אני עשיתי ואני אשא וכדומה ול\"ק ליה אלא ראו עתה כי אני אני הוא וכן ואני אענה ואני אשמע דהוא בחד ענינא דנראה מה דכתיב גביהם שני פעמים אני כמו שאומר מודים מודים שמע שמע:",
+ "שהוא עושה רצון המקום כו'. הזכיר ב' תנאים אלו לשמיעת התפלה כי אם אין המתפלל נקי כפים ובר לבב על הרוב תדחה תפלתו (זה נגד מ\"ש לעיל בסי' א') ועמ\"ש בב\"ר פנ\"ט. ואף שיהיה צדיק אם התפלה היא בלא כוונה איננה מועלת:",
+ "שומע לו בעוה\"ז. הנה הכתוב מדבר מלעתיד ויתפרש כמו שטרם יקראו ואני אענה בעוה\"ז כן לעתיד עוד הם מדברים ואני אשמע:",
+ "שנאמר אז נדברו יראי ה'. במסכת אבות תנן ומנין שאפי' שנים שיושבים ועוסקים בתורה שהשכינה ביניהם שנאמר אז נדברו יראי ה'. וכן בשבת בפ' במה בהמה איתא שני ת\"ח הנוחים זה לזה בהלכה. הקב\"ה מקשיב להם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ובויק\"ר עכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה אליהו ומלך המשיח והקב\"ה חותם על ידיהם דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ולפי זה כל אלו הדברים קאי בעוה\"ז היינו משום דלא דייקא כפולא דויקשב וישמע ומפרשי שמיעה כמשמעה:",
+ "ואומר וכל בניך למודי ה' שפירושו שלעתיד ילמדו תורה מפי ה' ממש כדי שלא תשתכח תלמודם וכדאיתא בתנחומא:",
+ "כך א\"ל הקב\"ה למשה א\"כ מה תצעק אלי. ארישא קאי דאמר שהמכוון לבו בתפלה שומע לו בעוה\"ז ולכן אמר ה' למשה מה תצעק אלי אחר שהמכוון לב בתפלה בטוח שיענה מה תצעק אלי. כי בכוונת הלב די לצדיקים ולא צריכים צעקה וכדכתיב גם והיה טרם יקראו וגו' וכדמסיים. והנה מהמדרש נראה כי במחשבה לבד יענה ה' וזה רק לצדיקים וחסידים גדולים. אבל מתי העם צריכים ביטוי שפתים שתשמענה אזניהם מה שהם מדברים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "מן השבת כו' מן המילה. כמו שגזר אנטיוכוס על שתי המצות אלה וע\"ע במעילה. והה\"ד על שאר המצות אבל קמו על שתי המצות יען המה לאות בבשרם ובין ישראל לאביהם שבשמים:",
+ "ומהו והנה מצרים. כיון דקאי על שרן לא ס\"ד דשמו הי' מצרים כי שמו עוזיאל הוא וכדאיתא במדרש אבכיר והביאו הילקוט בפ' ויושע ה'. ומשני דאין ה\"נ דשמו היה מצרים ונקרא גם עוזיאל כדרך המלאכים שזה נקרא גבריאל וזה מיכאל וכיוצא ומ\"ש פורח באויר עמ\"ש בזה בעל מ\"ע:",
+ "קל שמו. הנה נבוכדנאצר עבד לשמש כדאיתא לעיל פט\"ו ומביא את הכתוב איך נפלת משמים הילל בן שחר. ובמכילתא פ' סוס ורוכבו ובשלהי חזית מביא לראיה שה' פורע מן השרים תחלה מדכתיב איך נפלת משמים הילל בן שחר. וי\"ל ששני מיני שרים הם. הא' מלאכים ממש כמו מיכאל שר של ישראל וסמאל שר של אדום. ודוביאל שר של פרס. והיינו קל דקאמר הכא ונקרא קל בשביל שנמשל לאריה כדכתיב עלה אריה מסבכו. וגם נצח לישראל בחדש אב שמזלו אריה וכדאיתא במחברים שונים. והאריה נקרא קל משום קולו כדכתיב אריה שאג מי לא יירא. וכמין הב' הוא מזל או כוכב ועל המין הזה נאמר יפקוד ה' על צבא מרום וגו' ואיך נפלת משמים הילל בן שחר:",
+ "לא שקע תחלה אלא שרן. פי' שסרה ממשלתו להשפיע עליהם במים. שהשפעתו היתה במים כאומר לי יאורי ועבדו למים וכמ\"ש גבי הנה יוצא המימה. וכיון שנטבעו במים נמצא כאלו כח השר שלהם נתבטל ונשקע בים:",
+ "מג' רוחות. צ\"ל מד' רוחות שהחיות מב' רוחות היו:",
+ "מתאוה לתפלתן כו'. מהמשל שהביא ריב\"ל נראה כי טעם לזה כי הקב\"ה חפץ שיאמינו בהשגחתו ובאהבתו לכל הקוראים אליו באמת. ולא מצד מדת הרחמים לבד ישמע בקול הקוראים אליו:",
+ "לכך כתיב השמיעיני את קולך. ומ\"ש הראיני את מראיך הוא במה שתלו עיניהם ונתראו לפני הקב\"ה בתפלתם:"
+ ],
+ [
+ "אתה אומר לי שאקרע את הים כו'. ממה שהאריך בלשונו נראה שהוקשה למשה קריעת הים משני פנים. הא' מפני שבני ישראל לא היו ראויים לכך. לפי שהיו חוטאים כדכתיב וימרו על ים בים סוף ולכן גם אם ידע משה בתנאי הזה התקשה כי חשב שאין הנס הזה ראוי אלא לצדיקים והב' שמשה חשב שהקב\"ה חפץ שיצאו המים מגבולם ויציפו על המצרים והתקשה הלא זה הפך דבר ה' אשר אמר אשר שמתי חול גבול לים. וזה שאמר אתה אומר לי שאקרע הים ולעשות להם נס והם אינם ראויים. או אם תאמר לי ואעשה את הים יבשה וזה נגד מאמר ה' אשר שמתי חול גבול לים. ובר קפרא אומר שמשה התקשה רק על מה שחשב שהים יעשה יבשה. והקב\"ה השיב למשה כי אין מחשבתו אשר המים יציפו את העולם אבל כי הנוזלים יתכנסו ויתיצבו כנד וכמו שהיה בבריאת העולם שנקוו כל המים אל מקום אחד. וע\"ע מ\"ש בזה בב\"ר פ\"ד ופ\"ה:",
+ "לא קבל עליו. ואע\"ג שתנאי הי' מ\"מ לא קבל מטעם שישראל לא היו ראויים, לזה וכ\"ה בשוח\"ט בהדיא גבי הים ראה וינוס:",
+ "שאני נבראתי בשלישי כו'. והא דאמרינן בב\"ר פר' י\"ט כל שנברא אחר חבירו שליט בחבירו י\"ל דזה רק לענין שהקודם יהיה מוכן לשרת את הנברא אחריו. אבל זה לא מצינו שיהיה האחרון משנה את טבע הקודם לו:",
+ "אינו אומר ויבקע הים כו'. הובא כאן לפרש מה שכתב שם הירדן יסוב לאחור וכדאיתא בשוח\"ט כיון שראה הירדן שברח הים אף הוא ברח. וטעם הדברים למה נבקעו כל המימות כדי שיתפרסם הנס בכל העולם. ולא יחשבו כמו שחשבו קצת. כי בשביל שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה נבקע הים. וע' ברמב\"ן ולכן א\"ש היטב דברי השוח\"ט שהבאתי ע\"ש וע\"ע במכילתא:",
+ "וכל הנסים הללו נעשו על יד משה כלומר הכל היו בזכות משה כי בני ישראל לא היו כדאים לזה:"
+ ],
+ [
+ "עד עכשיו אלו עובדי עבורת כוכבים כו' דהיינו במצרים כדלעיל. וכן הוא במדרש אבכיר על פסוק והמים להם חומה שירד סמאל ואמר לפניו רבש\"ע לא עבדו ישראל עבודת כוכבים במצרים ועתה עושה להם נסים. אבל על מה שבידם עכשיו שהיה בידם פסל של מיכה וכמו שאז\"ל גבי ועבר בים צרה לא קטרג שלא היה זה אלא במתי מעט. ולכן לא מצא לקטרג על הגאולה כי כבר עשו תשובה במצרים ונתכפר להם בדם פסח ודם מילה כדלעיל פי\"ט אבל על מה שיקרע להם הים ה\"ל מקום לקטרג כי דיה לתשובה שתכפר על העון אבל לא שיזכו לנס גדול כזה שצריך זכות גדול וכ\"ש במקום שחב לאחרים ושפיר אמר מדת הדין מה נשתנו אלו מאלו כו'. ובמדרש הנזכר מסיים שם שהשיב השי\"ת לסמאל על קטרוגו שוטה שבעולה וכי לדעתם עבדוהו והלא לא עבדוהו אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת ואת דן שוגג כמזיד ואונס כרצון. אלא לפי מדרשנו לא רצה ה' שיהיה שום פתחון פה למקטרג בשעת הנס והטרידו באיוב. ואם יקשה אחר מעשה אז ישיבנו כראוי:",
+ "שהיה מיועצי פרעה. וכמ\"ש לעיל פ\"א איוב ששתק נידון ביסורים. כי לולי זה לא היה מן הדין לצערו כדי להציל את ישראל:",
+ "עולים לים ויורדים. לפי שהים גבוה מכל העולם כדלעיל בב\"ר פ\"ה לכן כנה הנכנס בים בעליה והיציאה ירידה:",
+ "מה בידך לעשות. כלומר כי הפחד מהקטרוג כבר עבר. ואין בידך לעשות רק לדבר אל בני ישראל ויסעו. וקרוב יותר לגרוס מה בידו לעשות ופירושו מעתה מה בידו של השטן לעשות עוד. הלא טרוד הוא בקטרוגו:"
+ ],
+ [
+ "אמש היית אומר ומאז באתי וכו'. כקורא תגר כי מן הדין יש לי להצילם אחרי ששלחתיך וא\"כ עתה מה צורך לך לצעוק. ראוי שיהיה לבך בטוח שאצילם אחר ששלחתיך להוציאם:",
+ "אמש היו אומרים וכו'. פי' הדברים שלא בתפלה תליא מילתא כי לחוטאים כאלו מה לך להתפלל. אבל בהם הדבר תלוי שיסיעו הדברים ההם מלבם וישובו בתשובה:",
+ "כדי היא האמנה כו'. ולכן אמר מה תצעק אלי כי אין צורך לתפלתך כי זכותם משפקת לקרוע להם הים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "עד שבאו לתוכו עד חוטמן. והא דאיתא לקמן פכ\"ד שזכה יהודה למלכות מפני שקפץ לתוך גלי הים י\"ל דהיינו שהוא קדם וכל ישראל עשו כן אחריו. ולתירץ זה מה דאיתא בסוף השירה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים יתפרש שהלכו ביבשה אחרי שהיו לפני זה בתוך הים עד חוטמן:",
+ "הוא שמשה אמר זה ארבעים שנה וגו'. בילמדנו גבי יען לא האמנתם איתא דאמר מקרא אני דורש זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר אי אתה מודה שאותו יום שעברו ישראל בים מן מ' שנה הי' וזה ג\"כ כוונת הדברים כאן:",
+ "אלא להזכיר. נראה דדריש כמו מקרא קצר וכאלו כתיב לא חסרת אלא דבר וכמו שת\"א את הכתוב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים מפרש כאלו כתיב ולא הלך כפעם בפעם אלא לקראת נחשים. וכן בכתוב כי אינם יודעים לעשות רע הפירוש הנכון הוא כאלו כתיב כי אינם יודעים לעשות אלא רע ויותר נראה דדריש כאלו כתיב בקרא חסרת שתי פעמים לא חסרת חסרת דבר ומפרש הלא לא חסרת ממך כלום ואם חסרת רק הדבר חסר לך וכמ\"ש בב\"ר פ\"א כי לא דבר רק הוא מכם כאלו כתיב פעמים רק בקרא ומדריש כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם:"
+ ],
+ [
+ "וחזקתי את לב פרעה. נראה שט\"ס הוא וצ\"ל ואני הנני מחזק את לב פרעה. ומפרש אכבדה בפרעה ע\"י פרעה וכמו שמסיים:",
+ "שנאמ�� ויאמר מצרים אנוסה. ופי' כי יושבי מצרים בראותם את מלחמת ה' על הים אמרו בפחד ובהלה אנוסה וע\"ע בזה במכילתא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד אחזו לנו שועלים וגו'. משום דבעי לפרש וישובו המים שהשיב הקב\"ה עמלם בראשם. ובדבר שהרשיעו נדונו מייתי מה שנהפכה מחשבתם כי המה התחכמו להנצל מהפורעניות וחשבו שלא יוכל לדונם במים. ולהכי מייתי אחזו לנו שועלים שהמצרים נקראו שועלים על שם ערמתם. ואגב שהביא את הכתוב הזה מפרשהו וידרשהו וכדרך המדרש בכמה מקומות:",
+ "קטנים מן המלכיות. והא דאמרינן לעיל פ\"ה שפרעה היה קוזמוקרטור מושל העולם ל\"ק דאיתא במכילתא שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים אלא שנטלו שררה לשעה:",
+ "כבר נשבעתי כו'. כלומר אמת הדבר שכבר נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם אבל מ\"מ אנכי אמצא מקום להביא אתכם למבול. וע' בפ\"א עוד טעם כי אין הגזירה אלא על כל העולם:",
+ "וכל אחד ואחד. עמ\"ש בחזית בזה:",
+ "על שם שעלו של ים. י\"ל מלשון דרך ומשעול וכמו במשעול הכרמים וכן משמע בחזית דמייתי מיד הנותן בים דרך:"
+ ],
+ [
+ "ד\"א וישובו המים. משום דק\"ל למה לא כתיב וישב הים ולעיל מתרץ בשביל שישוב הגלגל עליהם. ומביא מחלוקת ר\"י ורשב\"ל. ולדברי רשב\"ל מתורץ היטב כי אם כ' וישב הים הי' במשמע כי רק על מצרים שב הים ולא על ישראל ובאמת נעל הים מארבע רוחותיו. ורק המים הזיקו למצרים ולא לישראל. ולכן כתיב וישובו המים. ולר\"י יתפרש מה שכתב וישובו המים או מטעם שכתוב לפני זה שישוב הגלגל או מטעם שאמר אח\"ז שכל המימות חזרו:",
+ "על אלו ועל אלו גרסינן וכ\"ה בשוח\"ט מזמור י\"ח:",
+ "באות עליו. הנה במשל באו הגייסות על האב ובנמשל הלא פרעה קם על בני ישראל אבל באמת גם זה היה לצורך לפרסם שמו בארץ וז\"ש ה' איש מלחמה וגו'. ולכן נחלקה השירה לג' חלקים. הא' במציאות הנס שהיה לפרסם שמו ית'. הב' בנקמתו באויביו ע\"י הנס. והג' בהצלת ישראל. וג' חלוקות אלו נזכרו בישעיה באמרו עורי לבשי עוז וגו' וכן במזמור באמרו לגוזר ים סוף וגו' והעביר ישראל וגו' ונער פרעה וגו'. וכן בתקון התפלה וים סוף להם בקעת:",
+ "שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. וקאי על שתי הידים והא דקרי לשתיהם בשם ימין משום דאין שמאל למעלה כדאיתא בחזית בפסוק ישקני:",
+ "על המצריים לא נאמר. עיקר קושיתו הוא כיון דכתיב על המצרים הלא הכל בכלל ומה צ\"ל עוד על רכבו ועל פרשיו דבשלמא מ\"ש בפרעה וברכבו ובפרשיו לא קשה. כי הרכב והפרשים לא נכללו בפרעה אבל במצרים בוודאי הם נכללים. לכן אמר כי מ\"ש על המצרים קאי על שר של מצרים:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם לא הזכיר יצ\"מ כו'. משמע דבאמת ויציב קאמר וכדאיתא בירושלמי הקורא את שמע צריך להזכיר יצ\"מ באמת ויציב. וקשה למה מחזירין אותו הלא יצא ידי חובת למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים בפ' ציצית דכתיב אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו' ובבקר הכל מודים דצריך לקרות פ' ויאמר ושמא הכוונה כאן אם לא הזכיר לא באמת ויציב ולא בפ' ציצית ומ\"ש שצריך להזכיר באמת ויציב הוא רק לכתחלה צריך להזכיר יצ\"מ ב' פעמים גם באמת ויציב בהדי קריעת ים סוף ומכות בכורים. אע\"ג שהזכיר כבר פעם אחת בפ' ויאמר:",
+ "ובזכות האמנה. כי האמונה טובה מהחקירה וע' בד\"ר ריש פ\"ז:",
+ "ושרתה עליהם שכינה. ע' במכילתא על הכתוב ויאמרו לאמר:",
+ "שכן כתיב אחריו אז ישיר משה. ואין אז אלא לשון אמנה כדקמן פכ\"ג:",
+ "לכך אדם צריך לסמוך כו'. הטעם בזה להורות שעיקר הגאולה לאדם תבוא ע\"י התפלה כדכתבנא בב\"ר פר' מ\"ד:",
+ "לטהר לבו מכל הרהורי עבירה ולהרהר תשובה על כל חטאתיו. ומה שתלה לקמן עכירת התפלה בגזל דוקא באמת כל עבירות שבתורה מעכירות את התפלה אך על כל העבירות יוכל להרהר בתשובה ויוסר ממנו העון. משא\"כ גזל בעינן השבה לידי הנגזל וכל זמן שהגזל בידו לא תועיל תשובה ותפלתו עכורה:",
+ "מפני מה שידיכם דמים מלאו. ודורש דמים מלשון רז\"ל על כסף וכמו הדמים מודיעים. וכן מפרשים קצת את הכתוב אין לו דמים ויקר דמיו בעיניו:",
+ "שמרחיק עצמו מן הגזל תפלתו זכה. הנה באמת גם הרחוק מהגזל ושאר עבירות שבתורה בידו ג\"כ תפלתו תועבה. אבל על הרוב ידבר. כי על פי הרוב כל הרחוק מן הגזל נקי הוא גם משאר הפשעים. כי רוב בני אדם נכשלים בגזל וכמ\"ש רז\"ל רובן בגזל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד נכון כסאך מאז. משום דק\"ל למה כתיב אז ישיר משה. ולא כתיב וישר משה וכמו ותשר דבורה וברק וכן וידבר דוד לה' את דברי השירה. ומלת אז תבוא להבדיל מהזמן העבר או העתיד וכמו והכנעני אז בארץ שפירושו אז ולא עתה או אז ולא קודם ועוד רבים. וכן תבוא מלת אז על תכיפות וסמיכות וכמו אז חללת אז דברת וא\"כ מה צ\"ל אז ישיר משה דפשיטא שהשירה היתה בזמן הישועה. ואם בא לומר שאחר זאת לא אמר שירה דזה ליתא דהא שירת האזינו אמר אחריה. ואם בא לומר שקודם משה או אחריו לא נאמרה שירה מאחרים גם זה ליתא די' שירות נאמרו בעולם כדאיתא במכילתא. מהם קודם משה ומהם אחריו. ועמ\"ש לקמן סי' ד' להכי מייתי הכתוב נכון כסאך מאז ומפרש שאז נתישבה מלכות ה' ע\"י השירה ולא קודם:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר אבותינו במצרים וגו'. וזה כתיב לפני ויאמינו בדברו ישירו תהלתו. ומפרש את הכתובים כן אבותינו במצרים שראו אותותיך ונפלאותיך במצרים לא השכילו להאמין בה' וימרו על ים בים סוף ואמרו המבלי אין קברים במצרים וגו' ולא בטחו בישועת ה'. אבל כשהושיעם ויגער בים סוף ויחרב אז ויאמינו בישועתו. וזה שדרש אז ישיר משה בזכות האמנה אז זכו כי ישירו תהלתו:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד נופת תטופנה שפתותיך. כוונת הסימן הזה כן הוא. כי משה בחטאו במה שאמר ומאז באתי אל פרעה חטא בנקודת הזמן כי אז בזמן הזה הרע לעם הזה והצל לא הצלת ואף כי האמין משה אשר ה' המגיד מראשית אחרית דבר מוציא ישע ועזר גם מרעה ושעבוד. אשר משה נכשל בלשונו ושם לבו רק על נקודת הזמן ומאז באתי לדבר אל פרעה והסיר עינו מהעתיד. ובא עתה לתקן את עונו ואמר אז ישיר משה כי מנקודת הזמן הזה נושע ישראל ותהיה להם תשועת עולמים כי תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. ומביא למשל ממדינה שמרדה על מלכה. והדוכס שלא ראה את הנולד אמר כי כבר אבדה כל תקוה למלוך עליהם וכאשר הכניעם המלך הביא לו העטרה להמליכהו לארך ימים. וכן היה במשה:",
+ "ממכות שאני מכה אותך כו'. ודריש וממכותך ארפאך לא כי תרפא מהמכות. אבל מהמכות תבוא לך הרפואה. כי אם תפרש כי המכות תחדלנה ע\"י רפואתך היל\"ל ארפא את מכותך וכמו נרפא הנגע נרפא הנתק ומחץ מכתו ירפא.",
+ "ר' נתן אומר ירדינן. לא ידעתי מהו ובמכילתא הגירסא רנ\"א זה עץ קתרוס וקתרוס הוא תרגום של עצי גופר ובתנחומא הגי' רנ\"א זה הרדופני. ועי' בערוך ערך הרדפני:",
+ "מ\"מ עץ מר היה. עי' בילמדנו על הכתוב ויורהו ה' עץ הוכחת הדרש הזה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד פיה פתחה בחכמה וגו'. ופליגא אמכילתא דתני ששירה ראשונה אמרו ישראל במצרים והיינו השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. וכן על מ\"ד שהשירה ראשונה אמר אדם והיינו מזמור שיר ליום השבת כדאיתא במדרשות ובתרגום שיר השירים:",
+ "מה ראו ישראל לומר שירה באז. הנה אז ישיר משה איננו משירת ישראל ורק התורה תספר את זמן השירה מתי היה. וכן או הוחל לא נאמר ממכעיסי השם ורק הספר מספר כי אז הוחל וגו' אבל פירושו כמו באו הוחל היתה ראשית הזמן על כמה דורות שנמשכו אח\"ז והכעיסו והקציפו את הקב\"ה כי ראו ישראל לומר השירה באז אשר זה יהיה ראשית הזמן לבני אדם כי יודע להם אשר ה' הוא מלך עולם והוא ימלוך לעולם ועד:",
+ "ואין אז אלא לשון בטחון. ופי' של אז הוחל כי אז בטחו בהבליהם ואז ישיר כי אז בטחו באל מושיעם:"
+ ],
+ [
+ "מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה. פי' עשיתיך כלה במתן תורה כי אז נתיחסו ישראל לה' ככלה לבעלה ופי' אע\"פ שמטיט ולבנים לקחתיך ולא היית מוכן לקבל הנבואה מאת ה' ולא יכולת לקבל חכמה ומוסר בכל זאת הקב\"ה מרוב אהבתך אליך הקרוב אותך אליו. ולא הביט על העדר הכנתך לזה:",
+ "למה ב' פעמים כו' ע' בחזית הדברים ביתר ביאור ומ\"ש שם:",
+ "היא האמונה שישראל נוחלין בה. פי' שאין אמונה זו בבשורת הזרע אלא האמונה באחדות השי\"ת וביכלתו והשגחתו ושאר שרשי האמונה אשר על ידה נוחלין ישראל העולם ע\"ד לעולם יירשו ארץ וכן וצדיק באמונתו יחיה שפירושם שיורשים וחיים בעוה\"ז ובעוה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד ואני אשיר עזך וגו' נראה דק\"ל למה כתיב ישיר בעתיד ולא שר בעבר. ומתרץ שבא לרמז כי ישירו גם לעתיד וכמ\"ש דוד ואני אשיר עזך לע\"ל:",
+ "אותה בקר של יום הדין. כי אז יציל את עמו מדינה של גיהנם כדאיתא בחזית בפסוק אני חבצלת השרון:"
+ ],
+ [
+ "לגיונותי נתונים בצרה. ובפ\"ק דמגילה איתא בשם ר' יונתן מעשי ידי טובעים בים. ולפ\"ז חולק על ר' יוחנן דהקפיד רק על לגיונותיו:",
+ "אחר נוגנים אלו המלאכים. ונקראו המלאכים נוגנים ע\"ד הכתוב ויריעו כל בני אלהים. ופי' ואחר נוגנים כמו ואחר כן ישירו הנוגנים:"
+ ],
+ [
+ "התינוקות כו'. בא לדרוש ובני ישראל כי אלה היו התינוקות:",
+ "היה יורד הקב\"ה כו'. ולעיל ובפר\"א איתא והקב\"ה שולח משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם. וי\"ל אע\"ג דכל המעשים נעשו ע\"י מלאכיו מ\"מ גם כבוד ה' הי' עליהם:",
+ "שני טינרין. פי' שני עגולים כדלעיל פ\"א וקראן טינרין מלשון טינרי דריאה שהוא כמו גבשושית:",
+ "בחור אחד נאה ומשובח. הנה כל תואר גופני הלא רחוק הוא מאת השי\"ת. אכל פירוש הדברים הוא שהם הבינו כי הקב\"ה אשר הוא כח נבדל נקי וקדוש הוא להם למושיע באשר השגחתו היתה תמיד עליהם מעת אשר נולדו עד היום הזה. ולכן אמרו זה אלי שהי' עמנו מאז ואנוהו גם עתה כי הוא לי למושיע. והכתובים המובאים פה הוא רק על דרך השאלה ודרך מליצה:"
+ ],
+ [
+ "נודע ה' משפט עשה מדבר במצרים אשר ע\"ז יכון הכתוב שנאמר שם בפועל כפיו נוקש רשע וכדמפרש לקמן. ובא לתרץ למה כתיב אז ישיר ולא אז שר משה כי פירושו שאז ראו שמחויב אשר ישיר ישראל. וכ' ברש\"י בחומש:",
+ "באיוב שבאו עליו נ' מכות. שהוכה בצאן בגמלים באתונות בבנים ובגופו כמה מכות שנאמר יפלח כליותי ישפוך לארץ מררתי וכהנה רבות. נראה שרבו מכותיו. וק\"ק למה לא הביא ג\"כ מנעמי דכתיב בה כי יצאה בי יד ה'. ומ\"ש ועל הים לקו נ' מכות ע' בזה במכילתא בפסוק וישב הים לפנות בקר ובפסוק ויושע:",
+ "היו באות ד'. בעל דרך אמונה כתב שרמז לשנוי ארבעה היסודות. וע\"ע בזה בזבח פסח:",
+ "וכתיב בפועל כפיו וגו'. ולפ\"ז שני משפטים הם בכתוב הזה נודע ה' משפט עשה כי כאשר עשה ה' נשפטו במצרים אז נודע שמו וכמ\"ש במכילתא כשהקב\"ה עושה דין ברשעים שמו מתכבד בעולם. ובפועל כפיו וגו' הוא מלתא אחריתא במה שנפרע פרעה מדה כנגד מדה:",
+ "ואח\"כ אמרוה אבותינו על הים. כי אלו לא שמעו תחלה ממשה לא ידעוה. ופליג על הא דאמרינן במכילתא ולעיל ששרתה רוה\"ק על ישראל ואמרו שירה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד שחורה אני ונאוה. משום דבעי למימר למה נאמר השירה בל\"נ מטעם מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ויולדת וכמ\"ש בסימן י\"א לכן מביא את הכתוב שחורה אני דקאי על כנסת ישראל ואמרינן ע\"ז בחזית למה נמשלו ישראל לנקבה מה נקבה זאת טוענת ופורקת טוענת ופורקת כו' ושוב אינה טוענת כך ישראל משתעבדין ונגאלין משתעבדין ונגאלין כו' ושוב אין משתעבדין. ואיידי דמייתי קרא זה דורש אותו כדרך המדרש:",
+ "מה אהלים של ישמעאלים. וקדר מבני ישמעאל כדכתיב בכור ישמעאל נביות וקדר ועי' בחזית בזה גירסא אחרת. ועמ\"ש שם בביאור כל המאמר הזה:",
+ "מה השלמה הזאת נראה דרריש כיריעות שלמה כיריעות שמלה ושלמה. וע\"ע בחזית ביותר ביאור:"
+ ],
+ [
+ "כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות. הנה מצינו בשירת דבורה כתיב ג\"כ עורי עורי דברי שיר. ואדם הראשון שהי' הראשון גם מהמשוררים אמר מזמור שיר ליום השבת וכמו שהבאנו לעיל מהמכילתא. וגם מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. אבל עיקר הדרש איננו מהשם אלא מהכינוי כדכתיב הכא את השירה הזאת ובהאזינו וענתה השירה הזאת. ובשל דוד את דברי השירה הזאת. משא\"כ בשיר שלעתיד כתיב שיר חדש. ובחזית דיליף שירה חדשה אין כתיב כאן אלא שיר חדש עיקר הדרש הוא מהתאר חדשה חדש ולא מהשם שיר שירה. ומה דכתיב השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חג זה קאי על לעתיד כמו דאיתא בתרגום. ומה דיליף מזה במכילתא שאמרו שירה במצרים זהו הוא רק מהדמיון שמדמה לליל התקדש חג מסתמא אמרו אז ג\"כ שירה. ועמ\"ש בזה בחזית:"
+ ],
+ [
+ "מיד ויתן בפי שיר חדש. הך אגדה פליגא על הא דלעיל שאמר כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות ולכן דריש שיר חדש על שירת מצרים:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד עדה נא גאון וגובה. בא לדרוש כפל לשון של כי גאה גאה כי הקב\"ה מתגאה על הכל. וכדי שלא נפרש גאה מלשון גאוה ויוהרא אשר באמת כבוד ה' יתגדל במדת הענוה וכדכתיב וענותך תרבני לכן מביא את הכתוב עדה נא גאון וגובה שהוא מהוראת גבוה ורם. וכן היסודות המתגאים זה על זה. והגאה שבעופות ובהמות וחיות ע\"כ איננו מלשון יוהרא וגאוה רק מהתנשאות מצבם מעלתם וצורתם. וזה נאמר על הקב\"ה כי הוא גאה גאה כי תכלית השלימות והמעלות הוא בו בהקב\"ה לבדו:",
+ "חושך מתגאה על התהום. הנכון כי חשך הוא כנוי למים כדכתיב חשכת מים והתהום נקרא קרקע הים כידוע:"
+ ],
+ [
+ "כמו שכתוב בשיר השירים רבה עמ\"ש שם בביאור הדברים:"
+ ],
+ [
+ "סוסיהם ורוכביהם לא נאמר שאע\"פ שנמצא היחיד במקום המין וכמו ויהי לי שור וחמור [וכן בכנוי כה יעשה לבקרו ש\"א י\"א כן תעשה לשורך לצאנך שמות כ\"ב] וכן וראית סוס ורכב מ\"מ היכי דמצינן למדרש דרשינן וע' בזה במכילתא הדרש באופן אחר:",
+ "עוזי הוא עטרה לראשי והוא כחי כצ\"ל. ופי' דעזי תרתי משמע עטרת מלכות וכח וכמ\"ש במכילתא אין עוזי אנא מלכות שנאמר ה' בעזך ישמח מלך. ד\"א אין עוזי אלא תקפי שנאמר ה' ה' עוזי ומעוזי:",
+ "יהי לי אין כתיב כאן. ע' רש\"י בחומש דמפרש ויהי לי לישועה לנושא המאמר כלומר ה' שהיה לי לישועה ולפירוש זה תכון היטב קושית המדרש יהי לי אין כתיב כאן. וע' בזה בא\"ע:",
+ "בא וראה כמה גדולי יורדי הים. המאמר הזה לפי אשר הוא לפנינו זר ונפלא הוא. ומי מילודי אשה אשר ישוה למשה בכל פרטיו ואף עוד כי יגדל ממנו. אבל הענין כי כל נביא ונביא היה צריך למצוא ציור גשמי לכל חזיוני רוחו. ומדמין צורה ליוצרה וכדאיתא בב\"ר פכ\"ו גדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה. וגם משה רבינו אשר בכל בית ד' נאמן הוא ולא קם עוד נביא כמהו. בכל זאת ראה את כבוד ד' באיזה ציור וכמ\"ש הרב המורה בח\"א פל\"ז על הכתוב וראית את אחורי ופני לא יראו אבל יורדי הים באמרם זה אלי השיגו מדרגה להגביל כ\"י את השכינה ומציאות ה' בנפשם אשר למדרגה זו לא זכה עוד נביא [אמנם מפשט הדברים כמה גדולים יורדי הים נראה כי לא על יוצאי מצרים לבד אבל על כל יורדי הים וכמו דאיתא בתהלים ק\"ז יורדי הים באניות וגו' המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה וגדולתם הוא בזה כי משה היה צריך להתעוררות פנימית בלבו לראות את ה' ואת כח מעשיו. וראה את אחוריו פי' סוף המעשה ולא את פניו וזה תחילת המעשה וגם החיות אינן מכירות מעשי ה'. אבל יורדי הים יראו את מעשי ה' ונפלאותיו לבני אדם מיד כאשר תעשה המעשה ידעו מה זאת. וגם ההתעוררות לדעת תבוא להם מחוצה בלי כל חפץ ותשוקה פנימית]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שקרע לכם הים כו'. הנה מנה את הנסים אלו ולא מנה האותות והמופתים אשר עשה בגללם בהיותם במצרים משוה דמפרש עם נבל ולא חכם על צלמו של מיכה שעבר עמהם בים כי בזה עשו נבלה וע\"ד וינבל צור ישועתו. ועוד שהמרו דברים כלפי מעלה. ולא חכם שהניחו דברי תורה וחכמה והתעסקו בדברי תפלות. והלא הוא אביך קאי על קריעת ים סוף שנהגם ה' כאב המציל את בנו וכמ\"ש לעיל פכ\"ב משל למי שראה הגייסות באות עליו והי' בנו עמו כו' ע\"ש ולכן הזכיר כאן ג\"כ והיתה ידו אחת משקעתן כו'. ומפרש קנך לשון קנין כלומר שהרבה לך עושר ונכסים. וז\"ש ונתן לכם כספם וזהבם וכו'. ומפרש הוא עשך על מה שפרנסם במדבר וע\"ד כל המגדל יתום בתוך ביתו כאלו ילדו ומפרש ויכוננך שכונן אשוריך ולא הניח אותך לברוח כי הפיל שונאיך לפניך. ולכן מונה המדרש רק אלו על מה שהפסוקים בפרשה זו מרמזים עליהם:",
+ "שלא היו רוצים לירד. זה ע\"פ דעת ר\"י. ולר\"מ האומר כי כל אחד חפץ לקפוץ תחלה היתה המראתם בזה במה שאמרו המבלי אין קברים במצרים וכמ\"ש המפרשים:",
+ "שהי' עד עכשיו לח מן המים. הרד\"ק בפי' לתהלים הקשה על דרש הזה הלא כתיב וישם את הים לחרבה. וכן כתיב ויוליכם בתהומות כמדבר מלמד שלא היה שם טיט אלא יבש הי' כמו המדבר. אבל אין זה דחיה כי מ\"ש הכתוב וישם את הים לחרבה הוא בבחינת מה שהי' לפני זה מים רבים יקרא עתה חרבה וכמו בנח דכתיב חרבו המים מעל ��ארץ חרבו פני אדמה. וע\"כ נשאר טיט שם כדפירש\"י שהרי אח\"ז כתיב ובחדש השני בשבעה עשר לחדש יבשה הארץ. וממ\"ש ויוליכם בתהומות כמדבר אין סתירה כי אין פירושו שיבש היה כמדבר. אבל פי' ששם להם דרך במים עזים כאשר שם להם במדבר. ולעיל פכ\"א דרש מה במדבר לא חסרו אף בתהומות:",
+ "שנאמר עם נבל וגו'. זה הלשון אינו מדוקדק דהא בקרא זה הוא מדבר ונראה דצ\"ל שנאמר בני שכנים המה ולא חכמים המה:",
+ "ואתה בו\"ד למטה אין אתה כו'. ומפרש עם נבל כמו נפל. ופירושו הלא נופל אתה ותחתון לגבי העליונים:",
+ "כשהיא חיה צ\"ל כשהוא היה בולעה. ופי' אם היתה הפת חריבה היתה משרטת במעיו כשנדבקה שמה. ולכן ברא הקב\"ה מעין וזה הלחות שבגרונו ועי\"ז יורדת הפרוסה גם כשהיא חריבה:",
+ "ומדבר דברים יתרים. ומפרש עם נבל שדובר נבלה בבריאת ה' ובהשגחתו כאלו יש דברים הנבראים אך למותר או כי ישים דופי בהשגחתו לאמר כי אך רעה לבני אדם תבוא מידי ה' וכדומה. הלא מבשרך תחזה כי אין גנות בבריאה. וכל אשר עשה ה' אך טוב הוא. וע' במורה ח\"ג פי\"ב:",
+ "שנאמר גוער בים. משום דלשון גערה לא תפול רק על בן דעת לכן מפרש גוער בים על שר של ים. וכן הא דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו מפרש נמי על השר או המלאך הממונה עליהם:",
+ "אלא בשביל ה' דברים. כי המה בהגיעם למעלות כאלה עד כי זכו לומר שירה ע\"י רוה\"ק ששרתה עליהם. לא עלו על לבם עוד כי יש גבוהה עוד ממעלתם. ולא ידעו כי קבלת התורה תזכך זוהמתם ותציבם במעלה יותר גבוהה. גם לא הבינו כי ארץ כנען טובה היא מארץ מצרים אשר היא כגן ה'. ולכן בקשו לשוב למצרים אשר בה ישבו שנים רבות. ונודעת להם היטב. ואע\"ג שהבטיח הקב\"ה לאברהם ודור רביעי ישובו הנה וגו'. וכי אפשר שלא ידעו מזה. ועוד שהרי אמר הקב\"ה וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ זבת חלב ודבש. וגם בשירתם אמרו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. וי\"ל שחשבו שזה יהיה בהמשך הזמן שידגו לרוב ויגבר כחם לכבוש את ארץ כנען. ובקשו לשוב למצרים עד אשר יגדלו ונכבשה הארץ לפניהם:"
+ ],
+ [
+ "באו ופרעו את השטר כו'. והא דלא אמרו נתנה ראש תיכף אחר קבלת התורה. י\"ל כיון דמצות רבות נאמרו להם התלויות בארץ לכן לא יכלו לשוב עוד לארץ מצרים:",
+ "ר' אלעזר אומר כו'. עייו במכילתא כי פה הגירסא משובשת:"
+ ],
+ [
+ "כך ישראל יצאו ממצרים למדבר. וזה בשבח ישראל נאמר ע\"ד לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ולא שאלו איפה הוא מוליכם בארץ שממה בלי מחיה:",
+ "כך הנהיג הקב\"ה מ' שנה כו'. וגם זה בשבת ישראל נאמר כי סככן בענני כבוד. ולא הושיבם בבתים כדי שיהיו שם בלא בתים וכרמים ויהיו פנויים לעסוק בתורה וכמ\"ש במכילתא על פסוק כי קרוב הוא ע\"ש. וכן מ\"ש לא התקין להם אפיטיקון הטעם שלא יהיה מזונם מוכן לימים רבים וישכחו במשך זה הזמן את ה' המכלכלם:",
+ "יכול אף ישראל כן. פי' על דור המדבר לבד קאי דס\"ד מאחר דעין בעין נראה ה' להם ועננו עומד עליהם ס\"ד דהם היו כמוכרחים. ובפרט אחר שבקבלת התורה כפה עליהם הר כגיגית ולכן אמרינן כי לא יקבלו שכר על זה. אבל על כלל ישראל אין צריך לראיה כי שכרם אתם אחרי כי כתוב הדר הוא אם בחקותי תלכו ועוד כתובים רבים המבטיחים שכר לשומרי דבר ה':",
+ "אי מה הצאן מתוקן לטביחה. כלומר אם יחטאו סד\"א כי יהיו כצאן ההרגה וכל אוכליהם לא יאשמו ��כן אמר כי בכל זה כל מכניעיהם לא ינקו רע מהטעמים שכתב הרמב\"ן בפ' לך לך:",
+ "שנאמר משכני אחריך נרוצה. עמ\"ש בזה בחזית:"
+ ],
+ [
+ "שיש מדבר ששמו שור. כי המדבר הזה נקרא איתם כי כן מצינו בפ' מסעי וילכו דרך שלשה ימים במדבר איתם וכן כתיב וילכו שלשה ימים במדבר והוא מדבר שור שע\"כ הודיעו. לפתוח הבי\"ת במדבר כמו שאמר הראב\"ע אלא שקראו מדבר שור לרמוז לענין אברהם וכאלו פי' אל מדבר שור מפני דבור העומד בין קדש ובין שור:",
+ "שורות שורות דגלים דגלים. ע' לקמן במ\"ר פ\"ב בשעה שנגלה הקב\"ה על הר סיני ירדו עמו כ\"ב רבבות של מלאכים והיו כלם עשוים דגלים דגלים כיון שראו אותם ישראל התחילו מתאוים לדגלים כו' אלא שלדעת אגדתנו היה תאוה זו בים מכל מקום לא הפיק ד' רצונם עד אחר מתן תורה שהיו ראויים להדמות למלאכי השרת:",
+ "מדבר כוב. ונקרא שור ע\"ד נוטריקון שרף ועקרב ורעב. ובמכילתא נראה דדריש מדבר שור מלשון הבטה ע\"ד ותבט עיני בשורי על שם הבטת האפעה בצל העוף ע\"ש:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד כל אשר חפץ ה' עשה. משום דק\"ל למה המטיר ה' את המן מן השמים הפך הסדר שמוציא לחם מן הארץ כי אע\"פ שהיה נסיי מ\"מ כל מה שיכול להיות בדרך הטבע אין דרך לשנותו במה שאפשר. לכן משני כי הקב\"ה חפץ בזה להראותם שהכל שלו בשמים ובארץ וכל אשר חפץ לעשות הוא עושה. ובמכילתא קתני מן השמים מאוצר הטוב של השמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. רשב\"ג אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום ולפי שהם חביבים עליו שנה עליהם מעשה בראשית עשה להם תחתונים עליונים ועליונים תחתונים לשעבר היה הלחם עולה מן הארץ והטל יורד מן השמים ועתה נתחלפו הדברים התחיל הלחם יורד מן השמים והטל עולה מן הארץ דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכתיב ותעל שכבת הטל ע\"כ. והנה שניהם תירצו הקושיא זאת. ת\"ק סובר כי מחבתו לישראל בחר להוציא להם מאוצר הטוב. משא\"כ סתם הלחם איננו כדאי שיבוא מאוצר הטוב. ולדעת רשב\"ג מחבתו לישראל שנה סדר מעשי בראשית. ודעת המדרש איננו כרשב\"ג כי אדרבה זה גריעותא לישראל לשנות סדרי מעשי בראשית בשביל מזונם וכדאיתא בשבת גבי אותו האיש שנפתחו דדיו והניק את בנו כמה גרוע אותו האיש שנשתנו עליו סדרי בראשית ע\"ש:",
+ "שנאמר כטל מאת ה'. יש מגיהים מטל השמים. אבל נראה כי מטל השמים נוכל לפרש כי זה מהאדים העולם למעלה באויר ואין זה ראיה שהוא מהשמים כי גם גובה האויר והרקיע נקרא שמים. אמנם מן הכתוב וה' המטיר על סדום מן השמים פי' מהשמים ממש כאומר שם מאת ה'. ומטעם זה בחר גם בכתוב הזה דכתיב כטל מאת ה':",
+ "אינו מטיב אלא מן השמים. ואע\"ג דאיכא נמי טובות מן הארץ וכאומרו ונתתי שלום בארץ ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך. י\"ל דהתם הוא הטובות הבאות ע\"י שליח אבל הטובות הבאות ע\"י הקב\"ה וכמו שאמר יפתח דהיינו שהוא לבדו יפתח זה הוא מהשמים. וע' בב\"ר פ\"ע ג' מפתחות ביד הקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "שהוא עושה צביונו בבריותיו. גם הוא בא לתרץ למה בא המן מן השמים וכדלעיל ורק סמך על הכתוב הצבאות ומה שדרש כאן הצבאות להוראת צביונו ולא לשם משמות של הקב\"ה יען דכאן נכתב בה\"א הידיעה מראש אשר לא נמצא כמוהו במקומות אחרים לכן דריש להוראת חפץ ורצון. ופי' של צביונו בבריותיו הוא כי כל המאורעות אשר יארע לבריותיו כמו אם יעני או יעשר. ישפל או ירום ��כל מיד ה' הוא כחפצו וכחכמתו:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד פותח את ידך. משום דק\"ל למה כתיב בקרא לכם כיון דאמר ויצא העם ולקטו הלא ידעינן שלהם הוא ולמה כתיב הנני ממטיר לכם לכן בא לדרוש לכם לכל צרכיכם. וכמו שדרשו הוא לבדו יעשה לכם לכל צרכיכם. וכן כאן מדריש כי נשתנה כפי רצונם וכדכתיב ומשביע לכל חי רצון. ואיידי דמייתי סיפי' דקרא מפרש ג\"כ רישא דקרא:",
+ "שנאמר פלג אלהים מלא מים. בב\"ר פ\"ד משמע דמפרש ליה על המים העליונים ואפשר דה\"נ מפרש ליה הכי כי משם השפעת הגשמים:",
+ "שהוא נותן לכל אחד ואחד רצונו כו'. זה פלא כי אין אדם שמח בחלקו בעוה\"ז אלא מתאוה עוד וכמ\"ש רז\"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו. ובאסתר רבתי על פסוק לעשות כרצון איש ואיש אמר בהדיא אמר הקב\"ה אני איני יוצא מידי בריותי ואתה מבקש לעשות כרצון איש ואיש בנוהג שבעולם כו'. וגם מה שאמר וכן לעתיד לבוא כו' קשה היעלה על הדעת כי לעתיד לבוא יגרע מאשר הוא היום ומה קמ\"ל בזה. ועוד מה צריך להביא ראיה מהמן אם הוא משביע לכל חי רצון בכל הזמנים. ושמא י\"ל דהכא מיירי בצדיקים כי ה' יעשה לכל אחד כראוי רצונו בתפלה וכאומרו רצון יראיו יעשה ופי' לכל חי לכל צדיק כי הצדיק נקרא חי וכמו דאיתא בפ\"ג דברכות. ואמר כמו שעושה עתה לכל צדיק כן יעשה לעתיד לכל הקרובים אליו. שאז הכל יקרבו אל ה' ומביא לדוגמא מהמן שירד לכולם ועשה רצון כולם כצדיק כרשע:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד נדרשתי ללא שאלו. ובא לתרץ למה כתיב לכם כדלעיל לפרש אף שהמה עשו כמות שהן וזה לכם בכל זאת אנכי אעשה כמות שאני והנני ממטיר לכם:",
+ "הצידה שהוציאו. לאו דוקא צידה דבפי' כתיב וגם צידה לא עשו להם ודרך נס היה מה שנתפרנסו ס\"א סעודות מחררה שהוציאו ממצרים אלא משום דהועיל להם כצידה קרי לה צידה:",
+ "הנני על הבאר. שגם שם לא באו בפני ה' בתפלה אלא בתרעומות כאמרו על ריב בני ישראל וענ נסותם את ה' ועכ\"ז נענה להם ולכ\"א הנני לומר שיעשה כמות שהוא כדלעיל ולכ\"א אל גוי לא קורא בשמי כלומר שלא התפללו לשמו:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד שלח לחמך וגו'. ומדריש זה בקהלת רבתי על אברהם אבינו שפרע לו הקב\"ה על מה שעשה למלאכים. ובא לדרוש המלה של לכם כלומר מה שמגיע לכם בזכות אברהם:",
+ "עשה הקב\"ה לבניו במדבר. נראה דצ\"ל עשה הקב\"ה לבניו במדבר בעצמו ומה שעשה אברהם ע\"י שליח עשה הקב\"ה לבניו במדבר ע\"י שליח ומפרש למאי דסליק מיניה הוא אמר יוקח נא מעט מים ע\"י שליח כו'. ועמ\"ש בזה כב\"ר כמ\"ח:",
+ "למ\"ב מסעות צ\"ל לי\"ב מסעות:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד אין כמוך באלהים ה'. ומפרש כי אנחנו לא נוכל לדעת את ה' רק מתוך מעשיו. וז\"ש מאין אנחנו יודעים שאין כמוך באלהים משום שאין כמעשיך:",
+ "שביל בדרך. פי' ששה ישאר הרושם אשר עשה לו לשביל משא\"כ במים מדי עברו יבולע השביל ולא יודע רושם עוד אבל הקב\"ה כאשר נבקעו המים מפניו נשארו כחומות מימין ומשמאל:",
+ "בו\"ד מפשפש שטרותיו. ולפ\"ז מפרש אין כמוך במדת טובך וחסידותיך. וכן מדרש לענין מה שאמר טוען פנס:",
+ "בו\"ד העבד מלביש רבו והקב\"ה אינו כן. פי' כי בו הוא ההפך שהיא מלביש ומנעיל ואידך. כי לא שייך בו להלבישו:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד לכו לחמו בלחמי. ובא לתת טעם למה ירד המן מן השמים ולא מן הארץ וכדלעיל. משום שבא בשביל החוקים העליונים שקבלו זכו ללחם מן השמים:",
+ "הה\"ד תערוך לפני שלחן נגד צוררי. ולכן ירד המן מן השמים כדי שיראו הכל וע\"ע בזה בפ' בתרא דיומא:",
+ "רואין את ישראל. אין זה ראיה והבטה גמורה כיון שהיו מוקפים בענני כבוד מפני העין. אלא כדבר הנראה מאחרי המסוה:",
+ "וכן לעתיד לבוא. משום דכתיב תערוך לפני בעתיד וכן בנאות דשא ירביצני וגו' נפשי ישובב הכל בעתיד לכן דריש דקאי גם על לעתיד וכ\"ה בשוח\"ט ע\"ש:",
+ "ואוכלין בג\"ע. זה בימות התחיה ובג\"ע של מטה כי בעולם הנשמות אין בו לא אכילה ולא שתיה כדאיתא בפרק שני דברכות:",
+ "אלו ישראל שהיו משוקעים בטיט. דרש מקים מעפר דל על ישראל במצרים משום דגם בהלל המצרי כתיב מקימי מעפר דל ושם נראה דקאי על ישראל במצרים כדכתיב שם בצאת ישראל ממצרים ויגיד עליו רעו. ובאגדת שמואל דרש מקים מעפר דל על יוסף ודניאל משום דכתיב וכסא כבוד ינחילם וזה שייך יותר ביוסף ודניאל שזכו לכסא מלכות"
+ ],
+ [
+ "ואולך אתכם קוממיות. ע' בב\"ר פי\"ב:",
+ "כשיגיעו בניך עד עפר. כי עפר בכ\"מ משמע על מדרגת השפלות כדכתיב כי שחה לעפר נפשנו. ומעפר תשח אמרתך. יגיענה עד עפר ורבים כמו אלה ולפ\"ז דריש מקים מעפר דל ממדרגת הירידה והשפלות:",
+ "שנאמר ונתנך ה' אלהיך וגו'. ואע\"ג דהכתוב הזה נאמר על לעתיד ס\"ל לרז\"ל שכולל ג\"כ לשעבר [וזה ע\"ד כימי מועד צאתך ממצרים אראנו נפלאות ולכן כל מה שהבטיח הקב\"ה לישראל לעתיד דרשו רז\"ל ג\"כ על מועד צאתם ממצרים]:",
+ "אותה שעה אני מספיק לכם מעדני ג\"ע. זה צ\"ע כי לא נמצא שהקב\"ה הספיק לישראל בעוה\"ז מעדני ג\"ע. והכתוב אשר הביא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך נאמר במה שצפון לצדיקים בעוה\"ב. וקרוב הדבר כי ט\"ס הוא וזה שייך לדרש שאח\"ז דדריש הוא מרומים ישכון בסעודת ג\"ע ומסיים עליהם שבח דוד ואמר מה רב טובך וגו'. ושם צ\"ל אמר הקב\"ה אותה שעה אני מספיק לכם מעדני ג\"ע והסופר טעה וכתב זה באגדה זו:",
+ "לראות שלחן שהוא ערוך בג\"ע. עיין בעקידה בשער מ\"א שהאריך באגדה זו ונוסחא מוטעת נזדמנה לפניו. וגם שאלותיו אינן מוצקות. אבל אמת הדבר כי הדרש הזה נאמר בדרך רמז על השגת שכל המסובין שם. ועל רוח הקדש אשר יאציל עליהם ה' וזה הוא המנות והפרי אשר יחולק להם. ומרוב הכרתם בחכמת אלהים יברכו את ה'. וראש המברכים יהיה זה אשר הרבה להרים קרן עמו. והמלאכים אשר הם בהכרתם עומדים יחלקו הכבוד להאבות אשר הם מהלכים ומתנשאים בהכרתם ובשכלם כי המה יברכו. והגורל יפול על דוד באשר בימיו רמה קרן ישראל בין בתורה ובאמונה ובין בממשלה וגבורה. אבל האבות משה ואהרן והזקנים הכינו את העם להתנשא והורו להם הדרך לעלות מעלה מעלה. אבל לא הוציאו כל מחשבתם לפועל משא\"כ דוד. וכל המאמר הזה הוא דרך רמז ומליצה:",
+ "כי תעזוב לארץ ביציה כו'. עיקר הדרש הזה כי בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם אם יסירו עיניהם מאביהם שבשמים אז יהיו למרמש ורגלי אויביהם תדושם משא\"כ אם ירימו למרום עיניהם ויבטחו באלהי מושיעם אז גם האל ינשאם וכל לשון אשר תקום אתם למשפט תרשיע:",
+ "הקשיח בניה ללא לה בנים סכלים המה. מפרש הקשיח מלשון סכלות וטעות. וכן נראה מהכתוב למה תתענו ד' מדרכיך תקשיח לבנו. ומשמע דתקשיח ותתענו מהוראה אחת היא:",
+ "לריק יגיעה כלומר למה תיגע לריק באנחותיה. יען כי הוא בלי פחד אלהים לנגד עיניו:",
+ "יופי פנים אל פנים. היינו השגת אמתת מציאותו. וכן מה שמסיים ואתם רואים שמחתה של ציון. פי' שלותה והצלחתה וקיום המצות התלויות בה שזה עיקר שמחתה וכעין מ\"ש מראה לך יופי פנים אל פנים:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד ברוך ה' יום יום. בא לדרוש ולקטו דבר יום ביומו על דבר התורה שמחויב לעסוק בה יום יום וכדמסיים וזה שאמר הכתוב למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. פי' לנסותו אם יועיל לו הלחם שאמטיר עליו מן השמים וילך בתורתי או לא יועיל:",
+ "שתהיו עוסקים בה יום יום. פי' שלא יפסיקו מעסק התורה גם יום אחד. וכנגד זה יתן להם ה' מזונם יום יום ולא יצטרכו להתבטל ממנה וכמ\"ש לא נתנה תורה להדרש אלא לאוכלי המן. והבדרשי הוסיף עוד שמלבד היותו מזון מוכן היה בתכלית הדקות ורב ההזנה והיה נבלע באבריהם עד שלא היה לו מותר להתבטל רגע מלמוד התורה ודריש יום יום תמיד בלי הפסק זמן. ואע\"ג דבפ\"ק דחגיגה איתא דר' יוחנן דריש ואותי יום יום ידרושון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עוסק בכל השנה כולה לא בא לדחות יום יום מהוראת תמידי כי זה א\"א. אבל יום יום מורה אף כי הזמן ימשך תמיד בכל זאת יש הפסק בינתים וכמו כדברה אל יוסף יום יום לא היה הדבור מתמיד בלי שום הפסק אבל מדי יום ביומו היתה מדברת. וכן לשלמי נדרי יום יום פי' בכל יום אבל בהפסק זמן בינתים אמנם בתורה דכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ורק בעת האוכל ובשעת שינה דא\"א לחיות בלעדם צריך להיות תמיד. ולכן מקשה שפיר למה כתיב ואותי יום יום ידרשון דמשמע בהפסק זמן ולא תמיד. ומה דמקשה שם וכי ביום דורשין ובלילה אין דורשין לאו דוקא נקט לילה אלא הקושיא היא וכי יש הפסק זמן בעסק התורה הלא לא ימוש כתיב ומשני כי האונס לא נחשב להפסק ויום אחד בשנה אם הוא עפ\"י אונס נחשב כאלו הי' יום יום:",
+ "שנאמר ברוך ה' יום יום וגו' כי יעמס לנו ברכה בשכר התורה דלפני זה כתיב עלית למרום שבית שבי דקאי על התורה כדלקמן פרשה כ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "אלו מחוסרי אמנה. פי' שהותירו עד בקר לא בשביל שהתעצלו ללכת למחר וללקוט. אבל בשביל שחסרה להם האמונה ופחדו פן לא ימצאו המן למחר. ולכן קצף עליהם משה:",
+ "וכי יש לך דבר שבתחלה עושה תולעים כו'. ע' בזה ברמב\"ן מה שטען על זה ומה שהשיב על זה הרא\"ם:",
+ "שורות שורות. נראה דמפרש וירם תולעים לשון רוממות כי התולעים התרוממו זה על זה ועשו שורות שורות:",
+ "שכח לומר להם שילקטו ביום השישי. ומה שלא אמר להם זה באמרו לקטו ממנו איש לכי אכלו וביום הששי ילקטו לחם משנה. וזה הי' לפני הקצף. משום שחפץ להגיד להם קרוב ליום הששי. וירידת המן החלה ביום הראשון כדאיתא במסכת שבת:"
+ ],
+ [
+ "לכם ניתנה כו'. [הטעם בזה כי השבת נתנה להיות לאות כי הוא ברא את העולם מאפס המוחלט והוא משגיח על כל אשר נעשה בארץ. ומטעם זה בשבת בעינן לד\"ה גם לה' וכדכתיב שבת הוא לה' אלהיך (וכמ\"ש המגן אברהם בסימן רמ\"ב ס\"ק א') והכופר בבריאת יש מאין או האומר כי ה' הסיר השגחתו מן הארץ למה לו את יום המנוחה הלא הוא מחלל בזה את התכלית אשר לשמירת השבת. ותהיה שמירתו את המנוחה לעון כמו לישראל המחלל את השבת במלאכה אשר ענשו מפורש בתורה. ומזה הטעם אמרו כל המשמר שבת כהלכתו אפי' הוא חוטא כדור אנוש מוחלין לו. כי בזה ששומר את השבת כהלכתו מעיד בנפשו כי שב הוא מחטאו ועי' בט\"ז ריש הלכות שבת] ומ\"ש יום ולילה לא ישבותו הטעם כדי שלא יפנו אחרי יצרם הרע ביום מנוחתם. ויחטאו לה' בשלותם כדור המבול אשר הכעיסו את ה' מתוך שלותם:"
+ ],
+ [
+ "היום בקולו תשמעו. פי' ביום אשר נשמע בקול ה' אז נהיה אנחנו עם מרעתו וצאן ידו:",
+ "לפי שהשבת שקולה כו'. הטעם למה שקולה היא ככל המצות משום שיש בה אזהרות רבות הכבדות מאד על האדם להזהר בהן. וכמו ארבעים מלאכות חסר אחת. וכמה שבותים שהזהירו רבנן עליהם ובפרט להזהר על כל צעד שלא ילכד בהרגלו אשר הוא רגיל לעשות כל ימות החול. עד כי כל מעשיו הליכתו ודבורו ביום השבת לא יהיו כמו שהם בימות החול לכן שכרה הרבה מאד ושקולה ככל המצות ומטעם זה גם בן דוד בא בשמירת שבת אחת. [ולא רחוק לאמר כי גדולה שמירת שבת מאד בשביל שיש בה החובות מה שיש לאדם לבוראו. להאמין כי הוא ברא את השמים ואת הארץ. וכן החובות מה שבין אדם לחבירו כמו אתה ועבדך ואמתך כמוך. וכן החובות לנפשו לענג את השבת ולרעיו לתת אוכל גם לעניים כדאיתא בספרים. ובזה חשובה היא מאד ושקולה ככל המצות] ולפ\"ז איו זה סותר למה שאמרו בפ\"ד דנדרים שקולה מילה כנגד כל המצות. וכן על ציצית איתא בספרי שכל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל המצות כלן. וכן אמרו על צדקה שהיא שקולה ככל המצות. כי מעלת המילה הוא לזכך את המדות וכמ\"ש בב\"ר פי\"א ובבחינה זו היא שקולה ככל התורה. וכן מצות ציצית בשביל שכתוב בה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ולכן יקרה היא מאד בבחינה זו. וגם מצות צדקה גדולה היא כי שכרה ופירותיה היא בעוה\"ז ועוה\"ב כדאיתא בירושלמי פ\"ק דפאה. ושבת בבחינה שהיא קשה מאד לשמרה. ולכן כל אחת בבחינתה גדולה ויקרה היא ושקולה בענינה ככל התורה כולה:",
+ "וכה\"א שומר שבת מחללו וגו'. פי' כי השומר שבת מחללו נחשב לו כאלו שומר ידו מעשות כל רע:",
+ "אינו אלא מן הפירות. והא דלא מני בברייתא דפאה בהדי דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה\"ז והקרן קיימת לעוה\"ב י\"ל דתני ושייר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא שלותי מבבל. עיקר הקושיא הוא בקרא למה כתיב ויבא עמלק דלשון בא משמע דבא על נכון ועמלק הלא לא ידע תחנות ישראל כי נסעו ממסע למסע ולא כתיב וימצאם או ויפגעם וכדומה וכדכתיב אשר קרך בדרך ובמכילתא דרשו ע\"ז כמה דרשות. לכן הביא ע\"ז את הכתוב ויבא רגז ויתפרש גם ויבא עמלק שבא להרגיז ולצער את ישראל. והנה מה שדרש ללישנא קמא על בבל ומדי ויון ואדום כי שלוה הוא השלום המחזיק כל הברכות שבעולם וכמו שדרשו ויבא יעקב שלם שלם בגופו בממונו בבניו ובתלמודו. ובבבל אבדנו כל אלה שנחרב הבית ושללו את רכושנו ונהרגו כמה נפשות והלכנו שבי לפני צר. לכן דרש ע\"ז לא שלותי. אבל לא שקטתי משמע רק פחד ומגור וזה היה במדי כי לא מצאו אז מנוחה. אבל הי' להם עושר ושבו לארצם לבנות הבית. ולא הרגו איש מישראל. ולא נחתי דרש על אנטיוכוס שגזר להעביר על דת שאמרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל וחסרה להם מנוחת הנפש והצלחת הרוחני ע\"כ אמר ע\"ז לא נחתי. ואמר ויבא רוגז על רומי כי רגז הוא על חירוף וגידוף וכמו ובטוחות למרגיזי אל. אל תרגזו בדרך והרומיים חרפו אותנו והטיחו דברים כלפי מעלה לדבר על ה' ועל משיחו. ובויק\"ר פי\"ג אמרו עליהם לא דים שאינם מקלסים להקב\"ה אלא מחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים. וללשון השני דדרש לא שלותי על גזרת הגוף שאז חסרה להם שלות הגוף שזו היא עיקר שלום אדם. ומצרים התעמרו בישראל בפרך. ושקטתי על גזירה שניה כי באמת לא המיתו המילדות את הילדים כי יראו את האלהים אבל פחד ומגור להם כן יבקש פרעה עצה אחרת להשמיד את כל הילודים. ולא נחתי על גזירה שלישית כי אז פרשו מנשותיהן וחלפה מהם מנוחת הנפש. ויבא רגז דרשו על עמלק שחרף וגדף וזרק מילותיהם כלפי מעלה:",
+ "מגזירה ראשונה. באמת היו כמה גזירות כמו וישימו עליו שרי מסים ויבו ערי מסכנות לפרעה כו' ובפ\"ק דסוטה חשיב לי' בתלת וכן לעיל בפ\"א. והנראה דחשיב רק הגזירות בפריה ורביה כי וימררו את חייהם היו כדי לבטלם מפו\"ר כדלעיל שם וכן שתי הגזורות האחרונות היו מענין זה. וגם ויבא עמלק שחתך מילותיהם היה מענין זה:"
+ ],
+ [
+ "לצאן ולבקר הי'. שהיו שם מים סרוחים או מרים מעט שהבהמות יכלו לשתות. והמה באו מיד לעשות מריבה לאמר להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא כי פן יחסרו להם גם המים האלה:",
+ "מטה זה של פורעניות הוא. כלומר ואין קטיגור נעשה סניגור ומשני דמ\"מ כדי להודיע כח הנס תקחהו שאפילו במה שמכה הוא מרפא:",
+ "ויבדוק אתכם. שיגלה חטאם כי בחטאם נמסרים בידו:",
+ "וכי מה ענין זה אצל זה. אף כי שני המעשים היו ברפידים וצריכים להיות סמוכים זה לזה. וע' ברא\"ם דדחק בזה. אבל באמת הקושיא זו היא על הפסוק ויקרא שם המקום מסה ומריבה שאין כאן מקומו ומקומו הוא אחרי הכתוב מה תריבון עמדי ומה תנסון את ה'. כי שם המקום הזה הוא לא בשביל הוצאת המים בלתי בשביל המסה ומריבה. ולכן דריש כי נסמך משום שבשביל זה בא עמלק וכן נראים דברי רש\"י ז\"ל:",
+ "למה ליהושע ולא לאהרן שהי' גדול ממנו אבל איננה הקושיא למה לא למשה כי משה היה צריך לעמוד בתפלה:"
+ ],
+ [
+ "אנשים של חכמה. ע' במ\"ר פי\"ו ומ\"ש בב\"ר פ\"ט:",
+ "מכאן אתה למד שהיו תחת ענני כבוד כו'. ע' ברא\"ם שכתב שכל יציאה הוא מפנים לחוץ והאריך בזה. ומה דכתב ויצא בן האשה הישראלית כבר תירצו לקמן שפירושו מעולמו יצא וע' בתנחומא שהנחשלים אשר שלטה בהם ידי עמלק ויזנב בהם היו משבט דן שפלטם הענן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד רעך ורע אביך גו'. נראים הדברים כי המדרש סובר אשר יתרו בא אחר מתן תורה. ולפ\"ז יקשה למה הזכירה התורה כאן את ביאת יתרו. ואע\"ג דאין מוקדם ומאוחר בתורה מ\"מ מבקש טעם על שנוי הסדר וכמו שמצינו כמה פעמים דמקשי וכי מה ענין זה אצל זה ולכן מביא את הכתוב הזה דכתיב שם טוב שכן קרוב זה יתרו מאח רחוק זה עמלק כדלקמן וכמ\"ש בעל נוה שלום כי ההפך האחד כשיושם אצל הפכו יבחן יותר. וכ\"כ התוס' בפ' אין מעמידין גבי יתרו לאחר מתן תורה בא שלכן נסמכה פ' יתרו לפ' עמלק משום שעמלק הרע לישראל ראשונה מספר נמי תיכף אח\"ז מעשה יתרו שיעץ טוב לישראל. ואיידי דמייתי את הכתוב לענין זה דרשהו ג\"כ בענין הקב\"ה וישמעאל וכדרך המדרש:",
+ "זה אברהם. ומדריש הכתיב הזה כי לא יאמר ישראל להיות ככל משפחות האדמה ולעזוב את צור מחצבתם אחרי שהם הרבים. וז\"ש רעך זה הקב\"ה ורע אביך זה אברהם אל תעזוב. הדבק באביך הראשון ובאלהיו ואל תעזוב. אף כי גודלך רע ומר וכמו בעתותי נבוכדנאצר:",
+ "הה\"ד כבוד חכמים ינחלו זה יתרו גם בדרש הזה בא ליתן טעם סמיכות פרשת יתרו לפ' עמלק כי על עמלק מדריש במכילתא סוף הכתוב הזה וכסילים מדים קלון שכסתה כלימה פניהם כשנפלו לפני יהושע ע\"ש. ודורש המדרש רישא דקרא כבוד חכמים ינחלו על יתרו. ולכן נסמכו הפרשיות זו לזו לה להציב כבוד חכמים נגד קלון הכסילים. וכעין מ\"ש לעיל:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "טובות וברכות טובות הן הצלחיות הנצחיות והקיימות שהן טובות באמת וברכות הוא הצלחות העוברות כמו כבוד עושר בנים וארך ימים. ויתרו זכה לכבוד במה שבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל עמו לחם. וזכה ג\"כ להצלחה רוחנית דכתיב לפני האלהים ואמרו רז\"ל ע\"ז כאלו הקביל פני שכינה:",
+ "אלא ברכן ובכללן נתברך גם יתרו. וז\"ש ולא עוד כו' פי' הדברים כי גם יתרו הי' ראוי לקללה בשביל שהי' עמדו בעצה. וכאשר קלל את עמלק היה ראוי גם ליתרו שיקולל אך קללתו נהפכה לברכה ונתברך בברכת ישראל:",
+ "אצר אותנו עולם. פירש\"י בפ' חלק שעתידין בניך לישב בלשכת הגזית והיינו דכתיב אותן מושבך וכו' בין אותנו עולם אתה יושב מי הזקיקך:"
+ ],
+ [
+ "שמעה רחב ובאה ודבקה בך. ואע\"ג דזה הי' אחר מ' שנה אפשר דדעתה היתה מתחלה לכך ולא יכלה להדבק בישראל עד שעברו את הירדן:",
+ "שנאמר ה' עוז לעמו יתן. וכדאיתא במכילתא ר\"א אומר מתן תורה שמע ובא שבשעה שניתנה תורה לישראל זעו כל יושבי האדמה בהיכליהם שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד כו' ע\"ש. וז\"ש אח\"ז ה' עוז לעמו יתן זה התורה וענו כולם ואמרו א\"כ ה' יברך את עמו בשלום:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד בחוץ לא ילין גר. ולפ\"ז מדריש וישמע יתרו ששמע מה שכתוב בתורה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד לץ תכה וגו' וסובר וישמע יתרו שמלחמת עמלק שמע וכדעת ר\"י במכילתא. ומביא שני כתובים על זה משום דאמר שאבד הקב\"ה את עמלק מן העוה\"ז והעוה\"ב לכן מביא את הכתוב נץ תכה דקאי על המכה המוחשת וזה בעוה\"ז. ואת הכתוב בענש לץ יובן גזרת העונש על העוה\"ב.",
+ "שהוכיחו יתרו כו'. ובא המדרש להגדיל בזה את מעלת הפתי אשר יערים. כי לא לבד אשר יחכם לנפשו אבל ימצא עוד עצה ליעץ את אחרים וכמו ביתרו שיעץ למשה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד שלח לחמך וגו'. בא לתת טעם למה האריכה התורה לספר את כל אשר נעשה עם יתרו. ואם נחוץ היה הדבר לספר את עצתו במנוי השופטים וה' השכים על ידו. אבל די היה לה לכתוב את פרשה זו לבד ושאר הענינים ל\"ל. ולכן אמר דאתא לאשמעינן שכר גמילות חסדים במקום הראוי שע\"י כן זכה יתרו להתקרב אל השכינה וכדאי' במכילתא. וע\"ד שאמרו בפרק חלק גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים מיתרו שבשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בניו כו'. וז\"ש כאן כי בשביל שלח לחמך וגו' זכה יתרו לדברים הנאמרים בפרשה זו לאכל לחם לפני אלהים ואגב זה מספר את כל הדברים ותוכן דרש הזה הוא על פי מה שדורש במדרש קהלת דאמר שם אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה שאין מים האמור כאן אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים ולכן מביא את הכתוב הזה ללמד לנו כי מה שזכה יתרו לכל זה הוא שנתן לחמו למשה ונתן לו את בתו לאשה אשר ע\"ז נאמר בשלהי כתובות על הכתוב ובו תדבק כל המשיא בתו לת\"ח והעושה פרקמטיא לת\"ח והמהנה לת\"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה וכן היה גבי יתרו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "הה\"ד שמעו דבר ה' בית יעקב. משום דק\"ל למה כתיב וישמע יתרו ולא כתיב ויודע ליתרו לכן דריש דהכל תלה בשמיעה וכדמסיים כי ע\"י שמיעה זוכה אדם לחיים ומביא ע\"ז את הכתוב שמעו דבר ה' ואג�� שהביא את הכתוב הזה דריש ליה ברישא בכמה אנפי:",
+ "אתה ערב עליו כו'. טעם הערבות שכמו שהערב חייב לשלם את הממון אם הלוה לא ישלמנו כן המתמנה על הצבור התחייב את עצמו להדריכם כי ישמרו את חקי האלהים וזה חובתו ללמדם ולהוכיחם ולכן אם יעברו ולא ישמרו חייב הוא בעולם עליהם:",
+ "אין אמרי אלא הוראת תורה. ולפ\"ז נוקשת באמרי פיך הוא מלתא אחריתי שמלבד התעתדו ליענש בערבות מהטעם הנ\"ל הוא מעותד עוד ליענש על הוראותיו כי הצבור סומכים עליו ואפשר שינקש בהוראותיו ויטעה וחטא הרבים תלוי בו. וכ\"ה בשוחר טוב ומה אתה עושה שלא תאמר על הטהור טמא ועל טמא טהור ועל האסור מותר ועל המותר אסור ותתחייב באמרי פיך:",
+ "כמ\"ש בפ' ויגש. אין שם מדברים הנוגעים לענין זה ונראה דיש כאן חסרון דברים וצ\"ל דבר אחר בני אם ערבת לרעך כמ\"ש בפר' ויגש ושם מזהיר את האדם שיתרחק מן הערבות:",
+ "אלו ישראל שהם ערבים בינן לבין הקב\"ה. עי' בשוח\"ט הדברים מבוארים יותר:",
+ "ומה היתה ערבותן. כלומר למה היה צריך לערבות כאלו מפחד מאד פן לא ישמרו ומשני מפני שכבדה היא התורה לשמרה וכמו שמביא במשל מהשדה לכן היה צריך לערבות שכל אחד יכריח לחבירו לשמרה ולקיימה:",
+ "וכשבא אצל ישראל כו'. משמע שקבלו מדעתם והא דאמרינן בגמרא שכפה עליהם הר כגיגית ואמרינן התם מכאן מודעה רבה לאורייתא משום דאמרינן בתנחומא פר' נח דתורה שבכתב קבלו ברצון וכפיית הר כגיגית הוא רק על תורה שבע\"פ:",
+ "שכרתם נעשה. וכן משמע לקמן פמ\"ב ובד\"ר פ\"ג שלא אבדו רק את נעשה ומה דאיתא בפרק ר' עקיבא דריש ר' סימאי כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס\"ר של מה\"ש וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים. א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע וכשחטאו בעגל ירדו ק\"כ רבוא של מלאכי חבלה ופרקום אלמא כי אבדו בעגל את שניהם נעשה ונשמע. ושמא י\"ל כי לענין הכתרים אבדו את שניהם אבל לענין הדבקות בה' לא הפסידו נשמע. [ובאמת שם זכו לפני הכתרים בשביל שהקדימו נעשה לנשמע. וכיון שעברו על נעשה הלא אין זכות הקדימה בידם לכן אבדו שני הכתרים]:",
+ "וכל הגוף מקבל חיים. עי' בויק\"ר פי\"ב מה דאיתא שם נעשו ד\"ת מוליגיה ללב קילורית לעינים כו' ומ\"ש שם כי תיקון כל המדות והדעות יבוא לבני אדם ע\"י התורה וכן יתפרש כאן כי אם ישמע אז יעלה על לבו לעשות ונחשב לו כאלו עשאה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נתעלית נתגששת. בא לפרש ומשה עלה אל האלהים בשלשה אופנים. אופן אחד מלשון עלוי ונצחון על מלאכי מעלה דוגמת יעקב שנצח את המלאך ועיין לקמן פרשת ברכה ומצינו בפרק ד' דנדרים בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו כו' באותה שעה בקש משה להרגן כו' וי\"א הרגו לחימה ע\"ש וכן לקמן פמ\"ד במעשה העגל איתא כשעמדו עליו ה' מלאכי חבלה ודחה הא' בזכותו כו' ע\"ש וז\"ש ומשה עלה אל האלהים ע\"י זכותו הרב נתעלה על המלאכים שנקראו אלהים. והאופן הב' כי משה עלה במעלה ושולטנית עד שהגיע אל ה' יותר מכל איש ודבר עם ה' פנים אל פנים בלי אמצעי ומביא דברי ר' ברכיה שמשה קבל את הלוחות כ\"י מיד ה' ודמה אליו בזה שגם בידו היו שני טפחים. והאופן השלישי הוא שעלה והצליח בידו ליטול הדבר מה שהיו הכל נושאים עיניהם עליו:"
+ ],
+ [
+ "שהן מזררזות במצות. ומה דאמרינן בירושלמי פסחים גבי בדיקת תמן מתוך שעצלניות הן בודקות כל שהיא י\"ל דדוקא התם שסמכה דעתן דאין חמץ כ\"כ בבית ובוטחות בבדיקה כל שהיא וסומכות עליה מתוך עצלותן אבל היכא דאיכא וודאי מצוה מזדרזות טפי מאנשים ומה דאיתא בתענית גבי אבא חלקיה דקדמו העננים לעמוד מצד אשתו וכן בפרק מציאת האשה גבי מר עוקבא דהוה קמקליין כרעיה כו' ואיתא שם הטעם משום דהנשים שכיחות בבית וממהרות לתת לעני יותר מן האנשים ולא אמר הטעם מפני שמזדרזות במצות. י\"ל כי לגבי צדיקים כאבא חלקיה ומר עוקבא בוודאי נשיהם לא היו מזדרזות במצות יותר מהם. וכאן מיירי מהאנשים דרך כלל:",
+ "ואח\"כ נצטוית חוה. נראה דס\"ל כההוא מדרש שהזכרתי לעיל בב\"ר סוף פי\"ו דדריש מויצו ה' על האדם לאמר לאמר לאבריו והיינו חוה שהיא אחת מצלעותיו:",
+ "שנאמר בית יעקב לכו ונלכה. ומיירי בסנהדרין דכתיב אח\"ז כי נטשת עמך בית יעקב ומוכיחם למה נטשו את שארית ישראל ועזבו אותם כי מנאו מקדם:",
+ "לא כטכסיס של מלכים נהג ה' הה\"ד וישב משה וגו' כצ\"ל. וה\"פ כי לאמר משמע בכ\"מ לאמר לאחרים והכא הלא בשביל שאמרו נעשה ונשמע דבר הקב\"ה בעצמו עמהם וזה הוא הכוונה של לאמור. ויען דיקשה הלא אין זה טכסיס של מלכים לדבר בעצמם אל העם אבל המליץ בינותם לכן מביא כי הקב\"ה לא נהג עמהם כטכסיס של מלכים וכאשר מדריש בחזית על הכתוב אתי מלבנון כי טכסיס של מלכים כי אחשורוש חכה ששה חדשים עד אשר ישלמו ימי המירוק. והקב\"ה קרב אל עמו ישראל מטיט ולבנים מיד. והכל באה להם בזכות שאמרו נעשה ונשמע:"
+ ],
+ [
+ "אותה שעה. פי' כשהשיב משה את דברי העם אל ה' וזה שבקשו שידבר ה' עמהם כדאיתא בחזית על פסוק ישקני ורצה ה' להעתר להם מיד. ומה שתפס כאן לדרוש וישב משה בתר דרשת וידבר אלהים את כל הדברים האלה שלא כסדר הכתובים שע\"י שאמר שזה הי' בזכות שאמר נעשה ונשמע בא להודיענו כי זו היתה תשוקתם ולכן נתנה להם ומאותה שעה רצה ה' להעתר להם. לולי שמשה הי' עומד שם:",
+ "מה אעשה מפני משה. פליאה הוא האם תרע עיני משה לראות כי ידבר הקב\"ה עמהם פנים בפנים. ולמה לו התחבולה הזו. ויותר יקשה כאשר אמר הקדוש ב\"ה אני גולה את הרקיע ואומר אנכי ה' אלהיך הם אומרים מי אמר הקב\"ה או משה. אם יראו את ד' מדבר מתוך האש איך יספקו עוד אולי משה הוא המדבר. וגם כללא הוא בידינו כי הנביא לא יספק בענין נבואתו. ולכן ישראל במתן תורה נתאמת להם הנבואה בעלותם למדרגת הנבואה שלא יפול עליה שום ספק. וכבר כתב הרב ז\"ל כי אמונתנו בתורתנו הוא מצד מראה מעמד הר סיני ולא מצד האותות והמופתים אשר עשה משה ואיך יספקו אז אולי משה הוא המדבר. ולזה נראה כי המאמר הזה לא יובן כפשוטו. וכוונתו כן הוא. כי הקב\"ה חפץ להעלותם במדרגת הנבואה היותר גבוהה לקבל את הנבואה פנים בפנים בלי אמצעי וכעין נבואת מרע\"ה. וזה הוא הכוונה אני גולה להם את הרקיע. כלומר אקרע מעל עיניהם את המסך המבדיל ויקבלו שפע הנבואה ממקורה. אמנם אם משה היה עדנה למעלה אז עלה הספק בלבם אחרי כי הם ידעו בנפשם שאינם מוכנים לזה. ואמרו פן משה המוכן לזה באמצעותו תחול הנבואה גם עליהם אף כי לא היו מוכנים לזה. ויהיה משה אז כצנור המביא שפע הנבואה על ישראל אבל הקב\"ה אשר חפץ שיקבלו שפע הנבואה בלי ממוצע וידעו גם המה מזה. לכן הוריד את משה למטה והוא עם כל ישראל יחד יכינו נפשם ויהיו מוכנים לקבל שפע הנבואה מאת ה':"
+ ],
+ [
+ "שומע כולן בבת אחת. כדכתיב שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו שר\"ל ששומע כולן כאחד כדלעיל פכ\"א:",
+ "עפר כמו כן כו'. כל זה אין לו המשך למה שלפניו. ונראה דצ\"ל לפני זה וכה\"א עושה כימה וכסיל כי גם זה הוא משני הפכיים כדאיתא בפ' הרואה אלמלא חמתה של כסיל לא מתקיים עלמא מפני צנה של כימה כי לפעמים מביאם יחד. וכדי לפרש סיפא דקרא והופך לבקר צלמות מביא עפר כמו כן וכדמפרש ואזיל:",
+ "בתחלתו מהו אומר. נראה דחסורי מחסרא וכצ\"ל וכן בדם מצרים בתחלתו מהו אומר וכו':",
+ "בשר חי נהפך למת במרים דכתיב אל נא תהי כמת חזר ונהפך לחי כשנתרפאה:",
+ "וכן דבור זכור את יום השבת. ע' בזה ברא\"ם ובתשובת מהר\"ם אלשקאר סי' ק\"ב בשם הגאון רב שרירא ורבינו האי. ומדברי רז\"ל בפרק שבועות שתים פ\"ג נראה כי הנ\"מ הוא לדינא שנוהג בזה מה שנאמר בזה. וכן אנחנו צריכים לבקש ולמצוא נ\"מ לענין דינא וכמו גבי שעטנז וגדילים של גבי ציצית מדחי כלאים. וכן מחלליה מות יומת וביום השבת. מלמד לנו כי גם הכהנים אשר חילול שבת הותר להם בעבודה. מ\"מ נוהג מחלליה מות יומת גם גבי כהנים וכעין מה דאמרינן במנחות כהנים איצטריך ליה סד\"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבלה וטרפה. וכה\"ג אשכחן במכילתא פ' ויקהל בפסוק וביום השביעי שלא יהיו ישראל אומרים הואיל ומותרים הם בעשיית מלאכה בביהמ\"ק יהיו מותרים ג\"כ בגבולים ת\"ל וביום השביעי יהיה לכם קדש. וכן ערות אשת אחיך וגו' ויבמה יבוא עליה י\"ל אליבא דאבא שאול דאמר כל הפוגע ביבמתו לשם לוי לשם ממון כפוגע בערוה. ולכן אפקינהו רחמנא בדבור אחד נלמד לנו כי לפעמים גם ביבמה יבוא עליה יש הלאו של ערות אשת אחיך. ובירושלמי פ\"ג דנדרים מייתי נמי ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר וכל בת יורשת נחלה שניהם בדבור אחד נאמרו וביארנו הדברים ביפה מראה שם. וטעם הדברים האלה הוא ללמד לנו כי לא נמצאת חזרת דברים בדברי ד'. אשר בא האחד לסתור קצת או חלק מזה בדבר השני אבל שניהם הם דבר אחד:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להיות עשה מלחמה. כי לבעל מלחמה צריך להיות לב אמיץ ולא ידע רחום משא\"כ הסוכר ומלמד תינוקות הוא ההפך כי לא הקפדן מלמד ולכן א\"ח שימצאו ב' מדות ההפוכות האלה באיש אחד:"
+ ],
+ [
+ "ואת אשר איננו פה עמנו היום. ויתפרש הכתוב לפי הדרש ואת אשר איננו פה וישנו עמנו היום והיינו הנשמות שנמצאות אז ובבחינת הגופים נאמר עליהם ואת אשר איננו. ובבחינת הנשמות נאמר וישנו עמנו הנמשך בכח הדרש. ומ\"ש העתידות להבראות פי' להברא להן גופים:",
+ "ביד מלאכי. והטעם שרמז הכתוב כל זה דוקא בנבואת מלאכי ולא בשאר הנביאים משום דמלאכי היה האחרון בנביאים לכן רמז הכתוב בו כי כל אלה הנבואור עד כה מסיני היו להם:",
+ "לא ניתן רשות להתנבאות. פי' שנשכחו מלבם עד שבא זמן הנבואה ואז חלה עליהם וינבאו:",
+ "קול גדול ולא יסף. ומפרש שלא הוסיף הקב\"ה נבואה עוד לנביאים רק מה שחלק להם אז בסיני:",
+ "לז' קולות. יען דכל דבר הולך ממדרגה למדרגה והקב\"ה שיודע קול התורה בכל הארץ לכל שבעים עמים לכן נחלק בראשונה קול האחד לז' קולות ואח\"ז מז' לשבעים כי כן הוא המדרגות:",
+ "שלא היתה לו בת קול כדרך קול האדם שעם הקול נשמע הד קול קטן כנגדו. ובא להראות לנו כי ה' הוא האחדות הפשוטה וגם ההגה אשר מפיו יצא פשוט הוא באחדותו ואין בו כפל ומשנה:",
+ "צריך לדבר בכח. כלומר ראוי לדבר כי במקומות רבים במדרש יבואו צריך במקום ראוי:",
+ "בכח כל הקולות. פי' לכל אחד לפי כחו ולפי הקול הראוי אליו וכדלעיל פ\"ה כל אחד לפי כחו הזקנים לפי כחן הבחורים לפי כחן כו':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד השמע עם קול אלהים. משום דק\"ל למה נאמר כאן אשר הוצאתיך מארץ מצרים הלא זה כבר נתאמת להם כדכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו. וגם אמרו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה לכן בא לתרץ כי אמר להם כזה כדי שלא יטעו במה ששמעו קולות הרבה שיש ח\"ו רשויות הרבה בשמים ולכן אמר אשר הוצאתיך ואין עוד זולתו. ופי' כמו שהמוציאים ממצרים הוא אחד כן ה' המדבר להם עתה אף כי קולות רבות ישמעו אחד הוא ואין שני לו. ובמכילתא איתא אנכי ה' אלהיך למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה ועל הר סיני כזקן מלא רחמים שלא יהא פתחון פה לומר כמה רשויות הן אלא אנכי ה' אלהיך ומובא ברש\"י בחומש והכוונה אחת היא ודלא כהרא\"ם ע\"ש בדבריו. ולכן מביא כאן שאלת הכופרים והתשובה להם:",
+ "השמע עם קול אלהים. עיקר הקושיא הוא מז' הקולות שנשמע אז במעמד הר סיני ומזה טעו לפרש גם אלהים רבים ודחה את שאלתם ממה דלא כתיב מדברים מוכח כי אחד הוא. והתלמידים לא התפייסו בזה ולכן השיב להם כי קול אחד היה המתפרד לקולות רבים כפי כחות השומעים:",
+ "בשביל ששמעתם קולות הרבה. ואע\"ג דכל אחד לא שמע רק קול אחד לפי כחו. ואם חש פן יספר האחד לרעהו את הקול אשר הוא שמע וידעו כי קולות הרבה היו. אדרבה מזה ידעו כי קול אל אחד הוא אשר ירעם נפלאות בקולו. אבל חש פן ימצאו עילה לאמר כי כל אחד ישמיע לאיש המוכן לשמוע קולו. והאחד משמיע לבחורים והשני לזקנים. ולהסיר החשש הזה אף שהוא חשש רחוק אמר אנכי לבד ה' אלהיך וע\"ע בזה במכילתא:"
+ ],
+ [
+ "כ\"ב אלף רבוא כצ\"ל והמגיהים בשגגה מחקו מלת רבוא וכתבו תחתיה מלאכי השרת. ומה דאיתא בפסיקתא רבתי אר\"א דמן חיפה שירד הקב\"ה בכ\"ב אלף כתות של מלאכי השרת או בכ\"ב איף מרכבות אין זה חולק על המדרש דידן דאפשר דכל כת וכל מרכבה היתה של רבוא ומפרשי רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. כי רבותים אלפי כתות או מרכבות היו וזה כ\"ב אלף כתות או מרכבות וכל מרכבה או כתה היתה של רבוא. אבל המדרש הזה חולק על המדרש במ\"ר פ\"ב דאיתא שם כ\"ב רבבות של מלאכים. כי אם תפרש כ\"ב רבבות מלאכים פשוטים דהוו להו ר\"כ אלף מלאכים בצרי להו טובא מכ\"ב אלף רבוא ואם תפרש כ\"ב רבבות רבוא של מלאכים פשו להו טובא. ונראה כי במ\"ר דרשי רכ\"ב בנוטריקון כ\"ב רבוא. וטעם המספר של כ\"ב אלף רבוא איתא בפסיקתא רבתי הטעם א\"ר ברכיה הכהן כמחנה לויה שצפה הקב\"ה שהם עומדים במומיהם לכך ירד בכ\"ב אלף כמחנה לויה. משום שלוי אחד היה חשוב כרבוא של מלאכי השרת לפי שעמדו בשבועתן ואולי יש לחבר מספר הכ\"ב עם מספר האותיות בא\"ב. והכוונה כי בקבלת התורה השיגו כל תעלומות חכמה הכלולות בכ\"ב אותיות א\"ב ועל צד ההפלגה אמרו כ\"ב אלף רבוא או כ\"ב רבוא ודוק בזה:",
+ "הנאים והמשובחים. פי' המלאכים היותר קרובים לעלה הראשונה כי יש בהם מדרגות רבות:",
+ "יכול אע\"פ שהיו רבים דחוקים היו. פי' אל תאמר כיון שיש בהם מספר אשר זה ממקרי בעלי הגשם. המה נתפסים גם במקום אשר זה הוא ממקרי הגשם ודחוקים היו. לכן אומר שהם בעלי הרוחנים ואין תופסים מקום. ומה שיפול עליהם המספר זה הוא רק לפי ערך מדרגותם או מצד הבדל השכלתם:",
+ "אדונו של כל העולם בהם. פי' כי מלאכי השרת אינם נמשכ��ם בחיוב מהעלה הראשונה וכמו שהאור נמשך בחיוב מן השמש. אבל הכל תלויים ברצונו ובחפצו כאדון המפקד על משרתיו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אבל יחדתי שמי כו'. ולכן אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' ולא אמר אנכי ה' אשר הוצאתיך. להראות את חבתו אליהם כי יחד שמו עליהם:",
+ "שני דברים שאלו וכו'. וזה הפירוש של ויגד משה את דברי העם אל ה' שרצו לשמוע מפיו ואמרו רצוננו לראות את מלכנו כדאיתא בחזית בפ' ישקני והפי' של ראיית כבודו איננה ראיה חושית אבל פי' ראיה שכלית שישיגו אמתת מציאותו והשתלשלות המציאות והנהגתו ממנו כמושג לנביאי האמת. ולא היה בהם כח לעמוד בהשגה ההיא להיותם בלתי מוכנים אליה וזו היא פריחת נשמתן כי ההשגה היתרה לאדם יותר ממה שבחקו תמיתנו ע\"ד בן עזרי הציץ ומת. וחזרת נשמתן הוא מה שהוחן מד' עליהם כח והכנה להשגה ההיא עם היותם לא עלולים לזה מצד עצמם:",
+ "אלא צפה הקב\"ה וכו'. פי' הדברים כי בלעדי זאת חשבו ישראל שהי' ממוצע ביניהם. ולכן בחרו בעבודת כוכבים כטעותם כי המזלות המה הממוצעים בין בני אדם להבורא לכן הראה למו ה' את כבודו ואת גדלו למען ידעו כי אין ממוצע ביניהם. ואין צורך לו לממוצע:"
+ ],
+ [
+ "אר\"א משל למלך כו'. הכוונה בזה היא שהקב\"ה הוא הסבה הראשונה בכל העולם ולא היתה סבה לפניו אשר הביאתו לזה כמו האב המוליד. וגם כל המעשים אשר יעשו בארץ הכל מושגחים מאתו ית' ואינם נבדלים ממנו ועומדים בעצמם כבן הנולד מאביו אשר יקום לנפשו. וגם אין שני לו לעזר כמו אח ודוד. ומפרש את הכתוב אנכי ה' אשר בראתי את התבל מראש אנכי גם אלהיך לעד ולא תהיה מסבב אחר בלעדי ואין אחר עמדי גם היום כי אנכי לבדי הוצאתיך מארץ מצרים:",
+ "אמר הקב\"ה אני איני כן. ומפרש אנכי אשר לי ראוי להקרא בשם ה' אלהיך וכעין מ\"ש לעיל בב\"ר פ\"א לזה נאה לקרוא אלוה כו' ע\"ש. ומה שאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים מלתא אחריתי היא וכאלו אמר ומלבד זה לי נאה להקרא בשם ה' אלהיך באשר הוצאתיך מארץ מצרים:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שנאמר אני עשיתי. ופי' עשיתי את השמים ואת הארץ ואני אשא שמניע אותם ומרגיז ארץ ממקומה. ואני אסבול שתולה ארץ על בלימה ואני שיש בי כח לכל אלה אמלט אתכם מצרתכם. ואיידי דמייתי קרא מפרש לי' נמי באדם ונח וישראל:",
+ "ואני אשא ויקח אלהים את האדם. והא דלא מפרש גם סוף הפסוק ואני אסבול ואמלט. משום דלפי פירוש זה קאי הכתוב על ישראל וראש הכתוב כן הוא הן אני עשיתי לאדם. ואני נשאתיו וסבלתי ממנו בעת בריאתו כאשר אמרו לפניו מלאכי השרת מה אנוש כי תזכרנו כדאיתא בפרק דיני ממונות ולא שעיתי לטענותם ככה גם אמלט את ישראל מכל צרותם ונשוא אשא לעונם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "מה ראית לומר מלך הגוים והוצאת את ישראל מכלל זה. וכן נראה פשט הדברים בשוחר טוב מזמור צ\"ג ואע\"ג דגם ישראל נקרא גוי כדכתיב גוי וקהל גוים מ\"מ אם נאמר בקרא גוים סתם אין הישראל בכלל ומשני דקרי לי' כאן מלך הגוים משום דבני ישראל הקשו ערפם וימאנו לשמוע בקול הנביאים. ולכן אמר נביא לגוים נתתיך כי גם המה ישמעו נבואותיך. וזה שאמר להם מי לא ייראך מלך הגוים. ואם כל הגוים אשר על פני האדמה ייראו ויפחדו מפניך. איך לא ירגזו מפניך בני ישראל אשר קבלו את התורה. ומוטל עליהם החוב לשמרה. ועתה עברו הברית והפרו חק:",
+ "כביכול ירד הקב\"ה לסיני. משום שאין ירידת הקב\"ה לסיני כמשמעו אלא כמ\"ש במכילתא מלמד שהרכין הקב\"ה שמים התחתונים ושמי השמים העליונים על ראש ההר וירד הכבוד והציען ענ הר סיני. או כמ\"ש ר' יוסי בפרק קמא דסוכה מעולם לא ירדה שכינה למטה ע\"ש לכן אמר כביכול:",
+ "שנאמר לפני זעמו מי יעמוד. ולפני זה כתיב הרים רעשו ממנו והגבעות התמוגגו וגו' פי' אם כן הי' בעת מ\"ת שרעשו ההרים והגבעות חרדו. ומכ\"ש מי יעמוד לפני זעמו:",
+ "מהיכן הרעש נעשה. גם הוא ידע שסבת הרעש היא. בשביל שהרוח המתקבץ בבטן הארץ מבקש לצאת ופולח ובוקע את הארץ עד כי יצא. אבל ה' המביט על כל דרכי בני אדם ומשגיח עליהם ממרום. לא הניח את הרעש לבלע ולהשחית את בני אדם והוציא את הרוח מבטן האדמה באופן אחר. ורק פשעיהם גרמו כל זה לעזבם בידי המקרה. ואחר החרבן הוא הפשע מה שביתו שמם. ולפני החרבן היו חטאת הדור אחרות. כמו עבודת כוכבים שפיכות דמים וגלוי עריות:",
+ "וישראל מה היו עושין. פי' אע\"ג דבפשע ישראל נחרב הבית בכל זאת יהיה הקב\"ה מחסה להם שלא יכלו מן הרעשים הנשמעים בתבל:",
+ "ומלכות בית דוד נקרא אריה שנאמר גור אריה יהודה וישראל נקראים אריה שנאמר מה אמך לביאה כצ\"ל ומוכיח מן הכתוב הזה על כנסת ישראל כי אמך היא הכנסיה וכמ\"ש רש\"י ז\"ל:",
+ "שנאמר עלי עשור. משום דהתורה נתנה בשבת כדאיתא בפרק ר' עקיבא בשבת. הכל מודים בשבת נתנה תורה לישראל ולכן אמר מזמור שיר ליום השבת וגו' עלי עשור וגו' עלי עשרת הדברות שקבלתי:",
+ "צפור לא צוח. הדברים כמשמען כי כל הברואים השיגו נבואה והכרה בה' כפי אשר הי' אפשר להם ולכן שתקו ונדמו. אבל יש לכוין בזה כוונה אחרת. כי מעמד הר סיני מאומת אצלנו מצד פרסומו. ולא יפול ע\"ז שום ספק והרהור כי לא הי' על צד המופת אלא ראו עין בעין שלא יפול עוד ספק בדבר. וכנגד הכופרים אמר צפור המצפצף תמיד והוא למשל על דובר סרה וכדאמרינן במצורע יבוא פטיט ויכפר על פטיט. גם הוא ולא צוח ולא יכל לדבר דבר נגד אמונה זו. וכיגד ההרהור הרע כנגד אמונה זו אמר גם עוף לא ררח כי גם מחשבה רעה לא עברה על אמונה זו וכמו שפירשנו בחזית על מה דאיתא שם על יונתן בן עוזיאל כל עוף שהיה פורח עליו הי' נשרף. וכנגד מה שהיה אפשר להרהר בשלמות התורה אמר שור לא געה כי השור יגעה על חסרון בלילו והכל ראו שאין מחסור בתורה ועל היות המערכה נכנעת לתורה אמר אופנים לא עפו ונ\"ל דצ\"ל אפפו ועיין. ולענין מה שהתורני דבק בה' יותר מהמלאכים אמר שרפים לא אמרו קדוש. ועל היות הדבק בתורה ניצל מכל צרה אמר הים שהוא רמז לשטף הצרות גם הוא לא נזדעזע ועל היות כל השפלים נכנעים לו אמר הבריות לא דברו וגם זו היא השתיקה שהזכיר בסמוך באליהו שנתבאר במופת ענינו והכל שמו יד לפה:",
+ "לא הי' לקולו בת קול עיין מה שכתבתי בביאורו בפרשה הקודמת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אימתי נתן העוז להקב\"ה. כי עוז אינו שייך למשפט ושייך רק לגבורה. ולמשפט שייך חסד וצדקה. לכן מפרש דקאי בהקב\"ה שינתן לו העוז אם יעשה משפט ברשעים:",
+ "שהכל שלי. כי הקב\"ה נותן הכל לאדם וזה שמביא את הכתוב לך ה' הגדולה וכמו שנדרש בפ' הרואה. ולא כמו שחשב נבוכדנאצר כי בכח ידו עשה כל אלה או שמזלו גרם ולכן נתגאה:",
+ "אמרו ישראל לפני הקב\"ה כו'. עתה מפרש ועוז מלך משפט אהב וגו' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. אף כי העוז ביד הקב\"ה לנקום את נקמת מחריבי הבית אבל לא יעשה כן כי משפט אהב. ובטרם נתמלאה סאתם לא יעשה נקמה בהם מפני אהבת המשפט. משפט וצדקה ביעקב לגרשם מעל אדמתם. אבל לא לכלותם אשר זה הוא הצדקה במשפט אתה עשית. וכן לא יגאלס בשביל כי אין משפט גאולה להם עדיין. וע\"ז סובב והולך דברי המדרש:",
+ "שנאמר ביום ההוא כרם חמר ענו לה. ולפני זה כתיב יפקוד ה' בחרבו הקשה. והשתא נותן טעם לאיחור הפקידה זו שהיא עד שתבוא העת הראויה:",
+ "ודורכו ומזמר כו'. טעם הדברים כי בני ישראל יחפצו שיחיש ה' את הגאולה. אמנם כמו אם יבצור אדם את כרמו קודם שיתבשל הלא הענבים יתנו חומץ ושני אוכליהם תקהינה. לכן לא יחיש ה' את הגאולה לפני זמנו בטרם לא התבשלו ישראל לגאולה זו כי המה עוד ישובו להביא שנית ולעשות באושים כמו שהיו לפני הגלותם וא\"כ מה יועיל ה' בקבוצם. לכן יחכה עד עת הקץ עד אשר יתבשלו בני ישראל לזה:",
+ "כוסות הרבה. הן ארבע כוסות כדאיתא בב\"ר פפ\"ח:",
+ "אמר ר' לוי אמר הקב\"ה כו'. ודורש את הכתוב חמה אין לי האם החמה לא שלי הוא ואיך אתם מתמלאין משלי על שלי ולכן באש עברתי אני אומר מי יתנני שמיר ושית במלחמה וגו' להנקם מהם כרגע. אבל מה אעשה שאני מתעכב עד בוא עתה מפני מדת הדין והיינו או יחזיק במעוזי כדבסמוך. ולפי הדרש הזה מתורץ קושית הגמרא בעבודת כוכבים בפ\"ק על סתירת הכתובים של חמה אין לי והכתוב נוקם ה' ובעל חמה:",
+ "כשם שהזהיר הקב\"ה את הכהנים כו'. וקרא הכתוב פסיעה גסה גלוי ערוה וכמ\"ש רש\"י בחומש וכן נראה מהמכילתא ע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "מה כתיב למעלה מן הפ' ושפטו את העם וגו'. נראה דהוא סובר כמ\"ד שיתרו בא אחר מתן תורה ולפ\"ז הי' לו להקדים פ' המשפטים לפני ושפטו את העם. ואם מצאה התורה טעם לכתוב פ' יתרו אחר ביאת עמלק וכמ\"ש המדרש בריש סדר יתרו עכ\"פ הי' לו להסמיך שתי הפרשיות זו לזו לכן מתרץ במשלו כדי שיהיו דינין לפני הדברות ודינין לאחר הדברות והדברות באמצע. וטעם הדברים כי התורה הוא לתקן את הנפש ולהביאה להצלחה האחרונה והנצחית. והמשפטים שומרים הם את האדם כי לא ירע ויזיק לבני אדם. והמזיק לבני אדם גם הוא משחית את נפשו ולכן נקראו הדינים כמו הזינים במשל הנתונים לשמור את המטרונה:"
+ ],
+ [
+ "בכל מקום שכתוב ואלה כו'. עמ\"ש בפ\"א כי שמה ביארנו הדברים בע\"ה:",
+ "כל תולדות שבמקרא חסרים. עמ\"ש בזה בב\"ר פי\"ב:",
+ "בארח צדקה וגו'. פי' הדברים כי הצדקה היא לפנים משורת הדין. והיא ארח רחב להלוך ולא יכשל לנצח אבל להעמיד הדברים על הדין אף כי גם זה ישר הוא מ\"מ לעומת הצדקה נקרא רק נתיב הטוב להלוך גם בו אבל צר הוא להעוברים ולפעמים ילכו ויכשלו וכמו שאמרו רז\"ל לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה:",
+ "שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ולא כתיב אשר תלמדם לכן דורש כמו שם נפשו עליהם ובמכילתא משמע דדריש להראות פנים לדבר כשלחן הערוך המושם לפני האדם וע' בהרא\"ם:"
+ ],
+ [
+ "ולבקש מלפניו על עמה. ולא כתיב על היהודים כמו דפתח ביהודים לאבדם לכן דריש דה\"ק אם תשתדל בזה תזכה שהם יקראו עמה. והיא אשר עשתה כדבריו בוודאי זכתה לזה:"
+ ],
+ [
+ "בא וראה כמה משובחת פרשה זו. הנה כל פרשה ופרשה בתורה משובחות הן. וכולן נאמרו מאת ה'. ויקרות הן לבני ישראל. אבל פירושו כי פרשה זו מלבד אשר הפשט והנגלה בה משובח ומפאר מאד. גם הרמזים הרבים הצפונים בה משובחים ונחמדים הם במעלותם לבני אדם. וכמו שמפרש ואזל כי במשפט כי תקנה עבד עברי מרומז ג\"כ אמילת החידוש. ובוכי ימכור מזהירנו בכבוד התורה. ובמקלל אביו ואמו כלול ג\"כ כבוד ה' ותורתו וכן בא המדרש ללמד לנו כי רמוזים בזה כמה תוכחות מוסר בפרשיות אלו:",
+ "בי' מכות שהבאתי כצ\"ל ועמ\"ש בזה בויק\"ר פ\"ב:",
+ "כשם שאתם מצווים ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות לא תעבוד באחיך כו' כצ\"ל:",
+ "הזהיר הקב\"ה קל בחמור. כלומר שהאזהרות כפולות הן קל עם חמור יחדו. שהפשט הוא לפעמים דבר קל נגד הרמז הרמוז בו וכמו מכה אביו ואמו שהעונש נוגע רק לאדם אחד הפושע והרמז קאי על עשרת השבטים שהקלו בכבוד הקב\"ה שהוא אביהם שבשמים:",
+ "והיא מגודלת בסיני. כלומר שכנסת ישראל נתגדלה לעם אך בסיני וז\"ש בדרך חכמה הוריתיך פי' כי על ידי החכמה באה הכנסיה לכלל הריון ונולדה לעם ולכן תקרא החכמה אמם:"
+ ],
+ [
+ "בא וראה כמה צוה הקב\"ה כו'. בא להראות חבתם לפני הקב\"ה כי על עוללים לא ראו אור צוה הקב\"ה להענישם בממון. ולא צוה להעניש ע\"ז נפש כיון שהעובר עדנה לא נפש חיה היא. או פירושו כי החיבה היא מה שצוה לתת עונש גם על ההורג עולל אשר לא ראה אור עדנה ולא פטרה בלא כלום. כדי שיהיו זהירים ונשמרים מאד לבלי לנגוע באיש אחר לרעה:"
+ ],
+ [
+ "שמתו תחתיו אבותינו. שהיו מחומשים כדכתיב וחמושים עלו בני ישראל. ואע\"פ שהגזירה לא היתה אלא במרגלים מ\"מ העיקר הי' על העגל כדכתיב וביום פקדי ופקדתי אלא שבמרגלים נתמלאה סאתם. וכן הוא גבי ארבע מלכיות. וכמ\"ש רז\"ל על הכתוב וביום פקדי אין לך וכו'. ומצינו בישראל שנקראו צאן כדכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי ונקראו גם בקר דכתיב ואפרים עגלה מלומדה וכדאיתא בב\"ר על הכתוב ואל הבקר רץ אברהם:",
+ "משל לשנים שעלו לבימה. כלומר אע\"ג שצער המכירה גדול מצער האבן שזרק באיקונין מ\"מ כיון ששבירת האיקונין היא מפורסמת יותר שהכל רואין אותו שבור לכן ענשו גדול לכן הגונב שור דמוליכו בפרהסיא צותה התורה לענוש יותר אמנם במרובה גבי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן איתא להפך כי המסתיר עונו הרבה לחטוא מהאיש המגלה עונו דמשוה כבוד העבד לכבוד קונו ע\"ש:",
+ "אמר דוד ואל תבוא במשפט את עבדך. שה\"פ שה' עושה לפנים משורת הדין שאינו נותן לאיש כדרכיו. וכן כאן אין ה' פוקד כ\"כ מפני הכבוד כמו כשחוטא בפרהסיא שאז אינו יכול למחות מפני הפרסום:"
+ ],
+ [
+ "למה אהב אלהים כו'. פי' דכתיב שמוע אשמע צעקתו משמע בין בדין בין שלא בדין. ומתרץ כיון דהוא לבד אבי יתומים ועיניהם תלויות רק בו לכן הנוגע בהם מקרי כאלו מכעיס את אביהם:",
+ "שסרחה על אביה וטרפה ואין לה בנים והשליכה אותם עליו כצ\"ל. ופי' שאין להם גואל אחר זולתו אחרי שאין להם אב שיטפל בהם. ואמם מטורפה ולא תוכל ליטפל בהם. וכן ישראל שנאמר יתומים היינו וגו' לומר שאין להם גואל זולתו שהם כיתומים שאין להם אב ואם.",
+ "ושכנתי בתוך ירושלם קרי ביה ושכינתי שתשוב לירושלים כבתחלה. ואפשר כי גם שביתנו קאי על השכינה שהיא כ\"י שבויה בגלות:"
+ ],
+ [
+ "אין אדם רשאי לטלטל בתוך חצירו. לכאורה קשה מה ענין טלטול למלאכה והלא מלאכה אסורה בכ\"מ. והבדרשי כתב שהשיב לכסיל כאולתו. ולא נהירא אבל התשובה ע\"ז כיון שאין כל חדש תחת השמש והכל מתוקן מששת ימי בראשית אלא שה' מעמיד ומקיים המשך הטבע תמיד שיהיה נוהג על פי הטבע הנברא בו' ימי בראשית וזה אינו אלא במדרגת טלטול שמגיע הדברים להמשיך הוייתן ואחר שמלא כל הארץ כבודו פירש שהכל שלו שמעידין על כבודו נמצא שמטלטל בחצירו. וע' בב\"ר פי\"א מזה:",
+ "אפילו אדם עובר עבירה כו'. יש לפרש הדברים עד\"ז הלא גם במקום שיש עבירה לטלטל. מ\"מ יכול לטלטל מלא קומתו דהיינו ארבע אמות. ולכן גבי הקב\"ה אין מקום שיהיה חוץ לד' אמותיו:",
+ "אלא למי יעקב שבחרו. עי' בחזית על פסוק ישקני משל למרתף וכו' מ\"ש בזה:"
+ ],
+ [
+ "כמה חיבב הקב\"ה למשם. גם הוא בא לתרץ למה כתיב ואלה המשפטים אשר תשים ולא כתוב אשר תלמדם כי אשר תשים נאמר כנגד מי שמך לאיש וגו' אשר חרפוהו אויביו או כנגד ושמת עליהם שרי אלפים וגו':",
+ "ד\"א ואלה המשפטים מהו מבלי משים וגו'. עתה מפרש אשר תשים לפניהם וכן מבלי משים על חוזק הדין והפלגתו כי פעמים נלכד האדם ביום הדין על שגגה או על הרהור הלב וע' בויק\"ר פכ\"ו גבי ומגיד לאדם מה שיחו. וזה שהביא מאיוב שהי' מטיח דברים כי אין צדק ומשפט בעולם עד אשר התבונן מה שנעשה למרים ולמשה כי עם הצדיקים מדקדק הקב\"ה כחוט השערה והודה כי שגה ואתו תלין משוגתו וז\"ש מבלי משים אם לא ישים האדם על לבו את חומר הדין אז לנצח יאבד:"
+ ],
+ [
+ "ויהי ביום השלישי וגו'. עתה מפרש למה כתיב אשר תשים כי הכוונה של תשים הוא לסדר היטב. כי בלי סדרים אז יאבד הכל וע\"ז מביא את הכתוב מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו. וכמו במשל שההדיוט לקה לפי שלא היה מי שילמדנו ודריש את הכתוב מבקר לערב יוכתו ע\"ד והם תוכו לרגליך כי מבקר אשר נתנה התורה עד הערב שנתנו המשפטים היו מכותתים ביראה ורעדה ולא הרגיעו בלמוד לבד עד שהושם לפניהם המשפטים עפ\"י הסדר:",
+ "ומחזיק בדין בידו. כלומר מורה באצבע כדי ללמדם והביא ראיה שהעדר למידם גורם ללקות מדוד שאמר שפטני ה' כצדקי כי לא ידע עומק הדין וכדמפרש אף שהי' צדיק אבל לקה משום שלא היה לו שילמדנו ואע\"פ שמשה סדר המשפטים לא היה מי שמסדרם כהוגן לדוד:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו עקילס לאדריינוס. בפ\"ק דע\"ז מובא המעשה הזה באופן אחר ובמדרש ילמדנו שהובא שם בעין יעקב הוא ג\"כ באופן אחר אם לא דנאמר כי המעשה המסופר פה במדרש היה בראשונה ופה לא עלתה בידו להוציא מחשבתו אל הפועל ואח\"ז בקש תואנה בסחורה כמסופר שם כדי שיוכל להתדבק בהם והתנהג בערמה ועלתה בידו וי\"א כי אונקלוס איננו עקילס:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד מלך במשפט יעמיד ארץ. גם הוא בא לתרץ למה כתיב אשר תשים כי המשפטים הם המעמידים את העולם ומשימים שארית לבני אדם וזה שדרש ואלה המשפטים אשר על ידיהם תשים שארית לפניהם ובלעדם התבל תהרס וכמו דמסיים:",
+ "אלו היסורין. כי על ידי היסורים ה' קרוב אליו כדכתיב ואת דכא ושפל רוח וכן קרוב ה' לנשברי לב. וכן דרשו ודעת דרכיך לא חפצנו על התורה דכתיב בה והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון כו':"
+ ],
+ [
+ "דוד אמר יראת ה' טהורה וגו'. עתה מתרץ למה כתיב אשר תשים ולא אשר תלמדם משום דהמשפטים הם יסוד מוסד אשר הכל מושם עליו ומביא לראיה מן יראת ה' טהורה עומדת לעד ואח\"ז כתיב משפטי ה' אמת צדקו יחדו ופירושו של אמת הוא נאמן מוצב וקים:"
+ ],
+ [
+ "כשם שהזהיר הקב\"ה על הדברות כו'. כי הוא מפרש ואלה המשפטים שזה מוסיף על הראשונים על עשרת הדברות וכמו שדרשו במכילתא. וכשם שהזהיר בעצמו על הדברות גלוי ומפורסם לכל עין. כן הזהיר בעצמו על הדינים ולזה מביא את הכתוב אלהים משפטיך למלך תן כי הוא לבדו יתן משפטיו למלך:",
+ "לפי שחביבין כו'. גם בזה בא לתת טעם חדש למה צוה הקב\"ה בעצמי על המשפטיה כמו בעשרת הדברות והטעם לפי שהם חביבין לו ואגב זה דורש גם את הכתוב בחבת דברי סופרים כי המה כסייג לתורה:",
+ "לא שמרדו בהן. פירוש המצריים שעבדו בישראל לא בשביל שבני ישראל מרדו ברם רק אלהים אמר להם שישעבדו בישראל עד שתשלם הגזירה. וע\"ע בזה ברמב\"ן בכתוב וגם את הגוי אשר יעבודו וגו':"
+ ],
+ [
+ "ראה שלמה כו'. גם זה מדברי ר' נתן לראיה שאין ה' נושא פניה שהרי גם שלמה שהורה משפט לכל בכל זאת כשנכשל לא נשא לו פנים ופחד ומגור הים לו מסביב ומ\"ש האיך נתפס במצודה פי' שעל שבקש להחכים על גזירות המקום שאמר אני ארבה ולא אסור נכשל בהן ועיין לעיל פ\"ו ובמ\"ר פי\"א:",
+ "לכך אין מצוה שלא הזהיר עליה הקב\"ה. כלומר כי הקב\"ה הודיע העונש על כל מצוה אם יעבור איש עליה כי גם מי שאינו משלח את עבדו אחר שש שנים ענשו מרומז בסמיכות הפרשיות של וכי ימכור איש את בתו לאמה. כי המעביר דין על עבדו ילקה גם כן בעבדות וגם הוא יבוא בחטאו לכלל זה למכור את בתו:",
+ "שלא נסתכל בתורה כו'. נראה דדריש ואשר לא צדה כי נמשך גם על מכה איש ומת מות יומת כי בא נכלל זה להכות איש למות בשביל שלא צדה להסתכל בתורה. ונדרש למעלה ולמטה וכעין שדרשו בויק\"ר פכ\"ה:",
+ "ומן הדבר הזה היה דוד מתירא. יתכן שפחד פן ילקה גם הוא בעון נוב עיר הכהנים לפי שעל ידו נתגלגל הדבר וכבר אז\"ל אלמלא נשתייר אביתר לא נשתייר מורעו של דוד בימי עתליהו:"
+ ],
+ [
+ "אין דבר טוב כו' יוצא מתוך מרבה. משום דק\"ל למה כתיב וכי יריבון אנשים ולא כתיב סתמא וכי יכה איש את רעהו באבן או באגרוף וגו' אלא בא ללמד כי אין דבר טוב יוצא מתוך מריבה:",
+ "ואני מציל אתכם מן המשפט. פירוש שאע\"פ שיהיו חייבים על קצת דברים אמנם בזכות עשיית המשפט בעוה\"ז ירוחמו להנצל מדינה של גיהנם וכדכתיב ועשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה:",
+ "לפיכך הקב\"ה דן לרשעים. פירוש כיון שהוא לבדו הזהיר על המשפטים לכן הוא בעצמו דן לרשעים העוברים על הדינים האלו וכדכתיב בקרא הנני אני משמע אני בעצמו ולא ע\"י אחר:"
+ ],
+ [
+ "נתן הקב\"ה משפט לזקני ישראל. כלומר. שיושבים בדין לפני ה' כמה\"ש ע\"ד אלהים נצב בעדת אל ודריש ואלה המשפטים דמוסיף על הראשונות כדלעיל ודריש דמוסיף על משפט סנהדרי מעלה לאקושונהו ויתכן דדריש ואלה אלוה בסירוס אותיות:",
+ "שבאו עליו בגאוה. כדכתיב בחיה הרביעית ופום ממלל רברבן:"
+ ],
+ [
+ "ומלמד את באי עולם. אבל על שאר עבירות אינו נפרע בעוה\"ז מהכלל כענין סדום וירושלים אלא מאריך אפיה וכן אמרו רז\"ל לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ובמה שהוא נפרע מהם אז מתיסרים לשמוע כל התורה נמצא שהתורה תלויה במשפט כי לולי עברם על הדין לא היה ה' נפרע מהם ולא ילמדו לקח:",
+ "גבורים והאחרים. שהרי שמעון ולוי עמדו על כל בעלי שכם והאחרים כגון דן גור אריה ובנימין זאב יטרף:"
+ ],
+ [
+ "לפי שהרביתי עליכם דינין כו'. גם הוא בא לתת טעם למה צוה אותם על המשפטים אחר הדברות ואמר לפי שהרבה להם דינים מרבה עליהם שכר בשמירתם. כי היא חייהם להשמר אותם מהמות והרע כדכתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע וכיון שהגיד להם העונשים על העובר עליהם אנחנו יודעים גם השכר אל השומר אותם כי ידיעת ההפכיים אחת היא וכן אמרו ז\"ל ומה העושה עבירה נוטלת נפשו העושה מצוה על אחת כמה וכמה שנותנת לו נפשו וא\"כ המונע לעשות רע מלבד כי ינצל מכל רע עוד יגמל בטוב וישיג שכרו וכמו במשל שההולכים בדרך הטובה מלבד שינצלו מכל רע עוד ירויחו שכליהם מתבשמים:"
+ ],
+ [
+ "הרבה הוא דינן של רשעים כו'. כוונת המאמר הזה כי הקב\"ה הרבה והגדיל העונש של העובר על המצות שבין אדם לחבירו יותר מהעובר על המצות שבין אדם למקום ויען כי בעשרת הדברות יש מצות רבות אשר רק בין אדם למקום אמר ואלה המשפטים אשר רק בין אדם למקום וחמורים הם:",
+ "אלא על שהרגילה עצמם לזנות ולשחוק. וכי בעבודת כוכבים עיקר העונש שעל ידיה יורגלו לזנות וכמ\"ש ז\"ל לא בקשו ישראל לעבוד עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות:",
+ "אבל על הדינין ועל המצות האלו. פירוש המצות שבין אדם לחבירו כתיב שמור מצותי וחיה כי החיים תלואים בהם אבל על עבודת כוכבים מצינו דמחל להם וכן על זנות מצינו רק דלקו אבל מצות שבין אדם לחבירו חמירי כולי האי שהחיים תלואים בהם והחמירה התורה עוד בהם שהזהירה וכתבם על לוח לבך שלא תסורנה מנגד עיניך גם רגע. ובשאר מצות כתיב קשרם על לבך ובלי ספק כתיבה עדיפא מקשירה:"
+ ],
+ [
+ "משל לחולה שנכנס הרופא אצלו כו'. ובא לתת טעם למה נאמר ואלה המשפטים אחר עשרת הדברות כי לאנשים אשר קבלו התורה נחוצים גם המשפטים ולא יחיו בלעדם ויתכן דגם כאן דורש ואלה המשפטים ע\"י התורה שכתוב בה אלה החקים וכדלקמן:",
+ "ואינם עוסקים בתורה פי' שמשפטיהם אינם מדוקדקים עפ\"י התורה הישרה והפירוש של ומשפטים לא יחיו בהם שאינם מביאים לחיי העוה\"ב והכוונה של וחי בהם הוא כמו שת\"א ויחי בהון לחיי עלמא כי משפטים הישרים מביאים לעוה\"ז ולעוה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אם אין עושין את הדינין כו'. כאן מיירי בת\"ח היושב ועוסק בתורה ומושך את ידו מן הדינין הקב\"ה נוטל ממנו גם תורתו ולא יצליח בלמודו כי החכם מחויב לבטל מלמודו ולעסוק בדין כההיא דר' חייא מדפתי בפ\"ק דשבת על הכתוב ויעמוד העם על משה:",
+ "ואם עשיתם את הדין כו'. זה מדריש מס\"ד דכתיב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב ואולי דורש את הכתוב ע\"י שכוננת מישרים ועשית הדין משפט וצדקה ביעקב אז אתה עשית כי ישובו המשפט וצדקה ביעקב כבראשונה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד כה אמר ה' שמרו משפט. כאן בא לתת טעם למה פתח במשפטים בדינים של עבד עברי ולא פתח בדינים של מכה איש ומת או בכי יתן איש לרעהו כסף או כלים או כי יגנוב איש שור או שה וכיוצא ובא לתת טעם כיון דע\"י המשפטים תבוא הגאולה וכדכתיב כי קרובה ישועתי לבוא לכן החל בדיני העבד כי יצא לחפשי חנם ולחירות וכדמסיים בסוף הפרשה:",
+ "מי גרם לדיינים שיהיו יודעין לדון כו'. כוונת המאמר כי אין לדון המשפטים מהסברא ומדעת לבו רק עפ\"י התורה והמשפטים הכתובה במשפטי ה'. ואף כי האדם הוא עלול לשגיאה מ\"מ אל ישת לבו לזה כי אם לא יכיר פנים ובדעתו תהיה לכוון את האמת אז ה' יהיה עמדו וה��א יורהו הדרך הטוב והישר:",
+ "שנאמר כי קרובה ישועתי. וקרי לשכינה ישועתי כי על ידה יהיו נושעים. ומה נאוה לזה דברי המורה בח\"א בשורש שכן שייחוד השכינה נאמר במקום על המצא ההשגחה האלהית שם מזולתו מהמקומות:",
+ "וכן אתה מוצא בנ\"נ. באמת אין דמיון בין המאמרים כי לפני זה אמר כי משפט וצדקה מביאים את הישועה וכאן בנ\"נ עכבה הצדקה את הפורענות וחלילה לאמר כי השכינה היתה עם נ\"נ. ונראה שצ\"ל כאן ד\"א קרובה ישועתי וגו' שהמשפט והצדקה מעכבים את הפורענות וכן אתה מוצא בנ\"נ וכו':",
+ "הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע. ומפרש צדיק ונושע על הקב\"ה אע\"ג דראש הכתוב הנה מלכך יבא לך קאי על מלך המשיח:",
+ "ד\"א שמרו משפט וגו'. הה\"ד עשיתי משפט וצדק וגו' ומפרש את הכתוב שמרו משפט ועשו צדקה אחרי כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות ולא יהיה לכם מכשול עוד לשמור משפט ולעשות צדקה וכדמפרש ואזיל:",
+ "מי שהוא עושה מצות אינו נותן שכרן תכלית הדברים הוא וכוונתן כי הקב\"ה הסתיר מתן שכרן של מצות כדי שלעתיד יודע מי הוא העובד מאהבה ומי הוא העובד על מנת לקבל פרס. שאלו הי' השכר נודע מי לא היה עוסק במצות. ודומה למ\"ש בב\"ר פ\"ט בענין המיתה שלא יהיו הרשעים עושין תשובה של רמאות. וזה שמדמה במשלי ללסטים אשר במקום הפחד לא הגיד למו מחיר סחורתו והוזיל להם מאד כדי שלא יקחו. אמנם במקום החיים נודע להם מחיר סחורתם. כן בעוה\"ז לא נודע המחיר פן יחטפי בני אדם אותן לתועלתם כמו הלסטים. ולא יעבדו את ה' מאהבה. ועתה אם ישמרו תורתו ויעשו מצותיו אף כי לא ידעו שכרם הלא עשה יעשו בשביל אהבת ה' לכן ידעו מחירם במקום החיים:",
+ "אמר הקב\"ה אני מביא את הישועה. ודורש כי קרובה ישועתי שהישועה אלי ואני מענה עליכם כאלו אתם מקריבים אותה כשתשמרו משפט וצדקה. ומביא ע\"ז את הכתוב לה' הישועה ומושיע בלתו אין ועיין בב\"ר פ\"ו גבי ג' דברים נתנו במתנה כו' וי\"א אף הישועה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד טוב איש חונן. נראה דבא לדרוש יתורא דעמך שר\"ל עשה כמו שאני עושה עמך שאני מוחל על חובותיך כדמפרש אין בריה שאינה חייבת כו'. א\"נ דדריש את עמי כדלקמן בסוף הפרשה ומפרש כמו שאתה עמי כן עשה גם אתה וסמך לזה מביא את הכתוב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. ומפרש כי בעת שחונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט וילמוד מאת ה' כמו שה' חונן ומוחל לו כן יעשה גם הוא כשמלוה לעני:",
+ "ושכחו. צ\"ל השי\"ן בחירק והוא מבנין פועל ופירושו ששוכח מלבו והסיח דעתו מזה משום שמחל לו:",
+ "דכתיב ובשוב רשע וגו' כל פשעיו וגו'. שני פסוקים הם. הראשון בקאפיטל ל\"ג. והשני בקאפיטל י\"ח פסוק כ\"ב. ודריש עליהם גם על העבירות וכמ\"ש רש\"י בפרק יום הכפורים:",
+ "וכן דוד אומר צעקו וה' שמע. כלומר לא תפרש והי' כי יצעק אלי כמו כי אם צעק יצעק אלי דפירושו שיצעק על הרעה אשר נעשתה עמדו. אבל פירושו מלשון תפלה ויתפרש אם תחוננהו והוא יתפלל אלי כי אגמלך בכל טוב על החסד אשר עשית עמדו ושמעתי את צעקתו ואחוננך כי חנון אני:",
+ "למה שהוא עושה עם העניים. וזה הוא מתן אדם מה שהוא נותן לעניים זה מלמד עליו זכות. ולפני גדולים זה שרי מעלה ינחנו:",
+ "הה\"ד יש רעה חולה. בא לתרץ למה כתיב עמד למדרש כי עמך אתה מטיב ומריע כי כשיזכה יאכל ממונו בעוה\"ז והקרן קיימת לעוה\"ב ולהכי מייתי האי קרא דמדריש לענין זה. ויתכן דמפרש את העני עמך כי העני מנוסה עמך יחד אתה בעשרך והיא בעניותיו וכדלקמן ולהכי מביא האי קרא דמדריש שאם לא יעמוד בנסיונו יאבד עשרו בענין רע:",
+ "למה הוא דומה לגיפיון כו'. בא ללמד לנו בזה המשל כי יהושע לא החזיק הטובה לעצמו והוא לא ראה רק כאלו משה הוא המשפיע וכאלו הוא חי ועומד לימינו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "הולך הוא וממונו. שאינו זוכה להורישו לבניו וזה שאמר הכתוב והוליד בן ואין בידו מאומה כדאיתא במדרש קהלת ובחייו נוטל ממנו כדבסמוך:",
+ "בא וראה יש עושר שהוא עושה רע. כי בקרא כתיב עושר שמור לבעליו לרעתו דמשמע שכל עושר הוא לרעה וזה אי אפשר דהא מצינו עושר שעושה טוב לבעליו. ומזה אנו מוכרחים לפרש שהעושר הוא לנסיון פעמים זוכה בו ופעמים נכשל בו:"
+ ],
+ [
+ "כאלו קיים המצות כלן. כלומר ששקולות אלו כנגד כל המצות ששכרן גדול וכדרך שאמרו ששקולה שבת כנגד כל המצות וכן במילה וזולתן. ולכ\"א עושה אלה לא ימוט לעולם שלהיות אלו שכרן גדול נקיט הני שבטוחים הם שיזכו לעולמם בהם. ומכל מקום אינו נפטר בכך מעשיית שאר המצות ח\"ו ואם בא לידו ולא עשאן פשיטא שנענש עליהן:",
+ "שנאמר כספו לא נתן בנשך. ומעשה הצדקה נרמז שם במ\"ש ופועל צדק. יסובר המדרש דבפרשה או או קאמר. ופירש של עושה אלה לא ימוט כי עושה אחד מאלה וכדאיתא במכות בפרק אלו הן הלוקין:",
+ "שנאמר כספך הי' לסיגים. אולי דריש לסיגים לשון רבוי בלשון תרגום והיינו תרבית:"
+ ],
+ [
+ "שרע לו שיחטא בו כגון מלוה בריבית. ולהכי מייתי מה שלעתיד יבקש העשיר הלואי שהיה עני כשיראה עונשו:",
+ "אל תתן לו. שאע\"פ שכמה רשעים עשירים ולא ימנע ה' עושר מהם מפני שהוא להם לפוקה שאני הכא שהוא מתפלל עליו כי אין ראוי שיעתר לו ה' במה שהוא לרעתו:",
+ "לפי שבעוה\"ז היו הרשעים עשירים כו'. ברובא דעלמא מיירי:",
+ "ולואי היינו פועלים. נראה דמפרש טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח. כי כף הנחת היתה טובה להם גם אם היא באה ממלא חפנים עמל. ומפרש ורעות רוח ואפילו שהיו עבדים שדרכם להשתוקק אחרי רוח והנחה ע\"ד כעבד ישאף צל:",
+ "והקב\"ה אינו כן. באמת הקב\"ה משגיח על הכל כי העושר לעשירים מידו בא להם אבל כוונת המאמר הזה הוא מפני שנחשב זה לחסרון בהשגחת ה' אם הקב\"ה הוא קרוב לעניים התקצר ידו חלילה להושיעם ולמה יחיו מקורביו במצור ובמצוק ובחוסר כל לכן אמר אף כי העושר הוא מלפני ה'. בכל זאת יקרה לפעמים כי יראה בחכמתו לבלי לשנות רוע מזל העני כענין ר\"א בן פדת או כשעונו גורם אבל בכל זאת לא ירחיק השגחתו ממנו להראות שמפני עונו הוא בהסתר פנים או שעזב אותו ביד מזלו אלא חופף עליו להראות שהוא משגיח בו ומקרבו ע\"ד כי יעמוד לימין אביון וכן שמוע אשמע צעקתו אבל חלילה לאמר כי מקוצר יד לא יושיעהו:",
+ "אם אעשה עולמי שוה. דריש ישב עולם כמו ישו בוי\"ו בחינוף בומ\"פ. ומן כמו מאן בלשון ארמי אשר הוראתו מי וז\"ש אם כל בני אדם ישוו יחד ויהיו עשירים א\"כ במה יזכה העשיר לחיי העוה\"ב אחרי שלא יהיה לו למי לעשות חסד ואמת וכמו שהשיב ר\"ע לטורנוסרופוס בב\"ב בפ\"א למה אין הקב\"ה מפרנס את העניים כדי שניצולים אנו בהם מדינה של גיהנם. והנה באמת אין מקום לקושיא זו כי יהיו הכל עשירים דא\"כ מי יחרוש את השדה ומי יעבוד עבודה אבל הקושיא היא למה לא יתפרנסו גם בלחץ ויש עניים מרודים אשר יחסר להם גם לחם צר ומים לחץ:"
+ ],
+ [
+ "אם הלוית אותו כו' שאם יש לו שדה כו'. דריש לא תהיה לו כנושה בשתי הוראות. האחת כפשוטו כי לא תדחקנו והשניה מהוראת לקיחה וכמו נושא באל\"ף ופי' שלא תהיה כוונתך להלוות לו כסף ולשאת ולקחת את השדה או כרם אשר ביד הלוה אבל קשה הלא זה הוא בכלל לא תחמוד בית רעך:",
+ "שכל מי שלוקח רבית אין ירא אלהים. ודריש לא תהיה לו כנושה מהוראת שכחה וכמו נשיתי טובה ופירושו לא תהיה לו ע\"י הלואה זו כנושה ושוכח את אלהיך:",
+ "לפיכך לוקים כולם פי' נענשים בידי שמים אבל אין מלקות בזה דהוי לאו שבכללות וגם הערב לא עביד מעשה וגם המלוה ולוה אינם לוקים כי הוא לאו שניתן להישבון:"
+ ],
+ [
+ "אם חייב הוא כו'. ודריש אם תחבול כי חייב הוא לך אל ירע בעיניך לעשות עמדו חסד בגביית החוב כי תזכור אשר גם אתה חבול הוא לי כי חייב אתה לי ואני מוחל לך:",
+ "שני דברים יש כאן. פירוש ב' מלות דהיינו חבול ותחבול ולכן אמר שבא לרמז על שתי חזרות. האחת שיחזיר בלילה והשנית שיחזיר בבקר:",
+ "למדך הכתוב שאם הוא נוטל יתד של מחרישה כשהוא מסכים הוא משיבו כתוב אחד אומר עד בוא השמש וכתוב אחד אומר תשיב לו את העבוט כבוא השמש אמור מעתה שאתה צריך לו להחזיר בערב במה שישן ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד של מחרישה כצ\"ל והכוונה שבלילה יחזיר לו כסותו שישכב בה כגון כר וכסת ושמיכה ומצע. ובבקר יחזיר לו יתד של מחרישה הצריכים לו למלאכתו ביום וכן המלבושים הצריכים לו ביום ישיב לו בבקר:",
+ "וכן אתה אומר בפועל כו'. נראה דקאי על והיה כי יצעק אלי הנדרשת לפני זה ואתא למימר דילפינן פירושיה מן פועל דכתיב כי עני הוא וגו' ולא יקרא עליך אל ה' וילפינן מזה דה\"ה לפ' העבוט דסמיך וכתיב שמה עני הוא ומזה ילפינן שהפירוש של כי יצעק אלי הוא שיצעק על צערו במה שאין לו במה ישכב וזה שאמר לקמן שני דברים יש כאן כו' פירוש ב' דברים סמוכין זה לזה כדי שילמוד זה מזה והיינו פ' העבוט ופ' שכר שכיר ומשניהם אנו למדין כי מה שנאמר והיה כי יצעק אלי איננו פירושו צעקת תפלה וכמ\"ש לעיל אך הוא צעקה ותלונה. ועיין בתנחומא הגירסא משונה קצת אבל הכוונה אחת היא:"
+ ],
+ [
+ "ומה ענין זה לזה. משום דעד השתא אזיל ועסיק בדיני ממונות. וכן בתר הכי לא תשא שמע שוא ולמה הפסיק בנתים באלהים לא תקלל. ומשני משום דקללת הדיין תבוא מפני דיני ממונות כשלא יאות הפסק לבעל הדין. ולא משנאה ומאהבה הוא משבח ומקלל את הדיין וכמעשה שמביא לכן בא הכתוב במקום זה למשל כשיגזור הדיין על המלוה שלא יקח רבית ושישיב את העבוט וכדומה מה שיקשה בעיני הבעל דין לא יקלל את הדיין. אחרי כי הוא שופט ע\"פ התורה ומה פשעו. וכן הוא נותן טעם לסמיכות שאר אזהרות במקום זה:",
+ "התבואה מתמעטת. טעם הדבר כי לתת לחם חוק לכל אחד הוא כעין דין ומשפט מאת ה'. ולכן ביום הדין מזונותיו של אדם קצובים ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע ולכן הבועט במשפטי ה' יהפוך ה' גם דינו עליו. וכן כתב קדש ישראל לה'. כלומר מה שאמר ואנשי קדש תהיון לי איננו אזהרה וכמו קדושים תהיו: אבל הוא ברכה כי תהיו אנשי קדש וחביבים לפני הקדוש ברוך הוא:"
+ ],
+ [
+ "והכלבים נובחין להם כו'. כי אחרי לא יחרץ כלב לשונו כתיב למען תדעון אשר יפלה ��' בין מצרים ובין ישראל ומפרש כי הפלה ה' בין מצרים ובין ישראל גם בזה שלכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו מה שאין כן למצרים:",
+ "מה הכלבים אחד נובח כו'. זה הוא דרשא אחריתי לטעם סמיכות בשר בשדה טרפה לאנשי קדש תהיו לי כי לא יתעברו על ריב לא להם ולעשות מריבה. וגם אם אחד יצעק על עושק ומרוצה אין להאמין בו בלי חקירה ודרישה:",
+ "וזה נכלל במ\"ש לא תשא שמע שוא. וכל זה נכלל במה שאמר ואנשי קדש תהיון לי כמלאכים ששלום ביניהם:"
+ ],
+ [
+ "ובאחרונה האדם פורכו. נראה דמפרש כסף נמאס לשון המסה ולכן אומר שהוא ככסף הנפרך והנמס. ומ\"ש שמאסן הקדוש ב\"ה הוא מדכתיב בתריה כי מאס ה' בם ונקט קרא לשון נופל על לשון:",
+ "יהא ביהמ\"ק מתמשכן עליהם. יתכן שההתמשכנות הוא שעי\"ז ישראל מתכשרים בחרבן ביהמ\"ק יותר מבזמן הבית וכמשז\"ל בחזית בפ' כפלח בחרבנה העמידה לי צדיקים ובישובה העמידה רשעים וזה כמו המשכון שע\"י נזהר הב\"ח לפרוע:",
+ "ונקראו אהליך כשהם בנויים כדכתיב אהל שכן באדם. ומ\"ש ומשכנותיך כשהם חרבים פי' כי נקרא משכן גם כשהם חרבים אבל נקרא משכן אפילו בבנין וכדכתיב ונתתי משכני אלה פקודי המשכן כדלקמן פנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא לצרכי העניים. פי' הדברים יען שהוא עשק וחמס את העניים בנשך ותרבית לכן יירש ממונו מי שהוא מטיב לעניים וז\"ש לחונן דלים יקבצנו פי' שהמלך הטוב יקבץ ויקח את ממונו לחונן בהם דלים:"
+ ],
+ [
+ "כל היסורין לצד אחד כו'. פי' אם יעלו כל היסורין בצד אחד והעניות בצד אחר אז יהיו שקולים זה כנגד זה. והא דאמר לפני זה שהוא קשה וכאן נראה שהן שוות במשקל. י\"ל כי לפני זה מיירי במיני יסורין בפרט. והעניות קשה מכל מין יסורים בפרט אבל כל היסורים ביחד שוים הם עם:",
+ "לכך נאמר את העני עמך. ודריש עמך שידעת את צרות לבבו שעני הוא. והכל יודעין שהעניות קשה מכולם:",
+ "רצונך לידע ראה מה כתיב כו'. פי' כי לא תאמר אשר הקב\"ה נדבק על כל עני אשר עניותו באה לו בשביל רוע דרכו וכדכתיב וסלף בוגדים ישדם. לכן מביא את הכתוב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וכתיב אח\"ז וחרד על דברי. וע\"ז מביא עוד את הכתוב לא מרובכם מכל העמים כי אתם המעט וגו' ומדריש בפ' כסוי הדם לא בשביל שאתם מגדילים עצמכם אלא מפני שאתם ממעטים אתכם אברהם אמר ואנכי עפר ואפר וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכן איוב אומר חדלו קרובי. אע\"ג דלא הי' עני ובחר יותר ביסורים להנצל מן העניות כדלעיל מ\"מ ע\"י שאבד עשרו הראשון נחשב כעני בעיניהם ונתרחקו ממנו:",
+ "אבל מי שהוא מלוה בלא רבית כו'. כדי לסיים בדבר טוב כתב זה ועמ\"ש לעיל:"
+ ],
+ [
+ "לגלגל שבגנה. עמ\"ש בענין זה בויק\"ר פל\"ד:",
+ "העניות מכרעת לכלן. צ\"ל מכרעת להיות שקול ככולן. לא שמכריען ועמ\"ש לעיל סי' י\"ב:"
+ ],
+ [
+ "בא וראה כל בריותיו של הקב\"ה. ה\"פ שיש ללמוד מתהלוכות התבל שהאחד צריך להיות עוזר לרעהו. והאחד ימלא את חסרון השני ויהי' לו לתועלת. וקרי לקבלת התועלת כאלו לווין זה מזה בד\"מ.:",
+ "הלבנה לוה מן הכוכבים. יראה פי' כי כאשר שם ה' את הירח והכוכבים לממשלות בלילה היה ראוי שישלטו בשוה ולפי שבמקצת החדש הירח מושל בכל הלילה או רובו דהיינו באמצע החדש ואז הכוכבים כמעט אינם נראים ובמקצת החדש הכוכבים נראים ��רוב הלילה והירח נסתר דהיינו בראש החדש ובסופו לכן ה\"ל כאלו פעמים לוה זה מזה. ופעמים זה מזה:",
+ "האור לוה מן השמש. נראה שהאור הזה הוא מ\"ש בב\"ר פ\"נ כמין תרתין קרנין דנהורא סלקין ממדנחא ומנהרין לעלמא. ויראה שפעמים שהאור ההוא מתאחר ואינו יוצא עד זמן עליות השמש ואז יראה שהאור לוה מהשמש ופעמים מקדים עלות השמש אל זריחת האור ההוא ואז כאלו השמש לוה ממנו:",
+ "החסד לוה מן הצדקה. כבר ביארו רז\"ל ההבדל בין גמ\"ח לצדקה שזה בממון ולעניים ולחיים. וזה גם לעשירים ולמתים. והלואה זו יראה שפעמים תדחה הצדקה מפני גמ\"ח כגון מת מצוה שקבורתו דוחה מעשה הצדקה ופעמים ידחה גמ\"ח מפני הצדקה שאם היה הולך להכנסת כלה וביקור חולים וכיוצא בו ופגע בעני שמבקש פרנסה יטפל בפרנסתו והביא מרודף צדקה וחסד דמשמע שהוא רדוף וטרוד אחריהם שדוחה זו מפני זו:",
+ "אומרים להקב\"ה למה אין אתה נוטל כו'. זה רק דרך מליצה להראות לו איך רחקו דרכיו מדרכי ה'. והדבק בארחות ה' איך צריך להרחיק מנשך ותרבית:",
+ "ועושה אותו שקר. פי' הקב\"ה גזר עליו שיתעשר בהיתר והוא בסכלותו גורם שיבוא לו העושר בגזל וחמס. וע\"ז מייתי את הכתוב חרשתם רשע עולתה קצרתם כי תתת החריש והקציר אשר צריך להיות בזעת אפים ובלב ישר חרשתם וקצרתם ברשע ובעול:"
+ ],
+ [
+ "וכתיב חזקו פניהם מסלע. בתר מאנו קחת מוסר כתיב ונראה שר\"ל שהעיזו פניהם כנגד מוכיחיהם לבזותם. ואמר לכך הזהיר הקב\"ה על כבודן של זקנים פי' לא מיבעי דיינים ממש אלא כל זקנים וצדיקים שמלמדים לבני אדם צדק ומשפט וראויים להיות דיינים הזהיר הקב\"ה על כבודן בקימה והידור:",
+ "וכה\"א להבין משל ומליצה וכתיב שם לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים להבין משל ומליצה וגו' משמע שמדברי חכמים וחידותם יוקח מוסר השכל בצדק ומשפט ומישרים. וזה הוא הטעם מה שהזהיר הכתוב על כבוד חכמים:",
+ "למה הזהיר עליהם כו'. זה הוא טעם אחר וכאלו כתיב ד\"א וחסר במדרש כמו שמצינו כמה פעמים. ואמר לפי שהן מזהירים על עבודת כוכבים נראה דדייק לה כי לפני מפני שיבה תקום כתיב אל תפנו אל האובות וגו'. ולכן כיון שהם מזהירים לעם שלא יתנו כבוד ד' לאחרים הזהירה התורה להזהר גם בכבודם:",
+ "מה כתיב אחריו שלש פעמים בשנה. והא דלא נתן טעם ג\"כ למה כתיב שם ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות. כי ע\"ז לא צריך טעם וכמו שנאמר שם וגר לא תלחץ פירוש שלא תעשוק ולא תחמוס ולא תלחץ את נפש הגר אף כי חלש הוא ואין לו גואלים בכל זאת לא תצערנו בגופו ובממונו ולפ\"ז הוא שייך לדין ומשפט כן אמרה תורה ששת ימים תעשה מעשיך וגו' וינפש בן אמתך והגר כי בו ינוחו יגיעי כח ותתנהג עמהם במדת הצדק והמשפט. וזה כעין דיני ממונות השייכים לפרשה זו ופה מקומם:",
+ "שאוכלים מפירותיה. כלומר לכן נתנה התורה בזמן הקציר לרמז לנו כי היא כקציר אשר יאסוף הקוצר את הפירות והקרן קיימת. כ\"ה התורה יש לה פירות בעוה\"ז והקרן קיימת לעוה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "נבהל להון איש רע עין זה קין. ואע\"ג דגם הבל שלקח המטלטלין אמר לקין שיחלוץ מלבושיו כדאיתא בב\"ר פכ\"ב י\"ל שהבל לא היה מקפיד על קין במטלטלין הצריכים לו כמלבושים. ורק כאשר בא קין עליו בטענה פרח באויר ובקש להוציאו מן העולם טען גם הבל נגדו א\"כ חלוץ גם אתה מלבושיך. אמנם אם קין לא בקש לגרשו מן האדמה אז לא בקש הבל להפשיט מעליו מלבושיו:",
+ "ושלמה קורא עליו וכו'. בא להביא ראיה כי מה שהענישו הקב\"ה נע ונד תהיה בארץ כי לא יהנה גם מחלקו בארץ יען כי הי' רע עין ולא נתן לאחיו הבל לגור בארץ וזה מדה כנגד מדה. וכמו שאמר שלמה ונפשו לא תשבע מן הטובה. כי גם בטובה אשר נפלה בחלקו לא תשבע נפשו:",
+ "שנאמר נע ונד ואע\"פ שהסיר ה' ממנו גזרה זו מ\"מ השאיר חציה דהיינו נד כדאיתא בויק\"ר פ\"י:",
+ "זה עפרן. כי עפרן בגימטריא רע עין. ועמ\"ש בב\"ר פנ\"א:",
+ "שנאמר אשר קנה אברהם מאת בני חת. נקט בלשון זה לקצר כאלו כתיב הכי. כי כן דרך רז\"ל לקצר לשון הכתוב וכמו שאמרו בגמ' ונתן הכסף וקם לו וכיוצא בזה. והא דלא הביא את הכתוב כתמונתו מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת (בראשית מ\"ט לב) וגם קשה הלא לפני זה כתוב אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרן החתי. י\"ל כי בראשונה מספר המעשה כפי מה שהיה וכפי מה שכתוב בשטר על שם עפרן אשר הוא היה המוכר. ורק ממה שכתוב באחרונה מאת בני חת מוכיח כי המערה נקראת רק על שם בני חת. וזה שאמר אשר קנה אברהם להורות לנו כי גם בראשונה בספרו מקניית אברהם ומזכיר שם עפרון. הוה כאלו כתיב בני חת אשר על שמם נקראת באחרונה:",
+ "ועשה אותו כרי כדי להשביע עינו בראייתו. כי העין רואה והלב חומד. והנה שלשה הדרשות רע עין על קין עפרן ועשו נראה משום דשלש הוראות יש לרע עין. האחת הוא הכילות וזה ההפך מן טוב עין ועין יפה. השניה היא קנאה וחפץ להזיק את רעו בעיניו יען כי יש לו כסף וכמו עין רעה של בלעם. והשלישית היא מחלה וסנורים כאלו טח עיניו מראות היטב את הדבר. וכנגד הוראה הראשונה דורש על קין שהיתה עינו צרה ולא חפץ כי אחיו יגור בארצו. ולהוראה השניה דורש רע עין על עפרון שנתקנא בממון אברהם וחפץ בהפסדו וכמ\"ש בב\"ר. וכנגד הוראה השלישית דורש על עשו שטח עיניו מראות את האחרית אשר באה לו בשביל שנתן עיניו בכרי של זהב. ולשלש הוראות אלו דורש המדרש עוד גם ממעשי בני אדם. כנגד הוראה הראשונה מביא מה שבא לו מהכילות כי שאל אחת ולא שכר את שתי הפרות. וכנגד הוראה השלישית הביא מהמעשרות שטח עיניו מראות מה שאבד את ברכתו ע\"י שצרה עיניו במעשרות ולא היטיב לראות כי בגלל המעשרות תבוא לו הברכה. וכנגד הוראה השניה הביא מהמלוה ברבית שאע\"פ שהוא איננו מפסיד בהלואה בלא רבית עינו רעה בחבירו שלא יהנה ממנו וע' היטב:",
+ "אין אתה מוט לעולם. וזה מדה כנגד מדה כיון שהחזיק ידי העני וראה שלא ימוט לכן יברכהו ד' ג\"כ שלא ימוט לעולם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הנה אנכי שולח מלאך כו'. דעת בעל אגדה זו כי כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך וכמ\"ש רש\"י ז\"ל בחומש. ומה שלא התפלל משה עתה על זה ולאמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ונעתר לו ה' כי המתין לעת הצורך. כשישובו ישראל מחטאם שיתפלל לצורך השעה. והמדרש מביא ראיה לזה מהכתוב אני אמרתי אלהים אתם כי לפני החטא היו במעלה גבוהה וע\"ע מ\"ש בסוף הפרשה הזה:",
+ "מהו חרות כו'. בעל נחלת אבות כתב דדרשי מדכתיב חרות ולא חקוק. ומהרי\"ת ז\"ל אמר שדרשו מדכתיב חרות על הלוחות ולא כתיב חרות בלוחות. ולכך אמר לשון חירות ויתפרש על כמו בשביל כי בשביל הלוחות זכו לחירות. אבל על זה יקשה הלא מצינו כתבה על לוח ועל ספר חקה. כתבם על לוח לבך. ונראה דק\"ל כיון דהכתב הי' מפולש מעבר לעבר ולכן אמרינן מ\"ם וסמ\"ך שבלוחות בנס היו ע��מדין לא היל\"ל אלא בלוחות או בתוך הלוחות:",
+ "חירות ממלאך המות. הוא בא להוסיף כי מלבד הגליות היו חפשים גם ממה\"מ. וכמו שדורש מן אכן כאדם תמותון והראשון סובר כי המיתה לבטל אי אפשר וכמו דאיתא בפ\"ק דע\"ז על הכתוב מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי וע\"ש היטב בגמ':",
+ "מצוה אחת. קשה דהא דרשו מהכתוב ויצו ה' אלהים על האדם שצוהו על שש מצות:",
+ "שנאמר הן האדם הי' כאחד ממנו. ע' בב\"ר פכ\"א:",
+ "תרי\"ג מצות. אע\"ג דכמה מצות תלויות במיתה כמו יבום ונחלות ואם לא מתו איך קיימו התרי\"ג מצות י\"ל כי הלמוד והעסק במצות אלו נחשבת להם כאלו קיימו וכמו דאמרינן גבי זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו מקריב עולה:",
+ "שלש שעות. בב\"ר פכ\"א איתא שלא עמד בצווי אפי' שעה אחת וכן בפ' אחד דיני ממונות איתא תשיעית נצטווה עשירית סרח. וגם כאן אמר ובתשע שעות נקנסה עליו מיתה והתם קאמר בי\"א נידון וע\"ע בב\"ר פי\"ח גבי ולא יתבוששו:",
+ "אלא ע\"י מלאך שהוא אחד מהשרים העליונים. ודריש וכאחד השרים כמו ובאחד השרים וכמו שדרשו בפל\"ח אל תאמר בשמים אלא כשמים. ובגמ' ויותר יעקב לבדו לכדו:"
+ ],
+ [
+ "למה נקראת חמדה. כי יש גם שאר ארצות יקרות ונחמדות וכדאיתא בב\"ר פע\"ד כגון צור וחברותיה דתמן שובעה וזולא. וגם כיון דחן מקום על יושביו וע' בב\"ר פל\"ד בזה. הלא כל ארץ וארץ חמודה היא ליושביהן. ומשני כי חמדו לה גם המלכים אשר מלכו בארצות המלאות כל טוב:",
+ "אין עורו מחזיק את בשרו. שהעור מתכווץ אחר הפשטו כך ארץ ישראל מביאה פירות למרבה עד אפס מקום להצניען:",
+ "קל לאכול. שצדין אותו מהפקר ואין בו טורח לגדלו או לקנותו בדמים יקרים כך א\"י נותנת פירות בשופע בטורח מועט. ואין לפרש קל לאכל להתעכל באיצטומכא שלא יזיקו כי בשר הצבי יותר גס מבשר בהמה וגם אין הלשון משמע כן:"
+ ],
+ [
+ "שתי מדות טובות כו'. ונרמזו שני הדברים אלו באמרו הלא בלכתך שפי' שאתה לבדך תהי' עמנו ולא שר. וגם הליכתו עמהם רמז לנבואה וכן אמרו בפ\"ק דברכות בקש שתשרה שכינה על ישראל שנאמר הלא בלכתך עמנו:",
+ "כיון שמת משה. עמ\"ש הרמב\"ן על פסוק הנה אנכי שולח מלאך באגדה זו:"
+ ],
+ [
+ "הזהרו בשליח. עיין בזה בתנחומא בתוספת ביאור:",
+ "שישמט שמי מקרבו. כי הוא שלוחי ונקרא שמי עליו וזה ישעו וחפצו וכשאתם עובדים אותו מסלקים שמי מעליו ומחללים את שמי ואת כבוד המלאך שהוא מתכבד בשמי. א\"נ שירד מגדולתו ומסגולתו אשר לו ששמי בקרבו וכדאיתא לעיל פכ\"ט שמו של הקב\"ה מעורב עם כל אחד. ואם תעבדו לו אז יוסר שמי מקרבו כי כשם שנפרעים מן העובדים כן נפרעים מן הנעבדים. ולפ\"ז מה שכתב כי שמי בקרבו הוא דבק לראש המקרא השמר מפניו ושמע בקולו כי שמי בקרבו:",
+ "לפי שאין מה\"ש ניזונין כו'. ודריש כי שמי בקרבו כמו המזון הנכנס בקרב. ויתפרש לפ\"ז אל תמר בו שלא יטעו להמיר כבוד ה' בו כדלעיל ונותן טעם ע\"ז כי שמי בקרבו כי אין לו מציאות וקיום אלא בכח ה' ולכן אין לטעות בו. וע\"ע בזה בילקוט תהלים רמז תש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ומה נסים עשיתי לבריה כו' כי באמת טוב ה' לכל ויעשה נסים לפעמים לאחרים. אבל לכם חבה יתירה הראיתי כי מדרך הארץ הוא שהעבד הולך לפני רבו להאיר לו הדרך והאדון הולך אחריו. ובישראל כתיב וה' הולך לפניהם יומם וכדאיתא בפ\"ק דע\"ז:",
+ "ואתם בית ישראל לא עשיתי כן. ולפ\"ז מפרש אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בתמיה. האם בגדתם בי כאשר תבגד אשה מרעה רק כשיפסק שכרה אבל בכל עת שנותן לה אתנן היא מתקלסת בו נגד רעותיה ואתם בגדתם בי גם בעת שעשיתי לכם נסים וגבורות:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד חונה מלאך ה' וגו'. דעת אגדה זו שהמלאך הנזכר פה איננו המלאך הנזכר אחר מעשה העגל. אבל הוא היה גם בלי סילוק השכינה וכדעת הרמב\"ן. ולכן מייתי הכתוב חונה מלאך ה' אשר אין שם סילוק השכינה ורק כרבות מעשיו הטובים ירבו המלאכים. ולכן אחר שהזהירה התורה להם על המצות נאמר בכתוב הנה אנכי שולח לכם מלאך. ויען כי אין איש אשר לא יקיים לכל הפחות מצוה אחת לכן אמר הנה אנכי שולח מלאך בל\"י וכ\"ה בתנחומא הנה אנכי שולח מלאך לפניך לכל מי ששמר את התורה כיוצא בך:",
+ "שנאמר יפול מצדך אלף. וסובר דהקרא קאי על המלאכים השומרים את האדם וחולק על אגדה דפ\"ק בברכות דקאי על המזיקין העומדים לצדדי האדם. ובמ\"ר פי\"ב הובא שתי הדעות יחד ע\"ש. ודורש יפול מלשון קרוב וחבור וכמו וממנשה נפלו על דוד. ומ\"ש אליך לא יגש קאי על מה שנאמר שם מפחד לילה מחץ יעוף יומם. כי בשביל ששומרים רבים יסובבוך לכן הרע לא יגש אליך. ועי' בשוח\"ט ובמדרש רבה פרשה י\"ב.:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד אני אמרתי אלהים אתם. עמ\"ש לעיל ובענין הסולם עמ\"ש בויקרא רבה פרשה כ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "נראה דברי מי עומדים כי זו כחו לבטל גזרת ה' ואין זה כמקנטר כלפי מעלה אלא דרך מליצה כי הצדיק בתפלתו יכול לבטל גזרת עילאה וכמ\"ש מי מושל בי צדיק והוא מ\"ש כאן באשר דבר מלך שלטון וכו'. וזו היא רצונו ית' שחפץ להיות מנוצח וכבר הארכנו בזה במקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו הקב\"ה למשה כו'. דעת בעל אגדה זו כי ה' אמר הנה אנכי שולח מלאך גם בהיותם בכשרותם. וכדי שלא יקשה למה להם עתה למלאך. וגם למה לא התפלל משה עתה אם אין פניך הולכים כאשר התפלל אחר העגל מפרש דהוא המלאך אשר הי' אצל האבות אף כי ה' היה עמהם וכמו שאמרו בפרק אחד דיני ממונות על הכתוב ואל משה אמר עלה אל ה' ששמו כשם רבו:",
+ "כשבירך את יצחק. והא דלא אמר כשזיווג את יצחק. דהא לא מצינו שבירך אברהם את יצחק. ולכן ה' הוצרך לברכו כדאיתא בב\"ר פס\"א. י\"ל משום דהשרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה לכן קורא את הזיווג בשם ברכה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד כי לקח טוב וגו'. משום דבעי לפרש ויקחו לי תרומה שהקב\"ה כ\"י לקוח לישראל בשביל התורה כדלקמן לכן מביא לסמך את הכתוב כי לקח טוב שד' לקוח ע\"י התורה:",
+ "אלא משכר שלקח משה. ודורש כי לקח טוב מהטוב שלקח משה תבינו את הטוב אשר בתורה:",
+ "נמכרתי עמו. זה דרך מליצה כי הוא משכין את שכינתו למטה רק ע\"י התורה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד עלית למרום וגו'. משום דדריש לעיל ויקחו לי כביכול לי הם לוקחים לכן מביא הכתוב הוה למדרש אפי' סוררים הם איני מניח אותם ועמהם אני דר. ויתכן עוד דדריש ויקחו לי תרומה שיקחו עמהם גם את ה' המרומם על כל. כי ה' ישכן אתם וענן כבוד ה' ימלא את המשכן:",
+ "מעלה אני עליכם. הנה הכתוב מדבר במשה ופה הפכו את הדבור לישראל נראה כי דרשו מתנות באדם על ישראל כי נתנה להם למתנה להשלים חסרונם כי הקב\"ה כ\"י ישמח בהשלמת יצוריו:",
+ "הה\"ד אני ישנה וגו'. גם הוא בא לדרוש ויקחו לי אותי אתם לוקחים במשכן אף כי הרחקתם ממני במעשה העגל וכדמפרש לקמן אני ישנה ממעשה העגל. אבל ולבי ער כי קול דודי דופק פתחי לי כלומר תחת כי תתנודדי עתה בחוץ עשי לי משכן אשר יתקן את חטא העגל:",
+ "אני ישנתי לי מן הקץ. כי כבר נתיאשתי מן הגאולה בשביל אריכות הגלות אבל לבי זה הקב\"ה הוא ער לגאלני אם אזכה לזה וכמו שאמרו בחלק שהקב\"ה הוא מחכה וכדכתיב ולכן יחכה ה' לחננכם ויתכן שפירושו אני ישנה כשכבר הסחתי דעתי מן הקץ אז לבי ער לגאלני כי משיח יבוא בהיסח הדעת וכמ\"ש רז\"ל. ונקרא הקב\"ה לב וכמ\"ש צור לבבי משום שהוא מקור החיים כמו הלב שבלעדו לא יחיו החיים וע' במורה ח\"א פע\"א:"
+ ],
+ [
+ "אבל זכות אבותי כו'. וקורא לזכות אבות לב ובחזית דרשו עוד ולבי ער לגמילות חסדים. וכן ולבי ער לק\"ש ותפלה. וגם ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות שפירושו אף כי אני ישנה בכל זאת לא נחשבתי לבטילה לגמרי כי עוד יש לי התעוררות ע\"י גמ\"ח וק\"ש ותפלה וב\"כ וב\"מ להיות לי תקומה. וכן דריש כאן על זכות אבות שמגינה עלי ותביא לי תקומה משנתי. ואף כי כבר בטלה זכות אבות מ\"מ נאמר בקרא וזכרתי את בריתי יעקב וגו' כי יש עת אשר זכות אבות עומדת לי. ויותר נראה כי לפי הדרש הזה מדריש הכתוב על גאולת מצרים שלא היה להם זכות להגאל רק זכות אבות וכמו שדרשו בחזית קול דודי דופק על משה:"
+ ],
+ [
+ "ר' ברכיה פתח כו'. בא לתרץ למה כתיב ויקחו ולא ויתנו. וכן מה הוא לי. לכן דריש אחרי כי לי הכסף ולי הזהב אמר ה' לא שייך הלשון ויתנו רק ויקחו מאשר לי ויעשו משכן מזה. וכן דריש שיקחו לדוגמא מאשר לי בשמים ויעשו כזה בארץ וכדמפרש ואזיל ובא להראות להם בזה כי גדולת ה' וחכמתו אינם בשמים לבד אבל הוא מביט גם בשפלים כי גדולתו וגבורתו ישנן בשמים ובארץ וכמו שמביא ע\"ז את הכתוב לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ:",
+ "למעלן חונה מלאך ה'. כי יש מלאך ממונה להציל את הצדיקים מחטא וז\"ש ויחלצם מעון וכדאיתא בפרק התכלת וכן למטה בכהן דמציל את האנשים מעון וכדכתיב שם בקרא כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד נבחר שם מעושר רב. בא לדרוש למה כתיב ויקחו ולא ויתנו. כי המה יקחו לנפשם שכר רב במה שיתנו לי תרומה מאשר ישמרו כספם וזהבם אתם אשר הם למוקש לפעמים לבני אדם:",
+ "ורוה\"ק צווחת אשתוללו אבירי לב. כלומר שרוח הקודש מפרסמת כי מה שהיו בוכים לא מקוצר ידם הי' אלא שנבהלו נחפזו בצרתם ברעה הבאה לרגלו וכדאיתא במ\"ר פ\"כ משל למה\"ד לבת שנתקשטה ליכנס לחופה ולישב באפיריון ונמצאת מקלקלת עם אחר נתרפו ידי אביה וקרוביה:",
+ "א\"ל משה אין חכמה ואין עצה לנגד ה'. פי' כי הקב\"ה א\"ל והיכן חכמתך הלא אתה הבלעת לקרח וענה לו משה כי אין חכמה מועלת עתה לנגד ה' ועליך לנקום נקם מזמרי והקב\"ה כי כבר ידוע לי מי הוא המוכן לדבר זה ולכן אינני חושש להנקם ממנו:",
+ "אפילו הוא מת. שהוא מסתכן למות נותן נפשו על בעליו להבקיע בתוך המלחמה בכ\"מ שבעליו ירצו וזה מצד השכלה שבו ע\"ד ידע שור קונהו. אמנם בפ' ערבי פסחים איתא ו' דברים נאמרו בסוס וי\"א אף מבקש להרוג בעליו במלחמה וזה פלא שיפלגו מן הקצה אל הקצה:",
+ "התחיל אומר בינו לבין עצמו. משום דק\"ל למה כתיב וירא פנחס הלא היה לעיני כל ישראל והכל ראו. לכן מפרש וירא על ראיה שכלית שהתבונן בדבר. וגם ��ל ראיה חושית שראה את המלאך המשחית וכדאיתא בפרק הנשרפין ולה\"ק נגף נוגף וע\"י ראיות אלו התעורר:",
+ "כיון שראה פנחס את הנגף וירא פן יתפשט על כל ישראל לכן התפלל ולקמן הגירסא באופן אחר ע\"ש:",
+ "כיון שבא הרשע עם הממון כו'. ודורש מדכתיב הכסף נתון לך ולא אמר לו יהי לך אשר לך או שלא א\"ל מחול לך מזה מדריש כי אחשורוש אמר לו כי הסף נתון לך לפקדון עד עת מצוא. ובכל זאת בחר אח\"ז יותר בחנה של אסתר מהכסף השמור לפניו בידי המן:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד כי לקח טוב נתתי לכם. ע\"ש לעיל בסי' א' בביאור הדברים אלה:"
+ ],
+ [
+ "מפי הגבורה שמעום. פירש\"י שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי במכילתא ע\"כ. ובחזית בפסוק מדכתיב מנשיקות ולא כל נשיקות. ואית דיליף מן תורה שהיא בגימטריא תרי\"א כדאמר הכא. ואית דיליף מהכתוב פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. ולכאורה יש ללמוד גם מזה כי שתי הדברות האלה נאמרו במדבר בעדו אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו' כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וגו' ומלא תשא ואילך מדבר בשלישי המדבר בשם ה'. ועיין עוד בחזית בזה:",
+ "אל תקרי מורשה אלא ירושה כו'. כי מורשה נוכל לפרש לפעל מבנין הפעיל ולפי זה היא לנו רק בעת שאחזנוה ומחזיקים בה וכמו שכתוב רש\"י ז\"ל אחזנוה ולא נעזבנה או שיתפרש כי אבותינו הנחילו לנו וכדאותא בספרי וכי ממשה אנו אוחזין התורה והלא אבותינו זכו בה שנאמר מורשה קהלת יעקב. לכן אומר אל תקרי מורשה אלא ירושה כי הוא שם דבר וכמו מורש קיפוד. ואפי' אין אנו מוחזקין בה כמו תלמיד חכם שהוא פורש מן התורה וכמה שכתוב לקמן מכל מקום נחלה היא לו ויוכל לשוב לירושתו אשר לפניו בכל עת:",
+ "אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה. יתכן דמפיק מלשון ירושה משום דהתורה היא נחלה לכל המתקרבים אליה וכדאיתא בויק\"ר פ\"ח שע\"כ לא נאמר בית יראי ה' כמו שנאמר בית אהרן בית הלוי משום דאין בן שבט אחר יכול להיות כהן או לוי משא\"כ ירא ה' יכל להיות כל איש מבני הארץ כי קרוב ה' לכל קוראיו. וגם התורה לא נקנה לאדם בשביל ירושת אבותיו רק בשביל שיעמול בה וכמ\"ש באבות פ\"ד התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך ובפ' אלו נדרים איתא מפני מה ת\"ח אין בניו ת\"ח כדי שלא יאמרו ירושה היא להם וע\"ש ברש\"י ובר\"ן לכן דרש מאורסה. ודרש תורה צוה לנו משה אשר לפני זה היתה רק מאורסה לישראל ולכן לא בא הקב\"ה לבדו אצל ישראל רק משה בא אל השכינה ואח\"ז ויהי בישורון מלך בא ה' לבדו אל ישורון ע\"י בהתאסף ראשי עם אצל הר סיני וקבנו את התורה כנשואה ולכן אמר להם הקב\"ה לעשות מקדש לשכנו שם. וכמו שמפרש ואזיל:",
+ "מלמד שהתורה ארוסה לישראל. משום דארוסה חבתה גדולה מנשואה לכן מדמי חבת הקב\"ה לישראל כמו חבת הארוסה:",
+ "היחתה איש אש בחיקו. והתורה נקראת אש כדכתיב מימינו אש דת למו:"
+ ],
+ [
+ "אפי' אחד מישראל יפול לעשות. כי ה' יסתפק בידם מה שיצטרכו וכמו שמפרש לקמן שאף במן היו יורדות בו אבנים טובות וכו'. ובא בזה לדרוש ויקחו לי משלי כדלעיל. כי הקב\"ה הוא יכין להם להביא למשכן כל דבר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד שדי לא מצאנוהו שגיא כח. בא פה לתרץ למה הקדים הארון לכל דבר ולא את המשכן שהוא הכולל וכמו שעשה בצלאל. וכבר איתא בפ' הרואה שתפש בצלאל את משה בזה והודה לו לכן מפרש כי באמת שדי לא מצאנוהו שגיא כח וגם השמים ו��מי השמים לא יכילו את כבודו. ורק הקב\"ה אמר כי לא לבד עשרים קרש בצפון ועשרים בדרום וח' במערב אלא שיצמצם את שכינתו בתוך אמה על אמה שהוא מקום הארון וכדמסיים להכי הקדים מעשה הארון איידי דחביבא ליה כי גם במקום קטן יצמצם שכינתו. זה הוא תוכן כוונת כל הסימן הזה:",
+ "צריכים אנו להחזיק טובה לאיוב. כלומר שעיקר החדושים בדברי איוב. כי כל דברי אליהוא בכלל דבריו הם ולא בא אלא להוסיף ולפרש את דברי איוב במ\"ש הן אלה קצות דרכיו לומר כי אין מי שיוכל לספר גבורותיו ובא אליהוא והאריך בספורי שבחי ה'. ואחד מהדברים אמר שדי לא מצאנוהו שגיא כח פי' שלא השגנו כמה הוא שגיא כח ונמצא שבזה בא להוסיף על דברי איוב שאמר ומה שמץ דבר נשמע בו ואליהוא הוסיף כי לא נוכל לדעת גם שמץ דבר מגדולתו. כי בערך אל הנעלם ידיעתנו אפס ואין הוא. ואמר זה לומר שמדברי איוב נוכל לדעת פירושי הכתובים אחר כי אליהוא הוא רק כחוזר על דברי איוב בתוספת ביאור:",
+ "שמא חרופים הוא. פי' דלא נטעה לפרש את דבריו שדי לא מצאנוהו לכן לא מצאנו אותו יען כי הוא שגיא כח ולא יביט על תבל הזה אשר ילדי אשה וקצרי ימים יגורו בו. ויצא מזה חירוף לסלק השגחתו מהארץ וע\"ד אשר יומרוך למזמה. לכן מפרש את הכתוב כי לא יכולנו למצוא את שדי אם בא אלינו ברב כחו:"
+ ],
+ [
+ "מפני מה בכל הכלים כתיב ועשית. נראה דגם בזה בא לתרץ למה הקדים מעשה הארון ומתרץ משום שרבים עסקו בו לכן מעשהו חביב יותר. ולכן אמר גם כאן ד\"א. והנה בפ' עקב כתיב גם גבי ארון ועשית לך ארון עץ ובגמ' מרמי הכתובים אהדדי. ור\"י מוכיח מזה מכאן לת\"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו ודברי ר\"י ע\"כ אסמכתא בעלמא הוא. וגם לפי דברי ר\"י אין מקים גם לקושיא שהקשה כאן. אמנם הוא לא מקשה הרק משינוי הלשון אשר בסדר אחד וגם יסבור שההוא ארון שעשה משה לאו היינו ארון שעשה בצלאל כי משה עשה הארון לשברי לוחות לדעת קצת מרז\"ל או שנגנז לדעת קצת מרז\"ל וכמו שהאריך בזה הרמב\"ן ז\"ל:",
+ "זה השולחן. משום שהשולחן הוא שם לעושר וגדולה ובמו שאומרים שלחן מלכים והרמב\"ן האריך עיד בזה עפ\"י הסוד:",
+ "זה המזבח. הוא מזבח הקטורת והיה מיוחד יותר לכ\"ג שהוא נושא כתר הכהונה דכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים ואין עבודת יוה\"כ אנא בכ\"ג. אבל במזבח העולה לא היה זהב:",
+ "למה נכתבים זר. דה\"ל למכתב זיר ביו\"ד שהציר\"ה מושך אחריו יו\"ד וכן אמרו גבי עזר כנגדו כתיב כנגדו וקרינן כניגדו:",
+ "מעולה יותר מכולן. וע' לקמן במ\"ר פ\"ו שחכם קודם לכולן. ויתכן שמעלת החכמה הוא כי כתר כהונה ומלכות תבוא לאדם בירושה. משא\"כ התורה והחכמה אך בעמל נפשו ויגיעו יבואו לו לכן ישתבת האדם יותר בתהלתם. וע\"ע ביומא פ' בא לו ובמ\"ק על פסוק טוב שם איתא שכל מי שלא זכה לתורה כאלו לא זכה באחת מהן:",
+ "למה קורין אותה כסף דהא כתיב חפה ברושים ויצפהו זהב טהור לכ\"א שהזהב נקרא כסף מפני שמכסיף:"
+ ],
+ [
+ "מה כתיב למעלן ועשו לי מקדש. גם בזה בא לתרץ למה הקדים הארון לכל הכלים כדלעיל. וגם למה בכל הכלים כתיב ועשית ובארון כתיב יעשו. ולפי הדרש הזה מתורץ כיון שתכלית המשכן היא לרעות את ישראל כצאן ולשמרם ככרם ולדור עמהם כאב עם בניו וע\"י התורה הנתונה בארון יזכו לכל זה כי הקב\"ה ינהיגם וישמרם ויקראו בנים למקום. לכן הקדימו את הארון אחרי שהוא מקור נאמן להתכלית הזה. וגם כתיב בארון ועשו כיון שזה הוא התכלית לכל ישראל נכון הוא שכולם יתעסקו בו ובצלאל יהי' רק שלוחם:",
+ "אתם צאני ואני רועה. ע' בעקידה ש\"נ שהאריך בזה בדברי דעת והשכל ונתן טעם לשלשה המשלים האלה לצאן לכרם ולבנים. ועוד מצאתי כתוב מפני שהנפשות שלש. הצומחת והחיונית והמשכלת. וכנגד הצומחת נמשלו לכרם שאין בו אלא כח הצומח לבד והקב\"ה להם לנוצר. וכנגד החיונית והמרגשת נמשלו לצאן. וכנגד משכלת נקראו בנים והכוונה בזה שבכל מעשה שיהיו עין ה' פקוחה עליהם. וקרוב לזה מ\"כ בשם הה\"ר גבריאל ן' אליא זצ\"ל. משום שהאומה הישראלית נחלקת לג' חלקים. יש מהן שעושין המצות מבלי ידיעת תכליתן רק מצות אנשים מלומדה. וזה החלק דומה אל הצומח שעושה מעשהו בלי הרגש כלל. ויש מהן שעושין המצות להנצל מעונש גיהנם והיסורים ועובדים את ה' מיראת העונש. וחלק זה נמשל לב\"ח שהם מרגישים הרגשתם הוא להנצל מהנזק. והחלק השלישי הוא בעלי הדעת שעושים המצות להשגת השלימות האמיתי ויודעים סוד כל מצוה כפי ערכו והשגתו וחלק זה נמשל לשכל. וכנגד החלק הא' משוה אותם במשלו לכרם. וכנגד החלק הב' לצאן. ואל הג' רמז לבנים העושים רצון אבותם מאהבתם אליהם. [והנה ביפ\"ת כתב עוד דרכים בזה ויען כי תוכן דבריו שוים הם לדברי הרד\"ל ומהרז\"ו ז\"ל אשר כוונו לדבריו אף כי היפה תואר ז\"ל האריך בהם. אמנם יען כי התוכן הוא לנגד עיני הקורא לכן השמטתים]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד ישבעו עצי ה' וגו'. יתכן שבא לתרץ למה כתיב הקרשים בה\"א ולא כתיב קרשים וכמ\"ש בכל דבר ודבר בלי ה\"א. ועוד מאי עצי שטים עומדים שמובן מאליו שיהיו עומדים וזקופים למעלה וביומא דרשו ע\"ז שעומדים וקיימים לעולם ועוד שאר דרשות. ובתנחומא דרשו בשביל ב' קושיות אלו שקאי על הקרשים שהתקין יעקב אבינו והעמידם לזה מקודם לכן. ואגדה דידן דורש מפני שארזים לא נבראו אלא למשכן כדלקמן לכן אמר הקרשים ועומדים שהם הנבראים ועומדים מתחלה לכך:",
+ "שהיא מצפת באש. פי' כשצפה על האש ובוערת בו. ובמ\"ר הגירסא מוצתה באש וכוונה אחת לשתי הלשונות:",
+ "לא הי' העולם ראוי להשתמש בארזים. עמ\"ש בזה בב\"ר פט\"ו:",
+ "וכי תענה על דעתך ששם היו צפרים כו'. משום דדריש בב\"ר פט\"ז ארזי לבנון אשר נטע שהיו כקרני חגבים ושתלן הקב\"ה בג\"ע לכן פריך שא\"א שצפרים יקננו בג\"ע. ומשני דמה דכתיב אשר נטע ה' פי' שיהיו למשמרת לביהמ\"ק ששם מקריבים צפרים:"
+ ],
+ [
+ "למה עצי שטים. כיון דשבעה מיני ארזים היו ולמה בחר יותר בעצי שטים ממיני ארזים ומשני משום שאינו עושה פירות כלל לכן בחר בו וללמד ד\"א לבני אדם בא:"
+ ],
+ [
+ "למעשה כעושה. ובפ\"ק דב\"ב ובמ\"ר פי\"ב איתא גדול המעשה יותר מהעושה. זה הוא במעשה הצדקה כי ע\"י יתנו רבים וזה טוב יותר מנתינתו לבדו וכן התלמוד שע\"י ילמדו רבים וישמרו את התורה גדול מהעושה מצוה לבדו. אבל במעשה מצוה אחת אין טעם להגדיל את מעלת המעשה על העושה ודי ששכרם אחד הוא:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' הושעיא על שום שהוא עשוי למשכן כצ\"ל ועיין לעיל פל\"א גבי אם חבול תחבול. ויהרוג כל מחמדי עין. זו הסנהדרין שחביבים על ישראל כגלגל העין כדאיתא באיכה רבתי:"
+ ],
+ [
+ "מה כתיב למעלה וזאת התרומה. בא לתרץ למה כתיב הקרשים בה\"א ומשני שפירושו הקרשים המתוקנים מכבר כדי שלא יצטרכו להשתמש בכלי ברזל במלאכת המשכן וכמ\"ש במקדש כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו שפירושו לפי הפשט שהיו מביאים אבנים המתוקנים מבחוץ כדי שלא יצטרכו לברזל בשעת הבנין וכן מפרש מה דכתיב הקרשים וכמ\"ש:",
+ "יקבל הקב\"ה דורון ויתרצה להם לשום להם שארית בארץ. מלבד מחריבי הבית יצמית לגמרי. ובא הרמז במשכן ומקדש משום שהעולם מתקיים על ידו. ולכן תהיה תקומה לכל מלבד למחריביו:"
+ ],
+ [
+ "ד\"א ועשית את הקרשים למשכן. ס\"ד דכתיב עצי שטים עומדים דריש דק\"ל העמד עצי שטים מיבעי ליה כדלקמן במ\"ר פי\"ב ומשני כשם שאתה רואה למעלה וכדמפריש ואזיל:",
+ "אקונין. הוא צורת המלך וצלמו שנעשה לכבודו. והכוונה בזה המאמר שהעולם בכללו הוא כאיקונים משום שעל ידו ניכר כח היוצר וחכמתו. והמשכן נעשה דוגמת כל העולם כמבואר במדרשות ולקמן במ\"ר פי\"ב הגירסא משונה מאשר לפנינו. אבל הכוונה בשניהם אחת היא:",
+ "עצי שטים עומדים. כלומר כאותן העומדים למעלה וז\"ש כנתון באסטרטיא פי' כעמוד שכל אחד נתון למעלה ובחזית הגירסא כנתונים:",
+ "מה למעלה שרפים כו'. ידוע הוא כי המשכן היה דוגמת שלשה העולמות עולם המלאכים עולם הגלגלים ועולם השפל. וכאן לא הביא רק שנים עולם המלאכים והשרפים. והכוכבים מעולם הגלגלים. והדוגמא מעולם השפל לא זכר כי זה מבואר בעצמו. ובמ\"ר פי\"ב איתא שהראה לו אש ירוקה כו' וזה רמז לעולם השפל. וע' לעיל פל\"ג:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והקב\"ה עונה אותם. פי' אע\"פ שהתשובה היתה בע\"כ. והזכיר זה כאן כי לולי זה לא דמיא התשובה אל השמן היוצא בסוף אם אינה מועילה:",
+ "כשם שהשמן מאיר כך הקב\"ה מאיר. היינו אור הדעת כי מציון תצא תורה וכן איתא בב\"ר פכ\"ה ארון מקום שהאורה יוצאת לישראל. ויען כי המה הפיצו אור לכל העולם לכן המשילם הכתוב כזית:"
+ ],
+ [
+ "למה כדי להעלות אתכם. הקשה מהר\"י בן לב ז\"ל מאי עילויא היא אדרבה יחשב לסכלות שמאירים למאיר העולם ועוד מאי דמיונו עם המשל שם הוא כדי שלא יחזיק לו טובה וכאן אינו כן. ותירץ שה\"פ שרצה ה' שלא יהא ישראל כפוי טובה רק שיודו בטובה ובזה לבד השי\"ת נפרע ממה שעשה ולזה צוה שיאירו נרות רמז להודאתם כשם שהאיר להם ועל זה יתעלו לפני האומות שיראו שאינם כפויי טובה. והמשל הוא כן שהפקח נפרע מהסומא ממה שמדליק הנר כי בזה מורה שקבל טובה ממנו ולכן שוב לא יחזיק לו טובה שכבר פרעו במה שהודה בטובו. ולדעתי העילוי הוא בזה. כי הכל יודעים שאין הקב\"ה צריך לאור הנדלק. ורק בשביל שהוא האיר לישראל במדבר צוה כי גם הם יאירו לו אף שאינו צריך וכמ\"ש בחזית יונתי תמתי כביכול כב' תאומים לא זה גדול מזה וזה חבתו ית' אליהם שאינו רוצה שיתחסד עמהם ועמ\"ש בב\"ר פי\"א. וזה ענין הפקח עם הסומא ממש שכוונתו שיעשה לו הוא ג\"כ כמו שעשה הוא לו וי\"ל כי הקב\"ה חפץ לזכות את ישראל שיקבל שכר מהמצות אשר הם עושים ויהיו ראויים מצד עצמם לקבל הטוב. ולא בתורת חסד וזה הוא העילוי אשר נתן להם:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר החזק במוסר. וס\"ד נצרה כי היא חייך והיינו תורה דכתיב בה כי היא חייך וארך ימיך:",
+ "שנאמר נר לרגלי דבריך. דהייני שלא יכשל רגלו וכמ\"ש בשוח\"ט אמר דוד באתי לחלל את השבת האירה לי תורה שנאמר שמור את יום השבת כו':"
+ ],
+ [
+ "בד' דברים נתאוה הקב\"ה למעשי ידיו. פי' נתאוה לאנשים שהם מעשי ידיו. וע\"ע בזה בתנחומא. והנה מה שיבקש ה' מיצוריו דוקא ד' דברים אלו כתב הבדרשי שה\"פ להיות לראיה כי בכל מה שה' יצוה לנו חפץ למען צדקו לזכות את ישראל. לא שיוסב אצלו שום תועלת כמו בד' ענינים אלו שהדבר ידוע לכל שלא יבקש ה' ממנו ענינים אלו לצרכו אחרי שהוא העושה אותם לנו בענין יותר נעלה:",
+ "לא הכהנים סבלוהו. פי' מעולם לא סבלוהו הכהנים ומ\"ש בכתף ישאו היינו לפי הנראה. ומוכיח ממה דכתיב נתקו כפות רגלי הכהנים ולא כתיב נתקו הכהנים כפות רגליהם כמו וישא יעקב אח רגליו משמע ניתקו ע\"י אחר:",
+ "שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה. וס\"ד שומרים משמרת המשכן:",
+ "והארץ האירה מכבודו. נראה דס\"ל דבאורה שנבראת להאיר העולם מיירי וכמ\"ד לעיל בבראשית רבה פ\"ג שממקום ביהמ\"ק נבראת האורה ויליף מהכא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד ממנו פנה ממנו יתד וגו'. משום דק\"ל למה בחר באהרן וזרעו ולא במשה אשר הי' חשוב ממנו. וגם הוא שמש בכהונה גדולה קודם לאהרן כדלקמן. לכן אומר משום שיבוקש מתוך בני ישראל אשר אין לזרים חלק בו ולכן לא בחר בזרע של משה שהי' בהם זרות מצד האם שאשת משה היתה בת יתרו. וכן הראב\"ע נתן טעם זה לבחירת אהרן יותר ממשה. ומזכיר כאן ה' מיני שררות. מהם גדוליהם המה החסידים ואנשי מעשה המקרבים את ישראל לתורה ולמוסר. ומהם מלכיהם ונסיכיהם המושיעים אותם מכף צריהם. ומהם כהניהם העומדים על העבודה. מהם נביאיהם המגידים את דבר ה' בין העם. ומהם שריהם המה מנהיגי העם. ובפ' אלו טרפות איתא תניא היה ר\"מ אומר הוא עשך ויכוננך כרכא דכולה ביה ממנו כהניו ממנו נביאיו ממנו שריו ממנו מלכיו שנאמר ממנו פנה ממנו יתד וגו' ומונה רק ד':",
+ "שנאמר אבן מאסו הבונים. ואיתא ע\"ז בשוח\"ט זה דוד לשעבר היה רועה ונעשה מלך:",
+ "שנאמר נושקי קשת. וקאי על תופשי תורה הלוחמים מלחמתה של תורה. וקאי על הנביאים אשר בנביאים נכללו כל מחזיקי התורה ומוכיחים לעם ללכת בדרכיה:",
+ "היה משה סבור שהוא נעשה כ\"ג. ואע\"ג דבסנה הודיעהו הקב\"ה שאהרן יהיה כהן כדאיתא לעיל בשמ\"ר פ\"ג. ושמא אחר שנעשה גזבר סבר משה כי ניחם ה' על זאת והוא נתעלה טפי או שהורע כח אהרן:",
+ "והיה מקיש עליו בקורנס כו'. פי' שאהרן שב להקיש עליו בקורנס לומר שעדיין לא נגמרה מלאכתו כדי לבטלם מעבודתם. וכן המשל שהביא הוא מטעם זה כדי שלא יקשה כיון שאמרו לאהרן שיעשנו היה לו שלא לעשות. ואחר במקומו לא יעשה כיון שלא צוו לו. ולכן מביא המשל שהפדגוג שאמר אל תיגע עצמך תן לי וכו' כוונתו היתה כדי שבתוך כך יציץ עליו המלך כן אחז אהרן במלאכה והתרפה במלאכתו כדי לאחר המעשה עד שיופר:"
+ ],
+ [
+ "היכן א\"ל הדבר הזה משה במשכן כצ\"ל וכ\"ה בס\"י. ופי' היכן אשכחן שגלה משה לאהרן זה שמאחר שאמר לו הקב\"ה אהרן יודע אני כוונתך צ\"ל היכן רמיזא שנאמר זה לאהרן. כי מהכתוב ואתה הקרב אליך מצינו רק שנאמר למשה אבל לא מצינו שמשה גלה זה לאהרן. ומשני במשכן דהיינו אחר שנגמר וצוהו בעבודה אמר לו כן. ואולי נרמז זה במ\"ש לו ביום ח' למילואים קח לך עגל שהוא כנגד מעשה העגל וע' בת\"כ על הכתוב קרב אל המזבח:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "הרע לו. שהוא היה רוצה לשמש בכהונה והשיבו ה' שדי לו כתר תורה שניתנה לו דחשיבא טפי. שלולי היא היה העולם אבד והיא מקיימתו. והראב\"ע בחומש כתב שלא נתנה הכהונה למשה ��שום שהיה עליו טורח העם ללמדם תורה ומצות ולשפוט כל דבר הקשה אשר בלעדם לא יקום העולם. ואולי זה גם כוונת המדרש:",
+ "בחר בא\"י כדכתיב יבחר לנו את נחלתנו ומצינו תמיד עיני ה' אלהיך בה. וכן בחר בביהמ\"ק דכתיב ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח והיינו ביהמ\"ק דביה מיירי. ומ\"ש לא בחר אלא בבית קדשי הקדשים אע\"ג דלא אשכחן לשון בחירה בהדי' ביה ענינו מבואר כי שם הארון והשכינה ואין רשות לכ\"ג ליכנס בו אלא אחת בשנה. וכן מ\"ש בחר הקב\"ה בישראל דכתיב בך בחר ה':",
+ "שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל עיין במ\"ר פ\"ג גבי ברא שבטים וברר לו אחד מהם ויליף מהכתוב הזה:",
+ "שנאמר ובחור אותו וגו'. ודייק נמי מזה שבבני אהרן נבחרו קצתם מקצתם במה שהאריך לומר לעלות על מזבחי להקטיר קטורת ולשאת אפוד דהיינו לומר שלא נבחר אלא מי שזכה בכל זה לאפוקי נדב ואביהוא שאע\"פ שזכו לשרת במזבח לא זכו לקטורת מקובלת ולא לשאת אפוד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים. שקדושת אהרן קיימת לעולם ומייתי סמך לזה מהכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים שדברו אמת וקיים לעד כמוהו:",
+ "אלא כשמים. כי הבי\"ת והכ\"ף הקרובים בתמונתם מתחלפים לפעמים זה בזה וכבר העירונו בזה למעלם פעמים:",
+ "כשם שמתחלה גזר ונעשו שמים. והגזרה ההיא קיימת לעולם שהם נצחיים כדכתיב ויעמידם לעד לעולם. וכן הארץ כדכתיב יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. ולכן אמר כאן לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד שלשניהם ידמה דבר ה' לאהרן שיהיה קיים לעולם. וזה דלא כדעת החוקרים שחשבו שכמו שהוא קיים לעולם הוא קדמון אבל אמונתנו התוריית שעם היותו מחודש הוא נצחי כמו שפי' הרב בח\"ב פכ\"ח ואף שיש כתובים שיראה מהם שהעולם יפסד כדכתיב כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה כבר פירש הרב שהוא משל על השפלת האומות המוצלחות גם מ\"ש ז\"ל שתא אלפי שנין הוו עלמא וחד חרוב פי' שם הרב שאינו העדר המציאות לגמרי ואומרו וחד חרוב תורה על השאר הזמן וזה עוד מאמר יחיד והוא על צורה אחת:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד הלא אתה מקדם וגו'. עתה דורש וזה הדבר שזה ענין גזירה כדבר מלך שלטון ומייתי סמך לזה מהלא אתה מקדם שטעמו אתה גוזר שנהיה קדושים. אלמא איכא הכא ענין גזירה:",
+ "הבאת עליו מיתה להוכיח את הבריות כצ\"ל. ואע\"ג שנקנס במיתה בשביל שעבר על צווי ה' קאמר להוכיח את הבריות כי לולא זה לא היה הקב\"ה מעניש במיתה אלא בעונש אחר אם מפני שאין החטא ההוא חמיר כל כך לחייב מיתה ואם מפני היותו יציר כפי ה' ית' או מפני טעמים אחרים אשר הזכרנו בב\"ר פ\"ט וע\"ש במדרש:",
+ "אתה גוזר ואומר קדושים יהיו לאלהיהם כצ\"ל:",
+ "הסר ממנו המות הזה. שמאחר שהמיתה נגזרה על האדם בחטאו אחר שאנו קדושים אין ראוי שנמות:"
+ ],
+ [
+ "לכפר עליהם. פי' על אהרן ובניו אע\"פ שלא היו בניו עמו במעשה העגל צריכין כפרה מפני שבאהרן התאנף ה' להשמידו והוא כלוי בנים. וזה טעם ב' האילים כמ\"ש בתנחומא אילים שנים כנגד ב' בניו שעתידין למות שכל בניו ראויים למות שנאמר ובאהרן התאנף ד' מאד להשמידו אין להשמידו אלא לשון כלוי בנים. וטעם זה כתב הרמב\"ן בפר' תצוה בסמיכת בניו על הבא לכפר על העגל. וע' בזה הגירסא בתנחומא ובדברי הרא\"ם:",
+ "שנאמר ויאמר אל אהרן קח לך וגו'. מביא מזה לראיה כי גם אהרן הי' צריך כפרה על ��עשה העגל אע\"פ שאנוס היה ולבו לשמים ואדרבה שכר ניתן לו על הדבר כדלעיל בפ' הקודמת. וע' בתוספת מילואים דת\"כ שהעגל הזה בא בעד אהרן ממש ולא בעד ישראל ולכן דרש מדכתיב קח לך:",
+ "שעשה הקב\"ה כבוד לאהרן. כי אחר גדולים מעשי ה' כתיב הוד והדר פעלו ונרמז המלבוש בהוד והדר ע\"ד הוד והדר לבשת. ומדריש הכתוב אף כי גדולים מעשי ד' שאהרן היה צריך כפרה מ\"מ הוד והדר פעלו מכבדו כמה\"ש:",
+ "שלשה אלפין יש בו דכתיב ואמאסאך אל\"ף יתירה בין הסמ\"ך והכ' ופי' מן הכהונה ממתנות כהונה כבכורות וזרוע ולחיים והקבה ומכבוד כהונה לפתוח ראשון. ומן המקדש לשמש בבית המקדש ומן הלויה שלא יטול מעשר אפי' כלוי וכדכתיב למען יחזקו בתורת ה' ואז\"ל כל שעוסק בתורה יש לו מנת וכל שאינו עוסק בתורה אין לו מנת. ואם לאו ראה. פי' אם אינו כמלאך ד' והיינו שאין דרכיו מתוקנים דלא נדמה למלאך ה' רק אם הוא צדיק וכמו שדרשו בחגיגה על פסוק זה. ואם קלקל דרכיו אף שהוא בן תורה מלבד שאינו נאהב כמלאך אלא שיורד לגיהנם:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד קחו עמכם דברים משום דק\"ל למה כתיב וזה הדבר ולא כתיב זה אשר תעשה וכדלעיל לכן מתרץ כי זה הדבר קאי על תפלה לפי שלא נתרצה הקב\"ה לאהרן אלא ע\"י תפלה כדלקמן:",
+ "אבותיכם כשנשתעבדו במצרים כו'. לכאורה קשה למה להו להוכיח ממצרים ויהושע ושופטים ובימי שמואל ואנשי ירושלים שהתפלה מועלת. האין די באחת. וי\"ל לפי שמצינו חמשה דברים אשר התפלה נעלה בהם מהקרבן. הא' שהקרבן צריך הכנת המקום כ\"ש הכתוב אל המקום אשר יבחר ד'. וגם בביהמ\"ק צריך שתהיה שחיטתן בצפון דוקא או בכל מקום בעזרה. אמנם התפלה נשמעת בכל מקום שהיא גם בחו\"ל. הב' הכנת הזמן כי כל קרבן יש לו זמן קבוע זה בבקר וזה בין הערבים ואם שינה פסול. אמנם התפלה שיתפלל האדם על צרותיו זמנה בין ביום ובין בלילה. ואין לה זמן מוגבל מלבד הג' תפלות אשר נתקנו כנגד התמידין יש להן זמן קבוע. הג' שהקרבן צריך הוצאת ממון לפי מצבו אם דל ואם עשיר. משא\"כ התפלה אינה צריכה רק לשפוך שיחו. ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. והד' שהקרבן צריך הכנת המקריב כמו כהן מיוחס ונקי מכל מום. ולא עוד אלא שלא יספיק בכהן אחד אלא צריך משמרת כ\"ד כהנים. אמנם התפלה רצויה מהכל כל שהיא בכוונה וכמ\"ש שומע תפלת כל פה. וכן כל יחיד יוכל להתפלל בעד כל קהל ישראל והה' שהקרבן אינו מועיל רק לשוגג והתפלה אפילו למזיד. וכנגד הא' הביא תפלת מצרים שנעתר ה' להם גם בחו\"ל. וכנגד הב' הביא מיהושע דכתיב ביה ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הרי שכל היום האריך בתפלה משא\"כ בקרבן אין לו אלא בזמנו. וכנגד הג' הביא מימי השופטים שאע\"פ שלא יכלו להקריב מנחה מצד דלותם כדכתיב התם וידל ישראל עד מאד וארז\"ל שלא היה להם להקריב מנחה. בכל זאת כתיב בתריה ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה' וגו' שמעינן שפיר דתפלה טובה מקרבן מהאי טעמא. וכנגד הד' הביא משמואל אף שלא היה כהן שמע הקב\"ה בקול תפלתו בעד כל קהל ישראל. וכנגד הה' אמר וכן אנשי ירושלים אע\"פ שהכעיסוני שהיו וודאי מזידים ועכ\"ז קבלו בבכייתם כמ\"ש שם בבכי יבואו:",
+ "שהקב\"ה משנה סדרי בראשית כו'. ואע\"ג דבשבת בפרק במה בהמה איתא מעשה באדם אחד שמתה לו אשתו והניחה בן לינק כו' ונעשו לו נס ונפתחו לו דדין והניק את בנו ואר\"י כמה גדול אדם זה כו' א\"ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית כו' ויקשה לאביי מה זו שבח לישראל שנשתנו להם ס��רי בראשית כדי לכלכלם. וי\"ל דהתם היה אפשר להשתכר ולתת לו שכר שישכור מינקת להניק בנו. ולכן נחשב לו השינוי לגרעון. משא\"כ בענין המן שלא היה באפשר לכלכלם בלחם טבעי. וגם שרצה הקב\"ה להראות נפלאותיו על ידיהם לכן נחשב לו לשבח:",
+ "שהם משתמשים בהקב\"ה שנמצא ונדרש לכל בקשתם וגזרתם ומ\"ש כנגד אברהם לרמוז שזכות אבותם מסייעתם:",
+ "אלא ע\"י תפלה ולא הספיק בתשובה שעשה אהרן ונצרך גם בתפלה:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד כבוד חכמים ינחלו. בא לתרץ למה כתיב וזה הדבר דבא לרמז כי זה הכבוד הוא לאהרן להלבישו בגדי כבוד ותפארת. בשביל התורה שהיתה בו. וכדכתיב כבוד חכמים ינחלו:",
+ "ואי אתה מוצא באחד מהם כבוד כו'. ומה שמצינו בשכם והוא נכבד מכל בית אביו אין קושיא כי שם הוצרך הכתוב לכתוב כן לפי ענינו. לפי שהיה הגדול והנכבד בבית אביו לכן מלאו לבו לעשות כן. אבל בד\"ה יקשה למה בחר יותר להזכיר ביעבץ שהיה נכבד מכל אשר נזכר לפניו אם לא משום שיגע בתורה:",
+ "וכל אלו בזכות התורה. ואע\"ג דלפי טעם הזה נאה הכבוד למשה שהיה שר התורה אמנם הכהונה נטלה הימנו בשביל שאמר שלח נא ביד תשלח כדלעיל בפ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים. בא לתרץ למה כתיב וזה הדבר שקיים את דברו לאהרן כדמסיים בסמוך:",
+ "מפני שהבטיח הקב\"ה דבר בשמים ואחר רדו שנה באת אותה הבטחה שהבטיח את הצדיקים כצ\"ל. וה\"פ דמפרש בשמים כמו כשמים וכדאיתא בריש פרקין. וכוונת המאמר כמו שמצינו שקיים הקב\"ה הבטחתו לאברהם שהיתה בשמים כדכתיב הבט נא השמימה וכדמפרש. ונתקיימה הבטחתו בצאתם ממצרים אחר רד\"ו שנה וכן תתקיים כל הבטחותיו שהבטיח לצדיקים. ונקט צדיקים כי לשאינם צדיקים פעמים גורם החטא לבטל את ההבטחה:"
+ ],
+ [
+ "פר זה אהרן. נראה דק\"ל משום דלא מצינו בשום קרבן שהאילים יהיו יותר מהפרים אבל שוים הם במספרם. ומה דכתיב בפ' אמור פר אחד ואילים שנים כתיב בחומש הפקודים פרים שנים ואיל אחד ומפרשינן בפ' התכלת כי היו שני פרים ושני אילים. לכן אמר כי הפר בא לאהרן לכפר על מעשה העגל שהתערב בתוכו. והאילים היו נגד בניו אף שלא התערבו בחטא העגל מ\"מ כדי שלא יספו בחטחת אביהם הצריך איל לכל אחד. וע' בזה הגי' בתנחומא:"
+ ],
+ [
+ "באיזה זכות היה אהרן נכנס כו'. פי' באיזה זכות יוכל אהרן לכפר חטאות כל ישראל. אף כי ישראל העוו את דרכם ולמה תועיל להם עבודת יוהכ\"פ ותפלת הכה\"ג ומשני בזכות המילה אשר היא ברית בין ה' ובין עמו. לכן תעמוד להם עבודת היום. וקטרוג השטן על החטאים אשר בנפשותם לא יהיה לשטן להם. ורי\"א בזכות השבטים:",
+ "כך אהרן היה נכנס בכל שנה כו' כצ\"ל:",
+ "שהיו מה\"ש שם. בירושלמי יומא איתא וכל אדם לא יהיה אפי' מה\"ש ולפ\"ז צ\"ל דשם לאו דוקא ופי' שהיו מקיפין מבחוץ ועמ\"ש בויקרא רבה בזה הענין:"
+ ],
+ [
+ "על אודם היה כתוב אברהם יצחק ויעקב וכו'. לפי שלצורך האורים והתומים היה צריך להיות שם כל האלפא ביתא. ובשמות השבטים היו כל האותיות זולת חי\"ת טי\"ת צד\"י קו\"ף לכן כתבו שלשת האבות שיש בהם חי\"ת וקו\"ף וצד\"י ונכתב שבטי ישורון להיות שם טי\"ת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מה שלוו הימנה. החטא נקרא הלואה שנעשו חייבים כלוה למלוה ע\"ד כי ישה לך אלוה מעונך וכן החנות פתוחה והחנוני מקיף והחטא הזה הוא העגל. ומחצית השקל היה לכפרה על נפשותם וכמ\"ש בירושלמי שקלים מחצית השקל לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל וע\"ע לקמן:",
+ "כך פתח ר' תנחומא כו'. כי לקמן ס\"ג דרש ראה קראתי כי כבר נקרא שמו והוכן הכל מימים ראשונים ור\"ת סובר כי הכנה זו החלה מימות מרים כי בזכותה הכין ה' את בצלאל בן חכמה ובינה שיעמוד ממנה. וסומך את הדברים על הכתוב הן יראת ד' היא חכמה כדלקמן. ואגב אורחיה מפרש כל הכתוב ודורשהו באופנים שונים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "להיות נוטל משאו. כ\"ה הגירסא בספרים ישנים ופי' אע\"ג דקים ליה בידיעתן ואין לו אלא משא בעלמא וצריך להיות נוטל ולהרים המשא הזה ד' פעמים ועמ\"ש בזה בב\"ר פכ\"ד בטעם הדברים:",
+ "כל מי שיודע תורה ואינו עושה כו'. כי הוא גרוע מע\"ה שאינו יודע ואינו עושה וכההיא דר\"ש בן חלפתא בפ' תבא דחשיב ליה נוטע וקוצץ ע\"ש:",
+ "שקבליות מפתחות או מנעולים. וחבירו בב\"ר פמ\"ח:",
+ "לכך נאמר ויאמר לאדם. נראה דדייק מדכתיב התם כי הוא לקצות הארץ יביט לעשות לרוח משקל שה\"פ כשברא העולם ושם משקל בכל דבר הי' התכלית בעבור החכמה כדכתיב ה' קנני ראשית דרכו ואמר לאדם כי תכלית החכמה שעליה נברא העולם היא יראת ה' א\"כ נקטינן דאם אין יראה בריאת העולם לבטלה וא\"כ מוטב לו שלא יבוא לעולם:",
+ "ומה שכר תורה. ואע\"ג דע\"כ הי\"ל תורה מעיקרא דאין בור ירא חטא. אמנם ה' יוסיף לו מאד בחכמתו:"
+ ],
+ [
+ "אלא ראה קראתי. לאו מייתורא דראה קדריש כי מדרך הלשון כן הוא ראה ריח בני. ראה אלהים עד. ראה נתתי אותך. וראה כי עמך וכאלה רבים. אבל דריש ממשמעותו כי ראה הוא ענין ראית הלב ושימת שכלית וכמ\"ש רש\"י על ראה אתה אומר אלי. ויען דהכא לא שייך שימת הלב ועיון בזה ולכן דריש שהראה לו הקב\"ה ספרו של אדם הראשון. ופי' של ספרו של אדה\"ר הוא שגלה לו כל הדורות העתידים וכתב בספר כמו שנגלה לו כל המקומות שעתידים להתישב כדאיתא בפ' אין עומדין. וספר זה הראה ה' למשה ומשה מסר לחכמים כי מצינו בפ' הפועלים ששמואל ראה אותו. וע\"ע בב\"ר פכ\"ד מ ש בזה:",
+ "אמר לו כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה. וטעם קדימת התקנה הזו להורות כי ה' מגיד מראשית אחרית. א\"נ מפני שלפעמים יולד איזה אדם בדור אשר איננו ראוי לפי חקו. ורק לתקן את הדור נולד אז וכמ\"ש בב\"ר פי\"ד שנולד אברהם באמצע הדורות כדי להעמיד הראשונים והאחרונים ע\"ש. ויתכן עוד שבא לחלוק על דעת בעלי הגלגול האומרים שאפשר בן דור אחד יעמוד עוד לדור אחר להנהיגו וכמ\"ש על הבל ומשה וזולתם. לכן אמר כי מתחלה נתקן לכל דור מנהיגו ביחוד וביחוד נכתב בכל דור מנהיגו המיוחד ואין מנהיג אחד לב' דורות. אך אין לנו עסק בנסתרות:"
+ ],
+ [
+ "מה שהיה כבר נקרא שמו. ומפרש ראה קראתי ראה והתבונן כי כבר קראתי את בצלאל לזה מיום שבראתי האדם על הארץ. ופי' הדברים הראה לו הקב\"ה כו' יש שהוא תלוי בראשו כו' משום דמצות התורה תלויות ברמ\"ח אברים אשר באדם ושס\"ה גידים. וכן כל תכונה טובה או רעה יש לה מקור נאמן באברי האדם או בעיניו או באזנו או ברגלו או בידו וכן בלבו וראשו וקרביו והאדם הי' מקור נאמר להוציא כל התכונות האלה כיד ה' הטובה עליו. כי יציר כפי ה' היה ולכן כל איש ואיש אשר יולד ממנו ויצטיין באיזה תכונה רעה או טובה. או יהיה זהיר באיזה מצוה. הלא גבר בו חלק האבר הזה אשר בו תלוי המצוה זו או התכונ�� זו. והוא לקוח חלקו באבר זה מאדם אשר הוא הי' מקור נאמן לכל הנולדים אחריו וע' היטב:"
+ ],
+ [
+ "זה אחד משבעה בני אדם כו'. משום דק\"ל למה כתיב ראה קראתי בשם בצלאל ולא סתמא קראתיו בצלאל ולכן דריש ראה קראתי בשם חבה נוסף על שמו העצמי אשר היה בצלאל וכדלקמן ומביא לראיה כי הרבה בני אדם היו כן כי מלבד עיקר שמם הי' להם עוד שמות ומ\"ש במדרש זה אחד משבעה בני אדם זה טעות ספר וצ\"ל אחד מתשעה אבל קשה למה לא מנה את דוד שהיו לו שמית הרבה כדאיתא ברות רבתי פ\"ב וכן שלמה דמפורש בקרא דהיו לו שמות הרבה:",
+ "צנן שהוא צנה. פי' שאליהו בעליו הי' צנה וסוחרה אמתו להגין על ישראל בזכותו. וכן הכוונה שהקב\"ה מחדשו כי ע\"י בעליו אליהו דכתיב גבי הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא יתחדש. וכן דריש עליו שנקרא גד משום שהוא מגדיר וכורת את אויבי ה' כדאיתא בב\"ר סוף פ' ע\"א:",
+ "משמת חצרון בא כלב. ודריש בכלב כמו בשתי תיבות בא כלב וכמו בגד יתבאר בא גד:",
+ "שהעמיד שובך. והלמ\"ד מתחלף בכ\"ף בא\"ת ב\"ש:",
+ "ומה כתיב ובני דן חושים. ולכן הי' ירוד כי לא הי' לו אלא בן אחד. אבל בל\"ז לא היה ירוד כי גם גד אשר ונפתלי היו כמוהו בני השפחות. וגם אם לא הי' מבני השפחות אף כי רק בן אחד הי' לו לא נחשב לירוד כי גם ליוסף לא היו רק ב' בנים. ורק בשביל שנתאחדו בו שתים להיות מבני השפחות ובנים מעטים לכן נחשב לירוד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כך פתח ר' תנחומא בר אבא כו'. דריש ויתן לשון מתנה וחסד ולכן מייתי לך ה' הצדקה ומפרש לי' בכמה מילי כדרך המדרש ובסוף הסימן חוזר לענינא דידן:",
+ "באין בזרוע. נראה דסמיך על סיפא דקרא דכתיב כאשר נשבעת לאבותינו ונראה שבא בטענה שה' חייב לקיים שבועתו אחר שאין ענין לעכב. וזו היא מה שאמרו בספרי עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו:",
+ "השקיפה לשון צער הוא. אולי הטעם משום שהשרש שקף בארמית הוא כמו חבטה וכמו שה\"א שדופות קדים שקיפן קדים ומטעם זה נקרא משקוף בשביל ששם נחבט הדלת:",
+ "אנשי כה\"ג עמדו ופירשו אותה. לא שייך למימר התורה כסתו ואתה מגלה וכמו שאמרו בגמ' על האומר מקושש זה צלפחד. דהתם לא גלתה תורה בו שום גנאי אבל במי שהכתוב מזכיר גנאי בפי' יש לנו לדרש כאשר נמצא לדרוש דהעמד טמא על חזקתו:",
+ "הה\"ד מתן אדם ירחיב לו. נראה שמזכיר זה כאן לומר שמה שזכה משה אל כל הכבוד הזה הי' בנדיבותו וכמ\"ש בפ' אין בין המודר בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה והוא נהג עין טובה ונתנה לישראל. ובשכר זה נתן לו ה' סתרי תורה ודבר עמו. וטעם דרשא זו מיתורא דאל משה דלא היל\"ל אלא ויתן אליו. או דדריש ככלותו דכתיב חסר מלשון מדה וכמו וכל בשליש ור\"ל שה' נתן לו התורה כמדתו שהיה חונן ונותן. ואיידי דמייתי קרא מפרש לי' בכמה אנפי כדרך המדרש:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "גדולה החכמה. עי' רש\"י בפסוק ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה. מה הוא חכמה ומה תבונה ומה הוא דעת. וראב\"ע כתב החכמה היא הצורות האוצרות באחורנית מוח הראש. ותבונה היא הצורה העומדת בין צורת הדעת ובין צורת החכמה כנגד הנקב האחרון. והדעת היא המתחברת בנקבי המוח על המצח מההרגשות. והרלב\"ג גבי ה' בחכמה יסד ארץ כתב שמה שיושג לאדם בדברים הנמצאים בארץ ותוצאותיהם נקרא חכמה. ומהנמצאים בשמים ותוצאותיהם נקרא תבונה. ומהנמצאים בתהומות ושחקים המרעיפים טל נקרא דעת. וכל אלה השלשה אף כי יסתבכו זו בזו אבל הכל הולך אחר המקור. אבל דברי רש\"י (ובדרכו בחר גם הרד\"ק בפסוק ונחה עליו רוח ה' בשנוי קצת) קרובים יותר אל הדעת. ויען כי התבונה והדעת גבוהות יותר מהחכמה לכן אמר למי שהוא אוהב יתן הקב\"ה מפיו דעת ותבונה. והנה שני המשלים מר\"י ור\"ל יבדלו בזה. כי לדעת הראשון אין החביבות אלא בשביל שהוא מתוך פיו. אבל מין המאכל אחד הוא. ולדעת השני יש יתרון גם בעצם הדבר וכמו הפיצטלין שהם מין אחר וחדש:",
+ "לראות דמותו. פי' להשיג מציאותו וכ\"נ בחזית בפסוק ישקני דאיתא שם שתבעו רצוננו לראות כבוד מלכנו כו' ועמש\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד ותתן לי מגן ישעך. דעת אגדה זו כר' לוי בסימן שאח\"ז משעשו אותו מעשה נתן הקב\"ה למשה את הלוחות וזה שדרש ויתן אל משה ככלותו יש עניו גדול מזה הוי וענותך תרבני וכדמסיים:"
+ ],
+ [
+ "מהו לדבר אתו. אע\"פ שדרך הלשון כן הוא כמו וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם. ויצא חמור אל יעקב לדבר אתו וידבר חמור אתם ועוד רבים ס\"ל שלא יצדק הלשון הזה אלא אם ידבר האדם עם רעו שיש ביניהם השתוות קצת. אבל לא בין האדם לה'. ולזה אמר שהוא דרך משל כרב עם התלמיד אחר שלמד הדבר כהוגן. ומה שמצינו גבי אברהם ויכל לדבר אתו וביעקב אשר דבר אתו שם אלהים י\"ל דהתם נמי על למוד שלמדם קאמר דלאברהם הודיע דיני מילה וביעקב כשנחמו מאבלו וא\"ל אני אל שדי פרה ורבה וגו' למדו איזה דינים השייכים לענינא זו:",
+ "ואינם ערבים על שומעיהם ככלה. בפסוק נופת תטופנה בחזית יש שם שלשה דמיונים איך יהיו ערבים ועמ\"ש בביאור הדברים. ובתנחומא הגי' ערבה על בעלה ומתאוה להיות שומע את דבריה:",
+ "שנאמר ויתן אל משה. דריש מלשון ויתן וכן משמע בפרק אין בין המודר ורש\"י בחומש כתב דיליף מן ככלותו ע\"ש. אבל אין זה לדעת ר' אבהו:"
+ ],
+ [
+ "לא זו גדולה מזו. וזה מגדולת הנס כי אין כח בידי בשר ודם לעשות שני דברים שוים זה לזה בצמצום. וי\"ל עוד כי ה' דברות היו בלוח אחד וה' דברות בלוח השני. ועל לוח האחד היו הדברות שבין אדם למקום ועל לוח השני היו הדברות שבין אדם לאדם. והמדרש אומר כי שניהם חשובים זה כזה. ואין לאחד יתרון על השני:",
+ "בזכות יעקב. ולעיל פכ\"ח איתא לא ניתנה תורה אלא בזכות אברהם ואולי פליגי:"
+ ],
+ [
+ "חירות מן היסורים. הבאים לגוף מחולאים ועניות וכיוצא:",
+ "אם יבוא מה\"מ ויאמר כו'. נראה דעל לעתיד קאי ואז אם יבוא ויאמר אחרי כי יחדל המות הלא על חנם עתה אני בעולם ויאמר לו הקב\"ה כי גם לפנים לא היה לך לשלוט באומה זו ורק בחטאם נפלו בידך. והנופלים בחטאם הלא לא יחדלו גם לעתיד. וע' בב\"ר פכ\"ו דיש פלוגתא בזה:",
+ "השטן מצא את ידיו. כלומר מצא מקום להטעותם שערבב את כל העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר וודאי מת משה ולכך בא ערבוביא בעולם והראה להם שהיה משה תלוי בין השמים והארץ כלומר שמת והראה להם דמות מטתו כדאיתא בפ' ר' עקיבא. וחור עמד עליהם ואמר להם גם אם מת משה למה אין אתם נזכרים מה נסים עשה לכם הקב\"ה. ולא תקצר ידו מפני משה:",
+ "כיון שראה אהרן כך נתיירא כו'. הראב\"ע הקשה אם העגל היה עבודת כוכבים. איך יעשה אהרן פסל אשר זה הוא עון מן הנהרגים ולא יעבור. וכמה חסידים וקדושים אשר לא הגיעו לפרסת כף רגל אהרן מסרו נפשם ולא חטאו בזה. ואיך יחטא אהרן בז��. ואף שגם דעתי נוטה לדעת הראב\"ע כי העגל לא היה עבודת כוכבים ממש. אבל קושיא זו יש לתרץ עפ\"י מה דאיתא בויק\"ר פ\"י שאמר אהרן אם הורגים אותי שאני כהן ונביא מתקיים אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ומיד הם גולין נראה שמטעם זה לא נמסר להריגה וע\"ש. ומ\"מ אין מזה ראיה שהעגל היה עבודת כוכבים ממש. דאולי אהרן חפץ להחמיר על עצמו ולמסור נפשו ממדת חסידות גם על זה. ורק מהטעם הנזכר שם לא עשה כן:",
+ "ויקומו לצחק בעבודת כוכבים. פי' שהיו שוחקים ושמחים בעצביהם:",
+ "כ\"מ שאתה מוצא ישיבה אתה מוצא שם תקלה. אין לפרש מכשול עון דהא גבי וישב ישראל בארץ מצרים. וכן וישב יהודה וישראל לבטח וזולתם אי אפשר לפרש כן. אבל פי' נזק והפסד יהיה עון או צער מה. וכן מורה הלשון בכל מקום שהובא המאמר הזה. וכמו בתנחומא ריש פרשת וישב כל מקום שהוא צער אומר וישב כו' וכן אתה פותר את כולם ברעה הזו. והנה למה מורה ישיבה על צער שמעתי בשם מוהר\"ר בנימין אשכנזי ז\"ל משום שהאדם יחשוב שיש ממש בתאוות הדמיונית הנכללות בד'. הא' המאכל והמשתה. הב' קנין הכספים. הג' המשגל. הד' השררה. אמנם באמת כלם הבל המה ואין בם מועיל וכמ\"ש מרבה בשר מרבה רמה כו' כי המה עוד יוסיפו יגון וצער. ופירש ארבעתם. כנגד הא' אמר וישב העם לאכול. וכנגד הב' מביא וישבו לאכל לחם וימכרו את יוסף בעשרים כסף. וכנגד הג' מביא וישב ישראל בשטים. וכנגד הד' מביא מדור הפלגה דכתיב וישב שם וכתיב שם נעשה לנו שם שבקשו להתנשאות למעלה. ולמדנו מדבריו מפני שישיבה מורה על שלוה אמר שאינו אלא לשון צער והוא האמת אבל כוונת הדברים כי השטן מקטרג אם האדם חושב לישב בשלוה וכמ\"ש גבי וישב יעקב בקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף:",
+ "בקש משה לירד כו'. פי' הדברים שחשב לירד תחלה להעביר העגל והחוטאים מן העולם ולעלות אח\"כ להתפלל ואז ראה כי יצא הקצף מלפני הקב\"ה ומלאכי חבלה עומדים הכן לפגוע בישראל וירא פן תפגע מדת הדין בישראל לכן התעכב והתפלל מקודם. והנה בד\"ר איתא שנתירא מהן משום שבקשו להזיקו ולקמן פמ\"ד איתא שבקשו לכלות את ישראל. וזה היתה עיקר ביאתם ומ\"מ בקשו ג\"כ להזיק את משה. ומ\"ש ואחז את הכסא פי' שנעזר מבקשת מדת רחמים כי הוכן בחסד כסאו:",
+ "חמשה מלאכי חבלה כו'. מהר\"ר יהודה עוזיאל ז\"ל פי' שלפי שמשה רבינו ע\"ה לא נשתמש בחמשה חושיו בהיותו ארבעים יום וארבעים לילה בלי מאכל ומשתה והיה נזון מזיו השכינה. וכשחטאו ישראל ונאמר לו לך רד הרגיש בעצמו חולשה מצד ה' החושים שלא נשתמש בהם זה ארבעים ונטה למות לפי הטבע ונתלה בזכות שלשת האבות להגן לו על שלשה החושים וזה חוש השמע בזכות אברהם דכתיב גביה עקב אשר שמע אברהם בקולי. ויצחק על חוש הראות כאמרו ותכהינה עיניו מראות בשכינה. ויעקב חוש הטעם כאומרו לחם ונזיד עדשים ונראה שלא היה נהנה בו בתאוות הגופניות וכנגד חוש הריח והמישוש אמר שיעמוד ד' באחד שהוא הריח וז\"ש קימה ה' באפך והריח הוא באף והמישוש עמד משה כנגדו שנזכר בחוש זה כי חוש המשוש חרפה הוא ופי' מן האשה. ודרך זה הוא רק דרך מליצה נאה. אבל באמת כי זה רק משל על אופן העונש שמדרגות שונות לעונש. וזכות אבות כבש שלש מדרגות. והקב\"ה מחל להם ע\"י תפלת משה והסיר מהם כל העונש:",
+ "עד שקראן הקב\"ה עמו. והא דכתיב נגד כל עמך אעשה נפלאות ואמאי קרי ליה התם עמד. ושמא י\"ל שמפני שמשה אמר ונפלינו אני ועמך מצד היותם עמו אמר לו ד' כי מצד היותם עם משה כלומר בזכותו יעשה להם נפלאות:",
+ "אמר הקב\"ה למשה בעוה\"ז כו'. כבר הודעתיך שדרכם לומר כזה בסוף הפרשיות כדי לסיים בדבר טוב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לך רד ר' תנחומא בר אבא פתח. משום דק\"ל כי שחת היא פעל יוצא ולמה לא נאמר את מי שחת. ולכן אמר עברו על הכל ושחתו מעשיהם וקאי שחת על המעשים:",
+ "הרי קול שהיה קול. כלומר זה ודאי יקרא קול אחר שכל אלה ענו קול אחד ולזה ימשל לקול הברקים הנזכרים המרעים לארץ ולדרים:",
+ "עברו על הכל. פי' על כל המעשים דעבודת כוכבים שקולה ככל המצות. אבל אין לפרש על נעשה ונשמע דהא אמרינן לעיל פכ\"ז שברתם נעשה הזהרו בנשמע וכן בסמוך קאמר עברו על העשיה ומ\"ש ושחתו מעשיהם פי' טיב הכנתם שהיו כמלאכים לפי שהקדימו נעשה לנשמע וכדאיתא בפרק רבי עקיבא:",
+ "אם מניח אני את ישראל. מלהליץ עליהם:",
+ "הזכר להם כשבקשת כו'. ואע\"ג דזה לרע להם כיון שקבלוה ולא קיימוה הלא גרועים הם משלא קבלו כלל וכמ\"ש ז\"ל שקשה הלומד ואינו מקיים ממי שאינו לומד שזה דומה לנוטע האילנות ושוב עוקרן וזה דומה למי שאינו נוטען מתחלה והיינו יוחן רשע בל למד צדק. וכן בריש ע\"ז שבני שעיר טוענים לעתיד כלום קבלנוה ולא קיימוה משמע שהמקבל ואינו מקיים גרוע יותר וי\"ל שמשה הליץ עליהם שאף שעברו באחת יש להם זכות במה שקיימו השאר והם צדיקים לגבי בני שעיר שלא קבלו ולא קיימו כל עיקר והקב\"ה השיב שהנה עברו על העשיה כלה מאחר שעבדו עבודת כוכבים ועבודת כוכבים שקולה ככל המצות וכמ\"ש ז\"ל וה\"ל כאלו אין מקיימים שום עשיה:",
+ "הזכר לבחוריהם. ס\"ל דנערי בני ישראל הם הבחורים שלא טעמו טעם חטא שהם חשובים מאד לפני הקב\"ה כדאיתא בתנא דבי אליהו וכן פירש הרמב\"ם לפי הפשט:",
+ "מה שאמרת בסיני אנכי ה' אלהיך. וישראל אמרו על כל דבור הן כדאיתא במכילתא וה\"ל כאלו הם אמרו ה' אלהינו והודו כי ה' הוא האלהים. וגם בעשותם את העגל לא עשאוהו רק לאמנעי ולא כפרו בעיקר:",
+ "מה עשיתי לך. וכן מ\"ש ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא הכי קאמר ראיתי והשגחתי תמיד את העם הזה להיטיב לו ע\"ד ופניתי אליכם ועכ\"ז עם קשה עורף הוא ולא פנו אלי לראות בטובתי ומה טעם זה הדבר:",
+ "לא בשביל כבודך. שאע\"פ שהיה מבחר המין הנה עלותו במדרגה ההיא היה מתנה מאת ה' לזכות הצבור כי אין זכות אחד מספיק למדרגה ההיא ולכן אמר לו שעכשיו גם הוא בירידה שלא יזכה לעלות למדרגת הנבואה ההיא:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "נתנדה משה. ענין הנידוי שהרחיקו ה' ממדרגת הנבואה כמו שהמנודה מרוחק וכן נדויו של יהודה שהבדילוהו אחיו מהם והורידוהו מגדולתו ומה שאמר שנזעף היינו שגער בו כדרך הנזיפה. ואע\"ג דנידוי חמיר מנזיפה קאמר ונזעף לומר דנידוי זה אינו אלא קרוב לנזיפה שהיה נבדל ממדרגת נבואתו בנזוף לא שנידוהו בפי ח\"ו:",
+ "וכי עמו של משה היו. ואע\"ג דנקראו על שמו מפני שנתן נפשו עליהם כדלעיל בפ\"ל אין זה אלא אחר שאמר מחני נא מספרך וכן בכל דוכתי שהתפלל עליהם מסר נפשו עליהם אבל השתא לא נתן נפשו עליהם שיקראו בשמו. ובמכילתא יליף שנקרא על שמו מהכתוב הזה ולפ\"ז פליגי אהדדי ומ\"ד הא לא אמר הא. ולא ס\"ל לאגדה זו שנקראו עמו של משה בשביל שחטאו וכדלעיל בפ' שלפני זה. כיון דבאמת היו עם ה' לא היה להם לאבד את השם הזה בשביל שחטאו ולכן משני מפני שהם לבדם דברו עלי כזבים ואמרו כי לא פדיתם ואיך יקראו עמו:",
+ "יש אדם מחניף דבר טוב בדבר רע כצ\"ל:",
+ "שיתפו אותו עמהם כו'. עיין ברמב\"ן שאמרו שכח הצורה הזאת העלם ממצרים שהם מודים שה' הוציאם ממצרים כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם אבל יקחו זה במקום היד הגדולה המחרבת ים השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים. וזה דרך נסתר אבל פירושו שהמה חשבו שאין ה' יכול לשדד המערכות ולא פדאם אלא בזמן זה שהמזל היה עומד לשלוח עבדים. וחשבו שזה מזל שור שהוא לפני מזל טלה שהוא מזל מצרים ולכן נצחו כמ\"ש בה\"ע גבי אשר ילכו לפנינו ולכן עשו העגל כנגד מזל שור. וזה שאמרו אלה והעגל פדה אותנו:"
+ ],
+ [
+ "זה משה. ואיקרי אדם סתם כי הוא מבחר המין וזה כל האדם. א\"נ משום דאיתא בפסיקתא גבי איש האלהים כשם שגוזר אדם על אשתו כך הקב\"ה משה גוזר עליו:",
+ "בשרם מושלך. דריש מדכתיב ויפול מן העם שהיו נופלים כדומן על פני האדמה ולא יקברו למען יפחדו הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "מרדות הם צריכים. פי' להכניע את ערפם הקשה ואין המרדות הריגת הפושעים כדרבנן אלא יסורים להשיבם מקשיות ערפם. ונראה כי המרדות הזה הוא מה שנהג עמהם כמנודים כמ\"ש ז\"ל גבי ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. ואע\"פ שלא חטאו אבל לפי שלא מיחו בחוטאים צריכים מרדות ומ\"ש הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם פי' אם תניחני מהתפלל עליהם אז אכלם. ואם תתפלל עליהם אז לא ינקו לכל הפחות ממרדות. ולרבנן יתפרש מרדות הם צריכים להרגם ולבער את הפושעים מן העולם. [ויש לעי' בזה ברד\"ל]:",
+ "אל ירע לך על שאמרתי לך לך רד כו'. נראה דהכוונה בזה כי רדיה נוכל בירידת הענין ופנית המחשבה אל ענין פחות ושפל וכמ\"ש הרב בח\"א ע\"ש שהאריך וכן אמר ה' למשה לך רד מגדולתך להעניש לפושעים וזה ירידה לאיש אלהים כמוהו וזה שמביא בדור הפלגה וסדום דכתיב גבי הקב\"ה כ\"י וירד:",
+ "ואני הייתי יודע מה הם עתידים לעשות אמרתי לך לאו. בתמיה האם אמרתי לך שבשביל זה לא תקבלם אחרי כי אין האדם נידון אלא לפי אותה שעה כדאיתא בב\"ר פנ\"ג. ולכן צדקת בטענתך כי לעולם לא מקבלים השבים. ועתה כאשר חטאו נמצא שעמך הם כי מפני טענתך לא מחיתי בך לקבלם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "נעשו כזבים. פי' טמאים כזבים ומצורעים ודריש סרו מלשון סורו טמא:",
+ "עשו מחרף. כדלעיל גבי הנה אנכי הולך למות:",
+ "כמה ימים שנים. וקרא במ\"ת קאי דלפני זה כתיב התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה וזה משל לישראל במ\"ת שנקראו כלה והיו מקושטים בעדי עדיים שנתן להם אז ודורש את הכתוב ועמי שכחוני אחר ב' ימים ששרו אמונה. ואלו הימים איו מספר כלומר במספר הימים לא יבואו:"
+ ],
+ [
+ "הקשתם את הדרך על ראשו. דריש דלה\"ק מן הדרך אשר צויתים לומר שטעו כטועה בדרך אלא שמהרו לטעות בתחלת הדרך שלא כדרך בני אדם:",
+ "לא בשני. פי' ביום הכ' אלא מן יום הא' כי ביום ראשון חשבו לחטוא ואע\"ג דרשב\"ח אמר לעיל כי שני ימים י\"ל דתרי תנאי אליביה:",
+ "אלא בשלי. והא דאמרינן לעיל ויקומו לצחק שחטאו גם בג\"ע וש\"ד וכן הרגו לחור י\"ל דהחטאים האלה היו אחר שאכלו ושתו ונשתכרו. ומה שהרגו לחור היתה עיקר כוונתם כדי שלא ימחה בידם לעשות את העגל. ולכן עיקר חטאם הוא בשל הקב\"ה בשל העגל:",
+ "חוץ ממשה שאמר כל דברי הנביאים ושלו. אולי הכוונה כמו שאמרו לעיל פכ\"ח ��בלו נבואתם מסיני ושם הי' הכל משה חוץ משתי דברות הראשונות. או דהכוונה כמו שאמרו בפ\"ק דתענית מי איכא מידי דלא רמזה משה באורייתא. והיינו טעמא משום דמאלה המצות ילפינן שאין לנביא רשאי לחדש דבר מעתה כדאיתא בפ\"ק דמגילה ולכן צ\"ל שכל מה שחדשו הנביאים רמוזים בתורה:",
+ "אמר הקב\"ה כך אני מרפא אותן. זה הוא דרשא אחריתי על מסכה ודריש כמו בשתי מלות מסו כה ופי' של מסי הוא רפואה בארמית. וכה הוא כמו כך והיראת הדברים היא כי גדלה חטאתם עד לאין מרפא. והיש רפואה להם על כך."
+ ],
+ [
+ "חצופים הם. מן המדרש הזה נראה דלא כמו שמפרש רש\"י בביצה בפ' אין צדין ג' עזים הם שהם קשים לנצח ועוד שם מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין ופירש\"י שהן עזים ונתנה להם התורה שיתעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם. ונראה שהיא ז\"ל מפרש שהם חזקים בכח ולא נראה כדבריו. אבל פירושו שהתורה נתנה להם מפני שהם שומרים אותה ולא יפנו לשחוק וללעג מתקוממיהם. וכמו דאיתא בחזית בפסוק יונתי אצלי הם יונה אבל אצל מתרוממיהם הם כמין חיות לפי שהם אומרים מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה כו' ע\"ש:",
+ "מה כתיב בהם ויהי ביום השלישי וגו'. ואלמלא שהם קשים לא הי' ראוי לכל זה. דדברי חכמים בנחת נשמעים ולא בקולות וברקים:",
+ "וכי משה הי' תופש. פי' מה זה שאמר הניחה לי הלא גם אם יתפלל משה והקב\"ה לא ישעה לתפלתו מי יכריחנו לשמוע בקולו:",
+ "ומתחיל לבקש להכותו. כלומר עושה כמבקש להכותו:",
+ "מיד התחיל. נראה דמפרש ויחל מלשון התחלה ועמ\"ש הרמב\"ן בחומש והטעם כי עד עתה לא נתן לבו להתפלל עליהם שחשב כי לא יעתר בעידן ריתחא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כך פתח ר' תנחומא. משום דבעי לפרש ויחל משה שעמד בקלות ראש כדמסיים לכן מתחיל בפסוק זה דכתיב עמד בפרץ לפניו ומ\"ש רחב\"ח ע\"ז שהעמיד פנים כ\"י כנגד הקב\"ה:",
+ "מסביר פנים. י\"ג אינו מסביר. ולפ\"ז פירושו שאינו נושא פני הדיין אלא מעמיד פנים כנגדו עד שיודה לו. שנאמר ואתנה את פני אל ה' האלהים לבקש וגו'. ודריש ממה דכתיב ואתנה את פני ולא את לבי כי הלא המתפלל מכין את לבו לתפלה לכן מפרש שהעמיד פנים. ואע\"ג דלא מצינו בתפלת דניאל דבר אשר יורה על העמדת פנים בשלמא בתפלת מרע\"ה נמצא למה ה' יחרה אפך וגו' אבל דניאל אמר רק וידוי העוונות ובקשת סליחה ברחמים. י\"ל דכתיב אח\"ז ועוד אני מדבר ומתפלל משמע שדבר עוד דברים אשר לא נזכרו בקרא:",
+ "מה עשה משה נטל את הלוחות. ס\"ל לרשב\"ן שבשעה שה' נתן את הלוחות הוא שעשו ישראל העגל והקב\"ה היה תופס בטפחיים ומשה בטפחיים ובקש ה' לחטפן מידו וגברה ידו של משה וחטפן כדאיתא בהדיא במסכת תענית בירושלמי ודלא כר' לוי או כרבנן דלעיל פמ\"א:",
+ "לקדש אשה עד שהסרסור הולך קלקלה כו' כצ\"ל. ופי' שהלך וקדשה ועד שחזר והלך מאצלה מיד קלקלה ולפ\"ז כבר נתקדשה למלך וקריעת הכתובה כדי כשתדון כפנויה שתכחיש ותאמר פנויה הייתי וכן בנמשל ישראל כבר היו מקודשים לה' אלא שראה שידונו כאלו לא נתקדשו עדיין. ולקמן פמ\"ו מדמה לאשה שנשאה כבר וכן הוא לפי המשל בתנחומא שהניח אשתו עם השפחות ע\"ש:",
+ "ומה שנתן לו המלך כצ\"ל. פי' החפץ מה שנתן לקדשה והוא קרע את הכתובה וגם החפץ מה שהיה בידו לקדשה לקח בידו להראות כי עוד לא קדש אותה אחרי שהחפץ בידו:",
+ "בקלות ראש. דריש ויחל לשון חולי�� [ונראה דדריש ויחל כמו ויקל בחילוף החי\"ת בקו\"ף אשר החילוף הזה מצוי מאד בשפת עברית]:",
+ "הה\"ד חמת מלך. דריש ויחל מלשון לא יחל דברו שהוא לשון ביטול לומר שבטל חמת ה' והיינו את פני ה' שפי' פנים של זעם ע\"ד פני ילכו:"
+ ],
+ [
+ "מדבר במשה. וכיוצא בו בפרק יש נוחלין כל שיש לו צער או חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר חמת מלך:",
+ "שנאמר עיר גבירים. ובמשה קמיירי בהורדת התורה כדלקמן בויק\"ר פל\"א:"
+ ],
+ [
+ "כמין דורון. נראה דהיינו מה שמסר נפשו על ישראל כדרך שאמרו במכילתא על ואם אין מחני נא מספרך וזה כמין דורון שבא לבטל חרון אף במנחה וכן רצה משה לפייס את ה' עם ישראל בהיותו הוא דורון וכפרה תמורתם:",
+ "לשון חלוי כצ\"ל כי בערבית קורין למין מרקחת הנעשה מדבש חלוה ובמגילה בלשון זה אנא שדרי ליה חוליא ושדר לי חורפא:",
+ "ולא עשה. ופי' מעולם לא עשה משה כדבר הזה כי מעולם לא בא מעשה כזה לידו שיצטרך להתפלל שיעשה המר מתוק אלא כשעשה ישראל העגל ואמר זה לומר שהבין שמסורה זו לא הוצרכה לו אלא לכאן ולמי מרה לא הוצרך שהרי כבר צעק אל ה' שיעביר המים ויביא מתוקים. ומה דאיתא במדרש כיון שבאו ישראל למדבר זה ט\"ס הוא כי גם מתחלה היו במדבר אבל צ\"ל כיון שבאו ישראל למדה זו או שצ\"ל לדבר זה במקום למדבר:",
+ "אמר לו משה דבר שלעולם לא בקשת לאבד כצ\"ל. והיינו מ\"ש לפי שאין דבר בעולם שאין לצורך ולכן אין לבקש שיעברו מן העולם ואיך אתה מכלה את ישראל והסופרים טעו וכתבו רבש\"ע במקום דבר של עולם:"
+ ],
+ [
+ "שהתיר נדרו. אע\"ג דאמר קונם הנאתו על בני עירו אין אחד מהם יכול להתירו מפני שנוגע בדבר של תועלתו מתיר כדפי' הריב\"ש בסי' ת\"ו וכ\"ה שיטת הטור. והכא הוא תועלת למשה בהתרה זו שמתעלה ע\"י ישראל כי בירידתן נאמר לו לך רד כדלעיל. י\"ל כיון דאמר ליה ואעשך לגוי גדול לית ליה הנאה אדרבה היזק שאע\"פ שמ\"מ נתקיים בו כמ\"ש ז\"ל מ\"מ הוא לא יגע עכשו ולפי מחשבתו הוא מפסיד. ובענין כל המאמר זה עי' בעין יעקב בפר' אין עומדין שכתב בשם הרשב\"א שהכל הוא דרך משל. והאריך שם בדברים אשר יקובלו על הדעת:"
+ ],
+ [
+ "פתח לו הקב\"ה. פי' במה שאמר ה' אלהיך ולא אמר אלהיכם כדי שיהיה להם פתחון פה לתשובה. אף שידע הקב\"ה שהמה יחטאו גם אם אמר אלהיכם. ומפרש ויחל משה את פני ה' אלהיו ע\"י הפנים שנתן לו ה' במה שאמר כי הוא אלהיו ולא אלהיהם. וז\"ש במדרש אפשר שלא נעשה בהם מה\"ד על שבטלו את הדבור ששמעו מפי הגבורה וכדלעיל בפמ\"ב ואמר לו משה כי הדבור הזה היה אלי ואנכי לא בטלתי:",
+ "שמא להם אמרת. והא דאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה לדברי ה' קאמר דאפי' את\"ל שחטאו אני אומר שתשא להם חטאתם ואם אין מחני נא:",
+ "לפיכך חזר וכתבה בל\"ר. פי' בפר' קדושים דווקא דשם נשנו עשרת הדברים כדאיתא בתו\"כ. אבל בלי זה הטעם מצינו כמה פעמים וחללת את אלהיך אני ה' אלהיך וכדומה בלשון יחיד:"
+ ],
+ [
+ "ר\"י אומר למה הדבר דומה כו'. נראה דדריש למה ה' יחרה אפך בעמך. למה יחרה אפך על החוטאים הלא רבים הם בעמך אשר מקיימים את התורה:"
+ ],
+ [
+ "עמך חטאו. דהיינו הערב רב כדלעיל פרשה מ\"ב. והוא שאמר משה למה ה' יחרה אפך בעמך על ישראל אף על גב שהערב רב עשו את העגל ולא ישראל מ\"מ כעס ה' על ישראל שלא מיחו בידם שנטפלו קצת להם:",
+ "שלא יאמרו לעשות עבודת כוכבים. ואע\"ג דכל עבודת כוכבים אין בה ממש והבל היא בלי מועיל מ\"מ האדם נענש על זה. בשביל טעותו להאמין בהבלים. אבל בעגל לא האמינו בו כמ\"ש האבן עזרא ומפרשים רבים ולא חשבו לעבודת כוכבים ממש ורק בדרך מנהיג וכמ\"ש לעיל:",
+ "ולמדו מהם בניך ואף הם עשו העגל. כי המצרים עבדו לטלה שהוא הבכור באפודת חגורת המזלות וכשראו ישראל מפלתו חשבו כי מזל שור הבא אחריו באפודת המזלות גבר ממנו ועשו ישראל עגל כנגדו. וז\"ש שלמדו ממצרים כי מעבודת המצרים נתעו לעבוד במזלות:",
+ "ואם תאמר בשביל שהחמיץ יינו כו'. פי' לכן לא יחוס על הוצאות הכרם כי לא ניחא לי' בכרם רע כלל מ\"מ כיון שהוא רע רק בשביל שהוא נער ובהמשך הזמן יעשה יין יפה יש לו לחוס להוצאותיו ולהניחו עד שיעשה יין יפה וכ\"ה בנמשל בישראל כיון שהחרטה מצויה בהם הלא יעשו אח\"ז יין טוב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "למה נמשלו לגפן. עיקר הקושיא היא למה מדמה את ישראל לגפן ולא לפרי הגפן. כי הגפן אשר מורה גם על העץ הוא רע ושפל. ומשני שמדמי לעץ הגפן לענין שאם עוקרים אותה ממקומה ושותלים אותה במקום אחר היא משבחת ואע\"ג דבפ\"ק דע\"ז משמע כי כל העצים ג\"כ משובחים אם יטעו אותם במקום אחר אפשר דגפן משתכחת טפי א\"נ דאין דרך לעקור העץ ממקומו ולשתלו במקום אחר שפעמים שהם מתיבשין מיד אבל בעץ הגפן לא כן הוא:",
+ "כל אותן הדעות האמורות בו והנה גפן לפני וגבי גפן ממצרים תסיע כו' כנ\"ל ופי' כל הדעות שנדרשו על המשל של גפן וכמ\"ש בפרק גיד הנשה אומה זו נמשלה כגפן זמורות שבה אלו בעלי בתים כו' וכן דרשו ע\"ז בויק\"ר פל\"ו ובמדרש תהלים וז\"ש אחרי אשר תדרוש הדרשות הזה הנכון הוא לדרוש הדרש הזה מה הגפן היא חיה כו':",
+ "ענני ה' ענני. ואע\"ג דהכתוב ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל כתיב ברישא והדר כתיב ענני ד' ענני. הלא תפלתו הראשונה היתה בזכות אבות. ושמא י\"ל כיין דענני משמע בזכותו וכמ\"ש רז\"ל ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי ע\"כ א\"א דיהיה הכתובים כסדרן כי אם לא נענה בזכות אבות איך חשב אח\"כ להיות נענה בזכות עצמו וע\"כ הכתובים שלא כסדרן נאמרו. ונענה רק מפני כבוד אבות אך הכתוב הקדים את התפלה בזכות האבות בראשונה בשביל שהיא תפלה נכבדה:"
+ ],
+ [
+ "לא אמרו אלא כנגד דוד אביו. ע' בשבת בפרק במה מדליקין בדרשה זו:",
+ "הוי ושבח אני את המתים מן החיים זה משה. פי' דגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שע\"כ גדלה זכות האבות עכשו ממשה שהיה חי. אע\"ג דמשה גדל מהאבות כדלקמן פ' ברכה גבי רבות בנות עשו חיל. בכל זאת לא נענה רק בזכות האבות באשר שהם כבר מתו. אבל קשה הלא מקרא מפורש הוא לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו אלמא בזכותו נענה ואיך אמר כאן בזכות האבות וכן הוא בפ\"ק דברכות כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם לפיכך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. ובמ\"ק איתא כיון שבאו ישראל לאותו מעשה לא הניח משה זוית בקרקע שלא נתחבט עליה ולא נענה מה עשה נתלה במעשה אבות א\"ל הקב\"ה אבות העולם מה להם עלי כיון שאמר אשר נשבעת להם בך כו'. אלמא כי לא זכות האבות הועילה להם אלא השבועה. וגם לקמן בפרקין משמע דאהני זכות אבות להצילם מג' מלאכי חבלה וזכות משה ג\"כ לסלק מלאך אחד. אבל באמת כלהו איתנהו. השבועה. וזכות אבות וזכות משה. השבועה עמדה להם להרבות זרעו של אברהם ככוכבי השמים ולא יכלו לעולם. וזכות אבות עמדה להציל גם את הנמצאים לבלי ישחיתם ולהקים את הברכה ע\"י שבט לוי שלא חטאו בעגל. אבל זכות אבות לא הועילה רק לסלק את שלשת מלאכי חבלה וזכות משה סלקה גם את הרביעי. ובכל זאת אמר הכתוב לולי משה בחירו אחרי שהוא היה הגורם להזכיר את השבועה ולעורר את זכות האבות:"
+ ],
+ [
+ "שאין אתה מתנקה. פי' כי האדם מתנקה מעונותיו ע\"י היסורים שיסבול בעוה\"ז כדאיתא בספ\"ק דקדושין. ואם יבקש שכרי בעוה\"ז ולא יסבול יסורים לא יהיה מתנקה מעוונות שבידו:",
+ "האיך היה מזכיר זכור לאברהם. פי' כי אם בקשו שכרם אז נתמעטה זכותם שהיו עובדים את ה' על מנת לקבל פרס. והלואי שתעלה הזכות לעצמן ועתה גברה זכותם גם להציל את בניהם:"
+ ],
+ [
+ "בשביל שבטלו עשרת הדברות. דכיון דעברו על גלוי עריות כדאיתא לעיל על פסוק ויקומו לצחק. והנואף עובר על עשרת הדברות כדאיתא במ\"ר פ\"ט ומ\"ש לעיל לא היה להם לחטוא אלא בשלי כבר תירצנו שם:"
+ ],
+ [
+ "למה מזכיר כאן שלשת אבות ולא הזכיר האבות במתאוננים במרגלים ובעדת קרח. ומשני משום דכאן הרבו לחטוא אשר נכון היה לדונם בהרג ובשריפה כמו בעיר הנדחת וגם בגלות להשוגגים לכן זכר השלשת אבות להסיר מהם שלשה הפשעים האלה:"
+ ],
+ [
+ "למה הזכיר שלשה אבות. כאן אין הקושיא כמו בסימן שלפני זה. דקושיא זו לא מתורצת בסימן זה. אבל הקושיא היא כיון דהזכיר השבועה למה מזכיר עוד את שמות האבות דהשבועה לבד היא די לסלוח להם כדי שיתקיימו בהם להרבות את ישראל ככוכבי השמים. ומשני כי עיקר הטענה הוא מטעם האבות ומה שהזכיר אשר נשבעת להם איננו מצד חיוב השבועה אלא מצד מה יש לך להשיבם וכדמפרש ואזיל. כי באמת השבועה כבר בטלה בחטאם. אבל מ\"מ א\"א להשיב בזה פניהם אם יקומו ויבקשו הבטחתך להם:"
+ ],
+ [
+ "למה הזכיר כאן משה. כאן יתפרש הקושיא למה הזכיר כאן שלשה האבות יותר מבשאר מקומות וכמו בסי' ה' וע\"ז מתרץ כדי למצוא עשרה אשר ה' בקש מידו למצוא כאן ולא בשאר מקומות:",
+ "הרי שבעה. ובד\"ר חשיב עוד ע' זקנים ונדב ואביהוא. וי\"ל דמצי סבר שכבר חטאו כמ\"ד דאספסוף אלו ע' זקנים והם אצילי בני ישראל שזנו עיניהם מן השכינה והאריך להם אז כדי שלא לערבב שמחת התורה כדאיתא בספרי ובפסיקתא והא דלא חשיב את חור י\"ל שהקב\"ה הודיעו למשה שנהרג כדלעיל. והא דלא חשיב בצלאל ואהליאב שהיו צדיקים כדלקמן יש לומר שעדיין לא היה משה יודע בהם. וכן י\"ל הטעם הזה לענין מכיר ויאיר ואלדד ומידד דאע\"ג דאמר לעיל יאיר ומכיר קיימוה ס\"ל לאגדה זו שעדיין לא קים למשה בגוייהו:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "אמר הם בטלו. גם בזה בא לתת טעם למה מזכיר את אברהם יצחק ויעקב לאמר כי קרבו הדורות מאברהם ועד עתה. ואיך תבטל את סוף הדברות ועושה חסד לאלפים וזה לא נאמר בתנאי דוקא אם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. כמו בפוקד עון אבות דמוכח שמיירי באוחזים מעשה אבותיהם מדכתיב לא יומתו אבות על בנים כדאיתא בסנהדרין. אבל קשה הלא בב\"ר פע\"ו איתא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם מתקיים אני עליו כו' והכא שחטאו מה להם ולחסדי האבות. וי\"ל דהתם מיירי לענין הפגעים הבאים עליו כגון עשו שבא כנגד יעקב ומפגע ומקרה זכות אבות לא יציל את בנים הרשעים. אבל להאריך אפים ולבלי לכלותם מעל פני האדמה יועיל זכות אבות גם לבניהם אפי' כשחטאו:",
+ "אף הראשונות תהיתי. פי' מה שאמר ה' ששבועת האבות תתקיים במשה חזר מזה. ואף שמשה טען כי מצד ברית השבטים א\"א לקיים בו. מ\"מ היה אפשר להשאיר אחד מכל שבט כגון כלב מיהודה ויהושע מיוסף ויעשם לגוי גדול ויכלה שאר הדור גם מזה חזר בו דכיון דצריך להשאיר משאר השבטים אף מי שאינו כדאי להשאר א\"כ יניח את כולם. ודייק לה מדכתיב וינחם ה' על הרעה אשר דבר ולא קאמר וישמע ה' למשה אלמא דהדר ביה לגמרי. ובענין תהיתי עמ\"ש לעיל פמ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "מהו אשר נשבעת להם בך. פי' מה זו טענה על דברי ה' אשר אמר ואעשה אותך לגוי גדול הלא תתקיים השבועה במשה. ומשני דטענתו היתה כיון דנשבעת להם בך צריך לקיים הדבר כאשר דברת להם לכלל בניהם. ולא ע\"י פרט אחד מבניהם:",
+ "בא ישעיה ופירש שהשבטים נקראו עובדי ה' ושיש להתפלל בזכותם ומשם למדנו לפרש כמו כן עבדיך מהכא. ודריש את הכתוב זכור לאברהם ליצחק ולישראל ולעבדיך. והוי\"ו והלמ\"ד של וישראל נמשכים גם על עבדיך:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד רגע אדבר וגו'. משום דק\"ל הלשון ראה אשר רש\"י וראב\"ע דחקו לפרשו ולכן מפרש ראה שנתמלאת עליהם רחמים ולכן ראוי שאתה בעצמך תנהיגם ולא ע\"י שליח וכדמסיים בסוף הסימן. ובמה נתמלאת רחמים במה ששמעת בקול תפלתי. וראית בתשובת ישראל. ולכן נחמת על הרעה אשר דברת לעשות לישראל לכלותם מעל פני האדמה. וטעם הדברים כי ה' אמר לו כי לא אעלה בקרבך וגו' פן אכלך בדרך. וא\"כ זה הוא טובת ישראל כי ה' לא יעלה בקרבם. ומשה אמר לו ראה כי אתה שומע תפלה וימינך פשוטה לקבל שבים הלא אין לנו לפחד מפני הכליון כי גם אם יחטאו תחכה לתשובתם ולא תכלם. הלא טוב לנו כי פניך ילכו עמנו ולא המלאך אשר עליו אמרת כי לא ישא לפשעכם:"
+ ],
+ [
+ "מה כתיב למעלה. גם בזה בא לתרץ מלת ראה וכדמסיים בסוף הסימן שא\"ל ראה שאין אתה יכול להזיז אהבתך מהן אפי' שעה אחת:",
+ "עטרה שנתן בראשם כו'. וכדאיתא בפרק ר' עקיבא כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא של מה\"ש וקשרו לכל אחד שני כתרים כו' וכשחטאו ירדו ק\"כ רבוא של מלאכי חבלה ופרקום כו' וע\"ש ברש\"וי והנה מחלקותם אם היה עטרה או חגורה או מעיל חשוב נ\"ל דתלויה במחלוקת תנאי לעיל בפמ\"א חד אמר חרות מעול גלות סובר כי עטרה היתה כי שם מלכות וחופש לעטרה. וחד אמר שם חרות ממלאך המות והוא סובר חגורה המורה על גבורה ומגינה מן המות. וחד אמר שם חרות מן היסורין סובר כי מעיל חשוב הלבישם המגין מפני הצנה וחום אשר המה ראשי הסבות המביאים את החליים:",
+ "שהניח את העליונים ובא אצל משה. אגדה זו א\"א לקחת כפשוטו כי כבודו מלא עולם ואין שנוי וגבול לפניו אבל פירושו כי גדלה השגת משה באלהות יותר מהעליונים ולכוונה זו אמר שהניח את העליונים אשר המה לא יגישו את אלהות בשלמות ובא אצל משה. כי הי' קרוב אליו. בשביל רב תבונתו כי הקירוב אל ה' הוא כפי השכלה וכמ\"ש הרב בח\"א פי\"ח. וזה ענין בואם לומר הימנון לפניו כי השירה היא ספור שבחו כפי השגתו בגדולת ה' אשר זה יותר נכון למשה בשביל הכרתו הגביהה. וגם השמש והירח והכוכבים המספרים כבוד אל בארץ ויגידו לבני אדם צדקת ה' קטנים הם בערך משה אשר הודיע כבוד ה' והגיד לעמים תורתו וכאלו הם משתחוים לפניו ונוטלין ממנו רשות. וגם החיות אם שאלו להם איפוא הוא כסא הכבוד פי' כבוד ה' גם המה יאמר לכו אצל משה אשר השגתו גדלה מהשגת העליונים:",
+ "לא כך התניתי. וטעם התנאי כדי שלא יתיאשו ישראל ויוסיפו להרע וע\"ד לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:",
+ "בראשונה כשהיה משה כועס על ישראל היה משה מרצהו. ודריש לרצות בקל כמו לְרַצות בפועל אשר הוא פעל יוצא לאחר:"
+ ],
+ [
+ "אתה מוצא וידבר ה' אל משה ויאמר ה' אל משה כו'. המדרש סובר כי מ\"ש ויאמר ה' אל משה ראה אתה אומר אלי וגו' דבר משה מתוך אהלו אל ה'. ולכן ק\"ל לרז\"ל שהי' לו לעלות להר לדבר עם השכינה אשר היתה שם כדרכו ולא שידבר עם ה' מתוך אהלו מאחר שעדיין לא נגלתה שם שכינה. כי מה שאמר הכתוב והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן וגו' היה אחרי יוהכ\"פ ולא כדעת הרמב\"ן כי זה היה בהר סיני בעלותו שם בי\"ט בתמוז. וגם ק\"ל איך התחיל משה לדבר אל ה' בטרם דבר ה' אליו. והא דל\"ק להם מהכתוב וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעות דהתם אפשר וכך תפלה פי' ודבר אל ה' שישמע תפלתו. אבל ויאמר משה אל ה' משמע שדבר עמו כדרכו בנבואתו שפיר קשה לי'. ולכן מתרץ מאחר שה' דבר אליו הרבה פעמים גדלה מעלתו והשגתו ודבקותו בשפע הנבואה עד שגם הוא הי' יכול להקדים דבריו לה' בכל עת שירצה וכמו המשל במערה הסמוכה לים אשר המים ידבקו יחד ויזלו מהים למערה ומהמערה לים בלי חשך:"
+ ],
+ [
+ "א\"ל איני חוזר. תימא איך ימרה את פי ה'. וי\"ל שבא בטענה כי לא יוכל לראות ברעתם ותקצר נפשו בעמלם ולכן טוב לו להסתלק מן הנבואה וא\"כ הוא איננו עובר את פי ה' אחר שאין תועלת בחזירתו כי לא ינבא מתוך עצבותו שם. וזה דומה לענין יונה בבריחתו. והוא סבר כי אין אחר אשר ימלא את מקומו בנבואתו וממילא יתרצה הקב\"ה אליו והשיבו ה' כי יהושע מוכן לדבר ויוכל לכנס במקומו וממילא צריך להתאפק ולהתחזק בנבואתו בע\"כ פן יפסיד את מדרגתו. וכן הוא הענין במשל:",
+ "כבר אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך. לכוון הדברים היטב נ\"ל כי כאשר אמר ה' אל משה הנה אנכי שולח מלאך לפניך. שאל משה שתים. הא' האם ישלח ה' מלאכו לבד והקב\"ה יסור מהם. או שגם הקב\"ה ילך עם המלאך. והמלאך יהיה רק לממוצע ביניהם. והב' מה יהיה המלאך הזה האם מן המלאכים הראשונים כמו מיכאל מלאך הברית שעליו נאמר בעת רצון עניתיך וכמ\"ש הרמב\"ן או שיהיה מלאך מן מדת הדיו אשר לא ידע רחום. ומשה בתפלתו בא לעלות ממדרגה למדרגה. בתחלה שאל מי הוא המלאך שלא חפץ במלאך ממדת הדין ואמר לו ה' הלא אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך וזה מורה כי הוא מהמלאכים הראשונים וכמו שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך. ואז הוסיף משה לשאל שאלתו השניה ואמר למלאך אתה מוסרני כי גם במלאך טוב אין חפצי רק פניך ילכו עמנו:",
+ "פתח כי טוב אמר לך וכו'. משום דמפרש הראני נא את כבודך זה השגת מה למעלן מה למטן מה הי' ומה עתיד להיות כדריב\"ק בסמוך לכן מייתי הכתוב כי טוב אמר לך לפרש כריב\"ק וכבר פלוגתיה:"
+ ],
+ [
+ "הלל אומר השפלתי זו הגבהתי כו'. הלל אמר זה בפני עצמו. כי המשפיל עצמו הוא מגביה א\"ע. והמגביה א\"ע הוא המשפיל נפשו ור' תנחומא תלה הדברים האלה בקרא כי טוב אמר לך עלה הנה. ומה שהתחיל בדברו השפלתי זו הגבהתי ואח\"ז אמר והגבהתי היא השפלתי משום דמספר כפי אשר קרה לו כי ע\"י שהשפיל עצמו והכניע ללמוד תורה בעניותו זכה לגדולה שנסתלקו בני בתירה מנשיאותם ומינוהו תחתם כדאיתא בפסחים בפרק אלו דברים וע\"י שנתגאה אח\"כ והתחיל מקנתרן בדברים הושכל קצת שנתעלמה ממנו הלכה כדאיתא התם:",
+ "ד\"א כי טוב אמר לך עלה הנה זה משה ודריש את הכתוב כי טובה אשר מדרגת הנבואה תבוא לו ממטה למעלה. ויעלה מעט מעט במדרגת הנבואה מאשר יתחיל במדרגה גבוהה בנבואה ולא יוכל לסבול. ולכן באה לו הנבואה בקול אביו אשר הי' רגיל בו. וזה הכוונה לפי הדרש לפני נדיב אשר ראו עיניך. ולפ\"ז יהיה מהשפילך כמו מאמר המוסגר והמשך הכתוב כי טוב אמר לך עלה הנה לפני נדיב אשר ראו עיניך מהשפילך:",
+ "לא עשה משה יפה שהסתיר פניו. ודריש כי טוב אמר לך עלה הנה. טוב היה לך אם לא הסתר פניך מפני השכינה ועלית אז נגלה לך מה למעלן ומה למטן מהשכילך להסתיר פניך ולא נודע לך כל אלה ולר' יהושע דסכנין ור' הושעיא רבה מדריש כי טוב אמר לך עלה היה הטוב אשר ואמר לך לעלות ולזכות לשלש המונה רי\"ד והכבוד אשר אמר רה\"ר בא לך מהשפילך לפני נדיב בשביל אשר השפלת עצמך לפני השכינה אשר יכולת לראות והסתרת פניך מראות:"
+ ],
+ [
+ "אתרי טפלה לי. פי' כי כל גשם שיקרא מקום הוא טפל להקב\"ה שהוא המעמידו ומקיימו ואין ה' טפלה לו שהוא אינו נסמך על הגשם ח\"ו:",
+ "שאני עתיד ליתן להם באחרית הימים נראה דזה הוא אחר התחיה דנקראת אחרית הימים. אבל העוה\"ב הוא אחרית ימי כל אחד ואחד אחרי מותו ולא יקרא סתם באחרית הימים. וזה לא הראה לו ולפ\"ז. וראית את אחורי הוא האחרית אשר אחר התחיה זאת תראה אבל ופני זה השכר אשר עין לא ראתה אלהים זולתך וזה העוה\"ב אשר אחר המות ונקרא עולם הנשמות לא יראו וככה יתפרשו גם דברי ר' אסי וכן מה שאמר לקמן באותה שעה הראה לו הקב\"ה את כל האוצרות של מתן שכר קאי נמי על עולם התחיה. וע\"ע בתנחומא אבל ט\"ס יש שם (וכבר מתוקן הוא בדפוסים החדשים) והטעם בזה כי אחר התחיה אף שתגבר קדושות ה' בארץ מ\"מ יש מקום גם לחומר ותשלוט עליו העין. אבל בעולם הנשמות אשר הוא תענוג רוחני לבד ואין חלק בחומר בזה ע\"ז לא תשלוט העין גם עין איש האלהים וע' בב\"ר פי\"א שמראה לצדיקים מעין דוגמאגטורין שלהם ובפס\"ב שהקב\"ה מראה לצדיקים עד שהם בעוה\"ז מתן שכרן משמע דפליגי עם המדרש אשר לפנינו:",
+ "ומי שאין לו. פי' שאין בידו לא עבירות ולא מצות או שאכל שכר זכיותיו בעולמו בחייו אבל הרשע הולך לא בדון. ויען כי זה הוא מתנת חנם וחסד לכן נקרא האוצר הזה אוצר גדול פי' בכמות כי גדול כח החסד אשר בידי ה':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ולא הי' מאמין שחטאו ישראל. פי' שלא האמין בלבו שנעשה החטא בפועל אבל חשב כי רק הרהור עון היה שם והחמיר ה' בדבר כאלו עשו ולכן לא שבר את הלוחות שאין החטא מספיק לשברם ולמנוע מהם הלוחות. ומ\"מ יליף מזה שפיר אי להם לבני אדם וכו' אחרי שלא האמין משה בפשט דברי ד' ודן את ישראל לכף זכות כ\"ש שאין לאדם להעיד מפי אחרים רק מה שיראה בעיניו. ומ\"ש עוד אפשר שלא היה משה מאמין היא שאלה אחרת וצ\"ל ד\"א אפשר והיא שיטה אחרת אבל חסר במדרש הלשון ד\"א כאשר יקרה כן פעמים רבות:",
+ "שפרחו הכתובים ולא פרחו אלא כאשר קרב אל המחנה כי אין קדושה ראויה ליכנס למקום טומאה. וע\"ז מכיא את הראיה מהכתוב וארא והנה חטאתם בשביל שראה את הכתובים שפרחו הבין שהם גרמו לזה ומדריש והנה חטאתם כי אתם החסרתם והסירותם את הכתב בחטאתכם וכ\"ה בתנחומא פ' עקב וארא והנה חטאתם מה ראה האותיות שפרחו:",
+ "ראה שאין לישראל עמידה. ויתפרש הכתוב כמו ��קרא קצר וארא שאין מעמד לכם יען כי והנה חטאתם או שיתפרש חטאתם מלשון חסרון וגרעון וכמו אני ובני שלמה חטאים ולא יחטיא. ופי' וארא והנה חטאתם שראיתי כי הוסרתם ממעמדכם. וכאשר נגרעתם מן הארץ:",
+ "אלא י' הדברות לבד. ופליג על הא דאיתא בירושלמי שקלים פ\"ו ובחזית בפ' ידיו גלילי זהב כי בין דבור לדבור היה דקדוקיה ואותיותיה של תורה ובלוחות הראשונות משתעי בהם:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד עת ללדת. בא לדרוש למה כתיב פסל לך כי לך מיותר לכן דריש פסל לך כי אתה מחויב לפסלם אחרי אשר אתה שברתם וכמו עת להשליך אכנים לכן הוא עת כנוס האבנים. וכן מדריש עת ללדת ועת למות כי עת הלידה הוא סבה לעת למות. וגם לפי מה דדריש עת להשליך אבנים על חורבן ביהמ\"ק יתפרש כי שעת החורבן היא העת שה' בונה אותו וכמ\"ש הפסיקתא הביאו הילקוט בסי' ש\"ז שאמר הקב\"ה כתבתי בתורה שלם ישלם המבעיר את הבערה ואני הצתיה באש ואני עתיד לבנותה שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש וכ\"ה במ\"ק:",
+ "תשעה ותשעים חלקים למות. ע' בויק\"ר פכ\"ז על הכתוב הן אתם מאין ופעלכם מאפע מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על המשבר תשעים ותשעה למיתה ואחת לחיים:"
+ ],
+ [
+ "זה אחד מג' דברים. עמ\"ש לעיל בפי\"ט:",
+ "שבחו של משה. מ\"ש שבחו ולא כחו י\"ל דבוודאי כח אהרן וע' זקנים מטבעם היה גדול מכח משה לבדו אלא ע\"י שלבש רוח קנאה הרבה עצמה וכענין ויקם משה ויושיען שהוא לבישת רוח הקדש בקנאתו אל האמת כמ\"ש הרב וכן קנא משה לה' על חטא בני ישראל כי אינן ראוים אל הלוחות ולזה גבר ידו כנגד המעכבים:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד ועתה ה' אבינו אתה. עיקר הדרש הזה הובא בשביל מה שנאמר וכן אתה מוצא כשעשו העגל וכו' אשר זה הוא השייך לענינא דידן:",
+ "אתה הכתבת לנו הנה כחומר ביד היוצר. נראה שבידו לתקן יצרנו ולהסיר יצר הרע ממנו ולכן אע\"פ שאנו חוטאים אל תסתלק מעלינו כי יש לנו טענה שאתה גרמת לנו שבראת בנו יצר הרע והיינו דמפרש ואזיל בא וראה והכי פירש\"י בפרק אין עומדין גבי אלמלא ג' מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל ע\"ש. והנה בזה המאמר אי אפשר לפרש כי לעתיד לבוא יוסר היצר הרע והאדם יבקש לעשות רק טוב מטבעו דא\"כ תוסר הבחירה מהאדם אשר היא אבן יקרה לו להביא לו שכר טוב ואבן בוחן לאדם. ובמה איפה יורם האדם מכל החי אשר על פני האדמה. אבל פירושו כי עתה אחרי שההעדר כרוך בעקביו וזה מביא את האדם לכעס ומרי ראשי פשעי האדם. וגם לבו ינוע תמיד ולא ירגיע אחרי אשר הוא מעותד להעדר. וגם זה הוא הסבה להתנשא לפעמים בגאונו. והגאוה היא אם כל פשע. ולפעמים ישפל יותר מבהמות שדי. ולעתיד כאשר האדם יתוקן אז הפלס ומאזני משפט ישוה בידו בד בבד. ולא תהיה לו נטיה יותר מדאי אל הרע אבל הבחירה היקרה לאדם לא תמוש ממנו. וז\"ש המדרש ואין אתה מסלק ממנו את החטייא ולא אמר ואין אתה מסלק ממנו היצר הרע. כי באמת היצר הרע הגורם הבחירה הוא טוב לאדם ועל ידו יוכל לקוות על שכר טוב אם יתגבר עליו ויכריעהו. אבל פירוש את החטייא הוא הנטיה הגדולה אל הרע המביאה לו לחטוא. ומי גבור אשר ינצחהו. והנטיה החזקה הזאת לבד תוסר מלבבנו לעתיד:",
+ "שנאמר ביום ההוא אוספה הצולעה. נראה דדריש אוספה מלשון מרפא וכמו ואספתי מצרעתו. ואשר הרעותי בקרא קאי על אוספה וכ\"כ רש\"י ופירושו שארפא ענין יצר הרע:",
+ "אלא כיון שהם נכנסים לצרה כו'. יש כאן חסרון לשון ונראה דצ\"ל כשישראל אינן בצרה אינן אומרין אבינו אלא כיון שהם נכנסים לצרה הם מבקשים אותך:",
+ "משל לסנקליטוס כו'. השתא מפרש ועתה ה' אבינו אתה גם כי חטאנו ולא תקרא אותנו בנים. מ\"מ אחרי כי אבינו אתה וכל רואינו יכירונו כי זרע ברך ה' אנחנו. ולכן לא תקצוף עלינו ותושיענו ביום צרה. והנה בזה נכרים הישראל כי הם זרע ברך ה' אם הם רחמנים וביישנים וגומלי חסדים. וכדאיתא ביבמות. וגם אם דבקו בחכמה וכמ\"ש בשבט יהודה בוויכוחיו:",
+ "שנאמר כי שחת עמך. ולא ס\"ל דקאי על ערב רב וכדאיתא לעיל פמ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אלא אע\"פ שהכל כו'. לשון אלא ט\"ס וי\"ל הלא. ובא לאמר בזה כי תאר אב יורה ג\"כ על חבה וכמו כרחם אב על בנים. וכן יוצר שאוהב מעשיו ולכן לא יקרא בשם זה אלא על עושי רצונו:",
+ "והיה אדם טוב ונאמן. טוב נקרא במה שנותן לה מכספו. ונאמן במה שישמר באמונה את אשר נשאר לה מאביה. וכן הקדוש ב\"ה נאמר עליו הטוב והנאמן. כי הוא מטיב משלו ונאמן לשלם שכר טוב בזכות האבות כי הוא שומר הברית והחסד לאוהביו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד אכתב לו רובי תורתי. משום דמפרש כי על פי הדברים האלה שלא כרת הקב\"ה ברית עם ישראל רק בשביל תורה שבע\"פ משום שהיא מבדלת אותם וכדמסיק בסוף הסימן לכן מביא את הדרש הזה של אכתוב לו רובי תורתי לענין זה:",
+ "על הסדר. פי' על כל פ' ופ' היה מלמדו מקודם המקרא על זה. ואח\"ז המשנה של אותו דבר. ואח\"ז התלמוד של אותו דבר. ואח\"ז האגדה של אותו דבר. ומביא לראיה מהכתוב את כל הדברים האיה ומלת כל בא לרבויא כדלעיל בפ' כ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ולואי אתן בו ידי. הנה לענין תעלומות חכמה הלוחות השניות היו חשובות יותר מהראשונות וכדלעיל בפ' הקודמת. אבל לענין חבה היו הראשונות חשובות שנכתבו כ\"י בידי הקב\"ה ולכן היה על ידיהם חרות ממה\"מ כדלעיל. והשניות אשר הקב\"ה הניח רק יד עליהם לא הראה להם החבה כמו בראשונה. ולא הביאו להם הטובה אשר היתה בראשונות:"
+ ],
+ [
+ "בזכותך אני נותן להם אה התורה. זה נאמר רק על הלוחות כי הכלי חמדה זה איננו ראוי לעושי העגל. אבל כלל התורה נחוצה היא לקיום העולם וכמ\"ש הכתוב אם לא בריתי וגו' וכדאיתא בכמה דוכתי וכן הוא מפורש בתנחומא דקאי רק על הלוחות. ומה שמביא על זה את הכתוב וינחם ה' אלי לי נתנם י\"ל דדריש מיתורא דאני. ואולי דריש מדכתיב אלי ולא לי וכדדרשינן בפ\"ק דיומא את הכתוב קול לו קול אליו דאתי למעוטי אחרים ע\"ש:",
+ "תורה שבכתב ותורה שבע\"פ כרתי אתך ברית. הכא משמע דלדעת שניהם כרת הברית בין על תש\"ב ובין על תורה שבע\"פ ובפ' הנזקין משמע דלכ\"ע לא נכרת הברית רק על תורה שבע\"פ. וצ\"ל שעיקר הברית נכרת על תורה שבע\"פ ואגב זו נכללה עם הברית גם תורה שבכתב:",
+ "שאלולי תורתי שקבלתי אתכם לא הייתי מכיר אתכם. כי התורה שבע\"פ היא המבדלת אותם וכדלעיל בס\"א. והפירוש של לא הייתי מכיר אתכם הוא נשיאות פנים וכמו ישא ה' פניו אליך דדרשו רז\"ל שהקב\"ה נושא פנים לישראל להעביר להם על מדה\"ד. ולא היה מביט בהם פי' להצליחם ע\"ד ופניתי אליכם:",
+ "כמו סבתא ורעמה וסכתכא. שהם מבני כוש שהוא היותר פחות. ופירוש הדברים כי אם לא קבלו את התורה לא היו נקראים בשם ישראל רק בשביל ראש משפחתם וכמו בני סבתא ורעמה. ועתה נוספה להם מעלה להקרא בשם ישראל מפני שהם ק��ובים לאל בשביל התורה שקבלו:",
+ "אלא אף אתה מלכם כו'. לעיל פמ\"ב ובפ' אין עומדין גבי לך רד כי שחת עמך איתא כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל מ\"מ תרווייהו צריכי כי לולי התורה לא היה מספיק היותו מלכם לגדלו כי ע\"י התורה שנתעלו ישראל גה משה מלכם לא היה נתעלה:"
+ ],
+ [
+ "וכה\"א בפיך ובלבבך לעשותו. והזכיר כאן את הפה ולא את הלב דזה הוא פשיטא דיצטרכו להבין בלב דלא סני בלאו הכי:"
+ ],
+ [
+ "וכי אפשר לו לאדם כו'. פי' הלא עפ\"י הטבע לא יוכל האדם להיות ארבעים יום בלא מאכל בלתי על דרך נס. וא\"כ קשה למה בחר ה' בנס הזה לקיימו בלא אכילה אשר זה הוא הפך הטבע וגריעותא הוא למשה וכמו שאמר בפרק במה בהמה באיש שנפתחו לו ב' דדים להניק את בנו ואמר אביי כמה גרוע אותו האיש שנשתנה לו סדרי מעשה בראשית כו'. ולמה לא הכין לו הקב\"ה שם בהר מזון ומחיה להחיותו. ומשני שזה היה כדי שלא לשנות ממנהג המקום שהוא בו. ומה דמצינו באליהו כי הלך בכח האכילה ארבעים יום ע\"ש ברד\"ק מה שכתב ע\"ז כי אין זה כנס משה:",
+ "לא הנחת לעת זקנותך כלום. עמ\"ש בזה בויקרא רבה פי\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מלמד שהראשונים והאחרונים היו שונים (כ\"ה הגירסא במדרש שלפני היפ\"ת) ופי' הדברים כי בין בלוחות הראשונים ובין בלוחות האחרונים נקרא הכתב משני עבריהם. ונחשב כאלו נכתבו פעמים אחרי אשר מזה ומזה הם כתובים. ודייק מדכתיב בשניות כמכתב הראשון מוכח דכל מה דכתיב בלוחות האחרונים היו גם בלוחות הראשונים. וע\"ע בזה בירושלמי פ\"ו דשקלים ובחזית בפ' ידיו גלילי זהב דשם יש מחלוקת במספר הלוחות כמה היו ומ\"ש שם ע\"ז:",
+ "וי' על לוח זה שנאמר ידיו גלילי זהב כצ\"ל. ע' בזה בחזית ובירושלמי הנ\"ל. ומה שנאמר אח\"ז ויהי ברדת משה מהר סיני והכתובים הם טוענים אותן כו' זה הוא דרשא אחרת:",
+ "והיה משה אוחז בטפחיים והשכינה בטפחיים כו'. מצאתי כתוב שהכוונה במ\"ש משה אוחז טפחיים כו' משום שיש בתורה חלק נבדל לה' לבדו והם הסודות הנעלמים וידועים לה' לבדו. וחלק שלא זכה בו רק משה לבדו והם סתרי התורה שנגלו אליו. וחלק ששוים בו כל ישראל. ומן הטפחיים אשר באמצע וזה החלק אשר כל ישראל שוים בו ומשה הלא למד לכל ישראל את התורה כפי אשר יוכלו להבין. ובזכות זה זכה לקירון עור פנים. וע\"ע בתנחומא דעת רביעית מאין באו למשה קרני ההוד:"
+ ],
+ [
+ "ק\"כ יום. דהיינו מ' הראשונים לקבל לוחות ראשונות. ומ' דתפלה ומ' ללוחות אחרונות:",
+ "מן התורה שנאמר בן אדם וגו' ואכול את המגילה. ע\"כ דרך משל הוא שיטה אזנו לדבר ויערב לו כאוכל לרעבון:",
+ "מלחמה של תורה. פי' כמו שזכות התורה מועילה להביא לחם לעוסק בה ע\"ד ממרחק תביא לחמה. וז\"ש לחמו בלחמי כן בזכות התורה ניזון משה כאלו היה לו לחם והיה זה להראות לעולם כי העוסק בתורה לא יחסר לחמו. והני תלתא לשני באו ללמדנו התכלית אשר היתה למשה במה שעמד ארבעים יום בלי אכילה. ללשון הראשון היתה תכליתו להדבק בשכינה ולהפרד מהחומר וניזון מזיו השכינה כמלאכי מרום הנפרדים מחומר. וללשון השני היתה תכליתו להשיג סתרי התורה. והעונג הזה הי' לו במקום המזון. וללשון השלישי היתה תכליתו לרבוי שכר המקווה מהתורה ולפום צערא אגרא ולכן הי' טורח בכל מה דאפשר אע\"פ שהיה מצטער בלי אכילה ושתיה והיינו לחמה של תורה פי' השכר והקיום הנפשי המושג על ידה שה��א מזון הנפש:"
+ ],
+ [
+ "ד\"א ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה מנין היה משה יודע כמה ימים עשה ומנין שאין למעלה לילה כצ\"ל. וע\"ע בשוח\"ט מז' י\"ט ובתנחומא וקרוב הדבר כי חסרו פה במדרש שהשמיט הסופר:",
+ "ממה שנאמר ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וכתיב ואשב בהר אמור מעתה בשעה שמדבר עמו הי' עומד נמצאת מקיים ואנכי עמדתי בהר ואשב בהר ובשעה שהי' מדבר עמו הי' יודע שהוא יום כצ\"ל. ופי' הדברים שכן דרך הלמוד שביום התלמוד לומד לפני רבו ובלילה מתבודד להגות בגרסתו שהוא זמן העיון. וע\"ז מביא את הכתוב יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת ודריש כי המגיד יביע אומר ביום שאז זמן לשמוע מה שיאמר לו ולילה ילילה יחוה דעת ובלילה יתבונן התלמיד להבין את אשר נאמר לו ביום. ובשוח\"ט משמע דדריש יום ליום יביע אומר כי הקב\"ה הביע לו שהוא יום בכל יום ויום. ובכל לינה ולילה הראה וחוה לו לדעת כי הוא לילה:"
+ ],
+ [
+ "באומניות פי' בדעת ובהשכל מן הקל אל הכבד. ואינם מתחילים לבקש מיד את החמור וכמו באברהם שבתחלה הי' מבקש על חמשים ואח\"ז הי' פוחת והולך ואמר אולי יחסרון וכן בדוד:",
+ "מה אני עושה בתורתך. ואע\"ג דהקב\"ה אמר ליה ואעשה אותך לגוי גדול מ\"מ כל המקומות שנאמרו בתורה דבר אל בני ישראל אין להם מקום וצריך להגיהם. וגם המצות אשר נאמרו לבני ישראל נגד הכהנים והנוים כמו כ\"ד מתנות כהונה שהלוים פטורים לא יהי' להם מקום לבני משה גם אם יהי' לגוי גדול. וזה שדורש המדרש את הכתוב ואם אין מחני נא מספרך כי אתה צריך למחוק מה שכתבת וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל:",
+ "התחילו מה\"ש אומרים לפני הקב\"ה. הדברים הנפלאים האלה והתמוהים מאד לא יבוארו רק בדרך זה דידוע הוא כי נבואת משה היתה באספקלריא המאירה ויספר הדבר כמו שהוגד לו ממש וכמ\"ש בספרי כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה בזה הדבר לכן אמר לו ה' כתוב לך שהוא מעצמו יוכל לכווין דברי ה' שנאמרו לו ויכתבם בלי שום שנוי מבלי שיצטרך ה' להקרותו מלה במלה. והנה מה\"ש אשר לא הכירו בזה חשבו שמשה לא יכוון רק לכוונת הענין ויסדר הלשון מעצמו כדרך שאר הנביאים וימשך מזה נזק שיוכל לגלות פנים בזה בתורה שלא כהלכה כשיטעון על מפרש התורה הפך דבריו כי יאמר אני הוא שסדרתי וכתבתי הדברים ויודע כוונתם וזה שאמרו אני נותן לכם התורה כלומר אני כתבתי את התורה. והשיב להם הקב\"ה ח\"ו שמשה יאמר אני כן כתבתי כי כיוון הדברים לדבר ה' וגם אפילו שיעשה כן נאמן הוא כי לא יגלה פנים בתורה שלא כהלכה אחרי שבכל ביתי נאמן הוא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד טוב שם משמן טוב. משום דבעי לפרש ראו קרא ה' בשם בצלאל פרסום שמו לכן מביא ע\"ז הכתוב טוב שם כי שם בצלאל הי' טוב משום שפרסמו הכתוב:",
+ "כמה הולך שמן טוב כו'. משום שהדמיון משם טוב לשמן טוב אינו עולה יפה אחרי שאינם מסוג אחד ואין דמיון ביניהם כלל. לכן מפרש שהדמיון הוא במה שהשמן טוב הולך רק מקרוב. ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו ולאידך הדמיון הוא בנפילתם על המת. ולאידך הדמיון הוא בכניסתם למקום סכנה שזה נסתכן וזה ניצול. והנה בקה\"ר מביא עוד דמיונים זה לזה. והמדרש דידן בחר בשלשה אלה משום שתועלת זכר שם טוב של הצדיקים הוא לג' פנים. הא' שזכר צדיק לברכה הוא שבח לו ולהקב\"ה כדאיתא בפי' יוה\"כ בזמן שאדם קורא ושונה מה הבריות אומרים עליו אשרי איש פלוני שלמד תו��ה כו' עד עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ע\"ש. וכן הוא זכות לכל בני דורו וכמ\"ש על ראב\"ע אשרי הדור שאתה שרוי בתוכו. ולענין זה מביא הדמיון שהשם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו ומביא תועלת לכל בני דורו. הב' שפרסום שבח השלם בעולם הוא תועלת לעולם כי עי\"ז יעשה ה' נס לכל העולם כדי שנא יתבזה השלם בעיני העולם וכמ\"ש משה אם כמות כל האדם ימותון אלה לא ה' שלחני. כי יוכלו להסתפק בשליחותו אבל הוא היה בטוח כי ה' לא יעזבנו ויעשה נס למענו וכן אמר אליהו אם איש אלהים אני תרד אש משמים וכן ענין אלהא דמאיר ענני בפ\"ק דע\"ז ועוד רבות. ולענין זה אמר כי שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש כי הקב\"ה לא יתן את חסידיו להתבייש. והג' כי אם יודע שם הצדיק לשבח בארץ ויתפרסמו מעשיו הטובים אז רבים יקנאו בו ויעשו כמעשיו ורוגנים ילמדו לקח ולענין זה מביא את חמו\"ע כי כאשר ניצלו מכבשן האש התחיל נ\"נ לאמר שירים ותשבחות לה' עד שאמרו בחלק כי אילולי בא מלאך וסטרו על פיו היה מגנה את דוד בזמירותיו וכן בחזית על פסוק אמרתי אעלה בתמר. איתא שאז כתתו העובדי כוכבים את אלילי כספם וזהבם ועשו אותם פעמונים לצוארי בהמותיהם זש\"ה היו עצביהם לחיה ולבהמה:",
+ "גדול מיום לידתו. זה נאמר לענין שמחת הקרובים ביום הלידה כי באמת לענין מעשיו הטובים יום המות טוב ממנו וכמו שמפרש ר' לוי במשלו משתי הספינות:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד למי תדמיוני ואשוה. עתה מפרש ראו קרא ה' בשם בצלאל מה שיחד אותו והתקינו לעבודה זו וכמו לעיל פ\"מ דקאמר שהתקינו מראש שיעשה המשכן וכליו לכולם בשמות יקרא בהאי קרא דפי' שמיחד אותם לעבודתם:",
+ "בזכות מי נבראו אלה כו'. השתא מפרש הדמיון לענין השכר הטוב למקיימי המצות כי בזכותם ברא ומעמיד השמים והארץ ואין לך שכר גדול מזה. ובתנחומא משמע ששתי הדרשות ענין א' הוא ולא דייקא ואע\"ג דבקרא מי ברא אלה לא מזכיר את הארץ אבל היא בכלל השמים ובתנחומא אינו מזכיר את הארץ:",
+ "אלא כשהקב\"ה מבקש לקרותם כאחד כו'. פי' משום שיש לכולם פעולה כללית כמו להאיר על הארץ וכדומה ופעולה פרטית לכל אחד וכדאיתא בב\"ר אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה. ולפעולה הכללית קורא לכולם בשם אחד. ולפעולה הפרטית קורא לכל אחד ואחד בשמו. ומה שמביא מיכאל וגבריאל לדוגמא בעלמא נקיט דכי היכי דהמלאכים כל אחד ממונה על דבר אחד מיכאל על השלג גבריאל על האש כדלקמן במ\"ר פי\"ב ה\"נ הכוכבים כל אחד ממונה על דבר אחד. ומביא לזה כי גם מלמטן פי' בין אנשים יש לכל אחד ואחד כשרון מיוחד לאיזה פעולה וכמו בצלאל שהתקינו ה' מתחלה לכך וכמו שהזכרנו למעלה:"
+ ],
+ [
+ "כל בנים היוצאים ממך. דהיינו בצלאל וכל מלכי בית דוד כדאיתא בסמוך:",
+ "אלא אפי' בבהמה וחיה. ויתכן דבהמה וחיה לאו דוקא והכוונה בני אדם הריקים מדעת כבהמה וכדתניא בת\"כ מן הבהמה אלו בני אדם הדומים לבהמה. וגם באנשים כאלה נתן ה' חכמה ודעת ע\"י שהתנדבו לעשות במלאכת המשכן. וזה שמביא מבצלאל שהי' רק בן י\"ד שנים אז כדאיתא בפר' בן סורר וכפי הטבע אי אפשר שאיש צעיר כמוהו יחכם לעשות בכל מלאכה. וגם כיון שהי' מיוצאי מצרים אשר נתנו בעבודת פרך א\"א שימצא ביניהם אומן כמוהו וכמ\"ש הרמב\"ן אך ה' נתן חכמה לכולם:"
+ ],
+ [
+ "משבט יהודה. עיין בילקוט על פסוק יהודה אתה יודוך אחיך בשם המדרש שהאריך בזה:",
+ "בג' דבדים הללו נברא ה��ולם. הכוונה בזה כי ידיעת ה' תבוא לאדם או מעולם התחתון מהארץ וכל אשר בה ועז\"א ה' בחכמה יסד ארץ לדעת מהארץ כי הוא היוצר. או שתבוא לאדם מעולם האמצעי וזה מהשמים ועז\"א כונן שמים בתבונה. או מעולם העליון הנקרא בדברי רז\"ל תהום עילאה ואמרו שהמים העליונים תלויים במאמר ודבקים לתחתונים ועז\"א בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל אשר מזה נדע את מציאות ה'. ושלשה חלקי העולם האלה נמצאו גם במשכן וכמ\"ש המפרשים והארכנו בזה ביפה עינים ח\"א בפ' תרומה וז\"ש ובג' דברים אלו נבנה ביהמ\"ק. וכעין זה כתב הבדרשי:",
+ "בא בצלאל וריפא את המכה. הכוונה בזה כי המה בעשותם את העגל הסירו יראת ה' מעל פניהם ואמרו כי אין הקב\"ה משגיח בשפלים ועשו את העגל להנהיגה. וע\"י המשכן תודע מציאות ה' בכל ג' חלקי העולם וכמ\"ש לפני זה. והמשכן אשר הי' כנגד ג' חלקי העולם הי' למרפא להם כי ישובו מעונם:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "הה\"ד ארפא משובתם. הכוונה בזה המאמר דכשם שנרפאו לשעבר ע\"י הנדבה. ובמה שחטאו בנדבתם לעגל בזה נתקנו בהביאם נדבתם למשכן כן לעתיד במה שיחטאו בזה יתקנו וכדאיתא לעיל פכ\"ג דרך הצדיקים במה שהם סורחין הם מתקנים:",
+ "ואח\"כ ראו קרא ה' בשם בצלאל. זה הוא לשון קושיא כי הכתוב היה צ\"ל לפני הכתוב הביאו בני ישראל נדבה לה' ולכן דריש כיון שהביאו הנדבה שהיתה מרפא למחלתם בעגל קרא ה' בשם בצלאל לרפאם:",
+ "א\"ל בדוק אותן. וכמו\"ש לקמן בפ' נ\"א וכן בפ\"ק דשקלים איני יכול לעמוד על אופי של אומה זו נתבעים זהב לעגל ונותנים נתבעים זהב למשכן ונותנים ואמרו שם יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שבעגל. וז\"ש בדוק אותן אע\"ג שהרבו לחטוא ונתנו זהב היקר בעיני כל אדם לעגל אבל המה הלא יתנו זהב גם למשכן. ודע דהך אגדתא חולק על הא דאיתא התם כי בקלקלתם כתיב ויתפרקו כל העם ובתיקונם כתיב רק כל נדיב לב. אבל סובר דכ\"ע הביאו נדבה וכדמשמע מהכתוב כל אשר נמצא תכלת וארגמן:",
+ "ורוה\"ק צווחת. לעיל פכ\"ג דריש זה מכתוב נופת תטופנה שפתותיך ובפ' הסמוכה דריש זה מהכתוב שחורה אני ונאוה ובויק\"ר פכ\"ז דריש לה מתועבה יבחר בהם. ומכרעתם ישמחו מלך וכאן הביא מהכתוב בהושע אשר הדרש יותר קרוב אל פשט הכתוב:",
+ "טבעת עגיל. ולא נזכר עגיל מפורש בקרא כאן ורק ילפינן ממדין משום שהעגיל הוא נזם האזן והחטא היה בו ובשביל כבודם הסתיר את השם מתכשיט הזה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד מים רבים לא יוכלו וגו'. נראה דק\"ל כי מן הפרשה משמע דהיריעות הוא עיקר המשכן דכתיב את המשכן עשר יריעות וגו' ויהי המשכן אחד. מדבר ביריעות וקורא אותם המשכן אחד. ורק בכתוב כ' כתיב ויעש את הקרשים למשכן משמע דהקרשים הם הטפל והיריעות הוא העיקר וזה הפך הסברא דיותר ראוי לקרות משכן לקרשים שהם מוסדות ועיקר הבנין והיריעות ראויות להיות טפלה לקרשים. וכן הקשו לעיל פל\"ה דהל\"ל את הקרשים משכן. ולכן דריש כי בא לרמז אשר בדבר קל כיריעית קנו בני ישראל את אהבת ה' להם וכבודו ישכון ביניהם. ולא כן בני אשור גם אם יתנו ואת כל הון ביתם באהבה בוז יבוזו להם ולא יקנו את אהבת ה':",
+ "ואם מתכנסים כלם לבטל את האהבה. כלומר שיאמרו הלא גם בני ישראל חוטאים הם ולמה יבחר בהם וכן הוא בשוח\"ט מזמור ט\"ו על פסוק ושוחד על נקי לא לקח באריכות ע\"ש. וכן קטרג בלעם עליהם כדאיתא לקמן בבמ\"ר פ\"כ גבי בנה לי בזה שבעה מזבחות ובכל זאת לא יוכלו לבטל את האהבה ורק ה' יוכיחם על החטאים אמנם האהבה תעמוד במקומה או שיוהכ\"פ מכפר על עונותיהם כדאיתא שם ובשוח\"ט הנ\"ל אבל אהבת ה' לא תסור מהם לעולמים ובעל העקידה בשער ט\"ל כתב בזה דבר צח הנאה לשמוע ע\"ש אבל איננו מסכים לדברי המדרש:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד שחורה אני ונאוה. גם אגדה זו באה לתרץ הקושיא למה קורא ליריעות עיקר המשכן וכדלעיל. ומתרץ כיון שהמשכן בא לכפר על מעשה העגל הוקבע עיקר המשכן ביריעות הלבנות שהלובן הוא אות על כפרת העוונות ע\"ד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו' וכן מדריש הפסוק הזה שחורה אני כאהלי קדר בחטאי. ונאוה כיריעות שלמה ביריעות המשכן:",
+ "שחורה אני במעשה העגל במה שנתתי זהב לבעל ונאוה אני במשכן במה שהבאתי זהב לנדבת המשכן. כי במה שחטאתי תיקנתי וכמ\"ש בפרשה שלפני זה:",
+ "שחורה אני במשכן שנאמר בטמאם את משכני כצ\"ל כי לפעמים בשגגה לא נזהרו בטומאת המשכן וכמו שמצינו ששעיר יוהכ\"פ מכפר על זה כדאיתא בריש שבועות. ונאוה אני במשכן במה שהיו הלוים שומרי משמרתו וישראל נזהרים בכבודו. ובחזית מביא על זה את הכתוב וביום הקים את המשכן ועמ\"ש שם על זה:",
+ "מה מלאכה היו עושים. כלומר כיון דהכל היו מסייעים במלאכה זו כדאיתא בריש חזית דהכל מסייעין למלאכת שמים וכן במ\"ר פי\"ד בוודאי לא הי' יגיעה במלאכתם וכדאיתא בב\"ר פ\"י גבי מכל מלאכתו אשר עשה לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב\"ה את עולמו ואת אמר מכל מלאכתו ומשני שהיגיעה היתה בעיונם שהיו צריכים להשכיל בחכמתם ברמזי ענין המשכן כי לא נפלו הדברים במקרה כי התרומה רמז לישראל וכן פרטיה וכל אשר היו במשכן כוללים מיני רמזים ודוגמאות עד שילאה השכל מהבין:",
+ "זו כ\"י. מיתורא דמאתם קדריש דאתי למימר שהם עצמם היא התרומה. והכוונה בזה שעיקר המשכן הוא ישראל כי בתוכם שוכן כבוד ה' ע\"ד ושכנתי בתוכם. וכן היכל ה' המה ולכן היה כלל המשכן ופרטיו כנגד ישראל. או הפ' שבזכות ישראל והאבות השכינה שורה למטה. או הכוונה שכל אחד מישראל יוכל לעשות משכן ע\"י השכלתו וכדאיתא לעיל פל\"ג אפילו אחד מישראל יכול לעשותו:",
+ "ד\"א זהב זה אברהם כו'. כוונת הרמז שבזכות האבות ישכון כבוד ה' בישראל. או שבזכות האבות העולם מתקיים כי המשכן רמז לכלל העולם. ויתכן שבא לרמז על שלש התועליות גדולות אשר במשכן. הא' הכבוד הגדול שהי' לישראל שניכר לכל העולם שה' שוכן בתוכם וכדאיתא משכן העדות עדות שהשכינה שורה בישראל וזה כנגד אברהם שנבחן וניכר בכבשן האש ושם ה' נודע ע\"י בארץ. הב' השגת השלמות הנפשי בעבודת המשכן והשכלת סודותיו וזה כנגד יצחק שנצרף ונזדכך ע\"ג המזבח. והג' ברכת הצלחות המדומות וזה כנגד יעקב שהי' סימן טוב וברכה כדכתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הה\"ד פתח דברך יאיר. משום דק\"ל למה פירש שם בצלאל על הארון ומש\"ה בעי למימר דבצלאל עשה הארון תחלה שלא כסדר שנאמר לו ולכן נקרא על שמו וכדלקמן שלמד מהקב\"ה שפתח באורה תחלה. וביתר דברי אגדה זו עמ\"ש בב\"ר פ\"ג בזה:",
+ "ובמה אפתח תחלה א\"ל פתח בארון כצ\"ל ופירושו דמשה א\"ל שיפתח בארון כדכתיב בפרשת תרומה ועשו ארון ברישיה. אמנם בתנחומא ולקמן איתא שמשה א\"ל לעשות המשכן תחלה ובצלאל אמר שנכון הוא לפתוח בארון ולפ\"ז אין לגרוס א\"ל:"
+ ],
+ [
+ "תן לחכם ויחכם עוד זה נח כו'. משום דק\"ל דזה פשיטא אשר המרבה ללמוד יוסיף חכמה בלבו לכן דריש בתלתא אנפי. הא' שמלבד החכמה הנמסרת לו יבין עוד דבר מתוך דבר ויוסיף חכמה מעצמו וכמו שמצינו בנח. וזה שמסיים לפי שהחכם שומע דבר ומקיימו ומוסיף עליו. והב' שמלבד התחכמותו עוד מחכים לאחרים ויתפרש ויחכם עוד נפעל יוצא וכמו ויחכים עוד וכאשר מצינו במשה שלמד לעצמו ולמד לישראל. והג' שפעמים החכם יתחכם יותר ממלמדו וכמו שמצינו בבצלאל שכיון לדבר יותר ממשה המלמדו. וע\"ע בדברינו בב\"ר פל\"ד מ\"ש בענין נח:",
+ "זה משה שנאמר עיר גבורים עלה חכם. וזה הכתוב מדריש בויק\"ר פל\"א על משה ע\"ש. ומ\"ש כאן ומטיבן יתפרש ע\"פ מה דאיתא בנדרים שלא נתן ה' התורה אלא למשה ומשה נהג בעין טובה ונתנה לישראל שנאמר טוב עין הוא יבורך ולכן אמר ומטיבן. וע\"ע לעיל פמ\"ז סי' ג':",
+ "ומלמד לישראל תורה שמשם הדבור יוצא כדכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו':",
+ "הארון ואח\"כ המשכן. הך אגדתא פליגא על הא דאיתא לקמן בתחלה עשה את הקרשים ואח\"כ את הארון וכן נראה בפרק הרואה שבצלאל אמר שמא כך אמר לך הקב\"ה עשה משכן ארון וכלים וזה אין קושיא לפי אגדה דידן למה כתיב בויקהל מקודם ויעש יריעת עזים ואח\"ז ויעש את הארון די\"ל כיון דארון נמנה בין הכלים לכן סמך הכתוב הארון אליהם מפני שהוא כלי אחד:"
+ ],
+ [
+ "הה\"ד כי אעלה ארוכה לך. משום דק\"ל כיון די' מיני ארזים הם ותאשור הוא המובחר שבכולם ולמה לא עשו את הארון מעצי תאשור ומשני משום שחטאו בשיטים כו' וכדמסיים. וכ\"ה בתנחומא פרשת תרומה בהדיא כ\"ד ארזים הם ומכלם לא נבחר אלא השטה בלבד למה קורא אותם עצי שטים כדי לרפאות מה שעתידים לעשות בשטים. ולא ס\"ל כטעמא דלעיל פל\"ה בקרשים ללמד דרך ארץ כו' ע\"ש.",
+ "מר במעשיו. כדכתיב וימרו על ים בים סוף ועוד שפירשו מד\"ת כדכתיב וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ושנו במכילתא שפירשו מד\"ת שלשה ימים לפיכך מררו. ועמ\"ש בזה לעיל פכ\"ג:",
+ "בלכן הוכיחן. פי' הדברים כי לכן הוא לשון שבועה כדלעיל פ\"ו ופי' שנשבע להרחיקם כזונה. ונשבע ג\"כ להחזירם ולאהבם כבתולה שלא נמצא בה פגם וזה הפך הזונה:",
+ "מה כתיב למעלה כו'. נראה דק\"ל למה נעשה הפרוכת תחלה לארון מדכתיב ויעש את הפרוכת מקמי מעשה הארון דבשלמא ביריעות וקרשים ל\"ק משום שראוי לבנות הבית תחלה ואח\"כ הכלים שיכניס בתוכו וכדאיתא בפ' הרואה אבל הפרוכת שהוא אחד מהכלים ה\"ל להקדים אליו מעשה הארון תחלה דהוא חשיב טפי כמו שקדם לשולחן ולמנורה. ומשני שתי תשובות. חדא משום שמעשה הפרוכת נורא מאד שהיה עביו טפח ונארג על ע\"ב נירין ואין בו קשר ולכן הוקדם תחלה. והשני שהכל נעשה על הסדר הראוי וכמ\"ש ואתה מוצא כל המשכן על הסדר נעשה:"
+ ],
+ [
+ "וש' כהנים מטבילין אותה. ע' בפ' גיד הנשה בזה ושם כתבו התוס' הטעם למה צריכה טבילה ובפ\"ב דתמיד כתב המפרש טעם אחר על זה וכתב עוד טעם למה בעינן שתיה ע\"ש:",
+ "ואח\"כ עשה את הארון. זה הוא כדעת הגמ' בפ' הרואה ודלא כאגדה בסי' א' וכמ\"ש שם:",
+ "שתהא נמתח בפני הארון. כדאיתא בפ\"ק דסוכה וסכות על הארון דכייף לה מיכף עלויה דארון ולכן אמר הלשון שנמתח. ובתנחומא הגירסא שתהא תלויה. וזה יותר מבורר ועי' בזה ברמב\"ן:",
+ "אני ראיתי את הפרוכת. בתנחומא הגירסא את הכפורת וטעות הוא דכפורת וודאי נגנז עם הארון וגם רש\"י ותוס' בפרק קדשי מזבח פירשו בגמ' אני ראיתי על הפרוכת:",
+ "שהיה מכפר לישראל יתכן מה שהי' כ\"ג מזה דם שעיר ופר ביוהכ\"פ כנגד עובי הכפורת כדאיתא במסכת יומא ואין כפרה אלא בדם כדאמרינן במסכת פסחים:"
+ ],
+ [
+ "לא קפח הקב\"ה שכרו. לכאורה קשה מהיכי תיתי שיקפח ה' שכרו. אנל פי' הדברים שטוב לעושי מצוה שלא יכובד עליה בעוה\"ז כדי שלא ינוכה משכרו בעוה\"ב לכן אמר כי פרסום הכבוד לבצלאל לא גרע את שכרו כי אף שפרסמו הכתוב מ\"מ שכרו משלם לא יקופח:",
+ "אמר להם הקב\"ה עשיתם יריעות עזים כו'. יתכן כדי לסיים בדברי נחמה הביא המדרש הדרש הזה בסופו אע\"ג שאין זה ענין לדרשות הכתובים וכן הוא דרך המדרש בכמה מקומות. ובתנחומא בא הדרש הזה באופן אחר ויותר באריכות ע\"ש:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כך פתח ר' תנחומא כו'. המדרש בא לפרש הוראת פקודי כי הוא איננו מלשון מסירה במה שמסר משה ללוים דא\"כ למה מזכיר איתמר ולא את פקודת אליעזר וכמו שהקשה הרמב\"ן אבל הוראתו מלשון חשבון ומנין שניתן החשבון ממשה לאיתמר על כל הזהב שקבץ וכדמסיים הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם ולזה מייתי את הפסוק איש אמונות רב ברכות ודורשו מקודם בענין אחר כדרך המדרש ואח\"ז לענן הוראת פקודי:",
+ "הקב\"ה מביא ברכות ע\"י. וכדרך שאמרו רז\"ל באיוב מעשה ידיו ברכת כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך וכן אמרו בב\"ר פל\"ט באברהם. ומה דלא פירש רב ברכות שהכל מברכין אותי דא\"כ היה לו לומר איש אמונות יבורך או יתברך ומדכתיב רב ברכות לכן מפרש כי ע\"י תבאנה רב ברכות:",
+ "ומהן היה סופו ותפתח הארץ את פיה. נראה דדריש לא ינקה מלשון ובעל השור נקי שפי' שיצא נקי מנכסיו. וזש\"ה כי אץ להעשיר לא ינקה אין די לו במה שינקה ויאבד נכסיו. אלא שגם הוא יאבד עם ממונו. וזה ההפך מאיש אמונות שמביא ברכה לעולם אבל האץ להעשיר מלבד שיאבד ממונו גם הוא יאבד עמהם:",
+ "אשר פוקד אין כתיב כאן. כי אם תפרש פקד מהוראת מסירה הי' לו לומר אשר פקד משה כי משה מסר לאיתמר. ולכן מפרש פקד מהוראת חשבון והמחשב הי' איתמר ובדבר משה נעשה החשבון:"
+ ],
+ [
+ "עליו נאמר כלומר על משה יצדק יפה מה שנאמר בקרא ולא יחשבו את האנשים וגו' כי בכל הנאמנים רמיז קרא שאינן צריכין לתת חשבון וכדמפרש ואזיל וכ\"ש במשה רועה נאמן ועם כל זה נתן חשבון מענותנותו וכדלעיל. ומסיים ולא יחשבו זה דורו של יואש כו' פירושו אף כי הכתוב מיירי בדורו של יואש מ\"מ מדכתיב ולא יחשבו בלשון עתיד קאי על כל הנאמנים וכמ\"ש בפ' השותפין אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה והביאו זכר לדבר מהאי קרא:",
+ "שנו רבותינו משום דבעי לפרש אלה פקודי המשכן שנתן משה חשבון לפי שהיה גזבר וכדלעיל קא מהדר לתרוצי על זה מה שיקשה על זה שהי\"ל להתרחק מן החשד ואגב אורחי' מפרש נמי כפל המשכן שנתן חשבון גם על המשכן שעשה מהנותר כדמפרש ואזיל:",
+ "אלא בשעה שאמר לו הקב\"ה כו'. פי' הדברים כיון שמשה צוה להביא רק בשני בקרים. מזה יצא משה מן החשד שיאמרו כי אם חפץ לתועלת נפשו אז צוה להאריך הזמן ולהביא יותר כדי שישאר גם לו יותר וכ\"ה בתנחומא ע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "מהו משכן שתי פעמים. אגדה זו לא ס\"ל מה שנאמר לפ\"ז שעשה משה עוד משכן להעדות מהנותר. ומתרץ בשביל שנתמשכן כו' ואע\"ג דבמעשיו לא שלטה בהן יד כדלעיל מ\"מ כיון דהמשכן דומה למקדש שנחרב ה\"ל כאלו ��משכן נתמשכן:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "ארשב\"י בשעה כו' כדי להוכיח שהמשכן נתמשכן ביד מתקוממי ישראל מייתי סמך ממה ששם שמים מתחלל בחורבנו. כי הם אומרים שאין יכולת ח\"ו למעלה להציל מידם וכמו שהי' מחרף ומגדף אדריאנוס ורחב\"א מוסיף כי כוונתם הוא ג\"כ לנגוע בכבוד ה' במה שנוגעים בביהמ\"ק אלא מבלתי יכלתם לעלות למעלה פושטים ידיהם בביהמ\"ק. ולכן הי' ראוי שיתעורר הקב\"ה על שמו ולא להניחם אלא שביהמ\"ק נתן למשכון בידם וכמו שב\"ח נפרע מהמשכון כן רצה ה' שיפרעו מהמשכן חטאת ישראל ולא מישראל עצמם ולכן אינו מוחה בידם מה שעושים בביהמ\"ק. וז\"ש ועל מה כל אלו ע\"י שנתמשכן. וע\"ע בזה בתנחומא ובבחיי באריכות:"
+ ],
+ [
+ "שכח האלף כו'. מדברי הבחיי נראה דדריש מדכתיב האלף ושבע המאות בה\"א הידיעה. וזה אינו כיון דנזכר לעיל מאת הככר אלף ושבע מאות צ\"ל עתה בה\"א הידיעה וכמ\"ש הוא ז\"ל לפי הפשט. אבל דרשו מדהל\"ל ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים לעשות ווים לעמודים וכמ\"ש ויהי מאת ככר הכסף לצקת. לכן דריש כי מאת ככר הכסף נודע לו בתתו את החשבון כי הם לצקת והשארית לא נודע לו אז וכאשר נודע לו אח\"ז או עשה מהם ווים לעמודים. ובספר הבחיי גריס בהך אגדתא יצתה בת קול ואת האלף וגו' עשה ווים לעמודים. ולפ\"ז א\"ש טפי מה דכתיב עשה ולא לעשות כדאמר לצקת:"
+ ],
+ [
+ "שהם יגעים בה. י\"ל דקאי על תורה שבע\"פ התלויה בתורה שבכתב ובתורה שבע\"פ יש יגיעה ועיון להבין איך היא יוצאת מתורה שבכתב:",
+ "התורה והקרבנות והגיהנם והגליות כצ\"ל כי בזכות התורה והקרבנות ינצלו משני מיני עונשים הגיהנם והגליות ועמ\"ש בזה בב\"ר פרשה מ\"ד:",
+ "וגליות מנין דכתיב והנה אימה חשכה אימה זו בבל שנאמר איום ונורא הוא כצ\"ל ובב\"ר מביא ראיה אחרת על זה. וכן מה שנאמר כאן שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיה נראה משם דמלת בגזרותיה ל\"ג לה:"
+ ],
+ [
+ "מהו אלה. כי בכ\"מ שנאמר אלה פסל את הראשונים כדלעיל בב\"ר פי\"ב ויקשה מהו אלה דהא ליכא פקודים לפני זה דנפסלינהו ומשני דכתיב אלה לרמז שבא לכפר על חטאם שאמרו אלה אלהיך ישראל:",
+ "לא היו ראוים שישלוט מה\"מ בהם כו'. כי ההעדר הוא כרוך בטבעי כל חומר ולכן יאמר מה\"מ למה נבראתי הלא כל הוה נפסד מטבע ההעדר הכרוך בחומר. ותהיה התשובה ע\"ז כי הדבקים בחומר באמת ימותו אבל אלה הדבקים בה' שהם רוחנים וזה זיו הדרו שהלבישם הקב\"ה ואין המות שולט ברוחני. וז\"ש חירות ממלאך המות כי בעת קבלת התורה נדבקו ברוח ויצאו לחפשי מההעדר הכרוך בחומר. וזה הוא כוונת כל המאמר הזה. הפוך בה והפוך בה דכולה בה:",
+ "משל לבחור שנכנס למדינה כו'. הנה להשוות המשל לנמשל היל\"ל מקודם ראה אותם גובים לתיטרון ואח\"ז גובין לצדקה. כי מעשה העגל הי' קודם הקמת המשכן. ורק בא לרמז בזה כי מקבלי התורה היו מטבעם נוטין לטוב וראשיתם היו טוב ונכשלו ברע וכמ\"ש בריש הסימן לא היו ראוים שישלוט מה\"מ בהם דמשמע מטבעם היו כן:",
+ "וכן לעתיד לבוא שנאמר הנה אלה מרחוק יבואו. טעם הדרשה זו כי אלה הוא כנוי הרומז לדברים אשר הוא לפנינו ולא על הנסתרים וכמו ולמי אלה לפניך והי' לו לומר הנה רבים מרחוק יבואו ורבים מצפון ומים ורבים מארץ סינים וכן בקרא מי אלה כעב תעופינה היל\"ל מי הם אשר כעב תעופינה ולכן דרש דאתא למימר שנתרצה להם באלה. והכוונה בזה כי באמת ח��א העגל נשמר לדורות רבים וכמ\"ש וביום פקדי ופקדתי וגו'. ובעגל חטאו באלה. ולעתיד יוסר העוון הזה לגמרי ויתרצה הקב\"ה להם באלה וכמו דאיתא בברכות בפ' אין עומדין גבי גם אלה תשכחנה אמרו ישראל שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה גם אלה תשכחנה חזינן שפחדו פן נשמר עדנה חטא העגל. ויתכן שעל עון עגלי ירבעם שהיו תחלת סבת גזרת הגלות ונאמר שם אלה אלהיך ישראל קאמר הכא שלעתיד יתרצה באלה שלא ממנו כלל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מהו לרקמות זה המשכן. וע' בויק\"ר פ\"כ וכ\"ה בירושלמי דמדריש הכתוב הזה כי הצנועה אשר כבודה לשבת פנימה זוכה להיות בניה כהנים גדולים שנאמר ממשבצות זהב לבושה:",
+ "שנקראו בתולות טעם הכנוי הזה נראה משום שדבקו בה' ולא יבעלום אלילים ולכן נקראו גן נעול ונקראו ג\"כ רעיות ע\"ש שדבקו בה' והולכים בדרכיו:"
+ ],
+ [
+ "דברים של סילוקים ודורש הדוברות על צדיק עתק הדוברות עם צדיקו של עולם עתק דברים אשר כבר מוסרים ממנו. ופי' של בגאוה ובוז איתא בשוח\"ט אתה מבזה על כבוד קונך וזה הוא הבזיון ונראה דהכי פירושו שאינו מחשיב מ\"ש ה' כי ביום הזה יכפר עליכם:",
+ "אפשר שהשכינה שורה כו'. אע\"פ שידעו מעלת משה בסיני והנסים אשר נעשו על ידו מ\"מ הי' נמנע בעיניהם השרות השכינה במעשה אדם כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וע' לעיל ריש פל\"ד בזה באורך [ודע כי במדרש עם היפ\"ת הגי' אפשר שהשכינה שורה ע\"י בן עמרם משגמרו. ופי' הדברים כי משגמרו היו מלינים אחריו והמדרש הפסיק בדברי ר' יוחנן]:",
+ "אעפ\"כ היו מליצין קרוב הדבר דגרסינן לפיכך ופי' כיון שכבר נגמר והקב\"ה לא השרה שכינתו ע\"ז לכן היה להם מקום לרנן אחריו וכ\"מ בתנחומא ותחת שבראשית הבנין רננו אחריו בסתר עתה החלו לרנן אחריו בפרהסיא. ולישב גירסתנו י\"ל דה\"פ שאע\"פ שנגמרה מיד מלאכת המשכן וראו שיד ה' היתה שם לגמור בזמן קצר את הבנין עד שהוצרך ג' חדשים לקפל אעפ\"כ היו מליצין אחריו:",
+ "בחדש שנולד בו יצחק דלכ\"ע נולד בפסח אבל אברהם ויעקב לר\"א נולדו בתשרי. ומה שבחר בהקמתו בחדש שנולד בו יצחק עי' בתנחומא דכתב לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו כו' ע\"ש. ועי' בב\"ר פנ\"ג קרי לעולם יום לידתו יום שמחה לעולם. ואע\"ג דאמרינן בב\"ר פ\"ע דאין מערבין שמחה בשמחה. אמנם זה לא נאמר רק בשמחת הגוף במאכל ובמשתה כי האחת מגבלת את השניה ואם שתי שמחות תפגשנה יחד אז לא ימצא מקום לכל אחד מהם להתפשט. משא\"כ בשמחת הרוח אשר אין גבול וקצב לכל אחת מהן והאחת לא תצר את רעותה טוב הוא לערב שמחה בשמחה:"
+ ],
+ [
+ "מתוקן להם לעוה\"ב. כאן הלשון קצרה ועיקר הכוונה שהקב\"ה מראה לצדיקים מתן שכרן בשעת מיתתן וכדאיתא בב\"ר פס\"ב ולהכי מייתי עובדא דר\"א וזבדי בן לוי שמתן שכרן מתוקן להם. ומזה הוא מראה לצדיקים לפני מיתתן ועמ\"ש שם. ומ\"ש לפנינו במדרש ד\"א אימתי התורה משחקת כו' נכתב הכא בטעות ומקומו אחר זבדי בן לוי:",
+ "נתנה לשולחני למשכון להשיג ממנו פרנסתם לשבת ובמו\"ש טרח והביא מעות לפדותה:",
+ "שיהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא. לא היתה עינו צרה בשל אחרים כי מה לה אם שולחן חבריו יהיו מלאים אבל עיקר צערה היה מה שינוכה לו משכרו בעוה\"ב וירד ממדרגתו הראויה לו לפי צדקתו. ור' אשר הבטיח לה למלאות משלו פי' כי הוא ירוממהו וינשאהו וכדאיתא בפ' הנושא שאמר ר' קודם פטירתו ��וסף חפני ושמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי והיינו בעוה\"ב כדאיתא התם. ועי\"ז יתרומם במעלתו אבל האשה אמרה כי עי\"ז לא יוכלו לראות זה את זה. ועמ\"ש בזה ביפה ענף ברות:",
+ "ולא היו יכולין להקימו בתמיה. פי' אף שכבדים היו הקרשים מ\"מ הלא האומנים רבים היו. ולמה היביאו למשה ולא הקימו לעצמם:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר הוקם המשכן. לא מלשון הוקם מוכיח הלא מצינו הוקם על הוקם את דברי יהונדב והוכן הסוכך וכאלה רבים דמדבר מהמקימים ומכינים. אבל פי' דדריש מדכתיב בתריה ויקם משה את המשכן דייק דכולי האי ל\"ל לימא באחד בחדש הקים משה את המשכן אלא לאשמעינן שהוקם מעצמו ע\"י זה מה שנתן משה ידיו עליו והי' נראה כאלו משה הקים. וע' בזה בתנחומא כי שם הוא מבואר כמ\"ש:",
+ "הוא נבנה מעצמו. ע' בזה בריש חזית ומ\"ש שם:"
+ ],
+ [
+ "שהיתה שמחה גדולה בישראל. ודריש ביום שמחת לבו על ישראל משום שלבו עליהם תמיד להיטיבם וע\"ד והיו עיני ולבי שם:",
+ "במלך שהשלום שלו. פי' שנותן שלום בארץ וע\"ד ונתתי שלום בארץ וישם לך שלום. כי מטבע האנשים להתקוטט יחד כדאיתא בב\"ר פ\"ח ולא היה מקום לקיבוץ המדיני לולי אלהי השמים היה בעזר בני האדם לתת שלום להם:",
+ "משל למלך שהיה לו בת יחידה. ע\"ש בזה בחזית ביפה קול:",
+ "ומשחרבה ערבה וכו'. משום דפירש משוש כל הארץ על כל העולם ואיכא למדחי אולי בא\"י לבד מיירי לכן מביא מדאשכחן שבחרבן ירושלים כתיב ערבה כל שמחה גלה משוש כל הארץ וכן כתיב הנה ה' בוקק הארן ובולקה דלא מיירי בא\"י בייחוד אלא בכל הארצות שתחרבנה ע\"י נבוכדנאצר וכמ\"ש בירמיה. וה\"נ גלה משוש כל הארץ מיירי בכל העולם כולו:",
+ "מהו ערבה חשכה. משום דערבה משמע חולשת האור לבד וכמו בין הערבים דהיינו אחר חצות שינטו צללי ערב לכן מפרש מלשון חשכה ממש וכמו חשך ולילה. ולפי שאף בלילה לפעמים הכוכבים יפיצו אור מוסיף עוד קבלה כי לא היה אור כלל משחרבה ירושלים ומביא לראיה מהכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד כי באותו ערב לא היה אור אחר כלל:",
+ "בעוה\"ז שבת משוש כל הארץ. כדי לסיים בדבר טוב קאמר לה הכא. וז\"ש וכשיבנה הקב\"ה את ירושלים הוא מחזיר לתוכה ועל ידי זה יהיה משוש כל הארץ שכל ההולך שם ימצא שמחה וגילה שיהיה במהרה בימינו אכי\"ר:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Paragraph",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file