diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/English/Rambam Introduction to the Mishnah, translation by Rabbi Francis Nataf, 2017.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/English/Rambam Introduction to the Mishnah, translation by Rabbi Francis Nataf, 2017.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..976bd520bfbd113392de03f25c64442a08cfa87b --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/English/Rambam Introduction to the Mishnah, translation by Rabbi Francis Nataf, 2017.json @@ -0,0 +1,550 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam Introduction to the Mishnah", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Rambam Introduction to the Mishnah, translation by Rabbi Francis Nataf, 2017", + "status": "locked", + "license": "CC0", + "versionTitleInHebrew": "תורגם ע\"י ר' יעקב נטף, תשע\"ז", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "הקדמת הרמב\"ם למשנה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam" + ], + "text": [ + [ + "[Translators's Introduction]", + "[Translators's Introduction]", + "[Introductory poem from the Rambam]" + ], + [ + "Know that each commandment that the Holy One, blessed be He, gave to Moshe, our teacher – peace be upon him – was given to him with its explanation. He would say to him the commandment and afterward tell him its explanation and content; and [so too with] everything that is included in the Book of the Torah. And the manner of its teaching to Israel is as it is said (Eruvin 54b – in Chapter 5),", + "Moshe would enter his tent, and Aharon would enter it first, and Moshe would tell him the commandment that was given to him, and teach him its explanation one time.", + "And [then] Aharon withdrew and retreated to our teacher, Moshe's, right, and Elazar and Itamar, his sons, entered after him. And Moshe would tell them what he told Aharon.", + "And they withdrew, and one sat to our teacher, Moshe's left and the second to the right of Aharon. And afterward, the seventy elders came, and Moshe taught them as he taught Aharon and his sons.", + "And afterward, the masses and 'all who sought the Lord' came and He placed that commandment in front of them, [and so forth] until they heard everything from his mouth. ", + "It came out that Aharon heard that commandment from the mouth of Moshe four times, his sons three times, the elders twice and the rest of the people once.", + "And Moshe withdrew, and Aharon reviewed the explanation of that commandment which he learned – that he heard from the mouth of Moshe four times, as we said – to all those present.", + "And Aharon retreated from them, after his sons had heard the commandment four times – three times from the mouth of Moshe, and once from the mouth of Aharon.", + "And Elazar and Itamar reviewed [it,] to teach that commandment to all the people that were present, after Aharon withdrew. And they withdrew from teaching.", + "And it came out that the seventy elders heard the commandment four times – two from the mouth of Moshe, one from the mouth of Aharon and one from the mouth of Elazar and Itamar. ", + "And afterward, the elders also reviewed [it,] to teach the commandment to the masses one time. It came out that the entire congregation hears that commandment four times – once from the mouth of Moshe, once from the mouth of Aharon, a third [time] from the mouth of his sons and a fourth [time] from the mouth of the elders.", + "And afterward all the people went to teach – each person his neighbor – all that they heard from the mouth of Moshe – and write that commandment in scrolls. And the officers would circulate to all of Israel to teach and correct, until [the people] knew the commandment by heart and became accustomed to reading it. And afterward, they taught them the explanations of that commandment that was given from God – and that explanation would include [many] matters. And they would write the commandment and study [it] according to the received tradition.", + "And so [too] did our rabbis, may their memory be blessed, say in a bereita (Sifra, Behar), \"'And God said to Moshe at Mount Sinai [with regards to the sabbatical year]' – and was not the whole entire Torah said from Sinai? Rather it is to tell you [that] just like [the law of] the sabbatical year was stated with its general principles and its details and its inferences from Sinai, so too were all the commandments, with their general principles and their details and their inferences, from Sinai.\"", + "And behold for you an example: When the Holy One, blessed be He, said to Moshe, \"You shall live in booths seven days\" (Leviticus 23:42);", + "afterward, He made known that this booth is an obligation on males [and] not on females, and that sick people are not obligated in it, nor are wayfarers;", + "and that it only be covered with that which grows from the ground, and that he should not cover it with wool or silk or vessels – even from that which grows from the ground – for example, comforters and pillows and clothes. ", + "And he made known that eating and drinking and sleeping in it is all an obligation; and that its space should not be less than seven hand-breadths long on seven hand-breadths wide, and that the height of the booth not be less than ten hand-breadths.", + "And when the prophet, peace be upon him, came, this commandment and its explanation was given to him. And so [too, with all of] the six hundred and thirteen commandments – they and their explanations – the commandment in writing, and the explanation orally.", + "'And it was in the fortieth year in the eleventh month,' on Rosh Chodesh (the first day of) Shevat, [that Moshe] gathered the people and said to them, \"The time of my death has arrived; and if there is from [among] you someone who heard a law and forgot it, he should come to me and ask me, and I will elucidate it. And anyone who has a doubt about a question, he should come, and I will explain it to him,\" as it is stated (Deuteronomy 1:5), \"Moses undertook to expound this Torah, saying.\"", + "And so did the sages say in the Sifrei, Devarim 1:5, \"Anyone who forgot a law, let him come and review, and anyone who needs an explanation, let him come and [have it explained].\" And they took elucidations of the laws from his mouth and studied the explanations all of that time – from Rosh Chodesh Shevat until the seventh of Adar.", + "And when it was before his death, he began to write the Torah in books. And he wrote thirteen books of the Torah – all of them [on] parchment – from [the letter] bet [in] Bereishit (the first word in the Torah) to [the letter] lamed [in] le’einei kol Yisrael (the last phrase in the Torah) (Bava Batra 15a). And he gave a book to each and every tribe, to behave according to it and to walk in its statutes. And the thirteenth book he gave to the Levites, and said to them (Deuteronomy 31:26), \"Take this book of the Torah.\"", + "Afterward, he went up to the mountaintop in the middle (Sifrei, Haazinu) of the seventh day of the month of Adar (Megillah 13b), as the tradition inferred.", + "And that event that happened, they called death in our eyes – because we lost him and remembered him – and life for him, in honor of the heights that he reached. And so [too], they said (Sotah 13b), \"Moshe, our teacher – peace be upon him – did not die, but rather he went up and is serving above. And the things about these matters are very expansive, and this is not their place.", + "And when he died, peace be upon him – since he bequeathed to Yehoshua that which was imbued to him of the explanation – Yehoshua and the people of his generation applied their wisdom and their thought to [the received Torah]. And everything that he received from Moshe – he or any of the elders – there is nothing to say about it; and no disagreement arose about it.", + "And whoever did not hear an explanation from the mouth of the prophet, peace be upon him, about matters that derive from them, extrapolated laws by propositions from the thirteen [exegetical] principles through which the Torah is expounded, which were given at Mount Sinai. And among those laws that they derived, there are some things wherein no disagreement arose, but [rather] they agreed about them. And there were among them [those] wherein disagreements between two opinions did arise – this one says like this, and that one says like that; this one reasons according to his reasoning and becomes more sure of his opinion, and that one reasons according to his reasoning and becomes more sure of his opinion; as principles of analysis that are by way of argumentation will result in such a result.", + "And when a disagreement would arise, they would go according to the majority, as it states (Exodus 23:2), \"you will incline after the majority.\"", + "And know that prophecy does not help in the explanation of the Torah and in the extrapolation of its derivative commandments through the thirteen principles. [Rather,] that which Yehoshua and Pinchas would do in the matter of research and reasoning, that is [also] that which Ravina and Rav Ashi did. But the advantage of the prophet and his effect on the commandment – if you should ask; as my soul is alive – that is one of the great and powerful fundamental principles upon which religion and its foundation relies." + ], + [ + "And I see that this is a fit place to elucidate this fundamental principle. And it is impossible [to do so] except after dividing the prophets that claim to have prophecy according to the way their prophecy is validated – which is likewise a great fundamental principle.", + "And already all of the masses of people – and also a small number of their notables – have erred in this, as they imagine to themselves that prophecy does not exist with one who has it until he does a wondrous sign – like the signs of Moshe, our teacher, may his memory be blessed – and he changes the manner of the world; [or] like Eliyahu, may his memory be for the good, did in his bringing back to life the son of the widowed woman (II Kings 17); or, as is known to every person, with the signs of Elisha, peace be upon him.", + "And this is not a true fundamental principle. As everything that Eliyahu and Elisha and the rest of the prophets did of [these] wonders, they did not do them in order to establish their [status] of prophecy – as their prophecy was already established before then. Rather, they did these signs for their needs; and because of their abundant closeness to the Holy One, blessed be He, He fulfilled their wills. As it is promised to the righteous ones (Job 22:28), \"And you will decide to say it, and it will arise for you.\" But their prophecy is established by that which we will explain about the matter that we have begun to speak about.", + "And I say at the outset that that which I say is a fundamental principle in our religion regarding prophecy – and that is that those that [claim to] have prophecy are first divided into two categories: the one that prophecies in the name of idolatry and the one that prophecies in the name of God. And the prophecy of idolatry is divided into categories:\n" + ], + [ + "The first category is that a prophet arise and say, \"X star cast its spirit upon me and said to me like this,\" or \"Call upon me like this and I will answer you.\" And so [too], if he calls [people] to serve the Baal or one of the images, and says \"The image informed me like this and said to me, thus, and commanded me about his worship with matter x,\" as the prophets of Baal and Asherah would do (I Kings 18).\n" + ], + [ + "And the second category is that he say, \"The word of God [came] to me to worship baal x or to bring down the force of the y queen of the heavens for matter z,\" and he says to them a matter from the matters of their service and the acts that the idolaters of that idolatry do, as it is established for us in the Torah. And this is also prophesying in the name of idolatry, as this [category] includes one who says that it itself commanded it [as well as] one who says that the Holy One, blessed be He, commanded to worship any thing from them.", + "And when we hear one of these two ideas from the one who [claims to] have prophecy, and witnesses testify about him according to that which is stated in the Torah; his judgement is that he be killed by strangulation, as the Holy One, blessed be, stated (Deuteronomy 13:6), \"And that prophet or dream-diviner shall be put to death.\"", + "And it is not for us to examine the one who [claims] prophecy and we do not request a sign. And even – if to establish his prophecy – he does from the signs and wonders, the grandeur of which have not known, he is to be strangulated. And we do not examine his signs, as the reason for the existence of these signs is that which the verse states (Deuteronomy 13:4), \"for the Lord, your God, is testing you.\"", + "And also, the intellect that denies his testimony is more trustworthy than the eye that sees his signs – as it has already become [exceedingly] clear for the intelligentsia to only honor and serve the One who makes exist all that exist and the One who brings together all perfection. ", + "And the one who prophesies in the name of God is also divided into two categories:\n" + ], + [ + " The first category is that he prophesies in the name of God and calls to the masses to believe him and he commands about His service and says that the Holy One, blessed be He, added a commandment to the commandments or subtracted a commandment from the tally of commandments that were gathered together in the Book of the Torah. And there is no distinction between if he adds or subtracts upon the verse, or if he adds or subtracts upon the traditionally received explanation. ", + "And the matter that he add or subtract from the verse is, for example, that he say that the Holy One, blessed be He, said to me that the orlah prohibition is for two years, and after two years, it is permissible to eat the fruits of the saplings; or that he says, “The Holy One, blessed be He, told me that orlah is forbidden to eat for four years,\" instead of what the Holy One, blessed be He, said (Leviticus 19:23), \"three years it shall be forbidden for you\"; and similar to it.", + "Or if he changes anything in the received tradition – and even if the simple meaning of the verse supports him; for example, that he says that that which is stated in the Torah (Deuteronomy 25:12), \"you shall cut off her hand,\" is truly cutting off the hand, and not a fine for the one that embarrasses – as is the received tradition; and he attributes the thing to prophecy and says that the Holy One, blessed be He, told me that this commandment that He stated, \"you shall cut off her hand,\" is like its simple meaning – this one, too, is killed by strangulation; as he is a false prophet and he attributes to the Holy One, blessed be He, that which He did not say to him.", + "And also with this one, one should not examine the sign or wonder; as the prophet who showed his signs to all the people of the world and brought into our hearts to legitimate him and believe him – as the verse states (Exodus 19:9), \"and also trust you forever\" – he told us in the name of the Holy One, blessed be He, that another Torah besides this one will not come from the Creator. And that is what he said (Deuteronomy 30:12), \"It is not in the Heavens.\"", + "And it stated (Deuteronomy 20:14), \"in your mouth and in your heart, to do it\" – the matter of \"in your mouth\" is the commandment that is known orally; and the matter of \"in your heart\" is the analyses that [the sages] extrapolated with investigation, which are included in the powers that come from the heart.", + "And we have also been warned against adding and subtracting from [commandments known in the ways just mentioned], as it is stated (Deuteronomy 20:13), \"neither add to it nor subtract from it.\" And therefore they, peace be upon them, said (Megillah 2b), \"A prophet may not innovate something from now [on].\"", + "And since we knew that his claim about the Holy One, blessed be He, is a false claim, and he attributed to Him something that He did not tell him; we become obligated to kill him, as the verse states (Deuteronomy 18:20), \"But any prophet who willfully, etc. that prophet shall die.\"" + ], + [ + "And the second category is with regards to the prophet that, for example, calls to people to serve God, and commands about His commandments and warns to observe the Torah, without addition or subtraction – as the prophet who was the end of the prophets said (Malachi 3:22), \"Remember the Torah of Moshe, My servant\" – and promises good rewards to the one that does it, and warns with a punishment anyone who transgresses it, as did Yishaya, Yirmiyahu, Yechezkel and the other ones of them.", + "And he commands commandments and [enacts] prohibitions about a matter that is not from the Torah – for example, he says, \"Fight against city x\" or \"nation y, now\"; as Shmuel commanded Shaul to fight against Amalek (I Samuel 15).", + "Or he prevents from killing, like that which Elisha prevented Yehoram from killing the troops of Aram that entered Shomron, like the matter that is known (II Kings 6:22); and like that which Yishaya prevented the bringing of water inside the wall (Isaiah 22:9); and like that which Yirmiyahu prevented Israel from going to the Land of Israel (or it should say “to the land of Egypt”) before the completion of seventy years (Jeremiah 42:15); and similar to this matter.", + "And because of this, when a prophet makes the claim of prophecy and does not attribute it to idolatry and does not add to the Torah or subtract from it – but [rather] says other things, as we have recounted – we then need to test him to clarify his testimony for us. ", + "This is because anyone – the prophetic testimony of which is substantiated – is fitting to do all that he commands, from a small thing to a large. And anyone who transgresses any of his commands is obligated death at the hand of Heaven; as the Holy One, blessed be He, stated about someone who transgresses the command of the prophet (Deuteronomy 18:19), \"I will require it from him.\" And if his testimony is not substantiated, he is put to death by strangulation.", + "And the substantiation of prophetic testimony will be according to what I will tell: When a person [claims to] have prophecy, as we have elucidated, and he be fit for it – for example, that he be from the men of wisdom, faith, asceticism, intellect and pleasant character traits – as it is a fundamental principle for us that prophecy only resides upon one who is wise, strong and wealthy (Shabbat 92a – Chapter 10). And there are many positive virtues in this matter – it is impossible to group them all together. And the [explanation] about them and the proof of each one of them from verses from the books of the Torah and the words of the prophets would require a book of its own – and maybe God will assist me to it, with all that is fitting to write about this matter. ", + "And when the one prophesying is fit for prophecy, according to that which is appropriate, we say to him, \"Prove [yourself] to us with predictions and tell us things from among that which the Holy One, blessed be He, has taught you.\" And he tells and promises [their truth]. And if all of his predictions are substantiated, then we know that all of his prophecies are true. ", + "But if he lies about it, or even if one of his words fails – and even if it is a small thing – we know that he is a false prophet.", + "And this is written in the Torah about this proof – (Deuteronomy 18:19-20): \"And should you say in your heart, 'How can we know that the oracle was not spoken by the Lord,' if the prophet speaks in the name of the Lord and the oracle does not happen and does not come.\"", + "And we should not believe him and say that his prophecy is true when one or two of his proofs are realized, but [rather] his [status] should be contingent until his true signs be many – 'like all that he spoke in the name of the Lord' – one time after another.", + "And therefore it stated about the matter of Shmuel when he became famous that everything he said came to be, as it is stated (I Samuel 3:20), \"And all of Israel knew etc. that Shmuel was trustworthy as a prophet of the Lord.\"", + "And nothing novel happened to them that they would not ask about it to a prophet. And had their custom not been to ask about all of their affairs, Shaul would not have asked Shmuel at the start about the lost object that was lost from him. ", + "And there is no doubt that the thing is like this, since the Holy One, blessed be He, established prophets for us instead of astrologers and soothsayers and magicians, so that we can ask them general principles and details, and they will inform us of trustworthy things [about the future. In this, they are similar to] those magicians that will say things that [in their case] may materialize and may not materialize, as it is stated (Deuteronomy 18:14-15), \"Those nations that you are about to dispossess etc., A prophet from among your own people, like myself, etc.\" ", + "And because of these matters, they would call a prophet a seer. [This is] since he would see the future before it's happening, as it is stated (I Samuel 9:9), \"for the prophet of today was formerly called a seer.\"", + "And lest one think and say that since the establishment of a prophet is through the realization of new things and the future that he makes known to the one who is testing him, behold all the magicians and stargazers and masters of spiritual powers are able to claim prophecy; since we see them telling what will happen in the future with our own eyes every day.", + "And that – as my soul is alive – is a big topic, and it is fitting to elucidate it, so that the difference be elucidated between one who prophesies in the name of God and the words of the masters of powers.", + "And I say that the magicians and the stargazers and the people of that group will say predictions of events, but [only] some of them will be realized [while] some of them will – per force – come out to be false. And we always see this thing, and even the people of that craft would agree to it, 'and their signs are not foreign to them.' ", + "And the advantage of one of them over his fellow is in there being less untruths than the untruths of the other. But that all the details of their predictions be realized is impossible.", + "And the masters of these powers do not flatter themselves and are not praised [to say] that all of their words are realized. But [rather], they say that this year will be a drought and no rain will come down at all, and it comes out that there will [only] be a little rain; or he will say that rain will come down tomorrow, and it comes out that it comes down on the day [after tomorrow]; and similar to this. And this thing will happen to him if he is very expert, and [such diviners] are the ones known by name, that are spoken about in their books. ", + "And this is the matter of the words of Yeshayahu to Babylonia (Isaiah 47:13), \"let them stand up and save you now, the astrologers, the stargazers, who inform, month by month, [from that which will come upon you]\" and our rabbis said, \"'From that' and not all of that.\"", + "And the predictions and the proofs of the prophets are not like this, but [rather] everything is realized to the last word, and not one of their words fails – not a small one and not a large one – for all time, in that which he speaks about in the name of God. And therefore, if one of his words [ends up being] empty, we know his untruth; and that is what it stated (II Kings 10:10), \"nothing that the Lord has spoken [...] shall fall to the ground.\"", + "And it is to this matter that Yirmiyahu alluded to about the dreamers whose visions were realized that would make known what was shown to them in the dreams by way of prophecy; and he would rebuke them and destroy their claims in his saying (Jeremiah 23:28), \"'Let the prophet who has a dream tell the dream; and let him who has received My word report My word faithfully; how can straw be compared to grain,' says the Lord.\"", + "And the sages explained the content of this matter: That prophecy is clear and there is no admixture of deceit, [just] like grain is clear of straw. But the dreamers and those like them of the necromancers are mostly deceit, like straw that has grains of wheat [mixed in]. And they said (Berakhot 55a), \"In the same way as there cannot be grain without straw, so too is it impossible for a dream to be without nonsensical things.\"", + "And there is one large topic that remains, [that] is fitting for us to elucidate; and that is when the prophet prophecies drought in their land or that hailstones should come down on them, and similar to it; and afterwards none of this matter materializes, and they are shown mercy from the Heavens and all of their concerns ended in peace and tranquility.", + "The deceit of the prophet is not shown by this, and it is not fitting to say [because of this] that he is a false prophet and that he should be obligated in death; [as it is] because the Holy One, blessed be He, thought better about the calamity. And it is possible that they repented and left their vexations or that the Holy One, blessed be He, delayed their deserts in His compassion and stayed His anger until a different time – as He did with Achav, when He said through Eliyahu (I Kings 21:29), \"'I will not bring the disaster in his lifetime; I will bring the disaster upon his house in his son’s time.'” Or He may have had mercy upon them for the sake of the merits of those that came before them. And it did not say about a thing like this, \"the oracle does not happen and does not come.\"", + "But if he promised good proclamations that will arise at a specific time, and he says, There will be quiet and tranquility this year,\" and there were wars in it; or he said, \"This year will be rainy and blessed,\" and there was famine and drought, and similar to it – we know that he is a false prophet, and that the negation of his claim and his falsehood have been established.", + "And about this the verse stated (Deuteronomy 18:22), \"the prophet has uttered it presumptuously; do not stand in dread of him.\" [This] means to say, let him not scare you and do not let his faith and his uprightness and his wisdom bewilder you from killing him, since he had the temerity to testify [falsely about] something great like this, and 'he spoke guile about the Lord,' may He be blessed. ", + "[This is because] when the Holy One, blessed be He, promised a saying about good proclamations through a prophet, it is impossible that He not do it; so that His prophecy be established for people. And this is what they, peace be upon them, said (Berakhot 7a), \"[Regarding] anything that comes out of the mouth of the Holy One, blessed be He – even on condition – He does not go back on it.\"", + "[However regarding] the matter of Yaakov's fear after the Holy One, blessed be He, promised Him good proclamations; as it is stated (Genesis 28:15), \"'Behold, I am with you: I will protect you wherever you go,'” and [yet] he feared lest he die, as it is stated (Genesis 32:8), \"Yaakov was greatly frightened and he was distressed\" – the sages, may their memory be blessed, said about this matter that he was afraid of iniquity, lest it would cause him death. And that is what they said (Berakhot 4a), \"He reasoned, 'Lest sin cause it.'\"", + "This teaches that the Holy One, blessed be He, promises good, and [yet] the iniquities overcome it and this good does not materialize. But it is to be known that this matter is only between the Holy One, blessed be He, and the prophet. [However] that the Holy One, blessed be He, should say to the prophet to promise a good proclamation to [other] people in an absolute statement without [any] condition and it not materialize, such a thing is null and it is impossible for it to be. As [otherwise] there would be no room for us to establish the trustworthiness of a prophet, and the Holy One, blessed be He, gave us in our Torah the fundamental principle that a prophet is tested when his promises are validated.", + "And Yirmiyahu hinted to this fundamental principle in his disagreement with Chananiah ben Azur, as Yirmiyahu would prophesy for calamity and death and said that Nevuchadnetsar would win and be successful and destroy the Temple, but Chananiah ben Azur would prophesy for the good, and for the bringing of the vessels of the House of the Lord, that had been brought to Babylonia, back to Jerusalem. And Yirmiyahu said to him, when he was debating with him about the preserved fundamental principles, that if his own prophecy did not materialize and Nevuchadnetsar did not win, and all of the vessels of the House of the Lord are returned, as you say; that thing doesn't contradict my prophecy, [as] maybe God had mercy upon you. But if your words do not materialize and the vessels of the House of the Lord do not return, it shall become clear through this that your prophecy is false; and [so] your prophecy will not be established until your predictions for the good that you promised materialize. ", + "And this is what he said (Jeremiah 28:7-9), \"'But just listen to this word which I speak in your ears and in they ears of all the people: The prophets who lived before you and me from ancient times prophesied war, disaster, and pestilence against many lands and great kingdoms. So if a prophet prophesies peace, then only when the word of the prophet comes true can it be known that the Lord really sent him.'\" He meant to say with this thing that [about] those prophets that would prophesy with good and with calamity, we cannot know from all the things they prophesied for calamity if their testimony is realized or if they lied. Rather, the trustworthiness of their words is known [only] when they promise good and it materializes.", + "And when the prophecy of a prophet is established according to that which we have established, and a name goes out for him (he becomes known as a prophet), like Shmuel and Eliyahu and the ones besides them, that prophet has the ability to do something that no [man of] flesh besides him can do. And that is that which I say: When he commands temporarily to negate a commandment from all of the positive commandments or he commands to permit something forbidden from the negative commandments, it is obligatory for us to listen to his word and to do his commandment – and anyone that transgresses it is liable for death at the hand of Heaven – except for idolatry, and this is explicit in the Talmud.", + "And that is what they said (Sanhedrin 90a), \"In everything that the prophet will tell you to transgress the words of the Torah, listen to him – except for idolatry.\" But [this is] on condition that this thing not stand forever, and not that he should say that the Holy One, blessed be He, commanded to negate this commandment all the days of the world, but [rather] that he command to negate the commandment for a reason and for a temporary need.", + "And when they would ask the prophet himself about his commanding to transgress a commandment from all of the commandments that God commanded us through Moshe, his answer would be that the negation of this commandment is not established, but [rather] it is fitting to only do it now – temporarily – similar to, for example, what a court does with a temporary ordinance.", + "[And it is] like Eliyahu did on Mount Carmel (I Kings 18), since he sacrificed a burnt offering outside [of the Temple, even though] Jerusalem was standing – and, in it, the Temple was standing [and] built. And anyone who does this deed without the commandment of the prophet is liable for excision. And the Holy One, blessed be He, warned about it in the Torah (Deuteronomy 12:13), \"Take care not to sacrifice your burnt offerings in any place you like.\" And one who does it is liable for excision, as it stated about one who sacrifices it outside (Leviticus 17:4), \"blood shall be imputed to that man: he has shed blood; and he shall be cut off.\"", + "But [if] they [would have] asked him, peace be upon him – at the time of his sacrificing on Mount Carmel – and they would have said to him, \"May we do like this deed all the days of the world,\" he would have said to them that it is not permissible, and that anyone who sacrifices outside is liable for excision; but this deed was done according to a temporary need – to reveal the falsehood of the prophets of the Baal and to silence what is in their hands. ", + "And like Elisha did in his commanding to fight with Moav to cut all the fruit-bearing trees, as he said (II Kings 3:19), \"'and you shall fell every good tree.'\" And yet God prevented us from doing this in His saying (Deuteronomy 20:19), \"you must not destroy its trees, wielding the ax against them.\" And if they had asked Elisha if this commandment was negated, and if it was rendered permissible for us to cut down fruit-bearing trees when we besiege a city in the future, he would have said that it is not permissible; but [that] this deed was done now for the matter of a need. ", + "And I will bring you an example, and this fundamental principle will become clear to you for all of the commandments: If a man of prophecy – whose prophecy has become clear among us, as we have said – would say to us on the Shabbat day, that we get up – all of us, women and men – and we burn fire and fashion instruments of war in it and that [each] man should gird his instruments of war and fight with the men of place x and take their spoil and conquer their women on this day that is Shabbat; it would be an obligation upon us – we, who have been commanded by the Torah of Moshe – to get up immediately, as he has commanded us, and not to delay. And we would do all that he commanded with alacrity and enhanced love – without a doubt and without delay. And we would believe about everything that we would do that day, that it is a commandment, even though it is the day of Shabbat (resting) from lighting fire and the doing of work and killing and war. ", + "And we will look forward to a good reward from the Holy One, blessed be He, because we did the commandment of the prophet, which is the positive commandment of doing his word, as it is stated through Moshe (Deuteronomy 18:15), \"'The Lord, your God, will raise up for you a prophet from among you, from your brothers, like myself; to him you shall heed.'\"", + "And the received tradition comes [to explain] (Sanhedrin 90a), \"In everything that the prophet will tell you to transgress the words of the Torah, listen to him – except for idolatry:\" for example, if he would say to us, \"Worship this idol only today,\" or \"Burn incense to this star at this time only,\" he should be killed. And there is nothing to listen to him about. ", + "And if a man should think in his heart that he is righteous and fears God and has become, 'elderly and coming of days,' and he say, \"Behold, I am old and have come of days and I have such and such years and I have not transgressed any of the commandments during them ever, and [so] how can I get up on this day which is the Shabbat day, and transgress this prohibition [that is punished with] stoning, and go and fight; and I don't have the ability in me to do good or bad, and others can be found in my place and there are many people to do this thing\"; this man is a rebel and transgresses the words of God and he is obligated in death at the hand of Heaven, as he transgressed that which the prophet commanded.", + "And the One who commanded the Shabbat, He is the One who commanded about the words of the prophet and all that he decrees. And anyone who transgresses his word, is obligated, as we have mentioned. And that is what it stated in the verse (Deuteronomy 18:19), \"And if anybody fails to heed the words he speaks in My name, I will require it from him.'\"", + "And included in this is that anyone who ties a permanent knot on the Shabbat day – while he is doing these tasks of labor – that is not needed to help him at the time of the commandment that the prophet commanded is obligated in stoning.", + "And if this prophet that commanded us what he commanded on the Shabbat day and we did his word, [now] says to us that the boundary [within which one can carry on] Shabbat is two thousand ells minus one ell, or two thousand ells and an ell – and he supports this matter by [saying] that it was said in the way of prophecy and not in the way of investigation and reasoning – we will know that he is a false prophet and he should be killed by strangulation.", + "And in this fashion, you have [what is required] to reason [about] everything that the prophet will command you about, and everything that you may find in Scripture about the matter of the prophet that contradicts something from the commandments. And this fundamental principle is a key to all of this matter.", + "And only in this is the prophet distinguished from other people concerning the commandments. But regarding investigation and reasoning and discernment of the commandments, he is like the other sages who are like him, who don't have prophecy. As when a prophet follows a reasoning and one who is not a prophet, likewise, follows a reasoning; and the prophet says that the Holy One, blessed be He, told me that my reasoning is correct – do not listen to him. Rather [if there are] one thousand prophets – all of them like Eliyahu and Elisha – following one reasoning, and one thousand and one sages following the opposite of that reasoning, 'we lean towards the many.' And the law is like the words of the one thousand and one sages, not like the words of the one thousand glorious prophets.", + "And so [too] did the sages say (Chullin 124a), \"God!, If Yehoshua bin Nun had told me this with his [own] mouth, I would not have listened to him and not accepted it from him.\" And so also did they say (Yevamot 102a), \"If Eliyahu were to come and say, 'We release [a levirate woman] with a soft sandal,' we listen to him; 'With a hard sandal,' we do not listen to him.\" They wanted to say [by this] that one cannot add or subtract from the commandments by way of prophecy in any fashion. And so, if the prophet testifies that the Holy One, blessed be He, said to him that the law of x commandment is like this and that reasoning y is true – that prophet is killed, as he is a false prophet, as we have established.", + "[This is] since Torah is not given after the first prophet, and there is nothing to add and nothing to subtract, as is is stated (Deuteronomy 30:12), \"'It is not in the heavens.'\" And we have not been permitted to learn from the prophets, but rather from the sages, the men of reasoning and discernment. It did not say, \"and you shall come to the prophet who will be at that time, but rather (Deuteronomy 17:9) \"and you shall come to the Levite priests, or the judge.\" And the sages already spoke about this matter very much, and it is the truth. " + ], + [ + "And when Yehoshua bin Nun, peace be upon him, died, he taught the elders that which he received of the [Torah's oral] explanation; and the laws that they extrapolated during his time about which no disagreement occurred; and [those] about which there occurred a disagreement [and] they decided the law according to the majority of the elders. And about them the verse states (Joshua 24:31), \"and all the days of the elders who had length of days after Joshua.\" And afterward, these elders taught that which they received from Yehoshua to the prophets, peace be upon them. And the prophets learned, one from another.", + "And there was no time that there was not contemplation and innovation of the matters. And the sages of each generation would make the words of the predecessors the main thing, and they would learn from them and innovate matters. And there was no disagreement [about] the fundamentals passed on.", + "Until came the time of the men of the Great Assembly – and they were Chaggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Chananiah, Mishael, Azariah, Ezra the Scribe, Nechemiah ben Chakhaliah, Mordechai, Zerubavel ben Shaltiel; and accompanying these prophets were the remainder of the hundred and twenty elders, from 'the craftsmen and sentry' and similar to them. And they also contemplated [the laws] as had done their predecessors, and they decreed decrees and ordained ordinances. And the last of this holy fellowship was the beginning of the sages mentioned in the mishnah – and that is Shimon the Righteous. And he was high priest in that generation.", + "And after them, when the time arrived for our Holy Rabbi, peace be upon him, [he organized the Mishnah]. He was unique in his generation – a man that had all of the graces and the good character traits in him; to the point that through them, he merited to be called our Holy Rabbi by the people of his generation. And his name is Yehudah.", + "And he was complete in wisdom and virtue, as they said (Gittin 59.), \"From the days of Moshe, our teacher, and until Rabbi, we did not see Torah and grandeur in one place (man).\" And he was complete in piety and humility and distancing from the [physical] delights, as they also said (Sotah 49b), \"From when Rabbi died, humility and fear of sin have ceased.\"", + "And he was eloquent and above all men in the holy tongue, to the point that the sages – peace be upon them – would learn the meaning of that which was garbled from the letters of Scripture (the meaning of unclear words) from the words of his slaves and servants, and this is made famous in the Talmud (Rosh HaShanah 26a).", + "And he had the wealth and assets and broad means, about which it is said (Bava Metzia 85a), \"The stable overseer of Rabbi was wealthier than Shavur Malka (the king of Persia).\" And so, he made men of wisdom – and those that sought it – comfortable, and he spread Torah in Israel. And he gathered the laws and the words of the sages and the received disagreements [dating] from the time of Moshe, our teacher, until his [own] days. ", + "And he himself was [part of the transmission], as he received [the tradition] from Shimon, his father. And Shimon [received it] from Gamliel, his father; and he from Shimon; and he from Hillel; and he from Shemaya and Avtalyon, his teachers; and they from Yehudah ben Tabai and Shimon ben Shetach; and they from Yehoshua ben Prachiah and Natai of Arbel; and they from Yose ben Yoezer of Tsereidah and Yose ben Yochanan; and they from Antigonos of Sokho; and he from Shimon the Righteous; and he from Ezra – who was from the remnants of the Great Assembly; and Ezra, from Baruch ben Neriah, his teacher; and Baruch from Yirmiyah.", + "And so [too] Yirmiyah received [it] from those before him of the prophets, without a doubt – one prophet from another – [back] until the elders that received [it] from Yehoshua bin Nun, and he from the mouth of Moshe.", + "And when he gathered all of the thoughts and statements, he began to compose the Mishnah, which includes the explanation of all of the commandments that are written in the Torah. Some of the them are traditions received from the mouth of Moshe – peace be upon him. And some of them are teachings that they extrapolated by way of reason, about which no disagreement happened; and [still] some are teachings wherein disagreements occurred between two reasonings. And he wrote those with their disagreements – x says like this and y says like that. ", + "And if there was [only] one who argued on the many, he would write them [as] the words of the one and the words of the many. And this thing was done for useful matters, and they are mentioned in the mishnah (Mishnah Eduyot 1), and I will mention them.", + "But [I will do this] after [writing about] a fundamental principle which I saw fit to mention. And that is that a person could say, if the explanation is, like we have established it, received from the mouth of Moshe – as we have said from their words, the whole Torah, its general principles, its details and its inferences were said from Sinai – if so, what are these specific laws about it is said that they are 'laws of Moshe from Sinai?'", + "And [about] this fundamental principle, you must understand its secret. And that is that the explanations that were transmitted from the mouth of Moshe have no disagreement about them in any way. As behold, from then until now, we have not found a disagreement occur among the sages at any time, from the days of Moshe and until Rav Ashi, such that one say, \"They take out the eye of one who has taken out the eye of his fellow, as it is stated (Deuteronomy 19:21), 'an eye for an eye'\"; and the second one say that it is only indemnity that he has to pay.", + "And we have also not found a disagreement in that which the verse states (Leviticus 23:40), \"the fruit of a beautiful tree,\" such that one would say it is a citron (etrog), and the other say it is quinces or pomegranates or other [fruit] beside it. And we have also not found a disagreement about a \"leafy tree\" that it is [anything but] a myrtle.", + "And we have not found a disagreement about the statement of the verse (Deuteronomy 25:12), \"And you shall cut off her hand,\" that it is [anything but] indemnity. And not about that which the verse stated (Leviticus 21:9), \"When the daughter of a priest defiles herself through harlotry, etc. she shall be put to the fire,\" that, nonetheless, we only make this decree when she is married.", + "And so [too], we have not heard of anyone, from Moshe until now, disagreeing about the decree of Scripture (Deuteronomy 22:21) that they should stone a maiden the virginity of whom was not found, with the one that said that is only if she was married, and witnesses testified that she strayed after the betrothal – with witnesses and a warning.", + "And similar to this, in the general category of [the Torah's] commandments, there is no disagreement about them, since the explanations of all of them are received from the mouth of Moshe. And about them and about what is similar to them, they said, \"The whole Torah was said – its general principles, its details and its inferences – from Sinai.\"", + "But even though they are transmitted and there is no disagreement about them, we can – with the wisdom of the Torah that is given to us – extrapolate these explanations [from the Torah] by one of the ways of reasonings, or [from] the associations, proofs or hints found in Scripture. ", + "And when you see in the Talmud [that] they are investigating and disagreeing with one with another in the pattern of investigation and bringing proofs for one of these explanations, and similar to these – for example, that which the statement of the verse stated, \"the fruit of a beautiful tree,\" maybe it will be pomegranates or quinces or other [fruits] besides them, until (Sukkah 35a – Chapter 3) they bring a proof about it from that which it stated, \"the fruit of a beautiful (hadar) tree,\" and [one teacher] said it is a tree the taste of its fruit and its [bark] which are the same; and another said, it is a fruit that resides (hadar) in its tree from one year to the next; and [yet] another said, it is a fruit that dwells upon all waters – they did not bring these proofs because the matter had become garbled for them, until it became known to thee from these proofs. But [rather] without a doubt, we have seen from Yehoshua until now that they would hold a citron with the palm branch (lulav) every year. And there is no disagreement about it, but [rather] they were probing for the hint that is found in Scripture for this transmitted explanation [that the fruit in question is a citron].", + "And so [too], their proof about the myrtle (Sukkah 32b); and their proof about the laws of [destroying various] bodily organs (Bava Kamma 83b), and that is what one is obligated to his fellow, whose limb he has destroyed; and also their proof that the daughter of a priest which was mentioned there is married (Sanhedrin 52a); and all that is similar to it – is [all] according to this principle.", + "And this matter is that which they said, \"its general principles and its details,\" [by which] they meant to say matters that we can extrapolate by 'the general principle and the detail (klal uprat)' and the rest of the thirteen [hermeneutical] principles, but they were [also] transmitted from Moshe. And about all of these – even though they are transmitted from the mouth of Moshe – it is not said [that it is] a 'law of Moshe from Sinai,' as it should not be said that \"the fruit of a beautiful tree\" is a citron, is a 'law of Moshe from Sinai'; or that one who injures his fellow pays money, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "As it has already become clear to us that all of these explanations are from the mouth of Moshe, but [also] have hints to them in the verse, or they extrapolated them by one of the ways of reasoning, as we mentioned. And therefore, only about anything that does not have a hint in Scripture and is not connected to it and it is impossible to extrapolate by one of the ways of reasoning, is it said [that it is a] 'law of Moshe from Sinai.'", + "And because of this, when we said, \"Sizes are a law of Moshe from Sinai,\" they challenged us and said (Berakhot 40a), \"Why do you say they are a 'law of Moshe from Sinai,' and behold, sizes are hinted about in the verse, when it stated (Deuteronomy 8:8), 'A land of wheat and barley'\"; the answer will be that it is 'a law of Moshe from Sinai,' and the sizes do not have a source from which to extrapolate them by one of the ways of reasoning, and they do not have a hint in all of the Torah, but [rather] this commandment was associated with this verse as a [mnemonic], so that it will be known and remembered, but it is not the subject of the verse.", + "And this is the [meaning] of what they said, \"The verse is [only] a general association,\" in every place they mentioned it.", + "And I include in this most of the laws about which it is said [that it is] a 'law of Moshe from Sinai' – and it is possible that it be all [of them]. And the truth of what I said is elucidated for you, as there is none of them – not even one – that they extrapolated by a way of reasoning, and it is impossible to associate [any one of them] with a verse, except by way of [general] association, as we have elucidated. And we do not ever find that they investigated them with reasonings or brought proofs about them, but rather they took them from the mouth of Moshe, as the Holy One, blessed be He, commanded him:", + "A half log of oil for a thanksgiving offering, and a quarter of (wine) [oil] for a Nazirite; eleven days between one menstruation period (niddah) and another; and extending [the height of a partition], joining [two surfaces] and [considering an unfit portion of a sukkah covering as] a bent side are [each one] 'a law of Moshe from Sinai.'", + "Sizes, obstructions and partitions are a 'law of Moshe from Sinai.'", + "Tefillin on klaf, mezuzah on dokhsostos and Torah scrolls on gvil (different types of parchment) is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "The [letter,] shin of the tefillin; the knot of the tefillin and the black straps; square tefillin; and the sleeve (maabarta) of the tefillin is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "They are wrapped in their hair and sewed in tendons is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "We write a Torah scroll with ink and lined is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "The intercourse of a [girl] less than three years old is not intercourse, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "One who [plants] his field with two types of wheat gives one corner [of his field if] he makes one threshing floor and two corners [if] he makes two threshing floors, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "Garden plantings that are not [systematically] eaten, join [with grain to create a forbidden mixture (kilayim)] when [they are] one twenty-fourth of that which falls into a field of a seah, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "For the sake of ten trees scattered in a field of a seah, we can plow the whole field of a seah [on the seventh year], is a 'law of Moshe from Sinai.' ", + "[For a] cake of dried figs, part of which has become impure, we tithe the terumah tithe from the [section] of it that is pure is a 'law of Moshe from Sinai.' ", + "The sexton may see from where the young children are reading [on Shabbat night by the light of the candle], is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "A woman may don an apron whether it is in front of her or whether it is in back of her [on Shabbat], is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "They permitted the mixing of harsh and mellow wines, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "We tithe the poor tithe in Ammon and Moav on the seventh year, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "And every place that one of these laws will come up in that which we will explain of the Mishnah, I will explain it there in its place, with God's help.", + "Therefore the types of laws that were established in the Torah, upon these principles that we have prefaced, are divided into five divisions:" + ], + [ + "The first division are explanations transmitted from the mouth of Moshe and they have a hint in Scripture and it it possible to extrapolate them by way of reasoning. And about this there is no disagreement; if one says, \"So has it been transmitted to me,\" there is nothing to say about it.\n" + ], + [ + "The second division are the laws about which it is said, a 'law of Moshe from Sinai.' And there are no proofs about them as we have mentioned. Likewise here, none disagree with [such a law].\n" + ], + [ + "The third division are the laws that they extrapolated by the ways of reasoning and a disagreement about them occurred, as we have mentioned – and the law was decided in them according to the majority. And this happens, when the investigation is given to divergence. And because of this, they say (Yevamot 76b), \"If it is a [transmitted] law, we will accept it; but if it is a law [that is deduced], there is a rebuttal.\"", + "Rather the disagreement and the investigation occurred about something that a [transmitted] law was not heard. And you will find in all of the Talmud that they are examining the basis of the reasoning that causes the disagreement between the disputants; and [so] they say, \"About what do they differ,\" or \"What is the basis of Rabbi x,\" or \"What is [the difference] between them?\"", + "And they bring it about this matter in most places; and they mention the basis that causes the disagreement – for example, that they will say, \"Rabbi x holds from claim z, and y holds from claim a,\" and similar to it.", + "But one who would think that the laws about which they disagree are likewise transmitted from the mouth of Moshe and they think that a disagreement occurred by way of a mistake in the laws or because one of them received the true transmission and the other made a mistake in his transmission or he forgot or he did not hear from his teacher everything he was supposed to hear – and bring [as] a proof about this, that which they said (Sanhedrin 88b), \"From when the students of Shammai and Hillel – who did not serve all that was required of them – multiplied, disagreement grew in Israel and the Torah was made to be like two Torahs\"; this thing is very repugnant.", + "And these are the words of one who has no intellect and does not have the fundamental principles in his hand and who disfigures the people from which the commandments were transmitted; and all of this is emptiness and naught. And what brought him to believe this faulty belief is his lack of cognition of the words of the sages that are found in the Talmud. As they found that all of the explanation that is transmitted from the mouth of Moshe is true, but they did not [take cognizance] of the difference between the transmitted fundamentals and the topical extensions that [the sages] extrapolated by investigation.", + "But [as for] you, a doubt should not enter your heart [about] the disagreement of the House of Shammai and the House of Hillel; when they said (Berakhot 51b – Chapter 8), \"We clean the room, and afterward rinse the hands\" or \"we rinse the hands, and afterward clean the room\" – [that] you think that [the cause of this argument is that] one of these two things was not transmitted from the mouth of Moshe from Sinai.", + "But [rather] the basis that causes them to disagree is what is mentioned in the Talmud (Berakhot 52b); that one of them forbids being served by an ignorant person and the other permits [it]. And so [too, with] all that is similar to these disagreements, that are the elaborations of elaborations.", + "Rather, the matter of that which they said, \"From when the students of Shammai and Hillel – who did not serve all that was required of them – multiplied, disagreement grew in Israel,\" is evident; in that when two people are of equal intellect and investigation and knowledge of the fundamentals from which reasonings extrapolate, no disagreement will occur in their reasonings in any way. And if it does occur, it will be minimal; as it is only found that Shammai and Hillel disagreed about isolated laws. ", + "And that is because the thoughts of the two of them were very close – one to the other – in everything that they extrapolated by way of reasoning. And, likewise, the fundamentals that were given to this one, were like the fundamentals given to that one. ", + "But when the diligence of the students towards wisdom slackened and their reasoning weakened – in comparison to the reasoning of Hillel and Shammai – disagreement occurred among them in the investigation of many things; as the reasoning of each and every one of them was according to his intellect and to what he had in hand of the fundamentals.", + "And nonetheless, they should not be blamed; as we cannot force two sages that debate in investigation, to debate according to the intellect of Yehoshua and Pinchas. And, likewise, we have no doubt about that which they debated [just] because they are not like Shammai and Hillel or like those before them; as the Holy One, blessed be He, did not command His service in this manner.", + "But [rather] He commanded us to listen to the sages of the generation, as it is stated (Deuteronomy 17:9), \"to the judge that will be in those days.\"", + "And it is through these ways that disagreement occurred; not because they erred in the laws, and one is saying truth and the other is saying falsehood. And how evident is this matter to all that give cognizance to it! And how precious and great is this fundamental principle about the commandments!\n" + ], + [ + "And the fourth division are the ordinances that the prophets and the sages ordained in each and every generation, in order to make a fence around the Torah. And about them did the Holy One, blessed be He, command to do them, and it is what He said in the general statement (Leviticus 18:30), \"And you will guard My guarding\" – and the received tradition came [to explain] (Yevamot 21a), \"Make a guarding around my guarding.\" And the sages called them ordinances.", + "And sometimes a disagreement occurs about them, because one sage forbids this because of that, and another sage does not agree with him. And this is often [found] in the Talmud, that they say,\" Rabbi x decrees this because of this and that and Rabbi y did not decree [it].\" And this is likewise one of the reasons for disagreement.", + "As behold, chicken flesh with milk is a rabbinic ordinance [that is] in order to distance [us] from sin. And in the Torah, only the flesh of beasts and animals was forbidden, but the sages forbade chicken flesh in order to distance [us] from the [Torah] prohibition. And among them is one who does not ordain this ordinance; as Rabbi Yose [HaGalili] would permit chicken flesh with milk, and all the people of his city would eat it, as is made known by the Talmud (Shabbat 130a).", + "And when there occurs agreement about one of the ordinances, none can disagree with it on any account. And when its prohibition spreads to all of Israel, we may not disagree with that ordinance – even the prophets, themselves, were not permitted to abrogate it. And so, they said in the Talmud (Avodah Zarah 36a) that Eliyahu, his memory should be for the good, was not able to abrogate one of the eighteen things that the House of Shammai and the House of Hilled decreed. And they brought a reason for this – that it is since their prohibitions spread to all of Israel." + ], + [ + "The fifth division are the laws that are made by way of investigation and consensus about things that occur among people – that do not have in them an addition to a commandment, nor a subtraction – or about things that are of benefit to people in matter of the Torah. And the sages called them decrees and practices.", + "And it is forbidden to transgress them; and Shlomo, peace be upon him, already said (Ecclesiastes 10:8), \"one who breaches a fence will be bitten by a snake.\" And these decrees are very numerous and are mentioned in the Talmud and in the Mishnah – some of them about what is prohibited and forbidden, and some of them about monetary issues.", + "And there are some of them that are the decrees that the prophets decreed, like the decrees of Moshe and Yehoshua and Ezra, like they said (Megillah 4a – Chapter 1), \"Moshe decreed for Israel that they should ask and expound about the laws of Pesach on Pesach.\" And they said (Berakhot 48b – Chapter 7), \"Moshe decreed hazan (the first blessing in the grace) at the time that the manna fell for Israel.\" But the decrees of Yehoshua and Ezra are many.", + "And there are some of them that are decrees attributed to individuals among the sages, as they said (Mishnah Sheviit 10:3), \"Hillel decreed pruzbul,\" (Gittin 34b) \"Rabban Gamliel the Elder decreed,\" (Beitzah 5a) \"Yochanan ben Zakkai decreed,\" and in the Talmud [one frequently finds], \"Rabbi x decreed, Rabbi y decreed.\"", + "And there are some of them that are decrees attributed to the many sages, as they said (Ketuvot 49:), \"In Usha, they decreed,\" or as it is said, \"The sages decreed\" or \"It is a decree of the sages,\" and many that are similar to it." + ], + [ + "If so, all of the laws that are mentioned in the Mishnah are divided into these five divisions. And they are explanations transmitted from the mouth of Moshe and they have a hint in Scripture or it is possible to bring a reasoning to reason like them; and 'laws of Moshe from Sinai'; and those which were extrapolated, about which a disagreement occurred; and ordinances; and decrees. ", + "And the reason that required them to write the disagreement that occurred between two opinions is what I will say – that if the laws were written as they were determined without the disagreement, and the words of the sage that the law is not like were [just] pushed off, it is possible that someone who received the transmission of the opposite of the thing that was determined to be the law from the sage that disagrees with that opinion, or someone who leans towards his opinion, will come afterwards. And [so] a doubt will come into our souls: how did this man receive that thing x is forbidden, when the mishnah says that it is permissible – which is the opposite of this matter – and he is a man of truth? ", + "And because of this, when these opinions are written, this breach will be sealed. As when the recipient [of such an opinion] will say, \"I have heard that this and that are forbidden,\" we will say [back] to him, \"You have spoken [well] and that is the opinion of x, but the many disagree with him,\" or \"y disagreed with him, and the law is like the opinion of the one that disagrees, because [the latter's] reasoning is more correct,\" or \"because we have found something else that supports him (Mishnah Eduyot 1).\"", + "But the reason that required them to write the words of the individual [alongside those] of the many is because it is possible for the law to be like the individual. And therefore, it comes to teach us that when a line of reasoning is obvious (straightforward), even if it is [that of an] individual, we listen to him – even though the many disagree with him.", + "And the reason that required them to write the opinion of a man and afterwards that he recanted from that opinion – for example, when they said, \"The House of Shammai said like this and the House of Hillel said like this and that, and the House of Hillel recanted to instruct like the words of the House of Shammai\" – is in order to inform you of [the need for] the love of truth and the power of righteousness and faith.", + "As behold, when these honorable, pious and magnanimous men, who were outstanding in their wisdom, saw that the words of the one who is in disagreement with them were better than their words and [that] their investigation is correct, they conceded to him and recanted to his opinion. All the more so, when other people see that the truth is leaning towards the one with which they have a conflict, should [such a one] lean towards the truth and not stiffen his neck. And this is the [meaning of the] verse (Deuteronomy 16:20), \"Justice, justice shall you pursue.\" ", + "And about this the sages said (Avot 5:7), \"Concede to the truth.\" They wanted to say [with this] – even though you can save yourself [in the argument] with rhetorical claims; when you know that the words of your fellow are true, [but] your claim upon him looks clear because of his weakness or because of your ability to distort the truth, recant to his words and abandon the fight." + ], + [ + "And when the redactor thought to compose this book upon this structure, he saw [fit] to divide it into six divisions:", + "The first division is of the commandments that are obligated with that which grows from the ground, like forbidden mixtures, the sabbatical year, orlah, the priestly and levitical tithes and the other statutes of the presents [from the field].", + "The second division is of the seasonal times of the year and the holidays and that which we are obligated about them, and the differences in their laws, and that which is forbidden in them and that which is permitted in them, and those laws and commandments which are proper to associate with each of their times. ", + "The third division is of sexual relations, and the distinctions that exist in the laws between men and women – for example, levirate marriage, release (chalitsah), marriage contracts, betrothals, divorce bills and that which is fitting to say about each of its sections.", + "The fourth division is of civil laws, disputes between a man and his fellow, commerce, give and take (sales and purchases), and land partnerships and that which is similar to it.", + "The fifth division is of the matters of the sacrifices, according to the differences of their laws and the multiplicity of their topics.", + "The sixth division is of the matter of [types of] purity and their opposite.", + "And he called each of its divisions, Order – [such that] the first division is the Order of Seeds (Zeraim); the second is the Order of Appointed Time (Moed); the third is the Order of Women (Nashim); the fourth is the Order of Damages (Nezikin); the fifth is the Order of Holy Things (Kodashim); and the sixth is the Order of Purities (Tahorot). (And their mnemonic is zeman nakat ).", + "And he began with the Order of Seeds because it includes the commandments specific to the seed of the earth. And the seed of the earth is the sustenance of all animals, and since it is impossible for man to live without eating food, the service of God would not be possible [without it]. And because of this, he began by speaking about the commandments specific to the seed of the earth.", + "And afterwards, he spoke about the Order of Appointed Time, as the way of their arrangement in the Torah is like this, as it is stated (Exodus 23:10-11). \"Six years you shall sow (your field and six years shall you prune your vineyard) [your land] and gather in its yield; but in the seventh you shall let it rest and lie fallow.\" and it states afterwards (Exodus 23:12), \"Six days you shall do your work,\" and afterwards (Exodus 23:14), \"Three times a year you shall hold a festival for Me.\"", + "And afterwards, he saw [fit] to begin with the laws of women before the laws of damages in order to follow the Scripture that stated (Exodus 21:7), \"When a man sells his daughter as a slave,\" and (Exodus 21:22), \"When men fight, and one of them pushes a pregnant woman,\" and afterwards (Exodus 21:28), \"When an ox gores a man.\" And because of this, he had the Order of Women precede the Order of Damages. ", + "And the Book of Exodus includes these four topics, the topic of the Order of Seeds and the Order of Appointed Time and the Order of Women and the Order of Damages.", + "And after he spoke about the matter of Exodus, he spoke about the matter of Leviticus, according to its arrangement, and he arranged Holy Things after Damages.", + "And afterwards Purities – as so did Scripture arrange them – and he had the law of sacrifices precede before the law of [types] of impurities and purities, as behold, it only began the [topic of purity] in Parshat Shemini ", + "And when he gathered all of these six general types of commandments, he saw [fit] to divide each of these categories to more specific categories, according to what is fit. And he called the name of each one of the specific [categories], tractate. Afterward, he divided the material that is in each of the specific categories into sections and he called each one, chapter. And afterward, he divided the material of each chapter into small sections that are clear to understand and easy to know by heart and to teach, and he called the name of each one of these small sections, law (halacha [more commonly referred to as mishnah]).", + "And he divided the material in the Order of Seeds, as I will say: He began with the Tractate of Blessings (Berakhot). And the reason that required him to begin with it is that when an expert physician wants to preserve the health of a healthy person upon the state that it is in, he begins by ordering the dietary regimen at the beginning of his medical prescriptions. And therefore, this sage saw [fit] to begin with Blessings, as anyone who eats does not have allowance to eat until he recites a blessing. And [so], he saw fit to order Blessings at the beginning of his words, so that he would order the food in a regimen that has substance to it. ", + "Afterward he saw [fit] to organize his words so that it would not be lacking any matter of all the matters, and therefore he spoke about the [entire] category of the blessings that a person is obligated about for nourishment and for the commandments. And the only commandment that a person is obligated about every day is the recital of Shema alone. And it is not correct to speak about the blessings over the recital of Shema before he speaks about the recital of Shema itself. Therefore, he began, \"From when do we recite the Shema,\" and everything that is connected to it.", + "And afterwards, he went back to the topic of the Order, and that is to speak about the commandments of the seed of the earth. And he began with Tractate Peah (Corner) after Blessings, because with all of the [other] gifts that a person is obligated about with the seed, he is not obligated until after his reaping it, but the standing grain is obligated in 'peah,' when it is still in the ground. And because of that, he began by speaking about it.", + "And he arranged Tractate Demai after Peah, because the poor also have a right to ['demai'], just like they have to 'peah' – and so did they say, \"We [can] feed 'demai' to the poor.\"", + "And after Demai [came] Kilayim; as so did Scripture arrange them in the Order (Parsha) of Kedoshim Tihiyu (Leviticus 19:9), \"you shall not reap all the way to the corner of your field,\" and after it (Leviticus 19:19), \"you shall not sow your field with 'kilayim' (a forbidden mixture). ", + "And he arranged Sheviit (Seventh [Year] after Kilayim. And it would have been correct for Tractate Orlah to be after Kilayim – as so are they arranged in the Torah – were it not that he saw that 'orlah' is not from the commandments that a person is compelled to do; as the whole time that he does not plant a tree, he is not obligated in Orlah; but the seventh [year] is from the commandments that a person is compelled to do; and also as the sabbatical year has its own specific Order (parsha) in the Torah. And therefore he began by speaking about the sabbatical year.", + "And he arranged Tractate Terumah Gedolah (The Great Priestly Tithe) after Sheviit because 'terumah' is the first gift that we remove from the seed.", + "And he arranged Maaser Rishon (First Tithe) after Terumah because it is in the second rank after 'terumah' in the law of separation.", + "And he arranged Maaser Sheni (Second Tithe) after Maaser Rishon, according to the order of their ranks.", + "And he arranged Tractate Challah afterward because after we take out all of these gifts – which are 'terumah' and maaser rishon and [maaser] sheni – then we grind it and make it into flour and knead it, and then we become obligated in 'challah.'", + "And when he finished speaking about the seed and its gifts, he started to speak about the topic of the fruits; and he arranged Tractate Orlah after Tractate Challah.", + "And afterwards, Bikkurim (First Fruits), as so did Scripture arrange them – 'orlah' in the Book of Leviticus, and 'bikkurim,' in Parshat Ki Tavo (in Deuteronomy). And the number of the divisions in the Order of Seeds came to eleven tractates.", + "And afterwards, he divided the Order of Appointed Time into its specific categories, as he did with the Order of Seeds. And he started with Tractate Shabbat, because it is the first in rank and because it is in every seven days and [so] its time appears frequently; and also [because] the Torah began with it in the section of the appointed times.", + "And after Shabbat, he arranged Eruvin, because it is on the topic of Shabbat.", + "And after it, Pesachim (Pesach Sacrifices), which is the beginning of the commandments given through Moshe. And it is, likewise, the second commandment after Shabbat in the section of the appointed times.", + "And afterwards, he arranged Shekalim (Coins), as [these sections] are arranged in the Torah.", + "And he arranged Kippurim (Atonements) after Shekalim, according to their arrangement; as the commandment of 'shekalim' is in Parshat Ki Tissa (in Exodus) and 'kippurim' is in Parshat Acharei Mot (in Leviticus).", + "And afterwards, he came to conclude his words about the three pilgrim festivals. And before this, he spoke about 'pesachim,' and it remained for him to speak about the matter of Sukkot and Shavuot. And he only found things about Shavuot that are [common] to all of the holidays to speak about, and that is Tractate Beitzah (Egg). And he began with Sukkah (Booth) before Beitzah due to the multiplicity of commandments that there are on Sukkot.", + "And the only time period mentioned in Scripture that remained for him to speak about was Rosh Hashanah. And after Beitzah, he spoke about Rosh Hashanah", + "And when he finished his words about the appointed times stated in the Torah, he went back to speaking about the times of the fasts mentioned in the Books of the Prophets; and these are the fasts that the prophets ordained. And [so] afterwards, he arranged the topic of fasts.", + "And after the fasts, he arranged Megillah (about Purim), since it was an ordinance of the prophets that was later than those that ordained the fasts.", + "And after Megillah, he arranged Moed Katan (about the intermediate festival days), because there is the connection between it and the days of Purim that fasts and eulogies are forbidden on both of them.", + "And when he finished speaking about the times and their obligations and all that is connected with them, he concluded the topic with Tractate Chagigah, the topic of which is the obligation of the three pilgrim holidays. And he left it for last, because it is not a general matter, because it is only an obligation on the males, as it is stated (Exodus 23:17), \"all of your males shall be seen.\" And the material in the Order of Appointed Time came to twelve tractates.", + "Afterwards, he divided the material in the Order of Women. And he started with Tractate Yevamot (Levirate Marriages); and the reason that required him to start with Yevamot and not to start with Tractate Ketubot (Marriage Contracts) – and the investigation of the intellect would adduce that it is fitting to have it precede – is rather because marriage is something that stands in the discretion of a man and his will, and [so] the court is not able to coerce a man until he marries a woman; but with levirate marriage, it is compelled to do it and to say to him, \"Either release or [marry].\" And starting with things that are compelled before things that are not compelled is correct and fitting. And therefore, he started with Yevamot.", + "And he arranged Ketubot afterward.", + "And after Ketubot is Nedarim (Vows); as the whole section of vows (in the Torah) and its examination is [about] the vows of women, as it is stated (Numbers 30:17), \" between a man and his wife, between a father and his daughter.\" And when the marriage is complete and the woman enters the marriage canopy, her husband has the authority to abrogate her vows. And because of this he made Nedarim adjacent to Ketubot.", + "And after Nedarim, he arranged Nezirut (Nazirite Separation), because 'nezirut' is also in the category of vows, and when a woman vows to be a nazirite, her husband can abrogate [it]. And therefore, he arranged Nezirut after Nedarim.", + "And when he finished speaking about marriages and that which follows from them regarding abrogation of vows, he began the topic of divorce – since divorce comes after marriage. And [so] he arranged Gittin [Divorce Bills] after Nezirut.", + "And after Gittin is Sotah (Wayward Woman), as its subject is from the topic of divorces; as when the sotah is unfaithful, we must coerce the man and the woman regarding divorce, as I will explain in its place.", + "And after Sotah, he arranged Kiddushin (Betrothals). And it should be asked here, \"For what [reason] did he arrange Kiddushin last, and it would have been correct for it to be arranged before Ketubot?\"", + "And if you say that he did not arrange it before Ketubot in order to not separate between Yevamot and Ketubot – as their subject is one, and it is the matter of sexual relations – and that their words should be connected; yet if this was necessary, its redactor should nonetheless have written it after Gittin; so that it be in order; first Kiddushin, and after it Gittin, and their order would [then] be correct.", + "And the answer would be that its order was made like this because it was his desire to go according to the order of Scripture, which had divorce precede marriage. And that is what the Holy One, blessed be He, said (Deuteronomy 24:1-2), \"and he writes her a bill of divorce and he hands it to her[...] and she leaves his household and she becomes the wife of another man.\" And from His words that He stated, \"and she becomes the wife of another man,\" we learned a chapter from the chapters of Kiddushin, as it is elucidated in the Talmud (Kiddushin 5a), \"'Becoming' is compared to 'leaving.'\" And the sections of the material in the Order of Women come to seven tractates.", + "Afterwards, he divided the material in the Order of Damages, and he divided the first tractate into three parts. And he began with Bava Kamma (the First Gate) and its topic is speaking about [causes] of damage – for example, an ox, a pit, a destroyer (a fire or a grazing animal) – and the law of one who damages. And a judge is not allowed to have anything precede his removing damage from people; and because of that, he had it precede the other laws.", + "And afterwards, Bava Metzia (the Middle Gate); and its topic is speaking about claims and deposits and rental agreements and the law of a borrower and a renter, and all that is fitting to connect with this topic – as Scripture did, since after the laws of the ox, the pit, the destroyer and \"when men fight,\" it spoke about the four [types] of guardians (Exodus 21-22).", + "And afterwards, Bava Batra (the Last Gate); and its topic is speaking about division of lands and the laws regarding families and neighbors and the nullification of buying and selling due to a blemish found in [the items], and speaking about sales and acquisitions and how it is appropriate to judge them, and guarantees and inheritances. And he arranged this section last because it is all received tradition and words of reasoning, and it is not elucidated in the Torah. ", + "And when he made known the subject of the laws, he started to speak about the judges, the authors of the ordinances and of these laws. And [so] he arranged Sanhedrin (High Court) after Bava Batra.", + "Indeed, Tractate Makkot is connected to Tractate Sanhedrin in some textual variants, and it is counted as part of it. And they said that because he said, \"These are the ones strangulated\" [near the end of Sanhedrin], he attached to it, \"These are the ones lashed\" [at the beginning of Makkot]; but this is not a true reason. [Rather], it is a tractate on its own. And it was made adjacent to Sanhedrin because the only people that have permission to punish and lash are the judges themselves, as Scripture stated (Deuteronomy 25:2), \"the judge shall put him down and give him lashes in his presence, by count, according to his evil.\" ", + "And after Makkot, he arranged Shevuot (Oaths) because there are similarities between the end of the tractate that preceded and the beginning of this tractate in their laws and judgements; and they are similar one to another, as is mentioned in the Talmud (Shevuot 2a). And he [also] connected it to that topic, since it is also about the acts of judges, as the only who can coerce [the taking of] an oath is a judge.", + "And when he finished speaking about laws and judges and all that is unique to the acts of judges regarding disagreement and the obligation of oaths, he came to speak about the topic of testimonies (Eduyot) and the majority of the subject of this tractate is to remember in it all of the laws that were testified to by lucid, trustworthy people, whose testimony is worthy to rely upon. And this is a section of the laws, as testimonies must be recited in front of judges. And likewise, all testimony that they testified [in this tractate] was testified in the court. And he arranged it after Tractate Shevuot, because there is a constant need for Tractate Shevuot, [whereas] Eduyot are (proposals) [depositions] of words that they testified about in front of the judges at certain times, and [the judges] accepted them from them.", + "Afterwards, he started to speak about idolatry, since its topic is a compulsory thing for a judge to know. And then he will be complete – when he will know the practices of those idolatries and their laws, and what is needed for them; and then he will know how to judge upon it. As anyone who worships the star of Saturn with the worship of the star of Venus or prays to the star of Jupiter with the prayer of Mars is not liable for death, as has come [down] from the clear received tradition. And he left this tractate for last because the matter of idolatry only occurs once in a thousand times at infrequent times.", + "And when he finished everything that the judge would need, he started with Avot (Fathers). And he did this for two [reasons]:", + "The [first] one is to inform that the consensus and the received tradition are true and correct; and that it was received [one generation] from [another]. And therefore, it is fitting to honor a sage of [the tradition] and to place him in an honored status, since the teaching came to him; and he is in his generation like those [sages of the tradition] in their generations. And so did they say (Rosh Hashanah 25a), \"If we have come to call the court of Rabban Gamliel into question, etc.\" They said, \"Shimshon in his generation was like Aharon in his generation; Yiftach in his generation was like Shmuel in his generation.\" And about this matter, there is a great ethical teaching for people: that they not say, \"Why should we accept the judgement of x or the ordinance of Judge y?\"", + "And the matter is not like this, as judgement does not belong to Judge y, but rather to the Holy One, blessed be He, who commanded us about it, as it is stated (Deuteronomy 1:17), \"for judgment is God’s.\" Hence it is all one judgement, and they received it one man from another through the passing generations.", + "And the second matter is that he wanted to remember in this tractate the ethical teaching of each sage among the sages, peace be upon them, so that we learn the virtues from them. And there is no man that needs this thing more than the judges – as when unlearned people would not be masters of virtue, damage would not accrue to the masses, but rather only to [the person in question], but when a judge would not be a master of virtue and modest, he would damage himself and damage [others].", + "Therefore the start of his words in Tractate Avot was judicial ethics, as he said, \"Be deliberate in judgment.\" And the judge must be restrained by all of the matters that are in Tractate Avot – for example, that he be deliberate in judgement, and not be quick to execute a legal decision, as it is possible that there be a hidden matter in that case, as they said [about such a case], peace be upon them, \"A deceitful case.\"", + "And he should also not prolong the judgement when he he know that here is nothing hidden about it; as this is called oppression in judgement. And he should make efforts in interrogating the witnesses and to be careful at the time of the interrogation that the witnesses not learn something from his words that will help their interest; and he should not teach a claim to [one of] the litigants – and this is called lawyering. ", + "And he should not profane himself by the company of unlearned people, lest it be a disgrace. And he should not drop out of sight, to the point that people not be able to see him anytime they need him, lest the destitute get destroyed. And he should not seek rest and [physical] delights, lest the truth be destroyed, and [so that] desire not pull him away.", + "And he should not want to go in front of his colleagues to judge [a case] and he should not force himself to be among the judges [about a case], lest he become suspect.", + "And he needs to go above and beyond in all of his cases [to seek] compromise. And if he is able to not come to a legal decision all of his days, but [rather] make compromise between the two litigants, 'behold how good and how pleasant' [is this]. But if he cannot, then he should make a verdict.", + "And he should not push, but [rather] he should give long periods of time to the litigant and allow him to plead for himself the whole day – and even though he is verbose and speaks depravity and idiocy.", + "And if [the truth of a litigant's claim] is impossible according to that which appears from their claims, he should make the verdict immediately; as we see our rabbis doing regarding the tying of hands and the striking of the officer and lashing and punishing and the stripping of clothes and the tearing up of endorsed contracts, when they found that which obligated [them] to do this, and many similar to this. And [about that which is] similar to this commandment, they said (Sanhedrin 6b), \"Let the judgement pierce the mountain.\" ", + "And in general, the judge must be like an expert physician: As long as he can heal with foods, he will not heal with medications. But when he sees that the illness is strong and it is impossible for it to be healied with foods, he will heal with light medications that are close to the nature of food – for example, liquids and spiced or treated preserves. And if he sees that the illness gets stronger and that these things do not subdue it and are not the antidote, he goes back to heal it with strong medications and he makes him drink powerful medications, for example, 'sakmonia,' and that which is similar to it from the bitter and harsh medications. ", + "So [too], the judge must take efforts to make a compromise. And if he cannot, he judges gently and he appeases the litigant with a soft word. And if he cannot [do this either] because of the cruelty of one of the litigants who wants to win with deception and violence, he should strengthen himself against him, and 'pound the evildoers below him.'", + "And the judge needs to not greatly pursue the pleasures of the world and the love of wealth and rank, as Scripture stated (Exodus 18:21), \"that hate profit.\" And they, peace be upon them, said (Ketubot 105b), \"'By justice a king sustains the land, etc.' – if a judge is similar to to a king who does not need anything, he will sustain the land; but if he is similar to a priest who searches out the threshing floors, 'he will destroy it.'\"", + "And since it is apparent that the judge needs all these ethical teachings in order to discipline himself with them – if so, how pleasant and correct was the arrangement of Tractate Avot and everything that accompanies it after Tractate Sanhedrin; as [the former] includes all of these ethical teachings; and also added to them are other topics that bring to separation from the world and [from] the honor of the world and to growth and acts of straightness and fear [of God]. ", + "And when he finished [discussing] judicial ethics, he started to elucidate [the proceedings in the case of] their mistakes – as it is impossible for anyone who has the nature of flesh and blood not to err and not to sin. And therefore he arranged Horayot (Legal Decisions) after Avot, and, with it, he concluded the Order of Damages. And the divisions of the material in Damages came to eight tractates.", + "And afterwards, the divided the material regarding Holy Things, and he began with sacrifices of the priests, which [comprise] Tractate Zevachim (Slaughterings).", + "And after Zevachim is Menachot (Meal Offerings), as is their order in the Torah.", + "And when he finished the topic of the slaughterings of holy things and that which accompanies them, he spoke about the topic of the slaughter of the other slaughterings, according to the order of Scripture. As behold, after it stated (Deuteronomy 12:11), \"And it shall be the place that the Lord chooses[...], there will you bring, etc.,\" it stated (Deuteronomy 12:15), \"But whenever you desire, you may slaughter and eat meat.\" And [so] he brought Chullin (Profane Things) after Menachot. ", + "And after Chullin is Bekhorot (Firstlings), likewise according to the order of Scripture; as after it stated, \"But whenever you desire,\" it stated (Deuteronomy 12:17), \"You may not eat in your settlements of the tithes of your grain or wine or oil, or of the firstlings of your herds and flocks.\"", + "And when he finished speaking about the topics of the holy things, he arranged the monies of assessments, as they are also holy. And [so] he brought Arakhin (Assessments) after Bekhorot.", + "And after Arakhin is Temurah (Exchange), likewise according to the order of Scripture.", + "And when he finished speaking about all of these categories, he brought afterward Tractate Keritot (Excisions). And in it, he spoke about all of the commandments that bring an obligation of excision [if one transgresses them], and all that accompanies that topic. And the reason because of which he arranged this category in Holy Things is because anything that has an obligation of excision for its volitional transgression, has an obligation of a sin-offering for its accidental comission, with little exception, as will be elucidated there.", + "And after Keritot, he brought Meilah (Misappropriation), as the things for which one is obligated for misappropriation are less severe than the ones for which one is obligated a sin offering.", + "And he brought Tractate Tamid (Perpetual [Sacrifice]) after Tractate Meilah. And he left it for the end because there is not [any] talk about the way of wisdom or about the forbidden and about the permissible in it. Rather, it is a description that speaks about how they would offer the perpetual (daily) sacrifice, in order to do so perpetually.", + "And after Tamid, he brought Middot (Measurements). And its only topic is a description of the measurement of the Temple and its shape and its building. And all of the topic and the purpose of this category is so that when the Temple will be built – soon, in our days – there is a need to preserve and to [replicate] that model, and its shapes and its forms and its size; because it was given with the holy spirit, as it states (I Chronicles 28:19), \"All this that the Lord made me understand by His hand on me, I give you in writing.\"", + "And when he finished speaking about the animal sacrifices and everything that accompanies them and the shape of the House within which we sacrifice them, he arranged Tractate Kinnim (Nests) after it. And there is no topic in this tractate besides speaking about mixtures of birds when bird sacrifices would get mixed up, these with those. And he left this topic for last because it is not definitive, since it is possible that they will get mixed up or [that] they will not get mixed up; and also the talk about it is very little, as will be elucidated in its place. And with them, he concluded the Order of Holy Things, and the sections of the material in the Order of Holy Things came to eleven tractates.", + "Afterwards, he divided the material in Purities, and he started with Tractate Kelim (Vessels). And its topic is to group all of the main categories of impurity and to remember all that acquires impurity and that does not acquire impurity – as when it reminds us [of] that which acquires impurity, we will know all of the things that acquire impurity and that do not acquire impurity.", + "And he brought Oholot (Tents) after Kelim, and its topic is to speak about the impurity of a corpse. And he had this tractate precede, since it is the most severe of all of the impurities.", + "And after it is Negaim (Blemishes), and its topic is that it speaks about the blemishes of tsaraat (a type of skin disease) – as one with tsaraat gives off impurity in a tent, and it has some similarity to the impurity of a corpse, as will be elucidated in its place.", + "And when he finished [with the] impurity of a corpse and that which is similar to it, he came to speak about the topic of purification – and that is [effected by] the red cow (heifer). And [so,] he brought Tractate Parah (Cow) after Negaim.", + "And when he finished speaking about severe impurities and the nature and manner of their purification, he spoke about the topic of the lighter impurities that only [require] the setting of the sun [before they can be purified]; and [so,] he arranged Tractate Tahorot (Purities) after Parah. And he called its name Tahorot as a euphemism, as the talk in it is about the purification of impurity; and also since knowledge of impurities requires [one] to know the topic of purity. ", + "And lest one will think that the matter of calling the name of the Order, the Order of Purities, and that he called one tractate from it, Purities, is a glitch of the author's – we say that it is not a glitch for the sages of logic to call the specific category by the name of the general category that includes it.", + "And when he finished [the topic of] severe impurities and the manner of their becoming pure and he spoke about the lighter impurities, he brought afterwards the laws of purification; and [so,] he arranged Mikvaot (Ritual Baths) after Tahorot. ", + "And he left Niddah (Menstruant Woman) after all of these [other] impurities because it is not a general impurity for all of the human species. And [so], he arranged Niddah after Mikvaot.", + "And after Niddah is Makhshirin (Preparations). And the correct thing would have been to arrange Niddah after Zavim (People with Discharges), but he had Makhshirin precede Zavim like Scripture had it precede – as behold preparations [for impurity] are in Parshat (Vayehi Bayom Ha)Shmini, and people with discharges are in Parshat (Zot Tihiye Torat Ha)Metzora.", + "And after Zavim is Tevul Yom (One Immersed that Day) as Scripture stated (Leviticus 15:32), \"This is the law concerning he who has a discharge and he who has an emission of semen.\" And all of these initial impurities include the body; meaning to say when a person contacts them, all of his body becomes impure. And because of this, he [now] came to speak about the impurity of each and every limb, on its own. ", + "And [so,] he arranged Yadayim (Hands) after Tevul Yom.", + "And after Yadayim is Oktzin (Stems). And he left it for last, because they extrapolated it by the ways of reasoning and it does not have any source in Scripture [itself]. And with it did he conclude his book. And the divisions of the material in Tahorot came to twelve tractates.", + "And the number of all of the tractates of the Mishnah were sixty-one and the chapters, five hundred and twenty-three." + ], + [ + "Afterwards, he saw [fit] to suffice with the names of those that received [the tradition] of those close [in time] to him, [starting] from Shimon the Righteous. And his words in the Mishnah were terse words that included many matters. And it was all lucid to him, due to the sharpness of his intellect – though for someone less than him, the content is complex in his eyes – as the early sages would only write for themselves.", + "Therefore, one of his students saw [fit] – and that is Rabbi Chiya – to compose a book and to follow after his teacher in it, and to explain what had become garbled in the words of his teacher. And that is the Tosefta, and its purpose is to elucidate the Mishnah. And it is possible to extrapolate the Tosefta's explanation from the Mishnah [itself] after great exertion, but he extrapolated them to teach us how to engender and bring out matters from the Mishnah. And so [too] did Rabbi Oshaya.", + "And Rav composed the Bereita – and it is Sifra and Sifrei. And [also] many others [did the same]; like they said, \"When Rabbi x came, he brought a teaching in his hand.\"", + "And nonetheless, these [texts] were not smooth like the words of the Mishnah, and their matter was not as organized or terse in their words. And therefore it – I mean to say the Mishnah – was the main [text] and all of the [other] compositions go up after it and are secondary to it, and it is the most honored by all. And when they compared it to those compositions, 'the maidens saw her and acclaimed her.'", + "And everyone that came after this honored composition only came to devote his attention and effort to reflecting upon the words of the Mishnah. And one generation after another did not cease from reflecting upon it, and investigating and explaining it – every sage according to his wisdom and his understanding.", + "And they disagreed about the explanation of some laws in it, due to the many years [that intervened]. And there was no group [of sages] that did not reflect on the Mishnah and reveal novel understandings and make comparisons to other matters, until it came the time of Ravina and Rav Ashi, who were the last of the sages of the Talmud. And Rav Ashi secluded himself to compose the Talmud and saw [fit] for himself to do for all the words of those that came after our Holy Rabbi, what our Holy Rabbi had done for the words of all that came after Moshe. ", + "And he included all of the words of the speakers and the intellect of those that reflect and the explanations of the commentators, and collected them; and he compressed it all with his wisdom and with the straightforward soul and honor for wisdom that the Holy One, blessed be He, gave him, and he composed the Talmud.", + "And his intention with it was four things:", + "And the [first] was the explanation of the Mishnah and everything that came out of it, which encompasses many matters of disagreement among the commentators and the claim of each commentator against his fellow and the exhibition of the true claim; and that was the first of the intentions that he intended.", + "And the second was [to establish] the legal decision with one of the two disputants that disagreed about the words of the Mishnah or its explanation or novel understandings that developed from it and became attached to it. ", + "And the third is regarding novel matters that the sages of each generation extrapolated from the Mishnah; and the exhibition of the essence and the proofs that the teachers of the Mishnah taught and relied upon in their words in the Mishnah, such that their words were Ordered as they were Ordered; and the ordinances and decrees made after the Holy Rabbi until this author.", + "And the fourth is [the inclusion of] homilies (drashot) that are fitting according to the topic of each section that happens to have a homily.", + "And [about] this fourth matter – I mean to say the homily that is found in the Talmud – it is not fitting to think its value to be little and its purpose to be lacking. Rather there is great understanding in it, as it contains amazing riddles and beautiful wonders. ", + "As when one observes these homilies with intellectual observation, [matters] of the true good – about which there is nothing higher – are understood from them. And from them are revealed theological matters and true things that the men of wisdom would keep away and did not want to reveal, and all that the philosophers attained over the generations. And if you glance at it according to its simple meaning, you will see matters about which nothing is farther from the intellect than them. ", + "And they did this thing for wondrous ends: One of them it to sharpen the ideas of their students and to draw their hearts. ", + "And also to blind the eyes of fools who will never illuminate their hearts. And if they had shown them the illumination of truths, they would have turned their faces [away] from them, according to the shortcomings of their natures. As it is stated about them and those similar to them, \"We do not reveal the secret to them\" – because their intellect is not complete in order to accept the truths with according clarity.", + "And likewise, some of the sages did not want to reveal the secrets of wisdom to some [other sages]. And they already mentioned (Chagigah 13a) that an honored man of the sages initiated with men who were experts in the wisdom of the Story of Creation (maaseh bereishit) whereas he was an expert in the Story of the Chariot (maaseh merkavah): He said to them, \"Teach me the Story of Creation and I will teach you the Story of the Chariot\"; and they said to him, \"The matter is good.\" And when they taught him the Story of Creation, he abstained from teaching them the Story of the Chariot. ", + "And God forbid that he did this because of an evil heart to prevent [them from] wisdom or to have an advantage over them; as these traits are ugly in one of the silly ones – all the more so, with these honored pious ones. Rather, he did this thing because he saw himself to be fitting to receive that which was with them and that they were not fitting to receive that which was with him.", + "And he brought the words of Shlomo about this matter (Song of Songs 4:11), \"honey and milk under your tongue.\" And they, peace be upon them, explained and said that the sweet wisdoms that a soul finds pleasant – just like the palate finds honey and milk pleasant – must be hidden; and they should not be spoken about and they should not be raised to the lips or tongue in any fashion. And this is [the meaning of] what he said, \"under your tongue\" – that these matters are not from what is fitting to teach and to analyze in the gatherings of wisdom.", + "And nonetheless, they should hint hidden hints in writing. And when the Holy One, blessed be He, removes the mask of foolishness from the heart of the one that He wants – after he has exerted himself and accustomed himself to wisdoms – then he will understand [something] of them, according to his wisdom.", + "And a person has no [access] to wisdom and its pursuit and its efforts, but rather [must] leave its realm to the Creator and pray to Him and supplicate that He make him understand it and teach him and reveal to him the hidden secrets of Scripture; as we found with David, peace be upon him, who did this when he said (Psalms 119:18), \"Open my eyes, that I may perceive the wonders of Your Torah.\" And when the Holy One, blessed be He, opens the eyes of a person and shows him what He shows him, it is fitting for him to conceal it, as we have said. ", + "And if he hints to them, he should hint [only[ slightly to one who has a complete intellect and is known [as a man of] truth, as they elucidated and revealed in many episodes in the Talmud. And hence, it is not fitting for a wise man to reveal that which he has known from the secrets, except to someone who is greater than him or like him. As if he reveals it to a fool, even if [the latter] will not disdain it, it will not find favor in his eyes. And hence the sage said (Proverbs 23:9), \"Do not speak to a fool, for he will disdain your sensible words.\"", + "And also as teaching to the masses requires that it be by way of a riddle and a parable – so that it includes the women, the youths and the children before their intellects mature; and then they will reflect upon and comprehend the matters of these hints. And about this matter, Shlomo, peace be upon him, hinted when he said (Proverbs 1:6), \"To understand a proverb and an expression, the words of the wise and their riddles.\"", + "And on account of these causes, the sages, peace be upon them, arranged their words in homilies – in a manner that will push off the intellect of the fool, according to his thinking. ", + "And it is not fitting to attribute the lack to that homily, but rather one should think that the lack comes from his intellect. And when he sees one of their parables that is very hard to comprehend even its simple meaning, it is fitting for him to be very perturbed by his intellect that did not understand the matter – to the point that there would be a lack in matters of faith, that it be completely foreign in his eyes. As behold, minds have meliority – one over the other – according to the meliority of temperaments. And [just] like we find the temperament of one man to be more straight then another man, so [too], the intellect of one man is more complete than the intellect of another man.", + "And there is no doubt that the intellect of one who knows an illustrious thing is not like the intellect of one is [trying to] comprehend that thing. As the one is called actual intellect and the [other] is called potential intellect. And because of this, there are things that are absolutely true and lucid in the eyes of some men; and for another man, they are foreign and impossible – in accordance with [their] level of wisdom.", + "And behold, I will give you a lucid parable: For example, if we would ask one of the learned men of medicine and mathematics and music who is swift in natural science and wise and learned, but he is uninitiated and devoid of the wisdom of geometry and astronomy, and we would say to him, \"What do you say about a man who claims that the mass of the sun that we see as if it is a small circle, and he says that it is the mass of a sphere and the size of that sphere is one hundred and sixty six and three eighths (166.375) times the size of the sphere of the earth; and that the sphere of the earth according to which we have made these measurements is a sphere the circumference of which is twenty-four thousand (Roman) miles\"; and that in this way, he be able to come to know how many miles there are in the measurement of the size of the sphere of the sun, ", + "there is no doubt that this man of clear thought who is learned in all of the wisdoms that we said will not find it in himself to maintain such a belief, and all of this will be far-fetched in his eyes and unfathomable.", + "And his learned question that will come to him at first thought is that this claim is null; as how is it possible for a man standing on one (small) measure of the earth to know the size of the mass of the sun and its circumference and the measure of its surface, until his mind encompasses it, [just] like it encompasses the measurement of a part of the earth?", + "And he will also say, \"How is this possible? And behold, the mass of the sun is extremely far, and even the correct sight of the mass of the sun is impossible for us; and we only perceive its radiance alone. And how can a man come to the level that he is able to measure it and be exact in its measurement to three eighths [of a Roman mile]? This thing is worthless like nothing else.\" And there will be no doubt in his heart that this claim is null and that it cannot be. ", + "But when he accustoms himself to the study of the books of measurements and the wisdoms of what is fit – spheres and the rest of values that are evaluated one against the other – and he goes from there to the organized book about this matter and that which is similar to it – I mean to say, the well-known book of the properties of the planets: the book of Almagest – then this claim will become clear to him and it will be considered a true claim that has no doubt and that has proof to it.", + "And there will be no difference for him between the mass of the sun being this size and the sun existing. And his mind will accustom itself to believe the thing that if first strongly pushed off and he will [now] believe it with complete belief.", + "Behold this can be. And we did not agree about this man to whom we asked this matter that he should be lacking from the other wisdoms, but [rather] that he be well learned and of a clear nature and wise; and that the question that we asked him be from the questions of scholastics, which is a [only] step through which to get to theology.", + "All the more so will the matter be with one who has no wisdom at all and has not accustomed himself to any of the ways of scholastic wisdom, but [rather] 'has gone from the intellect of his mother to the intellect of his wife,' when we ask him one of the theological questions that are hidden in the homilies. There is no doubt that they [will be] far-fetched in his eyes, like the distance of the heavens from the earth, and his mind will be too small to understand any part of them.", + "And therefore it is fitting that we judge these homilies favorably and that we investigate them well. And we should not hasten to distance any of their matters, but [rather] when one of their words is far-fetched in our eyes, we should train ourselves in the wisdoms until we can understand their content in that thing – if our hearts can encompass this great thing. As behold, the sages – even though they had a desire to learn and they were good in thought and effort, the company of pious and honored men and the distancing of everything that there is in the world – would attribute the lack to themselves, when they evaluated themselves according to [those who were] before them.", + "And that is [the meaning of] what they said (Eruvin 53b), \"The hearts of the early ones are like the opening of a hall, and of the later ones are [not] even like a needle for crevices.\"", + "And all the more so, us; as wisdom has disappeared from us. And [it is] like the prophet informed us (Isaiah 29:14), \"And the wisdom of its wise shall fail, and the understanding of its sage shall vanish\" – the verse identified each one of us with four things: weakness of intellect; strengthening of desire; laziness in seeking wisdom and alacrity in benefit from the world – 'the four bad afflictions.' And how can we not attribute the lack to ourselves when we evaluate [ourselves in comparison] to them?", + "And since they, peace be upon them, knew about this matter that all of their words were clear and immaculate and that there was no dross in them, they commanded about them and warned that a person should not mock them. And they said (Gittin 57b), \"Anyone who mocks the words of the sage is judged in burning excrement, etc.\" – and you do not have any greater burning excrement than the foolishness that brought him to mock [them].", + "And therefore, you will not ever find one who distances their words except for a man seeking desire and who gives precedence to tangible pleasures, who has not enlightened his heart with any of the bright lights.", + "And since they knew the truth of their words, they spent all of their days in this occupation, and commanded to pore over it all of the night and part of the day, and considered it to be the end of wisdom. And so it is.", + "And they said (Berakhot 8a), \"The Holy One, blessed be He, only has in His world the four cubits of the law (halakha) alone.\" And put your heart to this thing – since if you examine it according to its simple meaning, you will find it very far from the truth; as if the four cubits of the law alone are the appropriate focus and the other wisdoms and traits are thrown behind His back. And at the time of Shem and Ever and after it, when there was no halakha, can we say the there is no share in the world to the Holy One, blessed be He, at all?", + "But if you investigate this matter intellectually, you will see in it a wonderful thing from the wisdoms, and it will add a great principle about the disciplines. And I will elucidate them for you in order that it be an example for the rest of what comes to your hand. And hence, place your heart to it as is fit." + ], + [ + "Know that the ancients investigated a great investigation – in that they were given wisdom and proper thought – until it became established for them that everything that exists, perforce, requires a purpose for which it has its existence. As it is not for an empty thing that what exists, exists.", + "And when this general rule became established for them, they began to discern all of what exists to know the purpose of all of the species in existence.", + "And they saw that anything that exists which is crafted – [by which] I mean to say it was made for a craft (for a specific use) – its purpose is known and there is no need to investigate about that thing; since the craftsman would not not do the work unless its purpose was sketched in [his] heart.", + "And the example of this is like it is said that the blacksmith only makes a saw after he has thought in his heart how he can separate the wood's bonds, until the form of the saw becomes revealed to his heart and he begins to make it in order to cut with it. If so, we know that the intention of the saw is to raise it to the wood (to cut it); and the intention of the axe is to [chop] with it; and the intention of the needle is to connect one garment with another garment; and [so, too] with all things that exist, the existence of which is crafted.", + "But that which was created by Divine crafting and natural wisdom – for example, types of trees and grasses and types of quarries in the ground and types of stones and types of animals – there are some of them for which the purpose of their existence is hidden and no one knows it at all; unless it is made known by prophecy or with the power to know the future, but it is impossible with rational investigation. ", + "[This is] because it is not within man's ability to investigate to the point that he will understand and know for what reason nature produced some ants with wings and some without wings; and the reason it also produced [insects] with many legs and others with few legs; and what is the purpose of this [insect] and that ant.", + "But with things that are larger than this – [that] their action is more revealed – however, the advantage of the men of wisdom in knowing the purpose of their creation is revealed. And according to one being wiser and [more] impassioned and of clear thought, so will his knowledge be more complete.", + "And therefore, when the Holy One, blessed be He, gave to Shlomo the wisdom He promised him, he knew from the secrets of the creation of these types that are possible for a person to know, [but only] inasmuch as he is a person. ", + "And he spoke about the purpose of the creation of trees and grasses and types of life, as Scripture stated (I Kings 5:13), \"He spoke about trees, from the cedar in Lebanon to the hyssop that grows out of the wall; and he spoke about beasts, birds, creeping things, and fishes.\" And this was testimony that he had a Divine spirit within him. And it stated afterward, \"And they came from all of the nations to hear Solomon’s wisdom.\"", + "However, in general, one should know that all of what exists under the sphere of the moon came into existence only for man.", + "And [with regards to] all types of animals, there are some of them for his food – like sheep and cattle and the rest of them; and there are some for his use, for [things] other than foods – like the donkey to carry upon it that which he cannot bring in his hand, and horses to reach with them the path of a long journey in a few days; and there are types of them that we do not know their purpose, but they have a use for man and we [just] don't recognize [it]. ", + "And so [too with] trees and plants: some of them are for his food and some of them are for his healing from his illnesses; and so [too with] grasses and other species.", + "And [regarding] everything that you find from the animals and the plants that does not have a use [for] nourishment, and there is no [other use] for it according to your thinking, know that this thing is from the weakness of our intellects. And it is impossible for any grass or for any fruit or for any type of animal – from the elephants to the worms – that it not have a use for man. And the proof to this is that, behold, in each and every generation, grasses and types of fruit that were not known to those before us are revealed to us, and they have great uses.", + "And it is not in the ability of man for his mind to encompass the use of every plant of the earth. However, the matter becomes revealed over the generations, by means of experimentation. ", + "However if you will say, why were the lethal plants created – for example the grass that is called byish and 'blood grass' – which a man can die from and they do not have a use; it is fitting for you to know that they do have a use. For if they kill when [people] eat it, they do not kill when they use it as a salve on the surface of the body. And when you recognize that there is great use for man in the viper and in the snakes, all the more so [should we expect usefulness] from that which are less damaging than they.", + "And when they found that the purpose of all of these matters was for the existence of man, we needed to likewise investigate why man exists and what was the intention of his creation.", + "And when they spent much time investigating this matter, they found that man has very many activities. As, behold, all types of animals and trees have only one activity or two activities; just as we see that palm trees have no activity besides putting out dates, and so [too with] the other trees. And so [too with] the animals, you will find among them one that only weaves like the spider and one that builds like the shemaimit – which is small wild bird that nests in homes during the hot season – and one that devours like the lion. ", + "But man does many actions – one differing from the other. And they investigated his activities – [each] activity – to know the purpose of his creation, from these activities. And they found that his purpose is one activity alone, and that because of it, he was created. And the rest of his activities are to maintain his support so that he perfect himself in that activity.", + "And that activity is to depict for himself the intellectual secrets and to know the truths, according to what they are. As it is to be reasoned that it be worthless and false that the purpose of man is for eating and drinking and sexual intercourse or to build a wall, since all of these events that recur to him do not add to his inner power; and also since he shares this with most of the animals.", + "And wisdom is that which adds to his inner power and takes him from the level of disgrace to the level of honor – as behold, he was a man in potential and he became a man in actuality, [since] before man understands and knows, he is considered like an animal. He is only distinguished from other types of animals by [his] reasoning – as he is [unique in being] a reasoning life-form – meaning to say through the reasoning with which he depicts ideas to himself.", + "And the most honored of the ideas to depict to himself is the unity of the Holy One, blessed be He, and all that accompanies that matter from the theological. As the other wisdoms are only to train him in them, until he reaches the knowledge of Divinity. And discussion about this to its end would be very lengthy.", + "However the depiction of ideas necessitates the distancing of most bodily pleasures; as the beginning of understanding will depict that the ruin of the soul [comes] from the enhancement of the body, and the enhancement of the soul [comes] from the ruin of the body.", + "As when a man pursues desires and increases the physical over the intellectual and turns his intellect to his desires until, he returns to being like an animal that only depicts for itself eating, drinking and intercourse, the Divine power [in man] – meaning to say, the intellect – is no longer known.", + "And he then returns to being as if he were a reduced and lowly creature in a sea of hyle – and the explanation of a sea of hyle is emptiness (tohu). And it has become clear from these introductions that the purpose of the world and all that is in it is the wise and good man. ", + "And when it becomes clear to a man that he is from the type of men that are of mind and deed – I mean to say with mind, to depict with his intellect the truth of things according to what they are, and to grasp all that is possible for a man to grasp; and the deed is the enhancement and regulation of the natural things and that he not be drowning in [physical] pleasures and that he not partake of them except for that which is for the care of his body and the regulation of all the character traits – and so, the man that accords with this is the purpose and the aspiration.", + "And this thing is not known only from the prophets, but [rather] the sages of the transitory nations that did not see the prophets nor hear their wisdom – they too – already knew that a man is not complete unless he encompasses mind and deed.", + "And let the words of the famous sage among the philosophers who said, \"God desires from us to be pious wise men,\" be enough for you. As when a man is a wise sage that pursues desires, he is not truly a sage; since the beginning of wisdom requires that a person not partake of bodily indulgences, except that which is for the care of the needs of his body. And when we explain Tractate Avot, we will complete this matter and elucidate it according to what is fit.", + "And so [too] have we found that the prophet accuses and considers a sin the one who boasts that he is a sage that rebels against a commandment and pursues his personal desire. And this is [the meaning] of what he said (Jeremiah 8:8), \"How can you say, 'We are sages, and the Torah of the Lord is with us'\"?", + "And so [too], if a man is likewise a servant [of God] and a nazarene and pushes off indulgences besides what is needed for the care of his body and he goes in all of the natural ways according to the straight path and he attaches himself to all of the pleasant traits but does not have wisdom, this one too is lacking completeness. But he is more complete than the first – still, the deeds that he does are not in the correct way and the true path. ", + "Therefore the sages said (Avot 2:5), \"A boor cannot fear sin and an ignorant person cannot be pious,\" as we have elucidated. And anyone who says about an ignorant person that he is pious belies the sages, who were most definitive about this matter. And he likewise belies the intellect.", + "And therefore you find the command in all of the Torah, \"and study them[...] and do them,\" bringing wisdom before action. As, with wisdom, he will arrive at [proper] action, but with [proper] action, he will not arrive through it to wisdom. And this is [the meaning] of that which they, peace be upon them, said (Kiddushin 40b) that study brings [one] to [proper] action. ", + "But there remains one question, and that is that a man could say, you have already said that the Divine wisdom did not create a thing for naught, but rather for substance; and that of all of the creations under the sphere of the moon, the most glorious of all of them is man; and that the purpose of man is to depict ideas for himself. But if so, why did the Holy One, blessed be He, create all the people that do not depict ideas for themselves?", + "And we see that most people are bereft of cunning and devoid of wisdom [and] seek desire; and that the wise man who reviles the world, he is [only] one of many – you will only find one in a generation, among the generations. ", + "The answer to this is that these people came into existence for two reasons: The first is that they serve that one [that is wise]. As were all the people to pursue wisdom and philosophy, the care of the world would be obliterated and [this] species of animal would become lost from the world in a few days.", + "Since man is very lacking and would need many things, he would have to study plowing and reaping and to thresh and to grind and to bake and to fasten tools for these crafts in order to complete the production of his sustenance with them. And so [too], he would need to study spinning and weaving in order to weave that which he wears; and to study building to build a place in which to have shelter; and to make the tools for all of these crafts. And there is not enough in the life [span] of Methushelach to study all of these crafts that a man perforce requires for his livelihood. And when would he find free time to study and to acquire wisdom?", + "Therefore, these other people came into existence to take care of these activities that are required for the country, such that the sage will find his needs at hand and that the earth will be inhabited and wisdom be found.", + "And how well-spoken was the one that said, \"Were it not for the lunatics, the world would remain barren.\" And there is no lunacy in the world comparable to the lunacy of man – as he is weak in his soul and of slight physique and he travels from the beginning of the second district of the seven districts of inhabitation to the end of the sixth; and he crosses seas in the wintertime and goes through arid lands in the dry season and the summer, and puts himself in danger from the animals of the field and from snakes in order to earn dinars (money).", + "When he gathers all of the golden coins for which he sold the strength of his complete soul and he [acquires] a portion from them, he begins to divide them among the craftsmen to build him a foundation upon the [bedrock] of the earth with plaster and stones in order to put up a wall upon it that will stand many years. And [yet] he knows that there do not remain in the years of his life that which would wear out a building made from reeds. Is there [any other] idiocy and lunacy like this?", + "And so [too], all of the pleasures of the world are wildness and complete silliness, yet they are the cause for the inhabitation of the earth. And therefore, the sages, peace be upon them, called one who does not have wisdom, 'people of the earth (am haarets),' meaning to say that they only come into existence for the inhabitation of the earth. Therefore they associated their name with the earth.", + "And if a man will say that behold, we see an idiot and fool and he is disengaged from the world – he does not exert himself in it and others serve him and busy themselves with his affairs; and it is [even] possible that the one that runs his affairs is a wise and sage man – the matter is not like one might think, since the leisure of this fool likewise makes and prepares this bounty for the man that the Creator desires to give it to.", + "And even though he rests because of his abundant money or property, he commands his servants to build a palace that is of perfect beauty and to plant a notable vineyard like the kings and all who are similar to them do. And it is possible that this palace is prepared for a pious man who will come at the end of days and be sheltered one day by the shade of one of these walls and it will be the cause through which he will be saved from death. [It is] as it is stated (Job 27:17), An evildoer \"prepares [it], but the righteous wears [it].\"", + "Or they will take a cup of wine from that vineyard to make a balm called taryaka from it and a pure and complete man bitten by a viper will escape death through it. And this is the practice of the Holy One, blessed be He and His wisdom, in which he uses nature for 'distant plans, [like] the work of a master craftsman.'", + "And the sages, peace be upon them, elucidated this matter (Berakhot 58a): [They] said that Ben Zoma would stand upon the Temple mount and would see Israel going up to celebrate and say, \"Blessed is the One that created all these to serve me,\" as he, peace be upon him, was singular in his generation.", + "And the second reason for the existence of one who has no wisdom is because men of wisdom are very few, and this thing is required by Divine wisdom. And when it was required by the primordial wisdom, one cannot say, \"Why was it so?\" Just like one cannot ask why there are nine spheres and seven planets and four fundamental elements, as all of these and that which functions like them, were required to be that way by the first existence.", + "And the sages, peace be upon them, already elucidated this, and Rabbi Shimon ben Yochai said about the men of his generation – and even though most of them were honorable – (Sukkah 45b), \"I have seen the sons of ascent and they are few. [...] If they are two, they are me and my son.\" And therefore, the masses were created to give company to the sages, that they not be desolate.", + "And maybe you will think that this purpose is small, yet it is more necessary and fitting than the first. As behold, the Holy One, blessed be He, maintained evildoers in the Land of Israel in order to give them company and to remove desolation from the pious souls. This is [the meaning of] that which is stated (Exodus 23:29), \"I will not drive them out before you in a single year, lest the land become desolate.\"", + "And the sages explained this matter also and said (Berakhot 6b), \"What is 'for this is all of man' (Ecclesiastes 12:13)? The whole world was only created to join with this one\" – the explanation [of which] is, to remove sadness and desolation from His solitary one.", + "And, if so, it has become elucidated from all that we have said that the intention in the creation of all that there is in the present and transitory world is only for the man who is complete in wisdom and in deed, as we said. And when you reflect and study these two matters from their words, peace be upon them – I mean to say wisdom and deed – from that which they elucidated and hinted, you will know that what they said, \"The Holy One, blessed be He, only has in His world the four cubits of the law (halakha) alone,\" was correct.", + "And we have [digressed] from the matter that we were involved in. But I brought [up] these things because they edify faith and stimulate the pursuit of wisdom, and they are not trifling, according to what I see.", + "And behold, I return to our topic. And when Rav Ashi finished writing the composition of the Talmud according to what it is, the greatness of his composition and its powerful utility were testimony 'that the spirit of the Holy God was in him.'", + "And that which is found in the composition of Rav Ashi in the Talmud is thirty-five tractates. And we only found something in the Order of Seeds (Zeraim) on Berakhot alone. [And we do not find anything] on Tractate Shekalim in the Order of Appointed Time (Moed), and [also] not on Tractate Eduyot in the Order of Damages (Nezikin) and [also] not on Tractate Middot and Tractate Kinnim in the Order of Holy Things (Kodashim). And we also only found Tractate Niddah alone in the Order of Purities (Tohorot).", + "Afterwards Rav Ashi passed away in Babylonia – after he finished the Talmud, as we mentioned.", + "And so [too], did the sages of the Land of Israel do what Rav Ashi did – they wrote the Jerusalem Talmud (Yerushalmi); and its author was Rabbi Yochanan. And the Jerusalem Talmud is found to be five complete orders.", + "But there is not found Talmud on the Order of Purities in any manner – not in the Bavli and not in Yerushalmi – except for Tractate Niddah, as we have mentioned. However a person can explain that Order after great exertion and toil and can have the Tosefta and the bereitot assist him; and he can collect all of the laws that come on this topic in all of the Talmud and produce in his mind the essential principles of the tractates and their topics from these laws, as you will see that we will explain in that Order, with God's help.", + "And when all of the sages, peace be upon them, died – the last of which [were] Ravina and Rav Ashi – and the Talmud was already finished, the goal of the intention and all of the wherewithal of all who came after it, was only to understand their words that they wrote. And one should not add to it nor take away from it.", + "And the Geonim (early post-Talmudic scholars) wrote many commentaries, but not one of them was able to complete a commentary of the whole Talmud according to his opinion. There are those that were prevented by the shortness of the days of his life, and some of them that were prevented by the affairs of men in [adjudicating] their legal cases.", + "And many of them wrote compositions of legal decisions – some of them in the Arabic language and some of them in the Holy Tongue – for example, the Halakhot Gedolot, the Halakhot Katanot, the Halakhot Pesukot, the Halakhot of Rav Acha of Shabacha, and the other ones.", + "But the Halakhot that the great Rabbi Yitschak (Alfasi), may his memory be blessed, produced, suffices in place of all of those compositions. As [the former] includes all of the purpose of the legal decisions and laws that one needs in, this, our times – [by which] I mean to say the time of the exile. And there in his legal decisions, he elucidated all of the mistakes that were found in those that were before him. And there is only an objection against him in a few laws – they do not [even] reach ten, in any event. ", + "But the commentaries that are found by all the Geonim make known the preeminence of each one according to the preeminence of the intellects of their authors. And the wise man who looks into the Talmud is able to understand the intellect of each and every Gaon from his words and from his explanations. ", + "And when the time came to us, we followed the custom of those that passed regarding investigation and interpretation and effort according to our ability, in order to recieve what we hope will benefit in reward from the Creator. And [so], I collected everything that came to my hand of the explantions of my master, my father – may his memory be blessed – and others, until our teacher, Rabbi Yosef HaLevi. Since the heart of that man in the Talmud is startling to the one that looks at his words and the depth of his intellect in investigation, until it can almost be said about him, 'and there was no king like him before him' in his way and approach. And I also gathered what I found of his laws in what he explained to himself; and also explanations that appreared [correct] to me according to the weakness of our ability, and that which we have learned from wisdom. And I have composed a commentary in three Orders: Moed, Nashim and Nezikin, besides four tractates which I now plan to compose but have not found the time to speak about.", + "And I likewise composed a commentary on Chullin due to the great need for it. And this is the pursuit that we have been involved in with all of the investigations that we have been investigating. And afterward, I found [fit] to write a composition about the Mishnah, since there is a great need for it, according to the matter that I will elucidate in the end of my words [here]. " + ], + [ + "And that which called me to write this composition is that which I saw that the Talmud does to the Mishnah something which is impossible to arrive at by reasoning ever. As it brings fundamental principles and it says that this mishnah is testifying about such and such a matter, that this mishnah is lacking words and the correction of the words should be like so, or that this mishnah is from x and his opinion is such; and it also adds to its words and removes from them and reveals its reasons. And I saw that when [the present] composition will be done on all of the Mishnah according to the matter that I will elucidate, four great purposes will [be accomplished].", + "The one is that we teach the correct explanation of the Mishnah and the meaning of its words. As if you were to ask the greatest of the Geonim about the explanation of a law of the Mishnah, he would not be able to tell you anything unless the knew the Talmud of that law by heart; or he would say to you, \"I will see that which is [written] about it in the words of the Talmud.\" As it is not possible for a man – unless he is an expert in reseach – to know all of the Talmud by heart; and all the more so in that one law of the Mishnah is explained in four or five pages – since one matter leads to another and [to] arguments and objections and rebuttals – to the point that he will not know [how] to choose the concise [conclusion] from the [Talmud's] explanation of the Mishnah.", + "And behold, what will he do about a law the explanation and legal decision of which is only completed in two or three tractates?", + "And the second purpose is the decisions, since I will tell you in the explanation of each law, according to [which of the various opinions] is the law.", + "And the third goal is to be like an introduction to anyone who is a beginner to the research of wisdom. And he can gather from it a path to check speech and its clarification, and he will then be like one who encompasses all of the Talmud in his mind. And it will be a great assistance to him in all of the Talmud.", + "And the fourth goal is that it be a mnemonic for the one who [studied] and knew [the Talmud, such that] all that he read will always be present in front of his eyes, and his [knowledge of] Mishnah and Talmud will be arranged in his mouth.", + "And when I depicted these matters to myself, 'I shook my garment' (hastened) to write that which I proposed to do. And my interest in this composition of the Commentary of the Mishnah is like [that of its] explanation by the Talmud. And [so,] I choose the true explanations and push off the explanations that appear to be rejected in the Talmud; and I will reveal the causes and the reasons for which a disagreement between the disputants occurred in some of the disagreements, and according to who is the law as it is elucidated in the Talmud. ", + "And in all of this matter, I will keep to being short in [my wording], so as not to confound the reader – as our commentary is not [meant] to give understanding to stones, but [rather] to those that have a heart with which to understand. ", + "And I saw [fit] that my composition be arranged according to the custom that all of the commentators practiced. And that is that I will write the words of the Mishnah until the end of [a] law, [and] afterward, I will speak about the explanation of that law, according to that which we envision and arrange. And afterwards, I will take the second law – likewise – until the end of the mishnah. And [regarding] any law that is streamlined and elucidated, I will [only] write it and we will not need to speak about it.", + "And you should know that in all places wherein the House of Shammai and the House of Hillel disagree, the law is always like the House of Hillel, besides in well-known [exceptions] when the law is like the House of Shammai. And only in those do I say to you that the law is like the House of Shammai when I explain them.", + "And so [too], the law is as it is stated by every undifferentiated (when no author is identified) mishnah that does not contain a disagreement, besides once among the [very] many. And in those unusual laws, I say to you that this undifferentiated [mishnah] was rejected and is not the law. But in other disagreements, I will not require you to spend much thought about them, but [rather] I say to you according to who the law is, immediately. And even if there will be an individual and the many, I say to you, the law is like the many.", + "And God should teach us to be in front of the truth and distance us from its opposite, with His help, the high and elevated God." + ], + [ + "And I saw fit to bring ten [appendices] before I begin [the Commentary]. And they, in God's faith, do not have in them a great benefit with regard to the matter that we are dealing with. [But] it will benefit one who masters them [if] he wants to be complete in his Mishnah.", + "The first [appendix] relates to the count of the sages that are mentioned in the Mishnah and that the laws are called according to their names; the second is regarding the count of the sages that are mentioned in the Mishnah because of a story that happened at one time or for an ethic that they learned from him or from a homily that he said; the third is to make known that which was disseminated about the lineage of the sages in the Mishnah; the fourth is regarding the sages that were in the same generation and the generations that some of the sages overlapped with others of them; the fifth is regarding the elucidation of the name of the students and their teacher, according to what is disseminated; the sixth is regarding the making known of the names [of the authors] of the undifferentiated ones, and to add to their acquaintance; the seventh is regarding the mention of their levels, according to that which was done by the redactor; the eighth is regarding their relation to lands and crafts and people and families; the ninth is regarding the people that disagreement occurred about must of their words; the tenth is regarding the distribution of their laws, [to whom is attributed] many or few. " + ], + [ + "The first is regarding the count of the sages that are mentioned in the Mishnah and that the laws are called according to their names there. We have already said in the introduction to our words that the redactor of the Mishnah abridged his words in the recounting of the names of the people that received [the tradition], to start [only] from Shimon the Righteous and his companions, and that the entire transmission [that he records] goes back to Shimon. And the number of these people according to whose name all of the laws and the challenges and the rectifications and the decrees were written in all of the Mishnah is ninety-one men. And these are them: ", + "Rabbi Eliezer ben Horkanos, Rabbi Eliezer ben Yaakov, Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose HaGalili, Yehoshua ben Perachiah, Rabbi Yehoshua ben Chananiah, Rabbi Yehoshua ben Karcha, Rabbi Yehoshua ben Beteira, Rabbi Yehoshua ben Horkanos, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Elazar ben Yehudah the man of Bartota, Rabbi Elazar bar Tsadok, Rabbi Elazar ben Shamua, Rabbi Elazar ben Chisma, Rabbi Elazar ben Parta, Rabbi Elazar beRebbi Shimon, Rabbi Elazar ben Pavi, Rabbi Yehudah ben Elaai, Rabbi Yehudah ben Betira, Rabbi Yehudah ben Bava, Rabbi Yehudah ben Abba, Rabbi Yehudah ben Tabai, Rabbi Shimon ben Gamliel, Rabbi Shimon ben Yochai, Rabbi Shimon the Twine-spinner, Rabbi Shimon ben Nanas, Rabbi Shimon ben HaSagan, Shimon ben Shetach, Shimon HaTeimani, Rabbi Shimon ben Azzai, Rabbi Shimon ben Zoma, Rabbi Shimon ben Elazar, Rabbi Shimon ben Yehudah, Rabbi Shimon ben Beteira, Rabbi Shimon the brother of Azariah, Rabbi Chaninah the Deputy of the priests, Rabbi Chaninah ben Antigonus, Rabbi Chananiah ben Chakhinai, Rabbi Chananiah ben Gamliel, Rabbi Nechuniah ben Elinatan the man of Kfar HaBavli, Rabbi Yishmael, Rabbi Nechemiah, Nechemiah the man of Beit Deli, Rabbi Yochanan ben Nuri, Rabbi Yochanan the High Priest, Rabbi Yochanan ben Zakkai, Rabbi Yochanan ben Baroka, Yochanan ben Gudgada, Rabbi Yochanan the Shoemaker, Rabbi Yochanan ben Yeshua the son of Rabbi Akiva's father-in-law, Rabbi Yose ben Meshullam, Rabbi Yose ben HaChotef Efrati, Rabbi Yose HaGalili, Yosef ben Yoezer, Yosef ben Yochanan, Rabbi Yose Bar Yehudah, Rabbi Yose the Priest, Yosef ben Choni, Rabban Gamliel, Rabban Gamliel the Elder, Dostai the man of Kfar Dima, Rabbi Dostai beRebbi Yannai, Abba Shaul, Rabbi Tarfon, Rabbi Meir, Rabbi Akiva, Rabbi Chutspit, Rabbi Natan, Nachum the Scribe, Rabbi Mayasha, Rabbi Tsadok, Nachum the Mede, Rabbi Dosa ben Horkinas, Rabbi Elaai, Rabbi Kuvri, Papias, Rabbi Matia ben Cheresh, Natai HaArbeli, Shemayah and Avtalyon, Hillel and Shammai, Rabbi Zechairah ben HaKatzav, Admon, Chanan ben Avshalom, Rabbi Yadua the Babylonian, Akavia ben Mehalalel. Rabbi Yakim the man of Chadir, Menachem ben Seganai, Rabbi Yaakov. And we did not keep [the chronological] order in the [list] of their names ." + ], + [ + "The second [appendix] relates to the count of the sages that are mentioned in the Mishnah because of a story that happened at one of their times or for an ethic with which they rebuked or a verse about which he said a homily.", + "The Mishnah has already brought the name of many of the sages, and not because there is reliance upon them them for something of the laws about the prohibited and the permitted. But rather they are mentioned because of something that happened in one of their times or he taught ethics – for example, those that are mentioned in Avot. And from him we learned that ethic or that homily that he expounded, [that] does not teach the prohibited and the permitted, and they wrote the matter in his name. And the number of people whose mention comes upon one of these matters that we mentioned – and that which is similar to them – are thirty-seven men. And these are they:", + "RabbI Yehoshua ben Levi, Rabbi Elazar HaKappar, Rabbi Elazar ben Arakh, Rabbi Eliezer HaModaai, Yehudah ben Teima, Rabbi Shimon ben Netanel, Rabbi Shimon ben Akashia, Rabbi Shimon ben Chalafta, Chaninah ben Dosa, Chananiah ben Chizkiah ben Garon, Rabbi Chananiah ben Teradyon, Rabbi Nechunia ben HaKaneh, Rabbi Yishmael ben Pavi, Yochanan ben HaChorani, Rabbi Yose bar Yehudah the man of Kefar HaBavli, Rabbi Yose ben Durmaskit, Rabban Gamliel the son of Rabbi Yehudah HaNassi, Rabbi Shimon the man of HaMitspeh, Choni the Circle-maker, Rabbi Horkanos, Rabbi Yannai, Rabbi Nechorai, Antigonos the man of Sokho, Rabbi Chalafta the man of Kfar Chananiah, Rabbi Levitas the man of Yavneh, Rabbi Yonatan, Shmuel the Little, Ben Bag-Bag, Ben Heh-Heh, Rabbi Elehoeinai ben HaKof, Chanme'el the Egyptian, Rabbi Shimon ben Menasia, Abba Shaul ben Botnit, Zechariah ben Kevutal, Bava ben Buta, Rabbi Yishmael the son of Rabbi Yochanan ben Beroka, Rabbi Yishmael beRebbe Yose.", + "And likewise [here], I did not intend to mention these in [chronological] order. If so, the total number of sages mentioned in the Mishnah is one hundred and twenty-eight.", + "And there are two [other] men the mention of which was brought in the Mishnah, and they are Elisha the other (Acher) – and we did not number him in the category of these pure ones because of the matter that was known about him – and Menachem, the colleague of Shammai – and likewise we did not number him, as there is not found anything about him in the Mishnah in any way, such that he should be escorted by one of all of the things that we recounted." + ], + [ + "The third [appendix] relates to when it is made known about the lineage of the sages of the Mishnah. Among them are [that] Rabban Gamliel is the son of Rabbi Yehudah HaNassi and Rabbi Yehudah HaNassi is the son of Rabban Gamliel the son of Rabban Shimon ben Gamliel the Elder, [Gamliel the elder being] the son of Rabban Shimon ben Hillel HaNassi. And [that Hillel] is Hillel the Babylonian upon which a group of the later sages relied upon and [went] according to his opinion. And [this group] was called the House of Hillel.", + "And this Hillel is from the [descendants] of Sheftiah the son of Avital the son of David. And [about] these seven sages it has already been made clear that they are from the seed of David.", + "And among them are four that are from the congregation of converts. And they are Shemayah and Avtalyon and Rabbi Akiva and Rabbi Meir.", + "And among them are priests: Shimon the Righteous, to whom all the laws go back, to fulfill that which is stated (Deuteronomy 33:10), \"They shall teach Your laws to Yaakov\"; and Rabbi Elazar ben Azariah is also tenth [generation in the line] of Ezra; and Shimon his uncle, and he is known [as] Shimon the brother of Azariah; and Rabbi Elazar ben Shamua; and Rabbi Chaninah the Deputy of the priests; and Rabbi Shimon his son, and he is known [as] Rabbi Shimon the Deputy; and Yishmael ben Pavi; and Yochanan the High Priest and Rabban Yochanan ben Zakkai; and Yose ben Yoezer; and Rabbi Yose the Priest; and Rabbi Tarfon; Rabbi Elehoeinai ben HaKof, Chanme'el the Egyptian. ", + "And the rest of them are from Israel and no lineage about them that I know about is known." + ], + [ + "The fourth [appendix] relates to the sages that were in the same generation and the generations that some of the sages overlapped with others of them: Shimon the righteous and Rabbi Dosa ben Horkinas were in one generation, and Rabbi Dosa ben Horkinas had length of days, to the point that he reached Rabbi Akiva and the men of his generation. And that is the first group.", + "But the second [one] was Antigonos the man of Sokho and and rabbi Elazar ben Charsom.", + "And the third group was Yose ben Yoezer the man of Tsereidah, and Yose ben Yochanan the man of Jerusalem.", + "And the fourth group was Yochanan be Matityah and Yehoshua ben Perachiah and Nitai of Arbel.", + "And the fifth group was Choni the circle-maker and Rabbi Elehoeinai ben HaKof and Yehudah ben Tabai and Shimon ben Shetach.", + "And the sixth group was Akavia ben Mehalalel and Shemaya and Avtalyon and Admon and Rabbi Mayasha.", + "And the seventh group was Shammai, Hillel, Menachem, Yehudah ben Batirah, Rabbi Pappias, Rabbi Yochanan ben Bag-Bag, Channaniah ben Chizkiah ben Garon, Nechuniah ben Hakaneh, Baba ben Buta, Rabbi Yochanan ben HaChurani, Rabban Gamliel the Elder and Nachum the Scribe. And these seven groupings [lived during the time of] the second Temple – from its beginning to its end – and did not see the destruction.", + "But the group that was after these, that saw the destruction was Rabbi Eliezer ben Yaakov, Rabbi Tsadok, Rabbi Eliezer his son, Rabban Yochanan ben Zakkai and his students, Rabbi Yishmael ben Elisha the High Priest, Abba Shaul, Rabbi Eliezer HaModai, Rabbi Chaninah the Deputy of the priests, Rabban Gamliel, Rabbi Shimon his son, Rabbi Chaninah ben Antigonos, Rabbi Chaninah ben Dosa, Rabbi Chananiah ben Teradyon, Shmuel the Little, Rabbi Eliezer ben Parta, Rabbi Elazar ben Dimah, Chananiah ben Chakhinai and Rabbi Yehudah ben Baba.", + "And the second grouping after the destruction was Rabbi Tarfon, Rabbi Akiva, Rabbi Elazar HaModai, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Yishmael, Rabbi Yehoshua ben Karcha, Chaninah the man of Ono, Shimon ben Nanas, Yochanan ben Baroka, Rabbi Yishmael his son, Rabbi Yochanan ben Gudgada, Rabbi Elazar Chisma and Rabbi Yehudah ben Teima. ", + "And the third grouping was Rabbi Meir, Rabbi Yehudah, Rabbi Yose, Rabbi Natan, Rabbi Yochanan the Shoemaker, Rabbi Yose HaGalili, Rabbi Elazar ben Shamua, Shimon ben Azai, Shimon ben Zoma and Rabbi Chutspit the Translator.", + "And the fourth grouping was Rabbi Yehudah HaNassi, Rabban Gamliel, Rabban Shimon his son, Rabbi Shimon ben Yochai, Rabbi Eliezer his son, Rabbi Shimon ben Elazar, Rabbi Yishmael beRebbe Yose and Rabbi Yonatan. And this group was the last of the groups of the Mishnah." + ], + [ + "And the fifth [appendix] relates to the elucidation of the name of the student and their teacher, as is made known: We have already prefaced in our introduction of our words that the Holy Rabbi, the redactor of the Mishnah, was a student of his father. And so [too] each one of his elders, peace be upon them, was a student of his father to Hillel [back] from Shimon the Righteous, as we mentioned. And so [too, up to] Rabban Yochanan ben Zakkai [back] from Hillel.", + "And the students of Rabban Yochanan ben Zakkai were five: Rabbi Eliezer ben Horkanos – known for his affair, Rabbi Yehoshua ben Chananiah, Rabbi Yose the Priest, Rabbi Shimon ben Netanel and Rabbi Eliezer ben Arakh. And this is the grouping that was proclaimed for life in the world to come, as is made known in the Talmud (Chagigah 14b) – they and the students of their students.", + "And Rabbi Akiva was a student of Rabbi Eliezer ben Horkanos and he was his prime teacher. And Rabbi Akiva did some study with Rabbi Tarfon, but he was not his teacher, but rather his colleague. Yet Rabbi Akiva would honor Rabbi Tarfon and say to him, \"My teacher,\" and Rabbi Tarfon would say to Rabbi Akiva, \"Akiva.\" And Rabbi Akiva had said to him, \"Permit me to speak to to you from that which you have taught me,\" as is elucidated.", + "And Rabbi Meir and Rabbi Shimon ben Yochai were students of Rabbi Akiva and he was their prime teacher. And Rabbi Meir did some study with (Rabbi Akiva) [Rabbi Yishmael] and others.", + "And Rabbi Yehudah called Rabbi Elazar ben Azariah, \"Ben Azariah,\" but he was his prime teacher.", + "And whenever you find in the Mishnah, \"Rabbi x said in the name of Rabbi y,\" know that he is his student. Therefore, he received [the teaching] from him. ", + "And our Holy Rabbi did some study in front of Rabbi Elazar ben Shamua.", + "And Sumkhos was a student of Rabbi Meir. And he thought to study in front of Rabbi Yehudah after [Rabbi Meir's] death, but it was not to be." + ], + [ + "The sixth [appendix] is to reveal from their names that were hidden and to add celebrity to them, until they would be [more] clearly recognized: The undifferentiated Rabbi Eliezer that is mentioned in the Mishnah is Rabbi Eliezer ben Horkanos, the student of Rabban Yochanan ben Zakkai.", + "And the undifferentiated Rabbi Yehoshua is Rabbi Yehoshua ben Chananiah, the student of Rabbi Yochanan ben Zakkai.", + "And the undifferentiated Rabbi Yehudah is Rabbi Yehudah ben Elaye, about whom it is stated, \"There was a story about one pious man.\" And that is his name that was well-known among them.", + "And the undifferentiated Rabbi Elazar is Rabbi Elazar ben Shamua the Priest that was in the generation of Rabban Gamliel – that our Holy Rabbi wanted to read in front of, but his students only let him read a little in front of him (Yevamot 84a).", + "And Rabbi Shimon that is mentioned in the Mishnah anonymously (without his father's name) is Rabbi Shimon Bar Yochai the student of Rabbi Akiva, whose incident with the Roman emperor is known, and Rabbi Elazar [son of Rabbi Shimon] was his son (Shabbat 33b).", + "And Ben Azzai and Ben Zoma and Ben Nannas are Shimon ben Azai and Shimon Ben Zoma and Shimon ben Nannas [respectively]. And Ben Beteira is Rabbi Yehoshua ben Betira. And Ben Bag-Bag is Rabbi Yochanan. And Yonatan the High Priest is the well-known Yonatan ben Matitya mentioned in the prayers about the wars of the kings of Greece. ", + "And Rabbi Meir and Rabbi Natan wanted to embarrass Rabban Gamliel the father of our Holy Rabbi about something – it would take long to mention the affair – and Rabban Gamliel distanced them from his academy (Horayot 13b – Chapter 3). And when they would say laws in the name of one of them, if it was in the name of Rabbi Meir, they would say, \"Others say\"; and if it was in the name of Rabbi Natan, they would say, \"There are those that say.\"", + "However that which Rabbi said in the Mishnah, \"One student said in the name of Rabbi Yishmael in front of Rabbi Akiva,\" was [also a reference to] Rabbi Meir.", + "And that which they said, \"Who deliberated in front of the sages,\" is [a reference to] five men: Rabbi Shimon ben Azzai, Rabbi Shimon ben Zoma, Rabbi Shimon ben Nannas, Chanan and Chananiah the man of Ono.", + "And Rabbi Meir is also called Rabbi Nehorai and the matter is one [in that both names refer to light]. And his primary name is Rabbi Nechemiah.", + "But that which it states in the Mishnah, \"The sages\" – I mean to say that sometimes he used the term, 'the sages,' for one of the men whose names we have already mentioned and sometimes he will want to say it for the whole multitude of the sages and sometimes the Talmud will elucidate and say, \"Who are 'the sages?' Rabbi x\" – he will do this in that many received the transmission from that sage, and in that the men of that opinion are many, he calls them 'the sages,' even though it is that of one man.", + "Nonetheless, that which they said, \"the House of Shammai and the House of Hillel,\" [is because] he wanted to mention the group that inclined to the opinion of Shammai and the group that inclined to the opinion of Hillel, as the students of a man are the people of his household.", + "And Rabbi is our Holy Rabbi, who is Rabbi Yehudah HaNassi, the sixth [generation] from Hillel the Elder. And he is the redactor of the Mishnah.", + "And everyplace that it is stated in the Mishnah, \"In truth they said,\" it is a law of Moshe from Sinai (halacha le'Moshe me'Sinai).", + "But an undifferentiated mishnah (teaching) is one that the opinion of the many agreed to, and their analysis was identical and no disagreement occurred about it, or the many received this [transmission] from the many [going] back to Moshe, according to that which we delineated in the introduction of our words.", + "And the closest receiver of the transmission that the statement is referring to is Rabbi Meir. And this is [the meaning of] the matter that they stated, \"An undifferentiated mishnah is Rabbi Meir.\" However in some undifferentiated [cases], it is possible that they are from Rabbi Meir by himself and there is a disagreement about them or that it is of another man besides Rabbi Meir – and the Talmud will elucidate them. ", + "And when it is determined who the law is according to, in each law of the laws of the Mishnah, you will then arrive at the resolution to your question about this matter." + ], + [ + "And the seventh [appendix] relates to the order of their levels; as the redactor did, [to] divide the level of men mentioned in the mishnah – which are one hundred and twenty-eight – into three divisions.", + "As anyone who would be very honored in his level – above all the other levels – in [the redactor's] eyes, he called by his name; for example, Hillel and Shammai and Shemaya and Avtalyon. And that is [an indication of] their greatness, as it is impossible to find a title that is fitting for them [with which] to honor their names, just as there is no title for the prophets.", + "But the sages that were below this level in his eyes, he gave them the title, 'Rabban'; for example, Rabban Gamliel and Rabban Yochanan ben Zakkai. ", + "And those that were below this level in his eyes, he called their [title], 'Rabbi' – as when he said, \"Rabbi Meir and Rabbi Yehudah.\" And he also called the people of this level, 'Abba,' as when he said, \"Abba Shaul.\" And sometimes, he removed the title from them and was not concerned – for example, when he says \"Shimon the brother of Azariah and Elazar the man of Bartota.\" ", + "And the group of the people that were called by their names by way of honor and who were not given a title were these: Shimon the Righteous, Antigonos the man of Sokho, Yose ben Yoezer, Yose ben Yochanan the High Priest, Yehoshua ben Perachiah, Nitai HaArbeli, Choni the Circle-maker, Elehoeinai ben HaKof, Chaname'el the Egyptian, Yehudah ben Tabai, Shimon ben Shetach, Shamayah and Avtalyon, Chanan and Admon and Akavia ben Mehalalel, Hillel and Shammai, Nachum the Scribe, Chananiah ben Chizkiah ben Garon and Baba ben Buta. And anyone who is mentioned by name besides these is one whose title is removed from his name and [the redactor] was not particular about." + ], + [ + "The eight [appendix] relates to their association with lands and with crafts and with people and families.", + "The redactor of the Mishnah added information and fame according to [various] matters to all of these men that received the transmission. There are some of them that he associated with a craft to publicize his name; for example, when he said, \"Nachum the Scribe,\" and \"Rabbi Shimon the Twine-spinner.\" ", + "There are some of them that he associated with his land; for example, when he said, \"The man of Chadid\" and \"The man of Bartota\"; and the matter that he said, \"The man of Tsereidah\" and \"The man of Jerusalem,\" and the others of the places – because he is known in that place and that is his honor. This means to say, that this this man who is from the men of that place, is truly fitting to be called a man.", + "And there are some of them that he made known by the name of his father or his brother; for example, his statement, \"Rabbi x, the son of y,\" or Rabbi x, the brother of y\" – and [there are] many [like] this. And there are some of them that he made known by his family; for example, when he said, \"X the Priest.\"" + ], + [ + "The ninth appendix relates to men between which disagreement occurred in most instances. These are the men in the Mishnah that you will find disagreement between in most things:", + "Rabbi Meir and Rabbi Yehudah and Rabbi Shimon and Rabbi Yose – disagreement occurred among these four, between each two of them and among [all] four of them, as well. You will also find Rabbi Elazar disagreeing with each one of these four, but less than the disagreement that occurs among the [other] four.", + "And so [too with] Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, you will find disagreement between each one of them and among [all] three of them, as well; but less than the disagreement of the four previous ones. And you will likewise find the disagreement between Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael and Rabbi Tarfon and Rabbi Elazar ben Azariah to be less than the disagreement among those with which we began. ", + "And after them in [the order of] decreasing disagreement is the House of Shammai and the House of Hillel.", + "And after them in disagreement are Raban Gamliel or Rabbi Shimon ben Gamliel or Rabbi, with each of the [other] ones mentioned now. And among these men, disagreement is mostly in the Mishnah, except in unusual cases.\n" + ], + [ + "The tenth [appendix]: relates to the distribution of laws between the many and the few: The sages that received the Mishnah who we have divided – some of them had many laws written in their name, such as Rabbi Meir and Rabbi Yehudah. And some of them had few laws written in their names, such as Rabbi Elazar ben Yaakov – as they said, \"The teaching of Rabbi Elazar ben Yaakov is straight and clean,\" meaning to say, sparse and the law is according to [his teachings]. ", + "And the order of the many laws and the few is according to that which we mentioned in the previous [appendix] about [those that encountered] many disagreements or few.", + "And there are some of whom were only named in one law in the Mishnah and their name was not repeated in any of the judgements of the commandments, and they are thirty-seven:", + "The man Nachum the scribe and Rabbi Mayasha are in Tractate Peah (Mishnah Peah 1:6) only and there is nothing else taught by them in any other place. ", + "And Chananiah ben Chakhinai and Rabbi Yose ben HaChotef Efrati are only in Kilayim (Mishnah Kilayim 3:7 and Mishnah Kilayim 4:8)", + "And Rabbi Elazar Chisma and Rabbi Yose ben Meshulam are in Terumot only (Mishnah Terumot 3:5 and Mishnah Terumot 4:7).", + "And Rabbi Chutspit is in Sheviit only (Mishnah Sheviit 10:6).", + "And Rabbi Eliezer ben Yehudah the man of Bartota and Dostai the man of Kfar Dima are only in Orlah (Mishnah Orlah 1:4 and Mishnah Orlah 2:5).", + "Nachum the Mede is only in Shabbat (Mishnah Shabbat 2:1). ", + "And Rabbi (Elazar) [Elaai] and Rabbi Dostai beRebbe Yannai are in Eruvin (Mishnah Eruvin 2:6 and Mishnah Eruvin 5:4).", + "And Rabbi Shimon ben HaSagan and Ben Bukhari are only in Shekalim (Mishnah Shekalim 1:4 and Mishnah Shekalim 8:5).", + "And Yehudah ben Tabai, Shimon ben Shetach, Yose ben Yoezer, Yose ben Yochanan, Nitai HaArbeli and Yehoshua ben Perachiah are only in Chagigah (Mishnah Chagigah 2:2). ", + "And Shimon HaTeimani and Nechemiah the man of Beit Deli are only in Yevamot (Mishnah Yevamot 4:13 and Mishnah Yevamot 16:7).", + "And Rabbi Elazar the son of Rabbi Yose HaGalili and Rabbi Yehoshua ben Horkanos are only in Sotah (Mishnah Sotah 7:9). Yedua the Babylonian is only in Metzia (Mishnah Bava Metzia 7:9).", + "Rabbi Shimon ben Yehudah is only in Shevuot (Mishnah Shevuot 1:5).", + "And Rabbi Shimon ben Beteira, Rabbi Nechuniah ben Elinatan man of Kfar HaBavli, Rabbi Yose the Priest, Rabbi Yakim man of Chadid and Menachem ben Seganai are only in Eduyot (Mishnah Eduyot 6:2, Mishnah Eduyot 7:5-8 and Mishnah Eduyot 8:1-2).", + "And Shimon the brother of Azariah and Yose ben Choni are only in Zevachim (Mishnah Zevachim 1:2).", + "And Rabbi Elazar beRebbe Shimon is only in Temurah (Mishnah Temurah 4:4),", + "And Rabbi Yaakov is only in Negaim (Mishnah Negaim 4:10).", + "And Rabbi Elazar ben Pavi is only in Tractate Tahorot (Mishnah Tahorot 7:9). ", + "And Rabbi Yochanan ben Yeshua the son of the father-in-law of Rabbi Akiva is only in Yadayim (Mishnah Yadayim 3:5).", + "All of these men enumerated here only had one law in all of the laws of the Mishnah, in the tractates that we mentioned.", + "And we have already completed the matter that we wanted to preface. And now we will begin to explain [the Mishnah] according to what we planned." + ] + ], + "sectionNames": [ + "Section", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..68aeb3e28944c5ef2b9f71d0f68388bb948ea80b --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/English/merged.json @@ -0,0 +1,548 @@ +{ + "title": "Rambam Introduction to the Mishnah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_Introduction_to_the_Mishnah", + "text": [ + [ + "[Translators's Introduction]", + "[Translators's Introduction]", + "[Introductory poem from the Rambam]" + ], + [ + "Know that each commandment that the Holy One, blessed be He, gave to Moshe, our teacher – peace be upon him – was given to him with its explanation. He would say to him the commandment and afterward tell him its explanation and content; and [so too with] everything that is included in the Book of the Torah. And the manner of its teaching to Israel is as it is said (Eruvin 54b – in Chapter 5),", + "Moshe would enter his tent, and Aharon would enter it first, and Moshe would tell him the commandment that was given to him, and teach him its explanation one time.", + "And [then] Aharon withdrew and retreated to our teacher, Moshe's, right, and Elazar and Itamar, his sons, entered after him. And Moshe would tell them what he told Aharon.", + "And they withdrew, and one sat to our teacher, Moshe's left and the second to the right of Aharon. And afterward, the seventy elders came, and Moshe taught them as he taught Aharon and his sons.", + "And afterward, the masses and 'all who sought the Lord' came and He placed that commandment in front of them, [and so forth] until they heard everything from his mouth. ", + "It came out that Aharon heard that commandment from the mouth of Moshe four times, his sons three times, the elders twice and the rest of the people once.", + "And Moshe withdrew, and Aharon reviewed the explanation of that commandment which he learned – that he heard from the mouth of Moshe four times, as we said – to all those present.", + "And Aharon retreated from them, after his sons had heard the commandment four times – three times from the mouth of Moshe, and once from the mouth of Aharon.", + "And Elazar and Itamar reviewed [it,] to teach that commandment to all the people that were present, after Aharon withdrew. And they withdrew from teaching.", + "And it came out that the seventy elders heard the commandment four times – two from the mouth of Moshe, one from the mouth of Aharon and one from the mouth of Elazar and Itamar. ", + "And afterward, the elders also reviewed [it,] to teach the commandment to the masses one time. It came out that the entire congregation hears that commandment four times – once from the mouth of Moshe, once from the mouth of Aharon, a third [time] from the mouth of his sons and a fourth [time] from the mouth of the elders.", + "And afterward all the people went to teach – each person his neighbor – all that they heard from the mouth of Moshe – and write that commandment in scrolls. And the officers would circulate to all of Israel to teach and correct, until [the people] knew the commandment by heart and became accustomed to reading it. And afterward, they taught them the explanations of that commandment that was given from God – and that explanation would include [many] matters. And they would write the commandment and study [it] according to the received tradition.", + "And so [too] did our rabbis, may their memory be blessed, say in a bereita (Sifra, Behar), \"'And God said to Moshe at Mount Sinai [with regards to the sabbatical year]' – and was not the whole entire Torah said from Sinai? Rather it is to tell you [that] just like [the law of] the sabbatical year was stated with its general principles and its details and its inferences from Sinai, so too were all the commandments, with their general principles and their details and their inferences, from Sinai.\"", + "And behold for you an example: When the Holy One, blessed be He, said to Moshe, \"You shall live in booths seven days\" (Leviticus 23:42);", + "afterward, He made known that this booth is an obligation on males [and] not on females, and that sick people are not obligated in it, nor are wayfarers;", + "and that it only be covered with that which grows from the ground, and that he should not cover it with wool or silk or vessels – even from that which grows from the ground – for example, comforters and pillows and clothes. ", + "And he made known that eating and drinking and sleeping in it is all an obligation; and that its space should not be less than seven hand-breadths long on seven hand-breadths wide, and that the height of the booth not be less than ten hand-breadths.", + "And when the prophet, peace be upon him, came, this commandment and its explanation was given to him. And so [too, with all of] the six hundred and thirteen commandments – they and their explanations – the commandment in writing, and the explanation orally.", + "'And it was in the fortieth year in the eleventh month,' on Rosh Chodesh (the first day of) Shevat, [that Moshe] gathered the people and said to them, \"The time of my death has arrived; and if there is from [among] you someone who heard a law and forgot it, he should come to me and ask me, and I will elucidate it. And anyone who has a doubt about a question, he should come, and I will explain it to him,\" as it is stated (Deuteronomy 1:5), \"Moses undertook to expound this Torah, saying.\"", + "And so did the sages say in the Sifrei, Devarim 1:5, \"Anyone who forgot a law, let him come and review, and anyone who needs an explanation, let him come and [have it explained].\" And they took elucidations of the laws from his mouth and studied the explanations all of that time – from Rosh Chodesh Shevat until the seventh of Adar.", + "And when it was before his death, he began to write the Torah in books. And he wrote thirteen books of the Torah – all of them [on] parchment – from [the letter] bet [in] Bereishit (the first word in the Torah) to [the letter] lamed [in] le’einei kol Yisrael (the last phrase in the Torah) (Bava Batra 15a). And he gave a book to each and every tribe, to behave according to it and to walk in its statutes. And the thirteenth book he gave to the Levites, and said to them (Deuteronomy 31:26), \"Take this book of the Torah.\"", + "Afterward, he went up to the mountaintop in the middle (Sifrei, Haazinu) of the seventh day of the month of Adar (Megillah 13b), as the tradition inferred.", + "And that event that happened, they called death in our eyes – because we lost him and remembered him – and life for him, in honor of the heights that he reached. And so [too], they said (Sotah 13b), \"Moshe, our teacher – peace be upon him – did not die, but rather he went up and is serving above. And the things about these matters are very expansive, and this is not their place.", + "And when he died, peace be upon him – since he bequeathed to Yehoshua that which was imbued to him of the explanation – Yehoshua and the people of his generation applied their wisdom and their thought to [the received Torah]. And everything that he received from Moshe – he or any of the elders – there is nothing to say about it; and no disagreement arose about it.", + "And whoever did not hear an explanation from the mouth of the prophet, peace be upon him, about matters that derive from them, extrapolated laws by propositions from the thirteen [exegetical] principles through which the Torah is expounded, which were given at Mount Sinai. And among those laws that they derived, there are some things wherein no disagreement arose, but [rather] they agreed about them. And there were among them [those] wherein disagreements between two opinions did arise – this one says like this, and that one says like that; this one reasons according to his reasoning and becomes more sure of his opinion, and that one reasons according to his reasoning and becomes more sure of his opinion; as principles of analysis that are by way of argumentation will result in such a result.", + "And when a disagreement would arise, they would go according to the majority, as it states (Exodus 23:2), \"you will incline after the majority.\"", + "And know that prophecy does not help in the explanation of the Torah and in the extrapolation of its derivative commandments through the thirteen principles. [Rather,] that which Yehoshua and Pinchas would do in the matter of research and reasoning, that is [also] that which Ravina and Rav Ashi did. But the advantage of the prophet and his effect on the commandment – if you should ask; as my soul is alive – that is one of the great and powerful fundamental principles upon which religion and its foundation relies." + ], + [ + "And I see that this is a fit place to elucidate this fundamental principle. And it is impossible [to do so] except after dividing the prophets that claim to have prophecy according to the way their prophecy is validated – which is likewise a great fundamental principle.", + "And already all of the masses of people – and also a small number of their notables – have erred in this, as they imagine to themselves that prophecy does not exist with one who has it until he does a wondrous sign – like the signs of Moshe, our teacher, may his memory be blessed – and he changes the manner of the world; [or] like Eliyahu, may his memory be for the good, did in his bringing back to life the son of the widowed woman (II Kings 17); or, as is known to every person, with the signs of Elisha, peace be upon him.", + "And this is not a true fundamental principle. As everything that Eliyahu and Elisha and the rest of the prophets did of [these] wonders, they did not do them in order to establish their [status] of prophecy – as their prophecy was already established before then. Rather, they did these signs for their needs; and because of their abundant closeness to the Holy One, blessed be He, He fulfilled their wills. As it is promised to the righteous ones (Job 22:28), \"And you will decide to say it, and it will arise for you.\" But their prophecy is established by that which we will explain about the matter that we have begun to speak about.", + "And I say at the outset that that which I say is a fundamental principle in our religion regarding prophecy – and that is that those that [claim to] have prophecy are first divided into two categories: the one that prophecies in the name of idolatry and the one that prophecies in the name of God. And the prophecy of idolatry is divided into categories:\n" + ], + [ + "The first category is that a prophet arise and say, \"X star cast its spirit upon me and said to me like this,\" or \"Call upon me like this and I will answer you.\" And so [too], if he calls [people] to serve the Baal or one of the images, and says \"The image informed me like this and said to me, thus, and commanded me about his worship with matter x,\" as the prophets of Baal and Asherah would do (I Kings 18).\n" + ], + [ + "And the second category is that he say, \"The word of God [came] to me to worship baal x or to bring down the force of the y queen of the heavens for matter z,\" and he says to them a matter from the matters of their service and the acts that the idolaters of that idolatry do, as it is established for us in the Torah. And this is also prophesying in the name of idolatry, as this [category] includes one who says that it itself commanded it [as well as] one who says that the Holy One, blessed be He, commanded to worship any thing from them.", + "And when we hear one of these two ideas from the one who [claims to] have prophecy, and witnesses testify about him according to that which is stated in the Torah; his judgement is that he be killed by strangulation, as the Holy One, blessed be, stated (Deuteronomy 13:6), \"And that prophet or dream-diviner shall be put to death.\"", + "And it is not for us to examine the one who [claims] prophecy and we do not request a sign. And even – if to establish his prophecy – he does from the signs and wonders, the grandeur of which have not known, he is to be strangulated. And we do not examine his signs, as the reason for the existence of these signs is that which the verse states (Deuteronomy 13:4), \"for the Lord, your God, is testing you.\"", + "And also, the intellect that denies his testimony is more trustworthy than the eye that sees his signs – as it has already become [exceedingly] clear for the intelligentsia to only honor and serve the One who makes exist all that exist and the One who brings together all perfection. ", + "And the one who prophesies in the name of God is also divided into two categories:\n" + ], + [ + " The first category is that he prophesies in the name of God and calls to the masses to believe him and he commands about His service and says that the Holy One, blessed be He, added a commandment to the commandments or subtracted a commandment from the tally of commandments that were gathered together in the Book of the Torah. And there is no distinction between if he adds or subtracts upon the verse, or if he adds or subtracts upon the traditionally received explanation. ", + "And the matter that he add or subtract from the verse is, for example, that he say that the Holy One, blessed be He, said to me that the orlah prohibition is for two years, and after two years, it is permissible to eat the fruits of the saplings; or that he says, “The Holy One, blessed be He, told me that orlah is forbidden to eat for four years,\" instead of what the Holy One, blessed be He, said (Leviticus 19:23), \"three years it shall be forbidden for you\"; and similar to it.", + "Or if he changes anything in the received tradition – and even if the simple meaning of the verse supports him; for example, that he says that that which is stated in the Torah (Deuteronomy 25:12), \"you shall cut off her hand,\" is truly cutting off the hand, and not a fine for the one that embarrasses – as is the received tradition; and he attributes the thing to prophecy and says that the Holy One, blessed be He, told me that this commandment that He stated, \"you shall cut off her hand,\" is like its simple meaning – this one, too, is killed by strangulation; as he is a false prophet and he attributes to the Holy One, blessed be He, that which He did not say to him.", + "And also with this one, one should not examine the sign or wonder; as the prophet who showed his signs to all the people of the world and brought into our hearts to legitimate him and believe him – as the verse states (Exodus 19:9), \"and also trust you forever\" – he told us in the name of the Holy One, blessed be He, that another Torah besides this one will not come from the Creator. And that is what he said (Deuteronomy 30:12), \"It is not in the Heavens.\"", + "And it stated (Deuteronomy 20:14), \"in your mouth and in your heart, to do it\" – the matter of \"in your mouth\" is the commandment that is known orally; and the matter of \"in your heart\" is the analyses that [the sages] extrapolated with investigation, which are included in the powers that come from the heart.", + "And we have also been warned against adding and subtracting from [commandments known in the ways just mentioned], as it is stated (Deuteronomy 20:13), \"neither add to it nor subtract from it.\" And therefore they, peace be upon them, said (Megillah 2b), \"A prophet may not innovate something from now [on].\"", + "And since we knew that his claim about the Holy One, blessed be He, is a false claim, and he attributed to Him something that He did not tell him; we become obligated to kill him, as the verse states (Deuteronomy 18:20), \"But any prophet who willfully, etc. that prophet shall die.\"" + ], + [ + "And the second category is with regards to the prophet that, for example, calls to people to serve God, and commands about His commandments and warns to observe the Torah, without addition or subtraction – as the prophet who was the end of the prophets said (Malachi 3:22), \"Remember the Torah of Moshe, My servant\" – and promises good rewards to the one that does it, and warns with a punishment anyone who transgresses it, as did Yishaya, Yirmiyahu, Yechezkel and the other ones of them.", + "And he commands commandments and [enacts] prohibitions about a matter that is not from the Torah – for example, he says, \"Fight against city x\" or \"nation y, now\"; as Shmuel commanded Shaul to fight against Amalek (I Samuel 15).", + "Or he prevents from killing, like that which Elisha prevented Yehoram from killing the troops of Aram that entered Shomron, like the matter that is known (II Kings 6:22); and like that which Yishaya prevented the bringing of water inside the wall (Isaiah 22:9); and like that which Yirmiyahu prevented Israel from going to the Land of Israel (or it should say “to the land of Egypt”) before the completion of seventy years (Jeremiah 42:15); and similar to this matter.", + "And because of this, when a prophet makes the claim of prophecy and does not attribute it to idolatry and does not add to the Torah or subtract from it – but [rather] says other things, as we have recounted – we then need to test him to clarify his testimony for us. ", + "This is because anyone – the prophetic testimony of which is substantiated – is fitting to do all that he commands, from a small thing to a large. And anyone who transgresses any of his commands is obligated death at the hand of Heaven; as the Holy One, blessed be He, stated about someone who transgresses the command of the prophet (Deuteronomy 18:19), \"I will require it from him.\" And if his testimony is not substantiated, he is put to death by strangulation.", + "And the substantiation of prophetic testimony will be according to what I will tell: When a person [claims to] have prophecy, as we have elucidated, and he be fit for it – for example, that he be from the men of wisdom, faith, asceticism, intellect and pleasant character traits – as it is a fundamental principle for us that prophecy only resides upon one who is wise, strong and wealthy (Shabbat 92a – Chapter 10). And there are many positive virtues in this matter – it is impossible to group them all together. And the [explanation] about them and the proof of each one of them from verses from the books of the Torah and the words of the prophets would require a book of its own – and maybe God will assist me to it, with all that is fitting to write about this matter. ", + "And when the one prophesying is fit for prophecy, according to that which is appropriate, we say to him, \"Prove [yourself] to us with predictions and tell us things from among that which the Holy One, blessed be He, has taught you.\" And he tells and promises [their truth]. And if all of his predictions are substantiated, then we know that all of his prophecies are true. ", + "But if he lies about it, or even if one of his words fails – and even if it is a small thing – we know that he is a false prophet.", + "And this is written in the Torah about this proof – (Deuteronomy 18:19-20): \"And should you say in your heart, 'How can we know that the oracle was not spoken by the Lord,' if the prophet speaks in the name of the Lord and the oracle does not happen and does not come.\"", + "And we should not believe him and say that his prophecy is true when one or two of his proofs are realized, but [rather] his [status] should be contingent until his true signs be many – 'like all that he spoke in the name of the Lord' – one time after another.", + "And therefore it stated about the matter of Shmuel when he became famous that everything he said came to be, as it is stated (I Samuel 3:20), \"And all of Israel knew etc. that Shmuel was trustworthy as a prophet of the Lord.\"", + "And nothing novel happened to them that they would not ask about it to a prophet. And had their custom not been to ask about all of their affairs, Shaul would not have asked Shmuel at the start about the lost object that was lost from him. ", + "And there is no doubt that the thing is like this, since the Holy One, blessed be He, established prophets for us instead of astrologers and soothsayers and magicians, so that we can ask them general principles and details, and they will inform us of trustworthy things [about the future. In this, they are similar to] those magicians that will say things that [in their case] may materialize and may not materialize, as it is stated (Deuteronomy 18:14-15), \"Those nations that you are about to dispossess etc., A prophet from among your own people, like myself, etc.\" ", + "And because of these matters, they would call a prophet a seer. [This is] since he would see the future before it's happening, as it is stated (I Samuel 9:9), \"for the prophet of today was formerly called a seer.\"", + "And lest one think and say that since the establishment of a prophet is through the realization of new things and the future that he makes known to the one who is testing him, behold all the magicians and stargazers and masters of spiritual powers are able to claim prophecy; since we see them telling what will happen in the future with our own eyes every day.", + "And that – as my soul is alive – is a big topic, and it is fitting to elucidate it, so that the difference be elucidated between one who prophesies in the name of God and the words of the masters of powers.", + "And I say that the magicians and the stargazers and the people of that group will say predictions of events, but [only] some of them will be realized [while] some of them will – per force – come out to be false. And we always see this thing, and even the people of that craft would agree to it, 'and their signs are not foreign to them.' ", + "And the advantage of one of them over his fellow is in there being less untruths than the untruths of the other. But that all the details of their predictions be realized is impossible.", + "And the masters of these powers do not flatter themselves and are not praised [to say] that all of their words are realized. But [rather], they say that this year will be a drought and no rain will come down at all, and it comes out that there will [only] be a little rain; or he will say that rain will come down tomorrow, and it comes out that it comes down on the day [after tomorrow]; and similar to this. And this thing will happen to him if he is very expert, and [such diviners] are the ones known by name, that are spoken about in their books. ", + "And this is the matter of the words of Yeshayahu to Babylonia (Isaiah 47:13), \"let them stand up and save you now, the astrologers, the stargazers, who inform, month by month, [from that which will come upon you]\" and our rabbis said, \"'From that' and not all of that.\"", + "And the predictions and the proofs of the prophets are not like this, but [rather] everything is realized to the last word, and not one of their words fails – not a small one and not a large one – for all time, in that which he speaks about in the name of God. And therefore, if one of his words [ends up being] empty, we know his untruth; and that is what it stated (II Kings 10:10), \"nothing that the Lord has spoken [...] shall fall to the ground.\"", + "And it is to this matter that Yirmiyahu alluded to about the dreamers whose visions were realized that would make known what was shown to them in the dreams by way of prophecy; and he would rebuke them and destroy their claims in his saying (Jeremiah 23:28), \"'Let the prophet who has a dream tell the dream; and let him who has received My word report My word faithfully; how can straw be compared to grain,' says the Lord.\"", + "And the sages explained the content of this matter: That prophecy is clear and there is no admixture of deceit, [just] like grain is clear of straw. But the dreamers and those like them of the necromancers are mostly deceit, like straw that has grains of wheat [mixed in]. And they said (Berakhot 55a), \"In the same way as there cannot be grain without straw, so too is it impossible for a dream to be without nonsensical things.\"", + "And there is one large topic that remains, [that] is fitting for us to elucidate; and that is when the prophet prophecies drought in their land or that hailstones should come down on them, and similar to it; and afterwards none of this matter materializes, and they are shown mercy from the Heavens and all of their concerns ended in peace and tranquility.", + "The deceit of the prophet is not shown by this, and it is not fitting to say [because of this] that he is a false prophet and that he should be obligated in death; [as it is] because the Holy One, blessed be He, thought better about the calamity. And it is possible that they repented and left their vexations or that the Holy One, blessed be He, delayed their deserts in His compassion and stayed His anger until a different time – as He did with Achav, when He said through Eliyahu (I Kings 21:29), \"'I will not bring the disaster in his lifetime; I will bring the disaster upon his house in his son’s time.'” Or He may have had mercy upon them for the sake of the merits of those that came before them. And it did not say about a thing like this, \"the oracle does not happen and does not come.\"", + "But if he promised good proclamations that will arise at a specific time, and he says, There will be quiet and tranquility this year,\" and there were wars in it; or he said, \"This year will be rainy and blessed,\" and there was famine and drought, and similar to it – we know that he is a false prophet, and that the negation of his claim and his falsehood have been established.", + "And about this the verse stated (Deuteronomy 18:22), \"the prophet has uttered it presumptuously; do not stand in dread of him.\" [This] means to say, let him not scare you and do not let his faith and his uprightness and his wisdom bewilder you from killing him, since he had the temerity to testify [falsely about] something great like this, and 'he spoke guile about the Lord,' may He be blessed. ", + "[This is because] when the Holy One, blessed be He, promised a saying about good proclamations through a prophet, it is impossible that He not do it; so that His prophecy be established for people. And this is what they, peace be upon them, said (Berakhot 7a), \"[Regarding] anything that comes out of the mouth of the Holy One, blessed be He – even on condition – He does not go back on it.\"", + "[However regarding] the matter of Yaakov's fear after the Holy One, blessed be He, promised Him good proclamations; as it is stated (Genesis 28:15), \"'Behold, I am with you: I will protect you wherever you go,'” and [yet] he feared lest he die, as it is stated (Genesis 32:8), \"Yaakov was greatly frightened and he was distressed\" – the sages, may their memory be blessed, said about this matter that he was afraid of iniquity, lest it would cause him death. And that is what they said (Berakhot 4a), \"He reasoned, 'Lest sin cause it.'\"", + "This teaches that the Holy One, blessed be He, promises good, and [yet] the iniquities overcome it and this good does not materialize. But it is to be known that this matter is only between the Holy One, blessed be He, and the prophet. [However] that the Holy One, blessed be He, should say to the prophet to promise a good proclamation to [other] people in an absolute statement without [any] condition and it not materialize, such a thing is null and it is impossible for it to be. As [otherwise] there would be no room for us to establish the trustworthiness of a prophet, and the Holy One, blessed be He, gave us in our Torah the fundamental principle that a prophet is tested when his promises are validated.", + "And Yirmiyahu hinted to this fundamental principle in his disagreement with Chananiah ben Azur, as Yirmiyahu would prophesy for calamity and death and said that Nevuchadnetsar would win and be successful and destroy the Temple, but Chananiah ben Azur would prophesy for the good, and for the bringing of the vessels of the House of the Lord, that had been brought to Babylonia, back to Jerusalem. And Yirmiyahu said to him, when he was debating with him about the preserved fundamental principles, that if his own prophecy did not materialize and Nevuchadnetsar did not win, and all of the vessels of the House of the Lord are returned, as you say; that thing doesn't contradict my prophecy, [as] maybe God had mercy upon you. But if your words do not materialize and the vessels of the House of the Lord do not return, it shall become clear through this that your prophecy is false; and [so] your prophecy will not be established until your predictions for the good that you promised materialize. ", + "And this is what he said (Jeremiah 28:7-9), \"'But just listen to this word which I speak in your ears and in they ears of all the people: The prophets who lived before you and me from ancient times prophesied war, disaster, and pestilence against many lands and great kingdoms. So if a prophet prophesies peace, then only when the word of the prophet comes true can it be known that the Lord really sent him.'\" He meant to say with this thing that [about] those prophets that would prophesy with good and with calamity, we cannot know from all the things they prophesied for calamity if their testimony is realized or if they lied. Rather, the trustworthiness of their words is known [only] when they promise good and it materializes.", + "And when the prophecy of a prophet is established according to that which we have established, and a name goes out for him (he becomes known as a prophet), like Shmuel and Eliyahu and the ones besides them, that prophet has the ability to do something that no [man of] flesh besides him can do. And that is that which I say: When he commands temporarily to negate a commandment from all of the positive commandments or he commands to permit something forbidden from the negative commandments, it is obligatory for us to listen to his word and to do his commandment – and anyone that transgresses it is liable for death at the hand of Heaven – except for idolatry, and this is explicit in the Talmud.", + "And that is what they said (Sanhedrin 90a), \"In everything that the prophet will tell you to transgress the words of the Torah, listen to him – except for idolatry.\" But [this is] on condition that this thing not stand forever, and not that he should say that the Holy One, blessed be He, commanded to negate this commandment all the days of the world, but [rather] that he command to negate the commandment for a reason and for a temporary need.", + "And when they would ask the prophet himself about his commanding to transgress a commandment from all of the commandments that God commanded us through Moshe, his answer would be that the negation of this commandment is not established, but [rather] it is fitting to only do it now – temporarily – similar to, for example, what a court does with a temporary ordinance.", + "[And it is] like Eliyahu did on Mount Carmel (I Kings 18), since he sacrificed a burnt offering outside [of the Temple, even though] Jerusalem was standing – and, in it, the Temple was standing [and] built. And anyone who does this deed without the commandment of the prophet is liable for excision. And the Holy One, blessed be He, warned about it in the Torah (Deuteronomy 12:13), \"Take care not to sacrifice your burnt offerings in any place you like.\" And one who does it is liable for excision, as it stated about one who sacrifices it outside (Leviticus 17:4), \"blood shall be imputed to that man: he has shed blood; and he shall be cut off.\"", + "But [if] they [would have] asked him, peace be upon him – at the time of his sacrificing on Mount Carmel – and they would have said to him, \"May we do like this deed all the days of the world,\" he would have said to them that it is not permissible, and that anyone who sacrifices outside is liable for excision; but this deed was done according to a temporary need – to reveal the falsehood of the prophets of the Baal and to silence what is in their hands. ", + "And like Elisha did in his commanding to fight with Moav to cut all the fruit-bearing trees, as he said (II Kings 3:19), \"'and you shall fell every good tree.'\" And yet God prevented us from doing this in His saying (Deuteronomy 20:19), \"you must not destroy its trees, wielding the ax against them.\" And if they had asked Elisha if this commandment was negated, and if it was rendered permissible for us to cut down fruit-bearing trees when we besiege a city in the future, he would have said that it is not permissible; but [that] this deed was done now for the matter of a need. ", + "And I will bring you an example, and this fundamental principle will become clear to you for all of the commandments: If a man of prophecy – whose prophecy has become clear among us, as we have said – would say to us on the Shabbat day, that we get up – all of us, women and men – and we burn fire and fashion instruments of war in it and that [each] man should gird his instruments of war and fight with the men of place x and take their spoil and conquer their women on this day that is Shabbat; it would be an obligation upon us – we, who have been commanded by the Torah of Moshe – to get up immediately, as he has commanded us, and not to delay. And we would do all that he commanded with alacrity and enhanced love – without a doubt and without delay. And we would believe about everything that we would do that day, that it is a commandment, even though it is the day of Shabbat (resting) from lighting fire and the doing of work and killing and war. ", + "And we will look forward to a good reward from the Holy One, blessed be He, because we did the commandment of the prophet, which is the positive commandment of doing his word, as it is stated through Moshe (Deuteronomy 18:15), \"'The Lord, your God, will raise up for you a prophet from among you, from your brothers, like myself; to him you shall heed.'\"", + "And the received tradition comes [to explain] (Sanhedrin 90a), \"In everything that the prophet will tell you to transgress the words of the Torah, listen to him – except for idolatry:\" for example, if he would say to us, \"Worship this idol only today,\" or \"Burn incense to this star at this time only,\" he should be killed. And there is nothing to listen to him about. ", + "And if a man should think in his heart that he is righteous and fears God and has become, 'elderly and coming of days,' and he say, \"Behold, I am old and have come of days and I have such and such years and I have not transgressed any of the commandments during them ever, and [so] how can I get up on this day which is the Shabbat day, and transgress this prohibition [that is punished with] stoning, and go and fight; and I don't have the ability in me to do good or bad, and others can be found in my place and there are many people to do this thing\"; this man is a rebel and transgresses the words of God and he is obligated in death at the hand of Heaven, as he transgressed that which the prophet commanded.", + "And the One who commanded the Shabbat, He is the One who commanded about the words of the prophet and all that he decrees. And anyone who transgresses his word, is obligated, as we have mentioned. And that is what it stated in the verse (Deuteronomy 18:19), \"And if anybody fails to heed the words he speaks in My name, I will require it from him.'\"", + "And included in this is that anyone who ties a permanent knot on the Shabbat day – while he is doing these tasks of labor – that is not needed to help him at the time of the commandment that the prophet commanded is obligated in stoning.", + "And if this prophet that commanded us what he commanded on the Shabbat day and we did his word, [now] says to us that the boundary [within which one can carry on] Shabbat is two thousand ells minus one ell, or two thousand ells and an ell – and he supports this matter by [saying] that it was said in the way of prophecy and not in the way of investigation and reasoning – we will know that he is a false prophet and he should be killed by strangulation.", + "And in this fashion, you have [what is required] to reason [about] everything that the prophet will command you about, and everything that you may find in Scripture about the matter of the prophet that contradicts something from the commandments. And this fundamental principle is a key to all of this matter.", + "And only in this is the prophet distinguished from other people concerning the commandments. But regarding investigation and reasoning and discernment of the commandments, he is like the other sages who are like him, who don't have prophecy. As when a prophet follows a reasoning and one who is not a prophet, likewise, follows a reasoning; and the prophet says that the Holy One, blessed be He, told me that my reasoning is correct – do not listen to him. Rather [if there are] one thousand prophets – all of them like Eliyahu and Elisha – following one reasoning, and one thousand and one sages following the opposite of that reasoning, 'we lean towards the many.' And the law is like the words of the one thousand and one sages, not like the words of the one thousand glorious prophets.", + "And so [too] did the sages say (Chullin 124a), \"God!, If Yehoshua bin Nun had told me this with his [own] mouth, I would not have listened to him and not accepted it from him.\" And so also did they say (Yevamot 102a), \"If Eliyahu were to come and say, 'We release [a levirate woman] with a soft sandal,' we listen to him; 'With a hard sandal,' we do not listen to him.\" They wanted to say [by this] that one cannot add or subtract from the commandments by way of prophecy in any fashion. And so, if the prophet testifies that the Holy One, blessed be He, said to him that the law of x commandment is like this and that reasoning y is true – that prophet is killed, as he is a false prophet, as we have established.", + "[This is] since Torah is not given after the first prophet, and there is nothing to add and nothing to subtract, as is is stated (Deuteronomy 30:12), \"'It is not in the heavens.'\" And we have not been permitted to learn from the prophets, but rather from the sages, the men of reasoning and discernment. It did not say, \"and you shall come to the prophet who will be at that time, but rather (Deuteronomy 17:9) \"and you shall come to the Levite priests, or the judge.\" And the sages already spoke about this matter very much, and it is the truth. " + ], + [ + "And when Yehoshua bin Nun, peace be upon him, died, he taught the elders that which he received of the [Torah's oral] explanation; and the laws that they extrapolated during his time about which no disagreement occurred; and [those] about which there occurred a disagreement [and] they decided the law according to the majority of the elders. And about them the verse states (Joshua 24:31), \"and all the days of the elders who had length of days after Joshua.\" And afterward, these elders taught that which they received from Yehoshua to the prophets, peace be upon them. And the prophets learned, one from another.", + "And there was no time that there was not contemplation and innovation of the matters. And the sages of each generation would make the words of the predecessors the main thing, and they would learn from them and innovate matters. And there was no disagreement [about] the fundamentals passed on.", + "Until came the time of the men of the Great Assembly – and they were Chaggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Chananiah, Mishael, Azariah, Ezra the Scribe, Nechemiah ben Chakhaliah, Mordechai, Zerubavel ben Shaltiel; and accompanying these prophets were the remainder of the hundred and twenty elders, from 'the craftsmen and sentry' and similar to them. And they also contemplated [the laws] as had done their predecessors, and they decreed decrees and ordained ordinances. And the last of this holy fellowship was the beginning of the sages mentioned in the mishnah – and that is Shimon the Righteous. And he was high priest in that generation.", + "And after them, when the time arrived for our Holy Rabbi, peace be upon him, [he organized the Mishnah]. He was unique in his generation – a man that had all of the graces and the good character traits in him; to the point that through them, he merited to be called our Holy Rabbi by the people of his generation. And his name is Yehudah.", + "And he was complete in wisdom and virtue, as they said (Gittin 59.), \"From the days of Moshe, our teacher, and until Rabbi, we did not see Torah and grandeur in one place (man).\" And he was complete in piety and humility and distancing from the [physical] delights, as they also said (Sotah 49b), \"From when Rabbi died, humility and fear of sin have ceased.\"", + "And he was eloquent and above all men in the holy tongue, to the point that the sages – peace be upon them – would learn the meaning of that which was garbled from the letters of Scripture (the meaning of unclear words) from the words of his slaves and servants, and this is made famous in the Talmud (Rosh HaShanah 26a).", + "And he had the wealth and assets and broad means, about which it is said (Bava Metzia 85a), \"The stable overseer of Rabbi was wealthier than Shavur Malka (the king of Persia).\" And so, he made men of wisdom – and those that sought it – comfortable, and he spread Torah in Israel. And he gathered the laws and the words of the sages and the received disagreements [dating] from the time of Moshe, our teacher, until his [own] days. ", + "And he himself was [part of the transmission], as he received [the tradition] from Shimon, his father. And Shimon [received it] from Gamliel, his father; and he from Shimon; and he from Hillel; and he from Shemaya and Avtalyon, his teachers; and they from Yehudah ben Tabai and Shimon ben Shetach; and they from Yehoshua ben Prachiah and Natai of Arbel; and they from Yose ben Yoezer of Tsereidah and Yose ben Yochanan; and they from Antigonos of Sokho; and he from Shimon the Righteous; and he from Ezra – who was from the remnants of the Great Assembly; and Ezra, from Baruch ben Neriah, his teacher; and Baruch from Yirmiyah.", + "And so [too] Yirmiyah received [it] from those before him of the prophets, without a doubt – one prophet from another – [back] until the elders that received [it] from Yehoshua bin Nun, and he from the mouth of Moshe.", + "And when he gathered all of the thoughts and statements, he began to compose the Mishnah, which includes the explanation of all of the commandments that are written in the Torah. Some of the them are traditions received from the mouth of Moshe – peace be upon him. And some of them are teachings that they extrapolated by way of reason, about which no disagreement happened; and [still] some are teachings wherein disagreements occurred between two reasonings. And he wrote those with their disagreements – x says like this and y says like that. ", + "And if there was [only] one who argued on the many, he would write them [as] the words of the one and the words of the many. And this thing was done for useful matters, and they are mentioned in the mishnah (Mishnah Eduyot 1), and I will mention them.", + "But [I will do this] after [writing about] a fundamental principle which I saw fit to mention. And that is that a person could say, if the explanation is, like we have established it, received from the mouth of Moshe – as we have said from their words, the whole Torah, its general principles, its details and its inferences were said from Sinai – if so, what are these specific laws about it is said that they are 'laws of Moshe from Sinai?'", + "And [about] this fundamental principle, you must understand its secret. And that is that the explanations that were transmitted from the mouth of Moshe have no disagreement about them in any way. As behold, from then until now, we have not found a disagreement occur among the sages at any time, from the days of Moshe and until Rav Ashi, such that one say, \"They take out the eye of one who has taken out the eye of his fellow, as it is stated (Deuteronomy 19:21), 'an eye for an eye'\"; and the second one say that it is only indemnity that he has to pay.", + "And we have also not found a disagreement in that which the verse states (Leviticus 23:40), \"the fruit of a beautiful tree,\" such that one would say it is a citron (etrog), and the other say it is quinces or pomegranates or other [fruit] beside it. And we have also not found a disagreement about a \"leafy tree\" that it is [anything but] a myrtle.", + "And we have not found a disagreement about the statement of the verse (Deuteronomy 25:12), \"And you shall cut off her hand,\" that it is [anything but] indemnity. And not about that which the verse stated (Leviticus 21:9), \"When the daughter of a priest defiles herself through harlotry, etc. she shall be put to the fire,\" that, nonetheless, we only make this decree when she is married.", + "And so [too], we have not heard of anyone, from Moshe until now, disagreeing about the decree of Scripture (Deuteronomy 22:21) that they should stone a maiden the virginity of whom was not found, with the one that said that is only if she was married, and witnesses testified that she strayed after the betrothal – with witnesses and a warning.", + "And similar to this, in the general category of [the Torah's] commandments, there is no disagreement about them, since the explanations of all of them are received from the mouth of Moshe. And about them and about what is similar to them, they said, \"The whole Torah was said – its general principles, its details and its inferences – from Sinai.\"", + "But even though they are transmitted and there is no disagreement about them, we can – with the wisdom of the Torah that is given to us – extrapolate these explanations [from the Torah] by one of the ways of reasonings, or [from] the associations, proofs or hints found in Scripture. ", + "And when you see in the Talmud [that] they are investigating and disagreeing with one with another in the pattern of investigation and bringing proofs for one of these explanations, and similar to these – for example, that which the statement of the verse stated, \"the fruit of a beautiful tree,\" maybe it will be pomegranates or quinces or other [fruits] besides them, until (Sukkah 35a – Chapter 3) they bring a proof about it from that which it stated, \"the fruit of a beautiful (hadar) tree,\" and [one teacher] said it is a tree the taste of its fruit and its [bark] which are the same; and another said, it is a fruit that resides (hadar) in its tree from one year to the next; and [yet] another said, it is a fruit that dwells upon all waters – they did not bring these proofs because the matter had become garbled for them, until it became known to thee from these proofs. But [rather] without a doubt, we have seen from Yehoshua until now that they would hold a citron with the palm branch (lulav) every year. And there is no disagreement about it, but [rather] they were probing for the hint that is found in Scripture for this transmitted explanation [that the fruit in question is a citron].", + "And so [too], their proof about the myrtle (Sukkah 32b); and their proof about the laws of [destroying various] bodily organs (Bava Kamma 83b), and that is what one is obligated to his fellow, whose limb he has destroyed; and also their proof that the daughter of a priest which was mentioned there is married (Sanhedrin 52a); and all that is similar to it – is [all] according to this principle.", + "And this matter is that which they said, \"its general principles and its details,\" [by which] they meant to say matters that we can extrapolate by 'the general principle and the detail (klal uprat)' and the rest of the thirteen [hermeneutical] principles, but they were [also] transmitted from Moshe. And about all of these – even though they are transmitted from the mouth of Moshe – it is not said [that it is] a 'law of Moshe from Sinai,' as it should not be said that \"the fruit of a beautiful tree\" is a citron, is a 'law of Moshe from Sinai'; or that one who injures his fellow pays money, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "As it has already become clear to us that all of these explanations are from the mouth of Moshe, but [also] have hints to them in the verse, or they extrapolated them by one of the ways of reasoning, as we mentioned. And therefore, only about anything that does not have a hint in Scripture and is not connected to it and it is impossible to extrapolate by one of the ways of reasoning, is it said [that it is a] 'law of Moshe from Sinai.'", + "And because of this, when we said, \"Sizes are a law of Moshe from Sinai,\" they challenged us and said (Berakhot 40a), \"Why do you say they are a 'law of Moshe from Sinai,' and behold, sizes are hinted about in the verse, when it stated (Deuteronomy 8:8), 'A land of wheat and barley'\"; the answer will be that it is 'a law of Moshe from Sinai,' and the sizes do not have a source from which to extrapolate them by one of the ways of reasoning, and they do not have a hint in all of the Torah, but [rather] this commandment was associated with this verse as a [mnemonic], so that it will be known and remembered, but it is not the subject of the verse.", + "And this is the [meaning] of what they said, \"The verse is [only] a general association,\" in every place they mentioned it.", + "And I include in this most of the laws about which it is said [that it is] a 'law of Moshe from Sinai' – and it is possible that it be all [of them]. And the truth of what I said is elucidated for you, as there is none of them – not even one – that they extrapolated by a way of reasoning, and it is impossible to associate [any one of them] with a verse, except by way of [general] association, as we have elucidated. And we do not ever find that they investigated them with reasonings or brought proofs about them, but rather they took them from the mouth of Moshe, as the Holy One, blessed be He, commanded him:", + "A half log of oil for a thanksgiving offering, and a quarter of (wine) [oil] for a Nazirite; eleven days between one menstruation period (niddah) and another; and extending [the height of a partition], joining [two surfaces] and [considering an unfit portion of a sukkah covering as] a bent side are [each one] 'a law of Moshe from Sinai.'", + "Sizes, obstructions and partitions are a 'law of Moshe from Sinai.'", + "Tefillin on klaf, mezuzah on dokhsostos and Torah scrolls on gvil (different types of parchment) is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "The [letter,] shin of the tefillin; the knot of the tefillin and the black straps; square tefillin; and the sleeve (maabarta) of the tefillin is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "They are wrapped in their hair and sewed in tendons is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "We write a Torah scroll with ink and lined is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "The intercourse of a [girl] less than three years old is not intercourse, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "One who [plants] his field with two types of wheat gives one corner [of his field if] he makes one threshing floor and two corners [if] he makes two threshing floors, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "Garden plantings that are not [systematically] eaten, join [with grain to create a forbidden mixture (kilayim)] when [they are] one twenty-fourth of that which falls into a field of a seah, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "For the sake of ten trees scattered in a field of a seah, we can plow the whole field of a seah [on the seventh year], is a 'law of Moshe from Sinai.' ", + "[For a] cake of dried figs, part of which has become impure, we tithe the terumah tithe from the [section] of it that is pure is a 'law of Moshe from Sinai.' ", + "The sexton may see from where the young children are reading [on Shabbat night by the light of the candle], is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "A woman may don an apron whether it is in front of her or whether it is in back of her [on Shabbat], is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "They permitted the mixing of harsh and mellow wines, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "We tithe the poor tithe in Ammon and Moav on the seventh year, is a 'law of Moshe from Sinai.'", + "And every place that one of these laws will come up in that which we will explain of the Mishnah, I will explain it there in its place, with God's help.", + "Therefore the types of laws that were established in the Torah, upon these principles that we have prefaced, are divided into five divisions:" + ], + [ + "The first division are explanations transmitted from the mouth of Moshe and they have a hint in Scripture and it it possible to extrapolate them by way of reasoning. And about this there is no disagreement; if one says, \"So has it been transmitted to me,\" there is nothing to say about it.\n" + ], + [ + "The second division are the laws about which it is said, a 'law of Moshe from Sinai.' And there are no proofs about them as we have mentioned. Likewise here, none disagree with [such a law].\n" + ], + [ + "The third division are the laws that they extrapolated by the ways of reasoning and a disagreement about them occurred, as we have mentioned – and the law was decided in them according to the majority. And this happens, when the investigation is given to divergence. And because of this, they say (Yevamot 76b), \"If it is a [transmitted] law, we will accept it; but if it is a law [that is deduced], there is a rebuttal.\"", + "Rather the disagreement and the investigation occurred about something that a [transmitted] law was not heard. And you will find in all of the Talmud that they are examining the basis of the reasoning that causes the disagreement between the disputants; and [so] they say, \"About what do they differ,\" or \"What is the basis of Rabbi x,\" or \"What is [the difference] between them?\"", + "And they bring it about this matter in most places; and they mention the basis that causes the disagreement – for example, that they will say, \"Rabbi x holds from claim z, and y holds from claim a,\" and similar to it.", + "But one who would think that the laws about which they disagree are likewise transmitted from the mouth of Moshe and they think that a disagreement occurred by way of a mistake in the laws or because one of them received the true transmission and the other made a mistake in his transmission or he forgot or he did not hear from his teacher everything he was supposed to hear – and bring [as] a proof about this, that which they said (Sanhedrin 88b), \"From when the students of Shammai and Hillel – who did not serve all that was required of them – multiplied, disagreement grew in Israel and the Torah was made to be like two Torahs\"; this thing is very repugnant.", + "And these are the words of one who has no intellect and does not have the fundamental principles in his hand and who disfigures the people from which the commandments were transmitted; and all of this is emptiness and naught. And what brought him to believe this faulty belief is his lack of cognition of the words of the sages that are found in the Talmud. As they found that all of the explanation that is transmitted from the mouth of Moshe is true, but they did not [take cognizance] of the difference between the transmitted fundamentals and the topical extensions that [the sages] extrapolated by investigation.", + "But [as for] you, a doubt should not enter your heart [about] the disagreement of the House of Shammai and the House of Hillel; when they said (Berakhot 51b – Chapter 8), \"We clean the room, and afterward rinse the hands\" or \"we rinse the hands, and afterward clean the room\" – [that] you think that [the cause of this argument is that] one of these two things was not transmitted from the mouth of Moshe from Sinai.", + "But [rather] the basis that causes them to disagree is what is mentioned in the Talmud (Berakhot 52b); that one of them forbids being served by an ignorant person and the other permits [it]. And so [too, with] all that is similar to these disagreements, that are the elaborations of elaborations.", + "Rather, the matter of that which they said, \"From when the students of Shammai and Hillel – who did not serve all that was required of them – multiplied, disagreement grew in Israel,\" is evident; in that when two people are of equal intellect and investigation and knowledge of the fundamentals from which reasonings extrapolate, no disagreement will occur in their reasonings in any way. And if it does occur, it will be minimal; as it is only found that Shammai and Hillel disagreed about isolated laws. ", + "And that is because the thoughts of the two of them were very close – one to the other – in everything that they extrapolated by way of reasoning. And, likewise, the fundamentals that were given to this one, were like the fundamentals given to that one. ", + "But when the diligence of the students towards wisdom slackened and their reasoning weakened – in comparison to the reasoning of Hillel and Shammai – disagreement occurred among them in the investigation of many things; as the reasoning of each and every one of them was according to his intellect and to what he had in hand of the fundamentals.", + "And nonetheless, they should not be blamed; as we cannot force two sages that debate in investigation, to debate according to the intellect of Yehoshua and Pinchas. And, likewise, we have no doubt about that which they debated [just] because they are not like Shammai and Hillel or like those before them; as the Holy One, blessed be He, did not command His service in this manner.", + "But [rather] He commanded us to listen to the sages of the generation, as it is stated (Deuteronomy 17:9), \"to the judge that will be in those days.\"", + "And it is through these ways that disagreement occurred; not because they erred in the laws, and one is saying truth and the other is saying falsehood. And how evident is this matter to all that give cognizance to it! And how precious and great is this fundamental principle about the commandments!\n" + ], + [ + "And the fourth division are the ordinances that the prophets and the sages ordained in each and every generation, in order to make a fence around the Torah. And about them did the Holy One, blessed be He, command to do them, and it is what He said in the general statement (Leviticus 18:30), \"And you will guard My guarding\" – and the received tradition came [to explain] (Yevamot 21a), \"Make a guarding around my guarding.\" And the sages called them ordinances.", + "And sometimes a disagreement occurs about them, because one sage forbids this because of that, and another sage does not agree with him. And this is often [found] in the Talmud, that they say,\" Rabbi x decrees this because of this and that and Rabbi y did not decree [it].\" And this is likewise one of the reasons for disagreement.", + "As behold, chicken flesh with milk is a rabbinic ordinance [that is] in order to distance [us] from sin. And in the Torah, only the flesh of beasts and animals was forbidden, but the sages forbade chicken flesh in order to distance [us] from the [Torah] prohibition. And among them is one who does not ordain this ordinance; as Rabbi Yose [HaGalili] would permit chicken flesh with milk, and all the people of his city would eat it, as is made known by the Talmud (Shabbat 130a).", + "And when there occurs agreement about one of the ordinances, none can disagree with it on any account. And when its prohibition spreads to all of Israel, we may not disagree with that ordinance – even the prophets, themselves, were not permitted to abrogate it. And so, they said in the Talmud (Avodah Zarah 36a) that Eliyahu, his memory should be for the good, was not able to abrogate one of the eighteen things that the House of Shammai and the House of Hilled decreed. And they brought a reason for this – that it is since their prohibitions spread to all of Israel." + ], + [ + "The fifth division are the laws that are made by way of investigation and consensus about things that occur among people – that do not have in them an addition to a commandment, nor a subtraction – or about things that are of benefit to people in matter of the Torah. And the sages called them decrees and practices.", + "And it is forbidden to transgress them; and Shlomo, peace be upon him, already said (Ecclesiastes 10:8), \"one who breaches a fence will be bitten by a snake.\" And these decrees are very numerous and are mentioned in the Talmud and in the Mishnah – some of them about what is prohibited and forbidden, and some of them about monetary issues.", + "And there are some of them that are the decrees that the prophets decreed, like the decrees of Moshe and Yehoshua and Ezra, like they said (Megillah 4a – Chapter 1), \"Moshe decreed for Israel that they should ask and expound about the laws of Pesach on Pesach.\" And they said (Berakhot 48b – Chapter 7), \"Moshe decreed hazan (the first blessing in the grace) at the time that the manna fell for Israel.\" But the decrees of Yehoshua and Ezra are many.", + "And there are some of them that are decrees attributed to individuals among the sages, as they said (Mishnah Sheviit 10:3), \"Hillel decreed pruzbul,\" (Gittin 34b) \"Rabban Gamliel the Elder decreed,\" (Beitzah 5a) \"Yochanan ben Zakkai decreed,\" and in the Talmud [one frequently finds], \"Rabbi x decreed, Rabbi y decreed.\"", + "And there are some of them that are decrees attributed to the many sages, as they said (Ketuvot 49:), \"In Usha, they decreed,\" or as it is said, \"The sages decreed\" or \"It is a decree of the sages,\" and many that are similar to it." + ], + [ + "If so, all of the laws that are mentioned in the Mishnah are divided into these five divisions. And they are explanations transmitted from the mouth of Moshe and they have a hint in Scripture or it is possible to bring a reasoning to reason like them; and 'laws of Moshe from Sinai'; and those which were extrapolated, about which a disagreement occurred; and ordinances; and decrees. ", + "And the reason that required them to write the disagreement that occurred between two opinions is what I will say – that if the laws were written as they were determined without the disagreement, and the words of the sage that the law is not like were [just] pushed off, it is possible that someone who received the transmission of the opposite of the thing that was determined to be the law from the sage that disagrees with that opinion, or someone who leans towards his opinion, will come afterwards. And [so] a doubt will come into our souls: how did this man receive that thing x is forbidden, when the mishnah says that it is permissible – which is the opposite of this matter – and he is a man of truth? ", + "And because of this, when these opinions are written, this breach will be sealed. As when the recipient [of such an opinion] will say, \"I have heard that this and that are forbidden,\" we will say [back] to him, \"You have spoken [well] and that is the opinion of x, but the many disagree with him,\" or \"y disagreed with him, and the law is like the opinion of the one that disagrees, because [the latter's] reasoning is more correct,\" or \"because we have found something else that supports him (Mishnah Eduyot 1).\"", + "But the reason that required them to write the words of the individual [alongside those] of the many is because it is possible for the law to be like the individual. And therefore, it comes to teach us that when a line of reasoning is obvious (straightforward), even if it is [that of an] individual, we listen to him – even though the many disagree with him.", + "And the reason that required them to write the opinion of a man and afterwards that he recanted from that opinion – for example, when they said, \"The House of Shammai said like this and the House of Hillel said like this and that, and the House of Hillel recanted to instruct like the words of the House of Shammai\" – is in order to inform you of [the need for] the love of truth and the power of righteousness and faith.", + "As behold, when these honorable, pious and magnanimous men, who were outstanding in their wisdom, saw that the words of the one who is in disagreement with them were better than their words and [that] their investigation is correct, they conceded to him and recanted to his opinion. All the more so, when other people see that the truth is leaning towards the one with which they have a conflict, should [such a one] lean towards the truth and not stiffen his neck. And this is the [meaning of the] verse (Deuteronomy 16:20), \"Justice, justice shall you pursue.\" ", + "And about this the sages said (Avot 5:7), \"Concede to the truth.\" They wanted to say [with this] – even though you can save yourself [in the argument] with rhetorical claims; when you know that the words of your fellow are true, [but] your claim upon him looks clear because of his weakness or because of your ability to distort the truth, recant to his words and abandon the fight." + ], + [ + "And when the redactor thought to compose this book upon this structure, he saw [fit] to divide it into six divisions:", + "The first division is of the commandments that are obligated with that which grows from the ground, like forbidden mixtures, the sabbatical year, orlah, the priestly and levitical tithes and the other statutes of the presents [from the field].", + "The second division is of the seasonal times of the year and the holidays and that which we are obligated about them, and the differences in their laws, and that which is forbidden in them and that which is permitted in them, and those laws and commandments which are proper to associate with each of their times. ", + "The third division is of sexual relations, and the distinctions that exist in the laws between men and women – for example, levirate marriage, release (chalitsah), marriage contracts, betrothals, divorce bills and that which is fitting to say about each of its sections.", + "The fourth division is of civil laws, disputes between a man and his fellow, commerce, give and take (sales and purchases), and land partnerships and that which is similar to it.", + "The fifth division is of the matters of the sacrifices, according to the differences of their laws and the multiplicity of their topics.", + "The sixth division is of the matter of [types of] purity and their opposite.", + "And he called each of its divisions, Order – [such that] the first division is the Order of Seeds (Zeraim); the second is the Order of Appointed Time (Moed); the third is the Order of Women (Nashim); the fourth is the Order of Damages (Nezikin); the fifth is the Order of Holy Things (Kodashim); and the sixth is the Order of Purities (Tahorot). (And their mnemonic is zeman nakat ).", + "And he began with the Order of Seeds because it includes the commandments specific to the seed of the earth. And the seed of the earth is the sustenance of all animals, and since it is impossible for man to live without eating food, the service of God would not be possible [without it]. And because of this, he began by speaking about the commandments specific to the seed of the earth.", + "And afterwards, he spoke about the Order of Appointed Time, as the way of their arrangement in the Torah is like this, as it is stated (Exodus 23:10-11). \"Six years you shall sow (your field and six years shall you prune your vineyard) [your land] and gather in its yield; but in the seventh you shall let it rest and lie fallow.\" and it states afterwards (Exodus 23:12), \"Six days you shall do your work,\" and afterwards (Exodus 23:14), \"Three times a year you shall hold a festival for Me.\"", + "And afterwards, he saw [fit] to begin with the laws of women before the laws of damages in order to follow the Scripture that stated (Exodus 21:7), \"When a man sells his daughter as a slave,\" and (Exodus 21:22), \"When men fight, and one of them pushes a pregnant woman,\" and afterwards (Exodus 21:28), \"When an ox gores a man.\" And because of this, he had the Order of Women precede the Order of Damages. ", + "And the Book of Exodus includes these four topics, the topic of the Order of Seeds and the Order of Appointed Time and the Order of Women and the Order of Damages.", + "And after he spoke about the matter of Exodus, he spoke about the matter of Leviticus, according to its arrangement, and he arranged Holy Things after Damages.", + "And afterwards Purities – as so did Scripture arrange them – and he had the law of sacrifices precede before the law of [types] of impurities and purities, as behold, it only began the [topic of purity] in Parshat Shemini ", + "And when he gathered all of these six general types of commandments, he saw [fit] to divide each of these categories to more specific categories, according to what is fit. And he called the name of each one of the specific [categories], tractate. Afterward, he divided the material that is in each of the specific categories into sections and he called each one, chapter. And afterward, he divided the material of each chapter into small sections that are clear to understand and easy to know by heart and to teach, and he called the name of each one of these small sections, law (halacha [more commonly referred to as mishnah]).", + "And he divided the material in the Order of Seeds, as I will say: He began with the Tractate of Blessings (Berakhot). And the reason that required him to begin with it is that when an expert physician wants to preserve the health of a healthy person upon the state that it is in, he begins by ordering the dietary regimen at the beginning of his medical prescriptions. And therefore, this sage saw [fit] to begin with Blessings, as anyone who eats does not have allowance to eat until he recites a blessing. And [so], he saw fit to order Blessings at the beginning of his words, so that he would order the food in a regimen that has substance to it. ", + "Afterward he saw [fit] to organize his words so that it would not be lacking any matter of all the matters, and therefore he spoke about the [entire] category of the blessings that a person is obligated about for nourishment and for the commandments. And the only commandment that a person is obligated about every day is the recital of Shema alone. And it is not correct to speak about the blessings over the recital of Shema before he speaks about the recital of Shema itself. Therefore, he began, \"From when do we recite the Shema,\" and everything that is connected to it.", + "And afterwards, he went back to the topic of the Order, and that is to speak about the commandments of the seed of the earth. And he began with Tractate Peah (Corner) after Blessings, because with all of the [other] gifts that a person is obligated about with the seed, he is not obligated until after his reaping it, but the standing grain is obligated in 'peah,' when it is still in the ground. And because of that, he began by speaking about it.", + "And he arranged Tractate Demai after Peah, because the poor also have a right to ['demai'], just like they have to 'peah' – and so did they say, \"We [can] feed 'demai' to the poor.\"", + "And after Demai [came] Kilayim; as so did Scripture arrange them in the Order (Parsha) of Kedoshim Tihiyu (Leviticus 19:9), \"you shall not reap all the way to the corner of your field,\" and after it (Leviticus 19:19), \"you shall not sow your field with 'kilayim' (a forbidden mixture). ", + "And he arranged Sheviit (Seventh [Year] after Kilayim. And it would have been correct for Tractate Orlah to be after Kilayim – as so are they arranged in the Torah – were it not that he saw that 'orlah' is not from the commandments that a person is compelled to do; as the whole time that he does not plant a tree, he is not obligated in Orlah; but the seventh [year] is from the commandments that a person is compelled to do; and also as the sabbatical year has its own specific Order (parsha) in the Torah. And therefore he began by speaking about the sabbatical year.", + "And he arranged Tractate Terumah Gedolah (The Great Priestly Tithe) after Sheviit because 'terumah' is the first gift that we remove from the seed.", + "And he arranged Maaser Rishon (First Tithe) after Terumah because it is in the second rank after 'terumah' in the law of separation.", + "And he arranged Maaser Sheni (Second Tithe) after Maaser Rishon, according to the order of their ranks.", + "And he arranged Tractate Challah afterward because after we take out all of these gifts – which are 'terumah' and maaser rishon and [maaser] sheni – then we grind it and make it into flour and knead it, and then we become obligated in 'challah.'", + "And when he finished speaking about the seed and its gifts, he started to speak about the topic of the fruits; and he arranged Tractate Orlah after Tractate Challah.", + "And afterwards, Bikkurim (First Fruits), as so did Scripture arrange them – 'orlah' in the Book of Leviticus, and 'bikkurim,' in Parshat Ki Tavo (in Deuteronomy). And the number of the divisions in the Order of Seeds came to eleven tractates.", + "And afterwards, he divided the Order of Appointed Time into its specific categories, as he did with the Order of Seeds. And he started with Tractate Shabbat, because it is the first in rank and because it is in every seven days and [so] its time appears frequently; and also [because] the Torah began with it in the section of the appointed times.", + "And after Shabbat, he arranged Eruvin, because it is on the topic of Shabbat.", + "And after it, Pesachim (Pesach Sacrifices), which is the beginning of the commandments given through Moshe. And it is, likewise, the second commandment after Shabbat in the section of the appointed times.", + "And afterwards, he arranged Shekalim (Coins), as [these sections] are arranged in the Torah.", + "And he arranged Kippurim (Atonements) after Shekalim, according to their arrangement; as the commandment of 'shekalim' is in Parshat Ki Tissa (in Exodus) and 'kippurim' is in Parshat Acharei Mot (in Leviticus).", + "And afterwards, he came to conclude his words about the three pilgrim festivals. And before this, he spoke about 'pesachim,' and it remained for him to speak about the matter of Sukkot and Shavuot. And he only found things about Shavuot that are [common] to all of the holidays to speak about, and that is Tractate Beitzah (Egg). And he began with Sukkah (Booth) before Beitzah due to the multiplicity of commandments that there are on Sukkot.", + "And the only time period mentioned in Scripture that remained for him to speak about was Rosh Hashanah. And after Beitzah, he spoke about Rosh Hashanah", + "And when he finished his words about the appointed times stated in the Torah, he went back to speaking about the times of the fasts mentioned in the Books of the Prophets; and these are the fasts that the prophets ordained. And [so] afterwards, he arranged the topic of fasts.", + "And after the fasts, he arranged Megillah (about Purim), since it was an ordinance of the prophets that was later than those that ordained the fasts.", + "And after Megillah, he arranged Moed Katan (about the intermediate festival days), because there is the connection between it and the days of Purim that fasts and eulogies are forbidden on both of them.", + "And when he finished speaking about the times and their obligations and all that is connected with them, he concluded the topic with Tractate Chagigah, the topic of which is the obligation of the three pilgrim holidays. And he left it for last, because it is not a general matter, because it is only an obligation on the males, as it is stated (Exodus 23:17), \"all of your males shall be seen.\" And the material in the Order of Appointed Time came to twelve tractates.", + "Afterwards, he divided the material in the Order of Women. And he started with Tractate Yevamot (Levirate Marriages); and the reason that required him to start with Yevamot and not to start with Tractate Ketubot (Marriage Contracts) – and the investigation of the intellect would adduce that it is fitting to have it precede – is rather because marriage is something that stands in the discretion of a man and his will, and [so] the court is not able to coerce a man until he marries a woman; but with levirate marriage, it is compelled to do it and to say to him, \"Either release or [marry].\" And starting with things that are compelled before things that are not compelled is correct and fitting. And therefore, he started with Yevamot.", + "And he arranged Ketubot afterward.", + "And after Ketubot is Nedarim (Vows); as the whole section of vows (in the Torah) and its examination is [about] the vows of women, as it is stated (Numbers 30:17), \" between a man and his wife, between a father and his daughter.\" And when the marriage is complete and the woman enters the marriage canopy, her husband has the authority to abrogate her vows. And because of this he made Nedarim adjacent to Ketubot.", + "And after Nedarim, he arranged Nezirut (Nazirite Separation), because 'nezirut' is also in the category of vows, and when a woman vows to be a nazirite, her husband can abrogate [it]. And therefore, he arranged Nezirut after Nedarim.", + "And when he finished speaking about marriages and that which follows from them regarding abrogation of vows, he began the topic of divorce – since divorce comes after marriage. And [so] he arranged Gittin [Divorce Bills] after Nezirut.", + "And after Gittin is Sotah (Wayward Woman), as its subject is from the topic of divorces; as when the sotah is unfaithful, we must coerce the man and the woman regarding divorce, as I will explain in its place.", + "And after Sotah, he arranged Kiddushin (Betrothals). And it should be asked here, \"For what [reason] did he arrange Kiddushin last, and it would have been correct for it to be arranged before Ketubot?\"", + "And if you say that he did not arrange it before Ketubot in order to not separate between Yevamot and Ketubot – as their subject is one, and it is the matter of sexual relations – and that their words should be connected; yet if this was necessary, its redactor should nonetheless have written it after Gittin; so that it be in order; first Kiddushin, and after it Gittin, and their order would [then] be correct.", + "And the answer would be that its order was made like this because it was his desire to go according to the order of Scripture, which had divorce precede marriage. And that is what the Holy One, blessed be He, said (Deuteronomy 24:1-2), \"and he writes her a bill of divorce and he hands it to her[...] and she leaves his household and she becomes the wife of another man.\" And from His words that He stated, \"and she becomes the wife of another man,\" we learned a chapter from the chapters of Kiddushin, as it is elucidated in the Talmud (Kiddushin 5a), \"'Becoming' is compared to 'leaving.'\" And the sections of the material in the Order of Women come to seven tractates.", + "Afterwards, he divided the material in the Order of Damages, and he divided the first tractate into three parts. And he began with Bava Kamma (the First Gate) and its topic is speaking about [causes] of damage – for example, an ox, a pit, a destroyer (a fire or a grazing animal) – and the law of one who damages. And a judge is not allowed to have anything precede his removing damage from people; and because of that, he had it precede the other laws.", + "And afterwards, Bava Metzia (the Middle Gate); and its topic is speaking about claims and deposits and rental agreements and the law of a borrower and a renter, and all that is fitting to connect with this topic – as Scripture did, since after the laws of the ox, the pit, the destroyer and \"when men fight,\" it spoke about the four [types] of guardians (Exodus 21-22).", + "And afterwards, Bava Batra (the Last Gate); and its topic is speaking about division of lands and the laws regarding families and neighbors and the nullification of buying and selling due to a blemish found in [the items], and speaking about sales and acquisitions and how it is appropriate to judge them, and guarantees and inheritances. And he arranged this section last because it is all received tradition and words of reasoning, and it is not elucidated in the Torah. ", + "And when he made known the subject of the laws, he started to speak about the judges, the authors of the ordinances and of these laws. And [so] he arranged Sanhedrin (High Court) after Bava Batra.", + "Indeed, Tractate Makkot is connected to Tractate Sanhedrin in some textual variants, and it is counted as part of it. And they said that because he said, \"These are the ones strangulated\" [near the end of Sanhedrin], he attached to it, \"These are the ones lashed\" [at the beginning of Makkot]; but this is not a true reason. [Rather], it is a tractate on its own. And it was made adjacent to Sanhedrin because the only people that have permission to punish and lash are the judges themselves, as Scripture stated (Deuteronomy 25:2), \"the judge shall put him down and give him lashes in his presence, by count, according to his evil.\" ", + "And after Makkot, he arranged Shevuot (Oaths) because there are similarities between the end of the tractate that preceded and the beginning of this tractate in their laws and judgements; and they are similar one to another, as is mentioned in the Talmud (Shevuot 2a). And he [also] connected it to that topic, since it is also about the acts of judges, as the only who can coerce [the taking of] an oath is a judge.", + "And when he finished speaking about laws and judges and all that is unique to the acts of judges regarding disagreement and the obligation of oaths, he came to speak about the topic of testimonies (Eduyot) and the majority of the subject of this tractate is to remember in it all of the laws that were testified to by lucid, trustworthy people, whose testimony is worthy to rely upon. And this is a section of the laws, as testimonies must be recited in front of judges. And likewise, all testimony that they testified [in this tractate] was testified in the court. And he arranged it after Tractate Shevuot, because there is a constant need for Tractate Shevuot, [whereas] Eduyot are (proposals) [depositions] of words that they testified about in front of the judges at certain times, and [the judges] accepted them from them.", + "Afterwards, he started to speak about idolatry, since its topic is a compulsory thing for a judge to know. And then he will be complete – when he will know the practices of those idolatries and their laws, and what is needed for them; and then he will know how to judge upon it. As anyone who worships the star of Saturn with the worship of the star of Venus or prays to the star of Jupiter with the prayer of Mars is not liable for death, as has come [down] from the clear received tradition. And he left this tractate for last because the matter of idolatry only occurs once in a thousand times at infrequent times.", + "And when he finished everything that the judge would need, he started with Avot (Fathers). And he did this for two [reasons]:", + "The [first] one is to inform that the consensus and the received tradition are true and correct; and that it was received [one generation] from [another]. And therefore, it is fitting to honor a sage of [the tradition] and to place him in an honored status, since the teaching came to him; and he is in his generation like those [sages of the tradition] in their generations. And so did they say (Rosh Hashanah 25a), \"If we have come to call the court of Rabban Gamliel into question, etc.\" They said, \"Shimshon in his generation was like Aharon in his generation; Yiftach in his generation was like Shmuel in his generation.\" And about this matter, there is a great ethical teaching for people: that they not say, \"Why should we accept the judgement of x or the ordinance of Judge y?\"", + "And the matter is not like this, as judgement does not belong to Judge y, but rather to the Holy One, blessed be He, who commanded us about it, as it is stated (Deuteronomy 1:17), \"for judgment is God’s.\" Hence it is all one judgement, and they received it one man from another through the passing generations.", + "And the second matter is that he wanted to remember in this tractate the ethical teaching of each sage among the sages, peace be upon them, so that we learn the virtues from them. And there is no man that needs this thing more than the judges – as when unlearned people would not be masters of virtue, damage would not accrue to the masses, but rather only to [the person in question], but when a judge would not be a master of virtue and modest, he would damage himself and damage [others].", + "Therefore the start of his words in Tractate Avot was judicial ethics, as he said, \"Be deliberate in judgment.\" And the judge must be restrained by all of the matters that are in Tractate Avot – for example, that he be deliberate in judgement, and not be quick to execute a legal decision, as it is possible that there be a hidden matter in that case, as they said [about such a case], peace be upon them, \"A deceitful case.\"", + "And he should also not prolong the judgement when he he know that here is nothing hidden about it; as this is called oppression in judgement. And he should make efforts in interrogating the witnesses and to be careful at the time of the interrogation that the witnesses not learn something from his words that will help their interest; and he should not teach a claim to [one of] the litigants – and this is called lawyering. ", + "And he should not profane himself by the company of unlearned people, lest it be a disgrace. And he should not drop out of sight, to the point that people not be able to see him anytime they need him, lest the destitute get destroyed. And he should not seek rest and [physical] delights, lest the truth be destroyed, and [so that] desire not pull him away.", + "And he should not want to go in front of his colleagues to judge [a case] and he should not force himself to be among the judges [about a case], lest he become suspect.", + "And he needs to go above and beyond in all of his cases [to seek] compromise. And if he is able to not come to a legal decision all of his days, but [rather] make compromise between the two litigants, 'behold how good and how pleasant' [is this]. But if he cannot, then he should make a verdict.", + "And he should not push, but [rather] he should give long periods of time to the litigant and allow him to plead for himself the whole day – and even though he is verbose and speaks depravity and idiocy.", + "And if [the truth of a litigant's claim] is impossible according to that which appears from their claims, he should make the verdict immediately; as we see our rabbis doing regarding the tying of hands and the striking of the officer and lashing and punishing and the stripping of clothes and the tearing up of endorsed contracts, when they found that which obligated [them] to do this, and many similar to this. And [about that which is] similar to this commandment, they said (Sanhedrin 6b), \"Let the judgement pierce the mountain.\" ", + "And in general, the judge must be like an expert physician: As long as he can heal with foods, he will not heal with medications. But when he sees that the illness is strong and it is impossible for it to be healied with foods, he will heal with light medications that are close to the nature of food – for example, liquids and spiced or treated preserves. And if he sees that the illness gets stronger and that these things do not subdue it and are not the antidote, he goes back to heal it with strong medications and he makes him drink powerful medications, for example, 'sakmonia,' and that which is similar to it from the bitter and harsh medications. ", + "So [too], the judge must take efforts to make a compromise. And if he cannot, he judges gently and he appeases the litigant with a soft word. And if he cannot [do this either] because of the cruelty of one of the litigants who wants to win with deception and violence, he should strengthen himself against him, and 'pound the evildoers below him.'", + "And the judge needs to not greatly pursue the pleasures of the world and the love of wealth and rank, as Scripture stated (Exodus 18:21), \"that hate profit.\" And they, peace be upon them, said (Ketubot 105b), \"'By justice a king sustains the land, etc.' – if a judge is similar to to a king who does not need anything, he will sustain the land; but if he is similar to a priest who searches out the threshing floors, 'he will destroy it.'\"", + "And since it is apparent that the judge needs all these ethical teachings in order to discipline himself with them – if so, how pleasant and correct was the arrangement of Tractate Avot and everything that accompanies it after Tractate Sanhedrin; as [the former] includes all of these ethical teachings; and also added to them are other topics that bring to separation from the world and [from] the honor of the world and to growth and acts of straightness and fear [of God]. ", + "And when he finished [discussing] judicial ethics, he started to elucidate [the proceedings in the case of] their mistakes – as it is impossible for anyone who has the nature of flesh and blood not to err and not to sin. And therefore he arranged Horayot (Legal Decisions) after Avot, and, with it, he concluded the Order of Damages. And the divisions of the material in Damages came to eight tractates.", + "And afterwards, the divided the material regarding Holy Things, and he began with sacrifices of the priests, which [comprise] Tractate Zevachim (Slaughterings).", + "And after Zevachim is Menachot (Meal Offerings), as is their order in the Torah.", + "And when he finished the topic of the slaughterings of holy things and that which accompanies them, he spoke about the topic of the slaughter of the other slaughterings, according to the order of Scripture. As behold, after it stated (Deuteronomy 12:11), \"And it shall be the place that the Lord chooses[...], there will you bring, etc.,\" it stated (Deuteronomy 12:15), \"But whenever you desire, you may slaughter and eat meat.\" And [so] he brought Chullin (Profane Things) after Menachot. ", + "And after Chullin is Bekhorot (Firstlings), likewise according to the order of Scripture; as after it stated, \"But whenever you desire,\" it stated (Deuteronomy 12:17), \"You may not eat in your settlements of the tithes of your grain or wine or oil, or of the firstlings of your herds and flocks.\"", + "And when he finished speaking about the topics of the holy things, he arranged the monies of assessments, as they are also holy. And [so] he brought Arakhin (Assessments) after Bekhorot.", + "And after Arakhin is Temurah (Exchange), likewise according to the order of Scripture.", + "And when he finished speaking about all of these categories, he brought afterward Tractate Keritot (Excisions). And in it, he spoke about all of the commandments that bring an obligation of excision [if one transgresses them], and all that accompanies that topic. And the reason because of which he arranged this category in Holy Things is because anything that has an obligation of excision for its volitional transgression, has an obligation of a sin-offering for its accidental comission, with little exception, as will be elucidated there.", + "And after Keritot, he brought Meilah (Misappropriation), as the things for which one is obligated for misappropriation are less severe than the ones for which one is obligated a sin offering.", + "And he brought Tractate Tamid (Perpetual [Sacrifice]) after Tractate Meilah. And he left it for the end because there is not [any] talk about the way of wisdom or about the forbidden and about the permissible in it. Rather, it is a description that speaks about how they would offer the perpetual (daily) sacrifice, in order to do so perpetually.", + "And after Tamid, he brought Middot (Measurements). And its only topic is a description of the measurement of the Temple and its shape and its building. And all of the topic and the purpose of this category is so that when the Temple will be built – soon, in our days – there is a need to preserve and to [replicate] that model, and its shapes and its forms and its size; because it was given with the holy spirit, as it states (I Chronicles 28:19), \"All this that the Lord made me understand by His hand on me, I give you in writing.\"", + "And when he finished speaking about the animal sacrifices and everything that accompanies them and the shape of the House within which we sacrifice them, he arranged Tractate Kinnim (Nests) after it. And there is no topic in this tractate besides speaking about mixtures of birds when bird sacrifices would get mixed up, these with those. And he left this topic for last because it is not definitive, since it is possible that they will get mixed up or [that] they will not get mixed up; and also the talk about it is very little, as will be elucidated in its place. And with them, he concluded the Order of Holy Things, and the sections of the material in the Order of Holy Things came to eleven tractates.", + "Afterwards, he divided the material in Purities, and he started with Tractate Kelim (Vessels). And its topic is to group all of the main categories of impurity and to remember all that acquires impurity and that does not acquire impurity – as when it reminds us [of] that which acquires impurity, we will know all of the things that acquire impurity and that do not acquire impurity.", + "And he brought Oholot (Tents) after Kelim, and its topic is to speak about the impurity of a corpse. And he had this tractate precede, since it is the most severe of all of the impurities.", + "And after it is Negaim (Blemishes), and its topic is that it speaks about the blemishes of tsaraat (a type of skin disease) – as one with tsaraat gives off impurity in a tent, and it has some similarity to the impurity of a corpse, as will be elucidated in its place.", + "And when he finished [with the] impurity of a corpse and that which is similar to it, he came to speak about the topic of purification – and that is [effected by] the red cow (heifer). And [so,] he brought Tractate Parah (Cow) after Negaim.", + "And when he finished speaking about severe impurities and the nature and manner of their purification, he spoke about the topic of the lighter impurities that only [require] the setting of the sun [before they can be purified]; and [so,] he arranged Tractate Tahorot (Purities) after Parah. And he called its name Tahorot as a euphemism, as the talk in it is about the purification of impurity; and also since knowledge of impurities requires [one] to know the topic of purity. ", + "And lest one will think that the matter of calling the name of the Order, the Order of Purities, and that he called one tractate from it, Purities, is a glitch of the author's – we say that it is not a glitch for the sages of logic to call the specific category by the name of the general category that includes it.", + "And when he finished [the topic of] severe impurities and the manner of their becoming pure and he spoke about the lighter impurities, he brought afterwards the laws of purification; and [so,] he arranged Mikvaot (Ritual Baths) after Tahorot. ", + "And he left Niddah (Menstruant Woman) after all of these [other] impurities because it is not a general impurity for all of the human species. And [so], he arranged Niddah after Mikvaot.", + "And after Niddah is Makhshirin (Preparations). And the correct thing would have been to arrange Niddah after Zavim (People with Discharges), but he had Makhshirin precede Zavim like Scripture had it precede – as behold preparations [for impurity] are in Parshat (Vayehi Bayom Ha)Shmini, and people with discharges are in Parshat (Zot Tihiye Torat Ha)Metzora.", + "And after Zavim is Tevul Yom (One Immersed that Day) as Scripture stated (Leviticus 15:32), \"This is the law concerning he who has a discharge and he who has an emission of semen.\" And all of these initial impurities include the body; meaning to say when a person contacts them, all of his body becomes impure. And because of this, he [now] came to speak about the impurity of each and every limb, on its own. ", + "And [so,] he arranged Yadayim (Hands) after Tevul Yom.", + "And after Yadayim is Oktzin (Stems). And he left it for last, because they extrapolated it by the ways of reasoning and it does not have any source in Scripture [itself]. And with it did he conclude his book. And the divisions of the material in Tahorot came to twelve tractates.", + "And the number of all of the tractates of the Mishnah were sixty-one and the chapters, five hundred and twenty-three." + ], + [ + "Afterwards, he saw [fit] to suffice with the names of those that received [the tradition] of those close [in time] to him, [starting] from Shimon the Righteous. And his words in the Mishnah were terse words that included many matters. And it was all lucid to him, due to the sharpness of his intellect – though for someone less than him, the content is complex in his eyes – as the early sages would only write for themselves.", + "Therefore, one of his students saw [fit] – and that is Rabbi Chiya – to compose a book and to follow after his teacher in it, and to explain what had become garbled in the words of his teacher. And that is the Tosefta, and its purpose is to elucidate the Mishnah. And it is possible to extrapolate the Tosefta's explanation from the Mishnah [itself] after great exertion, but he extrapolated them to teach us how to engender and bring out matters from the Mishnah. And so [too] did Rabbi Oshaya.", + "And Rav composed the Bereita – and it is Sifra and Sifrei. And [also] many others [did the same]; like they said, \"When Rabbi x came, he brought a teaching in his hand.\"", + "And nonetheless, these [texts] were not smooth like the words of the Mishnah, and their matter was not as organized or terse in their words. And therefore it – I mean to say the Mishnah – was the main [text] and all of the [other] compositions go up after it and are secondary to it, and it is the most honored by all. And when they compared it to those compositions, 'the maidens saw her and acclaimed her.'", + "And everyone that came after this honored composition only came to devote his attention and effort to reflecting upon the words of the Mishnah. And one generation after another did not cease from reflecting upon it, and investigating and explaining it – every sage according to his wisdom and his understanding.", + "And they disagreed about the explanation of some laws in it, due to the many years [that intervened]. And there was no group [of sages] that did not reflect on the Mishnah and reveal novel understandings and make comparisons to other matters, until it came the time of Ravina and Rav Ashi, who were the last of the sages of the Talmud. And Rav Ashi secluded himself to compose the Talmud and saw [fit] for himself to do for all the words of those that came after our Holy Rabbi, what our Holy Rabbi had done for the words of all that came after Moshe. ", + "And he included all of the words of the speakers and the intellect of those that reflect and the explanations of the commentators, and collected them; and he compressed it all with his wisdom and with the straightforward soul and honor for wisdom that the Holy One, blessed be He, gave him, and he composed the Talmud.", + "And his intention with it was four things:", + "And the [first] was the explanation of the Mishnah and everything that came out of it, which encompasses many matters of disagreement among the commentators and the claim of each commentator against his fellow and the exhibition of the true claim; and that was the first of the intentions that he intended.", + "And the second was [to establish] the legal decision with one of the two disputants that disagreed about the words of the Mishnah or its explanation or novel understandings that developed from it and became attached to it. ", + "And the third is regarding novel matters that the sages of each generation extrapolated from the Mishnah; and the exhibition of the essence and the proofs that the teachers of the Mishnah taught and relied upon in their words in the Mishnah, such that their words were Ordered as they were Ordered; and the ordinances and decrees made after the Holy Rabbi until this author.", + "And the fourth is [the inclusion of] homilies (drashot) that are fitting according to the topic of each section that happens to have a homily.", + "And [about] this fourth matter – I mean to say the homily that is found in the Talmud – it is not fitting to think its value to be little and its purpose to be lacking. Rather there is great understanding in it, as it contains amazing riddles and beautiful wonders. ", + "As when one observes these homilies with intellectual observation, [matters] of the true good – about which there is nothing higher – are understood from them. And from them are revealed theological matters and true things that the men of wisdom would keep away and did not want to reveal, and all that the philosophers attained over the generations. And if you glance at it according to its simple meaning, you will see matters about which nothing is farther from the intellect than them. ", + "And they did this thing for wondrous ends: One of them it to sharpen the ideas of their students and to draw their hearts. ", + "And also to blind the eyes of fools who will never illuminate their hearts. And if they had shown them the illumination of truths, they would have turned their faces [away] from them, according to the shortcomings of their natures. As it is stated about them and those similar to them, \"We do not reveal the secret to them\" – because their intellect is not complete in order to accept the truths with according clarity.", + "And likewise, some of the sages did not want to reveal the secrets of wisdom to some [other sages]. And they already mentioned (Chagigah 13a) that an honored man of the sages initiated with men who were experts in the wisdom of the Story of Creation (maaseh bereishit) whereas he was an expert in the Story of the Chariot (maaseh merkavah): He said to them, \"Teach me the Story of Creation and I will teach you the Story of the Chariot\"; and they said to him, \"The matter is good.\" And when they taught him the Story of Creation, he abstained from teaching them the Story of the Chariot. ", + "And God forbid that he did this because of an evil heart to prevent [them from] wisdom or to have an advantage over them; as these traits are ugly in one of the silly ones – all the more so, with these honored pious ones. Rather, he did this thing because he saw himself to be fitting to receive that which was with them and that they were not fitting to receive that which was with him.", + "And he brought the words of Shlomo about this matter (Song of Songs 4:11), \"honey and milk under your tongue.\" And they, peace be upon them, explained and said that the sweet wisdoms that a soul finds pleasant – just like the palate finds honey and milk pleasant – must be hidden; and they should not be spoken about and they should not be raised to the lips or tongue in any fashion. And this is [the meaning of] what he said, \"under your tongue\" – that these matters are not from what is fitting to teach and to analyze in the gatherings of wisdom.", + "And nonetheless, they should hint hidden hints in writing. And when the Holy One, blessed be He, removes the mask of foolishness from the heart of the one that He wants – after he has exerted himself and accustomed himself to wisdoms – then he will understand [something] of them, according to his wisdom.", + "And a person has no [access] to wisdom and its pursuit and its efforts, but rather [must] leave its realm to the Creator and pray to Him and supplicate that He make him understand it and teach him and reveal to him the hidden secrets of Scripture; as we found with David, peace be upon him, who did this when he said (Psalms 119:18), \"Open my eyes, that I may perceive the wonders of Your Torah.\" And when the Holy One, blessed be He, opens the eyes of a person and shows him what He shows him, it is fitting for him to conceal it, as we have said. ", + "And if he hints to them, he should hint [only[ slightly to one who has a complete intellect and is known [as a man of] truth, as they elucidated and revealed in many episodes in the Talmud. And hence, it is not fitting for a wise man to reveal that which he has known from the secrets, except to someone who is greater than him or like him. As if he reveals it to a fool, even if [the latter] will not disdain it, it will not find favor in his eyes. And hence the sage said (Proverbs 23:9), \"Do not speak to a fool, for he will disdain your sensible words.\"", + "And also as teaching to the masses requires that it be by way of a riddle and a parable – so that it includes the women, the youths and the children before their intellects mature; and then they will reflect upon and comprehend the matters of these hints. And about this matter, Shlomo, peace be upon him, hinted when he said (Proverbs 1:6), \"To understand a proverb and an expression, the words of the wise and their riddles.\"", + "And on account of these causes, the sages, peace be upon them, arranged their words in homilies – in a manner that will push off the intellect of the fool, according to his thinking. ", + "And it is not fitting to attribute the lack to that homily, but rather one should think that the lack comes from his intellect. And when he sees one of their parables that is very hard to comprehend even its simple meaning, it is fitting for him to be very perturbed by his intellect that did not understand the matter – to the point that there would be a lack in matters of faith, that it be completely foreign in his eyes. As behold, minds have meliority – one over the other – according to the meliority of temperaments. And [just] like we find the temperament of one man to be more straight then another man, so [too], the intellect of one man is more complete than the intellect of another man.", + "And there is no doubt that the intellect of one who knows an illustrious thing is not like the intellect of one is [trying to] comprehend that thing. As the one is called actual intellect and the [other] is called potential intellect. And because of this, there are things that are absolutely true and lucid in the eyes of some men; and for another man, they are foreign and impossible – in accordance with [their] level of wisdom.", + "And behold, I will give you a lucid parable: For example, if we would ask one of the learned men of medicine and mathematics and music who is swift in natural science and wise and learned, but he is uninitiated and devoid of the wisdom of geometry and astronomy, and we would say to him, \"What do you say about a man who claims that the mass of the sun that we see as if it is a small circle, and he says that it is the mass of a sphere and the size of that sphere is one hundred and sixty six and three eighths (166.375) times the size of the sphere of the earth; and that the sphere of the earth according to which we have made these measurements is a sphere the circumference of which is twenty-four thousand (Roman) miles\"; and that in this way, he be able to come to know how many miles there are in the measurement of the size of the sphere of the sun, ", + "there is no doubt that this man of clear thought who is learned in all of the wisdoms that we said will not find it in himself to maintain such a belief, and all of this will be far-fetched in his eyes and unfathomable.", + "And his learned question that will come to him at first thought is that this claim is null; as how is it possible for a man standing on one (small) measure of the earth to know the size of the mass of the sun and its circumference and the measure of its surface, until his mind encompasses it, [just] like it encompasses the measurement of a part of the earth?", + "And he will also say, \"How is this possible? And behold, the mass of the sun is extremely far, and even the correct sight of the mass of the sun is impossible for us; and we only perceive its radiance alone. And how can a man come to the level that he is able to measure it and be exact in its measurement to three eighths [of a Roman mile]? This thing is worthless like nothing else.\" And there will be no doubt in his heart that this claim is null and that it cannot be. ", + "But when he accustoms himself to the study of the books of measurements and the wisdoms of what is fit – spheres and the rest of values that are evaluated one against the other – and he goes from there to the organized book about this matter and that which is similar to it – I mean to say, the well-known book of the properties of the planets: the book of Almagest – then this claim will become clear to him and it will be considered a true claim that has no doubt and that has proof to it.", + "And there will be no difference for him between the mass of the sun being this size and the sun existing. And his mind will accustom itself to believe the thing that if first strongly pushed off and he will [now] believe it with complete belief.", + "Behold this can be. And we did not agree about this man to whom we asked this matter that he should be lacking from the other wisdoms, but [rather] that he be well learned and of a clear nature and wise; and that the question that we asked him be from the questions of scholastics, which is a [only] step through which to get to theology.", + "All the more so will the matter be with one who has no wisdom at all and has not accustomed himself to any of the ways of scholastic wisdom, but [rather] 'has gone from the intellect of his mother to the intellect of his wife,' when we ask him one of the theological questions that are hidden in the homilies. There is no doubt that they [will be] far-fetched in his eyes, like the distance of the heavens from the earth, and his mind will be too small to understand any part of them.", + "And therefore it is fitting that we judge these homilies favorably and that we investigate them well. And we should not hasten to distance any of their matters, but [rather] when one of their words is far-fetched in our eyes, we should train ourselves in the wisdoms until we can understand their content in that thing – if our hearts can encompass this great thing. As behold, the sages – even though they had a desire to learn and they were good in thought and effort, the company of pious and honored men and the distancing of everything that there is in the world – would attribute the lack to themselves, when they evaluated themselves according to [those who were] before them.", + "And that is [the meaning of] what they said (Eruvin 53b), \"The hearts of the early ones are like the opening of a hall, and of the later ones are [not] even like a needle for crevices.\"", + "And all the more so, us; as wisdom has disappeared from us. And [it is] like the prophet informed us (Isaiah 29:14), \"And the wisdom of its wise shall fail, and the understanding of its sage shall vanish\" – the verse identified each one of us with four things: weakness of intellect; strengthening of desire; laziness in seeking wisdom and alacrity in benefit from the world – 'the four bad afflictions.' And how can we not attribute the lack to ourselves when we evaluate [ourselves in comparison] to them?", + "And since they, peace be upon them, knew about this matter that all of their words were clear and immaculate and that there was no dross in them, they commanded about them and warned that a person should not mock them. And they said (Gittin 57b), \"Anyone who mocks the words of the sage is judged in burning excrement, etc.\" – and you do not have any greater burning excrement than the foolishness that brought him to mock [them].", + "And therefore, you will not ever find one who distances their words except for a man seeking desire and who gives precedence to tangible pleasures, who has not enlightened his heart with any of the bright lights.", + "And since they knew the truth of their words, they spent all of their days in this occupation, and commanded to pore over it all of the night and part of the day, and considered it to be the end of wisdom. And so it is.", + "And they said (Berakhot 8a), \"The Holy One, blessed be He, only has in His world the four cubits of the law (halakha) alone.\" And put your heart to this thing – since if you examine it according to its simple meaning, you will find it very far from the truth; as if the four cubits of the law alone are the appropriate focus and the other wisdoms and traits are thrown behind His back. And at the time of Shem and Ever and after it, when there was no halakha, can we say the there is no share in the world to the Holy One, blessed be He, at all?", + "But if you investigate this matter intellectually, you will see in it a wonderful thing from the wisdoms, and it will add a great principle about the disciplines. And I will elucidate them for you in order that it be an example for the rest of what comes to your hand. And hence, place your heart to it as is fit." + ], + [ + "Know that the ancients investigated a great investigation – in that they were given wisdom and proper thought – until it became established for them that everything that exists, perforce, requires a purpose for which it has its existence. As it is not for an empty thing that what exists, exists.", + "And when this general rule became established for them, they began to discern all of what exists to know the purpose of all of the species in existence.", + "And they saw that anything that exists which is crafted – [by which] I mean to say it was made for a craft (for a specific use) – its purpose is known and there is no need to investigate about that thing; since the craftsman would not not do the work unless its purpose was sketched in [his] heart.", + "And the example of this is like it is said that the blacksmith only makes a saw after he has thought in his heart how he can separate the wood's bonds, until the form of the saw becomes revealed to his heart and he begins to make it in order to cut with it. If so, we know that the intention of the saw is to raise it to the wood (to cut it); and the intention of the axe is to [chop] with it; and the intention of the needle is to connect one garment with another garment; and [so, too] with all things that exist, the existence of which is crafted.", + "But that which was created by Divine crafting and natural wisdom – for example, types of trees and grasses and types of quarries in the ground and types of stones and types of animals – there are some of them for which the purpose of their existence is hidden and no one knows it at all; unless it is made known by prophecy or with the power to know the future, but it is impossible with rational investigation. ", + "[This is] because it is not within man's ability to investigate to the point that he will understand and know for what reason nature produced some ants with wings and some without wings; and the reason it also produced [insects] with many legs and others with few legs; and what is the purpose of this [insect] and that ant.", + "But with things that are larger than this – [that] their action is more revealed – however, the advantage of the men of wisdom in knowing the purpose of their creation is revealed. And according to one being wiser and [more] impassioned and of clear thought, so will his knowledge be more complete.", + "And therefore, when the Holy One, blessed be He, gave to Shlomo the wisdom He promised him, he knew from the secrets of the creation of these types that are possible for a person to know, [but only] inasmuch as he is a person. ", + "And he spoke about the purpose of the creation of trees and grasses and types of life, as Scripture stated (I Kings 5:13), \"He spoke about trees, from the cedar in Lebanon to the hyssop that grows out of the wall; and he spoke about beasts, birds, creeping things, and fishes.\" And this was testimony that he had a Divine spirit within him. And it stated afterward, \"And they came from all of the nations to hear Solomon’s wisdom.\"", + "However, in general, one should know that all of what exists under the sphere of the moon came into existence only for man.", + "And [with regards to] all types of animals, there are some of them for his food – like sheep and cattle and the rest of them; and there are some for his use, for [things] other than foods – like the donkey to carry upon it that which he cannot bring in his hand, and horses to reach with them the path of a long journey in a few days; and there are types of them that we do not know their purpose, but they have a use for man and we [just] don't recognize [it]. ", + "And so [too with] trees and plants: some of them are for his food and some of them are for his healing from his illnesses; and so [too with] grasses and other species.", + "And [regarding] everything that you find from the animals and the plants that does not have a use [for] nourishment, and there is no [other use] for it according to your thinking, know that this thing is from the weakness of our intellects. And it is impossible for any grass or for any fruit or for any type of animal – from the elephants to the worms – that it not have a use for man. And the proof to this is that, behold, in each and every generation, grasses and types of fruit that were not known to those before us are revealed to us, and they have great uses.", + "And it is not in the ability of man for his mind to encompass the use of every plant of the earth. However, the matter becomes revealed over the generations, by means of experimentation. ", + "However if you will say, why were the lethal plants created – for example the grass that is called byish and 'blood grass' – which a man can die from and they do not have a use; it is fitting for you to know that they do have a use. For if they kill when [people] eat it, they do not kill when they use it as a salve on the surface of the body. And when you recognize that there is great use for man in the viper and in the snakes, all the more so [should we expect usefulness] from that which are less damaging than they.", + "And when they found that the purpose of all of these matters was for the existence of man, we needed to likewise investigate why man exists and what was the intention of his creation.", + "And when they spent much time investigating this matter, they found that man has very many activities. As, behold, all types of animals and trees have only one activity or two activities; just as we see that palm trees have no activity besides putting out dates, and so [too with] the other trees. And so [too with] the animals, you will find among them one that only weaves like the spider and one that builds like the shemaimit – which is small wild bird that nests in homes during the hot season – and one that devours like the lion. ", + "But man does many actions – one differing from the other. And they investigated his activities – [each] activity – to know the purpose of his creation, from these activities. And they found that his purpose is one activity alone, and that because of it, he was created. And the rest of his activities are to maintain his support so that he perfect himself in that activity.", + "And that activity is to depict for himself the intellectual secrets and to know the truths, according to what they are. As it is to be reasoned that it be worthless and false that the purpose of man is for eating and drinking and sexual intercourse or to build a wall, since all of these events that recur to him do not add to his inner power; and also since he shares this with most of the animals.", + "And wisdom is that which adds to his inner power and takes him from the level of disgrace to the level of honor – as behold, he was a man in potential and he became a man in actuality, [since] before man understands and knows, he is considered like an animal. He is only distinguished from other types of animals by [his] reasoning – as he is [unique in being] a reasoning life-form – meaning to say through the reasoning with which he depicts ideas to himself.", + "And the most honored of the ideas to depict to himself is the unity of the Holy One, blessed be He, and all that accompanies that matter from the theological. As the other wisdoms are only to train him in them, until he reaches the knowledge of Divinity. And discussion about this to its end would be very lengthy.", + "However the depiction of ideas necessitates the distancing of most bodily pleasures; as the beginning of understanding will depict that the ruin of the soul [comes] from the enhancement of the body, and the enhancement of the soul [comes] from the ruin of the body.", + "As when a man pursues desires and increases the physical over the intellectual and turns his intellect to his desires until, he returns to being like an animal that only depicts for itself eating, drinking and intercourse, the Divine power [in man] – meaning to say, the intellect – is no longer known.", + "And he then returns to being as if he were a reduced and lowly creature in a sea of hyle – and the explanation of a sea of hyle is emptiness (tohu). And it has become clear from these introductions that the purpose of the world and all that is in it is the wise and good man. ", + "And when it becomes clear to a man that he is from the type of men that are of mind and deed – I mean to say with mind, to depict with his intellect the truth of things according to what they are, and to grasp all that is possible for a man to grasp; and the deed is the enhancement and regulation of the natural things and that he not be drowning in [physical] pleasures and that he not partake of them except for that which is for the care of his body and the regulation of all the character traits – and so, the man that accords with this is the purpose and the aspiration.", + "And this thing is not known only from the prophets, but [rather] the sages of the transitory nations that did not see the prophets nor hear their wisdom – they too – already knew that a man is not complete unless he encompasses mind and deed.", + "And let the words of the famous sage among the philosophers who said, \"God desires from us to be pious wise men,\" be enough for you. As when a man is a wise sage that pursues desires, he is not truly a sage; since the beginning of wisdom requires that a person not partake of bodily indulgences, except that which is for the care of the needs of his body. And when we explain Tractate Avot, we will complete this matter and elucidate it according to what is fit.", + "And so [too] have we found that the prophet accuses and considers a sin the one who boasts that he is a sage that rebels against a commandment and pursues his personal desire. And this is [the meaning] of what he said (Jeremiah 8:8), \"How can you say, 'We are sages, and the Torah of the Lord is with us'\"?", + "And so [too], if a man is likewise a servant [of God] and a nazarene and pushes off indulgences besides what is needed for the care of his body and he goes in all of the natural ways according to the straight path and he attaches himself to all of the pleasant traits but does not have wisdom, this one too is lacking completeness. But he is more complete than the first – still, the deeds that he does are not in the correct way and the true path. ", + "Therefore the sages said (Avot 2:5), \"A boor cannot fear sin and an ignorant person cannot be pious,\" as we have elucidated. And anyone who says about an ignorant person that he is pious belies the sages, who were most definitive about this matter. And he likewise belies the intellect.", + "And therefore you find the command in all of the Torah, \"and study them[...] and do them,\" bringing wisdom before action. As, with wisdom, he will arrive at [proper] action, but with [proper] action, he will not arrive through it to wisdom. And this is [the meaning] of that which they, peace be upon them, said (Kiddushin 40b) that study brings [one] to [proper] action. ", + "But there remains one question, and that is that a man could say, you have already said that the Divine wisdom did not create a thing for naught, but rather for substance; and that of all of the creations under the sphere of the moon, the most glorious of all of them is man; and that the purpose of man is to depict ideas for himself. But if so, why did the Holy One, blessed be He, create all the people that do not depict ideas for themselves?", + "And we see that most people are bereft of cunning and devoid of wisdom [and] seek desire; and that the wise man who reviles the world, he is [only] one of many – you will only find one in a generation, among the generations. ", + "The answer to this is that these people came into existence for two reasons: The first is that they serve that one [that is wise]. As were all the people to pursue wisdom and philosophy, the care of the world would be obliterated and [this] species of animal would become lost from the world in a few days.", + "Since man is very lacking and would need many things, he would have to study plowing and reaping and to thresh and to grind and to bake and to fasten tools for these crafts in order to complete the production of his sustenance with them. And so [too], he would need to study spinning and weaving in order to weave that which he wears; and to study building to build a place in which to have shelter; and to make the tools for all of these crafts. And there is not enough in the life [span] of Methushelach to study all of these crafts that a man perforce requires for his livelihood. And when would he find free time to study and to acquire wisdom?", + "Therefore, these other people came into existence to take care of these activities that are required for the country, such that the sage will find his needs at hand and that the earth will be inhabited and wisdom be found.", + "And how well-spoken was the one that said, \"Were it not for the lunatics, the world would remain barren.\" And there is no lunacy in the world comparable to the lunacy of man – as he is weak in his soul and of slight physique and he travels from the beginning of the second district of the seven districts of inhabitation to the end of the sixth; and he crosses seas in the wintertime and goes through arid lands in the dry season and the summer, and puts himself in danger from the animals of the field and from snakes in order to earn dinars (money).", + "When he gathers all of the golden coins for which he sold the strength of his complete soul and he [acquires] a portion from them, he begins to divide them among the craftsmen to build him a foundation upon the [bedrock] of the earth with plaster and stones in order to put up a wall upon it that will stand many years. And [yet] he knows that there do not remain in the years of his life that which would wear out a building made from reeds. Is there [any other] idiocy and lunacy like this?", + "And so [too], all of the pleasures of the world are wildness and complete silliness, yet they are the cause for the inhabitation of the earth. And therefore, the sages, peace be upon them, called one who does not have wisdom, 'people of the earth (am haarets),' meaning to say that they only come into existence for the inhabitation of the earth. Therefore they associated their name with the earth.", + "And if a man will say that behold, we see an idiot and fool and he is disengaged from the world – he does not exert himself in it and others serve him and busy themselves with his affairs; and it is [even] possible that the one that runs his affairs is a wise and sage man – the matter is not like one might think, since the leisure of this fool likewise makes and prepares this bounty for the man that the Creator desires to give it to.", + "And even though he rests because of his abundant money or property, he commands his servants to build a palace that is of perfect beauty and to plant a notable vineyard like the kings and all who are similar to them do. And it is possible that this palace is prepared for a pious man who will come at the end of days and be sheltered one day by the shade of one of these walls and it will be the cause through which he will be saved from death. [It is] as it is stated (Job 27:17), An evildoer \"prepares [it], but the righteous wears [it].\"", + "Or they will take a cup of wine from that vineyard to make a balm called taryaka from it and a pure and complete man bitten by a viper will escape death through it. And this is the practice of the Holy One, blessed be He and His wisdom, in which he uses nature for 'distant plans, [like] the work of a master craftsman.'", + "And the sages, peace be upon them, elucidated this matter (Berakhot 58a): [They] said that Ben Zoma would stand upon the Temple mount and would see Israel going up to celebrate and say, \"Blessed is the One that created all these to serve me,\" as he, peace be upon him, was singular in his generation.", + "And the second reason for the existence of one who has no wisdom is because men of wisdom are very few, and this thing is required by Divine wisdom. And when it was required by the primordial wisdom, one cannot say, \"Why was it so?\" Just like one cannot ask why there are nine spheres and seven planets and four fundamental elements, as all of these and that which functions like them, were required to be that way by the first existence.", + "And the sages, peace be upon them, already elucidated this, and Rabbi Shimon ben Yochai said about the men of his generation – and even though most of them were honorable – (Sukkah 45b), \"I have seen the sons of ascent and they are few. [...] If they are two, they are me and my son.\" And therefore, the masses were created to give company to the sages, that they not be desolate.", + "And maybe you will think that this purpose is small, yet it is more necessary and fitting than the first. As behold, the Holy One, blessed be He, maintained evildoers in the Land of Israel in order to give them company and to remove desolation from the pious souls. This is [the meaning of] that which is stated (Exodus 23:29), \"I will not drive them out before you in a single year, lest the land become desolate.\"", + "And the sages explained this matter also and said (Berakhot 6b), \"What is 'for this is all of man' (Ecclesiastes 12:13)? The whole world was only created to join with this one\" – the explanation [of which] is, to remove sadness and desolation from His solitary one.", + "And, if so, it has become elucidated from all that we have said that the intention in the creation of all that there is in the present and transitory world is only for the man who is complete in wisdom and in deed, as we said. And when you reflect and study these two matters from their words, peace be upon them – I mean to say wisdom and deed – from that which they elucidated and hinted, you will know that what they said, \"The Holy One, blessed be He, only has in His world the four cubits of the law (halakha) alone,\" was correct.", + "And we have [digressed] from the matter that we were involved in. But I brought [up] these things because they edify faith and stimulate the pursuit of wisdom, and they are not trifling, according to what I see.", + "And behold, I return to our topic. And when Rav Ashi finished writing the composition of the Talmud according to what it is, the greatness of his composition and its powerful utility were testimony 'that the spirit of the Holy God was in him.'", + "And that which is found in the composition of Rav Ashi in the Talmud is thirty-five tractates. And we only found something in the Order of Seeds (Zeraim) on Berakhot alone. [And we do not find anything] on Tractate Shekalim in the Order of Appointed Time (Moed), and [also] not on Tractate Eduyot in the Order of Damages (Nezikin) and [also] not on Tractate Middot and Tractate Kinnim in the Order of Holy Things (Kodashim). And we also only found Tractate Niddah alone in the Order of Purities (Tohorot).", + "Afterwards Rav Ashi passed away in Babylonia – after he finished the Talmud, as we mentioned.", + "And so [too], did the sages of the Land of Israel do what Rav Ashi did – they wrote the Jerusalem Talmud (Yerushalmi); and its author was Rabbi Yochanan. And the Jerusalem Talmud is found to be five complete orders.", + "But there is not found Talmud on the Order of Purities in any manner – not in the Bavli and not in Yerushalmi – except for Tractate Niddah, as we have mentioned. However a person can explain that Order after great exertion and toil and can have the Tosefta and the bereitot assist him; and he can collect all of the laws that come on this topic in all of the Talmud and produce in his mind the essential principles of the tractates and their topics from these laws, as you will see that we will explain in that Order, with God's help.", + "And when all of the sages, peace be upon them, died – the last of which [were] Ravina and Rav Ashi – and the Talmud was already finished, the goal of the intention and all of the wherewithal of all who came after it, was only to understand their words that they wrote. And one should not add to it nor take away from it.", + "And the Geonim (early post-Talmudic scholars) wrote many commentaries, but not one of them was able to complete a commentary of the whole Talmud according to his opinion. There are those that were prevented by the shortness of the days of his life, and some of them that were prevented by the affairs of men in [adjudicating] their legal cases.", + "And many of them wrote compositions of legal decisions – some of them in the Arabic language and some of them in the Holy Tongue – for example, the Halakhot Gedolot, the Halakhot Katanot, the Halakhot Pesukot, the Halakhot of Rav Acha of Shabacha, and the other ones.", + "But the Halakhot that the great Rabbi Yitschak (Alfasi), may his memory be blessed, produced, suffices in place of all of those compositions. As [the former] includes all of the purpose of the legal decisions and laws that one needs in, this, our times – [by which] I mean to say the time of the exile. And there in his legal decisions, he elucidated all of the mistakes that were found in those that were before him. And there is only an objection against him in a few laws – they do not [even] reach ten, in any event. ", + "But the commentaries that are found by all the Geonim make known the preeminence of each one according to the preeminence of the intellects of their authors. And the wise man who looks into the Talmud is able to understand the intellect of each and every Gaon from his words and from his explanations. ", + "And when the time came to us, we followed the custom of those that passed regarding investigation and interpretation and effort according to our ability, in order to recieve what we hope will benefit in reward from the Creator. And [so], I collected everything that came to my hand of the explantions of my master, my father – may his memory be blessed – and others, until our teacher, Rabbi Yosef HaLevi. Since the heart of that man in the Talmud is startling to the one that looks at his words and the depth of his intellect in investigation, until it can almost be said about him, 'and there was no king like him before him' in his way and approach. And I also gathered what I found of his laws in what he explained to himself; and also explanations that appreared [correct] to me according to the weakness of our ability, and that which we have learned from wisdom. And I have composed a commentary in three Orders: Moed, Nashim and Nezikin, besides four tractates which I now plan to compose but have not found the time to speak about.", + "And I likewise composed a commentary on Chullin due to the great need for it. And this is the pursuit that we have been involved in with all of the investigations that we have been investigating. And afterward, I found [fit] to write a composition about the Mishnah, since there is a great need for it, according to the matter that I will elucidate in the end of my words [here]. " + ], + [ + "And that which called me to write this composition is that which I saw that the Talmud does to the Mishnah something which is impossible to arrive at by reasoning ever. As it brings fundamental principles and it says that this mishnah is testifying about such and such a matter, that this mishnah is lacking words and the correction of the words should be like so, or that this mishnah is from x and his opinion is such; and it also adds to its words and removes from them and reveals its reasons. And I saw that when [the present] composition will be done on all of the Mishnah according to the matter that I will elucidate, four great purposes will [be accomplished].", + "The one is that we teach the correct explanation of the Mishnah and the meaning of its words. As if you were to ask the greatest of the Geonim about the explanation of a law of the Mishnah, he would not be able to tell you anything unless the knew the Talmud of that law by heart; or he would say to you, \"I will see that which is [written] about it in the words of the Talmud.\" As it is not possible for a man – unless he is an expert in reseach – to know all of the Talmud by heart; and all the more so in that one law of the Mishnah is explained in four or five pages – since one matter leads to another and [to] arguments and objections and rebuttals – to the point that he will not know [how] to choose the concise [conclusion] from the [Talmud's] explanation of the Mishnah.", + "And behold, what will he do about a law the explanation and legal decision of which is only completed in two or three tractates?", + "And the second purpose is the decisions, since I will tell you in the explanation of each law, according to [which of the various opinions] is the law.", + "And the third goal is to be like an introduction to anyone who is a beginner to the research of wisdom. And he can gather from it a path to check speech and its clarification, and he will then be like one who encompasses all of the Talmud in his mind. And it will be a great assistance to him in all of the Talmud.", + "And the fourth goal is that it be a mnemonic for the one who [studied] and knew [the Talmud, such that] all that he read will always be present in front of his eyes, and his [knowledge of] Mishnah and Talmud will be arranged in his mouth.", + "And when I depicted these matters to myself, 'I shook my garment' (hastened) to write that which I proposed to do. And my interest in this composition of the Commentary of the Mishnah is like [that of its] explanation by the Talmud. And [so,] I choose the true explanations and push off the explanations that appear to be rejected in the Talmud; and I will reveal the causes and the reasons for which a disagreement between the disputants occurred in some of the disagreements, and according to who is the law as it is elucidated in the Talmud. ", + "And in all of this matter, I will keep to being short in [my wording], so as not to confound the reader – as our commentary is not [meant] to give understanding to stones, but [rather] to those that have a heart with which to understand. ", + "And I saw [fit] that my composition be arranged according to the custom that all of the commentators practiced. And that is that I will write the words of the Mishnah until the end of [a] law, [and] afterward, I will speak about the explanation of that law, according to that which we envision and arrange. And afterwards, I will take the second law – likewise – until the end of the mishnah. And [regarding] any law that is streamlined and elucidated, I will [only] write it and we will not need to speak about it.", + "And you should know that in all places wherein the House of Shammai and the House of Hillel disagree, the law is always like the House of Hillel, besides in well-known [exceptions] when the law is like the House of Shammai. And only in those do I say to you that the law is like the House of Shammai when I explain them.", + "And so [too], the law is as it is stated by every undifferentiated (when no author is identified) mishnah that does not contain a disagreement, besides once among the [very] many. And in those unusual laws, I say to you that this undifferentiated [mishnah] was rejected and is not the law. But in other disagreements, I will not require you to spend much thought about them, but [rather] I say to you according to who the law is, immediately. And even if there will be an individual and the many, I say to you, the law is like the many.", + "And God should teach us to be in front of the truth and distance us from its opposite, with His help, the high and elevated God." + ], + [ + "And I saw fit to bring ten [appendices] before I begin [the Commentary]. And they, in God's faith, do not have in them a great benefit with regard to the matter that we are dealing with. [But] it will benefit one who masters them [if] he wants to be complete in his Mishnah.", + "The first [appendix] relates to the count of the sages that are mentioned in the Mishnah and that the laws are called according to their names; the second is regarding the count of the sages that are mentioned in the Mishnah because of a story that happened at one time or for an ethic that they learned from him or from a homily that he said; the third is to make known that which was disseminated about the lineage of the sages in the Mishnah; the fourth is regarding the sages that were in the same generation and the generations that some of the sages overlapped with others of them; the fifth is regarding the elucidation of the name of the students and their teacher, according to what is disseminated; the sixth is regarding the making known of the names [of the authors] of the undifferentiated ones, and to add to their acquaintance; the seventh is regarding the mention of their levels, according to that which was done by the redactor; the eighth is regarding their relation to lands and crafts and people and families; the ninth is regarding the people that disagreement occurred about must of their words; the tenth is regarding the distribution of their laws, [to whom is attributed] many or few. " + ], + [ + "The first is regarding the count of the sages that are mentioned in the Mishnah and that the laws are called according to their names there. We have already said in the introduction to our words that the redactor of the Mishnah abridged his words in the recounting of the names of the people that received [the tradition], to start [only] from Shimon the Righteous and his companions, and that the entire transmission [that he records] goes back to Shimon. And the number of these people according to whose name all of the laws and the challenges and the rectifications and the decrees were written in all of the Mishnah is ninety-one men. And these are them: ", + "Rabbi Eliezer ben Horkanos, Rabbi Eliezer ben Yaakov, Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose HaGalili, Yehoshua ben Perachiah, Rabbi Yehoshua ben Chananiah, Rabbi Yehoshua ben Karcha, Rabbi Yehoshua ben Beteira, Rabbi Yehoshua ben Horkanos, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Elazar ben Yehudah the man of Bartota, Rabbi Elazar bar Tsadok, Rabbi Elazar ben Shamua, Rabbi Elazar ben Chisma, Rabbi Elazar ben Parta, Rabbi Elazar beRebbi Shimon, Rabbi Elazar ben Pavi, Rabbi Yehudah ben Elaai, Rabbi Yehudah ben Betira, Rabbi Yehudah ben Bava, Rabbi Yehudah ben Abba, Rabbi Yehudah ben Tabai, Rabbi Shimon ben Gamliel, Rabbi Shimon ben Yochai, Rabbi Shimon the Twine-spinner, Rabbi Shimon ben Nanas, Rabbi Shimon ben HaSagan, Shimon ben Shetach, Shimon HaTeimani, Rabbi Shimon ben Azzai, Rabbi Shimon ben Zoma, Rabbi Shimon ben Elazar, Rabbi Shimon ben Yehudah, Rabbi Shimon ben Beteira, Rabbi Shimon the brother of Azariah, Rabbi Chaninah the Deputy of the priests, Rabbi Chaninah ben Antigonus, Rabbi Chananiah ben Chakhinai, Rabbi Chananiah ben Gamliel, Rabbi Nechuniah ben Elinatan the man of Kfar HaBavli, Rabbi Yishmael, Rabbi Nechemiah, Nechemiah the man of Beit Deli, Rabbi Yochanan ben Nuri, Rabbi Yochanan the High Priest, Rabbi Yochanan ben Zakkai, Rabbi Yochanan ben Baroka, Yochanan ben Gudgada, Rabbi Yochanan the Shoemaker, Rabbi Yochanan ben Yeshua the son of Rabbi Akiva's father-in-law, Rabbi Yose ben Meshullam, Rabbi Yose ben HaChotef Efrati, Rabbi Yose HaGalili, Yosef ben Yoezer, Yosef ben Yochanan, Rabbi Yose Bar Yehudah, Rabbi Yose the Priest, Yosef ben Choni, Rabban Gamliel, Rabban Gamliel the Elder, Dostai the man of Kfar Dima, Rabbi Dostai beRebbi Yannai, Abba Shaul, Rabbi Tarfon, Rabbi Meir, Rabbi Akiva, Rabbi Chutspit, Rabbi Natan, Nachum the Scribe, Rabbi Mayasha, Rabbi Tsadok, Nachum the Mede, Rabbi Dosa ben Horkinas, Rabbi Elaai, Rabbi Kuvri, Papias, Rabbi Matia ben Cheresh, Natai HaArbeli, Shemayah and Avtalyon, Hillel and Shammai, Rabbi Zechairah ben HaKatzav, Admon, Chanan ben Avshalom, Rabbi Yadua the Babylonian, Akavia ben Mehalalel. Rabbi Yakim the man of Chadir, Menachem ben Seganai, Rabbi Yaakov. And we did not keep [the chronological] order in the [list] of their names ." + ], + [ + "The second [appendix] relates to the count of the sages that are mentioned in the Mishnah because of a story that happened at one of their times or for an ethic with which they rebuked or a verse about which he said a homily.", + "The Mishnah has already brought the name of many of the sages, and not because there is reliance upon them them for something of the laws about the prohibited and the permitted. But rather they are mentioned because of something that happened in one of their times or he taught ethics – for example, those that are mentioned in Avot. And from him we learned that ethic or that homily that he expounded, [that] does not teach the prohibited and the permitted, and they wrote the matter in his name. And the number of people whose mention comes upon one of these matters that we mentioned – and that which is similar to them – are thirty-seven men. And these are they:", + "RabbI Yehoshua ben Levi, Rabbi Elazar HaKappar, Rabbi Elazar ben Arakh, Rabbi Eliezer HaModaai, Yehudah ben Teima, Rabbi Shimon ben Netanel, Rabbi Shimon ben Akashia, Rabbi Shimon ben Chalafta, Chaninah ben Dosa, Chananiah ben Chizkiah ben Garon, Rabbi Chananiah ben Teradyon, Rabbi Nechunia ben HaKaneh, Rabbi Yishmael ben Pavi, Yochanan ben HaChorani, Rabbi Yose bar Yehudah the man of Kefar HaBavli, Rabbi Yose ben Durmaskit, Rabban Gamliel the son of Rabbi Yehudah HaNassi, Rabbi Shimon the man of HaMitspeh, Choni the Circle-maker, Rabbi Horkanos, Rabbi Yannai, Rabbi Nechorai, Antigonos the man of Sokho, Rabbi Chalafta the man of Kfar Chananiah, Rabbi Levitas the man of Yavneh, Rabbi Yonatan, Shmuel the Little, Ben Bag-Bag, Ben Heh-Heh, Rabbi Elehoeinai ben HaKof, Chanme'el the Egyptian, Rabbi Shimon ben Menasia, Abba Shaul ben Botnit, Zechariah ben Kevutal, Bava ben Buta, Rabbi Yishmael the son of Rabbi Yochanan ben Beroka, Rabbi Yishmael beRebbe Yose.", + "And likewise [here], I did not intend to mention these in [chronological] order. If so, the total number of sages mentioned in the Mishnah is one hundred and twenty-eight.", + "And there are two [other] men the mention of which was brought in the Mishnah, and they are Elisha the other (Acher) – and we did not number him in the category of these pure ones because of the matter that was known about him – and Menachem, the colleague of Shammai – and likewise we did not number him, as there is not found anything about him in the Mishnah in any way, such that he should be escorted by one of all of the things that we recounted." + ], + [ + "The third [appendix] relates to when it is made known about the lineage of the sages of the Mishnah. Among them are [that] Rabban Gamliel is the son of Rabbi Yehudah HaNassi and Rabbi Yehudah HaNassi is the son of Rabban Gamliel the son of Rabban Shimon ben Gamliel the Elder, [Gamliel the elder being] the son of Rabban Shimon ben Hillel HaNassi. And [that Hillel] is Hillel the Babylonian upon which a group of the later sages relied upon and [went] according to his opinion. And [this group] was called the House of Hillel.", + "And this Hillel is from the [descendants] of Sheftiah the son of Avital the son of David. And [about] these seven sages it has already been made clear that they are from the seed of David.", + "And among them are four that are from the congregation of converts. And they are Shemayah and Avtalyon and Rabbi Akiva and Rabbi Meir.", + "And among them are priests: Shimon the Righteous, to whom all the laws go back, to fulfill that which is stated (Deuteronomy 33:10), \"They shall teach Your laws to Yaakov\"; and Rabbi Elazar ben Azariah is also tenth [generation in the line] of Ezra; and Shimon his uncle, and he is known [as] Shimon the brother of Azariah; and Rabbi Elazar ben Shamua; and Rabbi Chaninah the Deputy of the priests; and Rabbi Shimon his son, and he is known [as] Rabbi Shimon the Deputy; and Yishmael ben Pavi; and Yochanan the High Priest and Rabban Yochanan ben Zakkai; and Yose ben Yoezer; and Rabbi Yose the Priest; and Rabbi Tarfon; Rabbi Elehoeinai ben HaKof, Chanme'el the Egyptian. ", + "And the rest of them are from Israel and no lineage about them that I know about is known." + ], + [ + "The fourth [appendix] relates to the sages that were in the same generation and the generations that some of the sages overlapped with others of them: Shimon the righteous and Rabbi Dosa ben Horkinas were in one generation, and Rabbi Dosa ben Horkinas had length of days, to the point that he reached Rabbi Akiva and the men of his generation. And that is the first group.", + "But the second [one] was Antigonos the man of Sokho and and rabbi Elazar ben Charsom.", + "And the third group was Yose ben Yoezer the man of Tsereidah, and Yose ben Yochanan the man of Jerusalem.", + "And the fourth group was Yochanan be Matityah and Yehoshua ben Perachiah and Nitai of Arbel.", + "And the fifth group was Choni the circle-maker and Rabbi Elehoeinai ben HaKof and Yehudah ben Tabai and Shimon ben Shetach.", + "And the sixth group was Akavia ben Mehalalel and Shemaya and Avtalyon and Admon and Rabbi Mayasha.", + "And the seventh group was Shammai, Hillel, Menachem, Yehudah ben Batirah, Rabbi Pappias, Rabbi Yochanan ben Bag-Bag, Channaniah ben Chizkiah ben Garon, Nechuniah ben Hakaneh, Baba ben Buta, Rabbi Yochanan ben HaChurani, Rabban Gamliel the Elder and Nachum the Scribe. And these seven groupings [lived during the time of] the second Temple – from its beginning to its end – and did not see the destruction.", + "But the group that was after these, that saw the destruction was Rabbi Eliezer ben Yaakov, Rabbi Tsadok, Rabbi Eliezer his son, Rabban Yochanan ben Zakkai and his students, Rabbi Yishmael ben Elisha the High Priest, Abba Shaul, Rabbi Eliezer HaModai, Rabbi Chaninah the Deputy of the priests, Rabban Gamliel, Rabbi Shimon his son, Rabbi Chaninah ben Antigonos, Rabbi Chaninah ben Dosa, Rabbi Chananiah ben Teradyon, Shmuel the Little, Rabbi Eliezer ben Parta, Rabbi Elazar ben Dimah, Chananiah ben Chakhinai and Rabbi Yehudah ben Baba.", + "And the second grouping after the destruction was Rabbi Tarfon, Rabbi Akiva, Rabbi Elazar HaModai, Rabbi Elazar ben Azariah, Rabbi Yishmael, Rabbi Yehoshua ben Karcha, Chaninah the man of Ono, Shimon ben Nanas, Yochanan ben Baroka, Rabbi Yishmael his son, Rabbi Yochanan ben Gudgada, Rabbi Elazar Chisma and Rabbi Yehudah ben Teima. ", + "And the third grouping was Rabbi Meir, Rabbi Yehudah, Rabbi Yose, Rabbi Natan, Rabbi Yochanan the Shoemaker, Rabbi Yose HaGalili, Rabbi Elazar ben Shamua, Shimon ben Azai, Shimon ben Zoma and Rabbi Chutspit the Translator.", + "And the fourth grouping was Rabbi Yehudah HaNassi, Rabban Gamliel, Rabban Shimon his son, Rabbi Shimon ben Yochai, Rabbi Eliezer his son, Rabbi Shimon ben Elazar, Rabbi Yishmael beRebbe Yose and Rabbi Yonatan. And this group was the last of the groups of the Mishnah." + ], + [ + "And the fifth [appendix] relates to the elucidation of the name of the student and their teacher, as is made known: We have already prefaced in our introduction of our words that the Holy Rabbi, the redactor of the Mishnah, was a student of his father. And so [too] each one of his elders, peace be upon them, was a student of his father to Hillel [back] from Shimon the Righteous, as we mentioned. And so [too, up to] Rabban Yochanan ben Zakkai [back] from Hillel.", + "And the students of Rabban Yochanan ben Zakkai were five: Rabbi Eliezer ben Horkanos – known for his affair, Rabbi Yehoshua ben Chananiah, Rabbi Yose the Priest, Rabbi Shimon ben Netanel and Rabbi Eliezer ben Arakh. And this is the grouping that was proclaimed for life in the world to come, as is made known in the Talmud (Chagigah 14b) – they and the students of their students.", + "And Rabbi Akiva was a student of Rabbi Eliezer ben Horkanos and he was his prime teacher. And Rabbi Akiva did some study with Rabbi Tarfon, but he was not his teacher, but rather his colleague. Yet Rabbi Akiva would honor Rabbi Tarfon and say to him, \"My teacher,\" and Rabbi Tarfon would say to Rabbi Akiva, \"Akiva.\" And Rabbi Akiva had said to him, \"Permit me to speak to to you from that which you have taught me,\" as is elucidated.", + "And Rabbi Meir and Rabbi Shimon ben Yochai were students of Rabbi Akiva and he was their prime teacher. And Rabbi Meir did some study with (Rabbi Akiva) [Rabbi Yishmael] and others.", + "And Rabbi Yehudah called Rabbi Elazar ben Azariah, \"Ben Azariah,\" but he was his prime teacher.", + "And whenever you find in the Mishnah, \"Rabbi x said in the name of Rabbi y,\" know that he is his student. Therefore, he received [the teaching] from him. ", + "And our Holy Rabbi did some study in front of Rabbi Elazar ben Shamua.", + "And Sumkhos was a student of Rabbi Meir. And he thought to study in front of Rabbi Yehudah after [Rabbi Meir's] death, but it was not to be." + ], + [ + "The sixth [appendix] is to reveal from their names that were hidden and to add celebrity to them, until they would be [more] clearly recognized: The undifferentiated Rabbi Eliezer that is mentioned in the Mishnah is Rabbi Eliezer ben Horkanos, the student of Rabban Yochanan ben Zakkai.", + "And the undifferentiated Rabbi Yehoshua is Rabbi Yehoshua ben Chananiah, the student of Rabbi Yochanan ben Zakkai.", + "And the undifferentiated Rabbi Yehudah is Rabbi Yehudah ben Elaye, about whom it is stated, \"There was a story about one pious man.\" And that is his name that was well-known among them.", + "And the undifferentiated Rabbi Elazar is Rabbi Elazar ben Shamua the Priest that was in the generation of Rabban Gamliel – that our Holy Rabbi wanted to read in front of, but his students only let him read a little in front of him (Yevamot 84a).", + "And Rabbi Shimon that is mentioned in the Mishnah anonymously (without his father's name) is Rabbi Shimon Bar Yochai the student of Rabbi Akiva, whose incident with the Roman emperor is known, and Rabbi Elazar [son of Rabbi Shimon] was his son (Shabbat 33b).", + "And Ben Azzai and Ben Zoma and Ben Nannas are Shimon ben Azai and Shimon Ben Zoma and Shimon ben Nannas [respectively]. And Ben Beteira is Rabbi Yehoshua ben Betira. And Ben Bag-Bag is Rabbi Yochanan. And Yonatan the High Priest is the well-known Yonatan ben Matitya mentioned in the prayers about the wars of the kings of Greece. ", + "And Rabbi Meir and Rabbi Natan wanted to embarrass Rabban Gamliel the father of our Holy Rabbi about something – it would take long to mention the affair – and Rabban Gamliel distanced them from his academy (Horayot 13b – Chapter 3). And when they would say laws in the name of one of them, if it was in the name of Rabbi Meir, they would say, \"Others say\"; and if it was in the name of Rabbi Natan, they would say, \"There are those that say.\"", + "However that which Rabbi said in the Mishnah, \"One student said in the name of Rabbi Yishmael in front of Rabbi Akiva,\" was [also a reference to] Rabbi Meir.", + "And that which they said, \"Who deliberated in front of the sages,\" is [a reference to] five men: Rabbi Shimon ben Azzai, Rabbi Shimon ben Zoma, Rabbi Shimon ben Nannas, Chanan and Chananiah the man of Ono.", + "And Rabbi Meir is also called Rabbi Nehorai and the matter is one [in that both names refer to light]. And his primary name is Rabbi Nechemiah.", + "But that which it states in the Mishnah, \"The sages\" – I mean to say that sometimes he used the term, 'the sages,' for one of the men whose names we have already mentioned and sometimes he will want to say it for the whole multitude of the sages and sometimes the Talmud will elucidate and say, \"Who are 'the sages?' Rabbi x\" – he will do this in that many received the transmission from that sage, and in that the men of that opinion are many, he calls them 'the sages,' even though it is that of one man.", + "Nonetheless, that which they said, \"the House of Shammai and the House of Hillel,\" [is because] he wanted to mention the group that inclined to the opinion of Shammai and the group that inclined to the opinion of Hillel, as the students of a man are the people of his household.", + "And Rabbi is our Holy Rabbi, who is Rabbi Yehudah HaNassi, the sixth [generation] from Hillel the Elder. And he is the redactor of the Mishnah.", + "And everyplace that it is stated in the Mishnah, \"In truth they said,\" it is a law of Moshe from Sinai (halacha le'Moshe me'Sinai).", + "But an undifferentiated mishnah (teaching) is one that the opinion of the many agreed to, and their analysis was identical and no disagreement occurred about it, or the many received this [transmission] from the many [going] back to Moshe, according to that which we delineated in the introduction of our words.", + "And the closest receiver of the transmission that the statement is referring to is Rabbi Meir. And this is [the meaning of] the matter that they stated, \"An undifferentiated mishnah is Rabbi Meir.\" However in some undifferentiated [cases], it is possible that they are from Rabbi Meir by himself and there is a disagreement about them or that it is of another man besides Rabbi Meir – and the Talmud will elucidate them. ", + "And when it is determined who the law is according to, in each law of the laws of the Mishnah, you will then arrive at the resolution to your question about this matter." + ], + [ + "And the seventh [appendix] relates to the order of their levels; as the redactor did, [to] divide the level of men mentioned in the mishnah – which are one hundred and twenty-eight – into three divisions.", + "As anyone who would be very honored in his level – above all the other levels – in [the redactor's] eyes, he called by his name; for example, Hillel and Shammai and Shemaya and Avtalyon. And that is [an indication of] their greatness, as it is impossible to find a title that is fitting for them [with which] to honor their names, just as there is no title for the prophets.", + "But the sages that were below this level in his eyes, he gave them the title, 'Rabban'; for example, Rabban Gamliel and Rabban Yochanan ben Zakkai. ", + "And those that were below this level in his eyes, he called their [title], 'Rabbi' – as when he said, \"Rabbi Meir and Rabbi Yehudah.\" And he also called the people of this level, 'Abba,' as when he said, \"Abba Shaul.\" And sometimes, he removed the title from them and was not concerned – for example, when he says \"Shimon the brother of Azariah and Elazar the man of Bartota.\" ", + "And the group of the people that were called by their names by way of honor and who were not given a title were these: Shimon the Righteous, Antigonos the man of Sokho, Yose ben Yoezer, Yose ben Yochanan the High Priest, Yehoshua ben Perachiah, Nitai HaArbeli, Choni the Circle-maker, Elehoeinai ben HaKof, Chaname'el the Egyptian, Yehudah ben Tabai, Shimon ben Shetach, Shamayah and Avtalyon, Chanan and Admon and Akavia ben Mehalalel, Hillel and Shammai, Nachum the Scribe, Chananiah ben Chizkiah ben Garon and Baba ben Buta. And anyone who is mentioned by name besides these is one whose title is removed from his name and [the redactor] was not particular about." + ], + [ + "The eight [appendix] relates to their association with lands and with crafts and with people and families.", + "The redactor of the Mishnah added information and fame according to [various] matters to all of these men that received the transmission. There are some of them that he associated with a craft to publicize his name; for example, when he said, \"Nachum the Scribe,\" and \"Rabbi Shimon the Twine-spinner.\" ", + "There are some of them that he associated with his land; for example, when he said, \"The man of Chadid\" and \"The man of Bartota\"; and the matter that he said, \"The man of Tsereidah\" and \"The man of Jerusalem,\" and the others of the places – because he is known in that place and that is his honor. This means to say, that this this man who is from the men of that place, is truly fitting to be called a man.", + "And there are some of them that he made known by the name of his father or his brother; for example, his statement, \"Rabbi x, the son of y,\" or Rabbi x, the brother of y\" – and [there are] many [like] this. And there are some of them that he made known by his family; for example, when he said, \"X the Priest.\"" + ], + [ + "The ninth appendix relates to men between which disagreement occurred in most instances. These are the men in the Mishnah that you will find disagreement between in most things:", + "Rabbi Meir and Rabbi Yehudah and Rabbi Shimon and Rabbi Yose – disagreement occurred among these four, between each two of them and among [all] four of them, as well. You will also find Rabbi Elazar disagreeing with each one of these four, but less than the disagreement that occurs among the [other] four.", + "And so [too with] Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, you will find disagreement between each one of them and among [all] three of them, as well; but less than the disagreement of the four previous ones. And you will likewise find the disagreement between Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael and Rabbi Tarfon and Rabbi Elazar ben Azariah to be less than the disagreement among those with which we began. ", + "And after them in [the order of] decreasing disagreement is the House of Shammai and the House of Hillel.", + "And after them in disagreement are Raban Gamliel or Rabbi Shimon ben Gamliel or Rabbi, with each of the [other] ones mentioned now. And among these men, disagreement is mostly in the Mishnah, except in unusual cases.\n" + ], + [ + "The tenth [appendix]: relates to the distribution of laws between the many and the few: The sages that received the Mishnah who we have divided – some of them had many laws written in their name, such as Rabbi Meir and Rabbi Yehudah. And some of them had few laws written in their names, such as Rabbi Elazar ben Yaakov – as they said, \"The teaching of Rabbi Elazar ben Yaakov is straight and clean,\" meaning to say, sparse and the law is according to [his teachings]. ", + "And the order of the many laws and the few is according to that which we mentioned in the previous [appendix] about [those that encountered] many disagreements or few.", + "And there are some of whom were only named in one law in the Mishnah and their name was not repeated in any of the judgements of the commandments, and they are thirty-seven:", + "The man Nachum the scribe and Rabbi Mayasha are in Tractate Peah (Mishnah Peah 1:6) only and there is nothing else taught by them in any other place. ", + "And Chananiah ben Chakhinai and Rabbi Yose ben HaChotef Efrati are only in Kilayim (Mishnah Kilayim 3:7 and Mishnah Kilayim 4:8)", + "And Rabbi Elazar Chisma and Rabbi Yose ben Meshulam are in Terumot only (Mishnah Terumot 3:5 and Mishnah Terumot 4:7).", + "And Rabbi Chutspit is in Sheviit only (Mishnah Sheviit 10:6).", + "And Rabbi Eliezer ben Yehudah the man of Bartota and Dostai the man of Kfar Dima are only in Orlah (Mishnah Orlah 1:4 and Mishnah Orlah 2:5).", + "Nachum the Mede is only in Shabbat (Mishnah Shabbat 2:1). ", + "And Rabbi (Elazar) [Elaai] and Rabbi Dostai beRebbe Yannai are in Eruvin (Mishnah Eruvin 2:6 and Mishnah Eruvin 5:4).", + "And Rabbi Shimon ben HaSagan and Ben Bukhari are only in Shekalim (Mishnah Shekalim 1:4 and Mishnah Shekalim 8:5).", + "And Yehudah ben Tabai, Shimon ben Shetach, Yose ben Yoezer, Yose ben Yochanan, Nitai HaArbeli and Yehoshua ben Perachiah are only in Chagigah (Mishnah Chagigah 2:2). ", + "And Shimon HaTeimani and Nechemiah the man of Beit Deli are only in Yevamot (Mishnah Yevamot 4:13 and Mishnah Yevamot 16:7).", + "And Rabbi Elazar the son of Rabbi Yose HaGalili and Rabbi Yehoshua ben Horkanos are only in Sotah (Mishnah Sotah 7:9). Yedua the Babylonian is only in Metzia (Mishnah Bava Metzia 7:9).", + "Rabbi Shimon ben Yehudah is only in Shevuot (Mishnah Shevuot 1:5).", + "And Rabbi Shimon ben Beteira, Rabbi Nechuniah ben Elinatan man of Kfar HaBavli, Rabbi Yose the Priest, Rabbi Yakim man of Chadid and Menachem ben Seganai are only in Eduyot (Mishnah Eduyot 6:2, Mishnah Eduyot 7:5-8 and Mishnah Eduyot 8:1-2).", + "And Shimon the brother of Azariah and Yose ben Choni are only in Zevachim (Mishnah Zevachim 1:2).", + "And Rabbi Elazar beRebbe Shimon is only in Temurah (Mishnah Temurah 4:4),", + "And Rabbi Yaakov is only in Negaim (Mishnah Negaim 4:10).", + "And Rabbi Elazar ben Pavi is only in Tractate Tahorot (Mishnah Tahorot 7:9). ", + "And Rabbi Yochanan ben Yeshua the son of the father-in-law of Rabbi Akiva is only in Yadayim (Mishnah Yadayim 3:5).", + "All of these men enumerated here only had one law in all of the laws of the Mishnah, in the tractates that we mentioned.", + "And we have already completed the matter that we wanted to preface. And now we will begin to explain [the Mishnah] according to what we planned." + ] + ], + "versions": [ + [ + "Rambam Introduction to the Mishnah, translation by Rabbi Francis Nataf, 2017", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "הקדמת הרמב\"ם למשנה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam" + ], + "sectionNames": [ + "Section", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/Hebrew/Vilna Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5ba814fd15c83b1284f836bdc7ca89003c6757d2 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/Hebrew/Vilna Edition.json @@ -0,0 +1,552 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam Introduction to the Mishnah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "הקדמת הרמב\"ם למשנה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam" + ], + "text": [ + [ + "הקדמה לרבינו משה בר מיימון ז\"ל מסדר זרעים. הנאום יהודה בן שלמה הספרדי הידוע בן חריזי: נקרא נקראתי בעיר מרשילייא אשר על מבואת ים יושבת. ובית נתיבות נצבת. ובמבחר המקומות נחצבת. ושמעה יוצא בכל הארץ. ואליה גוים יבואו מאפסי ארץ. ושם קהל גדול מזרע הקדש. עובדי עבודת הקדש. מלאכתם מלאכת ה'. וערב ובקר שתולים בבית ה'. עולים במעלות גבוהים. אנשי חיל יראי אלהים. עומדים בארחות יושר ומעמידין. ומעלין בקדש ואין מורידין. ותהי עלי שם יד רבותי אציליה ושועיה. נקובי ראשית בחכמה וידועיה. לפרש להם בלשון הקדש פירוש המשניות שחיבר רב הגדול נר ישראל. וברבוץ התורה משנה ליקותיאל. הוא עץ הדעת אשר תאוה הוא לעינים. כגן ה' כארץ מצרים. אשר העלה מזוהר התלמוד מנורות. והיו למאורות. לפקוח עינים עורות. המחזיקים ידי גלות ספרד ופתח קבריהם. ונפח רוח חכמה בהם. ותבא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם: רבנא משה נ\"ר בן הרב רבי מיימון ז\"ל. לרב משה. יהודה כל מחבר ולפי מעיניו ידום ויחשה. נביא חכמות שמו נקרא ולא קם נביא חכמות בישראל כמשה: ", + "וכאשר דבריהם הבינותי. חשתי ולא התמהמהתי. ומצותם הקימותי. והעתקתי פירוש זה הרב. ללשון הקדש מלשון ערב. והפכתי מאוריו למזרח מן המערב. והשיבותי אל שפתנו הפניניה הפנימה החודרת. שפת ידיעת מליצתו החיצונה הקיצונה במחברת. והעתקתיו מלשון קדר הקודרת. אל לשון הזהב והאדרת. כי קנאתי לאלה הפרושים אשר ילדה התורה. ולהם משפט הבכורה. ויולדו על ברכי הגר שפחת שרי ותהי שרי עקרה. ותמהתי ואמרתי איך קדש וחול יחד נחבר וימשוך. ואיזה דרך ישכון אור וחשך. אבל כונת החכם היתה לתת לפתאים ערמה ולא חברו כי אם לאשר לא ידעו לשון הקדש כי אם הגרית. ולשונם חצי מדברת אשדודית. ואינם מכירים לדבר לשון יהודית. ועל כן התאמצתי. ועוז התאזרתי. והסירותי מאמר קדוש מלשונות זרים. ויצא למלוך מבית האסורים. ורחץ במים טהורים. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ומליו באמרי צחות העתקתי. ובצוף לשון קדש טעמו המתקתי. וזה משפט ההעתקה אשר אני נוטה אליה והדרך אשר אנכי הולך עליה. אני מעתיק ברוב המקומות מלה כנגד מלה. אבל ארוץ להשיג הענין תחלה. ולא אחדול לרדוף אחריו ולעוללהו במסלה. עד המקום אשר היה שם אהלו בתחלה. וכשאמצא בלשון ערב מלה בודדת. ועלי מורדת. ודרך מרי לוקחת. כשפחה בורחת. חלוצי זממי ירדפוה עד השברים. וכל רודפיה השיגוה בין המצרים. וכשיזדמן לי בלשון קדש מלה קשה בזולתה אמירנה. ומגבירה אסירנה. ומלכותה אתן לרעותה הטובה ממנה. וכל מלה מלשון ערב אשר אני רוצה לפרש. אזמן לה ארבע מלות או שלש. והטובה אשר בכלן אדרוש. אבחור דרכם ואשב ראש. ומלשון קדש מליו המתוקים אלקט ואחטוף. ומראש יונקותיו רך אקטוף. כדי שיהיו דבריו נכנסין בלב המאזין. וכלם נכוחים למבין: וחכמי כל אומה הסכימו כי אין לאדם להעתיק ספר עד ידע ג' דברים סוד הלשון אשר יעתיק מגבוליה. וסוד הלשון אשר הוא מעתיק אליה. וסוד החכמה אשר הוא מפרש מליה: ובשלשה אלה חבל המליצה ירתק. וחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואם לבו מן החכמה נעור וריק כגפן בוקק. והדעת ממני נשגבה. ועד השלשה לא בא. אשיב כל מאודי לשמור הענין. ולתקון הבנין. וזה יהיה קרבן שגגתי ובשניהן אצא ידי חובתי. והאל המגלה עלומים ומרנין לשון אלמים. ינצור לשוני בהגיוני. ויהיה עם פי בהטיפי. ויהיו לרצון אמרי פי. כמו שידעתי כי חנוניו המה חנונים. ומלומדיו הם מלומדים. כמו שנאמר ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם: ", + "התקבצו חכמים ועמדו על עמדכם. כי זבד טוב אזבדכם. לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם. שמעו שמוע אלי ואכלו טוב. ותהיה נפשכם כגן רטוב. מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. אשר לא העלה עליו [א] מלך גדול ולא שחת תחתיו ולא השיאוהו משאיו ולא היה ממפותיו. וישם על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. יסור הנה אל טבחי אשר טבחתי. ואל ייני אשר נסכתי. ואל שולחני אשר ערכתי. לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי: והנה בו מכל פרי מגדים חדשים גם ישנים ויין הרקח עסיס הרמונים. דובב שפתי ישנים. והוא תרומת ייני. וראשית כל דגני. מדשתי ובן גרני. וייני מכרם קרן בן שמן. ולחמו לחם אבירים כל אוכליו חלקו ושמן. וטעמו כטעם לשד השמן. אכלו משמנים ושתו ממתקים בני. אכלו רעים שתו ושכרו נבוני. זה השלחן אשר לפני אדני. והוא פירוש המשנה אשר שננו אבותיכם. ובאור הגדרות אשר גדרו הרועים מנהלי עולותיכם. ועקרי היסודות אשר המה יסודותיכם. והמנהגות והגזרות והתקנות אשר תקנו בעלי גבורותיכם. מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם: והנה הוא כמגדל דוד עומד על תליו. אלף המגן תלוי עליו. עם כל כלי מלחמות הגבורים. כל שלטי הגבורים אני משה בן מיימון הספרדי בניתיהו. ומים קדמונינו משיתיהו. ומספיר התוספתא סדתיהו. ובפוך ספרא רבצתיהו. ומזוהר ספרי טחתיהו. ובדברי הגאונים סמכתיהו. וככסף הצרוף זקקתיהו. ובמעבה לבי יצקתיהו. והנה הוא ככרם חמד ונטע שעשועים נטעתיהו. וימי ולילי נצרתיהו. ולרגעים השקיתיהו. עד אשר נצניו גמלו. ואשכלותיו בשלו: וכל הסמדר פתח. וכל עץ בו פורח. והדודאים נתנו ריח: פתחתי את שעריו ולא נעלתיהו. ויומם ולילה לא סגרתיהו. ולכל ישר ונבר שמעתיהו. ומנחה אל התלמידים שלחתיהו. והנני אסרתיהו. על כל אשר מלין מעתיק. ליושבים לפני ה' יהיה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק:
" + ], + [ + "דע כי כל מצוה שנתן הקב\"ה למשה רבינו ע\"ה נתנה לו בפירושה. היה אומר לו המצוה ואחר כך אומר לו פירושה וענינה.וכל מה שהוא כולל ספר התורה. וענין למודו לישראל היה כפי שאומר (עירובין פ\"ה דף נד:):", + "היה משה נכנס באהלו ונכנס אליו בתחלה אהרן ומשה היה אומר לו המצוה הנתונה לו פעם אחת ולימדהו פירושה.", + "ויסתלק אהרן ויחזור לימין משה רבינו ונכנסו אחריו אלעזר ואיתמר בניו והיה משה אומר להם מה שאמר לאהרן.", + "ויסתלקו וישב האחד לשמאל משה רבינו והשני לימין אהרן ואחרי כן יבאו שבעים זקנים וילמדם משה כמו שלמד לאהרן ובניו.", + "ואחרי כן יבאו ההמון וכל מבקש ה' וישם לפניהם המצוה ההיא עד ישמעו הכל מפיו. ", + "נמצא אהרן שומע המצוה ההיא מפי משה ד' פעמים ובניו ג' פעמים והזקנים שני פעמים ושאר העם פעם אחת.", + "ויסתלק משה וחזר אהרן לפרש המצוה ההיא אשר למד ששמע מפי משה ד' פעמים כמו שאמרנו על כל הנמצאים. ", + "ויסתלק אהרן מאתם אחרי ששמעו בניו המצוה ד' פעמים ג' מפי משה ואחד מפי אהרן.", + "וחוזרין אלעזר ואיתמר אחרי שנסתלק אהרן ללמד המצוה ההיא לכל העם הנמצאים ונסתלקו מללמד.", + "ונמצאו שבעים הזקנים שומעים המצוה ארבעה פעמים שתים מפי משה ואחת מפי אהרן ואחת מפי אלעזר ואיתמר.", + "וחוזרים הזקנים גם הם אחר כן להורות המצוה להמון פ\"א נמצאו כל הקהל שומעים המצוה ההיא ארבעה פעמים פעם מפי משה ופעם מפי אהרן ושלישית מפי בניו ורביעית מפי הזקנים.", + "ואחרי כן היו כל העם הולכים ללמד איש לאחיו מה ששמעו מפי משה וכותבים המצוה ההוא במגלות וישוטו השרים על כל ישראל ללמוד ולהגות עד שידעו בגרסא המצוה ההיא וירגילו לקרותה ואח\"כ למדום פירושי המצוה ההיא הנתונה מאת השם. והפירוש ההוא היה כולל ענינים והיו כותבים המצוה ולומדים על פה הקבלה.", + "וכן אמרו רבותינו ז\"ל בברייתא (בת\"כ) וידבר ה' אל משה בהר סיני מה תלמוד לומר בהר סיני והלא כל התורה כולה נאמרה מסיני. אלא לומר לך מה שמטה נאמרה בכלליה ופרטיה ודקדוקיה מסיני אף כל המצות כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני.", + "והנה לך משל שהקב\"ה אמר למשה בסכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג):", + "אחר כן הודיע שהסוכה הזאת חובה על הזכרים לא על הנקבות ושאין החולים חייבין בה ולא הולכי דרך.", + "ושלא יהיה סכוכה אלא בצמח הארץ ולא יסככנה בצמר ולא במשי ולא בכלים אפילו מאשר תצמח הארץ. כגון הכסתות והכרים והבגדים.", + "והודיע שהאכילה והשתיה והשינה בה כלו חובה. ושלא יהיה בחללה פחות משבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב. ושלא יהיה גובה הסוכה פחות מעשרה טפחים.", + "וכאשר בא הנביא ע\"ה נתנה לו המצוה הזאת ופירושה וכן השש מאות ושלש עשרה מצות הם ופירושם. המצות בכתב והפירוש על פה.", + "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש בר\"ח שבט הקהיל את העם ואמר להם הגיע זמן מותי ואם יש בכם מי ששמע הלכה ושכחה יבא וישאלני ואבאר אותה וכל מי שנסתפקה עליו שאלה יבא ואפרשנה לו כמו שנאמר (דברים א) הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר.", + "וכן אמרו חכמים בספרי (פ' דברים) כל ששכח הלכה אחת יבא וישנה וכל שיש לו לפרש יבא ויפרש. ולקחו מפיו ברור ההלכות ולמדו הפרושים כל הזמן ההוא מר\"ח שבט עד שבעה באדר.", + "וכשהיה לפני מותו החל לכתוב התורה בספרים וכתב י\"ג ספרי תורה גוילים כולם מבי\"ת בראשית עד למ\"ד לעיני כל ישראל (ב\"ב פ\"ק דף טו) ונתן ספר לכל שבט ושבט להתנהג בו וללכת בחוקותיו והספר הי\"ג נתנו ללוים ואמר להם לקוח את ספר התורה הזה (דברים לא).", + "אח\"כ עלה אל ההר בחצי היום השביעי (ספרי פ' האזינו) לחדש אדר (מגילה דף יג:) כפי אשר דקדקה הקבלה.", + "והיה המקרה ההוא אשר קראו מות בעינינו בשביל שחסרנו ופקדנו אותו וחיים לו לכבוד המעלה שעלה אליה וכן אמרו (סוטה דף יג:) משה רבינו ע\"ה לא מת אלא עלה ומשמש במרום והדברים באלו הענינים ארוכים מאד ואין זה מקומם.", + "וכאשר מת ע\"ה אחר שהנחיל ליהושע מה שנאצל עליו מן הפירוש והחכים והתבונן בו יהושע ואנשי דורו. וכל מה שקבל ממשה הוא או אחד מן הזקנים אין לדבר עליו ולא נפלה בו מחלוקת.", + "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע\"ה מן הענינים המשתרגים מהם הוציא דינים בסברות במדות השלש עשרה הנתונות על הר סיני שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאום יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות זה אומר בכה וזה אומר בכה זה סובר סברא ונתחזקה לדעתו וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה.", + "וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב כמו שנאמר אחרי רבים להטות (שמות כג).", + "ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות אבל מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא הוא שיעשה רבינא ורב אשי אבל יתרון הנביא ופעלו במצוה אם תשאל עליו הוא חי נפשי מן העיקרים הגדולים העצומים שעליו משען הדת ויסודה:" + ], + [ + "ואני רואה שזה המקום ראוי לבאר בו העיקר הזה. ואי אפשר אלא אחרי אשר נחלק טענת התיחס הנביאים לנבואה במה תצדק הנבואה שזה כמו כן עיקר גדול.", + "וכבר שגו בו כל המון האדם גם מתי מספר מידועיהם שהם מדמים בנפשם שהנבואה לא תתקיים לכל המתיחס אליה עד עשותו אות מופלא כגון אות מאותות משה רבינו ז\"ל וישנה מנהג כמו שעשה אליהו זכור לטוב בהחיותו בן האשה האלמנה (מלכים א יז) או כמו שנודע לכל אדם מאותות אלישע עליו השלום.", + "וזה אינו עיקר אמת שכל מה שעשו אליהו ואלישע וזולתם מהנביאים מהאותות לא עשאום כדי לקיים נבואתם שהנבואה כבר נתקיימה להם קודם לכן. אבל עשו האותות ההם לצרכיהם ולרוב קרבתם אל הקב\"ה השלים חפצם כמו שהבטיח לצדיקים ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב) אבל תתקיים הנבואה במה שנספר בדבר שהחלנו לדבר בו.", + "ואומר בתחלה שעיקר דתנו בענין הנבואה על מה שאומר. והוא שהמתיחסים לנבואה נחלקים בתחלה לשני חלקים מתנבא בשם עכו\"ם או מתנבא בשם: ונבואת עכו\"ם תחלק לשני חלקים:" + ], + [ + "החלק הראשון שיקום נביא ויאמר כוכב פלוני נתן עלי רוחו ואמר לי עבוד אותי בכך או קרא אלי בכך ואענך. וכן אם יקרא בני איש לעבוד לבעל או לדמות מן הדמותים ויאמר הדמות הודיעני בכך והגיד לי כך וצוה עלי לצוות בעבודתו על ענין פלוני. כמו שהיו עושין נביאי הבעל ונביאי האשרה (מלכים א י״ח:י״ט):" + ], + [ + "והחלק השני שיאמר היה אלי דבר השם לעבוד הבעל הפלוני או להוריד כח מלכת השמים הפלוני לענין פלוני. ויגיד להם ענין מעניני העבודות והפעלים שעושים אותם עובדי העבודה ההיא כמו שנתיסד אצלנו בתורה. וגם זה מתנבא בשם עכו\"ם שזה השם כולל מי שיאמר שהיא בעצמה צותה לעבוד אותה. או מי שיאמר שהקב\"ה צוה לעבוד שום דבר מהם.", + "וכשנשמע מן המתיחס בנבואה אחת משני הדעות האלה והעידו עליו עדים כפי שנאמר בתורה דינו שיהרג בחנק. כמו שאמר הקב\"ה (דברים יג) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת.", + "ואין לנו להביט להתיחסו לנבואה ולא נבקש ממנו אות ואפילו יעשה מן האותות והמופתים לקיים לו הנבואה מה שלא שמענו מופלאים מהם יחנק. ואין להביט לאותותיו שטעם קיום האותות ההם הוא שאמר הכתוב (שם) כי מנסה ה' אלהיכם אתכם.", + "ועוד השכל המכזיב עדותו יותר נאמן מעין שהוא רואה אותותיו שכבר נתבאר במופת אצל בעלי השכל שאין לכבד ולעבוד זולתי האחד הממציא כל הנמצאים והמתאחד בכלל השלמות:", + "והמתנבא בשם יחלק גם כן לשני חלקים:\n" + ], + [ + "החלק הראשון שיתנבא בשם האל ויקרא ההמון להאמין בו ויצוה על עבודתו ויאמר שהקב\"ה הוסיף במצות מצוה או גרע מצוה מכלל המצות שאסף אותם ספר התורה. ואין הפרש בין שיוסיף ויגרע על הפסוק ובין שיוסיף ויגרע על הפירוש המקובל.", + "וענין שיוסיף או יגרע מן הכתוב כגון שיאמר שהקב\"ה אמר אלי כי הערלה היא שתי שנים ואחר שתי שנים מותר לאכול הפירות הנטועות. או שיאמר הקב\"ה אמר אלי שהערלה אסור לאכול אותה ד' שנים חלף מה שאמר הקב\"ה (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים וכדומה לו.", + "או ישנה בקבלה כלום ואפילו יסייענו פשט הכתוב. כגון שיאמר שזה האמור בתורה (דברים כה) וקצותה את כפה הוא כריתת יד באמת ואינו קנס המבייש כמו שבא בקבלה ויסמוך הדבר ההוא לנבואה ויאמר שהקב\"ה אמר לי שזו המצוה שאמר וקצותה את כפה הוא כפשוטו גם זה יהרג בחנק שהוא נביא שקר והוא סומך אל הקב\"ה מה שלא אמר לו.", + "ואין להביט גם בזה לאות ולמופת שהרי הנביא אשר הראה כל אנשי העולם אותותיו והכניס בלבבנו להצדיקו ולהאמין בו כמו שאמר הכתוב (שמות יט) וגם בך יאמינו לעולם הוא הגיד לנו בשם הקב\"ה שלא תבא מאת הבורא תורה אחרת מלבד זאת והוא מה שאמר (דברים ל) לא בשמים הוא.", + "ואמר בפיך ובלבבך לעשותו. וענין בפיך המצוה הידוע על פה. וענין בלבבך הסברות שהוציאו בעיון שהוא מכלל הכחות הנמשכות אל הלב.", + "והזהירנו גם כן מלהוסיף בהם ולגרוע מהם כמו שנאמר (שם יג) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. ועל כן אמרו ע\"ה (מגילה דף ב:) אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה:", + "ואחר שידענו שטענתו טענת שקר על הקב\"ה וסמך לו מה שלא דבר לו נתחייב להורגו כמו שאמר הכתוב (דברים יח) והנביא אשר יזיד וגו' ומת הנביא ההוא:" + ], + [ + "והחלק השני בענין הנביא כגון שיקרא לבני אדם לעבוד את השם ויצוה על מצותו ויזהיר לשמור התורה בלי תוספת ומגרעת כמו שאמר הנביא מסיים הנביאים (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי ויבטיח למי שיעשנה בגמולות טובות ויזהיר לכל העובר עליה בעונש כמו שעשו ישעיה ירמיה יחזקאל וזולתם;", + "ויצוה בצווים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה כגון שיאמר הלחמו על עיר פלונית או עם אומה פלונית עתה כמו שצוה שמואל לשאול להלחם בעמלק (שמואל א טו).", + "או ימניע מלהרוג כמו שמנע אלישע ליהורם מהרוג חיל ארם הנכנס לשומרון כפי הענין הנודע (מלכים ב ו) וכמו שמנע ישעיה מלהביא המים מבית לחומה וכמו שמנע ירמיהו את ישראל מלכת [כמו שנזכר ירמיה כ\"ט שהוא מנע אותם לבוא אל הארץ טרם מלאת שבעים שנה או שצ\"ל לארץ מצרים (ירמיה מב טו):] לארץ ישראל. וכדומה לענין זה.", + "ובשביל זה כשיטעון הנביא טענת נבואה ולא יסמוך אותה לעכו\"ם ולא יוסיף בתורה ולא יגרע ממנו אבל יאמר דברים אחרים כמו שספרנו נצטרך אז לבחון אותו כדי שיתבאר לנו עדותו.", + "שכל מי שנתקיימה עדות נבואתו ראוי לעשות כל מה שיצוה מדבר קטן ועד גדול. וכל העובר על צווי מצוויו חייב מיתה בידי שמים כמו שאמר הקב\"ה במי שעובר על צווי הנביא (דברים יח) אנכי אדרוש מעמו. ואם לא תתקיים עדותו יומת בחנק.", + "וקיום עדות הנביא יהיה כפי שאגיד. כשיתיחס אדם לנבואה כמו שבארנו ויהיה הגון לה כגון שיהיה מאנשי החכמה והאמונה והנזירות והשכל ונועם המדות כאשר העיקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר (שבת פ\"י דף צב.) ויתרונות רבות בזה הענין אי אפשר לכנוס אותם יחד והדבור בהם והראיה על כל אחת מהם בפסוקים מספרי התורה ובדברי נביאים ויצטרך לענין הזה ספר בפני עצמו ואולי השם יסייענו עליו עם מה שראוי להתחבר לענין ההוא.", + "ובהיות המתנבא הגון לנבואה כפי מה שראוי, נאמר לו הבטיחנו ביעודים והגד לנו דברים מאשר למדך הקב\"ה ויגיד ויבטיח ואם יתקיימו יעודיו כולם אז נדע שכל נבואתו אמת. ", + "ואם ישקר בה או נפל אחד מדבריו ואפילו דבר קטן נדע שהוא נביא שקר.", + "וזה כתוב בתורה בענין הבחינה הזאת (שם) וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא.", + "וכשיצדק לנו בהבטחה אחת או בשתים אין לנו להאמין בו ולומר שנבואתו אמת אבל יהיה ענינו תלוי עד ירבו מופתיו האמתים ככל אשר ידבר בשם ה' פעם אחר פעם.", + "ועל כן אמר בענין שמואל כשנתפרסם כי כל מה שידבר בא יבא כמו שנאמר (שמואל א ג) וידע כל ישראל וגו' כי נאמן שמואל לנביא לה'.", + "ולא היה מתחדש אצלם דבר שלא היו שואלים עליו לנביא ולולי היה מנהגם לשאול לנביאים בכל עניניהם לא בא שאול לשאול לשמואל (שם ט) בעד אבידה שאבדה ממנו בהתחלת ענינו.", + "ואין ספק שהדבר כך. כי הקב\"ה הקים לנו נביאים חלף הוברי שמים והמעוננים והקוסמים כדי שנשאלם בכללים ובפרטים ויודיעונו דברים נאמנים מהעתים כמו שיגידו הקוסמים ההם דברים שאפשר שיתקיימו ואפשר שלא יתקיימו כמו שנאמר (דברים יח) כי הגוים אשר אתה יורש וגו' נביא מקרבך מאחיך כמוני וגו'. ", + "ובשביל ענינים אלו היו קוראים שם הנביא רואה כי היה רואה העתידות קודם היותם כמו שאמר (שמואל א ט) כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה.", + "ופן יחשוב חושב ויאמר כי בקיום הודעת החדושים והעתידות תתקיים הנבואה לטוען אותה הנה כל הקוסמים והוברי שמים ובעלי הכחות הנפשיות יכולין לטעון טענת נבואה שאנו רואים אותם עין בעין כל היום מגידים מה שעתיד להיות.", + "וזה חי נפשי פרק גדול וראוי לבאר אותו כדי שיתבאר ההפרש בין דברי המתנבא בשם האלהים ודברי בעלי הכחות.", + "ואני אומר שהקוסמים והוברי שמים ואנשי החבורה ההיא יגידו העתידות ההויות אבל יצדקו קצתם וישקרו קצתם בהכרח וזה הדבר אנו רואים אותו תמיד ויסכימו עליו גם כן אנשי המלאכה ההיא ואותותם לא ינכרו.", + "אבל יתרון כל איש מהם על חבירו בהיות כל שקרי איש אחד פחות משקרי זולתו אך שיצדקו בכל דקדוקי העתידות זה אי אפשר להיות.", + "ובעלי הכחות האלו לא יכנו נפשם ולא יתהללו שיצדיקו בכל חלקי הדברים אבל אומרים שזאת השנה יהיה בצורת ושלא ירד גשם כלל ונמצא שיהיה בה גשם מעט. או יאמר שמחר ירד גשם ונמצא שירד ליום שלישי וכדומה לו וזה הדבר יקרה לו כשיהיה בקי מאד והן הידועים בשם אשר דברו עליהם בספריהם.", + "וזה ענין דברי ישעיהו לבבל (ישעיה מז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים וגו' ואמרו רבותינו מאשר ולא כל אשר.", + "ואין מיעודי הנביאים והבטחתם כן אבל יצדק הכל עד מלה אחרונה ולא יפול דבר מדבריהם לא קטן ולא גדול כל ימי עולם בכל אשר ידבר בו בשם האל. ועל כן כשישוב ריקם דבר מדבריו נדע שקרו. והוא מה שאמר (מלכים ב י) כי לא יפול מדבר ה' ארצה.", + "ולענין זה רמז ירמיהו בחולמים שיצדקו במראיתם שיהיו מודיעים מה שיראו להם החלומות על דרך נבואה והיה מוכיחם ומשחית טענותם באמרו (ירמיה כג) הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה'.", + "ופירשו החכמים ענין הדבר הזה שהנבואה היא ברורה ואין בה תערובת מן הכזב כמו הבר המבורר מן התבן. והחלומות וכיוצא בהן מן הידעונים רובם כזב כתבן שיש בו גרגירי חטה. ואמרו (ברכות פ\"ט דף נה) כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.", + "ונשאר בכאן פרק גדול ראוי לנו לבארו. והוא שהנביא כשיתנבא בצרות ארצם או ירדו עליהם אבני אלגביש וכדומה לו ואחר כן לא יתקיים דבר מן הענין ההוא ורוחמו מן השמים ועמדו כל עניניהם בשלום ובשלוה.", + "לא יודע בו כזב הנביא ואין ראוי לומר שהוא נביא שקר ושיהיה חייב מיתה מפני שהקב\"ה ניחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה וסרו מנאצותם או איחר גמולם הקב\"ה בחמלתו והאריך אפו להם עד זמן אחר כמו שעשה לאחאב באומרו על ידי אליהו (מלכים א כא) לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה. או ירחם עליהם למען זכיות שקדמו להם. ולא אמר על דבר כזה לא יהיה הדבר ולא יבוא.", + "אבל אם הבטיח בבשורות טובות שיתחדשו לזמן קצוב ויאמר בשנה זו יהיה השקט ושלוה והיו בה מלחמות או אמר שנה זו תהיה גשומה וברוכה והיו בה רעב ובצורת וכדומה לו. נדע שהוא נביא שקר והתקיים ביטול טענתו ושקרו.", + "ועל זה אמר הכתוב (דברים יח) בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו. ר\"ל אל יפחידך ואל יבהילך מלהרגו אותו אמונתו וישרו וחכמתו אחרי שמלאו לבו להעיד דבר גדול כזה ודבר סרה על ה' יתברך.", + "שהקב\"ה כשיבטיח אומר בבשורות טובות על ידי נביא אי אפשר שלא יעשה כדי שתתקיים נבואתו לבני אדם והוא מה שאמרו ע\"ה (ברכות דף ז) כל דבר שיצא מפי הקב\"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו.", + "אבל ענין פחד יעקב אחר שהבטיחו הקב\"ה בבשורות טובות כמו שנאמר (בראשית כח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והיה מפחד פן ימות כמו שנאמר (שם לב) ויירא יעקב מאד ויצר לו אמרו חכמים ז\"ל בענין ההוא שהיה מפחד מעון שמא יהיה גורם לו מיתה והוא מה שאמרו (ברכות דף ד) קסבר שמא יגרום החטא.", + "יורה זה שהקב\"ה מבטיח בטובה ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא ויש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב\"ה ובין הנביא אבל שיאמר הקב\"ה לנביא להבטיח לבני אדם בבשורה טובה במאמר מוחלט בלא תנאי ואחר כן לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל ואי אפשר להיות. בשביל שלא יהיה נשאר לנו מקום לקיים בו אמונת הנבואה והקב\"ה נתן לנו בתורתו עיקר שהנביא יבחן כשיאמנו הבטחותיו.", + "ואל העיקר הגדול הזה רמז ירמיהו במחלוקתו עם חנניה בן עזור. מפני שירמיהו היה מתנבא לרעה ולמות ואמר שנבוכדנצר יגבר ויצליח ויחריב בית המקדש וחנניה בן עזור היה מתנבא לטובה ולשוב כלי בית ה' לירושלים המובאים בבלה ואמר לו ירמיהו כשנתוכח עמו על דרך העקרים השמורים שאם לא תתקיים נבואתו ולא יגבר נבוכדנצר וישובו כלי בית ה' כמו שאתה אומר אין זה הדבר מכחיש לנבואתי אולי הקב\"ה ירחם עליכם אבל אם לא יתקיים דבריך ולא ישובו כלי בית ה' בזה יתברר שנבואתך שקר ולא יתקיים לך נבואה עד יתקיימו היעודים הטובים שהבטחת בהם.", + "והוא מה שאמר (ירמיה כח) אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דובר באזניך ובאזני כל העם הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ולרעה ולדבר הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת. ר\"ל בדבר הזה שהנביאים ההם המתנבאים לטוב ולרע לא נוכל לדעת מכל הדברים שהתנבאו לרע אם צדקו בעדותם או כזבו. אבל יודע אמונת דבריהם כשיבטיחו בטובה ותתקיים.", + "וכשתתקיים נבואת הנביא ע\"פ אשר יסדנו ויצא לו שם כמו שמואל ואליהו וזולתם יש לנביא ההוא יכולת לעשות בתורה דבר שלא יוכל כל בשר זולתו לעשותו. והוא מה שאני אומר כשצוה לבטל איזו מצוה מכל המצות ממצות עשה או יצוה להתיר דבר אסור ממצות לא תעשה לפי שעה חובה עלינו לשמוע לדברו ולעשות מצותו וכל העובר עליו חייב מיתה בידי שמים חוץ מעכו\"ם וזה מפורש לחכמים בתלמוד.", + "והוא מה שאמרו (סנהדרין דף צ) בכל אשר יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעכו\"ם אבל על תנאי שלא יעמוד הדבר ההוא לעד ולא שיאמר כי הקב\"ה צוה לבטל המצוה הזאת כל ימי עולם אבל יצוה לבטל המצוה לסבה וצורך שעה.", + "והנביא בעצמו כשישאלוהו בצוותו לעבור על מצוה מכל המצות אשר צוה ה' אותנו על ידי משה תהיה תשובתו שביטול זאת המצוה אינו קיים אבל ראוי לעשותה עתה בלבד לפי שעה כגון מה שיעשו ב\"ד בהוראת שעה.", + "וכמו שעשה אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח) שהקריב עולה בחוץ וירושלים עומדת ובה בית המקדש בנוי וזה מעשה כל העושה אותו בלא מצות הנביא חייב כרת והקב\"ה הזהיר עליה בתורה (דברים יב) ואמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה ועושהו חייב כרת כמו שאמר על המקריב בחוץ (ויקרא יז) דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת.", + "אבל הוא ע\"ה אולי ישאלוהו בשעת הקרבתו בהר הכרמל ויאמרו לו הנוכל לעשות כמעשה הזה כל ימי עולם היה אומר שאינה מותר וכל המקריב בחוץ חייב כרת אבל זה המעשה הוא לפי שעה לגלות בו שקרות נביאי הבעל ולהשבית מה שבידם.", + "וכמו שעשה אלישע בצוותו להלחם עם מואב להכרית כל עץ עושה פרי כמו שאמר (מלכים ב ג) וכל עץ טוב תפילו והשם מנענו מלעשות כן באמרו (דברים כ) לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן ואילו שאלו את אלישע אם בטלה המצוה הזאת ואם הותר לנו בעתיד לכרות האילנות העושות פרי כשנצור על עיר היה אומר שאינו מותר אבל זה המעשה נעשה עתה לענין צורך.", + "ואני אביא לך משל יתבאר בו זה העיקר בכל המצות: אילו איש נביא שנתבררה אצלנו נבואתו כמו שאמרנו יאמר לנו ביום שבת שנקום כולנו נשים ואנשים ונבעיר אש ונתקן בה כלי מלחמה ונחגור איש את כלי מלחמתו ונלחם עם אנשי מקום פלוני ביום זה שהוא יום שבת ונשלל שללה ונכבש נשיהם. היה חובה עלינו אנחנו המצטוים בתורת משה לקום מיד ולא נתעכב כאשר צונו ונעשה כל מה שצוה בזריזות ובחבה יתירה בלא ספק ובלא עכוב ונאמין בכל מה שנעשה ביום ההוא ואע\"ג שהוא יום שבת מהדלקת האש ועשיית המלאכות וההריגה והמלחמה שהיא מצוה.", + "ונקוה עליה גמול טוב מהקב\"ה בשביל שעשינו מצות הנביא שהיא מצות עשה לעשות דברו כמו שנאמר על ידי משה (דברים יח) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון.", + "ובאה הקבלה (סנהדרין דף צ) בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה שמע לו. חוץ מעכו\"ם כגון אם יאמר לנו עבדו היום הזה בלבד זה הצלם או הקטירו לזה הכוכב בשעה זאת לבדה יהרג ואין לשמוע ממנו.", + "ואם איש יחשוב בלבו שהוא צדיק וירא שמים ויהיה זקן בא בימים ויאמר הנה אני זקנתי באתי בימים ולי שנים כך וכך ולא עברתי בהם על מצוה מכל המצות לעולם ואיך אקום ביום זה שהוא יום שבת ואעבור על איסור סקילה ואלך להלחם ואני אין בי יכולת לעשות טובה או רעה וימצאו אחרים במקומי ובני אדם רבים לעשות הדבר הזה. האיש ההוא מורד ועובר על דברי האל והוא חייב מיתה בידי שמים מפני שעבר על אשר צוה הנביא.", + "ומי שצוה השבת הוא צוה לשמוע אל דברי הנביא ומה שיגזור וכל העובר על דברו חייב כמו שזכרנו. והוא מה שאמר הכתוב (שם) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו.", + "ובכלל זה כל מי שיקשור קשר קיים ביום שבת זה בעשותו המלאכות האלה ממה שלא יצטרך להית לו עזר בעשיית המצוה אשר צוה הנביא חייב סקילה.", + "וזה הנביא אשר צונו מה שצוה ביום שבת זה ועשינו דברו אם יאמר לנו שתחום שבת אלפים אמה פחות אמה או אלפים אמה ואמה ויסמוך הדבר ההוא שעל דרך נבואה נאמר לא על דרך עיון וסברא. נדע שהוא נביא שקר ויהרג בחנק.", + "ועל זה הענין יש לך שתהיה סובר כל מה שיצוה אותך בו הנביא. וכל שתמצא במקרא מענין הנביא שהוא סותר דבר מן המצות. וזה העיקר מפתח לכל הענין ההוא.", + "ובזה לבדו יבדל הנביא משאר בני אדם במצות. אבל בעיון ובסברא ובהשכל המצות הוא כשאר החכמים שהם כמוהו שאין להם נבואה. שהנביא כשיסבר סברא ויסבר כמו כן מי שאינו נביא סברא ויאמר הנביא כי הקב\"ה אמר אלי שסברתי אמת לא תשמע אליו רק אלף נביאים כלם כאליהו ואלישע יהיו סוברין סברא אחת ואלף חכמים וחכם סוברין הפך הסברא ההיא. אחרי רבים להטות והלכה כדברי האלף חכמים וחכם לא כדברי האלף הנביאים הנכבדים.", + "וכן אמרו החכמים (חולין קכד.) האלהים אילו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא צייתנא ליה ולא שמענא מיניה. וכן עוד אמרו (יבמות דף קב.) אם יבוא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו בסנדל אין שומעין לו. ירצו לומר שאין להוסיף ואין לגרוע במצוה על דרך נבואה בשום פנים וכן אם יעיד הנביא שהקב\"ה אמר אליו שהדין במצוה פלונית כך וכי סברת פלונית היא אמת יהרג הנביא ההוא שהוא נביא שקר כמו שיסדנו.", + "שאין תורה נתונה אחרי הנביא הראשון ואין להוסיף ואין לגרוע כמו שנאמר (דברים ל) לא בשמים היא. ולא הרשנו הקב\"ה ללמוד מן הנביאים אלא מן החכמים אנשי הסברות והדעות. לא אמר ובאת אל הנביא אשר יהיה בימים ההם אלא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט (שם יז) וכבר הפליגו החכמים לדבר בענין זה מאד והוא האמת:" + ], + [ + "וכאשר מת יהושע בן נון ע\"ה למד לזקנים מה שקבל מן הפירוש ומה שהוציאו בזמנו מן הדינים ולא נפל עליו מחלוקת. ואשר נפל בו מחלוקת פסקו בו הדין על פי רוב הזקנים. ועליהם אמר הכתוב (יהושע כד) וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואחר כן למדו הזקנים ההם מה שקבלו מפי יהושע אל הנביאים ע\"ה והנביאים למדו זה לזה. ", + "ואין זמן שלא היה בו התבוננות וחדוש הענינים. והיו חכמי כל דור משימים דברי הקודמין עיקר והיו לומדין מהם ומחדשים ענינים. והעיקרים המקובלים לא נחלקו בהם. ", + "עד הגיע הזמן לאנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי ודניאל וחנניה מישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי וזרובבל בן שאלתיאל ונלוו לאלה הנביאים השלמת מאה ועשרים זקן מן החרש והמסגר ודומיהם והתבוננו גם הם כאשר עשו הקודמים להם וגזרו גזירות ותיקנו תקנות והאחרון מן החבורה הטהורה ההיא הוא ראשית החכמים הנזכרים במשנה והוא שמעון הצדיק והיה כהן גדול בדור ההוא. ", + "וכאשר הגיע הזמן אחריהם אל רבינו הקדוש ע\"ה והיה יחיד בדורו ואחד בזמנו איש שנמצאו בו כל החמודות והמדות הטובות עד שזכה בהם אצל אנשי דורו לקרותו רבינו הקדוש ושמו יהודה.", + "והיה בחכמה ובמעלה בתכליתם כמו שאמרו (גיטין דף נט.) מימות משה רבינו ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית החסידות והענוה והרחקת התענוגים כמו שאמרו גם כן (סוטה דף מט:) משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. ", + "והיה צח לשון ומופלג מכל האדם בלשון הקדש עד שהחכמים ע\"ה היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותיות המקרא מדברי עבדיו ומשרתיו וזה מפורסם בתלמוד (בר\"ה דף כו:). ", + "והיה לו מן העושר וההון ורחב היכולת מה שנאמר בו אהורייריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא (ב\"מ דף פה.) וכן הרחיב הוא על אנשי החכמה ומבקשיה ורבץ תורה בישראל ואסף ההלכות ודברי החכמים והמחלוקות המקובלות מימות משה רבינו עד ימותיו. ", + "והיה הוא בעצמו מן המקבלים שהוא קבל משמעון אביו. ושמעון מגמליאל אביו (א). והוא משמעון. והוא מהלל. והוא משמעיה ואבטליון רבותיו. והם מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. והם מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. והם מיוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן. והם מאנטיגנוס איש סוכו. והוא משמעון הצדיק. והוא מעזרא שהיה משירי אנשי כנסת הגדולה. ועזרא מברוך בן נריה רבו. וברוך מירמיה. ", + "וכן קיבל ירמיה בלי ספק מאשר קדמוהו מן הנביאים נביא מפי נביא עד הזקנים המקבלים מפי יהושע בן נון והוא מפי משה. ", + "וכאשר כלל הדעות והדברים החל לחבר המשנה שהיא כוללת פירוש כל המצות הכתובות בתורה. מהם קבלות מקובלות מפי משה ע\"ה. ומהם דעות הוציאום בדרך הסברא ואין עליהם מחלוקת. ומהם דעות שנפלה בהם מחלוקת בין שתי הסברות וכתב אותם במחלוקותיהם פלוני אומר כך ופלוני אומר כך. ", + "ואלו היה האחד חולק על רבים היו נכתבין דברי האחד ודברי הרבים ונעשה הדבר ההוא לענינים מועילים מאד ונזכרו במשנה (בעדיות פ\"א) ואני אזכרם. ", + "אבל אחרי עיקר גדול ראיתי לזכרו והוא שיוכל אדם לומר אם הם פירושי התורה כפי אשר יסדנו מקובלים מפי משה כמו שאמרנו מדבריהם כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אם כן מה אלו ההלכות היחידות שנאמר בהם הלכה למשה מסיני. ", + "וזה עיקר יש לך לעמוד על סודו. והוא שהפירושים המקובלים מפי משה אין מחלוקת בהם בשום פנים שהרי מאז ועד עתה לא מצאנו מחלוקת נפלה בזמן מן הזמנים מימות משה ועד רב אשי בין החכמים כדי שיאמר אחד המוציא עין חבירו יוציאו את עינו שנאמר עין בעין ויאמר השני אינו אלא כופר בלבד שחייב לתת. ", + "ולא מצאנו גם כן מחלוקת במה שאמר הכתוב (ויקרא כג) פרי עץ הדר כדי שיאמר אחד שהוא אתרוג ויאמר אחד שהוא חבושים או רמונים או זולתו. ולא מצאנו גם כן מחלוקת בעץ עבות שהוא הדס. ", + "ולא מצאנו מחלוקת במאמר הכתוב (דברים כה) וקצותה את כפה שהוא כופר. ולא במה שאמר הכתוב (ויקרא כא) ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף שזו הגזירה אין לנו לגזור אותה אלא אם תהיה אשת איש עכ\"פ. ", + "וכן גזירת הכתוב (דברים כב) בנערה אשר לא נמצאו לה בתולים שיסקלוה לא שמענו חולק בה ממשה ועד עתה על מי שאמר שזהו לא יהיה אלא אם היתה אשת איש והעידו עדים עליה שאחר הקידושין זנתה בעדים והתראה. ", + "וכיוצא בזה בכלל המצות אין מחלוקת בהן שכולן פירושים מקובלים מפי משה. ועליהם ועל דומיהם אמרו כל התורה נאמרה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני. ", + "אבל אע\"פ שהן מקובלין ואין מחלוקת בהם מחכמת התורה הנתונה לנו נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים המצויים במקרא.", + "וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקין זה על זה במערכת העיון ומביאין ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להן כגון מה שאמר במאמר הכתוב פרי עץ הדר אולי יהיה רמונים או חבושים או זולתם עד שהביאו ראיה עליו ממה שנאמר פרי עץ הדר (מסכת סוכה פרק ג דף לה.) ואמר עץ שטעם עצו ופריו שוה. ואמר אחר פרי הדר באילנו משנה לשנה ואמר אחר פרי הדר על כל מים אלו הראיות לא הביאו מפני שנשתבש עליהם הענין עד שנודע להם מהראיות האלה. אבל ראינו בלא ספק מיהושע עד עתה שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה ואין בו מחלוקת אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל. ", + "וכן הוא (שם דף לב) ראייתם על ההדס וראייתם על דיני אברים בעונש ממון (בבא קמא דף פג) והוא מה שחייב למי שהשחית אבר מאברי חבירו וראייתם גם כן על בת איש כהן הנזכרת לשם שהיא אשת איש. (סנהדרין דף נ:) וכל הדומה לו שהוא נוהג על העיקר הזה. ", + "וזה ענין מה שאמרו כללותיה ופרטותיה רצו לומר הענינים שנוכל להוציאם בכלל ופרט ובשאר י\"ג מדות והם מקובלים מפי משה מסיני וכולם אע\"פ שהם מקובלים מפי משה לא נאמר בהם הלכה למשה מסיני שאין לומר פרי עץ הדר הוא אתרוג הלכה למשה מסיני או חובל בחברו משלם ממון הלכה למשה מסיני. ", + "שכבר נתברר לנו שאלו הפירושים כולם מפי משה ויש להם רמזים במקרא או יוציאו אותם בדרך מדרכי הסברא כמו שאמרנו ועל כן כל דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברא עליו לבדו נאמר הלכה למשה מסיני. ", + "ובשביל זה כשאמרנו שיעורין הלכה למשה מסיני הקשו עלינו (ברכות דף מ.) ואמרו מפני מה אתם אומרים שהם הלכה למשה מסיני והנה שיעורין נרמז עליהם בפסוק באמרו ארץ חטה ושעורה (דברים ח) תהיה התשובה שהיא הלכה למשה מסיני ואין לשיעורין עיקר להוציא אותם ממנו בדרך סברא ואין להם רמז בכל התורה אבל נסמכה זאת המצוה לזה הפסוק לסימן כדי שיהא נודע ונזכר ואינו מענין הכתוב. ", + "וזה ענין מה שאמרו קרא אסמכתא בעלמא בכ\"מ שיזכרוהו. ", + "ואני אכלול בכאן רוב הדינין שנאמר בהן הלכה למשה מסיני ואפשר שיהיה הכל (ג) ויתבאר לך אמיתת מה שאמרתי שאין מהם אפי' אחת שהוציאוהו בדרך סברא ואי אפשר לסמוך אותה לפסוק אלא על דרך אסמכתא כמו שבארנו ולא מצאנו לעולם שחקרו בהן סברות או הביאו עליהם ראיות אלא לקחום מפי משה כמו שצוה אותו הקדוש ברוך הוא: ", + "[חצי] לוג שמן לתודה ורביעית (יין) [שמן] לנזיר י\"א ימים שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני. גוד ולבוד ודופן עקומה הלכה למשה מסיני. ", + "שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני. ", + "תפילין על קלף ומזוזה על דוכסוסטוס וספר תורה על הגויל הלכה למשה מסיני. ", + "שי\"ן של תפילין וקשר של תפילין ורצועות שחורות ותפילין מרובעות ומעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני. ", + "נכרכות בשערן ונתפרות בגידין הלכה למשה מסיני. ", + "כותבין ס\"ת בדיו ומסורגל הלכה למשה מסיני. ", + "פחותה מבת שלש שנים אין ביאתה ביאה הלכה למשה מסיני.", + "העושה שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שני גרנות נותן שתי פאות הלכה למשה מסיני. ", + "זרעוני גינה שאין נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לתוך בית סאה הלכה למשה מסיני. ", + "עשר נטיעות מפוזרות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן הלכה למשה מסיני.", + "עגול של דבילה שנטמא מקצתו תורמין מן הטהור שיש בו הלכה למשה מסיני.", + "החזן רואה מהיכן התינוקות קוראין הלכה למשה מסיני.", + "האשה חוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה הלכה למשה מסיני. ", + "ביין התירו לערב קשה ברך הלכה למשה מסיני. ", + "עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית הלכה למשה מסיני. ", + "ובכל מקום שיבוא אחת מאלו ההלכות במה שאנו עתידים לפרש מן המשנה שם אפרשנה במקומה בעזרת השם. ", + "לפיכך היו חלקי הדינין המיוסדים בתורה על העיקרים האלה שהקדמנו נחלקים לחמשה חלקים:" + ], + [ + "החלק הראשון פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב ואפשר להוציאם בדרך סברא וזה אין בו מחלוקת אבל כשיאמר האחד כך קבלתי אין לדבר עליו:
" + ], + [ + "החלק השני הם הדינים שנאמר בהן הלכה למשה מסיני ואין ראיות עליהם כמו שזכרנו וזה כמו כן אין חולק עליו:" + ], + [ + "החלק השלישי הדינין שהוציאו על דרכי הסברא ונפלה בם מחלוקת כמו שזכרנו ונפסק הדין בהן על פי הרוב וזה יקרה כשישתנה העיון ומפני כך אומרים (יבמות דף עו:) אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה.", + "אבל נפלה המחלוקת והעיון בדבר שלא נשמע בו הלכה ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרים על טעם הסברא שהוא גורם המחלוקת בין החולקים ואומרים במאי קא מיפלגי או מאי טעמא דר' פלוני או מאי בינייהו. ", + "והם מביאים אותו על ענין זה ברוב מקומות. וזוכרים הטעם הגורם למחלוקת כגון שיאמרו רבי פלוני מחזיק טענה פלונית. ופלוני מחזיק טענה פלונית וכדומה לו. ", + "אבל מי שיחשוב שהדינין שנחלקין בהם כמו כן מקובלים מפי משה וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות או מפני שאחד מהם קבל קבלה אמת והשני טעה בקבלתו או שכח או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע ויביא ראיה על זה מה שנאמר (סנהדרין דף פח:) משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות זה הדבר מגונה מאד. ", + "והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצות וכל זה שוא ובטל. ומה שהביאו להאמין באמונה הזאת הנפסדת הוא מיעוט הסתכלותו בדברי החכמים הנמצאים בתלמוד שהם מצאו שכל הפירוש המקובל מפי משה הוא אמת ולא נתנו הפרש בין העיקרים המקובלים ובין תולדות הענינים שיוציאו אותם בעיון. ", + "אבל אתה אל יכנס בלבך ספק שמחלוקת ב\"ש וב\"ה באמרם (ברכות פ\"ח דף נא:) מכבדין את הבית ואחר כן נוטלין לידים או נוטלין לידים ואח\"כ מכבדין את הבית ותחשוב שאחד משני הדברים האלו אינו מקובל מפי משה מסיני. ", + "אבל הטעם שהוא גורם להיות חולקים הוא מה שנזכר בתלמוד (שם נב:) שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר. וכן כל מה שידמה לאלו המחלוקות שהם ענפי הענפים. ", + "אבל מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל ענין זה מבואר שכל ב' אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם הסברות לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים ואם נפלה תהיה מעוטא. כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות. ", + "וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זה לזה בכל מה שיוציאו בדרך סברא והעיקרים כמו כן הנתונים לזה כמו העיקרים הנתונים לזה. ", + "אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם נגד סברת הלל ושמאי ובם נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו ומה שיש בידו מן העיקרים. ", + "ואין להאשימם בכל זאת. שלא נכריח אנחנו לשני חכמים מתוכחים בעיון להתוכח כשכל יהושע ופנחס ואין לנו ספק כמו כן במה שנחלקו בו אחרי שאינם כמו שמאי והלל או כמו שהוא למעלה מהם שהקדוש ברוך הוא לא צונו בעבודתו על ענין זה.", + "אבל צונו לשמוע מחכמי הדור כמו שנאמר (דברים יז) אל השופט אשר יהיה בימים ההם. ", + "ועל הדרכים האלו נפלה המחלוקת לא מפני שטעו בהלכות ושהאחד אומר אמת והשני שקר. ומה מאד מבואר ענין זה לכל המסתכל בו. ומה יקר וגדול זה העיקר במצות: " + ], + [ + "והחלק הרביעי הם הגזרות שתקנו הנביאים והחכמים בכל דור ודור כדי לעשותם סייג לתורה. ועליהם צוה הקדוש ברוך הוא לעשותם והוא מה שאמר במאמר כללי (ויקרא יח) ושמרתם את משמרתי ובאה בו הקבלה (יבמות דף כא.) עשו משמרת למשמרתי. והחכמים יקראו אותם גזרות. ", + "ולפעמים תפול בהם מחלוקת לפי החכם שהוא אוסר כך מפני כך ולא יסכים עליו חכם אחר. וזה הרבה בתלמוד שאומרים רבי פלוני גזר כן משום כך וכך ורבי פלוני לא גזר. וזה כמו כן סבה מסבת המחלוקת. ", + "שהרי בשר עוף בחלב הוא גזרה מדרבנן כדי להרחיק מן העברה ולא נאסר בתורה אלא בשר בהמה וחיה אבל אסרו חכמים בשר עוף כדי להרחיק מן האיסור ויש מהם מי שלא יגזור גזירה זו שרבי יוסי [הגלילי] היה מתיר בשר עוף בחלב וכל אנשי עירו היו אוכלים אותו כמו שנתפרסם בתלמוד (שבת דף קל). ", + "וכשתפול הסכמה על אחת מן הגזירות אין חולק עליה בשום פנים. וכשיהיה פשוט איסורה בכל ישראל אין לחלוק על הגזירה ההיא אפילו הנביאים בעצמם לא היו רשאים לבטל אותה וכן אמרו בתלמוד שאליהו זכור לטוב לא היה יכול לבטל אחד משמנה עשר דברים שגזרו בית שמאי ובית הלל. והביאו טעם על זה לפי שאיסורן פשט בכל ישראל:" + ], + [ + "החלק החמישי הם הדינים העשויים על דרך חקירה וההסכמה בדברים הנוהגים בין בני אדם. שאין בם תוספת במצוה ולא גרעון. או בדברים שהם תועלת לבני אדם בדברי תורה. וקראו אותם תקנות ומנהגים. ", + "ואסור לעבור עליהם וכבר אמר שלמה ע\"ה על העובר עליהם (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש. ואלו התקנות רבות מאד ונזכרות בתלמוד ובמשנה מהם בענין איסור והיתר ומהם בענין הממונות. ", + "ומהם תקנות שתקנו נביאים כמו תקנת משה ויהושע ועזרא כמו שאמרו (מגילה פ\"א דף ד.) משה תקן להם לישראל שיהיו שואלים ודורשים בהלכות פסח בפסח ואמרו (ברכות פ\"ז דף מ\"ח:) משה תקן הזן בשעה שירד המן לישראל אבל תקנות יהושע ועזרא הם רבות. ", + "ומהם תקנות מיוחסות ליחידים מן החכמים כמו שאמרו (שביעית פ\"י) התקין הלל פרוזבול (גיטין דף לד:) התקין רבן גמליאל הזקן (ביצה דף ה) התקין רבן יוחנן בן זכאי והרבה בתלמוד התקין ר' פלוני התקין ר' פלוני. ", + "ויש מהם תקנות מיוחסות להמון החכמים כמו שאמרו (כתובות דף מט:) באושא התקינו או כמו שנאמר תקנו חכמים או תקנת חכמים וכדומה לזה הרבה:" + ], + [ + "אם כן כל הדינין הנזכרים במשנה נחלקים על אלו החמשה חלקים. ומהם פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב או אפשר להיות סוברים עליהם סברא ומהם הלכה למשה מסיני. ומהם מה שהוציאו בדרך הקש וסברא ובו נפלה המחלוקת. ומהם גזרות ומהם תקנות. ", + "והטעם שהצריכם לכתוב המחלוקת הנופלת בין שתי הדעות הוא מה שאומר שההלכות אלו נכתבו פסוקות שאין בהם מחלוקת ונדחו דברי החכם שאין הלכה כמותו אפשר שיבא אחר כן מי שקבל הפך הדבר שעליו נפסקה ההלכה מהחכם החולק על הדעת ההיא או ממי שהוא נוטה לדעתו ותכנס ספקא בנפשותינו ונאמר איך יקבל זה האיש והוא איש אמת שדבר פלוני אסור והמשנה אומרת שהוא מותר או הפך הענין הזה. ", + "ובשביל זה כשיהיו לנו כתובות אלו הדעות יהיה נגדר זה הפרץ כי כשיאמר המקבל שמעתי שכך וכך אסור נאמר לו כן דברת וזהו דעת פלוני אבל רבים חולקין עליו או פלוני חלק עליו וההלכה כדעת החולק מפני שסברתו יותר נכונה או מפני שמצאנו דבר אחד מסייעתו (עדיות פ\"א). ", + "אבל הטעם שהצריכום לכתוב דברי יחיד ורבים הוא מפני שאפשר להיות הלכה כיחיד ועל כן בא ללמדך כשתהיה סברא פשוטה ואפילו ליחיד שומעין לו ואע\"פ שחולקין עליו רבים. ", + "והטעם שהצריכום לכתוב דעת איש אחד ואחר כן חוזר מן הדעת ההיא כגון שאמרו בש\"א כך ובה\"א כך וכך וחזרו ב\"ה להורות כדברי בית שמאי כדי להודיעך אהבת האמת והגברת הצדק והאמונה. ", + "שהרי אלו אנשים הנכבדים החסידים הנדיבים המופלגים בחכמה כשראו דברי החולק עליהם טובים מדבריהם ועיונו נכון הודו לו וחזרו לדעתו כל שכן שאר האנשים בראותם האמת נוטה עם בעל דינו יהיה כמו כן נוטה לאמת ולא יקשה עורף וזהו דברי הכתוב (דברים יד) צדק צדק תרדוף. ", + "ועל זה אמרו חכמים (אבות פ\"ה) הוי מודה על האמת רצו לומר אף על פי שתוכל להציל נפשך בטענות תוכחיות כשתדע שהם אמת דברי חבירך אשר טענתך עליו גלויה מפני חולשתו או מפני יכולתך להטעות האמת חזור לדבריו והריב נטוש:\n" + ], + [ + "וכאשר חשב המחבר לחבר זה הספר על זאת התכונה ראה לחלק אותו לששה חלקים:", + "החלק הראשון במצות המחויבות בצמח הארץ כמו כלאים שמטה וערלה ותרומות ומעשרות ושאר חקי המתנות:", + "החלק השני בפרקי זמני השנה והמועדים ומה שנתחייב בהם והשתנות משפטיהם והאסור בהם והמותר ומה שנכון לחבר בכל פרק מהם מן הדינים והמצות:", + "החלק השלישי בבעילות וההפרש שיש בדינין בין האנשים והנשים כגון היבום והחליצה והכתובה וקדושין וגיטין ומה שהוא ראוי לומר בכל פרק מהם:", + "החלק הרביעי בדינין ובמריבות שבין אדם לחבירו ובסחורות ובמשא ובמתן ובשותפות הקרקעות והדומה לו:", + "החלק החמישי בעניני הקרבנות כפי השתנות משפטיהם ורוב עניניהם:", + "החלק הששי בענין טהרות והפכם. ", + "וקרא כל חלק מהם סדר. החלק הראשון נקרא סדר זרעים. והשני סדר מועד. והשלישי סדר נשים. והרביעי סדר נזיקין. והחמישי סדר קדשים. והששי סדר טהרות. (והסימן זמ\"ן נק\"ט). ", + "והתחיל בסדר זרעים מפני שהוא כולל מצות מיוחדות בזרע הארץ וזרע הארץ היא מחיה לכל בעלי חיים וכיון שאי אפשר לאדם לחיות בלא אכילת מזון לא יתכן לו עבודת השם ובשביל כך הקדים לדבר במצות המיוחדות בזרע הארץ. ", + "ואח\"כ דבר על סדר מועד שדרך סדורם בתורה כן הוא כמו שנאמר (שמות כג) ושש שנים תזרע (שדך ושש שנים תזמור כרמך) [את ארצך] ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה ואמר אחר כן ששת ימים תעשה מעשיך ואחר כן שלש רגלים תחוג לי בשנה. ", + "ואחר כן ראה להקדים דיני נשים קודם דיני נזיקין כדי ללכת אחרי הכתוב שאמר (שם כא) כי ימכור איש את בתו לאמה וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ואחר כך כי יגח שור את איש ובשביל זה הקדים סדר נשים על סדר נזיקין. ", + "וספר ואלה שמות כולל אלו הארבעה ענינים ענין סדר זרעים וסדר מועד וסדר נשים וסדר נזיקין. ", + "ואחרי אשר דבר על ענין אלה שמות דבר על ענין ויקרא כפי סידורם וסדר אחרי נזיקין קדשים. ", + "ואחריו טהרות שכך סדרם הכתוב והקדים דין הקרבנות קודם דין הטומאות והטהרות שהרי הטהרות התחיל בהם בפרשת ויהי ביום השמיני. ", + "וכשאסף כל אלו הששה מינים הכוללים המצות ראה לחלק כל מין כללי מהם אל מינים פרטיים כפי מה שהוא ראוי וקרא שם כל מין מהפרטים מסכת אחר כן חלק המאמר שיש בכל מין פרטי לפרקים וקרא שם כל אחד פרק. אחר כן חלק מאמר כל פרק לפרקים קטנים נכוחים להבין וקלים לדעתם על פה ולהורותם וקרא שם כל אחד מאלו הפרקים הקטנים הלכה. ", + "וחלק המאמר בסדר זרעים כמו שאומר. התחיל במסכת ברכות. והטעם שהצריכוהו להתחיל בה שהרופא הבקי כשירצה לשמור בריאות הבריא על תכונתה שהיא עומדת עליו יקדים תיקון המזון בתחלת רפואותיו ועל כן ראה החכם הזה להתחיל בברכות שכל מי שאוכל אין לו רשות לאכול עד שיברך וראה לסדר בתחלת דבריו ברכות כדי לתקן המזון תיקון שיש לו ענין. ", + "אחר כך ראה לתקן דבריו כדי שלא יהיה חסר בענין מן הענינים ולפיכך דבר על כלל הברכות שאדם חייב בהם על המזונות ועל המצות ואין לך מצוה שאדם חייב בה בכל יום אלא קריאת שמע בלבד ואין נכון לדבר בברכות ק\"ש קודם שידבר על ק\"ש עצמה לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע וכל מה שנתחבר אליו.", + "ואח\"כ חזר לענין הסדר והוא לדבר במצות זרע הארץ והתחיל במסכת פאה אחר ברכות בשביל שכל המתנות שאדם חייב בהם על הזרע לא יתחייב בהן אלא אחר קצרו והקמה חייבת בפאה והיא עדיין בקרקע ובשביל זה הקדים לדבר בה. ", + "וסדר אחר פאה מסכת דמאי בשביל שיש בו לעניים זכות כמו שיש להם בפאה וכן אמרו מאכילים את העניים דמאי. ", + "ואחר דמאי כלאים שכך סדרם הכתוב בסדר קדושים תהיו (ויקרא יט) לא תכלה פאת שדך ואחריו שדך לא תזרע כלאים. ", + "וסדר אחר כלאים שביעית והיה נכון להיות מסכת ערלה אחר כלאים שכך סדורה בתורה לולי שראה שהערלה אינה מן המצות שאדם מוכרח לעשותה שכ\"ז שלא נטע לא יתחייב בערלה והשביעית היא מן המצות שאדם מוכרח לעשותה ועוד שהשמטה יש בה סדר מיוחד מן התורה ולפיכך הקדים לדבר בשמטה. ", + "וסדר אחר שביעית מסכת תרומה גדולה מפני שהתרומה היא מתנה ראשונה שמוציאין מן הזרע. ", + "וסדר אחר תרומה מעשר ראשון מפני שהיא במעלה שניה לתרומה בדין הפרשה.", + "וסדר אחר מעשר ראשון מעשר שני על סדר מעלותם. ", + "וסדר אחר כן מסכת חלה בשביל שאחר שמוציאין מן הזרע כל אלו המתנות שהם תרומה ומעשר ראשון ושני אז יטחנוהו ועושין אותו קמח ולשין אותו ואז יתחייב בחלה. ", + "וכשהשלים לדבר על הזרע ומתנותיו החל לדבר בענין הפירות וסדר אחר מסכת חלה מסכת ערלה. ", + "ואחר כן בכורים שכך סדרם הכתוב הערלה בספר ויקרא והבכורים בפרשת כי תבא. ועלו מספר החלקים בסדר זרעים לעשתי עשרה מסכתות. ", + "ואחר כך חלק סדר מועד למיניו הפרטים כמו שעשה בסדר זרעים והתחיל במסכת שבת מפני שהוא קדמון במעלה ומפני שהוא בכל שבעת ימים ותרבה תקופתו בזמן גם בו התחיל בתורה בפרשת מועדות. ", + "וסדר אחר שבת עירובין מפני שהוא מענין שבת. ", + "ואחריו פסחים שהוא תחלת המצות הנתונות על ידי משה והיא כמו כן מצוה שניה לשבת בפרשת מועדות. ", + "וסדר אחר כן שקלים כמו שנסדרו בתורה. ", + "וסדר כפורים אחר שקלים כפי סדורה שמצות שקלים בפרשת כי תשא וכפורים בפרשת אחרי מות. ", + "ואח\"כ בא לסיים דבריו בשלש רגלים וקודם זה דבר על פסחים ונשאר לו לדבר על ענין סוכות ושבועות ולא נמצא לו מה שידבר בשבועות אלא דברים מיוחדים בכל יו\"ט והיא מסכת ביצה והקדים סוכה על ביצה לרוב המצות שיש בסוכות. ", + "ולא נשאר לו מן הפרקים הנזכרים בכתוב אלא ראש השנה בלבד ואחרי ביצה דבר על ראש השנה. ", + "וכשהשלים דבריו על המועדים האמורים בתורה חזר לדבר על זמני התעניות הנזכרים בספרי הנבואה והם הצומות שתקנו הנביאים וסדר אחר כך ענין תעניות. ", + "וסדר אחר תעניות מגילה מפני שהוא תיקון הנביאים שהיו אחרונים לאשר התקינו תעניות. ", + "וסדר אחר מגילה מועד קטן מפני שיש בינו ובין ימי הפורים הצטרפות שבשניהם אסור התענית וההספד. ", + "וכאשר השלים לדבר על הזמנים וחובותיהם וכל מה שנתחבר אליהם חתם הענין במסכת חגיגה שענינה בחובת שלש רגלים והניחה לאחרונה בשביל שאינו ענין כללי ובשביל שאינו חובה אלא על הזכרים כמו שנאמר (שמות כג) יראה כל זכורך. ועלו חלקי המאמר בסדר מועד לשתים עשרה מסכתות. ", + "אחר כן חלק המאמר שיש בסדר נשים והתחיל במסכת יבמות והטעם שהצריכוהו להתחיל ביבמות ולא התחיל במסכת כתובות ועיון השכל נותן שהיתה ראויה להקדים. אבל נעשה זה מפני שהנשואין הוא דבר עומד ברשות אדם ורצונו ואין לב\"ד לכוף אדם עד שישא אשה אבל היבום הוא מוכרח לעשותו ולומר לו או חלוץ או יבם וההתחלה בדברים המוכרחים הוא הנכון והראוי מן הדברים שאינם מוכרחים ועל כן התחיל ביבמות. ", + "וסדר אחר כך כתובות. ", + "ואחר כתובות נדרים שפרשת נדרים כולה וההתבוננות שיש בה הוא נדרי נשים כמו שנאמר (במדבר ל) בין איש לאשתו בין אב לבתו וכשיהיו הנשואין גמורין ותהיה האשה נכנסת לחופה יש לבעלה רשות להפר נדריה ומפני זה סמך נדרים לכתובות.", + "וסדר אחר נדרים נזירות מפני שהנזירות גם כן מכלל נדרים וכשהאשה נודרת בנזיר יוכל הבעל להפר ולפיכך סדר אחר נדרים נזירות. ", + "וכשהשלים לדבר על הנשואין ומה שיתחייב בשבילן מהפרת הנדרים התחיל בענין הגירושין שאחרי נשואין באין הגירושין וסדר גיטין אחר נזירות. ", + "ואחר גיטין סוטה שענינה מענין הגירושין שהסוטה כשתזנה יש לכוף האיש והאשה על הגירושין כמו שאבאר במקומו. ", + "וסדר אחר סוטה קדושין ויש לשאול בכאן מפני מה סדר קדושין באחרונה והיה הנכון להקדימה ולהיות סדורה קודם כתובות. ", + "ואם תאמר שלא סדרו אותה קודם כתובות בשביל שלא נפריש בין יבמות לכתובות שענינם אחד והוא ענין ביאה ושיהיו דבריהם נקשרים ואילו נצרך על כל פנים לסדרו היה כותבו קודם גיטין כדי שיבא על סדר בראשונה קדושין ואחריה גיטין ויהיה סדורם נכון. ", + "ותהיה התשובה שסדורם נעשה כך מפני שהיה רצונו לילך על דרך הכתוב (ג) שהקדים גירושין קודם נשואין והוא מה שאמר הקב\"ה (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ומתוך דבריו שאמר והיתה לאיש אחר למדנו פרק מפרקי קדושין (דף ה) כמו שנתבאר בתלמוד מקיש הויה ליציאה. ועלו חלקי המאמר בסדר נשים לשבע מסכתות. ", + "אח\"כ חלק המאמר בנזיקין וחלק המסכת הראשונה לשלשה חלקים והתחיל בבבא קמא וענינה לדבר על נזיקין כגון שור ובור והבער ודין החובל ואין השופט רשאי להקדים דבר קודם שיסיר ההיזק מבני אדם ומפני זה הקדים אותה בראשונה על שאר הדינין. ", + "ואח\"כ בבא מציעא וענינה לדבר על הטענות והפקדונות ושכירות ודין השואל והשכיר וכל מה שהוא ראוי לחבר לזה הענין כמו שעשה הכתוב שאחר דיני שור ובור והבער (שמות כ״א:כ״ב) וכי ינצו אנשים דבר על ארבעה שומרים. ", + "ואח\"כ בבא בתרא וענינו לדבר בחלוקת הקרקעות והדינין בענין הדירות המשותפות והשכונות וביטול מקח וממכר במום הנמצא ולדבר בענין הממכרים והקנינים והיאך ראוי לדון אותם והערבות והירושות וסדר החלק הזה באחרונה בשביל שכולו קבלה ודברי סברות ולא התבאר מן התורה. ", + "וכשהודיע ענין הדינין התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם וסדר אחר ב\"ב סנהדרין. ", + "אבל מסכת מכות היא נקשרת בנוסחאות עם מסכת סנהדרין ובכללה היא מנויה ואמרו שבשביל שאמר ואלו הן הנחנקין הדביק אליו ואלו הן הלוקין ואין זה טעם אמת אבל היא מסכת בפני עצמה ונסמכה לסנהדרין מפני שאין רשות לבני אדם לענוש ולהלקות אלא השופטים בעצמם כמו שאמר הכתוב (דברים כה) והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו. ", + "וסדר אחר מכות שבועות מפני שבין סוף המסכת שעברה ותחלת זו המסכת יש דמיונים בדיניהם ומשפטיהם והם דומים אלו לאלו כמו שנזכר בתלמוד והחבירוהו לענין ההוא מפני שהוא גם כן ממעשה הדיינים שאין רשות לכוף על השבועה אלא לשופט. ", + "וכשהשלים לדבר על הדינים והדיינים וכל מה שהוא מעשה הדיינים מיוחד בו מן המחלוקת וחיוב השבועות בא לדבר בענין עדיות ורוב ענין זאת המסכת הוא לזכור בה כל ההלכות שהעידו עליהם אנשים ברורים נאמנים ושעדותם ראוי לסמוך עליה והוא שער מן הדינים שהעדיות צריך לזכרם לפני הדיינים וכן כל עדות מהם היו מעידים אותו בב\"ד וסדר אותה אחר מס' שבועות בשביל שמס' שבועות יש צורך אליה תמיד ועדיות הם (הצעת) [הודעת] הדברים שהעידו בם לפני השופטים בעתים ידועים וקבלו אותם מהם. ", + "אחר כן התחיל לדבר על עכו\"ם לפי שענינה דבר מוכרח לשופט שידענו ואז יהיה שלם כשידע נימוסי העבודות ההם וחוקותיהם ומה שצריך אליהם ואז ידע היאך ידין עליה כי כל מי שיעבוד לכוכב שבתאי בעבודת כוכב נוגה או יתפלל לכוכב צדק בתפלת מאדים אינו חייב מיתה כמו שבאה הקבלה הברורה והניח זו המסכת לאחרונה מפני שלא יקרה ענין עכו\"ם אלא באחד מני אלף לימים רחוקים. ", + "וכאשר נשלם לו מה שהיה צריך אליו השופט התחיל באבות ועשה זה לשני ענינים: ", + "האחד כדי להודיע שההסכמה והקבלה אמת ונכונה וקבלוה עם מעם ולפיכך ראוי לכבד החכם מהם ולהושיבו במעלה נכבדת בשביל שהגיעה ההוראה אליו ושהוא בדורו כמו אלו בדורם וכן אמרו (ר\"ה כה.) אם באנו לחקור אחר בית דינו של ר\"ג וכו' אמרו (שם) שמשון בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ובענין זה יש מוסר גדול לבני אדם שלא יאמרו מדוע נקבל משפט פלוני או תקנת דיין פלוני. ", + "ואין הדבר כן שהמשפט אינו לפלוני השופט אלא להקב\"ה שצוה אותנו בו כמו שנאמר (דברים א) כי המשפט לאלהים הוא אבל הכל משפט אחד וקבלוהו איש מפי איש על הדורות החולפים. ", + "והענין השני שהוא רצה לזכור במסכת זו מוסר כל חכם מן החכמים ע\"ה כדי שנלמד מהם המדות הטובות ואין אדם צריך לזה הדבר כמו הדיינים שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי מוסר אין ההיזק לכל ההמון אלא לבעליו בלבד אבל השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע יזיק עצמו ויזיק לבני אדם. ", + "לפיכך היה תחלת דבריו במסכת אבות מוסר הדיינין כמו שאמר הוו מתונים בדין וצריך שיוסר השופט בכל הענינים שיש במסכת אבות כגון שיהיה מתון בדין ואל ימהר פסק דין שאפשר שיהיה בדין ההוא ענין נסתר כמו שאמרו ע\"ה דין מרומה. ", + "ואין לו להאריך הדין כמו כן כשידע שאין בו דבר נסתר שזה נקרא ענוי הדין ויש לו להשתדל בחקירת העדים ולהזהר בשעת החקירה שלא ילמדו העדים מדבריו מה שיסייעם על ענינם ואין לו ללמד טענה לבעל הריב וזה נקרא עורכי הדיינין. ", + "ואל יחלל נפשו בחברת עמי הארץ שמא יהיה לבוז ואל יתעלם מבני אדם עד שלא יוכלו לראותו בכל עת שיצטרכו אליו שמא יאבד האביון ואל יבקש מנוחה ותענוגים פן יאבד האמת ולא תמשכהו התאוה. ", + "ואל יהי רוצה להתקדם את חבריו לדין ואל ילחץ עצמו להכנס בדיינות שמא יהיה חשוד. ", + "וצריך להיות מהדר בכל דיניו אחר הפשרה ואם יוכל שלא יפסוק דין בכל ימיו אבל שיעשה פשרה בין שני המריבים הנה מה טוב ומה נעים ואם אינו יכול אז יחתוך הדין. ", + "ואל יטריח אבל יתן זמנים ארוכים לבעל הריב ויניחהו לבקש על נפשו כל היום ואע\"פ שירבה דברים וידבר הוללות וסכלות. ", + "ואם אי אפשר זה לפי מה שיראה מטענותם יגזור הדין מיד. כמו שאנו רואים רבותינו עושים בענין קשירת הידים והכאת השוטר ללקות ולענוש והפשט הבגדים וקריעת השטרות הקיימות כשימצאו בהם מה שיחייב לעשות זה והרבה כמו זה וכדומה לזו המצוה אומרים (סנהדרין דף ו:) יקוב הדין את ההר. ", + "ועל דרך כלל צריך שיהיה השופט כרופא בקי שכל זמן שיוכל לרפא במזונות לא ורפא ברפואות אבל כשרואה שהחולי חזק ואי אפשר להתרפא במזונות ירפא ברפואות קלות קרובות אל טבע המזון כגון המשקים והמרקחות המבושמות והמתוקנות ואם יראה שהחולי יתחזק ואלו הדברים אינם מכניעים אותו ואינם כנגדו יחזור לרפאותו ברפואות חזקות וישקנו רפואה משלשלת כגון סקמוני\"א וכדומה לו מן הרפואות המרות והרעות. ", + "כן השופט ישתדל לעשות פשרה ואם אינו יכול ישפוט בנחת וירצה לבעל הריב בדבר רך ואם לא יוכל מפני אכזריות אחד מהמריבים ושהוא רוצה להתגבר בעול וחמס יתחזק עליו ויהדוך רשעים תחתיו. ", + "וצריך לשופט שלא ירבה לרדוף אחר תענוגי העולם ואהבת העושר והמעלה כמו שאמר הכתוב (שמות יח) שונאי בצע ואמרו ע\"ה מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' (כתובות דף קה:) אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות יהרסנה. ", + "ואחר שנראה שהשופט צריך לכל אלו המוסרים כדי להוסר בהם אם כן מה נחמד ונכון היה תקון מסכת אבות אחרי מסכת סנהדרין ומה שנלוה אליה לפי שהיא כוללת אלה המוסרים ועוד נוסף עליהם ענינים אחרים מביאים לידי פרישות מן העולם וכבוד העולם ובעליה ומעשה היושר והיראה. ", + "וכאשר השלים מוסר הדיינים החל לבאר שגיאותם כי כל מי שיש בו טבע בשר ודם אי אפשר שלא יטעה ויחטא ולפיכך סדר הוריות אחר אבות ובה חתם סדר נזיקין. ועלו חלקי המאמר בנזיקין לח' מסכתות. ", + "אחר כן חלק המאמר בענין קדשים והחל בקרבנות הכהנים שהם מסכת זבחים. ", + "ואחר זבחים מנחות כפי סדורם בתורה. ", + "וכשהשלים ענין זבחי קדשים ומה שנלוה אליהם דבר על ענין שחיטת שאר הזבחים על סדר הכתוב שהרי אחר שאמר והיה המקום אשר יבחר ה' שמה תביאו וגו' אמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר (דברים יב) והביא אחר מנחות חולין. ", + "ואחר חולין בכורות על סדר הכתוב כמו כן כי אחר שאמר רק בכל אות נפשך אמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך. ", + "וכשהשלים לדבר בעניני הקדושות סדר דמי הערכים שהם כמו כן קדש והביא אחר בכורות ערכין. ", + "ואחר ערכין תמורה על פי סדורם בכתוב כמו כן. ", + "וכשהשלים לדבר על המינין האלו הביא אחר כן מסכת כריתות ודבר בה על כל המצות שיתחייב בהם כרת וכל הנלוה לאותו הענין והטעם שבשבילו סדר המין הזה בקדשים שכל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת אלא במעט כמו שיתבאר שם. ", + "והביא אחר כריתות מעילה מפני שהדברים שחייבין עליהם מעילה יותר קלים מהדברים שחייבים עליהם חטאת. ", + "והביא אחר מעילה מסכת תמיד והניח אותה באחרונה בשביל שאין בה דבור לא על דרך חכמה ולא על איסור ועל היתר אלא ספור שהוא אומר היאך היו מקריבין התמיד כדי לעשות כן תמיד. ", + "והביא אחר תמיד מדות ואין בו ענין אחר אלא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו והתועלת שיש במין ההוא כי כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח הקדש כמו שאמר (דה\"א כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. ", + "וכשהשלים לדבר בקרבנות הבהמה ובכל הנלוה עליהם ותבנית הבית שמקריבין בו אותן הקרבנות סדר אחריו מסכת קנים ואין ענין במסכת ההיא אלא לדבר בתערובי העופות כשיתערבו קרבנות העופות אלו עם אלו. והניח זה הענין באחרונה מפני שאינו מוכרח לפי שאפשר שיתערבו ושלא יתערבו ועוד שהדבור עליו מעט מזער כמו שיתבאר במקומו. ובהם חתם סדר קדשים. ועלו חלקי המאמר בסדר קדשים לעשתי עשרה מסכתות. ", + "אחרי כן חלק המאמר בטהרות והתחיל במסכת כלים וענינו שהוא כולל עיקרי הטומאות ולזכור כל מה שהוא מקבל טומאה ושאינו מקבל טומאה כי כשיזכור לנו מה שהוא מקבל טומאה נדע כל הדברים שהם מקבלים טומאה ושאינם מקבלים. ", + "והביא אחר כלים אהלות וענינו לדבר על טומאת מת והקדים זאת המסכת בשביל שהיא קשה מכל הטומאות. ", + "ואחריה נגעים וענינו שהוא מדבר בטומאת צרעת שהמצורע יטמא באהל ויש בו קצת דמיון מטומאת מת כמו שיתבאר במקומו. ", + "וכשהשלים טומאת מת והדומה לו בא לדבר בענין טהרה והיא פרה אדומה והביא אחר נגעים מסכת פרה. ", + "וכשהשלים לדבר על הטומאות החמורות והיאך ענין טהרתם דבר בענין הטומאות הקלות שאין בם אלא הערב השמש וסדר אחר פרה מסכת טהרות וקרא שמה טהרות בלשון נקיה שהדבור בה הוא בטהרת הטומאה ועוד שידיעת הטומאות מצריך לדעת ענין טהרה. ", + "ושמא יחשוב החושב שענין קריאת שם הסדר סדר טהרות וקרא שם מסכת ממנו טהרות שהוא תפישה על המחבר ואנו אומרים שאינו תפישה אצל חכמי ההגיון שהם קוראים המין הפרטי בשם המין הכולל אותו. ", + "וכשהשלים הטומאות החמורות והיאך תעלה הטהרה מהם ודבר על טומאות קלות הביא אחר כך דיני טהרה וסדר אחר טהרות מקואות. ", + "והניח נדה אחר כל אלו הטומאות מפני שאינה טומאה כללית לכל מין האדם וסדר אחר מקואות נדה. ", + "ואחר נדה מכשירין והנכון היה לסדר אחר נדה זבים אבל הקדים מכשירין על זבים כמו שהקדימו הכתוב שהרי מכשירין בפרשת ויהי ביום השמיני וזבים בפרשת זאת תהיה תורת המצורע. ", + "וסדר אחר זבים טבול יום כמו שאמר הכתוב (ויקרא טו) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ואלו הטומאות המוקדמות כולן הן כוללות הגוף ר\"ל כשיגע בהם אדם יטמא כל גופו ובשביל זה בא לדבר על טומאת כל אבר ואבר בפני עצמו. ", + "וסדר אחר טבול יום ידים. ", + "ואחר ידים עוקצין והניחה לאחרונה מפני שהוציאוה בדרכי הסברא ואין לה עיקר בכתוב ובה חתם ספרו. ועלו חלקי המאמר בטהרות לשתים עשרה מסכתות. ", + "והיו מספר כל מסכתות המשנה ששים ואחת ופרקים חמש מאות ושלשה ועשרים. " + ], + [ + "אחר כן ראה להסתפק משמות המקובלים על הקרובים אליו משמעון הצדיק והיו דבריו במשנה דבר קצר וכולל ענינים רבים והיה הכל מבואר לו לחדוד שכלו אבל למי שהוא פחות ממנו הענין ההוא עמוק בעיניו שהחכמים הקדומים לא היו מחברים אלא לנפשותם. ", + "לפיכך ראה אחד מתלמידיו והוא רבי חייא לחבר ספר וללכת בו אחר רבו ולבאר מה שנשתבש מדברי רבו והיא התוספתא וענינו לבאר המשנה ותוספתא אפשר להוציא טעמה מהמשנה אחר יגיעה רבה והוא הוציאם ללמדנו היאך נוליד ונוציא ענינים מן המשנה. וכן עשה רבי אושעיא. ", + "ורב חבר ברייתא והיא ספרא וספרי ורבים זולתם כמו שאמרו כי אתא רבי פלוני אתא ואייתי מתניתא בידיה. ", + "ואולם לא היו אלה הברייתות כלם כצחות דברי המשנה ולא כתקון עניניה וקוצר מליה ועל כן היתה עיקר ר\"ל המשנה וכל החבורים עולים אחריה ושניים אליה והיא המכובדת אצל הכל וכשיעריכו אותה לחבורים ההם ראוה בנות ויאשרוה. ", + "וכל הבא אחריה אחר החבורה הנכבדת ההיא לא שם לבו ומאודו אלא להתבונן בדברי המשנה. ולא חדל דור אחר דור להתבונן ולחקור בה ולפרש אותה כל חכם כפי חכמתו ובינתו. ", + "ונחלקו בפירוש קצת הלכות ממנה לפי רוב השנים ואין חבורה מהם שלא חקרה והתבוננה במשנה וגלתה חדושים והביאה ממנה דמיונים על ענינים אחרים עד שהגיע הזמן לרבינא ורב אשי שהם האחרונים מחכמי התלמוד והתבודד רב אשי לחבר התלמוד וראה בעצתו לעשות בדברי כל הבאים אחרי רבינו הקדוש כמו שעשה רבינו הקדוש בדברי כל הבאים אחרי משה. ", + "וכלל כל דברי המדברים ושכל המתבוננים ופירוש המפרשים ודקדוק ההלכות וקבצם וכבש הכל בחכמתו ובמה שנתן לו הקב\"ה מנפש פשוטה וכבוד החכמה וחבר התלמוד. ", + "והיתה כוונתו בו ארבעה דברים: ", + "האחד פירוש המשנה וכל מה שנפל בה מדברים המכילים ענינים רבים ממחלוקת הפירושים וטענות כל מפרש על חבירו וגלוי טענת האמת וזה ראשית הכוונות שנתכוון. ", + "והשני פסק הדין על דעת האחד משני החולקים שנחלקו בדברי המשנה או בפירושה או בחדושים שנתחדשו בה ושחברו עליה. ", + "והשלישי בחידושי הענינים שהוציאו חכמי כל דור מן המשנה וגלוי העיקר והראיות שהורו בהן וסמכו עליהן התנאים המדברים על דברי המשנה עד שנסדר מדבריהם מה שנסדר והגזירות והתקנות העשויות מאחרי רבינו הקדוש עד המחבר הזה. ", + "והרביעי דרשות שהם ראויות לפי ענין כל פרק שנזדמן להיות בו דרש. ", + "וזה הענין הרביעי ר\"ל הדרש הנמצא בתלמוד אין ראוי לחשוב שמעלתו מעוטה ותועלתו חסרה. אבל יש בו תבונה גדולה מפני שהוא כולל חידות פליאות וחמודות נפלאות. ", + "כי הדרשות ההם כשיסתכלו בהם הסתכלות שכלי יובן בהם מהטוב האמתי מה שאין למעלה ממנו ויגלה מהם מן הענינים האלקיים ואמתת הדברים מה שהיו אנשי החכמה מעלימים אותו ולא רצו לגלותו וכל מה שכלו בו הפילוסופים דורותיהם ואם תביט אותו על פשוטו תראה בו ענינים רחוקים מן השכל שאין למעלה ההם. ", + "ועשו דבר זה לענינים נפלאים. האחד מהם ללטוש רעיוני התלמידים וללבב לבותם. ", + "ועוד כדי לעוור עיני הכסילים שלא יזהירו לבותם לעולם ואילו היו מראים להם זוהר האמתות יסבו פניהם מהם כפי חסרון טבעיהם שנאמר בהם ובדומיהם אין מגלין להם את הסוד מפני שאין שכלם שלם כדי לקבל האמתות על בוריים. ", + "וכן החכמים לא היו רוצים לגלות קצתם לקצתם סודות החכמה וכבר זכרו (חגיגה פ\"ב דף יג) שאיש מן החכמים נכבד [פתה] לאנשים בקיאים בחכמת מעשה בראשית והוא היה בקי במעשה מרכבה אמר להם למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה ואמרו טוב הדבר וכאשר למדוהו מעשה בראשית נמנע הוא מללמוד להם מעשה מרכבה. ", + "וחס ושלום שעשה זה מפני רוע לב למנוע החכמה או בשביל שיהיה לו יתרון עליהם. שהמדות האלה מגונים באחד מהטפשים קל וחומר באלו החסידים הנכבדים. אבל עשה הדבר בשביל שראה בעצמו ראוי לקבל מה שיש אצלם ושאינם ראוים לקבל מה שיש אצלו. ", + "והביא על ענין זה דברי שלמה (שיר ד) דבש וחלב תחת לשונך ופירשו עליהם השלום ואמרו שענין דבר זה שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם כמו שינעם החיך בדבש וחלב צריכים להסתירם ושלא ידובר בהם ואל יעלו על שפת לשון בשום פנים וזהו שאמר תחת לשונך שהענינים האלה אינם ממה שראוי ללמוד ולהגות בם בישיבות החכמה. ", + "ואולם ירמזו בכתוב מהם רמזים נעלמים וכשיגלה הקב\"ה מסוה הסכלות מלב מי שירצה אחרי אשר ייגע וירגיל בחכמות אז יבין מהם כפי שכלו. ", + "ואין לאדם עם החכמה ודרישתה וההשתדלותה אלא לעזוב עניניו ביד הבורא ולהתפלל אליו ולהתחנן לבוננהו ולהורותו ולגלות לו הסודות הגנוזות בכתוב כמו שמצאנו דוד ע\"ה עשה כן באמרו (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וכשיגלה הקב\"ה את עיני האדם ויראה לו מה שהראה ראוי לו לגנזם כמו שאמרנו. ", + "ואם ירמוז מהם במעט ירמוז למי שיש לו שכל שלם ונודעה אמתתו כמו שבארו וגלו במעשיות רבות בתלמוד. ועל כן אין ראוי לאיש חכם לגלות מה שידע מן הסודות אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו שאם יגלה אותו לכסיל אע\"פ שלא יגנהו לא ייטב בעיניו. ועל כן אמר החכם (משלי כג) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. ", + "ועוד שהלימוד להמון העם צריך שיהיה בדרך חידה ומשל כדי שיהיה כולל הנשים והנערים והקטנים עד אשר ישלם שכלם ואז יתבוננו וישכילו עניני הרמזים ההם ולענין זה רמז שלמה עליו השלום באמרו (שם א) להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. ", + "ומפני אלו הסבות סדרו חכמים עליהם השלום דבריהם בדרשות על ענין שירחיקהו שכל הכסיל לפי מחשבתו. ", + "ואין ראוי לסמוך החסרון אל הדרש ההוא אבל יש לחשוב שהחסרון בא משכלו וכשיראה משל ממשליהם שהוא קשה להשכיל אפילו פשוטו ראוי לו להשתומם מאד על שכלו שלא הבין הענין עד אשר חסרו בעיניו האמונות בתכלית הרחוק שהרי הדעות יש להם יתרון זה על זה כפי יתרונות המזגים. וכמו שנמצא מזג איש אחד שהוא ישר ממזג איש אחר כן יש שכל איש אחד שלם משכל איש אחר. ", + "ואין ספק שאין שכל מי שידע דבר נכבד כשכל מי שישכיל הדבר ההוא שהאחד נקרא שכל בפועל והאחד שכל בכח. ובשביל זה יש דברים שהם בעיני אנשים בתכלית האמת והביאור ואצל איש אחר הם רחוקים ונמנעים מהיותם על פי המעלה בחכמה.", + "והנני נותן לך בו משל מבואר כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והנגון ומהיר בחכמת הטבע ונבוב ומשכיל והוא נעור וריק מחכמת התשבורת וחכמת הכוכבים ונאמר לו מה אתה אומר באיש שהוא טוען שגוף השמש שאנו רואים כאילו היא עגולה קטנה ויאמר שהוא גוף כדור וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה וששים וששה פעם ושלשה שמיני פעם וכדור הארץ שבמדתה עשינו המדות האלה הוא כדור שיש בהקפו ארבעה ועשרים אלף מיל. ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במדות גודל כדור השמש. ", + "אין ספק שהאיש ההוא זך הרעיון אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג. ", + "והטענה השכלית תבא לו בתחלת המחשבה שהטענה הזאת בטלה כי איך אפשר להיות האדם על מקום כפי זרת אחד מן הארץ וידע שעור גרם השמש והקיפה ומדת שטחה עד אשר תהיה דעתו כוללת אותה כמו שהוא כולל מדת חלק מחלקי הארץ. ", + "ועוד יאמר איך אפשר זה והנה גרם השמש בשמים בתכלית המרחק ואפילו ראיית גרם השמש על נכון אי אפשר לנו ולא נשיגהו אלא זיוו בלבד ואיך יגיע אדם למעלה שיוכל למדוד אותו וידקדק מדתו בשלשה שמיני פעם. זה דבר שוא הוא שאין כמוהו. ולא יהיה בלבו ספק על היות זאת הטענה בטלה ושלא תוכל להיות. ", + "אבל כשירגיל נפשו בלמוד ספרי המדות וחכמות מה שהוא ראוי בתבנית הכדוריות וזולתם מן הערכים הנערכים זה לזה ויעתק משם אחר כן אל הספר המסודר בענין זה והדומה אליו ר\"ל ספר תכונת הגלגלים הידוע ספר אלמגסט\"י. אז יתברר אצלו זאת הטענה ותשוב לו הטענה אמת שאין בה ספק ושיש עליה מופת. ", + "ולא יהיה אצלו הפרש בין שגוף השמש הוא כשעור הזה או שהשמש היא מצויה וירגיל שכלו להאמין הדבר שהיה בתחלה מרחיק הרחקה גדולה ויאמין בו אמונה גמורה. ", + "הנה זה יוכל להיות, ואנחנו לא הסכמנו על האיש ששאלנוהו זה הענין שיהיה חסר מן החכמות האחרות אבל שיהיה טוב השכל וזך הטבע וחכם. והשאלה אשר שאלנוהו משאלות הלמודיות שהיא מן המדרגה שיעלו בה לאלהות. ", + "קל וחומר יהיה הענין במי שאין לו חכמה כלל ולא הרגיל נפשו בדרך מדרכי חכמות הלמודיות אבל היה נסעו משכל אמו לשכל אשתו שנשאל שאלה משאלות האלהית שהם צפונות בדרשות אין ספק שהם רחוקים בעיניו כרחוק השמים מן הארץ ויקצר שכלו להבין דבר מהם. ", + "ועל כן ראוי שנדין הדרשות ההם לכף זכות ונטיב לעיין בהם. ואל נמהר להרחיק דבר מהם אבל כשירחק בעינינו דבר מדבריהם נרגיל נפשנו בחכמות עד שנבין עניניהם בדבר ההוא אם יוכלו להכיל לבותינו הדבר הגדול הזה שהרי החכמים אע\"פ שהיה להם מן התאוה ללמוד וטוב הרעיון והיגיעה וחברת החסידים הנכבדים והרחקת העולם בכל מה שיש בו. היו מיחסים החסרון לנפשם כשהם מעריכים נפשותם לפי מה שקדם אותם. ", + "והוא מה שאמרו (עירובין דף נג:) לבם של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אפילו כמחט סדקית. ", + "וכ\"ש אנחנו שהחכמה נעדרה ממנו וכאשר הודיענו הקב\"ה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר (ישעיה כט.) יחד הכתוב כל אחד ממנו בארבעה דברים. בחולשת השכל. וחוזק התאוה. ועצלות בבקשת החכמה. והזריזות בבצע העולם. ארבעת שפטיו הרעים ואיך לא נסמוך החסר לנפשותינו כשנעריך אותה עליהם. ", + "ומפני אשר ידעו עליהם השלום בענין זה שכל דבריהם ברורים ונקיים ואין בהם סיגים צוו עליהם והזהירו שלא ילעג אדם עליהם ואמרו (גיטין דף נז:) כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת כו' ואין לך צואה רותחת גדולה מן הכסילות אשר השיאתו להלעיג. ", + "ועל כן לא תמצא לעולם מרחיק דבריהם אלא איש מבקש תאוה ונותן יתרון להנאות המורגשות אשר לא העיר לבו בדבר מן המאורים הבהירים. ", + "ומפני שידעו אמתת דבריהם כלו בעסק ההוא כל ימיהם וצוו לשקוד עליו כל הלילה ומקצת היום ושמוהו תכלית החכמה וכן היא. ", + "ואמרו (פ\"ק דברכות דף ח.) אין להקב\"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד והשב לבך לזה הדבר שאם תסתכל אותו על פשוטו תמצאנו רחוק מאד מן האמת כאילו ארבע אמות של הלכה בלבד היא התכונה הנדרשת ושאר החכמות והדעות מושלכות אחר גויו. ובזמן שם ועבר ואחריו שלא היתה שם הלכה הנוכל לומר שאין להקב\"ה חלק בעולם כלל. ", + "אבל אם תעיין זה הדבר עיון שכלי תראה בו מן החכמות דבר פלא ותמצאנו מוסף כלל גדול מן המושכלות: ואני אבארם לך כדי שיהיה לך דמיון לשאר מה שיבא לידך ולכך שים לבך אליו כראוי. \n" + ], + [ + "דע כי הקדמונים חקרו חקירה עצומה באשר נתן להם מן החכמה וטוב המחשבה עד נתקיים אצלם שכל דבר נמצא יצטרך עכ\"פ להיות לו תכלית אשר בשבילה היתה מציאותו. כי לא לדבר רק נמצאו הנמצאים. ", + "וכאשר נתקיים להם זה הדין הכללי התחילו לחלק כל נמצאים לדעת תכלית כל מין מן המינים הנבראים. ", + "וראו כי כל נמצא שהוא מלאכותי ר\"ל העשוי למלאכה היא תכלית עשייתו ידוע ואין צורך בענין ההוא לחקירה שהאומני לא יעשה מלאכה אלא אם כן שתכליתה מצוייר בנפש האומן. ", + "והמשל בזה כמו שאומר שהמשור לא עשאו הנפח אלא אחרי אשר חשב בלבו איך יוכל להפריש דבקי העץ עד נגלה ללבו צורת המשור והחל לעשותו כדי לחתוך בו אם כן נדע כי כוונת המשור להניפו על העץ וכוונת הקרדום לחתוך בו וכוונת המחט להחביר בו בגד לבגד ויש לכל הדברים הנמצאים מציאה מלאכית.", + "אבל מה שהמציאתו המלאכה האלהית והחכמה הטבעית כגון מיני האילנות והעשבים ומיני מחצבי האדמה ומיני אבנים ומיני החיות יש מהם אשר תכלית מציאותן נעלמת ואין יודע אותה כלל אא\"כ תודע בנבואה או בכח דעת העתידות אבל בחקירת הדעת א\"א. ", + "מפני שאין ביכולת האדם לחקור עד שיבין וידע לאיזה טעם המציא הטבע קצת הנמלים בכנפים ומהם בלי כנפים. ולאיזה טעם המציא גם כן תולעים מרבה רגלים ואחרים מעטי רגלים ומה היא תכלית זאת התולעת וזאת הנמלה. ", + "אבל בדברים שהם גדולים מאלה פעלם יותר גלוי אמנם בידיעת תכלית בריאתם יגלה יתרון אנשי החכמה ועל פי שיהיה יותר חכם וגדול התשוקה וזך הרעיון ללמוד כן תהיה ידיעתו יותר גמורה. ", + "וע\"כ כשנתן הקב\"ה לשלמה מן החכמה מה שהבטיחו בה ידע מסודות בריאת אלה המינין מה שאפשר לאדם לדעת מדרך שהוא אדם. ", + "ודבר על תכלית יצירת האילנות והעשבים ומיני החיים כמו שאמר הכתוב (מלכים א ה) וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים והיה זה לעד שהיתה בו רוח אלהית ואמר אחר כן ויבאו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה. ", + "אך על דרך כלל יש לדעת שכל הנמצאים שתחת גלגל הירח נמצאו בשביל האדם לבדו. ", + "וכל מיני החיות יש מהם למאכלו כצאן ובקר וזולתם. ויש מהם לתועלתו בזולת המאכלים כמו החמור לשאת עליו מה שלא יוכל להוליך בידו והסוסים להגיע בהם מהלך דרך רחוקה בימים מועטים. ומהם מינים שלא נדע להם תועלת ויש בהם תועלת לאדם ולא יכיר אותם. ", + "וכן האילנות והצמחים מהם למאכלו ומהם לרפאותו ממחלותיו וכן העשבים ושאר המינים. ", + "וכל מה שתמצא מן החיות והצמחים שאין להם תועלת מזון ואין בו לפי מחשבתך דע שהדבר ההוא לחולשת שכלנו. וא\"א לכל עשב ולכל פרי ולכל מין מבעלי החיים מן הפילים עד התולעים שלא יהיה בהם תועלת לאדם. והמופת על זה שהרי בכל דור ודור יגלה לנו עשבים ומיני פירות שלא נגלו לקדמונינו ויש בהם תועלות גדולות. ", + "ואין ביכולת אדם להיות דעתו כוללת תועלת כל צמח הארץ ואולם נגלה ענין בדרך הנסיון על הדורות החולפים. ", + "אבל אם תאמר מדוע נבראו הסמים הממיתים כגון עשב הנקרא ביי\"ש ועשב הדם אשר ימות בה האדם ואין בהם תועלת ראוי לך לדעת שיש בהם תועלת שאם תמית בעת שיאכלו אותה לא תמית בעת שיחבשו בה ע\"ג הגוף וכשתכיר כי תועלת גדולה יש לאדם באפעה ובנחשים קל וחומר במה שהם מועטים מהם בהיזק. ", + "וכאשר מצאו שתכלית כל אלו הענינים הוא למציאת האדם הוצרכנו לחקור כמו כן למה נמצא האדם ומה היתה כוונת יצירתו. ", + "וכאשר האריכו לחקור בענין זה מצאו לאדם פעלים רבים מאד שהרי כל מיני בעלי חיים והאילנות יש להן פעל א' בלבד או ב' פעלים כמו שאנו רואין הדקלים שאין להן פעל אלא להוציא התמרים וכן שאר האילנות. וכן החיות נמצא מהם מי שיארוג בלבד כמו העכביש ומי שיבנה כמו השממית והוא צפור דרור המקננת בבתים בזמן החום. ומי שיטרוף כאריה. ", + "אבל האדם יעשה מעשים רבים משתנים זה בזה וחקרו על כל פעולותיו פעל לדעת תכלית בריאתו מאלה הפעלים ומצאו כי תכליתו פעל א' בלבד ובשבילו נברא ושאר פעליו הם לקיים עמידתו כדי שישלם בו. ", + "הפעל האחד ההוא והפעל הזה הוא לצייר בנפשו הסודות המושכלות ולדעת האמתות על פי מה שהם עליו שהדעת נותן ששוא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ולשתיה ולבעילה או לבנות קיר כי כל אלה מקרים מתחדשים עליו לא יוסיפו על כחו הפנימית ועוד שהוא משתתף בזה עם רוב הברואים. ", + "והחכמה היא אשר תוסיף על כחו הפנימית ותעתיק אותו ממעלת בוז למעלת כבוד שהרי היה האדם בכח וחזר אדם בפועל והאדם קודם שישכיל וידע הוא נחשב כבהמה לא נבדל משאר מין החיות אלא בהגיון שהוא חי בעל הגיון רוצה לומר בהגיון שהוא מצייר לנפשו המושכלות. ", + "והנכבד שבמושכלות לצייר לנפשו אחדות הקב\"ה וכל הנלוה לענין ההוא מהאלהיים ששאר החכמות אינם אלא להרגיל בהם עד שיגיע לדעת האלהי והדיבור בזה הענין עד כלותו יאריך מאד. ", + "אבל עם ציור המושכלות יתחייב להרחיק רוב התענוגים הגופיים כי תחלת השכל יצייר שחרבן הנפש בתקון הגוף ותקון הנפש בחרבן הגוף. ", + "שהאדם כשיהיה רודף תאוות ומגביר המורגשות על המושכלות ומעביר שכלו לתאותיו עד יחזור כבהמה אשר לא תצייר לנפשה אלא האכילה והשתיה והתשמיש. אז לא יתודע הכח האלהי רוצה לומר השכל. ", + "וישוב אז כאלו הוא בריה גזורה שוחה בתוך ים ההיולי ופירש ים היולי תהו. ונתברר מאלו המוקדמות כי תכלית העולם וכל אשר בו הוא איש חכם וטוב. ", + "וכאשר יתברר לאיש שהוא ממיני האדם הדעת והמעשה. ר\"ל בדעת לצייר בשכלו אמתות הדברים על פי מה שהם עליו ולהשיג כל מה שאפשר לאדם להשיג. והמעשה. הוא תקון ויושר הדברים הטבעיים ושלא יהיה שטוף בתענוגים ושלא יקח מהם אלא מה שיהיה בו תקון גופו ותקון המדות כלם. ", + "ועל כן האיש שיהיה על ענין זה הוא התכלית והוא החפץ. וזה הדבר לא נודע מאת הנביאים בלבד אבל חכמי האומות החולפים ואשר לא ראו הנביאים ולא שמעו חכמתם כבר ידעו גם הם שאין האדם שלם אלא כשיהיה כולל הדעת והמעשה. ", + "ודי לך בדברי החכם המפורסם בפילוסופים שאמר חפץ האל ממנו להיות נבונים חסידים. שהאדם כשיהיה חכם נבון מבקש תאוות אינו חכם על האמת. שתחלת החכמה מחייבת שלא יקח אדם ממעדנים הגופניים אלא מה שיש בו תקון צורך גופו. וכשנפרש מסכת אבות נשלים זה הענין ונבארהו כפי מה שהוא ראוי. ", + "וכן מצאנו הנביא האשים וחשב לעון למי שהתהלל שהוא חכם והוא מורד במצוה ומבקש תאות נפשו. והוא מה שאמר (ירמיה ח) איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו. ", + "וכן אם יהיה האדם כמו כן עובד ונזיר ומרחיק המעדנים לבד ממה שיצטרך לתקון גופו והולך במנהגים הטבעיים כולם על קו המישור ומחזיק בנועם המדות כולם אבל אין לו חכמה. גם זה חסר השלמות. אבל הוא יותר שלם מן הראשון אך מעשיו שהוא עושה אינם על דרך נכונה ולא על דרך אמת. ", + "ועל כן אמרו חכמים ע\"ה (אבות פ\"ב) אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד כאשר בארנו. וכל מי שיאמר בעם הארץ שהוא חסיד הוא מכזיב בחכמים שגזרו בענין זה גזירה נחתכת. והוא מכזיב השכל כמו כן. ", + "ועל כן תמצא הצווי בכל התורה ולמדתם ועשיתם. מביא החכמה קודם המעשה שבחכמה יגיע האדם למעשה. ובמעשה לא יגיע בו אל החכמה. וזהו מה שאמרו ע\"ה (קידושין דף מ) שהתלמוד מביא לידי מעשה. ", + "ונשאר בכאן שאלה אחת והיא שיוכל אדם לומר אתם כבר אמרתם שהחכמה האלהית לא המציאה דבר לריק אלא לענין. וכי כל היצורים שמתחת גלגל הירח הנכבד מהם הוא האדם. ותכלית היות האדם לצייר לנפשו המושכלות. ואם כן מדוע המציא הקב\"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם. ", + "ואנו רואים שרוב בני אדם ערומים מן הערמה ורקים מן החכמה מבקשים התאוה. ושהאיש החכם המואס בעולם הוא יחיד בין רבים. לא ימצא אלא אחד בדור מהדורות. ", + "התשובה על זה שהאנשים ההם נמצאו לשתי סבות. האחת להיותם משמשים לאחד ההוא. שאילו יהיו כל בני אדם מבקשים חכמה ופילוסופיא. נשחת תקון העולם ואבד מין בעלי חיים מן העולם בימים מועטים. ", + "מפני שאדם חסר מאד ויצטרך לדברים רבים והיה נצרך ללמוד החרישה והקצירה ולדוש ולטחון ולאפות ולתקן כלים למלאכות האלה כדי להשלים בהן תקון מזונו. וכך יהיה צריך ללמוד הטויה והאריגה כדי לארוג מה שילבש וללמוד בנין לבנות מקום להסתר שם. ולעשות כלים לכל אלו המלאכות. ואין בחיי מתושלח מה שיספיק ללמוד אלו המלאכות שהאדם מצטרך במחיתו לכולם צורך מוכרח. ומתי יהיה מוצא פנאי ללמוד ולקנות חכמה. ", + "על כן נמצאו שאר בני אדם לתקן אלו המעשים הצריכים אליהם במדינה כדי שימצא החכם צרכו מזומן ותתישב הארץ ותהיה החכמה מצויה. ", + "ומה טוב אמר האומר לולי המשתגעים נשאר העולם חרב. ושאין בעולם שגעון דומה לשגעון האדם. שהוא חלוש הנפש ודל ההרכבה והוא נוסע מתחלת הגליל השני משבעה גלילות הישוב עד סוף הששי. והוא עובר ימים בזמן החורף. והולך בארץ תלאובות בזמן החורב והקיץ ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים כדי שירויח דינרים. ", + "כשיקבץ כלום מן הזהובים שמכר בהם כח נפשו השלם ויהיה לו מהם חלק יתחיל לחלק אותם על אומנים לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות. והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגמא. היש שטות ושגעון כזה. ", + "וכן כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור אבל הם סבה לישוב העולם. ועל כן קראו חכמים ע\"ה מי שאין לו חכמה עם הארץ כלומר לא נמצאו כי אם לישוב הארץ לפיכך הם מיחסים שמם לארץ. ", + "ואם יאמר איש שהרי אנו רואין שוטה וכסיל והוא שוקט בעולם לא ייגע בה ואחרים עובדים אותו ומתעסקים בעסקיו ואפשר שיהיה המשתמש בעסקיו איש חכם ונבון אין הדבר כאשר יחשוב שמנוחת הכסיל ההוא כמו כן עובד ומכין הטוב ההוא לאיש אשר חפץ הבורא לתתו לו. ", + "ואע\"פ שהוא נח ברוב ממונו או רכושו יצוה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי ולנטוע כרם חשוב כמו שיעשו המלכים וכל הדומה להם ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד יבוא באחרית הימים ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם ויהיה לו סבה להנצל ממות כמו שאמר (איוב כז) רשע יכין וצדיק ילבש. ", + "או יקחו מן הכרם ההוא כוס יין יום א' לעשות ממנו צרי הנקרא טריאקה וימלט בו מן המות איש תמים ושלם אשר נשכו האפעה. וכן מנהג הקב\"ה וחכמתו אשר העביד בה הטבע עצות מרחוק אמונת אומן. ", + "וזה הענין ביארוהו חכמים ע\"ה (ברכות דף נח:) אמר כי בן זומא היה עומד על הר הבית והיה רואה ישראל שעולים לחוג ואומר ברוך שברא כל אלה לשרתני. כי היה ע\"ה יחיד בדורו. ", + "והסבה השנית במציאות מי שאין בו חכמה מפני שאנשי החכמה הם מעטים מאד וזה הדבר נתחייב בדרך החכמה האלהית ואין לומר כאשר חייבה החכמה הראשונית מדוע היה כך. כמו שאין לשאול למה היו הגלגלים תשעה וכוכבי לכת שבעה והיסודות ארבעה. שאלו כלם והנוהגים מנהגיהם נתחייבו להיות כך במציאה הראשונה. ", + "והנה חכמים ע\"ה כבר ביארו זה ואמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו ואע\"פ שהיו נכבדים רובם (סוכה דף מה:) ראיתי בני עליה והם מועטים אם שנים הם אני ובני הם. ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים שלא ישארו שוממים. ", + "ואולי תחשוב שזאת התועלת קטנה אבל היא צריכה וראוי יותר מן הראשונה. שהרי הקב\"ה העמיד הרשעים בארץ ישראל כדי לעשות להם חברה ולהסיר שממות נפשות החסידים הוא מה שנאמר (שמות כג) לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה. ", + "וזה הענין פירשו חכמים גם כן ואמרו (ברכות פ\"א דף ו) מאי כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה פירוש להסיר עצבונו ושממון יחידותו. ", + "וא\"כ נתבאר מכל אשר אמרנו שהכונה בבריאת כל מה שיש בתוך העולם ההוה והנפסד אינו אלא איש שלם כולל החכמה והמעשה כמו שאמרנו. וכשתתבונן ותלמד מדבריהם ע\"ה אלו שני הענינים ר\"ל החכמה והמעשה מאשר בארוהו ורמזוהו תדע כי על נכון אמרו שאין לו להקב\"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה. ", + "וכבר יצאנו מהענין שהיינו מתעסקים בו. אבל הבאתי אלו הדברים מפני שהם מיפים האמונה ומעוררים על בקשת החכמה ואינם נקלים לפי מה שאני רואה. ", + "והנני חוזר לעניני וכשהשלים רב אשי לחבר חבור התלמוד על מה שהוא עליו היה הפלגת חבורו ועוצם תועלתו לעד נאמן עליו די רוח אלהין קדישין ביה. ", + "ומה שנמצא מחבור רב אשי בתלמוד הם חמש ושלשים מסכתות. ולא מצאנו לו דבר בסדר זרעים אלא בברכות בלבד ולא במסכת שקלים מסדר מועד. ולא על מסכת עדיות ולא מסכת אבות מסדר נזיקין. ולא על מסכת מדות ומסכת קנים מסדר קדשים ולא מצאנו לו דבר גם כן מסדר טהרות אלא במסכת נדה בלבד. ", + "אחר כן נפטר רב אשי בבבל אחר שגמר התלמוד כאשר זכרנו. ", + "וכן עשו חכמי ארץ ישראל מה שעשה רב אשי כתבו התלמוד הירושלמי. והמחברו הוא רבי יוחנן ונמצא הירושלמי חמשה סדרים שלמים. ", + "אבל סדר טהרות לא נמצא לו תלמוד בשום ענין לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה כמו שזכרנו. אבל יכול אדם לפרש הסדר ההוא אחר יגיעה רבה ועמל גדול ושיסייעוהו התוספתא והברייתות וילקט ההלכות הבאות על ענינו בכל התלמוד ויוציא בשכלו העקרים של המסכתות ועניניהם מן ההלכות ההם. כפי שתראה כשנפרש הסדר ההוא בעז\"ה. ", + "וכשמתו כל החכמים ע\"ה שאחרון מהם היה רבינא ורב אשי והתלמוד כבר נגמר וכל אשר קם אחריו היתה תכלית כונתו וכל מאדו להבין דבריהם שכתבו בלבד ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ", + "וחברו הגאונים פירושים רבים אבל לא הספיק אחד מהם להשלים פירוש כל התלמוד לפי דעתו. ויש מהם מי שמנעו קוצר ימי חייו. ומהם מי שמנעו עסקי בני אדם בדיניהם. ", + "וחברו כמו כן חבורים בהלכות פסוקות מהם בלשון ערב ומהם בלשון הקודש. כגון הלכות גדולות והלכות קטנות והלכות פסוקות והלכות רב אחא משבחא וזולתם. ", + "וההלכות אשר עשה הרב הגדול רבינו יצחק ז\"ל הספיקו בעד כל החבורים ההם מפני שהם כוללות לכל תועלת הפסקים והדינים שצריך אליהם בזמננו זה ר\"ל זמן הגלות. ובאר שם כל הטעיות אשר נמצאו לאשר היו לפניו בפסקיו ואין תפישה עליו בהם אלא בהלכות מועטות לא יגיעו עד עשר בשום פנים. ", + "אבל הפירושים המצויים לכל הגאונים יתודע יתרון כל אחד כפי יתרון שכל בעליהם והאיש הנבון המעיין בתלמוד יוכל להשכיל די שכל כל גאון וגאון מדבריו ומפירושיו. ", + "וכאשר הגיע הזמן אלינו הלכנו על המנהג שמצאנו החולפים מן החקירה והדרישה וההשתדלות כפי היכולת כדי לקבל במה שנקוה להועיל בו שכר מאת הבורא. וקבצתי כל אשר בא לידי מפירושי אדוני אבי ז\"ל וזולתו עד רבינו יוסף הלוי כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו וכמוהו לא היה לפניו מלך כמנהגו ודרכו. ואספתי גם כן מה שמצאתי לו מן ההלכות בפירושו לנפשו ומה שנראה לי אני כמו כן מן הפירושים כפי חולשת יכלתנו ומה שלמדנו מן החכמה וחברתי פירוש בתלתא סדרי מועד ונשים ונזיקין. לבד מארבע מסכתות אני חושב עתה בהם לחבר אותם ועוד לא מצאתי פנאי לדבר בהם. ", + "וחברתי כמו כן פירוש חולין לרוב הצורך אליו וזה הוא עסקינו אשר היינו עוסקים עם רוב הדרישה לכל מה שדרשנו. ואחר כן ראיתי לחבר במשנה חבור שיש צורך גדול אליו על הענין שאבאר בסוף דברי זה: " + ], + [ + "ואשר קראני לחבר זה החבור הוא אשר ראיתי התלמוד שהוא עושה במשנה דבר שאי אפשר להשיגו בסברא לעולם שהוא מביא עקרים ויאמר כי זו המשנה העידה על ענין כך וכך. שזאת המשנה חסרה מלים ותקון דברים ראוי להיות כך או שזאת המשנה היא לפלוני ודעתו כך. ועוד שהוא מוסיף במיליה ומחסר מהם ויגלה טעמיה וראיתי כשיהיה עשוי זה החבור על הענין אשר אבאר על כל המשנה יהיו בו ד' תועלות גדולות. ", + "האחת שאנו מלמדים פירוש המשנה על נכון ובאור מליה שאילו שאלת לגדול שבגאונים בעד פירוש הלכה מן המשנה לא יכול לומר בה דבר אלא אם ידע על פה תלמוד ההלכה ההיא או יאמר לך אראה מה שיש בה מן הדברים בתלמוד ואין ביכולת אדם לדעת על פה כל התלמוד וכל שכן בהיות הלכה אחת מן המשנה מפורשת בארבעה עלים וחמשה כי יבא דבר על דבר וטענות וקושיות ותשובות עד שלא ידע לבחור הברור מפירוש המשנה ההיא אלא אדם בקי בעיון. ", + "והנה מה יעשה בהלכה אחת כי לא ישלם פירושה ופסקי הדין בה אלא משתי המסכתות או שלשה. ", + "והתועלת השנית הם הפסקים שאומר לך בפירוש כל הלכה על דעת מי נפסקה ההלכה. ", + "והתועלת השלישי להיות כמבוא לכל המתחיל בעיון החכמה ויקבץ לו ממנו דרך בדיקת הדבור וביאורו ויהיה אז כמי שכלל בדעתו כל התלמוד ויהיה לו לעזר גדול בכל התלמוד. ", + "והתועלת הרביעית שיהיה למזכרת למי שיקרא וידע ויהיה כל מה שקרא נצב בין עיניו תמיד ותהיה משנתו ותלמודו סדורה על פיו. ", + "וכאשר ציירתי לנפשי הענינים האלה נערתי חצני לחבר אשר יזמתי לעשות. ועניני בזה החבור פירוש המשנה כמו שפי' התלמוד ואני בוחר הפירושים האמתיים ומרחיק הפירושים אשר נראה שהם נדחים בתלמוד ואגלה העילות והטעמים אשר בשבילם נפלה המחלוקת בין החולקים בקצת המחלוקת. ועל דעת מי ההלכה כפי אשר יתבאר בתלמוד. ", + "ואשמור בכל הענין ההוא לקצור המלות כדי שלא ישתבש הקורא שאין פירושינו לבונן האבנים אבל לבונן מי שיש לו לב להבין. ", + "וראיתי שיהיה סדור חבורי על המנהג שנהגו כל המפרשים והוא שאכתוב דברי המשנה עד סוף ההלכה אחר כן אדבר על פירוש ההלכה ההיא כפי אשר יעדנו וערכנו ואחר כן אקח ההלכה שניה כמו כן עד סוף המשנה וכל הלכה שתהיה יעודה ומבוארת אכתבנה ולא נצטרך לדבר בה. ", + "ודע שכל מקום שהם חולקים ב\"ש וב\"ה הלכה כב\"ה אלא בדברים ידועים שהלכה כב\"ש ובהלכות ההם בלבד אומר לך כשאפרשם הלכה כב\"ש. ", + "וכן כל משנה סתם שאין מחלוקת בה תהיה ההלכה כפי שהיא אומרת. אלא פעם אחת בין רבים ובאותם ההלכות הזרות אומר לך שזה הסתם נדחית ואינה הלכה אבל שאר המחלוקות לא נצריכך בהם להרבות מחשבה אבל מיד אומר לך הלכה על דעת מי היא ואפילו יהיו יחיד ורבים אומר לך הלכה כרבים. ", + "והאל יורנו לנוכח האמת וירחיקנו מהפכו בעזרתו אל רם ונשא: \n" + ], + [ + "וראיתי להביא פרקים עשרה קודם שאתחיל לפרש והם באמונת האל אין בהם תועלת גדולה כנגד הענין שאנו עוסקים בו ייטב לעמוד עליהם למי שירצה להיות שלם במשנה: ", + "הפרק הראשון במנין החכמים הנזכרים במשנה ונקראו ההלכות על שמם: השני במנין החכמים הנזכרים במשנה בשביל מעשה שהיתה בזמן אחד או למוסר שלמדו ממנו או דרש שאמר: הג' להודיע מה שנתפרסם מיחס חכמי המשנה: הד' בחכמים שהיו בדור אחד והדורות שהשיגו קצת החכמים לקצתם: הה' בביאור שם התלמיד והרב מהם כפי אשר נתפרסם: הו' בהודעת שמותם הסתומים ולהוסיף בידיעתם: הז' בזכרון מעלתם כפי שעשה המחבר: הח' ביחוסם לארצות ולמלאכות ולאנשים ולמשפחות: הט' באנשים שנפלה ביניהם מחלוקת ברוב דבריהם: היו\"ד בחלוק הלכותיהם ברוב או במעוט: \n" + ], + [ + "הראשון במנין החכמים הנזכרים במשנה ונקראו ההלכות בשמו שם. כבר אמרנו בפתיחת דברינו שמחבר המשנה קצר דבריו בספור שמות האנשים המקובלים להחל משמעון הצדיק וריעיו והקבלה כולה חוזרת לשמעון ומנין אלו האנשים אשר בשמם נכתבו כל הדינים והקושיות והתקנות והגזירות בכל המשנה אחד ותשעים איש ואלו הם: ", + "רבי אליעזר בן הורקנוס רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. יהושע בן פרחיה. רבי יהושע בן חנניה רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן בתירא רבי יהושע בן הורקנום רבי אלעזר בן עזריה ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא. רבי אלעזר ב\"ר צדוק רבי אלעזר בן שמוע רבי אלעזר חסמא רבי אלעזר בן פרטא רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר בן פאבי רבי יהודה ב\"ר אלעאי ר\"י בן בתירא ר\"י בן בבא ר\"י בן אבא. יהודה בן טבאי. רבן שמעון בן גמליאל ר\"ש בן יוחאי ר\"ש השזורי ר\"ש בן ננס רבי שמעון בן הסגן שמעון בן שטח שמעון התימני ר\"ש בן עזאי ר\"ש בן זומא ר\"ש בן אלעזר ר\"ש בן יהודה ר\"ש בן בתירא ר\"ש אחי עזריה רבי חנינא סגן הכהנים רבי חנינא בן אנטיגנוס. חנניא בן חכינאי. רבי חנניה ב\"ג רבי נחוניא בן אלי נתן איש כפר הבבלי רבי ישמעאל רבי נחמיה. נחמיה איש בית דלי. רבי יוחנן בן נורי. יוחנן כהן גדול. רבן יוחנן בן זכאי רבי יוחנן בן ברוקא. יוחנן בן גודגדא. רבי יוחנן הסנדלר ר\"י בן ישוע בן חמיו של ר\"ע רבי יוסי בן משולם רבי יוסי בן החוטף אפרתי. רבי יוסי הגלילי. יוסף בן יועזר. יוסף בן יוחנן. רבי יוסי ב\"ר יהודה רבי יוסי הכהן. יוסף בן חוני. רבן גמליאל רבן גמליאל הזקן. דוסתאי איש כפר דמא. רבי דוסתאי ב\"ר ינאי. אבא שאול. רבי טרפון רבי מאיר ר\"ע רבי חוצפית רבי נתן. נחום הלבלר. רבי מיאשא רבי צדוק. נחום המדי. רבי דוסא בן הרכינס רבי אלעאי ר' כוברי. פפיאס. רבי מתיא בן חרש. נתאי הארבלי. שמעיה ואבטליון. הלל ושמאי. רבי זכריה בן הקצב. אדמון. חנן בן אבשלום רבי ידוע הבבלי. עקביא בן מהללאל. רבי יקים איש חדיד. מנחם בן סיגנאי. רבי יעקב. ולא שמרנו בזכרון שמותם סדר זמניהם: \n" + ], + [ + "הפרק השני במנין החכמים הנזכרים במשנה בשביל מעשה שהיה בזמן אחד מהם או מוסר שיסר בו או פסוק שאמר בו דרש. ", + "כבר הביאו במשנה זכרון רוב החכמים ולא בשביל שסמוך להם דבר מן הלכות באיסור או היתר אבל נזכרו בשביל דבר אשר קרה בזמן אחד מהם או למד מוסרים כגון הנזכרים באבות ולמדנו ממנו המוסר ההוא או הדרש אשר דרש אינו מורה על איסור והיתר וכתבו הענין על שמו. ומנין האנשים אשר בא זכרונם על אחד מהענינים שזכרנו ודומיהן שבעה ושלשים איש ואלו הם.", + "רבי יהושע בן לוי רבי אלעזר הקפר רבי אלעזר בן ערך רבי אליעזר המודעי. יהודה בן תימא ר\"ש בן נתנאל ר\"ש בן עקשיא ר\"ש בן חלפתא. חנינא בן דוסא. חנניה בן חזקיה בן גרון. רבי חנניא בן תרדיון רבי נחוניא בן הקנה רבי ישמעאל בן פאבי יוחנן בן החורוני רבי יוסי ב\"ר יהודה איש כפר הבבלי רבי יוסי בן דורמסקית רבן גמליאל בנו של ר\"י הנשיא רבי שמעון איש המצפה. חוני המעגל רבי הורקנוס רבי ינאי ר' נהוראי. אנטיגנוס איש סוכו רבי חלפתא איש כפר חנניא רבי לויטס איש יבנה רבי יונתן. שמואל הקטן. בן בג בג. בן הא הא. אליהועיני. בן הקף. חנמאל המצרי. ר\"ש בן מנסיא. אבא שאול בן בטנית. זכריה בן קבוטל. בבא בן בוטא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא רבי ישמעאל ב\"ר יוסי. ", + "ולא כוונתי דברי כמו כן לזכור אלה על סדר זמנם. א\"כ כלל מספר החכמים הזכורים במשנה מאה ושמונה ועשרים. ", + "ושני אנשים הביאו זכרם והם אלישע אחר ולא ספרנו אותו בכלל אלו הטהורים בשביל הענין שנודע לו ומנחם חבירו של שמאי ולא ספרנו אותו כמו כן שלא נמצא לו במשנה דבר בשום פנים להיות נלוה לכל הדברים אשר ספרנו: \n" + ], + [ + "הפרק השלישי באשר נתפרסם מיחס חכמי המשנה מהם רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא ורבי יהודה הנשיא בן רבן גמליאל בן רבי שמעון בן גמליאל הזקן בן רבן שמעון בן הלל הנשיא והוא הלל הבבלי אשר אליו נסמכה כת מן החכמים האחרונים ועל דעתו היתה ונקראת בית הלל. ", + "והלל זה הוא מבני שפטיה בן אביטל בן דוד ואלה השבעה חכמים כבר התבאר שהם מזרע דוד. ", + "ומהם ארבעה מקהל הגרים והם שמעיה ואבטליון ורבי עקיבא ורבי מאיר. ", + "ומהם כהנים שמעון הצדיק אשר אליו חזרו ההלכות כלן לקיים מה שנאמר (דברים לג) יורו משפטיך ליעקב ורבי אלעזר בן עזריה גם הוא עשירי לעזרא ושמעון דודו והוא הידוע שמעון אחי עזריה ורבי אלעזר בן שמוע ורבי חנינא סגן הכהנים ור\"ש בנו והוא הידוע ר\"ש בן הסגן וישמעאל בן פאבי ויוחנן כהן גדול ורבן יוחנן בן זכאי ויוסי בן יועזר ורבי יוסי הכהן ורבי טרפון אליהועיני בן הקף חנמאל המצרי. ", + "ושאריתם מישראל ולא נודע בהם במה שאני יודע יחס: \n" + ], + [ + "הפרק הרביעי באנשים שהיו בדור אחד מן החכמים והשיגו קצתם לקצתם שמעון הצדיק ורבי דוסא בן הרכינס היו בדור אחד והאריך ימים ר׳ דוסא בן הרכינס עד שהשיג לרבי עקיבא ואנשי דורו וזו היא החבורה הראשונה. ", + "אבל השניה אנטיגנוס איש סוכו ורבי אלעזר בן חרסום. ", + "והחבורה השלישית יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים. ", + "והחבורה הרביעית יוחנן בן מתתיה ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. ", + "והחבורה החמישית חוני המעגל ואליהועיני בן הקף ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. ", + "והחבורה הששית עקביא בן מהללאל ושמעיה ואבטליון וחנן ואדמון ורבי מיאשא. ", + "והחבורה השביעית שמאי והלל ומנחם ויהודה בן בתירה ורבי פפאיס ורבי יוחנן בן בג בג וחנניה בן חזקיה בן גרון ונחוניא בן הקנה ובבא בן בוטא ורבי יוחנן בן החורוני ורבן גמליאל הזקן ונחום הלבלר ואלו שבע כתות היו בבית שני מתחלתו ועד סופו ולא ראו החורבן. ", + "אבל החבורה אשר אחרי אלו שראו החורבן הם רבי אליעזר בן יעקב ורבי צדוק ור\"א בנו ורבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול אבא שאול ור\"א המודעי ורבי חנינא סגן הכהנים ורבן גמליאל ור\"ש בנו ורבי חנינא בן אנטיגנוס ורבי חנינא בן דוסא ורבי חנניא בן תרדיון ושמואל הקטן ור\"א בן פרטא ורבי אלעזר בן דמא וחנניא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא. ", + "והכת השנית אחר החורבן רבי טרפון רבי עקיבא ורבי אלעזר המודעי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי ישמעאל ורבי יהושע בן קרחה וחנניא איש אונו ושמעון בן ננס ויוחנן בן ברוקא ורבי ישמעאל בנו ורבי יוחנן בן גודגדא ורבי אלעזר חסמא ור\"י בן תימא. ", + "והחבורה השלישית ר\"מ ור\"י ורבי יוסי ורבי נתן ורבי יוחנן הסנדלר ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן שמוע ושמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ורבי חוצפית המתורגמן. ", + "והחבורה הרביעית ר\"י הנשיא ורבן גמליאל ור\"ש בנו ורבי שמשן בן יוחאי ורבי אליעזר בנו ור' שמעון בן אלעזר ורבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי יונתן וזאת החבורה היא האחרונה מחבורות המשנה:\n" + ], + [ + "הפרק החמישי בביאור שם התלמיד והרב מהם כפי אשר נתפרסם: כבר הקדמנו בפתיחת דברינו שרבינו הקדוש מחבר המשנה תלמיד אביו היה וכן כל אחד מזקניו ע\"ה תלמיד האב עד הלל עד שמעון הצדיק כמו שזכרנו וכן רבן יוחנן בן זכאי עד הלל. ", + "ותלמידי רבן יוחנן בן זכאי חמשה ר\"א בן הורקנוס הנודע ענינו ורבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן ור\"ש בן נתנאל ור\"א בן ערך והוא הכת אשר נתבשרו בחיי העולם הבא כמו שנתפרסם בתלמוד (חגיגה דף יד) הם ותלמידי תלמידיהם. ", + "ור\"ע תלמיד ר\"א בן הורקנוס והוא רבו מובהק והיה לו לר\"ע קצת למוד אצל רבי טרפון אבל אינו רבו אלא חבירו והיה ר\"ע מכבד לר' טרפון ואומר לו ר' והיה רבי טרפון אומר לר\"ע עקיבא וכבר אמר לו ר\"ע הרשיני לומר לפניך דבר ממה שלמדתני כמבואר. ", + "ורבי מאיר ור\"ש בן יוחאי תלמידים לרבי עקיבא והוא רבם המובהק והיה לרבי מאיר קצת למוד אצל (ר\"ע) [ר' ישמעאל] וזולתו. ", + "ור\"י קרי לרבי אלעזר בן עזריה בן עזריה והוא רבו המובהק. ", + "וכל מה שתמצא במשנה ר' פלוני בשם רבי פלוני דע שהוא תלמידו ולפיכך קבל ממנו. ", + "והיה לרבינו הקדוש קצת למוד לפני רבי אלעזר בן שמוע. ", + "וסומכוס תלמיד רבי מאיר וחשב ללמוד לפני רבי יהודה אחר מותו ולא היה כן: \n" + ], + [ + " הפרק הששי לגלות הסתום משמותם ולהוסיף בם פרסום עד שיהיו נקובים: ר\"א סתם הנזכר במשנה הוא ר\"א בן הורקנוס תלמיד רבן יוחנן בן זכאי. ", + "ורבי יהושע סתם הוא רבי יהושע בן חנניא תלמיד רבן יוחנן בן זכאי. ", + "ור\"י סתם הנזכר במשנה הוא ר\"י בר אלעאי שעליו נאמר בתלמוד מעשה בחסיד אחד והוא שמו מפורסם אצלם. ", + "ורבי אלעזר סתם הוא רבי אלעזר בן שמוע הכהן שהיה בדורו של רבן גמליאל שרצה לקרות לפניו רבינו הקדוש ולא הניחו תלמידיו לקרות לפניו אלא מעט (יבמות פד.). ", + "ור\"ש הנזכר במשנה סתם הוא רבי שמעון בן יוחאי תלמיד רבי עקיבא שנודע ענינו עם קיסר ור' אלעזר (ור\"ש הוא ובנו) [בר\"ש הוא בנו] (שבת דף לג:). ", + "ובן עזאי ובן זומא ובן ננס הם שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ושמעון בן ננס ובן בתירא הוא רבי יהושע בן בתירא. ובן בג בג הוא רבי יוחנן ויוחנן כהן גדול הוא יוחנן בן מתתיה הידוע הנזכר בתפלות במלחמות מלכי יון. ", + "ורצו ר\"מ ור' נתן לבייש רבן גמליאל אביו של רבינו הקדוש על דבר יאריך להזכיר ענינו והרחיקם רבן גמליאל מישיבתו (הוריות פ\"ג ד' יג:) וכשהיו אומרים הלכה על שם אחד מהם אם היתה בשם ר\"מ יאמרו אחרים אומרים ואם היתה בשם ר' נתן יאמרו יש אומרים. ", + "אך מה שאמר במשנה רבי משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא והוא רבי מאיר. ", + "ומה שאמרו הדנין לפני חכמים הם חמשה אנשים ר\"ש בן עזאי ור\"ש בן זומא ור\"ש בן ננם וחנן וחנניה איש אונו. ", + "ורבי מאיר נקרא גם הוא ר' נהוראי והענין אחד ושמו העיקר רבי נחמיה. ", + "אבל מה שנאמר במשנה חכמים ר\"ל כי לפעמים יכנה בחכמים בשביל אחד מן האנשים שהקדמנו שמותם ופעמים ירצה לומר בשביל כל המון החכמים ופעמים יבאר בתלמוד ויאמר מאן חכמים רבי פלוני ואולם יעשה זה בהיות המקבלים רבים שקבלו מן החכם ההוא ובעבור היות אנשי הדעת ההיא רבים יקראם חכמים ואפילו שיהיה לאיש אחד. ", + "ואולם מה שאמרו ב\"ש וב\"ה רצונו לזכור החבורה הנוטה לדעת שמאי והחבורה הנוטה לדעת הלל שתלמידי האדם הם אנשי ביתו. ", + "ורבי הוא רבינו הקדוש והוא ר' יהודה הנשיא הששי להלל הזקן והוא המחבר המשנה.", + "וכל מקום שנאמר במשנה באמת אמרו הוא הלכה למשה מסיני. ", + "אבל סתם משנה הוא מה שהסכימו עליו דעת רבים והשתוה עיונם בו ולא נפלה בו מחלוקת או שיקבלוהו רבים מפי רבים עד משה כפי אשר חלקנו בפתיחת דברינו. ", + "והמקבל הקרוב שנתיחס אליו המאמר הוא ר\"מ. וזהו ענין שאמרו סתם משנה רבי מאיר. אלא במקצת סתומות שאפשר שהם לר\"מ לבדו ועליו מחלוקת או יהיו לאיש אחר חוץ מר\"מ והתלמוד יבאר אותם. ", + "וכשנפסק ההלכה על דעת מי היא בכל הלכה מהלכות המשנה אז תגיע לתכלית שאלתך בענין זה: " + ], + [ + "הפרק השביעי בסדר מעלותם כמו שעשה המחבר, חלק מעלות האנשים הנזכרים במשנה שהם מאה ושמונה ועשרים לשלש מעלות: ", + "שכל מי שיהיה בעיניו נכבד מאד במעלתו על כל המעלות קראו בשמו כגון שאמר הלל ושמאי ושמעיה ואבטליון וזה לגדולתם וכבוד מעלתם בשביל שאי אפשר למצוא כנוי ראוי להם לכבד את שמם כמו שאין כנוי לנביאים. ", + "אבל החכמים שהיו בעיניו למטה מן המעלה הזו יכנה אותם ברבן כגון רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי. ", + "ושהיו בעיניו למטה מן המעלה הזאת יכנה את שמם רבי כמו שאמר רבי מאיר ור״י. והיה מכנה אנשי המעלה הזאת כמו כן אבא כמו שהוא אומר אבא שאול. ולפעמים יעביר הכנוי מהם ואינו חושש כגון שהוא אומר שמעון אחי עזריה ואלעזר איש ברתותא. ", + "וכלל האנשים אשר נקראו בשמם על דרך כבוד ולא כנה אותם אלו הן. שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר יוסי בן יוחנן כהן גדול יהושע בן פרחיה נתאי הארבלי חוני המעגל אליהועיני בן הקף חנמאל המצרי יהודה בן טבאי שמעון בן שטח שמעיה ואבטליון חנן ואדמון ועקביא בן מהללאל הלל ושמאי נחום הלבלר חנניה בן חזקיה בן גרון בבא בן בוטא. וכל מי שנזכר בשמו מלבד אלה העביר כנויו משמו ולא הקפיד עליהם:\n" + ], + [ + "הפרק השמיני בהתיחסם לארצות ולמלאכות ולאנשים ולמשפחות: ", + "כל אלו האנשים המקבלים הוסיף להם מחבר המשנה ידיעה ופרסום על פי ענינים יש מהם מי שיחס אותם למלאכה כדי לפרסם שמו כגון שאמר נחום הלבלר ור\"ש השזורי. ", + "מהם שיחס לארצו כגון שאמר איש חדוד ואיש אונו ואיש ברתותא וענין שאמר איש צרידה ואיש ירושלים וזולתם מן המקומות מפני שהוא ידוע המקום ההוא וכבודו כלומר כי זה האיש אשר הוא מאנשי המקום ההוא באמת ראוי לקרותו איש. ", + "ומהם מי שיודיעוהו בשם אביו או אחיו כגון מאמרו ר' פלוני בן פלוני או ר' פלוני אחי פלוני וזה הרבה ומהם מי שיודיעוהו במשפחתו כגון שאמר פלוני הכהן: \n" + ], + [ + "הפרק התשיעי באנשים אשר בינם נפלו מחלוקת ברוב המקומות האנשים אשר תמצא ביניהם מחלוקת במשנה ברוב הדברים אלו הן: ", + "ר\"מ ורבי יהודה ור\"ש ורבי יוסי אלה הארבעה נפל מחלוקת בין כל שנים מהם ובין ארבעתם גם כן. רבי אלעזר כמו כן תמצאנו חולק עם כל אחד מאלו הארבעה אבל פחות מן המחלוקת הנופלות בין הארבעה. ", + "וכן ר\"ע ורבי אליעזר ורבי יהושע תמצא מחלוקת בין כל אחד מהם ובין שלשתם כמו כן אבל פחות ממחלוקת הד' הנקדמים ותמצא המחלוקת כמו כן בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל ורבי טרפון ורבי אלעזר בן עזריה פחות מן המחלוקת אשר הקדמנו. ", + "ואחריהם במיעוט המחלוקת ב\"ש וב\"ה. ", + "ואחריהם במחלוקת רבן גמליאל או רבן שמעון בן גמליאל או רבי עם כל אחד מהם מהנזכרים עתה ובין אלו האנשים הוא המחלוקת ברוב המשנה אלא בענינים זרים: \n" + ], + [ + "הפרק העשירי בחלוק הלכותיהם בין רב למעט: אלו החכמים המקבלים המשנה כאשר חלקנו יש מהם מי שנכתבו בשמו הלכות רבות כמו ר\"מ ורבי יהודה ויש מהם מי שנכתב בשמו הלכות מועטות כגון רבי אלעזר בן יעקב כאשר אמרו משנתו של רבי אלעזר בן יעקב קב ונקי ר\"ל מעטים והלכה כמותם. ", + "וסדר רוב הלכותיהם ומיעוטם כפי אשר זכרנו בפרק הקודם מרוב מחלוקותם ומיעוטם.", + "ויש מהם מי שלא נכתבה לו במשנה אלא הלכה אחת בלבד ולא הוסיפו לשנות שמו בדבר ממשפטי המצות והם שבעה ושלשים:", + "איש נחום הלבלר ורבי מיאשא במס' פאה (פ\"א מ\"ו) בלבד ולא נשנה להם דבר שני בשום פנים במקום אחר.", + "וחנניה (ח) בן חכינאי ורבי יוסף בן החוטף אפרתי בכלאים (פ\"ג מ\"ז ופ\"ד מ\"ח) בלבד. ", + "ור' אלעזר חסמא (ט) ורבי יוסי בן משולם בתרומות (פ\"ג מ\"ה ופ\"ד מ\"ז) בלבד. ", + "ורבי חוצפית בשביעית (פ\"י מ\"ו). ", + "ורבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא ודוסתאי איש כפר דמא בערלה (פ\"א מ\"ד ופ\"ב מ\"ה) בלבד. ", + "נחום המדי בשבת (פ\"ב מ\"א) בלבד. ", + "ור' (אלעזר) [אלעאי] ורבי דוסתאי ברבי ינאי בעירובין (פ\"ב מ\"ו ופ\"ה מ\"ד). ", + "ור\"ש בן הסגן ובן בכרי בשקלים (פ\"א מ\"ד ופ\"ח מ\"ה) בלבד. ", + "ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ויוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן ונתאי הארבלי ויהושע בן פרחיה בחגיגה (פ\"ב מ\"ב) בלבד. ", + "ושמעון התימני ונחמיה איש בית דלי ביבמות (פ\"ד מי\"ג ופט\"ז מ\"ז) בלבד.", + "ורבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי יהושע בן הורקנוס בסוטה (פ\"ה מג\"ה) בלבד. ידוע הבבלי במציעא (פ\"ז מ\"ט) בלבד. ", + "ר\"ש בן יהודה בשבועות (פ\"א מ\"ה) בלבד. ", + "ור\"ש בן בתירא ור' נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי ורבי יוסי הכהן ור' יקים איש חדיד ומנחם בן סגנאי בעדיות (פ\"ו מ\"ב פ\"ז מה\"ח פ\"ח מא\"ב) בלבד. ", + "ושמעון אחי עזריה ויוסי בן חוני בזבחים (פ\"א מ\"ב) בלבד. ", + "ורבי אלעזר בר\"ש בתמורה (פ\"ד מ\"ד) בלבד. ", + "ורבי יעקב בנגעים בלבד. ", + "רבי אלעזר בן פאבי במסכת טהרות (פ\"ז מ\"ט) בלבד. ", + "ור' יוחנן בן ישוע בן חמיו של ר\"ע בידים (פ\"ג מ\"ה) בלבד. ", + "אלה האנשים כולם הספורים אין לאחד מהם בכל דיני המשנה אלא הלכה אחת במסכתות אשר זכרנו. ", + "וכבר נשלם לנו הענין אשר רצינו להקדים אותו. ואנחנו עתה מתחילין לפרש כפי מה שייעדנו: " + ] + ], + "sectionNames": [ + "Section", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a152e6ce34a3770f93b512ce4315f5ebf907bc34 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Rambam Introduction to the Mishnah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,548 @@ +{ + "title": "Rambam Introduction to the Mishnah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_Introduction_to_the_Mishnah", + "text": [ + [ + "הקדמה לרבינו משה בר מיימון ז\"ל מסדר זרעים. הנאום יהודה בן שלמה הספרדי הידוע בן חריזי: נקרא נקראתי בעיר מרשילייא אשר על מבואת ים יושבת. ובית נתיבות נצבת. ובמבחר המקומות נחצבת. ושמעה יוצא בכל הארץ. ואליה גוים יבואו מאפסי ארץ. ושם קהל גדול מזרע הקדש. עובדי עבודת הקדש. מלאכתם מלאכת ה'. וערב ובקר שתולים בבית ה'. עולים במעלות גבוהים. אנשי חיל יראי אלהים. עומדים בארחות יושר ומעמידין. ומעלין בקדש ואין מורידין. ותהי עלי שם יד רבותי אציליה ושועיה. נקובי ראשית בחכמה וידועיה. לפרש להם בלשון הקדש פירוש המשניות שחיבר רב הגדול נר ישראל. וברבוץ התורה משנה ליקותיאל. הוא עץ הדעת אשר תאוה הוא לעינים. כגן ה' כארץ מצרים. אשר העלה מזוהר התלמוד מנורות. והיו למאורות. לפקוח עינים עורות. המחזיקים ידי גלות ספרד ופתח קבריהם. ונפח רוח חכמה בהם. ותבא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם: רבנא משה נ\"ר בן הרב רבי מיימון ז\"ל. לרב משה. יהודה כל מחבר ולפי מעיניו ידום ויחשה. נביא חכמות שמו נקרא ולא קם נביא חכמות בישראל כמשה: ", + "וכאשר דבריהם הבינותי. חשתי ולא התמהמהתי. ומצותם הקימותי. והעתקתי פירוש זה הרב. ללשון הקדש מלשון ערב. והפכתי מאוריו למזרח מן המערב. והשיבותי אל שפתנו הפניניה הפנימה החודרת. שפת ידיעת מליצתו החיצונה הקיצונה במחברת. והעתקתיו מלשון קדר הקודרת. אל לשון הזהב והאדרת. כי קנאתי לאלה הפרושים אשר ילדה התורה. ולהם משפט הבכורה. ויולדו על ברכי הגר שפחת שרי ותהי שרי עקרה. ותמהתי ואמרתי איך קדש וחול יחד נחבר וימשוך. ואיזה דרך ישכון אור וחשך. אבל כונת החכם היתה לתת לפתאים ערמה ולא חברו כי אם לאשר לא ידעו לשון הקדש כי אם הגרית. ולשונם חצי מדברת אשדודית. ואינם מכירים לדבר לשון יהודית. ועל כן התאמצתי. ועוז התאזרתי. והסירותי מאמר קדוש מלשונות זרים. ויצא למלוך מבית האסורים. ורחץ במים טהורים. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ומליו באמרי צחות העתקתי. ובצוף לשון קדש טעמו המתקתי. וזה משפט ההעתקה אשר אני נוטה אליה והדרך אשר אנכי הולך עליה. אני מעתיק ברוב המקומות מלה כנגד מלה. אבל ארוץ להשיג הענין תחלה. ולא אחדול לרדוף אחריו ולעוללהו במסלה. עד המקום אשר היה שם אהלו בתחלה. וכשאמצא בלשון ערב מלה בודדת. ועלי מורדת. ודרך מרי לוקחת. כשפחה בורחת. חלוצי זממי ירדפוה עד השברים. וכל רודפיה השיגוה בין המצרים. וכשיזדמן לי בלשון קדש מלה קשה בזולתה אמירנה. ומגבירה אסירנה. ומלכותה אתן לרעותה הטובה ממנה. וכל מלה מלשון ערב אשר אני רוצה לפרש. אזמן לה ארבע מלות או שלש. והטובה אשר בכלן אדרוש. אבחור דרכם ואשב ראש. ומלשון קדש מליו המתוקים אלקט ואחטוף. ומראש יונקותיו רך אקטוף. כדי שיהיו דבריו נכנסין בלב המאזין. וכלם נכוחים למבין: וחכמי כל אומה הסכימו כי אין לאדם להעתיק ספר עד ידע ג' דברים סוד הלשון אשר יעתיק מגבוליה. וסוד הלשון אשר הוא מעתיק אליה. וסוד החכמה אשר הוא מפרש מליה: ובשלשה אלה חבל המליצה ירתק. וחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואם לבו מן החכמה נעור וריק כגפן בוקק. והדעת ממני נשגבה. ועד השלשה לא בא. אשיב כל מאודי לשמור הענין. ולתקון הבנין. וזה יהיה קרבן שגגתי ובשניהן אצא ידי חובתי. והאל המגלה עלומים ומרנין לשון אלמים. ינצור לשוני בהגיוני. ויהיה עם פי בהטיפי. ויהיו לרצון אמרי פי. כמו שידעתי כי חנוניו המה חנונים. ומלומדיו הם מלומדים. כמו שנאמר ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם: ", + "התקבצו חכמים ועמדו על עמדכם. כי זבד טוב אזבדכם. לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם. שמעו שמוע אלי ואכלו טוב. ותהיה נפשכם כגן רטוב. מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. אשר לא העלה עליו [א] מלך גדול ולא שחת תחתיו ולא השיאוהו משאיו ולא היה ממפותיו. וישם על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. יסור הנה אל טבחי אשר טבחתי. ואל ייני אשר נסכתי. ואל שולחני אשר ערכתי. לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי: והנה בו מכל פרי מגדים חדשים גם ישנים ויין הרקח עסיס הרמונים. דובב שפתי ישנים. והוא תרומת ייני. וראשית כל דגני. מדשתי ובן גרני. וייני מכרם קרן בן שמן. ולחמו לחם אבירים כל אוכליו חלקו ושמן. וטעמו כטעם לשד השמן. אכלו משמנים ושתו ממתקים בני. אכלו רעים שתו ושכרו נבוני. זה השלחן אשר לפני אדני. והוא פירוש המשנה אשר שננו אבותיכם. ובאור הגדרות אשר גדרו הרועים מנהלי עולותיכם. ועקרי היסודות אשר המה יסודותיכם. והמנהגות והגזרות והתקנות אשר תקנו בעלי גבורותיכם. מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם: והנה הוא כמגדל דוד עומד על תליו. אלף המגן תלוי עליו. עם כל כלי מלחמות הגבורים. כל שלטי הגבורים אני משה בן מיימון הספרדי בניתיהו. ומים קדמונינו משיתיהו. ומספיר התוספתא סדתיהו. ובפוך ספרא רבצתיהו. ומזוהר ספרי טחתיהו. ובדברי הגאונים סמכתיהו. וככסף הצרוף זקקתיהו. ובמעבה לבי יצקתיהו. והנה הוא ככרם חמד ונטע שעשועים נטעתיהו. וימי ולילי נצרתיהו. ולרגעים השקיתיהו. עד אשר נצניו גמלו. ואשכלותיו בשלו: וכל הסמדר פתח. וכל עץ בו פורח. והדודאים נתנו ריח: פתחתי את שעריו ולא נעלתיהו. ויומם ולילה לא סגרתיהו. ולכל ישר ונבר שמעתיהו. ומנחה אל התלמידים שלחתיהו. והנני אסרתיהו. על כל אשר מלין מעתיק. ליושבים לפני ה' יהיה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק:
" + ], + [ + "דע כי כל מצוה שנתן הקב\"ה למשה רבינו ע\"ה נתנה לו בפירושה. היה אומר לו המצוה ואחר כך אומר לו פירושה וענינה.וכל מה שהוא כולל ספר התורה. וענין למודו לישראל היה כפי שאומר (עירובין פ\"ה דף נד:):", + "היה משה נכנס באהלו ונכנס אליו בתחלה אהרן ומשה היה אומר לו המצוה הנתונה לו פעם אחת ולימדהו פירושה.", + "ויסתלק אהרן ויחזור לימין משה רבינו ונכנסו אחריו אלעזר ואיתמר בניו והיה משה אומר להם מה שאמר לאהרן.", + "ויסתלקו וישב האחד לשמאל משה רבינו והשני לימין אהרן ואחרי כן יבאו שבעים זקנים וילמדם משה כמו שלמד לאהרן ובניו.", + "ואחרי כן יבאו ההמון וכל מבקש ה' וישם לפניהם המצוה ההיא עד ישמעו הכל מפיו. ", + "נמצא אהרן שומע המצוה ההיא מפי משה ד' פעמים ובניו ג' פעמים והזקנים שני פעמים ושאר העם פעם אחת.", + "ויסתלק משה וחזר אהרן לפרש המצוה ההיא אשר למד ששמע מפי משה ד' פעמים כמו שאמרנו על כל הנמצאים. ", + "ויסתלק אהרן מאתם אחרי ששמעו בניו המצוה ד' פעמים ג' מפי משה ואחד מפי אהרן.", + "וחוזרין אלעזר ואיתמר אחרי שנסתלק אהרן ללמד המצוה ההיא לכל העם הנמצאים ונסתלקו מללמד.", + "ונמצאו שבעים הזקנים שומעים המצוה ארבעה פעמים שתים מפי משה ואחת מפי אהרן ואחת מפי אלעזר ואיתמר.", + "וחוזרים הזקנים גם הם אחר כן להורות המצוה להמון פ\"א נמצאו כל הקהל שומעים המצוה ההיא ארבעה פעמים פעם מפי משה ופעם מפי אהרן ושלישית מפי בניו ורביעית מפי הזקנים.", + "ואחרי כן היו כל העם הולכים ללמד איש לאחיו מה ששמעו מפי משה וכותבים המצוה ההוא במגלות וישוטו השרים על כל ישראל ללמוד ולהגות עד שידעו בגרסא המצוה ההיא וירגילו לקרותה ואח\"כ למדום פירושי המצוה ההיא הנתונה מאת השם. והפירוש ההוא היה כולל ענינים והיו כותבים המצוה ולומדים על פה הקבלה.", + "וכן אמרו רבותינו ז\"ל בברייתא (בת\"כ) וידבר ה' אל משה בהר סיני מה תלמוד לומר בהר סיני והלא כל התורה כולה נאמרה מסיני. אלא לומר לך מה שמטה נאמרה בכלליה ופרטיה ודקדוקיה מסיני אף כל המצות כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני.", + "והנה לך משל שהקב\"ה אמר למשה בסכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג):", + "אחר כן הודיע שהסוכה הזאת חובה על הזכרים לא על הנקבות ושאין החולים חייבין בה ולא הולכי דרך.", + "ושלא יהיה סכוכה אלא בצמח הארץ ולא יסככנה בצמר ולא במשי ולא בכלים אפילו מאשר תצמח הארץ. כגון הכסתות והכרים והבגדים.", + "והודיע שהאכילה והשתיה והשינה בה כלו חובה. ושלא יהיה בחללה פחות משבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב. ושלא יהיה גובה הסוכה פחות מעשרה טפחים.", + "וכאשר בא הנביא ע\"ה נתנה לו המצוה הזאת ופירושה וכן השש מאות ושלש עשרה מצות הם ופירושם. המצות בכתב והפירוש על פה.", + "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש בר\"ח שבט הקהיל את העם ואמר להם הגיע זמן מותי ואם יש בכם מי ששמע הלכה ושכחה יבא וישאלני ואבאר אותה וכל מי שנסתפקה עליו שאלה יבא ואפרשנה לו כמו שנאמר (דברים א) הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר.", + "וכן אמרו חכמים בספרי (פ' דברים) כל ששכח הלכה אחת יבא וישנה וכל שיש לו לפרש יבא ויפרש. ולקחו מפיו ברור ההלכות ולמדו הפרושים כל הזמן ההוא מר\"ח שבט עד שבעה באדר.", + "וכשהיה לפני מותו החל לכתוב התורה בספרים וכתב י\"ג ספרי תורה גוילים כולם מבי\"ת בראשית עד למ\"ד לעיני כל ישראל (ב\"ב פ\"ק דף טו) ונתן ספר לכל שבט ושבט להתנהג בו וללכת בחוקותיו והספר הי\"ג נתנו ללוים ואמר להם לקוח את ספר התורה הזה (דברים לא).", + "אח\"כ עלה אל ההר בחצי היום השביעי (ספרי פ' האזינו) לחדש אדר (מגילה דף יג:) כפי אשר דקדקה הקבלה.", + "והיה המקרה ההוא אשר קראו מות בעינינו בשביל שחסרנו ופקדנו אותו וחיים לו לכבוד המעלה שעלה אליה וכן אמרו (סוטה דף יג:) משה רבינו ע\"ה לא מת אלא עלה ומשמש במרום והדברים באלו הענינים ארוכים מאד ואין זה מקומם.", + "וכאשר מת ע\"ה אחר שהנחיל ליהושע מה שנאצל עליו מן הפירוש והחכים והתבונן בו יהושע ואנשי דורו. וכל מה שקבל ממשה הוא או אחד מן הזקנים אין לדבר עליו ולא נפלה בו מחלוקת.", + "ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע\"ה מן הענינים המשתרגים מהם הוציא דינים בסברות במדות השלש עשרה הנתונות על הר סיני שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאום יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות זה אומר בכה וזה אומר בכה זה סובר סברא ונתחזקה לדעתו וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה.", + "וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב כמו שנאמר אחרי רבים להטות (שמות כג).", + "ודע שהנבואה אינה מועילה בפירושי התורה ובהוצאת ענפי המצות בשלש עשרה מדות אבל מה שיעשה יהושע ופנחס בענין העיון והסברא הוא שיעשה רבינא ורב אשי אבל יתרון הנביא ופעלו במצוה אם תשאל עליו הוא חי נפשי מן העיקרים הגדולים העצומים שעליו משען הדת ויסודה:" + ], + [ + "ואני רואה שזה המקום ראוי לבאר בו העיקר הזה. ואי אפשר אלא אחרי אשר נחלק טענת התיחס הנביאים לנבואה במה תצדק הנבואה שזה כמו כן עיקר גדול.", + "וכבר שגו בו כל המון האדם גם מתי מספר מידועיהם שהם מדמים בנפשם שהנבואה לא תתקיים לכל המתיחס אליה עד עשותו אות מופלא כגון אות מאותות משה רבינו ז\"ל וישנה מנהג כמו שעשה אליהו זכור לטוב בהחיותו בן האשה האלמנה (מלכים א יז) או כמו שנודע לכל אדם מאותות אלישע עליו השלום.", + "וזה אינו עיקר אמת שכל מה שעשו אליהו ואלישע וזולתם מהנביאים מהאותות לא עשאום כדי לקיים נבואתם שהנבואה כבר נתקיימה להם קודם לכן. אבל עשו האותות ההם לצרכיהם ולרוב קרבתם אל הקב\"ה השלים חפצם כמו שהבטיח לצדיקים ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב) אבל תתקיים הנבואה במה שנספר בדבר שהחלנו לדבר בו.", + "ואומר בתחלה שעיקר דתנו בענין הנבואה על מה שאומר. והוא שהמתיחסים לנבואה נחלקים בתחלה לשני חלקים מתנבא בשם עכו\"ם או מתנבא בשם: ונבואת עכו\"ם תחלק לשני חלקים:" + ], + [ + "החלק הראשון שיקום נביא ויאמר כוכב פלוני נתן עלי רוחו ואמר לי עבוד אותי בכך או קרא אלי בכך ואענך. וכן אם יקרא בני איש לעבוד לבעל או לדמות מן הדמותים ויאמר הדמות הודיעני בכך והגיד לי כך וצוה עלי לצוות בעבודתו על ענין פלוני. כמו שהיו עושין נביאי הבעל ונביאי האשרה (מלכים א י״ח:י״ט):" + ], + [ + "והחלק השני שיאמר היה אלי דבר השם לעבוד הבעל הפלוני או להוריד כח מלכת השמים הפלוני לענין פלוני. ויגיד להם ענין מעניני העבודות והפעלים שעושים אותם עובדי העבודה ההיא כמו שנתיסד אצלנו בתורה. וגם זה מתנבא בשם עכו\"ם שזה השם כולל מי שיאמר שהיא בעצמה צותה לעבוד אותה. או מי שיאמר שהקב\"ה צוה לעבוד שום דבר מהם.", + "וכשנשמע מן המתיחס בנבואה אחת משני הדעות האלה והעידו עליו עדים כפי שנאמר בתורה דינו שיהרג בחנק. כמו שאמר הקב\"ה (דברים יג) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת.", + "ואין לנו להביט להתיחסו לנבואה ולא נבקש ממנו אות ואפילו יעשה מן האותות והמופתים לקיים לו הנבואה מה שלא שמענו מופלאים מהם יחנק. ואין להביט לאותותיו שטעם קיום האותות ההם הוא שאמר הכתוב (שם) כי מנסה ה' אלהיכם אתכם.", + "ועוד השכל המכזיב עדותו יותר נאמן מעין שהוא רואה אותותיו שכבר נתבאר במופת אצל בעלי השכל שאין לכבד ולעבוד זולתי האחד הממציא כל הנמצאים והמתאחד בכלל השלמות:", + "והמתנבא בשם יחלק גם כן לשני חלקים:\n" + ], + [ + "החלק הראשון שיתנבא בשם האל ויקרא ההמון להאמין בו ויצוה על עבודתו ויאמר שהקב\"ה הוסיף במצות מצוה או גרע מצוה מכלל המצות שאסף אותם ספר התורה. ואין הפרש בין שיוסיף ויגרע על הפסוק ובין שיוסיף ויגרע על הפירוש המקובל.", + "וענין שיוסיף או יגרע מן הכתוב כגון שיאמר שהקב\"ה אמר אלי כי הערלה היא שתי שנים ואחר שתי שנים מותר לאכול הפירות הנטועות. או שיאמר הקב\"ה אמר אלי שהערלה אסור לאכול אותה ד' שנים חלף מה שאמר הקב\"ה (ויקרא יט) שלש שנים יהיה לכם ערלים וכדומה לו.", + "או ישנה בקבלה כלום ואפילו יסייענו פשט הכתוב. כגון שיאמר שזה האמור בתורה (דברים כה) וקצותה את כפה הוא כריתת יד באמת ואינו קנס המבייש כמו שבא בקבלה ויסמוך הדבר ההוא לנבואה ויאמר שהקב\"ה אמר לי שזו המצוה שאמר וקצותה את כפה הוא כפשוטו גם זה יהרג בחנק שהוא נביא שקר והוא סומך אל הקב\"ה מה שלא אמר לו.", + "ואין להביט גם בזה לאות ולמופת שהרי הנביא אשר הראה כל אנשי העולם אותותיו והכניס בלבבנו להצדיקו ולהאמין בו כמו שאמר הכתוב (שמות יט) וגם בך יאמינו לעולם הוא הגיד לנו בשם הקב\"ה שלא תבא מאת הבורא תורה אחרת מלבד זאת והוא מה שאמר (דברים ל) לא בשמים הוא.", + "ואמר בפיך ובלבבך לעשותו. וענין בפיך המצוה הידוע על פה. וענין בלבבך הסברות שהוציאו בעיון שהוא מכלל הכחות הנמשכות אל הלב.", + "והזהירנו גם כן מלהוסיף בהם ולגרוע מהם כמו שנאמר (שם יג) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. ועל כן אמרו ע\"ה (מגילה דף ב:) אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה:", + "ואחר שידענו שטענתו טענת שקר על הקב\"ה וסמך לו מה שלא דבר לו נתחייב להורגו כמו שאמר הכתוב (דברים יח) והנביא אשר יזיד וגו' ומת הנביא ההוא:" + ], + [ + "והחלק השני בענין הנביא כגון שיקרא לבני אדם לעבוד את השם ויצוה על מצותו ויזהיר לשמור התורה בלי תוספת ומגרעת כמו שאמר הנביא מסיים הנביאים (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי ויבטיח למי שיעשנה בגמולות טובות ויזהיר לכל העובר עליה בעונש כמו שעשו ישעיה ירמיה יחזקאל וזולתם;", + "ויצוה בצווים ויאסור איסורים בדבר שאינו מן התורה כגון שיאמר הלחמו על עיר פלונית או עם אומה פלונית עתה כמו שצוה שמואל לשאול להלחם בעמלק (שמואל א טו).", + "או ימניע מלהרוג כמו שמנע אלישע ליהורם מהרוג חיל ארם הנכנס לשומרון כפי הענין הנודע (מלכים ב ו) וכמו שמנע ישעיה מלהביא המים מבית לחומה וכמו שמנע ירמיהו את ישראל מלכת [כמו שנזכר ירמיה כ\"ט שהוא מנע אותם לבוא אל הארץ טרם מלאת שבעים שנה או שצ\"ל לארץ מצרים (ירמיה מב טו):] לארץ ישראל. וכדומה לענין זה.", + "ובשביל זה כשיטעון הנביא טענת נבואה ולא יסמוך אותה לעכו\"ם ולא יוסיף בתורה ולא יגרע ממנו אבל יאמר דברים אחרים כמו שספרנו נצטרך אז לבחון אותו כדי שיתבאר לנו עדותו.", + "שכל מי שנתקיימה עדות נבואתו ראוי לעשות כל מה שיצוה מדבר קטן ועד גדול. וכל העובר על צווי מצוויו חייב מיתה בידי שמים כמו שאמר הקב\"ה במי שעובר על צווי הנביא (דברים יח) אנכי אדרוש מעמו. ואם לא תתקיים עדותו יומת בחנק.", + "וקיום עדות הנביא יהיה כפי שאגיד. כשיתיחס אדם לנבואה כמו שבארנו ויהיה הגון לה כגון שיהיה מאנשי החכמה והאמונה והנזירות והשכל ונועם המדות כאשר העיקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר (שבת פ\"י דף צב.) ויתרונות רבות בזה הענין אי אפשר לכנוס אותם יחד והדבור בהם והראיה על כל אחת מהם בפסוקים מספרי התורה ובדברי נביאים ויצטרך לענין הזה ספר בפני עצמו ואולי השם יסייענו עליו עם מה שראוי להתחבר לענין ההוא.", + "ובהיות המתנבא הגון לנבואה כפי מה שראוי, נאמר לו הבטיחנו ביעודים והגד לנו דברים מאשר למדך הקב\"ה ויגיד ויבטיח ואם יתקיימו יעודיו כולם אז נדע שכל נבואתו אמת. ", + "ואם ישקר בה או נפל אחד מדבריו ואפילו דבר קטן נדע שהוא נביא שקר.", + "וזה כתוב בתורה בענין הבחינה הזאת (שם) וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא.", + "וכשיצדק לנו בהבטחה אחת או בשתים אין לנו להאמין בו ולומר שנבואתו אמת אבל יהיה ענינו תלוי עד ירבו מופתיו האמתים ככל אשר ידבר בשם ה' פעם אחר פעם.", + "ועל כן אמר בענין שמואל כשנתפרסם כי כל מה שידבר בא יבא כמו שנאמר (שמואל א ג) וידע כל ישראל וגו' כי נאמן שמואל לנביא לה'.", + "ולא היה מתחדש אצלם דבר שלא היו שואלים עליו לנביא ולולי היה מנהגם לשאול לנביאים בכל עניניהם לא בא שאול לשאול לשמואל (שם ט) בעד אבידה שאבדה ממנו בהתחלת ענינו.", + "ואין ספק שהדבר כך. כי הקב\"ה הקים לנו נביאים חלף הוברי שמים והמעוננים והקוסמים כדי שנשאלם בכללים ובפרטים ויודיעונו דברים נאמנים מהעתים כמו שיגידו הקוסמים ההם דברים שאפשר שיתקיימו ואפשר שלא יתקיימו כמו שנאמר (דברים יח) כי הגוים אשר אתה יורש וגו' נביא מקרבך מאחיך כמוני וגו'. ", + "ובשביל ענינים אלו היו קוראים שם הנביא רואה כי היה רואה העתידות קודם היותם כמו שאמר (שמואל א ט) כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה.", + "ופן יחשוב חושב ויאמר כי בקיום הודעת החדושים והעתידות תתקיים הנבואה לטוען אותה הנה כל הקוסמים והוברי שמים ובעלי הכחות הנפשיות יכולין לטעון טענת נבואה שאנו רואים אותם עין בעין כל היום מגידים מה שעתיד להיות.", + "וזה חי נפשי פרק גדול וראוי לבאר אותו כדי שיתבאר ההפרש בין דברי המתנבא בשם האלהים ודברי בעלי הכחות.", + "ואני אומר שהקוסמים והוברי שמים ואנשי החבורה ההיא יגידו העתידות ההויות אבל יצדקו קצתם וישקרו קצתם בהכרח וזה הדבר אנו רואים אותו תמיד ויסכימו עליו גם כן אנשי המלאכה ההיא ואותותם לא ינכרו.", + "אבל יתרון כל איש מהם על חבירו בהיות כל שקרי איש אחד פחות משקרי זולתו אך שיצדקו בכל דקדוקי העתידות זה אי אפשר להיות.", + "ובעלי הכחות האלו לא יכנו נפשם ולא יתהללו שיצדיקו בכל חלקי הדברים אבל אומרים שזאת השנה יהיה בצורת ושלא ירד גשם כלל ונמצא שיהיה בה גשם מעט. או יאמר שמחר ירד גשם ונמצא שירד ליום שלישי וכדומה לו וזה הדבר יקרה לו כשיהיה בקי מאד והן הידועים בשם אשר דברו עליהם בספריהם.", + "וזה ענין דברי ישעיהו לבבל (ישעיה מז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים וגו' ואמרו רבותינו מאשר ולא כל אשר.", + "ואין מיעודי הנביאים והבטחתם כן אבל יצדק הכל עד מלה אחרונה ולא יפול דבר מדבריהם לא קטן ולא גדול כל ימי עולם בכל אשר ידבר בו בשם האל. ועל כן כשישוב ריקם דבר מדבריו נדע שקרו. והוא מה שאמר (מלכים ב י) כי לא יפול מדבר ה' ארצה.", + "ולענין זה רמז ירמיהו בחולמים שיצדקו במראיתם שיהיו מודיעים מה שיראו להם החלומות על דרך נבואה והיה מוכיחם ומשחית טענותם באמרו (ירמיה כג) הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם ה'.", + "ופירשו החכמים ענין הדבר הזה שהנבואה היא ברורה ואין בה תערובת מן הכזב כמו הבר המבורר מן התבן. והחלומות וכיוצא בהן מן הידעונים רובם כזב כתבן שיש בו גרגירי חטה. ואמרו (ברכות פ\"ט דף נה) כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.", + "ונשאר בכאן פרק גדול ראוי לנו לבארו. והוא שהנביא כשיתנבא בצרות ארצם או ירדו עליהם אבני אלגביש וכדומה לו ואחר כן לא יתקיים דבר מן הענין ההוא ורוחמו מן השמים ועמדו כל עניניהם בשלום ובשלוה.", + "לא יודע בו כזב הנביא ואין ראוי לומר שהוא נביא שקר ושיהיה חייב מיתה מפני שהקב\"ה ניחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה וסרו מנאצותם או איחר גמולם הקב\"ה בחמלתו והאריך אפו להם עד זמן אחר כמו שעשה לאחאב באומרו על ידי אליהו (מלכים א כא) לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה. או ירחם עליהם למען זכיות שקדמו להם. ולא אמר על דבר כזה לא יהיה הדבר ולא יבוא.", + "אבל אם הבטיח בבשורות טובות שיתחדשו לזמן קצוב ויאמר בשנה זו יהיה השקט ושלוה והיו בה מלחמות או אמר שנה זו תהיה גשומה וברוכה והיו בה רעב ובצורת וכדומה לו. נדע שהוא נביא שקר והתקיים ביטול טענתו ושקרו.", + "ועל זה אמר הכתוב (דברים יח) בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו. ר\"ל אל יפחידך ואל יבהילך מלהרגו אותו אמונתו וישרו וחכמתו אחרי שמלאו לבו להעיד דבר גדול כזה ודבר סרה על ה' יתברך.", + "שהקב\"ה כשיבטיח אומר בבשורות טובות על ידי נביא אי אפשר שלא יעשה כדי שתתקיים נבואתו לבני אדם והוא מה שאמרו ע\"ה (ברכות דף ז) כל דבר שיצא מפי הקב\"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו.", + "אבל ענין פחד יעקב אחר שהבטיחו הקב\"ה בבשורות טובות כמו שנאמר (בראשית כח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והיה מפחד פן ימות כמו שנאמר (שם לב) ויירא יעקב מאד ויצר לו אמרו חכמים ז\"ל בענין ההוא שהיה מפחד מעון שמא יהיה גורם לו מיתה והוא מה שאמרו (ברכות דף ד) קסבר שמא יגרום החטא.", + "יורה זה שהקב\"ה מבטיח בטובה ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא ויש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב\"ה ובין הנביא אבל שיאמר הקב\"ה לנביא להבטיח לבני אדם בבשורה טובה במאמר מוחלט בלא תנאי ואחר כן לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל ואי אפשר להיות. בשביל שלא יהיה נשאר לנו מקום לקיים בו אמונת הנבואה והקב\"ה נתן לנו בתורתו עיקר שהנביא יבחן כשיאמנו הבטחותיו.", + "ואל העיקר הגדול הזה רמז ירמיהו במחלוקתו עם חנניה בן עזור. מפני שירמיהו היה מתנבא לרעה ולמות ואמר שנבוכדנצר יגבר ויצליח ויחריב בית המקדש וחנניה בן עזור היה מתנבא לטובה ולשוב כלי בית ה' לירושלים המובאים בבלה ואמר לו ירמיהו כשנתוכח עמו על דרך העקרים השמורים שאם לא תתקיים נבואתו ולא יגבר נבוכדנצר וישובו כלי בית ה' כמו שאתה אומר אין זה הדבר מכחיש לנבואתי אולי הקב\"ה ירחם עליכם אבל אם לא יתקיים דבריך ולא ישובו כלי בית ה' בזה יתברר שנבואתך שקר ולא יתקיים לך נבואה עד יתקיימו היעודים הטובים שהבטחת בהם.", + "והוא מה שאמר (ירמיה כח) אך שמע נא הדבר הזה אשר אנכי דובר באזניך ובאזני כל העם הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ולרעה ולדבר הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת. ר\"ל בדבר הזה שהנביאים ההם המתנבאים לטוב ולרע לא נוכל לדעת מכל הדברים שהתנבאו לרע אם צדקו בעדותם או כזבו. אבל יודע אמונת דבריהם כשיבטיחו בטובה ותתקיים.", + "וכשתתקיים נבואת הנביא ע\"פ אשר יסדנו ויצא לו שם כמו שמואל ואליהו וזולתם יש לנביא ההוא יכולת לעשות בתורה דבר שלא יוכל כל בשר זולתו לעשותו. והוא מה שאני אומר כשצוה לבטל איזו מצוה מכל המצות ממצות עשה או יצוה להתיר דבר אסור ממצות לא תעשה לפי שעה חובה עלינו לשמוע לדברו ולעשות מצותו וכל העובר עליו חייב מיתה בידי שמים חוץ מעכו\"ם וזה מפורש לחכמים בתלמוד.", + "והוא מה שאמרו (סנהדרין דף צ) בכל אשר יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעכו\"ם אבל על תנאי שלא יעמוד הדבר ההוא לעד ולא שיאמר כי הקב\"ה צוה לבטל המצוה הזאת כל ימי עולם אבל יצוה לבטל המצוה לסבה וצורך שעה.", + "והנביא בעצמו כשישאלוהו בצוותו לעבור על מצוה מכל המצות אשר צוה ה' אותנו על ידי משה תהיה תשובתו שביטול זאת המצוה אינו קיים אבל ראוי לעשותה עתה בלבד לפי שעה כגון מה שיעשו ב\"ד בהוראת שעה.", + "וכמו שעשה אליהו בהר הכרמל (מלכים א יח) שהקריב עולה בחוץ וירושלים עומדת ובה בית המקדש בנוי וזה מעשה כל העושה אותו בלא מצות הנביא חייב כרת והקב\"ה הזהיר עליה בתורה (דברים יב) ואמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה ועושהו חייב כרת כמו שאמר על המקריב בחוץ (ויקרא יז) דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת.", + "אבל הוא ע\"ה אולי ישאלוהו בשעת הקרבתו בהר הכרמל ויאמרו לו הנוכל לעשות כמעשה הזה כל ימי עולם היה אומר שאינה מותר וכל המקריב בחוץ חייב כרת אבל זה המעשה הוא לפי שעה לגלות בו שקרות נביאי הבעל ולהשבית מה שבידם.", + "וכמו שעשה אלישע בצוותו להלחם עם מואב להכרית כל עץ עושה פרי כמו שאמר (מלכים ב ג) וכל עץ טוב תפילו והשם מנענו מלעשות כן באמרו (דברים כ) לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן ואילו שאלו את אלישע אם בטלה המצוה הזאת ואם הותר לנו בעתיד לכרות האילנות העושות פרי כשנצור על עיר היה אומר שאינו מותר אבל זה המעשה נעשה עתה לענין צורך.", + "ואני אביא לך משל יתבאר בו זה העיקר בכל המצות: אילו איש נביא שנתבררה אצלנו נבואתו כמו שאמרנו יאמר לנו ביום שבת שנקום כולנו נשים ואנשים ונבעיר אש ונתקן בה כלי מלחמה ונחגור איש את כלי מלחמתו ונלחם עם אנשי מקום פלוני ביום זה שהוא יום שבת ונשלל שללה ונכבש נשיהם. היה חובה עלינו אנחנו המצטוים בתורת משה לקום מיד ולא נתעכב כאשר צונו ונעשה כל מה שצוה בזריזות ובחבה יתירה בלא ספק ובלא עכוב ונאמין בכל מה שנעשה ביום ההוא ואע\"ג שהוא יום שבת מהדלקת האש ועשיית המלאכות וההריגה והמלחמה שהיא מצוה.", + "ונקוה עליה גמול טוב מהקב\"ה בשביל שעשינו מצות הנביא שהיא מצות עשה לעשות דברו כמו שנאמר על ידי משה (דברים יח) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון.", + "ובאה הקבלה (סנהדרין דף צ) בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה שמע לו. חוץ מעכו\"ם כגון אם יאמר לנו עבדו היום הזה בלבד זה הצלם או הקטירו לזה הכוכב בשעה זאת לבדה יהרג ואין לשמוע ממנו.", + "ואם איש יחשוב בלבו שהוא צדיק וירא שמים ויהיה זקן בא בימים ויאמר הנה אני זקנתי באתי בימים ולי שנים כך וכך ולא עברתי בהם על מצוה מכל המצות לעולם ואיך אקום ביום זה שהוא יום שבת ואעבור על איסור סקילה ואלך להלחם ואני אין בי יכולת לעשות טובה או רעה וימצאו אחרים במקומי ובני אדם רבים לעשות הדבר הזה. האיש ההוא מורד ועובר על דברי האל והוא חייב מיתה בידי שמים מפני שעבר על אשר צוה הנביא.", + "ומי שצוה השבת הוא צוה לשמוע אל דברי הנביא ומה שיגזור וכל העובר על דברו חייב כמו שזכרנו. והוא מה שאמר הכתוב (שם) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו.", + "ובכלל זה כל מי שיקשור קשר קיים ביום שבת זה בעשותו המלאכות האלה ממה שלא יצטרך להית לו עזר בעשיית המצוה אשר צוה הנביא חייב סקילה.", + "וזה הנביא אשר צונו מה שצוה ביום שבת זה ועשינו דברו אם יאמר לנו שתחום שבת אלפים אמה פחות אמה או אלפים אמה ואמה ויסמוך הדבר ההוא שעל דרך נבואה נאמר לא על דרך עיון וסברא. נדע שהוא נביא שקר ויהרג בחנק.", + "ועל זה הענין יש לך שתהיה סובר כל מה שיצוה אותך בו הנביא. וכל שתמצא במקרא מענין הנביא שהוא סותר דבר מן המצות. וזה העיקר מפתח לכל הענין ההוא.", + "ובזה לבדו יבדל הנביא משאר בני אדם במצות. אבל בעיון ובסברא ובהשכל המצות הוא כשאר החכמים שהם כמוהו שאין להם נבואה. שהנביא כשיסבר סברא ויסבר כמו כן מי שאינו נביא סברא ויאמר הנביא כי הקב\"ה אמר אלי שסברתי אמת לא תשמע אליו רק אלף נביאים כלם כאליהו ואלישע יהיו סוברין סברא אחת ואלף חכמים וחכם סוברין הפך הסברא ההיא. אחרי רבים להטות והלכה כדברי האלף חכמים וחכם לא כדברי האלף הנביאים הנכבדים.", + "וכן אמרו החכמים (חולין קכד.) האלהים אילו אמרה לי יהושע בן נון בפומיה לא צייתנא ליה ולא שמענא מיניה. וכן עוד אמרו (יבמות דף קב.) אם יבוא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו בסנדל אין שומעין לו. ירצו לומר שאין להוסיף ואין לגרוע במצוה על דרך נבואה בשום פנים וכן אם יעיד הנביא שהקב\"ה אמר אליו שהדין במצוה פלונית כך וכי סברת פלונית היא אמת יהרג הנביא ההוא שהוא נביא שקר כמו שיסדנו.", + "שאין תורה נתונה אחרי הנביא הראשון ואין להוסיף ואין לגרוע כמו שנאמר (דברים ל) לא בשמים היא. ולא הרשנו הקב\"ה ללמוד מן הנביאים אלא מן החכמים אנשי הסברות והדעות. לא אמר ובאת אל הנביא אשר יהיה בימים ההם אלא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט (שם יז) וכבר הפליגו החכמים לדבר בענין זה מאד והוא האמת:" + ], + [ + "וכאשר מת יהושע בן נון ע\"ה למד לזקנים מה שקבל מן הפירוש ומה שהוציאו בזמנו מן הדינים ולא נפל עליו מחלוקת. ואשר נפל בו מחלוקת פסקו בו הדין על פי רוב הזקנים. ועליהם אמר הכתוב (יהושע כד) וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואחר כן למדו הזקנים ההם מה שקבלו מפי יהושע אל הנביאים ע\"ה והנביאים למדו זה לזה. ", + "ואין זמן שלא היה בו התבוננות וחדוש הענינים. והיו חכמי כל דור משימים דברי הקודמין עיקר והיו לומדין מהם ומחדשים ענינים. והעיקרים המקובלים לא נחלקו בהם. ", + "עד הגיע הזמן לאנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי ודניאל וחנניה מישאל ועזריה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה ומרדכי וזרובבל בן שאלתיאל ונלוו לאלה הנביאים השלמת מאה ועשרים זקן מן החרש והמסגר ודומיהם והתבוננו גם הם כאשר עשו הקודמים להם וגזרו גזירות ותיקנו תקנות והאחרון מן החבורה הטהורה ההיא הוא ראשית החכמים הנזכרים במשנה והוא שמעון הצדיק והיה כהן גדול בדור ההוא. ", + "וכאשר הגיע הזמן אחריהם אל רבינו הקדוש ע\"ה והיה יחיד בדורו ואחד בזמנו איש שנמצאו בו כל החמודות והמדות הטובות עד שזכה בהם אצל אנשי דורו לקרותו רבינו הקדוש ושמו יהודה.", + "והיה בחכמה ובמעלה בתכליתם כמו שאמרו (גיטין דף נט.) מימות משה רבינו ועד רבי לא ראינו תורה וגדולה במקום אחד. והיה בתכלית החסידות והענוה והרחקת התענוגים כמו שאמרו גם כן (סוטה דף מט:) משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. ", + "והיה צח לשון ומופלג מכל האדם בלשון הקדש עד שהחכמים ע\"ה היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותיות המקרא מדברי עבדיו ומשרתיו וזה מפורסם בתלמוד (בר\"ה דף כו:). ", + "והיה לו מן העושר וההון ורחב היכולת מה שנאמר בו אהורייריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא (ב\"מ דף פה.) וכן הרחיב הוא על אנשי החכמה ומבקשיה ורבץ תורה בישראל ואסף ההלכות ודברי החכמים והמחלוקות המקובלות מימות משה רבינו עד ימותיו. ", + "והיה הוא בעצמו מן המקבלים שהוא קבל משמעון אביו. ושמעון מגמליאל אביו (א). והוא משמעון. והוא מהלל. והוא משמעיה ואבטליון רבותיו. והם מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. והם מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. והם מיוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן. והם מאנטיגנוס איש סוכו. והוא משמעון הצדיק. והוא מעזרא שהיה משירי אנשי כנסת הגדולה. ועזרא מברוך בן נריה רבו. וברוך מירמיה. ", + "וכן קיבל ירמיה בלי ספק מאשר קדמוהו מן הנביאים נביא מפי נביא עד הזקנים המקבלים מפי יהושע בן נון והוא מפי משה. ", + "וכאשר כלל הדעות והדברים החל לחבר המשנה שהיא כוללת פירוש כל המצות הכתובות בתורה. מהם קבלות מקובלות מפי משה ע\"ה. ומהם דעות הוציאום בדרך הסברא ואין עליהם מחלוקת. ומהם דעות שנפלה בהם מחלוקת בין שתי הסברות וכתב אותם במחלוקותיהם פלוני אומר כך ופלוני אומר כך. ", + "ואלו היה האחד חולק על רבים היו נכתבין דברי האחד ודברי הרבים ונעשה הדבר ההוא לענינים מועילים מאד ונזכרו במשנה (בעדיות פ\"א) ואני אזכרם. ", + "אבל אחרי עיקר גדול ראיתי לזכרו והוא שיוכל אדם לומר אם הם פירושי התורה כפי אשר יסדנו מקובלים מפי משה כמו שאמרנו מדבריהם כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אם כן מה אלו ההלכות היחידות שנאמר בהם הלכה למשה מסיני. ", + "וזה עיקר יש לך לעמוד על סודו. והוא שהפירושים המקובלים מפי משה אין מחלוקת בהם בשום פנים שהרי מאז ועד עתה לא מצאנו מחלוקת נפלה בזמן מן הזמנים מימות משה ועד רב אשי בין החכמים כדי שיאמר אחד המוציא עין חבירו יוציאו את עינו שנאמר עין בעין ויאמר השני אינו אלא כופר בלבד שחייב לתת. ", + "ולא מצאנו גם כן מחלוקת במה שאמר הכתוב (ויקרא כג) פרי עץ הדר כדי שיאמר אחד שהוא אתרוג ויאמר אחד שהוא חבושים או רמונים או זולתו. ולא מצאנו גם כן מחלוקת בעץ עבות שהוא הדס. ", + "ולא מצאנו מחלוקת במאמר הכתוב (דברים כה) וקצותה את כפה שהוא כופר. ולא במה שאמר הכתוב (ויקרא כא) ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף שזו הגזירה אין לנו לגזור אותה אלא אם תהיה אשת איש עכ\"פ. ", + "וכן גזירת הכתוב (דברים כב) בנערה אשר לא נמצאו לה בתולים שיסקלוה לא שמענו חולק בה ממשה ועד עתה על מי שאמר שזהו לא יהיה אלא אם היתה אשת איש והעידו עדים עליה שאחר הקידושין זנתה בעדים והתראה. ", + "וכיוצא בזה בכלל המצות אין מחלוקת בהן שכולן פירושים מקובלים מפי משה. ועליהם ועל דומיהם אמרו כל התורה נאמרה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני. ", + "אבל אע\"פ שהן מקובלין ואין מחלוקת בהם מחכמת התורה הנתונה לנו נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים המצויים במקרא.", + "וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקין זה על זה במערכת העיון ומביאין ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להן כגון מה שאמר במאמר הכתוב פרי עץ הדר אולי יהיה רמונים או חבושים או זולתם עד שהביאו ראיה עליו ממה שנאמר פרי עץ הדר (מסכת סוכה פרק ג דף לה.) ואמר עץ שטעם עצו ופריו שוה. ואמר אחר פרי הדר באילנו משנה לשנה ואמר אחר פרי הדר על כל מים אלו הראיות לא הביאו מפני שנשתבש עליהם הענין עד שנודע להם מהראיות האלה. אבל ראינו בלא ספק מיהושע עד עתה שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה ואין בו מחלוקת אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל. ", + "וכן הוא (שם דף לב) ראייתם על ההדס וראייתם על דיני אברים בעונש ממון (בבא קמא דף פג) והוא מה שחייב למי שהשחית אבר מאברי חבירו וראייתם גם כן על בת איש כהן הנזכרת לשם שהיא אשת איש. (סנהדרין דף נ:) וכל הדומה לו שהוא נוהג על העיקר הזה. ", + "וזה ענין מה שאמרו כללותיה ופרטותיה רצו לומר הענינים שנוכל להוציאם בכלל ופרט ובשאר י\"ג מדות והם מקובלים מפי משה מסיני וכולם אע\"פ שהם מקובלים מפי משה לא נאמר בהם הלכה למשה מסיני שאין לומר פרי עץ הדר הוא אתרוג הלכה למשה מסיני או חובל בחברו משלם ממון הלכה למשה מסיני. ", + "שכבר נתברר לנו שאלו הפירושים כולם מפי משה ויש להם רמזים במקרא או יוציאו אותם בדרך מדרכי הסברא כמו שאמרנו ועל כן כל דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברא עליו לבדו נאמר הלכה למשה מסיני. ", + "ובשביל זה כשאמרנו שיעורין הלכה למשה מסיני הקשו עלינו (ברכות דף מ.) ואמרו מפני מה אתם אומרים שהם הלכה למשה מסיני והנה שיעורין נרמז עליהם בפסוק באמרו ארץ חטה ושעורה (דברים ח) תהיה התשובה שהיא הלכה למשה מסיני ואין לשיעורין עיקר להוציא אותם ממנו בדרך סברא ואין להם רמז בכל התורה אבל נסמכה זאת המצוה לזה הפסוק לסימן כדי שיהא נודע ונזכר ואינו מענין הכתוב. ", + "וזה ענין מה שאמרו קרא אסמכתא בעלמא בכ\"מ שיזכרוהו. ", + "ואני אכלול בכאן רוב הדינין שנאמר בהן הלכה למשה מסיני ואפשר שיהיה הכל (ג) ויתבאר לך אמיתת מה שאמרתי שאין מהם אפי' אחת שהוציאוהו בדרך סברא ואי אפשר לסמוך אותה לפסוק אלא על דרך אסמכתא כמו שבארנו ולא מצאנו לעולם שחקרו בהן סברות או הביאו עליהם ראיות אלא לקחום מפי משה כמו שצוה אותו הקדוש ברוך הוא: ", + "[חצי] לוג שמן לתודה ורביעית (יין) [שמן] לנזיר י\"א ימים שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני. גוד ולבוד ודופן עקומה הלכה למשה מסיני. ", + "שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני. ", + "תפילין על קלף ומזוזה על דוכסוסטוס וספר תורה על הגויל הלכה למשה מסיני. ", + "שי\"ן של תפילין וקשר של תפילין ורצועות שחורות ותפילין מרובעות ומעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני. ", + "נכרכות בשערן ונתפרות בגידין הלכה למשה מסיני. ", + "כותבין ס\"ת בדיו ומסורגל הלכה למשה מסיני. ", + "פחותה מבת שלש שנים אין ביאתה ביאה הלכה למשה מסיני.", + "העושה שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שני גרנות נותן שתי פאות הלכה למשה מסיני. ", + "זרעוני גינה שאין נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לתוך בית סאה הלכה למשה מסיני. ", + "עשר נטיעות מפוזרות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן הלכה למשה מסיני.", + "עגול של דבילה שנטמא מקצתו תורמין מן הטהור שיש בו הלכה למשה מסיני.", + "החזן רואה מהיכן התינוקות קוראין הלכה למשה מסיני.", + "האשה חוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה הלכה למשה מסיני. ", + "ביין התירו לערב קשה ברך הלכה למשה מסיני. ", + "עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית הלכה למשה מסיני. ", + "ובכל מקום שיבוא אחת מאלו ההלכות במה שאנו עתידים לפרש מן המשנה שם אפרשנה במקומה בעזרת השם. ", + "לפיכך היו חלקי הדינין המיוסדים בתורה על העיקרים האלה שהקדמנו נחלקים לחמשה חלקים:" + ], + [ + "החלק הראשון פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב ואפשר להוציאם בדרך סברא וזה אין בו מחלוקת אבל כשיאמר האחד כך קבלתי אין לדבר עליו:
" + ], + [ + "החלק השני הם הדינים שנאמר בהן הלכה למשה מסיני ואין ראיות עליהם כמו שזכרנו וזה כמו כן אין חולק עליו:" + ], + [ + "החלק השלישי הדינין שהוציאו על דרכי הסברא ונפלה בם מחלוקת כמו שזכרנו ונפסק הדין בהן על פי הרוב וזה יקרה כשישתנה העיון ומפני כך אומרים (יבמות דף עו:) אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה.", + "אבל נפלה המחלוקת והעיון בדבר שלא נשמע בו הלכה ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרים על טעם הסברא שהוא גורם המחלוקת בין החולקים ואומרים במאי קא מיפלגי או מאי טעמא דר' פלוני או מאי בינייהו. ", + "והם מביאים אותו על ענין זה ברוב מקומות. וזוכרים הטעם הגורם למחלוקת כגון שיאמרו רבי פלוני מחזיק טענה פלונית. ופלוני מחזיק טענה פלונית וכדומה לו. ", + "אבל מי שיחשוב שהדינין שנחלקין בהם כמו כן מקובלים מפי משה וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות או מפני שאחד מהם קבל קבלה אמת והשני טעה בקבלתו או שכח או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע ויביא ראיה על זה מה שנאמר (סנהדרין דף פח:) משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות זה הדבר מגונה מאד. ", + "והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצות וכל זה שוא ובטל. ומה שהביאו להאמין באמונה הזאת הנפסדת הוא מיעוט הסתכלותו בדברי החכמים הנמצאים בתלמוד שהם מצאו שכל הפירוש המקובל מפי משה הוא אמת ולא נתנו הפרש בין העיקרים המקובלים ובין תולדות הענינים שיוציאו אותם בעיון. ", + "אבל אתה אל יכנס בלבך ספק שמחלוקת ב\"ש וב\"ה באמרם (ברכות פ\"ח דף נא:) מכבדין את הבית ואחר כן נוטלין לידים או נוטלין לידים ואח\"כ מכבדין את הבית ותחשוב שאחד משני הדברים האלו אינו מקובל מפי משה מסיני. ", + "אבל הטעם שהוא גורם להיות חולקים הוא מה שנזכר בתלמוד (שם נב:) שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר. וכן כל מה שידמה לאלו המחלוקות שהם ענפי הענפים. ", + "אבל מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל ענין זה מבואר שכל ב' אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם הסברות לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים ואם נפלה תהיה מעוטא. כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות. ", + "וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זה לזה בכל מה שיוציאו בדרך סברא והעיקרים כמו כן הנתונים לזה כמו העיקרים הנתונים לזה. ", + "אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם נגד סברת הלל ושמאי ובם נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו ומה שיש בידו מן העיקרים. ", + "ואין להאשימם בכל זאת. שלא נכריח אנחנו לשני חכמים מתוכחים בעיון להתוכח כשכל יהושע ופנחס ואין לנו ספק כמו כן במה שנחלקו בו אחרי שאינם כמו שמאי והלל או כמו שהוא למעלה מהם שהקדוש ברוך הוא לא צונו בעבודתו על ענין זה.", + "אבל צונו לשמוע מחכמי הדור כמו שנאמר (דברים יז) אל השופט אשר יהיה בימים ההם. ", + "ועל הדרכים האלו נפלה המחלוקת לא מפני שטעו בהלכות ושהאחד אומר אמת והשני שקר. ומה מאד מבואר ענין זה לכל המסתכל בו. ומה יקר וגדול זה העיקר במצות: " + ], + [ + "והחלק הרביעי הם הגזרות שתקנו הנביאים והחכמים בכל דור ודור כדי לעשותם סייג לתורה. ועליהם צוה הקדוש ברוך הוא לעשותם והוא מה שאמר במאמר כללי (ויקרא יח) ושמרתם את משמרתי ובאה בו הקבלה (יבמות דף כא.) עשו משמרת למשמרתי. והחכמים יקראו אותם גזרות. ", + "ולפעמים תפול בהם מחלוקת לפי החכם שהוא אוסר כך מפני כך ולא יסכים עליו חכם אחר. וזה הרבה בתלמוד שאומרים רבי פלוני גזר כן משום כך וכך ורבי פלוני לא גזר. וזה כמו כן סבה מסבת המחלוקת. ", + "שהרי בשר עוף בחלב הוא גזרה מדרבנן כדי להרחיק מן העברה ולא נאסר בתורה אלא בשר בהמה וחיה אבל אסרו חכמים בשר עוף כדי להרחיק מן האיסור ויש מהם מי שלא יגזור גזירה זו שרבי יוסי [הגלילי] היה מתיר בשר עוף בחלב וכל אנשי עירו היו אוכלים אותו כמו שנתפרסם בתלמוד (שבת דף קל). ", + "וכשתפול הסכמה על אחת מן הגזירות אין חולק עליה בשום פנים. וכשיהיה פשוט איסורה בכל ישראל אין לחלוק על הגזירה ההיא אפילו הנביאים בעצמם לא היו רשאים לבטל אותה וכן אמרו בתלמוד שאליהו זכור לטוב לא היה יכול לבטל אחד משמנה עשר דברים שגזרו בית שמאי ובית הלל. והביאו טעם על זה לפי שאיסורן פשט בכל ישראל:" + ], + [ + "החלק החמישי הם הדינים העשויים על דרך חקירה וההסכמה בדברים הנוהגים בין בני אדם. שאין בם תוספת במצוה ולא גרעון. או בדברים שהם תועלת לבני אדם בדברי תורה. וקראו אותם תקנות ומנהגים. ", + "ואסור לעבור עליהם וכבר אמר שלמה ע\"ה על העובר עליהם (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש. ואלו התקנות רבות מאד ונזכרות בתלמוד ובמשנה מהם בענין איסור והיתר ומהם בענין הממונות. ", + "ומהם תקנות שתקנו נביאים כמו תקנת משה ויהושע ועזרא כמו שאמרו (מגילה פ\"א דף ד.) משה תקן להם לישראל שיהיו שואלים ודורשים בהלכות פסח בפסח ואמרו (ברכות פ\"ז דף מ\"ח:) משה תקן הזן בשעה שירד המן לישראל אבל תקנות יהושע ועזרא הם רבות. ", + "ומהם תקנות מיוחסות ליחידים מן החכמים כמו שאמרו (שביעית פ\"י) התקין הלל פרוזבול (גיטין דף לד:) התקין רבן גמליאל הזקן (ביצה דף ה) התקין רבן יוחנן בן זכאי והרבה בתלמוד התקין ר' פלוני התקין ר' פלוני. ", + "ויש מהם תקנות מיוחסות להמון החכמים כמו שאמרו (כתובות דף מט:) באושא התקינו או כמו שנאמר תקנו חכמים או תקנת חכמים וכדומה לזה הרבה:" + ], + [ + "אם כן כל הדינין הנזכרים במשנה נחלקים על אלו החמשה חלקים. ומהם פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב או אפשר להיות סוברים עליהם סברא ומהם הלכה למשה מסיני. ומהם מה שהוציאו בדרך הקש וסברא ובו נפלה המחלוקת. ומהם גזרות ומהם תקנות. ", + "והטעם שהצריכם לכתוב המחלוקת הנופלת בין שתי הדעות הוא מה שאומר שההלכות אלו נכתבו פסוקות שאין בהם מחלוקת ונדחו דברי החכם שאין הלכה כמותו אפשר שיבא אחר כן מי שקבל הפך הדבר שעליו נפסקה ההלכה מהחכם החולק על הדעת ההיא או ממי שהוא נוטה לדעתו ותכנס ספקא בנפשותינו ונאמר איך יקבל זה האיש והוא איש אמת שדבר פלוני אסור והמשנה אומרת שהוא מותר או הפך הענין הזה. ", + "ובשביל זה כשיהיו לנו כתובות אלו הדעות יהיה נגדר זה הפרץ כי כשיאמר המקבל שמעתי שכך וכך אסור נאמר לו כן דברת וזהו דעת פלוני אבל רבים חולקין עליו או פלוני חלק עליו וההלכה כדעת החולק מפני שסברתו יותר נכונה או מפני שמצאנו דבר אחד מסייעתו (עדיות פ\"א). ", + "אבל הטעם שהצריכום לכתוב דברי יחיד ורבים הוא מפני שאפשר להיות הלכה כיחיד ועל כן בא ללמדך כשתהיה סברא פשוטה ואפילו ליחיד שומעין לו ואע\"פ שחולקין עליו רבים. ", + "והטעם שהצריכום לכתוב דעת איש אחד ואחר כן חוזר מן הדעת ההיא כגון שאמרו בש\"א כך ובה\"א כך וכך וחזרו ב\"ה להורות כדברי בית שמאי כדי להודיעך אהבת האמת והגברת הצדק והאמונה. ", + "שהרי אלו אנשים הנכבדים החסידים הנדיבים המופלגים בחכמה כשראו דברי החולק עליהם טובים מדבריהם ועיונו נכון הודו לו וחזרו לדעתו כל שכן שאר האנשים בראותם האמת נוטה עם בעל דינו יהיה כמו כן נוטה לאמת ולא יקשה עורף וזהו דברי הכתוב (דברים יד) צדק צדק תרדוף. ", + "ועל זה אמרו חכמים (אבות פ\"ה) הוי מודה על האמת רצו לומר אף על פי שתוכל להציל נפשך בטענות תוכחיות כשתדע שהם אמת דברי חבירך אשר טענתך עליו גלויה מפני חולשתו או מפני יכולתך להטעות האמת חזור לדבריו והריב נטוש:\n" + ], + [ + "וכאשר חשב המחבר לחבר זה הספר על זאת התכונה ראה לחלק אותו לששה חלקים:", + "החלק הראשון במצות המחויבות בצמח הארץ כמו כלאים שמטה וערלה ותרומות ומעשרות ושאר חקי המתנות:", + "החלק השני בפרקי זמני השנה והמועדים ומה שנתחייב בהם והשתנות משפטיהם והאסור בהם והמותר ומה שנכון לחבר בכל פרק מהם מן הדינים והמצות:", + "החלק השלישי בבעילות וההפרש שיש בדינין בין האנשים והנשים כגון היבום והחליצה והכתובה וקדושין וגיטין ומה שהוא ראוי לומר בכל פרק מהם:", + "החלק הרביעי בדינין ובמריבות שבין אדם לחבירו ובסחורות ובמשא ובמתן ובשותפות הקרקעות והדומה לו:", + "החלק החמישי בעניני הקרבנות כפי השתנות משפטיהם ורוב עניניהם:", + "החלק הששי בענין טהרות והפכם. ", + "וקרא כל חלק מהם סדר. החלק הראשון נקרא סדר זרעים. והשני סדר מועד. והשלישי סדר נשים. והרביעי סדר נזיקין. והחמישי סדר קדשים. והששי סדר טהרות. (והסימן זמ\"ן נק\"ט). ", + "והתחיל בסדר זרעים מפני שהוא כולל מצות מיוחדות בזרע הארץ וזרע הארץ היא מחיה לכל בעלי חיים וכיון שאי אפשר לאדם לחיות בלא אכילת מזון לא יתכן לו עבודת השם ובשביל כך הקדים לדבר במצות המיוחדות בזרע הארץ. ", + "ואח\"כ דבר על סדר מועד שדרך סדורם בתורה כן הוא כמו שנאמר (שמות כג) ושש שנים תזרע (שדך ושש שנים תזמור כרמך) [את ארצך] ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה ואמר אחר כן ששת ימים תעשה מעשיך ואחר כן שלש רגלים תחוג לי בשנה. ", + "ואחר כן ראה להקדים דיני נשים קודם דיני נזיקין כדי ללכת אחרי הכתוב שאמר (שם כא) כי ימכור איש את בתו לאמה וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ואחר כך כי יגח שור את איש ובשביל זה הקדים סדר נשים על סדר נזיקין. ", + "וספר ואלה שמות כולל אלו הארבעה ענינים ענין סדר זרעים וסדר מועד וסדר נשים וסדר נזיקין. ", + "ואחרי אשר דבר על ענין אלה שמות דבר על ענין ויקרא כפי סידורם וסדר אחרי נזיקין קדשים. ", + "ואחריו טהרות שכך סדרם הכתוב והקדים דין הקרבנות קודם דין הטומאות והטהרות שהרי הטהרות התחיל בהם בפרשת ויהי ביום השמיני. ", + "וכשאסף כל אלו הששה מינים הכוללים המצות ראה לחלק כל מין כללי מהם אל מינים פרטיים כפי מה שהוא ראוי וקרא שם כל מין מהפרטים מסכת אחר כן חלק המאמר שיש בכל מין פרטי לפרקים וקרא שם כל אחד פרק. אחר כן חלק מאמר כל פרק לפרקים קטנים נכוחים להבין וקלים לדעתם על פה ולהורותם וקרא שם כל אחד מאלו הפרקים הקטנים הלכה. ", + "וחלק המאמר בסדר זרעים כמו שאומר. התחיל במסכת ברכות. והטעם שהצריכוהו להתחיל בה שהרופא הבקי כשירצה לשמור בריאות הבריא על תכונתה שהיא עומדת עליו יקדים תיקון המזון בתחלת רפואותיו ועל כן ראה החכם הזה להתחיל בברכות שכל מי שאוכל אין לו רשות לאכול עד שיברך וראה לסדר בתחלת דבריו ברכות כדי לתקן המזון תיקון שיש לו ענין. ", + "אחר כך ראה לתקן דבריו כדי שלא יהיה חסר בענין מן הענינים ולפיכך דבר על כלל הברכות שאדם חייב בהם על המזונות ועל המצות ואין לך מצוה שאדם חייב בה בכל יום אלא קריאת שמע בלבד ואין נכון לדבר בברכות ק\"ש קודם שידבר על ק\"ש עצמה לפיכך התחיל מאימתי קורין את שמע וכל מה שנתחבר אליו.", + "ואח\"כ חזר לענין הסדר והוא לדבר במצות זרע הארץ והתחיל במסכת פאה אחר ברכות בשביל שכל המתנות שאדם חייב בהם על הזרע לא יתחייב בהן אלא אחר קצרו והקמה חייבת בפאה והיא עדיין בקרקע ובשביל זה הקדים לדבר בה. ", + "וסדר אחר פאה מסכת דמאי בשביל שיש בו לעניים זכות כמו שיש להם בפאה וכן אמרו מאכילים את העניים דמאי. ", + "ואחר דמאי כלאים שכך סדרם הכתוב בסדר קדושים תהיו (ויקרא יט) לא תכלה פאת שדך ואחריו שדך לא תזרע כלאים. ", + "וסדר אחר כלאים שביעית והיה נכון להיות מסכת ערלה אחר כלאים שכך סדורה בתורה לולי שראה שהערלה אינה מן המצות שאדם מוכרח לעשותה שכ\"ז שלא נטע לא יתחייב בערלה והשביעית היא מן המצות שאדם מוכרח לעשותה ועוד שהשמטה יש בה סדר מיוחד מן התורה ולפיכך הקדים לדבר בשמטה. ", + "וסדר אחר שביעית מסכת תרומה גדולה מפני שהתרומה היא מתנה ראשונה שמוציאין מן הזרע. ", + "וסדר אחר תרומה מעשר ראשון מפני שהיא במעלה שניה לתרומה בדין הפרשה.", + "וסדר אחר מעשר ראשון מעשר שני על סדר מעלותם. ", + "וסדר אחר כן מסכת חלה בשביל שאחר שמוציאין מן הזרע כל אלו המתנות שהם תרומה ומעשר ראשון ושני אז יטחנוהו ועושין אותו קמח ולשין אותו ואז יתחייב בחלה. ", + "וכשהשלים לדבר על הזרע ומתנותיו החל לדבר בענין הפירות וסדר אחר מסכת חלה מסכת ערלה. ", + "ואחר כן בכורים שכך סדרם הכתוב הערלה בספר ויקרא והבכורים בפרשת כי תבא. ועלו מספר החלקים בסדר זרעים לעשתי עשרה מסכתות. ", + "ואחר כך חלק סדר מועד למיניו הפרטים כמו שעשה בסדר זרעים והתחיל במסכת שבת מפני שהוא קדמון במעלה ומפני שהוא בכל שבעת ימים ותרבה תקופתו בזמן גם בו התחיל בתורה בפרשת מועדות. ", + "וסדר אחר שבת עירובין מפני שהוא מענין שבת. ", + "ואחריו פסחים שהוא תחלת המצות הנתונות על ידי משה והיא כמו כן מצוה שניה לשבת בפרשת מועדות. ", + "וסדר אחר כן שקלים כמו שנסדרו בתורה. ", + "וסדר כפורים אחר שקלים כפי סדורה שמצות שקלים בפרשת כי תשא וכפורים בפרשת אחרי מות. ", + "ואח\"כ בא לסיים דבריו בשלש רגלים וקודם זה דבר על פסחים ונשאר לו לדבר על ענין סוכות ושבועות ולא נמצא לו מה שידבר בשבועות אלא דברים מיוחדים בכל יו\"ט והיא מסכת ביצה והקדים סוכה על ביצה לרוב המצות שיש בסוכות. ", + "ולא נשאר לו מן הפרקים הנזכרים בכתוב אלא ראש השנה בלבד ואחרי ביצה דבר על ראש השנה. ", + "וכשהשלים דבריו על המועדים האמורים בתורה חזר לדבר על זמני התעניות הנזכרים בספרי הנבואה והם הצומות שתקנו הנביאים וסדר אחר כך ענין תעניות. ", + "וסדר אחר תעניות מגילה מפני שהוא תיקון הנביאים שהיו אחרונים לאשר התקינו תעניות. ", + "וסדר אחר מגילה מועד קטן מפני שיש בינו ובין ימי הפורים הצטרפות שבשניהם אסור התענית וההספד. ", + "וכאשר השלים לדבר על הזמנים וחובותיהם וכל מה שנתחבר אליהם חתם הענין במסכת חגיגה שענינה בחובת שלש רגלים והניחה לאחרונה בשביל שאינו ענין כללי ובשביל שאינו חובה אלא על הזכרים כמו שנאמר (שמות כג) יראה כל זכורך. ועלו חלקי המאמר בסדר מועד לשתים עשרה מסכתות. ", + "אחר כן חלק המאמר שיש בסדר נשים והתחיל במסכת יבמות והטעם שהצריכוהו להתחיל ביבמות ולא התחיל במסכת כתובות ועיון השכל נותן שהיתה ראויה להקדים. אבל נעשה זה מפני שהנשואין הוא דבר עומד ברשות אדם ורצונו ואין לב\"ד לכוף אדם עד שישא אשה אבל היבום הוא מוכרח לעשותו ולומר לו או חלוץ או יבם וההתחלה בדברים המוכרחים הוא הנכון והראוי מן הדברים שאינם מוכרחים ועל כן התחיל ביבמות. ", + "וסדר אחר כך כתובות. ", + "ואחר כתובות נדרים שפרשת נדרים כולה וההתבוננות שיש בה הוא נדרי נשים כמו שנאמר (במדבר ל) בין איש לאשתו בין אב לבתו וכשיהיו הנשואין גמורין ותהיה האשה נכנסת לחופה יש לבעלה רשות להפר נדריה ומפני זה סמך נדרים לכתובות.", + "וסדר אחר נדרים נזירות מפני שהנזירות גם כן מכלל נדרים וכשהאשה נודרת בנזיר יוכל הבעל להפר ולפיכך סדר אחר נדרים נזירות. ", + "וכשהשלים לדבר על הנשואין ומה שיתחייב בשבילן מהפרת הנדרים התחיל בענין הגירושין שאחרי נשואין באין הגירושין וסדר גיטין אחר נזירות. ", + "ואחר גיטין סוטה שענינה מענין הגירושין שהסוטה כשתזנה יש לכוף האיש והאשה על הגירושין כמו שאבאר במקומו. ", + "וסדר אחר סוטה קדושין ויש לשאול בכאן מפני מה סדר קדושין באחרונה והיה הנכון להקדימה ולהיות סדורה קודם כתובות. ", + "ואם תאמר שלא סדרו אותה קודם כתובות בשביל שלא נפריש בין יבמות לכתובות שענינם אחד והוא ענין ביאה ושיהיו דבריהם נקשרים ואילו נצרך על כל פנים לסדרו היה כותבו קודם גיטין כדי שיבא על סדר בראשונה קדושין ואחריה גיטין ויהיה סדורם נכון. ", + "ותהיה התשובה שסדורם נעשה כך מפני שהיה רצונו לילך על דרך הכתוב (ג) שהקדים גירושין קודם נשואין והוא מה שאמר הקב\"ה (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ומתוך דבריו שאמר והיתה לאיש אחר למדנו פרק מפרקי קדושין (דף ה) כמו שנתבאר בתלמוד מקיש הויה ליציאה. ועלו חלקי המאמר בסדר נשים לשבע מסכתות. ", + "אח\"כ חלק המאמר בנזיקין וחלק המסכת הראשונה לשלשה חלקים והתחיל בבבא קמא וענינה לדבר על נזיקין כגון שור ובור והבער ודין החובל ואין השופט רשאי להקדים דבר קודם שיסיר ההיזק מבני אדם ומפני זה הקדים אותה בראשונה על שאר הדינין. ", + "ואח\"כ בבא מציעא וענינה לדבר על הטענות והפקדונות ושכירות ודין השואל והשכיר וכל מה שהוא ראוי לחבר לזה הענין כמו שעשה הכתוב שאחר דיני שור ובור והבער (שמות כ״א:כ״ב) וכי ינצו אנשים דבר על ארבעה שומרים. ", + "ואח\"כ בבא בתרא וענינו לדבר בחלוקת הקרקעות והדינין בענין הדירות המשותפות והשכונות וביטול מקח וממכר במום הנמצא ולדבר בענין הממכרים והקנינים והיאך ראוי לדון אותם והערבות והירושות וסדר החלק הזה באחרונה בשביל שכולו קבלה ודברי סברות ולא התבאר מן התורה. ", + "וכשהודיע ענין הדינין התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם וסדר אחר ב\"ב סנהדרין. ", + "אבל מסכת מכות היא נקשרת בנוסחאות עם מסכת סנהדרין ובכללה היא מנויה ואמרו שבשביל שאמר ואלו הן הנחנקין הדביק אליו ואלו הן הלוקין ואין זה טעם אמת אבל היא מסכת בפני עצמה ונסמכה לסנהדרין מפני שאין רשות לבני אדם לענוש ולהלקות אלא השופטים בעצמם כמו שאמר הכתוב (דברים כה) והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו. ", + "וסדר אחר מכות שבועות מפני שבין סוף המסכת שעברה ותחלת זו המסכת יש דמיונים בדיניהם ומשפטיהם והם דומים אלו לאלו כמו שנזכר בתלמוד והחבירוהו לענין ההוא מפני שהוא גם כן ממעשה הדיינים שאין רשות לכוף על השבועה אלא לשופט. ", + "וכשהשלים לדבר על הדינים והדיינים וכל מה שהוא מעשה הדיינים מיוחד בו מן המחלוקת וחיוב השבועות בא לדבר בענין עדיות ורוב ענין זאת המסכת הוא לזכור בה כל ההלכות שהעידו עליהם אנשים ברורים נאמנים ושעדותם ראוי לסמוך עליה והוא שער מן הדינים שהעדיות צריך לזכרם לפני הדיינים וכן כל עדות מהם היו מעידים אותו בב\"ד וסדר אותה אחר מס' שבועות בשביל שמס' שבועות יש צורך אליה תמיד ועדיות הם (הצעת) [הודעת] הדברים שהעידו בם לפני השופטים בעתים ידועים וקבלו אותם מהם. ", + "אחר כן התחיל לדבר על עכו\"ם לפי שענינה דבר מוכרח לשופט שידענו ואז יהיה שלם כשידע נימוסי העבודות ההם וחוקותיהם ומה שצריך אליהם ואז ידע היאך ידין עליה כי כל מי שיעבוד לכוכב שבתאי בעבודת כוכב נוגה או יתפלל לכוכב צדק בתפלת מאדים אינו חייב מיתה כמו שבאה הקבלה הברורה והניח זו המסכת לאחרונה מפני שלא יקרה ענין עכו\"ם אלא באחד מני אלף לימים רחוקים. ", + "וכאשר נשלם לו מה שהיה צריך אליו השופט התחיל באבות ועשה זה לשני ענינים: ", + "האחד כדי להודיע שההסכמה והקבלה אמת ונכונה וקבלוה עם מעם ולפיכך ראוי לכבד החכם מהם ולהושיבו במעלה נכבדת בשביל שהגיעה ההוראה אליו ושהוא בדורו כמו אלו בדורם וכן אמרו (ר\"ה כה.) אם באנו לחקור אחר בית דינו של ר\"ג וכו' אמרו (שם) שמשון בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ובענין זה יש מוסר גדול לבני אדם שלא יאמרו מדוע נקבל משפט פלוני או תקנת דיין פלוני. ", + "ואין הדבר כן שהמשפט אינו לפלוני השופט אלא להקב\"ה שצוה אותנו בו כמו שנאמר (דברים א) כי המשפט לאלהים הוא אבל הכל משפט אחד וקבלוהו איש מפי איש על הדורות החולפים. ", + "והענין השני שהוא רצה לזכור במסכת זו מוסר כל חכם מן החכמים ע\"ה כדי שנלמד מהם המדות הטובות ואין אדם צריך לזה הדבר כמו הדיינים שעמי הארץ כשלא יהיו בעלי מוסר אין ההיזק לכל ההמון אלא לבעליו בלבד אבל השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע יזיק עצמו ויזיק לבני אדם. ", + "לפיכך היה תחלת דבריו במסכת אבות מוסר הדיינין כמו שאמר הוו מתונים בדין וצריך שיוסר השופט בכל הענינים שיש במסכת אבות כגון שיהיה מתון בדין ואל ימהר פסק דין שאפשר שיהיה בדין ההוא ענין נסתר כמו שאמרו ע\"ה דין מרומה. ", + "ואין לו להאריך הדין כמו כן כשידע שאין בו דבר נסתר שזה נקרא ענוי הדין ויש לו להשתדל בחקירת העדים ולהזהר בשעת החקירה שלא ילמדו העדים מדבריו מה שיסייעם על ענינם ואין לו ללמד טענה לבעל הריב וזה נקרא עורכי הדיינין. ", + "ואל יחלל נפשו בחברת עמי הארץ שמא יהיה לבוז ואל יתעלם מבני אדם עד שלא יוכלו לראותו בכל עת שיצטרכו אליו שמא יאבד האביון ואל יבקש מנוחה ותענוגים פן יאבד האמת ולא תמשכהו התאוה. ", + "ואל יהי רוצה להתקדם את חבריו לדין ואל ילחץ עצמו להכנס בדיינות שמא יהיה חשוד. ", + "וצריך להיות מהדר בכל דיניו אחר הפשרה ואם יוכל שלא יפסוק דין בכל ימיו אבל שיעשה פשרה בין שני המריבים הנה מה טוב ומה נעים ואם אינו יכול אז יחתוך הדין. ", + "ואל יטריח אבל יתן זמנים ארוכים לבעל הריב ויניחהו לבקש על נפשו כל היום ואע\"פ שירבה דברים וידבר הוללות וסכלות. ", + "ואם אי אפשר זה לפי מה שיראה מטענותם יגזור הדין מיד. כמו שאנו רואים רבותינו עושים בענין קשירת הידים והכאת השוטר ללקות ולענוש והפשט הבגדים וקריעת השטרות הקיימות כשימצאו בהם מה שיחייב לעשות זה והרבה כמו זה וכדומה לזו המצוה אומרים (סנהדרין דף ו:) יקוב הדין את ההר. ", + "ועל דרך כלל צריך שיהיה השופט כרופא בקי שכל זמן שיוכל לרפא במזונות לא ורפא ברפואות אבל כשרואה שהחולי חזק ואי אפשר להתרפא במזונות ירפא ברפואות קלות קרובות אל טבע המזון כגון המשקים והמרקחות המבושמות והמתוקנות ואם יראה שהחולי יתחזק ואלו הדברים אינם מכניעים אותו ואינם כנגדו יחזור לרפאותו ברפואות חזקות וישקנו רפואה משלשלת כגון סקמוני\"א וכדומה לו מן הרפואות המרות והרעות. ", + "כן השופט ישתדל לעשות פשרה ואם אינו יכול ישפוט בנחת וירצה לבעל הריב בדבר רך ואם לא יוכל מפני אכזריות אחד מהמריבים ושהוא רוצה להתגבר בעול וחמס יתחזק עליו ויהדוך רשעים תחתיו. ", + "וצריך לשופט שלא ירבה לרדוף אחר תענוגי העולם ואהבת העושר והמעלה כמו שאמר הכתוב (שמות יח) שונאי בצע ואמרו ע\"ה מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' (כתובות דף קה:) אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות יהרסנה. ", + "ואחר שנראה שהשופט צריך לכל אלו המוסרים כדי להוסר בהם אם כן מה נחמד ונכון היה תקון מסכת אבות אחרי מסכת סנהדרין ומה שנלוה אליה לפי שהיא כוללת אלה המוסרים ועוד נוסף עליהם ענינים אחרים מביאים לידי פרישות מן העולם וכבוד העולם ובעליה ומעשה היושר והיראה. ", + "וכאשר השלים מוסר הדיינים החל לבאר שגיאותם כי כל מי שיש בו טבע בשר ודם אי אפשר שלא יטעה ויחטא ולפיכך סדר הוריות אחר אבות ובה חתם סדר נזיקין. ועלו חלקי המאמר בנזיקין לח' מסכתות. ", + "אחר כן חלק המאמר בענין קדשים והחל בקרבנות הכהנים שהם מסכת זבחים. ", + "ואחר זבחים מנחות כפי סדורם בתורה. ", + "וכשהשלים ענין זבחי קדשים ומה שנלוה אליהם דבר על ענין שחיטת שאר הזבחים על סדר הכתוב שהרי אחר שאמר והיה המקום אשר יבחר ה' שמה תביאו וגו' אמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר (דברים יב) והביא אחר מנחות חולין. ", + "ואחר חולין בכורות על סדר הכתוב כמו כן כי אחר שאמר רק בכל אות נפשך אמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך. ", + "וכשהשלים לדבר בעניני הקדושות סדר דמי הערכים שהם כמו כן קדש והביא אחר בכורות ערכין. ", + "ואחר ערכין תמורה על פי סדורם בכתוב כמו כן. ", + "וכשהשלים לדבר על המינין האלו הביא אחר כן מסכת כריתות ודבר בה על כל המצות שיתחייב בהם כרת וכל הנלוה לאותו הענין והטעם שבשבילו סדר המין הזה בקדשים שכל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת אלא במעט כמו שיתבאר שם. ", + "והביא אחר כריתות מעילה מפני שהדברים שחייבין עליהם מעילה יותר קלים מהדברים שחייבים עליהם חטאת. ", + "והביא אחר מעילה מסכת תמיד והניח אותה באחרונה בשביל שאין בה דבור לא על דרך חכמה ולא על איסור ועל היתר אלא ספור שהוא אומר היאך היו מקריבין התמיד כדי לעשות כן תמיד. ", + "והביא אחר תמיד מדות ואין בו ענין אחר אלא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו והתועלת שיש במין ההוא כי כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח הקדש כמו שאמר (דה\"א כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. ", + "וכשהשלים לדבר בקרבנות הבהמה ובכל הנלוה עליהם ותבנית הבית שמקריבין בו אותן הקרבנות סדר אחריו מסכת קנים ואין ענין במסכת ההיא אלא לדבר בתערובי העופות כשיתערבו קרבנות העופות אלו עם אלו. והניח זה הענין באחרונה מפני שאינו מוכרח לפי שאפשר שיתערבו ושלא יתערבו ועוד שהדבור עליו מעט מזער כמו שיתבאר במקומו. ובהם חתם סדר קדשים. ועלו חלקי המאמר בסדר קדשים לעשתי עשרה מסכתות. ", + "אחרי כן חלק המאמר בטהרות והתחיל במסכת כלים וענינו שהוא כולל עיקרי הטומאות ולזכור כל מה שהוא מקבל טומאה ושאינו מקבל טומאה כי כשיזכור לנו מה שהוא מקבל טומאה נדע כל הדברים שהם מקבלים טומאה ושאינם מקבלים. ", + "והביא אחר כלים אהלות וענינו לדבר על טומאת מת והקדים זאת המסכת בשביל שהיא קשה מכל הטומאות. ", + "ואחריה נגעים וענינו שהוא מדבר בטומאת צרעת שהמצורע יטמא באהל ויש בו קצת דמיון מטומאת מת כמו שיתבאר במקומו. ", + "וכשהשלים טומאת מת והדומה לו בא לדבר בענין טהרה והיא פרה אדומה והביא אחר נגעים מסכת פרה. ", + "וכשהשלים לדבר על הטומאות החמורות והיאך ענין טהרתם דבר בענין הטומאות הקלות שאין בם אלא הערב השמש וסדר אחר פרה מסכת טהרות וקרא שמה טהרות בלשון נקיה שהדבור בה הוא בטהרת הטומאה ועוד שידיעת הטומאות מצריך לדעת ענין טהרה. ", + "ושמא יחשוב החושב שענין קריאת שם הסדר סדר טהרות וקרא שם מסכת ממנו טהרות שהוא תפישה על המחבר ואנו אומרים שאינו תפישה אצל חכמי ההגיון שהם קוראים המין הפרטי בשם המין הכולל אותו. ", + "וכשהשלים הטומאות החמורות והיאך תעלה הטהרה מהם ודבר על טומאות קלות הביא אחר כך דיני טהרה וסדר אחר טהרות מקואות. ", + "והניח נדה אחר כל אלו הטומאות מפני שאינה טומאה כללית לכל מין האדם וסדר אחר מקואות נדה. ", + "ואחר נדה מכשירין והנכון היה לסדר אחר נדה זבים אבל הקדים מכשירין על זבים כמו שהקדימו הכתוב שהרי מכשירין בפרשת ויהי ביום השמיני וזבים בפרשת זאת תהיה תורת המצורע. ", + "וסדר אחר זבים טבול יום כמו שאמר הכתוב (ויקרא טו) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ואלו הטומאות המוקדמות כולן הן כוללות הגוף ר\"ל כשיגע בהם אדם יטמא כל גופו ובשביל זה בא לדבר על טומאת כל אבר ואבר בפני עצמו. ", + "וסדר אחר טבול יום ידים. ", + "ואחר ידים עוקצין והניחה לאחרונה מפני שהוציאוה בדרכי הסברא ואין לה עיקר בכתוב ובה חתם ספרו. ועלו חלקי המאמר בטהרות לשתים עשרה מסכתות. ", + "והיו מספר כל מסכתות המשנה ששים ואחת ופרקים חמש מאות ושלשה ועשרים. " + ], + [ + "אחר כן ראה להסתפק משמות המקובלים על הקרובים אליו משמעון הצדיק והיו דבריו במשנה דבר קצר וכולל ענינים רבים והיה הכל מבואר לו לחדוד שכלו אבל למי שהוא פחות ממנו הענין ההוא עמוק בעיניו שהחכמים הקדומים לא היו מחברים אלא לנפשותם. ", + "לפיכך ראה אחד מתלמידיו והוא רבי חייא לחבר ספר וללכת בו אחר רבו ולבאר מה שנשתבש מדברי רבו והיא התוספתא וענינו לבאר המשנה ותוספתא אפשר להוציא טעמה מהמשנה אחר יגיעה רבה והוא הוציאם ללמדנו היאך נוליד ונוציא ענינים מן המשנה. וכן עשה רבי אושעיא. ", + "ורב חבר ברייתא והיא ספרא וספרי ורבים זולתם כמו שאמרו כי אתא רבי פלוני אתא ואייתי מתניתא בידיה. ", + "ואולם לא היו אלה הברייתות כלם כצחות דברי המשנה ולא כתקון עניניה וקוצר מליה ועל כן היתה עיקר ר\"ל המשנה וכל החבורים עולים אחריה ושניים אליה והיא המכובדת אצל הכל וכשיעריכו אותה לחבורים ההם ראוה בנות ויאשרוה. ", + "וכל הבא אחריה אחר החבורה הנכבדת ההיא לא שם לבו ומאודו אלא להתבונן בדברי המשנה. ולא חדל דור אחר דור להתבונן ולחקור בה ולפרש אותה כל חכם כפי חכמתו ובינתו. ", + "ונחלקו בפירוש קצת הלכות ממנה לפי רוב השנים ואין חבורה מהם שלא חקרה והתבוננה במשנה וגלתה חדושים והביאה ממנה דמיונים על ענינים אחרים עד שהגיע הזמן לרבינא ורב אשי שהם האחרונים מחכמי התלמוד והתבודד רב אשי לחבר התלמוד וראה בעצתו לעשות בדברי כל הבאים אחרי רבינו הקדוש כמו שעשה רבינו הקדוש בדברי כל הבאים אחרי משה. ", + "וכלל כל דברי המדברים ושכל המתבוננים ופירוש המפרשים ודקדוק ההלכות וקבצם וכבש הכל בחכמתו ובמה שנתן לו הקב\"ה מנפש פשוטה וכבוד החכמה וחבר התלמוד. ", + "והיתה כוונתו בו ארבעה דברים: ", + "האחד פירוש המשנה וכל מה שנפל בה מדברים המכילים ענינים רבים ממחלוקת הפירושים וטענות כל מפרש על חבירו וגלוי טענת האמת וזה ראשית הכוונות שנתכוון. ", + "והשני פסק הדין על דעת האחד משני החולקים שנחלקו בדברי המשנה או בפירושה או בחדושים שנתחדשו בה ושחברו עליה. ", + "והשלישי בחידושי הענינים שהוציאו חכמי כל דור מן המשנה וגלוי העיקר והראיות שהורו בהן וסמכו עליהן התנאים המדברים על דברי המשנה עד שנסדר מדבריהם מה שנסדר והגזירות והתקנות העשויות מאחרי רבינו הקדוש עד המחבר הזה. ", + "והרביעי דרשות שהם ראויות לפי ענין כל פרק שנזדמן להיות בו דרש. ", + "וזה הענין הרביעי ר\"ל הדרש הנמצא בתלמוד אין ראוי לחשוב שמעלתו מעוטה ותועלתו חסרה. אבל יש בו תבונה גדולה מפני שהוא כולל חידות פליאות וחמודות נפלאות. ", + "כי הדרשות ההם כשיסתכלו בהם הסתכלות שכלי יובן בהם מהטוב האמתי מה שאין למעלה ממנו ויגלה מהם מן הענינים האלקיים ואמתת הדברים מה שהיו אנשי החכמה מעלימים אותו ולא רצו לגלותו וכל מה שכלו בו הפילוסופים דורותיהם ואם תביט אותו על פשוטו תראה בו ענינים רחוקים מן השכל שאין למעלה ההם. ", + "ועשו דבר זה לענינים נפלאים. האחד מהם ללטוש רעיוני התלמידים וללבב לבותם. ", + "ועוד כדי לעוור עיני הכסילים שלא יזהירו לבותם לעולם ואילו היו מראים להם זוהר האמתות יסבו פניהם מהם כפי חסרון טבעיהם שנאמר בהם ובדומיהם אין מגלין להם את הסוד מפני שאין שכלם שלם כדי לקבל האמתות על בוריים. ", + "וכן החכמים לא היו רוצים לגלות קצתם לקצתם סודות החכמה וכבר זכרו (חגיגה פ\"ב דף יג) שאיש מן החכמים נכבד [פתה] לאנשים בקיאים בחכמת מעשה בראשית והוא היה בקי במעשה מרכבה אמר להם למדוני מעשה בראשית ואלמדכם מעשה מרכבה ואמרו טוב הדבר וכאשר למדוהו מעשה בראשית נמנע הוא מללמוד להם מעשה מרכבה. ", + "וחס ושלום שעשה זה מפני רוע לב למנוע החכמה או בשביל שיהיה לו יתרון עליהם. שהמדות האלה מגונים באחד מהטפשים קל וחומר באלו החסידים הנכבדים. אבל עשה הדבר בשביל שראה בעצמו ראוי לקבל מה שיש אצלם ושאינם ראוים לקבל מה שיש אצלו. ", + "והביא על ענין זה דברי שלמה (שיר ד) דבש וחלב תחת לשונך ופירשו עליהם השלום ואמרו שענין דבר זה שהחכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם כמו שינעם החיך בדבש וחלב צריכים להסתירם ושלא ידובר בהם ואל יעלו על שפת לשון בשום פנים וזהו שאמר תחת לשונך שהענינים האלה אינם ממה שראוי ללמוד ולהגות בם בישיבות החכמה. ", + "ואולם ירמזו בכתוב מהם רמזים נעלמים וכשיגלה הקב\"ה מסוה הסכלות מלב מי שירצה אחרי אשר ייגע וירגיל בחכמות אז יבין מהם כפי שכלו. ", + "ואין לאדם עם החכמה ודרישתה וההשתדלותה אלא לעזוב עניניו ביד הבורא ולהתפלל אליו ולהתחנן לבוננהו ולהורותו ולגלות לו הסודות הגנוזות בכתוב כמו שמצאנו דוד ע\"ה עשה כן באמרו (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וכשיגלה הקב\"ה את עיני האדם ויראה לו מה שהראה ראוי לו לגנזם כמו שאמרנו. ", + "ואם ירמוז מהם במעט ירמוז למי שיש לו שכל שלם ונודעה אמתתו כמו שבארו וגלו במעשיות רבות בתלמוד. ועל כן אין ראוי לאיש חכם לגלות מה שידע מן הסודות אלא למי שהוא גדול ממנו או כמוהו שאם יגלה אותו לכסיל אע\"פ שלא יגנהו לא ייטב בעיניו. ועל כן אמר החכם (משלי כג) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. ", + "ועוד שהלימוד להמון העם צריך שיהיה בדרך חידה ומשל כדי שיהיה כולל הנשים והנערים והקטנים עד אשר ישלם שכלם ואז יתבוננו וישכילו עניני הרמזים ההם ולענין זה רמז שלמה עליו השלום באמרו (שם א) להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. ", + "ומפני אלו הסבות סדרו חכמים עליהם השלום דבריהם בדרשות על ענין שירחיקהו שכל הכסיל לפי מחשבתו. ", + "ואין ראוי לסמוך החסרון אל הדרש ההוא אבל יש לחשוב שהחסרון בא משכלו וכשיראה משל ממשליהם שהוא קשה להשכיל אפילו פשוטו ראוי לו להשתומם מאד על שכלו שלא הבין הענין עד אשר חסרו בעיניו האמונות בתכלית הרחוק שהרי הדעות יש להם יתרון זה על זה כפי יתרונות המזגים. וכמו שנמצא מזג איש אחד שהוא ישר ממזג איש אחר כן יש שכל איש אחד שלם משכל איש אחר. ", + "ואין ספק שאין שכל מי שידע דבר נכבד כשכל מי שישכיל הדבר ההוא שהאחד נקרא שכל בפועל והאחד שכל בכח. ובשביל זה יש דברים שהם בעיני אנשים בתכלית האמת והביאור ואצל איש אחר הם רחוקים ונמנעים מהיותם על פי המעלה בחכמה.", + "והנני נותן לך בו משל מבואר כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והנגון ומהיר בחכמת הטבע ונבוב ומשכיל והוא נעור וריק מחכמת התשבורת וחכמת הכוכבים ונאמר לו מה אתה אומר באיש שהוא טוען שגוף השמש שאנו רואים כאילו היא עגולה קטנה ויאמר שהוא גוף כדור וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה וששים וששה פעם ושלשה שמיני פעם וכדור הארץ שבמדתה עשינו המדות האלה הוא כדור שיש בהקפו ארבעה ועשרים אלף מיל. ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במדות גודל כדור השמש. ", + "אין ספק שהאיש ההוא זך הרעיון אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג. ", + "והטענה השכלית תבא לו בתחלת המחשבה שהטענה הזאת בטלה כי איך אפשר להיות האדם על מקום כפי זרת אחד מן הארץ וידע שעור גרם השמש והקיפה ומדת שטחה עד אשר תהיה דעתו כוללת אותה כמו שהוא כולל מדת חלק מחלקי הארץ. ", + "ועוד יאמר איך אפשר זה והנה גרם השמש בשמים בתכלית המרחק ואפילו ראיית גרם השמש על נכון אי אפשר לנו ולא נשיגהו אלא זיוו בלבד ואיך יגיע אדם למעלה שיוכל למדוד אותו וידקדק מדתו בשלשה שמיני פעם. זה דבר שוא הוא שאין כמוהו. ולא יהיה בלבו ספק על היות זאת הטענה בטלה ושלא תוכל להיות. ", + "אבל כשירגיל נפשו בלמוד ספרי המדות וחכמות מה שהוא ראוי בתבנית הכדוריות וזולתם מן הערכים הנערכים זה לזה ויעתק משם אחר כן אל הספר המסודר בענין זה והדומה אליו ר\"ל ספר תכונת הגלגלים הידוע ספר אלמגסט\"י. אז יתברר אצלו זאת הטענה ותשוב לו הטענה אמת שאין בה ספק ושיש עליה מופת. ", + "ולא יהיה אצלו הפרש בין שגוף השמש הוא כשעור הזה או שהשמש היא מצויה וירגיל שכלו להאמין הדבר שהיה בתחלה מרחיק הרחקה גדולה ויאמין בו אמונה גמורה. ", + "הנה זה יוכל להיות, ואנחנו לא הסכמנו על האיש ששאלנוהו זה הענין שיהיה חסר מן החכמות האחרות אבל שיהיה טוב השכל וזך הטבע וחכם. והשאלה אשר שאלנוהו משאלות הלמודיות שהיא מן המדרגה שיעלו בה לאלהות. ", + "קל וחומר יהיה הענין במי שאין לו חכמה כלל ולא הרגיל נפשו בדרך מדרכי חכמות הלמודיות אבל היה נסעו משכל אמו לשכל אשתו שנשאל שאלה משאלות האלהית שהם צפונות בדרשות אין ספק שהם רחוקים בעיניו כרחוק השמים מן הארץ ויקצר שכלו להבין דבר מהם. ", + "ועל כן ראוי שנדין הדרשות ההם לכף זכות ונטיב לעיין בהם. ואל נמהר להרחיק דבר מהם אבל כשירחק בעינינו דבר מדבריהם נרגיל נפשנו בחכמות עד שנבין עניניהם בדבר ההוא אם יוכלו להכיל לבותינו הדבר הגדול הזה שהרי החכמים אע\"פ שהיה להם מן התאוה ללמוד וטוב הרעיון והיגיעה וחברת החסידים הנכבדים והרחקת העולם בכל מה שיש בו. היו מיחסים החסרון לנפשם כשהם מעריכים נפשותם לפי מה שקדם אותם. ", + "והוא מה שאמרו (עירובין דף נג:) לבם של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אפילו כמחט סדקית. ", + "וכ\"ש אנחנו שהחכמה נעדרה ממנו וכאשר הודיענו הקב\"ה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר (ישעיה כט.) יחד הכתוב כל אחד ממנו בארבעה דברים. בחולשת השכל. וחוזק התאוה. ועצלות בבקשת החכמה. והזריזות בבצע העולם. ארבעת שפטיו הרעים ואיך לא נסמוך החסר לנפשותינו כשנעריך אותה עליהם. ", + "ומפני אשר ידעו עליהם השלום בענין זה שכל דבריהם ברורים ונקיים ואין בהם סיגים צוו עליהם והזהירו שלא ילעג אדם עליהם ואמרו (גיטין דף נז:) כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת כו' ואין לך צואה רותחת גדולה מן הכסילות אשר השיאתו להלעיג. ", + "ועל כן לא תמצא לעולם מרחיק דבריהם אלא איש מבקש תאוה ונותן יתרון להנאות המורגשות אשר לא העיר לבו בדבר מן המאורים הבהירים. ", + "ומפני שידעו אמתת דבריהם כלו בעסק ההוא כל ימיהם וצוו לשקוד עליו כל הלילה ומקצת היום ושמוהו תכלית החכמה וכן היא. ", + "ואמרו (פ\"ק דברכות דף ח.) אין להקב\"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד והשב לבך לזה הדבר שאם תסתכל אותו על פשוטו תמצאנו רחוק מאד מן האמת כאילו ארבע אמות של הלכה בלבד היא התכונה הנדרשת ושאר החכמות והדעות מושלכות אחר גויו. ובזמן שם ועבר ואחריו שלא היתה שם הלכה הנוכל לומר שאין להקב\"ה חלק בעולם כלל. ", + "אבל אם תעיין זה הדבר עיון שכלי תראה בו מן החכמות דבר פלא ותמצאנו מוסף כלל גדול מן המושכלות: ואני אבארם לך כדי שיהיה לך דמיון לשאר מה שיבא לידך ולכך שים לבך אליו כראוי. \n" + ], + [ + "דע כי הקדמונים חקרו חקירה עצומה באשר נתן להם מן החכמה וטוב המחשבה עד נתקיים אצלם שכל דבר נמצא יצטרך עכ\"פ להיות לו תכלית אשר בשבילה היתה מציאותו. כי לא לדבר רק נמצאו הנמצאים. ", + "וכאשר נתקיים להם זה הדין הכללי התחילו לחלק כל נמצאים לדעת תכלית כל מין מן המינים הנבראים. ", + "וראו כי כל נמצא שהוא מלאכותי ר\"ל העשוי למלאכה היא תכלית עשייתו ידוע ואין צורך בענין ההוא לחקירה שהאומני לא יעשה מלאכה אלא אם כן שתכליתה מצוייר בנפש האומן. ", + "והמשל בזה כמו שאומר שהמשור לא עשאו הנפח אלא אחרי אשר חשב בלבו איך יוכל להפריש דבקי העץ עד נגלה ללבו צורת המשור והחל לעשותו כדי לחתוך בו אם כן נדע כי כוונת המשור להניפו על העץ וכוונת הקרדום לחתוך בו וכוונת המחט להחביר בו בגד לבגד ויש לכל הדברים הנמצאים מציאה מלאכית.", + "אבל מה שהמציאתו המלאכה האלהית והחכמה הטבעית כגון מיני האילנות והעשבים ומיני מחצבי האדמה ומיני אבנים ומיני החיות יש מהם אשר תכלית מציאותן נעלמת ואין יודע אותה כלל אא\"כ תודע בנבואה או בכח דעת העתידות אבל בחקירת הדעת א\"א. ", + "מפני שאין ביכולת האדם לחקור עד שיבין וידע לאיזה טעם המציא הטבע קצת הנמלים בכנפים ומהם בלי כנפים. ולאיזה טעם המציא גם כן תולעים מרבה רגלים ואחרים מעטי רגלים ומה היא תכלית זאת התולעת וזאת הנמלה. ", + "אבל בדברים שהם גדולים מאלה פעלם יותר גלוי אמנם בידיעת תכלית בריאתם יגלה יתרון אנשי החכמה ועל פי שיהיה יותר חכם וגדול התשוקה וזך הרעיון ללמוד כן תהיה ידיעתו יותר גמורה. ", + "וע\"כ כשנתן הקב\"ה לשלמה מן החכמה מה שהבטיחו בה ידע מסודות בריאת אלה המינין מה שאפשר לאדם לדעת מדרך שהוא אדם. ", + "ודבר על תכלית יצירת האילנות והעשבים ומיני החיים כמו שאמר הכתוב (מלכים א ה) וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים והיה זה לעד שהיתה בו רוח אלהית ואמר אחר כן ויבאו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה. ", + "אך על דרך כלל יש לדעת שכל הנמצאים שתחת גלגל הירח נמצאו בשביל האדם לבדו. ", + "וכל מיני החיות יש מהם למאכלו כצאן ובקר וזולתם. ויש מהם לתועלתו בזולת המאכלים כמו החמור לשאת עליו מה שלא יוכל להוליך בידו והסוסים להגיע בהם מהלך דרך רחוקה בימים מועטים. ומהם מינים שלא נדע להם תועלת ויש בהם תועלת לאדם ולא יכיר אותם. ", + "וכן האילנות והצמחים מהם למאכלו ומהם לרפאותו ממחלותיו וכן העשבים ושאר המינים. ", + "וכל מה שתמצא מן החיות והצמחים שאין להם תועלת מזון ואין בו לפי מחשבתך דע שהדבר ההוא לחולשת שכלנו. וא\"א לכל עשב ולכל פרי ולכל מין מבעלי החיים מן הפילים עד התולעים שלא יהיה בהם תועלת לאדם. והמופת על זה שהרי בכל דור ודור יגלה לנו עשבים ומיני פירות שלא נגלו לקדמונינו ויש בהם תועלות גדולות. ", + "ואין ביכולת אדם להיות דעתו כוללת תועלת כל צמח הארץ ואולם נגלה ענין בדרך הנסיון על הדורות החולפים. ", + "אבל אם תאמר מדוע נבראו הסמים הממיתים כגון עשב הנקרא ביי\"ש ועשב הדם אשר ימות בה האדם ואין בהם תועלת ראוי לך לדעת שיש בהם תועלת שאם תמית בעת שיאכלו אותה לא תמית בעת שיחבשו בה ע\"ג הגוף וכשתכיר כי תועלת גדולה יש לאדם באפעה ובנחשים קל וחומר במה שהם מועטים מהם בהיזק. ", + "וכאשר מצאו שתכלית כל אלו הענינים הוא למציאת האדם הוצרכנו לחקור כמו כן למה נמצא האדם ומה היתה כוונת יצירתו. ", + "וכאשר האריכו לחקור בענין זה מצאו לאדם פעלים רבים מאד שהרי כל מיני בעלי חיים והאילנות יש להן פעל א' בלבד או ב' פעלים כמו שאנו רואין הדקלים שאין להן פעל אלא להוציא התמרים וכן שאר האילנות. וכן החיות נמצא מהם מי שיארוג בלבד כמו העכביש ומי שיבנה כמו השממית והוא צפור דרור המקננת בבתים בזמן החום. ומי שיטרוף כאריה. ", + "אבל האדם יעשה מעשים רבים משתנים זה בזה וחקרו על כל פעולותיו פעל לדעת תכלית בריאתו מאלה הפעלים ומצאו כי תכליתו פעל א' בלבד ובשבילו נברא ושאר פעליו הם לקיים עמידתו כדי שישלם בו. ", + "הפעל האחד ההוא והפעל הזה הוא לצייר בנפשו הסודות המושכלות ולדעת האמתות על פי מה שהם עליו שהדעת נותן ששוא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ולשתיה ולבעילה או לבנות קיר כי כל אלה מקרים מתחדשים עליו לא יוסיפו על כחו הפנימית ועוד שהוא משתתף בזה עם רוב הברואים. ", + "והחכמה היא אשר תוסיף על כחו הפנימית ותעתיק אותו ממעלת בוז למעלת כבוד שהרי היה האדם בכח וחזר אדם בפועל והאדם קודם שישכיל וידע הוא נחשב כבהמה לא נבדל משאר מין החיות אלא בהגיון שהוא חי בעל הגיון רוצה לומר בהגיון שהוא מצייר לנפשו המושכלות. ", + "והנכבד שבמושכלות לצייר לנפשו אחדות הקב\"ה וכל הנלוה לענין ההוא מהאלהיים ששאר החכמות אינם אלא להרגיל בהם עד שיגיע לדעת האלהי והדיבור בזה הענין עד כלותו יאריך מאד. ", + "אבל עם ציור המושכלות יתחייב להרחיק רוב התענוגים הגופיים כי תחלת השכל יצייר שחרבן הנפש בתקון הגוף ותקון הנפש בחרבן הגוף. ", + "שהאדם כשיהיה רודף תאוות ומגביר המורגשות על המושכלות ומעביר שכלו לתאותיו עד יחזור כבהמה אשר לא תצייר לנפשה אלא האכילה והשתיה והתשמיש. אז לא יתודע הכח האלהי רוצה לומר השכל. ", + "וישוב אז כאלו הוא בריה גזורה שוחה בתוך ים ההיולי ופירש ים היולי תהו. ונתברר מאלו המוקדמות כי תכלית העולם וכל אשר בו הוא איש חכם וטוב. ", + "וכאשר יתברר לאיש שהוא ממיני האדם הדעת והמעשה. ר\"ל בדעת לצייר בשכלו אמתות הדברים על פי מה שהם עליו ולהשיג כל מה שאפשר לאדם להשיג. והמעשה. הוא תקון ויושר הדברים הטבעיים ושלא יהיה שטוף בתענוגים ושלא יקח מהם אלא מה שיהיה בו תקון גופו ותקון המדות כלם. ", + "ועל כן האיש שיהיה על ענין זה הוא התכלית והוא החפץ. וזה הדבר לא נודע מאת הנביאים בלבד אבל חכמי האומות החולפים ואשר לא ראו הנביאים ולא שמעו חכמתם כבר ידעו גם הם שאין האדם שלם אלא כשיהיה כולל הדעת והמעשה. ", + "ודי לך בדברי החכם המפורסם בפילוסופים שאמר חפץ האל ממנו להיות נבונים חסידים. שהאדם כשיהיה חכם נבון מבקש תאוות אינו חכם על האמת. שתחלת החכמה מחייבת שלא יקח אדם ממעדנים הגופניים אלא מה שיש בו תקון צורך גופו. וכשנפרש מסכת אבות נשלים זה הענין ונבארהו כפי מה שהוא ראוי. ", + "וכן מצאנו הנביא האשים וחשב לעון למי שהתהלל שהוא חכם והוא מורד במצוה ומבקש תאות נפשו. והוא מה שאמר (ירמיה ח) איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו. ", + "וכן אם יהיה האדם כמו כן עובד ונזיר ומרחיק המעדנים לבד ממה שיצטרך לתקון גופו והולך במנהגים הטבעיים כולם על קו המישור ומחזיק בנועם המדות כולם אבל אין לו חכמה. גם זה חסר השלמות. אבל הוא יותר שלם מן הראשון אך מעשיו שהוא עושה אינם על דרך נכונה ולא על דרך אמת. ", + "ועל כן אמרו חכמים ע\"ה (אבות פ\"ב) אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד כאשר בארנו. וכל מי שיאמר בעם הארץ שהוא חסיד הוא מכזיב בחכמים שגזרו בענין זה גזירה נחתכת. והוא מכזיב השכל כמו כן. ", + "ועל כן תמצא הצווי בכל התורה ולמדתם ועשיתם. מביא החכמה קודם המעשה שבחכמה יגיע האדם למעשה. ובמעשה לא יגיע בו אל החכמה. וזהו מה שאמרו ע\"ה (קידושין דף מ) שהתלמוד מביא לידי מעשה. ", + "ונשאר בכאן שאלה אחת והיא שיוכל אדם לומר אתם כבר אמרתם שהחכמה האלהית לא המציאה דבר לריק אלא לענין. וכי כל היצורים שמתחת גלגל הירח הנכבד מהם הוא האדם. ותכלית היות האדם לצייר לנפשו המושכלות. ואם כן מדוע המציא הקב\"ה כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם. ", + "ואנו רואים שרוב בני אדם ערומים מן הערמה ורקים מן החכמה מבקשים התאוה. ושהאיש החכם המואס בעולם הוא יחיד בין רבים. לא ימצא אלא אחד בדור מהדורות. ", + "התשובה על זה שהאנשים ההם נמצאו לשתי סבות. האחת להיותם משמשים לאחד ההוא. שאילו יהיו כל בני אדם מבקשים חכמה ופילוסופיא. נשחת תקון העולם ואבד מין בעלי חיים מן העולם בימים מועטים. ", + "מפני שאדם חסר מאד ויצטרך לדברים רבים והיה נצרך ללמוד החרישה והקצירה ולדוש ולטחון ולאפות ולתקן כלים למלאכות האלה כדי להשלים בהן תקון מזונו. וכך יהיה צריך ללמוד הטויה והאריגה כדי לארוג מה שילבש וללמוד בנין לבנות מקום להסתר שם. ולעשות כלים לכל אלו המלאכות. ואין בחיי מתושלח מה שיספיק ללמוד אלו המלאכות שהאדם מצטרך במחיתו לכולם צורך מוכרח. ומתי יהיה מוצא פנאי ללמוד ולקנות חכמה. ", + "על כן נמצאו שאר בני אדם לתקן אלו המעשים הצריכים אליהם במדינה כדי שימצא החכם צרכו מזומן ותתישב הארץ ותהיה החכמה מצויה. ", + "ומה טוב אמר האומר לולי המשתגעים נשאר העולם חרב. ושאין בעולם שגעון דומה לשגעון האדם. שהוא חלוש הנפש ודל ההרכבה והוא נוסע מתחלת הגליל השני משבעה גלילות הישוב עד סוף הששי. והוא עובר ימים בזמן החורף. והולך בארץ תלאובות בזמן החורב והקיץ ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים כדי שירויח דינרים. ", + "כשיקבץ כלום מן הזהובים שמכר בהם כח נפשו השלם ויהיה לו מהם חלק יתחיל לחלק אותם על אומנים לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד ואבנים כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות. והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגמא. היש שטות ושגעון כזה. ", + "וכן כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור אבל הם סבה לישוב העולם. ועל כן קראו חכמים ע\"ה מי שאין לו חכמה עם הארץ כלומר לא נמצאו כי אם לישוב הארץ לפיכך הם מיחסים שמם לארץ. ", + "ואם יאמר איש שהרי אנו רואין שוטה וכסיל והוא שוקט בעולם לא ייגע בה ואחרים עובדים אותו ומתעסקים בעסקיו ואפשר שיהיה המשתמש בעסקיו איש חכם ונבון אין הדבר כאשר יחשוב שמנוחת הכסיל ההוא כמו כן עובד ומכין הטוב ההוא לאיש אשר חפץ הבורא לתתו לו. ", + "ואע\"פ שהוא נח ברוב ממונו או רכושו יצוה לעבדיו לבנות ארמון כליל יופי ולנטוע כרם חשוב כמו שיעשו המלכים וכל הדומה להם ואפשר שיהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד יבוא באחרית הימים ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם ויהיה לו סבה להנצל ממות כמו שאמר (איוב כז) רשע יכין וצדיק ילבש. ", + "או יקחו מן הכרם ההוא כוס יין יום א' לעשות ממנו צרי הנקרא טריאקה וימלט בו מן המות איש תמים ושלם אשר נשכו האפעה. וכן מנהג הקב\"ה וחכמתו אשר העביד בה הטבע עצות מרחוק אמונת אומן. ", + "וזה הענין ביארוהו חכמים ע\"ה (ברכות דף נח:) אמר כי בן זומא היה עומד על הר הבית והיה רואה ישראל שעולים לחוג ואומר ברוך שברא כל אלה לשרתני. כי היה ע\"ה יחיד בדורו. ", + "והסבה השנית במציאות מי שאין בו חכמה מפני שאנשי החכמה הם מעטים מאד וזה הדבר נתחייב בדרך החכמה האלהית ואין לומר כאשר חייבה החכמה הראשונית מדוע היה כך. כמו שאין לשאול למה היו הגלגלים תשעה וכוכבי לכת שבעה והיסודות ארבעה. שאלו כלם והנוהגים מנהגיהם נתחייבו להיות כך במציאה הראשונה. ", + "והנה חכמים ע\"ה כבר ביארו זה ואמר רבי שמעון בן יוחאי על אנשי דורו ואע\"פ שהיו נכבדים רובם (סוכה דף מה:) ראיתי בני עליה והם מועטים אם שנים הם אני ובני הם. ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים שלא ישארו שוממים. ", + "ואולי תחשוב שזאת התועלת קטנה אבל היא צריכה וראוי יותר מן הראשונה. שהרי הקב\"ה העמיד הרשעים בארץ ישראל כדי לעשות להם חברה ולהסיר שממות נפשות החסידים הוא מה שנאמר (שמות כג) לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה. ", + "וזה הענין פירשו חכמים גם כן ואמרו (ברכות פ\"א דף ו) מאי כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה פירוש להסיר עצבונו ושממון יחידותו. ", + "וא\"כ נתבאר מכל אשר אמרנו שהכונה בבריאת כל מה שיש בתוך העולם ההוה והנפסד אינו אלא איש שלם כולל החכמה והמעשה כמו שאמרנו. וכשתתבונן ותלמד מדבריהם ע\"ה אלו שני הענינים ר\"ל החכמה והמעשה מאשר בארוהו ורמזוהו תדע כי על נכון אמרו שאין לו להקב\"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה. ", + "וכבר יצאנו מהענין שהיינו מתעסקים בו. אבל הבאתי אלו הדברים מפני שהם מיפים האמונה ומעוררים על בקשת החכמה ואינם נקלים לפי מה שאני רואה. ", + "והנני חוזר לעניני וכשהשלים רב אשי לחבר חבור התלמוד על מה שהוא עליו היה הפלגת חבורו ועוצם תועלתו לעד נאמן עליו די רוח אלהין קדישין ביה. ", + "ומה שנמצא מחבור רב אשי בתלמוד הם חמש ושלשים מסכתות. ולא מצאנו לו דבר בסדר זרעים אלא בברכות בלבד ולא במסכת שקלים מסדר מועד. ולא על מסכת עדיות ולא מסכת אבות מסדר נזיקין. ולא על מסכת מדות ומסכת קנים מסדר קדשים ולא מצאנו לו דבר גם כן מסדר טהרות אלא במסכת נדה בלבד. ", + "אחר כן נפטר רב אשי בבבל אחר שגמר התלמוד כאשר זכרנו. ", + "וכן עשו חכמי ארץ ישראל מה שעשה רב אשי כתבו התלמוד הירושלמי. והמחברו הוא רבי יוחנן ונמצא הירושלמי חמשה סדרים שלמים. ", + "אבל סדר טהרות לא נמצא לו תלמוד בשום ענין לא בבלי ולא ירושלמי אלא מסכת נדה כמו שזכרנו. אבל יכול אדם לפרש הסדר ההוא אחר יגיעה רבה ועמל גדול ושיסייעוהו התוספתא והברייתות וילקט ההלכות הבאות על ענינו בכל התלמוד ויוציא בשכלו העקרים של המסכתות ועניניהם מן ההלכות ההם. כפי שתראה כשנפרש הסדר ההוא בעז\"ה. ", + "וכשמתו כל החכמים ע\"ה שאחרון מהם היה רבינא ורב אשי והתלמוד כבר נגמר וכל אשר קם אחריו היתה תכלית כונתו וכל מאדו להבין דבריהם שכתבו בלבד ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ", + "וחברו הגאונים פירושים רבים אבל לא הספיק אחד מהם להשלים פירוש כל התלמוד לפי דעתו. ויש מהם מי שמנעו קוצר ימי חייו. ומהם מי שמנעו עסקי בני אדם בדיניהם. ", + "וחברו כמו כן חבורים בהלכות פסוקות מהם בלשון ערב ומהם בלשון הקודש. כגון הלכות גדולות והלכות קטנות והלכות פסוקות והלכות רב אחא משבחא וזולתם. ", + "וההלכות אשר עשה הרב הגדול רבינו יצחק ז\"ל הספיקו בעד כל החבורים ההם מפני שהם כוללות לכל תועלת הפסקים והדינים שצריך אליהם בזמננו זה ר\"ל זמן הגלות. ובאר שם כל הטעיות אשר נמצאו לאשר היו לפניו בפסקיו ואין תפישה עליו בהם אלא בהלכות מועטות לא יגיעו עד עשר בשום פנים. ", + "אבל הפירושים המצויים לכל הגאונים יתודע יתרון כל אחד כפי יתרון שכל בעליהם והאיש הנבון המעיין בתלמוד יוכל להשכיל די שכל כל גאון וגאון מדבריו ומפירושיו. ", + "וכאשר הגיע הזמן אלינו הלכנו על המנהג שמצאנו החולפים מן החקירה והדרישה וההשתדלות כפי היכולת כדי לקבל במה שנקוה להועיל בו שכר מאת הבורא. וקבצתי כל אשר בא לידי מפירושי אדוני אבי ז\"ל וזולתו עד רבינו יוסף הלוי כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו וכמוהו לא היה לפניו מלך כמנהגו ודרכו. ואספתי גם כן מה שמצאתי לו מן ההלכות בפירושו לנפשו ומה שנראה לי אני כמו כן מן הפירושים כפי חולשת יכלתנו ומה שלמדנו מן החכמה וחברתי פירוש בתלתא סדרי מועד ונשים ונזיקין. לבד מארבע מסכתות אני חושב עתה בהם לחבר אותם ועוד לא מצאתי פנאי לדבר בהם. ", + "וחברתי כמו כן פירוש חולין לרוב הצורך אליו וזה הוא עסקינו אשר היינו עוסקים עם רוב הדרישה לכל מה שדרשנו. ואחר כן ראיתי לחבר במשנה חבור שיש צורך גדול אליו על הענין שאבאר בסוף דברי זה: " + ], + [ + "ואשר קראני לחבר זה החבור הוא אשר ראיתי התלמוד שהוא עושה במשנה דבר שאי אפשר להשיגו בסברא לעולם שהוא מביא עקרים ויאמר כי זו המשנה העידה על ענין כך וכך. שזאת המשנה חסרה מלים ותקון דברים ראוי להיות כך או שזאת המשנה היא לפלוני ודעתו כך. ועוד שהוא מוסיף במיליה ומחסר מהם ויגלה טעמיה וראיתי כשיהיה עשוי זה החבור על הענין אשר אבאר על כל המשנה יהיו בו ד' תועלות גדולות. ", + "האחת שאנו מלמדים פירוש המשנה על נכון ובאור מליה שאילו שאלת לגדול שבגאונים בעד פירוש הלכה מן המשנה לא יכול לומר בה דבר אלא אם ידע על פה תלמוד ההלכה ההיא או יאמר לך אראה מה שיש בה מן הדברים בתלמוד ואין ביכולת אדם לדעת על פה כל התלמוד וכל שכן בהיות הלכה אחת מן המשנה מפורשת בארבעה עלים וחמשה כי יבא דבר על דבר וטענות וקושיות ותשובות עד שלא ידע לבחור הברור מפירוש המשנה ההיא אלא אדם בקי בעיון. ", + "והנה מה יעשה בהלכה אחת כי לא ישלם פירושה ופסקי הדין בה אלא משתי המסכתות או שלשה. ", + "והתועלת השנית הם הפסקים שאומר לך בפירוש כל הלכה על דעת מי נפסקה ההלכה. ", + "והתועלת השלישי להיות כמבוא לכל המתחיל בעיון החכמה ויקבץ לו ממנו דרך בדיקת הדבור וביאורו ויהיה אז כמי שכלל בדעתו כל התלמוד ויהיה לו לעזר גדול בכל התלמוד. ", + "והתועלת הרביעית שיהיה למזכרת למי שיקרא וידע ויהיה כל מה שקרא נצב בין עיניו תמיד ותהיה משנתו ותלמודו סדורה על פיו. ", + "וכאשר ציירתי לנפשי הענינים האלה נערתי חצני לחבר אשר יזמתי לעשות. ועניני בזה החבור פירוש המשנה כמו שפי' התלמוד ואני בוחר הפירושים האמתיים ומרחיק הפירושים אשר נראה שהם נדחים בתלמוד ואגלה העילות והטעמים אשר בשבילם נפלה המחלוקת בין החולקים בקצת המחלוקת. ועל דעת מי ההלכה כפי אשר יתבאר בתלמוד. ", + "ואשמור בכל הענין ההוא לקצור המלות כדי שלא ישתבש הקורא שאין פירושינו לבונן האבנים אבל לבונן מי שיש לו לב להבין. ", + "וראיתי שיהיה סדור חבורי על המנהג שנהגו כל המפרשים והוא שאכתוב דברי המשנה עד סוף ההלכה אחר כן אדבר על פירוש ההלכה ההיא כפי אשר יעדנו וערכנו ואחר כן אקח ההלכה שניה כמו כן עד סוף המשנה וכל הלכה שתהיה יעודה ומבוארת אכתבנה ולא נצטרך לדבר בה. ", + "ודע שכל מקום שהם חולקים ב\"ש וב\"ה הלכה כב\"ה אלא בדברים ידועים שהלכה כב\"ש ובהלכות ההם בלבד אומר לך כשאפרשם הלכה כב\"ש. ", + "וכן כל משנה סתם שאין מחלוקת בה תהיה ההלכה כפי שהיא אומרת. אלא פעם אחת בין רבים ובאותם ההלכות הזרות אומר לך שזה הסתם נדחית ואינה הלכה אבל שאר המחלוקות לא נצריכך בהם להרבות מחשבה אבל מיד אומר לך הלכה על דעת מי היא ואפילו יהיו יחיד ורבים אומר לך הלכה כרבים. ", + "והאל יורנו לנוכח האמת וירחיקנו מהפכו בעזרתו אל רם ונשא: \n" + ], + [ + "וראיתי להביא פרקים עשרה קודם שאתחיל לפרש והם באמונת האל אין בהם תועלת גדולה כנגד הענין שאנו עוסקים בו ייטב לעמוד עליהם למי שירצה להיות שלם במשנה: ", + "הפרק הראשון במנין החכמים הנזכרים במשנה ונקראו ההלכות על שמם: השני במנין החכמים הנזכרים במשנה בשביל מעשה שהיתה בזמן אחד או למוסר שלמדו ממנו או דרש שאמר: הג' להודיע מה שנתפרסם מיחס חכמי המשנה: הד' בחכמים שהיו בדור אחד והדורות שהשיגו קצת החכמים לקצתם: הה' בביאור שם התלמיד והרב מהם כפי אשר נתפרסם: הו' בהודעת שמותם הסתומים ולהוסיף בידיעתם: הז' בזכרון מעלתם כפי שעשה המחבר: הח' ביחוסם לארצות ולמלאכות ולאנשים ולמשפחות: הט' באנשים שנפלה ביניהם מחלוקת ברוב דבריהם: היו\"ד בחלוק הלכותיהם ברוב או במעוט: \n" + ], + [ + "הראשון במנין החכמים הנזכרים במשנה ונקראו ההלכות בשמו שם. כבר אמרנו בפתיחת דברינו שמחבר המשנה קצר דבריו בספור שמות האנשים המקובלים להחל משמעון הצדיק וריעיו והקבלה כולה חוזרת לשמעון ומנין אלו האנשים אשר בשמם נכתבו כל הדינים והקושיות והתקנות והגזירות בכל המשנה אחד ותשעים איש ואלו הם: ", + "רבי אליעזר בן הורקנוס רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. יהושע בן פרחיה. רבי יהושע בן חנניה רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן בתירא רבי יהושע בן הורקנום רבי אלעזר בן עזריה ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא. רבי אלעזר ב\"ר צדוק רבי אלעזר בן שמוע רבי אלעזר חסמא רבי אלעזר בן פרטא רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר בן פאבי רבי יהודה ב\"ר אלעאי ר\"י בן בתירא ר\"י בן בבא ר\"י בן אבא. יהודה בן טבאי. רבן שמעון בן גמליאל ר\"ש בן יוחאי ר\"ש השזורי ר\"ש בן ננס רבי שמעון בן הסגן שמעון בן שטח שמעון התימני ר\"ש בן עזאי ר\"ש בן זומא ר\"ש בן אלעזר ר\"ש בן יהודה ר\"ש בן בתירא ר\"ש אחי עזריה רבי חנינא סגן הכהנים רבי חנינא בן אנטיגנוס. חנניא בן חכינאי. רבי חנניה ב\"ג רבי נחוניא בן אלי נתן איש כפר הבבלי רבי ישמעאל רבי נחמיה. נחמיה איש בית דלי. רבי יוחנן בן נורי. יוחנן כהן גדול. רבן יוחנן בן זכאי רבי יוחנן בן ברוקא. יוחנן בן גודגדא. רבי יוחנן הסנדלר ר\"י בן ישוע בן חמיו של ר\"ע רבי יוסי בן משולם רבי יוסי בן החוטף אפרתי. רבי יוסי הגלילי. יוסף בן יועזר. יוסף בן יוחנן. רבי יוסי ב\"ר יהודה רבי יוסי הכהן. יוסף בן חוני. רבן גמליאל רבן גמליאל הזקן. דוסתאי איש כפר דמא. רבי דוסתאי ב\"ר ינאי. אבא שאול. רבי טרפון רבי מאיר ר\"ע רבי חוצפית רבי נתן. נחום הלבלר. רבי מיאשא רבי צדוק. נחום המדי. רבי דוסא בן הרכינס רבי אלעאי ר' כוברי. פפיאס. רבי מתיא בן חרש. נתאי הארבלי. שמעיה ואבטליון. הלל ושמאי. רבי זכריה בן הקצב. אדמון. חנן בן אבשלום רבי ידוע הבבלי. עקביא בן מהללאל. רבי יקים איש חדיד. מנחם בן סיגנאי. רבי יעקב. ולא שמרנו בזכרון שמותם סדר זמניהם: \n" + ], + [ + "הפרק השני במנין החכמים הנזכרים במשנה בשביל מעשה שהיה בזמן אחד מהם או מוסר שיסר בו או פסוק שאמר בו דרש. ", + "כבר הביאו במשנה זכרון רוב החכמים ולא בשביל שסמוך להם דבר מן הלכות באיסור או היתר אבל נזכרו בשביל דבר אשר קרה בזמן אחד מהם או למד מוסרים כגון הנזכרים באבות ולמדנו ממנו המוסר ההוא או הדרש אשר דרש אינו מורה על איסור והיתר וכתבו הענין על שמו. ומנין האנשים אשר בא זכרונם על אחד מהענינים שזכרנו ודומיהן שבעה ושלשים איש ואלו הם.", + "רבי יהושע בן לוי רבי אלעזר הקפר רבי אלעזר בן ערך רבי אליעזר המודעי. יהודה בן תימא ר\"ש בן נתנאל ר\"ש בן עקשיא ר\"ש בן חלפתא. חנינא בן דוסא. חנניה בן חזקיה בן גרון. רבי חנניא בן תרדיון רבי נחוניא בן הקנה רבי ישמעאל בן פאבי יוחנן בן החורוני רבי יוסי ב\"ר יהודה איש כפר הבבלי רבי יוסי בן דורמסקית רבן גמליאל בנו של ר\"י הנשיא רבי שמעון איש המצפה. חוני המעגל רבי הורקנוס רבי ינאי ר' נהוראי. אנטיגנוס איש סוכו רבי חלפתא איש כפר חנניא רבי לויטס איש יבנה רבי יונתן. שמואל הקטן. בן בג בג. בן הא הא. אליהועיני. בן הקף. חנמאל המצרי. ר\"ש בן מנסיא. אבא שאול בן בטנית. זכריה בן קבוטל. בבא בן בוטא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא רבי ישמעאל ב\"ר יוסי. ", + "ולא כוונתי דברי כמו כן לזכור אלה על סדר זמנם. א\"כ כלל מספר החכמים הזכורים במשנה מאה ושמונה ועשרים. ", + "ושני אנשים הביאו זכרם והם אלישע אחר ולא ספרנו אותו בכלל אלו הטהורים בשביל הענין שנודע לו ומנחם חבירו של שמאי ולא ספרנו אותו כמו כן שלא נמצא לו במשנה דבר בשום פנים להיות נלוה לכל הדברים אשר ספרנו: \n" + ], + [ + "הפרק השלישי באשר נתפרסם מיחס חכמי המשנה מהם רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא ורבי יהודה הנשיא בן רבן גמליאל בן רבי שמעון בן גמליאל הזקן בן רבן שמעון בן הלל הנשיא והוא הלל הבבלי אשר אליו נסמכה כת מן החכמים האחרונים ועל דעתו היתה ונקראת בית הלל. ", + "והלל זה הוא מבני שפטיה בן אביטל בן דוד ואלה השבעה חכמים כבר התבאר שהם מזרע דוד. ", + "ומהם ארבעה מקהל הגרים והם שמעיה ואבטליון ורבי עקיבא ורבי מאיר. ", + "ומהם כהנים שמעון הצדיק אשר אליו חזרו ההלכות כלן לקיים מה שנאמר (דברים לג) יורו משפטיך ליעקב ורבי אלעזר בן עזריה גם הוא עשירי לעזרא ושמעון דודו והוא הידוע שמעון אחי עזריה ורבי אלעזר בן שמוע ורבי חנינא סגן הכהנים ור\"ש בנו והוא הידוע ר\"ש בן הסגן וישמעאל בן פאבי ויוחנן כהן גדול ורבן יוחנן בן זכאי ויוסי בן יועזר ורבי יוסי הכהן ורבי טרפון אליהועיני בן הקף חנמאל המצרי. ", + "ושאריתם מישראל ולא נודע בהם במה שאני יודע יחס: \n" + ], + [ + "הפרק הרביעי באנשים שהיו בדור אחד מן החכמים והשיגו קצתם לקצתם שמעון הצדיק ורבי דוסא בן הרכינס היו בדור אחד והאריך ימים ר׳ דוסא בן הרכינס עד שהשיג לרבי עקיבא ואנשי דורו וזו היא החבורה הראשונה. ", + "אבל השניה אנטיגנוס איש סוכו ורבי אלעזר בן חרסום. ", + "והחבורה השלישית יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים. ", + "והחבורה הרביעית יוחנן בן מתתיה ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. ", + "והחבורה החמישית חוני המעגל ואליהועיני בן הקף ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. ", + "והחבורה הששית עקביא בן מהללאל ושמעיה ואבטליון וחנן ואדמון ורבי מיאשא. ", + "והחבורה השביעית שמאי והלל ומנחם ויהודה בן בתירה ורבי פפאיס ורבי יוחנן בן בג בג וחנניה בן חזקיה בן גרון ונחוניא בן הקנה ובבא בן בוטא ורבי יוחנן בן החורוני ורבן גמליאל הזקן ונחום הלבלר ואלו שבע כתות היו בבית שני מתחלתו ועד סופו ולא ראו החורבן. ", + "אבל החבורה אשר אחרי אלו שראו החורבן הם רבי אליעזר בן יעקב ורבי צדוק ור\"א בנו ורבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול אבא שאול ור\"א המודעי ורבי חנינא סגן הכהנים ורבן גמליאל ור\"ש בנו ורבי חנינא בן אנטיגנוס ורבי חנינא בן דוסא ורבי חנניא בן תרדיון ושמואל הקטן ור\"א בן פרטא ורבי אלעזר בן דמא וחנניא בן חכינאי ורבי יהודה בן בבא. ", + "והכת השנית אחר החורבן רבי טרפון רבי עקיבא ורבי אלעזר המודעי ורבי אלעזר בן עזריה ורבי ישמעאל ורבי יהושע בן קרחה וחנניא איש אונו ושמעון בן ננס ויוחנן בן ברוקא ורבי ישמעאל בנו ורבי יוחנן בן גודגדא ורבי אלעזר חסמא ור\"י בן תימא. ", + "והחבורה השלישית ר\"מ ור\"י ורבי יוסי ורבי נתן ורבי יוחנן הסנדלר ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן שמוע ושמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ורבי חוצפית המתורגמן. ", + "והחבורה הרביעית ר\"י הנשיא ורבן גמליאל ור\"ש בנו ורבי שמשן בן יוחאי ורבי אליעזר בנו ור' שמעון בן אלעזר ורבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי יונתן וזאת החבורה היא האחרונה מחבורות המשנה:\n" + ], + [ + "הפרק החמישי בביאור שם התלמיד והרב מהם כפי אשר נתפרסם: כבר הקדמנו בפתיחת דברינו שרבינו הקדוש מחבר המשנה תלמיד אביו היה וכן כל אחד מזקניו ע\"ה תלמיד האב עד הלל עד שמעון הצדיק כמו שזכרנו וכן רבן יוחנן בן זכאי עד הלל. ", + "ותלמידי רבן יוחנן בן זכאי חמשה ר\"א בן הורקנוס הנודע ענינו ורבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן ור\"ש בן נתנאל ור\"א בן ערך והוא הכת אשר נתבשרו בחיי העולם הבא כמו שנתפרסם בתלמוד (חגיגה דף יד) הם ותלמידי תלמידיהם. ", + "ור\"ע תלמיד ר\"א בן הורקנוס והוא רבו מובהק והיה לו לר\"ע קצת למוד אצל רבי טרפון אבל אינו רבו אלא חבירו והיה ר\"ע מכבד לר' טרפון ואומר לו ר' והיה רבי טרפון אומר לר\"ע עקיבא וכבר אמר לו ר\"ע הרשיני לומר לפניך דבר ממה שלמדתני כמבואר. ", + "ורבי מאיר ור\"ש בן יוחאי תלמידים לרבי עקיבא והוא רבם המובהק והיה לרבי מאיר קצת למוד אצל (ר\"ע) [ר' ישמעאל] וזולתו. ", + "ור\"י קרי לרבי אלעזר בן עזריה בן עזריה והוא רבו המובהק. ", + "וכל מה שתמצא במשנה ר' פלוני בשם רבי פלוני דע שהוא תלמידו ולפיכך קבל ממנו. ", + "והיה לרבינו הקדוש קצת למוד לפני רבי אלעזר בן שמוע. ", + "וסומכוס תלמיד רבי מאיר וחשב ללמוד לפני רבי יהודה אחר מותו ולא היה כן: \n" + ], + [ + " הפרק הששי לגלות הסתום משמותם ולהוסיף בם פרסום עד שיהיו נקובים: ר\"א סתם הנזכר במשנה הוא ר\"א בן הורקנוס תלמיד רבן יוחנן בן זכאי. ", + "ורבי יהושע סתם הוא רבי יהושע בן חנניא תלמיד רבן יוחנן בן זכאי. ", + "ור\"י סתם הנזכר במשנה הוא ר\"י בר אלעאי שעליו נאמר בתלמוד מעשה בחסיד אחד והוא שמו מפורסם אצלם. ", + "ורבי אלעזר סתם הוא רבי אלעזר בן שמוע הכהן שהיה בדורו של רבן גמליאל שרצה לקרות לפניו רבינו הקדוש ולא הניחו תלמידיו לקרות לפניו אלא מעט (יבמות פד.). ", + "ור\"ש הנזכר במשנה סתם הוא רבי שמעון בן יוחאי תלמיד רבי עקיבא שנודע ענינו עם קיסר ור' אלעזר (ור\"ש הוא ובנו) [בר\"ש הוא בנו] (שבת דף לג:). ", + "ובן עזאי ובן זומא ובן ננס הם שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ושמעון בן ננס ובן בתירא הוא רבי יהושע בן בתירא. ובן בג בג הוא רבי יוחנן ויוחנן כהן גדול הוא יוחנן בן מתתיה הידוע הנזכר בתפלות במלחמות מלכי יון. ", + "ורצו ר\"מ ור' נתן לבייש רבן גמליאל אביו של רבינו הקדוש על דבר יאריך להזכיר ענינו והרחיקם רבן גמליאל מישיבתו (הוריות פ\"ג ד' יג:) וכשהיו אומרים הלכה על שם אחד מהם אם היתה בשם ר\"מ יאמרו אחרים אומרים ואם היתה בשם ר' נתן יאמרו יש אומרים. ", + "אך מה שאמר במשנה רבי משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא והוא רבי מאיר. ", + "ומה שאמרו הדנין לפני חכמים הם חמשה אנשים ר\"ש בן עזאי ור\"ש בן זומא ור\"ש בן ננם וחנן וחנניה איש אונו. ", + "ורבי מאיר נקרא גם הוא ר' נהוראי והענין אחד ושמו העיקר רבי נחמיה. ", + "אבל מה שנאמר במשנה חכמים ר\"ל כי לפעמים יכנה בחכמים בשביל אחד מן האנשים שהקדמנו שמותם ופעמים ירצה לומר בשביל כל המון החכמים ופעמים יבאר בתלמוד ויאמר מאן חכמים רבי פלוני ואולם יעשה זה בהיות המקבלים רבים שקבלו מן החכם ההוא ובעבור היות אנשי הדעת ההיא רבים יקראם חכמים ואפילו שיהיה לאיש אחד. ", + "ואולם מה שאמרו ב\"ש וב\"ה רצונו לזכור החבורה הנוטה לדעת שמאי והחבורה הנוטה לדעת הלל שתלמידי האדם הם אנשי ביתו. ", + "ורבי הוא רבינו הקדוש והוא ר' יהודה הנשיא הששי להלל הזקן והוא המחבר המשנה.", + "וכל מקום שנאמר במשנה באמת אמרו הוא הלכה למשה מסיני. ", + "אבל סתם משנה הוא מה שהסכימו עליו דעת רבים והשתוה עיונם בו ולא נפלה בו מחלוקת או שיקבלוהו רבים מפי רבים עד משה כפי אשר חלקנו בפתיחת דברינו. ", + "והמקבל הקרוב שנתיחס אליו המאמר הוא ר\"מ. וזהו ענין שאמרו סתם משנה רבי מאיר. אלא במקצת סתומות שאפשר שהם לר\"מ לבדו ועליו מחלוקת או יהיו לאיש אחר חוץ מר\"מ והתלמוד יבאר אותם. ", + "וכשנפסק ההלכה על דעת מי היא בכל הלכה מהלכות המשנה אז תגיע לתכלית שאלתך בענין זה: " + ], + [ + "הפרק השביעי בסדר מעלותם כמו שעשה המחבר, חלק מעלות האנשים הנזכרים במשנה שהם מאה ושמונה ועשרים לשלש מעלות: ", + "שכל מי שיהיה בעיניו נכבד מאד במעלתו על כל המעלות קראו בשמו כגון שאמר הלל ושמאי ושמעיה ואבטליון וזה לגדולתם וכבוד מעלתם בשביל שאי אפשר למצוא כנוי ראוי להם לכבד את שמם כמו שאין כנוי לנביאים. ", + "אבל החכמים שהיו בעיניו למטה מן המעלה הזו יכנה אותם ברבן כגון רבן גמליאל ורבן יוחנן בן זכאי. ", + "ושהיו בעיניו למטה מן המעלה הזאת יכנה את שמם רבי כמו שאמר רבי מאיר ור״י. והיה מכנה אנשי המעלה הזאת כמו כן אבא כמו שהוא אומר אבא שאול. ולפעמים יעביר הכנוי מהם ואינו חושש כגון שהוא אומר שמעון אחי עזריה ואלעזר איש ברתותא. ", + "וכלל האנשים אשר נקראו בשמם על דרך כבוד ולא כנה אותם אלו הן. שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר יוסי בן יוחנן כהן גדול יהושע בן פרחיה נתאי הארבלי חוני המעגל אליהועיני בן הקף חנמאל המצרי יהודה בן טבאי שמעון בן שטח שמעיה ואבטליון חנן ואדמון ועקביא בן מהללאל הלל ושמאי נחום הלבלר חנניה בן חזקיה בן גרון בבא בן בוטא. וכל מי שנזכר בשמו מלבד אלה העביר כנויו משמו ולא הקפיד עליהם:\n" + ], + [ + "הפרק השמיני בהתיחסם לארצות ולמלאכות ולאנשים ולמשפחות: ", + "כל אלו האנשים המקבלים הוסיף להם מחבר המשנה ידיעה ופרסום על פי ענינים יש מהם מי שיחס אותם למלאכה כדי לפרסם שמו כגון שאמר נחום הלבלר ור\"ש השזורי. ", + "מהם שיחס לארצו כגון שאמר איש חדוד ואיש אונו ואיש ברתותא וענין שאמר איש צרידה ואיש ירושלים וזולתם מן המקומות מפני שהוא ידוע המקום ההוא וכבודו כלומר כי זה האיש אשר הוא מאנשי המקום ההוא באמת ראוי לקרותו איש. ", + "ומהם מי שיודיעוהו בשם אביו או אחיו כגון מאמרו ר' פלוני בן פלוני או ר' פלוני אחי פלוני וזה הרבה ומהם מי שיודיעוהו במשפחתו כגון שאמר פלוני הכהן: \n" + ], + [ + "הפרק התשיעי באנשים אשר בינם נפלו מחלוקת ברוב המקומות האנשים אשר תמצא ביניהם מחלוקת במשנה ברוב הדברים אלו הן: ", + "ר\"מ ורבי יהודה ור\"ש ורבי יוסי אלה הארבעה נפל מחלוקת בין כל שנים מהם ובין ארבעתם גם כן. רבי אלעזר כמו כן תמצאנו חולק עם כל אחד מאלו הארבעה אבל פחות מן המחלוקת הנופלות בין הארבעה. ", + "וכן ר\"ע ורבי אליעזר ורבי יהושע תמצא מחלוקת בין כל אחד מהם ובין שלשתם כמו כן אבל פחות ממחלוקת הד' הנקדמים ותמצא המחלוקת כמו כן בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל ורבי טרפון ורבי אלעזר בן עזריה פחות מן המחלוקת אשר הקדמנו. ", + "ואחריהם במיעוט המחלוקת ב\"ש וב\"ה. ", + "ואחריהם במחלוקת רבן גמליאל או רבן שמעון בן גמליאל או רבי עם כל אחד מהם מהנזכרים עתה ובין אלו האנשים הוא המחלוקת ברוב המשנה אלא בענינים זרים: \n" + ], + [ + "הפרק העשירי בחלוק הלכותיהם בין רב למעט: אלו החכמים המקבלים המשנה כאשר חלקנו יש מהם מי שנכתבו בשמו הלכות רבות כמו ר\"מ ורבי יהודה ויש מהם מי שנכתב בשמו הלכות מועטות כגון רבי אלעזר בן יעקב כאשר אמרו משנתו של רבי אלעזר בן יעקב קב ונקי ר\"ל מעטים והלכה כמותם. ", + "וסדר רוב הלכותיהם ומיעוטם כפי אשר זכרנו בפרק הקודם מרוב מחלוקותם ומיעוטם.", + "ויש מהם מי שלא נכתבה לו במשנה אלא הלכה אחת בלבד ולא הוסיפו לשנות שמו בדבר ממשפטי המצות והם שבעה ושלשים:", + "איש נחום הלבלר ורבי מיאשא במס' פאה (פ\"א מ\"ו) בלבד ולא נשנה להם דבר שני בשום פנים במקום אחר.", + "וחנניה (ח) בן חכינאי ורבי יוסף בן החוטף אפרתי בכלאים (פ\"ג מ\"ז ופ\"ד מ\"ח) בלבד. ", + "ור' אלעזר חסמא (ט) ורבי יוסי בן משולם בתרומות (פ\"ג מ\"ה ופ\"ד מ\"ז) בלבד. ", + "ורבי חוצפית בשביעית (פ\"י מ\"ו). ", + "ורבי אליעזר בן יהודה איש ברתותא ודוסתאי איש כפר דמא בערלה (פ\"א מ\"ד ופ\"ב מ\"ה) בלבד. ", + "נחום המדי בשבת (פ\"ב מ\"א) בלבד. ", + "ור' (אלעזר) [אלעאי] ורבי דוסתאי ברבי ינאי בעירובין (פ\"ב מ\"ו ופ\"ה מ\"ד). ", + "ור\"ש בן הסגן ובן בכרי בשקלים (פ\"א מ\"ד ופ\"ח מ\"ה) בלבד. ", + "ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ויוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן ונתאי הארבלי ויהושע בן פרחיה בחגיגה (פ\"ב מ\"ב) בלבד. ", + "ושמעון התימני ונחמיה איש בית דלי ביבמות (פ\"ד מי\"ג ופט\"ז מ\"ז) בלבד.", + "ורבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי יהושע בן הורקנוס בסוטה (פ\"ה מג\"ה) בלבד. ידוע הבבלי במציעא (פ\"ז מ\"ט) בלבד. ", + "ר\"ש בן יהודה בשבועות (פ\"א מ\"ה) בלבד. ", + "ור\"ש בן בתירא ור' נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי ורבי יוסי הכהן ור' יקים איש חדיד ומנחם בן סגנאי בעדיות (פ\"ו מ\"ב פ\"ז מה\"ח פ\"ח מא\"ב) בלבד. ", + "ושמעון אחי עזריה ויוסי בן חוני בזבחים (פ\"א מ\"ב) בלבד. ", + "ורבי אלעזר בר\"ש בתמורה (פ\"ד מ\"ד) בלבד. ", + "ורבי יעקב בנגעים בלבד. ", + "רבי אלעזר בן פאבי במסכת טהרות (פ\"ז מ\"ט) בלבד. ", + "ור' יוחנן בן ישוע בן חמיו של ר\"ע בידים (פ\"ג מ\"ה) בלבד. ", + "אלה האנשים כולם הספורים אין לאחד מהם בכל דיני המשנה אלא הלכה אחת במסכתות אשר זכרנו. ", + "וכבר נשלם לנו הענין אשר רצינו להקדים אותו. ואנחנו עתה מתחילין לפרש כפי מה שייעדנו: " + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "הקדמת הרמב\"ם למשנה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam" + ], + "sectionNames": [ + "Section", + "Paragraph" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Kodashim/Rambam on Mishnah Zevachim/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Kodashim/Rambam on Mishnah Zevachim/Hebrew/Vilna edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..8741125b0cee0841f05bb18c63de76b9ea0d5b50 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Kodashim/Rambam on Mishnah Zevachim/Hebrew/Vilna edition.json @@ -0,0 +1,363 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Zevachim", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה זבחים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Kodashim" + ], + "text": [ + [ + [ + "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כו': מה שאמר כשרים ר\"ל כשנגמרה העבודה לשם הזבח אע\"פ ששחט שלא לשמן כגון ששחט עולה לשם חטאת ואח\"כ נודע שהוא קרבן עולה אז הוא מקבל הדם לשם עולה וישלים העבודה לשם עולה אע\"פ שהעולה הזאת לא עלתה לבעלים: וממה שאמר לבעלים תבין שאינו מדבר אלא על הקרבנות שיש להן בעלים ידועים אמנם קרבנות הצבור אין פוסלת אותן שחיטה שלא לשמן שכך אמרו רז\"ל קרבנות הצבור סכין מושכתן לכמות שהן וסמך הדין הזה לקרבנות יחיד ממה שנאמר מוצא שפתיך תשמור וגו' כאשר נדרת נדבה וכבר בארתי לך שהנדר אינו נדבה ולכן אמר אם כמה שנדרת עשית יהיה נדר ואם לאו נדבה ר\"ל אם שחט לשם זבח ולשם בעלים אז הוא עולה לבעלים משום חובה ויצא ידי נדרו ואם אירע בשחיטה שינוי כוונה ושחט שלא לשמן או שלא לשם בעלים הרי הוא כשר אלא שהוא נדבה ונשאר עליו הנדר שנדר. וממה שאמר שלא לשמן ראיה שאם שחט סתם שהוא כשר ועלה לבעלים ובא הכתוב בפסח ואמר ועשית פסח ואמר בפירושו שיהיו כל עשיותיו לשם פסח ועוד בא כתוב אחר ואמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' שיהא זביחה לשם פסח ושני הכתובים האלה האחד לשלא לשמן שהוא פסול והכתוב האחר לשלא לשם בעלים ונאמר בחטאת ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת וכן אמר ולקח הכהן מדם החטאת וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ראיה שהוא צריך קבלה לשמה וזריקה לשמה ולכן אם נשחטה שלא לשמה או שלא לשם בעלים פסולה שנאמר וכפר עליו הכהן עליו ולא על חברו וצריך שתדע מה שאמר ושחט אותה לחטאת לשם אותו החטאת ודע שאם שחט החטאת לשם חולין כשרה ולא עלתה לבעלים אבל תפסל אם נשחטה לשם קדשים אחרים וזהו מה שאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללים קדשים ואין חולין מחללין קדשים. וזמנו של פסח הוא יום י\"ד בניסן אבל אם ישחט ביום אחר שאינו יום י\"ד ושחטו לשמו פסול ושלא לשמו כשר וזה מבואר וכבר נזכר בפסחים ורבי אליעזר מביא ראיה ממה שנאמר כחטאת כאשם ואינו כן בענין זה לפי שלא מצינו באשם מיעוט כמו שמצינו בריטאת ושחט אותה לחטאת ואע\"פ שנאמר באשם אשם הוא לא נאמר בשעת שחיטה כמו שנאמר בחטאת אבל נאמר בו אחר גמר הקטרת אימורים ואין הלכה כר\"א: " + ], + [ + "יוסי בן חוני אומר הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולין כו': יוסי בן חוני חולק על ת\"ק ואומר שזה שאמר בשאר זבחים שלא לשמן כשרים על מנת שלא ישחוט אותם לשם חטאת או לשם פסח אבל אם שחט עולה או שלמים לשם חטאת או לשם פסח אותו הקרבן פסול וחולק ר\"ש אחי עזריה על יוסי בן חוני ועל ת\"ק ואמר ששאר זבחים אם שחטן לשם זבח שהוא גדול מהם בקדושה ה\"ז כשר ואם שחטן לשם זבח שהוא פחות מהם בקדושה ה\"ז פסול ומביא ראיה ממה שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל אין מורידין אותן מקדושתן ובאר איך יהיה זה ועוד יתבאר לך בפרק ה' מהמסכת הזאת מה הם קדשים קלים ומה הם קדשי קדשים ושם ג\"כ יתבאר שהבכורות והמעשר והשלמים כלן קדשים קלים ויש יתרון מעלה לשלמים לפי שהן טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ואין בבכור ובמעשר שום דבר מזה כמו שיתבאר בזה הסדר כל ענין מהם במקומו והלכה כתנא קמא: " + ], + [ + "הפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו כו': כבר ידעת מה שאמרה תורה בפסח בין הערבים והודעתיך שפסח ששחטו בלא זמנו שלא לשמו כשר ואומר רבי יהושע שזמנו לענין שלא לשמו הוא זמן שחיטת בין הערבים אבל קודם לכן אם שחטו בתחלת היום לא. בן בתירא אומר יום י\"ד מקצתו ראוי ולפיכך כל זמן ששחטו שלא לשמו יום י\"ד פסול אפילו בתחלת היום וכבר ידעת שהעולה כליל לאשים כמו שבארנו בתחלת דברינו ואין הלכה כבן עזאי והלכה כבן בתירא: " + ], + [ + "הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן קבל והלך וזרק שלא לשמן כו': זה מבואר לפי שאנו הולכים אחר המחשבה באלו הארבע עבודות וכשחשב באחת מהן שלא לשמו פסול הזבח אם היה חטאת ופסח ואם היה שאר זבחים לא עלו לבעלים כמו שזכרנו וכבר באר ר\"ש טעם מה שאמר וחכ\"א עבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה. וראוי שתדע מה שאמרו הולכה בזר פסולה ונאמר בסיפרא מקבלה ואילך מצות כהונה. ומה שאמר ר\"א מקום שהוא צריך להלוך הוא שיוליך הדם ממקום הזבח למבית לעזרה ר\"ל אצל המזבח ומקום שאינו צריך הוא שיוליך אותו חוץ לעזרה. ואין הלכה כר' אלעזר ולא כר\"ש: " + ] + ], + [ + [ + "כל הזבחים שקבל דמן זר אונן טבול יום מחוסר בגדים כו': נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול כו': נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד כו': כל מי שאינו כהן נקרא זר שנאמר וזר לא יקרב אליכם. והזר הקרב יומת. אונן נקרא האדם שימות לו מת שחייב עליו אבלות ויום המיתה בלבד הוא אונן מדאורייתא ואסור לו לאכול בקדשים כל זמן שהוא באנינות שכן כתוב בתורה ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום וכן אינו עובד אלא אם היה כ\"ג שהוא מקריב אונן כמו שנתבאר בסוף הוריות. וטבול יום לא נגמרה טהרתו עד הערב שנאמר ובא השמש וטהר ולפיכך אינו עובד. ומחוסר בגדים הוא כהן הדיוט שלא יהא בפחות מד' בגדים והם כתונת ומכנסים מצנפת ואבנט וכ\"ג בפחות מח' בגדים והם ארבעה הנזכרים מוסף עליהן ציץ וחשן ואפוד ומעיל ואלו הן הנקראים בגדי זהב כמו שנתבאר בכפורים ונאמר וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו ואומר והיתה להם כהונה לחקת עולם ואמרו בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ודע כי כמו שמחוסר בגדים פסול כן מיותר בגדים פסול ואפילו מוסף כל שהוא בבגדיו וראוי עלי לזכור בכאן שכהן אסור לעבוד בתפילין של יד לפיי שהן חוצצין בין הבגד לגופו ורחמנא אמר יהיו על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינם לבין בשרו אבל של ראש הן על השער בין הציץ והמצנפת ואינן מתכסין במצנפת. ומחוסר כפורים הוא הזב והזבה והמצורע והיולדת כשנגמרה טהרת כל אחד מהן קודם הבאת קרבנו המיוחד לו כמו שאמרנו הוא הנקרא מחוסר כפורים ואסור לו לאכול קדשים עד שיביא כפרתו כמו שבארנו בסדרים שלפנינו ומצאנו הכתוב אומר במחוסר כפרה שהוא מחוסר טהרה ולפיכך הוא פסול לעבודה שכך אמר רחמנא ביולדת שהיא מחוסרת כפרה וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה קודם לכן. ושלא רחוץ ידים ורגלים ג\"כ פסול שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אהל מועד חקת עולם לו ולזרעו לדורותם ואמר עוד בבגדים חקת עולם כמו שזכרנו ולפיכך כמו שמחוסר בגדים פסול כמו שזכרנו כן מי שלא רחוץ ידים ורגלים. והואיל וזכרתי קדוש ידים ורגלים אזכיר סדר עשייתן וענין הכרחי מדיניו. סדר עשייתו שישים ידו הימנית על רגלו הימנית וידו השמאלית על רגלו השמאלית ומשלח המים מן הכיור עליהם וחוכך רגלו בידו בשעת רחיצה והוא כפוף לא ישב על הקרקע שאין ישיבה במקדש שנאמר לעמוד לשרת בשם ה'. לעמוד לפני ה' לשרתו ואסור לרחוץ בכיור עצמו שנאמר ממנו ולא בתוכו ולא יהיה בכיור מים פחות ממה שיספיק לד' כהנים שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו והיו בני אהרן אלעזר ואיתמר ופינחס ואין צריך שיהיו מימי הכיור מן המעיין רק כל המים כשרים ואם קידש ידיו ורגליו וחשך עליו היום חייב ממחרת לקדש שנית לפי שידיו נפסלו בלינה ואם הוציא ידיו חוץ לחומת העזרה אינו חייב לקדש שנית ואם יצא כל גופו מקדש שנית ואם נטמאו ידיו מטבילים והם טהורים כמו שנבאר במקומות מסדר טהרות ואינו חייב לקדש שנית (וכבר זכרנו לך ביומא שכל המשתין אפילו נטמא גופו יטבול ואינו מקדש שנית) [ואם נטמא גופו יטבול ויקדש שנית וכבר זכרתי לך ביומא שכל המשתין מקדש שנית] וכבר נתבאר מי שמקדש שנית. ואחזור להשלים הפירוש אמר ערל ונאמר ביחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר נתן הערל כמו בן נכר שהוא פסול בלי ספק ומה שאמר טמא כגון שנטמא באיזה דבר מן הטומאות כמו שיתבארו חלקיהן בסדר טהרות. יושב שנאמר לעמוד לשרת שלא תהיה עבודה אלא מעומד וכשם שאין בין ידיו ובין הכלי חציצה כך לא תהא בין רגליו ובין הארץ חציצה. אמרו רצפה מקדשת וכלי שרת מקדשין ר\"ל העזרה תקדש הנכנס בתוכה כמו שמקדשין כלי שרת הדבר הנכנס בהן מה כלי שרת אין דבר חוצץ בינו לבין הכלי אף קרקע לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה בין שיהא החוצץ כלי או אדם או בהמה והעבודה לא תהא אלא בימין ר\"ל קבלת הדם וזריקתו והוא מה שאמר כ\"מ שנא' בו יד אינה אלא ימין [אצבע אינו אלא ימין] וזה בענייני העבודה בלבד הוא מה שאומרים כ\"מ שהוא אומר יד סתם הוא ימין ור\"ש אומר הואיל ואינו אומר בקבלת יד אלא ולקח מדם הפר ולקחת מדם אם קבל בשמאל כשר וחכמים אינן למדין אלא מן האצבע לפי שנאמר בקבלה אצבע וזה ענין מה שאמר ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן שלא תהא קבלה אלא בימין. נשפך על הרצפה ואספו פסול ר\"ל אם שתת מצואר הזבח על הארץ מפני שצוה השם שתהא קבלת הדם מצואר הזבח שנאמר ולקח מדם הפר וכפר ואין ר\"ל מקצת הדם לפי שכבר צוה לקבל כל הדם שנאמר ואת כל דם הפר אלא ר\"ל מה שזכרנו דם מהפר יקבלנו מדם הפר ולא מדם העור ולא מדם התמצית. וסדר שחיטת קדשים הואיל וזכרנו אותו זהו שיאחוז הצואר ומושך הסימנים והוורידין לחוץ עד שיהיו כנגד אויר המזרק ושוחט כדי שיכניס הדם כולו בכלי והוא מה שאמר צריך שיתן הוורידין לתוך הכלי וכשנצייר המזבח בסדר הזה במסכת מדות יתבאר לך צורת הכבש והיסוד וזולתן מכלי המקדש ומקומותם ועוד נזכיר מזה קצת במסכתא זו: ומה שאמר בכאן פסול ר\"ל הבשר אבל הבעלים מתכפרים וזה הבשר אינו נאכל לפי שמאחר שהגיע הדם למזבח נתכפרו הבעלים ואם אירע פסול ושינוי בבשר אחר כן אינו מחוסר כפרה וסמך זה למה שנאמר ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע הדם למזבח נתכפרו הבעלים אמרו לכפרה נתתיו ולא לאכילה ר\"ל אסור לאכול הבשר כשאירע בו שינוי וכבר נתבאר בתוספתא דזבחים (פי\"ב) שערל ויושב ואונן ובעל מום שעבדו באזהרה ולא במיתה. ודע שהמזבח י' אמות גבהו כפי מה שיתבאר אחר זה והוא רשום באמצעיתו בחוט הסיקרא וכל מה שזורקין מדמי הקרבנות בה' אמות העליונות שהם למעלה מהרשום הזה נקראים הנתנין למעלה וכל מה שזורקין למטה מן החוט הם הנתנין למטן ובפ' שלישי ממדות (מא.) אמרו במזבח וחוטשל סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ועוד יתבאר במסכתא זו איזה מן הקרבנות דמן ניתן למעלה ואיזה דמן ניתן למטה. והנתנין בחוץ הם הקרבנות שזורקים דמן על מזבח החיצון והנתנין בפנים הוא שזורקין דמן על מזבח הפנימי או אל מבית קודש הקדשים כמו שיתבאר בחמישי מן המסכתא הזאת ומה שאמר אין בו כרת ר\"ל מי שאכל מן הבשר הזה שאירע בזריקת דמו השנוי הזה אינו חייב כרת ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו כו': כבר ידעת שהאליה מכלל האמורים והיא נשרפת ומתנאי אלו הדינים שתהא המחשבה לאכול כמו דבר שדרכו לאכול כמו שיתבאר אח\"כ ולפיכך אמר מעור האליה לפי שדעתו על עור האליה שאינו כאליה לזה הענין וכשחשב לאכלו כאילו חשב לאכול דבר שדרכו לאכול. ובכל מקום שהוא אומר פסול ואין בו כרת ר\"ל שהבשר ההוא פסול ואסור לאכלו ומי שאכלו אינו חייב כרת ולא נתכפרו הבעלים שלא עלה להן הזבח. והמקום שהוא אומר פגול וחייבים עליו כרת ר\"ל שהאוכל מזה הקרבן חייב כרת ולא נתכפרו הבעלים באותו קרבן ג\"כ לפי שהוא פגול הוא שנאמר עליו פגול הוא לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו ואוכליו עונו ישא והוא אמר עיקר זה וזהו שאמר: " + ], + [ + "זה הכלל כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק כו': אמר הכתוב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה ואמרו כוף אזנך לשמוע במחשב לאכול מזבחו ביום הג' הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באוכל מזבחו ביום השלישי אמרת אחר שהוכשר יחזור ויפסל והביא ראיה גם כן ממה שאמר הכתוב המקריב אותו בהקרבה נפסל ואמר עוד לא יחשב במחשבה נפסל וכבר נתבאר אצלך שאם המחשבה הפסיד באחד מאלו הענינים שבהן הזבח נפסל ר\"ל בשעת שחיטה או בשעת קבלת הדם במזרק או בשעת הולכה למזבח או בשעת זריקת הדם על המזבח וחשב על זה הקרבן שיאכל ממנו חוץ לזמנו או יקריב ממנו חוץ לזמנו כמו שנזכר אותו הקרבן יקרא פגול וחייב על אכילתו כרת ואינו נרצה אותו הקרבן ולא עלה לבעלים כמו שנאמר לא ירצה ופסקנו דינו בשוה בין שחשב עליו לאכול ממנו חוץ לזמנו בין שחשב עליו להקטיר אמוריו חוץ לזמנו ואמר שהוא פגול על שתי פנים אע\"פ שהכתוב זכר אכילת חוץ לזמן שנאמר ואם האכל יאכל אבל אמרו בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח לפיכך כמו שהבשר הראוי לאכול אם חשב לאכלו חוץ לזמן אכילה פגול כן האימורין הראוין להשרף או הדם שראוי להזרק שאלו הן אכילת מזבח מן הקרבן ר\"ל דמו ואימוריו אם חשב עליהן להאכילן למזבח חוץ לזמנו פגול אבל אם לא אירע פסול בשעת הקרבה והשאיר מן הבשר שום דבר אחר זמן הראוי לאכילה ועוד יתבארו זמני האכילה בפרק החמישי הרי זה נקרא נותר לא פגול והאוכל ג\"כ הנותר חייב כרת כמו שיתבאר מפשט הכתוב שנאמר ואוכליו עונו ישא אמנם הקרבן כבר נתקבל ונרצה ועלה לבעלים. ושמור אלה העיקרים בכל המשנה כי פעמים רבות יכפל זכרון פגול והנותר במשנה ולא נצטרך לשנות הפי' בכל מקום. ואמרו בגמרא דין הפגול לא ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פגול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו אף הרצאת פגול עד שיקרבו כל מתיריו וזה ענין מה שאמר ובלבד שיקרב המתיר כמצותו רוצה לומר כי מה שאמרנו חוץ לזמנו פגול חייב עליו כרת ע\"מ שלא קדמה למחשבה הזאת מחשבה אחרת פוסלת בשום צד מעניני הפסול ולא תבא אחריה עוד מחשבה מן המחשבות הפוסלות שזהו הפגול שחייבים עליו כרת הואיל ולא נולד בו פסול כל עיקר זולתי מצד מחשבת הזמן לבדו ולולי אותה המחשבה היה הקרבן כשר אבל במקום שקדמה או איחרה למחשבת הזמן שום דבר שפוסל הקרבן מצד אחר מלבד מחשבת הזמן אותו הזבח פסול ואין חייבים עליו כרת לפי שלא קרב המתיר כמצותו וסדר מה שאמר ובלבד שיקרב המתיר פירושו כך הוא ובלבד שיקרבו הדברים המתירים זבח כשר וזבת זה הפסול כמצותו רוצה לומר שיגמר עבודותיו כולן במחשבת שינוי זמן או בשתיקה ועלה מזה מה שאמרנו כהרצאת כשר כך הרצאת פגול והתחיל לבאר זה בשני דוגמות ואמר: " + ], + [ + "כיצד קרב המתיר במצותו שחט בשתיקה קבל והלך וזרק כו': כבר ידעת שהמחשבה אינה אלא באחת מאלה ארבעה ענינים או בכולן ר\"ל שחיטה וקבלה והלוך וזריקה שאם חשב בכולן חוץ לזמנו או במקצתן חוץ לזמנו ובמקצתם היה פנוי מן המחשבה ועבד סתם כמו שאמר בשתיקה כ\"ש אם היתה מחשבתו במקצת ההוא כמצוה ר\"ל מחשבת כשרה זה הזבח מובדל בפסול חוץ לזמנו בלבד ולפיכך הוא פגול כמו שביארנו למעלה וכבר נאמר בפרק ראשון שפסח וחטאת בלבד נפסלין אם חשב בהן שלא לשמן והענין כולו מבואר מתוך מה שהקדמנו: " + ], + [ + "לאכול כזית בחוץ וכזית למחר כזית למחר וכזית כו': זה הענין כולו מבואר אם תבין מה שזכרנו לעיל מהפי' והלכה כחכמים. וראוי לידע בכאן שאם חשב על חצי זית חוץ למקומו ועל (חצי) זית חוץ לזמנו בין שקדמה מחשבת הזמן או לא קדמה הזבח פגול וחייבים עליו כרת לפי שעיקר בידינו שחצי זית אינו מועיל במקום כזית וכן אם חשב על חצי זית בין לאכילה בין להקטרה ואחר כך חשב על חצי זית אחר כמו המחשבה הראשונה עד שיהיו שתי המחשבות לכוונה אחת בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו שהוא מצטרף וכאילו חשב על כזית ונדין בדיני אותה המחשבה ואם חשב לאכול כחצי זית ושתאכל הבהמה או חיה חצי זית הוא מצטרף כי שם אכילה אחד הוא: " + ] + ], + [ + [ + "כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה כו': אמר רחמנא ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן לא התנה בשחיטה בני אהרן אלא שוחט כל מי שירצה ומקבלת הדם ואילך צריך כהן כמו שזכרנו כאמרם מקבלה ואילך מצות כהונה ולפי שאלו הפסולים כשרים לשחיטה פוסלים במחשבה ר\"ל אם שחטו שלא לשמן או חוץ למקומו או חוץ לזמנו כמו שזכרנו: ודע שמותר לכתחלה לזר ולאשה ולעבד שישחטו קדשים ומה שאמר בכאן ששחטו שמורה שלכתחילה לא ישחוט זהו מפני הטמא שלכתחלה לא ישחוט גזירה שמא יגע בבשר ואל יקשה בעיניך היות הטמא שוחט קדשים מפני ששחיטת קדשים בעזרה הכרח כמו שהקדמנו והטמא אסור לו ליכנס לעזרה כמו שזכרנו בשבועות לפי שזה אפשר בהיות הסכין ארוך ושוחט והוא חוץ לעזרה או אם שגג ונכנס לעזרה (או כצ\"ל וכ\"כ התי\"ט) שעבר ג\"כ וכבר אמרנו בפ\"ב מהמסכת הזאת שכל הזבחים שקבל דמן אונן וזר יפסלו כל זה אם קבל דם הזבח כולו וכן מה שאמר למעלה שאם קבל המקבל והוא מכוין חוץ למקומו פסול וחוץ לזמנו פגול על מנת שיהא המקבל שפסל המחשבה ראוי לקבלה אבל אלו הפסולים שאינן ראויין לקבלה אם פסלו המחשבה בשעת הקבלה לא נפסל הקרבן לפי שאם נותר כל שהוא מדם הנפש יחזור הכשר ויקבל במחשבה כשרה שאין פוסל הקרבן במחשבה בעבודה מן העבודות אלא הראוי לאותה עבודה שמחשבתומועלת עד שלא יהא פסול בקבלה אלא מצד מחשבתו כמו שהתנינו על הפגול שיקרב המתיר כמצותו וזכור העיקר הזה גם כן: " + ], + [ + "קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר קבל בימינו כו': הודיענו שמאחר שהקבלה כשרה אינו בא לידי פסול מן הפסולים ואחר כך עוד שב לענין אחר ואמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול ושנה מקומו שהקרבן אינו נפסל הואיל וזה ששנה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה וכמו שאין מחשבתו פוסל כמו שאמרנו הואיל ואינו ראוי לאותו עבודה ג\"כ אין פוסלין מעשיו אלא שאם נשאר מדם הנפש שיחזור הכשר ויקבל ויזרוק הדם במקומו וזכור זה העיקר והוא מה שאמר אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי ובמקום הראוי לעבוד: " + ], + [ + "השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו כו': כל זה מבואר ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור ומן הרוטב כו': רוטב הוא המרק וקיפה הוא התבלין שמבשלים בתבשיל הראוי להן: ואלל שיורי הבשר המתדבקים בעור בשעת הפשט. וגידים שם נופל על הגידים ממש ועל העורקים הדופקים ושאינן דופקין ועל המיתרים ועל הגידים הקושרים הפרקים. וכשהוא אומר בזה הענין קרנים וטלפים ר\"ל קצוות הדקות מהקרנים וטלפים הסמוכות לגוף שכשחותכין אותם מבצבץ מהם דם אמר אם חשב על כזית על שום דבר מכל זה לאכלו תוץ למקומו לא פסל הזבח אבל הוא זבח כשר לפי שאלה הדברים אע\"פ שנאכלין אין חוששין להן ואין סומכין עליהם לאוכלן וכן אם היה הקרבן עצמו פגול או נותר ואכל כזית מאותו הפגול או הנותר או אכל מזבח כשר והיה האוכל טמא ולא אכל משום אחד מהן הבשר עצמו רק מן הקרנים [מן הטלפים] ומן העור וכל מה שסיפר אינו חייב כרת כמו שחייב האוכל בשר נותר או פגול או האוכל בשר קדשים והוא טמא וכבר ביארנו בפ' הב' מה הוא הפגול ומה הוא הנותר: " + ], + [ + "השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ כו': כבר ידעת שהזבח לא יהיה פגול אלא אם חשב עליו חוץ לזמנו כמו שנזכר ולפיכך יהיה סדר המשנה כך השוחט את המוקדשים לאכול שליל או שליא בחוץ לא פסל וכן אם חשב לאכול מהם חוץ לזמנן לא פיגל לפי שהן מאוסים על האדם כמו העור והאלל. ושליל הוא העובר הנמצא בגוף הבהמה קודם גמר ברייתו ושליא הוא המכסה אשר על השליל בגוף ושאר ההלכה מבוארת ממה שרמזנו בכאן וזכרנו בפירוש ההלכה שלפני זאת: " + ], + [ + "שחטו ע\"מ להניח את דמו או אמוריו למחר או להוציאן כו': אם חשב שיזרוק הדם למחר או שיקטיר האימורים למחר בלי ספק שזהו חוץ לזמנו ושהזבח פגול אבל אם היתה המחשבה שיניח הדם או האימורים ואין דעתו לא לזריקה ולא להקטרה רק שישאר הכל עד מחרת וכן אם חשב שיוציא חוץ לעזרה בלבד ואין דעתו לא לזריקה בחוץ ולא להקטרה בחוץ אומרים חכמים הואיל ולא חשב לא לאכול ולא להקטיר ולא לזרוק לא פסל ורבי יהודה אומר הואיל ואם הוציא כמו שחשב או אם הניח פסל בלי ספק ג\"כ אם חשב על אותו דבר פסול ואין רבי יהודה חולק על המחשבה בשנוי מקומות נתינת הדם אבל מודה שלא פסל אע\"פ שאם נתן (במחשבתו) [כמחשבתו] פסל לפי שדעת ר' יהודה בדם שחוץ למקומו כמקומו הוא ר\"ל שאם חשב על הזריקה במזבח עצמו לא חוץ לעזרה כאילו חשב לזורקו במקומו ואינו חולק ג\"כ אם חשב שיאכלוהו טמאים וכו' שלא פסל לפי שהן דברים חוץ מן הזבח וכבר הודעתיך שענין בחוץ ובפנים מזבח הפנימי ומזבח החיצון ושהדמים הנזרקים על הפרכת ובקדש הקדשים הן ג\"כ נקראים הנתנים בפנים והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "בית שמאי אומרים כל הנתנים על מזבח החיצון כו': עוד יתבאר לך בפרק שאחר זה שהקרבנות שזורקים דמן על מזבח החיצון יש מהן טעון מתנה אחת ויש מהן טעון שתי מתנות ויש מהן טעון ארבע מתנות כמו שיתבאר וכל זה למצוה אבל אם נתן מתנה אחת בכל קרבן וקרבן מהן כפר לפי שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח באיזה צד שיהיה. וחלקו ב\"ש וב\"ה בחטאות שנכפל בהן ג\"פ על קרנות מזבח העולה ומיעוט רבים שנים ויהיו כולן שש מתנות אמרו ב\"ש ד' למצוה וב' לעכב לפי שכל זמן שמזה מדם החטאת פחות משתי מתנות לא כפר וב\"ה אומרים שבפסוק האחד בלבד מן השלשה שנאמר בחטאת הוא שכתוב בהן קרנות מזבח העולה אני אומר מיעוט קרנות שנים *) (יראה היות סוגיית שנית פנים מכוונת אל הביאור האמיתי בלעדי נטיה אל המזבח תוספת נתוסף בחוץ) ושני פסוקי האחרים כתוב בהן קרנות מזבח העולה ולפיכך יהיה המובן משלשה פסוקים ד' מתנות ג' למצוה ואחת לעכב ויעלה בידינו מהמחלוקת זו שב\"ה שאומרים מתנה אחת הוא העיקר ועליו ראוי לסמוך והשאר למצוה לפיכך אם זרק ראשונה כתקנה לא הפסיד הקרבן ואפי' הפסיד המחשבה בהזאה שניה ומה שאחריה ואם נתן הראשונה חוץ לזמנה יהיה הקרבן פגול ואפי' נתן השניה ומה שאחריה חוץ למקומה לפי שהשניה ומה שאחריה אינן אלא תשלום המצוה ואינן מתנאי הכפרה הכרח עד שנלך אחר המחשבה בהן ולדעת בית שמאי שאומרים שתי מתנות הן עיקר בחטאת אם נתן את הראשונה חוץ לזמנה והשניה חוץ למקומה אינו פגול לפי שכבר ערב מחשבת הזמן עם מחשבת המקום בשתי ההזאות שניהן יחד עיקר ולפיכך יהיה כשוחט חוץ לזמנו וקבל חוץ למקומו שאינו פגול כפי העיקרים שביארנו בפרק השני ואין אנו צריכים לשנות ששוחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו שענינו מחשבת הזמן ומחשבת המקום כמו שנתבאר בפרק השני וזכור זה תמיד בכל המקומות שלא זכרנו אלא על המחשבה:
*) [כל זה גליון מתלמיד אחד שהוסיף בחוץ כלומר בצד הספר ואח\"כ נדפס בפנים בשגגות המדפיס]" + ], + [ + "כל הנתנין על מזבח הפנימי שאם חסר אחת כו': אמר רחמנא בפר החטאת הקרב ביום הכפורים ולפני הכפרת יזה ז' פעמים ואמר בשעיר החטאת שחבירו שעיר המשתלח ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ר\"ל שיזה שבע פעמים ומורה שהזיות שבפנים מעכבות זו את זו לפי שהכתוב מבאר מספרם ולפי שכולן צריכות להן אין הקרבן פגול עד שיפסיד את המחשבה ר\"ל מחשבת הזמן בכולן כפי העיקר שבארנו בפרק השני [הלכה ג] כהרצאת כשר כך הרצאת פסול ולכך צריכין שתהא המחשבה פוסלת ההזיות ההכרחיות כלן אם היה ההפסד בהזאה ומזה יהיה פגול וכבר אמרנו שמתנות שבפנים כלן ההכרחיות בכפרה ולפיכך אם הפסיד המחשבה בקצת המתנות והוא מה שאמר אחת שלא כתקנן בין שאיחר אותה או הקדימה הקרבן ההוא פסול והאוכל ממנו אינו חייב כרת: " + ], + [ + "אלו דברים שאין חייבים עליהם משום פגול כו': כבר ידעת שהפיגול למדנו אותו מן השלמים שנאמר ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' ואמר מה שלמים מיוחדים שיש להן מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פגול אף כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פגול וענין זה המאמר כי כל דבר שאינו ראוי ליאכל כפי הדת ולא ליקרב אלא אם קדם לו מעשה אחר ואחר גמר אותו מעשה כתקנו יהיה ראוי אותו דבר ליאכל או ליקרב כגון האימורים שאסור להקריבן עד שיזרק הדם וכגון הדבר הנאכל מן השלמים שאסור לאוכלן אלא אחר הקטרת האימורים למזבח וזריקת הדם מתיר האימורים למזבח והאימורים מתירין בשר לאדם וכשהוא מפסיד המחשבה בחוץ לזמנו כמו שזכרנו יהיה אותו דבר שיהיה דבר ראוי ליאכל או לישרף פגול וחייב האוכל ממט כרת אך הדבר שאין לו מתיר אלא הוא עצמו מתיר לזולתו אין חייב האוכל ממנו כרת אע\"פ שהפסיד המחשבה ופיגל וזהו ענין שאין חייבין עליו משום פגול. ומכלל זה הקומץ והוא הדבר שלוקח הכהן מן המנחה ונותנו על גבי המזבח כמו שנאמר וקמץ משם מלא קמצו לפיכך האוכל אותו הקומץ או הלבונה אע\"פ שהמנחה נתפגלה אינו חייב כרת לפי שאין שם קדימת מעשה להתיר הקומץ והלבונה ליקרב רק הן בעצמן הן המתירים וכן קטרת ומנחת כהנים שורפין אותן כולן ואין לוקחין מהן קומץ לומר הקומץ מכשיר השירים. וכן מנחת כהן משיח והוא קרבן כהן גדול בכל יום ונאמר בתורה וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. ומנחת נסכים הוא הסלת שמביאים עם הקרבנות כמו שנבאר בתחלת מנחות. והדם רוצה בו דם הקרבנות כלן לפי שהוא מכשיר זולתו ואין *[לו] מכשיר כמו שנזכר. והנסכים הבאים בפני עצמן הם היינות שמביאין בנדר ונדבה כמו שיתבאר במנחות והבאים עם הבהמה והם שמביאים עם הקרבנות שחייבים בנסכים כמו שיתבאר במנחות וכבר זכרנו ביאור זה בשקלים ואומר ר\"מ שדם הקרבן מכשיר הנסכים הבאים עמו למזבח ולפיכך חייבין עליהן משום פגול וחכ\"א שהנסכים מכל הזבחים אין להן מתיר אלא דינם כדין הדם ומכלל זה לוג שמן של מצורע נמצא העיקר הזה העולה בידינו שהקרבן או המנחה כשהוא מתפגל כפי תנאי הפגול שזכרנו בפרק השני וכמו שיתבאר בתחלת מנחות כיצד יהיה פגול המנחה שהאוכל מן המתירים עצמן שלא קדם להן מתיר אינו חייב כרת והאוכל מדבר שיש לו מתירין בין שיהיה אותו דבר מותר לאדם כמו שירי מנחות ושירי החטאות והאשמים או השלמים בין שיהיה ראוי לישרף כמו האימורים ובשר העולה חייב כרת משום פגול וכבר הארכנו בביאור זו ההלכה כדי שלא נצטרך לשנות אלו העיקרים בכל מקום והלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה כו': פרים הנשרפים הן פר יום הכיפורים ופר הבא על כל המצות ופר העלם ושעירין הנשרפין הן שעיר יוה\"כ ושעירי עובדי כוכבים ודין התורה לשרוף אותן ר\"ל שעירי עבודת כוכבים כמו שבארנו בתחילת דברינו במסכת הזאת ששריפתן למדו חכמים ממה שנאמר בפר העלם חטאת הקהל הוא בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו ודינן כדין פר כהן משיח ופר העלם בשוה בשריפתן וזריקת דמן לפנים ובהקטר אימורים והוא מה שאמר בסיפרא נאמר בפרשת העלם דבר של צבור חטאת הקהל הוא לרבות שעירי עבודת כוכבים לכל האמור בענין ר\"ל הזאות וזריקה ולפנים והקטר אימורים על מזבח החיצון ולשרוף הנותר מן הגוף בחוץ ר\"ל חוץ למחנה ולפי שכל אלו זורקין את הדם לפנים ומקריבין מהם אימורים על גבי מזבח החיצון שורפין הנותר מגופן חוץ למחנה נמצא על דעת האומר דמן מתיר את אימוריהן ליקרב שהאימורים דבר שיש לו מתירין ואם פיגול במחשבה כמו שנזכר יהיו האימורים פיגול והאוכל ממנו כזית חייב כרת ורבי שמעון אומר הואיל ולמדנו הפיגול מן השלמים והשלמים כל מעשיהן במזבח החיצון כמו כן לא יהיה דין הפגול אלא במה שיהיו כל מעשיו במזבח החיצון ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהן משום פגול נותר כו': דברים שאין חייבין עליהם משום פגול כו': דבר תורה שעובדי כוכבים מקריבין קרבנות ומקבלין אותן מהם וכבר בארנו בתחלת שקלים שמקבלין מהם דבר הנדר והנדבה ר\"ל העולות והשלמים וכבר נתבאר בפרק זה הדברים שאין חייבין עליהן משום פגול ומכללן הדם ואמר רחמנא בדם ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר ואמר שלכם יהא ואמר עוד לכפרה נתתיו ולא למעילה וכן אם אכל מדם הקדשים והיה זה האוכל טמא הגוף אינו חייב כרת משום אוכל קדשים בטומאה נמצא שאין חייבין עליו לא משום טומאה ולא משום נותר ולא משום פגול אבל חייב האוכל ממנו משום אוכל דם בלבד כשאר הדמים והלכה כר' יוסי: ורש\"א שהעצים והלבונה והקטרת אין בהם משום טומאה ולא טומאת עצמן ולא טומאת הגוף ר\"ל שהטמא אם אכל קטרת ולבונה או הקריב עצים טהורין שהוא פטור וכן אם היה טהור והן טמאין ואין הלכה כר\"ש ואין לך עצים שמתטמאין אלא עצים של קרבן בלבד שהם נפסלים ואסור לשרפן על גבי המזבח: " + ], + [ + "לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם הזבח כו': מכלל דברינו נתבאר לך שלא הוצרך שיהיו השלמים נשחטים לשם שלמים ולא עולה לשם עולה וכבר הודעתיך בתחלת המסכתא שאם שחט סתם כשר והתנא הזה הצריך שתהא כוונת בעל הקרבן לאלה הו' דברים מוסף על השוחט: וא\"ר יוסי שהוא תנאי בית דין שאין הולכים אלא אחר מחשבת העובד בלבד ר\"ל השוחט או המקבל או הזורק אבל בעל הזבח לא והלכה כרבי יוסי ולפיכך דברי האומר בעלים מפגלים נדחין ואין ענין המחשבה תלוי אלא בעושה אחד מד' העבודות בלבד כמו שנזכר: " + ] + ], + [ + [ + "איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן וכו': קדשי קדשים נקראין העולה והחטאת והאשם ודבר תורה בחטאת ואשם קדשי קדשים הוא ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת והאשם בשחיטתה ובקבול דמה כמו שיתבאר ומקום שחיטת העולה נאמר בה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ונאמר בחטאת במקום אשר ישחט העולה תשחט החטאת ונאמר באשם במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ואמרו בנין אב לכל החטאות שלא ישחטו אלא בצפון וכן המקבל דם לא יהיה אלא בצפון שנאמר סמוך לשחיטה ולקח מדם הפר שיהיה הקבול בצפון ג\"כ ורבוע המקום היה מכותל המזבח הצפוני עד כותל העזרה והוא ששים אמה [וחצי] וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד כותל המזרחי והוא ע\"ו אמה וזה הרבוע נקרא צפון לשחיטת קדשי קדשים וזה יתבאר לך מצורת המקדש שאצייר במדות וכן יתבאר בתוספתא זבחים [רפ\"ו] שהמקום הזה מקום השחיטה ופר ושעיר של יוה\"כ אינו אלא חטאת כמו שבארנו בתחלת חלוק הקרבנות (ולפיכך) [ולפי שדמים] נכנס לפנים כמו שנא' בתורה הקדים אותן על כל החטאות ולא הקדים העולה אע\"פ שהיא עיקר ועליה סמך הכתוב כמו שנאמר במקום אשר ישחטו את העולה ולמה לא אמר ג\"כ בק\"ק וקבול דמן בכלי שרת בצפון לפי שאשמות ומכלל קדשי קדשים מכלל האשמות אשם מצורע שכל דמו אינו נכנס לכלי שרת אלא מקצתו ביד הכהן ומקצתו בכלי שרת כמו שיתבאר בפרק האחרון מנגעים וכבר נתבאר לך בפרק שלפני זה שמתנות שבפנים מעכבות זו את זו: ושירי הדם ר\"ל הנותר מדם פר ושעיר של יום הכיפורים לפי שלמד מדינו משירי דם הפר של כהן משיח שדמו ג\"כ נכנס לפנים שנאמר בו ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד והצד הסמוך לפתח אוהל מועד מן המזבח הוא צד מערבי לפי שההיכל במערב כמו שיתבאר מצורת המקדש במדות והמזבח לפניו ולפי שהוא שיורי מצוה נאמר בה אם לא נתן לא עכב שהעיקר בידינו שיורי מצוה אין מעכבים והמצוה שהיא עיקר הם ההזאות: " + ], + [ + "פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן כו': כבר בארנו בפרק שלפני זה שפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין הם כלם חטאות וקרבן צבור ולמדנו דינם במתן דמים וזולתו מפר כהן משיח ר\"ל פר שנגתו שנאמר בו והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח העולה קטרת הסמים לפני ה' אשר באוהל מועד ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה וכמו כן אמר בפר העלם. ולמדנו שעיר עבודת כוכבים מפר כהן משיח כמו שנזכר ולפיכך מה שאמר בכאן ודמן טעון הזייה על הפרכת תהיה הזייה מקור ולא תהא הכוונה הזאה אחת רק ההזאה ממנין ידוע שהוא ז' הזאות כמו שנתבאר: " + ], + [ + "חטאות הציבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור כו': כבר זכרנו בתחלת דברינו במסכת זו כל החטאות של יחיד וצבור ונתבאר ג\"כ בפ' הזה שהחטאות שחיטתן בצפון וכן קבול דמן ודבר תורה בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה וכבר בארנו בפ' שלפני זה שהוא על ארבע קרנות וסוף הפסוק ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה ואמר בסיפרי זה יסוד דרומי שהוא הקרוב אליו ברדתו מן המזבח לפי שהכבש שעולין בו למזבח הוא בדרומו של מזבח כמו שנבאר כשנצייר אותו במדות כמו שדם החטאת הנעשית בפנים שופכין שירי הדם על יסוד מערבי שהוא סמוך לו בצאתו מן ההיכל כמו שבארנו ג\"כ דם הנעשה בחוץ שופכין שירי הדם על היסוד הקרוב אליו ברדתו מראש המזבח ולפי שקרן דרומית מזרחית הוא על ימינו בעלותו מן הכבש למזבח ראוי להתחיל בו. והעיקר בידינו כל פנות שאתה פונה יהיו דרך ימין למזבח. ואני מצייר עתה צורת ריבוע המזבח כדי שיתבארו לך אלו הפנות והקרנות בלבד עד שנצייר צורת המזבח כלו במקומו ממדות וזו היא צורת ריבועו ומקום הנחתו תוך הד' פנות ונאמר בתורה על החטאת במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד והוא ענין לפנים מן הקלעים והעזרה במקדש כנגד לפנים מן הקלעים במשכן ונאמר עוד כל זכר בכהנים יאכל אותה ולמה תאכל ליום ולילה לפי שמצאו התודה שהיא קדשים קלים נאמר בה שלא תאכל אלא ליום ולילה כמו שנזכר בפרק הזה לפיכך אינו ראוי לפסול זאת שהיא קדשי קדשים ג\"כ [גי' יעב\"ץ יותר] מיום ולילה. ולמה היא עד חצות הלילה כדי להרחיק את האדם מן העבירה כמו שנתבאר בתחילת ברכות: " + ], + [ + "העולה קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקבול כו': לא נאמר בעולה קדשי קדשים אלא מפני שלא נאמר עליה כן בתורה אבל השוה בין החטאת והאשם והעולה במקום שחיטתן וקבלת דמן כמו שבארנו בתחלת פרק הזה ולפיכך היתה גם היא קדשי קדשים כמו החטאת והאשם ודבר תורה בעולה והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה והקטיר את הכל ולא נאמר בעולה על קרנות המזבח כדי שנאמר עליה שהיא צריכה ארבע מתנות אבל נאמר בזריקת דמה וזרקו את הדם על המזבח סביב ולפי שנאמר סביב הוצרכנו שיהיו המתנות כוללים ארבע כותלי המזבח וזה יהא כשיזה שתי מתנות בשני קרנות שהן באלכסון וזהו שהן ד' ר\"ל ששניהם כוללים הד' כותלים והנני מצייר עכשיו ריבוע המזבח ויהיה הדם הנזרק כמו החוטים שכתוב עליהם דם וזו היא צורת המזבח והדם על סדר הנזכר:" + ], + [ + "זבחי שלמי צבור ואשמות אלו הן אשמות כו': כבר ידעת שאין לצבור שלמים אלא שני כבשי עצרת והן שמניפין אותן על שתי הלחם כמו שיתבאר אתר כך וסמך אותן הכתוב אל החטאת שנאמר ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים לכן היה משפטן כחטאת זולתי מתן ד' שאין חייבין במתן ד' בקרבן בשום פנים אלא בחטאת בלבד וכבר בארנו אלו האשמות כולן בתחלת דברינו: " + ], + [ + "התודה ואיל נזיר קדשים קלים שחיטתן בכל כו': התודה היא קרבן שלמים עם מנחה ועוד נבאר אותה במנחות שנאמר וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו. ונאמר בזריקת דם השלמים סביב כמו שנאמר בעולה לפיכך כל שלמים דמן טעון שתי מתנות שהן ד' כמו העולה ואמר רחמנא בחטאת ואכלתם אותה במקום קדוש ואמרו אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש ר\"ל שהחטאת וכל הראוי לה והאשם שמשפטו כמשפטם שנא' בתורה כחטאת כאשם היא שאינה נאכלת אלא בעזרה אבל זולתה מן הקרבנות נאכלין בכל ירושלים: והמורם הוא הדבר שהכהן נוטל מתודה ואיל נזיר והוא שנוטל מקרבן תודה חזה ושוק ונוטל מן הלחם שמקריבין עמו אחד מכל קרבן שהן ד' חלות כמו שנבאר בשביעי ממנחות ונוטל מאיל נזיר הזרוע בשלה וחזה ושוק ג\"כ וחלת מצה ורקיק מצה מן הלחם שמקריבין עם איל השלמים וכל אלו אוכלין אותן הכהנים זכרים ונקבות לפי שכן בא הכתוב עליהן חקך וחק בניך וגו' ונאמר בתודה בפי' ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר ואיל נזיר הוקש לתודה שהוא ג\"כ קרבן שלמים עם מנחה. וכבר ידעת שכ\"מ שנא' בו עד בוקר מצותו עד שיעלה עמוד השחר אבל מדרבנן אמרו עד חצות להרחיק האדם מן העבירה כמו שנזכר למעלה: " + ], + [ + "שלמים קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה כו': אמר רחמנא על השלמים ושחטו אותו פתח אהל מועד ואמרו להכשיר כל הרוחות לפי שלא ייחד בו צפונה ואמר כל מיני שלמים מלבד תודה ואיל נזיר שדומה לו אמר בו והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ואינן נאכלין אלא ביום השחיטה והלילה וממחרת עד ליל ג'. ומה שנוטל הכהן מן השלמים והוא הנקרא מורם מהם הוא חזה ושוק שנאמר בו כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו': " + ], + [ + "הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן כו': אמר רחמנא בבכור את דמם תזרוק על המזבח ולא אמר את דמו שזה נאמר על הבכור שאינו צריך אלא זריקה אחת ומעשר בהמה שמקריבין ממנה האימורים ואוכלין הבעלים הנותר כמו שביארנו פעמים ואין לכהנים בו שום דבר אפי' חזה ושוק והוא מה שאמר לכל אדם והבכור אוכלים אותו הכהנים וכן כתוב בו ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו' וכבר ידעת שחזה ושוק דומה לשלמים כמו שאמרנו המורם מהם כיוצא בהם והשלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד וג\"כ הבכור אוכלין אותו הכהנים לשני ימים ולילה אחד בכל העיר בכל מאכל כמו שאוכלין חזה ושוק וכל מה שנאמר בפסח הוא דבר תורה וכבר ביארנו אותו בפסחים. ואשר הצריכנו שתהא מתנה כנגד היסוד לפי שנא' בעולה וזרקו את הדם ואמר באלו את דמם תזרוק על המזבח לפיכך כמו שהעולה אי אפשר בלא יסוד שנאמר אל יסוד מזבח העולה כך אלו. ובמדות יתבאר לך שפנות המזבח יש מהן שיש להן יסוד ויש מהם שאין להם יסוד ושמה נצייר זה: ודע כי מה שאמרנו בתחלת דברינו במסכת הזאת שלמים או הדומים להם לא היתה כוונתינו אלא על אלה השלשה קרבנות ר\"ל הבכור והמעשר והפסח לפי שהן דומין לשלמים במקומות השחיטה ובהקטרת אימורים ובמקומות האכילה והיות האוכלים זכרים ונקבות ועבדים ובהיות קדשים קלים בזמן אכילתן זולתי הפסח שנאמר בו פסוק ואם יקשה מקשה ויאמר איך לא אמרת במיני הקרבנות ותמנה אלו השלשה מוסף על העולה והחטאת והאשם והשלמים זה אינו ראוי מצד החלוק לפי שאותן הד' מינים פעמים רבות יתחייב היחיד בכל אחד מהם כפי שנוי הענינים והצבור חייבין בהם בזמנים משונים ואלו אינם כן ועוד שהכתוב לא בא אלא על אלו המינים בלבד והם שנתן להם תורות שנאמר זאת תורת העולה למנחה ולחטאת לאשם ולמילואים ואמר אח\"כ אשר צוה ה' וגו' הרי אין שם קרבן זולתי אלו אמנם המילואים לא זכרנו אותו לפי שאינו זוכר אלא קרבן הנוהג לדורות והמנחה עוד יתפרשו דיניה במסכת שאחרי זאת: " + ] + ], + [ + [ + "קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כו': המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה כו': כשנצייר המקדש במדות יתבארו לו מקום המזבח מן העזרה ונחלקו שניהן במה שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכבר ידעת כפי מה שנאמר בפרק שלפני זה שהעולה קדשי קדשים ושחיטתן בצפון והשלמים קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום רבי יוסי אומר המזבח כלו כשר לשחיטת עולה ולשחיטת שלמים ורבי יוסי בר' יהודה אומר חציו לעולה וחציו לשלמים והמנחה לא (שוים) [סיים] לה מקום לקמיצה ונאמר במנחה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו' ונאמר בה עוד קדש קדשים כחטאת וכאשם ולפיכך היה דינה ודין החטאת והאשם אחד ר\"ל שאינה נאכלת אלא מבית לעזרה ואין אוכלין אותה אלא הזכרים בלבד וביום הקרבתה ועד חצות הלילה הסמוך לו כמו שביארנו בפרק אשר לפני זה ועליה אמר הכתוב כל זכר בבני אהרן יאכלנה וראוי להזכיר בכאן שהמזבח אם נפגם ממנו שום דבר כל הקדשים הנשחטים בעזרה כל זמן שהוא פגום פסולין לפי שנאמר וזבחת עליו ואין השחיטה על גוף המזבח אבל היא בעזרה לפיכך ר\"ל עליו כל זמן היותו מצוי שלם וזהו מה שאמרו מזבח שנפגם כל קדשים שנשחטו שם פסולין וכן הקדשים שיהיו באותה שעה בעזרה אע\"פ שלא בשחטו פסולים שכך עיקר בידינו קדשים בעלי חיים נדחין וכן שיורי מנחות אינם נאכלין בעוד המזבח פגום שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח ר\"ל כשהמזבח מצוי שלם כמו שזכרנו וכן קדשים קלים אינן נאכלין בירושלים אלא כשהמזבח מצוי שלם ודע ששחיטת קדשים קלים בהיכל בשעת הדחק מותר לפי שאמרנו בכל מקום וכן אכילת קדשי קדשים בהיכל והלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "חטאת העוף היתה עשייתה על קרן דרומית מערבית כו': ההגשות ר\"ל [גי' יעב\"ץ הגשת] המנחה לפי שנאמר בה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח ואין נכון להיות פני המזבח ופני ה' אלא בקרן מערבית דרומית כמו שיתבאר לך כשתעיין ריבועו שציירנו בפ' שלפני זה ונקראת המנחה חטאת לפי שנאמר במנחת חוטא לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא ולפיכך סיימנו (מצות) [מקום] וחטאת העוף באותו קרן וכבר ביארנו לך בפרק ה' ששירי הדם היה שופך אל יסוד דרומי: וענין מלמעלן ומלמטן למעלה מן החוט המפסיק גובה המזבח ושיפולו כמו שזכרנו בפרק שני: וניסוך המים הוא בחג הסוכות כמו שביארנו בסוף סוכה אבל ניסוך היין הוא תמיד כמו שנבאר בתחלת מנחות וסיימנו מקום עולת העוף שהוא במזרח המזבח לפי שהוא קרוב אל מקום שפך הדשן ושם משליך מוראתו בנוצתה: " + ], + [ + "כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין כו': כבר ביארתי לך בפ' חמישי כי בשעה שעולה הכהן למזבח ופונה על ימין הוא מוצא קרן דרומית מזרחית וסובב על המזבח כלו ואז יגיע לקרן דרומית מערבית כמו שיתבאר לך מאותה הצורה אבל העולה לניסוך המים או היין או עולת העוף כשנצטרך לכך אף על פי שאמרנו שאלו הג' צריך שיהיו בקרן דרומית מערבית אין מטריחין אותו לפנות על ימין ולסבב המזבח כלו אלא מוליך אותו לאותו הקרן ומקריב שם ונרתע לאחוריו וטעם זה כי בשעה שהוא סובב המזבח והמים והיין בידו אפשר שיתעשנו בעשן המזבח בשעת סובבו ויפסיד ריחו ואנו צריכין תמימים יהיו לכם ונסכיהם כמו שיתבאר במנחות וג\"כ עולת העוף נחוש שתמות מן העשן: " + ], + [ + "חטאת העוף כיצד היתה נעשית היה מולק כו': אמר רחמנא בחטאת העוף והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח ואמר קיר שהשירים שלו מתמצין ליסוד ואיזה זה קיר התחתון ר\"ל החצי התחתון מגבהו של מזבח מתחת החוט עד שימצה הנותר בדם אל יסוד המזבח ומפני זה היתה חטאת העוף למטה: וסדר מליקת חטאת העוף הוא שיאחוז שתי רגליו בשתי אצבעותיו מידו השמאלית והכנפים בין שתי האצבעות האחרות והעוף על גב ידו לא שיהיה בפנים על הכף ומושך צוארו על הבהן כשיעור רוחב שתי אצבעות ומולק ממול העורף וזו היא מן העבודות הקשות שבמקדש: " + ], + [ + "עולת העוף כיצד היתה נעשית היה עולה לכבש כו': עולת העוף לא ביאר בה הכתוב ממול עורף אבל למדנו מליקת העולה ממליקת החטאת ולא נאמר בעולת העוף ימצה אל יסוד אבל נאמר ונמצה דמו על קיר המזבח ולא זכר יסוד על כן יהיה הדם עולת העוף למעלה ודע שעולת בהמה דמה למטה וחטאת בהמה למעלה לפי שנאמר בה על קרנות המזבח כמו שבארנו וזה על ארבע קרנות כמו שזכרנו וכל זמן שתהיה חטאת בהמה למעלה תהיה עולת בהמה למטה בהפך מקום ולמדנו זה מעולת העוף וחטאת העוף לפי שהעולה מיוחסת ליסוד ר\"ל מה שנאמר יסוד מזבח העולה כמו שזכרנו והיסוד בתחתית המזבח כמו שיתבאר וממה שאמר הכתוב בחטאת העוף לא יבדיל ידענו שעולת העוף יבדיל רוצה לומר שחותך הראש ומבדילו בשעת מליקה: ופירוש ספגו במלח שיפרוש עליו המלח בידו כמו שמיבש שום דבר בידו כספוג הים שמנגבין בו: ומוראה הוא הזפק שבו המאכל והוא בעוף כנגד האצטומכא באדם ונוצתה היא הנוצה שעליה והוא חותך אותה עם העור ונוצה שעליה והוא דבר תורה: " + ], + [ + "לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה כו': כבר נודע שרוב הדם הוא בכל הגוף לא בראש שעיקר הדם הכבד והלב והגידים היוצאין משניהן והוא מה שאמר הדמים בגוף שכיחי לפיכך סמך על דם הגוף וראוי שתדע כי חטאת העוף צריך לחתוך רוב סימן אחד לא פחות מזה ובעולה רוב שנים לא פחות ודבר תורה שהחיתוך ממול העורף כמו שנבאר בתחלת מסכת חולין: " + ], + [ + "חטאת העוף שמלקה שלא לשמה מיצה דמה כו': המליקה בעוף היא כמו השחיטה בבהמה והמיצוי כמו הזריקה ואין בעוף לא קבלה ולא הילוך ובאלו שתי העבודות בלבד תפסול בו המחשבה ר\"ל מליקה ומיצוי כמו שיפסל הזבח בד' דברים וזה הענין כלו מבואר כפי העיקרים שבארנו בפרק ראשון ושני וכשתבין מה שפירשנו בסוף הפ' השני יתבאר לך הכל לפי שהן אותן המשניות בעצמן וכפל אותן בכאן פעם שנית בקרבן העוף להשוות אותו לקרבן בהמה בדיני המחשבה ואין הלכה כר' יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "חטאת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת כו': כבר נתבאר לך בפרק שלפני זה שחטאת העוף למטה ועולת העוף למעלה ונתבאר לך ג\"כ הפרש שיש בין מליקת חטאת ומליקת עולה ומעשה חטאת היאך הוא ומעשה עולה היאך הוא: ומה שאמר בתחלה כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה ר\"ל אפילו שינה בסדר מליקתה ושאר ההלכה מבואר: " + ], + [ + "עולת העוף שעשאה למעלן כמעשה עולה כו': מה שאמר ג\"כ כמעשה עולה לשם עולה כשרה ואפי' שינה בסדר מליקתה וכבר זכרנו לך שכל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת ולפיכך (מפני) שעשה העולה לשם חטאת כשרה אבל אם עשה אותה כמעשה חטאת או במקום חטאת ר\"ל למטן אינה עולה אבל תהיה אז חטאת פסולה ר\"ל שהיא כמו חטאת שאירע בה פסול במעשה או במחשבה שהיא פסולה בלי ספק כמו שזכרנו לפי שאינם פסול העולה הזאת במחשבה עד שנא' כשרה ולא עלתה לבעלים אבל פסלה במעשה: " + ], + [ + "וכולן אינן מטמאות בבית הבליעה ומועלין בהן כו': מן העיקרים שבידינו שנבלת העוף טהור אינה מטמאה לא במגע ולא במשא לא אדם ולא בגדים אבל היא מטמאה בבית הבליעה בלבד ר\"ל מי שאכל ממנה כזית כשהגיע לבית הבליעה יטמא ויהיה טמא ואם נגע בבגדים מטמאין וזהו ענין מטמא בגדים כמו נושא הנבלה ואלו בכלל אבות הטומאות המקובלות כמו שנבאר בתחלת כלים ועוד יתבאר עיקר כל זה והרמז שנאמר על זה בתורה בתחלת מסכת טהרות ושמור העיקר הזה: וידוע שאם יפסד זבח החולין בשום ענין מהענינין המפסידין הזבח יהיה הזבח נבלה וכן אם הפסיד המליקה כגון שמלק בסכין והדומה לו כפי מה שיתבאר בתחלת חולין שזה נבלה אבל אם מלק מליקה כשרה אז תהיה כמו הזבח הכשר בחולין שהתיר רחמנא אכילתו לכהן ר\"ל חטאת העוף לפיכך אמר בכאן שאלו השינוין כלן שזכרנו לך בחטאת העוף אם מלקה שלא לשמה או שינה מקומה אע\"פ שהוא פוסל אותה לא הוציאה מכלל הטהרה שתהא כמו נבלת העוף ותטמא כזית בבית הבליעה ויהיה האוכל ממנה מטמא בגדים רק היא טהורה ואין מותר לאכלה מפני ההפסד שאירע בה והאוכל ממנה שוה פרוטה חייב מעילה כמו שחייב כל הנהנה מן ההקדש לפי שהיא קדש ואין ראוי לאכילה זולתי חטאת העוף שעשאה למטן כמעשה החטאת לשם חטאת שהיא כשרה ומותר באכילה אע\"פ ששינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת של עוף בפרק שלפני זה לפי שאותו הסדר למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום: " + ], + [ + "עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת כו': דבריהן ומחלוקת שלהן אינו אלא בשינוי מקום ושינוי שם אין צריך בהבנת ענין זה זולתי שתזכור הדברים שהזהרתיך לשמרם והם שחטאת העוף כשהיא כשרה היא נאכלת כולה כמו שנתבאר בתורה וכמו שנזכר אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים לפיכך אין בה מעילה וכבר נתבאר בפ' הזה שאם עשאה לשם עולה אסור לאוכלה ומועלין בה וידוע שהעולה כליל לאשים ואפי' היא כשרה האוכל ממנה שום דבר חייב מעילה וכבר זכרנו בפרק ה' שקדשי קדשים שחיטתן בצפון וקדשים קלים שחיטתן בכל מקום וידוע שקדשים קלים יאכל לבעלים או לכהנים כמו שנתבאר בחמישי לפיכך אין בהם מעילה אבל יש בה איסור והיתר לפי שהאימורין מהן אסורים אין ראוי לאכלן לשום אדם והנותר הוא שמותר לכהנים או לישראל או לשניהן ועוד יתבאר בפרק ראשון ממעילה בסדר הזה מתי מועלין באימורי קדשים קלים ומתי אין מועלין בהם ושם יתבאר שקדשי קדשים שחיטתן בדרום אפילו הפסיד בהן המחשבה מועלין בהן ואין בזה מחלוקת. והלכה כרבי יהושע: " + ], + [ + "מלק בשמאל או מלק בלילה שחט חולין בפנים כו': כל הפסולין הן המנויין בתחלת פרק שני זר אונן טבול יום מחוסר כפורים וכו' ודברה תורה בעולת בהמה זכר תמים ואמרו בסיפרא בעולת העוף תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף יכול שיבש גפה ושנסמית עינה ושנקטעה רגלה ת\"ל מן העוף ולא כל העוף וכבר ביארנו בשני מקדושין חולין שנשחטו בעזרה אסורים בהנאה אבל אינם מטמאין לפי שעיקר תורתנו שאין כל דבר אסור באכילה או בהנאה מטמא ואין כל טמא אסור באכילה ובמליקה אינה כשרה אלא בקדשים בפנים אבל כ\"ז שמלק בחוץ או מלק חולין אפילו בפנים היא נבלה בלי ספק לפי שאין הפרש בין המליקה ובין הנוחר והמעקר שאין נופל עליהם שם זבח כלל אלא שהוא מעשה יחדו השם על השחיטה בקדשים בפנים בלבד ודבר תורה גדול בני היונה וקטן התורים אינן ראויין לקרבן לפי שנא' תדיר שני תורים או שני בני יונה ולא סיים כל זה אלא [בקדשים ולא] בחולין. וענין מה שאמר לא היה פסולו בקדש שאינה ראויה לקרבן לא מצד הפסד המחשבה ולא מצד המתעסק ולא מצד אכילת שינוי מקום שבאלו הדברים נפסדים הזבחים מצד מעלת הקדש וגדולתו אלא מחמת שהן בעצמן נפסדים קודם שיגיע לפסלות ההקדש ואז נמלקה היא נבלה או אם מלק בסכין שהיא נבלה או אם מלק בחוץ כמו שזכרנו טעם כל זה: " + ], + [ + "מלק ונמצא טרפה ר\"מ אומר אינה מטמאה בבית הבליעה כו': טריפת העוף עוד יתבאר ענינה בשלישי מחולין וידוע שהקדשים אם נמצא מהן שום דבר טריפה אסור בהקרבה שאנו אומרים עליו הקריבהו נא לפחתך וידוע שהטריפה אינה מטמאה ודבר תורה בנבלת בהמה שהיא מטמאה במגע ומשא ונבלת עוף הטהור כבר זכרנו שאינה מטמאה לא במגע ובמשא ועוד יתבארו עקרי כל זה בטהרות במקומותיו. ור\"מ משוה בין השחיטה והמליקה ואומר כמו שמותר לישראל לאכול שחוטה כן מותר לכהן לאכול מליקה ולמד העוף מן הבהמה בקל וחומר כמו שאתה רואה מן הדבר שלמדנו ר\"ל נבלת העוף שהבהמה אין מוציאה מידי טומאה אלא שחיטה והעוף מוציאו שחיטה ומליקה ואמר ר' יוסי דיו לבא מן הדין להיות כנדון הואיל ולמדנו אותו מן הבהמה יהיה כמותה כמו שנתבאר: והכל מסכימים שכל דבר שאנו למדין דינו בק\"ו נאמר בו דיו לבא מן הדין להיות כנדון וזה א' מעקרי היקישות הגמ' ויש לו רמז בתורה כמו שבארנו בשני מן קמא כשחלק רבי יוסי על ר' מאיר בדיו לבא מן הדין להיות כנדון שאין עליו חולק בא ר' מאיר ולמד זה בהיקש ממה שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף ואמר מה בהמה דבר המתירה באכילה מטהר טריפתו מטומאתו אף עוף דבר המתירו באכילה מטהר טריפתו מטומאתו ואז אין חולקין עליו בדיו לבא מן הדין לפי שלמד אותו בהיקש לא בק\"ו ורבי יוסי מוציא ההיקש הזה לדין אחר ולא יאות כפי כונתנו לזכור כל הטענות כפי מה שאמרנו בתחלת החבור והלכה כרבי יוסי: " + ] + ], + [ + [ + "כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות כו': עוד יתבאר לך בפרק שני מתמורה מיני החטאות המתות ר\"ל שמניחין אותן עד שימותו: וידוע ששור הנסקל ג\"כ לסקילה עומד ואם נפל עירוב ביניהן ובין שאר הזבחים ואפילו נתערב בעלי חיים אחד מאלו העומדים למות באלף קרבן מניחין אותן עד שימותו כמו שיתבאר בתמורה ואין אנו אומרים יבטל ברוב לפי שהעיקר בעלי חיים חשיבי ולא בטילי: ומוקצה הוא מה שהופרש לקרב לעבודת כוכבים ועוד יתבאר בששי מתמורה שכל אלו אסורים לגבי המזבח ושם נביא ראיית איסור כל אחד מהן לקרבן: ועד שיסתאבו שיארע בהן מום ולא יהיו ראוין לקרבן: ומן הראוי לדעת כי מה שנאמר בכאן רובע ונרבע לא יהיה אלא בעד א' או על פי הבעלים או קודם גמר דינו תו אם יהיה הרובע והנרבע עובד כוכבים אבל אם יהיה מישראל בעדים ונגמר דינו אותו השור הוא נסקל וצריך אותו המין כגון שיהיו מעורבים שלמים בחולין שאז מוכרים הכל למי שיקריב אותו שלמים זולתי דמי הקרבן שנתערב שאינו נמכר ולפיכך ימכרו החולין: " + ], + [ + "קדשים בקדשים מין במינו זה יקרב לשם מה שהוא כו': מין במינו מקריבין את כלן ובשביל הבעלים אע\"פ שאין אנו מיחדים אותן לומר זה קרבנו של זה ואין דין זה נוהג אלא בקרבנות נשים שאינם צריכין סמיכה אבל קרבן האנשים שצריך סמיכה בבעלים שנאמר וסמך ידו על ראש קרבנו מן הנמנע להקריב אותו לשם בעלים הואיל ולא נדע מי הן והואיל ונתערב מין בשאינו מינו כגון שנתערב לו עולה בשלמים מניח אותן עד שיפול בהן מום ואז מוכרים שניהם כל אחד בפני עצמו כאילו מכר אחד בדינר והשני בשני דינרים ואז יתחייב להביא מדמן עולה בשני דינרים ושלמים בשני דינרים לפי שאין אנו יודעים אי זה מהן היה עולה ואי זה שלמים ומפסיד דינר וזהו מה שאמר ויפסיד המותר מביתו: ומה שאמר ויאכלו כבכור וכמעשר ר\"ל שלא ימכרו בשווקים ואין שוקלים אותן בליטרים כמו שאין עושין כן בבכור ובמעשר כשאירע בהן מום כמו שיתבאר בחמישי מבכורות וענין החטאת שאי אפשר להתערב עם האשם בשום פנים מבואר היטב והוא שהאשם לא יהיה אלא מזכרי הצאן כמו שבארנו בתחלת דברינו במסכת הזאת ולא תהיה חטאת ממין הצאן אלא ממין הנקבות בלבד וכשתעיין כל הקרבנות כפי חלוקיהן תמצא זה: " + ], + [ + "אשם שנתערב בשלמים ירעו עד שיסתאבו כו': כבר נתבאר בחמישי מזו המסכתא כי האשם קדשי קדשים ונשחט בצפון ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות והשלמים קדשים קלים ונשחטים בכל מקום בעזרה ונאכלים בכל העיר לכל אדם לשני ימים ולילה אחד ואמר ר\"ש נדון בשניהן דין האשם להחמיר וחכמים אומרים אם נדון בשניהם דין האשם להחמיר אנו מביאים השלמים לידי פסול שלא כדין שאם יותר משניהם שום דבר ממחרת היום ישרף כמו האשם ואפשר שהנותר הוא שלמים ודינם שיאכלו לשני ימים ולילה אחת והעיקר בידינו אין מביאים קדשים לבית הפסול ר\"ל שאין עושים בהן שום דבר שמביאים לפסול ולפיכך אמרו חכמים שלא ישחטם אלא מניחין אותן עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן זה ויפסיד המותר מביתו אבל אם היה העירוב בחתיכות הבשר שאין להן תקנה אז נדון הכל כחמור שבהן: מה שאמר הנאכלין ליום אחד בנאכלים לשני ימים לפי שהקדשים קלים עצמן יש מהן שנאכלין ליום אחד ר\"ל תודה כמו שנתבאר בה' ממסכת זו ואין הלכה כר\"ש: " + ], + [ + "אברי חטאת שנתערבו באברי עולה כו': כבר ידעת שהחטאת תאכל והעולה תשרף: וענין מה שאמר יתן למעלה שיתן הבשר שנתערב למעלה מן העצים במזבח ונחשוב בשר החטאת שכל מה שניתן ממנו למעלה מן המזבח שהיא עצים והנשאר בשר עולה: וענין תעובר צורתו שיניח אותו עד שיפסול וישרף במקום שישרפו פסולי המוקדשים ר\"ל מבית לעזרה כמו שיתבאר בי\"ב ממסכתא זו ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "אברין באברי בעלי מומין רא\"א אם קרב ראש א' מהן כו': דעת ר\"א במה שאמר ראש א' זוג ר\"ל אם הקריב שני ראשים מן הראשים המעורבים אומר שחל הספק בשניהן יחד לפי שנא' ראש בעל מום האחד משניהם ולא נדע איזה משניהן וכבר נקרבו שניהן והנשארים כשרים: וחכ\"א אפילו נקרבו כולן ולא נשאר אלא א' אפשר שזה הנשאר הוא של בעל מום לפיכך יצא לבית השריפה והלכה כחכמים: " + ], + [ + "דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר כו': רואין אותו כאילו הוא מים פירושו כמו שאבאר. והוא שאם נפל מן היין או מדם החולין על דם הקדשים והוא דבר מועט עד שאילו היה מים עומד הדם בעינו אדום אז הוא כשר ואם היה הרבה עד שאילו היה מים בטל מראית הדם בטל במיעוטו ואסור לעשות ממנו הזיה: ור' יהודה אומר אין דם מבטל דם אלא אפי' נפל כמו י' ליטרין דם חולין על משקל דרכמון א' מדם קדשים מותר להזות ממנו ולא נאמר בטל במיעוטו שפשוט אצלו בכל דבר מין במינו לא בטיל וכבר נתבאר מדבריו שזה העירוב הוא שיפלו המים או הדומה להן על דם הקרבן ולא שיפול דם הקרבן במים או ביין או בדם אחר וכן נאמר בגמ' לא שנו אלא שנפל מים לתוך דם אבל דם למים ראשון ראשון בטל וזה כבר מבואר וראוי ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "נתערב בדם פסולין ישפך לאמה בדם תמצית כו': האמה המעבר ששותים ונגרין עליו הדמים אחר זריקתן על המזבח ויוצאין לנחל קדרון נקראת אמה כמו שיתבאר אחרי כן וא\"ר אליעזר שהתמצית יש בו מדם הנפש ולפיכך כשר לכתחלה: וענין אם לא נמלך שלא ישאל אותנו אם יזרוק ממנו אם לא אבל אם שאל פי בית דין מורין שישפך אל מקום שפך הדמים כמו שזכרנו ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "דם תמימים בדם בעלי מומין ישפך לאמה כוס בכוסות כו': מה שאמר ר' אליעזר גם כן קרב כוס אחד רוצה בו זוג אחד כמו שאמר באברים והלכה כחכמים: " + ], + [ + "הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה כו': כבר זכרנו בפ' ה' ממסכתא זו שחטאת בהמה דמה למעלה: ודמים הניתנים למטה הן דם עולת בהמה ואשמות ושלמים ובכור ופסח ומעשר וכבר בארנו שלמעלה הוא למעלה מן החוט ולמטה למטה מן החוט ר\"ל הקו שמחלק המזבח ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת כו': כבר נתבאר שהחטאת לבדה היא צריכה מתן ארבע והבכור ומעשר ופסח מתנה אחת ובזה הוא המחלוקת בין שניהם ג\"כ בעירוב מתן ארבע במתן שתים או שתים במתן אחת: ומה שאמר לא עשית בידך ר\"ל שלא השלים מתן ארבע שהמניעה מלעשות שום דבר אינו מעשה: " + ], + [ + "הניתנין בפנים שנתערבו עם הניתנין בחוץ כו': אומר שאם נמלך אומרים לו ישפך לאמה ואם לא שאל ונתן מן הדם המתערב בפנים מה שיהיה ראוי לתת מדם של חוץ כשר: ואמר ר\"ע שהדמים כל זמן שנכנסו להיכל לכפר נפסלו ולא ינתן מהן אחר כן בחוץ כל עיקר: וחכ\"א החטאת בלבד לפי שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש וגו' אי זה מין שתהיה ואפילו תנואת יחיד הניתנת על מזבח הנחשת אם נכנס דמה לפנים נפסל להזות ממנו על מזבח החיצון והלכה כחכמים בכלן: " + ], + [ + "חטאת שקבל דמה בשתי כוסות יצא אחד מהן כו': דע שאם יצא מבשר קדשי קדשים חוץ לעזרה נפסל ואסור באכילה וסמך זה למה שנאמר ובשר בשדה טרפה ר\"ל שהבשר שיצא חוץ למחיצתו שהוא שדהו הרי הוא כבשר טרפה ואסור באכילה וכן [גירסת יעב\"ץ בשר] קדשים קלים שיצאו חוץ לחומה דינו אחד ואם הובא בשר קדשי קדשים אל ההיכל לא יפסל והוא מותר באכילה כמו שזכרנו בפ' ו' כמו שנא' וכל חטאת אשר יובא מדמה ואמרו מדמה ולא מבשרה הנה נתבאר שאם יצא בשר לחוץ נפסל ואם נכנס לפנים לא נפסל וג\"כ המחשבה אם חשב עליו לאוכלו בחוץ פסול ואם חשב לאכלו בפנים לא פסול כמו שבארנו בשני מזו המסכתא וחכמים מביאים לראיה אשר הובא מדמה אפילו מקצת דמה ולפיכך אם נכנס מקצת דמה נפסלה ורבי יוסי סמך על ק\"ו כמו שאתה רואה אותו דמים היוצאים הם מה שחשב עליהם לזרקו בחוץ והם נקראים דמים פסולים. דבר תורה על ציץ שהוא מכפר טומאת קדשים שנאמר והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וגו' ואח\"כ פירש בפרשת אמר אל הכהנים שעון הקדשים שהוא מכפר הוא הטומאה לפי שנאמר אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' כבר בארנו בסוף עדיות כי סוף הדבר שעל פיו עושים שאין דם הקדשים מטמא כל עיקר והלכה כחכמים ורבי יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "המזבח מקדש את הראוי לו רי\"א כל הראוי לאשים כו': הראוי לו הראוי ליקרב אבל קומץ המנחה אם לא נתקדש בכלי שרת שאינו ראוי ליקרב אינו מתקדש ואפי' עלה על גבי המזבח ומחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע מבואר ויש לכל אחד משניהן דחיה בטענות חבירו ולא יאות כפי כוונתינו לספר טענותיהם ור\"ש הולך אחרי דעת רבי יהושע וכלן סומכים על מה שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש על מנת שיהא ראוי כמו שהתנה בתחלת המשנה ויש מחלוקת ביניהן על זה כמו ששמעת והלכה כרבי יהושע: " + ], + [ + "ואלו אם עלו לא ירדו הלן והטמא והיוצא כו': רבי יהודה מביא ראיה ממה שנאמר היא העולה פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה תרד. רבי שמעון מביא ראיה ממה שנאמר זאת תורת העולה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו. ומה שאמר הלן ר\"ל דם הלן ובשר הלן והלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "אלו לא היה פסולן בקדש הרובע והנרבע והמוקצה כו': אין רבי עקיבא מכשיר מבעלי מומים אלא המומים שיהיו בעין כגון הלובן והשחור ונקודה אדומה על לובן העין והקרום הקשה העולה בעין לצד האף והדומה לה לפי שכגון אלו המומין כשר בעופות כמו שבארנו בפרק ה' שאמרו אין תמות וזכרות בעופות והלכה כרבי חנינא סגן הכהנים: " + ], + [ + "כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו כו': וכולם שעלו חיים ר\"ל בעלי מומין והוא דברי ר\"ע שהוא מכשיר מבעלי מומין אותן שזכרנו אמר שזהו אחר שחיטה ואם הבהמה חיה תרד: ומה שאמר עולה שעלתה חיה היא עולה כשרה לדברי הכל ולא בא ללמדנו אלא שהמזבח ראוי להפשט ולניתוח אם עבר ושחט בראש המזבח: " + ], + [ + "ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים ובשר קדשים כו': כל אלו שנאמר מורידין אותו מן המזבח ואפילו העלו אותן אינן ראוין למזבח אבל כלן ראוין לאכילה זולתי הקטרתן אבל היא ג\"כ אינה ראויה למזבח וכן כל מה שמנה אחר הקטרה אינו ראוי למזבח אלא אם היה מחובר ר\"ל שיהא כקרבן עולה ששורפין אותה כלם ויהיו דבוקים בבשר הדיבוק הטבעי: " + ], + [ + "וכולם שפקעו מע\"ג המזבח לא יחזיר וכן גחלת כו': וכולן שפקעו פי' כל אברים שזכרנו שאם עלו לא ירדו אם פקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה ג\"כ לא יחזיר ופי' פקעו עפו כמו שאנו רואים במוקדי האש שכל דבר שיש בתוכו לחות הוא עף מן האש כשמתחיל אותו לחות להתנועע ולצאת ומה שאמר קודם חצות ולא אמר כל הלילה לפי שאמר הכתוב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואילו אמר כל הלילה לבד היה משמעו עד הבקר ולפי שאמר אח\"כ עד הבקר אמרו שהוא רמז להרחקה מן הבקר הוא מה שאמרו עד הבקר תן בוקר לבקרו של לילה ועל כן אמרו עד חצות להרחיק אדם מן העבירה כמו שבארנו בתחלת ברכות: " + ], + [ + "כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש כו': כלי הלח מקדשין את הלח ומדות היבש מקדש כו': כשם שאמר הכתוב במזבח כל הנוגע במזבח יקדש כך אמר בכל הכלים וקדשת אותם והיו קדש קדשים כל הנוגע בהם יקדש וע\"מ שיהא אותו דבר ראוי לאותו כלי או לאותו מקום וכלי הלח הכלים שמקבלים בהם הדם והיין או המים והשמן ומדות היבש מן המדות שמודדין בהן הסלת למנחות וראוי לך לדעת שכלי השרת אם נקבו או נשברו אין מרפאין שבריהן אלא עושין אותן פעם שניה וכן הסכין אם נשמט או נפגם אין מתקנין אותו ואין משחיזין אותו עד שיסיר הפגם וכן בגדי כהנים אם נתלכלכו אין מכבסים אותן אלא עושין בגדים חדשים ומניחים אלו לצורך פתילות כמו שנתבאר בסוכה וטעם כל זה אין עניות במקום עשירות: " + ] + ], + [ + [ + "כל התדיר מחבירו קודם את חבירו התמידים כו': פירוש תדיר תרגום תמיד תדירא וכל הענין מבואר וכבר נזכר פירושו בתחלת סדר זה: " + ], + [ + "וכל המקודש מחברו קודם את חברו דם חטאת כו': מרצה מכפר ואימורי חטאת אע\"פ שנשרפים כלן כמו אברי עולה אבל העולה נשרפת כלה והחטאת אין שורפין ממנה זולתי האימורין וזהו ענין מה שאמר מפני שהן כליל לאשים ר\"ל שכל העולה כליל לאשים: ומה שאמר בשלמים מתן ארבע ר\"ל שתים שהן ארבע וכבר נתבאר הדינים כלן הנזכרים בהלכה זו בחמישי ממסכת זו ועוד נבאר במנחות שהבכור והמעשר אינם טעונים נסכים ותנופה: " + ], + [ + "הבכור קודם למעשר מפני שקדושתו מרחם כו': אע\"פ שקרבן העוף כולן קדשי קדשים לפי שהוא חטאת או עולה כמו שנתבאר אבל מין הבהמה שיש בה קצת מקדשי קדשים מעלתה גדולה אצלו ממין העוף שכולו קדשי קדשים ולפי שקרא הדם והאימורים קדשי קדשים ידענו שמי שהוציא אימורי קדשים קלים חוץ לעזרה נפסלו אבל בשר קדשים קלים אם עבר והוציאו חוץ לעזרה קודם זריקת הדם לא נפסל הואיל וסופו לצאת: " + ], + [ + "העופות קודמין למנחות מפני שהן דמים מנחת חוטא כו': מנחת חוטא הוא עשירית האיפה שמקריבה העני על טומאת מקדש וקדשיו או שבועת העדות כמו שזכרנו בתחלת דברינו בזו המסכתא ואמר רחמנא והקריב את אשר לחטאת ראשונה ואמרו בנין אב לכל החטאות שיהיו קודמות לעולות הבאות עמהן בין בעוף בין בבהמה ומה שאמר וכן בהקדשן ר\"ל כי בשעה שיפריש קרבנותיו אומר הרי זו חטאת ואחר כך אומר הרי זו עולה: " + ], + [ + "כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות חוץ כו': כל אלו פסוקי התורה: וענין להכשיר שהוא מתקן האדם ומשלים טהרתו והוא מה שנאמר ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך וגו': " + ], + [ + "כשם שהן קודמין בהקרבתם כך הן קודמין באכילתן כו': הרי זה מבואר והלכה כחכמים: " + ], + [ + "ובכולם הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן כו': אמר רחמנא בדברים שהכהן אוכל למשחה אמר למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ר\"ל מטעמים ומאכלים בתבלין וכיוצא בהן והלכה כרבי מאיר: " + ], + [ + "א\"ר שמעון אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה כו': דבר תורה שמנחת ישראל מקריבין ממנה הקומץ ואוכלים הכהנים הנותר והוא השירים ומנחת כהן שורפים אותה כלה שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל על כן שורפים הנותר מן השמן שצף על מנחת כהן ואוכלין שאר השמן ממנחת ישראל ועל דעת האומר שאין מתנדב שום אדם שמן לבדו אין שם מה שישרף ולא יתחלק אלא מה שנזכר למעלה והלכה כר\"ט שאומר מתנדבים שמן ולא פחות מלוג ומקריבין ממנה קומץ לאשים והנותר יאכל כשאר המנחות אם היתה מנחת ישראל כמו שזכרנו וכן יכול אדם להתנדב יין בלבד ולא פחות מג' [לוגין] כמו שיתבאר בסוף מנחות וזורקין אותו כולו על גבי האשים ואע\"פ שהוא מכבה האש במזבח שהוא מצות לא תעשה לפי שנאמר לא תכבה ואמרו הנוטל גחלת מע\"ג המזבח וכבה חייב אבל הוא דבר שאין מתכוין מותר ושמא תאמר בהכרח יתפעל כי בשעה שזורק היין על המזבח יכבה אותו בהכרח והעיקר בידינו מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות דע שאינו מתכבה בהכרח לפי שמעט מן היין או המים והדומה להם מן הדברים הנגרים בשזורקין אותן על האש הגדולה אין מכבין אותם רק כח האש מלהט אותן ונוצחן ועוד שאפשר שיזרק על קרקע המזבח או על קצות העצים שלא נשרפו עדיין ומן הראוי להוסיף על הענין הזה מה שאמרו נסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפני עצמה ושורפן. ודע שהתודה קודמת לאיל הנזיר לפי שיש בה מיני מנחה יותר כמו שבארנו במנתות וכן חטאת העוף קודמת לעולת בהמה: " + ] + ], + [ + [ + "דם חטאת שנתן על הבגד הרי זה טעון כבוס כו': אמר רחמנא בחטאת הנאכלת ואשר יזה מדמה על הבגד וגו' ואמר עוד בה תשחט החטאת ואמרו בנשחטה הכתוב מדבר להוציא חטאת העוף שאין בה דין הכבוס: " + ], + [ + "חטאת פסולה אין דמה טעון כבוס בין שהיתה כו': נאמר בפירוש מדמה מדם כשרה ולא מדם פסולה והלכה מבוארת: " + ], + [ + "נתן מן הצואר על הבגד אינו טעון כבוס מן הקרן כו': [למד העיקר היה ממה שנאמר ואשר יזה (לא) מדמה ואמר לא אמרתי אלא בדם הראוי להזאה]: ", + "נתן על העור עד שלא הופשט אינו טעון כבוס כו': הכל מסכימים שהעור עם צמרו בשעה שמפשיטין אותו קודם שיעבד ויתקן אותו אינו מטמא כשאר הטומאות אבל הוא ראוי לטומאה ר\"ל אם עבדו ותקנו ואמר בחטאת ואשר יזה מדמה על הבגד רבי יהודה אומר מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי לקבל טומאה והעור שהופשט ראוי ואע\"פ שעכשיו אינו מתטמא וכן הדומה לו מן הדברים שאינם מתטמאים כמו שהם אלא אם שינה בהם מחשבה מכמות שהוא עכשיו: ומה שאמר מקום הדם לא כל הבגד שנאמר אשר יזה עליה תכבס: ומה שאמר וראוי לכבוס להוציא כלי העץ והדומה להן ואע\"פ שהן מקבלין טומאה אין חייבין כבוס מדם החטאת אם נפל עליהן לפי שאין ראויין לכבוס רק לגרר והלכה כרבי יהודה לפי שסתם לן תנא כותיה במה שאמר ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה: " + ], + [ + "אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעונין כבוס כו': שבירת כלי חרס שבישל בו חטאת דבר תורה ולא נאמר פסוק על השבירה שתהא במקדש אבל עשאוה ככבוס שנאמר בו פסוק ר\"ל שיהא במקדש והדין הזה (שדין המקדש) [שדן המקרא] בקרבן דבר בקדשי דמה מן הבגדים במקום קדוש ושבירת כלי חרס שמבשלין אותן בהן אין דין זה בשום חטאת לכבם קדשים אלא בחטאת לבדה ולכך נאמר זה חומר בחטאת מקדשי קדשים: " + ], + [ + "בגד שיצא חוץ לקלעים נכנס ומכבסו במקום כו': אם נטמא אחר שיצת מפני שאי אפשר להכניס בגד טמא למקדש קורע המקום שעליו הדם ומכניסו למקדש ומכבסו וזה מדרבנן אבל מדאורייתא אינו חייב לכבס אחר קריעה לפי שנאמר על הבגד: ונוקבו שיקוב אותו נקבים קטנים כשיעור שורש קטן כדי שיטהר מטומאתו כמו שנבאר במסכת כלים אבל אם ניקבו נקבים גדולים אינו כלי ואינו ייב לשבר אותו במקדש שנאמר וכלי חרס והוא כבר שברו חוץ למקדש מפני שהנקב הגדול הוא שבירה: " + ], + [ + "כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו כו': דבר תורה ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים ומה שאמר פוחתו הוא שישבר אותו אבל אינו חייב במריקה מן התורה שנא' כלי נחשת ואין הפרש בין כלי נחשת ושאר מתכות: " + ], + [ + "אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח כו': ר' טרפון אומר אם בשל בו מתחלת הרגל יבשל בו כו': הכלים שמשתמשים בהם לבשול ובמאכל הם טעונים מריקה ושטיפה בין שהיו המבושלים בהם קדשי קדשים או קדשים קלים ואין הפרש בזה בין כלי חרס לזולתם ואין כלי חרס טעונים שבירה אלא בחטאת בלבד כמו שבארנו. ומה שאמר רבי טרפון יבשל בו כל הרגל רוצה לומר יבשל בו כל היום כל ימות הרגל וענין כל זה שאם יבשל בו אלו הקדשים יצטרך למרוק הכלי ואז יבשל בו קדשים פעם שניה ורבי טרפון אומר שבמועד אין מחייבין למרוק הכלי כשתכלה האכילה אבל ראוי לו למרוק אותו בסוף היום מפני שהוא עסוק בשמחת הרגל ועכ\"פ צריכה מריקה לדברי הכל ואז מבשלים בו ממחרת שאילו לא נמרקו אותו משמנונית המדובק בכלים יהיה נותר ואסור ממחרת לבשל בו. וחכמים אומרים שלא יאחר למרקו אלא כפי זמן האכילה בלבד וכשתכלה האכילה ממרק אותו וסומכין זה למה שנאמר כל זכר בכהנים יאכל אותה ותכף נאמר ומורק ושוטף במים עד זמן אכילה מריקה ושטיפה הכבוס המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלים יקרא מריקה ותוספת הנקיות יקרא שטיפה והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן ומה שאמר כמריקת הכוס ושטיפת הכוס רוצה לומר שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם: ושפוד ידוע. ואיסכלא שבכה של ברזל שצולין עליה בשר. ופירוש מגעילן שיסיר השמנונית שנבלעה בשפוד שהנפש מואסת אותה מגזרת געלה נפשי מענין הזה נשתמשו בכל דבריהם גיעול גיעולי עובד כוכבים ומגעילן וזולתן ר\"ל להסיר ההגעלה וסדר המעשה הזה לתת אותן הכלים לתוך מים רותחים כשהן על גבי האש ושופכין עליהם מאותן המים ושוטפן במים קרים והלכה כחכמים: " + ], + [ + "בישל בו קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים כו': כבר ביאר הגמרא ענין המשנה הזאת ואמר שאם יש בהם בנותן טעם הרי הקלים נאכלים כחמורים ואינם טעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגע אין בהם בנותן טעם אין הקלים נאכלין כחמורין ואינם טעונין מריקה ושטיפה ואין פוסלין במגע וענין פוסלים במגע שיהיו כמו קדשי קדשים שכל הנוגע בהם מן המאכלים יפסל אם יהיו אותן הקדשים פסולים או יהיה כמותן ויאכל בקדושה אם היתה כשרה לפי שנאמר בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש ואמר יקדש להיות כמוה כיצד אם פסולה תפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה ועל מנת שתהא שם בליעה והוא מה שאמרו כל אשר יגע בבשרה יכול אע\"פ שלא בלע ת\"ל בבשרה עד שיבלע ואמרו אשכחן חטאת שאר קדשים מנין ת\"ל זאת התורה לעולה וכו' והלכה הזאת היא לר\"ש שאמר קדשים קלים אינן טעונים מריקה ושטיפה וכבר אמרנו שאין הלכה כר\"שי " + ] + ], + [ + [ + "טבול יום ומחוסר כפורים אינן חולקים בקדשים כו': כבר בארנו פעמים רבות שטבול יום ומחוסר כפורים אינן ראוין לאכול קדשים ולעבוד עבודה לפי שלא נגמרה טהרתן וכבר בארנו בפרק שני מזו המסכתא ועיקר בידינו שכל הראוי לאכילה חולק לאכול והואיל ואלו אינן ראוין עכשיו לאכילה אין נותנין להם חלק שיצנעהו עד לערב ויאכלהו בשעת גמר טהרתן לפי שהכוונה אינה אלא בשעת הקרבה שכן נאמר במנחה זאת תורת המנחה וגו' והנותרת ממנה יאכלו וגו' ונאמר בחטאת הכהן המחטא אותה יאכלנה ונאמר בשלמים לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ר\"ל בכל זה הראוי לאותו מעשה ואין הכוונה לומר שלא יאכל אותן אלא המתעסקים בעבודה: והאונן כבר נתבארו דיניו בתחלת פרק ב' ואסור לו ליגע בקדש אלא אחר טבילה על מנת שלא יסיח דעתו רק שישמר עצמו מן הטומאה ויתן מחשבת לבו בענין הזה ואם לא עשה כן פוסל את הקדשים וכן מחוסר כפורים צריך טבילה לקודש כמו שבארנו בחגיגה ומה שאמר כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק אל תקשה עליך מבעל מום לפי שבעל מום אין משגיחים בו מכלל זה לפי שנאמר בתורה עליו לחם אלהיו מקדשי קדשים וגו' ואמר עוד כל זכר בבני אהרן וגו' לרבות בעלי מומים לחלוקה לפי שהוא קרא כמו שזכרנו והעיקר בידינו אין חולק עד שיהא טהור משעת זריקת דמים עד שעת הקטר חלבים ואם נטמא (בין החולין) *[בינתים] אין חולק: " + ], + [ + "כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה כו': דבר תורה והכהן המקריב את עולת איש וגו' ואמרו חז\"ל אין הפרש בין האיש והאשה בזה הענין ומה שאמר איש פרט לעולת הקדש רוצה לומר שאם התפיס עולתו לבדק הבית שהעור קדש ואתה יודע ממה שזכרנו שעולה שנשחטה שלא לשמה כשרה אע\"פ שלא עלתה לבעלים משום חובה הואיל וזכה המזבח בבשרה וכן הכהנים בעורה: ומה שאמר עולה שעלתה לאיש אינו רוצה לומר עלתה משום חובה אבל רוצה לומר עלתה לגבי המזבח: " + ], + [ + "עורות קדשים קלים לבעלים ועורות קדשי כו': מקשה כי הקשה עליו בזה ההיקש שהקיש בק\"ו ואמר (רחמנא) מזבח יוכיח שזכה בבשרה ולא זכה בעורה אף אתה אל תתמה על קדשי קדשים שאע\"פ שזכו בבשרן לא יזכו בעורן השיב על הקושיא הזאת שהמזבח יוכיח שאין לו עור בכל מקום נתבארה התשובה הזאת שאינו קרב במזבח עור כל עיקר לא בעולה ולא בזולתו ואילו היו שום קרבן נקרב בעורו היינו אומר בקדשי קדשים (גי' יעב\"ץ: על) המזבח יוכיח שזכה בבשר רוצה לומר האימורים ולא זכה בעור כמו שזכה בעור בקרבן פלוני אבל הואיל והמזבח אינו זוכה בעור בשום פנים ואפילו מן העולה אינו ראוי ללמד ממנו מה שלא זכה בעור קדשי קדשים ונתקיים ההיקש בכהנים שזכו בעור העולה וגם כן יזכו בעור חטאת ואשם: " + ], + [ + "כל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשיטן כו': מה שאמר ר\"ע אינו אלא בבכור בעל מום כשהתירו מומחה ונשחט על פיו ואפילו בכל ארץ ישראל כמו שיתבאר בבכורות ואח\"כ נמצא טריפה שדין אותו העור ליהנות בו והלכה כר' עקיבא: ומה שאמרו חכמים הוא בבכור תמים אם נשחט בעזרה ליקרב כמו שבארנו ונמצא טריפה דינו אצל החכמים שיקבר הבשר וישרף העור והלכה כחכמים: " + ], + [ + "פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בזמן שהם כו': כבר בארנו פעמים רבות שפרים הנשרפין הן פר של יום הכפורים ופר הבא על כל המצות ופר העלם. ושעירים הנשרפים שעירי יום הכפורים ושעיר עבודת כוכבים. מקומות השריפה ג' אחד מהן בעזרה ושם שורפין פסולי המוקדשין ואמורי קדשים קלים כשנפסלו ג\"כ ופרים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול בין קודם זריקה בין לאחר זריקה והמקים הב' הר הבית ושם שורפין פרים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול אחר יציאתן מן העזרה ושם אותו מקום בירה והמקום השלישי הוא שקורין בית הדשן והוא מחוץ לכל העיר ודוגמתו אל הקדש כדוגמת המקום הוא חוץ למחנה ישראל אל אהל מועד ששם שורפין פרים ושעירים הנשרפים לפי שנאמר בהן אל מחוץ למחנה ואמר חוץ לשלשה מחנות רוצה לומר מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל ונאמר בתורה על פר ושעיר של יום הכפורים שהן מטמאין בגדים שמתטמא בהן בשריפתן או במשאן והוא שנאמר והשורף אותם יכבס בגדיו כי בכל מקום שנאמר בתורה יכבס בגדיו טמא ומטמא כמו שנזכר לפי שהכוונה במאמר הזה שהטמא הזה אם נגע בבגדים בשעת טומאתן והוא מחובר במטמא טימא אותן ואין הכוונה שאינו מטמא זולתי הבגדים שעליו באותה שעה בלבד: ודע העיקר הזה ושמור אותו ועוד נבארהו בתחלת טהרות ואמרו בנין אב לכל הנשרפין שיהיו מטמאין בגדים ועוד יתבארו דיני הטומאה הזאת במקומות ממסכת פרה: " + ], + [ + "היו סובלין אותן במוטות יצאו הראשונים חוץ כו': דע שפרים ושעירים הנשרפין עצמן אינן מטמאין במגע ואין הבגדים הנוגעין בעצמן מטמאין אבל הן מטמאין אוכלין ומשקין בלבד לא אדם וכלי אבל השורף אותם הוא המטמא בגדים כמו שזכרנו והוא מדאורייתא והטעם שמחמתו יהיה הנושא אותן ג\"כ למקום השריפה מטמא בגדים הוא קבלה וסמכוה למה שנאמר בפר העלם והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אמר כיון שיצאו חוץ למחנה אחת המתעסק בהם מטמא בגדים ור\"ל במחנה אחת מחנה שכינה שהיא העזרה והר הבית כנגד מחנה לויה וירושלים כנגד מחנה ישראל. ופירוש ניתך נימס וניגר כאשר יהיה בתחלת השריפה כשנתך הלחות והחכמים החולקים על ר\"ש אומרים והשורף אותם בשעת שריפה יכול אף משנעשו אפר (אינן) מטמאין בגדים ת\"ל אותם אותם מטמא בגדים נעשה אפר אין מטמא בגדים רוצה לומר המנענע אותו האפר או המוסיף בשריפתן או הנושא אותן אינן מטמאים בגדים מפני הסבה שזכר והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה כו': דבר תורה שהמקריב קרבנות חוץ למקדש שהוא חייב כרת אמר אשר יעלה עולה או זבח אל פתח אוהל מועד וגו' וטענת רבי יוסי הגלילי על החכמים שהוא אומר שוחט בפנים והעלה בחוץ אע\"פ שהעלה דבר פסול שעת הכשר היתה לו אבל שוחט בחוץ לא היתה לו שעת הכשר: ומה שאמר רבי יוסי פטור ר\"ל פטור על העליה אבל על השחיטה הכל מודים שהוא חייב לפי שאמרה תורה אל פתח אהל מועד לא יביאנו ולפיכך דעת תנא קמא אם שחט בחוץ והעלה בחוץ שחייב שתים ור' יוסי אומר אחת ואין הלכה כר' יוסי: " + ], + [ + "טמא שאכל בין קדש טמא ובין קדש טהור כו': הכל מודים שאם נטמא הגוף ואח\"כ נטמא הבשר חייב כרת אם אכל מאותו הבשר ולפיכך אין ראוי להקשות על ר' יוסי במה שאמרו לו כיון שנגע בו טמא הוא ואין מחלוקת אלא אם נטמא הבשר ואח\"כ נטמא האיש שעבר ואכלו חכמים אומרים חייב כרת לפי שדעתם שהוא איסור כולל ואומרים מגו דנאסר בבשר טהור וחייב עליו יתחייב על זה בכלל כל הקדשים ור' יוסי אין דעתו איסור כולל ואינו אומר מגו דנאסר ועוד יתבאר איסור כולל והדומה לו בכריתות במקומו ושם נבאר איסור כולל מן העיקרים שאנו סומכין עליהן בכל הדברים אבל מצד הגוף אינו חייב כרת אלא אם היה הוא בעצמו טמא ואין משגיחין על טומאת הבשר וזהו מה שנאמר נפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם: ומה שאמר פטור ר\"ל פטור מן הכרת אבל הוא חייב מלקות וכתוב בתוספתא דזבחים טהור שאכל טמא והאוכל מן הקדשים לפני זריקת דמים ומן האימורים לפני זריקת דמים הרי זה לוקה את הארבעים ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "חומר בשחיטה מבהעליה ובהעליה מבשחיטה כו': כל אלו הדינים קבלה וסמכוה לפסוקים אמרו שוחט להדיוט חייב דכתיב דם יחשב לאיש ההוא אפי' השוחט לאיש ועל העליה נאמר לעשות אותו לה' עד שיכוין בו לה' ואז יהיה בחוץ חייב כרת ובפנים כשר ונאמר בשוחט בחוץ אשר ישחט שור או כשב או עז א' ולא שנים ואמר במעלה לחוץ איש איש מבית ישראל ואפי' היו שנים ונאמר עוד במעלה בחוץ לעשות אותו לה' על כן אמר ר\"ש שזה הענין נופל על כל אבר ואבר ולפיכך אם העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ר' יוסי אומר שהוא נופל על הקרבן כולו ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר ורבי יוסי אומר ג\"כ שלא יקרא לו שם המעלה אפילו בחוץ אלא במזבח ומביא ראיה ממנוח שנאמר בו ויעל על הצור לה' והלכה כרבי יוסי בכולן: " + ], + [ + "אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין שהיה כו': הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כו': היו פסולן בקדש כגון הלן ויוצא ונשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו וחטאת ופסח ששחטן שלא לשמן והביא ראיה על כל זה ממה שנאמר לעשות אותו לה' כל הנעשה לה' חייבין עליו בחוץ וכל אלו שמנאן בכאן דינן שנשרפו כליל כמו שבארנו בפרק ארבע ואין הלכה כר' יהושע: " + ], + [ + "המקריב קדשים ואימוריהם בחוץ חייב מנחה כו': מנחה שלא נקמצה כו': ענין מה שאמר קדשים ואימוריהם שיקריב אותן כלן ולא יבדיל בין האימורים שאין לנו לומר גוף הזבח חוצץ בין האימורים ובין האש לפי שעיקר בידינו מין במינו אינו חוצץ אבל המנחה אם לא נתקמצה [גי' יעב\"ץ אינו] הרי הוא פטור לפי שהקומץ ידוע הוא כמו האימורים הלא תראה כי לפי שנקמץ וחוזר לתוכה הרי הוא דומה לאימורים וחייב: " + ], + [ + "הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ כו': הזורק מקצת דמים בחוץ חייב רא\"א אף המנסך כו': כבר ידעת מדברי תורה שהקומץ עם כל הלבונה ישרף. ושני בזיכי לבונה הם שהיו על מערכת הלחם ר\"ל לחם הפנים ושורפין ג\"כ אותן השני בזיכין כל יום שבת ושבת שנאמר ונתת על המערכת לבונה זכה. וכבר נתבאר לך במסכת סוכה שבסוכות מנסכים מים על גבי המזבח ור\"א סבר שזה חייב מן התורה ולפיכך אמר שהנמסך בחג בחוץ חייב ואין הדבר כן לפי שאינו אלא הל\"מ [ע' תמיהת תוי\"ט]: ודברי ר' נחמיה אינו אלא בשירי דמים הפנימים אבל שירי דמים החיצונים הכל מודים שהם שירי מצוה ולא מעכבין ולפיכך זורק בחוץ פטור ואין הלכה כרבי אליעזר בדבריו ולא כרבי נחמיה: " + ], + [ + "המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ חייב מלקות כו': כבר ידעת ממה שהקדמנו שמליקה בפנים ושחיטה בחוץ ואם נתחלף הענין הרי זה פסול והוא נבלה ולפי העיקר הזה יתבאר המאמר הזה כלו מחלוקת ר\"ש וחכמים אינו אלא בשוחט בלילה שחכמים אומרים אם שחט קדשים בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור שאין במקדש שחיטה בלילה ויהיה הזבח פסול כמו שבארנו בתחילת דברינו ולפיכך אינו חייב על ההעלאה ההיא שום דבר אבל אם שחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ חייב מפני ששחיטה בחוץ בלילה כשירה היא ולפיכך חייב על השחיטה בחוץ ועל ההעלאה בחוץ וחולק ר\"ש על זה ואומר כשם ששוחט בחוץ בלילה והעלה חייב כך אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ חייב על ההעלאה והוא ענין מה שאמר כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ חוץ מהשוחט עוף בפנים והעלהו בחוץ שהוא פטור אף על פי שאם שחט והעלה בחוץ חייב כמו שזכרנו ואין הלכה כר' שמעון: " + ], + [ + "החטאת שקבל דמה בכוס אחד נתן בחוץ כו': אם נתן בחוץ בראשונה וחזר ונתן בפנים חייב על שזרק בחוץ לפי שכולו ראוי לבא בפנים אבל אם נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ הרי הוא כשר ופטור לפי שהוא שירים. ומה שאמר בכאן חייב הוא דעת ר' נחמיה שאמר שירי הדם שהקריבו בחוץ חייב ודבריו נראה ומה שאמר כשם שדמה פוטר את בשרה רוצה לומר אם שחט שתיהם בפנים וזרק דם אחד מהן הותר בשר שתיהן לאכילה מפני שכשם שמתיר הדם הזה לאחת מתיר גם חבירתה ויהיו שתיהן כדבר אחד והענין כלו מבואר: " + ] + ], + [ + [ + "פרת חטאת ששרפה חוץ מגיתה וכן כו': פרת חטאת נקראת פרה אדומה לפי שנאמר בה חטאת היא ועוד יתבארו משפטיה במסכת מיוחדת לה ודינה שתשרף על עצים מסודרים כמין גת במקום ששוחטים אותה בהר המשחה ואם שרפה חוץ למקום ההוא פסולה ודוגמת המקום הזה לשרפתה כדוגמת העזרה לקרבנות ולפי שאם יעלה על הדעת שאם שרפה במקום אחר שהוא חייב כמו שהקריב בחוץ הודיע אותנו שאין הדבר כן שנאמר ואל פתח אהל מועד: " + ], + [ + "הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן כו': אותו ואת בנו הוא שישחט אחד משניהן וישאר השני ויהיה זה הנשאר קרבן שאין מותר להקריבו עד למחרת היום לפי שנאמר אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ומחוסר זמן הוא שלא שלמו לו אחר שנולד ז' ימים שנאמר שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לו והוצרך בה להשמיענו אלו השלש שאילו אמר בעלי מומין היינו אומרים לפי שהן כעורים למראה וחכ\"א עליהם שהוא פטור הואיל ואינן ראוין אבל תורים שלא הגיע זמנה שאין בהם מום אין חולקים בהם חכמים ואילו אמר ג\"כ תורים שלא הגיע זמנם היינו אומרים לפי שאינן נפסלין אחר הכשרות ולפיכך יחייב ר\"ש אבל בעלי מומין שהוקדשו להקרבה ונדחו לפיכך אמרו פטור כשהקריבן בחוץ ואילו השמיענו שתי המצות הללו היינו אומרים לפי שהפסלות בגוף הזבחים אבל מחוסר זמן ואותו ואת בנו שהן נפסלין בטעם חוץ לגופם אין חולק עליהם ר\"ש לכן הודיענו שהוא חולק בכל והלאו הזה הוא מה שנאמר לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום ומה שאמרו חכמים כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה אין הענין שחייב כרת ומלקות שזה לא יבא לעולם כמו שבארתי בכתובות ובבבא קמא ובמכות אבל הכוונה שהלאו הזה הוא אזהרה לכרת שאין לוקין עליו ואין הלכה כר\"ש בכולם: " + ], + [ + "מחוסר זמן בין בגופו בין בבעליו איזהו הוא מחוסר כו': לפי שהקדים בהלכה שלפני זאת שאם הקריב בחוץ מחוסר זמן אינו חייב כרת ביאר ואמר שאין הפרש בין שהוא מחוסר זמן בגופו כמו שבארנו והוא שלא שלמו לו ז' ימים או שיהיה מחוסר זמן בבעלים והוא שאינו ראוי לבעליו. ואח\"כ ביאר איך הוא מחוסר זמן בבעלים ואמר הזב והזבה והיולדת ואמרו בגמ' אתי נזיר בהדייהו וזה הכרח כמו שיתבאר עכשיו ומאשר בארנו בתחלת מסכת זו תדע שכל אלו האנשים יש בקרבנותיהם חטאת ועולה והמצורע לבדו יש בקרבנותיו אשם והנזיר לבדו יש בקרבנותיו שלמים: ומה שאמר אשמו ר\"ל מחויב אשם ומי הוא הוא המצורע ולא היו פטורים אלא לפי שהן עומדים בטומאה או בהרחקה ואינן ראוין לקרבן עד שמקריבין החטאת והאשם שהן חייבין בפנים ואח\"כ יהיו ראויין לקרבן עולה או שלמים אם היה נזיר ולפיכך אם קדם הקרבן שמכשיר אותן והוא החטאת או האשם ויצאו מכלל מחוסר זמן ואח\"כ הקריב כל מה שמקריב אח\"כ עולותיהן או שלמיהן בחוץ חייב לפי שבעלי הקרבן הזה אינן מחוסרי זמן ולפיכך היה הקרבן ראוי ואינו מחוסר זמן בעליו וידוע שבשר חטאת ואשם ובשר קדשי קדשים ר\"ל זבחי שלמי צבור ובשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות כולן נאכלים ואינן נקרבין על גבי המזבח. ורחמנא אמר על מעלה בחוץ אשר יעלה עולה או זבח ואמר ומה עולה שראויה להעלאה אף כל שראוי להעלאה: ויוצק הוא שיוצק השמן על המנחות והוא מה שנאמר ויצקת עלה שמן. ובולל ר\"ל שבולל הסולת בשמן שנאמר בלולה בשמן למנחה. ופותת הוא הפותת לחם המנחות כמו שנאמר פתות אותה פתים. ומולח הוא נותן המלח למנחה שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח. ומניף הוא שנאמר והניף אותם תנופה ומגיש הוא שנאמר והגישה. ועוד יתבארו הדברים שצריכים תנופה והגשה בה' ממנחות. ומסדר את השולחן הוא המסדר לחם הפנים על השולחן והביאו ראיה על שהעושה שום מעשה מכל המעשיות האלו בחוץ שאינו חייב כרת ממה שנאמר במעלה בחוץ אשר יעלה עולה או זבח אמרו מה העלאה שהוא גמר עבודה. [אף כל שהוא גמר עבודה] וכשאתה מעיין בהן יתבאר לך כל זה. ומטעם זה אמר אין חייבין עליהן לא משום זרות וכו' ר\"ל שאם עשה שום עבודה מעבודות אלו זר או טמא או מחוסר בגדים או שאינו רחוץ ידים ורגלים אינו חייב מיתה אע\"פ שהוא פוסל אותו דבר וכבר בארנו בפ\"ט מסנהדרין שזר וטמא ומחוסר בגדים ואינו רחוץ ידים ורגלים אם שמשו במקדש שחייבין מיתה בידי שמים וזכרנו ראיית כל אחד מהן ונתבאר בכאן שאינו כן באיזה שמוש שיהיה אלא שיעבוד עבודה גמורה ואז יתחייב מיתה בידי שמים אבל אלו הנזכרים אין בהם מיתה וכבר נתבאר בגמ' יומא הדברים שחייב עליהם מיתה ואמרו ארבע עבודות חייב עליהם הזר מיתה ואלו הם זריקה והקטרה וניסוך המים וניסוך היין ובכלל מה שאמר זריקה נכלל כל ההזאות בין בפנים בין בחוץ וכן זר שסודר שני גזירי עצים חייב והוא שמקריבים עם תמידים של כל יום כמו שבארנו בשני מיומא לפי שהן חשובים להם כהקטר: " + ], + [ + "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות וכו': אמרו כי מה שנאמר וישלח את נערי בני ישראל שהם הבכורות שהעבודה לעולם אינה אלא בבכורות מאדם ועד מרע\"ה מותר לעובד כוכבים עכשיו להקריב עולות לשם בכל מקום שירצו על מנת שיהא במה שיבנו אותה אבל הם אמרו אסור לסייען ולעשות שליחותן לפי שאנו מצויין שלא להקריב בכל מקום ומותר לנו להורותם וללמדם איך יעשו והוא מה שאמר ולאורינהו שרי ואיסור ההקרבה בבמה משהוקם המשכן הוא ממה שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכן עבודה בכהנים היא (מאז) [מבואר] מפסוקי תורה: " + ], + [ + "באו לגלגל והותרו הבמות קדשי קדשים נאכלים כו': הגלגל לא היה בו בית בנוי אלא המשכן בעצמו שהיה במדבר אלא לפי שתלה הכתוב איסור הבמות במחנה והוא שנאמר אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה ונתן טעם בזה למען אשר יביאו בנ\"י את זבחיהם וגו' וזהו איסור הבמות לפי שמיום שפסקו המחנות ונכנסו לארץ ר\"ל ארץ כנען והוא הזמן שבאו לגלגל נסתלקה מצות לא תעשה זו ונשאר מותר שכל מי שרוצה להקריב בבמה מקריב כמו שהיה קודם המשכן שלא נאסר זה אלא במדבר במקום שהיו המחנות וראה גם ראה מה שאמר וקדשים קלים בכ\"מ לפי שלא היה שם מחנה ידוע ופשטו בנ\"א בארץ: " + ], + [ + "באו לשילה נאסרו הבמות לא היה שם תקרה כו': נקרא שילה בית וכן כתוב ותביאהו בית ה' שילה ונקרא משכן והוא מה שנאמר ויטש משכן שילה לפי שהיה כמו שאמרנו ואחר שהיה שם בנין אז הוא מנוחה לפי שנתיישבו ולא היתה שם נסיעה וה' צוה שלא להקריב בבמות לכשתהיה שם מנוחה והוא מה שנאמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ומכאן ראיה שבשעה שיגיעו אליה שיהא אסור עליהן להקריב בבמות. וכבר ידעת שמעשר שני טעון הבאת מקום אבל לא הזכירו כשזכר הגלגל לפי שלא נתחייבו אז במעשר עד שכבשו את הארץ וחלקוה אחר י\"ד שנה משנכנסו לארץ ז' שכבשו ושבע שחלקו והזמן הזה הוא שעמד אהל מועד בגלגל אח\"כ בנו הבית בשילה ועמד על מכונו והשכינה שרויה בתוכו ג' מאות וס' ותשע שנים. וענין בכל הרואה שהוא שכל זמן שעומד אפי' ברחוק ורואה שום דבר מן הבית מותר לו שיאכל באותו מקום קדשים קלים ומעשר שני וזו קבלה ואין ספק שהנביאים שראו אותו הבית עשו זה ולמדוהו וסמכו זה למה שנאמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה [בכל מקום אשר תראה] אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה: " + ], + [ + "באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים כו': אחר שחרב מקדש שילה בעונות אבותינו הקימו אהל מועד שנעשה במדבר בנוב אח\"כ חרב נוב הקימו אותו בגבעון ועמד בגבעון ובנוב נ\"ז שנה ובתוך זמן זה היתה ההקרבה מותרת בבמות לפי ששילה היא המנוחה שרמז עליה הכתוב וירושלים היא הנחלה כמו שנבאר ונאמר באיסור הבמות כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ואילו היתה כוונת הכתוב לומר שמאחר שיגיעו אל המנוחה אסרו הבמות לעולם לא היה אומר ואל הנחלה אבל הכוונה כי מאחר שהגיעו למנוחה נאסרו כל הבמות וכיון שהגיעו אל הנחלה נאסרו ג\"כ והראיה שהן מותרות בין המנוחה והנחלה והוא מה שאמר למה חלקן הכתוב ליתן היתר בין זה לזה ובתוך הזמן שהיה המקדש בשלה ושהיה בירושלים היתה השכינה בנוב ובגבעון: ולא זכר מעשר שני לפי שהוא נאכל במקום שנאכלים קדשים קלים לעולם ולפי שהיה מותר להן להקריב בכ\"מ באותו זמן הותר להן ג\"כ לאכול בכ\"מ והוא מה שאמר קדשים קלים בכל ערי ישראל ואי אפשר זה בקדשי קדשים לפי שנאמר בהן במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד ובזמן שאין מותר לאכול קדשים קלים בכל מקום יהיה המעשר טעון הבאת מקום והוא מה שאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ולא נאמר בזמן הגלגל בכל ערי ישראל לפי שלא היו לישראל עדיין ערים ברשותן אבל היו עסוקים בכיבושן: " + ], + [ + "באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר כו': נקרא ירושלים נחלה להבאת קדושתה ועמידתה לעולם ועליה אמר הנביא ונחלתו לא יעזוב לפי שאמר בתחלת דבריו שהשם בחר בירושלים לשכינתו ובחר בישראל לסגולתו [יתברך] אח\"כ אמר שהקב\"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו ג\"כ שנאמר כי בחר ה' בציון וגו' כי יעקב בחר לו יה וגו' כי לא יטוש ה' את עמו וגו' וביאר גודל מעלתה ואמר זאת מנוחתי עדי עד וגו'. וענין לפנים מן הקלעים לפנים מכותלי העזרה כמו שבארתי פעמים רבות: " + ], + [ + "כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור במות והקריבן כו': בעשה ולא תעשה שעבר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וכבר בארנו בסוף מכות שהעיקר בידינו כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה והעברה על עשה הוא מה שנאמר שמה תביאו עולותיכם וגו' ראיה שלא יקריב אלא במקום שיבחר ומעקרי למודינו לאו הבא מכלל עשה עשה וכבר בארנו זה ביבמות ומכות. וחייבים עליהן כרת לפי שהקדישן בשעת היתר במות אפי' הקריב אותו או בחוץ אינו חייב כלום ואינו חייב כרת אם הקריבן בחוץ אלא על קרבן שאם הקריבו בשעת הקדישו בחוץ חייב כרת כמו שהיה במדבר בזמן שהיה אסור להקריב בחוץ והפרק השלישי שאמר בו הרי אלו בעשה לפי שהקדיש בשעת איסור הבמות ולא הקריב אז במקדש והואיל והקריב חוץ למקדש כבר עבר על מה שנאמר שמה תביאו כמו שבארנו: " + ], + [ + "אלו קדשים קרבין במשכן קדשים שהוקדשו כו': כבר זכרנו שהיה זמן שיש בו משכן ומקריבין בבמות והודיענו שאין מקריבין אפילו באותו זמן בבמה אלא קרבנות יחיד וע\"מ שלא התנה עליהן להקריבם במשכן ואלו הדברים שאמרנו לא היה אלא בבמת צבור ונאמר בכל אחד מהן זכרון מזבח או זכרון ה' או זכרון קדש או זכרון אהל מועד נאמר בסמיכה לרצונו לפני ה' ונאמר וסמך ידו ונאמר בשחיטת צפון צפונה לפני ה' ונאמר במתנות סביב וזרקו את הדם על המזבח סביב ונאמר בתנופה תנופה לפני ה' ונאמר במנחה והגישה אל המזבח ונאמר בכהן [וזרק הכהן] (בכלי) [בגדי] שרת לשרת בקדש ונאמר בכלי שרת אשר ישרתו בם בקדש ונאמר ריח ניחוח אשה לה' ונאמר מחיצה לדמים הוא שרושם בחצי גבהו של מזבח עד שיתן למעלה ולמטה כמו שנתבאר שנאמר והיתה הרשת עד חצי המזבח. ונאמר בקדוש ידים ורגלים בבאם אל אהל מועד ירחצו מים וענין מה שאמר הזמן הוא שיפסיד המחשבה בזמן ויהיה פיגול כמו שזכרנו פירושו בפ' עשירי מזו המסכתא. ומה שאמר הטמא ענינו שאין מקריב טמא אע\"פ שהוא זר לפי שזר הוא כשר בבמה קטנה כמו שזכר באמרו כיהון ובגדי שרת וכו' וכן פירש הגמרא: ", + "סליק ממסכת זבחים " + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Kodashim/Rambam on Mishnah Zevachim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Kodashim/Rambam on Mishnah Zevachim/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..467d6cd168d166327599a0ae83197396c67a0e3c --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Kodashim/Rambam on Mishnah Zevachim/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,359 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Zevachim", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Zevachim", + "text": [ + [ + [ + "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כו': מה שאמר כשרים ר\"ל כשנגמרה העבודה לשם הזבח אע\"פ ששחט שלא לשמן כגון ששחט עולה לשם חטאת ואח\"כ נודע שהוא קרבן עולה אז הוא מקבל הדם לשם עולה וישלים העבודה לשם עולה אע\"פ שהעולה הזאת לא עלתה לבעלים: וממה שאמר לבעלים תבין שאינו מדבר אלא על הקרבנות שיש להן בעלים ידועים אמנם קרבנות הצבור אין פוסלת אותן שחיטה שלא לשמן שכך אמרו רז\"ל קרבנות הצבור סכין מושכתן לכמות שהן וסמך הדין הזה לקרבנות יחיד ממה שנאמר מוצא שפתיך תשמור וגו' כאשר נדרת נדבה וכבר בארתי לך שהנדר אינו נדבה ולכן אמר אם כמה שנדרת עשית יהיה נדר ואם לאו נדבה ר\"ל אם שחט לשם זבח ולשם בעלים אז הוא עולה לבעלים משום חובה ויצא ידי נדרו ואם אירע בשחיטה שינוי כוונה ושחט שלא לשמן או שלא לשם בעלים הרי הוא כשר אלא שהוא נדבה ונשאר עליו הנדר שנדר. וממה שאמר שלא לשמן ראיה שאם שחט סתם שהוא כשר ועלה לבעלים ובא הכתוב בפסח ואמר ועשית פסח ואמר בפירושו שיהיו כל עשיותיו לשם פסח ועוד בא כתוב אחר ואמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' שיהא זביחה לשם פסח ושני הכתובים האלה האחד לשלא לשמן שהוא פסול והכתוב האחר לשלא לשם בעלים ונאמר בחטאת ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת וכן אמר ולקח הכהן מדם החטאת וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא ראיה שהוא צריך קבלה לשמה וזריקה לשמה ולכן אם נשחטה שלא לשמה או שלא לשם בעלים פסולה שנאמר וכפר עליו הכהן עליו ולא על חברו וצריך שתדע מה שאמר ושחט אותה לחטאת לשם אותו החטאת ודע שאם שחט החטאת לשם חולין כשרה ולא עלתה לבעלים אבל תפסל אם נשחטה לשם קדשים אחרים וזהו מה שאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללים קדשים ואין חולין מחללין קדשים. וזמנו של פסח הוא יום י\"ד בניסן אבל אם ישחט ביום אחר שאינו יום י\"ד ושחטו לשמו פסול ושלא לשמו כשר וזה מבואר וכבר נזכר בפסחים ורבי אליעזר מביא ראיה ממה שנאמר כחטאת כאשם ואינו כן בענין זה לפי שלא מצינו באשם מיעוט כמו שמצינו בריטאת ושחט אותה לחטאת ואע\"פ שנאמר באשם אשם הוא לא נאמר בשעת שחיטה כמו שנאמר בחטאת אבל נאמר בו אחר גמר הקטרת אימורים ואין הלכה כר\"א: " + ], + [ + "יוסי בן חוני אומר הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולין כו': יוסי בן חוני חולק על ת\"ק ואומר שזה שאמר בשאר זבחים שלא לשמן כשרים על מנת שלא ישחוט אותם לשם חטאת או לשם פסח אבל אם שחט עולה או שלמים לשם חטאת או לשם פסח אותו הקרבן פסול וחולק ר\"ש אחי עזריה על יוסי בן חוני ועל ת\"ק ואמר ששאר זבחים אם שחטן לשם זבח שהוא גדול מהם בקדושה ה\"ז כשר ואם שחטן לשם זבח שהוא פחות מהם בקדושה ה\"ז פסול ומביא ראיה ממה שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל אין מורידין אותן מקדושתן ובאר איך יהיה זה ועוד יתבאר לך בפרק ה' מהמסכת הזאת מה הם קדשים קלים ומה הם קדשי קדשים ושם ג\"כ יתבאר שהבכורות והמעשר והשלמים כלן קדשים קלים ויש יתרון מעלה לשלמים לפי שהן טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ואין בבכור ובמעשר שום דבר מזה כמו שיתבאר בזה הסדר כל ענין מהם במקומו והלכה כתנא קמא: " + ], + [ + "הפסח ששחטו בשחרית בארבעה עשר שלא לשמו כו': כבר ידעת מה שאמרה תורה בפסח בין הערבים והודעתיך שפסח ששחטו בלא זמנו שלא לשמו כשר ואומר רבי יהושע שזמנו לענין שלא לשמו הוא זמן שחיטת בין הערבים אבל קודם לכן אם שחטו בתחלת היום לא. בן בתירא אומר יום י\"ד מקצתו ראוי ולפיכך כל זמן ששחטו שלא לשמו יום י\"ד פסול אפילו בתחלת היום וכבר ידעת שהעולה כליל לאשים כמו שבארנו בתחלת דברינו ואין הלכה כבן עזאי והלכה כבן בתירא: " + ], + [ + "הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן קבל והלך וזרק שלא לשמן כו': זה מבואר לפי שאנו הולכים אחר המחשבה באלו הארבע עבודות וכשחשב באחת מהן שלא לשמו פסול הזבח אם היה חטאת ופסח ואם היה שאר זבחים לא עלו לבעלים כמו שזכרנו וכבר באר ר\"ש טעם מה שאמר וחכ\"א עבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה. וראוי שתדע מה שאמרו הולכה בזר פסולה ונאמר בסיפרא מקבלה ואילך מצות כהונה. ומה שאמר ר\"א מקום שהוא צריך להלוך הוא שיוליך הדם ממקום הזבח למבית לעזרה ר\"ל אצל המזבח ומקום שאינו צריך הוא שיוליך אותו חוץ לעזרה. ואין הלכה כר' אלעזר ולא כר\"ש: " + ] + ], + [ + [ + "כל הזבחים שקבל דמן זר אונן טבול יום מחוסר בגדים כו': נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול כו': נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד כו': כל מי שאינו כהן נקרא זר שנאמר וזר לא יקרב אליכם. והזר הקרב יומת. אונן נקרא האדם שימות לו מת שחייב עליו אבלות ויום המיתה בלבד הוא אונן מדאורייתא ואסור לו לאכול בקדשים כל זמן שהוא באנינות שכן כתוב בתורה ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום וכן אינו עובד אלא אם היה כ\"ג שהוא מקריב אונן כמו שנתבאר בסוף הוריות. וטבול יום לא נגמרה טהרתו עד הערב שנאמר ובא השמש וטהר ולפיכך אינו עובד. ומחוסר בגדים הוא כהן הדיוט שלא יהא בפחות מד' בגדים והם כתונת ומכנסים מצנפת ואבנט וכ\"ג בפחות מח' בגדים והם ארבעה הנזכרים מוסף עליהן ציץ וחשן ואפוד ומעיל ואלו הן הנקראים בגדי זהב כמו שנתבאר בכפורים ונאמר וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו ואומר והיתה להם כהונה לחקת עולם ואמרו בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ודע כי כמו שמחוסר בגדים פסול כן מיותר בגדים פסול ואפילו מוסף כל שהוא בבגדיו וראוי עלי לזכור בכאן שכהן אסור לעבוד בתפילין של יד לפיי שהן חוצצין בין הבגד לגופו ורחמנא אמר יהיו על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינם לבין בשרו אבל של ראש הן על השער בין הציץ והמצנפת ואינן מתכסין במצנפת. ומחוסר כפורים הוא הזב והזבה והמצורע והיולדת כשנגמרה טהרת כל אחד מהן קודם הבאת קרבנו המיוחד לו כמו שאמרנו הוא הנקרא מחוסר כפורים ואסור לו לאכול קדשים עד שיביא כפרתו כמו שבארנו בסדרים שלפנינו ומצאנו הכתוב אומר במחוסר כפרה שהוא מחוסר טהרה ולפיכך הוא פסול לעבודה שכך אמר רחמנא ביולדת שהיא מחוסרת כפרה וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה קודם לכן. ושלא רחוץ ידים ורגלים ג\"כ פסול שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אהל מועד חקת עולם לו ולזרעו לדורותם ואמר עוד בבגדים חקת עולם כמו שזכרנו ולפיכך כמו שמחוסר בגדים פסול כמו שזכרנו כן מי שלא רחוץ ידים ורגלים. והואיל וזכרתי קדוש ידים ורגלים אזכיר סדר עשייתן וענין הכרחי מדיניו. סדר עשייתו שישים ידו הימנית על רגלו הימנית וידו השמאלית על רגלו השמאלית ומשלח המים מן הכיור עליהם וחוכך רגלו בידו בשעת רחיצה והוא כפוף לא ישב על הקרקע שאין ישיבה במקדש שנאמר לעמוד לשרת בשם ה'. לעמוד לפני ה' לשרתו ואסור לרחוץ בכיור עצמו שנאמר ממנו ולא בתוכו ולא יהיה בכיור מים פחות ממה שיספיק לד' כהנים שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו והיו בני אהרן אלעזר ואיתמר ופינחס ואין צריך שיהיו מימי הכיור מן המעיין רק כל המים כשרים ואם קידש ידיו ורגליו וחשך עליו היום חייב ממחרת לקדש שנית לפי שידיו נפסלו בלינה ואם הוציא ידיו חוץ לחומת העזרה אינו חייב לקדש שנית ואם יצא כל גופו מקדש שנית ואם נטמאו ידיו מטבילים והם טהורים כמו שנבאר במקומות מסדר טהרות ואינו חייב לקדש שנית (וכבר זכרנו לך ביומא שכל המשתין אפילו נטמא גופו יטבול ואינו מקדש שנית) [ואם נטמא גופו יטבול ויקדש שנית וכבר זכרתי לך ביומא שכל המשתין מקדש שנית] וכבר נתבאר מי שמקדש שנית. ואחזור להשלים הפירוש אמר ערל ונאמר ביחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר נתן הערל כמו בן נכר שהוא פסול בלי ספק ומה שאמר טמא כגון שנטמא באיזה דבר מן הטומאות כמו שיתבארו חלקיהן בסדר טהרות. יושב שנאמר לעמוד לשרת שלא תהיה עבודה אלא מעומד וכשם שאין בין ידיו ובין הכלי חציצה כך לא תהא בין רגליו ובין הארץ חציצה. אמרו רצפה מקדשת וכלי שרת מקדשין ר\"ל העזרה תקדש הנכנס בתוכה כמו שמקדשין כלי שרת הדבר הנכנס בהן מה כלי שרת אין דבר חוצץ בינו לבין הכלי אף קרקע לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה בין שיהא החוצץ כלי או אדם או בהמה והעבודה לא תהא אלא בימין ר\"ל קבלת הדם וזריקתו והוא מה שאמר כ\"מ שנא' בו יד אינה אלא ימין [אצבע אינו אלא ימין] וזה בענייני העבודה בלבד הוא מה שאומרים כ\"מ שהוא אומר יד סתם הוא ימין ור\"ש אומר הואיל ואינו אומר בקבלת יד אלא ולקח מדם הפר ולקחת מדם אם קבל בשמאל כשר וחכמים אינן למדין אלא מן האצבע לפי שנאמר בקבלה אצבע וזה ענין מה שאמר ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן שלא תהא קבלה אלא בימין. נשפך על הרצפה ואספו פסול ר\"ל אם שתת מצואר הזבח על הארץ מפני שצוה השם שתהא קבלת הדם מצואר הזבח שנאמר ולקח מדם הפר וכפר ואין ר\"ל מקצת הדם לפי שכבר צוה לקבל כל הדם שנאמר ואת כל דם הפר אלא ר\"ל מה שזכרנו דם מהפר יקבלנו מדם הפר ולא מדם העור ולא מדם התמצית. וסדר שחיטת קדשים הואיל וזכרנו אותו זהו שיאחוז הצואר ומושך הסימנים והוורידין לחוץ עד שיהיו כנגד אויר המזרק ושוחט כדי שיכניס הדם כולו בכלי והוא מה שאמר צריך שיתן הוורידין לתוך הכלי וכשנצייר המזבח בסדר הזה במסכת מדות יתבאר לך צורת הכבש והיסוד וזולתן מכלי המקדש ומקומותם ועוד נזכיר מזה קצת במסכתא זו: ומה שאמר בכאן פסול ר\"ל הבשר אבל הבעלים מתכפרים וזה הבשר אינו נאכל לפי שמאחר שהגיע הדם למזבח נתכפרו הבעלים ואם אירע פסול ושינוי בבשר אחר כן אינו מחוסר כפרה וסמך זה למה שנאמר ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע הדם למזבח נתכפרו הבעלים אמרו לכפרה נתתיו ולא לאכילה ר\"ל אסור לאכול הבשר כשאירע בו שינוי וכבר נתבאר בתוספתא דזבחים (פי\"ב) שערל ויושב ואונן ובעל מום שעבדו באזהרה ולא במיתה. ודע שהמזבח י' אמות גבהו כפי מה שיתבאר אחר זה והוא רשום באמצעיתו בחוט הסיקרא וכל מה שזורקין מדמי הקרבנות בה' אמות העליונות שהם למעלה מהרשום הזה נקראים הנתנין למעלה וכל מה שזורקין למטה מן החוט הם הנתנין למטן ובפ' שלישי ממדות (מא.) אמרו במזבח וחוטשל סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ועוד יתבאר במסכתא זו איזה מן הקרבנות דמן ניתן למעלה ואיזה דמן ניתן למטה. והנתנין בחוץ הם הקרבנות שזורקים דמן על מזבח החיצון והנתנין בפנים הוא שזורקין דמן על מזבח הפנימי או אל מבית קודש הקדשים כמו שיתבאר בחמישי מן המסכתא הזאת ומה שאמר אין בו כרת ר\"ל מי שאכל מן הבשר הזה שאירע בזריקת דמו השנוי הזה אינו חייב כרת ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו כו': כבר ידעת שהאליה מכלל האמורים והיא נשרפת ומתנאי אלו הדינים שתהא המחשבה לאכול כמו דבר שדרכו לאכול כמו שיתבאר אח\"כ ולפיכך אמר מעור האליה לפי שדעתו על עור האליה שאינו כאליה לזה הענין וכשחשב לאכלו כאילו חשב לאכול דבר שדרכו לאכול. ובכל מקום שהוא אומר פסול ואין בו כרת ר\"ל שהבשר ההוא פסול ואסור לאכלו ומי שאכלו אינו חייב כרת ולא נתכפרו הבעלים שלא עלה להן הזבח. והמקום שהוא אומר פגול וחייבים עליו כרת ר\"ל שהאוכל מזה הקרבן חייב כרת ולא נתכפרו הבעלים באותו קרבן ג\"כ לפי שהוא פגול הוא שנאמר עליו פגול הוא לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו ואוכליו עונו ישא והוא אמר עיקר זה וזהו שאמר: " + ], + [ + "זה הכלל כל השוחט והמקבל והמהלך והזורק כו': אמר הכתוב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו לא יחשב לו פגול יהיה ואמרו כוף אזנך לשמוע במחשב לאכול מזבחו ביום הג' הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא באוכל מזבחו ביום השלישי אמרת אחר שהוכשר יחזור ויפסל והביא ראיה גם כן ממה שאמר הכתוב המקריב אותו בהקרבה נפסל ואמר עוד לא יחשב במחשבה נפסל וכבר נתבאר אצלך שאם המחשבה הפסיד באחד מאלו הענינים שבהן הזבח נפסל ר\"ל בשעת שחיטה או בשעת קבלת הדם במזרק או בשעת הולכה למזבח או בשעת זריקת הדם על המזבח וחשב על זה הקרבן שיאכל ממנו חוץ לזמנו או יקריב ממנו חוץ לזמנו כמו שנזכר אותו הקרבן יקרא פגול וחייב על אכילתו כרת ואינו נרצה אותו הקרבן ולא עלה לבעלים כמו שנאמר לא ירצה ופסקנו דינו בשוה בין שחשב עליו לאכול ממנו חוץ לזמנו בין שחשב עליו להקטיר אמוריו חוץ לזמנו ואמר שהוא פגול על שתי פנים אע\"פ שהכתוב זכר אכילת חוץ לזמן שנאמר ואם האכל יאכל אבל אמרו בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח לפיכך כמו שהבשר הראוי לאכול אם חשב לאכלו חוץ לזמן אכילה פגול כן האימורין הראוין להשרף או הדם שראוי להזרק שאלו הן אכילת מזבח מן הקרבן ר\"ל דמו ואימוריו אם חשב עליהן להאכילן למזבח חוץ לזמנו פגול אבל אם לא אירע פסול בשעת הקרבה והשאיר מן הבשר שום דבר אחר זמן הראוי לאכילה ועוד יתבארו זמני האכילה בפרק החמישי הרי זה נקרא נותר לא פגול והאוכל ג\"כ הנותר חייב כרת כמו שיתבאר מפשט הכתוב שנאמר ואוכליו עונו ישא אמנם הקרבן כבר נתקבל ונרצה ועלה לבעלים. ושמור אלה העיקרים בכל המשנה כי פעמים רבות יכפל זכרון פגול והנותר במשנה ולא נצטרך לשנות הפי' בכל מקום. ואמרו בגמרא דין הפגול לא ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פגול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו אף הרצאת פגול עד שיקרבו כל מתיריו וזה ענין מה שאמר ובלבד שיקרב המתיר כמצותו רוצה לומר כי מה שאמרנו חוץ לזמנו פגול חייב עליו כרת ע\"מ שלא קדמה למחשבה הזאת מחשבה אחרת פוסלת בשום צד מעניני הפסול ולא תבא אחריה עוד מחשבה מן המחשבות הפוסלות שזהו הפגול שחייבים עליו כרת הואיל ולא נולד בו פסול כל עיקר זולתי מצד מחשבת הזמן לבדו ולולי אותה המחשבה היה הקרבן כשר אבל במקום שקדמה או איחרה למחשבת הזמן שום דבר שפוסל הקרבן מצד אחר מלבד מחשבת הזמן אותו הזבח פסול ואין חייבים עליו כרת לפי שלא קרב המתיר כמצותו וסדר מה שאמר ובלבד שיקרב המתיר פירושו כך הוא ובלבד שיקרבו הדברים המתירים זבח כשר וזבת זה הפסול כמצותו רוצה לומר שיגמר עבודותיו כולן במחשבת שינוי זמן או בשתיקה ועלה מזה מה שאמרנו כהרצאת כשר כך הרצאת פגול והתחיל לבאר זה בשני דוגמות ואמר: " + ], + [ + "כיצד קרב המתיר במצותו שחט בשתיקה קבל והלך וזרק כו': כבר ידעת שהמחשבה אינה אלא באחת מאלה ארבעה ענינים או בכולן ר\"ל שחיטה וקבלה והלוך וזריקה שאם חשב בכולן חוץ לזמנו או במקצתן חוץ לזמנו ובמקצתם היה פנוי מן המחשבה ועבד סתם כמו שאמר בשתיקה כ\"ש אם היתה מחשבתו במקצת ההוא כמצוה ר\"ל מחשבת כשרה זה הזבח מובדל בפסול חוץ לזמנו בלבד ולפיכך הוא פגול כמו שביארנו למעלה וכבר נאמר בפרק ראשון שפסח וחטאת בלבד נפסלין אם חשב בהן שלא לשמן והענין כולו מבואר מתוך מה שהקדמנו: " + ], + [ + "לאכול כזית בחוץ וכזית למחר כזית למחר וכזית כו': זה הענין כולו מבואר אם תבין מה שזכרנו לעיל מהפי' והלכה כחכמים. וראוי לידע בכאן שאם חשב על חצי זית חוץ למקומו ועל (חצי) זית חוץ לזמנו בין שקדמה מחשבת הזמן או לא קדמה הזבח פגול וחייבים עליו כרת לפי שעיקר בידינו שחצי זית אינו מועיל במקום כזית וכן אם חשב על חצי זית בין לאכילה בין להקטרה ואחר כך חשב על חצי זית אחר כמו המחשבה הראשונה עד שיהיו שתי המחשבות לכוונה אחת בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו שהוא מצטרף וכאילו חשב על כזית ונדין בדיני אותה המחשבה ואם חשב לאכול כחצי זית ושתאכל הבהמה או חיה חצי זית הוא מצטרף כי שם אכילה אחד הוא: " + ] + ], + [ + [ + "כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה כו': אמר רחמנא ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן לא התנה בשחיטה בני אהרן אלא שוחט כל מי שירצה ומקבלת הדם ואילך צריך כהן כמו שזכרנו כאמרם מקבלה ואילך מצות כהונה ולפי שאלו הפסולים כשרים לשחיטה פוסלים במחשבה ר\"ל אם שחטו שלא לשמן או חוץ למקומו או חוץ לזמנו כמו שזכרנו: ודע שמותר לכתחלה לזר ולאשה ולעבד שישחטו קדשים ומה שאמר בכאן ששחטו שמורה שלכתחילה לא ישחוט זהו מפני הטמא שלכתחלה לא ישחוט גזירה שמא יגע בבשר ואל יקשה בעיניך היות הטמא שוחט קדשים מפני ששחיטת קדשים בעזרה הכרח כמו שהקדמנו והטמא אסור לו ליכנס לעזרה כמו שזכרנו בשבועות לפי שזה אפשר בהיות הסכין ארוך ושוחט והוא חוץ לעזרה או אם שגג ונכנס לעזרה (או כצ\"ל וכ\"כ התי\"ט) שעבר ג\"כ וכבר אמרנו בפ\"ב מהמסכת הזאת שכל הזבחים שקבל דמן אונן וזר יפסלו כל זה אם קבל דם הזבח כולו וכן מה שאמר למעלה שאם קבל המקבל והוא מכוין חוץ למקומו פסול וחוץ לזמנו פגול על מנת שיהא המקבל שפסל המחשבה ראוי לקבלה אבל אלו הפסולים שאינן ראויין לקבלה אם פסלו המחשבה בשעת הקבלה לא נפסל הקרבן לפי שאם נותר כל שהוא מדם הנפש יחזור הכשר ויקבל במחשבה כשרה שאין פוסל הקרבן במחשבה בעבודה מן העבודות אלא הראוי לאותה עבודה שמחשבתומועלת עד שלא יהא פסול בקבלה אלא מצד מחשבתו כמו שהתנינו על הפגול שיקרב המתיר כמצותו וזכור העיקר הזה גם כן: " + ], + [ + "קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר קבל בימינו כו': הודיענו שמאחר שהקבלה כשרה אינו בא לידי פסול מן הפסולים ואחר כך עוד שב לענין אחר ואמר שזה הדם שקבל אותו הכשר ונתנו לפסול אם זרק אותו הפסול ושנה מקומו שהקרבן אינו נפסל הואיל וזה ששנה השינוי הזה אינו ראוי לזריקה וכמו שאין מחשבתו פוסל כמו שאמרנו הואיל ואינו ראוי לאותו עבודה ג\"כ אין פוסלין מעשיו אלא שאם נשאר מדם הנפש שיחזור הכשר ויקבל ויזרוק הדם במקומו וזכור זה העיקר והוא מה שאמר אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי ובמקום הראוי לעבוד: " + ], + [ + "השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו כו': כל זה מבואר ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור ומן הרוטב כו': רוטב הוא המרק וקיפה הוא התבלין שמבשלים בתבשיל הראוי להן: ואלל שיורי הבשר המתדבקים בעור בשעת הפשט. וגידים שם נופל על הגידים ממש ועל העורקים הדופקים ושאינן דופקין ועל המיתרים ועל הגידים הקושרים הפרקים. וכשהוא אומר בזה הענין קרנים וטלפים ר\"ל קצוות הדקות מהקרנים וטלפים הסמוכות לגוף שכשחותכין אותם מבצבץ מהם דם אמר אם חשב על כזית על שום דבר מכל זה לאכלו תוץ למקומו לא פסל הזבח אבל הוא זבח כשר לפי שאלה הדברים אע\"פ שנאכלין אין חוששין להן ואין סומכין עליהם לאוכלן וכן אם היה הקרבן עצמו פגול או נותר ואכל כזית מאותו הפגול או הנותר או אכל מזבח כשר והיה האוכל טמא ולא אכל משום אחד מהן הבשר עצמו רק מן הקרנים [מן הטלפים] ומן העור וכל מה שסיפר אינו חייב כרת כמו שחייב האוכל בשר נותר או פגול או האוכל בשר קדשים והוא טמא וכבר ביארנו בפ' הב' מה הוא הפגול ומה הוא הנותר: " + ], + [ + "השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ כו': כבר ידעת שהזבח לא יהיה פגול אלא אם חשב עליו חוץ לזמנו כמו שנזכר ולפיכך יהיה סדר המשנה כך השוחט את המוקדשים לאכול שליל או שליא בחוץ לא פסל וכן אם חשב לאכול מהם חוץ לזמנן לא פיגל לפי שהן מאוסים על האדם כמו העור והאלל. ושליל הוא העובר הנמצא בגוף הבהמה קודם גמר ברייתו ושליא הוא המכסה אשר על השליל בגוף ושאר ההלכה מבוארת ממה שרמזנו בכאן וזכרנו בפירוש ההלכה שלפני זאת: " + ], + [ + "שחטו ע\"מ להניח את דמו או אמוריו למחר או להוציאן כו': אם חשב שיזרוק הדם למחר או שיקטיר האימורים למחר בלי ספק שזהו חוץ לזמנו ושהזבח פגול אבל אם היתה המחשבה שיניח הדם או האימורים ואין דעתו לא לזריקה ולא להקטרה רק שישאר הכל עד מחרת וכן אם חשב שיוציא חוץ לעזרה בלבד ואין דעתו לא לזריקה בחוץ ולא להקטרה בחוץ אומרים חכמים הואיל ולא חשב לא לאכול ולא להקטיר ולא לזרוק לא פסל ורבי יהודה אומר הואיל ואם הוציא כמו שחשב או אם הניח פסל בלי ספק ג\"כ אם חשב על אותו דבר פסול ואין רבי יהודה חולק על המחשבה בשנוי מקומות נתינת הדם אבל מודה שלא פסל אע\"פ שאם נתן (במחשבתו) [כמחשבתו] פסל לפי שדעת ר' יהודה בדם שחוץ למקומו כמקומו הוא ר\"ל שאם חשב על הזריקה במזבח עצמו לא חוץ לעזרה כאילו חשב לזורקו במקומו ואינו חולק ג\"כ אם חשב שיאכלוהו טמאים וכו' שלא פסל לפי שהן דברים חוץ מן הזבח וכבר הודעתיך שענין בחוץ ובפנים מזבח הפנימי ומזבח החיצון ושהדמים הנזרקים על הפרכת ובקדש הקדשים הן ג\"כ נקראים הנתנים בפנים והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "בית שמאי אומרים כל הנתנים על מזבח החיצון כו': עוד יתבאר לך בפרק שאחר זה שהקרבנות שזורקים דמן על מזבח החיצון יש מהן טעון מתנה אחת ויש מהן טעון שתי מתנות ויש מהן טעון ארבע מתנות כמו שיתבאר וכל זה למצוה אבל אם נתן מתנה אחת בכל קרבן וקרבן מהן כפר לפי שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח באיזה צד שיהיה. וחלקו ב\"ש וב\"ה בחטאות שנכפל בהן ג\"פ על קרנות מזבח העולה ומיעוט רבים שנים ויהיו כולן שש מתנות אמרו ב\"ש ד' למצוה וב' לעכב לפי שכל זמן שמזה מדם החטאת פחות משתי מתנות לא כפר וב\"ה אומרים שבפסוק האחד בלבד מן השלשה שנאמר בחטאת הוא שכתוב בהן קרנות מזבח העולה אני אומר מיעוט קרנות שנים *) (יראה היות סוגיית שנית פנים מכוונת אל הביאור האמיתי בלעדי נטיה אל המזבח תוספת נתוסף בחוץ) ושני פסוקי האחרים כתוב בהן קרנות מזבח העולה ולפיכך יהיה המובן משלשה פסוקים ד' מתנות ג' למצוה ואחת לעכב ויעלה בידינו מהמחלוקת זו שב\"ה שאומרים מתנה אחת הוא העיקר ועליו ראוי לסמוך והשאר למצוה לפיכך אם זרק ראשונה כתקנה לא הפסיד הקרבן ואפי' הפסיד המחשבה בהזאה שניה ומה שאחריה ואם נתן הראשונה חוץ לזמנה יהיה הקרבן פגול ואפי' נתן השניה ומה שאחריה חוץ למקומה לפי שהשניה ומה שאחריה אינן אלא תשלום המצוה ואינן מתנאי הכפרה הכרח עד שנלך אחר המחשבה בהן ולדעת בית שמאי שאומרים שתי מתנות הן עיקר בחטאת אם נתן את הראשונה חוץ לזמנה והשניה חוץ למקומה אינו פגול לפי שכבר ערב מחשבת הזמן עם מחשבת המקום בשתי ההזאות שניהן יחד עיקר ולפיכך יהיה כשוחט חוץ לזמנו וקבל חוץ למקומו שאינו פגול כפי העיקרים שביארנו בפרק השני ואין אנו צריכים לשנות ששוחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו שענינו מחשבת הזמן ומחשבת המקום כמו שנתבאר בפרק השני וזכור זה תמיד בכל המקומות שלא זכרנו אלא על המחשבה:
*) [כל זה גליון מתלמיד אחד שהוסיף בחוץ כלומר בצד הספר ואח\"כ נדפס בפנים בשגגות המדפיס]" + ], + [ + "כל הנתנין על מזבח הפנימי שאם חסר אחת כו': אמר רחמנא בפר החטאת הקרב ביום הכפורים ולפני הכפרת יזה ז' פעמים ואמר בשעיר החטאת שחבירו שעיר המשתלח ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ר\"ל שיזה שבע פעמים ומורה שהזיות שבפנים מעכבות זו את זו לפי שהכתוב מבאר מספרם ולפי שכולן צריכות להן אין הקרבן פגול עד שיפסיד את המחשבה ר\"ל מחשבת הזמן בכולן כפי העיקר שבארנו בפרק השני [הלכה ג] כהרצאת כשר כך הרצאת פסול ולכך צריכין שתהא המחשבה פוסלת ההזיות ההכרחיות כלן אם היה ההפסד בהזאה ומזה יהיה פגול וכבר אמרנו שמתנות שבפנים כלן ההכרחיות בכפרה ולפיכך אם הפסיד המחשבה בקצת המתנות והוא מה שאמר אחת שלא כתקנן בין שאיחר אותה או הקדימה הקרבן ההוא פסול והאוכל ממנו אינו חייב כרת: " + ], + [ + "אלו דברים שאין חייבים עליהם משום פגול כו': כבר ידעת שהפיגול למדנו אותו מן השלמים שנאמר ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' ואמר מה שלמים מיוחדים שיש להן מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פגול אף כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח חייבין עליו משום פגול וענין זה המאמר כי כל דבר שאינו ראוי ליאכל כפי הדת ולא ליקרב אלא אם קדם לו מעשה אחר ואחר גמר אותו מעשה כתקנו יהיה ראוי אותו דבר ליאכל או ליקרב כגון האימורים שאסור להקריבן עד שיזרק הדם וכגון הדבר הנאכל מן השלמים שאסור לאוכלן אלא אחר הקטרת האימורים למזבח וזריקת הדם מתיר האימורים למזבח והאימורים מתירין בשר לאדם וכשהוא מפסיד המחשבה בחוץ לזמנו כמו שזכרנו יהיה אותו דבר שיהיה דבר ראוי ליאכל או לישרף פגול וחייב האוכל ממט כרת אך הדבר שאין לו מתיר אלא הוא עצמו מתיר לזולתו אין חייב האוכל ממנו כרת אע\"פ שהפסיד המחשבה ופיגל וזהו ענין שאין חייבין עליו משום פגול. ומכלל זה הקומץ והוא הדבר שלוקח הכהן מן המנחה ונותנו על גבי המזבח כמו שנאמר וקמץ משם מלא קמצו לפיכך האוכל אותו הקומץ או הלבונה אע\"פ שהמנחה נתפגלה אינו חייב כרת לפי שאין שם קדימת מעשה להתיר הקומץ והלבונה ליקרב רק הן בעצמן הן המתירים וכן קטרת ומנחת כהנים שורפין אותן כולן ואין לוקחין מהן קומץ לומר הקומץ מכשיר השירים. וכן מנחת כהן משיח והוא קרבן כהן גדול בכל יום ונאמר בתורה וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. ומנחת נסכים הוא הסלת שמביאים עם הקרבנות כמו שנבאר בתחלת מנחות. והדם רוצה בו דם הקרבנות כלן לפי שהוא מכשיר זולתו ואין *[לו] מכשיר כמו שנזכר. והנסכים הבאים בפני עצמן הם היינות שמביאין בנדר ונדבה כמו שיתבאר במנחות והבאים עם הבהמה והם שמביאים עם הקרבנות שחייבים בנסכים כמו שיתבאר במנחות וכבר זכרנו ביאור זה בשקלים ואומר ר\"מ שדם הקרבן מכשיר הנסכים הבאים עמו למזבח ולפיכך חייבין עליהן משום פגול וחכ\"א שהנסכים מכל הזבחים אין להן מתיר אלא דינם כדין הדם ומכלל זה לוג שמן של מצורע נמצא העיקר הזה העולה בידינו שהקרבן או המנחה כשהוא מתפגל כפי תנאי הפגול שזכרנו בפרק השני וכמו שיתבאר בתחלת מנחות כיצד יהיה פגול המנחה שהאוכל מן המתירים עצמן שלא קדם להן מתיר אינו חייב כרת והאוכל מדבר שיש לו מתירין בין שיהיה אותו דבר מותר לאדם כמו שירי מנחות ושירי החטאות והאשמים או השלמים בין שיהיה ראוי לישרף כמו האימורים ובשר העולה חייב כרת משום פגול וכבר הארכנו בביאור זו ההלכה כדי שלא נצטרך לשנות אלו העיקרים בכל מקום והלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "העולה דמה מתיר את בשרה למזבח ועורה כו': פרים הנשרפים הן פר יום הכיפורים ופר הבא על כל המצות ופר העלם ושעירין הנשרפין הן שעיר יוה\"כ ושעירי עובדי כוכבים ודין התורה לשרוף אותן ר\"ל שעירי עבודת כוכבים כמו שבארנו בתחילת דברינו במסכת הזאת ששריפתן למדו חכמים ממה שנאמר בפר העלם חטאת הקהל הוא בנין אב לכל חטאות הקהל שישרפו ודינן כדין פר כהן משיח ופר העלם בשוה בשריפתן וזריקת דמן לפנים ובהקטר אימורים והוא מה שאמר בסיפרא נאמר בפרשת העלם דבר של צבור חטאת הקהל הוא לרבות שעירי עבודת כוכבים לכל האמור בענין ר\"ל הזאות וזריקה ולפנים והקטר אימורים על מזבח החיצון ולשרוף הנותר מן הגוף בחוץ ר\"ל חוץ למחנה ולפי שכל אלו זורקין את הדם לפנים ומקריבין מהם אימורים על גבי מזבח החיצון שורפין הנותר מגופן חוץ למחנה נמצא על דעת האומר דמן מתיר את אימוריהן ליקרב שהאימורים דבר שיש לו מתירין ואם פיגול במחשבה כמו שנזכר יהיו האימורים פיגול והאוכל ממנו כזית חייב כרת ורבי שמעון אומר הואיל ולמדנו הפיגול מן השלמים והשלמים כל מעשיהן במזבח החיצון כמו כן לא יהיה דין הפגול אלא במה שיהיו כל מעשיו במזבח החיצון ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהן משום פגול נותר כו': דברים שאין חייבין עליהם משום פגול כו': דבר תורה שעובדי כוכבים מקריבין קרבנות ומקבלין אותן מהם וכבר בארנו בתחלת שקלים שמקבלין מהם דבר הנדר והנדבה ר\"ל העולות והשלמים וכבר נתבאר בפרק זה הדברים שאין חייבין עליהן משום פגול ומכללן הדם ואמר רחמנא בדם ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר ואמר שלכם יהא ואמר עוד לכפרה נתתיו ולא למעילה וכן אם אכל מדם הקדשים והיה זה האוכל טמא הגוף אינו חייב כרת משום אוכל קדשים בטומאה נמצא שאין חייבין עליו לא משום טומאה ולא משום נותר ולא משום פגול אבל חייב האוכל ממנו משום אוכל דם בלבד כשאר הדמים והלכה כר' יוסי: ורש\"א שהעצים והלבונה והקטרת אין בהם משום טומאה ולא טומאת עצמן ולא טומאת הגוף ר\"ל שהטמא אם אכל קטרת ולבונה או הקריב עצים טהורין שהוא פטור וכן אם היה טהור והן טמאין ואין הלכה כר\"ש ואין לך עצים שמתטמאין אלא עצים של קרבן בלבד שהם נפסלים ואסור לשרפן על גבי המזבח: " + ], + [ + "לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם הזבח כו': מכלל דברינו נתבאר לך שלא הוצרך שיהיו השלמים נשחטים לשם שלמים ולא עולה לשם עולה וכבר הודעתיך בתחלת המסכתא שאם שחט סתם כשר והתנא הזה הצריך שתהא כוונת בעל הקרבן לאלה הו' דברים מוסף על השוחט: וא\"ר יוסי שהוא תנאי בית דין שאין הולכים אלא אחר מחשבת העובד בלבד ר\"ל השוחט או המקבל או הזורק אבל בעל הזבח לא והלכה כרבי יוסי ולפיכך דברי האומר בעלים מפגלים נדחין ואין ענין המחשבה תלוי אלא בעושה אחד מד' העבודות בלבד כמו שנזכר: " + ] + ], + [ + [ + "איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים שחיטתן וכו': קדשי קדשים נקראין העולה והחטאת והאשם ודבר תורה בחטאת ואשם קדשי קדשים הוא ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת והאשם בשחיטתה ובקבול דמה כמו שיתבאר ומקום שחיטת העולה נאמר בה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה ונאמר בחטאת במקום אשר ישחט העולה תשחט החטאת ונאמר באשם במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ואמרו בנין אב לכל החטאות שלא ישחטו אלא בצפון וכן המקבל דם לא יהיה אלא בצפון שנאמר סמוך לשחיטה ולקח מדם הפר שיהיה הקבול בצפון ג\"כ ורבוע המקום היה מכותל המזבח הצפוני עד כותל העזרה והוא ששים אמה [וחצי] וכל שכנגד הרוחב הזה מכותל האולם עד כותל המזרחי והוא ע\"ו אמה וזה הרבוע נקרא צפון לשחיטת קדשי קדשים וזה יתבאר לך מצורת המקדש שאצייר במדות וכן יתבאר בתוספתא זבחים [רפ\"ו] שהמקום הזה מקום השחיטה ופר ושעיר של יוה\"כ אינו אלא חטאת כמו שבארנו בתחלת חלוק הקרבנות (ולפיכך) [ולפי שדמים] נכנס לפנים כמו שנא' בתורה הקדים אותן על כל החטאות ולא הקדים העולה אע\"פ שהיא עיקר ועליה סמך הכתוב כמו שנאמר במקום אשר ישחטו את העולה ולמה לא אמר ג\"כ בק\"ק וקבול דמן בכלי שרת בצפון לפי שאשמות ומכלל קדשי קדשים מכלל האשמות אשם מצורע שכל דמו אינו נכנס לכלי שרת אלא מקצתו ביד הכהן ומקצתו בכלי שרת כמו שיתבאר בפרק האחרון מנגעים וכבר נתבאר לך בפרק שלפני זה שמתנות שבפנים מעכבות זו את זו: ושירי הדם ר\"ל הנותר מדם פר ושעיר של יום הכיפורים לפי שלמד מדינו משירי דם הפר של כהן משיח שדמו ג\"כ נכנס לפנים שנאמר בו ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד והצד הסמוך לפתח אוהל מועד מן המזבח הוא צד מערבי לפי שההיכל במערב כמו שיתבאר מצורת המקדש במדות והמזבח לפניו ולפי שהוא שיורי מצוה נאמר בה אם לא נתן לא עכב שהעיקר בידינו שיורי מצוה אין מעכבים והמצוה שהיא עיקר הם ההזאות: " + ], + [ + "פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שחיטתן כו': כבר בארנו בפרק שלפני זה שפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין הם כלם חטאות וקרבן צבור ולמדנו דינם במתן דמים וזולתו מפר כהן משיח ר\"ל פר שנגתו שנאמר בו והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח העולה קטרת הסמים לפני ה' אשר באוהל מועד ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה וכמו כן אמר בפר העלם. ולמדנו שעיר עבודת כוכבים מפר כהן משיח כמו שנזכר ולפיכך מה שאמר בכאן ודמן טעון הזייה על הפרכת תהיה הזייה מקור ולא תהא הכוונה הזאה אחת רק ההזאה ממנין ידוע שהוא ז' הזאות כמו שנתבאר: " + ], + [ + "חטאות הציבור והיחיד אלו הן חטאות הצבור כו': כבר זכרנו בתחלת דברינו במסכת זו כל החטאות של יחיד וצבור ונתבאר ג\"כ בפ' הזה שהחטאות שחיטתן בצפון וכן קבול דמן ודבר תורה בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה וכבר בארנו בפ' שלפני זה שהוא על ארבע קרנות וסוף הפסוק ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה ואמר בסיפרי זה יסוד דרומי שהוא הקרוב אליו ברדתו מן המזבח לפי שהכבש שעולין בו למזבח הוא בדרומו של מזבח כמו שנבאר כשנצייר אותו במדות כמו שדם החטאת הנעשית בפנים שופכין שירי הדם על יסוד מערבי שהוא סמוך לו בצאתו מן ההיכל כמו שבארנו ג\"כ דם הנעשה בחוץ שופכין שירי הדם על היסוד הקרוב אליו ברדתו מראש המזבח ולפי שקרן דרומית מזרחית הוא על ימינו בעלותו מן הכבש למזבח ראוי להתחיל בו. והעיקר בידינו כל פנות שאתה פונה יהיו דרך ימין למזבח. ואני מצייר עתה צורת ריבוע המזבח כדי שיתבארו לך אלו הפנות והקרנות בלבד עד שנצייר צורת המזבח כלו במקומו ממדות וזו היא צורת ריבועו ומקום הנחתו תוך הד' פנות ונאמר בתורה על החטאת במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד והוא ענין לפנים מן הקלעים והעזרה במקדש כנגד לפנים מן הקלעים במשכן ונאמר עוד כל זכר בכהנים יאכל אותה ולמה תאכל ליום ולילה לפי שמצאו התודה שהיא קדשים קלים נאמר בה שלא תאכל אלא ליום ולילה כמו שנזכר בפרק הזה לפיכך אינו ראוי לפסול זאת שהיא קדשי קדשים ג\"כ [גי' יעב\"ץ יותר] מיום ולילה. ולמה היא עד חצות הלילה כדי להרחיק את האדם מן העבירה כמו שנתבאר בתחילת ברכות: " + ], + [ + "העולה קדשי קדשים שחיטתן בצפון וקבול כו': לא נאמר בעולה קדשי קדשים אלא מפני שלא נאמר עליה כן בתורה אבל השוה בין החטאת והאשם והעולה במקום שחיטתן וקבלת דמן כמו שבארנו בתחלת פרק הזה ולפיכך היתה גם היא קדשי קדשים כמו החטאת והאשם ודבר תורה בעולה והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה והקטיר את הכל ולא נאמר בעולה על קרנות המזבח כדי שנאמר עליה שהיא צריכה ארבע מתנות אבל נאמר בזריקת דמה וזרקו את הדם על המזבח סביב ולפי שנאמר סביב הוצרכנו שיהיו המתנות כוללים ארבע כותלי המזבח וזה יהא כשיזה שתי מתנות בשני קרנות שהן באלכסון וזהו שהן ד' ר\"ל ששניהם כוללים הד' כותלים והנני מצייר עכשיו ריבוע המזבח ויהיה הדם הנזרק כמו החוטים שכתוב עליהם דם וזו היא צורת המזבח והדם על סדר הנזכר:" + ], + [ + "זבחי שלמי צבור ואשמות אלו הן אשמות כו': כבר ידעת שאין לצבור שלמים אלא שני כבשי עצרת והן שמניפין אותן על שתי הלחם כמו שיתבאר אתר כך וסמך אותן הכתוב אל החטאת שנאמר ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח השלמים לכן היה משפטן כחטאת זולתי מתן ד' שאין חייבין במתן ד' בקרבן בשום פנים אלא בחטאת בלבד וכבר בארנו אלו האשמות כולן בתחלת דברינו: " + ], + [ + "התודה ואיל נזיר קדשים קלים שחיטתן בכל כו': התודה היא קרבן שלמים עם מנחה ועוד נבאר אותה במנחות שנאמר וזאת תורת זבח השלמים אם על תודה יקריבנו. ונאמר בזריקת דם השלמים סביב כמו שנאמר בעולה לפיכך כל שלמים דמן טעון שתי מתנות שהן ד' כמו העולה ואמר רחמנא בחטאת ואכלתם אותה במקום קדוש ואמרו אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש ר\"ל שהחטאת וכל הראוי לה והאשם שמשפטו כמשפטם שנא' בתורה כחטאת כאשם היא שאינה נאכלת אלא בעזרה אבל זולתה מן הקרבנות נאכלין בכל ירושלים: והמורם הוא הדבר שהכהן נוטל מתודה ואיל נזיר והוא שנוטל מקרבן תודה חזה ושוק ונוטל מן הלחם שמקריבין עמו אחד מכל קרבן שהן ד' חלות כמו שנבאר בשביעי ממנחות ונוטל מאיל נזיר הזרוע בשלה וחזה ושוק ג\"כ וחלת מצה ורקיק מצה מן הלחם שמקריבין עם איל השלמים וכל אלו אוכלין אותן הכהנים זכרים ונקבות לפי שכן בא הכתוב עליהן חקך וחק בניך וגו' ונאמר בתודה בפי' ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר ואיל נזיר הוקש לתודה שהוא ג\"כ קרבן שלמים עם מנחה. וכבר ידעת שכ\"מ שנא' בו עד בוקר מצותו עד שיעלה עמוד השחר אבל מדרבנן אמרו עד חצות להרחיק האדם מן העבירה כמו שנזכר למעלה: " + ], + [ + "שלמים קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה כו': אמר רחמנא על השלמים ושחטו אותו פתח אהל מועד ואמרו להכשיר כל הרוחות לפי שלא ייחד בו צפונה ואמר כל מיני שלמים מלבד תודה ואיל נזיר שדומה לו אמר בו והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ואינן נאכלין אלא ביום השחיטה והלילה וממחרת עד ליל ג'. ומה שנוטל הכהן מן השלמים והוא הנקרא מורם מהם הוא חזה ושוק שנאמר בו כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו': " + ], + [ + "הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן כו': אמר רחמנא בבכור את דמם תזרוק על המזבח ולא אמר את דמו שזה נאמר על הבכור שאינו צריך אלא זריקה אחת ומעשר בהמה שמקריבין ממנה האימורים ואוכלין הבעלים הנותר כמו שביארנו פעמים ואין לכהנים בו שום דבר אפי' חזה ושוק והוא מה שאמר לכל אדם והבכור אוכלים אותו הכהנים וכן כתוב בו ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו' וכבר ידעת שחזה ושוק דומה לשלמים כמו שאמרנו המורם מהם כיוצא בהם והשלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד וג\"כ הבכור אוכלין אותו הכהנים לשני ימים ולילה אחד בכל העיר בכל מאכל כמו שאוכלין חזה ושוק וכל מה שנאמר בפסח הוא דבר תורה וכבר ביארנו אותו בפסחים. ואשר הצריכנו שתהא מתנה כנגד היסוד לפי שנא' בעולה וזרקו את הדם ואמר באלו את דמם תזרוק על המזבח לפיכך כמו שהעולה אי אפשר בלא יסוד שנאמר אל יסוד מזבח העולה כך אלו. ובמדות יתבאר לך שפנות המזבח יש מהן שיש להן יסוד ויש מהם שאין להם יסוד ושמה נצייר זה: ודע כי מה שאמרנו בתחלת דברינו במסכת הזאת שלמים או הדומים להם לא היתה כוונתינו אלא על אלה השלשה קרבנות ר\"ל הבכור והמעשר והפסח לפי שהן דומין לשלמים במקומות השחיטה ובהקטרת אימורים ובמקומות האכילה והיות האוכלים זכרים ונקבות ועבדים ובהיות קדשים קלים בזמן אכילתן זולתי הפסח שנאמר בו פסוק ואם יקשה מקשה ויאמר איך לא אמרת במיני הקרבנות ותמנה אלו השלשה מוסף על העולה והחטאת והאשם והשלמים זה אינו ראוי מצד החלוק לפי שאותן הד' מינים פעמים רבות יתחייב היחיד בכל אחד מהם כפי שנוי הענינים והצבור חייבין בהם בזמנים משונים ואלו אינם כן ועוד שהכתוב לא בא אלא על אלו המינים בלבד והם שנתן להם תורות שנאמר זאת תורת העולה למנחה ולחטאת לאשם ולמילואים ואמר אח\"כ אשר צוה ה' וגו' הרי אין שם קרבן זולתי אלו אמנם המילואים לא זכרנו אותו לפי שאינו זוכר אלא קרבן הנוהג לדורות והמנחה עוד יתפרשו דיניה במסכת שאחרי זאת: " + ] + ], + [ + [ + "קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כו': המנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה כו': כשנצייר המקדש במדות יתבארו לו מקום המזבח מן העזרה ונחלקו שניהן במה שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכבר ידעת כפי מה שנאמר בפרק שלפני זה שהעולה קדשי קדשים ושחיטתן בצפון והשלמים קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום רבי יוסי אומר המזבח כלו כשר לשחיטת עולה ולשחיטת שלמים ורבי יוסי בר' יהודה אומר חציו לעולה וחציו לשלמים והמנחה לא (שוים) [סיים] לה מקום לקמיצה ונאמר במנחה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וגו' ונאמר בה עוד קדש קדשים כחטאת וכאשם ולפיכך היה דינה ודין החטאת והאשם אחד ר\"ל שאינה נאכלת אלא מבית לעזרה ואין אוכלין אותה אלא הזכרים בלבד וביום הקרבתה ועד חצות הלילה הסמוך לו כמו שביארנו בפרק אשר לפני זה ועליה אמר הכתוב כל זכר בבני אהרן יאכלנה וראוי להזכיר בכאן שהמזבח אם נפגם ממנו שום דבר כל הקדשים הנשחטים בעזרה כל זמן שהוא פגום פסולין לפי שנאמר וזבחת עליו ואין השחיטה על גוף המזבח אבל היא בעזרה לפיכך ר\"ל עליו כל זמן היותו מצוי שלם וזהו מה שאמרו מזבח שנפגם כל קדשים שנשחטו שם פסולין וכן הקדשים שיהיו באותה שעה בעזרה אע\"פ שלא בשחטו פסולים שכך עיקר בידינו קדשים בעלי חיים נדחין וכן שיורי מנחות אינם נאכלין בעוד המזבח פגום שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח ר\"ל כשהמזבח מצוי שלם כמו שזכרנו וכן קדשים קלים אינן נאכלין בירושלים אלא כשהמזבח מצוי שלם ודע ששחיטת קדשים קלים בהיכל בשעת הדחק מותר לפי שאמרנו בכל מקום וכן אכילת קדשי קדשים בהיכל והלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "חטאת העוף היתה עשייתה על קרן דרומית מערבית כו': ההגשות ר\"ל [גי' יעב\"ץ הגשת] המנחה לפי שנאמר בה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח ואין נכון להיות פני המזבח ופני ה' אלא בקרן מערבית דרומית כמו שיתבאר לך כשתעיין ריבועו שציירנו בפ' שלפני זה ונקראת המנחה חטאת לפי שנאמר במנחת חוטא לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא ולפיכך סיימנו (מצות) [מקום] וחטאת העוף באותו קרן וכבר ביארנו לך בפרק ה' ששירי הדם היה שופך אל יסוד דרומי: וענין מלמעלן ומלמטן למעלה מן החוט המפסיק גובה המזבח ושיפולו כמו שזכרנו בפרק שני: וניסוך המים הוא בחג הסוכות כמו שביארנו בסוף סוכה אבל ניסוך היין הוא תמיד כמו שנבאר בתחלת מנחות וסיימנו מקום עולת העוף שהוא במזרח המזבח לפי שהוא קרוב אל מקום שפך הדשן ושם משליך מוראתו בנוצתה: " + ], + [ + "כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין כו': כבר ביארתי לך בפ' חמישי כי בשעה שעולה הכהן למזבח ופונה על ימין הוא מוצא קרן דרומית מזרחית וסובב על המזבח כלו ואז יגיע לקרן דרומית מערבית כמו שיתבאר לך מאותה הצורה אבל העולה לניסוך המים או היין או עולת העוף כשנצטרך לכך אף על פי שאמרנו שאלו הג' צריך שיהיו בקרן דרומית מערבית אין מטריחין אותו לפנות על ימין ולסבב המזבח כלו אלא מוליך אותו לאותו הקרן ומקריב שם ונרתע לאחוריו וטעם זה כי בשעה שהוא סובב המזבח והמים והיין בידו אפשר שיתעשנו בעשן המזבח בשעת סובבו ויפסיד ריחו ואנו צריכין תמימים יהיו לכם ונסכיהם כמו שיתבאר במנחות וג\"כ עולת העוף נחוש שתמות מן העשן: " + ], + [ + "חטאת העוף כיצד היתה נעשית היה מולק כו': אמר רחמנא בחטאת העוף והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח ואמר קיר שהשירים שלו מתמצין ליסוד ואיזה זה קיר התחתון ר\"ל החצי התחתון מגבהו של מזבח מתחת החוט עד שימצה הנותר בדם אל יסוד המזבח ומפני זה היתה חטאת העוף למטה: וסדר מליקת חטאת העוף הוא שיאחוז שתי רגליו בשתי אצבעותיו מידו השמאלית והכנפים בין שתי האצבעות האחרות והעוף על גב ידו לא שיהיה בפנים על הכף ומושך צוארו על הבהן כשיעור רוחב שתי אצבעות ומולק ממול העורף וזו היא מן העבודות הקשות שבמקדש: " + ], + [ + "עולת העוף כיצד היתה נעשית היה עולה לכבש כו': עולת העוף לא ביאר בה הכתוב ממול עורף אבל למדנו מליקת העולה ממליקת החטאת ולא נאמר בעולת העוף ימצה אל יסוד אבל נאמר ונמצה דמו על קיר המזבח ולא זכר יסוד על כן יהיה הדם עולת העוף למעלה ודע שעולת בהמה דמה למטה וחטאת בהמה למעלה לפי שנאמר בה על קרנות המזבח כמו שבארנו וזה על ארבע קרנות כמו שזכרנו וכל זמן שתהיה חטאת בהמה למעלה תהיה עולת בהמה למטה בהפך מקום ולמדנו זה מעולת העוף וחטאת העוף לפי שהעולה מיוחסת ליסוד ר\"ל מה שנאמר יסוד מזבח העולה כמו שזכרנו והיסוד בתחתית המזבח כמו שיתבאר וממה שאמר הכתוב בחטאת העוף לא יבדיל ידענו שעולת העוף יבדיל רוצה לומר שחותך הראש ומבדילו בשעת מליקה: ופירוש ספגו במלח שיפרוש עליו המלח בידו כמו שמיבש שום דבר בידו כספוג הים שמנגבין בו: ומוראה הוא הזפק שבו המאכל והוא בעוף כנגד האצטומכא באדם ונוצתה היא הנוצה שעליה והוא חותך אותה עם העור ונוצה שעליה והוא דבר תורה: " + ], + [ + "לא הסיר לא את המוראה ולא את הנוצה כו': כבר נודע שרוב הדם הוא בכל הגוף לא בראש שעיקר הדם הכבד והלב והגידים היוצאין משניהן והוא מה שאמר הדמים בגוף שכיחי לפיכך סמך על דם הגוף וראוי שתדע כי חטאת העוף צריך לחתוך רוב סימן אחד לא פחות מזה ובעולה רוב שנים לא פחות ודבר תורה שהחיתוך ממול העורף כמו שנבאר בתחלת מסכת חולין: " + ], + [ + "חטאת העוף שמלקה שלא לשמה מיצה דמה כו': המליקה בעוף היא כמו השחיטה בבהמה והמיצוי כמו הזריקה ואין בעוף לא קבלה ולא הילוך ובאלו שתי העבודות בלבד תפסול בו המחשבה ר\"ל מליקה ומיצוי כמו שיפסל הזבח בד' דברים וזה הענין כלו מבואר כפי העיקרים שבארנו בפרק ראשון ושני וכשתבין מה שפירשנו בסוף הפ' השני יתבאר לך הכל לפי שהן אותן המשניות בעצמן וכפל אותן בכאן פעם שנית בקרבן העוף להשוות אותו לקרבן בהמה בדיני המחשבה ואין הלכה כר' יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "חטאת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת כו': כבר נתבאר לך בפרק שלפני זה שחטאת העוף למטה ועולת העוף למעלה ונתבאר לך ג\"כ הפרש שיש בין מליקת חטאת ומליקת עולה ומעשה חטאת היאך הוא ומעשה עולה היאך הוא: ומה שאמר בתחלה כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה ר\"ל אפילו שינה בסדר מליקתה ושאר ההלכה מבואר: " + ], + [ + "עולת העוף שעשאה למעלן כמעשה עולה כו': מה שאמר ג\"כ כמעשה עולה לשם עולה כשרה ואפי' שינה בסדר מליקתה וכבר זכרנו לך שכל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת ולפיכך (מפני) שעשה העולה לשם חטאת כשרה אבל אם עשה אותה כמעשה חטאת או במקום חטאת ר\"ל למטן אינה עולה אבל תהיה אז חטאת פסולה ר\"ל שהיא כמו חטאת שאירע בה פסול במעשה או במחשבה שהיא פסולה בלי ספק כמו שזכרנו לפי שאינם פסול העולה הזאת במחשבה עד שנא' כשרה ולא עלתה לבעלים אבל פסלה במעשה: " + ], + [ + "וכולן אינן מטמאות בבית הבליעה ומועלין בהן כו': מן העיקרים שבידינו שנבלת העוף טהור אינה מטמאה לא במגע ולא במשא לא אדם ולא בגדים אבל היא מטמאה בבית הבליעה בלבד ר\"ל מי שאכל ממנה כזית כשהגיע לבית הבליעה יטמא ויהיה טמא ואם נגע בבגדים מטמאין וזהו ענין מטמא בגדים כמו נושא הנבלה ואלו בכלל אבות הטומאות המקובלות כמו שנבאר בתחלת כלים ועוד יתבאר עיקר כל זה והרמז שנאמר על זה בתורה בתחלת מסכת טהרות ושמור העיקר הזה: וידוע שאם יפסד זבח החולין בשום ענין מהענינין המפסידין הזבח יהיה הזבח נבלה וכן אם הפסיד המליקה כגון שמלק בסכין והדומה לו כפי מה שיתבאר בתחלת חולין שזה נבלה אבל אם מלק מליקה כשרה אז תהיה כמו הזבח הכשר בחולין שהתיר רחמנא אכילתו לכהן ר\"ל חטאת העוף לפיכך אמר בכאן שאלו השינוין כלן שזכרנו לך בחטאת העוף אם מלקה שלא לשמה או שינה מקומה אע\"פ שהוא פוסל אותה לא הוציאה מכלל הטהרה שתהא כמו נבלת העוף ותטמא כזית בבית הבליעה ויהיה האוכל ממנה מטמא בגדים רק היא טהורה ואין מותר לאכלה מפני ההפסד שאירע בה והאוכל ממנה שוה פרוטה חייב מעילה כמו שחייב כל הנהנה מן ההקדש לפי שהיא קדש ואין ראוי לאכילה זולתי חטאת העוף שעשאה למטן כמעשה החטאת לשם חטאת שהיא כשרה ומותר באכילה אע\"פ ששינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת של עוף בפרק שלפני זה לפי שאותו הסדר למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום: " + ], + [ + "עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת כו': דבריהן ומחלוקת שלהן אינו אלא בשינוי מקום ושינוי שם אין צריך בהבנת ענין זה זולתי שתזכור הדברים שהזהרתיך לשמרם והם שחטאת העוף כשהיא כשרה היא נאכלת כולה כמו שנתבאר בתורה וכמו שנזכר אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים לפיכך אין בה מעילה וכבר נתבאר בפ' הזה שאם עשאה לשם עולה אסור לאוכלה ומועלין בה וידוע שהעולה כליל לאשים ואפי' היא כשרה האוכל ממנה שום דבר חייב מעילה וכבר זכרנו בפרק ה' שקדשי קדשים שחיטתן בצפון וקדשים קלים שחיטתן בכל מקום וידוע שקדשים קלים יאכל לבעלים או לכהנים כמו שנתבאר בחמישי לפיכך אין בהם מעילה אבל יש בה איסור והיתר לפי שהאימורין מהן אסורים אין ראוי לאכלן לשום אדם והנותר הוא שמותר לכהנים או לישראל או לשניהן ועוד יתבאר בפרק ראשון ממעילה בסדר הזה מתי מועלין באימורי קדשים קלים ומתי אין מועלין בהם ושם יתבאר שקדשי קדשים שחיטתן בדרום אפילו הפסיד בהן המחשבה מועלין בהן ואין בזה מחלוקת. והלכה כרבי יהושע: " + ], + [ + "מלק בשמאל או מלק בלילה שחט חולין בפנים כו': כל הפסולין הן המנויין בתחלת פרק שני זר אונן טבול יום מחוסר כפורים וכו' ודברה תורה בעולת בהמה זכר תמים ואמרו בסיפרא בעולת העוף תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף יכול שיבש גפה ושנסמית עינה ושנקטעה רגלה ת\"ל מן העוף ולא כל העוף וכבר ביארנו בשני מקדושין חולין שנשחטו בעזרה אסורים בהנאה אבל אינם מטמאין לפי שעיקר תורתנו שאין כל דבר אסור באכילה או בהנאה מטמא ואין כל טמא אסור באכילה ובמליקה אינה כשרה אלא בקדשים בפנים אבל כ\"ז שמלק בחוץ או מלק חולין אפילו בפנים היא נבלה בלי ספק לפי שאין הפרש בין המליקה ובין הנוחר והמעקר שאין נופל עליהם שם זבח כלל אלא שהוא מעשה יחדו השם על השחיטה בקדשים בפנים בלבד ודבר תורה גדול בני היונה וקטן התורים אינן ראויין לקרבן לפי שנא' תדיר שני תורים או שני בני יונה ולא סיים כל זה אלא [בקדשים ולא] בחולין. וענין מה שאמר לא היה פסולו בקדש שאינה ראויה לקרבן לא מצד הפסד המחשבה ולא מצד המתעסק ולא מצד אכילת שינוי מקום שבאלו הדברים נפסדים הזבחים מצד מעלת הקדש וגדולתו אלא מחמת שהן בעצמן נפסדים קודם שיגיע לפסלות ההקדש ואז נמלקה היא נבלה או אם מלק בסכין שהיא נבלה או אם מלק בחוץ כמו שזכרנו טעם כל זה: " + ], + [ + "מלק ונמצא טרפה ר\"מ אומר אינה מטמאה בבית הבליעה כו': טריפת העוף עוד יתבאר ענינה בשלישי מחולין וידוע שהקדשים אם נמצא מהן שום דבר טריפה אסור בהקרבה שאנו אומרים עליו הקריבהו נא לפחתך וידוע שהטריפה אינה מטמאה ודבר תורה בנבלת בהמה שהיא מטמאה במגע ומשא ונבלת עוף הטהור כבר זכרנו שאינה מטמאה לא במגע ובמשא ועוד יתבארו עקרי כל זה בטהרות במקומותיו. ור\"מ משוה בין השחיטה והמליקה ואומר כמו שמותר לישראל לאכול שחוטה כן מותר לכהן לאכול מליקה ולמד העוף מן הבהמה בקל וחומר כמו שאתה רואה מן הדבר שלמדנו ר\"ל נבלת העוף שהבהמה אין מוציאה מידי טומאה אלא שחיטה והעוף מוציאו שחיטה ומליקה ואמר ר' יוסי דיו לבא מן הדין להיות כנדון הואיל ולמדנו אותו מן הבהמה יהיה כמותה כמו שנתבאר: והכל מסכימים שכל דבר שאנו למדין דינו בק\"ו נאמר בו דיו לבא מן הדין להיות כנדון וזה א' מעקרי היקישות הגמ' ויש לו רמז בתורה כמו שבארנו בשני מן קמא כשחלק רבי יוסי על ר' מאיר בדיו לבא מן הדין להיות כנדון שאין עליו חולק בא ר' מאיר ולמד זה בהיקש ממה שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף ואמר מה בהמה דבר המתירה באכילה מטהר טריפתו מטומאתו אף עוף דבר המתירו באכילה מטהר טריפתו מטומאתו ואז אין חולקין עליו בדיו לבא מן הדין לפי שלמד אותו בהיקש לא בק\"ו ורבי יוסי מוציא ההיקש הזה לדין אחר ולא יאות כפי כונתנו לזכור כל הטענות כפי מה שאמרנו בתחלת החבור והלכה כרבי יוסי: " + ] + ], + [ + [ + "כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות כו': עוד יתבאר לך בפרק שני מתמורה מיני החטאות המתות ר\"ל שמניחין אותן עד שימותו: וידוע ששור הנסקל ג\"כ לסקילה עומד ואם נפל עירוב ביניהן ובין שאר הזבחים ואפילו נתערב בעלי חיים אחד מאלו העומדים למות באלף קרבן מניחין אותן עד שימותו כמו שיתבאר בתמורה ואין אנו אומרים יבטל ברוב לפי שהעיקר בעלי חיים חשיבי ולא בטילי: ומוקצה הוא מה שהופרש לקרב לעבודת כוכבים ועוד יתבאר בששי מתמורה שכל אלו אסורים לגבי המזבח ושם נביא ראיית איסור כל אחד מהן לקרבן: ועד שיסתאבו שיארע בהן מום ולא יהיו ראוין לקרבן: ומן הראוי לדעת כי מה שנאמר בכאן רובע ונרבע לא יהיה אלא בעד א' או על פי הבעלים או קודם גמר דינו תו אם יהיה הרובע והנרבע עובד כוכבים אבל אם יהיה מישראל בעדים ונגמר דינו אותו השור הוא נסקל וצריך אותו המין כגון שיהיו מעורבים שלמים בחולין שאז מוכרים הכל למי שיקריב אותו שלמים זולתי דמי הקרבן שנתערב שאינו נמכר ולפיכך ימכרו החולין: " + ], + [ + "קדשים בקדשים מין במינו זה יקרב לשם מה שהוא כו': מין במינו מקריבין את כלן ובשביל הבעלים אע\"פ שאין אנו מיחדים אותן לומר זה קרבנו של זה ואין דין זה נוהג אלא בקרבנות נשים שאינם צריכין סמיכה אבל קרבן האנשים שצריך סמיכה בבעלים שנאמר וסמך ידו על ראש קרבנו מן הנמנע להקריב אותו לשם בעלים הואיל ולא נדע מי הן והואיל ונתערב מין בשאינו מינו כגון שנתערב לו עולה בשלמים מניח אותן עד שיפול בהן מום ואז מוכרים שניהם כל אחד בפני עצמו כאילו מכר אחד בדינר והשני בשני דינרים ואז יתחייב להביא מדמן עולה בשני דינרים ושלמים בשני דינרים לפי שאין אנו יודעים אי זה מהן היה עולה ואי זה שלמים ומפסיד דינר וזהו מה שאמר ויפסיד המותר מביתו: ומה שאמר ויאכלו כבכור וכמעשר ר\"ל שלא ימכרו בשווקים ואין שוקלים אותן בליטרים כמו שאין עושין כן בבכור ובמעשר כשאירע בהן מום כמו שיתבאר בחמישי מבכורות וענין החטאת שאי אפשר להתערב עם האשם בשום פנים מבואר היטב והוא שהאשם לא יהיה אלא מזכרי הצאן כמו שבארנו בתחלת דברינו במסכת הזאת ולא תהיה חטאת ממין הצאן אלא ממין הנקבות בלבד וכשתעיין כל הקרבנות כפי חלוקיהן תמצא זה: " + ], + [ + "אשם שנתערב בשלמים ירעו עד שיסתאבו כו': כבר נתבאר בחמישי מזו המסכתא כי האשם קדשי קדשים ונשחט בצפון ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה עד חצות והשלמים קדשים קלים ונשחטים בכל מקום בעזרה ונאכלים בכל העיר לכל אדם לשני ימים ולילה אחד ואמר ר\"ש נדון בשניהן דין האשם להחמיר וחכמים אומרים אם נדון בשניהם דין האשם להחמיר אנו מביאים השלמים לידי פסול שלא כדין שאם יותר משניהם שום דבר ממחרת היום ישרף כמו האשם ואפשר שהנותר הוא שלמים ודינם שיאכלו לשני ימים ולילה אחת והעיקר בידינו אין מביאים קדשים לבית הפסול ר\"ל שאין עושים בהן שום דבר שמביאים לפסול ולפיכך אמרו חכמים שלא ישחטם אלא מניחין אותן עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן זה ויפסיד המותר מביתו אבל אם היה העירוב בחתיכות הבשר שאין להן תקנה אז נדון הכל כחמור שבהן: מה שאמר הנאכלין ליום אחד בנאכלים לשני ימים לפי שהקדשים קלים עצמן יש מהן שנאכלין ליום אחד ר\"ל תודה כמו שנתבאר בה' ממסכת זו ואין הלכה כר\"ש: " + ], + [ + "אברי חטאת שנתערבו באברי עולה כו': כבר ידעת שהחטאת תאכל והעולה תשרף: וענין מה שאמר יתן למעלה שיתן הבשר שנתערב למעלה מן העצים במזבח ונחשוב בשר החטאת שכל מה שניתן ממנו למעלה מן המזבח שהיא עצים והנשאר בשר עולה: וענין תעובר צורתו שיניח אותו עד שיפסול וישרף במקום שישרפו פסולי המוקדשים ר\"ל מבית לעזרה כמו שיתבאר בי\"ב ממסכתא זו ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "אברין באברי בעלי מומין רא\"א אם קרב ראש א' מהן כו': דעת ר\"א במה שאמר ראש א' זוג ר\"ל אם הקריב שני ראשים מן הראשים המעורבים אומר שחל הספק בשניהן יחד לפי שנא' ראש בעל מום האחד משניהם ולא נדע איזה משניהן וכבר נקרבו שניהן והנשארים כשרים: וחכ\"א אפילו נקרבו כולן ולא נשאר אלא א' אפשר שזה הנשאר הוא של בעל מום לפיכך יצא לבית השריפה והלכה כחכמים: " + ], + [ + "דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם כשר כו': רואין אותו כאילו הוא מים פירושו כמו שאבאר. והוא שאם נפל מן היין או מדם החולין על דם הקדשים והוא דבר מועט עד שאילו היה מים עומד הדם בעינו אדום אז הוא כשר ואם היה הרבה עד שאילו היה מים בטל מראית הדם בטל במיעוטו ואסור לעשות ממנו הזיה: ור' יהודה אומר אין דם מבטל דם אלא אפי' נפל כמו י' ליטרין דם חולין על משקל דרכמון א' מדם קדשים מותר להזות ממנו ולא נאמר בטל במיעוטו שפשוט אצלו בכל דבר מין במינו לא בטיל וכבר נתבאר מדבריו שזה העירוב הוא שיפלו המים או הדומה להן על דם הקרבן ולא שיפול דם הקרבן במים או ביין או בדם אחר וכן נאמר בגמ' לא שנו אלא שנפל מים לתוך דם אבל דם למים ראשון ראשון בטל וזה כבר מבואר וראוי ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "נתערב בדם פסולין ישפך לאמה בדם תמצית כו': האמה המעבר ששותים ונגרין עליו הדמים אחר זריקתן על המזבח ויוצאין לנחל קדרון נקראת אמה כמו שיתבאר אחרי כן וא\"ר אליעזר שהתמצית יש בו מדם הנפש ולפיכך כשר לכתחלה: וענין אם לא נמלך שלא ישאל אותנו אם יזרוק ממנו אם לא אבל אם שאל פי בית דין מורין שישפך אל מקום שפך הדמים כמו שזכרנו ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "דם תמימים בדם בעלי מומין ישפך לאמה כוס בכוסות כו': מה שאמר ר' אליעזר גם כן קרב כוס אחד רוצה בו זוג אחד כמו שאמר באברים והלכה כחכמים: " + ], + [ + "הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה כו': כבר זכרנו בפ' ה' ממסכתא זו שחטאת בהמה דמה למעלה: ודמים הניתנים למטה הן דם עולת בהמה ואשמות ושלמים ובכור ופסח ומעשר וכבר בארנו שלמעלה הוא למעלה מן החוט ולמטה למטה מן החוט ר\"ל הקו שמחלק המזבח ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "הניתנין מתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת כו': כבר נתבאר שהחטאת לבדה היא צריכה מתן ארבע והבכור ומעשר ופסח מתנה אחת ובזה הוא המחלוקת בין שניהם ג\"כ בעירוב מתן ארבע במתן שתים או שתים במתן אחת: ומה שאמר לא עשית בידך ר\"ל שלא השלים מתן ארבע שהמניעה מלעשות שום דבר אינו מעשה: " + ], + [ + "הניתנין בפנים שנתערבו עם הניתנין בחוץ כו': אומר שאם נמלך אומרים לו ישפך לאמה ואם לא שאל ונתן מן הדם המתערב בפנים מה שיהיה ראוי לתת מדם של חוץ כשר: ואמר ר\"ע שהדמים כל זמן שנכנסו להיכל לכפר נפסלו ולא ינתן מהן אחר כן בחוץ כל עיקר: וחכ\"א החטאת בלבד לפי שנאמר וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש וגו' אי זה מין שתהיה ואפילו תנואת יחיד הניתנת על מזבח הנחשת אם נכנס דמה לפנים נפסל להזות ממנו על מזבח החיצון והלכה כחכמים בכלן: " + ], + [ + "חטאת שקבל דמה בשתי כוסות יצא אחד מהן כו': דע שאם יצא מבשר קדשי קדשים חוץ לעזרה נפסל ואסור באכילה וסמך זה למה שנאמר ובשר בשדה טרפה ר\"ל שהבשר שיצא חוץ למחיצתו שהוא שדהו הרי הוא כבשר טרפה ואסור באכילה וכן [גירסת יעב\"ץ בשר] קדשים קלים שיצאו חוץ לחומה דינו אחד ואם הובא בשר קדשי קדשים אל ההיכל לא יפסל והוא מותר באכילה כמו שזכרנו בפ' ו' כמו שנא' וכל חטאת אשר יובא מדמה ואמרו מדמה ולא מבשרה הנה נתבאר שאם יצא בשר לחוץ נפסל ואם נכנס לפנים לא נפסל וג\"כ המחשבה אם חשב עליו לאוכלו בחוץ פסול ואם חשב לאכלו בפנים לא פסול כמו שבארנו בשני מזו המסכתא וחכמים מביאים לראיה אשר הובא מדמה אפילו מקצת דמה ולפיכך אם נכנס מקצת דמה נפסלה ורבי יוסי סמך על ק\"ו כמו שאתה רואה אותו דמים היוצאים הם מה שחשב עליהם לזרקו בחוץ והם נקראים דמים פסולים. דבר תורה על ציץ שהוא מכפר טומאת קדשים שנאמר והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וגו' ואח\"כ פירש בפרשת אמר אל הכהנים שעון הקדשים שהוא מכפר הוא הטומאה לפי שנאמר אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' כבר בארנו בסוף עדיות כי סוף הדבר שעל פיו עושים שאין דם הקדשים מטמא כל עיקר והלכה כחכמים ורבי יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "המזבח מקדש את הראוי לו רי\"א כל הראוי לאשים כו': הראוי לו הראוי ליקרב אבל קומץ המנחה אם לא נתקדש בכלי שרת שאינו ראוי ליקרב אינו מתקדש ואפי' עלה על גבי המזבח ומחלוקת רבן גמליאל ורבי יהושע מבואר ויש לכל אחד משניהן דחיה בטענות חבירו ולא יאות כפי כוונתינו לספר טענותיהם ור\"ש הולך אחרי דעת רבי יהושע וכלן סומכים על מה שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש על מנת שיהא ראוי כמו שהתנה בתחלת המשנה ויש מחלוקת ביניהן על זה כמו ששמעת והלכה כרבי יהושע: " + ], + [ + "ואלו אם עלו לא ירדו הלן והטמא והיוצא כו': רבי יהודה מביא ראיה ממה שנאמר היא העולה פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה תרד. רבי שמעון מביא ראיה ממה שנאמר זאת תורת העולה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו. ומה שאמר הלן ר\"ל דם הלן ובשר הלן והלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "אלו לא היה פסולן בקדש הרובע והנרבע והמוקצה כו': אין רבי עקיבא מכשיר מבעלי מומים אלא המומים שיהיו בעין כגון הלובן והשחור ונקודה אדומה על לובן העין והקרום הקשה העולה בעין לצד האף והדומה לה לפי שכגון אלו המומין כשר בעופות כמו שבארנו בפרק ה' שאמרו אין תמות וזכרות בעופות והלכה כרבי חנינא סגן הכהנים: " + ], + [ + "כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו כו': וכולם שעלו חיים ר\"ל בעלי מומין והוא דברי ר\"ע שהוא מכשיר מבעלי מומין אותן שזכרנו אמר שזהו אחר שחיטה ואם הבהמה חיה תרד: ומה שאמר עולה שעלתה חיה היא עולה כשרה לדברי הכל ולא בא ללמדנו אלא שהמזבח ראוי להפשט ולניתוח אם עבר ושחט בראש המזבח: " + ], + [ + "ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים ובשר קדשים כו': כל אלו שנאמר מורידין אותו מן המזבח ואפילו העלו אותן אינן ראוין למזבח אבל כלן ראוין לאכילה זולתי הקטרתן אבל היא ג\"כ אינה ראויה למזבח וכן כל מה שמנה אחר הקטרה אינו ראוי למזבח אלא אם היה מחובר ר\"ל שיהא כקרבן עולה ששורפין אותה כלם ויהיו דבוקים בבשר הדיבוק הטבעי: " + ], + [ + "וכולם שפקעו מע\"ג המזבח לא יחזיר וכן גחלת כו': וכולן שפקעו פי' כל אברים שזכרנו שאם עלו לא ירדו אם פקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה ג\"כ לא יחזיר ופי' פקעו עפו כמו שאנו רואים במוקדי האש שכל דבר שיש בתוכו לחות הוא עף מן האש כשמתחיל אותו לחות להתנועע ולצאת ומה שאמר קודם חצות ולא אמר כל הלילה לפי שאמר הכתוב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואילו אמר כל הלילה לבד היה משמעו עד הבקר ולפי שאמר אח\"כ עד הבקר אמרו שהוא רמז להרחקה מן הבקר הוא מה שאמרו עד הבקר תן בוקר לבקרו של לילה ועל כן אמרו עד חצות להרחיק אדם מן העבירה כמו שבארנו בתחלת ברכות: " + ], + [ + "כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש כו': כלי הלח מקדשין את הלח ומדות היבש מקדש כו': כשם שאמר הכתוב במזבח כל הנוגע במזבח יקדש כך אמר בכל הכלים וקדשת אותם והיו קדש קדשים כל הנוגע בהם יקדש וע\"מ שיהא אותו דבר ראוי לאותו כלי או לאותו מקום וכלי הלח הכלים שמקבלים בהם הדם והיין או המים והשמן ומדות היבש מן המדות שמודדין בהן הסלת למנחות וראוי לך לדעת שכלי השרת אם נקבו או נשברו אין מרפאין שבריהן אלא עושין אותן פעם שניה וכן הסכין אם נשמט או נפגם אין מתקנין אותו ואין משחיזין אותו עד שיסיר הפגם וכן בגדי כהנים אם נתלכלכו אין מכבסים אותן אלא עושין בגדים חדשים ומניחים אלו לצורך פתילות כמו שנתבאר בסוכה וטעם כל זה אין עניות במקום עשירות: " + ] + ], + [ + [ + "כל התדיר מחבירו קודם את חבירו התמידים כו': פירוש תדיר תרגום תמיד תדירא וכל הענין מבואר וכבר נזכר פירושו בתחלת סדר זה: " + ], + [ + "וכל המקודש מחברו קודם את חברו דם חטאת כו': מרצה מכפר ואימורי חטאת אע\"פ שנשרפים כלן כמו אברי עולה אבל העולה נשרפת כלה והחטאת אין שורפין ממנה זולתי האימורין וזהו ענין מה שאמר מפני שהן כליל לאשים ר\"ל שכל העולה כליל לאשים: ומה שאמר בשלמים מתן ארבע ר\"ל שתים שהן ארבע וכבר נתבאר הדינים כלן הנזכרים בהלכה זו בחמישי ממסכת זו ועוד נבאר במנחות שהבכור והמעשר אינם טעונים נסכים ותנופה: " + ], + [ + "הבכור קודם למעשר מפני שקדושתו מרחם כו': אע\"פ שקרבן העוף כולן קדשי קדשים לפי שהוא חטאת או עולה כמו שנתבאר אבל מין הבהמה שיש בה קצת מקדשי קדשים מעלתה גדולה אצלו ממין העוף שכולו קדשי קדשים ולפי שקרא הדם והאימורים קדשי קדשים ידענו שמי שהוציא אימורי קדשים קלים חוץ לעזרה נפסלו אבל בשר קדשים קלים אם עבר והוציאו חוץ לעזרה קודם זריקת הדם לא נפסל הואיל וסופו לצאת: " + ], + [ + "העופות קודמין למנחות מפני שהן דמים מנחת חוטא כו': מנחת חוטא הוא עשירית האיפה שמקריבה העני על טומאת מקדש וקדשיו או שבועת העדות כמו שזכרנו בתחלת דברינו בזו המסכתא ואמר רחמנא והקריב את אשר לחטאת ראשונה ואמרו בנין אב לכל החטאות שיהיו קודמות לעולות הבאות עמהן בין בעוף בין בבהמה ומה שאמר וכן בהקדשן ר\"ל כי בשעה שיפריש קרבנותיו אומר הרי זו חטאת ואחר כך אומר הרי זו עולה: " + ], + [ + "כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות חוץ כו': כל אלו פסוקי התורה: וענין להכשיר שהוא מתקן האדם ומשלים טהרתו והוא מה שנאמר ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך וגו': " + ], + [ + "כשם שהן קודמין בהקרבתם כך הן קודמין באכילתן כו': הרי זה מבואר והלכה כחכמים: " + ], + [ + "ובכולם הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן כו': אמר רחמנא בדברים שהכהן אוכל למשחה אמר למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ר\"ל מטעמים ומאכלים בתבלין וכיוצא בהן והלכה כרבי מאיר: " + ], + [ + "א\"ר שמעון אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה כו': דבר תורה שמנחת ישראל מקריבין ממנה הקומץ ואוכלים הכהנים הנותר והוא השירים ומנחת כהן שורפים אותה כלה שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל על כן שורפים הנותר מן השמן שצף על מנחת כהן ואוכלין שאר השמן ממנחת ישראל ועל דעת האומר שאין מתנדב שום אדם שמן לבדו אין שם מה שישרף ולא יתחלק אלא מה שנזכר למעלה והלכה כר\"ט שאומר מתנדבים שמן ולא פחות מלוג ומקריבין ממנה קומץ לאשים והנותר יאכל כשאר המנחות אם היתה מנחת ישראל כמו שזכרנו וכן יכול אדם להתנדב יין בלבד ולא פחות מג' [לוגין] כמו שיתבאר בסוף מנחות וזורקין אותו כולו על גבי האשים ואע\"פ שהוא מכבה האש במזבח שהוא מצות לא תעשה לפי שנאמר לא תכבה ואמרו הנוטל גחלת מע\"ג המזבח וכבה חייב אבל הוא דבר שאין מתכוין מותר ושמא תאמר בהכרח יתפעל כי בשעה שזורק היין על המזבח יכבה אותו בהכרח והעיקר בידינו מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות דע שאינו מתכבה בהכרח לפי שמעט מן היין או המים והדומה להם מן הדברים הנגרים בשזורקין אותן על האש הגדולה אין מכבין אותם רק כח האש מלהט אותן ונוצחן ועוד שאפשר שיזרק על קרקע המזבח או על קצות העצים שלא נשרפו עדיין ומן הראוי להוסיף על הענין הזה מה שאמרו נסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפני עצמה ושורפן. ודע שהתודה קודמת לאיל הנזיר לפי שיש בה מיני מנחה יותר כמו שבארנו במנתות וכן חטאת העוף קודמת לעולת בהמה: " + ] + ], + [ + [ + "דם חטאת שנתן על הבגד הרי זה טעון כבוס כו': אמר רחמנא בחטאת הנאכלת ואשר יזה מדמה על הבגד וגו' ואמר עוד בה תשחט החטאת ואמרו בנשחטה הכתוב מדבר להוציא חטאת העוף שאין בה דין הכבוס: " + ], + [ + "חטאת פסולה אין דמה טעון כבוס בין שהיתה כו': נאמר בפירוש מדמה מדם כשרה ולא מדם פסולה והלכה מבוארת: " + ], + [ + "נתן מן הצואר על הבגד אינו טעון כבוס מן הקרן כו': [למד העיקר היה ממה שנאמר ואשר יזה (לא) מדמה ואמר לא אמרתי אלא בדם הראוי להזאה]: ", + "נתן על העור עד שלא הופשט אינו טעון כבוס כו': הכל מסכימים שהעור עם צמרו בשעה שמפשיטין אותו קודם שיעבד ויתקן אותו אינו מטמא כשאר הטומאות אבל הוא ראוי לטומאה ר\"ל אם עבדו ותקנו ואמר בחטאת ואשר יזה מדמה על הבגד רבי יהודה אומר מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי לקבל טומאה והעור שהופשט ראוי ואע\"פ שעכשיו אינו מתטמא וכן הדומה לו מן הדברים שאינם מתטמאים כמו שהם אלא אם שינה בהם מחשבה מכמות שהוא עכשיו: ומה שאמר מקום הדם לא כל הבגד שנאמר אשר יזה עליה תכבס: ומה שאמר וראוי לכבוס להוציא כלי העץ והדומה להן ואע\"פ שהן מקבלין טומאה אין חייבין כבוס מדם החטאת אם נפל עליהן לפי שאין ראויין לכבוס רק לגרר והלכה כרבי יהודה לפי שסתם לן תנא כותיה במה שאמר ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה: " + ], + [ + "אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעונין כבוס כו': שבירת כלי חרס שבישל בו חטאת דבר תורה ולא נאמר פסוק על השבירה שתהא במקדש אבל עשאוה ככבוס שנאמר בו פסוק ר\"ל שיהא במקדש והדין הזה (שדין המקדש) [שדן המקרא] בקרבן דבר בקדשי דמה מן הבגדים במקום קדוש ושבירת כלי חרס שמבשלין אותן בהן אין דין זה בשום חטאת לכבם קדשים אלא בחטאת לבדה ולכך נאמר זה חומר בחטאת מקדשי קדשים: " + ], + [ + "בגד שיצא חוץ לקלעים נכנס ומכבסו במקום כו': אם נטמא אחר שיצת מפני שאי אפשר להכניס בגד טמא למקדש קורע המקום שעליו הדם ומכניסו למקדש ומכבסו וזה מדרבנן אבל מדאורייתא אינו חייב לכבס אחר קריעה לפי שנאמר על הבגד: ונוקבו שיקוב אותו נקבים קטנים כשיעור שורש קטן כדי שיטהר מטומאתו כמו שנבאר במסכת כלים אבל אם ניקבו נקבים גדולים אינו כלי ואינו ייב לשבר אותו במקדש שנאמר וכלי חרס והוא כבר שברו חוץ למקדש מפני שהנקב הגדול הוא שבירה: " + ], + [ + "כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו כו': דבר תורה ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים ומה שאמר פוחתו הוא שישבר אותו אבל אינו חייב במריקה מן התורה שנא' כלי נחשת ואין הפרש בין כלי נחשת ושאר מתכות: " + ], + [ + "אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח כו': ר' טרפון אומר אם בשל בו מתחלת הרגל יבשל בו כו': הכלים שמשתמשים בהם לבשול ובמאכל הם טעונים מריקה ושטיפה בין שהיו המבושלים בהם קדשי קדשים או קדשים קלים ואין הפרש בזה בין כלי חרס לזולתם ואין כלי חרס טעונים שבירה אלא בחטאת בלבד כמו שבארנו. ומה שאמר רבי טרפון יבשל בו כל הרגל רוצה לומר יבשל בו כל היום כל ימות הרגל וענין כל זה שאם יבשל בו אלו הקדשים יצטרך למרוק הכלי ואז יבשל בו קדשים פעם שניה ורבי טרפון אומר שבמועד אין מחייבין למרוק הכלי כשתכלה האכילה אבל ראוי לו למרוק אותו בסוף היום מפני שהוא עסוק בשמחת הרגל ועכ\"פ צריכה מריקה לדברי הכל ואז מבשלים בו ממחרת שאילו לא נמרקו אותו משמנונית המדובק בכלים יהיה נותר ואסור ממחרת לבשל בו. וחכמים אומרים שלא יאחר למרקו אלא כפי זמן האכילה בלבד וכשתכלה האכילה ממרק אותו וסומכין זה למה שנאמר כל זכר בכהנים יאכל אותה ותכף נאמר ומורק ושוטף במים עד זמן אכילה מריקה ושטיפה הכבוס המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלים יקרא מריקה ותוספת הנקיות יקרא שטיפה והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן ומה שאמר כמריקת הכוס ושטיפת הכוס רוצה לומר שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם: ושפוד ידוע. ואיסכלא שבכה של ברזל שצולין עליה בשר. ופירוש מגעילן שיסיר השמנונית שנבלעה בשפוד שהנפש מואסת אותה מגזרת געלה נפשי מענין הזה נשתמשו בכל דבריהם גיעול גיעולי עובד כוכבים ומגעילן וזולתן ר\"ל להסיר ההגעלה וסדר המעשה הזה לתת אותן הכלים לתוך מים רותחים כשהן על גבי האש ושופכין עליהם מאותן המים ושוטפן במים קרים והלכה כחכמים: " + ], + [ + "בישל בו קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים כו': כבר ביאר הגמרא ענין המשנה הזאת ואמר שאם יש בהם בנותן טעם הרי הקלים נאכלים כחמורים ואינם טעונין מריקה ושטיפה ופוסלין במגע אין בהם בנותן טעם אין הקלים נאכלין כחמורין ואינם טעונין מריקה ושטיפה ואין פוסלין במגע וענין פוסלים במגע שיהיו כמו קדשי קדשים שכל הנוגע בהם מן המאכלים יפסל אם יהיו אותן הקדשים פסולים או יהיה כמותן ויאכל בקדושה אם היתה כשרה לפי שנאמר בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש ואמר יקדש להיות כמוה כיצד אם פסולה תפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה ועל מנת שתהא שם בליעה והוא מה שאמרו כל אשר יגע בבשרה יכול אע\"פ שלא בלע ת\"ל בבשרה עד שיבלע ואמרו אשכחן חטאת שאר קדשים מנין ת\"ל זאת התורה לעולה וכו' והלכה הזאת היא לר\"ש שאמר קדשים קלים אינן טעונים מריקה ושטיפה וכבר אמרנו שאין הלכה כר\"שי " + ] + ], + [ + [ + "טבול יום ומחוסר כפורים אינן חולקים בקדשים כו': כבר בארנו פעמים רבות שטבול יום ומחוסר כפורים אינן ראוין לאכול קדשים ולעבוד עבודה לפי שלא נגמרה טהרתן וכבר בארנו בפרק שני מזו המסכתא ועיקר בידינו שכל הראוי לאכילה חולק לאכול והואיל ואלו אינן ראוין עכשיו לאכילה אין נותנין להם חלק שיצנעהו עד לערב ויאכלהו בשעת גמר טהרתן לפי שהכוונה אינה אלא בשעת הקרבה שכן נאמר במנחה זאת תורת המנחה וגו' והנותרת ממנה יאכלו וגו' ונאמר בחטאת הכהן המחטא אותה יאכלנה ונאמר בשלמים לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה ר\"ל בכל זה הראוי לאותו מעשה ואין הכוונה לומר שלא יאכל אותן אלא המתעסקים בעבודה: והאונן כבר נתבארו דיניו בתחלת פרק ב' ואסור לו ליגע בקדש אלא אחר טבילה על מנת שלא יסיח דעתו רק שישמר עצמו מן הטומאה ויתן מחשבת לבו בענין הזה ואם לא עשה כן פוסל את הקדשים וכן מחוסר כפורים צריך טבילה לקודש כמו שבארנו בחגיגה ומה שאמר כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק אל תקשה עליך מבעל מום לפי שבעל מום אין משגיחים בו מכלל זה לפי שנאמר בתורה עליו לחם אלהיו מקדשי קדשים וגו' ואמר עוד כל זכר בבני אהרן וגו' לרבות בעלי מומים לחלוקה לפי שהוא קרא כמו שזכרנו והעיקר בידינו אין חולק עד שיהא טהור משעת זריקת דמים עד שעת הקטר חלבים ואם נטמא (בין החולין) *[בינתים] אין חולק: " + ], + [ + "כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה כו': דבר תורה והכהן המקריב את עולת איש וגו' ואמרו חז\"ל אין הפרש בין האיש והאשה בזה הענין ומה שאמר איש פרט לעולת הקדש רוצה לומר שאם התפיס עולתו לבדק הבית שהעור קדש ואתה יודע ממה שזכרנו שעולה שנשחטה שלא לשמה כשרה אע\"פ שלא עלתה לבעלים משום חובה הואיל וזכה המזבח בבשרה וכן הכהנים בעורה: ומה שאמר עולה שעלתה לאיש אינו רוצה לומר עלתה משום חובה אבל רוצה לומר עלתה לגבי המזבח: " + ], + [ + "עורות קדשים קלים לבעלים ועורות קדשי כו': מקשה כי הקשה עליו בזה ההיקש שהקיש בק\"ו ואמר (רחמנא) מזבח יוכיח שזכה בבשרה ולא זכה בעורה אף אתה אל תתמה על קדשי קדשים שאע\"פ שזכו בבשרן לא יזכו בעורן השיב על הקושיא הזאת שהמזבח יוכיח שאין לו עור בכל מקום נתבארה התשובה הזאת שאינו קרב במזבח עור כל עיקר לא בעולה ולא בזולתו ואילו היו שום קרבן נקרב בעורו היינו אומר בקדשי קדשים (גי' יעב\"ץ: על) המזבח יוכיח שזכה בבשר רוצה לומר האימורים ולא זכה בעור כמו שזכה בעור בקרבן פלוני אבל הואיל והמזבח אינו זוכה בעור בשום פנים ואפילו מן העולה אינו ראוי ללמד ממנו מה שלא זכה בעור קדשי קדשים ונתקיים ההיקש בכהנים שזכו בעור העולה וגם כן יזכו בעור חטאת ואשם: " + ], + [ + "כל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשיטן כו': מה שאמר ר\"ע אינו אלא בבכור בעל מום כשהתירו מומחה ונשחט על פיו ואפילו בכל ארץ ישראל כמו שיתבאר בבכורות ואח\"כ נמצא טריפה שדין אותו העור ליהנות בו והלכה כר' עקיבא: ומה שאמרו חכמים הוא בבכור תמים אם נשחט בעזרה ליקרב כמו שבארנו ונמצא טריפה דינו אצל החכמים שיקבר הבשר וישרף העור והלכה כחכמים: " + ], + [ + "פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים בזמן שהם כו': כבר בארנו פעמים רבות שפרים הנשרפין הן פר של יום הכפורים ופר הבא על כל המצות ופר העלם. ושעירים הנשרפים שעירי יום הכפורים ושעיר עבודת כוכבים. מקומות השריפה ג' אחד מהן בעזרה ושם שורפין פסולי המוקדשין ואמורי קדשים קלים כשנפסלו ג\"כ ופרים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול בין קודם זריקה בין לאחר זריקה והמקים הב' הר הבית ושם שורפין פרים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול אחר יציאתן מן העזרה ושם אותו מקום בירה והמקום השלישי הוא שקורין בית הדשן והוא מחוץ לכל העיר ודוגמתו אל הקדש כדוגמת המקום הוא חוץ למחנה ישראל אל אהל מועד ששם שורפין פרים ושעירים הנשרפים לפי שנאמר בהן אל מחוץ למחנה ואמר חוץ לשלשה מחנות רוצה לומר מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל ונאמר בתורה על פר ושעיר של יום הכפורים שהן מטמאין בגדים שמתטמא בהן בשריפתן או במשאן והוא שנאמר והשורף אותם יכבס בגדיו כי בכל מקום שנאמר בתורה יכבס בגדיו טמא ומטמא כמו שנזכר לפי שהכוונה במאמר הזה שהטמא הזה אם נגע בבגדים בשעת טומאתן והוא מחובר במטמא טימא אותן ואין הכוונה שאינו מטמא זולתי הבגדים שעליו באותה שעה בלבד: ודע העיקר הזה ושמור אותו ועוד נבארהו בתחלת טהרות ואמרו בנין אב לכל הנשרפין שיהיו מטמאין בגדים ועוד יתבארו דיני הטומאה הזאת במקומות ממסכת פרה: " + ], + [ + "היו סובלין אותן במוטות יצאו הראשונים חוץ כו': דע שפרים ושעירים הנשרפין עצמן אינן מטמאין במגע ואין הבגדים הנוגעין בעצמן מטמאין אבל הן מטמאין אוכלין ומשקין בלבד לא אדם וכלי אבל השורף אותם הוא המטמא בגדים כמו שזכרנו והוא מדאורייתא והטעם שמחמתו יהיה הנושא אותן ג\"כ למקום השריפה מטמא בגדים הוא קבלה וסמכוה למה שנאמר בפר העלם והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אמר כיון שיצאו חוץ למחנה אחת המתעסק בהם מטמא בגדים ור\"ל במחנה אחת מחנה שכינה שהיא העזרה והר הבית כנגד מחנה לויה וירושלים כנגד מחנה ישראל. ופירוש ניתך נימס וניגר כאשר יהיה בתחלת השריפה כשנתך הלחות והחכמים החולקים על ר\"ש אומרים והשורף אותם בשעת שריפה יכול אף משנעשו אפר (אינן) מטמאין בגדים ת\"ל אותם אותם מטמא בגדים נעשה אפר אין מטמא בגדים רוצה לומר המנענע אותו האפר או המוסיף בשריפתן או הנושא אותן אינן מטמאים בגדים מפני הסבה שזכר והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה כו': דבר תורה שהמקריב קרבנות חוץ למקדש שהוא חייב כרת אמר אשר יעלה עולה או זבח אל פתח אוהל מועד וגו' וטענת רבי יוסי הגלילי על החכמים שהוא אומר שוחט בפנים והעלה בחוץ אע\"פ שהעלה דבר פסול שעת הכשר היתה לו אבל שוחט בחוץ לא היתה לו שעת הכשר: ומה שאמר רבי יוסי פטור ר\"ל פטור על העליה אבל על השחיטה הכל מודים שהוא חייב לפי שאמרה תורה אל פתח אהל מועד לא יביאנו ולפיכך דעת תנא קמא אם שחט בחוץ והעלה בחוץ שחייב שתים ור' יוסי אומר אחת ואין הלכה כר' יוסי: " + ], + [ + "טמא שאכל בין קדש טמא ובין קדש טהור כו': הכל מודים שאם נטמא הגוף ואח\"כ נטמא הבשר חייב כרת אם אכל מאותו הבשר ולפיכך אין ראוי להקשות על ר' יוסי במה שאמרו לו כיון שנגע בו טמא הוא ואין מחלוקת אלא אם נטמא הבשר ואח\"כ נטמא האיש שעבר ואכלו חכמים אומרים חייב כרת לפי שדעתם שהוא איסור כולל ואומרים מגו דנאסר בבשר טהור וחייב עליו יתחייב על זה בכלל כל הקדשים ור' יוסי אין דעתו איסור כולל ואינו אומר מגו דנאסר ועוד יתבאר איסור כולל והדומה לו בכריתות במקומו ושם נבאר איסור כולל מן העיקרים שאנו סומכין עליהן בכל הדברים אבל מצד הגוף אינו חייב כרת אלא אם היה הוא בעצמו טמא ואין משגיחין על טומאת הבשר וזהו מה שנאמר נפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם: ומה שאמר פטור ר\"ל פטור מן הכרת אבל הוא חייב מלקות וכתוב בתוספתא דזבחים טהור שאכל טמא והאוכל מן הקדשים לפני זריקת דמים ומן האימורים לפני זריקת דמים הרי זה לוקה את הארבעים ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "חומר בשחיטה מבהעליה ובהעליה מבשחיטה כו': כל אלו הדינים קבלה וסמכוה לפסוקים אמרו שוחט להדיוט חייב דכתיב דם יחשב לאיש ההוא אפי' השוחט לאיש ועל העליה נאמר לעשות אותו לה' עד שיכוין בו לה' ואז יהיה בחוץ חייב כרת ובפנים כשר ונאמר בשוחט בחוץ אשר ישחט שור או כשב או עז א' ולא שנים ואמר במעלה לחוץ איש איש מבית ישראל ואפי' היו שנים ונאמר עוד במעלה בחוץ לעשות אותו לה' על כן אמר ר\"ש שזה הענין נופל על כל אבר ואבר ולפיכך אם העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ר' יוסי אומר שהוא נופל על הקרבן כולו ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר ורבי יוסי אומר ג\"כ שלא יקרא לו שם המעלה אפילו בחוץ אלא במזבח ומביא ראיה ממנוח שנאמר בו ויעל על הצור לה' והלכה כרבי יוסי בכולן: " + ], + [ + "אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין שהיה כו': הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כו': היו פסולן בקדש כגון הלן ויוצא ונשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו וחטאת ופסח ששחטן שלא לשמן והביא ראיה על כל זה ממה שנאמר לעשות אותו לה' כל הנעשה לה' חייבין עליו בחוץ וכל אלו שמנאן בכאן דינן שנשרפו כליל כמו שבארנו בפרק ארבע ואין הלכה כר' יהושע: " + ], + [ + "המקריב קדשים ואימוריהם בחוץ חייב מנחה כו': מנחה שלא נקמצה כו': ענין מה שאמר קדשים ואימוריהם שיקריב אותן כלן ולא יבדיל בין האימורים שאין לנו לומר גוף הזבח חוצץ בין האימורים ובין האש לפי שעיקר בידינו מין במינו אינו חוצץ אבל המנחה אם לא נתקמצה [גי' יעב\"ץ אינו] הרי הוא פטור לפי שהקומץ ידוע הוא כמו האימורים הלא תראה כי לפי שנקמץ וחוזר לתוכה הרי הוא דומה לאימורים וחייב: " + ], + [ + "הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ כו': הזורק מקצת דמים בחוץ חייב רא\"א אף המנסך כו': כבר ידעת מדברי תורה שהקומץ עם כל הלבונה ישרף. ושני בזיכי לבונה הם שהיו על מערכת הלחם ר\"ל לחם הפנים ושורפין ג\"כ אותן השני בזיכין כל יום שבת ושבת שנאמר ונתת על המערכת לבונה זכה. וכבר נתבאר לך במסכת סוכה שבסוכות מנסכים מים על גבי המזבח ור\"א סבר שזה חייב מן התורה ולפיכך אמר שהנמסך בחג בחוץ חייב ואין הדבר כן לפי שאינו אלא הל\"מ [ע' תמיהת תוי\"ט]: ודברי ר' נחמיה אינו אלא בשירי דמים הפנימים אבל שירי דמים החיצונים הכל מודים שהם שירי מצוה ולא מעכבין ולפיכך זורק בחוץ פטור ואין הלכה כרבי אליעזר בדבריו ולא כרבי נחמיה: " + ], + [ + "המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ חייב מלקות כו': כבר ידעת ממה שהקדמנו שמליקה בפנים ושחיטה בחוץ ואם נתחלף הענין הרי זה פסול והוא נבלה ולפי העיקר הזה יתבאר המאמר הזה כלו מחלוקת ר\"ש וחכמים אינו אלא בשוחט בלילה שחכמים אומרים אם שחט קדשים בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור שאין במקדש שחיטה בלילה ויהיה הזבח פסול כמו שבארנו בתחילת דברינו ולפיכך אינו חייב על ההעלאה ההיא שום דבר אבל אם שחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ חייב מפני ששחיטה בחוץ בלילה כשירה היא ולפיכך חייב על השחיטה בחוץ ועל ההעלאה בחוץ וחולק ר\"ש על זה ואומר כשם ששוחט בחוץ בלילה והעלה חייב כך אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ חייב על ההעלאה והוא ענין מה שאמר כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ חוץ מהשוחט עוף בפנים והעלהו בחוץ שהוא פטור אף על פי שאם שחט והעלה בחוץ חייב כמו שזכרנו ואין הלכה כר' שמעון: " + ], + [ + "החטאת שקבל דמה בכוס אחד נתן בחוץ כו': אם נתן בחוץ בראשונה וחזר ונתן בפנים חייב על שזרק בחוץ לפי שכולו ראוי לבא בפנים אבל אם נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ הרי הוא כשר ופטור לפי שהוא שירים. ומה שאמר בכאן חייב הוא דעת ר' נחמיה שאמר שירי הדם שהקריבו בחוץ חייב ודבריו נראה ומה שאמר כשם שדמה פוטר את בשרה רוצה לומר אם שחט שתיהם בפנים וזרק דם אחד מהן הותר בשר שתיהן לאכילה מפני שכשם שמתיר הדם הזה לאחת מתיר גם חבירתה ויהיו שתיהן כדבר אחד והענין כלו מבואר: " + ] + ], + [ + [ + "פרת חטאת ששרפה חוץ מגיתה וכן כו': פרת חטאת נקראת פרה אדומה לפי שנאמר בה חטאת היא ועוד יתבארו משפטיה במסכת מיוחדת לה ודינה שתשרף על עצים מסודרים כמין גת במקום ששוחטים אותה בהר המשחה ואם שרפה חוץ למקום ההוא פסולה ודוגמת המקום הזה לשרפתה כדוגמת העזרה לקרבנות ולפי שאם יעלה על הדעת שאם שרפה במקום אחר שהוא חייב כמו שהקריב בחוץ הודיע אותנו שאין הדבר כן שנאמר ואל פתח אהל מועד: " + ], + [ + "הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן כו': אותו ואת בנו הוא שישחט אחד משניהן וישאר השני ויהיה זה הנשאר קרבן שאין מותר להקריבו עד למחרת היום לפי שנאמר אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ומחוסר זמן הוא שלא שלמו לו אחר שנולד ז' ימים שנאמר שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לו והוצרך בה להשמיענו אלו השלש שאילו אמר בעלי מומין היינו אומרים לפי שהן כעורים למראה וחכ\"א עליהם שהוא פטור הואיל ואינן ראוין אבל תורים שלא הגיע זמנה שאין בהם מום אין חולקים בהם חכמים ואילו אמר ג\"כ תורים שלא הגיע זמנם היינו אומרים לפי שאינן נפסלין אחר הכשרות ולפיכך יחייב ר\"ש אבל בעלי מומין שהוקדשו להקרבה ונדחו לפיכך אמרו פטור כשהקריבן בחוץ ואילו השמיענו שתי המצות הללו היינו אומרים לפי שהפסלות בגוף הזבחים אבל מחוסר זמן ואותו ואת בנו שהן נפסלין בטעם חוץ לגופם אין חולק עליהם ר\"ש לכן הודיענו שהוא חולק בכל והלאו הזה הוא מה שנאמר לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום ומה שאמרו חכמים כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה אין הענין שחייב כרת ומלקות שזה לא יבא לעולם כמו שבארתי בכתובות ובבבא קמא ובמכות אבל הכוונה שהלאו הזה הוא אזהרה לכרת שאין לוקין עליו ואין הלכה כר\"ש בכולם: " + ], + [ + "מחוסר זמן בין בגופו בין בבעליו איזהו הוא מחוסר כו': לפי שהקדים בהלכה שלפני זאת שאם הקריב בחוץ מחוסר זמן אינו חייב כרת ביאר ואמר שאין הפרש בין שהוא מחוסר זמן בגופו כמו שבארנו והוא שלא שלמו לו ז' ימים או שיהיה מחוסר זמן בבעלים והוא שאינו ראוי לבעליו. ואח\"כ ביאר איך הוא מחוסר זמן בבעלים ואמר הזב והזבה והיולדת ואמרו בגמ' אתי נזיר בהדייהו וזה הכרח כמו שיתבאר עכשיו ומאשר בארנו בתחלת מסכת זו תדע שכל אלו האנשים יש בקרבנותיהם חטאת ועולה והמצורע לבדו יש בקרבנותיו אשם והנזיר לבדו יש בקרבנותיו שלמים: ומה שאמר אשמו ר\"ל מחויב אשם ומי הוא הוא המצורע ולא היו פטורים אלא לפי שהן עומדים בטומאה או בהרחקה ואינן ראוין לקרבן עד שמקריבין החטאת והאשם שהן חייבין בפנים ואח\"כ יהיו ראויין לקרבן עולה או שלמים אם היה נזיר ולפיכך אם קדם הקרבן שמכשיר אותן והוא החטאת או האשם ויצאו מכלל מחוסר זמן ואח\"כ הקריב כל מה שמקריב אח\"כ עולותיהן או שלמיהן בחוץ חייב לפי שבעלי הקרבן הזה אינן מחוסרי זמן ולפיכך היה הקרבן ראוי ואינו מחוסר זמן בעליו וידוע שבשר חטאת ואשם ובשר קדשי קדשים ר\"ל זבחי שלמי צבור ובשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות כולן נאכלים ואינן נקרבין על גבי המזבח. ורחמנא אמר על מעלה בחוץ אשר יעלה עולה או זבח ואמר ומה עולה שראויה להעלאה אף כל שראוי להעלאה: ויוצק הוא שיוצק השמן על המנחות והוא מה שנאמר ויצקת עלה שמן. ובולל ר\"ל שבולל הסולת בשמן שנאמר בלולה בשמן למנחה. ופותת הוא הפותת לחם המנחות כמו שנאמר פתות אותה פתים. ומולח הוא נותן המלח למנחה שנאמר על כל קרבנך תקריב מלח. ומניף הוא שנאמר והניף אותם תנופה ומגיש הוא שנאמר והגישה. ועוד יתבארו הדברים שצריכים תנופה והגשה בה' ממנחות. ומסדר את השולחן הוא המסדר לחם הפנים על השולחן והביאו ראיה על שהעושה שום מעשה מכל המעשיות האלו בחוץ שאינו חייב כרת ממה שנאמר במעלה בחוץ אשר יעלה עולה או זבח אמרו מה העלאה שהוא גמר עבודה. [אף כל שהוא גמר עבודה] וכשאתה מעיין בהן יתבאר לך כל זה. ומטעם זה אמר אין חייבין עליהן לא משום זרות וכו' ר\"ל שאם עשה שום עבודה מעבודות אלו זר או טמא או מחוסר בגדים או שאינו רחוץ ידים ורגלים אינו חייב מיתה אע\"פ שהוא פוסל אותו דבר וכבר בארנו בפ\"ט מסנהדרין שזר וטמא ומחוסר בגדים ואינו רחוץ ידים ורגלים אם שמשו במקדש שחייבין מיתה בידי שמים וזכרנו ראיית כל אחד מהן ונתבאר בכאן שאינו כן באיזה שמוש שיהיה אלא שיעבוד עבודה גמורה ואז יתחייב מיתה בידי שמים אבל אלו הנזכרים אין בהם מיתה וכבר נתבאר בגמ' יומא הדברים שחייב עליהם מיתה ואמרו ארבע עבודות חייב עליהם הזר מיתה ואלו הם זריקה והקטרה וניסוך המים וניסוך היין ובכלל מה שאמר זריקה נכלל כל ההזאות בין בפנים בין בחוץ וכן זר שסודר שני גזירי עצים חייב והוא שמקריבים עם תמידים של כל יום כמו שבארנו בשני מיומא לפי שהן חשובים להם כהקטר: " + ], + [ + "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות וכו': אמרו כי מה שנאמר וישלח את נערי בני ישראל שהם הבכורות שהעבודה לעולם אינה אלא בבכורות מאדם ועד מרע\"ה מותר לעובד כוכבים עכשיו להקריב עולות לשם בכל מקום שירצו על מנת שיהא במה שיבנו אותה אבל הם אמרו אסור לסייען ולעשות שליחותן לפי שאנו מצויין שלא להקריב בכל מקום ומותר לנו להורותם וללמדם איך יעשו והוא מה שאמר ולאורינהו שרי ואיסור ההקרבה בבמה משהוקם המשכן הוא ממה שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכן עבודה בכהנים היא (מאז) [מבואר] מפסוקי תורה: " + ], + [ + "באו לגלגל והותרו הבמות קדשי קדשים נאכלים כו': הגלגל לא היה בו בית בנוי אלא המשכן בעצמו שהיה במדבר אלא לפי שתלה הכתוב איסור הבמות במחנה והוא שנאמר אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה ונתן טעם בזה למען אשר יביאו בנ\"י את זבחיהם וגו' וזהו איסור הבמות לפי שמיום שפסקו המחנות ונכנסו לארץ ר\"ל ארץ כנען והוא הזמן שבאו לגלגל נסתלקה מצות לא תעשה זו ונשאר מותר שכל מי שרוצה להקריב בבמה מקריב כמו שהיה קודם המשכן שלא נאסר זה אלא במדבר במקום שהיו המחנות וראה גם ראה מה שאמר וקדשים קלים בכ\"מ לפי שלא היה שם מחנה ידוע ופשטו בנ\"א בארץ: " + ], + [ + "באו לשילה נאסרו הבמות לא היה שם תקרה כו': נקרא שילה בית וכן כתוב ותביאהו בית ה' שילה ונקרא משכן והוא מה שנאמר ויטש משכן שילה לפי שהיה כמו שאמרנו ואחר שהיה שם בנין אז הוא מנוחה לפי שנתיישבו ולא היתה שם נסיעה וה' צוה שלא להקריב בבמות לכשתהיה שם מנוחה והוא מה שנאמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ומכאן ראיה שבשעה שיגיעו אליה שיהא אסור עליהן להקריב בבמות. וכבר ידעת שמעשר שני טעון הבאת מקום אבל לא הזכירו כשזכר הגלגל לפי שלא נתחייבו אז במעשר עד שכבשו את הארץ וחלקוה אחר י\"ד שנה משנכנסו לארץ ז' שכבשו ושבע שחלקו והזמן הזה הוא שעמד אהל מועד בגלגל אח\"כ בנו הבית בשילה ועמד על מכונו והשכינה שרויה בתוכו ג' מאות וס' ותשע שנים. וענין בכל הרואה שהוא שכל זמן שעומד אפי' ברחוק ורואה שום דבר מן הבית מותר לו שיאכל באותו מקום קדשים קלים ומעשר שני וזו קבלה ואין ספק שהנביאים שראו אותו הבית עשו זה ולמדוהו וסמכו זה למה שנאמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה [בכל מקום אשר תראה] אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה: " + ], + [ + "באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות קדשי קדשים כו': אחר שחרב מקדש שילה בעונות אבותינו הקימו אהל מועד שנעשה במדבר בנוב אח\"כ חרב נוב הקימו אותו בגבעון ועמד בגבעון ובנוב נ\"ז שנה ובתוך זמן זה היתה ההקרבה מותרת בבמות לפי ששילה היא המנוחה שרמז עליה הכתוב וירושלים היא הנחלה כמו שנבאר ונאמר באיסור הבמות כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ואילו היתה כוונת הכתוב לומר שמאחר שיגיעו אל המנוחה אסרו הבמות לעולם לא היה אומר ואל הנחלה אבל הכוונה כי מאחר שהגיעו למנוחה נאסרו כל הבמות וכיון שהגיעו אל הנחלה נאסרו ג\"כ והראיה שהן מותרות בין המנוחה והנחלה והוא מה שאמר למה חלקן הכתוב ליתן היתר בין זה לזה ובתוך הזמן שהיה המקדש בשלה ושהיה בירושלים היתה השכינה בנוב ובגבעון: ולא זכר מעשר שני לפי שהוא נאכל במקום שנאכלים קדשים קלים לעולם ולפי שהיה מותר להן להקריב בכ\"מ באותו זמן הותר להן ג\"כ לאכול בכ\"מ והוא מה שאמר קדשים קלים בכל ערי ישראל ואי אפשר זה בקדשי קדשים לפי שנאמר בהן במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד ובזמן שאין מותר לאכול קדשים קלים בכל מקום יהיה המעשר טעון הבאת מקום והוא מה שאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ולא נאמר בזמן הגלגל בכל ערי ישראל לפי שלא היו לישראל עדיין ערים ברשותן אבל היו עסוקים בכיבושן: " + ], + [ + "באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר כו': נקרא ירושלים נחלה להבאת קדושתה ועמידתה לעולם ועליה אמר הנביא ונחלתו לא יעזוב לפי שאמר בתחלת דבריו שהשם בחר בירושלים לשכינתו ובחר בישראל לסגולתו [יתברך] אח\"כ אמר שהקב\"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו ג\"כ שנאמר כי בחר ה' בציון וגו' כי יעקב בחר לו יה וגו' כי לא יטוש ה' את עמו וגו' וביאר גודל מעלתה ואמר זאת מנוחתי עדי עד וגו'. וענין לפנים מן הקלעים לפנים מכותלי העזרה כמו שבארתי פעמים רבות: " + ], + [ + "כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור במות והקריבן כו': בעשה ולא תעשה שעבר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך וכבר בארנו בסוף מכות שהעיקר בידינו כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא מצות לא תעשה והעברה על עשה הוא מה שנאמר שמה תביאו עולותיכם וגו' ראיה שלא יקריב אלא במקום שיבחר ומעקרי למודינו לאו הבא מכלל עשה עשה וכבר בארנו זה ביבמות ומכות. וחייבים עליהן כרת לפי שהקדישן בשעת היתר במות אפי' הקריב אותו או בחוץ אינו חייב כלום ואינו חייב כרת אם הקריבן בחוץ אלא על קרבן שאם הקריבו בשעת הקדישו בחוץ חייב כרת כמו שהיה במדבר בזמן שהיה אסור להקריב בחוץ והפרק השלישי שאמר בו הרי אלו בעשה לפי שהקדיש בשעת איסור הבמות ולא הקריב אז במקדש והואיל והקריב חוץ למקדש כבר עבר על מה שנאמר שמה תביאו כמו שבארנו: " + ], + [ + "אלו קדשים קרבין במשכן קדשים שהוקדשו כו': כבר זכרנו שהיה זמן שיש בו משכן ומקריבין בבמות והודיענו שאין מקריבין אפילו באותו זמן בבמה אלא קרבנות יחיד וע\"מ שלא התנה עליהן להקריבם במשכן ואלו הדברים שאמרנו לא היה אלא בבמת צבור ונאמר בכל אחד מהן זכרון מזבח או זכרון ה' או זכרון קדש או זכרון אהל מועד נאמר בסמיכה לרצונו לפני ה' ונאמר וסמך ידו ונאמר בשחיטת צפון צפונה לפני ה' ונאמר במתנות סביב וזרקו את הדם על המזבח סביב ונאמר בתנופה תנופה לפני ה' ונאמר במנחה והגישה אל המזבח ונאמר בכהן [וזרק הכהן] (בכלי) [בגדי] שרת לשרת בקדש ונאמר בכלי שרת אשר ישרתו בם בקדש ונאמר ריח ניחוח אשה לה' ונאמר מחיצה לדמים הוא שרושם בחצי גבהו של מזבח עד שיתן למעלה ולמטה כמו שנתבאר שנאמר והיתה הרשת עד חצי המזבח. ונאמר בקדוש ידים ורגלים בבאם אל אהל מועד ירחצו מים וענין מה שאמר הזמן הוא שיפסיד המחשבה בזמן ויהיה פיגול כמו שזכרנו פירושו בפ' עשירי מזו המסכתא. ומה שאמר הטמא ענינו שאין מקריב טמא אע\"פ שהוא זר לפי שזר הוא כשר בבמה קטנה כמו שזכר באמרו כיהון ובגדי שרת וכו' וכן פירש הגמרא: ", + "סליק ממסכת זבחים " + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה זבחים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Kodashim" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Beitzah/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Beitzah/Hebrew/Vilna Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..af95194a539522dfe2f546986ac84d153e7a9055 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Beitzah/Hebrew/Vilna Edition.json @@ -0,0 +1,159 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Beitzah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם משנה ביצה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "ביצה שנולדה ביו\"ט בית שמאי אומרים תאכל כו':
המוקצה נאסר לאכלו ביום טוב. ומוקצה הוא הדבר שהפרישו מאכילה ונתכוין עליו שלא לאכלו. וכמו כן נולד אסור ביום טוב. ונולד הוא הדבר שיאסור ביום טוב מה שלא חשב עליו כמו הפירות הנובלות מן האילנות. ועל אלו השני עיקרים תסוב זו המסכתא. ואין מחלוקת ביניהם בזה המקום. וכשיהיה שום עוף עומד לגדל ביצים בלבד ולא לשחיטה ולאכילה אין מחלוקת בין ב\"ש וב\"ה שביצתה שנולדה ביום טוב אסורה לפי שאותו עוף מוקצה אבל המחלוקת בתרנגולת העומדת לאכילה. וטעם איסור בית הלל משום הכנה הוא כי לשון התורה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב ויש לנו עוד כי הביצה שנולדה היום מאתמול נגמרה כשיחול יום טוב אחר שבת ונולדה ביום טוב אסורה מפני שהשבת הכינה אותה ונאסור אותה בכל יו\"ט גזירה יו\"ט אחר השבת. וכמו כן תאסר כשנולדה בשבת משום שבת אחר יו\"ט. וכמו כן הכנה שהיא ההכנה טבעית אסרוה גזירה מדרבנן ובה חולקין בית שמאי ומתירין אותה. אבל אם ההכנה היא במלאכה מיו\"ט לשבת הרי היא אסורה לדברי הכל. וממה שאתה חייב לדעת כי בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים ביצה שנולדה ביום טוב ראשון תאכל בשני חוץ משני ימים טובים של ראש השנה מפני שהם קדושה אחת וכאילו שניהם יום אחד. וכן שבת ויום טוב נולדה בזה אסורה בזה. ודע כי כל מה שנאסר באכילה ביום טוב אסור לטלטלו ממקום למקום. וכבר קדמו לך מזה עקרים בשבת: ושאור הוא השאור עצמו שבו מחמיצים העיסה. ואין מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל כי שאור וחמץ לענין אכילה בכזית ואמר יתעלה שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ אמרו חכמים פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ אבל מחלוקתם לענין ביעור בית שמאי אומרים על כל פנים יש ביניהם הפרש ואם לאו למה אמר חמץ ולמה אמר שאור אלא כיון שהשוה ביניהם באכילה יש הפרש ביניהם לענין ביעור ובית הלל אומרים ילפינן ביעור מאכילה והביא בכאן זו ההלכה לפי שהיא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל והיא דומה לביצה שנולדה ביום טוב: " + ], + [ + "השוחט חיה ועוף ביום טוב ב\"ש אומרים כו':
אינו רוצה בכאן באמרו השוחט חיה ועוף לומר מי ששחט שיורה זה הענין דיעבד אין לכתחלה לא אלא רוצה לומר האיש השוחט כשנמלך בנו איך ישחט ביום טוב היאך נשיב לו. בית שמאי אומרים נתיר לו לחפור בדקר על הדרך שנזכיר לקמן וישחוט ויכסה. ובית הלל אוסרים אלא אם כן היה לו עפר מוכן ויחד לו מקום מערב יום טוב. ואמר מודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה בשני תנאים האחד שיהיה אותו הדקר נעוץ בארץ ויעקור אותו ובשעת עקירתו יעקור העפר. והשני שיהיה העפר תיחוח כלומר קל ולא יהיה קשה ועב כדי שלא יהיה חופר. ומה שאמרו ב\"ש יחפור בדקר ויכסה על אלו הפנים אמרוהו. ושאפר כירה מוכן הוא אין רוצה בזה שהן מודין שאפר כירה מוכן הוא כי לא היה ביניהם משא ומתן על האפר. אבל הוא פתיחת דברים והודיעך כי האפר מוכן הוא ומותר לשחוט עליו. ובתנאי שיהיה אפר שהוסק מערב יום טוב ולא בשלו בו ביום טוב אבל אם הוסק האפר ונעשה ביום טוב אסור לשחוט עליו לפי שהוא נולד אבל אם היה חם ביותר כדי לצלות בו ביצת תרנגולת וכיון שהוא ראוי לבשל בו יהיה מותר לטלטלו ולשחוט בו: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם כו':
בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע כו':
אין מחלוקת ביניהם בסולם של עליה שאסור לטלטלו ואין חולקין בסולם של שובך ברשות הרבים שאסור להוליכו משובך לשובך כי הרואה אותו מוליך סולם יאמר לתקן גג ביתו מוליכו ויחשוד אותו בחילול מועד אבל המחלוקת ביניהם הוא ברשות היחיד בית שמאי אומרים כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור והדבר כן הוא אבל בית הלל מתירין זה המעט מפני שמחת יום טוב. ומה שאמרו בית שמאי שאסור ליקח היונים ביום טוב אלא א\"כ נענע מערב יום טוב הוא בבריכה ראשונה שבאותו שובך כי האדם חס על בריכה ראשונה ושמא ימלך ולא ירצה לקחתם ואחר הכנסת יום טוב ימלך שנית ויקח אותם והם מוקצה אבל בבריכה שניה והבאים אחריהם אין מחלוקת ודי לו שיאמר זה וזה אני נוטל: \n" + ], + [ + "זמן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים כו':
רוצה בזה המאמר כשזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים אסורות ביום טוב כי נאמר אותם שזימן פרחו והלכו להם ואלו שמצא אחרים הן שבאו ממקום אחר. וזהו התועלת שהשמיענו וכמו כן כשהניח השנים ומצא שלשה נאסרו ממה נפשך אם נוסף עליהם שלישי הרי נתערב המוקצה במוכן ואם הם אחרים הרי כלם אסורים. ואמרו אם אין שם אלא הם הרי אלו מותרין בתנאי שלא יוכלו לעוף ואם יש שובך שני בקרוב מזה השובך אבל אינו עומד בשורתו אלא שיהיה עומד בקרן זוית לימדנו בכאן שלא נאמר מן השובך השני נדדו לזה השובך לפי שהם כשמדדים משובכם והולכין אינן מדדין והולכין אלא בשוה לשובכם ואינן נוטים ממנו: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין כו':
בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי כו':
בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן כו':
תריסין הם הנסרים שנועלין בהם פתחי החנויות. וכשאין להם ציר אין מחלוקת שהן מותרות ואפילו הם לנעול בית שבתוך החצר וכשיש להם ציר בצד הנסר אין מחלוקת שהן אסורות ואפילו הן לחנות שברשות הרבים לפי שנחוש שמא יתקע לחזוק הנסר אבל המחלוקת בנסרים שיש להם ציר באמצע הנסר ובתריסי חנויות בלבד בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין החזרת תריסין ונתינת העור לפני בית הדריסה מפני שמחת יום טוב כי אם נאסר עליו החזרת התריסין ימנע מפתיחת החנות להוציא תבלין כדי שלא יניח החנות פתוח ויגנבו משם ממונו. וכמו כן אם יש אצלו בהמה לא ישחטנה כדי שלא יפסיד העור: עלי הוא יד המכתש גדול מעץ והוא עגול שכותשין בו הריפות ודוגמתן. ופירוש לקצב בו לחתך עליו: ובית שמאי אין מתירין הוצאה אלא אם יש בה צורך אכילה לאמרו יתעלה אך אשר יאכל לכל נפש ולפיכך אמרו אין מוציאין את הקטן ואת הלולב וכיוצא בהם. ובית הלל אומרים שמתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך וכמו כן אמרו מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך וזהו עיקר אמתי: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה כו':
מתנות הן הזרוע והלחיים והקבה. ועוד יתבאר לך כי מכלל הדברים האסורין ביום טוב אין מגביהין תרומות ומעשרות. ואמרם בזו המשנה כי בית שמאי ובית הלל חולקין בהולכת חלה ומתנות ומודים שאין מוליכין תרומה אינו אמת אבל הן מודים שמוליכין חלה ומתנות וחולקין בתרומה. ובית הלל אומרים חלה מתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה. ובית שמאי אמרו להם לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתן זהו לשון מחלוקתם: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים תבלין נדוכין במדוך כו':
עץ הפרור הוא העץ שמגיסים בו הקדרות. ומה שהצריך לעשות שינוי בשחיקת המלח לפי שאינו מפיג טעמו ואינו מחסר פעולתו כשנשחק מערב יום טוב והתבלין מפיגין טעמן ומחסרין חמימותן וחריפותן כשישארו שחוקים מערב יום טוב ולפיכך מי שצריך לשחיקת מלח ביום טוב ישנה על כל פנים והשינוי היא שיטה המכתש על צידו: \n" + ], + [ + "הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים כו':
בורר אוכל הוא שילקט האוכל מן הפסולת אחת אחת וכשהפסולת יותר מן האוכל אין מחלוקת שבורר ונוטל את האוכל. ומדיח ושולה פירוש שיתן מים על העדשים הטחונים או הפולין ודומיהן וכשיגבה וירבה הפסולת על פני המים וירד האוכל והוא מסיר אותו הפסולת בידו זהו ענין שולה כלומר מסיר הפסולת ושוטף אותו מעל פני המים ואין הלכה כרבן גמליאל: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב כו':
הטעם שאוסרין בית שמאי שלא עשה כדרך שהוא עושה בחול וגם בית הלל לא התירו אלא לשלוח ביד אדם אחד או שנים אבל לשלוח ביד שלשה או יותר ברבוי ויתן ביד כל אחד מהם הרי זה אסור כדי שלא יעשה מלאכות של חול גמורות. והתבואה אינה ראויה לאכילה לפי שהיא צריכה טחינה והטחינה ביום טוב אסור. ורבי שמעון אומר שיכול לבשל אותן הזרעים ולאכלן ואין הלכה כרבי שמעון: \n" + ], + [ + "משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין כו':
הבגדים התפורים הם ראוין ללבוש ושאינן תפורין הם ראויין לכסות ואמרו אף על פי שיש בהם כלאים בבגדים שהם בתכלית הקושי והעובי ומיעוט הריכוך כי כשהן בזה הענין מותר לתלותן וכיון שמותר לתלותן מותר לשולחן ביום טוב וזהו ענין אמרם והם לצורך המועד: וסנדל מסומר כבר בארנו איסור נעילתו בשבת וביום טוב בפרק ששי בשבת. ומנעל שאינו תפור ענינו שלא נגמרה מלאכתו אלא כשהוא מדובק במין מן הדבוק אסור לשלחו ובמקום דירתו של רבי יהודה לא היה ראוי מנעל לבן לנעילה עד שיעובד בסיד זמן ידוע וזה הכלל שזכר אמתי ושיעור דברו וכן זה הכלל כל שנאותין בו אפילו בחול כמו שהוא ביום טוב משלחין אותו ולפיכך מותר לשלוח תפילין ביום טוב אע\"פ שאסור ללובשן בשבת וביום טוב כמו שנתבאר בסוף עירובין ואל יקשה עליך בזה העיקר מה שאסרו לשלוח תבואה ביום טוב לפי שהיא אינה ראויה בחול כמות שהיא עד שיעשו בה מעשה שהוא אסור לעשותו ביום טוב והוא הטחינה: \n" + ] + ], + [ + [ + "יום טוב שחל להיות ערב שבת כו':
כבר בארנו במה שקדם אמרם חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב. ואמרו עושה תבשיל מערב יום טוב לא פחות מכזית בין לאחד בין לאלף וזהו עירובי תבשילין וצריך ברכה ואדם אחד שיזכה בו למי שלא הניח ואינו צריך ליטול מהם רשות על הדרך שבארנו בעירובי חצרות: \n" + ], + [ + "חל להיות אחר השבת בית שמאי אומרים כו':
כשהכלים הן טמאין אסור להטבילן ביום טוב ולא בשבת לפי שקודם הטבילה לא היו ראוין להשתמש בהן באותן הדברים שמשתמשין בהם לאחר הטבילה ונראה כמתקן מנא ביום טוב וכשיהיה אדם טמא באחד מן הטומאות מותר לו לטבול בשבת לפי שנראה כמתכוין לצנן גופו בלבד. ואמרם ושוים שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין פירוש כי כשהמים הם טמאים שאפשר לו לתתם בכלי אבן ולהכניס אותו הכלי במקוה מים עד שיעלו מי מקוה על פני הכלי שהן בו אותן המים הטמאין ויטהרו המים וזהו ענין משיקין שיעלו המים עליו ומה שהצריך להיות הכלי מאבנים לפי שכלי אבנים אינו מקבל טומאה כמו שיתבאר במסכת כלים ואילו היה נותן אותן המים הטמאין בכלי עץ וכיוצא בו מן הכלים שמקבלים טומאה היה נטמא הכלי באותן המים הטמאין שבתוכו כמו שיתבאר במקומות מטהרות וכשיכניס הכלי במקוה נמצא שמטביל כלי טמא ביום טוב והוא אסור כמו שקדם בתחלת המאמר וזהו ענין אמרם אבל לא מטבילין ושיעורו אבל לא מטבילין כלי טמא על גב מימיו וכל זה בשבת אבל ביום טוב מותר לו להטביל כלי על גב מימיו ויטהר המים והכלי כאחד. ומה שהצריכו לטהר המים לפי שהמים הטמאים הם מתוקין ומי מקוה אינן ראוין לשתיה. ואמר מטבילין מגב לגב רוצה בו כי כשיש אצלו כלים טהורין משתמש בהן בבית הבד של שמן בדרך דמיון והוא חולין ורוצה להשתמש בהם בגת היין והוא תרומה מותר לו להטבילן טבילה שנית ביום טוב לפי שהן. ואם הם טהורים על כל פנים צריכין טבילה אחרת אם ירצה שיעשה בטהרה וכמו כן מחבורה לחבורה הוא שיהיה בו כלי טהור ויאכל בו בחבורה אחת מעשר שני בדרך משל אם רצה לאכול בו בחבורה אחרת מותר לו להטביל אותה הטבילה שנית ביום טוב והעיקר בזו הטבילה מה שאגיד לך דע כי עוד יתבאר בפ' שני מחגיגה כי מי שטבל לחולין אף על פי שהוא טהור בלי ספק אסור לו לאכול מעשר שני עד שיטבול פעם שנית לשם מעשר וכן אם טבל למעשר ורצה לאכול תרומה על כל פנים צריך טבילה אחרת וכן אם היה טהור לתרומה ורצה לאכול קודש יטבול לשם קודש ואלו הטבילות שאדם הטהור טובל אותן בין מעשר ותרומה וקודש הם המותרות לעשות ביום טוב והיתרנו זאת הטבילה ביום טוב לפי שאינה להסיר טומאה אלא לתוספות טהרה אם כן שיעור דבריו כך אם טבל על גבי גתו טובל טבילה אחרת את הכלי על גבי בדו ואם טבל לאכול בו בחבורה זו טובל לאכול בו בחבורה אחרת ביום טוב: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין כו':
מחלוקת בית שמאי ובית הלל אינו אלא בשלמים של חגיגה ועולה של ראיה והוא דבר השם יתברך ולא יראו פני ריקם. בית שמאי אומרים חג לה' חגיגה בלבד היא הנקרבת ביום טוב אבל עולות ראיה הם קרבות בשאר ימי החג ובית הלל אומרים לה' כל דלה'. וכן מביאין ראיה ב\"ש מן הכתוב עצרת תהיה לכם תהיה לכם ולא לגבוה. ובית הלל מביאין ראיה מן הכתוב עצרת לה' כל דלה': אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביום טוב ועוד יתבאר דבר הסמיכה במקומו:" + ], + [ + "בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו כו':
כלל הדברים כי חמים שהוחמו ביום טוב שרוחץ בהן פניו ידיו ורגליו ואינו רוחץ בהם כל גופו אלא אם כן הוחמו מערב יום טוב וחמין שהוחמו מערב שבת רוחץ בהם בשבת פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ואוסרים ב\"ש שיבעיר אדם אש להתחמם בו לפי שעיקרה ממה שאמר אך אשר יאכל לכל נפש אינו נכנס תחתיו הנאות הגוף מבחוץ ובית הלל אומרים כי מאמר השם אך אשר יאכל לכל נפש כלל הנאות הגוף כלם: " + ], + [ + "שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כו':
דעת ב\"ש מה שאומר לך והנה כי הם אומרים אין אופין מיום טוב לשבת אא\"כ עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אלא א\"כ היו חמין טמונין מערב יום טוב. וב\"ה אין מצריכין אלא עירובי תבשילין בלבד ולפיכך אמר רבן גמליאל אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת אלא א\"כ היו לו חמין כמו שביארנו מדעת ב\"ש. וזוקפין את המנורה ענינו כשהמנורה תהיה מחוליות. ב\"ש אוסרין להקימה מפני שנראה כבונה. ובית הלל אומרין אין בנין בכלים. וגריצין ככרות לחם גדולות. ורקיקין ככרות דקות. ואין הכוונה גודל הככר ולא קטנו אבל הכוונה רוב הלחם ומיעוטו כי ב\"ש אוסרין לאפות פת מרובה ביום טוב ובית הלל מתירין. וחורי מין גדול ממיני מעשה האופים והלכה כר\"ג: " + ], + [ + "אף הוא אמר שלשה דברים להקל כו':
מכבדין ידוע. וזה אע\"פ שהיתה ארצם עפרית. ומוגמר הוא הקטרה להריח אבל לגמר הכלים דברי הכל אסור. וגדי מקולס כלומר מכובד שהיה ראשו על כרעיו ועל קרבו כמו כבש [הפסח] שהיה נאכל בירושלים והלכה כחכמים: " + ], + [ + "שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר כו':
פרתו של רבי אלעזר בן עזריה כבר קדם הדבור בו בפרק חמישי בשבת. מקרדין הוא הסרת הזבובים הקטנים הנתלין ביריכות הבהמה ועושין שם חבורה כשמסירין אותן. ומקרצפין הסרת הזבובים הגדולים שאינן עושים חבורה כשמסירין אותם. וחכמים סוברין דבר שאין מתכוין אסור כמו רבי יהודה והלכה כרבי אלעזר בן עזריה באומרו מקרדין את הבהמה בלבד כי העיקר אצלנו כמו שהודעתיך פעמים דבר שאין מתכוין מותר: " + ], + [ + "הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כו':
עגלה של קטן טמאה מדרס וניטלת בשבת כו':
צורת אלו הריחים היתה כמו שאגיד לך. והוא כי הריחים עצמן שטוחנין מסבבין בהם כמו נפה ויורד מהן כל הנטחן ובשולי הנפה כמו קערה קטנה יתכנס מה שיורד מן הנפה וטס של ברזל סובבת בכל ותחזיר הכל גוף אחד נמצא הריחים של מתכות שטוחן שהוא כלי מתכות ומטמא בפני עצמו והנפה המנופה שמניעה מה שיורד ממנה מן הדבר הנטחן היא נטמאת בפני עצמה כפי שהוא כלי בפני עצמו כמו שנטמאת הכברה והקערה שמתקבץ בו הדבר המנופה המטמאה בפני עצמה כמו כלי קיבול. והודיענו שכל חלק מאלו השלשה חלקים כלי בפני עצמו ואפילו פירש אחד מהם מזה הכלל אינו שברי כלים אלא כלי ומקבל טומאה. וטומאת מדרס שתטמא כשהלך עליו הזב ואפילו היה בינו ובינה דבר מבדיל וכבר נתבאר לך מזה דבר מועט בשבת ועוד יתבאר לך כל משפט המדרס במסכת זבים. והיו אומרים בשם רבי יהודה אינה נגררת אלא על גבי כלים כדי שלא תעשה רושם בארץ והאחד אומר בשמו חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ענינו שהיא משוה הארץ בלבד ואינה חופרת. ודעת רבי יהודה כבר שמעת אותו כי הוא סובר דבר שאין מתכוין אסור והעיקר מה שהודעתיך דבר שאין מתכוין מותר ולפיכך יהיה הדין כמו שנתבאר בשבת גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ: " + ], + [] + ], + [ + [ + "אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב כו':
ביברים פירש בריכות מים שצודין בהם דגים. ועוד פירוש ביברים בתים מוקפות שמגדלין בהם החיות. וכל מה שהוא אסור לאכלו ביום טוב מפני שהוא מוקצה אסור ליתן לפניו מזונות מחוסר צידה הוא כל שאומרים הבא מצודה ונצודנו ומה שהוא כן מוקצה הוא. והלכה כרשב\"ג: \n" + ], + [ + "מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב כו':
רבן גמליאל סובר כי ספק מוכן מותר וכן סובר כי נכרי שהביא ביום טוב דגים או פירות אף על פי שצדן ביום טוב מותרין ואין הלכה כרבן גמליאל וכשהביא נכרי פירות ונתאמת אצלינו מצורתן שלא נתלשו ביום טוב. וכן דגים שנתאמת אצלינו שלא נצודו ביום טוב ולא באו מחוץ לתחום שהן מותרין לאוכלן ביום טוב ואפילו לאותו שבאו בשבילו ואם באו מחוץ לתחום או נסתפק בזה מותרין לישראל אחר ולא לאותו שבאו בשבילו. והדבר הנצוד או הנתלש ביום טוב ראשון מותר לאוכלו בשני ולא בשני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת: \n" + ], + [ + "בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א\"כ יש שהות כו':
ואין הלכה כרבי עקיבא: \n" + ], + [ + "בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה כו':
רבי יהודה אומר רואין את המומין ביום טוב. ורבי שמעון אומר אין רואין את המומין ביום טוב. ולשון התורה כי הבכור קדש אבל אם נפל בו מום מיד נסתלקה הקדושה ממנו ויהיה מותר לאכלו כחולין אמרו כי יהיה בו מום. ועוד יתבארו לך המומים כולן המתירין הבכורות לשחיטה במסכת בכורות. ולפיכך אם נפל לבור ולא נפל בו מום אין מותר להעלותו מן הבור לפי שאינו ראוי לאכילה אע\"פ שאצלינו צער בעלי חיים דאורייתא. ומ\"ש ואם לאו לא ישחוט ולא אמר ואם לאו לא יעלה רוצה בו כי אם עבר אדם [והעלהו מהבור] והיה בו מום עובר מערב יום טוב שאסור לשחוט בו את הבכור וחזר עתה אחר שהעלהו מום קבוע אסור לשחטו ביום טוב לפי שיעלה על דעתינו שכיון שהתחיל המום מערב יום טוב דעתיה עליה ואינו מוקצה כי רבי יהודה סובר כי על כל פנים היה מום ניכר מערב יום טוב ומה שהתיר בבכור שנפל לבור לשוחטו במומו שיש בו משום צער ב\"ח לפי שמעלין אותו ושוחטין אותו כיון שמותר לו ראיית מומין ביום טוב אבל כשעלה ונסתלק צער בעלי חיים אינו דין לשוחטו ואפילו היה המום עובר מום קבוע שהוא מוקצה. ועוד יתבאר לך בבכורות מומין עוברין ומומין קבועין ור' שמעון שאינו מתיר ראיית מומין ביו\"ט אי אפשר לראות כלל והלכה כר' שמעון: \n" + ], + [ + "בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה כו':
זה הדבר אינו אלא בבהמת קדשים שמתה כי העיקר אצלינו אין מאכילין את הקדשים לכלבים ולפיכך אין מזיזים אותה ממקומה אבל בהמת חול שמתה מחתכין אותה ומאכילין אותה לכלבים. ובתנאי שתהיה מסוכנת מערב יום טוב אבל אם אינה מסוכנת מוקצה היא ואסור לטלטל: \n" + ], + [ + "אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב כו':
רבי יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי כו':
אין נמנין פירוש שלא יפסוק דמים ביום טוב ויאמר זאת הבהמה בעשרה פשיטין בדרך משל ליקח אותה עשרה בני אדם פשוט לכל אחד: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר שאסור להשתמש בה ואפילו שלא לשקול כגון לתת שום חפץ בכף מאזנים או לכסות בהן כלי והלכה כחכמים: \n" + ], + [ + "אין משחיזין את הסכין ביום טוב כו':
לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר כו':
השחזה היא העברת הסכין בריחים: והם מחלקין ביניהם שיאמר לו תן לי רביע הכבש או שמיניתו או חלק כך ממנו: \n" + ], + [ + "אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה כו':
הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו כו':
אבל לא במדה רוצה בו אבל לא בכלי מיוחד למדה אבל אם היה כלי מוכן להיות מדה ועדיין לא נעשה בדיוק ולא שמוה מדה מותר לתת בה. ורבי יהודה אוסר לפי שהוא כלי ידוע למדה. והיה עושה אבא שאול בן בטנית מה שאמרו עליו מפני ביטול בית המדרש כדי שלא יתבטל בעת המשקל ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ] + ], + [ + [ + "המביא כדי יין ממקום למקום כו':
העיקר בכל זה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אלא בשינוי ואם אי אפשר לו לשנות מותר. ומתחילין בערמת התבן בתנאי שיהיה התבן מלא קוצים שאינו ראוי אלא לשריפה והוא כמו מוכן לאש ואינו צריך הכנה אבל אם אינו כן כמו שזכרנו הרי הוא כמו עצים שבמוקצה בשוה ורצה בכאן במוקצה מקום מיוחד להצניע שם העצים: \n" + ], + [ + "אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה כו':
מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף כו':
סוכת החג בחג אסור להנות בעציו כל ימי הסוכות לאמרו חג הסוכות שבעת ימים לה' אלהיכם. ובאה הקבלה כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. והדבר בכאן הוא על סוכה שאינה של מצוה כי העיקר אצלנו אין עושין אהל ואין סותרין אהל ביום טוב וכל שכן בשבת וכבר קדם זה בשבת: ואמרו ומן הסמוך לה ענינו מן הסמוך לדפנות. ואמרם מן הקרפף אפילו מן המפוזר אינה הלכה אלא מן המכונס על כל פנים ובתנאי שיהיה מן המכונס שבקרפף אבל מן השדה לא יביא ואפילו מן המכונס. ורבי יהודה אומר כי על כל פנים צריך פתח ויהיה סמוך לעיר ורבי יוסי אומר כי כשיש לו פתח ואפילו רחוק מן העיר קרוב לאלפים אמה שהוא תחום שבת מותר ליטול ממנו והלכה כרבי יוסי: \n" + ], + [ + "אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה כו':
בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת כו':
שעור זו המשנה כך אין מבקעים עצים מסואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אלא אם נשברה מערב יום טוב. וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל. וטעם אלו הדינים כבר כולם קדמו ונתבארו. וקופיץ הוא כלי ברזל שחותכין בו הבשר ואין ראוי לבקע העצים אלא בצד הקצר שהוא כמו החץ ונקרא זכרות והצד הרחב נקבות לפי שאין דרך בני אדם לבקע בו ויהיה שינוי. ומה שאמר רבי מאיר פוחת אינו רוצה לומר שיסתור הכתלים ביום טוב אבל כפי סברתו הוא מותר לפחות אם היו כתלי אותו החצר לבנים סדורים מבלי בנין ואין הלכה כר\"מ: \n" + ], + [ + "אין פוחתין את הנר מפני שהוא עושה כלי כו':
נר ידוע והנרות שלהם היו עושין אותן זוגות וחותכין אותן אחר עשייתן. חותכה באור לשתי נרות הוא שיתן הפתילה קצתו בנר אחד וקצתו בנר אחר ויתן האור בינתיים ותתחלק ותהיה פתילה דולקת בזה הנר ופתילה דולקת בזה הנר ואסר חתיכת פתילה בסכין או במספרם לפי שהוא מתקן מנא ולמעכה ביד מותר והלכה כר' יהודה: \n" + ], + [ + "אין שוברים את החרס ואין חותכין הנייר כו':
נייר ידוע וכשנותנין עליו שמן עומד לפני האש כל זמן שימצא בו שמן ואין גורפין תנור וכירים ומכבשים פירוש שמשוין האפר ואם מנע הבישול גורפין אותו האפר. ובקעת חתיכה של עץ שאינה כלי ואמר וכן בדלת רוצה בו כי כן המשפט בדלת אין סומכין אותו בבקעת כי העיקר אצלנו לא ניתנו עצים אלא להסקה: \n" + ], + [ + "רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו כו':
לא התירו חכמים שיטול אדם קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה בלבד ואסור לחתכו ולתקנו אא\"כ היה רטוב וראוי לאכילה לבהמה כי כל מה שראוי לאכילת בהמות מותר לחתכו בשבת ואין הלכה כר' אליעזר ומאמר חכמים ומגבב מלפניו ענינו כי כשמבשל בשדה שקושש מסביבותיו ומדליק: \n" + ], + [ + "אין מוציאין את האור לא מן העצים כו':
ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה כו':
רעפים לבנים שרופים בכבשן ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם לפי שהם נשרפים ומתחזקות ונראה כמתקן כלי ביום טוב אבל האבנים והרעפים הישנים (והחדשים) מותר ללבנן ולבשל ולצלות עליהם ומוקצה הוא משטח ששוטחין בם תאנים וענבים וזולתם ליבש. ומה שהתנה בשביעית לפי שבשנה אחרת שלא תהיה שביעית אסור לאכול מה שנמצא באותו משטח ביום שבת עד שיוציאו מעשרותיו כי עיקר אצלינו שבת קובעת למעשרות כמו שביארנו במקומות מסדר זרעים. ושביעית אינה חייבת במעשרות כמו שנתבאר במקומות מסדר זרעים ואין הלכה כרבי אליעזר:" + ] + ], + [ + [ + "משילין פירות דרך ארובה ביום טוב כו':
מותר להשיל פירות ארובה בגג אחד כשירצה לטלטלן ממקום למקום אבל להשילן מגג לגג אחר אסור. והטעם מה שאמרנו כמה פעמים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ודלף המים הנוזלים מן הגגות התלושות בעת ירידת הגשם: " + ], + [ + "כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות כו':
אמרם משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה רוצה בו כי מה שאמר ה' תשבת נכנס תחתיו השביתה מן הדברים שהוא מספר והם הנקראים שבות ועוד מן הדברים שרשות לאדם לעשותן ושלא לעשותן אבל הם תלוין במצות ויש להם מבוא בדברים התוריים והם הנקראים רשות. ועוד יכנס תחת אמרו תשבת בהשלמת הדברים שעשייתן מצוה ושלום מצוה והם אותן שנקראין משום מצוה וטעמי אסורן כלן מה שאגיד לך. אין עולין באילן גזירה שמא יתלוש. ולא רוכבין על גבי בהמה גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה. ולא שטין גזרה שמא יעשה חבית של שייטין. ולא מספקין ולא מרקדים ולא מטפחין גזרה שמא יתקן כלי שיר. ומספקין הוא הנגון וההכאה בצלצל ומטפחין ההכאה יד על יד. ואמרו משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין לכלן יש תנאים לא דנין בתנאי שיהיה במקום יותר חכם ממנו. ולא מקדשין בתנאי שיהיו לו אשה ובנים שאינו חייב במצות פריה ורביה. ולא מיבמין ולא חולצין בתנאי שיהיה לו אח גדול ממנו שבו היא המצוה כמו שאמרו מצוה בגדול ליבם וכשיהיו אלו התנאים אז יהיו אלו הדברים רשות. אבל אם הדבר להפך שלא יהיו אלו התנאים לא יהיו משום רשות אלא משום מצוה. והטעם שאסרום כלן גזרה שמא יכתוב. ולא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין גזרה משום מקח וממכר. ולא מגביהין תרומות ומעשרות ואפילו ליתנם לכהן בו ביום ובזה דבר. ולא דבר בהוצאתם ביום טוב כדי ליתנם אחר יום טוב. וזה שאמר אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד זהו דעת בית שמאי. אבל דעת ב\"ה כי יש דברים רבים מלבד אוכל נפש שהן מותרין ביום טוב ואסורין בשבת. ומהם אמרם בתחילת הפרק משילין פירות וכמו כן הוצאת לולב וקטן וספר תורה כמו שביארנו במה שקדם: \n" + ], + [ + "הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר כו':
כבר קדם לך בערובי תחומין כי האדם יכול לילך לאיזה רוח שירצה יותר מאלפים אמה והוא שיחסר שיעור אותה התוספת מן הרוח שכנגדו על הדרכים שקדם חלוקה לשם ואמר בכאן כי בכל מקום שיוכל האדם ללכת תלך בהמתו וכל חפציו. ואמרו המוסר את בהמתו לרועה או לבנו הרי אלו כרגליו רוצה בו רגלי הבעלים ובתנאי שיתן אותה לשני בנים או לשני רועים שלא נתקיימו קנייתה לאחד מהם אבל אם נתנה לרועה אחד הרי היא כרגלי הרועה: \n" + ], + [ + "השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כו':
אמרם כרגלי השואל אפילו לא נתן לו אותו הבגד אלא ביום טוב כיון שקדם שאילתו מערב יום טוב הרי היא כרגלי השואל. ואמרם כרגלי המשאיל ואפילו היה רגיל לשאול ממנו אותו חלוק בכל יום טוב לא נאמר שיהיה עיקר לאותו רגילות אלא כיון שלא שאלו מערב יום טוב הרי הוא כרגלי בעליו ואין הלכה כרבי יהודה. ואמרם כרגלי שתיהן ענינו שבאותה העיסה הוי בה שותפות כדי שלא תלך אותה העיסה אלא עד מקום ששתיהן יכולין לילך שאם האחת ערבה למזרח אלפים אמה שא\"א לה ללכת במערב אפילו זרת אחת כמו שנתבאר והאחרת ערבה במערב אלפים אמה שאי אפשר לה ללכת בצד המזרח כלל אותה העיסה לא יזיזנה ממקומה: \n" + ], + [ + "הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום כו':
בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי אותה העיר כו':
מי שהיו פירותיו בעיר אחרת כו':
כל זה מבואר: \n" + ], + [], + [ + "מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות כו':
אין משקין ושוחטין המדבריות כו':
רוצה באמרו לנות בעיר בתוך תחום שבת. ולנות באפר שיהיו בכפרים כל ימי החום והקיץ ואינן נכנסות לעיר עד שירדו הגשמים. ואפר שם הכפרים: ואמרו משקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחיטה יתיר ריאתה ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת ואסר שחיטת המדבריות לפי שהם מוקצה: \n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..9744bf5dd708050093a3d57640889548291b79b2 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,155 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Beitzah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Beitzah", + "text": [ + [ + [ + "ביצה שנולדה ביו\"ט בית שמאי אומרים תאכל כו':
המוקצה נאסר לאכלו ביום טוב. ומוקצה הוא הדבר שהפרישו מאכילה ונתכוין עליו שלא לאכלו. וכמו כן נולד אסור ביום טוב. ונולד הוא הדבר שיאסור ביום טוב מה שלא חשב עליו כמו הפירות הנובלות מן האילנות. ועל אלו השני עיקרים תסוב זו המסכתא. ואין מחלוקת ביניהם בזה המקום. וכשיהיה שום עוף עומד לגדל ביצים בלבד ולא לשחיטה ולאכילה אין מחלוקת בין ב\"ש וב\"ה שביצתה שנולדה ביום טוב אסורה לפי שאותו עוף מוקצה אבל המחלוקת בתרנגולת העומדת לאכילה. וטעם איסור בית הלל משום הכנה הוא כי לשון התורה והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב ויש לנו עוד כי הביצה שנולדה היום מאתמול נגמרה כשיחול יום טוב אחר שבת ונולדה ביום טוב אסורה מפני שהשבת הכינה אותה ונאסור אותה בכל יו\"ט גזירה יו\"ט אחר השבת. וכמו כן תאסר כשנולדה בשבת משום שבת אחר יו\"ט. וכמו כן הכנה שהיא ההכנה טבעית אסרוה גזירה מדרבנן ובה חולקין בית שמאי ומתירין אותה. אבל אם ההכנה היא במלאכה מיו\"ט לשבת הרי היא אסורה לדברי הכל. וממה שאתה חייב לדעת כי בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים ביצה שנולדה ביום טוב ראשון תאכל בשני חוץ משני ימים טובים של ראש השנה מפני שהם קדושה אחת וכאילו שניהם יום אחד. וכן שבת ויום טוב נולדה בזה אסורה בזה. ודע כי כל מה שנאסר באכילה ביום טוב אסור לטלטלו ממקום למקום. וכבר קדמו לך מזה עקרים בשבת: ושאור הוא השאור עצמו שבו מחמיצים העיסה. ואין מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל כי שאור וחמץ לענין אכילה בכזית ואמר יתעלה שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל חמץ אמרו חכמים פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ אבל מחלוקתם לענין ביעור בית שמאי אומרים על כל פנים יש ביניהם הפרש ואם לאו למה אמר חמץ ולמה אמר שאור אלא כיון שהשוה ביניהם באכילה יש הפרש ביניהם לענין ביעור ובית הלל אומרים ילפינן ביעור מאכילה והביא בכאן זו ההלכה לפי שהיא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל והיא דומה לביצה שנולדה ביום טוב: " + ], + [ + "השוחט חיה ועוף ביום טוב ב\"ש אומרים כו':
אינו רוצה בכאן באמרו השוחט חיה ועוף לומר מי ששחט שיורה זה הענין דיעבד אין לכתחלה לא אלא רוצה לומר האיש השוחט כשנמלך בנו איך ישחט ביום טוב היאך נשיב לו. בית שמאי אומרים נתיר לו לחפור בדקר על הדרך שנזכיר לקמן וישחוט ויכסה. ובית הלל אוסרים אלא אם כן היה לו עפר מוכן ויחד לו מקום מערב יום טוב. ואמר מודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה בשני תנאים האחד שיהיה אותו הדקר נעוץ בארץ ויעקור אותו ובשעת עקירתו יעקור העפר. והשני שיהיה העפר תיחוח כלומר קל ולא יהיה קשה ועב כדי שלא יהיה חופר. ומה שאמרו ב\"ש יחפור בדקר ויכסה על אלו הפנים אמרוהו. ושאפר כירה מוכן הוא אין רוצה בזה שהן מודין שאפר כירה מוכן הוא כי לא היה ביניהם משא ומתן על האפר. אבל הוא פתיחת דברים והודיעך כי האפר מוכן הוא ומותר לשחוט עליו. ובתנאי שיהיה אפר שהוסק מערב יום טוב ולא בשלו בו ביום טוב אבל אם הוסק האפר ונעשה ביום טוב אסור לשחוט עליו לפי שהוא נולד אבל אם היה חם ביותר כדי לצלות בו ביצת תרנגולת וכיון שהוא ראוי לבשל בו יהיה מותר לטלטלו ולשחוט בו: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם כו':
בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע כו':
אין מחלוקת ביניהם בסולם של עליה שאסור לטלטלו ואין חולקין בסולם של שובך ברשות הרבים שאסור להוליכו משובך לשובך כי הרואה אותו מוליך סולם יאמר לתקן גג ביתו מוליכו ויחשוד אותו בחילול מועד אבל המחלוקת ביניהם הוא ברשות היחיד בית שמאי אומרים כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור והדבר כן הוא אבל בית הלל מתירין זה המעט מפני שמחת יום טוב. ומה שאמרו בית שמאי שאסור ליקח היונים ביום טוב אלא א\"כ נענע מערב יום טוב הוא בבריכה ראשונה שבאותו שובך כי האדם חס על בריכה ראשונה ושמא ימלך ולא ירצה לקחתם ואחר הכנסת יום טוב ימלך שנית ויקח אותם והם מוקצה אבל בבריכה שניה והבאים אחריהם אין מחלוקת ודי לו שיאמר זה וזה אני נוטל: \n" + ], + [ + "זמן שחורים ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים כו':
רוצה בזה המאמר כשזימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים אסורות ביום טוב כי נאמר אותם שזימן פרחו והלכו להם ואלו שמצא אחרים הן שבאו ממקום אחר. וזהו התועלת שהשמיענו וכמו כן כשהניח השנים ומצא שלשה נאסרו ממה נפשך אם נוסף עליהם שלישי הרי נתערב המוקצה במוכן ואם הם אחרים הרי כלם אסורים. ואמרו אם אין שם אלא הם הרי אלו מותרין בתנאי שלא יוכלו לעוף ואם יש שובך שני בקרוב מזה השובך אבל אינו עומד בשורתו אלא שיהיה עומד בקרן זוית לימדנו בכאן שלא נאמר מן השובך השני נדדו לזה השובך לפי שהם כשמדדים משובכם והולכין אינן מדדין והולכין אלא בשוה לשובכם ואינן נוטים ממנו: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין כו':
בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי כו':
בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן כו':
תריסין הם הנסרים שנועלין בהם פתחי החנויות. וכשאין להם ציר אין מחלוקת שהן מותרות ואפילו הם לנעול בית שבתוך החצר וכשיש להם ציר בצד הנסר אין מחלוקת שהן אסורות ואפילו הן לחנות שברשות הרבים לפי שנחוש שמא יתקע לחזוק הנסר אבל המחלוקת בנסרים שיש להם ציר באמצע הנסר ובתריסי חנויות בלבד בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין החזרת תריסין ונתינת העור לפני בית הדריסה מפני שמחת יום טוב כי אם נאסר עליו החזרת התריסין ימנע מפתיחת החנות להוציא תבלין כדי שלא יניח החנות פתוח ויגנבו משם ממונו. וכמו כן אם יש אצלו בהמה לא ישחטנה כדי שלא יפסיד העור: עלי הוא יד המכתש גדול מעץ והוא עגול שכותשין בו הריפות ודוגמתן. ופירוש לקצב בו לחתך עליו: ובית שמאי אין מתירין הוצאה אלא אם יש בה צורך אכילה לאמרו יתעלה אך אשר יאכל לכל נפש ולפיכך אמרו אין מוציאין את הקטן ואת הלולב וכיוצא בהם. ובית הלל אומרים שמתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך וכמו כן אמרו מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך וזהו עיקר אמתי: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה כו':
מתנות הן הזרוע והלחיים והקבה. ועוד יתבאר לך כי מכלל הדברים האסורין ביום טוב אין מגביהין תרומות ומעשרות. ואמרם בזו המשנה כי בית שמאי ובית הלל חולקין בהולכת חלה ומתנות ומודים שאין מוליכין תרומה אינו אמת אבל הן מודים שמוליכין חלה ומתנות וחולקין בתרומה. ובית הלל אומרים חלה מתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה. ובית שמאי אמרו להם לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתן זהו לשון מחלוקתם: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים תבלין נדוכין במדוך כו':
עץ הפרור הוא העץ שמגיסים בו הקדרות. ומה שהצריך לעשות שינוי בשחיקת המלח לפי שאינו מפיג טעמו ואינו מחסר פעולתו כשנשחק מערב יום טוב והתבלין מפיגין טעמן ומחסרין חמימותן וחריפותן כשישארו שחוקים מערב יום טוב ולפיכך מי שצריך לשחיקת מלח ביום טוב ישנה על כל פנים והשינוי היא שיטה המכתש על צידו: \n" + ], + [ + "הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים כו':
בורר אוכל הוא שילקט האוכל מן הפסולת אחת אחת וכשהפסולת יותר מן האוכל אין מחלוקת שבורר ונוטל את האוכל. ומדיח ושולה פירוש שיתן מים על העדשים הטחונים או הפולין ודומיהן וכשיגבה וירבה הפסולת על פני המים וירד האוכל והוא מסיר אותו הפסולת בידו זהו ענין שולה כלומר מסיר הפסולת ושוטף אותו מעל פני המים ואין הלכה כרבן גמליאל: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב כו':
הטעם שאוסרין בית שמאי שלא עשה כדרך שהוא עושה בחול וגם בית הלל לא התירו אלא לשלוח ביד אדם אחד או שנים אבל לשלוח ביד שלשה או יותר ברבוי ויתן ביד כל אחד מהם הרי זה אסור כדי שלא יעשה מלאכות של חול גמורות. והתבואה אינה ראויה לאכילה לפי שהיא צריכה טחינה והטחינה ביום טוב אסור. ורבי שמעון אומר שיכול לבשל אותן הזרעים ולאכלן ואין הלכה כרבי שמעון: \n" + ], + [ + "משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין כו':
הבגדים התפורים הם ראוין ללבוש ושאינן תפורין הם ראויין לכסות ואמרו אף על פי שיש בהם כלאים בבגדים שהם בתכלית הקושי והעובי ומיעוט הריכוך כי כשהן בזה הענין מותר לתלותן וכיון שמותר לתלותן מותר לשולחן ביום טוב וזהו ענין אמרם והם לצורך המועד: וסנדל מסומר כבר בארנו איסור נעילתו בשבת וביום טוב בפרק ששי בשבת. ומנעל שאינו תפור ענינו שלא נגמרה מלאכתו אלא כשהוא מדובק במין מן הדבוק אסור לשלחו ובמקום דירתו של רבי יהודה לא היה ראוי מנעל לבן לנעילה עד שיעובד בסיד זמן ידוע וזה הכלל שזכר אמתי ושיעור דברו וכן זה הכלל כל שנאותין בו אפילו בחול כמו שהוא ביום טוב משלחין אותו ולפיכך מותר לשלוח תפילין ביום טוב אע\"פ שאסור ללובשן בשבת וביום טוב כמו שנתבאר בסוף עירובין ואל יקשה עליך בזה העיקר מה שאסרו לשלוח תבואה ביום טוב לפי שהיא אינה ראויה בחול כמות שהיא עד שיעשו בה מעשה שהוא אסור לעשותו ביום טוב והוא הטחינה: \n" + ] + ], + [ + [ + "יום טוב שחל להיות ערב שבת כו':
כבר בארנו במה שקדם אמרם חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב. ואמרו עושה תבשיל מערב יום טוב לא פחות מכזית בין לאחד בין לאלף וזהו עירובי תבשילין וצריך ברכה ואדם אחד שיזכה בו למי שלא הניח ואינו צריך ליטול מהם רשות על הדרך שבארנו בעירובי חצרות: \n" + ], + [ + "חל להיות אחר השבת בית שמאי אומרים כו':
כשהכלים הן טמאין אסור להטבילן ביום טוב ולא בשבת לפי שקודם הטבילה לא היו ראוין להשתמש בהן באותן הדברים שמשתמשין בהם לאחר הטבילה ונראה כמתקן מנא ביום טוב וכשיהיה אדם טמא באחד מן הטומאות מותר לו לטבול בשבת לפי שנראה כמתכוין לצנן גופו בלבד. ואמרם ושוים שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא מטבילין פירוש כי כשהמים הם טמאים שאפשר לו לתתם בכלי אבן ולהכניס אותו הכלי במקוה מים עד שיעלו מי מקוה על פני הכלי שהן בו אותן המים הטמאין ויטהרו המים וזהו ענין משיקין שיעלו המים עליו ומה שהצריך להיות הכלי מאבנים לפי שכלי אבנים אינו מקבל טומאה כמו שיתבאר במסכת כלים ואילו היה נותן אותן המים הטמאין בכלי עץ וכיוצא בו מן הכלים שמקבלים טומאה היה נטמא הכלי באותן המים הטמאין שבתוכו כמו שיתבאר במקומות מטהרות וכשיכניס הכלי במקוה נמצא שמטביל כלי טמא ביום טוב והוא אסור כמו שקדם בתחלת המאמר וזהו ענין אמרם אבל לא מטבילין ושיעורו אבל לא מטבילין כלי טמא על גב מימיו וכל זה בשבת אבל ביום טוב מותר לו להטביל כלי על גב מימיו ויטהר המים והכלי כאחד. ומה שהצריכו לטהר המים לפי שהמים הטמאים הם מתוקין ומי מקוה אינן ראוין לשתיה. ואמר מטבילין מגב לגב רוצה בו כי כשיש אצלו כלים טהורין משתמש בהן בבית הבד של שמן בדרך דמיון והוא חולין ורוצה להשתמש בהם בגת היין והוא תרומה מותר לו להטבילן טבילה שנית ביום טוב לפי שהן. ואם הם טהורים על כל פנים צריכין טבילה אחרת אם ירצה שיעשה בטהרה וכמו כן מחבורה לחבורה הוא שיהיה בו כלי טהור ויאכל בו בחבורה אחת מעשר שני בדרך משל אם רצה לאכול בו בחבורה אחרת מותר לו להטביל אותה הטבילה שנית ביום טוב והעיקר בזו הטבילה מה שאגיד לך דע כי עוד יתבאר בפ' שני מחגיגה כי מי שטבל לחולין אף על פי שהוא טהור בלי ספק אסור לו לאכול מעשר שני עד שיטבול פעם שנית לשם מעשר וכן אם טבל למעשר ורצה לאכול תרומה על כל פנים צריך טבילה אחרת וכן אם היה טהור לתרומה ורצה לאכול קודש יטבול לשם קודש ואלו הטבילות שאדם הטהור טובל אותן בין מעשר ותרומה וקודש הם המותרות לעשות ביום טוב והיתרנו זאת הטבילה ביום טוב לפי שאינה להסיר טומאה אלא לתוספות טהרה אם כן שיעור דבריו כך אם טבל על גבי גתו טובל טבילה אחרת את הכלי על גבי בדו ואם טבל לאכול בו בחבורה זו טובל לאכול בו בחבורה אחרת ביום טוב: \n" + ], + [ + "בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין כו':
מחלוקת בית שמאי ובית הלל אינו אלא בשלמים של חגיגה ועולה של ראיה והוא דבר השם יתברך ולא יראו פני ריקם. בית שמאי אומרים חג לה' חגיגה בלבד היא הנקרבת ביום טוב אבל עולות ראיה הם קרבות בשאר ימי החג ובית הלל אומרים לה' כל דלה'. וכן מביאין ראיה ב\"ש מן הכתוב עצרת תהיה לכם תהיה לכם ולא לגבוה. ובית הלל מביאין ראיה מן הכתוב עצרת לה' כל דלה': אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביום טוב ועוד יתבאר דבר הסמיכה במקומו:" + ], + [ + "בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו כו':
כלל הדברים כי חמים שהוחמו ביום טוב שרוחץ בהן פניו ידיו ורגליו ואינו רוחץ בהם כל גופו אלא אם כן הוחמו מערב יום טוב וחמין שהוחמו מערב שבת רוחץ בהם בשבת פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ואוסרים ב\"ש שיבעיר אדם אש להתחמם בו לפי שעיקרה ממה שאמר אך אשר יאכל לכל נפש אינו נכנס תחתיו הנאות הגוף מבחוץ ובית הלל אומרים כי מאמר השם אך אשר יאכל לכל נפש כלל הנאות הגוף כלם: " + ], + [ + "שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כו':
דעת ב\"ש מה שאומר לך והנה כי הם אומרים אין אופין מיום טוב לשבת אא\"כ עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אלא א\"כ היו חמין טמונין מערב יום טוב. וב\"ה אין מצריכין אלא עירובי תבשילין בלבד ולפיכך אמר רבן גמליאל אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת אלא א\"כ היו לו חמין כמו שביארנו מדעת ב\"ש. וזוקפין את המנורה ענינו כשהמנורה תהיה מחוליות. ב\"ש אוסרין להקימה מפני שנראה כבונה. ובית הלל אומרין אין בנין בכלים. וגריצין ככרות לחם גדולות. ורקיקין ככרות דקות. ואין הכוונה גודל הככר ולא קטנו אבל הכוונה רוב הלחם ומיעוטו כי ב\"ש אוסרין לאפות פת מרובה ביום טוב ובית הלל מתירין. וחורי מין גדול ממיני מעשה האופים והלכה כר\"ג: " + ], + [ + "אף הוא אמר שלשה דברים להקל כו':
מכבדין ידוע. וזה אע\"פ שהיתה ארצם עפרית. ומוגמר הוא הקטרה להריח אבל לגמר הכלים דברי הכל אסור. וגדי מקולס כלומר מכובד שהיה ראשו על כרעיו ועל קרבו כמו כבש [הפסח] שהיה נאכל בירושלים והלכה כחכמים: " + ], + [ + "שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר כו':
פרתו של רבי אלעזר בן עזריה כבר קדם הדבור בו בפרק חמישי בשבת. מקרדין הוא הסרת הזבובים הקטנים הנתלין ביריכות הבהמה ועושין שם חבורה כשמסירין אותן. ומקרצפין הסרת הזבובים הגדולים שאינן עושים חבורה כשמסירין אותם. וחכמים סוברין דבר שאין מתכוין אסור כמו רבי יהודה והלכה כרבי אלעזר בן עזריה באומרו מקרדין את הבהמה בלבד כי העיקר אצלנו כמו שהודעתיך פעמים דבר שאין מתכוין מותר: " + ], + [ + "הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כו':
עגלה של קטן טמאה מדרס וניטלת בשבת כו':
צורת אלו הריחים היתה כמו שאגיד לך. והוא כי הריחים עצמן שטוחנין מסבבין בהם כמו נפה ויורד מהן כל הנטחן ובשולי הנפה כמו קערה קטנה יתכנס מה שיורד מן הנפה וטס של ברזל סובבת בכל ותחזיר הכל גוף אחד נמצא הריחים של מתכות שטוחן שהוא כלי מתכות ומטמא בפני עצמו והנפה המנופה שמניעה מה שיורד ממנה מן הדבר הנטחן היא נטמאת בפני עצמה כפי שהוא כלי בפני עצמו כמו שנטמאת הכברה והקערה שמתקבץ בו הדבר המנופה המטמאה בפני עצמה כמו כלי קיבול. והודיענו שכל חלק מאלו השלשה חלקים כלי בפני עצמו ואפילו פירש אחד מהם מזה הכלל אינו שברי כלים אלא כלי ומקבל טומאה. וטומאת מדרס שתטמא כשהלך עליו הזב ואפילו היה בינו ובינה דבר מבדיל וכבר נתבאר לך מזה דבר מועט בשבת ועוד יתבאר לך כל משפט המדרס במסכת זבים. והיו אומרים בשם רבי יהודה אינה נגררת אלא על גבי כלים כדי שלא תעשה רושם בארץ והאחד אומר בשמו חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ענינו שהיא משוה הארץ בלבד ואינה חופרת. ודעת רבי יהודה כבר שמעת אותו כי הוא סובר דבר שאין מתכוין אסור והעיקר מה שהודעתיך דבר שאין מתכוין מותר ולפיכך יהיה הדין כמו שנתבאר בשבת גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ: " + ], + [] + ], + [ + [ + "אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב כו':
ביברים פירש בריכות מים שצודין בהם דגים. ועוד פירוש ביברים בתים מוקפות שמגדלין בהם החיות. וכל מה שהוא אסור לאכלו ביום טוב מפני שהוא מוקצה אסור ליתן לפניו מזונות מחוסר צידה הוא כל שאומרים הבא מצודה ונצודנו ומה שהוא כן מוקצה הוא. והלכה כרשב\"ג: \n" + ], + [ + "מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב כו':
רבן גמליאל סובר כי ספק מוכן מותר וכן סובר כי נכרי שהביא ביום טוב דגים או פירות אף על פי שצדן ביום טוב מותרין ואין הלכה כרבן גמליאל וכשהביא נכרי פירות ונתאמת אצלינו מצורתן שלא נתלשו ביום טוב. וכן דגים שנתאמת אצלינו שלא נצודו ביום טוב ולא באו מחוץ לתחום שהן מותרין לאוכלן ביום טוב ואפילו לאותו שבאו בשבילו ואם באו מחוץ לתחום או נסתפק בזה מותרין לישראל אחר ולא לאותו שבאו בשבילו. והדבר הנצוד או הנתלש ביום טוב ראשון מותר לאוכלו בשני ולא בשני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת: \n" + ], + [ + "בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א\"כ יש שהות כו':
ואין הלכה כרבי עקיבא: \n" + ], + [ + "בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה כו':
רבי יהודה אומר רואין את המומין ביום טוב. ורבי שמעון אומר אין רואין את המומין ביום טוב. ולשון התורה כי הבכור קדש אבל אם נפל בו מום מיד נסתלקה הקדושה ממנו ויהיה מותר לאכלו כחולין אמרו כי יהיה בו מום. ועוד יתבארו לך המומים כולן המתירין הבכורות לשחיטה במסכת בכורות. ולפיכך אם נפל לבור ולא נפל בו מום אין מותר להעלותו מן הבור לפי שאינו ראוי לאכילה אע\"פ שאצלינו צער בעלי חיים דאורייתא. ומ\"ש ואם לאו לא ישחוט ולא אמר ואם לאו לא יעלה רוצה בו כי אם עבר אדם [והעלהו מהבור] והיה בו מום עובר מערב יום טוב שאסור לשחוט בו את הבכור וחזר עתה אחר שהעלהו מום קבוע אסור לשחטו ביום טוב לפי שיעלה על דעתינו שכיון שהתחיל המום מערב יום טוב דעתיה עליה ואינו מוקצה כי רבי יהודה סובר כי על כל פנים היה מום ניכר מערב יום טוב ומה שהתיר בבכור שנפל לבור לשוחטו במומו שיש בו משום צער ב\"ח לפי שמעלין אותו ושוחטין אותו כיון שמותר לו ראיית מומין ביום טוב אבל כשעלה ונסתלק צער בעלי חיים אינו דין לשוחטו ואפילו היה המום עובר מום קבוע שהוא מוקצה. ועוד יתבאר לך בבכורות מומין עוברין ומומין קבועין ור' שמעון שאינו מתיר ראיית מומין ביו\"ט אי אפשר לראות כלל והלכה כר' שמעון: \n" + ], + [ + "בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה כו':
זה הדבר אינו אלא בבהמת קדשים שמתה כי העיקר אצלינו אין מאכילין את הקדשים לכלבים ולפיכך אין מזיזים אותה ממקומה אבל בהמת חול שמתה מחתכין אותה ומאכילין אותה לכלבים. ובתנאי שתהיה מסוכנת מערב יום טוב אבל אם אינה מסוכנת מוקצה היא ואסור לטלטל: \n" + ], + [ + "אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב כו':
רבי יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי כו':
אין נמנין פירוש שלא יפסוק דמים ביום טוב ויאמר זאת הבהמה בעשרה פשיטין בדרך משל ליקח אותה עשרה בני אדם פשוט לכל אחד: אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר שאסור להשתמש בה ואפילו שלא לשקול כגון לתת שום חפץ בכף מאזנים או לכסות בהן כלי והלכה כחכמים: \n" + ], + [ + "אין משחיזין את הסכין ביום טוב כו':
לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר כו':
השחזה היא העברת הסכין בריחים: והם מחלקין ביניהם שיאמר לו תן לי רביע הכבש או שמיניתו או חלק כך ממנו: \n" + ], + [ + "אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה כו':
הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו כו':
אבל לא במדה רוצה בו אבל לא בכלי מיוחד למדה אבל אם היה כלי מוכן להיות מדה ועדיין לא נעשה בדיוק ולא שמוה מדה מותר לתת בה. ורבי יהודה אוסר לפי שהוא כלי ידוע למדה. והיה עושה אבא שאול בן בטנית מה שאמרו עליו מפני ביטול בית המדרש כדי שלא יתבטל בעת המשקל ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ] + ], + [ + [ + "המביא כדי יין ממקום למקום כו':
העיקר בכל זה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אלא בשינוי ואם אי אפשר לו לשנות מותר. ומתחילין בערמת התבן בתנאי שיהיה התבן מלא קוצים שאינו ראוי אלא לשריפה והוא כמו מוכן לאש ואינו צריך הכנה אבל אם אינו כן כמו שזכרנו הרי הוא כמו עצים שבמוקצה בשוה ורצה בכאן במוקצה מקום מיוחד להצניע שם העצים: \n" + ], + [ + "אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה כו':
מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף כו':
סוכת החג בחג אסור להנות בעציו כל ימי הסוכות לאמרו חג הסוכות שבעת ימים לה' אלהיכם. ובאה הקבלה כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. והדבר בכאן הוא על סוכה שאינה של מצוה כי העיקר אצלנו אין עושין אהל ואין סותרין אהל ביום טוב וכל שכן בשבת וכבר קדם זה בשבת: ואמרו ומן הסמוך לה ענינו מן הסמוך לדפנות. ואמרם מן הקרפף אפילו מן המפוזר אינה הלכה אלא מן המכונס על כל פנים ובתנאי שיהיה מן המכונס שבקרפף אבל מן השדה לא יביא ואפילו מן המכונס. ורבי יהודה אומר כי על כל פנים צריך פתח ויהיה סמוך לעיר ורבי יוסי אומר כי כשיש לו פתח ואפילו רחוק מן העיר קרוב לאלפים אמה שהוא תחום שבת מותר ליטול ממנו והלכה כרבי יוסי: \n" + ], + [ + "אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה כו':
בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת כו':
שעור זו המשנה כך אין מבקעים עצים מסואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אלא אם נשברה מערב יום טוב. וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל. וטעם אלו הדינים כבר כולם קדמו ונתבארו. וקופיץ הוא כלי ברזל שחותכין בו הבשר ואין ראוי לבקע העצים אלא בצד הקצר שהוא כמו החץ ונקרא זכרות והצד הרחב נקבות לפי שאין דרך בני אדם לבקע בו ויהיה שינוי. ומה שאמר רבי מאיר פוחת אינו רוצה לומר שיסתור הכתלים ביום טוב אבל כפי סברתו הוא מותר לפחות אם היו כתלי אותו החצר לבנים סדורים מבלי בנין ואין הלכה כר\"מ: \n" + ], + [ + "אין פוחתין את הנר מפני שהוא עושה כלי כו':
נר ידוע והנרות שלהם היו עושין אותן זוגות וחותכין אותן אחר עשייתן. חותכה באור לשתי נרות הוא שיתן הפתילה קצתו בנר אחד וקצתו בנר אחר ויתן האור בינתיים ותתחלק ותהיה פתילה דולקת בזה הנר ופתילה דולקת בזה הנר ואסר חתיכת פתילה בסכין או במספרם לפי שהוא מתקן מנא ולמעכה ביד מותר והלכה כר' יהודה: \n" + ], + [ + "אין שוברים את החרס ואין חותכין הנייר כו':
נייר ידוע וכשנותנין עליו שמן עומד לפני האש כל זמן שימצא בו שמן ואין גורפין תנור וכירים ומכבשים פירוש שמשוין האפר ואם מנע הבישול גורפין אותו האפר. ובקעת חתיכה של עץ שאינה כלי ואמר וכן בדלת רוצה בו כי כן המשפט בדלת אין סומכין אותו בבקעת כי העיקר אצלנו לא ניתנו עצים אלא להסקה: \n" + ], + [ + "רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו כו':
לא התירו חכמים שיטול אדם קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה בלבד ואסור לחתכו ולתקנו אא\"כ היה רטוב וראוי לאכילה לבהמה כי כל מה שראוי לאכילת בהמות מותר לחתכו בשבת ואין הלכה כר' אליעזר ומאמר חכמים ומגבב מלפניו ענינו כי כשמבשל בשדה שקושש מסביבותיו ומדליק: \n" + ], + [ + "אין מוציאין את האור לא מן העצים כו':
ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה כו':
רעפים לבנים שרופים בכבשן ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם לפי שהם נשרפים ומתחזקות ונראה כמתקן כלי ביום טוב אבל האבנים והרעפים הישנים (והחדשים) מותר ללבנן ולבשל ולצלות עליהם ומוקצה הוא משטח ששוטחין בם תאנים וענבים וזולתם ליבש. ומה שהתנה בשביעית לפי שבשנה אחרת שלא תהיה שביעית אסור לאכול מה שנמצא באותו משטח ביום שבת עד שיוציאו מעשרותיו כי עיקר אצלינו שבת קובעת למעשרות כמו שביארנו במקומות מסדר זרעים. ושביעית אינה חייבת במעשרות כמו שנתבאר במקומות מסדר זרעים ואין הלכה כרבי אליעזר:" + ] + ], + [ + [ + "משילין פירות דרך ארובה ביום טוב כו':
מותר להשיל פירות ארובה בגג אחד כשירצה לטלטלן ממקום למקום אבל להשילן מגג לגג אחר אסור. והטעם מה שאמרנו כמה פעמים שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ודלף המים הנוזלים מן הגגות התלושות בעת ירידת הגשם: " + ], + [ + "כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות כו':
אמרם משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה רוצה בו כי מה שאמר ה' תשבת נכנס תחתיו השביתה מן הדברים שהוא מספר והם הנקראים שבות ועוד מן הדברים שרשות לאדם לעשותן ושלא לעשותן אבל הם תלוין במצות ויש להם מבוא בדברים התוריים והם הנקראים רשות. ועוד יכנס תחת אמרו תשבת בהשלמת הדברים שעשייתן מצוה ושלום מצוה והם אותן שנקראין משום מצוה וטעמי אסורן כלן מה שאגיד לך. אין עולין באילן גזירה שמא יתלוש. ולא רוכבין על גבי בהמה גזרה שמא יחתוך זמורה להנהיגה. ולא שטין גזרה שמא יעשה חבית של שייטין. ולא מספקין ולא מרקדים ולא מטפחין גזרה שמא יתקן כלי שיר. ומספקין הוא הנגון וההכאה בצלצל ומטפחין ההכאה יד על יד. ואמרו משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין לכלן יש תנאים לא דנין בתנאי שיהיה במקום יותר חכם ממנו. ולא מקדשין בתנאי שיהיו לו אשה ובנים שאינו חייב במצות פריה ורביה. ולא מיבמין ולא חולצין בתנאי שיהיה לו אח גדול ממנו שבו היא המצוה כמו שאמרו מצוה בגדול ליבם וכשיהיו אלו התנאים אז יהיו אלו הדברים רשות. אבל אם הדבר להפך שלא יהיו אלו התנאים לא יהיו משום רשות אלא משום מצוה. והטעם שאסרום כלן גזרה שמא יכתוב. ולא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין גזרה משום מקח וממכר. ולא מגביהין תרומות ומעשרות ואפילו ליתנם לכהן בו ביום ובזה דבר. ולא דבר בהוצאתם ביום טוב כדי ליתנם אחר יום טוב. וזה שאמר אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד זהו דעת בית שמאי. אבל דעת ב\"ה כי יש דברים רבים מלבד אוכל נפש שהן מותרין ביום טוב ואסורין בשבת. ומהם אמרם בתחילת הפרק משילין פירות וכמו כן הוצאת לולב וקטן וספר תורה כמו שביארנו במה שקדם: \n" + ], + [ + "הבהמה והכלים כרגלי הבעלים המוסר כו':
כבר קדם לך בערובי תחומין כי האדם יכול לילך לאיזה רוח שירצה יותר מאלפים אמה והוא שיחסר שיעור אותה התוספת מן הרוח שכנגדו על הדרכים שקדם חלוקה לשם ואמר בכאן כי בכל מקום שיוכל האדם ללכת תלך בהמתו וכל חפציו. ואמרו המוסר את בהמתו לרועה או לבנו הרי אלו כרגליו רוצה בו רגלי הבעלים ובתנאי שיתן אותה לשני בנים או לשני רועים שלא נתקיימו קנייתה לאחד מהם אבל אם נתנה לרועה אחד הרי היא כרגלי הרועה: \n" + ], + [ + "השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כו':
אמרם כרגלי השואל אפילו לא נתן לו אותו הבגד אלא ביום טוב כיון שקדם שאילתו מערב יום טוב הרי היא כרגלי השואל. ואמרם כרגלי המשאיל ואפילו היה רגיל לשאול ממנו אותו חלוק בכל יום טוב לא נאמר שיהיה עיקר לאותו רגילות אלא כיון שלא שאלו מערב יום טוב הרי הוא כרגלי בעליו ואין הלכה כרבי יהודה. ואמרם כרגלי שתיהן ענינו שבאותה העיסה הוי בה שותפות כדי שלא תלך אותה העיסה אלא עד מקום ששתיהן יכולין לילך שאם האחת ערבה למזרח אלפים אמה שא\"א לה ללכת במערב אפילו זרת אחת כמו שנתבאר והאחרת ערבה במערב אלפים אמה שאי אפשר לה ללכת בצד המזרח כלל אותה העיסה לא יזיזנה ממקומה: \n" + ], + [ + "הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום כו':
בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי אותה העיר כו':
מי שהיו פירותיו בעיר אחרת כו':
כל זה מבואר: \n" + ], + [], + [ + "מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות כו':
אין משקין ושוחטין המדבריות כו':
רוצה באמרו לנות בעיר בתוך תחום שבת. ולנות באפר שיהיו בכפרים כל ימי החום והקיץ ואינן נכנסות לעיר עד שירדו הגשמים. ואפר שם הכפרים: ואמרו משקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחיטה יתיר ריאתה ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת ואסר שחיטת המדבריות לפי שהם מוקצה: \n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה ביצה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Chagigah/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Chagigah/Hebrew/Vilna Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..20ee6c7ed264c62eb1688e4d8e0e55fdefc939fc --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Chagigah/Hebrew/Vilna Edition.json @@ -0,0 +1,102 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Chagigah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם משנה חגיגה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו':
ראייה היא מה שאמר הש\"י יראה כל זכורך. ולפיכך זו המצוה אין חייבות בה נשים וטומטום ואנדרוגינוס. ואמר את פני האדון ה' מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד ולפיכך העבדים פטורין. ואמר שלש רגלים אע\"פ שרגל הוא המועד אבל לפי מה שאמר רגלים ולא אמר פעמים כמו שאמר במקום אחר ובאה הקבלה שהוא רומז שזו המצוה אינה חובה על מי שאינו יכול ללכת ברגליו ולפיכך יצא זקן וחגר וחולה. ועוד אמר לראות את פני ה' אלהיך ולפיכך אינו חובה אלא על מי שהוא רואה יצא סומא. ואמר במצות הקהל למען ישמעו ולמען ילמדו ולמדנו מזו הראייה שהיא בשנה השביעית לכל ראייה שאינה חובה על השוטה לפי שאינו למד. ולא על חרש לפי שאינו שומע. ואם חלתה רגלו אחת או עינו אחת או אזנו אחת אינו חייב בראייה לאמרו רגלים. ואמר בהקהל באזניהם ואמר לראות שתהא הראייה שלימה. ואמרו הכל חייבין בראייה להביא מי שחציו עבד וחציו בן חורין. וכבר הודעתיך כי חזר מזה הדעת והדין אצלנו שלא נניח אדם חציו עבד וחציו בן חורין שלא יגמור פדיונו: \n" + ], + [ + "ב\"ש אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה וכו':
אמר ה' לא יראה את פני ה' ריקם רוצה לומר שיביא קרבן עולה בידו כשיעלה לחג ואלו העולות הם הנקראות עולות ראייה ונקראות ג\"כ ראייה בחסרון מלת עולה. ואין לה שיעור למעלה בריבוי למה שאמר השם איש כמתנת ידו אבל אין ראוי להיות פחות מעולה במעה כסף והוא משקל ששה עשר שעורות מכסף. והחגיגה הוא מה שאמר השם וחגותם אותו חג לה' רוצה בזה שיביא קרבן שלמים ואלו השלמים נקראין חגיגה וג\"כ אין להם קצבה ולא שיעור למעלה ואין ראוי שיהיו פחות משתי כסף והם שתים ושלשים שעורות מכסף. וב\"ש אומרים כי העולה צריך שתהיה מדמים יותר לפי שהיא כולה להשם. וב\"ה אומרים כי שלמים יהיו הדמים שלהם יותר לפי שיש בהם חלק לשם וחלק לבעלים וחלק לכהנים ואלו הראיות והתשובות וטענות יקצר המקום הזה מלהגידם. ודע כי המצות שחייבין בהן ישראל ברגל שלשה והם הראייה והיא קרבן עולה וחגיגה והיא שלמים כמו שבארנו. והשמחה והיא ג\"כ שלמים. ונקראין שלמי שמחה ואין להם גדר ולא שיעור ידוע והן חובה על הנשים ועל האנשים ועליהן אומר נשים חייבות בשמחה ולשון התורה וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך וזכור זה: \n" + ], + [ + "עולות במועד באות מן החולין והשלמים וכו':
כבר שיערו זו המשנה ופירשוה כך. עולות נדרים ונדבות במועד באות. ביו\"ט אינן באות. ועולות ראייה באה ואפי' ביום טוב. וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באין אף מן המעשר. ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני. וכבר בארנו שלמי שמחה. ומה שאומרים בית הלל מן המעשר רוצה בו שהוא מותר להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין לפי שכבר בארנו כי חגיגה חובה. והעיקר אצלנו כי כל דבר שהיא חובה אינה באה אלא מן החולין. ומה שפרט יום טוב הראשון של פסח להודיעך כי חגיגת ארבעה עשר אינה חובה כמו שבארנו בפסחים ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת יום טוב הראשון. ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ולא נתיר זה ביום טוב גזרה שמא יעשר ביום טוב וזה אינו מותר לפי שצריך שירשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר ביום טוב: \n" + ], + [ + "ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וכו':
ידי חובתן פירוש חובת שמחה והוא מאמר השם יתברך ושמחת בחגך. ובאלו יוצאים ידי חובתן בשלמי שמחה אבל חובת ראייה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שבארנו. ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ומנחות כי העיקר אין שמחה אלא בבשר: \n" + ], + [ + "מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים וכו':
כל זה מבואר וכבר קדמו לך עיקריו: \n" + ], + [ + "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג וכו':
רוצה באמרו חג ולא חג הקרבת העולה והשלמים שהוא חייב בהן כמו שבארנו. ודע כי חג השבועות אע\"פ שהוא יום אחד יש לו תשלומין כל שבעה לאמרו בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה: \n" + ], + [ + "רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות וכו':
היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו וכו':
אמרו הן הן אינו ספור לזרז אבל הוא מחוסר וי\"ו הדיבוק ושיעורו הן והן גופי תורה רוצה לומר המצות הבאות בהן: \n" + ] + ], + [ + [ + "אין דורשין בעריות בשלשה וכו':
אומר שאסור לדרוש בסתרי עריות אא\"כ הם השומעין פחות משלשה והטעם שלא יתעסק האחד להקשות על הרב והשנים להקשות זה עם זה ויטרדו מחשבתם ולא יבינו המשפט הישר בסתרי עריות. ומרוב תאות בני אדם בזה הענין יורו היתר לעצמן כשיפול ביניהן ספק מה ששמעו מן הרב והולכין להקל. ואמרו לא במעשה בראשית בשנים כל שכן אם הם יותר ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלין והטעם כבר זכרנוהו בפתיחת דברינו בזה החבור. והוא כי ההמון אינם יכולים להבין אותן הענינים ואינם מתלמדין אלא מאחד לאחד בקבלה כי מעט מזעיר הוא מה שישכילו מהם ההמון וכשישמעם הסכל תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרין האמת והוא האמת והנכון. ומעשה מרכבה אין דורשיין בו כלל אפילו ליחיד אלא א\"כ היה כמו שאמרו חכם ומבין מדעתו. והוא שיתעורר מעצמו ויבין הכוונה מעצמו ולא יהיה צריך לפירוש אלא שרומזין לו הרמזים והוא סובר בהן סברתו ושקול דעתו. וזה ענין אמרם מוסרים לו ראשי פרקים לפי שיש שם ענינים הרבה יתצירו בנפשות השלמים מבני אדם ואם פירש אותם אדם בלשונו ודמם בדמיונות יתקשו ויצאו מן הכוונה. ושמע ממני מה שנתבאר לי לפי מחשבתי ממה שראיתי מדברי החכמים. והוא שהם מבינים במעשה בראשית החכמה הטבעית וההעמקה בהתחלות המציאות. ורוצים במעשה מרכבה חכמת אלהית שהוא הדבור בכל המציאות ובמציאות הבורא בידיעתו ותאריו וחיוב כל הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שיהיה אחר המיתה ולפי שגדלו אלו החכמות השתים הטבעית והאלהית וראוי להם להיותם גדולות ומנעו מללמדם כשאר החכמות הלמודיות. ונודע כי כל אדם בטבעו משתוקק לכל החכמות כולם בין יהיה טפש או חכם והאדם על כל פנים מחשב באלו השתי חכמות בתחילת מחשבתו וישליט מחשבתו עליהם בלי התחלות ובלי מדרגות בחכמות מנע זה ללמדם והזהיר עליו ואמר להפחיד אותו המשליט דעתו בהתחלות מבלי הקדמות כמו שבארנו כל המסתכל בארבעה דברים וכו'. ואמר להכניע המשליט שכלו ומחשבתו בדברים האלהיים בדמיונו המופשט בלי התחלה בחכמות: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו לא בא לעולם פירוש כי העדרו מן האנושית *) והיותו כשאר בעלי חיים טוב למציאות ממציאות אדם מפני שמבקש לדעת הדבר חוץ מדרכו ועל מה שאינו בטבעו כי לא ידמה מה למעלה ומה למטה אלא אויל בצורת הנמצאים וכשירצה האדם הערום מן החכמה לחשוב עד שידע מה שעל השמים ומתחת לארץ בדמיונו הנפסד שהוא מדמה אותם כמו בית ועלייה וכמו כן מה שהיה קודם שנבראו השמים ומה שיהיה אחר שיפסדו השמים תוציא אותו זו המחשבה אל השגעון ותמהון הלבב. וענין זו המלה המפוארה וזה בעזר האלהי. באמרם כל שלא חס על כבוד קונו רוצה בו מי שלא יחוס ויחמול על שכלו כי השכל הוא כבוד השם ושאינו יודע שיעור זה הדבר שניתן לו נשתלח עם תאותו ונמשל כבהמות. וכן אמרו מי שלא חס על כבוד קונו זה בהעובר עבירה בסתר. ואמרו במקום אחר אין המנאפין מנאפין עד שתכנס בהן רוח שטות וזה אמת כי בעת התאוה איזו תאוה שתהיה אין השכל שלם. ומה שהביא זה הענין בזה המקום היה למה שאמר במה שקדם הן הן גופי תורה. וכן מנעו בגמרא ללמדם בפרהסיא והזהירו על זה מאד ויעצו שילמדם האדם בינו לבין עצמו ולא יגלם לזולתו וסמכו זה למאמר שלמה שאמר בזה הענין על דרך משל דבש וחלב תחת לשונך: \n" + ], + [ + "יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך וכו':
אמרו יצא מנחם רצה לומר יצא מבית המדרש לעבודת המלך ולא שמענו לו דעת בסמיכה ביום טוב. ופסק ההלכה מביאין עולות ראייה ושלמי חגיגה ביו\"ט וסומכין עליהן: \n" + ], + [ + "ב\"ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכין וכו':
כבר פירשנו בפרק שני ממסכת ביצה זו ההלכה ופירשנו כי מחלוקתם היא בעולות ראייה ושלמי חגיגה אבל נדר ונדבה אין קריבין ביום טוב. ואסרו בית שמאי הסמיכה לפי שהוא משתמש בבעלי חיים ומייגע עצמו גם כן בסמיכה כי סמיכה בכל כחו בעינן: \n" + ], + [ + "עצרת שהל להיות בערב שבת וכו':
כבר קדם לך כי חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה וידעת דעת ב\"ש שאין מביאין עולות ביו\"ט ולפיכך כשחל עצרת ערב שבת מביאין עולות ראייה לאחר שבת והוא יהיה יום טבוח. וב\"ה אומרים שלא יהיה יום טבוח אלא בערב שבת עצמו יביאו עולות ראייה כמו שקדם לך מדעתם. ומה ששנה מחלוקתם כדי שלא תאמר ב\"ש מודים לבית הלל בעצרת שחל ערב שבת שמביאין עולות ביו\"ט כיון שאינן יכולין להקריבן למחר לפי שהוא שבת. וב\"ה ג\"כ אינם מודים לבית שמאי ואפילו במה שקדם אע\"פ שאפשר להקריב עולות ממחרת יו\"ט. אותן שאינן מאמינים בתורה שבעל פה מאמינים כי עצרת לא תחול לעולם אלא אחר שבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת והפסוק קרא יום טוב שבת כמו שקרא כולם שבתות השם: \n" + ], + [ + "נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה וכו':
אמר שאסור לו לאדם שיאכל לחם ואפילו חולין עד שיטול ידיו וכמו כן חייב ליטול ידיו לתרומה ולמעשר בין לפת בין לפירות. וכשנגע לתרומה בלי נטילת ידים פוסלה אפילו אינו ודאי שידיו טמאות כמו שיתבאר במסכת טהרות. ובשר קדש או לחם קדש מטביל ידיו ואז יגע בהם. ועוד יתבאר בתחלת מקואות שיעור המים ומראיהן שראוי להיות בהם טבילת ידים וחטאות הנזכר בכאן היא פרה אדומה שאמר השם בה חטאת היא ונתן לאפרה מעלה יתירה על הקדש ועוד יתבאר הטעם במסכת פרה. וכשנטמאו ידיו אין לו לטהר בשום דבר מדברי אפר פרה עד שיטבול במי מקוה ולא יטביל ידיו בלבד כמו שהוא עושה לזולתו מן הדברים הצריכין לטהרה והדברים המטמאין הידים בלבד כשנגעו בהן אבל לא כל הגוף הם אוכלין טמאין ומשקין טמאין והדומה להם מטומאות קלות כמו שיתבאר במסכת טהרות ופרה וידים: \n" + ], + [ + "הטובל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר וכו':
כשטבל אדם ונתכוין בזו הטבילה לאכילת חולין ונשאר על אותה טהרה אסור לו לאכול מעשר על אותה טבילה עד שיטבול פעם שנית ויחשוב שהוא טובל למעשר בזו הטבילה וכן כולם על כל פנים צריך כוונה לאותו דבר שהוא טובל לו וכשטבל סתם ולא כוון לשום דבר לא למעשר ולא לזולתו כאילו לא טבל ואינו אוכל באותה טבילה אלא חולין בלבד: \n" + ], + [ + "בגדי עם הארץ מררס לפרושין בגדי פרושין וכו':
פרושים הם אוכלי חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן תמיד וכמו כן שומרין מאכליהן ומשתיהן כדי שיהיו טהורין. וענין מדרס לפרושים כי הם כשהיו נוגעים בבגדיהם נטמאו כאילו נגעו במדרס הזב וצריכין טבילה. וכבר אמרו כי זו המשנה חסר ממנה מעלה אחת וכי סדר אלו המעלות כולן כן. בגדי עם הארץ מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש בגדי קדש מדרס לחטאת. ומאמרם ר' יוחנן בן גודגדא היה אוכל וכו': תדע שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו לפי שכבר אמרנו בגדי קדש מדרס לחטאת ואמר בזה שהיה אוכל חולין שנעשו על טהרת הקדש מטפחתו מדרס לחטאת. וכבר נתבאר בסוף נדה כי זאת המשנה ראשונה ושהם חזרו לומר כי חולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש בכל הדברים אבל במקצתן. ועוד יתבאר כל זה במקומות מסדר טהרות. ועוד ימנה בפ' שלאחר זה דברים יתירים בטהרת הקדש על התרומה ואמרו בהן אחד עשר מעלות שנו כאן ששה ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש אחרונות לקדש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש. ולא יתערב לך אוכל חולין בטהרה עם אוכל על טהרת הקדש כי אוכל חולין בטהרה ישמור מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים. ואוכל על טהרת הקדש ישמור מכל מה שיטמא הקדש וישים אותן חולין כאילו הם בשר חטאת או אשם ועוד יתבאר זה במסכת טהרות ומיני הטומאות שהן מטמאות החולין והמטמאות התרומה והמטמאות הקדש ושם יתבארו אלו ההלכות כולם באר היטב לגמרי: \n" + ] + ], + [ + [ + "חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלי וכו':
מטבילין כלים בתוך כלים עניינו שנמלא קופה טהורה בדרך משל מכלים ונטבלם במקוה ולא נעשה כן בכלים שנרצה להשתמש בהם בקדש כי מפני מעלת הקדש נחשוב שאותה קופה חוצצת בפני הכלים אע\"פ שהמים נכנסים שם. וענין אחוריים ותוך דין אחוריים ותוך לא שנשים אחורי הכלי כתוכן והוא כי כשנטמא אחורי הכלי במשקין טמאין אינו מטמא הדבר שבתוכו אם היא תרומה אבל אם היא קדש מטמא מה שבתוכו והיו עושין בכליהן בעובי הכלי מקום שמכניס בו האצבע כדי לשום שם האצבע בעת השתייה ולא יצטרכו להכניס היד בכלי והוא הנקרא בית הצביטה ואם נטמא אחורי הכלי במשקין טמאין לא נטמאה בית צביטתו לתרומה ונטמא לקדש ועוד יתבאר לך אלו העקרים כולם במסכת כלים ובמסכת טהרות. ואמרו הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה רוצה לומר שהוא נושא תרומה ובגד שנטמא במדרס הזב ביחד והוא שישים שניהם בלוח וירים אותם ואסור לעשות כן בקדש. ואמר מנגב ומטביל רוצה לומר שינגב הכלי שמא תהיה עליו שמנונית ותמנע המים מלהכנס. ואמר ובתרומה קושר ואח\"כ מטביל הוא רשות שנתן לו שיכול להטביל הכלים והם קשורים קצתם בקצתם כמו המטות ודומיהן: \n" + ], + [ + "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה וכו':
ואפילו היה העושה אותן תלמיד חכם על כל פנים צריכים טבילה ואינן צריכין הערב שמש וזה לקדש. ורוצה באמרו הכלי מצרף מה שיש בתוכו כי כשיש כלי מלא מככרות ודומיהן ונגע טבול יום או מי שהוא במעלתו מטומאתו בככר אחד מהם לא פסל אלא מה שנגע בה בלבד בתרומה אבל בקודש מטמא הכל. וסמכו זה לאמרו כף אחת עשרה זהב הכתוב עשה כל מה שבכף אחת. וכבר זכרנו שלישי ורביעי בפ\"א מפסחים כל מה שצריך לו בזה המקום וכשנטמאה ידו בדברים המטמאין את הידים וכבר זכרנו מה הן במה שקדם ויהיה באותה היד הטמאה לחלוחית מיד נטמאת ידו השנית לקדש ואפילו שלא נגעה היד הטהורה בטמאה ואם אין בה לחלוחית לא תטמא היד השנית עד שתגע ביד הטמאה ואז תפסול אותה לקדש ועוד יתבארו כל אלו העקרים בשלימותן במקומות רבים מסדר טהרות וכשתרצה להיות כולל על ידיעת הטומאה והטהרה ולדקדק במשפטיהן תעיין בדברינו באותו הסדר בהשגחה גדולה מתחילתו ועד סופו ולא תקרא אותו קריאת העברה וקצור אלא קריאה השלמה ועיון אמיתי: \n" + ], + [ + "אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה וכו':
העיקר אצלנו חיבת הקודש מכשרתו ואין צריך הכשר וכיון שזה הוא העיקר האוכל אוכלין נגובין בידיו והן טמאין אין ספק שיטמאו ואין אנו צריכין בזה לדבר אבל דיבר בכאן אם לא נגען בידיו אלא במלקחים ודומיהן וזה גזירה שמא יאכל אח\"כ שום דבר של משקה בידיו ויטמא אותו הקדש שבו כמו שנתבארו אותן העקרין במקומן. וזו הגזירה לא עשינו אותה בתרומה וכבר קדם לך בפסחים וזולתו דין אונן ומחוסר כפורים שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיטבול כמו שבארנו לשם אבל לענין נגיעה מחוסר כפורים פוסל את הקדש כשנגע בו והאונן מותר ליגע בו כמו שיתבאר בשנים עשר מזבחים: \n" + ], + [ + "חומר בתרומה שביהודה נאמנין על טהרת וכו':
מה שייחד ארץ יהודה משאר א\"י לפי ששאר הארץ מלבד ארץ יהודה היו שוכנין בה העכו\"ם ולא היו יכולין לטהר שום דבר ולשומרו ובעבורם חזרו כל הארצות כארצות העכו\"ם ובארץ יהודה היו נאמנין בני אדם בכל השנה על יין ושמן של קדש שהוא טהור כשהיה אומר אדם זה היין טהור והוא לנסכים וזה השמן טהור והוא למנחות לגודל מעלת הקדש מי הוא זה שמלאו לבו לעבור על הדבר ולא שיקל בו ולא שיאמר טהור אלא על דבר שנתאמת אצלו טהרתו. ואינן נאמנין באמרם זה יין של תרומה טהורה אלא בשעת הגתות בלבד שבני אדם נזהרין כולן ומטהרין כליהן ועצמן כדי שיהיה מה שסוחטין מן הענבים טהור ויוציאו תרומה טהורה וכשעברה שעת הגיתות והבדים והוא עת הבציר נשתלחו בני אדם ופשעו בטהרה ומפני שהן מקילין בתרומה אין שומרים אותם שימור גמור ולפיכך אינן נאמנין ואם עברו הגתות והבדים והביא אחד מהן לכהן חבית של יין של תרומה בדעת שהיא תרומה טהורה לא יקח אותה ממנו אלא אם לקחו מדעתו שהיא תרומה פסולה כיון שהיא בספק. ואמרו אבל מניחה לגת הבאה רוצה לומר בעל החבית מניחה לגת הבאה ואז יתן אותה לכהן לפי שבאותה שעה הוא נאמן ואם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית של קדש הרי זה נאמן דכיון שהוא נאמן במקצתה ר\"ל אותו רביעית של קדש. והעיקר נאמנין על טהרת יין ושמן של קדש כל ימות השנה נאמן בכולה שהיא טהורה. ואמרו כדי יין וכדי שמן המדומעות נאמנים עליהם אבאר לך פירושם. והוא כי המדומע כבר קדמו לך כללי משפטיו במסכת תרומות וביארנו כי הוא הדבר שנתערב בו התרומה שקרא אותה השם דמע. ובכאן רוצה בו שהם נאמנים באמרם אלו הקנקנים טהורים אף על פי שהוא קודם לגתות שבעים יום. ובירושלמי אמרו קודחין בהם את הדמע וענינו הקנקנים שמכניסים בהם המדומע. ולשון התוספתא קודם לגיתות שבעים יום נאמנים על הקדש ועל המדומע ועל הקנקן אבל לא על התרומה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. אבל הבבלי ביאר שאין נאמנים באמרם קנקן ריקן שהוא טהור לתרומה בשום פנים ואפי' בשעת הגיתות. וכי מאמרם בזו המשנה נאמנים על כדי יין ושמן המדומעות רוצה בו המעורבות בלבד ואינן מענין דמע שהוא התרומה. וענין אותן התערובות כמו שזכרנו במשמר יינו להפריש ממנו נסכים קודם לגתות ע' יום ומפני שכוונתו היתה להוציאה הנסכים ממנו היה כמו הדבר המעורב מן הקדש והם נאמנים על טהרת הקדש כמו שהוא העיקר. ולפיכך יהיו נאמנים על אלו הקנקנים אפי' קודם לגיתות שבעים יום והוא הזמן שהעם מתחילין להזמין כליהם ולטהר אותם לבציר ואלו הדינים כולם שאמרו נאמנים ואין נאמנין הם בעמי הארץ אבל תלמידי חכמים נאמנים לעולם על כל מין ממיני הטהרה ונסמך על כל מה שיאמר כמו שביארנו ממנו קצת במסכת דמאי ועוד יתבאר הכל במסכת טהרות: \n" + ], + [ + "מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס וכו':
כשמניחים הקדירות חוץ למודיעים ונכנס והרי הוא לפנים מן המודיעים והקדירות חוץ למודיעים ובא הלוקח ולקח הקדירות ונכנס לפנים מן המודיעים נאמן שהם טהורות וזהו ענין אמרם הלוקח נאמן כיון שהעיקר אצלנו נאמנים על טהרת כלי חרס מן המודיעים ולפנים אבל מי שיצא מירושלים וקנה מאותן הקדירות והוציאן בידו אינו נאמן כיון שהוא חוץ למודיעים אע\"פי שהקדירות הן הן הקדירות והקדר הוא הקדר עצמו ועומד במקומו. וזהו ענין אמרם הוא הקדר והן הקדירות השיעור בזה אף על פי שהקדר הוא הקדר והקדירות הן הקדירות הנכנס נאמן והיוצא אינו נאמן לפי שדבר הנאמנות תלוי על המקומות. והטעם כי הבא חוץ למודיעים וקונה ונכנס רואה בעל הקדירות ומרגיש בו ולוקח מהם מה שירצה ומכניסם בידו ולפיכך נאמן אבל היוצא מן המדינה אינו רואה הקדר כי אחוריו כלפי פניו ושמא נגע זה הקדר במשקין טמאים בידיו בקדירות ויטמאם ואותו הלוקח לא יראה אותו ואנו לא נאמין הקדר שאלו הקדירות טהורות אלא אחר שיהיה לפנים מן המודיעים כמו שביאר. ואומרו ונכנס לפנים מן המודיעים אבל אם ישב חוץ למודיעים אינו נאמן וכן אפילו לא הניח קדירותיו חוץ למודיעים אלא שהכניסן עמו לפנים מן המודיעים יהיה הנכנס והיוצא נאמן ואפי' נגע בהם הקדר והוא לפנים מן המודיעים נאמן הוא שלא טמאם ואין הכוונה בזו ההלכה אלא ההפלגה כי הנאמנות בטהרת כלי חרס תלוי במקום מן המודיעים ולפנים וכי אותו האדם בעצמו אינו נאמן על אותו הכלי בעצמו מן המודיעים ולחוץ וכבר זכרנו בתשיעי מפסחים כי מודיעים מקום קרוב לירושלים ועוד נבאר באיזה טעם הקילו בטהרת כלי חרס בירושלים בלבד וכל זה בע\"ה אבל ת\"ח נאמנים בכל מקום: " + ], + [ + "הגבאין שנכנסו לתוד הבית וכן הגנבים שהחזירו וכו':
שהחזירו ענינו שעשו תשובה והחזירו מעצמן ולפיכך נאמנין. ואמר ובירושלים נאמנים על הקדש רוצה בו כלי חרס הגדולים כמו הצלוחיות הגדולות והקדירות נאמנים ע\"ה עליהן שהן טהורות לקדש לפי שלא היה אפשר להיות בירושלים כבשן לשרוף בו כלי חרס ולפיכך היו חסין עליהם ולא היו מטמאין אותן ועוד הקלו בהם לפי שהיו מועטות והעיקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל כמו שזכרתי לך פעמים ולפיכך נאמנים אף על התרומה: " + ], + [ + "הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו וכו':
כבר ביארתי לך כי כל ישראל חברים ברגל ונתנו ע\"ה כת\"ח ברגל וכשנתערב היד בחבית ועיסה ברגל ר' יהודה אומר כיון שנתת טומאת ע\"ה טהורה ברגל הרי הוא כאילו לא נגע בה ע\"ה לעולם וגומר לשתותה אחר הרגל כאילו היא טהורה ויעשה בה כל מה שיעשה אדם בדבר טהור. וחכ\"א כי כל מה שעשו בזה אינו אלא ברגל בלבד. וא\"ר יהודה אף לא יום חמישי רוצה לומר אם עבר הרגל ברביעי לא היו מעבירין בחמישי לפי שהיו טרודים בדישון המזבח ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "כיצד מעבירין על טהרת עזרה מטבילין וכו':
זהו לפי שבני אדם היו מעורבים במקדש ברגלים כמו שנצטוינו יראה כל זכורך אבל היו נזהרים בשולחן לבדו לפי שאמר השם יתעלה לפני תמיד ואי אפשר לסלקו ולשום אחר במקומו: \n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..812d4a0d3978d69fc5458b164e82197d76f2118e --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Chagigah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,98 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Chagigah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Chagigah", + "text": [ + [ + [ + "הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו':
ראייה היא מה שאמר הש\"י יראה כל זכורך. ולפיכך זו המצוה אין חייבות בה נשים וטומטום ואנדרוגינוס. ואמר את פני האדון ה' מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד ולפיכך העבדים פטורין. ואמר שלש רגלים אע\"פ שרגל הוא המועד אבל לפי מה שאמר רגלים ולא אמר פעמים כמו שאמר במקום אחר ובאה הקבלה שהוא רומז שזו המצוה אינה חובה על מי שאינו יכול ללכת ברגליו ולפיכך יצא זקן וחגר וחולה. ועוד אמר לראות את פני ה' אלהיך ולפיכך אינו חובה אלא על מי שהוא רואה יצא סומא. ואמר במצות הקהל למען ישמעו ולמען ילמדו ולמדנו מזו הראייה שהיא בשנה השביעית לכל ראייה שאינה חובה על השוטה לפי שאינו למד. ולא על חרש לפי שאינו שומע. ואם חלתה רגלו אחת או עינו אחת או אזנו אחת אינו חייב בראייה לאמרו רגלים. ואמר בהקהל באזניהם ואמר לראות שתהא הראייה שלימה. ואמרו הכל חייבין בראייה להביא מי שחציו עבד וחציו בן חורין. וכבר הודעתיך כי חזר מזה הדעת והדין אצלנו שלא נניח אדם חציו עבד וחציו בן חורין שלא יגמור פדיונו: \n" + ], + [ + "ב\"ש אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה וכו':
אמר ה' לא יראה את פני ה' ריקם רוצה לומר שיביא קרבן עולה בידו כשיעלה לחג ואלו העולות הם הנקראות עולות ראייה ונקראות ג\"כ ראייה בחסרון מלת עולה. ואין לה שיעור למעלה בריבוי למה שאמר השם איש כמתנת ידו אבל אין ראוי להיות פחות מעולה במעה כסף והוא משקל ששה עשר שעורות מכסף. והחגיגה הוא מה שאמר השם וחגותם אותו חג לה' רוצה בזה שיביא קרבן שלמים ואלו השלמים נקראין חגיגה וג\"כ אין להם קצבה ולא שיעור למעלה ואין ראוי שיהיו פחות משתי כסף והם שתים ושלשים שעורות מכסף. וב\"ש אומרים כי העולה צריך שתהיה מדמים יותר לפי שהיא כולה להשם. וב\"ה אומרים כי שלמים יהיו הדמים שלהם יותר לפי שיש בהם חלק לשם וחלק לבעלים וחלק לכהנים ואלו הראיות והתשובות וטענות יקצר המקום הזה מלהגידם. ודע כי המצות שחייבין בהן ישראל ברגל שלשה והם הראייה והיא קרבן עולה וחגיגה והיא שלמים כמו שבארנו. והשמחה והיא ג\"כ שלמים. ונקראין שלמי שמחה ואין להם גדר ולא שיעור ידוע והן חובה על הנשים ועל האנשים ועליהן אומר נשים חייבות בשמחה ולשון התורה וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך וזכור זה: \n" + ], + [ + "עולות במועד באות מן החולין והשלמים וכו':
כבר שיערו זו המשנה ופירשוה כך. עולות נדרים ונדבות במועד באות. ביו\"ט אינן באות. ועולות ראייה באה ואפי' ביום טוב. וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באין אף מן המעשר. ורוצה בזה המעשר מעות מעשר שני. וכבר בארנו שלמי שמחה. ומה שאומרים בית הלל מן המעשר רוצה בו שהוא מותר להביא שלמי חגיגה ממעות מעשר שני ובתנאי שיביא אכילה ראשונה מן החולין לפי שכבר בארנו כי חגיגה חובה. והעיקר אצלנו כי כל דבר שהיא חובה אינה באה אלא מן החולין. ומה שפרט יום טוב הראשון של פסח להודיעך כי חגיגת ארבעה עשר אינה חובה כמו שבארנו בפסחים ולפיכך אינו מדבר אלא בחגיגת יום טוב הראשון. ודע כי בשאר ימות החג אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ולא נתיר זה ביום טוב גזרה שמא יעשר ביום טוב וזה אינו מותר לפי שצריך שירשום המעשר בסיקרא כמו שיתבאר בבכורות וזה אינו מותר ביום טוב: \n" + ], + [ + "ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות וכו':
ידי חובתן פירוש חובת שמחה והוא מאמר השם יתברך ושמחת בחגך. ובאלו יוצאים ידי חובתן בשלמי שמחה אבל חובת ראייה וחובת חגיגה אינה באה אלא מן החולין כמו שבארנו. ואין יוצאין ידי חובתן משלמי שמחה בעופות ומנחות כי העיקר אין שמחה אלא בבשר: \n" + ], + [ + "מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים וכו':
כל זה מבואר וכבר קדמו לך עיקריו: \n" + ], + [ + "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג וכו':
רוצה באמרו חג ולא חג הקרבת העולה והשלמים שהוא חייב בהן כמו שבארנו. ודע כי חג השבועות אע\"פ שהוא יום אחד יש לו תשלומין כל שבעה לאמרו בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ובאה הקבלה מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה: \n" + ], + [ + "רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות וכו':
היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו וכו':
אמרו הן הן אינו ספור לזרז אבל הוא מחוסר וי\"ו הדיבוק ושיעורו הן והן גופי תורה רוצה לומר המצות הבאות בהן: \n" + ] + ], + [ + [ + "אין דורשין בעריות בשלשה וכו':
אומר שאסור לדרוש בסתרי עריות אא\"כ הם השומעין פחות משלשה והטעם שלא יתעסק האחד להקשות על הרב והשנים להקשות זה עם זה ויטרדו מחשבתם ולא יבינו המשפט הישר בסתרי עריות. ומרוב תאות בני אדם בזה הענין יורו היתר לעצמן כשיפול ביניהן ספק מה ששמעו מן הרב והולכין להקל. ואמרו לא במעשה בראשית בשנים כל שכן אם הם יותר ואמרו כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלין והטעם כבר זכרנוהו בפתיחת דברינו בזה החבור. והוא כי ההמון אינם יכולים להבין אותן הענינים ואינם מתלמדין אלא מאחד לאחד בקבלה כי מעט מזעיר הוא מה שישכילו מהם ההמון וכשישמעם הסכל תשתבש אמונתו ויחשוב שהם סותרין האמת והוא האמת והנכון. ומעשה מרכבה אין דורשיין בו כלל אפילו ליחיד אלא א\"כ היה כמו שאמרו חכם ומבין מדעתו. והוא שיתעורר מעצמו ויבין הכוונה מעצמו ולא יהיה צריך לפירוש אלא שרומזין לו הרמזים והוא סובר בהן סברתו ושקול דעתו. וזה ענין אמרם מוסרים לו ראשי פרקים לפי שיש שם ענינים הרבה יתצירו בנפשות השלמים מבני אדם ואם פירש אותם אדם בלשונו ודמם בדמיונות יתקשו ויצאו מן הכוונה. ושמע ממני מה שנתבאר לי לפי מחשבתי ממה שראיתי מדברי החכמים. והוא שהם מבינים במעשה בראשית החכמה הטבעית וההעמקה בהתחלות המציאות. ורוצים במעשה מרכבה חכמת אלהית שהוא הדבור בכל המציאות ובמציאות הבורא בידיעתו ותאריו וחיוב כל הנמצאים ממנו והמלאכים והנפש והשכל הדבק באדם ומה שיהיה אחר המיתה ולפי שגדלו אלו החכמות השתים הטבעית והאלהית וראוי להם להיותם גדולות ומנעו מללמדם כשאר החכמות הלמודיות. ונודע כי כל אדם בטבעו משתוקק לכל החכמות כולם בין יהיה טפש או חכם והאדם על כל פנים מחשב באלו השתי חכמות בתחילת מחשבתו וישליט מחשבתו עליהם בלי התחלות ובלי מדרגות בחכמות מנע זה ללמדם והזהיר עליו ואמר להפחיד אותו המשליט דעתו בהתחלות מבלי הקדמות כמו שבארנו כל המסתכל בארבעה דברים וכו'. ואמר להכניע המשליט שכלו ומחשבתו בדברים האלהיים בדמיונו המופשט בלי התחלה בחכמות: כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאילו לא בא לעולם פירוש כי העדרו מן האנושית *) והיותו כשאר בעלי חיים טוב למציאות ממציאות אדם מפני שמבקש לדעת הדבר חוץ מדרכו ועל מה שאינו בטבעו כי לא ידמה מה למעלה ומה למטה אלא אויל בצורת הנמצאים וכשירצה האדם הערום מן החכמה לחשוב עד שידע מה שעל השמים ומתחת לארץ בדמיונו הנפסד שהוא מדמה אותם כמו בית ועלייה וכמו כן מה שהיה קודם שנבראו השמים ומה שיהיה אחר שיפסדו השמים תוציא אותו זו המחשבה אל השגעון ותמהון הלבב. וענין זו המלה המפוארה וזה בעזר האלהי. באמרם כל שלא חס על כבוד קונו רוצה בו מי שלא יחוס ויחמול על שכלו כי השכל הוא כבוד השם ושאינו יודע שיעור זה הדבר שניתן לו נשתלח עם תאותו ונמשל כבהמות. וכן אמרו מי שלא חס על כבוד קונו זה בהעובר עבירה בסתר. ואמרו במקום אחר אין המנאפין מנאפין עד שתכנס בהן רוח שטות וזה אמת כי בעת התאוה איזו תאוה שתהיה אין השכל שלם. ומה שהביא זה הענין בזה המקום היה למה שאמר במה שקדם הן הן גופי תורה. וכן מנעו בגמרא ללמדם בפרהסיא והזהירו על זה מאד ויעצו שילמדם האדם בינו לבין עצמו ולא יגלם לזולתו וסמכו זה למאמר שלמה שאמר בזה הענין על דרך משל דבש וחלב תחת לשונך: \n" + ], + [ + "יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך וכו':
אמרו יצא מנחם רצה לומר יצא מבית המדרש לעבודת המלך ולא שמענו לו דעת בסמיכה ביום טוב. ופסק ההלכה מביאין עולות ראייה ושלמי חגיגה ביו\"ט וסומכין עליהן: \n" + ], + [ + "ב\"ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכין וכו':
כבר פירשנו בפרק שני ממסכת ביצה זו ההלכה ופירשנו כי מחלוקתם היא בעולות ראייה ושלמי חגיגה אבל נדר ונדבה אין קריבין ביום טוב. ואסרו בית שמאי הסמיכה לפי שהוא משתמש בבעלי חיים ומייגע עצמו גם כן בסמיכה כי סמיכה בכל כחו בעינן: \n" + ], + [ + "עצרת שהל להיות בערב שבת וכו':
כבר קדם לך כי חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה וידעת דעת ב\"ש שאין מביאין עולות ביו\"ט ולפיכך כשחל עצרת ערב שבת מביאין עולות ראייה לאחר שבת והוא יהיה יום טבוח. וב\"ה אומרים שלא יהיה יום טבוח אלא בערב שבת עצמו יביאו עולות ראייה כמו שקדם לך מדעתם. ומה ששנה מחלוקתם כדי שלא תאמר ב\"ש מודים לבית הלל בעצרת שחל ערב שבת שמביאין עולות ביו\"ט כיון שאינן יכולין להקריבן למחר לפי שהוא שבת. וב\"ה ג\"כ אינם מודים לבית שמאי ואפילו במה שקדם אע\"פ שאפשר להקריב עולות ממחרת יו\"ט. אותן שאינן מאמינים בתורה שבעל פה מאמינים כי עצרת לא תחול לעולם אלא אחר שבת שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת והפסוק קרא יום טוב שבת כמו שקרא כולם שבתות השם: \n" + ], + [ + "נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה וכו':
אמר שאסור לו לאדם שיאכל לחם ואפילו חולין עד שיטול ידיו וכמו כן חייב ליטול ידיו לתרומה ולמעשר בין לפת בין לפירות. וכשנגע לתרומה בלי נטילת ידים פוסלה אפילו אינו ודאי שידיו טמאות כמו שיתבאר במסכת טהרות. ובשר קדש או לחם קדש מטביל ידיו ואז יגע בהם. ועוד יתבאר בתחלת מקואות שיעור המים ומראיהן שראוי להיות בהם טבילת ידים וחטאות הנזכר בכאן היא פרה אדומה שאמר השם בה חטאת היא ונתן לאפרה מעלה יתירה על הקדש ועוד יתבאר הטעם במסכת פרה. וכשנטמאו ידיו אין לו לטהר בשום דבר מדברי אפר פרה עד שיטבול במי מקוה ולא יטביל ידיו בלבד כמו שהוא עושה לזולתו מן הדברים הצריכין לטהרה והדברים המטמאין הידים בלבד כשנגעו בהן אבל לא כל הגוף הם אוכלין טמאין ומשקין טמאין והדומה להם מטומאות קלות כמו שיתבאר במסכת טהרות ופרה וידים: \n" + ], + [ + "הטובל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר וכו':
כשטבל אדם ונתכוין בזו הטבילה לאכילת חולין ונשאר על אותה טהרה אסור לו לאכול מעשר על אותה טבילה עד שיטבול פעם שנית ויחשוב שהוא טובל למעשר בזו הטבילה וכן כולם על כל פנים צריך כוונה לאותו דבר שהוא טובל לו וכשטבל סתם ולא כוון לשום דבר לא למעשר ולא לזולתו כאילו לא טבל ואינו אוכל באותה טבילה אלא חולין בלבד: \n" + ], + [ + "בגדי עם הארץ מררס לפרושין בגדי פרושין וכו':
פרושים הם אוכלי חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן תמיד וכמו כן שומרין מאכליהן ומשתיהן כדי שיהיו טהורין. וענין מדרס לפרושים כי הם כשהיו נוגעים בבגדיהם נטמאו כאילו נגעו במדרס הזב וצריכין טבילה. וכבר אמרו כי זו המשנה חסר ממנה מעלה אחת וכי סדר אלו המעלות כולן כן. בגדי עם הארץ מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש בגדי קדש מדרס לחטאת. ומאמרם ר' יוחנן בן גודגדא היה אוכל וכו': תדע שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו לפי שכבר אמרנו בגדי קדש מדרס לחטאת ואמר בזה שהיה אוכל חולין שנעשו על טהרת הקדש מטפחתו מדרס לחטאת. וכבר נתבאר בסוף נדה כי זאת המשנה ראשונה ושהם חזרו לומר כי חולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש בכל הדברים אבל במקצתן. ועוד יתבאר כל זה במקומות מסדר טהרות. ועוד ימנה בפ' שלאחר זה דברים יתירים בטהרת הקדש על התרומה ואמרו בהן אחד עשר מעלות שנו כאן ששה ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש אחרונות לקדש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש. ולא יתערב לך אוכל חולין בטהרה עם אוכל על טהרת הקדש כי אוכל חולין בטהרה ישמור מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים. ואוכל על טהרת הקדש ישמור מכל מה שיטמא הקדש וישים אותן חולין כאילו הם בשר חטאת או אשם ועוד יתבאר זה במסכת טהרות ומיני הטומאות שהן מטמאות החולין והמטמאות התרומה והמטמאות הקדש ושם יתבארו אלו ההלכות כולם באר היטב לגמרי: \n" + ] + ], + [ + [ + "חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלי וכו':
מטבילין כלים בתוך כלים עניינו שנמלא קופה טהורה בדרך משל מכלים ונטבלם במקוה ולא נעשה כן בכלים שנרצה להשתמש בהם בקדש כי מפני מעלת הקדש נחשוב שאותה קופה חוצצת בפני הכלים אע\"פ שהמים נכנסים שם. וענין אחוריים ותוך דין אחוריים ותוך לא שנשים אחורי הכלי כתוכן והוא כי כשנטמא אחורי הכלי במשקין טמאין אינו מטמא הדבר שבתוכו אם היא תרומה אבל אם היא קדש מטמא מה שבתוכו והיו עושין בכליהן בעובי הכלי מקום שמכניס בו האצבע כדי לשום שם האצבע בעת השתייה ולא יצטרכו להכניס היד בכלי והוא הנקרא בית הצביטה ואם נטמא אחורי הכלי במשקין טמאין לא נטמאה בית צביטתו לתרומה ונטמא לקדש ועוד יתבאר לך אלו העקרים כולם במסכת כלים ובמסכת טהרות. ואמרו הנושא את המדרס הוא נושא את התרומה רוצה לומר שהוא נושא תרומה ובגד שנטמא במדרס הזב ביחד והוא שישים שניהם בלוח וירים אותם ואסור לעשות כן בקדש. ואמר מנגב ומטביל רוצה לומר שינגב הכלי שמא תהיה עליו שמנונית ותמנע המים מלהכנס. ואמר ובתרומה קושר ואח\"כ מטביל הוא רשות שנתן לו שיכול להטביל הכלים והם קשורים קצתם בקצתם כמו המטות ודומיהן: \n" + ], + [ + "כלים הנגמרים בטהרה צריכין טבילה וכו':
ואפילו היה העושה אותן תלמיד חכם על כל פנים צריכים טבילה ואינן צריכין הערב שמש וזה לקדש. ורוצה באמרו הכלי מצרף מה שיש בתוכו כי כשיש כלי מלא מככרות ודומיהן ונגע טבול יום או מי שהוא במעלתו מטומאתו בככר אחד מהם לא פסל אלא מה שנגע בה בלבד בתרומה אבל בקודש מטמא הכל. וסמכו זה לאמרו כף אחת עשרה זהב הכתוב עשה כל מה שבכף אחת. וכבר זכרנו שלישי ורביעי בפ\"א מפסחים כל מה שצריך לו בזה המקום וכשנטמאה ידו בדברים המטמאין את הידים וכבר זכרנו מה הן במה שקדם ויהיה באותה היד הטמאה לחלוחית מיד נטמאת ידו השנית לקדש ואפילו שלא נגעה היד הטהורה בטמאה ואם אין בה לחלוחית לא תטמא היד השנית עד שתגע ביד הטמאה ואז תפסול אותה לקדש ועוד יתבארו כל אלו העקרים בשלימותן במקומות רבים מסדר טהרות וכשתרצה להיות כולל על ידיעת הטומאה והטהרה ולדקדק במשפטיהן תעיין בדברינו באותו הסדר בהשגחה גדולה מתחילתו ועד סופו ולא תקרא אותו קריאת העברה וקצור אלא קריאה השלמה ועיון אמיתי: \n" + ], + [ + "אוכלין אוכלים נגובים בידים מסואבות בתרומה וכו':
העיקר אצלנו חיבת הקודש מכשרתו ואין צריך הכשר וכיון שזה הוא העיקר האוכל אוכלין נגובין בידיו והן טמאין אין ספק שיטמאו ואין אנו צריכין בזה לדבר אבל דיבר בכאן אם לא נגען בידיו אלא במלקחים ודומיהן וזה גזירה שמא יאכל אח\"כ שום דבר של משקה בידיו ויטמא אותו הקדש שבו כמו שנתבארו אותן העקרין במקומן. וזו הגזירה לא עשינו אותה בתרומה וכבר קדם לך בפסחים וזולתו דין אונן ומחוסר כפורים שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיטבול כמו שבארנו לשם אבל לענין נגיעה מחוסר כפורים פוסל את הקדש כשנגע בו והאונן מותר ליגע בו כמו שיתבאר בשנים עשר מזבחים: \n" + ], + [ + "חומר בתרומה שביהודה נאמנין על טהרת וכו':
מה שייחד ארץ יהודה משאר א\"י לפי ששאר הארץ מלבד ארץ יהודה היו שוכנין בה העכו\"ם ולא היו יכולין לטהר שום דבר ולשומרו ובעבורם חזרו כל הארצות כארצות העכו\"ם ובארץ יהודה היו נאמנין בני אדם בכל השנה על יין ושמן של קדש שהוא טהור כשהיה אומר אדם זה היין טהור והוא לנסכים וזה השמן טהור והוא למנחות לגודל מעלת הקדש מי הוא זה שמלאו לבו לעבור על הדבר ולא שיקל בו ולא שיאמר טהור אלא על דבר שנתאמת אצלו טהרתו. ואינן נאמנין באמרם זה יין של תרומה טהורה אלא בשעת הגתות בלבד שבני אדם נזהרין כולן ומטהרין כליהן ועצמן כדי שיהיה מה שסוחטין מן הענבים טהור ויוציאו תרומה טהורה וכשעברה שעת הגיתות והבדים והוא עת הבציר נשתלחו בני אדם ופשעו בטהרה ומפני שהן מקילין בתרומה אין שומרים אותם שימור גמור ולפיכך אינן נאמנין ואם עברו הגתות והבדים והביא אחד מהן לכהן חבית של יין של תרומה בדעת שהיא תרומה טהורה לא יקח אותה ממנו אלא אם לקחו מדעתו שהיא תרומה פסולה כיון שהיא בספק. ואמרו אבל מניחה לגת הבאה רוצה לומר בעל החבית מניחה לגת הבאה ואז יתן אותה לכהן לפי שבאותה שעה הוא נאמן ואם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית של קדש הרי זה נאמן דכיון שהוא נאמן במקצתה ר\"ל אותו רביעית של קדש. והעיקר נאמנין על טהרת יין ושמן של קדש כל ימות השנה נאמן בכולה שהיא טהורה. ואמרו כדי יין וכדי שמן המדומעות נאמנים עליהם אבאר לך פירושם. והוא כי המדומע כבר קדמו לך כללי משפטיו במסכת תרומות וביארנו כי הוא הדבר שנתערב בו התרומה שקרא אותה השם דמע. ובכאן רוצה בו שהם נאמנים באמרם אלו הקנקנים טהורים אף על פי שהוא קודם לגתות שבעים יום. ובירושלמי אמרו קודחין בהם את הדמע וענינו הקנקנים שמכניסים בהם המדומע. ולשון התוספתא קודם לגיתות שבעים יום נאמנים על הקדש ועל המדומע ועל הקנקן אבל לא על התרומה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה. אבל הבבלי ביאר שאין נאמנים באמרם קנקן ריקן שהוא טהור לתרומה בשום פנים ואפי' בשעת הגיתות. וכי מאמרם בזו המשנה נאמנים על כדי יין ושמן המדומעות רוצה בו המעורבות בלבד ואינן מענין דמע שהוא התרומה. וענין אותן התערובות כמו שזכרנו במשמר יינו להפריש ממנו נסכים קודם לגתות ע' יום ומפני שכוונתו היתה להוציאה הנסכים ממנו היה כמו הדבר המעורב מן הקדש והם נאמנים על טהרת הקדש כמו שהוא העיקר. ולפיכך יהיו נאמנים על אלו הקנקנים אפי' קודם לגיתות שבעים יום והוא הזמן שהעם מתחילין להזמין כליהם ולטהר אותם לבציר ואלו הדינים כולם שאמרו נאמנים ואין נאמנין הם בעמי הארץ אבל תלמידי חכמים נאמנים לעולם על כל מין ממיני הטהרה ונסמך על כל מה שיאמר כמו שביארנו ממנו קצת במסכת דמאי ועוד יתבאר הכל במסכת טהרות: \n" + ], + [ + "מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס וכו':
כשמניחים הקדירות חוץ למודיעים ונכנס והרי הוא לפנים מן המודיעים והקדירות חוץ למודיעים ובא הלוקח ולקח הקדירות ונכנס לפנים מן המודיעים נאמן שהם טהורות וזהו ענין אמרם הלוקח נאמן כיון שהעיקר אצלנו נאמנים על טהרת כלי חרס מן המודיעים ולפנים אבל מי שיצא מירושלים וקנה מאותן הקדירות והוציאן בידו אינו נאמן כיון שהוא חוץ למודיעים אע\"פי שהקדירות הן הן הקדירות והקדר הוא הקדר עצמו ועומד במקומו. וזהו ענין אמרם הוא הקדר והן הקדירות השיעור בזה אף על פי שהקדר הוא הקדר והקדירות הן הקדירות הנכנס נאמן והיוצא אינו נאמן לפי שדבר הנאמנות תלוי על המקומות. והטעם כי הבא חוץ למודיעים וקונה ונכנס רואה בעל הקדירות ומרגיש בו ולוקח מהם מה שירצה ומכניסם בידו ולפיכך נאמן אבל היוצא מן המדינה אינו רואה הקדר כי אחוריו כלפי פניו ושמא נגע זה הקדר במשקין טמאים בידיו בקדירות ויטמאם ואותו הלוקח לא יראה אותו ואנו לא נאמין הקדר שאלו הקדירות טהורות אלא אחר שיהיה לפנים מן המודיעים כמו שביאר. ואומרו ונכנס לפנים מן המודיעים אבל אם ישב חוץ למודיעים אינו נאמן וכן אפילו לא הניח קדירותיו חוץ למודיעים אלא שהכניסן עמו לפנים מן המודיעים יהיה הנכנס והיוצא נאמן ואפי' נגע בהם הקדר והוא לפנים מן המודיעים נאמן הוא שלא טמאם ואין הכוונה בזו ההלכה אלא ההפלגה כי הנאמנות בטהרת כלי חרס תלוי במקום מן המודיעים ולפנים וכי אותו האדם בעצמו אינו נאמן על אותו הכלי בעצמו מן המודיעים ולחוץ וכבר זכרנו בתשיעי מפסחים כי מודיעים מקום קרוב לירושלים ועוד נבאר באיזה טעם הקילו בטהרת כלי חרס בירושלים בלבד וכל זה בע\"ה אבל ת\"ח נאמנים בכל מקום: " + ], + [ + "הגבאין שנכנסו לתוד הבית וכן הגנבים שהחזירו וכו':
שהחזירו ענינו שעשו תשובה והחזירו מעצמן ולפיכך נאמנין. ואמר ובירושלים נאמנים על הקדש רוצה בו כלי חרס הגדולים כמו הצלוחיות הגדולות והקדירות נאמנים ע\"ה עליהן שהן טהורות לקדש לפי שלא היה אפשר להיות בירושלים כבשן לשרוף בו כלי חרס ולפיכך היו חסין עליהם ולא היו מטמאין אותן ועוד הקלו בהם לפי שהיו מועטות והעיקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל כמו שזכרתי לך פעמים ולפיכך נאמנים אף על התרומה: " + ], + [ + "הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו וכו':
כבר ביארתי לך כי כל ישראל חברים ברגל ונתנו ע\"ה כת\"ח ברגל וכשנתערב היד בחבית ועיסה ברגל ר' יהודה אומר כיון שנתת טומאת ע\"ה טהורה ברגל הרי הוא כאילו לא נגע בה ע\"ה לעולם וגומר לשתותה אחר הרגל כאילו היא טהורה ויעשה בה כל מה שיעשה אדם בדבר טהור. וחכ\"א כי כל מה שעשו בזה אינו אלא ברגל בלבד. וא\"ר יהודה אף לא יום חמישי רוצה לומר אם עבר הרגל ברביעי לא היו מעבירין בחמישי לפי שהיו טרודים בדישון המזבח ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "כיצד מעבירין על טהרת עזרה מטבילין וכו':
זהו לפי שבני אדם היו מעורבים במקדש ברגלים כמו שנצטוינו יראה כל זכורך אבל היו נזהרים בשולחן לבדו לפי שאמר השם יתעלה לפני תמיד ואי אפשר לסלקו ולשום אחר במקומו: \n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה חגיגה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1a78b0a11aa338a9ab1a17ee907ccdf1e40f518b --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,39 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam on Mishnah Eruvin", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "רמב\"ם משנה עירובין", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [ + "Mishnah: \"We only measure with a rope of fifty cubits, etc.\" Commentary: \"This rope should ideally be made of flax and be clear. In every measurement, there will be a slight approximation due to the rope's thickness. Therefore, the Mishnah stipulates that the length of the rope should not be increased or decreased. When it says, 'We only measure against its heart,' it means that one should hold the rope slightly off-center, neither above nor below it. The meaning of the statement 'from its opening' is that the rope should extend from the top, so there is no need to measure the depth of the valley or the height of the wall. It is possible that the width of the valley is fifty cubits or less, which is the measurement of the rope, and the same applies to the height of the wall. If it is impossible, it should be measured as explained later. Regarding the statement 'it reached the mountain from its opening,' it is on the condition that the height is such that when measuring from its length on the ground, it should reach the point where the line falls on the edge of the five cubits, forming a corner standing ten handbreadths high. However, if the height is such that it reaches ten handbreadths at the same point where the line falls and is less than five cubits from the edge of the mountain, then it is considered like a high wall standing on the surface of the ground, and there is no need to measure it; rather, it should be estimated. As long as it does not go beyond the boundary, meaning that the person measuring does not stand outside the boundary when he wants to pass the rope over the high place to see where it will reach. This is because we are concerned that someone might see him when he is measuring and think that he has reached the Shabbat boundary at his standing point. I have heard that they measure with mountains, meaning the person who measures and approximates, and they use the word 'Koder' for cutting, and 'Makhdarin' for cutting the measurement. The Gemara explains this matter, which means that they should take a rope of four cubits and have one person stand at a higher point on the mountain and another at a lower point. The person standing at the higher point should place the end of the rope against his feet, while the person standing at the lower point should place the end of the rope opposite his heart and move away from it by the length of the rope. This way, they should measure the entire distance of four cubits based on this approximation until they know how much they can deduct from the Shabbat boundary. The halacha follows Rabbi Dostai.\"" + ], + [ + "Mishnah: \"We only measure [the Techum Shabbat] according to an expert, etc.\" Commentary: \"An expert is a knowledgeable person who is swift in his work, whether it be in any craft or in wisdom from among the various disciplines. Here, the Mishnah desires that the expert be skilled in surveying and measuring land quickly. Regarding the statement, 'We listen to the one who extends the boundary,' the Gemara explains that if someone says that this area is within the Shabbat boundary, and it is smaller than the measurement we usually consider, or if he says that this area is within the Shabbat boundary and it is larger than what we usually consider, we believe him and rely on him. If he says it is smaller than what we usually consider, we rely on him even though it is larger than what we usually consider, and if he says it is larger than what we usually consider, we rely on him even though it is smaller than what we usually consider. The measurement of the second gate of the city is greater or lesser than that of the Mishnah. Similarly, if one expert disputes another expert, we listen to the majority. This means that if two experts come and each one divides the area differently, we rely on the majority, and we act according to the lenient opinion.\"\n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..50aa6cb85f42a6906e02edfc08970b6d77b13283 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/English/merged.json @@ -0,0 +1,41 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Eruvin", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Eruvin", + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [], + [ + "Mishnah: \"We only measure with a rope of fifty cubits, etc.\" Commentary: \"This rope should ideally be made of flax and be clear. In every measurement, there will be a slight approximation due to the rope's thickness. Therefore, the Mishnah stipulates that the length of the rope should not be increased or decreased. When it says, 'We only measure against its heart,' it means that one should hold the rope slightly off-center, neither above nor below it. The meaning of the statement 'from its opening' is that the rope should extend from the top, so there is no need to measure the depth of the valley or the height of the wall. It is possible that the width of the valley is fifty cubits or less, which is the measurement of the rope, and the same applies to the height of the wall. If it is impossible, it should be measured as explained later. Regarding the statement 'it reached the mountain from its opening,' it is on the condition that the height is such that when measuring from its length on the ground, it should reach the point where the line falls on the edge of the five cubits, forming a corner standing ten handbreadths high. However, if the height is such that it reaches ten handbreadths at the same point where the line falls and is less than five cubits from the edge of the mountain, then it is considered like a high wall standing on the surface of the ground, and there is no need to measure it; rather, it should be estimated. As long as it does not go beyond the boundary, meaning that the person measuring does not stand outside the boundary when he wants to pass the rope over the high place to see where it will reach. This is because we are concerned that someone might see him when he is measuring and think that he has reached the Shabbat boundary at his standing point. I have heard that they measure with mountains, meaning the person who measures and approximates, and they use the word 'Koder' for cutting, and 'Makhdarin' for cutting the measurement. The Gemara explains this matter, which means that they should take a rope of four cubits and have one person stand at a higher point on the mountain and another at a lower point. The person standing at the higher point should place the end of the rope against his feet, while the person standing at the lower point should place the end of the rope opposite his heart and move away from it by the length of the rope. This way, they should measure the entire distance of four cubits based on this approximation until they know how much they can deduct from the Shabbat boundary. The halacha follows Rabbi Dostai.\"" + ], + [ + "Mishnah: \"We only measure [the Techum Shabbat] according to an expert, etc.\" Commentary: \"An expert is a knowledgeable person who is swift in his work, whether it be in any craft or in wisdom from among the various disciplines. Here, the Mishnah desires that the expert be skilled in surveying and measuring land quickly. Regarding the statement, 'We listen to the one who extends the boundary,' the Gemara explains that if someone says that this area is within the Shabbat boundary, and it is smaller than the measurement we usually consider, or if he says that this area is within the Shabbat boundary and it is larger than what we usually consider, we believe him and rely on him. If he says it is smaller than what we usually consider, we rely on him even though it is larger than what we usually consider, and if he says it is larger than what we usually consider, we rely on him even though it is smaller than what we usually consider. The measurement of the second gate of the city is greater or lesser than that of the Mishnah. Similarly, if one expert disputes another expert, we listen to the majority. This means that if two experts come and each one divides the area differently, we rely on the majority, and we act according to the lenient opinion.\"\n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה עירובין", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/Hebrew/Vilna Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..314bceb47661c62ac297b6efcb65257fc3caca37 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/Hebrew/Vilna Edition.json @@ -0,0 +1,339 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Eruvin", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם משנה עירובין", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט כו':
רבי יהודה אמר כי שער היכלי המלכים אולי הם גבוהות יותר מכ' אמה ולפיכך נוכל לעשות בפתח המבוי עירוב כאשר יתבאר לפנים ואפי' היה גבוה יותר מכ' כל מה שיהיה. ותנא קמא אומר כי כשיהיה גובה הקורה העומדת על ראש המבוי יותר מכ' אמה אינה ניכרת ולא יביטו אליה ולפיכך אמר אם יש בקורה הנתונה בין כותלי המבוי פתוחים ומשכיות כמו אותן שאנו קוראין אותן בערבי מקרב\"ץ והם שקורין אותן החכמים אמלתרא לא יצטרך למעט ואפי' יהיה גובה הקורה המפותחת יותר מעשרים אמה לפי שבני אדם כולם יביטו אליה לרוב חשיבותה יתאמת ההיכר. וכמו כן אם יש לה צורת פתח אין צריך למעט ואפי' היה גבוה יותר מכ' אמה וצורת פתח הוא שני עמודים בגובה ושלישי ברוחב נטוי על ראשיהם מלמעלה והוא אמרם קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן וכשנצטרך לצורת פתח אינה אלא זו בלבד לא בעירובין ולא בסוכה. וחייב אתה לדעת כי המבוי לא יהיה גבהו פחות מי' טפחים בשום פנים ולא יותר מכ' אמה אלא באחד מאלו התנאים והם שיהיה לו צורת פתח או אמלתרא ולפיכך אם יש גובה קנה מכאן וקנה מכאן י' טפחים לא נצטרך שיהיה קנה על גביהן נוגע בהן אלא אפי' נתרחק מהן יותר מג' טפחים נחשוב אותו צורת פתח. ודע כי כל אמה הנזכרת בעירובין וסוכה וכלאים היא אמה בינונית רוצה לומר בת ו' טפחים וכל מה שנצטרך למוד איזה רוחק שיהיה באחד מאלו השלשה מקומות נתכוין בו לחומרא והוא כי אתה תמוד בטפח מצומצם אם יהיה בו חומרא כמו גובה סוכה וגובה המבוי אם יש בהם יותר מכ' אמה יהיו פסולין וכמו כן תמוד בטפח שאינו מצומצם אם יש בו חומרא כמו י' טפחים של גובה מבוי וגובה סוכה וט\"ז אמה של קרחת הכרם וי\"ב אמה של מחול הכרם שקדם באורם במסכת כלאים וכל הדומה לזה. וענין מצומצם שיהיו אצבעות ידיך מקובצות קצתם על קצתם מהודקות בשעת מדידת הששה טפחים וכשתהדק האצבעות כל מה שתוכל ושאינו מצומצם הוא הפך זה והוא שתניח אצבעותיך קרובות זו לזו ולא יהיו מקובצות אלא מרווחות שיכנס האויר ביניהם ושמור זה העיקר ואל תטריחני לשנותו בכל מקום. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה כו':
המחלוקת שיש בין תנא קמא ורבי עקיבא שהאחד סובר כי המבוי שיש ברחבו פחות מד' טפחים אינו צריך לא לחי ולא קורה והשני סובר שהוא צריך ולא נתבאר בגמ' איזה מהם סובר אחת הסברות. והעקרים שאתה צריך לזכור כי המבוי הניתר בלחי וקורה על דעת בית הלל הוא שיהיה ארכו יותר מרחבו אפי' מעט וכשהוא מרובע ר\"ל ארכו כרחבו הוא צריך לחי יועמד בצדו יהיה ברחבו ד' טפחים או לחי מכאן ולחי מכאן ויהיה רחבם איזה שיעור שיהיה כדין חצר שהיא צריכה פס ארבעה או שני פסין במשהו ואז יהיה מותר להשתמש בו. וכן כשיהיה בית ארכו יותר מרחבו דינו כדין מבוי ולחי או קורה בלבד יספיק לו ומותר לטלטל בתוכו בכולו. וענין הכשר מבוי הכנתו והזמנתו להשתמש בו אחר עשיית העירוב כאשר יתבאר באמרם הכשר אוכלין שענינו הכנתם והזמנתם לטומאה. ודע כי המבואות שאינן מפולשין הם כרמלית כשהמבוי פתוח לרה\"ר כאשר בארנו בתחלת שבת ואם עשה קורה לזה המבוי והוא עץ גבוה מן הכותל בגובה הנזכר ועוד יתבאר שיעור רוחב אותה הקורה ראוי לעשות בו העירוב והוא כרמלית לענין זריקה רוצה לומר כי מי שזרק מרה\"ר עליו אינו חייב כרת ואם עשה לו לחי יהיה רה\"י והזורק לתוכו חייב כי העיקר אצלנו קורה משום היכר לחי משום מחיצה. ואין הלכה כרבי אליעזר. וזה התלמיד הנזכר בכאן הוא רבי מאיר ועל שתי הדעות רוצה לומר דברי ר\"ע או ר' מאיר הלכה כבית הלל: " + ], + [ + "הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח כו':
לבנה ידוע והיא מרובעת מג' טפחים על ג' טפחים. ואמרו דיה לקורה שתהא רחבה טפח הוא השלמה למה שחסר כי לפי שצריכה שתהיה ברוחב אריח והוא טפח ומחצה השלים זה המאמר ואמר דיה לקורה שתהיה רחבה טפח ואחר כן הראה טעם זו דהשלמה ואמר כדי לקבל אריח לארכה ר\"ל אפי' אין רחבה אלא טפח ואפשר שיתקיים עליה אריח שיהיה על אורך הקורה: \n" + ], + [ + "רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל כו':
בריאה לקבל אריח שתהיה חזקה לסבול כובד האריח ולא תשבר. ואין הלכה כר' יהודה: \n" + ], + [ + "היתה של קש ושל קנים רואין אותה כו':
יש לך לדעת כי יחוס אלכסון העגולה אל המסבב אותה בלי ידוע וא\"א לדבר בו לעולם באמת וחסרון זו ההשגה אינה מאתנו כמחשבת הכת הנקראת גהלי\"ה אבל הוא בטבעי זה הדבר בלי ידוע ואין במציאותו שיושג אבל (ידוע) [יודע] זה בקרוב וכבר חברו חכמי התשבורת לזה חבורים לידע יחוס האלכסון אל המסבב בקרוב ודרך המופת בזה הקרוב אשר עליו סומכין חכמי החכמות הלמודיות הוא יחוס האחד לשלשה ושביעית וכל עגולה שיהיה באלכסון שלה אמה יהיה בהיקפה ג' אמות ושביעית בקרוב ולפי שזה לא יושג לעולם אלא בקרוב לקחו הם בחשבון הגדול ואמרו כל שיש בהיקפו ג\"ט יש בו רחב טפח וסמכו ע\"ז במה שהוצרכו אליו מן המדידה בתורה: \n" + ], + [ + "לחיין שאמרו גובהן עשרה טפחים כו':
השיעור בזה המאמר לחיים שנחלקו בהן רבי אליעזר וחכמים שהאחד אומר לחי אחד והאחד אומר לחיים ושניהם מודים כי רחבן ועביין כל שהוא וכבר ביארנו כי אין הלכה כרבי אליעזר שאמר הכשר מבוי לחיים וכמו כן אין הלכה כרבי יוסי. ואמר גבהו עשרה טפחים לפי שהוא הגבוה הפחות שיש למבוי כמו שזכרנו ואפי' יהיה גובה המבוי כ' אמה ועשה לחי בגבהו עשרה טפחים דיו: \n" + ], + [ + "בכל עושין לחיין אפי' בדבר שיש בו רוח חיים כו':
גולל הוא כסוי הקבר כל הנוגע בו יטמא שבעת ימים וזהו מה שאמרה תורה וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר ועוד יתבאר זה בתכלית הבאור במקומו במסכת אהלות. ואין הלכה כרבי יוסי ולא כר\"מ ולא כר' יוסי הגלילי: \n" + ], + [ + "שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה כו':
תרגום ארחת ישמעאלים שיירת ערבאי. וכשהוא פרוץ מרובה על העומד בכל התורה אינה מחיצה וכשהוא פרוץ כעומד הוא מחיצה ומותר לטלטל בכולה אלא אם יש בכל אותו הפרוץ פרצה רחבה יתר על עשר אמות כאשר ביאר אינה מחיצה אפילו העומד מרובה אבל אם יש שם צורת פתח הרי היא מחיצה אפי' יהיה רחב הפרצה יותר מעשר אמות וזכור אלו העקרים תמיד: \n" + ], + [ + "מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה כו':
זה מבואר כי שיעור מחיצה י' טפחים והעיקר אצלנו כל פחות מג' כלבוד דמי וזה מכלל הדברים שהם הלכה למשה מסיני ולפיכך צריך שיהיה בעובי החבלים יותר על טפח להשלים השלשה שיעורים החסרים בין חבל לחבל כדי שיהיה ביניהן פחות מג': \n" + ], + [ + "מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג' טפחים כו':
ארבעה דברים פטרו במחנה כו':
הזכיר במה שקדם מחיצה של ערב בלי שתי והוא אמרם מקיפין בחבלים וזכר בכאן מחיצה של שתי בלי ערב והוא מקיפין בקנים. ואחר כן אמר רבי יהודה כי לא התירוה אלא לשיירא והוא שיהיו יתר על שנים ותנא קמא אמר כי אין הפרש בין שיירא ויחיד כל הצריך לעשות מחיצה בשיירא דיו שתי או ערב כמו מקיפין בקנים או בחבלים וחכמים שאומרים אחד משני דברים אומרים כי אפי' יחיד במדינה דיו אחד משני הדברים באיזה מקום שתהיה המחיצה. וממה שאתה חייב לדעת כי כששבת אדם אחד או שנים במדבר ועשו מחיצה כאשר זכרנו כי מתנאי המחיצה שלא יהיה בה יותר מבית סאתים והוא מקום שיש במדתו בעת השבור חמשת אלפים אמות באיזה תבנית שיהיה והוא שיעור מדת חצר המשכן שהיה ארכו מאה ורחבו חמשים. ואם היו ג' או יותר הם שיירא ויכולין לעשות מחיצה כשיעור הצריך להם ולכליהם ותשמישם ואפי' אם יהיה במדות המקום מילין הרבה ובתנאי שלא ישאר מן המקום שהקיפו בו המחיצה מקום פנוי ויהיה בשבורו בית סאתים. וזה המחנה הנזכר בכאן אפי' למלחמת הרשות וכ\"ש למלחמת מצוה ואנו מקילין עליהם לפי שהם מתעסקין בכבוש ארצות האויבים: מביאין עצים מ\"מ אפי' כרתו אותן בעליהן ועשו אותן חבילות אין עליהם עון גזל. ופטורין מרחיצת ידים הוא שהם יכולין לאכול בלא נט\"י קודם האכילה ואין מטריחין עליהם לבקש מים אבל אחר האכילה ירחצו ידיהם בהכרח לפי שהיא סכנה מפני שהמלח שלהם מזיק לעינים והיה מנהגם לטבול במלח בעת האכילה ולכן ניחוש שלא יגע בידו על עיניו ויזיקם וזהו טעם נט\"י אחר האכילה וקראו אותם מים אחרונים. ומדמאי ענינו שהיו רשאין לאכול דמאי והוא דבר שלא הוציאו ממנו החקים שהוא חייב להוציאם כגון תרומת מעשר ומע\"ש וכבר ביארנו דמאי ומשפטיו במס' דמאי. ומלערב ענינו שהן רשאין להשתמש במחנותם מאהל אל אהל ופטורין מלעשות עירוב בין האהלים שהם כמו חצירות אבל עירובי תחומין חייבין בהם ועוד יתבארו עירובי תחומין במקומם מזאת המסכתא. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי והלכה כחכמים: \n" + ] + ], + [ + [ + "עושין פסין לביראות כו':
דיומדין מלה מורכבת מב' מלות דיו עמודין ודיו בלשון יוני שנים ע\"כ פי' המלה שנים עמודין. וביראות קבוץ באר והוא באר מים הנובע. וזו היא צורתה ", + "ורבקות קבוץ רבקה והם עדת הבקר מגזרת כעגלי מרבק (ירמיה מו). ואמרו קשורות ולא מותרות להזהיר שיהיו קשורות בודאי ורחב הפרה הבינונית אשר אליה היה הרמז בשיעור אמתים פחות שליש ויהיה רחב מה שבין הפסין לדעת ר\"מ עשר אמות ולדעת ר\"י שלש עשרה אמה ושליש ואין מחלוקת בין רבי מאיר ובין ר' יהודה כי כשיש בין הפסים עשר אמות או פחות אין צריך ארבעה פשוטין ואם יש בו י\"ד אמות או יותר ביניהן היא צריכה פשוטין והמחלוקת ביניהם כשהוא רחב מה שבין פס ופס מעשר אמות עד ארבעה עשר ואמנם אחת נכנסת ואחת יוצאה כי אי אפשר שתהיה רבקה נכנסת ורבקה יוצאה אלא אם יש ביניהם ריוח והוא כמו שרומז לאותן י' אמות שיש בין כל שני פסין שיהיו רווחות ולא מצומצמות. והלכה כרבי יהודה בשני המאמרים: " + ], + [ + "מותר להקריב לבאר כו':
כשהפסין רבים ישמר שלא יהיה ברוחב כל פס ופס ו' טפחים ולא יהיה בין פס ופס יותר מי\"ג אמות ושליש. והלכה כרבי יהודה כאשר אמרנו בהלכה שלפני זאת: " + ], + [ + "רבי יהודה אומר עד בית סאתים כו':
רבי יהודה אומר רחוק מצד הבור לפסין שיעור שבעים אמה ושיריים בלבד שהוא שיעור צלע בית סאתים כאשר יתבאר לפנים. וקרפף מקום מוקף בגדר. ודיר מקום יאספו שם הצאן. וסהר ידוע בית הסהר. וחצר מקום שאינו מקורה והטעם בזה כי הגנה והקרפף לא הוקף לדירה וכבר אמרנו כי בית כור הוא כמו שלשים סאה. ואמרם מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין חוזר על פסי ביראות והוא מה שאמרו חכמים לרבי יהודה לא אמרו בית סאתים וכו'. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "ר' יהודה אומר אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין כו':
אחר בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד כו':
אם היתה דרך הרבים מפסקת ר\"ל מפסקת בין הפסין. יסלקנה לצדדין ר\"ל שיהיה הלוך בני אדם חוץ מן הפסין לא בתוכן. ובאר הוא מעין מים הנובעים. ובור הוא הגבא שיתכנסו שם המים. ואין הלכה כר' יהודה והלכה כר' יהודה בן בבא ובזה תנאים מיוחדים והוא כי מהמשפטי פסי ביראות שקדם זכרונו אינה נחשבת משום מחיצה אלא כשהבאר באר מים חיים ויהיה של רבים ויהיה בא\"י כי זאת הקולא שהקלו בו לא עשו אותו אלא משום עולי רגלים והוא אמרם לא התירו פסי ביראות אלא לבהמת עולי רגלים בלבד ועם כל זה אין מותר להשקות בו אלא הבהמות שאינן יכולות לרדת אל הבור אבל האדם אין מותר לו לשאוב בין הפסין וישתה אלא אם עשה מחיצה גבוהה י' טפחים אלא אם יהיה הבור רחב כ\"כ שלא יוכל האדם להרחיב רגליו בצדי הבור וירד יהיה מותר לו לשתות בין הפסין: \n" + ], + [ + "ועוד אמר רבי יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושירים כו':
לפי שקדם המאמר לר' יהודה בן בבא הוסיף ואמר ועוד א\"ר יהודה בן בבא. וכבר ביארנו כי חצר המשכן הוא בית סאתים וכבר ידעת כי חצר המשכן שיעורו הוא בית סאתים ה' אלפים אמה כי ארכו ק' אמה ורחבו נ' כל מקום שתהיה מדת השיעור שלו ה' אלפים אמה הוא בית סאתים באיזה צורה שיהיה בין שיהיה עגול או משולש או מרובע או זולתו מן הצורות אבל שטח מרובע שיהיה עומד הזויות יהיה מדתו ה' אלפים אמה לא יודע צלע אותו השטח אלא בקרוב לפי שה' אלפים חשבון בלי גדור וגדרו בקרוב ע' אמה וה' שביעיות אמה והדבר בכאן בזה החשבון כמו שזכרתי לך במה שקדם ביחוס אלכסון עגולה למסבבה כי לא יגיע לעולם לידיעת גדר החשבון שאינו [*צ\"ל גדור] (גדול) אלא בקרוב ואין זה לחסרון דעתנו אלא מפני טבע זה החשבון ולפיכך אמרו שבעים ושירים כי כשתשים אלו השירים חמש שביעיות כאשר זכרתי לך ותנכה שבעים וחמש שביעיות יהיה החשבון ה' אלפים וחצי אחד בקרוב ואם תשים השירים שני שלישים כמו שנוטה דעת הירושלמי תהיה מדת אותו השטח ארבעת אלפים תתקצ\"ג ושבע תשיעיות וזה המחלוקת שיש בין מאמר רבי יהודה בן בבא שאמר שבעים ושירים ובין מה שאמר ר' עקיבא שאמר ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים מחובר אל המחלוקת שיהיה ביניהם בשומירה ובית דירה כי ר' יהודה בן בבא ידקדק החשבון מאד עד שתהיה מדת המרובע בית סאתים שלימים וישים השירים חמשה שביעיות כאשר זכרנו או מה שהוא יותר דק ממנו. ור\"ע יקרב החשבון יותר וישים השירים שני שלישים או קרוב מזה עד שתהיה מדת המרובע קרוב מבית סאתים וכן נראה מדבריהם במקום אחר. ומאמר רבי יהודה אפי' אין בה אלא בור ושיח ומערה רוצה בו אחד מהם או בור או שיח או מערה. ונתבאר בתוספתא כי ר\"א סובר אם היה ארכה יותר על שנים ברחבה אין מטלטלין בתוכה ומחלוקתם במה שאומר לך והוא כי רבי יוסי אומר כי המקום שהוא בית סאתים שמדתו ה' אלפים אמה כמו שביארנו אפי' יהיה ארכו כשנים ברחבו עד שיהיה ארכו ק' אמה ורחבו נ' אמה כמו חצר המשכן מטלטלין בתוכו ושיהיה בזה האלכסון קרוב לקי\"ב והוא יותר מכפל הרחב. ור\"א סובר כי לא יוסיף האורך על הרחב אלא כשיעור שיהיה האלכסון כפל הרחב ויהיה אורך השטח שלש ותשעים ושליש תשיעית הרחב חמשים ושלש ושליש אמה והאלכסון מאה ושבעה וחצי. ואלו החשבונות כולם בקירוב ומה שזכרתי לך לדמיון וא\"א להוציאם בדיוק לפי שהם כולם חשבונות בלתי גדורים ולא יהיה לדעת ר\"א לעולם באורך בית סאתים יותר משלש ותשעים ושליש תשיעית אמה ולדעת ר' יוסי יהיה ארכו מאה אמה וזו היא צורת מה שזכרנו לדעת רבי אליעזר ויהיה שיעור מאמר ר\"א כך היא אורך האלכסון יותר על שנים ברחבה אפי' אמה אין מטלטלין בתוכה וכל מה שזכרנו מן הגדירה והוצאת האלכסון והשבור הוא קרוב מאד בעיני היודע בחכמת החשבונות והתשבורת וקשה מאד ויהיה בו כסומא מי שלא למד בזה הענין והלכה כר\"ע באמרו אפי' אין בה אחת מכל אלו ולא באמרו שהם שבעים ושירים על שבעים ושירים. והלכה כרבי יוסי באמרו אפי' ארכה כשנים ברחבה כמו שביארנו. וממה שאתה חייב לדעת כי כל מקום שעשו לו גדר הכוונה היתה לדור בו והוא מה שקורין אותו קרפף שהוקף לדירה אפי' יש במדתו אלף מיל מותר לטלטל בכולו ומה שדברו לא דברו אלא בגנה וקרפף שלא הוקף לדירה: " + ], + [ + "אמר ר' אלעאי שמעתי מרבי אלעזר ואפי' היא בבית בור כו':
כבר אמרנו פעמים כי בית כור הוא שלשים בית סאה. ואמרו אבל להן מותר כשבטל רשותו להם סתם. וחכמים סוברין כי אפי' בטל רשותו להם סתם אסור להם להשתמש בביתו אלא אם כן פירש להם שבטל להם רשות ביתו ר\"ל רשותו בחצר והוא החצר שלפני הדיורים שאינה מקורה ועוד יתבאר זה במקומו בזאת המסכתא. ועוד שמע כי אדם יוצא ידי חובתו בפסח בעקרבלין כשאכלן משום מרור והוא מכלל הירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בליל פסח המנויות בפרק שני ממסכת פסחים. ועקרבלין בלשון ערבי אל עקרבו\"ץ והוא מפורסם אצלנו והם עלין בצורת העקרב ושאל רבי אלעאי לכל תלמידי רבי אליעזר אם שמע אחד מהם מרבי אליעזר אחת מאלו השלשה הלכות ששמע הוא ולא מצא מי ששמע אותן אלא הוא לבדו. ואין אחת מהן הלכה אלא כולן דחויות: \n" + ] + ], + [ + [ + "בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח כו':
מערבין ר\"ל עירובי תחומין ועוד יתבארו לקמן אבל עירובי חצירות יש להן דינין יתבארו בסוף פרק השביעי. ומשתתפין הוא שתופי מבואות והוא שתוף אנשי המבוי להשתמש בו מבית לבית כאשר יתבאר בפרק שמיני. ואין ראוי שיהיה דבר מזה העירוב אלא במאכלים והמים והמלח אינם מן המזונות אבל הם מוליכין המזון למקומותיו הידועות. וכן אין מערבין ומשתתפין בצמחים הידועים אצלנו בכמהין ופטריות כי אלו מפני פסידת המזון המתהוה מהם והיותם בתכלית הרוע אינן נמנין מן המזונות. ואמרם בכל הוא לשון הבאי והעיקר אצלנו אין למידין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בהן חוץ. וכסף מעשר הוא מעשר שני שדינו לקנות בו מאכל ומשקה בלבד בירושלים והוא מה שאמר הכתוב ונתת בכל אשר תאוה נפשך וכבר ביארנו כל משפטיו במסכת מעשר שני. ואמרם הנודר מן המזון תקנו אותו מן הזן כי הנשבע שלא יאכל מה שיזון או יפרנס מותר במים ומלח לפי שאינם זנים כמו שבארנו. אבל מי שנשבע שלא יאכל מזון אינו אוסר עליו אלא מחמשת המינים ועוד יתבארו אלו הדינים בנדרים. ולנזיר ביין ולישראל בתרומה לפי שהם אפילו אינם ראויות לאכילתו ראוין הן לאכילת זולתו. וסומכוס אומר כי אנו צריכין לדבר שהוא ראוי למערב עצמו כי היין לנזיר ראוי הוא לו כשיהיה נשאל לחכם ויתיר לו נדרו והתרומה אינה ראויה לישראל באותה שבת שיערב בה בשום פנים כי אם נשאל לחכם והוא הוציאה (תועה) [טועה] אינה תרומה אבל היא טבל והטבל אינו ראוי לאכילה ואין מותר לו להוציא ממנו התרומה והמעשרות בשבת כאשר יתבאר במסכת יום טוב ולפיכך חלק סומכוס בתרומה ולא ביין לנזיר. לכהן בבית הפרס הוא שישים הכהן עירובי תחומין שלו בבית הפרס ואנו צריכין בעירובי תחומין שיוכל המערב להכנס במקום שנתן בו עירובו כדי שיהיה הוא ועירובו במקום אחד. ובית הפרס ג' מינין מבוארין בסוף מס' אהלות האחד כשנחרש הקבר בשדה ונתערבו העצמות בעפר והודקו אפשר לכהן להכנס באותו המקום ובתנאי שיחפש העפר שהוא הולך עליו ואחר כן ילך כדי שלא יגע בעצם כשעורה. לחוץ ולאכול הוא שיכנס במחיצה עד שיגיע למקום העירוב ויאכלנו שם אם רצה כמו שיכנס בתוכה באויר. ועיקר מחלוקת רבי יהודה ורבנן מה שאומר לך והוא כי הכל מודים על הארבעה עקרים. האחד בית הקברות אסור בהנאה. והשני אין מערבין אלא לדבר מצוה. והשלישי מצות לאו ליהנות ניתנו. והרביעי כי שעת קניית העירוב הוא בין השמשות. והכל מודים כי בשעת קניית העירוב מותר להיות בבית הקברות אע\"פ שהיא אסורה בהנאה כי זה העירוב מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו ורבי יהודה אומר כי מעת שיקנה אדם עירוב אינו מקפיד אם נשאר אותו דבר שעירב בו או אבד אח\"כ ולפיכך הוא מותר אצלו שיקנה עירוב בבית הקברות ורבנן אמרי כי אדם רוצה שישאר לו אותו דבר שעירב בו לאוכלו כשיצטרך לו ואפי' אחר קניית העירוב ולפיכך אינו מותר אצלם להניחו בבית הקברות לפי שהיא אסורה בהנאה ואין מותר לו להצניע שם דבר ואין שם מצוה כי המצוה היא בשעת קניית העירוב ויתבאר לך מזה כי לא על הכהן לבדו אסרו חכמים הנחת העירוב בבית הקברות אלא על ישראל גם כן. ואין הלכה כסומכוס ולא כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו כו':
אומר כי יכול אדם לערב בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו וזה מבואר ואמר עוד אבל לא בטבל גם זה מבואר והתשובה בכל אחת מהם ופירושו על הפנים שזכרנו במסכת ברכות ושבת תבקש אותה לשם. ושולח עירובו ביד חרש הוא שישלח עורובו עמו להגיעו לסוף אלפים אמה. והמאמר בכאן אינו אלא בעירובי תחומין אבל עירובי חצירות די לו בקטן כאשר יתבאר. ומי שאינו מודה בעירוב והוא הנכרי והצדוקי שאינם מודים בעירוב אם שלחו ביד אחד מאלו הפסולים להגיעו לידי אדם כשר והכשר יגיעו לסוף אלפים אמה הרי זה מותר ובתנאי שיראה לאותו הפסול כשהגיעו ליד האדם כשר: \n" + ], + [ + "נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים כו':
נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס כו':
נתנו במגדל ואבד המפתח כו':
זאת המשנה צריכה לעקרים מהם שקדמו ומהם שלא קדמו ואני אביאם בכאן לתוספת ביאור והם העיקרים כי רשויות שבת ארבעה רה\"ר ורה\"י כרמלית ומקום פטור וכבר גדרנו אותם בראש מסכת שבת וזכרנו כי המוציא מכרמלית לרה\"ר או לרה\"י אינו חייב מיתה אבל הוא אסור משום שבות. ומהם כי שעת קניית העירוב הוא בין השמשות. ומהם כי רבי סובר כי דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. ומהם כי אסור להשתמש באילן משום שבות. ומהם כי כשיערב אדם עירובי תחומין יצטרך שיהיה הוא ועירובו במקום א' ר\"ל שיוכל לאכול עירובו במקום שנתכוין לשבות בו. ומה שאמרו בתחלת זאת המשנה נתנו באילן הוא בתנאי שיהיה באילן ד' טפחים על ד' טפחים או יותר ויהיה מתכוין לשבות ברה\"ר אם נתן העירוב בזה האילן למעלה מי' יהיה העירוב ברה\"י והוא ברה\"ר ולפיכך אין עירובו עירוב לפי שא\"א לו ליקח עירובו ביה\"ש ולהוציאו למקום שביתה. ואם נתנו למטה מי' יהיה העירוב בכרמלית ויוכל להוציאו ביה\"ש לרה\"ר לפי שהוא משום שבות ואע\"פ שהוא משתמש באילן ה\"ז מותר ביה\"ש לדעת רבי. ואלו ההלכות כולם הם לרבי. ועוד אמרו נתנו בבור והוא שיהיה הבור כרמלית ומקום שביתתו ברה\"ר. וקונטס הוא שבט דק יעשו ממנו הרמחים ושם הרומח קונדס וקונטס הכל שוה ולפי שהקנה והקונטס דקין ואין בהן ד' על ד' הוא מקום פטור ולפיכך כשנתכוין לשבות ברה\"ר ונתן שם עירובו אפי' למעלה ממאה אמה ה\"ז עירוב מפני שהוא יכול להורידו ואפילו בשבת. אבל הכריח רבי בכאן שיהיה הקונטס והקנה תלושין ונעוצין ולא יהא מחובר לקרקע אע\"פ שהוא ביה\"ש שהוא שעת קניית העירוב ומותר להשתמש במחובר באותה שעה גזירה שמא יקטום גזירה שמא יחתוך אותו קנה והוא מחובר לקרקע והוא איסור סקילה מפני שיתערב לו בקנה התלוש ממקום צמיחתו שהוא מותר לחתכו וכמו כן הקונדס. ומגדל הוא ארגז שנותנין שם הבגדים. וכשיש שם חוטין או מנעול שא\"א להתיר אותו המגדל אלא במפתח או בפסיקת אותן החוטין ואבד המפתח אומר ת\"ק כי הוא יכול לפסוק החוטין בסכין ולהוציא העירוב ואין בו איסור סקילה לפי שהוא מקלקל באותו החתוך ולפיכך עירובו עירוב ור\"א סובר כי אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו ואסור לטלטל הסכין כדי לפסוק החוטין אלא לחתוך המאכל ולפיכך א\"א להוציא העירוב אלא במפתח ומפני זה אמר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב. והלכה כרבי שאמר דבר שהוא משום שבות ביה\"ש לא גזרו במקום מצוה ואין הלכה כרבי אליעזר: \n" + ], + [ + "נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף כו':
נתגלגל חוץ וכו' עד כשר כבר ידעת כי המאמר באלו ההלכות כולם אינו אלא בעירובי תחומין וידעת כי שעת קניית העירוב ביה\"ש וכשיגיע עת ביה\"ש והעירוב מצוי ראוי לאכילה אין שואלין עליו אם נאבד לאחר כך ודע כי כשיניח אדם עירובו באיזה מקום שיניחנו כי יש לו ד' אמות במקום עירובו והוא באמצע הד' אמות ואמרם נתגלגל חוץ לתחום הוא שיתגלגל ברחוק ב' אמות ממקומו שהונח שם ואז יהיה חוץ לתחום ולא יהיה מותר לו להחזירו. ופירוש גמל וחמר כי זה הוא כמושך גמל וחמור וענין זה הדמיון כי המושך גמל וחמור אינו יכול ללכת האחד מהם מפני האחר כי הגמל אינו הולך אלא כשילך המושכו לפניו והחמור אינו הולך אלא כשילך המחמר אותו לאחריו ומפני זה כשילך האחד יעמוד השני ולא יוכל ללכת כמו כן זה שנסתפק בעירוב א\"א לו ללכת למקום שעירב שמא נפסד העירוב מבעו\"י ואינו עירוב וג\"כ אינו יכול ללכת אלפים אמה לכל רוח כמו שהיה יכול מקודם שמא נפסד העירוב משתחשך ועירוב היה ביה\"ש ואסור לו ללכת אלא למקום שעירב ודנו אותו לחומרא ואם עירב בדרך משל ללכת אלף אמה במזרח בלבד וג' אלפים במערב כאשר נבאר לפנים ונפל [ספק] בעירוב מה שנפל מן הספק אינו הולך במזרח אלא אלף אמה ובמערב אלפים בלבד. ור' יוסי ור' שמעון אומרים כי ספק העירוב כשר כי הם אומרים העמידו על חזקתו. ור' מאיר ור' יהודה אומרים כי תחומין של תורה לחומרא יהיה הדין בשבת והשמיענו נתגלגל שלא נשאר העירוב במקומו וכמו כן נפל עליו גל שנשאר במקומו הכל שוה או הפך אומרו נפל עליו גל שא\"א להוציאו אלא אחר חפירה או נתגלגל שאפשר שישיבנו הרוח הכל שוה והשמיענו נשרף להודיענו כח זה הדין אצל ר' יוסי שהוא מכשיר אפילו נשרף שנעדר מהכל וכמו כן כך הדין אצל ר\"מ שהוא מחמיר ואפי' היתה תרומה גדולה ונטמאת שהיא עומדת במקומה וכמו שהיתה אבל נסתפק בטומאתה אם נטמאת מבעו\"י אם לא והלכה כר\"י ור\"ש: \n" + ], + [ + "מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו נכרים כו':
עירובי תחומין שיעדתי לך לבארם בכאן אבארם לך והוא כי יש רשות לכל אדם להלך אלפים אמה חוץ למדינה לכל רוח שירצה מארבע הרוחות למזרח ולמערב ולצפון ולדרום וזהו תחום שבת ואם ירצה שום אדם מבני המדינה ללכת לאחת הרוחות יותר מאלפים אמה אז יצטרך לעירוב וזהו עירובי תחומין והגע עצמך ע\"ד משל אדם שהוא רוצה ללכת לצד המזרח ג' אלפים אמה יקח עירוב מע\"ש ויתרחק מן המדינה אלף אמה ויניח העירוב שם ויהיה כמו ששבת באותו מקום ויש לו ללכת ממקום עירובו אלפים אמה וכשיהיה ממחרת ר\"ל יום שבת או יו\"ט ילך עד מקום העירוב וממקום העירוב אלפים אמה נמצא שהלך ברוח מזרח ג' אלפים אמה ואסור ללכת בצד המערב אלא אלף אמה בלבד כי האלף שהוציא בצד המזרח גרע אותם מצד המערב וכן אם הניח העירוב ברחוק אלפים אמה מן המדינה במזרח יש לו לילך בצד מזרח ד' אלפים אמה ולא ילך בצד המערב אפי' אמה אחת לפי שהוא הסיר האלפים שהיו לו ברוח מערב והוסיפן ברוח מזרח ועל דרך זו יוכל להוסיף י' אמה או כ' או ק' איזה שיעור שירצה כמו שזכרנו וכל מה שיוסיף ברוח אחת יחסר אותו מן הרוח השנית שכנגדה עד שיגיע לתת [הארבעת] אלפים כולם ברוח אחת ואתה שמור זה הענין ואל תצריכני להחזירו בכ\"מ כי הענין הזה נזכר בהרבה מקומות. ואמר בכאן כי יוכל אדם להתנות בעירובו ולעשות מע\"ש ב' עירובין ולהניח האחד ברחוק אלפים אמה מן המדינה במערב והאחד ברחוק אלפים אמה במזרח ויתנה ויאמר אם באו נכרים מן המערב אלך ארבעת אלפים אמה במזרח ואסמוך על העירוב שבמזרח ואם באו נכרים מן המזרח אסמוך על העירוב שבמערב לברוח מן הנכרים וכן אם בא חכם מן המזרח אסמוך על העירוב שבמזרח עד שאגיע לאותו חכם ואם יתחדש החדוש מב' הרוחות למקום שארצה אלך כלומר יסמוך על איזה עירוב שירצה ואם לא יתחדש חדוש הריני כבני עירי שילך אלפים אמה לכל רוח בלבד ולא יחוש לשני העירובין. ור' יהודה אומר שיגיע לרבו עכ\"פ אע\"פ שהאחר חכם ואין בידו הברירה שילך לאיזה מקום שירצה וחכמים אינם רואים בזה כי אולי יבחר אדם הקבלת פני רעהו על הקבלת פני רבו. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "ר\"א אומר יו\"ט הסמוך לשבת בין מלפניה כו':
ר' אליעזר סובר כי שבת ויו\"ט שתי קדושות הן וכל אחד מהן מובדל מחבירו ולפיכך מותר לאדם שיעשה ב' עירובי תחומין מעיו\"ט כשחל יום טוב להיות בע\"ש או מערב שבת אם חל יום טוב ביום ראשון ויניח העירוב האחד במזרח והשני במערב ויסמוך על האחד מהם ביו\"ט ועל הב' בשבת או יעשה עירוב באחת הרוחות ויסמוך עליו באחד מן הימים וביום הב' יהיה כבני עירו וילך למקום שהן יכולים ללכת ויש בידו הברירה באלו הפנים כולם. וחכמים אמרו קדושה א' הן לפיכך אין לו רשות לערב אלא ברוח אחת לשני הימים. ומה שאמרו חכמים בכאן בזאת המשנה הם כמו טוענים על רבי אליעזר ושיעור טענותם שהם אומרים לו כך כמו שהאדם אי אפשר לו לערב ביום א' חציו למזרח וחציו למערב אבל הוא מערב לרוח אחת בלבד או אינו מערב כל עיקר כמו כן בשני ימים יערב לרוח א' בב' הימים או אינו מערב כל עיקר לפי שהם חושבין אותם קדושה א' לחומרא וחושבין אותם ב' קדושות לענין שהוא חייב לחזור ולהניח עירוב אחר כאשר תראה בדמיונם. והעיקר אצלנו מי שעירב בפת בראשון ורצה לערב בפת בשני צריך שיערב באותו העירוב ולפיכך נוטלו ובא לו וזה אי אפשר לו אלא כשיחול יו\"ט בערב שבת הוא שאפשר לו שיוליך העירוב יום חמישי ומחשיך עליו ויביא אותו ויוליכנו ולמחר שהיא יום טוב יחשיך עליו ויאכלנו לפי שהוא שבת ואינו יכול להחזירו וכשיהיה יום טוב אחר שבת אין לו דרך אחרת אלא שיניחנו שם מע\"ש במקום מוכן וישאר שם עד מוצאי שבת שהוא ליל יו\"ט וכששמע אותם ר' אליעזר שהם הצריכו לו להחזרת העירוב אמר להם מודים אתם לי שהן שתי קדושות ולולי זה היה מספיק לו שיחשיך עליו בראשון והן דנין לחומרא כמו שזכרתי לך. והלכה כרבי אליעזר בסברתו שהן שתי קדושות ויש לו לעשות כל מה שזכר ומה שחייב שלא נתיר לעשות עירוב ביו\"ט לשבת לפי שהעיקר אצלנו אין יו\"ט מכין לשבת כאשר נבאר במס' ביצה ולפיכך נערב לשבת מערב יום טוב: " + ], + [ + "רבי יהודה אומר ר\"ה שהיה ירא שמא תתעבר כו':
יום הספק היה אצלם כשהיו עושין ע\"פ הראיה והוא יום ל' מאלול כי אם יראה הירח ליל ל' יהיה אלול מכ\"ט ויהיה אלול חסר ואם לא יראה ליל ל' יהיה אלול מל' יום ויהיה אלול מעובר ויהיה ר\"ה יום ל\"א לאלול ואמר רבי יהודה שיעשה יום כ\"ט מאלול ב' עירובין אם ירצה כיון שאינו יודע אם יהיה למחרת ר\"ה או למחרת מחרתו ואע\"פ שירצה ללכת למחר למזרח וליום אחר למערב ויתנה באיזה תנאי שירצה אם ירצה שיניח עירוב ליום ל' לרוח אחד וליום ל\"א לרוח אחר או שיניח עירוב אחד מב' הימים לרוח אחת מן הרוחות ויום השני כבני עירו ויש בידו הברירה בכל זה לפי שיש ספק בקדושה והלכה כרבי יהודה בזו ההלכה אבל בזמן הזה בשני ימים טובים של ראש השנה שאנו עושין אותן על פי החשבון אסור לחלק בהן העירוב לפי שהן קדושה אחת והעיקר אצלנו שהן כיומא אריכתא אבל שאר ב' ימים טובים של גליות הם ב' קדושות ומותר לעשות בהן כל מה שנזכר על דעת ר' יהודה מחלוק הערוב: \n" + ], + [ + "ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה כו':
העיקר אצלנו כי אסור להוציא תרומות ומעשרות ביום טוב ועוד יתבאר זה במקומו ודמיון מאמר רבי יהודה הוא זה אם יש לפניו ב' סלין מטבל וירמוז אל הסל האחד ויקרא אותו ראשון ויאמר ביו\"ט ראשון אם היום חול שמותר להוציא בו תרומות ומעשרות זה הסל הראשון תרומה ומעשרות על הסל הב' ואם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר אם היום חול זה הסל עצמו שרמזתי לו אתמול הוא תרומה ומעשרות על הסל הב' ויהיה מותר לאכול הסל הב' ואם היום קדש אין בדברי כלום ויהיה מותר לאכול הסל הב' ביו\"ט ב' בהכרח לפי שאם יו\"ט שני קדש תנאו ביו\"ט ראשון קיים ואם היום הא' הוא קדש תנאו ביו\"ט ב' קיים וכמו כן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני על זה הדרך כי אם הראשון קדש השני חול ותהיה מותרת לאכילה ואם יו\"ט ב' קדש הראשון חול והחול הוא שהכין ליו\"ט כאשר התבאר ויתפרש במס' ביצה וכל זה הוא לפי מה שסבר שהן ב' קדושות והשמיענו אלו הג' הלכות ללמדך כח סברתו כי הוא ישים אותם ב' קדושות לענין העירוב שאינו עושה שם מלאכה ולענין כלכלה ולא יגזור שמא יפריש ממנה תרומה באחד מן הימים וכן לענין ביצה לא יגזור שמא יאכל נולד ביום טוב והוא אסור כאשר יתבאר בביצה וכבר בארתי לך שהלכה כרבי יהודה באלו הדברים כולם אבל לא בב' ימים טובים של ר\"ה לפי שהן קדושה אחת: \n" + ], + [ + "רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה כו':
ר' דוסא כלל בזה המאמר ב' דעות האחת שהוא מזכיר של ראש חדש בראש השנה והשנית שמתנה בראש השנה ואומר אם היום אם למחר. והעיקר אצלנו מה שזכרתי לך כי ב' ימים טובים של ר\"ה קדושה אחת הן והתנאי אינו מותר בהם והטעם גזרה שמא יקלו בהם עמי הארץ כשישמעו שהוא ספק ונחוש לזה בר\"ה כי אפילו בזמן שהיו עושין על פי הראיה היו עושין ר\"ה ב' ימים ברוב. והעיקר אצלנו גם כן שלא יזכור ראש חדש בתפלת ר\"ה אלא אומר זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן ואמר בכסה ליום חגנו חג שראש חדש מתכסה בו. הנה נתבאר לך כי דברי ר' דוסא דחויים מהכל: \n" + ] + ], + [ + [ + "מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא כו':
רוח רעה קורין כל היזק שאינו בא מיד האדם מאיזה סבה שתהיה וכשיצא אדם חוץ לתחום ברצונו אין לו אלא ד\"א אפילו הושב שלא ברצונו וכן אם יצא שלא ברצונו וחזר ברצונו. ופרנדיסין שם מקום והפליגה שם להולכת הספינה בים. ודע כי ר\"ע ורבי יהושע חלקו על ר\"ג ורבי אלעזר בן עזריה בספינה שהיא בנמל שהיא דומה לדיר וסהר אבל ספינה מהלכת ד\"ה מותר להלך בכולה ולפיכך אמרו שרצו להחמיר על עצמן כי אפילו לדעתם מותר להלך בכולה וטעם מחלקותם כי ר\"ע ורבי יהושע אומרים אם אתה מתיר לו להלך בדיר וסהר שיש לו מחיצות כמו כן ילך בבקעה אם יונח שם ואינו רשאי ללכת בה אלא ד\"א ויאסרו דיר וסהר כדי שלא יתערב דינם בדין בקעה ור\"ג ורבי אלעזר בן עזריה אינם רואים בזו הגזרה והלכה כר\"ג ורבי אלעזר בן עזריה בכל המאמר: \n" + ], + [ + "פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה כו':
קורין נמל למקום שהספינות נסתרות שם מן הרוח ויוצאות משם ליבשה ואמרו הייתי מסתכל כ\"ז לפי שאפשר לדעת מרחק איזו מקום שתרצה ממה שישיגהו העין בכלים יעשו אותן בעלי התשבורת ויושג זה באותו הבריח שהוא בכלי נחשת שמסתכלין בו החוזים בכוכבים ונקרא בערבי אצטרל\"ב ואיני רוצה להאריך ולהזכיר איך יושג כי זה הדבר בזה הענין ארוך ואפילו באריכות לא יבין זה אלא מי שידע בחכמת התשבורת וידע מה שיתחייב מן היחוס בדמיונות הדומין זה לזה ואיך יצא הצלע שאינו ידוע כשתדע צלעות אחרות שיהיה להם ענין ומה שישתתף חכמת התשבורת לזו החכמה ימצא זה הענין קרוב ואינו צריך אריכות. ודע כי הנמל אינו מוקף מחיצות כי אילו היה מוקף היה מותר לדעת רבן גמליאל ואפילו לא היה בתוך התחום עד שלא חשכה כאשר ידעת מסברתו בדיר וסהר שאומר מהלך את כולה וכן נתבאר בירושלמי: \n" + ], + [ + "מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה כו':
רוצה באמרו ברשות כי התורה נתנה רשות לעשות מצוה או להציל מיד הגיים או מן הנהר. וכשאומרים לו כבר נעשה המעשה שהיית יוצא לעשותו יש לו להלך ממקומו שהיה שם כשאמרו לו כבר נעשה המעשה אלפים אמה לכל רוח ואם יש בינו ובין המקום ששבת בו פחות מארבעת אלפים אמה ממקומו וכשיהלך אלפים אמה ממקומו כמו שאמרנו ישאר בינו ובין מקום שביתתו פחות מאלפים כבר הגיע לו תחומו שהיה לו מערב שבת ויש לו להגיע למקום שביתתו ויהלך ממנו אלפים אמה לכל רוח כאשר היה מקודם וזהו ענין אמרם ואם היה בתוך התחום כאילו לא יצא ומה שאמרו שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן אינו ראיה שידמה לדין שקדם זכרו אבל הוא דין אחר שיש בו קולא על מי שיצא ברשות התורה והביא ראיה עוד להקל על מי שיצא ברשות וכמו כן מי שיצא להציל נפשות מישראל וזהו ענין אמרם להציל. ונתנו להם רשות כלומר למצילין שיחזרו בכלי זיין עד שיגיעו למקומן וכן אמרו חוזרין בכלי זיינן למקומן: \n" + ], + [ + "מי שישב בדרך ועמד וראה כו':
רבי מאיר אומר כי לפי שלא ידע שהיה קרוב למדינה ושהיה בתוך התחום לא חשב להכנס במדינה ולא קנה שביתה בעיר ולפיכך אין לו ללכת אלא אלפים אמה לכל רוח וילך עד המקום שהגיע אליו סוף התחום ואסור לו להלך בכל המדינה ורבי יהודה אומר כי הוא אפילו לא חשב על זה כיון שהוא בתוך התחום קנה שביתה בעיר עם אנשי העיר ויכנס ויהלך בכל המדינה וילך חוצה לה אלפים אמה לכל רוח. והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה כו':
רבי יוחנן בן נורי אומר נכסי הפקר קונין שביתה במקומן ואין דרך לטלטלם אלא אלפים אמה לכל רוח וכמו כן האדם כשאין לו דעת בשעת העירוב רוצה לומר כשהיה ישן הרי הוא כנכסי הפקר שאין להם דעת בעלים ויש לו אלפים אמה לכל רוח. וחכמים אומרים נכסי הפקר אין קונין שביתה במקומן אלא מי שזכה בהם וקנה אותן יש לו להוליכם בכל מקום שיש לו ללכת וזהו ענין אמרם הרי הוא כרגלי כל אדם ולפיכך כשהאדם ישן בשעת העירוב הוא כמו נכסי הפקר שאין להם דעת ולא קנה שביתה ולא ילך אלא בארבע אמות. והלכה כרבי יוחנן בן נורי במה שאמר בכאן והלכה כחכמים בנכסי הפקר שהם כרגל כל אדם וזה קולא ולקחנו הקולא משתי הדעות: \n" + ], + [ + "היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה כו':
זו המשנה כוללת שבת ויום טוב והוא כי האדם בשבת מותר לו הטלטול בארבע אמות בלבד וכאן מדבר כשאירע השתוף לשני בני אדם ונשתמשו במקום המשותף וזה מבואר וכן אם נפל השתוף באלפים אמה אשר לכל אחד שמותר להם להשתמש במקום המשותף ביום טוב וכבר היתה מחלוקת בין רבי שמעון וחכמים בשלש חצירות פתוחות זו לזו וערבו שתים החיצונות עם האמצעית כי חכמים אומרים שלשתן אסורות ורבי שמעון אומר שתים החיצונות בלבד אסורות זו עם זו וכששמע אותם רבי שמעון שהורו בדומיהן בזה הדין במאמרם היו שלשה והאמצעי מובלע בינתיים התחיל להשיב עליהם ואמר להם הלא זה שוות כשלש חצרות פתוחות זו לזו ומפני מה אתם חלוקים עלי בזה בדין שלש חצירות וחכמים חולקים עליו שם לפי שהם אומרים אם התירו לבית החיצון להשתמש עם האמצעי והאמצעי עם החיצון האחר שמא ישתמש אחד מן החיצון עם החיצון האחר ולא יערערו עליו אנשי אותה האמצעית לפי שיחשבו שהוא מהם לרוב השוכנים שם אבל בכאן שאין שם אלא שלשה אנשים כל אחד מהם נחפז על חבירו ולא יניחנו לעבור גבולו ואם שגג יזכירנו. והלכה כרבי שמעון באמרו כי שתים החיצונות בלבד אסורות זו עם זו: \n" + ], + [ + "מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר כו':
העיקר אצלנו מה שאגיד לך הוא כי כל האדם ובלבד כשהוא בדרך לפי שהוא עני מותר לו לערב ברגליו כאשר יתבאר ויש בינו ובין מקום שהוא רשות היחיד פחות מאלפים אמה והוא היה יודע אותו מקום ואמר שביתתי במקום פלוני ר\"ל באותו מקום קנה שביתה שם וכאילו הניח עירוב ויש לו ללכת בכל המקום וחוצה לו אלפים אמה ובתנאי שיהיה עוד היום גדול כשקנה שביתה באותו מקום כדי שיוכל להגיע לאותו מקום ואפילו בתכלית המרוצה קודם הכנסת שבת ויחשב לו כאילו הגיע שם וכמו כן אם קנה שביתה ברה\"ר מקום ידוע כמו עיקר אילן או גדר יש לו באותו מקום ארבע אמות ואלפים אמה חוץ לאותן ארבע אמות ולפי שאמר תחתיו והוא אינו מסויים לא אמר כלום ואין לו ללכת אלא לעיקרו של אילן בלבד ולא ילך משם לביתו אלפים אמה ולא הארבע אמות שיש לו לשם בלי מסויימות עד שנמדוד משם אלפים אמה וזהו כשיש תחת האילן שמנה אמות או יותר שבהם יפול הספק ולא נודע באיזה מקום קנה שביתה אבל אם יש תחת האילן פחות משמנה אמות יש לו ללכת משם לביתו אלפים אמה כי כשתקח מהם ארבע אמות שהוא שיעור מקום שביתתו תמצא קצתם משותפים עם הארבע אמות שיש לו לשם וכל זה כשישאר מן היום שיעור שיוכל להגיע לאותו מקום במרוצה כמו שזכרנו: \n" + ], + [ + "אם אינו מכיר או שאינו בקי בהלכה כו':
או אינו בקי בהלכה פירושו שלא ידע כי יש לאדם שיתן מקום שביתתו במקום רחוק ממנו מלבד המקום שהוא עומד בו. ואמרו כטבלא מרובעת לפי שאי אפשר במלאכה לעשות מרובע בדיוק ולפיכך הודיע שדי לנו שיראה כמרובע כפי היכולת האדם כמו הלוחות המרובעות שהכוונה בהם הרבוע כפי היכולת. נשכר את הזויות רוצה לומר את הארבע תוספות שיש במרובע על העגול שבתוכו ואותן התוספות הן בזויות המרובע ולפכך קראן זויות. (וזו היא צורתה) והלכה כחכמים:" + ], + [ + "וזו היא שאמרו העני מערב ברגליו כו':
זה המאמר חוזר על המאמר שהזכיר כבר ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח. ורבי מאיר אינו מתיר זה המעשה אלא לעני לפי שאין לו יכולת לערב על הפת אבל מי שיש לו יכולת יש לו להניח עירוב במקומו על כל פנים ואז יוכל ללכת אלפים אמה לכל רוח לפי שדעת רבי מאיר עיקר עירוב בפת ונותן רשות לעני שיאמר שביתתי במקומי בלבד להקל על העני ורבי יהודה אומר כי עיקר העירוב ברגל ולהקל על העשיר שיתן פת ביד שלוחו וישים השליח אותו הפת במקום ותהיה לו שביתה באותו מקום וילך משם אלפים אמה לכל רוח. ואון מחלוקת בין רבי יהודה ורבי מאיר כי כשהוא מכיר אילן או גדר או מקום מוקף מחיצה ואמר שביתתי במקום פלוני אין מספיק זה אלא לעני אבל עשיר מוכרח הוא שיגיע פת למקום שביתתו. והתירו זה למי שבא בדרך לפי שהוא עני כי אין לו יכולת להגיע שם ולהניח שם פת. והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו כו':
עיקר זה המאמר כי בני העיר עשו אותו שליח לעשות להם עירוב למדינה אחרת שהיא יושבת להם ברחוק שני תחומין כדי שיוכלו ללכת ממחרת חוץ למדינה ארבעת אלפים אמה וזה השליח כשיצא ללכת (ממחרת) חוץ למדינה החזירו חבירו למדינה קודם שיגיע ולא עירב רבי יהודה אומר כיון שיצא ונכנס בדרך לקנות בו שביתה ברחוק אלפים אמה קנה לשם שביתה לפי שהוא עני כאשר הקדמנו לומר שהוא קונה שביתה ברחוק מקום בלבד כשהוא יוצא לדרכו והחזיק לו בדרך כיון שיצא בזאת הכוונה יש לו ללכת חוץ לאותה מדינה ארבעת אלפים אמה ואנשי המדינה ששלחו אותו לא נגמר עירובם ולפיכך אין הולכין חוץ לאותה מדינה ארבעת אלפים אמה אבל הולכים חוץ למדינתם אלפים אמה לכל רוח בלבד. ור\"מ אומר כי זה השליח מאחר שהיה לו לערב ולא עירב נדון אותו להחמיר ולא ילך אלפים אמה לכל רוח כמו אנשי המדינה שעשו אותו שליח אלא ילך אלפים אמה לאותו רוח ששלחו אותו לערב בו וברוח האחר שכנגדו ילך כמו שהיה הולך אילו היה מערב וזה הוא חמר גמל כמו שבארנו במה שקדם. והלכה כר' יהודה: \n" + ], + [ + "מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת כו':
רבי אליעזר סובר כי יש לאדם במקומו ארבע אמות והוא באמצען וכשהוא חוץ לתחום שתי אמות הנה נפל השתוף בין ארבע אמות שלו ובין סוף התחום ולפיכך יכנס. ממצין את המדות פירושו שאין המשוחות מדקדקים במדות להגיעם עד סוף התחום אבל מודדין פחות מן השיעור הראוי ומחסרין מכל חבל וחבל מעט מפני מה שאירע במקומות הנמוכים והגבוהים ויגרעו מן האלפים אמה אמות להחמיר לפיכך היה מתיר רבי שמעון להכנס. ואין הלכה כרבי אליעזר ולא כרבי שמעון: \n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד מעברין את הערים בית נכנס בית יוצא כו':
ענין מעברין הוא שיחברו למדינה דבר אחד כמו העובר שהוא נוסף בגוף אמו ותהיה המדידה חוץ לאותו דבר הנוסף. ואמר בכאן כי אם יהיה בית חוץ למדינה ובית תוך המדינה (כזו הצורה) שנמוד חוץ מן הבית היוצא מן המדינה כדי להוסיף לאנשי המדינה שבעים אמות. וכן כשהוא פגום והוא בנין חרוב או גדודיות הוא מה שיש לו שלשה גדרים בלבד. וגשרים ידוע. נפשות מקומות יוצאים מן הארץ ומתנאי שיהיה שם בית דירה ואמרם עושין אותה כטבלא מרובעת ר\"ל כי כשתהיה המדינה עגולה שיעשו בה מרובע דבק לה ואז ימדדו חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח ומרויחין אנשי המדינה אותו התוספת שיוסיף המרובע על העגולה שבתוכו: " + ], + [ + "נותנין קרפף לעיר דברי רבי מאיר כו':
קרפף הוא צלע מצלעות מרובעות מדתו בית סאתים והוא שבעים ושירים וכבר ביארנו זה בפ\"ב [משנה ה'] מזאת המסכתא וביארנו כי אותם השירים שני שלישים בקרוב. ודעת רבי מאיר שצריך להתרחק מן המדינה שבעים ושירים ואז ישער אלפים אמה תחום וראייתו על זה מלשון התורה [במדבר לה] מקיר העיר וחוצה רוצה לומר כי המדה נופלת חוץ לעיר וחכמים אינן סוברין כן אלא כשיש בין שתי המדינות שיעור שתי קרפיפות או פחות כל שהוא שהם כמדינה אחת וימדדו אלפים אמה לכל רוח חוץ לשניהם ווהיה מותר לכל אחת מהם שתלך לאחרת וחוצה לה אלפים אמה וזהו ענין אמרם עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת כלומר כשיש ביניהם זה הריחוק אז יתן לכל אחת קרפף וידבקו יחד ויהיו כמדינה אחת. ואין הלכה כרבי מאיר: \n" + ], + [ + "וכן שלשה כפרים המשולשין כו':
כשהן השירים שני שלישים הוא מבואר שיהיה שיעור שתי קרפיפות מאה ואחת וארבעים ושליש והכוונה כי כשיש בין שנים החיצונים מן המרחק שיעור כשנדמה האמצעי שהוא ביניהם יהיה הנשאר בינו ובין כל אחד מהם שתי קרפיפות מכל צד ובתנאי שני שיהיה האמצעי בינו ובין כל אחד משנים החיצונים אלפים אמה או פחות ואז ישובו השלשה כמו מדינה אחת ותהיה המדידה חוצה להם : " + ], + [ + "אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה כו':
זה החבל ראוי להיות מפשתים וברור הוא כי בכל מדידה יפול בה מעט קירוב ולפיכך התנה שלא יוסיפו על אורך זה החבל ולא יגרעו ממנו. ואמרם ולא ימדוד אלא כנגד לבו רוצה לומר שיתפוש קצת החבל לעומת לבו לא עליו ולא תחתיו. וענין אמרם מבליעו שיפרוש החבל עליו מלמעלה ולא יצטרך למדידת עומק הגיא או גובה הגדר וזה יתכן ר\"ל שיהיה רחב הגיא חמשים אמה או פחות שהוא שיעור החבל וכמו כן גובה הגדר ואם לא יתכן ימדוד אותו כאשר נפרש לקמן וזה שאמר הגיע להר מבליעו בתנאי שיהיה גבהו על הארץ כדי שימצא כשימוד מארכו בארץ חמש אמות שימצא בגובה הקו הנופל על קצה החמש אמות על זויות עומדת עשרה טפחים אבל אם יהיה גבהו על הארץ כדי שימצא גבוה עשרה טפחים באותו קו הנופל ויהיה ממנו לקצה ההר פחות מחמש אמות הרי הוא כמו הגדר הגבוה העומד על שטח הארץ ולא יצטרך להבליעו אלא יקח אותו באומד. ובלבד שלא יצא חוץ לתחום רוצה לומר שלא יעמוד אותו המודד חוץ לתחום כשירצה להעביר החבל על המקום הגבוה לראות לאיזה מקום יגיע וזה מפני שנחוש שמא יראה אותו שום אדם כשהוא מודד ויחשוב כי במקום עמידתו הגיע תחום שבת. שמעתי שמקדרין בהרים רוצה לומר האומד והקירוב וקודר בלשונם המחתך ומקדרין מחתכין המדה ופירשו בגמרא זה הענין והוא שיקחו חבל מארבע אמות ויעמוד אחד במקום הגבוה מן ההר והשני במקום הנמוך ממנו ויתן העומד במקום גבוה קצה החבל נגד רגליו והעומד במקום נמוך יתן קצה החבל לעומת לבו ויתרחק ממנו כשיעור אורך החבל וככה ימדדו אותו כולו ד' אמות על זה הקרוב עד שיודע כמה יפסוק מתחום שבת והלכה כר' דוסתאי: \n" + ], + [ + "אין מודדין אלא מן המומחה כו':
מומחה הוא האדם החכם המהיר במלאכתו באיזו מלאכה שתהיה או בחכמה מן החכמות ורוצה בכאן שיהיה חכם בתשבורת מהיר במדידת הקרקעות. ומה שאמרו שומעין למקום שריבה פירשו אותו בגמרא שאם אמר שבכאן הוא תחום שבת והוא פחות מן השיעור שהיינו חושבים או אם אמר שבכאן תחום שבת והוא יותר ממה שהיינו חושבין כמו שנאמין אותו ונסמוך עליו שיהיה המקום פחות ממה שהיינו חושבין כמו כן נסמוך עליו שהוא יותר ממה שהיינו חושבין קודם לכן ושיעור הבבא השניה מזו המתני' כך ריבה אחד ומיעט אחד שומעים למרבה רוצה לומר אם באו שנים וחלקו זה על זה וכל אחד מהם מומחה שנסמוך ונעשה כדברי המיקל: \n" + ], + [ + "עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה כו':
העיקר אצלנו כי עיר של רבים כשיש לה שני שערים יכנסו בני אדם על האחת ויצאו על השנית שאין עושין לכולה עירוב אחד כדי שלא ישתמשו בני אדם ברשות הרבים דעלמא והם אינם יודעים כי העירוב הוא שהתיר להם התשמיש בתוכה ולפיכך חובה להניח ממנה שיור בלא עירוב כדי שלא ישתמש אותו השיור עם המדינה להודיע כי העירוב הוא שהתיר לנו התשמיש בתוכה והודיענו כי כשהיתה העיר מקודם לכן של רבים אפילו היא היום של יחיד שהיא צריכה לשיור על כל פנים כמו שהיתה מקודם אבל אם היתה של יחיד מקודם שהיה אפשר לעשות עירוב אחד בכולה תשאר כמו שהיתה אפילו היא עכשיו של רבים ואם יש לה פתח אחד בלבד אפילו היתה של רבים אינה צריכה שיור ומחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בשיעור השיור שישאר בה בלא עירוב והיתה בארץ יהודה עיר ושמה חדשה והיו בה חמשים דיורין והיא היתה עיר קטנה שבכל ארץ יהודה ופסק ההלכה אפילו בית אחד בחצר אחת הוי שיור: \n" + ], + [ + "מי שהיה במזרח ואמר לבנו ערב לי במערב כו':
עבורה של עיר היא התוספת שמוסיפין על המדינה ואז יהיה מדת אלפים אמה לכל רוח שוה עם הנוסף עליה כשהיא עגולה ונרבע אותה או שיש בתים חוצה לה כמו שביארנו בתחלת הפ' שתצא המדה מן הבית החיצון וכשנתן העירוב באותה התוספת הרי הוא כאילו לא עשה עירובו והוא כמו אנשי המדינה וילך אלפים אמה לכל רוח. ואמרם חוץ לתחום אינו רוצה לאלפים אמה אבל רוצה חוץ לעיבורה של עיר שבו קדם דברינו. מה שנשכר הוא מפסיד לפי שאם עשה עירובו ברחוק אלף אמה ע\"ד הדמיון מביתו שיש לו במדינה ברוח מזרח יש לו ללכת במזרח ג' אלפים אמה אלף עד העירוב ואלפים ממקום העירוב ולא ילך ברוח אחר ר\"ל ברוח מערב אלא אלף ואותן האלף שהרויח במזרח הפסיד אותן במערב וכבר ביארנו זה הענין פעמים ודע כי זה הדבר יהיה כאשר אמרנו בתנאי כי כשנמוד ממקום העירוב שנתן אותו על דרך הדמיון במזרח המדינה אלף אמה הגיע המדה לסוף המדינה או חוצה לה אבל אם הגיע המדה לקצת המדינה הרי הפסיד כל המדינה ואין לו ללכת במדינה לצד המערב אלא לסוף אלפים ממקום העירוב וזכור זה העיקר: \n" + ], + [ + "אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה כו':
זו המשנה היא צריכה לשיעור ואני אבאר שיעורה אחרי עיקרים שאתה צריך לעמוד עליהם והם כי מי ששבת במקום שיש לו אלפים אמה לכל רוח כאשר נתבאר פעמים וכשמדד אלפים אמה ממקום אחד והגיע סוף האלפים לקצת המדינה או מערה אין לו ללכת אלא למקום שהגיע שם המדה ולא ילך במדינה כלל ולא במערה ואם הגיע המדה לסוף המדינה או חוצה לה ונכנסת המדינה כולה או המערה תוך אלפים נחשוב לו המדינה כולה ד\"א ותכלה מדתו חוצה לה ואם יהיה ע\"ד דמיון בין מקום השביתה ובין המדינה מאה אמה ונכנסת המדינה תוך האלפים ילך המדינה כולה וחוצה לה אלף ושמונה מאות ותשעים ושש אמות לפי שנחשוב המדינה כולה כד' אמות וזה הדין בעצמו הוא דין מי שימוד ממקום העירוב אלפים אמה שיש לו ללכת ממקום העירוב ונזדמנה באמצע מדינה או מערה וזהו שקוראים אותו מודד אבל מי שנתן העירוב שעשה במדינה יש לו ללכת אותה מדינה כולה וחוצה לה אלפים אמה ואפילו היתה כמו נינוה ולפי אלו העיקרים כשיהיו שתי מדינות קרובות האחת גדולה והשנית קטנה בענין כי כשנמדוד חוץ לגדולה אלפים אמה תהיה הקטנה נבלעת תוך אותן האלפים אמה וכשנמדוד חוץ לקטנה אלפים מגיע המדה לקצת המדינה הגדולה כפי אלו העיקרים שהקדמנו מותר לאנשי הגדולה שיהלכו הקטנה כולה ואנשי הקטנה לא ילכו הגדולה כולה אלא עד מקום שתגיע מדתם וכל זה כשנמדוד אלפים אמה אבל כשנתנו אנשי המדינה העירוב במדינה אחרת מהלכין את כולה וחוצה לה. א\"כ שיעור זאת המשנה ובאורה בזה הלשון אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה בד\"א במודד אלפים אמה חוץ לתחום אבל הנותן את עירובו בין נתנו אנשי העיר גדולה את עירובן בקטנה בין נתנו אנשי עיר קטנה עירובן בגדולה מהלך כל המדינה שהניח בה העירוב כיצד מי שהיה מעיר גדולה וכו'. וחלק רבי עקיבא על זה לפי שהוא סובר כי אפילו נתן האדם עירובו ברה\"י אינו הולך אלפים אמה אלא ממקום העירוב. ואין הלכה כרבי עקיבא: \n" + ], + [ + "אמר להן ר\"ע אי אתם מודים לי בנותן כו':
אמרו כי מערה אין בה דיורין ואינה ראויה לדיורון רוצה לומר כשנפסדו המחיצות אבל כשנשארו המחיצות אפילו היא בלי יושבים מהלך את כולה וחוצה לה וכן מי שהניח עירובו או שבת במדינה ריקנית חריבה אם נשארה חומתה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לדעת החכמים. ואמרם נמצא קל בתוכה מעל גבה כי על גבה ממקום עירובו בלבד ילך וכשנתן עירובו בתוכה ילך אלפים אמה חוצה לה. ואמרם למודד שאמרו כבר פירשנו אותו שהוא עד סוף אלפים אמה בלבד ילך למקום שיכלו ואם כלו למקצת המערה אין לו ללכת בכולה: \n" + ] + ], + [ + [ + "הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה כו':
העיקר אצלנו דירת נכרי לא שמה דירה ומן הדין היה שלא נצטרך עמו לערוב לפי שלא קנה כלום כדי שנצטרך לקחת ממנו רשות אבל נתנו לו דירה ואמרו שהוא אוסר ואין לנו דרך לעשות עירוב עמו עד שנשכור רשותו להודיענו שהנכרי אינו משכיר מפני שחושש מזה לשום תחבולה או הערמה או שיבא עליו שום נזק א\"כ אין שום דרך יתכן לערב עמו וכשידע זה הישראל לא ישכיר מדור בביתו לעובד כוכבים וזה ההרחק כולו גזירה שמא ילמוד ממעשיו והעיקר אצלנו כמו כן כי העובדי כוכבים אין מתיחדין עמהם מפני שמקצתן היו חשודין על שפיכות דמים על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב כי כשיהיה א' נכרי וא' ישראל אינו אוסר עליו לפי שאין אנו צריכין בזה שנאמר אוסר ושלא ישכיר ממנו כדי שלא ילמד ממעשיו כי מפנים אחרים ימנע הישראלי לדור עם העובד כוכבים יחד לפי שהיה חשוד על שפיכות דמים אבל אם היו ב' ישראלים שמותר להם להתייחד עמו אז נאמר אוסר כדי שלא ידור עמו גזרה שמא ילמד ממעשיו ותנא קמא אומר אפילו א' עובד כוכבים וא' ישראל שמא יחזק לבו ויתחזק לדור עמו לבדו בדיעבד. וממה שאתה צריך לדעת כי העיקר אצלנו ישראל נותן רשות ומבטל רשות ובנכרי עד שישכור. ונתינת רשות הוא שיעשה עירוב מערב שבת וכבר קדמו דיניו. ומבטל רשות הוא שיאמר אותו שלא עירב מע\"ש עם אנשי החצר או המבוי בטלתי רשותי לכם ומותר להם להשתמש ואסור עליו ומותר לו לאדם לבטל רשותו בשבת. והעיקר אצלנו מבטלין וחוזרין ומבטלין רצה לומר שיבטל ראובן לשמעון עד שישלים שמעון עסקיו בחצר ואח\"כ ישוב ויבטל שמעון רשותו לראובן וזה שאמרנו שוכרין מן הנכרי ואפילו בדבר מועט ושוכרין ממנו בשבת. והלכה כר' אליעזר בן יעקב: \n" + ], + [ + "אמר ר\"נ מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו כו':
פירוש צדוקי הוא מיוחד לצדוק תלמיד אנטיגנוס איש סוכו והוא היה ראשון לכופרים בתורה ועוד אבארנו במקומו [אבות פ\"א מ\"ג] והיה רבן גמליאל סובר שאינו כנכרי והביא ראיה מזה המעשה ונחלקו ר' מאיר ור' יהודה במאמר רבן שמעון אביו של ר\"ג איך היה. ר' מאיר שאמר המאמר הראשון אומר כי זה הצדוקי ביטל להם רשותו ואמר ר\"ש מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי כדי שתתקיים לכם חזקה במבוי בתשמיש וכשיוציא הוא אח\"כ לא יאסור עליכם התשמיש כי העיקר אצלנו מי שביטל רשותו ואח\"כ נשתמש במזיד הרי בטל מה שעשה מבטול רשותו ואוסר עליהם [*אולי צ\"ל אם לא קדמו] אפילו קדמו אותם שביטל להם רשותו ומפני זה צוה להם רבן שמעון שיקדימו אותו בתשמיש ונפקא לן מינה שהוא כישראל הלא תראה כי בישראל בטל רשותו ורבי יהודה אומר כי רשב\"ג דברו היה בערב שבת כי הוא אמר לאנשי המבוי עשו צרכיכם במבוי עתה עד שלא יצא היום ויאסור עליכם כלומר קודם הכנסת שבת ויראה מזה שהוא כנכרי. ופסק ההלכה כי כל בר ישראל מאיזה כת שיהיה אם הוא מחלל שבת בפרהסיא לא יעשו עמו עירוב ולא יבטל רשותו ושוכרין ממנו כנכרי ואם אינו מחלל שבת בפרהסיא ובתנאי שלא יהיה עובד ע\"ז הרי זה ראוי שיבטל רשותו לנו אבל אינו נותן רשות אלא אם היה מודה בעירוב ר\"ל מאמין בו ויתבאר לך מכל זה כי פושע ישראל כשאינו מחלל שבת בפרהסיא ולא עובד ע\"ז מבטל רשות ואינו נותן רשות ולא שוכר וזהו הפסק האמתי: \n" + ], + [ + "אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב כו':
זהו המקום שיעדתי לך לבאר בו ענין מבטל רשות וכבר קדם בזה הפרק כאשר הודעתיך כי האדם יבטל רשותו בשבת וכל השוכנים בבית יש לכל אחד מהם רשות בחצר ורבי אליעזר סובר כי מי שביטל רשותו סתם כמו כן ביטל ביתו ורשות חצירו וחכ\"א כי הוא רשות חצירו ביטל רשות ביתו לא ביטל אבל כשפירש ואמר שבטל רשות ביתו וחצירו או אחד מהם בלבד הוא מה שבטל אין מחלוקת ביניהם בזה וכבר בארנו בסוף הפרק השני מזאת המסכתא שאין הלכה כר\"א וזאת המשנה היא לחכמים ובמי שבטל רשותו בסתם ולפיכך ביתו אסור לו ולהם ומותר לכולם להשתמש בחצר ובדיורין שלהם ומפני זה התרנו לזה שבטל רשותו להשתמש ברשות אלו האנשים שבטל להם לפי שאנו חושבין אותו כאורח אצלם. ואמרו נתנו לו רשותם רוצה בו שיבטלו רשותם לאותו היחיד שלא עשה עירוב ויהיה מותר לו להשתמש בכל החצר ובביתו בלבד לא בבתיהם אלא אם פרשו שהם בטלו לו רשות בבתיהם כאשר הזכיר מעיקר דעת החכמים ומה שאין אנו אומרין כי אלו שבטלו רשותם שיהיה מותר להם להשתמש בבית אותו שבטלו ושנאמר שהם אצלו כאורחים לפי שלא נחשוב רבים כאורחים אצל יחיד. ואמרו היו שנים אוסרים זה על זה ר\"ל כששכחו שנים מאנשי חצר ולא עירבו שאינם יכולים אותם שעירבו לבטל רשותם לאותם השנים שלא עירבו לפי שהם כשבטלו לאחד מהם הוא אוסר עליו התשמיש כשבטלו רשותם לו מן הטעם האחר שהוא אחד מהם שלא עירב ואפילו חזר האחד וביטל רשותו לו אסור לו להשתמש לפי שבשעה שבטלו המערבים לא הותר התשמיש וזהו אמרם ושנים אין נוטלין רשות ויתבאר לך מזה כי אנשי חצר כשעירבו קצת ונשארו קצת בלי עירוב ויהיו הנשארים יותר מאחד כי אותן שלא עירבו מבטלין רשותן למערבים ואותם שעירבו לא יבטלו רשותם לאותן שלא עירבו כי שנים שלא עירבו אין נוטלין רשות כשנתן להם וממה שאתה צריך לדעת כי מבטל רשות לבני חצר צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד בפירוש: \n" + ], + [ + "מאימתי נותנין רשות בש\"א מבעוד יום כו':
כבר הודעתיך כי האדם הנותן רשותו הוא שאנו קוראים אותו מבטל רשות והמקבל אותו רשות יקרא נוטל רשות א\"כ מבטל ונותן נופלים על ענין אחד. ובית שמאי אומרים כי מי שביטל רשותו הקנה אותו לזולתו ואסור להקנות בשבת ובית הלל אומרים כי לא הקנה אבל בטל רשותו וביטול רשות בשבת מותר וכשנשתמש אחר שבטל רשותו הנה בטל מעשיו כאשר בארנו במה שקדם ורבי מאיר קנס שוגג כדי שלא יהיה מזיד והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "בעה\"ב שהיה שותף לשכניו לזה ביין ולזה ביין כו':
שותף ידוע. ואין הפרש בין שיערכו שניהם יינם או שיקנו כלי מלא יין בשתוף וזה הדבר הוא בשתופי מבואות ולפיכך אמר שותף ובתנאי שיהיה יינם של הג' ר\"ל של בעה\"ב ושני השכנים בכלי אחד ומה שאתה חייב לדעת בכאן כי שתופי מבואות יעשו במאכלים כמו שבארנו ממאמרם בכל מערבין ומשתתפין אבל עירובי חצירות אינם אלא בפת עכ\"פ ועוד אוסיף לך ביאור במקומות ואנשי המבוי חייבין שיערבו בחצרות וישתתפו במבוי ואז ישתמשו בבתים ובמבוי ביחד אלא אם נשתתפו במבוי בפת לא יצטרכו עירוב בחצירות וסומכין על שתוף של מבוי ואין הלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד כו':
טרקלין בית רחב והוא בירת מלכים וכן ארמון של מלכים. וכשתבדיל בין כל חבורה וחבורה מחיצה המגעת לתקרה אין בזה מחלוקת שהן חייבין עירוב כל חבורה וחבורה לפי שהם נתיחדו והוי כאילו הם שרוים בעליות וחדרים. אבל המחלוקת כשהמבדיל בין כל חבורה וחבורה מחיצות שאין מגיעות לתקרה: \n" + ], + [ + "האחים השותפים שהיו אוכלים על שולחן אביהם כו':
שעור זאת המשנה כך האחין שאוכלים על שולחן אביהם או השותפים שהן אוכלים על שלחן אחד. ומה שאתה חייב לדעת כי זו האכילה שהם אוכלים ביחד אינו רוצה לומר שעירבו מאכלם או קנו אותו בשותפות כי אם כן הוא הרי הם כמו אדם אחד ואין צריכים אלא עירוב אחד אבל הכוונה בזה שהבנים נשכרים אצל האב או השותפין נשכרים אצל אחד מהם לפי שהתנה עמהם שיזון אותם ויעשו לו המלאכה פלונית ולפיכך כשהם ישנים בבתיהם צריכין עירוב לכל אחד ואחד כאשר נתבאר: \n" + ], + [ + "חמש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי כו':
העיקר אצלנו אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו אבל כשהיו חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי הם כמו בית אחד ולא יתכן עירוב בזה המבוי כשהוא בלחי או קורה. וזאת המשנה כולה בנויה על העיקר שזכרנו שצריך עירוב בחצרות ושתוף במבוי וטעם זה כדי שלא לשכח התינוקות תורת עירוב. ולפי הענין נערב בחצרות כדי שיראו אותו התינוקות אף על פי שנשתתפו במבוי. ולפיכך כששכח אחד מבני החצר ולא עירב מותרין בחצר ובמבוי לפי ששתוף המבוי יספיק לו. ומה שאמרו כדי שלא תשתכח תורת עירוב הרי לא בטלה לפי שכולם עירבו בחצרות וזה היחיד אין משגיחין עליו: \n" + ], + [ + "שתי הצירות זו לפנים מזו עירבה הפנימית כו':
זו המשנה יש בה ג' מחלוקות והם כי ר\"ע אומר רגל המותרת אוסרת וענין זה כי אפילו עירבה הפנימית שמותרת להשתמש בחצר שלה היא אוסרת על החיצונה אלא אם עשו שתיהן עירוב יחד. וחכמים סוברים כי אפילו רגל האסורה אינה אוסרת וענין זה שאפילו לא עשתה הפנימית עירוב שאסור עליה להשתמש בחצר שלה אינה אוסרת על החיצונה. אבל כשעשתה החיצונה לבדה עירוב הותר להם התשמיש וזהו ענין אין דריסת הרגל אוסרתה. ות\"ק אומר רגל האסורה אוסרת ורגל המותרת אינה אוסרת ולפיכך אומר עירבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה כי הפנימית לא תאסור לפי שהיא מותרת במקומה והלכה כת\"ק: \n" + ], + [ + "שכח א' מן החיצונה ולא עירב כו':
זאת המשנה היא לת\"ק שדבר קודם ולפיכך אמר שכח א' מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות לפי שהיא רגל אסורה ואוסרת כאשר בארנו. ואמרם במקום א' רוצה בו החיצונה לבדה וקרא אותה מקום א' לשתופם יחד בתשמיש בו אבל כשהניחו שתיהן עירובן בפנימית ושכח א' מן הפנימית שתיהן אסורות כמו שבארנו. אבל כששכח א' מן החיצונה הפנימית מותרת. ואמרם ואם היו של יחידים רוצה בו שידור אחד בכל בית ר\"ל הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד כמו שבארנו: \n" + ] + ], + [ + [ + "חלון שבין שתי חצירות ארבעה על ארבעה כו':
מערבין שנים הוא שתערב כל חצר לעצמה לבדה. ומערבין אחד הוא שיחשבו שתי חצרות כמו בית אחד. ואמרם פחות מארבעה או למעלה מעשרה אע\"פ שזה ממה שקדם מן הדבור להודיעך כי צריך שיהיה החלון כולו למעלה מעשרה טפחים ואי אפשר להם בעירוב אחד אבל אם היה קצת חלל החלון תוך עשרה טפחים די להם שיעשו עירוב אחד לפי שאין ביניהם מחיצה וכבר בארנו כי המחיצה לא תהיה פחותה מעשרה טפחים: \n" + ], + [ + "כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורחב ארבעה כו':
אמרו ובלבד שלא יורידו למטה רוצה לומר שלא יוליכו מה שעל הכותל אל הדיורין שבבתים אבל להוריד משם לחצר הבית מותר וכשיש ברחב הכותל פחות מארבעה טפחים שהוא מקום פטור כאשר בארנו פעמים מותר להם להוציא מה שבבתים ולהניחו על אותו הכותל ומותר לאנשי הבית השני שיקחו אותו הדבר עצמו מעל הכותל ויכניסו אותו לבתיהם: \n" + ], + [ + "חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה כו':
חריץ הוא החפירה בארץ והכל מבואר: \n" + ], + [ + "נתן עליו נסר שרחב ארבעה טפחים כו':
לוח הגג קורין אותו נסר וכשנתן עץ באורך החפירה אפילו היה רחב אצבע אינו צריך יותר שהרי חלק אותה חפירה ונשארה רחבה פחות מארבעה טפחים וכצוצרה וגזוזטרא אחד והיא תקרה בולטת מרשות היחיד על רשות הרבים וכבר בארנו בפרק אחד עשר משבת כי זאת הגזוטרא רשות היחיד גמורה והיתה יוצאת על רשות הרבים כמו בניני הצרפתים שבונים בזמננו זה בארץ ישראל וכבר באר הגמרא כי זה התנאי שהתנית המשנה כשיהיו הגזוזטראות זו כנגד זו ואז יספיק להם עירוב אחד אמנם כשיהיה ביניהם ריחוק שלשה טפחים או יותר אבל יש ביניהם פחות משלשה טפחים אפילו היו זו שלא כנגד זו מערבין עירוב אחד אם רצו לפי שהיא כמו גזוזטרא עקומה כמו שבארנו: \n" + ], + [ + "מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים כו':
ר\"ל במאכילין שיניחו בהמתן לאכול מן התבן מצד זו ומצד זו: \n" + ], + [ + "כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית כו':
העיקר אצלנו כי עירובי תחומין ושתופי מבואות וערובי תבשילין כולם צריכין לזכות על ידי אחר וצריכין שיהיה הכלי שמקבצין בו שתופי מבואות גבוה מן הארץ טפח כדי שיראה מובדל. ומבואר הוא כי זה שאמרנו מזכה להם הוא כשיהיה אותו דבר שמשתתפין בו מאדם אחד אז יצטרך להעמיד אדם אחר שיזכה להם חלקם ויהיה במקומם אבל אם נתן כל אחד חלקו אין שם פנים למזכה: \n" + ], + [ + "נתמעט האוכל מוסיף ומזכה וא\"צ להודיע כו':
כלל זה הדין הוא שאם יהיה השיתוף ממין אחד ואפילו אבד כולו א\"צ להודיע ואם היו מינין הרבה וחסרו מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע ואם נאבד כולו צריך להודיע וזה הוא כשיש לבית שני פתחים בשני מבואות לפי שכשעשה עירוב עם אנשי זה המבוי נאסר עליו התשמיש במבוי אחר ולפיכך צריך להודיע אליו כדי שנדע באיזה מבוי משני המבואות רוצה להשתמש אבל אם אין לו פתח אלא באותו מבוי בלבד אין צריך להודיע כי העיקר אצלנו זכין לאדם שלא בפניו ואין מחייבין אותו אלא בפניו: \n" + ], + [ + "כמה הוא שיעורו בזמן שהן מרובין כו':
מועטין הוא שיהיו פחות משמנה עשרה אדם ויתר על י\"ח הם מרובים כי מזון שתי סעודות הם י\"ח גרוגרות. ואמר להוצאת שבת ר\"ל שהוא שיעור הוצאת שבת כאשר קדם לך במס' שבת: \n" + ], + [ + "א\"ר יוסי בד\"א בתחילת עירוב כו':
וזה העיקר שזכר שלא אמרו לערב בחצרות אלא שלא לשכח את התינוקות אמת לפי שהנערים הקטנים אינם יודעים מה שנגמר בין אנשי המבוי מן השתוף והוצרכנו לעירוב חצירות אע\"פ שהם משתתפין במבוי כדי שלא ישכחו התינוקות במבוי תורת עירוב. ואין הלכה כרבי יוסי: \n" + ], + [ + "בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח כו':
כבר קדם לך בתחילת פרק השלישי כי אמרם בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים והמלח אין זה אלא בעירובי תחומין ושתופי מבואות ואין מחלוקת בזה אבל בכאן חלקו רבי אליעזר ורבי יהושע כי רבי אליעזר אומר שיספיק לעירובי חצירות בככר פרוסה והוא ענין כלל במאמרם בכל מערבין. ורבי יהושע אומר כי עירובי חצירות לא יספיק בשום פנים אלא בשלימה ואפילו תהיה שיעור מועט והטעם משום איבה כדי שלא יאמר אחד מן השכנים אני עושה שלימה ואתה פרוסה. והלכה כרבי יהושע: \n" + ], + [ + "נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום כדי שיזכה לו עירוב כו':
כדי שיזכה בעירוב ענינו שיתן לו פת באותן מעות ומזכה לו על ידי אחר אף על פי שאינו מצוי לפי שמשעה שנתן לו המעות נגמר המקח מן התורה כאשר נבאר במקומו. וחכמים אומרים כי לא נגמר המקח עד שיקח הפת כאשר התנו חכמים במכירת המטלטלין מן המשיכה גזירה שמא יפשע החנוני ולא יזכה לו בפת על ידי אחר אבל אם נתן לבעל הבית וצוה עליו שיערב לו ויזכה לו על ידי אחר דיו אחר שצוה מן הטעם שזכר שאין מערבין לאדם אלא לדעתו ורבי יהודה חולק כאשר תראה. והלכה כרבי יהודה: \n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית כו':
מה שדמהו באמרו בית האבל ובית המשתה לפי שהם דבר מצוה והם גמילות חסדים כי העיקר אצלנו אין מערבין אלא לדבר מצוה ואמר כל מי שקבל עליו משחשכה אסור הני מילי כשלא הודיעוהו מבעוד יום אבל אם הודיעוהו מבעוד יום אפילו לא קבל עליו אלא משחשכה מותר. \n" + ], + [ + "כמה הוא שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד כו':
מה שהוצרכנוהו בכאן מזון שתי העודות לכל אחד לפי שענין עירובי תחומין הוא שיתן שביתת באותו המקום ויניח שם מזונו הצריך אליו לשבת. ורבי מאיר אומר כי האדם אוכל בשבת יותר למציאות הלפתן: פסול הגויה הוא כי מי שיאכל אוכלין טמאין יטמא גופו והוא יפסול את התרומה כאשר נבאר במסכת טהרות [פ\"א מ\"ג]. ואמר כי חצי פרס הנזכר בכאן לענין פסול הגוייה הוא כביצה ומחצה. והלכה כר' יוחנן בן ברוקה: \n" + ], + [ + "אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כו':
מרפסת מקום גבוה בחצר הבית כמו קרקע גבוה י' טפחים ובו מדרגות עולין בהם לעליות וזה המקום גבוה מוקף בבנין ודרין בו. ונקרא מרפסת לפי שהוא מקום דריסה לאותן העולין לעליות וכשיש מקום בחצר גבוה י' טפחים ויהיה בצד המרפסת או בקרוב ממנו בשיעור הנזכר ויש בשוה עמה ויהיה זה המקום הגבוה חצר לאותו המרפסת יהיה מותר לאותן הדרים למרפסת להשתמש בה ואסור על אנשי החצר לפי שהוא מובדל מן החצר כשלא עשה העירוב כמו שהזכיר. ואמרו פחות מכאן לחצר ענינו שהוא משותף בין החצר והמרפסת ואסור להם לאנשי החצר ולאנשי המרפסת להשתמש בו אלא אם עשו עירוב. וזה הבור מתנאיו שיהיה מלא מדבר שיהיה אסור לטלטלו בשבת עד שיהיה שוה עם קרקע המרפסת ולפיכך יהיה מותר לאנשי המרפסת להשתמש עליו אבל אם הבור ריקן לא ריקן ממש אלא שאינו מלא כל כך כדי שיגיע לשפתו אותו הדבר אסור להשתמש בו לא אנשי החצר ולא אנשי המרפסת עד שיעשה עירוב: \n" + ], + [ + "הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת כו':
בית שער הוא מבוא החצר והוא מקום שבו נכנסין כל בני החצר לבתיהם. ואכסדרה מקום מוקף מג' רוחותיו. ומרפסת מקום הדריסה לכל כאשר בארנו קודם. ותפיסת יד שימושו הוא שיהיה לו באותו מקום כלים יהיו אסורין לטלטל כיתד של מחרישה ודומיהם או יהיה הדר שם כמו אורח מן האורחים ולא מאנשי הבית ולפיכך אינו אוסר. והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת כו':
אמרו הרי זה אוסר ענינו אוסר על בני עירו מאחר שהוא שכן מכלל השכנים ולא עירב עמהם אע\"פ שאינו מצוי לא נעקרה שכונתו מהכל. ור' שמעון אומר מאחר ששבת בבית שאפשר לו לדור בו ולפיכך אמר בתו כבר נעקרה שכונתו מאותו המקום זה השבת ואינו אוסר עליו. והלכה כר' יוסי והלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנו בשבת כו':
בור שבין שתי חצרות הוא שיהיה הכותל המפסיק בין שתי החצרות על הבור ויהיה קצת הבור בזה החצר וקצתו בחצר אחרת (חוליית הבור והסמוך לו). והעיקר כי המחיצה העשויה בזה הבור שגבהה י' טפחים אם נעשית תחת המים צריכה שיראה ממנה על המים טפח עד שיבדיל בין מים למים כנגד החצרות ואם נעשית על פני המים צריך שישקיע ממנה במים טפח להבדיל המים כמו שזכרנו כנגד קרקעיתו ור' יהודה אומר נחשוב הכותל המבדיל בין החצרות כאילו ירד בתחתית הבור ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין כו':
צריך להתחיל בבנין האמה בעת כניסתה (בבית) ובמקום שהיא יוצאה ממנו ובתנאים שאמרנו שיהיה טפח מן המחיצה בתוך המים אם היתה המחיצה על המים או טפח מן המחיצה יוצא מן המים אם היתה מחיצה תחת המים ויש לחלוק בין המים הנכנסין בחצר ובין המים שברה\"ר ורצוני לומר בחלוק המים בחלוק מקומן. ואמרו מפני שלא היה בו כשיעור לפי שלא היה בגבהו י' טפחים וברחבו ד' טפחים כי כל מה שתחסר מאלו השיעורין בגובה או ברחב אינן צריכין מחיצה לפי שהיא לא חלקה רשות לעצמה. ואין הלכה כר' יהודה: \n" + ], + [ + "גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין כו':
גזוזטרא כבר ביארנו צורתה והוא מקום מקורה יוצא מכותל רשות היחיד על רשות הרבים ואולי שיצא מאותה הגזוזטרא על מעיינות המים והנהרות כמו עץ או זיז ונוקבים בו נקב וממלאים מאותו הנקב מן המעיין או הנהר. ואמר בכאן כי אינו מותר למלאות מאותו הנקב למטה עד שיעשה מחיצה מתחת אותו הנקב היורד למטה מחיצה תלויה גבוהה עשרה טפחים כמו כוורת והרבה עושין אותו אצלנו ואז נאמר גוד אחית מחיצתה ונחשוב אותה הכוורת כאילו הגיעה למים (וזו היא צורתה) או עושים מחיצה על המים ונאמר גוד אסיק מחיצתה ונחשב המחיצה כאילו הגיעה אל הנקב שהיא הגזוזטרא אשר שואבים ממנה ודבקה בה ותהיה השאיבה תוך המחיצה (וזו היא צורתה) ואם היתה החצר שתי עליות זו על גב זו ויצאה מכל עלייה כצוצרה וחור זה כנגד החור השני עד שתהיה העליונה כמשלשלת הדלי למלאות יכנס הדלי על החור שבגזוזטרא התחתונה ואז יגיע אל המים וזה יארע הרבה. תדע לך שיש בזה דינים אני אגידם לך אם היו השתי גזוזטראות תוך י' טפחים כל אחת מהם אוסרת על חברתה ואפי' עשו מחיצה ואין מותר למלאות אלא בעירוב יעשו אותו אחר עשיית המחיצות. ואם לא היו שתיהן (עד) תוך עשרה טפחים אבל היה ביניהם יותר מזה השיעור בזה נפל החלוק אם עשתה העליונה מחיצה ולא עשתה התחתונה כצורה העליונה מותרת והתחתונה אסורה. ואמרם בזאת המשנה שתיהן אסורות בתנאי שתהיה התחתונה התנית עם העליונה לעשות מחיצה עמהן ולפיכך אוסרת עליהן עד שיערבו. ואם עשתה התחתונה ולא עשתה העליונה ג\"כ כזו הצורה שתיהן אסורות לפי שהעליונה משותפת עם התחתונה בדרך שיש לה מן המים וכצוצרה התחתונה היא אוסרת עליה ועליונה ג\"כ אין מותר לה למלאות שלא עשתה מחיצה ולפיכך שתיהן אסורות. ואם עשו מחיצה שתיהן מותרות. וכל מה שאמרנוהו אסורות ר\"ל אסורות עד שיערבו: " + ], + [ + "חצר שהיא פחותה מד' אמות אין שופכין בתוכה כו':
כשיש בחצר פחות מד' אמות על ד' אמות המים שמשתמש האדם כששופך אותם בזה החצר הקטן יוצאין המים לרה\"ר ויהיו המים השותתים ברה\"ר באין מכחו ולפיכך אסור לשפוך המים באותה חצר עד שיעשה עוקה והיא חפירה יתקבצו שם המים מחזקת סאתים מתחת החור שיהיה באותה החפירה שהמים יוצאין ממנו כי אנחנו אומרים כי תכלית מה שיסתפק האדם ממים ביום אחד הוא סאתים. ואמרם בין מבפנים בין מבחוץ ענינו שהוא שוה בין שיעשה החפירה בתוך הבית או חוץ לבית אלא שזאת החפירה שמתקבצים שם המים חוץ לבית. אמנם אם יעשה החפירה חוץ לחצר צריך שיהפך עליה הבנין עד שתבדל מרה\"ר. וקמירה היא עשיית קובה מלמעלה אמרו בשש עגלות צב (במדבר ז׳:ג׳) קמורות. ר\"ל כי עליהם מכסה כדמות קובות והוא מגזרת איש ישראל אל הקובה (שם כה): \n" + ], + [ + "רבי אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור כו':
ביב אמה או קילון נשפכין שם המים ויוצאין לרה\"ר ואמר ר' אליעזר בן יעקב כי כשיהיה הבנין קמור הוא ברה\"ר מותר לשפוך לתוכו מים בשבת מן החצר אע\"פ שיהיו המים היוצאין מן החצר הולכין ארבע אמות תחת הקמירה הוא מותר לשפוך המים באותו הקילון ע\"פ הביב שבחצר לפי שאינו יוצא לרה\"ר אלא שהמים כלין תחת אותן ארבע אמות הבנויות מבחוץ. וחכמים אוסרין לשפוך על פי הביב באיזה צד שיהיה לפי שהוא כשופך ברה\"ר אבל שופך חוץ לביב והמים שותתין אליו וכבר ביארנו כי אכסדרה הוא מקום מוקף משלש רוחותיו וכשיש בחצר עם האכסדרה ד' אמות על ד' אמות מותר לשפוך המים בחצר ואין צריכין לחפירה שיתקבצו שם המים והלכה כחכמים: \n" + ], + [ + "וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה כו':
דיוטאות ידוע והן דיורין. ובכאן מדבר שיהיו אלו הדיוטאות זו כנגד זו וביניהם חצר שישפכו שניהם מימיהן לשם כשעשה בעל הדיוטא האחת עוקה והיא חפירה בחצר לצד שלו אין מותר לאנשי חצר האחרת לשפוך מים עם חבירו באותה עוקה עד שיערבו שיש לחוש שמא ישתמשו מן הדיורים לחצר בלי עירוב כשנתיר להם שפיכת המים מבתיהם לאותה חפירה וזו היא כוונת זאת ההלכה: \n" + ] + ], + [ + [ + "כל גגות העיר רשות אחת כו':
אע\"פ שהיה ר\"מ סובר שהן רשות אחת כשנבדלו קצתם מקצתם אין מותר אצלו להשתמש מקצתן אל קצתן כי הוא אומר כ\"מ שאתה מוצא שתי רשויות והן רשות אחת אסור להוציא מזו לזו כגון עמוד ברה\"י גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה וחכ\"א בגגות כמו שנחלקו הרשויות למטה כך נחלקו למעלה כל גג מובדל מן האחר. ור' שמעון אומר כי החילוק וההפרש הוא במקום הדירה בלבד אבל חצרות הבתים והגגות והמקומות המוקפים חומה בכותלים ולא נעשה לדירת אדם והם הנקראים קרפיפות כאשר נתבאר בזאת המסכת פעמים [פ\"ב מ\"ה. פ\"ה מ\"ב] כולם הם רשות א' לאותם כלים שהם באלו המקומות כשנכנס שבת אבל להוציא כלים מן הדיורין ולהניחם בחצר ולטלטלם מן החצר לחצר אחרת אינו מותר. ומאמר ר\"ש שהוא מותר להוציא מה שבחצר זו לחצר אחרת הכל שוה בין עשו אנשי הבית עירוב או לא עשו עירוב לא נאמר שמא אם עשו עירוב יוציאו מה שבבתיהם אל החצר ואחר כן יוליכו אותו לחצר אחרת. ועל דעת ר' שמעון כי מותר לאדם להוציא דבר שיהיה בחצר מבית ששבת שם אל הגג ומן הגג לחצר אחרת ומן החצר אחרת לקרפף ומן הקרפף לגג אחר וכן תמיד עד שיכול לטלטל אותו הדבר ולהוליכו בשבת בכל המדינה על הגגות ובחצירות הבתים והמקומות המוקפין בכותלים אם אין בהם דירה. אבל מה שהוא אסור להוציא דבר ממה שיש בבית אל הבית האחר או על הגג אלא אם עשו עירוב בין שני הבתים. והלכה כר\"ש ואפילו היו הגגות גבוהות או נמוכות: \n" + ], + [ + "גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר כו':
חצר שנפרצה לרה\"ר כו':
חצר גדולה שנפרצה לקטנה (כזו הצורה) ותהיה הקטנה אין לה אלא שלשה כותלים והגדולה יהיה לה מקום הפרצה כדמות שער כאשר יתבאר מן הצורה שציירנו. וזה הדין הוא כשנפרץ מערב שבת אבל אם נפרץ בשבת אפי' הקטנה היא מותרת להשתמש בדיורין שלה כאשר היתה מאחר שהיה לה היתר קודם שנפרץ הכותל והעיקר אצלנו הותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת כולה ועל זה הדרך בעצמו הוא גג גדול וגג קטן כשיש כותל מקיף בגגות אבל אם אין שם שום היקף כולם רשות אחת הן כאשר בארנו. ואמרם עוד חצר שנפרצה לרה\"ר הוא שיפול הכותל כולו מצד רה\"ר וישארו ג' כותלים רבי אליעזר סובר שהם רשות הרבים וחכמים חושבין אותן כרמלית וכבר בארנו בתחלת שבת ד' רשויות ודיניהם. ואתה יודע כי ענין אמרם פטור הוא שאינו חייב מיתה אבל הוא אסור. ואין הלכה כר' אליעזר: " + ], + [ + "חצר שנפרצה לרה\"ר מב' רוחותיה כו':
זאת הפרצה שנפרצה החצר היא י' אמות או פחות שהן כפתח אלא שהם בקרן זוית ופתח בקרן זוית לא עבדי אינשי ואם הוא יתר על עשר אמות אפילו מרוח א' אסורה. וזה הבית שאמרנו שנפרץ משתי רוחותיו הוא שנפגם סדרם ונהרס זוית מזויותיו ונפל קצת מזה הכותל ולא תהיה קורה פרושה על מקום הפרצה אלא אשר יהיה מושב הקורות בקירוייו (כזו הצורה) ולפיכך הוא אסור אבל כשנפרץ (כזו הצורה) הרי הוא מותר כי העיקר אצלנו פי תקרה יורד וסותם ור' יוסי אומר אסורין באותה שבת ואסורין לעתיד לבא. והלכה כר' יוסי. ואל תחשוב כי זה המאמר יקשה לאותו עיקר שקדם זכרו שאמרנו הותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת כולה. כי מה שאמרנו שם הוא בדין העירוב ר\"ל כשנתחדש אחר הכנסת שבת מה שיאסור התשמיש באותו מקום לפי שנפסל בו העירוב וכיון שהיו מותרין בע\"ש מותרין לכל השבת כולה ובזה המקום מדבר הוא במחיצות כשנפרצו וחזר התשמיש אסור מפני הסרת המחיצות לא מצד סילוק העירוב: " + ], + [ + "הבונה עלייה ע\"ג שני בתים כו':
רבי יהודה סובר כי רה\"י מאחר שיש לו שתי מחיצות שכבר נבדל מרה\"ר וכן אמר שתי מחיצות דאורייתא ולפיכך הוא מותר אצלו העירוב בשתי מחיצות. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ] + ], + [ + [ + "המוצא תפילין מכניסן זוג זוג כו':
זוג זוג פירושו תפילין של ראש ותפילין של יד והוא שיניח של יד בידו ושל ראש בראשו לפי שהוא סובר כי שבת זמן תפילין. ור\"ג אומר שבת לאו זמן תפילין ואסור להניחן בשבת אבל התירו לו ללובשן כדי להצילן שלא יאבדו ומפני זה מצילין ב' ב' רוצה לומר שיקשור שנים של ראש בראשו ושנים של יד בידו והני מילי כשהם ישנים ברצועותיהן וקשריהם אבל אם היו חדשים בלא רצועות ובלי קשרים לא נטריח עליו להצניען כי שמא הוא קמיע עשוי בצורת תפילין ותכונתן. וצבתים כמו אגודות והוא מגזרת שול תשולו לה מן הצבתים (רות ב׳:ט״ז) וכמו כן כריכות וההפרש ביניהם כי צבתים הוא שיהיו של ראש ושל יד בלבד קשורות אחת עם השנית בלבד וכריכות הוא שיהיו רבות קשורות קשר אחד. וזה שאמרנו מחשיך עליהם בתנאי שיהיו כ\"כ רבות שלא יוכל במה שנשאר מן היום להביאן זוג זוג דרך מלבוש כמו שזכר. ואמר ובסכנה מכסן כגון שיהיה עת צרה ב\"מ שאם נמצאו בידו יגיענו היזק אבל אם הוא ירא מליסטין בלבד יוליכם כולם פחות פחות מארבע אמות כאשר בארנו בפרק אחרון משבת. ואין הלכה כרשב\"ג: \n" + ], + [ + "ר' שמעון אומר נותנן לחבירו וחבירו לחבירו כו':
רבי שמעון חלק על המאמר שזכרנו בסוף ההלכה הקודמת רוצה לומר מוליכן פחות פחות מארבע אמות לפי שהוא אומר חיישינן שמא ילך בהם ארבע אמות ברה\"ר אבל הנכון שיתן הכריכה כולה לחבירו שלפניו וחבירו לחבירו עד שיגיע לבית. ומאמר ר' יהודה אפילו חוץ לתחום בתנאי שתהיה אותה החבית הפקר אבל אם יש לה בעלים העיקר אצלנו הבהמה והכלים כרגלי הבעלים כאשר יתבאר בביצה [פ\"ה מ\"ג] ואם החבית הפקר יוליכנה מיד ליד ואפילו הוציאוהו חוץ לאלפים אמה ור' יוחנן בן נורי סבר נכסי הפקר קונין שביתה במקומן ואינן הולכות אלא אלפים אמה כאשר בארנו בפרק הרביעי מזו המסכת והוא מה שאמר לר' יהודה לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה כלומר אם היה לה בעלים. ודע כי מותר לאדם להוליך הדבר פחות פחות מארבע אמות או נותנו לחבירו וחבירו לחבירו כאשר הזכיר ר' שמעון. והלכה כרבי שמעון והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "היה קורא בספר על האסקופה כו':
אסקופה היא הבנין שלפני פתח הבית והיא כרמלית וכבר נתבארו הרשויות בתחלת מסכת שבת. ואמרם עד שלא הגיע לי' טפחים כאשר בארנו בשבת ובתנאי שיהיה הכותל משופע (כזו הצורה) שיניח הספר ברה\"ר אבל אם היה הכותל עומד על הארץ על זוית עומדת שיהיה הספר כשנתלה באויר רשות הרבים בלי מונח על שום דבר הרי זה מותר לגללו ולהביאו אצלו כל זמן שלא הגיע קצתו לארץ ור' שמעון אומר אפי' הגיע לארץ מותר להגביהו לפי שהוא משום שבות מאחר שמקצת הספר בידו ואינו כמי שעוקר מרה\"ר לרה\"י אלא אם יצא הספר כולו מידו ונח ברה\"ר ואסרו להגביה דבר מרה\"ר ואפי' הוא דבוק וקשור ברה\"י מדרבנן דלמא נפיל ואתי לאתויי ודבר שהוא מדרבנן אינו עומד בפני כתבי הקדש. ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת:
זיז הוא הקצה היוצא מן הכותל מבנין או עץ או אבן או זולתם ובתנאי שיהיה בינו ובין רה\"ר יותר מעשרה טפחים כי העיקר אצלנו כי רשות הרבים היא עד עשרה טפחים ולמעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים מקום פטור ואסור להשתמש על זה הזיז היוצא אלא בכלי חרס ודומיהן לפי שהם אם יפלו ישברו אבל דבר שאינו נשבר בנפילתו אסור להשתמש בו על זה הזיז גזרה שמא יפול ברשות הרבים ויגביהנו שם: \n" + ], + [ + "לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברה\"ר כו':
מי שעמד ברשות הרבים והשתין ברשות היחיד חייב חטאת וכאילו עקר מעל גבי מקום ארבעה כיון שזה השתן מונח במקומו מיושב כיושב החפץ במקום ד' כאשר בארנו בהלכה ראשונה משבת. ומאמר רבי יהודה כי מי שנתלש רוקו מפיו שאסור לו להלך ארבע אמות בתנאי שיהפכנו בפיו. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברה\"ר כו':
קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים כו':
זה שאסרנו לעמוד ברשות אחד ולשתות ברשות אחר בתנאי שתהיה השתיה בכלים נאים שהוא צריך אליהם ואי אפשר לו להניחן מפני חשיבותם שאם נתיר לו לשתות מהם נחוש שמא יוציאם מרשות לרשות אבל אם אין לשם כלים חשובים אצלו מותר לשתות ואפילו לא הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. ואמר וכן בגת הוא ענין אחר רוצה לומר לענין מעשרות כי מותר לו לשתות קודם הוצאת המעשר עראי ויש לו לשתות תוך הגת אבל חוץ לגת אינו שותה עד שיוציא מעשר וכבר נתבאר זה הענין בעקריו וענפיו במסכת מעשרות. ואחר כן חוזר לענין שבת ואמר שקולט אדם המים כלומר מקבל ממקום שפיכת המים ומן הצנור כשיקבלנו מן המים עצמם אבל אם נגעה ידו במזחילה כדי שיתקבצו המים בכפו וישתה אסור אלא אם כן היה למעלה מעשרה טפחים שהוא מקום פטור ובלבד שלא יהיה במזחילה ארבעה טפחים שהוא שיעור מקום פטור ובתנאי אחר שלא יהיה בין המקום שמתקבצין ממנו המים ובין הגג היורדין ממנו המים פחות משלשה טפחים כי העיקר אצלנו כל פחות משלשה כלבוד דמי וכאילו קבל המים מן הגג שהוא רשות היחיד והוציאן לרשות הרבים. ודע כי זוחלין נקראו המים הנגרים מן הנהרות והמעיינות הנובעות הנגרים על הארץ והוא מלשון זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד) ענינו הנחשים והשרפים הנגרים על הארץ ומזה קראו המקום שירדו בו המים מזחילה. וצנור ידוע: \n" + ], + [ + "בור ברשות הרבים וחוליתו גבוהה עשרה טפחים כו':
כבר הקדמנו פעמים כי למעלה מי' באויר רשות הרבים מקום פטור וזה הבור אין הפרש בין שיהיה בינו ובין הכותל ארבעה טפחים או למעלה או אם הוא סמוך לכותל ומצא בחולייתו גבוה עשרה ודע כי הבור וחולייתו מצטרפין לעשרה והוא ענין אמרם וחולייתו גבוהה כאילו אמר וחולייתו משלימתו לעשרה ובתנאי שיהיה סמוך לכותל. וזו האשפה היא של רבים שאין מפנין אותה ברוב אבל אשפה של יחיד אסור לשפוך עליה מים ואפילו היא גבוהה עשרה טפחים גזרה שמא יפנו אותה בעליה ונמצא שופך מרשות היחיד לרשות הרבים: \n" + ], + [ + "אילן שהוא מיסך על הארץ כו':
הדלת שבמוקצה והדקים שבפרצה כו':
כשיהיה בין קצות ענפי האילן והארץ פחות משלשה טפחים הרי הוא כאילו נדבק בארץ ונעשו הם מחיצות כי כל פחות מג' כלבוד דמי ובתנאי שימלא חלל הענפים כולו בדברים דקים כתבן ודומה לו כדי שלא יזיזנה רוח מצויה תמיד כי כל מה שיניע אותו הרוח מצויה אינה מחיצה והעיקר אצלנו כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. וזה שהתרנו לו להשתמש תחתיו הוא שיעור סאתים בלבד והעיקר אצלנו כל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה אלא בבית סאתים. וכשיהיו שרשי האילן גבוהים מן הארץ שלשה טפחים אסור להשתמש עליהן לפי שאסור להשתמש באילן ביו\"ט וכל שכן בשבת גזירה שמא יחתוך ממנו ענף כאשר יתבאר במס' ביצה [פ\"ה מ\"ב] ואם הם על הארץ פחות מג\"ט הם נחשבים כמו הקרקע. והדלת שבמוקצה שיהיה מקום מיוחד ואין להם בו תשמיש ולא צורך כמו דיר או סהר ויש לו פתח ואין לו ציר אבל אם יש לו ציר אפילו נשמט או נשבר מותר לנעול בה את המקום. וחדקים קבוץ חדק והם קוצים כמו כמשוכת חדק (משלי ט״ו:י״ט) קושרין אלו הקוצים בקנים ועושין מהם לוח ונועלין בהם פרצות הגנות כדי שלא יכנסו שם גנבים או חיות. ואמרם גבוהים (לה) אפי' היו גבוהים על הארץ באיזה שיעור שיהיה וכל זה כשלא היו קושרין בקשר דבק בכותלים אלא עראי מגביהין אותן ומחזירין אותן: \n" + ], + [ + "לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברה\"ר כו':
כמו שאוסר רבי מאיר שיעמוד אדם ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד כמו כן אוסר שיעמוד בכרמלית ויפתח ברשות היחיד ולפיכך הביאו עליו ראיה מזה השוק שהיה בירושלים שהיו מפטמין שם העופות ומוכרים אותן שהוא כרמלית והחנות רשות היחיד והיו עומדין בשוק והיו פותחים החנויות בשבת. ונחשב ירושלים כרמלית לפי שהיא עיר של רבים והיו לה פתחים רבים ולא היתה מעורבת על העיקרים שבארנו בפרק חמישי מזו המסכת. ואין הלכה כרבי מאיר בשני המאמרים לא ברשות הרבים ולא ברשות היחיד. פטמין תרגום בריאות [בראשית מא] פטימתא ולפי שזה השוק היו מפטמין בו העופות ומשמנין אותן נקרא שוק של פטמין: \n" + ], + [ + "נגר שיש בראשו גלוסטרא ר\"א אוסר ורבי יוסי מתיר כו':
נגר היא קורה שעושין אותה בשתי וערב ונותנין אותה בדלתות ונועלין בה השערים וקוראין אותה בני אדם בלשון ערבי מער\"ץ וענינו כמו בריח לפי שהוא מבריח מן הכותל אל הכותל וקלוסטרא דמות רמון או טבעת וכיוצא בו ממה שיורה עליו שהוא כלי ואינו קורה בעלמא שהוא אסור לטלטלה בשבת. והלכה כרבי יוסי: \n" + ], + [ + "נגר הנגרר נועלים בו במקדש אבל לא במדינה כו':
הנגרר פירשו בה שהוא הדבוק בדלת בקשר. והמונח הוא שהוא מובדל ואינו דבוק ולוקחין אותו ביד ומרכיבין אותו על הדלתות על המנעול ואחר כן מסירין אותו ועושין במקום אחר ומפני זה קרא אותו המונח. וזה הדבר הוא בנגר שאין בראשו גלוסטרא כי מי שיש לו היכרא מותר ואפילו מונח כאשר בארנו קודם. והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה כו':
ציר ידוע מגזרת תסוב על צירה (משלי כ״ו:י״ד) והוא שם עברי ממש ואמרם אם נשמט מכף שלו אין מחזירין אותו מפני זה אסור החזרת הכף גזירה שמא יתקן אותו לפי שהוא צריך לחזוק יותר בלי ספק וכן אמרו שמא יתקע ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה כו':
קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה כו':
חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה כו':
רטיה היא חתיכה של בגד שפושטין עליו המשיחה לתת אותה על המכה וכשנפלה מן המכה או שפרשה בידו ונתנה על גבי כלי מותר לו להחזירה כל זמן שלא נפלה על גבי קרקע אבל כשנפלה על גבי קרקע אסור להחזירה אלא לכהן במקדש. ונתינת משיחה על המכה לכתחילה אסור בין במקדש בין במדינה. וקושרין נימא הוא שקושרין היתר כשנתק יתר מיתרי הנבלים והכנורות ודומיהן מן הכלים שהיו במקדש שהיו אומרים עליהם השיר בכל יום כאשר יתבאר במקומו [ערכין פ\"ב מ\"ו]. ויבלת ידוע והוא כמו ראש מסמר בגוף האדם וגם כן ידוע שהעבודה אינה מותרת לבעלי יבלת: \n" + ], + [ + "כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש כו':
בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו כו':
גמי הוא גמא ובכאן דיבר בדבר הידוע כי הגמא מועיל למכה ויש לו לקושרו בחתיכת בגד ויעבוד ולא יפסול לעבודה בתוספת אותו הבגד ובתנאי שלא תהיה מובדלת בין בשר ידו והמזרק או הסכין בעת עשיית העבודה. ואמרם אם להוציא ממנה דם לסחוט המכה ולהוציא ממנה דם. בוזקין כמו זורקים והוא מגזרת כמראה הבזק [יחזקאל א'] רוצה לומר שהוא כמי שזורק דבר מידו פעם אחר פעם. שלא יחליק כדי שלא תמעד רגלו בסבת שמנונית הבשר הזב שם כי הבשר היו צוברים אותו על הכבש כאשר יתבאר במקומו במס' תמיד. וכבש שם המעלה שהיו עולין בה למזבח. ובור הגולה בור היה בלשכה מן הלשכות והיה עליו גלגל והיה נשמע לאותו גלגל קול גדול בעת השאיבה וכן בור הגדול ובור חקר. חקר והקר שוין קורין אותו כך לפי שהיה נובע מלשון כהקיר ביר מימיה [ירמיה ו] והיו על אלו שני בורות הנזכרים גלגלים והתירו להם הנביאים בעלותם לרגל לדלות מאותן הבורות באותן הגלגלים. ונשארו העם נוהגין לדלות מהן בלבד מפני התרת הנביאים ולא העתיקו הדין לבורות אחרים. ומה שאסרו השאיבה לגלגלים בשאר הבורות גזרה שמא ידלה לגנתו או לחורבתו או למקום שירצה למלאות מים למהירות השאיבה באלו הגלגלים וכמו כן מותר לשאוב בהן תוך המדינות והקול הנשמע לגלגל בעת השאיבה אין אוסרים אותו וכמו כן אין אוסרין להקיש בשלשלת הפתחים והדומה להם. אבל מה שהוא אסור מן הקולות אינו אלא מה שהוא כקול של שיר כלומר שיהיה לו נעימות על הסדר והוא אמרם לא אמרו אלא בקול של שיר בלבד והתרנו כל מה שקדם זכרו במקדש כי העבודה חייבת בשבת וכמו כן כל מה שהוא משום שבות והוא מצרכי העבודה והמקדש מותר לעשותו בשבת במקדש והוא אמרם שבות שבת במקדש התירו: \n" + ], + [ + "שרץ שנמצא במקדש בהן מוציאו בהמיינו כו':
המיינו הוא החגור שחוגר על עצמו תרגום אבנט [שמות כח] המיינא ודע כי כל מי שנכנס באיזה מקום שיהיה מן העזרה והוא טמא אם היה שוגג חייב חטאת ואם היה מזיד חייב כרת. ר\"ע אומר מוציאין השרץ בשבת מכל העזרה. וצבת של עץ הם מלקחיים מעץ שאינן מטמאין כי פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה מן התורה כאשר יתבאר בתחילת כלים ותרגום סירותיו [שם כז] פסכתרוותיה והנפרד פסכתר. ור\"ש סבר כי מי שנפסק לו יתר במקדש שלא יקשרנו כמו שזכרנו במה שקדם אבל קושר קצתו על קצתו בעניבה בלבד. ועוד קדם לך מדבריו בפרק הרביעי מזאת המסכת כי מי שיצא חוץ לתחום אפילו חמש עשרה אמה יכנם שאין המשוחות ממצין את המדות ודבר על שני המשפטים כמו שהוא סובר ואמר כי זה שאמרנו יכנס אפילו יצא מן התחום חמש עשרה אמה אינו מפני שיש לאדם חוץ לתחום אפילו אצבע אחד אבל נתנו לך אלו חמש עשרה אמה לפי שהם שלך ומכלל תחום שלך שאין המשוחות ממצין את המדות וכמו כן זה שהתרנו לך שתקשור היתר בעניבה התרנו לך דבר שהוא משום שבות שהם עצמם אסרו זה הדבר וכן הקשורה בעניבה מדרבנן היא אסורה. ואין הלכה כר\"ש בשני המאמרים אלא כמו שזכרנו במה שקדם. והלכה כר\"ע והלכה כר' יהודה: \n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..b2f35e68af2ba512f2c7fe52c241b7aaea6fd85b --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Eruvin/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,335 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Eruvin", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Eruvin", + "text": [ + [ + [ + "מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט כו':
רבי יהודה אמר כי שער היכלי המלכים אולי הם גבוהות יותר מכ' אמה ולפיכך נוכל לעשות בפתח המבוי עירוב כאשר יתבאר לפנים ואפי' היה גבוה יותר מכ' כל מה שיהיה. ותנא קמא אומר כי כשיהיה גובה הקורה העומדת על ראש המבוי יותר מכ' אמה אינה ניכרת ולא יביטו אליה ולפיכך אמר אם יש בקורה הנתונה בין כותלי המבוי פתוחים ומשכיות כמו אותן שאנו קוראין אותן בערבי מקרב\"ץ והם שקורין אותן החכמים אמלתרא לא יצטרך למעט ואפי' יהיה גובה הקורה המפותחת יותר מעשרים אמה לפי שבני אדם כולם יביטו אליה לרוב חשיבותה יתאמת ההיכר. וכמו כן אם יש לה צורת פתח אין צריך למעט ואפי' היה גבוה יותר מכ' אמה וצורת פתח הוא שני עמודים בגובה ושלישי ברוחב נטוי על ראשיהם מלמעלה והוא אמרם קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן וכשנצטרך לצורת פתח אינה אלא זו בלבד לא בעירובין ולא בסוכה. וחייב אתה לדעת כי המבוי לא יהיה גבהו פחות מי' טפחים בשום פנים ולא יותר מכ' אמה אלא באחד מאלו התנאים והם שיהיה לו צורת פתח או אמלתרא ולפיכך אם יש גובה קנה מכאן וקנה מכאן י' טפחים לא נצטרך שיהיה קנה על גביהן נוגע בהן אלא אפי' נתרחק מהן יותר מג' טפחים נחשוב אותו צורת פתח. ודע כי כל אמה הנזכרת בעירובין וסוכה וכלאים היא אמה בינונית רוצה לומר בת ו' טפחים וכל מה שנצטרך למוד איזה רוחק שיהיה באחד מאלו השלשה מקומות נתכוין בו לחומרא והוא כי אתה תמוד בטפח מצומצם אם יהיה בו חומרא כמו גובה סוכה וגובה המבוי אם יש בהם יותר מכ' אמה יהיו פסולין וכמו כן תמוד בטפח שאינו מצומצם אם יש בו חומרא כמו י' טפחים של גובה מבוי וגובה סוכה וט\"ז אמה של קרחת הכרם וי\"ב אמה של מחול הכרם שקדם באורם במסכת כלאים וכל הדומה לזה. וענין מצומצם שיהיו אצבעות ידיך מקובצות קצתם על קצתם מהודקות בשעת מדידת הששה טפחים וכשתהדק האצבעות כל מה שתוכל ושאינו מצומצם הוא הפך זה והוא שתניח אצבעותיך קרובות זו לזו ולא יהיו מקובצות אלא מרווחות שיכנס האויר ביניהם ושמור זה העיקר ואל תטריחני לשנותו בכל מקום. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה כו':
המחלוקת שיש בין תנא קמא ורבי עקיבא שהאחד סובר כי המבוי שיש ברחבו פחות מד' טפחים אינו צריך לא לחי ולא קורה והשני סובר שהוא צריך ולא נתבאר בגמ' איזה מהם סובר אחת הסברות. והעקרים שאתה צריך לזכור כי המבוי הניתר בלחי וקורה על דעת בית הלל הוא שיהיה ארכו יותר מרחבו אפי' מעט וכשהוא מרובע ר\"ל ארכו כרחבו הוא צריך לחי יועמד בצדו יהיה ברחבו ד' טפחים או לחי מכאן ולחי מכאן ויהיה רחבם איזה שיעור שיהיה כדין חצר שהיא צריכה פס ארבעה או שני פסין במשהו ואז יהיה מותר להשתמש בו. וכן כשיהיה בית ארכו יותר מרחבו דינו כדין מבוי ולחי או קורה בלבד יספיק לו ומותר לטלטל בתוכו בכולו. וענין הכשר מבוי הכנתו והזמנתו להשתמש בו אחר עשיית העירוב כאשר יתבאר באמרם הכשר אוכלין שענינו הכנתם והזמנתם לטומאה. ודע כי המבואות שאינן מפולשין הם כרמלית כשהמבוי פתוח לרה\"ר כאשר בארנו בתחלת שבת ואם עשה קורה לזה המבוי והוא עץ גבוה מן הכותל בגובה הנזכר ועוד יתבאר שיעור רוחב אותה הקורה ראוי לעשות בו העירוב והוא כרמלית לענין זריקה רוצה לומר כי מי שזרק מרה\"ר עליו אינו חייב כרת ואם עשה לו לחי יהיה רה\"י והזורק לתוכו חייב כי העיקר אצלנו קורה משום היכר לחי משום מחיצה. ואין הלכה כרבי אליעזר. וזה התלמיד הנזכר בכאן הוא רבי מאיר ועל שתי הדעות רוצה לומר דברי ר\"ע או ר' מאיר הלכה כבית הלל: " + ], + [ + "הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח כו':
לבנה ידוע והיא מרובעת מג' טפחים על ג' טפחים. ואמרו דיה לקורה שתהא רחבה טפח הוא השלמה למה שחסר כי לפי שצריכה שתהיה ברוחב אריח והוא טפח ומחצה השלים זה המאמר ואמר דיה לקורה שתהיה רחבה טפח ואחר כן הראה טעם זו דהשלמה ואמר כדי לקבל אריח לארכה ר\"ל אפי' אין רחבה אלא טפח ואפשר שיתקיים עליה אריח שיהיה על אורך הקורה: \n" + ], + [ + "רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל כו':
בריאה לקבל אריח שתהיה חזקה לסבול כובד האריח ולא תשבר. ואין הלכה כר' יהודה: \n" + ], + [ + "היתה של קש ושל קנים רואין אותה כו':
יש לך לדעת כי יחוס אלכסון העגולה אל המסבב אותה בלי ידוע וא\"א לדבר בו לעולם באמת וחסרון זו ההשגה אינה מאתנו כמחשבת הכת הנקראת גהלי\"ה אבל הוא בטבעי זה הדבר בלי ידוע ואין במציאותו שיושג אבל (ידוע) [יודע] זה בקרוב וכבר חברו חכמי התשבורת לזה חבורים לידע יחוס האלכסון אל המסבב בקרוב ודרך המופת בזה הקרוב אשר עליו סומכין חכמי החכמות הלמודיות הוא יחוס האחד לשלשה ושביעית וכל עגולה שיהיה באלכסון שלה אמה יהיה בהיקפה ג' אמות ושביעית בקרוב ולפי שזה לא יושג לעולם אלא בקרוב לקחו הם בחשבון הגדול ואמרו כל שיש בהיקפו ג\"ט יש בו רחב טפח וסמכו ע\"ז במה שהוצרכו אליו מן המדידה בתורה: \n" + ], + [ + "לחיין שאמרו גובהן עשרה טפחים כו':
השיעור בזה המאמר לחיים שנחלקו בהן רבי אליעזר וחכמים שהאחד אומר לחי אחד והאחד אומר לחיים ושניהם מודים כי רחבן ועביין כל שהוא וכבר ביארנו כי אין הלכה כרבי אליעזר שאמר הכשר מבוי לחיים וכמו כן אין הלכה כרבי יוסי. ואמר גבהו עשרה טפחים לפי שהוא הגבוה הפחות שיש למבוי כמו שזכרנו ואפי' יהיה גובה המבוי כ' אמה ועשה לחי בגבהו עשרה טפחים דיו: \n" + ], + [ + "בכל עושין לחיין אפי' בדבר שיש בו רוח חיים כו':
גולל הוא כסוי הקבר כל הנוגע בו יטמא שבעת ימים וזהו מה שאמרה תורה וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר ועוד יתבאר זה בתכלית הבאור במקומו במסכת אהלות. ואין הלכה כרבי יוסי ולא כר\"מ ולא כר' יוסי הגלילי: \n" + ], + [ + "שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה כו':
תרגום ארחת ישמעאלים שיירת ערבאי. וכשהוא פרוץ מרובה על העומד בכל התורה אינה מחיצה וכשהוא פרוץ כעומד הוא מחיצה ומותר לטלטל בכולה אלא אם יש בכל אותו הפרוץ פרצה רחבה יתר על עשר אמות כאשר ביאר אינה מחיצה אפילו העומד מרובה אבל אם יש שם צורת פתח הרי היא מחיצה אפי' יהיה רחב הפרצה יותר מעשר אמות וזכור אלו העקרים תמיד: \n" + ], + [ + "מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה כו':
זה מבואר כי שיעור מחיצה י' טפחים והעיקר אצלנו כל פחות מג' כלבוד דמי וזה מכלל הדברים שהם הלכה למשה מסיני ולפיכך צריך שיהיה בעובי החבלים יותר על טפח להשלים השלשה שיעורים החסרים בין חבל לחבל כדי שיהיה ביניהן פחות מג': \n" + ], + [ + "מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג' טפחים כו':
ארבעה דברים פטרו במחנה כו':
הזכיר במה שקדם מחיצה של ערב בלי שתי והוא אמרם מקיפין בחבלים וזכר בכאן מחיצה של שתי בלי ערב והוא מקיפין בקנים. ואחר כן אמר רבי יהודה כי לא התירוה אלא לשיירא והוא שיהיו יתר על שנים ותנא קמא אמר כי אין הפרש בין שיירא ויחיד כל הצריך לעשות מחיצה בשיירא דיו שתי או ערב כמו מקיפין בקנים או בחבלים וחכמים שאומרים אחד משני דברים אומרים כי אפי' יחיד במדינה דיו אחד משני הדברים באיזה מקום שתהיה המחיצה. וממה שאתה חייב לדעת כי כששבת אדם אחד או שנים במדבר ועשו מחיצה כאשר זכרנו כי מתנאי המחיצה שלא יהיה בה יותר מבית סאתים והוא מקום שיש במדתו בעת השבור חמשת אלפים אמות באיזה תבנית שיהיה והוא שיעור מדת חצר המשכן שהיה ארכו מאה ורחבו חמשים. ואם היו ג' או יותר הם שיירא ויכולין לעשות מחיצה כשיעור הצריך להם ולכליהם ותשמישם ואפי' אם יהיה במדות המקום מילין הרבה ובתנאי שלא ישאר מן המקום שהקיפו בו המחיצה מקום פנוי ויהיה בשבורו בית סאתים. וזה המחנה הנזכר בכאן אפי' למלחמת הרשות וכ\"ש למלחמת מצוה ואנו מקילין עליהם לפי שהם מתעסקין בכבוש ארצות האויבים: מביאין עצים מ\"מ אפי' כרתו אותן בעליהן ועשו אותן חבילות אין עליהם עון גזל. ופטורין מרחיצת ידים הוא שהם יכולין לאכול בלא נט\"י קודם האכילה ואין מטריחין עליהם לבקש מים אבל אחר האכילה ירחצו ידיהם בהכרח לפי שהיא סכנה מפני שהמלח שלהם מזיק לעינים והיה מנהגם לטבול במלח בעת האכילה ולכן ניחוש שלא יגע בידו על עיניו ויזיקם וזהו טעם נט\"י אחר האכילה וקראו אותם מים אחרונים. ומדמאי ענינו שהיו רשאין לאכול דמאי והוא דבר שלא הוציאו ממנו החקים שהוא חייב להוציאם כגון תרומת מעשר ומע\"ש וכבר ביארנו דמאי ומשפטיו במס' דמאי. ומלערב ענינו שהן רשאין להשתמש במחנותם מאהל אל אהל ופטורין מלעשות עירוב בין האהלים שהם כמו חצירות אבל עירובי תחומין חייבין בהם ועוד יתבארו עירובי תחומין במקומם מזאת המסכתא. ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי והלכה כחכמים: \n" + ] + ], + [ + [ + "עושין פסין לביראות כו':
דיומדין מלה מורכבת מב' מלות דיו עמודין ודיו בלשון יוני שנים ע\"כ פי' המלה שנים עמודין. וביראות קבוץ באר והוא באר מים הנובע. וזו היא צורתה ", + "ורבקות קבוץ רבקה והם עדת הבקר מגזרת כעגלי מרבק (ירמיה מו). ואמרו קשורות ולא מותרות להזהיר שיהיו קשורות בודאי ורחב הפרה הבינונית אשר אליה היה הרמז בשיעור אמתים פחות שליש ויהיה רחב מה שבין הפסין לדעת ר\"מ עשר אמות ולדעת ר\"י שלש עשרה אמה ושליש ואין מחלוקת בין רבי מאיר ובין ר' יהודה כי כשיש בין הפסים עשר אמות או פחות אין צריך ארבעה פשוטין ואם יש בו י\"ד אמות או יותר ביניהן היא צריכה פשוטין והמחלוקת ביניהם כשהוא רחב מה שבין פס ופס מעשר אמות עד ארבעה עשר ואמנם אחת נכנסת ואחת יוצאה כי אי אפשר שתהיה רבקה נכנסת ורבקה יוצאה אלא אם יש ביניהם ריוח והוא כמו שרומז לאותן י' אמות שיש בין כל שני פסין שיהיו רווחות ולא מצומצמות. והלכה כרבי יהודה בשני המאמרים: " + ], + [ + "מותר להקריב לבאר כו':
כשהפסין רבים ישמר שלא יהיה ברוחב כל פס ופס ו' טפחים ולא יהיה בין פס ופס יותר מי\"ג אמות ושליש. והלכה כרבי יהודה כאשר אמרנו בהלכה שלפני זאת: " + ], + [ + "רבי יהודה אומר עד בית סאתים כו':
רבי יהודה אומר רחוק מצד הבור לפסין שיעור שבעים אמה ושיריים בלבד שהוא שיעור צלע בית סאתים כאשר יתבאר לפנים. וקרפף מקום מוקף בגדר. ודיר מקום יאספו שם הצאן. וסהר ידוע בית הסהר. וחצר מקום שאינו מקורה והטעם בזה כי הגנה והקרפף לא הוקף לדירה וכבר אמרנו כי בית כור הוא כמו שלשים סאה. ואמרם מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין חוזר על פסי ביראות והוא מה שאמרו חכמים לרבי יהודה לא אמרו בית סאתים וכו'. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "ר' יהודה אומר אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין כו':
אחר בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד כו':
אם היתה דרך הרבים מפסקת ר\"ל מפסקת בין הפסין. יסלקנה לצדדין ר\"ל שיהיה הלוך בני אדם חוץ מן הפסין לא בתוכן. ובאר הוא מעין מים הנובעים. ובור הוא הגבא שיתכנסו שם המים. ואין הלכה כר' יהודה והלכה כר' יהודה בן בבא ובזה תנאים מיוחדים והוא כי מהמשפטי פסי ביראות שקדם זכרונו אינה נחשבת משום מחיצה אלא כשהבאר באר מים חיים ויהיה של רבים ויהיה בא\"י כי זאת הקולא שהקלו בו לא עשו אותו אלא משום עולי רגלים והוא אמרם לא התירו פסי ביראות אלא לבהמת עולי רגלים בלבד ועם כל זה אין מותר להשקות בו אלא הבהמות שאינן יכולות לרדת אל הבור אבל האדם אין מותר לו לשאוב בין הפסין וישתה אלא אם עשה מחיצה גבוהה י' טפחים אלא אם יהיה הבור רחב כ\"כ שלא יוכל האדם להרחיב רגליו בצדי הבור וירד יהיה מותר לו לשתות בין הפסין: \n" + ], + [ + "ועוד אמר רבי יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושירים כו':
לפי שקדם המאמר לר' יהודה בן בבא הוסיף ואמר ועוד א\"ר יהודה בן בבא. וכבר ביארנו כי חצר המשכן הוא בית סאתים וכבר ידעת כי חצר המשכן שיעורו הוא בית סאתים ה' אלפים אמה כי ארכו ק' אמה ורחבו נ' כל מקום שתהיה מדת השיעור שלו ה' אלפים אמה הוא בית סאתים באיזה צורה שיהיה בין שיהיה עגול או משולש או מרובע או זולתו מן הצורות אבל שטח מרובע שיהיה עומד הזויות יהיה מדתו ה' אלפים אמה לא יודע צלע אותו השטח אלא בקרוב לפי שה' אלפים חשבון בלי גדור וגדרו בקרוב ע' אמה וה' שביעיות אמה והדבר בכאן בזה החשבון כמו שזכרתי לך במה שקדם ביחוס אלכסון עגולה למסבבה כי לא יגיע לעולם לידיעת גדר החשבון שאינו [*צ\"ל גדור] (גדול) אלא בקרוב ואין זה לחסרון דעתנו אלא מפני טבע זה החשבון ולפיכך אמרו שבעים ושירים כי כשתשים אלו השירים חמש שביעיות כאשר זכרתי לך ותנכה שבעים וחמש שביעיות יהיה החשבון ה' אלפים וחצי אחד בקרוב ואם תשים השירים שני שלישים כמו שנוטה דעת הירושלמי תהיה מדת אותו השטח ארבעת אלפים תתקצ\"ג ושבע תשיעיות וזה המחלוקת שיש בין מאמר רבי יהודה בן בבא שאמר שבעים ושירים ובין מה שאמר ר' עקיבא שאמר ובלבד שתהא שבעים ושירים על שבעים ושירים מחובר אל המחלוקת שיהיה ביניהם בשומירה ובית דירה כי ר' יהודה בן בבא ידקדק החשבון מאד עד שתהיה מדת המרובע בית סאתים שלימים וישים השירים חמשה שביעיות כאשר זכרנו או מה שהוא יותר דק ממנו. ור\"ע יקרב החשבון יותר וישים השירים שני שלישים או קרוב מזה עד שתהיה מדת המרובע קרוב מבית סאתים וכן נראה מדבריהם במקום אחר. ומאמר רבי יהודה אפי' אין בה אלא בור ושיח ומערה רוצה בו אחד מהם או בור או שיח או מערה. ונתבאר בתוספתא כי ר\"א סובר אם היה ארכה יותר על שנים ברחבה אין מטלטלין בתוכה ומחלוקתם במה שאומר לך והוא כי רבי יוסי אומר כי המקום שהוא בית סאתים שמדתו ה' אלפים אמה כמו שביארנו אפי' יהיה ארכו כשנים ברחבו עד שיהיה ארכו ק' אמה ורחבו נ' אמה כמו חצר המשכן מטלטלין בתוכו ושיהיה בזה האלכסון קרוב לקי\"ב והוא יותר מכפל הרחב. ור\"א סובר כי לא יוסיף האורך על הרחב אלא כשיעור שיהיה האלכסון כפל הרחב ויהיה אורך השטח שלש ותשעים ושליש תשיעית הרחב חמשים ושלש ושליש אמה והאלכסון מאה ושבעה וחצי. ואלו החשבונות כולם בקירוב ומה שזכרתי לך לדמיון וא\"א להוציאם בדיוק לפי שהם כולם חשבונות בלתי גדורים ולא יהיה לדעת ר\"א לעולם באורך בית סאתים יותר משלש ותשעים ושליש תשיעית אמה ולדעת ר' יוסי יהיה ארכו מאה אמה וזו היא צורת מה שזכרנו לדעת רבי אליעזר ויהיה שיעור מאמר ר\"א כך היא אורך האלכסון יותר על שנים ברחבה אפי' אמה אין מטלטלין בתוכה וכל מה שזכרנו מן הגדירה והוצאת האלכסון והשבור הוא קרוב מאד בעיני היודע בחכמת החשבונות והתשבורת וקשה מאד ויהיה בו כסומא מי שלא למד בזה הענין והלכה כר\"ע באמרו אפי' אין בה אחת מכל אלו ולא באמרו שהם שבעים ושירים על שבעים ושירים. והלכה כרבי יוסי באמרו אפי' ארכה כשנים ברחבה כמו שביארנו. וממה שאתה חייב לדעת כי כל מקום שעשו לו גדר הכוונה היתה לדור בו והוא מה שקורין אותו קרפף שהוקף לדירה אפי' יש במדתו אלף מיל מותר לטלטל בכולו ומה שדברו לא דברו אלא בגנה וקרפף שלא הוקף לדירה: " + ], + [ + "אמר ר' אלעאי שמעתי מרבי אלעזר ואפי' היא בבית בור כו':
כבר אמרנו פעמים כי בית כור הוא שלשים בית סאה. ואמרו אבל להן מותר כשבטל רשותו להם סתם. וחכמים סוברין כי אפי' בטל רשותו להם סתם אסור להם להשתמש בביתו אלא אם כן פירש להם שבטל להם רשות ביתו ר\"ל רשותו בחצר והוא החצר שלפני הדיורים שאינה מקורה ועוד יתבאר זה במקומו בזאת המסכתא. ועוד שמע כי אדם יוצא ידי חובתו בפסח בעקרבלין כשאכלן משום מרור והוא מכלל הירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בליל פסח המנויות בפרק שני ממסכת פסחים. ועקרבלין בלשון ערבי אל עקרבו\"ץ והוא מפורסם אצלנו והם עלין בצורת העקרב ושאל רבי אלעאי לכל תלמידי רבי אליעזר אם שמע אחד מהם מרבי אליעזר אחת מאלו השלשה הלכות ששמע הוא ולא מצא מי ששמע אותן אלא הוא לבדו. ואין אחת מהן הלכה אלא כולן דחויות: \n" + ] + ], + [ + [ + "בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח כו':
מערבין ר\"ל עירובי תחומין ועוד יתבארו לקמן אבל עירובי חצירות יש להן דינין יתבארו בסוף פרק השביעי. ומשתתפין הוא שתופי מבואות והוא שתוף אנשי המבוי להשתמש בו מבית לבית כאשר יתבאר בפרק שמיני. ואין ראוי שיהיה דבר מזה העירוב אלא במאכלים והמים והמלח אינם מן המזונות אבל הם מוליכין המזון למקומותיו הידועות. וכן אין מערבין ומשתתפין בצמחים הידועים אצלנו בכמהין ופטריות כי אלו מפני פסידת המזון המתהוה מהם והיותם בתכלית הרוע אינן נמנין מן המזונות. ואמרם בכל הוא לשון הבאי והעיקר אצלנו אין למידין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בהן חוץ. וכסף מעשר הוא מעשר שני שדינו לקנות בו מאכל ומשקה בלבד בירושלים והוא מה שאמר הכתוב ונתת בכל אשר תאוה נפשך וכבר ביארנו כל משפטיו במסכת מעשר שני. ואמרם הנודר מן המזון תקנו אותו מן הזן כי הנשבע שלא יאכל מה שיזון או יפרנס מותר במים ומלח לפי שאינם זנים כמו שבארנו. אבל מי שנשבע שלא יאכל מזון אינו אוסר עליו אלא מחמשת המינים ועוד יתבארו אלו הדינים בנדרים. ולנזיר ביין ולישראל בתרומה לפי שהם אפילו אינם ראויות לאכילתו ראוין הן לאכילת זולתו. וסומכוס אומר כי אנו צריכין לדבר שהוא ראוי למערב עצמו כי היין לנזיר ראוי הוא לו כשיהיה נשאל לחכם ויתיר לו נדרו והתרומה אינה ראויה לישראל באותה שבת שיערב בה בשום פנים כי אם נשאל לחכם והוא הוציאה (תועה) [טועה] אינה תרומה אבל היא טבל והטבל אינו ראוי לאכילה ואין מותר לו להוציא ממנו התרומה והמעשרות בשבת כאשר יתבאר במסכת יום טוב ולפיכך חלק סומכוס בתרומה ולא ביין לנזיר. לכהן בבית הפרס הוא שישים הכהן עירובי תחומין שלו בבית הפרס ואנו צריכין בעירובי תחומין שיוכל המערב להכנס במקום שנתן בו עירובו כדי שיהיה הוא ועירובו במקום אחד. ובית הפרס ג' מינין מבוארין בסוף מס' אהלות האחד כשנחרש הקבר בשדה ונתערבו העצמות בעפר והודקו אפשר לכהן להכנס באותו המקום ובתנאי שיחפש העפר שהוא הולך עליו ואחר כן ילך כדי שלא יגע בעצם כשעורה. לחוץ ולאכול הוא שיכנס במחיצה עד שיגיע למקום העירוב ויאכלנו שם אם רצה כמו שיכנס בתוכה באויר. ועיקר מחלוקת רבי יהודה ורבנן מה שאומר לך והוא כי הכל מודים על הארבעה עקרים. האחד בית הקברות אסור בהנאה. והשני אין מערבין אלא לדבר מצוה. והשלישי מצות לאו ליהנות ניתנו. והרביעי כי שעת קניית העירוב הוא בין השמשות. והכל מודים כי בשעת קניית העירוב מותר להיות בבית הקברות אע\"פ שהיא אסורה בהנאה כי זה העירוב מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו ורבי יהודה אומר כי מעת שיקנה אדם עירוב אינו מקפיד אם נשאר אותו דבר שעירב בו או אבד אח\"כ ולפיכך הוא מותר אצלו שיקנה עירוב בבית הקברות ורבנן אמרי כי אדם רוצה שישאר לו אותו דבר שעירב בו לאוכלו כשיצטרך לו ואפי' אחר קניית העירוב ולפיכך אינו מותר אצלם להניחו בבית הקברות לפי שהיא אסורה בהנאה ואין מותר לו להצניע שם דבר ואין שם מצוה כי המצוה היא בשעת קניית העירוב ויתבאר לך מזה כי לא על הכהן לבדו אסרו חכמים הנחת העירוב בבית הקברות אלא על ישראל גם כן. ואין הלכה כסומכוס ולא כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו כו':
אומר כי יכול אדם לערב בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו וזה מבואר ואמר עוד אבל לא בטבל גם זה מבואר והתשובה בכל אחת מהם ופירושו על הפנים שזכרנו במסכת ברכות ושבת תבקש אותה לשם. ושולח עירובו ביד חרש הוא שישלח עורובו עמו להגיעו לסוף אלפים אמה. והמאמר בכאן אינו אלא בעירובי תחומין אבל עירובי חצירות די לו בקטן כאשר יתבאר. ומי שאינו מודה בעירוב והוא הנכרי והצדוקי שאינם מודים בעירוב אם שלחו ביד אחד מאלו הפסולים להגיעו לידי אדם כשר והכשר יגיעו לסוף אלפים אמה הרי זה מותר ובתנאי שיראה לאותו הפסול כשהגיעו ליד האדם כשר: \n" + ], + [ + "נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים כו':
נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס כו':
נתנו במגדל ואבד המפתח כו':
זאת המשנה צריכה לעקרים מהם שקדמו ומהם שלא קדמו ואני אביאם בכאן לתוספת ביאור והם העיקרים כי רשויות שבת ארבעה רה\"ר ורה\"י כרמלית ומקום פטור וכבר גדרנו אותם בראש מסכת שבת וזכרנו כי המוציא מכרמלית לרה\"ר או לרה\"י אינו חייב מיתה אבל הוא אסור משום שבות. ומהם כי שעת קניית העירוב הוא בין השמשות. ומהם כי רבי סובר כי דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. ומהם כי אסור להשתמש באילן משום שבות. ומהם כי כשיערב אדם עירובי תחומין יצטרך שיהיה הוא ועירובו במקום א' ר\"ל שיוכל לאכול עירובו במקום שנתכוין לשבות בו. ומה שאמרו בתחלת זאת המשנה נתנו באילן הוא בתנאי שיהיה באילן ד' טפחים על ד' טפחים או יותר ויהיה מתכוין לשבות ברה\"ר אם נתן העירוב בזה האילן למעלה מי' יהיה העירוב ברה\"י והוא ברה\"ר ולפיכך אין עירובו עירוב לפי שא\"א לו ליקח עירובו ביה\"ש ולהוציאו למקום שביתה. ואם נתנו למטה מי' יהיה העירוב בכרמלית ויוכל להוציאו ביה\"ש לרה\"ר לפי שהוא משום שבות ואע\"פ שהוא משתמש באילן ה\"ז מותר ביה\"ש לדעת רבי. ואלו ההלכות כולם הם לרבי. ועוד אמרו נתנו בבור והוא שיהיה הבור כרמלית ומקום שביתתו ברה\"ר. וקונטס הוא שבט דק יעשו ממנו הרמחים ושם הרומח קונדס וקונטס הכל שוה ולפי שהקנה והקונטס דקין ואין בהן ד' על ד' הוא מקום פטור ולפיכך כשנתכוין לשבות ברה\"ר ונתן שם עירובו אפי' למעלה ממאה אמה ה\"ז עירוב מפני שהוא יכול להורידו ואפילו בשבת. אבל הכריח רבי בכאן שיהיה הקונטס והקנה תלושין ונעוצין ולא יהא מחובר לקרקע אע\"פ שהוא ביה\"ש שהוא שעת קניית העירוב ומותר להשתמש במחובר באותה שעה גזירה שמא יקטום גזירה שמא יחתוך אותו קנה והוא מחובר לקרקע והוא איסור סקילה מפני שיתערב לו בקנה התלוש ממקום צמיחתו שהוא מותר לחתכו וכמו כן הקונדס. ומגדל הוא ארגז שנותנין שם הבגדים. וכשיש שם חוטין או מנעול שא\"א להתיר אותו המגדל אלא במפתח או בפסיקת אותן החוטין ואבד המפתח אומר ת\"ק כי הוא יכול לפסוק החוטין בסכין ולהוציא העירוב ואין בו איסור סקילה לפי שהוא מקלקל באותו החתוך ולפיכך עירובו עירוב ור\"א סובר כי אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו ואסור לטלטל הסכין כדי לפסוק החוטין אלא לחתוך המאכל ולפיכך א\"א להוציא העירוב אלא במפתח ומפני זה אמר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו עירוב. והלכה כרבי שאמר דבר שהוא משום שבות ביה\"ש לא גזרו במקום מצוה ואין הלכה כרבי אליעזר: \n" + ], + [ + "נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף כו':
נתגלגל חוץ וכו' עד כשר כבר ידעת כי המאמר באלו ההלכות כולם אינו אלא בעירובי תחומין וידעת כי שעת קניית העירוב ביה\"ש וכשיגיע עת ביה\"ש והעירוב מצוי ראוי לאכילה אין שואלין עליו אם נאבד לאחר כך ודע כי כשיניח אדם עירובו באיזה מקום שיניחנו כי יש לו ד' אמות במקום עירובו והוא באמצע הד' אמות ואמרם נתגלגל חוץ לתחום הוא שיתגלגל ברחוק ב' אמות ממקומו שהונח שם ואז יהיה חוץ לתחום ולא יהיה מותר לו להחזירו. ופירוש גמל וחמר כי זה הוא כמושך גמל וחמור וענין זה הדמיון כי המושך גמל וחמור אינו יכול ללכת האחד מהם מפני האחר כי הגמל אינו הולך אלא כשילך המושכו לפניו והחמור אינו הולך אלא כשילך המחמר אותו לאחריו ומפני זה כשילך האחד יעמוד השני ולא יוכל ללכת כמו כן זה שנסתפק בעירוב א\"א לו ללכת למקום שעירב שמא נפסד העירוב מבעו\"י ואינו עירוב וג\"כ אינו יכול ללכת אלפים אמה לכל רוח כמו שהיה יכול מקודם שמא נפסד העירוב משתחשך ועירוב היה ביה\"ש ואסור לו ללכת אלא למקום שעירב ודנו אותו לחומרא ואם עירב בדרך משל ללכת אלף אמה במזרח בלבד וג' אלפים במערב כאשר נבאר לפנים ונפל [ספק] בעירוב מה שנפל מן הספק אינו הולך במזרח אלא אלף אמה ובמערב אלפים בלבד. ור' יוסי ור' שמעון אומרים כי ספק העירוב כשר כי הם אומרים העמידו על חזקתו. ור' מאיר ור' יהודה אומרים כי תחומין של תורה לחומרא יהיה הדין בשבת והשמיענו נתגלגל שלא נשאר העירוב במקומו וכמו כן נפל עליו גל שנשאר במקומו הכל שוה או הפך אומרו נפל עליו גל שא\"א להוציאו אלא אחר חפירה או נתגלגל שאפשר שישיבנו הרוח הכל שוה והשמיענו נשרף להודיענו כח זה הדין אצל ר' יוסי שהוא מכשיר אפילו נשרף שנעדר מהכל וכמו כן כך הדין אצל ר\"מ שהוא מחמיר ואפי' היתה תרומה גדולה ונטמאת שהיא עומדת במקומה וכמו שהיתה אבל נסתפק בטומאתה אם נטמאת מבעו\"י אם לא והלכה כר\"י ור\"ש: \n" + ], + [ + "מתנה אדם על עירובו ואומר אם באו נכרים כו':
עירובי תחומין שיעדתי לך לבארם בכאן אבארם לך והוא כי יש רשות לכל אדם להלך אלפים אמה חוץ למדינה לכל רוח שירצה מארבע הרוחות למזרח ולמערב ולצפון ולדרום וזהו תחום שבת ואם ירצה שום אדם מבני המדינה ללכת לאחת הרוחות יותר מאלפים אמה אז יצטרך לעירוב וזהו עירובי תחומין והגע עצמך ע\"ד משל אדם שהוא רוצה ללכת לצד המזרח ג' אלפים אמה יקח עירוב מע\"ש ויתרחק מן המדינה אלף אמה ויניח העירוב שם ויהיה כמו ששבת באותו מקום ויש לו ללכת ממקום עירובו אלפים אמה וכשיהיה ממחרת ר\"ל יום שבת או יו\"ט ילך עד מקום העירוב וממקום העירוב אלפים אמה נמצא שהלך ברוח מזרח ג' אלפים אמה ואסור ללכת בצד המערב אלא אלף אמה בלבד כי האלף שהוציא בצד המזרח גרע אותם מצד המערב וכן אם הניח העירוב ברחוק אלפים אמה מן המדינה במזרח יש לו לילך בצד מזרח ד' אלפים אמה ולא ילך בצד המערב אפי' אמה אחת לפי שהוא הסיר האלפים שהיו לו ברוח מערב והוסיפן ברוח מזרח ועל דרך זו יוכל להוסיף י' אמה או כ' או ק' איזה שיעור שירצה כמו שזכרנו וכל מה שיוסיף ברוח אחת יחסר אותו מן הרוח השנית שכנגדה עד שיגיע לתת [הארבעת] אלפים כולם ברוח אחת ואתה שמור זה הענין ואל תצריכני להחזירו בכ\"מ כי הענין הזה נזכר בהרבה מקומות. ואמר בכאן כי יוכל אדם להתנות בעירובו ולעשות מע\"ש ב' עירובין ולהניח האחד ברחוק אלפים אמה מן המדינה במערב והאחד ברחוק אלפים אמה במזרח ויתנה ויאמר אם באו נכרים מן המערב אלך ארבעת אלפים אמה במזרח ואסמוך על העירוב שבמזרח ואם באו נכרים מן המזרח אסמוך על העירוב שבמערב לברוח מן הנכרים וכן אם בא חכם מן המזרח אסמוך על העירוב שבמזרח עד שאגיע לאותו חכם ואם יתחדש החדוש מב' הרוחות למקום שארצה אלך כלומר יסמוך על איזה עירוב שירצה ואם לא יתחדש חדוש הריני כבני עירי שילך אלפים אמה לכל רוח בלבד ולא יחוש לשני העירובין. ור' יהודה אומר שיגיע לרבו עכ\"פ אע\"פ שהאחר חכם ואין בידו הברירה שילך לאיזה מקום שירצה וחכמים אינם רואים בזה כי אולי יבחר אדם הקבלת פני רעהו על הקבלת פני רבו. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "ר\"א אומר יו\"ט הסמוך לשבת בין מלפניה כו':
ר' אליעזר סובר כי שבת ויו\"ט שתי קדושות הן וכל אחד מהן מובדל מחבירו ולפיכך מותר לאדם שיעשה ב' עירובי תחומין מעיו\"ט כשחל יום טוב להיות בע\"ש או מערב שבת אם חל יום טוב ביום ראשון ויניח העירוב האחד במזרח והשני במערב ויסמוך על האחד מהם ביו\"ט ועל הב' בשבת או יעשה עירוב באחת הרוחות ויסמוך עליו באחד מן הימים וביום הב' יהיה כבני עירו וילך למקום שהן יכולים ללכת ויש בידו הברירה באלו הפנים כולם. וחכמים אמרו קדושה א' הן לפיכך אין לו רשות לערב אלא ברוח אחת לשני הימים. ומה שאמרו חכמים בכאן בזאת המשנה הם כמו טוענים על רבי אליעזר ושיעור טענותם שהם אומרים לו כך כמו שהאדם אי אפשר לו לערב ביום א' חציו למזרח וחציו למערב אבל הוא מערב לרוח אחת בלבד או אינו מערב כל עיקר כמו כן בשני ימים יערב לרוח א' בב' הימים או אינו מערב כל עיקר לפי שהם חושבין אותם קדושה א' לחומרא וחושבין אותם ב' קדושות לענין שהוא חייב לחזור ולהניח עירוב אחר כאשר תראה בדמיונם. והעיקר אצלנו מי שעירב בפת בראשון ורצה לערב בפת בשני צריך שיערב באותו העירוב ולפיכך נוטלו ובא לו וזה אי אפשר לו אלא כשיחול יו\"ט בערב שבת הוא שאפשר לו שיוליך העירוב יום חמישי ומחשיך עליו ויביא אותו ויוליכנו ולמחר שהיא יום טוב יחשיך עליו ויאכלנו לפי שהוא שבת ואינו יכול להחזירו וכשיהיה יום טוב אחר שבת אין לו דרך אחרת אלא שיניחנו שם מע\"ש במקום מוכן וישאר שם עד מוצאי שבת שהוא ליל יו\"ט וכששמע אותם ר' אליעזר שהם הצריכו לו להחזרת העירוב אמר להם מודים אתם לי שהן שתי קדושות ולולי זה היה מספיק לו שיחשיך עליו בראשון והן דנין לחומרא כמו שזכרתי לך. והלכה כרבי אליעזר בסברתו שהן שתי קדושות ויש לו לעשות כל מה שזכר ומה שחייב שלא נתיר לעשות עירוב ביו\"ט לשבת לפי שהעיקר אצלנו אין יו\"ט מכין לשבת כאשר נבאר במס' ביצה ולפיכך נערב לשבת מערב יום טוב: " + ], + [ + "רבי יהודה אומר ר\"ה שהיה ירא שמא תתעבר כו':
יום הספק היה אצלם כשהיו עושין ע\"פ הראיה והוא יום ל' מאלול כי אם יראה הירח ליל ל' יהיה אלול מכ\"ט ויהיה אלול חסר ואם לא יראה ליל ל' יהיה אלול מל' יום ויהיה אלול מעובר ויהיה ר\"ה יום ל\"א לאלול ואמר רבי יהודה שיעשה יום כ\"ט מאלול ב' עירובין אם ירצה כיון שאינו יודע אם יהיה למחרת ר\"ה או למחרת מחרתו ואע\"פ שירצה ללכת למחר למזרח וליום אחר למערב ויתנה באיזה תנאי שירצה אם ירצה שיניח עירוב ליום ל' לרוח אחד וליום ל\"א לרוח אחר או שיניח עירוב אחד מב' הימים לרוח אחת מן הרוחות ויום השני כבני עירו ויש בידו הברירה בכל זה לפי שיש ספק בקדושה והלכה כרבי יהודה בזו ההלכה אבל בזמן הזה בשני ימים טובים של ראש השנה שאנו עושין אותן על פי החשבון אסור לחלק בהן העירוב לפי שהן קדושה אחת והעיקר אצלנו שהן כיומא אריכתא אבל שאר ב' ימים טובים של גליות הם ב' קדושות ומותר לעשות בהן כל מה שנזכר על דעת ר' יהודה מחלוק הערוב: \n" + ], + [ + "ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה כו':
העיקר אצלנו כי אסור להוציא תרומות ומעשרות ביום טוב ועוד יתבאר זה במקומו ודמיון מאמר רבי יהודה הוא זה אם יש לפניו ב' סלין מטבל וירמוז אל הסל האחד ויקרא אותו ראשון ויאמר ביו\"ט ראשון אם היום חול שמותר להוציא בו תרומות ומעשרות זה הסל הראשון תרומה ומעשרות על הסל הב' ואם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר אם היום חול זה הסל עצמו שרמזתי לו אתמול הוא תרומה ומעשרות על הסל הב' ויהיה מותר לאכול הסל הב' ואם היום קדש אין בדברי כלום ויהיה מותר לאכול הסל הב' ביו\"ט ב' בהכרח לפי שאם יו\"ט שני קדש תנאו ביו\"ט ראשון קיים ואם היום הא' הוא קדש תנאו ביו\"ט ב' קיים וכמו כן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני על זה הדרך כי אם הראשון קדש השני חול ותהיה מותרת לאכילה ואם יו\"ט ב' קדש הראשון חול והחול הוא שהכין ליו\"ט כאשר התבאר ויתפרש במס' ביצה וכל זה הוא לפי מה שסבר שהן ב' קדושות והשמיענו אלו הג' הלכות ללמדך כח סברתו כי הוא ישים אותם ב' קדושות לענין העירוב שאינו עושה שם מלאכה ולענין כלכלה ולא יגזור שמא יפריש ממנה תרומה באחד מן הימים וכן לענין ביצה לא יגזור שמא יאכל נולד ביום טוב והוא אסור כאשר יתבאר בביצה וכבר בארתי לך שהלכה כרבי יהודה באלו הדברים כולם אבל לא בב' ימים טובים של ר\"ה לפי שהן קדושה אחת: \n" + ], + [ + "רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה כו':
ר' דוסא כלל בזה המאמר ב' דעות האחת שהוא מזכיר של ראש חדש בראש השנה והשנית שמתנה בראש השנה ואומר אם היום אם למחר. והעיקר אצלנו מה שזכרתי לך כי ב' ימים טובים של ר\"ה קדושה אחת הן והתנאי אינו מותר בהם והטעם גזרה שמא יקלו בהם עמי הארץ כשישמעו שהוא ספק ונחוש לזה בר\"ה כי אפילו בזמן שהיו עושין על פי הראיה היו עושין ר\"ה ב' ימים ברוב. והעיקר אצלנו גם כן שלא יזכור ראש חדש בתפלת ר\"ה אלא אומר זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן ואמר בכסה ליום חגנו חג שראש חדש מתכסה בו. הנה נתבאר לך כי דברי ר' דוסא דחויים מהכל: \n" + ] + ], + [ + [ + "מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא כו':
רוח רעה קורין כל היזק שאינו בא מיד האדם מאיזה סבה שתהיה וכשיצא אדם חוץ לתחום ברצונו אין לו אלא ד\"א אפילו הושב שלא ברצונו וכן אם יצא שלא ברצונו וחזר ברצונו. ופרנדיסין שם מקום והפליגה שם להולכת הספינה בים. ודע כי ר\"ע ורבי יהושע חלקו על ר\"ג ורבי אלעזר בן עזריה בספינה שהיא בנמל שהיא דומה לדיר וסהר אבל ספינה מהלכת ד\"ה מותר להלך בכולה ולפיכך אמרו שרצו להחמיר על עצמן כי אפילו לדעתם מותר להלך בכולה וטעם מחלקותם כי ר\"ע ורבי יהושע אומרים אם אתה מתיר לו להלך בדיר וסהר שיש לו מחיצות כמו כן ילך בבקעה אם יונח שם ואינו רשאי ללכת בה אלא ד\"א ויאסרו דיר וסהר כדי שלא יתערב דינם בדין בקעה ור\"ג ורבי אלעזר בן עזריה אינם רואים בזו הגזרה והלכה כר\"ג ורבי אלעזר בן עזריה בכל המאמר: \n" + ], + [ + "פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה כו':
קורין נמל למקום שהספינות נסתרות שם מן הרוח ויוצאות משם ליבשה ואמרו הייתי מסתכל כ\"ז לפי שאפשר לדעת מרחק איזו מקום שתרצה ממה שישיגהו העין בכלים יעשו אותן בעלי התשבורת ויושג זה באותו הבריח שהוא בכלי נחשת שמסתכלין בו החוזים בכוכבים ונקרא בערבי אצטרל\"ב ואיני רוצה להאריך ולהזכיר איך יושג כי זה הדבר בזה הענין ארוך ואפילו באריכות לא יבין זה אלא מי שידע בחכמת התשבורת וידע מה שיתחייב מן היחוס בדמיונות הדומין זה לזה ואיך יצא הצלע שאינו ידוע כשתדע צלעות אחרות שיהיה להם ענין ומה שישתתף חכמת התשבורת לזו החכמה ימצא זה הענין קרוב ואינו צריך אריכות. ודע כי הנמל אינו מוקף מחיצות כי אילו היה מוקף היה מותר לדעת רבן גמליאל ואפילו לא היה בתוך התחום עד שלא חשכה כאשר ידעת מסברתו בדיר וסהר שאומר מהלך את כולה וכן נתבאר בירושלמי: \n" + ], + [ + "מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה כו':
רוצה באמרו ברשות כי התורה נתנה רשות לעשות מצוה או להציל מיד הגיים או מן הנהר. וכשאומרים לו כבר נעשה המעשה שהיית יוצא לעשותו יש לו להלך ממקומו שהיה שם כשאמרו לו כבר נעשה המעשה אלפים אמה לכל רוח ואם יש בינו ובין המקום ששבת בו פחות מארבעת אלפים אמה ממקומו וכשיהלך אלפים אמה ממקומו כמו שאמרנו ישאר בינו ובין מקום שביתתו פחות מאלפים כבר הגיע לו תחומו שהיה לו מערב שבת ויש לו להגיע למקום שביתתו ויהלך ממנו אלפים אמה לכל רוח כאשר היה מקודם וזהו ענין אמרם ואם היה בתוך התחום כאילו לא יצא ומה שאמרו שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן אינו ראיה שידמה לדין שקדם זכרו אבל הוא דין אחר שיש בו קולא על מי שיצא ברשות התורה והביא ראיה עוד להקל על מי שיצא ברשות וכמו כן מי שיצא להציל נפשות מישראל וזהו ענין אמרם להציל. ונתנו להם רשות כלומר למצילין שיחזרו בכלי זיין עד שיגיעו למקומן וכן אמרו חוזרין בכלי זיינן למקומן: \n" + ], + [ + "מי שישב בדרך ועמד וראה כו':
רבי מאיר אומר כי לפי שלא ידע שהיה קרוב למדינה ושהיה בתוך התחום לא חשב להכנס במדינה ולא קנה שביתה בעיר ולפיכך אין לו ללכת אלא אלפים אמה לכל רוח וילך עד המקום שהגיע אליו סוף התחום ואסור לו להלך בכל המדינה ורבי יהודה אומר כי הוא אפילו לא חשב על זה כיון שהוא בתוך התחום קנה שביתה בעיר עם אנשי העיר ויכנס ויהלך בכל המדינה וילך חוצה לה אלפים אמה לכל רוח. והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה כו':
רבי יוחנן בן נורי אומר נכסי הפקר קונין שביתה במקומן ואין דרך לטלטלם אלא אלפים אמה לכל רוח וכמו כן האדם כשאין לו דעת בשעת העירוב רוצה לומר כשהיה ישן הרי הוא כנכסי הפקר שאין להם דעת בעלים ויש לו אלפים אמה לכל רוח. וחכמים אומרים נכסי הפקר אין קונין שביתה במקומן אלא מי שזכה בהם וקנה אותן יש לו להוליכם בכל מקום שיש לו ללכת וזהו ענין אמרם הרי הוא כרגלי כל אדם ולפיכך כשהאדם ישן בשעת העירוב הוא כמו נכסי הפקר שאין להם דעת ולא קנה שביתה ולא ילך אלא בארבע אמות. והלכה כרבי יוחנן בן נורי במה שאמר בכאן והלכה כחכמים בנכסי הפקר שהם כרגל כל אדם וזה קולא ולקחנו הקולא משתי הדעות: \n" + ], + [ + "היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה כו':
זו המשנה כוללת שבת ויום טוב והוא כי האדם בשבת מותר לו הטלטול בארבע אמות בלבד וכאן מדבר כשאירע השתוף לשני בני אדם ונשתמשו במקום המשותף וזה מבואר וכן אם נפל השתוף באלפים אמה אשר לכל אחד שמותר להם להשתמש במקום המשותף ביום טוב וכבר היתה מחלוקת בין רבי שמעון וחכמים בשלש חצירות פתוחות זו לזו וערבו שתים החיצונות עם האמצעית כי חכמים אומרים שלשתן אסורות ורבי שמעון אומר שתים החיצונות בלבד אסורות זו עם זו וכששמע אותם רבי שמעון שהורו בדומיהן בזה הדין במאמרם היו שלשה והאמצעי מובלע בינתיים התחיל להשיב עליהם ואמר להם הלא זה שוות כשלש חצרות פתוחות זו לזו ומפני מה אתם חלוקים עלי בזה בדין שלש חצירות וחכמים חולקים עליו שם לפי שהם אומרים אם התירו לבית החיצון להשתמש עם האמצעי והאמצעי עם החיצון האחר שמא ישתמש אחד מן החיצון עם החיצון האחר ולא יערערו עליו אנשי אותה האמצעית לפי שיחשבו שהוא מהם לרוב השוכנים שם אבל בכאן שאין שם אלא שלשה אנשים כל אחד מהם נחפז על חבירו ולא יניחנו לעבור גבולו ואם שגג יזכירנו. והלכה כרבי שמעון באמרו כי שתים החיצונות בלבד אסורות זו עם זו: \n" + ], + [ + "מי שבא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר כו':
העיקר אצלנו מה שאגיד לך הוא כי כל האדם ובלבד כשהוא בדרך לפי שהוא עני מותר לו לערב ברגליו כאשר יתבאר ויש בינו ובין מקום שהוא רשות היחיד פחות מאלפים אמה והוא היה יודע אותו מקום ואמר שביתתי במקום פלוני ר\"ל באותו מקום קנה שביתה שם וכאילו הניח עירוב ויש לו ללכת בכל המקום וחוצה לו אלפים אמה ובתנאי שיהיה עוד היום גדול כשקנה שביתה באותו מקום כדי שיוכל להגיע לאותו מקום ואפילו בתכלית המרוצה קודם הכנסת שבת ויחשב לו כאילו הגיע שם וכמו כן אם קנה שביתה ברה\"ר מקום ידוע כמו עיקר אילן או גדר יש לו באותו מקום ארבע אמות ואלפים אמה חוץ לאותן ארבע אמות ולפי שאמר תחתיו והוא אינו מסויים לא אמר כלום ואין לו ללכת אלא לעיקרו של אילן בלבד ולא ילך משם לביתו אלפים אמה ולא הארבע אמות שיש לו לשם בלי מסויימות עד שנמדוד משם אלפים אמה וזהו כשיש תחת האילן שמנה אמות או יותר שבהם יפול הספק ולא נודע באיזה מקום קנה שביתה אבל אם יש תחת האילן פחות משמנה אמות יש לו ללכת משם לביתו אלפים אמה כי כשתקח מהם ארבע אמות שהוא שיעור מקום שביתתו תמצא קצתם משותפים עם הארבע אמות שיש לו לשם וכל זה כשישאר מן היום שיעור שיוכל להגיע לאותו מקום במרוצה כמו שזכרנו: \n" + ], + [ + "אם אינו מכיר או שאינו בקי בהלכה כו':
או אינו בקי בהלכה פירושו שלא ידע כי יש לאדם שיתן מקום שביתתו במקום רחוק ממנו מלבד המקום שהוא עומד בו. ואמרו כטבלא מרובעת לפי שאי אפשר במלאכה לעשות מרובע בדיוק ולפיכך הודיע שדי לנו שיראה כמרובע כפי היכולת האדם כמו הלוחות המרובעות שהכוונה בהם הרבוע כפי היכולת. נשכר את הזויות רוצה לומר את הארבע תוספות שיש במרובע על העגול שבתוכו ואותן התוספות הן בזויות המרובע ולפכך קראן זויות. (וזו היא צורתה) והלכה כחכמים:" + ], + [ + "וזו היא שאמרו העני מערב ברגליו כו':
זה המאמר חוזר על המאמר שהזכיר כבר ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח. ורבי מאיר אינו מתיר זה המעשה אלא לעני לפי שאין לו יכולת לערב על הפת אבל מי שיש לו יכולת יש לו להניח עירוב במקומו על כל פנים ואז יוכל ללכת אלפים אמה לכל רוח לפי שדעת רבי מאיר עיקר עירוב בפת ונותן רשות לעני שיאמר שביתתי במקומי בלבד להקל על העני ורבי יהודה אומר כי עיקר העירוב ברגל ולהקל על העשיר שיתן פת ביד שלוחו וישים השליח אותו הפת במקום ותהיה לו שביתה באותו מקום וילך משם אלפים אמה לכל רוח. ואון מחלוקת בין רבי יהודה ורבי מאיר כי כשהוא מכיר אילן או גדר או מקום מוקף מחיצה ואמר שביתתי במקום פלוני אין מספיק זה אלא לעני אבל עשיר מוכרח הוא שיגיע פת למקום שביתתו. והתירו זה למי שבא בדרך לפי שהוא עני כי אין לו יכולת להגיע שם ולהניח שם פת. והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה והחזירו חבירו כו':
עיקר זה המאמר כי בני העיר עשו אותו שליח לעשות להם עירוב למדינה אחרת שהיא יושבת להם ברחוק שני תחומין כדי שיוכלו ללכת ממחרת חוץ למדינה ארבעת אלפים אמה וזה השליח כשיצא ללכת (ממחרת) חוץ למדינה החזירו חבירו למדינה קודם שיגיע ולא עירב רבי יהודה אומר כיון שיצא ונכנס בדרך לקנות בו שביתה ברחוק אלפים אמה קנה לשם שביתה לפי שהוא עני כאשר הקדמנו לומר שהוא קונה שביתה ברחוק מקום בלבד כשהוא יוצא לדרכו והחזיק לו בדרך כיון שיצא בזאת הכוונה יש לו ללכת חוץ לאותה מדינה ארבעת אלפים אמה ואנשי המדינה ששלחו אותו לא נגמר עירובם ולפיכך אין הולכין חוץ לאותה מדינה ארבעת אלפים אמה אבל הולכים חוץ למדינתם אלפים אמה לכל רוח בלבד. ור\"מ אומר כי זה השליח מאחר שהיה לו לערב ולא עירב נדון אותו להחמיר ולא ילך אלפים אמה לכל רוח כמו אנשי המדינה שעשו אותו שליח אלא ילך אלפים אמה לאותו רוח ששלחו אותו לערב בו וברוח האחר שכנגדו ילך כמו שהיה הולך אילו היה מערב וזה הוא חמר גמל כמו שבארנו במה שקדם. והלכה כר' יהודה: \n" + ], + [ + "מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת כו':
רבי אליעזר סובר כי יש לאדם במקומו ארבע אמות והוא באמצען וכשהוא חוץ לתחום שתי אמות הנה נפל השתוף בין ארבע אמות שלו ובין סוף התחום ולפיכך יכנס. ממצין את המדות פירושו שאין המשוחות מדקדקים במדות להגיעם עד סוף התחום אבל מודדין פחות מן השיעור הראוי ומחסרין מכל חבל וחבל מעט מפני מה שאירע במקומות הנמוכים והגבוהים ויגרעו מן האלפים אמה אמות להחמיר לפיכך היה מתיר רבי שמעון להכנס. ואין הלכה כרבי אליעזר ולא כרבי שמעון: \n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד מעברין את הערים בית נכנס בית יוצא כו':
ענין מעברין הוא שיחברו למדינה דבר אחד כמו העובר שהוא נוסף בגוף אמו ותהיה המדידה חוץ לאותו דבר הנוסף. ואמר בכאן כי אם יהיה בית חוץ למדינה ובית תוך המדינה (כזו הצורה) שנמוד חוץ מן הבית היוצא מן המדינה כדי להוסיף לאנשי המדינה שבעים אמות. וכן כשהוא פגום והוא בנין חרוב או גדודיות הוא מה שיש לו שלשה גדרים בלבד. וגשרים ידוע. נפשות מקומות יוצאים מן הארץ ומתנאי שיהיה שם בית דירה ואמרם עושין אותה כטבלא מרובעת ר\"ל כי כשתהיה המדינה עגולה שיעשו בה מרובע דבק לה ואז ימדדו חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח ומרויחין אנשי המדינה אותו התוספת שיוסיף המרובע על העגולה שבתוכו: " + ], + [ + "נותנין קרפף לעיר דברי רבי מאיר כו':
קרפף הוא צלע מצלעות מרובעות מדתו בית סאתים והוא שבעים ושירים וכבר ביארנו זה בפ\"ב [משנה ה'] מזאת המסכתא וביארנו כי אותם השירים שני שלישים בקרוב. ודעת רבי מאיר שצריך להתרחק מן המדינה שבעים ושירים ואז ישער אלפים אמה תחום וראייתו על זה מלשון התורה [במדבר לה] מקיר העיר וחוצה רוצה לומר כי המדה נופלת חוץ לעיר וחכמים אינן סוברין כן אלא כשיש בין שתי המדינות שיעור שתי קרפיפות או פחות כל שהוא שהם כמדינה אחת וימדדו אלפים אמה לכל רוח חוץ לשניהם ווהיה מותר לכל אחת מהם שתלך לאחרת וחוצה לה אלפים אמה וזהו ענין אמרם עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת כלומר כשיש ביניהם זה הריחוק אז יתן לכל אחת קרפף וידבקו יחד ויהיו כמדינה אחת. ואין הלכה כרבי מאיר: \n" + ], + [ + "וכן שלשה כפרים המשולשין כו':
כשהן השירים שני שלישים הוא מבואר שיהיה שיעור שתי קרפיפות מאה ואחת וארבעים ושליש והכוונה כי כשיש בין שנים החיצונים מן המרחק שיעור כשנדמה האמצעי שהוא ביניהם יהיה הנשאר בינו ובין כל אחד מהם שתי קרפיפות מכל צד ובתנאי שני שיהיה האמצעי בינו ובין כל אחד משנים החיצונים אלפים אמה או פחות ואז ישובו השלשה כמו מדינה אחת ותהיה המדידה חוצה להם : " + ], + [ + "אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה כו':
זה החבל ראוי להיות מפשתים וברור הוא כי בכל מדידה יפול בה מעט קירוב ולפיכך התנה שלא יוסיפו על אורך זה החבל ולא יגרעו ממנו. ואמרם ולא ימדוד אלא כנגד לבו רוצה לומר שיתפוש קצת החבל לעומת לבו לא עליו ולא תחתיו. וענין אמרם מבליעו שיפרוש החבל עליו מלמעלה ולא יצטרך למדידת עומק הגיא או גובה הגדר וזה יתכן ר\"ל שיהיה רחב הגיא חמשים אמה או פחות שהוא שיעור החבל וכמו כן גובה הגדר ואם לא יתכן ימדוד אותו כאשר נפרש לקמן וזה שאמר הגיע להר מבליעו בתנאי שיהיה גבהו על הארץ כדי שימצא כשימוד מארכו בארץ חמש אמות שימצא בגובה הקו הנופל על קצה החמש אמות על זויות עומדת עשרה טפחים אבל אם יהיה גבהו על הארץ כדי שימצא גבוה עשרה טפחים באותו קו הנופל ויהיה ממנו לקצה ההר פחות מחמש אמות הרי הוא כמו הגדר הגבוה העומד על שטח הארץ ולא יצטרך להבליעו אלא יקח אותו באומד. ובלבד שלא יצא חוץ לתחום רוצה לומר שלא יעמוד אותו המודד חוץ לתחום כשירצה להעביר החבל על המקום הגבוה לראות לאיזה מקום יגיע וזה מפני שנחוש שמא יראה אותו שום אדם כשהוא מודד ויחשוב כי במקום עמידתו הגיע תחום שבת. שמעתי שמקדרין בהרים רוצה לומר האומד והקירוב וקודר בלשונם המחתך ומקדרין מחתכין המדה ופירשו בגמרא זה הענין והוא שיקחו חבל מארבע אמות ויעמוד אחד במקום הגבוה מן ההר והשני במקום הנמוך ממנו ויתן העומד במקום גבוה קצה החבל נגד רגליו והעומד במקום נמוך יתן קצה החבל לעומת לבו ויתרחק ממנו כשיעור אורך החבל וככה ימדדו אותו כולו ד' אמות על זה הקרוב עד שיודע כמה יפסוק מתחום שבת והלכה כר' דוסתאי: \n" + ], + [ + "אין מודדין אלא מן המומחה כו':
מומחה הוא האדם החכם המהיר במלאכתו באיזו מלאכה שתהיה או בחכמה מן החכמות ורוצה בכאן שיהיה חכם בתשבורת מהיר במדידת הקרקעות. ומה שאמרו שומעין למקום שריבה פירשו אותו בגמרא שאם אמר שבכאן הוא תחום שבת והוא פחות מן השיעור שהיינו חושבים או אם אמר שבכאן תחום שבת והוא יותר ממה שהיינו חושבין כמו שנאמין אותו ונסמוך עליו שיהיה המקום פחות ממה שהיינו חושבין כמו כן נסמוך עליו שהוא יותר ממה שהיינו חושבין קודם לכן ושיעור הבבא השניה מזו המתני' כך ריבה אחד ומיעט אחד שומעים למרבה רוצה לומר אם באו שנים וחלקו זה על זה וכל אחד מהם מומחה שנסמוך ונעשה כדברי המיקל: \n" + ], + [ + "עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה כו':
העיקר אצלנו כי עיר של רבים כשיש לה שני שערים יכנסו בני אדם על האחת ויצאו על השנית שאין עושין לכולה עירוב אחד כדי שלא ישתמשו בני אדם ברשות הרבים דעלמא והם אינם יודעים כי העירוב הוא שהתיר להם התשמיש בתוכה ולפיכך חובה להניח ממנה שיור בלא עירוב כדי שלא ישתמש אותו השיור עם המדינה להודיע כי העירוב הוא שהתיר לנו התשמיש בתוכה והודיענו כי כשהיתה העיר מקודם לכן של רבים אפילו היא היום של יחיד שהיא צריכה לשיור על כל פנים כמו שהיתה מקודם אבל אם היתה של יחיד מקודם שהיה אפשר לעשות עירוב אחד בכולה תשאר כמו שהיתה אפילו היא עכשיו של רבים ואם יש לה פתח אחד בלבד אפילו היתה של רבים אינה צריכה שיור ומחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון בשיעור השיור שישאר בה בלא עירוב והיתה בארץ יהודה עיר ושמה חדשה והיו בה חמשים דיורין והיא היתה עיר קטנה שבכל ארץ יהודה ופסק ההלכה אפילו בית אחד בחצר אחת הוי שיור: \n" + ], + [ + "מי שהיה במזרח ואמר לבנו ערב לי במערב כו':
עבורה של עיר היא התוספת שמוסיפין על המדינה ואז יהיה מדת אלפים אמה לכל רוח שוה עם הנוסף עליה כשהיא עגולה ונרבע אותה או שיש בתים חוצה לה כמו שביארנו בתחלת הפ' שתצא המדה מן הבית החיצון וכשנתן העירוב באותה התוספת הרי הוא כאילו לא עשה עירובו והוא כמו אנשי המדינה וילך אלפים אמה לכל רוח. ואמרם חוץ לתחום אינו רוצה לאלפים אמה אבל רוצה חוץ לעיבורה של עיר שבו קדם דברינו. מה שנשכר הוא מפסיד לפי שאם עשה עירובו ברחוק אלף אמה ע\"ד הדמיון מביתו שיש לו במדינה ברוח מזרח יש לו ללכת במזרח ג' אלפים אמה אלף עד העירוב ואלפים ממקום העירוב ולא ילך ברוח אחר ר\"ל ברוח מערב אלא אלף ואותן האלף שהרויח במזרח הפסיד אותן במערב וכבר ביארנו זה הענין פעמים ודע כי זה הדבר יהיה כאשר אמרנו בתנאי כי כשנמוד ממקום העירוב שנתן אותו על דרך הדמיון במזרח המדינה אלף אמה הגיע המדה לסוף המדינה או חוצה לה אבל אם הגיע המדה לקצת המדינה הרי הפסיד כל המדינה ואין לו ללכת במדינה לצד המערב אלא לסוף אלפים ממקום העירוב וזכור זה העיקר: \n" + ], + [ + "אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה כו':
זו המשנה היא צריכה לשיעור ואני אבאר שיעורה אחרי עיקרים שאתה צריך לעמוד עליהם והם כי מי ששבת במקום שיש לו אלפים אמה לכל רוח כאשר נתבאר פעמים וכשמדד אלפים אמה ממקום אחד והגיע סוף האלפים לקצת המדינה או מערה אין לו ללכת אלא למקום שהגיע שם המדה ולא ילך במדינה כלל ולא במערה ואם הגיע המדה לסוף המדינה או חוצה לה ונכנסת המדינה כולה או המערה תוך אלפים נחשוב לו המדינה כולה ד\"א ותכלה מדתו חוצה לה ואם יהיה ע\"ד דמיון בין מקום השביתה ובין המדינה מאה אמה ונכנסת המדינה תוך האלפים ילך המדינה כולה וחוצה לה אלף ושמונה מאות ותשעים ושש אמות לפי שנחשוב המדינה כולה כד' אמות וזה הדין בעצמו הוא דין מי שימוד ממקום העירוב אלפים אמה שיש לו ללכת ממקום העירוב ונזדמנה באמצע מדינה או מערה וזהו שקוראים אותו מודד אבל מי שנתן העירוב שעשה במדינה יש לו ללכת אותה מדינה כולה וחוצה לה אלפים אמה ואפילו היתה כמו נינוה ולפי אלו העיקרים כשיהיו שתי מדינות קרובות האחת גדולה והשנית קטנה בענין כי כשנמדוד חוץ לגדולה אלפים אמה תהיה הקטנה נבלעת תוך אותן האלפים אמה וכשנמדוד חוץ לקטנה אלפים מגיע המדה לקצת המדינה הגדולה כפי אלו העיקרים שהקדמנו מותר לאנשי הגדולה שיהלכו הקטנה כולה ואנשי הקטנה לא ילכו הגדולה כולה אלא עד מקום שתגיע מדתם וכל זה כשנמדוד אלפים אמה אבל כשנתנו אנשי המדינה העירוב במדינה אחרת מהלכין את כולה וחוצה לה. א\"כ שיעור זאת המשנה ובאורה בזה הלשון אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה בד\"א במודד אלפים אמה חוץ לתחום אבל הנותן את עירובו בין נתנו אנשי העיר גדולה את עירובן בקטנה בין נתנו אנשי עיר קטנה עירובן בגדולה מהלך כל המדינה שהניח בה העירוב כיצד מי שהיה מעיר גדולה וכו'. וחלק רבי עקיבא על זה לפי שהוא סובר כי אפילו נתן האדם עירובו ברה\"י אינו הולך אלפים אמה אלא ממקום העירוב. ואין הלכה כרבי עקיבא: \n" + ], + [ + "אמר להן ר\"ע אי אתם מודים לי בנותן כו':
אמרו כי מערה אין בה דיורין ואינה ראויה לדיורון רוצה לומר כשנפסדו המחיצות אבל כשנשארו המחיצות אפילו היא בלי יושבים מהלך את כולה וחוצה לה וכן מי שהניח עירובו או שבת במדינה ריקנית חריבה אם נשארה חומתה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לדעת החכמים. ואמרם נמצא קל בתוכה מעל גבה כי על גבה ממקום עירובו בלבד ילך וכשנתן עירובו בתוכה ילך אלפים אמה חוצה לה. ואמרם למודד שאמרו כבר פירשנו אותו שהוא עד סוף אלפים אמה בלבד ילך למקום שיכלו ואם כלו למקצת המערה אין לו ללכת בכולה: \n" + ] + ], + [ + [ + "הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה כו':
העיקר אצלנו דירת נכרי לא שמה דירה ומן הדין היה שלא נצטרך עמו לערוב לפי שלא קנה כלום כדי שנצטרך לקחת ממנו רשות אבל נתנו לו דירה ואמרו שהוא אוסר ואין לנו דרך לעשות עירוב עמו עד שנשכור רשותו להודיענו שהנכרי אינו משכיר מפני שחושש מזה לשום תחבולה או הערמה או שיבא עליו שום נזק א\"כ אין שום דרך יתכן לערב עמו וכשידע זה הישראל לא ישכיר מדור בביתו לעובד כוכבים וזה ההרחק כולו גזירה שמא ילמוד ממעשיו והעיקר אצלנו כמו כן כי העובדי כוכבים אין מתיחדין עמהם מפני שמקצתן היו חשודין על שפיכות דמים על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב כי כשיהיה א' נכרי וא' ישראל אינו אוסר עליו לפי שאין אנו צריכין בזה שנאמר אוסר ושלא ישכיר ממנו כדי שלא ילמד ממעשיו כי מפנים אחרים ימנע הישראלי לדור עם העובד כוכבים יחד לפי שהיה חשוד על שפיכות דמים אבל אם היו ב' ישראלים שמותר להם להתייחד עמו אז נאמר אוסר כדי שלא ידור עמו גזרה שמא ילמד ממעשיו ותנא קמא אומר אפילו א' עובד כוכבים וא' ישראל שמא יחזק לבו ויתחזק לדור עמו לבדו בדיעבד. וממה שאתה צריך לדעת כי העיקר אצלנו ישראל נותן רשות ומבטל רשות ובנכרי עד שישכור. ונתינת רשות הוא שיעשה עירוב מערב שבת וכבר קדמו דיניו. ומבטל רשות הוא שיאמר אותו שלא עירב מע\"ש עם אנשי החצר או המבוי בטלתי רשותי לכם ומותר להם להשתמש ואסור עליו ומותר לו לאדם לבטל רשותו בשבת. והעיקר אצלנו מבטלין וחוזרין ומבטלין רצה לומר שיבטל ראובן לשמעון עד שישלים שמעון עסקיו בחצר ואח\"כ ישוב ויבטל שמעון רשותו לראובן וזה שאמרנו שוכרין מן הנכרי ואפילו בדבר מועט ושוכרין ממנו בשבת. והלכה כר' אליעזר בן יעקב: \n" + ], + [ + "אמר ר\"נ מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו כו':
פירוש צדוקי הוא מיוחד לצדוק תלמיד אנטיגנוס איש סוכו והוא היה ראשון לכופרים בתורה ועוד אבארנו במקומו [אבות פ\"א מ\"ג] והיה רבן גמליאל סובר שאינו כנכרי והביא ראיה מזה המעשה ונחלקו ר' מאיר ור' יהודה במאמר רבן שמעון אביו של ר\"ג איך היה. ר' מאיר שאמר המאמר הראשון אומר כי זה הצדוקי ביטל להם רשותו ואמר ר\"ש מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי כדי שתתקיים לכם חזקה במבוי בתשמיש וכשיוציא הוא אח\"כ לא יאסור עליכם התשמיש כי העיקר אצלנו מי שביטל רשותו ואח\"כ נשתמש במזיד הרי בטל מה שעשה מבטול רשותו ואוסר עליהם [*אולי צ\"ל אם לא קדמו] אפילו קדמו אותם שביטל להם רשותו ומפני זה צוה להם רבן שמעון שיקדימו אותו בתשמיש ונפקא לן מינה שהוא כישראל הלא תראה כי בישראל בטל רשותו ורבי יהודה אומר כי רשב\"ג דברו היה בערב שבת כי הוא אמר לאנשי המבוי עשו צרכיכם במבוי עתה עד שלא יצא היום ויאסור עליכם כלומר קודם הכנסת שבת ויראה מזה שהוא כנכרי. ופסק ההלכה כי כל בר ישראל מאיזה כת שיהיה אם הוא מחלל שבת בפרהסיא לא יעשו עמו עירוב ולא יבטל רשותו ושוכרין ממנו כנכרי ואם אינו מחלל שבת בפרהסיא ובתנאי שלא יהיה עובד ע\"ז הרי זה ראוי שיבטל רשותו לנו אבל אינו נותן רשות אלא אם היה מודה בעירוב ר\"ל מאמין בו ויתבאר לך מכל זה כי פושע ישראל כשאינו מחלל שבת בפרהסיא ולא עובד ע\"ז מבטל רשות ואינו נותן רשות ולא שוכר וזהו הפסק האמתי: \n" + ], + [ + "אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב כו':
זהו המקום שיעדתי לך לבאר בו ענין מבטל רשות וכבר קדם בזה הפרק כאשר הודעתיך כי האדם יבטל רשותו בשבת וכל השוכנים בבית יש לכל אחד מהם רשות בחצר ורבי אליעזר סובר כי מי שביטל רשותו סתם כמו כן ביטל ביתו ורשות חצירו וחכ\"א כי הוא רשות חצירו ביטל רשות ביתו לא ביטל אבל כשפירש ואמר שבטל רשות ביתו וחצירו או אחד מהם בלבד הוא מה שבטל אין מחלוקת ביניהם בזה וכבר בארנו בסוף הפרק השני מזאת המסכתא שאין הלכה כר\"א וזאת המשנה היא לחכמים ובמי שבטל רשותו בסתם ולפיכך ביתו אסור לו ולהם ומותר לכולם להשתמש בחצר ובדיורין שלהם ומפני זה התרנו לזה שבטל רשותו להשתמש ברשות אלו האנשים שבטל להם לפי שאנו חושבין אותו כאורח אצלם. ואמרו נתנו לו רשותם רוצה בו שיבטלו רשותם לאותו היחיד שלא עשה עירוב ויהיה מותר לו להשתמש בכל החצר ובביתו בלבד לא בבתיהם אלא אם פרשו שהם בטלו לו רשות בבתיהם כאשר הזכיר מעיקר דעת החכמים ומה שאין אנו אומרין כי אלו שבטלו רשותם שיהיה מותר להם להשתמש בבית אותו שבטלו ושנאמר שהם אצלו כאורחים לפי שלא נחשוב רבים כאורחים אצל יחיד. ואמרו היו שנים אוסרים זה על זה ר\"ל כששכחו שנים מאנשי חצר ולא עירבו שאינם יכולים אותם שעירבו לבטל רשותם לאותם השנים שלא עירבו לפי שהם כשבטלו לאחד מהם הוא אוסר עליו התשמיש כשבטלו רשותם לו מן הטעם האחר שהוא אחד מהם שלא עירב ואפילו חזר האחד וביטל רשותו לו אסור לו להשתמש לפי שבשעה שבטלו המערבים לא הותר התשמיש וזהו אמרם ושנים אין נוטלין רשות ויתבאר לך מזה כי אנשי חצר כשעירבו קצת ונשארו קצת בלי עירוב ויהיו הנשארים יותר מאחד כי אותן שלא עירבו מבטלין רשותן למערבים ואותם שעירבו לא יבטלו רשותם לאותן שלא עירבו כי שנים שלא עירבו אין נוטלין רשות כשנתן להם וממה שאתה צריך לדעת כי מבטל רשות לבני חצר צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד בפירוש: \n" + ], + [ + "מאימתי נותנין רשות בש\"א מבעוד יום כו':
כבר הודעתיך כי האדם הנותן רשותו הוא שאנו קוראים אותו מבטל רשות והמקבל אותו רשות יקרא נוטל רשות א\"כ מבטל ונותן נופלים על ענין אחד. ובית שמאי אומרים כי מי שביטל רשותו הקנה אותו לזולתו ואסור להקנות בשבת ובית הלל אומרים כי לא הקנה אבל בטל רשותו וביטול רשות בשבת מותר וכשנשתמש אחר שבטל רשותו הנה בטל מעשיו כאשר בארנו במה שקדם ורבי מאיר קנס שוגג כדי שלא יהיה מזיד והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "בעה\"ב שהיה שותף לשכניו לזה ביין ולזה ביין כו':
שותף ידוע. ואין הפרש בין שיערכו שניהם יינם או שיקנו כלי מלא יין בשתוף וזה הדבר הוא בשתופי מבואות ולפיכך אמר שותף ובתנאי שיהיה יינם של הג' ר\"ל של בעה\"ב ושני השכנים בכלי אחד ומה שאתה חייב לדעת בכאן כי שתופי מבואות יעשו במאכלים כמו שבארנו ממאמרם בכל מערבין ומשתתפין אבל עירובי חצירות אינם אלא בפת עכ\"פ ועוד אוסיף לך ביאור במקומות ואנשי המבוי חייבין שיערבו בחצרות וישתתפו במבוי ואז ישתמשו בבתים ובמבוי ביחד אלא אם נשתתפו במבוי בפת לא יצטרכו עירוב בחצירות וסומכין על שתוף של מבוי ואין הלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד כו':
טרקלין בית רחב והוא בירת מלכים וכן ארמון של מלכים. וכשתבדיל בין כל חבורה וחבורה מחיצה המגעת לתקרה אין בזה מחלוקת שהן חייבין עירוב כל חבורה וחבורה לפי שהם נתיחדו והוי כאילו הם שרוים בעליות וחדרים. אבל המחלוקת כשהמבדיל בין כל חבורה וחבורה מחיצות שאין מגיעות לתקרה: \n" + ], + [ + "האחים השותפים שהיו אוכלים על שולחן אביהם כו':
שעור זאת המשנה כך האחין שאוכלים על שולחן אביהם או השותפים שהן אוכלים על שלחן אחד. ומה שאתה חייב לדעת כי זו האכילה שהם אוכלים ביחד אינו רוצה לומר שעירבו מאכלם או קנו אותו בשותפות כי אם כן הוא הרי הם כמו אדם אחד ואין צריכים אלא עירוב אחד אבל הכוונה בזה שהבנים נשכרים אצל האב או השותפין נשכרים אצל אחד מהם לפי שהתנה עמהם שיזון אותם ויעשו לו המלאכה פלונית ולפיכך כשהם ישנים בבתיהם צריכין עירוב לכל אחד ואחד כאשר נתבאר: \n" + ], + [ + "חמש חצירות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי כו':
העיקר אצלנו אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו אבל כשהיו חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי הם כמו בית אחד ולא יתכן עירוב בזה המבוי כשהוא בלחי או קורה. וזאת המשנה כולה בנויה על העיקר שזכרנו שצריך עירוב בחצרות ושתוף במבוי וטעם זה כדי שלא לשכח התינוקות תורת עירוב. ולפי הענין נערב בחצרות כדי שיראו אותו התינוקות אף על פי שנשתתפו במבוי. ולפיכך כששכח אחד מבני החצר ולא עירב מותרין בחצר ובמבוי לפי ששתוף המבוי יספיק לו. ומה שאמרו כדי שלא תשתכח תורת עירוב הרי לא בטלה לפי שכולם עירבו בחצרות וזה היחיד אין משגיחין עליו: \n" + ], + [ + "שתי הצירות זו לפנים מזו עירבה הפנימית כו':
זו המשנה יש בה ג' מחלוקות והם כי ר\"ע אומר רגל המותרת אוסרת וענין זה כי אפילו עירבה הפנימית שמותרת להשתמש בחצר שלה היא אוסרת על החיצונה אלא אם עשו שתיהן עירוב יחד. וחכמים סוברים כי אפילו רגל האסורה אינה אוסרת וענין זה שאפילו לא עשתה הפנימית עירוב שאסור עליה להשתמש בחצר שלה אינה אוסרת על החיצונה. אבל כשעשתה החיצונה לבדה עירוב הותר להם התשמיש וזהו ענין אין דריסת הרגל אוסרתה. ות\"ק אומר רגל האסורה אוסרת ורגל המותרת אינה אוסרת ולפיכך אומר עירבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה כי הפנימית לא תאסור לפי שהיא מותרת במקומה והלכה כת\"ק: \n" + ], + [ + "שכח א' מן החיצונה ולא עירב כו':
זאת המשנה היא לת\"ק שדבר קודם ולפיכך אמר שכח א' מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות לפי שהיא רגל אסורה ואוסרת כאשר בארנו. ואמרם במקום א' רוצה בו החיצונה לבדה וקרא אותה מקום א' לשתופם יחד בתשמיש בו אבל כשהניחו שתיהן עירובן בפנימית ושכח א' מן הפנימית שתיהן אסורות כמו שבארנו. אבל כששכח א' מן החיצונה הפנימית מותרת. ואמרם ואם היו של יחידים רוצה בו שידור אחד בכל בית ר\"ל הוא וכל אנשי ביתו שהם כמו אדם אחד כמו שבארנו: \n" + ] + ], + [ + [ + "חלון שבין שתי חצירות ארבעה על ארבעה כו':
מערבין שנים הוא שתערב כל חצר לעצמה לבדה. ומערבין אחד הוא שיחשבו שתי חצרות כמו בית אחד. ואמרם פחות מארבעה או למעלה מעשרה אע\"פ שזה ממה שקדם מן הדבור להודיעך כי צריך שיהיה החלון כולו למעלה מעשרה טפחים ואי אפשר להם בעירוב אחד אבל אם היה קצת חלל החלון תוך עשרה טפחים די להם שיעשו עירוב אחד לפי שאין ביניהם מחיצה וכבר בארנו כי המחיצה לא תהיה פחותה מעשרה טפחים: \n" + ], + [ + "כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורחב ארבעה כו':
אמרו ובלבד שלא יורידו למטה רוצה לומר שלא יוליכו מה שעל הכותל אל הדיורין שבבתים אבל להוריד משם לחצר הבית מותר וכשיש ברחב הכותל פחות מארבעה טפחים שהוא מקום פטור כאשר בארנו פעמים מותר להם להוציא מה שבבתים ולהניחו על אותו הכותל ומותר לאנשי הבית השני שיקחו אותו הדבר עצמו מעל הכותל ויכניסו אותו לבתיהם: \n" + ], + [ + "חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה כו':
חריץ הוא החפירה בארץ והכל מבואר: \n" + ], + [ + "נתן עליו נסר שרחב ארבעה טפחים כו':
לוח הגג קורין אותו נסר וכשנתן עץ באורך החפירה אפילו היה רחב אצבע אינו צריך יותר שהרי חלק אותה חפירה ונשארה רחבה פחות מארבעה טפחים וכצוצרה וגזוזטרא אחד והיא תקרה בולטת מרשות היחיד על רשות הרבים וכבר בארנו בפרק אחד עשר משבת כי זאת הגזוטרא רשות היחיד גמורה והיתה יוצאת על רשות הרבים כמו בניני הצרפתים שבונים בזמננו זה בארץ ישראל וכבר באר הגמרא כי זה התנאי שהתנית המשנה כשיהיו הגזוזטראות זו כנגד זו ואז יספיק להם עירוב אחד אמנם כשיהיה ביניהם ריחוק שלשה טפחים או יותר אבל יש ביניהם פחות משלשה טפחים אפילו היו זו שלא כנגד זו מערבין עירוב אחד אם רצו לפי שהיא כמו גזוזטרא עקומה כמו שבארנו: \n" + ], + [ + "מתבן שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים כו':
ר\"ל במאכילין שיניחו בהמתן לאכול מן התבן מצד זו ומצד זו: \n" + ], + [ + "כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית כו':
העיקר אצלנו כי עירובי תחומין ושתופי מבואות וערובי תבשילין כולם צריכין לזכות על ידי אחר וצריכין שיהיה הכלי שמקבצין בו שתופי מבואות גבוה מן הארץ טפח כדי שיראה מובדל. ומבואר הוא כי זה שאמרנו מזכה להם הוא כשיהיה אותו דבר שמשתתפין בו מאדם אחד אז יצטרך להעמיד אדם אחר שיזכה להם חלקם ויהיה במקומם אבל אם נתן כל אחד חלקו אין שם פנים למזכה: \n" + ], + [ + "נתמעט האוכל מוסיף ומזכה וא\"צ להודיע כו':
כלל זה הדין הוא שאם יהיה השיתוף ממין אחד ואפילו אבד כולו א\"צ להודיע ואם היו מינין הרבה וחסרו מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע ואם נאבד כולו צריך להודיע וזה הוא כשיש לבית שני פתחים בשני מבואות לפי שכשעשה עירוב עם אנשי זה המבוי נאסר עליו התשמיש במבוי אחר ולפיכך צריך להודיע אליו כדי שנדע באיזה מבוי משני המבואות רוצה להשתמש אבל אם אין לו פתח אלא באותו מבוי בלבד אין צריך להודיע כי העיקר אצלנו זכין לאדם שלא בפניו ואין מחייבין אותו אלא בפניו: \n" + ], + [ + "כמה הוא שיעורו בזמן שהן מרובין כו':
מועטין הוא שיהיו פחות משמנה עשרה אדם ויתר על י\"ח הם מרובים כי מזון שתי סעודות הם י\"ח גרוגרות. ואמר להוצאת שבת ר\"ל שהוא שיעור הוצאת שבת כאשר קדם לך במס' שבת: \n" + ], + [ + "א\"ר יוסי בד\"א בתחילת עירוב כו':
וזה העיקר שזכר שלא אמרו לערב בחצרות אלא שלא לשכח את התינוקות אמת לפי שהנערים הקטנים אינם יודעים מה שנגמר בין אנשי המבוי מן השתוף והוצרכנו לעירוב חצירות אע\"פ שהם משתתפין במבוי כדי שלא ישכחו התינוקות במבוי תורת עירוב. ואין הלכה כרבי יוסי: \n" + ], + [ + "בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח כו':
כבר קדם לך בתחילת פרק השלישי כי אמרם בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים והמלח אין זה אלא בעירובי תחומין ושתופי מבואות ואין מחלוקת בזה אבל בכאן חלקו רבי אליעזר ורבי יהושע כי רבי אליעזר אומר שיספיק לעירובי חצירות בככר פרוסה והוא ענין כלל במאמרם בכל מערבין. ורבי יהושע אומר כי עירובי חצירות לא יספיק בשום פנים אלא בשלימה ואפילו תהיה שיעור מועט והטעם משום איבה כדי שלא יאמר אחד מן השכנים אני עושה שלימה ואתה פרוסה. והלכה כרבי יהושע: \n" + ], + [ + "נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום כדי שיזכה לו עירוב כו':
כדי שיזכה בעירוב ענינו שיתן לו פת באותן מעות ומזכה לו על ידי אחר אף על פי שאינו מצוי לפי שמשעה שנתן לו המעות נגמר המקח מן התורה כאשר נבאר במקומו. וחכמים אומרים כי לא נגמר המקח עד שיקח הפת כאשר התנו חכמים במכירת המטלטלין מן המשיכה גזירה שמא יפשע החנוני ולא יזכה לו בפת על ידי אחר אבל אם נתן לבעל הבית וצוה עליו שיערב לו ויזכה לו על ידי אחר דיו אחר שצוה מן הטעם שזכר שאין מערבין לאדם אלא לדעתו ורבי יהודה חולק כאשר תראה. והלכה כרבי יהודה: \n" + ] + ], + [ + [ + "כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית כו':
מה שדמהו באמרו בית האבל ובית המשתה לפי שהם דבר מצוה והם גמילות חסדים כי העיקר אצלנו אין מערבין אלא לדבר מצוה ואמר כל מי שקבל עליו משחשכה אסור הני מילי כשלא הודיעוהו מבעוד יום אבל אם הודיעוהו מבעוד יום אפילו לא קבל עליו אלא משחשכה מותר. \n" + ], + [ + "כמה הוא שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד כו':
מה שהוצרכנוהו בכאן מזון שתי העודות לכל אחד לפי שענין עירובי תחומין הוא שיתן שביתת באותו המקום ויניח שם מזונו הצריך אליו לשבת. ורבי מאיר אומר כי האדם אוכל בשבת יותר למציאות הלפתן: פסול הגויה הוא כי מי שיאכל אוכלין טמאין יטמא גופו והוא יפסול את התרומה כאשר נבאר במסכת טהרות [פ\"א מ\"ג]. ואמר כי חצי פרס הנזכר בכאן לענין פסול הגוייה הוא כביצה ומחצה. והלכה כר' יוחנן בן ברוקה: \n" + ], + [ + "אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כו':
מרפסת מקום גבוה בחצר הבית כמו קרקע גבוה י' טפחים ובו מדרגות עולין בהם לעליות וזה המקום גבוה מוקף בבנין ודרין בו. ונקרא מרפסת לפי שהוא מקום דריסה לאותן העולין לעליות וכשיש מקום בחצר גבוה י' טפחים ויהיה בצד המרפסת או בקרוב ממנו בשיעור הנזכר ויש בשוה עמה ויהיה זה המקום הגבוה חצר לאותו המרפסת יהיה מותר לאותן הדרים למרפסת להשתמש בה ואסור על אנשי החצר לפי שהוא מובדל מן החצר כשלא עשה העירוב כמו שהזכיר. ואמרו פחות מכאן לחצר ענינו שהוא משותף בין החצר והמרפסת ואסור להם לאנשי החצר ולאנשי המרפסת להשתמש בו אלא אם עשו עירוב. וזה הבור מתנאיו שיהיה מלא מדבר שיהיה אסור לטלטלו בשבת עד שיהיה שוה עם קרקע המרפסת ולפיכך יהיה מותר לאנשי המרפסת להשתמש עליו אבל אם הבור ריקן לא ריקן ממש אלא שאינו מלא כל כך כדי שיגיע לשפתו אותו הדבר אסור להשתמש בו לא אנשי החצר ולא אנשי המרפסת עד שיעשה עירוב: \n" + ], + [ + "הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת כו':
בית שער הוא מבוא החצר והוא מקום שבו נכנסין כל בני החצר לבתיהם. ואכסדרה מקום מוקף מג' רוחותיו. ומרפסת מקום הדריסה לכל כאשר בארנו קודם. ותפיסת יד שימושו הוא שיהיה לו באותו מקום כלים יהיו אסורין לטלטל כיתד של מחרישה ודומיהם או יהיה הדר שם כמו אורח מן האורחים ולא מאנשי הבית ולפיכך אינו אוסר. והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת כו':
אמרו הרי זה אוסר ענינו אוסר על בני עירו מאחר שהוא שכן מכלל השכנים ולא עירב עמהם אע\"פ שאינו מצוי לא נעקרה שכונתו מהכל. ור' שמעון אומר מאחר ששבת בבית שאפשר לו לדור בו ולפיכך אמר בתו כבר נעקרה שכונתו מאותו המקום זה השבת ואינו אוסר עליו. והלכה כר' יוסי והלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנו בשבת כו':
בור שבין שתי חצרות הוא שיהיה הכותל המפסיק בין שתי החצרות על הבור ויהיה קצת הבור בזה החצר וקצתו בחצר אחרת (חוליית הבור והסמוך לו). והעיקר כי המחיצה העשויה בזה הבור שגבהה י' טפחים אם נעשית תחת המים צריכה שיראה ממנה על המים טפח עד שיבדיל בין מים למים כנגד החצרות ואם נעשית על פני המים צריך שישקיע ממנה במים טפח להבדיל המים כמו שזכרנו כנגד קרקעיתו ור' יהודה אומר נחשוב הכותל המבדיל בין החצרות כאילו ירד בתחתית הבור ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין כו':
צריך להתחיל בבנין האמה בעת כניסתה (בבית) ובמקום שהיא יוצאה ממנו ובתנאים שאמרנו שיהיה טפח מן המחיצה בתוך המים אם היתה המחיצה על המים או טפח מן המחיצה יוצא מן המים אם היתה מחיצה תחת המים ויש לחלוק בין המים הנכנסין בחצר ובין המים שברה\"ר ורצוני לומר בחלוק המים בחלוק מקומן. ואמרו מפני שלא היה בו כשיעור לפי שלא היה בגבהו י' טפחים וברחבו ד' טפחים כי כל מה שתחסר מאלו השיעורין בגובה או ברחב אינן צריכין מחיצה לפי שהיא לא חלקה רשות לעצמה. ואין הלכה כר' יהודה: \n" + ], + [ + "גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין כו':
גזוזטרא כבר ביארנו צורתה והוא מקום מקורה יוצא מכותל רשות היחיד על רשות הרבים ואולי שיצא מאותה הגזוזטרא על מעיינות המים והנהרות כמו עץ או זיז ונוקבים בו נקב וממלאים מאותו הנקב מן המעיין או הנהר. ואמר בכאן כי אינו מותר למלאות מאותו הנקב למטה עד שיעשה מחיצה מתחת אותו הנקב היורד למטה מחיצה תלויה גבוהה עשרה טפחים כמו כוורת והרבה עושין אותו אצלנו ואז נאמר גוד אחית מחיצתה ונחשוב אותה הכוורת כאילו הגיעה למים (וזו היא צורתה) או עושים מחיצה על המים ונאמר גוד אסיק מחיצתה ונחשב המחיצה כאילו הגיעה אל הנקב שהיא הגזוזטרא אשר שואבים ממנה ודבקה בה ותהיה השאיבה תוך המחיצה (וזו היא צורתה) ואם היתה החצר שתי עליות זו על גב זו ויצאה מכל עלייה כצוצרה וחור זה כנגד החור השני עד שתהיה העליונה כמשלשלת הדלי למלאות יכנס הדלי על החור שבגזוזטרא התחתונה ואז יגיע אל המים וזה יארע הרבה. תדע לך שיש בזה דינים אני אגידם לך אם היו השתי גזוזטראות תוך י' טפחים כל אחת מהם אוסרת על חברתה ואפי' עשו מחיצה ואין מותר למלאות אלא בעירוב יעשו אותו אחר עשיית המחיצות. ואם לא היו שתיהן (עד) תוך עשרה טפחים אבל היה ביניהם יותר מזה השיעור בזה נפל החלוק אם עשתה העליונה מחיצה ולא עשתה התחתונה כצורה העליונה מותרת והתחתונה אסורה. ואמרם בזאת המשנה שתיהן אסורות בתנאי שתהיה התחתונה התנית עם העליונה לעשות מחיצה עמהן ולפיכך אוסרת עליהן עד שיערבו. ואם עשתה התחתונה ולא עשתה העליונה ג\"כ כזו הצורה שתיהן אסורות לפי שהעליונה משותפת עם התחתונה בדרך שיש לה מן המים וכצוצרה התחתונה היא אוסרת עליה ועליונה ג\"כ אין מותר לה למלאות שלא עשתה מחיצה ולפיכך שתיהן אסורות. ואם עשו מחיצה שתיהן מותרות. וכל מה שאמרנוהו אסורות ר\"ל אסורות עד שיערבו: " + ], + [ + "חצר שהיא פחותה מד' אמות אין שופכין בתוכה כו':
כשיש בחצר פחות מד' אמות על ד' אמות המים שמשתמש האדם כששופך אותם בזה החצר הקטן יוצאין המים לרה\"ר ויהיו המים השותתים ברה\"ר באין מכחו ולפיכך אסור לשפוך המים באותה חצר עד שיעשה עוקה והיא חפירה יתקבצו שם המים מחזקת סאתים מתחת החור שיהיה באותה החפירה שהמים יוצאין ממנו כי אנחנו אומרים כי תכלית מה שיסתפק האדם ממים ביום אחד הוא סאתים. ואמרם בין מבפנים בין מבחוץ ענינו שהוא שוה בין שיעשה החפירה בתוך הבית או חוץ לבית אלא שזאת החפירה שמתקבצים שם המים חוץ לבית. אמנם אם יעשה החפירה חוץ לחצר צריך שיהפך עליה הבנין עד שתבדל מרה\"ר. וקמירה היא עשיית קובה מלמעלה אמרו בשש עגלות צב (במדבר ז׳:ג׳) קמורות. ר\"ל כי עליהם מכסה כדמות קובות והוא מגזרת איש ישראל אל הקובה (שם כה): \n" + ], + [ + "רבי אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור כו':
ביב אמה או קילון נשפכין שם המים ויוצאין לרה\"ר ואמר ר' אליעזר בן יעקב כי כשיהיה הבנין קמור הוא ברה\"ר מותר לשפוך לתוכו מים בשבת מן החצר אע\"פ שיהיו המים היוצאין מן החצר הולכין ארבע אמות תחת הקמירה הוא מותר לשפוך המים באותו הקילון ע\"פ הביב שבחצר לפי שאינו יוצא לרה\"ר אלא שהמים כלין תחת אותן ארבע אמות הבנויות מבחוץ. וחכמים אוסרין לשפוך על פי הביב באיזה צד שיהיה לפי שהוא כשופך ברה\"ר אבל שופך חוץ לביב והמים שותתין אליו וכבר ביארנו כי אכסדרה הוא מקום מוקף משלש רוחותיו וכשיש בחצר עם האכסדרה ד' אמות על ד' אמות מותר לשפוך המים בחצר ואין צריכין לחפירה שיתקבצו שם המים והלכה כחכמים: \n" + ], + [ + "וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה כו':
דיוטאות ידוע והן דיורין. ובכאן מדבר שיהיו אלו הדיוטאות זו כנגד זו וביניהם חצר שישפכו שניהם מימיהן לשם כשעשה בעל הדיוטא האחת עוקה והיא חפירה בחצר לצד שלו אין מותר לאנשי חצר האחרת לשפוך מים עם חבירו באותה עוקה עד שיערבו שיש לחוש שמא ישתמשו מן הדיורים לחצר בלי עירוב כשנתיר להם שפיכת המים מבתיהם לאותה חפירה וזו היא כוונת זאת ההלכה: \n" + ] + ], + [ + [ + "כל גגות העיר רשות אחת כו':
אע\"פ שהיה ר\"מ סובר שהן רשות אחת כשנבדלו קצתם מקצתם אין מותר אצלו להשתמש מקצתן אל קצתן כי הוא אומר כ\"מ שאתה מוצא שתי רשויות והן רשות אחת אסור להוציא מזו לזו כגון עמוד ברה\"י גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה וחכ\"א בגגות כמו שנחלקו הרשויות למטה כך נחלקו למעלה כל גג מובדל מן האחר. ור' שמעון אומר כי החילוק וההפרש הוא במקום הדירה בלבד אבל חצרות הבתים והגגות והמקומות המוקפים חומה בכותלים ולא נעשה לדירת אדם והם הנקראים קרפיפות כאשר נתבאר בזאת המסכת פעמים [פ\"ב מ\"ה. פ\"ה מ\"ב] כולם הם רשות א' לאותם כלים שהם באלו המקומות כשנכנס שבת אבל להוציא כלים מן הדיורין ולהניחם בחצר ולטלטלם מן החצר לחצר אחרת אינו מותר. ומאמר ר\"ש שהוא מותר להוציא מה שבחצר זו לחצר אחרת הכל שוה בין עשו אנשי הבית עירוב או לא עשו עירוב לא נאמר שמא אם עשו עירוב יוציאו מה שבבתיהם אל החצר ואחר כן יוליכו אותו לחצר אחרת. ועל דעת ר' שמעון כי מותר לאדם להוציא דבר שיהיה בחצר מבית ששבת שם אל הגג ומן הגג לחצר אחרת ומן החצר אחרת לקרפף ומן הקרפף לגג אחר וכן תמיד עד שיכול לטלטל אותו הדבר ולהוליכו בשבת בכל המדינה על הגגות ובחצירות הבתים והמקומות המוקפין בכותלים אם אין בהם דירה. אבל מה שהוא אסור להוציא דבר ממה שיש בבית אל הבית האחר או על הגג אלא אם עשו עירוב בין שני הבתים. והלכה כר\"ש ואפילו היו הגגות גבוהות או נמוכות: \n" + ], + [ + "גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר כו':
חצר שנפרצה לרה\"ר כו':
חצר גדולה שנפרצה לקטנה (כזו הצורה) ותהיה הקטנה אין לה אלא שלשה כותלים והגדולה יהיה לה מקום הפרצה כדמות שער כאשר יתבאר מן הצורה שציירנו. וזה הדין הוא כשנפרץ מערב שבת אבל אם נפרץ בשבת אפי' הקטנה היא מותרת להשתמש בדיורין שלה כאשר היתה מאחר שהיה לה היתר קודם שנפרץ הכותל והעיקר אצלנו הותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת כולה ועל זה הדרך בעצמו הוא גג גדול וגג קטן כשיש כותל מקיף בגגות אבל אם אין שם שום היקף כולם רשות אחת הן כאשר בארנו. ואמרם עוד חצר שנפרצה לרה\"ר הוא שיפול הכותל כולו מצד רה\"ר וישארו ג' כותלים רבי אליעזר סובר שהם רשות הרבים וחכמים חושבין אותן כרמלית וכבר בארנו בתחלת שבת ד' רשויות ודיניהם. ואתה יודע כי ענין אמרם פטור הוא שאינו חייב מיתה אבל הוא אסור. ואין הלכה כר' אליעזר: " + ], + [ + "חצר שנפרצה לרה\"ר מב' רוחותיה כו':
זאת הפרצה שנפרצה החצר היא י' אמות או פחות שהן כפתח אלא שהם בקרן זוית ופתח בקרן זוית לא עבדי אינשי ואם הוא יתר על עשר אמות אפילו מרוח א' אסורה. וזה הבית שאמרנו שנפרץ משתי רוחותיו הוא שנפגם סדרם ונהרס זוית מזויותיו ונפל קצת מזה הכותל ולא תהיה קורה פרושה על מקום הפרצה אלא אשר יהיה מושב הקורות בקירוייו (כזו הצורה) ולפיכך הוא אסור אבל כשנפרץ (כזו הצורה) הרי הוא מותר כי העיקר אצלנו פי תקרה יורד וסותם ור' יוסי אומר אסורין באותה שבת ואסורין לעתיד לבא. והלכה כר' יוסי. ואל תחשוב כי זה המאמר יקשה לאותו עיקר שקדם זכרו שאמרנו הותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת כולה. כי מה שאמרנו שם הוא בדין העירוב ר\"ל כשנתחדש אחר הכנסת שבת מה שיאסור התשמיש באותו מקום לפי שנפסל בו העירוב וכיון שהיו מותרין בע\"ש מותרין לכל השבת כולה ובזה המקום מדבר הוא במחיצות כשנפרצו וחזר התשמיש אסור מפני הסרת המחיצות לא מצד סילוק העירוב: " + ], + [ + "הבונה עלייה ע\"ג שני בתים כו':
רבי יהודה סובר כי רה\"י מאחר שיש לו שתי מחיצות שכבר נבדל מרה\"ר וכן אמר שתי מחיצות דאורייתא ולפיכך הוא מותר אצלו העירוב בשתי מחיצות. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ] + ], + [ + [ + "המוצא תפילין מכניסן זוג זוג כו':
זוג זוג פירושו תפילין של ראש ותפילין של יד והוא שיניח של יד בידו ושל ראש בראשו לפי שהוא סובר כי שבת זמן תפילין. ור\"ג אומר שבת לאו זמן תפילין ואסור להניחן בשבת אבל התירו לו ללובשן כדי להצילן שלא יאבדו ומפני זה מצילין ב' ב' רוצה לומר שיקשור שנים של ראש בראשו ושנים של יד בידו והני מילי כשהם ישנים ברצועותיהן וקשריהם אבל אם היו חדשים בלא רצועות ובלי קשרים לא נטריח עליו להצניען כי שמא הוא קמיע עשוי בצורת תפילין ותכונתן. וצבתים כמו אגודות והוא מגזרת שול תשולו לה מן הצבתים (רות ב׳:ט״ז) וכמו כן כריכות וההפרש ביניהם כי צבתים הוא שיהיו של ראש ושל יד בלבד קשורות אחת עם השנית בלבד וכריכות הוא שיהיו רבות קשורות קשר אחד. וזה שאמרנו מחשיך עליהם בתנאי שיהיו כ\"כ רבות שלא יוכל במה שנשאר מן היום להביאן זוג זוג דרך מלבוש כמו שזכר. ואמר ובסכנה מכסן כגון שיהיה עת צרה ב\"מ שאם נמצאו בידו יגיענו היזק אבל אם הוא ירא מליסטין בלבד יוליכם כולם פחות פחות מארבע אמות כאשר בארנו בפרק אחרון משבת. ואין הלכה כרשב\"ג: \n" + ], + [ + "ר' שמעון אומר נותנן לחבירו וחבירו לחבירו כו':
רבי שמעון חלק על המאמר שזכרנו בסוף ההלכה הקודמת רוצה לומר מוליכן פחות פחות מארבע אמות לפי שהוא אומר חיישינן שמא ילך בהם ארבע אמות ברה\"ר אבל הנכון שיתן הכריכה כולה לחבירו שלפניו וחבירו לחבירו עד שיגיע לבית. ומאמר ר' יהודה אפילו חוץ לתחום בתנאי שתהיה אותה החבית הפקר אבל אם יש לה בעלים העיקר אצלנו הבהמה והכלים כרגלי הבעלים כאשר יתבאר בביצה [פ\"ה מ\"ג] ואם החבית הפקר יוליכנה מיד ליד ואפילו הוציאוהו חוץ לאלפים אמה ור' יוחנן בן נורי סבר נכסי הפקר קונין שביתה במקומן ואינן הולכות אלא אלפים אמה כאשר בארנו בפרק הרביעי מזו המסכת והוא מה שאמר לר' יהודה לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה כלומר אם היה לה בעלים. ודע כי מותר לאדם להוליך הדבר פחות פחות מארבע אמות או נותנו לחבירו וחבירו לחבירו כאשר הזכיר ר' שמעון. והלכה כרבי שמעון והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "היה קורא בספר על האסקופה כו':
אסקופה היא הבנין שלפני פתח הבית והיא כרמלית וכבר נתבארו הרשויות בתחלת מסכת שבת. ואמרם עד שלא הגיע לי' טפחים כאשר בארנו בשבת ובתנאי שיהיה הכותל משופע (כזו הצורה) שיניח הספר ברה\"ר אבל אם היה הכותל עומד על הארץ על זוית עומדת שיהיה הספר כשנתלה באויר רשות הרבים בלי מונח על שום דבר הרי זה מותר לגללו ולהביאו אצלו כל זמן שלא הגיע קצתו לארץ ור' שמעון אומר אפי' הגיע לארץ מותר להגביהו לפי שהוא משום שבות מאחר שמקצת הספר בידו ואינו כמי שעוקר מרה\"ר לרה\"י אלא אם יצא הספר כולו מידו ונח ברה\"ר ואסרו להגביה דבר מרה\"ר ואפי' הוא דבוק וקשור ברה\"י מדרבנן דלמא נפיל ואתי לאתויי ודבר שהוא מדרבנן אינו עומד בפני כתבי הקדש. ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת:
זיז הוא הקצה היוצא מן הכותל מבנין או עץ או אבן או זולתם ובתנאי שיהיה בינו ובין רה\"ר יותר מעשרה טפחים כי העיקר אצלנו כי רשות הרבים היא עד עשרה טפחים ולמעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים מקום פטור ואסור להשתמש על זה הזיז היוצא אלא בכלי חרס ודומיהן לפי שהם אם יפלו ישברו אבל דבר שאינו נשבר בנפילתו אסור להשתמש בו על זה הזיז גזרה שמא יפול ברשות הרבים ויגביהנו שם: \n" + ], + [ + "לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברה\"ר כו':
מי שעמד ברשות הרבים והשתין ברשות היחיד חייב חטאת וכאילו עקר מעל גבי מקום ארבעה כיון שזה השתן מונח במקומו מיושב כיושב החפץ במקום ד' כאשר בארנו בהלכה ראשונה משבת. ומאמר רבי יהודה כי מי שנתלש רוקו מפיו שאסור לו להלך ארבע אמות בתנאי שיהפכנו בפיו. ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברה\"ר כו':
קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים כו':
זה שאסרנו לעמוד ברשות אחד ולשתות ברשות אחר בתנאי שתהיה השתיה בכלים נאים שהוא צריך אליהם ואי אפשר לו להניחן מפני חשיבותם שאם נתיר לו לשתות מהם נחוש שמא יוציאם מרשות לרשות אבל אם אין לשם כלים חשובים אצלו מותר לשתות ואפילו לא הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. ואמר וכן בגת הוא ענין אחר רוצה לומר לענין מעשרות כי מותר לו לשתות קודם הוצאת המעשר עראי ויש לו לשתות תוך הגת אבל חוץ לגת אינו שותה עד שיוציא מעשר וכבר נתבאר זה הענין בעקריו וענפיו במסכת מעשרות. ואחר כן חוזר לענין שבת ואמר שקולט אדם המים כלומר מקבל ממקום שפיכת המים ומן הצנור כשיקבלנו מן המים עצמם אבל אם נגעה ידו במזחילה כדי שיתקבצו המים בכפו וישתה אסור אלא אם כן היה למעלה מעשרה טפחים שהוא מקום פטור ובלבד שלא יהיה במזחילה ארבעה טפחים שהוא שיעור מקום פטור ובתנאי אחר שלא יהיה בין המקום שמתקבצין ממנו המים ובין הגג היורדין ממנו המים פחות משלשה טפחים כי העיקר אצלנו כל פחות משלשה כלבוד דמי וכאילו קבל המים מן הגג שהוא רשות היחיד והוציאן לרשות הרבים. ודע כי זוחלין נקראו המים הנגרים מן הנהרות והמעיינות הנובעות הנגרים על הארץ והוא מלשון זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד) ענינו הנחשים והשרפים הנגרים על הארץ ומזה קראו המקום שירדו בו המים מזחילה. וצנור ידוע: \n" + ], + [ + "בור ברשות הרבים וחוליתו גבוהה עשרה טפחים כו':
כבר הקדמנו פעמים כי למעלה מי' באויר רשות הרבים מקום פטור וזה הבור אין הפרש בין שיהיה בינו ובין הכותל ארבעה טפחים או למעלה או אם הוא סמוך לכותל ומצא בחולייתו גבוה עשרה ודע כי הבור וחולייתו מצטרפין לעשרה והוא ענין אמרם וחולייתו גבוהה כאילו אמר וחולייתו משלימתו לעשרה ובתנאי שיהיה סמוך לכותל. וזו האשפה היא של רבים שאין מפנין אותה ברוב אבל אשפה של יחיד אסור לשפוך עליה מים ואפילו היא גבוהה עשרה טפחים גזרה שמא יפנו אותה בעליה ונמצא שופך מרשות היחיד לרשות הרבים: \n" + ], + [ + "אילן שהוא מיסך על הארץ כו':
הדלת שבמוקצה והדקים שבפרצה כו':
כשיהיה בין קצות ענפי האילן והארץ פחות משלשה טפחים הרי הוא כאילו נדבק בארץ ונעשו הם מחיצות כי כל פחות מג' כלבוד דמי ובתנאי שימלא חלל הענפים כולו בדברים דקים כתבן ודומה לו כדי שלא יזיזנה רוח מצויה תמיד כי כל מה שיניע אותו הרוח מצויה אינה מחיצה והעיקר אצלנו כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. וזה שהתרנו לו להשתמש תחתיו הוא שיעור סאתים בלבד והעיקר אצלנו כל דירה שתשמישה לאויר אין מטלטלין בה אלא בבית סאתים. וכשיהיו שרשי האילן גבוהים מן הארץ שלשה טפחים אסור להשתמש עליהן לפי שאסור להשתמש באילן ביו\"ט וכל שכן בשבת גזירה שמא יחתוך ממנו ענף כאשר יתבאר במס' ביצה [פ\"ה מ\"ב] ואם הם על הארץ פחות מג\"ט הם נחשבים כמו הקרקע. והדלת שבמוקצה שיהיה מקום מיוחד ואין להם בו תשמיש ולא צורך כמו דיר או סהר ויש לו פתח ואין לו ציר אבל אם יש לו ציר אפילו נשמט או נשבר מותר לנעול בה את המקום. וחדקים קבוץ חדק והם קוצים כמו כמשוכת חדק (משלי ט״ו:י״ט) קושרין אלו הקוצים בקנים ועושין מהם לוח ונועלין בהם פרצות הגנות כדי שלא יכנסו שם גנבים או חיות. ואמרם גבוהים (לה) אפי' היו גבוהים על הארץ באיזה שיעור שיהיה וכל זה כשלא היו קושרין בקשר דבק בכותלים אלא עראי מגביהין אותן ומחזירין אותן: \n" + ], + [ + "לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברה\"ר כו':
כמו שאוסר רבי מאיר שיעמוד אדם ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד כמו כן אוסר שיעמוד בכרמלית ויפתח ברשות היחיד ולפיכך הביאו עליו ראיה מזה השוק שהיה בירושלים שהיו מפטמין שם העופות ומוכרים אותן שהוא כרמלית והחנות רשות היחיד והיו עומדין בשוק והיו פותחים החנויות בשבת. ונחשב ירושלים כרמלית לפי שהיא עיר של רבים והיו לה פתחים רבים ולא היתה מעורבת על העיקרים שבארנו בפרק חמישי מזו המסכת. ואין הלכה כרבי מאיר בשני המאמרים לא ברשות הרבים ולא ברשות היחיד. פטמין תרגום בריאות [בראשית מא] פטימתא ולפי שזה השוק היו מפטמין בו העופות ומשמנין אותן נקרא שוק של פטמין: \n" + ], + [ + "נגר שיש בראשו גלוסטרא ר\"א אוסר ורבי יוסי מתיר כו':
נגר היא קורה שעושין אותה בשתי וערב ונותנין אותה בדלתות ונועלין בה השערים וקוראין אותה בני אדם בלשון ערבי מער\"ץ וענינו כמו בריח לפי שהוא מבריח מן הכותל אל הכותל וקלוסטרא דמות רמון או טבעת וכיוצא בו ממה שיורה עליו שהוא כלי ואינו קורה בעלמא שהוא אסור לטלטלה בשבת. והלכה כרבי יוסי: \n" + ], + [ + "נגר הנגרר נועלים בו במקדש אבל לא במדינה כו':
הנגרר פירשו בה שהוא הדבוק בדלת בקשר. והמונח הוא שהוא מובדל ואינו דבוק ולוקחין אותו ביד ומרכיבין אותו על הדלתות על המנעול ואחר כן מסירין אותו ועושין במקום אחר ומפני זה קרא אותו המונח. וזה הדבר הוא בנגר שאין בראשו גלוסטרא כי מי שיש לו היכרא מותר ואפילו מונח כאשר בארנו קודם. והלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה כו':
ציר ידוע מגזרת תסוב על צירה (משלי כ״ו:י״ד) והוא שם עברי ממש ואמרם אם נשמט מכף שלו אין מחזירין אותו מפני זה אסור החזרת הכף גזירה שמא יתקן אותו לפי שהוא צריך לחזוק יותר בלי ספק וכן אמרו שמא יתקע ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה כו':
קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה כו':
חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה כו':
רטיה היא חתיכה של בגד שפושטין עליו המשיחה לתת אותה על המכה וכשנפלה מן המכה או שפרשה בידו ונתנה על גבי כלי מותר לו להחזירה כל זמן שלא נפלה על גבי קרקע אבל כשנפלה על גבי קרקע אסור להחזירה אלא לכהן במקדש. ונתינת משיחה על המכה לכתחילה אסור בין במקדש בין במדינה. וקושרין נימא הוא שקושרין היתר כשנתק יתר מיתרי הנבלים והכנורות ודומיהן מן הכלים שהיו במקדש שהיו אומרים עליהם השיר בכל יום כאשר יתבאר במקומו [ערכין פ\"ב מ\"ו]. ויבלת ידוע והוא כמו ראש מסמר בגוף האדם וגם כן ידוע שהעבודה אינה מותרת לבעלי יבלת: \n" + ], + [ + "כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש כו':
בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו כו':
גמי הוא גמא ובכאן דיבר בדבר הידוע כי הגמא מועיל למכה ויש לו לקושרו בחתיכת בגד ויעבוד ולא יפסול לעבודה בתוספת אותו הבגד ובתנאי שלא תהיה מובדלת בין בשר ידו והמזרק או הסכין בעת עשיית העבודה. ואמרם אם להוציא ממנה דם לסחוט המכה ולהוציא ממנה דם. בוזקין כמו זורקים והוא מגזרת כמראה הבזק [יחזקאל א'] רוצה לומר שהוא כמי שזורק דבר מידו פעם אחר פעם. שלא יחליק כדי שלא תמעד רגלו בסבת שמנונית הבשר הזב שם כי הבשר היו צוברים אותו על הכבש כאשר יתבאר במקומו במס' תמיד. וכבש שם המעלה שהיו עולין בה למזבח. ובור הגולה בור היה בלשכה מן הלשכות והיה עליו גלגל והיה נשמע לאותו גלגל קול גדול בעת השאיבה וכן בור הגדול ובור חקר. חקר והקר שוין קורין אותו כך לפי שהיה נובע מלשון כהקיר ביר מימיה [ירמיה ו] והיו על אלו שני בורות הנזכרים גלגלים והתירו להם הנביאים בעלותם לרגל לדלות מאותן הבורות באותן הגלגלים. ונשארו העם נוהגין לדלות מהן בלבד מפני התרת הנביאים ולא העתיקו הדין לבורות אחרים. ומה שאסרו השאיבה לגלגלים בשאר הבורות גזרה שמא ידלה לגנתו או לחורבתו או למקום שירצה למלאות מים למהירות השאיבה באלו הגלגלים וכמו כן מותר לשאוב בהן תוך המדינות והקול הנשמע לגלגל בעת השאיבה אין אוסרים אותו וכמו כן אין אוסרין להקיש בשלשלת הפתחים והדומה להם. אבל מה שהוא אסור מן הקולות אינו אלא מה שהוא כקול של שיר כלומר שיהיה לו נעימות על הסדר והוא אמרם לא אמרו אלא בקול של שיר בלבד והתרנו כל מה שקדם זכרו במקדש כי העבודה חייבת בשבת וכמו כן כל מה שהוא משום שבות והוא מצרכי העבודה והמקדש מותר לעשותו בשבת במקדש והוא אמרם שבות שבת במקדש התירו: \n" + ], + [ + "שרץ שנמצא במקדש בהן מוציאו בהמיינו כו':
המיינו הוא החגור שחוגר על עצמו תרגום אבנט [שמות כח] המיינא ודע כי כל מי שנכנס באיזה מקום שיהיה מן העזרה והוא טמא אם היה שוגג חייב חטאת ואם היה מזיד חייב כרת. ר\"ע אומר מוציאין השרץ בשבת מכל העזרה. וצבת של עץ הם מלקחיים מעץ שאינן מטמאין כי פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה מן התורה כאשר יתבאר בתחילת כלים ותרגום סירותיו [שם כז] פסכתרוותיה והנפרד פסכתר. ור\"ש סבר כי מי שנפסק לו יתר במקדש שלא יקשרנו כמו שזכרנו במה שקדם אבל קושר קצתו על קצתו בעניבה בלבד. ועוד קדם לך מדבריו בפרק הרביעי מזאת המסכת כי מי שיצא חוץ לתחום אפילו חמש עשרה אמה יכנם שאין המשוחות ממצין את המדות ודבר על שני המשפטים כמו שהוא סובר ואמר כי זה שאמרנו יכנס אפילו יצא מן התחום חמש עשרה אמה אינו מפני שיש לאדם חוץ לתחום אפילו אצבע אחד אבל נתנו לך אלו חמש עשרה אמה לפי שהם שלך ומכלל תחום שלך שאין המשוחות ממצין את המדות וכמו כן זה שהתרנו לך שתקשור היתר בעניבה התרנו לך דבר שהוא משום שבות שהם עצמם אסרו זה הדבר וכן הקשורה בעניבה מדרבנן היא אסורה. ואין הלכה כר\"ש בשני המאמרים אלא כמו שזכרנו במה שקדם. והלכה כר\"ע והלכה כר' יהודה: \n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה עירובין", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..af4ced0a22947e833d76072a8ae76b83c6d6c254 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json @@ -0,0 +1,168 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam on Mishnah Megillah", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts", + "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה מגילה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "It is stated (Esther 9:31): “[These days of Purim shall be observed] at their proper time, [as Mordecai the Jews – and now Queen Esther – has obligated them to do],” the Sages instituted for them many times (Tractate Megillah 2a), and it is stated (Esther 9:19): “That is why village Jews, who live in unwalled towns, observe the fourteenth day of the month of Adar,” and since “the village Jews” [observe] on the fourteenth [of Adar], therefore, the people who dwell in walled cities observe on the fifteenth [of Adar]. But if they (i.e., the cities they live in) were walled from the days of Joshua, even though it was destroyed, we are not concerned about this, and reason that they (i.e., the Sages) attached the matter “in cities surrounded by a wall,” as we explained in the Jerusalem Talmud, and they stated to us: “they allotted honor to the Land of Israel that was ruined in those days, and they (i.e., the Sages) attached it in from the days of Joshua the son of Nun. But the people of Shushan read it (i.e., the Megillah) on the fifteenth day [of Adar] even though it is [a] new [place] since the essence of the miracle was performed in it as is explained in the Book of Esther (Esther 9:18): “[But the Jews of Shushan mustered on both the thirteenth and the fourteenth days,] and so rested on the fifteenth.", + "ויום הכניסה – this is Monday and Thursday because the people of the villages gather on them to hear the Torah scroll [being read] (and Maimonides wrote this in the Laws of Megillah, Chapter 1, Halakha 7, and such has Rabbeinu Hananel explained, but not according to Rashi’s explanation that they come [on Monday and Thursday to court]. But it is prohibited to read the Megillah on Shabbat, and the reason is like we explained regarding the [Sounding of] the Shofar (see Maimonides’ commentary to Tractate Rosh Hashanah, Chapter 4, Mishnah 1) and the [Waving of the] Lulav (Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2 – “lest he remove it four cubits in the public domain and walk toa specialist to learn [how to use it].”). And its (i.e., of the Book of Esther) on different days did not exist other than at the time when our hand was strong and we have the ability to force the complete fulfillment of the commandment, but at this time, meaning to say, from the time that the Talmud was compiled until the Messiah will speedily arrive, we don’t red it other than at its [proper] time and that is the fourteenth day and fifteenth day [of Adar] like we have explained (see also Laws of Megillah Chapter 1, Halakha 9. And the reading of the Megillah is obligatory once at night and on the morrow [during the day] a second time (see Tractate Megillah 4a and 20a)." + ], + [ + "We have already informed [you] that יום הכניסה /”the gathering day” is Monday and Thursday, and tha that the Megillah (i.e., Scroll of Esther) is not read on the Sabbath day, and therefore, if the fourteenth of Adar fell on the Sabbath, when it is impossible to read it, the large cities should advance it to the [previous] “gathering day” which is Thursday. But they should not read it on Friday (i.e., the day before the fourteenth of Adar which occurs on Shabbat) because we say since it was advanced, it should be advanced to the [previous] gathering day (see Tractate Megillah 4a)." + ], + [ + "עשרה בטלנים – that there should be ten men in the synagogue that do not have a trade/vocation other than the [welfare of] the needs of the community and the Reading/Study of the Torah and the diligence in the synagogue (see Tractate Megillah 5a). But when the Ninth of Av falls on Shabbat, we fast on Sunday (i.e., the 10th of Menahem Av) for (see Talmud Megillah 5a) “for the advancement of punishment/retribution, we do not anticipate for ourselves.” And similarly, if the day of the festive offering of the visitors of the Temple on the festivals occurs on the Sabbath day, we off it on Sunday, as will be explained in Tractate Hagigah (Chapter 2 Mishnah 4). And if the Day of Assembly (see Deuteronomy 31:10-13 – which commands the Jewish people to assemble in the Temple courtyard once every seven years to hear the public reading of the book of Deuteronomy during the Festival of Sukkot following the Sabbatical year) falls on Shabbat, the Reading [of the Torah] will be on Sunday. And the time of the priests’ wood-offering, already the marking off of its time was advanced at the end of [Tractate] Taanit (see Chapter 4 Mishnah 5), that if one of those days was on Shabbat, the sacrifice would take place on Sunday. But we made all of these later for the time of our obligation had not [yet] arrived (see Tractate Megillah 5a). And we stated regardingמתנות לאביונים /gifts for the poor, he wants to say that if he gave מתנות לאביונים on those days, that is to say, on the eleventh, twelfth [or] thirteenth [of Adar], he has fulfilled his religious obligation. But Rabbi Yehuda explains the words of the Sages (see Tractate Sanhedrin 25a) that were mentioned above." + ], + [ + "The arrangement of this Mishnah is such: There is no difference between the fourteenth [day] and fifteenth [day] of First Adar to that of Second Adar other than the Reading of the Megillah and Gifts to the Poor. But on this (i.e., the 14th and 15th of First Adar) and that (i.e., the 14th and 15th of Second Adar), eulogies and fasting are prohibited (see Tractate Megillah 6b)." + ], + [ + "We have already explained at the end of [Tractate] Betzah (Chapter 5, Mishnah 2) that these are the words of the School of Shammai, but the School of Hillel have with them things outside of the preparation of food that are permitted on Festivals and prohibited on the Sabbath as we have explained there." + ], + [ + "נדר – he who would say, “behold, a burnt-offering or a peace-offering is upon me.”", + "נדבה – he who would say, “behold, this burnt-offering or peace-offering is upon me” (see Tractate Megillah 8a) that if the free-will offering died, he is not responsible for it because he designated it. But on all of them, he transgresses in not bringing them on time, God, may He be exalted said (Deuteronomy 23:24): \"מוצא שפתיך תשמור [ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך]\" /“You must fulfill what has crossed your lips [and perform what you have voluntarily vowed to the LORD your God, having made the promise with your own mouth.]” And they (i.e., the Rabbis) said in its explanation (Tractate Rosh Hashanah 6a): \"כאשר נדרת\"/what you voluntarily vowed – this is a vow; \"לה' אלהיך\"/to the LORD your God.- these are sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings and peace offerings; \"נדבר\"/the promise – in its usual sense/by implication; \"אשר נדרת\"/what you have voluntarily vowed – these are consecrated for Temple maintenance; \"בפיך\"/with your own mouth – for charity." + ], + [ + "We have already explained in the eighth chapter of [Tractate] Pesahim (Mishnah 5) from the matters of a man suffering from gonorrhea who is given to two sightings [within a three-day period] and one who is given to three sightings [within a three day period] in order for the need to understand what they (i.e., the Rabbis) have said here (in Tractate Pesahim, Chapter 8, Mishnah 5), and all of the laws of women with flux will be explained in their place. And the matter that has been compared regarding it is ritual defilement and the counting of seven [clean days] as we explained there.", + "מצורע מוסגר (quarantined leper – a suspected leper who has not yet been declared conclusively leprous by a Kohen. This leper must be isolated for a period of up to two weeks, until the Kohen can determine conclusively whether or not he is suffering from leprosy; he is ritually impure) -he is what God has said regarding him (Leviticus 13:5): “[But if it is a white discoloration on the skin of his body which does not appear to be deeper than the skin and the hair in it has not turned white,] the priest shall isolate the affected person for seven days.”", + "ומוחלט (confirmed leper – who has been declared conclusively ritually impure by a Kohen. A confirmed leper must grow his hair long and rend his garments. To purify himself when healed, he must shave off all of his hair and bring a special purification guilt-offering)- he is what God stated concerning him (Leviticus 13:8):”[And if the priest sees that the rash has spread on the skin,] the priest shall pronounce him impure; it is leprosy.” And the subject of a confirmed leper, that his status has been adjudicated and already it has been confirmed upon him that he is ritually impure, the Aramaic translation of [the Hebrew word] לצמיתות (see Leviticus 25:23: \"והארץ לא תמכר לצמתת\"/”The land must not be sold beyond reclaim”) permanently/in perpetuity, and both of them were compared to the ritual defilement and being sent out from the camp.", + "וטהור מתוך הסגר (and he is pure after being locked up) – he does not require shaving [all his hair from his body] and [the bringing of sacrificial] birds, to state to him, may He (i.e., God) be exalted (Leviticus 14:3): “[The priest shall go outside the camp. If the priest sees] that the leper has been healed of his scaly affection,” and even though the matter is clear, it comes through the received tradition that whenever one’s leprosy is dependent upon his healing, he is the one who is required shaving and birds, except for the quarantined leper whose leprosy is dependent upon days (see Tractate Megillah 8b), and he (i.e., God) (Leviticus 13:21): “the priest shall isolate him for seven days,” and afterwards he will be pure even though there remains that plague, as will be explained and clarified in Tractate Negaim, and they compared both of them with purification in water (i.e., in a ritual bath) because it is stated also with a pure person after he is locked up/טהור מתוך הסגר (Leviticus 13:6): “he shall wash his clothes, and he shall be pure.”" + ], + [ + "He (i.e., the compiler of the Mishnah, Rabbi Judah the Prince) wanted, when he says, \"בכל לשון\" – meaning to say, in the script of every nation and in the language of every nation (see Tractate Megillah 9a).", + "וספרים ותפילם ומזוזות – the condition of writing all of them is equivalent as it will be explained in [Tractate] Menahot (in the Chapter הקומץ רבה ). And the Halakha is according to Raban Shimon ben Gamaliel." + ], + [ + "מרובה בגדים – He is a Kohen in the Second Temple period as they did not have the anointing oil but rather, he was made the High Priest via his wearing the clothing of the High Priesthood.", + "ופר הבא על כל המצות – this God spoke of if the anointed priest would sin, etc. (See Leviticus 4:3), and they (i.e., the Rabbis) compared both of them regarding the bullock of Yom Kippur and the one-tenth of an Ephah.", + "וכהן שעבר – if something occurred to make the High Priest unfit for service on Yom Kippur, and they appointed another in his place as we explained in Yoma (see Tractate Yoma, Chapter 1, Mishnah 1), for after Yom Kippur, the original [High Priest] returns to his high position/office and the second who was appointed is removed (see Tractate Megillah 9b and Tractate Yoma 12b), and both of them compared that they are commanded regarding [being married to] a virgin [woman] and prohibited to a widow, and all the rest of the laws of the High Priest is obligatory upon both of them, except for what is mentioned [in the Mishnah]." + ], + [ + "במה גדולה – this is the communal shrine like Scripture states (I Kings 3:4): “[The king went to Gibeon to sacrifice there, for that was the largest shrine/כי היא הבמה הגדולה” and it is stated [in the Mishnah]:אינו קרב בבמה -meaning to say, on a small shrine which is an individual shrine. And all of this is at the time when [personal] shrines were permitted as will be explained in the last chapter of Tractate Zevakhim (Chapter 14, Mishnayot 4-8)." + ], + [ + "בכל הרואה – he eats all the time that he sees the Temple, at whichever distance that it will be. And it (i.e., the Mishnah) states: \"יש אחריה התר\" (i.e., the Sanctity of Shiloh permitted the shrines after its destruction) that after God sanctified it, [private] shrines were permitted to us to sacrifice after it was destroyed, but once God chose Jerusalem, we don’t sacrifice in any place apart from it forever, and the principles of all of these laws will be explained at the end of [the commentary to] (Tractate) Zevakhim." + ] + ], + [ + [ + "It is stated in the Megillah (i.e., Book of Esther – Chapter 9, Verse 28): “[Consequently, these days] are recalled and observed [in every generation],” like that it is impossible for a person that while he is engaged in work to perform now what had already passed, such [is the case] regarding the reading [of the Megillah] that he should not read at the end what is appropriate to read first (see Tractate Megillah 17a). And it is prohibited to read it by heart, for indeed it states, \"נזכרים\"/it is recalled and it is stated (Exodus 17:14): “[Then the LORD said to Moses,] ‘Inscribe this in a document, [and read it aloud to Joshua: I will utterly blot out the memory of Amalek from under heaven!],” just like this memory is in the book/scroll, so that they are recalled, so too they are called that which is stated here in a book/scroll (see Tractate Megillah 18a). And the order of this Mishnah and its explanation is such: An Israelite who read an Aramaic translation in any language did not fulfill [his religious obligation] other than from the Greek language, but we read it to those foreign language speakers in a foreign language [provided that] it is written in the foreign language in order that the reading should be by heart. And what makes the Greek language designated as special from the other language is because it was known among them, for don’t you see that they said [in the Mishnah] above regarding Scrolls that they (i.e., the Rabbis) did not permit that they should be written other than in Greek, and the reason for this is that they translated the Torah in the Greek language for King Talmi (see Tractate Megillah 9a) and that translation was spread until that language (i.e., Greek) became for them like their language, and it is as if it is Asshurit /form of Hebrew (i.e., the language and form of writing that we use today), and similarly, they (i.e., the Rabbis) (see Tractate Megillah 18a) stated the Greek language is fit/appropriate for all, and added to this, that this language was important in their eyes, our Holy Rabbi (Rabbi Judah the Prince) stated, what difference is it to me whether it is the Tarsi language or the Hebrew language or the Greek language (this was the reading of our teacher in Tractate Bava Kamma 83a). But a person speaking a foreign language who heard it in Asshurit/Hebrew has fulfilled [his religious obligation], for even though he does not know the meaning of each and every word, he does understand the general principle of the matter (see Tractate Megillah 18a)." + ], + [ + "סירוגין -segment by segment (i.e., at intervals), and even if he delayed [long enough] in order to complete all of it.", + "ומתנמנם – he that begins to sleep, but he is still not in a deep sleep like we established boundary to at the end of [Tractate] Pesahim (see Chapter 10, Mishnah 8). And it (i.e., the Mishnah) stated: כותבה: with the condition that he would have intention upon reading that which he does in the Megillah – not on the reading with what he copies from it, because he doesn’t fulfill his religious obligation until he reads with a complete Megillah (see Tractate Megillah 18b).", + "סם (paint) – it is the name of one of the dyes whichever they will be.", + "סקרא (red paint)– ALMAGRAH (see Tractate Gittin, Chapter 2, Mishnah 3 and Tractate Shabbat, Chapter 12, footnote 10 in Rabbi Kapach’s edition) .", + "קומוס (ink prepared with gum) - ALZAG (see Tractate Shabbat, chapter 12, footnote 11 in Rabbi Kapach’s edition).", + "קלקנתום (vitriol, an ingredient of shoe-black) – ALKALKANAT (see Tractate Shabbat, Chapter 12, footnote 11 in Rabbi Kapach’s edition), and it is a species from the kinds of ink prepared with gum.", + "נייר (parchment, papyrus) – ALCHAGAD", + "דפתרא (hide prepared for writing) – the hide what its tanning was not complete (see Tractate Gittin, Chapter 2, Mishnah 4 – the ends of the parchments)." + ], + [ + "If it was his intention to return to his place on the night of the fourteenth [of Adar and he was delayed, thenקורא כמקומו - he reads [the Megillah] like the place where he is. But if the matter is not such, he reads with them (see Tractate Megillah 19a). And the Halakha is according to Rabbi Meir (i.e., in terms of the requirement of reading the entire Megillah)." + ], + [ + "הכל – and even a woman (see Tractate Arakhim 2b). And we have already explained (Tractate Megillah, Chapter 1, Mishnah 1) that the Megillah is read on the night of Purim and on Purim day , and regarding the reading of the day, it states that we don’t read it until the sun rises (Tractate Megillah 20a), as it states (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled,” and it states [in the Torah] regarding ritual circumcision (Leviticus 12:3): “On the eighth day [the flesh of his foreskin shall be circumcised]” and it states [in the Torah] regarding sprinkling (Numbers 19:19): “The pure person shall sprinkle it upon the impure person on the third day and on the seventh day, [thus purifying him by the seventh day].” And there is an analogy made between immersion to sprinkling, because on the seventh [day], he immerses, as Scripture explained.", + "ושומרת יום כנגד יום – we have already explained its laws in [Tractate] Pesahim [Chapter 8, Mishnah 5], and they will be explained in completion in Tractate Niddah [Chapter 4, Mishnah 7]. And we considered [the beginning of] the day from the crack of dawn until the [evening] stars appear, as it is stated in [The Book of] Ezra (actually the book of Nehemiah – as Ezra is called “Second Ezra” – Chapter 4, Verse 15: “And so we worked on, while half were holding lances, from the break of day until the stars appeared”). And it (i.e., the Bible) called this time period “day” and it says concerning it (Nehemiah 4:16): “that we may use the night to stand guard and the day to work.”, and all of this for someone who transgressed [and read the Megillah from the crack of dawn] and did so in a case of emergency, but ab initio, [one reads Megillah] after sunrise. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda [who states that a minor may read the Megillah]." + ], + [ + "ודוי מעשר – it has already been explained in [Tractate] Maaser Sheni (Chapter 5, Mishnah 10), and it is stated after this portion (Deuteronomy 26:16): “[The LORD your God commands you] this day, etc. [to observe these laws and rules; observe them faithfully with all your heart and soul]. And we expound (Tractate Megillah 20b) on the interpretation founded on the fact of juxtaposed verses, and it states in Hallel ((Psalms 118:24): “This is the day that the LORD has made – [let us exult and rejoice on it].” And concerning [The Sounding of] the Shofar (Numbers 29:1): “[In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations.] You shall observe it as a day when the horn is sounded.” And regarding the Musaf/Additional Offerings (Leviticus 23:37): “[These are the set times of the LORD that you shall celebrate as sacred occasions, bringing offerings by fire to the LORD] – burnt offerings, meal offerings, sacrifices, and libations, on each day what is proper to it.” And the Musaf prayers are like the Musaf sacrifices.", + "וודוי פרים – this is the confession that is stated on the bull of the anointed priest/פר כהן משיח and the bull for n unwitting communal sin/פר העלם דבר של צבו, and their matters will be explained in [Tractate] Horayot, and all kinds of Divine Services that it (i.e., the Mishnah) mentions will not be other than during the daytime, as it states (Leviticus 7:38): “[on the day] when He commanded that the Israelites present their offerings to the LORD”/ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם\" – during the daytime but not at night, and we have aleady explained in the third [chapter] of [Tractate] Rosh Hashanah, that we don’t judge other than during the daytime. And it is stated regarding the suspected unfaithful wife/Sotah (Numbers 5:30): “and the priest shall carry out all of this ritual with her”/\"ועשה לה הכהן את כל-התורה הזאת\"’ and He (i.e., God) said (Deuteronomy 17:11): “You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you,”/\"על-פי התורה אשר יורוך ועל-המשפט\" – just as the ruling/משפט is performed during the daytime, so too the handing of the bitter water to the suspected wife is during the day time. And It (i.e., the Torah) said regarding the עגלה ערופה/the heifer whose neck was broken (Deuteronomy 21:8): “And they will be absolved of bloodguilt”/\"ונכפר להם הדם\" and since it states regarding it (i.e., the heifer whose neck was broken) the language of atonement/absolution like Holy Things, it should not be other than during the daytime like the fact that the Holy Things are not offered other than during the daytime as we have explained. But the purification of the leper is stated explicitly (Leviticus 14:2): “This shall be the ritual for a leper at the time (literally, on the day/daytime) that he is to be purified”/\"ביום טהרתו\"." + ], + [ + "קצירת העומר – does not [occur] other than during the nighttime, and this is from the words of the received tradition (see Tractate Megillah 21a and Tractate Menahot 66a), and the order of the Cutting of the Omer will be explained in the tenth [chapter] of [Tractate] Menahot.", + "והקטר חלבים ואיברים – the remained of the Daily Offering of the Afternoon (i.e., the time between the beginning of the decline of the sun and sunset) , and this is what the Torah states (Leviticus 6:2): “The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night.”", + "And it (i.e., the Mishnah) stated: דבר שמצותו ביום כשר כל היום – to include the arrangements of the dishes/censers, and they are the two censers of (white) frankincense that are placed on the shewbread like it will be explained in [Tractate] Menahot (Chapter 11, Mishnah 8).", + "ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה – to include the eating of the Passover sacrifice. And you already knew that it is not permitted to eat the Passover offering other than up until midnight (see also Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 8) , but that this a decree in order to keep people away from transgression." + ] + ], + [ + [ + "This Mishnah is according to Rabbi Menahem the son of Rabbi Yossi, for according to him there is holiness to the street of a city since they pray on it on fast days and on non-priestly watches (i.e., corresponding to the priestly watches in Jerusalem. On those days, part of the non-priestly watch would go there. The remainder of the non-priestly watch would remain at home and fast from Monday to Thursday and read special portions from the Torah and recite special prayers), but this is not the Halakha, because they didn’t designate it specifically for prayer, but rather they would pray there incidentally/by chance (see Tractate Megillah 26a and Tosafot s.v. \"בני העיר\" and Rashi s.v. \"זו דברי\" ). And the generally principal in all of this is that we ascend in holiness but we do not descend (see Tractates Berakhot 28a, Shabbat 21b, Yoma 12b, 73a, Megillah 9b, 21bb, Horayot 12b, Menahot 39a, 92b – \"מעלין בקודש ואין מורידין\"). And it was not permitted to sell a synagogue other than in the villages, but a synagogue of the large cities, it is impossible to sell it because everyone is there (see Tractate Megillah 26a).", + "The Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "To what circumstances does [this Halakhic statement] apply? That all the people of the village did not sell it with the agreement of everyone, but if all the elders of the place in the presence of all the people of the place, it is permitted for them to sell it and even to make of it a place to always drink wine in it (see Tractate Megillah 26b – as well as Maimonides’ Mishneh Torah, in the Laws of Prayer, Chapter 11, Halakha 7). But the Halakha is neither according to Rabbi Meir nor according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "עגמת נפש (grief of the soul) – it (i.e., the Mishnah) wants to say that their souls will languish/melt when there will there will be grass on it and they will attempt to build it (i.e., their destroyed synagogue) if it possible for them (see also Mishneh Torah, Hilkhot Tefillah, Chapter 11, Halakha 11), or their hearts will be humbled/depressed and they will return [in repentance] to God if it is impossible to build it. And therefore, it is permitted to him to uproot and to leave it in the same place, but he should not uproot and eat it or else they will perish from there (see Tractate Megillah 29a), and all the words of Rabbi Yehuda are correct." + ], + [ + "שבת ראשונה – that the New Moon/Rosh Hodesh Adar will be during that week (see Tractate Megillah 29b), as for example, if Rosh Hodesh Adar occurs on Sunday or on Monday or on Tuesday or on Wednesday or on Thursday or on Friday, we read the first [special] portion which is the portion of Shekalim (Exodus 30:11-16) on the Sabbath day which is the last Sabbath that is in the month of Shevat. But if you know the first Sabbath and the second and the third and the fourth, it will be explained to you the intervening Sabbaths.", + "שבת שניה – it when Purim falls during that week in the manner that we explained regarding the first shabbat.", + "שבת שלישית – this is the Shabbat that is after Purim or before Rosh Hodesh Nisan, if Rosh Hodesh Nisan falls on Shabbat.", + "ושבת רביעית – that is when Rosh Hodesh Nisan falls during that week in the manner that we explained above. And what I said that it is possible for Rosh Hodesh Adar to fall on any day that will be of the days of the week is not other than according to the essence of the law, meaning to say, through visual sighting.", + "ופרשת שקלים – this is [the Torah portion of] Kee Tissa (Exodus 30:11-16) until the end of the portion.", + "And it (i.e., the Mishnah) states: חוזרין לסדרן/they resume the regular set of readings, it (i.e. the Mishnah) wants to say, the order of the Haftarot/prophetic portions for on every Shabbat we read the Haftarah from the subject of the order (i.e., Torah portion of the week), but at the time that we read these [four special] portions, and similarly at periodic occasions, we recite the Haftarah from the subject of the [special] portion, not from the subject of the ordered (i.e., regular weekly) portion. For on the first Shabbat, we recite the Haftarah of Yehoyadah the Priest (Second Kings 11:17-12:17), and on the second [Shabbat], “I am exacting the penalty for what Amalek [did to Israel]” (First Samuel 15:1-34), and on the third [Shabbat[, “I will sprinkle upon you purifying waters” (Ezekiel 36:16-36), and on the fourth [Shabbat], “So says the LORD God: On the first day of the first month” (Ezekiel 45:18-46:15). And similarly, on Rosh Hodesh commemorations and on Hanukkah we recite the Haftarah from the subject matter of the [holiday] season as will be explained and we interrupt the subject matter of the regular order (i.e., according to the theme of the weekly Torah reading), and this is the matter of why it (i.e., the Mishnah) says, לכל מפסיקין/they break off (from the ordinary set of Torah readings for the special readings and Haftarah portions)." + ], + [ + "All of this is clear, and the order of the Torah readings on these [special] seasons/occasions, and it is a custom that has spread throughout all of Israel as I will explain to you (see Tractate Megillah 31a-b). On the first day of Passover (Exodus 12:21-51): “Go and pick out lambs, etc.” and the Haftarah is the “Passover at Gilgal” (Joshua 5:2-6:1, 27) and on the second day [of Passover], “When an ox, a sheep or a goat is born,” (Leviticus 22:26-33:44) and the Haftarah is the Passover of Josiah (Second Kings 23:1-25). On the third day [of Passover], “Consecrate to Me every first-born” (Exodus 13:1-16). And on the fourth day [of Passover], “If you lend money to My people” (Exodus 22:24-23:19). And on the fifth day [of Passover], “Carve two tablets of stone” (Exodus 34:1-26). And on the sixth day [of Passover], “Let the Israelite people offer the Passover sacrifice at its set time” (Numbers 9:1-15). And on the seventh day [of Passover] “Now when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17-15:26). And the Haftarah is “And David spoke to God” (Second Samuel 22:1-51). And on the eighth day [of Passover], “You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17), and the Haftarah is, “This same day at Nob” (Isaiah 10:32-12:6). But on the Sabbath that is within the Festival [of Passover], we read on it from “See, You say to me” (Exodus 33:12-34:26) and the Haftarah is the “Dry Bones” (Ezekiel 37:1-14). And on the first day of Atzeret/Shavuot we read “In the third month” (Exodus 19:1-20:23), and the Haftarah is “In the thirteenth year” (Ezekiel 1:1-28, 3:12). And on the second day [of Shavuot], “You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17) and the Haftarah is “The Prayer of the prophet Habakkuk” (Habakkuk 3:1-19). And on the first day of Rosh Hashanah, “The LORD took note of Sarah as He had promised” (Genesis 21:1-34) and the Haftarah, “There was a man from Ramathaim of the Zuphites” (First Samuel 1:1-2:10). And on the second day [of Rosh Hashanah], “And God put Abraham to the test” (Genesis 22:1-24), and the Haftarah, “The people…found favor in the wilderness (Jeremiah 31:2-20). And on the Fast of Atonement (i.e., Yom Kippur) in the morning, “After the death [of the two sons of Aaron]” (Leviticus 16:1-34) and the Haftarah, “For thus said He who is high aloft” (Isaiah 57:14 – 58:14). And at the Afternoon service, the portion of the forbidden relationships/nakedness (Leviticus 18:1-30), and the Haftarah is the prophecy of [the book of] Jonah (plus Micah 7:18-20). And on the first and second days of Sukkot, “When an ox, a sheep or a goat is born,” (Leviticus 22:26-23-44) and the Haftarah on the first day [of Sukkot] “Lo, a day of the LORD is coming” (Zechariah 14:1-21) and on the second day [of Sukkot] “All the men of Israel gathered before King Solomon” (First Kings 8:2-21). And all the rest of the days of Sukkot festival the sacrifices of the festival [of Sukkot are read] (Numbers 29:17-34), and on the Eighth Day (i.e., Shemini Atzeret) , “”You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17), and the Haftarah is “When King Solomon finished offering to the LORD” (First Kings 8:54-66) and on the ninth day (i.e., Simhat Torah), “And this is the Blessing” (Deuteronomy 33:1-34:12) and the Haftarah, “After the death of Moses the servant of the LORD,” (Joshua 1:1-18). And on the Shabbat within the Festival [of Sukkot], “See, You say to me,” (Exodus 33:12-34:26), and the Haftarah is “On that day, when Gog sets foot on the soil of Israel” (Ezekiel 38:18-39:16)." + ], + [ + "The Shabbat that is within Hanukkah, we recite the Haftarah of the candles of Zechariah (Zechariah 2:14-4:7). But if the first day of Hanukkah occurs on Shabbat, so that there will be two Sabbaths of Hanukkah, on the first Sabbath we recite the Haftarah of the candles of Zechariah and on the second [Sabbath], the candles of Solomon (First Kings 7:40-50). And if Purim day occurs on the Sabbath, the Haftarah will be: “I am exacting the penalty for what Amalek did to Israel” (First Samuel 15:2-34) (note: this can only occur in Jerusalem and other walled cities from the time of Joshua son of Nun – as they celebrate Purim on 15 Adar). And similarly, if Rosh Hodesh occurs on the Sabbath day, we recite the Haftarah, “And new moon after new moon” (Isaiah 66:1-24). But if Rosh Hodesh was on Sunday, we recite the Haftarah of “Tomorrow will be the New Moon” (First Samuel 20:18-42). This is the matter that it (i.e., the Mishnah) spoke of (in Mishnah 5 of this chapter): “For all these they break off (i.e., from the ordinary set order of the readings are interrupted, for the Haftarot) for New Moons, for Hanukkah and for Purim.” And similarly, for fast days and the non-priestly watches (which correspond to the priestly watches – the entire Jewish people was divided into twenty-four non-priestly watches, and each time a priestly watch went to Jerusalem to offer sacrifices, part of the corresponding “Ma’amad”/non-priestly watch would go there as well. The remainder of the “watch” would remain at home, and would fast each day from Monday to Thursday, read special portions from the Torah and recite special prayers), they would recite the Haftarah from the matter of the fast but the non-priestly watch would not [recite a special Haftarah] of the order of that Shabbat. For on Tisha B’Av/Ninth of Av, they read [in the Torah) “When you have begotten children” (Deuteronomy 4:25-40) and recite the Haftarah “I will make an end of them – [declares the LORD]” (Jeremiah 8:13-9:23). And The people had the practice during the time of this exile to read the Haftarot prior to Tisha B’av from the subject matter of the Rebukes/Admonitions not from the matter of the [Torah] portions. And similarly, after Tisha B’Av we recite Haftarot of Consolation until the Sabbath before Rosh Hashanah and we recite the Haftarah from the subject of Repentance. And the Haftarot that we recite before Tisha B’Av are: “The words of Jeremiah” (Jeremiah 1:1-2:3), “The Vision of Isaiah” (Isaiah 1:1-20), [and] “Alas she has become a harlot,” (Isaiah 21-27) (but as Kapach notes, that when Maimonides mentioned the order of the Haftarot at the conclusion of Sefer Ahavah in the Mishneh Torah, he switched these Haftarot according to our current practice: a) Jeremiah 1:1-2:3, Jeremiah 2:4-28 – “Hear the word of the LORD” and the “Vision of Isaiah” (Isaiah 1:1-27). And after it (i.e., Tisha B’Av), we read, “Comfort, Oh Comfort My People” (Isaiah 40:1-26), “Zion says, The LORD has forsaken me,” (Isaiah 49:14—51:3), “Unhappy, storm-tossed one, uncomforted!” (Isaiah 54:11-55:5), “I, I am He who comforts you!” (Isaiah 51:15-52:12), “Shout O barren one, You who have bore no child” (Isaiah 54:1-10), “Arise, shine for your light has dawned\" (Isaiah 60:1-22), “I greatly rejoice in the LORD” (Isaiah 61:10-63:9), “Return, O Israel, to the LORD your God” (Hosea 14:2-10, Joel 2:15-27, Micah 7:18-20). And we read (in the Torah) the Curses and Blessings on Fast Days, because it states (Proverbs 3:11): “Do not reject the discipline of the LORD, my son.”.", + "And it stated in the Mishnah \"אינו עולה להן מן החשבון\"/but it is not taken into account (i.e., the section read is re-read on the following Shabbat) – for that reading does not count for them that they read on Mondays and Thursdays for the obligation of the Shabbat [Torah reading] that they should consider for themselves with the three [portions] and read four on the Sabbath day from the place that the third [Aliyah] stopped to read and complete the number of seven , but rather, they repeat the [entire] portion as it is generally known (see Tractate Megillah 31b)." + ] + ], + [ + [ + "It is stated [in the Mishnah], מקום שנהגו לברך – refers only to after the reading of the Megillah (see Tractate Megillah 21b), but prior to its [reading], it is obligatory to bless in any case because it is a Mitzvah, and the general principle with us is: “In the performance of all religious ceremonies, one must say the blessing/benediction over them before doing them”(see Tractate Pesahim 7b, 119b, Sukkah 39a, Menahot 35b and Nidah 63a). And we recite three blessings before it (i.e., the Reading of the Megillah): “on the reading of the Megillah,” “that God has performed miracles” and “Shehekheyanu”/who has kept us in life, sustained us, etc. And they had the practice to recite the blessing after the reading: “Who does champion our cause,” etc. And remember these general principles: And they are – that we don’t read in public less than ten Biblical verses (see Tractate Megillah 21b). And we do not have less than three people read from a Torah scroll in public. And one person does not read in a Torah scroll less than three verses, and therefore, when we read thirteen verses, one of them reads four verses. And we don’t begin a portion with less than three verses, and then it is permitted to him to stop the reading and to go down. And There should not remain in a portion less than three verses and then it would be permitted for him to stop. All of these general principles are regarding public reading. And a person who begins in the reading of the Torah scroll is obliged to bless, “who has chosen us from all the nations and given us His Torah. [Praised are You, O LORD] who has given us the Torah. And the person who reads last and completes it (i.e., the reading) blesses after it: “who has given us a Torah of truth and planted eternal life in our midst. [Praised are You, O LORD] who has given us the Torah. But they established now that each person recites the blessings [both] before and after because of those who enter [late] and because of those who depart/leave [early] to the synagogue, who did not see that person who made the blessing initially, and when they would see one after another ascend and read without a blessing, they would think that a person reading the Torah does not have to make the blessing beforehand, and if those present there saw the first person who descended and did not make a blessing and they left and did not see the last person who made the blessing afterwards would think that there is no obligation for a blessing after the reading of the Torah (see Tractate Megillah 21b – Kapach did not supply this source)." + ], + [ + "It (i.e., the Mishnah) stated \"זה הכלל\", is a mere sign (see Tractate Megillah 22b), because we don’t have a day where Musaf [is recited] that is not a Festival day other than what it mentioned (i.e., Rosh Hodesh or the Intermediate Days of a Festival) . And all of this is clear and correct. And everywhere that it (i.e., the Mishnah) states\"מברך לפניה ולאחריה\" - this is according to the principle of the law as we have explained." + ], + [ + "God said (Leviticus 22:32): “And I will be sanctified in the midst of the children of Israel”, and it comes through the received tradition that any matter that is related to holiday will not occur with less than ten [men] (see Tractate Megillah 23b and Berakhot 21b, among others).", + "ופורשין על שמע – this is the separation/preparation that is before the recitation of the Shema, meaning to say that one person recites [the blessing] of יוצר/creating new lights and אהבה/love (i.e., Ahavah Rabbah in the morning and Ahavat Olam in the evening).", + "ועוברין לפני התיבה – that one should stand to pray in the congregation/community.", + "ומעמד ומושב – this is when they gather people to accompany the corpse , they would gather together to eulogy and one person eulogies and says to them in segments from parts of the eulogy: “Stand dear ones, stand, sit, dear ones, sit. And we don’t take pains to do this unless there were ten persons there or more (see Tractate Megillah 23b, Tractate Bava Batra 106b). And if a person said: “My value is upon me,” for the valuations are set in the Torah (see Leviticus 27:1-8), and he didn’t have with what to pay other than his property, behold the Kohen that is appointed over matters of that which is dedicated to the Temple takes from that land in equivalence to the valuation that he is liable for according to ten people – nine of them Israelites and one of them a Kohen and all of them will agree (note: when examining the Laws of Valuation and Property set apart for Priestly or Temple use, Chapter 8, this condition is not mentioned) for this is worth these monies, and afterwards he descends into it. And similarly, if a person said, “these monies are upon me,” he needs to estimate with a slave whose is sold in the marketplace and give his monies as it is explained in [Tractate] Arakhin (19-20), behold he also needs to make valuation with ten people and one of them is Kohen and will give according as they will say and this is the matter that it (i.e., the Mishnah) states: \"ואדם כיוצא בהן\", it is the intention to state that a person is like land/property. And this that we said, “nine and a Kohen, is not a condition but rather an option, meaning to say, and even if there were nine Israelites it is permitted, because it states in the portion of valuations (i.e., Leviticus 27:1-8) the word “Kohen” ten times and it comes through received tradition that one Kohen is sufficient and all that the word “Kohen” is doubled, it is “one amplification after another amplification is only to restrict”/אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט (i.e., the two expressions negate each other, and together they are treated as a restrictive expression), and even an Israelite (see Tractate Megillah 23b and Sanhedrin 15a – but אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות – a restriction after a restriction is only to amplify)." + ], + [ + "אם היו שלשתן שלש פרשיות – as for example it is stated in Isaiah 52:3-5 (also found in Tractate Megillah 24a, but according to Kapach’s notes, it is only two portions): “For thus said the LORD, etc.,” “For thus said the LORD God, Of old, My people went down to Egypt,” “What therefore do I gain here, etc.?” This is like these three verses – all of them should not be read to the translator of the Biblical passages recited at services and afterwards he would translate them [to Greek or Chaldee], but rather translate them one by one.", + "ואין מדלגין בתורה – in two subjects/matters. But in one matter, like Aharei Mot (Leviticus 16 – which deals with Yom Kippur) and (Leviticus 23:27): “Mark, the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement],” we skip. And in [passages from] the Prophets, we skip, and in all of them, with the condition that he should not delay other than in order that the translator will complete translating the verse that he is translating, or the three verses if he was translating from the Prophets." + ], + [ + "Because of the dignity of the congregation that individual person performs all of these important tasks and it is appropriate for them. But if a minor was reciting the Haftarah from the Prophets, where it is impossible for him to go before the ark until his beard becomes full (see Tractate Hullin 24b), his father or teacher/Rabbi stands [with him] for these things, as if he himself recite the Haftarah on the Prophets, because he and his student or his son are equivalent." + ], + [ + "קטן קורא בתורה – one of he latter Geonim stated that this is after the third [Aliyah] (see The Laws of Prayer, Chapter 12, Halakha 17 – that Maimonides changes his mind).", + "ופוחח – he is as for example that his clothing that is upon him was torn from above until the flesh of his shoulders and his chest is seen, and the Aramaic translation of (Isaiah 20:2 -not verse 3 as found in Kapach’s footnotes): “going naked and barefoot,” –“to have holes in his garment/clad in rags/exposed and barefoot.” But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda who states [in the Mishnah] that whomever had never seen the lights of the sun should not spread a cloak over his head for the recitation of the prayers preceding the Shema/divide the prayers for the Shema, for even though he doesn’t enjoy their light, he surely benefits from their activity in the world, meaning to say, the activities that are indirectly engendered by their light." + ], + [ + "ואסטס – ALNILAG, and similarly all things that color the hands, but if most of the people of that place had colored hands on account of their engaging with that color, it is permissible for him (if he is a Kohen) to raise his hands (see Tractate Megillah 24b), for the reason is nullified “because the people are looking at him.”" + ], + [ + "על מצחו או על פס ידו – meaning to say, that he should place the [Tefillin] of the head on his forehead or [the Tefillin] of the hand on the palm of his hand, for surely this is the path of heretics/sectarians, because he follows after the simple meaning of the Biblical verses according to his [insufficient] knowledge.", + "על בית אנקלי – that he suspends it on his arm or places it it in the pocket in his garment.", + "וחיצונים – they have departed from the realm of the religion completely for they do not believe neither in the Written Torah or the Oral Torah, and we don’t say, יברכך טובים – for the righteous and wicked people praise God as it states (Jeremiah 10:7): “Who would not revere You, O King of the Nations.”" + ], + [ + "ועל טוב יזכר שמך – because it is mentioned about the good and the evil like we said (Mishnah Berakhot, Chapter 9, Mishnah 5): “One blesses on the evil in the same way that he blesses on the good, and when he says, \"מודים מודים\" – surely one must doubt through his admission that perhaps it is for two [gods], but it is for one [God].", + "ובמכנה בעריות – that we reverse them to a hidden language in the present time, and we state, in place of your father and mother and sister, [we say] “his father and his mother and his sister” (see Tractate Megillah 25a). But if he translated [the term] \"להעביר למולך\" (Leviticus 18:21) as it stated, he removed the Bilical verse completely from its plain meaning, for the intention there is to provide the worship of Molech." + ], + [ + "The explanation of [the term in the Mishnah] \"השני\", the twofold condition, and it from: “And Moses said to Aaron” until “And Moses saw the people,” (Exodus 32:21-25), And similarly (Exodus 32:35): “Then the LORD sent a plague upon the people [for what they did with the calf that Aaron made].” And the reason that we don’t translate these verses in public is because of the honor/respect of Aaron (see Tractate Megillah 25). And ברכת כהנים should not be translated because it is stated there (Numbers 6:26): “The LORD bestow His favor with you/lift up His countenance” but the masses will consider that this contradicts what is stated (Deuteronomy 10:17): “who shows no favor [and takes no bribe].”", + "And it (i.e., the Mishnah) states: מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין – which does not contradict what it (i.e., the Mishnah) said above – that the story of Tamar is read and translated, because in every place where Amnon is mentioned undefined and is translated. But what is mentioned “Amnon the son of David” is not read not translated in public because of the respect/honor of [King] David (see Tractate Megillah 25b). And the reason the one who states [in the Mishnah]: \"אין מפטירין במרכבה\" - in order that the multitude will not ask when they hear it on the things that they don’t add to them other than doubts. And the reason of Rabbi Eliezer is honor to [the land of] Israel and to Jerusalem. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer (and so has Maimonides decided in the order of the Haftarot at the end of Sefer Ahavah [in the Mishneh Torah] that we recite the Haftarah of Ezekiel 16:1 and following – “O mortal, proclaim Jerusalem’s abomination to her” which is our practice/custom)." + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..e94668313287455fe72c0622ba9c0b810f02e1b1 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/English/merged.json @@ -0,0 +1,169 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Megillah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Megillah", + "text": [ + [ + [ + "It is stated (Esther 9:31): “[These days of Purim shall be observed] at their proper time, [as Mordecai the Jews – and now Queen Esther – has obligated them to do],” the Sages instituted for them many times (Tractate Megillah 2a), and it is stated (Esther 9:19): “That is why village Jews, who live in unwalled towns, observe the fourteenth day of the month of Adar,” and since “the village Jews” [observe] on the fourteenth [of Adar], therefore, the people who dwell in walled cities observe on the fifteenth [of Adar]. But if they (i.e., the cities they live in) were walled from the days of Joshua, even though it was destroyed, we are not concerned about this, and reason that they (i.e., the Sages) attached the matter “in cities surrounded by a wall,” as we explained in the Jerusalem Talmud, and they stated to us: “they allotted honor to the Land of Israel that was ruined in those days, and they (i.e., the Sages) attached it in from the days of Joshua the son of Nun. But the people of Shushan read it (i.e., the Megillah) on the fifteenth day [of Adar] even though it is [a] new [place] since the essence of the miracle was performed in it as is explained in the Book of Esther (Esther 9:18): “[But the Jews of Shushan mustered on both the thirteenth and the fourteenth days,] and so rested on the fifteenth.", + "ויום הכניסה – this is Monday and Thursday because the people of the villages gather on them to hear the Torah scroll [being read] (and Maimonides wrote this in the Laws of Megillah, Chapter 1, Halakha 7, and such has Rabbeinu Hananel explained, but not according to Rashi’s explanation that they come [on Monday and Thursday to court]. But it is prohibited to read the Megillah on Shabbat, and the reason is like we explained regarding the [Sounding of] the Shofar (see Maimonides’ commentary to Tractate Rosh Hashanah, Chapter 4, Mishnah 1) and the [Waving of the] Lulav (Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2 – “lest he remove it four cubits in the public domain and walk toa specialist to learn [how to use it].”). And its (i.e., of the Book of Esther) on different days did not exist other than at the time when our hand was strong and we have the ability to force the complete fulfillment of the commandment, but at this time, meaning to say, from the time that the Talmud was compiled until the Messiah will speedily arrive, we don’t red it other than at its [proper] time and that is the fourteenth day and fifteenth day [of Adar] like we have explained (see also Laws of Megillah Chapter 1, Halakha 9. And the reading of the Megillah is obligatory once at night and on the morrow [during the day] a second time (see Tractate Megillah 4a and 20a)." + ], + [ + "We have already informed [you] that יום הכניסה /”the gathering day” is Monday and Thursday, and tha that the Megillah (i.e., Scroll of Esther) is not read on the Sabbath day, and therefore, if the fourteenth of Adar fell on the Sabbath, when it is impossible to read it, the large cities should advance it to the [previous] “gathering day” which is Thursday. But they should not read it on Friday (i.e., the day before the fourteenth of Adar which occurs on Shabbat) because we say since it was advanced, it should be advanced to the [previous] gathering day (see Tractate Megillah 4a)." + ], + [ + "עשרה בטלנים – that there should be ten men in the synagogue that do not have a trade/vocation other than the [welfare of] the needs of the community and the Reading/Study of the Torah and the diligence in the synagogue (see Tractate Megillah 5a). But when the Ninth of Av falls on Shabbat, we fast on Sunday (i.e., the 10th of Menahem Av) for (see Talmud Megillah 5a) “for the advancement of punishment/retribution, we do not anticipate for ourselves.” And similarly, if the day of the festive offering of the visitors of the Temple on the festivals occurs on the Sabbath day, we off it on Sunday, as will be explained in Tractate Hagigah (Chapter 2 Mishnah 4). And if the Day of Assembly (see Deuteronomy 31:10-13 – which commands the Jewish people to assemble in the Temple courtyard once every seven years to hear the public reading of the book of Deuteronomy during the Festival of Sukkot following the Sabbatical year) falls on Shabbat, the Reading [of the Torah] will be on Sunday. And the time of the priests’ wood-offering, already the marking off of its time was advanced at the end of [Tractate] Taanit (see Chapter 4 Mishnah 5), that if one of those days was on Shabbat, the sacrifice would take place on Sunday. But we made all of these later for the time of our obligation had not [yet] arrived (see Tractate Megillah 5a). And we stated regardingמתנות לאביונים /gifts for the poor, he wants to say that if he gave מתנות לאביונים on those days, that is to say, on the eleventh, twelfth [or] thirteenth [of Adar], he has fulfilled his religious obligation. But Rabbi Yehuda explains the words of the Sages (see Tractate Sanhedrin 25a) that were mentioned above." + ], + [ + "The arrangement of this Mishnah is such: There is no difference between the fourteenth [day] and fifteenth [day] of First Adar to that of Second Adar other than the Reading of the Megillah and Gifts to the Poor. But on this (i.e., the 14th and 15th of First Adar) and that (i.e., the 14th and 15th of Second Adar), eulogies and fasting are prohibited (see Tractate Megillah 6b)." + ], + [ + "We have already explained at the end of [Tractate] Betzah (Chapter 5, Mishnah 2) that these are the words of the School of Shammai, but the School of Hillel have with them things outside of the preparation of food that are permitted on Festivals and prohibited on the Sabbath as we have explained there." + ], + [ + "נדר – he who would say, “behold, a burnt-offering or a peace-offering is upon me.”", + "נדבה – he who would say, “behold, this burnt-offering or peace-offering is upon me” (see Tractate Megillah 8a) that if the free-will offering died, he is not responsible for it because he designated it. But on all of them, he transgresses in not bringing them on time, God, may He be exalted said (Deuteronomy 23:24): \"מוצא שפתיך תשמור [ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך]\" /“You must fulfill what has crossed your lips [and perform what you have voluntarily vowed to the LORD your God, having made the promise with your own mouth.]” And they (i.e., the Rabbis) said in its explanation (Tractate Rosh Hashanah 6a): \"כאשר נדרת\"/what you voluntarily vowed – this is a vow; \"לה' אלהיך\"/to the LORD your God.- these are sin-offerings, guilt-offerings, burnt-offerings and peace offerings; \"נדבר\"/the promise – in its usual sense/by implication; \"אשר נדרת\"/what you have voluntarily vowed – these are consecrated for Temple maintenance; \"בפיך\"/with your own mouth – for charity." + ], + [ + "We have already explained in the eighth chapter of [Tractate] Pesahim (Mishnah 5) from the matters of a man suffering from gonorrhea who is given to two sightings [within a three-day period] and one who is given to three sightings [within a three day period] in order for the need to understand what they (i.e., the Rabbis) have said here (in Tractate Pesahim, Chapter 8, Mishnah 5), and all of the laws of women with flux will be explained in their place. And the matter that has been compared regarding it is ritual defilement and the counting of seven [clean days] as we explained there.", + "מצורע מוסגר (quarantined leper – a suspected leper who has not yet been declared conclusively leprous by a Kohen. This leper must be isolated for a period of up to two weeks, until the Kohen can determine conclusively whether or not he is suffering from leprosy; he is ritually impure) -he is what God has said regarding him (Leviticus 13:5): “[But if it is a white discoloration on the skin of his body which does not appear to be deeper than the skin and the hair in it has not turned white,] the priest shall isolate the affected person for seven days.”", + "ומוחלט (confirmed leper – who has been declared conclusively ritually impure by a Kohen. A confirmed leper must grow his hair long and rend his garments. To purify himself when healed, he must shave off all of his hair and bring a special purification guilt-offering)- he is what God stated concerning him (Leviticus 13:8):”[And if the priest sees that the rash has spread on the skin,] the priest shall pronounce him impure; it is leprosy.” And the subject of a confirmed leper, that his status has been adjudicated and already it has been confirmed upon him that he is ritually impure, the Aramaic translation of [the Hebrew word] לצמיתות (see Leviticus 25:23: \"והארץ לא תמכר לצמתת\"/”The land must not be sold beyond reclaim”) permanently/in perpetuity, and both of them were compared to the ritual defilement and being sent out from the camp.", + "וטהור מתוך הסגר (and he is pure after being locked up) – he does not require shaving [all his hair from his body] and [the bringing of sacrificial] birds, to state to him, may He (i.e., God) be exalted (Leviticus 14:3): “[The priest shall go outside the camp. If the priest sees] that the leper has been healed of his scaly affection,” and even though the matter is clear, it comes through the received tradition that whenever one’s leprosy is dependent upon his healing, he is the one who is required shaving and birds, except for the quarantined leper whose leprosy is dependent upon days (see Tractate Megillah 8b), and he (i.e., God) (Leviticus 13:21): “the priest shall isolate him for seven days,” and afterwards he will be pure even though there remains that plague, as will be explained and clarified in Tractate Negaim, and they compared both of them with purification in water (i.e., in a ritual bath) because it is stated also with a pure person after he is locked up/טהור מתוך הסגר (Leviticus 13:6): “he shall wash his clothes, and he shall be pure.”" + ], + [ + "He (i.e., the compiler of the Mishnah, Rabbi Judah the Prince) wanted, when he says, \"בכל לשון\" – meaning to say, in the script of every nation and in the language of every nation (see Tractate Megillah 9a).", + "וספרים ותפילם ומזוזות – the condition of writing all of them is equivalent as it will be explained in [Tractate] Menahot (in the Chapter הקומץ רבה ). And the Halakha is according to Raban Shimon ben Gamaliel." + ], + [ + "מרובה בגדים – He is a Kohen in the Second Temple period as they did not have the anointing oil but rather, he was made the High Priest via his wearing the clothing of the High Priesthood.", + "ופר הבא על כל המצות – this God spoke of if the anointed priest would sin, etc. (See Leviticus 4:3), and they (i.e., the Rabbis) compared both of them regarding the bullock of Yom Kippur and the one-tenth of an Ephah.", + "וכהן שעבר – if something occurred to make the High Priest unfit for service on Yom Kippur, and they appointed another in his place as we explained in Yoma (see Tractate Yoma, Chapter 1, Mishnah 1), for after Yom Kippur, the original [High Priest] returns to his high position/office and the second who was appointed is removed (see Tractate Megillah 9b and Tractate Yoma 12b), and both of them compared that they are commanded regarding [being married to] a virgin [woman] and prohibited to a widow, and all the rest of the laws of the High Priest is obligatory upon both of them, except for what is mentioned [in the Mishnah]." + ], + [ + "במה גדולה – this is the communal shrine like Scripture states (I Kings 3:4): “[The king went to Gibeon to sacrifice there, for that was the largest shrine/כי היא הבמה הגדולה” and it is stated [in the Mishnah]:אינו קרב בבמה -meaning to say, on a small shrine which is an individual shrine. And all of this is at the time when [personal] shrines were permitted as will be explained in the last chapter of Tractate Zevakhim (Chapter 14, Mishnayot 4-8)." + ], + [ + "בכל הרואה – he eats all the time that he sees the Temple, at whichever distance that it will be. And it (i.e., the Mishnah) states: \"יש אחריה התר\" (i.e., the Sanctity of Shiloh permitted the shrines after its destruction) that after God sanctified it, [private] shrines were permitted to us to sacrifice after it was destroyed, but once God chose Jerusalem, we don’t sacrifice in any place apart from it forever, and the principles of all of these laws will be explained at the end of [the commentary to] (Tractate) Zevakhim." + ] + ], + [ + [ + "It is stated in the Megillah (i.e., Book of Esther – Chapter 9, Verse 28): “[Consequently, these days] are recalled and observed [in every generation],” like that it is impossible for a person that while he is engaged in work to perform now what had already passed, such [is the case] regarding the reading [of the Megillah] that he should not read at the end what is appropriate to read first (see Tractate Megillah 17a). And it is prohibited to read it by heart, for indeed it states, \"נזכרים\"/it is recalled and it is stated (Exodus 17:14): “[Then the LORD said to Moses,] ‘Inscribe this in a document, [and read it aloud to Joshua: I will utterly blot out the memory of Amalek from under heaven!],” just like this memory is in the book/scroll, so that they are recalled, so too they are called that which is stated here in a book/scroll (see Tractate Megillah 18a). And the order of this Mishnah and its explanation is such: An Israelite who read an Aramaic translation in any language did not fulfill [his religious obligation] other than from the Greek language, but we read it to those foreign language speakers in a foreign language [provided that] it is written in the foreign language in order that the reading should be by heart. And what makes the Greek language designated as special from the other language is because it was known among them, for don’t you see that they said [in the Mishnah] above regarding Scrolls that they (i.e., the Rabbis) did not permit that they should be written other than in Greek, and the reason for this is that they translated the Torah in the Greek language for King Talmi (see Tractate Megillah 9a) and that translation was spread until that language (i.e., Greek) became for them like their language, and it is as if it is Asshurit /form of Hebrew (i.e., the language and form of writing that we use today), and similarly, they (i.e., the Rabbis) (see Tractate Megillah 18a) stated the Greek language is fit/appropriate for all, and added to this, that this language was important in their eyes, our Holy Rabbi (Rabbi Judah the Prince) stated, what difference is it to me whether it is the Tarsi language or the Hebrew language or the Greek language (this was the reading of our teacher in Tractate Bava Kamma 83a). But a person speaking a foreign language who heard it in Asshurit/Hebrew has fulfilled [his religious obligation], for even though he does not know the meaning of each and every word, he does understand the general principle of the matter (see Tractate Megillah 18a)." + ], + [ + "סירוגין -segment by segment (i.e., at intervals), and even if he delayed [long enough] in order to complete all of it.", + "ומתנמנם – he that begins to sleep, but he is still not in a deep sleep like we established boundary to at the end of [Tractate] Pesahim (see Chapter 10, Mishnah 8). And it (i.e., the Mishnah) stated: כותבה: with the condition that he would have intention upon reading that which he does in the Megillah – not on the reading with what he copies from it, because he doesn’t fulfill his religious obligation until he reads with a complete Megillah (see Tractate Megillah 18b).", + "סם (paint) – it is the name of one of the dyes whichever they will be.", + "סקרא (red paint)– ALMAGRAH (see Tractate Gittin, Chapter 2, Mishnah 3 and Tractate Shabbat, Chapter 12, footnote 10 in Rabbi Kapach’s edition) .", + "קומוס (ink prepared with gum) - ALZAG (see Tractate Shabbat, chapter 12, footnote 11 in Rabbi Kapach’s edition).", + "קלקנתום (vitriol, an ingredient of shoe-black) – ALKALKANAT (see Tractate Shabbat, Chapter 12, footnote 11 in Rabbi Kapach’s edition), and it is a species from the kinds of ink prepared with gum.", + "נייר (parchment, papyrus) – ALCHAGAD", + "דפתרא (hide prepared for writing) – the hide what its tanning was not complete (see Tractate Gittin, Chapter 2, Mishnah 4 – the ends of the parchments)." + ], + [ + "If it was his intention to return to his place on the night of the fourteenth [of Adar and he was delayed, thenקורא כמקומו - he reads [the Megillah] like the place where he is. But if the matter is not such, he reads with them (see Tractate Megillah 19a). And the Halakha is according to Rabbi Meir (i.e., in terms of the requirement of reading the entire Megillah)." + ], + [ + "הכל – and even a woman (see Tractate Arakhim 2b). And we have already explained (Tractate Megillah, Chapter 1, Mishnah 1) that the Megillah is read on the night of Purim and on Purim day , and regarding the reading of the day, it states that we don’t read it until the sun rises (Tractate Megillah 20a), as it states (Esther 9:28): “Consequently, these days are recalled,” and it states [in the Torah] regarding ritual circumcision (Leviticus 12:3): “On the eighth day [the flesh of his foreskin shall be circumcised]” and it states [in the Torah] regarding sprinkling (Numbers 19:19): “The pure person shall sprinkle it upon the impure person on the third day and on the seventh day, [thus purifying him by the seventh day].” And there is an analogy made between immersion to sprinkling, because on the seventh [day], he immerses, as Scripture explained.", + "ושומרת יום כנגד יום – we have already explained its laws in [Tractate] Pesahim [Chapter 8, Mishnah 5], and they will be explained in completion in Tractate Niddah [Chapter 4, Mishnah 7]. And we considered [the beginning of] the day from the crack of dawn until the [evening] stars appear, as it is stated in [The Book of] Ezra (actually the book of Nehemiah – as Ezra is called “Second Ezra” – Chapter 4, Verse 15: “And so we worked on, while half were holding lances, from the break of day until the stars appeared”). And it (i.e., the Bible) called this time period “day” and it says concerning it (Nehemiah 4:16): “that we may use the night to stand guard and the day to work.”, and all of this for someone who transgressed [and read the Megillah from the crack of dawn] and did so in a case of emergency, but ab initio, [one reads Megillah] after sunrise. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda [who states that a minor may read the Megillah]." + ], + [ + "ודוי מעשר – it has already been explained in [Tractate] Maaser Sheni (Chapter 5, Mishnah 10), and it is stated after this portion (Deuteronomy 26:16): “[The LORD your God commands you] this day, etc. [to observe these laws and rules; observe them faithfully with all your heart and soul]. And we expound (Tractate Megillah 20b) on the interpretation founded on the fact of juxtaposed verses, and it states in Hallel ((Psalms 118:24): “This is the day that the LORD has made – [let us exult and rejoice on it].” And concerning [The Sounding of] the Shofar (Numbers 29:1): “[In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations.] You shall observe it as a day when the horn is sounded.” And regarding the Musaf/Additional Offerings (Leviticus 23:37): “[These are the set times of the LORD that you shall celebrate as sacred occasions, bringing offerings by fire to the LORD] – burnt offerings, meal offerings, sacrifices, and libations, on each day what is proper to it.” And the Musaf prayers are like the Musaf sacrifices.", + "וודוי פרים – this is the confession that is stated on the bull of the anointed priest/פר כהן משיח and the bull for n unwitting communal sin/פר העלם דבר של צבו, and their matters will be explained in [Tractate] Horayot, and all kinds of Divine Services that it (i.e., the Mishnah) mentions will not be other than during the daytime, as it states (Leviticus 7:38): “[on the day] when He commanded that the Israelites present their offerings to the LORD”/ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם\" – during the daytime but not at night, and we have aleady explained in the third [chapter] of [Tractate] Rosh Hashanah, that we don’t judge other than during the daytime. And it is stated regarding the suspected unfaithful wife/Sotah (Numbers 5:30): “and the priest shall carry out all of this ritual with her”/\"ועשה לה הכהן את כל-התורה הזאת\"’ and He (i.e., God) said (Deuteronomy 17:11): “You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you,”/\"על-פי התורה אשר יורוך ועל-המשפט\" – just as the ruling/משפט is performed during the daytime, so too the handing of the bitter water to the suspected wife is during the day time. And It (i.e., the Torah) said regarding the עגלה ערופה/the heifer whose neck was broken (Deuteronomy 21:8): “And they will be absolved of bloodguilt”/\"ונכפר להם הדם\" and since it states regarding it (i.e., the heifer whose neck was broken) the language of atonement/absolution like Holy Things, it should not be other than during the daytime like the fact that the Holy Things are not offered other than during the daytime as we have explained. But the purification of the leper is stated explicitly (Leviticus 14:2): “This shall be the ritual for a leper at the time (literally, on the day/daytime) that he is to be purified”/\"ביום טהרתו\"." + ], + [ + "קצירת העומר – does not [occur] other than during the nighttime, and this is from the words of the received tradition (see Tractate Megillah 21a and Tractate Menahot 66a), and the order of the Cutting of the Omer will be explained in the tenth [chapter] of [Tractate] Menahot.", + "והקטר חלבים ואיברים – the remained of the Daily Offering of the Afternoon (i.e., the time between the beginning of the decline of the sun and sunset) , and this is what the Torah states (Leviticus 6:2): “The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night.”", + "And it (i.e., the Mishnah) stated: דבר שמצותו ביום כשר כל היום – to include the arrangements of the dishes/censers, and they are the two censers of (white) frankincense that are placed on the shewbread like it will be explained in [Tractate] Menahot (Chapter 11, Mishnah 8).", + "ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה – to include the eating of the Passover sacrifice. And you already knew that it is not permitted to eat the Passover offering other than up until midnight (see also Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 8) , but that this a decree in order to keep people away from transgression." + ] + ], + [ + [ + "This Mishnah is according to Rabbi Menahem the son of Rabbi Yossi, for according to him there is holiness to the street of a city since they pray on it on fast days and on non-priestly watches (i.e., corresponding to the priestly watches in Jerusalem. On those days, part of the non-priestly watch would go there. The remainder of the non-priestly watch would remain at home and fast from Monday to Thursday and read special portions from the Torah and recite special prayers), but this is not the Halakha, because they didn’t designate it specifically for prayer, but rather they would pray there incidentally/by chance (see Tractate Megillah 26a and Tosafot s.v. \"בני העיר\" and Rashi s.v. \"זו דברי\" ). And the generally principal in all of this is that we ascend in holiness but we do not descend (see Tractates Berakhot 28a, Shabbat 21b, Yoma 12b, 73a, Megillah 9b, 21bb, Horayot 12b, Menahot 39a, 92b – \"מעלין בקודש ואין מורידין\"). And it was not permitted to sell a synagogue other than in the villages, but a synagogue of the large cities, it is impossible to sell it because everyone is there (see Tractate Megillah 26a).", + "The Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "To what circumstances does [this Halakhic statement] apply? That all the people of the village did not sell it with the agreement of everyone, but if all the elders of the place in the presence of all the people of the place, it is permitted for them to sell it and even to make of it a place to always drink wine in it (see Tractate Megillah 26b – as well as Maimonides’ Mishneh Torah, in the Laws of Prayer, Chapter 11, Halakha 7). But the Halakha is neither according to Rabbi Meir nor according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "עגמת נפש (grief of the soul) – it (i.e., the Mishnah) wants to say that their souls will languish/melt when there will there will be grass on it and they will attempt to build it (i.e., their destroyed synagogue) if it possible for them (see also Mishneh Torah, Hilkhot Tefillah, Chapter 11, Halakha 11), or their hearts will be humbled/depressed and they will return [in repentance] to God if it is impossible to build it. And therefore, it is permitted to him to uproot and to leave it in the same place, but he should not uproot and eat it or else they will perish from there (see Tractate Megillah 29a), and all the words of Rabbi Yehuda are correct." + ], + [ + "שבת ראשונה – that the New Moon/Rosh Hodesh Adar will be during that week (see Tractate Megillah 29b), as for example, if Rosh Hodesh Adar occurs on Sunday or on Monday or on Tuesday or on Wednesday or on Thursday or on Friday, we read the first [special] portion which is the portion of Shekalim (Exodus 30:11-16) on the Sabbath day which is the last Sabbath that is in the month of Shevat. But if you know the first Sabbath and the second and the third and the fourth, it will be explained to you the intervening Sabbaths.", + "שבת שניה – it when Purim falls during that week in the manner that we explained regarding the first shabbat.", + "שבת שלישית – this is the Shabbat that is after Purim or before Rosh Hodesh Nisan, if Rosh Hodesh Nisan falls on Shabbat.", + "ושבת רביעית – that is when Rosh Hodesh Nisan falls during that week in the manner that we explained above. And what I said that it is possible for Rosh Hodesh Adar to fall on any day that will be of the days of the week is not other than according to the essence of the law, meaning to say, through visual sighting.", + "ופרשת שקלים – this is [the Torah portion of] Kee Tissa (Exodus 30:11-16) until the end of the portion.", + "And it (i.e., the Mishnah) states: חוזרין לסדרן/they resume the regular set of readings, it (i.e. the Mishnah) wants to say, the order of the Haftarot/prophetic portions for on every Shabbat we read the Haftarah from the subject of the order (i.e., Torah portion of the week), but at the time that we read these [four special] portions, and similarly at periodic occasions, we recite the Haftarah from the subject of the [special] portion, not from the subject of the ordered (i.e., regular weekly) portion. For on the first Shabbat, we recite the Haftarah of Yehoyadah the Priest (Second Kings 11:17-12:17), and on the second [Shabbat], “I am exacting the penalty for what Amalek [did to Israel]” (First Samuel 15:1-34), and on the third [Shabbat[, “I will sprinkle upon you purifying waters” (Ezekiel 36:16-36), and on the fourth [Shabbat], “So says the LORD God: On the first day of the first month” (Ezekiel 45:18-46:15). And similarly, on Rosh Hodesh commemorations and on Hanukkah we recite the Haftarah from the subject matter of the [holiday] season as will be explained and we interrupt the subject matter of the regular order (i.e., according to the theme of the weekly Torah reading), and this is the matter of why it (i.e., the Mishnah) says, לכל מפסיקין/they break off (from the ordinary set of Torah readings for the special readings and Haftarah portions)." + ], + [ + "All of this is clear, and the order of the Torah readings on these [special] seasons/occasions, and it is a custom that has spread throughout all of Israel as I will explain to you (see Tractate Megillah 31a-b). On the first day of Passover (Exodus 12:21-51): “Go and pick out lambs, etc.” and the Haftarah is the “Passover at Gilgal” (Joshua 5:2-6:1, 27) and on the second day [of Passover], “When an ox, a sheep or a goat is born,” (Leviticus 22:26-33:44) and the Haftarah is the Passover of Josiah (Second Kings 23:1-25). On the third day [of Passover], “Consecrate to Me every first-born” (Exodus 13:1-16). And on the fourth day [of Passover], “If you lend money to My people” (Exodus 22:24-23:19). And on the fifth day [of Passover], “Carve two tablets of stone” (Exodus 34:1-26). And on the sixth day [of Passover], “Let the Israelite people offer the Passover sacrifice at its set time” (Numbers 9:1-15). And on the seventh day [of Passover] “Now when Pharaoh let the people go” (Exodus 13:17-15:26). And the Haftarah is “And David spoke to God” (Second Samuel 22:1-51). And on the eighth day [of Passover], “You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17), and the Haftarah is, “This same day at Nob” (Isaiah 10:32-12:6). But on the Sabbath that is within the Festival [of Passover], we read on it from “See, You say to me” (Exodus 33:12-34:26) and the Haftarah is the “Dry Bones” (Ezekiel 37:1-14). And on the first day of Atzeret/Shavuot we read “In the third month” (Exodus 19:1-20:23), and the Haftarah is “In the thirteenth year” (Ezekiel 1:1-28, 3:12). And on the second day [of Shavuot], “You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17) and the Haftarah is “The Prayer of the prophet Habakkuk” (Habakkuk 3:1-19). And on the first day of Rosh Hashanah, “The LORD took note of Sarah as He had promised” (Genesis 21:1-34) and the Haftarah, “There was a man from Ramathaim of the Zuphites” (First Samuel 1:1-2:10). And on the second day [of Rosh Hashanah], “And God put Abraham to the test” (Genesis 22:1-24), and the Haftarah, “The people…found favor in the wilderness (Jeremiah 31:2-20). And on the Fast of Atonement (i.e., Yom Kippur) in the morning, “After the death [of the two sons of Aaron]” (Leviticus 16:1-34) and the Haftarah, “For thus said He who is high aloft” (Isaiah 57:14 – 58:14). And at the Afternoon service, the portion of the forbidden relationships/nakedness (Leviticus 18:1-30), and the Haftarah is the prophecy of [the book of] Jonah (plus Micah 7:18-20). And on the first and second days of Sukkot, “When an ox, a sheep or a goat is born,” (Leviticus 22:26-23-44) and the Haftarah on the first day [of Sukkot] “Lo, a day of the LORD is coming” (Zechariah 14:1-21) and on the second day [of Sukkot] “All the men of Israel gathered before King Solomon” (First Kings 8:2-21). And all the rest of the days of Sukkot festival the sacrifices of the festival [of Sukkot are read] (Numbers 29:17-34), and on the Eighth Day (i.e., Shemini Atzeret) , “”You shall consecrate to the LORD your God all male firstlings” (Deuteronomy 15:19-16:17), and the Haftarah is “When King Solomon finished offering to the LORD” (First Kings 8:54-66) and on the ninth day (i.e., Simhat Torah), “And this is the Blessing” (Deuteronomy 33:1-34:12) and the Haftarah, “After the death of Moses the servant of the LORD,” (Joshua 1:1-18). And on the Shabbat within the Festival [of Sukkot], “See, You say to me,” (Exodus 33:12-34:26), and the Haftarah is “On that day, when Gog sets foot on the soil of Israel” (Ezekiel 38:18-39:16)." + ], + [ + "The Shabbat that is within Hanukkah, we recite the Haftarah of the candles of Zechariah (Zechariah 2:14-4:7). But if the first day of Hanukkah occurs on Shabbat, so that there will be two Sabbaths of Hanukkah, on the first Sabbath we recite the Haftarah of the candles of Zechariah and on the second [Sabbath], the candles of Solomon (First Kings 7:40-50). And if Purim day occurs on the Sabbath, the Haftarah will be: “I am exacting the penalty for what Amalek did to Israel” (First Samuel 15:2-34) (note: this can only occur in Jerusalem and other walled cities from the time of Joshua son of Nun – as they celebrate Purim on 15 Adar). And similarly, if Rosh Hodesh occurs on the Sabbath day, we recite the Haftarah, “And new moon after new moon” (Isaiah 66:1-24). But if Rosh Hodesh was on Sunday, we recite the Haftarah of “Tomorrow will be the New Moon” (First Samuel 20:18-42). This is the matter that it (i.e., the Mishnah) spoke of (in Mishnah 5 of this chapter): “For all these they break off (i.e., from the ordinary set order of the readings are interrupted, for the Haftarot) for New Moons, for Hanukkah and for Purim.” And similarly, for fast days and the non-priestly watches (which correspond to the priestly watches – the entire Jewish people was divided into twenty-four non-priestly watches, and each time a priestly watch went to Jerusalem to offer sacrifices, part of the corresponding “Ma’amad”/non-priestly watch would go there as well. The remainder of the “watch” would remain at home, and would fast each day from Monday to Thursday, read special portions from the Torah and recite special prayers), they would recite the Haftarah from the matter of the fast but the non-priestly watch would not [recite a special Haftarah] of the order of that Shabbat. For on Tisha B’Av/Ninth of Av, they read [in the Torah) “When you have begotten children” (Deuteronomy 4:25-40) and recite the Haftarah “I will make an end of them – [declares the LORD]” (Jeremiah 8:13-9:23). And The people had the practice during the time of this exile to read the Haftarot prior to Tisha B’av from the subject matter of the Rebukes/Admonitions not from the matter of the [Torah] portions. And similarly, after Tisha B’Av we recite Haftarot of Consolation until the Sabbath before Rosh Hashanah and we recite the Haftarah from the subject of Repentance. And the Haftarot that we recite before Tisha B’Av are: “The words of Jeremiah” (Jeremiah 1:1-2:3), “The Vision of Isaiah” (Isaiah 1:1-20), [and] “Alas she has become a harlot,” (Isaiah 21-27) (but as Kapach notes, that when Maimonides mentioned the order of the Haftarot at the conclusion of Sefer Ahavah in the Mishneh Torah, he switched these Haftarot according to our current practice: a) Jeremiah 1:1-2:3, Jeremiah 2:4-28 – “Hear the word of the LORD” and the “Vision of Isaiah” (Isaiah 1:1-27). And after it (i.e., Tisha B’Av), we read, “Comfort, Oh Comfort My People” (Isaiah 40:1-26), “Zion says, The LORD has forsaken me,” (Isaiah 49:14—51:3), “Unhappy, storm-tossed one, uncomforted!” (Isaiah 54:11-55:5), “I, I am He who comforts you!” (Isaiah 51:15-52:12), “Shout O barren one, You who have bore no child” (Isaiah 54:1-10), “Arise, shine for your light has dawned\" (Isaiah 60:1-22), “I greatly rejoice in the LORD” (Isaiah 61:10-63:9), “Return, O Israel, to the LORD your God” (Hosea 14:2-10, Joel 2:15-27, Micah 7:18-20). And we read (in the Torah) the Curses and Blessings on Fast Days, because it states (Proverbs 3:11): “Do not reject the discipline of the LORD, my son.”.", + "And it stated in the Mishnah \"אינו עולה להן מן החשבון\"/but it is not taken into account (i.e., the section read is re-read on the following Shabbat) – for that reading does not count for them that they read on Mondays and Thursdays for the obligation of the Shabbat [Torah reading] that they should consider for themselves with the three [portions] and read four on the Sabbath day from the place that the third [Aliyah] stopped to read and complete the number of seven , but rather, they repeat the [entire] portion as it is generally known (see Tractate Megillah 31b)." + ] + ], + [ + [ + "It is stated [in the Mishnah], מקום שנהגו לברך – refers only to after the reading of the Megillah (see Tractate Megillah 21b), but prior to its [reading], it is obligatory to bless in any case because it is a Mitzvah, and the general principle with us is: “In the performance of all religious ceremonies, one must say the blessing/benediction over them before doing them”(see Tractate Pesahim 7b, 119b, Sukkah 39a, Menahot 35b and Nidah 63a). And we recite three blessings before it (i.e., the Reading of the Megillah): “on the reading of the Megillah,” “that God has performed miracles” and “Shehekheyanu”/who has kept us in life, sustained us, etc. And they had the practice to recite the blessing after the reading: “Who does champion our cause,” etc. And remember these general principles: And they are – that we don’t read in public less than ten Biblical verses (see Tractate Megillah 21b). And we do not have less than three people read from a Torah scroll in public. And one person does not read in a Torah scroll less than three verses, and therefore, when we read thirteen verses, one of them reads four verses. And we don’t begin a portion with less than three verses, and then it is permitted to him to stop the reading and to go down. And There should not remain in a portion less than three verses and then it would be permitted for him to stop. All of these general principles are regarding public reading. And a person who begins in the reading of the Torah scroll is obliged to bless, “who has chosen us from all the nations and given us His Torah. [Praised are You, O LORD] who has given us the Torah. And the person who reads last and completes it (i.e., the reading) blesses after it: “who has given us a Torah of truth and planted eternal life in our midst. [Praised are You, O LORD] who has given us the Torah. But they established now that each person recites the blessings [both] before and after because of those who enter [late] and because of those who depart/leave [early] to the synagogue, who did not see that person who made the blessing initially, and when they would see one after another ascend and read without a blessing, they would think that a person reading the Torah does not have to make the blessing beforehand, and if those present there saw the first person who descended and did not make a blessing and they left and did not see the last person who made the blessing afterwards would think that there is no obligation for a blessing after the reading of the Torah (see Tractate Megillah 21b – Kapach did not supply this source)." + ], + [ + "It (i.e., the Mishnah) stated \"זה הכלל\", is a mere sign (see Tractate Megillah 22b), because we don’t have a day where Musaf [is recited] that is not a Festival day other than what it mentioned (i.e., Rosh Hodesh or the Intermediate Days of a Festival) . And all of this is clear and correct. And everywhere that it (i.e., the Mishnah) states\"מברך לפניה ולאחריה\" - this is according to the principle of the law as we have explained." + ], + [ + "God said (Leviticus 22:32): “And I will be sanctified in the midst of the children of Israel”, and it comes through the received tradition that any matter that is related to holiday will not occur with less than ten [men] (see Tractate Megillah 23b and Berakhot 21b, among others).", + "ופורשין על שמע – this is the separation/preparation that is before the recitation of the Shema, meaning to say that one person recites [the blessing] of יוצר/creating new lights and אהבה/love (i.e., Ahavah Rabbah in the morning and Ahavat Olam in the evening).", + "ועוברין לפני התיבה – that one should stand to pray in the congregation/community.", + "ומעמד ומושב – this is when they gather people to accompany the corpse , they would gather together to eulogy and one person eulogies and says to them in segments from parts of the eulogy: “Stand dear ones, stand, sit, dear ones, sit. And we don’t take pains to do this unless there were ten persons there or more (see Tractate Megillah 23b, Tractate Bava Batra 106b). And if a person said: “My value is upon me,” for the valuations are set in the Torah (see Leviticus 27:1-8), and he didn’t have with what to pay other than his property, behold the Kohen that is appointed over matters of that which is dedicated to the Temple takes from that land in equivalence to the valuation that he is liable for according to ten people – nine of them Israelites and one of them a Kohen and all of them will agree (note: when examining the Laws of Valuation and Property set apart for Priestly or Temple use, Chapter 8, this condition is not mentioned) for this is worth these monies, and afterwards he descends into it. And similarly, if a person said, “these monies are upon me,” he needs to estimate with a slave whose is sold in the marketplace and give his monies as it is explained in [Tractate] Arakhin (19-20), behold he also needs to make valuation with ten people and one of them is Kohen and will give according as they will say and this is the matter that it (i.e., the Mishnah) states: \"ואדם כיוצא בהן\", it is the intention to state that a person is like land/property. And this that we said, “nine and a Kohen, is not a condition but rather an option, meaning to say, and even if there were nine Israelites it is permitted, because it states in the portion of valuations (i.e., Leviticus 27:1-8) the word “Kohen” ten times and it comes through received tradition that one Kohen is sufficient and all that the word “Kohen” is doubled, it is “one amplification after another amplification is only to restrict”/אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט (i.e., the two expressions negate each other, and together they are treated as a restrictive expression), and even an Israelite (see Tractate Megillah 23b and Sanhedrin 15a – but אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות – a restriction after a restriction is only to amplify)." + ], + [ + "אם היו שלשתן שלש פרשיות – as for example it is stated in Isaiah 52:3-5 (also found in Tractate Megillah 24a, but according to Kapach’s notes, it is only two portions): “For thus said the LORD, etc.,” “For thus said the LORD God, Of old, My people went down to Egypt,” “What therefore do I gain here, etc.?” This is like these three verses – all of them should not be read to the translator of the Biblical passages recited at services and afterwards he would translate them [to Greek or Chaldee], but rather translate them one by one.", + "ואין מדלגין בתורה – in two subjects/matters. But in one matter, like Aharei Mot (Leviticus 16 – which deals with Yom Kippur) and (Leviticus 23:27): “Mark, the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement],” we skip. And in [passages from] the Prophets, we skip, and in all of them, with the condition that he should not delay other than in order that the translator will complete translating the verse that he is translating, or the three verses if he was translating from the Prophets." + ], + [ + "Because of the dignity of the congregation that individual person performs all of these important tasks and it is appropriate for them. But if a minor was reciting the Haftarah from the Prophets, where it is impossible for him to go before the ark until his beard becomes full (see Tractate Hullin 24b), his father or teacher/Rabbi stands [with him] for these things, as if he himself recite the Haftarah on the Prophets, because he and his student or his son are equivalent." + ], + [ + "קטן קורא בתורה – one of he latter Geonim stated that this is after the third [Aliyah] (see The Laws of Prayer, Chapter 12, Halakha 17 – that Maimonides changes his mind).", + "ופוחח – he is as for example that his clothing that is upon him was torn from above until the flesh of his shoulders and his chest is seen, and the Aramaic translation of (Isaiah 20:2 -not verse 3 as found in Kapach’s footnotes): “going naked and barefoot,” –“to have holes in his garment/clad in rags/exposed and barefoot.” But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda who states [in the Mishnah] that whomever had never seen the lights of the sun should not spread a cloak over his head for the recitation of the prayers preceding the Shema/divide the prayers for the Shema, for even though he doesn’t enjoy their light, he surely benefits from their activity in the world, meaning to say, the activities that are indirectly engendered by their light." + ], + [ + "ואסטס – ALNILAG, and similarly all things that color the hands, but if most of the people of that place had colored hands on account of their engaging with that color, it is permissible for him (if he is a Kohen) to raise his hands (see Tractate Megillah 24b), for the reason is nullified “because the people are looking at him.”" + ], + [ + "על מצחו או על פס ידו – meaning to say, that he should place the [Tefillin] of the head on his forehead or [the Tefillin] of the hand on the palm of his hand, for surely this is the path of heretics/sectarians, because he follows after the simple meaning of the Biblical verses according to his [insufficient] knowledge.", + "על בית אנקלי – that he suspends it on his arm or places it it in the pocket in his garment.", + "וחיצונים – they have departed from the realm of the religion completely for they do not believe neither in the Written Torah or the Oral Torah, and we don’t say, יברכך טובים – for the righteous and wicked people praise God as it states (Jeremiah 10:7): “Who would not revere You, O King of the Nations.”" + ], + [ + "ועל טוב יזכר שמך – because it is mentioned about the good and the evil like we said (Mishnah Berakhot, Chapter 9, Mishnah 5): “One blesses on the evil in the same way that he blesses on the good, and when he says, \"מודים מודים\" – surely one must doubt through his admission that perhaps it is for two [gods], but it is for one [God].", + "ובמכנה בעריות – that we reverse them to a hidden language in the present time, and we state, in place of your father and mother and sister, [we say] “his father and his mother and his sister” (see Tractate Megillah 25a). But if he translated [the term] \"להעביר למולך\" (Leviticus 18:21) as it stated, he removed the Bilical verse completely from its plain meaning, for the intention there is to provide the worship of Molech." + ], + [ + "The explanation of [the term in the Mishnah] \"השני\", the twofold condition, and it from: “And Moses said to Aaron” until “And Moses saw the people,” (Exodus 32:21-25), And similarly (Exodus 32:35): “Then the LORD sent a plague upon the people [for what they did with the calf that Aaron made].” And the reason that we don’t translate these verses in public is because of the honor/respect of Aaron (see Tractate Megillah 25). And ברכת כהנים should not be translated because it is stated there (Numbers 6:26): “The LORD bestow His favor with you/lift up His countenance” but the masses will consider that this contradicts what is stated (Deuteronomy 10:17): “who shows no favor [and takes no bribe].”", + "And it (i.e., the Mishnah) states: מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין – which does not contradict what it (i.e., the Mishnah) said above – that the story of Tamar is read and translated, because in every place where Amnon is mentioned undefined and is translated. But what is mentioned “Amnon the son of David” is not read not translated in public because of the respect/honor of [King] David (see Tractate Megillah 25b). And the reason the one who states [in the Mishnah]: \"אין מפטירין במרכבה\" - in order that the multitude will not ask when they hear it on the things that they don’t add to them other than doubts. And the reason of Rabbi Eliezer is honor to [the land of] Israel and to Jerusalem. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer (and so has Maimonides decided in the order of the Haftarot at the end of Sefer Ahavah [in the Mishneh Torah] that we recite the Haftarah of Ezekiel 16:1 and following – “O mortal, proclaim Jerusalem’s abomination to her” which is our practice/custom)." + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "https://www.sefaria.org/texts" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה מגילה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/Hebrew/Vilna edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..ead841a04f98baea8b3de957ec6904a84b719690 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/Hebrew/Vilna edition.json @@ -0,0 +1,173 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Megillah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה מגילה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בי\"ג כו': אמרו ז\"ל לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואמר על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וכשהיו אנשי הפרזים עושים יום י\"ד היו אנשי הכרכים עושים בחמשה עשר ואם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אפילו נפלה החומה ונהרסה לא נחוש לזה. והטעם שסמכו עליו לכרכים המוקפים חומה מה שזכרו בירושלמי והוא אמרם חלקו כבוד לא\"י שהיתה חרבה באותן הימים ותלו אותו בימות יהושע בן נון ואנשי שושן קורין אותה יום ט\"ו אע\"פ שהיא מחודשת לפי שעיקר הנס היה שם ועיקר חבור המגילה ונוח בט\"ו בו.", + "ויום הכניסה הוא יום שני ויום חמישי לפי שאנשי הכפרים מתכנסים בהם לשמוע ספר תורה. ואסור לקרות המגילה בשבת והטעם מה שבארנו בשופר ובלולב. וקריאתה בימים חלוקים היה בזמן שהיתה ידינו פשוטה ותקיפה לקיים המצות בשלימותן. אבל בזמן הזה רוצה לומר מיום שנתחבר הגמרא עד שיבוא משיח במהרה בימינו אין קורין אותה אלא בזמנה והוא יום ארבעה עשר וחמשה עשר כמו שביארנו. והמגילה חובה לקרותה בלילה ולשנותה ביום:" + ], + [ + "כיצד חל להיות יום י\"ד בשני כו': כבר בארנו כי יום הכניסה הוא יום ב' וה' ושהמגילה אינה נקראת בשבת ולפיכך כשיחול יום י\"ד להיות בשבת שאי אפשר לקרותה בו ידחו עיירות גדולות ליום הכניסה שהוא יום חמישי ואין קורין אותה בערב שבת לפי שנאמר הואיל ונדחו ידחו ליום הכניסה:" + ], + [ + "איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים כו': י' בטלנים הוא שיהיה בבהכ\"נ י' בני אדם שלא תהיה להם שום מלאכה אלא עסקי צבור ות\"ת וקביעותם בבהכ\"נ וכשיחול יום ט' באב יום שבת מתענין יום ראשון כי אקדומי פורענותא לא מקדמינן וכן כשיחול יום חגיגה ביום שבת נקריב ביום ראשון כמו שיתבאר במסכת חגיגה וכשיחול יום הקהל ביום השבת תהיה הקריאה ביום (שמיני) [צ\"ל ראשון] וזמן עצי כהנים כבר קדם לך גדרו בסוף תעניות וכשיחול אחד מאלו הימים ביום שבת יהיה הקרבן יום ראשון וכל אלו מאחרין לפי דלא מטא זמן חיובייהו. ואמרו מתנות לאביונים ר\"ל כי מי שנתן באותן הימים ר\"ל יום אחד עשר שנים עשר ושלשה עשר מתנות לאביונים יצא ידי חובתו ורבי יהודה יפרש דברי חכמים שקדם זכרם:" + ], + [ + "קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה כו': שיעור זאת המשנה כך אין בין ארבעה עשר וחמשה עשר ימים של אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים אבל אלו ואלו אסורים בהספד ובתענית:" + ], + [ + "אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד כו': כבר בארנו בסוף ביצה כי אלו דברי בית שמאי אבל בית הלל יש להם דברים אחרים מלבד אוכל נפש שהם מותרין לעשותן בי\"ט ואסורין בשבת כמו שבארנו שם:" + ], + [ + "אין בין המודר הנאה מחבירו כו': נדר הוא שיאמר אדם הרי עלי עולה או שלמים.", + "ונדבה. היא שיאמר הרי זו עולה או שלמים. ואם מת או נגנב קרבן נדבה אינו חייב באחריותו לפי שהוא יחדו והפרישו והוא עובר בבל תאחר על שניהם כמו שאמר השם יתברך (דברים כ״ג:כ״ד) מוצא שפתיך תשמור ועשית וגו' ואמרו בפירוש כאשר נדרת זה נדר לה' אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה:" + ], + [ + "אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש כו': אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט כו': כבר בארנו בפרק שמיני של פסחים (הל' ה') מענין זב בעל שתי ראיות או בעל שלש ראיות כל מה שצריך בהבנת זה הדבר ועוד יתבארו כל משפטי הזבות במקומן והדבר שהן שוין בו הוא טומאה וספירת שבעה כמו שבארנו שם.", + "ומצורע מוסגר הוא אותו שאמר בו הש\"י והסגירו הכהן.", + "ומוחלט הוא אותו שאמר בו הש\"י וטמאו הכהן. ענין מוחלט שנצמת דינו ופסקו עליו לטומאה תרגום לצמיתות לחלוטין ונשתוו שניהם לטומאה ושלוח מחוץ למחנה.", + "וטהור מתוך ההסגר אינו צריך תגלחת וצפרין למה שאמר הש\"י ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ובאה הקבלה אע\"פ שהדבר ברור מי שצרעתו תלויה ברפואתו הוא שצריך תגלחת וצפרים יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים והוא אמרו והסגירו שבעת ימים ואחר יטהר אפילו נשאר אותו סימן כמו שנתבאר בפירוש במסכת נגעים ונשתוו שניהן בטהרה במים לפי שנאמר בטהור מתוך הסגר וכבס בגדיו וטהר:" + ], + [ + "אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו': רצו באמרם בכל לשון בכתב כל אומה ובלשון כל אומה.", + "וספרים ותפילין ומזוזות שתנאי כתיבתם כולם שוין כמו שנתבאר במנחות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:" + ], + [ + "אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה כו': מרובה בגדים הוא כהן בבית שני שלא היה להם שמן המשחה אבל היה כהן גדול בלבישתו בגדי כהונה גדולה.", + "ופר הבא על כל המצות הוא מה שאמר הש\"י אם הכהן המשיח. ונשתוו שניהן בפר יוה\"כ ועשירית האיפה.", + "וכהן שעבר הוא כשאירע פסול בכ\"ג ביה\"כ ומינו אחר תחתיו כמו שביאר ביומא שאחר יוה\"כ ישוב הראשון לגדולתו ויעבור השני שנתמנה ונשתוו שניהן שהן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה ושאר דיני כה\"ג חובה על שניהן מלבד אלו שזכרנו:" + ], + [ + "אין בין במה גדולה לבמה קטנה כו': במה גדולה היא במת צבור כמו שאמר הכתוב (מלכים א' ג, ד) היא הבמה הגדולה ואמרו אינו קרב בבמה ר\"ל בבמה קטנה שהיא במת יחיד וכ\"ז בשעה שהותרו הבמות כמו שיתבאר בפרק האחרון מזבחים (הל' ט'):" + ], + [ + "אין בין שילה לירושלים כו': בכל הרואה ר\"ל שהיו אוכלין בכל מקום שהיה יכול לראות את שילה. ואמר יש אחריה היתר רוצה לומר כי אחר שגדל השם יתברך לשילה [אולי צ\"ל נאסרו הבמות] כשחרב התיר לנו ההקרבה בבמות. ומאחר שבחר בירושלים אין מקריבין בשום מקום זולתו לעולם ואע\"פ שחרב אסור להקריב בבמה. ועוד יתבארו עיקרי אלו הדינים כולם וראיותיהם בסוף זבחים:" + ] + ], + [ + [ + "הקורא את המגילה למפרע כו': כתוב במגילה נזכרים ונעשים כמו שאי אפשר לאדם לעשות מלאכה בזמן שעבר אם לא עשאה כמו כן אין ראוי לקרות את המגילה אחר זמן קריאתה ואסור לקרותה על פה לאמרו נזכרים ואמר כתוב זאת זכרון בספר ושיעור זו המשנה ופירושה כך עברי שקראה תרגום בכל לשון לא יצא חוץ מלשון יוני אבל קורין אותה ללועזות בלע\"ז והוא שתהיה כתובה בלע\"ז כדי שלא תהא קריאתו על פה ומה שנשתנה לשון יוני משאר הלשונות לפי שהיה מובן אצלם הלא תראה מה שאמר במה שקדם אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית והטעם מפני שהם פרשו התורה בלשון יון לתלמי המלך ונתפרסמה אצלם אותה העתקה עד שהיתה אצלם אותו הלשון כמו לשונם וכאלו היתה אשורית וכן אמר לשון יוני לכל כשר ומוסיף על זה כי זה הלשון היה משובח אצלם רבינו הקדוש אומר מה לי לשון תרסי או לשון עברי או לשון יוני והלועז ששמע אשורית יצא לפי שאע\"פ שאינו יודע פי' כל מלה ומלה יודע הוא כל המעשה:" + ], + [ + "קראה סירוגין ומתנמנם יצא כו': סירוגין פיסקי פיסקי ואפילו שהה כדי לגמור את כולה", + "ומתנמנם הוא שהתחיל לישן אבל לא נשתקע בשינה כמו שדקדקנו בסוף פסחים. ואמר כותבה בתנאי שתהיה כוונתו על הקריאה שהוא קורא במגילה שכותב ממנה שהיא שלימה ולא על קריאתו באותה שניה שהוא כותב לפי שאינו יוצא ידי חובתו עד שיקרא בספר שלם.", + "סם שם העיקר.", + "סקרא הוא כמו אבן שצובעים בו צבע אדום.", + "קומוס מין עפר ירוק והוא מסמני הדיו ובערבי אלזא\"ג.", + "וקנקנתום ממיני הקומוס.", + "נייר הוא הנקרא בערבי נאגד.", + "דיפתרא הוא העור שאינו מעובד כל צרכו:" + ], + [ + "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר כו': כשדעתו לחזור למקומו ליל י\"ד ולא חזר קורא כמקומו ואם לא היה כן קורא עמהם. והלכה כר\"מ:" + ], + [ + "הכל כשרין לקרות את המגילה כו': אין קורין את המגילה ולא מלין כו': הכל אפי' אשה. וכבר בארנו (פ\"א ה\"א) כי המגילה נקראת ליל פורים ויום פורים ועל קריאת היום אמרו אין קורין עד שתנץ החמה לאמרם והימים האלה נזכרים ונעשים ואמר במילה וביום השמיני וגו' ואמר בהזאה והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וגו' הקיש טבילה להזאה כי בשביעי טובל כמו שביאר הכתוב.", + "ושומרת יום כנגד יום כבר בארנו דינה בפסחים (פ\"ח ה\"ה) ועוד יתבאר בשלימות במס' נדה ומה שנאמר שנחשוב יום מעת עלות השחר לאמרו בעזרה (נחמיה ד׳:ט״ו) מעלות השחר עד צאת הכוכבים וקרא אותו הזמן יום והוא אמרם והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. ומה שאמר וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר למי שעבר ועשה בעת הצורך הגדול אבל המעשה הגמור הוא אחר הנץ החמה ואין הלכה כר\"י:" + ], + [ + "כל היום כשר לקריאת מגילה כו': וידוי המעשר כבר בארתי אותו במס' מע\"ש (פ\"ה ה\"י) ובאה אחר זאת הפרשה היום הזה ה' אלהיך וגו' ודרשינן סמוכין היום נאמר בהלל זה היום עשה ה' ובשופר יום תרועה יהיה לכם. ובמוספים דבר יום ביומו. ובתפלת המוספין כמו המוספין.", + "וידוי פרים הוא הוידוי הנאמר על פר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור ועוד יתבאר עניינם בהוריות. ומיני העבודה כולם שזכר לא יהיו אלא ביום לאמרו ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ביום ולא בלילה. וכבר בארנו בשלישי מר\"ה (הלכה א') כי הדינים לא יהיו אלא ביום. ואמרי' בסוטה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ואמר על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט ביום אף השקאת סוטה ביום ואמר בעגלה ערופה ונכפר להם הדם ולפי שבא בהם לשון כפרה כקדשים לא יהיו אלא ביום כמו שהקדשים לא יקרבו אלא ביום כמו שזכרנו. וטהרת מצורע הוא בפירוש ביום טהרתו:" + ], + [ + "כל הלילה כשר לקצירת העומר כו': קצירת העומר אינו אלא בלילה והוא קבלה ועוד יתבאר ענין קצירת העומר בעשירי ממנחות.", + "והקטר חלבים ואברים הם מותר תמיד של בין הערבים והוא אמרו היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה.", + "ואמר דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאתויי סידור בזיכים והם שני בזיכי לבונה שנותנין על לחם הפנים כמו שיתבאר במנחות (פי\"א).", + "ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים וכבר ידעת כי אכילת פסח אין מותר לאכלו אלא עד חצות אבל גזרה היא כדי להרחיק את האדם מן העבירה:" + ] + ], + [ + [ + " בני העיר שמכרו רחובה של עיר כו': זו המשנה היא לרבי מנחם בר יוסי שהוא נותן לרחובה של עיר קדושה מאחר שמתפללין בו בתעניות ובמעמדות ואינה הלכה לפי שלא יחדוה לתפלה והתפלה בו עראי והעיקר בכל זה מעלין בקדש ולא מורידין ואסור למכור בית הכנסת אלא בכפרים אבל בית הכנסת של כרכים אי אפשר למוכרו לפי שהרבים יש להם בה זכות:", + "אין מוכרין את של רבים ליחיד כו': ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "אין מוכרים בית הכנסת אלא על תנאי כו': זהו כשלא מכרו אותו אנשי הכפר כולם בהסכמה אבל אם מכרוהו זקני המקום כולם במעמד אנשי המקום כולם יכולים למכור ואפילו לעשות ממנו דירה לשתות בו יין תמיד. ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי יהודה:" + ], + [ + "ועוד א\"ר יהודה בהכ\"נ שחרב אין מספידין בתוכו כו': עגמת נפש רוצה לומר שיכאב הלב כשיש בו עשבים וישתדלו בבנינו אם יוכלו או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו ולפיכך מותר לתלוש העשבים ולהריחם במקומם. אבל לא יתלוש ויאכיל או יאבדם לגמרי ודברי ר' יהודה אלו כולם אמת:" + ], + [ + "ר\"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו': שבת ראשונה היא שבכלל ימותיה היא ראש חדש אדר והוא כשיתחיל ראש חדש אדר יום ראשון או שני או שלישי או רביעי או חמישי או ששי קוראין פרשה ראשונה והיא פרשת שקלים יום שבת שהוא שבת האחרון של שבט וכשתדע שבת ראשון ושניה ושלישית ורביעית יתבארו לך שבתות ההפסקה ואני אבארם", + "שבת שניה היא השבת שבכלל ימיה פורים על הדרך שבארנו בשבת ראשונה", + "ושבת שלישית היא השבת הבאה אחר פורים או קודם ראש חדש ניסן אם יחול ראש חדש ניסן בשבת", + "ושבת רביעית היא שיחול ראש חדש ניסן בתוכה על הדרך שקדם. ומה שאמרתי בראש חדש אדר שאפשר להיותו בכל יום מימי השבוע על עיקר הצווי ר\"ל הראייה", + "ופרשת שקלים היא כי תשא עד סוף הפרשה", + "ואמרו חוזרין לכסדרן רוצה לומר סדר ההפטרות כי בכל שבת קורין ההפטרה מענין הסדר ובזמן אלו הפרשיות והמועדים הן הפטרות מענין הפרשה לא מענין הסדר כי בשבת ראשונה מפטיר ביהוידע הכהן ובשניה פקדתי את אשר עשה לך עמלק ובשלישית וזרקתי עליכם מים טהורים וברביעית בראשון באחד לחדש וכן בראשי חדשים וחנוכה יהו הפטרות מענין הזמן ומפסיק ענין הסדר כמו שיתבאר וזהו ענין אמרם לכל מפסיקין:" + ], + [ + "בפסח קורין בפרשת מועדות כו': זה הדבר מבואר וסדר הקריאה באלו הזמנים הוא מנהג פשוט בכל ישראל מה שאומר לך. יום ראשון של פסח [קורין] משכו וקחו לכם והפטרה בפסח גלגל. יום שני שור או כשב והפטרה פסח יאשיהו. יום שלישי קדש לי. יום רביעי אם כסף תלוה את עמי. וביום חמישי פסל לך. ויום ששי ויעשו בני ישראל. ביום שביעי ויהי בשלח הפטרה וידבר דוד. ביום שמיני כל הבכור הפטרה עוד היום. ושבת שבתוך הפסח קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה העצמות היבשות. וביום ראשון של עצרת קורין בחדש השלישי הפטרה ויהי בשלשים שנה וביום שני כל הבכור הפטרה תפלה לחבקוק וביום ראשון מראש השנה קורא וה' פקד את שרה והפטרה ויהי איש אחד מן הרמתים וביום שני והאלהים נסה הפטרה מצא חן במדבר ובצום כפור בשחרית קורין אחרי מות הפטרה כה אמר רם ונשא ובמנחה פרשת עריות הפטרה בנבואת יונה וביום ראשון וביום שני מסוכות קורין שור או כשב הפטרה ביום ראשון הנה יום בא ביום שני ויקהלו אל המלך שלמה ושאר ימות החג קורין בקרבנות החג וביום שמיני כל הבכור הפטרה ויהי ככלות שלמה ובתשיעי קורין וזאת הברכה הפטרה ויהי אחרי מות ושבת שבתוך החג קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה ביום בא גוג:" + ], + [ + "בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק כו': שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות בזכריה ואם חל יום ראשון מחנוכה ביום שבת שיהו בחנוכה שתי שבתות שבת ראשון מפטירין בנרות דזכריה ושניה בנרות שלמה ואם חל יום פורים בשבת תהיה ההפטרה פקדתי את אשר עשה עמלק וכן אם יחול ר\"ח בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו ואם יחול ביום ראשון הפטרה מחר חדש וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תעניות ומעמדות לא מענין סדר אותה שבת ובתשעה באב קורין כי תוליד בנים ומפטיר אסוף אסיפם ונהגו העם לקרות בזה הגלות הפטרה קודם תשעה באב מענין התוכחות לא מענין הסדרים וכן אחר תשעה באב מפטיר בנחמות עד השבת שקודם ראש השנה שהיא ההפטרה מענין התשובה וההפטרות שקודם תשעה באב דברי ירמיהו שמעו דבר ה' חזון ישעיהו איכה היתה לזונה ואחר תשעה באב נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה אנכי אנכי הוא מנחמכם רני עקרה קומי אורי שוש אשיש שובה ישראל וקורין ברכות וקללות בתעניות לאומרם מוסר ה' בני אל תמאס.", + "ואמר ואינו עולה להם מן החשבון שאינה עולה להם אותה הקריאה שקורין בב' ובה' לקריאת יום שבת ולא נאמר שיחשבו השלשה שקראו ויקראו ד' ביום שבת ממקום שפסקו בו השלשה לקריאתה וישלימו לחשבון שבעה אלא חוזרין לראש הפרשה כמו שהוא גלוי ומפורסם:" + ] + ], + [ + [ + "הקורא את המגילה עומד ויושב כו': אמרו מקום שנהגו לברך יברך רוצה לומר אחר קריאת המגילה אבל לפניה על כל פנים צריך לברך לפי שהוא מצוה והעיקר אצלנו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתם ויברך לפניה שלש ברכות על מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחיינו ואחריה נהגו לברך הרב את ריבנו. וזכור אלו הדברים והוא שלא יקראו על ראש הצבור פחות מג' בני אדם ולא יקרא אדם אחד בספר פחות מג' פסוקים ולפיכך אם קראו י\"ג פסוקים יקרא האחד מהם ד' פסוקים ולא יתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים ואז יהיה ראוי לו שיפסיק הקריאה וירד ולא יניח מן הפרשה פחות מן ג' פסוקים ואז יהיה מותר לו להפסיק. כל אלו הם עקרים בקריאה על ראש בני אדם. והמתחיל לקרות בס\"ת הוא חייב לברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וחותם נותן התורה והקורא אחרון שהוא משלים יברך לאחריו אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו וחותם נותן התורה. ומה שסדרנו שבזמן הזה יברך כל אחד ואחד לפניה ולאחריה מפני הנכנסים בבהכ\"נ שלא ראו אותו שבירך תחלה וכשרואין איש אחד שעולה וקורא בלא ברכה יחשבו כי הקורא בתורה אינו צריך ברכה לפניה וכמו כן הנמצאים בבהכ\"נ שראו הראשון שירד ולא בירך ויצאו ולא ראו אחרון שבירך לאחריה יחשבו כי אין צריך לברך אחר קה\"ת:" + ], + [ + "בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה כו': אמרו זה הכלל סימן בעלמא לפי שאין לנו יום שיש בו מוסף ואינו י\"ט אלא מה שנזכר וכל זה מבואר ואמת. ובכ\"מ שיאמר מברך לפניה ולאחריה רוצה לומר על דרך החיוב כמו שבארנו:" + ], + [ + "אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה כו': אמר השם ונקדשתי בתוך בני ישראל. ובאה הקבלה כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה.", + "ופורסין על שמע היא הפריסה וההצעה שהיא קידם קריאת שמע רוצה. לומר שיסדר אדם אחד יוצר ואהבה.", + "ועוברין לפני התיבה הוא שיתמנה אחד להתפלל בקהל.", + "ומעמד ומושב הוא כשהיו מתקבצים בני אדם ללוות את המת ובאין לסופדו שהיה אדם אחד ספדן ואומר להם בפרק מפרקי ההספד עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו ואין מטריחין כל זה הטורח אא\"כ היו עשרה או יותר. וכשיאמר אדם ערכי עלי והערכים פסוקים וידועים הם כבר בלשון התורה ואין לו לזה המעריך מה שיתן אלא אחוזתו הכהן הממונה על ההקדשות יקח מאותה אחוזה דמי הערך שנתחייב בו לפני עשרה מישראל ואחד מהם כהן שיסכימו כולם שזו שוה זה הערך ואז ירד לתוכה וכן כשאמר דמי ערכי עלי שהוא חייב במה שישומו אותו כעבד הנמכר בשוק ויתן דמיו כמו שיתבאר בערכין ג\"כ צריך זה שישומו אותו י' בני אדם ואחד מהם כהן ויתן כפי שומתן וזה ענין באמרם ואדם כיוצא בהם ענינו כקרקעות וזה שאמרו תשעה וכהן אינו תנאי אבל הוא רשות כי אם הם ט' מישראל דיו לפי שפרשת ערכים נשנית בה מלת כהן י' פעמים ובאה הקבלה כי כהן אחד בלבד יספיק לנו וכל מה שנשנה כהן הוא רבוי אחר רבוי למעט ואפילו ישראל:" + ], + [ + "הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים כו': אם היו שלשתן ג' פרשיות כמו הפרשה שבישעיה (נ\"ב) כה אמר ה' חנם. כה אמר ה' אלהים מצרים. ועתה מה לי פה וגו'. כמו אלו הג' פסוקים לא יקראם כולם לתורגמן ואח\"כ יתרגם אבל קורא אותם אחד אחד.", + "ואין מדלגין בתורה בשני ענינים אבל בענין אחד כמו באחרי מות ואך בעשור לחדש מדלגין ובנביאים אפילו מענין לענין והתנאי בשניהם שלא ישהה אלא כדי שישלים התורגמן לתרגם הפסוק שהוא מתרגם או הג' פסוקים אם הוא מתרגם בנביא:" + ], + [ + "המפטיר בנביא הוא פורס על שמע כו': משום כבוד עצמו תקנו לו חכמים זה מאחר שהוא ממציא עצמו להפטיר ראוי הוא שיעשו על ידיו אלו המעשים המשובחים וכשהמפטיר בנביא קטן שאי אפשר לו לעבור לפני התיבה עד שיתמלא זקנו אביו או רבו יורדין במקומו לאלו הדברים ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו והכל שוה:" + ], + [ + "קטן קורא בתורה ומתרגם כו': קטן קורא בתורה אמר אחד מן הגאונים האחרונים כי זה אחר השלישי.", + "ופוחח הוא שיהיה הבגד שעליו נקרע העליון ממנו עד שכתפיו ולבו נראין ערומין דמתרגמינן ערום ויחף פחח ויחף. ואין הלכה כר' יהודה באמרו כי מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע שאע\"פ שלא נהנה מאורם שיראה נהנה מפעולתם בעולם ר\"ל הפעולות הבאים מאורם בעוה\"ז." + ], + [ + "ואסטיס צבע כדמות תכלת ובערבי פל\"ג. ופואה שרשים דקים אדומים שצובעין בהם אודם ובערבי פוו\"ה. וכמו כן כל דבר שצובע הידים אמנם אם היו רוב בני אותה העיר צובעי ידים מפני שמתעסקים באותו צבע מותר לו לישא את כפיו שהרי נסתלק טעם מפני שהעם מסתכלין בו:" + ], + [ + "האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין כו': על מצחו או על פס ידו פי' שישים של ראש על מצחו או של יד על פס ידו ה\"ז דרך טועים לפי שהוא הולך אחר לשון התורה ממש לפי דעתו.", + "על בית אונקלי שיתלה אותם על זרועו או כתפו או שיתן אותה בחיקו.", + "והחיצונים הם הכופרים בתורה בכל ואינם מאמינים ממנה לא תורה שבכתב ולא תורה שבע\"פ:" + ], + [ + "ואין ראוי לומר יברכוך טובים לפי שהשם יתברך מברכים אותו טובים ורעים כמו שכתוב מי לא יראך מלך הגוים. ועל קן צפור יגיעו רחמיך לפי שהטעם אינו צד רחמניות מהשם יתברך באומרו לא תקח האם על הבנים אבל היא גזרת הכתוב. ועל טוב יזכר שמך מפני ששמו נזכר על טוב ועל רע כמו שאמרו מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואם אמר מודים מודים משתקין אותו מפני שנראה כאלו ההודאה לשתי רשויות וההודאה אינה אלא לאחד.", + "והמכנה בעריות הוא שיכנה וישים כנוי הנסתר במקום כינוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו. ואם תרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לארמיותא הנה הפך הלשון ממשמעותן בכל וכוונת הפסוק לשם איסור עבודת המולך:" + ], + [ + "מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם כו': ענין עגל השני הוא מה שנשנה מענינו והוא מפסוק ויאמר משה אל אהרן עד פסוק וירא משה את העם וגו' וכמו כן ויגוף ה' את העם וגו'. ואלו הפסוקים אינן מתרגמין על ראש הצבור מפני כבוד אהרן. ואין מתרגמין ברכת כהנים מפני שאומרים בה ישא השם פניו אליך ויראה להמון הפך מה שאמר אשר לא ישא פנים. ואמר מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין אינה קושיא למה שאמר מעשה תמר נקרא ומתרגם כי כל מה שזוכר אמנון סתם נקרא ומתרגם ומה שזכר אמנון בן דוד אינו נקרא ואינו מתרגם משום כבוד דוד וטעם האומר אין מפטירין במרכבה כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק וטעם ר\"א הוא כבוד לירושלים ולישראל. והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר\"א:", + "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת מגילה" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..0f288249db8d8059277a9cf37f34b93cdccbb2a2 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Megillah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,169 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Megillah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Megillah", + "text": [ + [ + [ + "מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בי\"ג כו': אמרו ז\"ל לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם חכמים ואמר על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות וכשהיו אנשי הפרזים עושים יום י\"ד היו אנשי הכרכים עושים בחמשה עשר ואם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אפילו נפלה החומה ונהרסה לא נחוש לזה. והטעם שסמכו עליו לכרכים המוקפים חומה מה שזכרו בירושלמי והוא אמרם חלקו כבוד לא\"י שהיתה חרבה באותן הימים ותלו אותו בימות יהושע בן נון ואנשי שושן קורין אותה יום ט\"ו אע\"פ שהיא מחודשת לפי שעיקר הנס היה שם ועיקר חבור המגילה ונוח בט\"ו בו.", + "ויום הכניסה הוא יום שני ויום חמישי לפי שאנשי הכפרים מתכנסים בהם לשמוע ספר תורה. ואסור לקרות המגילה בשבת והטעם מה שבארנו בשופר ובלולב. וקריאתה בימים חלוקים היה בזמן שהיתה ידינו פשוטה ותקיפה לקיים המצות בשלימותן. אבל בזמן הזה רוצה לומר מיום שנתחבר הגמרא עד שיבוא משיח במהרה בימינו אין קורין אותה אלא בזמנה והוא יום ארבעה עשר וחמשה עשר כמו שביארנו. והמגילה חובה לקרותה בלילה ולשנותה ביום:" + ], + [ + "כיצד חל להיות יום י\"ד בשני כו': כבר בארנו כי יום הכניסה הוא יום ב' וה' ושהמגילה אינה נקראת בשבת ולפיכך כשיחול יום י\"ד להיות בשבת שאי אפשר לקרותה בו ידחו עיירות גדולות ליום הכניסה שהוא יום חמישי ואין קורין אותה בערב שבת לפי שנאמר הואיל ונדחו ידחו ליום הכניסה:" + ], + [ + "איזו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים כו': י' בטלנים הוא שיהיה בבהכ\"נ י' בני אדם שלא תהיה להם שום מלאכה אלא עסקי צבור ות\"ת וקביעותם בבהכ\"נ וכשיחול יום ט' באב יום שבת מתענין יום ראשון כי אקדומי פורענותא לא מקדמינן וכן כשיחול יום חגיגה ביום שבת נקריב ביום ראשון כמו שיתבאר במסכת חגיגה וכשיחול יום הקהל ביום השבת תהיה הקריאה ביום (שמיני) [צ\"ל ראשון] וזמן עצי כהנים כבר קדם לך גדרו בסוף תעניות וכשיחול אחד מאלו הימים ביום שבת יהיה הקרבן יום ראשון וכל אלו מאחרין לפי דלא מטא זמן חיובייהו. ואמרו מתנות לאביונים ר\"ל כי מי שנתן באותן הימים ר\"ל יום אחד עשר שנים עשר ושלשה עשר מתנות לאביונים יצא ידי חובתו ורבי יהודה יפרש דברי חכמים שקדם זכרם:" + ], + [ + "קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה כו': שיעור זאת המשנה כך אין בין ארבעה עשר וחמשה עשר ימים של אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים אבל אלו ואלו אסורים בהספד ובתענית:" + ], + [ + "אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד כו': כבר בארנו בסוף ביצה כי אלו דברי בית שמאי אבל בית הלל יש להם דברים אחרים מלבד אוכל נפש שהם מותרין לעשותן בי\"ט ואסורין בשבת כמו שבארנו שם:" + ], + [ + "אין בין המודר הנאה מחבירו כו': נדר הוא שיאמר אדם הרי עלי עולה או שלמים.", + "ונדבה. היא שיאמר הרי זו עולה או שלמים. ואם מת או נגנב קרבן נדבה אינו חייב באחריותו לפי שהוא יחדו והפרישו והוא עובר בבל תאחר על שניהם כמו שאמר השם יתברך (דברים כ״ג:כ״ד) מוצא שפתיך תשמור ועשית וגו' ואמרו בפירוש כאשר נדרת זה נדר לה' אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה:" + ], + [ + "אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש כו': אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט כו': כבר בארנו בפרק שמיני של פסחים (הל' ה') מענין זב בעל שתי ראיות או בעל שלש ראיות כל מה שצריך בהבנת זה הדבר ועוד יתבארו כל משפטי הזבות במקומן והדבר שהן שוין בו הוא טומאה וספירת שבעה כמו שבארנו שם.", + "ומצורע מוסגר הוא אותו שאמר בו הש\"י והסגירו הכהן.", + "ומוחלט הוא אותו שאמר בו הש\"י וטמאו הכהן. ענין מוחלט שנצמת דינו ופסקו עליו לטומאה תרגום לצמיתות לחלוטין ונשתוו שניהם לטומאה ושלוח מחוץ למחנה.", + "וטהור מתוך ההסגר אינו צריך תגלחת וצפרין למה שאמר הש\"י ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע ובאה הקבלה אע\"פ שהדבר ברור מי שצרעתו תלויה ברפואתו הוא שצריך תגלחת וצפרים יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים והוא אמרו והסגירו שבעת ימים ואחר יטהר אפילו נשאר אותו סימן כמו שנתבאר בפירוש במסכת נגעים ונשתוו שניהן בטהרה במים לפי שנאמר בטהור מתוך הסגר וכבס בגדיו וטהר:" + ], + [ + "אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו': רצו באמרם בכל לשון בכתב כל אומה ובלשון כל אומה.", + "וספרים ותפילין ומזוזות שתנאי כתיבתם כולם שוין כמו שנתבאר במנחות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:" + ], + [ + "אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה כו': מרובה בגדים הוא כהן בבית שני שלא היה להם שמן המשחה אבל היה כהן גדול בלבישתו בגדי כהונה גדולה.", + "ופר הבא על כל המצות הוא מה שאמר הש\"י אם הכהן המשיח. ונשתוו שניהן בפר יוה\"כ ועשירית האיפה.", + "וכהן שעבר הוא כשאירע פסול בכ\"ג ביה\"כ ומינו אחר תחתיו כמו שביאר ביומא שאחר יוה\"כ ישוב הראשון לגדולתו ויעבור השני שנתמנה ונשתוו שניהן שהן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה ושאר דיני כה\"ג חובה על שניהן מלבד אלו שזכרנו:" + ], + [ + "אין בין במה גדולה לבמה קטנה כו': במה גדולה היא במת צבור כמו שאמר הכתוב (מלכים א' ג, ד) היא הבמה הגדולה ואמרו אינו קרב בבמה ר\"ל בבמה קטנה שהיא במת יחיד וכ\"ז בשעה שהותרו הבמות כמו שיתבאר בפרק האחרון מזבחים (הל' ט'):" + ], + [ + "אין בין שילה לירושלים כו': בכל הרואה ר\"ל שהיו אוכלין בכל מקום שהיה יכול לראות את שילה. ואמר יש אחריה היתר רוצה לומר כי אחר שגדל השם יתברך לשילה [אולי צ\"ל נאסרו הבמות] כשחרב התיר לנו ההקרבה בבמות. ומאחר שבחר בירושלים אין מקריבין בשום מקום זולתו לעולם ואע\"פ שחרב אסור להקריב בבמה. ועוד יתבארו עיקרי אלו הדינים כולם וראיותיהם בסוף זבחים:" + ] + ], + [ + [ + "הקורא את המגילה למפרע כו': כתוב במגילה נזכרים ונעשים כמו שאי אפשר לאדם לעשות מלאכה בזמן שעבר אם לא עשאה כמו כן אין ראוי לקרות את המגילה אחר זמן קריאתה ואסור לקרותה על פה לאמרו נזכרים ואמר כתוב זאת זכרון בספר ושיעור זו המשנה ופירושה כך עברי שקראה תרגום בכל לשון לא יצא חוץ מלשון יוני אבל קורין אותה ללועזות בלע\"ז והוא שתהיה כתובה בלע\"ז כדי שלא תהא קריאתו על פה ומה שנשתנה לשון יוני משאר הלשונות לפי שהיה מובן אצלם הלא תראה מה שאמר במה שקדם אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית והטעם מפני שהם פרשו התורה בלשון יון לתלמי המלך ונתפרסמה אצלם אותה העתקה עד שהיתה אצלם אותו הלשון כמו לשונם וכאלו היתה אשורית וכן אמר לשון יוני לכל כשר ומוסיף על זה כי זה הלשון היה משובח אצלם רבינו הקדוש אומר מה לי לשון תרסי או לשון עברי או לשון יוני והלועז ששמע אשורית יצא לפי שאע\"פ שאינו יודע פי' כל מלה ומלה יודע הוא כל המעשה:" + ], + [ + "קראה סירוגין ומתנמנם יצא כו': סירוגין פיסקי פיסקי ואפילו שהה כדי לגמור את כולה", + "ומתנמנם הוא שהתחיל לישן אבל לא נשתקע בשינה כמו שדקדקנו בסוף פסחים. ואמר כותבה בתנאי שתהיה כוונתו על הקריאה שהוא קורא במגילה שכותב ממנה שהיא שלימה ולא על קריאתו באותה שניה שהוא כותב לפי שאינו יוצא ידי חובתו עד שיקרא בספר שלם.", + "סם שם העיקר.", + "סקרא הוא כמו אבן שצובעים בו צבע אדום.", + "קומוס מין עפר ירוק והוא מסמני הדיו ובערבי אלזא\"ג.", + "וקנקנתום ממיני הקומוס.", + "נייר הוא הנקרא בערבי נאגד.", + "דיפתרא הוא העור שאינו מעובד כל צרכו:" + ], + [ + "בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר כו': כשדעתו לחזור למקומו ליל י\"ד ולא חזר קורא כמקומו ואם לא היה כן קורא עמהם. והלכה כר\"מ:" + ], + [ + "הכל כשרין לקרות את המגילה כו': אין קורין את המגילה ולא מלין כו': הכל אפי' אשה. וכבר בארנו (פ\"א ה\"א) כי המגילה נקראת ליל פורים ויום פורים ועל קריאת היום אמרו אין קורין עד שתנץ החמה לאמרם והימים האלה נזכרים ונעשים ואמר במילה וביום השמיני וגו' ואמר בהזאה והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וגו' הקיש טבילה להזאה כי בשביעי טובל כמו שביאר הכתוב.", + "ושומרת יום כנגד יום כבר בארנו דינה בפסחים (פ\"ח ה\"ה) ועוד יתבאר בשלימות במס' נדה ומה שנאמר שנחשוב יום מעת עלות השחר לאמרו בעזרה (נחמיה ד׳:ט״ו) מעלות השחר עד צאת הכוכבים וקרא אותו הזמן יום והוא אמרם והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. ומה שאמר וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר למי שעבר ועשה בעת הצורך הגדול אבל המעשה הגמור הוא אחר הנץ החמה ואין הלכה כר\"י:" + ], + [ + "כל היום כשר לקריאת מגילה כו': וידוי המעשר כבר בארתי אותו במס' מע\"ש (פ\"ה ה\"י) ובאה אחר זאת הפרשה היום הזה ה' אלהיך וגו' ודרשינן סמוכין היום נאמר בהלל זה היום עשה ה' ובשופר יום תרועה יהיה לכם. ובמוספים דבר יום ביומו. ובתפלת המוספין כמו המוספין.", + "וידוי פרים הוא הוידוי הנאמר על פר כהן המשיח ופר העלם דבר של צבור ועוד יתבאר עניינם בהוריות. ומיני העבודה כולם שזכר לא יהיו אלא ביום לאמרו ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ביום ולא בלילה. וכבר בארנו בשלישי מר\"ה (הלכה א') כי הדינים לא יהיו אלא ביום. ואמרי' בסוטה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ואמר על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט ביום אף השקאת סוטה ביום ואמר בעגלה ערופה ונכפר להם הדם ולפי שבא בהם לשון כפרה כקדשים לא יהיו אלא ביום כמו שהקדשים לא יקרבו אלא ביום כמו שזכרנו. וטהרת מצורע הוא בפירוש ביום טהרתו:" + ], + [ + "כל הלילה כשר לקצירת העומר כו': קצירת העומר אינו אלא בלילה והוא קבלה ועוד יתבאר ענין קצירת העומר בעשירי ממנחות.", + "והקטר חלבים ואברים הם מותר תמיד של בין הערבים והוא אמרו היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה.", + "ואמר דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאתויי סידור בזיכים והם שני בזיכי לבונה שנותנין על לחם הפנים כמו שיתבאר במנחות (פי\"א).", + "ודבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים וכבר ידעת כי אכילת פסח אין מותר לאכלו אלא עד חצות אבל גזרה היא כדי להרחיק את האדם מן העבירה:" + ] + ], + [ + [ + " בני העיר שמכרו רחובה של עיר כו': זו המשנה היא לרבי מנחם בר יוסי שהוא נותן לרחובה של עיר קדושה מאחר שמתפללין בו בתעניות ובמעמדות ואינה הלכה לפי שלא יחדוה לתפלה והתפלה בו עראי והעיקר בכל זה מעלין בקדש ולא מורידין ואסור למכור בית הכנסת אלא בכפרים אבל בית הכנסת של כרכים אי אפשר למוכרו לפי שהרבים יש להם בה זכות:", + "אין מוכרין את של רבים ליחיד כו': ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "אין מוכרים בית הכנסת אלא על תנאי כו': זהו כשלא מכרו אותו אנשי הכפר כולם בהסכמה אבל אם מכרוהו זקני המקום כולם במעמד אנשי המקום כולם יכולים למכור ואפילו לעשות ממנו דירה לשתות בו יין תמיד. ואין הלכה כרבי מאיר ולא כרבי יהודה:" + ], + [ + "ועוד א\"ר יהודה בהכ\"נ שחרב אין מספידין בתוכו כו': עגמת נפש רוצה לומר שיכאב הלב כשיש בו עשבים וישתדלו בבנינו אם יוכלו או תכנע נפשם וישובו אל ה' אם אין בהם יכולת לבנותו ולפיכך מותר לתלוש העשבים ולהריחם במקומם. אבל לא יתלוש ויאכיל או יאבדם לגמרי ודברי ר' יהודה אלו כולם אמת:" + ], + [ + "ר\"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים כו': שבת ראשונה היא שבכלל ימותיה היא ראש חדש אדר והוא כשיתחיל ראש חדש אדר יום ראשון או שני או שלישי או רביעי או חמישי או ששי קוראין פרשה ראשונה והיא פרשת שקלים יום שבת שהוא שבת האחרון של שבט וכשתדע שבת ראשון ושניה ושלישית ורביעית יתבארו לך שבתות ההפסקה ואני אבארם", + "שבת שניה היא השבת שבכלל ימיה פורים על הדרך שבארנו בשבת ראשונה", + "ושבת שלישית היא השבת הבאה אחר פורים או קודם ראש חדש ניסן אם יחול ראש חדש ניסן בשבת", + "ושבת רביעית היא שיחול ראש חדש ניסן בתוכה על הדרך שקדם. ומה שאמרתי בראש חדש אדר שאפשר להיותו בכל יום מימי השבוע על עיקר הצווי ר\"ל הראייה", + "ופרשת שקלים היא כי תשא עד סוף הפרשה", + "ואמרו חוזרין לכסדרן רוצה לומר סדר ההפטרות כי בכל שבת קורין ההפטרה מענין הסדר ובזמן אלו הפרשיות והמועדים הן הפטרות מענין הפרשה לא מענין הסדר כי בשבת ראשונה מפטיר ביהוידע הכהן ובשניה פקדתי את אשר עשה לך עמלק ובשלישית וזרקתי עליכם מים טהורים וברביעית בראשון באחד לחדש וכן בראשי חדשים וחנוכה יהו הפטרות מענין הזמן ומפסיק ענין הסדר כמו שיתבאר וזהו ענין אמרם לכל מפסיקין:" + ], + [ + "בפסח קורין בפרשת מועדות כו': זה הדבר מבואר וסדר הקריאה באלו הזמנים הוא מנהג פשוט בכל ישראל מה שאומר לך. יום ראשון של פסח [קורין] משכו וקחו לכם והפטרה בפסח גלגל. יום שני שור או כשב והפטרה פסח יאשיהו. יום שלישי קדש לי. יום רביעי אם כסף תלוה את עמי. וביום חמישי פסל לך. ויום ששי ויעשו בני ישראל. ביום שביעי ויהי בשלח הפטרה וידבר דוד. ביום שמיני כל הבכור הפטרה עוד היום. ושבת שבתוך הפסח קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה העצמות היבשות. וביום ראשון של עצרת קורין בחדש השלישי הפטרה ויהי בשלשים שנה וביום שני כל הבכור הפטרה תפלה לחבקוק וביום ראשון מראש השנה קורא וה' פקד את שרה והפטרה ויהי איש אחד מן הרמתים וביום שני והאלהים נסה הפטרה מצא חן במדבר ובצום כפור בשחרית קורין אחרי מות הפטרה כה אמר רם ונשא ובמנחה פרשת עריות הפטרה בנבואת יונה וביום ראשון וביום שני מסוכות קורין שור או כשב הפטרה ביום ראשון הנה יום בא ביום שני ויקהלו אל המלך שלמה ושאר ימות החג קורין בקרבנות החג וביום שמיני כל הבכור הפטרה ויהי ככלות שלמה ובתשיעי קורין וזאת הברכה הפטרה ויהי אחרי מות ושבת שבתוך החג קורין ראה אתה אומר אלי הפטרה ביום בא גוג:" + ], + [ + "בחנוכה בנשיאים בפורים ויבא עמלק כו': שבת שבתוך חנוכה מפטירין בנרות בזכריה ואם חל יום ראשון מחנוכה ביום שבת שיהו בחנוכה שתי שבתות שבת ראשון מפטירין בנרות דזכריה ושניה בנרות שלמה ואם חל יום פורים בשבת תהיה ההפטרה פקדתי את אשר עשה עמלק וכן אם יחול ר\"ח בשבת מפטיר והיה מדי חדש בחדשו ואם יחול ביום ראשון הפטרה מחר חדש וזהו ענין אמרו לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים וכן לתעניות ולמעמדות מפטירין מענין תעניות ומעמדות לא מענין סדר אותה שבת ובתשעה באב קורין כי תוליד בנים ומפטיר אסוף אסיפם ונהגו העם לקרות בזה הגלות הפטרה קודם תשעה באב מענין התוכחות לא מענין הסדרים וכן אחר תשעה באב מפטיר בנחמות עד השבת שקודם ראש השנה שהיא ההפטרה מענין התשובה וההפטרות שקודם תשעה באב דברי ירמיהו שמעו דבר ה' חזון ישעיהו איכה היתה לזונה ואחר תשעה באב נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה אנכי אנכי הוא מנחמכם רני עקרה קומי אורי שוש אשיש שובה ישראל וקורין ברכות וקללות בתעניות לאומרם מוסר ה' בני אל תמאס.", + "ואמר ואינו עולה להם מן החשבון שאינה עולה להם אותה הקריאה שקורין בב' ובה' לקריאת יום שבת ולא נאמר שיחשבו השלשה שקראו ויקראו ד' ביום שבת ממקום שפסקו בו השלשה לקריאתה וישלימו לחשבון שבעה אלא חוזרין לראש הפרשה כמו שהוא גלוי ומפורסם:" + ] + ], + [ + [ + "הקורא את המגילה עומד ויושב כו': אמרו מקום שנהגו לברך יברך רוצה לומר אחר קריאת המגילה אבל לפניה על כל פנים צריך לברך לפי שהוא מצוה והעיקר אצלנו כל המצות כולם מברך עליהם עובר לעשייתם ויברך לפניה שלש ברכות על מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחיינו ואחריה נהגו לברך הרב את ריבנו. וזכור אלו הדברים והוא שלא יקראו על ראש הצבור פחות מג' בני אדם ולא יקרא אדם אחד בספר פחות מג' פסוקים ולפיכך אם קראו י\"ג פסוקים יקרא האחד מהם ד' פסוקים ולא יתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים ואז יהיה ראוי לו שיפסיק הקריאה וירד ולא יניח מן הפרשה פחות מן ג' פסוקים ואז יהיה מותר לו להפסיק. כל אלו הם עקרים בקריאה על ראש בני אדם. והמתחיל לקרות בס\"ת הוא חייב לברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וחותם נותן התורה והקורא אחרון שהוא משלים יברך לאחריו אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו וחותם נותן התורה. ומה שסדרנו שבזמן הזה יברך כל אחד ואחד לפניה ולאחריה מפני הנכנסים בבהכ\"נ שלא ראו אותו שבירך תחלה וכשרואין איש אחד שעולה וקורא בלא ברכה יחשבו כי הקורא בתורה אינו צריך ברכה לפניה וכמו כן הנמצאים בבהכ\"נ שראו הראשון שירד ולא בירך ויצאו ולא ראו אחרון שבירך לאחריה יחשבו כי אין צריך לברך אחר קה\"ת:" + ], + [ + "בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה כו': אמרו זה הכלל סימן בעלמא לפי שאין לנו יום שיש בו מוסף ואינו י\"ט אלא מה שנזכר וכל זה מבואר ואמת. ובכ\"מ שיאמר מברך לפניה ולאחריה רוצה לומר על דרך החיוב כמו שבארנו:" + ], + [ + "אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה כו': אמר השם ונקדשתי בתוך בני ישראל. ובאה הקבלה כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה.", + "ופורסין על שמע היא הפריסה וההצעה שהיא קידם קריאת שמע רוצה. לומר שיסדר אדם אחד יוצר ואהבה.", + "ועוברין לפני התיבה הוא שיתמנה אחד להתפלל בקהל.", + "ומעמד ומושב הוא כשהיו מתקבצים בני אדם ללוות את המת ובאין לסופדו שהיה אדם אחד ספדן ואומר להם בפרק מפרקי ההספד עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו ואין מטריחין כל זה הטורח אא\"כ היו עשרה או יותר. וכשיאמר אדם ערכי עלי והערכים פסוקים וידועים הם כבר בלשון התורה ואין לו לזה המעריך מה שיתן אלא אחוזתו הכהן הממונה על ההקדשות יקח מאותה אחוזה דמי הערך שנתחייב בו לפני עשרה מישראל ואחד מהם כהן שיסכימו כולם שזו שוה זה הערך ואז ירד לתוכה וכן כשאמר דמי ערכי עלי שהוא חייב במה שישומו אותו כעבד הנמכר בשוק ויתן דמיו כמו שיתבאר בערכין ג\"כ צריך זה שישומו אותו י' בני אדם ואחד מהם כהן ויתן כפי שומתן וזה ענין באמרם ואדם כיוצא בהם ענינו כקרקעות וזה שאמרו תשעה וכהן אינו תנאי אבל הוא רשות כי אם הם ט' מישראל דיו לפי שפרשת ערכים נשנית בה מלת כהן י' פעמים ובאה הקבלה כי כהן אחד בלבד יספיק לנו וכל מה שנשנה כהן הוא רבוי אחר רבוי למעט ואפילו ישראל:" + ], + [ + "הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים כו': אם היו שלשתן ג' פרשיות כמו הפרשה שבישעיה (נ\"ב) כה אמר ה' חנם. כה אמר ה' אלהים מצרים. ועתה מה לי פה וגו'. כמו אלו הג' פסוקים לא יקראם כולם לתורגמן ואח\"כ יתרגם אבל קורא אותם אחד אחד.", + "ואין מדלגין בתורה בשני ענינים אבל בענין אחד כמו באחרי מות ואך בעשור לחדש מדלגין ובנביאים אפילו מענין לענין והתנאי בשניהם שלא ישהה אלא כדי שישלים התורגמן לתרגם הפסוק שהוא מתרגם או הג' פסוקים אם הוא מתרגם בנביא:" + ], + [ + "המפטיר בנביא הוא פורס על שמע כו': משום כבוד עצמו תקנו לו חכמים זה מאחר שהוא ממציא עצמו להפטיר ראוי הוא שיעשו על ידיו אלו המעשים המשובחים וכשהמפטיר בנביא קטן שאי אפשר לו לעבור לפני התיבה עד שיתמלא זקנו אביו או רבו יורדין במקומו לאלו הדברים ויהיה כאלו הוא עצמו מפטיר בנביא כיון שהוא תלמידו או בנו והכל שוה:" + ], + [ + "קטן קורא בתורה ומתרגם כו': קטן קורא בתורה אמר אחד מן הגאונים האחרונים כי זה אחר השלישי.", + "ופוחח הוא שיהיה הבגד שעליו נקרע העליון ממנו עד שכתפיו ולבו נראין ערומין דמתרגמינן ערום ויחף פחח ויחף. ואין הלכה כר' יהודה באמרו כי מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע שאע\"פ שלא נהנה מאורם שיראה נהנה מפעולתם בעולם ר\"ל הפעולות הבאים מאורם בעוה\"ז." + ], + [ + "ואסטיס צבע כדמות תכלת ובערבי פל\"ג. ופואה שרשים דקים אדומים שצובעין בהם אודם ובערבי פוו\"ה. וכמו כן כל דבר שצובע הידים אמנם אם היו רוב בני אותה העיר צובעי ידים מפני שמתעסקים באותו צבע מותר לו לישא את כפיו שהרי נסתלק טעם מפני שהעם מסתכלין בו:" + ], + [ + "האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין כו': על מצחו או על פס ידו פי' שישים של ראש על מצחו או של יד על פס ידו ה\"ז דרך טועים לפי שהוא הולך אחר לשון התורה ממש לפי דעתו.", + "על בית אונקלי שיתלה אותם על זרועו או כתפו או שיתן אותה בחיקו.", + "והחיצונים הם הכופרים בתורה בכל ואינם מאמינים ממנה לא תורה שבכתב ולא תורה שבע\"פ:" + ], + [ + "ואין ראוי לומר יברכוך טובים לפי שהשם יתברך מברכים אותו טובים ורעים כמו שכתוב מי לא יראך מלך הגוים. ועל קן צפור יגיעו רחמיך לפי שהטעם אינו צד רחמניות מהשם יתברך באומרו לא תקח האם על הבנים אבל היא גזרת הכתוב. ועל טוב יזכר שמך מפני ששמו נזכר על טוב ועל רע כמו שאמרו מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואם אמר מודים מודים משתקין אותו מפני שנראה כאלו ההודאה לשתי רשויות וההודאה אינה אלא לאחד.", + "והמכנה בעריות הוא שיכנה וישים כנוי הנסתר במקום כינוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו. ואם תרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לארמיותא הנה הפך הלשון ממשמעותן בכל וכוונת הפסוק לשם איסור עבודת המולך:" + ], + [ + "מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם כו': ענין עגל השני הוא מה שנשנה מענינו והוא מפסוק ויאמר משה אל אהרן עד פסוק וירא משה את העם וגו' וכמו כן ויגוף ה' את העם וגו'. ואלו הפסוקים אינן מתרגמין על ראש הצבור מפני כבוד אהרן. ואין מתרגמין ברכת כהנים מפני שאומרים בה ישא השם פניו אליך ויראה להמון הפך מה שאמר אשר לא ישא פנים. ואמר מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין אינה קושיא למה שאמר מעשה תמר נקרא ומתרגם כי כל מה שזוכר אמנון סתם נקרא ומתרגם ומה שזכר אמנון בן דוד אינו נקרא ואינו מתרגם משום כבוד דוד וטעם האומר אין מפטירין במרכבה כדי שלא ישאלו ההמון כשישמעו אותה ולא יוסיף להם אלא ספק וטעם ר\"א הוא כבוד לירושלים ולישראל. והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר\"א:", + "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת מגילה" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה מגילה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..ce3b8c5efc632e9a54fbfa9d725913b13adceabf --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json @@ -0,0 +1,146 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam on Mishnah Moed Katan", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts", + "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה מועד קטן", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "It comes in the received tradition that on the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed it is prohibited to do work (see Tractate Hagigah 18a). And the Mishnah calls the Intermediate Days of the Festivals: \"מועד\"/the Holiday in every place. And similarly it will be explained in the received tradition the definition of labor that is permitted to perform during the intermediate weekdays [of the Festivals of Passover and Sukkot] and the definition of labors that are prohibited to perform.. And this is the subject matter of this Tractate. And it follows from these things that what it is permitted to do is anything that if he didn’t engage in it, there would a great [financial] loss, as for example, a parched/thirsty ground, and this is [what the Mishnah calls] \"בית השלחין\"/a field which needs irrigation, it is the Aramaic translation of (Genesis 25:29): “[Esau came in from the open,] famished”/tired, weary, because on account of its thirst, if it would be left without water, it would loss all of is trees, and with the condition that it would not be with this a great trouble, but if it was a great trouble with this, it is prohibited to do it on the Intermediate Days [of the Festival], and therefore, it is prohibited to water the parched/thirsty ground during the Intermediate Days [of the Festival] from gathered water, and other similar things because of the need to transfer it with a vessel, and there is trouble/pain-staking preparations (see Tractate Moed Katan 4a), and this is the matter of \"מי קילון\"/water drawn with the swipe [and bucket], and similarly \"מי גשמים\"/rain water because pools/ponds gather from them and when the rain stops and the overflow of water is gone, it would be necessary to transfer the water from them in a vessel.", + "ועוגיות (cavities dug around a tree)- that he would dig around the roots of the trees trenches/ruts where the water gathers. And we have already explained in [Tractate] Taanit (Chapter 3, Mishnah 8 – there is an error in the footnotes of the Kafih edition, which lists Mishnah 4) [the term]: עג עוגה/he drew a circle." + ], + [ + "אמה (canal) – water channel, and its digging is prohibited in the Seventh year, because it prepares the ground that is adjacent to it for sowing (see Tractate Moed Katan 4b), because it is moistened from the moisture of the water and it grows, and you already know and it was explained to you in the Seventh Year that everything that is a benefit to the ground or to the trees are prohibited In the Seventh Year, because He (i.e., God) says, may His Name be exalted (Leviticus 25:2): “[When you enter the land that I assign to you,] the land shall observe a sabbath [of the LORD].”", + "וקלקולי מים (spoiled waters – i.e., clean the pools) – this is what had been destroyed and ruined from the water channels, it is permissible to repair them and to strengthen them, but if people would need those channels as for example, the waters of springs, it is permissible to dig them on the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 5a).", + "וכל צרכי הרבים – as for example the cutting of the thorns and the straightening of the deep places ad the building of the bridges and other similar things like them. And the reason that the inspectors go out to uproot the mixed seeds/Kilayim on the Intermediate Days of the Festival, because the wages of those of uproot is obligatory upon the Jewish court and they take that remuneration from the Temple funds, and people are idle during the Intermediate Days and the wages of workers can be had cheaply and there is in this profit/gain for the Temple fund." + ], + [ + "מושכין את המים מאילן לאילן (you may conduct the water in channels from tree to tree) – this is that he will draw the water from under this tree to under another trees, and if all of the field was moist it is permitted to him to water the entire field (see Tractate Moed Katan 6b) because this activity is not recognized in it.", + "וזרעים שלא שתו מלפני המועד לא ישקם במועד (and seeds that did not drink from before the Festival, you should not water them during the Festival) - because they require a great deal of water and we have already said that anything where this is great effort it is prohibited to do. And the Halakha is according to Rabbi Eliezer ben Yaakov." + ], + [ + "אישות (moles) – a species of living creature that doesn’t have eyes (see Tractate Moed Katan 6b), and this creature destroys the trees.", + "ושדה הלבן - a field that is ready for plowing and sowing. But it is not permissible to hunt it in a vegetable field (i.e., bright corn field, lacking shade) unless it was close to an orchard for we are concerned lest they enter into the orchard and destroy the trees because there isn’t in a corn field what to destroy (see The Laws of Yom Tov, Chapter 8, Halakha 5 and Tractate Moed Katan 7a).", + "And it (i.e., the Mishnah) said: \"כדרכו\" that he should dig/hollow out a hole in the ground and make traps in it.", + "ושלא כדרכו – that he should dig/hollow out these holes that are not in the manner of digging, as for example, that he should drive pegs into the ground and when he uproots them, a hole will remain in their places.", + "ומקרים את הפרצה – he should place the stones one on top of the other and not plaster them. What are we speaking about? Only the wall of a garden, but the wall of a courtyard that was destroyed we build it in is appropriate manner (see Tractate Moed Katan 7a). And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "You already knew that there are from the plagues that regarding them God said (Leviticus 13:5): “the priest shall isolate him for another seven days.” And regarding that God said concerning them, “the priest shall isolate him for another seven days,” but they didn’t disagree other than seeing in him a second locking up of the leper for trial, Rabbi Meir states that if he (i.e., the Kohen) saw that he purified, he says to him, “you are [ritually] pure,” but if he saw that he had become defiled, he is silent. And this is the matter when it (i.e., the Mishnah) states: \"להקל אבל לא להחמיר\", but the Sages learn from what it states (Leviticus 13:39): “for pronouncing it clean or unclean,” for every time that he sees him he needs to decide and to state, “ritually pure” or “ritually impure” but not to be silent (see Tractate Moed Katan 7a; see also The Laws of the Festivals, Chapter 7, Halakha 16, and he doesn’t distinguish between the first locking up of the leper for trial and the second locking up of the leper for trial), and therefore, he (i.e., the Kohen) should not see [the suspected leper] on the [Intermediate Days of the] Festival lest he defile him, and he will be sad, for surely God said (Deuteronomy 16;14): “you shall rejoice in your Festival.” And similarly, he should not eulogize the dead for thirty days prior to the Festival, in order that the Festival would not come when he is sad on account of the fact that his grief is stirred up (see Tractate Moed Katan 8b). But the Halakha is not according to Rabbi Meir in these two matters." + ], + [ + "כוכין (sepulchral chambers, niches in the walls of an underground cave, ossuaries, crypts) – that he would dig graves in the ground.", + "וקברות -that he would build a tomb on the ground (see Tractate Moed Katan 8b), for it is forbidden to make a tomb to bury it after the Festival.", + "ומחנכין (finish up/repair, refashion) – that he would add to its length or width if they were dug/hollowed out.", + "נברכת (wash-pond) – a cistern like those in which they steep the flax and those similar to it. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see the commentary of Migdal Oz in the Laws of the Festival, Chapter 8, Halakha 4)." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"מפני ששמחכה היא לו\" – this is the reason to prohibit weddings during [the Intermediate Days of] the Festival, because the general principle among us is that we don’t mix one rejoicing (i.e., the Festival) with another (i.e., a wedding) (see Tractate Moed Katan 8b), and therefore, the joy of the Festival should not trouble another rejoicing.", + "ותכשיטי אשה – this is that she paints her eyelids and that she plaits her hair and that she should beautify her face, and remove the hair from a few places on her body and even with a razor, and everything in a similar manner it is permitted on the Intermediate Days of the Festival. And it was their manner to cover with a glittering matter on the body of young girls if their reached their periods with plaster or gypsum, and similarly kinds of things from things that warm the body in order that their flesh should appear filled with blood (see Tractate Shabbat, chapter 8, note 22), and it is possible that they would add upon this other mixtures that develop the femininity of the body and remove the hair. But Rabbi Yehuda prohibits doing this on the [Intermediate Days of the] Festival on account of the repulsiveness that there is in this. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see Tractate Moed Katan 9b, but it appears that Maimonides retracted and he actually decided according to Rabbi Yehuda in the Laws of the Festivals, Chapter 7, Halakha 20. And see the Commentary of the Maggid Mishnah there)." + ], + [ + "ההדיוט – he is one who is not an artisan and its border here is in tailoring all that he is unable to direct the sign in the extremity at the time of the decree.", + "ומכלב (to make stitches resembling dog-bits) – he only girds (i.e., stitches in zig-zag) but doesn’t sew closely-joined seams (see Tractate Moed Katan 10a).", + "ומסרגין את המטות (gird the bedsteads) – stretching of the ropes to the length and width on four poles that on them they make the bed.", + "And what he (i.e., Rabbi Yossi) said [in the Mishnah]: \"ר' יוסי אף ממתחין\" (Rabbi Yossi said: you may also straighten [bed-straps]), meaning to say that you straighten them but you don’t gird them. And the explanation of [the word] \"ממתחין\" – is that he should pull them, and fasten them if they were loose until they would be strengthened and fastened/draw together. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "מכבשין (put the millstones in working order – i.e., sharpening the millstones) – to roughen a millstone [during the Festival week (i.e., during the Intermediate Days)] (see Tractate Moed Katan 10a). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda" + ], + [ + "מעשה הדיוט (in an unskilled manner) – like earlier (Mishnah 4), that he should place the stones one on top of the other, and not plaster them (see Tractate Moed Katan 11a).", + "ושפין את הסדקין (and plaster over the cracks) – smooth them over.", + "And it states [in the Mishnah]: \"ומעגילים אותם\" (and roll them flat) – the matter is such that they roll them, like a kind of roller/a slab for rolling over a plastered roof by hand and by foot but not with loops of a rope attached to a heavy slab/windlass for rolling over a plastered roof. And the iron windlass that the builder smooths it over with.", + "וציר (hinge, pivot) -that the door revolves on, and it is similar to a small iron pestle.", + "וצנור (socket) – a spout, tube (especially the movable tube attached to the roof gutters).", + "ומנעול (lock) – through which they lock the door.", + "And the matter that is stated [in the Mishnah]: \"שלא יכוין את מלאכתו במועד\" - that he should not intent and prepare prior to the Festival that he would do these things during the [Intermediate Days of the] Festival." + ] + ], + [ + [ + "שהטעוהו (disappointed him, led him astray) – it means to say that the workers mixed up what they had promised him.", + "And it (i.e., the Mishnah) said: \"לאחר המועד\" – but it didn’t say after the Mourning, to teach you that things that are forbidden for a person to do on his own during the days of his mourning such as the turning over of his olives it is permitted for him to do by himself on the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 11b).", + "וקורה ראשונה – he that would grind the olives a first grinding alone.", + "וזולף (and he empties the contents of the vat into the press and finish the process) – that he would sweep them from the cistern.", + "וגומר – that he would press the olives until all of their oil would come out.", + "וגף – he would stop up the mouths of the barrels. And the Halakha is according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "למודים (frames of shingles – and cover the vat so that the wine would not get sour) – that he would place upon them the boards. And the Halakha is according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "It says [in the Mishnah]: \"יאבדו\" – meaning that the Bet Din/Jewish court confiscates all that money and makes them ownerless." + ], + [ + "מבית לבית – from this courtyard to another courtyard.", + "And it states [in the Mishnah]: \"מפנה הוא לחצרו\" (but he may remove it into his own courtyard) – that he shall transfer it from house to house in the same courtyard (see Tractate Moed Katan 13a). But if they were vessels for the need of the Festival, such as couches, and vessels for eating and drinking they bring them from the house of the artisan (see Tractate Moed Katan 13b) and also The Laws of the Festivals, Chapter 8, Halakha 160." + ], + [ + "מעבים (a dense, packed covering, to form a pile) – it is that they heap them up – this one on top of that one, similar to Arabic. And such as it says in its explanation – they make them like a kind of pile (see Tractate Moed Katan 13b). And those who grind the grain which is stamped, with a thick grinding.", + "וגרוסות -those who grind the beans, and you already know that the bean that is grinded is called a dish of pounded grains/beans (see Tractate Sukkah, Chapter 2, Mishnah 8).", + "Rabbi Yossi stated: \"הן החמירו על עצמן\" – that they would not sell at all, even in private, and similarly, they would not grind. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda. And the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ] + ], + [ + [ + "They forbade on every person to shave and to launder his clothing during the Festival, so that people would not leave the shavings of their heads and the laundering of their clothes to the Intermediate Days of the Festival when they are free, and the First Day of the Festival when they are repulsive without preparation for the Yom Tov/Holy Days (see Tractate Moed Katan 14a).", + "והבא ממדינת הים – with the condition that he set sail to the see for business or for a pressing matter, for if he set sail for the sea only for a trip, and not for business, it is forbidden to shave.", + "ומנודה – it is forbidden for him to shave his head during the days of his excommunication.", + "ומי שנשאל לחכם – it is as for example that he took an oath not to shave his head a certain time, and a Sage was not available to him to release him from his vow other than within the Festival (i.e., the Intermediate Days), and you already know the decree of Scripture regarding the leper and the Nazirite that they shave (see Leviticus 14:9 and Numbers 6:18).", + "והיוצא מטומאתו לטהרתו – as for example that he was ritually impure on the Festival/Yom Tov, as for example that he had become defiled by a corpse or had intercourse with a menstruating woman and things similar to it." + ], + [ + "מטפחות הספג (wiping towels)- towels that they dry with them, but this prohibition does not apply other than for clothing that are not made of flax but for flax clothing alone, it is permissible to launder them during the [Intermediate days of the] Festival because they become dirty rapidly and even if they were laundered before the Festival, they require a second laundering during the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 18a). But a person who only has one outfit is permitted for him to launder it, and his stringency will that whatever it will be." + ], + [ + "שוברים – documents of exemption and partitions/divisions that are between those who quarrel with each other.", + "דיאתיקי (disposition of property/will and testament, contract) – a species of a kind of gifts that exist. The specification of this word is: This will be to maintain and to purchase, and it is the postdated gift of someone on his deathbed upon which we ultimately rely (see Tractate Bava Metzia 19a).", + "והפרוזבול – this matter was already explained in [Chapter 10] of Tractate Sheviit (see Mishnayot 3-4).s", + "אגרות שום – the evaluation that the Bet Din/Jewish court makes of the fields of a person in order to reduce through it [the claim of] his creditor.", + "אגרות מזון – that the Jewish court/Bet Din sells from his fields for the sustenance of his wife and the daughters, and they write concerning this that this is the action of the Bet Din.", + "שטרי בירורין – like it states, as will be explained in [Mishnah] Sanhedrin (Chapter 3, Mishnah 1): “This [litigant] chooses for himself one [judge] and that [litigant] chooses for himself one [judge].”", + "וגזרות בית דין – meaning to say the legal decision.", + "ואגרות של רשות – letters that people write to each other from city to city." + ], + [ + "If he doesn’t have what to write, he writes and sells in order to support himself (see Tractate Moed Katan 19a). And the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "The legal decision is that a person who buries his dead, even one hour prior to the [start of the] Festival, the decree of Shivah/sitting for seven days is nullified (see Tractate Moed Katan 20a).", + "And the matter of: \"עולה ואינה מפסקת\" – that it is counted from the total of Shivah or from the total of thirty days/Shloshim and counts to the number, but does not interrupt the mourning, because the general principle among us is that things that are in private are practiced, as for example, sexual relations and washing in hot water and removing the mourner’s wrap [on the head] (see Tractate Moed Katan 24a) that all of these the mourner is forbidden regarding them, and even on Shabbat, but the Festival interrupts nevertheless and one does not practice anything from the laws of mourning.", + "ואינן עולין – that if he completed the seven days of mourning and a Festival comes afterwards, the decree of thirty days/Shloshim is nullified like he explained, and it is not stated the numbers of the days of the Festival alone that count to the thirty/Shloshim. And similarly, a Festival does not count towards the number of seven, but rather, the entire decree of Shivah is nullified, as it will be be explained. But if the corpse was buried within the Festival (i.e., during the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed) , the days of the Festival are not counted at all from the total days of mourning (see also The Laws of Mourning, Chapter 10, Halakha 8)." + ], + [ + "The Halakha is according to the Sages when they say: \"עצרת כרגלים\" and according to Rabban Gamaliel when it (i.e., the Mishnah) states: \"ראש השנה ויום הכפורים גרגלים\". But if a person buried his dead even one hour prior to the Holiday of Unleavened Bread (i.e., Passover), the decree of Shivah/sitting for seven days is nullified from him. But the seven days of the Festival count from the number [for thirty days], it is found that after the Festival, he counts sixteen days to complete thirty days. And similarly, if he buried his dead even one hour before Shavuot/Atzeret or before Yom Kippur or before Rosh Hashanah, he counts after them sixteen days because they are like the Festivals ((see The Laws of Mourning, Chapter 10, Halakha 3 where he retracted from this (see the note in the previous Halakha) and decided that he counts after Rosh Hashanah and Yom Kippur twenty three days, and he explains that they are like Festivals regarding the fact that one interrupts mourning, but not regarding the the fact that they are considered like Shivah, for they – Rosh Hashanah and Yom Kippur = do not have a Hagigah/sacrifice for seven days – as is brought in Tractate Moed Katan 24b), and therefore, if he buried his dead seven days prior to them, the decree of Shloshim/thirty days is nullified, but if he buried his dead even one hour before the Festival of Sukkot, this nullifies for him the decree of Shivah/sitting for seven days like the law of every festival, and the seven days of the Festival, and the eighth day of the Festival counts for him as seven days because of the general principle among us that the Eighth Day of the Festival is a Festival of its own accord (see Tractate Yoma 20b, Tractate Sukkah 47a, 48a, Tractate Rosh Hashanah 4b and Tractate Hagigah 17a), it is found that there doesn’t remain for him after the Eighth day of the Festival [of Sukkot/also known as Shemini Atzeret] other than nine days from the total number of thirty days (see Tractate Moed Katan 24b). But a person who buries his dead during the Festival (i.e., the Intermediate Days of the Holiday), is not obligated in mourning until after the last day of the Festival, meaning to say, the Second Day of Shemini Atzeret (i.e., Simhat Torah), and he begins from it in the counting of seven days on which he is obligated in the decree of the seven day, and he counts thirty days from the day that his dead passed away, and practices on the rest of the days that are after the Festival the decree of thirty days. But the decree of seven days/Shivah is what I am explaining. All seven days he is required in the lowering of the couch, so that there isn’t in his house a bed which is not lowered, and it is prohibited to engage in sexual relations, and the wearing of leather shoes, and in the performance of work in the open, and in greeting of others and in washing in warm water, and even for part of his body, and in the washing of all of his body in cold water and it is prohibited to engage in anointing, and to read the Torah, and the Bible and the Mishnah and the Talmud, and he is obligated in wrapping up of his head, and this is that he should cover his head and wraps himself up to his lip (i.e., mustache), and it is forbidden to baste the rent , and it is forbidden to cut his fingernails with a utensil and to cut his mustache and even to disturb him at the time that he is eating, nor should he launder his clothing, all of these are an obligation during the course of all of the seven days, and from what that you need to know that on the first day, he does not put on Tefillin, nor eat Holy Things, as we explained in Tractate Pesahim (Chapter 8, Mishnah 10). And he is obligated to sit on an overturned bed on the ground, and he doesn’t eat from what is hi. And on the first three days [of mourning] it is forbidden to perform work, an even in secret, and if they gave him a greeting, he should not return it other than to say to them that he is a mourner. But the decree of Thirty Days/Shloshim, there are six things and these are they: That he does not shave the hair of his head, and does not wear a new white garment that is scoured or folded(see Tractate Shabbat 140a and The Laws of Mourning, Chapter 6, Halakha 4), and he doesn’t mend the garment torn in mourning for the dead, and he doesn’t go to business, and such they said in the Jerusalem Talmud (Chapter 3, Law 8), that on all of the dead, it is prohibited to go to business until thirty days, on ones father and on one’s mother, until his friends rebuke him and say to hm: “Walk with us,” and it is forbidden to drink in the joy of weddings all thirty days, and for his father and for his mother, a year, and it is forbidden to have sexual relations with his second wife that he married, and this is what they said, all thirty days from the day of marriage. It is found that regarding the decree of Seven days/Shivah, there are thirteen laws, as we have explained, and there are six regarding the decree of thirty days." + ], + [ + "And it (i.e., the Mishnah) states: \"אין קורעין אלא קרוביו של מת\" – meaning to say, on the Intermediate Days of the Festival, bcause this Mishnah speaks about what is permitted to do on the Intermediate Days of the Festival, but when it is not on the Intermediate Days of the Festival, anyone who wishes to tear his clothing or to remove his shoes, we don’t prevent him. And also, that which we stated that we don’t tear [clothing] on the Intermediate Days of the Festivals other than relatives, if he was not a Scholar or a worthy person or had not been present at the time of death, because of the general principle among us that a Scholar who dies, everyone are his relatives, and everyone tears [clothing] for him, and similarly, for a worthy person, and another general principle among us is that he who stands [with him] at the time that [his] soul departs is obligated to tear [his clothing] (see Tractate Moed Katan 25a and Tractate Shabbat 105b).", + "וחולצין – that is mentioned here is the removal of the shoulder [straps].", + "וקרוביו – those who are obligated in mourning, and they are all the male and female siblings from the father or from the mother and all of the male and female children, and the parents (if the deceased was a child), and the husband and his wife, all of these are obligated to mourn for each other, and the tearing of the clothing is among the obligations of mourning. And I am arranging for you the laws of tearing [of clothing] in short, that one must tear a handbreadth only in the upper part of the clothing, and he should tear it with a utensil, and he doesn’t have to tear the border/hem of the clothing until it separates one part here and another part there, and he must bring his hand from underneath the clothing to tear it, but he is not obligated to tear [clothing] other than during the Shivah/seven days of sitting in intense grief, and he bastes it after Shivah and mends the rent of the garment torn in mourning after the thirty days/Shloshim. When does this apply – with the rest of those who die, but on one’s father and/or on one’s mother and on Rabbi who taught him, they tear, even after the Shivah/seven day period, and he tears all the clothing that are upon him with his hand until he reveals his heart, and he separates the stiff cords in the border (around the neck) of a garment, and he tears from the outside, and bastes it after thirty days but he never mends the rent of the garment. And know that all of the tearing is not done other than while standing. But if he changed his torn clothing for other clothing, he is not obligated to tear the second clothing, even though it is within the Shivah period, other than for his father and/or for his mother he needs that that there will not be anything upon him throughout the entire Shivah period other than torn clothing. But on Shabbat it is prohibited to wear torn clothing on account of any dead person, and if he lacks to change, he reverses the tear to his back.", + "ומברין – this that they feed the mourners because the mourner does not eat of his own [food] on the first day (see Tractate Moed Katan 27b), as we have explained. And it is prohibited for a mourner to sit on a bed all seven days except for Shabbat, because he is obligated in the turning over of the bed as we have explained (though this practice is no longer observed today), and those who come to comfort him and to bring him food refreshments, it is not permitted for them to sit during the Intermediate Days of the Festival other than on beds, because beforehand they would sit on beds. (see The Laws of Mourning, Chapter 11, Halakha 3 and Tractate Moed Katan 26b).", + "טבלה ואסקוטלה וקנון (a plate/board, a salver or waiter of nearly square form made of glass and a reed basket – as opposed to a common wicker basket) – they are expensive vessels as for example, leather mats and bamboo vessels, but the pour people cannot afford to acquire them and they would be embarrassed, and therefore, they (i.e., the Sages) established that everyone should bring them in wicker baskets which are possible for both the wealthy and the poor [to obtain]." + ], + [ + "ולא של נשים לעולם – meaning to say neither during the Festival nor other than on Festivals. But for a man it is not forbidden other than on the Festival alone so as to not accustom/bring about eulogies during the Festival, as has been explained above. But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael." + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a2fdac7a38f583b84fd7f6659fcdcdbc0bdce604 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/English/merged.json @@ -0,0 +1,147 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Moed Katan", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Moed_Katan", + "text": [ + [ + [ + "It comes in the received tradition that on the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed it is prohibited to do work (see Tractate Hagigah 18a). And the Mishnah calls the Intermediate Days of the Festivals: \"מועד\"/the Holiday in every place. And similarly it will be explained in the received tradition the definition of labor that is permitted to perform during the intermediate weekdays [of the Festivals of Passover and Sukkot] and the definition of labors that are prohibited to perform.. And this is the subject matter of this Tractate. And it follows from these things that what it is permitted to do is anything that if he didn’t engage in it, there would a great [financial] loss, as for example, a parched/thirsty ground, and this is [what the Mishnah calls] \"בית השלחין\"/a field which needs irrigation, it is the Aramaic translation of (Genesis 25:29): “[Esau came in from the open,] famished”/tired, weary, because on account of its thirst, if it would be left without water, it would loss all of is trees, and with the condition that it would not be with this a great trouble, but if it was a great trouble with this, it is prohibited to do it on the Intermediate Days [of the Festival], and therefore, it is prohibited to water the parched/thirsty ground during the Intermediate Days [of the Festival] from gathered water, and other similar things because of the need to transfer it with a vessel, and there is trouble/pain-staking preparations (see Tractate Moed Katan 4a), and this is the matter of \"מי קילון\"/water drawn with the swipe [and bucket], and similarly \"מי גשמים\"/rain water because pools/ponds gather from them and when the rain stops and the overflow of water is gone, it would be necessary to transfer the water from them in a vessel.", + "ועוגיות (cavities dug around a tree)- that he would dig around the roots of the trees trenches/ruts where the water gathers. And we have already explained in [Tractate] Taanit (Chapter 3, Mishnah 8 – there is an error in the footnotes of the Kafih edition, which lists Mishnah 4) [the term]: עג עוגה/he drew a circle." + ], + [ + "אמה (canal) – water channel, and its digging is prohibited in the Seventh year, because it prepares the ground that is adjacent to it for sowing (see Tractate Moed Katan 4b), because it is moistened from the moisture of the water and it grows, and you already know and it was explained to you in the Seventh Year that everything that is a benefit to the ground or to the trees are prohibited In the Seventh Year, because He (i.e., God) says, may His Name be exalted (Leviticus 25:2): “[When you enter the land that I assign to you,] the land shall observe a sabbath [of the LORD].”", + "וקלקולי מים (spoiled waters – i.e., clean the pools) – this is what had been destroyed and ruined from the water channels, it is permissible to repair them and to strengthen them, but if people would need those channels as for example, the waters of springs, it is permissible to dig them on the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 5a).", + "וכל צרכי הרבים – as for example the cutting of the thorns and the straightening of the deep places ad the building of the bridges and other similar things like them. And the reason that the inspectors go out to uproot the mixed seeds/Kilayim on the Intermediate Days of the Festival, because the wages of those of uproot is obligatory upon the Jewish court and they take that remuneration from the Temple funds, and people are idle during the Intermediate Days and the wages of workers can be had cheaply and there is in this profit/gain for the Temple fund." + ], + [ + "מושכין את המים מאילן לאילן (you may conduct the water in channels from tree to tree) – this is that he will draw the water from under this tree to under another trees, and if all of the field was moist it is permitted to him to water the entire field (see Tractate Moed Katan 6b) because this activity is not recognized in it.", + "וזרעים שלא שתו מלפני המועד לא ישקם במועד (and seeds that did not drink from before the Festival, you should not water them during the Festival) - because they require a great deal of water and we have already said that anything where this is great effort it is prohibited to do. And the Halakha is according to Rabbi Eliezer ben Yaakov." + ], + [ + "אישות (moles) – a species of living creature that doesn’t have eyes (see Tractate Moed Katan 6b), and this creature destroys the trees.", + "ושדה הלבן - a field that is ready for plowing and sowing. But it is not permissible to hunt it in a vegetable field (i.e., bright corn field, lacking shade) unless it was close to an orchard for we are concerned lest they enter into the orchard and destroy the trees because there isn’t in a corn field what to destroy (see The Laws of Yom Tov, Chapter 8, Halakha 5 and Tractate Moed Katan 7a).", + "And it (i.e., the Mishnah) said: \"כדרכו\" that he should dig/hollow out a hole in the ground and make traps in it.", + "ושלא כדרכו – that he should dig/hollow out these holes that are not in the manner of digging, as for example, that he should drive pegs into the ground and when he uproots them, a hole will remain in their places.", + "ומקרים את הפרצה – he should place the stones one on top of the other and not plaster them. What are we speaking about? Only the wall of a garden, but the wall of a courtyard that was destroyed we build it in is appropriate manner (see Tractate Moed Katan 7a). And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "You already knew that there are from the plagues that regarding them God said (Leviticus 13:5): “the priest shall isolate him for another seven days.” And regarding that God said concerning them, “the priest shall isolate him for another seven days,” but they didn’t disagree other than seeing in him a second locking up of the leper for trial, Rabbi Meir states that if he (i.e., the Kohen) saw that he purified, he says to him, “you are [ritually] pure,” but if he saw that he had become defiled, he is silent. And this is the matter when it (i.e., the Mishnah) states: \"להקל אבל לא להחמיר\", but the Sages learn from what it states (Leviticus 13:39): “for pronouncing it clean or unclean,” for every time that he sees him he needs to decide and to state, “ritually pure” or “ritually impure” but not to be silent (see Tractate Moed Katan 7a; see also The Laws of the Festivals, Chapter 7, Halakha 16, and he doesn’t distinguish between the first locking up of the leper for trial and the second locking up of the leper for trial), and therefore, he (i.e., the Kohen) should not see [the suspected leper] on the [Intermediate Days of the] Festival lest he defile him, and he will be sad, for surely God said (Deuteronomy 16;14): “you shall rejoice in your Festival.” And similarly, he should not eulogize the dead for thirty days prior to the Festival, in order that the Festival would not come when he is sad on account of the fact that his grief is stirred up (see Tractate Moed Katan 8b). But the Halakha is not according to Rabbi Meir in these two matters." + ], + [ + "כוכין (sepulchral chambers, niches in the walls of an underground cave, ossuaries, crypts) – that he would dig graves in the ground.", + "וקברות -that he would build a tomb on the ground (see Tractate Moed Katan 8b), for it is forbidden to make a tomb to bury it after the Festival.", + "ומחנכין (finish up/repair, refashion) – that he would add to its length or width if they were dug/hollowed out.", + "נברכת (wash-pond) – a cistern like those in which they steep the flax and those similar to it. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see the commentary of Migdal Oz in the Laws of the Festival, Chapter 8, Halakha 4)." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"מפני ששמחכה היא לו\" – this is the reason to prohibit weddings during [the Intermediate Days of] the Festival, because the general principle among us is that we don’t mix one rejoicing (i.e., the Festival) with another (i.e., a wedding) (see Tractate Moed Katan 8b), and therefore, the joy of the Festival should not trouble another rejoicing.", + "ותכשיטי אשה – this is that she paints her eyelids and that she plaits her hair and that she should beautify her face, and remove the hair from a few places on her body and even with a razor, and everything in a similar manner it is permitted on the Intermediate Days of the Festival. And it was their manner to cover with a glittering matter on the body of young girls if their reached their periods with plaster or gypsum, and similarly kinds of things from things that warm the body in order that their flesh should appear filled with blood (see Tractate Shabbat, chapter 8, note 22), and it is possible that they would add upon this other mixtures that develop the femininity of the body and remove the hair. But Rabbi Yehuda prohibits doing this on the [Intermediate Days of the] Festival on account of the repulsiveness that there is in this. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see Tractate Moed Katan 9b, but it appears that Maimonides retracted and he actually decided according to Rabbi Yehuda in the Laws of the Festivals, Chapter 7, Halakha 20. And see the Commentary of the Maggid Mishnah there)." + ], + [ + "ההדיוט – he is one who is not an artisan and its border here is in tailoring all that he is unable to direct the sign in the extremity at the time of the decree.", + "ומכלב (to make stitches resembling dog-bits) – he only girds (i.e., stitches in zig-zag) but doesn’t sew closely-joined seams (see Tractate Moed Katan 10a).", + "ומסרגין את המטות (gird the bedsteads) – stretching of the ropes to the length and width on four poles that on them they make the bed.", + "And what he (i.e., Rabbi Yossi) said [in the Mishnah]: \"ר' יוסי אף ממתחין\" (Rabbi Yossi said: you may also straighten [bed-straps]), meaning to say that you straighten them but you don’t gird them. And the explanation of [the word] \"ממתחין\" – is that he should pull them, and fasten them if they were loose until they would be strengthened and fastened/draw together. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "מכבשין (put the millstones in working order – i.e., sharpening the millstones) – to roughen a millstone [during the Festival week (i.e., during the Intermediate Days)] (see Tractate Moed Katan 10a). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda" + ], + [ + "מעשה הדיוט (in an unskilled manner) – like earlier (Mishnah 4), that he should place the stones one on top of the other, and not plaster them (see Tractate Moed Katan 11a).", + "ושפין את הסדקין (and plaster over the cracks) – smooth them over.", + "And it states [in the Mishnah]: \"ומעגילים אותם\" (and roll them flat) – the matter is such that they roll them, like a kind of roller/a slab for rolling over a plastered roof by hand and by foot but not with loops of a rope attached to a heavy slab/windlass for rolling over a plastered roof. And the iron windlass that the builder smooths it over with.", + "וציר (hinge, pivot) -that the door revolves on, and it is similar to a small iron pestle.", + "וצנור (socket) – a spout, tube (especially the movable tube attached to the roof gutters).", + "ומנעול (lock) – through which they lock the door.", + "And the matter that is stated [in the Mishnah]: \"שלא יכוין את מלאכתו במועד\" - that he should not intent and prepare prior to the Festival that he would do these things during the [Intermediate Days of the] Festival." + ] + ], + [ + [ + "שהטעוהו (disappointed him, led him astray) – it means to say that the workers mixed up what they had promised him.", + "And it (i.e., the Mishnah) said: \"לאחר המועד\" – but it didn’t say after the Mourning, to teach you that things that are forbidden for a person to do on his own during the days of his mourning such as the turning over of his olives it is permitted for him to do by himself on the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 11b).", + "וקורה ראשונה – he that would grind the olives a first grinding alone.", + "וזולף (and he empties the contents of the vat into the press and finish the process) – that he would sweep them from the cistern.", + "וגומר – that he would press the olives until all of their oil would come out.", + "וגף – he would stop up the mouths of the barrels. And the Halakha is according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "למודים (frames of shingles – and cover the vat so that the wine would not get sour) – that he would place upon them the boards. And the Halakha is according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "It says [in the Mishnah]: \"יאבדו\" – meaning that the Bet Din/Jewish court confiscates all that money and makes them ownerless." + ], + [ + "מבית לבית – from this courtyard to another courtyard.", + "And it states [in the Mishnah]: \"מפנה הוא לחצרו\" (but he may remove it into his own courtyard) – that he shall transfer it from house to house in the same courtyard (see Tractate Moed Katan 13a). But if they were vessels for the need of the Festival, such as couches, and vessels for eating and drinking they bring them from the house of the artisan (see Tractate Moed Katan 13b) and also The Laws of the Festivals, Chapter 8, Halakha 160." + ], + [ + "מעבים (a dense, packed covering, to form a pile) – it is that they heap them up – this one on top of that one, similar to Arabic. And such as it says in its explanation – they make them like a kind of pile (see Tractate Moed Katan 13b). And those who grind the grain which is stamped, with a thick grinding.", + "וגרוסות -those who grind the beans, and you already know that the bean that is grinded is called a dish of pounded grains/beans (see Tractate Sukkah, Chapter 2, Mishnah 8).", + "Rabbi Yossi stated: \"הן החמירו על עצמן\" – that they would not sell at all, even in private, and similarly, they would not grind. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda. And the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ] + ], + [ + [ + "They forbade on every person to shave and to launder his clothing during the Festival, so that people would not leave the shavings of their heads and the laundering of their clothes to the Intermediate Days of the Festival when they are free, and the First Day of the Festival when they are repulsive without preparation for the Yom Tov/Holy Days (see Tractate Moed Katan 14a).", + "והבא ממדינת הים – with the condition that he set sail to the see for business or for a pressing matter, for if he set sail for the sea only for a trip, and not for business, it is forbidden to shave.", + "ומנודה – it is forbidden for him to shave his head during the days of his excommunication.", + "ומי שנשאל לחכם – it is as for example that he took an oath not to shave his head a certain time, and a Sage was not available to him to release him from his vow other than within the Festival (i.e., the Intermediate Days), and you already know the decree of Scripture regarding the leper and the Nazirite that they shave (see Leviticus 14:9 and Numbers 6:18).", + "והיוצא מטומאתו לטהרתו – as for example that he was ritually impure on the Festival/Yom Tov, as for example that he had become defiled by a corpse or had intercourse with a menstruating woman and things similar to it." + ], + [ + "מטפחות הספג (wiping towels)- towels that they dry with them, but this prohibition does not apply other than for clothing that are not made of flax but for flax clothing alone, it is permissible to launder them during the [Intermediate days of the] Festival because they become dirty rapidly and even if they were laundered before the Festival, they require a second laundering during the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 18a). But a person who only has one outfit is permitted for him to launder it, and his stringency will that whatever it will be." + ], + [ + "שוברים – documents of exemption and partitions/divisions that are between those who quarrel with each other.", + "דיאתיקי (disposition of property/will and testament, contract) – a species of a kind of gifts that exist. The specification of this word is: This will be to maintain and to purchase, and it is the postdated gift of someone on his deathbed upon which we ultimately rely (see Tractate Bava Metzia 19a).", + "והפרוזבול – this matter was already explained in [Chapter 10] of Tractate Sheviit (see Mishnayot 3-4).s", + "אגרות שום – the evaluation that the Bet Din/Jewish court makes of the fields of a person in order to reduce through it [the claim of] his creditor.", + "אגרות מזון – that the Jewish court/Bet Din sells from his fields for the sustenance of his wife and the daughters, and they write concerning this that this is the action of the Bet Din.", + "שטרי בירורין – like it states, as will be explained in [Mishnah] Sanhedrin (Chapter 3, Mishnah 1): “This [litigant] chooses for himself one [judge] and that [litigant] chooses for himself one [judge].”", + "וגזרות בית דין – meaning to say the legal decision.", + "ואגרות של רשות – letters that people write to each other from city to city." + ], + [ + "If he doesn’t have what to write, he writes and sells in order to support himself (see Tractate Moed Katan 19a). And the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "The legal decision is that a person who buries his dead, even one hour prior to the [start of the] Festival, the decree of Shivah/sitting for seven days is nullified (see Tractate Moed Katan 20a).", + "And the matter of: \"עולה ואינה מפסקת\" – that it is counted from the total of Shivah or from the total of thirty days/Shloshim and counts to the number, but does not interrupt the mourning, because the general principle among us is that things that are in private are practiced, as for example, sexual relations and washing in hot water and removing the mourner’s wrap [on the head] (see Tractate Moed Katan 24a) that all of these the mourner is forbidden regarding them, and even on Shabbat, but the Festival interrupts nevertheless and one does not practice anything from the laws of mourning.", + "ואינן עולין – that if he completed the seven days of mourning and a Festival comes afterwards, the decree of thirty days/Shloshim is nullified like he explained, and it is not stated the numbers of the days of the Festival alone that count to the thirty/Shloshim. And similarly, a Festival does not count towards the number of seven, but rather, the entire decree of Shivah is nullified, as it will be be explained. But if the corpse was buried within the Festival (i.e., during the Intermediate Days of the Festival/Hol HaMoed) , the days of the Festival are not counted at all from the total days of mourning (see also The Laws of Mourning, Chapter 10, Halakha 8)." + ], + [ + "The Halakha is according to the Sages when they say: \"עצרת כרגלים\" and according to Rabban Gamaliel when it (i.e., the Mishnah) states: \"ראש השנה ויום הכפורים גרגלים\". But if a person buried his dead even one hour prior to the Holiday of Unleavened Bread (i.e., Passover), the decree of Shivah/sitting for seven days is nullified from him. But the seven days of the Festival count from the number [for thirty days], it is found that after the Festival, he counts sixteen days to complete thirty days. And similarly, if he buried his dead even one hour before Shavuot/Atzeret or before Yom Kippur or before Rosh Hashanah, he counts after them sixteen days because they are like the Festivals ((see The Laws of Mourning, Chapter 10, Halakha 3 where he retracted from this (see the note in the previous Halakha) and decided that he counts after Rosh Hashanah and Yom Kippur twenty three days, and he explains that they are like Festivals regarding the fact that one interrupts mourning, but not regarding the the fact that they are considered like Shivah, for they – Rosh Hashanah and Yom Kippur = do not have a Hagigah/sacrifice for seven days – as is brought in Tractate Moed Katan 24b), and therefore, if he buried his dead seven days prior to them, the decree of Shloshim/thirty days is nullified, but if he buried his dead even one hour before the Festival of Sukkot, this nullifies for him the decree of Shivah/sitting for seven days like the law of every festival, and the seven days of the Festival, and the eighth day of the Festival counts for him as seven days because of the general principle among us that the Eighth Day of the Festival is a Festival of its own accord (see Tractate Yoma 20b, Tractate Sukkah 47a, 48a, Tractate Rosh Hashanah 4b and Tractate Hagigah 17a), it is found that there doesn’t remain for him after the Eighth day of the Festival [of Sukkot/also known as Shemini Atzeret] other than nine days from the total number of thirty days (see Tractate Moed Katan 24b). But a person who buries his dead during the Festival (i.e., the Intermediate Days of the Holiday), is not obligated in mourning until after the last day of the Festival, meaning to say, the Second Day of Shemini Atzeret (i.e., Simhat Torah), and he begins from it in the counting of seven days on which he is obligated in the decree of the seven day, and he counts thirty days from the day that his dead passed away, and practices on the rest of the days that are after the Festival the decree of thirty days. But the decree of seven days/Shivah is what I am explaining. All seven days he is required in the lowering of the couch, so that there isn’t in his house a bed which is not lowered, and it is prohibited to engage in sexual relations, and the wearing of leather shoes, and in the performance of work in the open, and in greeting of others and in washing in warm water, and even for part of his body, and in the washing of all of his body in cold water and it is prohibited to engage in anointing, and to read the Torah, and the Bible and the Mishnah and the Talmud, and he is obligated in wrapping up of his head, and this is that he should cover his head and wraps himself up to his lip (i.e., mustache), and it is forbidden to baste the rent , and it is forbidden to cut his fingernails with a utensil and to cut his mustache and even to disturb him at the time that he is eating, nor should he launder his clothing, all of these are an obligation during the course of all of the seven days, and from what that you need to know that on the first day, he does not put on Tefillin, nor eat Holy Things, as we explained in Tractate Pesahim (Chapter 8, Mishnah 10). And he is obligated to sit on an overturned bed on the ground, and he doesn’t eat from what is hi. And on the first three days [of mourning] it is forbidden to perform work, an even in secret, and if they gave him a greeting, he should not return it other than to say to them that he is a mourner. But the decree of Thirty Days/Shloshim, there are six things and these are they: That he does not shave the hair of his head, and does not wear a new white garment that is scoured or folded(see Tractate Shabbat 140a and The Laws of Mourning, Chapter 6, Halakha 4), and he doesn’t mend the garment torn in mourning for the dead, and he doesn’t go to business, and such they said in the Jerusalem Talmud (Chapter 3, Law 8), that on all of the dead, it is prohibited to go to business until thirty days, on ones father and on one’s mother, until his friends rebuke him and say to hm: “Walk with us,” and it is forbidden to drink in the joy of weddings all thirty days, and for his father and for his mother, a year, and it is forbidden to have sexual relations with his second wife that he married, and this is what they said, all thirty days from the day of marriage. It is found that regarding the decree of Seven days/Shivah, there are thirteen laws, as we have explained, and there are six regarding the decree of thirty days." + ], + [ + "And it (i.e., the Mishnah) states: \"אין קורעין אלא קרוביו של מת\" – meaning to say, on the Intermediate Days of the Festival, bcause this Mishnah speaks about what is permitted to do on the Intermediate Days of the Festival, but when it is not on the Intermediate Days of the Festival, anyone who wishes to tear his clothing or to remove his shoes, we don’t prevent him. And also, that which we stated that we don’t tear [clothing] on the Intermediate Days of the Festivals other than relatives, if he was not a Scholar or a worthy person or had not been present at the time of death, because of the general principle among us that a Scholar who dies, everyone are his relatives, and everyone tears [clothing] for him, and similarly, for a worthy person, and another general principle among us is that he who stands [with him] at the time that [his] soul departs is obligated to tear [his clothing] (see Tractate Moed Katan 25a and Tractate Shabbat 105b).", + "וחולצין – that is mentioned here is the removal of the shoulder [straps].", + "וקרוביו – those who are obligated in mourning, and they are all the male and female siblings from the father or from the mother and all of the male and female children, and the parents (if the deceased was a child), and the husband and his wife, all of these are obligated to mourn for each other, and the tearing of the clothing is among the obligations of mourning. And I am arranging for you the laws of tearing [of clothing] in short, that one must tear a handbreadth only in the upper part of the clothing, and he should tear it with a utensil, and he doesn’t have to tear the border/hem of the clothing until it separates one part here and another part there, and he must bring his hand from underneath the clothing to tear it, but he is not obligated to tear [clothing] other than during the Shivah/seven days of sitting in intense grief, and he bastes it after Shivah and mends the rent of the garment torn in mourning after the thirty days/Shloshim. When does this apply – with the rest of those who die, but on one’s father and/or on one’s mother and on Rabbi who taught him, they tear, even after the Shivah/seven day period, and he tears all the clothing that are upon him with his hand until he reveals his heart, and he separates the stiff cords in the border (around the neck) of a garment, and he tears from the outside, and bastes it after thirty days but he never mends the rent of the garment. And know that all of the tearing is not done other than while standing. But if he changed his torn clothing for other clothing, he is not obligated to tear the second clothing, even though it is within the Shivah period, other than for his father and/or for his mother he needs that that there will not be anything upon him throughout the entire Shivah period other than torn clothing. But on Shabbat it is prohibited to wear torn clothing on account of any dead person, and if he lacks to change, he reverses the tear to his back.", + "ומברין – this that they feed the mourners because the mourner does not eat of his own [food] on the first day (see Tractate Moed Katan 27b), as we have explained. And it is prohibited for a mourner to sit on a bed all seven days except for Shabbat, because he is obligated in the turning over of the bed as we have explained (though this practice is no longer observed today), and those who come to comfort him and to bring him food refreshments, it is not permitted for them to sit during the Intermediate Days of the Festival other than on beds, because beforehand they would sit on beds. (see The Laws of Mourning, Chapter 11, Halakha 3 and Tractate Moed Katan 26b).", + "טבלה ואסקוטלה וקנון (a plate/board, a salver or waiter of nearly square form made of glass and a reed basket – as opposed to a common wicker basket) – they are expensive vessels as for example, leather mats and bamboo vessels, but the pour people cannot afford to acquire them and they would be embarrassed, and therefore, they (i.e., the Sages) established that everyone should bring them in wicker baskets which are possible for both the wealthy and the poor [to obtain]." + ], + [ + "ולא של נשים לעולם – meaning to say neither during the Festival nor other than on Festivals. But for a man it is not forbidden other than on the Festival alone so as to not accustom/bring about eulogies during the Festival, as has been explained above. But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael." + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "https://www.sefaria.org/texts" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה מועד קטן", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Vilna edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..056ad00c6005c64a04680148a9ca3e6c49cd0f1d --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/Hebrew/Vilna edition.json @@ -0,0 +1,151 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Moed Katan", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה מועד קטן", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעיין שיצא כו': באה הקבלה כי חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה והמשנה [הגהות הגרי\"פ: תקרא מועד הימים שאנו קורין] חולו של מועד [והם] הימים שבין כל מועד ומועד וקבלנו שיש מלאכות מיוחדות שמותר לעשותם במועד ומלאכות מיוחדות שאסור לעשותם במועד וזו היא כוונת המסכתא ומן הדברים שמותר לעשותם הם כל דבר שאם מניחים אותו לעשותו עד לאחר המועד יהיה לו הפסד גדול כמו השקאת הארץ הצמאה והיא הנקראת בלשון חכמים בית השלחין תרגום עיף משלהי מפני שהיא צמאה ברוב ואם יניחוה בלי מים יפסדו כל אילנותיה ובלבד שלא יהיה בהשקאתה טורח הרבה אבל אם יש בו עמל הרבה אסור לעשותו במועד ולפיכך אסור להשקות הארץ הצמאה במועד ממי הקילון וכיוצא בדבר והם המים המכונסים במקום נמוך לפי שצריך להשקות מהם בדלי ויש בו עמל הרבה וזהו ענין קילון כלומר בור עמוק. וכן מי גשמים שמתקבצים מהם אגמים וכשהגשמים פוסקים יתמו המים הבאים לאגמים ויצטרך להשקות מהם בדלי.", + "ועוגיות הוא שיחפור סביב עיקרי האילנות חפירות קטנות יתקבצו שם המים וכבר קדם לך בתעניות עג עוגה:" + ], + [ + "רבי אלעזר בן עזריה אומר אין עושין כו': אמת המים היא שוקת המים ואסור לחפור אותה בשנה שביעית לפי שהוא מתקן את הארץ שבצדה לזרע כי היא מתלחלחת בלחלוח המים ותצמיח. וכבר ידעת ונתבאר לך בשביעית כי כל שבחי הארץ והאילנות הם אסורין בשביעית שנאמר ושבתה הארץ. ומתקנין את המקולקלות פי' שיוסיף להעמיקן ויהיו מתוקנין כהוגן", + "וקלקולי המים מה שנפסד בבריכות המים מותר לתקנן ולהשוותם ואם רבים צריכים להם לאותן הבריכות כגון המעינות ששותין מהם רבים מותר לחפור אותן בחוש\"מ.", + "וכל צרכי הרבים הם כגון קציצת הקוצים והשוואת הדרכים המקולקלים ובנין הגשרים ודוגמתן. והממונין יוצאין לעקור הכלאים בחולו של מועד כי שכירות העוקרו חובה על ב\"ד לוקחין אותו השכירות מתרומת הלשכה ובני אדם בחולו של מועד בטלין ונשכרין בזול ויש בזה ריוח לתרומת הלשכה והלכה כחכמים:" + ], + [ + "ראב\"י אומר מושכין את המים מאילן לאילן כו': מושכין את המים מאילן לאילן הוא שמושכין את המים מעקר אילן זה לעקר אילן אחר. ואם היתה כל השדה מטוננת מותר להשקותה כי אותה ההשקייה אינה נראית בו.", + "וזרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקום במועד לפי שהם צריכים מים רבים. וכבר אמרנו כי כל דבר שיש בו עמל הרבה שאסור לעשותו והלכה כר' אליעזר בן יעקב:" + ], + [ + "צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן כו': אישות הוא מין שרץ שאין לו עינים וזו הבריה מפסדת האילנות.", + "ושדה הלבן היו חורשים וזורעין אותו ואין בו אילנות ואסור לצוד אותן בשדה הלבן אלא א\"כ הוא בקרוב לשדה האילן שמא ימשכו אותן האישות לשדה האילן ויפסידו אותו לפי שאין להם בשדה הלבן מה שיפסידו.", + "ואמרם כדרכו הוא שיחפור חפירה בקרקע ותולה בה מצודה.", + "ושלא כדרכו הוא שיחפור אותה חפירה שלא כדרך חפירה והוא שתוקעין יתידות בקרקע ועוקרין אותן וישאר הקרקע חפור.", + "ומקרין את הפרצה הוא שמשים האבנים או הלבנים זו על גב זו ולא יטיח בטיט ולא יסיד בסיד וזה בכותל גינה אבל בכותל חצר אם נפרץ בונה כדרכו והלכה כחכמים:" + ], + [ + "רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה כו': ועוד אמר ר\"מ מלקט אדם עצמות אביו ואמו כו': כבר ידעת כי מן הנגעים שאמר השם בהם (ויקרא י״ג:ה׳) והסגירו הכהן שבעת ימים ומהם שאמר השם בהם (שם) והסגירו שבעת ימים שנית ומחלוקותם הוא בראייתו בהסגר שני רמ\"א כ\"א ראה אותו שטהר אומר לו טהור אתה ואם ראה אותו שנטמא שותק וזהו ענין אמרו להקל אבל לא להחמיר. וחכמים למידים ממאמרו לטהרו או לטמאו דכיון שראהו על כל פנים יש לו לדון ולומר טהור או טמא ואין לו לשתוק. ולפיכך אינו רואה במועד כדי שלא יטמאנו וידאג במועד והשם אמר (דברים ט״ז:י״ד) ושמחת בחגך. וכך אין סופדין את המת ל' יום קודם המועד כדי שלא יבא המועד והוא מתאנח ודואג מפני התעוררות אבילותו ואין הלכה כר\"מ בשתי ההלכות:" + ], + [ + "אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין כו': כוכין הוא שחופרין בקרקע קברים.", + "וקברות הוא שבונין קבר על גבי קרקע ואסור לעשות קבר לקבור בו את המת לאחר המועד", + "ומחנכין הוא שיוסיף באורך הקבר וברחבו אחר שהיתה חפורה.", + "ונברכת היא חפירה כאותן ששורין בו את הפשתן ודומיהן ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות כו': אמרו מפני ששמחה היא לו הטעם לאסור לישא אשה במועד כי העיקר אצלנו אין מערבין שמחה בשמחה ולפיכך אין לערב שמחת הרגל בשמחה אחרת.", + "ותכשיטי אשה הוא שתכחול עיניה ותעשה משערותיה עבותות כדי שלא יתפזרו ותשים בפניה צבע כדי שתראה אדומה ותסיר השער ממקומות מגופה ואפי' בתער וכל הדומה לזה מותר במועד. והיה מנהג הנערות הקטנות שלהם כשהיו קרובות לבגרות שהיו טופלות בשרם בסיד וכיוצא מן הדברים שיחממו הבשר כדי להביא דם נדותן והיו נותנין עמו סממנים אחרים כדי לפתוח נקבי הגוף הקטנים כדי להשיר את השער ור' יהודה היה אוסר זה במועד למה שיש בו מן הטינוף ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ומסרגין כו': ההדיוט הוא מי שאינו בקי במלאכת התפירה וגדרו כאן הוא שאינו יכול לכוין אמרא בשפת חלוקו בשעת חתוך הבגדים.", + "ומכליב הוא שתופר תפירה שאינה שוה אלא כשיני הכלב.", + "ומסרגין את המטות הוא שמותחין חבלים באורך וברוחב בארבע כרעי המטה.", + "ומה שאמר ר' יוסי אומר אף ממתחין ר\"ל ממתחין אבל לא מסרגין וממתחין הוא שמותחין אותן כשהן רפות עד שיתמתחו בחוזק ויתקשו כמו היתרים המתוחים ואין הלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "מעמידין תנור וכירים ורחיים במועד כו': מכבשין פירושו מנקרין הרחיים ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט כו': מעשה הדיוט כמו שקדם זכרו שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט.", + "ושפין את הסדקין פי' ששפין ומחליקין הסדקין של גג כדי שילכו המים ולא ירדו לבית דרך אותן סדקין.", + "ואמרו ומעגילין אותן כעין מעגלה ביד או ברגל אבל לא במחלצים ומחלצים כלי ברזל שהבנאים מחליקין בו ובלשון עברי מקצוע.", + "וציר הדלת ידועה היא כמו עלי המכתש של ברזל והוא קטן.", + "וצינור ידוע.", + "ומנעול דבר שסוגרים בו הדלתות.", + "ופי' שלא יכוין מלאכתו במועד שלא יתעצל קודם המועד במלאכתו ויתכוין לעשותה במועד:" + ] + ], + [ + [ + "מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס כו': רצה לומר שהטעוהו שלא עמדו האומנים בתנאם עמו.", + "ואמר לאחר המועד ולא אמר אחר האבל ללמדך שהדברים שאסור לאדם לעשות בידיו בימי אבלו כמו הפיכת זיתיו שהוא מותר לעשותן בחולו של מועד.", + "וקורה ראשונה שיטחנו הזיתים הטחינה הראשונה בלבד.", + "וזולף הוא שיגרוף אותם מן הבור.", + "וגומר הוא שיסחוט הזיתים כדי שיצא מהם כל השמן.", + "וגף הוא שיסתום פי החבית והלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "וכן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו כו': לימודים פי' שיכסה אותם בנסרים והלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה כו': פי' יאבדו שב\"ד מאבדין לו כל אותו הממון ועושין אותו הפקר:" + ], + [ + "אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד כו': אין מפנין מבית לבית אבל מפנה כו': מבית לבית פי' מבית זה לבית אחר", + "ואמר מפנה הוא לחצרו רצה לומר שמפנה אותן לבית אחר שבאותו חצר וכשהכלים הם לצורך המועד כגון כרים וכסתות ומצעות וכלי אכילה ושתיה מביאין אותן מבית האומן:" + ], + [ + "מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר כו': מעבין פי' שנותנין אותם זו על גב זו והוא קרוב ללשון ערבי וכן אמרו בפירות העושה אותן כמין כרי. ודשושות מוכרי החטים גריסים.", + "וגרוסות מוכרי פולין גריסין. וכבר ידעת כי הפולין הטחונים נקראין גריסין", + "ורבי יוסי אומר הן החמירו על עצמן שאינן מוכרין לעולם ואפי' בצנעא ואין טוחנין ואין הלכה כר' יהודה ואין הלכה כרבי יוסי:" + ] + ], + [ + [ + "ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים בו': מה שאסרו על כל אדם הגילוח וכבוס הבגדים במועד כדי שלא יתכוונו לאחר גילוחן וכבוס בגדיהם עד חולו של מועד שיהיו בטלים ממלאכתם ויבא יום טוב ראשון והם מנוולין ואינן מתקשטין ליום טוב", + "והבא ממדינת הים בתנאי שיפרש לים בסחורה או בדבר הצריך. אבל אם הפריש להשתעשע בלבד לא לעסק אחר אסור לגלח.", + "ומנודה אסור לגלח בימי נידויו.", + "ומי שנשאל לחכם הוא מי שנשבע שלא יגלח זמן ידוע ולא נזדמן לו חכם שיתיר לו נדרו אלא בתוך המועד. וכבר ידעת דין התורה בתגלחת נזיר ומצורע.", + "והעולה מטומאתו לטהרתו כמו מי שהיה טמא בי\"ט ולא שלמו ימי טהרתו אלא בתוך המועד כגון טמא מת או בא על נדה וכיוצא בו:" + ], + [ + "ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה כו': מטפחות הספג. הם הרדידים שמנגבין בהם הידים. וזה האיסור אינו אלא בבגדים שאינן של פשתן אבל בגדי פשתן בלבד מותר לכבסן במועד לפי שהם מתלכלכין מהרה כי אפי' הכבוסים קודם יום טוב צריכין לכבס אפילו בחולו של מועד. ומי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד מאיזה מין שיהיה הבגד:" + ], + [ + "ואלו כותבין במועד קידושי נשים גיטין ושוברין כו': שוברין. שטרי המחילות והחלוקות הנופלות בין בני אדם הנושאין ונותנין זה בזה.", + "דייתיקי. הוא מין ממיני המתנות וחלוק זה המלה דא תהא למיקם ולהיות והיא מתנת שכיב מרע האחרונה שהוא סומך עליה בסוף.", + "ופרוזבול. כבר נתבאר דברו במסכת שביעית.", + "אגרות שום. הם שומא ששמים ב\"ד קרקע ומעריכין אותה לבעל חובו.", + "אגרות מזון. הם שמוכרין בית דין הקרקע למזון האשה והבנות וכותבין בזה מעשה בית דין.", + "ושטרי ברורין. כמו שבארנו זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כמו שיתבאר בסנהדרין.", + "גזירות ב\"ד. ענינו גזר דין.", + "אגרות של רשות. כתבים ששולחין בני אדם זה לזה ממקום למקום:" + ], + [ + "אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו כו': אם אין לו מה יאכל כותב ומוכר כדי פרנסתו. והלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "הקובר את מתו ג' ימים קודם לרגל בטלה הימנו כו': פסק ההלכה הקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה.", + "וענין עולה ואינה מפסקת שיחשבו מכלל שלשים ועולין למנין ואינו מפסיד האבילות. כי העיקר אצלנו דבר שבצנעא נוהג כגון תשמיש המטה ורחיצה בחמין ופריעת הראש כי כל זה אסור באבל ואפי' בשבת. אבל לרגל מפסיק עכ\"פ ואין נוהגין בו דבר מאבילות.", + "ואין עולין לפי שכשישלמו שבעה ימי אבלות וחל הרגל אח\"כ בטלה גזירת שלשים יום כמו שנזכר ולא נאמר כי מנין ימי הרגל בלבד תעלה למנין שלשים וכמו כן רגל אינו עולה למנין שבעה אבל נאמר שתבטל גזירת שבעה לגמרי כמו שיתבאר. ואם נקבר המת בתוך הרגל אינן נחשבין ימי הרגל מימי האבלות:" + ], + [ + "ר\"א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת בו': הלכה כחכמים באמרם עצרת כרגלים וכרבן גמליאל באמרו ראש השנה ויום הכפורים כרגלים. וכשקובר האדם מתו אפילו שעה אחת קודם חג המצות בטלה ממנו גזירת שבעה ושבעה ימי החג נחשבין ויחשב אחר הרגל ששה עשר יום להשלים שלשים יום. וכן אם קבר מתו אפילו שעה אחת קודם עצרת או לפני יום הכפורים וראש השנה יחשוב אחריהן ששה עשר יום לפי שהן כרגלים. ולפיכך כשנקבר לפניהם שבעה ימים בטלה ממנו גזירת שלשים. אבל מי שקבר מתו אפילו שעה אחת קודם חג הסוכות בטלה ממנו גזירת שבעה כדין כל רגל ושבעת ימי החג ושמיני של חג יעלו לו למנין שבעה ימים אחרים כי העיקר אצלינו שמיני של חג רגל בפני עצמו ולא ישארו אחר שמיני של חג אלא תשעה ימים מכל השלשים יום. והקובר את מתו ברגל אינו חייב באבלות עד יום האחרון של חג ר\"ל יום טוב שני של שמיני עצרת ויתחיל למנות ממנו ואחר כך ששה ימים ויתחייב באותן הששה גזרת שבעה ואח\"כ ימנה שלשים יום מיום שמת בו המת ויתחייב בשאר הדברים אחר המועד בגזירת שלשים. וגזירת שבעה היא מה שאגיד לך והוא. כי כל שבעה ימים חייב בכפיית המטה והוא שלא יהיה בביתו מטה אלא כפויה. ואסור בתשמיש המטה. ובנעילת הסנדל. ובעשיית מלאכה בגלוי. ובשאלת שלום. וברחיצה בחמין אפי' מקצת גופו וברחיצת כל גופו בצונן. ואסור בסיכה. ולקרות בתורה ובמשנה וגמרא. וחייב בעטיפת הראש רוצה לומר שיכסה ראשו ויעטה על שפם. ואסיר לשלול את הקרע. ואסור ליטול צפרניו בכלי וליטול שפמו ואפי' מעכב עליו בשעת האכילה. ואינו רשאי לכבס בגדיו. כל אלו הדברים הם חובה על האבל כל שבעה. ומה שאתה צריך לדעת כי יום ראשון אסור לו להניח תפילין ולאכול קדשים כמו שבארנו בפסחים. וחייב לישב על המטה כפויה על הארץ. ואינו אוכל משלו. ושלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפי' בסתר. ואם נותנין לו שלום אינו מחזיר אלא שיאמר להם אבל הוא. וגזירת שלשים ששה דברים והם. שלא יגלח שערו. ולא ילבש בגד לבן חדש מגוהץ ומוחלק. ואינו מאחה הקרע שקרע על המת. ואינו הולך בסחורה. וכן אמרי' בירושלמי על כל המתים אסור ללכת בסחורה עד שלשים יום. על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו לך עמנו. אסור לו לשתות במשתה מרעות כל שלשים יום. על אביו ועל אמו שנים עשר חדש. ואסור לישא אשה שניה ולשמש מטתו עמה והוא אמרם כל שלשים יום לנישואין. ויש בגזירת שבעה עשתי עשר דבר ובגזירת שלשים ששה:" + ], + [ + "אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת כו': אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא בו': אמרו אין קורעין אלא קרוביו של מת רוצה לומר בחולו של מועד. כי המשנה הזו מדברת בדברים שמותר לעשותן בחולו של מועד. אבל שלא בחולו של מועד. כל הרוצה לקרוע בגדיו ולחלוץ מנעליו אין מונעין אותו. ועוד זה שאמרנו שאין קורעין בחולו של מועד אלא הקרובים כשאין המת חכם או אדם כשר או אינו עומד בשעת נטילת נשמה כי העיקר אצלנו חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעים עליו וכמו כן אדם כשר. ועוד יש לנו עיקר אחר כל העומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע.", + "וחולצין ר\"ל בכאן חליצת כתף.", + "וקרוביו הם החייבין באבלות. והם האחים כולם בין זכרים בין נקבות בין שבאו מאם בין שבאו מאב והבנים בין זכרים בין נקבות והבעל והאבות והאשה אלו כולם חייבין באבלות קצתם על קצתם. וקריעת הבגדים מכלל חיובי האבלות. וחיובי הקרע בדרך קצרה מה שאגיד לך. והוא שיקרע טפח מן הבגד העליון בלבד וקורע בכלי ואינו צריך להבדיל שפת הבגד ויש לו להכניס ידו בפנים תחת בגדיו וקורע ואינו חייב לקרוע אלא בתוך ז' ושולל לאחר ז' ומאחה לאחר ל' וכל זה חייב על כל המתים חוץ מאביו ואמו ורבו אבל על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה קורע ואפילו לאחר ז' וקורע כל בגדיו עד שיתגלה לבו וקורע בידו ומבדיל קומי שפה וקורע מבחוץ ושולל לאחר שלשים יום ואינו מאחה לעולם ודע כי כל קריעה אינה אלא מעומד. ואם החליף בגדו הקרוע בבגד אחר אינו חייב לקרעו אע\"פ שהוא בתוך שבעה אלא על אביו ועל אמו שלא יהיו עליו כל ז' אלא בגדים קרועים ובשבת מחזיר הקרע לאחריו.", + "ומברין הוא שעושים סעודה לאבלים לפי שהאבל אסור לאכול משלו יום ראשון כמו שבארנו. ואסור לאבל לישב ע\"ג מטה כל ז' אלא בשבת לפי שהוא חייב בכפיית המטה כמו שבארנו והבאים להברותו ולנחמו אין מברין אותו בחוש\"מ אלא על מטות זקופות כמו שהיו יושבין קודם על מטות זקופות", + "וכן טבלא ואסקוטלא וקנון הם כלים חשובים כמו כלי כסף ודומיהם לפי שאינן מצויין אצל העניים ויתביישו ולפיכך התקינו שיהיו הכל מביאים בסלים של ערבה שהן נמצאים ביד העשיר והעני:" + ], + [ + "אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד כו': נשים במועד מענות אבל לא מטפחות בו': ולא של נשים לעולם. ר\"ל לא במועד ולא בחול. ושל איש אסרו אותו במועד בלבד שלא להרגיל את ההספד במועד על דרך שאמרנו בפרק ראשון ואין הלכה כר' שמעון:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..697af44adfd77940076d9b290a5e5b26f823d5e3 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,147 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Moed Katan", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Moed_Katan", + "text": [ + [ + [ + "משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעיין שיצא כו': באה הקבלה כי חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה והמשנה [הגהות הגרי\"פ: תקרא מועד הימים שאנו קורין] חולו של מועד [והם] הימים שבין כל מועד ומועד וקבלנו שיש מלאכות מיוחדות שמותר לעשותם במועד ומלאכות מיוחדות שאסור לעשותם במועד וזו היא כוונת המסכתא ומן הדברים שמותר לעשותם הם כל דבר שאם מניחים אותו לעשותו עד לאחר המועד יהיה לו הפסד גדול כמו השקאת הארץ הצמאה והיא הנקראת בלשון חכמים בית השלחין תרגום עיף משלהי מפני שהיא צמאה ברוב ואם יניחוה בלי מים יפסדו כל אילנותיה ובלבד שלא יהיה בהשקאתה טורח הרבה אבל אם יש בו עמל הרבה אסור לעשותו במועד ולפיכך אסור להשקות הארץ הצמאה במועד ממי הקילון וכיוצא בדבר והם המים המכונסים במקום נמוך לפי שצריך להשקות מהם בדלי ויש בו עמל הרבה וזהו ענין קילון כלומר בור עמוק. וכן מי גשמים שמתקבצים מהם אגמים וכשהגשמים פוסקים יתמו המים הבאים לאגמים ויצטרך להשקות מהם בדלי.", + "ועוגיות הוא שיחפור סביב עיקרי האילנות חפירות קטנות יתקבצו שם המים וכבר קדם לך בתעניות עג עוגה:" + ], + [ + "רבי אלעזר בן עזריה אומר אין עושין כו': אמת המים היא שוקת המים ואסור לחפור אותה בשנה שביעית לפי שהוא מתקן את הארץ שבצדה לזרע כי היא מתלחלחת בלחלוח המים ותצמיח. וכבר ידעת ונתבאר לך בשביעית כי כל שבחי הארץ והאילנות הם אסורין בשביעית שנאמר ושבתה הארץ. ומתקנין את המקולקלות פי' שיוסיף להעמיקן ויהיו מתוקנין כהוגן", + "וקלקולי המים מה שנפסד בבריכות המים מותר לתקנן ולהשוותם ואם רבים צריכים להם לאותן הבריכות כגון המעינות ששותין מהם רבים מותר לחפור אותן בחוש\"מ.", + "וכל צרכי הרבים הם כגון קציצת הקוצים והשוואת הדרכים המקולקלים ובנין הגשרים ודוגמתן. והממונין יוצאין לעקור הכלאים בחולו של מועד כי שכירות העוקרו חובה על ב\"ד לוקחין אותו השכירות מתרומת הלשכה ובני אדם בחולו של מועד בטלין ונשכרין בזול ויש בזה ריוח לתרומת הלשכה והלכה כחכמים:" + ], + [ + "ראב\"י אומר מושכין את המים מאילן לאילן כו': מושכין את המים מאילן לאילן הוא שמושכין את המים מעקר אילן זה לעקר אילן אחר. ואם היתה כל השדה מטוננת מותר להשקותה כי אותה ההשקייה אינה נראית בו.", + "וזרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקום במועד לפי שהם צריכים מים רבים. וכבר אמרנו כי כל דבר שיש בו עמל הרבה שאסור לעשותו והלכה כר' אליעזר בן יעקב:" + ], + [ + "צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן כו': אישות הוא מין שרץ שאין לו עינים וזו הבריה מפסדת האילנות.", + "ושדה הלבן היו חורשים וזורעין אותו ואין בו אילנות ואסור לצוד אותן בשדה הלבן אלא א\"כ הוא בקרוב לשדה האילן שמא ימשכו אותן האישות לשדה האילן ויפסידו אותו לפי שאין להם בשדה הלבן מה שיפסידו.", + "ואמרם כדרכו הוא שיחפור חפירה בקרקע ותולה בה מצודה.", + "ושלא כדרכו הוא שיחפור אותה חפירה שלא כדרך חפירה והוא שתוקעין יתידות בקרקע ועוקרין אותן וישאר הקרקע חפור.", + "ומקרין את הפרצה הוא שמשים האבנים או הלבנים זו על גב זו ולא יטיח בטיט ולא יסיד בסיד וזה בכותל גינה אבל בכותל חצר אם נפרץ בונה כדרכו והלכה כחכמים:" + ], + [ + "רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה כו': ועוד אמר ר\"מ מלקט אדם עצמות אביו ואמו כו': כבר ידעת כי מן הנגעים שאמר השם בהם (ויקרא י״ג:ה׳) והסגירו הכהן שבעת ימים ומהם שאמר השם בהם (שם) והסגירו שבעת ימים שנית ומחלוקותם הוא בראייתו בהסגר שני רמ\"א כ\"א ראה אותו שטהר אומר לו טהור אתה ואם ראה אותו שנטמא שותק וזהו ענין אמרו להקל אבל לא להחמיר. וחכמים למידים ממאמרו לטהרו או לטמאו דכיון שראהו על כל פנים יש לו לדון ולומר טהור או טמא ואין לו לשתוק. ולפיכך אינו רואה במועד כדי שלא יטמאנו וידאג במועד והשם אמר (דברים ט״ז:י״ד) ושמחת בחגך. וכך אין סופדין את המת ל' יום קודם המועד כדי שלא יבא המועד והוא מתאנח ודואג מפני התעוררות אבילותו ואין הלכה כר\"מ בשתי ההלכות:" + ], + [ + "אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין כו': כוכין הוא שחופרין בקרקע קברים.", + "וקברות הוא שבונין קבר על גבי קרקע ואסור לעשות קבר לקבור בו את המת לאחר המועד", + "ומחנכין הוא שיוסיף באורך הקבר וברחבו אחר שהיתה חפורה.", + "ונברכת היא חפירה כאותן ששורין בו את הפשתן ודומיהן ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות כו': אמרו מפני ששמחה היא לו הטעם לאסור לישא אשה במועד כי העיקר אצלנו אין מערבין שמחה בשמחה ולפיכך אין לערב שמחת הרגל בשמחה אחרת.", + "ותכשיטי אשה הוא שתכחול עיניה ותעשה משערותיה עבותות כדי שלא יתפזרו ותשים בפניה צבע כדי שתראה אדומה ותסיר השער ממקומות מגופה ואפי' בתער וכל הדומה לזה מותר במועד. והיה מנהג הנערות הקטנות שלהם כשהיו קרובות לבגרות שהיו טופלות בשרם בסיד וכיוצא מן הדברים שיחממו הבשר כדי להביא דם נדותן והיו נותנין עמו סממנים אחרים כדי לפתוח נקבי הגוף הקטנים כדי להשיר את השער ור' יהודה היה אוסר זה במועד למה שיש בו מן הטינוף ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ומסרגין כו': ההדיוט הוא מי שאינו בקי במלאכת התפירה וגדרו כאן הוא שאינו יכול לכוין אמרא בשפת חלוקו בשעת חתוך הבגדים.", + "ומכליב הוא שתופר תפירה שאינה שוה אלא כשיני הכלב.", + "ומסרגין את המטות הוא שמותחין חבלים באורך וברוחב בארבע כרעי המטה.", + "ומה שאמר ר' יוסי אומר אף ממתחין ר\"ל ממתחין אבל לא מסרגין וממתחין הוא שמותחין אותן כשהן רפות עד שיתמתחו בחוזק ויתקשו כמו היתרים המתוחים ואין הלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "מעמידין תנור וכירים ורחיים במועד כו': מכבשין פירושו מנקרין הרחיים ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט כו': מעשה הדיוט כמו שקדם זכרו שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט.", + "ושפין את הסדקין פי' ששפין ומחליקין הסדקין של גג כדי שילכו המים ולא ירדו לבית דרך אותן סדקין.", + "ואמרו ומעגילין אותן כעין מעגלה ביד או ברגל אבל לא במחלצים ומחלצים כלי ברזל שהבנאים מחליקין בו ובלשון עברי מקצוע.", + "וציר הדלת ידועה היא כמו עלי המכתש של ברזל והוא קטן.", + "וצינור ידוע.", + "ומנעול דבר שסוגרים בו הדלתות.", + "ופי' שלא יכוין מלאכתו במועד שלא יתעצל קודם המועד במלאכתו ויתכוין לעשותה במועד:" + ] + ], + [ + [ + "מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס כו': רצה לומר שהטעוהו שלא עמדו האומנים בתנאם עמו.", + "ואמר לאחר המועד ולא אמר אחר האבל ללמדך שהדברים שאסור לאדם לעשות בידיו בימי אבלו כמו הפיכת זיתיו שהוא מותר לעשותן בחולו של מועד.", + "וקורה ראשונה שיטחנו הזיתים הטחינה הראשונה בלבד.", + "וזולף הוא שיגרוף אותם מן הבור.", + "וגומר הוא שיסחוט הזיתים כדי שיצא מהם כל השמן.", + "וגף הוא שיסתום פי החבית והלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "וכן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו כו': לימודים פי' שיכסה אותם בנסרים והלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה כו': פי' יאבדו שב\"ד מאבדין לו כל אותו הממון ועושין אותו הפקר:" + ], + [ + "אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד כו': אין מפנין מבית לבית אבל מפנה כו': מבית לבית פי' מבית זה לבית אחר", + "ואמר מפנה הוא לחצרו רצה לומר שמפנה אותן לבית אחר שבאותו חצר וכשהכלים הם לצורך המועד כגון כרים וכסתות ומצעות וכלי אכילה ושתיה מביאין אותן מבית האומן:" + ], + [ + "מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר כו': מעבין פי' שנותנין אותם זו על גב זו והוא קרוב ללשון ערבי וכן אמרו בפירות העושה אותן כמין כרי. ודשושות מוכרי החטים גריסים.", + "וגרוסות מוכרי פולין גריסין. וכבר ידעת כי הפולין הטחונים נקראין גריסין", + "ורבי יוסי אומר הן החמירו על עצמן שאינן מוכרין לעולם ואפי' בצנעא ואין טוחנין ואין הלכה כר' יהודה ואין הלכה כרבי יוסי:" + ] + ], + [ + [ + "ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים בו': מה שאסרו על כל אדם הגילוח וכבוס הבגדים במועד כדי שלא יתכוונו לאחר גילוחן וכבוס בגדיהם עד חולו של מועד שיהיו בטלים ממלאכתם ויבא יום טוב ראשון והם מנוולין ואינן מתקשטין ליום טוב", + "והבא ממדינת הים בתנאי שיפרש לים בסחורה או בדבר הצריך. אבל אם הפריש להשתעשע בלבד לא לעסק אחר אסור לגלח.", + "ומנודה אסור לגלח בימי נידויו.", + "ומי שנשאל לחכם הוא מי שנשבע שלא יגלח זמן ידוע ולא נזדמן לו חכם שיתיר לו נדרו אלא בתוך המועד. וכבר ידעת דין התורה בתגלחת נזיר ומצורע.", + "והעולה מטומאתו לטהרתו כמו מי שהיה טמא בי\"ט ולא שלמו ימי טהרתו אלא בתוך המועד כגון טמא מת או בא על נדה וכיוצא בו:" + ], + [ + "ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה כו': מטפחות הספג. הם הרדידים שמנגבין בהם הידים. וזה האיסור אינו אלא בבגדים שאינן של פשתן אבל בגדי פשתן בלבד מותר לכבסן במועד לפי שהם מתלכלכין מהרה כי אפי' הכבוסים קודם יום טוב צריכין לכבס אפילו בחולו של מועד. ומי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד מאיזה מין שיהיה הבגד:" + ], + [ + "ואלו כותבין במועד קידושי נשים גיטין ושוברין כו': שוברין. שטרי המחילות והחלוקות הנופלות בין בני אדם הנושאין ונותנין זה בזה.", + "דייתיקי. הוא מין ממיני המתנות וחלוק זה המלה דא תהא למיקם ולהיות והיא מתנת שכיב מרע האחרונה שהוא סומך עליה בסוף.", + "ופרוזבול. כבר נתבאר דברו במסכת שביעית.", + "אגרות שום. הם שומא ששמים ב\"ד קרקע ומעריכין אותה לבעל חובו.", + "אגרות מזון. הם שמוכרין בית דין הקרקע למזון האשה והבנות וכותבין בזה מעשה בית דין.", + "ושטרי ברורין. כמו שבארנו זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כמו שיתבאר בסנהדרין.", + "גזירות ב\"ד. ענינו גזר דין.", + "אגרות של רשות. כתבים ששולחין בני אדם זה לזה ממקום למקום:" + ], + [ + "אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו כו': אם אין לו מה יאכל כותב ומוכר כדי פרנסתו. והלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "הקובר את מתו ג' ימים קודם לרגל בטלה הימנו כו': פסק ההלכה הקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה.", + "וענין עולה ואינה מפסקת שיחשבו מכלל שלשים ועולין למנין ואינו מפסיד האבילות. כי העיקר אצלנו דבר שבצנעא נוהג כגון תשמיש המטה ורחיצה בחמין ופריעת הראש כי כל זה אסור באבל ואפי' בשבת. אבל לרגל מפסיק עכ\"פ ואין נוהגין בו דבר מאבילות.", + "ואין עולין לפי שכשישלמו שבעה ימי אבלות וחל הרגל אח\"כ בטלה גזירת שלשים יום כמו שנזכר ולא נאמר כי מנין ימי הרגל בלבד תעלה למנין שלשים וכמו כן רגל אינו עולה למנין שבעה אבל נאמר שתבטל גזירת שבעה לגמרי כמו שיתבאר. ואם נקבר המת בתוך הרגל אינן נחשבין ימי הרגל מימי האבלות:" + ], + [ + "ר\"א אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת בו': הלכה כחכמים באמרם עצרת כרגלים וכרבן גמליאל באמרו ראש השנה ויום הכפורים כרגלים. וכשקובר האדם מתו אפילו שעה אחת קודם חג המצות בטלה ממנו גזירת שבעה ושבעה ימי החג נחשבין ויחשב אחר הרגל ששה עשר יום להשלים שלשים יום. וכן אם קבר מתו אפילו שעה אחת קודם עצרת או לפני יום הכפורים וראש השנה יחשוב אחריהן ששה עשר יום לפי שהן כרגלים. ולפיכך כשנקבר לפניהם שבעה ימים בטלה ממנו גזירת שלשים. אבל מי שקבר מתו אפילו שעה אחת קודם חג הסוכות בטלה ממנו גזירת שבעה כדין כל רגל ושבעת ימי החג ושמיני של חג יעלו לו למנין שבעה ימים אחרים כי העיקר אצלינו שמיני של חג רגל בפני עצמו ולא ישארו אחר שמיני של חג אלא תשעה ימים מכל השלשים יום. והקובר את מתו ברגל אינו חייב באבלות עד יום האחרון של חג ר\"ל יום טוב שני של שמיני עצרת ויתחיל למנות ממנו ואחר כך ששה ימים ויתחייב באותן הששה גזרת שבעה ואח\"כ ימנה שלשים יום מיום שמת בו המת ויתחייב בשאר הדברים אחר המועד בגזירת שלשים. וגזירת שבעה היא מה שאגיד לך והוא. כי כל שבעה ימים חייב בכפיית המטה והוא שלא יהיה בביתו מטה אלא כפויה. ואסור בתשמיש המטה. ובנעילת הסנדל. ובעשיית מלאכה בגלוי. ובשאלת שלום. וברחיצה בחמין אפי' מקצת גופו וברחיצת כל גופו בצונן. ואסור בסיכה. ולקרות בתורה ובמשנה וגמרא. וחייב בעטיפת הראש רוצה לומר שיכסה ראשו ויעטה על שפם. ואסיר לשלול את הקרע. ואסור ליטול צפרניו בכלי וליטול שפמו ואפי' מעכב עליו בשעת האכילה. ואינו רשאי לכבס בגדיו. כל אלו הדברים הם חובה על האבל כל שבעה. ומה שאתה צריך לדעת כי יום ראשון אסור לו להניח תפילין ולאכול קדשים כמו שבארנו בפסחים. וחייב לישב על המטה כפויה על הארץ. ואינו אוכל משלו. ושלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפי' בסתר. ואם נותנין לו שלום אינו מחזיר אלא שיאמר להם אבל הוא. וגזירת שלשים ששה דברים והם. שלא יגלח שערו. ולא ילבש בגד לבן חדש מגוהץ ומוחלק. ואינו מאחה הקרע שקרע על המת. ואינו הולך בסחורה. וכן אמרי' בירושלמי על כל המתים אסור ללכת בסחורה עד שלשים יום. על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו לך עמנו. אסור לו לשתות במשתה מרעות כל שלשים יום. על אביו ועל אמו שנים עשר חדש. ואסור לישא אשה שניה ולשמש מטתו עמה והוא אמרם כל שלשים יום לנישואין. ויש בגזירת שבעה עשתי עשר דבר ובגזירת שלשים ששה:" + ], + [ + "אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת כו': אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא בו': אמרו אין קורעין אלא קרוביו של מת רוצה לומר בחולו של מועד. כי המשנה הזו מדברת בדברים שמותר לעשותן בחולו של מועד. אבל שלא בחולו של מועד. כל הרוצה לקרוע בגדיו ולחלוץ מנעליו אין מונעין אותו. ועוד זה שאמרנו שאין קורעין בחולו של מועד אלא הקרובים כשאין המת חכם או אדם כשר או אינו עומד בשעת נטילת נשמה כי העיקר אצלנו חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעים עליו וכמו כן אדם כשר. ועוד יש לנו עיקר אחר כל העומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע.", + "וחולצין ר\"ל בכאן חליצת כתף.", + "וקרוביו הם החייבין באבלות. והם האחים כולם בין זכרים בין נקבות בין שבאו מאם בין שבאו מאב והבנים בין זכרים בין נקבות והבעל והאבות והאשה אלו כולם חייבין באבלות קצתם על קצתם. וקריעת הבגדים מכלל חיובי האבלות. וחיובי הקרע בדרך קצרה מה שאגיד לך. והוא שיקרע טפח מן הבגד העליון בלבד וקורע בכלי ואינו צריך להבדיל שפת הבגד ויש לו להכניס ידו בפנים תחת בגדיו וקורע ואינו חייב לקרוע אלא בתוך ז' ושולל לאחר ז' ומאחה לאחר ל' וכל זה חייב על כל המתים חוץ מאביו ואמו ורבו אבל על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה קורע ואפילו לאחר ז' וקורע כל בגדיו עד שיתגלה לבו וקורע בידו ומבדיל קומי שפה וקורע מבחוץ ושולל לאחר שלשים יום ואינו מאחה לעולם ודע כי כל קריעה אינה אלא מעומד. ואם החליף בגדו הקרוע בבגד אחר אינו חייב לקרעו אע\"פ שהוא בתוך שבעה אלא על אביו ועל אמו שלא יהיו עליו כל ז' אלא בגדים קרועים ובשבת מחזיר הקרע לאחריו.", + "ומברין הוא שעושים סעודה לאבלים לפי שהאבל אסור לאכול משלו יום ראשון כמו שבארנו. ואסור לאבל לישב ע\"ג מטה כל ז' אלא בשבת לפי שהוא חייב בכפיית המטה כמו שבארנו והבאים להברותו ולנחמו אין מברין אותו בחוש\"מ אלא על מטות זקופות כמו שהיו יושבין קודם על מטות זקופות", + "וכן טבלא ואסקוטלא וקנון הם כלים חשובים כמו כלי כסף ודומיהם לפי שאינן מצויין אצל העניים ויתביישו ולפיכך התקינו שיהיו הכל מביאים בסלים של ערבה שהן נמצאים ביד העשיר והעני:" + ], + [ + "אין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד כו': נשים במועד מענות אבל לא מטפחות בו': ולא של נשים לעולם. ר\"ל לא במועד ולא בחול. ושל איש אסרו אותו במועד בלבד שלא להרגיל את ההספד במועד על דרך שאמרנו בפרק ראשון ואין הלכה כר' שמעון:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה מועד קטן", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..20d39232b8308e47d6f9103157a77f775ac43ea4 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/Sefaria Community Translation.json @@ -0,0 +1,48 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam on Mishnah Pesachim", + "versionSource": "https://www.sefaria.org", + "versionTitle": "Sefaria Community Translation", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isBaseText": false, + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה פסחים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [], + [ + [], + [], + [ + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "", + "Charoset is mixture which has acidity in it and something similar to straw, and this is memory of the mortar. And we make it like this: Soak figs or dates and cook them and pound them until they are wet and knead them with spikenard or hyssop or something similar, without grinding them. And Rabbi Eliezer said that charoset is a mitzvah and in his opinion, one would need to say a blessing \"who has commanded about eating charoset\" and that is not the halakha. " + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..cc80a8aaeeec12831d41259c2ed9605ca5e0deea --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json @@ -0,0 +1,387 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam on Mishnah Pesachim", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts", + "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה פסחים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "The searching for the Hametz/leaven should not be other than on the night of the fourteenth [of Nisan] even though Hametz is not forbidden to eat until midday of the fourteenth [of Nisan] as will be explained (in Mishnah 4). And they (i.e., the Rabbis) established/ordained this because the light of the candle at night is pleasant to search and for examination (see Tractate Pesahim 8a), and all people are in their homes at that time (see Tractate Pesahim 4a). And the night is called אור in the manner that several things are called by their opposite (see the Jerusalem Talmud Tractate Peah, Chapter 8, Halakha 5 and the commentary of Maimonides to Tractate Sheviit, Chapter 3, Mishnah 1), and it (i.e., the Mishnah) did this order to speak in a pleasant and exalted language (see Tractate Pesahim 3a), and there should not be the opening of the book (i.e., the tractate) in the name of absence/lack of that which is absence/lacking, meaning to say, the darkness.", + "ומרתף (storeroom/cellar where vessels are stored in rows and layers) – it is the name of a wine storeroom. But this Mishnah has an emendation, and is to be corrected as such: Every place where they don’t bring in Hametz into it (see Tractate Pesahim 8b) does not require examination/checking, but storehouses of wine and oil do not require examination/searching. So, for what reason does the Mishnah state: “Two rows in the storeroom, etc.?” Describe for yourself a house filled with arched, pointed vessels/jugs of wine, lengthwise ten jugs and widthwise ten, and at its height ten – each jug/arched pointed vessel at the side of its neighbor until there would be one-thousand jugs. The School of Shammai states that we examine/check the rows that are opposite the opening to length and its width which are one-hundred jugs, and similarly, the rows that are opposite the ceiling of the house lengthwise and widthwise which are one-hundred jugs, and this is the matter that it (i.e., the Mishnah) states: \"שתי שורות על פני כל המרתף\". But the School of Hillel states: examine only twenty jugs which are two rows one underneath the other opposite the opening of the storeroom/cellar from above that are adjacent to the ceiling, and this is the matter of it (i.e., the Mishnah) saying: \"שתי שורות החיצונות שהן העליונות.\"" + ], + [ + "גררה – JIRAT (i.e., that drags/pulls, takes it – that a person drags a bed, chair or a bench from the cuttings of the carpenter’s – see Tractate Shabbat 22a) [and the word] וחולדה/ALKALAD (a known creeping insect from the family of rodents that is a bit larger than a mouse)." + ], + [ + "בתוך המועד ואחר המועד – meaning to say within the days of the Festival [of Passover] and after the days of he Festival (see Maimonides in the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 3, Halakha 5, and not as Rashi explained – at the time of the burning. See also the Tosafot, Tractate Pesahim 10b, s.v., ואם). And the advantage/benefit of the search after the Festival [of Passover] is in order to remove it so that he will not derive benefit from it because the general principle among us is that (see Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 2 – Tractate Pesahim 28a) leavened matter over which Passover has passed (which had been in the house during Passover) is prohibited to derive benefit from it. And it states (i.e., in the Mishnah): \"ומה שהוא משייר\", it returns to the beginning of the subject matter and it states that on the eve of the fourteenth day [of Nisan] we search/examine for Hametz, and that which remains we place in privacy until the time for its prohibition arrives, because he placed it in a removed state and he found that it is missing something from what he placed, he needs another search/examination, for we state that it is obvious that a mole dragged it (see The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 3, Halakha 2, and Tractate Pesahim 9b). And the reason for the dispute between Rabbi Yehuda and the Sages is that Rabbi Yehuda states – that if he did not search [for Hametz] at the time of the burning/ridding [of the Hametz] which is the hour of the prohibition of the Hametz, he does not check at all as a decree that perhaps he will eat from it (see Talmud Pesahim 11a). But the Sages did not decree this because they state that he himself will search after it to burn it, he will surely eat from it. And therefore they (i.e., the Sages) say that he should search during the Intermediate Days or after the Festival. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "It stated [in the Torah] (Exodus 12:19): “No leaven shall be found in your homes for seven days”, we learned from here that the obligation to absolutely get rid of/burn the Hametz before the seven days [of Passover (according to the Torah) (see Tractate Pesahim 5a), in order that the seven days, from their beginning until their end one will not find leaven in them (i.e., their homes) and it said (in the Torah – Exodus 12:15): “on the very first day you shall remove leaven from your homes”, here we knew that it is the fourteenth day [of Nisan], and it was appropriate to have the burning/removal of Hametz from the beginning of the fourteenth day [of Nisan], were it not for the fact that it states (Exodus 12:15): “on the very first day,” for [the word] \"אך\" is nothing other than a limitation, as if It is limited and stated this – that it (i.e., the verse from the Torah) states that this is on the first day is not from the beginning of the day but from part of it. And it follows from the hints to this accepted general principle to state that the burning/ridding of Hametz during part of the fourteenth day [of Nisan] is what it (i.e., the Torah), may it be exalted (Exodus 34:25): “You shall not offer the blood of My sacrifice with anything leavened,” and it comes through the received tradition that this is the partial [part], from the beginning of the seventh hour (like Rava in Tractate Pesahim 5a and see folio 58a). And everyone agrees that from the beginning of the sixth hour it is prohibited from their words (i.e., the Rabbis), distancing [itself] from the prohibition of the Torah. And the dispute of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, that Rabbi Meir says that one can eat at any time where it is permissible for him to feed, and Rabbi Yehuda states that a person should not eat during the fifth hour as a decree because of [the possibility of] a cloudy day (see Tractate Pesahim 12b and so has Maimonides decided in The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 1, Halakha 9), where it is possible that an error could occur in the time. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "It will be explained to you that the Thanksgiving sacrifice has forty Hallot/loaves (see Tractate Menahot 77a), and on account of their increase, they are invalidated/unfit by being kept overnight. And they would take two from those loaves and make of them as he (i.e., Rabbi Yehuda) states [in the Mishnah]. But the Halakah is no according to Rabban Gamaliel." + ], + [ + "The primary sources of ritual uncleanness are classified at the beginning of Seder/the Order of Taharot (Chapter 1 of Tractate Kelim) and from there you will know them. For all who touches/comes in contact with one of the primary causes of Levitical uncleanness is called a “first-degree [of ritual uncleanness]”, and a person who touches/comes in contact with a “first-degree [of ritual uncleanness]” is called a “second-degree [of ritual uncleanness],” and a person who touches a “second-degree [of ritual uncleanness]” is called a “third-degree [of ritual uncleanness],” and a person who touches a “third-degree [of ritual uncleanness]” is called a “fourth-degree [of ritual uncleanness].” But sometimes, we call the “first-degree [of ritual uncleanness]” the offspring of uncleanness, because it is of traceable descent to the primary source of Levitical uncleanness, and the “second-degree” is the offspring of the offspring of ritual uncleanness. And in this manner, we double [the usage of] the word “offspring with the “third-degree” and “fourth-degree” [of ritual uncleanness]. And sometimes we call the “first-degree” and “second-degree” and “third-degree” and “fourth-degree” of ritual uncleanness the offspring of uncleanness because all of them are subspecies of the primary source of ritual defilement.", + "And it is stated [in the Mishnah] here \"ולד הטומאה\"/the offspring of uncleanness, meaning to say, the offspring of offspring of uncleanness. And know that meat that touched with the offspring of the offspring of uncleanness is third-degree of ritual uncleanness, but meat that was defiled through a primary source of ritual uncleanness is first-degree [of ritual uncleanness] and when the third-degree [of ritual uncleanness] would touch a first degree, it returns to become second-degree [of ritual uncleanness] as I have explained to you that all who touch first-degree [of ritual uncleanness] become second-degree [of ritual uncleanness]. And this Halakha announces to you that what is third-degree [of ritual uncleanness] it is permissible to make it second-degree [of ritual uncleanness], and this is the subject matter of what it says [in the Mishnah[: \"אע\"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו\" because it (i.e., the meat) was third-degree [of ritual uncleanness] and it made it second-degree [of ritual uncleanness] (see Tractate Pesahim 14a), and this defilement that was added to is not other than from the Rabbis, but according to the Torah, the general principle with us is that food does not defile foo, for it is stated regarding the defilement of food that it is impure (see Leviticus 11:38 – “but if water is put on the seed and any part of a carcass falls upon it, it shall be impure to you”), and the accepted tradition comes that it is impure and does not make something similar to it [impure] (see Tractate Pesahim 14a), meaning to say that it doesn’t defile another food, but according to the Rabbis, food defiles [other] food and therefore that which is third-degree [of ritual uncleanness] becomes second-degree [of ritual uncleanness], and Rabbi Akiva added upon this and said that something that is third-degree [of ritual uncleanness] it is permitted to make it first-degree as I will explain for something who is defiled through contact with a corpse is within the primary sources of ritual uncleanness, and a person who touches/comes in contact with a corpse becomes a primary source of ritual uncleanness, and a person who comes in contact with/touches a primary source of ritual uncleanness becomes a first-degree of ritual uncleanness, and similarly a second-degree and third-degree and fourth-degree. But if the thing that touched/came in contact with the corpse were vessels, they are not made a primary source of ritual uncleanness, but they are accounted from them first and second-degree [of ritual uncleanness], but rather, their law is made like the law of the corpse itself, and a person who touches those vessels is impure for a seven-day period and it becomes a primary source of ritual impurity and from it we count first-degree and second-degree [of ritual impurity, and we learn from it what god said (Numbers 19:16): “a person who was killed or died naturally,[or human bone, or a grave, shall be impure seven days],” and the received tradition that [a person] who was killed by a sword is like a someone slain (see Tractate Pesahim 14b, 19b 79a, [Tractate] Shabbat 101b, [Tractate] Nazir 53b, [Tractate] Hullin 3a), and similarly the rest of metal vessels and vessels which require only rinsing in order to be restored to Levitical cleanness, their law is like the law of the sword. It is found that the law of vessels is more stringent that that of a human person forever in regard to defilement through a corpse with one degree, for if a person touched a corpse, the person becomes a primary source of ritual impurity without any doubt, and if another person touched him (i.e., the person who had come in contact with a corpse), that other person becomes first-degree [of ritual impurity] like we explained at the beginning of our words. And if vessels touched/came in contact with that same person who was defiled by a corpse that he is a primary source of ritual impurity, they are not made first-degree [of ritual impurity] but rather they are made a primary source of ritual impurity (see Numbers 31:24: “On the seventh day you shall wash your clothes and be pure”) and from them we begin to count first-degree and second-degree. And the general rules of all of this will be explained along with their proofs in depth at the beginning of Tractate Ahilot. And it is stated here [in this Mishnah], נר , meaning to say, a metal candle/light that has the laws of the vessels that we have explained, but not a candle/light of earthenware, because of the general principle with us – that an earthenware vessel cannot become a primary source of ritual impurity ever like it will be explained in the Tractate Kelim. And if a candle/light of metal touched a person defiled by corpse who is a primary source of ritual impurity, that candle cannot become first-degree [of ritual impurity] but rather becomes a primary course of ritual impurity as we have explained.", + "ושמן שנפסל בטבול יום – is third-degree [of ritual impurity] as will be explained in Tractate Tevul Yom (Chapter 2, Mishnah 1), and when it is placed on the candle that was mentioned, it becomes first-degree [of ritual impurity] because the candle is a primary source of ritual impurity as we have explained, and it (i.e., the Mishnah) permitted to make something third-degree [of ritual impurity] first-degree [of ritual impurity]. But Rabbi Akiva required that the candle be a primary source [of ritual impurity] in order that the oil would be first-degree [of ritual impurity] and it would defile things similar to it from the Torah, because he holds that impure liquids defile another food according to the Torah, but if he would think that they are according to the Rabbis like they are according to the Halakha, and it would be enough for him with defilement of the Rabbis, it would be enough that the candle would be of earthenware, because the liquids alone whether they were defiled by a primary source [of ritual impurity] or by first-degree [of ritual impurity] or by second-degree [of ritual impurity], they are made first-degree [of ritual impurity] from the Rabbis, and this will be explained in its place in Seder Taharot. And these two matters are correct because they are testimony that they gave in what they saw. And this matter was brought here because it speaks about two ritually impure Hallot/loaves from the bread of Thanksgiving which are holy and burned." + ], + [ + "Rabbi Meir holds that ritually impure liquids defile liquids like them only according to the Rabbis. But Rabbi Yossi holds that ritually impure liquids defile liquids like them according to the Torah (according to Rabbi Yermiah – see Tractate Pesahim 15b). But the principles of their argument will be explained in Tractate Taharot. But both of them agree that what was said above [in the Mishnah – see also Tractate Eduyot, Chapter 2, Mishnah 1]:\"לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה שהוא בשר שנטמא\" במשקין טמאין,/in impure liquids (“they never refrained from burning meat which had been made unclean by an offspring of uncleanness which had been made by a primary source of ritual uncleanness”). It is found that this meat, according to Rabbi Meir is an “offspring” according to the Rabbis because he holds like I explained to you that the impurity of liquids defiles others, according to the Rabbis. But according to Rabbi Yossi it is an “offspring” according to the Torah, as we explained his thinking. And since Rabbi Meir thought that Rabbi Hanina permitted burning the offspring of something ritually unclean according to the Rabbis with first-degree [of ritual impurity] according to the Torah , he stated from the words of Rabbi Hanina in their dispute with Rabbi Akiva: “We heard that is permissible to burn ritually pure heave-offering with that which is impure, because the offspring of the Rabbis concerning that which is first-degree [of ritual impurity] according to the Torah, there is no difference between this and what is ritually pure.", + "ר' יוסי אינה היא המדה /Rabbi Yossi said – this is not the right argument/conclusion [to draw by analogy from the opinions of Rabbi Hanina and Rabbi Akiva], for Rabbi Yossi holds as we stated that this meat is ritually impure from the Torah. And therefore he said to him: if we permitted to burn something with a more stringent ritual defilement with something impure of a more lenient ritual defilement, we will permit the burning of something ritually pure with something ritually impure. It is found that the burning of ritually pure heave-offering with the impure, according to Rabbi Meir, according to his reasoning is the argument/conclusion. And further, Rabbi Yossi said to him, that even if Rabbi Yehoshua is the lenient one, he doesn’t permit to burn the ritually pure with the ritually impure, and he didn’t permit anything than to burn something held in suspense with that which is impure. And matters of what we do with the heave-offering held in suspense if they came in contact with it will be explained to you in Tractate Taharot. But Rabbi Yossi states that the fourteenth [of Nisan] that occurs on the Sabbath where we need to burn everything from before the Sabbath, we don’t burn other than that which is ritually impure by itself and that which is ritually pure by itself and that which is held in suspense by itself. And the Halakha is according to Rabbi Yossi when he said: We don’t burn the ritually pure with the ritually impure. But the impurity of liquids to defile others is Rabbinic according to Rabbi Meir." + ] + ], + [ + [ + "This Mishnah is according to Rabban Gamaliel (Tractate Pesahim 21a) that his opinion was expressed earlier that he said (Tractate Pesahim, Chapter 1, Mishnah 5) that \"חולין כל ארבע ותרומה כל חמש\" /non-sacred produce [is eaten] all the [first] four hours [of the Eve of Passover] and heave-offering [is eaten] all the [first] five hours [of the Eve of Passover], and here he stated, any time that the Kohen eats heave-offering an Israelite is permitted to feed his animal. And this is correct, meaning to say that it is permitted for him to derive benefit with leaven during the fifth hour [of the day] even though he himself does not eat it as we have explained.", + "And it states [in the Mishnah]: \"לבהמה לחיה ולעופות\", in order to include all kinds of living creatures for all the changes of their natures in eating, because there are from them [things that are] hidden from what remains for him and from them that which he scatters it and things similar to this.", + "And what that it (i.e., the Mishnah) designates: \"ומוכרו לנכרי\", because the School of Shammai states that a person should not sell his Hametz to a non-Jew unless he knows regarding that it will be completed prior to [the start of] Passover, therefore, it announces to you that this matter is superseded.", + "And he wishes to say when it (i.e., the Mishnah) states, \"מותר בהנאה\", that if he burned the Hametz prior to the time of the removal [of the Hametz, it is permitted to him to benefit from its coals and that which is used for kindling/charcoal on Passover (see also the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 3, Halakha 11).", + "And it states [in the Mishnah]: \"עבר זמנו אסור בהנאתו\" -even during the sixth hour which is according to the Rabbis for he is indeed prohibited to derive benefit like the other prohibitions of benefit ffromteh Torah, even if he betrothed a woman with leaven in the sixth hour [of the day on the Eve of Passover], we are not concerned about his Kiddushin/betrothal, and even if that leaven also was according to the Rabbis (see The Laws of Matrimony, Chapter 5, Halakha 1), as for example wheat that was mixed or flour that was moist and things similar to it.", + "And it states [in the Mishnah]: \"לא יסיק בו תנור וכירים\" – meaning to say, that if he burned it at its proper time, he should not start a fire in the oven with it at the time of its burning, for he surely benefits from this removal [of the Hametz] and this is prohibited. And there the broken pieces are crumbs, and the explanation of [the word] \"מפרר\" – is breaking them into small pieces/crumbs (see Leviticus 2:6: “Break it into bits [and pour oil upon it; It is a grain offering].”) But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda. But if he had dry leavened bread, it is prohibited to throw it into the rivers until he breaks it into crumbs a great deal and according to the strength of its dryness, he continues to break it into crumbs its parts in order that it should be destroyed quickly (see also The Laws of Leaven and Matzah, Chapter 3, Halakha 11)." + ], + [ + "It comes as your [accepted] tradition that you don’t see [of your own] but you do see [the leaven] of others or of On High (i.e., God – see Tractate Pesahim 29a), and since that the leaven of non-Jews does not transgress on the command of God (Exodus 13:7): “no leavened bread shall be found with you,”/\"ולא יראה לך חמץ\" - behold it is permitted and even for eating. And it states [in the Mishnah] \"בהנאה\" on account of that it is stated in the second clause \"ושל ישראל אסור בהנאה\" . And in the Jerusalem Talmud it is stated that that this which said that it is permitted to derive benefit [from it] which implies that it is prohibited for consumption in the place that they prohibit there the consumption of the bread of non-Jews, and because of this, eating is prohibited not because of it being leaven/Hametz, and it is stated, but in the place where it was the custom/practice to consume the bread of non-Jews, it is permitted for eating, implying from here that the law of bread of non-Jews is dependent upon the custom. But the custom among us in the islands of Spain to eat it (see also the Laws of Forbidden Foods, Chapter 17, Halakha 12). For since the Israelite/Jew transgressed on the command of God that “no leaven bread shall be found with you,” if the leaven was his, we fine him and we prohibit him from deriving benefit, even after the Passover holiday (according to Rabbi Shimon, see Tractate Pesahim 29a)." + ], + [ + "The condition in all of them that he should say to him: “if I have not brought you the money on a certain day, purchase it from now” (see Tractate Pesahim 31b and see also the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 4, Halakha 5 – that it should be at the same time that he established for him prior to Passover), but if he didn’t say this to him, surely that Hametz is considered in the domain of its owners and not in the domain of the person their teaching is in his hand.", + "וכל שאין הכלב יכול לתפוש אחריו – that it should be over him a height of three handbreadths and with the condition that he nullify it in his heart. But Rabban Gamaliel does not dispute but rather explains how the law of debris functions." + ], + [ + "It will be explained to you in the Tractate Makkot (folio 13a) that a person who consumes Hametz on Passover is flogged, and with us there is a general principle that a person is not whipped and pays [a fine] (see Tractate Makkot 4a), and therefore \"פטור מן התשלומין ומדמי עצים\" /”he is exempt from the requirement to make restitution and [even] from repaying of its value when it is assessed merely for use as wood [fuel], our matter – and even the repaying of its value when it assessed merely for use as wood [fuel], he doesn’t pay, and we don’t say that we should consider this Hametz/leaven as if it is mere wood, for since it is prohibited to derive benefit, it has no monetary value, neither the value of bread nor the value of wood [fuel]." + ], + [ + "The eating of Matzah on the night of Passover is a positive commandment and it is the word of God (Exodus 12:18 – an error appeared in the footnotes): “[In the first month, from the fourteenth day of the month] at evening, you shall eat unleavened bread [until the twenty-first day of the month at evening],” and it is stated (Deuteronomy 16:3): “You shall not eat anything leavened with it; for seven days thereafter, you shall eat unleavened bread, etc.” All of the seeds that are in are in their dough which leaven, one fulfills through them one’s religious obligation regarding Matzah. And only these five kinds of seeds are what can come to a state of leavening, but besides these such as the rice and the millet and the sorighum vulgare (a kind of known legume in different colors – yellow, white and red) which spoils in their dough if it remains and does not leaven. But if you remember what we explained in the chapter, “Three who Ate Together”/שלשה שאכלו כאחת (chapter 7 of Tractate Berakhot, Mishnah 1) and in the eighteenth chapter of Tractate Shabbat (Mishnah 1), this Halakha will also become clear to you, because the responses in all of them are the same. And what it (i.e., the Mishnah) specified regarding \"בחלה ובתרומה\" because it might come up in our thoughts that we require an equivalent [amount] of Matzah for each person, meaning that it be appropriate for eating for all Jews and their fellows, therefore, it announces that the law is not so. And the reason that on its account a person does not fulfill his religious obligation with loaves of thanksgiving offering and the Nazirite wafers when they made them for himself, meaning to say, to sacrifice them with the sacrifice that he is obligated for, as we were commanded, and even though they are completely Matzah, because it is stated (Exodus 12:17): “You shall observe the [Feast of] Unleavened Bread,” and the guarded Matzah (i.e., Shumrah Matzah) that comes in the received tradition for he sake of Matzah, excluding that which is not guarded for the sake of Matzah but rather for the sake of the sacrifice (see Tractate Pesahim 38b)." + ], + [ + "Just as the eating of Matzah on the night of Passover is a positive commandment, so also is the eating of bitter herbs/Maror a commandment at the time that there is Passover lamb (see Tractate Pesahim 115a) and this is what God said (Numbers 9:11): “They shall eat it with unleavened bread and bitter herbs.” That which God said: \"מרורים\" (see Numbers 9:11 – in the plural) falls on these that he accounted.", + "חזרת (lettuce) – lactuca.", + "עולשין (chicory, endive) - a known green Cich Intydus.", + "ותמכא (name of a bitter herb, chervil) – SERIS.", + "וחרחבנה (hair-like creeper on palm trees)- Eryngium Creticum.", + "ומרור – a species of desert lettuce which is very bitter.", + "And It states (in the Mishnah): בין לחים בין ישבים – meaning to say their stems/stalks, because it already had been announced to you that we fulfill [our religious obligations] with their stalks/stems, but we don’t fulfill our religious obligations with their leaves if they are moist (see Pesahim 39b)." + ], + [ + "מורסן – the refuse of the flour.", + "ושורין (soak - and it is the manner of Maimonides to explain the concept without explaining the law, and a similar thing occurs in Tractate Shabbat, Chapter 1, Mishnah 5) – to soak the bran and to leave it in front of he fowl that they would eat it gradually.", + "וחולטין (and they scald) – this that he knead it in hot water when it is very hot/scalding.. And already, the practice of the world is to forbid this also (see The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 5, Halakha 17), but the Talmud permitted it.", + "ושפה – she rubs it.", + "וילעוס (chew) – chew [wheat on Passover and rub it on his wound]." + ], + [ + "There is a dispute between the first Tanna/teacher and Rabbi Meir if he placed it (i.e., flour) into the mustard, but into the Haroset/a pap made of fruits and spices with wine and vinegar – used for sweetening the bitter herb at the Seder, everyone agrees that he should burn it immediately (Tractate Pesahim 40b) because it rapidly leavens, and it will be explained what is this mixture of Haroset in the last chapter (Tractate Pesahim, Chapter 10, Mishnah 3). God said on Passover (Exodus 12:9): “[Do not eat any of it raw,] or cooked in any way with water, [but roasted – hands, legs and entrails – over the fire],” what He exactly warned was on the cooking in the language of the original, the received tradition came o teach that it is prohibited to cook it in fruit juice (like Rabbi-Judah the Prince in Tractate Pesahim 41a) , but it is permitted to pour oil on them and to immerse them after the roasting (see the Laws of the Passover Offering, Chapter 8, Halakha 8, which is not according to Rashi who explained that they pour oil on them at the time of he roasting), and the water of a baker who washes with them his hands the vessels of kneading he should pour them out as it said, and specifically in a declivity in order hat they don’t gather and remain in a low place. But the Halakha is not according to Rabbi Meir." + ] + ], + [ + [ + "The matter of \"עוברין\" – we transgress upon them with \"בל יראה ובל ימצא\"/it should not be seen nor found with you (see Exodus 13:6 and 12:9).", + "כותח (a preserve consisting of sour milk, bread-crusts and salt – see Tractate Pesahim 42a) – a kind of relish/ALMARI.", + "ושכר – and every thing that makes one drunk, and there are those who make drinks that cause inebriation from the infusion/steeping of what and barley and things similar to it. And such there was a liqueur of the people of Media, meaning to say, made from the infusion of bread like “ALMAZAR” that we make in Egypt today.", + "וחומץ האדמי – they would put in it berries of barley.", + "וזיתום – we take salt and barley flour and berries of bastard saffron and berries of bastard saffron in equal portions and knead them in water and they would use it for medicinal healing (see Maimonides’ commentary on Tractate Kilayim, Chapter 2, Mishnah 8 and Tractate Uktzin, Chapter 3, Mishnah 5 -ELKARTUM).", + "וזימא של צבעין – an infusion/steeping of coarse bran and bran-flour/four of the second course that we use the colors of the purple dye.", + "ועמילן של טבחים – we take wheat that has not been completely cooked and dry them and grind them and knead them and make of them small loaves and cover with these loaves pots of food at the time when the food is close to being [fully] cooked and they absorb the filth/evil smell and its offensive matter.", + "וקולן של סופרים – starting -dough that they make of it bookbinders’ paste from the dust of the house of the millstone and they glue on to it what they wish to glue.", + "וטפולי נשים – a powder that women use from all things that they clean and wash their faces with and included in this is flour and barley. Rabbi Eliezer says that even though it is dust and there is no Hametz in it, lest she steeps/soaks this dust at the time that she washes with it. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer but rather it is like that which it (i.e., the Mishnah) says: \"זה הכלל כל שהוא מין דגן\", meaning to say anything that is mixes in it one of the five species with water one transgresses with it on Passover, but without water or fruit juice he doesn’t transgress and it is permitted to consume it (and such is the decision of Maimonides in the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 5, Halakha 2), because the general principle with us is that fruit juice doesn’t leaven.", + "And it states [in the Mishnah]: \"הרי אלו באזהרה\" – meaning to say that anyone who eats one of these things that has the mixture of grain, according to the general principle with us regarding Hametz of grain is punishable by extirpation and on its combination is guilty of violating a negative commandment (see Tractate Pesahim 43a). When is this said? When there was a mixture of Hametz on an olive’s bulk incidentally for the eating of a piece of bread. But if the measure of grain in it is less than this, the person consuming it is not liable for flogging, but it is prohibited to eat it. And the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"בטל במיעוטו\". If it (i.e., the Hametz) was in the place that vessel is strong and its [component] parts are attached to each other, but if it was not strong even with less than an olive’s bulk [of dough] one is obligated to remove it (see Tractate Pesahim 45a and The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 2, Halakha 15).", + "And it states [in the Mishnah]: \"חוצץ\"/adhesive partition/interposition – it is simple, meaning to say that if he was strict to remove it and he wants through its removal, indeed it serves as adhesive partition [for the defilement] in the place, and if the trough became defiled and the ritual immersion was not effective, and all of this is with a trough of wood which has purity in a Mikveh, but an earthenware vessel, it has no purification in a Mikveh, other than through breaking it, as will be explained in a number of places.", + "ובצק החרש - and this is what he strikes it by hand, it doesn’t create the sound of an echo, and it is as if he is a deaf-mute who doesn’t answer to whomever is calling him, and since we don’t know if it leaved or not, we estimate along with similar things or with the known time that is like the same time in which the dough leavens, and its measurement in order that a person would walk by foot an intermediate walk of one mile (see Tractate Pesahim 46a), and it is is order of two-fifths of an hour from when the hours are even (i.e., at the vernal equinox)." + ], + [ + "I have already informed you that it is prohibited to burn Holy Things on a Yom Tov/Holy Day (see Tractate Shabbat, Chapter 2, Mishnah 1). An when the dough becomes defiled, the law of impure Hallah that was separated from it is burned. Rabbi Eliezer states that that all of the dough should be baked but Hallah should not be separated from it until the baking is completed, and afterwards you should separate a loaf from the loaves and state that it is Hallah, and this is permitted, as we have explained in Tractate Hallah (Chapter 2, Mishnah 4), and we hide the loaf until after Yom Tov and then burn it. Ben Beteira says that the dough should be separated and placed in cold water and it should remain there until it is burned at the conclusion of Yom Tov, because it is prohibited to bake it, because we don’t bake on Yom Tov unless it is fit for eating. But the Halakha is according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "Rabban Gamaliel holds that three women complete kneading their dough at one time and bake one after the other and even though the dough would remain of the third [woman] until the oven would be warmed three times, and bake it twice and afterwards it is baked that it doesn’t come to a state of leavening in a time like this. But the Sages do not say this, but state that when the first [woman] began to bake, the second should begin to arrange the dough and the third should begin to knead the flour and when the first completes baking, the second should complete the arranging and the third the kneading, and the second should begin to bake and the third to arrange it and the first should begin to knead a second time, and similarly on this path in order that the dough should not stand still at all, and that the hand should not be removed from it.", + "Rabbi Akiva said to Rabban Gamaliel: \"לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין\" – because there are ovens that heat up in a small amount of time and others are the opposite, and the more that the wood is dry it burns faster, and there are women that are zealous/industrious and there is the opposite (see Tractate Pesahim 48b), therefore he stated that the dough should not stand still according to this measure unless he continued to sprinkled water on it and to roll it in cold water. And know that all the while that the hand is dealing with the dough it does not come to be leavened, even if it remains all day long. And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "כקרני חגבים (like the proboscides of locusts) – this is that they should see on thin marking lines when it begins to leaven, and if they were like the proboscides of locusts. And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "The Halakha is according to Rabbi Eleazar b’Rabbi Tzadok." + ], + [ + "All of this is simple and clear." + ], + [ + "Rabbi Meir states that just as the ritual defilement of foods is the equivalent of an egg’s bulk, meaning to say, that it does not defile other than until that would be in it an egg’s bulk, as we will explain in great length at the beginning of Tractate Taharot, so too it does not return other than via an egg’s bulk. But Rabbi Yehuda states that just as one who eats an olive’s bulk from Holy Meat or from Hametz [an olive’s bulk] is flogged, so it returns even on an olive’s bulk. And the Sages made a preference between Holy Meat and between Hametz because it is non-holy produce. And the Halakha is according to the Sages." + ] + ], + [ + [ + "Because it (i.e., the Mishnah) states \"נוהגין עליו חומרי מקום שיצא משם\" which implies that if he went from a place where they don’t do a particular thing to a place where they do it, he does not do it. He made a condition and said that this law is not universal/common, but rather, the [general] principle is: :\"אל ישנה אדם מפנה המחלוקת\", and that we made it necessary to obligate him to rest in the place that they do it because it doesn’t appear in this a change that causes a dispute (see Tractate Pesahim 51b –“go out and see how many idle individuals there are in the marketplace) but it would appear as a change if he did it and they do not do it, or that he did something opposite what they do, or that he prohibits them from doing so. But the resting does not appear as a change." + ], + [ + "The principles of this law were already explained in the ninth chapter of Tractate Sheviit. And the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "It is forbidden to sell a large animal to a non-Jew, whether he would worship idolatry or whether he would not worship idolatry. And the reason for this prohibition is lest he rent it (i.e. animal) to him or lend it to him and he would work with it on Shabbat (see Tractate Avodah Zarah 15a), and it is stated in the Torah (Exodus 23:12): “[Six days you shall do your work, but on the seventh day you shall cease from labor,] in order that your ox and your ass may rest,” and third, lest he sell it (i.e., the animal) to him on Friday, and it is not pleasing in his eyes and its Israelite owner cries out regarding it in order that it would walk before the purchaser and it (i.e., the animal) would walk in front of him on account of his screaming at her, and she recognizes his words, and it is found that he becomes aggravated over his animal on Shabbat (see The Laws of Shabbat, Chapter 2, Halakha 3 and the explanation of [Maimonides of] Tractate Avodah Zarah, Chapter 1, Mishnah 6 – and the fact that a person who becomes aggravated over his animal is liable for a sin-offering, but we are lenient like Rabbi Yehuda who stated that he is exempt, as we find in Tractate Shabbat 154a). And therefore, it is permissible for a person to give his animal to a middleman/go-between who will sell it to a non-Jew that is not in his presence (note: this condition is not found in Maimonides’ commentary on Tractate Avodah Zarah), because of all of these reasons we renounce it, for the middleman cannot lend or rent it out for it is surely not his, and also, the animal does not recognize his words that she will walk out of his anger as we have explained But Rabbi Yehuda permitted to sell an animal with broken hand or foot because it is not for a burden, but his words are shaky, because it is impossible to tie it up to draw water or to a millstone to move them. But Ben Beteira permitted to sell the known horse to משא הנץ and to things similar to it from the living creatures that hunt because he holds that the living carries itself, whether a person or an animal, wildlife and fowl, and these birds are not a burden on the horse. But the Sages state that a living human being alone is not a burden and on him we say that the living carries himself. But the Halakha is not according to Ben Beteira." + ], + [ + "The reason that they (i.e., the Rabbis of the Mishnah) prohibit the eating of roasted meat on the night of Passover is in order that a the person who sees it would not think that it is the sheep/lamb of Passover and that it is like eating Holy Things outside [the Temple courtyard] (see Tractate Pesahi 54a). And it will be explained in Tractate Kippurim (i.e., Yoma 73b) that on om Kippur it is prohibited to engage in sexual relationships. There are those people who say that the lighting of a candle brings one to look at his wife and that he will come into the state of having sex. But others say that the light will bring a person into the state of embarrassment. But if there won’t be light, it will bring him in to a state of impure fantasies and he will engage in sex [with her] (see also The Laws of Resting on the Tenth [of Tishrei], Chapter 3, Halakha 10)." + ], + [ + "The Halakha is not according to Rabban Shimon ben Gamaliel.", + "Because a general principle had already been stated [above, concerning the beginning of this chapter] a place which had the practice and a place which did not have this practice, it announces to us two known places – in one that they had the practice to do it and in another, they didn’t have the practice to do ti." + ], + [ + "It will be explained to you in Tractate Moed [Katan 13a] that the untrained tailor sews. And similarly, a person who leaves from prison cuts his hair and washes his clothing. And therefore, the Sages permitted him to begin the performance of these three forms of work on the fourteenth [of Nisan], and specifically in a place where they had the custom/practice. But Rabbi Meir states that even in a place where they had the practice/custom, he should not begin work at all. But Rabbi Yossi states: אף הרצענין/even the shoe-makers/leather-workers because he states that those who go up to make Pilgrimage [to Jerusalem] on the Festivals prepare their shoes and sandals to go up for the Festival on the Intermediate Days/Hol HaMoed. And the Halakha is according to the Sages (see The Laws of Yom Tov, Chapter 8, Halakha 19)." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה\"/a chicken that fled, they return it to its place – this is during Hol HaMoed (see Pesahim 55b) and one does not have to say on the fourteenth [of Nisan] for surely it said “they set another”, all the more so that they return. And the matter of \"מושיבין אחרת תחתיה\" is that if the chicken already sat on the eggs for three days for the eggs began already to be spoiled, if she (i.e., the mother hen) died, they bring another to brood on the eggs." + ], + [ + "All of these six things were not acceptable to the Sages (according to Rabbi Yehuda in Tractate Pesahim 56a), other than on three of them and they are the first ones that the Sages did not protest. But the three that are enumerated at the end, they protest. The first ones that they would graft palm trees all of the fourteenth [of Nisan], and that is that would graft the male on the palms. And this is well-known among those workers of the ground. And this is the matter of when it states [in the Mishnah]: \"מרכיבין דקלים\"/they grafted palms.", + "כורכין את שמע (they recited the confession of faith – Deuteronomy 6:4 – simultaneously - without the proper pauses – or without inserting: “Blessed be the Name of His glorious kingdom – between verses 4 and 5 – see Tractate Pesahim 56a) – that they would not recite: “Blessed be the Name of His glorious kingdom” at the time of the recitation of the Shema.", + "ומתירית גמזיות (branches used for caprification – they considered as permitted the use of branches of – carob or sycamore – trees belonging to the Temple treasury) -that they would permit to eat the growth of that dedicated to the Temple treasury, for only the fruit that is dedicated is prohibited by itself, but that which grows afterwards in the field of Temple property is permitted.", + "ואוכלין מתחת הנשרים – that they would consume fruit that is found fallen underneath the trees on Shabbat and Festivals, even though they are doubtful and it is not known if they fell from Friday and they are permitted, or on Shabbat and they are forbidden like it will be explained in the Tractate Yom Tov (i.e., Betzah 24a – see also the Tosafot there folio 3a, s.v. גזרה ). ", + "And it has already been explained to you in Tractate Peah (Chapter 1, Mishnah 4), that from a condition of things that are liable in Peah (i.e., whatever is edible, privately owned, grown from the ground, harvested as a crop and can be preserved in storage – is subject to designation as Peah. Grain and legumes are included in this general principle) but vegetables are not." + ], + [ + "This Halakha is a Tosefta (Having searched the Bar Ilan Responsa Project, it is not found in the Tosefta, but rather in the Minor Tractates, Avot DeRabbi Natan/Fathers According to Rabbi Nathan, Version Aleph, Chapter 2 – besides being mentioned in this Mishnah) but I saw to interpret it also because it has uses/profit.", + "ספר רפואות – There was a book that had in it the order of remedies of what is not according to the law (i.e., talismans) to be treated with it, such as what those practitioners of talismans (i.e., charms and incantations) imagine, that if they make a talisman in a certain fashion, it is beneficial to a certain sick individual and things similar to this from those things that are forbidden, but from his friend he did not attach/fasten it other than through learning in the substance/nature of reality not in order to use something from what is included in it, and this is permitted like it will be explained to you, that things that God warned from doing them, it is permitted to learn/study them and to know them, for God stated you shall not learn to do them (Deuteronomy 18:9: “[When you enter the land that the LORD your God is giving you,] you shall not learn to imitate/לא תלמד לעשות [the abhorrent practices of these nations])” and through out accepted tradition it comes, but you may study to understand and to teach (see Tractate Sanhedrin 68a) and when people became corrupted and became cured through it, he (i.e., Hezekiah) hid it. And it is possible that there was a book that has in it the inoculation/vaccination of drugs that cause damage such as a certain drug that they inoculate him as such and have him drink as such and which causes this or that illness, and its healing is through this and that, that when the physician who sees these illnesses knew that they administer to him to drink a certain drink and give him contradictory/contrary things that it will save him, but when people became corrupted and they will kill with it, he (i.e., Hezekiah) hid it. But I have not prolonged to speak on this matter, but rather because I heard and also it was explained to me that [King] Solomon composed a book of healing (this is brought by Nachmanides in his Introduction to the Commentary on the Torah) – that if a person became ill with whichever illness that he turned to him and he (i.e., the infirm individual) did like he says he is healed, and Hezekiah saw that the people did not trust in God (see Rashi’s commentary to Tractate Sanhedrin 56a, s.v. \"וגנז\") in their illness but rather on this book of remedies, he stood up and hid it. And besides the futility/insignificance of this matter and what it has from the delusions/superstitions, here they attributed to Hezekiah and to his adherents that they agreed on the foolishness of this that one cannot attribute its example other than to the worst of the crowd. And according to their confused and stupid imagination, if a person is hungry and turns to the bread and eats it that it will cure him from that great pain without any doubt, shall we say that he has removed his trust from God, and he would say to them that they are fools, for just as I give thanks to God at the time that I eat that He (i.e., God) furnished/provided me to remove my hunger and to keep me alive and preserve me, so too, we should thank Him that He furnished a medicine that cures my illness, and I would not have to contradict this terrible explanation were it not for its popularity.", + "And it will be explained that it is permitted to intercalate the year every Adar and we make that year with two Adars, and from the general principles that we have, the Adar that is adjacent to Nisan always is lacking (i.e., it has only twenty-nine days – see Tractate Rosh Hashanah 19b) if we rely on the calculation. But if there were two Adars, the first would be thirty days. And Hezekiah came on the thirtieth of Adar and intercalated the year and made the entering month the Second Adar, for if he had not intercalated that year, that thirtieth day of Adar would be the first day of Nisan as we have explained, for surely he intercalated the year on the day that was appropriate to be the beginning of Nisan, and this is prohibited because the general principle among us is that we don’t intercalate the year on the thirtieth of Adar since it is appropriate to establish it as Nisan, and he does not hold by this law meaning to say, that is appropriate to establish it as Nisan (see Tractate Sanhedrin 12b)." + ] + ], + [ + [ + "The general principle with us is that no sacrifice should precede the Daily Burnt-Offering of the Morning, and nothing should follow the offering of the Daily Burnt-Offering of the Afternoon (i.e., the time between the beginning of the decline of the sun and sunset) except for the Passover Offering (see Tractate Pesahim 58b). And the beginning of the time of the Offering of the Daily Burnt-Offering of the Afternoon is from the middle of the seventh hour until the end of the day, and this is the time that the shadows begin to lengthen and its length is visible to everyone. On other days when there are many sacrifices, we postpone it two hours after the beginning of its set time, because it is impossible to sacrifice anything after it as we have explained.", + "וערב פסחים – that it is permitted to sacrifice the Passover Offering after the Daily Burnt-Offering of the Afternoon, it is slaughtered only one hour after the time [of the Daily Burnt-Offering of the Afternoon]. But if the Eve of Passover occurs on a Friday, it is slaughtered at the beginning of time period in order that there would be enough time for its roasting because it is impossible to roast it (i.e., the Passover Sacrifice) on Friday night (See Tractate Pesahim, Chapter 6, Mishnah 1)." + ], + [ + "It will be explained to you at the beginning of [Tractate] Zevakhim (Chapter 1, Mishnah 4) , that the intention [of the priest sacrificing a particular offering) invalidates Holy Things in four acts of Divine Service: in slaughtering, in receiving the blood, and in bringing it to the altar and in sprinkling it upon the altar. But if he lost his intention at the time that he engages in the Divine Service from these four acts of Divine Service, his sacrifice is disqualified as it will be explained there, and specifically the Passover Sacrifices and the Sin-offering, as its distinctions will be explained at the beginning of [Tractate] Zevakhim, and it is stated in the Jerusalem Talmud , from where do we learn that we don’t slaughter the Passover sacrifice other than for its own sake, as it states (Exodus 12:27): “You shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the LORD, [because He passed over the houses of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians, but saved our houses’].” (see Tractate Zevakhim 7b and Laws of Disqualified Holy Things, Chapter 15, Halakha 3 which brings Exodus 12:27 for a change of owners, but the change of its sake/purpose – that it was for another offering - comes from Deuteronomy 16:1: “Observe the month of Abib and offer a Passover sacrifice to the LORD your God,” but it is not clear which Biblical verse serves which purpose)." + ], + [ + "שלא לאוכליו (for those who could not eat of it) – they are the sick and the elderly and the minor who are not able to eat an olive’s bulk of meat (see Tractate Pesahim 41a). And it is explained in that which is written that the Passover Offering is not slaughtered other than for specified people and it is what God said (Exodus 12:4): “you shall contribute for the lamb [according to what each household will eat].” And it is not slaughtered other than for a whomever is able to consume it as it states (Exodus 12:4), “according to what each household will eat.” And it should not be consumed by someone uncircumcised, as it states (Exodus 12:48): “But no uncircumcised person may eat of it.” And a ritually impure person should not eat of it, as it states (Numbers 9:6): “But there were some men who were impure by reason of a corpse and cold not offer the Passover sacrifice on that day.” And the reason for his disqualification is that if they slaughtered it for its named purpose or not in its named purpose (i.e., in error the officiating priest though it was for another offering) and it is valid/fit if he slaughtered it [both] for those who could eat of it or for those who could not eat of it, etc.,, for its named purpose or not for its named purpose, the disqualification is make in the essence of the sacrifice, but for those who could eat of it or not eat of it, the disqualification is external to it, and second, if [one slaughtered it] for those who could eat of it or not eat of it, you would be able to separate those who are unfit from those who are fit. And third, for its named purpose or not for its named purpose applies to all of the Holy Things and this is specific to the Passover Offering (see Tractate Pesahim 62b).", + "ממרס בדמו – shake it and stir it (i.e., the blood) so that it doesn’t congeal." + ], + [ + "God said (Exodus 23:18): “You shall nor offer the blood of My sacrifice with anything leavened; and the fat of My festal offering shall not be left lying until morning,” and it says further on (Exodus 34:25): “You shall not offer the blood of My sacrifice with anything leavened; and the sacrifice of the Feast of Passover shall not be left lying until morning,” the Sages say that this which [Scripture] said, “My sacrifice” (Exodus 23:18) m it desires to say the Passover sacrifice , for if there was leaven in the domain of the person slaughtering or the person casting the blood, or the person offering incense or one of the people of the group, even though the leaven is outside the [Temple] courtyard, he is flogged but the sacrifice is not invalidated. But Rabbi Yehuda says that My sacrifice that is designated to me, meaning to say, the Daily Burnt-Offering, and therefore, in his opinion, a person who slaughters the Daily Burnt-Offering with leaven, meaning to say, that he offers it with the reality of Hametz with him there violates a negative commandment. And Rabbi Shimon says that what it (i.e., the Torah) may it be it be extolled and elevated, says: “My sacrifice” (Exodus 23:18) and “My sacrifice” (Exodus 34:25) twice, means to say, that at the time that he is liable, if he slaughtered one sacrifice with Hametz, he would be exempt if he slaughtered then the rest of the sacrifices with Hametz, and therefore, Rabbi Shimon says that if a person who slaughters the Passover Offering on the fourteenth [of Nisan] for its sake with Hametz, he is liable for flogging, but the rest of the sacrifices, if he slaughtered them on the fourteenth [of Nisan] with leaven, he exempt, but at the time that he is liable, if he slaughtered the rest of the sacrifices with Hametz, he would be exempt, if he slaughtered the Passover Sacrifice with Hametz.", + "Therefore, it states (in the Mishnah): \"ובמועד לשמו פטור\" - because it is invalidated and it is not a Passover Sacrifice.", + "ושלא לשמו חייב – because it is like the rest of the sacrifices, and it prohibits offering any sacrifice with Hametz and he is made liable for flogging like we explained his approach, and with the condition that it is postponed to the Second Passover where it is possible to sacrifice this lamb as a Passover offering, and therefore, he is liable. And there is no distinction between it saying during the Festival or during the rest of the days of the year. But the reason of Rabbi Shimon that if he slaughtered the rest of the sacrifices with Hametz on the other days of the year, \"בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה\" - and this is the general rule among us and it is stated at the Beginning of [Tractate] Zevakhim : All the sacrifices that were slaughtered not for their purpose, even though they didn’t count for their owns because of the obligation are fit/appropriate except for the Passover Offering and from the Sin Offering, the Passover Offering at its appropriate time and the Sin-Offering at any time. And the Halakha is according to the Sages (see The Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 1, Halakha 5)." + ], + [], + [ + "They were set up in rows for beauty.", + "והבזך (and the dish/censer) – It is pointed/sharpened in this form (a “V”) and the Aramaic translation of \"קערותיו\" (dishes – see Exodus 25:29 and 37:16) is “dishes/censers”)", + "ויקרש – and it would congeal/become frozen. And this Mishnah announces many subjects. And they are:", + "It states \"שחט ישראל\" – that the slaughtering by a non-Kohen is acceptable/fit.", + "And it states: \"וקבל הכהן\" – to announce to you that from reception and onward it is the Mitzvah for the Kohanim.", + "And it states: \"נתנו לחברו וחברו לחברו\" – to announce to you that everything that you can do with one commandment is with a large group is praiseworthy, (Proverbs 14:28): “A numerous people is the glory of a king.”", + "And it states: \"מקבל את המלא ומחזיר את הריקן\" to teach you that zealousness regarding [the performance of] the Commandments that one does not return the bowl out of which the sprinkling is done until he receives the second portion. And it states (Leviticus 4:25): “[and the rest of its blood he shall pour out] at the base of the of the altar of burnt offering,” teaching about the burnt offering that it requires a base, and it is stated sprinkling regarding the burnt offering (Leviticus 1:5: “dashing the blood against all sides of the altar” and sprinkling is stated concerning the Passover offering, for it says regarding the firstling (Numbers 18:17): “You shall dash their blood against the altar,” but it doesn’t state, “its blood,” and it comes as an accepted tradition that this verse speaks regarding the firstling and the Passover offering and the tithing of cattle that all of them require one sprinkling against the base/foundation, and just as the burnt offering requires a base/foundation (see Tractate Pesahim 64b). And when I will explain to you the structure of the Altar in its place in Tractate Middot, it will be explained to you that one side of the altar does not have a base, and there also, the base will also be explained to you." + ], + [ + "This is simple/obvious." + ], + [ + "Because it said [in the Mishnah]: \"כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת\" – he explained that this was done against the will of the Sages, but according to the will of the Sages, there needed to be a distinction between his actions on a weekday and his actions on the Sabbath, and it is the washing of the Courtyard which was not washed on the Sabbath (according to the Sages, which is Rabbi Eliezer or Rabbi Natan as is brought in Pesahim 68a. But the Halakha is not according to them. And similarly, Maimonides decided in The Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 1, Halakha 16, and they wash the Temple courtyard on Shabbat for there is no prohibition of Sabbath rest in the Temple even regarding something which is not for need of the Temple service). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "אונקליות – hooks.", + "דקים חלקים – thin, smooth. But Rabbi Eliezer does not permit carrying those staves. But the Sages say that the laws of Sabbath rest do not apply in the Temple. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "אמורין (its fat) – they are called portions that are offered as incense from the sacrifice that is on the altar, and they are from the Passover Sacrifice the fat-tail that is attached with the bone of backbone/spine and the spreading fat that covers the intestines and the two kidneys and their fat and the large lobe of the liver with them.", + "ומגס (tray/plate) – a vessel that they carry on it the fats and the rest of the fats to the altar. The Aramaic translation of (Numbers 7:14): “one ladle” – is one tray.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"חשכה יצאו וצלו את פסחיהם\" – this is only if the fourteenth [of Nisan] occurred on the Sabbath day that it is impossible to take it or to roast it other than on the first night [of Passover], but on the other days if he completed offering it, he goes out to roast it." + ] + ], + [ + [ + "God said regarding the Daily Burnt-Offering Sacrifice (Numbers 28:2): “[Be punctilious in presenting to Me] at stated times [the offerings of food due Me],” and He states with regard to the Passover Offering (Numbers 9:3): “[you shall offeror on the fourteenth day of the month, at twilight,] at its set time;” just as the Daily Burnt-Offering is offered on the Sabbath, that on it Scripture explained (Numbers 28:10): “a burnt offering for every sabbath, in addition to the regular burnt offering and its libation,” so also the Passover Sacrifice is offered on the Sabbath.", + "ומיחוי קרביו (the cleansing of its bowels) – that they remove from them the filth (see Tractate Pesahim 68a).", + "And what it (i.e., the Mishnah) prohibited: \"חתיכת יבלתו\" (the cutting of its – the sacrifice’s- warts) – it is that he should cut it with a utensil if there was on it a wart, but it is permitted to cut it by hand on the Sabbath (see Tractate Pesahim 68b and similarly in The Laws of the Sabbath, Chapter 9, Halakha 8 concerning the cutting of warts of a person) like it was explained at the end of [Tractate] Eruvin (Chapter 10, Mishnah 13). But the carrying of the Passover lamb [on one’s shoulders) on the Sabbath to the Temple is a form of [prohibited] labor because it is a burden in the opinion of the Sages, but in the opinion of Ben Beteira it is not a burden as his approach was explained in the fourth [chapter] of this tractate.", + "והבאתו מחוץ לתחום – this is also prohibited according to the Torah, according to the opinion of Rabbi Akiva who holds that is a prohibition of the Sabbath limits according to the Torah (see Tractate Sotah, Chapter 5, Mishnah 3 – that the two thousand cubit prohibition is Biblical), whereas Rabbi Eliezer holds that the prohibition of the Sabbath limits is from the Rabbis, but a living being carries himself, and even an animal according to Ben Beteira, and therefore, these mattes for him [are forbidden] only because of [the prohibition] of Shevut/the Rabbinic degree to enhance the character of the Sabbath as a day of rest." + ], + [ + "Rabbi Yehoshua holds that the joy of the Festival is a Mitzvah/Commandment (see Tractate Pesahim 68b and Tractate Betzah 15b), but there are those who annul the joy of the Festival when it will be for us a thing that is because of rest, as for example, the making of sound with harps and drums and cymbals, all of which are forbidden on a Festival day even though they are a Mitzvah in his opinion, and therefore, it was possible with us that the answer that [the Mishnah] states – \"יום טוב יוכיח\"" + ], + [ + "The Festival Offering of the fourteenth [of Nisan] is optional, not obligatory, and therefore, if the fourteenth [of Nisan] occurs on Shabbat, or that it occurs weekday when the Passover offerings were many, or that the Passover sacrifice came in ritual impurity, like it will be explained in the chapter after this (i.e., Chapter 7), we don’t bring the Festival Offering with the Passover Offering on the fourteenth [of Nisan]." + ], + [ + "It been announced to you in this Halakha that the Festival Offering on the fourteen [of Nisan] even though it is optional and one doesn’t fulfill with it the commandment of the Festival Offering, surely its law is like the law of the Festival Offering, whether regarding the kind of offering or whether the time of its consumption. And the laws of the obligatory Festival Offering will be explained in Tractate Hagigah." + ], + [ + "What Rabbi Yehoshua said: \"אם אמרת בפסח ששנהו לדבר אסור\", meaning to say that if he slaughtered it for the sake of a peace-offering and things like it on the Sabbath day, and it is known that the peace-offerings and the rest of the individual sacrifices – it is prohibited to offer them on the Sabbath day, but if he slaughtered peace-offerings or others of light value on the Sabbath for the sake of the Passover Offering, he changed their purpose to something that is permissible, because it is permissible to offer the Passover Sacrifice on that Shabbat. But what Rabbi Eliezer said: \"אמורי צבור יוכיחו\" – meaning to say, that the Daily Burnt Offerings and the Musaf/Additional Offerings – they are permitted to be offered on the Sabbath for their sake. But a person who slaughters the Passover Offering on the fourteenth [of Nisan] that occurs on Shabbat for the sake of a Daily Burnt Offering or for the sake of a Musaf/Additional Offering, is liable for a sin-offering even though he changed it for something that is permitted, but Rabbi Yehoshua did not dispute on this, as we stated - the Passover Offering that was slaughtered not for its own sake on the Sabbath, one is liable for a sin-offering,, and Rabbi Yehoshua did not dispute on this.", + "And the explanation of \"קצבה\" – is something that has a fixed boundary, because the Daily Burnt Offerings and the Additional/Musaf offerings are community sacrifices, we don't add to them nor do we reduce them, and since their number is known, and not everyone can offer them, the person doing the slaughtering is liable to slaughter them for their own sake/purpose. And the Halakha is according to Rabbi Yehoshua." + ], + [ + "We have already explained in Chapter 5 [Mishnah 3] that the Passover offering that is slaughtered for those who are fit and for those who are disqualified is fit/appropriate, and therefore if it was slaughtered on the Sabbath \"למולים ולערבים\"/for those who are circumcised and for those who are not circumcised , it is exempt. But if he slaughtered on the Sabbath for those who are disqualified, he is required to bring a sin-offering if it was inadvertent, or for [punishment by] stoning if done on purpose. And similarly, if there is found in it a defect because he had to examine it and afterwards he would slaughter it on the Sabbath, and similarly, if there was found in it a visible tear, as for example an incision in the skull or the severing of the legs and things similar to it. But if the tear was hidden and it is not known other than until after the slaughtering, as for example an incision in the heart or the lungs and things similar to it, it is exempt. And the matter of it (i.e., the Mishnah) saying: \"פטור\", In all of these, meaning to say, that he is exempt from bringing a sin-offering (see Maimonides’ commentary on Tractate Shabbat, Chapter 1, Mishnah 1, note 21 and Tractate Eruvin Chapter 9, Mishnah 2, note 6)." + ] + ], + [ + [ + "A piece of wood of pomegranate is chosen because there is no water coming out from it when it is heated (see Tractate Pesahim 74a and similarly Maimonides wrote in the Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 8, Halakha 10), in order that there would be no cooking done in water. And the Halakha is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "It is prohibited to roast on an iron spit because it becomes hot and roasts and the meat, but we require that it is roasted by the heat of the fire without a medium, for surely God said (Exodus 12:9): “[they shall eat it] roasted over the fire, [with unleavened bread and bitter herbs],”and not roasted with by something else (see Tractate Pesahim 74a). And for this Mishnah it was ordained, and it is thus, and not with a grill but if it is a perforated grill, it is fit (see Tractate Pesahim 75a), Rabbi Tzadok said: it happened, etc.” And similarly, if it dripped from its juice on the fine flour, that it (i.e., the Mishnah) said, he should remove that fine flour, because it is forbidden to eat from it other than what remains attached on its body, but what dripped from it, surely it is like soup. And the Halakha is according to Rabbi Tzadok." + ], + [ + "It has already been explained to you that it is permitted to lubricate the Passover offering in liquids and in fruit juice (see above, Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 8). And all of this Halakha is simple." + ], + [ + "God said (Numbers 9:6): “But there were some men who were impure by reason of a corpse [and could not offer the Passover sacrifice on that day],” and it ruled concerning them that they should postpone [offering the sacrifice] from the First Passover to the Second Passover, and it comes in the received tradition that this matter is not thus, other than because they are few, but if the entire congregation or most of it were ritually impure, they offer the Passover offering and even that they are ritually impure, they stated that individuals postpone to the Second Passover but the [whole] community does not postpone to the Second Passover. And similarly, all of the community sacrifices – are all offered in a state of defilement if the majority are defiled, because they are derived/learned from the Passover offering, for surely, it is stated regarding the Passover offering (Numbers 9:2): “at its set time, and it is stated concerning all the community sacrifices (Numbers 29:39): “All these you shall offer to the LORD at the stated times, for surely [God] made a stated time for all of them. And similarly everything that has a fixed time, it should be brought in a state of ritual defilement if most of the congregation or most of the Kohanim are defiled, as will be explained. And these five things that are enumerated are things that are consumed from the communal sacrifices, but the rest is burned, and similarly, the goats of the Festivals which are sin-offerings, their law is like the law of the goats of Rosh Hodesh, because they are all communal sin-offerings. And it is stated [in the Mishnah]: \"חמשה\" and it doesn’t states: “These things come in a state of ritual impurity,” to exclude the Festival Offering of the fifteenth, as will be explained further on, for even though it is a like a communal offering, since it is not offered on the Shabbat like we have explained, thus it is not offered in a state of ritual impurity." + ], + [ + "You already knew that the Passover Offering doesn’t come other than for eating, and therefore, if the meat was defiled, he doesn’t sprinkle the blood, because our goal is not other than the consuming of its flesh." + ], + [ + "Know this general principle, remember it and learn it, and it is thus, that only a person defiled by a corpse is what is postponed in the community and they should offer it in a state of ritual impurity, but if it was an individual, he should postpone it to the Second Passover [in Iyyar] like it will be explained in Scripture, and even if his seventh day [of defilement] was on the fourteenth [of Nisan], individuals should postpone, and this is the occurrence that they asked Moses our Teacher about. For since their seventh day was the fourteenth [of Nisan] they stated since the Passover offering is not consumed until the evening, and in the evening, we will be ritually pure and fit to consume it, sprinkle the blood upon us today for why should we be prevented, and it is what it (i.e., the Torah) said (Numbers 9:7): “why must we be debarred from presenting [the LORD’s offering],etc.” And even though it is clear because if they were within the days of ritual defilement they wouldn’t say, “why must we be debarred” since the reason is obvious that they are ritually impure, even though there is a hint in Scripture, therefore, and it (i.e., the Torah) states (Numbers 9:6): “and could not offer the Passover sacrifice on that day,” on that day alone is when they are not able. But this law does not apply other than someone who is defiled by a corpse as we have explained, but not defilement by a creeping insect, but rather, they offer for someone defiled through a creeping insect and even if he was an individual, for in the evening, when he will be pure, he can consume the Passover offering in a state of ritual purity. And this general principle will be explained in the Babylonian Talmud in the Second chapter of Tractate Zevakhim 22a." + ], + [ + "ואחר כך נודע שהוא טמא – meaning to say that the blood is defiled, and it will be explained to you at the conclusion of [Tractate] Eduyot (Chapter 8, Mishnah 4), that the blood of Holy Things does not defile, for all of these things that are stated regarding the defilement of blood is the earlier version of the Mishnah (but it seems that Maimonides has, in fact, reversed himself in the Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 4, Halakha 2).", + "וטומאת הגוף – this that the Kohen offering the sacrifice has been ritually defiled (but it seems that Maimonides has reversed himself in the Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 4, Halakha 2 as he is speaking about the owners of the sacrifice, not the Kohanim).", + "טומאת התהום (ritual impurity imparted by a grave deep in the ground) – this is the defilement by a corpse that was hidden and not known at all as if it is deep in the ground. And therefore, the front plate on the forehead [of the Kohen] procures favor because it is impossible that there would ever be knowledge of it, since there is no one in the world that knows that here is a corpse or a grave in that place that we would hope that he would inform us and know that he was defiled in order that he can be purified (see The Laws of the Nazirite, Chapter 6, Halakha 18), therefore every sacrifice that he offers and he is ritually impure through a grave deep in the ground , becomes fit for the front plate on the forehead [of the Kohen] atones for him. And this that the front plate worn on the forehead atones for defilements of Holy Things is explained in the Torah, God said (Exodus 28:38): “It shall be on Aaron’s forehead, that Aaron may take away any sin arising from the holy things that the Israelites consecrate, from any of their sacred donations, it shall be on his forehead at all times, to win acceptance for them before the LORD.” And it is stated in a Baraita regarding the ritual impurity imparted by a grave deep in the ground, what is the ritual impurity imparted by a grave deep in the ground? All that no one recognized at the end of the world, but if someone at the end of the world recognized it, it is not a ritual impurity imparted by a grave deep in the ground (see Tractate Pesahim 81b). And I have likened it through the ritual impurity imparted by a grave deep in the ground to you because the general principle among us is they didn’t state the ritual impurity imparted by a grave deep in the ground other than through a corpse alone (see Tractates Pesahim 80b, 81b, Nazir 63b, Zevakhim 23a)." + ], + [ + "They obligated them to burn it before the Sanctuary in order to embarrass them, in order that they will be carefully regarding it in the future and they will not bring it into a state of defilement, and they gave them to burn it from the wood of the wood pile on the altar in the Temple in order to not embarrass those who have none. וציקנים – those with troubles in the eye and in the kidneys (see also Tractate Terumot, Chapter 4, Mishnah 3, footnote 4; much of the explanation of this Mishnah is confused)" + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"שיצא\" – meaning to say, that he left from the house (i.e., from Jerusalem) wherein it (i.e., the Passover sacrifice) was consumed.", + "ותעבור צורתו (its status must be changed – as it becomes נותר) – meaning to say that it (i.e., the Passover sacrifice) would remain until it becomes moldy and ruined, because the general principle among us is that all that is made unfit in its body should be burned immediately in blood and the owners should change its status and burn it. But Rabbi Yohanan ben Beroka did not arguer other than if its owners became defiled or had died prior to the sprinkling of the blood because it compares it to something that has been made unfit in its body (see Tractate Pesahim 82b). But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Beroka." + ], + [ + "גידים (sinews) – These are the sinews that are forbidden to be consumed, and their burning is a positive commandment for it surely God has said (Exodus 12:10): “if any of it is left until morning, you shall burn it.” And the Festival is a positive commandment and a negative commandment as it says regarding it (Leviticus 23:3): “[On six days work may be done], but on the seventh day there shall be a sabbath of complete rest, [a sacred occasion].” (see also Leviticus 23:24 – “on the first day of the month, you shall observe a complete rest “ – referring to the first day of the seventh month and Leviticus 23:32 concerning Yom Kippur: ‘It shall be a sabbath of complete rest for you,”), and this is a positive commandment, and the general principle among us is that a positive commandment does not override a negative commandment and a positive commandment. And just as God said, (Exodus 12:10): “if any of it is left until morning,” meaning that remains, on the morning of the morrow of the day it should be burned, meaning to say, on the morrow of the Festival day/Yom Tov." + ], + [ + "ראשי כנפים (the tips of the wings/shoulder blades – i.e., the ends of the forelegs) – These are the junctions that surround the joints).", + "והסחוסין (the cartileges forming the ear/gristle) - ELGATCHARF (in Arabic). And the reason he is flogged or not flogged will be explained at the end of [Tractate] Makkot (Chapter 3, Mishnah 1 and 3)." + ], + [ + "The Holiest of Holy Things are not consumed other than in the Temple courtyard alone. And the lesser Holy Things are consumed throughout the city [of Jerusalem] (see Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 7). But the Passover [Offering] is consumed only in its group [eating the Passover offering together], because God said (Exodus 12:46): “It shall be eaten in one house; you shall not take any of the flesh outside the house.” And these borders that he made part of them like the inside and part of them like the outside include the three places, meaning to say, the Temple courtyard and the city [of Jerusalem] and the group consuming the Passover offering. And God stated (Exodus 22:30): “[You shall be holy people to Me:] you must not eat flesh torn by beasts in the field,” and it comes as a received tradition that the matter of this verse is that all meat that goes outside of its partition for it like a field that became torn (see Tractates Makkot 18a, Zevakhim 82b and Hullin 68a), and it is as if it (i.e., the Torah) had said, that flesh that went out to a torn field. And therefore, if any from the meat of the Holy of Holies went outside of the Temple courtyard or from the meat of the Lesser Holy Things outside of Jerusalem or from the meat of the Passover offering outside the house, that thing which went outside is forbidden and it is forbidden to consume it. But if part of a limb of the Passover offering went outside, it is impossible to sever the boney from the boundary of what goes out, for surely, it is with regard to a negative commandment (Exodus 12:46): “nor shall you break a bone of it.” And therefore, a person who cuts the meat from the boundary that goes out, and pares the remainder from the meat inside and consumes it, and throws away the entire bone and upon it is is from the meat, what is outside of it is considered outside. But regarding the remainder of the Holy Things, if part of a limb went outside , he cuts from the border of the meat that goes outside and the bone.", + "וקופים (with a hatchet) – ALSATOR.", + "ואגף (door-stop) – this is the place of the doors that when they close, the outer portion is separated from the inner portion." + ], + [ + "For it is the manner of the \"כלה\" to become embarrassed (see Tractate Pesahim 86b), and therefore, they permitted her to turn her face away from the members of the group and eat, what they didn’t permit for the person serving." + ] + ], + [ + [ + "רגל ראשון- the first Festival after her marriage.", + "And it states [in the Mishnah]: \"לא יאכל משל שניהם\" – if each of them were stringent towards each other so much so, but if there were between concessions between them, if he wanted he would eat from this one, and if he wanted he would eat from that one (see Tractate Pesahim 88a).", + "And it states [in the Mishnah]: \"לא יאכל משל רבו\" – and similarly not from his own, and it will be explained to you (in Tractate Eduyot, Chapter 1, Mishnah 13 [see also the parallel Mishnah in Tractate Gittin, Chapter 4, Mishnah 5]) that we don’t leave a slave who is half-a slave and half a free-man, and therefore, he cannot eat at all until he is made [completely] a free-man.", + "And that which it (i.e., the Mishnah) said here: \"לא יאכל משל רבו\" – implies that he eats of his own according to the opinion which says that we leave him as a man, half of whom is a slave and half of whom is a free-man, and this law is built entirely according to the general principle that is with us and it was is stated in a Baraitha (Tosefta Pesahim, Chapter 7, Halakha 4): a person slaughters [the Passover offering] on behalf of his minor age sons and daughters and on behalf of his Canaanite slave and [Canaanite] maidservant whether with their knowledge or without their knowledge." + ], + [ + "If his master said to him: \"צא ושחוט עלי את הפסח\" undefined/without qualification even though it was always his practice, [slaughter for me] “a lamb” and he slaughtered for him a kid, or [slaughter for me] “a kid” and he slaughtered a lamb, he should he consume it, and this is what he wanted to announce to you that we don’t worry about his custom. And the general rule among is that he is not counted on for a share in two Passover lambs, and this is what he warned us here and we stated [in the Mishnah]: \"יאכל מן הראשון\"/he should eat from the first – specifically regarding only a king or a queen, but if they said to their servants: “Go out and slaughter for us the Passover offering” and they went out and slaughtered two Passover offerings, and all of this on account of the fickle-mindedness that reigns and their limited submission to the Commandments, but the rest of the people should not eat either from the first [Passover offering] nor from the second. And this law that it states [in the Mishnah]: \"שכח מה שאמר לו רבו\"/he forgot what his master told him – does not exist other than if his master’s shepherd said to him: “take a lamb and a kid a slaughter both of them in order to suit the will of your master,” and here he designated/transferred to you one of them on the condition that there wouldn’t be anything for your master, but if this were not the case he should not fulfill anything from this law, because the general principle among us is what the servant purchased, his master purchased, but here when it (i.e., the Mishnah) said, \"שלי\" it should not be fulfilled other than what we explained. But they will be exempt from making the second Passover offering, if the master forgot what he said to him after the blood has been poured for surely the Passover offering, at the time of the sprinkling of the blood is appropriate for consumption, but if he forgot prior to the sprinkling of the blood, they are liable for a second Passover offering." + ], + [ + "He (i.e., the father) said to them: \"על מי שיעלה מכם [ראשון] לירושלים\" in order to stimulate/goad them [in the observance of] the Commandments and that they will make ever effort to ascend to Jerusalem, but in regard to the Passover [offering], they already were specifically counted on for a share in the Passover lamb with him, and therefore if the older entered, he merited and his brothers merited with him because they are entered for a share in the Passover sacrifice. But Rabbi Shimon thinks that they are counted on for a share in the Passover lamb until it is slaughtered and withdraw your share after it has been slaughtered until the blood has been sprinkled. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "This is obvious." + ], + [ + "This Mishnah requires general principles/rules and I am explaining them to you, and this is that if someone with gonorrhea saw two attacks, he is defiled and counts seven days without an other attack and he becomes ritually pure when he immerses [in a Mikveh] on the seventh day and he may eat Holy Things in the evening. And similarly, if he saw three attacks he is defiled and counts seven days without any attacks and immerses [in a Mikveh] on the seventh day and brings a sacrifice on the eighth day and afterwards may eat Holy Things because he is lacking atonement, but someone who is lacking atonement does not eat Holy things. God said (Leviticus 15:2): “[Speak to the Israelite people and say to them:] When any man has a discharge issuing from his member, he is impure.”/\"[דברו אל-בני ישראל ואמרתם אלהם] איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא\" - It (i.e., the Torah) mentions the word \"זיבות\"/a person suffering from gonorrhea- twice and it says that he is impure, and it states further (Leviticus 15:3): “The impurity from his discharge shall mean the following – whether his member runs with the discharge or is stopped up so that there is no discharge, his impurity means this.”/\"וזאת היהי טמאתו בזובו רר בשרו את-זובו או-החתים בשרו מזובו טמאתו הוא\" – it mentions the word \"זיבות\" three times and states his impurity/טומאתו , and the accepted tradition comes and counts two and calls him impure, [and it counts] three times and calls him impure. How can this be that two [mentions of the word זב] makes him impure but three [mentions of the word זב] requires of him a sacrifice (see Tractate Megillah 8a, Tractate Niddah 43b. But the details of the laws of the attack will be explained in their place and we don’t have the need to go into length with this. And similarly, the woman who saw blood not at the time of her menstrual cycle for three consecutive days, she becomes a woman with a flux and counts seven days without an attack and brings a sacrifice on the eighth day like a man with gonorrhea and she eats Holy Things (if she is married to a Kohen or is a divorced/single daughter of a Kohen) in the evening, as it states (Leviticus 15:25): “When a woman had a discharge of blood for many days, not at the time of her period of menstrual impurity, [she shall be impure, as though at the time of her menstrual impurity, as long as her discharge lasts].” And our received tradition comes [and teaches] that [the word] \"ימים\" means “two” [days] and that [the word] \"רבים\" means “three” days, for if she did not see it (i.e., blood) for one day, she watches until the morrow, if she didn’t see anything at all she immerses [in the Mikveh] on the second day and eats Holy Things at night. But if she also saw [blood] on the second day she keeps watch the third “day,” if she didn’t see anything, she immerses [in the Mikveh] on the third day and eats Holy Things at night, but if she saw [blood] also on the third day, she becomes a complete woman with a flux, and all these three days are called שומרת יום כנגד יום/a woman who observes a day for a day, and after knowing these general principles, this Halakhah will be explained completely. And this law according to the generally principle that I have announced to you is in the previous chapter (Mishnah six) and he for whom it is not appropriate to the Passover offering on the fourteenth [of Nisan] but he will be appropriate in the evening that they slaughter on his behalf, and with the condition that he already immersed [in a Mikveh] and he doesn’t need anything other than sunset and also he had already transmitted his sacrifices to the Bet Din if he was lacking atonement, and then he would slaughter on his behalf and even though that on the same day he is not appropriate, except for/besides someone who has ritual impurity upon contact with a corpse alone, like we have explained to you there." + ], + [ + "אונן – [a person who has lost a kinsman prior to burial] does not eat Holy Things for God said (Deuteronomy 26:14): “I have not eaten of it while in mourning,” and an אונן is called a person whose suffered the death of one of his relatives that he is obligated to mourn over them, on the day of death he is an אונן according to the Torah, and all the time that the corpse is lying on the face of the ground, he is also an אונן, and similarly, on the day of burial he is an אונן , but [only] according to the Rabbis (see also Maimonides’ comments on Tractate Demai, Chapter 1, Mishnah 2). And we are not concerned about the period of grief between the death of a kinsman and his/her burial according to the Rabbis with regard to the subject of the Passover [Sacrifice], and thus they (i.e., the Rabbis – in Tractate Zevakhim 99-101a and also Tractate Maaser Sheni, Chapter 3, Mishnah 6) said that there is no אנינות/intense grief other than on the day of death alone, and this is in regard to consuming the Passover Offering.", + "ומפקח בגל – this is a person who digs in a hill/mound to search underneath for a corpse to remove it, and we don’t slaughter for him [the Passover offering] because his end is unknown, for it is possible that he would find in that heap of stones/ruins a corpse and he would be ritually impure and it is forbidden for him to eat the Passover offering that was slaughtered and they intended for him with it [to consume it]. But it is possible that he would not find a corpse and he could eat from it.", + "And it states [in the Mishnah]: \"וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים\" – and this is with two conditions – the first that he would be in a prison of non-Jews, and regarding them Scripture testified (Psalms 144:8): “whose mouths speak lies, [and whose oaths are false],” but from a prison of Israelites, if they promised him, certainly they will take him out, [as it says in] (Zephaniah 3:13): “The remnant of Israel shall do no wrong, and speak no falsehood.” And the second is that the prison will be outside of the wall [of Jerusalem], but if it was within Jerusalem, we carry the Passover [offering] to the prison and he will at of it there. And know that it is permitted for a person who just sustained the loss of a kinsman but has not yet buried him/her to eat the Passover [Offering] at night as will be explained later on (in Mishnah 8 – there is a misprint in the footnote of Mishnah 5 instead of 8), but we stated that one does not ab initio slaughter for him lest he not eat anything from his great pain [and distress on suffering the loss of a kinsman], for we have already relied upon his consuming it, but the meat will remain over and it will need to be burned, therefore it stated [in the Mishnah]: \"ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמן\" – meaning to say that they don’t slaughter the Passover [Offering] for a group of those who have just sustained the loss of a kinsman prior to burial or to a group of sick people or sick people or removal of debris from ruins that are upon a person, and afterwards, it explained this reason and stated, that lest one think that this is on account of the fact that they are not worthy to celebrate Passover, [but] they are worthy, but we prohibited this so that they would not bring the Passover [Offering] lest they disqualify it for they don’t consume it and we are required to burn it. And similarly, regarding the removal of ruins/debris lest they will discover the corpse after the slaughtering of the Passover [Offering] and they will defile it [through contact with a corpse] and have to burn it. And Just as we were informed that they are worthy, it states, therefore, if a disqualification occurred in them, meaning to say, if they slaughtered the Passover [Offering] and the blood was sprinkled upon them, even though that ab initio it is not appropriate to slaughter on their behalf, and afterwards a disqualification occurred in these people who had sustained a loss prior to being able to bury their kinsman or the sick people or the elders and they were defiled through [contact with] a corpse which they are not able to eat of it in the night, they are exempt from observing the Second Passover (on 14 Iyar) for they have slaughtered it when they were worthy to observe the Passover [Offering], except for removal of debris/ruins of a heap alone if it the Passover [Sacrifice] is slaughtered for him and he is worthy, as we have explained and afterwards the corpse is found in that heap, he is liable for the Second Passover, because he was ritually impure at the time of the slaughter when he was removing the ruins of a heap. And all of this is with the condition that the heap is round that if a corpse is found underneath it, we know with an absolute certainty that all that was on top of that heap was ritually impure because it was on top of a corpse (see Tractate Pesahim 91a). But if the place that he removes the debris of the heap/mound lengthwise and a corpse is found underneath it, it is exempt from observing the Second Passover, for we state that he was ritually pure at the time of the slaughter and it is possible that there wasn’t on top of the place that was opposite the corpse. But a round heap, which is like it is pointed projection – the ASTUNANA – which is in the form of a triangle." + ], + [ + "This is simple, and its desire (i.e., the Mishnah) is to state that women and slaves or minors and slaves because of licentiousness (i.e., should not sacrifice together), but each gender alone is permitted, when on their own, or slaves on their own. And the Halakha is according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "What we caused to need to permit him the consumption of the Passover offering ut not the rest of the Holy Things is because the period of mourning between death and burial of a kinsman at night [following burial] is according to the Rabbis (see also Maimonides’ comments on Tractate Demai, Chapter 1, Mishnah 2) but it is explained in the Torah on the day of death alone, and it was it said regarding Aaron on the day of the death of [his sons] Nadav and Avihu (Leviticus 10:19): “Had I eaten purification offering today, would the LORD have approved?,” but because the Passover offering [is punishable] with extirpation, we permitted its being eaten during the period of mourning between death and burial of a kinsman according to the Rabbis, but the eating of Holy Things which is only a positive commandment, it did not permit him. But we obligated the person in the period of mourning between the death and burial of a kinsman ritual immersion in order to demonstrate his removal from that mindset and the removal of his mourning (compare Maimonides in the Laws of Mikveh, Chapter 11, Halakha 12 and the differing view in the Laws of Primary Defilement, Chapter 12, Halakha 14), and he is not liable in this other than if he suffered a loss after Noon on the fourth day of [of Nisan] where he was already responsible for the Passover Sacrifice and it occurred upon him prior to his being in the period of mourning between death and burial of a kinsman. But if he suffered a loss of a kinsman prior to Noon that he became a person in the period between death and burial of a kinsman before the time of the obligation of the [Passover] Sacrifice, it (i.e., the consumption of the Passover Sacrifice) should be postponed until the Second Passover (i.e., a month later in Iyyar), and we don’t offer it on his behalf when he is in the period between the death and burial of a kinsman because it is not appropriate on account of his deep grief.", + "והמלקט לו עצמות – meaning to say, that if another person assembled [the bones] for him , because this is one of the forms of the period between death and burial of a kinsman, and the School of Shammai and the School of Hillel did not disagree other than regarding the convert alone, for we are concerned lest in the next year he will be unclean of soul and he will say like I was purified ij the previous year and I ate my Passover Sacrifice at night, thus now also I will ritually immerse and eat my Passover Sacrifice, but an uncircumcised Israelite immerses (but in the Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 6, Halakha 7 – Maimonides states that we slaughter for him after he has circumcised, but it doesn’t mention ritual immersion) and eats his Passover Sacrifice in the evening." + ] + ], + [ + [ + "If he was ritually impure or was far off on the First Passover (i.e., 14 Nisan) and he did not observe the Second Passover (14 Iyyar), he is not liable for extirpation, because he was already exempted from the First Passover, regarding which it (i.e., the Torah) states that he would be extirpated and it was postponed to the Second Passover, where it doesn’t state extirpation. But if he erred unwittingly or was under duress during in the First Passover and didn’t observe the Second [Passover], he is liable to extirpation, because it states in the Torah that whomever was not ritually impure or far off and didn’t make the Passover [Sacrifice] at all is liable for extirpation, and that which it (i.e., the Torah) said (Numbers 9:13): “But if a man who is pure and not on a journey refrains from offering the Passover sacrifice, that person shall be cut off from his kin, etc.” And this is the matter where it (i.e., the Mishnah) states here: \"אלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין\" ." + ], + [ + "מודעית – place between it and Jerusalem is fifteen miles, and it is the intermediate measurement of that which a person can walk by foot from sunrise until eventide (see Tractate Pesahim 93b). But if on the fourteenth [of Nisan] he was outside of Modiin, this is a distant journey. But Rabbi Eliezer says that even if he was within Jerusalem and became ill or his walk (of a Jerusalemite) became disarranged, and he is unable to enter to the Temple courtyard at the time of the offering but will be at the end of the time if he arrives to the threshold of the Courtyard, surely, his case is like the law of he who was on a distant journey. But Rabbi Akiva states since he was inside from Modiin and he is not able to arrive, his case should be like the law of someone unavoidably prevented [from coming]. And the Halakha is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "God said regarding the Second Passover (Numbers 9:12): “They shall offer it in strict accord with the law of the Passover sacrifice,” whereas if He (i.e., God) did not add to any word on this, he would be obliged on the Second [Passover] for everything that he is required on the First [Passover]. But since it states after this in the Second Passover (Numbers 9:11): “They shall eat it with unleavened bread and bitter herbs,” it excluded the removal of leaven. And what it says further (Numbers 9:12): “And they shall not leave any of it over until morning,” excludes [the command]: \"לא יראה ולא ימצא\"/it shall not be seen it nor shall it be found with you” (see Exodus 13:6 and 12:19), and when the it (i.e., the Torah) states (Numbers 9:12): “They shall not break a bone of it,” it excludes (Exodus 23:18, 34:25): “You shall not offer [the blood of my sacrifice] with anything leavened,” because it was not necessary for all of this specification, for when it states (Numbers 9:12): “in strict accord with the law of the Passover sacrifice,” it is enough in place of all of them, and since he doubled them, it is like he is explaining as if he will state that the law of the Passover sacrifice that I am obligated on is not other than this alone, “they shall eat it with unleavened bread and bitter herbs” (Numbers 9:11), etc. And in this manner, it will be an explanation of what it (i.e., the Torah) said, for one amplification after another amplification is only to restrict." + ], + [ + "You already knew that if most of the community were impure by reason of a corpse (see Numbers 9:6,7 and 10) alone, he should bring the Passover [Offering] in a state of ritual impurity, but not eat it other than other than those who were defiled through corpse contact alone, for the ritual defilement was permitted to them alone as we have explained, but if the rest of the ritually impure people ate of it, they are not liable for extirpation, because it comes in the received tradition (Tractate Pesahim 95b), that which is eaten for ritually pure individuals, it is obligatory upon him because of ritual defilement, but what is not consumed by ritually pure individuals is not liable upon him because of ritual defilement. But Rabbi Eliezer states that (Numbers 5:2): “to remove from camp anyone with an eruption or a discharge and anyone defiled by a corpse,” at the time that those defiled by a corpse are sent out, those with gonorrhea and lepers are sent out, but when those who defiled by a corpse are not sent out, those with gonorrhea and lepers are not sent out, therefore, if those with gonorrhea and leprosy entered into the Sanctuary on Passover that come in ritual impurity, they are exempt. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer.", + "The intention when it (i.e., the Mishnah) states: \"נוהג כל שבעה\", is regarding the prohibition of eating Hametz/leaven. But on the Egyptian Passover/Pesah Mitzrayim, it is not forbidden on it the eating of Hametz other than one day alone, as it states (Exodus 13:3-4): “no leavened bread shall be eaten. You go free on this day, [in the month of Abib],” as if it said, you shall not eat Hametz on the day that you leave. And it stated [in the Mishnah] here: \"לילה אחד\" , meaning to say that also the night of that day it was prohibited [to eat] Hametz (see Tractate Pesahim 96b)." + ], + [], + [ + "עד שיסתאב – until a blemish should befall it which disqualifies it from being appropriate for a sacrifice. And the words of Rabbi Akiva are correct and there is no one who disputes him." + ], + [ + "Every place that it states [in the Mishnah]: \"יפלו דמיו לנדבה\" , meaning to say, a free-will donation of a burnt offering, and concerning this that he should give those monies in boxes that are in the Temple and the Bet Din offers burnt-offerings with those monies. And it follows that these distinctions that are between one who brings the free-will donations of a burnt offering or that he places their monetary value in a box, for that which he placed its monetary value in a box of its libations from the community, and the burnt-offering that he would bring its libations from what is his. And the remainder of the distinctions that are between them will be explained in the third chapter [Mishnah 5] of Tractate Temurah." + ], + [ + "The truth substantiated by an illustration in this is for example, that his Passover Offering was combined with two burnt offerings, he leaves the three lambs until they become disqualified, and he sells them one at a time and knows that their worth is greater, as for example that the worth of one is a Denar and the Denar and-a-half and the third is two Denarim, that the total amount of all three is four-and-one-half Denarim, surely he is liable to bring three animals, two of them – each are two Denarimm and one of them is a Denar and a half.", + "And this that [the Mishnah] states: \"ויפסיד המותר מביתו\" and he sacrifices from them two burnt offerings and one of them from two complete Denarim, and from what that you need to know is that the first-born is consumed over two days and one night, but the Passover [Offering] is not consumed other than at night, and it is not eaten other than until midnight, but if the firstling was consumed according to the law of the Passover [Offering], we will bring on account of this that it will be portions of sacrifices left over beyond the legal time and bound to be burnt, that it is not consumed other than until midnight, and this general principle with us is that we don’t bring Holy Things to a disqualified house (see Tractate Pesahim 98b and in many places).", + "And therefore it states [in the Mishnah]: \"אם חבורת כהנים יאכלו\" – meaning to say, that everything should be eaten until midnight like the law of the Passover offering. But the Sages state: \"ירעו עד שיסתאבו\" and he should bring the equivalent of eight of them and state that all where there is for the Passover offering, its holiness should come upon this, and he offers that animal as a peace offering, and he consumes all of these animals that develop a defect in the manner that the firstling is consumed which has a defect. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "All of this is simple and doesn’t require explanation. And it states [in the Mishnah]: \"אמר להם ולא אמרו לו\", meaning to say, that they did not speak through commentary/explanation and it don’t permit him explicitly that he should slaughter for them, and also that he did not permit them explicitly, even though there were actions and hints that show that they rely upon each other (see The Laws of the Passover Offering, Chapter 3, Halakha 6)." + ], + [ + "It is simple that this mixture should not be made other than prior to slaughtering the Passover [Offering]." + ], + [ + "And such a second person says to his fellow. And the entire matter is simple." + ] + ], + [ + [ + "סמוך למנחה – that when there remains in the day [of the eve of Passover] more than two-and-one-half hours, according to the period that is called Minha, that which remains from the day is two-and-one-half hours, and we have been required as such becauי:se the eating of Matzah on the first night is obligatory (see Tractate Pesahim 99b), therefore a person starves himself in order that he can eat with an appetite, and this that prevents him from eating is not the eating of bread, for surely, he doesn’t have any bread then, because it is forbidden with us to eat Matzah on the da of the fourteenth [of Nisan] until he eats it at the time of the Mitzvah, but rather, we have prevented him from eating too much other foods (see The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 6, Halakha 12), and we have obligated to eat when he is reclining in the manner that kings and other great figures eat, in order that it will be in the manner of freedom.", + "ותמחוי – this is the relish (see Tractate Peah, Chapter 8, Mishnah 7) that they gather for the poor in each and every house. But its consumption is not permitted other than for the most poor person like we explained at the end of [Tractate] Peah." + ], + [ + "It was already explained to you in Tractate Berakhot (Chapter 8, Mishnah 1), that the School of Shammai recites Kiddush prior to the Blessing of the Wine. But the School of Hillel reverses the matter." + ], + [ + "The Seder which tells/proclaims is such – they bring before him the table and he receives the Kiddush as it states, and afterwards he eats whichever vegetable that is made ready after he dips it in Haroset and recites the blessing “Who creates the fruit of the ground” (note that we today use salt water).", + "And it (i.e., the Mishnah) says: \"מטבל בחזרת\" in order to inform you that he recites the blessing, “Who creates the fruit of the ground” even on the lettuce which is from the bitter herbs, which is in place of the vegetable that he eats it at the beginning. But when he consumes the Matzah/unleavened bread and the lettuce after that, he makes the blessing, “on the eating of Maror/bitter herbs, if he didn’t consume Maror first. But if he didn’t have anything other than bitter herbs initially and at the end recites the blessing over it at the beginning, “who creates the fruit of the ground” and “on the eating of Maror” and consumes it, and he should eat it at the end with out a blessing. And they established that he should eat a vegetable nevertheless and afterwards Maror in order that there would be in this a change in order that the child would ask [about it].", + "ומטבל – like “and he deals with it, meaning to say, engages in the eating of vegetables.", + "ובחרוסת – it is a mixture that has acidity/sourness and it is similar to straw in memory of the mud/clay, and such is how we make it, that we soak/steep figs or dates and cook them and crush/pound them until they become soft and we knead them in vinegar and put them into a SANBAL (spikenard) or cornea (see Tractates Maaser Sheni, Chapter 3, Mishnah 9 and Uktzin, Chapter 2, Mishnah 2) or hyssop without pounding/rubbing. But Rabbi [Elezar the son of Rabbi] Tzadok says that Haroset is a Mitzvah that one is liable to recite the blessing: “Who has sanctified us by His commandments and commanded us on the eating of Haroset.” But it is not Halakha (but see in the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 7, Halakhah 13 that Maimonides determined that Haroset is a commandment from the Scribes)." + ], + [ + "מתחיל בגנות – that he tells how we, before Abraham came, deniers [of God] and forming partnerships (this is what Maimonides wrote in the Laws of Leaven and Matzah, [Chapter 7], Halakha 4, and it appears like it is according to Rav, even though in the Seder, the Haggadah follows according to Shmuel), and we chose God as an inheritance, and how what transpired over us in Egypt occurred and afterwards, God liberated us. And it (i.e., the Mishnah) expounded on the entire portion – “Remember and Know”" + ], + [ + "The Halakha is according to Rabban Gamaliel." + ], + [ + "The Halakha is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "What we have been compelled that we do not permit him to drink [wine] between the third and fourth [cups], in order that he not become inebriated, because the wine with the food does not cause drunkenness like when he becomes intoxicated without food.", + "וברכת שיר – this is [the prayer]: “The soul of every living being”/נשמת כל חי until its conclusion. And similarly, also יהללוך/let them praise you until its conclusion is called ברכת שיר/the Blessing of Song [of Praise] (see Tractate Pesahim 118a – and in the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 8, Halakha 10, the decision is according to Rabbi Yehuda who states: “The soul of every living being”/נשמת כל חי). But if he combined them, this is surely praiseworthy." + ], + [ + "נתנמנו – this is that sleep is coming upon them but not that it is delved deeply, but rather that they hear who is speaking and respond to whom is calling to them.", + "נרדמו – that this is deep sleep.", + "ואפיקומון – these are the fruits that the conclude the meal such as the roasted seeds and the dates and the raisins and the almonds and things similar to it. And the Halakha is according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "טומאת ידים – its laws will be explained in many places in [Seder] Taharot.", + "והזבח – that is mentioned here is the festival offering [of the visitors to the Temple on the festivals) that is mentioned above in Chapter Six. And the language of the Tosefta (Tractate Pesahim, Chapter 10, Halakha 13): What is the blessing of the Passover offering? Praised is…who sanctified us by His commandments and commanded us to partake of the Passover offering. And what is the blessing of the peace-offering? Praised is…who sanctified us by His commandments and commanded us to eat the peace-offering. And the Halakha is according to Rabbi Akiva (i.e., that eating one of them does not exempt us from the requirement to eat the other)." + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..aae2a0230b082f3b061dcc8b9c78a55337cffc91 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/English/merged.json @@ -0,0 +1,396 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Pesachim", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Pesachim", + "text": [ + [ + [ + "The searching for the Hametz/leaven should not be other than on the night of the fourteenth [of Nisan] even though Hametz is not forbidden to eat until midday of the fourteenth [of Nisan] as will be explained (in Mishnah 4). And they (i.e., the Rabbis) established/ordained this because the light of the candle at night is pleasant to search and for examination (see Tractate Pesahim 8a), and all people are in their homes at that time (see Tractate Pesahim 4a). And the night is called אור in the manner that several things are called by their opposite (see the Jerusalem Talmud Tractate Peah, Chapter 8, Halakha 5 and the commentary of Maimonides to Tractate Sheviit, Chapter 3, Mishnah 1), and it (i.e., the Mishnah) did this order to speak in a pleasant and exalted language (see Tractate Pesahim 3a), and there should not be the opening of the book (i.e., the tractate) in the name of absence/lack of that which is absence/lacking, meaning to say, the darkness.", + "ומרתף (storeroom/cellar where vessels are stored in rows and layers) – it is the name of a wine storeroom. But this Mishnah has an emendation, and is to be corrected as such: Every place where they don’t bring in Hametz into it (see Tractate Pesahim 8b) does not require examination/checking, but storehouses of wine and oil do not require examination/searching. So, for what reason does the Mishnah state: “Two rows in the storeroom, etc.?” Describe for yourself a house filled with arched, pointed vessels/jugs of wine, lengthwise ten jugs and widthwise ten, and at its height ten – each jug/arched pointed vessel at the side of its neighbor until there would be one-thousand jugs. The School of Shammai states that we examine/check the rows that are opposite the opening to length and its width which are one-hundred jugs, and similarly, the rows that are opposite the ceiling of the house lengthwise and widthwise which are one-hundred jugs, and this is the matter that it (i.e., the Mishnah) states: \"שתי שורות על פני כל המרתף\". But the School of Hillel states: examine only twenty jugs which are two rows one underneath the other opposite the opening of the storeroom/cellar from above that are adjacent to the ceiling, and this is the matter of it (i.e., the Mishnah) saying: \"שתי שורות החיצונות שהן העליונות.\"" + ], + [ + "גררה – JIRAT (i.e., that drags/pulls, takes it – that a person drags a bed, chair or a bench from the cuttings of the carpenter’s – see Tractate Shabbat 22a) [and the word] וחולדה/ALKALAD (a known creeping insect from the family of rodents that is a bit larger than a mouse)." + ], + [ + "בתוך המועד ואחר המועד – meaning to say within the days of the Festival [of Passover] and after the days of he Festival (see Maimonides in the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 3, Halakha 5, and not as Rashi explained – at the time of the burning. See also the Tosafot, Tractate Pesahim 10b, s.v., ואם). And the advantage/benefit of the search after the Festival [of Passover] is in order to remove it so that he will not derive benefit from it because the general principle among us is that (see Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 2 – Tractate Pesahim 28a) leavened matter over which Passover has passed (which had been in the house during Passover) is prohibited to derive benefit from it. And it states (i.e., in the Mishnah): \"ומה שהוא משייר\", it returns to the beginning of the subject matter and it states that on the eve of the fourteenth day [of Nisan] we search/examine for Hametz, and that which remains we place in privacy until the time for its prohibition arrives, because he placed it in a removed state and he found that it is missing something from what he placed, he needs another search/examination, for we state that it is obvious that a mole dragged it (see The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 3, Halakha 2, and Tractate Pesahim 9b). And the reason for the dispute between Rabbi Yehuda and the Sages is that Rabbi Yehuda states – that if he did not search [for Hametz] at the time of the burning/ridding [of the Hametz] which is the hour of the prohibition of the Hametz, he does not check at all as a decree that perhaps he will eat from it (see Talmud Pesahim 11a). But the Sages did not decree this because they state that he himself will search after it to burn it, he will surely eat from it. And therefore they (i.e., the Sages) say that he should search during the Intermediate Days or after the Festival. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "It stated [in the Torah] (Exodus 12:19): “No leaven shall be found in your homes for seven days”, we learned from here that the obligation to absolutely get rid of/burn the Hametz before the seven days [of Passover (according to the Torah) (see Tractate Pesahim 5a), in order that the seven days, from their beginning until their end one will not find leaven in them (i.e., their homes) and it said (in the Torah – Exodus 12:15): “on the very first day you shall remove leaven from your homes”, here we knew that it is the fourteenth day [of Nisan], and it was appropriate to have the burning/removal of Hametz from the beginning of the fourteenth day [of Nisan], were it not for the fact that it states (Exodus 12:15): “on the very first day,” for [the word] \"אך\" is nothing other than a limitation, as if It is limited and stated this – that it (i.e., the verse from the Torah) states that this is on the first day is not from the beginning of the day but from part of it. And it follows from the hints to this accepted general principle to state that the burning/ridding of Hametz during part of the fourteenth day [of Nisan] is what it (i.e., the Torah), may it be exalted (Exodus 34:25): “You shall not offer the blood of My sacrifice with anything leavened,” and it comes through the received tradition that this is the partial [part], from the beginning of the seventh hour (like Rava in Tractate Pesahim 5a and see folio 58a). And everyone agrees that from the beginning of the sixth hour it is prohibited from their words (i.e., the Rabbis), distancing [itself] from the prohibition of the Torah. And the dispute of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda, that Rabbi Meir says that one can eat at any time where it is permissible for him to feed, and Rabbi Yehuda states that a person should not eat during the fifth hour as a decree because of [the possibility of] a cloudy day (see Tractate Pesahim 12b and so has Maimonides decided in The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 1, Halakha 9), where it is possible that an error could occur in the time. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "It will be explained to you that the Thanksgiving sacrifice has forty Hallot/loaves (see Tractate Menahot 77a), and on account of their increase, they are invalidated/unfit by being kept overnight. And they would take two from those loaves and make of them as he (i.e., Rabbi Yehuda) states [in the Mishnah]. But the Halakah is no according to Rabban Gamaliel." + ], + [ + "The primary sources of ritual uncleanness are classified at the beginning of Seder/the Order of Taharot (Chapter 1 of Tractate Kelim) and from there you will know them. For all who touches/comes in contact with one of the primary causes of Levitical uncleanness is called a “first-degree [of ritual uncleanness]”, and a person who touches/comes in contact with a “first-degree [of ritual uncleanness]” is called a “second-degree [of ritual uncleanness],” and a person who touches a “second-degree [of ritual uncleanness]” is called a “third-degree [of ritual uncleanness],” and a person who touches a “third-degree [of ritual uncleanness]” is called a “fourth-degree [of ritual uncleanness].” But sometimes, we call the “first-degree [of ritual uncleanness]” the offspring of uncleanness, because it is of traceable descent to the primary source of Levitical uncleanness, and the “second-degree” is the offspring of the offspring of ritual uncleanness. And in this manner, we double [the usage of] the word “offspring with the “third-degree” and “fourth-degree” [of ritual uncleanness]. And sometimes we call the “first-degree” and “second-degree” and “third-degree” and “fourth-degree” of ritual uncleanness the offspring of uncleanness because all of them are subspecies of the primary source of ritual defilement.", + "And it is stated [in the Mishnah] here \"ולד הטומאה\"/the offspring of uncleanness, meaning to say, the offspring of offspring of uncleanness. And know that meat that touched with the offspring of the offspring of uncleanness is third-degree of ritual uncleanness, but meat that was defiled through a primary source of ritual uncleanness is first-degree [of ritual uncleanness] and when the third-degree [of ritual uncleanness] would touch a first degree, it returns to become second-degree [of ritual uncleanness] as I have explained to you that all who touch first-degree [of ritual uncleanness] become second-degree [of ritual uncleanness]. And this Halakha announces to you that what is third-degree [of ritual uncleanness] it is permissible to make it second-degree [of ritual uncleanness], and this is the subject matter of what it says [in the Mishnah[: \"אע\"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו\" because it (i.e., the meat) was third-degree [of ritual uncleanness] and it made it second-degree [of ritual uncleanness] (see Tractate Pesahim 14a), and this defilement that was added to is not other than from the Rabbis, but according to the Torah, the general principle with us is that food does not defile foo, for it is stated regarding the defilement of food that it is impure (see Leviticus 11:38 – “but if water is put on the seed and any part of a carcass falls upon it, it shall be impure to you”), and the accepted tradition comes that it is impure and does not make something similar to it [impure] (see Tractate Pesahim 14a), meaning to say that it doesn’t defile another food, but according to the Rabbis, food defiles [other] food and therefore that which is third-degree [of ritual uncleanness] becomes second-degree [of ritual uncleanness], and Rabbi Akiva added upon this and said that something that is third-degree [of ritual uncleanness] it is permitted to make it first-degree as I will explain for something who is defiled through contact with a corpse is within the primary sources of ritual uncleanness, and a person who touches/comes in contact with a corpse becomes a primary source of ritual uncleanness, and a person who comes in contact with/touches a primary source of ritual uncleanness becomes a first-degree of ritual uncleanness, and similarly a second-degree and third-degree and fourth-degree. But if the thing that touched/came in contact with the corpse were vessels, they are not made a primary source of ritual uncleanness, but they are accounted from them first and second-degree [of ritual uncleanness], but rather, their law is made like the law of the corpse itself, and a person who touches those vessels is impure for a seven-day period and it becomes a primary source of ritual impurity and from it we count first-degree and second-degree [of ritual impurity, and we learn from it what god said (Numbers 19:16): “a person who was killed or died naturally,[or human bone, or a grave, shall be impure seven days],” and the received tradition that [a person] who was killed by a sword is like a someone slain (see Tractate Pesahim 14b, 19b 79a, [Tractate] Shabbat 101b, [Tractate] Nazir 53b, [Tractate] Hullin 3a), and similarly the rest of metal vessels and vessels which require only rinsing in order to be restored to Levitical cleanness, their law is like the law of the sword. It is found that the law of vessels is more stringent that that of a human person forever in regard to defilement through a corpse with one degree, for if a person touched a corpse, the person becomes a primary source of ritual impurity without any doubt, and if another person touched him (i.e., the person who had come in contact with a corpse), that other person becomes first-degree [of ritual impurity] like we explained at the beginning of our words. And if vessels touched/came in contact with that same person who was defiled by a corpse that he is a primary source of ritual impurity, they are not made first-degree [of ritual impurity] but rather they are made a primary source of ritual impurity (see Numbers 31:24: “On the seventh day you shall wash your clothes and be pure”) and from them we begin to count first-degree and second-degree. And the general rules of all of this will be explained along with their proofs in depth at the beginning of Tractate Ahilot. And it is stated here [in this Mishnah], נר , meaning to say, a metal candle/light that has the laws of the vessels that we have explained, but not a candle/light of earthenware, because of the general principle with us – that an earthenware vessel cannot become a primary source of ritual impurity ever like it will be explained in the Tractate Kelim. And if a candle/light of metal touched a person defiled by corpse who is a primary source of ritual impurity, that candle cannot become first-degree [of ritual impurity] but rather becomes a primary course of ritual impurity as we have explained.", + "ושמן שנפסל בטבול יום – is third-degree [of ritual impurity] as will be explained in Tractate Tevul Yom (Chapter 2, Mishnah 1), and when it is placed on the candle that was mentioned, it becomes first-degree [of ritual impurity] because the candle is a primary source of ritual impurity as we have explained, and it (i.e., the Mishnah) permitted to make something third-degree [of ritual impurity] first-degree [of ritual impurity]. But Rabbi Akiva required that the candle be a primary source [of ritual impurity] in order that the oil would be first-degree [of ritual impurity] and it would defile things similar to it from the Torah, because he holds that impure liquids defile another food according to the Torah, but if he would think that they are according to the Rabbis like they are according to the Halakha, and it would be enough for him with defilement of the Rabbis, it would be enough that the candle would be of earthenware, because the liquids alone whether they were defiled by a primary source [of ritual impurity] or by first-degree [of ritual impurity] or by second-degree [of ritual impurity], they are made first-degree [of ritual impurity] from the Rabbis, and this will be explained in its place in Seder Taharot. And these two matters are correct because they are testimony that they gave in what they saw. And this matter was brought here because it speaks about two ritually impure Hallot/loaves from the bread of Thanksgiving which are holy and burned." + ], + [ + "Rabbi Meir holds that ritually impure liquids defile liquids like them only according to the Rabbis. But Rabbi Yossi holds that ritually impure liquids defile liquids like them according to the Torah (according to Rabbi Yermiah – see Tractate Pesahim 15b). But the principles of their argument will be explained in Tractate Taharot. But both of them agree that what was said above [in the Mishnah – see also Tractate Eduyot, Chapter 2, Mishnah 1]:\"לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה שהוא בשר שנטמא\" במשקין טמאין,/in impure liquids (“they never refrained from burning meat which had been made unclean by an offspring of uncleanness which had been made by a primary source of ritual uncleanness”). It is found that this meat, according to Rabbi Meir is an “offspring” according to the Rabbis because he holds like I explained to you that the impurity of liquids defiles others, according to the Rabbis. But according to Rabbi Yossi it is an “offspring” according to the Torah, as we explained his thinking. And since Rabbi Meir thought that Rabbi Hanina permitted burning the offspring of something ritually unclean according to the Rabbis with first-degree [of ritual impurity] according to the Torah , he stated from the words of Rabbi Hanina in their dispute with Rabbi Akiva: “We heard that is permissible to burn ritually pure heave-offering with that which is impure, because the offspring of the Rabbis concerning that which is first-degree [of ritual impurity] according to the Torah, there is no difference between this and what is ritually pure.", + "ר' יוסי אינה היא המדה /Rabbi Yossi said – this is not the right argument/conclusion [to draw by analogy from the opinions of Rabbi Hanina and Rabbi Akiva], for Rabbi Yossi holds as we stated that this meat is ritually impure from the Torah. And therefore he said to him: if we permitted to burn something with a more stringent ritual defilement with something impure of a more lenient ritual defilement, we will permit the burning of something ritually pure with something ritually impure. It is found that the burning of ritually pure heave-offering with the impure, according to Rabbi Meir, according to his reasoning is the argument/conclusion. And further, Rabbi Yossi said to him, that even if Rabbi Yehoshua is the lenient one, he doesn’t permit to burn the ritually pure with the ritually impure, and he didn’t permit anything than to burn something held in suspense with that which is impure. And matters of what we do with the heave-offering held in suspense if they came in contact with it will be explained to you in Tractate Taharot. But Rabbi Yossi states that the fourteenth [of Nisan] that occurs on the Sabbath where we need to burn everything from before the Sabbath, we don’t burn other than that which is ritually impure by itself and that which is ritually pure by itself and that which is held in suspense by itself. And the Halakha is according to Rabbi Yossi when he said: We don’t burn the ritually pure with the ritually impure. But the impurity of liquids to defile others is Rabbinic according to Rabbi Meir." + ] + ], + [ + [ + "This Mishnah is according to Rabban Gamaliel (Tractate Pesahim 21a) that his opinion was expressed earlier that he said (Tractate Pesahim, Chapter 1, Mishnah 5) that \"חולין כל ארבע ותרומה כל חמש\" /non-sacred produce [is eaten] all the [first] four hours [of the Eve of Passover] and heave-offering [is eaten] all the [first] five hours [of the Eve of Passover], and here he stated, any time that the Kohen eats heave-offering an Israelite is permitted to feed his animal. And this is correct, meaning to say that it is permitted for him to derive benefit with leaven during the fifth hour [of the day] even though he himself does not eat it as we have explained.", + "And it states [in the Mishnah]: \"לבהמה לחיה ולעופות\", in order to include all kinds of living creatures for all the changes of their natures in eating, because there are from them [things that are] hidden from what remains for him and from them that which he scatters it and things similar to this.", + "And what that it (i.e., the Mishnah) designates: \"ומוכרו לנכרי\", because the School of Shammai states that a person should not sell his Hametz to a non-Jew unless he knows regarding that it will be completed prior to [the start of] Passover, therefore, it announces to you that this matter is superseded.", + "And he wishes to say when it (i.e., the Mishnah) states, \"מותר בהנאה\", that if he burned the Hametz prior to the time of the removal [of the Hametz, it is permitted to him to benefit from its coals and that which is used for kindling/charcoal on Passover (see also the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 3, Halakha 11).", + "And it states [in the Mishnah]: \"עבר זמנו אסור בהנאתו\" -even during the sixth hour which is according to the Rabbis for he is indeed prohibited to derive benefit like the other prohibitions of benefit ffromteh Torah, even if he betrothed a woman with leaven in the sixth hour [of the day on the Eve of Passover], we are not concerned about his Kiddushin/betrothal, and even if that leaven also was according to the Rabbis (see The Laws of Matrimony, Chapter 5, Halakha 1), as for example wheat that was mixed or flour that was moist and things similar to it.", + "And it states [in the Mishnah]: \"לא יסיק בו תנור וכירים\" – meaning to say, that if he burned it at its proper time, he should not start a fire in the oven with it at the time of its burning, for he surely benefits from this removal [of the Hametz] and this is prohibited. And there the broken pieces are crumbs, and the explanation of [the word] \"מפרר\" – is breaking them into small pieces/crumbs (see Leviticus 2:6: “Break it into bits [and pour oil upon it; It is a grain offering].”) But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda. But if he had dry leavened bread, it is prohibited to throw it into the rivers until he breaks it into crumbs a great deal and according to the strength of its dryness, he continues to break it into crumbs its parts in order that it should be destroyed quickly (see also The Laws of Leaven and Matzah, Chapter 3, Halakha 11)." + ], + [ + "It comes as your [accepted] tradition that you don’t see [of your own] but you do see [the leaven] of others or of On High (i.e., God – see Tractate Pesahim 29a), and since that the leaven of non-Jews does not transgress on the command of God (Exodus 13:7): “no leavened bread shall be found with you,”/\"ולא יראה לך חמץ\" - behold it is permitted and even for eating. And it states [in the Mishnah] \"בהנאה\" on account of that it is stated in the second clause \"ושל ישראל אסור בהנאה\" . And in the Jerusalem Talmud it is stated that that this which said that it is permitted to derive benefit [from it] which implies that it is prohibited for consumption in the place that they prohibit there the consumption of the bread of non-Jews, and because of this, eating is prohibited not because of it being leaven/Hametz, and it is stated, but in the place where it was the custom/practice to consume the bread of non-Jews, it is permitted for eating, implying from here that the law of bread of non-Jews is dependent upon the custom. But the custom among us in the islands of Spain to eat it (see also the Laws of Forbidden Foods, Chapter 17, Halakha 12). For since the Israelite/Jew transgressed on the command of God that “no leaven bread shall be found with you,” if the leaven was his, we fine him and we prohibit him from deriving benefit, even after the Passover holiday (according to Rabbi Shimon, see Tractate Pesahim 29a)." + ], + [ + "The condition in all of them that he should say to him: “if I have not brought you the money on a certain day, purchase it from now” (see Tractate Pesahim 31b and see also the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 4, Halakha 5 – that it should be at the same time that he established for him prior to Passover), but if he didn’t say this to him, surely that Hametz is considered in the domain of its owners and not in the domain of the person their teaching is in his hand.", + "וכל שאין הכלב יכול לתפוש אחריו – that it should be over him a height of three handbreadths and with the condition that he nullify it in his heart. But Rabban Gamaliel does not dispute but rather explains how the law of debris functions." + ], + [ + "It will be explained to you in the Tractate Makkot (folio 13a) that a person who consumes Hametz on Passover is flogged, and with us there is a general principle that a person is not whipped and pays [a fine] (see Tractate Makkot 4a), and therefore \"פטור מן התשלומין ומדמי עצים\" /”he is exempt from the requirement to make restitution and [even] from repaying of its value when it is assessed merely for use as wood [fuel], our matter – and even the repaying of its value when it assessed merely for use as wood [fuel], he doesn’t pay, and we don’t say that we should consider this Hametz/leaven as if it is mere wood, for since it is prohibited to derive benefit, it has no monetary value, neither the value of bread nor the value of wood [fuel]." + ], + [ + "The eating of Matzah on the night of Passover is a positive commandment and it is the word of God (Exodus 12:18 – an error appeared in the footnotes): “[In the first month, from the fourteenth day of the month] at evening, you shall eat unleavened bread [until the twenty-first day of the month at evening],” and it is stated (Deuteronomy 16:3): “You shall not eat anything leavened with it; for seven days thereafter, you shall eat unleavened bread, etc.” All of the seeds that are in are in their dough which leaven, one fulfills through them one’s religious obligation regarding Matzah. And only these five kinds of seeds are what can come to a state of leavening, but besides these such as the rice and the millet and the sorighum vulgare (a kind of known legume in different colors – yellow, white and red) which spoils in their dough if it remains and does not leaven. But if you remember what we explained in the chapter, “Three who Ate Together”/שלשה שאכלו כאחת (chapter 7 of Tractate Berakhot, Mishnah 1) and in the eighteenth chapter of Tractate Shabbat (Mishnah 1), this Halakha will also become clear to you, because the responses in all of them are the same. And what it (i.e., the Mishnah) specified regarding \"בחלה ובתרומה\" because it might come up in our thoughts that we require an equivalent [amount] of Matzah for each person, meaning that it be appropriate for eating for all Jews and their fellows, therefore, it announces that the law is not so. And the reason that on its account a person does not fulfill his religious obligation with loaves of thanksgiving offering and the Nazirite wafers when they made them for himself, meaning to say, to sacrifice them with the sacrifice that he is obligated for, as we were commanded, and even though they are completely Matzah, because it is stated (Exodus 12:17): “You shall observe the [Feast of] Unleavened Bread,” and the guarded Matzah (i.e., Shumrah Matzah) that comes in the received tradition for he sake of Matzah, excluding that which is not guarded for the sake of Matzah but rather for the sake of the sacrifice (see Tractate Pesahim 38b)." + ], + [ + "Just as the eating of Matzah on the night of Passover is a positive commandment, so also is the eating of bitter herbs/Maror a commandment at the time that there is Passover lamb (see Tractate Pesahim 115a) and this is what God said (Numbers 9:11): “They shall eat it with unleavened bread and bitter herbs.” That which God said: \"מרורים\" (see Numbers 9:11 – in the plural) falls on these that he accounted.", + "חזרת (lettuce) – lactuca.", + "עולשין (chicory, endive) - a known green Cich Intydus.", + "ותמכא (name of a bitter herb, chervil) – SERIS.", + "וחרחבנה (hair-like creeper on palm trees)- Eryngium Creticum.", + "ומרור – a species of desert lettuce which is very bitter.", + "And It states (in the Mishnah): בין לחים בין ישבים – meaning to say their stems/stalks, because it already had been announced to you that we fulfill [our religious obligations] with their stalks/stems, but we don’t fulfill our religious obligations with their leaves if they are moist (see Pesahim 39b)." + ], + [ + "מורסן – the refuse of the flour.", + "ושורין (soak - and it is the manner of Maimonides to explain the concept without explaining the law, and a similar thing occurs in Tractate Shabbat, Chapter 1, Mishnah 5) – to soak the bran and to leave it in front of he fowl that they would eat it gradually.", + "וחולטין (and they scald) – this that he knead it in hot water when it is very hot/scalding.. And already, the practice of the world is to forbid this also (see The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 5, Halakha 17), but the Talmud permitted it.", + "ושפה – she rubs it.", + "וילעוס (chew) – chew [wheat on Passover and rub it on his wound]." + ], + [ + "There is a dispute between the first Tanna/teacher and Rabbi Meir if he placed it (i.e., flour) into the mustard, but into the Haroset/a pap made of fruits and spices with wine and vinegar – used for sweetening the bitter herb at the Seder, everyone agrees that he should burn it immediately (Tractate Pesahim 40b) because it rapidly leavens, and it will be explained what is this mixture of Haroset in the last chapter (Tractate Pesahim, Chapter 10, Mishnah 3). God said on Passover (Exodus 12:9): “[Do not eat any of it raw,] or cooked in any way with water, [but roasted – hands, legs and entrails – over the fire],” what He exactly warned was on the cooking in the language of the original, the received tradition came o teach that it is prohibited to cook it in fruit juice (like Rabbi-Judah the Prince in Tractate Pesahim 41a) , but it is permitted to pour oil on them and to immerse them after the roasting (see the Laws of the Passover Offering, Chapter 8, Halakha 8, which is not according to Rashi who explained that they pour oil on them at the time of he roasting), and the water of a baker who washes with them his hands the vessels of kneading he should pour them out as it said, and specifically in a declivity in order hat they don’t gather and remain in a low place. But the Halakha is not according to Rabbi Meir." + ] + ], + [ + [ + "The matter of \"עוברין\" – we transgress upon them with \"בל יראה ובל ימצא\"/it should not be seen nor found with you (see Exodus 13:6 and 12:9).", + "כותח (a preserve consisting of sour milk, bread-crusts and salt – see Tractate Pesahim 42a) – a kind of relish/ALMARI.", + "ושכר – and every thing that makes one drunk, and there are those who make drinks that cause inebriation from the infusion/steeping of what and barley and things similar to it. And such there was a liqueur of the people of Media, meaning to say, made from the infusion of bread like “ALMAZAR” that we make in Egypt today.", + "וחומץ האדמי – they would put in it berries of barley.", + "וזיתום – we take salt and barley flour and berries of bastard saffron and berries of bastard saffron in equal portions and knead them in water and they would use it for medicinal healing (see Maimonides’ commentary on Tractate Kilayim, Chapter 2, Mishnah 8 and Tractate Uktzin, Chapter 3, Mishnah 5 -ELKARTUM).", + "וזימא של צבעין – an infusion/steeping of coarse bran and bran-flour/four of the second course that we use the colors of the purple dye.", + "ועמילן של טבחים – we take wheat that has not been completely cooked and dry them and grind them and knead them and make of them small loaves and cover with these loaves pots of food at the time when the food is close to being [fully] cooked and they absorb the filth/evil smell and its offensive matter.", + "וקולן של סופרים – starting -dough that they make of it bookbinders’ paste from the dust of the house of the millstone and they glue on to it what they wish to glue.", + "וטפולי נשים – a powder that women use from all things that they clean and wash their faces with and included in this is flour and barley. Rabbi Eliezer says that even though it is dust and there is no Hametz in it, lest she steeps/soaks this dust at the time that she washes with it. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer but rather it is like that which it (i.e., the Mishnah) says: \"זה הכלל כל שהוא מין דגן\", meaning to say anything that is mixes in it one of the five species with water one transgresses with it on Passover, but without water or fruit juice he doesn’t transgress and it is permitted to consume it (and such is the decision of Maimonides in the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 5, Halakha 2), because the general principle with us is that fruit juice doesn’t leaven.", + "And it states [in the Mishnah]: \"הרי אלו באזהרה\" – meaning to say that anyone who eats one of these things that has the mixture of grain, according to the general principle with us regarding Hametz of grain is punishable by extirpation and on its combination is guilty of violating a negative commandment (see Tractate Pesahim 43a). When is this said? When there was a mixture of Hametz on an olive’s bulk incidentally for the eating of a piece of bread. But if the measure of grain in it is less than this, the person consuming it is not liable for flogging, but it is prohibited to eat it. And the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"בטל במיעוטו\". If it (i.e., the Hametz) was in the place that vessel is strong and its [component] parts are attached to each other, but if it was not strong even with less than an olive’s bulk [of dough] one is obligated to remove it (see Tractate Pesahim 45a and The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 2, Halakha 15).", + "And it states [in the Mishnah]: \"חוצץ\"/adhesive partition/interposition – it is simple, meaning to say that if he was strict to remove it and he wants through its removal, indeed it serves as adhesive partition [for the defilement] in the place, and if the trough became defiled and the ritual immersion was not effective, and all of this is with a trough of wood which has purity in a Mikveh, but an earthenware vessel, it has no purification in a Mikveh, other than through breaking it, as will be explained in a number of places.", + "ובצק החרש - and this is what he strikes it by hand, it doesn’t create the sound of an echo, and it is as if he is a deaf-mute who doesn’t answer to whomever is calling him, and since we don’t know if it leaved or not, we estimate along with similar things or with the known time that is like the same time in which the dough leavens, and its measurement in order that a person would walk by foot an intermediate walk of one mile (see Tractate Pesahim 46a), and it is is order of two-fifths of an hour from when the hours are even (i.e., at the vernal equinox)." + ], + [ + "I have already informed you that it is prohibited to burn Holy Things on a Yom Tov/Holy Day (see Tractate Shabbat, Chapter 2, Mishnah 1). An when the dough becomes defiled, the law of impure Hallah that was separated from it is burned. Rabbi Eliezer states that that all of the dough should be baked but Hallah should not be separated from it until the baking is completed, and afterwards you should separate a loaf from the loaves and state that it is Hallah, and this is permitted, as we have explained in Tractate Hallah (Chapter 2, Mishnah 4), and we hide the loaf until after Yom Tov and then burn it. Ben Beteira says that the dough should be separated and placed in cold water and it should remain there until it is burned at the conclusion of Yom Tov, because it is prohibited to bake it, because we don’t bake on Yom Tov unless it is fit for eating. But the Halakha is according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "Rabban Gamaliel holds that three women complete kneading their dough at one time and bake one after the other and even though the dough would remain of the third [woman] until the oven would be warmed three times, and bake it twice and afterwards it is baked that it doesn’t come to a state of leavening in a time like this. But the Sages do not say this, but state that when the first [woman] began to bake, the second should begin to arrange the dough and the third should begin to knead the flour and when the first completes baking, the second should complete the arranging and the third the kneading, and the second should begin to bake and the third to arrange it and the first should begin to knead a second time, and similarly on this path in order that the dough should not stand still at all, and that the hand should not be removed from it.", + "Rabbi Akiva said to Rabban Gamaliel: \"לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין\" – because there are ovens that heat up in a small amount of time and others are the opposite, and the more that the wood is dry it burns faster, and there are women that are zealous/industrious and there is the opposite (see Tractate Pesahim 48b), therefore he stated that the dough should not stand still according to this measure unless he continued to sprinkled water on it and to roll it in cold water. And know that all the while that the hand is dealing with the dough it does not come to be leavened, even if it remains all day long. And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "כקרני חגבים (like the proboscides of locusts) – this is that they should see on thin marking lines when it begins to leaven, and if they were like the proboscides of locusts. And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "The Halakha is according to Rabbi Eleazar b’Rabbi Tzadok." + ], + [ + "All of this is simple and clear." + ], + [ + "Rabbi Meir states that just as the ritual defilement of foods is the equivalent of an egg’s bulk, meaning to say, that it does not defile other than until that would be in it an egg’s bulk, as we will explain in great length at the beginning of Tractate Taharot, so too it does not return other than via an egg’s bulk. But Rabbi Yehuda states that just as one who eats an olive’s bulk from Holy Meat or from Hametz [an olive’s bulk] is flogged, so it returns even on an olive’s bulk. And the Sages made a preference between Holy Meat and between Hametz because it is non-holy produce. And the Halakha is according to the Sages." + ] + ], + [ + [ + "Because it (i.e., the Mishnah) states \"נוהגין עליו חומרי מקום שיצא משם\" which implies that if he went from a place where they don’t do a particular thing to a place where they do it, he does not do it. He made a condition and said that this law is not universal/common, but rather, the [general] principle is: :\"אל ישנה אדם מפנה המחלוקת\", and that we made it necessary to obligate him to rest in the place that they do it because it doesn’t appear in this a change that causes a dispute (see Tractate Pesahim 51b –“go out and see how many idle individuals there are in the marketplace) but it would appear as a change if he did it and they do not do it, or that he did something opposite what they do, or that he prohibits them from doing so. But the resting does not appear as a change." + ], + [ + "The principles of this law were already explained in the ninth chapter of Tractate Sheviit. And the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "It is forbidden to sell a large animal to a non-Jew, whether he would worship idolatry or whether he would not worship idolatry. And the reason for this prohibition is lest he rent it (i.e. animal) to him or lend it to him and he would work with it on Shabbat (see Tractate Avodah Zarah 15a), and it is stated in the Torah (Exodus 23:12): “[Six days you shall do your work, but on the seventh day you shall cease from labor,] in order that your ox and your ass may rest,” and third, lest he sell it (i.e., the animal) to him on Friday, and it is not pleasing in his eyes and its Israelite owner cries out regarding it in order that it would walk before the purchaser and it (i.e., the animal) would walk in front of him on account of his screaming at her, and she recognizes his words, and it is found that he becomes aggravated over his animal on Shabbat (see The Laws of Shabbat, Chapter 2, Halakha 3 and the explanation of [Maimonides of] Tractate Avodah Zarah, Chapter 1, Mishnah 6 – and the fact that a person who becomes aggravated over his animal is liable for a sin-offering, but we are lenient like Rabbi Yehuda who stated that he is exempt, as we find in Tractate Shabbat 154a). And therefore, it is permissible for a person to give his animal to a middleman/go-between who will sell it to a non-Jew that is not in his presence (note: this condition is not found in Maimonides’ commentary on Tractate Avodah Zarah), because of all of these reasons we renounce it, for the middleman cannot lend or rent it out for it is surely not his, and also, the animal does not recognize his words that she will walk out of his anger as we have explained But Rabbi Yehuda permitted to sell an animal with broken hand or foot because it is not for a burden, but his words are shaky, because it is impossible to tie it up to draw water or to a millstone to move them. But Ben Beteira permitted to sell the known horse to משא הנץ and to things similar to it from the living creatures that hunt because he holds that the living carries itself, whether a person or an animal, wildlife and fowl, and these birds are not a burden on the horse. But the Sages state that a living human being alone is not a burden and on him we say that the living carries himself. But the Halakha is not according to Ben Beteira." + ], + [ + "The reason that they (i.e., the Rabbis of the Mishnah) prohibit the eating of roasted meat on the night of Passover is in order that a the person who sees it would not think that it is the sheep/lamb of Passover and that it is like eating Holy Things outside [the Temple courtyard] (see Tractate Pesahi 54a). And it will be explained in Tractate Kippurim (i.e., Yoma 73b) that on om Kippur it is prohibited to engage in sexual relationships. There are those people who say that the lighting of a candle brings one to look at his wife and that he will come into the state of having sex. But others say that the light will bring a person into the state of embarrassment. But if there won’t be light, it will bring him in to a state of impure fantasies and he will engage in sex [with her] (see also The Laws of Resting on the Tenth [of Tishrei], Chapter 3, Halakha 10)." + ], + [ + "The Halakha is not according to Rabban Shimon ben Gamaliel.", + "Because a general principle had already been stated [above, concerning the beginning of this chapter] a place which had the practice and a place which did not have this practice, it announces to us two known places – in one that they had the practice to do it and in another, they didn’t have the practice to do ti." + ], + [ + "It will be explained to you in Tractate Moed [Katan 13a] that the untrained tailor sews. And similarly, a person who leaves from prison cuts his hair and washes his clothing. And therefore, the Sages permitted him to begin the performance of these three forms of work on the fourteenth [of Nisan], and specifically in a place where they had the custom/practice. But Rabbi Meir states that even in a place where they had the practice/custom, he should not begin work at all. But Rabbi Yossi states: אף הרצענין/even the shoe-makers/leather-workers because he states that those who go up to make Pilgrimage [to Jerusalem] on the Festivals prepare their shoes and sandals to go up for the Festival on the Intermediate Days/Hol HaMoed. And the Halakha is according to the Sages (see The Laws of Yom Tov, Chapter 8, Halakha 19)." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה\"/a chicken that fled, they return it to its place – this is during Hol HaMoed (see Pesahim 55b) and one does not have to say on the fourteenth [of Nisan] for surely it said “they set another”, all the more so that they return. And the matter of \"מושיבין אחרת תחתיה\" is that if the chicken already sat on the eggs for three days for the eggs began already to be spoiled, if she (i.e., the mother hen) died, they bring another to brood on the eggs." + ], + [ + "All of these six things were not acceptable to the Sages (according to Rabbi Yehuda in Tractate Pesahim 56a), other than on three of them and they are the first ones that the Sages did not protest. But the three that are enumerated at the end, they protest. The first ones that they would graft palm trees all of the fourteenth [of Nisan], and that is that would graft the male on the palms. And this is well-known among those workers of the ground. And this is the matter of when it states [in the Mishnah]: \"מרכיבין דקלים\"/they grafted palms.", + "כורכין את שמע (they recited the confession of faith – Deuteronomy 6:4 – simultaneously - without the proper pauses – or without inserting: “Blessed be the Name of His glorious kingdom – between verses 4 and 5 – see Tractate Pesahim 56a) – that they would not recite: “Blessed be the Name of His glorious kingdom” at the time of the recitation of the Shema.", + "ומתירית גמזיות (branches used for caprification – they considered as permitted the use of branches of – carob or sycamore – trees belonging to the Temple treasury) -that they would permit to eat the growth of that dedicated to the Temple treasury, for only the fruit that is dedicated is prohibited by itself, but that which grows afterwards in the field of Temple property is permitted.", + "ואוכלין מתחת הנשרים – that they would consume fruit that is found fallen underneath the trees on Shabbat and Festivals, even though they are doubtful and it is not known if they fell from Friday and they are permitted, or on Shabbat and they are forbidden like it will be explained in the Tractate Yom Tov (i.e., Betzah 24a – see also the Tosafot there folio 3a, s.v. גזרה ). ", + "And it has already been explained to you in Tractate Peah (Chapter 1, Mishnah 4), that from a condition of things that are liable in Peah (i.e., whatever is edible, privately owned, grown from the ground, harvested as a crop and can be preserved in storage – is subject to designation as Peah. Grain and legumes are included in this general principle) but vegetables are not." + ], + [ + "This Halakha is a Tosefta (Having searched the Bar Ilan Responsa Project, it is not found in the Tosefta, but rather in the Minor Tractates, Avot DeRabbi Natan/Fathers According to Rabbi Nathan, Version Aleph, Chapter 2 – besides being mentioned in this Mishnah) but I saw to interpret it also because it has uses/profit.", + "ספר רפואות – There was a book that had in it the order of remedies of what is not according to the law (i.e., talismans) to be treated with it, such as what those practitioners of talismans (i.e., charms and incantations) imagine, that if they make a talisman in a certain fashion, it is beneficial to a certain sick individual and things similar to this from those things that are forbidden, but from his friend he did not attach/fasten it other than through learning in the substance/nature of reality not in order to use something from what is included in it, and this is permitted like it will be explained to you, that things that God warned from doing them, it is permitted to learn/study them and to know them, for God stated you shall not learn to do them (Deuteronomy 18:9: “[When you enter the land that the LORD your God is giving you,] you shall not learn to imitate/לא תלמד לעשות [the abhorrent practices of these nations])” and through out accepted tradition it comes, but you may study to understand and to teach (see Tractate Sanhedrin 68a) and when people became corrupted and became cured through it, he (i.e., Hezekiah) hid it. And it is possible that there was a book that has in it the inoculation/vaccination of drugs that cause damage such as a certain drug that they inoculate him as such and have him drink as such and which causes this or that illness, and its healing is through this and that, that when the physician who sees these illnesses knew that they administer to him to drink a certain drink and give him contradictory/contrary things that it will save him, but when people became corrupted and they will kill with it, he (i.e., Hezekiah) hid it. But I have not prolonged to speak on this matter, but rather because I heard and also it was explained to me that [King] Solomon composed a book of healing (this is brought by Nachmanides in his Introduction to the Commentary on the Torah) – that if a person became ill with whichever illness that he turned to him and he (i.e., the infirm individual) did like he says he is healed, and Hezekiah saw that the people did not trust in God (see Rashi’s commentary to Tractate Sanhedrin 56a, s.v. \"וגנז\") in their illness but rather on this book of remedies, he stood up and hid it. And besides the futility/insignificance of this matter and what it has from the delusions/superstitions, here they attributed to Hezekiah and to his adherents that they agreed on the foolishness of this that one cannot attribute its example other than to the worst of the crowd. And according to their confused and stupid imagination, if a person is hungry and turns to the bread and eats it that it will cure him from that great pain without any doubt, shall we say that he has removed his trust from God, and he would say to them that they are fools, for just as I give thanks to God at the time that I eat that He (i.e., God) furnished/provided me to remove my hunger and to keep me alive and preserve me, so too, we should thank Him that He furnished a medicine that cures my illness, and I would not have to contradict this terrible explanation were it not for its popularity.", + "And it will be explained that it is permitted to intercalate the year every Adar and we make that year with two Adars, and from the general principles that we have, the Adar that is adjacent to Nisan always is lacking (i.e., it has only twenty-nine days – see Tractate Rosh Hashanah 19b) if we rely on the calculation. But if there were two Adars, the first would be thirty days. And Hezekiah came on the thirtieth of Adar and intercalated the year and made the entering month the Second Adar, for if he had not intercalated that year, that thirtieth day of Adar would be the first day of Nisan as we have explained, for surely he intercalated the year on the day that was appropriate to be the beginning of Nisan, and this is prohibited because the general principle among us is that we don’t intercalate the year on the thirtieth of Adar since it is appropriate to establish it as Nisan, and he does not hold by this law meaning to say, that is appropriate to establish it as Nisan (see Tractate Sanhedrin 12b)." + ] + ], + [ + [ + "The general principle with us is that no sacrifice should precede the Daily Burnt-Offering of the Morning, and nothing should follow the offering of the Daily Burnt-Offering of the Afternoon (i.e., the time between the beginning of the decline of the sun and sunset) except for the Passover Offering (see Tractate Pesahim 58b). And the beginning of the time of the Offering of the Daily Burnt-Offering of the Afternoon is from the middle of the seventh hour until the end of the day, and this is the time that the shadows begin to lengthen and its length is visible to everyone. On other days when there are many sacrifices, we postpone it two hours after the beginning of its set time, because it is impossible to sacrifice anything after it as we have explained.", + "וערב פסחים – that it is permitted to sacrifice the Passover Offering after the Daily Burnt-Offering of the Afternoon, it is slaughtered only one hour after the time [of the Daily Burnt-Offering of the Afternoon]. But if the Eve of Passover occurs on a Friday, it is slaughtered at the beginning of time period in order that there would be enough time for its roasting because it is impossible to roast it (i.e., the Passover Sacrifice) on Friday night (See Tractate Pesahim, Chapter 6, Mishnah 1)." + ], + [ + "It will be explained to you at the beginning of [Tractate] Zevakhim (Chapter 1, Mishnah 4) , that the intention [of the priest sacrificing a particular offering) invalidates Holy Things in four acts of Divine Service: in slaughtering, in receiving the blood, and in bringing it to the altar and in sprinkling it upon the altar. But if he lost his intention at the time that he engages in the Divine Service from these four acts of Divine Service, his sacrifice is disqualified as it will be explained there, and specifically the Passover Sacrifices and the Sin-offering, as its distinctions will be explained at the beginning of [Tractate] Zevakhim, and it is stated in the Jerusalem Talmud , from where do we learn that we don’t slaughter the Passover sacrifice other than for its own sake, as it states (Exodus 12:27): “You shall say, ‘It is the Passover sacrifice to the LORD, [because He passed over the houses of the Israelites in Egypt when He smote the Egyptians, but saved our houses’].” (see Tractate Zevakhim 7b and Laws of Disqualified Holy Things, Chapter 15, Halakha 3 which brings Exodus 12:27 for a change of owners, but the change of its sake/purpose – that it was for another offering - comes from Deuteronomy 16:1: “Observe the month of Abib and offer a Passover sacrifice to the LORD your God,” but it is not clear which Biblical verse serves which purpose)." + ], + [ + "שלא לאוכליו (for those who could not eat of it) – they are the sick and the elderly and the minor who are not able to eat an olive’s bulk of meat (see Tractate Pesahim 41a). And it is explained in that which is written that the Passover Offering is not slaughtered other than for specified people and it is what God said (Exodus 12:4): “you shall contribute for the lamb [according to what each household will eat].” And it is not slaughtered other than for a whomever is able to consume it as it states (Exodus 12:4), “according to what each household will eat.” And it should not be consumed by someone uncircumcised, as it states (Exodus 12:48): “But no uncircumcised person may eat of it.” And a ritually impure person should not eat of it, as it states (Numbers 9:6): “But there were some men who were impure by reason of a corpse and cold not offer the Passover sacrifice on that day.” And the reason for his disqualification is that if they slaughtered it for its named purpose or not in its named purpose (i.e., in error the officiating priest though it was for another offering) and it is valid/fit if he slaughtered it [both] for those who could eat of it or for those who could not eat of it, etc.,, for its named purpose or not for its named purpose, the disqualification is make in the essence of the sacrifice, but for those who could eat of it or not eat of it, the disqualification is external to it, and second, if [one slaughtered it] for those who could eat of it or not eat of it, you would be able to separate those who are unfit from those who are fit. And third, for its named purpose or not for its named purpose applies to all of the Holy Things and this is specific to the Passover Offering (see Tractate Pesahim 62b).", + "ממרס בדמו – shake it and stir it (i.e., the blood) so that it doesn’t congeal." + ], + [ + "God said (Exodus 23:18): “You shall nor offer the blood of My sacrifice with anything leavened; and the fat of My festal offering shall not be left lying until morning,” and it says further on (Exodus 34:25): “You shall not offer the blood of My sacrifice with anything leavened; and the sacrifice of the Feast of Passover shall not be left lying until morning,” the Sages say that this which [Scripture] said, “My sacrifice” (Exodus 23:18) m it desires to say the Passover sacrifice , for if there was leaven in the domain of the person slaughtering or the person casting the blood, or the person offering incense or one of the people of the group, even though the leaven is outside the [Temple] courtyard, he is flogged but the sacrifice is not invalidated. But Rabbi Yehuda says that My sacrifice that is designated to me, meaning to say, the Daily Burnt-Offering, and therefore, in his opinion, a person who slaughters the Daily Burnt-Offering with leaven, meaning to say, that he offers it with the reality of Hametz with him there violates a negative commandment. And Rabbi Shimon says that what it (i.e., the Torah) may it be it be extolled and elevated, says: “My sacrifice” (Exodus 23:18) and “My sacrifice” (Exodus 34:25) twice, means to say, that at the time that he is liable, if he slaughtered one sacrifice with Hametz, he would be exempt if he slaughtered then the rest of the sacrifices with Hametz, and therefore, Rabbi Shimon says that if a person who slaughters the Passover Offering on the fourteenth [of Nisan] for its sake with Hametz, he is liable for flogging, but the rest of the sacrifices, if he slaughtered them on the fourteenth [of Nisan] with leaven, he exempt, but at the time that he is liable, if he slaughtered the rest of the sacrifices with Hametz, he would be exempt, if he slaughtered the Passover Sacrifice with Hametz.", + "Therefore, it states (in the Mishnah): \"ובמועד לשמו פטור\" - because it is invalidated and it is not a Passover Sacrifice.", + "ושלא לשמו חייב – because it is like the rest of the sacrifices, and it prohibits offering any sacrifice with Hametz and he is made liable for flogging like we explained his approach, and with the condition that it is postponed to the Second Passover where it is possible to sacrifice this lamb as a Passover offering, and therefore, he is liable. And there is no distinction between it saying during the Festival or during the rest of the days of the year. But the reason of Rabbi Shimon that if he slaughtered the rest of the sacrifices with Hametz on the other days of the year, \"בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה\" - and this is the general rule among us and it is stated at the Beginning of [Tractate] Zevakhim : All the sacrifices that were slaughtered not for their purpose, even though they didn’t count for their owns because of the obligation are fit/appropriate except for the Passover Offering and from the Sin Offering, the Passover Offering at its appropriate time and the Sin-Offering at any time. And the Halakha is according to the Sages (see The Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 1, Halakha 5)." + ], + [], + [ + "They were set up in rows for beauty.", + "והבזך (and the dish/censer) – It is pointed/sharpened in this form (a “V”) and the Aramaic translation of \"קערותיו\" (dishes – see Exodus 25:29 and 37:16) is “dishes/censers”)", + "ויקרש – and it would congeal/become frozen. And this Mishnah announces many subjects. And they are:", + "It states \"שחט ישראל\" – that the slaughtering by a non-Kohen is acceptable/fit.", + "And it states: \"וקבל הכהן\" – to announce to you that from reception and onward it is the Mitzvah for the Kohanim.", + "And it states: \"נתנו לחברו וחברו לחברו\" – to announce to you that everything that you can do with one commandment is with a large group is praiseworthy, (Proverbs 14:28): “A numerous people is the glory of a king.”", + "And it states: \"מקבל את המלא ומחזיר את הריקן\" to teach you that zealousness regarding [the performance of] the Commandments that one does not return the bowl out of which the sprinkling is done until he receives the second portion. And it states (Leviticus 4:25): “[and the rest of its blood he shall pour out] at the base of the of the altar of burnt offering,” teaching about the burnt offering that it requires a base, and it is stated sprinkling regarding the burnt offering (Leviticus 1:5: “dashing the blood against all sides of the altar” and sprinkling is stated concerning the Passover offering, for it says regarding the firstling (Numbers 18:17): “You shall dash their blood against the altar,” but it doesn’t state, “its blood,” and it comes as an accepted tradition that this verse speaks regarding the firstling and the Passover offering and the tithing of cattle that all of them require one sprinkling against the base/foundation, and just as the burnt offering requires a base/foundation (see Tractate Pesahim 64b). And when I will explain to you the structure of the Altar in its place in Tractate Middot, it will be explained to you that one side of the altar does not have a base, and there also, the base will also be explained to you." + ], + [ + "This is simple/obvious." + ], + [ + "Because it said [in the Mishnah]: \"כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת\" – he explained that this was done against the will of the Sages, but according to the will of the Sages, there needed to be a distinction between his actions on a weekday and his actions on the Sabbath, and it is the washing of the Courtyard which was not washed on the Sabbath (according to the Sages, which is Rabbi Eliezer or Rabbi Natan as is brought in Pesahim 68a. But the Halakha is not according to them. And similarly, Maimonides decided in The Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 1, Halakha 16, and they wash the Temple courtyard on Shabbat for there is no prohibition of Sabbath rest in the Temple even regarding something which is not for need of the Temple service). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "אונקליות – hooks.", + "דקים חלקים – thin, smooth. But Rabbi Eliezer does not permit carrying those staves. But the Sages say that the laws of Sabbath rest do not apply in the Temple. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "אמורין (its fat) – they are called portions that are offered as incense from the sacrifice that is on the altar, and they are from the Passover Sacrifice the fat-tail that is attached with the bone of backbone/spine and the spreading fat that covers the intestines and the two kidneys and their fat and the large lobe of the liver with them.", + "ומגס (tray/plate) – a vessel that they carry on it the fats and the rest of the fats to the altar. The Aramaic translation of (Numbers 7:14): “one ladle” – is one tray.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"חשכה יצאו וצלו את פסחיהם\" – this is only if the fourteenth [of Nisan] occurred on the Sabbath day that it is impossible to take it or to roast it other than on the first night [of Passover], but on the other days if he completed offering it, he goes out to roast it." + ] + ], + [ + [ + "God said regarding the Daily Burnt-Offering Sacrifice (Numbers 28:2): “[Be punctilious in presenting to Me] at stated times [the offerings of food due Me],” and He states with regard to the Passover Offering (Numbers 9:3): “[you shall offeror on the fourteenth day of the month, at twilight,] at its set time;” just as the Daily Burnt-Offering is offered on the Sabbath, that on it Scripture explained (Numbers 28:10): “a burnt offering for every sabbath, in addition to the regular burnt offering and its libation,” so also the Passover Sacrifice is offered on the Sabbath.", + "ומיחוי קרביו (the cleansing of its bowels) – that they remove from them the filth (see Tractate Pesahim 68a).", + "And what it (i.e., the Mishnah) prohibited: \"חתיכת יבלתו\" (the cutting of its – the sacrifice’s- warts) – it is that he should cut it with a utensil if there was on it a wart, but it is permitted to cut it by hand on the Sabbath (see Tractate Pesahim 68b and similarly in The Laws of the Sabbath, Chapter 9, Halakha 8 concerning the cutting of warts of a person) like it was explained at the end of [Tractate] Eruvin (Chapter 10, Mishnah 13). But the carrying of the Passover lamb [on one’s shoulders) on the Sabbath to the Temple is a form of [prohibited] labor because it is a burden in the opinion of the Sages, but in the opinion of Ben Beteira it is not a burden as his approach was explained in the fourth [chapter] of this tractate.", + "והבאתו מחוץ לתחום – this is also prohibited according to the Torah, according to the opinion of Rabbi Akiva who holds that is a prohibition of the Sabbath limits according to the Torah (see Tractate Sotah, Chapter 5, Mishnah 3 – that the two thousand cubit prohibition is Biblical), whereas Rabbi Eliezer holds that the prohibition of the Sabbath limits is from the Rabbis, but a living being carries himself, and even an animal according to Ben Beteira, and therefore, these mattes for him [are forbidden] only because of [the prohibition] of Shevut/the Rabbinic degree to enhance the character of the Sabbath as a day of rest." + ], + [ + "Rabbi Yehoshua holds that the joy of the Festival is a Mitzvah/Commandment (see Tractate Pesahim 68b and Tractate Betzah 15b), but there are those who annul the joy of the Festival when it will be for us a thing that is because of rest, as for example, the making of sound with harps and drums and cymbals, all of which are forbidden on a Festival day even though they are a Mitzvah in his opinion, and therefore, it was possible with us that the answer that [the Mishnah] states – \"יום טוב יוכיח\"" + ], + [ + "The Festival Offering of the fourteenth [of Nisan] is optional, not obligatory, and therefore, if the fourteenth [of Nisan] occurs on Shabbat, or that it occurs weekday when the Passover offerings were many, or that the Passover sacrifice came in ritual impurity, like it will be explained in the chapter after this (i.e., Chapter 7), we don’t bring the Festival Offering with the Passover Offering on the fourteenth [of Nisan]." + ], + [ + "It been announced to you in this Halakha that the Festival Offering on the fourteen [of Nisan] even though it is optional and one doesn’t fulfill with it the commandment of the Festival Offering, surely its law is like the law of the Festival Offering, whether regarding the kind of offering or whether the time of its consumption. And the laws of the obligatory Festival Offering will be explained in Tractate Hagigah." + ], + [ + "What Rabbi Yehoshua said: \"אם אמרת בפסח ששנהו לדבר אסור\", meaning to say that if he slaughtered it for the sake of a peace-offering and things like it on the Sabbath day, and it is known that the peace-offerings and the rest of the individual sacrifices – it is prohibited to offer them on the Sabbath day, but if he slaughtered peace-offerings or others of light value on the Sabbath for the sake of the Passover Offering, he changed their purpose to something that is permissible, because it is permissible to offer the Passover Sacrifice on that Shabbat. But what Rabbi Eliezer said: \"אמורי צבור יוכיחו\" – meaning to say, that the Daily Burnt Offerings and the Musaf/Additional Offerings – they are permitted to be offered on the Sabbath for their sake. But a person who slaughters the Passover Offering on the fourteenth [of Nisan] that occurs on Shabbat for the sake of a Daily Burnt Offering or for the sake of a Musaf/Additional Offering, is liable for a sin-offering even though he changed it for something that is permitted, but Rabbi Yehoshua did not dispute on this, as we stated - the Passover Offering that was slaughtered not for its own sake on the Sabbath, one is liable for a sin-offering,, and Rabbi Yehoshua did not dispute on this.", + "And the explanation of \"קצבה\" – is something that has a fixed boundary, because the Daily Burnt Offerings and the Additional/Musaf offerings are community sacrifices, we don't add to them nor do we reduce them, and since their number is known, and not everyone can offer them, the person doing the slaughtering is liable to slaughter them for their own sake/purpose. And the Halakha is according to Rabbi Yehoshua." + ], + [ + "We have already explained in Chapter 5 [Mishnah 3] that the Passover offering that is slaughtered for those who are fit and for those who are disqualified is fit/appropriate, and therefore if it was slaughtered on the Sabbath \"למולים ולערבים\"/for those who are circumcised and for those who are not circumcised , it is exempt. But if he slaughtered on the Sabbath for those who are disqualified, he is required to bring a sin-offering if it was inadvertent, or for [punishment by] stoning if done on purpose. And similarly, if there is found in it a defect because he had to examine it and afterwards he would slaughter it on the Sabbath, and similarly, if there was found in it a visible tear, as for example an incision in the skull or the severing of the legs and things similar to it. But if the tear was hidden and it is not known other than until after the slaughtering, as for example an incision in the heart or the lungs and things similar to it, it is exempt. And the matter of it (i.e., the Mishnah) saying: \"פטור\", In all of these, meaning to say, that he is exempt from bringing a sin-offering (see Maimonides’ commentary on Tractate Shabbat, Chapter 1, Mishnah 1, note 21 and Tractate Eruvin Chapter 9, Mishnah 2, note 6)." + ] + ], + [ + [ + "A piece of wood of pomegranate is chosen because there is no water coming out from it when it is heated (see Tractate Pesahim 74a and similarly Maimonides wrote in the Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 8, Halakha 10), in order that there would be no cooking done in water. And the Halakha is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "It is prohibited to roast on an iron spit because it becomes hot and roasts and the meat, but we require that it is roasted by the heat of the fire without a medium, for surely God said (Exodus 12:9): “[they shall eat it] roasted over the fire, [with unleavened bread and bitter herbs],”and not roasted with by something else (see Tractate Pesahim 74a). And for this Mishnah it was ordained, and it is thus, and not with a grill but if it is a perforated grill, it is fit (see Tractate Pesahim 75a), Rabbi Tzadok said: it happened, etc.” And similarly, if it dripped from its juice on the fine flour, that it (i.e., the Mishnah) said, he should remove that fine flour, because it is forbidden to eat from it other than what remains attached on its body, but what dripped from it, surely it is like soup. And the Halakha is according to Rabbi Tzadok." + ], + [ + "It has already been explained to you that it is permitted to lubricate the Passover offering in liquids and in fruit juice (see above, Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 8). And all of this Halakha is simple." + ], + [ + "God said (Numbers 9:6): “But there were some men who were impure by reason of a corpse [and could not offer the Passover sacrifice on that day],” and it ruled concerning them that they should postpone [offering the sacrifice] from the First Passover to the Second Passover, and it comes in the received tradition that this matter is not thus, other than because they are few, but if the entire congregation or most of it were ritually impure, they offer the Passover offering and even that they are ritually impure, they stated that individuals postpone to the Second Passover but the [whole] community does not postpone to the Second Passover. And similarly, all of the community sacrifices – are all offered in a state of defilement if the majority are defiled, because they are derived/learned from the Passover offering, for surely, it is stated regarding the Passover offering (Numbers 9:2): “at its set time, and it is stated concerning all the community sacrifices (Numbers 29:39): “All these you shall offer to the LORD at the stated times, for surely [God] made a stated time for all of them. And similarly everything that has a fixed time, it should be brought in a state of ritual defilement if most of the congregation or most of the Kohanim are defiled, as will be explained. And these five things that are enumerated are things that are consumed from the communal sacrifices, but the rest is burned, and similarly, the goats of the Festivals which are sin-offerings, their law is like the law of the goats of Rosh Hodesh, because they are all communal sin-offerings. And it is stated [in the Mishnah]: \"חמשה\" and it doesn’t states: “These things come in a state of ritual impurity,” to exclude the Festival Offering of the fifteenth, as will be explained further on, for even though it is a like a communal offering, since it is not offered on the Shabbat like we have explained, thus it is not offered in a state of ritual impurity." + ], + [ + "You already knew that the Passover Offering doesn’t come other than for eating, and therefore, if the meat was defiled, he doesn’t sprinkle the blood, because our goal is not other than the consuming of its flesh." + ], + [ + "Know this general principle, remember it and learn it, and it is thus, that only a person defiled by a corpse is what is postponed in the community and they should offer it in a state of ritual impurity, but if it was an individual, he should postpone it to the Second Passover [in Iyyar] like it will be explained in Scripture, and even if his seventh day [of defilement] was on the fourteenth [of Nisan], individuals should postpone, and this is the occurrence that they asked Moses our Teacher about. For since their seventh day was the fourteenth [of Nisan] they stated since the Passover offering is not consumed until the evening, and in the evening, we will be ritually pure and fit to consume it, sprinkle the blood upon us today for why should we be prevented, and it is what it (i.e., the Torah) said (Numbers 9:7): “why must we be debarred from presenting [the LORD’s offering],etc.” And even though it is clear because if they were within the days of ritual defilement they wouldn’t say, “why must we be debarred” since the reason is obvious that they are ritually impure, even though there is a hint in Scripture, therefore, and it (i.e., the Torah) states (Numbers 9:6): “and could not offer the Passover sacrifice on that day,” on that day alone is when they are not able. But this law does not apply other than someone who is defiled by a corpse as we have explained, but not defilement by a creeping insect, but rather, they offer for someone defiled through a creeping insect and even if he was an individual, for in the evening, when he will be pure, he can consume the Passover offering in a state of ritual purity. And this general principle will be explained in the Babylonian Talmud in the Second chapter of Tractate Zevakhim 22a." + ], + [ + "ואחר כך נודע שהוא טמא – meaning to say that the blood is defiled, and it will be explained to you at the conclusion of [Tractate] Eduyot (Chapter 8, Mishnah 4), that the blood of Holy Things does not defile, for all of these things that are stated regarding the defilement of blood is the earlier version of the Mishnah (but it seems that Maimonides has, in fact, reversed himself in the Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 4, Halakha 2).", + "וטומאת הגוף – this that the Kohen offering the sacrifice has been ritually defiled (but it seems that Maimonides has reversed himself in the Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 4, Halakha 2 as he is speaking about the owners of the sacrifice, not the Kohanim).", + "טומאת התהום (ritual impurity imparted by a grave deep in the ground) – this is the defilement by a corpse that was hidden and not known at all as if it is deep in the ground. And therefore, the front plate on the forehead [of the Kohen] procures favor because it is impossible that there would ever be knowledge of it, since there is no one in the world that knows that here is a corpse or a grave in that place that we would hope that he would inform us and know that he was defiled in order that he can be purified (see The Laws of the Nazirite, Chapter 6, Halakha 18), therefore every sacrifice that he offers and he is ritually impure through a grave deep in the ground , becomes fit for the front plate on the forehead [of the Kohen] atones for him. And this that the front plate worn on the forehead atones for defilements of Holy Things is explained in the Torah, God said (Exodus 28:38): “It shall be on Aaron’s forehead, that Aaron may take away any sin arising from the holy things that the Israelites consecrate, from any of their sacred donations, it shall be on his forehead at all times, to win acceptance for them before the LORD.” And it is stated in a Baraita regarding the ritual impurity imparted by a grave deep in the ground, what is the ritual impurity imparted by a grave deep in the ground? All that no one recognized at the end of the world, but if someone at the end of the world recognized it, it is not a ritual impurity imparted by a grave deep in the ground (see Tractate Pesahim 81b). And I have likened it through the ritual impurity imparted by a grave deep in the ground to you because the general principle among us is they didn’t state the ritual impurity imparted by a grave deep in the ground other than through a corpse alone (see Tractates Pesahim 80b, 81b, Nazir 63b, Zevakhim 23a)." + ], + [ + "They obligated them to burn it before the Sanctuary in order to embarrass them, in order that they will be carefully regarding it in the future and they will not bring it into a state of defilement, and they gave them to burn it from the wood of the wood pile on the altar in the Temple in order to not embarrass those who have none. וציקנים – those with troubles in the eye and in the kidneys (see also Tractate Terumot, Chapter 4, Mishnah 3, footnote 4; much of the explanation of this Mishnah is confused)" + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"שיצא\" – meaning to say, that he left from the house (i.e., from Jerusalem) wherein it (i.e., the Passover sacrifice) was consumed.", + "ותעבור צורתו (its status must be changed – as it becomes נותר) – meaning to say that it (i.e., the Passover sacrifice) would remain until it becomes moldy and ruined, because the general principle among us is that all that is made unfit in its body should be burned immediately in blood and the owners should change its status and burn it. But Rabbi Yohanan ben Beroka did not arguer other than if its owners became defiled or had died prior to the sprinkling of the blood because it compares it to something that has been made unfit in its body (see Tractate Pesahim 82b). But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Beroka." + ], + [ + "גידים (sinews) – These are the sinews that are forbidden to be consumed, and their burning is a positive commandment for it surely God has said (Exodus 12:10): “if any of it is left until morning, you shall burn it.” And the Festival is a positive commandment and a negative commandment as it says regarding it (Leviticus 23:3): “[On six days work may be done], but on the seventh day there shall be a sabbath of complete rest, [a sacred occasion].” (see also Leviticus 23:24 – “on the first day of the month, you shall observe a complete rest “ – referring to the first day of the seventh month and Leviticus 23:32 concerning Yom Kippur: ‘It shall be a sabbath of complete rest for you,”), and this is a positive commandment, and the general principle among us is that a positive commandment does not override a negative commandment and a positive commandment. And just as God said, (Exodus 12:10): “if any of it is left until morning,” meaning that remains, on the morning of the morrow of the day it should be burned, meaning to say, on the morrow of the Festival day/Yom Tov." + ], + [ + "ראשי כנפים (the tips of the wings/shoulder blades – i.e., the ends of the forelegs) – These are the junctions that surround the joints).", + "והסחוסין (the cartileges forming the ear/gristle) - ELGATCHARF (in Arabic). And the reason he is flogged or not flogged will be explained at the end of [Tractate] Makkot (Chapter 3, Mishnah 1 and 3)." + ], + [ + "The Holiest of Holy Things are not consumed other than in the Temple courtyard alone. And the lesser Holy Things are consumed throughout the city [of Jerusalem] (see Tractate Zevakhim, Chapter 5, Mishnah 7). But the Passover [Offering] is consumed only in its group [eating the Passover offering together], because God said (Exodus 12:46): “It shall be eaten in one house; you shall not take any of the flesh outside the house.” And these borders that he made part of them like the inside and part of them like the outside include the three places, meaning to say, the Temple courtyard and the city [of Jerusalem] and the group consuming the Passover offering. And God stated (Exodus 22:30): “[You shall be holy people to Me:] you must not eat flesh torn by beasts in the field,” and it comes as a received tradition that the matter of this verse is that all meat that goes outside of its partition for it like a field that became torn (see Tractates Makkot 18a, Zevakhim 82b and Hullin 68a), and it is as if it (i.e., the Torah) had said, that flesh that went out to a torn field. And therefore, if any from the meat of the Holy of Holies went outside of the Temple courtyard or from the meat of the Lesser Holy Things outside of Jerusalem or from the meat of the Passover offering outside the house, that thing which went outside is forbidden and it is forbidden to consume it. But if part of a limb of the Passover offering went outside, it is impossible to sever the boney from the boundary of what goes out, for surely, it is with regard to a negative commandment (Exodus 12:46): “nor shall you break a bone of it.” And therefore, a person who cuts the meat from the boundary that goes out, and pares the remainder from the meat inside and consumes it, and throws away the entire bone and upon it is is from the meat, what is outside of it is considered outside. But regarding the remainder of the Holy Things, if part of a limb went outside , he cuts from the border of the meat that goes outside and the bone.", + "וקופים (with a hatchet) – ALSATOR.", + "ואגף (door-stop) – this is the place of the doors that when they close, the outer portion is separated from the inner portion." + ], + [ + "For it is the manner of the \"כלה\" to become embarrassed (see Tractate Pesahim 86b), and therefore, they permitted her to turn her face away from the members of the group and eat, what they didn’t permit for the person serving." + ] + ], + [ + [ + "רגל ראשון- the first Festival after her marriage.", + "And it states [in the Mishnah]: \"לא יאכל משל שניהם\" – if each of them were stringent towards each other so much so, but if there were between concessions between them, if he wanted he would eat from this one, and if he wanted he would eat from that one (see Tractate Pesahim 88a).", + "And it states [in the Mishnah]: \"לא יאכל משל רבו\" – and similarly not from his own, and it will be explained to you (in Tractate Eduyot, Chapter 1, Mishnah 13 [see also the parallel Mishnah in Tractate Gittin, Chapter 4, Mishnah 5]) that we don’t leave a slave who is half-a slave and half a free-man, and therefore, he cannot eat at all until he is made [completely] a free-man.", + "And that which it (i.e., the Mishnah) said here: \"לא יאכל משל רבו\" – implies that he eats of his own according to the opinion which says that we leave him as a man, half of whom is a slave and half of whom is a free-man, and this law is built entirely according to the general principle that is with us and it was is stated in a Baraitha (Tosefta Pesahim, Chapter 7, Halakha 4): a person slaughters [the Passover offering] on behalf of his minor age sons and daughters and on behalf of his Canaanite slave and [Canaanite] maidservant whether with their knowledge or without their knowledge." + ], + [ + "If his master said to him: \"צא ושחוט עלי את הפסח\" undefined/without qualification even though it was always his practice, [slaughter for me] “a lamb” and he slaughtered for him a kid, or [slaughter for me] “a kid” and he slaughtered a lamb, he should he consume it, and this is what he wanted to announce to you that we don’t worry about his custom. And the general rule among is that he is not counted on for a share in two Passover lambs, and this is what he warned us here and we stated [in the Mishnah]: \"יאכל מן הראשון\"/he should eat from the first – specifically regarding only a king or a queen, but if they said to their servants: “Go out and slaughter for us the Passover offering” and they went out and slaughtered two Passover offerings, and all of this on account of the fickle-mindedness that reigns and their limited submission to the Commandments, but the rest of the people should not eat either from the first [Passover offering] nor from the second. And this law that it states [in the Mishnah]: \"שכח מה שאמר לו רבו\"/he forgot what his master told him – does not exist other than if his master’s shepherd said to him: “take a lamb and a kid a slaughter both of them in order to suit the will of your master,” and here he designated/transferred to you one of them on the condition that there wouldn’t be anything for your master, but if this were not the case he should not fulfill anything from this law, because the general principle among us is what the servant purchased, his master purchased, but here when it (i.e., the Mishnah) said, \"שלי\" it should not be fulfilled other than what we explained. But they will be exempt from making the second Passover offering, if the master forgot what he said to him after the blood has been poured for surely the Passover offering, at the time of the sprinkling of the blood is appropriate for consumption, but if he forgot prior to the sprinkling of the blood, they are liable for a second Passover offering." + ], + [ + "He (i.e., the father) said to them: \"על מי שיעלה מכם [ראשון] לירושלים\" in order to stimulate/goad them [in the observance of] the Commandments and that they will make ever effort to ascend to Jerusalem, but in regard to the Passover [offering], they already were specifically counted on for a share in the Passover lamb with him, and therefore if the older entered, he merited and his brothers merited with him because they are entered for a share in the Passover sacrifice. But Rabbi Shimon thinks that they are counted on for a share in the Passover lamb until it is slaughtered and withdraw your share after it has been slaughtered until the blood has been sprinkled. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "This is obvious." + ], + [ + "This Mishnah requires general principles/rules and I am explaining them to you, and this is that if someone with gonorrhea saw two attacks, he is defiled and counts seven days without an other attack and he becomes ritually pure when he immerses [in a Mikveh] on the seventh day and he may eat Holy Things in the evening. And similarly, if he saw three attacks he is defiled and counts seven days without any attacks and immerses [in a Mikveh] on the seventh day and brings a sacrifice on the eighth day and afterwards may eat Holy Things because he is lacking atonement, but someone who is lacking atonement does not eat Holy things. God said (Leviticus 15:2): “[Speak to the Israelite people and say to them:] When any man has a discharge issuing from his member, he is impure.”/\"[דברו אל-בני ישראל ואמרתם אלהם] איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא\" - It (i.e., the Torah) mentions the word \"זיבות\"/a person suffering from gonorrhea- twice and it says that he is impure, and it states further (Leviticus 15:3): “The impurity from his discharge shall mean the following – whether his member runs with the discharge or is stopped up so that there is no discharge, his impurity means this.”/\"וזאת היהי טמאתו בזובו רר בשרו את-זובו או-החתים בשרו מזובו טמאתו הוא\" – it mentions the word \"זיבות\" three times and states his impurity/טומאתו , and the accepted tradition comes and counts two and calls him impure, [and it counts] three times and calls him impure. How can this be that two [mentions of the word זב] makes him impure but three [mentions of the word זב] requires of him a sacrifice (see Tractate Megillah 8a, Tractate Niddah 43b. But the details of the laws of the attack will be explained in their place and we don’t have the need to go into length with this. And similarly, the woman who saw blood not at the time of her menstrual cycle for three consecutive days, she becomes a woman with a flux and counts seven days without an attack and brings a sacrifice on the eighth day like a man with gonorrhea and she eats Holy Things (if she is married to a Kohen or is a divorced/single daughter of a Kohen) in the evening, as it states (Leviticus 15:25): “When a woman had a discharge of blood for many days, not at the time of her period of menstrual impurity, [she shall be impure, as though at the time of her menstrual impurity, as long as her discharge lasts].” And our received tradition comes [and teaches] that [the word] \"ימים\" means “two” [days] and that [the word] \"רבים\" means “three” days, for if she did not see it (i.e., blood) for one day, she watches until the morrow, if she didn’t see anything at all she immerses [in the Mikveh] on the second day and eats Holy Things at night. But if she also saw [blood] on the second day she keeps watch the third “day,” if she didn’t see anything, she immerses [in the Mikveh] on the third day and eats Holy Things at night, but if she saw [blood] also on the third day, she becomes a complete woman with a flux, and all these three days are called שומרת יום כנגד יום/a woman who observes a day for a day, and after knowing these general principles, this Halakhah will be explained completely. And this law according to the generally principle that I have announced to you is in the previous chapter (Mishnah six) and he for whom it is not appropriate to the Passover offering on the fourteenth [of Nisan] but he will be appropriate in the evening that they slaughter on his behalf, and with the condition that he already immersed [in a Mikveh] and he doesn’t need anything other than sunset and also he had already transmitted his sacrifices to the Bet Din if he was lacking atonement, and then he would slaughter on his behalf and even though that on the same day he is not appropriate, except for/besides someone who has ritual impurity upon contact with a corpse alone, like we have explained to you there." + ], + [ + "אונן – [a person who has lost a kinsman prior to burial] does not eat Holy Things for God said (Deuteronomy 26:14): “I have not eaten of it while in mourning,” and an אונן is called a person whose suffered the death of one of his relatives that he is obligated to mourn over them, on the day of death he is an אונן according to the Torah, and all the time that the corpse is lying on the face of the ground, he is also an אונן, and similarly, on the day of burial he is an אונן , but [only] according to the Rabbis (see also Maimonides’ comments on Tractate Demai, Chapter 1, Mishnah 2). And we are not concerned about the period of grief between the death of a kinsman and his/her burial according to the Rabbis with regard to the subject of the Passover [Sacrifice], and thus they (i.e., the Rabbis – in Tractate Zevakhim 99-101a and also Tractate Maaser Sheni, Chapter 3, Mishnah 6) said that there is no אנינות/intense grief other than on the day of death alone, and this is in regard to consuming the Passover Offering.", + "ומפקח בגל – this is a person who digs in a hill/mound to search underneath for a corpse to remove it, and we don’t slaughter for him [the Passover offering] because his end is unknown, for it is possible that he would find in that heap of stones/ruins a corpse and he would be ritually impure and it is forbidden for him to eat the Passover offering that was slaughtered and they intended for him with it [to consume it]. But it is possible that he would not find a corpse and he could eat from it.", + "And it states [in the Mishnah]: \"וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים\" – and this is with two conditions – the first that he would be in a prison of non-Jews, and regarding them Scripture testified (Psalms 144:8): “whose mouths speak lies, [and whose oaths are false],” but from a prison of Israelites, if they promised him, certainly they will take him out, [as it says in] (Zephaniah 3:13): “The remnant of Israel shall do no wrong, and speak no falsehood.” And the second is that the prison will be outside of the wall [of Jerusalem], but if it was within Jerusalem, we carry the Passover [offering] to the prison and he will at of it there. And know that it is permitted for a person who just sustained the loss of a kinsman but has not yet buried him/her to eat the Passover [Offering] at night as will be explained later on (in Mishnah 8 – there is a misprint in the footnote of Mishnah 5 instead of 8), but we stated that one does not ab initio slaughter for him lest he not eat anything from his great pain [and distress on suffering the loss of a kinsman], for we have already relied upon his consuming it, but the meat will remain over and it will need to be burned, therefore it stated [in the Mishnah]: \"ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמן\" – meaning to say that they don’t slaughter the Passover [Offering] for a group of those who have just sustained the loss of a kinsman prior to burial or to a group of sick people or sick people or removal of debris from ruins that are upon a person, and afterwards, it explained this reason and stated, that lest one think that this is on account of the fact that they are not worthy to celebrate Passover, [but] they are worthy, but we prohibited this so that they would not bring the Passover [Offering] lest they disqualify it for they don’t consume it and we are required to burn it. And similarly, regarding the removal of ruins/debris lest they will discover the corpse after the slaughtering of the Passover [Offering] and they will defile it [through contact with a corpse] and have to burn it. And Just as we were informed that they are worthy, it states, therefore, if a disqualification occurred in them, meaning to say, if they slaughtered the Passover [Offering] and the blood was sprinkled upon them, even though that ab initio it is not appropriate to slaughter on their behalf, and afterwards a disqualification occurred in these people who had sustained a loss prior to being able to bury their kinsman or the sick people or the elders and they were defiled through [contact with] a corpse which they are not able to eat of it in the night, they are exempt from observing the Second Passover (on 14 Iyar) for they have slaughtered it when they were worthy to observe the Passover [Offering], except for removal of debris/ruins of a heap alone if it the Passover [Sacrifice] is slaughtered for him and he is worthy, as we have explained and afterwards the corpse is found in that heap, he is liable for the Second Passover, because he was ritually impure at the time of the slaughter when he was removing the ruins of a heap. And all of this is with the condition that the heap is round that if a corpse is found underneath it, we know with an absolute certainty that all that was on top of that heap was ritually impure because it was on top of a corpse (see Tractate Pesahim 91a). But if the place that he removes the debris of the heap/mound lengthwise and a corpse is found underneath it, it is exempt from observing the Second Passover, for we state that he was ritually pure at the time of the slaughter and it is possible that there wasn’t on top of the place that was opposite the corpse. But a round heap, which is like it is pointed projection – the ASTUNANA – which is in the form of a triangle." + ], + [ + "This is simple, and its desire (i.e., the Mishnah) is to state that women and slaves or minors and slaves because of licentiousness (i.e., should not sacrifice together), but each gender alone is permitted, when on their own, or slaves on their own. And the Halakha is according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "What we caused to need to permit him the consumption of the Passover offering ut not the rest of the Holy Things is because the period of mourning between death and burial of a kinsman at night [following burial] is according to the Rabbis (see also Maimonides’ comments on Tractate Demai, Chapter 1, Mishnah 2) but it is explained in the Torah on the day of death alone, and it was it said regarding Aaron on the day of the death of [his sons] Nadav and Avihu (Leviticus 10:19): “Had I eaten purification offering today, would the LORD have approved?,” but because the Passover offering [is punishable] with extirpation, we permitted its being eaten during the period of mourning between death and burial of a kinsman according to the Rabbis, but the eating of Holy Things which is only a positive commandment, it did not permit him. But we obligated the person in the period of mourning between the death and burial of a kinsman ritual immersion in order to demonstrate his removal from that mindset and the removal of his mourning (compare Maimonides in the Laws of Mikveh, Chapter 11, Halakha 12 and the differing view in the Laws of Primary Defilement, Chapter 12, Halakha 14), and he is not liable in this other than if he suffered a loss after Noon on the fourth day of [of Nisan] where he was already responsible for the Passover Sacrifice and it occurred upon him prior to his being in the period of mourning between death and burial of a kinsman. But if he suffered a loss of a kinsman prior to Noon that he became a person in the period between death and burial of a kinsman before the time of the obligation of the [Passover] Sacrifice, it (i.e., the consumption of the Passover Sacrifice) should be postponed until the Second Passover (i.e., a month later in Iyyar), and we don’t offer it on his behalf when he is in the period between the death and burial of a kinsman because it is not appropriate on account of his deep grief.", + "והמלקט לו עצמות – meaning to say, that if another person assembled [the bones] for him , because this is one of the forms of the period between death and burial of a kinsman, and the School of Shammai and the School of Hillel did not disagree other than regarding the convert alone, for we are concerned lest in the next year he will be unclean of soul and he will say like I was purified ij the previous year and I ate my Passover Sacrifice at night, thus now also I will ritually immerse and eat my Passover Sacrifice, but an uncircumcised Israelite immerses (but in the Laws of the Passover Sacrifice, Chapter 6, Halakha 7 – Maimonides states that we slaughter for him after he has circumcised, but it doesn’t mention ritual immersion) and eats his Passover Sacrifice in the evening." + ] + ], + [ + [ + "If he was ritually impure or was far off on the First Passover (i.e., 14 Nisan) and he did not observe the Second Passover (14 Iyyar), he is not liable for extirpation, because he was already exempted from the First Passover, regarding which it (i.e., the Torah) states that he would be extirpated and it was postponed to the Second Passover, where it doesn’t state extirpation. But if he erred unwittingly or was under duress during in the First Passover and didn’t observe the Second [Passover], he is liable to extirpation, because it states in the Torah that whomever was not ritually impure or far off and didn’t make the Passover [Sacrifice] at all is liable for extirpation, and that which it (i.e., the Torah) said (Numbers 9:13): “But if a man who is pure and not on a journey refrains from offering the Passover sacrifice, that person shall be cut off from his kin, etc.” And this is the matter where it (i.e., the Mishnah) states here: \"אלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין\" ." + ], + [ + "מודעית – place between it and Jerusalem is fifteen miles, and it is the intermediate measurement of that which a person can walk by foot from sunrise until eventide (see Tractate Pesahim 93b). But if on the fourteenth [of Nisan] he was outside of Modiin, this is a distant journey. But Rabbi Eliezer says that even if he was within Jerusalem and became ill or his walk (of a Jerusalemite) became disarranged, and he is unable to enter to the Temple courtyard at the time of the offering but will be at the end of the time if he arrives to the threshold of the Courtyard, surely, his case is like the law of he who was on a distant journey. But Rabbi Akiva states since he was inside from Modiin and he is not able to arrive, his case should be like the law of someone unavoidably prevented [from coming]. And the Halakha is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "God said regarding the Second Passover (Numbers 9:12): “They shall offer it in strict accord with the law of the Passover sacrifice,” whereas if He (i.e., God) did not add to any word on this, he would be obliged on the Second [Passover] for everything that he is required on the First [Passover]. But since it states after this in the Second Passover (Numbers 9:11): “They shall eat it with unleavened bread and bitter herbs,” it excluded the removal of leaven. And what it says further (Numbers 9:12): “And they shall not leave any of it over until morning,” excludes [the command]: \"לא יראה ולא ימצא\"/it shall not be seen it nor shall it be found with you” (see Exodus 13:6 and 12:19), and when the it (i.e., the Torah) states (Numbers 9:12): “They shall not break a bone of it,” it excludes (Exodus 23:18, 34:25): “You shall not offer [the blood of my sacrifice] with anything leavened,” because it was not necessary for all of this specification, for when it states (Numbers 9:12): “in strict accord with the law of the Passover sacrifice,” it is enough in place of all of them, and since he doubled them, it is like he is explaining as if he will state that the law of the Passover sacrifice that I am obligated on is not other than this alone, “they shall eat it with unleavened bread and bitter herbs” (Numbers 9:11), etc. And in this manner, it will be an explanation of what it (i.e., the Torah) said, for one amplification after another amplification is only to restrict." + ], + [ + "You already knew that if most of the community were impure by reason of a corpse (see Numbers 9:6,7 and 10) alone, he should bring the Passover [Offering] in a state of ritual impurity, but not eat it other than other than those who were defiled through corpse contact alone, for the ritual defilement was permitted to them alone as we have explained, but if the rest of the ritually impure people ate of it, they are not liable for extirpation, because it comes in the received tradition (Tractate Pesahim 95b), that which is eaten for ritually pure individuals, it is obligatory upon him because of ritual defilement, but what is not consumed by ritually pure individuals is not liable upon him because of ritual defilement. But Rabbi Eliezer states that (Numbers 5:2): “to remove from camp anyone with an eruption or a discharge and anyone defiled by a corpse,” at the time that those defiled by a corpse are sent out, those with gonorrhea and lepers are sent out, but when those who defiled by a corpse are not sent out, those with gonorrhea and lepers are not sent out, therefore, if those with gonorrhea and leprosy entered into the Sanctuary on Passover that come in ritual impurity, they are exempt. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer.", + "The intention when it (i.e., the Mishnah) states: \"נוהג כל שבעה\", is regarding the prohibition of eating Hametz/leaven. But on the Egyptian Passover/Pesah Mitzrayim, it is not forbidden on it the eating of Hametz other than one day alone, as it states (Exodus 13:3-4): “no leavened bread shall be eaten. You go free on this day, [in the month of Abib],” as if it said, you shall not eat Hametz on the day that you leave. And it stated [in the Mishnah] here: \"לילה אחד\" , meaning to say that also the night of that day it was prohibited [to eat] Hametz (see Tractate Pesahim 96b)." + ], + [], + [ + "עד שיסתאב – until a blemish should befall it which disqualifies it from being appropriate for a sacrifice. And the words of Rabbi Akiva are correct and there is no one who disputes him." + ], + [ + "Every place that it states [in the Mishnah]: \"יפלו דמיו לנדבה\" , meaning to say, a free-will donation of a burnt offering, and concerning this that he should give those monies in boxes that are in the Temple and the Bet Din offers burnt-offerings with those monies. And it follows that these distinctions that are between one who brings the free-will donations of a burnt offering or that he places their monetary value in a box, for that which he placed its monetary value in a box of its libations from the community, and the burnt-offering that he would bring its libations from what is his. And the remainder of the distinctions that are between them will be explained in the third chapter [Mishnah 5] of Tractate Temurah." + ], + [ + "The truth substantiated by an illustration in this is for example, that his Passover Offering was combined with two burnt offerings, he leaves the three lambs until they become disqualified, and he sells them one at a time and knows that their worth is greater, as for example that the worth of one is a Denar and the Denar and-a-half and the third is two Denarim, that the total amount of all three is four-and-one-half Denarim, surely he is liable to bring three animals, two of them – each are two Denarimm and one of them is a Denar and a half.", + "And this that [the Mishnah] states: \"ויפסיד המותר מביתו\" and he sacrifices from them two burnt offerings and one of them from two complete Denarim, and from what that you need to know is that the first-born is consumed over two days and one night, but the Passover [Offering] is not consumed other than at night, and it is not eaten other than until midnight, but if the firstling was consumed according to the law of the Passover [Offering], we will bring on account of this that it will be portions of sacrifices left over beyond the legal time and bound to be burnt, that it is not consumed other than until midnight, and this general principle with us is that we don’t bring Holy Things to a disqualified house (see Tractate Pesahim 98b and in many places).", + "And therefore it states [in the Mishnah]: \"אם חבורת כהנים יאכלו\" – meaning to say, that everything should be eaten until midnight like the law of the Passover offering. But the Sages state: \"ירעו עד שיסתאבו\" and he should bring the equivalent of eight of them and state that all where there is for the Passover offering, its holiness should come upon this, and he offers that animal as a peace offering, and he consumes all of these animals that develop a defect in the manner that the firstling is consumed which has a defect. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "All of this is simple and doesn’t require explanation. And it states [in the Mishnah]: \"אמר להם ולא אמרו לו\", meaning to say, that they did not speak through commentary/explanation and it don’t permit him explicitly that he should slaughter for them, and also that he did not permit them explicitly, even though there were actions and hints that show that they rely upon each other (see The Laws of the Passover Offering, Chapter 3, Halakha 6)." + ], + [ + "It is simple that this mixture should not be made other than prior to slaughtering the Passover [Offering]." + ], + [ + "And such a second person says to his fellow. And the entire matter is simple." + ] + ], + [ + [ + "סמוך למנחה – that when there remains in the day [of the eve of Passover] more than two-and-one-half hours, according to the period that is called Minha, that which remains from the day is two-and-one-half hours, and we have been required as such becauי:se the eating of Matzah on the first night is obligatory (see Tractate Pesahim 99b), therefore a person starves himself in order that he can eat with an appetite, and this that prevents him from eating is not the eating of bread, for surely, he doesn’t have any bread then, because it is forbidden with us to eat Matzah on the da of the fourteenth [of Nisan] until he eats it at the time of the Mitzvah, but rather, we have prevented him from eating too much other foods (see The Laws of Hametz and Matzah, Chapter 6, Halakha 12), and we have obligated to eat when he is reclining in the manner that kings and other great figures eat, in order that it will be in the manner of freedom.", + "ותמחוי – this is the relish (see Tractate Peah, Chapter 8, Mishnah 7) that they gather for the poor in each and every house. But its consumption is not permitted other than for the most poor person like we explained at the end of [Tractate] Peah." + ], + [ + "It was already explained to you in Tractate Berakhot (Chapter 8, Mishnah 1), that the School of Shammai recites Kiddush prior to the Blessing of the Wine. But the School of Hillel reverses the matter." + ], + [ + "The Seder which tells/proclaims is such – they bring before him the table and he receives the Kiddush as it states, and afterwards he eats whichever vegetable that is made ready after he dips it in Haroset and recites the blessing “Who creates the fruit of the ground” (note that we today use salt water).", + "And it (i.e., the Mishnah) says: \"מטבל בחזרת\" in order to inform you that he recites the blessing, “Who creates the fruit of the ground” even on the lettuce which is from the bitter herbs, which is in place of the vegetable that he eats it at the beginning. But when he consumes the Matzah/unleavened bread and the lettuce after that, he makes the blessing, “on the eating of Maror/bitter herbs, if he didn’t consume Maror first. But if he didn’t have anything other than bitter herbs initially and at the end recites the blessing over it at the beginning, “who creates the fruit of the ground” and “on the eating of Maror” and consumes it, and he should eat it at the end with out a blessing. And they established that he should eat a vegetable nevertheless and afterwards Maror in order that there would be in this a change in order that the child would ask [about it].", + "ומטבל – like “and he deals with it, meaning to say, engages in the eating of vegetables.", + "ובחרוסת – it is a mixture that has acidity/sourness and it is similar to straw in memory of the mud/clay, and such is how we make it, that we soak/steep figs or dates and cook them and crush/pound them until they become soft and we knead them in vinegar and put them into a SANBAL (spikenard) or cornea (see Tractates Maaser Sheni, Chapter 3, Mishnah 9 and Uktzin, Chapter 2, Mishnah 2) or hyssop without pounding/rubbing. But Rabbi [Elezar the son of Rabbi] Tzadok says that Haroset is a Mitzvah that one is liable to recite the blessing: “Who has sanctified us by His commandments and commanded us on the eating of Haroset.” But it is not Halakha (but see in the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 7, Halakhah 13 that Maimonides determined that Haroset is a commandment from the Scribes).", + "", + "", + "", + "Charoset is mixture which has acidity in it and something similar to straw, and this is memory of the mortar. And we make it like this: Soak figs or dates and cook them and pound them until they are wet and knead them with spikenard or hyssop or something similar, without grinding them. And Rabbi Eliezer said that charoset is a mitzvah and in his opinion, one would need to say a blessing \"who has commanded about eating charoset\" and that is not the halakha. " + ], + [ + "מתחיל בגנות – that he tells how we, before Abraham came, deniers [of God] and forming partnerships (this is what Maimonides wrote in the Laws of Leaven and Matzah, [Chapter 7], Halakha 4, and it appears like it is according to Rav, even though in the Seder, the Haggadah follows according to Shmuel), and we chose God as an inheritance, and how what transpired over us in Egypt occurred and afterwards, God liberated us. And it (i.e., the Mishnah) expounded on the entire portion – “Remember and Know”" + ], + [ + "The Halakha is according to Rabban Gamaliel." + ], + [ + "The Halakha is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "What we have been compelled that we do not permit him to drink [wine] between the third and fourth [cups], in order that he not become inebriated, because the wine with the food does not cause drunkenness like when he becomes intoxicated without food.", + "וברכת שיר – this is [the prayer]: “The soul of every living being”/נשמת כל חי until its conclusion. And similarly, also יהללוך/let them praise you until its conclusion is called ברכת שיר/the Blessing of Song [of Praise] (see Tractate Pesahim 118a – and in the Laws of Hametz and Matzah, Chapter 8, Halakha 10, the decision is according to Rabbi Yehuda who states: “The soul of every living being”/נשמת כל חי). But if he combined them, this is surely praiseworthy." + ], + [ + "נתנמנו – this is that sleep is coming upon them but not that it is delved deeply, but rather that they hear who is speaking and respond to whom is calling to them.", + "נרדמו – that this is deep sleep.", + "ואפיקומון – these are the fruits that the conclude the meal such as the roasted seeds and the dates and the raisins and the almonds and things similar to it. And the Halakha is according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "טומאת ידים – its laws will be explained in many places in [Seder] Taharot.", + "והזבח – that is mentioned here is the festival offering [of the visitors to the Temple on the festivals) that is mentioned above in Chapter Six. And the language of the Tosefta (Tractate Pesahim, Chapter 10, Halakha 13): What is the blessing of the Passover offering? Praised is…who sanctified us by His commandments and commanded us to partake of the Passover offering. And what is the blessing of the peace-offering? Praised is…who sanctified us by His commandments and commanded us to eat the peace-offering. And the Halakha is according to Rabbi Akiva (i.e., that eating one of them does not exempt us from the requirement to eat the other)." + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "https://www.sefaria.org/texts" + ], + [ + "Sefaria Community Translation", + "https://www.sefaria.org" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה פסחים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/Hebrew/Vilna edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..91b8f7295463052c010562ae2486fd49f83138b2 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/Hebrew/Vilna edition.json @@ -0,0 +1,396 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Pesachim", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה פסחים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כו': בדיקת החמץ [צריך שיהיה] בליל י\"ד אע\"פ שאינו אסור בו באכילה עד חצות ליום י\"ד כאשר יתבאר. ותקנו זה לפי שאור הנר בלילה יפה לבדיקה ובני אדם מצויים בבתיהם באותו העת. נקרא לילה אור כמו שקוראין דברים הרבה בהפכן וכוון בזה כדי לדבר בלישנא מעליא ולא תהיה פתיחת הספר בשם העדר מן ההעדרים ר\"ל לילה:", + "ומרתף שם אוצר היין. וזו המשנה שיעורה כך כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה. ואוצרות יין ושמן אינן צריכין בדיקה. ולמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' ונאמר על דרך הדמיון כגון שיהיה בית מלא חביות יין באורך עשר חביות וברחבו עשר ובגבהו עשר אחת בצד אחת עד שיהיה בבית אלף חביות. בית שמאי אומרים בודק השורה כולה שהיא כנגד הפתח באורך וברוחב שהם מאה חביות והשורה כולה שהיא כנגד גג הבית באורך וברוחב והם גם כן מאה חביות וזהו ענין שתי שורות על פני כל המרתף. וב\"ה אומרים שבודק שתי שורות והם עשרים חביות בלבד והוא שתי שורות אחת בצד שניה כנגד פתח הבית ומן השורות העליונות כנגד הגג זהו ענין אמרם שתי שורות החיצונות שהם העליונות:" + ], + [ + "אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית כו': גררה ענינו ידוע כמו גורר אדם מטה כסא וספסל (שבת דף כב) מגזרת הנגרים ארצה (שמואל ב יד). וחולדה גם כן ידוע:" + ], + [ + "רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור כו': בתוך המועד ולאחר המועד ענינו בתוך ימי החג ואחר ימי החג. ותועלת הבדיקה אחר המועד כדי שיאבדנו ולא יהנה בו כי העיקר אצלנו חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה. ואמרם מה שהוא משייר חוזר על תחלת המאמר והוא אמרם אור לארבעה עשר בודקין את החמץ כי מה שמשייר יניחנו בצינעא עד שיחול שעת איסור כי הוא אם הניח בלי מוצנע ומצא שחסר ממה שהניח צריך בדיקה אחרת לפי שנאמר בידוע שגררה חולדה. וטעם מחלוקת רבי יהודה וחכמים כי רבי יהודה אומר אם לא בדק בשעת איסור החמץ אינו בודק כלל דילמא אכיל מיניה. וחכמים אינן רואין בזו הגזירה לפי שהם אומרים הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה ומפני זה אומרים יבדוק בתוך המועד ולאחר המועד. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש כו'. צוה השם יתברך שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מכאן אנו לומדים שצריך להיות ביעור החמץ קודם השבעה בהכרח כדי שיהיו כל השבעה ימים מתחלתן ועד סופם לא ימצא בהם שאור. ממאמרו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם למדנו שהוא יום ארבעה עשר ויהיה ביעור החמץ בתחלת יום ארבעה עשר לולי אמרו אך ביום הראשון כי אך הוא מלת מיעוט וכאילו מיעט ואמר מה שאמרתי ביום הראשון אינו בתחילת היום אלא מקצתו. ומכלל הרמיזות לזה העיקר המקובל רוצה לומר כי ביעור החמץ במקצת ארבעה עשר אמרו יתברך לא תשחט על חמץ דם זבחי והקבלה כי אותו המקצת בתחלת שעה שביעית והכל מודים כי מתחלת שעה ששית הוא אסור אבל הוא מדבריהם כדי להרחיק מאיסור תורה. ומחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה כי רבי מאיר אומר יאכל כל זמן שמותר לו לאכול ורבי יהודה אומר לא יאכל בחמש שעות גזירה משום יום המעונן שאפשר שיטעה בשעה אחת. והלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "ועוד אמר ר\"י שתי חלות של תודה פסולות מונחות כו': עוד יתבאר לך כי קרבן תודה יש בו ארבעים חלות ולפי שהם רבות נפסלות בלינה והיו לוקחין שתים מאותם החלות והיו עושין בהן מה שאמר. ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל:" + ], + [ + "ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים כו': אבות הטומאות הן מנויות בתחלת סדר טהרות ומשם תדעם. וכל הנוגע באב מאבות הטומאות יקרא ראשון. והנוגע בראשון יקרא שני. והנוגע בשני יקרא שלישי. והנוגע בשלישי יקרא רביעי. ועוד יקרא ראשון ולד הטומאה לפי שהוא מיוחס לאב הטומאה והשני ולד הטומאה. ועל זה ההיקש חוזרין ואומרים מלת ולד בשלישי ורביעי. ויקרא גם כן שם הראשון והשני והשלישי והרביעי ולד הטומאה לפי שהם כולם תולדות אב הטומאה.", + "ואמרו בכאן ולד הטומאה רצה לומר ולד ולד הטומאה וכבר ידעת כי בשר שנגע בולד [ולד] הטומאה שלישי לטומאה ובשר שנגע באב הטומאה ראשון וכשנגע שלישי לראשון חזר שני כמו שבארתי לך כי כל הנוגע בראשון יחזור שני. והודיעך בזה הדבר כי שלישי מותר לעשותו שני. וזהו ענין אמרו אע\"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו לפי שהיה שלישי והחזירו שני וזאת הטומאה שנתוספה לו היא מדרבנן אבל מדאורייתא העיקר אצלנו אין אוכל מטמא אוכל לפי שנאמר בטומאת אוכלין טמא הוא ובא בקבלה הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו כלומר לא יטמא כיוצא בו מן המאכלות אבל מדרבנן אוכל מטמא אוכל ולפיכך חזר השלישי שני. והוסיף רבי עקיבא על זה ואמר כי שלישי מותר לעשותו ראשון כאשר אגיד לך כי טמא מת מכלל אבות הטומאה והאדם הנוגע במת יהיה אב והנוגע באב יהיה ראשון וכן שני שלישי ורביעי ואם היה הדבר הנוגע במת כלים לא יהיו אב הטומאה ונחשוב מהם ראשון ושני אבל יהיו הם והמת תורה אחת שהנוגע באותן הכלים יטמא טומאת שבעה והוא יהיה אב הטומאה ונחשוב ממנו ראשון ושני וזה לדבר השם יתברך בחלל חרב או במת וגו' ובאה בקבלה חרב הרי הוא כחלל וכמו כן שאר כלי מתכות וכלי שטף דינם ודין החרב שוה והכלים הם יותר חמור מן האדם לעולם במדרגה אחת אם נגע אדם במת יהיה אותו האדם אב הטומאה בלא ספק ואם נגע אדם שני בראשון יהיה השני ראשון כאשר בארנו בתחלת דברינו ואם נגעו כלים באותו האדם שנטמא במת והוא אב הטומאה לא יהיו ראשון אבל יהיו אב הטומאה ומהם יתחיל החשבון בראשון ובשני ועוד יתבארו לך דיני אלו העיקרים כולם וראיותיו בביאור בראש מסכתא אהלות. ונר אשר אמרו בכאן ר\"ל נר של מתכת שנכללת בכל דיני הכלים שזכרנו אבל נר של חרס לא כי מעיקרנו שכלי חרס אינו אב הטומאה בשום פנים כאשר יתבאר במסכת כלים. וכשתגע נר של מתכת בטמא מת שהוא אב הטומאה לא יהיה אותו הנר ראשון אבל יהיה אב הטומאה כאשר בארנו.", + "ושמן שנפסל בטבול יום והוא שלישי כאשר יתבאר במסכת טבול יום. וכשנתנו בנר הנזכרת חזר ראשון כי הנר אב הטומאה כאשר בארנו והתיר חזרת שלישי ראשון. וכבר בארנו כי ר\"ע יצטרך שיהיה הנר אב כדי שיהיה השמן ראשון ויטמא זולתו מן התורה. כי הוא סובר כי היות משקין טמאין מטמאין זולתם מן המאכלות מדאורייתא אבל אילו סבר שהוא מדרבנן כאשר הוא האמת די לו בטומאה דרבנן שיתיר להיות הנר של חרס לפי שהמשקין בין שנטמאו באב או בראשון או בשני יחזור ראשון וזה מדרבנן. ועוד נבאר זה במקומו בטהרות. ושני המאמרים אמתיים לפי שהם עדות שהעידו במה שראו. ומה שנמשך זה הענין בכאן לפי שדברנו בשתי חלות פסולות מלחם תודה שהם קדשים ונשרפין:" + ], + [ + "אמר ר\"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה כו': ר\"מ סובר אין משקין טמאין מטמאין זולתם מדאורייתא. ועוד יתבארו עקרי מחלוקתם במסכת טהרות. ושניהם מודים כי אמרו במה שקדם למה [לא] נמנעו מלשרוף הבשר שנטמא בולד הטומאה מפני שהוא בשר שנטמא במשקין טמאין וזה הבשר לדעת ר\"מ ולד מדרבנן לפי שהוא כאשר בארתי לך סובר טומאת משקים לטמא אחרים דרבנן והוא לדעת רבי יוסי ולד מדאורייתא למה שביארנו מסברתו. ולפי שסבר רבי מאיר כי רבי חנינא התיר שריפת ולד הטומאה מדרבנן עם ראשון מדאורייתא אמר מדברי רבי חנינא במחלוקתו עם רבי עקיבא נודע שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה לפי שולד מדרבנן לגבי ראשון דאורייתא אין הפרש בינו ובין טהור.", + "ואמר לו רבי יוסי אינה היא המדה לפי שרבי יוסי סובר כאשר בארנו כי אותו הבשר טמא מדאורייתא. ואמר לו אם התרנו טמא טומאה חמורה עם טמא טומאה קלה נתיר שריפת טהור עם טמא א\"כ יהיה שריפת תרומה טהורה עם הטמאה לרבי מאיר על עיקר סברתו היא המדה ולר' יוסי אינה המדה. אח\"כ אמר לו רבי יוסי אפי' רבי יהושע שהוא מיקל אינו מתיר שריפת טהורה עם הטמאה אבל הוא מתיר שריפת תלויה עם הטמאה. ועוד יתבארו לך דברים שעושים התרומה תלויה כשנגע בהם במסכת טהרות ורבי יוסי אמר כי ארבעה עשר שחל להיות בשבת שהחיוב לשרוף הכל קודם השבת שורפין טמאה לעצמה וטהורה לעצמה ותלויה לעצמה. והלכה כרבי יוסי באמרו אין שורפין טהורה עם הטמאה. אבל שיטמאו המשקין לזולתם הוא מדרבנן כרבי מאיר:" + ] + ], + [ + [ + "כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות כו': זו המשנה לרבן גמליאל שקדם לך דעתו שאמר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש. ואמר בכאן כי כל [זמן] שהכהן אוכל תרומה מותר לישראל להאכיל לבהמה וזה אמת ר\"ל שמותר לו ליהנות מן החמץ בשעה חמישית אע\"פ שהוא עצמו אינו אוכל כאשר בארנו.", + "ואמרו ולבהמה ולחיה ולעופות כדי שיכלל בכלל מיני החיות כמו שהם חלוקים בענין אכילתם כי יש מהם מצניעים מה שישאר להם ויש מהם שמפזרין אותו וכיוצא בהן ומה שפרט.", + "ואמר ומוכרו לנכרי כי ב\"ש אומרים לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא א\"כ יודע בו שיכלה קודם הפסח והודיע כי זה המאמר דחוי.", + "ורוצה במאמר ומותר בהנאתו לפי שהוא כששרף החמץ קודם הביעור הותר לו שיהנה באפרו לאחר הפסח.", + "ואמר עבר זמנו אסור בהנאתו אפילו בשעה ששית שהוא מדרבנן כי הוא אסור בהנאה כמו איסור הנאה דאורייתא כל כך כי אפילו קידש אשה בחמץ בשש שעות אין חוששין לקדושין אפילו היה אותו החמץ אסור מדרבנן כמו החטים שנפל עליהם מים וכיוצא בו.", + "ואמר ולא יסיק בו תנור וכירים רוצה בו כי כששרפו בזמנו לא יסיק בו תנור בעת שריפתו כדי שלא יהנה באותו הביעור והוא אינו מותר בהנאה. ופרורין ידוע ולשון העברי פתים וכמו כן נפרש פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳) ואין הלכה כרבי יהודה וכשהחמץ הוא יבש אין מספיק לו להטילו בנהר אלא צריך שיפרר אותו היטב מפני שיובשו חזק חלקיו [וצריך] (ו) לכתת כדי שיאבד מהר:" + ], + [ + "חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח כו': למדנו בקבלה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ולפי שאין אדם עובר על מצות לא יראה לך חמץ בחמץ של נכרי הוא מותר ואפילו באכילה ומה שאמר בהנאה משום שאומר חמצו של ישראל אסור בהנאה ואמרו בירושלמי כי אמרו מותר בהנאה משום שהוא מורה שהוא אסור באכילה וזה הוא במקום שאוסרין שם אכילת פת נכרים ומזה הטעם אסור באכילתו ולא משום החמץ כאשר אמרו אבל באתרא דנהיג לאכול פת נכרים מותר באכילה וזה יורה הדבר בפת של נכרים שתלוי במנהג והמנהג הוא אצלנו באיי ספרד לאכלו. ולפי שעבר הישראל על מצות השם שאמר לא יראה כשהחמץ שלו קנסינן ליה ונאסר אותה בהנאה אפילו לאחר הפסח:" + ], + [ + "נכרי שהלוה את ישראל על חמצו כו' :חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער כו': התנאי בשניהם שיאמר לו אם לא הבאתי לך מעות ביום פלוני קנה מעכשיו אבל אם לא אמר לו זה הרי החמץ נחשב ברשות בעליו לא ברשות אותו שהוא ממושכן אצלו.", + "וכל שאין הכלב יכול לחפש אחריו הוא שיהיה עליו גובה שלשה טפחים וצריך שיבטל בלבו ורשב\"ג לא בא לחלק אבל באר דין המפולת איך הוא:" + ], + [ + "האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג כו': עוד אבאר לך במסכת מכות כי אוכל חמץ בפסח לוקה והעיקר אצלנו אין אדם לוקה ומשלם לפיכך פטור מן התשלומין. ומדמי העצים שיעורו אפילו דמי עצים אינו משלם ולא נאמר נחשוב זה החמץ כאלו הוא עץ בעלמא לפי שהוא אסור בהנאה ולפיכך אין משלם אפילו דמי עצים:" + ], + [ + "אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו': אכילת מצה בליל פסח מצות עשה והוא דברי השם בערב תאכלו מצות (שמות י״ב:י״ח) ואמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים ט״ז:ג׳) א\"כ כל הזרעים שעיסתם מתחמצת אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה. ואלו החמשת מינין בלבד הם באין לידי חימוץ וזולתם כמו אורז ודוחן ודומיהן מסריחין עיסתן ואינן מתחמצין. ואם אתה זוכר למה שפירשנו בפ' שלשה שאכלו כאחד מברכות ובפרק י\"ח דשבת התבאר לך זאת ההלכה והתשובה בהן אחת. ומה שפרט בחלה ובתרומה שמא יאמר אדם מצה שוה לכל אדם בעינן ר\"ל שתהא ראויה לכל ישראל ולזולתם הודיענו שאין הדבר כך. והטעם שאין אדם יוצא ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר כשעשאן לעצמו להקריבן עם הקרבן שהוא חייב [בו] כמו שנצטוה אע\"פ שהיא מצה גמורה לפי שאמר השם יתברך ושמרתם את המצות ובא בקבלה מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח:" + ], + [ + "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו': כמו שאכילת מצה בליל פסח מצות עשה כך אכילת מרור מצות עשה בזמן שכבש הפסח נאכל. הוא מה שאמר יתברך על מצות ומרורים יאכלוהו. ואמרו מרורים נופל על אלו שמנה.", + "חזרת חסא.", + "עולשין ידוע.", + "תמכא מין ממיני עולשין אלא שהוא גדל בגנות.", + "חרחרבינה פירש רבינו יצחק אלקרצינ\"ה.", + "מרור מין כוזברתא מר ביותר.", + "ואמרו בין לחים בין יבשים רוצה בו הקלח שלהם כאשר הודיעך ויוצאין בקלח שלהן אבל העלין אינו יוצא בהם ידי חובתו אלא אם היו לחים:" + ], + [ + "אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין כו': מורסן ידוע והוא קליפת החטים העבה.", + "ושורין הוא שישרו המורסן במים וישימו אותן בפני התרנגולים שיאכלו אותן כדרכן [בנחת].", + "וחולטין הוא שילושו הקמח במים חמין בחוזק הרתיחה. ונהגו העם לאסור זה והתלמוד התיר אותו.", + "ושפה פירושו שהאשה מחככת בשרה במורסן.", + "וילעוס הלעיסה בשינים:" + ], + [ + "אין נותנין [את] הקמח לתוך חרוסת או לתוך החרדל כו': מחלוקת תנא קמא ורבי מאיר אינו אלא כשנתן לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד לפי שהוא ממהר להחמיץ ועוד יתבאר תערובת החרוסת מה הוא בפרק אחרון. ואמר הש\"י בפסח ובשל מבושל במים ולפי ששינה איסור הבישול בלשון מקור קבלנו שבא לרמוז לאסור בישולו במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן אחר שנצלה: ומי הבצק שנוטלין בהם. הידים וכלי הבצק ישפכו כמו שזכרו ובמקום מדרון כדי שלא יתקבצו וישארו במקום נמוך ואין הלכה כרבי מאיר:" + ] + ], + [ + [ + "אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי כו': ענין עוברין שעוברין על בל יראה ובל ימצא.", + "כותח הוא דבר שנופל בערובו קמח ונקרא בלשון ערבי אלמר\"י.", + "שכר דבר משכר שעושין דברים משכרין ממינין רבים מחטים שרויים ושעורים וזולתם והיה משקה אנשי מדי מזה הענין רוצה לומר ממשרת לחם כגון אותו שעושין היום במצרים וקורין אותו אלמז\"ר בערבי.", + "וחומץ האדומי היו משימין בו שעורים מעט.", + "וזיתום שלוקחין מלח וקמח שעורים וקרטומי וקורין אותו בערבי קרט\"ם והוא זרע כרכום דברי בד בבד ולשין אותו במים והיו עושין אותו לרפואה.", + "וזומא של צבעים מיא דחזרי והוא מים ששורין בהן המורסן ומשתמשים בו צבעי [הגהות הגרי\"ב: בשאר דפוסים בא הלבא בב' והוא שיבוש וצ\"ל הלכא בכ' כמו שהוא לפנינו וכן הוא בתוי\"ט, ועי' ברש\"י חולין דף כ\"ח ע\"א ד\"ה ללכא צבע עור אדום:] הלכא:", + "ועמילן של טבחים הוא שלוקחין חטים שלא בשלו כל צרכן ומיבשין אותן וטוחנין אותן ולשין אותן ועושין מהן חלות ומכסין בהן הקדרה כשיתקרב המאכל להתבשל בתוכה ותסיר ממנה זוהמת המאכל וריחו הרע.", + "וקולן של סופרים עיסה יעשו אותה מדבקי הספרים מעפר הרחיים ידבקו בו מה שהם רוצים לדבק מניירותיהם.", + "וטפולי נשים הוא קמחים יקחו אותן הנשים מן הדברים שיש להם כח למרק ורוחצות פניהם בהם ובשרן ויש בכללן קמח שעורים. ורבי אליעזר אומר אע\"פ שיהיה אבק ואין בו מים גזירה שמא ישרו אותו האבק בשעת הרחיצה. ואין הלכה כרבי אליעזר אלא כמו שאמר זה הכלל כל מה שהוא מין דגן רוצה בו כל דבר שיהיה בו מין ממיני חמשת המינים עם המים עובר עליו בפסח אבל בלא מים או במי פירות אינו עובר ומותר לאוכלו כי העיקר אצלנו מי פירות אין מחמיצין:", + "ואמרו הרי אלו באזהרה רוצה לומר מי שיאכל אחד מאלו שיהיה בו תערובת דגן לפי שהעיקר אצלנו על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו וזה כשיהיה מן החמץ מעורב כזית בכדי אכילת פרס אז יתחייב האוכל זה התערובות מלקות אבל אם יש בשעור הדגן המעורב פחות מכזית אינו חייב על אכילתו מלקות אבל הוא אסור ואין הלכה כרבי אליעזר:" + ], + [ + "בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד כו': אמרם בטל במיעוטו כשהוא במקום חיזוק הכלי ודיבוק שבריו אבל כשאינו לחיזוק אפילו פחות מכזית חייב לבער.", + "ואמרו חוצץ מבואר וענינו כי אם הוא מקפיד עליו ודעתו ליטלו אז הוא חוצץ וכשנטמאת העריבה והטבילה לא עלתה לה טבילה. וזה המאמר בעריבה שיש לה טהרה במקוה אבל כלי חרס אין לו טהרה במקוה אלא שבירה כמו שיתבאר במקומות הרבה.", + "ובצק החרש הוא שיכו עליו ביד ולא ישמע לו קול ודומה כחרש לא ישיב כשקוראין אותו. וכאשר לא נודע אם נתחמץ או לא נשער אותו בזולתו או בזמן הידוע כי בזמן הזה תחמיץ העיסה ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה משעות ההשויה:" + ], + [ + "כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב כו': כבר הודעתיך כי שריפת קדשים ביו\"ט אסור וכשנטמאת העיסה חלה טמאה שיוציא ממנה דינה שתשרף ואמר רבי אליעזר שיאפה הבצק כולה ולא יוציאו ממנו חלה עד תשלום אפייתו ואז תטול חלה מן החלות ותקרא לה שם וזה מותר כאשר ביארנו במסכת חלה ומניחין אותה עד מוצאי יום טוב ושורפין. ובן בתירא אומר מוציאין אותה עיסה ומטילין אותה במים צונן ומניחין אותה שם עד שתשרף למוצאי יום טוב כי אסור לאפותה לפי שאין אופין ביום טוב אלא מה שהוא ראוי לאכילה. והלכה כרבי אליעזר:" + ], + [ + "רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת כו': ר\"ג סבר כי ג' נשים מתעסקות בבצק כולן בזמן אחד ואופות זו אחר זו ואף על פי שישאר הבצק של השלישית עד שיסיקו את התנור פעמים ויאפו בו שתי אפיות ואח\"כ תאפה השלישית שאינו בא לידי חימוץ בזה השיעור מהזמן. וחכמים אין סוברים כך אבל אומרים כי כשתתחיל הראשונה באפיה (תשלים) [תתחיל] השניה לערוך והשלישית ללוש נמצא כשתשלים הראשונה באפיה (תתחיל) [תשלים] השניה בעריכה והשלישית בלישה ותתחיל השניה לאפות והשלישית בעריכה. ותלוש הראשונה פעם שניה וכך עושין ולא יתמהמה הבצק בשום פנים ולא תגביה ממנו היד:", + "ואמר ר\"ע לר\"ג לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוים כי יש תנור שמתחמם בשעה קלה ואחר בהפך וגם כן כשהם העצים יותר יבשים שולט בהם האש במהרה ומן הנשים יש מהם זריזות ויש מהם להיפך ואמרו שאין מניחין העיסה כל זה הזמן אלא א\"כ מטילין [הידים] במים צוננין ומצננין העיסה בהם. ודע כי כל עת שהיד מתעסק בבצק אינו בא לידי חימוץ ואפילו יום א' שלם והלכה כחכמים:" + ], + [ + "שיאור ישרף והאוכלו פטור סידוק ישרף כו': כקרני חגבים פירושו שתסדק העיסה סדקים דקים כשיתחיל החמוץ להכנס בו ואפילו הם כקרני חגבים והלכה כחכמים:" + ], + [ + "י\"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל כו': והלכה כרבי אליעזר בר צדוק:" + ], + [ + "ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו': כל זה מבואר באר היטב:" + ], + [ + "וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר כו': ר\"מ אומר כמו שטומאת אוכלין בכביצה רוצה לומר שאינה מטמאה עד שיהיה בה כביצה כאשר נבאר בפירוש רחב בראש מסכת טהרות כן לא יחזור אלא על כביצה. ורבי יהודה אומר כמו שהאוכל מבשר קדש ומן החמץ כזית לוקה כך יחזור אפילו על כזית ונתנו חכמים מדרגה בין בשר קדש ובין החמץ לפי שהוא חולין והלכה כחכמים:" + ] + ], + [ + [ + "מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים כו': לפי מה שאמרו נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם שהוא מורה כי כשהלך ממקום שאין עושין למקום שעושין אינו עושה התנה ואמר כי זה הדין לא שייך והעיקר אל ישנה אדם מפני המחלוקת ומה שהכריח לחייבו שלא לעשות במקום שעושין לפי שזה אינו נראה שנוי שיבא ממנו מחלוקת אבל השנוי הוא אם יעשה במקום שאין עושין או שיעשה דבר משונה ממעשיהם או ימחה בהם אבל הבטלה אין בה מחלוקת:" + ], + [ + "כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום כו': כבר נתבארו עקרי זה המאמר בפ' תשיעי ממסכת שביעית. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד גלולים כו': אסור למכור בהמה גסה לעובד גלולים בין שהוא עובד גלולים או אינו עובד גלולים וטעם זה האיסור שמא ישכירנה או ישאילנה לו ויעבוד בה בשבת ולשון התורה (שמות כ״ג:י״ב) למען ינוח שורך וחמורך ושנית שמא ימכרנה לו ערב שבת ולא תיטב בעיניו ויחמר אותה בעליה הישראל כדי שתלך לפני הקונה והבהמה תלך לפניו מחמת קולו של ישראל שהיא מכרת אותו נמצא הישראל מחמר אחר בהמתו בשבת ולפיכך מותר לאדם שיתן בהמתו לסרסור שימכרנה לנכרי והוא שלא יהיה שם מצוי כי אלו הטעמים כולם נסתלקו כשבעל הבהמה לא יהיה מצוי כי הסרסור לא ישאיל ולא ישכיר לפי שאינה שלו והבהמה לא תכיר קול הסרסור שתלך מחמתו כמו שזכרנו. והתיר רבי יהודה למכור שבורת יד או רגל לפי שאינה ראויה למשא וזה אינו אמת כי אפשר לקשרה ולמשוך ברחים והקרנות להניעם והתיר בן בתירא למכור הסוס הידוע לנשיאת הנץ והנשר ודומיהן מהחיות הציד כי הוא סובר החי נושא את עצמו בין אדם בין בהמה חיה ועוף ואלו העופות אינן משוי על הסוס. וחכמים אומרים כי האדם החי בלבד הוא שאינו משוי ונאמר בו החי נושא את עצמו. ואין הלכה כבן בתירא:" + ], + [ + "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין כו': האוסרים לאכול בשר צלי בלילי הפסח כדי שלא יחשוב הרואה שהוא כבש הפסח ויהיה כאוכל קדשים בחוץ:", + "מקום שנהגו להדליק את הנר בליל יום הכפורים כו': עוד יתבאר במסכת כפורים כי יום הכפורים אסור בתשמיש המטה ויש אומרים שהדלקת הנר יביא אותו להסתכל באשתו ותשא חן בעיניו ויבוא לידי תשמיש ויש אומרים כי האורה יפריש אותו מאשתו ואם לא תהיה שם אורה יבא לידי הרהור ויבעול:" + ], + [ + "מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין כו': וחכ\"א ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים כו': ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.", + "וחכמים אומרים ביהודה עושין מלאכה לפי מה שקדם להם דבר כללי מקום שנהגו ומקום שלא נהגו הודיענו בשני המקומות ידועות באחד נהגו לעשות ובאחד לא נהגו:" + ], + [ + "רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר כו': עוד יתבאר לך במסכת מועד [קטן] כי ההדיוט תופר וכמו כן היוצא מבית האסורין מספר ומכבס ולפיכך התירו חכמים אלו השלש מלאכות שיתחיל לעשותן בארבעה עשר אבל במקום שנהגו. ורבי מאיר אומר אפילו במקום שנהגו אין עושין מלאכה לכתחלה בשום פנים. ורבי יוסי אומר אף הרצענין לפי שהוא אומר שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן וסנדליהן לעלות לרגל בחולו של מועד. והלכה כחכמים:" + ], + [ + "מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר כו': אמרו תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ר\"ל בחולו של מועד אבל בארבעה עשר אין צריך לדבר בו מאחר שאמר מושיבין כ\"ש מחזירין. וענין מושיבין הוא שתהיה תרנגולת שישבה על הביצים שלשה ימים שכבר התחילו הביצים להפסיד ואם מתה מביאים אחרת ומרביצין אותה על הביצים:" + ], + [ + "ששה דברים עשו אנשי יריחו כו': אלו הששה דברים לא שבחו אותם החכמים אלא השלשה מהם והם הראשונות לא מיחו בידם והשלשה הנזכרים באחרונה מיחו בידם. הראשונות הם שמרכיבין האילנות יום ארבעה עשר והוא שתולין יחור של דקל זכר על דקל נקבה וזה מפורסם אצל בעלי העבודה וזהו ענין אמרם מרכיבין דקלים.", + "וכורכין את שמע הוא שהם לא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בשעת קרית שמע וקוצרין וגודשין מלפני העומר ענינו שמותר לקצור ולגדוש ולא ניחוש דילמא אתי למיכל מיניה.", + "והג' האחרונות שמיחו הן מתירין גמזיות של הקדש הוא שהם היו מתירין לאכול גדולי הקדש ואמרו כי לא נאסר אלא הפרי שנקדש בעצמו אבל מה שצומח לאח\"כ בשדה הקדש שהוא מותר.", + "ואוכלין מתחת הנשרים שהיו אוכלים מה שהיה נופל מן הפירות תחת האילן בשבת ובי\"ט אע\"פ שהיה ספק אצלם ולא היו יודעים אם מערב שבת נפלו והן מותרין או נפלו בשבת והן אסורין כאשר יתבאר במסכת יום טוב:", + "ונותנין פיאה לירק. כבר קדם לך במסכת פאה כי מתנאי הדברים שהם חייבין בפאה שיהיה מכניסו לקיום והירקות אינן כן:" + ], + [ + "ששה דברים עשה חזקיהו המלך על שלשה כו': זאת ההלכה היא תוספתא אבל ראיתי לפרשה לפי שיש בה תועלת.", + "ספר רפואות היה ספר שהיה ענינו להתרפאות בדברים שלא התירה תורה להתרפאות בהן כמו הדברים שחשבו בעלי הצורות והוא כי יש אנשים חכמים בחכמת הכוכבים ועל פיהם יעשו צורה לעתים ידועים ויועילו או יזיקו לדברים ידועים וזו הצורה נקראת בלשון יון טלס\"ם ואומר כי הצורה שהיא נעשית כזו התכונה היא טובה לחולי פלוני וכיוצא בו מן הדברים המטעים ומחבר זה הספר לא חברו אלא על דרך החכמה בטבע המציאות לא על דרך שיעשה אדם פעולה ממה שנכתב באותו הספר וזה מותר. ועוד יתבאר לך כי יש דברים שמנע השם לעשותם והם מותרים ללמדם ולהבינם כי השם יתברך אמר לא תלמד לעשות ולמדנו בקבלה (סנהדרין דף סח) אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו מתרפאין באותן הדברים הסירן וגנזן. ואולי שהיה ספר והיה שם רפואה לסם המות והיה אומר סם המות פלוני מרקחין אותו כך ומשקין אותו כך ויארע ממנו מן המקרים כך וכך ורפואתו בדבר פלוני וכשיהיה רואה הרופא אותן המקרים היה יודע כי אותו הסם ישקוהו והיה נותן לו אותה הרפואה להיות כנגד הסם ולהציל ממות וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו ממיתים באותם הסמים הסיר הספרים וגנזן ואני הרביתי לך דברי בזה הענין לפי ששמעתי וכן פרשו לי הענין כי שלמה חבר ספר רפואות כשיחלה שום אדם או יקרנו שום חולי מן החולים היה מתכוין לאותו הספר והיה עושה כמ\"ש בספר והיה מתרפא וכאשר ראה חזקיה כי בני אדם לא היו סומכין על הש\"י הסיר אותו וגנזו. ואתה שמע הפסד זה המאמר ומה שיש בו מן השגיונות ואיך יחסו לחזקיהו מן האולת מה שאין ראוי ליחס כמותו לרעועי ההמון וכמו כן לסיעתו שהודו לו ולפי דעתם הקל והמשובש האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי החזק חולי הרעב א\"כ כבר נואש ולא ישען באלהיו נאמר להם הוי השוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חליי כשאתרפא ממנו ולא הייתי צריך להקשות על זה הענין הגרוע לולא שהיה מפורסם.", + "ועוד יתבאר כי מותר לעבר השנה בכל אדר ולעשות אותה השנה שני אדרים ומן העקרים אצלנו אדר הסמוך לניסן לעולם חסר כיון שנסמך על החשבון ואם הם שני אדרים יהיה הראשון שלשים יום ובא חזקיהו ביום שלשים ועבר את השנה ועשה את החודש הנכנס אדר השני ואילו לא היה מעבר אותה השנה היה יום שלשים של אדר יום ראשון של ניסן כאשר בארנו והוא עבר את השנה ביום שהיה ראוי להיות ראשון של ניסן וזה אינו מותר כי העיקר אצלנו אין מעברין את השנה בשלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן והוא לא ראה בזה הדיוק רוצה לומר הואיל וראוי לקובעו ניסן:" + ] + ], + [ + [ + "תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב כו': והעיקר אצלנו כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן ותמיד של בין הערבים לא תאחר אחריו קרבן בשום פנים אם לא קרבן פסח ותחלת שעת הקרבת תמיד של בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם ארכו ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחלת השעה לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר.", + "וערבי פסחים שמותר להקריב פסח אחר התמיד נשחט שעה אחת אחר העת בלבד וכשיחול ערב פסח יום ו' נשחט בתחלת שעתו כדי להרחיב העת לצלותו לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:" + ], + [ + "הפסח ששחטו שלא לשמו כו': עוד יתבאר לך בתחלת זבחים כי המחשבה פוסלת בקדשים בארבע עבודות בשחיטה וקבלת הדם ובהולכתו למזבח ובזריקתו על גבי המזבח אמרו כשיפסיד מחשבתו בשעה שמתעסק בעבודה מאלו העבודות שזכרנו נפסד הזבח כאשר התבאר לשם ובפרט הפסח וחטאת כאשר נפרש בתחלת זבחים ואמרו בירושלמי מנין שאין שוחטין את הפסח אלא לשמו שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה':" + ], + [ + "שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלים כו': שלא לאוכליו הם חולה וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר מפורש הוא בתורה כי הפסח אינו נשחט אלא לאנשים ידועים והוא אומרו הש\"י תכוסו על השה ואינו נשחט אלא למי שיכול לאכול ממנו שנאמר איש לפי אכלו ואין אוכל ממנו ערל שנאמר וכל ערל לא יאכל בו ואינו נשחט אלא לטהור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש וגו'. מה שחייב להיותו פסול כששחטו לשמו ושלא לשמו וכשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כי לשמו ושלא לשמו היה הפסול בעצם הזבח ולאוכליו ושלא לאוכליו ההפסד חוץ ממנו ושנית כי לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול להפריש הפסולין מן הכשרים ושלישית כי לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים וזאת היא מיוחדת בפסח.", + "ממרס בדמו פירושו ממשמש בו ומניעו כדי שלא יקרוש:" + ], + [ + "השוחט את הפסח על החמץ כו': מה שאמר השם יתברך לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח חכמים אומרים כי אמרו זבחי רוצה בו קרבן וזה פסח כי כשיהיה החמץ ברשות השוחט או הזורק את הדם או המקטיר או אחד מבני חבורה אע\"פ שיהיה אותו החמץ חוץ לעזרה שהוא לוקה ולא יפסיד הזבח. ורבי יהודה אומר זבחי המיוחד לי רוצה בו קרבן תמיד ולפיכך מי ששחט התמיד על החמץ ר\"ל שהוא מקריב אותו בעוד החמץ קיים אצלו שהוא עובר בלא תעשה ור\"ש אומר כי דבר הש\"י זבחי זבחי ב' פעמים ר\"ל כי באותה שעה שיהיה חייב כששחט [פסח] על חמץ יהיה פטור אם שחט שאר זבחים על החמץ ולפיכך אר\"ש כי מי ששחט הפסח ביום ארבעה עשר לשמו על החמץ חייב מלקות ושאר זבחים יום י\"ד על החמץ פטור ובשעה שיהיה חייב אם שחט שאר זבחים על החמץ יהיה פטור אם זבח קרבן פסח על החמץ.", + "ולפיכך אמר ובמועד לשמו פטור לפי שאז הוא פסול ואינו קרבן פסח ובתנאי שיהיה נדחה לפסח שני שהיה אפשר להקריב זה הכבש פסח.", + "ושלא לשמו חייב לפי שהוא כשאר הקרבנות והוא יאסר הקרבת איזה קרבן שיהיה על החמץ וחייב עליו מלקות כאשר בארנו דעתו ולפיכך חייב ואין הפרש באמרו במועד או בשאר ימות [הפסח] ומה שחייב שיהיה לדעת ר\"ש כששחט כל הקרבנות על החמץ בשאר ימות [הפסח] בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וכמו שהעיקר אצלנו והוא אמרם בתחלת כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אע\"פ שלא עלו לבעלים לשם חובה כשרים חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן והלכה כחכמים:" + ], + [ + "הפסח נשחט בשלש כיתות כו': זה מבואר:" + ], + [ + "שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחבירו כו': היו נערכין שורות להתפאר.", + "והבזך כלי עגול כזו הצורה U תרגום קערותיו בזיכוהי.", + "ויקרש פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות והודיעך בזו המשנה ענינים רבים מהם.", + "מה שאמר שחט ישראל להודיעך כי שחיטה כשרה בזרים.", + "ואמר וקבל הכהן לפי שמקבלה ואילך מצות כהונה.", + "ואמר נתנו לחבירו וחבירו לחבירו להודיעך כי כל מה שתוכל לעשות מצוה באנשים רבים הרי זה משובח ברב עם הדרת מלך.", + "ואמרו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן להודיעך הזריזות והחריצות של המצוה כי לא היה מחזיר את המזרק עד שהיה לוקח את השני והשם אמר אל יסוד מזבח העולה לימד על העולה שטעונה יסוד ונאמר בעולה זריקה וזרקו את הדם על המזבח ונאמר בפסח זריקה שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח ולא אמר ואת דמו ובא בקבלה כי זה הפסוק הוא בבכור ובפסח ומעשר בהמה שכולן טעונין זריקה אחת כנגד היסוד וכמו שהעולה טעונה יסוד כך זה טעונה יסוד וכשאבאר לך צורת המזבח במקומו במסכת מדות יתבאר לך כי פאת המזרח לא היה בו יסוד ועוד יתבאר שם היסוד:" + ], + [ + "יצתה כת ראשונה נכנסה כת שניה כו': זה מבואר:" + ], + [ + "כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כו': לפי שאמר כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת פירש כי זה היה שלא ברצון חכמים ואילו היה ברצון חכמים היה בין מעשהו בחול ומעשהו בשבת הפרש והיא רחיצת העזרה כי לא היו רוחצים אותה בשבת. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "כיצד תולין ומפשיטין אונקליות של ברזל כו': אונקליות ידוע והוא ברזל עקום שתולין בה הבהמה להפשיטה ובלשון עברי מזלג מזלגות:", + "מקלות דקים חלקים ידוע ג\"כ כלומר משופין. ור\"א אינו מתיר טלטול אותן המקלות וחכ\"א אין שבות במקדש. ואין הלכה כר' אליעזר:" + ], + [ + "קרעו והוציא אימוריו נתנן במגיס כו': אימורין נקראין הנתחים [יעב\"ץ - החלבים] הנשרפים מן הקרבן על גבי המזבח והם מקרבן פסח האליה הדבקה בעצם העצה והחלב המכסה את הקרב והכליות וחלביהן ויותרת הכבד עמהם:", + "ומגיס כלי שהיו נושאים בו החלבים וכל האימורים למזבח תרגום כף אחת מגיסא חדא.", + "ואמרו חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן כך היו עושין כשהיה יום י\"ד יום שבת שלא היו יכולים להוליכו ולא לצלותו אלא למוצאי שבת אבל בשאר הימים כשהיה נגמר הקרבה היו יוצאים ומוליכים אותו לצלותו:" + ] + ], + [ + [ + "אלו דברים בפסח דוחין את השבת כו': אמר הש\"י בקרבן תמיד במועדו וכמו שהיה תמיד קרב בשבת כמו שכתב בפ' על עולת התמיד יעשה ונסכו כמו כן קרבן פסח היה קרב בשבת.", + "ומחוי קרביו פירוש שיוציאו ממנו הרעי.", + "ומה שאסר חתיכת יבלתו הוא שיחתוך אותה בכלי אם יש שם יבלת אבל ביד מותר לחתכה בשבת כאשר נתבאר בסוף עירובין הרכבתו והבאתו הוא מלאכה לפי שהוא משאוי לדעת חכמים אבל לדעת בן בתירא אינו משוי כאשר נתבאר מדעתו בפרק הרביעי מזו המסכתא.", + "והבאתו מחוץ לתחום ג\"כ אסור מדאורייתא אצל ר\"ע שהוא סובר איסור תחומין דאורייתא ור\"א סובר איסור תחומין דרבנן והחי נושא את עצמו ואפילו בהמה כבן בתירא ולפיכך היו אלו הדברים לפי סברתו כולן משום שבות בלבד:" + ], + [ + "אמר רבי אליעזר והלא דין הוא מה אם שחיטה שהיא כו': רבי יהושע סובר שמחת י\"ט מצוה [מ\"מ] מבטל שמחת י\"ט כשיהיה באותה שמחה דבר שיהיה אסור משום שבות כגון הניגון בתופים ובמחולות ובכנורות ובצלצלים שכל זה אסור בי\"ט אע\"פ שהיא מצוה אצלו ולפיכך היה נכון אצלו להשיב ולומר י\"ט יוכיח ורצה באמרו הזיה הזאת מי חטאת המחויבת לטמא מת בשלישי ושביעי כי כשיחול שלישי או שביעי שלו בשבת אין מזין עליו וכמו כן אם יחול שביעי שלו יום שלשה עשר והיה יום שבת אין מזין עליו וישאר טמא ולא יקריב קרבן פסח ורבי אליעזר סובר שמזין עליו בשבת כדי שלא יבטל עליו קרבן פסח כי אם ישאר למחרתו שהוא יום י\"ד והוזה עליו וטבל אסור להקריב פסח כמו שיתבאר. והלכה כרבי עקיבא:" + ], + [ + "אימתי מביא חגיגה עמו כו': חגיגת יום ארבעה עשר היא רשות ולא חובה ולפיכך אם היה ארבעה עשר יום שבת או אם יהיה יום חול ויהיו הפסחים רבים או יהיה אותו הפסח בא בטומאה כאשר יתבאר בפרק שלאחר זה אין מביאין חגיגה עם הפסח יום י\"ד:" + ], + [ + "חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר כו': יודיעך בזו ההלכה כי חגיגת ארבעה עשר אע\"פ שהיא רשות ואינו יוצא בה משום חגיגה דינה ודין חגיגה שוה ואין ביניהם הפרש לא במין הקרבן ולא בזמן האכילה ועוד יתבארו הדינים המחויבים בחגיגה במסכת חגיגה:" + ], + [ + "הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב כו': מה שאמר ר' יהושע אם אמרת בפסח ששינוהו לדבר האסור רוצה בו שהוא כששחטו לשם שלמים וכיוצא בהן בשבת. וידוע כי השלמים ושאר קרבנות יחיד אסור להקריבן בשבת וכששחט שלמים וזולתה בשבת לשם פסח כבר שינה שמו לדבר מותר כי הפסח מותר להקריבו באותה שבת. ומאמר ר' אליעזר אימורי צבור יוכיחו ענינו התמידין והמוספין שמותר להקריבן בשבת לשמן אבל מי ששחט פסח בי\"ד שחל להיות בשבת לשם תמיד או לשם מוסף חייב חטאת אע\"פ ששינהו לדבר המותר ולא חלק ר' יהושע בזה כאשר בארנו הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ולא חלק ר' יהושע בזה.", + "ופירש קצבה דבר קצוב כי התמידים והמוספין שהן קרבנות צבור אין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהם ולפי שהם ידועים במנין ואין רשות לכל אדם להקריבן יהיה השוחט לשמן חייב והלכה כר' יהושע:" + ], + [ + "שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלין כו': כבר בארנו בפרק חמישי כי פסח ששחטו לכשרים ולפסולים כשר לפיכך כששחטו בשבת למולים ולערלים פטור אבל כששחטו בשבת לפסולים שהפסח פסול בשוגג הוא חייב חטאת במזיד חייב סקילה וכמו כן כשנמצא בעל מום לפי שהיה לו לבקרו ואח\"כ ישחטנו בשבת וכמו כן כשנמצא בו טריפה גלויה כמו נקובת הראש וחתוך הרגלים וכיוצא בהן אבל אם היתה טריפה נסתרת ולא נודע עד לאחר שחיטה כמו נקובת הלב והריאה וכיוצא בהן פטור. וענין אמרו פטור בכל זה המאמר ר\"ל שהוא פטור מהבאת חטאת:" + ] + ], + [ + [ + "כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד כו' מה שבחרו עץ של רימון הוא לפי שאין יוצאין ממנו מים כשיחם כדי שלא יהא בשל מבושל במים והלכה כרבי עקיבא:" + ], + [ + "אין צולין את הפסח לא על השפוד כו': נגע בחרסו של תנור יקלף את מקומו כו': אסור לצלות בשפוד של ברזל לפי שהוא מתחמם וצולה הבשר ואנו צריכים לצלותו בחמימות האש בלי אמצעי כמו שאמר הש\"י צלי אש ולא צלי דבר אחר ולזאת המשנה שעורו הוא כך ולא באסכלא ואם אסכלא מנוקבת היא כשירה א\"ר צדוק וכו' וכן כשיזוב מלחלוחיתו על הסולת כאשר זכר יסיר אותו הסולת כי אסור לאכול ממנו אלא מה שנשאר בעצמותו [קשה] אבל מה שיזוב ממנו הרי הוא כמרק. והלכה כרבי צדוק:" + ], + [ + "סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו כו': כבר קדם לך כי מותר לסוך הפסח במשקין ובמי פירות וההלכה כולה מפורשת:" + ], + [ + "חמשה דברים באין בטומאה כו': אמר השם ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ונתן בהם הדין שידחו מפסח ראשון לפסח שני והקבלה כי זה הוא לפי שהן מועטין אבל אם היו הקהל כולם טמאין או רובם יקריבו הפסח והם טמאים וכן אמרו יחידים נדחים לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני וכמו כן כל קרבנות צבור כולם מקריבין אותן בטומאה כשנטמאו רובן לפי שאנו למדין מן הפסח לכולן כי אמר הש\"י בפסח במועדו ואמר בקרבנות צבור כולם אלה תעשו לה' במועדיכם ונתן לכולם מועד וכמו כן כל מה שיש לו זמן קבוע יבא בטומאה כשנטמא רוב הקהל או רוב הכהנים כאשר יתבאר ואלו החמשה שמנה הם מדברים הנאכלים מקרבנות צבור והנותר ישרף וכמו כן שעירי מועדים דינם ודין שעירי ראשי חדשים אחד לפי שהם כולם חטאת הצבור. ואמרו חמשה ולא אמר אלו הדברים באין בטומאה למעוטי חגיגת חמשה עשר שענינה נפרש עוד כי אע\"פ שהיא כקרבן צבור כמו שאינה קרבה בשבת כמו שבארנו כך אינה קרבה בטומאה:" + ], + [ + "נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק כו': כבר ידעת כי קרבן פסח לא בא אלא לאכילה ולפיכך אם נטמא הבשר אינו זורק את הדם כי לא נסמוך אלא על אכילת בשר:" + ], + [ + "נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים כו': דע זה העיקר וזכרהו והבינהו כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור ויקריבו בטומאה וכשהוא יחיד ידחה לפסח שני כמו שאמר הכתוב ואפילו היה יום שביעי שלו יום ארבעה עשר ידחו טמאים וזאת היתה השאלה ששאלו עליה למשה רבינו לפי שבא שביעי שלהם יום ארבעה עשר אמרו הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואנו נהיה טהורים בלילה וראוין לאכילה יזרק הדם עלינו היום ולאיזה דבר נמנע והוא אמרם למה נגרע כי הטעם ברור לפי שהיו טמאים והכתוב רמז לזה באומרו ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא באותו היום בלבד היו נמנעים וזה הדין הוא בטומאת מת בלבד כמו שנתננו העיקר אבל טומאת שרץ לא אלא שמקריב טמא שרץ אפילו יחיד ולערב כשיטהר יאכל פסחו בטהרה ונתבאר זה העיקר בפרק השני מתלמוד מסכת זבחים:" + ], + [ + "הפסח שנזרק דמו ואח\"כ נודע שהוא כו': ואח\"כ נודע שהוא טמא ר\"ל הדם שנטמא ועוד יתבאר זה בסוף עדיות כי דם קדשים אינו נטמא וכי זה הדבר כולו הנמצא בטומאת הדם היא משנה ראשונה.", + "וטומאת הגוף שנטמא הכהן המקריב אותו.", + "וטומאת התהום הוא טומאת מת נסתר ולא יודע לעולם כאלו היה בתהום ולפיכך הציץ היה מרצה לפי שא\"א בה ידיעה לעולם כי אין בעולם אדם שיודע כי באותו מקום מת או קבר ונקוה שידענו וידע שנטמא ויטהר א\"כ כל קרבן שיקרב והוא טמא בקבר התהום כשר והציץ מרצה עליו והיות הציץ כפרה על הפסול הנולד ההווה בקדשים הוא לשון התורה אמר הש\"י והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' ואמרו בברייתא בטומאת התהום איזה היא טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם הכיר בה אחד בסוף העולם אינה טומאת התהום. ואני עשיתי לך דמיון בקבר התהום לפי שהעיקר אצלנו לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד:" + ], + [ + "נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה כו': הכוונה הוא שישרפו אותו בפני המקדש לביישן כדי שישמרו להבא ולא יבואו לידי טומאה וצוו אותם לשורפם מעצי המערכה כדי שלא לבייש מי שאין לו:" + ], + [ + "הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד כו': אמר שיצא ענינו שיצא מן הבית שנאכל בו.", + "ותעובר צורתו הוא שישאר עד שיתעפש ויפסיד כי העיקר אצלנו כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ותשרף ולא חלק רבי יוחנן בן ברוקא אלא כשנטמאו הבעלים או מתו קודם זריקת הדם לפי שהוא ידמה אותו לפסולו בגופו. ואין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא:" + ], + [ + "העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר כו': גידין הן הגידין שהם אסורים באכילה ושריפתן מצות עשה כמו שצוה השם בו והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו וי\"ט עשה ולא תעשה כמו שנאמר בו שבתון וזו מצות עשה והעיקר אצלנו אין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ומאמר השם עד בקר רוצה בו כי מה שישאר ממנו למחרתו שישרף ר\"ל מחרת י\"ט:" + ], + [ + "כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך כו': השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה כו': ראשי כנפים הם אותם הגידים הקשין שהם סביבות הפרקים באדם ובבהמה ובעוף ונקשרין אותן הפרקים באותן הגידין.", + "והסחוסים מיני עצמות רכים כאותן שבראש הכתף. וטעם לוקה ואינו לוקה עוד יתבאר בסוף מכות:" + ], + [ + "אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם כו': קדשי הקדשים אינן נאכלין אלא בעזרה בלבד וקדשים קלים בכל העיר והפסח בחבורתו בלבד כי השם צוה בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית. ואלו הגדרים שנתן מקצתן כלפנים ומקצתן כלחוץ כוללים השלשה פרקים ר\"ל העזרה והמדינה וחבורת פסח והשם אמר ובשר בשדה טרפה וקבלנו כי ענין זה הכתוב שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו שהיא בשדה והיא טרפה וכאילו אמר ובשר שיצא לשדה טרפה היא ולפיכך כשיוציא אדם מבשר קדשי הקדשים חוץ לעזרה או כלום מבשר קדשים קלים חוץ לירושלים או כלום מבשר הפסח חוץ לבית נאסר אותו הבשר שיצא והוא אסור באכילה ושיצא מקצת האבר מן הפסח אי אפשר לחתוך העצם ממקום היוצא מפני שמנענו הכתוב ועצם לא תשברו בו ומפני זה חותכין הבשר היוצא מזה העצם וקולף הנשאר מן הבשר הפנימי ואוכלו ומגלה הפרק ומשליך העצם כולו שלם ומה שעליו מן הבשר מה שיצא ממנו חוץ אבל בקדשים כשיצא קצת האבר חותכין אותו כל מה שיצא מן הבשר והעצם.", + "וקופיץ הוא סכין גדול.", + "ואגף מקום הדלתות כשסוגרין אותן הדלתות נבדל החיצון מן הפנימי:" + ], + [ + "שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כו': הכלה מתביישת מן החבורה ולפיכך התירו לה להחזיר פניה מן החבורה ותאכל מה שלא התירו לשמש לעשות כן:" + ] + ], + [ + [ + "האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה כו': רגל ראשון פירוש הרגל הראשון מזמן נשואיה.", + "ואמרו לא יאכל משל שניהן כשיש ביניהם קפידא על זה השעור אבל כשהן מתרצין זה לזה רצה משל זה אוכל רצה משל זה אוכל.", + "ואמרו לא יאכל משל רבו וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין.", + "ומה שאמר בכאן לא יאכל משל רבו שיראה ממנו שהוא אוכל משל עצמו זהו דעת האומר מניחין אדם חציו עבד וחציו בן חורין וזה הדין כולו בנוי על העיקר שבא אצלנו והוא מאמר הברייתא שוחט אדם על יד בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן:" + ], + [ + "האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח כו': כשאמר לו רבו צא ושחוט עלי את הפסח סתם אף על פי שיהיה מנהג העולם טלה ושחט לו גדי או גדי ושחט לו טלה הרי זה יאכל וזהו מה שרצה להשמיענו שלא נחוש למנהג והעיקר אצלנו אין נמנין על שני פסחים וזה שהתרנו בכאן ואמרנו יאכל מן הראשון הוא מיוחד למלך ולמלכה בלבד כשאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ושחטו שני פסחים וזה לחסרון דעת העבדים ומיעוט התעסקם במצות אבל שאר בני אדם אין אוכלין לא מן הראשון ולא מן השני וזה הדין שזכר באמרו שכח מה שאמר לו רבו אינו מתקיים אלא כשאמר לו הרועה של רבו קח טלה וגדי ושחוט אותם כדי שתתכוין דעת רבך ואני הקנתי לך האחד בתנאי שלא יהיה לרבך רשות בו אבל אם לא היה כן לא יתקיים מזה הדין דבר כי העיקר אצלנו מה שקנה עבד קנה רבו א\"כ אמרו שלי לא יתקיים אלא על הדרך שביארנו ולא יהיו פטורין מלעשות פסח שני אלא כששכח רבו מה אמר לו אחר שנזרק הדם לפי שהפסח אחר זריקת הדם ראוי לאכילה אבל קודם זריקת הדם חייבים בפסח שני:" + ], + [ + "האומר לבניו הריני שוחט את הפסח כו': לעולם נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל כו': אמר להם על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כדי לזרזם על המצות ושישתדלו לעלות לירושלים אבל לענין הפסח כבר נמנו עמו בלי ספק ולפיכך כשנכנס הגדול זכה וזיכה אחיו עמו לפי שהן מנויין על הפסח כולן רבי שמעון סבר שנמנין על הפסח עד שישחט ומושכין את ידיהם אחר שנשחט קודם שיזרק הדם ואין הלכה כרבי שמעון:" + ], + [ + "הממנה עמו אחרים בחלקו רשאין כו': זה מבואר:" + ], + [ + "זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי כו': זו המשנה היא צריכה לעקרים אני אבארם לך והם כי כשראה הזב שתי ראיות נטמא וסיפר ז' ימים בלא ראיה וטובל בז' ואם ראה ג' ראיות מביא קרבן בח' ואחר יאכל בקדשים לפי שהוא מחוסר כפורים ומחוסר כפורים אינו אוכל בקדשים אמר הש\"י כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא זכר בכאן מלת זיבות ב' פעמים ואמר טמא ואמר עוד זאת תהיה טומאתו בזובו וזכר מלת זיבות ג' פעמים ואמר טומאתו ובאה הקבלה מנה הכתוב שתים וקראו טמא ג' וקראו טמא הא כיצד שתים לראיה ושלש לקרבן ופירוש דיני הראיה יתבארו במקומו ואין לנו צורך בכאן להאריך בם וכמו כן האשה כשראתה דם בלא עת נדתה ג' ימים רצופים הרי היא זבה וסופרת שבעה ימים בלא ראיה ותביא קרבן בשמיני כמו הזב ואחר תאכל בקדשים לערב ואמר הש\"י ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו' ומקבלה ימים שנים רבים שלשה וכשתראה יום א' תמתין עד למחרת אם לא ראתה דבר [טובלת לאחר הנץ החמה ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה ג\"כ בשני תשמור ותמתין עד למחר וטובלת] בשלישי ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה בשלישי הרי היא זבה גמורה והיא תקרא באלו הימים השלשה שומרת יום כנגד יום ואחר שתדע אלו העיקרים תדע זאת ההלכה כולה וזה הדין הולך על העיקר שהזכרתיך בפרק שלפני זה והוא כי מי שאינו ראוי לאכילת הפסח יום ארבעה עשר אבל יהיה ראוי לערב שוחטים עליו ובתנאי אם טבל כבר שלא יהיה מחוסר אלא הערב שמש ויהיה גם כן כשנתן קרבנותיו לבית דין אם היה מחוסר כפורים ואז ישחט עליו ואע\"פ שאותו היום אינו ראוי אלא בטומאת מת בלבד כאשר בארתי לך שם:" + ], + [ + "האונן והמפקח את הגל וכן מי וכו': אונן אינו אוכל בקדשים שנאמר ולא אכלתי באוני ממנו והאדם שמת לו אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו יום המיתה נקרא אונן מדאורייתא וכל זמן שהמת על פני האדמה ר\"ל שלא נקבר נקרא אונן וכמו כן יום הקבורה הוא אונן אבל מדרבנן ולא נחוש לאנינות דרבנן לענין פסח. וכן אמרו אין אנינות אלא יום המיתה בלבד וזה לענין אכילת פסח.", + "ומפקח בגל הוא החופר בגל ומחפש שם מת להוציאו אין שוחטין עליו לפי שאין אנו יודעים מה שיארע לו כי אפשר שימצא באותו הגל מת ויטמא ולא יהיה מותר לאכול הפסח ששחטו עליו בני חבורתו שיאכלנו ואולי שלא ימצא שם מת ויאכל.", + "ואמרו וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים בשני תנאין האחד שהיה בבית האסורים של עובדי כוכבים שהכתוב העיד עליהם אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר אבל אם היה בבית האסורים של ישראל אם הבטיחוהו ודאי יוציאוהו שארית ישראל לא יעשו עולה והשני שיהיה בבית האסורים חוץ לחומה אבל אם הוא תוך ירושלים מוליכין את הפסח לבית האסורין ואוכלו לשם ודע כי האונן הותר לו לאכול פסחו לערב כמו שיתבאר לקמן. ומה שאמר אין שוחטין עליו לכתחלה נחוש שמא לא יאכל דבר לגודל אבילותו ואנחנו שחטנו עליו וחשבנו על אכילתו ויותר הבשר וישרף ולפיכך אמר ועל כולן אין שוחטין עליהם בפני עצמן ר\"ל כי אנו לא נשחוט פסח לחבורה של אוננין או חולים או זקנים או מפקחין את הגל ואחר כך ביאר טעם זה ואומר אולי תחשוב כי זה הוא לפי שאינם ראויין לעשות פסח אינו כן כי ראויין הם אבל אסור זה כדי שלא יביאו את הפסח לידי פסול והם לא יאכלוהו ויבא לידי שריפה וכן המפקח בגל שמא ימצא מת אחר שחיטת הפסח ויטמא וישרף. וכאשר הודיענו שהם ראויים אמר לפיכך אם אירע בהם פסול ר\"ל אם שחטו פסח ונזרק עליהם הדם ואע\"פ שלכתחלה אין ראוי לשחוט עליהם ואחר כך אירע פסול באלו האוננים או החולים או הזקנים ונטמאו במת שאינם יכולים לאוכלו בלילה פטורין הן מלעשות פסח שני לפי שהם שחטוהו והם ראויין לעשות פסח אלא מפקח בגל בלבד לפי שכשנשחט עליו הפסח והוא ראוי כאשר זכרנו ואחר כך מצא המת באותו הגל צריך פסח שני לפי שהיה טמא בשעת שחיטה כשהיה מחפש בגל וזה בתנאי שיהיה הגל עגול כשנמצא מת תחתיו נדע ידיעה אמתית כי כל מה שהיה על גב אותו הגל טמא לפי שהוא היה על גבי המת אבל כשיהיה המקום שהוא חופר מקום ארוך ומצא תחתיו מת הרי פטור מלעשות פסח שני שאנחנו נאמר טהור היה בשעת שחיטה ואפשר שלא היה על מקום המת בכוון וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העומד כזו הצורה:" + ], + [ + "אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה כו': זה מבואר. ורוצה באומרו נשים ועבדים משום תפלות וקטנים ועבדים משום פריצותא אבל כל מין ומין לעצמו הרי הוא מותר נשים לעצמן עבדים לעצמן. והלכה כר' יוסי:" + ], + [ + "אונן טובל ואוכל את פסחו לערב כו': מה שחייב שנתיר לו אכילת הפסח לבדו ולא שאר קדשים לפי שאנינות לילה מדרבנן לשון התורה ביום המות בלבד הוא והוא מה שאמר אהרן ביום מות נדב ואביהוא ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ולפי שאכילת פסח בכרת התרנו אכילתו בעת אנינות דרבנן אבל אכילת קדשים שהיא מצות עשה בלבד לא התירוהו וחייבנו לאונן טבילה כדי שתראה הפשטתו מאותה המחשבה והסרת אבילותו וזה הוא ראוי כשמת לו מת אחר חצות יום ארבעה עשר שהוא מחויב קרבן פסח ונתחייב בו קודם שיחול האנינות אבל אם מת לו מת קודם חצות שהוא אונן קודם שיחול שעת חיוב הקרבן ידחה לפסח שני ואין מקריבין עליו והוא אונן לפי שאינו ראוי מפני אנינותו.", + "והמלקט עצמות ענינו כשמלקטין אותם לו אחרים לפי שהוא מין אנינות. ולא חלקו ב\"ש וב\"ה אלא בגר בלבד לפי שנאמר שמא לשנה הבאה יהיה טמא נפש ויאמר כמו שטהרתי בשנה שעברה ואכלתי פסח לערב כמו כן עכשיו אטבול ואוכל פסחי אבל ערל ישראל טובל ואוכל פסחו לערב:" + ] + ], + [ + [ + "מי שהיה טמא או בדרך רחוקה כו' . כשהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו ית' והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וגו' וזה ענין אמרם בכאן אלו פטורין מן הכרת ואלו חייבין:" + ], + [ + "איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ כו': מודיעים מקום בינו ובין ירושלים ט\"ו מיל והוא מהלך שילך אדם הליכה בינונית ברגליו מעת הנץ החמה עד בין הערבים ואם היה יום ארבעה עשר חוץ למודיעים הוא בדרך רחוקה. ורבי אליעזר אומר אפילו היה תוך ירושלים וחלה או נשתבש הלוכו ולא יכול להכנס בעזרה בשעת הקרבן אלא שהיה בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה דינו כדין מי שהיה בדרך רחוקה ורבי עקיבא אומר כי מאחר שהיה לפנים מן המודיעים ולא יכול להגיע שדינו כדין אנוס. והלכה כר\"ע:" + ], + [ + "מה בין פסח ראשון לשני כו': אמר השם בפסח שני ככל חקת הפסח יעשו אותו אילו לא היה מוסיף על זה הכתוב דבר היה אדם חייב בשני ככל מה שהוא חייב בראשון ולפי שאמר אח\"כ בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו מיעט השבתת שאור ובאמרו לא ישאירו ממנו עד בוקר מיעט לא יראה ולא ימצא ובאמרו ועצם לא תשברו בו מיעט לא תשחט על חמץ דם זבחי לפי שלא היה צריך לאלו הבאורים כולם כי אמרו ככל חקת הפסח יספיק לכל אלו ומה שהחזירם כולם אינו אלא השלמת ענין כאלו אמר חקת הפסח שנתחייבת בה אינו אלא זו בלבד על מצות ומרורים יאכלוהו ועל כיוצא בו אמרו אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:" + ], + [ + "הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין כו': כבר ידעת כי כשהן רוב הקהל טמאים לנפש אדם בלבד לזה אנו אומרים שבא הפסח בטומאה שאין אוכלים אותו אלא טמא מת בלבד שהותרה להם טומאה כמו שבארנו אבל אם אכלו ממנו שאר הטמאים אינן חייבין כרת כי כן קבלנו נאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין נאכל לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה ור\"א אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמא מת משתלח זבין ומצורעין משתלחין ולפיכך אם נכנסו זבין ומצורעין למקדש בפסח שבא בטומאה פטורין. ואין הלכה כר\"א:", + "רוצה באמרו נוהג כל שבעה, איסור אכילת החמץ. אבל פסח מצרים לא נאסר בו אכילת החמץ אלא יום אחד בלבד לאומרו ולא יאכל חמץ היום אתם יוצאים כאלו אמר לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים. ואמרו בכאן לילה אחת כלומר כי ליל אותו יום גם כן היתה אסור בחמץ." + ], + [], + [ + "אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה כו' שיסתאב. ענינו עד שיפול בו מום שיפסול אותו ולא יהיה ראוי לקרבן ודברי רבי עקיבא אמת אין עליו חולק:" + ], + [ + "המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים כו': בכל מקום שאומר יפלו דמיו לנדבה רוצה בו עולות נדבה והוא שמטילין דמיו בתיבה שהיתה במקדש וב\"ד היו מקריבין אותן הדמים עולות ומכלל הדברים שבאר מי שיביא עולתו נדבה או יטיל דמיה בתיבה כי אותה שהוטלו דמיה בתיבה נסכיה משל צבור ועולה שיביא נסכיה משלו ועוד יתבארו מיני ההפרש שיש ביניהם בפרק שלישי ממסכת תמורה:" + ], + [ + "הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד כו' . המשל בזה כי אם נתערב פסח עם שתי עולות מניחין השלשה כבשים עד שיפסלו ומוכרם אחד אחד וידע איזה מהם דמיו יותר ונאמר על דרך הדמיון [דברים אלו צריכין ביאור, כ\"כ התוי\"ט ע\"ש] שישוה הא' דינר והשני דינר וחצי והשלישי שני דינרין נמצאו בידיו מן הג' כבשים ד' דינרין וחצי אז יתחייב להביא ג' בהמות ב' מהם בשנים שנים דינרין (וא' בשנים דינרים וחצי) [ואחד בדינר וחצי כצ\"ל ומסולק מה שנתקשה התוי\"ט בהבנת דברי רבינו, והדין נותן שא\"צ להביא העולה השניה רק בדינר וחצי דמאחר שהם שתי עולות א\"כ ממ\"נ עולה אחת לא היתה שוה כ\"א דינר וחצי.", + "מהרב המאור הגדול המפורסם מו\"ה אשר הלוי] וזהו אמרם ויפסיד המותר מביתו יקריב מהם שתים לעולה ואחת שהיתה בשנים דינרים שלמים וממה שאתה צריך לדעת כי הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד והפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות וכשנאכל בכור בתורת פסח אנו מביאין אותו לעשותו נותר לפי שאינו נאכל אלא עד חצות והעיקר אצלנו אין מביאין קדשים לבית הפסול ור' שמעון אומר מביאין את הקדשים לבית הפסול.", + "ואמר אם חבורת כהנים יאכלו ר\"ל יאכלו הכל עד חצות כדין הפסח. וחכמים אומרים ירעו עד שיסתאבו ויביא בהמה בדמי היפה והשמנה שבהן ויאמר כל היכא דאיתא לפסח תחול קדושתו על זה ויקריב אותה הבהמה שלמים ויאכל אותה הבהמה כולה שנפל בה מום כאשר יאכל בכור בעל מום ואין הלכה כר\"ש:" + ], + [ + "חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא כו': כל זה מבואר אינו צריך פירוש. ואמרם לא אמר להם ולא אמרו לו רוצה בו שלא פירש דבר ולא הרשוהו בפירוש שישחוט בעבורם וגם הוא לא הרשה אותם בפירוש אע\"פ שהיו שם מעשים ורמזים מורים על סמיכת קצתם אל קצתם:" + ], + [ + "שתי חבורות שנתערבו פסחיהן כו': ברור הוא כי זה תערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח:" + ], + [ + "שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד כו': וכמו כן יאמר השני לחבירו והדבר כולו מבואר:" + ] + ], + [ + [ + "ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם כו': סמוך למנחה הוא שישאר מן היום יותר משתי שעות ומחצה זמניות לפי שהעת שיקרא מנחה הוא שישאר מן היום שתי שעות ומחצה ומפני זה חייבנו לזה החיוב לפי שאכילת מצה בלילה הראשון חובה וראוי להרעיב אדם עצמו כדי שיאכל המצה בתאבון וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו אכילת לחם לבדו כי אין ברשותו לאכול לחם באותה שעה ואסור לנו לאכול מצה יום ארבעה עשר עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים. וחייבנו לאכול בהסבה כדי שיאכל כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים עד שיהיה דרך חרות.", + "ותמחוי הוא כלי שמשימים בו התבשיל שמקבצים לצורך העניים מן הבתים ואסור לאכלו אלא לאדם שהוא בתכלית העוני כמו שבארנו בסוף פאה:" + ], + [ + "מזגו לו כוס ראשון בש\"א מברך על היום כו': כבר קדם לך במסכת ברכות כי ב\"ש מקדימין הקידוש קודם ברכת היין ובה\"א להפך:" + ], + [ + "הביאו לפניו ירקות מטבל בחזרת כו': הסדר שהוא אומר לך הוא כן. מביאין לפניו השולחן ומקדש כאשר זכר ואוכל איזה ירק שנזדמן לו אחר שיטבול אותו בחרוסת ויברך עליו בפה\"א:", + "וזה שאמר מטבל בחזרת להודיעך כי בפה\"א יברך אפי' על חזרת שהוא מן המרורים לפי שהוא אכלו במקום ירק בתחלה אבל כשאכל מצה (וחזרת) ואח\"כ חזרת מברך על אכילת מרור אם לא אכל תחלה מרור ואם אין לו אלא מרור תחלה וסוף יברך עליו תחלה בפה\"א ואח\"כ על אכילת מרור ואוכלו בסוף בלא ברכה. ומה שסדרנו לאכול ירק עכ\"פ ואח\"כ מרור כדי שיהיה שינוי וישאל הבן:", + "ומטבל בכאן עניינו שמתעסק באכילת הירק.", + "והחרוסת הוא תערובות שיש בו קהוי ודמות תבן וזה זכר לטיט ואנחנו עושין אותו כך שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן ודכין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ ונותנין בו שבולת נרד או איזוב וכיוצא בו בלי שחוקים. ור\"א בן צדוק אומר חרוסת מצוה לדעתו שחייב אדם לברך אקב\"ו על אכילת חרוסת ואינה הלכה:" + ], + [ + "מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו כו' מתחיל בגנות הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדי גלולים ומשתתפין השם ית' ואחר כך בחר בנו הש\"י ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים ואח\"כ גאלנו הש\"י ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם:" + ], + [ + "ר\"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו': והלכה כרבן גמליאל:" + ], + [ + "עד היכן הוא אומר בש\"א עד אם הבנים שמחה כו': והלכה כר' עקיבא:" + ], + [ + "מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו כו': מה שחייב שלא נתיר לו לשתות בין שלישי לרביעי הוא כדי שלא ישתכר כי היין בתוך המאכל לא ישכר כמו שישכר בלי מאכל.", + "וברכת השיר הוא נשמת כל חי עד סופה וכמו כן יהללוך עד הסוף יקרא ברכת השיר ואם אמר שתיהם ה\"ז משובח:" + ], + [ + "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כו': ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו כו': נתנמנמו הוא שיתחלו לישן ולא ישתקעו בשינה אבל שומעין כשידברו להם ואם קראם אדם עונין מיד.", + "ונרדמו הוא שישתקעו בשינה.", + "ואפיקומן הוא אכילת הפרפראות שאדם אוכל אחר סעודתו כגון מיני קטניות והזרעים הקלוים והגרוגרות והצמוקים והשקדים וכיוצא בהן והלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "הפסח אחר חצות מטמא את הידים כו': בירך ברכת הפסח פטר את של זבח כו': טומאת ידים עוד יתבארו משפטיהם במקומות רבים ממסכת טהרות:", + "והזבח הנזכר בכאן הוא חגיגת יום ארבעה עשר שקדם זכרו בפרק הששי ולשון התוספתא איזה היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח ועל הזבח ברוך אקב\"ו לאכול הזבח. והלכה כרבי עקיבא:", + "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת פסחים" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1eb6d033dde82d09833ca77c858b8e2775263417 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Pesachim/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,392 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Pesachim", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Pesachim", + "text": [ + [ + [ + "אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כו': בדיקת החמץ [צריך שיהיה] בליל י\"ד אע\"פ שאינו אסור בו באכילה עד חצות ליום י\"ד כאשר יתבאר. ותקנו זה לפי שאור הנר בלילה יפה לבדיקה ובני אדם מצויים בבתיהם באותו העת. נקרא לילה אור כמו שקוראין דברים הרבה בהפכן וכוון בזה כדי לדבר בלישנא מעליא ולא תהיה פתיחת הספר בשם העדר מן ההעדרים ר\"ל לילה:", + "ומרתף שם אוצר היין. וזו המשנה שיעורה כך כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה. ואוצרות יין ושמן אינן צריכין בדיקה. ולמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' ונאמר על דרך הדמיון כגון שיהיה בית מלא חביות יין באורך עשר חביות וברחבו עשר ובגבהו עשר אחת בצד אחת עד שיהיה בבית אלף חביות. בית שמאי אומרים בודק השורה כולה שהיא כנגד הפתח באורך וברוחב שהם מאה חביות והשורה כולה שהיא כנגד גג הבית באורך וברוחב והם גם כן מאה חביות וזהו ענין שתי שורות על פני כל המרתף. וב\"ה אומרים שבודק שתי שורות והם עשרים חביות בלבד והוא שתי שורות אחת בצד שניה כנגד פתח הבית ומן השורות העליונות כנגד הגג זהו ענין אמרם שתי שורות החיצונות שהם העליונות:" + ], + [ + "אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית כו': גררה ענינו ידוע כמו גורר אדם מטה כסא וספסל (שבת דף כב) מגזרת הנגרים ארצה (שמואל ב יד). וחולדה גם כן ידוע:" + ], + [ + "רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור כו': בתוך המועד ולאחר המועד ענינו בתוך ימי החג ואחר ימי החג. ותועלת הבדיקה אחר המועד כדי שיאבדנו ולא יהנה בו כי העיקר אצלנו חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנייה. ואמרם מה שהוא משייר חוזר על תחלת המאמר והוא אמרם אור לארבעה עשר בודקין את החמץ כי מה שמשייר יניחנו בצינעא עד שיחול שעת איסור כי הוא אם הניח בלי מוצנע ומצא שחסר ממה שהניח צריך בדיקה אחרת לפי שנאמר בידוע שגררה חולדה. וטעם מחלוקת רבי יהודה וחכמים כי רבי יהודה אומר אם לא בדק בשעת איסור החמץ אינו בודק כלל דילמא אכיל מיניה. וחכמים אינן רואין בזו הגזירה לפי שהם אומרים הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה ומפני זה אומרים יבדוק בתוך המועד ולאחר המועד. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש כו'. צוה השם יתברך שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מכאן אנו לומדים שצריך להיות ביעור החמץ קודם השבעה בהכרח כדי שיהיו כל השבעה ימים מתחלתן ועד סופם לא ימצא בהם שאור. ממאמרו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם למדנו שהוא יום ארבעה עשר ויהיה ביעור החמץ בתחלת יום ארבעה עשר לולי אמרו אך ביום הראשון כי אך הוא מלת מיעוט וכאילו מיעט ואמר מה שאמרתי ביום הראשון אינו בתחילת היום אלא מקצתו. ומכלל הרמיזות לזה העיקר המקובל רוצה לומר כי ביעור החמץ במקצת ארבעה עשר אמרו יתברך לא תשחט על חמץ דם זבחי והקבלה כי אותו המקצת בתחלת שעה שביעית והכל מודים כי מתחלת שעה ששית הוא אסור אבל הוא מדבריהם כדי להרחיק מאיסור תורה. ומחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה כי רבי מאיר אומר יאכל כל זמן שמותר לו לאכול ורבי יהודה אומר לא יאכל בחמש שעות גזירה משום יום המעונן שאפשר שיטעה בשעה אחת. והלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "ועוד אמר ר\"י שתי חלות של תודה פסולות מונחות כו': עוד יתבאר לך כי קרבן תודה יש בו ארבעים חלות ולפי שהם רבות נפסלות בלינה והיו לוקחין שתים מאותם החלות והיו עושין בהן מה שאמר. ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל:" + ], + [ + "ר' חנינא סגן הכהנים אומר מימיהם של כהנים כו': אבות הטומאות הן מנויות בתחלת סדר טהרות ומשם תדעם. וכל הנוגע באב מאבות הטומאות יקרא ראשון. והנוגע בראשון יקרא שני. והנוגע בשני יקרא שלישי. והנוגע בשלישי יקרא רביעי. ועוד יקרא ראשון ולד הטומאה לפי שהוא מיוחס לאב הטומאה והשני ולד הטומאה. ועל זה ההיקש חוזרין ואומרים מלת ולד בשלישי ורביעי. ויקרא גם כן שם הראשון והשני והשלישי והרביעי ולד הטומאה לפי שהם כולם תולדות אב הטומאה.", + "ואמרו בכאן ולד הטומאה רצה לומר ולד ולד הטומאה וכבר ידעת כי בשר שנגע בולד [ולד] הטומאה שלישי לטומאה ובשר שנגע באב הטומאה ראשון וכשנגע שלישי לראשון חזר שני כמו שבארתי לך כי כל הנוגע בראשון יחזור שני. והודיעך בזה הדבר כי שלישי מותר לעשותו שני. וזהו ענין אמרו אע\"פ שמוסיפין לו טומאה על טומאתו לפי שהיה שלישי והחזירו שני וזאת הטומאה שנתוספה לו היא מדרבנן אבל מדאורייתא העיקר אצלנו אין אוכל מטמא אוכל לפי שנאמר בטומאת אוכלין טמא הוא ובא בקבלה הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו כלומר לא יטמא כיוצא בו מן המאכלות אבל מדרבנן אוכל מטמא אוכל ולפיכך חזר השלישי שני. והוסיף רבי עקיבא על זה ואמר כי שלישי מותר לעשותו ראשון כאשר אגיד לך כי טמא מת מכלל אבות הטומאה והאדם הנוגע במת יהיה אב והנוגע באב יהיה ראשון וכן שני שלישי ורביעי ואם היה הדבר הנוגע במת כלים לא יהיו אב הטומאה ונחשוב מהם ראשון ושני אבל יהיו הם והמת תורה אחת שהנוגע באותן הכלים יטמא טומאת שבעה והוא יהיה אב הטומאה ונחשוב ממנו ראשון ושני וזה לדבר השם יתברך בחלל חרב או במת וגו' ובאה בקבלה חרב הרי הוא כחלל וכמו כן שאר כלי מתכות וכלי שטף דינם ודין החרב שוה והכלים הם יותר חמור מן האדם לעולם במדרגה אחת אם נגע אדם במת יהיה אותו האדם אב הטומאה בלא ספק ואם נגע אדם שני בראשון יהיה השני ראשון כאשר בארנו בתחלת דברינו ואם נגעו כלים באותו האדם שנטמא במת והוא אב הטומאה לא יהיו ראשון אבל יהיו אב הטומאה ומהם יתחיל החשבון בראשון ובשני ועוד יתבארו לך דיני אלו העיקרים כולם וראיותיו בביאור בראש מסכתא אהלות. ונר אשר אמרו בכאן ר\"ל נר של מתכת שנכללת בכל דיני הכלים שזכרנו אבל נר של חרס לא כי מעיקרנו שכלי חרס אינו אב הטומאה בשום פנים כאשר יתבאר במסכת כלים. וכשתגע נר של מתכת בטמא מת שהוא אב הטומאה לא יהיה אותו הנר ראשון אבל יהיה אב הטומאה כאשר בארנו.", + "ושמן שנפסל בטבול יום והוא שלישי כאשר יתבאר במסכת טבול יום. וכשנתנו בנר הנזכרת חזר ראשון כי הנר אב הטומאה כאשר בארנו והתיר חזרת שלישי ראשון. וכבר בארנו כי ר\"ע יצטרך שיהיה הנר אב כדי שיהיה השמן ראשון ויטמא זולתו מן התורה. כי הוא סובר כי היות משקין טמאין מטמאין זולתם מן המאכלות מדאורייתא אבל אילו סבר שהוא מדרבנן כאשר הוא האמת די לו בטומאה דרבנן שיתיר להיות הנר של חרס לפי שהמשקין בין שנטמאו באב או בראשון או בשני יחזור ראשון וזה מדרבנן. ועוד נבאר זה במקומו בטהרות. ושני המאמרים אמתיים לפי שהם עדות שהעידו במה שראו. ומה שנמשך זה הענין בכאן לפי שדברנו בשתי חלות פסולות מלחם תודה שהם קדשים ונשרפין:" + ], + [ + "אמר ר\"מ מדבריהם למדנו ששורפין תרומה כו': ר\"מ סובר אין משקין טמאין מטמאין זולתם מדאורייתא. ועוד יתבארו עקרי מחלוקתם במסכת טהרות. ושניהם מודים כי אמרו במה שקדם למה [לא] נמנעו מלשרוף הבשר שנטמא בולד הטומאה מפני שהוא בשר שנטמא במשקין טמאין וזה הבשר לדעת ר\"מ ולד מדרבנן לפי שהוא כאשר בארתי לך סובר טומאת משקים לטמא אחרים דרבנן והוא לדעת רבי יוסי ולד מדאורייתא למה שביארנו מסברתו. ולפי שסבר רבי מאיר כי רבי חנינא התיר שריפת ולד הטומאה מדרבנן עם ראשון מדאורייתא אמר מדברי רבי חנינא במחלוקתו עם רבי עקיבא נודע שמותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה לפי שולד מדרבנן לגבי ראשון דאורייתא אין הפרש בינו ובין טהור.", + "ואמר לו רבי יוסי אינה היא המדה לפי שרבי יוסי סובר כאשר בארנו כי אותו הבשר טמא מדאורייתא. ואמר לו אם התרנו טמא טומאה חמורה עם טמא טומאה קלה נתיר שריפת טהור עם טמא א\"כ יהיה שריפת תרומה טהורה עם הטמאה לרבי מאיר על עיקר סברתו היא המדה ולר' יוסי אינה המדה. אח\"כ אמר לו רבי יוסי אפי' רבי יהושע שהוא מיקל אינו מתיר שריפת טהורה עם הטמאה אבל הוא מתיר שריפת תלויה עם הטמאה. ועוד יתבארו לך דברים שעושים התרומה תלויה כשנגע בהם במסכת טהרות ורבי יוסי אמר כי ארבעה עשר שחל להיות בשבת שהחיוב לשרוף הכל קודם השבת שורפין טמאה לעצמה וטהורה לעצמה ותלויה לעצמה. והלכה כרבי יוסי באמרו אין שורפין טהורה עם הטמאה. אבל שיטמאו המשקין לזולתם הוא מדרבנן כרבי מאיר:" + ] + ], + [ + [ + "כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות כו': זו המשנה לרבן גמליאל שקדם לך דעתו שאמר חולין כל ארבע ותרומה כל חמש. ואמר בכאן כי כל [זמן] שהכהן אוכל תרומה מותר לישראל להאכיל לבהמה וזה אמת ר\"ל שמותר לו ליהנות מן החמץ בשעה חמישית אע\"פ שהוא עצמו אינו אוכל כאשר בארנו.", + "ואמרו ולבהמה ולחיה ולעופות כדי שיכלל בכלל מיני החיות כמו שהם חלוקים בענין אכילתם כי יש מהם מצניעים מה שישאר להם ויש מהם שמפזרין אותו וכיוצא בהן ומה שפרט.", + "ואמר ומוכרו לנכרי כי ב\"ש אומרים לא ימכור אדם חמצו לנכרי אלא א\"כ יודע בו שיכלה קודם הפסח והודיע כי זה המאמר דחוי.", + "ורוצה במאמר ומותר בהנאתו לפי שהוא כששרף החמץ קודם הביעור הותר לו שיהנה באפרו לאחר הפסח.", + "ואמר עבר זמנו אסור בהנאתו אפילו בשעה ששית שהוא מדרבנן כי הוא אסור בהנאה כמו איסור הנאה דאורייתא כל כך כי אפילו קידש אשה בחמץ בשש שעות אין חוששין לקדושין אפילו היה אותו החמץ אסור מדרבנן כמו החטים שנפל עליהם מים וכיוצא בו.", + "ואמר ולא יסיק בו תנור וכירים רוצה בו כי כששרפו בזמנו לא יסיק בו תנור בעת שריפתו כדי שלא יהנה באותו הביעור והוא אינו מותר בהנאה. ופרורין ידוע ולשון העברי פתים וכמו כן נפרש פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳) ואין הלכה כרבי יהודה וכשהחמץ הוא יבש אין מספיק לו להטילו בנהר אלא צריך שיפרר אותו היטב מפני שיובשו חזק חלקיו [וצריך] (ו) לכתת כדי שיאבד מהר:" + ], + [ + "חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח כו': למדנו בקבלה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ולפי שאין אדם עובר על מצות לא יראה לך חמץ בחמץ של נכרי הוא מותר ואפילו באכילה ומה שאמר בהנאה משום שאומר חמצו של ישראל אסור בהנאה ואמרו בירושלמי כי אמרו מותר בהנאה משום שהוא מורה שהוא אסור באכילה וזה הוא במקום שאוסרין שם אכילת פת נכרים ומזה הטעם אסור באכילתו ולא משום החמץ כאשר אמרו אבל באתרא דנהיג לאכול פת נכרים מותר באכילה וזה יורה הדבר בפת של נכרים שתלוי במנהג והמנהג הוא אצלנו באיי ספרד לאכלו. ולפי שעבר הישראל על מצות השם שאמר לא יראה כשהחמץ שלו קנסינן ליה ונאסר אותה בהנאה אפילו לאחר הפסח:" + ], + [ + "נכרי שהלוה את ישראל על חמצו כו' :חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער כו': התנאי בשניהם שיאמר לו אם לא הבאתי לך מעות ביום פלוני קנה מעכשיו אבל אם לא אמר לו זה הרי החמץ נחשב ברשות בעליו לא ברשות אותו שהוא ממושכן אצלו.", + "וכל שאין הכלב יכול לחפש אחריו הוא שיהיה עליו גובה שלשה טפחים וצריך שיבטל בלבו ורשב\"ג לא בא לחלק אבל באר דין המפולת איך הוא:" + ], + [ + "האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג כו': עוד אבאר לך במסכת מכות כי אוכל חמץ בפסח לוקה והעיקר אצלנו אין אדם לוקה ומשלם לפיכך פטור מן התשלומין. ומדמי העצים שיעורו אפילו דמי עצים אינו משלם ולא נאמר נחשוב זה החמץ כאלו הוא עץ בעלמא לפי שהוא אסור בהנאה ולפיכך אין משלם אפילו דמי עצים:" + ], + [ + "אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו': אכילת מצה בליל פסח מצות עשה והוא דברי השם בערב תאכלו מצות (שמות י״ב:י״ח) ואמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים ט״ז:ג׳) א\"כ כל הזרעים שעיסתם מתחמצת אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה. ואלו החמשת מינין בלבד הם באין לידי חימוץ וזולתם כמו אורז ודוחן ודומיהן מסריחין עיסתן ואינן מתחמצין. ואם אתה זוכר למה שפירשנו בפ' שלשה שאכלו כאחד מברכות ובפרק י\"ח דשבת התבאר לך זאת ההלכה והתשובה בהן אחת. ומה שפרט בחלה ובתרומה שמא יאמר אדם מצה שוה לכל אדם בעינן ר\"ל שתהא ראויה לכל ישראל ולזולתם הודיענו שאין הדבר כך. והטעם שאין אדם יוצא ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר כשעשאן לעצמו להקריבן עם הקרבן שהוא חייב [בו] כמו שנצטוה אע\"פ שהיא מצה גמורה לפי שאמר השם יתברך ושמרתם את המצות ובא בקבלה מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח:" + ], + [ + "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו כו': כמו שאכילת מצה בליל פסח מצות עשה כך אכילת מרור מצות עשה בזמן שכבש הפסח נאכל. הוא מה שאמר יתברך על מצות ומרורים יאכלוהו. ואמרו מרורים נופל על אלו שמנה.", + "חזרת חסא.", + "עולשין ידוע.", + "תמכא מין ממיני עולשין אלא שהוא גדל בגנות.", + "חרחרבינה פירש רבינו יצחק אלקרצינ\"ה.", + "מרור מין כוזברתא מר ביותר.", + "ואמרו בין לחים בין יבשים רוצה בו הקלח שלהם כאשר הודיעך ויוצאין בקלח שלהן אבל העלין אינו יוצא בהם ידי חובתו אלא אם היו לחים:" + ], + [ + "אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין כו': מורסן ידוע והוא קליפת החטים העבה.", + "ושורין הוא שישרו המורסן במים וישימו אותן בפני התרנגולים שיאכלו אותן כדרכן [בנחת].", + "וחולטין הוא שילושו הקמח במים חמין בחוזק הרתיחה. ונהגו העם לאסור זה והתלמוד התיר אותו.", + "ושפה פירושו שהאשה מחככת בשרה במורסן.", + "וילעוס הלעיסה בשינים:" + ], + [ + "אין נותנין [את] הקמח לתוך חרוסת או לתוך החרדל כו': מחלוקת תנא קמא ורבי מאיר אינו אלא כשנתן לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד לפי שהוא ממהר להחמיץ ועוד יתבאר תערובת החרוסת מה הוא בפרק אחרון. ואמר הש\"י בפסח ובשל מבושל במים ולפי ששינה איסור הבישול בלשון מקור קבלנו שבא לרמוז לאסור בישולו במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן אחר שנצלה: ומי הבצק שנוטלין בהם. הידים וכלי הבצק ישפכו כמו שזכרו ובמקום מדרון כדי שלא יתקבצו וישארו במקום נמוך ואין הלכה כרבי מאיר:" + ] + ], + [ + [ + "אלו עוברין בפסח כותח הבבלי ושכר המדי כו': ענין עוברין שעוברין על בל יראה ובל ימצא.", + "כותח הוא דבר שנופל בערובו קמח ונקרא בלשון ערבי אלמר\"י.", + "שכר דבר משכר שעושין דברים משכרין ממינין רבים מחטים שרויים ושעורים וזולתם והיה משקה אנשי מדי מזה הענין רוצה לומר ממשרת לחם כגון אותו שעושין היום במצרים וקורין אותו אלמז\"ר בערבי.", + "וחומץ האדומי היו משימין בו שעורים מעט.", + "וזיתום שלוקחין מלח וקמח שעורים וקרטומי וקורין אותו בערבי קרט\"ם והוא זרע כרכום דברי בד בבד ולשין אותו במים והיו עושין אותו לרפואה.", + "וזומא של צבעים מיא דחזרי והוא מים ששורין בהן המורסן ומשתמשים בו צבעי [הגהות הגרי\"ב: בשאר דפוסים בא הלבא בב' והוא שיבוש וצ\"ל הלכא בכ' כמו שהוא לפנינו וכן הוא בתוי\"ט, ועי' ברש\"י חולין דף כ\"ח ע\"א ד\"ה ללכא צבע עור אדום:] הלכא:", + "ועמילן של טבחים הוא שלוקחין חטים שלא בשלו כל צרכן ומיבשין אותן וטוחנין אותן ולשין אותן ועושין מהן חלות ומכסין בהן הקדרה כשיתקרב המאכל להתבשל בתוכה ותסיר ממנה זוהמת המאכל וריחו הרע.", + "וקולן של סופרים עיסה יעשו אותה מדבקי הספרים מעפר הרחיים ידבקו בו מה שהם רוצים לדבק מניירותיהם.", + "וטפולי נשים הוא קמחים יקחו אותן הנשים מן הדברים שיש להם כח למרק ורוחצות פניהם בהם ובשרן ויש בכללן קמח שעורים. ורבי אליעזר אומר אע\"פ שיהיה אבק ואין בו מים גזירה שמא ישרו אותו האבק בשעת הרחיצה. ואין הלכה כרבי אליעזר אלא כמו שאמר זה הכלל כל מה שהוא מין דגן רוצה בו כל דבר שיהיה בו מין ממיני חמשת המינים עם המים עובר עליו בפסח אבל בלא מים או במי פירות אינו עובר ומותר לאוכלו כי העיקר אצלנו מי פירות אין מחמיצין:", + "ואמרו הרי אלו באזהרה רוצה לומר מי שיאכל אחד מאלו שיהיה בו תערובת דגן לפי שהעיקר אצלנו על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בלאו וזה כשיהיה מן החמץ מעורב כזית בכדי אכילת פרס אז יתחייב האוכל זה התערובות מלקות אבל אם יש בשעור הדגן המעורב פחות מכזית אינו חייב על אכילתו מלקות אבל הוא אסור ואין הלכה כרבי אליעזר:" + ], + [ + "בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום אחד כו': אמרם בטל במיעוטו כשהוא במקום חיזוק הכלי ודיבוק שבריו אבל כשאינו לחיזוק אפילו פחות מכזית חייב לבער.", + "ואמרו חוצץ מבואר וענינו כי אם הוא מקפיד עליו ודעתו ליטלו אז הוא חוצץ וכשנטמאת העריבה והטבילה לא עלתה לה טבילה. וזה המאמר בעריבה שיש לה טהרה במקוה אבל כלי חרס אין לו טהרה במקוה אלא שבירה כמו שיתבאר במקומות הרבה.", + "ובצק החרש הוא שיכו עליו ביד ולא ישמע לו קול ודומה כחרש לא ישיב כשקוראין אותו. וכאשר לא נודע אם נתחמץ או לא נשער אותו בזולתו או בזמן הידוע כי בזמן הזה תחמיץ העיסה ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הליכה בינונית מיל אחד והוא שיעור מן הזמן שהוא שני חומשי שעה משעות ההשויה:" + ], + [ + "כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב כו': כבר הודעתיך כי שריפת קדשים ביו\"ט אסור וכשנטמאת העיסה חלה טמאה שיוציא ממנה דינה שתשרף ואמר רבי אליעזר שיאפה הבצק כולה ולא יוציאו ממנו חלה עד תשלום אפייתו ואז תטול חלה מן החלות ותקרא לה שם וזה מותר כאשר ביארנו במסכת חלה ומניחין אותה עד מוצאי יום טוב ושורפין. ובן בתירא אומר מוציאין אותה עיסה ומטילין אותה במים צונן ומניחין אותה שם עד שתשרף למוצאי יום טוב כי אסור לאפותה לפי שאין אופין ביום טוב אלא מה שהוא ראוי לאכילה. והלכה כרבי אליעזר:" + ], + [ + "רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת כו': ר\"ג סבר כי ג' נשים מתעסקות בבצק כולן בזמן אחד ואופות זו אחר זו ואף על פי שישאר הבצק של השלישית עד שיסיקו את התנור פעמים ויאפו בו שתי אפיות ואח\"כ תאפה השלישית שאינו בא לידי חימוץ בזה השיעור מהזמן. וחכמים אין סוברים כך אבל אומרים כי כשתתחיל הראשונה באפיה (תשלים) [תתחיל] השניה לערוך והשלישית ללוש נמצא כשתשלים הראשונה באפיה (תתחיל) [תשלים] השניה בעריכה והשלישית בלישה ותתחיל השניה לאפות והשלישית בעריכה. ותלוש הראשונה פעם שניה וכך עושין ולא יתמהמה הבצק בשום פנים ולא תגביה ממנו היד:", + "ואמר ר\"ע לר\"ג לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוים כי יש תנור שמתחמם בשעה קלה ואחר בהפך וגם כן כשהם העצים יותר יבשים שולט בהם האש במהרה ומן הנשים יש מהם זריזות ויש מהם להיפך ואמרו שאין מניחין העיסה כל זה הזמן אלא א\"כ מטילין [הידים] במים צוננין ומצננין העיסה בהם. ודע כי כל עת שהיד מתעסק בבצק אינו בא לידי חימוץ ואפילו יום א' שלם והלכה כחכמים:" + ], + [ + "שיאור ישרף והאוכלו פטור סידוק ישרף כו': כקרני חגבים פירושו שתסדק העיסה סדקים דקים כשיתחיל החמוץ להכנס בו ואפילו הם כקרני חגבים והלכה כחכמים:" + ], + [ + "י\"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל כו': והלכה כרבי אליעזר בר צדוק:" + ], + [ + "ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו': כל זה מבואר באר היטב:" + ], + [ + "וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר כו': ר\"מ אומר כמו שטומאת אוכלין בכביצה רוצה לומר שאינה מטמאה עד שיהיה בה כביצה כאשר נבאר בפירוש רחב בראש מסכת טהרות כן לא יחזור אלא על כביצה. ורבי יהודה אומר כמו שהאוכל מבשר קדש ומן החמץ כזית לוקה כך יחזור אפילו על כזית ונתנו חכמים מדרגה בין בשר קדש ובין החמץ לפי שהוא חולין והלכה כחכמים:" + ] + ], + [ + [ + "מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים כו': לפי מה שאמרו נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם שהוא מורה כי כשהלך ממקום שאין עושין למקום שעושין אינו עושה התנה ואמר כי זה הדין לא שייך והעיקר אל ישנה אדם מפני המחלוקת ומה שהכריח לחייבו שלא לעשות במקום שעושין לפי שזה אינו נראה שנוי שיבא ממנו מחלוקת אבל השנוי הוא אם יעשה במקום שאין עושין או שיעשה דבר משונה ממעשיהם או ימחה בהם אבל הבטלה אין בה מחלוקת:" + ], + [ + "כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום כו': כבר נתבארו עקרי זה המאמר בפ' תשיעי ממסכת שביעית. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובד גלולים כו': אסור למכור בהמה גסה לעובד גלולים בין שהוא עובד גלולים או אינו עובד גלולים וטעם זה האיסור שמא ישכירנה או ישאילנה לו ויעבוד בה בשבת ולשון התורה (שמות כ״ג:י״ב) למען ינוח שורך וחמורך ושנית שמא ימכרנה לו ערב שבת ולא תיטב בעיניו ויחמר אותה בעליה הישראל כדי שתלך לפני הקונה והבהמה תלך לפניו מחמת קולו של ישראל שהיא מכרת אותו נמצא הישראל מחמר אחר בהמתו בשבת ולפיכך מותר לאדם שיתן בהמתו לסרסור שימכרנה לנכרי והוא שלא יהיה שם מצוי כי אלו הטעמים כולם נסתלקו כשבעל הבהמה לא יהיה מצוי כי הסרסור לא ישאיל ולא ישכיר לפי שאינה שלו והבהמה לא תכיר קול הסרסור שתלך מחמתו כמו שזכרנו. והתיר רבי יהודה למכור שבורת יד או רגל לפי שאינה ראויה למשא וזה אינו אמת כי אפשר לקשרה ולמשוך ברחים והקרנות להניעם והתיר בן בתירא למכור הסוס הידוע לנשיאת הנץ והנשר ודומיהן מהחיות הציד כי הוא סובר החי נושא את עצמו בין אדם בין בהמה חיה ועוף ואלו העופות אינן משוי על הסוס. וחכמים אומרים כי האדם החי בלבד הוא שאינו משוי ונאמר בו החי נושא את עצמו. ואין הלכה כבן בתירא:" + ], + [ + "מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים אוכלין כו': האוסרים לאכול בשר צלי בלילי הפסח כדי שלא יחשוב הרואה שהוא כבש הפסח ויהיה כאוכל קדשים בחוץ:", + "מקום שנהגו להדליק את הנר בליל יום הכפורים כו': עוד יתבאר במסכת כפורים כי יום הכפורים אסור בתשמיש המטה ויש אומרים שהדלקת הנר יביא אותו להסתכל באשתו ותשא חן בעיניו ויבוא לידי תשמיש ויש אומרים כי האורה יפריש אותו מאשתו ואם לא תהיה שם אורה יבא לידי הרהור ויבעול:" + ], + [ + "מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין כו': וחכ\"א ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים כו': ואין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.", + "וחכמים אומרים ביהודה עושין מלאכה לפי מה שקדם להם דבר כללי מקום שנהגו ומקום שלא נהגו הודיענו בשני המקומות ידועות באחד נהגו לעשות ובאחד לא נהגו:" + ], + [ + "רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר כו': עוד יתבאר לך במסכת מועד [קטן] כי ההדיוט תופר וכמו כן היוצא מבית האסורין מספר ומכבס ולפיכך התירו חכמים אלו השלש מלאכות שיתחיל לעשותן בארבעה עשר אבל במקום שנהגו. ורבי מאיר אומר אפילו במקום שנהגו אין עושין מלאכה לכתחלה בשום פנים. ורבי יוסי אומר אף הרצענין לפי שהוא אומר שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן וסנדליהן לעלות לרגל בחולו של מועד. והלכה כחכמים:" + ], + [ + "מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר כו': אמרו תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ר\"ל בחולו של מועד אבל בארבעה עשר אין צריך לדבר בו מאחר שאמר מושיבין כ\"ש מחזירין. וענין מושיבין הוא שתהיה תרנגולת שישבה על הביצים שלשה ימים שכבר התחילו הביצים להפסיד ואם מתה מביאים אחרת ומרביצין אותה על הביצים:" + ], + [ + "ששה דברים עשו אנשי יריחו כו': אלו הששה דברים לא שבחו אותם החכמים אלא השלשה מהם והם הראשונות לא מיחו בידם והשלשה הנזכרים באחרונה מיחו בידם. הראשונות הם שמרכיבין האילנות יום ארבעה עשר והוא שתולין יחור של דקל זכר על דקל נקבה וזה מפורסם אצל בעלי העבודה וזהו ענין אמרם מרכיבין דקלים.", + "וכורכין את שמע הוא שהם לא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו בשעת קרית שמע וקוצרין וגודשין מלפני העומר ענינו שמותר לקצור ולגדוש ולא ניחוש דילמא אתי למיכל מיניה.", + "והג' האחרונות שמיחו הן מתירין גמזיות של הקדש הוא שהם היו מתירין לאכול גדולי הקדש ואמרו כי לא נאסר אלא הפרי שנקדש בעצמו אבל מה שצומח לאח\"כ בשדה הקדש שהוא מותר.", + "ואוכלין מתחת הנשרים שהיו אוכלים מה שהיה נופל מן הפירות תחת האילן בשבת ובי\"ט אע\"פ שהיה ספק אצלם ולא היו יודעים אם מערב שבת נפלו והן מותרין או נפלו בשבת והן אסורין כאשר יתבאר במסכת יום טוב:", + "ונותנין פיאה לירק. כבר קדם לך במסכת פאה כי מתנאי הדברים שהם חייבין בפאה שיהיה מכניסו לקיום והירקות אינן כן:" + ], + [ + "ששה דברים עשה חזקיהו המלך על שלשה כו': זאת ההלכה היא תוספתא אבל ראיתי לפרשה לפי שיש בה תועלת.", + "ספר רפואות היה ספר שהיה ענינו להתרפאות בדברים שלא התירה תורה להתרפאות בהן כמו הדברים שחשבו בעלי הצורות והוא כי יש אנשים חכמים בחכמת הכוכבים ועל פיהם יעשו צורה לעתים ידועים ויועילו או יזיקו לדברים ידועים וזו הצורה נקראת בלשון יון טלס\"ם ואומר כי הצורה שהיא נעשית כזו התכונה היא טובה לחולי פלוני וכיוצא בו מן הדברים המטעים ומחבר זה הספר לא חברו אלא על דרך החכמה בטבע המציאות לא על דרך שיעשה אדם פעולה ממה שנכתב באותו הספר וזה מותר. ועוד יתבאר לך כי יש דברים שמנע השם לעשותם והם מותרים ללמדם ולהבינם כי השם יתברך אמר לא תלמד לעשות ולמדנו בקבלה (סנהדרין דף סח) אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו מתרפאין באותן הדברים הסירן וגנזן. ואולי שהיה ספר והיה שם רפואה לסם המות והיה אומר סם המות פלוני מרקחין אותו כך ומשקין אותו כך ויארע ממנו מן המקרים כך וכך ורפואתו בדבר פלוני וכשיהיה רואה הרופא אותן המקרים היה יודע כי אותו הסם ישקוהו והיה נותן לו אותה הרפואה להיות כנגד הסם ולהציל ממות וכאשר השחיתו בני אדם דרכם והיו ממיתים באותם הסמים הסיר הספרים וגנזן ואני הרביתי לך דברי בזה הענין לפי ששמעתי וכן פרשו לי הענין כי שלמה חבר ספר רפואות כשיחלה שום אדם או יקרנו שום חולי מן החולים היה מתכוין לאותו הספר והיה עושה כמ\"ש בספר והיה מתרפא וכאשר ראה חזקיה כי בני אדם לא היו סומכין על הש\"י הסיר אותו וגנזו. ואתה שמע הפסד זה המאמר ומה שיש בו מן השגיונות ואיך יחסו לחזקיהו מן האולת מה שאין ראוי ליחס כמותו לרעועי ההמון וכמו כן לסיעתו שהודו לו ולפי דעתם הקל והמשובש האדם כשירעב וילך אל הלחם ויאכל ממנו בלי ספק שיבריא מאותו חולי החזק חולי הרעב א\"כ כבר נואש ולא ישען באלהיו נאמר להם הוי השוטים כאשר נודה לשם בעת האכילה שהמציא לי מה שישביע אותי ויסיר רעבתנותי ואחיה ואתקיים כן אודה לו שהמציא לי רפואה ירפא חליי כשאתרפא ממנו ולא הייתי צריך להקשות על זה הענין הגרוע לולא שהיה מפורסם.", + "ועוד יתבאר כי מותר לעבר השנה בכל אדר ולעשות אותה השנה שני אדרים ומן העקרים אצלנו אדר הסמוך לניסן לעולם חסר כיון שנסמך על החשבון ואם הם שני אדרים יהיה הראשון שלשים יום ובא חזקיהו ביום שלשים ועבר את השנה ועשה את החודש הנכנס אדר השני ואילו לא היה מעבר אותה השנה היה יום שלשים של אדר יום ראשון של ניסן כאשר בארנו והוא עבר את השנה ביום שהיה ראוי להיות ראשון של ניסן וזה אינו מותר כי העיקר אצלנו אין מעברין את השנה בשלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן והוא לא ראה בזה הדיוק רוצה לומר הואיל וראוי לקובעו ניסן:" + ] + ], + [ + [ + "תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב כו': והעיקר אצלנו כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן ותמיד של בין הערבים לא תאחר אחריו קרבן בשום פנים אם לא קרבן פסח ותחלת שעת הקרבת תמיד של בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם ארכו ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחלת השעה לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר.", + "וערבי פסחים שמותר להקריב פסח אחר התמיד נשחט שעה אחת אחר העת בלבד וכשיחול ערב פסח יום ו' נשחט בתחלת שעתו כדי להרחיב העת לצלותו לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:" + ], + [ + "הפסח ששחטו שלא לשמו כו': עוד יתבאר לך בתחלת זבחים כי המחשבה פוסלת בקדשים בארבע עבודות בשחיטה וקבלת הדם ובהולכתו למזבח ובזריקתו על גבי המזבח אמרו כשיפסיד מחשבתו בשעה שמתעסק בעבודה מאלו העבודות שזכרנו נפסד הזבח כאשר התבאר לשם ובפרט הפסח וחטאת כאשר נפרש בתחלת זבחים ואמרו בירושלמי מנין שאין שוחטין את הפסח אלא לשמו שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה':" + ], + [ + "שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלים כו': שלא לאוכליו הם חולה וזקן וקטן שאין יכולין לאכול כזית בשר מפורש הוא בתורה כי הפסח אינו נשחט אלא לאנשים ידועים והוא אומרו הש\"י תכוסו על השה ואינו נשחט אלא למי שיכול לאכול ממנו שנאמר איש לפי אכלו ואין אוכל ממנו ערל שנאמר וכל ערל לא יאכל בו ואינו נשחט אלא לטהור שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש וגו'. מה שחייב להיותו פסול כששחטו לשמו ושלא לשמו וכשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כי לשמו ושלא לשמו היה הפסול בעצם הזבח ולאוכליו ושלא לאוכליו ההפסד חוץ ממנו ושנית כי לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול להפריש הפסולין מן הכשרים ושלישית כי לשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים וזאת היא מיוחדת בפסח.", + "ממרס בדמו פירושו ממשמש בו ומניעו כדי שלא יקרוש:" + ], + [ + "השוחט את הפסח על החמץ כו': מה שאמר השם יתברך לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח חכמים אומרים כי אמרו זבחי רוצה בו קרבן וזה פסח כי כשיהיה החמץ ברשות השוחט או הזורק את הדם או המקטיר או אחד מבני חבורה אע\"פ שיהיה אותו החמץ חוץ לעזרה שהוא לוקה ולא יפסיד הזבח. ורבי יהודה אומר זבחי המיוחד לי רוצה בו קרבן תמיד ולפיכך מי ששחט התמיד על החמץ ר\"ל שהוא מקריב אותו בעוד החמץ קיים אצלו שהוא עובר בלא תעשה ור\"ש אומר כי דבר הש\"י זבחי זבחי ב' פעמים ר\"ל כי באותה שעה שיהיה חייב כששחט [פסח] על חמץ יהיה פטור אם שחט שאר זבחים על החמץ ולפיכך אר\"ש כי מי ששחט הפסח ביום ארבעה עשר לשמו על החמץ חייב מלקות ושאר זבחים יום י\"ד על החמץ פטור ובשעה שיהיה חייב אם שחט שאר זבחים על החמץ יהיה פטור אם זבח קרבן פסח על החמץ.", + "ולפיכך אמר ובמועד לשמו פטור לפי שאז הוא פסול ואינו קרבן פסח ובתנאי שיהיה נדחה לפסח שני שהיה אפשר להקריב זה הכבש פסח.", + "ושלא לשמו חייב לפי שהוא כשאר הקרבנות והוא יאסר הקרבת איזה קרבן שיהיה על החמץ וחייב עליו מלקות כאשר בארנו דעתו ולפיכך חייב ואין הפרש באמרו במועד או בשאר ימות [הפסח] ומה שחייב שיהיה לדעת ר\"ש כששחט כל הקרבנות על החמץ בשאר ימות [הפסח] בין לשמן בין שלא לשמן חייב חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה וכמו שהעיקר אצלנו והוא אמרם בתחלת כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אע\"פ שלא עלו לבעלים לשם חובה כשרים חוץ מן הפסח ומן החטאת הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן והלכה כחכמים:" + ], + [ + "הפסח נשחט בשלש כיתות כו': זה מבואר:" + ], + [ + "שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחבירו כו': היו נערכין שורות להתפאר.", + "והבזך כלי עגול כזו הצורה U תרגום קערותיו בזיכוהי.", + "ויקרש פירושו ויקפא מגזרת קפאו תהומות והודיעך בזו המשנה ענינים רבים מהם.", + "מה שאמר שחט ישראל להודיעך כי שחיטה כשרה בזרים.", + "ואמר וקבל הכהן לפי שמקבלה ואילך מצות כהונה.", + "ואמר נתנו לחבירו וחבירו לחבירו להודיעך כי כל מה שתוכל לעשות מצוה באנשים רבים הרי זה משובח ברב עם הדרת מלך.", + "ואמרו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן להודיעך הזריזות והחריצות של המצוה כי לא היה מחזיר את המזרק עד שהיה לוקח את השני והשם אמר אל יסוד מזבח העולה לימד על העולה שטעונה יסוד ונאמר בעולה זריקה וזרקו את הדם על המזבח ונאמר בפסח זריקה שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח ולא אמר ואת דמו ובא בקבלה כי זה הפסוק הוא בבכור ובפסח ומעשר בהמה שכולן טעונין זריקה אחת כנגד היסוד וכמו שהעולה טעונה יסוד כך זה טעונה יסוד וכשאבאר לך צורת המזבח במקומו במסכת מדות יתבאר לך כי פאת המזרח לא היה בו יסוד ועוד יתבאר שם היסוד:" + ], + [ + "יצתה כת ראשונה נכנסה כת שניה כו': זה מבואר:" + ], + [ + "כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כו': לפי שאמר כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת פירש כי זה היה שלא ברצון חכמים ואילו היה ברצון חכמים היה בין מעשהו בחול ומעשהו בשבת הפרש והיא רחיצת העזרה כי לא היו רוחצים אותה בשבת. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "כיצד תולין ומפשיטין אונקליות של ברזל כו': אונקליות ידוע והוא ברזל עקום שתולין בה הבהמה להפשיטה ובלשון עברי מזלג מזלגות:", + "מקלות דקים חלקים ידוע ג\"כ כלומר משופין. ור\"א אינו מתיר טלטול אותן המקלות וחכ\"א אין שבות במקדש. ואין הלכה כר' אליעזר:" + ], + [ + "קרעו והוציא אימוריו נתנן במגיס כו': אימורין נקראין הנתחים [יעב\"ץ - החלבים] הנשרפים מן הקרבן על גבי המזבח והם מקרבן פסח האליה הדבקה בעצם העצה והחלב המכסה את הקרב והכליות וחלביהן ויותרת הכבד עמהם:", + "ומגיס כלי שהיו נושאים בו החלבים וכל האימורים למזבח תרגום כף אחת מגיסא חדא.", + "ואמרו חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן כך היו עושין כשהיה יום י\"ד יום שבת שלא היו יכולים להוליכו ולא לצלותו אלא למוצאי שבת אבל בשאר הימים כשהיה נגמר הקרבה היו יוצאים ומוליכים אותו לצלותו:" + ] + ], + [ + [ + "אלו דברים בפסח דוחין את השבת כו': אמר הש\"י בקרבן תמיד במועדו וכמו שהיה תמיד קרב בשבת כמו שכתב בפ' על עולת התמיד יעשה ונסכו כמו כן קרבן פסח היה קרב בשבת.", + "ומחוי קרביו פירוש שיוציאו ממנו הרעי.", + "ומה שאסר חתיכת יבלתו הוא שיחתוך אותה בכלי אם יש שם יבלת אבל ביד מותר לחתכה בשבת כאשר נתבאר בסוף עירובין הרכבתו והבאתו הוא מלאכה לפי שהוא משאוי לדעת חכמים אבל לדעת בן בתירא אינו משוי כאשר נתבאר מדעתו בפרק הרביעי מזו המסכתא.", + "והבאתו מחוץ לתחום ג\"כ אסור מדאורייתא אצל ר\"ע שהוא סובר איסור תחומין דאורייתא ור\"א סובר איסור תחומין דרבנן והחי נושא את עצמו ואפילו בהמה כבן בתירא ולפיכך היו אלו הדברים לפי סברתו כולן משום שבות בלבד:" + ], + [ + "אמר רבי אליעזר והלא דין הוא מה אם שחיטה שהיא כו': רבי יהושע סובר שמחת י\"ט מצוה [מ\"מ] מבטל שמחת י\"ט כשיהיה באותה שמחה דבר שיהיה אסור משום שבות כגון הניגון בתופים ובמחולות ובכנורות ובצלצלים שכל זה אסור בי\"ט אע\"פ שהיא מצוה אצלו ולפיכך היה נכון אצלו להשיב ולומר י\"ט יוכיח ורצה באמרו הזיה הזאת מי חטאת המחויבת לטמא מת בשלישי ושביעי כי כשיחול שלישי או שביעי שלו בשבת אין מזין עליו וכמו כן אם יחול שביעי שלו יום שלשה עשר והיה יום שבת אין מזין עליו וישאר טמא ולא יקריב קרבן פסח ורבי אליעזר סובר שמזין עליו בשבת כדי שלא יבטל עליו קרבן פסח כי אם ישאר למחרתו שהוא יום י\"ד והוזה עליו וטבל אסור להקריב פסח כמו שיתבאר. והלכה כרבי עקיבא:" + ], + [ + "אימתי מביא חגיגה עמו כו': חגיגת יום ארבעה עשר היא רשות ולא חובה ולפיכך אם היה ארבעה עשר יום שבת או אם יהיה יום חול ויהיו הפסחים רבים או יהיה אותו הפסח בא בטומאה כאשר יתבאר בפרק שלאחר זה אין מביאין חגיגה עם הפסח יום י\"ד:" + ], + [ + "חגיגה היתה באה מן הצאן מן הבקר כו': יודיעך בזו ההלכה כי חגיגת ארבעה עשר אע\"פ שהיא רשות ואינו יוצא בה משום חגיגה דינה ודין חגיגה שוה ואין ביניהם הפרש לא במין הקרבן ולא בזמן האכילה ועוד יתבארו הדינים המחויבים בחגיגה במסכת חגיגה:" + ], + [ + "הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב כו': מה שאמר ר' יהושע אם אמרת בפסח ששינוהו לדבר האסור רוצה בו שהוא כששחטו לשם שלמים וכיוצא בהן בשבת. וידוע כי השלמים ושאר קרבנות יחיד אסור להקריבן בשבת וכששחט שלמים וזולתה בשבת לשם פסח כבר שינה שמו לדבר מותר כי הפסח מותר להקריבו באותה שבת. ומאמר ר' אליעזר אימורי צבור יוכיחו ענינו התמידין והמוספין שמותר להקריבן בשבת לשמן אבל מי ששחט פסח בי\"ד שחל להיות בשבת לשם תמיד או לשם מוסף חייב חטאת אע\"פ ששינהו לדבר המותר ולא חלק ר' יהושע בזה כאשר בארנו הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ולא חלק ר' יהושע בזה.", + "ופירש קצבה דבר קצוב כי התמידים והמוספין שהן קרבנות צבור אין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהם ולפי שהם ידועים במנין ואין רשות לכל אדם להקריבן יהיה השוחט לשמן חייב והלכה כר' יהושע:" + ], + [ + "שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו לערלין כו': כבר בארנו בפרק חמישי כי פסח ששחטו לכשרים ולפסולים כשר לפיכך כששחטו בשבת למולים ולערלים פטור אבל כששחטו בשבת לפסולים שהפסח פסול בשוגג הוא חייב חטאת במזיד חייב סקילה וכמו כן כשנמצא בעל מום לפי שהיה לו לבקרו ואח\"כ ישחטנו בשבת וכמו כן כשנמצא בו טריפה גלויה כמו נקובת הראש וחתוך הרגלים וכיוצא בהן אבל אם היתה טריפה נסתרת ולא נודע עד לאחר שחיטה כמו נקובת הלב והריאה וכיוצא בהן פטור. וענין אמרו פטור בכל זה המאמר ר\"ל שהוא פטור מהבאת חטאת:" + ] + ], + [ + [ + "כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד כו' מה שבחרו עץ של רימון הוא לפי שאין יוצאין ממנו מים כשיחם כדי שלא יהא בשל מבושל במים והלכה כרבי עקיבא:" + ], + [ + "אין צולין את הפסח לא על השפוד כו': נגע בחרסו של תנור יקלף את מקומו כו': אסור לצלות בשפוד של ברזל לפי שהוא מתחמם וצולה הבשר ואנו צריכים לצלותו בחמימות האש בלי אמצעי כמו שאמר הש\"י צלי אש ולא צלי דבר אחר ולזאת המשנה שעורו הוא כך ולא באסכלא ואם אסכלא מנוקבת היא כשירה א\"ר צדוק וכו' וכן כשיזוב מלחלוחיתו על הסולת כאשר זכר יסיר אותו הסולת כי אסור לאכול ממנו אלא מה שנשאר בעצמותו [קשה] אבל מה שיזוב ממנו הרי הוא כמרק. והלכה כרבי צדוק:" + ], + [ + "סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו כו': כבר קדם לך כי מותר לסוך הפסח במשקין ובמי פירות וההלכה כולה מפורשת:" + ], + [ + "חמשה דברים באין בטומאה כו': אמר השם ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ונתן בהם הדין שידחו מפסח ראשון לפסח שני והקבלה כי זה הוא לפי שהן מועטין אבל אם היו הקהל כולם טמאין או רובם יקריבו הפסח והם טמאים וכן אמרו יחידים נדחים לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני וכמו כן כל קרבנות צבור כולם מקריבין אותן בטומאה כשנטמאו רובן לפי שאנו למדין מן הפסח לכולן כי אמר הש\"י בפסח במועדו ואמר בקרבנות צבור כולם אלה תעשו לה' במועדיכם ונתן לכולם מועד וכמו כן כל מה שיש לו זמן קבוע יבא בטומאה כשנטמא רוב הקהל או רוב הכהנים כאשר יתבאר ואלו החמשה שמנה הם מדברים הנאכלים מקרבנות צבור והנותר ישרף וכמו כן שעירי מועדים דינם ודין שעירי ראשי חדשים אחד לפי שהם כולם חטאת הצבור. ואמרו חמשה ולא אמר אלו הדברים באין בטומאה למעוטי חגיגת חמשה עשר שענינה נפרש עוד כי אע\"פ שהיא כקרבן צבור כמו שאינה קרבה בשבת כמו שבארנו כך אינה קרבה בטומאה:" + ], + [ + "נטמא הבשר והחלב קיים אינו זורק כו': כבר ידעת כי קרבן פסח לא בא אלא לאכילה ולפיכך אם נטמא הבשר אינו זורק את הדם כי לא נסמוך אלא על אכילת בשר:" + ], + [ + "נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים כו': דע זה העיקר וזכרהו והבינהו כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור ויקריבו בטומאה וכשהוא יחיד ידחה לפסח שני כמו שאמר הכתוב ואפילו היה יום שביעי שלו יום ארבעה עשר ידחו טמאים וזאת היתה השאלה ששאלו עליה למשה רבינו לפי שבא שביעי שלהם יום ארבעה עשר אמרו הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואנו נהיה טהורים בלילה וראוין לאכילה יזרק הדם עלינו היום ולאיזה דבר נמנע והוא אמרם למה נגרע כי הטעם ברור לפי שהיו טמאים והכתוב רמז לזה באומרו ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא באותו היום בלבד היו נמנעים וזה הדין הוא בטומאת מת בלבד כמו שנתננו העיקר אבל טומאת שרץ לא אלא שמקריב טמא שרץ אפילו יחיד ולערב כשיטהר יאכל פסחו בטהרה ונתבאר זה העיקר בפרק השני מתלמוד מסכת זבחים:" + ], + [ + "הפסח שנזרק דמו ואח\"כ נודע שהוא כו': ואח\"כ נודע שהוא טמא ר\"ל הדם שנטמא ועוד יתבאר זה בסוף עדיות כי דם קדשים אינו נטמא וכי זה הדבר כולו הנמצא בטומאת הדם היא משנה ראשונה.", + "וטומאת הגוף שנטמא הכהן המקריב אותו.", + "וטומאת התהום הוא טומאת מת נסתר ולא יודע לעולם כאלו היה בתהום ולפיכך הציץ היה מרצה לפי שא\"א בה ידיעה לעולם כי אין בעולם אדם שיודע כי באותו מקום מת או קבר ונקוה שידענו וידע שנטמא ויטהר א\"כ כל קרבן שיקרב והוא טמא בקבר התהום כשר והציץ מרצה עליו והיות הציץ כפרה על הפסול הנולד ההווה בקדשים הוא לשון התורה אמר הש\"י והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים וגו' ואמרו בברייתא בטומאת התהום איזה היא טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם הכיר בה אחד בסוף העולם אינה טומאת התהום. ואני עשיתי לך דמיון בקבר התהום לפי שהעיקר אצלנו לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד:" + ], + [ + "נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה כו': הכוונה הוא שישרפו אותו בפני המקדש לביישן כדי שישמרו להבא ולא יבואו לידי טומאה וצוו אותם לשורפם מעצי המערכה כדי שלא לבייש מי שאין לו:" + ], + [ + "הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד כו': אמר שיצא ענינו שיצא מן הבית שנאכל בו.", + "ותעובר צורתו הוא שישאר עד שיתעפש ויפסיד כי העיקר אצלנו כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו ותשרף ולא חלק רבי יוחנן בן ברוקא אלא כשנטמאו הבעלים או מתו קודם זריקת הדם לפי שהוא ידמה אותו לפסולו בגופו. ואין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא:" + ], + [ + "העצמות והגידין והנותר ישרפו בששה עשר כו': גידין הן הגידין שהם אסורים באכילה ושריפתן מצות עשה כמו שצוה השם בו והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו וי\"ט עשה ולא תעשה כמו שנאמר בו שבתון וזו מצות עשה והעיקר אצלנו אין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ומאמר השם עד בקר רוצה בו כי מה שישאר ממנו למחרתו שישרף ר\"ל מחרת י\"ט:" + ], + [ + "כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך כו': השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה כו': ראשי כנפים הם אותם הגידים הקשין שהם סביבות הפרקים באדם ובבהמה ובעוף ונקשרין אותן הפרקים באותן הגידין.", + "והסחוסים מיני עצמות רכים כאותן שבראש הכתף. וטעם לוקה ואינו לוקה עוד יתבאר בסוף מכות:" + ], + [ + "אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם כו': קדשי הקדשים אינן נאכלין אלא בעזרה בלבד וקדשים קלים בכל העיר והפסח בחבורתו בלבד כי השם צוה בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית. ואלו הגדרים שנתן מקצתן כלפנים ומקצתן כלחוץ כוללים השלשה פרקים ר\"ל העזרה והמדינה וחבורת פסח והשם אמר ובשר בשדה טרפה וקבלנו כי ענין זה הכתוב שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו שהיא בשדה והיא טרפה וכאילו אמר ובשר שיצא לשדה טרפה היא ולפיכך כשיוציא אדם מבשר קדשי הקדשים חוץ לעזרה או כלום מבשר קדשים קלים חוץ לירושלים או כלום מבשר הפסח חוץ לבית נאסר אותו הבשר שיצא והוא אסור באכילה ושיצא מקצת האבר מן הפסח אי אפשר לחתוך העצם ממקום היוצא מפני שמנענו הכתוב ועצם לא תשברו בו ומפני זה חותכין הבשר היוצא מזה העצם וקולף הנשאר מן הבשר הפנימי ואוכלו ומגלה הפרק ומשליך העצם כולו שלם ומה שעליו מן הבשר מה שיצא ממנו חוץ אבל בקדשים כשיצא קצת האבר חותכין אותו כל מה שיצא מן הבשר והעצם.", + "וקופיץ הוא סכין גדול.", + "ואגף מקום הדלתות כשסוגרין אותן הדלתות נבדל החיצון מן הפנימי:" + ], + [ + "שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כו': הכלה מתביישת מן החבורה ולפיכך התירו לה להחזיר פניה מן החבורה ותאכל מה שלא התירו לשמש לעשות כן:" + ] + ], + [ + [ + "האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה כו': רגל ראשון פירוש הרגל הראשון מזמן נשואיה.", + "ואמרו לא יאכל משל שניהן כשיש ביניהם קפידא על זה השעור אבל כשהן מתרצין זה לזה רצה משל זה אוכל רצה משל זה אוכל.", + "ואמרו לא יאכל משל רבו וכמו כן לא יאכל משל עצמו לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח עבד חציו בן חורין וחציו עבד ולפיכך לא יאכל ממנו בשום פנים עד שיעשה בן חורין.", + "ומה שאמר בכאן לא יאכל משל רבו שיראה ממנו שהוא אוכל משל עצמו זהו דעת האומר מניחין אדם חציו עבד וחציו בן חורין וזה הדין כולו בנוי על העיקר שבא אצלנו והוא מאמר הברייתא שוחט אדם על יד בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן:" + ], + [ + "האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח כו': כשאמר לו רבו צא ושחוט עלי את הפסח סתם אף על פי שיהיה מנהג העולם טלה ושחט לו גדי או גדי ושחט לו טלה הרי זה יאכל וזהו מה שרצה להשמיענו שלא נחוש למנהג והעיקר אצלנו אין נמנין על שני פסחים וזה שהתרנו בכאן ואמרנו יאכל מן הראשון הוא מיוחד למלך ולמלכה בלבד כשאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ושחטו שני פסחים וזה לחסרון דעת העבדים ומיעוט התעסקם במצות אבל שאר בני אדם אין אוכלין לא מן הראשון ולא מן השני וזה הדין שזכר באמרו שכח מה שאמר לו רבו אינו מתקיים אלא כשאמר לו הרועה של רבו קח טלה וגדי ושחוט אותם כדי שתתכוין דעת רבך ואני הקנתי לך האחד בתנאי שלא יהיה לרבך רשות בו אבל אם לא היה כן לא יתקיים מזה הדין דבר כי העיקר אצלנו מה שקנה עבד קנה רבו א\"כ אמרו שלי לא יתקיים אלא על הדרך שביארנו ולא יהיו פטורין מלעשות פסח שני אלא כששכח רבו מה אמר לו אחר שנזרק הדם לפי שהפסח אחר זריקת הדם ראוי לאכילה אבל קודם זריקת הדם חייבים בפסח שני:" + ], + [ + "האומר לבניו הריני שוחט את הפסח כו': לעולם נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל כו': אמר להם על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כדי לזרזם על המצות ושישתדלו לעלות לירושלים אבל לענין הפסח כבר נמנו עמו בלי ספק ולפיכך כשנכנס הגדול זכה וזיכה אחיו עמו לפי שהן מנויין על הפסח כולן רבי שמעון סבר שנמנין על הפסח עד שישחט ומושכין את ידיהם אחר שנשחט קודם שיזרק הדם ואין הלכה כרבי שמעון:" + ], + [ + "הממנה עמו אחרים בחלקו רשאין כו': זה מבואר:" + ], + [ + "זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי כו': זו המשנה היא צריכה לעקרים אני אבארם לך והם כי כשראה הזב שתי ראיות נטמא וסיפר ז' ימים בלא ראיה וטובל בז' ואם ראה ג' ראיות מביא קרבן בח' ואחר יאכל בקדשים לפי שהוא מחוסר כפורים ומחוסר כפורים אינו אוכל בקדשים אמר הש\"י כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא זכר בכאן מלת זיבות ב' פעמים ואמר טמא ואמר עוד זאת תהיה טומאתו בזובו וזכר מלת זיבות ג' פעמים ואמר טומאתו ובאה הקבלה מנה הכתוב שתים וקראו טמא ג' וקראו טמא הא כיצד שתים לראיה ושלש לקרבן ופירוש דיני הראיה יתבארו במקומו ואין לנו צורך בכאן להאריך בם וכמו כן האשה כשראתה דם בלא עת נדתה ג' ימים רצופים הרי היא זבה וסופרת שבעה ימים בלא ראיה ותביא קרבן בשמיני כמו הזב ואחר תאכל בקדשים לערב ואמר הש\"י ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו' ומקבלה ימים שנים רבים שלשה וכשתראה יום א' תמתין עד למחרת אם לא ראתה דבר [טובלת לאחר הנץ החמה ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה ג\"כ בשני תשמור ותמתין עד למחר וטובלת] בשלישי ואוכלת בקדשים לערב ואם ראתה בשלישי הרי היא זבה גמורה והיא תקרא באלו הימים השלשה שומרת יום כנגד יום ואחר שתדע אלו העיקרים תדע זאת ההלכה כולה וזה הדין הולך על העיקר שהזכרתיך בפרק שלפני זה והוא כי מי שאינו ראוי לאכילת הפסח יום ארבעה עשר אבל יהיה ראוי לערב שוחטים עליו ובתנאי אם טבל כבר שלא יהיה מחוסר אלא הערב שמש ויהיה גם כן כשנתן קרבנותיו לבית דין אם היה מחוסר כפורים ואז ישחט עליו ואע\"פ שאותו היום אינו ראוי אלא בטומאת מת בלבד כאשר בארתי לך שם:" + ], + [ + "האונן והמפקח את הגל וכן מי וכו': אונן אינו אוכל בקדשים שנאמר ולא אכלתי באוני ממנו והאדם שמת לו אחד מקרוביו שחייב להתאבל עליו יום המיתה נקרא אונן מדאורייתא וכל זמן שהמת על פני האדמה ר\"ל שלא נקבר נקרא אונן וכמו כן יום הקבורה הוא אונן אבל מדרבנן ולא נחוש לאנינות דרבנן לענין פסח. וכן אמרו אין אנינות אלא יום המיתה בלבד וזה לענין אכילת פסח.", + "ומפקח בגל הוא החופר בגל ומחפש שם מת להוציאו אין שוחטין עליו לפי שאין אנו יודעים מה שיארע לו כי אפשר שימצא באותו הגל מת ויטמא ולא יהיה מותר לאכול הפסח ששחטו עליו בני חבורתו שיאכלנו ואולי שלא ימצא שם מת ויאכל.", + "ואמרו וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים בשני תנאין האחד שהיה בבית האסורים של עובדי כוכבים שהכתוב העיד עליהם אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר אבל אם היה בבית האסורים של ישראל אם הבטיחוהו ודאי יוציאוהו שארית ישראל לא יעשו עולה והשני שיהיה בבית האסורים חוץ לחומה אבל אם הוא תוך ירושלים מוליכין את הפסח לבית האסורין ואוכלו לשם ודע כי האונן הותר לו לאכול פסחו לערב כמו שיתבאר לקמן. ומה שאמר אין שוחטין עליו לכתחלה נחוש שמא לא יאכל דבר לגודל אבילותו ואנחנו שחטנו עליו וחשבנו על אכילתו ויותר הבשר וישרף ולפיכך אמר ועל כולן אין שוחטין עליהם בפני עצמן ר\"ל כי אנו לא נשחוט פסח לחבורה של אוננין או חולים או זקנים או מפקחין את הגל ואחר כך ביאר טעם זה ואומר אולי תחשוב כי זה הוא לפי שאינם ראויין לעשות פסח אינו כן כי ראויין הם אבל אסור זה כדי שלא יביאו את הפסח לידי פסול והם לא יאכלוהו ויבא לידי שריפה וכן המפקח בגל שמא ימצא מת אחר שחיטת הפסח ויטמא וישרף. וכאשר הודיענו שהם ראויים אמר לפיכך אם אירע בהם פסול ר\"ל אם שחטו פסח ונזרק עליהם הדם ואע\"פ שלכתחלה אין ראוי לשחוט עליהם ואחר כך אירע פסול באלו האוננים או החולים או הזקנים ונטמאו במת שאינם יכולים לאוכלו בלילה פטורין הן מלעשות פסח שני לפי שהם שחטוהו והם ראויין לעשות פסח אלא מפקח בגל בלבד לפי שכשנשחט עליו הפסח והוא ראוי כאשר זכרנו ואחר כך מצא המת באותו הגל צריך פסח שני לפי שהיה טמא בשעת שחיטה כשהיה מחפש בגל וזה בתנאי שיהיה הגל עגול כשנמצא מת תחתיו נדע ידיעה אמתית כי כל מה שהיה על גב אותו הגל טמא לפי שהוא היה על גבי המת אבל כשיהיה המקום שהוא חופר מקום ארוך ומצא תחתיו מת הרי פטור מלעשות פסח שני שאנחנו נאמר טהור היה בשעת שחיטה ואפשר שלא היה על מקום המת בכוון וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העומד כזו הצורה:" + ], + [ + "אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה כו': זה מבואר. ורוצה באומרו נשים ועבדים משום תפלות וקטנים ועבדים משום פריצותא אבל כל מין ומין לעצמו הרי הוא מותר נשים לעצמן עבדים לעצמן. והלכה כר' יוסי:" + ], + [ + "אונן טובל ואוכל את פסחו לערב כו': מה שחייב שנתיר לו אכילת הפסח לבדו ולא שאר קדשים לפי שאנינות לילה מדרבנן לשון התורה ביום המות בלבד הוא והוא מה שאמר אהרן ביום מות נדב ואביהוא ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' ולפי שאכילת פסח בכרת התרנו אכילתו בעת אנינות דרבנן אבל אכילת קדשים שהיא מצות עשה בלבד לא התירוהו וחייבנו לאונן טבילה כדי שתראה הפשטתו מאותה המחשבה והסרת אבילותו וזה הוא ראוי כשמת לו מת אחר חצות יום ארבעה עשר שהוא מחויב קרבן פסח ונתחייב בו קודם שיחול האנינות אבל אם מת לו מת קודם חצות שהוא אונן קודם שיחול שעת חיוב הקרבן ידחה לפסח שני ואין מקריבין עליו והוא אונן לפי שאינו ראוי מפני אנינותו.", + "והמלקט עצמות ענינו כשמלקטין אותם לו אחרים לפי שהוא מין אנינות. ולא חלקו ב\"ש וב\"ה אלא בגר בלבד לפי שנאמר שמא לשנה הבאה יהיה טמא נפש ויאמר כמו שטהרתי בשנה שעברה ואכלתי פסח לערב כמו כן עכשיו אטבול ואוכל פסחי אבל ערל ישראל טובל ואוכל פסחו לערב:" + ] + ], + [ + [ + "מי שהיה טמא או בדרך רחוקה כו' . כשהיה טמא או בדרך רחוקה בפסח ראשון ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו ית' והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וגו' וזה ענין אמרם בכאן אלו פטורין מן הכרת ואלו חייבין:" + ], + [ + "איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ כו': מודיעים מקום בינו ובין ירושלים ט\"ו מיל והוא מהלך שילך אדם הליכה בינונית ברגליו מעת הנץ החמה עד בין הערבים ואם היה יום ארבעה עשר חוץ למודיעים הוא בדרך רחוקה. ורבי אליעזר אומר אפילו היה תוך ירושלים וחלה או נשתבש הלוכו ולא יכול להכנס בעזרה בשעת הקרבן אלא שהיה בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה דינו כדין מי שהיה בדרך רחוקה ורבי עקיבא אומר כי מאחר שהיה לפנים מן המודיעים ולא יכול להגיע שדינו כדין אנוס. והלכה כר\"ע:" + ], + [ + "מה בין פסח ראשון לשני כו': אמר השם בפסח שני ככל חקת הפסח יעשו אותו אילו לא היה מוסיף על זה הכתוב דבר היה אדם חייב בשני ככל מה שהוא חייב בראשון ולפי שאמר אח\"כ בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו מיעט השבתת שאור ובאמרו לא ישאירו ממנו עד בוקר מיעט לא יראה ולא ימצא ובאמרו ועצם לא תשברו בו מיעט לא תשחט על חמץ דם זבחי לפי שלא היה צריך לאלו הבאורים כולם כי אמרו ככל חקת הפסח יספיק לכל אלו ומה שהחזירם כולם אינו אלא השלמת ענין כאלו אמר חקת הפסח שנתחייבת בה אינו אלא זו בלבד על מצות ומרורים יאכלוהו ועל כיוצא בו אמרו אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט:" + ], + [ + "הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין כו': כבר ידעת כי כשהן רוב הקהל טמאים לנפש אדם בלבד לזה אנו אומרים שבא הפסח בטומאה שאין אוכלים אותו אלא טמא מת בלבד שהותרה להם טומאה כמו שבארנו אבל אם אכלו ממנו שאר הטמאים אינן חייבין כרת כי כן קבלנו נאכל לטהורים חייבין עליו משום טומאה שאין נאכל לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה ור\"א אומר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בזמן שטמא מת משתלח זבין ומצורעין משתלחין ולפיכך אם נכנסו זבין ומצורעין למקדש בפסח שבא בטומאה פטורין. ואין הלכה כר\"א:", + "רוצה באמרו נוהג כל שבעה, איסור אכילת החמץ. אבל פסח מצרים לא נאסר בו אכילת החמץ אלא יום אחד בלבד לאומרו ולא יאכל חמץ היום אתם יוצאים כאלו אמר לא יאכל חמץ היום אתם יוצאים. ואמרו בכאן לילה אחת כלומר כי ליל אותו יום גם כן היתה אסור בחמץ." + ], + [], + [ + "אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה כו' שיסתאב. ענינו עד שיפול בו מום שיפסול אותו ולא יהיה ראוי לקרבן ודברי רבי עקיבא אמת אין עליו חולק:" + ], + [ + "המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים כו': בכל מקום שאומר יפלו דמיו לנדבה רוצה בו עולות נדבה והוא שמטילין דמיו בתיבה שהיתה במקדש וב\"ד היו מקריבין אותן הדמים עולות ומכלל הדברים שבאר מי שיביא עולתו נדבה או יטיל דמיה בתיבה כי אותה שהוטלו דמיה בתיבה נסכיה משל צבור ועולה שיביא נסכיה משלו ועוד יתבארו מיני ההפרש שיש ביניהם בפרק שלישי ממסכת תמורה:" + ], + [ + "הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד כו' . המשל בזה כי אם נתערב פסח עם שתי עולות מניחין השלשה כבשים עד שיפסלו ומוכרם אחד אחד וידע איזה מהם דמיו יותר ונאמר על דרך הדמיון [דברים אלו צריכין ביאור, כ\"כ התוי\"ט ע\"ש] שישוה הא' דינר והשני דינר וחצי והשלישי שני דינרין נמצאו בידיו מן הג' כבשים ד' דינרין וחצי אז יתחייב להביא ג' בהמות ב' מהם בשנים שנים דינרין (וא' בשנים דינרים וחצי) [ואחד בדינר וחצי כצ\"ל ומסולק מה שנתקשה התוי\"ט בהבנת דברי רבינו, והדין נותן שא\"צ להביא העולה השניה רק בדינר וחצי דמאחר שהם שתי עולות א\"כ ממ\"נ עולה אחת לא היתה שוה כ\"א דינר וחצי.", + "מהרב המאור הגדול המפורסם מו\"ה אשר הלוי] וזהו אמרם ויפסיד המותר מביתו יקריב מהם שתים לעולה ואחת שהיתה בשנים דינרים שלמים וממה שאתה צריך לדעת כי הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד והפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות וכשנאכל בכור בתורת פסח אנו מביאין אותו לעשותו נותר לפי שאינו נאכל אלא עד חצות והעיקר אצלנו אין מביאין קדשים לבית הפסול ור' שמעון אומר מביאין את הקדשים לבית הפסול.", + "ואמר אם חבורת כהנים יאכלו ר\"ל יאכלו הכל עד חצות כדין הפסח. וחכמים אומרים ירעו עד שיסתאבו ויביא בהמה בדמי היפה והשמנה שבהן ויאמר כל היכא דאיתא לפסח תחול קדושתו על זה ויקריב אותה הבהמה שלמים ויאכל אותה הבהמה כולה שנפל בה מום כאשר יאכל בכור בעל מום ואין הלכה כר\"ש:" + ], + [ + "חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא כו': כל זה מבואר אינו צריך פירוש. ואמרם לא אמר להם ולא אמרו לו רוצה בו שלא פירש דבר ולא הרשוהו בפירוש שישחוט בעבורם וגם הוא לא הרשה אותם בפירוש אע\"פ שהיו שם מעשים ורמזים מורים על סמיכת קצתם אל קצתם:" + ], + [ + "שתי חבורות שנתערבו פסחיהן כו': ברור הוא כי זה תערובות לא נפל אלא קודם שישחט הפסח:" + ], + [ + "שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד כו': וכמו כן יאמר השני לחבירו והדבר כולו מבואר:" + ] + ], + [ + [ + "ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם כו': סמוך למנחה הוא שישאר מן היום יותר משתי שעות ומחצה זמניות לפי שהעת שיקרא מנחה הוא שישאר מן היום שתי שעות ומחצה ומפני זה חייבנו לזה החיוב לפי שאכילת מצה בלילה הראשון חובה וראוי להרעיב אדם עצמו כדי שיאכל המצה בתאבון וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו אכילת לחם לבדו כי אין ברשותו לאכול לחם באותה שעה ואסור לנו לאכול מצה יום ארבעה עשר עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים. וחייבנו לאכול בהסבה כדי שיאכל כדרך שהמלכים והגדולים אוכלים עד שיהיה דרך חרות.", + "ותמחוי הוא כלי שמשימים בו התבשיל שמקבצים לצורך העניים מן הבתים ואסור לאכלו אלא לאדם שהוא בתכלית העוני כמו שבארנו בסוף פאה:" + ], + [ + "מזגו לו כוס ראשון בש\"א מברך על היום כו': כבר קדם לך במסכת ברכות כי ב\"ש מקדימין הקידוש קודם ברכת היין ובה\"א להפך:" + ], + [ + "הביאו לפניו ירקות מטבל בחזרת כו': הסדר שהוא אומר לך הוא כן. מביאין לפניו השולחן ומקדש כאשר זכר ואוכל איזה ירק שנזדמן לו אחר שיטבול אותו בחרוסת ויברך עליו בפה\"א:", + "וזה שאמר מטבל בחזרת להודיעך כי בפה\"א יברך אפי' על חזרת שהוא מן המרורים לפי שהוא אכלו במקום ירק בתחלה אבל כשאכל מצה (וחזרת) ואח\"כ חזרת מברך על אכילת מרור אם לא אכל תחלה מרור ואם אין לו אלא מרור תחלה וסוף יברך עליו תחלה בפה\"א ואח\"כ על אכילת מרור ואוכלו בסוף בלא ברכה. ומה שסדרנו לאכול ירק עכ\"פ ואח\"כ מרור כדי שיהיה שינוי וישאל הבן:", + "ומטבל בכאן עניינו שמתעסק באכילת הירק.", + "והחרוסת הוא תערובות שיש בו קהוי ודמות תבן וזה זכר לטיט ואנחנו עושין אותו כך שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן ודכין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ ונותנין בו שבולת נרד או איזוב וכיוצא בו בלי שחוקים. ור\"א בן צדוק אומר חרוסת מצוה לדעתו שחייב אדם לברך אקב\"ו על אכילת חרוסת ואינה הלכה:" + ], + [ + "מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו כו' מתחיל בגנות הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדי גלולים ומשתתפין השם ית' ואחר כך בחר בנו הש\"י ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים ואח\"כ גאלנו הש\"י ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם:" + ], + [ + "ר\"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו וכו': והלכה כרבן גמליאל:" + ], + [ + "עד היכן הוא אומר בש\"א עד אם הבנים שמחה כו': והלכה כר' עקיבא:" + ], + [ + "מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו כו': מה שחייב שלא נתיר לו לשתות בין שלישי לרביעי הוא כדי שלא ישתכר כי היין בתוך המאכל לא ישכר כמו שישכר בלי מאכל.", + "וברכת השיר הוא נשמת כל חי עד סופה וכמו כן יהללוך עד הסוף יקרא ברכת השיר ואם אמר שתיהם ה\"ז משובח:" + ], + [ + "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כו': ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו כו': נתנמנמו הוא שיתחלו לישן ולא ישתקעו בשינה אבל שומעין כשידברו להם ואם קראם אדם עונין מיד.", + "ונרדמו הוא שישתקעו בשינה.", + "ואפיקומן הוא אכילת הפרפראות שאדם אוכל אחר סעודתו כגון מיני קטניות והזרעים הקלוים והגרוגרות והצמוקים והשקדים וכיוצא בהן והלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "הפסח אחר חצות מטמא את הידים כו': בירך ברכת הפסח פטר את של זבח כו': טומאת ידים עוד יתבארו משפטיהם במקומות רבים ממסכת טהרות:", + "והזבח הנזכר בכאן הוא חגיגת יום ארבעה עשר שקדם זכרו בפרק הששי ולשון התוספתא איזה היא ברכת הפסח ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הפסח ועל הזבח ברוך אקב\"ו לאכול הזבח. והלכה כרבי עקיבא:", + "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת פסחים" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה פסחים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..4ee77706123f82946abcfe77c38b3bbd991e39d9 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json @@ -0,0 +1,157 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam on Mishnah Rosh Hashanah", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts", + "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה ראש השנה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "למלכים– it is his desire to state, Jewish kings, and the benefit/value in this is for the dating of documents, that when a day in [the month of] Nisan enters, we count it as an additional year on his time [as king] (see Tractate Rosh Hashanah 2a, but Maimonides does not distinguish in his writings between Jewish kings and kings of other nations of the world).", + "לרגלים – it is his desire to state that the Festival that is in that month (i.e., Nisan) is the first of the Festivals (i.e., Passover), and the benefit/value in this is because there is among us the geneal principle that this is what God said (Deuteronomy 23:22 – the verse quoted in the text is Deuteronomy 22:23): “[When you make a vow to the LORD your God], do not put off fulfilling it,” he does not transgress until the three Festivals have passed by. Rabbi Shimon states that the Festival of Matzot/Unleavened Bread is first, in order that it will e according to the order, and that is what it stated here regarding the Festvals (see Tractate Rosh Hashanah 4a), but this is not the Halakha. But when one Festival has passed and he didn’t bring his sacrifices to the Temple, he transgressed a positive commandment and this is what it states (in the Torah (Deuteronomy 12:5 and 12:6): “There you shall go. And there you are to bring your burnt offerings and other sacrifices, [your tithes and contributions, your votive and freewill offerings, and the firstlings of your herds and flocks],” amd it is the benefit/value of knowing the New Year of למעשר בהמה because we don’t set aside/separate the tithe from those born in this year with those born in the year after it, and this will be explained in Tractate Bekhorot (Chapter 9, Mishnah 1), and it is stated [in the Mishnah): \"ראש השנה לשנים\" , mefaning to say, to the date of the world, and also the benefit/value in this in order to know the dates of documents (see Tractate Rosh Hashanah 8a).d", + "ולשמיטין וליובלות – and even though the laws of the Jubillee do not begin other than from the tenth [day] of Tishrie for God said (Leviticus 25:9): “[Then you shall sound the horn loud; in the seventh month, on the tenth day o fthe month- the Day of Atonement -] you shall have the horn sounded throughout your land, behold from Rosh Hashanah its holiness commences and the labor is given up/renounced from the slaves (see Tractate Rosh Hashanah 8b) since God said (Leviticus 25:10): “You shall proclaim release throughout the land for all of its inhabitants.”", + "ולנטיעה – this is what God said (Leviticus 19:23-24): “Three years it shall be forbidden for you, not to gbe eaten. In the fourth year all its fruit [shall be set aside for jubilation before the LORD],” and this is that if he planted a sapling forty four days before the first day of Tishrei, it counted for him as a year, as we explained in the Second Chapter of Tractate Sheiviit (Mishnah 6) and the year that is entering will be the second year, and here I explain to you all of this through a parable, as for example, that he planted this sapling on the fifteenth of [the month of] of Av, behold the remainded of the twenty fifth year is considered for it as the first year, and the twenty-sixth yeare is the second year and the twenty-seventh year is the third [year] , and these are the years of Orlah/the fruit of trees of the first three years, but the laws of Orlah does not renounced/given up from this planting until the fiteenth day of [the month of] Shevat in the twenty-ninth year, and it (i.e., the Mishnah) informs us tha the fruits of this spaling are forbidden until the fifteenth day of [the month of] Shevat if for Orlah, they are Orlah, and if for that which is in its fourth year, for its fourth year (see Tractate Rosh Hashanah 10a) and the laws of Orlah came before the laws of Orlah and the fourth year’s fruit of a young tree in their place.", + "ולירקות ולאילן – the benefit/value in this is because of the general rules that were alread explained in the Order of Zeraim, that we don’t tithe from that which is new on that which is old (see Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 5) and similarly kinds of tithes that change in known years regarding the Second Tithe and the Poor Person’s Tithe (see Tractate Rosh Hashanah 12b) as we have explained there." + ], + [ + "על התבואה – with what would happen to it, לקיון and miniscule return/yield or increase.", + "בני מרון – the sheep (see Tractate rosh Hashanah 18a), amd the Aramaic translation of sheep/lambs (כבשים) is אמריא/lambs, meaning to say, that we consider with people and judge them for health or illness or death and life, and except for this from the rest of the condiions of humanity (see The Laws of Repentence , Chpater 3, Halakha 3, which only mentions life and death, but there are those who wrote that Maimonides thinks concerning health and illness like one who holds that a person is judged at all times). And the plain meaning of this language is clear like you see, but its secret and its matter, there is not doubt that it is very difficult." + ], + [ + "Transmission of testimony in seeing the New Moon is not other than in Jerusalem, but from Jerusalme, the Jewish court sends out emissaries/messengers to the entire country as it will be explained. But during the Second Temple period they would not fast on the tenth of [the month of] Tevet nor on the seventeenth of [the month of] Tammuz, but a person who wanted could fast or not fast and therefore, they would not go forth regarding [the month of] Tevet nor on [the month of] Tammuz, as God said (Zechariah 8:19): “The fast of the fourth month, the fast of the fifth month, the fast of the seventh month, and the fast of the tenth month shall beccome occasions for joy and gladnes, happy fstivals for the House of Judah,” like these He (i.e., God) gave the choise in their hands on those days that if they want, they can fast on them, or that they should not fast (see Tractate Rosh Hashanah 18b). And the fast of the fourth month is the seventeenth day of Tammuz, because Tammu is the fourth month, and the fast of the fifth month is Tisha B’Av/Ninth of Av which is the fifth month, and the fast of the seventh month is the Fast of Gedaliah, and the fast of the tenth month is the tenth of Tevet because it is the tenth month. But they would fast on the Ninth of Av, even though it was delivered to their wills because the troubles were multiplied on it, as will be explained in [Tractate] Taaniyot (in Chapter 4, Mishnah 6).", + "And it is stated (i.e., in the Mishnah): \"על אלול מפני ראש השנה\" , because Elul most of the time is twenty-nine days, and when they knew [when] Rosh Hodesh Elul was, they knew when Rosh Hashanah was generally, and they (i.e., the messengers) would go forth regarding Tishrei in order that they would know when Rosh Hashanah was exactly because it is possible that Elul would be thirty days (see Tractate Rosh Hashanah 19b)." + ], + [ + "The witneses who saw the “New” (i.e., crescent) moon are those who \"שמחללין את השבת\"/who violate the Sabbath if they are far from Jersuaelm as will be explained further on (see Mishnah 9 of this chapter). And it will be explained in the teaching of [the recitation of] Musaf of each and every New Moon." + ], + [ + "בעליל (clearly visible) – clearly revealed (see Tractate Rosh Hashanah 21b), as for example, that it appears large and the heaves are clear and it is high above the horizon and it is possible for all to see it, because it is possible that it will appear very hidden near the redness of the sunset until one is not is not able to see it other than one whose eyesight is sharp. Rabbi Yossi says that if it appears clear that people have already seen it in every place, it certainly has already been seen in Jerusalem and there is no need for these witnesses, and therefore, we don’t violate the Sabbat. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "He did not do this but rather because he saw that the testimony that in their mouths was not useful. Rabban Gamaliel said to him – even though that their testimony is not useful, it is possible that in the future, the testimonyh of one of them will be useful for another New Moon, and he should not come before us to testify beaus they didn’t hear his words in the past. And the Halakha is according to Rabban Gamaliel." + ], + [ + "Whomever authorizes the testimony of the New Moon with relatives learns from what the Torah stated (Exodus 12:1-2): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt: This month shall mark for you the beginning of the months,” this testimony will be acceptable through you. But the Sages state that this testimonyh will be transmitted to them (see Tractate Rosh Hashanah 22a) meaning to say, that the vieweing of the New Moon, its matter is given over to the Jewish court/Bet Din, not to every person who saw it is able to make a Festival on account of his viewing. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "The laws of those who are ineligible to provide testimony and their conditions will be explained in Tractate Sanhedrin (Chapter 3, Mishnah 2)." + ], + [ + "We have already explained to you that on the sixth chapter of [Tractate] Pesahim that in every place wher it states the word \"מועד\", it means to say even on the Sabbath." + ] + ], + [ + [ + "The order of the language is such: If the Jewish court/Bet Din does not recognize this pair that testified on the New Moon, the people of the place send another set [of witnesses] with him to testify that this pair is appropriate/kosher (see Tractate Rosh Hashanah 22b). And afterwards he explained the reason that on account of it, they don’t accept the testimony other than from a person who is known or that is known by others, and it states [in the Mishnah]: \"בראשונה וכו'\" – tha the sectarians would hire false witnesses to testify regarding the New Moon." + ], + [ + "The Cutheans would raise fire signals at an inappropriate time announcing the New Moon in the moutains, and everyone who saw the fire signals would also kindle [them] on hhis own as he thinks that the lighting began in Jerusalem." + ], + [], + [], + [ + "All of this is clear and obvious and we have already advanced to you the general rules of this last Halakha in the fourth chpater of [Tractate] Eruvin (Mishnah 3)." + ], + [ + "לפני החמה או לאחר החמה – meaning to say, the side that shines within it that was towards the son or the darkness that is within it that was towards the sun.", + "And it states [in the Mishnah]: \"לצפונה או לדרומה\" – on account of the fact that the moon and the stars incline/lean from the path of the sun sometimes to the south and somethings to the north and it is possible that the width of of the moon would be northward at the time of its appearance and it is possible that it would be southerly.", + "And it states [in the Mishnah]: \"כמה היה גבוה\" – that is to say, how much was its height above the horizen before the the sighting with the eye.", + "ולאין היה נוטה– meaning to sya , its extremities, because ithe leaning of the inclination of the moon changes in the directions of the world according to the width of the place and the widoth of the moon and its place in the constellations.", + "וכמה היה רחב– because the size of the moon itself changes when it renews itself in accordance with its drawing near to and its becoming distant from the sun. And the reasons for all of these changes and their knowledge, it is impossible to know them other than after knowing the kinds of many wonderous knowledge and the wisdom of astronomy and they would calculate the path of the moon in each month and know if they would see or not see it, according to what the exact calculation shows, if they knew that it would not appear, they would not rely on the words of the person who states that they saw it, for he is surely a false witness, but if they knew through the manner of the calculation that it really was possible tha tit would appear from the side of the calculation, but it is possible that that it would be hidden by the clouds, or that they heavesn were not clear, ior that that the place that they see from there is deep,and tehefore, they would not see it, and therefore we examine them if the testimony of he sees is corrrect or a lie in these matters that he mentioned, because they would calculate and know to wichi direction the moon is wife in the north or in the south, and how will be the placmeent of its extremities in the directions of the horizon, and the measurement of the brightness that one could see from it, and how much is its height according to the sion of the eye, if their testimony isappropriate to what that the calculations demonstrate, they would do acccording to their testimonyu if they were true witnesses as we have explained. But if not as for example, that they (i.e., the witnesses) said that saw it turning/diverting from the pathway of the sun to the northern side, and the width of the moon is southernly, we would know without a doubt that they are false witnesses. But you do not invalidate their testimony when they say how high it was other than if the two witnesses disputed in the measurement of its height with a large division (see Tractate Rosh Hashanah 24a). But if they all of them said that it was like ten cubits high, or that all of them said like one hundred cubits, their testimony is not contradicted through these words, because state like this measure it was its height according to the vision of tehir eyes. And as a result of these general rules that I have explained to you, they would make the viewing of the New Moon. But I am surprised about the person whoe contradicts and argues in this clear matter anad states that the Jewish religion is not built on the observation of the New Moon other than on caluclations alone, and that he believes in all of these statements, and I don’t think that a person who states this believes in it, but rather, it was his purposes in this matter to pierce his opponent in any manner that will be that won’t be in righteousness, or in righteousness since he did not find refuge from the pressure of the argumentation. And what is appropriate that you believe is that the essence of our religion is built upon the visual,but if the New Moon is not seen, we complete thirty days for the month that is departing, and the language of the Mishnah and the Talmud and the many stories that occurred in this matter over the course of all the years testify to the truth of this matter. God stated (Exodus 12:2): “This month shall mark the beginningn of the months,” and the it comes in the true accepted tradition that teaches that the Holy One, blessed be He showed Moses the image of the moon and said to him: (see Tractate Rosh Hashanah 20a and the Mekhilta) “see like this and sanctify it.” And they would not rely on calculations other than in order to know if it (i.e., the New Moon) appeared or did not appeared as I have explained to you, not that they should rely upon the calculations alone and make the New Moon according to the calculations if it obligatgs that it appeared, and the secret of the intercalation that the Holy One, blessed be He transmitted to Moses at Sinai (see Tractate Shabbat 75a according to the version of the Tosafot in Tractate Ketubot 111a, s.v., שלא and see the eighth chapter of Pirke D’Rabbi Eliezer) this is the order of the calculation that it is possible to know the difficult measurement of exact viewing/sighting, for the masters of astronomy from all the nations and also the philosophers are divided regarding this until now and beyond. And it is not clear to them its exact measure, and this calculation that is in our hands today is part of that same calculation and its introduction , which is not other than that a collected calculation of the average sun and moon alone, and I will explain to you in a special document this matter that is in our hands and what is its purposs in clear sightings that will not contradict them but rather whomever that we are able to djudge favorably if it is stated is not known, beause most people and perhaps all of them don’t’ know antyhing othetr than the summery total alone, meaning to say, to refine numbers upon numbers an those who think that they have already attained great knownledge, but they don’t know this neither the matter nor the purpose if it is suitable for seeing or not. And when it will be explained to another of the wifse people tha tit is not approprioate for sighting at all, it comes to be a contradiction of clear things and he states that we don’t do it through sighting and the essence is the Torah calculation. But a disagreement did not fall betwween people and they contradicted the truth, but rather on account of the lack of knowledge. And he would not undestand this value of what we stated and and raised in these small things that preceded, and not what we will explain in that document that we will compose, but rather that a religious person and a person of faith and will to know the truth and does not deceive himself, and the condition that we have aalreday validated himself for many years with those studies that make a person fit until he reaches from them an important knowledge, and if not, my words will be in his hands (Proverbs 17:16): “ like money in the hand of a fool.”" + ], + [ + "זמנו – this is the night of the thirtieth day of the concluding month.", + "ושלא בזמנו – the night of the thirty-first which is the night of Rosh Hodesh in any case whether the New Moon appeared [or] whether it did not appear. But the first Tanna says that even though it is the night of Rosh Hodesh whether it (i.e., the New Moon) appeared [or] whether it did not appear, it is necessary to sanctify the [New] Month. But Rabbi Eleazar says that there is no obigation to sanctify the [New] Month in any manny matter, as it states (Leviticus 25:10): “And you shall hallow the fiftieth year.” You sanctify years, but you do not sanctify months (see Tractate Rosh Hashanah 24a, but even though it is not the method of Maimonides to mention the words of Tannaim tha tare not mentioned in the Mishnah, here he found it appropriate to mention the approach of Rabbi Eleazar that is brought in the Talmud which is a third approach. And it appears that it was not in his textual version that was an addition in parentheses in our version. It is astonishing that he did not mention the approach found in our Sugyah an in Tractate Sanhedrin 10b. Rabbi Obadiah of Bartenura thought that the words of Maimonides are based on the words of Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok and brougth these words anonymously), meaning to say, tha thte sanctification of every motnh is not obligatory. Ands the Halakha is according to Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok." + ], + [ + "He would draw on a board the measurement of the light that would be in it, and placement of its borders for the directions of the horizon, and many many would draw sas such that deal with the paths of the stars, and don’t think that when it (i.e., the Mishnah) states: \"ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב\" what the ignorant imagine that they believeed inthese two things together, but it was possible for Rabban Gamaliel that the moon would appear in the east before sunrise, and on the same day itself, it would appear in the west after sunset, but since this is certainly prevented, it is would be completely impossible, and a person would not believe in this other than a common person which includes all of the commoners that do not attain from the traveling path of the spheres other than what the ox and the donkey comprehend, and more, he brings them to this imagery of what is stated in the Talmud: Rabban Gamaliel said to the Sages: Such is what I received from the house of my grandfather sometimes it comes at length and sometimes through a short [path] (see Tractate Rosh Hashanah 25a – and Rashi’s commentary there on the Mishnah s.v. \"עדי שקר הם\" ) . amd the matter of these things that the time that is betweem the ingathering of the sun and the moon and the sighting which makes a great change in accordance with the speed of the moon and its procrastination/slowness and according to its width in the north and in the sourth, and according to the length of the setting of the constellation that it is within and the shortness of its sunset, and according to the change of its appearance in length and width , and according to the change of the movement of the sun. And on these changes all of them are the causes of the shortness of the time between the ingathering of the sun and the moon and tween its appearnce of its length, it states that sometimes it comes in length and sometimes in shortness. And whomever has knowledge in the wisdom of the astronomy will understand everything that I said. But Rabban Gamaliel with his exacting knowledge of this wisdom knew that it is possible that it (i.e., the moon) could appear this evening, and therefore, he accepted their (i.e., those of the witnesses) when they said, “we saw it (i.e., the crescent New Moon) in the evening in the west, without fear for what they said about [seeing it] in the morning in the east, because the Torah did not obligate us to accept testimony of its appearnce in the morning. But not because he thought that they (i.e., the witnesses) lied, but that the matter dependended upon the fact that they imagined that they saw something that is similar to the moon but it was nothing, for it is impossible that it would appar in the morning of that same dasy. Because it is possible that he would draw/paint in the air the image of the moon as we had said, and already, they mentioned this in the Talmud and stated that one time, the sky was overcast and it appeared like the moon on the twenty-seventh [day] of the month etc. (see Ttractate Rosh Hashanah 25a and Rashi’s commentary there), and when Rabban Gamaliel accepted their testimony that the moon appeared near the sunset, the Sages disputede with him on this, because there wasn’t between it and the required gathering of time that it would appear according to their calculations which are not exact, and therefore, he transmitted to them the general principle that sometimes it comes at length, and sometimes shortly. And therefore, one must interpret anhyone who understands and is enlightened and possesses personal differentiation.", + "And it states [in the Mishnah]: \"ראינוהו בזמנו ובלילי עבורו לא נראה\" because he saw it (i.e., the New Moon) on the night of the thirtieth [of the month] and did not see it on the night of thirty-first [of the month], and the calculation requires that it should appear on the night of the thirtieth [of the month] as we have explained, and rightfully he believed them for they had testified on the appearance [of the New Moon] at the time of the appearance, and that which they said that they did not see it on the second night, this does not obligate us at all, for perhaps their sight was weak, or that the clouds covered it and they did not feel it. And from here it strengthens the understand of the explanation that we have made because also in this episode, Rabban Gamaliel did not believe them that the moon appeared on the night of the thirtieth [of the month] and it retreated backwards towards the sun and was hidden on the night of the thirty-first [of the month], but rather, he (i.e., Rabban Gamaliel] believedd their testimony that they had given in its appearance at the time of the appearance, and the matter was dependent upon their seeing it, with what they stated in the first episode that hey saw it in the morning on that same day, and also when they stated in the second episode that they did not see it (i.e., the New Moon) afterwards on the second night of the month." + ], + [ + "This is clear and correct." + ] + ], + [ + [ + "The subject of this Mishnah: \"ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו לומר:/the Jewish court/Bet Din had seen it or the entire Jewish people had seen and he witnesses were examined, but they didn’t manage to proclaim [that the New Moon is sanctified]. Because since the Bet Din saw it or the the entire Jewish people, it would aise in our minds that it does not require sanctificatio since the matter is well known/attested, therefore, it comes to inform you that nevertheless it is necessary to state, “It is sanctified, It is Sanctified,” and then that day will be Rosh Hodesh. It might arise in our minds that it is like that an individual who is an expert is permitted to judge even though the essense of laws is with three judges as will be explained in its place (see Tractate Sanhedrin, Chapter 1, Mishnah 1 and folio 5a, so too it is permitted to sanctify the New Moon with an individual [witness], therefore it coes to inform you that this is not the case other than with three [judges] or more according to what God said (Exodus 12:1): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt, etc., as we have explained above (see Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 7). And similarly it might arise in our minds that since the witnesses were examined during the day and their testimony was confimred on the thirtieth day that they saw it (i.e., the New Moon) the previous evening it became clear that that day was Rosh Hodesh een though the Bet Din did not manage to declar, “It is sanctified, It is sanctified” other than at night on the night of the thirty-first [of the previous month], and their statement that will be “that it is sanctified, that it is sanctified” is like a close of legal proceedings, because the general principle among us is that the close of the legal proceedings can be at night (see Tractate Sanhedrin 32a), therefore, it comes to inform us tha the Sanctification of the New Moon should not be at night in any manner because Scripture calls it a judgement and it is stated (in Psalms 81:5): “For it is a law for Israel, a ruling of the God of Jacob.\" and a law/judgement cannot be other than during the daytime, for behold God said (Deuteronomy 21:5): “and every lawsuit and case of assault is subject to their ruling,” Just as the seeing/examination of “plagues” (called “assault” in the JPS translation of the verse) is during the daytime and not at night, even judgements are during the daytime and not at night(see Tractate Sanhedrin 34b and see also Tractate Yevamot 104b and Tractate Nidah 3a). for the examination of plagues does not take place other than during the daytime, as it states (Leviticus 13:14): “But as soon as undiscolored flesh appears in it, he shall be impure” (where the words\"וביום הראות בו\" are literally translated as “during the day when it appears in it), during the daytime but not at night. And therefore, Rosh Hodesh will be on the thirty=first day, and the month that has completed will be a leap month, meaning to say, thirty days, and even though the New Moon appeared on the night of the thirtieth day since the New Month was not sanctified on the thirtieth day (see Tractate Rosh Hashanah 25b). aNd from what you need to know that the New Moon appeared at its proper time, which is at the end of the twenty-ninth [day] and there remains a delay during the daytime in order to state, “It is Sanctified, It is Sanctified,” prior to the appearance of the stars , this is mpermitted even though the sun had already set, because among us, night is not other than with the coming out of the stars, as we have explained in the Second Chapter of [Tractate] Shabbat (Mishnah 6; see also the Laws of the Sanctification of the New Moon, Chapter 2, Halakha 9). And I have mentioned to you this inorder that you should not think tha tht eh Sanctificarion of the New Moon should never be other than on the thirtieth day [of the month] but that it is possible that it will be before the night of the thirtieth [day] as we have explained." + ], + [ + "The calling of the horn of a cow a horn is the word of God (Deuteronomy 33:17): “Like a firstling bull in his majesty, He has horns like the horns of the wild-ox.” But the Sages pleaded on Rabbi Yossi with this when they said to him that arll of the Shofarot ae called “a horn” and were called a Shofar, [but] that of a cow is called a horn but is never called a shofar (see Tractate Rosh Hashanah 26a). And the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "This order did not exist other than in the Temple, as it states (Psalms 98:6): “With trumpets and the blast of the horn raise a shout before the LORD, the King.” But when one is not in the Temple, one does not blow other than with a Shofar alone on Rosh Hashanah. And we don’t blow on fast days other than with trumpets alone (see Tractate Rosh Hashanah 27a) . And they made (see the legal decsion in the Laws of Fasts, Chapter 1, Halakha 1 – which is a unique commandment) the commandments of the day of a fast with trumpets because a fast day is not other than because of the troubles of a commnunity, and behold God stated (Numbers 10:9): “[When you are at war in your land] against an agressor who attacks you, oyou shall sound short blasts on the trumpets, [that you may may be dremembered before the LORD your God and be delivered from your enemies].”]" + ], + [], + [ + "בתקיעה– that is to say the number of blasts of the Shofar", + "ובברכות – meaning to say the number of blessings that are in the Amidah, and its number will be explained. And it stated [in the Mishnah] above that the Shofar of Rosh Hashanah is of an ibex, but this is not the Halakha, and similarly, the Halakha is not according to Rabbi Yehudah. And the Decided Halakha is that the Shofar of the the Jubilee [Year] and of Rosh Hashanah is of bent males (see Tractate Rosh Hashanah 26a)." + ], + [ + "נסדק פסול – if it (i.e., the Shofar) is split/cut off lengtgh-wise, but if it is split width-wise after the place of of the split that the measurement of the Shofar is enough in order that he can hold it in his hand and it exudes to here and to there, it is fit/kosher *see Tractate Rosh Hashanah 27b). But there are in its piercing/perforating differences in the laws, and it is that one must stop up the perforation, but if one stopped it up with its own kind and there remained in ti the majority that was whole without a perforation, and the holes did not prevent the sounding [of the Shofar] as it explains, it is fit/appropriate. But if one closed it up with something that is not of its kind, it is invalid (and see that Maimonides decreed the same thing in the Laws of Shofar, Chapter 1, Halakha 5).", + "ובור- it is a trench/ditch in the body of the ground.", + "וחדות- a pool/cistern whose walls are high over the ground (see also Maimonides’ explanation in Tractate Kelim, Chapter 5, Mishnah 6 and also in the Laws of Selling, Chapter 25, Halakha 2).", + "פיטם – a large earthenware vessel , and it is outside of the ditch/trench that we mentioned.", + "אם קול הברה שמע לא יצא- but those who are within the trench/ditch fulled their religious obligations, and the person who sounds the Shofar must intent dto fulfill the religious obligations of those who hear it and further the listener must intned to fulfill his [own] religious obligation [by hearing the sound of the person blowing the Shofar] and he fulfills his religious obligation. And the reason that the Mishnah did not make the condition here regarding religious intentionality informs us that because he is the Hazzan of the synagogue, and the representative of the community is not appointed initially other than to fulfill the religious obligations of the community, and therefore when he sounds the Shofar he intends to fulfil the religious obligations of all those who hear him, and therefore, we don’t have require anythnig other than the knowledge/awareness of the person who hears it (see Tractate Rosh Hashanah 29a)." + ], + [], + [ + "All of this is clear according to what is necessary here in this matter that we are dealing with and according to the purpose of the book." + ] + ], + [ + [ + "Whe have already explained several times (see Tractate Maaser Sheni, Chapter 2, Mishnah 4, Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 3, and Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 10) that [the word in the Mishnah]: \"מקדש\" is what all of Jerusalem is called. ומדינה – all of the rest of the Land of Isarel, and the reason that on its account that the Sounding of the Shofar on Shabbat is forbidden is a decree lest one carry it in his hand and traverse four cubits in the public domain (see Tractate Rosh Hashanah 29b) as we have explained regarding a Lulav [and Etrog] (see Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2), because the Sounding of the Shofar is not work.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין\" – which means to say that even if there were Jewish courts in Maassah and they camped in a particular place, not in order to dwell there, they are permitted to sound the Shofar there, but it is not the Halakha, but rather like it stated earlier, that we don’t sound the Shofar other than in a place whewre there is a fixed Jewish court/Bet Din (see The Loaws of Shofar, Chapter 2, Halakha 9, that is made of up those with those with Rabbinic ordination and with a great Sage). But thte Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"ועוד\", which implies that there was there another matter other than this that it mentiond, and it is this, that in Jerusalem, every person would sound the Shofar whnever the Bet Din was sitting in the Temple, but in Yavneh, they would not sound the Shofar other than in the Bet Din alone, as it mentioned (see Tractate Rosh Hashanah 30a), but they did n’t say reagrding a Bet Din that the shounding of Shofar would occur on Shabbat because they were scrupulous that they would not come to making an unintention error (see Tractate Shabbat, chpater 7, note 15 and Chapter 19, note 2) in a case ssuch as this." + ], + [ + "We have aready advanced our comments on this Halakha in the third chapter of [Tractate] Sukkah {Mishnah 10).," + ], + [ + "נתקלקלו הלןוים בשיר (the Levites were misled in the Psalm/song) – that they didn’t recite the song/psalm at all (see Tractate Rosh Hashanah 30a) for they didn’t know if it was a weekday and that witnesses did not would not be coming to testify on the appearance [of the New Moon] or that it is Sanctified and the witnesses would come at the end of the day. Because at any rate, one must sastate tha Psalm for every sacrifice as will be explained in its place (see Tractate Tamid, Chapter 7, Mishnah 4. And the time of Minha is the time for the offering of the daily burnt offering of the eventide, and when they offered it, they do not offer after it anything as will be explained in the fifth [chapter] of [Tractate] Pesahim.", + "ומקום הועד – the place of meeting, meaning to say, the place that is known for the sitting of the Bet Din, in order that there be only one place that the witnesses will come to and they won’t have to search over several places that are clear and it is obvious/simple that every Bet Din that is mentioned in this subject are ordained in the Land of Israel like we will explain in [Tractate] Sanhedrin (Chapter 4, Mishnah 3)." + ], + [ + "God stated concerening Rosh Hashanah (Leviticusd 23:24): “a sacred occasion commemorated with loud blasts,”/\"זכרון תרועה\" and it comes in the accepted tradition that [the word] “remembrance” is the Zikhronot [section of Musaf Amidah]. The [word] “Teruah” these are the Shofarot [section of the Musaf Amidah]. (see Tractate Rosh Hashanah 32a). And it is stated further (Numbers 10:10): “And they shall be a reminder of you before the LORD your God. I, the LORD, am your God.” It comes in the accedpted tradition that this fact that [the Biblical text] doubles “I, the LORD, am your God” is an analogy/Binyan Av. – that every place where it states Zikhronot and Shofarot, the Malkhyyot (Prayers for God’s sovereignty) will be with them. And it is from what is appropriate that the Malkhuyot prayers should come first, followed by the Zikhnorot and and after them, the Shofarot, as it is stated (Tractate Rosh Hashanah 16a): State before me the Malkhuyot prayers in order that you proclaim My sovereignty upon you, the Zikhronot, in order that that your rememberances will arise before Me for Good, and conclude with Shofar. And the Halkah is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "The words [in the Mishnah]: \"[מ]עשר [מלגכויות, מ]עשרה [זכרונות]\" means to say, ten [Biblical] verses, three from the Torah, and three [verses] from the Writings (i.e., the third section of the Bible) and three [verses] from Prophets and one [verse] from the Torah completes it. But Rabbi Yohanan ben Nuri states that if one reitces one verse] from the Torah and one [ verse] from the Writings and on[] from the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32a) and the subject of the words of Rabbi Yossi that are stated here because it is known that he is explaining this, that just as one fulfills one’s religious obligation if he completed [with a verse] in the Torah, so also if he completed [with a verse] in the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32b).", + "וזכורן ושופר ומלכות של פורענות - as for example (Psalms 78:39): “for He remembered that they were but flesh”, (Hosea 5:8): “Sound a ram’s horn in Gibeah” etc., “[As I live- declares the Lord God -] I will reign over you with a strong hand and an outstretched arm, and with overflowing fury.” And hence, we don’t fulfill our religious obligation with the [mention] of a emembrance of an individual, as for example (Nehemiah 5:19): “O my God, remember to my credit [all that I have done for this people].” And the Halakha is according to Rabbi Yohanan ben Nuri and according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "This was not enacted other than at a time of religious persecution. Because there were guards over the person leading the prayer service at Shaharit/the morning service that he should not sound the Shofar, and when the Amidah [of Shaharit] was completed, the guards leave, and therefore, the person who sounds the Shofar stans aftewards for the Musaf prayer, and it is stated [in the Mishnah]: \"ובשעת ההלל\" , since we don’t recite Hallel neither on Rosh Hashanah nor on Yom Kippur (see Tractate Rosh Hashanah 32b), because they are days of prayer and submission before God and fear of Him and test before him and repentance and supplication and the request for pardon, and it is not appropriate in these conditions to be happy and to rejoice." + ], + [ + "It has already been explained to you (i.e., Tractate Shabbat, Chaper 2, Mishnah 1 and Tractate Pesahim, Chapter 7, Mishnah 10) that the Festival day is a positive commandment and a negative commandhat you cut it with a ment, since this is stated [in the Torah] (Leviticus 23:32): “It shall be a sabbath of complete rest for you” which is a positive commandment, and it states [in the Torah] (Lecutive 23:31): “Do no work whatsoever”, is a negative commandment, but the Sounding of the Shofar is only a positive commandment. And the general principle among us is that a positiive commandment does not come and supersede a negative commandment and a positive commandment (see Tractate Rosh Hashanah 32b).", + "ודבר שהוא משום שבות- as for example that you should cut it with a knife.", + "ומשום לא תעשה – that you should cut it with a saw which is a complete form of labor/work (see Tractate Rosha Hashanah 33a and according to the textual reading of the RIF/Rabbi Isaac Alfasi).", + "ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע – and even on the Sabbath, but with the condition that he has already approached becoming a man in order that he knows to fulfill his religious obligation when Rosh hashanah arrives (see Tractate Rosh Hashanah 33a nad in the Laws of Shofar, Chapter 2, Halakha 7, which implies specifically that he had not yet reached the age of education. But there are two readings in the RIF, one lenient – here lenient and there strict)." + ], + [ + "The general rule among us is that the Shofar blowing for Rosh Hashanah and the Shofar blowing for the Jubilee are equivalent,and everything that is stated regarding the Rosh Hashanah Shofar blowing is indeed an obligation also on the Jubille, and all that is said regarding the Shofar blowing on the Jubilee is also obligatory on Rosh Hashanah, and like these, all the Biblical verses that were stated for each one of the two days are together, and all of this is is the case because God said (Leviticus 25:9): “Then youshall sound the horn loud in he seventh month, [on the tenth day of the month -the Day of Atonement – you shall have the horn sounded throughout your land],” (see Tractate Rosh Hashanah 33b) and it comes in the received tradition that all of the of the Teruot of the [first day of the] Seventh Month are this like that (see Tractate Rosh Hashanah 34a). And another general principle among us is that each Teruah/tremolo has a Tekiah before it and and a Tekiah after it, and so they stated in the received tradition: From where that a simple sound precedes it? The inference teaches us (Leviticus 25:9): “”you shall have the horn sounded/תעבירו שופר” (see Tractate Rosh Hashanah 33b) and the word “Teruah” is multiplied/doubled on Rosh Hshanah and Yom Kippur three times, (Leviticus 25:9): “And you shall sound the Shofar loud in the seventh month,etc.” and (Leviticus 23:24): “you shall observe complete rest, a sxred occasion commemoratd with loud blasts,” (Numbers 29:1): “You shall observe it as a day when the horn is sounded,” behold these are the three Teruot/tremolo sounds , and the six Tekiot as as we have explained, they make the nine Tekiot that are obligatory on Rosh Hashanah and Yom Kippur [of the Jubilee year].", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"שעור תקיעה כדי שלש תרועות\" – meaning to say that the measure And all of the Tekiot which are six is like the measurement of all of the Teruot/tremolo sounds which are three, and how we sound tny Tekiot as is known, because it is doubtful to us iisf the Teruah that is spoken of in the Torah is like a יללא/lamentation or howlinhat, it raises its voice and g or that the Teruah is three broken notes, or that the nomenclature Teruah falls upon both kinds together (see Tractate Rosh Hashanah 34a), and therefore, we sound the Shofar תשר\"ת (Tekiah, Shevarim, Teruah, Tekiah ) three times, and תש\"ת (Tekiah, Shevarim, Tekiah) and תר\"ת (Tekiah, Teruah, Tekiah) three times, but we don’t sound תרש\"ת (Teruah, Shevarim, Teruah) because we found it stated in the Aramaic translation of the word תרועה is יבבא/an alarm. And it is stated (Judges 5:28): “Through the window peered Sisera’s mother/\"בעד החלון נשקפרה ותיבב\" and it is known that if evil comes upon a person it is from a pretext first like the three broken sounds, and afterwards he raises his voice and speaks like a Teruah/tremolo.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"תקע בראשונה וכו'\" /if one sounded a sustained note first. It’s explanation is that iff one sounded a Tekiah/sustaining note first that is prior to the Teruah/tremolo note and made it longer for a period of time, and afterwards sounded the Teruah/tremolo, and after that sounded a second Tekiah/sustained note and lengthened it double in measurement of the first one in order that it is could for him according to his understanding in place of two Tekiot one at the end of the first gate/segment and the second at the start of the second gate/segment, it comes to inform you that it does not count for him othr than the one Tekiah alone, and even if if he lengthened it all what is bpossible, he does not have in his hand other than only one gate/segment.", + "And he wanted as it is stated [in the Mishnah]: \"מי שברך\" - he recited the prayers [of the Musaf service with Malkhuyot, Zikhronot and Shofarot] that the prayer is nine blessings which were mentioned above, and they are the first three [blessings] and Malkhuyot, Zichronot and Shofarot and the last three [blessings].", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"כשם ששליוח צבור חייב\" – meaning to say that he is obligated in the blessings. And the dispute between Rabban Gamaliel and the Sages is not regarding the prayer of Rosh Hashanah [Musaf] alone, but rather that they disputedd in all of the prayers, for the Sages state that the Shaliah Tzibbur/emissary of the congregation does not fulfill the religious obligations other than those who do not know how to pray, but a person who knows how to pray does not fulfill his religious obligation other than through his own prayer. But Rabban Gamaliel holds that he fulfills his religious obligation through the prayer of the Shaliah Tzibur those who knows [how to pray] and those who don’t know [how to pray]. And the Halakha is according to Rabban Gamaliel only on Rosh Hashanah and Yom Kippur (see Tractate Rosh Hashanah 35a), beause of the length of the prayers on those two days." + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..d07d5c87b8dc798fb192b46bbdb7727b23a39dcc --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/English/merged.json @@ -0,0 +1,158 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Rosh Hashanah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Rosh_Hashanah", + "text": [ + [ + [ + "למלכים– it is his desire to state, Jewish kings, and the benefit/value in this is for the dating of documents, that when a day in [the month of] Nisan enters, we count it as an additional year on his time [as king] (see Tractate Rosh Hashanah 2a, but Maimonides does not distinguish in his writings between Jewish kings and kings of other nations of the world).", + "לרגלים – it is his desire to state that the Festival that is in that month (i.e., Nisan) is the first of the Festivals (i.e., Passover), and the benefit/value in this is because there is among us the geneal principle that this is what God said (Deuteronomy 23:22 – the verse quoted in the text is Deuteronomy 22:23): “[When you make a vow to the LORD your God], do not put off fulfilling it,” he does not transgress until the three Festivals have passed by. Rabbi Shimon states that the Festival of Matzot/Unleavened Bread is first, in order that it will e according to the order, and that is what it stated here regarding the Festvals (see Tractate Rosh Hashanah 4a), but this is not the Halakha. But when one Festival has passed and he didn’t bring his sacrifices to the Temple, he transgressed a positive commandment and this is what it states (in the Torah (Deuteronomy 12:5 and 12:6): “There you shall go. And there you are to bring your burnt offerings and other sacrifices, [your tithes and contributions, your votive and freewill offerings, and the firstlings of your herds and flocks],” amd it is the benefit/value of knowing the New Year of למעשר בהמה because we don’t set aside/separate the tithe from those born in this year with those born in the year after it, and this will be explained in Tractate Bekhorot (Chapter 9, Mishnah 1), and it is stated [in the Mishnah): \"ראש השנה לשנים\" , mefaning to say, to the date of the world, and also the benefit/value in this in order to know the dates of documents (see Tractate Rosh Hashanah 8a).d", + "ולשמיטין וליובלות – and even though the laws of the Jubillee do not begin other than from the tenth [day] of Tishrie for God said (Leviticus 25:9): “[Then you shall sound the horn loud; in the seventh month, on the tenth day o fthe month- the Day of Atonement -] you shall have the horn sounded throughout your land, behold from Rosh Hashanah its holiness commences and the labor is given up/renounced from the slaves (see Tractate Rosh Hashanah 8b) since God said (Leviticus 25:10): “You shall proclaim release throughout the land for all of its inhabitants.”", + "ולנטיעה – this is what God said (Leviticus 19:23-24): “Three years it shall be forbidden for you, not to gbe eaten. In the fourth year all its fruit [shall be set aside for jubilation before the LORD],” and this is that if he planted a sapling forty four days before the first day of Tishrei, it counted for him as a year, as we explained in the Second Chapter of Tractate Sheiviit (Mishnah 6) and the year that is entering will be the second year, and here I explain to you all of this through a parable, as for example, that he planted this sapling on the fifteenth of [the month of] of Av, behold the remainded of the twenty fifth year is considered for it as the first year, and the twenty-sixth yeare is the second year and the twenty-seventh year is the third [year] , and these are the years of Orlah/the fruit of trees of the first three years, but the laws of Orlah does not renounced/given up from this planting until the fiteenth day of [the month of] Shevat in the twenty-ninth year, and it (i.e., the Mishnah) informs us tha the fruits of this spaling are forbidden until the fifteenth day of [the month of] Shevat if for Orlah, they are Orlah, and if for that which is in its fourth year, for its fourth year (see Tractate Rosh Hashanah 10a) and the laws of Orlah came before the laws of Orlah and the fourth year’s fruit of a young tree in their place.", + "ולירקות ולאילן – the benefit/value in this is because of the general rules that were alread explained in the Order of Zeraim, that we don’t tithe from that which is new on that which is old (see Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 5) and similarly kinds of tithes that change in known years regarding the Second Tithe and the Poor Person’s Tithe (see Tractate Rosh Hashanah 12b) as we have explained there." + ], + [ + "על התבואה – with what would happen to it, לקיון and miniscule return/yield or increase.", + "בני מרון – the sheep (see Tractate rosh Hashanah 18a), amd the Aramaic translation of sheep/lambs (כבשים) is אמריא/lambs, meaning to say, that we consider with people and judge them for health or illness or death and life, and except for this from the rest of the condiions of humanity (see The Laws of Repentence , Chpater 3, Halakha 3, which only mentions life and death, but there are those who wrote that Maimonides thinks concerning health and illness like one who holds that a person is judged at all times). And the plain meaning of this language is clear like you see, but its secret and its matter, there is not doubt that it is very difficult." + ], + [ + "Transmission of testimony in seeing the New Moon is not other than in Jerusalem, but from Jerusalme, the Jewish court sends out emissaries/messengers to the entire country as it will be explained. But during the Second Temple period they would not fast on the tenth of [the month of] Tevet nor on the seventeenth of [the month of] Tammuz, but a person who wanted could fast or not fast and therefore, they would not go forth regarding [the month of] Tevet nor on [the month of] Tammuz, as God said (Zechariah 8:19): “The fast of the fourth month, the fast of the fifth month, the fast of the seventh month, and the fast of the tenth month shall beccome occasions for joy and gladnes, happy fstivals for the House of Judah,” like these He (i.e., God) gave the choise in their hands on those days that if they want, they can fast on them, or that they should not fast (see Tractate Rosh Hashanah 18b). And the fast of the fourth month is the seventeenth day of Tammuz, because Tammu is the fourth month, and the fast of the fifth month is Tisha B’Av/Ninth of Av which is the fifth month, and the fast of the seventh month is the Fast of Gedaliah, and the fast of the tenth month is the tenth of Tevet because it is the tenth month. But they would fast on the Ninth of Av, even though it was delivered to their wills because the troubles were multiplied on it, as will be explained in [Tractate] Taaniyot (in Chapter 4, Mishnah 6).", + "And it is stated (i.e., in the Mishnah): \"על אלול מפני ראש השנה\" , because Elul most of the time is twenty-nine days, and when they knew [when] Rosh Hodesh Elul was, they knew when Rosh Hashanah was generally, and they (i.e., the messengers) would go forth regarding Tishrei in order that they would know when Rosh Hashanah was exactly because it is possible that Elul would be thirty days (see Tractate Rosh Hashanah 19b)." + ], + [ + "The witneses who saw the “New” (i.e., crescent) moon are those who \"שמחללין את השבת\"/who violate the Sabbath if they are far from Jersuaelm as will be explained further on (see Mishnah 9 of this chapter). And it will be explained in the teaching of [the recitation of] Musaf of each and every New Moon." + ], + [ + "בעליל (clearly visible) – clearly revealed (see Tractate Rosh Hashanah 21b), as for example, that it appears large and the heaves are clear and it is high above the horizon and it is possible for all to see it, because it is possible that it will appear very hidden near the redness of the sunset until one is not is not able to see it other than one whose eyesight is sharp. Rabbi Yossi says that if it appears clear that people have already seen it in every place, it certainly has already been seen in Jerusalem and there is no need for these witnesses, and therefore, we don’t violate the Sabbat. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "He did not do this but rather because he saw that the testimony that in their mouths was not useful. Rabban Gamaliel said to him – even though that their testimony is not useful, it is possible that in the future, the testimonyh of one of them will be useful for another New Moon, and he should not come before us to testify beaus they didn’t hear his words in the past. And the Halakha is according to Rabban Gamaliel." + ], + [ + "Whomever authorizes the testimony of the New Moon with relatives learns from what the Torah stated (Exodus 12:1-2): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt: This month shall mark for you the beginning of the months,” this testimony will be acceptable through you. But the Sages state that this testimonyh will be transmitted to them (see Tractate Rosh Hashanah 22a) meaning to say, that the vieweing of the New Moon, its matter is given over to the Jewish court/Bet Din, not to every person who saw it is able to make a Festival on account of his viewing. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "The laws of those who are ineligible to provide testimony and their conditions will be explained in Tractate Sanhedrin (Chapter 3, Mishnah 2)." + ], + [ + "We have already explained to you that on the sixth chapter of [Tractate] Pesahim that in every place wher it states the word \"מועד\", it means to say even on the Sabbath." + ] + ], + [ + [ + "The order of the language is such: If the Jewish court/Bet Din does not recognize this pair that testified on the New Moon, the people of the place send another set [of witnesses] with him to testify that this pair is appropriate/kosher (see Tractate Rosh Hashanah 22b). And afterwards he explained the reason that on account of it, they don’t accept the testimony other than from a person who is known or that is known by others, and it states [in the Mishnah]: \"בראשונה וכו'\" – tha the sectarians would hire false witnesses to testify regarding the New Moon." + ], + [ + "The Cutheans would raise fire signals at an inappropriate time announcing the New Moon in the moutains, and everyone who saw the fire signals would also kindle [them] on hhis own as he thinks that the lighting began in Jerusalem." + ], + [], + [], + [ + "All of this is clear and obvious and we have already advanced to you the general rules of this last Halakha in the fourth chpater of [Tractate] Eruvin (Mishnah 3)." + ], + [ + "לפני החמה או לאחר החמה – meaning to say, the side that shines within it that was towards the son or the darkness that is within it that was towards the sun.", + "And it states [in the Mishnah]: \"לצפונה או לדרומה\" – on account of the fact that the moon and the stars incline/lean from the path of the sun sometimes to the south and somethings to the north and it is possible that the width of of the moon would be northward at the time of its appearance and it is possible that it would be southerly.", + "And it states [in the Mishnah]: \"כמה היה גבוה\" – that is to say, how much was its height above the horizen before the the sighting with the eye.", + "ולאין היה נוטה– meaning to sya , its extremities, because ithe leaning of the inclination of the moon changes in the directions of the world according to the width of the place and the widoth of the moon and its place in the constellations.", + "וכמה היה רחב– because the size of the moon itself changes when it renews itself in accordance with its drawing near to and its becoming distant from the sun. And the reasons for all of these changes and their knowledge, it is impossible to know them other than after knowing the kinds of many wonderous knowledge and the wisdom of astronomy and they would calculate the path of the moon in each month and know if they would see or not see it, according to what the exact calculation shows, if they knew that it would not appear, they would not rely on the words of the person who states that they saw it, for he is surely a false witness, but if they knew through the manner of the calculation that it really was possible tha tit would appear from the side of the calculation, but it is possible that that it would be hidden by the clouds, or that they heavesn were not clear, ior that that the place that they see from there is deep,and tehefore, they would not see it, and therefore we examine them if the testimony of he sees is corrrect or a lie in these matters that he mentioned, because they would calculate and know to wichi direction the moon is wife in the north or in the south, and how will be the placmeent of its extremities in the directions of the horizon, and the measurement of the brightness that one could see from it, and how much is its height according to the sion of the eye, if their testimony isappropriate to what that the calculations demonstrate, they would do acccording to their testimonyu if they were true witnesses as we have explained. But if not as for example, that they (i.e., the witnesses) said that saw it turning/diverting from the pathway of the sun to the northern side, and the width of the moon is southernly, we would know without a doubt that they are false witnesses. But you do not invalidate their testimony when they say how high it was other than if the two witnesses disputed in the measurement of its height with a large division (see Tractate Rosh Hashanah 24a). But if they all of them said that it was like ten cubits high, or that all of them said like one hundred cubits, their testimony is not contradicted through these words, because state like this measure it was its height according to the vision of tehir eyes. And as a result of these general rules that I have explained to you, they would make the viewing of the New Moon. But I am surprised about the person whoe contradicts and argues in this clear matter anad states that the Jewish religion is not built on the observation of the New Moon other than on caluclations alone, and that he believes in all of these statements, and I don’t think that a person who states this believes in it, but rather, it was his purposes in this matter to pierce his opponent in any manner that will be that won’t be in righteousness, or in righteousness since he did not find refuge from the pressure of the argumentation. And what is appropriate that you believe is that the essence of our religion is built upon the visual,but if the New Moon is not seen, we complete thirty days for the month that is departing, and the language of the Mishnah and the Talmud and the many stories that occurred in this matter over the course of all the years testify to the truth of this matter. God stated (Exodus 12:2): “This month shall mark the beginningn of the months,” and the it comes in the true accepted tradition that teaches that the Holy One, blessed be He showed Moses the image of the moon and said to him: (see Tractate Rosh Hashanah 20a and the Mekhilta) “see like this and sanctify it.” And they would not rely on calculations other than in order to know if it (i.e., the New Moon) appeared or did not appeared as I have explained to you, not that they should rely upon the calculations alone and make the New Moon according to the calculations if it obligatgs that it appeared, and the secret of the intercalation that the Holy One, blessed be He transmitted to Moses at Sinai (see Tractate Shabbat 75a according to the version of the Tosafot in Tractate Ketubot 111a, s.v., שלא and see the eighth chapter of Pirke D’Rabbi Eliezer) this is the order of the calculation that it is possible to know the difficult measurement of exact viewing/sighting, for the masters of astronomy from all the nations and also the philosophers are divided regarding this until now and beyond. And it is not clear to them its exact measure, and this calculation that is in our hands today is part of that same calculation and its introduction , which is not other than that a collected calculation of the average sun and moon alone, and I will explain to you in a special document this matter that is in our hands and what is its purposs in clear sightings that will not contradict them but rather whomever that we are able to djudge favorably if it is stated is not known, beause most people and perhaps all of them don’t’ know antyhing othetr than the summery total alone, meaning to say, to refine numbers upon numbers an those who think that they have already attained great knownledge, but they don’t know this neither the matter nor the purpose if it is suitable for seeing or not. And when it will be explained to another of the wifse people tha tit is not approprioate for sighting at all, it comes to be a contradiction of clear things and he states that we don’t do it through sighting and the essence is the Torah calculation. But a disagreement did not fall betwween people and they contradicted the truth, but rather on account of the lack of knowledge. And he would not undestand this value of what we stated and and raised in these small things that preceded, and not what we will explain in that document that we will compose, but rather that a religious person and a person of faith and will to know the truth and does not deceive himself, and the condition that we have aalreday validated himself for many years with those studies that make a person fit until he reaches from them an important knowledge, and if not, my words will be in his hands (Proverbs 17:16): “ like money in the hand of a fool.”" + ], + [ + "זמנו – this is the night of the thirtieth day of the concluding month.", + "ושלא בזמנו – the night of the thirty-first which is the night of Rosh Hodesh in any case whether the New Moon appeared [or] whether it did not appear. But the first Tanna says that even though it is the night of Rosh Hodesh whether it (i.e., the New Moon) appeared [or] whether it did not appear, it is necessary to sanctify the [New] Month. But Rabbi Eleazar says that there is no obigation to sanctify the [New] Month in any manny matter, as it states (Leviticus 25:10): “And you shall hallow the fiftieth year.” You sanctify years, but you do not sanctify months (see Tractate Rosh Hashanah 24a, but even though it is not the method of Maimonides to mention the words of Tannaim tha tare not mentioned in the Mishnah, here he found it appropriate to mention the approach of Rabbi Eleazar that is brought in the Talmud which is a third approach. And it appears that it was not in his textual version that was an addition in parentheses in our version. It is astonishing that he did not mention the approach found in our Sugyah an in Tractate Sanhedrin 10b. Rabbi Obadiah of Bartenura thought that the words of Maimonides are based on the words of Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok and brougth these words anonymously), meaning to say, tha thte sanctification of every motnh is not obligatory. Ands the Halakha is according to Rabbi Eleazar the son of Rabbi Tzadok." + ], + [ + "He would draw on a board the measurement of the light that would be in it, and placement of its borders for the directions of the horizon, and many many would draw sas such that deal with the paths of the stars, and don’t think that when it (i.e., the Mishnah) states: \"ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב\" what the ignorant imagine that they believeed inthese two things together, but it was possible for Rabban Gamaliel that the moon would appear in the east before sunrise, and on the same day itself, it would appear in the west after sunset, but since this is certainly prevented, it is would be completely impossible, and a person would not believe in this other than a common person which includes all of the commoners that do not attain from the traveling path of the spheres other than what the ox and the donkey comprehend, and more, he brings them to this imagery of what is stated in the Talmud: Rabban Gamaliel said to the Sages: Such is what I received from the house of my grandfather sometimes it comes at length and sometimes through a short [path] (see Tractate Rosh Hashanah 25a – and Rashi’s commentary there on the Mishnah s.v. \"עדי שקר הם\" ) . amd the matter of these things that the time that is betweem the ingathering of the sun and the moon and the sighting which makes a great change in accordance with the speed of the moon and its procrastination/slowness and according to its width in the north and in the sourth, and according to the length of the setting of the constellation that it is within and the shortness of its sunset, and according to the change of its appearance in length and width , and according to the change of the movement of the sun. And on these changes all of them are the causes of the shortness of the time between the ingathering of the sun and the moon and tween its appearnce of its length, it states that sometimes it comes in length and sometimes in shortness. And whomever has knowledge in the wisdom of the astronomy will understand everything that I said. But Rabban Gamaliel with his exacting knowledge of this wisdom knew that it is possible that it (i.e., the moon) could appear this evening, and therefore, he accepted their (i.e., those of the witnesses) when they said, “we saw it (i.e., the crescent New Moon) in the evening in the west, without fear for what they said about [seeing it] in the morning in the east, because the Torah did not obligate us to accept testimony of its appearnce in the morning. But not because he thought that they (i.e., the witnesses) lied, but that the matter dependended upon the fact that they imagined that they saw something that is similar to the moon but it was nothing, for it is impossible that it would appar in the morning of that same dasy. Because it is possible that he would draw/paint in the air the image of the moon as we had said, and already, they mentioned this in the Talmud and stated that one time, the sky was overcast and it appeared like the moon on the twenty-seventh [day] of the month etc. (see Ttractate Rosh Hashanah 25a and Rashi’s commentary there), and when Rabban Gamaliel accepted their testimony that the moon appeared near the sunset, the Sages disputede with him on this, because there wasn’t between it and the required gathering of time that it would appear according to their calculations which are not exact, and therefore, he transmitted to them the general principle that sometimes it comes at length, and sometimes shortly. And therefore, one must interpret anhyone who understands and is enlightened and possesses personal differentiation.", + "And it states [in the Mishnah]: \"ראינוהו בזמנו ובלילי עבורו לא נראה\" because he saw it (i.e., the New Moon) on the night of the thirtieth [of the month] and did not see it on the night of thirty-first [of the month], and the calculation requires that it should appear on the night of the thirtieth [of the month] as we have explained, and rightfully he believed them for they had testified on the appearance [of the New Moon] at the time of the appearance, and that which they said that they did not see it on the second night, this does not obligate us at all, for perhaps their sight was weak, or that the clouds covered it and they did not feel it. And from here it strengthens the understand of the explanation that we have made because also in this episode, Rabban Gamaliel did not believe them that the moon appeared on the night of the thirtieth [of the month] and it retreated backwards towards the sun and was hidden on the night of the thirty-first [of the month], but rather, he (i.e., Rabban Gamaliel] believedd their testimony that they had given in its appearance at the time of the appearance, and the matter was dependent upon their seeing it, with what they stated in the first episode that hey saw it in the morning on that same day, and also when they stated in the second episode that they did not see it (i.e., the New Moon) afterwards on the second night of the month." + ], + [ + "This is clear and correct." + ] + ], + [ + [ + "The subject of this Mishnah: \"ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו לומר:/the Jewish court/Bet Din had seen it or the entire Jewish people had seen and he witnesses were examined, but they didn’t manage to proclaim [that the New Moon is sanctified]. Because since the Bet Din saw it or the the entire Jewish people, it would aise in our minds that it does not require sanctificatio since the matter is well known/attested, therefore, it comes to inform you that nevertheless it is necessary to state, “It is sanctified, It is Sanctified,” and then that day will be Rosh Hodesh. It might arise in our minds that it is like that an individual who is an expert is permitted to judge even though the essense of laws is with three judges as will be explained in its place (see Tractate Sanhedrin, Chapter 1, Mishnah 1 and folio 5a, so too it is permitted to sanctify the New Moon with an individual [witness], therefore it coes to inform you that this is not the case other than with three [judges] or more according to what God said (Exodus 12:1): “The LORD said to Moses and Aaron in the land of Egypt, etc., as we have explained above (see Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 7). And similarly it might arise in our minds that since the witnesses were examined during the day and their testimony was confimred on the thirtieth day that they saw it (i.e., the New Moon) the previous evening it became clear that that day was Rosh Hodesh een though the Bet Din did not manage to declar, “It is sanctified, It is sanctified” other than at night on the night of the thirty-first [of the previous month], and their statement that will be “that it is sanctified, that it is sanctified” is like a close of legal proceedings, because the general principle among us is that the close of the legal proceedings can be at night (see Tractate Sanhedrin 32a), therefore, it comes to inform us tha the Sanctification of the New Moon should not be at night in any manner because Scripture calls it a judgement and it is stated (in Psalms 81:5): “For it is a law for Israel, a ruling of the God of Jacob.\" and a law/judgement cannot be other than during the daytime, for behold God said (Deuteronomy 21:5): “and every lawsuit and case of assault is subject to their ruling,” Just as the seeing/examination of “plagues” (called “assault” in the JPS translation of the verse) is during the daytime and not at night, even judgements are during the daytime and not at night(see Tractate Sanhedrin 34b and see also Tractate Yevamot 104b and Tractate Nidah 3a). for the examination of plagues does not take place other than during the daytime, as it states (Leviticus 13:14): “But as soon as undiscolored flesh appears in it, he shall be impure” (where the words\"וביום הראות בו\" are literally translated as “during the day when it appears in it), during the daytime but not at night. And therefore, Rosh Hodesh will be on the thirty=first day, and the month that has completed will be a leap month, meaning to say, thirty days, and even though the New Moon appeared on the night of the thirtieth day since the New Month was not sanctified on the thirtieth day (see Tractate Rosh Hashanah 25b). aNd from what you need to know that the New Moon appeared at its proper time, which is at the end of the twenty-ninth [day] and there remains a delay during the daytime in order to state, “It is Sanctified, It is Sanctified,” prior to the appearance of the stars , this is mpermitted even though the sun had already set, because among us, night is not other than with the coming out of the stars, as we have explained in the Second Chapter of [Tractate] Shabbat (Mishnah 6; see also the Laws of the Sanctification of the New Moon, Chapter 2, Halakha 9). And I have mentioned to you this inorder that you should not think tha tht eh Sanctificarion of the New Moon should never be other than on the thirtieth day [of the month] but that it is possible that it will be before the night of the thirtieth [day] as we have explained." + ], + [ + "The calling of the horn of a cow a horn is the word of God (Deuteronomy 33:17): “Like a firstling bull in his majesty, He has horns like the horns of the wild-ox.” But the Sages pleaded on Rabbi Yossi with this when they said to him that arll of the Shofarot ae called “a horn” and were called a Shofar, [but] that of a cow is called a horn but is never called a shofar (see Tractate Rosh Hashanah 26a). And the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "This order did not exist other than in the Temple, as it states (Psalms 98:6): “With trumpets and the blast of the horn raise a shout before the LORD, the King.” But when one is not in the Temple, one does not blow other than with a Shofar alone on Rosh Hashanah. And we don’t blow on fast days other than with trumpets alone (see Tractate Rosh Hashanah 27a) . And they made (see the legal decsion in the Laws of Fasts, Chapter 1, Halakha 1 – which is a unique commandment) the commandments of the day of a fast with trumpets because a fast day is not other than because of the troubles of a commnunity, and behold God stated (Numbers 10:9): “[When you are at war in your land] against an agressor who attacks you, oyou shall sound short blasts on the trumpets, [that you may may be dremembered before the LORD your God and be delivered from your enemies].”]" + ], + [], + [ + "בתקיעה– that is to say the number of blasts of the Shofar", + "ובברכות – meaning to say the number of blessings that are in the Amidah, and its number will be explained. And it stated [in the Mishnah] above that the Shofar of Rosh Hashanah is of an ibex, but this is not the Halakha, and similarly, the Halakha is not according to Rabbi Yehudah. And the Decided Halakha is that the Shofar of the the Jubilee [Year] and of Rosh Hashanah is of bent males (see Tractate Rosh Hashanah 26a)." + ], + [ + "נסדק פסול – if it (i.e., the Shofar) is split/cut off lengtgh-wise, but if it is split width-wise after the place of of the split that the measurement of the Shofar is enough in order that he can hold it in his hand and it exudes to here and to there, it is fit/kosher *see Tractate Rosh Hashanah 27b). But there are in its piercing/perforating differences in the laws, and it is that one must stop up the perforation, but if one stopped it up with its own kind and there remained in ti the majority that was whole without a perforation, and the holes did not prevent the sounding [of the Shofar] as it explains, it is fit/appropriate. But if one closed it up with something that is not of its kind, it is invalid (and see that Maimonides decreed the same thing in the Laws of Shofar, Chapter 1, Halakha 5).", + "ובור- it is a trench/ditch in the body of the ground.", + "וחדות- a pool/cistern whose walls are high over the ground (see also Maimonides’ explanation in Tractate Kelim, Chapter 5, Mishnah 6 and also in the Laws of Selling, Chapter 25, Halakha 2).", + "פיטם – a large earthenware vessel , and it is outside of the ditch/trench that we mentioned.", + "אם קול הברה שמע לא יצא- but those who are within the trench/ditch fulled their religious obligations, and the person who sounds the Shofar must intent dto fulfill the religious obligations of those who hear it and further the listener must intned to fulfill his [own] religious obligation [by hearing the sound of the person blowing the Shofar] and he fulfills his religious obligation. And the reason that the Mishnah did not make the condition here regarding religious intentionality informs us that because he is the Hazzan of the synagogue, and the representative of the community is not appointed initially other than to fulfill the religious obligations of the community, and therefore when he sounds the Shofar he intends to fulfil the religious obligations of all those who hear him, and therefore, we don’t have require anythnig other than the knowledge/awareness of the person who hears it (see Tractate Rosh Hashanah 29a)." + ], + [], + [ + "All of this is clear according to what is necessary here in this matter that we are dealing with and according to the purpose of the book." + ] + ], + [ + [ + "Whe have already explained several times (see Tractate Maaser Sheni, Chapter 2, Mishnah 4, Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 3, and Tractate Sukkah, Chapter 3, Mishnah 10) that [the word in the Mishnah]: \"מקדש\" is what all of Jerusalem is called. ומדינה – all of the rest of the Land of Isarel, and the reason that on its account that the Sounding of the Shofar on Shabbat is forbidden is a decree lest one carry it in his hand and traverse four cubits in the public domain (see Tractate Rosh Hashanah 29b) as we have explained regarding a Lulav [and Etrog] (see Tractate Sukkah, Chapter 4, Mishnah 2), because the Sounding of the Shofar is not work.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין\" – which means to say that even if there were Jewish courts in Maassah and they camped in a particular place, not in order to dwell there, they are permitted to sound the Shofar there, but it is not the Halakha, but rather like it stated earlier, that we don’t sound the Shofar other than in a place whewre there is a fixed Jewish court/Bet Din (see The Loaws of Shofar, Chapter 2, Halakha 9, that is made of up those with those with Rabbinic ordination and with a great Sage). But thte Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"ועוד\", which implies that there was there another matter other than this that it mentiond, and it is this, that in Jerusalem, every person would sound the Shofar whnever the Bet Din was sitting in the Temple, but in Yavneh, they would not sound the Shofar other than in the Bet Din alone, as it mentioned (see Tractate Rosh Hashanah 30a), but they did n’t say reagrding a Bet Din that the shounding of Shofar would occur on Shabbat because they were scrupulous that they would not come to making an unintention error (see Tractate Shabbat, chpater 7, note 15 and Chapter 19, note 2) in a case ssuch as this." + ], + [ + "We have aready advanced our comments on this Halakha in the third chapter of [Tractate] Sukkah {Mishnah 10).," + ], + [ + "נתקלקלו הלןוים בשיר (the Levites were misled in the Psalm/song) – that they didn’t recite the song/psalm at all (see Tractate Rosh Hashanah 30a) for they didn’t know if it was a weekday and that witnesses did not would not be coming to testify on the appearance [of the New Moon] or that it is Sanctified and the witnesses would come at the end of the day. Because at any rate, one must sastate tha Psalm for every sacrifice as will be explained in its place (see Tractate Tamid, Chapter 7, Mishnah 4. And the time of Minha is the time for the offering of the daily burnt offering of the eventide, and when they offered it, they do not offer after it anything as will be explained in the fifth [chapter] of [Tractate] Pesahim.", + "ומקום הועד – the place of meeting, meaning to say, the place that is known for the sitting of the Bet Din, in order that there be only one place that the witnesses will come to and they won’t have to search over several places that are clear and it is obvious/simple that every Bet Din that is mentioned in this subject are ordained in the Land of Israel like we will explain in [Tractate] Sanhedrin (Chapter 4, Mishnah 3)." + ], + [ + "God stated concerening Rosh Hashanah (Leviticusd 23:24): “a sacred occasion commemorated with loud blasts,”/\"זכרון תרועה\" and it comes in the accepted tradition that [the word] “remembrance” is the Zikhronot [section of Musaf Amidah]. The [word] “Teruah” these are the Shofarot [section of the Musaf Amidah]. (see Tractate Rosh Hashanah 32a). And it is stated further (Numbers 10:10): “And they shall be a reminder of you before the LORD your God. I, the LORD, am your God.” It comes in the accedpted tradition that this fact that [the Biblical text] doubles “I, the LORD, am your God” is an analogy/Binyan Av. – that every place where it states Zikhronot and Shofarot, the Malkhyyot (Prayers for God’s sovereignty) will be with them. And it is from what is appropriate that the Malkhuyot prayers should come first, followed by the Zikhnorot and and after them, the Shofarot, as it is stated (Tractate Rosh Hashanah 16a): State before me the Malkhuyot prayers in order that you proclaim My sovereignty upon you, the Zikhronot, in order that that your rememberances will arise before Me for Good, and conclude with Shofar. And the Halkah is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "The words [in the Mishnah]: \"[מ]עשר [מלגכויות, מ]עשרה [זכרונות]\" means to say, ten [Biblical] verses, three from the Torah, and three [verses] from the Writings (i.e., the third section of the Bible) and three [verses] from Prophets and one [verse] from the Torah completes it. But Rabbi Yohanan ben Nuri states that if one reitces one verse] from the Torah and one [ verse] from the Writings and on[] from the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32a) and the subject of the words of Rabbi Yossi that are stated here because it is known that he is explaining this, that just as one fulfills one’s religious obligation if he completed [with a verse] in the Torah, so also if he completed [with a verse] in the Prophets, he has fulfilled his religious obligation (see Tractate Rosh Hashanah 32b).", + "וזכורן ושופר ומלכות של פורענות - as for example (Psalms 78:39): “for He remembered that they were but flesh”, (Hosea 5:8): “Sound a ram’s horn in Gibeah” etc., “[As I live- declares the Lord God -] I will reign over you with a strong hand and an outstretched arm, and with overflowing fury.” And hence, we don’t fulfill our religious obligation with the [mention] of a emembrance of an individual, as for example (Nehemiah 5:19): “O my God, remember to my credit [all that I have done for this people].” And the Halakha is according to Rabbi Yohanan ben Nuri and according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "This was not enacted other than at a time of religious persecution. Because there were guards over the person leading the prayer service at Shaharit/the morning service that he should not sound the Shofar, and when the Amidah [of Shaharit] was completed, the guards leave, and therefore, the person who sounds the Shofar stans aftewards for the Musaf prayer, and it is stated [in the Mishnah]: \"ובשעת ההלל\" , since we don’t recite Hallel neither on Rosh Hashanah nor on Yom Kippur (see Tractate Rosh Hashanah 32b), because they are days of prayer and submission before God and fear of Him and test before him and repentance and supplication and the request for pardon, and it is not appropriate in these conditions to be happy and to rejoice." + ], + [ + "It has already been explained to you (i.e., Tractate Shabbat, Chaper 2, Mishnah 1 and Tractate Pesahim, Chapter 7, Mishnah 10) that the Festival day is a positive commandment and a negative commandhat you cut it with a ment, since this is stated [in the Torah] (Leviticus 23:32): “It shall be a sabbath of complete rest for you” which is a positive commandment, and it states [in the Torah] (Lecutive 23:31): “Do no work whatsoever”, is a negative commandment, but the Sounding of the Shofar is only a positive commandment. And the general principle among us is that a positiive commandment does not come and supersede a negative commandment and a positive commandment (see Tractate Rosh Hashanah 32b).", + "ודבר שהוא משום שבות- as for example that you should cut it with a knife.", + "ומשום לא תעשה – that you should cut it with a saw which is a complete form of labor/work (see Tractate Rosha Hashanah 33a and according to the textual reading of the RIF/Rabbi Isaac Alfasi).", + "ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע – and even on the Sabbath, but with the condition that he has already approached becoming a man in order that he knows to fulfill his religious obligation when Rosh hashanah arrives (see Tractate Rosh Hashanah 33a nad in the Laws of Shofar, Chapter 2, Halakha 7, which implies specifically that he had not yet reached the age of education. But there are two readings in the RIF, one lenient – here lenient and there strict)." + ], + [ + "The general rule among us is that the Shofar blowing for Rosh Hashanah and the Shofar blowing for the Jubilee are equivalent,and everything that is stated regarding the Rosh Hashanah Shofar blowing is indeed an obligation also on the Jubille, and all that is said regarding the Shofar blowing on the Jubilee is also obligatory on Rosh Hashanah, and like these, all the Biblical verses that were stated for each one of the two days are together, and all of this is is the case because God said (Leviticus 25:9): “Then youshall sound the horn loud in he seventh month, [on the tenth day of the month -the Day of Atonement – you shall have the horn sounded throughout your land],” (see Tractate Rosh Hashanah 33b) and it comes in the received tradition that all of the of the Teruot of the [first day of the] Seventh Month are this like that (see Tractate Rosh Hashanah 34a). And another general principle among us is that each Teruah/tremolo has a Tekiah before it and and a Tekiah after it, and so they stated in the received tradition: From where that a simple sound precedes it? The inference teaches us (Leviticus 25:9): “”you shall have the horn sounded/תעבירו שופר” (see Tractate Rosh Hashanah 33b) and the word “Teruah” is multiplied/doubled on Rosh Hshanah and Yom Kippur three times, (Leviticus 25:9): “And you shall sound the Shofar loud in the seventh month,etc.” and (Leviticus 23:24): “you shall observe complete rest, a sxred occasion commemoratd with loud blasts,” (Numbers 29:1): “You shall observe it as a day when the horn is sounded,” behold these are the three Teruot/tremolo sounds , and the six Tekiot as as we have explained, they make the nine Tekiot that are obligatory on Rosh Hashanah and Yom Kippur [of the Jubilee year].", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"שעור תקיעה כדי שלש תרועות\" – meaning to say that the measure And all of the Tekiot which are six is like the measurement of all of the Teruot/tremolo sounds which are three, and how we sound tny Tekiot as is known, because it is doubtful to us iisf the Teruah that is spoken of in the Torah is like a יללא/lamentation or howlinhat, it raises its voice and g or that the Teruah is three broken notes, or that the nomenclature Teruah falls upon both kinds together (see Tractate Rosh Hashanah 34a), and therefore, we sound the Shofar תשר\"ת (Tekiah, Shevarim, Teruah, Tekiah ) three times, and תש\"ת (Tekiah, Shevarim, Tekiah) and תר\"ת (Tekiah, Teruah, Tekiah) three times, but we don’t sound תרש\"ת (Teruah, Shevarim, Teruah) because we found it stated in the Aramaic translation of the word תרועה is יבבא/an alarm. And it is stated (Judges 5:28): “Through the window peered Sisera’s mother/\"בעד החלון נשקפרה ותיבב\" and it is known that if evil comes upon a person it is from a pretext first like the three broken sounds, and afterwards he raises his voice and speaks like a Teruah/tremolo.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"תקע בראשונה וכו'\" /if one sounded a sustained note first. It’s explanation is that iff one sounded a Tekiah/sustaining note first that is prior to the Teruah/tremolo note and made it longer for a period of time, and afterwards sounded the Teruah/tremolo, and after that sounded a second Tekiah/sustained note and lengthened it double in measurement of the first one in order that it is could for him according to his understanding in place of two Tekiot one at the end of the first gate/segment and the second at the start of the second gate/segment, it comes to inform you that it does not count for him othr than the one Tekiah alone, and even if if he lengthened it all what is bpossible, he does not have in his hand other than only one gate/segment.", + "And he wanted as it is stated [in the Mishnah]: \"מי שברך\" - he recited the prayers [of the Musaf service with Malkhuyot, Zikhronot and Shofarot] that the prayer is nine blessings which were mentioned above, and they are the first three [blessings] and Malkhuyot, Zichronot and Shofarot and the last three [blessings].", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"כשם ששליוח צבור חייב\" – meaning to say that he is obligated in the blessings. And the dispute between Rabban Gamaliel and the Sages is not regarding the prayer of Rosh Hashanah [Musaf] alone, but rather that they disputedd in all of the prayers, for the Sages state that the Shaliah Tzibbur/emissary of the congregation does not fulfill the religious obligations other than those who do not know how to pray, but a person who knows how to pray does not fulfill his religious obligation other than through his own prayer. But Rabban Gamaliel holds that he fulfills his religious obligation through the prayer of the Shaliah Tzibur those who knows [how to pray] and those who don’t know [how to pray]. And the Halakha is according to Rabban Gamaliel only on Rosh Hashanah and Yom Kippur (see Tractate Rosh Hashanah 35a), beause of the length of the prayers on those two days." + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "https://www.sefaria.org/texts" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה ראש השנה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Vilna edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..d34a1f9044218012de6f98ea4f2f7fa27940075b --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/Vilna edition.json @@ -0,0 +1,163 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Rosh Hashanah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה ראש השנה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ראש השנה כו': למלכים רוצה בו למלכי ישראל וזאת התועלת היא לענין השטרות לפי שכיון שיכנס יום אחד מניסן נחשוב לו שנה יתירה על מנינם. ", + "ולרגלים רוצה בו כי הרגל שבזה החדש הוא ראשון לרגלים. והתועלת בזה כי העיקר אצלנו מה שאמר השם לא תאחר לשלמו אינו עובר עד שיעברו עליו ג' רגלים ור' שמעון אומר וחג המצות (חל) תחילה כדי שיהיו על הסדר והוא ענין אמרו בכאן לרגלים ואינה הלכה. וכיון שעבר עליו רגל אחד ולא הביא קרבנותיו למקדש עובר בעשה והוא אמרו [דברים יב] ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם. ותועלת ידיעת תחילה למעשר בהמה כדי שלא יוציא המעשר מן הנולדים בשנה זו עם הנולדים בשנה שלאחריה ועוד נבאר זה במסכת בכורות [פ\"ט הל' א]. ואמרו ראש השנה לשנים רוצה בו למנין היצירה והתועלת בו לידיעת מנין השטרות ג\"כ.", + "לשמיטין וליובלות אע\"פ שדיני היובל אינן מתחילין אלא מיום העשירי לתשרי לפי שאמר השם יתברך [ויקרא כה] ביום הכפורים תעבירו שופר וגו' אבל מראשית השנה יתחיל חשיבותה ותסתלק העבודה מן העבדים כדבר השם יתברך [שם] וקדשתם את שנת החמשים שנה. ", + "ולנטיעה הוא דבר השם [שם יט] שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהיה כל פריו וגו'. והוא שאם נטע אדם נטיעה קודם יום א' מתשרי למ\"ד יום עלתה לו שנה כמו שנתננו העיקר בפרק ב' [הלכה ו] ממסכת שביעית ותהיה השנה הנכנסת שניה. ואני אמשול לך זה בענין האילן הזה שנטעהו בחמשה עשר באב משנת חמשה ועשרים תחשוב שארית שנת חמשה ועשרים שנה ראשונה ושנת ששה ועשרים שנה שניה ושנת שבעה ועשרים שנה שלישית והם שני ערלה אבל לא יסתלק דין הערלה עד חמשה עשר בשבט משנת שמנה ועשרים. וכמו כן דיני נטע רבעי לא יסתלק מזה האילן עד חמשה עשר בשבט משנת תשעה ועשרים וזהו אמרם ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי. וכבר קדמנו דיני הערלה ונטע רבעי במקומן. ", + "ולירקות ולאילן זה התועלת למה שקדם מן העקרים בסדר זרעים אין מעשרין מן החדש על הישן. ועניני המעשרות גם כן ישתנו בשנים במעשר שני ובמעשר עני כמו שבארנו לשם: " + ], + [ + "בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה כו': על התבואה במה שיתחדש עליה מלקות ואם תהיה מרובה או מעוטה. ", + "ובני מרון הצאן תרגום כבשים אמרנא וענינו שמחשבין על בני אדם ודנין עליהם בבריאות ובחלאים והמות והחיים וזולתם מעניני האדם והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה אבל הנסתר ענינו קשה מאד בלי ספק:" + ], + [ + "על ששה חדשים השלוחין יוצאין כו': העדת העדות בראיית הלבנה אינו אלא בירושלים. ומירושלים היו בית דין שולחין השלוחין לכל הארצות כמו שיתבאר. ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא שבעה עשר בתמוז אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה ומפני זה לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז אמר השם יתברך [זכריה ח] כה אמר ה' [צבאות] צום הרביעי וצום החמישי וגו' נראה כמי שנתן בידם הבחירה רצו מתענין רצו אין מתענין וצום הרביעי הוא י\"ז בתמוז כי תמוז החדש הרביעי. וצום החמישי תשעה באב שיחול בחדש החמישי. וצום השביעי צום גדליה. וצום העשירי עשרה בטבת לפי שהוא בחדש העשירי ואע\"פ שהיה הרשות בידם שלא להתענות בתשעה באב כמו שזכרנו היו מתענין בו מפני תכיפת מיני האבל שאירעו בו כמו שיתבאר בתענית. ", + "ואמרו על אלול מפני ראש השנה כי אלול על הרוב עשרים ותשעה יום וכשידעו ראש חדש אלול ידעו ראש השנה ברוב השנים והיו יוצאין על תשרי לידע ראש השנה באמת לפי שאפשר שיהיה אלול שלשים יום: " + ], + [ + "על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן כו': העדים שרואין את הלבנה הם שמחללין את השבת אם היו רחוקים מירושלים כמו שיתבאר לקמן. ואמר מפני תקנת הקרבן והוא לשון התורה בקרבן מוסף של כל חדש וחדש:" + ], + [ + "בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל כו': בעליל פירוש נגלה ומפורסם והוא אם נראה הירח גדול בזכות האויר גבוה מן האופק כדי שיראוהו כל העם כי לפעמים יראה נסתר קרוב מהאדמימות הנראה בעת שקיעת השמש עד שלא ישיגנו אלא אדם שראות עיניו חד. אמר ר' יוסי כי כשהוא נגלה לכל העם ראוהו בכל מקום כי באמת נראה בירושלים ואין צריכין לעדים ולפיכך אין מחללין את השבת ואין הלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועכבן כו': מפני זה עשה כן לפי שראה כי עדותם לא היתה בו תועלת ואמר לו רבן גמליאל אע\"פ שאלו העדיות הם בלי תועלת שמא יהיה אצל אחד מהם בזמן העתיד עדות מועיל בירח אחד וימנע מלבא להעיד מפני שלא נשמעו דבריו בזמן שעבר והלכה כרבן גמליאל: " + ], + [ + "אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין כו': מי שמכשיר עדות החדש בקרובים יביא ראיה מן הפסוק ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם. וחכמים אומרים עדות זו תהא מסורה לכם פירוש כי ראיית הירח ענינה יהיה מסור לבית דין לא לכל אדם שיראה אותו שיוכל לקבוע חג כפי ראייתו ואין הלכה כר' שמעון:" + ], + [ + "אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוי ברבית כו': עוד יתבארו דיני פסולי עדות ותנאיהן בסנהדרין:" + ], + [ + "מי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכין אותו כו': כבר בארנו לך בפרק ששי [הלכה א] מפסחים כי בכל מקום שיבא מלת מועד רוצה בו אפילו בשבת:" + ] + ], + [ + [ + "אם אינן מכירין אותו משלחין אחר עמו כו': השיעור אם אין בית דין מכירין זוג זה שהעיד על החדש משלחין אנשי המקום עמו זוג אחר להעיד שזוג זה כשר הוא. ואח\"כ זכר הטעם שמחמתו אין מקבלין עדות אלא מן הידועים והמכירים. ואמר בראשונה וכו' היו שוכרין הצדוקים עדי שקר להעיד על הראייה: " + ], + [ + "בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו כו': היו הכותים משיאין משואות ענינו שהיו מבערים אורים גדולים שלא בעת הראייה והרואה אותן האורים היה סבור שמירושלים היו יוצאין:" + ], + [], + [], + [ + "חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת כו': כל זה מבואר וכבר קדמו עקרי זאת ההלכה האחרונה בפרק הרביעי מעירובין:" + ], + [ + "כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון כו': לפני החמה או לאחר החמה רוצה בו המאיר ממנה מצד השמש. ", + "ואמר לצפונה או לדרומה כי הלבנה והכוכבים ירחקו מדרך השמש פעם בדרום ופעם בצפון ושמא היה רחב הלבנה צפוני כשיתחדש ושמא יהיה דרומי. ", + "ואמר כמה היה גבוה רוצה בו כמה היה גבהו מן האופק לפי ראות העין. ", + "ולאין היה נוטה ענינו קרניה כי קרני הלבנה ישתנה היותם אל נוכח הרוחות כפי רחב המדינה ורוחב הלבנה ומקומה מגלגל המזלות. ", + "וכמה היה רחב ענינו כי הלבנה ישתנה שיעורה כשתתחדש כפי קירובה או ריחוקה מן השמש. וסיבות אלו השינוים כולם וידיעתם לא יתאמתו אלא במינים רבים מן החכמות במופתים וחכמת התכונה ובאותו זמן היו מחשבין הלבנה בכל חדש ויודעים אם תראה אם לא תראה כפי היות החשבון האמתי ואם היו יודעים שלא תראה לא היו משגיחין לדברי האומר אני ראיתיה לפי שהוא עד שקר ואם היו יודעים בדרך החשבון כי ראייתה היתה דבר הכרחי היו מבקשין עדים על ראייתה לפי (שאי שאפשר) [שאז אפשר] לראותה בדרך התכונה אלא שהעבים מכסין אותה או יהיה האויר בלי זך ועכור או יהיה המקום שמביטין אותה ממנו נמוך ולא תראה והיו בודקין אותן אם היתה ראייתם ראייה אמיתית או שקר באלו הפנים שזכרנו. וזה כי היו מחשבין ויודעין באיזה רוח הלבנה אם בצפון אם בדרום ולאין היו נוטים קרניה מרוחות האופק ושיעור האור הנראה בה וכמה היתה גבוהה לפי ראות העין. ואם העידו עדות מכוונת למה שתתחייב התכונה פסקו כעדותם וכמו שחשבו הבית דין מקודם כמו שבארנו ואם אמרו בדרך משל שראו אותה נוטה מדרך השמש לצד הצפון והיה רוחב הלבנה בדרום ידעו בלי ספק כי הם עדי שקר. ולא תתבטל עדותם באומרם כמה היה גבוה אלא כשחולקין העדים בשיעור גובה הלבנה מחלוקת גדולה אבל אם אמרו כולם כשיעור עשרה אמות היתה גבוהה או אמרו כולם שיעור מאה אמה היתה גבוהה אין מתבטל בזה הדבר שום עדות העדים לפי שנאמר זה השעור היתה גבוהה כפי ראות עיניהם ואלו העיקרים שזכרתי לך היא דרך החקירה בראיית הלבנה ואני תמיה מאדם יכחיש הראות ויאמר כי דת היהודים אינה בנויה על ראיית הלבנה אלא על החשבון בלבד והוא מאמין אלו הכתובים כולם ואני רואה שהרואה זה אינו מאמינו אבל היתה דעתו בזה המאמר להשיב אחור בעל דינו באי זה צד יזדמן לו בשקר או באמת כיון שלא מצא מציל לנפשו מהכרח הויכוח ומה שתאמין אתה המעיין כי העיקר דתנו בנוי על הראייה אם לא תראה הלבנה נשלים שלשים יום לחדש שיצא ולשון המשנה והגמרא ומעשיות רבות ממה שאירעו בזה הענין באורך השנים כולם יעידו באמיתת זה הענין והשם יתברך אמר החדש הזה לכם ראש חדשים וגו' ובאה הקבלה האמיתית שהראה לו הקב\"ה למשה דמות הלבנה ואמר כזה ראה וקדש. ומה שהיו סומכין על החשבון אם תראה אם לא תראה היא כמו שבארתי לך לא שיסמכו על החשבון בלבד ויעשו ראש חדש על פי החשבון אע\"פ שמצד החשבון תראה. וסוד העיבור שמסר לו הקב\"ה למשה בסיני הוא ענין חשבון שיודעין בו קצת הראייה באמת ובעלי החשבון מכל האומות והפילוסופים חולקין בו ועד הנה נמשך הדבר ועדיין לא נתברר אצלם שיעורו באמת. וזה החשבון שיש בידינו היום הוא חלק מאותו החשבון ותחלתו לפי שהוא מנין הקבוץ האמצעי בלבד. ועוד אבאר לך בחיבור מיוחד ענין זה העיבור שהוא בידינו ומה היתה הכוונה בראיות ברורות לא יכחישם אלא מי שהתנצלותו איולת ממש כפי רוב בני אדם אבל כולם אין אצלם מלאכת הקבוץ בלבד רוצה לומר קבוץ מנין למנין אחד וידמה שהוא התגבר על חכמה גדולה ולא ידע לא ענין ולא כוונה אם היא מלאכה תכוין הראייה אם לא וכאשר התבאר לקצת המחודדים שהחשבון מכוין הראייה בשום פנים חזר להכחיש הראות ואמר שאין אנחנו עושין על פי הראייה והעיקר החשבון התוריי ולא נפל המחלוקת בין בני אדם והוכחשו הדברים האמיתיים אלא בהעדר החכמה ואין שום אדם שיבין שיעור מה שאמרנו ושהועלנו בזה המאמר המועט שקדם לא במה שאני עתיד לומר באותו חבור שאחבר אלא אדם בעל אמונה ודעת וחריצות וזריזות בידיעות האמיתיות ומי שאינו מטעה עצמו ובתנאי שהוגע עצמו ועמל שנים רבות בחכמת הפרדסיות עד שלקח מהם מנה יפה לעצמו ואם לאו יהיו דברי בידו מחיר ביד כסיל: " + ], + [ + "ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין כו': זמנו הוא ליל שלשים מן החדש שעבר. ", + "ושלא בזמנו ליל אחד ושלשים שהוא ראש חדש בהכרח. בין שנראה הירח בין לא נראה. ותנא קמא אומר כי בליל ראש חדש תראה או לא תראה צריך קידוש החדש על כל פנים. ורבי אלעזר אומר כי אין חייבין בקידוש החדש על כל פנים שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ענינו שאין קידוש החדש חובה והלכה כר' אלעזר בר צדוק:" + ], + [ + "דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל כו': מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית כו': היה מצייר בלוח שיעור הלבנה שיהיה בו נטיית קרניה מצד האופק וחכמי הכוכבים מציירים זה הרבה ושמא תחשוב באמרם ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב מה שחושבין הטפשים שהאמינם בשני הדברים והיה אצל רבן גמליאל אפשר שיראה הירח במזרח קודם הנץ החמה ובו ביום שיראה בעצמו במערב אחר שקיעת החמה זהו מן הנמנע בתכלית המניעות לא יתחייב בשום פנים ואין מאמין זה אלא אדם עם הארץ טפש בתכלית הטפשות לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור וכל מה שנפל בדמיונם מזה הוא אמרם בגמ' אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובל אני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וענין זה המאמר כי הזמן שיש בין קיבוץ השמש והירח ובין ראייתו ישתנה שינוי גדול כפי מהירות הירח והתמהמהתו וכפי רוחבו בצפון ובדרום וכפי ערך מערכי המזל שהוא בו וקוצר מערכיו וכפי שינוי תנועת השמש ומפני אלו השינוים כולם שהם מחייבים קוצר הזמן שיש בין הקבוץ וראייתו וארכו אמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה ומי שלמד בחכמת התכונה ידע כל מה שאמרתי ורבן גמליאל לפי שדקדק זה הענין ידע שאפשר שיראה באותו הלילה וקיבל דבריהם באמרם ראינוהו ערבית במערב ולא השגיח לאמרם שחרית במזרח כי התורה לא הטריח אותנו לשאל העדיות על ראייתו שחרית ולא היתה אמונתו שכזבו אבל האמין שנראה להם דבר בדמות ירח ולא היה כן כי מן הנמנע ראייתו בבקרו של אותו היום ולפעמים יצטייר באויר צורת ירח כמו שאמרנו והם זכרו זה בגמ' ואמרו פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית הלבנה בעשרים ושבעה לחדש וכאשר קבל רבן גמליאל עדותן שנראה ערבית הרחיקו חכמים זה הדבר לפי שלא היה בין הראייה ובין הקבוץ זמן הראייה לפי חשבונם הגדול והוא הודיעם העיקר ואמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וכן יפרש מי שיבין וישכיל אצלו הכרה אנושית.", + "ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה לפי שהן ראוהו ליל שלשים ולא ראוהו ליל שלשים ואחד והיה החשבון מחייב ראייתו ליל שלשים כאשר נתננו העיקר ומן הדין היה להאמינם לפי שהעידו בראייה בעת הראייה ואמר שלא ראוהו בליל השני אין אנו חוששין לזה ולא יחייב אותנו בשום דבר כי שמא חלשה ראייתם או כסהו ערפל ואינם מרגישים בו ומכאן יתחזק מי שהוא קשה לשמוע הפי' שפירשתי כי רבן גמליאל לא האמינם בזה המעשה לפי שהוא היה מאמין כי הירח נראה ליל שלשים ונרתע אחור ושב אל השמש ונסתר בליל שלשים ואחד אבל האמינם בעדות שהעידו בראייתו בעת הראייה ויחשבו מוטעים לראיית עיניהם במאמרם במעשה הראשון שראו אותו קודם לכן בשחרית ובאמרם במעשה השני שלא ראו אותו אחר כן בליל שני מן החדש:" + ], + [ + "שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא כו': זה מבואר ואמת:" + ] + ], + [ + [ + "ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים כו': שיעור זו המשנה ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו (העדים) [הב\"ד] לומר מקודש עד שחשיכה כי כשראוהו בית דין וכל ישראל אולי יעלה על דעתנו שאין צריך קידוש מפני שהדבר גלוי ומפורסם ולפיכך הודיענו כי על כל פנים צריכין לומר מקודש מקודש ואז יהיה אותו יום ראש חודש. ושמא יעלה על דעתנו כי כמו שיספיק יחיד מומחה לדין אע\"פ שהעיקר הדין בשלשה כמו שיתבאר במקומו כמו כן יספיק בקידוש החדש ביחיד לפיכך הודיעך כי אין מספיקין בכאן בפחות משלשה או יותר לפי שאמר השם ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים כמו שבאר במה שקדם. וכן אם יעלה על לבך כי לפי שנחקרו העדים יום שלשים ונתקיימה עדותם ביום שלשים כי הם ראוהו אמש נתברר היות אותו יום ראש חדש ואע\"פ שלא הספיקו בית דין לומר מקודש מקודש אלא בלילה ליל אחד ושלשים ויהיה אמרם מקודש מקודש כאילו הוא גמר דין כי העיקר אצלנו גמר דין מותר בלילה ולפיכך הודיענו כי קידוש החדש לא יהיה בלילה בשום פנים כי התורה קראו משפט שנאמר [תהלים פא] כי חק לישראל הוא משפט וגו' משפט לא יהיה אלא ביום לפי שאמר הכתוב [דברים כא] ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום ולא בלילה אף דינים ביום ולא בלילה והיות ראיית נגעים ביום ולא בלילה מה שנאמר [ויקרא יג] וביום הראות בו בשר חי יטמא ביום ולא בלילה ולפיכך יהיה ראש חדש יום אחד ושלשים ויהיה החדש שיצא מעובר משלשים יום אע\"פ שנראה הירח ליל שלשים כיון שלא נתקדש יום שלשים. וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום עשרים ותשעה ערבית ונשאר מן היום כדי שיאמרו מקודש מקודש קודם שיראו הכוכבים כי זה מותר אע\"פ שהעריב השמש כי הלילה אצלינו אינה אלא משעת צאת הכוכבים כמו שבארנו בשני משבת (הלכה ו) וזכרתי לך זה שלא תחשוב כי קידוש החדש לא יהיה לעולם אלא יום ל' כי אפשר שיהיה קודם ליל ל' כמו שבארנו: " + ], + [ + "כל השופרות כשרין חוץ משל פרה כו': קריאת קרן של פרה קרן הוא למה שאמר הכתוב [דברים לג] בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. וחכמים טוענים על ר' יוסי ואומרים והלא כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר ושל פרה נקרא קרן ולעולם לא נקרא שופר ואין הלכה כר' יוסי:" + ], + [ + "שופר של ראש השנה של יעל פשוט כו': זה הסדר לא היה אלא במקדש לאמרו הש\"י [תהלים צח] בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' אבל חוץ למקדש אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד. ואין תוקעין בתעניות אלא בחצוצרות בלבד ומפני זה הי' מצות יום תענית בחצוצרות לפי שהתענית אינו אלא על צרות הציבור והשם אמר [במדבר יח] על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם: " + ], + [], + [ + "שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כו': ר\"ל בתקיעה מנין התקיעות. ", + "ובברכות מנין הברכות שבתפלה. ועוד יתבאר ענינם. ואמר במה שקדם כי שופר של ראש השנה צריך שיהיה מקרן היעלים אינה הלכה ואין הלכה כרבי יהודה אבל פסק הלכה ששופר של יובל ושל ר\"ה של זכרים כפופים: " + ], + [ + "שופר שנסדק ודבקו פסול דבק שברי שופרות כו': נסדק פסול זהו כשנסדק לארכו אבל אם נסדק לרחבו אם נשתייר מארכו לאחר מקום הסדק שיעור של שופר והוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן הוא כשר. ואם ניקב יש בו דינים והם כי הוא צריך לסתום הנקב אם סתמו במינו ונשאר ממנו רובו שלם בלי נקב ולא עכבו הנקבים את התקיעה כמו שנזכר כשר ואם סתמו שלא במינו פסול. ", + "ובור הוא חפירה בגוף הקרקע. ", + "ודות מקום גבוה על הארץ מוקף כתלים. ", + "ופיטס כלי גדול מחרס. ", + "ועל אותן שהם חוץ לבור אמרו אם קול הברה שמע לא יצא אבל אותן שהיו תוך לבור יצאו ידי חובתן. וצריך התוקע שיכוין להוציא את השומע ידי חובתו ואז יתכוין השומע לשמוע ויצא ידי חובתו ומה שלא התנה בכאן בכוונת משמיע כאילו הוא חזן הכנסת ושליח צבור לפי שעיקר הקדמתו על התקיעה אינה אלא להוציא את הרבים ידי חובתן וכשהוא תוקע להוציא כל השומעין מחובתן מתכוין ולפיכך לא נצטרך אלא כוונת שומע:" + ], + [], + [ + "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כו': דיבר בכאן כפי מה שאנחנו צריכין בו במה שאנחנו בדרכו וכפי כוונת המסכתא:" + ] + ], + [ + [ + "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת כו': כבר בארנו פעמים [מ\"ש פ\"ג ה\"ד, שקלים פ\"א ה\"ג] כי מקדש תקרא ירושלים כולה ומדינה שאר העיירות שבכל ארץ ישראל: והטעם שבעבורו נאסרה תקיעת שופר בשבת גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כמו שבארנו בלולב לפי שתקיעת שופר אינה מלאכה. ", + "ואמרו אחד ביבנה ואחד בכל מקום שיש בו בית דין ר\"ל כי אפילו כשיהיו בית דין עוברים ממקום למקום ונתארחו במקום מן המקומות לא על דעת להתיישב שם יש להם לתקוע שם השופר ואין הלכה אלא כמו שזכרנו קודם שאין תוקעין אותו אלא במקום שיש שם בית דין קבוע ואין הלכה כר' אליעזר: " + ], + [ + "ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו': אמרו ועוד יורה כי היה שם מעשה שני מלבד זה שזכר והוא כי בירושלים היו תוקעין כל העם כל זמן שב\"ד יושבין במקדש וביבנה לא היו תוקעין אלא בב\"ד בלבד כמו שזכרנו ולא נאסור תקיעת שופר על ב\"ד בשבת לפי שב\"ד זריזין הם ולא יקרם עון בדבר הזה: " + ], + [ + "בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה כו': כבר קדם לך הדבר בזה ההלכה בשלישי מסוכה:" + ], + [ + "בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום כו': אמר ר\"י בן קרחה ועוד זאת התקין כו': נתקלקלו הלוים בשיר ענינו שלא אמרו שירה כלל שלא ידעו אם היה חול ואין שם עדים שיעידו על הראייה או אם הוא קדש ועוד יבאו העדים בסוף היום כי על כל פנים צריך שירה על כל קרבן כמו שיתבאר במקומות ועת המנחה הוא עת הקרבת תמיד שבין הערבים ואחר שמקריבין אותו לא היו מקריבין אחריו שום דבר כמו שמבואר בחמישי מפסחים. ", + "ומקום הועד הוא מקום הידוע לקיבוץ ב\"ד כדי שיהיה מקום אחד ידוע בלבד ילכו לשם העדים ולא יצטרכו לחזר על מקומות רבים בלי ידועים ומבואר הוא כי כל ב\"ד הנזכר בזה הענין ר\"ל שיהיו סמוכין בארץ ישראל כמו שנבאר בסנהדרין: " + ], + [ + "סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם כו': אמר השם בראש השנה [ויקרא כג] זכרון תרועה ובאה הקבלה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות ועוד אמר [במדבר י] והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם ובאה הקבלה כי מה שהחזיר אלהיכם בנין אב כל מקום שנאמר זכרונות ושופרות יהיו מלכיות עמהן ומן הראוי להקדים המלכיות ואחריהן זכרונות ואחריהן שופרות כמו שאמר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר והלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות כו': אין מזכירין זכרון מלכות דשופר של פורענות כו': אלו העשרה ועשרה ר\"ל בהם ג' פסוקים מן התורה ג' מן הכתובים שלשה מן הנביאים וא' מן התורה משלים בו ור' יוחנן בן נורי אומר אם אמר אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא. ושיעור מאמר ר' יוסי האמור בכאן כפי מה שנראה מדעתו כך הוא כשם שיצא ידי חובתו אם השלים בתורה כך אם השלים בנביא יצא. ", + "וזכרון ושופר ומלכות של פורענות כמו שאמר ויזכור כי בשר המה וגו' [תהלים עח] תקעו שופר בגבעה [הושע ה] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו' [יחזקאל כ] וכמו כן זכרון יחיד כמו זכרה לי אלהי לטובה [נחמיה יג] אין מוציאין מידי חובה. והלכה כר' יוחנן בן נורי וכר' יוסי: " + ], + [ + "העובר לפני התיבה בי\"ט של ראש השנה כו': לא התקינו זה אלא בעת צרה לפי שהיו שומרין לאותו שהיה מתפלל שחרית שלא יתקע בשופר וכשהיו משלימין התפלה היו השומרים הולכים לדרכם ולפיכך אותו שהיה עובר לפני התיבה להתפלל תפלת מוסף היה תוקע. ואמרו ובשעת ההלל לפי שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכפורים לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה: " + ], + [ + "שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום כו': כבר בארנו לך כי י\"ט הוא עשה ולא תעשה כי אמרו שבתון מצות עשה ואמר כל מלאכה לא תעשו ושופר מצות עשה בלבד והעיקר אצלנו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה. ", + "ודבר שהוא משום שבות הוא כמו שיחתוך אותו בסכין. ", + "ומשום לא תעשה כמו שיחתוך אותו במגירה שהיא מלאכת חרושת עץ גמורה. ", + "ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע ואפילו בשבת ובתנאי שיהיו קרובים להיות גדולים כדי שיהיו יודעים לצאת ידי חובתן כשיבא ראש השנה: " + ], + [ + "סדר תקיעות שלש של שלש שלש כו': העיקר אצלנו כי תקיעות של ר\"ה ותקיעת יובל שוין וכל הכתוב בר\"ה נתחייבנו כמותו ביובל וכל מה שכתוב בתקיעת יובל נתחייבנו כמותו בראש השנה וכאלו הכתובים בו כולם נכתבו בכל אחד משני הזמנים וזה למה שאמר השם [ויקרא כה] והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' ובאה הקבלה שיהיו כל תקיעות של חדש השביעי זה כזה והעיקר אצלנו כי כל תרועה יש תקיעה לפניה ולאחריה וכן באה הקבלה מניין שפשוטה לפניה תלמוד לומר והעברת שופר ומניין שפשוטה לאחריה תלמוד לומר [שם] תעבירו שופר ונשנית מלת תרועה בר\"ה וביום הכפורים ג' פעמים והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם ולפיכך תוקעין ג' תרועות ושתי תקיעות לכל תרועה כמו שנתננו העיקר ואלו הם הט' תקיעות שנתחייבנו בהם בר\"ה וביום הכפורים. ", + "ואמר שיעור תקיעה כג' תרועות ר\"ל כי שיעור כל התקיעות הוא כשיעור כל התרועות והם ג' ומפני זה אנו תוקעין היום תקיעות הרבה כמו שהוא נראה לעין לפי שנתחדש לנו ספק אם התרועה הנזכרת בתורה היא אותה שאנו קורין היום תרועה והיא כמו יללה או אם ג' שברים היא התרועה או אם שם תרועה נופל על שני מינים ולפיכך אנו תוקעין תשר\"ת תש\"ת תר\"ת ג' פעמים ומפני מה אין אנו תוקעין תרש\"ת לפי שמצינו אומר בתרגום תרועה יבבא וכתיב [שופטים ה] בעד החלון נשקפה ותיבב. ומן הידוע כי האדם כשתמצאנו תלאה הוא מתאנח תחלה כמו ג' שברים ואח\"כ ירים קולו בדמות תרועה: ", + "ואמרו תקע בראשונה ענינו כי כשתקע תקיעה הראשונה שהיא קודם התרועה והאריך בה זמן ואח\"כ הריע ואח\"כ תקע תקיעה שניה והאריך בה זמן כמו שהאריך בראשונה כדי שתעלה לו לפי דעתו אותה תקיעה לשתי תקיעות אחת לתשלום בבא הראשונה ואחת לתחלת בבא שניה ואמר בכאן שלא תעלה לו אלא בתקיעה אחת בלבד. ", + "ורצה באמרו מי שבירך כמו מי שהתפלל כי התפלה הם תשע ברכות שקדם זכרם והם ג' ראשונות ומלכיות וזכרונות ושופרות ושלשה אחרונות. ", + "ואמרם כשם ששליח צבור חייב ר\"ל חייב בברכות ומחלוקת רבן גמליאל וחכמים אינו בתפלת ר\"ה בלבד אבל המחלוקת בכל התפלות כולם כי חכמים אומרים כשם ששליח צבור אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו כך כל יחיד ויחיד אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו ורבן גמליאל אומר כי בתפלת שליח צבור יוצא ידי חובתו היודע להתפלל ומי שאינו יודע והלכה כרבן גמליאל בתפלת של ר\"ה ושל יוה\"כ בלבד לפי שהתפלות ארוכות בשני ימים אלו: ", + "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת ראש השנה " + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..12a6f75a9b56def63fae4b14d508f8310bffa198 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Rosh Hashanah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,159 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Rosh Hashanah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Rosh_Hashanah", + "text": [ + [ + [ + "ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ראש השנה כו': למלכים רוצה בו למלכי ישראל וזאת התועלת היא לענין השטרות לפי שכיון שיכנס יום אחד מניסן נחשוב לו שנה יתירה על מנינם. ", + "ולרגלים רוצה בו כי הרגל שבזה החדש הוא ראשון לרגלים. והתועלת בזה כי העיקר אצלנו מה שאמר השם לא תאחר לשלמו אינו עובר עד שיעברו עליו ג' רגלים ור' שמעון אומר וחג המצות (חל) תחילה כדי שיהיו על הסדר והוא ענין אמרו בכאן לרגלים ואינה הלכה. וכיון שעבר עליו רגל אחד ולא הביא קרבנותיו למקדש עובר בעשה והוא אמרו [דברים יב] ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם. ותועלת ידיעת תחילה למעשר בהמה כדי שלא יוציא המעשר מן הנולדים בשנה זו עם הנולדים בשנה שלאחריה ועוד נבאר זה במסכת בכורות [פ\"ט הל' א]. ואמרו ראש השנה לשנים רוצה בו למנין היצירה והתועלת בו לידיעת מנין השטרות ג\"כ.", + "לשמיטין וליובלות אע\"פ שדיני היובל אינן מתחילין אלא מיום העשירי לתשרי לפי שאמר השם יתברך [ויקרא כה] ביום הכפורים תעבירו שופר וגו' אבל מראשית השנה יתחיל חשיבותה ותסתלק העבודה מן העבדים כדבר השם יתברך [שם] וקדשתם את שנת החמשים שנה. ", + "ולנטיעה הוא דבר השם [שם יט] שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהיה כל פריו וגו'. והוא שאם נטע אדם נטיעה קודם יום א' מתשרי למ\"ד יום עלתה לו שנה כמו שנתננו העיקר בפרק ב' [הלכה ו] ממסכת שביעית ותהיה השנה הנכנסת שניה. ואני אמשול לך זה בענין האילן הזה שנטעהו בחמשה עשר באב משנת חמשה ועשרים תחשוב שארית שנת חמשה ועשרים שנה ראשונה ושנת ששה ועשרים שנה שניה ושנת שבעה ועשרים שנה שלישית והם שני ערלה אבל לא יסתלק דין הערלה עד חמשה עשר בשבט משנת שמנה ועשרים. וכמו כן דיני נטע רבעי לא יסתלק מזה האילן עד חמשה עשר בשבט משנת תשעה ועשרים וזהו אמרם ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי. וכבר קדמנו דיני הערלה ונטע רבעי במקומן. ", + "ולירקות ולאילן זה התועלת למה שקדם מן העקרים בסדר זרעים אין מעשרין מן החדש על הישן. ועניני המעשרות גם כן ישתנו בשנים במעשר שני ובמעשר עני כמו שבארנו לשם: " + ], + [ + "בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה כו': על התבואה במה שיתחדש עליה מלקות ואם תהיה מרובה או מעוטה. ", + "ובני מרון הצאן תרגום כבשים אמרנא וענינו שמחשבין על בני אדם ודנין עליהם בבריאות ובחלאים והמות והחיים וזולתם מעניני האדם והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה אבל הנסתר ענינו קשה מאד בלי ספק:" + ], + [ + "על ששה חדשים השלוחין יוצאין כו': העדת העדות בראיית הלבנה אינו אלא בירושלים. ומירושלים היו בית דין שולחין השלוחין לכל הארצות כמו שיתבאר. ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא שבעה עשר בתמוז אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה ומפני זה לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז אמר השם יתברך [זכריה ח] כה אמר ה' [צבאות] צום הרביעי וצום החמישי וגו' נראה כמי שנתן בידם הבחירה רצו מתענין רצו אין מתענין וצום הרביעי הוא י\"ז בתמוז כי תמוז החדש הרביעי. וצום החמישי תשעה באב שיחול בחדש החמישי. וצום השביעי צום גדליה. וצום העשירי עשרה בטבת לפי שהוא בחדש העשירי ואע\"פ שהיה הרשות בידם שלא להתענות בתשעה באב כמו שזכרנו היו מתענין בו מפני תכיפת מיני האבל שאירעו בו כמו שיתבאר בתענית. ", + "ואמרו על אלול מפני ראש השנה כי אלול על הרוב עשרים ותשעה יום וכשידעו ראש חדש אלול ידעו ראש השנה ברוב השנים והיו יוצאין על תשרי לידע ראש השנה באמת לפי שאפשר שיהיה אלול שלשים יום: " + ], + [ + "על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן כו': העדים שרואין את הלבנה הם שמחללין את השבת אם היו רחוקים מירושלים כמו שיתבאר לקמן. ואמר מפני תקנת הקרבן והוא לשון התורה בקרבן מוסף של כל חדש וחדש:" + ], + [ + "בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל כו': בעליל פירוש נגלה ומפורסם והוא אם נראה הירח גדול בזכות האויר גבוה מן האופק כדי שיראוהו כל העם כי לפעמים יראה נסתר קרוב מהאדמימות הנראה בעת שקיעת השמש עד שלא ישיגנו אלא אדם שראות עיניו חד. אמר ר' יוסי כי כשהוא נגלה לכל העם ראוהו בכל מקום כי באמת נראה בירושלים ואין צריכין לעדים ולפיכך אין מחללין את השבת ואין הלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועכבן כו': מפני זה עשה כן לפי שראה כי עדותם לא היתה בו תועלת ואמר לו רבן גמליאל אע\"פ שאלו העדיות הם בלי תועלת שמא יהיה אצל אחד מהם בזמן העתיד עדות מועיל בירח אחד וימנע מלבא להעיד מפני שלא נשמעו דבריו בזמן שעבר והלכה כרבן גמליאל: " + ], + [ + "אב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין כו': מי שמכשיר עדות החדש בקרובים יביא ראיה מן הפסוק ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם. וחכמים אומרים עדות זו תהא מסורה לכם פירוש כי ראיית הירח ענינה יהיה מסור לבית דין לא לכל אדם שיראה אותו שיוכל לקבוע חג כפי ראייתו ואין הלכה כר' שמעון:" + ], + [ + "אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוי ברבית כו': עוד יתבארו דיני פסולי עדות ותנאיהן בסנהדרין:" + ], + [ + "מי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכין אותו כו': כבר בארנו לך בפרק ששי [הלכה א] מפסחים כי בכל מקום שיבא מלת מועד רוצה בו אפילו בשבת:" + ] + ], + [ + [ + "אם אינן מכירין אותו משלחין אחר עמו כו': השיעור אם אין בית דין מכירין זוג זה שהעיד על החדש משלחין אנשי המקום עמו זוג אחר להעיד שזוג זה כשר הוא. ואח\"כ זכר הטעם שמחמתו אין מקבלין עדות אלא מן הידועים והמכירים. ואמר בראשונה וכו' היו שוכרין הצדוקים עדי שקר להעיד על הראייה: " + ], + [ + "בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו כו': היו הכותים משיאין משואות ענינו שהיו מבערים אורים גדולים שלא בעת הראייה והרואה אותן האורים היה סבור שמירושלים היו יוצאין:" + ], + [], + [], + [ + "חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת כו': כל זה מבואר וכבר קדמו עקרי זאת ההלכה האחרונה בפרק הרביעי מעירובין:" + ], + [ + "כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון כו': לפני החמה או לאחר החמה רוצה בו המאיר ממנה מצד השמש. ", + "ואמר לצפונה או לדרומה כי הלבנה והכוכבים ירחקו מדרך השמש פעם בדרום ופעם בצפון ושמא היה רחב הלבנה צפוני כשיתחדש ושמא יהיה דרומי. ", + "ואמר כמה היה גבוה רוצה בו כמה היה גבהו מן האופק לפי ראות העין. ", + "ולאין היה נוטה ענינו קרניה כי קרני הלבנה ישתנה היותם אל נוכח הרוחות כפי רחב המדינה ורוחב הלבנה ומקומה מגלגל המזלות. ", + "וכמה היה רחב ענינו כי הלבנה ישתנה שיעורה כשתתחדש כפי קירובה או ריחוקה מן השמש. וסיבות אלו השינוים כולם וידיעתם לא יתאמתו אלא במינים רבים מן החכמות במופתים וחכמת התכונה ובאותו זמן היו מחשבין הלבנה בכל חדש ויודעים אם תראה אם לא תראה כפי היות החשבון האמתי ואם היו יודעים שלא תראה לא היו משגיחין לדברי האומר אני ראיתיה לפי שהוא עד שקר ואם היו יודעים בדרך החשבון כי ראייתה היתה דבר הכרחי היו מבקשין עדים על ראייתה לפי (שאי שאפשר) [שאז אפשר] לראותה בדרך התכונה אלא שהעבים מכסין אותה או יהיה האויר בלי זך ועכור או יהיה המקום שמביטין אותה ממנו נמוך ולא תראה והיו בודקין אותן אם היתה ראייתם ראייה אמיתית או שקר באלו הפנים שזכרנו. וזה כי היו מחשבין ויודעין באיזה רוח הלבנה אם בצפון אם בדרום ולאין היו נוטים קרניה מרוחות האופק ושיעור האור הנראה בה וכמה היתה גבוהה לפי ראות העין. ואם העידו עדות מכוונת למה שתתחייב התכונה פסקו כעדותם וכמו שחשבו הבית דין מקודם כמו שבארנו ואם אמרו בדרך משל שראו אותה נוטה מדרך השמש לצד הצפון והיה רוחב הלבנה בדרום ידעו בלי ספק כי הם עדי שקר. ולא תתבטל עדותם באומרם כמה היה גבוה אלא כשחולקין העדים בשיעור גובה הלבנה מחלוקת גדולה אבל אם אמרו כולם כשיעור עשרה אמות היתה גבוהה או אמרו כולם שיעור מאה אמה היתה גבוהה אין מתבטל בזה הדבר שום עדות העדים לפי שנאמר זה השעור היתה גבוהה כפי ראות עיניהם ואלו העיקרים שזכרתי לך היא דרך החקירה בראיית הלבנה ואני תמיה מאדם יכחיש הראות ויאמר כי דת היהודים אינה בנויה על ראיית הלבנה אלא על החשבון בלבד והוא מאמין אלו הכתובים כולם ואני רואה שהרואה זה אינו מאמינו אבל היתה דעתו בזה המאמר להשיב אחור בעל דינו באי זה צד יזדמן לו בשקר או באמת כיון שלא מצא מציל לנפשו מהכרח הויכוח ומה שתאמין אתה המעיין כי העיקר דתנו בנוי על הראייה אם לא תראה הלבנה נשלים שלשים יום לחדש שיצא ולשון המשנה והגמרא ומעשיות רבות ממה שאירעו בזה הענין באורך השנים כולם יעידו באמיתת זה הענין והשם יתברך אמר החדש הזה לכם ראש חדשים וגו' ובאה הקבלה האמיתית שהראה לו הקב\"ה למשה דמות הלבנה ואמר כזה ראה וקדש. ומה שהיו סומכין על החשבון אם תראה אם לא תראה היא כמו שבארתי לך לא שיסמכו על החשבון בלבד ויעשו ראש חדש על פי החשבון אע\"פ שמצד החשבון תראה. וסוד העיבור שמסר לו הקב\"ה למשה בסיני הוא ענין חשבון שיודעין בו קצת הראייה באמת ובעלי החשבון מכל האומות והפילוסופים חולקין בו ועד הנה נמשך הדבר ועדיין לא נתברר אצלם שיעורו באמת. וזה החשבון שיש בידינו היום הוא חלק מאותו החשבון ותחלתו לפי שהוא מנין הקבוץ האמצעי בלבד. ועוד אבאר לך בחיבור מיוחד ענין זה העיבור שהוא בידינו ומה היתה הכוונה בראיות ברורות לא יכחישם אלא מי שהתנצלותו איולת ממש כפי רוב בני אדם אבל כולם אין אצלם מלאכת הקבוץ בלבד רוצה לומר קבוץ מנין למנין אחד וידמה שהוא התגבר על חכמה גדולה ולא ידע לא ענין ולא כוונה אם היא מלאכה תכוין הראייה אם לא וכאשר התבאר לקצת המחודדים שהחשבון מכוין הראייה בשום פנים חזר להכחיש הראות ואמר שאין אנחנו עושין על פי הראייה והעיקר החשבון התוריי ולא נפל המחלוקת בין בני אדם והוכחשו הדברים האמיתיים אלא בהעדר החכמה ואין שום אדם שיבין שיעור מה שאמרנו ושהועלנו בזה המאמר המועט שקדם לא במה שאני עתיד לומר באותו חבור שאחבר אלא אדם בעל אמונה ודעת וחריצות וזריזות בידיעות האמיתיות ומי שאינו מטעה עצמו ובתנאי שהוגע עצמו ועמל שנים רבות בחכמת הפרדסיות עד שלקח מהם מנה יפה לעצמו ואם לאו יהיו דברי בידו מחיר ביד כסיל: " + ], + [ + "ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין כו': זמנו הוא ליל שלשים מן החדש שעבר. ", + "ושלא בזמנו ליל אחד ושלשים שהוא ראש חדש בהכרח. בין שנראה הירח בין לא נראה. ותנא קמא אומר כי בליל ראש חדש תראה או לא תראה צריך קידוש החדש על כל פנים. ורבי אלעזר אומר כי אין חייבין בקידוש החדש על כל פנים שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ענינו שאין קידוש החדש חובה והלכה כר' אלעזר בר צדוק:" + ], + [ + "דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל כו': מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית כו': היה מצייר בלוח שיעור הלבנה שיהיה בו נטיית קרניה מצד האופק וחכמי הכוכבים מציירים זה הרבה ושמא תחשוב באמרם ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב מה שחושבין הטפשים שהאמינם בשני הדברים והיה אצל רבן גמליאל אפשר שיראה הירח במזרח קודם הנץ החמה ובו ביום שיראה בעצמו במערב אחר שקיעת החמה זהו מן הנמנע בתכלית המניעות לא יתחייב בשום פנים ואין מאמין זה אלא אדם עם הארץ טפש בתכלית הטפשות לא ירגיש מן הגלגל אלא כמו שירגיש השור והחמור וכל מה שנפל בדמיונם מזה הוא אמרם בגמ' אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובל אני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וענין זה המאמר כי הזמן שיש בין קיבוץ השמש והירח ובין ראייתו ישתנה שינוי גדול כפי מהירות הירח והתמהמהתו וכפי רוחבו בצפון ובדרום וכפי ערך מערכי המזל שהוא בו וקוצר מערכיו וכפי שינוי תנועת השמש ומפני אלו השינוים כולם שהם מחייבים קוצר הזמן שיש בין הקבוץ וראייתו וארכו אמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה ומי שלמד בחכמת התכונה ידע כל מה שאמרתי ורבן גמליאל לפי שדקדק זה הענין ידע שאפשר שיראה באותו הלילה וקיבל דבריהם באמרם ראינוהו ערבית במערב ולא השגיח לאמרם שחרית במזרח כי התורה לא הטריח אותנו לשאל העדיות על ראייתו שחרית ולא היתה אמונתו שכזבו אבל האמין שנראה להם דבר בדמות ירח ולא היה כן כי מן הנמנע ראייתו בבקרו של אותו היום ולפעמים יצטייר באויר צורת ירח כמו שאמרנו והם זכרו זה בגמ' ואמרו פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית הלבנה בעשרים ושבעה לחדש וכאשר קבל רבן גמליאל עדותן שנראה ערבית הרחיקו חכמים זה הדבר לפי שלא היה בין הראייה ובין הקבוץ זמן הראייה לפי חשבונם הגדול והוא הודיעם העיקר ואמר פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה וכן יפרש מי שיבין וישכיל אצלו הכרה אנושית.", + "ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה לפי שהן ראוהו ליל שלשים ולא ראוהו ליל שלשים ואחד והיה החשבון מחייב ראייתו ליל שלשים כאשר נתננו העיקר ומן הדין היה להאמינם לפי שהעידו בראייה בעת הראייה ואמר שלא ראוהו בליל השני אין אנו חוששין לזה ולא יחייב אותנו בשום דבר כי שמא חלשה ראייתם או כסהו ערפל ואינם מרגישים בו ומכאן יתחזק מי שהוא קשה לשמוע הפי' שפירשתי כי רבן גמליאל לא האמינם בזה המעשה לפי שהוא היה מאמין כי הירח נראה ליל שלשים ונרתע אחור ושב אל השמש ונסתר בליל שלשים ואחד אבל האמינם בעדות שהעידו בראייתו בעת הראייה ויחשבו מוטעים לראיית עיניהם במאמרם במעשה הראשון שראו אותו קודם לכן בשחרית ובאמרם במעשה השני שלא ראו אותו אחר כן בליל שני מן החדש:" + ], + [ + "שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא כו': זה מבואר ואמת:" + ] + ], + [ + [ + "ראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים כו': שיעור זו המשנה ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו (העדים) [הב\"ד] לומר מקודש עד שחשיכה כי כשראוהו בית דין וכל ישראל אולי יעלה על דעתנו שאין צריך קידוש מפני שהדבר גלוי ומפורסם ולפיכך הודיענו כי על כל פנים צריכין לומר מקודש מקודש ואז יהיה אותו יום ראש חודש. ושמא יעלה על דעתנו כי כמו שיספיק יחיד מומחה לדין אע\"פ שהעיקר הדין בשלשה כמו שיתבאר במקומו כמו כן יספיק בקידוש החדש ביחיד לפיכך הודיעך כי אין מספיקין בכאן בפחות משלשה או יותר לפי שאמר השם ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים כמו שבאר במה שקדם. וכן אם יעלה על לבך כי לפי שנחקרו העדים יום שלשים ונתקיימה עדותם ביום שלשים כי הם ראוהו אמש נתברר היות אותו יום ראש חדש ואע\"פ שלא הספיקו בית דין לומר מקודש מקודש אלא בלילה ליל אחד ושלשים ויהיה אמרם מקודש מקודש כאילו הוא גמר דין כי העיקר אצלנו גמר דין מותר בלילה ולפיכך הודיענו כי קידוש החדש לא יהיה בלילה בשום פנים כי התורה קראו משפט שנאמר [תהלים פא] כי חק לישראל הוא משפט וגו' משפט לא יהיה אלא ביום לפי שאמר הכתוב [דברים כא] ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום ולא בלילה אף דינים ביום ולא בלילה והיות ראיית נגעים ביום ולא בלילה מה שנאמר [ויקרא יג] וביום הראות בו בשר חי יטמא ביום ולא בלילה ולפיכך יהיה ראש חדש יום אחד ושלשים ויהיה החדש שיצא מעובר משלשים יום אע\"פ שנראה הירח ליל שלשים כיון שלא נתקדש יום שלשים. וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום עשרים ותשעה ערבית ונשאר מן היום כדי שיאמרו מקודש מקודש קודם שיראו הכוכבים כי זה מותר אע\"פ שהעריב השמש כי הלילה אצלינו אינה אלא משעת צאת הכוכבים כמו שבארנו בשני משבת (הלכה ו) וזכרתי לך זה שלא תחשוב כי קידוש החדש לא יהיה לעולם אלא יום ל' כי אפשר שיהיה קודם ליל ל' כמו שבארנו: " + ], + [ + "כל השופרות כשרין חוץ משל פרה כו': קריאת קרן של פרה קרן הוא למה שאמר הכתוב [דברים לג] בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. וחכמים טוענים על ר' יוסי ואומרים והלא כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר ושל פרה נקרא קרן ולעולם לא נקרא שופר ואין הלכה כר' יוסי:" + ], + [ + "שופר של ראש השנה של יעל פשוט כו': זה הסדר לא היה אלא במקדש לאמרו הש\"י [תהלים צח] בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' אבל חוץ למקדש אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד. ואין תוקעין בתעניות אלא בחצוצרות בלבד ומפני זה הי' מצות יום תענית בחצוצרות לפי שהתענית אינו אלא על צרות הציבור והשם אמר [במדבר יח] על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם: " + ], + [], + [ + "שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כו': ר\"ל בתקיעה מנין התקיעות. ", + "ובברכות מנין הברכות שבתפלה. ועוד יתבאר ענינם. ואמר במה שקדם כי שופר של ראש השנה צריך שיהיה מקרן היעלים אינה הלכה ואין הלכה כרבי יהודה אבל פסק הלכה ששופר של יובל ושל ר\"ה של זכרים כפופים: " + ], + [ + "שופר שנסדק ודבקו פסול דבק שברי שופרות כו': נסדק פסול זהו כשנסדק לארכו אבל אם נסדק לרחבו אם נשתייר מארכו לאחר מקום הסדק שיעור של שופר והוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן הוא כשר. ואם ניקב יש בו דינים והם כי הוא צריך לסתום הנקב אם סתמו במינו ונשאר ממנו רובו שלם בלי נקב ולא עכבו הנקבים את התקיעה כמו שנזכר כשר ואם סתמו שלא במינו פסול. ", + "ובור הוא חפירה בגוף הקרקע. ", + "ודות מקום גבוה על הארץ מוקף כתלים. ", + "ופיטס כלי גדול מחרס. ", + "ועל אותן שהם חוץ לבור אמרו אם קול הברה שמע לא יצא אבל אותן שהיו תוך לבור יצאו ידי חובתן. וצריך התוקע שיכוין להוציא את השומע ידי חובתו ואז יתכוין השומע לשמוע ויצא ידי חובתו ומה שלא התנה בכאן בכוונת משמיע כאילו הוא חזן הכנסת ושליח צבור לפי שעיקר הקדמתו על התקיעה אינה אלא להוציא את הרבים ידי חובתן וכשהוא תוקע להוציא כל השומעין מחובתן מתכוין ולפיכך לא נצטרך אלא כוונת שומע:" + ], + [], + [ + "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל כו': דיבר בכאן כפי מה שאנחנו צריכין בו במה שאנחנו בדרכו וכפי כוונת המסכתא:" + ] + ], + [ + [ + "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת כו': כבר בארנו פעמים [מ\"ש פ\"ג ה\"ד, שקלים פ\"א ה\"ג] כי מקדש תקרא ירושלים כולה ומדינה שאר העיירות שבכל ארץ ישראל: והטעם שבעבורו נאסרה תקיעת שופר בשבת גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כמו שבארנו בלולב לפי שתקיעת שופר אינה מלאכה. ", + "ואמרו אחד ביבנה ואחד בכל מקום שיש בו בית דין ר\"ל כי אפילו כשיהיו בית דין עוברים ממקום למקום ונתארחו במקום מן המקומות לא על דעת להתיישב שם יש להם לתקוע שם השופר ואין הלכה אלא כמו שזכרנו קודם שאין תוקעין אותו אלא במקום שיש שם בית דין קבוע ואין הלכה כר' אליעזר: " + ], + [ + "ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו': אמרו ועוד יורה כי היה שם מעשה שני מלבד זה שזכר והוא כי בירושלים היו תוקעין כל העם כל זמן שב\"ד יושבין במקדש וביבנה לא היו תוקעין אלא בב\"ד בלבד כמו שזכרנו ולא נאסור תקיעת שופר על ב\"ד בשבת לפי שב\"ד זריזין הם ולא יקרם עון בדבר הזה: " + ], + [ + "בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה כו': כבר קדם לך הדבר בזה ההלכה בשלישי מסוכה:" + ], + [ + "בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום כו': אמר ר\"י בן קרחה ועוד זאת התקין כו': נתקלקלו הלוים בשיר ענינו שלא אמרו שירה כלל שלא ידעו אם היה חול ואין שם עדים שיעידו על הראייה או אם הוא קדש ועוד יבאו העדים בסוף היום כי על כל פנים צריך שירה על כל קרבן כמו שיתבאר במקומות ועת המנחה הוא עת הקרבת תמיד שבין הערבים ואחר שמקריבין אותו לא היו מקריבין אחריו שום דבר כמו שמבואר בחמישי מפסחים. ", + "ומקום הועד הוא מקום הידוע לקיבוץ ב\"ד כדי שיהיה מקום אחד ידוע בלבד ילכו לשם העדים ולא יצטרכו לחזר על מקומות רבים בלי ידועים ומבואר הוא כי כל ב\"ד הנזכר בזה הענין ר\"ל שיהיו סמוכין בארץ ישראל כמו שנבאר בסנהדרין: " + ], + [ + "סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם כו': אמר השם בראש השנה [ויקרא כג] זכרון תרועה ובאה הקבלה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות ועוד אמר [במדבר י] והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם ובאה הקבלה כי מה שהחזיר אלהיכם בנין אב כל מקום שנאמר זכרונות ושופרות יהיו מלכיות עמהן ומן הראוי להקדים המלכיות ואחריהן זכרונות ואחריהן שופרות כמו שאמר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר והלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות כו': אין מזכירין זכרון מלכות דשופר של פורענות כו': אלו העשרה ועשרה ר\"ל בהם ג' פסוקים מן התורה ג' מן הכתובים שלשה מן הנביאים וא' מן התורה משלים בו ור' יוחנן בן נורי אומר אם אמר אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא. ושיעור מאמר ר' יוסי האמור בכאן כפי מה שנראה מדעתו כך הוא כשם שיצא ידי חובתו אם השלים בתורה כך אם השלים בנביא יצא. ", + "וזכרון ושופר ומלכות של פורענות כמו שאמר ויזכור כי בשר המה וגו' [תהלים עח] תקעו שופר בגבעה [הושע ה] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו' [יחזקאל כ] וכמו כן זכרון יחיד כמו זכרה לי אלהי לטובה [נחמיה יג] אין מוציאין מידי חובה. והלכה כר' יוחנן בן נורי וכר' יוסי: " + ], + [ + "העובר לפני התיבה בי\"ט של ראש השנה כו': לא התקינו זה אלא בעת צרה לפי שהיו שומרין לאותו שהיה מתפלל שחרית שלא יתקע בשופר וכשהיו משלימין התפלה היו השומרים הולכים לדרכם ולפיכך אותו שהיה עובר לפני התיבה להתפלל תפלת מוסף היה תוקע. ואמרו ובשעת ההלל לפי שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכפורים לפי שהם ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה: " + ], + [ + "שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום כו': כבר בארנו לך כי י\"ט הוא עשה ולא תעשה כי אמרו שבתון מצות עשה ואמר כל מלאכה לא תעשו ושופר מצות עשה בלבד והעיקר אצלנו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה. ", + "ודבר שהוא משום שבות הוא כמו שיחתוך אותו בסכין. ", + "ומשום לא תעשה כמו שיחתוך אותו במגירה שהיא מלאכת חרושת עץ גמורה. ", + "ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע ואפילו בשבת ובתנאי שיהיו קרובים להיות גדולים כדי שיהיו יודעים לצאת ידי חובתן כשיבא ראש השנה: " + ], + [ + "סדר תקיעות שלש של שלש שלש כו': העיקר אצלנו כי תקיעות של ר\"ה ותקיעת יובל שוין וכל הכתוב בר\"ה נתחייבנו כמותו ביובל וכל מה שכתוב בתקיעת יובל נתחייבנו כמותו בראש השנה וכאלו הכתובים בו כולם נכתבו בכל אחד משני הזמנים וזה למה שאמר השם [ויקרא כה] והעברת שופר תרועה בחדש השביעי וגו' ובאה הקבלה שיהיו כל תקיעות של חדש השביעי זה כזה והעיקר אצלנו כי כל תרועה יש תקיעה לפניה ולאחריה וכן באה הקבלה מניין שפשוטה לפניה תלמוד לומר והעברת שופר ומניין שפשוטה לאחריה תלמוד לומר [שם] תעבירו שופר ונשנית מלת תרועה בר\"ה וביום הכפורים ג' פעמים והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם ולפיכך תוקעין ג' תרועות ושתי תקיעות לכל תרועה כמו שנתננו העיקר ואלו הם הט' תקיעות שנתחייבנו בהם בר\"ה וביום הכפורים. ", + "ואמר שיעור תקיעה כג' תרועות ר\"ל כי שיעור כל התקיעות הוא כשיעור כל התרועות והם ג' ומפני זה אנו תוקעין היום תקיעות הרבה כמו שהוא נראה לעין לפי שנתחדש לנו ספק אם התרועה הנזכרת בתורה היא אותה שאנו קורין היום תרועה והיא כמו יללה או אם ג' שברים היא התרועה או אם שם תרועה נופל על שני מינים ולפיכך אנו תוקעין תשר\"ת תש\"ת תר\"ת ג' פעמים ומפני מה אין אנו תוקעין תרש\"ת לפי שמצינו אומר בתרגום תרועה יבבא וכתיב [שופטים ה] בעד החלון נשקפה ותיבב. ומן הידוע כי האדם כשתמצאנו תלאה הוא מתאנח תחלה כמו ג' שברים ואח\"כ ירים קולו בדמות תרועה: ", + "ואמרו תקע בראשונה ענינו כי כשתקע תקיעה הראשונה שהיא קודם התרועה והאריך בה זמן ואח\"כ הריע ואח\"כ תקע תקיעה שניה והאריך בה זמן כמו שהאריך בראשונה כדי שתעלה לו לפי דעתו אותה תקיעה לשתי תקיעות אחת לתשלום בבא הראשונה ואחת לתחלת בבא שניה ואמר בכאן שלא תעלה לו אלא בתקיעה אחת בלבד. ", + "ורצה באמרו מי שבירך כמו מי שהתפלל כי התפלה הם תשע ברכות שקדם זכרם והם ג' ראשונות ומלכיות וזכרונות ושופרות ושלשה אחרונות. ", + "ואמרם כשם ששליח צבור חייב ר\"ל חייב בברכות ומחלוקת רבן גמליאל וחכמים אינו בתפלת ר\"ה בלבד אבל המחלוקת בכל התפלות כולם כי חכמים אומרים כשם ששליח צבור אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו כך כל יחיד ויחיד אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו ורבן גמליאל אומר כי בתפלת שליח צבור יוצא ידי חובתו היודע להתפלל ומי שאינו יודע והלכה כרבן גמליאל בתפלת של ר\"ה ושל יוה\"כ בלבד לפי שהתפלות ארוכות בשני ימים אלו: ", + "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת ראש השנה " + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה ראש השנה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shabbat/Hebrew/Vilna edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shabbat/Hebrew/Vilna edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..40e43be8a125253919a34f45d9a2ce7d0bc3008d --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shabbat/Hebrew/Vilna edition.json @@ -0,0 +1,496 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Shabbat", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה שבת", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "יציאות השבת שתים שהן ד' בפנים ושתים שהן ד' בחוץ כו': קודם שאתחיל בפירוש אקדים ההקדמות שהאדם צריך לעמוד עליהם ואז יתבארו עניני זאת המסכתא והמסכתא אשר אחריה ומהם כי שנוי המקומות בדיני השבת ארבעה והם הנקראים רשויות שבת. אחד מהם נקרא רשות הרבים והוא מקום שידרכו בו כל העם כלם ובתנאי שיהיה בלי קירוי ושיהיה רחבו שש עשרה אמה או יותר ושלא יהיה תוך דלתים או חומת מדינה כי המדינה כשהיא מוקפת חומה ודלתותיה נעולות אינה רשות הרבים אבל יש לה דינין עוד נבארם בפרק חמישי ממסכת עירובין ואולם כי רשות הרבים הוא כמו המדברות היערים והדרכים המפולשין להם. והשני רשות היחיד והוא המקום שאין דורכין בו רבים והוא שיהיה גבהו עשרה טפחים וארכו ארבעה טפחים ורחבו ארבעה טפחים או יותר על אלו השיעורים אבל אם היו פחות מאלו השיעורים ברוח מן הרוחות השלשה אינו רשות היחיד ואין חלוק בין שיהיה עמוד עומד בשטח הארץ בזה השיעור או חפירה בארץ שיהיה לה אורך רוחב ועומק כאשר התנינו או מקום מוקף בארבעה כתלים כמו הבתים והדיורין הכל יקרא רה\"י ובתנאי שיהיה גובה הכתלים עשרה טפחים כמו שבארנו והחלל ביניהם ד' על ד' או יותר. והשלישי הוא הנקרא כרמלית והוא המקום אשר לא נשלמו בו תנאי רשות הרבים ולא תנאי רשות היחיד וגדרו כאשר אומר והוא כי כל מקום שיהיה בו ד' טפחים באורך וד' טפחים ברוחב או יותר וגבהו שלשה טפחים הוא כרמלית בין יהיה חפירה בארץ או עמוד עומד על שטח הארץ הכל שוה אלא אם יהי' העמוד עומד גבוה ט' טפחים בצמצום אז יקרא רשות הרבים כי בני אדם יניחו עליו חפציהם ויסתייעו בו בנשאם משאות על כתפיהם אבל אם הוא פחות מט' טפחים עד שלשה הוא כרמלית וכן אם הוא יותר מט' עד י' אם הגיע לעשרה טפחים אז יהיה רה\"י לפי שנשלמו בו תנאיו ואם הוא גם כן פחות משלשה טפחים הוא רשות הרבים לפי שהעיקר אצלנו בכל התורה כל פחות משלשה כלבוד דמי אבל זה בתנאי שיהיה במקום ארבעה טפחים אורך וארבעה טפחים רחב לפי שהעיקר אצלנו אין כרמלית פחותה מארבעה וגם כן המקומות שיש להם שלשה כתלים והרוח הרביעית ממול רשות הרבים הם כרמלית ובתנאי שיהיה בו ד' על ד'. והרביעי מקום פטור והוא בכל מקום שיהיה בגבהו יותר משלשה טפחים ואפי' עד לרקיע ורחבו פחות מזה השיעור זה יקרא מקום פטור ואפי' יהיה ארכו ד' טפחים ורחבו ד' טפחים פחות רוחב שיעורה וגבהו משלשה טפחים עד לרקיע הרי זה מקום פטור ואין הפרש בכאן בין שיהיה עמוד עומד על שטח הארץ או חפירה בארץ יהי' בהם זה השיעור אלא אם היה בגובה העמוד העומד ט' טפחים בצמצום שהוא רשות הרבים מן הטעם שאמרנו ולא נחוש לארכו ולרחבו: ודיני אלו הרשויות כך כי רה\"י ור\"ה מי שיוציא מאחד מהם לאחר בשבת יתחייב סקילה אם הוא מזיד או חטאת אם הוא שוגג לפי שהיא מלאכה מכלל אבות מלאכות כמו שנבאר ומי שיוציא מאחד מהם לכרמלית או מכרמלית לאחד מהם יתחייב *מלקות אם הוא מזיד ואם הוא שוגג אינו חייב כלום לפי שאין בכל המצות שיש לנו מצוה יתחייב בה השוגג מלקות אלא שפחה חרופה בלבד שהוא לוקה אפילו על השגגה כאשר נבאר במקומו. אבל מקום פטור מותר להוציא ממנו לכל אחד מהג' רשויות ומהם אליו וזה מותר לכתחלה ולכך נקרא מקום פטור. ומפני זה נקראת כרמלית לדמותו כאשה האלמנה שאינה בתולה ולא בעולת בעל כמו כן אלו הרשויות אינם רשות הרבים ולא נשלמו בהם תנאי רשות היחיד ויהיה אמתת השם כארמלית ודע כי כל יציאה היא ג\"כ הכנסה בהיקש אל המקום שהוציאו אליו החפץ וכל הכנסה היא גם כן יציאה בהיקש אל המקום שהוציאו ממנו החפץ אלא שמנהג המשנה לקרות טלטול הדבר מרה\"י לרה\"ר הוצאה ועקירת דבר מרה\"ר לרה\"י הכנסה ועל זה המנהג יאמרו מכניס ומוציא בכל זה הענין. ודע כי בכל מקום שאמרו בזו המסכתא פנים וחוץ רצונם בזה רה\"י ורה\"ר. וכל מה שאמרו בו חייב הוא סקילה אם הוא מזיד או קרבן חטאת אם הוא שוגג. וכל מה שאמרו בו פטור באיזה דבר שיהיה ממשפטי השבת רוצה לומר פטור מן המיתה ויתחייב מלקות בהכרח אם הוא מזיד אלא בהלכות ידועות שאמר בהם פטור על דרך שתוף הלשון ואף על פי שהוא מותר ועוד נעורר עליהם כשנזכרם. ומפני מה אמר העני ובעל הבית ולא אמר איש אחד עומד ברשות הרבים ואיש אחד עומד ברשות היחיד. זה היה לאחוז דרך קצרה לפי שהיה צריך לומר האיש העומד ברשות הרבים במקום אמרו עני אם כן תורה לנו מלה אחת כל הענין כמו שיורו ד' מלות. ומה שחייבו להתחיל בדין ההוצאה מרשות לרשות ואם היא מנויה בסוף אבות מלאכות (פ\"ז דף ע\"ג.) רוצה לומר המוציא מרשות לרשות לפי שזאת המלאכה היא נמצאת תדיר ובה יכשלו בני אדם על הרוב לפי שאינם צריכים בה לכלום. וטעם שני ללמדנו שהיא מלאכה אע\"פ שהנראה ממנה אינה מלאכה על כן הקדימה להזהיר עליה לפי שהיא מדרשה אתיא כמו שיתבאר. והטעם שהצריכו לומר יציאות השבת ולא אמר הכנסות השבת כי כל יציאה היא הכנסה כאשר בארנו. ועוד כי אחז דרך המקרא כי המוציא מרשות לרשות למדנו אותן מדברי ה' יתברך שאמר (שמות ל״ו:ו׳) איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא למדנו כי הבאתם מה שהיו מביאים תקרא מלאכה והיו מביאים מאהליהם למחנה לויה והיה מרשות היחיד לרשות הרבים והיא הוצאה כמו שבארנו ולפיכך אמר יציאות שבת. ואם תקשה ותאמר מפני מה נאסרה ההכנסה מאחר שלא למדנו מן המקרא אלא ההוצאה. זאת הקושיא כבר הקשוה בגמרא (דף צו:) ואמרו מכדי גמרא הוא מה לי הכנסה מה לי הוצאה ענין גמרא בכאן הוא דבר תורה עליו הסברא לפי שענין הכנסה והוצאה אחד כאשר בארנו זהו מה שראינו להקדימו בזה המקום. ואני עתה אתחיל לפרש ואומר: ", + "שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ רוצה בזה שהם שני מינים הכנסה מרשות הרבים לרה\"י והוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ויהיו באלה השני מינים ח' חלקים ד' תלויות באדם העומד ברשות הרבים וד' תלויות באדם העומד ברשות היחיד וזהו ענין אמרם ארבע בפנים וארבע בחוץ. והארבע מינים התלוים בבעל הבית חייב בשתים מהם ופטור בשתים וגם כן הארבע התלוים בעני כפי לשון המשנה. והעקרים שנבנית זאת המשנה עליהם שלשה וכשתדעם ותבינם תדע מאיזה דבר דנו על בעל הבית פעם חייב ופעם פטור וכמו כן העני. האחד מהם כי לא יתחייב אדם מיתה אם הוא מזיד או חטאת אם הוא שוגג על הוצאתו מרשות לרשות עד שיעקר החפץ מרשות הרבים ויניחנו ברשות היחיד או להפך אבל אם עקר מרשות היחיד ולא הניח ברשות הרבים או הניח ולא עקר פטור הוא. והעיקר השני כי כשיתחיל אדם מלאכה בשבת ולא גמר אותה ובא אדם אחר וגמר אותה מלאכה בענין שאילו גמר אותה הראשון היתה מלאכתו גמורה שניהם פטורים לפי שהמלאכה נגמרה משניהם ולא עשה אחד מהם מעשה גמור וזה מה שאמר הגמרא (דף צג.) יחיד העושה אותה חייב שנים פטורין והרמיזה על זה מאמר השם יתברך בעשותה אחת ואמרו העושה את כולה ולא העושה מקצתה. והדמיון על זה אם כתב שמעון א' ביום השבת וכתב ראובן ב' אעפ\"כ שנגמר השם משניהם יחד וזהו שתי אותיות והוא שיעור הכותב אעפ\"כ שניהם פטורין: והעיקר השלישי כי לא יתחייב העוקר מרשות והניח ברשות אחר עד שיעקור ממקום שיהיה בו ד' על ד' ויניח גם כן במקום שיהיה בו ד' על ד' או למעלה מזה כי מה שהוא פחות מזה השיעור לא יניחו בו כי החפצים המונחים לא יתקיימו אלא אם יהיו אותן החפצים דקים. ולפי שיד האדם יניחו בו החפצים הגדולים ומה שיש בה מתכונת הקבוץ והפשוט והאחיזה מפני זה נחשוב אותה כאילו היא מקום שיש בו ד' על ד' ולפיכך מי שנתן דבר ביד אדם כאילו הניחו בארץ במקום שאותו האדם יושב עליו. ולפי שהיו אלו עקרים ידועים באמתת הקבלה אמר כי כשנתן העני לתוך ידו של בעל הבית העני חייב לפי שעקר מרשות הרבים והניח ברשות היחיד וג\"כ כשלקח העני מיד בעל הבית והוציא העני חייב ולפי שעקר מרשות היחיד והניח ברשות אחר לפי שכבר נתתי לך עיקר כי כל מה שיבוא ביד האדם כאילו הונח בארץ במקום שהוא שם אותו האדם ואם הכניס העני את ידו ונטל בעל הבית מתוכה שניהם פטורין לפי שהאחד עקר מרשות הרבים והוא העני והשני הניח ברשות היחיד והוא בעל הבית וגם כן אם נתן בעל הבית דבר ביד העני והוציאו העני שניהם פטורים לפי שבעל הבית עקר מרשות היחיד והעני הניח ברשות הרבים אלו הן ארבע בחוץ. ועל זה החלוק בעצמו זאת הסברא גם כן מארבע שבפנים. ואם יקשה עליך מאמרו ארבע בחוץ מפני מה יחס ארבע מינים אלו לעני ואמרנו שהם תלוים בו והוא אינו מתחייב אלא בשתים מהם בלבד כמו שבארנו לפי כי השנים הנשארים יחוסם אליו כיחוסים לבעל הבית לפי ששניהם פטורין. זה מבואר ואינו קשה כי העני הוא שפשט ידו לפנים ולפיכך ייחס הפעולה לו והיו הארבעה מינים תלוים בו אף על פי שהחיוב לו ולבעל הבית בשנים מהם שוים וכן התשובה באמרו ארבע בפנים כי בעל הבית פשט ידו לחוץ וייחס לו הפעולה אף על פי ששניהם פטורין. וכבר הודעתיך בפתיחת דברי כי כל מקום שיאמרו בהלכות שבת פטור ר\"ל פטור מן המיתה וחייב מלקות וזאת היא כוונתם באמרם פטור אבל אסור אלא מקומות שייעדנו להעיר עליהם כשיזכרו ומאותן המקומות אמרו בכאן העני חייב ובעל הבית פטור כי בעל הבית אינו חייב כלום לפי שלא עשה מעשה רוצה לומר שלא פשט ידו אלא שנשא חפץ ונשאר כמו שהיה כלומר לא עקר ולא הניח וגם (כן) אמרו העני פטור שהוא פטור לגמרי לפי שהוא גם כן לא עקר ולא הניח אבל אמרו שניהם פטורין הוא פטור אבל אסור לפי שכל אחד מהן עשה מקצת מעשה כמו שבארנו: " + ], + [ + "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל כו': ספר ידוע. ובורסקי המקום שמעבדין בו העורות. וזאת המנחה הנזכרת בכאן רוצה לומר אפי' מנחה גדולה כ\"ש מנחה קטנה שעונתה קצרה כמו שבארנו במסכת ברכות. והטעם במניעת התספורת קרוב לשעת התפלה שמא ישבר הזוג או גזירה שיארע דבר בכלי מכלי התספורת אחר שהתחיל להסתפר ויצטרך לתקן הכלי ובין כך תעבור עונת התפלה. והטעם במניעת הכנסת המרחץ גזירה שמא יתעלף. והטעם במניעת הכנסת בית העבוד אפילו לראות העורות בלבד גזירה שמא יארע בהם שום פסידא וישלח ידו להניעם וימשך במלאכתו ותעבור שעת התפלה. והטעם במניעת האכילה ואפי' דבר מועט לפי שהם היו שותים בתוך האכילה ומנעו הכל גזירה שמא ימשך באכילה ובשתיה ותעבור עונת התפלה. וכמו כן אין דנין סמוך לשעת תפלת מנחה ואפילו בגמר הדין ושמעו טענות בעלי הדין ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר אלא גמר דין בלבד אין ראוי לדיין לפסוק הדין סמוך לשעת התפלה גזירה שמא יראה לדיין דבר חדש בדין ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדין שנית וימשוך הדבר ותעבור השעה אבל אם התחילו בדין אין מפסיקין בו עד שיגמור: ומה שאמרו מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה אינו רוצה בזה שהדין מפסיקין לק\"ש ואינו מפסיק לתפלה אבל פירוש הענין כי כשבני אדם קורין בתורה והגיע זמן ק\"ש מפסיקין וקורין ק\"ש ואם הגיע שעת התפלה אין מפסיקין אבל בדין אם התחילו אין מפסיקין בשום פנים וכן אם התחיל בתספורת או באכילה או במרחץ או בהכנסת הבורסקי לא יפסיק כלל. וגדר זמן התחלת התספורת משישים הבגד הידוע אצל הספרים על כתפיו ויכין עצמו לתספורת ונקרא בלשון חכמים מעפורת. והתחלת המרחץ משיפשוט בגדו הסמוך לבשרו. והתחלת הבורסקי משיחגור חגורו ויתחיל להניע בעורות. וזמן התחלת האכילה משיטול ידיו. וזמן התחלת הדין משיסדרו סדר ישיבתם וישבו לדין ואם סדרו ישיבתם מתחלת היום ונמשכין בדין משיתחילו בעלי דין לטעון טענותיהם.וזאת המשנה דברה בחסידים גדולים לומדי תורה תמיד כר\"ש בן יוחאי וחביריו אבל חכמי הגמרא אמרו שהיו מפסיקין בין לקריאת שמע בין לתפלה כל שכן זולתם. ומפני מה באה זאת המשנה בכאן ואין בא מענין שבת כלום זה היה לשני טעמים האחד שהוא מכלל י\"ח דבר שגזרו בו ביום כאשר נבאר לפנים. והשני שהוא דומה למשנת לא יצא החייט במחטו שהוא מענין השבת ולפי שהיה צ\"ל לא יצא החייט במחטו אמר כל הדומין לו מן הגזרות. והטעם שהקדים זאת המשנה על לא יצא החייט הוא בספק ואולי על זה הסדר היו הגזרות באותו היום: " + ], + [ + "לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא כו': ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כו': @22(דף יג ע\"ב) חייט שם ידוע לאומן התפירה: ומחט שם כלי התפירה: ולבלר הסופר: וקולמוס ידוע.וזה גזירה שמא ישכחו: ולא יפלה את כליו רוצה לומר להסיר הכנים מבגדיו גזירה שמא יתקן הנר ואפילו היה הנר בתכלית הגובה: וכן אסור לקרות לאור הנר אלא אם יש עמו אדם אחר לשומרו שלא יתקן הנר: החזן רואה זהו שהתירו למלמד תינוקות ליקת בידו ספר ולראות לאור הנר תחלת הפרשה שהוא רוצה להתחיל עם התלמידים שתי מלות או שלש לפי כי בזה השעור לא יטעה שיתקן הנר ואחר שיראה תחלת הפרשה יניח הספר ויתננו לתלמידים ויקראו בו לאור הנר לפי שהוא שומר אותם: ואין ראוי למלמד שיקרא עם התלמידים בספר לאור הנר וזהו ענין אמרו אבל הוא לא יקרא. ומה שחייבנו להרשות לתלמידים לקרא לאור הנר והרב שישמרם ולא הרשינו לרב שיקרא וישמרוהו התלמידים לפי שהוא מושל עליהם והם אינם מושלים עליו ומוראו עליהם: מפני הרגל עבירה כלומר שלא ירגילו עצמם הזב והזבה באכילתם יחד ושמא בתוך האכילה יחשוב ויסתכל בה ויבא עליה והיא בכרת מלשון התורה ולפיכך אסרו אכילת הזב עם אשתו הזבה יחד אע\"פ ששניהם טמאים:" + ], + [ + "וחנניה בן חזקיה בן גרון ז\"ל מבעלי החכמה וגדול בדורו ונסתפקו חכמי דורו בספר יחזקאל והוא נער חצנו לפרש ענינו ונתיחד בעלייה לחבר הפירוש והיו החכמים ע\"ה מבקרין אותו תמיד והוא מתעסק באותו חבור ופעם אחת בקרו אותו ונתקבץ שם קבוץ גדול מתלמידי שמאי ובית הלל ולא נשאר באותו הדור מי שהיה ראוי להוראה שלא היו באותו מעמד ונמנו והיו בית שמאי יותר והשם אמר אחרי רבים להטות (שמות כ״ג:ב׳) כאשר נתננו העקר בפתיחת חבורנו זה ובית שמאי כולם הסכימו על אלה הגזירות הי\"ח דבר באותו היום ויהי כן וגזרו י\"ח דבר ועוד הסכימו ב\"ש וב\"ה באותו היום בי\"ת הלכות ולא היה ביניהם מחלוקת אפי' באחת ונחלקו בי\"ח הלכות ולא נמנו עליהם לדעת הרבים ואולי נמנו ורבו ב\"ה כי אולי היה א' מתלמידי שמאי סובר כדעת ב\"ה או מתלמידי בית הלל סובר כדעת בית שמאי ואמרם אלו מהלכות שאמרו ר\"ל שהם מן ההלכות שהסכימו עליהם ולא נפל בהם שום מחלוקת. וזה מספרם. יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ והם שמנה דינין וכבר הקדמתי מחלקותם. והט' לא ישב אדם לפני הספר. והי' ולא למרחץ. והי\"א ולא לבורסקי. והי\"ב ולא לדון. והי\"ג ולא לאכול. והי\"ד ולא יצא החייט במחטו. והט\"ו והלבלר בקולמסו. והי\"ו ולא יפלה את כליו. והי\"ז ולא יקרא לאור הנר. והי\"ח לא יאכל הזב עם הזבה: אבל השמנה עשר דבר שגזרו בו ביום אני אמנה אותם לך מבלי מפורשות לפי שכולם יתבארו במקומן מן המשנה. הראשונה האוכל אוכל ראשון. ב' האוכל אוכל שני. ג' השותה משקין טמאים. ד' הבא ראשו ורובו במים שאובין. ה' טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין. ו' הנוגע בספר. ז' הידים. ח' האוכלים והכלים. ט' המניח כלי תחת הצנור. י' כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע. י\"א הבוצר לגת הוכשר. י\"ב גדולי תרומה. י\"ג מי שהחשיך לו בדרך. י\"ד פת נכרים. ט\"ו שמנם. י\"ו יינם. י\"ז יחוד בנותיהם. י\"ח שיהא תינוק כותי מטמא בזיבה: והי\"ח הלכות שנחלקו בהם באותו היום יתבארו בזה הפרק. הא' אין שורין דיו. ב' סממנין. ג' כרשינין. ד' אונין של פשתן. ה' צמר ליורה. ו' מצודות חיות. ז' מצודות עופות. ח' מצודות דגים. ט' אין מוכרין לנכרי. י' אין טוענין עמו. י\"א אין מגביהין עליו. י\"ב אין נותנין עורות. י\"ג ולא כלים לכובס נכרי. י\"ד לא ישאילנו. ט\"ו לא ימכור לו. י\"ו לא ילוהו. י\"ז לא יתן לו במתנה. י\"ח לא ישלח אגרות: ונשוב להשלים פירוש זאת ההלכה ומה שאמר כיוצא בו כשאמר לא יאכל הזב עם הזבה לפי שזה הדין יצא מענין המסכתא: וכשאמר לא ישב אדם לפני הספר והסמוך לו ממה שאינו מענין השבת זה הוא מפני טעם והטעם הוא כי לא ישב אדם ושאר המאמר כולו בכולם אנו חוששין הכנסת שום עת כמו לא יצא החייט במחטו שאנו חוששין בו ג\"כ הכנסת עת אבל לא יאכל הזב עם הזבה אין לחוש בו הכנסת עת ולפיכך אמר כיוצא בו ענינו שזה דומה לזה דמיון בלי חוק. ופנים אחרים והוא כי לא ישב אדם וכו' לא קדמו דבר מן הענין שיאמר בו כיוצא בו אבל לא יאכל הזב עם הזבה קדמהו דבר מן הענין לפיכך ראוי שיאמר בו כיוצא בו: ופירוש לבקרו ידוע והיא מלה עברית צחה לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ״ז:ל״ג) לא יבקר הכהן (שם יג): " + ], + [ + "ב\"ש אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים כו': שורין ידוע: ודיו שם לדבר שכותבים בו: ואמרו בכאן שורין דיו ענינו שלא ישרו עירוב סממני הדיו: וסם הוא שם איזה עיקר שיהיה ממיני העקרים ובלשון רבים סממנין: וכרשינין הכוסמת לפי שבתחלה שורין אותה ואח\"כ מאכילין אותה לשוורים: " + ], + [ + "ב\"ש אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור כו': אונין ערב המטוה: שיהבילו בכדי שיעלה מהם ההבל ושם האור בלשון חכמים הבל וכן מנהג מבשלי המטוה להחם התנורים ולהשליך בהם מטוה הפשתים אחר שרייתו במים ואפר ויכסוהו בבגדים עד שיתלבן: ויורה קדרת צבע ואין מודים בזה ב\"ה אלא בשני תנאים האחד שתהיה יורה עקורה ולא תהיה תחתיה אש שמא יחתה בגחלים והשני שתהיה היורה טוחה כלומר פיה סתום גזירה שמא יניע הצבע בשבת: ופירוש לקלוט את העין שיקבל את הגוון והענין שיתחיל להצטבע: ", + "ב\"ש אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים כו': זה הפירוש מובן בעצמו: " + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי כו': טוענין עמו הגבהת המשא עמו ע\"ג הבהמה: ומגביהין עליו הגבהת המשא על גבו: וענין מקום קרוב שיגיע הנכרי לביתו ומקום ישיבתו קודם הכנסת שבת וב\"ה אומרים כדי שיצא מפתח ביתו בלבד: " + ], + [ + "ב\"ש אומרים אין נותנין עורות לעבדן כו': עבדן מעבד העורות. וכובס הוא מכבס יריעות בגדי פשתן ונקרא בלשון חכמים קצר וג\"כ בלשון ערבי קצא\"ר: " + ], + [ + "אמר רשב\"נ נוהגים היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן כו': הבגדים הלבנים הם צריכין כבוס יותר מן הבגדים הצבועים אבל הבגדים הצבועים מותר לתתם לכובס ואפילו ערב שבת ואפי' לרבן שמעון בן גמליאל ואין הלכה כמותו אלא כבית הלל שהתירו לתת איזה בגד שיהיה לכובס עם השמש ובלבד שיפסוק עמו השכר: וקורת בית הבד היא קורת הבד והענין כי אבן הגת יורידו אותו על הזיתים ויניחו אותו והם נסחטין ומתמצין כל השבת וג\"כ יסבבו החבלים על הענבים הדרוכים כדי שיתמצו ויזובו כל השבת: ועגול שם כל דבר עגול אצלם. ומותר לעשות כל זה עם חשכה: " + ], + [ + "אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום כו': חררה חלה: וקרמו פניה כלומר שקרמו וקפאו פני החררה שהם כלפי אויר התנור: ורבי אליעזר סבר כי אפי' לא נשאר מן היום אלא כדי שיקרמו פניה הדבקים בחרס התנור שהם קופאים קודם מן הפנים שהם כלפי אויר התנור. ואין הלכה כרבי אליעזר:. ואמרו כדי שיצולו בכדי שיהיו ראוין לאכילה אע\"פ שלא נשלם בשולם: " + ], + [ + "משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה כו': משלשלין תולין עם חשיכה כשיחול ארבעה עשר בניסן ערב שבת ולא נגזור שמא יחתה בגחלים כדי למהר הבשול כי בני חבורה זריזין הן: ופי' מאחיזין את האור מדליקין או מבעירין והעיקר מאחיזין את האור ומדורה כמו יוקדה או יקוד: ובית המוקד מפורש במסכת תמיד והיא לשכה שהיו קוראין אותה לשכת בית המוקד והיתה שם מדורת אש בוערת תמיד ולפיכך נקראת אותה לשכה בית המוקד והצורך אליה כי ידוע בקבלה שאי אפשר בלי הבערת אש על המזבח בכל יום ואע\"פ שהיה שם אש מן השמים והוא אמרם מצוה להביא אש מן ההדיוט והתירו להדליק האש בראשי העצים באותה מדורה עם חשכה ולא נחוש שישלח ידו לדחות את העצים לגבי האש כדי שתגמור הבערתן כיון שנכנסה שבת ולא נגמרה הבערתן לפי שהכהנים זריזים הן אבל בשאר מקומות אין עושין מדורה אלא בכדי שיצת האור ברובו וכן אמרו כדי שיצת האור ברובן קודם הכנסת שבת ויוודע זה כשתהא שלהבת עולה מאליה מבלי סיוע ונפיחה והבאת עצים דקין תחתיה ואין הלכה כרבי יהודה שאמר שיאחז האש בראשי הפחמין עם חשכה ואינו צריך לרובן: " + ] + ], + [ + [ + "במה מדליקין ובמה אין מדליקין כו': לכש הצמר המתהוה באילן הארז: חוסן הפשתן שאינו מנופץ: וכלך הוא המשי: פתילת האידן כמין צמר המתהוה במין ממיני העץ: פתילת המדבר עלי עשב שגודלין אותן ומדליקין בהם: ירוקה שעל פני המים כמין צמר המתהוה בצידי הספינות כשמאריכין ימים במים. וכאשר השלים המשפט בפתילות שאסור להדליק בהם בליל שבת התחיל לזכור השמנים שאסור להדליק בהם בליל שבת: זפת ידוע: שעוה ג\"כ ידוע והוא הדונג: שמן קיק הם זרועי עשב שמנים ונקראים בערבי כרו\"ע והשמן הזה הוא עב ביותר: שמן שריפה הוא שמן תרומה שנטמאת ונקראת כן לפי שאינה מותרת באכילה ואינו ראוי אלא לשריפה כאשר בארנו במסכת תרומות בפרק אחרון וטעם איסור ההדלקה באלו הפתילות הוא לפי שהאש אינו אוחז בהן וכמו כן אלו השמנים אינם נמשכים אחר הפתילה המשכה יפה ובכן יהיה אור הנר חלוש וחשוך ויניחנו ויצא וזה אסור לפי שהעיקר אצלנו הדלקת נר בשבת מצוה [צ\"ל חובה וכן הגיה התוי\"ט]. וטעם איסור שמן שריפה הוא ביום טוב שחל להיות ערב שבת והדלקת הנר היא אינה אלא מבעוד יום נמצא שורף שמן שריפה בי\"ט והוא אסור כי אין מותר לשרוף קדשים שנתחייבו שריפה משום טומאה או משום דבר אחר בי\"ט לפי שלא התיר השם יתברך בי\"ט אלא אוכל נפש בלבד ואמר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו ואמרו בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפה רוצה לומר שישרף ממחרת י\"ט לא ביום טוב. והלכה כחכמים. ולשון התוספתא כל אלו שאמרנו אין מדליקין בהם בשבת אבל עושין מהן מדורה בשבת בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה ולא אסור אלא לעשות פתילה לנר: " + ], + [ + "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב כו': כבר בארנו הטעם מפני מה אסרו הדלקת שמן שריפה בי\"ט: עטרן ידוע והוא יוצא מן העץ שיוצא ממנו הזפת ואסרו אותו מפני שריחו רע: שומשמין ידוע והוא זרע דק מתוק: ושמן אגוזים ג\"כ ידוע: גם כן צנונות פקועות בלשון ערבי עלק\"ס ועלק\"ס בלשון עברי לענה: נפט הוא ממין זפת אלא שהוא לבן: והלכה כחכמים אלא בשני שמנים שאסור להדליק בהם בשבת האחד שמן אפרסמון וזה למעלתו שמא יסיך ממנו ואסור לנו למעט דבר מן השמן שבנר לפי שהוא מקרב זמן כבויו והעיקר אצלנו גרם כבוי אסור והשמן השני הוא הנפט הלבן שאסור להדליק בו מפני שהוא עף ושורף ולפיכך יברח ממנו ויצא: " + ], + [ + "כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן כו': טומאת אהלים הוא שיטמא האהל עצמו במת שמת בתוכו ואמר השם יתברך והזה על האהל ואמרו חכמים למד על האהל שהוא טמא במת ואין כל אהל נטמא במת כי אם יהיה האהל מעצים או מאבנים או בנוי מטיט אינו מטמא אבל מטמא האהל אם הוא מדבר ארוג או מעורות כמו שיתבאר בפרק כ\"ז ממסכת כלים כי אין לנו דבר יוצא מן העץ ויטמא כשהוא אהל המת אלא הפשתים בלבד וידענו זה ממאמרו בטומאת מת והזה על האהל ואמר במשכן ויפרש את האהל על המשכן וכבר דעת כי אהל המשכן היה מיריעות פשתים ויריעות שער ארוגות ומעורות וכל זה לשון תורה וקריאת הפשתים עץ הוא לשון התורה באמרה ותטמנם בפשתי העץ. ופי' קפלה גדלה: ופי' הבהבה חרכה באש: ועוד יתבאר לך בפ' כ\"ז ממסכת כלים כי הבגד כשיש בו ג' אצבעות על ג' אצבעות או יותר על זה שהוא נטמא במת וכמו כן מטמא בנגעים ואם הוא פחות מג' אצבעות על ג' אצבעות הוא טהור ואינו מטמא בשום דבר ממיני הטומאות וזו החתיכה של בגד שקפלה ועשה ממנה פתילה שבה נחלקו בכאן היא ג' אצבעות על ג' אצבעות מצומצמות וכשקפל זה הבגד ועשה ממנו פתילה רבי אליעזר אומר כי אותו הקפול לא חסר ממנה דבר והיא מטמאה בנגעים ובמת כמות שהיתה קודם הקפול ורבי עקיבא סובר כי אותו הקפול הפסידה ובטלה מתורת כלי ולפיכך אינה מטמאה בנגעים ולא במת וטעם המחלוקת שביניהם בהדלקת הפתילה הנזכרת בשבת הוא גזירת יום טוב שחל להיות ערב שבת וטעם מחלוקתם להדליק בה בי\"ט שחל להיות ערב שבת כי העיקר אצלנו כי שריפת הכלים בי\"ט מותר ושריפת שברי כלים אסור לפי שהן מוקצה כאשר יתבאר במסכת ביצה ויש לנו עיקר אחר כי הדלקת הנר בשבתות וי\"ט צריך קודם שידליקם להבהב קצתם ר\"ל מן הפתילות ואז ידליק אותם כי בזו ההבהבה יאירו הנרות יותר ולפיכך יחייב רבי אליעזר האומר שהיא כלי כי כשישרוף קצתה יהיו שברי כלים ואין מדליקין בשברי כלים ורבי עקיבא האומר שאינה כלי היא אצלו עץ בעלמא וכשמדליק אותה עץ בעלמא הוא מדליק כי הקפול בטלה. ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן כו': שפופרת של ביצה קליפה של ביצה רוצה לומר הקליפה העליונה הקשה והטעם שאסרו חכמים אלו השלשה דברים רוצה לומר שפופרת של ביצה ושל חרס וקערה גזירה שמא יסתפק מאותו השמן לסוך בו ויהיה מכבה ור' יהודה התיר זה לפי שהוא עשה זה המעשה לפני החכמים ולא הקשו על מעשיו ולפיכך חשב כי היה מותר לעשותו לכתחלה ולפיכך לא מנעוהו מזה ולא היה הדבר כן אבל מה ששתקו לפי שלא היה אפשר לו לשלוח ידו לשמן הנר כי הם היו רואים אותו ובטל טעם האסור באותו המעמד ולפיכך לא הקשו עליו ומה שצריך לתנא שישמיענו מחלוקתם באלו השלשה דברים לפי שלא מספיק לנו ידיעת המחלוקת באחת מהן אלא בכולן השלשה כי אילו השמיענו המחלוקת בשפופרת של ביצה בלבד היינו אומרים כי שפופרת ביצה יותר אפשר לאדם להסתפק משמנה ובה נחלקו החכמים אבל בשל חרס לא נחלקו ואילו השמיענו המחלוקת בשל חרס היינו אומרים גם כן כי זאת היא בלבד מה שהתיר ר' יהודה לפי ששמנה מטונף ומאוס ואין אדם נמשח בו אבל שפופרת של ביצה אסור ואילו השמיענו המחלוקת באלו השנים היינו אומרים בכאן התיר רבי יהודה כי אין ביניהן ובין הנרות חבור אבל קערה שיש בינה ובין הנרות חבור פתילה **) אסור ע\"כ הודיענו שהן חולקין בכולן. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא כו': רוח רעה קוראין לכל מיני החולין הנקרא בערבי מלקוני\"א כי יש מין מן החולי הנזכר שיברח החולי ויבדל מן הטבע האנושי הממוצע כאשר יראה האור או כשיתחבר עם בני אדם וישתעשע ותנוח נפשו בחשך ובהתבודדות בעת השתוממות והדבר הזה נמצא הרבה בבעלי המרות: ושעור זאת המשנה כך מפני נכרים מפני לסטים מפני רוח רעה פטור ואם בשביל החולה שיישן מותר ומפני זה אמר פטור במקום מותר לפי שהדין בסוף המשנה חייב ולא יתכן שיצא מדין מותר לדין חייב וזה החולה הוא חולה שיש בו סכנה ובתנאי שאי אפשר להוציאו למקום אחר או להסתיר האור ממנו: ואמרו כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מה שאמר חייב הוא דעת רבי יהודה שהוא אומר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ולפיכך יאמר שהוא חייב לפי שלא היתה כוונתו לכבוי הנר אלא שלא ישרף חרס הנר או שלא יכלה השמן ור' יוסי אומר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ולפיכך הוא פוטר בכולן חוץ מן הפתילה ובתנאי שיכוין להבהב מה שנשרף ממנה כדי שתאיר יפה כשידליקנה פעם שנית ואז תהיה מלאכה שצריכה לגופה. ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [], + [ + "על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן כו': הודאי הוא הטבל והוא דבר שאינו מעושר ולא הוציאו ממנו חק מחוקי ה': ודמאי הוא הדבר המסופק אם הוציאו ממנו המעשר או לא הוציאו וכבר קדמו אלו הדינים כולם במסכת דמאי בפ\"ק ובארנו בפ\"ב ממסכת תרומות כי אסור להוציא תרומות ומעשרות ולא הטבלת כלים בשבת ועוד יתבאר זה וטעמו במסכת ביצה ולפיכך אסור לעשות כן בין השמשות לפי שהוא ספק וזהו שקורין אותו בכאן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה וזה הערוב שאמר שמותר לעשותו בין השמשות הוא ערובי חצרות אבל עירובו תחומין אסור לעשותו בשעת הספק אלא מבעוד יום לפי שדינו יותר חמור כאשר נבאר בעירובין: והתירו כמו כן הטמנת החמין והוא המים החמין בין השמשות כי לא אסרו ההטמנה בשבת עצמו כל שכן בין השמשות אלא משום גזירה כאשר נבאר לפנים ותכלית הגזירה בשבת אבל בין השמשות לא. ודע כי אחר ביאת השמש עד שיראה כוכב מן הכוכבים הבינוניים בגדולה נקרא יום ושיראה כוכב אחד עד שיראו שנים הוא ג\"כ יום משיראו שנים עד שיראו ג' הוא זמן בין השמשות וכשיראו שלשה הוא לילה בלי ספק והעיקר אצלנו כי בין השמשות ספק ועוד יתבארו אלו הדינין: " + ] + ], + [ + [ + "כירה שהסיקוהו בקש ובגבבא כו': נותנין עליה ר\"ל נותנין מערב שבת וישאר בה עד למחרת. ב\"ה מתירין להשהות על הכירה הנזכרת חמין ותבשיל וב\"ש אומרים חמין בלבד: בית הלל אומרים מחזירין בשבת על גבי גרופה וקטומה או על גבי כירה שהוסקה בקש או בגבבא וב\"ש אומרים אין מחזירין כלל ומה שאמרו בית הלל מחזירין בתנאי שלא תונח הקדירה על דבר אלא שתהיה באויר עד שישפך ממנה ויחזירנה ומה שאמרו בית הלל שאסור לשהות התבשיל על גבי כירה אלא אם הוסקה בקש ובגבבא או שתהיה גרופה וקטומה הוא בתבשיל שנתבשל חצי בשולו לפי שנאמר גזירה שמא יחתה בגחלים לגמור בשולו אבל אם לא נתבשל כלל עד שנתיאשו מבשולו עד הבקר או אם יגמר בשולו עד שאינו צריך לאש והאש הוא מפסיד אותו מותר לשהותו על גבי הגחלים ואינו צריך להוציא האש והוא אמרם עד שיגרוף וגם אינו צריך להשים דשן על גבי גחלים כדי שיועמו והוא אמרם עד שיתן את האפר וזו היא שקורין אותה קטומה תרגום דשן קיטמא והוא האפר וכשתתבשל בשיל ולא בשיל ישימו בו בעת הטמנתו דבר חי כגון בשר או ירק ויהא מותר לשהותו על גבי גחלים מפני שהוא מסיח דעתו: וקש הוא התבן: וגבבא זבל השדות: וגפת פסולת הזיתים הנשאר אחר סחיטתן והוצאת שמנן: כופח הוא שאשו פחות מאש התנור ויותר מאש הכירה: והכירה מקום בנוי בארץ כדי לשפות בו שתי קדירות ויתנו האש תחת שתי הקדירות בכירה אחת וכופח הוא כמו כן בנוי בארץ והוא מקום ששופתין בו קדירה אחת ונותנין האש תחתיה ולכן יגדל חמימות הכופח יותר מן הכירה לפי שהאש מתחלק תחת שתי הקדירות בכירה: " + ], + [ + "תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא כו': נותנין עליה ר\"ל נותנין מערב שבת וישאר בה עד למחרת. ב\"ה מתירין להשהות על הכירה הנזכרת חמין ותבשיל וב\"ש אומרים חמין בלבד: בית הלל אומרים מחזירין בשבת על גבי גרופה וקטומה או על גבי כירה שהוסקה בקש או בגבבא וב\"ש אומרים אין מחזירין כלל ומה שאמרו בית הלל מחזירין בתנאי שלא תונח הקדירה על דבר אלא שתהיה באויר עד שישפך ממנה ויחזירנה ומה שאמרו בית הלל שאסור לשהות התבשיל על גבי כירה אלא אם הוסקה בקש ובגבבא או שתהיה גרופה וקטומה הוא בתבשיל שנתבשל חצי בשולו לפי שנאמר גזירה שמא יחתה בגחלים לגמור בשולו אבל אם לא נתבשל כלל עד שנתיאשו מבשולו עד הבקר או אם יגמר בשולו עד שאינו צריך לאש והאש הוא מפסיד אותו מותר לשהותו על גבי הגחלים ואינו צריך להוציא האש והוא אמרם עד שיגרוף וגם אינו צריך להשים דשן על גבי גחלים כדי שיועמו והוא אמרם עד שיתן את האפר וזו היא שקורין אותה קטומה תרגום דשן קיטמא והוא האפר וכשתתבשל בשיל ולא בשיל ישימו בו בעת הטמנתו דבר חי כגון בשר או ירק ויהא מותר לשהותו על גבי גחלים מפני שהוא מסיח דעתו: וקש הוא התבן: וגבבא זבל השדות: וגפת פסולת הזיתים הנשאר אחר סחיטתן והוצאת שמנן: כופח הוא שאשו פחות מאש התנור ויותר מאש הכירה: והכירה מקום בנוי בארץ כדי לשפות בו שתי קדירות ויתנו האש תחת שתי הקדירות בכירה אחת וכופח הוא כמו כן בנוי בארץ והוא מקום ששופתין בו קדירה אחת ונותנין האש תחתיה ולכן יגדל חמימות הכופח יותר מן הכירה לפי שהאש מתחלק תחת שתי הקדירות בכירה: " + ], + [ + "אין נותנין ביצה בצד המיחם כו': מיחם שם הכלי שיחמו בו המים והוא נעשה מנחשת או ברזל ברוב ותשאר חמה אחר שיורידוהו מן האש: ופירוש תתגלגל תתערב הענין שתתבשל קצת בשול: וסודר שם הבגד והקבוץ סודרים וכשיהיה הסודר חם והוחם לשמש לא תתגלגל בו הביצה ולא חלק ר' יוסי בסודר שהוחם באש שאסור לצלות בו לפי שהכל מודים בתולדות האור שהוא אסור אבל המחלוקת במה שהוחם בשמש רבנן אוסרים אותו כדי שלא יתגלגל בתולדות האור ור' יוסי אינו מודה בזאת הגזירה וכמו כן אינו חולק ר' יוסי בחול ואבק הדרכים כי הוא אוסר להטמין שם הביצה לבשל ולא מפני שהוחמה מן השמש אלא מפני טלטול העפר שהוא אסור לדברי הכל ואין הלכה כר' יוסי: " + ], + [ + "מעשה שעשו אנשי טבריא כו': מוליאר הגרוף כו': סלון צנור עגול יהיה עשוי מחרס או עופרת או זולתם: וחמי טבריא ידועים כי היו מימיהם כולם מרחצאות חמים בטבעם: ואמה שם שוקת המים שמושכים ממנו בסלונות והיו אותן הסלונות משוקעות במימי המרחצאות ומתחממות והיו המים הנמשכים דרך אותן הסלונות חמים ונתנו חכמים אותן המים בשבת כחמין שהוחמו בשבת שהן אסורין בשתיה ולרחוץ בהם אפילו אבר קטן מאברי הגוף וביום טוב כחמין שהוחמו בי\"ט שהן מותרין בשתיה וברחיצת פניו ידיו ורגליו ואסור לרחוץ בהן כל גופו ודע כי חמין שהוחמו מערב שבת הם מותרין בשבת לרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו וכמו כן חמין שהוחמו מערב י\"ט הן מותרין ביום טוב לרחוץ בהן כל גופו: ומוליאר הוא כלי מנחשת ידליקו בתוכו האש וסביב האש תעלה מבחוץ וממלאין אותה מים וכשמסירין האש מן המוליאר בערב שבת הם מותרין אותן המים לשתותן בשבת ואפילו הן חמין: ואנטיכי כשמסירים האש מאותו הצד שיש שם המים החמין בשבת יתחמם הנחשת ויתמיד חומו כאילו האש תחתיו בשבת והן חמין שהוחמו בשבת ואסורין בשתיה כאשר הוא העיקר אצלנו ומוליאר אינו כן כי צדדיו בלבד הם החמין וזה האנטיכי שוליו הן החמין. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "המיחם שפינהו כו': האילפס והקדירה כו': אינו רוצה באמרו פנהו שלא הניח בו כלל מן המים אבל רוצה לומר שחסר מן המים והניח שם מים חמין ולפיכך אסור לו להוסיף על אותן המים מעט מים כדי שיהיו הכל חמין אבל יכול להוסיף עליהם מים מרובין עד שיהיו הכל פושרין וזהו ענין אמרו אבל נותן לתוך הכוס כדי להפשירן: והאילפס והקדירה הם הכלים שמשימין בהם התבשיל להתבשל ואסור לתת תבלין בכלי הבשול והם רותחין לפי שהתבלין מתבשלין בהם אבל אם נתן התבשיל בקערה אע\"פ שהוא רותח מותר לתת בה התבלין לפי שהתבשיל כשהוא בקערה חמימותו חסר ואינו מבשל מה שמשימין בו. ור' יהודה אומר כי מותר לתת התבלין בקדרה רותחת אלא אם יש באותה קדרה חומץ או ציר לפי שהן ממהרין הבשול וכל זה בתבלין אבל מלח הכל מודים שמותר לתתו בקדירה רותחת כי המלח אינו מתבשל עד שישלוט האש עליו. ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "אין נותנין כלי תחת הנר כו': מטלטלין נר חדש כו': נותנין כלי תחת הנר כו': הטעם שבעבורו אסרו נתינת כלי לקבל בו שמן בשבת כי אותו שמן המנטף מן הנר אסרו ליהנות ממנו בשבת לפי שאינו מן המוכן כי כבר הקצה אותו להדלקה ועשה אותו מוקצה ונאסר טלטול הכלי מפני אותו השמן שיש בו שהוא אסור לטלטלו לפי שהוא מוקצה והעיקר אצלנו אין מבטלין כלי מהיכנו בשבת: וטעם איסור טלטול נר ישן לפי שהוא מאוס וזה יקרא מוקצה מחמת מיאוס ורבי שמעון אינו חושש למין ממיני המוקצה ולפיכך יתיר כל הנרות מלבד הנרות הדולקות גזירה שמא יכבה והפתילה מותר אצלו לטלטלה אע\"פ שהיה אסור קודם לכן ואין הלכה כמותו בנר שהדליקו בו בשבת כי העיקר אצלנו כי כל מה שהוקצה בין השמשות ואינו מותר לטלטלו באותה שעה שאסור לטלטלו בכל השבת והוא אמרם מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ושאר הנרות דינם כרבי שמעון לפי שמעקרנו בשבת כר' שמעון שהוא אומר אין מוקצה: ואמרם נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות הוא בשבת כי אותן ניצוצות אינן חשובות עד שיאסור טלטול הכלי בשבילם והוא אמרם ניצוצות אין בהם ממש ואסרו לתת בו מים ואפילו בע\"ש וכל שכן בשבת לפי שממהר כבוי הניצוצות והעיקר גרם כבוי אסור כאשר הודעתיך: " + ] + ], + [ + [ + "במה טומנין ובמה אין טומנין כו': טומנין בכסות ובפירות כו': גפת כבר בארנו שהוא פסולת הזיתים שיוצא מתחת קורת בית הבד אחר שיצא ממנו השמן וכן פסולת השומשמין. וסיד ידוע. וזגין קליפי הענבים. וחרצנים הם הגרעינים והוא הנשאר מן הענבים אחר דריכתן וסחיטתן בגתות. ומוכין הוא הצמר ובלאי הבגדים ודומיהן שממלאין בו הכרים והכסתות וזולתם: ואמרו בזמן שהם לחים אינו רוצה בזה העשבין בלבד אבל חוזר על הכל ר\"ל תבן וזגין ומוכין ועשבין ואינו רוצה באמרו לחים שיהיו שרויים במים אבל רוצה שיהיה בהם לחלוחית טבעית ויתכן להיות זה בצמר אם יהיה מבין יריכות הצאן ומן הסמוך לאליה כי יש שם לחלוח טבעי: ונעורת שם הדבר הנופל מן הפשתים כשמנפצין אותו: ונסורת של חרשים הוא הקש הדק הנופל מן העץ כשמגררין אותו במגירה. וזה הוא שאוסר ר' יהודה הנעורת. ואין הלכה כר' יהודה: וטעם איסור הטמנה בתבשיל באלו הדברים המנויים לפי שהן מוסיפים בחמימות הדבר הטמון בהן ובשולו והדברים שהתירו בהם ההטמנה הם המחזיקין אותו הטמון בחמימות כאשר הוא בלי תוספת: ודע כי זאת ההטמנה שהוא מדבר בה שאסרוה בדברים והתירוה בדברים כמו שהזכיר היא ערב שבת אבל ביום השבת לא התירו הטמנת דבר חם אבל יטמין בשבת התבשיל הקר בלבד כאשר יתבאר בזה הפרק והדעת היה מחייב שתהיה ההטמנה בשבת בדבר שאינו מוסיף מותרת והם הדברים שאמרה המשנה טומנין בהם מותר אבל אסרוה גזירה שמא יטמין ברמץ והוא האפר החם לפי שהוא אינו מוסיף ואסרנו ההטמנה באפר החם מפחדנו שתהיה בה גחלת האש קטנה ובעת שמניעים האפר יחתה בגחלים ולפיכך לא התירו ההטמנה בשבת ואפילו בדבר שאינו מוסיף משום גזירת רמץ ורמץ גזירה שמא יחתה בגחלים ואולי תקשה בעקר שהוא אצלנו אין גוזרין גזירה לגזירה והוא שיגזרו ב\"ד דבר בשעה מן השעות ואחר כך ישוב ויגזור גזירה לאותה גזירה זה הדבר אינם עושים אבל אם יהיו שתי הגזירות בשעה אחת הרשות בידם והוא דבר נעשה תמיד והוא ענין אמרם כולהו חדא גזירה היא ר\"ל כי מי שגזר זאת הגזירה ראה שלא תתקיים זאת הגזירה אלא בגזירה אחרת תחזק אותה ותסמוך אותה ולפיכך גזר שתי הגזורות יחד. ודע כמו כן כי הדברים שלא התירו בהם ההטמנה והם המנויין בכאן לא התירו ההטמנה בהן אפי' מערב שבת והסברא תחייב שתהיה ההטמנה בהם מותרת ואפי' בשבת לפי שלא אסרו בשבת תוספת החמום או החמום מתחלתו אלא בתולדות האש ואלו אינם מתולדות האש אבל אסרו אותם בשבת גזירה שמא ירתיח ויאמר האומר כמו שהוא מותר תוספת החמום בהטמנה כך הוא מותר על גבי האש ויבא לידי חמום על גבי האש בשבת על כן אסרו ההטמנה בשבת בדבר המוסיף ואפילו מבעוד יום להרחקה יתירה והתירו בה ההטמנה בין השמשות שהוא נקרא ספק חשכה בין בדבר המוסיף בין בדבר שאינו מוסיף ובזו השעה לא נאמר גזירה שמא יטמין ברמץ וירתיח לפי שסתם קדירות בין השמשות רותחות הן מבערב שבת כי אינו אסור לנו להוסיף הבשול בשבת הלא תראה כי התבשיל שלא נגמר בשולו מותר להשהותו על האש כדי שיתבשל כל הלילה כאשר בארנו בפרק שלפני זה אבל אסרו זה גזירה שמא יטמין בדבר המוסיף מערב שבת ותרתיח הקדירה אחר ביאת השבת במה שיעורר החום ויצטרך לגלות הקדירה מפני הרתיחה עד שתנוח רתיחתה ואחר כך יחזור אל הקדירה מה שהוציא ממנה ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת אבל בין השמשות מותר להטמין בדבר המוסיף כי הקדירה כיון שנגמרה רתיחתה לא תרתיח אח\"כ וכשיבא בין השמשות כבר נגמרה רתיחת כל הקדירות וזהו אמרה בנתינת הטעם בזה הענין סתם קדירות בין השמשות רותחות הן הנה נתברר לך מזה כי דבר המוסיף והם הדברים המנויים שאין טומנין בהם ר\"ל אין טומנין בהם מבעוד יום אבל בין השמשות מותר מן הטעם שאמרנו ודבר שאינו מוסיף טומנין בו בכל עת בין בין השמשות בין מבעוד יום ואינו אסור אלא בשבת בלבד כמו שבארנו הנה נתבאר ענין זה הפרק באור יפה ואתה תעיין בו ותשמור אלו הדינים כי לא נתבאר מן הגמרא אלא אחר העיון המדוקדק במקומות מפורדים: " + ], + [ + "טומנין בשלחין ומטלטלין אותן כו': שלחין עורות תרגום והפשיט את העולה וישלח. וגיזי צמר ידוע והוא לשון רבים והנפרד גז צאנך או גזה. ואמרו אין מטלטלין אותן זה כשלא ייחדן להטמנה אבל אם הזמינם לטמון בהם מותר לטלטלן: נותן את הכסות [צ\"ל נוטל את הכסוי] הוא שיתן על פי הקדירה חתיכת בגד ואחר כך יתן על אותה החתיכה הגזות ואמרו יטול הבגד שעל פי הקדירה ויפלו הגזות שעליו זה הוא טלטול מן הצד והוא מותר. והכל מודים כי כשישתנה סדר מושב הדברים שטומנין בהם שאסור להחזיר החמין לאותו מושב ועל דרך הדמיון אומר כי מי שהטמין קדירה בתבן וכשהסיר הקדירה נהרס המקום ונתרפה התבן אסור לו להשיב הקדירה לאותו התבן כי מקומו נפסד ורפה ותצטרך הקדירה לעשות לעצמו מקום בתבן בשמחזיר אותה ונמצא כמי שטומן בשבת ואין מחלוקת בזה אבל המחלוקת כרבי אלעזר בן עזריה דואה כי הוא חייב להשמר ולהזהר בשעת נטילת הקדירה מן הקופה שטמן בה כדי שלא יפסיד מקום הקדירה ויחזיר אותה אחר הריסות המקום ולפיכך יאמר שישנה מקום הקופה ויטה אותה כדי שלא יפסד מקום הקדירה כשיוציאה ואז יגלה אותה ויוציאה וחכמים לא הצריכוהו לזה אבל אומרים יטול בדרכו ויחזיר ואם נתקלקל גומא לא יחזיר. ואמרם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כדי שלא יטמין בשבת מן הטעם שזכרנו ואמרם ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר ר\"ל בשבת כי הרימנת מים בשבת על זו הדרך מותרת. וכר בגד מלא מוכין או נוצה וכיוצא בו משימין אותו תחת הראש כשאדם שוכב. וכסת מאותו המין אלא שהוא גדול יותר והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה כו': אפסר הוא חבל שקושרין על פיות הגמלים. וחטם הוא טס של ברזל שקושרין אותו על הלחיים ובלשון עברי פח את פחי הזהב ומה שדקדק בנאקה לבנה לפי שהיא חזקה יותר ותצטרך שמירה מעולה. ולובדקים הוא מין מן החמורים שאינן למודים והוא בינוני בין חמור הבר ובין חמור הישוב: ופרומביא הוא רסן של ברזל. ושיר הוא המתג. וענין אמרו יוצאין בשיר ונמשכין בשיר שיוצאות הבהמות בעלי השיר וכליהן כרוכין על צואריהן ונמשכין בשיר כי הוא מותר למושכן במתג שלהן. ומזין עליהם ר\"ל על אותן המתגין כשנטמאו באהל המת. ואמר וטובלים במקומם בתנאי שלא יהיו חלקי אותן המתגין דחוקות קצתם על קצתם ויהיה הריוח ביניהם מעט כדי שלא יעשו חציצה ודע כי העיקר אצלנו כי כל מה שהוא מתכשיטי הבהמות אינו מקבל טומאה כאשר נבאר במסכת כלים ומה שאומר בכאן כי השיר וכיוצא בו מקבל טומאה לפי שהוא מכלי האדם בשעת הרכיבה לפי שהוא מנהיג בה הבהמה והוא מתשמישי האדם לפיכך מקבל טומאה: " + ], + [ + "חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו כו': ומה שאמר קשורה לו ר\"ל מע\"ש אבל אם עבר אדם וקשר עליו המרדעת אסור לצאת בו בשבת ולבובים הוא שקושרין עורות על אברי הזרע מן הזכרים כדי שלא יעלו על הנקיבות ולא יתעברו. ושחוזות שקושרין אליות הנקיבות על גביהן כדי שיעלו הזכרים עליהם בחוזק ויתעברו. וכבולות הפך זה והוא שיקשרו אליותיהן ברגליהן כדי שלא יעלו עליהם הזכרים. וכבונות פי' שמורות. והוא שיכרכו בגד על צמרן כדי שלא יתלכלך באבק ושישאר בלחלוחיתו ורכותו ויעשו זה בכבשות בלבד לפי שצמרן יותר רך מצמר הזכרים. וצרורות קשורות השדים כדי שלא יזוב מהם החלב. וחלק ר' יהודה על זה ואמר כי אסור להוציאן צרורות לחלב ר\"ל שתהיה הכוונה בקשירת השדים כדי שיתקבץ החלב ולא יזוב כדי שיחלבו מהם חלב הרבה אבל מותר להוציאן צרורות ליבש אם הכוונה ליבש החלב מן השדים כלל. והלכה כר' יוסי ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "ובמה אינה יוצאה לא יוצאה גמל במטוטלת כו': מטוטלת חתיכת בגד קשורה בזנב הבהמה לסימן או לסגולה לשום דבר. ועקוד קשור היד והרגל יחד. ורגול הוא שיכפפו היד על הזרוע ויקשרו אותו והרבה עושין זה בגמלים. ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך ואפי' היו קשורין מערב שבת כדי שלא יראה כמי שמוליכין למקום שוק הבהמות. ואמרו ובלבד שלא יכרוך רוצה בו שלא יקשור ויכרוך וזה המאמר שאמר ובלבד שלא יכרוך אינו תלוי בשבת בלבד אלא בשבת ובשאר ימים כי הטעם משום כלאים וזה כי כשהחבלים שמנהיגים בהם הבהמה הם מקצתם צמר ומקצתם פשתים ומקצתם גמי אז יהיה אסור לו שיקשור ויכרוך וינהיג אותה בהם ומה שהתיר בשאר חבלים בשבת בתנאי שלא יהיו ראשי החבלים תלויין ויוצאין מתחת ידו לארץ טפח או יותר כדי שלא יראה כמי שנושא חבלים תלוים מידו: " + ], + [ + "אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו כו': בזמן שאינה קשורה לו מערב שבת כאשר בארנו קודם זה. וזוג פעמון ותולין אותו בצואר הבהמה כדי שישמע קולה בעת מרוצתה ואסור להוציאה בזוג שדומה כמי שמוציאה לשוק. ופקוק הוא שממלאין הפעמון בצמר או בצמר גפן וכיוצא בו כדי שלא ישמע קולו. וסולם שבצוארו פירוש עצים שעושין כמו שתי וערב על צואר החמור כדי שלא יחזיר ראשו לגבו לחכך חבורתו אם יש שם חבורה ולא יניחנה להתרפא. ורצועה שברגלו עור שקושרין ברגלו כשפרסתו סדוקה עד שתדבק. ותרנגול ידוע והוא שם הזכר ושם הנקבה תרנגולת והשם הכללי לכולן תרנגולים וחוטין שברגליהם הוא חוט קשור על הרגל סביב ולא יתלה ממנו כלל והוא עשוי לסימן שלא יתערב. ורצועה היא הרצועה התלויה מן הרגל. ומן הכבשים מין שיש להם אליה גדולה כמו הכבשים הנמצאים במצרים שיש להם אליות גדולו' כבדות כחלק גדול מגופן ועושין לאותן אליות עגלות כדי שלא יתחככו על הארץ ויפשיטו העור מעליהן. וחנונות מגזרת צמח ששמו יחנון והוא עשב שמשימין אותו בנחירי הנקבות מן הצאן כדי שישליכו התולעים שהם במוחן והזכרים אינן צריכין לזה לפי שהם מנגחין זה לזה ונופלים התולעים. וגימון מחרישה ושל גמי ישימו אותו עליה כדי שיכוף אותה ותלמד לחרוש וחבירו הלכוף כאגמון ראשו (ישעי' נח): ועור הקופר עור של שרץ מלא קוצים קושרין אותו על שדי הפרה כדי שלא יינקו אותה הנחשים כשתישן בלילה וכשבאין לינק מכין אותם הקוצים שבעור ובורחים מהם. ואמר פרתו של ר' אלעזר בן עזריה רוצה לומר כי הוא דן בזה הדין לאשה שכנתו. ואין הלכה כמותו לפי שהוא כמו משוי ומזה הטעם אסרו כל מה שאסרו: " + ] + ], + [ + [ + "במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה כו': מה שאמר לא תטבול בהם עד שתרפם הוא טעם איסור יציאתם באלו החוטין בשבת לפי שנחוש שתצטרך לטבילה בשבת ותסיר אותם מעל ראשה ומצחה כדי שלא יהיו חוצצין ותעבירם ד' אמות ברשות הרבים כי אלו החוטין הם על הראש אבל חוטי הצואר מותר לטבול בהם ולפיכך תצא בהם בשבת. וטוטפת הוא ציץ יקשרו אותו על המצח מאוזן לאוזן. וסנביטין נקראים בלשון חכמים לחיים והם ממיני התכשיט ונתלין מן הציץ על הצדעים ועל הלחיים ולפיכך נקרא לחיים. ואמרו בזמן שהן תפורין רוצה לומר תפורין בטוטפת. וכבול חתיכה של בגד כמו מצנפת שקושרין אותה על המצח ונותנין הציץ עליה כדי שלא יזיק הציץ במצח והוא בפני עצמו זולת הציץ תכשיט. ואמרו לרשות הרבים הוא משמש לכל מה שזכר כי טעם אסורם גזירה שמא יפלו ברשות הרבים ותטלם ותביאם בידה. ועיר של זהב כליל של זהב על צורת ירושלים והיתה אצלם תכשיט. וקטלא חונקת והיא חוטין שעורכין בה גרגרי זהב וקושרין אותה על הצואר בדוחק כאדם החונק את עצמו ולפיכך נקראת חונקת ובלשון ערבי מכנק\"ה. ואמרו אינה חייבת חטאת לפי שטבעת שאין עליה חותם יש בה קצת תכשיט אע\"פ שאינה מתכשיטי הנשים לגמרי ומחט שאינה נקובה אפשר שתחלק בה האשה שער ראשה ולפיכך היא ממיני תכשיטיה ולפיכך אינה חייבת חטאת: " + ], + [ + "לא יצא האיש בסנדל המסומר כו': סנדל המסומר מסומר במסמרים ובלבד שיהו עשויין לחזק וטעם איסורו כי בזמן צרה מן הצרות היו מתקבצין לתפלה וקריאת שמע במערות ושמעו קול המון וסברו שמא הרגישו בהם האויבים דחקו זה את זה ודרסו זה את זה באותן הסנדלים המסומרים ומתו מהם רבים ולפיכך אסרו לצאת בסנדל מסומר בשבת ויום טוב לפי שהם ימי כניסה וכנופיא. ואם יש ברגלו מכה יוצא בסנדל יחיד ברגלו הבריאה: ואמרם מומחה סמוך על התואר וחסר המתואר כמנהג כאילו אמר מאדם מומחה ומומחה הוא שנבחן ונתנסה שלש פעמים ונתאמת בו הנסיון ויהיה האיש מומחה כשירפא בקמיע שלו שלשה פעמים: שריון ידוע שריון קשקשים (שמואל א י״ז:ה׳): וקסדא כובע של ברזל: מגפיים מלבוש של ברזל יתכסה בו האדם בשעת המלחמה כדי שלא יכו אותו ויפול: " + ], + [ + "לא תצא אשה במחט הנקובה כו': כאשר השלים לזכור הדברים שאם יצא באחד מהם לא יתחייב חטאת לדברי הכל התחיל לזכור הדברים שאם יצא באחד מהם יתחייב חטאת ומפני זה לא דבקו בזה המין הראשון: וכוליאר כמו טבעת שמסבב הראש כולו ובלשון חכמים קורין אותו מכבנתא: וכובלת כלי קטן מכסף או זהב ונותנין בו משיחה טובה יתעדנו בה הנשים: ופלייטון המור הוא המוסק והדומה לו ממיני הבושם. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "לא יצא האיש בסייף ולא בקשת כו': תריס הוא המגן: ואלה גנה מעץ ואין בין המגן והאלה אלא שהמגן תבניתו כמו משולש ואלה תבניתו עגולה ושניהם מעץ: בירית אצעדה בשוק: כבלים עכסין בצורת האצעדה והיו מטילין ביניהם שלשלאות והיו מתקשטים באלו הכבלים הבתולות כדי שלא יפסעו פסיעה גסה ויגיע להן היזק בבתוליהן: ומה שאמר טהורים וטמאים אינו נכלל בדיני השבת אבל אמר זה מפני שהזכיר בכאן כבלים והודיענו דין אחר והוא כי העכסין אינן מקבלין טומאה לפי שאינן מכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו והכבלים מקבלין טומאה לפי שהם מכלל הכלים שיש להם שם מיוחד ועוד יתבארו אלו העקרים במסכת כלים. ופירוש תכשיטיה עדיה וחליה: וגנאי פירושו לפי מקומו והוא הפך השבח כלומר רוע וכיעור. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "יוצאת אשה בחוטי שער בין משלה בין משל כו': וחוטי שער הם החוטים הנעשים משער כי אין ענינן כענין חוטי צמר וחוטי פשתן הנזכרים בראש הפרק כי חוטי שער אפילו קשורין על מצחה קשר מהודק אינם חוצצין לפי שהמים נכנסים בהם ולפי שמותר לטבול בהם מותר לצאת בהם בשבת כאשר בארנו בראש הפרק. ואלו השמיענו שלה היינו אומרים שלה שאין מאוסין לה מותר אבל של חברתה שהם מאוסין לה ושמא יש לה לחברתה בראשה חולי הנקרא חולי השועל והוא מריטת השער וכיוצא בה אסור ואלו השמיענו של חברתה היינו אומרים של חברתה שהיא ממינה מותר אבל בשל בהמה שאינה ממינה אסור על כן השמיענו שהכל מותר: ופאה נכרית כמו מגבעת ידבקו בו שער נאה והרבה ותשים אותו האשה על ראשה דרך עראי כדי שתתקשט בשער: ומוך מעט צמר מצמר גפן ודומיהם ובמוך שהתקינה לנדתה אפילו נשתמשה בה שלא יהיה קשור לפי שאם נפל לא תטלנו ולא תביאנו מפני מאיסותו אבל מוך שבאזנה ושבעקיבה לא תצא בה עד שיהא קשור קשר מהודק באוזן או בעקב: ומה שתתן האשה בפיה פלפל או מלח והדומין להם הוא להעביר ריח הפה אם יש בה זוהמא או ריח רע: ושן תותבת הוא שן נכרי שנותנת האשה בפיה במקום שינה שנפל לה דרך עראי ויתחזק בלחיצת השנים האחרים: ושן של זהב הוא שיהיה שן משניה משונה במראיתו ותעשה מכסה מזהב בצורת אותו השן ותרכיבהו עליו להסתיר מומה ורבי אומר שכיון שזה המעשה הוא להסתיר מומה שלא תעקור אותו להראות לחברותיה וחכמים אומרים שתעקור ותראה בר\"ה ולפיכך אסור לצאת בו. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "יוצאת בסלע שעל הצינית כו': צינית חולי הנקרא בערבי סלע\"א וחכמים קוראין אותו בת ארעא לעובי חלטיה וקושי עצמה: וסלע כמו פשוט מפותח מכסף או נחושת וזולתו כי סגולת התועלת היא בפתוח: וחוטין הוא חוטין קשורין בצואר ובלבד שלא יהיו צבועים כי אם הם צבועים מחמת יפיין תסיר אותם מצוארה ותראה לחברותיה בר\"ה: רעולות כמו פעמונים או זגין כי הנשים הערביות היו יוצאין בזגין כמו שמנהגן לצאת תמיד והוא מין ממיני החלי הנטיפות והשרות והרעלות (ישעיהו ג׳:י״ט) וכמוהו והברושים הרעלו (נחום ב׳:ד׳) כלומר הונדו והונעו כדי שיפול פריין: וקסמים שבאזניהם עצים קטנים עגולים היו מכניסין אותם בנקבי אזניהם כדי שלא יסגר הנקב: ופרופות כמו כרוכות ר\"ל כי הנשים היו אוספות שולי הרדיד וכנפותיו יחד על דבר קשה כמו אבן או עץ וקושרות מלמעלה: ואח\"כ אמר כי כל הנשים מותר להן לצאת בזה הענין ומה שיחד ערביות ומדיות לפי שהן הידועות בזה המעשה וזה המנהג: " + ], + [ + "פורפת על האבן ועל האגוז כו': זאת הפריפה היא בשבת כי אין בה קשר אלא פריפת החוט בלבד: ואמרו ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת הוא חוזר אל המאמר האחרון והוא אמרו על המטבע לפי שאסור טלטול המטבע בשבת: " + ], + [ + "הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר כו': בית קיבול כתיתין ענינו שיהיה באותו עץ שהוא קב הקטע גומא שיכנסו בה קצוות הבשר עד שיבש ונשאר יוצא לחוץ ממי שקטעו ידו או רגלו ולא כוונו החתך: ואמרו טמא ענינו שהוא מקבל טומאה אפילו טומאת מדרס לפי שהוא כלי קבול כאשר נבאר במסכת כלים: טומאת מדרס הוא כי כל מה שהוא ראוי למשכב ומושב כשניתן כובד הזב עליו נטמא ואפילו יהיה בין הזב ובין המושב דברים בינונים מאבנים וכיוצא בו ועוד התבאר זאת הטומאה משלם במסכת זבים ולפי שזכר הקב והוא הרגל שיעשה הקיטע וזכר מסעדיו שהוא מותר לצאת בהם בשבת לפי שהן קיימות וחזקות ושיכול להכנס בהן לעזרה ואינו דרך הבזיון כמו הםנדל והמנעל שהוא חסור להכנס בהן להר הבית כולו כאשר בארנו בסוף ברכות דבר גם כן על סמוכות של כסא איזה כסא שיהיה ואמרו שהן מקבלות טומאה ומצורות אלו המסעדים שהיו ידועים אצלם יודע מאיזה טעם לא יצא בהם בשבת והוא לרוב המתפרקים מן הרגל וההולך בהן יראה כאילו הוא מוליכן או גוררן: אנקטמים כמו מנעל מעץ ולפי שאינה ראויה למשכב ומושב ולא תקבל ההליכה בהם אין מקבלין טומאת מדרס ועוד יתבארו אלו העקרים כולם במסכת כלים. והלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזגין וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה כו': אלו הקשרים נתבארו בגמרא והוא כי הם זכרו כי הבן הקטן כשיש לו אהבה רבה באביו ולא יכול הנער לעזוב את אביו וישוב עליו להיזק שהאב לוקח שרוך נעלו הימנית ויקשרנו לו בזרועו השמאלית ויועיל לו בסגולה ואלו הן קשרים: ואמרו וכל אדם חוזר להתיר לבני מלכים שיצאו בזגין: " + ], + [ + "יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל כו': חרגול מין חגב את החרגול למינהו (ויקרא י״א:כ״ב) וזה יועיל לחולשת עצבי הירכים בסגולה: ושן של שועל יעשה לשינה ומי שיקח שן של שועל חי ויתלה אותו על מי שארך שנתו תקיצו ואם לוקח משועל מת יעשה להפך וכמו כן יזמו בעלי סגולות כי כשיוקח מסמר מעץ הצלוב ויתלה אותו על גרגרת מי שיש בו קדחת שלישית יועיל לו. והלכה כרבי יוסי כי העיקר אצלנו כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ועל זה לא אמר הכתוב ולא תלכו בחוקות הגוים (שם כ): " + ] + ], + [ + [ + "כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר כו': מפני זה אמר כלל גדול מפני היות שבת עונש חמור משאר עונשים לפי שהוא בסקילה: ואמרם כל השוכח עיקר שבת רצונו לומר ואפי' היתה לו ידיעה קודם לכן ומלת שוכח תורה על זה והוא שישכח כי השם יתעלה צוה לבני ישראל באסור מלאכה בשבת והוא מאמין כי זה היום שהוא עושה בו מלאכה הוא שבת ולפיכך אינו חייב אלא קרבן אחד לפי שאין לו אלא שגגה אחת בעיקר התורה. אבל אם ידע כי השם יתברך אסר המלאכה בשבת והוא חושב כי זה היום אינו שבת חייב קרבן אחד על כל שבת ושבת כי שגגה אחת היא ליום כולו. אבל כשידע כי היום שבת והמלאכה בו אסורה אבל אינו יודע אם זו שהוא עושה היא מלאכה ותיאסר או לאו אבל חשב שהיא אינה מלאכה ואינו יודע שהיא בכרת אלא שחשב שהיא במלקות הרי חייב קרבן על כל מלאכה ומלאכה כי שגגה היא בכל מלאכה: ואמרו מלאכות הרבה מעין מלחכה אחת הוא שיעשה בשגגה אב מאבות מלאכות עם תולדותיו הנקראות תולדות אינו חייב אלא חטאת אחת. ודרך משל אמר כי הטוחן חטים בשגגה שהוא אב מאבות מלאכות ואחר כן ישור עץ במשור לקבל הנסורת שלו ויטחון חתיכה של מתכת לקחת טחינתה וכל זה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת כי זאת הנסורת וזאת הטחינה תולדות טוחן הן: " + ], + [ + "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כו': מעמר הוא הגודש העמרים הקצורים אחת על אחת ועמיר שם האגודה מן החטה והשעורה וזולתם מכל מה שיקצרו בני אדם: בורר הוא מי שמנקה ובורר האבנים והצרורות ודומיהם מן הזרע: מרקד הוא המנפה אח הקמח להפרישו ממורסנו: מנפצו בשבט כמו חובטו: והמסיך הוא המוסך את השתי והיא ההסכה נגזר מן המסכה הנסוכה (ישעיה כה): ובתי נירין הן חוטין תלויין קצתם בקצתם והוא מין מן האריגה ובהם יארוג האורג ושם הנירין ועצמם מפורסם אצל האורגים: והמולחו רוצה לומר המולח העור: והמעבדו הנותנו בעבוד: והמוחקו הגורר השער ממנו: והמחתכו מי שיחתוך העור: וסותר כמו הורס: והמכה בפטיש פטיש כלי שמשתמשין בו הצורפים ואומני ברזל ונחשת והוא ידוע וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג) ומכה בפטיש אפילו בשעת גמר מלאכה כאשר עושין המכין בפטישין כי מנהגם להכות הכאות על עצם הסדן בשעת ההכאה ולפיכך כל תקון מלאכה והשלמתה כמו המירוט והחכוך ומיני היפוי כולם תולדות מכה בפטיש והוא אמרם כל מידי דאית ביה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש: ואלו האבות כולם דמיונות והוא כי אמרם קוצר הוא מאבות מלאכות וכמו כן כל התולש צמח מחובר לארץ כשכוונתו באותו דבר שתולש כמי שאורה תאנים או בוצר ענבים או חובט זיתים כל אחד מאלו המלאכות לא נאמר בהם שהן תולדות קוצר אבל הוא קוצר ממש כאשר לא נאמר במי ששחט כבש או שור שהוא תולדות השוחט או במי שבשל תבשיל מן התבשילין שהוא תולדות האופה אבל הוא אופה עצמו אבל התולדה שתקח ענין אותה המלאכה המנויה באבות בלבד ובאיזה מקום שתמצא אותו הענין הוא תולדה לאותו האב. המשל על זה אמרנו כי הטוחן הוא מאבות מלאכות וענין הטחינה הוא כתיתת החלק הגדול ועשייתו חלקים קטנים ולפיכך חתוך הירקות בשבת או נסירת עץ לקבל הנסורת שלו או טחינת שפיית חתיכת מתכת לקחת טחינתו או כריתת עצים לשריפה כל זה תולדות טוחן וכמו כן ענין הבשול הוא רפיון העצמים הקשים ולפיכך כל מי שיתיך דבר מן המתכות או יחם אותם הוא תולדות אופה אע\"פ שאינו מדליק אש ואינו מבעיר אותה אלא שנותן ההתכה באש בוער עד שתתחמם. ועל זה הדרך תקח הסברא כי ענין האריגה קבוץ החלקים הנפרדים ודבוקם והכנסת קצתם בקצתם: וענין העבוד חזוק הדברים הרפים כדי שלא יפסדו במהרה. והבן זה הענין ושמרהו וזכור אותו תמיד כשתראה מלאכה מן המלאכות תעיין תולדות איזה אב היא ולא יתערב עליך המעשה שהוא אב מן האבות עם התולדה כאשר בארתי לך: ואמרם המולחו והמעבדו אינם שתי מלאכות כי מליחת העור הוא מין ממיני העבוד וזכר אותו ללמדך כי המליחה עבוד. והשלים מנין התשעה ושלשים במלאכת השרטוט ופשע התנא בזכירתה בשעת הכתיבה ושם אותה מעניני הכותב: ואמרם ארבעים חסר אחת ואחר כך מנאם להשמיענו כי מי שעשה אותם כלן בשגגה אחת בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ובתנאי שתהיה השגגה במלאכה כמו שבארנו בתחלת הפרק וכאילו אמר כי אלו המלאכת השוגג בהן כלן בהעלם אחד יביא ארבעים חטאות חסר אחת: ואמרו אחר שמנאם אלו אבות מלאכות לפרש שאינו חייב בשתי חטאות אלא על שתים מאלו המנויות אבל כשעשה אב ותולדתו אינו חייב אלא אחת וכמו כן כשעשה תולדות הרבה אלא שהן כולן תולדות אב אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. ומה שאמר וכפל ארבעים חסר אחת לדחות דברי רבי יהודה שהוא מונה שובט ומדקדק מאבות מלאכות: ושובט הוא המכה בשבט או בקנה על השתי כשימשך על מנוד האורגים כדי להפריד החוטין: ומדקדק הוא המפריד החוטין בידו בשעת האריגה: וחכמים אומרים כי אלו המלאכות ודומיהם הם כולם תולדות מיסך ואורג כאשר בארנו קודם לכן. וכל אלו האבות שמנה מפני זה קראם אבות כמו שהיה שימושן במעשה המשכן שזכר אותן הכתוב בשם מלאכה וכל הדבר שנתלה או הדומה באחת מהן יקרא תולדה כמו שחלקנו: " + ], + [ + "ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כו': כשר להצניעו כלומר ראוי להצניעו ולשמרו ויש בו תועלת ולא יפסד כשישאר: ומצניעין כמוהו ר\"ל כי מנהג בני אדם להצניען כי יש דברים אילו היו מצניעין אותן היו נשמרין ולא היו נפסדין אבל אין מצניעין אותן ואין משמרים אותן מרוב מציאותם באותו המקום ופחיתותן שם וכאשר יכלול זה הדבר אלו השני ענינין כל מי שהוציא מאותן הדברים והסחורות בשבת השעור שנבאר חייב ואם אותו הדבר חסר אלו שני דברים שלא יהיה ראוי להצניעו ושאין מצניעין אותו בני אדם ובא זה והצניעו אותו שהצניעו בלבד הוא חייב על הוצאתו ושאר בני אדם פטורין: " + ], + [ + "המוציא תבן כמלא פי פרה כו': המוציא אוכלים כגרוגרות חייב כו': עצה הוא תבן הקטנית כגון הפול והאפונים והתורמסין ודומיהן מן הזרעים: קליפיהן קליפה העליונה הדומה לעור הבהמה: גרעיניהן הם הגרעינין הקשין שהן בתוך הפרי: עוקצין הן אותן העוקצין שהפרי תלוי בהן באילניהן כגון עוקצי התאנים והענבים והאפרסקים והאתרוגים וזולתם: וסובין הוא הסובין שלהן והוא הקמח הבינוני: ומורסן הוא המורסן שלהן והיא הקליפה העליונה העבה היוצאה בנפה תחלה וכאשר אמר כי האוכלים כלם מצטרפין קצתם אל קצתם ושיעורם להוצאת שבת כגרוגרת והיא תאנה אחת בינוני. ומן המאכלים מהן שיש להן קליפה ומהן שיש להן גרעינין ועוקצין וסובין והודיעם כי לא יחשב דבר מאלו הדברים עם האוכל ומה שמשערין כגרוגרת הוא מן האוכל הברור המבורר מכל מיני אלו הפסולת כולם: ואמר רבי יהודה כי העדשים בלבד משערין אותן בקליפה הדקה שעליהם לפי שהוא מתבשל שלם בקליפתן ויאכל עמו וכמו כן סברתו בפולין הרטובים לפי שהוא נאכל בקליפתו הסמוך אל האוכל. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "המוציא יין כדי מזיגת הכוס כו': הכוס שרמז אליו בזה המקום הוא כוס של ברכה ושיעורו רביעית וכבר בארנו פעמים כי שיעור רביעית אצבעים על אצבעים על רום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וכל המדות בגודל שהוא הבוהן בלשון העברי והיו מוזגין יינם חלק אחד יין ושלשה חלקים מים א\"כ יהיה מזיגת הכוס רובע רביעית היין שלהן. וגמיעה הוא כדי בליעה אחת אם הוא חלב בהמה טהורה שהוא ראוי לשתיה אבל חלב בהמה טמאה שעורו להוצאת שבת כדי לכחול עין אחת. וכתית הוא קצה המכה רוצה לומר פי המכה והקבוץ כתיתים וכבר קדם פירושו: ואמרו אבר קטן רוצה לומר אבר קטן של אדם בן יומו והאבר הקטן שבאדם הוא אצבע קטנה שברגל. לשוף את הקלורין שיעור שימס בו הסם לעין הנקרא בערבי שיאוף וזהו במימי היאור בלבד שהן יפין לעין אבל שאר המימות שיעורן כדי לרחוץ פנים של מדוכה: ושופכין הדברים הנשפכין כלם רוצה לומר הנגרים והם המשקין כלם. ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה כו': גמי הוא הגומא ובעברי תיבת גומא. תלאי כמו בית יד שיתלה ממנו: ונפה ידועה. והיא דקות הנקבים: וכברה היא שנקביה רחבים יותר: וקשר מוכסין הוא הסימן שכותבין לוקחי המעשר ובעלי המכס להודיע כי זה פרע מה שנתחייב ושיעורן שתי אותיות וקורא אותן קשר כמו שקוראין אנשי דורנו הרשמים והצורות שמחשבין בהן הפנקסין עק\"ר אלרומ\"י בלשון ערבי ובלשון עברי קשר הרומיים: ונייר. ידוע: ונייר מחוק שטר של נייר שנתבטל ואין מוציאין בו חוב: ופלייטון מר דרור והוא המושק. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "עור כדי לעשות בו קמיע כו': לעשות בו קמיע לכסות בו קמיע. וקלף ידוע ועל הקלף יכתבו התפילין וזה הלכה למשה מסיני ופרשיות תפילין ארבעה קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. וכבר זכרנו כי הדונג הוא השעוה: " + ], + [ + "דבק כדי ליתן בראש השבשבת כו': דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו: ושבשבת הוא הגמי שבראשיה נותנין הדבק קושרין אותה בקנה ומכניסין אותה בקיני העופות ומוציאין האפרוחין: וחרסית טיט האדמה והוא ידוע אצל הרופאים: פי כור שפת הכור שמתיכין בו והוא שם עברי בחרתיך בכור עוני (ישעיהו מ״ח:י׳): פטפוט רגל הכור כי עושין לו רגלים כשהוא גדול ובמשנת כלים פטפוטי כירה: צורפי זהב ידוע והוא עברי ותתנהו לצורף (שופטים י״ז:ד׳). סובין ידוע וכן יעשו הצורפים ישליכו הסובין על פני הכור בעת ההתכה: וסיד הוא עברי ושדת אותם בשיד (דברים כ״ז:ד׳) והוא נעשה מאבנים שרופות והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכוונתם להביא להם הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשר: כלכול הצדעים: ואנדיפי המצח. ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' נחמיה: " + ], + [ + "אדמה כחותם המרצופים דברי ר' עקיבא כו': אדמה טיט אדום יעשו ממנו חותמות על השקין שמשימין בהם הסוחרים ממונם הנקראים מרצופין וכמו כן יעשו מהן חותמות על הכתבים: וקלח ענינו שרש: וכרישה כרתי ובעברי חציר ואת החציר (במדבר יא). וחול גס החול העבה: עבה שיהיה עצם הקנה עב עד שלא יהיה ראוי לכתיבה: ואמרו קלה רוצה לומר ממהרת להתבשל והיא ביצת התרנגולת: ופירוש טרופה מעורבת רוצה לומר שמערבין אותה בשמן ומנענעין אותה היטב ומפני זה היא ממהרת להתבשל ואל תדמה כי מכלל השעור הוא מה שיחם בו כלי הבשול כמו המרחשת או המחבת כי אינו אלא שיעור מה שקולין מביצת התרנגול שיעור גרוגרת והוא אמרם כגרוגרת מביצה קלה ותהיה האלפס הוחמה כבר חמום בינוני. ואין הלכה כרבי עקיבא: " + ], + [ + "עצם כדי לעשות תרווד כו': תרווד כף הרופאים קטן ועוד קוראים אותו תרוור והרבה עושין אותו אצלנו: וחף שן משיני מפתח העץ: וכרכר ידוע ובלע\"ז טורטי\"ר והוא הכישור: " + ], + [ + "חרס כדי ליתן בין פצים לחברו דברי ר' יהודה כו': פצים חצי לבנה כשיש חלל בין חצאי לבנה וימלאו אותו החלל בחרסים ואבנים דקות והלכה כר' יוסי: " + ] + ], + [ + [ + "אמר ר' עקיבא מנין לע\"ז שמטמאה במשא כו': טומאת משא היא כי מי שנושא דבר שהוא מטמא במשא אפי' שלא נגע בו אלא שיהיה בינו לבינו דבר מבדיל כיון שהיה כובד אותו הדבר הטמא עליו טמאו ובתחלת סדר טהרות יבאר הדברים המטמאין במשא ומה שאינן מטמאין ושם נזכיר הראיות כלם ורבי עקיבא סובר כי מי שנושא עבודה זרה נטמא ואפי' היתה בקופה וכיוצא בה וחכמים אומרים אינה מטמאה אלא במגע והנוגע בה בעצמו הוא נטמא והראיה שהביא רבי עקיבא שהיא מטמאה במשא מאותה ראיה עצמה אמרו חכמים שהיא לא תטמא לאברים והוא אמרם אקשייה רחמנא לנדה שאינה מטמאה אברים וכמו שיד הנדה ורגלה כשהן קטועין אינן מטמאין משום נדה כמו כן חלק מצורת עבודה זרה אינה מטמאה אלא כולה היא המטמאה במגע כשרץ שאינו מטמא אלא במגע כאשר נבאר בתחלת הלכות טהרות והמשילה הכתוב לשרץ באמרו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא (דברים ז׳:כ״ו) וטעם מה שהלכו חכמים בטומאת עבודה זרה לקולא לפי שהיא מדרבנן והעיקר אצלנו כי כל מה שהוא מדרבנן ונוכל להקל או להחמיר שנלך בה להקל והלכה כחכמים: " + ], + [ + "מנין לספינה שהיא טהורה כו': מנין לערוגה שהיא ו' על ו' טפחים כו': ראייתו מאמרו בלב ים שהיא כמו הים וכאשר הים אינו מטמא כמו כן כל מה שבתוכו אינו מטמא ואפי' היתה ספינה של חרס ואפי' טעונה ביבשה והורידוה לים: וערוגה ששה על ששה טפחים כבר בארנוהו בפרק שלישי מכלאים ואני אזכיר לך ממנו בכאן מעט מזער כפי דרכנו זה והוא כי אנחנו צריכים שיהיה בין כל זריעה וזריעה ריחוק טפח ומחצה כדי שלא יתערבו משום כלאים אלא אם תהיה זוית בצד זוית או בצד צלע מקום זריעה שניה אז לא נצטרך להרחיק ביניהן כי הגבלת הזוית יראה הבדלתם וכבר ציירנו בכלאים צורות הרבה ואני אצייר לך בכאן אחת כדי שיתבאר ענין זאת ההלכה ואיך יזרע אדם חמשה זרעים וראייתו ממלת זרועיה שהיא מורה על הרבוי ואינו ראיה אלא היא אסמכתא חלושה כמו סימן וכשתרצה לדעת דיני ערוגה תעיין דברינו בחמישי [צ\"ל בשלישי] בכלאים והוא כולו דבר אמת ואינו לרבי עקיבא בלבד: " + ], + [ + "מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי כו': ממה שהזהיר על משכב האשה קודם מתן תורה בשלשה ימים ראיה כי כשיפול מן האשה שכבת זרע תוך שלשה ימים לבעילתה שהיא נטמאת באותה שכבת זרע ואם הפילה השכבת זרע אחר שלשה ימים הרי היא טהורה לפי שאותה שכבת זרע כבר נפסדה ולא תטמא בה ופסק ההלכה כי פולטת בשלישי טהורה ועוד נבאר זה בפרק שמיני ממקואות: ומאמרן בהיותם כואבים ראיה כי היום השלישי קשה למהול כי הלחות ניגרות ויורדות ומתהוה מהם חבורה וירבו המכאובות ומפני זה התירו לרחצו במים חמים בשבת ואפילו הוחמו בשבת לפי שהוא סכנת נפשות: וצורת תכונת המעשה בשעיר המשתלח עוד אבאר אותו בפרק ששי ממסכת יומא: " + ], + [ + "מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה\"כ כו': אין רוצה באמרו כשתיה שיהיה חייב עליה כרת כמו שהוא חייב על השתיה אבל הכוונה שהוא אסור כמו השתיה ויתחייב עליה מלקות כמו שנבאר במסכת יומא: " + ], + [ + "המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה כו': כבר בארנו כי ביצה קלה היא ביצת תרנגולת ותבלין בשמים כמו הפלפלין והזנגביל ובלנגאן וקדה ודומיהן וכולן מצטרפין זה עם זה לפי שפעולתן אחת: איסטיס ני\"ל בלשון ערבי והוא דבר שצובעין בו כעין הרקיע. ופואה בערבי אלפו\"ה והם שרשי עשב אדומים צובעין בהם אדום: סבכה כובע הראש שעושין כמין ציץ על המצח או על הראש: נתר ובורית וקומניאה ואשלג כלם דברים הרוחצים בחוזק ומלבנים ושמותם בערב ידוע: כתם הוא כתם הדם הנמצא בבגד והוא בספק אם הוא דם נדה או לא ורוחצים אותה בשבעה דברים ממרקין ומלבנים ומכללם אלו הארבעה כאשר נבאר בנדה. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "פלפלת כל שהוא ועטרן כל שהוא כו': עטרן ידוע ובלשון ערבי קטרא\"ן: ומיני מתכות הם כלי מתכות ששוחקין בהם הבשמים לפי שהם דברים קשים וחזקים ואפילו דבר קטן מהם הוא ראוי שיעשה ממנו דרבן ודומה לו: ומקק הוא הדבר הכלה שנתעפש ולא נשאר בו אלא רושם והוא מלה עברית אתם ימקו (ויקרא כ״ו:ל״ט) ורבי יהודה אומר מאחר שהמעט ממשמשי ע\"ז חוששין לו וראוי להסירו הרי הוא חייב כשהוציא מהם כל שהוא לפי שהוא חשוב. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "המוציא קופת הרוכלין כו': רוכלין הבשמים: זרעוני גינה הם הזרעים שאינם ראויים לאכילה כמו זרע המלפפונות והבצלים והלפתות ודומיהם ומי שהוציא מאחד מאלו קרוב לגרוגרת הוא חייב ורבי יהודה בן בתירא חולק על זה ואומר שאפילו לא הוציא מאלו הזרעים אלא חמשה גרגרים בלבד או יותר על זה שהוא חייב ונסתלקו דברי רבי יהודה בן בתירא ואחר כן התחיל מאמר שני והוא דברי הכל ואמר כי מי שהוציא מזרע הקשואים או הדלועין או הפול המצרי שני גרגרים שהוא חייב: וענין אמרו חגב חי כל שהוא רוצה לומר אפילו היה קטן ביותר. ואין הלכה כרבי יהודה בן בתירא ולא כרבי יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה כו': שיעור זאת המשנה הוא זה המצניע קודם השבת לזרע ולדוגמא ולרפואה ושכח למה הצניעו והוציאו בשבת סתם חייב עליו בכל שהוא שעל דעת הראשונה הוציאו וכאשר נשלמה כוונתו והוציא אותו דבר שהצניע לאותה הסיבה או סתם כאשר פרשתי פעמים אז שלמה מחשבתו ואחר כן כשהוציאו אם הכניסו אחר כן היה יחוס אותו דבר לו כיחוסו לשאר בני אדם ומפני זה כשחזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו וכבר קדם זכר השיעורין כלם. ופירוש דוגמא משל ודמיון רוצה לומר שהצניע אותו דבר להראותו לעיון: " + ], + [ + "המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה כו': אסקופה נקראת המשקוף התחתון ממשקופי הבתים והדיורין וזולתם כמו שקוראין המשקוף העליון משקוף ואסקופה החיצונה היא אצטבא והיא לפני משקוף פתחי הבתים ונקראת חיצונה לפי שהיא לצד רשות הרבים וזאת האסקופה שמדבר בה בזאת ההלכה היא כרמלית וכבר קדמו (מצרי) [מגדרי] הכרמלית ודיניה בתחלת זאת המסכתא ופי' בבת אחת בפעם אחת לפי שאינה נקראת מלאכה אלא העתקת דבר מרה\"ר לרה\"י או מרשות היחיד לרשה\"ר אם לא יהיה ביניהם רשות אחרת כאשר נתננו העיקר בתחלת דברינו בזאת המסכתא: " + ], + [ + "המוציא בין בימינו בין בשמאלו כו': הוצאת בני קהת לארון היתה בכתף וקראה השם יתברך עבודה שנאמר (במדבר ז׳:ט׳) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו: לאחר ידו פירוש ע\"ג ידו: מרפקו כך נקרא בערבי מרפק והוא הפרק האמצעי מן הזרוע. אפונדתו הוא בגד הזיעה והוא בגד צר ילבש אותו האדם דבק לבשרו ובו מקומות תפורים חלולים כמו חריטין ומצניע שם האדם מה שהוא רוצה ולובש עליו בגדו הנקרא חלוק וכאשר יהפך אפונדתו מלמטה למעלה ישוב פתיחת אותן החריטין למטה ויפול מה שבתוכם מדבר שיש לו כובד בלי ספק. שפת חלוקו שפת בגדו התחתונה: " + ], + [ + "המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור כו': סינר חגור וכאשר תתלה דבר בסינר שלה בין מלפניה בין מלאחריה חייבת לפי שהוא סובב כלומר חוזר: ומקבלי פתקין הם הלוקחים הכתבים והאגרות רוצה לומר שלוחי המלך הרגלים כלומר הרצים כי נותנין אלו הפתקין בעצים חלולים בצורת קנה חלול ותולין אותן בצואריהן: רבי יהודה אומר כי זה הקנה החלול הוא סובב בצוארו וחוזר מצד אל צד כלומר לפניו ולאחריו. ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "המוציא ככר לרשות הרבים חייב כו': השמיעך בזו ההלכה העיקר שהקדמנו בראש פ' א' מזאת המסכתא והוא כי המלאכה כששנים גומרין אותה שהן פטורין העושה את כלה ולא העושה מקצתה ורבי שמעון אמר אפילו לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים פטורין. ואין הלכה כרבי שמעון: ", + "המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי כו': העיקר אצלנו כי כזית מן המת ומן הנבלה וכעדשה מן השרץ המטמא כפי טומאת מינו ופחות מזה השיעור אינו מטמא ועוד יתבארו עקרים אלו במקומם וטעם ר\"ש כי הוא רואה כי אין כוונת המוציא דבר מן הדברים האחרים ככוונת המוציא אלו הנזכרים אבל כוונתו הסרת הטומאה אם כן תהיה הוצאתו מלאכה שאינה צריכה לגופה שהוא פטור עליה וחכמים רואין כי אין הפרש בין המוציא דבר מאלו הטומאות ובין המוציא דבר אחר. ודע כי העיקר אצלנו החי נושא את עצמו ולפיכך המוציא אדם חי אינו משאוי אבל אם היה כפות הוא משאוי לדברי הכל אבל בהמה חיה ועוף אע\"פ שהם חיים משאוי הם לדעת חכמים. ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו כו': התולש מעציץ נקוב חייב כו': וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו רוצה לומר מי שנטל אלו בידו מעצמו כמו צפרניו בזה הוא המחלוקת שזכר אבל מי שנטל אחת מהם במספרים ודומה לו מכלי הגלוח כיון שנטל שתי שערות יתחייב לו לדברי הכל וכמו כן אם עשה בזה לאדם אחר אפילו ביד שהוא חייב ודע כי שער הראש כשנפסק או נתלש רובו ונשאר תלוי מן הראש ומצער אותו מותר לו לכרתו בידו בשבת: וגודלת היא האשה היודעת לגדל השער ולעשותו עבות: ופוקסת היא הנותנת שער על הצדעים והוא ממין גדילת השער: וכוחלת היא הנותנת בעין כחל: ור\"א אומר כי כל אלו תולדות כי גודלת תולדות בונה וכוחלת תולדת כותב [במסקנא צ\"ה ע\"א מסיק הש\"ס דלאו משום כותבת אלא כוחלת משום צובעת ועי' תוי\"ט]: וחכמים אומרים כי ענין גדלת השער אינו ענין בנין וענין הכוחל אינו ענין הכתיבה: והעיקר אצלנו עציץ נקוב הרי הוא כארץ ושיעור הנקב כדי שורש קטן וכבר בארנו זה בפרק חמישי ממסכת דמאי ורבי שמעון אינו סובר שיהיה כארץ לענין שיתחייב סקילה: ואין הלכה כרבי שמעון והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים כו': דע כי רשות הרבים מגיע עד עשרה טפחים ולמעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים הוא מקום פטור והמחלוקת ביניהם הוא כי הזורק דבר מרשות היחיד לרשות היחיד ועבר על רשות הרבים רבי עקיבא אומר כי אם עבר אותו החפץ שזרק על אויר רשות הרבים בתוך עשרה שהוא כאילו נח ורבנן אינן אומרים כן אבל אם זרק למעלה מעשרה אפילו רבי עקיבא פוטר והלכה כחכמים: " + ], + [ + "כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו בר\"ה כו': חוליות הבור והסלע שהן גבוהים י' כו': גזוזטראות כצוצריות והוא בנין מעצים יוצא מן הכותל ולחוץ בעליות על רשות הרבים ועושין אותו כדי להרחיב העליה יהיו אותן הגזוזטראות רשות היחיד גמורה וכבר הקדמנו זכירת מצריה וכשהיתה אותה הגזוזטרא יוצאה לרשות הרבים מזה הצד וגזוזטרא אחרת מצד אחר יהיה רשות הרבים באמצע ורשות היחיד מכאן ורשות היחיד מכאן. בדיוטא אחת שיהיו שתיהם בשוה בעליה אחת האחת נמשכת אחר חברתה ורשות הרבים ביניהם כזאת הצורה המושיט חייב כי כן היתה עבודת הלוים כאשר יתבאר והזורק פטור כמו שאמרו חכמים כי זורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע פטור והדין היה כמו כן במושיט לולי שהיא עבודה נשתמשו בה במשכן וכל המלאכות ממשכן גמרינן להו ודע כי אמרם המושיט חייב ואפילו למעלה מי' לפי שהלוים למעלה מי' היו מושיטין ואחר כן חזר לבאר איך היתה עבודת הלוים ואמרו שתי עגלות זא\"ז מושיטין את הקרשים מזו לזו כי העגלות היו נושאין עליהם הקרשים על זאת הצורה וכל אחת מאלו העגלות היה רשות היחיד: חולית הבור הוא הרפש והטיט הנמצא בקרקעיתו והודיענו כי כשיש בעומק הבור עם החוליא עשרה טפחים יצטרף הבור עם החוליא להשלים עשרה טפחים: ואמרם הנוטל מהם ונותן שיטול מהם ויתן ברשות הרבים והנותן עליהם שיטול מרשות הרבים ויניח עליהם [כפי] העקרים שבארנו בתחלת זאת המסכתא: " + ], + [ + "הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כו': זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות כו': כבר בארנו בתחלת זה הפרק כי למעלה מי' טפחים ברשות הרבים מקום פטור הוא וכן למטה מעשרה בארץ והעיקר אצלנו כי המעביר ארבע אמות ברשות הרבים חייב: ואמרו כזורק בארץ רוצה לומר שהוא חייב ובתנאי שיהיה אותו הדבר שזרק נדבק בכותל כמו הטיט השמן או הבצק ודומה לו אז נמדוד מן המקום שהוא עומד בו (בעמידה) ברשות הרבים לאותו דבר שדבק בכותל אחר שנדמה קו בכותל ישר שיצא מן המקום שזרק ממנו מרשות הרבים לאותו הדבר הדבק ואם יהיה באותו קו ד' אמות וגובה אותו הדבר הדבק בכותל י\"ט או פחות אז יהיה חייב לפי שזרק מתחלת ד' לסוף ד' ברשות הרבים ואמרו פטור באותו שזרק לתוך ד\"א ונתגלגל חוץ לד\"א מבואר ביותר לפי שהוא לא נתכוון לזריקה של איסור ואמרו בהפך זה חייב בתנאי שינוח חוץ לד\"א ואפילו זמן מועט אבל אם לא נח כלל פטור: " + ], + [ + "הזורק בים ד' אמות פטור אם היה רקק מים כו': הים היא כרמלית: ופירוש רקק מים אמת המים. וענין אמרו רשות הרבים מהלכת בו בתוכו שיהיו בני אדם מהלכין בו וכשיהיה בגובה אותו רקק עשרה טפחים או יותר אינה נחשבת מרשות הרבים לפי שהיא חולקת רשות לעצמה כמו שנתבאר פעמים ומה שכפל מהלכת בו פעמים ללמדך אפילו שמהלכין בו רבים בדוחק ועמל כי העיקר אצלנו הלוך ע\"י הדחק שמיה הלוך ומה שכפל רקק מים ב' פעמים ללמדך אפי' היה רחבו ד' אמות כיון שיש בגבהו פחות מי\"ט רה\"ר נחשב אותו כיון שמהלכין בו רבים וכשיהיה בגובה זה הרקק י' טפחים אפילו היה ברחבו פחות מד' טפחים שבני אדם יכולין לעברו במהירות לא יחשב כרשות הרבים והשוה בזה ימות החמה וימות הגשמים: " + ], + [ + "הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים כו': כבר בארנו כי הים כרמלית: ואמרו קשורות מטלטלין מזו לזו אחר עשיית הערוב לפי שהן כמו שתי חצרות: ומוקפות הוא שיקיף ביניהם כלומר מחיצה מיריעות וכיוצא בהם: " + ], + [ + "הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו קלטה אחר כו': כשתדקדק לשון זאת המשנה תמצא בה קושיא והוא כי הוא אמר כשנזכר שהוא אסור ואחר כן קלטו אחר לאותו דבר שזרק שהוא פטור ואם לא קלטו אחר אלא שנפל לארץ יהיה חייב וזה אחר שנזכר ואחר כן אמר כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה ושערוה בגמרא כך הזורק ונזכר לאחר שיצאת מידו או שלא נזכר וקלטה אחר או קלטה כלב או נשרפה פטור הא נחה חייב חטאת במה דברים אמורים כשחזר ושכח אבל לא חזר ושכח פטור שכל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה: " + ] + ], + [ + [ + "הבונה כמה יבנה ויהא חייב כו': מסתת הוא החרש המישר המלאכה והמחליק אותה בכלי הידוע אצלנו וזאת המלאכה היא תולדת המכה בפטיש: ומעצד כלי אומנות ידוע חרש ברזל: וקודח הנוקב והיא תולדת המכה בפטיש: ורבן שמעון בן גמליאל סובר כי המכה בקורנס על הסדן אף על פי שלא הכה על שום דבר מהדברים שהוא רוצה לרקען או להחליקן שהוא חייב ובתנאי שתהיה ההכאה בשעת מלאכה לפי שכך עושין הנפחין והם חרשי הברזל פעמים רבות יכו על הברזל הכאות הרבה ועל הסדן הכאה או שתים כאילו אותה ההכאה מתקנת אותן ההכאות כולן ואין הלכה כמותו: " + ], + [ + "החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כו' מנכש הוא החופר סביב בעקרי הגפנים והצמחים והוא ממלאכות העבודה והיא והחרישה שוה: מקרסם הוא הקוטע ירקות הכורת מהם מה שעלה על פני הארץ: ומזרד הכורת ענפי האילנות. וזה המקרסם והמזרד כשהוא מתכוין לתועלתו במה שכרת הוא מאבות מלאכות הקוצר ואם נתכוין לתקן הצמח כדי שירבו ויגדלו כאשר יעשו בזמורות הגפנים הוא זורע. וענין אמרו לתקן. לתקן הארץ לחרישה ואם היתה כוונתו בלקיטת העצים לשורפן או באסיפת העשבים לגדשן ולהאכילן לבהמתו נקרא מעמר: " + ], + [ + "הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו כו': אמרם בין בימינו בין בשמאלו רוצה לומר מי שהוא משתמש בשתי ידיו והם קורין אותו שולט בשתי ידיו אבל שאר בני אדם אינה נקראת כתיבה אלא כתיבת ימין אבל כתיבת שמאל אינו אלא רושם לא כותב: סמניות הוא לשון רבים של סימן והם סימנים כמו שכותבין בני אדם א' שיורה על אחד וב' שיורה על שנים בכל לשון ובכל כתיבה ורבי יוסי אומר כי כותב שתי אותיות אינו חייב משום כותב אלא משום רושם ורושם אצלנו מאבות מלאכות כיון שהיה במשכן כי קרשי המשכן היו כ' מצד צפון וכ' מצד דרום וח' מצד מערב ותכלית מה שהיו מונין שם כ' והיו כותבים על הקרש הראשון בצדו האחד א' ועל הקרש השני ב' וכך היו עושין עד הקרש האחרון שהיו כותבין עליו כ' וכיון שכן הוא כמו שאמרנו מי שכתב בקרש אחד י\"א והם שתי אותיות וככה עד הי\"ט חייב משום רושם ותועלת היותו משום כותב או משום רושם כי לדעת האומר משום כותב יתחייב על ב' אותיות כשכתב כתיבה בשבת בשוגג ואחר כן כתב ב' אותיות בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת לפי שהיא מלאכה אחת והאומר משום רושם מונה רושם מאבות מלאכות יתחייב שתים: ופירוש בן זוגו חבירו רוצה לומר שהוא בצדו בסדר ואמר ר' יהודה אם נתכוון לכתוב שמעון כיון שכתב (שמ) [שם] חייב לפי שגמר שם ואף על פי שמ\"ם שם סתומה וזאת פתוחה לא נחוש אלא הלשון וזה הדבר אמת לפי שלא נחוש לכוונתו אלא בגמר מלאכה הראויה אילו נתכוין לארוג בגד מכ' אמה בשבת שלא יהיה חייב עד שיגמור הכ' אמה ויארוג כל השבת ויהיה פטור זה שקר אלא משעה שיארוג שני חוטים יתחייב אע\"פ שכונתו להשלים אריגת הבגד ובזה תדון בכל המלאכות. ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "הכותב שתי אותיות בהעלם אחד כו': דיו ידוע כותב על הספר בדיו (ירמיהו ל״ו:י״ח): וסם שם העקר איזה עיקר יהיה ורצונו בכאן עיקר צובע: סיקרא גם כן ידוע והוא כמו אבן שצובע צבע אדום: קומוס מין עפר וצבעו שחור ובערבי אלזא\"ג: קנקנתום ממין הקומוס וכן נקרא בערבי קלקנתום: כל דבר שהוא רושם רוצה לומר שיתקיים רשומו: פנקס ספר רוצה לומר חשבון הסופרים: נהגין נקראין מן והגית בו (יהושע א) רוצה לומר שתהיה האות כנגד האות השניה: ואמרי מסרט על בשרו הוא שיכתוב בסריטה על שטח בשרו ואפי' הוציא דם אינו חייב חטאת לדעת רבי יהושע לפי שאין דרך כתיבה בכך והלכה כרבי יהושע: " + ], + [ + "כתב במשקין במי פירות באבק דרכים כו': אחד בארץ ואחד בקורה רוצה לומר כתב אות אחת בארץ ואחת בקורה: ונוטריקון הוא שיכתוב אות אחת מראש המלה ויובן מאותו אות כל המלה כמו שיכתוב ק' וינקוד עליה ויהיה רמז על קרבן או יכתוב מ' ויהיה רמז על מעשר ויובן ממנו זה כפי מה שהסכימו אנשי נוף אחד או אנשי מדינה אחת רבי יהושע בן בתירא אמר כיון שהכל מבינים מאותה אות המלה כולה כאילו כתב אותיות הרבה והלכה כחכמים: " + ], + [ + "הכותב שתי אותיות בשתי העלמות כו': הכוונה בזאת ההלכה כי העושה קצת מן המלאכה בשעה אחת מיום השבת ולא גמר אותה וגמרה בשעה אחרת והוא שוגג בשתי שעות אלא שנזכר בין שתי השעות כי אותה הקצת שעשה עבר ואחר כן שגג וגמר המלאכה ר\"ג אומר אין ידיעה לחצי שיעור ואותה ידיעה הרי היא כאילו לא היתה ולא עשתה רושם כלל ובהעלם אחד עשה המלאכה כולה ולפיכך הוא חייב חטאת וחכמים אומרים יש ידיעה לחצי שיעור ונבדל קצת המלאכה מן הקצת בידיעה ולפיכך הוא פטור מן הקרבן אבל הוא חייב מכת מרדות על חצי שיעור כאשר בארנו כי אמרו פטור זו היא כוונתו במה דברים אמורים כשעשה חצי שיעור במזיד אבל אם היה שוגג אינו לוקה והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין כו': אחד על האריג הוא שארג אפילו חוט אחד על אותה מסכת הוא חייב לדברי רבי אליעזר והלכה כחכמים: " + ], + [ + "העושה שתי בתי נירין בנירין כו': נירין הניר וכבר פירשנו אותו בפרק השביעי: וקירוס יריעה ארוגה מן הסיב: נפה ידועה: וגם כך כברה. וזכר בכאן אלו הדברים על דרך נתינת השיעורים וזכרם בפרק כלל גדול על דרך מנין אבות מלאכות: " + ], + [ + "הקורע בהמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין כו': מקלקל על מנת לתקן רוצה לומר כמי שהורס וכוונתו לבנות: ואמרו הקורע בחמתו או על מתו פטור כשאינו חייב לקרוע על אותו המת: ואמרו בחמתו פטור סברא דחויה היא והלכה הקורע בחמתו או על מת שחייב עליו קריעה חייב והטעם שיהיה הקורע בחמתו ועל מתו חייב מפני שדעתו מתישבת וחמומו מתפשר לאותו הקרע והוא דומה למתקן: " + ], + [ + "שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטוה כו': רוחב הסיט שתות הזרת והוא השיעור הקרוב לדעתי שראיתי בפירוש הסיט והוא הנכון אצלי כאשר בארתי בפרק ג' ממסכת ערלה ויהיה רוחב הסיט כפול שליש הזרת וראיתי לגאון שהוא בין הגודל והאצבע כשיפתח ידו כל מה שיוכל האדם וכשילבן אדם מן הצמר וינפץ ממנו או יצבע ממנו שיעור שיטוה ממנו חוט ויהיה ארכו רחב הסיט כפול שהוא חייב והמובן לי מפירוש אלו המלות שפירשו הקדמונים כי מלא הסיט הוא שתות הזרת ומלא רחב הסיט [צ\"ל כפול] הוא רחוק מה שיראה בין הגודל והאצבע: " + ], + [ + "רבי יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב כו': ביבר מקום שמכניסין בו העופות והבהמות והלכה כחכמים כאשר פירש ר\"ש בן גמליאל: " + ], + [ + "צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב כו': טעם אמרם שניהם פטורין כבר קדם בתחלת המסכתא. ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "ישב האחד על הפתח ולא מילאהו כו': אמרם פטור בכאן הוא פטור ומותר: " + ] + ], + [ + [ + "שמנה שרצים האמורים בתורה הצדן כו': דע כי החובל והוא העושה חבורה אינו חייב אלא בשני תנאין האחד שיעשה חבורה בנפש חיה שיש לו עור ויצא ממנו דם או שיהיה הדם צרור תחת העור כמו שיארע מהכאות האבן וכיוצא בו והתנאי השני הוא שיתכוין באותה חבורה שיהנה באותו דם או באותו בשר לרפואה או להאכילה לבהמה אבל אם לא נתכוון אלא היזק הבהמה או לצערה הרי הוא מקלקל וכבר קדם באמרם כל המקלקלין פטורין וזה הוא ענין אמרם החובל בצריך לכלבו והמבעיר בצריך לאפרו אז יהיה חייב והשורף דבר מן הדברים ומתכוין לאפרו הוא מבעיר המנוי בכלל אבות מלאכות והחובל ונתכוון למה שאמרנו הוא תולדת דש לפי שהוא מפרק אותו דבר ומבדילו מחבורו ואמר בכאן כי אלו הח' מינין הנזכרים בתורה לענין הטומאה והן החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת (ויקרא י״א:כ״ט-ל׳) הם כולם בעלי עור ולפיכך החובל בהם כמו שהתנינו יהיה חייב וזולתם מן השרצים והרמשים אין להם עור ולפיכך החובל בהם פטור לפי שהוא מתחדש וחוזר לקדמותו וכמו כן ההורגן פטור אלא הנולד מהם מזכר ומנקבה וכבר נתברר במלאכת הרפואות כי העור כשיחבול לא ישוב כמו שהיה לעולם ולפיכך הוא חייב על כל מה שיש לו עור: " + ], + [ + "אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא כו': הילמי הוא המים והמלח ואין בין הילמי ובין מי המלח אלא שהילמי שיעור גדול ומי מלח שיעור קטן ורבי יוסי מחמיר ואוסר אפילו מי מלח ואינו מתיר אלא כשישפוך שמן על המלח או על המים ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "אין אוכלין אזוב יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים כו': אזוב יון הוא בערבי אחטוברו\"ם: ויועזר הוא בערבי פורנ\"ג וכיוצא בו: ואבוב רועה בערבי אצאלדע\"י: ומה שאמרו כל האוכלין אוכל אדם לרפואה ענינו כי כל דבר שדרכו שאוכלין אותו הבריאים ויזונו בו שהוא מותר לאדם לאכלו על דרך רפואה כיון שהוא מזון אצל ב\"א בכלל. ובארץ ישראל שני דקלים וביניהם מעין מים והשותה מהם ישלשל אותו וירפה בני מעים ואלו המים נקראים מי דקלים ואסור לאדם לשתות אספרגוס והוא סם משלשל בשבת כלל. וכוס העקרין הוא שיחברו העקרין בד בבד ודכין אותן ושותין אותן ביין ומי שהיא זבה ושותה מהם שלש כוסות תתרפא ותחיה מחליה וכששותה ממנו בעל הירקון באחד ממיני היין יתרפא ויהיה עקר ולא יוליד ולפיכך הוא נקרא כוס העיקרין: וירוקה שם החולי הנקרא ירקון ובערבי ירקא\"ן ואותן העקרים הם זאג מאסכנדיא\"ה ועשב סרו בערבי עשבה אלסדו\"ר ופירושו עשבה שמחה וכרכום: " + ], + [ + "החושש בשניו לא יגמע בהן את החומץ כו': החושש בשיניו לחזק רפיון בשר השנים אסור לו לגמע החומץ ולזורקו מפיו אבל מותר לו לגמע ולבלוע והוא אמרם לא יגמע ויפלוט אבל מגמע ובולע וגמע כמו אגמע מגזרת הגמיאני נא (בראשית כ״ד:י״ז) והלכה כרבי שמעון וצריך שתהיה אותה המשיחה משתמשין בה בני אדם הרבה: " + ] + ], + [ + [ + "אלו קשרים שחייבין עליהן כו': העיקר שתסמוך עליו הוא זה כל קשר שהוא של קיימא חייבין עליו ושאינו של קיימא אין חייבין עליו: אבל אם היה הקשר בלולאות או בחבור קצוות ועניבתם בלבד הוא מותר לכתחלה ואם הוא קשר הוא פטור אבל אסור אם אינו של קיימא. ואין הלכה כרבי מאיר: " + ], + [ + "יש לך קשרים שאין חייבין עליהם כו': קושרין דלי בפסיקיא כו': זאת המשנה יש לה שיעור וזה אמרם יש קשר שאינו חייב על קשירתו כמו שהוא חייב על קשר הגמלים והספנים ולא זכר אותו הקשר והם הקשרים שקושרים כדי שיתקיימו זמן ידוע מן הזמן כמו שקושרין קשר במתג להנהיג בו הסוס ואחר כן מתיר אותו: וחזר ואמר כי יש שם קשרים הוא מותר לקשרן לכתחלה והתחיל לזכרן ואמר קושרת אשה מפתחי החלוק והם שפתי הבגד ואפילו יהיה לבגד שתי שפתות: וחוטי הסבכה הם חוטי הכובע שעל הראש: פסיקיא חתיכה של בגד וחבלי האורג מותר לקשור בהם הבהמה לד\"ה כי כלי האורג כולם חבלים ועצים וקנים כולם מותר לטלטלן בשבת לפי שהם כשאר כל הכלים והלכה כרבי אליעזר. ואין הלכה כרבי מאיר שהתיר לקשור הדלי בחבל: " + ], + [ + "מקפלין את הכלים אפילו ד' וה' פעמים. כו': מקפלין בכאן רוצה לומר הבגדים שמנהג בני אדם לקפלן ולהצניען ואמרו בכאן כי זה הקפול יש לו ארבעה תנאים ואז יהיה מותר להתיר קפולו ואלו הן שיהיה המקפל אדם אחד ולא שיהיו המקפלים שנים ושיהיה המקופל בגד חדש ושלא יהיה צבוע אלא לבן ושלא יהיה אצלו בגד אחר להחליף משום כבוד שבת ולפיכך הוא מותר לקפלו ולהתיר קפולו כדי שיראה כי עתה הותר מקפולו. ומציעין הצעות בגדים על המטות לישן עליהם והרבה יש כמו מטה מוצעת והיא מלה עברית יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳). ואין הלכה כרבי ישמעאל: " + ] + ], + [ + [ + "כל כתבי הקדש מצילין כו': מצילין תיק הספר עם הספר וכו': כתבי הקדש שקורין בהם הם הנביאים ושאינן קוראין בהם הם הכתובים ורוצה לומר שלא יקרא בהם כל אחד ואחד בביתו כדי שלא יבטל בה\"מ ולא אסרו הקריאה בהם אלא בשעת המדרש בלבד. ומה שאמרו טעונין גניזה ר\"ל בשאר ימים כשנקרעו או בלו אבל מפני הדליקה אין מצילין אותן אלא אם היו כתובים בכתב אשורית ובלשון עברית. ותיק כמו כיסוי של עץ וזה המבוי שקראו מפולש אינו מפולש מב' רוחות כי הוא רשות הרבים בלי ספר אבל רצה באמרו מפולש מצד אחד והוא שלא יהיה לו לחי ושאינו מפולש הוא השער שיש לו לחי כאשר התבאר בעירובין. ואין הלכה כבן בתירא: " + ], + [ + "מצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם כו': אדם חייב בשלש סעודות בשבת האחת לילי שבת והשני יום שבת שחרית והשלישי במנחה ועוד יתבאר כי זאת ההצלה אינה אלא לחצר המעורבת מה שחייבנו שלא נתיר לו להציל כל מה שיוכל דילמא אתי לכבויי לפי שהוא בהול על אבוד ממונו וכשנאמר לו אין מצילין אלא שלש סעודות יסכים על אבוד ממונו ולא יחוש לכבות האש. ואין הלכה כר' יוסי: " + ], + [ + "מצילין סל מלא ככרות ואע\"פ שיש בו ק' סעודות כו': לפי שהסל כלי אחד התירו לו להוציאו כולו אע\"פ שיש לו יותר ממזון שלש סעודות. ופירוש אם היו פקחין כאשר אגיד לך והוא כי כל מה שהצילו המצילים מן הדליקה הכל הוא להם מן הדין כי מהפקרא קא זכו אבל דבר באנשים חסידים [צ\"ל יראי שמים] שאינם רוצים לקחת לעצמן דבר שאינו שלהם ואינם רוצים גם כן ליגע עצמם בחנם ע\"כ אמר כי אם היו המצילים פקחין רוצה לומר מחודדין ידעו כי השכר שיקחו ממנו אחר השבת אינו שכר שבת ויהיה אסור אלא שכר עמלם ויהיה מותר. ואין הלכה כבן בתירא: " + ], + [ + "ולשם מוציא כל כלי תשמישו ולובש כו': הי\"ח בגדים הן מנוים בגמרא מזאת המשנה והם בגד ישימו אותו על הראש ומצנפת ובגד יתכסה בו האדם בכניסתו לבית המרחץ וב' מנעלים ובגד הזיעה כלומר שהוא דבוק לבשרו של אדם וחלוק שעושה בו מלאכתו וחלוק אחר רחב שלובשין אותו על שני הבגדים ובתי שוקים לכסות השוקים ובתי ידים מלבישין אותן על הידים ומגיעין עד השחי כי ארצם היתה קרה והיו מכסין ידיהם תמיד וכסות אחר על השוקים ורדיד קטן יעטף בו ראשו וכתפיו וב' רדידים יתנגב בהם כשהוא רוחץ בבית המרחץ ובגד נכבד ילבש אותו על כל בגדיו ומפה ינגב בו ידיו בעת הנטילה ואזור. ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "רבי שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי כו': שידה צורתה ידועה אצלינו והיא תיבה קטנה. וגם כן תיבה ידועה. ומגדל אוצר של עץ ידוע אצלנו ונקרא בערבי מנשא\"ר: ואמרו מפני שהוא מחריך יודיעך תועלת פרישת עור של גדי כי הוא יתחרך ולא יתלהב וימנע האש מהגיע אל העץ ור' סבר גרם כבוי אסור אפי' בשעת נפילת האש. ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה כו': זה מבואר: " + ], + [ + "כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה כו': העיקר אצלנו כי כל צואה או לכלוך תהיה בבית ישיבתו של אדם שמותר להוציאה בשבת לפי שהוא גרף של רעי כי הוא אצלנו מותר לטלטלו בשבת אבל כל מה שאמר בכאן בצואה של תרנגולים כשתהיה בבית הבשול והמלאכה יש לכוף עליה כלי במקומה גזירה שמא יכנס לשם קטן ויתלכלך בה ולפיכך קרא צואה של קטן כלומר שיצחק בה הקטן. ומן החיות המזיקות יש מהם שממיתות בהכרח כשנושכות את האדם כמו קצת מיני האפעה והנחשים וכלב שוטה אלו כולן מותרין להרגן בשבת כשיזדמן לו ואין בזה מחלוקת כלל וזולת אלו מבעלי הארס מאותן שהן נושכות ולפעמים ממיתות ולפעמים אין ממיתות אבל הם מצערות ומכאיבות ימים. אלו ודומיהם אם רדפו אחר האדם לנושכו מותר להרגן ואם אינם רודפות אחר האדם אלא עומדות במקומן יש לכוף עליהם כלי כדי שלא ישכו ואם רצה האדם לדרסן ולהרגן בעת ההליכה הרי זה מותר והצד נחש וכיוצא בו בשבת אם צד אותו כדי לצחק בו הרי זה אסור [צ\"ל חייב]: " + ], + [ + "נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל כו': אילו השמיענו נר בלבד היינו אומרים נר לאחד נר למאה ולפיכך אם הדליק לעצמו משתמש אחריו ישראל אבל מים אפילו מלא לעצמו לא ישקה אחריו ישראל ואילו השמיענו מלא מים היינו אומרים בזה בלבד אם בשביל ישראל אסור כי נחוש שמא ירבה בשאיבת המים בשביל ישראל אבל נר אפי' הדליק בשביל ישראל ובשבילו מותר. ואמרו כבש מקום חלק שיורדין בו ואין מעלות כמו בסולם ולא זכר זה אלא להשמיענו מעשה ר\"ג וזקנים ודע כי כשיהיה נכרי וישראל והוא יודעו ומכירו אסור לו להשקות בהמתו אחריו כי מפני הכרתו וידיעתו בו שמא הרבה בשאיבת המים בשבילו ובזה כל מה שאפשר להרבות ולהוסיף עליו יהיה אסור בו זה הענין: " + ] + ], + [ + [ + "כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהם עמהן כו': אמרו אף על פי שנתפרקו בשבת שיעורו אע\"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת. ואינן דומין לדלתות הבית שאם נעקרו שאינן מטלטלין ואפי' נעקרו בשבת לפי שלא חשב לטלטלן ולהניען ולא נעשו לזה וזה הוא ענין אמרם לפי שאינו מן המוכן: " + ], + [ + "נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזים כו': קורנס הפטיש. וקורדום הגרזן. מגרה המשור שמנסרין בו הנגרים העץ. מגריפה מגרפות יעים. רחת לוח יזרו בה החטה וצורתה ידועה. מזלג עץ ארוך וראשו האחד מתחלק לשלשה עצים כצורת אצבעות היד יבררו בו התבן מן הזרעים. כוש עץ ארוך דק שבו טוות הנשים והוא הפלך. כרכר הוא הכישור שנותנות בפלך בעת הטויה טורטי\"ר בלע\"ז. מחט של יד מחט התפירה. ומאמרם ליטול בו את הקוץ יש ראיה שמוציא מה שנכנס בבשר האדם מן הקוצין והברקנים בשבת וכמו כן מותר לסחוט החבורה כדי שתצא הלחה ממנה אבל לא להרחיב הפה. ומחט של סקאין הוא המחט הגדולה שתופרין בה יריעות השער והן הנקראין שקין:" + ], + [ + "קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה כו': עושין מקל לחבוט בו את הזיתים ומהפכין בו הזיתים כשהן בגת ועושין בראשי קצת אותן המקלות כמו רמון עגול או קשר וכשמהפכין בו הזיתים ירימו המקל ויביטו באותו רמון אם יש בו שמנונית אם לא וידמה כלי קבול ולפיכך מטמא: " + ], + [ + "ר' יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול כו': מסר הגדול הוא המגרה הגדולה שבה מגררין העץ העבה. ויתד של מחרישה ידועה ואמרו לצורך ושלא לצורך רוצה בו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אפי' מחמה לצל וצריך שיהיו אותן הכלים ראויין להשתמש בהם בשבת כמו הסכינין והכסאות והקערות והם נקראים דבר שמלאכתן להיתר אבל הכלים שהן דבר שמלאכתן לאיסור כמו המדוכות והרחים מותר לטלטלן לצורך גופן ולצורך מקומן אבל לא מחמה לצל וזה הוא העיקר בטלטול שבת וזכור ואל תשכח. ואין הלכה כרבי נחמיה: " + ], + [ + "כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן כו': עריבה היא קערה. ומקפה תבשיל או מרק קופא והמחלוקת שביניהן הוא כשנשברו בשבת אבל אם נשברו מע\"ש אפי' אינן עושין מעין מלאכתן: " + ], + [ + "האבן שבקירויה אם ממלאים בה ואינה נופלת כו': קירויה הוא כלי חרס ששואבין בו מים ותולים ממנו אבן כדי שיכבד וירד לתחתית המעין. טפיח קומקום קטן והטעם שבעבורו לא התירו לשאוב בשבת כשאינו מתוקן גזירה שמא יחתוך ממנו בידו בשבת ויתקנהו לשאוב: " + ], + [ + "פקק החלון ר\"א אומר בזמן שהוא קשור ותלוי כו': פקק החלון הוא המפה שתולין כנגד החלונות כדי שיסתיר אורם ופירוש פקק המסגר כלומר הדבר שסוגרין בו. ומה שאמרו חכמים בין כך ובין כך רוצה לומר בין קשור ובין שאינו קשור כיון שהוא מתוקן פוקקין בו והמחלוקת הוא בתוספת באהל עראי רבי אליעזר אומר אין מוסיפין באהלי עראי ואפי' ביום טוב וחכמים אומרים מוסיפין אהל עראי ואפי' בשבת והלכה כחכמים: " + ], + [ + "כל כסויי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת כו': אין ביניהם מחלוקת כי כסוי הכלים ניטלין בין שיש להן בית אחיזה בין אין להן וכסויי קרקעות אינן ניטלין אא\"כ היה להם בית אחיזה אבל המחלוקת בכלים המחוברין לקרקע ר' יוסי סבר כי אין הפרש בין מחוברין לאין מחוברין ינטלו כסוייהם ואע\"פ שאין להם בית אחיזה וחכמים סוברין שהן כקרקע והלכה כחכמים והוא העיקר האמתי כי כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע: " + ] + ], + [ + [ + "מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן כו': מפנין מלה עברית מן פניתי הבית (בראשית כ״ד:ל״א) ואמרו אפי' ד' וה' על דרך הרבוי כאילו אמר אפי' מנין גדול ובתנאי שלא יפנה אותו האוצר כולו עד שלא יניח שם שום דבר וזהו ענין אמרו אבל לא את האוצר והטעם בזה כי קרקע האוצר חפור וחרב ונחוש שמא ישוה קרקעו בידו והוא אמרם דילמא אתי לאשוויי גומות ולא התירו זה אלא לדבר מצוה כמו שהמשיל מפני האורחין ומפני בטול בה\"מ ואם הוצרך אדם לפנות לא יפנה יותר מד' או ה' אלא כל חד וחד מפני לנפשיה. והתירו טלטול התרומה ואפי' היה ישראל כיון שהיא ראויה לכהן ובתנאי שתהיה תרומה טהורה שתהיה ראויה לאכילה וכמו כן הדמאי הוא ראוי לעניים על העיקר שהוא אצלנו מאכילין את העניים דמאי. ואמרו כי מותר להניע מעשר ראשון שנטלה תרומתו ולטלטלו ואינו רוצה במעשר ראשון כשהוציאו כמשפטו ואחר כן הוציאו ממנו מעשר מן המעשר כפי החיוב כי אינו מדבר בכיוצא בו כי לא נשאר בו טעם שימנע הנעתו וטלטולו אבל מדבר במעשר ראשון שהוציאו הישראל בשבלים קודם שיודש ויהיה דגן ויוציאו ממנו התרומה גדולה בחיוב והודיענו כי המעשר שהוציאו על זה הדרך לא יתחייב הלוי להוציא ממנו אלא תרומת מעשר בלבד החלק שנשאר עליו אבל חלק תרומה גדולה שיתחייב בה אותו המעשר לא לפי שאותה תרומה אינה חלה אלא על החטה אחר הדישה והברירה. ואמרם מעשר שני והקדש שנפדו אפי' פדה אותם לעצמו שיתחייב בתוספת חומש כיון שנתן הקרן יטלטלו אע\"פ שנשאר עליו החומש. ואמרם ולא את הטבל אפי' טבל מדרבנן כשנזרע בעציץ שאינו נקוב. ואמרם ולא את המעשר ראשון שלא נטלה תרומתו אינו רוצה בו שלא הורם ממנו תרומת מעשר כי זה מבואר אבל מה שלא הוציאו ממנו חובתו מתרומה גדולה אע\"פ שהוציאו תרומת מעשר וזה ראוי וחובה כשהוציאו המעשר מן הזרע אחר הדישה והברירה (*ואפילו) הוציאו ממנו תרומה גדולה מקודם. ואמרם מעשר שני והקדש שלא נפדו רוצה בו שלא נפדו כהלכה כגון שיפדה מ\"ש על חתיכה של כסף וזה הפדיון אינו הגון ולא נעשה כהלכתו עד שיפדה על כסף מפותח רוצה לומר מעות מצויירים כמו שאמר הכתוב וצרת הכסף בידך ואמרו חכמים (ב\"מ דף נד.) דבר שיש עליו צורה או שיחלל ההקדש על הקרקע ואין דין הקדש שיפדה אלא במטלטלין כמו שאמר הכתוב (ויקרא כ״ז:כ״ג) ונתן את הערכך ביום ההוא וגו' שיהיה הדבר הנתן מיד ליד וכבר הקדמנו פירוש אלו הענינים בעצמם ובאורם בתכלית הבאור בפרק ז' מברכות ונשנו אלו העקרים במקומות רבים מסדר זרעים ומה שאמרנו בכאן מזה הענין לא היה אלא על דרך הזכרון כאשר הקדמנו. ולוף מין ממיני הבצלים בלי ספק. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: " + ], + [ + "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינן כו': [כופין את הכל לפני האפרוחים כו':] חבילות הם האגודות. זרדים ענפי האילנות שכורתין בשעת הזמיר וכיוצא בו. וזהו שהתירו לתת סל לפני האפרוחין ואינו מבטל כלי מהיכנו לפי שהיא אינה עומדת עליו. וסייח הוא עייר בן אתונות. ופירוש מדדין כמו מסייעין או מנהיגים ביד והיא מלה עברית אדדה כל שנותי (ישעיה לח) ויותר מבואר אדדם עד בית אלהים (תהלים מב) ובכל מקום שאמר רבי יהודה אימתי הוא מפרש דברי חכמים ולפיכך הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין כו': מילדין הוא משיכת הולד מן הרחם. מסעדין הוא שעוזרין הבהמה בהתרת רגליה ונעורה ונענועה וכיוצא בו. וחכמה האשה המקבלת הולד וקוראין אותה בלשון עברית מילדת. ורוצים באמרם ממקום למקום כי אין משגיחין ואין חוששין לאסור תחומין. ואמרם מחללין עליה את השבת רוצה לומר שעושין לה כל צרכיה מהדלקת הנר ושחיטה והבשול ושחיקת סממנין לשתות וקשירת החבלים במה שתתלה עצמה בעת הלידה וזולתם מכל צרכיה הכל שוה בין אמרה צריכה אני או לא תאמר אבל אין מתחילין בחלול שבת עד שתשב על המשבר ויתחיל הדם להיות שותת ומאותה שעה לתשלום ג' ימים מחללין עליה את השבת בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכה ולתשלום ז' ימים מחללין עליה את השבת גם כן אלא אם אמרה אינה צריכה ולתשלום ל' יום אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושים כל צרכה על ידי נכרי לפי שהיא כמו חולה שאין בו סכנה והעיקר אצלנו כי חולה שיש בו סכנה מחללין עליו את השבת ואין עושין חלול שבת קטנים ולא נכרים ולא עם הארץ כדי שלא ינהגו עצמם בחלול שבת ויקל עליהם כי לא ידעו שזה החילול לא התירו לעשותו אלא מפני הצורך הגדול וההכרח אבל עושין אותו גדולי ישראל ואם הוא חולה שאין בו סכנה עושין צרכיו ע\"י נכרי וכן אמרו דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה. ואומר תנא קמא שקושרין טבור הולד ומניחין אותו נתלה ממנו עד מוצאי שבת וכורתין אותו ואינה הלכה אבל כורתין אותו ומנקין אותו ונותנין עליו אבק ההדס ודומה לו וכורכין אותו בבגדים וכל זה בשבת ועוד יתבארו צרכי מילה בפרק שאחר זה והלכה כרבי יוסי כאשר זכרנו: " + ] + ], + [ + [ + "רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע\"ש כו': מפני זה יביא אותו מגולה לחבובי מצוה. ויכסה אותו בשעת הסכנה ע\"י עדים כדי שלא יחשדו אותו שהוא מחלל שבת וכשפשע בסכין יביא אותו בשבת אבל דרך גגות ור\"א מתיר להביא דרך רשות הרבים ואינה הלכה כי העיקר אצלנו שכלל שנתן ר\"ע אמת והמילה א\"א מערב שבת והוא לפי שמצותה בשמיני על כל פנים: " + ], + [ + "עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין כו': פורעין הוא כאילו אמר קורעין הקרום שעל הערלה. אספלנית הוא כמו משיחה עבה ונקראת בערבי מרה\"ם. כמון ידוע. לועס ידוע והוא שאוכל אדם וכותש בשניו ואינו בולע. סמרטוט בגד בלוי. וחלוק הוא שיקוב חתיכה של בגד כדי שתכנס המילה באותו הנקב ויכרוך שאר הבגד על האבר ואחר כן אמר שיביא מבית לבית אפי' הם מבלי ערוב וכמו כן יביא מחצר אחרת והוא ענין אמרם אפי' מחצר אחרת: " + ], + [ + "מרחיצין את הקטן בין לפני המילה כו': אמרו מזלפין היא מפרש הרחיצה שהחזיר עליה כאילו אמר בכאן כיצד מרחיצין את הקטן מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי והזילוף הוא זריקת המים או כל משקה וחלק ר\"א ב\"ע על זה ואמר כי מותר לרחוץ כל גופו בשבת לפני המילה ולאחר המילה וביום השלישי למילה וזאת הרחיצה היא הרחיצה בחמין ואין הפרש בכאן בין חמין שהוחמו מערב שבת ובין שהוחמו בשבת לפי שהוא סכנת נפשות והלכה כרבי אלעזר בן עזריה. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת כו' (דף קנז ע\"א). העיקר אצלנו מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ולפיכך יחייב אותו רבי אליעזר לפי שהוא חובל ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא ומה שפטר אותו רבי יהושע לפי שהוא מל האחד שהיה חייב להמול בשבת ברשות ואמר הואיל ונתנה שבת לדחות לזה האדם ויש לו למול האחד מן הבנים לא יתחייב על האחר והחלק הראשון שהודה בו רבי יהושע שהוא חייב חטאת זה אצלו אינו חייב אלא שקדם ומל בערב שבת אותו שהיה חייב להמול בשבת ואחר כן מל בשבת אותו שהיה חייב להמול מערב שבת אז יהיה חייב לדברי הכל כי לא נתנה שבת לדחות והבן שתדחה השבת בשבילו כבר נמול בע\"ש אבל אם לא קדם ומל בע\"ש ונשארו שניהם ערלים ומל של ע\"ש בשבת הרי זה פטור לדעת רבי יהושע הואיל ונתנה שבת לדחות והלכה כרבי יהושע: " + ], + [ + "קטן נימול לח' לט' לי' לי\"א ולי\"ב כו' עקרי זאת ההלכה כי בין השמשות הוא ספק אם מן היום ספק אם מן הלילה ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את י\"ט כי המילה מצות עשה וי\"ט עשה ולא תעשה כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אמרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעקר אצלנו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה ועוד עיקר אצלנו כי שני ימים טובים של ראש השנה בלבד שהן קדושה אחת ועוד יתבאר במקומות שהן כיום אחד נתנו וכשתדע אלו העקרים תהיה זאת ההלכה מבוארת. ואמרו עד שיבריא רוצה בו שיצא מחליו בכל ותגמר ירידת החולי וישאר אחר ירידתו ז' ימים שלמים והם ימי הטוהר אז ימול וענין אמרו שלמים שיהיו מעת לעת ודע כי מי שנולד ונסתפק אם נולד בחדש הז' שהוא בן קיימא או בח' אע\"פ כי ברוב לא יתקיים ולא יחיה ראוי שימול ביום הח' ובשבת כי אם הוא בן של קיימא הרי מילתו בשבת חובה ואם הוא נפל לא עשה כלום מי שמל אותו הרי מעשיו כמחתך חתיכה של בשר והוא אמרם [מחתך] בשר בעלמא הוא:" + ], + [ + "אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה כו': ציצין הם קצוות הבשר החופה ראש האבר. ואמרו החופה את העטרה רוצה בו רוב גובה העטרה וכ\"ז שהוא מתעסק במילה יחתוך בשבת בין ציצין המעכבין ובין ציצין שאין מעכבין ומשגמר המילה וסלק ידו אסור לשוב ולחתוך בשבת אלא ציצין המעכבין בלבד ולזה הענין רמז באמרו בתחלת זה הפרק עושין כל צרכי מילה ואמרו אינו אוכל בתרומה אם הוא גדול ונשאר ערל בלא מילה והעיקר אצלנו הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה כאשר יתבאר בשמיני מיבמות. ובעל בשר איש שמן רפוי הבשר כי מרפיון הבשר ודלדולו ותליתו יראה האדם ערל אע\"פ שהוא מהול והעיקר אצלנו בכל זה שיבוקר האדם בשעה שהוא מתקשה אם נראה מהול מניחין אותו כמות שהוא ואם אינו נראה מהול חותכין הבשר סביב עד שיראה מהול כשיתקשה. ואמרם כאלו לא מל ר\"ל שישוב ויפרע בשבת ואע\"פ שסלק ידו מן המילה. וממה שאני חייב להזכירך בכאן שהאדם כשעבר ולא מל את בנו או יליד ביתו וחס עליו ביום הח' עבר על מצות עשה גדולה וחמורה כי אין בכל המצות כמוה ולא יתכן לו לעולם לשלם זאת המצוה אבל זה העון קשה יותר ממי שעבר עליו חג הםוכות ולא עשה סוכה או ליל פסח ולא אכל מצה לפי שזה אחר שעבר יום הח' למילה לא נפטר מזו המצוה אבל הוא מצווה ומוכרח למולו תמיד וכל זמן שלא ימול אותו ויהיה ערל יהיה עובר על מצות עשה שהגיע זמנה וכשימול אותו תסור ממנו זאת העבירה ויעשה מצוה וכמו כן כל מי שיראה זה האדם רוצה לומר הילוד הערל ולא ימול אותו עובר על מצות עשה עד שימול אותו כאילו היה בנו וכשיגדל הילד ויגיע לזמן חיוב המצות נפטר כל אדם ממילתו ונתחייב הוא למול את עצמו מיד וכ\"ז שלא ימול עצמו הוא עובר על מצות עשה עד שימול וכשימול ואפי' באחרית ימיו אז עשה מצוה וסר ממנו העון ואם מת והוא ערל אז יהיה מחוייב כרת הנזכר בתורה במי שלא ימול ואינו יודע בכל המצות מצוה כזאת רוצה לומר שלא יתחייב בה מלקות והוא מכשול גדול כדי שימות החוטא בחטאו: " + ] + ], + [ + [ + "רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת בי\"ט כו': משמרת הוא שק שנותנין בתוכו שמרי היין והיין יורד ממנו זך וצלול והמשמרת קולטת את השמרים ואסרו חכמים לתלותה בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול והמסנן שמרים בשבת במשמרת עושה מלאכה שהיא תולדת בורר או מרקד והלכה כחכמים: " + ], + [ + "נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצולו כו': יצלו כמו יסננו כי הדבר הזך קוראין אותו צלול והוא הפך עכור ומסננין כמו צוללין היין בסודר ובתנאי שלא יטה בידו הבגד בפי הכלי כדי שיהיה שופך במקום משופע כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. והתנאי בכפיפה מצרית שלא תהיה גבוהה מתחתית הכלי טפח אלא פחות מזה כדי שלא יעשה אהל עראי בשבת לפי שהוא אסור כמו שבארנו. וטבע הביצים שטורפין ונותנין אותם בדברים העכורים ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק. ואנומלין הוא יין ודבש ופלפלין. ולגין כד: ומה שאמר רבי צדוק הכל לפי האורחין אפשר לפרשו בשני פרושים האחד מהם כי הוא חלק על ר' יהודה במאמרו ובמועד בחבית ואמר במועד הכל לפי האורחין ואפשר שיהיה מאמרו הכל לפי האורחים בין בשבת בין בי\"ט בין במועד והלכה כת\"ק והוא שיעשה מן האנומלין כל מה שירצה: " + ], + [ + "אין שורין את החילתית בפושרין כו': שורין מלה ידועה. חלתית היו משתמשים בו לפי שהיתה ארצם קרה. כרשינין הוא זרע הנקרא בערבי כרסנה ובלשון הקודש כסמת ומאכילין אותן לבקר. ושפין פירוש כמו מקנחין או ממרחין ביד אבל נותן הוא לתוך הכברה והיא מתקנחת שם מאליה. כלכלה סל. כוברין פעולה מן כברה: מוץ התבן הדק. אבוס מקום שאובסין שם הבהמות אבוס בעליו (ישעיה א): " + ], + [ + "גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין כו': פטם השור שמשמנין אותו תרגום בריאות פטמוטא (בראשית מא). ורעי כמו ראי ובלשון עברי כמו צפיעי הבקר (יחזקאל ד׳:ט״ו) וחכמים אוסרים לגרוף מלפני הפטם ואפי' היה המספא בקופה או דומה לה אבל אם היה אבוס קרקע והמספא לשם אסור הוא לדברי הכל דילמא אתי לאשויי גומות וכמו כן אוסרין סלוק לצדדיהן אבל לסלק מלפני הבהמה מותר אצלם ובתנאי שיסלק מלפני החמור ויתן לפני השור ולא שיסלק מלפני השור ויתן לפני החמור כי מה שהניח החמור הוא ראוי לאכילת השור ומה שהניח השור אינו ראוי לאכילת החמור כי הוא הפסידו ברירו והלכה כחכמים: " + ], + [ + "הקש שעל גבי המטה לא ינענעו בידו כו': נענוע הוא הטלטול. כר הוא שמשימין תחת הרקה ואזן [תחת הראש. יעב\"ץ]. סדין הרדיד הקטן הידוע אצלנו ונקרא בערבי אלחר\"ם. מכבש נקרא בערבי תכ\"ת והם שני לוחות שמשימין ביניהם הבגדים המכובסים מקופלים ואח\"כ קושרין הלוחות ומהדקים אותן כדי שיתיישרו הבגדים ויהיה הקפול נאה ואין הלכה כרבי יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "נוטל אדם את בנו והאבן בידו כו': התירו לטלטל כלכלה והאבן בתוכה בג' תנאים. האחד שיהו בכלכלה פירות אבל אם אין בה פירות נעשית בסים לדבר האסור והתנאי השני שיהיו הפירות שדרכן להתלכלך כמו הענבים והתותים והפרישים אבל אם היו אגוזים או שקדים לא לפי שאפשר לנערו מן הסל בארץ והתנאי השלישי שתהיה האבן בנקב מן הסל לסתום הנקב לפי שהוא חלק מן הסל. והמדומע הוא הדבר המעורב מחולין ותרומה ודמע שם התרומה וכבר קדמו משפטי המדומע כולם במסכת תרומות וממה שקדם זכרו כשנפל חלק אחד מתרומה במאה חלקי חולין צריך להפריש מן הכל שעור התרומה והשאר יהיה מותר כי התרומה עולה באחד ומאה ואמר רבי יהודה כי מותר להוציא אותו החלק בשבת ויהיה אותו החלק שהוציא היא התרומה שנפלה בעצמה ולולי זה הדמיון לא יהיה השאר מותר ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "האבן שעל פי החבית מטה על צדה כו': נוער את הכר והן נופלות זה הוא כשהוא צריך לכר אבל אם הוא צריך למקום הכר נוטל את הכר והמעות עליו ובלבד אם היה שוכח אבל אם הניח המעות ע\"ש על הכר הרי זה בסיס לדבר האסור ואסור לנערו. לשלשת לכלוך וטנוף. מקנח ידוע כלומר מקנח אותו הטנוף. סמרטוט בלויי הבגדים: " + ], + [ + "ב\"ש אומרים מגביהין מן השלחן עצמות וקליפין כו': מה שהרשו בית הלל טלטול הקליפות והעצמות לפי שהן ראויין למאכל הבהמות. וטבלא לוח גדול ישימו עליו השולחן כדי שיפול עליו הפרורים. ושער של אפונים הם הקליפות האפונים. וספוג ידוע והיא כמו צמר נעשה לחוף הים ושואף המים ומסתפגים בו. ובית אחיזה שלו הספוג הנזכר כשיש לו בית אחיזה ואוחזין אותו בו אינו מתעצר ולא נסחט כשמסתפגין בו ואפי' ר\"ש אוסר להסתפג בו כשאין לו בית אחיזה לפי שהוא מתעצר ונסחט בהכרח וכל דבר שיהיה הכרחי מודה בו ר\"ש אע\"פ שאינו מתכוין כי ר\"ש אינו אומר דבר שאינו מתכוין מותר אלא כשהתפעלות המלאכה אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה כאמרם גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ כי אפשר לגררו ולא יעשה חריץ אבל דבר הכרחי לא והוא אמרם מודה ר\"ש בפסיק רישיה ולא ימות ומאמר חכמים בין כך ובין כך רוצה לומר בין שיהיה לו בית אחיזה שמותר להסתפג בו או לא יהיה לו מותר לטלטלו בשבת והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "חבית שנשברה מצילין הימנה מזון ג' סעודות כו': הטעם אשר בעבורו לא יספוג שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול: ומאמר ר' יהודה אם לאכילה רוצה בו כי כשהכניס אותן הפירות לאכילה היוצא מהן מותר כי לאכילה היה מזמן אותו דבר הזב ממנו ואם הכניסם למשקין אותן המשקין אינן מותרין לפי שאין לו רשות לשתות מאותן המשקין בשבת ועיקר מחלוקת בזאת המשנה הוא בתותים ורמונים בלבד אבל ענבים וזיתים הכל מודים שהיוצא מהן אסור ושאר פירות מלבד ענבים וזיתים ורמונים הכל מודים שהיוצא מהן מותר ואפי' הכניסן למשקין ומחלקותם בתותים ורמונים כי החכמים דמו אותן לענבים וזיתים שדרך בני אדם לעצור אותם כענבים וזיתים ורבי יהודה דן כל מין ומין לעצמו כאשר תראה והלכה כרבי יהודה והלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "כל שבא בחמין מע\"ש שורין אותו בחמין בשבת כו': אמר כי כל מה שנתבשל קודם השבת ואחר כך הוציאו מן המרק והצניעו שמותר להשרותו במים חמין בשבת ומה שלא נתבשל קודם השבת שאסור להשרותו אלא מדיחין אותו בלבד חוץ מן הדג המליח ומן דג דק הקליפה והוא הנקרא קולייס האספנין לפי שאלו הדחתן מכשירתן לאכילה ויהיה כמו שבשלן בשבת: " + ], + [ + "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרת כו': לא יקבנה מצדה רוצה לומר מצד החבית. ושעוה הוא הדונג. ממרח כלומר מחליק כמעט שיחייב רבי יוחנן חטאת לזה שנתן שעוה על פי הנקב והלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור כו': אולי יעלה על הדעת כי אסור ליתן תבשיל לתוך הבור גזירה שמא ירד הכלי לתחתית הבור ואתי לאשויי גומות וג\"כ יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך החמין [צ\"ל החמה פי' שמש והכי מוכח בסוגיא דשבת (ל\"ט ע\"א)] גזירה שמא יטמין ברמץ ולכך הודיענו בכאן כי מותר לעשותן ואת הדומה להם ואם הוא מבואר והוא אמרם ואת המים היפים ברעים. נשרו כליו נשרו מגזירת משרה ושורין. שוטחן אומר שמותר לשטוח בגדיו השרויים בחמה ושוטחן מלה עברית שוטח לגוים (איוב י״ב:כ״ג) משטח חרמים (יחזקאל כ״ו:י״ד) אבל לא כנגד העם כדי שלא יחשדוהו שרחצן בשבת וזה הסתם דחוי ואין היתר לשוטחן כי העיקר אצלנו כ\"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור: " + ], + [ + "הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג כו': זאת הרחיצה אינה אלא במקום שמותר לו לטלטל ממנו לביתו ומביתו לאותו מקום כמו שיהיה בחצר או במדינה ויהיה שם ערוב ולא נשאר להחמיר עליו אלא שמא יסחוט הבגד שמסתפג בו כשנשרה ואז יוציאנו והוא יבש וכשנאמר לו כי אין דרך להוציא זה הבגד שנסתפג בו ממקום רחיצתו יניחנו שם ולא יחוש לו בין שיהיה יבש או שרוי. ואמר כי אפי' נסתפג בעשר רדידים והם הנקראים אלונטית כי האלונטית האחרונה בלי ספק אין בה מים שיצטרך לסחוט אותה ואפי' סחט אותה לא יצא ממנה דבר אעפ\"כ לא יביאם בידו גזירה שמא יביא הראשונה ויסחוט אותה ואם הרוחצים רבים בטלה הגזירה לפי שהם מזכירין אלו את אלו ולפיכך יביא הרדיד שמסתפגין בו ואפי' הוא שרוי לפי שרבים נסתפגו בו וזאת המשנה דחויה והפסק כי אפי' אחד יביא הרדיד שנסתפג בו בידו: " + ], + [ + "סכין כלומר מושחין בשמן וממשמשין. הוא מגזרת משה משיתיהו (שמות ב׳:י) וענינו משיכה וגרירה כלומר כשמושכין וגוררין הידים על בשר האדם בחוזק. מתעמלין כמו מתיגעין והוא מגזרת עמל שיעמול האדם (קהלת א) עמלו בוניו בו (תהילים קכ״ז:א׳) והוא העמל והיגיעה. מתגרדין מגזרת להתגרד בו (איוב ב) וכמוהו בלשון חכמים מתחככין. לפלומה קורדימא בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסין בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום השבת אסורה: אפיקטויזין פי' הקיא והיא מלה מורכבת ממלות ארמיות אפיק טויזין פירוש הוצאת הלחם מן הבשול ר\"ל שיקיא הלחם ויוציאנו מן האיסטומכא קודם שיתעכל ובתנאי שישתה סס מקיא וזהו האסור אבל להכניס אצבעו לתוך פיו מותר. מעצבין הוא השבת חליות השדרה ועריכתן וזהו כמו בונה אבל כריכת הולד בבגדים וחתולו מותר ואמרם אין מחזירין את השבר אינה הלכה והפסק מחזירין את השבר. נפרקה ידו כלומר נשמט פרק היד או הרגל: " + ] + ], + [ + [ + "שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן כו': הטעם לאסור שיאמר אדם הלוני גזירה שמא יכתוב ויתר הדברים מובנים ומבוארים: " + ], + [ + "מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו כו': טעם מה שאסרו למנות מן הכתב גזירה שמא יקרא אגרת שלום בשבת והוא אסור כי לבד ספרי הנבואות או פירושיהם אסור לקרות בשבת או בי\"ט ואפי' הי' אותו הספר בחכמה מן החכמות. ומפיס פירושו מטיל גורלות ושיעור זאת המשנה כך ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השולחן בשבת אבל לא עם אחר ובחול מותר להפיס עם אחר ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא וקוביא שם נופל על כל מיני שחוק שיוסכם עליו שיקח אדם ממון חבירו בהסכמת אותו השחוק כמו הפספסין והנרדישים וזולתם מן הדומים להם. וחלשים מין מן הגורלות והוא שיקבצו דברים שלא ידמה אחד מהם לחברו כמנין האנשים ויפרוש כל אחד מאותן האנשים דבר אחד מאותן הדברי' ואותן החפצים לעצמו ויתנו אותן לאיש אחד נכרי שיבא במקרה וישים אותם החפצים חפץ אחד על כל מנה ומנה ממנות הקדשים ונוטל כל אחד ואחד מנתו כפי גורלו והתירו החכמים לעשות זה ביום טוב לפי שהזריזות באכילת קדשים ולטול מהם מנה גדולה ויפה מצוה. ומה שאמרו אבל לא על המנות ר\"ל מנות של חולין שאין מטילין חלשים עליהם בי\"ט ומלת חלשין מלה עברית חולש על גוים (ישעי' יד): " + ], + [ + "לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו כו': הכל מודים כי מותר לאדם שיאמר לחברו שמור לי פירותי שבתחומך ואשמור לך פירותיך שבתחומי וכמו שמותר לצוות חברו בשמירה כך מותר לו שיחשיך לשמור וזהו ענין אמרם כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו וענין להחשיך על התחום שילך בשבת עד סוף תחום שבת וישב בסוף התחום עד שיצא שבת ויעשה דבר פלוני וכבר ידעת כי אסור לנו בשבת הדבור והעצה וההשתדלות בשום דבר שנעשה אותו לאחר השבת מן הדברים שהן אסורין לעשות בשבת כמו שפירש ואמר ממצוא חפצך ודבר דבר וכתיב עשות חפציך ביום קדשי מלבד אם הוא דבר מצוה ויהיה דבור חפצי שמים כגון שידבר בו אדם בשדוכי הנערים והנערות ולמוד הבנים תורה או כתב או מלאכה כי השתדלות באלו הדברים כולם מצוה: " + ], + [ + "מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה כו': לפקח פירושו בזה המקום לשאול ולחקור. עסקי כמו צרכי. ארון ארון עץ. תכריכין ידוע והם הבגדים שבהם נקבר המת. חלילין כלים חלולין עושין בהם קול ידוע לעורר הבכי והאבל. ואמרם ממקום קרוב מתוך המדינה אבל אם לא היו עמו במדינה אסור לעשות אבל בהן גזירה שמא מחוץ לחומה באו שהוא רשות הרבים ואמרו בארון וקבר אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית לפרסום הדבר אצל כל בני המדינה וכל מה שהתירו ממה שעשו הנכרים בשבת אינו מותר אלא עד שימתין למוצאי שבת בכדי שיעשה וכן אלו החלילים אע\"פ שראינום שבאו מן המדינה: " + ], + [ + "עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו כו': כששומט אדם מה שתחת המת מן הבגדים נמצא מוטל על החול וזו היא כוונתו באמרו ומטילין אותו על החול לא שיזיזוהו ממקומו ויטילו אותו על הארץ כי זה כבר התנה ברחיצתו ואומר בלבד שלא יזיזו בו אבר לפי שטלטול המת בשבת אסור. ומעמצין עצימת העינים וסתימתם: " + ] + ], + [ + [ + "מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי כו': התרנו לו שיתן כיסו לנכרי מפני שאדם בהול על ממונו ואי אפשר שיזרוק כיסו ולולי זאת ההתרה היה מביא אותו הוא בעצמו ומה שאמרו מניחו על החמור בתנאי שיניחנו על החמור בשעת הלוכו וכשיעמוד שיטלנו מעליו כדי שלא יעשה הנחה וכשיחזור לילך מחזירו עליו עד שיגיע לפתח ביתו ויטלנו מעליו כשהוא מתהלך ויזרקנו לתוך ביתו כלאחר יד כדי שלא יהיה מכניס מרה\"ר לרה\"י ומה שהטרחנו אותו להניחו על הבהמה כשהיא מתהלכת כדי שלא יהיה מחמר ומחמר הוא הנותן דבר על הבהמה ומנהיג אותה או ינהיג אותה במשאה וימהר אותה ללכת אע\"פ שלא נתן עליה דבר ואפילו יהיה המשא דבר מועט ופסק ההלכה המחמר בשבת פטור וכבר הודעתיך כי פטורי שבת פטור אבל אסור. ואם אין עמו לא בהמה ולא נכרי הוא עצמו מביא אותו וילך בו פחות מארבע אמות. ומה שאמרו הגיע לחצר הראשונה אינו נקשר בדין הכיס: " + ], + [ + "מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה כו': פקיעין וזרין הם אלומות עמיר אלא שהפקיעין הן קטנות והם משתים שתים והזרין הן גדולות משלשה שלשה. ואמרו אבל לא את הזרין ר\"ל אין מפספסין את הזרין אבל להתיר האגודות מותר. ופי' מפספסין כמו מפרכין והוא שמחככין אותן בין שתי הידים. וכיפין מין מן הפקיעין ומרסקין כמו מחתכין. ושחת ידוע ובלשון עברי גז אחר גזי המלך (עמוס ז׳:א׳) ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין כו': אבוס שם המקום שמשימים בו המספא לבהמה וענין אמרם אין אובסין שלא יאכילנה מזון ימים רבים והוא אמרם אין עושין לה אבוס בתוך מעיה. ודורסין הפירוש הקרוב אצלי שלא ישימו בחזקה הגמל על המאכל כדי שיאכל הרבה. מלעיטין נתינת המאכל לתוך פי האוכל. ממרין זריקת המאכל למעי הבהמה עם המים. ואמרם מלעיטין למקום שיכולה להחזיר ואמרם ממרין למקום שאינה יכולה להחזיר ושתיהן מלות עבריות מלעיטין מגזרת הלעיטני נא (בראשית כ״ה:ל׳) וממרין מענין הפטום שור ומריא. מהלקטין שישים האוכל בידו והם לוקטין אותו. מורסן ידוע. גובלין כמו לשין. דורסיות יוני הבית והם מיוחסות להורודוס שהיה מגדל אותן בהיכלו: " + ], + [ + "מחתכין את הדלועין לפני הבהמה כו': ואין הלכה כרבי יהודה. " + ], + [ + "מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים כו': ההפרה שיפר הבעל או האב כאשר יתבאר במסכת נדרים ושאלה הוא שיתחרט וישאל לחכם ויתיר לו נדרו וההפרה מותרת בין לצורך שבת בין שלא לצורך שבת אבל שאלה אינה מותרת אלא לצורך שבת. ופוקקין את המאור הוא שיסתמו את החלון שממנו תכנס האורה בכלי מן הכלים אבל לסתמו בבגד תלוי כמו מסך כבר נתפרש דינו בפרק י\"ז. ומטלית חתיכה של בגד מודדין אותה לידע אם יש בה שלש אצבעות על שלש אצבעות ואם יש בה יותר היא מקבלת טומאה כאשר יתבארו אלו העקרים במסכת כלים ואם היא פחותה מזה השיעור אינה מקבלת טומאה. וכמו כן ימדדו המקוה לידע אם יש שם שיעור מקוה והיא אמה על אמה ברום שלש אמות אם לא. וטפיח קיתון. מקידה לוח קטן. גמי גומא. גיגית קערה. ועלת זה המעשה כי כשיש מת בבית אחד ויש בין אותו בית ובית אחר חלון אם יש באותו חלון טפח על טפח או יותר נטמא הבית השני כי העיקר אצלנו טפח על טפח מביא את הטומאה כאשר נבאר במקומו במסכת אהלות ובאותו זמן היה בין שני בתים חלון ובאותו חלון קערה של זכוכית כמו שמשית ונשבר באותו השמשית שבר וקשרו לוח אחד בעץ וקשרו אותו הלוח בגמי להניח אותו הלוח על מקום השבר הפתוח בשמשית ואח\"כ מדדו הלוח אם היה בו טפח על טפח יביא את הטומאה ואם הוא פחות אינו מטמא הבית האחר בטומאת האחד ומה שהתרנו מדידה בשבת בתנאי שתהיה מדידה של מצוה וכמו כן קשירה של מצוה ותנאי השני בקשירה שלא תהיה קשירה של קיימא אלא בגמי ודומה לו כאשר המשיל: סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת שבת " + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shabbat/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shabbat/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6f61a787f671099411a4f82e7f5f4c5bd11675ef --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shabbat/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,492 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Shabbat", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Shabbat", + "text": [ + [ + [ + "יציאות השבת שתים שהן ד' בפנים ושתים שהן ד' בחוץ כו': קודם שאתחיל בפירוש אקדים ההקדמות שהאדם צריך לעמוד עליהם ואז יתבארו עניני זאת המסכתא והמסכתא אשר אחריה ומהם כי שנוי המקומות בדיני השבת ארבעה והם הנקראים רשויות שבת. אחד מהם נקרא רשות הרבים והוא מקום שידרכו בו כל העם כלם ובתנאי שיהיה בלי קירוי ושיהיה רחבו שש עשרה אמה או יותר ושלא יהיה תוך דלתים או חומת מדינה כי המדינה כשהיא מוקפת חומה ודלתותיה נעולות אינה רשות הרבים אבל יש לה דינין עוד נבארם בפרק חמישי ממסכת עירובין ואולם כי רשות הרבים הוא כמו המדברות היערים והדרכים המפולשין להם. והשני רשות היחיד והוא המקום שאין דורכין בו רבים והוא שיהיה גבהו עשרה טפחים וארכו ארבעה טפחים ורחבו ארבעה טפחים או יותר על אלו השיעורים אבל אם היו פחות מאלו השיעורים ברוח מן הרוחות השלשה אינו רשות היחיד ואין חלוק בין שיהיה עמוד עומד בשטח הארץ בזה השיעור או חפירה בארץ שיהיה לה אורך רוחב ועומק כאשר התנינו או מקום מוקף בארבעה כתלים כמו הבתים והדיורין הכל יקרא רה\"י ובתנאי שיהיה גובה הכתלים עשרה טפחים כמו שבארנו והחלל ביניהם ד' על ד' או יותר. והשלישי הוא הנקרא כרמלית והוא המקום אשר לא נשלמו בו תנאי רשות הרבים ולא תנאי רשות היחיד וגדרו כאשר אומר והוא כי כל מקום שיהיה בו ד' טפחים באורך וד' טפחים ברוחב או יותר וגבהו שלשה טפחים הוא כרמלית בין יהיה חפירה בארץ או עמוד עומד על שטח הארץ הכל שוה אלא אם יהי' העמוד עומד גבוה ט' טפחים בצמצום אז יקרא רשות הרבים כי בני אדם יניחו עליו חפציהם ויסתייעו בו בנשאם משאות על כתפיהם אבל אם הוא פחות מט' טפחים עד שלשה הוא כרמלית וכן אם הוא יותר מט' עד י' אם הגיע לעשרה טפחים אז יהיה רה\"י לפי שנשלמו בו תנאיו ואם הוא גם כן פחות משלשה טפחים הוא רשות הרבים לפי שהעיקר אצלנו בכל התורה כל פחות משלשה כלבוד דמי אבל זה בתנאי שיהיה במקום ארבעה טפחים אורך וארבעה טפחים רחב לפי שהעיקר אצלנו אין כרמלית פחותה מארבעה וגם כן המקומות שיש להם שלשה כתלים והרוח הרביעית ממול רשות הרבים הם כרמלית ובתנאי שיהיה בו ד' על ד'. והרביעי מקום פטור והוא בכל מקום שיהיה בגבהו יותר משלשה טפחים ואפי' עד לרקיע ורחבו פחות מזה השיעור זה יקרא מקום פטור ואפי' יהיה ארכו ד' טפחים ורחבו ד' טפחים פחות רוחב שיעורה וגבהו משלשה טפחים עד לרקיע הרי זה מקום פטור ואין הפרש בכאן בין שיהיה עמוד עומד על שטח הארץ או חפירה בארץ יהי' בהם זה השיעור אלא אם היה בגובה העמוד העומד ט' טפחים בצמצום שהוא רשות הרבים מן הטעם שאמרנו ולא נחוש לארכו ולרחבו: ודיני אלו הרשויות כך כי רה\"י ור\"ה מי שיוציא מאחד מהם לאחר בשבת יתחייב סקילה אם הוא מזיד או חטאת אם הוא שוגג לפי שהיא מלאכה מכלל אבות מלאכות כמו שנבאר ומי שיוציא מאחד מהם לכרמלית או מכרמלית לאחד מהם יתחייב *מלקות אם הוא מזיד ואם הוא שוגג אינו חייב כלום לפי שאין בכל המצות שיש לנו מצוה יתחייב בה השוגג מלקות אלא שפחה חרופה בלבד שהוא לוקה אפילו על השגגה כאשר נבאר במקומו. אבל מקום פטור מותר להוציא ממנו לכל אחד מהג' רשויות ומהם אליו וזה מותר לכתחלה ולכך נקרא מקום פטור. ומפני זה נקראת כרמלית לדמותו כאשה האלמנה שאינה בתולה ולא בעולת בעל כמו כן אלו הרשויות אינם רשות הרבים ולא נשלמו בהם תנאי רשות היחיד ויהיה אמתת השם כארמלית ודע כי כל יציאה היא ג\"כ הכנסה בהיקש אל המקום שהוציאו אליו החפץ וכל הכנסה היא גם כן יציאה בהיקש אל המקום שהוציאו ממנו החפץ אלא שמנהג המשנה לקרות טלטול הדבר מרה\"י לרה\"ר הוצאה ועקירת דבר מרה\"ר לרה\"י הכנסה ועל זה המנהג יאמרו מכניס ומוציא בכל זה הענין. ודע כי בכל מקום שאמרו בזו המסכתא פנים וחוץ רצונם בזה רה\"י ורה\"ר. וכל מה שאמרו בו חייב הוא סקילה אם הוא מזיד או קרבן חטאת אם הוא שוגג. וכל מה שאמרו בו פטור באיזה דבר שיהיה ממשפטי השבת רוצה לומר פטור מן המיתה ויתחייב מלקות בהכרח אם הוא מזיד אלא בהלכות ידועות שאמר בהם פטור על דרך שתוף הלשון ואף על פי שהוא מותר ועוד נעורר עליהם כשנזכרם. ומפני מה אמר העני ובעל הבית ולא אמר איש אחד עומד ברשות הרבים ואיש אחד עומד ברשות היחיד. זה היה לאחוז דרך קצרה לפי שהיה צריך לומר האיש העומד ברשות הרבים במקום אמרו עני אם כן תורה לנו מלה אחת כל הענין כמו שיורו ד' מלות. ומה שחייבו להתחיל בדין ההוצאה מרשות לרשות ואם היא מנויה בסוף אבות מלאכות (פ\"ז דף ע\"ג.) רוצה לומר המוציא מרשות לרשות לפי שזאת המלאכה היא נמצאת תדיר ובה יכשלו בני אדם על הרוב לפי שאינם צריכים בה לכלום. וטעם שני ללמדנו שהיא מלאכה אע\"פ שהנראה ממנה אינה מלאכה על כן הקדימה להזהיר עליה לפי שהיא מדרשה אתיא כמו שיתבאר. והטעם שהצריכו לומר יציאות השבת ולא אמר הכנסות השבת כי כל יציאה היא הכנסה כאשר בארנו. ועוד כי אחז דרך המקרא כי המוציא מרשות לרשות למדנו אותן מדברי ה' יתברך שאמר (שמות ל״ו:ו׳) איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא למדנו כי הבאתם מה שהיו מביאים תקרא מלאכה והיו מביאים מאהליהם למחנה לויה והיה מרשות היחיד לרשות הרבים והיא הוצאה כמו שבארנו ולפיכך אמר יציאות שבת. ואם תקשה ותאמר מפני מה נאסרה ההכנסה מאחר שלא למדנו מן המקרא אלא ההוצאה. זאת הקושיא כבר הקשוה בגמרא (דף צו:) ואמרו מכדי גמרא הוא מה לי הכנסה מה לי הוצאה ענין גמרא בכאן הוא דבר תורה עליו הסברא לפי שענין הכנסה והוצאה אחד כאשר בארנו זהו מה שראינו להקדימו בזה המקום. ואני עתה אתחיל לפרש ואומר: ", + "שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ רוצה בזה שהם שני מינים הכנסה מרשות הרבים לרה\"י והוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ויהיו באלה השני מינים ח' חלקים ד' תלויות באדם העומד ברשות הרבים וד' תלויות באדם העומד ברשות היחיד וזהו ענין אמרם ארבע בפנים וארבע בחוץ. והארבע מינים התלוים בבעל הבית חייב בשתים מהם ופטור בשתים וגם כן הארבע התלוים בעני כפי לשון המשנה. והעקרים שנבנית זאת המשנה עליהם שלשה וכשתדעם ותבינם תדע מאיזה דבר דנו על בעל הבית פעם חייב ופעם פטור וכמו כן העני. האחד מהם כי לא יתחייב אדם מיתה אם הוא מזיד או חטאת אם הוא שוגג על הוצאתו מרשות לרשות עד שיעקר החפץ מרשות הרבים ויניחנו ברשות היחיד או להפך אבל אם עקר מרשות היחיד ולא הניח ברשות הרבים או הניח ולא עקר פטור הוא. והעיקר השני כי כשיתחיל אדם מלאכה בשבת ולא גמר אותה ובא אדם אחר וגמר אותה מלאכה בענין שאילו גמר אותה הראשון היתה מלאכתו גמורה שניהם פטורים לפי שהמלאכה נגמרה משניהם ולא עשה אחד מהם מעשה גמור וזה מה שאמר הגמרא (דף צג.) יחיד העושה אותה חייב שנים פטורין והרמיזה על זה מאמר השם יתברך בעשותה אחת ואמרו העושה את כולה ולא העושה מקצתה. והדמיון על זה אם כתב שמעון א' ביום השבת וכתב ראובן ב' אעפ\"כ שנגמר השם משניהם יחד וזהו שתי אותיות והוא שיעור הכותב אעפ\"כ שניהם פטורין: והעיקר השלישי כי לא יתחייב העוקר מרשות והניח ברשות אחר עד שיעקור ממקום שיהיה בו ד' על ד' ויניח גם כן במקום שיהיה בו ד' על ד' או למעלה מזה כי מה שהוא פחות מזה השיעור לא יניחו בו כי החפצים המונחים לא יתקיימו אלא אם יהיו אותן החפצים דקים. ולפי שיד האדם יניחו בו החפצים הגדולים ומה שיש בה מתכונת הקבוץ והפשוט והאחיזה מפני זה נחשוב אותה כאילו היא מקום שיש בו ד' על ד' ולפיכך מי שנתן דבר ביד אדם כאילו הניחו בארץ במקום שאותו האדם יושב עליו. ולפי שהיו אלו עקרים ידועים באמתת הקבלה אמר כי כשנתן העני לתוך ידו של בעל הבית העני חייב לפי שעקר מרשות הרבים והניח ברשות היחיד וג\"כ כשלקח העני מיד בעל הבית והוציא העני חייב ולפי שעקר מרשות היחיד והניח ברשות אחר לפי שכבר נתתי לך עיקר כי כל מה שיבוא ביד האדם כאילו הונח בארץ במקום שהוא שם אותו האדם ואם הכניס העני את ידו ונטל בעל הבית מתוכה שניהם פטורין לפי שהאחד עקר מרשות הרבים והוא העני והשני הניח ברשות היחיד והוא בעל הבית וגם כן אם נתן בעל הבית דבר ביד העני והוציאו העני שניהם פטורים לפי שבעל הבית עקר מרשות היחיד והעני הניח ברשות הרבים אלו הן ארבע בחוץ. ועל זה החלוק בעצמו זאת הסברא גם כן מארבע שבפנים. ואם יקשה עליך מאמרו ארבע בחוץ מפני מה יחס ארבע מינים אלו לעני ואמרנו שהם תלוים בו והוא אינו מתחייב אלא בשתים מהם בלבד כמו שבארנו לפי כי השנים הנשארים יחוסם אליו כיחוסים לבעל הבית לפי ששניהם פטורין. זה מבואר ואינו קשה כי העני הוא שפשט ידו לפנים ולפיכך ייחס הפעולה לו והיו הארבעה מינים תלוים בו אף על פי שהחיוב לו ולבעל הבית בשנים מהם שוים וכן התשובה באמרו ארבע בפנים כי בעל הבית פשט ידו לחוץ וייחס לו הפעולה אף על פי ששניהם פטורין. וכבר הודעתיך בפתיחת דברי כי כל מקום שיאמרו בהלכות שבת פטור ר\"ל פטור מן המיתה וחייב מלקות וזאת היא כוונתם באמרם פטור אבל אסור אלא מקומות שייעדנו להעיר עליהם כשיזכרו ומאותן המקומות אמרו בכאן העני חייב ובעל הבית פטור כי בעל הבית אינו חייב כלום לפי שלא עשה מעשה רוצה לומר שלא פשט ידו אלא שנשא חפץ ונשאר כמו שהיה כלומר לא עקר ולא הניח וגם (כן) אמרו העני פטור שהוא פטור לגמרי לפי שהוא גם כן לא עקר ולא הניח אבל אמרו שניהם פטורין הוא פטור אבל אסור לפי שכל אחד מהן עשה מקצת מעשה כמו שבארנו: " + ], + [ + "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל כו': ספר ידוע. ובורסקי המקום שמעבדין בו העורות. וזאת המנחה הנזכרת בכאן רוצה לומר אפי' מנחה גדולה כ\"ש מנחה קטנה שעונתה קצרה כמו שבארנו במסכת ברכות. והטעם במניעת התספורת קרוב לשעת התפלה שמא ישבר הזוג או גזירה שיארע דבר בכלי מכלי התספורת אחר שהתחיל להסתפר ויצטרך לתקן הכלי ובין כך תעבור עונת התפלה. והטעם במניעת הכנסת המרחץ גזירה שמא יתעלף. והטעם במניעת הכנסת בית העבוד אפילו לראות העורות בלבד גזירה שמא יארע בהם שום פסידא וישלח ידו להניעם וימשך במלאכתו ותעבור שעת התפלה. והטעם במניעת האכילה ואפי' דבר מועט לפי שהם היו שותים בתוך האכילה ומנעו הכל גזירה שמא ימשך באכילה ובשתיה ותעבור עונת התפלה. וכמו כן אין דנין סמוך לשעת תפלת מנחה ואפילו בגמר הדין ושמעו טענות בעלי הדין ונשאו ונתנו הדיינין בדבר ולא נשאר אלא גמר דין בלבד אין ראוי לדיין לפסוק הדין סמוך לשעת התפלה גזירה שמא יראה לדיין דבר חדש בדין ויצטרך להתחיל בדין מתחלתו וישאל טענות מבעלי הדין שנית וימשוך הדבר ותעבור השעה אבל אם התחילו בדין אין מפסיקין בו עד שיגמור: ומה שאמרו מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה אינו רוצה בזה שהדין מפסיקין לק\"ש ואינו מפסיק לתפלה אבל פירוש הענין כי כשבני אדם קורין בתורה והגיע זמן ק\"ש מפסיקין וקורין ק\"ש ואם הגיע שעת התפלה אין מפסיקין אבל בדין אם התחילו אין מפסיקין בשום פנים וכן אם התחיל בתספורת או באכילה או במרחץ או בהכנסת הבורסקי לא יפסיק כלל. וגדר זמן התחלת התספורת משישים הבגד הידוע אצל הספרים על כתפיו ויכין עצמו לתספורת ונקרא בלשון חכמים מעפורת. והתחלת המרחץ משיפשוט בגדו הסמוך לבשרו. והתחלת הבורסקי משיחגור חגורו ויתחיל להניע בעורות. וזמן התחלת האכילה משיטול ידיו. וזמן התחלת הדין משיסדרו סדר ישיבתם וישבו לדין ואם סדרו ישיבתם מתחלת היום ונמשכין בדין משיתחילו בעלי דין לטעון טענותיהם.וזאת המשנה דברה בחסידים גדולים לומדי תורה תמיד כר\"ש בן יוחאי וחביריו אבל חכמי הגמרא אמרו שהיו מפסיקין בין לקריאת שמע בין לתפלה כל שכן זולתם. ומפני מה באה זאת המשנה בכאן ואין בא מענין שבת כלום זה היה לשני טעמים האחד שהוא מכלל י\"ח דבר שגזרו בו ביום כאשר נבאר לפנים. והשני שהוא דומה למשנת לא יצא החייט במחטו שהוא מענין השבת ולפי שהיה צ\"ל לא יצא החייט במחטו אמר כל הדומין לו מן הגזרות. והטעם שהקדים זאת המשנה על לא יצא החייט הוא בספק ואולי על זה הסדר היו הגזרות באותו היום: " + ], + [ + "לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא כו': ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כו': @22(דף יג ע\"ב) חייט שם ידוע לאומן התפירה: ומחט שם כלי התפירה: ולבלר הסופר: וקולמוס ידוע.וזה גזירה שמא ישכחו: ולא יפלה את כליו רוצה לומר להסיר הכנים מבגדיו גזירה שמא יתקן הנר ואפילו היה הנר בתכלית הגובה: וכן אסור לקרות לאור הנר אלא אם יש עמו אדם אחר לשומרו שלא יתקן הנר: החזן רואה זהו שהתירו למלמד תינוקות ליקת בידו ספר ולראות לאור הנר תחלת הפרשה שהוא רוצה להתחיל עם התלמידים שתי מלות או שלש לפי כי בזה השעור לא יטעה שיתקן הנר ואחר שיראה תחלת הפרשה יניח הספר ויתננו לתלמידים ויקראו בו לאור הנר לפי שהוא שומר אותם: ואין ראוי למלמד שיקרא עם התלמידים בספר לאור הנר וזהו ענין אמרו אבל הוא לא יקרא. ומה שחייבנו להרשות לתלמידים לקרא לאור הנר והרב שישמרם ולא הרשינו לרב שיקרא וישמרוהו התלמידים לפי שהוא מושל עליהם והם אינם מושלים עליו ומוראו עליהם: מפני הרגל עבירה כלומר שלא ירגילו עצמם הזב והזבה באכילתם יחד ושמא בתוך האכילה יחשוב ויסתכל בה ויבא עליה והיא בכרת מלשון התורה ולפיכך אסרו אכילת הזב עם אשתו הזבה יחד אע\"פ ששניהם טמאים:" + ], + [ + "וחנניה בן חזקיה בן גרון ז\"ל מבעלי החכמה וגדול בדורו ונסתפקו חכמי דורו בספר יחזקאל והוא נער חצנו לפרש ענינו ונתיחד בעלייה לחבר הפירוש והיו החכמים ע\"ה מבקרין אותו תמיד והוא מתעסק באותו חבור ופעם אחת בקרו אותו ונתקבץ שם קבוץ גדול מתלמידי שמאי ובית הלל ולא נשאר באותו הדור מי שהיה ראוי להוראה שלא היו באותו מעמד ונמנו והיו בית שמאי יותר והשם אמר אחרי רבים להטות (שמות כ״ג:ב׳) כאשר נתננו העקר בפתיחת חבורנו זה ובית שמאי כולם הסכימו על אלה הגזירות הי\"ח דבר באותו היום ויהי כן וגזרו י\"ח דבר ועוד הסכימו ב\"ש וב\"ה באותו היום בי\"ת הלכות ולא היה ביניהם מחלוקת אפי' באחת ונחלקו בי\"ח הלכות ולא נמנו עליהם לדעת הרבים ואולי נמנו ורבו ב\"ה כי אולי היה א' מתלמידי שמאי סובר כדעת ב\"ה או מתלמידי בית הלל סובר כדעת בית שמאי ואמרם אלו מהלכות שאמרו ר\"ל שהם מן ההלכות שהסכימו עליהם ולא נפל בהם שום מחלוקת. וזה מספרם. יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ והם שמנה דינין וכבר הקדמתי מחלקותם. והט' לא ישב אדם לפני הספר. והי' ולא למרחץ. והי\"א ולא לבורסקי. והי\"ב ולא לדון. והי\"ג ולא לאכול. והי\"ד ולא יצא החייט במחטו. והט\"ו והלבלר בקולמסו. והי\"ו ולא יפלה את כליו. והי\"ז ולא יקרא לאור הנר. והי\"ח לא יאכל הזב עם הזבה: אבל השמנה עשר דבר שגזרו בו ביום אני אמנה אותם לך מבלי מפורשות לפי שכולם יתבארו במקומן מן המשנה. הראשונה האוכל אוכל ראשון. ב' האוכל אוכל שני. ג' השותה משקין טמאים. ד' הבא ראשו ורובו במים שאובין. ה' טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין. ו' הנוגע בספר. ז' הידים. ח' האוכלים והכלים. ט' המניח כלי תחת הצנור. י' כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע. י\"א הבוצר לגת הוכשר. י\"ב גדולי תרומה. י\"ג מי שהחשיך לו בדרך. י\"ד פת נכרים. ט\"ו שמנם. י\"ו יינם. י\"ז יחוד בנותיהם. י\"ח שיהא תינוק כותי מטמא בזיבה: והי\"ח הלכות שנחלקו בהם באותו היום יתבארו בזה הפרק. הא' אין שורין דיו. ב' סממנין. ג' כרשינין. ד' אונין של פשתן. ה' צמר ליורה. ו' מצודות חיות. ז' מצודות עופות. ח' מצודות דגים. ט' אין מוכרין לנכרי. י' אין טוענין עמו. י\"א אין מגביהין עליו. י\"ב אין נותנין עורות. י\"ג ולא כלים לכובס נכרי. י\"ד לא ישאילנו. ט\"ו לא ימכור לו. י\"ו לא ילוהו. י\"ז לא יתן לו במתנה. י\"ח לא ישלח אגרות: ונשוב להשלים פירוש זאת ההלכה ומה שאמר כיוצא בו כשאמר לא יאכל הזב עם הזבה לפי שזה הדין יצא מענין המסכתא: וכשאמר לא ישב אדם לפני הספר והסמוך לו ממה שאינו מענין השבת זה הוא מפני טעם והטעם הוא כי לא ישב אדם ושאר המאמר כולו בכולם אנו חוששין הכנסת שום עת כמו לא יצא החייט במחטו שאנו חוששין בו ג\"כ הכנסת עת אבל לא יאכל הזב עם הזבה אין לחוש בו הכנסת עת ולפיכך אמר כיוצא בו ענינו שזה דומה לזה דמיון בלי חוק. ופנים אחרים והוא כי לא ישב אדם וכו' לא קדמו דבר מן הענין שיאמר בו כיוצא בו אבל לא יאכל הזב עם הזבה קדמהו דבר מן הענין לפיכך ראוי שיאמר בו כיוצא בו: ופירוש לבקרו ידוע והיא מלה עברית צחה לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ״ז:ל״ג) לא יבקר הכהן (שם יג): " + ], + [ + "ב\"ש אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים כו': שורין ידוע: ודיו שם לדבר שכותבים בו: ואמרו בכאן שורין דיו ענינו שלא ישרו עירוב סממני הדיו: וסם הוא שם איזה עיקר שיהיה ממיני העקרים ובלשון רבים סממנין: וכרשינין הכוסמת לפי שבתחלה שורין אותה ואח\"כ מאכילין אותה לשוורים: " + ], + [ + "ב\"ש אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור כו': אונין ערב המטוה: שיהבילו בכדי שיעלה מהם ההבל ושם האור בלשון חכמים הבל וכן מנהג מבשלי המטוה להחם התנורים ולהשליך בהם מטוה הפשתים אחר שרייתו במים ואפר ויכסוהו בבגדים עד שיתלבן: ויורה קדרת צבע ואין מודים בזה ב\"ה אלא בשני תנאים האחד שתהיה יורה עקורה ולא תהיה תחתיה אש שמא יחתה בגחלים והשני שתהיה היורה טוחה כלומר פיה סתום גזירה שמא יניע הצבע בשבת: ופירוש לקלוט את העין שיקבל את הגוון והענין שיתחיל להצטבע: ", + "ב\"ש אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים כו': זה הפירוש מובן בעצמו: " + ], + [ + "בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי כו': טוענין עמו הגבהת המשא עמו ע\"ג הבהמה: ומגביהין עליו הגבהת המשא על גבו: וענין מקום קרוב שיגיע הנכרי לביתו ומקום ישיבתו קודם הכנסת שבת וב\"ה אומרים כדי שיצא מפתח ביתו בלבד: " + ], + [ + "ב\"ש אומרים אין נותנין עורות לעבדן כו': עבדן מעבד העורות. וכובס הוא מכבס יריעות בגדי פשתן ונקרא בלשון חכמים קצר וג\"כ בלשון ערבי קצא\"ר: " + ], + [ + "אמר רשב\"נ נוהגים היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן כו': הבגדים הלבנים הם צריכין כבוס יותר מן הבגדים הצבועים אבל הבגדים הצבועים מותר לתתם לכובס ואפילו ערב שבת ואפי' לרבן שמעון בן גמליאל ואין הלכה כמותו אלא כבית הלל שהתירו לתת איזה בגד שיהיה לכובס עם השמש ובלבד שיפסוק עמו השכר: וקורת בית הבד היא קורת הבד והענין כי אבן הגת יורידו אותו על הזיתים ויניחו אותו והם נסחטין ומתמצין כל השבת וג\"כ יסבבו החבלים על הענבים הדרוכים כדי שיתמצו ויזובו כל השבת: ועגול שם כל דבר עגול אצלם. ומותר לעשות כל זה עם חשכה: " + ], + [ + "אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום כו': חררה חלה: וקרמו פניה כלומר שקרמו וקפאו פני החררה שהם כלפי אויר התנור: ורבי אליעזר סבר כי אפי' לא נשאר מן היום אלא כדי שיקרמו פניה הדבקים בחרס התנור שהם קופאים קודם מן הפנים שהם כלפי אויר התנור. ואין הלכה כרבי אליעזר:. ואמרו כדי שיצולו בכדי שיהיו ראוין לאכילה אע\"פ שלא נשלם בשולם: " + ], + [ + "משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה כו': משלשלין תולין עם חשיכה כשיחול ארבעה עשר בניסן ערב שבת ולא נגזור שמא יחתה בגחלים כדי למהר הבשול כי בני חבורה זריזין הן: ופי' מאחיזין את האור מדליקין או מבעירין והעיקר מאחיזין את האור ומדורה כמו יוקדה או יקוד: ובית המוקד מפורש במסכת תמיד והיא לשכה שהיו קוראין אותה לשכת בית המוקד והיתה שם מדורת אש בוערת תמיד ולפיכך נקראת אותה לשכה בית המוקד והצורך אליה כי ידוע בקבלה שאי אפשר בלי הבערת אש על המזבח בכל יום ואע\"פ שהיה שם אש מן השמים והוא אמרם מצוה להביא אש מן ההדיוט והתירו להדליק האש בראשי העצים באותה מדורה עם חשכה ולא נחוש שישלח ידו לדחות את העצים לגבי האש כדי שתגמור הבערתן כיון שנכנסה שבת ולא נגמרה הבערתן לפי שהכהנים זריזים הן אבל בשאר מקומות אין עושין מדורה אלא בכדי שיצת האור ברובו וכן אמרו כדי שיצת האור ברובן קודם הכנסת שבת ויוודע זה כשתהא שלהבת עולה מאליה מבלי סיוע ונפיחה והבאת עצים דקין תחתיה ואין הלכה כרבי יהודה שאמר שיאחז האש בראשי הפחמין עם חשכה ואינו צריך לרובן: " + ] + ], + [ + [ + "במה מדליקין ובמה אין מדליקין כו': לכש הצמר המתהוה באילן הארז: חוסן הפשתן שאינו מנופץ: וכלך הוא המשי: פתילת האידן כמין צמר המתהוה במין ממיני העץ: פתילת המדבר עלי עשב שגודלין אותן ומדליקין בהם: ירוקה שעל פני המים כמין צמר המתהוה בצידי הספינות כשמאריכין ימים במים. וכאשר השלים המשפט בפתילות שאסור להדליק בהם בליל שבת התחיל לזכור השמנים שאסור להדליק בהם בליל שבת: זפת ידוע: שעוה ג\"כ ידוע והוא הדונג: שמן קיק הם זרועי עשב שמנים ונקראים בערבי כרו\"ע והשמן הזה הוא עב ביותר: שמן שריפה הוא שמן תרומה שנטמאת ונקראת כן לפי שאינה מותרת באכילה ואינו ראוי אלא לשריפה כאשר בארנו במסכת תרומות בפרק אחרון וטעם איסור ההדלקה באלו הפתילות הוא לפי שהאש אינו אוחז בהן וכמו כן אלו השמנים אינם נמשכים אחר הפתילה המשכה יפה ובכן יהיה אור הנר חלוש וחשוך ויניחנו ויצא וזה אסור לפי שהעיקר אצלנו הדלקת נר בשבת מצוה [צ\"ל חובה וכן הגיה התוי\"ט]. וטעם איסור שמן שריפה הוא ביום טוב שחל להיות ערב שבת והדלקת הנר היא אינה אלא מבעוד יום נמצא שורף שמן שריפה בי\"ט והוא אסור כי אין מותר לשרוף קדשים שנתחייבו שריפה משום טומאה או משום דבר אחר בי\"ט לפי שלא התיר השם יתברך בי\"ט אלא אוכל נפש בלבד ואמר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו ואמרו בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפה רוצה לומר שישרף ממחרת י\"ט לא ביום טוב. והלכה כחכמים. ולשון התוספתא כל אלו שאמרנו אין מדליקין בהם בשבת אבל עושין מהן מדורה בשבת בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה בין על גבי קרקע בין על גבי מנורה ולא אסור אלא לעשות פתילה לנר: " + ], + [ + "אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב כו': כבר בארנו הטעם מפני מה אסרו הדלקת שמן שריפה בי\"ט: עטרן ידוע והוא יוצא מן העץ שיוצא ממנו הזפת ואסרו אותו מפני שריחו רע: שומשמין ידוע והוא זרע דק מתוק: ושמן אגוזים ג\"כ ידוע: גם כן צנונות פקועות בלשון ערבי עלק\"ס ועלק\"ס בלשון עברי לענה: נפט הוא ממין זפת אלא שהוא לבן: והלכה כחכמים אלא בשני שמנים שאסור להדליק בהם בשבת האחד שמן אפרסמון וזה למעלתו שמא יסיך ממנו ואסור לנו למעט דבר מן השמן שבנר לפי שהוא מקרב זמן כבויו והעיקר אצלנו גרם כבוי אסור והשמן השני הוא הנפט הלבן שאסור להדליק בו מפני שהוא עף ושורף ולפיכך יברח ממנו ויצא: " + ], + [ + "כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן כו': טומאת אהלים הוא שיטמא האהל עצמו במת שמת בתוכו ואמר השם יתברך והזה על האהל ואמרו חכמים למד על האהל שהוא טמא במת ואין כל אהל נטמא במת כי אם יהיה האהל מעצים או מאבנים או בנוי מטיט אינו מטמא אבל מטמא האהל אם הוא מדבר ארוג או מעורות כמו שיתבאר בפרק כ\"ז ממסכת כלים כי אין לנו דבר יוצא מן העץ ויטמא כשהוא אהל המת אלא הפשתים בלבד וידענו זה ממאמרו בטומאת מת והזה על האהל ואמר במשכן ויפרש את האהל על המשכן וכבר דעת כי אהל המשכן היה מיריעות פשתים ויריעות שער ארוגות ומעורות וכל זה לשון תורה וקריאת הפשתים עץ הוא לשון התורה באמרה ותטמנם בפשתי העץ. ופי' קפלה גדלה: ופי' הבהבה חרכה באש: ועוד יתבאר לך בפ' כ\"ז ממסכת כלים כי הבגד כשיש בו ג' אצבעות על ג' אצבעות או יותר על זה שהוא נטמא במת וכמו כן מטמא בנגעים ואם הוא פחות מג' אצבעות על ג' אצבעות הוא טהור ואינו מטמא בשום דבר ממיני הטומאות וזו החתיכה של בגד שקפלה ועשה ממנה פתילה שבה נחלקו בכאן היא ג' אצבעות על ג' אצבעות מצומצמות וכשקפל זה הבגד ועשה ממנו פתילה רבי אליעזר אומר כי אותו הקפול לא חסר ממנה דבר והיא מטמאה בנגעים ובמת כמות שהיתה קודם הקפול ורבי עקיבא סובר כי אותו הקפול הפסידה ובטלה מתורת כלי ולפיכך אינה מטמאה בנגעים ולא במת וטעם המחלוקת שביניהם בהדלקת הפתילה הנזכרת בשבת הוא גזירת יום טוב שחל להיות ערב שבת וטעם מחלוקתם להדליק בה בי\"ט שחל להיות ערב שבת כי העיקר אצלנו כי שריפת הכלים בי\"ט מותר ושריפת שברי כלים אסור לפי שהן מוקצה כאשר יתבאר במסכת ביצה ויש לנו עיקר אחר כי הדלקת הנר בשבתות וי\"ט צריך קודם שידליקם להבהב קצתם ר\"ל מן הפתילות ואז ידליק אותם כי בזו ההבהבה יאירו הנרות יותר ולפיכך יחייב רבי אליעזר האומר שהיא כלי כי כשישרוף קצתה יהיו שברי כלים ואין מדליקין בשברי כלים ורבי עקיבא האומר שאינה כלי היא אצלו עץ בעלמא וכשמדליק אותה עץ בעלמא הוא מדליק כי הקפול בטלה. ואין הלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן כו': שפופרת של ביצה קליפה של ביצה רוצה לומר הקליפה העליונה הקשה והטעם שאסרו חכמים אלו השלשה דברים רוצה לומר שפופרת של ביצה ושל חרס וקערה גזירה שמא יסתפק מאותו השמן לסוך בו ויהיה מכבה ור' יהודה התיר זה לפי שהוא עשה זה המעשה לפני החכמים ולא הקשו על מעשיו ולפיכך חשב כי היה מותר לעשותו לכתחלה ולפיכך לא מנעוהו מזה ולא היה הדבר כן אבל מה ששתקו לפי שלא היה אפשר לו לשלוח ידו לשמן הנר כי הם היו רואים אותו ובטל טעם האסור באותו המעמד ולפיכך לא הקשו עליו ומה שצריך לתנא שישמיענו מחלוקתם באלו השלשה דברים לפי שלא מספיק לנו ידיעת המחלוקת באחת מהן אלא בכולן השלשה כי אילו השמיענו המחלוקת בשפופרת של ביצה בלבד היינו אומרים כי שפופרת ביצה יותר אפשר לאדם להסתפק משמנה ובה נחלקו החכמים אבל בשל חרס לא נחלקו ואילו השמיענו המחלוקת בשל חרס היינו אומרים גם כן כי זאת היא בלבד מה שהתיר ר' יהודה לפי ששמנה מטונף ומאוס ואין אדם נמשח בו אבל שפופרת של ביצה אסור ואילו השמיענו המחלוקת באלו השנים היינו אומרים בכאן התיר רבי יהודה כי אין ביניהן ובין הנרות חבור אבל קערה שיש בינה ובין הנרות חבור פתילה **) אסור ע\"כ הודיענו שהן חולקין בכולן. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא כו': רוח רעה קוראין לכל מיני החולין הנקרא בערבי מלקוני\"א כי יש מין מן החולי הנזכר שיברח החולי ויבדל מן הטבע האנושי הממוצע כאשר יראה האור או כשיתחבר עם בני אדם וישתעשע ותנוח נפשו בחשך ובהתבודדות בעת השתוממות והדבר הזה נמצא הרבה בבעלי המרות: ושעור זאת המשנה כך מפני נכרים מפני לסטים מפני רוח רעה פטור ואם בשביל החולה שיישן מותר ומפני זה אמר פטור במקום מותר לפי שהדין בסוף המשנה חייב ולא יתכן שיצא מדין מותר לדין חייב וזה החולה הוא חולה שיש בו סכנה ובתנאי שאי אפשר להוציאו למקום אחר או להסתיר האור ממנו: ואמרו כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מה שאמר חייב הוא דעת רבי יהודה שהוא אומר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ולפיכך יאמר שהוא חייב לפי שלא היתה כוונתו לכבוי הנר אלא שלא ישרף חרס הנר או שלא יכלה השמן ור' יוסי אומר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ולפיכך הוא פוטר בכולן חוץ מן הפתילה ובתנאי שיכוין להבהב מה שנשרף ממנה כדי שתאיר יפה כשידליקנה פעם שנית ואז תהיה מלאכה שצריכה לגופה. ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [], + [ + "על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן כו': הודאי הוא הטבל והוא דבר שאינו מעושר ולא הוציאו ממנו חק מחוקי ה': ודמאי הוא הדבר המסופק אם הוציאו ממנו המעשר או לא הוציאו וכבר קדמו אלו הדינים כולם במסכת דמאי בפ\"ק ובארנו בפ\"ב ממסכת תרומות כי אסור להוציא תרומות ומעשרות ולא הטבלת כלים בשבת ועוד יתבאר זה וטעמו במסכת ביצה ולפיכך אסור לעשות כן בין השמשות לפי שהוא ספק וזהו שקורין אותו בכאן ספק חשיכה ספק אינה חשיכה וזה הערוב שאמר שמותר לעשותו בין השמשות הוא ערובי חצרות אבל עירובו תחומין אסור לעשותו בשעת הספק אלא מבעוד יום לפי שדינו יותר חמור כאשר נבאר בעירובין: והתירו כמו כן הטמנת החמין והוא המים החמין בין השמשות כי לא אסרו ההטמנה בשבת עצמו כל שכן בין השמשות אלא משום גזירה כאשר נבאר לפנים ותכלית הגזירה בשבת אבל בין השמשות לא. ודע כי אחר ביאת השמש עד שיראה כוכב מן הכוכבים הבינוניים בגדולה נקרא יום ושיראה כוכב אחד עד שיראו שנים הוא ג\"כ יום משיראו שנים עד שיראו ג' הוא זמן בין השמשות וכשיראו שלשה הוא לילה בלי ספק והעיקר אצלנו כי בין השמשות ספק ועוד יתבארו אלו הדינין: " + ] + ], + [ + [ + "כירה שהסיקוהו בקש ובגבבא כו': נותנין עליה ר\"ל נותנין מערב שבת וישאר בה עד למחרת. ב\"ה מתירין להשהות על הכירה הנזכרת חמין ותבשיל וב\"ש אומרים חמין בלבד: בית הלל אומרים מחזירין בשבת על גבי גרופה וקטומה או על גבי כירה שהוסקה בקש או בגבבא וב\"ש אומרים אין מחזירין כלל ומה שאמרו בית הלל מחזירין בתנאי שלא תונח הקדירה על דבר אלא שתהיה באויר עד שישפך ממנה ויחזירנה ומה שאמרו בית הלל שאסור לשהות התבשיל על גבי כירה אלא אם הוסקה בקש ובגבבא או שתהיה גרופה וקטומה הוא בתבשיל שנתבשל חצי בשולו לפי שנאמר גזירה שמא יחתה בגחלים לגמור בשולו אבל אם לא נתבשל כלל עד שנתיאשו מבשולו עד הבקר או אם יגמר בשולו עד שאינו צריך לאש והאש הוא מפסיד אותו מותר לשהותו על גבי הגחלים ואינו צריך להוציא האש והוא אמרם עד שיגרוף וגם אינו צריך להשים דשן על גבי גחלים כדי שיועמו והוא אמרם עד שיתן את האפר וזו היא שקורין אותה קטומה תרגום דשן קיטמא והוא האפר וכשתתבשל בשיל ולא בשיל ישימו בו בעת הטמנתו דבר חי כגון בשר או ירק ויהא מותר לשהותו על גבי גחלים מפני שהוא מסיח דעתו: וקש הוא התבן: וגבבא זבל השדות: וגפת פסולת הזיתים הנשאר אחר סחיטתן והוצאת שמנן: כופח הוא שאשו פחות מאש התנור ויותר מאש הכירה: והכירה מקום בנוי בארץ כדי לשפות בו שתי קדירות ויתנו האש תחת שתי הקדירות בכירה אחת וכופח הוא כמו כן בנוי בארץ והוא מקום ששופתין בו קדירה אחת ונותנין האש תחתיה ולכן יגדל חמימות הכופח יותר מן הכירה לפי שהאש מתחלק תחת שתי הקדירות בכירה: " + ], + [ + "תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא כו': נותנין עליה ר\"ל נותנין מערב שבת וישאר בה עד למחרת. ב\"ה מתירין להשהות על הכירה הנזכרת חמין ותבשיל וב\"ש אומרים חמין בלבד: בית הלל אומרים מחזירין בשבת על גבי גרופה וקטומה או על גבי כירה שהוסקה בקש או בגבבא וב\"ש אומרים אין מחזירין כלל ומה שאמרו בית הלל מחזירין בתנאי שלא תונח הקדירה על דבר אלא שתהיה באויר עד שישפך ממנה ויחזירנה ומה שאמרו בית הלל שאסור לשהות התבשיל על גבי כירה אלא אם הוסקה בקש ובגבבא או שתהיה גרופה וקטומה הוא בתבשיל שנתבשל חצי בשולו לפי שנאמר גזירה שמא יחתה בגחלים לגמור בשולו אבל אם לא נתבשל כלל עד שנתיאשו מבשולו עד הבקר או אם יגמר בשולו עד שאינו צריך לאש והאש הוא מפסיד אותו מותר לשהותו על גבי הגחלים ואינו צריך להוציא האש והוא אמרם עד שיגרוף וגם אינו צריך להשים דשן על גבי גחלים כדי שיועמו והוא אמרם עד שיתן את האפר וזו היא שקורין אותה קטומה תרגום דשן קיטמא והוא האפר וכשתתבשל בשיל ולא בשיל ישימו בו בעת הטמנתו דבר חי כגון בשר או ירק ויהא מותר לשהותו על גבי גחלים מפני שהוא מסיח דעתו: וקש הוא התבן: וגבבא זבל השדות: וגפת פסולת הזיתים הנשאר אחר סחיטתן והוצאת שמנן: כופח הוא שאשו פחות מאש התנור ויותר מאש הכירה: והכירה מקום בנוי בארץ כדי לשפות בו שתי קדירות ויתנו האש תחת שתי הקדירות בכירה אחת וכופח הוא כמו כן בנוי בארץ והוא מקום ששופתין בו קדירה אחת ונותנין האש תחתיה ולכן יגדל חמימות הכופח יותר מן הכירה לפי שהאש מתחלק תחת שתי הקדירות בכירה: " + ], + [ + "אין נותנין ביצה בצד המיחם כו': מיחם שם הכלי שיחמו בו המים והוא נעשה מנחשת או ברזל ברוב ותשאר חמה אחר שיורידוהו מן האש: ופירוש תתגלגל תתערב הענין שתתבשל קצת בשול: וסודר שם הבגד והקבוץ סודרים וכשיהיה הסודר חם והוחם לשמש לא תתגלגל בו הביצה ולא חלק ר' יוסי בסודר שהוחם באש שאסור לצלות בו לפי שהכל מודים בתולדות האור שהוא אסור אבל המחלוקת במה שהוחם בשמש רבנן אוסרים אותו כדי שלא יתגלגל בתולדות האור ור' יוסי אינו מודה בזאת הגזירה וכמו כן אינו חולק ר' יוסי בחול ואבק הדרכים כי הוא אוסר להטמין שם הביצה לבשל ולא מפני שהוחמה מן השמש אלא מפני טלטול העפר שהוא אסור לדברי הכל ואין הלכה כר' יוסי: " + ], + [ + "מעשה שעשו אנשי טבריא כו': מוליאר הגרוף כו': סלון צנור עגול יהיה עשוי מחרס או עופרת או זולתם: וחמי טבריא ידועים כי היו מימיהם כולם מרחצאות חמים בטבעם: ואמה שם שוקת המים שמושכים ממנו בסלונות והיו אותן הסלונות משוקעות במימי המרחצאות ומתחממות והיו המים הנמשכים דרך אותן הסלונות חמים ונתנו חכמים אותן המים בשבת כחמין שהוחמו בשבת שהן אסורין בשתיה ולרחוץ בהם אפילו אבר קטן מאברי הגוף וביום טוב כחמין שהוחמו בי\"ט שהן מותרין בשתיה וברחיצת פניו ידיו ורגליו ואסור לרחוץ בהן כל גופו ודע כי חמין שהוחמו מערב שבת הם מותרין בשבת לרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו וכמו כן חמין שהוחמו מערב י\"ט הן מותרין ביום טוב לרחוץ בהן כל גופו: ומוליאר הוא כלי מנחשת ידליקו בתוכו האש וסביב האש תעלה מבחוץ וממלאין אותה מים וכשמסירין האש מן המוליאר בערב שבת הם מותרין אותן המים לשתותן בשבת ואפילו הן חמין: ואנטיכי כשמסירים האש מאותו הצד שיש שם המים החמין בשבת יתחמם הנחשת ויתמיד חומו כאילו האש תחתיו בשבת והן חמין שהוחמו בשבת ואסורין בשתיה כאשר הוא העיקר אצלנו ומוליאר אינו כן כי צדדיו בלבד הם החמין וזה האנטיכי שוליו הן החמין. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "המיחם שפינהו כו': האילפס והקדירה כו': אינו רוצה באמרו פנהו שלא הניח בו כלל מן המים אבל רוצה לומר שחסר מן המים והניח שם מים חמין ולפיכך אסור לו להוסיף על אותן המים מעט מים כדי שיהיו הכל חמין אבל יכול להוסיף עליהם מים מרובין עד שיהיו הכל פושרין וזהו ענין אמרו אבל נותן לתוך הכוס כדי להפשירן: והאילפס והקדירה הם הכלים שמשימין בהם התבשיל להתבשל ואסור לתת תבלין בכלי הבשול והם רותחין לפי שהתבלין מתבשלין בהם אבל אם נתן התבשיל בקערה אע\"פ שהוא רותח מותר לתת בה התבלין לפי שהתבשיל כשהוא בקערה חמימותו חסר ואינו מבשל מה שמשימין בו. ור' יהודה אומר כי מותר לתת התבלין בקדרה רותחת אלא אם יש באותה קדרה חומץ או ציר לפי שהן ממהרין הבשול וכל זה בתבלין אבל מלח הכל מודים שמותר לתתו בקדירה רותחת כי המלח אינו מתבשל עד שישלוט האש עליו. ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "אין נותנין כלי תחת הנר כו': מטלטלין נר חדש כו': נותנין כלי תחת הנר כו': הטעם שבעבורו אסרו נתינת כלי לקבל בו שמן בשבת כי אותו שמן המנטף מן הנר אסרו ליהנות ממנו בשבת לפי שאינו מן המוכן כי כבר הקצה אותו להדלקה ועשה אותו מוקצה ונאסר טלטול הכלי מפני אותו השמן שיש בו שהוא אסור לטלטלו לפי שהוא מוקצה והעיקר אצלנו אין מבטלין כלי מהיכנו בשבת: וטעם איסור טלטול נר ישן לפי שהוא מאוס וזה יקרא מוקצה מחמת מיאוס ורבי שמעון אינו חושש למין ממיני המוקצה ולפיכך יתיר כל הנרות מלבד הנרות הדולקות גזירה שמא יכבה והפתילה מותר אצלו לטלטלה אע\"פ שהיה אסור קודם לכן ואין הלכה כמותו בנר שהדליקו בו בשבת כי העיקר אצלנו כי כל מה שהוקצה בין השמשות ואינו מותר לטלטלו באותה שעה שאסור לטלטלו בכל השבת והוא אמרם מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ושאר הנרות דינם כרבי שמעון לפי שמעקרנו בשבת כר' שמעון שהוא אומר אין מוקצה: ואמרם נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות הוא בשבת כי אותן ניצוצות אינן חשובות עד שיאסור טלטול הכלי בשבילם והוא אמרם ניצוצות אין בהם ממש ואסרו לתת בו מים ואפילו בע\"ש וכל שכן בשבת לפי שממהר כבוי הניצוצות והעיקר גרם כבוי אסור כאשר הודעתיך: " + ] + ], + [ + [ + "במה טומנין ובמה אין טומנין כו': טומנין בכסות ובפירות כו': גפת כבר בארנו שהוא פסולת הזיתים שיוצא מתחת קורת בית הבד אחר שיצא ממנו השמן וכן פסולת השומשמין. וסיד ידוע. וזגין קליפי הענבים. וחרצנים הם הגרעינים והוא הנשאר מן הענבים אחר דריכתן וסחיטתן בגתות. ומוכין הוא הצמר ובלאי הבגדים ודומיהן שממלאין בו הכרים והכסתות וזולתם: ואמרו בזמן שהם לחים אינו רוצה בזה העשבין בלבד אבל חוזר על הכל ר\"ל תבן וזגין ומוכין ועשבין ואינו רוצה באמרו לחים שיהיו שרויים במים אבל רוצה שיהיה בהם לחלוחית טבעית ויתכן להיות זה בצמר אם יהיה מבין יריכות הצאן ומן הסמוך לאליה כי יש שם לחלוח טבעי: ונעורת שם הדבר הנופל מן הפשתים כשמנפצין אותו: ונסורת של חרשים הוא הקש הדק הנופל מן העץ כשמגררין אותו במגירה. וזה הוא שאוסר ר' יהודה הנעורת. ואין הלכה כר' יהודה: וטעם איסור הטמנה בתבשיל באלו הדברים המנויים לפי שהן מוסיפים בחמימות הדבר הטמון בהן ובשולו והדברים שהתירו בהם ההטמנה הם המחזיקין אותו הטמון בחמימות כאשר הוא בלי תוספת: ודע כי זאת ההטמנה שהוא מדבר בה שאסרוה בדברים והתירוה בדברים כמו שהזכיר היא ערב שבת אבל ביום השבת לא התירו הטמנת דבר חם אבל יטמין בשבת התבשיל הקר בלבד כאשר יתבאר בזה הפרק והדעת היה מחייב שתהיה ההטמנה בשבת בדבר שאינו מוסיף מותרת והם הדברים שאמרה המשנה טומנין בהם מותר אבל אסרוה גזירה שמא יטמין ברמץ והוא האפר החם לפי שהוא אינו מוסיף ואסרנו ההטמנה באפר החם מפחדנו שתהיה בה גחלת האש קטנה ובעת שמניעים האפר יחתה בגחלים ולפיכך לא התירו ההטמנה בשבת ואפילו בדבר שאינו מוסיף משום גזירת רמץ ורמץ גזירה שמא יחתה בגחלים ואולי תקשה בעקר שהוא אצלנו אין גוזרין גזירה לגזירה והוא שיגזרו ב\"ד דבר בשעה מן השעות ואחר כך ישוב ויגזור גזירה לאותה גזירה זה הדבר אינם עושים אבל אם יהיו שתי הגזירות בשעה אחת הרשות בידם והוא דבר נעשה תמיד והוא ענין אמרם כולהו חדא גזירה היא ר\"ל כי מי שגזר זאת הגזירה ראה שלא תתקיים זאת הגזירה אלא בגזירה אחרת תחזק אותה ותסמוך אותה ולפיכך גזר שתי הגזורות יחד. ודע כמו כן כי הדברים שלא התירו בהם ההטמנה והם המנויין בכאן לא התירו ההטמנה בהן אפי' מערב שבת והסברא תחייב שתהיה ההטמנה בהם מותרת ואפי' בשבת לפי שלא אסרו בשבת תוספת החמום או החמום מתחלתו אלא בתולדות האש ואלו אינם מתולדות האש אבל אסרו אותם בשבת גזירה שמא ירתיח ויאמר האומר כמו שהוא מותר תוספת החמום בהטמנה כך הוא מותר על גבי האש ויבא לידי חמום על גבי האש בשבת על כן אסרו ההטמנה בשבת בדבר המוסיף ואפילו מבעוד יום להרחקה יתירה והתירו בה ההטמנה בין השמשות שהוא נקרא ספק חשכה בין בדבר המוסיף בין בדבר שאינו מוסיף ובזו השעה לא נאמר גזירה שמא יטמין ברמץ וירתיח לפי שסתם קדירות בין השמשות רותחות הן מבערב שבת כי אינו אסור לנו להוסיף הבשול בשבת הלא תראה כי התבשיל שלא נגמר בשולו מותר להשהותו על האש כדי שיתבשל כל הלילה כאשר בארנו בפרק שלפני זה אבל אסרו זה גזירה שמא יטמין בדבר המוסיף מערב שבת ותרתיח הקדירה אחר ביאת השבת במה שיעורר החום ויצטרך לגלות הקדירה מפני הרתיחה עד שתנוח רתיחתה ואחר כך יחזור אל הקדירה מה שהוציא ממנה ונמצא טומן בדבר המוסיף בשבת אבל בין השמשות מותר להטמין בדבר המוסיף כי הקדירה כיון שנגמרה רתיחתה לא תרתיח אח\"כ וכשיבא בין השמשות כבר נגמרה רתיחת כל הקדירות וזהו אמרה בנתינת הטעם בזה הענין סתם קדירות בין השמשות רותחות הן הנה נתברר לך מזה כי דבר המוסיף והם הדברים המנויים שאין טומנין בהם ר\"ל אין טומנין בהם מבעוד יום אבל בין השמשות מותר מן הטעם שאמרנו ודבר שאינו מוסיף טומנין בו בכל עת בין בין השמשות בין מבעוד יום ואינו אסור אלא בשבת בלבד כמו שבארנו הנה נתבאר ענין זה הפרק באור יפה ואתה תעיין בו ותשמור אלו הדינים כי לא נתבאר מן הגמרא אלא אחר העיון המדוקדק במקומות מפורדים: " + ], + [ + "טומנין בשלחין ומטלטלין אותן כו': שלחין עורות תרגום והפשיט את העולה וישלח. וגיזי צמר ידוע והוא לשון רבים והנפרד גז צאנך או גזה. ואמרו אין מטלטלין אותן זה כשלא ייחדן להטמנה אבל אם הזמינם לטמון בהם מותר לטלטלן: נותן את הכסות [צ\"ל נוטל את הכסוי] הוא שיתן על פי הקדירה חתיכת בגד ואחר כך יתן על אותה החתיכה הגזות ואמרו יטול הבגד שעל פי הקדירה ויפלו הגזות שעליו זה הוא טלטול מן הצד והוא מותר. והכל מודים כי כשישתנה סדר מושב הדברים שטומנין בהם שאסור להחזיר החמין לאותו מושב ועל דרך הדמיון אומר כי מי שהטמין קדירה בתבן וכשהסיר הקדירה נהרס המקום ונתרפה התבן אסור לו להשיב הקדירה לאותו התבן כי מקומו נפסד ורפה ותצטרך הקדירה לעשות לעצמו מקום בתבן בשמחזיר אותה ונמצא כמי שטומן בשבת ואין מחלוקת בזה אבל המחלוקת כרבי אלעזר בן עזריה דואה כי הוא חייב להשמר ולהזהר בשעת נטילת הקדירה מן הקופה שטמן בה כדי שלא יפסיד מקום הקדירה ויחזיר אותה אחר הריסות המקום ולפיכך יאמר שישנה מקום הקופה ויטה אותה כדי שלא יפסד מקום הקדירה כשיוציאה ואז יגלה אותה ויוציאה וחכמים לא הצריכוהו לזה אבל אומרים יטול בדרכו ויחזיר ואם נתקלקל גומא לא יחזיר. ואמרם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כדי שלא יטמין בשבת מן הטעם שזכרנו ואמרם ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר ר\"ל בשבת כי הרימנת מים בשבת על זו הדרך מותרת. וכר בגד מלא מוכין או נוצה וכיוצא בו משימין אותו תחת הראש כשאדם שוכב. וכסת מאותו המין אלא שהוא גדול יותר והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה כו': אפסר הוא חבל שקושרין על פיות הגמלים. וחטם הוא טס של ברזל שקושרין אותו על הלחיים ובלשון עברי פח את פחי הזהב ומה שדקדק בנאקה לבנה לפי שהיא חזקה יותר ותצטרך שמירה מעולה. ולובדקים הוא מין מן החמורים שאינן למודים והוא בינוני בין חמור הבר ובין חמור הישוב: ופרומביא הוא רסן של ברזל. ושיר הוא המתג. וענין אמרו יוצאין בשיר ונמשכין בשיר שיוצאות הבהמות בעלי השיר וכליהן כרוכין על צואריהן ונמשכין בשיר כי הוא מותר למושכן במתג שלהן. ומזין עליהם ר\"ל על אותן המתגין כשנטמאו באהל המת. ואמר וטובלים במקומם בתנאי שלא יהיו חלקי אותן המתגין דחוקות קצתם על קצתם ויהיה הריוח ביניהם מעט כדי שלא יעשו חציצה ודע כי העיקר אצלנו כי כל מה שהוא מתכשיטי הבהמות אינו מקבל טומאה כאשר נבאר במסכת כלים ומה שאומר בכאן כי השיר וכיוצא בו מקבל טומאה לפי שהוא מכלי האדם בשעת הרכיבה לפי שהוא מנהיג בה הבהמה והוא מתשמישי האדם לפיכך מקבל טומאה: " + ], + [ + "חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו כו': ומה שאמר קשורה לו ר\"ל מע\"ש אבל אם עבר אדם וקשר עליו המרדעת אסור לצאת בו בשבת ולבובים הוא שקושרין עורות על אברי הזרע מן הזכרים כדי שלא יעלו על הנקיבות ולא יתעברו. ושחוזות שקושרין אליות הנקיבות על גביהן כדי שיעלו הזכרים עליהם בחוזק ויתעברו. וכבולות הפך זה והוא שיקשרו אליותיהן ברגליהן כדי שלא יעלו עליהם הזכרים. וכבונות פי' שמורות. והוא שיכרכו בגד על צמרן כדי שלא יתלכלך באבק ושישאר בלחלוחיתו ורכותו ויעשו זה בכבשות בלבד לפי שצמרן יותר רך מצמר הזכרים. וצרורות קשורות השדים כדי שלא יזוב מהם החלב. וחלק ר' יהודה על זה ואמר כי אסור להוציאן צרורות לחלב ר\"ל שתהיה הכוונה בקשירת השדים כדי שיתקבץ החלב ולא יזוב כדי שיחלבו מהם חלב הרבה אבל מותר להוציאן צרורות ליבש אם הכוונה ליבש החלב מן השדים כלל. והלכה כר' יוסי ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "ובמה אינה יוצאה לא יוצאה גמל במטוטלת כו': מטוטלת חתיכת בגד קשורה בזנב הבהמה לסימן או לסגולה לשום דבר. ועקוד קשור היד והרגל יחד. ורגול הוא שיכפפו היד על הזרוע ויקשרו אותו והרבה עושין זה בגמלים. ולא יקשור גמלים זה בזה וימשוך ואפי' היו קשורין מערב שבת כדי שלא יראה כמי שמוליכין למקום שוק הבהמות. ואמרו ובלבד שלא יכרוך רוצה בו שלא יקשור ויכרוך וזה המאמר שאמר ובלבד שלא יכרוך אינו תלוי בשבת בלבד אלא בשבת ובשאר ימים כי הטעם משום כלאים וזה כי כשהחבלים שמנהיגים בהם הבהמה הם מקצתם צמר ומקצתם פשתים ומקצתם גמי אז יהיה אסור לו שיקשור ויכרוך וינהיג אותה בהם ומה שהתיר בשאר חבלים בשבת בתנאי שלא יהיו ראשי החבלים תלויין ויוצאין מתחת ידו לארץ טפח או יותר כדי שלא יראה כמי שנושא חבלים תלוים מידו: " + ], + [ + "אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו כו': בזמן שאינה קשורה לו מערב שבת כאשר בארנו קודם זה. וזוג פעמון ותולין אותו בצואר הבהמה כדי שישמע קולה בעת מרוצתה ואסור להוציאה בזוג שדומה כמי שמוציאה לשוק. ופקוק הוא שממלאין הפעמון בצמר או בצמר גפן וכיוצא בו כדי שלא ישמע קולו. וסולם שבצוארו פירוש עצים שעושין כמו שתי וערב על צואר החמור כדי שלא יחזיר ראשו לגבו לחכך חבורתו אם יש שם חבורה ולא יניחנה להתרפא. ורצועה שברגלו עור שקושרין ברגלו כשפרסתו סדוקה עד שתדבק. ותרנגול ידוע והוא שם הזכר ושם הנקבה תרנגולת והשם הכללי לכולן תרנגולים וחוטין שברגליהם הוא חוט קשור על הרגל סביב ולא יתלה ממנו כלל והוא עשוי לסימן שלא יתערב. ורצועה היא הרצועה התלויה מן הרגל. ומן הכבשים מין שיש להם אליה גדולה כמו הכבשים הנמצאים במצרים שיש להם אליות גדולו' כבדות כחלק גדול מגופן ועושין לאותן אליות עגלות כדי שלא יתחככו על הארץ ויפשיטו העור מעליהן. וחנונות מגזרת צמח ששמו יחנון והוא עשב שמשימין אותו בנחירי הנקבות מן הצאן כדי שישליכו התולעים שהם במוחן והזכרים אינן צריכין לזה לפי שהם מנגחין זה לזה ונופלים התולעים. וגימון מחרישה ושל גמי ישימו אותו עליה כדי שיכוף אותה ותלמד לחרוש וחבירו הלכוף כאגמון ראשו (ישעי' נח): ועור הקופר עור של שרץ מלא קוצים קושרין אותו על שדי הפרה כדי שלא יינקו אותה הנחשים כשתישן בלילה וכשבאין לינק מכין אותם הקוצים שבעור ובורחים מהם. ואמר פרתו של ר' אלעזר בן עזריה רוצה לומר כי הוא דן בזה הדין לאשה שכנתו. ואין הלכה כמותו לפי שהוא כמו משוי ומזה הטעם אסרו כל מה שאסרו: " + ] + ], + [ + [ + "במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה כו': מה שאמר לא תטבול בהם עד שתרפם הוא טעם איסור יציאתם באלו החוטין בשבת לפי שנחוש שתצטרך לטבילה בשבת ותסיר אותם מעל ראשה ומצחה כדי שלא יהיו חוצצין ותעבירם ד' אמות ברשות הרבים כי אלו החוטין הם על הראש אבל חוטי הצואר מותר לטבול בהם ולפיכך תצא בהם בשבת. וטוטפת הוא ציץ יקשרו אותו על המצח מאוזן לאוזן. וסנביטין נקראים בלשון חכמים לחיים והם ממיני התכשיט ונתלין מן הציץ על הצדעים ועל הלחיים ולפיכך נקרא לחיים. ואמרו בזמן שהן תפורין רוצה לומר תפורין בטוטפת. וכבול חתיכה של בגד כמו מצנפת שקושרין אותה על המצח ונותנין הציץ עליה כדי שלא יזיק הציץ במצח והוא בפני עצמו זולת הציץ תכשיט. ואמרו לרשות הרבים הוא משמש לכל מה שזכר כי טעם אסורם גזירה שמא יפלו ברשות הרבים ותטלם ותביאם בידה. ועיר של זהב כליל של זהב על צורת ירושלים והיתה אצלם תכשיט. וקטלא חונקת והיא חוטין שעורכין בה גרגרי זהב וקושרין אותה על הצואר בדוחק כאדם החונק את עצמו ולפיכך נקראת חונקת ובלשון ערבי מכנק\"ה. ואמרו אינה חייבת חטאת לפי שטבעת שאין עליה חותם יש בה קצת תכשיט אע\"פ שאינה מתכשיטי הנשים לגמרי ומחט שאינה נקובה אפשר שתחלק בה האשה שער ראשה ולפיכך היא ממיני תכשיטיה ולפיכך אינה חייבת חטאת: " + ], + [ + "לא יצא האיש בסנדל המסומר כו': סנדל המסומר מסומר במסמרים ובלבד שיהו עשויין לחזק וטעם איסורו כי בזמן צרה מן הצרות היו מתקבצין לתפלה וקריאת שמע במערות ושמעו קול המון וסברו שמא הרגישו בהם האויבים דחקו זה את זה ודרסו זה את זה באותן הסנדלים המסומרים ומתו מהם רבים ולפיכך אסרו לצאת בסנדל מסומר בשבת ויום טוב לפי שהם ימי כניסה וכנופיא. ואם יש ברגלו מכה יוצא בסנדל יחיד ברגלו הבריאה: ואמרם מומחה סמוך על התואר וחסר המתואר כמנהג כאילו אמר מאדם מומחה ומומחה הוא שנבחן ונתנסה שלש פעמים ונתאמת בו הנסיון ויהיה האיש מומחה כשירפא בקמיע שלו שלשה פעמים: שריון ידוע שריון קשקשים (שמואל א י״ז:ה׳): וקסדא כובע של ברזל: מגפיים מלבוש של ברזל יתכסה בו האדם בשעת המלחמה כדי שלא יכו אותו ויפול: " + ], + [ + "לא תצא אשה במחט הנקובה כו': כאשר השלים לזכור הדברים שאם יצא באחד מהם לא יתחייב חטאת לדברי הכל התחיל לזכור הדברים שאם יצא באחד מהם יתחייב חטאת ומפני זה לא דבקו בזה המין הראשון: וכוליאר כמו טבעת שמסבב הראש כולו ובלשון חכמים קורין אותו מכבנתא: וכובלת כלי קטן מכסף או זהב ונותנין בו משיחה טובה יתעדנו בה הנשים: ופלייטון המור הוא המוסק והדומה לו ממיני הבושם. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "לא יצא האיש בסייף ולא בקשת כו': תריס הוא המגן: ואלה גנה מעץ ואין בין המגן והאלה אלא שהמגן תבניתו כמו משולש ואלה תבניתו עגולה ושניהם מעץ: בירית אצעדה בשוק: כבלים עכסין בצורת האצעדה והיו מטילין ביניהם שלשלאות והיו מתקשטים באלו הכבלים הבתולות כדי שלא יפסעו פסיעה גסה ויגיע להן היזק בבתוליהן: ומה שאמר טהורים וטמאים אינו נכלל בדיני השבת אבל אמר זה מפני שהזכיר בכאן כבלים והודיענו דין אחר והוא כי העכסין אינן מקבלין טומאה לפי שאינן מכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו והכבלים מקבלין טומאה לפי שהם מכלל הכלים שיש להם שם מיוחד ועוד יתבארו אלו העקרים במסכת כלים. ופירוש תכשיטיה עדיה וחליה: וגנאי פירושו לפי מקומו והוא הפך השבח כלומר רוע וכיעור. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "יוצאת אשה בחוטי שער בין משלה בין משל כו': וחוטי שער הם החוטים הנעשים משער כי אין ענינן כענין חוטי צמר וחוטי פשתן הנזכרים בראש הפרק כי חוטי שער אפילו קשורין על מצחה קשר מהודק אינם חוצצין לפי שהמים נכנסים בהם ולפי שמותר לטבול בהם מותר לצאת בהם בשבת כאשר בארנו בראש הפרק. ואלו השמיענו שלה היינו אומרים שלה שאין מאוסין לה מותר אבל של חברתה שהם מאוסין לה ושמא יש לה לחברתה בראשה חולי הנקרא חולי השועל והוא מריטת השער וכיוצא בה אסור ואלו השמיענו של חברתה היינו אומרים של חברתה שהיא ממינה מותר אבל בשל בהמה שאינה ממינה אסור על כן השמיענו שהכל מותר: ופאה נכרית כמו מגבעת ידבקו בו שער נאה והרבה ותשים אותו האשה על ראשה דרך עראי כדי שתתקשט בשער: ומוך מעט צמר מצמר גפן ודומיהם ובמוך שהתקינה לנדתה אפילו נשתמשה בה שלא יהיה קשור לפי שאם נפל לא תטלנו ולא תביאנו מפני מאיסותו אבל מוך שבאזנה ושבעקיבה לא תצא בה עד שיהא קשור קשר מהודק באוזן או בעקב: ומה שתתן האשה בפיה פלפל או מלח והדומין להם הוא להעביר ריח הפה אם יש בה זוהמא או ריח רע: ושן תותבת הוא שן נכרי שנותנת האשה בפיה במקום שינה שנפל לה דרך עראי ויתחזק בלחיצת השנים האחרים: ושן של זהב הוא שיהיה שן משניה משונה במראיתו ותעשה מכסה מזהב בצורת אותו השן ותרכיבהו עליו להסתיר מומה ורבי אומר שכיון שזה המעשה הוא להסתיר מומה שלא תעקור אותו להראות לחברותיה וחכמים אומרים שתעקור ותראה בר\"ה ולפיכך אסור לצאת בו. והלכה כחכמים: " + ], + [ + "יוצאת בסלע שעל הצינית כו': צינית חולי הנקרא בערבי סלע\"א וחכמים קוראין אותו בת ארעא לעובי חלטיה וקושי עצמה: וסלע כמו פשוט מפותח מכסף או נחושת וזולתו כי סגולת התועלת היא בפתוח: וחוטין הוא חוטין קשורין בצואר ובלבד שלא יהיו צבועים כי אם הם צבועים מחמת יפיין תסיר אותם מצוארה ותראה לחברותיה בר\"ה: רעולות כמו פעמונים או זגין כי הנשים הערביות היו יוצאין בזגין כמו שמנהגן לצאת תמיד והוא מין ממיני החלי הנטיפות והשרות והרעלות (ישעיהו ג׳:י״ט) וכמוהו והברושים הרעלו (נחום ב׳:ד׳) כלומר הונדו והונעו כדי שיפול פריין: וקסמים שבאזניהם עצים קטנים עגולים היו מכניסין אותם בנקבי אזניהם כדי שלא יסגר הנקב: ופרופות כמו כרוכות ר\"ל כי הנשים היו אוספות שולי הרדיד וכנפותיו יחד על דבר קשה כמו אבן או עץ וקושרות מלמעלה: ואח\"כ אמר כי כל הנשים מותר להן לצאת בזה הענין ומה שיחד ערביות ומדיות לפי שהן הידועות בזה המעשה וזה המנהג: " + ], + [ + "פורפת על האבן ועל האגוז כו': זאת הפריפה היא בשבת כי אין בה קשר אלא פריפת החוט בלבד: ואמרו ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת הוא חוזר אל המאמר האחרון והוא אמרו על המטבע לפי שאסור טלטול המטבע בשבת: " + ], + [ + "הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר כו': בית קיבול כתיתין ענינו שיהיה באותו עץ שהוא קב הקטע גומא שיכנסו בה קצוות הבשר עד שיבש ונשאר יוצא לחוץ ממי שקטעו ידו או רגלו ולא כוונו החתך: ואמרו טמא ענינו שהוא מקבל טומאה אפילו טומאת מדרס לפי שהוא כלי קבול כאשר נבאר במסכת כלים: טומאת מדרס הוא כי כל מה שהוא ראוי למשכב ומושב כשניתן כובד הזב עליו נטמא ואפילו יהיה בין הזב ובין המושב דברים בינונים מאבנים וכיוצא בו ועוד התבאר זאת הטומאה משלם במסכת זבים ולפי שזכר הקב והוא הרגל שיעשה הקיטע וזכר מסעדיו שהוא מותר לצאת בהם בשבת לפי שהן קיימות וחזקות ושיכול להכנס בהן לעזרה ואינו דרך הבזיון כמו הםנדל והמנעל שהוא חסור להכנס בהן להר הבית כולו כאשר בארנו בסוף ברכות דבר גם כן על סמוכות של כסא איזה כסא שיהיה ואמרו שהן מקבלות טומאה ומצורות אלו המסעדים שהיו ידועים אצלם יודע מאיזה טעם לא יצא בהם בשבת והוא לרוב המתפרקים מן הרגל וההולך בהן יראה כאילו הוא מוליכן או גוררן: אנקטמים כמו מנעל מעץ ולפי שאינה ראויה למשכב ומושב ולא תקבל ההליכה בהם אין מקבלין טומאת מדרס ועוד יתבארו אלו העקרים כולם במסכת כלים. והלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזגין וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה כו': אלו הקשרים נתבארו בגמרא והוא כי הם זכרו כי הבן הקטן כשיש לו אהבה רבה באביו ולא יכול הנער לעזוב את אביו וישוב עליו להיזק שהאב לוקח שרוך נעלו הימנית ויקשרנו לו בזרועו השמאלית ויועיל לו בסגולה ואלו הן קשרים: ואמרו וכל אדם חוזר להתיר לבני מלכים שיצאו בזגין: " + ], + [ + "יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל כו': חרגול מין חגב את החרגול למינהו (ויקרא י״א:כ״ב) וזה יועיל לחולשת עצבי הירכים בסגולה: ושן של שועל יעשה לשינה ומי שיקח שן של שועל חי ויתלה אותו על מי שארך שנתו תקיצו ואם לוקח משועל מת יעשה להפך וכמו כן יזמו בעלי סגולות כי כשיוקח מסמר מעץ הצלוב ויתלה אותו על גרגרת מי שיש בו קדחת שלישית יועיל לו. והלכה כרבי יוסי כי העיקר אצלנו כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי ועל זה לא אמר הכתוב ולא תלכו בחוקות הגוים (שם כ): " + ] + ], + [ + [ + "כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר כו': מפני זה אמר כלל גדול מפני היות שבת עונש חמור משאר עונשים לפי שהוא בסקילה: ואמרם כל השוכח עיקר שבת רצונו לומר ואפי' היתה לו ידיעה קודם לכן ומלת שוכח תורה על זה והוא שישכח כי השם יתעלה צוה לבני ישראל באסור מלאכה בשבת והוא מאמין כי זה היום שהוא עושה בו מלאכה הוא שבת ולפיכך אינו חייב אלא קרבן אחד לפי שאין לו אלא שגגה אחת בעיקר התורה. אבל אם ידע כי השם יתברך אסר המלאכה בשבת והוא חושב כי זה היום אינו שבת חייב קרבן אחד על כל שבת ושבת כי שגגה אחת היא ליום כולו. אבל כשידע כי היום שבת והמלאכה בו אסורה אבל אינו יודע אם זו שהוא עושה היא מלאכה ותיאסר או לאו אבל חשב שהיא אינה מלאכה ואינו יודע שהיא בכרת אלא שחשב שהיא במלקות הרי חייב קרבן על כל מלאכה ומלאכה כי שגגה היא בכל מלאכה: ואמרו מלאכות הרבה מעין מלחכה אחת הוא שיעשה בשגגה אב מאבות מלאכות עם תולדותיו הנקראות תולדות אינו חייב אלא חטאת אחת. ודרך משל אמר כי הטוחן חטים בשגגה שהוא אב מאבות מלאכות ואחר כן ישור עץ במשור לקבל הנסורת שלו ויטחון חתיכה של מתכת לקחת טחינתה וכל זה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת כי זאת הנסורת וזאת הטחינה תולדות טוחן הן: " + ], + [ + "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כו': מעמר הוא הגודש העמרים הקצורים אחת על אחת ועמיר שם האגודה מן החטה והשעורה וזולתם מכל מה שיקצרו בני אדם: בורר הוא מי שמנקה ובורר האבנים והצרורות ודומיהם מן הזרע: מרקד הוא המנפה אח הקמח להפרישו ממורסנו: מנפצו בשבט כמו חובטו: והמסיך הוא המוסך את השתי והיא ההסכה נגזר מן המסכה הנסוכה (ישעיה כה): ובתי נירין הן חוטין תלויין קצתם בקצתם והוא מין מן האריגה ובהם יארוג האורג ושם הנירין ועצמם מפורסם אצל האורגים: והמולחו רוצה לומר המולח העור: והמעבדו הנותנו בעבוד: והמוחקו הגורר השער ממנו: והמחתכו מי שיחתוך העור: וסותר כמו הורס: והמכה בפטיש פטיש כלי שמשתמשין בו הצורפים ואומני ברזל ונחשת והוא ידוע וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיה כג) ומכה בפטיש אפילו בשעת גמר מלאכה כאשר עושין המכין בפטישין כי מנהגם להכות הכאות על עצם הסדן בשעת ההכאה ולפיכך כל תקון מלאכה והשלמתה כמו המירוט והחכוך ומיני היפוי כולם תולדות מכה בפטיש והוא אמרם כל מידי דאית ביה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש: ואלו האבות כולם דמיונות והוא כי אמרם קוצר הוא מאבות מלאכות וכמו כן כל התולש צמח מחובר לארץ כשכוונתו באותו דבר שתולש כמי שאורה תאנים או בוצר ענבים או חובט זיתים כל אחד מאלו המלאכות לא נאמר בהם שהן תולדות קוצר אבל הוא קוצר ממש כאשר לא נאמר במי ששחט כבש או שור שהוא תולדות השוחט או במי שבשל תבשיל מן התבשילין שהוא תולדות האופה אבל הוא אופה עצמו אבל התולדה שתקח ענין אותה המלאכה המנויה באבות בלבד ובאיזה מקום שתמצא אותו הענין הוא תולדה לאותו האב. המשל על זה אמרנו כי הטוחן הוא מאבות מלאכות וענין הטחינה הוא כתיתת החלק הגדול ועשייתו חלקים קטנים ולפיכך חתוך הירקות בשבת או נסירת עץ לקבל הנסורת שלו או טחינת שפיית חתיכת מתכת לקחת טחינתו או כריתת עצים לשריפה כל זה תולדות טוחן וכמו כן ענין הבשול הוא רפיון העצמים הקשים ולפיכך כל מי שיתיך דבר מן המתכות או יחם אותם הוא תולדות אופה אע\"פ שאינו מדליק אש ואינו מבעיר אותה אלא שנותן ההתכה באש בוער עד שתתחמם. ועל זה הדרך תקח הסברא כי ענין האריגה קבוץ החלקים הנפרדים ודבוקם והכנסת קצתם בקצתם: וענין העבוד חזוק הדברים הרפים כדי שלא יפסדו במהרה. והבן זה הענין ושמרהו וזכור אותו תמיד כשתראה מלאכה מן המלאכות תעיין תולדות איזה אב היא ולא יתערב עליך המעשה שהוא אב מן האבות עם התולדה כאשר בארתי לך: ואמרם המולחו והמעבדו אינם שתי מלאכות כי מליחת העור הוא מין ממיני העבוד וזכר אותו ללמדך כי המליחה עבוד. והשלים מנין התשעה ושלשים במלאכת השרטוט ופשע התנא בזכירתה בשעת הכתיבה ושם אותה מעניני הכותב: ואמרם ארבעים חסר אחת ואחר כך מנאם להשמיענו כי מי שעשה אותם כלן בשגגה אחת בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ובתנאי שתהיה השגגה במלאכה כמו שבארנו בתחלת הפרק וכאילו אמר כי אלו המלאכת השוגג בהן כלן בהעלם אחד יביא ארבעים חטאות חסר אחת: ואמרו אחר שמנאם אלו אבות מלאכות לפרש שאינו חייב בשתי חטאות אלא על שתים מאלו המנויות אבל כשעשה אב ותולדתו אינו חייב אלא אחת וכמו כן כשעשה תולדות הרבה אלא שהן כולן תולדות אב אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. ומה שאמר וכפל ארבעים חסר אחת לדחות דברי רבי יהודה שהוא מונה שובט ומדקדק מאבות מלאכות: ושובט הוא המכה בשבט או בקנה על השתי כשימשך על מנוד האורגים כדי להפריד החוטין: ומדקדק הוא המפריד החוטין בידו בשעת האריגה: וחכמים אומרים כי אלו המלאכות ודומיהם הם כולם תולדות מיסך ואורג כאשר בארנו קודם לכן. וכל אלו האבות שמנה מפני זה קראם אבות כמו שהיה שימושן במעשה המשכן שזכר אותן הכתוב בשם מלאכה וכל הדבר שנתלה או הדומה באחת מהן יקרא תולדה כמו שחלקנו: " + ], + [ + "ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כו': כשר להצניעו כלומר ראוי להצניעו ולשמרו ויש בו תועלת ולא יפסד כשישאר: ומצניעין כמוהו ר\"ל כי מנהג בני אדם להצניען כי יש דברים אילו היו מצניעין אותן היו נשמרין ולא היו נפסדין אבל אין מצניעין אותן ואין משמרים אותן מרוב מציאותם באותו המקום ופחיתותן שם וכאשר יכלול זה הדבר אלו השני ענינין כל מי שהוציא מאותן הדברים והסחורות בשבת השעור שנבאר חייב ואם אותו הדבר חסר אלו שני דברים שלא יהיה ראוי להצניעו ושאין מצניעין אותו בני אדם ובא זה והצניעו אותו שהצניעו בלבד הוא חייב על הוצאתו ושאר בני אדם פטורין: " + ], + [ + "המוציא תבן כמלא פי פרה כו': המוציא אוכלים כגרוגרות חייב כו': עצה הוא תבן הקטנית כגון הפול והאפונים והתורמסין ודומיהן מן הזרעים: קליפיהן קליפה העליונה הדומה לעור הבהמה: גרעיניהן הם הגרעינין הקשין שהן בתוך הפרי: עוקצין הן אותן העוקצין שהפרי תלוי בהן באילניהן כגון עוקצי התאנים והענבים והאפרסקים והאתרוגים וזולתם: וסובין הוא הסובין שלהן והוא הקמח הבינוני: ומורסן הוא המורסן שלהן והיא הקליפה העליונה העבה היוצאה בנפה תחלה וכאשר אמר כי האוכלים כלם מצטרפין קצתם אל קצתם ושיעורם להוצאת שבת כגרוגרת והיא תאנה אחת בינוני. ומן המאכלים מהן שיש להן קליפה ומהן שיש להן גרעינין ועוקצין וסובין והודיעם כי לא יחשב דבר מאלו הדברים עם האוכל ומה שמשערין כגרוגרת הוא מן האוכל הברור המבורר מכל מיני אלו הפסולת כולם: ואמר רבי יהודה כי העדשים בלבד משערין אותן בקליפה הדקה שעליהם לפי שהוא מתבשל שלם בקליפתן ויאכל עמו וכמו כן סברתו בפולין הרטובים לפי שהוא נאכל בקליפתו הסמוך אל האוכל. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "המוציא יין כדי מזיגת הכוס כו': הכוס שרמז אליו בזה המקום הוא כוס של ברכה ושיעורו רביעית וכבר בארנו פעמים כי שיעור רביעית אצבעים על אצבעים על רום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וכל המדות בגודל שהוא הבוהן בלשון העברי והיו מוזגין יינם חלק אחד יין ושלשה חלקים מים א\"כ יהיה מזיגת הכוס רובע רביעית היין שלהן. וגמיעה הוא כדי בליעה אחת אם הוא חלב בהמה טהורה שהוא ראוי לשתיה אבל חלב בהמה טמאה שעורו להוצאת שבת כדי לכחול עין אחת. וכתית הוא קצה המכה רוצה לומר פי המכה והקבוץ כתיתים וכבר קדם פירושו: ואמרו אבר קטן רוצה לומר אבר קטן של אדם בן יומו והאבר הקטן שבאדם הוא אצבע קטנה שברגל. לשוף את הקלורין שיעור שימס בו הסם לעין הנקרא בערבי שיאוף וזהו במימי היאור בלבד שהן יפין לעין אבל שאר המימות שיעורן כדי לרחוץ פנים של מדוכה: ושופכין הדברים הנשפכין כלם רוצה לומר הנגרים והם המשקין כלם. ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "המוציא חבל כדי לעשות אוזן לקופה כו': גמי הוא הגומא ובעברי תיבת גומא. תלאי כמו בית יד שיתלה ממנו: ונפה ידועה. והיא דקות הנקבים: וכברה היא שנקביה רחבים יותר: וקשר מוכסין הוא הסימן שכותבין לוקחי המעשר ובעלי המכס להודיע כי זה פרע מה שנתחייב ושיעורן שתי אותיות וקורא אותן קשר כמו שקוראין אנשי דורנו הרשמים והצורות שמחשבין בהן הפנקסין עק\"ר אלרומ\"י בלשון ערבי ובלשון עברי קשר הרומיים: ונייר. ידוע: ונייר מחוק שטר של נייר שנתבטל ואין מוציאין בו חוב: ופלייטון מר דרור והוא המושק. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "עור כדי לעשות בו קמיע כו': לעשות בו קמיע לכסות בו קמיע. וקלף ידוע ועל הקלף יכתבו התפילין וזה הלכה למשה מסיני ופרשיות תפילין ארבעה קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. וכבר זכרנו כי הדונג הוא השעוה: " + ], + [ + "דבק כדי ליתן בראש השבשבת כו': דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו: ושבשבת הוא הגמי שבראשיה נותנין הדבק קושרין אותה בקנה ומכניסין אותה בקיני העופות ומוציאין האפרוחין: וחרסית טיט האדמה והוא ידוע אצל הרופאים: פי כור שפת הכור שמתיכין בו והוא שם עברי בחרתיך בכור עוני (ישעיהו מ״ח:י׳): פטפוט רגל הכור כי עושין לו רגלים כשהוא גדול ובמשנת כלים פטפוטי כירה: צורפי זהב ידוע והוא עברי ותתנהו לצורף (שופטים י״ז:ד׳). סובין ידוע וכן יעשו הצורפים ישליכו הסובין על פני הכור בעת ההתכה: וסיד הוא עברי ושדת אותם בשיד (דברים כ״ז:ד׳) והוא נעשה מאבנים שרופות והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכוונתם להביא להם הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשר: כלכול הצדעים: ואנדיפי המצח. ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' נחמיה: " + ], + [ + "אדמה כחותם המרצופים דברי ר' עקיבא כו': אדמה טיט אדום יעשו ממנו חותמות על השקין שמשימין בהם הסוחרים ממונם הנקראים מרצופין וכמו כן יעשו מהן חותמות על הכתבים: וקלח ענינו שרש: וכרישה כרתי ובעברי חציר ואת החציר (במדבר יא). וחול גס החול העבה: עבה שיהיה עצם הקנה עב עד שלא יהיה ראוי לכתיבה: ואמרו קלה רוצה לומר ממהרת להתבשל והיא ביצת התרנגולת: ופירוש טרופה מעורבת רוצה לומר שמערבין אותה בשמן ומנענעין אותה היטב ומפני זה היא ממהרת להתבשל ואל תדמה כי מכלל השעור הוא מה שיחם בו כלי הבשול כמו המרחשת או המחבת כי אינו אלא שיעור מה שקולין מביצת התרנגול שיעור גרוגרת והוא אמרם כגרוגרת מביצה קלה ותהיה האלפס הוחמה כבר חמום בינוני. ואין הלכה כרבי עקיבא: " + ], + [ + "עצם כדי לעשות תרווד כו': תרווד כף הרופאים קטן ועוד קוראים אותו תרוור והרבה עושין אותו אצלנו: וחף שן משיני מפתח העץ: וכרכר ידוע ובלע\"ז טורטי\"ר והוא הכישור: " + ], + [ + "חרס כדי ליתן בין פצים לחברו דברי ר' יהודה כו': פצים חצי לבנה כשיש חלל בין חצאי לבנה וימלאו אותו החלל בחרסים ואבנים דקות והלכה כר' יוסי: " + ] + ], + [ + [ + "אמר ר' עקיבא מנין לע\"ז שמטמאה במשא כו': טומאת משא היא כי מי שנושא דבר שהוא מטמא במשא אפי' שלא נגע בו אלא שיהיה בינו לבינו דבר מבדיל כיון שהיה כובד אותו הדבר הטמא עליו טמאו ובתחלת סדר טהרות יבאר הדברים המטמאין במשא ומה שאינן מטמאין ושם נזכיר הראיות כלם ורבי עקיבא סובר כי מי שנושא עבודה זרה נטמא ואפי' היתה בקופה וכיוצא בה וחכמים אומרים אינה מטמאה אלא במגע והנוגע בה בעצמו הוא נטמא והראיה שהביא רבי עקיבא שהיא מטמאה במשא מאותה ראיה עצמה אמרו חכמים שהיא לא תטמא לאברים והוא אמרם אקשייה רחמנא לנדה שאינה מטמאה אברים וכמו שיד הנדה ורגלה כשהן קטועין אינן מטמאין משום נדה כמו כן חלק מצורת עבודה זרה אינה מטמאה אלא כולה היא המטמאה במגע כשרץ שאינו מטמא אלא במגע כאשר נבאר בתחלת הלכות טהרות והמשילה הכתוב לשרץ באמרו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא (דברים ז׳:כ״ו) וטעם מה שהלכו חכמים בטומאת עבודה זרה לקולא לפי שהיא מדרבנן והעיקר אצלנו כי כל מה שהוא מדרבנן ונוכל להקל או להחמיר שנלך בה להקל והלכה כחכמים: " + ], + [ + "מנין לספינה שהיא טהורה כו': מנין לערוגה שהיא ו' על ו' טפחים כו': ראייתו מאמרו בלב ים שהיא כמו הים וכאשר הים אינו מטמא כמו כן כל מה שבתוכו אינו מטמא ואפי' היתה ספינה של חרס ואפי' טעונה ביבשה והורידוה לים: וערוגה ששה על ששה טפחים כבר בארנוהו בפרק שלישי מכלאים ואני אזכיר לך ממנו בכאן מעט מזער כפי דרכנו זה והוא כי אנחנו צריכים שיהיה בין כל זריעה וזריעה ריחוק טפח ומחצה כדי שלא יתערבו משום כלאים אלא אם תהיה זוית בצד זוית או בצד צלע מקום זריעה שניה אז לא נצטרך להרחיק ביניהן כי הגבלת הזוית יראה הבדלתם וכבר ציירנו בכלאים צורות הרבה ואני אצייר לך בכאן אחת כדי שיתבאר ענין זאת ההלכה ואיך יזרע אדם חמשה זרעים וראייתו ממלת זרועיה שהיא מורה על הרבוי ואינו ראיה אלא היא אסמכתא חלושה כמו סימן וכשתרצה לדעת דיני ערוגה תעיין דברינו בחמישי [צ\"ל בשלישי] בכלאים והוא כולו דבר אמת ואינו לרבי עקיבא בלבד: " + ], + [ + "מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי כו': ממה שהזהיר על משכב האשה קודם מתן תורה בשלשה ימים ראיה כי כשיפול מן האשה שכבת זרע תוך שלשה ימים לבעילתה שהיא נטמאת באותה שכבת זרע ואם הפילה השכבת זרע אחר שלשה ימים הרי היא טהורה לפי שאותה שכבת זרע כבר נפסדה ולא תטמא בה ופסק ההלכה כי פולטת בשלישי טהורה ועוד נבאר זה בפרק שמיני ממקואות: ומאמרן בהיותם כואבים ראיה כי היום השלישי קשה למהול כי הלחות ניגרות ויורדות ומתהוה מהם חבורה וירבו המכאובות ומפני זה התירו לרחצו במים חמים בשבת ואפילו הוחמו בשבת לפי שהוא סכנת נפשות: וצורת תכונת המעשה בשעיר המשתלח עוד אבאר אותו בפרק ששי ממסכת יומא: " + ], + [ + "מנין לסיכה שהיא כשתיה ביוה\"כ כו': אין רוצה באמרו כשתיה שיהיה חייב עליה כרת כמו שהוא חייב על השתיה אבל הכוונה שהוא אסור כמו השתיה ויתחייב עליה מלקות כמו שנבאר במסכת יומא: " + ], + [ + "המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה כו': כבר בארנו כי ביצה קלה היא ביצת תרנגולת ותבלין בשמים כמו הפלפלין והזנגביל ובלנגאן וקדה ודומיהן וכולן מצטרפין זה עם זה לפי שפעולתן אחת: איסטיס ני\"ל בלשון ערבי והוא דבר שצובעין בו כעין הרקיע. ופואה בערבי אלפו\"ה והם שרשי עשב אדומים צובעין בהם אדום: סבכה כובע הראש שעושין כמין ציץ על המצח או על הראש: נתר ובורית וקומניאה ואשלג כלם דברים הרוחצים בחוזק ומלבנים ושמותם בערב ידוע: כתם הוא כתם הדם הנמצא בבגד והוא בספק אם הוא דם נדה או לא ורוחצים אותה בשבעה דברים ממרקין ומלבנים ומכללם אלו הארבעה כאשר נבאר בנדה. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "פלפלת כל שהוא ועטרן כל שהוא כו': עטרן ידוע ובלשון ערבי קטרא\"ן: ומיני מתכות הם כלי מתכות ששוחקין בהם הבשמים לפי שהם דברים קשים וחזקים ואפילו דבר קטן מהם הוא ראוי שיעשה ממנו דרבן ודומה לו: ומקק הוא הדבר הכלה שנתעפש ולא נשאר בו אלא רושם והוא מלה עברית אתם ימקו (ויקרא כ״ו:ל״ט) ורבי יהודה אומר מאחר שהמעט ממשמשי ע\"ז חוששין לו וראוי להסירו הרי הוא חייב כשהוציא מהם כל שהוא לפי שהוא חשוב. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "המוציא קופת הרוכלין כו': רוכלין הבשמים: זרעוני גינה הם הזרעים שאינם ראויים לאכילה כמו זרע המלפפונות והבצלים והלפתות ודומיהם ומי שהוציא מאחד מאלו קרוב לגרוגרת הוא חייב ורבי יהודה בן בתירא חולק על זה ואומר שאפילו לא הוציא מאלו הזרעים אלא חמשה גרגרים בלבד או יותר על זה שהוא חייב ונסתלקו דברי רבי יהודה בן בתירא ואחר כן התחיל מאמר שני והוא דברי הכל ואמר כי מי שהוציא מזרע הקשואים או הדלועין או הפול המצרי שני גרגרים שהוא חייב: וענין אמרו חגב חי כל שהוא רוצה לומר אפילו היה קטן ביותר. ואין הלכה כרבי יהודה בן בתירא ולא כרבי יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה כו': שיעור זאת המשנה הוא זה המצניע קודם השבת לזרע ולדוגמא ולרפואה ושכח למה הצניעו והוציאו בשבת סתם חייב עליו בכל שהוא שעל דעת הראשונה הוציאו וכאשר נשלמה כוונתו והוציא אותו דבר שהצניע לאותה הסיבה או סתם כאשר פרשתי פעמים אז שלמה מחשבתו ואחר כן כשהוציאו אם הכניסו אחר כן היה יחוס אותו דבר לו כיחוסו לשאר בני אדם ומפני זה כשחזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו וכבר קדם זכר השיעורין כלם. ופירוש דוגמא משל ודמיון רוצה לומר שהצניע אותו דבר להראותו לעיון: " + ], + [ + "המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה כו': אסקופה נקראת המשקוף התחתון ממשקופי הבתים והדיורין וזולתם כמו שקוראין המשקוף העליון משקוף ואסקופה החיצונה היא אצטבא והיא לפני משקוף פתחי הבתים ונקראת חיצונה לפי שהיא לצד רשות הרבים וזאת האסקופה שמדבר בה בזאת ההלכה היא כרמלית וכבר קדמו (מצרי) [מגדרי] הכרמלית ודיניה בתחלת זאת המסכתא ופי' בבת אחת בפעם אחת לפי שאינה נקראת מלאכה אלא העתקת דבר מרה\"ר לרה\"י או מרשות היחיד לרשה\"ר אם לא יהיה ביניהם רשות אחרת כאשר נתננו העיקר בתחלת דברינו בזאת המסכתא: " + ], + [ + "המוציא בין בימינו בין בשמאלו כו': הוצאת בני קהת לארון היתה בכתף וקראה השם יתברך עבודה שנאמר (במדבר ז׳:ט׳) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו: לאחר ידו פירוש ע\"ג ידו: מרפקו כך נקרא בערבי מרפק והוא הפרק האמצעי מן הזרוע. אפונדתו הוא בגד הזיעה והוא בגד צר ילבש אותו האדם דבק לבשרו ובו מקומות תפורים חלולים כמו חריטין ומצניע שם האדם מה שהוא רוצה ולובש עליו בגדו הנקרא חלוק וכאשר יהפך אפונדתו מלמטה למעלה ישוב פתיחת אותן החריטין למטה ויפול מה שבתוכם מדבר שיש לו כובד בלי ספק. שפת חלוקו שפת בגדו התחתונה: " + ], + [ + "המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור כו': סינר חגור וכאשר תתלה דבר בסינר שלה בין מלפניה בין מלאחריה חייבת לפי שהוא סובב כלומר חוזר: ומקבלי פתקין הם הלוקחים הכתבים והאגרות רוצה לומר שלוחי המלך הרגלים כלומר הרצים כי נותנין אלו הפתקין בעצים חלולים בצורת קנה חלול ותולין אותן בצואריהן: רבי יהודה אומר כי זה הקנה החלול הוא סובב בצוארו וחוזר מצד אל צד כלומר לפניו ולאחריו. ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "המוציא ככר לרשות הרבים חייב כו': השמיעך בזו ההלכה העיקר שהקדמנו בראש פ' א' מזאת המסכתא והוא כי המלאכה כששנים גומרין אותה שהן פטורין העושה את כלה ולא העושה מקצתה ורבי שמעון אמר אפילו לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים פטורין. ואין הלכה כרבי שמעון: ", + "המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי כו': העיקר אצלנו כי כזית מן המת ומן הנבלה וכעדשה מן השרץ המטמא כפי טומאת מינו ופחות מזה השיעור אינו מטמא ועוד יתבארו עקרים אלו במקומם וטעם ר\"ש כי הוא רואה כי אין כוונת המוציא דבר מן הדברים האחרים ככוונת המוציא אלו הנזכרים אבל כוונתו הסרת הטומאה אם כן תהיה הוצאתו מלאכה שאינה צריכה לגופה שהוא פטור עליה וחכמים רואין כי אין הפרש בין המוציא דבר מאלו הטומאות ובין המוציא דבר אחר. ודע כי העיקר אצלנו החי נושא את עצמו ולפיכך המוציא אדם חי אינו משאוי אבל אם היה כפות הוא משאוי לדברי הכל אבל בהמה חיה ועוף אע\"פ שהם חיים משאוי הם לדעת חכמים. ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו כו': התולש מעציץ נקוב חייב כו': וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו רוצה לומר מי שנטל אלו בידו מעצמו כמו צפרניו בזה הוא המחלוקת שזכר אבל מי שנטל אחת מהם במספרים ודומה לו מכלי הגלוח כיון שנטל שתי שערות יתחייב לו לדברי הכל וכמו כן אם עשה בזה לאדם אחר אפילו ביד שהוא חייב ודע כי שער הראש כשנפסק או נתלש רובו ונשאר תלוי מן הראש ומצער אותו מותר לו לכרתו בידו בשבת: וגודלת היא האשה היודעת לגדל השער ולעשותו עבות: ופוקסת היא הנותנת שער על הצדעים והוא ממין גדילת השער: וכוחלת היא הנותנת בעין כחל: ור\"א אומר כי כל אלו תולדות כי גודלת תולדות בונה וכוחלת תולדת כותב [במסקנא צ\"ה ע\"א מסיק הש\"ס דלאו משום כותבת אלא כוחלת משום צובעת ועי' תוי\"ט]: וחכמים אומרים כי ענין גדלת השער אינו ענין בנין וענין הכוחל אינו ענין הכתיבה: והעיקר אצלנו עציץ נקוב הרי הוא כארץ ושיעור הנקב כדי שורש קטן וכבר בארנו זה בפרק חמישי ממסכת דמאי ורבי שמעון אינו סובר שיהיה כארץ לענין שיתחייב סקילה: ואין הלכה כרבי שמעון והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים כו': דע כי רשות הרבים מגיע עד עשרה טפחים ולמעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים הוא מקום פטור והמחלוקת ביניהם הוא כי הזורק דבר מרשות היחיד לרשות היחיד ועבר על רשות הרבים רבי עקיבא אומר כי אם עבר אותו החפץ שזרק על אויר רשות הרבים בתוך עשרה שהוא כאילו נח ורבנן אינן אומרים כן אבל אם זרק למעלה מעשרה אפילו רבי עקיבא פוטר והלכה כחכמים: " + ], + [ + "כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו בר\"ה כו': חוליות הבור והסלע שהן גבוהים י' כו': גזוזטראות כצוצריות והוא בנין מעצים יוצא מן הכותל ולחוץ בעליות על רשות הרבים ועושין אותו כדי להרחיב העליה יהיו אותן הגזוזטראות רשות היחיד גמורה וכבר הקדמנו זכירת מצריה וכשהיתה אותה הגזוזטרא יוצאה לרשות הרבים מזה הצד וגזוזטרא אחרת מצד אחר יהיה רשות הרבים באמצע ורשות היחיד מכאן ורשות היחיד מכאן. בדיוטא אחת שיהיו שתיהם בשוה בעליה אחת האחת נמשכת אחר חברתה ורשות הרבים ביניהם כזאת הצורה המושיט חייב כי כן היתה עבודת הלוים כאשר יתבאר והזורק פטור כמו שאמרו חכמים כי זורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע פטור והדין היה כמו כן במושיט לולי שהיא עבודה נשתמשו בה במשכן וכל המלאכות ממשכן גמרינן להו ודע כי אמרם המושיט חייב ואפילו למעלה מי' לפי שהלוים למעלה מי' היו מושיטין ואחר כן חזר לבאר איך היתה עבודת הלוים ואמרו שתי עגלות זא\"ז מושיטין את הקרשים מזו לזו כי העגלות היו נושאין עליהם הקרשים על זאת הצורה וכל אחת מאלו העגלות היה רשות היחיד: חולית הבור הוא הרפש והטיט הנמצא בקרקעיתו והודיענו כי כשיש בעומק הבור עם החוליא עשרה טפחים יצטרף הבור עם החוליא להשלים עשרה טפחים: ואמרם הנוטל מהם ונותן שיטול מהם ויתן ברשות הרבים והנותן עליהם שיטול מרשות הרבים ויניח עליהם [כפי] העקרים שבארנו בתחלת זאת המסכתא: " + ], + [ + "הזורק ד' אמות בכותל למעלה מי' טפחים כו': זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות כו': כבר בארנו בתחלת זה הפרק כי למעלה מי' טפחים ברשות הרבים מקום פטור הוא וכן למטה מעשרה בארץ והעיקר אצלנו כי המעביר ארבע אמות ברשות הרבים חייב: ואמרו כזורק בארץ רוצה לומר שהוא חייב ובתנאי שיהיה אותו הדבר שזרק נדבק בכותל כמו הטיט השמן או הבצק ודומה לו אז נמדוד מן המקום שהוא עומד בו (בעמידה) ברשות הרבים לאותו דבר שדבק בכותל אחר שנדמה קו בכותל ישר שיצא מן המקום שזרק ממנו מרשות הרבים לאותו הדבר הדבק ואם יהיה באותו קו ד' אמות וגובה אותו הדבר הדבק בכותל י\"ט או פחות אז יהיה חייב לפי שזרק מתחלת ד' לסוף ד' ברשות הרבים ואמרו פטור באותו שזרק לתוך ד\"א ונתגלגל חוץ לד\"א מבואר ביותר לפי שהוא לא נתכוון לזריקה של איסור ואמרו בהפך זה חייב בתנאי שינוח חוץ לד\"א ואפילו זמן מועט אבל אם לא נח כלל פטור: " + ], + [ + "הזורק בים ד' אמות פטור אם היה רקק מים כו': הים היא כרמלית: ופירוש רקק מים אמת המים. וענין אמרו רשות הרבים מהלכת בו בתוכו שיהיו בני אדם מהלכין בו וכשיהיה בגובה אותו רקק עשרה טפחים או יותר אינה נחשבת מרשות הרבים לפי שהיא חולקת רשות לעצמה כמו שנתבאר פעמים ומה שכפל מהלכת בו פעמים ללמדך אפילו שמהלכין בו רבים בדוחק ועמל כי העיקר אצלנו הלוך ע\"י הדחק שמיה הלוך ומה שכפל רקק מים ב' פעמים ללמדך אפי' היה רחבו ד' אמות כיון שיש בגבהו פחות מי\"ט רה\"ר נחשב אותו כיון שמהלכין בו רבים וכשיהיה בגובה זה הרקק י' טפחים אפילו היה ברחבו פחות מד' טפחים שבני אדם יכולין לעברו במהירות לא יחשב כרשות הרבים והשוה בזה ימות החמה וימות הגשמים: " + ], + [ + "הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים כו': כבר בארנו כי הים כרמלית: ואמרו קשורות מטלטלין מזו לזו אחר עשיית הערוב לפי שהן כמו שתי חצרות: ומוקפות הוא שיקיף ביניהם כלומר מחיצה מיריעות וכיוצא בהם: " + ], + [ + "הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו קלטה אחר כו': כשתדקדק לשון זאת המשנה תמצא בה קושיא והוא כי הוא אמר כשנזכר שהוא אסור ואחר כן קלטו אחר לאותו דבר שזרק שהוא פטור ואם לא קלטו אחר אלא שנפל לארץ יהיה חייב וזה אחר שנזכר ואחר כן אמר כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה ושערוה בגמרא כך הזורק ונזכר לאחר שיצאת מידו או שלא נזכר וקלטה אחר או קלטה כלב או נשרפה פטור הא נחה חייב חטאת במה דברים אמורים כשחזר ושכח אבל לא חזר ושכח פטור שכל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה: " + ] + ], + [ + [ + "הבונה כמה יבנה ויהא חייב כו': מסתת הוא החרש המישר המלאכה והמחליק אותה בכלי הידוע אצלנו וזאת המלאכה היא תולדת המכה בפטיש: ומעצד כלי אומנות ידוע חרש ברזל: וקודח הנוקב והיא תולדת המכה בפטיש: ורבן שמעון בן גמליאל סובר כי המכה בקורנס על הסדן אף על פי שלא הכה על שום דבר מהדברים שהוא רוצה לרקען או להחליקן שהוא חייב ובתנאי שתהיה ההכאה בשעת מלאכה לפי שכך עושין הנפחין והם חרשי הברזל פעמים רבות יכו על הברזל הכאות הרבה ועל הסדן הכאה או שתים כאילו אותה ההכאה מתקנת אותן ההכאות כולן ואין הלכה כמותו: " + ], + [ + "החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כו' מנכש הוא החופר סביב בעקרי הגפנים והצמחים והוא ממלאכות העבודה והיא והחרישה שוה: מקרסם הוא הקוטע ירקות הכורת מהם מה שעלה על פני הארץ: ומזרד הכורת ענפי האילנות. וזה המקרסם והמזרד כשהוא מתכוין לתועלתו במה שכרת הוא מאבות מלאכות הקוצר ואם נתכוין לתקן הצמח כדי שירבו ויגדלו כאשר יעשו בזמורות הגפנים הוא זורע. וענין אמרו לתקן. לתקן הארץ לחרישה ואם היתה כוונתו בלקיטת העצים לשורפן או באסיפת העשבים לגדשן ולהאכילן לבהמתו נקרא מעמר: " + ], + [ + "הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו כו': אמרם בין בימינו בין בשמאלו רוצה לומר מי שהוא משתמש בשתי ידיו והם קורין אותו שולט בשתי ידיו אבל שאר בני אדם אינה נקראת כתיבה אלא כתיבת ימין אבל כתיבת שמאל אינו אלא רושם לא כותב: סמניות הוא לשון רבים של סימן והם סימנים כמו שכותבין בני אדם א' שיורה על אחד וב' שיורה על שנים בכל לשון ובכל כתיבה ורבי יוסי אומר כי כותב שתי אותיות אינו חייב משום כותב אלא משום רושם ורושם אצלנו מאבות מלאכות כיון שהיה במשכן כי קרשי המשכן היו כ' מצד צפון וכ' מצד דרום וח' מצד מערב ותכלית מה שהיו מונין שם כ' והיו כותבים על הקרש הראשון בצדו האחד א' ועל הקרש השני ב' וכך היו עושין עד הקרש האחרון שהיו כותבין עליו כ' וכיון שכן הוא כמו שאמרנו מי שכתב בקרש אחד י\"א והם שתי אותיות וככה עד הי\"ט חייב משום רושם ותועלת היותו משום כותב או משום רושם כי לדעת האומר משום כותב יתחייב על ב' אותיות כשכתב כתיבה בשבת בשוגג ואחר כן כתב ב' אותיות בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת לפי שהיא מלאכה אחת והאומר משום רושם מונה רושם מאבות מלאכות יתחייב שתים: ופירוש בן זוגו חבירו רוצה לומר שהוא בצדו בסדר ואמר ר' יהודה אם נתכוון לכתוב שמעון כיון שכתב (שמ) [שם] חייב לפי שגמר שם ואף על פי שמ\"ם שם סתומה וזאת פתוחה לא נחוש אלא הלשון וזה הדבר אמת לפי שלא נחוש לכוונתו אלא בגמר מלאכה הראויה אילו נתכוין לארוג בגד מכ' אמה בשבת שלא יהיה חייב עד שיגמור הכ' אמה ויארוג כל השבת ויהיה פטור זה שקר אלא משעה שיארוג שני חוטים יתחייב אע\"פ שכונתו להשלים אריגת הבגד ובזה תדון בכל המלאכות. ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "הכותב שתי אותיות בהעלם אחד כו': דיו ידוע כותב על הספר בדיו (ירמיהו ל״ו:י״ח): וסם שם העקר איזה עיקר יהיה ורצונו בכאן עיקר צובע: סיקרא גם כן ידוע והוא כמו אבן שצובע צבע אדום: קומוס מין עפר וצבעו שחור ובערבי אלזא\"ג: קנקנתום ממין הקומוס וכן נקרא בערבי קלקנתום: כל דבר שהוא רושם רוצה לומר שיתקיים רשומו: פנקס ספר רוצה לומר חשבון הסופרים: נהגין נקראין מן והגית בו (יהושע א) רוצה לומר שתהיה האות כנגד האות השניה: ואמרי מסרט על בשרו הוא שיכתוב בסריטה על שטח בשרו ואפי' הוציא דם אינו חייב חטאת לדעת רבי יהושע לפי שאין דרך כתיבה בכך והלכה כרבי יהושע: " + ], + [ + "כתב במשקין במי פירות באבק דרכים כו': אחד בארץ ואחד בקורה רוצה לומר כתב אות אחת בארץ ואחת בקורה: ונוטריקון הוא שיכתוב אות אחת מראש המלה ויובן מאותו אות כל המלה כמו שיכתוב ק' וינקוד עליה ויהיה רמז על קרבן או יכתוב מ' ויהיה רמז על מעשר ויובן ממנו זה כפי מה שהסכימו אנשי נוף אחד או אנשי מדינה אחת רבי יהושע בן בתירא אמר כיון שהכל מבינים מאותה אות המלה כולה כאילו כתב אותיות הרבה והלכה כחכמים: " + ], + [ + "הכותב שתי אותיות בשתי העלמות כו': הכוונה בזאת ההלכה כי העושה קצת מן המלאכה בשעה אחת מיום השבת ולא גמר אותה וגמרה בשעה אחרת והוא שוגג בשתי שעות אלא שנזכר בין שתי השעות כי אותה הקצת שעשה עבר ואחר כן שגג וגמר המלאכה ר\"ג אומר אין ידיעה לחצי שיעור ואותה ידיעה הרי היא כאילו לא היתה ולא עשתה רושם כלל ובהעלם אחד עשה המלאכה כולה ולפיכך הוא חייב חטאת וחכמים אומרים יש ידיעה לחצי שיעור ונבדל קצת המלאכה מן הקצת בידיעה ולפיכך הוא פטור מן הקרבן אבל הוא חייב מכת מרדות על חצי שיעור כאשר בארנו כי אמרו פטור זו היא כוונתו במה דברים אמורים כשעשה חצי שיעור במזיד אבל אם היה שוגג אינו לוקה והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין כו': אחד על האריג הוא שארג אפילו חוט אחד על אותה מסכת הוא חייב לדברי רבי אליעזר והלכה כחכמים: " + ], + [ + "העושה שתי בתי נירין בנירין כו': נירין הניר וכבר פירשנו אותו בפרק השביעי: וקירוס יריעה ארוגה מן הסיב: נפה ידועה: וגם כך כברה. וזכר בכאן אלו הדברים על דרך נתינת השיעורים וזכרם בפרק כלל גדול על דרך מנין אבות מלאכות: " + ], + [ + "הקורע בהמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין כו': מקלקל על מנת לתקן רוצה לומר כמי שהורס וכוונתו לבנות: ואמרו הקורע בחמתו או על מתו פטור כשאינו חייב לקרוע על אותו המת: ואמרו בחמתו פטור סברא דחויה היא והלכה הקורע בחמתו או על מת שחייב עליו קריעה חייב והטעם שיהיה הקורע בחמתו ועל מתו חייב מפני שדעתו מתישבת וחמומו מתפשר לאותו הקרע והוא דומה למתקן: " + ], + [ + "שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטוה כו': רוחב הסיט שתות הזרת והוא השיעור הקרוב לדעתי שראיתי בפירוש הסיט והוא הנכון אצלי כאשר בארתי בפרק ג' ממסכת ערלה ויהיה רוחב הסיט כפול שליש הזרת וראיתי לגאון שהוא בין הגודל והאצבע כשיפתח ידו כל מה שיוכל האדם וכשילבן אדם מן הצמר וינפץ ממנו או יצבע ממנו שיעור שיטוה ממנו חוט ויהיה ארכו רחב הסיט כפול שהוא חייב והמובן לי מפירוש אלו המלות שפירשו הקדמונים כי מלא הסיט הוא שתות הזרת ומלא רחב הסיט [צ\"ל כפול] הוא רחוק מה שיראה בין הגודל והאצבע: " + ], + [ + "רבי יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב כו': ביבר מקום שמכניסין בו העופות והבהמות והלכה כחכמים כאשר פירש ר\"ש בן גמליאל: " + ], + [ + "צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב כו': טעם אמרם שניהם פטורין כבר קדם בתחלת המסכתא. ואין הלכה כרבי שמעון: " + ], + [ + "ישב האחד על הפתח ולא מילאהו כו': אמרם פטור בכאן הוא פטור ומותר: " + ] + ], + [ + [ + "שמנה שרצים האמורים בתורה הצדן כו': דע כי החובל והוא העושה חבורה אינו חייב אלא בשני תנאין האחד שיעשה חבורה בנפש חיה שיש לו עור ויצא ממנו דם או שיהיה הדם צרור תחת העור כמו שיארע מהכאות האבן וכיוצא בו והתנאי השני הוא שיתכוין באותה חבורה שיהנה באותו דם או באותו בשר לרפואה או להאכילה לבהמה אבל אם לא נתכוון אלא היזק הבהמה או לצערה הרי הוא מקלקל וכבר קדם באמרם כל המקלקלין פטורין וזה הוא ענין אמרם החובל בצריך לכלבו והמבעיר בצריך לאפרו אז יהיה חייב והשורף דבר מן הדברים ומתכוין לאפרו הוא מבעיר המנוי בכלל אבות מלאכות והחובל ונתכוון למה שאמרנו הוא תולדת דש לפי שהוא מפרק אותו דבר ומבדילו מחבורו ואמר בכאן כי אלו הח' מינין הנזכרים בתורה לענין הטומאה והן החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת (ויקרא י״א:כ״ט-ל׳) הם כולם בעלי עור ולפיכך החובל בהם כמו שהתנינו יהיה חייב וזולתם מן השרצים והרמשים אין להם עור ולפיכך החובל בהם פטור לפי שהוא מתחדש וחוזר לקדמותו וכמו כן ההורגן פטור אלא הנולד מהם מזכר ומנקבה וכבר נתברר במלאכת הרפואות כי העור כשיחבול לא ישוב כמו שהיה לעולם ולפיכך הוא חייב על כל מה שיש לו עור: " + ], + [ + "אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא כו': הילמי הוא המים והמלח ואין בין הילמי ובין מי המלח אלא שהילמי שיעור גדול ומי מלח שיעור קטן ורבי יוסי מחמיר ואוסר אפילו מי מלח ואינו מתיר אלא כשישפוך שמן על המלח או על המים ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "אין אוכלין אזוב יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים כו': אזוב יון הוא בערבי אחטוברו\"ם: ויועזר הוא בערבי פורנ\"ג וכיוצא בו: ואבוב רועה בערבי אצאלדע\"י: ומה שאמרו כל האוכלין אוכל אדם לרפואה ענינו כי כל דבר שדרכו שאוכלין אותו הבריאים ויזונו בו שהוא מותר לאדם לאכלו על דרך רפואה כיון שהוא מזון אצל ב\"א בכלל. ובארץ ישראל שני דקלים וביניהם מעין מים והשותה מהם ישלשל אותו וירפה בני מעים ואלו המים נקראים מי דקלים ואסור לאדם לשתות אספרגוס והוא סם משלשל בשבת כלל. וכוס העקרין הוא שיחברו העקרין בד בבד ודכין אותן ושותין אותן ביין ומי שהיא זבה ושותה מהם שלש כוסות תתרפא ותחיה מחליה וכששותה ממנו בעל הירקון באחד ממיני היין יתרפא ויהיה עקר ולא יוליד ולפיכך הוא נקרא כוס העיקרין: וירוקה שם החולי הנקרא ירקון ובערבי ירקא\"ן ואותן העקרים הם זאג מאסכנדיא\"ה ועשב סרו בערבי עשבה אלסדו\"ר ופירושו עשבה שמחה וכרכום: " + ], + [ + "החושש בשניו לא יגמע בהן את החומץ כו': החושש בשיניו לחזק רפיון בשר השנים אסור לו לגמע החומץ ולזורקו מפיו אבל מותר לו לגמע ולבלוע והוא אמרם לא יגמע ויפלוט אבל מגמע ובולע וגמע כמו אגמע מגזרת הגמיאני נא (בראשית כ״ד:י״ז) והלכה כרבי שמעון וצריך שתהיה אותה המשיחה משתמשין בה בני אדם הרבה: " + ] + ], + [ + [ + "אלו קשרים שחייבין עליהן כו': העיקר שתסמוך עליו הוא זה כל קשר שהוא של קיימא חייבין עליו ושאינו של קיימא אין חייבין עליו: אבל אם היה הקשר בלולאות או בחבור קצוות ועניבתם בלבד הוא מותר לכתחלה ואם הוא קשר הוא פטור אבל אסור אם אינו של קיימא. ואין הלכה כרבי מאיר: " + ], + [ + "יש לך קשרים שאין חייבין עליהם כו': קושרין דלי בפסיקיא כו': זאת המשנה יש לה שיעור וזה אמרם יש קשר שאינו חייב על קשירתו כמו שהוא חייב על קשר הגמלים והספנים ולא זכר אותו הקשר והם הקשרים שקושרים כדי שיתקיימו זמן ידוע מן הזמן כמו שקושרין קשר במתג להנהיג בו הסוס ואחר כן מתיר אותו: וחזר ואמר כי יש שם קשרים הוא מותר לקשרן לכתחלה והתחיל לזכרן ואמר קושרת אשה מפתחי החלוק והם שפתי הבגד ואפילו יהיה לבגד שתי שפתות: וחוטי הסבכה הם חוטי הכובע שעל הראש: פסיקיא חתיכה של בגד וחבלי האורג מותר לקשור בהם הבהמה לד\"ה כי כלי האורג כולם חבלים ועצים וקנים כולם מותר לטלטלן בשבת לפי שהם כשאר כל הכלים והלכה כרבי אליעזר. ואין הלכה כרבי מאיר שהתיר לקשור הדלי בחבל: " + ], + [ + "מקפלין את הכלים אפילו ד' וה' פעמים. כו': מקפלין בכאן רוצה לומר הבגדים שמנהג בני אדם לקפלן ולהצניען ואמרו בכאן כי זה הקפול יש לו ארבעה תנאים ואז יהיה מותר להתיר קפולו ואלו הן שיהיה המקפל אדם אחד ולא שיהיו המקפלים שנים ושיהיה המקופל בגד חדש ושלא יהיה צבוע אלא לבן ושלא יהיה אצלו בגד אחר להחליף משום כבוד שבת ולפיכך הוא מותר לקפלו ולהתיר קפולו כדי שיראה כי עתה הותר מקפולו. ומציעין הצעות בגדים על המטות לישן עליהם והרבה יש כמו מטה מוצעת והיא מלה עברית יצועי עלה (בראשית מ״ט:ד׳). ואין הלכה כרבי ישמעאל: " + ] + ], + [ + [ + "כל כתבי הקדש מצילין כו': מצילין תיק הספר עם הספר וכו': כתבי הקדש שקורין בהם הם הנביאים ושאינן קוראין בהם הם הכתובים ורוצה לומר שלא יקרא בהם כל אחד ואחד בביתו כדי שלא יבטל בה\"מ ולא אסרו הקריאה בהם אלא בשעת המדרש בלבד. ומה שאמרו טעונין גניזה ר\"ל בשאר ימים כשנקרעו או בלו אבל מפני הדליקה אין מצילין אותן אלא אם היו כתובים בכתב אשורית ובלשון עברית. ותיק כמו כיסוי של עץ וזה המבוי שקראו מפולש אינו מפולש מב' רוחות כי הוא רשות הרבים בלי ספר אבל רצה באמרו מפולש מצד אחד והוא שלא יהיה לו לחי ושאינו מפולש הוא השער שיש לו לחי כאשר התבאר בעירובין. ואין הלכה כבן בתירא: " + ], + [ + "מצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם כו': אדם חייב בשלש סעודות בשבת האחת לילי שבת והשני יום שבת שחרית והשלישי במנחה ועוד יתבאר כי זאת ההצלה אינה אלא לחצר המעורבת מה שחייבנו שלא נתיר לו להציל כל מה שיוכל דילמא אתי לכבויי לפי שהוא בהול על אבוד ממונו וכשנאמר לו אין מצילין אלא שלש סעודות יסכים על אבוד ממונו ולא יחוש לכבות האש. ואין הלכה כר' יוסי: " + ], + [ + "מצילין סל מלא ככרות ואע\"פ שיש בו ק' סעודות כו': לפי שהסל כלי אחד התירו לו להוציאו כולו אע\"פ שיש לו יותר ממזון שלש סעודות. ופירוש אם היו פקחין כאשר אגיד לך והוא כי כל מה שהצילו המצילים מן הדליקה הכל הוא להם מן הדין כי מהפקרא קא זכו אבל דבר באנשים חסידים [צ\"ל יראי שמים] שאינם רוצים לקחת לעצמן דבר שאינו שלהם ואינם רוצים גם כן ליגע עצמם בחנם ע\"כ אמר כי אם היו המצילים פקחין רוצה לומר מחודדין ידעו כי השכר שיקחו ממנו אחר השבת אינו שכר שבת ויהיה אסור אלא שכר עמלם ויהיה מותר. ואין הלכה כבן בתירא: " + ], + [ + "ולשם מוציא כל כלי תשמישו ולובש כו': הי\"ח בגדים הן מנוים בגמרא מזאת המשנה והם בגד ישימו אותו על הראש ומצנפת ובגד יתכסה בו האדם בכניסתו לבית המרחץ וב' מנעלים ובגד הזיעה כלומר שהוא דבוק לבשרו של אדם וחלוק שעושה בו מלאכתו וחלוק אחר רחב שלובשין אותו על שני הבגדים ובתי שוקים לכסות השוקים ובתי ידים מלבישין אותן על הידים ומגיעין עד השחי כי ארצם היתה קרה והיו מכסין ידיהם תמיד וכסות אחר על השוקים ורדיד קטן יעטף בו ראשו וכתפיו וב' רדידים יתנגב בהם כשהוא רוחץ בבית המרחץ ובגד נכבד ילבש אותו על כל בגדיו ומפה ינגב בו ידיו בעת הנטילה ואזור. ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "רבי שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי כו': שידה צורתה ידועה אצלינו והיא תיבה קטנה. וגם כן תיבה ידועה. ומגדל אוצר של עץ ידוע אצלנו ונקרא בערבי מנשא\"ר: ואמרו מפני שהוא מחריך יודיעך תועלת פרישת עור של גדי כי הוא יתחרך ולא יתלהב וימנע האש מהגיע אל העץ ור' סבר גרם כבוי אסור אפי' בשעת נפילת האש. ואין הלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה כו': זה מבואר: " + ], + [ + "כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה כו': העיקר אצלנו כי כל צואה או לכלוך תהיה בבית ישיבתו של אדם שמותר להוציאה בשבת לפי שהוא גרף של רעי כי הוא אצלנו מותר לטלטלו בשבת אבל כל מה שאמר בכאן בצואה של תרנגולים כשתהיה בבית הבשול והמלאכה יש לכוף עליה כלי במקומה גזירה שמא יכנס לשם קטן ויתלכלך בה ולפיכך קרא צואה של קטן כלומר שיצחק בה הקטן. ומן החיות המזיקות יש מהם שממיתות בהכרח כשנושכות את האדם כמו קצת מיני האפעה והנחשים וכלב שוטה אלו כולן מותרין להרגן בשבת כשיזדמן לו ואין בזה מחלוקת כלל וזולת אלו מבעלי הארס מאותן שהן נושכות ולפעמים ממיתות ולפעמים אין ממיתות אבל הם מצערות ומכאיבות ימים. אלו ודומיהם אם רדפו אחר האדם לנושכו מותר להרגן ואם אינם רודפות אחר האדם אלא עומדות במקומן יש לכוף עליהם כלי כדי שלא ישכו ואם רצה האדם לדרסן ולהרגן בעת ההליכה הרי זה מותר והצד נחש וכיוצא בו בשבת אם צד אותו כדי לצחק בו הרי זה אסור [צ\"ל חייב]: " + ], + [ + "נכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל כו': אילו השמיענו נר בלבד היינו אומרים נר לאחד נר למאה ולפיכך אם הדליק לעצמו משתמש אחריו ישראל אבל מים אפילו מלא לעצמו לא ישקה אחריו ישראל ואילו השמיענו מלא מים היינו אומרים בזה בלבד אם בשביל ישראל אסור כי נחוש שמא ירבה בשאיבת המים בשביל ישראל אבל נר אפי' הדליק בשביל ישראל ובשבילו מותר. ואמרו כבש מקום חלק שיורדין בו ואין מעלות כמו בסולם ולא זכר זה אלא להשמיענו מעשה ר\"ג וזקנים ודע כי כשיהיה נכרי וישראל והוא יודעו ומכירו אסור לו להשקות בהמתו אחריו כי מפני הכרתו וידיעתו בו שמא הרבה בשאיבת המים בשבילו ובזה כל מה שאפשר להרבות ולהוסיף עליו יהיה אסור בו זה הענין: " + ] + ], + [ + [ + "כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהם עמהן כו': אמרו אף על פי שנתפרקו בשבת שיעורו אע\"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת. ואינן דומין לדלתות הבית שאם נעקרו שאינן מטלטלין ואפי' נעקרו בשבת לפי שלא חשב לטלטלן ולהניען ולא נעשו לזה וזה הוא ענין אמרם לפי שאינו מן המוכן: " + ], + [ + "נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזים כו': קורנס הפטיש. וקורדום הגרזן. מגרה המשור שמנסרין בו הנגרים העץ. מגריפה מגרפות יעים. רחת לוח יזרו בה החטה וצורתה ידועה. מזלג עץ ארוך וראשו האחד מתחלק לשלשה עצים כצורת אצבעות היד יבררו בו התבן מן הזרעים. כוש עץ ארוך דק שבו טוות הנשים והוא הפלך. כרכר הוא הכישור שנותנות בפלך בעת הטויה טורטי\"ר בלע\"ז. מחט של יד מחט התפירה. ומאמרם ליטול בו את הקוץ יש ראיה שמוציא מה שנכנס בבשר האדם מן הקוצין והברקנים בשבת וכמו כן מותר לסחוט החבורה כדי שתצא הלחה ממנה אבל לא להרחיב הפה. ומחט של סקאין הוא המחט הגדולה שתופרין בה יריעות השער והן הנקראין שקין:" + ], + [ + "קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה כו': עושין מקל לחבוט בו את הזיתים ומהפכין בו הזיתים כשהן בגת ועושין בראשי קצת אותן המקלות כמו רמון עגול או קשר וכשמהפכין בו הזיתים ירימו המקל ויביטו באותו רמון אם יש בו שמנונית אם לא וידמה כלי קבול ולפיכך מטמא: " + ], + [ + "ר' יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול כו': מסר הגדול הוא המגרה הגדולה שבה מגררין העץ העבה. ויתד של מחרישה ידועה ואמרו לצורך ושלא לצורך רוצה בו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אפי' מחמה לצל וצריך שיהיו אותן הכלים ראויין להשתמש בהם בשבת כמו הסכינין והכסאות והקערות והם נקראים דבר שמלאכתן להיתר אבל הכלים שהן דבר שמלאכתן לאיסור כמו המדוכות והרחים מותר לטלטלן לצורך גופן ולצורך מקומן אבל לא מחמה לצל וזה הוא העיקר בטלטול שבת וזכור ואל תשכח. ואין הלכה כרבי נחמיה: " + ], + [ + "כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן כו': עריבה היא קערה. ומקפה תבשיל או מרק קופא והמחלוקת שביניהן הוא כשנשברו בשבת אבל אם נשברו מע\"ש אפי' אינן עושין מעין מלאכתן: " + ], + [ + "האבן שבקירויה אם ממלאים בה ואינה נופלת כו': קירויה הוא כלי חרס ששואבין בו מים ותולים ממנו אבן כדי שיכבד וירד לתחתית המעין. טפיח קומקום קטן והטעם שבעבורו לא התירו לשאוב בשבת כשאינו מתוקן גזירה שמא יחתוך ממנו בידו בשבת ויתקנהו לשאוב: " + ], + [ + "פקק החלון ר\"א אומר בזמן שהוא קשור ותלוי כו': פקק החלון הוא המפה שתולין כנגד החלונות כדי שיסתיר אורם ופירוש פקק המסגר כלומר הדבר שסוגרין בו. ומה שאמרו חכמים בין כך ובין כך רוצה לומר בין קשור ובין שאינו קשור כיון שהוא מתוקן פוקקין בו והמחלוקת הוא בתוספת באהל עראי רבי אליעזר אומר אין מוסיפין באהלי עראי ואפי' ביום טוב וחכמים אומרים מוסיפין אהל עראי ואפי' בשבת והלכה כחכמים: " + ], + [ + "כל כסויי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת כו': אין ביניהם מחלוקת כי כסוי הכלים ניטלין בין שיש להן בית אחיזה בין אין להן וכסויי קרקעות אינן ניטלין אא\"כ היה להם בית אחיזה אבל המחלוקת בכלים המחוברין לקרקע ר' יוסי סבר כי אין הפרש בין מחוברין לאין מחוברין ינטלו כסוייהם ואע\"פ שאין להם בית אחיזה וחכמים סוברין שהן כקרקע והלכה כחכמים והוא העיקר האמתי כי כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע: " + ] + ], + [ + [ + "מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן כו': מפנין מלה עברית מן פניתי הבית (בראשית כ״ד:ל״א) ואמרו אפי' ד' וה' על דרך הרבוי כאילו אמר אפי' מנין גדול ובתנאי שלא יפנה אותו האוצר כולו עד שלא יניח שם שום דבר וזהו ענין אמרו אבל לא את האוצר והטעם בזה כי קרקע האוצר חפור וחרב ונחוש שמא ישוה קרקעו בידו והוא אמרם דילמא אתי לאשוויי גומות ולא התירו זה אלא לדבר מצוה כמו שהמשיל מפני האורחין ומפני בטול בה\"מ ואם הוצרך אדם לפנות לא יפנה יותר מד' או ה' אלא כל חד וחד מפני לנפשיה. והתירו טלטול התרומה ואפי' היה ישראל כיון שהיא ראויה לכהן ובתנאי שתהיה תרומה טהורה שתהיה ראויה לאכילה וכמו כן הדמאי הוא ראוי לעניים על העיקר שהוא אצלנו מאכילין את העניים דמאי. ואמרו כי מותר להניע מעשר ראשון שנטלה תרומתו ולטלטלו ואינו רוצה במעשר ראשון כשהוציאו כמשפטו ואחר כן הוציאו ממנו מעשר מן המעשר כפי החיוב כי אינו מדבר בכיוצא בו כי לא נשאר בו טעם שימנע הנעתו וטלטולו אבל מדבר במעשר ראשון שהוציאו הישראל בשבלים קודם שיודש ויהיה דגן ויוציאו ממנו התרומה גדולה בחיוב והודיענו כי המעשר שהוציאו על זה הדרך לא יתחייב הלוי להוציא ממנו אלא תרומת מעשר בלבד החלק שנשאר עליו אבל חלק תרומה גדולה שיתחייב בה אותו המעשר לא לפי שאותה תרומה אינה חלה אלא על החטה אחר הדישה והברירה. ואמרם מעשר שני והקדש שנפדו אפי' פדה אותם לעצמו שיתחייב בתוספת חומש כיון שנתן הקרן יטלטלו אע\"פ שנשאר עליו החומש. ואמרם ולא את הטבל אפי' טבל מדרבנן כשנזרע בעציץ שאינו נקוב. ואמרם ולא את המעשר ראשון שלא נטלה תרומתו אינו רוצה בו שלא הורם ממנו תרומת מעשר כי זה מבואר אבל מה שלא הוציאו ממנו חובתו מתרומה גדולה אע\"פ שהוציאו תרומת מעשר וזה ראוי וחובה כשהוציאו המעשר מן הזרע אחר הדישה והברירה (*ואפילו) הוציאו ממנו תרומה גדולה מקודם. ואמרם מעשר שני והקדש שלא נפדו רוצה בו שלא נפדו כהלכה כגון שיפדה מ\"ש על חתיכה של כסף וזה הפדיון אינו הגון ולא נעשה כהלכתו עד שיפדה על כסף מפותח רוצה לומר מעות מצויירים כמו שאמר הכתוב וצרת הכסף בידך ואמרו חכמים (ב\"מ דף נד.) דבר שיש עליו צורה או שיחלל ההקדש על הקרקע ואין דין הקדש שיפדה אלא במטלטלין כמו שאמר הכתוב (ויקרא כ״ז:כ״ג) ונתן את הערכך ביום ההוא וגו' שיהיה הדבר הנתן מיד ליד וכבר הקדמנו פירוש אלו הענינים בעצמם ובאורם בתכלית הבאור בפרק ז' מברכות ונשנו אלו העקרים במקומות רבים מסדר זרעים ומה שאמרנו בכאן מזה הענין לא היה אלא על דרך הזכרון כאשר הקדמנו. ולוף מין ממיני הבצלים בלי ספק. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: " + ], + [ + "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינן כו': [כופין את הכל לפני האפרוחים כו':] חבילות הם האגודות. זרדים ענפי האילנות שכורתין בשעת הזמיר וכיוצא בו. וזהו שהתירו לתת סל לפני האפרוחין ואינו מבטל כלי מהיכנו לפי שהיא אינה עומדת עליו. וסייח הוא עייר בן אתונות. ופירוש מדדין כמו מסייעין או מנהיגים ביד והיא מלה עברית אדדה כל שנותי (ישעיה לח) ויותר מבואר אדדם עד בית אלהים (תהלים מב) ובכל מקום שאמר רבי יהודה אימתי הוא מפרש דברי חכמים ולפיכך הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין כו': מילדין הוא משיכת הולד מן הרחם. מסעדין הוא שעוזרין הבהמה בהתרת רגליה ונעורה ונענועה וכיוצא בו. וחכמה האשה המקבלת הולד וקוראין אותה בלשון עברית מילדת. ורוצים באמרם ממקום למקום כי אין משגיחין ואין חוששין לאסור תחומין. ואמרם מחללין עליה את השבת רוצה לומר שעושין לה כל צרכיה מהדלקת הנר ושחיטה והבשול ושחיקת סממנין לשתות וקשירת החבלים במה שתתלה עצמה בעת הלידה וזולתם מכל צרכיה הכל שוה בין אמרה צריכה אני או לא תאמר אבל אין מתחילין בחלול שבת עד שתשב על המשבר ויתחיל הדם להיות שותת ומאותה שעה לתשלום ג' ימים מחללין עליה את השבת בין אמרה צריכה אני בין אמרה איני צריכה ולתשלום ז' ימים מחללין עליה את השבת גם כן אלא אם אמרה אינה צריכה ולתשלום ל' יום אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושים כל צרכה על ידי נכרי לפי שהיא כמו חולה שאין בו סכנה והעיקר אצלנו כי חולה שיש בו סכנה מחללין עליו את השבת ואין עושין חלול שבת קטנים ולא נכרים ולא עם הארץ כדי שלא ינהגו עצמם בחלול שבת ויקל עליהם כי לא ידעו שזה החילול לא התירו לעשותו אלא מפני הצורך הגדול וההכרח אבל עושין אותו גדולי ישראל ואם הוא חולה שאין בו סכנה עושין צרכיו ע\"י נכרי וכן אמרו דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה. ואומר תנא קמא שקושרין טבור הולד ומניחין אותו נתלה ממנו עד מוצאי שבת וכורתין אותו ואינה הלכה אבל כורתין אותו ומנקין אותו ונותנין עליו אבק ההדס ודומה לו וכורכין אותו בבגדים וכל זה בשבת ועוד יתבארו צרכי מילה בפרק שאחר זה והלכה כרבי יוסי כאשר זכרנו: " + ] + ], + [ + [ + "רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע\"ש כו': מפני זה יביא אותו מגולה לחבובי מצוה. ויכסה אותו בשעת הסכנה ע\"י עדים כדי שלא יחשדו אותו שהוא מחלל שבת וכשפשע בסכין יביא אותו בשבת אבל דרך גגות ור\"א מתיר להביא דרך רשות הרבים ואינה הלכה כי העיקר אצלנו שכלל שנתן ר\"ע אמת והמילה א\"א מערב שבת והוא לפי שמצותה בשמיני על כל פנים: " + ], + [ + "עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין כו': פורעין הוא כאילו אמר קורעין הקרום שעל הערלה. אספלנית הוא כמו משיחה עבה ונקראת בערבי מרה\"ם. כמון ידוע. לועס ידוע והוא שאוכל אדם וכותש בשניו ואינו בולע. סמרטוט בגד בלוי. וחלוק הוא שיקוב חתיכה של בגד כדי שתכנס המילה באותו הנקב ויכרוך שאר הבגד על האבר ואחר כן אמר שיביא מבית לבית אפי' הם מבלי ערוב וכמו כן יביא מחצר אחרת והוא ענין אמרם אפי' מחצר אחרת: " + ], + [ + "מרחיצין את הקטן בין לפני המילה כו': אמרו מזלפין היא מפרש הרחיצה שהחזיר עליה כאילו אמר בכאן כיצד מרחיצין את הקטן מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי והזילוף הוא זריקת המים או כל משקה וחלק ר\"א ב\"ע על זה ואמר כי מותר לרחוץ כל גופו בשבת לפני המילה ולאחר המילה וביום השלישי למילה וזאת הרחיצה היא הרחיצה בחמין ואין הפרש בכאן בין חמין שהוחמו מערב שבת ובין שהוחמו בשבת לפי שהוא סכנת נפשות והלכה כרבי אלעזר בן עזריה. ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת כו' (דף קנז ע\"א). העיקר אצלנו מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ולפיכך יחייב אותו רבי אליעזר לפי שהוא חובל ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא ומה שפטר אותו רבי יהושע לפי שהוא מל האחד שהיה חייב להמול בשבת ברשות ואמר הואיל ונתנה שבת לדחות לזה האדם ויש לו למול האחד מן הבנים לא יתחייב על האחר והחלק הראשון שהודה בו רבי יהושע שהוא חייב חטאת זה אצלו אינו חייב אלא שקדם ומל בערב שבת אותו שהיה חייב להמול בשבת ואחר כן מל בשבת אותו שהיה חייב להמול מערב שבת אז יהיה חייב לדברי הכל כי לא נתנה שבת לדחות והבן שתדחה השבת בשבילו כבר נמול בע\"ש אבל אם לא קדם ומל בע\"ש ונשארו שניהם ערלים ומל של ע\"ש בשבת הרי זה פטור לדעת רבי יהושע הואיל ונתנה שבת לדחות והלכה כרבי יהושע: " + ], + [ + "קטן נימול לח' לט' לי' לי\"א ולי\"ב כו' עקרי זאת ההלכה כי בין השמשות הוא ספק אם מן היום ספק אם מן הלילה ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את י\"ט כי המילה מצות עשה וי\"ט עשה ולא תעשה כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אמרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעקר אצלנו לא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה ועוד עיקר אצלנו כי שני ימים טובים של ראש השנה בלבד שהן קדושה אחת ועוד יתבאר במקומות שהן כיום אחד נתנו וכשתדע אלו העקרים תהיה זאת ההלכה מבוארת. ואמרו עד שיבריא רוצה בו שיצא מחליו בכל ותגמר ירידת החולי וישאר אחר ירידתו ז' ימים שלמים והם ימי הטוהר אז ימול וענין אמרו שלמים שיהיו מעת לעת ודע כי מי שנולד ונסתפק אם נולד בחדש הז' שהוא בן קיימא או בח' אע\"פ כי ברוב לא יתקיים ולא יחיה ראוי שימול ביום הח' ובשבת כי אם הוא בן של קיימא הרי מילתו בשבת חובה ואם הוא נפל לא עשה כלום מי שמל אותו הרי מעשיו כמחתך חתיכה של בשר והוא אמרם [מחתך] בשר בעלמא הוא:" + ], + [ + "אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה כו': ציצין הם קצוות הבשר החופה ראש האבר. ואמרו החופה את העטרה רוצה בו רוב גובה העטרה וכ\"ז שהוא מתעסק במילה יחתוך בשבת בין ציצין המעכבין ובין ציצין שאין מעכבין ומשגמר המילה וסלק ידו אסור לשוב ולחתוך בשבת אלא ציצין המעכבין בלבד ולזה הענין רמז באמרו בתחלת זה הפרק עושין כל צרכי מילה ואמרו אינו אוכל בתרומה אם הוא גדול ונשאר ערל בלא מילה והעיקר אצלנו הערל וכל הטמאים לא יאכלו בתרומה כאשר יתבאר בשמיני מיבמות. ובעל בשר איש שמן רפוי הבשר כי מרפיון הבשר ודלדולו ותליתו יראה האדם ערל אע\"פ שהוא מהול והעיקר אצלנו בכל זה שיבוקר האדם בשעה שהוא מתקשה אם נראה מהול מניחין אותו כמות שהוא ואם אינו נראה מהול חותכין הבשר סביב עד שיראה מהול כשיתקשה. ואמרם כאלו לא מל ר\"ל שישוב ויפרע בשבת ואע\"פ שסלק ידו מן המילה. וממה שאני חייב להזכירך בכאן שהאדם כשעבר ולא מל את בנו או יליד ביתו וחס עליו ביום הח' עבר על מצות עשה גדולה וחמורה כי אין בכל המצות כמוה ולא יתכן לו לעולם לשלם זאת המצוה אבל זה העון קשה יותר ממי שעבר עליו חג הםוכות ולא עשה סוכה או ליל פסח ולא אכל מצה לפי שזה אחר שעבר יום הח' למילה לא נפטר מזו המצוה אבל הוא מצווה ומוכרח למולו תמיד וכל זמן שלא ימול אותו ויהיה ערל יהיה עובר על מצות עשה שהגיע זמנה וכשימול אותו תסור ממנו זאת העבירה ויעשה מצוה וכמו כן כל מי שיראה זה האדם רוצה לומר הילוד הערל ולא ימול אותו עובר על מצות עשה עד שימול אותו כאילו היה בנו וכשיגדל הילד ויגיע לזמן חיוב המצות נפטר כל אדם ממילתו ונתחייב הוא למול את עצמו מיד וכ\"ז שלא ימול עצמו הוא עובר על מצות עשה עד שימול וכשימול ואפי' באחרית ימיו אז עשה מצוה וסר ממנו העון ואם מת והוא ערל אז יהיה מחוייב כרת הנזכר בתורה במי שלא ימול ואינו יודע בכל המצות מצוה כזאת רוצה לומר שלא יתחייב בה מלקות והוא מכשול גדול כדי שימות החוטא בחטאו: " + ] + ], + [ + [ + "רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת בי\"ט כו': משמרת הוא שק שנותנין בתוכו שמרי היין והיין יורד ממנו זך וצלול והמשמרת קולטת את השמרים ואסרו חכמים לתלותה בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול והמסנן שמרים בשבת במשמרת עושה מלאכה שהיא תולדת בורר או מרקד והלכה כחכמים: " + ], + [ + "נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצולו כו': יצלו כמו יסננו כי הדבר הזך קוראין אותו צלול והוא הפך עכור ומסננין כמו צוללין היין בסודר ובתנאי שלא יטה בידו הבגד בפי הכלי כדי שיהיה שופך במקום משופע כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. והתנאי בכפיפה מצרית שלא תהיה גבוהה מתחתית הכלי טפח אלא פחות מזה כדי שלא יעשה אהל עראי בשבת לפי שהוא אסור כמו שבארנו. וטבע הביצים שטורפין ונותנין אותם בדברים העכורים ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק. ואנומלין הוא יין ודבש ופלפלין. ולגין כד: ומה שאמר רבי צדוק הכל לפי האורחין אפשר לפרשו בשני פרושים האחד מהם כי הוא חלק על ר' יהודה במאמרו ובמועד בחבית ואמר במועד הכל לפי האורחין ואפשר שיהיה מאמרו הכל לפי האורחים בין בשבת בין בי\"ט בין במועד והלכה כת\"ק והוא שיעשה מן האנומלין כל מה שירצה: " + ], + [ + "אין שורין את החילתית בפושרין כו': שורין מלה ידועה. חלתית היו משתמשים בו לפי שהיתה ארצם קרה. כרשינין הוא זרע הנקרא בערבי כרסנה ובלשון הקודש כסמת ומאכילין אותן לבקר. ושפין פירוש כמו מקנחין או ממרחין ביד אבל נותן הוא לתוך הכברה והיא מתקנחת שם מאליה. כלכלה סל. כוברין פעולה מן כברה: מוץ התבן הדק. אבוס מקום שאובסין שם הבהמות אבוס בעליו (ישעיה א): " + ], + [ + "גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין כו': פטם השור שמשמנין אותו תרגום בריאות פטמוטא (בראשית מא). ורעי כמו ראי ובלשון עברי כמו צפיעי הבקר (יחזקאל ד׳:ט״ו) וחכמים אוסרים לגרוף מלפני הפטם ואפי' היה המספא בקופה או דומה לה אבל אם היה אבוס קרקע והמספא לשם אסור הוא לדברי הכל דילמא אתי לאשויי גומות וכמו כן אוסרין סלוק לצדדיהן אבל לסלק מלפני הבהמה מותר אצלם ובתנאי שיסלק מלפני החמור ויתן לפני השור ולא שיסלק מלפני השור ויתן לפני החמור כי מה שהניח החמור הוא ראוי לאכילת השור ומה שהניח השור אינו ראוי לאכילת החמור כי הוא הפסידו ברירו והלכה כחכמים: " + ], + [ + "הקש שעל גבי המטה לא ינענעו בידו כו': נענוע הוא הטלטול. כר הוא שמשימין תחת הרקה ואזן [תחת הראש. יעב\"ץ]. סדין הרדיד הקטן הידוע אצלנו ונקרא בערבי אלחר\"ם. מכבש נקרא בערבי תכ\"ת והם שני לוחות שמשימין ביניהם הבגדים המכובסים מקופלים ואח\"כ קושרין הלוחות ומהדקים אותן כדי שיתיישרו הבגדים ויהיה הקפול נאה ואין הלכה כרבי יהודה: " + ] + ], + [ + [ + "נוטל אדם את בנו והאבן בידו כו': התירו לטלטל כלכלה והאבן בתוכה בג' תנאים. האחד שיהו בכלכלה פירות אבל אם אין בה פירות נעשית בסים לדבר האסור והתנאי השני שיהיו הפירות שדרכן להתלכלך כמו הענבים והתותים והפרישים אבל אם היו אגוזים או שקדים לא לפי שאפשר לנערו מן הסל בארץ והתנאי השלישי שתהיה האבן בנקב מן הסל לסתום הנקב לפי שהוא חלק מן הסל. והמדומע הוא הדבר המעורב מחולין ותרומה ודמע שם התרומה וכבר קדמו משפטי המדומע כולם במסכת תרומות וממה שקדם זכרו כשנפל חלק אחד מתרומה במאה חלקי חולין צריך להפריש מן הכל שעור התרומה והשאר יהיה מותר כי התרומה עולה באחד ומאה ואמר רבי יהודה כי מותר להוציא אותו החלק בשבת ויהיה אותו החלק שהוציא היא התרומה שנפלה בעצמה ולולי זה הדמיון לא יהיה השאר מותר ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "האבן שעל פי החבית מטה על צדה כו': נוער את הכר והן נופלות זה הוא כשהוא צריך לכר אבל אם הוא צריך למקום הכר נוטל את הכר והמעות עליו ובלבד אם היה שוכח אבל אם הניח המעות ע\"ש על הכר הרי זה בסיס לדבר האסור ואסור לנערו. לשלשת לכלוך וטנוף. מקנח ידוע כלומר מקנח אותו הטנוף. סמרטוט בלויי הבגדים: " + ], + [ + "ב\"ש אומרים מגביהין מן השלחן עצמות וקליפין כו': מה שהרשו בית הלל טלטול הקליפות והעצמות לפי שהן ראויין למאכל הבהמות. וטבלא לוח גדול ישימו עליו השולחן כדי שיפול עליו הפרורים. ושער של אפונים הם הקליפות האפונים. וספוג ידוע והיא כמו צמר נעשה לחוף הים ושואף המים ומסתפגים בו. ובית אחיזה שלו הספוג הנזכר כשיש לו בית אחיזה ואוחזין אותו בו אינו מתעצר ולא נסחט כשמסתפגין בו ואפי' ר\"ש אוסר להסתפג בו כשאין לו בית אחיזה לפי שהוא מתעצר ונסחט בהכרח וכל דבר שיהיה הכרחי מודה בו ר\"ש אע\"פ שאינו מתכוין כי ר\"ש אינו אומר דבר שאינו מתכוין מותר אלא כשהתפעלות המלאכה אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה כאמרם גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ כי אפשר לגררו ולא יעשה חריץ אבל דבר הכרחי לא והוא אמרם מודה ר\"ש בפסיק רישיה ולא ימות ומאמר חכמים בין כך ובין כך רוצה לומר בין שיהיה לו בית אחיזה שמותר להסתפג בו או לא יהיה לו מותר לטלטלו בשבת והלכה כחכמים: " + ] + ], + [ + [ + "חבית שנשברה מצילין הימנה מזון ג' סעודות כו': הטעם אשר בעבורו לא יספוג שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול: ומאמר ר' יהודה אם לאכילה רוצה בו כי כשהכניס אותן הפירות לאכילה היוצא מהן מותר כי לאכילה היה מזמן אותו דבר הזב ממנו ואם הכניסם למשקין אותן המשקין אינן מותרין לפי שאין לו רשות לשתות מאותן המשקין בשבת ועיקר מחלוקת בזאת המשנה הוא בתותים ורמונים בלבד אבל ענבים וזיתים הכל מודים שהיוצא מהן אסור ושאר פירות מלבד ענבים וזיתים ורמונים הכל מודים שהיוצא מהן מותר ואפי' הכניסן למשקין ומחלקותם בתותים ורמונים כי החכמים דמו אותן לענבים וזיתים שדרך בני אדם לעצור אותם כענבים וזיתים ורבי יהודה דן כל מין ומין לעצמו כאשר תראה והלכה כרבי יהודה והלכה כרבי אליעזר: " + ], + [ + "כל שבא בחמין מע\"ש שורין אותו בחמין בשבת כו': אמר כי כל מה שנתבשל קודם השבת ואחר כך הוציאו מן המרק והצניעו שמותר להשרותו במים חמין בשבת ומה שלא נתבשל קודם השבת שאסור להשרותו אלא מדיחין אותו בלבד חוץ מן הדג המליח ומן דג דק הקליפה והוא הנקרא קולייס האספנין לפי שאלו הדחתן מכשירתן לאכילה ויהיה כמו שבשלן בשבת: " + ], + [ + "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרת כו': לא יקבנה מצדה רוצה לומר מצד החבית. ושעוה הוא הדונג. ממרח כלומר מחליק כמעט שיחייב רבי יוחנן חטאת לזה שנתן שעוה על פי הנקב והלכה כרבי יוסי: " + ], + [ + "נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור כו': אולי יעלה על הדעת כי אסור ליתן תבשיל לתוך הבור גזירה שמא ירד הכלי לתחתית הבור ואתי לאשויי גומות וג\"כ יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך החמין [צ\"ל החמה פי' שמש והכי מוכח בסוגיא דשבת (ל\"ט ע\"א)] גזירה שמא יטמין ברמץ ולכך הודיענו בכאן כי מותר לעשותן ואת הדומה להם ואם הוא מבואר והוא אמרם ואת המים היפים ברעים. נשרו כליו נשרו מגזירת משרה ושורין. שוטחן אומר שמותר לשטוח בגדיו השרויים בחמה ושוטחן מלה עברית שוטח לגוים (איוב י״ב:כ״ג) משטח חרמים (יחזקאל כ״ו:י״ד) אבל לא כנגד העם כדי שלא יחשדוהו שרחצן בשבת וזה הסתם דחוי ואין היתר לשוטחן כי העיקר אצלנו כ\"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור: " + ], + [ + "הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג כו': זאת הרחיצה אינה אלא במקום שמותר לו לטלטל ממנו לביתו ומביתו לאותו מקום כמו שיהיה בחצר או במדינה ויהיה שם ערוב ולא נשאר להחמיר עליו אלא שמא יסחוט הבגד שמסתפג בו כשנשרה ואז יוציאנו והוא יבש וכשנאמר לו כי אין דרך להוציא זה הבגד שנסתפג בו ממקום רחיצתו יניחנו שם ולא יחוש לו בין שיהיה יבש או שרוי. ואמר כי אפי' נסתפג בעשר רדידים והם הנקראים אלונטית כי האלונטית האחרונה בלי ספק אין בה מים שיצטרך לסחוט אותה ואפי' סחט אותה לא יצא ממנה דבר אעפ\"כ לא יביאם בידו גזירה שמא יביא הראשונה ויסחוט אותה ואם הרוחצים רבים בטלה הגזירה לפי שהם מזכירין אלו את אלו ולפיכך יביא הרדיד שמסתפגין בו ואפי' הוא שרוי לפי שרבים נסתפגו בו וזאת המשנה דחויה והפסק כי אפי' אחד יביא הרדיד שנסתפג בו בידו: " + ], + [ + "סכין כלומר מושחין בשמן וממשמשין. הוא מגזרת משה משיתיהו (שמות ב׳:י) וענינו משיכה וגרירה כלומר כשמושכין וגוררין הידים על בשר האדם בחוזק. מתעמלין כמו מתיגעין והוא מגזרת עמל שיעמול האדם (קהלת א) עמלו בוניו בו (תהילים קכ״ז:א׳) והוא העמל והיגיעה. מתגרדין מגזרת להתגרד בו (איוב ב) וכמוהו בלשון חכמים מתחככין. לפלומה קורדימא בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסין בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום השבת אסורה: אפיקטויזין פי' הקיא והיא מלה מורכבת ממלות ארמיות אפיק טויזין פירוש הוצאת הלחם מן הבשול ר\"ל שיקיא הלחם ויוציאנו מן האיסטומכא קודם שיתעכל ובתנאי שישתה סס מקיא וזהו האסור אבל להכניס אצבעו לתוך פיו מותר. מעצבין הוא השבת חליות השדרה ועריכתן וזהו כמו בונה אבל כריכת הולד בבגדים וחתולו מותר ואמרם אין מחזירין את השבר אינה הלכה והפסק מחזירין את השבר. נפרקה ידו כלומר נשמט פרק היד או הרגל: " + ] + ], + [ + [ + "שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן כו': הטעם לאסור שיאמר אדם הלוני גזירה שמא יכתוב ויתר הדברים מובנים ומבוארים: " + ], + [ + "מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו כו': טעם מה שאסרו למנות מן הכתב גזירה שמא יקרא אגרת שלום בשבת והוא אסור כי לבד ספרי הנבואות או פירושיהם אסור לקרות בשבת או בי\"ט ואפי' הי' אותו הספר בחכמה מן החכמות. ומפיס פירושו מטיל גורלות ושיעור זאת המשנה כך ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השולחן בשבת אבל לא עם אחר ובחול מותר להפיס עם אחר ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא וקוביא שם נופל על כל מיני שחוק שיוסכם עליו שיקח אדם ממון חבירו בהסכמת אותו השחוק כמו הפספסין והנרדישים וזולתם מן הדומים להם. וחלשים מין מן הגורלות והוא שיקבצו דברים שלא ידמה אחד מהם לחברו כמנין האנשים ויפרוש כל אחד מאותן האנשים דבר אחד מאותן הדברי' ואותן החפצים לעצמו ויתנו אותן לאיש אחד נכרי שיבא במקרה וישים אותם החפצים חפץ אחד על כל מנה ומנה ממנות הקדשים ונוטל כל אחד ואחד מנתו כפי גורלו והתירו החכמים לעשות זה ביום טוב לפי שהזריזות באכילת קדשים ולטול מהם מנה גדולה ויפה מצוה. ומה שאמרו אבל לא על המנות ר\"ל מנות של חולין שאין מטילין חלשים עליהם בי\"ט ומלת חלשין מלה עברית חולש על גוים (ישעי' יד): " + ], + [ + "לא ישכור פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו כו': הכל מודים כי מותר לאדם שיאמר לחברו שמור לי פירותי שבתחומך ואשמור לך פירותיך שבתחומי וכמו שמותר לצוות חברו בשמירה כך מותר לו שיחשיך לשמור וזהו ענין אמרם כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו וענין להחשיך על התחום שילך בשבת עד סוף תחום שבת וישב בסוף התחום עד שיצא שבת ויעשה דבר פלוני וכבר ידעת כי אסור לנו בשבת הדבור והעצה וההשתדלות בשום דבר שנעשה אותו לאחר השבת מן הדברים שהן אסורין לעשות בשבת כמו שפירש ואמר ממצוא חפצך ודבר דבר וכתיב עשות חפציך ביום קדשי מלבד אם הוא דבר מצוה ויהיה דבור חפצי שמים כגון שידבר בו אדם בשדוכי הנערים והנערות ולמוד הבנים תורה או כתב או מלאכה כי השתדלות באלו הדברים כולם מצוה: " + ], + [ + "מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה כו': לפקח פירושו בזה המקום לשאול ולחקור. עסקי כמו צרכי. ארון ארון עץ. תכריכין ידוע והם הבגדים שבהם נקבר המת. חלילין כלים חלולין עושין בהם קול ידוע לעורר הבכי והאבל. ואמרם ממקום קרוב מתוך המדינה אבל אם לא היו עמו במדינה אסור לעשות אבל בהן גזירה שמא מחוץ לחומה באו שהוא רשות הרבים ואמרו בארון וקבר אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית לפרסום הדבר אצל כל בני המדינה וכל מה שהתירו ממה שעשו הנכרים בשבת אינו מותר אלא עד שימתין למוצאי שבת בכדי שיעשה וכן אלו החלילים אע\"פ שראינום שבאו מן המדינה: " + ], + [ + "עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו כו': כששומט אדם מה שתחת המת מן הבגדים נמצא מוטל על החול וזו היא כוונתו באמרו ומטילין אותו על החול לא שיזיזוהו ממקומו ויטילו אותו על הארץ כי זה כבר התנה ברחיצתו ואומר בלבד שלא יזיזו בו אבר לפי שטלטול המת בשבת אסור. ומעמצין עצימת העינים וסתימתם: " + ] + ], + [ + [ + "מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי כו': התרנו לו שיתן כיסו לנכרי מפני שאדם בהול על ממונו ואי אפשר שיזרוק כיסו ולולי זאת ההתרה היה מביא אותו הוא בעצמו ומה שאמרו מניחו על החמור בתנאי שיניחנו על החמור בשעת הלוכו וכשיעמוד שיטלנו מעליו כדי שלא יעשה הנחה וכשיחזור לילך מחזירו עליו עד שיגיע לפתח ביתו ויטלנו מעליו כשהוא מתהלך ויזרקנו לתוך ביתו כלאחר יד כדי שלא יהיה מכניס מרה\"ר לרה\"י ומה שהטרחנו אותו להניחו על הבהמה כשהיא מתהלכת כדי שלא יהיה מחמר ומחמר הוא הנותן דבר על הבהמה ומנהיג אותה או ינהיג אותה במשאה וימהר אותה ללכת אע\"פ שלא נתן עליה דבר ואפילו יהיה המשא דבר מועט ופסק ההלכה המחמר בשבת פטור וכבר הודעתיך כי פטורי שבת פטור אבל אסור. ואם אין עמו לא בהמה ולא נכרי הוא עצמו מביא אותו וילך בו פחות מארבע אמות. ומה שאמרו הגיע לחצר הראשונה אינו נקשר בדין הכיס: " + ], + [ + "מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה כו': פקיעין וזרין הם אלומות עמיר אלא שהפקיעין הן קטנות והם משתים שתים והזרין הן גדולות משלשה שלשה. ואמרו אבל לא את הזרין ר\"ל אין מפספסין את הזרין אבל להתיר האגודות מותר. ופי' מפספסין כמו מפרכין והוא שמחככין אותן בין שתי הידים. וכיפין מין מן הפקיעין ומרסקין כמו מחתכין. ושחת ידוע ובלשון עברי גז אחר גזי המלך (עמוס ז׳:א׳) ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין כו': אבוס שם המקום שמשימים בו המספא לבהמה וענין אמרם אין אובסין שלא יאכילנה מזון ימים רבים והוא אמרם אין עושין לה אבוס בתוך מעיה. ודורסין הפירוש הקרוב אצלי שלא ישימו בחזקה הגמל על המאכל כדי שיאכל הרבה. מלעיטין נתינת המאכל לתוך פי האוכל. ממרין זריקת המאכל למעי הבהמה עם המים. ואמרם מלעיטין למקום שיכולה להחזיר ואמרם ממרין למקום שאינה יכולה להחזיר ושתיהן מלות עבריות מלעיטין מגזרת הלעיטני נא (בראשית כ״ה:ל׳) וממרין מענין הפטום שור ומריא. מהלקטין שישים האוכל בידו והם לוקטין אותו. מורסן ידוע. גובלין כמו לשין. דורסיות יוני הבית והם מיוחסות להורודוס שהיה מגדל אותן בהיכלו: " + ], + [ + "מחתכין את הדלועין לפני הבהמה כו': ואין הלכה כרבי יהודה. " + ], + [ + "מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים כו': ההפרה שיפר הבעל או האב כאשר יתבאר במסכת נדרים ושאלה הוא שיתחרט וישאל לחכם ויתיר לו נדרו וההפרה מותרת בין לצורך שבת בין שלא לצורך שבת אבל שאלה אינה מותרת אלא לצורך שבת. ופוקקין את המאור הוא שיסתמו את החלון שממנו תכנס האורה בכלי מן הכלים אבל לסתמו בבגד תלוי כמו מסך כבר נתפרש דינו בפרק י\"ז. ומטלית חתיכה של בגד מודדין אותה לידע אם יש בה שלש אצבעות על שלש אצבעות ואם יש בה יותר היא מקבלת טומאה כאשר יתבארו אלו העקרים במסכת כלים ואם היא פחותה מזה השיעור אינה מקבלת טומאה. וכמו כן ימדדו המקוה לידע אם יש שם שיעור מקוה והיא אמה על אמה ברום שלש אמות אם לא. וטפיח קיתון. מקידה לוח קטן. גמי גומא. גיגית קערה. ועלת זה המעשה כי כשיש מת בבית אחד ויש בין אותו בית ובית אחר חלון אם יש באותו חלון טפח על טפח או יותר נטמא הבית השני כי העיקר אצלנו טפח על טפח מביא את הטומאה כאשר נבאר במקומו במסכת אהלות ובאותו זמן היה בין שני בתים חלון ובאותו חלון קערה של זכוכית כמו שמשית ונשבר באותו השמשית שבר וקשרו לוח אחד בעץ וקשרו אותו הלוח בגמי להניח אותו הלוח על מקום השבר הפתוח בשמשית ואח\"כ מדדו הלוח אם היה בו טפח על טפח יביא את הטומאה ואם הוא פחות אינו מטמא הבית האחר בטומאת האחד ומה שהתרנו מדידה בשבת בתנאי שתהיה מדידה של מצוה וכמו כן קשירה של מצוה ותנאי השני בקשירה שלא תהיה קשירה של קיימא אלא בגמי ודומה לו כאשר המשיל: סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת שבת " + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה שבת", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shekalim/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shekalim/Hebrew/Vilna Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..8da5b8d537f717765e04515bd6ae2f7e91ec4f2d --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shekalim/Hebrew/Vilna Edition.json @@ -0,0 +1,241 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Shekalim", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם על משנה שקלים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "באחד באדר משמיעין על השקלים כו':
שקלים הם אותן שאמר הכתוב עליהן זה יתנו כל העובר על הפקודים וכו' ופירוש משמיעין מכריזין עליהם כדי שיכין כל אחד ואחד שקלו כדי שתהא תרומת הלשכה בעונתה ר\"ל בראש חדש ניסן כאשר היתה בתחלה ר\"ל בימי המדבר שהיתה התרומה הראשונה בר\"ח ניסן הוא שאמרו חכמים בו ביום הוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה ואמר הכתוב בהקמת המשכן ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן:", + "ומכריזין עוד על הכלאים ענינו שיבקרו כל העם גנותיהם וכרמיהם ועוקרין מה שצמח עם התנאי שבארנו במס' כלאים:", + "ואמרו בט\"ו בו קורין את המגילה עוד יתבאר במס' מגילה כי יושבי הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קורין בט\"ו:", + "ואמרם ומתקנין הדרכים הוא תקון הדרכים והרחובות להשוות אותם ולישר אותם ולעשות הגשרים על הנהרות כדי שאם ינוס מכה נפש בשגגה שלא ימצא מניעה שתמנע אותו מלנוס והשיגו גואל הדם והכהו נפש וזהו ענין אמרו תכין לך הדרך. ואמרם את מקוואות המים הוא שכל מקוה שימצאו שם פחות מארבעים סאה מביאין שם מים שאובין להשלים הארבעים סאה שהם שיעור מי מקוה ועוד יתבאר זה הענין וזולתו במסכת מקוואות. ואמרם צרכי הרבים ביארם בירושל' ואמרו אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות דיני נפשות ודיני מכות ופודין ערכין וחרמין והקדשות ומשקין מי סוטה ושורפין את הפרה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ועורפין עגלה ערופה ופורקין את המנעול מע\"ג המים ואין מחזירין אותו ר\"ל שמפקירין הגבים שהמים מכונסים בהם לבני אדם *בכלל שישתו מהם בימות החמה והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חדש אדר. ואמרם ומציינין על הקברות הוא שמבקרין אותן ואותן שהיו מוצאין שמיחה אותם המים ר\"ל שנמחה הציון הבנוי על הקבר היו משימין בו סימן ומחדשין אותו כדי שיהא מקום הטומאה ניכר וידוע ויפרשו ממנו הכהנים וכבר נתבאר לך במסכת מעשר שני שציון קברות הוא בסיד:", + "ואמרו ויוצאין אף על הכלאים שיוצאין הממונין ומבקרין השדות הזרועות והכרמים ולא היו סומכין על ההכרזה בלבד:" + ], + [ + "אמר רבי יהודה בראשונה כו':
זה מבואר ואמת וכבר בארנוהו בפ' שני מכלאים:" + ], + [ + "בט\"ו בו שולחנות היו יושבין כו':
שולחן שם לשולחן שלפני השולחני שמקבל עליו מעות וכן קורין החלפני שולחני בכל המשנה:", + "ומדינה שם לכל ערי ישראל מלבד ירושלם וכבר בארנו זה במס' מעשר שני:", + "פירוש למשכן שמשכנין מי שאינו שוקל כלומר שמוציאין העבוט מביתו תרגום אם חבול תחבול אם משכונא תסב:", + "וקטן שלא הביא שתי שערות אין ממשכנין אותו אלא שמניחין אותו ואם נתן מקבלין מידו אמרו אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות ואם אביו נתן בעבורו והוא קטן אומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגיע ולא תפסוק וזהו ענין אמרם כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו אינו פוסק:" + ], + [ + "אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי כו':
א\"ר יוחנן בן זכאי כי הדעת נותן שכל ישראל חייבין לשקול לפי שהוא כופר נפש ועל דרך צחות המליצה אמר כי מה שאמר השם יתברך זה יתנו זה בגימטריא י\"ב ר\"ל כי השנים עשר שבטים כולם הם חייבין לשקול אבל לפי שתרומת הלשכה יעשו ממנה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים והם מנחות ואוכליהן הם הכהנים כמו שפירש הכתוב והש\"י אמר כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אלו היו נותנין שקליהם בתרומות הלשכה לא היה מותר להם לאכול שיורי העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וחכ\"א כי אמרו וכל מנחת כהן נאמר במנחות היחיד והוא אמרם מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל ולפיכך אם רצו לתת שקליהם מותר כמו שהעיד עליו בן בוכרי:" + ], + [ + "אע\"פ שאמרו אין ממשכנין כו':
אמרו אין מקבלין מידם קני זבין וקני זבות וקני יולדות ר\"ל מיד הכותיים אבל הנכרי אינו יודע בזה ואינו טורח בהם לעולם אמרו סיפא בכותי ולפיכך מקבלין מהם חטאות ואשמות לפי שהוא כיון שנתכוין בכפרה אולי ישוב אבל הנכרים אין מקבלין מהם חטאות ואשמות לפי שאינו נדר ונדבה וכבר ידעת כי אנו לא נפריש היום בין כותי ונכרי כאשר הודעתיך זה הטעם במס' ברכות באמרם גזרו עליהם שיהיו כנכרים לכל דבריהם ולפיכך תבחין מה שראוי ליקח מהם בזה הכלל שנתן לך בכאן ופסק ההלכה שאין מקבלין מן הנכרים קרבן אלא עולה הבאה בנדר ובנדבה בלבד:", + "ואמרם בהש\"ס אין מקבלין מהם לא לאמת המים ולא לחומת העיר ולמגדלותיה ר\"ל ירושלם לפי שאמרו להם הזקנים לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וכתיב לכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם:" + ], + [ + "ואלו שחייבין בקלבון כו':
כבר ידעת כי חובת כל אדם הוא מחצית השקל והשקל הנזכר בתורה הוא שקורין אותו במשנה סלע והסלע שני שקלים והיו חצאי השקלים המבוקשים לצורך בני אדם אליהם והיו נותנין בין השקל השלם ובין השני חצאין מעט מכסף והיו קורין אותו קלבון וכשבאו שנים ונתנו שקל א' בעבורם נאמר להם שיתנו להקדש קלבון א' שיש בין ערך השקל ובין מחצית השקל ורבי מאיר אומר שהם חייבים בשני קולבנות כי כל אחד מהם אילו היה רוצה לקחת שני מחציות שקל בשקל היו לו להוסיף קלבון ומאחר שלא יגיע למשקל חצי שקל אלא אחר נתינת קלבון יש לו על כל אחד משניהם לתת קלבון על כל פנים ואם שקל אדם שקל בשבילו ובשביל מי שאינו חייב בשקל כגון הנשים והעבדים שנתינת אותו חצי שקל חסידות לא חובה אינו חייב בקלבון והכל מודים שאם נתן סלע כדי ליקח מן האדם המקבל השקלים שקל ויחשוב לו בשקל בשביל אדם שהוא חייב בשקלים שיתן שני קולבנות האחד המחויב לשקל שלקח בסלע והשני המחויב עליו באותו שנתן בשבילו או בשביל חבירו ואין הלכה כר\"מ:" + ], + [ + "השוקל על ידי עני וע\"י שכנו וכו':
מעשר בהמה הוא חייב בו מי שנולד אצלו אבל הלוקח מזולתו בהמה אינו חייב להוציא המעשר והשותפין והאחים בהיותם שותפין בנכסי אביהם אינן חייבים בקלבון לפי שהם כמו אדם אחד והם חייבין להוציא מעשר בהמה ממה שיולדות צאנם ובקרם כאשר יתבאר וכשיפרדו איש מעל אחיו ויחלקו ממונם יהיה כל אחד מהם כאלו קנה מחבירו החלק המגיע לו ולא יתחייב במעשר בהמה מאותן הולדות שחלקו ואם נתנו שקל בשבילם אחר החלוקה אז יתחייבו בקלבון ומעה כסף הוא חצי שתות מחצית השקל והוא חלק מארבעה ועשרים מן הסלע ומשקלו שש עשרה שעורות מכסף וחכמים אומרים חצי ר\"ל חצי מעה והוא משקל שמנה שעורות כסף והלכה כחכמים: \n" + ] + ], + [ + [ + "מצרפין שקלים לדרכונות כו':
דרכון היה בו שני סלעים ואמר שמצטרפין אותן השקלים שהם מכסף בדינרי זהב כדי שיקל משאם. ושופרות תיבות כצורת שופרות היו נותנין בהם הזהב שהיו כונסין ועוד נבאר מפני מה היו כזאת הצורה:", + "ואמר נשבעין ר\"ל השלוחין המוליכין השקלים ופסק התלמוד כי אלו השלוחין שומרי שכר ומעיקרי הדינין כי שומרי שכר חייבין בגניבה ובאבידה כאשר נתבאר במקומו אלא אם היה שם אונס ולפיכך אמרו נגנבו בליסטין מזויין ענינו שיצאו עליהם ליסטין מזויינין בברזל שאין אונס גדול מזה ואבדו כשטבעה ספינתו בים שהוא ג\"כ אונס ולפיכך אינם חייבין אלא שבועה:", + "וענין נתרמה התרומה כאשר אספר לך והוא כי מעות השקלים כשכונסין אותן נותנין אותן בלשכה ידוע וכשהיה שם הממון לוקחין ממנו בשלש קופות קצת ומוציאין אותן במה שצריכין בצורך הקרבנות עד שיכלה אותו הקצת שהוציאו ומוציאין שנית קצת אחר וכשמוציאין אותו הקצת שמוציאין מן השקלים המכונסים מתכוונים להוציאו בקרבנות על הגבוי ועל העתיד לגבות כדי שלא יהיו הקרבנות מאותן השקלים ממון מי ששקל בלבד וישארו אותן שלא נתנו שקליהם ערומים מאותן הקרבנות וזהו ענין אמרם תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות א\"כ כל מקום שתשמע נתרמה תרומה ענינו שלקחו מן השקלים קצת והוציאוהו להסתפק בקרבנות ולא נתרמה תרומה ענינו שהשקלים המכונסין לא הוציאו מהם דבר ואמר בכאן אם נתרמה תרומה ואח\"כ אבד הממון נשבעין השלוחין לגזברים לפי שמאחר שנתרמה תרומה ברשות הגזברים יחשב ואפילו מה שלא הגיע לידם כי העיקר אצלנו מה שהודעתיך בו תורמין על העתיד לגבות ואם לא הוציאו מן הממון דבר ולא נסתפקו ממנו נשבעין השלוחין לאנשי העיר שנאבד באונס ושוקלין פעם שנית לפי שלא נתרמה תרומה עליהם וכששקלו שקליהם ע\"י שומר חנם נתחייבו לשלם על כל פנים לפי שהם פשעו בהם ועל השלוחין להשבע על כל פנים בהכרח ואפילו אמרו אנשי העיר נשלם פעם שנית ולא נשביע אותם אין שומעין להם לפי שתקנת חכמים אין הקדש יוצא בלא שבועה:" + ], + [ + "הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו כו':
אם נתרמה תרומה מעל השוקל לפי העקרים שהקדמתי לך כי כשהוא תורם תורם על הגבוי ועל העתיד לגבות ואותו השקל כשנתנו לחבירו מיד קנאו ההקדש כשתרם וכשנתנו על עצמו נהנה מן ההקדש ונתחייב קרבן מעילה וההנאה שהוא נהנה היא שלא ימשכנו אותו וכבר קדם לך כי כל מי שאינו שוקל שממשכנין אותו וזו היא ההנאה שבסבתה נתחייב מעילה דלהשלים המצוה העיקר אצלנו מצות לאו ליהנות ניתנו וכששקל שקלו ממעות שהיו אצלו הקדש ונתנו אחר שנתרמה תרומה ואחר שנתן קנו מאותה התרומה בהמה והקריבוה אז יתחייב מעילה לפי שזה ההקדש הקדש הוא בכל מקום שהוא ולא נשתנה וכשהקריבו הבהמה והוא נתכוון שהוא ממעות כל מי שנתן דבר בתרומת הלשכה כאילו קנה באותן מעות של הקדש בהמה והקריבה ונפטר מחיוב המשכון כאשר זכרנו ונהנה ויתחייב מעילה ואם נתנו ממעות מעשר שני יאכל כנגדו בירושלם כדין מעשר שני כאשר זכרנו ואם היה מדמי שביעית יאכל ג\"כ כנגדו בקדושת שביעית כאשר בארנו במקומו:" + ], + [ + "המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי כו':
הכל מודים כי מי שהוציא מעות בידו ואמר הרי אלו לשקלי כי הוא צריך שיפרע מהם שקלו שהוא חייב בו כמו שביארנו במה שקדם:", + "והמותר נדבה ר\"ל שיקריב מהם עולות נדבה כאשר יתבאר ומה שחלקו בית שמאי ובית הלל במי שכונס מעט מעט ואמר כשמתחיל לכנס הרי אלו לשקלי אומרים ב\"ה שמותרן כל מה שהותירו על השקל שהן חולין וב\"ש אומרים נדבה וזה הוא מה שאמרו בירושלמי במאי פליגי במכנס פרוטרוט פירושו פרוטה פרוטה:" + ], + [ + "אמר רבי שמעון מה בין שקלים לחטאת כו':
רבי שמעון נותן טעם לדברי ב\"ה שאמרו במכנס פרוטרוט לשקלו מותרן לחולין ואמרו במכנס פרוטרוט לחטאת מותרן נדבה. ואמר כי השקלים יש להם קצבה קצובה וכן אמר יתברך העשיר לא ירבה וגו' ולפיכך המותר חולין והחטאת קונין אותו בדינר או באלף ולפיכך כל מה שהכניס חלה קדושה עליו ויקנה מהן חטאת במה שיוכל והמותר עולת נדבה וחלק ר' יהודה על רבי שמעון ורצה לבטל טעמו ואמר לו אף לשקלים אין להם קצבה כי כבר שקלו העם שיעור גדול ושיעור קטן כי כשעלו מן הגולה היו שוקלין דרכונות ר\"ל שהיה המטבע שלהם דרכונות כפל הסלע והיה שוקל אדם במחצית השקל סלע חזרו לשקול סלעים והיה שוקל אדם שקל ר\"ל מחצית הסלע חזרו לשקול טבעי' ר\"ל שחזר המטבע שלהם חצי סלע והוא שקל וכן אמרו טבעין פלגות הסלעים והיה אדם שוקל במחצית השקל שקל שלם שהוא מחצית השקל של תורה כי סלע הוא שקל של תורה ואין מותר לשקול בשום פנים פחות מן השיעור הכתוב בתורה אבל שוקל יותר כפי שינוי המטבעות. בקשו לשקול דינרין הוא רביעית הסלע כי הסלע ארבעה דינרין א\"כ יהיה מחצית השקל החייב על כל אדם דינר וזה הוא שש מעה כסף כאשר ביארנו ולא הודו העם בזה והוא הבין מאלו השקלים שאין להם משקל ידוע אלא שהם חצי דינר מאיזה מטבע שיהיה והשיבו ר' שמעון אעפ\"כ יד כולם שוה כי בזמן שהיו נותנין סלעים סלע סלע היה נותן כל אחד ואחד ולא היה נותן אחד סלע ואחד פחות ואחד יותר. וכמו כן בזמן נתינת השקלים שקל שקל היה נותן כל אחד ואחד ולא היה אדם מרבה על חבירו בזמן מן הזמנים והחטאת אינה כן והטעם שנתן רבי שמעון אמת:" + ], + [ + "מותר שקלים חולין כו':
מותר שקלים חולין זהו דעת ב\"ה ועל הפנים שספרנו:", + "ועשירית האיפה הוא החטאת שמקריב העני כשלא תשיג ידו לקרבן העוף וזה בשבועת ביטוי וחברותיה והוא אמרו אם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' וכשהפריש מעות לקנות עשירית האיפה או לשתי תורים ובני יונה שנתחייבו הזבים והזבות והיולדות או לקנות חטאת ואשם ונשאר מהם מותר אותו המותר קונין בו עולת נדבה ועל זה הדרך ילך אמרם מותר עולה עולה מותר פסח לשלמים לפי שכולם קדשים קלים מותר נזירים לנזירים מותר הקרבנות שמקריבין אותן הנזירים והם שלש בהמות כאשר נתבאר וכשנשתתפו חבורות נזירים וקרבנותיהם כאשר יתבאר במסכת נזירות והותירו יוציאו אותו המותר נזירים בקרבנותיהם:", + "מותר שבויים לשבויים כו':
מותר מתים למתים. פירושו כשכונסין מעות להוציאם בקבורת המתים ותכריכיהן:", + "ואמר מותר המת ליורשיו. הוא דבר אמתי:", + "ונפש הוא הבנין שעושין על הקבר והוא נקרא ציון בלשון הקדש ובנה אצלו ציון:", + "וממה שראוי שתדע כי גבאי צדקה כשרואין מדרך התיקון ובתנאי שיהא זה תיקון אנשי העיר שצריכין לשנות אלו המותרות ויעשו מהם רצונם כגון שיוציאו מותר שבויים לעניים או מותר מתים לשבויים והדומה לזה שהרשות בידם והבחירה וכן נראה מגמרתינו ובירושלמי אמרו ג\"כ בזה המקום אין ממחין ביד פרנסים בכך וכל הדברים האלו הן הנוהגים כסדר הזה כשאין שם צורך הכרחי ולא הסכימו הזקנים ואנשי המדינה אל הפך זה אבל אם הסכימו עושין כפי הסכמתם:" + ] + ], + [ + [ + "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה כו':
פירשו בגמרא ואמרו כולה כאחד היתה באה ר\"ל כי בזמן פסח היו כונסים כולם ומפני זה סדרו להוציא מהם בשלשה פרקים כדי לפרסם הדבר ר\"ל שמפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת המקום הקרוב ואשר הוא רחוק ממנו בעצרת ואשר הוא יותר רחוק בחג הסוכות והוא אמרם הלין דקרבין בפרוס פסח והלין דרחיקין בפרוס עצרת והלין דרחיקין מנהון בפרוס החג. ענין פרס חצי מועד וכן אמר כל מה דתנינא פרס פלגא ענינו חצי חדש ובתוספתא איזה הוא פרס אין פחות מחמשה עשר יום קודם לרגל:", + "וענין תורמין כבר בארנוה ואני אשנה אותו והוא שמכניסין הממון כולו המכונס מן השקלים ונותנין אותו בלשכה ולוקחין מאותו הממון שבלשכה ג' קופות גדולות שמחזיקות כלל גדול מן הממון המכונס ואין לו שיעור ידוע במשנה ועליו אמרו בירושלמי כמה הוא שיעורן של קופות ובאה התשובה נלמוד סתום מן המפורש ענינו שנלמוד זה השיעור מן ההלכות שלאחר אלו כאשר נבאר לפנים והיו נותנין הג' קופות בלשכה מן הלשכות תחת מפתח ומנעול ואח\"כ היו מוציאין מאלו הג' קופות ממון באלו הג' מועדים בכל מועד ומועד שיעור ידוע והיו מסתפקין ממנו לקרבנות כמו שיתבאר בזו המסכת ועל נטילת ממון מן הקופות שנתנו בהם אומר בג' פרקים תורמין את הלשכה:", + "ומחלוקת ר\"ע וחביריו הוא בזמני המעשרות ר\"ל מעשר בהמה ועוד יתבארו אלו הדינים בפרט בפרק האחרון ממס' בכורות והלכה כר\"ע:" + ], + [ + "בשלש קופות של שלש שלש כו'. כבר הודעתיך בהלכה הקודמת כי הממון כולו היו מכניסין בלשכה אחת וממלאין ממנו שלש קופות ומוציאין משם בכל מועד מהג' מועדות ואמר בזאת ההלכה כי מה שמוציאין משם בכל מועד הוא שלש קופות של שלש שלש סאין וכתוב על אלו השלשה קופות שמחזקת כל אחד מהם שלש סאין אלף בית גימל וזה כדי שיספקו מן הראשונה עד שתכלה ואח\"כ מתחילין מן השניה עד שתכלה ואח\"כ מן השלישית עד שתכלה ואח\"כ ממלאין אותם פעם שנית בפרוס העצרת ואח\"כ ממלאים אותם פעם שלישית בפרוס החג וא\"כ יהיה שיעור מה שמוציאים באלו השלשה זמנים שבעה ועשרים סאה לפי שתשעה סאין מוציאין בכל פעם ונדע מזה כי הג' קופות הגדולות שבהן היו הממון המכונס ומהן יוצא בכל מועד ומועד שמחזיקות שבעה ועשרים סאה כל קופה מהם מחזקת תשעה סאין וזה ענין אמרם שם בידיעת שיעורם ילמוד סתום מן המפורש של שלש שלש סאין וכו' ואם היה הממון יותר ממה שמחזיקות אותן השלש קופות אותו המותר נקרא שיורי הלשכה וכבר ידעת כי התורם הוא הממלא אלו השלש קופות המחזיקות ג' סאין: ואמרם שאין נכנסין ללשכה ששם הממון לא בבגד שיוכל להחביא ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע כדי שלא יחשדוהו שגנב מן הממון בכניסתו והחביאו שם: \n" + ], + [ + "של בית רבן גמליאל היה נכנס כו':
אמרם של בית רבן גמליאל ענינו כי כל אחד מהם היה נותן שקלו בזה הענין והיתה כוונתו כדי שיכנס שקלו בתוך הקופה ויסתפקו בו בקרבנות לפי שהיה מתיירא שמא ישאר בכלל השירים הנשארים מן הממון:" + ], + [ + "תרם את הראשונה כו':
השלש קופות הגדולות שבהן כל הממון שבארנו שהן מחזיקות שבעה ועשרים סאה היו מכוסות בשלשה מטפחות והיה נכנס התורם בשלש קופות הקטנות המחזיקות תשעה סאין כמו שבארנו והיה ממלא הקופה הכתוב עליה א' מאחת מהשלש קופות גדולות ואח\"כ מכסה אותה במטפחת שלה ואח\"כ היה מגלה הקופה השניה מן הקופות הגדולות וממלא ממנה הקופה הכתוב עליה ב' ומכסה אותה ומניחה ואח\"כ מגלה הקופה השלישית וממלא ממנה הקופה שכתוב עליה ג' ולא היה מכסה אותה שאילו היה מכסה אותה היה מוציא בפעם השנית בתחלה מאותה הקופה הגדולה שהתחיל בה בפעם ראשונה וזהו ענין אמרם שמא יתרום מן התרום וכשמניחה מגולה תהיה נכרת וכשיכנס בפעם השנית לתרום יתחיל ממנה ונמצא מוציא מכל קופה וקופה מן הג' קופות הכתוב עליהם אלף בית גימל עד שתהיה כל קופה מהן הקרב ממנו על כל ישראל כי כל קופה מן השלש קטנות מתכוונין עליה על קצת מישראל הוא אמרם תרם את הראשונה לשם א\"י וזאת התרומה הוא שיתכוין בה התורם כשיתרום על הגבוי ועל העתיד לגבות כאשר אמרנו במה שקדם:" + ] + ], + [ + [ + "התרומה מה היו עושין בה וכו':
הצמחים של שנה שביעית נקראים ספיח לפי שאין זורעין בו דבר והצומח בה הוא ממה שנזרע בשנה שעברה כלומר השנה הששית וקצרו אותו והוא נקרא ספיח כמו שפירשתי בשביעית וידוע כי כל מה שתוציא אותה שנה הוא הפקר ואוכלין אותו כל העם בשוה ואנו צריכין בכל שנה עומר התנופה ושתי הלחם מן החדש כמו שהוא עיקר אצלנו במנחות והוא אמרם כל קרבנות צבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ולפיכך נצטרך לשכור שומרים לשמור קצת הספיחים כדי שלא ישלחו בני אדם ידם בהם בשנת השמטה ולא נמצא ממה שנביא עומר ושתי הלחם ואותן המעות שנותנין להם בשכרם הוא כאילו היו קונין בו העומר ושתי הלחם וא\"ר יוסי כי מי שהתנדב לשמור בחנם שהעומר ושתי הלחם שלו בלי ספק לפי שהם הפקר והוא שומרם בלא שכירות והביאן שמותר להקריבן והציבור יוצאין בהם ידי חובתן א\"כ הוא סובר שמשתנה קרבן יחיד לקרבן צבור וחלקו עליו חכמים בזה ואמרו אי אתה מודה כי העומר ושתי הלחם אינן באין אלא משל צבור ואיך יתנדב אותן יחיד כיון שאין להם בשנה שביעית דמים אלא לשמירתן וזו הקושיא היא כפי סברתם שהיו אומרים קרבן יחיד אינו משתנה לקרבן צבור ואין הלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "פרה ושעיר המשתלח כו':
תרומת הלשכה הוא הממון המכונס בשלש קופות הגדולות שזכרנו אותם פעמים והמותר הנשאר בלשכה עושין ממנו כבש של עץ בצורת התבנית שקורין אותו בעלי התשבורת בלשון ערבי אלמנשור ועולין עליו כמו סולם אלא שאין בו מעלות והוא על זו הצורה ועוד יתבאר במקומו:", + "ואמרם כבש פרה ענינו הכבש שמוציאין עליו הפרה אדומה מהר הבית להר המשחה כמו שיתבאר במסכת פרה:", + "וכבש שעיר המשתלח ג\"כ כבש שהיו מוציאין עליו שעיר המשתלח מן העזרה לחוץ המקדש כאשר יתבאר ביומא ושם יתבאר עוד כי לשון של זהורית קושרין בראש שעיר המשתלח ואין הלכה כאבא שאול:" + ], + [ + "מותר שירי לשכה כו':
ר\"ל כל מה שמשתכר בהן בין מקחן לממכרן לאותן שמקריבין הקרבנות משאר העם להקדש ור\"ע אומר אין משתכרין בממון של הקדש ולא בממון עניים והלכה כר\"ע:" + ], + [ + "מותר התרומה מה היו עושין כו':
כבר קדם לך כי ר' ישמעאל סבר כי מותר שירי הלשכה שלוקחין בהן יינות שמנים וסלתות ויהיה שכרם להקדש אותו השכר הוא שקוראין אותו מותר פי' ר\"ל כי אותו הדבר שהרויח בהן ניתוסף על דמיו ועוד נבאר לך בפרק שלאחר זה כי הנסכים היה הקדש משתכר בהם והיה מתקבץ ממנו דמים יתירים והם הנקראין מותר נסכים. וקיץ שם לימות החמה. בקיץ ובחורף. ופירות הקיץ ר\"ל התאנים והענבים ששוטחין ומייבשין אותם ואוכלין אותם בני אדם תוספת על סעודתו ומפני זה נקראו הקרבנות הקרבין על המזבח יותר על החיוב קיץ המזבח והם כולם עולות נדבה והן משל צבור:", + "ואמרם זה וזה לא היו מודין בפירות ר\"ל ר\"ע ור' חנינא לא היו מודים לו בשכר יינות שמנים וסלתות לפי שהם אומרים אין משתכרים בשל הקדש כאשר קדם ופסק ההלכה בכל זה אמרם תנאי ב\"ד על המותרות שיקריבו עולות:" + ], + [ + "מותר הקטורת מה היו עושין כו':
אין ספק כי הקטורת שעושין לוקחין אותה מתרומת הלשכה וזה נכלל מדבריהם שאמרו בראש הפרק וכל קרבנות הצבור וכשישאר ממנה מותר יותר על מה שאנו צריכים לשארית שנתנו כי ידוע הוא הסך שמקריבין ממנו בכל יום כמו שנבאר בתחלת כריתות (אי) נקח מתרומת הלשכה כמו שכר האומן העושה הקטורת כמו שאמרו:", + "ואמרם מתרומת הלשכה היו מפרישין ממנה שכר האומנין ומיד יחזור אותו השכר חולין בלא ספק ואח\"כ מחללין המותר שנשאר מן הקטורת על שכר האומנין שחזר חולין ויחזור אותו השכר קדש ומחזירין אותן לתרומת הלשכה והמותר שנשאר מן הקטורת חולין ותנתן להם בשכרן וחוזרין ולוקחין אותו מהם בסוף השנה מתרומה חדשה ומסתפקים ממנה בשנה הבאה ובתוספתא דמעילה שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות כיצד הן עושין מפרישין שכר האומנין וכו' ואם כלתה השנה ולא נתקבצה תרומה חדשה ונצטרך לקטורת נקח אותו הקטורת מהם בתרומה ישנה ומקטירין אותו:" + ], + [ + "המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':
בן עזאי אומר אין הקדש מתחלל על המלאכה ולפיכך יאמר שיקחו מאותן הנכסים שכר האומנים שעשו הקטורת וזולתו ויחזרו חולין אותן הנכסים ואח\"כ מחללין עליהם דברים הראוים לקרבנות צבור ואז תנתן אותה הבהמה [ס\"א הקטורת] לאומנין בשכרן ויקנו אותה מהן מתרומה חדשה כמשפט שעשו בקטורת והוא מאמר בן עזאי אינה היא המדה ענינו כי אין זה שוה לדין שנדין בקטורת ואינו הולך באותו דרך ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת לפיכך אני אומר הלכה כבן עזאי:" + ], + [ + "המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה כו':
ר\"א סובר סתם הקדשות לבדק הבית ור' יהושע אומר שהוא כן אלא מה שאמר כי מה שאפשר להקדיש בעינו להקריבו במזבח שיקריב והיה כלו כליל והיא העולה וראה ר\"ע דברי ר\"א על דברי רבי יהושע כי רבי יהושע חלק דברו ונתן סתם הקדשות קצתו לבדק הבית ומקצתו למזבח וא\"ר פפייס כי מי שהקדוש לבדק הבית בפירוש שהדין בו כדברי ר\"א ומי שהקדיש סתם כר' יהושע ולא חלק ר' פפייס על ר\"ע והלכה כר\"ע:" + ], + [ + "המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':
מה שחייבנו לומר ביינות שמנים וסלתות ועופות שיביא בדמיהם עולות על כל פנים ואמרנו בבהמות שיפלו דמיהם לבדק הבית לפי שהבהמות יש להם פדיון ויינות שמנים וסלתות ועופות אין להם פדיון כמו שהוא עיקר בת\"כ ולפיכך מקריבין דמיהם ע\"ג המזבח בהכרח והלכה כר\"א:" + ], + [ + "אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כו':
משערין מלה עברית כמו שער בנפשו וענינו שנותנין שיעור לאותו דבר וכן בכאן פירושו שפוסקין הדמים לאותן הדברים הנמכרים ופוסקין עם מוכרי הסולת והיין לקרבנות בדמים ידועים וקונין מהם בכל יום ויום מה שהיו צריכין לקרבנות אם נתייקר הדבר הנמכר אין הגזבר מוסיף להם כלום על הסך שהסכים עמהם עליו בתחלת השלשים יום ואם הוזל הדבר הנמכר לוקח מהם בשער הזול מוכרין לו כמו שמוכרין לשאר בני אדם שיד הקדש על העליונה ענינו שלוקח החלק היפה לעצמו וקנה לתועלתו וענין לספק שימכור לנו כדי צרכנו וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להן היספקון להון ועברי ממש אם ישפק עפר שומרון במלאת ספקו ואם הוא בשין וענין מארבע סאין בסלע מסך ארבע סאין בסלע ושיעור הסאה והסלע כבר פרשנוה פעמים רבות בסדר זרעים וממה שאני טעון להזכירך בסוף זה הפרק אמרם בהתלמוד בהעלם דבר ושעירי ע\"ז בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה:" + ] + ], + [ + [ + "אלו הן הממונים כו':
אלו החמשה עשר מעלות מנויים שזכר הם תמיד במקדש וראוי למנות ממונה על כל מדרגה מהם והיה עליהן בלי ספק מוקדמים בכל דור ודור ומונה בכאן האנשים החסידים הידועים וזכר אחד מכל מדרגה וזכר החסיד יותר שהיה באותם הממונים אפילו שלא היו בזמן אחד והוא אמרם כשרי כל דור ודור בא למנות:", + "ומה שאמר על החותמות עוד יתבאר מה הן החותמות בזה הפרק:", + "ופייסות גורלות היו שמפייסין הכהנים על העבודות כאשר יתבאר במס' יומא ובמס' תמיד:", + "ופתחיה הוא מרדכי בלשן שעלה מבבל ששמו ידוע:", + "ואמר בן אחיה על חולי מעים כי הכהנים היו מהלכין על הרצפה כל היום והיו משתמשין במים ולא היה עליהם אלא בגד אחד בכל הזמנים כי אסור להם לעבוד אלא בד' בגדים כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט לא פחות ולא יותר ואוכלין הבשר ומפני זאת ההנהגה היה מתרפה טבעם והיה כחות אבריהם הפנימים חלושים ובן אחיה הנזכר היה ממונה על רפואתם ולזה נתכוונו באמרם על חולי מעים:", + "נחוניה חופר שיחים. כוונתו היתה להמציא מים לעם בישוב ובמדבר והיה ממונה על חפירות הבורות והמעיינות והגבים וכנוסי המים:", + "גביני כרוז תרגום ויעבירו קול ועברו כרוז והיה גביני מכריז בשעת הקרבנות עמדו כהנים לעבודה לוים לדוכן ישראל למעמד:", + "בן גבר היה מכריז בבא השמש לנעילת שערים והיו נועלין שערי המקדש:", + "בן בבי על הפקיע כלומר על ההלקאה ברצועה ועוד יתבאר לך במסכת מדות כי הכהנים והלוים היו שומרים סביבות המקדש ומקיפין אותו והיא מצוה ואע\"פ שאין שם פחד והיה מחזיר עליהם כל הלילה ומי שנמצא ישן היו מלקין אותו ושורפין את בגדיו והיה בן בבי ממונה על זה המעשה:", + "על הצלצל שהיה מכה בו כי הצלצל צריך היה במקדש בהכרח והיו מנגנין ומכין אותו בכל יום בשעת הקרבת התמידין כאשר יתבאר במסכת תמיד וכמו כן השיר בכל יום בנגון בשעת הקרבת הקרבן והיה זה האיש ממונה ושר על המשוררים בדור מן הדורות:", + "על הפרוכת היה עושה הפרוכת הצריכות במקדש ומתעסק במלאכתן. ופנחס המלביש היה מלביש הכהנים בגדיהם והיה מתעסק בהצנעתן ובעשייתן:" + ], + [ + "אין פוחתין מג' גזברין ומז' אמרכולין כו':
כבר מלאו אזניך כי גזברים הם נקראים אותן האנשים הממונים על המקדש והם מתעסקים בממון הקדש ובכל ההקדשות אמרו בתוספתא דשקלים ג' גזברים מה הם עושין פודין את הערכים ואת החרמים ואת ההקדשות ומעשר שני וכל מלאכת הקדש בהן נעשית. ואמרכול מעלתו גדולה מן הגזבר תרגום ונשיא נשיאי הלוי ואמרכלא דממנא על רברבי לואי ויש שם מעלה למעלה ממעלת האמרכל ונקרא מי שהוא בזו המעלה קתילק ולא יהיו בזו המעלה פחות משנים נמצא הסגן תחת נשיאות כ\"ג והקתילוקין תחת נשיאות הסגן והאמרכולין תחת נשיאות הקתילוקין והגזברין תחת נשיאות האמרכולין ואמרו שבעה אמרכולין מה הן עושין שבעה מפתחות העזרה בידם רצה אחד מהם לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כל האמרכולין ופותחין וגזברין נכנסין והביאו ראיה שלא יהיו פחות מאלו מימים קדמונים בדורות הנביאים ולא היו פחות ממה שהתנה בכאן והביאו אסמכתא שלא יהיו ממונין על ממון הקהל פחות משנים מפסוק והם יקחו את הזהב ומיעוט כל לשון רבים שנים:" + ], + [ + "ד' חותמות היו במקדש כו':
הנסכים כולם שלש המינים והוא כי קרבנות הצאן שהם כוללים ב' מינים הכבשים והעזים יתחייב כל בהמה מהם כשהיא עולה או שלמים (או) נסכים עשרון בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין ובמנין בהמות העולות והשלמים נופלין אלו השיעורין העזים הכל שוה לגדול ולקטן והכבשים אינם כן כי נסכי כבש בן שנתו או פחות נסכיו כאשר זכרנו כמו נסכי עז ונסכי איל והוא בן שנתים הם סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין וכן לכל איל ואיל וזה היה המין השני מן הנסכים והמין השלישי הוא נסכי בקר וכל אחד מן הבקר בין גדול ובין קטן שוים הם בנסכים המחוייבים בהם סולת שלשה עשרונים בלולה בשמן חצי ההין ויין לנסך חצי ההין וכן לכל עולה או לכל שלמים ושלמים והחטאת והאשם אינן טעונין נסכים אלא חטאת מצורע ואשמו בלבד כמו שנבאר כל זה ועקריו בתחלת מנחות ואם היה המצורע עשיר יקריב ג' בהמות ב' כבשים וכבשה והם עולה וחטאת ושלמים ונסכיהם שלשה עשרונים בלולה בשמן ולוג שמן זהו מין הרביעי של נסכים ואם הוא עני יביא כבש אחד ועשרון סולת ושתי תורים או שני בני יונה וכל זה לשון התורה דכרין תרגום ואיל אחד ודכרא חד ולפיכך היו כותבין בחותמות האיל זכר. ונקרא המצורע חוטא לפי שבעונותיו אירעו מה שאירעו כמו שהוא העיקר אצלנו. וחכ\"א כי אין אנו צריכים חותם כתוב בו חוטא דל כי חוטא דל אינו צריך מן הנסכים אלא עשרון אחד כמו שאמרנו כיון שזה כמו זה נותנין לו חותם שיש בו גדי שהוא משמש עשרון אחד כמו שאמרנו. ואמרו זכרים ונקבות ענינו נסכי עולות שאינן באות אלא מן הזכרים מכל מין או נסכי שלמים הבאין מן הנקבות כי נסכי עולה ונסכי שלמים שוין כמו שהודעתיך ולשון התורה בנסכים עולה או זבח:" + ], + [ + "מי שהוא מבקש נסכים כו':
כל זה מבואר כי אחיה היה מוציא החותם שהוא בכתב יד יוחנן ושואל מיוחנן המעות שקבל אם הותירו אצלו הותירו להקדש ולזה המותר רמז בפרק הנקדם באמרו מותר נסכים:" + ], + [ + "מי שאבד ממנו חותמו כו':
אם מצאו לו כדי חותמו פירושו שימצאו במעות שביד יוחנן יותר כמו החותם שהוא אומר שאבד לו בלי תוספת וגירעון. ואמר מפני הרמאים כדי שלא ימצא חותם שנפל קודם לכן לבעליו או לאחיה או ליוחנן ויגבה בו או יקח חותם אמת ויניחנו אצלו עד שיוקר השער ויגבה בו:" + ], + [ + "שתי לשכות היו כו':
חשאי הוא הסוד והסתר וכל הענין מבואר אינו צריך פירוש אחר:" + ] + ], + [ + [ + "שלשה עשר שופרות כו':
כבר אמרנו כי שופרות הם התיבות שמכניסין בהם המעות כשלוקחין אותם ועוד יתבאר בזה הפ' מה היה בכל תיבה ותיבה מהם וקראו אותן שופרות לפי שהיו בצורת שופר עגולות עקומות רחבות מלמטה צרות מלמעלה כל מה שהיו עולות למעלה היו נקצרות כדי שלא יוכל אדם להוציא משם מעות אלא בקושי אחר שמהפכין אותן על פניהם. והיו מטילין שם המעות ולא היה אפשר לשלוח יד בהם להוציאם משם וכן אמרו עקומות היו צרין למעלה ורחבין מלמטה מפני הרמאין ענינו כדי שלא יכנוס אדם רמאי ויעשה כמי שמטיל באחת מהן והוא נוטל משם כי כן היה מנהג קצתם שיטיל בהם כל מי שרוצה איזה שיעור שירצה כאשר יתבאר בזה הפרק:", + "והוא יבאר לאחר זה היכן היו משתחוים אותן ההשתחויות והיכן היה מקום אותם השולחנות וכשנצייר המקדש בכללות במס' מדות יתבאר לך מקומות השערים מהלשכות כולם ויתבאר לך איזו היתה לשכת העצים:" + ], + [ + "מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק כו':
מתעסק ידוע כמו עושה מלאכתו בכאן לא אמר עובד לפי שזה הכהן שאירע לו זה הדבר היה בעל מום והיה כורת עצים בלשכת העצים למערכה כי אין לבעלי מומין מלאכה במקדש אלא הכנת העצים למערכה כאשר יתבאר במסכת תמיד:" + ], + [ + "והיכן היו משתחוים כו':
פשפשין דלתות קטנות שעושין בבתי הגדולים בעצם דלתות השערים הגדולים כדי שיהיו נוחין לפתוח בכל עת שירצו וזה התנא שאמר כי שלש עשרה שערים היו בעזרה הוא אבא יוסי בן יוחנן כך נתבאר בירושלמי אבל חכמים אומרים שבעה שערים היו בעזרה כמו שנזכר במדות ואלו השלש עשרה השתחויות היו משתחוים אותן אליבא דחכמים כנגד שלש עשרה פרצות שפרצום מלכי יון בעזרה וחזרו בני חשמונאי וגדרום כאשר יתבאר במדות וכשהיה אדם מגיע למקום פרצה מן הפרצות היה משתחוה על דרך הודאה. כל זה מבואר ומצורת המקדש שאצייר במדות תבין אלו המקומות וכל מה שהיה בתוכו:" + ], + [], + [ + "י\"ג שופרות היו במקדש כו':
השופר הראשון כתוב עליו תקלין חדתין וכל מה שהיו כונסין משקלי אותה השנה היו מטילין אותם שם:", + "והשופר השני כתוב עליו תקלין עתיקין ומה שהיו כונסין מן השקלים שנשארו לגבות משנה של אשתקד היו מטילין אותם שם ותרגום ישן נושן עתיקא דעתיקא. והשופר השלישי כתוב עליו קינים. והרביעי כתוב עליו גוזלי עולה:", + "ואמר רבי יהודה כי כל מי שיש עליו עולה מן התורים יטיל דמיה בשלישי וכל מי שיש עליו עולה מבני היונה יטיל דמיה ברביעי ולדעתו שמקריבין הכל עולות אבל מה שהוא בשלישי תורים ומה שהוא ברביעי בני יונה. וחכ\"א כי כל מי שיש עליו חטאת ועולה מן העוף יטיל דמיהן בשלישי וכל מי שיש עליו עולה בלבד יטיל דמיה ברביעי ולפיכך כל הנמצא בשלישי יקריב מחצה עולות ומחצה חטאות וכל הנמצא ברביעי הכל עולות ואין הפרש ביניהם בין תורים או בני יונה והשופר החמישי כתוב עליו עצים וכל מי שיתנדב דבר לקנות בו עצים למערכה יטיל אותו שם והששי כתוב עליו לבונה וכל המתנדב לקנות לבונה מטיל אותו שם והשביעי כתוב עליו זהב לכפורת וכל מי שהתנדב זהב לעשות בכפורת וקדשי הקדשים מטילין אותו שם והששה הנותרות הם נדבה אחד מהם כתוב עליו מותר חטאת וכל מי שהפריש מעות לחטאתו ונשארו מהם מותר יטיל אותו שם והשני מטילין שם מותר אשם והשלישי למותר קני זבין וזבות ויולדות והרביעי למותר קרבנות נזיר והחמישי למותר אשם מצורע וכבר קדם לך מאמר תנאי ב\"ד על המותרות שיקריבו עולות ולפיכך מקריבין כולן עולות נדבה כמו שפירש לקמן ולפיכך אמר ששה לנדבה והששי כתוב עליו נדבה סתם וכל מי שהתנדב דבר למזבח יטיל אותו שם והלכה כחכמים:" + ], + [ + "האומר הרי עלי עצים כו':
לפי שקדם המאמר כי היה שם שופר שהרשות ביד כל אדם להטיל בו כמו שהיה רוצה ואפילו הטיל בשופר של זהב בדרך הדמיון משקל שעורה של זהב או שהטיל בשופר של לבונה שוה שעורה אחת של לבונה אמר בכאן כי זה הרשות הוא כשלא פרט דבר מסוים בעין אבל אם אמר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין שיהיה באורך כל אחד אמה ועביו דומה לאורכו בדרך ההקש וכן אם אמר הרי עלי לבונה לא יפחות מן הקומץ ואם אמר הרי עלי זהב ר\"ל מטבע שהוא מסוים כמו לבונה ועצים לא יפחות מדינר זהב וכן באר התלמוד ואלו הששה שופרות כבר בארנו שהן מותר חטאות ואשמות והביא ראיה על כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה שישתתפו בו הכהנים והמזבח כדי שיתקיים הכתוב אשם לה' ואשם לכהן כמו שכתוב כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' וגו':" + ] + ], + [ + [ + "מעות שנמצאו בין השקלים כו':
לפי שזכר הספק הנולד בין השופרות זכר ג\"כ כשנפל כיוצא בו לאדם בין מעות חולין ובין מעות מעשר שני באיזה מקום שיהיה וכבר נתן לך עיקר בסוף דבריו ומה שאמרנו שנדבה חמורה מן השקלים לפי שהמעות נדבה כולם עולות למזבח כמו שנתבאר ומעות שקלים מסתפקין מהם בקרבנות צבור מהם עולות ומהם חטאות אוכלים אותן הכהנים ולזה הטעם עוד אמרנו באותן מעות הנמצאות בין קינים לגוזלי עולה מחצה למחצה שהן כולם עולות והקדמנו ג\"כ הלבונה על העצים כי הלבונה קרבן והעצים מכשירי קרבן:" + ], + [ + "מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה כו':
מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה ר\"ל בירושלם לפי שבני אדם עולין שם במעות מעשר שני לקנות בהם הבהמות על הרוב כמו שבארנו במס' מעשר שני וכל מה שימצא לפני סוחרי הבהמות בקר וצאן נאמר שמא ממעות מעשר שני נפלו מיד הקונה ואמרו בירושלם ר\"ל בכל השוקים ובשעת הרגל לפי שכל ישראל עולין לרגל וכל מי שיש אצלו מעות מעשר שני מעלה אותן עמו ומה שחייב שיהיה מה שימצא בהר הבית חולין אמרם חזקה אין הכהן מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו חולין הוא לפי שכבר נתחלל ואח\"כ הוציאוהו מן הלשכה:" + ], + [ + "בשר שנמצא בעזרה כו':
העולה היא כולה כליל לאישים ולפיכך אין חותכין אותה חתיכות ודי לה לעשותה אברים אברים כמו שבארנו במסכת תמיד וכבר ידעת כי שלמים נאכלים בכל ירושלם ולפיכך נחוש בבשר הנמצא שם שמא הוא שלמים ונתן אותו כולו כמו שלמים כמו שנתננו בכל הנמצא בעזרה מחותך חתיכות חטאות:", + "ואמר זה וזה ר\"ל בשר הנמצא בעזרה ובשר הנמצא בירושלם תעובר צורתי ענינו שיניחוהו עד שיפסד וישרף מפני חשש שמא עבר זמנו והוא נותר נמצא שבדברינו תועלת כי אם הבשר עולה או חטאת או שלמים ועבר אדם ואכלו אם אכל מה שנמצא בירושלם אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים ואם אכל כהן חתיכות הנמצא בעזרה אינו חייב כלום לפי שהוא חטאת ואח\"כ חזר לדין אחר דומה לזה ואמר בשר הנמצא בגבולים ענינו בשאר מקומות אם הוא אברים נחוש שמא נבלה הוא וחתכו להאכיל לחיות או למכור ואם הוא חתיכות לא נחוש כי אין חותכין חתיכות אלא מה שאוכלין אותו בני אדם א\"כ הבשר שחוטה הוא ומותר באכילה וזה בעיר שכולה ישראל אבל כשיש בעיר נכרי אסור לאוכלו כי העיקר אצלנו בשר שנתעלם מן העין אסור ובשעת הרגל שהבשר מרובה אצל בני אדם אין צריכין לחתכו חתיכות אלא שמבשלין אותו אברים ולפיכך אף אברים מותרים:" + ], + [ + "בהמה שנמצאת מירושלם כו':
כבר ידעת כי עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים ותמצא בזה הענין כמה כתובים בתורה לפיכך אומר ר' יהודה כי אם נמצא קודם הפסח שלשים יום והיה הזכר הנמצא בן שנה מן הכבשים או מן העזים שהוא ראוי לפסח שאין מקריבין אותו עולה אבל מותר להקריבו פסח כי ברור שנאבד לאחד מעולי רגלים שהיה מעלה אותו לפסחו וזה הנקרב שלמים ויאכל אותו המוצאו לפי שהוא ממונו על עקרי דיניו ואם יבא במקרה שיכיר בעליו אחר כן יתן לו דמיו כמו שהיה שוה בשעה שהקריבו שלמים ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "בראשונה היו ממשכנים כו':
ממשכנים את מוצאיה ענינו שהיו ממשכנים מוצא העולה עד שיביא נסכים המחויבים לאותו המין:" + ], + [ + "ז' דברים התקינו ב\"ד כו':
מנחת כ\"ג היא מה שאמר הכתוב בה זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה סלת למנחה מחציתה בבקר ומחציתה בערב ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "על המלח ועל העצים כו':
דין התורה אין מועלין באפר הפרה אמר בספרי חטאת היא מלמד שמועלין בה ואין מועלין באפרה אבל לפי שהיו הכהנים משתמשין באפרה בחבורותיהן גזרו שיהיו מועלין באפר וכשנסתלקה הסבה ופרשו מהן בני אדם החזירו הדבר לעקרו והתקינו שלא יהו מועלין באפרה:", + "ואמרו על הקנים הפסולות ענינו אצלי כי מה שנאבד ונמצא מן הקנים פסולות שיביא משל צבור כיון שהבעלים נתנו הדמים ואנחנו לקחנו אותם מהם:", + "וא\"ר יוסי כי מוכר הקנים כיון שפסק דמים עם הגזברים שהוא חייב להמיר כל מי שנמצא בהם פסול כמו שאמרנו בפרק רביעי במוכרי נסכים שאינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה ואפילו נפסד היין או הסולת ברשות הגזבר אחר שלקחו ממנו שהמוכר חייב לקבלו ולהמירו כמו כן בכאן אפילו נפסל העוף אחר לקיחתו על הגזבר להחזירו למוכר ועל המוכר לקבלו ומאמר רבי יוסי אמת אמרו תנאי ב\"ד הוא המספק את הקנים הוא מספק את הפסולות ובכל מקום שאומר משל צבור הכוונה בו שיביא מתרומת הלשכה:" + ] + ], + [ + [ + "כל הרוקין הנמצאין בירושלם כו':
לשון תורה הוא ברוק הזב שהוא טמא אמר השם יתברך וכי ירוק הזב בטהור וגו' ועוד יתבאר לך במסכת טבול יום כי משקים היוצאים מן הטמא שהן כמו המשקים שהוא נוגע בהם ולפיכך הוה רוק כל הטמאים טמא והעובדי כוכבים אצלנו כמו זבים אמר גזרו עליהם שיהו כזבים לכל דבריהם והיה בשוק העליון של ירושלם עובדי כוכבים שוכנים שם ור' יוסי אומר כי הטמאים בכל השנה היו מהלכים באמצע הדרכים והאדם הטהור היה מרחיק אותם ומפריש עצמו לצדדין והיה מצוה לבני אדם שיפרשו מהם כדי שלא יטמאו ומפני זה הרוק הנמצא בצדדין טהור והנמצא באמצע הדרך טמא ובשעת הרגל הדבר להפך כי העיקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל שנאמר ויעל כל ישראל כאיש אחד חברים וכולם טהורים כאשר נצטוינו חייב אדם לטהר עצמו ברגל וכל מי שנשאר טמא ולא יכול ליטהר יפריש עצמו לצדדים ויתרחקו בני אדם ממנו כדי שלא יטמאו כי כל העדה כולם טהורים והלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "כל הכלים הנמצאין כו':
שלא כירידתן עלייתן לפי שהם כשמורידין אותן לטבילה הם טמאים וכשמעלין אותן הם טהורים ויתבאר לך זה ממקום הכלי ותכונתו אם נפל בשעת הירידה או בשעת העלייה:", + "ומגריפה כלי שמקבצים בו עצמות המתים. ומריצה הוא כלי שהיו מכתתין ומרצצים בו העצמות כדי שיכנסו בסל להוליך אותן ממקום למקום וזה השם מגזרת ותרץ את גלגלתו ולחוזק טומאתן היו בחזקת טומאה והלכה כרבי יוסי כי העיקר אצלנו לא גזרו על הכלים בירושלם אבל חוץ לירושלם כל הכלים הנמצאים בחזקת טומאה שמא הם מדרס הזב או טמאים במת וזו גזירה מדבריהם:" + ], + [ + "סכין שנמצאת בארבעה עשר כו':
יום י\"ד מניסן הוא יום שחיטת הפסח וחזקת כל הסכינין שטהרו לשחיטה ולפיכך שוחט בה מיד ואם מצאה יום שלשה עשר מזה עליה מי נדה ומטבילה ותשאר עד הערב השמש ושוחט כי אפשר שהוציאוהו לטהר:", + "ואמרם שונה לפי שאנו נותנים אותה ביום שלשה עשר כאילו הוא יום שביעי לטומאתה שהיא צריכה הזייה שניה כמו שאמר הכתוב בטומאת מת והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וגו' וכן כשיחול יום ארבעה עשר בשבת שמא יעלה על הדעת שלא נשחוט בשבת מספק לפי שאפשר שהסכין טמאה והשחיטה נפסדת הודיענו בכאן שלא נאמר זה אלא שוחט בה מיד לפי שהוא יום טוב ולפי שהעם יודעים כי אסור בו הזאה וטבילת כלים כמו שיתבאר במסכת ביצה טהרו אותה מלפני יו\"ט ואם נמצאת זו הסכין קשורה עם סכין ידוע אצלו הרי הוא כמו אותה הידועה אם טמאה טמאה אם טהורה טהורה ומה שחייב שנאמר סכין שנמצא בארבעה עשר טהורה ונאמר שטהרה יום שלשה עשר והעריב שמשה ולא נאמר זה בקופיץ אבל נאמר ואפילו יום ארבעה עשר שמא הוציאוהו לטהר ולא נטהר יום שלשה עשר והוא מה שביארוהו במס' פסחים והוא כי הסכין הוא צריך לשחיטת הפסח על כל פנים כי שחיטת הפסח צריכה בהכרח בין בטומאה בין בטהרה והקופיץ אינו צריך אלא לחתוך הבשר והעצמות ואינו ראוי אלא לחגיגת ארבעה עשר שמותר בו שבירת העצם וחגיגת י\"ד אינה קריבה על כל פנים כי אם בא פסח בטומאה או במרובה אינה באה כמו שביארנו בפרק ששי מפסחים ועל אלו העקרים נתקיימה זו המשנה כשהיה הנשיא גוסס בשלשה עשר שהכל מטמאין לו ולפי שהדבר חד ספיקא שהרי אפשר שימות ויבא הפסח בטומאה ולא נצטרך טהרת סכינין ואפשר שלא ימות ויבא בטהרה ונצטרך לטהרת סכינין יטהרו העם סכיניהם בשלשה עשר ויהיו מוכנים ולפיכך כשנמצא בארבעה עשר שוחט בה מיד אבל קופיץ לא נתעסקו לטהרו יום שלשה עשר כיון שהיה להם סכין ושמא ימות הנשיא כיון שהוא גוסס ויבא הפסח בטומאה ולא תהיה שם חגיגה ולא נצטרך לקופיץ לפי שהוא אינו צריך אלא לחגיגה או נאמר שלא ימות ויבא הפסח בטהרה שמא יבא במרובה ולא תהיה שם חגיגה ולא נצטרך קופיץ ומפני זה חזקתו שלא נטהר בארבעה עשר וכשנמצא ביום י\"ד שונה ומטביל וזהו ענין אמרם לשם סכין דחד ספיקא מטביל לה קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל ליה והבן זה וכבר קדם לך לא גזרו על הכלים בירושלם והוצרכנו זה הסכין טבילה כשנמצא יום שלשה עשר משום חומרא דקדשים:" + ], + [ + "פרוכת שנטמאת כו':
בתחילת סדר טהרות נבאר לך האבות והתולדות נקראות ולד הטומאה ובמסכת פרה תמצא זה הלשון אמר כי כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה א\"כ אינה נטמאת זאת הפרוכת מצד שהוא כלי בולד הטומאה אלא במשקה ועוד יתבאר לך בתחלת כלים כי הכלים המטמאים במשקין אינן צריכין הערב השמש אלא אם נטמאו באב הטומאה:" + ], + [ + "רשב\"ג אומר משום ר\"ש בן הסגן כו':
שמונים ושתי רבוא שמנה מאות אלף ועשרים אלף דינר ומלאכת הפרוכת היא מלאכת התשבץ וכל מה שנזכר בזה הפרוכת הכל לשון הבאי וכן בארו בש\"ס:" + ], + [ + "בשר קדשי קדשים כו':
בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים אלא מה שנטמא טומאה חמורה בחוץ וב\"ה אומרים לא ישרף בפנים אלא מה שנטמא טומאה קלה בפנים:" + ], + [ + "רבי עקיבא אומר מקום טומאתו כו':
ר' עקיבא אינו חושש למין הטומאה לא קלה ולא חמורה אבל הוא חושש למקום והלכה כרבי עקיבא:" + ], + [ + "אברי התמיד ניתנין מחצי כבש כו':
הכרכוב הנזכר בכאן הוא לענין נתינת מוספי ראש חדש אמרו שהוא אמה. בין קרן לקרן מקום הלוך רגלי הכהנים וכשנצייר המזבח יתבאר לך זה המקום ועשו זה כדי לפרסמו ענין ראש חדש וכן אמר כדי לפרסמו שהוא ר\"ח ואמרו המקדיש שקלים וביכורים הוא שיתן אותם הקדש לבדק הבית והלכה כר\"ש:", + "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת שקלים\n" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6865edfc7bacbbee638847348982185ef8466f76 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Shekalim/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,237 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Shekalim", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Shekalim", + "text": [ + [ + [ + "באחד באדר משמיעין על השקלים כו':
שקלים הם אותן שאמר הכתוב עליהן זה יתנו כל העובר על הפקודים וכו' ופירוש משמיעין מכריזין עליהם כדי שיכין כל אחד ואחד שקלו כדי שתהא תרומת הלשכה בעונתה ר\"ל בראש חדש ניסן כאשר היתה בתחלה ר\"ל בימי המדבר שהיתה התרומה הראשונה בר\"ח ניסן הוא שאמרו חכמים בו ביום הוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה ואמר הכתוב בהקמת המשכן ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן:", + "ומכריזין עוד על הכלאים ענינו שיבקרו כל העם גנותיהם וכרמיהם ועוקרין מה שצמח עם התנאי שבארנו במס' כלאים:", + "ואמרו בט\"ו בו קורין את המגילה עוד יתבאר במס' מגילה כי יושבי הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קורין בט\"ו:", + "ואמרם ומתקנין הדרכים הוא תקון הדרכים והרחובות להשוות אותם ולישר אותם ולעשות הגשרים על הנהרות כדי שאם ינוס מכה נפש בשגגה שלא ימצא מניעה שתמנע אותו מלנוס והשיגו גואל הדם והכהו נפש וזהו ענין אמרו תכין לך הדרך. ואמרם את מקוואות המים הוא שכל מקוה שימצאו שם פחות מארבעים סאה מביאין שם מים שאובין להשלים הארבעים סאה שהם שיעור מי מקוה ועוד יתבאר זה הענין וזולתו במסכת מקוואות. ואמרם צרכי הרבים ביארם בירושל' ואמרו אלו הן צרכי רבים דנין דיני ממונות דיני נפשות ודיני מכות ופודין ערכין וחרמין והקדשות ומשקין מי סוטה ושורפין את הפרה ורוצעין עבד עברי ומטהרין את המצורע ועורפין עגלה ערופה ופורקין את המנעול מע\"ג המים ואין מחזירין אותו ר\"ל שמפקירין הגבים שהמים מכונסים בהם לבני אדם *בכלל שישתו מהם בימות החמה והכוונה כי כל מה שהיה מאלו הדברים תלוי ומסוגר ולא נתעסקו בו שמזרזין וממהרין להשלימו ולהגיעו לתכליתו מחצי חדש אדר. ואמרם ומציינין על הקברות הוא שמבקרין אותן ואותן שהיו מוצאין שמיחה אותם המים ר\"ל שנמחה הציון הבנוי על הקבר היו משימין בו סימן ומחדשין אותו כדי שיהא מקום הטומאה ניכר וידוע ויפרשו ממנו הכהנים וכבר נתבאר לך במסכת מעשר שני שציון קברות הוא בסיד:", + "ואמרו ויוצאין אף על הכלאים שיוצאין הממונין ומבקרין השדות הזרועות והכרמים ולא היו סומכין על ההכרזה בלבד:" + ], + [ + "אמר רבי יהודה בראשונה כו':
זה מבואר ואמת וכבר בארנוהו בפ' שני מכלאים:" + ], + [ + "בט\"ו בו שולחנות היו יושבין כו':
שולחן שם לשולחן שלפני השולחני שמקבל עליו מעות וכן קורין החלפני שולחני בכל המשנה:", + "ומדינה שם לכל ערי ישראל מלבד ירושלם וכבר בארנו זה במס' מעשר שני:", + "פירוש למשכן שמשכנין מי שאינו שוקל כלומר שמוציאין העבוט מביתו תרגום אם חבול תחבול אם משכונא תסב:", + "וקטן שלא הביא שתי שערות אין ממשכנין אותו אלא שמניחין אותו ואם נתן מקבלין מידו אמרו אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות ואם אביו נתן בעבורו והוא קטן אומרין לו מאחר שנתת עליו השנה שעברה והעמדת עליו זאת המצוה תן עליו תמיד עד שיגיע ולא תפסוק וזהו ענין אמרם כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו אינו פוסק:" + ], + [ + "אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי כו':
א\"ר יוחנן בן זכאי כי הדעת נותן שכל ישראל חייבין לשקול לפי שהוא כופר נפש ועל דרך צחות המליצה אמר כי מה שאמר השם יתברך זה יתנו זה בגימטריא י\"ב ר\"ל כי השנים עשר שבטים כולם הם חייבין לשקול אבל לפי שתרומת הלשכה יעשו ממנה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים והם מנחות ואוכליהן הם הכהנים כמו שפירש הכתוב והש\"י אמר כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אלו היו נותנין שקליהם בתרומות הלשכה לא היה מותר להם לאכול שיורי העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וחכ\"א כי אמרו וכל מנחת כהן נאמר במנחות היחיד והוא אמרם מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל ולפיכך אם רצו לתת שקליהם מותר כמו שהעיד עליו בן בוכרי:" + ], + [ + "אע\"פ שאמרו אין ממשכנין כו':
אמרו אין מקבלין מידם קני זבין וקני זבות וקני יולדות ר\"ל מיד הכותיים אבל הנכרי אינו יודע בזה ואינו טורח בהם לעולם אמרו סיפא בכותי ולפיכך מקבלין מהם חטאות ואשמות לפי שהוא כיון שנתכוין בכפרה אולי ישוב אבל הנכרים אין מקבלין מהם חטאות ואשמות לפי שאינו נדר ונדבה וכבר ידעת כי אנו לא נפריש היום בין כותי ונכרי כאשר הודעתיך זה הטעם במס' ברכות באמרם גזרו עליהם שיהיו כנכרים לכל דבריהם ולפיכך תבחין מה שראוי ליקח מהם בזה הכלל שנתן לך בכאן ופסק ההלכה שאין מקבלין מן הנכרים קרבן אלא עולה הבאה בנדר ובנדבה בלבד:", + "ואמרם בהש\"ס אין מקבלין מהם לא לאמת המים ולא לחומת העיר ולמגדלותיה ר\"ל ירושלם לפי שאמרו להם הזקנים לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וכתיב לכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם:" + ], + [ + "ואלו שחייבין בקלבון כו':
כבר ידעת כי חובת כל אדם הוא מחצית השקל והשקל הנזכר בתורה הוא שקורין אותו במשנה סלע והסלע שני שקלים והיו חצאי השקלים המבוקשים לצורך בני אדם אליהם והיו נותנין בין השקל השלם ובין השני חצאין מעט מכסף והיו קורין אותו קלבון וכשבאו שנים ונתנו שקל א' בעבורם נאמר להם שיתנו להקדש קלבון א' שיש בין ערך השקל ובין מחצית השקל ורבי מאיר אומר שהם חייבים בשני קולבנות כי כל אחד מהם אילו היה רוצה לקחת שני מחציות שקל בשקל היו לו להוסיף קלבון ומאחר שלא יגיע למשקל חצי שקל אלא אחר נתינת קלבון יש לו על כל אחד משניהם לתת קלבון על כל פנים ואם שקל אדם שקל בשבילו ובשביל מי שאינו חייב בשקל כגון הנשים והעבדים שנתינת אותו חצי שקל חסידות לא חובה אינו חייב בקלבון והכל מודים שאם נתן סלע כדי ליקח מן האדם המקבל השקלים שקל ויחשוב לו בשקל בשביל אדם שהוא חייב בשקלים שיתן שני קולבנות האחד המחויב לשקל שלקח בסלע והשני המחויב עליו באותו שנתן בשבילו או בשביל חבירו ואין הלכה כר\"מ:" + ], + [ + "השוקל על ידי עני וע\"י שכנו וכו':
מעשר בהמה הוא חייב בו מי שנולד אצלו אבל הלוקח מזולתו בהמה אינו חייב להוציא המעשר והשותפין והאחים בהיותם שותפין בנכסי אביהם אינן חייבים בקלבון לפי שהם כמו אדם אחד והם חייבין להוציא מעשר בהמה ממה שיולדות צאנם ובקרם כאשר יתבאר וכשיפרדו איש מעל אחיו ויחלקו ממונם יהיה כל אחד מהם כאלו קנה מחבירו החלק המגיע לו ולא יתחייב במעשר בהמה מאותן הולדות שחלקו ואם נתנו שקל בשבילם אחר החלוקה אז יתחייבו בקלבון ומעה כסף הוא חצי שתות מחצית השקל והוא חלק מארבעה ועשרים מן הסלע ומשקלו שש עשרה שעורות מכסף וחכמים אומרים חצי ר\"ל חצי מעה והוא משקל שמנה שעורות כסף והלכה כחכמים: \n" + ] + ], + [ + [ + "מצרפין שקלים לדרכונות כו':
דרכון היה בו שני סלעים ואמר שמצטרפין אותן השקלים שהם מכסף בדינרי זהב כדי שיקל משאם. ושופרות תיבות כצורת שופרות היו נותנין בהם הזהב שהיו כונסין ועוד נבאר מפני מה היו כזאת הצורה:", + "ואמר נשבעין ר\"ל השלוחין המוליכין השקלים ופסק התלמוד כי אלו השלוחין שומרי שכר ומעיקרי הדינין כי שומרי שכר חייבין בגניבה ובאבידה כאשר נתבאר במקומו אלא אם היה שם אונס ולפיכך אמרו נגנבו בליסטין מזויין ענינו שיצאו עליהם ליסטין מזויינין בברזל שאין אונס גדול מזה ואבדו כשטבעה ספינתו בים שהוא ג\"כ אונס ולפיכך אינם חייבין אלא שבועה:", + "וענין נתרמה התרומה כאשר אספר לך והוא כי מעות השקלים כשכונסין אותן נותנין אותן בלשכה ידוע וכשהיה שם הממון לוקחין ממנו בשלש קופות קצת ומוציאין אותן במה שצריכין בצורך הקרבנות עד שיכלה אותו הקצת שהוציאו ומוציאין שנית קצת אחר וכשמוציאין אותו הקצת שמוציאין מן השקלים המכונסים מתכוונים להוציאו בקרבנות על הגבוי ועל העתיד לגבות כדי שלא יהיו הקרבנות מאותן השקלים ממון מי ששקל בלבד וישארו אותן שלא נתנו שקליהם ערומים מאותן הקרבנות וזהו ענין אמרם תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות א\"כ כל מקום שתשמע נתרמה תרומה ענינו שלקחו מן השקלים קצת והוציאוהו להסתפק בקרבנות ולא נתרמה תרומה ענינו שהשקלים המכונסין לא הוציאו מהם דבר ואמר בכאן אם נתרמה תרומה ואח\"כ אבד הממון נשבעין השלוחין לגזברים לפי שמאחר שנתרמה תרומה ברשות הגזברים יחשב ואפילו מה שלא הגיע לידם כי העיקר אצלנו מה שהודעתיך בו תורמין על העתיד לגבות ואם לא הוציאו מן הממון דבר ולא נסתפקו ממנו נשבעין השלוחין לאנשי העיר שנאבד באונס ושוקלין פעם שנית לפי שלא נתרמה תרומה עליהם וכששקלו שקליהם ע\"י שומר חנם נתחייבו לשלם על כל פנים לפי שהם פשעו בהם ועל השלוחין להשבע על כל פנים בהכרח ואפילו אמרו אנשי העיר נשלם פעם שנית ולא נשביע אותם אין שומעין להם לפי שתקנת חכמים אין הקדש יוצא בלא שבועה:" + ], + [ + "הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו כו':
אם נתרמה תרומה מעל השוקל לפי העקרים שהקדמתי לך כי כשהוא תורם תורם על הגבוי ועל העתיד לגבות ואותו השקל כשנתנו לחבירו מיד קנאו ההקדש כשתרם וכשנתנו על עצמו נהנה מן ההקדש ונתחייב קרבן מעילה וההנאה שהוא נהנה היא שלא ימשכנו אותו וכבר קדם לך כי כל מי שאינו שוקל שממשכנין אותו וזו היא ההנאה שבסבתה נתחייב מעילה דלהשלים המצוה העיקר אצלנו מצות לאו ליהנות ניתנו וכששקל שקלו ממעות שהיו אצלו הקדש ונתנו אחר שנתרמה תרומה ואחר שנתן קנו מאותה התרומה בהמה והקריבוה אז יתחייב מעילה לפי שזה ההקדש הקדש הוא בכל מקום שהוא ולא נשתנה וכשהקריבו הבהמה והוא נתכוון שהוא ממעות כל מי שנתן דבר בתרומת הלשכה כאילו קנה באותן מעות של הקדש בהמה והקריבה ונפטר מחיוב המשכון כאשר זכרנו ונהנה ויתחייב מעילה ואם נתנו ממעות מעשר שני יאכל כנגדו בירושלם כדין מעשר שני כאשר זכרנו ואם היה מדמי שביעית יאכל ג\"כ כנגדו בקדושת שביעית כאשר בארנו במקומו:" + ], + [ + "המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי כו':
הכל מודים כי מי שהוציא מעות בידו ואמר הרי אלו לשקלי כי הוא צריך שיפרע מהם שקלו שהוא חייב בו כמו שביארנו במה שקדם:", + "והמותר נדבה ר\"ל שיקריב מהם עולות נדבה כאשר יתבאר ומה שחלקו בית שמאי ובית הלל במי שכונס מעט מעט ואמר כשמתחיל לכנס הרי אלו לשקלי אומרים ב\"ה שמותרן כל מה שהותירו על השקל שהן חולין וב\"ש אומרים נדבה וזה הוא מה שאמרו בירושלמי במאי פליגי במכנס פרוטרוט פירושו פרוטה פרוטה:" + ], + [ + "אמר רבי שמעון מה בין שקלים לחטאת כו':
רבי שמעון נותן טעם לדברי ב\"ה שאמרו במכנס פרוטרוט לשקלו מותרן לחולין ואמרו במכנס פרוטרוט לחטאת מותרן נדבה. ואמר כי השקלים יש להם קצבה קצובה וכן אמר יתברך העשיר לא ירבה וגו' ולפיכך המותר חולין והחטאת קונין אותו בדינר או באלף ולפיכך כל מה שהכניס חלה קדושה עליו ויקנה מהן חטאת במה שיוכל והמותר עולת נדבה וחלק ר' יהודה על רבי שמעון ורצה לבטל טעמו ואמר לו אף לשקלים אין להם קצבה כי כבר שקלו העם שיעור גדול ושיעור קטן כי כשעלו מן הגולה היו שוקלין דרכונות ר\"ל שהיה המטבע שלהם דרכונות כפל הסלע והיה שוקל אדם במחצית השקל סלע חזרו לשקול סלעים והיה שוקל אדם שקל ר\"ל מחצית הסלע חזרו לשקול טבעי' ר\"ל שחזר המטבע שלהם חצי סלע והוא שקל וכן אמרו טבעין פלגות הסלעים והיה אדם שוקל במחצית השקל שקל שלם שהוא מחצית השקל של תורה כי סלע הוא שקל של תורה ואין מותר לשקול בשום פנים פחות מן השיעור הכתוב בתורה אבל שוקל יותר כפי שינוי המטבעות. בקשו לשקול דינרין הוא רביעית הסלע כי הסלע ארבעה דינרין א\"כ יהיה מחצית השקל החייב על כל אדם דינר וזה הוא שש מעה כסף כאשר ביארנו ולא הודו העם בזה והוא הבין מאלו השקלים שאין להם משקל ידוע אלא שהם חצי דינר מאיזה מטבע שיהיה והשיבו ר' שמעון אעפ\"כ יד כולם שוה כי בזמן שהיו נותנין סלעים סלע סלע היה נותן כל אחד ואחד ולא היה נותן אחד סלע ואחד פחות ואחד יותר. וכמו כן בזמן נתינת השקלים שקל שקל היה נותן כל אחד ואחד ולא היה אדם מרבה על חבירו בזמן מן הזמנים והחטאת אינה כן והטעם שנתן רבי שמעון אמת:" + ], + [ + "מותר שקלים חולין כו':
מותר שקלים חולין זהו דעת ב\"ה ועל הפנים שספרנו:", + "ועשירית האיפה הוא החטאת שמקריב העני כשלא תשיג ידו לקרבן העוף וזה בשבועת ביטוי וחברותיה והוא אמרו אם לא תשיג ידו לשתי תורים וגו' וכשהפריש מעות לקנות עשירית האיפה או לשתי תורים ובני יונה שנתחייבו הזבים והזבות והיולדות או לקנות חטאת ואשם ונשאר מהם מותר אותו המותר קונין בו עולת נדבה ועל זה הדרך ילך אמרם מותר עולה עולה מותר פסח לשלמים לפי שכולם קדשים קלים מותר נזירים לנזירים מותר הקרבנות שמקריבין אותן הנזירים והם שלש בהמות כאשר נתבאר וכשנשתתפו חבורות נזירים וקרבנותיהם כאשר יתבאר במסכת נזירות והותירו יוציאו אותו המותר נזירים בקרבנותיהם:", + "מותר שבויים לשבויים כו':
מותר מתים למתים. פירושו כשכונסין מעות להוציאם בקבורת המתים ותכריכיהן:", + "ואמר מותר המת ליורשיו. הוא דבר אמתי:", + "ונפש הוא הבנין שעושין על הקבר והוא נקרא ציון בלשון הקדש ובנה אצלו ציון:", + "וממה שראוי שתדע כי גבאי צדקה כשרואין מדרך התיקון ובתנאי שיהא זה תיקון אנשי העיר שצריכין לשנות אלו המותרות ויעשו מהם רצונם כגון שיוציאו מותר שבויים לעניים או מותר מתים לשבויים והדומה לזה שהרשות בידם והבחירה וכן נראה מגמרתינו ובירושלמי אמרו ג\"כ בזה המקום אין ממחין ביד פרנסים בכך וכל הדברים האלו הן הנוהגים כסדר הזה כשאין שם צורך הכרחי ולא הסכימו הזקנים ואנשי המדינה אל הפך זה אבל אם הסכימו עושין כפי הסכמתם:" + ] + ], + [ + [ + "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה כו':
פירשו בגמרא ואמרו כולה כאחד היתה באה ר\"ל כי בזמן פסח היו כונסים כולם ומפני זה סדרו להוציא מהם בשלשה פרקים כדי לפרסם הדבר ר\"ל שמפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת המקום הקרוב ואשר הוא רחוק ממנו בעצרת ואשר הוא יותר רחוק בחג הסוכות והוא אמרם הלין דקרבין בפרוס פסח והלין דרחיקין בפרוס עצרת והלין דרחיקין מנהון בפרוס החג. ענין פרס חצי מועד וכן אמר כל מה דתנינא פרס פלגא ענינו חצי חדש ובתוספתא איזה הוא פרס אין פחות מחמשה עשר יום קודם לרגל:", + "וענין תורמין כבר בארנוה ואני אשנה אותו והוא שמכניסין הממון כולו המכונס מן השקלים ונותנין אותו בלשכה ולוקחין מאותו הממון שבלשכה ג' קופות גדולות שמחזיקות כלל גדול מן הממון המכונס ואין לו שיעור ידוע במשנה ועליו אמרו בירושלמי כמה הוא שיעורן של קופות ובאה התשובה נלמוד סתום מן המפורש ענינו שנלמוד זה השיעור מן ההלכות שלאחר אלו כאשר נבאר לפנים והיו נותנין הג' קופות בלשכה מן הלשכות תחת מפתח ומנעול ואח\"כ היו מוציאין מאלו הג' קופות ממון באלו הג' מועדים בכל מועד ומועד שיעור ידוע והיו מסתפקין ממנו לקרבנות כמו שיתבאר בזו המסכת ועל נטילת ממון מן הקופות שנתנו בהם אומר בג' פרקים תורמין את הלשכה:", + "ומחלוקת ר\"ע וחביריו הוא בזמני המעשרות ר\"ל מעשר בהמה ועוד יתבארו אלו הדינים בפרט בפרק האחרון ממס' בכורות והלכה כר\"ע:" + ], + [ + "בשלש קופות של שלש שלש כו'. כבר הודעתיך בהלכה הקודמת כי הממון כולו היו מכניסין בלשכה אחת וממלאין ממנו שלש קופות ומוציאין משם בכל מועד מהג' מועדות ואמר בזאת ההלכה כי מה שמוציאין משם בכל מועד הוא שלש קופות של שלש שלש סאין וכתוב על אלו השלשה קופות שמחזקת כל אחד מהם שלש סאין אלף בית גימל וזה כדי שיספקו מן הראשונה עד שתכלה ואח\"כ מתחילין מן השניה עד שתכלה ואח\"כ מן השלישית עד שתכלה ואח\"כ ממלאין אותם פעם שנית בפרוס העצרת ואח\"כ ממלאים אותם פעם שלישית בפרוס החג וא\"כ יהיה שיעור מה שמוציאים באלו השלשה זמנים שבעה ועשרים סאה לפי שתשעה סאין מוציאין בכל פעם ונדע מזה כי הג' קופות הגדולות שבהן היו הממון המכונס ומהן יוצא בכל מועד ומועד שמחזיקות שבעה ועשרים סאה כל קופה מהם מחזקת תשעה סאין וזה ענין אמרם שם בידיעת שיעורם ילמוד סתום מן המפורש של שלש שלש סאין וכו' ואם היה הממון יותר ממה שמחזיקות אותן השלש קופות אותו המותר נקרא שיורי הלשכה וכבר ידעת כי התורם הוא הממלא אלו השלש קופות המחזיקות ג' סאין: ואמרם שאין נכנסין ללשכה ששם הממון לא בבגד שיוכל להחביא ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע כדי שלא יחשדוהו שגנב מן הממון בכניסתו והחביאו שם: \n" + ], + [ + "של בית רבן גמליאל היה נכנס כו':
אמרם של בית רבן גמליאל ענינו כי כל אחד מהם היה נותן שקלו בזה הענין והיתה כוונתו כדי שיכנס שקלו בתוך הקופה ויסתפקו בו בקרבנות לפי שהיה מתיירא שמא ישאר בכלל השירים הנשארים מן הממון:" + ], + [ + "תרם את הראשונה כו':
השלש קופות הגדולות שבהן כל הממון שבארנו שהן מחזיקות שבעה ועשרים סאה היו מכוסות בשלשה מטפחות והיה נכנס התורם בשלש קופות הקטנות המחזיקות תשעה סאין כמו שבארנו והיה ממלא הקופה הכתוב עליה א' מאחת מהשלש קופות גדולות ואח\"כ מכסה אותה במטפחת שלה ואח\"כ היה מגלה הקופה השניה מן הקופות הגדולות וממלא ממנה הקופה הכתוב עליה ב' ומכסה אותה ומניחה ואח\"כ מגלה הקופה השלישית וממלא ממנה הקופה שכתוב עליה ג' ולא היה מכסה אותה שאילו היה מכסה אותה היה מוציא בפעם השנית בתחלה מאותה הקופה הגדולה שהתחיל בה בפעם ראשונה וזהו ענין אמרם שמא יתרום מן התרום וכשמניחה מגולה תהיה נכרת וכשיכנס בפעם השנית לתרום יתחיל ממנה ונמצא מוציא מכל קופה וקופה מן הג' קופות הכתוב עליהם אלף בית גימל עד שתהיה כל קופה מהן הקרב ממנו על כל ישראל כי כל קופה מן השלש קטנות מתכוונין עליה על קצת מישראל הוא אמרם תרם את הראשונה לשם א\"י וזאת התרומה הוא שיתכוין בה התורם כשיתרום על הגבוי ועל העתיד לגבות כאשר אמרנו במה שקדם:" + ] + ], + [ + [ + "התרומה מה היו עושין בה וכו':
הצמחים של שנה שביעית נקראים ספיח לפי שאין זורעין בו דבר והצומח בה הוא ממה שנזרע בשנה שעברה כלומר השנה הששית וקצרו אותו והוא נקרא ספיח כמו שפירשתי בשביעית וידוע כי כל מה שתוציא אותה שנה הוא הפקר ואוכלין אותו כל העם בשוה ואנו צריכין בכל שנה עומר התנופה ושתי הלחם מן החדש כמו שהוא עיקר אצלנו במנחות והוא אמרם כל קרבנות צבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ולפיכך נצטרך לשכור שומרים לשמור קצת הספיחים כדי שלא ישלחו בני אדם ידם בהם בשנת השמטה ולא נמצא ממה שנביא עומר ושתי הלחם ואותן המעות שנותנין להם בשכרם הוא כאילו היו קונין בו העומר ושתי הלחם וא\"ר יוסי כי מי שהתנדב לשמור בחנם שהעומר ושתי הלחם שלו בלי ספק לפי שהם הפקר והוא שומרם בלא שכירות והביאן שמותר להקריבן והציבור יוצאין בהם ידי חובתן א\"כ הוא סובר שמשתנה קרבן יחיד לקרבן צבור וחלקו עליו חכמים בזה ואמרו אי אתה מודה כי העומר ושתי הלחם אינן באין אלא משל צבור ואיך יתנדב אותן יחיד כיון שאין להם בשנה שביעית דמים אלא לשמירתן וזו הקושיא היא כפי סברתם שהיו אומרים קרבן יחיד אינו משתנה לקרבן צבור ואין הלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "פרה ושעיר המשתלח כו':
תרומת הלשכה הוא הממון המכונס בשלש קופות הגדולות שזכרנו אותם פעמים והמותר הנשאר בלשכה עושין ממנו כבש של עץ בצורת התבנית שקורין אותו בעלי התשבורת בלשון ערבי אלמנשור ועולין עליו כמו סולם אלא שאין בו מעלות והוא על זו הצורה ועוד יתבאר במקומו:", + "ואמרם כבש פרה ענינו הכבש שמוציאין עליו הפרה אדומה מהר הבית להר המשחה כמו שיתבאר במסכת פרה:", + "וכבש שעיר המשתלח ג\"כ כבש שהיו מוציאין עליו שעיר המשתלח מן העזרה לחוץ המקדש כאשר יתבאר ביומא ושם יתבאר עוד כי לשון של זהורית קושרין בראש שעיר המשתלח ואין הלכה כאבא שאול:" + ], + [ + "מותר שירי לשכה כו':
ר\"ל כל מה שמשתכר בהן בין מקחן לממכרן לאותן שמקריבין הקרבנות משאר העם להקדש ור\"ע אומר אין משתכרין בממון של הקדש ולא בממון עניים והלכה כר\"ע:" + ], + [ + "מותר התרומה מה היו עושין כו':
כבר קדם לך כי ר' ישמעאל סבר כי מותר שירי הלשכה שלוקחין בהן יינות שמנים וסלתות ויהיה שכרם להקדש אותו השכר הוא שקוראין אותו מותר פי' ר\"ל כי אותו הדבר שהרויח בהן ניתוסף על דמיו ועוד נבאר לך בפרק שלאחר זה כי הנסכים היה הקדש משתכר בהם והיה מתקבץ ממנו דמים יתירים והם הנקראין מותר נסכים. וקיץ שם לימות החמה. בקיץ ובחורף. ופירות הקיץ ר\"ל התאנים והענבים ששוטחין ומייבשין אותם ואוכלין אותם בני אדם תוספת על סעודתו ומפני זה נקראו הקרבנות הקרבין על המזבח יותר על החיוב קיץ המזבח והם כולם עולות נדבה והן משל צבור:", + "ואמרם זה וזה לא היו מודין בפירות ר\"ל ר\"ע ור' חנינא לא היו מודים לו בשכר יינות שמנים וסלתות לפי שהם אומרים אין משתכרים בשל הקדש כאשר קדם ופסק ההלכה בכל זה אמרם תנאי ב\"ד על המותרות שיקריבו עולות:" + ], + [ + "מותר הקטורת מה היו עושין כו':
אין ספק כי הקטורת שעושין לוקחין אותה מתרומת הלשכה וזה נכלל מדבריהם שאמרו בראש הפרק וכל קרבנות הצבור וכשישאר ממנה מותר יותר על מה שאנו צריכים לשארית שנתנו כי ידוע הוא הסך שמקריבין ממנו בכל יום כמו שנבאר בתחלת כריתות (אי) נקח מתרומת הלשכה כמו שכר האומן העושה הקטורת כמו שאמרו:", + "ואמרם מתרומת הלשכה היו מפרישין ממנה שכר האומנין ומיד יחזור אותו השכר חולין בלא ספק ואח\"כ מחללין המותר שנשאר מן הקטורת על שכר האומנין שחזר חולין ויחזור אותו השכר קדש ומחזירין אותן לתרומת הלשכה והמותר שנשאר מן הקטורת חולין ותנתן להם בשכרן וחוזרין ולוקחין אותו מהם בסוף השנה מתרומה חדשה ומסתפקים ממנה בשנה הבאה ובתוספתא דמעילה שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות כיצד הן עושין מפרישין שכר האומנין וכו' ואם כלתה השנה ולא נתקבצה תרומה חדשה ונצטרך לקטורת נקח אותו הקטורת מהם בתרומה ישנה ומקטירין אותו:" + ], + [ + "המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':
בן עזאי אומר אין הקדש מתחלל על המלאכה ולפיכך יאמר שיקחו מאותן הנכסים שכר האומנים שעשו הקטורת וזולתו ויחזרו חולין אותן הנכסים ואח\"כ מחללין עליהם דברים הראוים לקרבנות צבור ואז תנתן אותה הבהמה [ס\"א הקטורת] לאומנין בשכרן ויקנו אותה מהן מתרומה חדשה כמשפט שעשו בקטורת והוא מאמר בן עזאי אינה היא המדה ענינו כי אין זה שוה לדין שנדין בקטורת ואינו הולך באותו דרך ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת לפיכך אני אומר הלכה כבן עזאי:" + ], + [ + "המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה כו':
ר\"א סובר סתם הקדשות לבדק הבית ור' יהושע אומר שהוא כן אלא מה שאמר כי מה שאפשר להקדיש בעינו להקריבו במזבח שיקריב והיה כלו כליל והיא העולה וראה ר\"ע דברי ר\"א על דברי רבי יהושע כי רבי יהושע חלק דברו ונתן סתם הקדשות קצתו לבדק הבית ומקצתו למזבח וא\"ר פפייס כי מי שהקדוש לבדק הבית בפירוש שהדין בו כדברי ר\"א ומי שהקדיש סתם כר' יהושע ולא חלק ר' פפייס על ר\"ע והלכה כר\"ע:" + ], + [ + "המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין כו':
מה שחייבנו לומר ביינות שמנים וסלתות ועופות שיביא בדמיהם עולות על כל פנים ואמרנו בבהמות שיפלו דמיהם לבדק הבית לפי שהבהמות יש להם פדיון ויינות שמנים וסלתות ועופות אין להם פדיון כמו שהוא עיקר בת\"כ ולפיכך מקריבין דמיהם ע\"ג המזבח בהכרח והלכה כר\"א:" + ], + [ + "אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כו':
משערין מלה עברית כמו שער בנפשו וענינו שנותנין שיעור לאותו דבר וכן בכאן פירושו שפוסקין הדמים לאותן הדברים הנמכרים ופוסקין עם מוכרי הסולת והיין לקרבנות בדמים ידועים וקונין מהם בכל יום ויום מה שהיו צריכין לקרבנות אם נתייקר הדבר הנמכר אין הגזבר מוסיף להם כלום על הסך שהסכים עמהם עליו בתחלת השלשים יום ואם הוזל הדבר הנמכר לוקח מהם בשער הזול מוכרין לו כמו שמוכרין לשאר בני אדם שיד הקדש על העליונה ענינו שלוקח החלק היפה לעצמו וקנה לתועלתו וענין לספק שימכור לנו כדי צרכנו וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להן היספקון להון ועברי ממש אם ישפק עפר שומרון במלאת ספקו ואם הוא בשין וענין מארבע סאין בסלע מסך ארבע סאין בסלע ושיעור הסאה והסלע כבר פרשנוה פעמים רבות בסדר זרעים וממה שאני טעון להזכירך בסוף זה הפרק אמרם בהתלמוד בהעלם דבר ושעירי ע\"ז בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה:" + ] + ], + [ + [ + "אלו הן הממונים כו':
אלו החמשה עשר מעלות מנויים שזכר הם תמיד במקדש וראוי למנות ממונה על כל מדרגה מהם והיה עליהן בלי ספק מוקדמים בכל דור ודור ומונה בכאן האנשים החסידים הידועים וזכר אחד מכל מדרגה וזכר החסיד יותר שהיה באותם הממונים אפילו שלא היו בזמן אחד והוא אמרם כשרי כל דור ודור בא למנות:", + "ומה שאמר על החותמות עוד יתבאר מה הן החותמות בזה הפרק:", + "ופייסות גורלות היו שמפייסין הכהנים על העבודות כאשר יתבאר במס' יומא ובמס' תמיד:", + "ופתחיה הוא מרדכי בלשן שעלה מבבל ששמו ידוע:", + "ואמר בן אחיה על חולי מעים כי הכהנים היו מהלכין על הרצפה כל היום והיו משתמשין במים ולא היה עליהם אלא בגד אחד בכל הזמנים כי אסור להם לעבוד אלא בד' בגדים כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט לא פחות ולא יותר ואוכלין הבשר ומפני זאת ההנהגה היה מתרפה טבעם והיה כחות אבריהם הפנימים חלושים ובן אחיה הנזכר היה ממונה על רפואתם ולזה נתכוונו באמרם על חולי מעים:", + "נחוניה חופר שיחים. כוונתו היתה להמציא מים לעם בישוב ובמדבר והיה ממונה על חפירות הבורות והמעיינות והגבים וכנוסי המים:", + "גביני כרוז תרגום ויעבירו קול ועברו כרוז והיה גביני מכריז בשעת הקרבנות עמדו כהנים לעבודה לוים לדוכן ישראל למעמד:", + "בן גבר היה מכריז בבא השמש לנעילת שערים והיו נועלין שערי המקדש:", + "בן בבי על הפקיע כלומר על ההלקאה ברצועה ועוד יתבאר לך במסכת מדות כי הכהנים והלוים היו שומרים סביבות המקדש ומקיפין אותו והיא מצוה ואע\"פ שאין שם פחד והיה מחזיר עליהם כל הלילה ומי שנמצא ישן היו מלקין אותו ושורפין את בגדיו והיה בן בבי ממונה על זה המעשה:", + "על הצלצל שהיה מכה בו כי הצלצל צריך היה במקדש בהכרח והיו מנגנין ומכין אותו בכל יום בשעת הקרבת התמידין כאשר יתבאר במסכת תמיד וכמו כן השיר בכל יום בנגון בשעת הקרבת הקרבן והיה זה האיש ממונה ושר על המשוררים בדור מן הדורות:", + "על הפרוכת היה עושה הפרוכת הצריכות במקדש ומתעסק במלאכתן. ופנחס המלביש היה מלביש הכהנים בגדיהם והיה מתעסק בהצנעתן ובעשייתן:" + ], + [ + "אין פוחתין מג' גזברין ומז' אמרכולין כו':
כבר מלאו אזניך כי גזברים הם נקראים אותן האנשים הממונים על המקדש והם מתעסקים בממון הקדש ובכל ההקדשות אמרו בתוספתא דשקלים ג' גזברים מה הם עושין פודין את הערכים ואת החרמים ואת ההקדשות ומעשר שני וכל מלאכת הקדש בהן נעשית. ואמרכול מעלתו גדולה מן הגזבר תרגום ונשיא נשיאי הלוי ואמרכלא דממנא על רברבי לואי ויש שם מעלה למעלה ממעלת האמרכל ונקרא מי שהוא בזו המעלה קתילק ולא יהיו בזו המעלה פחות משנים נמצא הסגן תחת נשיאות כ\"ג והקתילוקין תחת נשיאות הסגן והאמרכולין תחת נשיאות הקתילוקין והגזברין תחת נשיאות האמרכולין ואמרו שבעה אמרכולין מה הן עושין שבעה מפתחות העזרה בידם רצה אחד מהם לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כל האמרכולין ופותחין וגזברין נכנסין והביאו ראיה שלא יהיו פחות מאלו מימים קדמונים בדורות הנביאים ולא היו פחות ממה שהתנה בכאן והביאו אסמכתא שלא יהיו ממונין על ממון הקהל פחות משנים מפסוק והם יקחו את הזהב ומיעוט כל לשון רבים שנים:" + ], + [ + "ד' חותמות היו במקדש כו':
הנסכים כולם שלש המינים והוא כי קרבנות הצאן שהם כוללים ב' מינים הכבשים והעזים יתחייב כל בהמה מהם כשהיא עולה או שלמים (או) נסכים עשרון בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין ובמנין בהמות העולות והשלמים נופלין אלו השיעורין העזים הכל שוה לגדול ולקטן והכבשים אינם כן כי נסכי כבש בן שנתו או פחות נסכיו כאשר זכרנו כמו נסכי עז ונסכי איל והוא בן שנתים הם סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין וכן לכל איל ואיל וזה היה המין השני מן הנסכים והמין השלישי הוא נסכי בקר וכל אחד מן הבקר בין גדול ובין קטן שוים הם בנסכים המחוייבים בהם סולת שלשה עשרונים בלולה בשמן חצי ההין ויין לנסך חצי ההין וכן לכל עולה או לכל שלמים ושלמים והחטאת והאשם אינן טעונין נסכים אלא חטאת מצורע ואשמו בלבד כמו שנבאר כל זה ועקריו בתחלת מנחות ואם היה המצורע עשיר יקריב ג' בהמות ב' כבשים וכבשה והם עולה וחטאת ושלמים ונסכיהם שלשה עשרונים בלולה בשמן ולוג שמן זהו מין הרביעי של נסכים ואם הוא עני יביא כבש אחד ועשרון סולת ושתי תורים או שני בני יונה וכל זה לשון התורה דכרין תרגום ואיל אחד ודכרא חד ולפיכך היו כותבין בחותמות האיל זכר. ונקרא המצורע חוטא לפי שבעונותיו אירעו מה שאירעו כמו שהוא העיקר אצלנו. וחכ\"א כי אין אנו צריכים חותם כתוב בו חוטא דל כי חוטא דל אינו צריך מן הנסכים אלא עשרון אחד כמו שאמרנו כיון שזה כמו זה נותנין לו חותם שיש בו גדי שהוא משמש עשרון אחד כמו שאמרנו. ואמרו זכרים ונקבות ענינו נסכי עולות שאינן באות אלא מן הזכרים מכל מין או נסכי שלמים הבאין מן הנקבות כי נסכי עולה ונסכי שלמים שוין כמו שהודעתיך ולשון התורה בנסכים עולה או זבח:" + ], + [ + "מי שהוא מבקש נסכים כו':
כל זה מבואר כי אחיה היה מוציא החותם שהוא בכתב יד יוחנן ושואל מיוחנן המעות שקבל אם הותירו אצלו הותירו להקדש ולזה המותר רמז בפרק הנקדם באמרו מותר נסכים:" + ], + [ + "מי שאבד ממנו חותמו כו':
אם מצאו לו כדי חותמו פירושו שימצאו במעות שביד יוחנן יותר כמו החותם שהוא אומר שאבד לו בלי תוספת וגירעון. ואמר מפני הרמאים כדי שלא ימצא חותם שנפל קודם לכן לבעליו או לאחיה או ליוחנן ויגבה בו או יקח חותם אמת ויניחנו אצלו עד שיוקר השער ויגבה בו:" + ], + [ + "שתי לשכות היו כו':
חשאי הוא הסוד והסתר וכל הענין מבואר אינו צריך פירוש אחר:" + ] + ], + [ + [ + "שלשה עשר שופרות כו':
כבר אמרנו כי שופרות הם התיבות שמכניסין בהם המעות כשלוקחין אותם ועוד יתבאר בזה הפ' מה היה בכל תיבה ותיבה מהם וקראו אותן שופרות לפי שהיו בצורת שופר עגולות עקומות רחבות מלמטה צרות מלמעלה כל מה שהיו עולות למעלה היו נקצרות כדי שלא יוכל אדם להוציא משם מעות אלא בקושי אחר שמהפכין אותן על פניהם. והיו מטילין שם המעות ולא היה אפשר לשלוח יד בהם להוציאם משם וכן אמרו עקומות היו צרין למעלה ורחבין מלמטה מפני הרמאין ענינו כדי שלא יכנוס אדם רמאי ויעשה כמי שמטיל באחת מהן והוא נוטל משם כי כן היה מנהג קצתם שיטיל בהם כל מי שרוצה איזה שיעור שירצה כאשר יתבאר בזה הפרק:", + "והוא יבאר לאחר זה היכן היו משתחוים אותן ההשתחויות והיכן היה מקום אותם השולחנות וכשנצייר המקדש בכללות במס' מדות יתבאר לך מקומות השערים מהלשכות כולם ויתבאר לך איזו היתה לשכת העצים:" + ], + [ + "מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק כו':
מתעסק ידוע כמו עושה מלאכתו בכאן לא אמר עובד לפי שזה הכהן שאירע לו זה הדבר היה בעל מום והיה כורת עצים בלשכת העצים למערכה כי אין לבעלי מומין מלאכה במקדש אלא הכנת העצים למערכה כאשר יתבאר במסכת תמיד:" + ], + [ + "והיכן היו משתחוים כו':
פשפשין דלתות קטנות שעושין בבתי הגדולים בעצם דלתות השערים הגדולים כדי שיהיו נוחין לפתוח בכל עת שירצו וזה התנא שאמר כי שלש עשרה שערים היו בעזרה הוא אבא יוסי בן יוחנן כך נתבאר בירושלמי אבל חכמים אומרים שבעה שערים היו בעזרה כמו שנזכר במדות ואלו השלש עשרה השתחויות היו משתחוים אותן אליבא דחכמים כנגד שלש עשרה פרצות שפרצום מלכי יון בעזרה וחזרו בני חשמונאי וגדרום כאשר יתבאר במדות וכשהיה אדם מגיע למקום פרצה מן הפרצות היה משתחוה על דרך הודאה. כל זה מבואר ומצורת המקדש שאצייר במדות תבין אלו המקומות וכל מה שהיה בתוכו:" + ], + [], + [ + "י\"ג שופרות היו במקדש כו':
השופר הראשון כתוב עליו תקלין חדתין וכל מה שהיו כונסין משקלי אותה השנה היו מטילין אותם שם:", + "והשופר השני כתוב עליו תקלין עתיקין ומה שהיו כונסין מן השקלים שנשארו לגבות משנה של אשתקד היו מטילין אותם שם ותרגום ישן נושן עתיקא דעתיקא. והשופר השלישי כתוב עליו קינים. והרביעי כתוב עליו גוזלי עולה:", + "ואמר רבי יהודה כי כל מי שיש עליו עולה מן התורים יטיל דמיה בשלישי וכל מי שיש עליו עולה מבני היונה יטיל דמיה ברביעי ולדעתו שמקריבין הכל עולות אבל מה שהוא בשלישי תורים ומה שהוא ברביעי בני יונה. וחכ\"א כי כל מי שיש עליו חטאת ועולה מן העוף יטיל דמיהן בשלישי וכל מי שיש עליו עולה בלבד יטיל דמיה ברביעי ולפיכך כל הנמצא בשלישי יקריב מחצה עולות ומחצה חטאות וכל הנמצא ברביעי הכל עולות ואין הפרש ביניהם בין תורים או בני יונה והשופר החמישי כתוב עליו עצים וכל מי שיתנדב דבר לקנות בו עצים למערכה יטיל אותו שם והששי כתוב עליו לבונה וכל המתנדב לקנות לבונה מטיל אותו שם והשביעי כתוב עליו זהב לכפורת וכל מי שהתנדב זהב לעשות בכפורת וקדשי הקדשים מטילין אותו שם והששה הנותרות הם נדבה אחד מהם כתוב עליו מותר חטאת וכל מי שהפריש מעות לחטאתו ונשארו מהם מותר יטיל אותו שם והשני מטילין שם מותר אשם והשלישי למותר קני זבין וזבות ויולדות והרביעי למותר קרבנות נזיר והחמישי למותר אשם מצורע וכבר קדם לך מאמר תנאי ב\"ד על המותרות שיקריבו עולות ולפיכך מקריבין כולן עולות נדבה כמו שפירש לקמן ולפיכך אמר ששה לנדבה והששי כתוב עליו נדבה סתם וכל מי שהתנדב דבר למזבח יטיל אותו שם והלכה כחכמים:" + ], + [ + "האומר הרי עלי עצים כו':
לפי שקדם המאמר כי היה שם שופר שהרשות ביד כל אדם להטיל בו כמו שהיה רוצה ואפילו הטיל בשופר של זהב בדרך הדמיון משקל שעורה של זהב או שהטיל בשופר של לבונה שוה שעורה אחת של לבונה אמר בכאן כי זה הרשות הוא כשלא פרט דבר מסוים בעין אבל אם אמר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין שיהיה באורך כל אחד אמה ועביו דומה לאורכו בדרך ההקש וכן אם אמר הרי עלי לבונה לא יפחות מן הקומץ ואם אמר הרי עלי זהב ר\"ל מטבע שהוא מסוים כמו לבונה ועצים לא יפחות מדינר זהב וכן באר התלמוד ואלו הששה שופרות כבר בארנו שהן מותר חטאות ואשמות והביא ראיה על כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה שישתתפו בו הכהנים והמזבח כדי שיתקיים הכתוב אשם לה' ואשם לכהן כמו שכתוב כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' וגו':" + ] + ], + [ + [ + "מעות שנמצאו בין השקלים כו':
לפי שזכר הספק הנולד בין השופרות זכר ג\"כ כשנפל כיוצא בו לאדם בין מעות חולין ובין מעות מעשר שני באיזה מקום שיהיה וכבר נתן לך עיקר בסוף דבריו ומה שאמרנו שנדבה חמורה מן השקלים לפי שהמעות נדבה כולם עולות למזבח כמו שנתבאר ומעות שקלים מסתפקין מהם בקרבנות צבור מהם עולות ומהם חטאות אוכלים אותן הכהנים ולזה הטעם עוד אמרנו באותן מעות הנמצאות בין קינים לגוזלי עולה מחצה למחצה שהן כולם עולות והקדמנו ג\"כ הלבונה על העצים כי הלבונה קרבן והעצים מכשירי קרבן:" + ], + [ + "מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה כו':
מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה ר\"ל בירושלם לפי שבני אדם עולין שם במעות מעשר שני לקנות בהם הבהמות על הרוב כמו שבארנו במס' מעשר שני וכל מה שימצא לפני סוחרי הבהמות בקר וצאן נאמר שמא ממעות מעשר שני נפלו מיד הקונה ואמרו בירושלם ר\"ל בכל השוקים ובשעת הרגל לפי שכל ישראל עולין לרגל וכל מי שיש אצלו מעות מעשר שני מעלה אותן עמו ומה שחייב שיהיה מה שימצא בהר הבית חולין אמרם חזקה אין הכהן מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמה וכל מה שיפול ממנו חולין הוא לפי שכבר נתחלל ואח\"כ הוציאוהו מן הלשכה:" + ], + [ + "בשר שנמצא בעזרה כו':
העולה היא כולה כליל לאישים ולפיכך אין חותכין אותה חתיכות ודי לה לעשותה אברים אברים כמו שבארנו במסכת תמיד וכבר ידעת כי שלמים נאכלים בכל ירושלם ולפיכך נחוש בבשר הנמצא שם שמא הוא שלמים ונתן אותו כולו כמו שלמים כמו שנתננו בכל הנמצא בעזרה מחותך חתיכות חטאות:", + "ואמר זה וזה ר\"ל בשר הנמצא בעזרה ובשר הנמצא בירושלם תעובר צורתי ענינו שיניחוהו עד שיפסד וישרף מפני חשש שמא עבר זמנו והוא נותר נמצא שבדברינו תועלת כי אם הבשר עולה או חטאת או שלמים ועבר אדם ואכלו אם אכל מה שנמצא בירושלם אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים ואם אכל כהן חתיכות הנמצא בעזרה אינו חייב כלום לפי שהוא חטאת ואח\"כ חזר לדין אחר דומה לזה ואמר בשר הנמצא בגבולים ענינו בשאר מקומות אם הוא אברים נחוש שמא נבלה הוא וחתכו להאכיל לחיות או למכור ואם הוא חתיכות לא נחוש כי אין חותכין חתיכות אלא מה שאוכלין אותו בני אדם א\"כ הבשר שחוטה הוא ומותר באכילה וזה בעיר שכולה ישראל אבל כשיש בעיר נכרי אסור לאוכלו כי העיקר אצלנו בשר שנתעלם מן העין אסור ובשעת הרגל שהבשר מרובה אצל בני אדם אין צריכין לחתכו חתיכות אלא שמבשלין אותו אברים ולפיכך אף אברים מותרים:" + ], + [ + "בהמה שנמצאת מירושלם כו':
כבר ידעת כי עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים ותמצא בזה הענין כמה כתובים בתורה לפיכך אומר ר' יהודה כי אם נמצא קודם הפסח שלשים יום והיה הזכר הנמצא בן שנה מן הכבשים או מן העזים שהוא ראוי לפסח שאין מקריבין אותו עולה אבל מותר להקריבו פסח כי ברור שנאבד לאחד מעולי רגלים שהיה מעלה אותו לפסחו וזה הנקרב שלמים ויאכל אותו המוצאו לפי שהוא ממונו על עקרי דיניו ואם יבא במקרה שיכיר בעליו אחר כן יתן לו דמיו כמו שהיה שוה בשעה שהקריבו שלמים ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "בראשונה היו ממשכנים כו':
ממשכנים את מוצאיה ענינו שהיו ממשכנים מוצא העולה עד שיביא נסכים המחויבים לאותו המין:" + ], + [ + "ז' דברים התקינו ב\"ד כו':
מנחת כ\"ג היא מה שאמר הכתוב בה זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה סלת למנחה מחציתה בבקר ומחציתה בערב ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "על המלח ועל העצים כו':
דין התורה אין מועלין באפר הפרה אמר בספרי חטאת היא מלמד שמועלין בה ואין מועלין באפרה אבל לפי שהיו הכהנים משתמשין באפרה בחבורותיהן גזרו שיהיו מועלין באפר וכשנסתלקה הסבה ופרשו מהן בני אדם החזירו הדבר לעקרו והתקינו שלא יהו מועלין באפרה:", + "ואמרו על הקנים הפסולות ענינו אצלי כי מה שנאבד ונמצא מן הקנים פסולות שיביא משל צבור כיון שהבעלים נתנו הדמים ואנחנו לקחנו אותם מהם:", + "וא\"ר יוסי כי מוכר הקנים כיון שפסק דמים עם הגזברים שהוא חייב להמיר כל מי שנמצא בהם פסול כמו שאמרנו בפרק רביעי במוכרי נסכים שאינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה ואפילו נפסד היין או הסולת ברשות הגזבר אחר שלקחו ממנו שהמוכר חייב לקבלו ולהמירו כמו כן בכאן אפילו נפסל העוף אחר לקיחתו על הגזבר להחזירו למוכר ועל המוכר לקבלו ומאמר רבי יוסי אמת אמרו תנאי ב\"ד הוא המספק את הקנים הוא מספק את הפסולות ובכל מקום שאומר משל צבור הכוונה בו שיביא מתרומת הלשכה:" + ] + ], + [ + [ + "כל הרוקין הנמצאין בירושלם כו':
לשון תורה הוא ברוק הזב שהוא טמא אמר השם יתברך וכי ירוק הזב בטהור וגו' ועוד יתבאר לך במסכת טבול יום כי משקים היוצאים מן הטמא שהן כמו המשקים שהוא נוגע בהם ולפיכך הוה רוק כל הטמאים טמא והעובדי כוכבים אצלנו כמו זבים אמר גזרו עליהם שיהו כזבים לכל דבריהם והיה בשוק העליון של ירושלם עובדי כוכבים שוכנים שם ור' יוסי אומר כי הטמאים בכל השנה היו מהלכים באמצע הדרכים והאדם הטהור היה מרחיק אותם ומפריש עצמו לצדדין והיה מצוה לבני אדם שיפרשו מהם כדי שלא יטמאו ומפני זה הרוק הנמצא בצדדין טהור והנמצא באמצע הדרך טמא ובשעת הרגל הדבר להפך כי העיקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל שנאמר ויעל כל ישראל כאיש אחד חברים וכולם טהורים כאשר נצטוינו חייב אדם לטהר עצמו ברגל וכל מי שנשאר טמא ולא יכול ליטהר יפריש עצמו לצדדים ויתרחקו בני אדם ממנו כדי שלא יטמאו כי כל העדה כולם טהורים והלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "כל הכלים הנמצאין כו':
שלא כירידתן עלייתן לפי שהם כשמורידין אותן לטבילה הם טמאים וכשמעלין אותן הם טהורים ויתבאר לך זה ממקום הכלי ותכונתו אם נפל בשעת הירידה או בשעת העלייה:", + "ומגריפה כלי שמקבצים בו עצמות המתים. ומריצה הוא כלי שהיו מכתתין ומרצצים בו העצמות כדי שיכנסו בסל להוליך אותן ממקום למקום וזה השם מגזרת ותרץ את גלגלתו ולחוזק טומאתן היו בחזקת טומאה והלכה כרבי יוסי כי העיקר אצלנו לא גזרו על הכלים בירושלם אבל חוץ לירושלם כל הכלים הנמצאים בחזקת טומאה שמא הם מדרס הזב או טמאים במת וזו גזירה מדבריהם:" + ], + [ + "סכין שנמצאת בארבעה עשר כו':
יום י\"ד מניסן הוא יום שחיטת הפסח וחזקת כל הסכינין שטהרו לשחיטה ולפיכך שוחט בה מיד ואם מצאה יום שלשה עשר מזה עליה מי נדה ומטבילה ותשאר עד הערב השמש ושוחט כי אפשר שהוציאוהו לטהר:", + "ואמרם שונה לפי שאנו נותנים אותה ביום שלשה עשר כאילו הוא יום שביעי לטומאתה שהיא צריכה הזייה שניה כמו שאמר הכתוב בטומאת מת והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וגו' וכן כשיחול יום ארבעה עשר בשבת שמא יעלה על הדעת שלא נשחוט בשבת מספק לפי שאפשר שהסכין טמאה והשחיטה נפסדת הודיענו בכאן שלא נאמר זה אלא שוחט בה מיד לפי שהוא יום טוב ולפי שהעם יודעים כי אסור בו הזאה וטבילת כלים כמו שיתבאר במסכת ביצה טהרו אותה מלפני יו\"ט ואם נמצאת זו הסכין קשורה עם סכין ידוע אצלו הרי הוא כמו אותה הידועה אם טמאה טמאה אם טהורה טהורה ומה שחייב שנאמר סכין שנמצא בארבעה עשר טהורה ונאמר שטהרה יום שלשה עשר והעריב שמשה ולא נאמר זה בקופיץ אבל נאמר ואפילו יום ארבעה עשר שמא הוציאוהו לטהר ולא נטהר יום שלשה עשר והוא מה שביארוהו במס' פסחים והוא כי הסכין הוא צריך לשחיטת הפסח על כל פנים כי שחיטת הפסח צריכה בהכרח בין בטומאה בין בטהרה והקופיץ אינו צריך אלא לחתוך הבשר והעצמות ואינו ראוי אלא לחגיגת ארבעה עשר שמותר בו שבירת העצם וחגיגת י\"ד אינה קריבה על כל פנים כי אם בא פסח בטומאה או במרובה אינה באה כמו שביארנו בפרק ששי מפסחים ועל אלו העקרים נתקיימה זו המשנה כשהיה הנשיא גוסס בשלשה עשר שהכל מטמאין לו ולפי שהדבר חד ספיקא שהרי אפשר שימות ויבא הפסח בטומאה ולא נצטרך טהרת סכינין ואפשר שלא ימות ויבא בטהרה ונצטרך לטהרת סכינין יטהרו העם סכיניהם בשלשה עשר ויהיו מוכנים ולפיכך כשנמצא בארבעה עשר שוחט בה מיד אבל קופיץ לא נתעסקו לטהרו יום שלשה עשר כיון שהיה להם סכין ושמא ימות הנשיא כיון שהוא גוסס ויבא הפסח בטומאה ולא תהיה שם חגיגה ולא נצטרך לקופיץ לפי שהוא אינו צריך אלא לחגיגה או נאמר שלא ימות ויבא הפסח בטהרה שמא יבא במרובה ולא תהיה שם חגיגה ולא נצטרך קופיץ ומפני זה חזקתו שלא נטהר בארבעה עשר וכשנמצא ביום י\"ד שונה ומטביל וזהו ענין אמרם לשם סכין דחד ספיקא מטביל לה קופיץ דתרי ספיקי לא מטביל ליה והבן זה וכבר קדם לך לא גזרו על הכלים בירושלם והוצרכנו זה הסכין טבילה כשנמצא יום שלשה עשר משום חומרא דקדשים:" + ], + [ + "פרוכת שנטמאת כו':
בתחילת סדר טהרות נבאר לך האבות והתולדות נקראות ולד הטומאה ובמסכת פרה תמצא זה הלשון אמר כי כל ולד הטומאות אינו מטמא כלים אלא משקה א\"כ אינה נטמאת זאת הפרוכת מצד שהוא כלי בולד הטומאה אלא במשקה ועוד יתבאר לך בתחלת כלים כי הכלים המטמאים במשקין אינן צריכין הערב השמש אלא אם נטמאו באב הטומאה:" + ], + [ + "רשב\"ג אומר משום ר\"ש בן הסגן כו':
שמונים ושתי רבוא שמנה מאות אלף ועשרים אלף דינר ומלאכת הפרוכת היא מלאכת התשבץ וכל מה שנזכר בזה הפרוכת הכל לשון הבאי וכן בארו בש\"ס:" + ], + [ + "בשר קדשי קדשים כו':
בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים אלא מה שנטמא טומאה חמורה בחוץ וב\"ה אומרים לא ישרף בפנים אלא מה שנטמא טומאה קלה בפנים:" + ], + [ + "רבי עקיבא אומר מקום טומאתו כו':
ר' עקיבא אינו חושש למין הטומאה לא קלה ולא חמורה אבל הוא חושש למקום והלכה כרבי עקיבא:" + ], + [ + "אברי התמיד ניתנין מחצי כבש כו':
הכרכוב הנזכר בכאן הוא לענין נתינת מוספי ראש חדש אמרו שהוא אמה. בין קרן לקרן מקום הלוך רגלי הכהנים וכשנצייר המזבח יתבאר לך זה המקום ועשו זה כדי לפרסמו ענין ראש חדש וכן אמר כדי לפרסמו שהוא ר\"ח ואמרו המקדיש שקלים וביכורים הוא שיתן אותם הקדש לבדק הבית והלכה כר\"ש:", + "סליק פירוש המשניות להרמב\"ם ממסכת שקלים\n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם על משנה שקלים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1485a42fb96eb10c8abb7797c63f004a3d103864 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json @@ -0,0 +1,210 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam on Mishnah Sukkah", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/", + "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "רמב\"ם משנה סוכה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "The general rule among us is that we require that a Sukkah be a temporary dwelling, and therefore, it should not be higher than twenty cubits. Rabbi Yehudat states that we require a permanent dwelling and therefore permits it, even if it was of the utmost height (see Tractate Sukkah 2a and according to Rava). And the measurement of its [internal] space is no less than seven handbreadths long by seven handbreadths wide (see Tractate Sukkah 3a). And in this Seder/Order (Tractate Shabbat, Chapter 1, Mishnah 1, regarding Sabbath boundaries), already general principles have preceded [this Mishnah], from them: All that is less than a three [handbreadths] is like aלבוד./a legal fiction of considering the separate parts as united/joined, and from them , because this measurement is a place of not less than than four handbreadths. And it is stated [in the Mishnah]: \"ושאין לה שלש דפנות\" – that two of the walls would be complete and the third wall, even if it had a handbreadth and a little bit [more], we than three place it less three [handbreadths] rear the wall in order that that everything would be the measurement of the place. And for this Sukkah, there are three shapes: The first is that the there would be three complete walls near/adjacent to each other, it doesn’t require anything additional and this is its shape (see picture 1 in the Kafih edition), And the second shape, is that it has two walls near/next to each other, behold this requires a third wall that has a handbreadth and a little bit more which we place ino less than three [hadbreadths] adjacent to the wall in order that the handbreadth with the oepn area that is between it and between the wall is four handbreadths, and this is its shape (see picture 2 in the Kafih edition) and this requires a צורת פתח/a form of a doorway (i.e., a structure, often symbolic, that seals an opening by means of two doorposts and a llinetl above them , as though it were a wall with an open door). And the third shape is that it has two walls opposite each other, which requires a third wall that would be more than four handbreadths [in length] and he would place it less than three [handbreadths] adjacent to the wall in order that it would have the measurement of a small Sukkah which is seven handbreadths, and this also needs a form of a doorway. And this is its shape (see picture 3 in the Kafih edition) and in this last drawing, it is necessary for us to have four [handbreadths] and a little bit more because the walls are separated/divided from each other. And it was already explained to you in [Tractate] Eruvin (Chapter 1, Mishnah 1), that the form of a doorway/צורת פתח that it (i.e., the Mishnah) stated is a beam from here and a beam on top of them.", + "And it is stated [in the Mishnah]: ושחמתה מרובה מצלתה פסולה\" /that if its (that of the covering on top of the Sukkah) sunlight is greater than its shade, it is invalid, which implies, that if its sunlight and its shade are equivalent, it is fit/proper, it is not this other than when we see it as such on the ground, but if we saw the meansurement of the sun on the ground like the measurement of the place where the covering of the Sukkah shades over, and there is no sunlight, it is kosher, because the hole/cavity that is in the covering that sun enters into it is less than that which is covered as is explained in an exemplary manner in the science of Elementor/optics, that the sun, if it entered through the hole, it would be that its brightness/radiance on the land would be definitley greater than from that hole/cavity (see Tractate Sukkah 22b) But the Halakha is not accordng to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "[The Mishnah] desired when it stated: \"דיורין\" that it is not appropriate for dwelling, and this if the roof below was broken/rickety to such an extent that one is not able to carry in any matter at all pillows and couches/mattress that they spread out over him, there is no dispute tha thte lower [Sukkah] is fit/kosher, because we rely upon the upper [Sukkah’s] covering. But if was strong in order that it would be able to hold to lift the pillows and couches appropriately, there is no dispute that the lower [Sukkah] is invalid. But if he was able to carry a load that is unstable and that moves, in this, the Sages and Rabi Yehuda dispute (see Tractate Sukkah 10a). What are thesy dealing with ? When the space that is between the two coverings is ten handbreadths or more, but less than ten [handbreadths], the lower one is fit/kosher (as we also see in the Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 22). But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah." + ], + [ + "נשר – they are the leaves and the sprouts/flowers that wither/wilr from the plants that they cover [the top of the Sukkah] with.", + "וקינוף (framework of a baldachin/canopy) – four pillars. That if he spread over them, it becomes a roof and w=it would be a Sukkah within a Sukkah, and it would be that the height of pillars would be ten handbreadths or more.", + "נקליטי המטה (poles of the bedstead, connectted by a cross-pole over whicha net is spread so as to form a slanting cover, curtain frame) – two pillars only that if he spread [something] over them, it would not make a roof (see Mishneh Torah, The Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 23 and the commentaries of the Magid Mishnah and Choshen Mishpat there). But if he spread a sheet underneath the roof of the Sukkah for beauty, this is kosher/fit for it is designated because of [the need to catch] what drops (see Tractate Sukkah 10a)." + ], + [ + "אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה – but with the condition he he would cut them, for if he did not cut them, it wout would combine the kosher covering [of the Sukkah] with invalid covering and it would be invalid, because it is forbidden to cover [the Sukkah] with plants that are attached for the reason that will be explained futher on.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"או שקצצם כשרה\" – on the condition that he move them and shake them after their being cut, and afterwards it will be kosher/fit, but even though that most of the covering or all of it from this vine or gourd in order that it would be an act for the sake of the Sukkah (see Sukkah 11a and 9b and the decision of Maimonides in the Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 12), because the general principle among us is that (Deuteronomy 16:13): “[After the ingathering from your threshing floor and your vat,] you shall hold the Feast of Booths for seven days,” and it (i.e., the Gemara – Sukkah 11b), you shall make it, but not from that which is made. And this general principle that it mentioned that all that grows from the ground and is not susceptible to receive ritual defilement, meaning to say, tha tiit is not like matting (see Tractate Sukkah 11b) and flax clothing and wooden vessels/utensils all of which are susceptible to receive ritual defilement, it is the correct general principle to rely upon, and the hint for this is stated as it is exalted: “After the ingathering from your thresthing floor and your vat, you shall hold the Feast of Booths for seven days,” and it comes to us in the received tradition that the Biblical verse speaks about the refuse of the grainary/threshing floor and the wine-cellar (see Tractate Sukkah 12a), meaning to say, that the Sukkah is made from them and from things like them." + ], + [ + "We are concerned lest a person first place this package or that is tied up in order that it should dry out or to store it there, and he will madke up his mind afterwards and leave it to be the covering for the Sukkah, and this is prohibited because of the general principle that we mentioned, “you shall make but not from what is already made,” and therefore, we obligated hiim to untie those bundles in order that it be an act for the sake of the Sukkah, and they (i.e., the Rabbis) made this law a general principle on account of this concern a,d prohibited from making a Sukkah with tied up bundles (see Tractate Sukkah 12a)." + ], + [ + "נסרים (boards) – these are the boards; if these specific boards were narrow in order that it it would be that the width of each board from them would be less than three handbreadths, it would be permitted to cover the Sukkah with them according to the opinion of all, for they are like reedds. But if the width of each the boards was four handbreadths which is the measurement of a place, according to all opinioons it is prohibited to cover the Sukkah with them, but if it the width of those specific boards was less than four [handbreadths] but more than three [handbreadths], on this, Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagreed, for Rabbi Yehuda permits covering [the Sukkah] with them, for they are less than four [handbreadths] and they lack the measurement of the place, but Rabbi Meir prohibits [their usage] because they are greater than three [handbreadths] and they have left the status of a לבוד/something joined (only if there is a gap of less than three handbreadths between them). But the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "תקרה (ceiling)– they are the boards of the roof.", + "ומעזיבה (concrete of stone chippings, clay) – the building that they place on the boards from the dust and plaster.", + "ומפקפק (loosens) – it that he he ruproots them from their nails.", + "ונוטל אחת מבמתים – that he removes a plank from between ever two planks and fills the place of those boards that he removed with Sukkah covering/Schach, it is fit/kosher. But the School of Shammai states that even though he loosens it, he took one from among them because they hold that there is no destruction of the roof other than by taking one [plank] from among them. And Rabbi Yehuda states that the School of Hillel holds/thinks that with one of these two activities, it will be the destruction of the roof. But Rabbi Meir states that [both] the School of Shammai and the School of Hillel agree that the destruction of the ceiling does not occur other than with the taking of one [plank] from among them (see Tractate Sukkah 15a). And the Halakha is according to Rabbi Yehuda like he received the opinion of the School of Hillel." + ], + [ + "It is prohibited to cover the roof [of the Sukkah] with \"בשפודין\"/spits because they are not what grows in the ground.", + "וארוכות המטה (and the long boards/bedsides)– vessels and they are susceptible to receive ritual defilement.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"כמותן\" meaning to say that it is like them in proximity [but] not frugally because the general principle among us is that if it was crushed like it is standing, it is invalid. And these spits and similar all the Sukkah scovering is invalid, for they are like it is crushed, and therefore there must be among them more of them with some measure , and therefore, there must be between them more of them with a little bit (see Tractate Sukkah 15b), and it fills bewween them with something that is permitted to cover the Sukkah with, and then it iwill be Kosher/fit.", + "And the reason \"שחוטט בגדיש אינה סוכה\" /that hallowing out a space in a stack of grain [to make a Sukkah] is not a Sukkah- because the general principle that I mentioned to you is that you make it but not from that which is already made (see Tractate Sukkah 12a), and when he hollows out a Sukkah in a pile of grain of ears of corn/spike, there is no doubt that the roof of that is Sukkah was not intended for this at the time that he hollowed out the ears of corn (see Mishnah 1 of this chapter), that it will be roof covering fo the Sukkah, and therefore, if there was in this ppile a space of a handbreadth amidst seven that will be made for the sake of the Sukkah from the outset and they completedd for the measure of the Sukkah after the stack of ears of corn, for a pile, it is permitted (see Tractate Sukkah 16a)." + ], + [ + "The height of the Sukkah can be no lsss than ten handbreadths, as was explained (see Mishnah 1 of this chapter). Rabbi Yossi holds that a partition that is suspended/hanging is permitte (see Tractate Sukkah 16a), and therefore, e states that if the wall is attached to the ceiling and it has ten handbreadths, even if there are more than three handbreadths between it and the ground it is permitted. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "It is also a great principle that we remember it, and this is that whenever there is between the top of the wall and the the roof of the Sukkah from four cubits and between them there is a ceiling or invalid Sukkah roof covering, we view it as if the end of the wall is curved until it reaches the kosher Sukkah roof covering, and this is what we call a curved wall (i.e., a legal fiction by which a part of the ceiling may be considered as part ofa curved wall) (see Tractate Sukkah 4a), and it is a Halakhic tradition pave[transmitted] to Moses from [the Divine Revelation at] Sinai (see Tractate Sukkah 6b).", + "וסוכה גדולה – and there will remain in the middle of the Sukkah kosher Sukkah roof covering hat has [the dimensions] of seven [handbreadths] by seven [handbreadths]. And here it will be explained to you that the law of a curved wall, we judge it on all four walls [of the Sukkah]. And these three segments are mentioned to inform you that the law of a curved wall is a law that we judge by in any manner that there will be whether with a house whose walls became a house, whether in a courtyard where they did n’t intent that those walls would be made for the Sukkah covering in the courtyard and were not built other to protect the houses from the paved road for the public, whether with a large Sukkah that separates unfit between the walls and kosher Sukkah roof covering (see Tractate Sukkah 17a). And it is mentioned in this language and it is stated that invalid Sukkah roof covering from the side invalidates wihtin four cubits and in the middle invalidates with four cubits (see Tractate Sukkah 17b), as will be explained in this chapter." + ], + [ + "כמין צריף – slanted in this shape (unside down V). And the Halakha is accoerding to Rabbi Eliezer who invalidates it. But if it had a roof of a handbreadth in this shape (see picture 2 – where the two sloping slides are connected by a flat piece on top) or that one wall was a handbreadth high like this shape (see the next picture, which looks like a quadrilatral it is kosher (see Tractate Sukkah 19b). But there is a dispute bretween Rabbi Eliezer and the Sages regarding matting, that the first Tanna/teacher holds that a regular small mat is for lying and a regular large one is covering the Sukkah’s roof with, and therefore, [the Mishnah] states: \"לשכיבה מקבלת טומאה\" meaning to say that it merely is always for covering the roof of a Sukkah with until he should specify that it is for lying upon.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"ולסכוך מסככין בה\" – that is a small mat that it is always made for lying upon until one specifies that it is for covering the Sukkah’s roof with. And Rabbi Eliezer says that a mere large mat is also for lying, until he should specify that it is for covering the roof of a Sukkah with. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ] + ], + [ + [ + "With the condition that the height of the beat would be ten handbreadths (see Tractate Sukkah 20b), which is the measure of the Sukkah, for certainly a Sukkah was made within a Sukkah. But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah." + ], + [ + "Rabbi Yehudah holds that we reuire that the Sukkah is a permanent dwelling (see Tractate Sukkah 21b, for he holds that we require a Sukkah that is a permanent dwelling, and his approach has already been explained to you (see Tractate Sukkah, Chapter 1, Mishnah 1), and therefore, it requires that it should be able to stand on its own." + ], + [ + "בראש הספינה כשרה – with the condition that this Sukkah will be stong enough in order that an ordinary wind that is always found at land will not toubleit over without a tempest/gal. And irt will be explained to you that on account of the things that are forbidden on Jewish festivals/Yom Tov, we don’t ascend up a tree nor do we ride on top of an animal (see Tractate Betzah, Chapter 5, Mishnah 2)." + ], + [ + "They did not permit the trees because of the walls other than with two conditionsz, the first – that those trees must be strong and thick in order that they will not always move in the wind and won’t always move to and fro/shake in the manner of the thin vine-shoots. And second, that he will fill at the top of the tree and between its branches with straw and similar kinds of things so that it will stand straight and not shake in the wind, because the genearl rule among us is that a partition that is not able to sand in an oerdinary wind is not a partition (see Tractate Sukkah 24b and see also Tractate Eruvin, Chapter 10, Mishnah 8). And another general principle among us is that a person who engages [in the performance of a Mitzvah] is exempt from the Miktzvah (see Tracate Sukkah 25a and Tractate Sotah 44b).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"חולים פטורין\" – and even a light illness (see Tractate Sukkah 26a).", + "ואכילת עראי – it is that he will eat a small amount and not intend with it that it would be a meal, and he doesn’t eat other than to silence his hunder until he complete his eating afterwards. And it (i.e., the Mishnah) brought this incident in order to inform us that whomever wishes to be stringent that he willnot eat anything nor drink outside of the Sukkah, this is praiseworthy even though he is not obligated." + ], + [], + [ + "Rabbi Eliezer states that the fact that [the Torah] stated (Leviticus 23:42): “You shall live in booths seen days” – that one is required to always use his Sukkah just as a person makes a meal in his home in the day time and at night. But the Sages learn [regarding] the fifteenth of [the month of] Tishrei from the fifteenth of Nisan (see Tractate Sukkah 27a), that just as a there is the eating of Matzah on the first night [of Passover] alone is a Mitzvah, and afterwards, if he wants, he may eat it (see also The Laws of Sukkah, Chapter 6, Halakha 7 – that if a person wants he can abstain from eating anything but fruit or parched corn) or he consumes appetizers/desserts like we explained in its place (See Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 5).", + "And what Rabbi Eliezer said: \"ישלים\" – that he should consume double from the appetizers from what he eats each night, but the bread and the meat is not possible for two meals. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "The Halakha is according to the School of Shammai (see Tractate Sukkah 3a)." + ], + [ + "God stated (Leviticus 23:42): “all citizens in Israel shall live in booths,” and it comes in the received tradition that this excludes women and slaves and mionors (see Tracate Sukkah 28a; but there, the word\"כל\" (from the words, “all citizens in Israel” in Leviticus 23:42 comes to include the minors through a mere mere support, but not as an absolute proof, but the words of Maimonides are not clear to me, i.e., Rabbi Kafih).", + "וקטן שאינו צריך לאמו – that he does not cry out with the name of his mother when he wakes up from his sleep as the small children do. But the Halakha is not according to Shammai who was strict and required a Sukkah for all the males in all ages." + ], + [ + "The subject of \"קבע\" the principle and the permanence, and it is that he should furnish it (i.e., the Sukkah) with the most beautiful funiture that he has and decorate it and eat in it and drink and sleep in it and make his house like a temporary home and the Sukkah like the place where he resides.", + "וסריחה (stinking/stench) – in their language the damage/spoiling.", + "ומקפה – the jellified/congealed soup since the person’s soul is disturbed by it, and a little bit of water ruins it. And they (i.e., the Rabbis of the Mishnah) estblished this regarding a pulp of grist (i.e., stiff mass of grist,oils and onions) (see Tractate Sukkah 29a) and this is the ground bean that is ruined quickly in water. And the falling of rain at the beginning of Sukkot teaches that their activities are not acceptable before God." + ] + ], + [ + [ + "A commandment that comes to be fulfilled by means of a transgression is not a commandment/Mitzvah. And therefore, \"לולב הגזול ושל אשרה ולשל עיר ננדחת פסול\" and this Asherah/tree worshipped as part of idolatrous rites (as the Torah commandes that these trees must be burned and entirely destroyed as we learn in Deuteronomy 12:2) is that the tree itself is worshipped and it will be explained to you the different parts of the Asheiah in [Tractate] Avodah Zarah (Chapter 3, Mishnah 7), and you already know that it is stated [in the Torah] which is exalted (Deuteronomy 13:18): “Let nothing that has been doomed stick to your hand, [in order that the LORD may turn from his blazing anger and show you compassion],”and God said (Leviticus 23:40):”[On the first day] you shall take the product of hadar trees,” and it comes in the received tradition that all of them require beauty, and therefore a dried out Lulav/palm branch is invalid because it lacks beauty (see Tractate Sukkah 31a).", + "נפרצו עליו (if its leaves are severed) – this is that its leaves are broken from the spine of thlike Lulav which are fixed upon it , and it will be like dried branches/twigs of a palm tree in this form (i.e., the leaves are haped with the edges facing down – like arrows facing upward).", + "ונפרדו עליו (the leaves are spread) – they are spread from each other but they are not detached/loosely connected, nor weakened, like this image (i.e., like an arrow facing downards), and Rabbi Yehuda holds that the each Lulav requires a band to bind/tie up in order that they are tied up nicely (see Tractate Sukkah 32a) But in one of the places in the Land of Israel palm trees that the creation of their Lulavim is that the head of each leave reaches the root of the second and they are not grafted one on to the other like the other Lulavim in this image (closely knit arrows facing downwards). And they are called \"ציני הר ברזל\" /palm, Iron Mount – a hill near Jerusalem (some of the bran Aches grown on it are too short to be valid Lulavim).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"שלשה טפחים כדי לנענע בו\" meaning to say and in order to wave them (see Tractate Sukkah 32b), meaning to say in order that he can take hold of it with his hand and wave them. And it is the measure of a handbreadth, and therefore, the that the Lulav cannot be less than four handbreadths from the handbreadths that in every handbreadth there are four fingers in size. And we don’t descend/bring it down other than from the spine of the Lulav underneath the two twin leaves that are at the top of the Lulav. But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah." + ], + [ + "ענביו (its berries) – its seed. And with the condition that those seeds are black or red, but if they were green and even if they were greater than its leaves, it is fit/valid/kosher (see Tractate Sukkah 33b). And it is stated [in the Mishnah]: \"נקטם ראשו פסול\" (if its top/tip is severed/broken away it is invalid) is not the Halakha." + ], + [ + "It would occur in our minds that we don’t take a willow/Aravah other than from a place of water, for God states (Leviticus 23:40): “willows of the brook,” therefore, it (i.e., the Mishnah) informs you that \"של בעל כשרה\"/if it grew in a non-irrigated field, it is kosher, for that which the exalted Torah stated “the willows of the brook” that it is not other than for the marking of the species (see Tosefta Sukkah, Chapter 2, Halakha 7 and Tractate Sukkah 33b), that it will grow wherever it grows and it (i.e., the Mishnah) states: \"נקטם ראשה פסולה\" is not the Halakha." + ], + [ + "And know tha thte length of the myrtle and the willow is three handbreadths from the handbreadths that are known which are four [fingers] in size (see Tractate Sukkah 32b and the Laws of Lulav, Chapter 7, Halakha 8) and the Halakha is according to Rabbi Yishmael and according to Rabbi Tarfon." + ], + [ + "ערלה ותרומה טמאה – they are within the general rule of things that require burning, as was explained in Seder Zeraim (see Tractate Orlah, Chpater 3, Mishnayot 1-5 and Tractate Terumah, Chapter 11, Mishnah 10) and therefore it is invalid for behold God said (Tractate Sukkah 35a): fruit and these things are not appropriate in any fashion for consumption. And it is a general rule among us that we don’t bring Holy Things to a state of ritual impurity, that this general principle has already been taught in what preceded it. And all foods do not receive ritual defilement until they become moistened by one of seven liquids as this principle will be explained and its details in Tractate Makhshirin (see Chapter 6, Mishnah 4: dew, water, wine, olive oil, blood, milk, and bee’s honey). And therefore, it was not permitted ab initio to take pure priest’s due and Seond tithe lest he make them susceptible for ritual impurity (see The Laws of Lulav, Chapter 8, Halakha 2).", + "And that it (i.e., the Mishnah) specifies \"בירושלים\" because Second Tiithe is not appropriate for consumption other than in Jerusalem but outside of Jerusalem it should be redeemed as we explained in its place (see Chapter 2 of Tractate Maaser Sheni).", + "But the School of Hillel permitted \"אתרוג של דמאי\" because that which is doubtfully tithed is fed to the poor people as was explained in its place (Tractate Demai, Chapter 3, Mishnah 1), and if he wants he should sanctify his property (see Tractate Sukkah 35b that If he wants, he can make all of his property ownerless, but perhaps there might be a Mitzvah in doing so) and become poor and there will remain to him this Etrog that is doubtfully tithed to eat, and since there is the possibility that through it it will become appropriate for him to consume it, it is permissible for him to make a blessing upon it." + ], + [ + "פטומתו– this is the nipple that protrudes on the extremity of the Etrog, if the hole is perforated, even a little bit. But if it is not perforated until there would be in the size of an Issar. And the Issar is a quarter of a M’ah. And the weight of an Issar is four berry-grains of barley. And it is not his intention with something peeled when the yellow rind is peeled until the whiteness appears, for this is included in what it says [in the Mishnah]: \"חסר כל שהוא פסול\" –but it wants to state that if it the dragged membrane/skin is very thin from upon the yellow rind, and with the condition that it is completely scraped, but if thre remains on it a little bit that is not scraped, it is kosher (see Tractate Sukkah 36a and the Laws of Lulav, Chpater 8, Halakha 7, and not according to the commentary of Rashi). And it is stated [in the Mishnah]: \"חסר כל שהוא פסול\" only on the first day of the Festival [of Sukkot]but not on the rest of the days (see Tractate Sukkah 36b). And that it is kosher/fit if: \"עלה חזזית על מיעוטו\"/if the smaller part of it were covered with lichen – with two conditions – the first is that the lichen would be joined closely but if the lichen was in this place and the lichen was in another place, even if its total was a minority, it is invalid. And second, that the lichen would not be on the protuberance/nipple, but if there was any change in the nipple, it would invalid. And geh Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "The Halakha is according to Rabbi Yehuda when he said [in the Mishnah] that the smallest size of a [kosher] Etrog is \"כביצה\"/like an egg and [the Halakha is] according to Rabbi Yossi when he states that the size of an Etrog can even be: \"אפילו בשתי ידיו\" one held in both of one’s hands." + ], + [ + "Since it stated [in the Mishnah] at the beginning of the chapter, in order to wave it, that it teaches you that its Mitzvah (i.e., of the Lulav/Etrog) is the waving, it (i.e., the Mishnah) states): \"באכין מנענעין\" (see Tractate Sukkah 37b). And the order of this waving is (see the above mentioned Talmudic source and The Luas of Lulav, Chapter 7, Halakha 10): “carrying it and bringing it, raising it up and lowering it.” And the Halakha is according to Rabbi Meir. But the Halakha is not according to Rabbi Akiva." + ], + [], + [], + [ + "לכפול – this is that he should recite from: “I praise You, for You have answered me” (Psalms 118:21) until the end of Hallel, each word/phrase twice (see The Laws of Megillah and Hanukkah, Chapter 3, Halakha 11).", + "ולפשוט – that he should recite [Hallel] without repeating like the rest of the entire Hallel. And the blessing “On the recitation of Hallel” [which is recited] before its being read is an obligation in every place and this matter is not dependent upon custom. And it ahas already been explained the law of Seventh Year produce, that it is forbidden to do business with them (see Tractate Sheviit, Chapter 7, Mishnah 3) nor to transfer their monetary value to the commoners (who are not carefully observant of these laws). And it is a general principle among us that regarding the Etrog, we follow after its harvesting, and since it was harvested in the Seventh Year, its law is like the law for Seventh Year Produce, even though it completed [its growth] in the Sixth Year (see Tractate Sukkah 40a and the Laws of Shemitah and the Jubillee Year, Chpater 4, Halakha 12), but it is permitted to sell the Lulav because it is like wood and the holiness of the Seventh Year does not devolve upon it (see the Laws of Shemitah and Jubille, Chpater 8, Halakha 11, where our Mishnah is brought anonymously)." + ], + [ + "מדינה – it is the rest of the land of Israel except for Jerusalem, and we have already explained in Tractate Maaser Sheni (Chapter 3, Mishnah 4 and see also Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 3 and Tractate Rosh Hashanah, Chapter 4, Mishnah 1).", + "ויום הנף – this is the sixteenth day of Nisan on which God stated (Leviticus 23:11): “He shall elevate the sheaf” – that Rabban Yohanan ben Zakkai expounded after the destruction of the Temple that the sixteenth day of Nisan it is prohibited to eat new [produce] all day long. And this is the matter where it states [in the Mishnah]: \"והתקין\" and it will be explained the principles of all this and the reasons in the tenth [chapter] of [Tractate] Menahot, and all of these enactments for practical Jewish observance you will find them in the Mishnah." + ], + [], + [ + "God stated (Leviticus 23:40): “On the first day you shall take,” and the tradition comes [to teach] that [the word \"לכם\"/you [shall take] means that it is yours/belongs to you (see Tractate Sukkah 27b, 29b, 30a, 35a, 41b and Tractate Pesahim 38a, if it was given to him as a gift, behold this is permitted, even though that it is on the condition of returning it, it is a general principle among us that a gift on the condition of retuning it is considered a [genuine] gift (see Tractate Sukkah 45b). And it is permitted to give a gift on Yom Tov/the Jewish festival day." + ], + [ + "With the condition that if he took it (i.e., the Lulav) backwards or that he removed it with a utensil, he did not fulfill his religious obligation. But if he took it with his hand and removed it inadvertently, he is liable for a sin -offering, because the general principle is that when lifts it up, he has fulfilled his obligation, and since he fulfilled his religious obligation, we don’t say that he brought it out for a religious purpose/meritorious or licit act (see Tractae Sukkah 42a). And the Halakha is according to Rabbi Yossi and the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ] + ], + [ + [ + "It (i.e., the Mishnah) will explain all these segments one at a time." + ], + [ + "The taking up of the Lulav is an obligation from the Torah (Leviticus 23:40): “on the first day” throughout the world. But its taking up all seven days is an obligation only in the Temple. Because this is the intention of the Biblical verse (Leviticus 23:40): “and you shall rejoice before the LORD your God seven days,” and God stated (ibid.,): “On the first day you shall take [the product of hadar trees, etc.],” annd it comes as the received tradtion (see Tractate Sukkah 43a) that the first day and even in the provinces/בגבולין. And what they (i.e., the Rabbis) forced us that it(i.e., the Lulav/Etrog) is not taken up in this time on the first day of Sukkot when it falls on Shabbbat in order that we don’t make something new, because we would not take it up outside of the Land of Israel on the first day when it fell on Shabbat in the past because, we were not able to know exactly when the appropriate Rosh Hodesh fell for the establishement [of the New Moon] by the Bet Din of the Land of Israel. And the talk about the subject of the viewing [of the New Moon] and the leap year that is in our hands, it is possible that we would attach to it something special, we will explain what disappeared for most people. And what we were forced to prohibit the taking oup of the Lulav/Etrog on Shabbat within the Festival and even in the Temple, as a decree lest he carry it in his hands and cause it to pass through four cubits in the public domain (see Tractate Sukkah 42b). But we did not make this decree on the first day of the Festival because its commandment is stringent for it is an obligation, even in the provinces as we have explained (compare what Maimonides wrote regarding this in The Laws of Lulav, Chapter 7, Halakhot 13-18)." + ], + [ + "This willow is a usage dating from Moses as delivered from Sinai/traditional interpretation of a written law, in that the will is taken outside from the willow that is in the Lulav. And it was the custom of the prophets to take it up without a blessing. But they did not say that it supercedes the Sabbath on the First Day of the Festial because the matter is not recognized/known other that they would say that on account of the Lulav was taken today, it is taken. And also, they (i.e., the Rabbis) did not say that it would supercede the Sabbath that is within the festival (i.e., during the Intermediate Days) lest that would say that just as the willow supercedes Shabbat, so also it would supercede the Lulav. And we have already explained tha thte Lulav is not taken up on the Sabbath that is within the Festival and therefore they (i.e., the Sages) stated that Shabbat should supercede if it (i.e., the holiday) fell on the seventh day in order to publicize it and they knew tha tit is an obligation and as usch stated that in order to publicize it that it is from the Torah (see Tractate Sukkah 43b). And they did not teach it/ולא חשנו here lest he carry it four cubits in the public domain because it is was transmitted to the Bet Din and to the agents of the Bet Din that they fulfil." + ], + [], + [ + "אני – is from the names of the Holy One, Blessed be He. And similarly, \"הוא\" , this is what the expounders of eh Talmud (compare Rashi, Tractate Sukkah 45a). But I state that he reads and intends to whom he stated: “I, I am he,” for that which is written is stated in the victory of Israel and their salvation, like those, he will say, you who states (Deuteronomy 32:39): “See, then, that I, I am He, [There is no God besides Me].” Save us as you you have promised us. And there are those from the Geonim that stated that our subject is that whenever that I and He are in trouble, save us (compare the Tosafot, s.v. אני והוא). And this is via metaphor and it is what is said, may He be exalted and beautified (Psalms 91:15): “I will be with him in distress.”" + ], + [ + "Rabbi Yohanan ben Beroka says; \"כפות תמרים\"/the branches of palm trees (Leviticus 23:40), one for the Lulav and one for the altar (see Tractate Sukkah 45b – for he holds the concept of אם למקרא/the traditional reading – vowels – must guide us, whereas the Sages hold that the word is written defectively, i.e., כפת תמרים). And it is forbidden to eat the Etrog on the Seventh Day [of Sukkot] because the general principle among us is that since it is forbidden for part of the day, it is forbidden for the entire day. And therefore, it (i.e., the Mishnah) states: \"התינוקות\" who are not exacting in what is permitten and what is forbidden (see Tractate Sukkah 46b). But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Beroka." + ], + [], + [ + "God said (Deuteronomy 16:15): “And you shall have nothing but joy.” And they (i.e., the Sages) said that to include the last day of the Festival for joy (Tractate Sukkah 48a)." + ], + [ + "The nipple of the bowl of water was narrower than that of the bowl of wine, because their wine was thicker than the water (see Tractate Sukkah 48b). Burt Rabbi Yehuda states that only a LOG of water should be poured as a libation all eight days of theFestival. And the water libation on the Festival [of Sukkotr] is a usage dating from Moses at Sinai/traditional interpretation of a written law (see Tractate Sukkah 44a)’ and there are secrets hints of this in Scripture (see Tractate Shabbat 103b and Tractate Taanit 2b) and those who don’t believe in the received tradition do not admit to this. And therefore, when :\"מסך מים על רגליו רגמוהו כל האם באתרוגיהם\" - because he was a Sadducee who didn’t hold by the water libation ceremony." + ], + [ + "Just as one requires that it (i.e., the golden jar) was not sanctified [for Altar Service], for it had been sanctified, meaning to say, from the service vessels [of the Temple] and they thought that it was for the sanctification of the hands and feet, they filled it and sanctified their ahnds and feet from it (this is not according to the commentary of Rashi on Tractae Sukkah 50a, s.v., חזקיה), and there for, this specific arched, pouched vessel/wine jug is for weekdays." + ] + ], + [ + [ + "חליל – it is an instrument of the known musical instruments by the name of ALMASMARf g essential one in song, they associated everything with its name.", + "ובית השאובה – the name of the place that they would prepare for joy and music and they called by this name because it states (Isalah 12:3): “Joyfully you shall draw water [from the fountains of triumph].”" + ], + [ + "תיקון גדול – meaning to say, of great beneift/value, and it is that they prepare a place for the women and a fenced in place for the men, but the place for the women is above on top of the place of them men, higher than it in order that the men would not gaze at the women (see Tractate Sukkah 51b). And when I draw the Temple courtyard in its generalities in its place (at the end of the Tractate Middot, dealing with the dimensions of the Temple) , it will be explained to you the Women’s Gallery and its separateness from the rest of the places.", + "And it was stated [in the Mishnah]: \"אנו ליה וליה עינינו\" – it is shortened language, and the liturgical version of their recitation was such: We are to God to whom we bow down/worship and our eyes are in wait/hopeful for God (see Tractate Sukkah 53b)." + ], + [], + [], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה\" – it (i.e., the Mishnah) wanted it for the majority [of time]. But it happened that in one of the years that there would be a day in which there are fifty seven Tekiot/the sustained note of the soundings of the Shofar. And that is when the Eve of Passover occurs on Shabbat, because it was already explained to you in [Tractate] Pesahim (Chapter 5, Mishnah 5) that the Passover Offering is slaughtered in three parties. And it is stated there that when the first party entered [into the forecourt] , they sounded the Tekiah, the Teruah and the Tekiah, and it said, they recited the Hallel (Psalms 113=118), if they completed it, they repeated it, and if they repeated it, they recited it a third time, and it stated, that just as was done in the first occurrence, so the same in the second and third occurrences. Here it will be explained to you from this that there were three Tekiot/sustained notes sounded at each reading, and it was possible that there would be three parties of twenty seven sustained sounding notes of the Shofar, and eighteen [soundings] for the two Daily Offerings, and nine for the Shabbat Musaf [offering], and three [soundings] for the opening of the gates. And it is impossible that there would be in the Temple more than this number (see Tractate Sukkah 54b and see the Laws of the Vessels of the Temple, Chapter 7, Halakhot 5-6)." + ], + [ + "All of this is easy after the knowledge of two general principles. The first is that the priestly watches were twenty-four groups, and all of them serve during the Festivals. And the second is that the sacrifices of the Holiday [of Sukkot] are fourteen lambs and two rams and one goat from each day from the seen days. And on the first day, they add what we have mentioned: thirteen bulls, and on the second day, twelve bulls, and on the third day eleven bulls. And as such they decrease by one until on the seventh day there would be seven bulls and two rams and a goatand fourteen lambs. And there are twenty four animals according to the number of priestly watches. , as seach watch sacrifices one domesticated animal, and this is a matter where it is stated that the hand of all of them is equal, because there isn’t there a priestly watch that sacrifices two domesticated animals, but on the other days of the festival, the priestly watch sacrifices each and every bull, and there is a priestly watch for the goat and two priestly watches for the two rams. But whatever remains from the number of priestly watches, they divid among them the forteen lambs, there those among them that each sacrifice two lambs, and there are those among them that sacrifice one each as has been mentioned until it completes the number and they return that night according to the order, as it states. And thenumer of these sacrifices are explained in the Torah (see Leviticus 29:12-39). But that which it (i.e., the Mishnah) states here: \"אחד ושנים ושלשה\" on the the priestly watches even though it is the feminine language usage, because each one doesn’t speak other than the head of the watch in the manner that it states in the entire Mishnah: “Yehoyariv and Yedaiah” (see Tractate Bava Kamma, Chapter 9, Mishnah 13), menaing to say that the priestly watch of Yehoyariv and the priestly watch of Yedaiah, or perhaps he counts using the male language of משמר/watch." + ], + [ + "שלשה פרקים – these are the three [Pilgrimage] Festivals, and on Shavuot/Atzeret, there is among us the leavened pread in the Temple and what God said (Leviticus 23:17): “You shall bring from your settlements two loaves of bread as an elevation offering: each shall be made of two-tenths of a measure of choice frour, baked after leavening, [as first fruits to the LORD],” and the shewbread (Leviticus 24:5-9) is Matrzah, for when Atzeret/Shavuot occurs on Shabbat they divide out for them leaven and unleavened [bread].", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"שוים באימורי הרגלים\"/they shared equally in the presecribed offerings of the Festivals, meaning to say that the sacrifices which were mentioned on the the Festivals (see Tractate Sukkah 55b), that which is eaten from them is shared equally,and also that which is offered as incense is sacrificed together, like it explained.", + "ומשמר שזמנו קבוע (and the Watch whose time for ministered was fixed – for that week of the Festival), this is the watch that was assigned for that week, its turn alone, even if there was no festival.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"וכל קרבנות צבור\" – to include the bull for an unwitting communal sin and its laws will be explained in Tractate Horayot (Chaper 1, Mishnah 5).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"הוא מקריב את הכל\" – to include the summer fruits of the altar (when there were no individual or communal offerings being sacrificed – animal burnt-offerins were sacrificed so as not to leave the alter empty) (see Tractate Sukkah 56a). And we already explained it in the fourth [chapter] of [Tractate] Shekalim (Mishnah 4).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"בזמן שיום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מאחריה\" - Its subject matter is if the First Day of the Festival [of Sukkot] was on Sunday, all of them divide the shewbread among them equally on the Sabbath day which is the eve of the Festival, even though the time had not yet arrived that the portion of all of them are equal, and this matter is an enactment because we they come early to their Divine Service and prepare prior to the [actual] time and similarly if the Last Festival day (i.e., Shemini Atzeret) fell on Friday/the Eve of the Sabbath, they divide the shewbread equally on the Sabbath Day which is the day after the conclusion of the Festival even though the Festival had already been completed,, and this is the enactment if one who came late from the men of that priestly watch, someone who is from those priestly watches should remain and serve in his place." + ], + [ + "חל יום אחד להפסיק בנתים – as for example, that the First Day of the Festival of Sukkot occurred on Monday or the Concluding Day of the Festival [of Sukkot] occurred on Thursday, that when this occurs there doesn’t remain for the second/next priestly watch that would enter other than the Divine Service of one day alone, and the Festival would come and all of them would participate togethter in Divine Service if the First Day of of the Festival fell on Monday, either one priestly watch would enter after the Sabbath day if the Concluding Day of the Festival coccurred on Thursday, because each Sabbath day is the day of the switching/changing of the priestly watches where one leaves and a second enters, and they divide the shewbread. But when it arrrives for one of the priestly watches, this priestly watch which only has to perform Divine Service for one day, will become idle/lazy regarding it and be prevented from coming. And the Aramaic translation of (Genesis 19:16): \"ויתמהמה\" /Still he delayed is that he became delayed, and therefore, they enacted for him that he should take from the shewbread only two loaves. But Rabbi Yehuda holds that they prefer that the pirestly watch that enters with the reward of the locking of the Temple doors on the first night (see Tractate Sukkah 56b). And the reason that those who enter divide up the shewbread in the northern side of the Temple courtyard is to demonstrate that the Divine Service of this Shabbat is theirs, since the slaughtering is in the north as will be explained in its place (see Tractate Zevakhim, Chapter 5). And there were in the Temple twenty four rings, a ring for each priestly watch on which they would suspend and flay the sheep, and all of it was fixed on the walls (see Tractate Middot, Chapter 3, Mishnah 5), and when one priestly watch enters, they lower that ring to demonstrate that the Divine Service belongs to it, and similarly, there were there also twenty four windows upon which lay the clothing of the priests, one window for each priestly watch (see Tosefta Sukkah, Chapter 4, Halakha 12 an dsee Tractate Tamid, Chapter 4, Mishnah 3, and the words of Maimonides in the Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 8, Halakha 8, though the source is not clear to Rabbi Kafih), and all of them are closed, but when the priestly watch enters for Divine Service, it opens its window, except for the priestly watch of Bilgah where the Sages decreed upon it that it would be this priestly watch forever. חולקת בדרם וטבעתה קבועה ולונה סתומה – like the departing priestly watch, for they did not leave for it a sign to demonstate that this was their Divine Service, and they made this as such, for at the time the Greeks treiumped over Jerusalem, and it was known that one of their daughters married one of the Greek officers, and she passed over to their religion and became insolent and entered into the Temple and trampled the altar with her sandal and she knocked against him and said to him in the Greek language, “You are a wolf, you are a wolf, how long will you destroy the money of Israel ander you don’t help them in their time of trouble?” And the Sages of that generation decreed upon every priestly watch that left from within it about this evil culture – what do you see and established this for all of the coming generations in order that people should be chastised/punished. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..f11c24346433d231887c222c6bb7210b7e0fea18 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/English/merged.json @@ -0,0 +1,211 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Sukkah", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Sukkah", + "text": [ + [ + [ + "The general rule among us is that we require that a Sukkah be a temporary dwelling, and therefore, it should not be higher than twenty cubits. Rabbi Yehudat states that we require a permanent dwelling and therefore permits it, even if it was of the utmost height (see Tractate Sukkah 2a and according to Rava). And the measurement of its [internal] space is no less than seven handbreadths long by seven handbreadths wide (see Tractate Sukkah 3a). And in this Seder/Order (Tractate Shabbat, Chapter 1, Mishnah 1, regarding Sabbath boundaries), already general principles have preceded [this Mishnah], from them: All that is less than a three [handbreadths] is like aלבוד./a legal fiction of considering the separate parts as united/joined, and from them , because this measurement is a place of not less than than four handbreadths. And it is stated [in the Mishnah]: \"ושאין לה שלש דפנות\" – that two of the walls would be complete and the third wall, even if it had a handbreadth and a little bit [more], we than three place it less three [handbreadths] rear the wall in order that that everything would be the measurement of the place. And for this Sukkah, there are three shapes: The first is that the there would be three complete walls near/adjacent to each other, it doesn’t require anything additional and this is its shape (see picture 1 in the Kafih edition), And the second shape, is that it has two walls near/next to each other, behold this requires a third wall that has a handbreadth and a little bit more which we place ino less than three [hadbreadths] adjacent to the wall in order that the handbreadth with the oepn area that is between it and between the wall is four handbreadths, and this is its shape (see picture 2 in the Kafih edition) and this requires a צורת פתח/a form of a doorway (i.e., a structure, often symbolic, that seals an opening by means of two doorposts and a llinetl above them , as though it were a wall with an open door). And the third shape is that it has two walls opposite each other, which requires a third wall that would be more than four handbreadths [in length] and he would place it less than three [handbreadths] adjacent to the wall in order that it would have the measurement of a small Sukkah which is seven handbreadths, and this also needs a form of a doorway. And this is its shape (see picture 3 in the Kafih edition) and in this last drawing, it is necessary for us to have four [handbreadths] and a little bit more because the walls are separated/divided from each other. And it was already explained to you in [Tractate] Eruvin (Chapter 1, Mishnah 1), that the form of a doorway/צורת פתח that it (i.e., the Mishnah) stated is a beam from here and a beam on top of them.", + "And it is stated [in the Mishnah]: ושחמתה מרובה מצלתה פסולה\" /that if its (that of the covering on top of the Sukkah) sunlight is greater than its shade, it is invalid, which implies, that if its sunlight and its shade are equivalent, it is fit/proper, it is not this other than when we see it as such on the ground, but if we saw the meansurement of the sun on the ground like the measurement of the place where the covering of the Sukkah shades over, and there is no sunlight, it is kosher, because the hole/cavity that is in the covering that sun enters into it is less than that which is covered as is explained in an exemplary manner in the science of Elementor/optics, that the sun, if it entered through the hole, it would be that its brightness/radiance on the land would be definitley greater than from that hole/cavity (see Tractate Sukkah 22b) But the Halakha is not accordng to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "[The Mishnah] desired when it stated: \"דיורין\" that it is not appropriate for dwelling, and this if the roof below was broken/rickety to such an extent that one is not able to carry in any matter at all pillows and couches/mattress that they spread out over him, there is no dispute tha thte lower [Sukkah] is fit/kosher, because we rely upon the upper [Sukkah’s] covering. But if was strong in order that it would be able to hold to lift the pillows and couches appropriately, there is no dispute that the lower [Sukkah] is invalid. But if he was able to carry a load that is unstable and that moves, in this, the Sages and Rabi Yehuda dispute (see Tractate Sukkah 10a). What are thesy dealing with ? When the space that is between the two coverings is ten handbreadths or more, but less than ten [handbreadths], the lower one is fit/kosher (as we also see in the Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 22). But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah." + ], + [ + "נשר – they are the leaves and the sprouts/flowers that wither/wilr from the plants that they cover [the top of the Sukkah] with.", + "וקינוף (framework of a baldachin/canopy) – four pillars. That if he spread over them, it becomes a roof and w=it would be a Sukkah within a Sukkah, and it would be that the height of pillars would be ten handbreadths or more.", + "נקליטי המטה (poles of the bedstead, connectted by a cross-pole over whicha net is spread so as to form a slanting cover, curtain frame) – two pillars only that if he spread [something] over them, it would not make a roof (see Mishneh Torah, The Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 23 and the commentaries of the Magid Mishnah and Choshen Mishpat there). But if he spread a sheet underneath the roof of the Sukkah for beauty, this is kosher/fit for it is designated because of [the need to catch] what drops (see Tractate Sukkah 10a)." + ], + [ + "אם היה הסיכוך הרבה מהן כשרה – but with the condition he he would cut them, for if he did not cut them, it wout would combine the kosher covering [of the Sukkah] with invalid covering and it would be invalid, because it is forbidden to cover [the Sukkah] with plants that are attached for the reason that will be explained futher on.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"או שקצצם כשרה\" – on the condition that he move them and shake them after their being cut, and afterwards it will be kosher/fit, but even though that most of the covering or all of it from this vine or gourd in order that it would be an act for the sake of the Sukkah (see Sukkah 11a and 9b and the decision of Maimonides in the Laws of Sukkah, Chapter 5, Halakha 12), because the general principle among us is that (Deuteronomy 16:13): “[After the ingathering from your threshing floor and your vat,] you shall hold the Feast of Booths for seven days,” and it (i.e., the Gemara – Sukkah 11b), you shall make it, but not from that which is made. And this general principle that it mentioned that all that grows from the ground and is not susceptible to receive ritual defilement, meaning to say, tha tiit is not like matting (see Tractate Sukkah 11b) and flax clothing and wooden vessels/utensils all of which are susceptible to receive ritual defilement, it is the correct general principle to rely upon, and the hint for this is stated as it is exalted: “After the ingathering from your thresthing floor and your vat, you shall hold the Feast of Booths for seven days,” and it comes to us in the received tradition that the Biblical verse speaks about the refuse of the grainary/threshing floor and the wine-cellar (see Tractate Sukkah 12a), meaning to say, that the Sukkah is made from them and from things like them." + ], + [ + "We are concerned lest a person first place this package or that is tied up in order that it should dry out or to store it there, and he will madke up his mind afterwards and leave it to be the covering for the Sukkah, and this is prohibited because of the general principle that we mentioned, “you shall make but not from what is already made,” and therefore, we obligated hiim to untie those bundles in order that it be an act for the sake of the Sukkah, and they (i.e., the Rabbis) made this law a general principle on account of this concern a,d prohibited from making a Sukkah with tied up bundles (see Tractate Sukkah 12a)." + ], + [ + "נסרים (boards) – these are the boards; if these specific boards were narrow in order that it it would be that the width of each board from them would be less than three handbreadths, it would be permitted to cover the Sukkah with them according to the opinion of all, for they are like reedds. But if the width of each the boards was four handbreadths which is the measurement of a place, according to all opinioons it is prohibited to cover the Sukkah with them, but if it the width of those specific boards was less than four [handbreadths] but more than three [handbreadths], on this, Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagreed, for Rabbi Yehuda permits covering [the Sukkah] with them, for they are less than four [handbreadths] and they lack the measurement of the place, but Rabbi Meir prohibits [their usage] because they are greater than three [handbreadths] and they have left the status of a לבוד/something joined (only if there is a gap of less than three handbreadths between them). But the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "תקרה (ceiling)– they are the boards of the roof.", + "ומעזיבה (concrete of stone chippings, clay) – the building that they place on the boards from the dust and plaster.", + "ומפקפק (loosens) – it that he he ruproots them from their nails.", + "ונוטל אחת מבמתים – that he removes a plank from between ever two planks and fills the place of those boards that he removed with Sukkah covering/Schach, it is fit/kosher. But the School of Shammai states that even though he loosens it, he took one from among them because they hold that there is no destruction of the roof other than by taking one [plank] from among them. And Rabbi Yehuda states that the School of Hillel holds/thinks that with one of these two activities, it will be the destruction of the roof. But Rabbi Meir states that [both] the School of Shammai and the School of Hillel agree that the destruction of the ceiling does not occur other than with the taking of one [plank] from among them (see Tractate Sukkah 15a). And the Halakha is according to Rabbi Yehuda like he received the opinion of the School of Hillel." + ], + [ + "It is prohibited to cover the roof [of the Sukkah] with \"בשפודין\"/spits because they are not what grows in the ground.", + "וארוכות המטה (and the long boards/bedsides)– vessels and they are susceptible to receive ritual defilement.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"כמותן\" meaning to say that it is like them in proximity [but] not frugally because the general principle among us is that if it was crushed like it is standing, it is invalid. And these spits and similar all the Sukkah scovering is invalid, for they are like it is crushed, and therefore there must be among them more of them with some measure , and therefore, there must be between them more of them with a little bit (see Tractate Sukkah 15b), and it fills bewween them with something that is permitted to cover the Sukkah with, and then it iwill be Kosher/fit.", + "And the reason \"שחוטט בגדיש אינה סוכה\" /that hallowing out a space in a stack of grain [to make a Sukkah] is not a Sukkah- because the general principle that I mentioned to you is that you make it but not from that which is already made (see Tractate Sukkah 12a), and when he hollows out a Sukkah in a pile of grain of ears of corn/spike, there is no doubt that the roof of that is Sukkah was not intended for this at the time that he hollowed out the ears of corn (see Mishnah 1 of this chapter), that it will be roof covering fo the Sukkah, and therefore, if there was in this ppile a space of a handbreadth amidst seven that will be made for the sake of the Sukkah from the outset and they completedd for the measure of the Sukkah after the stack of ears of corn, for a pile, it is permitted (see Tractate Sukkah 16a)." + ], + [ + "The height of the Sukkah can be no lsss than ten handbreadths, as was explained (see Mishnah 1 of this chapter). Rabbi Yossi holds that a partition that is suspended/hanging is permitte (see Tractate Sukkah 16a), and therefore, e states that if the wall is attached to the ceiling and it has ten handbreadths, even if there are more than three handbreadths between it and the ground it is permitted. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi." + ], + [ + "It is also a great principle that we remember it, and this is that whenever there is between the top of the wall and the the roof of the Sukkah from four cubits and between them there is a ceiling or invalid Sukkah roof covering, we view it as if the end of the wall is curved until it reaches the kosher Sukkah roof covering, and this is what we call a curved wall (i.e., a legal fiction by which a part of the ceiling may be considered as part ofa curved wall) (see Tractate Sukkah 4a), and it is a Halakhic tradition pave[transmitted] to Moses from [the Divine Revelation at] Sinai (see Tractate Sukkah 6b).", + "וסוכה גדולה – and there will remain in the middle of the Sukkah kosher Sukkah roof covering hat has [the dimensions] of seven [handbreadths] by seven [handbreadths]. And here it will be explained to you that the law of a curved wall, we judge it on all four walls [of the Sukkah]. And these three segments are mentioned to inform you that the law of a curved wall is a law that we judge by in any manner that there will be whether with a house whose walls became a house, whether in a courtyard where they did n’t intent that those walls would be made for the Sukkah covering in the courtyard and were not built other to protect the houses from the paved road for the public, whether with a large Sukkah that separates unfit between the walls and kosher Sukkah roof covering (see Tractate Sukkah 17a). And it is mentioned in this language and it is stated that invalid Sukkah roof covering from the side invalidates wihtin four cubits and in the middle invalidates with four cubits (see Tractate Sukkah 17b), as will be explained in this chapter." + ], + [ + "כמין צריף – slanted in this shape (unside down V). And the Halakha is accoerding to Rabbi Eliezer who invalidates it. But if it had a roof of a handbreadth in this shape (see picture 2 – where the two sloping slides are connected by a flat piece on top) or that one wall was a handbreadth high like this shape (see the next picture, which looks like a quadrilatral it is kosher (see Tractate Sukkah 19b). But there is a dispute bretween Rabbi Eliezer and the Sages regarding matting, that the first Tanna/teacher holds that a regular small mat is for lying and a regular large one is covering the Sukkah’s roof with, and therefore, [the Mishnah] states: \"לשכיבה מקבלת טומאה\" meaning to say that it merely is always for covering the roof of a Sukkah with until he should specify that it is for lying upon.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"ולסכוך מסככין בה\" – that is a small mat that it is always made for lying upon until one specifies that it is for covering the Sukkah’s roof with. And Rabbi Eliezer says that a mere large mat is also for lying, until he should specify that it is for covering the roof of a Sukkah with. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ] + ], + [ + [ + "With the condition that the height of the beat would be ten handbreadths (see Tractate Sukkah 20b), which is the measure of the Sukkah, for certainly a Sukkah was made within a Sukkah. But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah." + ], + [ + "Rabbi Yehudah holds that we reuire that the Sukkah is a permanent dwelling (see Tractate Sukkah 21b, for he holds that we require a Sukkah that is a permanent dwelling, and his approach has already been explained to you (see Tractate Sukkah, Chapter 1, Mishnah 1), and therefore, it requires that it should be able to stand on its own." + ], + [ + "בראש הספינה כשרה – with the condition that this Sukkah will be stong enough in order that an ordinary wind that is always found at land will not toubleit over without a tempest/gal. And irt will be explained to you that on account of the things that are forbidden on Jewish festivals/Yom Tov, we don’t ascend up a tree nor do we ride on top of an animal (see Tractate Betzah, Chapter 5, Mishnah 2)." + ], + [ + "They did not permit the trees because of the walls other than with two conditionsz, the first – that those trees must be strong and thick in order that they will not always move in the wind and won’t always move to and fro/shake in the manner of the thin vine-shoots. And second, that he will fill at the top of the tree and between its branches with straw and similar kinds of things so that it will stand straight and not shake in the wind, because the genearl rule among us is that a partition that is not able to sand in an oerdinary wind is not a partition (see Tractate Sukkah 24b and see also Tractate Eruvin, Chapter 10, Mishnah 8). And another general principle among us is that a person who engages [in the performance of a Mitzvah] is exempt from the Miktzvah (see Tracate Sukkah 25a and Tractate Sotah 44b).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"חולים פטורין\" – and even a light illness (see Tractate Sukkah 26a).", + "ואכילת עראי – it is that he will eat a small amount and not intend with it that it would be a meal, and he doesn’t eat other than to silence his hunder until he complete his eating afterwards. And it (i.e., the Mishnah) brought this incident in order to inform us that whomever wishes to be stringent that he willnot eat anything nor drink outside of the Sukkah, this is praiseworthy even though he is not obligated." + ], + [], + [ + "Rabbi Eliezer states that the fact that [the Torah] stated (Leviticus 23:42): “You shall live in booths seen days” – that one is required to always use his Sukkah just as a person makes a meal in his home in the day time and at night. But the Sages learn [regarding] the fifteenth of [the month of] Tishrei from the fifteenth of Nisan (see Tractate Sukkah 27a), that just as a there is the eating of Matzah on the first night [of Passover] alone is a Mitzvah, and afterwards, if he wants, he may eat it (see also The Laws of Sukkah, Chapter 6, Halakha 7 – that if a person wants he can abstain from eating anything but fruit or parched corn) or he consumes appetizers/desserts like we explained in its place (See Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 5).", + "And what Rabbi Eliezer said: \"ישלים\" – that he should consume double from the appetizers from what he eats each night, but the bread and the meat is not possible for two meals. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "The Halakha is according to the School of Shammai (see Tractate Sukkah 3a)." + ], + [ + "God stated (Leviticus 23:42): “all citizens in Israel shall live in booths,” and it comes in the received tradition that this excludes women and slaves and mionors (see Tracate Sukkah 28a; but there, the word\"כל\" (from the words, “all citizens in Israel” in Leviticus 23:42 comes to include the minors through a mere mere support, but not as an absolute proof, but the words of Maimonides are not clear to me, i.e., Rabbi Kafih).", + "וקטן שאינו צריך לאמו – that he does not cry out with the name of his mother when he wakes up from his sleep as the small children do. But the Halakha is not according to Shammai who was strict and required a Sukkah for all the males in all ages." + ], + [ + "The subject of \"קבע\" the principle and the permanence, and it is that he should furnish it (i.e., the Sukkah) with the most beautiful funiture that he has and decorate it and eat in it and drink and sleep in it and make his house like a temporary home and the Sukkah like the place where he resides.", + "וסריחה (stinking/stench) – in their language the damage/spoiling.", + "ומקפה – the jellified/congealed soup since the person’s soul is disturbed by it, and a little bit of water ruins it. And they (i.e., the Rabbis of the Mishnah) estblished this regarding a pulp of grist (i.e., stiff mass of grist,oils and onions) (see Tractate Sukkah 29a) and this is the ground bean that is ruined quickly in water. And the falling of rain at the beginning of Sukkot teaches that their activities are not acceptable before God." + ] + ], + [ + [ + "A commandment that comes to be fulfilled by means of a transgression is not a commandment/Mitzvah. And therefore, \"לולב הגזול ושל אשרה ולשל עיר ננדחת פסול\" and this Asherah/tree worshipped as part of idolatrous rites (as the Torah commandes that these trees must be burned and entirely destroyed as we learn in Deuteronomy 12:2) is that the tree itself is worshipped and it will be explained to you the different parts of the Asheiah in [Tractate] Avodah Zarah (Chapter 3, Mishnah 7), and you already know that it is stated [in the Torah] which is exalted (Deuteronomy 13:18): “Let nothing that has been doomed stick to your hand, [in order that the LORD may turn from his blazing anger and show you compassion],”and God said (Leviticus 23:40):”[On the first day] you shall take the product of hadar trees,” and it comes in the received tradition that all of them require beauty, and therefore a dried out Lulav/palm branch is invalid because it lacks beauty (see Tractate Sukkah 31a).", + "נפרצו עליו (if its leaves are severed) – this is that its leaves are broken from the spine of thlike Lulav which are fixed upon it , and it will be like dried branches/twigs of a palm tree in this form (i.e., the leaves are haped with the edges facing down – like arrows facing upward).", + "ונפרדו עליו (the leaves are spread) – they are spread from each other but they are not detached/loosely connected, nor weakened, like this image (i.e., like an arrow facing downards), and Rabbi Yehuda holds that the each Lulav requires a band to bind/tie up in order that they are tied up nicely (see Tractate Sukkah 32a) But in one of the places in the Land of Israel palm trees that the creation of their Lulavim is that the head of each leave reaches the root of the second and they are not grafted one on to the other like the other Lulavim in this image (closely knit arrows facing downwards). And they are called \"ציני הר ברזל\" /palm, Iron Mount – a hill near Jerusalem (some of the bran Aches grown on it are too short to be valid Lulavim).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"שלשה טפחים כדי לנענע בו\" meaning to say and in order to wave them (see Tractate Sukkah 32b), meaning to say in order that he can take hold of it with his hand and wave them. And it is the measure of a handbreadth, and therefore, the that the Lulav cannot be less than four handbreadths from the handbreadths that in every handbreadth there are four fingers in size. And we don’t descend/bring it down other than from the spine of the Lulav underneath the two twin leaves that are at the top of the Lulav. But the Halakha is not according to Rabbi Yehudah." + ], + [ + "ענביו (its berries) – its seed. And with the condition that those seeds are black or red, but if they were green and even if they were greater than its leaves, it is fit/valid/kosher (see Tractate Sukkah 33b). And it is stated [in the Mishnah]: \"נקטם ראשו פסול\" (if its top/tip is severed/broken away it is invalid) is not the Halakha." + ], + [ + "It would occur in our minds that we don’t take a willow/Aravah other than from a place of water, for God states (Leviticus 23:40): “willows of the brook,” therefore, it (i.e., the Mishnah) informs you that \"של בעל כשרה\"/if it grew in a non-irrigated field, it is kosher, for that which the exalted Torah stated “the willows of the brook” that it is not other than for the marking of the species (see Tosefta Sukkah, Chapter 2, Halakha 7 and Tractate Sukkah 33b), that it will grow wherever it grows and it (i.e., the Mishnah) states: \"נקטם ראשה פסולה\" is not the Halakha." + ], + [ + "And know tha thte length of the myrtle and the willow is three handbreadths from the handbreadths that are known which are four [fingers] in size (see Tractate Sukkah 32b and the Laws of Lulav, Chapter 7, Halakha 8) and the Halakha is according to Rabbi Yishmael and according to Rabbi Tarfon." + ], + [ + "ערלה ותרומה טמאה – they are within the general rule of things that require burning, as was explained in Seder Zeraim (see Tractate Orlah, Chpater 3, Mishnayot 1-5 and Tractate Terumah, Chapter 11, Mishnah 10) and therefore it is invalid for behold God said (Tractate Sukkah 35a): fruit and these things are not appropriate in any fashion for consumption. And it is a general rule among us that we don’t bring Holy Things to a state of ritual impurity, that this general principle has already been taught in what preceded it. And all foods do not receive ritual defilement until they become moistened by one of seven liquids as this principle will be explained and its details in Tractate Makhshirin (see Chapter 6, Mishnah 4: dew, water, wine, olive oil, blood, milk, and bee’s honey). And therefore, it was not permitted ab initio to take pure priest’s due and Seond tithe lest he make them susceptible for ritual impurity (see The Laws of Lulav, Chapter 8, Halakha 2).", + "And that it (i.e., the Mishnah) specifies \"בירושלים\" because Second Tiithe is not appropriate for consumption other than in Jerusalem but outside of Jerusalem it should be redeemed as we explained in its place (see Chapter 2 of Tractate Maaser Sheni).", + "But the School of Hillel permitted \"אתרוג של דמאי\" because that which is doubtfully tithed is fed to the poor people as was explained in its place (Tractate Demai, Chapter 3, Mishnah 1), and if he wants he should sanctify his property (see Tractate Sukkah 35b that If he wants, he can make all of his property ownerless, but perhaps there might be a Mitzvah in doing so) and become poor and there will remain to him this Etrog that is doubtfully tithed to eat, and since there is the possibility that through it it will become appropriate for him to consume it, it is permissible for him to make a blessing upon it." + ], + [ + "פטומתו– this is the nipple that protrudes on the extremity of the Etrog, if the hole is perforated, even a little bit. But if it is not perforated until there would be in the size of an Issar. And the Issar is a quarter of a M’ah. And the weight of an Issar is four berry-grains of barley. And it is not his intention with something peeled when the yellow rind is peeled until the whiteness appears, for this is included in what it says [in the Mishnah]: \"חסר כל שהוא פסול\" –but it wants to state that if it the dragged membrane/skin is very thin from upon the yellow rind, and with the condition that it is completely scraped, but if thre remains on it a little bit that is not scraped, it is kosher (see Tractate Sukkah 36a and the Laws of Lulav, Chpater 8, Halakha 7, and not according to the commentary of Rashi). And it is stated [in the Mishnah]: \"חסר כל שהוא פסול\" only on the first day of the Festival [of Sukkot]but not on the rest of the days (see Tractate Sukkah 36b). And that it is kosher/fit if: \"עלה חזזית על מיעוטו\"/if the smaller part of it were covered with lichen – with two conditions – the first is that the lichen would be joined closely but if the lichen was in this place and the lichen was in another place, even if its total was a minority, it is invalid. And second, that the lichen would not be on the protuberance/nipple, but if there was any change in the nipple, it would invalid. And geh Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "The Halakha is according to Rabbi Yehuda when he said [in the Mishnah] that the smallest size of a [kosher] Etrog is \"כביצה\"/like an egg and [the Halakha is] according to Rabbi Yossi when he states that the size of an Etrog can even be: \"אפילו בשתי ידיו\" one held in both of one’s hands." + ], + [ + "Since it stated [in the Mishnah] at the beginning of the chapter, in order to wave it, that it teaches you that its Mitzvah (i.e., of the Lulav/Etrog) is the waving, it (i.e., the Mishnah) states): \"באכין מנענעין\" (see Tractate Sukkah 37b). And the order of this waving is (see the above mentioned Talmudic source and The Luas of Lulav, Chapter 7, Halakha 10): “carrying it and bringing it, raising it up and lowering it.” And the Halakha is according to Rabbi Meir. But the Halakha is not according to Rabbi Akiva." + ], + [], + [], + [ + "לכפול – this is that he should recite from: “I praise You, for You have answered me” (Psalms 118:21) until the end of Hallel, each word/phrase twice (see The Laws of Megillah and Hanukkah, Chapter 3, Halakha 11).", + "ולפשוט – that he should recite [Hallel] without repeating like the rest of the entire Hallel. And the blessing “On the recitation of Hallel” [which is recited] before its being read is an obligation in every place and this matter is not dependent upon custom. And it ahas already been explained the law of Seventh Year produce, that it is forbidden to do business with them (see Tractate Sheviit, Chapter 7, Mishnah 3) nor to transfer their monetary value to the commoners (who are not carefully observant of these laws). And it is a general principle among us that regarding the Etrog, we follow after its harvesting, and since it was harvested in the Seventh Year, its law is like the law for Seventh Year Produce, even though it completed [its growth] in the Sixth Year (see Tractate Sukkah 40a and the Laws of Shemitah and the Jubillee Year, Chpater 4, Halakha 12), but it is permitted to sell the Lulav because it is like wood and the holiness of the Seventh Year does not devolve upon it (see the Laws of Shemitah and Jubille, Chpater 8, Halakha 11, where our Mishnah is brought anonymously)." + ], + [ + "מדינה – it is the rest of the land of Israel except for Jerusalem, and we have already explained in Tractate Maaser Sheni (Chapter 3, Mishnah 4 and see also Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 3 and Tractate Rosh Hashanah, Chapter 4, Mishnah 1).", + "ויום הנף – this is the sixteenth day of Nisan on which God stated (Leviticus 23:11): “He shall elevate the sheaf” – that Rabban Yohanan ben Zakkai expounded after the destruction of the Temple that the sixteenth day of Nisan it is prohibited to eat new [produce] all day long. And this is the matter where it states [in the Mishnah]: \"והתקין\" and it will be explained the principles of all this and the reasons in the tenth [chapter] of [Tractate] Menahot, and all of these enactments for practical Jewish observance you will find them in the Mishnah." + ], + [], + [ + "God stated (Leviticus 23:40): “On the first day you shall take,” and the tradition comes [to teach] that [the word \"לכם\"/you [shall take] means that it is yours/belongs to you (see Tractate Sukkah 27b, 29b, 30a, 35a, 41b and Tractate Pesahim 38a, if it was given to him as a gift, behold this is permitted, even though that it is on the condition of returning it, it is a general principle among us that a gift on the condition of retuning it is considered a [genuine] gift (see Tractate Sukkah 45b). And it is permitted to give a gift on Yom Tov/the Jewish festival day." + ], + [ + "With the condition that if he took it (i.e., the Lulav) backwards or that he removed it with a utensil, he did not fulfill his religious obligation. But if he took it with his hand and removed it inadvertently, he is liable for a sin -offering, because the general principle is that when lifts it up, he has fulfilled his obligation, and since he fulfilled his religious obligation, we don’t say that he brought it out for a religious purpose/meritorious or licit act (see Tractae Sukkah 42a). And the Halakha is according to Rabbi Yossi and the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ] + ], + [ + [ + "It (i.e., the Mishnah) will explain all these segments one at a time." + ], + [ + "The taking up of the Lulav is an obligation from the Torah (Leviticus 23:40): “on the first day” throughout the world. But its taking up all seven days is an obligation only in the Temple. Because this is the intention of the Biblical verse (Leviticus 23:40): “and you shall rejoice before the LORD your God seven days,” and God stated (ibid.,): “On the first day you shall take [the product of hadar trees, etc.],” annd it comes as the received tradtion (see Tractate Sukkah 43a) that the first day and even in the provinces/בגבולין. And what they (i.e., the Rabbis) forced us that it(i.e., the Lulav/Etrog) is not taken up in this time on the first day of Sukkot when it falls on Shabbbat in order that we don’t make something new, because we would not take it up outside of the Land of Israel on the first day when it fell on Shabbat in the past because, we were not able to know exactly when the appropriate Rosh Hodesh fell for the establishement [of the New Moon] by the Bet Din of the Land of Israel. And the talk about the subject of the viewing [of the New Moon] and the leap year that is in our hands, it is possible that we would attach to it something special, we will explain what disappeared for most people. And what we were forced to prohibit the taking oup of the Lulav/Etrog on Shabbat within the Festival and even in the Temple, as a decree lest he carry it in his hands and cause it to pass through four cubits in the public domain (see Tractate Sukkah 42b). But we did not make this decree on the first day of the Festival because its commandment is stringent for it is an obligation, even in the provinces as we have explained (compare what Maimonides wrote regarding this in The Laws of Lulav, Chapter 7, Halakhot 13-18)." + ], + [ + "This willow is a usage dating from Moses as delivered from Sinai/traditional interpretation of a written law, in that the will is taken outside from the willow that is in the Lulav. And it was the custom of the prophets to take it up without a blessing. But they did not say that it supercedes the Sabbath on the First Day of the Festial because the matter is not recognized/known other that they would say that on account of the Lulav was taken today, it is taken. And also, they (i.e., the Rabbis) did not say that it would supercede the Sabbath that is within the festival (i.e., during the Intermediate Days) lest that would say that just as the willow supercedes Shabbat, so also it would supercede the Lulav. And we have already explained tha thte Lulav is not taken up on the Sabbath that is within the Festival and therefore they (i.e., the Sages) stated that Shabbat should supercede if it (i.e., the holiday) fell on the seventh day in order to publicize it and they knew tha tit is an obligation and as usch stated that in order to publicize it that it is from the Torah (see Tractate Sukkah 43b). And they did not teach it/ולא חשנו here lest he carry it four cubits in the public domain because it is was transmitted to the Bet Din and to the agents of the Bet Din that they fulfil." + ], + [], + [ + "אני – is from the names of the Holy One, Blessed be He. And similarly, \"הוא\" , this is what the expounders of eh Talmud (compare Rashi, Tractate Sukkah 45a). But I state that he reads and intends to whom he stated: “I, I am he,” for that which is written is stated in the victory of Israel and their salvation, like those, he will say, you who states (Deuteronomy 32:39): “See, then, that I, I am He, [There is no God besides Me].” Save us as you you have promised us. And there are those from the Geonim that stated that our subject is that whenever that I and He are in trouble, save us (compare the Tosafot, s.v. אני והוא). And this is via metaphor and it is what is said, may He be exalted and beautified (Psalms 91:15): “I will be with him in distress.”" + ], + [ + "Rabbi Yohanan ben Beroka says; \"כפות תמרים\"/the branches of palm trees (Leviticus 23:40), one for the Lulav and one for the altar (see Tractate Sukkah 45b – for he holds the concept of אם למקרא/the traditional reading – vowels – must guide us, whereas the Sages hold that the word is written defectively, i.e., כפת תמרים). And it is forbidden to eat the Etrog on the Seventh Day [of Sukkot] because the general principle among us is that since it is forbidden for part of the day, it is forbidden for the entire day. And therefore, it (i.e., the Mishnah) states: \"התינוקות\" who are not exacting in what is permitten and what is forbidden (see Tractate Sukkah 46b). But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Beroka." + ], + [], + [ + "God said (Deuteronomy 16:15): “And you shall have nothing but joy.” And they (i.e., the Sages) said that to include the last day of the Festival for joy (Tractate Sukkah 48a)." + ], + [ + "The nipple of the bowl of water was narrower than that of the bowl of wine, because their wine was thicker than the water (see Tractate Sukkah 48b). Burt Rabbi Yehuda states that only a LOG of water should be poured as a libation all eight days of theFestival. And the water libation on the Festival [of Sukkotr] is a usage dating from Moses at Sinai/traditional interpretation of a written law (see Tractate Sukkah 44a)’ and there are secrets hints of this in Scripture (see Tractate Shabbat 103b and Tractate Taanit 2b) and those who don’t believe in the received tradition do not admit to this. And therefore, when :\"מסך מים על רגליו רגמוהו כל האם באתרוגיהם\" - because he was a Sadducee who didn’t hold by the water libation ceremony." + ], + [ + "Just as one requires that it (i.e., the golden jar) was not sanctified [for Altar Service], for it had been sanctified, meaning to say, from the service vessels [of the Temple] and they thought that it was for the sanctification of the hands and feet, they filled it and sanctified their ahnds and feet from it (this is not according to the commentary of Rashi on Tractae Sukkah 50a, s.v., חזקיה), and there for, this specific arched, pouched vessel/wine jug is for weekdays." + ] + ], + [ + [ + "חליל – it is an instrument of the known musical instruments by the name of ALMASMARf g essential one in song, they associated everything with its name.", + "ובית השאובה – the name of the place that they would prepare for joy and music and they called by this name because it states (Isalah 12:3): “Joyfully you shall draw water [from the fountains of triumph].”" + ], + [ + "תיקון גדול – meaning to say, of great beneift/value, and it is that they prepare a place for the women and a fenced in place for the men, but the place for the women is above on top of the place of them men, higher than it in order that the men would not gaze at the women (see Tractate Sukkah 51b). And when I draw the Temple courtyard in its generalities in its place (at the end of the Tractate Middot, dealing with the dimensions of the Temple) , it will be explained to you the Women’s Gallery and its separateness from the rest of the places.", + "And it was stated [in the Mishnah]: \"אנו ליה וליה עינינו\" – it is shortened language, and the liturgical version of their recitation was such: We are to God to whom we bow down/worship and our eyes are in wait/hopeful for God (see Tractate Sukkah 53b)." + ], + [], + [], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה\" – it (i.e., the Mishnah) wanted it for the majority [of time]. But it happened that in one of the years that there would be a day in which there are fifty seven Tekiot/the sustained note of the soundings of the Shofar. And that is when the Eve of Passover occurs on Shabbat, because it was already explained to you in [Tractate] Pesahim (Chapter 5, Mishnah 5) that the Passover Offering is slaughtered in three parties. And it is stated there that when the first party entered [into the forecourt] , they sounded the Tekiah, the Teruah and the Tekiah, and it said, they recited the Hallel (Psalms 113=118), if they completed it, they repeated it, and if they repeated it, they recited it a third time, and it stated, that just as was done in the first occurrence, so the same in the second and third occurrences. Here it will be explained to you from this that there were three Tekiot/sustained notes sounded at each reading, and it was possible that there would be three parties of twenty seven sustained sounding notes of the Shofar, and eighteen [soundings] for the two Daily Offerings, and nine for the Shabbat Musaf [offering], and three [soundings] for the opening of the gates. And it is impossible that there would be in the Temple more than this number (see Tractate Sukkah 54b and see the Laws of the Vessels of the Temple, Chapter 7, Halakhot 5-6)." + ], + [ + "All of this is easy after the knowledge of two general principles. The first is that the priestly watches were twenty-four groups, and all of them serve during the Festivals. And the second is that the sacrifices of the Holiday [of Sukkot] are fourteen lambs and two rams and one goat from each day from the seen days. And on the first day, they add what we have mentioned: thirteen bulls, and on the second day, twelve bulls, and on the third day eleven bulls. And as such they decrease by one until on the seventh day there would be seven bulls and two rams and a goatand fourteen lambs. And there are twenty four animals according to the number of priestly watches. , as seach watch sacrifices one domesticated animal, and this is a matter where it is stated that the hand of all of them is equal, because there isn’t there a priestly watch that sacrifices two domesticated animals, but on the other days of the festival, the priestly watch sacrifices each and every bull, and there is a priestly watch for the goat and two priestly watches for the two rams. But whatever remains from the number of priestly watches, they divid among them the forteen lambs, there those among them that each sacrifice two lambs, and there are those among them that sacrifice one each as has been mentioned until it completes the number and they return that night according to the order, as it states. And thenumer of these sacrifices are explained in the Torah (see Leviticus 29:12-39). But that which it (i.e., the Mishnah) states here: \"אחד ושנים ושלשה\" on the the priestly watches even though it is the feminine language usage, because each one doesn’t speak other than the head of the watch in the manner that it states in the entire Mishnah: “Yehoyariv and Yedaiah” (see Tractate Bava Kamma, Chapter 9, Mishnah 13), menaing to say that the priestly watch of Yehoyariv and the priestly watch of Yedaiah, or perhaps he counts using the male language of משמר/watch." + ], + [ + "שלשה פרקים – these are the three [Pilgrimage] Festivals, and on Shavuot/Atzeret, there is among us the leavened pread in the Temple and what God said (Leviticus 23:17): “You shall bring from your settlements two loaves of bread as an elevation offering: each shall be made of two-tenths of a measure of choice frour, baked after leavening, [as first fruits to the LORD],” and the shewbread (Leviticus 24:5-9) is Matrzah, for when Atzeret/Shavuot occurs on Shabbat they divide out for them leaven and unleavened [bread].", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"שוים באימורי הרגלים\"/they shared equally in the presecribed offerings of the Festivals, meaning to say that the sacrifices which were mentioned on the the Festivals (see Tractate Sukkah 55b), that which is eaten from them is shared equally,and also that which is offered as incense is sacrificed together, like it explained.", + "ומשמר שזמנו קבוע (and the Watch whose time for ministered was fixed – for that week of the Festival), this is the watch that was assigned for that week, its turn alone, even if there was no festival.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"וכל קרבנות צבור\" – to include the bull for an unwitting communal sin and its laws will be explained in Tractate Horayot (Chaper 1, Mishnah 5).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"הוא מקריב את הכל\" – to include the summer fruits of the altar (when there were no individual or communal offerings being sacrificed – animal burnt-offerins were sacrificed so as not to leave the alter empty) (see Tractate Sukkah 56a). And we already explained it in the fourth [chapter] of [Tractate] Shekalim (Mishnah 4).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"בזמן שיום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מאחריה\" - Its subject matter is if the First Day of the Festival [of Sukkot] was on Sunday, all of them divide the shewbread among them equally on the Sabbath day which is the eve of the Festival, even though the time had not yet arrived that the portion of all of them are equal, and this matter is an enactment because we they come early to their Divine Service and prepare prior to the [actual] time and similarly if the Last Festival day (i.e., Shemini Atzeret) fell on Friday/the Eve of the Sabbath, they divide the shewbread equally on the Sabbath Day which is the day after the conclusion of the Festival even though the Festival had already been completed,, and this is the enactment if one who came late from the men of that priestly watch, someone who is from those priestly watches should remain and serve in his place." + ], + [ + "חל יום אחד להפסיק בנתים – as for example, that the First Day of the Festival of Sukkot occurred on Monday or the Concluding Day of the Festival [of Sukkot] occurred on Thursday, that when this occurs there doesn’t remain for the second/next priestly watch that would enter other than the Divine Service of one day alone, and the Festival would come and all of them would participate togethter in Divine Service if the First Day of of the Festival fell on Monday, either one priestly watch would enter after the Sabbath day if the Concluding Day of the Festival coccurred on Thursday, because each Sabbath day is the day of the switching/changing of the priestly watches where one leaves and a second enters, and they divide the shewbread. But when it arrrives for one of the priestly watches, this priestly watch which only has to perform Divine Service for one day, will become idle/lazy regarding it and be prevented from coming. And the Aramaic translation of (Genesis 19:16): \"ויתמהמה\" /Still he delayed is that he became delayed, and therefore, they enacted for him that he should take from the shewbread only two loaves. But Rabbi Yehuda holds that they prefer that the pirestly watch that enters with the reward of the locking of the Temple doors on the first night (see Tractate Sukkah 56b). And the reason that those who enter divide up the shewbread in the northern side of the Temple courtyard is to demonstrate that the Divine Service of this Shabbat is theirs, since the slaughtering is in the north as will be explained in its place (see Tractate Zevakhim, Chapter 5). And there were in the Temple twenty four rings, a ring for each priestly watch on which they would suspend and flay the sheep, and all of it was fixed on the walls (see Tractate Middot, Chapter 3, Mishnah 5), and when one priestly watch enters, they lower that ring to demonstrate that the Divine Service belongs to it, and similarly, there were there also twenty four windows upon which lay the clothing of the priests, one window for each priestly watch (see Tosefta Sukkah, Chapter 4, Halakha 12 an dsee Tractate Tamid, Chapter 4, Mishnah 3, and the words of Maimonides in the Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 8, Halakha 8, though the source is not clear to Rabbi Kafih), and all of them are closed, but when the priestly watch enters for Divine Service, it opens its window, except for the priestly watch of Bilgah where the Sages decreed upon it that it would be this priestly watch forever. חולקת בדרם וטבעתה קבועה ולונה סתומה – like the departing priestly watch, for they did not leave for it a sign to demonstate that this was their Divine Service, and they made this as such, for at the time the Greeks treiumped over Jerusalem, and it was known that one of their daughters married one of the Greek officers, and she passed over to their religion and became insolent and entered into the Temple and trampled the altar with her sandal and she knocked against him and said to him in the Greek language, “You are a wolf, you are a wolf, how long will you destroy the money of Israel ander you don’t help them in their time of trouble?” And the Sages of that generation decreed upon every priestly watch that left from within it about this evil culture – what do you see and established this for all of the coming generations in order that people should be chastised/punished. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "https://www.sefaria.org/" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה סוכה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/Hebrew/Vilna Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..1396f405735aec6d08b7302a83803b12bf7759e3 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/Hebrew/Vilna Edition.json @@ -0,0 +1,215 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Sukkah", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם משנה סוכה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה פסולה כו':
סוכה ישנה ב\"ש פוסלין כו':
העיקר אצלנו סוכה דירת עראי בעינן ולפיכך אין ראוי להיות גבוה יותר מכ' אמה ור' יהודה סבר סוכה דירת קבע בעינן ולפיכך הוא מתיר שתהיה גבוה אפי' בתכלית הגובה ושיעור רחבה לא פחות מז' טפחים באורך על ז' טפחים ברוחב וכבר קדמו לך בזה הסדר עקרים מכללם כל פחות משלשה כלבוד דמי ומהם כי שיעור מקום לא יהיה פחות מארבעה טפחים. ואמרם ושאין לה ג' דפנות פי' שיהיו שני הכתלים גמורים והכותל השלישי אפי' לא יהיה בו אלא טפח ומשהו יתן אותו בפחות מג' סמוך לדופן עד שיהיה הכל שיעור מקום. ולזו הסוכה ג' צורות הראשונה שיהיו לה ג' כתלים גמורות דבוקות בגג ולא יצטרכו לדבר אחר וזו היא צורתה . והצורה השניה שיהיו לה שני כתלים דבוקים ותצטרך לכותל שלישי יהיה בה יותר מטפח ויעמידנה בפחות משלשה סמוך לדופן עד שיהיה (בטפח) עם החלל שיש בינו לבין הכותל ארבעה טפחים וצריכה צורת פתח וזהו צורתה . והצורה השלישית היא שיש לה שני כתלים זה כנגד זה ותצטרך לכותל שלישי יהיה בו יותר מארבעה טפחים ויעמידנה בפחות מג' ויהיה בו שיעור סוכה קטנה והיא ז' טפחים וזו ג\"כ צריכה לצורת פתח וזו היא צורתה . וזו הצורה האחרונה היא צריכה לארבעה ומשהו לפי שהב' כתלים מובדלים וכבר קדם לך בעירובין צורת פתח שאמרנו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם ושם ביארנו שאין אנו צריכין שידבק קנה שעל גביהם בהם. ", + "ואמרו שחמתה מרובה מצלתה פסולה היא ראיה שאם חמתה וצלתה שוין שהיא כשרה וזה יראה בקרקע אם נראה שיעור השמש בקרקע כשיעור הצל ר\"ל שיהיה כשיעור המקום שכיסה אותו מגג הסוכה ואין בו שמש כלל שהיא כשרה לפי שהנקבים שבגג הסוכה שמהם נכנס השמש פחות מן הסכוך וזה יתבאר בחכמת הראיות נקרא בערבי על\"ס אלמנט\"ב במופת שהשמש כשנכנס על חור או חלון שיהיה אורו בארץ יותר גדול מאותו חור בהכרח ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה כו':
[סוכה על גבי סוכה וכו']:
רוצה באמרו דיורין שלא תהיה ראויה לדירה והוא כי כשתהיה התחתונה חלשה כל כך שאינה יכולה לסבול בשום פנים מה שפורשין עליה מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה כשרה לפי שאנחנו על [גג] העליונה נסמוך ואם היא חזקה כל כך שתוכל לקבל מה שפורשין עליה מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה פסולה ואם יכולה לקבל כרים וכסתות ע\"י הדחק והגג מתנועע בהם בזה חולקין ר' יהודה וחכמים וכל זה בתנאי שיהיה החלל שבין שתי הגגות י' טפחים או יותר אבל פחות מי' תהיה התחתונה כשרה. ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "פירס עליה סדין מפני החמה כו':
נשר הוא דבר הנושר מן העלין והלולבין מן הצמחים שמסככין בהם. ", + "וקינוף הוא ארבעה עמודים וכשפירש עליהם יהיה גג ותהיה סוכה בתוך סוכה ובתנאי שתהיה בגובה העמודים י' טפחים או יותר. ", + "ונקליטי המטה הם שני עמודים בלבד וכשפרש עליהם אינו סכך ואם פרש מסך תחת גג הסוכה לנוי הרי היא כשרה מפני שפרט ואומר מפני הנשר:" + ], + [ + "הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת כו':
אם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה בתנאי שיקוץ אותן שאם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה לפי שאין מותר לסכך בצמחים בעודן מחוברין לקרקע מן הטעם שנבאר. ", + "עוד אמר או שקצצן כשרה בתנאי שינענע אותן ואז תהיה כשרה ואע\"פ שרוב הסוכה מזה הגפן או הדלעת כדי שיהיה נעשה לשם סוכה כי העיקר אצלנו חג הסוכות תעשה לך ואמרו תעשה ולא מן העשוי וזה העיקר הנזכר כי כל שגדוליו מן הארץ אינה מקבל טומאה והוא שלא יהיה כגון מחצלאות ובגדי פשתן וכלי עץ שמקבלין כלם טומאה הוא עיקר אמיתי וראוי לסמוך עליו והראיה בזה אמר הש\"י חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וגו' ובאה הקבלה בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ענינו שתהיה הסוכה מהם וכיוצא בהם:" + ], + [ + "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין כו':
נחוש שמא ישים אדם מתחלה חבילת האגודה לייבש או להצניע קודם החג וימלך אחרי כן ויניחנה להיותה סוכה והוא אסור מן הטעם שזכרנו תעשה ולא מן העשוי ר\"ל שאינו עשוי לצל רק לייבש ולפיכך הטרחנוהו להתיר אותם החבילות כדי שיהיה מעשה לשם סוכה ולפיכך צריך להתיר החבילות מפני זה החשש ונאסור עשיית הסכך בחבילות הקשורות:" + ], + [ + "מסככין בנסרים דברי רבי יהודה כו':
נסרים הם הלוחות אם היו אותם הנסרים קצרות שאין ברחבן ג' טפחים מותר לסכך בהם לדברי הכל לפי שהם כקנים ואם היה ברוחב כל נסר מהן ד' טפחים שהוא שיעור מקום אסור לסכך בהם לדברי הכל ואם היה רוחב אותן הנסרים פחות מד' ויותר מג' בזה נחלקו ר' יהודה ור\"מ ר' יהודה מתיר לסכך בהן לפי שהן פחות מד' ואין בהם שיעור מקום ור' מאיר אוסר לפי שהם יותר מג' טפחים ויצאו מתורת לבוד והלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "תקרה שאין עליה מעזיבה כו':
תקרה היא גג או סכך מעצים. ", + "ומעזיבה היא הטיט או העפר או הסיד שנותנים על הנסרים. ", + "ומפקפק פי' שיעקור אותן ממקומן ומן המסמרין התקועין בהם. ", + "ונוטל אחת מבינתים פי' שיטול נסר א' מבין שני נסרי וימלא מקום אותם הנסרים שעקר מסכך כשר. וב\"ש אומרים אע\"פ שפקפק נוטל אחת מבינתים לפי שהם סוברים כי ביטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים ור' יהודה אומר כי ב\"ה סוברין שבאחד מאלו שני מעשים יהיה ביטול תקרה ור' מאיר אומר כי ב\"ש וב\"ה מודין שביטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים. והלכה כר' יהודה כמו שהורה מדברי בית הלל:" + ], + [ + "המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה כו':
אין ראוי לסכך בשפודים לפי שאינן גדולי קרקע. ", + "וארוכות המטה כלים ומקבלין טומאה. ", + "ואמר כמותן רוצה בו כיוצא בהן בקרוב ולא בדיוק כי העיקר אצלנו כי כשהסוכה פרוץ כעומד שהיא פסולה ואלו השפודים כמו כן כל סכך פסול נחשוב אותו כפרוץ ולפיכך צריך שיהיה חלל ביניהן יותר מעט מהם כדי שימלא אותו חלל שביניהם סכך כשר ואז תהיה כשרה מפני שהעומד מרובה על הפרוץ: ", + "ומה שאמרנו כי החוטט בגדיש אינה סוכה מן העיקר שזכרתי לך תעשה ולא מן העשוי וכשפרץ בגדיש העומרים סוכה אין ספק כי גג אותה סוכה לא נתכוון הגודש בשעת גדישת אותן העומרים להיותם סוכה ולפיכך אם היה בגדיש חלל טפח במשך שבעה ונעשה לשם סוכה בתחלה והשלים עליו שיעור סוכה אחר גדישת העומרים הרי זו כשרה:" + ], + [ + "המשלשל דפנות מלמעלה למטה כו':
הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה:
גובה הסוכה אין ראוי שיהיה פחות מי' טפחים כמו שזכרנו ור' יוסי סובר כי מחיצה תלויה מתרת ולפיכך אומר כי כשהדופן הוא לבוד בגג ויש בו ד' טפחים אפי' יהיה בינו ובין הארץ יותר מג' טפחים שהוא כשר. ואין הלכה כר' יוסי:" + ], + [ + "בית שנפחת וסיכך על גביו כו':
גם זה עיקר גדול ראוי לשמרו כי כשיש מראש הדופן עד גג הסוכה פחות מד' אמות וביניהן בנין או סכך פסול נראה כאלו ראש הדופן עקום ומגיע בסכך הכשר וזה הענין שנאמר עליו דופן עקומה והיא הלכה למשה מסיני. ", + "וסוכה גדולה היא שישאר באמצע הסוכה סכך כשר שיש בו ז' על ז' וכבר נתבאר לך כי דין דופן עקומה בארבע הרוחות. ואכסדרה הוא מקום לפני הבתים ומוקף מג' רוחותיו והביא אלו הג' הלכות ללמדך כי דופן עקומה דינו בו על איזה מין שיהיה מן הבתים שאותן הכתלים נבנו לבית או לחצר הבית שאותן הכתלים לא נתכוונו בהם שיהיו כתלים לתקרה שמקרים חצר הבית אבל נבנו לשמור הבית מן הדרך שהולכים בו רבים או בסוכה גדולה שמבדיל סכך פסול בין הדפנות ובין סכך כשר ושמור זה הלשון וזכרהו והוא אמרם סכך פסול מן הצד פוסל בארבע אמות ובאמצע פוסל בארבעה טפחים כמו שנתבאר בזה הפרק:" + ], + [ + "העושה סוכתו כמין צריף כו':
מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה כו':
כמין צריף הוא כמו זו הצורה ונקרא בערבי מכנ\"ס והלכה כר\"א שפסל. ואם יש לה גג טפח כזו הצורה [או] אם הכותל גבוה טפח כזה הרי היא כשרה. ומחלוקת ר\"א וחכמים במחצלת כי ת\"ק סבר סתם מחצלת קטנה לשכיבה וסתם מחצלת גדולה לסיכוך ולפיכך אומר עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ענין זה כי סתמא לעולם לסיכוך עד שיתבאר שהיא לשכיבה. ", + "ואמרו לסיכוך מסככין בה הוא במחצלת קטנה שסתמה לעולם לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך ור\"א אומר סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך ואין הלכה כר\"א:" + ] + ], + [ + [ + "הישן תחת המטה בסוכה לא יצא כו':
וצריך שיהיה גובה המטה י\"ט שהוא שיעור סוכה ותהיה כסוכה בתוך סוכה. ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה כו':
סוכה המדובללת ושצלתה מרובה כו':
רבי יהודה סבר סוכה דירת קבע בעינן וכבר קדם לך דעתו ולפיכך הוא מצריך שתהיה יכולה לעמוד בפני עצמה. המדובללת הוא שיהיה גג שלה אינו שוה כמו שביארנו אלא קנה עולה וקנה יורד. ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "העושה סוכתו בראש העגלה כו':
בראש הספינה כשרה ובתנאי שתהיה זו הסוכה חזקה כל כך שלא יהפכנה הרוח המצויה תמיד ביבשה מבלי הכרח. ועוד יתבאר לך כי מכלל הדברים האסורים ביו\"ט אין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה:" + ], + [ + "העושה סוכתו בין האילנות כו':
שליחי מצוה פטורין מן הסוכה כו':
מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את כו':
האילנות אין ראויות שיהו דפנות אלא בשני תנאים האחד שיהו אותם האילנות בתכלית העובי והחזוק כדי שלא תניעם הרוח ויטו לארץ כאשר יקרה לענפים הדקים והשני שימלא ראש האילן ובין ענפים בתבן וכיוצא בו כדי שתתקיים ולא יניענו הרוח כי העיקר אצלנו מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה אינה מחיצה. ועוד עיקר אחר אצלנו העוסק במצוה פטור מן המצוה. ", + "ואמר חולין פטורין מן הסוכה ואפי' חולי קל ביותר. ", + "ואכילת עראי הוא שיאכל אדם שיעור מועט לא יחשוב עליו לסעודה אבל אכלו לדחות תאותו עד שיגמור סעודתו אח\"כ וזה המעשה הביאו ללמדך כי המדקדק על עצמו ואינו אוכל ושותה דבר חוץ לסוכה ה\"ז משובח אע\"פ שאין בו חיוב:" + ], + [], + [ + "רבי אליעזר אומר י\"ד סעודות חייב כו':
ר' אליעזר אומר כי מה שאמר הכתוב בסכת תשבו שבעת ימים יחייב האדם להשתמש בסוכה כמו שמשתמש בביתו תמיד אכילתו ביום ואכילתו בלילה. וחכמים למדים חמשה עשר בתשרי מחמשה עשר בניסן כמו שאכילת מצה בלבד לילה ראשונה מצוה ואח\"כ אם רצה לאכול או לצום או לאכול פירות הרשות בידו כמו שביארנו במקומו כמו כן בסוכות. ", + "ומה שאמר ר' אליעזר ישלים רוצה לומר שיאכל מן הפירות פי שנים ממה שהוא רגיל לאכול מהם כל לילה ולילה אבל הלחם והבשר אין עולין לו לשתי סעודות. ואין הלכה כר' אליעזר:" + ], + [ + "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו כו':
והלכה כבית שמאי:" + ], + [ + "נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה כו':
אמר הש\"י כל האזרח בישראל ישבו בסכות ובאה הקבלה כי זה להוציא נשים ועבדים וקטנים. ", + "וקטן שא\"צ לאמו הוא שאינו קורא לאמו בשעה שעומד משנתו כמנהג נערים קטנים ואין הלכה כב\"ש שהחמיר וחייב הסוכה לזכרים כולם בכל השנים:" + ], + [ + "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע כו':
ענין קבע הוא עיקר ועמוד והוא שיעלה כליו הנאים לסוכה ויציע אותם בהצעה נאה וטובה שיש אצלו וישתדל לנאותה ויאכל וישתה בה וישן בה וישים ביתו כמו בית השימוש והסוכה כמו בית הדירה. ", + "וסריחה בלשונם הוא כמו הפסד. ", + "ומקפה הוא המרק הקרוש והוקפה לפי שרוב בני אדם מואסין אותו ומעט מים מפסיד אותו וכתבו זה במקפה של גריסים והוא הפולים הנטחנים לפי שהתבשיל שנעשה מהם הוא נפסד מהר במים וירידת הגשמים בתחלת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון:" + ] + ], + [ + [ + "לולב הגזול והיבש פסול כו':
מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה ולפיכך לולב הגזול ושל אשרה ושל עיר הנדחת פסול וזו האשרה היא שיהיה האילן הזה נעבד ועוד יתבארו חילוקי אלו האשרות בע\"ז וכבר ידעת אמרו יתברך ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ואמרו יתברך פרי עץ הדר ובאה הקבלה כי כולם צריכין הדר ולפיכך נפסל לולב יבש לפי שאין לו הדר. ", + "נפרצו עליו הוא שישתברו עליו מגב הלולב שהם קבועות בו ויהיה (כמו זו הצורה). ", + "ונפרדו עליו הוא שיפרדו עליו קצתם מקצתם (כזו הצורה) ודעת ר' יהודה כי כל לולב צריך שיאגדו אותו כדי שיתקבצו עליו קיבוץ חזק ובמקום ידוע מא\"י יש דקלים שבריאת הלולבים לשם הם ראש עלה של זה בצד עיקרו של זה ואינן מורכבות קצתם על קצתם כשאר הלולבים (כזו הצורה) והם נקראים ציני הר הברזל: ", + "ואמר ג' טפחים כדי לנענע אותם רוצה בו וכדי לנענע ענינו כדי שיאחזנו בידו וינענעו והוא שיעור טפח. ומן החיוב שלא יהיה הלולב פחות מד' טפחים ומן הטפחים שכל טפח מהם ד' אצבעות בגודל שהוא הבוהן והמדה תהיה מגב הלולב ומתחת עיקר השני עלין התאומים הם בראש הלולב. ואין הלכה כר\"י:" + ], + [ + "הדס הגזול והיבש פסול כו':
ענביו הם הזרעים שיש בהן ובתנאי שיהיו אותן הגרעינין שחורים או אדומין אבל אם היו ירוקים אפי' היו יותר מן העלים כשר. ואמר נקטם ראשו פסול אינה הלכה." + ], + [ + "ערבה גזולה ויבשה פסולה כו':
שמא יעלה על הדעת כי ערבה אינה באה אלא ממקום המים לפי שאמר הכתוב ערבי נחל לא רצה אלא להודיע המין באיזה המקום שיצמח. ואמרו נקטם ראשה פסולה אינה הלכה:" + ], + [ + "ר' ישמעאל אומר ג' הדסים ושתי ערבות וכו':
דע כי שיעור ערבה והדס באורך ג' טפחים מן הטפחים הידועים שהן ד' אצבעות בגודל. והלכה כר' ישמעאל וכר' טרפון:" + ], + [ + "אתרוג הגזול והיבש פסול כו':
ערלה ותרומה טמאה הם מכלל הדברים הטעונין שריפה כמו שנתבאר בזרעים ולפיכך הוא פסול למאמר הש\"י פרי דאלו אינן ראוין לאכילה בשום פנים. והעיקר אצלנו שאין מביאין קדשים לטומאה וכבר נשנה זה העיקר במה שקדם: והמאכלות כולם אינן מקבלות טומאה עד שיפול עליהם אחת מז' משקין כמו שיתבארו אלו העיקרים וענפיהם במסכת משקין ולפיכך לא נתיר לכתחלה שיטול אתרוג מתרומה טהורה ושל מעשר שני שמא יכשיר אותה לטומאה ומה שייחד ", + "ואמר בירושלם לפי שמעשר שני אינו ראוי לאכילה אלא בירושלם וחוץ לירושלם יפדה כמו שנבאר במקומו. ", + "ומה שהתירו אתרוג של דמאי לפי שהדמאי אוכלין אותו העניים כמו שנבאר במקומו ואם רצה להקדיש נכסיו ויהיה עני יהיה זה האתרוג של דמאי מותר לו לאכילה וכיון שיש בו צד היתר שיהיה ראוי לאכילה מותר לברך עליו:" + ], + [ + "עלתה חזזית על רובו נטלה פטמתו נקלף כו':
פטמתו הוא הדד היוצא מעיקר האתרוג. אם היה הנקב מפולש אפי' במשהו פסול ואם אינו מפולש עד שיהיה כאיסר ואיסר רביעית המעה ומשקל האיסר ארבע שעורות. ואינו רוצה בנקלף שתהיה נקלפת [הקליפה] הירוקה עד שיראה הלבן כי זה נכלל באמרו חסר כל שהוא אבל רוצה לומר שנקלף ממנו גלד דק א' מאותו הגלד הירוק ובתנאי שיהיה נקלף כולו אבל אם נשאר ממנו דבר מועט שלא נקלף הרי הוא כשר. ואמר חסר כל שהוא פסול ביו\"ט ראשון בלבד אבל בשאר הימים לא. ומה שאמרנו שהוא כשר כשעלתה חזזית על מיעוטו בשתי תנאים. הא' שתהיה חזזית א' במקום א' אבל אם היו שתים בשני מקומות אפי' היו אותן המקומות כשיצטרפו מיעוט האתרוג פסול והתנאי הב' שלא תהיה החזזית בפטמתו כי כשיהיה שום שינוי בפטמתו ה\"ז פסול והלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "שיעור אתרוג הקטן ר' מאיר אומר כאגוז כו':
הלכה כר' יהודה באמרו כביצה וכר' יוסי באמרו אפי' בשתי ידיו:" + ], + [ + "אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה כו':
והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף כו':
מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב כו':
מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו כו':
למה שאמר בתחלת הפרק כדי לנענע שהודיעך כי מצותו הנענוע הודיעך היכן מנענעים וצורת זה הנענוע מוליך ומביא מעלה ומוריד והלכה כר\"מ ואין הלכה כר\"ע:" + ], + [], + [], + [ + "מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט כו':
הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו':
לכפול הוא שיקרא מאודך כי עניתני עד סוף ההלל כל מלה ומלה שתי פעמים. ", + "לפשוט הוא שיקרא כל מלה פעם אחת כמו שקורין כל ההלל והברכה על קריאת ההלל קודם קריאתו חובה בכל מקום ואין הדבר הולך אחר המנהג: וכבר קדם הדין בפירות שביעית כי אין מותר לעשות מהם סחורה ולא ליתן דמיהם לע\"ה. והעיקר אצלנו אתרוג בתר לקיטתו אזלינן וכיון שנלקט בשנה שביעית דינו כדין פירות שביעית [אף על פי] שנגמר בשנה ששית אבל הלולב מותר למכרו כמו העצים ואין קדושת שביעית חלה עליו:" + ], + [ + "בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה כו':
מדינה היא כל העיירות שבא\"י מלבד ירושלם וכבר ביארנו זה במס' מעשר שני. ", + "ויום הנף הוא יום ששה עשר מניסן שאמר בו השם והניף את העומר ודרש ר' יוחנן בן זכאי אחר חורבן הבית יום ששה עשר מניסן אסור לאכול חדש כל היום וזהו ענין התקין וכן אמרו מאי התקין דרש והתקין ועוד יתבארו עיקרי זה המאמר וטעמו בעשירי ממס' מנחות ואלו התקנות כולם הלכה בכל מקום שנמצא מהם דבר דבר בכל המשנה:" + ], + [], + [ + "יו\"ט הראשון של הג שחל להיות בשבת כו':
אמר הש\"י ולקחתם לכם ביום הראשון ובאה הקבלה לכם משלכם ואם נתנו במתנה יצא ואפי' תהיה המתנה ע\"מ להחזיר כי העיקר אצלנו מתנה ע\"מ להחזיר שמה מתנה ומותר לתת מתנה ביו\"ט: " + ], + [ + "ר' יוסי אומר יו\"ט הראשון של הג כו':
מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה כו':
בתנאי שיוציאו אותו הפוך או שיוציאנו בכלי שהרי לא יצא ידי חובתו אבל אם נטלו בידו והוציאו שוגג חייב חטאת כי העיקר אצלנו מדאגבהיה נפק ביה וכיון שיצא ידי חובתו לא נאמר *) להוציאו ברשות והלכה כר' יוסי והלכה כר' יהודה:
*) שהוציאו " + ] + ], + [ + [ + "לולב וערבה ששה ושבעה כו':
הוא יבאר אלו המאמרים כולם אחד אחד:" + ], + [ + "לולב שבעה כיצד כו':
הלולב נטילתו חובה מה\"ת ביום הראשון בכל העולם ונטילתו חובה כל שבעת הימים במקדש בלבד וכן הוא לשון התורה ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ואמר השם ולקחתם לכם ביום הראשון ואפי' בגבולין ומה שחייב שלא ליטול הלולב בזמן הזה בשבת ביו\"ט הראשון כדי שלא נחדש דבר והוא כי אנו לא היינו נוטלין אותו בחו\"ל ביום הראשון שחל להיות בשבת בזמן שבהמ\"ק קיים לפי שלא היינו יודעים באמת ר\"ח המכוון לקביעות ב\"ד של א\"י והדבר על הענין הראיה והעיבור שהוא בידינו אולי נחבר בו חיבור מיוחד לבאר בו מה שנסתר על רוב בני אדם ומה שחייב לאסור נטילת הלולב בשבת שבתוך החג אפי' במקדש גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברה\"ר ולא עשינו הגזירה ביו\"ט הראשון כי מצותו כל כך חזקה עד שהיא חובה ואפי' בגבולין כמו שנתננו העיקר:" + ], + [ + "ערבה שבעה כיצד כו':
זו הערבה היא הלכה למשה מסיני ליטול ערבה מלבד הערבה שבלולב והיא מנהג הנביאים שהיו נוטלין אותה בלא ברכה ולא שמנו אותה שתדחה שבת ביו\"ט ראשון מפני שלא יתפרסם עניניה אבל יאמרו מחמת הלולב שנטלו היום נטלו הערבה וג\"כ לא שמנו אותה שתדחה שבת שבתוך החג שמא יאמרו כמו שערבה דוחה שבת כך ידחה הלולב וכבר ביארנו כי לולב אינו ניטל בשבת שבתוך החג אבל שמנו אותה שתדחה שבת כשתחול ביום השביעי כדי שיתפרסם זכרה ויודע שהיא חובה וכן אמרו כדי לפרסמה שהיא מה\"ת ובכאן לא נחוש שמא יעבירנו ד' אמות ברה\"ר לפי שענינה מסור לב\"ד ושלוחי ב\"ד בקיאין הם:" + ], + [], + [ + "מצות לולב כיצד כו':
מצות ערבה כיצד כו':
אני משמות הש\"י וכמו כן בדפו\"י הגי' הוא והו. כך אמרו המפרשים לגמ' ואני אומר שהוא קורא ורומז למה שאומר ראו עתה כי אני אני הוא שזה הפסוק בא בשמירת ישראל וישועתם וכאילו אמר אתה שאמרת ראו עתה כי אני אני הוא הושיעה נא כמו שהבטחתנו ומקצת הגאונים אמרו שהוא רוצה בו מי שאני והוא בצרה הושיעה נא וזה על דרך הפשט והוא אמר יתעלה עמו אנכי בצרה: " + ], + [ + "כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כו':
ר' יוחנן אומר כפות תמרים אחת ללולב ואחת למזבח ואסור לאכול האתרוג בשביעי כי העיקר אצלנו כיון שנאסר מקצת היום נאסר כולו ולפיכך אמר התינוקות כי אינם מדקדקים באיסור והיתר. ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא:" + ], + [], + [ + "ההלל והשמחה שמונה כיצד כו':
סוכה שבעה כיצד כו':
אמר הש\"י והיית אך שמח אמרי' לרבות יו\"ט האחרון לשמחה: " + ], + [ + "ניסוך המים [שבעה] כיצד צלוחית של זהב כו':
החוטם שהיה בספל המים היה דק יותר מאותו שהיה בספל היין כי יינם היה עב יותר מן המים ור' יהודה אומר לוג של מים בלבד היה מנסך כל שמנת ימי החג וניסוך המים בחג הלכה למשה מסיני ויש לו רמזים נסתרים בתורה ואותן שאינן מאמינין בתורה שבעל פה אינן מאמינים בניסוך המים ולפיכך כשניסך זה המים על רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהם לפי שהיה צדוקי שאינו מאמין בניסוך המים:" + ], + [ + "מה שהצריך שלא תהא מקודשת לפי שאם היתה מקודשת כלומר מכלי שרת יחשבו כי לקדוש ידים ורגלים מלאוה ויקדשו ידיהם ממנה ולפיכך תהיה אותה החבית חול." + ] + ], + [ + [ + "החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה כו':
חליל הוא כלי מכלי שיר הנקרא בלשון ערבי מזמא\"ר והיו שם מינים רבים מכלי הניגון אבל לפי שזה הוא העיקר השיר נתייחס אליו. ", + "ובית השואבה שם המקום שהיו מתקנין לשמחה וקראו לו זה השם משום ושאבתם מים בששון:" + ], + [ + "במוצאי יו\"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים וכו':
תיקון גדול ר\"ל גדול התועלת והוא כי העם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים וכשאצייר העזרה בכללה במקומה יתבאר לך עזרת הנשים וזולתה מן המקומות. ", + "ואמרו אנו ליה וליה עינינו קיצר בדבר ולשונם היה כך אנו ליה משתחוים ועינינו ליה מיחלות:" + ], + [], + [], + [ + "אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש כו':
ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה רוצה בזה על הרוב כי יתכן בקצת השנים שיהיה בו יום יהיה בו שבעה וחמשים תקיעות והוא כשיחול ע\"פ בשבת וכבר קדם לך בפסחים כי הפסח נשחט בשלשה כיתות ושם אמר נכנסת כת ראשונה תקעו והריעו ותקעו ועוד אמר קראו את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו שלשו ואמר כמעשה הראשונה כך מעשה שנייה ושלישית הרי נתבאר מזה כי שלש תקיעות בכל קריאה שהם בשלשה כתות שבעה ועשרים תקיעות וי\"ח לשני תמידין ותשעה למוסף שבת ושלשה לפתיחת שערים ואי אפשר להיות במקדש יותר מזה המנין:" + ], + [ + "יו\"ט הראשון של חג היו שם י\"ג פרים כו':
כל זה מבואר בידיעת שני עיקרים האחד מהם כי משמרות כהונה עשרים וארבע וכולם עובדים במועדות והשני כי קרבנות ארבע עשר כבשים ושני אילים ושעיר בכל יום משבעה הימים וביום הראשון מוסף על מה שזכרנו שלשה עשר פרים וביום השני שנים עשר פרים וביום השלישי אחד עשר פרים וכן פוחתין אחד אחד עד שיהיו קרבנות יום שביעי שבעה פרים ושני אילים ושעיר וארבע עשר כבשים והם עשרים וארבע בהמות כמנין המשמרות תקריב כל משמרה ומשמרה בהמה אחת וזהו ענין אמרם ויד כולם שוה כי אין שם משמרה שתקריב ב' בהמות ובשאר ימות החג תקריב משמרה לכל פר ופר ומשמרה לשעיר ושני משמרות לשני אילים ומה שנשאר ממנין המשמרות חלקו הארבע עשר כבשים יש מהם מי שמקריב שני כבשים שני פעמים ומהם מי שמקריב אחד כמו שנזכר עד שישתוה המנין ויחזרו חלילה על הסדר הנזכר ומנין אלו הקרבנות הם לשון התורה ומה שאמרו בכאן אחד שנים שלשה על המשמרות אע\"פ שמשמרה ומשמרות לשון נקבה מאמרם לא היה אלא על ראש המשמרה כאשר יאמרו בכל המשנה יהויריב וידעיה רוצה בו משמרת יהויריב משמרת ידעיה ואולי שהיה מונה וסומך על מלת משמר שהוא לשון זכר:" + ], + [ + "בשלשה פרקים בשנה היו כל משמרות שוות כו':
יו\"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה כו':
פרקים הם שלשה רגלים ובעצרת יש לנו לחם חמץ במקדש וצוה הש\"י ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ולחם הפנים מצה וכשיחול יום עצרת בשבת היו מחלקין על הכהנים חמץ ומצה. ", + "ואמרו שוין באימורי הרגלים ר\"ל קרבנות שנאמרו ברגלים מה שראוי מהם לאכול אוכלין אותו בשוה והראוי לשריפה מקריבין אותו בשותפות כמו שנזכר. ", + "ומשמר שזמנו קבוע הוא המשמר שאותו השבוע היתה לו לבדו ואפי' אם לא היה בו חג. ", + "ואמר כל קרבנות הצבור לאתויי פר העלם דבר של צבור ועוד יתבאר ענינו במס' הוריות. ", + "ואמרו הוא מקריב את הכל לאתויי קיץ המזבח וכבר ביארנוהו ברביעי של שקלים. ", + "ואמרו בזמן שיו\"ט סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה ענינו כי כשהיה יו\"ט הראשון של חג יום ראשון חולקין כולם לחם הפנים בשוה יום שבת שהוא ערב הרגל אע\"פ שלא חל הזמן להיות שוין בו וזה הדבר תקנה מפני הקדמתן וכניסתן לעבודה [והזמנתן] מקודם וכמו כן כשיחול יו\"ט האחרון יום ששי חולקים לחם הפנים בשוה יום שבת שלאחריו שהוא יום אסרו חג אע\"פ שהחג נגמר וזה תקנה לפי שאם יתאחר מאותה משמרה שום אדם תשאר שארית מאלו המשמרות ותמלא מקומה:" + ], + [ + "חל להיות יום אחד להפסיק בינתים כו':
חל יום אחד להפסיק בינתים הוא שהיה יו\"ט הראשון של חג יום שני או יו\"ט האחרון יום חמישי וכשאירע כן לא ישאר למשמר השני הנכנס אלא עבודת יום אחד בלבד ויבא החג וישתתפו כולם בעבודה אם יחול יו\"ט הראשון יום שני או יכנס משמר שני יום שבת אם יחול יו\"ט האחרון יום חמישי לפי שכל יום שבת הוא היום שמתחלפין המשמרות תצא אחת ותיכנס השנית ומחלקין לחם הפנים וכשיזדמן לאחת המשמרות זה המשמר שלא ישאר לו לעבוד אלא יום אחד יתעצל בדבר ויתעכב מלבוא ותרגום ויתמהמה ויתעכב לפיכך תקנו לו שיקח מלחם הפנים שתי ככרות בלבד ור' יהודה רואה שראוי להעדיף משמר הנכנס מפני נעילת אלו השערים של מוצ\"ש ומפני מה חולקין לחם הפנים הנכנסים בצפון העזרה כדי שידעו כי העבודה בזו השבוע שלהם כי השחיטה בצפון כמו שיתבאר במקומו. והיו במקדש ארבע ועשרים טבעות טבעת לכל משמר היו תולין בהם הבהמות ומפשיטין אותם והיו כולם קבועות בכתלים וכשהיתה נכנסה משמרה היתה תולה אותה טבעת לרמוז שהעבודה שלה וכמו כן היו שם עשרים וארבע חלונות ושם בגדי כהונה חלון לכל משמרה ומשמרה והיו כלם סגורות וכשנכנסת משמרה לעבודה היתה פותחת החלון שלה מלבד משמרת בלגה שגזרו עליה חכמים שתהיה לעולם זו המשמרה חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה כמו המשמרה היוצאת ולא הניחו לה סימן שיורה עליה שהעבודה שלה ועשו לה זה מפני כי כשתקפה יד היונים על ירושלים כמו שנתפרסם נשאת נערה אחת מהם לאחד משרי היונים וחזרה לדתם והעיזה פניה ונכנסה לבהמ\"ק והכתה בסנדלה על המזבח והיתה מדברת ואומרת לו בלשון יוני יאריב יאריב עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ולא תושיעם בעת צרתם ולפיכך עשו חכמי אותו הדור בכל המשפחה שיצא ממנה זו התרבות רעה מה שכתבתי וקבעו זה לדורות משום והנשארים ישמעו ויראו. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..feea722db67f014e01571545a6682e5fed8b71e5 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Sukkah/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,211 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Sukkah", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Sukkah", + "text": [ + [ + [ + "סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה פסולה כו':
סוכה ישנה ב\"ש פוסלין כו':
העיקר אצלנו סוכה דירת עראי בעינן ולפיכך אין ראוי להיות גבוה יותר מכ' אמה ור' יהודה סבר סוכה דירת קבע בעינן ולפיכך הוא מתיר שתהיה גבוה אפי' בתכלית הגובה ושיעור רחבה לא פחות מז' טפחים באורך על ז' טפחים ברוחב וכבר קדמו לך בזה הסדר עקרים מכללם כל פחות משלשה כלבוד דמי ומהם כי שיעור מקום לא יהיה פחות מארבעה טפחים. ואמרם ושאין לה ג' דפנות פי' שיהיו שני הכתלים גמורים והכותל השלישי אפי' לא יהיה בו אלא טפח ומשהו יתן אותו בפחות מג' סמוך לדופן עד שיהיה הכל שיעור מקום. ולזו הסוכה ג' צורות הראשונה שיהיו לה ג' כתלים גמורות דבוקות בגג ולא יצטרכו לדבר אחר וזו היא צורתה . והצורה השניה שיהיו לה שני כתלים דבוקים ותצטרך לכותל שלישי יהיה בה יותר מטפח ויעמידנה בפחות משלשה סמוך לדופן עד שיהיה (בטפח) עם החלל שיש בינו לבין הכותל ארבעה טפחים וצריכה צורת פתח וזהו צורתה . והצורה השלישית היא שיש לה שני כתלים זה כנגד זה ותצטרך לכותל שלישי יהיה בו יותר מארבעה טפחים ויעמידנה בפחות מג' ויהיה בו שיעור סוכה קטנה והיא ז' טפחים וזו ג\"כ צריכה לצורת פתח וזו היא צורתה . וזו הצורה האחרונה היא צריכה לארבעה ומשהו לפי שהב' כתלים מובדלים וכבר קדם לך בעירובין צורת פתח שאמרנו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם ושם ביארנו שאין אנו צריכין שידבק קנה שעל גביהם בהם. ", + "ואמרו שחמתה מרובה מצלתה פסולה היא ראיה שאם חמתה וצלתה שוין שהיא כשרה וזה יראה בקרקע אם נראה שיעור השמש בקרקע כשיעור הצל ר\"ל שיהיה כשיעור המקום שכיסה אותו מגג הסוכה ואין בו שמש כלל שהיא כשרה לפי שהנקבים שבגג הסוכה שמהם נכנס השמש פחות מן הסכוך וזה יתבאר בחכמת הראיות נקרא בערבי על\"ס אלמנט\"ב במופת שהשמש כשנכנס על חור או חלון שיהיה אורו בארץ יותר גדול מאותו חור בהכרח ואין הלכה כר' יהודה: " + ], + [ + "העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה כו':
[סוכה על גבי סוכה וכו']:
רוצה באמרו דיורין שלא תהיה ראויה לדירה והוא כי כשתהיה התחתונה חלשה כל כך שאינה יכולה לסבול בשום פנים מה שפורשין עליה מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה כשרה לפי שאנחנו על [גג] העליונה נסמוך ואם היא חזקה כל כך שתוכל לקבל מה שפורשין עליה מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה פסולה ואם יכולה לקבל כרים וכסתות ע\"י הדחק והגג מתנועע בהם בזה חולקין ר' יהודה וחכמים וכל זה בתנאי שיהיה החלל שבין שתי הגגות י' טפחים או יותר אבל פחות מי' תהיה התחתונה כשרה. ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "פירס עליה סדין מפני החמה כו':
נשר הוא דבר הנושר מן העלין והלולבין מן הצמחים שמסככין בהם. ", + "וקינוף הוא ארבעה עמודים וכשפירש עליהם יהיה גג ותהיה סוכה בתוך סוכה ובתנאי שתהיה בגובה העמודים י' טפחים או יותר. ", + "ונקליטי המטה הם שני עמודים בלבד וכשפרש עליהם אינו סכך ואם פרש מסך תחת גג הסוכה לנוי הרי היא כשרה מפני שפרט ואומר מפני הנשר:" + ], + [ + "הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת כו':
אם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה בתנאי שיקוץ אותן שאם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה לפי שאין מותר לסכך בצמחים בעודן מחוברין לקרקע מן הטעם שנבאר. ", + "עוד אמר או שקצצן כשרה בתנאי שינענע אותן ואז תהיה כשרה ואע\"פ שרוב הסוכה מזה הגפן או הדלעת כדי שיהיה נעשה לשם סוכה כי העיקר אצלנו חג הסוכות תעשה לך ואמרו תעשה ולא מן העשוי וזה העיקר הנזכר כי כל שגדוליו מן הארץ אינה מקבל טומאה והוא שלא יהיה כגון מחצלאות ובגדי פשתן וכלי עץ שמקבלין כלם טומאה הוא עיקר אמיתי וראוי לסמוך עליו והראיה בזה אמר הש\"י חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וגו' ובאה הקבלה בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ענינו שתהיה הסוכה מהם וכיוצא בהם:" + ], + [ + "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין כו':
נחוש שמא ישים אדם מתחלה חבילת האגודה לייבש או להצניע קודם החג וימלך אחרי כן ויניחנה להיותה סוכה והוא אסור מן הטעם שזכרנו תעשה ולא מן העשוי ר\"ל שאינו עשוי לצל רק לייבש ולפיכך הטרחנוהו להתיר אותם החבילות כדי שיהיה מעשה לשם סוכה ולפיכך צריך להתיר החבילות מפני זה החשש ונאסור עשיית הסכך בחבילות הקשורות:" + ], + [ + "מסככין בנסרים דברי רבי יהודה כו':
נסרים הם הלוחות אם היו אותם הנסרים קצרות שאין ברחבן ג' טפחים מותר לסכך בהם לדברי הכל לפי שהם כקנים ואם היה ברוחב כל נסר מהן ד' טפחים שהוא שיעור מקום אסור לסכך בהם לדברי הכל ואם היה רוחב אותן הנסרים פחות מד' ויותר מג' בזה נחלקו ר' יהודה ור\"מ ר' יהודה מתיר לסכך בהן לפי שהן פחות מד' ואין בהם שיעור מקום ור' מאיר אוסר לפי שהם יותר מג' טפחים ויצאו מתורת לבוד והלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "תקרה שאין עליה מעזיבה כו':
תקרה היא גג או סכך מעצים. ", + "ומעזיבה היא הטיט או העפר או הסיד שנותנים על הנסרים. ", + "ומפקפק פי' שיעקור אותן ממקומן ומן המסמרין התקועין בהם. ", + "ונוטל אחת מבינתים פי' שיטול נסר א' מבין שני נסרי וימלא מקום אותם הנסרים שעקר מסכך כשר. וב\"ש אומרים אע\"פ שפקפק נוטל אחת מבינתים לפי שהם סוברים כי ביטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים ור' יהודה אומר כי ב\"ה סוברין שבאחד מאלו שני מעשים יהיה ביטול תקרה ור' מאיר אומר כי ב\"ש וב\"ה מודין שביטול תקרה לא יהיה אלא בנטילת אחת מבינתים. והלכה כר' יהודה כמו שהורה מדברי בית הלל:" + ], + [ + "המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה כו':
אין ראוי לסכך בשפודים לפי שאינן גדולי קרקע. ", + "וארוכות המטה כלים ומקבלין טומאה. ", + "ואמר כמותן רוצה בו כיוצא בהן בקרוב ולא בדיוק כי העיקר אצלנו כי כשהסוכה פרוץ כעומד שהיא פסולה ואלו השפודים כמו כן כל סכך פסול נחשוב אותו כפרוץ ולפיכך צריך שיהיה חלל ביניהן יותר מעט מהם כדי שימלא אותו חלל שביניהם סכך כשר ואז תהיה כשרה מפני שהעומד מרובה על הפרוץ: ", + "ומה שאמרנו כי החוטט בגדיש אינה סוכה מן העיקר שזכרתי לך תעשה ולא מן העשוי וכשפרץ בגדיש העומרים סוכה אין ספק כי גג אותה סוכה לא נתכוון הגודש בשעת גדישת אותן העומרים להיותם סוכה ולפיכך אם היה בגדיש חלל טפח במשך שבעה ונעשה לשם סוכה בתחלה והשלים עליו שיעור סוכה אחר גדישת העומרים הרי זו כשרה:" + ], + [ + "המשלשל דפנות מלמעלה למטה כו':
הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה:
גובה הסוכה אין ראוי שיהיה פחות מי' טפחים כמו שזכרנו ור' יוסי סובר כי מחיצה תלויה מתרת ולפיכך אומר כי כשהדופן הוא לבוד בגג ויש בו ד' טפחים אפי' יהיה בינו ובין הארץ יותר מג' טפחים שהוא כשר. ואין הלכה כר' יוסי:" + ], + [ + "בית שנפחת וסיכך על גביו כו':
גם זה עיקר גדול ראוי לשמרו כי כשיש מראש הדופן עד גג הסוכה פחות מד' אמות וביניהן בנין או סכך פסול נראה כאלו ראש הדופן עקום ומגיע בסכך הכשר וזה הענין שנאמר עליו דופן עקומה והיא הלכה למשה מסיני. ", + "וסוכה גדולה היא שישאר באמצע הסוכה סכך כשר שיש בו ז' על ז' וכבר נתבאר לך כי דין דופן עקומה בארבע הרוחות. ואכסדרה הוא מקום לפני הבתים ומוקף מג' רוחותיו והביא אלו הג' הלכות ללמדך כי דופן עקומה דינו בו על איזה מין שיהיה מן הבתים שאותן הכתלים נבנו לבית או לחצר הבית שאותן הכתלים לא נתכוונו בהם שיהיו כתלים לתקרה שמקרים חצר הבית אבל נבנו לשמור הבית מן הדרך שהולכים בו רבים או בסוכה גדולה שמבדיל סכך פסול בין הדפנות ובין סכך כשר ושמור זה הלשון וזכרהו והוא אמרם סכך פסול מן הצד פוסל בארבע אמות ובאמצע פוסל בארבעה טפחים כמו שנתבאר בזה הפרק:" + ], + [ + "העושה סוכתו כמין צריף כו':
מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה כו':
כמין צריף הוא כמו זו הצורה ונקרא בערבי מכנ\"ס והלכה כר\"א שפסל. ואם יש לה גג טפח כזו הצורה [או] אם הכותל גבוה טפח כזה הרי היא כשרה. ומחלוקת ר\"א וחכמים במחצלת כי ת\"ק סבר סתם מחצלת קטנה לשכיבה וסתם מחצלת גדולה לסיכוך ולפיכך אומר עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ענין זה כי סתמא לעולם לסיכוך עד שיתבאר שהיא לשכיבה. ", + "ואמרו לסיכוך מסככין בה הוא במחצלת קטנה שסתמה לעולם לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך ור\"א אומר סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך ואין הלכה כר\"א:" + ] + ], + [ + [ + "הישן תחת המטה בסוכה לא יצא כו':
וצריך שיהיה גובה המטה י\"ט שהוא שיעור סוכה ותהיה כסוכה בתוך סוכה. ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה כו':
סוכה המדובללת ושצלתה מרובה כו':
רבי יהודה סבר סוכה דירת קבע בעינן וכבר קדם לך דעתו ולפיכך הוא מצריך שתהיה יכולה לעמוד בפני עצמה. המדובללת הוא שיהיה גג שלה אינו שוה כמו שביארנו אלא קנה עולה וקנה יורד. ואין הלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "העושה סוכתו בראש העגלה כו':
בראש הספינה כשרה ובתנאי שתהיה זו הסוכה חזקה כל כך שלא יהפכנה הרוח המצויה תמיד ביבשה מבלי הכרח. ועוד יתבאר לך כי מכלל הדברים האסורים ביו\"ט אין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה:" + ], + [ + "העושה סוכתו בין האילנות כו':
שליחי מצוה פטורין מן הסוכה כו':
מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את כו':
האילנות אין ראויות שיהו דפנות אלא בשני תנאים האחד שיהו אותם האילנות בתכלית העובי והחזוק כדי שלא תניעם הרוח ויטו לארץ כאשר יקרה לענפים הדקים והשני שימלא ראש האילן ובין ענפים בתבן וכיוצא בו כדי שתתקיים ולא יניענו הרוח כי העיקר אצלנו מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה אינה מחיצה. ועוד עיקר אחר אצלנו העוסק במצוה פטור מן המצוה. ", + "ואמר חולין פטורין מן הסוכה ואפי' חולי קל ביותר. ", + "ואכילת עראי הוא שיאכל אדם שיעור מועט לא יחשוב עליו לסעודה אבל אכלו לדחות תאותו עד שיגמור סעודתו אח\"כ וזה המעשה הביאו ללמדך כי המדקדק על עצמו ואינו אוכל ושותה דבר חוץ לסוכה ה\"ז משובח אע\"פ שאין בו חיוב:" + ], + [], + [ + "רבי אליעזר אומר י\"ד סעודות חייב כו':
ר' אליעזר אומר כי מה שאמר הכתוב בסכת תשבו שבעת ימים יחייב האדם להשתמש בסוכה כמו שמשתמש בביתו תמיד אכילתו ביום ואכילתו בלילה. וחכמים למדים חמשה עשר בתשרי מחמשה עשר בניסן כמו שאכילת מצה בלבד לילה ראשונה מצוה ואח\"כ אם רצה לאכול או לצום או לאכול פירות הרשות בידו כמו שביארנו במקומו כמו כן בסוכות. ", + "ומה שאמר ר' אליעזר ישלים רוצה לומר שיאכל מן הפירות פי שנים ממה שהוא רגיל לאכול מהם כל לילה ולילה אבל הלחם והבשר אין עולין לו לשתי סעודות. ואין הלכה כר' אליעזר:" + ], + [ + "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו כו':
והלכה כבית שמאי:" + ], + [ + "נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה כו':
אמר הש\"י כל האזרח בישראל ישבו בסכות ובאה הקבלה כי זה להוציא נשים ועבדים וקטנים. ", + "וקטן שא\"צ לאמו הוא שאינו קורא לאמו בשעה שעומד משנתו כמנהג נערים קטנים ואין הלכה כב\"ש שהחמיר וחייב הסוכה לזכרים כולם בכל השנים:" + ], + [ + "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע כו':
ענין קבע הוא עיקר ועמוד והוא שיעלה כליו הנאים לסוכה ויציע אותם בהצעה נאה וטובה שיש אצלו וישתדל לנאותה ויאכל וישתה בה וישן בה וישים ביתו כמו בית השימוש והסוכה כמו בית הדירה. ", + "וסריחה בלשונם הוא כמו הפסד. ", + "ומקפה הוא המרק הקרוש והוקפה לפי שרוב בני אדם מואסין אותו ומעט מים מפסיד אותו וכתבו זה במקפה של גריסים והוא הפולים הנטחנים לפי שהתבשיל שנעשה מהם הוא נפסד מהר במים וירידת הגשמים בתחלת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון:" + ] + ], + [ + [ + "לולב הגזול והיבש פסול כו':
מצוה הבאה בעבירה אינה מצוה ולפיכך לולב הגזול ושל אשרה ושל עיר הנדחת פסול וזו האשרה היא שיהיה האילן הזה נעבד ועוד יתבארו חילוקי אלו האשרות בע\"ז וכבר ידעת אמרו יתברך ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ואמרו יתברך פרי עץ הדר ובאה הקבלה כי כולם צריכין הדר ולפיכך נפסל לולב יבש לפי שאין לו הדר. ", + "נפרצו עליו הוא שישתברו עליו מגב הלולב שהם קבועות בו ויהיה (כמו זו הצורה). ", + "ונפרדו עליו הוא שיפרדו עליו קצתם מקצתם (כזו הצורה) ודעת ר' יהודה כי כל לולב צריך שיאגדו אותו כדי שיתקבצו עליו קיבוץ חזק ובמקום ידוע מא\"י יש דקלים שבריאת הלולבים לשם הם ראש עלה של זה בצד עיקרו של זה ואינן מורכבות קצתם על קצתם כשאר הלולבים (כזו הצורה) והם נקראים ציני הר הברזל: ", + "ואמר ג' טפחים כדי לנענע אותם רוצה בו וכדי לנענע ענינו כדי שיאחזנו בידו וינענעו והוא שיעור טפח. ומן החיוב שלא יהיה הלולב פחות מד' טפחים ומן הטפחים שכל טפח מהם ד' אצבעות בגודל שהוא הבוהן והמדה תהיה מגב הלולב ומתחת עיקר השני עלין התאומים הם בראש הלולב. ואין הלכה כר\"י:" + ], + [ + "הדס הגזול והיבש פסול כו':
ענביו הם הזרעים שיש בהן ובתנאי שיהיו אותן הגרעינין שחורים או אדומין אבל אם היו ירוקים אפי' היו יותר מן העלים כשר. ואמר נקטם ראשו פסול אינה הלכה." + ], + [ + "ערבה גזולה ויבשה פסולה כו':
שמא יעלה על הדעת כי ערבה אינה באה אלא ממקום המים לפי שאמר הכתוב ערבי נחל לא רצה אלא להודיע המין באיזה המקום שיצמח. ואמרו נקטם ראשה פסולה אינה הלכה:" + ], + [ + "ר' ישמעאל אומר ג' הדסים ושתי ערבות וכו':
דע כי שיעור ערבה והדס באורך ג' טפחים מן הטפחים הידועים שהן ד' אצבעות בגודל. והלכה כר' ישמעאל וכר' טרפון:" + ], + [ + "אתרוג הגזול והיבש פסול כו':
ערלה ותרומה טמאה הם מכלל הדברים הטעונין שריפה כמו שנתבאר בזרעים ולפיכך הוא פסול למאמר הש\"י פרי דאלו אינן ראוין לאכילה בשום פנים. והעיקר אצלנו שאין מביאין קדשים לטומאה וכבר נשנה זה העיקר במה שקדם: והמאכלות כולם אינן מקבלות טומאה עד שיפול עליהם אחת מז' משקין כמו שיתבארו אלו העיקרים וענפיהם במסכת משקין ולפיכך לא נתיר לכתחלה שיטול אתרוג מתרומה טהורה ושל מעשר שני שמא יכשיר אותה לטומאה ומה שייחד ", + "ואמר בירושלם לפי שמעשר שני אינו ראוי לאכילה אלא בירושלם וחוץ לירושלם יפדה כמו שנבאר במקומו. ", + "ומה שהתירו אתרוג של דמאי לפי שהדמאי אוכלין אותו העניים כמו שנבאר במקומו ואם רצה להקדיש נכסיו ויהיה עני יהיה זה האתרוג של דמאי מותר לו לאכילה וכיון שיש בו צד היתר שיהיה ראוי לאכילה מותר לברך עליו:" + ], + [ + "עלתה חזזית על רובו נטלה פטמתו נקלף כו':
פטמתו הוא הדד היוצא מעיקר האתרוג. אם היה הנקב מפולש אפי' במשהו פסול ואם אינו מפולש עד שיהיה כאיסר ואיסר רביעית המעה ומשקל האיסר ארבע שעורות. ואינו רוצה בנקלף שתהיה נקלפת [הקליפה] הירוקה עד שיראה הלבן כי זה נכלל באמרו חסר כל שהוא אבל רוצה לומר שנקלף ממנו גלד דק א' מאותו הגלד הירוק ובתנאי שיהיה נקלף כולו אבל אם נשאר ממנו דבר מועט שלא נקלף הרי הוא כשר. ואמר חסר כל שהוא פסול ביו\"ט ראשון בלבד אבל בשאר הימים לא. ומה שאמרנו שהוא כשר כשעלתה חזזית על מיעוטו בשתי תנאים. הא' שתהיה חזזית א' במקום א' אבל אם היו שתים בשני מקומות אפי' היו אותן המקומות כשיצטרפו מיעוט האתרוג פסול והתנאי הב' שלא תהיה החזזית בפטמתו כי כשיהיה שום שינוי בפטמתו ה\"ז פסול והלכה כר' יהודה:" + ], + [ + "שיעור אתרוג הקטן ר' מאיר אומר כאגוז כו':
הלכה כר' יהודה באמרו כביצה וכר' יוסי באמרו אפי' בשתי ידיו:" + ], + [ + "אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה כו':
והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף כו':
מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב כו':
מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו כו':
למה שאמר בתחלת הפרק כדי לנענע שהודיעך כי מצותו הנענוע הודיעך היכן מנענעים וצורת זה הנענוע מוליך ומביא מעלה ומוריד והלכה כר\"מ ואין הלכה כר\"ע:" + ], + [], + [], + [ + "מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט כו':
הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו':
לכפול הוא שיקרא מאודך כי עניתני עד סוף ההלל כל מלה ומלה שתי פעמים. ", + "לפשוט הוא שיקרא כל מלה פעם אחת כמו שקורין כל ההלל והברכה על קריאת ההלל קודם קריאתו חובה בכל מקום ואין הדבר הולך אחר המנהג: וכבר קדם הדין בפירות שביעית כי אין מותר לעשות מהם סחורה ולא ליתן דמיהם לע\"ה. והעיקר אצלנו אתרוג בתר לקיטתו אזלינן וכיון שנלקט בשנה שביעית דינו כדין פירות שביעית [אף על פי] שנגמר בשנה ששית אבל הלולב מותר למכרו כמו העצים ואין קדושת שביעית חלה עליו:" + ], + [ + "בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה כו':
מדינה היא כל העיירות שבא\"י מלבד ירושלם וכבר ביארנו זה במס' מעשר שני. ", + "ויום הנף הוא יום ששה עשר מניסן שאמר בו השם והניף את העומר ודרש ר' יוחנן בן זכאי אחר חורבן הבית יום ששה עשר מניסן אסור לאכול חדש כל היום וזהו ענין התקין וכן אמרו מאי התקין דרש והתקין ועוד יתבארו עיקרי זה המאמר וטעמו בעשירי ממס' מנחות ואלו התקנות כולם הלכה בכל מקום שנמצא מהם דבר דבר בכל המשנה:" + ], + [], + [ + "יו\"ט הראשון של הג שחל להיות בשבת כו':
אמר הש\"י ולקחתם לכם ביום הראשון ובאה הקבלה לכם משלכם ואם נתנו במתנה יצא ואפי' תהיה המתנה ע\"מ להחזיר כי העיקר אצלנו מתנה ע\"מ להחזיר שמה מתנה ומותר לתת מתנה ביו\"ט: " + ], + [ + "ר' יוסי אומר יו\"ט הראשון של הג כו':
מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה כו':
בתנאי שיוציאו אותו הפוך או שיוציאנו בכלי שהרי לא יצא ידי חובתו אבל אם נטלו בידו והוציאו שוגג חייב חטאת כי העיקר אצלנו מדאגבהיה נפק ביה וכיון שיצא ידי חובתו לא נאמר *) להוציאו ברשות והלכה כר' יוסי והלכה כר' יהודה:
*) שהוציאו " + ] + ], + [ + [ + "לולב וערבה ששה ושבעה כו':
הוא יבאר אלו המאמרים כולם אחד אחד:" + ], + [ + "לולב שבעה כיצד כו':
הלולב נטילתו חובה מה\"ת ביום הראשון בכל העולם ונטילתו חובה כל שבעת הימים במקדש בלבד וכן הוא לשון התורה ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ואמר השם ולקחתם לכם ביום הראשון ואפי' בגבולין ומה שחייב שלא ליטול הלולב בזמן הזה בשבת ביו\"ט הראשון כדי שלא נחדש דבר והוא כי אנו לא היינו נוטלין אותו בחו\"ל ביום הראשון שחל להיות בשבת בזמן שבהמ\"ק קיים לפי שלא היינו יודעים באמת ר\"ח המכוון לקביעות ב\"ד של א\"י והדבר על הענין הראיה והעיבור שהוא בידינו אולי נחבר בו חיבור מיוחד לבאר בו מה שנסתר על רוב בני אדם ומה שחייב לאסור נטילת הלולב בשבת שבתוך החג אפי' במקדש גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברה\"ר ולא עשינו הגזירה ביו\"ט הראשון כי מצותו כל כך חזקה עד שהיא חובה ואפי' בגבולין כמו שנתננו העיקר:" + ], + [ + "ערבה שבעה כיצד כו':
זו הערבה היא הלכה למשה מסיני ליטול ערבה מלבד הערבה שבלולב והיא מנהג הנביאים שהיו נוטלין אותה בלא ברכה ולא שמנו אותה שתדחה שבת ביו\"ט ראשון מפני שלא יתפרסם עניניה אבל יאמרו מחמת הלולב שנטלו היום נטלו הערבה וג\"כ לא שמנו אותה שתדחה שבת שבתוך החג שמא יאמרו כמו שערבה דוחה שבת כך ידחה הלולב וכבר ביארנו כי לולב אינו ניטל בשבת שבתוך החג אבל שמנו אותה שתדחה שבת כשתחול ביום השביעי כדי שיתפרסם זכרה ויודע שהיא חובה וכן אמרו כדי לפרסמה שהיא מה\"ת ובכאן לא נחוש שמא יעבירנו ד' אמות ברה\"ר לפי שענינה מסור לב\"ד ושלוחי ב\"ד בקיאין הם:" + ], + [], + [ + "מצות לולב כיצד כו':
מצות ערבה כיצד כו':
אני משמות הש\"י וכמו כן בדפו\"י הגי' הוא והו. כך אמרו המפרשים לגמ' ואני אומר שהוא קורא ורומז למה שאומר ראו עתה כי אני אני הוא שזה הפסוק בא בשמירת ישראל וישועתם וכאילו אמר אתה שאמרת ראו עתה כי אני אני הוא הושיעה נא כמו שהבטחתנו ומקצת הגאונים אמרו שהוא רוצה בו מי שאני והוא בצרה הושיעה נא וזה על דרך הפשט והוא אמר יתעלה עמו אנכי בצרה: " + ], + [ + "כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כו':
ר' יוחנן אומר כפות תמרים אחת ללולב ואחת למזבח ואסור לאכול האתרוג בשביעי כי העיקר אצלנו כיון שנאסר מקצת היום נאסר כולו ולפיכך אמר התינוקות כי אינם מדקדקים באיסור והיתר. ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא:" + ], + [], + [ + "ההלל והשמחה שמונה כיצד כו':
סוכה שבעה כיצד כו':
אמר הש\"י והיית אך שמח אמרי' לרבות יו\"ט האחרון לשמחה: " + ], + [ + "ניסוך המים [שבעה] כיצד צלוחית של זהב כו':
החוטם שהיה בספל המים היה דק יותר מאותו שהיה בספל היין כי יינם היה עב יותר מן המים ור' יהודה אומר לוג של מים בלבד היה מנסך כל שמנת ימי החג וניסוך המים בחג הלכה למשה מסיני ויש לו רמזים נסתרים בתורה ואותן שאינן מאמינין בתורה שבעל פה אינן מאמינים בניסוך המים ולפיכך כשניסך זה המים על רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהם לפי שהיה צדוקי שאינו מאמין בניסוך המים:" + ], + [ + "מה שהצריך שלא תהא מקודשת לפי שאם היתה מקודשת כלומר מכלי שרת יחשבו כי לקדוש ידים ורגלים מלאוה ויקדשו ידיהם ממנה ולפיכך תהיה אותה החבית חול." + ] + ], + [ + [ + "החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה כו':
חליל הוא כלי מכלי שיר הנקרא בלשון ערבי מזמא\"ר והיו שם מינים רבים מכלי הניגון אבל לפי שזה הוא העיקר השיר נתייחס אליו. ", + "ובית השואבה שם המקום שהיו מתקנין לשמחה וקראו לו זה השם משום ושאבתם מים בששון:" + ], + [ + "במוצאי יו\"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים וכו':
תיקון גדול ר\"ל גדול התועלת והוא כי העם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים וכשאצייר העזרה בכללה במקומה יתבאר לך עזרת הנשים וזולתה מן המקומות. ", + "ואמרו אנו ליה וליה עינינו קיצר בדבר ולשונם היה כך אנו ליה משתחוים ועינינו ליה מיחלות:" + ], + [], + [], + [ + "אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש כו':
ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה רוצה בזה על הרוב כי יתכן בקצת השנים שיהיה בו יום יהיה בו שבעה וחמשים תקיעות והוא כשיחול ע\"פ בשבת וכבר קדם לך בפסחים כי הפסח נשחט בשלשה כיתות ושם אמר נכנסת כת ראשונה תקעו והריעו ותקעו ועוד אמר קראו את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו שלשו ואמר כמעשה הראשונה כך מעשה שנייה ושלישית הרי נתבאר מזה כי שלש תקיעות בכל קריאה שהם בשלשה כתות שבעה ועשרים תקיעות וי\"ח לשני תמידין ותשעה למוסף שבת ושלשה לפתיחת שערים ואי אפשר להיות במקדש יותר מזה המנין:" + ], + [ + "יו\"ט הראשון של חג היו שם י\"ג פרים כו':
כל זה מבואר בידיעת שני עיקרים האחד מהם כי משמרות כהונה עשרים וארבע וכולם עובדים במועדות והשני כי קרבנות ארבע עשר כבשים ושני אילים ושעיר בכל יום משבעה הימים וביום הראשון מוסף על מה שזכרנו שלשה עשר פרים וביום השני שנים עשר פרים וביום השלישי אחד עשר פרים וכן פוחתין אחד אחד עד שיהיו קרבנות יום שביעי שבעה פרים ושני אילים ושעיר וארבע עשר כבשים והם עשרים וארבע בהמות כמנין המשמרות תקריב כל משמרה ומשמרה בהמה אחת וזהו ענין אמרם ויד כולם שוה כי אין שם משמרה שתקריב ב' בהמות ובשאר ימות החג תקריב משמרה לכל פר ופר ומשמרה לשעיר ושני משמרות לשני אילים ומה שנשאר ממנין המשמרות חלקו הארבע עשר כבשים יש מהם מי שמקריב שני כבשים שני פעמים ומהם מי שמקריב אחד כמו שנזכר עד שישתוה המנין ויחזרו חלילה על הסדר הנזכר ומנין אלו הקרבנות הם לשון התורה ומה שאמרו בכאן אחד שנים שלשה על המשמרות אע\"פ שמשמרה ומשמרות לשון נקבה מאמרם לא היה אלא על ראש המשמרה כאשר יאמרו בכל המשנה יהויריב וידעיה רוצה בו משמרת יהויריב משמרת ידעיה ואולי שהיה מונה וסומך על מלת משמר שהוא לשון זכר:" + ], + [ + "בשלשה פרקים בשנה היו כל משמרות שוות כו':
יו\"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה כו':
פרקים הם שלשה רגלים ובעצרת יש לנו לחם חמץ במקדש וצוה הש\"י ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ולחם הפנים מצה וכשיחול יום עצרת בשבת היו מחלקין על הכהנים חמץ ומצה. ", + "ואמרו שוין באימורי הרגלים ר\"ל קרבנות שנאמרו ברגלים מה שראוי מהם לאכול אוכלין אותו בשוה והראוי לשריפה מקריבין אותו בשותפות כמו שנזכר. ", + "ומשמר שזמנו קבוע הוא המשמר שאותו השבוע היתה לו לבדו ואפי' אם לא היה בו חג. ", + "ואמר כל קרבנות הצבור לאתויי פר העלם דבר של צבור ועוד יתבאר ענינו במס' הוריות. ", + "ואמרו הוא מקריב את הכל לאתויי קיץ המזבח וכבר ביארנוהו ברביעי של שקלים. ", + "ואמרו בזמן שיו\"ט סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה ענינו כי כשהיה יו\"ט הראשון של חג יום ראשון חולקין כולם לחם הפנים בשוה יום שבת שהוא ערב הרגל אע\"פ שלא חל הזמן להיות שוין בו וזה הדבר תקנה מפני הקדמתן וכניסתן לעבודה [והזמנתן] מקודם וכמו כן כשיחול יו\"ט האחרון יום ששי חולקים לחם הפנים בשוה יום שבת שלאחריו שהוא יום אסרו חג אע\"פ שהחג נגמר וזה תקנה לפי שאם יתאחר מאותה משמרה שום אדם תשאר שארית מאלו המשמרות ותמלא מקומה:" + ], + [ + "חל להיות יום אחד להפסיק בינתים כו':
חל יום אחד להפסיק בינתים הוא שהיה יו\"ט הראשון של חג יום שני או יו\"ט האחרון יום חמישי וכשאירע כן לא ישאר למשמר השני הנכנס אלא עבודת יום אחד בלבד ויבא החג וישתתפו כולם בעבודה אם יחול יו\"ט הראשון יום שני או יכנס משמר שני יום שבת אם יחול יו\"ט האחרון יום חמישי לפי שכל יום שבת הוא היום שמתחלפין המשמרות תצא אחת ותיכנס השנית ומחלקין לחם הפנים וכשיזדמן לאחת המשמרות זה המשמר שלא ישאר לו לעבוד אלא יום אחד יתעצל בדבר ויתעכב מלבוא ותרגום ויתמהמה ויתעכב לפיכך תקנו לו שיקח מלחם הפנים שתי ככרות בלבד ור' יהודה רואה שראוי להעדיף משמר הנכנס מפני נעילת אלו השערים של מוצ\"ש ומפני מה חולקין לחם הפנים הנכנסים בצפון העזרה כדי שידעו כי העבודה בזו השבוע שלהם כי השחיטה בצפון כמו שיתבאר במקומו. והיו במקדש ארבע ועשרים טבעות טבעת לכל משמר היו תולין בהם הבהמות ומפשיטין אותם והיו כולם קבועות בכתלים וכשהיתה נכנסה משמרה היתה תולה אותה טבעת לרמוז שהעבודה שלה וכמו כן היו שם עשרים וארבע חלונות ושם בגדי כהונה חלון לכל משמרה ומשמרה והיו כלם סגורות וכשנכנסת משמרה לעבודה היתה פותחת החלון שלה מלבד משמרת בלגה שגזרו עליה חכמים שתהיה לעולם זו המשמרה חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה כמו המשמרה היוצאת ולא הניחו לה סימן שיורה עליה שהעבודה שלה ועשו לה זה מפני כי כשתקפה יד היונים על ירושלים כמו שנתפרסם נשאת נערה אחת מהם לאחד משרי היונים וחזרה לדתם והעיזה פניה ונכנסה לבהמ\"ק והכתה בסנדלה על המזבח והיתה מדברת ואומרת לו בלשון יוני יאריב יאריב עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ולא תושיעם בעת צרתם ולפיכך עשו חכמי אותו הדור בכל המשפחה שיצא ממנה זו התרבות רעה מה שכתבתי וקבעו זה לדורות משום והנשארים ישמעו ויראו. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה סוכה", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..c32af588a2b9d7a83adcb9734d307ca49af7fe7e --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json @@ -0,0 +1,130 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam on Mishnah Taanit", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/texts", + "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "רמב\"ם משנה תענית", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "Already preceding you at the conclusion of the second of [Tractate] Sukkah, that the falling of rain during Sukkot is not desirable (i.e., it is deemed the sign of a curse). And the Halakha is according to Rabbi Yehoshua." + ], + [ + "סמוך לגשמים – it is the Musaf Pray of the last day of The Festival (i.e., Shemini Atzeret) as Rabbi Yehuda explained.", + "ויום טוב הראשון של פסח, הראשון – And the person who is praying/leading the Morning service recites, “Causes the rain to fall”; והאחרון – and the one who recites the Musaf does not mention rain, but rather states, “who causes dew to fall.” And at this time, when we make the Festival a two day holiday because of the custom, he states “who causes the rain to fall” in the Musaf [prayer] of the first last day, and he continues as such on the second day (i.e., Simhat Torah) and beyond. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "This one who hears that he heard here in the name of Rabbi Yehuda: \"עד שיעבור הפסח\" is not the same person who heard in his name what was mentioned above (see Tractate Taanit 4b), and we have already said in a teaching that preceded above that the Halakha is according to Rabbi Yehudah. But the Halakha is according to Rabban Gamaliel (see Tractate Taanit 6a). And all of this is in the Land of Israel and anything that is similar to it, and similarly, all of what will be stated further with regard to the times of the fasts, it is not other than in the Land of Israel and every place whose atmosphere is close to its (i.e., the Land of Israel’s), but I n the rest of the lands, surely the question will be at the appropriate time for rain in that location, and for surely that specific time is like those which is the seventh of [the month of] Mar Heshvan, and if the rains were delayed after that specific time because of the relationship of these times that are mentioned here, surely these [people] fast like is mentioned here, because there are lands where the time of the rains doesn’t begin other than in Nisan, and there are lands that in [the month of] Mar Heshvan, it is summer (i.e., in the summer hemisphere), and the rains there are not a blessing but rather destroy and devastate, and how can people from that place request rains in [the month of] Mar Heshvan, is this not falsehood? And this is correct and clear (see Jerusalem Talmud Tractate Taanit, Chapter 1, Mishnah 1 and in the Babylonian Talmud of Tractate Taanit 14b like the people who dwell in Nineveh. See also Maimonides’ the Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 10)." + ], + [ + "יחידים – these are the Sages (see Tractate Taanit 10a). And these fast days are Monday, Thursday and Monday." + ], + [ + "Every place where it (i.e., the Mishnah) states, \"אוכלין משחשכה\", it is permitted to eat until the crack of dawn, but if he slept, it is prohibited for him to eat nor drink after sleeping at all in whatever the fast will be (see Tractate Taanit 12a and see the Jerusalem Talmud Tractate Taanit, Chapter 1, the end of Mishnah 4, and the language of our teacher is exact in The laws of Fasts, Chapter 1, Halakha 8)." + ], + [ + "These seven fasts complete thirteen fasts on the community, because they have already fasted six [days].\"ומטין עם חשכה\" - that they open slightly the doors of the stores with sunset (see Tractate Taanit 14b) and he doesn’t remove merchandise that is in the stores and arrange them." + ], + [ + "נזופים – rebuked. It is the Aramaic translation of (Genesis 37:10): “his father berated him,” – that his father berated him (in Aramaic).", + "ובנין ונטיעה – that are prohibited on these fasts, for it is a building of joy and a planting of joy, as for example, the basins and paintings that the rich make in their buildings and the planting of fragrant trees and the gardens that kings make. But a building for a dwelling and planting to eat of its fruits and to be supported from it are not prohibited and we don’t prevent this at all (see Tractate Taanit 14b and in Maimonides’ Mishneh Torah in the Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 8). And the rains [which fall] after Nisan are a \"סימן קללה\" until this time and in the Land of Israel or in everything similar to it as we have explained above." + ] + ], + [ + [ + "This arrangement (i.e., bringing to the Ark to the open spaces of the town and placing upon it putting wood ashes upon it, etc.) is not operative other than in the seven last fasts." + ], + [ + "ביתו ריקן – it (i.e., the Mishnah) wants to state that it is empty of food and empty from sin (see Tractate Taanit 16b). But the first condition for a person that they appoint [to be the leader of prayer] is that he is accustomed to be the emissary of the congregation (i.e., prayer leader/Cantor) and to speak before the community, and afterwards his seniority and the pleasantness of his voice, when is this said? With regard to each emissary of the congregation; it (i.e., the Mishnah) adds upon him here that he will have children and that his house was empty [of means] (i.e., that he is poor), and certainly also that he did not have a bad reputation throughout his youth in order that the heart of the entire congregation would turn to him and that everyone will receive his words favorably. And these six blessings are recited [the blessing], “who redeems Israel” but before [the blessing] “who heals.”" + ], + [ + "The prayers of Remembrance/Zikhronot and the Shofarot/Sounding of the Shofar are like that which was explained in [Tractate] Rosh Hashanah (regarding the special prayers added to the Musaf service) meaning to say, that he should not recite an individual [prayer of] Remembrance nor a Remembrance of Retribution (see Tractate Taanit, Chapter 4, Mishnah 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see also The Laws of Fasts, Chapter 4, Halakha 5)." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"על השביעית\" - meaning to say, the seventh of the blessings that he added to them (i.e., the blessings of the Amidah), for it said already that one adds only six blessings, but he adds an additional [blessing] at [the blessing of] “who redeems Israel, and concludes it [with the words]: “He who answered Abraham on Mount Moriah,” etc., but since he counted [the blessing] “who redeems Israel” as one on account of the additional [blessings] that he added to it, and called it the first [of them], it became seven blessings, “He who redeems Israel” which is included within the Eighteen Benedictions (though there are really nineteen blessings on weekdays) and the six that he added (see Tractate Taanit 16b)." + ], + [ + "Meaning to say the Eastern Gate of the Temple Mount and the Eastern Gate of the [Temple] court. And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "It was already explained at the end of [Tractate] Sukkah that the divisions of duty of the Kohanim were twenty-four [in number], each division of duty serves a week according to the order. And in each division of duty are subsections/priest’s division that serve in the same division of duty in turn. And that which it (i.e., the Mishnah) states: \"אנשי בית אב\", meaning to say that family that works on that day, we are lenient with it in regard to the fast because of the Service in the Temple in order that their bodies are not weakened. And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "The prohibition of drinking on the \"אנשי משמר\"/the men of the division of duty during the day is constant and the reason is lest the Service becomes weighty on the men of the subsections/priest’s division and the men of the priest’s division will come and help them. And on men of the \"אנשי בית אב\" /subsection/priest’s division all the time that they are clearing the altar [of ashes], because they are busy with the Divine Service (see Tractate Taanit 17a), and you already know that the Torah forbade engaging in any matter from the matters of the Temple while drunk, as it states (Leviticus 10:9): “Drink no wine or other intoxicant, [you or you sons, when you enter the Tent of Meeting, that you may not die].” But the post (i.e., a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of the Kohanim and Levites), which is from the Israelites, and its matter will be explained at the end of this Tractate. And the reason that cutting the hair is prohibited on the men of the Divisions of Duty and the men of the post [in the country towns] all the time of their duty in order that they would not enter to their work when they are repulsive, like the reason of its prohibition during the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 14a)." + ], + [ + "They had a scroll with them, which was called, \"מגלת תענית\" and it was mentioned in it certain days during certain months that God did for them miracles, and cancelled from them religious persecution, and therefore, they would honor those days, from them days that were mentioned in that Scroll where it was prohibited to offer eulogies, and from them that are mentioned in it is prohibited to fast, and they already cancelled all of them, but eulogies and fasting are not prohibited on those days themselves, all the more so on the days before them and after them, and it states regarding them [in the Mishnah] that the Scroll of Fasting has been cancelled (see Tractate Rosh Hashanah 18b) except for Purim and Hanukkah in which eulogies and fasting are prohibited but before and after them, it is permitted." + ], + [ + "להפקיע את השערים (to raise prices arbitrarily/unsettle the market) – The market will be unsettled, and the prices will rise, because the sellers (i.e., the shopkeepers that engage in business transactions) would say, were it not for the great need for rain, we would not decree a fast close to the Sabbath. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi (see The Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 3)" + ], + [ + "אם התחילו אין מפסיקים – It (Rabban Gamaliel) wishes to state that if they began observe one fast, they don’t stop the fasting but rather they fast on that Rosh Hodesh or except for it (see The Laws of Fasting, Chapter 1, Halakha 7). And what Rabbi Meir stated: \"מודה היה שאין משלימין\", he means to say that they fast part of the day and eat at its conclusion, and similarly, the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast part of the day and eat at is end because of the honor of the Sabbath (note: This cannot happen today, given the way the Jewish calendar has been fixed since the days of Hillel II in the fourth century CE). But the Halakha is not according to Rabbi Meir, but if they began to fast, they complete the fast. But the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast ab initio and complete it, but Tisha B’Av does not occur on Friday unless they made it based upon the sighting [of the New Moon] and not according to the calculations of the intercalation that we have in our hands today." + ] + ], + [ + [ + "מפולת – this is that the strong walls would fall without a revealed reason (see Tractate Taanit 20b). But the Halakha is not according to Rabbi Akiba in all [of this Mishnah]." + ], + [], + [], + [], + [ + "חיה רעה (wild beasts) – that the beasts cause fear in the settlement areas, and with the condition that they will cause fear during the daytime. And similarly, if it pursued two people, it is abandoned and we sound the Shofar over it (see Tractate Taanit 22a – and in a field near a lake and so also it is found in the Lasts of Fasts, Chapter 2, Halakha 7).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"על החרב\" – even if the arm did not intend to fight them, but rather to right against a different nation, but they passed upon us only, this is a calamity and we sound the Shofar upon it (see Tractate Taanit 22a) and from the promises that God made to us (Leviticus 26:6): “and no sword shall cross your land.” And it is stated [in the Mishnah]: \"כמלוא תנור\", meaning to say, a place in the field that its measure is like an oven’s mouth, and such is what it says (see Tractate Taanit 22b): \"כמלוא פי תנור\"/an oven’s mouth’s extent (i.e., that there was a wind that spoiled a quantity of grain sufficient to make loaves of bread to fill the front opening of a baking oven). And we have already stated that if the wild animals that damage during the day in the settlement, we sound the Shofar." + ], + [], + [ + "Rabbi Yossi states that they would not sound the Shofar on Shabbat other than in order to gather the people to help that province, but it is prohibited to pray to God and to fa st, but the Halakha is not according to Rabbi Yossi who prohibited the summoning/warning upon them on the Sabbath, but they cry out and fast upon them with out the sounding of the Shofar. But not according to Rabbi Shimon the Temani who states that they sound the Shofar on the matter, but the law among us is that we don’t sound the Shofar on this matter at all (see Tractate Taanit 22b), but rather fast upon it alone, and only those upon whom the matter occurred fast and sound the Shofar as we will explain." + ], + [ + "עג עוגה– he made a circle.", + "ואבן טועים – a large [or high] stone was in Jerusalem, announcing upon it that whomever found a lost object until those who lost it were informed and it was returned to them (see Tractate Bava Metzia 28b), and therefore it was called, “the place where lost and found things were deposited and claimed”/אבן טועים. and he wanted when it stated [in the Mishnah] \"נמחת\": /blotted out, covered over, that the water had covered it over. And the end of the episode is that they would pray on its removal and it would be removed and blotted over, on this, Shimon ben Shetach, (would pray and confess his sins and immediately, the rain would be removed and this matter was difficult for Shimon ben Shetach) as you see, and this is what he wished to teach from this matter. And the explanation [of the word] \"מתחטא\" is would wallow and be imperious." + ], + [ + "הלל הגדול- this is from (Psalms 136:1): “Praise the LORD; for He is good, His steadfast love is eternal” until \"By the rivers of Babylon” (Psalm 137 – though the notes list Psalm 138). And the reason that they didn’t recite the Large Hallel until they ate and drank is because the general principle among us is that we don’t recite the large Hallel other than with a satiated soul and a full stomach (see Tractate Taanit 26a). And the Halakha is according to Rabbi Eliezer." + ] + ], + [ + [ + "The subject of this Mishnah is regarding the three periods [in the year] that Kohanim lift up their hands [in blessing the people] in each service, and there of those four times during the day (see Tractate Taanit 26b), and it is on Yom Kippur and some of the lay posts, as will be explained. Because there are isn’t the Musaf prayer on fast days, but in the lay posts they would recite an additional prayer on each day, and it also was called Musaf, and this general rule was remembered . And all of this is the opinion of Rabbi Meir. But Rabbi Yossi states that there is the raising of palms [of the priests] at Shaharit/the Morning Service, at Musaf/the Additional Service, and at Neilah/the Concluding Service. But the Kohanim do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, and the reason for their dispute is because with us is the general rule that an inebriated Kohen should not raise his palms and bless [the people], for [God] surely states, may His name be exalted, (Deuteronomy 10:8): “to stand in attendance upon the LORD, and to bless His name,” in the same manner that Divine Service is prohibited to someone who is drunk, as will be explained in Scripture (see Leviticus 10:9), so also, he should not bless when he is drunk. And everyone agrees that on the other days except from these three periods, they do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, because it is a time that is known for drunkenness/inebriation, and most people then are drunk and we are concerned lest he raise his hands [in blessing the people] when he is drunk. And it will be explained to you that it is forbidden for the men of the post (i.e., division of popular representatives deputed to accompany the daily services in the Temple with prayers; also, a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of priests and Levites) to eat on during the day on four days of the week. Rabbi Meir states that on these three periods when the fear/suspicion of drunkenness is removed from them, the Kohanim would raise their hands [to bless the people] at each service. But Rabbi Yossi says that the Minha/Afternoon Service that we recite every day, we make a decree, lest if we permit them the raising of the palms [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service during these periods, they will act likely in the rest of the days [of the year] when there is the suspicion/fear of drunkenness. But the Concluding Prayer/Neilah which is not [recited] other than on the days when they don’t have inebriation, they raise their palms and we don’t make a decree. And the Halakha is according to Rabbi Yossi. And that which we permit today for Kohanim to raise their hands [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service because we recite the Minha/Afternoon Service late, it is really like the Neilah/Concluding Prayer (see Tractate Taanit 26b and also the Laws of Raising the Palms, Chapter 14, Halakha 32)." + ], + [ + "And here will be explained to you from this language that the word \"משמר\" includes the priests of the division of duty of priests and Levites and the [Israelite] men of that post (i.e., corresponding to every guard was a post of priests, Levities and Israelites stationed in Jerusalem), and these men of the post are the representatives of all of Israel and it was their intention and their purpose was the engagement in the Divine Service and prayer and they are not engaged in their own matters, and that their minds and their thoughts are on the sacrifices, and when the time arrives for the post, everyone who was part of them from the men of that post who are close to Jerusalem will go up to Jerusalem and he will be found in the Temple at the time of the offering of the sacrifice with the Kohanim and Levities that are in that division of duty, but whomever was distant from Jerusalem gather in the synagogues in their cities and pray and read [from the Torah] like it says [in the Mishnah], and they will be engaged om the Divine Service that entire week which is their division of duty in prayer and fasting as will be explained. And they read the Creation story, for the fulfillment/completion of the reality is the Divine Service, but the Divine Service among us is nothing other than the sacrifices (see Maimonides’ commentary on Tractate Avot, Chapter 1, Mishnah 2 and Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 1), and such it is said (see Tractate Taanit 27b and Tractate Megillah 31b) that were it not for the sacrifices, the heaven and dearth would not have been established. And the men of the non-priestly watch/ post/מעמד would fast four days during the week from Monday until Thursday, but they do not fast on Fridays (i.e., the eve of the Sabbath) because of the honor of the Sabbath. And also not on Sundays in order that they don’t depart from the rest of the Sabbath and its joy to engage in fasting and become weakened." + ], + [ + "They would read from the Torah scroll at Shaharit/the Morning Service and at the Musaf/Additional Service, meaning to say, at their additional services which is their Musaf, but at Minha/the Afternoon Service, they would read by heart.", + "And it is stated in the Mishnah: \"נכנסין\"/they assembled – meaning to say, to the synagogue. And the knowledge of which portion they would read, whether by one person and which [portion’ would be read by two people and how the order of the Reading is done will be explained in Tractate Megillah (Chapter 4, Mishnah 1)." + ], + [ + "יום שיש בו הלל – without [the recitation of Musaf], are the days of Hanukkah, because they (i.e., the celebration of Hanukkah) were from the words of the Soferim who made them as stringent measures for the protection of the Law and they nullified the non-priestly watch of the Morning Service (see Tractate Taanit 28a). ויום שיש בו קרבן מוסף /on a day when there is a Musaf sacrifice, they would suspend/make inoperable the non-priestly watch from the Musaf service, meaning from their Musaf prayer, and from other prayer other than/besides the Musaf prayer, and what was stated above that the men of the non-priestly watch/post recite the [Torah readings] for the Musaf [sacrifice] , that implies that there is a non-priestly watch for Musaf, we have already explained that this matter is the additional and special prayers for the non-priestly watch, because the men of the non-priestly watch would recite an additional prayer on every day and it is called Musaf, but on a day when there is the obligation of the Musaf prayer for the entire world, they don’t recite an additional prayer nor at the Afternoon Prayer, and they don’t read [from the Torah] other than in the Morning Service and at the Concluding Service/Neilah. And from this Halakha, it will be explained to you that the men of the non-priestly watch would recite the Neilah/Concluding Service prayer on each day. And the Halakha is according to Ben Azzai." + ], + [ + "You already knew that the first of Tevet is within the [eight] days of Hanukkah and therefore, it ibecomes a day [for the recitation] of Hallel, not because it is Rosh Hodesh/the New Moon, because the Hallel of Rosh Hodesh is not obligatory, neither for an individual nor for the community, but rather it is a custom for the community to recite it with omissions (i.e., without reciting Psalms 115:1-11 and 116:1-11), and an individual should not begin [to recite it] but if he began, he should complete it (see Tractate Taanit 28b and the Mishneh Torah, Laws of Megillah and Hanukkah, Chapter 3, Halakha 7), for if Rosh Hodesh were a day [for the recitation] of Hallel, there would be no non-priestly watch on the first of Nisan. And this basis is the sacrifice of the wood that these families who are appointed, they arranged among themselves according to turn for the bringing of wood to the fire of the pile of wood on the altar in the Temple on these known times. And on the day that their turn occurred, they make freewill sacrifices, and this is the sacrifice of wood which is mentioned in Ezra (actually, Nehemiah 10:35 – as Ezra is known as “Second Ezra – which is implied in Tractate Bava Batra 14b and see also Tractate Megillah, Chapter 2, Mishnah 4)." + ], + [ + "This law has two conditions. The first is that the meal that he stops eating with, the second is that this meal shold be after midday, but if he at prior to noon, even if it was his intention to conclude eating with it, or after noon, and his intention is to eat more a second time, it is permitted for him to eat meat and to drink wine (see Tractate Taanit 30a), and that which Rabban Shimon ben Gamaliel said [in the Mishnah]: \"ישנה\" /that he should make some variation, meaning to say, he should vary his routine/custom to exclude [eating],meaning, that he should lessen the overeating and drinking. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"בחמישי מותרין\" , which are the words of Rabban Shimon ben Gamaliel who states that all that week it is prohibited and even after the fast [of Tisha B’Av], but it is not the Halakha. But from what you need to know that all of the commandments that are practiced in mourning are practiced on Tisha B’Av, and it will be explained to you in the laws of Mourning in their place (see Tractate Moed Katan, Chapter 3). And the law of its fast is like the law of the fast of Yom Kippur, meaning to say, that one is prohibited in washing and in anointing and in sexual intercourse and in the wearing of leather shoes and we add from the weekday upon the holy (see Tractate Pesahim 54b and the Laws of Fasts, Chapter 5, Halakha 7 where he rules that at its twilight, it is forbidden, but he doesn’t mentioned any addition). And the performance of work on it is very reprehensible (see Tractate Taanit 30b)." + ], + [ + "All of the garments require ritual immersion because of the mixtures/combinations, for there is no doubt that there are among them that are not ritually pure, and so also with men that are not ritually pure. And the beauties among them would say: “Lift up your eyes and see what you are choosing for yourself,” for a wife is not for anything but beauty. But those who are of distinguished birth among them, if they lack repulsiveness, they say: “Do not set your eyes on beauty, but rather set your eye on family for a woman is not for anything other than children (see Tractate Taanit 31a). And they (i.e., the Sages of the Mishnah) chose the fifteen day of Av because on it the plague stopped from those who died in the wilderness in the last of the forty, years, because the death increased among them all of nine [days] of [the month of] Av but in the last year it stopped, and there remained those who look forward until the middle of the month and then their hearts are confident and they understood that already, came the will and the anger was completed and removed from them. Therefore, they made this [day] from then on as a day of happiness/joy (see the Petitkhta of Eikha Rabbati 33)." + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..f72f492ea85407dcb301729e9ef9408ccd2748f8 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/English/merged.json @@ -0,0 +1,131 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Taanit", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Taanit", + "text": [ + [ + [ + "Already preceding you at the conclusion of the second of [Tractate] Sukkah, that the falling of rain during Sukkot is not desirable (i.e., it is deemed the sign of a curse). And the Halakha is according to Rabbi Yehoshua." + ], + [ + "סמוך לגשמים – it is the Musaf Pray of the last day of The Festival (i.e., Shemini Atzeret) as Rabbi Yehuda explained.", + "ויום טוב הראשון של פסח, הראשון – And the person who is praying/leading the Morning service recites, “Causes the rain to fall”; והאחרון – and the one who recites the Musaf does not mention rain, but rather states, “who causes dew to fall.” And at this time, when we make the Festival a two day holiday because of the custom, he states “who causes the rain to fall” in the Musaf [prayer] of the first last day, and he continues as such on the second day (i.e., Simhat Torah) and beyond. And the Halakha is according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "This one who hears that he heard here in the name of Rabbi Yehuda: \"עד שיעבור הפסח\" is not the same person who heard in his name what was mentioned above (see Tractate Taanit 4b), and we have already said in a teaching that preceded above that the Halakha is according to Rabbi Yehudah. But the Halakha is according to Rabban Gamaliel (see Tractate Taanit 6a). And all of this is in the Land of Israel and anything that is similar to it, and similarly, all of what will be stated further with regard to the times of the fasts, it is not other than in the Land of Israel and every place whose atmosphere is close to its (i.e., the Land of Israel’s), but I n the rest of the lands, surely the question will be at the appropriate time for rain in that location, and for surely that specific time is like those which is the seventh of [the month of] Mar Heshvan, and if the rains were delayed after that specific time because of the relationship of these times that are mentioned here, surely these [people] fast like is mentioned here, because there are lands where the time of the rains doesn’t begin other than in Nisan, and there are lands that in [the month of] Mar Heshvan, it is summer (i.e., in the summer hemisphere), and the rains there are not a blessing but rather destroy and devastate, and how can people from that place request rains in [the month of] Mar Heshvan, is this not falsehood? And this is correct and clear (see Jerusalem Talmud Tractate Taanit, Chapter 1, Mishnah 1 and in the Babylonian Talmud of Tractate Taanit 14b like the people who dwell in Nineveh. See also Maimonides’ the Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 10)." + ], + [ + "יחידים – these are the Sages (see Tractate Taanit 10a). And these fast days are Monday, Thursday and Monday." + ], + [ + "Every place where it (i.e., the Mishnah) states, \"אוכלין משחשכה\", it is permitted to eat until the crack of dawn, but if he slept, it is prohibited for him to eat nor drink after sleeping at all in whatever the fast will be (see Tractate Taanit 12a and see the Jerusalem Talmud Tractate Taanit, Chapter 1, the end of Mishnah 4, and the language of our teacher is exact in The laws of Fasts, Chapter 1, Halakha 8)." + ], + [ + "These seven fasts complete thirteen fasts on the community, because they have already fasted six [days].\"ומטין עם חשכה\" - that they open slightly the doors of the stores with sunset (see Tractate Taanit 14b) and he doesn’t remove merchandise that is in the stores and arrange them." + ], + [ + "נזופים – rebuked. It is the Aramaic translation of (Genesis 37:10): “his father berated him,” – that his father berated him (in Aramaic).", + "ובנין ונטיעה – that are prohibited on these fasts, for it is a building of joy and a planting of joy, as for example, the basins and paintings that the rich make in their buildings and the planting of fragrant trees and the gardens that kings make. But a building for a dwelling and planting to eat of its fruits and to be supported from it are not prohibited and we don’t prevent this at all (see Tractate Taanit 14b and in Maimonides’ Mishneh Torah in the Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 8). And the rains [which fall] after Nisan are a \"סימן קללה\" until this time and in the Land of Israel or in everything similar to it as we have explained above." + ] + ], + [ + [ + "This arrangement (i.e., bringing to the Ark to the open spaces of the town and placing upon it putting wood ashes upon it, etc.) is not operative other than in the seven last fasts." + ], + [ + "ביתו ריקן – it (i.e., the Mishnah) wants to state that it is empty of food and empty from sin (see Tractate Taanit 16b). But the first condition for a person that they appoint [to be the leader of prayer] is that he is accustomed to be the emissary of the congregation (i.e., prayer leader/Cantor) and to speak before the community, and afterwards his seniority and the pleasantness of his voice, when is this said? With regard to each emissary of the congregation; it (i.e., the Mishnah) adds upon him here that he will have children and that his house was empty [of means] (i.e., that he is poor), and certainly also that he did not have a bad reputation throughout his youth in order that the heart of the entire congregation would turn to him and that everyone will receive his words favorably. And these six blessings are recited [the blessing], “who redeems Israel” but before [the blessing] “who heals.”" + ], + [ + "The prayers of Remembrance/Zikhronot and the Shofarot/Sounding of the Shofar are like that which was explained in [Tractate] Rosh Hashanah (regarding the special prayers added to the Musaf service) meaning to say, that he should not recite an individual [prayer of] Remembrance nor a Remembrance of Retribution (see Tractate Taanit, Chapter 4, Mishnah 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda (see also The Laws of Fasts, Chapter 4, Halakha 5)." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"על השביעית\" - meaning to say, the seventh of the blessings that he added to them (i.e., the blessings of the Amidah), for it said already that one adds only six blessings, but he adds an additional [blessing] at [the blessing of] “who redeems Israel, and concludes it [with the words]: “He who answered Abraham on Mount Moriah,” etc., but since he counted [the blessing] “who redeems Israel” as one on account of the additional [blessings] that he added to it, and called it the first [of them], it became seven blessings, “He who redeems Israel” which is included within the Eighteen Benedictions (though there are really nineteen blessings on weekdays) and the six that he added (see Tractate Taanit 16b)." + ], + [ + "Meaning to say the Eastern Gate of the Temple Mount and the Eastern Gate of the [Temple] court. And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "It was already explained at the end of [Tractate] Sukkah that the divisions of duty of the Kohanim were twenty-four [in number], each division of duty serves a week according to the order. And in each division of duty are subsections/priest’s division that serve in the same division of duty in turn. And that which it (i.e., the Mishnah) states: \"אנשי בית אב\", meaning to say that family that works on that day, we are lenient with it in regard to the fast because of the Service in the Temple in order that their bodies are not weakened. And the Halakha is according to the Sages." + ], + [ + "The prohibition of drinking on the \"אנשי משמר\"/the men of the division of duty during the day is constant and the reason is lest the Service becomes weighty on the men of the subsections/priest’s division and the men of the priest’s division will come and help them. And on men of the \"אנשי בית אב\" /subsection/priest’s division all the time that they are clearing the altar [of ashes], because they are busy with the Divine Service (see Tractate Taanit 17a), and you already know that the Torah forbade engaging in any matter from the matters of the Temple while drunk, as it states (Leviticus 10:9): “Drink no wine or other intoxicant, [you or you sons, when you enter the Tent of Meeting, that you may not die].” But the post (i.e., a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of the Kohanim and Levites), which is from the Israelites, and its matter will be explained at the end of this Tractate. And the reason that cutting the hair is prohibited on the men of the Divisions of Duty and the men of the post [in the country towns] all the time of their duty in order that they would not enter to their work when they are repulsive, like the reason of its prohibition during the Intermediate Days of the Festival (see Tractate Moed Katan 14a)." + ], + [ + "They had a scroll with them, which was called, \"מגלת תענית\" and it was mentioned in it certain days during certain months that God did for them miracles, and cancelled from them religious persecution, and therefore, they would honor those days, from them days that were mentioned in that Scroll where it was prohibited to offer eulogies, and from them that are mentioned in it is prohibited to fast, and they already cancelled all of them, but eulogies and fasting are not prohibited on those days themselves, all the more so on the days before them and after them, and it states regarding them [in the Mishnah] that the Scroll of Fasting has been cancelled (see Tractate Rosh Hashanah 18b) except for Purim and Hanukkah in which eulogies and fasting are prohibited but before and after them, it is permitted." + ], + [ + "להפקיע את השערים (to raise prices arbitrarily/unsettle the market) – The market will be unsettled, and the prices will rise, because the sellers (i.e., the shopkeepers that engage in business transactions) would say, were it not for the great need for rain, we would not decree a fast close to the Sabbath. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi (see The Laws of Fasts, Chapter 3, Halakha 3)" + ], + [ + "אם התחילו אין מפסיקים – It (Rabban Gamaliel) wishes to state that if they began observe one fast, they don’t stop the fasting but rather they fast on that Rosh Hodesh or except for it (see The Laws of Fasting, Chapter 1, Halakha 7). And what Rabbi Meir stated: \"מודה היה שאין משלימין\", he means to say that they fast part of the day and eat at its conclusion, and similarly, the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast part of the day and eat at is end because of the honor of the Sabbath (note: This cannot happen today, given the way the Jewish calendar has been fixed since the days of Hillel II in the fourth century CE). But the Halakha is not according to Rabbi Meir, but if they began to fast, they complete the fast. But the Ninth of Av that occurs on Friday, they fast ab initio and complete it, but Tisha B’Av does not occur on Friday unless they made it based upon the sighting [of the New Moon] and not according to the calculations of the intercalation that we have in our hands today." + ] + ], + [ + [ + "מפולת – this is that the strong walls would fall without a revealed reason (see Tractate Taanit 20b). But the Halakha is not according to Rabbi Akiba in all [of this Mishnah]." + ], + [], + [], + [], + [ + "חיה רעה (wild beasts) – that the beasts cause fear in the settlement areas, and with the condition that they will cause fear during the daytime. And similarly, if it pursued two people, it is abandoned and we sound the Shofar over it (see Tractate Taanit 22a – and in a field near a lake and so also it is found in the Lasts of Fasts, Chapter 2, Halakha 7).", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"על החרב\" – even if the arm did not intend to fight them, but rather to right against a different nation, but they passed upon us only, this is a calamity and we sound the Shofar upon it (see Tractate Taanit 22a) and from the promises that God made to us (Leviticus 26:6): “and no sword shall cross your land.” And it is stated [in the Mishnah]: \"כמלוא תנור\", meaning to say, a place in the field that its measure is like an oven’s mouth, and such is what it says (see Tractate Taanit 22b): \"כמלוא פי תנור\"/an oven’s mouth’s extent (i.e., that there was a wind that spoiled a quantity of grain sufficient to make loaves of bread to fill the front opening of a baking oven). And we have already stated that if the wild animals that damage during the day in the settlement, we sound the Shofar." + ], + [], + [ + "Rabbi Yossi states that they would not sound the Shofar on Shabbat other than in order to gather the people to help that province, but it is prohibited to pray to God and to fa st, but the Halakha is not according to Rabbi Yossi who prohibited the summoning/warning upon them on the Sabbath, but they cry out and fast upon them with out the sounding of the Shofar. But not according to Rabbi Shimon the Temani who states that they sound the Shofar on the matter, but the law among us is that we don’t sound the Shofar on this matter at all (see Tractate Taanit 22b), but rather fast upon it alone, and only those upon whom the matter occurred fast and sound the Shofar as we will explain." + ], + [ + "עג עוגה– he made a circle.", + "ואבן טועים – a large [or high] stone was in Jerusalem, announcing upon it that whomever found a lost object until those who lost it were informed and it was returned to them (see Tractate Bava Metzia 28b), and therefore it was called, “the place where lost and found things were deposited and claimed”/אבן טועים. and he wanted when it stated [in the Mishnah] \"נמחת\": /blotted out, covered over, that the water had covered it over. And the end of the episode is that they would pray on its removal and it would be removed and blotted over, on this, Shimon ben Shetach, (would pray and confess his sins and immediately, the rain would be removed and this matter was difficult for Shimon ben Shetach) as you see, and this is what he wished to teach from this matter. And the explanation [of the word] \"מתחטא\" is would wallow and be imperious." + ], + [ + "הלל הגדול- this is from (Psalms 136:1): “Praise the LORD; for He is good, His steadfast love is eternal” until \"By the rivers of Babylon” (Psalm 137 – though the notes list Psalm 138). And the reason that they didn’t recite the Large Hallel until they ate and drank is because the general principle among us is that we don’t recite the large Hallel other than with a satiated soul and a full stomach (see Tractate Taanit 26a). And the Halakha is according to Rabbi Eliezer." + ] + ], + [ + [ + "The subject of this Mishnah is regarding the three periods [in the year] that Kohanim lift up their hands [in blessing the people] in each service, and there of those four times during the day (see Tractate Taanit 26b), and it is on Yom Kippur and some of the lay posts, as will be explained. Because there are isn’t the Musaf prayer on fast days, but in the lay posts they would recite an additional prayer on each day, and it also was called Musaf, and this general rule was remembered . And all of this is the opinion of Rabbi Meir. But Rabbi Yossi states that there is the raising of palms [of the priests] at Shaharit/the Morning Service, at Musaf/the Additional Service, and at Neilah/the Concluding Service. But the Kohanim do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, and the reason for their dispute is because with us is the general rule that an inebriated Kohen should not raise his palms and bless [the people], for [God] surely states, may His name be exalted, (Deuteronomy 10:8): “to stand in attendance upon the LORD, and to bless His name,” in the same manner that Divine Service is prohibited to someone who is drunk, as will be explained in Scripture (see Leviticus 10:9), so also, he should not bless when he is drunk. And everyone agrees that on the other days except from these three periods, they do not raise their hands at Minha/the Afternoon Service, because it is a time that is known for drunkenness/inebriation, and most people then are drunk and we are concerned lest he raise his hands [in blessing the people] when he is drunk. And it will be explained to you that it is forbidden for the men of the post (i.e., division of popular representatives deputed to accompany the daily services in the Temple with prayers; also, a corresponding division in the country towns, answering to the divisions of priests and Levites) to eat on during the day on four days of the week. Rabbi Meir states that on these three periods when the fear/suspicion of drunkenness is removed from them, the Kohanim would raise their hands [to bless the people] at each service. But Rabbi Yossi says that the Minha/Afternoon Service that we recite every day, we make a decree, lest if we permit them the raising of the palms [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service during these periods, they will act likely in the rest of the days [of the year] when there is the suspicion/fear of drunkenness. But the Concluding Prayer/Neilah which is not [recited] other than on the days when they don’t have inebriation, they raise their palms and we don’t make a decree. And the Halakha is according to Rabbi Yossi. And that which we permit today for Kohanim to raise their hands [in blessing the people] at the Minha/Afternoon Service because we recite the Minha/Afternoon Service late, it is really like the Neilah/Concluding Prayer (see Tractate Taanit 26b and also the Laws of Raising the Palms, Chapter 14, Halakha 32)." + ], + [ + "And here will be explained to you from this language that the word \"משמר\" includes the priests of the division of duty of priests and Levites and the [Israelite] men of that post (i.e., corresponding to every guard was a post of priests, Levities and Israelites stationed in Jerusalem), and these men of the post are the representatives of all of Israel and it was their intention and their purpose was the engagement in the Divine Service and prayer and they are not engaged in their own matters, and that their minds and their thoughts are on the sacrifices, and when the time arrives for the post, everyone who was part of them from the men of that post who are close to Jerusalem will go up to Jerusalem and he will be found in the Temple at the time of the offering of the sacrifice with the Kohanim and Levities that are in that division of duty, but whomever was distant from Jerusalem gather in the synagogues in their cities and pray and read [from the Torah] like it says [in the Mishnah], and they will be engaged om the Divine Service that entire week which is their division of duty in prayer and fasting as will be explained. And they read the Creation story, for the fulfillment/completion of the reality is the Divine Service, but the Divine Service among us is nothing other than the sacrifices (see Maimonides’ commentary on Tractate Avot, Chapter 1, Mishnah 2 and Tractate Yoma, Chapter 5, Mishnah 1), and such it is said (see Tractate Taanit 27b and Tractate Megillah 31b) that were it not for the sacrifices, the heaven and dearth would not have been established. And the men of the non-priestly watch/ post/מעמד would fast four days during the week from Monday until Thursday, but they do not fast on Fridays (i.e., the eve of the Sabbath) because of the honor of the Sabbath. And also not on Sundays in order that they don’t depart from the rest of the Sabbath and its joy to engage in fasting and become weakened." + ], + [ + "They would read from the Torah scroll at Shaharit/the Morning Service and at the Musaf/Additional Service, meaning to say, at their additional services which is their Musaf, but at Minha/the Afternoon Service, they would read by heart.", + "And it is stated in the Mishnah: \"נכנסין\"/they assembled – meaning to say, to the synagogue. And the knowledge of which portion they would read, whether by one person and which [portion’ would be read by two people and how the order of the Reading is done will be explained in Tractate Megillah (Chapter 4, Mishnah 1)." + ], + [ + "יום שיש בו הלל – without [the recitation of Musaf], are the days of Hanukkah, because they (i.e., the celebration of Hanukkah) were from the words of the Soferim who made them as stringent measures for the protection of the Law and they nullified the non-priestly watch of the Morning Service (see Tractate Taanit 28a). ויום שיש בו קרבן מוסף /on a day when there is a Musaf sacrifice, they would suspend/make inoperable the non-priestly watch from the Musaf service, meaning from their Musaf prayer, and from other prayer other than/besides the Musaf prayer, and what was stated above that the men of the non-priestly watch/post recite the [Torah readings] for the Musaf [sacrifice] , that implies that there is a non-priestly watch for Musaf, we have already explained that this matter is the additional and special prayers for the non-priestly watch, because the men of the non-priestly watch would recite an additional prayer on every day and it is called Musaf, but on a day when there is the obligation of the Musaf prayer for the entire world, they don’t recite an additional prayer nor at the Afternoon Prayer, and they don’t read [from the Torah] other than in the Morning Service and at the Concluding Service/Neilah. And from this Halakha, it will be explained to you that the men of the non-priestly watch would recite the Neilah/Concluding Service prayer on each day. And the Halakha is according to Ben Azzai." + ], + [ + "You already knew that the first of Tevet is within the [eight] days of Hanukkah and therefore, it ibecomes a day [for the recitation] of Hallel, not because it is Rosh Hodesh/the New Moon, because the Hallel of Rosh Hodesh is not obligatory, neither for an individual nor for the community, but rather it is a custom for the community to recite it with omissions (i.e., without reciting Psalms 115:1-11 and 116:1-11), and an individual should not begin [to recite it] but if he began, he should complete it (see Tractate Taanit 28b and the Mishneh Torah, Laws of Megillah and Hanukkah, Chapter 3, Halakha 7), for if Rosh Hodesh were a day [for the recitation] of Hallel, there would be no non-priestly watch on the first of Nisan. And this basis is the sacrifice of the wood that these families who are appointed, they arranged among themselves according to turn for the bringing of wood to the fire of the pile of wood on the altar in the Temple on these known times. And on the day that their turn occurred, they make freewill sacrifices, and this is the sacrifice of wood which is mentioned in Ezra (actually, Nehemiah 10:35 – as Ezra is known as “Second Ezra – which is implied in Tractate Bava Batra 14b and see also Tractate Megillah, Chapter 2, Mishnah 4)." + ], + [ + "This law has two conditions. The first is that the meal that he stops eating with, the second is that this meal shold be after midday, but if he at prior to noon, even if it was his intention to conclude eating with it, or after noon, and his intention is to eat more a second time, it is permitted for him to eat meat and to drink wine (see Tractate Taanit 30a), and that which Rabban Shimon ben Gamaliel said [in the Mishnah]: \"ישנה\" /that he should make some variation, meaning to say, he should vary his routine/custom to exclude [eating],meaning, that he should lessen the overeating and drinking. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"בחמישי מותרין\" , which are the words of Rabban Shimon ben Gamaliel who states that all that week it is prohibited and even after the fast [of Tisha B’Av], but it is not the Halakha. But from what you need to know that all of the commandments that are practiced in mourning are practiced on Tisha B’Av, and it will be explained to you in the laws of Mourning in their place (see Tractate Moed Katan, Chapter 3). And the law of its fast is like the law of the fast of Yom Kippur, meaning to say, that one is prohibited in washing and in anointing and in sexual intercourse and in the wearing of leather shoes and we add from the weekday upon the holy (see Tractate Pesahim 54b and the Laws of Fasts, Chapter 5, Halakha 7 where he rules that at its twilight, it is forbidden, but he doesn’t mentioned any addition). And the performance of work on it is very reprehensible (see Tractate Taanit 30b)." + ], + [ + "All of the garments require ritual immersion because of the mixtures/combinations, for there is no doubt that there are among them that are not ritually pure, and so also with men that are not ritually pure. And the beauties among them would say: “Lift up your eyes and see what you are choosing for yourself,” for a wife is not for anything but beauty. But those who are of distinguished birth among them, if they lack repulsiveness, they say: “Do not set your eyes on beauty, but rather set your eye on family for a woman is not for anything other than children (see Tractate Taanit 31a). And they (i.e., the Sages of the Mishnah) chose the fifteen day of Av because on it the plague stopped from those who died in the wilderness in the last of the forty, years, because the death increased among them all of nine [days] of [the month of] Av but in the last year it stopped, and there remained those who look forward until the middle of the month and then their hearts are confident and they understood that already, came the will and the anger was completed and removed from them. Therefore, they made this [day] from then on as a day of happiness/joy (see the Petitkhta of Eikha Rabbati 33)." + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "https://www.sefaria.org/texts" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה תענית", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/Hebrew/Vilna Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..bf234b1b5a86563d7e45b81eccc2c656d4ad188f --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/Hebrew/Vilna Edition.json @@ -0,0 +1,136 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Taanit", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם משנה תענית", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון כו':
כבר קדם לך בסוף הפרק השני מסוכה כי ירידת הגשמים בסוכות אינו סימן ברכה. והלכה כרבי יהושע:" + ], + [ + "אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים כו':
סמוך לגשמים היא תפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג כמו שביאר רבי יהודה ", + "וביום טוב הראשון של פסח הראשון והוא המתפלל שחרית אומר מוריד הגשם והאחרון והוא המתפלל תפלת מוסף אינו זוכר גשם אבל אומר מוריד הטל. ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים מפני המנהג אומר מוריד הגשם במוסף יום טוב הראשון מן הימים האחרונים של חג רוצה לומר יום שמיני עצרת ויתמיד זה ביום השני ומה שאחריו והלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "עד אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור כו':
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים כו':
התנא ששנה בכאן בשם רבי יהודה עד שיעבור הפסח לא היה אותו ששנה על שמו מה שקדם זכרו. וכבר אמרנו במה שקדם מן המשנה הלכה כרבי יהודה והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל ובארצות הדומות לה. וכמו כן כל מה שיגיע לידך מן הדבר בזמני התעניות הוא בארץ ישראל. ומה שהוא קרוב לאוירה. אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתעניות כמו שזכר. כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשון הלא זה מן השקר והאולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי:" + ], + [ + "הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים כו':
יחידים הם התלמידים חכמים ואלו התעניות שני וחמישי ושני:" + ], + [ + "הגיע ר\"ח כסליו ולא ירדו גשמים כו':
בכל מקום שאומר לך אוכלין משחשיכה מותר לאכול עד שיעלה עמוד השחר אלא אם ישן לפי שאין מותר לאכול ולשתות אחר שישן בשום פנים באי זה תענית שיהיה:" + ], + [ + "עברו אלו ולא נענו ב\"ד גוזרין ג' תעניות כו':
אלו השבע תעניות משלימין שלשה עשר תעניות על הצבור. לפני שכבר התענו ששה: ומטין עם חשיכה פירוש שפותחין קצת דלתי החנויות עם חשיכה ואין מוציאין הסחורות שבחנות ואין עושה מהן שורה:" + ], + [ + "עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו':
נזופין כמו גיעורין תרגם ויגער בו ונזף ביה [בראשית לז]:", + "ובנין ונטיעה האסורים באלו התעניות הוא בנין של שמחה ונטיעה של שמחה כמו הפתוחים והציורין כמו שעושין העשירים המאריכים בבנינם ונטיעת הבשמים והפרדסים שעושין המלכים. אבל בנין לדירה ונטיעה הנטועה לפירותי' ולחיות בשבחה אינו אסור ואין מבטלין אותה לעולם. וירידת הגשמים אחר ניסן סימן קללה הוא כשלא ירדו מתחילת השנה עד ניסן ובארץ ישראל או מקום שהוא כמוהו כמו שבארנו במה שקדם:" + ] + ], + [ + [ + "סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה כו':
זה הסדר אינו אלא בשבע אחרונות:" + ], + [ + "עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו':
ביתו ריקן רוצה לומר ריקן ממזונות וריקן מעבירות. והאיש הראוי למנותו קודם לכל אדם הוא מי שהוא רגיל בתפלה ולדבר על ראש הקהל ואח\"כ שיהיה זקן ויש לו נעימות קול וזה בכל שליח צבור. ומוסף עליו זה שמדבר בו בזה המקום שיהיה מטופל כלומר בעל בנים וביתו ריקן שלא יצא עליו שם רע בילדותו כדי שיתרצו אליו לבות בני אדם ויקבלו כולם דבריו ברצון. ואלו השש ברכות הם נאמרים אחר גואל ישראל וקודם רופא חולים:" + ], + [ + "אלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי כו':
הזכרונות והשופרות כמו שקדם זכרם בראש השנה (פ\"ד הל' ז) ר\"ל שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורענות והלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "על הראשונה היא אומר מי שענה את אברהם כו':
אמרו על השביעית רוצה לומר השביעית מן הברכות שהוסיפו עליהם לפי שכבר אמר שש ברכות בלבד הוא מוסיף. והוא כי הוא מוסיף אגואל ישראל תוספות וחותם בה מי שענה את אברהם בהר המוריה וכו' עד גואל ישראל. ולפי שמנה גואל ישראל ברכה אחת מפני התוספת שהוסיף בה וקראה ראשונה היו כולן שבע ברכות גואל ישראל שהיא מכלל שמנה עשרה והשש שהוסיפו:" + ], + [ + "מעשה בימי ר' חלפתא ור' חנניא בן תרדיון כו':
רוצה לומר שער המזרח של הר הבית ושער המזרח של עזרה והלכה כחכמים:" + ], + [ + "שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין כו':
כבר קדם בסוף סוכה שמשמרות כהונה היו ארבעה ועשרים משמרות והיו עובדין משמר בכל שבוע על הסדר בכל משמר בתי אבות היו עובדין גם כן בתי אבות באותו משמר כל אחד ואחד יומו: ואמרו אנשי בית אב רוצה לומר כל הבית אב שהיתה עובדת אותו היום והיו מקילין עליהם בתענית מפני העבודה כדי שלא יחלשו גופם והלכה כחכמים:" + ], + [ + "אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים כו':
מה שאסרו היין על אנשי משמר ביום ההוא דבר תמידי והטעם שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו אנשי משמר ויסייעו אותם. ועל אנשי בית אב אסור כל זמן עבודתם לפי שהן עוסקין בעבודה. וכבר ידעת איך אסר הכתוב לעשות שום דבר מעניני המקדש בשכרות והוא שנאמר יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י) והמעמד הוא מישראל ועוד יתבאר ענינו בסוף זו המסכת ואסור התגלחת על אנשי משמר ואנשי מעמד כל ימי עבודתם הטעם בזה כדי שלא יכנסו כשהן מנוולים כמו שהוא אסור בחולו של מועד:" + ], + [ + "כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד כו':
היתה אצלם מגילה והיו קורים אותה מגילת תענית והיה כתוב בה ימים ידועים מחדשים ידועים שעשה עמהם השם ניסים ונתבטלו מהם הצרות והיו משבחים אותן הימים מהן ימים כמו שזוכר באותה מגילה שהיו אסורין בהספד ומהן ימים שהם אסורין בתענית וכבר בטלה אותה מגילה ואינן אסורין בהספד ובתענית אותן הימים עצמן כל שכן לפניהם ולאחריהם והוא אמרם בטלה מגילת תענית מלבד פורים וחנוכה שהם אסורים בהספד ובתענית ולפניהם ולאחריהם מותר:" + ], + [ + "אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי כו':
להפקיע השערים ליקר שערי המזונות מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת ואין הלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים כו':
ואם התחילו אין מפסיקין רוצה לומר אם התחילו להתענות שעה א' אין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום: ואמר ר' מאיר מודה היה שאין משלימין רוצה לומר שמתענין קצת היום ואוכלים קצתו. וכן תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין קצת היום ואוכלין בסוף היום מפני כבוד השבת ואין הלכה כרבי מאיר אלא אם התחילו מתענין ומשלימין. אבל תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין לכתחלה ומשלימין. ותשעה באב לא יחול בערב שבת אלא כשהיו עושין על פי הראיה אבל לא בחשבון העבור שהוא בידינו היום:" + ] + ], + [ + [ + "סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה כו':
מפולת הוא שיפלו הכתלים החזקים בלי סיבה גלויה ואין הלכה כר' עקיבא בכולם:" + ], + [], + [], + [], + [ + "על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון כו':
חיה רעה הוא שיראו חיות רעות בישוב. והתנאי שיראו ביום וכן אם רדפו החיות אחר שני בני אדם הרי זה משולחת ומתריעין עליהן:", + "ואמרו על החרב ואפי' אין דעת בני החיל להורגם אלא להרוג אומה אחרת ואין כוונתם אלא לעבור עליהם הרי היא צרה ומתריעין עליה ומהבטחות השם יתברך לישראל וחרב לא תעבור בארצכם. ואמר כמלא פי תנור ר\"ל מקום מן הקרקע שיעורו כפי התנור וכן אמרו כמלא תנור וכבר אמר כי כשיראו החיות המזיקות ביום בישוב שמתריעין עליהם:" + ], + [], + [ + "על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה נכרים כו':
רבי יוסי אומר שאין תוקעין שופר בשבת אלא כדי שיתקבצו העם להושיע אותה מדינה אבל לצעוק לשם ולהתענות לא. ואין הלכה כרבי יוסי למנוע מהם הצעקה בשבת אלא שצועקים ומתענין עליהם בשבת בלא תקיעה. ולא כר' שמעון התימני שאומר מתריעין על הדבר אבל הדין אצלנו אין מתריעין על הדבר כל עיקר אבל מתענין עליו בלבד ואותן שנפל בהם הדבר הם בלבד מתענין ומתריעין כמו שקדם:" + ], + [ + "על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין כו':
עג עוגה כמו עגול. ", + "ואבן התועים היא אבן גדולה שהיתה בירושלים וכל מי שהיה מוצא מציאה עולה עליה ומכריז כדי שישמעו בעליה וחזרו לו אבידתו ולפיכך נקראת אבן התועים. ורוצה באמרו נמחית שכסו המים עצם האבן: וגמר המעשה כי הוא התפלל והתודה על חטאתיו ומיד נסתלק המטר והיה הדבר קשה לשמעון בן שטח כמו שתראה והוא ענין ראייתו שהביא בזה המעשר ופירוש מתחטא מגעגע:" + ], + [ + "היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כו':
הלל הגדול הוא מהודו לה' כי טוב עד שיר המעלות ומה שחייבם שלא קראו הלל הגדול עד שאכלו ושתו כי העיקר אצלנו אין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שביעה וכרס מלאה והלכה כרבי אלעזר:" + ] + ], + [ + [ + "בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן כו':
שיעור זו המשנה כך בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם בכל תפלה ויש מהם ארבעה פעמים ביום והוא יום הכיפורים ומקצת המעמדות כמו שיתבאר כי בתענית אין בהם תפלת מוסף אבל במעמדות היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף וזכור תמיד זה העיקר [ועי' ברע\"ב בפרקין מ\"ד ד\"ה חזר רע\"ק וכו']. וכל זה דעת ר' מאיר אבל רבי יוסי אומר נשיאות כפים בשחרית ובמוסף ובנעילה אבל במנחה אין הכהנים נושאים כפיהם. וטעם מחלוקתם כי העיקר אצלנו שכהן שכור לא ישא את ידיו ויברך שנא' (דברים י׳:ח׳) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו וכאשר היתה אסורה העבודה בשכור כמו שנתבאר בתורה (ויקרא י) כמו כן אסור לשכור לברך. והכל מודים כי בכל הימים מלבד אלו שלשה פרקים אין נשיאות כפים במנחה לפי שהוא עת ידוע לשכרות ורוב בני אדם שכורים ונחוש שמא ישא ידיו והוא שכור. ועוד יתבאר לך כי אנשי מעמד אסור להם לאכול ביום ארבעה ימים בשבוע. ור' מאיר אומר כי אלו שלשה פרקים שנסתלק' מהם חשש השכרות ישאו הכהנים ידיהם בכל תפלה. ור' יוסי אומר תפלת מנחה שמתפללין בכל יום גזרינן שמא אם נתיר להם נשיאות כפים במנחה באלו השלשה פרקים יעשו גם הם כן בשאר ימים שאפשר בהם השכרות ותפלת נעילה שאינה אלא ביום שהשכרות בו אסור נושאין כפיהן ולא גזרינן והלכה כרבי יוסי. ונתיר היום לכהנים ביום תענית נשיאות כפים במנחה מפני שהן מאחרין תפלת המנחה וכאילו היא תפלת נעילה: " + ], + [ + "אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל כו':
כבר נתבאר לך מזה הלשון כי מלת מעמד כוללת משמרת כהונה ולויה ואנשי אותו מעמד והיו אנשי מעמד ההם שלוחי ישראל כולם והיה דעתם וכוונתם כולם להתעסק בעבודה ובתפלה ולא היו מתעסקין בעסקיהם והיה לבם ומחשבתם בקרבנות וכשהיה מגיע זמן המעמד כל מי שהיה מהם מאנשי אותו מעמד קרוב מירושלים היה נמצא במקדש בשעת הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר ומי שהיה רחוק מירושלים היו מתכנסים בבתי כנסיות שלהם ומתפללין וקוראין כמו שנזכר והיו מתעסקין בעבודת השם כל אותו השבוע שהיה המשמר שלהן בתפלה ובקריאה ותענית כמו שיתבאר והיו קורין מעשה בראשית לפי ששלימות המציאות בעבודה ואין אצלנו עבודה אלא עם הקרבנות וכן אמרו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ:" + ], + [ + "ואנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע כו':
היו קוראין בספר תורה בשחרית ובמוסף רוצה לומר בתפלתם היתירה שהיא מוסף שלהם אבל במנחה היו קורין על פיהם: ", + "ואמרו נכנסים רוצה לומר נכנסים לבית הכנסת וידיעת איזו פרשה קורא אותה אחד ואיזו פרשה קורא אותה שנים והיאך סדר הקריאה עוד יתבאר במסכת מגילה (פ\"ד הלכה א'):" + ], + [ + "כל יום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית כו':
יום שיש בו הלל בלי מוסף הם ימים של חנוכה ולפי שהם מדברי סופרים עשו להם חיזוק ודחו המעמד מתחילת היום. ויום שיהיה בו קרבן מוסף ידחה מעמד ממוסף פירוש מתחלת מוסף שלהם ומתפלה שניה חוץ מתפלת מוסף. ואמרו במה שקדם שאנשי מעמד קורין במוסף מורה שיש מעמד במוסף וכבר בארנו כי ענין תפלתם היא הנוספת המיוחד' באנשי מעמד ושאנשי מעמד היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף. וביום שיש בו תפלת מוסף לכל העם בכלל תדחה הקריאה באותה תפלה היתירה ובתפלת מנחה ואין קורין אלא בשחרית ובנעילה. ומזו ההלכה יתבאר לך כי אנשי מעמד היו מתפללין תפלת נעילה בכל יום והלכה כבן עזאי:" + ], + [ + "זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן כו':
תדע כי אחד בטבת מכלל ימי חנוכה ולפיכך הוא יום הלל לא מפני שהוא ר\"ח דהלל בראש חדש אינו חיוב לא ליחיד ולא לצבור לפי שהוא מנהג ועל הצבור לקרותו בדילוג ויחיד לא יתחיל ואם התחיל גומרו ואם היה יום ר\"ח יום הלל לא היה באחד בניסן מעמד ועיקר קרבן העצים הזה כי המשפחות המנויות היו קובעות להם לכל משפחה ומשפחה יום ידוע להביא להם עצים לאש המערכה באלו הזמנים הידועים וביום שהיה יומם הידוע היו מקריבין קרבנות נדבה וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא (נחמיה י, לה): " + ], + [ + "חמשה דברים אירעו את אבותינו בי\"ז בתמוז וכו':
זה הדין הוא בשני תנאים האחד שתהיה סעודה המפסיק בה והשני שתהיה אותה האכילה אחר חצי היום אבל אם אכל קודם חצות סעודה המפסקת או אחר חצות ודעתו לאכול פעם אחרת מותר לו לאכול בשר ולשתות יין ומאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר ישנה רוצה לומר שישנה מנהגו לגרוע כלומר שיגרע מרבוי המאכל והמשקין ואין הלכה כר' יהודה. ", + "ואמרו בחמישי מותרין הוא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר כל השבת אסור ואפי' לאחר התענית ואין הלכה. וממה שאתה חייב לדעת כי כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ועוד יתבארו הלכות אבל במקומן ודין תעניתו כדין תענית צום כפור רוצה לומר שאסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ומוסיפין מחול על הקדש ועשיית מלאכה בו מגונה מאד:" + ], + [ + "אמר רשב\"ג לא היו י\"ט לישראל כט\"ו באב ויוה\"כ כו':
מה שחייב להטביל הכלים כולם מפני שהיו מתערבות זו בזו ובלי ספק היה בכל ההמון נשים בלי טהורות וכמו כן באנשים בלי טהורים: והנשים הנאות והיפות שבהם היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך שאין אשה אלא ליופי. והמיוחסות כשלא היו נושאות חן בעיני רואיהן היו אומרות אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שאין אשה אלא לבנים: ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו נסתלקה המגפה ממתי מדבר בשנת הארבעים כי המות היתה הרבה בכל ט' באב ובשנה האחרונה נסתלקה והמתינו עד חצי החדש ואז בטחו בנפשם והאמינו בעצמם והרגישו בו רצון הבורא והשבת אפו וסילוק חמתו מהם ולפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון: " + ], + [] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..da96087b4419c61d6a63287c8b9930477b5f199a --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Taanit/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,132 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Taanit", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Taanit", + "text": [ + [ + [ + "מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון כו':
כבר קדם לך בסוף הפרק השני מסוכה כי ירידת הגשמים בסוכות אינו סימן ברכה. והלכה כרבי יהושע:" + ], + [ + "אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים כו':
סמוך לגשמים היא תפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג כמו שביאר רבי יהודה ", + "וביום טוב הראשון של פסח הראשון והוא המתפלל שחרית אומר מוריד הגשם והאחרון והוא המתפלל תפלת מוסף אינו זוכר גשם אבל אומר מוריד הטל. ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים מפני המנהג אומר מוריד הגשם במוסף יום טוב הראשון מן הימים האחרונים של חג רוצה לומר יום שמיני עצרת ויתמיד זה ביום השני ומה שאחריו והלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "עד אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור כו':
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים כו':
התנא ששנה בכאן בשם רבי יהודה עד שיעבור הפסח לא היה אותו ששנה על שמו מה שקדם זכרו. וכבר אמרנו במה שקדם מן המשנה הלכה כרבי יהודה והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל ובארצות הדומות לה. וכמו כן כל מה שיגיע לידך מן הדבר בזמני התעניות הוא בארץ ישראל. ומה שהוא קרוב לאוירה. אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתעניות כמו שזכר. כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשון הלא זה מן השקר והאולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי:" + ], + [ + "הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים כו':
יחידים הם התלמידים חכמים ואלו התעניות שני וחמישי ושני:" + ], + [ + "הגיע ר\"ח כסליו ולא ירדו גשמים כו':
בכל מקום שאומר לך אוכלין משחשיכה מותר לאכול עד שיעלה עמוד השחר אלא אם ישן לפי שאין מותר לאכול ולשתות אחר שישן בשום פנים באי זה תענית שיהיה:" + ], + [ + "עברו אלו ולא נענו ב\"ד גוזרין ג' תעניות כו':
אלו השבע תעניות משלימין שלשה עשר תעניות על הצבור. לפני שכבר התענו ששה: ומטין עם חשיכה פירוש שפותחין קצת דלתי החנויות עם חשיכה ואין מוציאין הסחורות שבחנות ואין עושה מהן שורה:" + ], + [ + "עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו':
נזופין כמו גיעורין תרגם ויגער בו ונזף ביה [בראשית לז]:", + "ובנין ונטיעה האסורים באלו התעניות הוא בנין של שמחה ונטיעה של שמחה כמו הפתוחים והציורין כמו שעושין העשירים המאריכים בבנינם ונטיעת הבשמים והפרדסים שעושין המלכים. אבל בנין לדירה ונטיעה הנטועה לפירותי' ולחיות בשבחה אינו אסור ואין מבטלין אותה לעולם. וירידת הגשמים אחר ניסן סימן קללה הוא כשלא ירדו מתחילת השנה עד ניסן ובארץ ישראל או מקום שהוא כמוהו כמו שבארנו במה שקדם:" + ] + ], + [ + [ + "סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה כו':
זה הסדר אינו אלא בשבע אחרונות:" + ], + [ + "עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל כו':
ביתו ריקן רוצה לומר ריקן ממזונות וריקן מעבירות. והאיש הראוי למנותו קודם לכל אדם הוא מי שהוא רגיל בתפלה ולדבר על ראש הקהל ואח\"כ שיהיה זקן ויש לו נעימות קול וזה בכל שליח צבור. ומוסף עליו זה שמדבר בו בזה המקום שיהיה מטופל כלומר בעל בנים וביתו ריקן שלא יצא עליו שם רע בילדותו כדי שיתרצו אליו לבות בני אדם ויקבלו כולם דבריו ברצון. ואלו השש ברכות הם נאמרים אחר גואל ישראל וקודם רופא חולים:" + ], + [ + "אלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי כו':
הזכרונות והשופרות כמו שקדם זכרם בראש השנה (פ\"ד הל' ז) ר\"ל שלא יאמר זכרון של יחיד ולא זכרון של פורענות והלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "על הראשונה היא אומר מי שענה את אברהם כו':
אמרו על השביעית רוצה לומר השביעית מן הברכות שהוסיפו עליהם לפי שכבר אמר שש ברכות בלבד הוא מוסיף. והוא כי הוא מוסיף אגואל ישראל תוספות וחותם בה מי שענה את אברהם בהר המוריה וכו' עד גואל ישראל. ולפי שמנה גואל ישראל ברכה אחת מפני התוספת שהוסיף בה וקראה ראשונה היו כולן שבע ברכות גואל ישראל שהיא מכלל שמנה עשרה והשש שהוסיפו:" + ], + [ + "מעשה בימי ר' חלפתא ור' חנניא בן תרדיון כו':
רוצה לומר שער המזרח של הר הבית ושער המזרח של עזרה והלכה כחכמים:" + ], + [ + "שלש תעניות הראשונות אנשי משמר מתענין כו':
כבר קדם בסוף סוכה שמשמרות כהונה היו ארבעה ועשרים משמרות והיו עובדין משמר בכל שבוע על הסדר בכל משמר בתי אבות היו עובדין גם כן בתי אבות באותו משמר כל אחד ואחד יומו: ואמרו אנשי בית אב רוצה לומר כל הבית אב שהיתה עובדת אותו היום והיו מקילין עליהם בתענית מפני העבודה כדי שלא יחלשו גופם והלכה כחכמים:" + ], + [ + "אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים כו':
מה שאסרו היין על אנשי משמר ביום ההוא דבר תמידי והטעם שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויבואו אנשי משמר ויסייעו אותם. ועל אנשי בית אב אסור כל זמן עבודתם לפי שהן עוסקין בעבודה. וכבר ידעת איך אסר הכתוב לעשות שום דבר מעניני המקדש בשכרות והוא שנאמר יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י) והמעמד הוא מישראל ועוד יתבאר ענינו בסוף זו המסכת ואסור התגלחת על אנשי משמר ואנשי מעמד כל ימי עבודתם הטעם בזה כדי שלא יכנסו כשהן מנוולים כמו שהוא אסור בחולו של מועד:" + ], + [ + "כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד כו':
היתה אצלם מגילה והיו קורים אותה מגילת תענית והיה כתוב בה ימים ידועים מחדשים ידועים שעשה עמהם השם ניסים ונתבטלו מהם הצרות והיו משבחים אותן הימים מהן ימים כמו שזוכר באותה מגילה שהיו אסורין בהספד ומהן ימים שהם אסורין בתענית וכבר בטלה אותה מגילה ואינן אסורין בהספד ובתענית אותן הימים עצמן כל שכן לפניהם ולאחריהם והוא אמרם בטלה מגילת תענית מלבד פורים וחנוכה שהם אסורים בהספד ובתענית ולפניהם ולאחריהם מותר:" + ], + [ + "אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי כו':
להפקיע השערים ליקר שערי המזונות מפני שאומר דלת העם לולי הצורך הגדול למטר לא היו מתענין קודם השבת ואין הלכה כרבי יוסי:" + ], + [ + "אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים כו':
ואם התחילו אין מפסיקין רוצה לומר אם התחילו להתענות שעה א' אין מפסיקין התענית אלא שמשלימין היום: ואמר ר' מאיר מודה היה שאין משלימין רוצה לומר שמתענין קצת היום ואוכלים קצתו. וכן תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין קצת היום ואוכלין בסוף היום מפני כבוד השבת ואין הלכה כרבי מאיר אלא אם התחילו מתענין ומשלימין. אבל תשעה באב שחל להיות ערב שבת מתענין לכתחלה ומשלימין. ותשעה באב לא יחול בערב שבת אלא כשהיו עושין על פי הראיה אבל לא בחשבון העבור שהוא בידינו היום:" + ] + ], + [ + [ + "סדר תעניות אלו האמור ברביעה ראשונה כו':
מפולת הוא שיפלו הכתלים החזקים בלי סיבה גלויה ואין הלכה כר' עקיבא בכולם:" + ], + [], + [], + [], + [ + "על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון כו':
חיה רעה הוא שיראו חיות רעות בישוב. והתנאי שיראו ביום וכן אם רדפו החיות אחר שני בני אדם הרי זה משולחת ומתריעין עליהן:", + "ואמרו על החרב ואפי' אין דעת בני החיל להורגם אלא להרוג אומה אחרת ואין כוונתם אלא לעבור עליהם הרי היא צרה ומתריעין עליה ומהבטחות השם יתברך לישראל וחרב לא תעבור בארצכם. ואמר כמלא פי תנור ר\"ל מקום מן הקרקע שיעורו כפי התנור וכן אמרו כמלא תנור וכבר אמר כי כשיראו החיות המזיקות ביום בישוב שמתריעין עליהם:" + ], + [], + [ + "על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה נכרים כו':
רבי יוסי אומר שאין תוקעין שופר בשבת אלא כדי שיתקבצו העם להושיע אותה מדינה אבל לצעוק לשם ולהתענות לא. ואין הלכה כרבי יוסי למנוע מהם הצעקה בשבת אלא שצועקים ומתענין עליהם בשבת בלא תקיעה. ולא כר' שמעון התימני שאומר מתריעין על הדבר אבל הדין אצלנו אין מתריעין על הדבר כל עיקר אבל מתענין עליו בלבד ואותן שנפל בהם הדבר הם בלבד מתענין ומתריעין כמו שקדם:" + ], + [ + "על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין כו':
עג עוגה כמו עגול. ", + "ואבן התועים היא אבן גדולה שהיתה בירושלים וכל מי שהיה מוצא מציאה עולה עליה ומכריז כדי שישמעו בעליה וחזרו לו אבידתו ולפיכך נקראת אבן התועים. ורוצה באמרו נמחית שכסו המים עצם האבן: וגמר המעשה כי הוא התפלל והתודה על חטאתיו ומיד נסתלק המטר והיה הדבר קשה לשמעון בן שטח כמו שתראה והוא ענין ראייתו שהביא בזה המעשר ופירוש מתחטא מגעגע:" + ], + [ + "היו מתענין וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כו':
הלל הגדול הוא מהודו לה' כי טוב עד שיר המעלות ומה שחייבם שלא קראו הלל הגדול עד שאכלו ושתו כי העיקר אצלנו אין אומרים הלל הגדול אלא בנפש שביעה וכרס מלאה והלכה כרבי אלעזר:" + ] + ], + [ + [ + "בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן כו':
שיעור זו המשנה כך בשלשה פרקים הכהנים נושאים את כפיהם בכל תפלה ויש מהם ארבעה פעמים ביום והוא יום הכיפורים ומקצת המעמדות כמו שיתבאר כי בתענית אין בהם תפלת מוסף אבל במעמדות היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף וזכור תמיד זה העיקר [ועי' ברע\"ב בפרקין מ\"ד ד\"ה חזר רע\"ק וכו']. וכל זה דעת ר' מאיר אבל רבי יוסי אומר נשיאות כפים בשחרית ובמוסף ובנעילה אבל במנחה אין הכהנים נושאים כפיהם. וטעם מחלוקתם כי העיקר אצלנו שכהן שכור לא ישא את ידיו ויברך שנא' (דברים י׳:ח׳) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו וכאשר היתה אסורה העבודה בשכור כמו שנתבאר בתורה (ויקרא י) כמו כן אסור לשכור לברך. והכל מודים כי בכל הימים מלבד אלו שלשה פרקים אין נשיאות כפים במנחה לפי שהוא עת ידוע לשכרות ורוב בני אדם שכורים ונחוש שמא ישא ידיו והוא שכור. ועוד יתבאר לך כי אנשי מעמד אסור להם לאכול ביום ארבעה ימים בשבוע. ור' מאיר אומר כי אלו שלשה פרקים שנסתלק' מהם חשש השכרות ישאו הכהנים ידיהם בכל תפלה. ור' יוסי אומר תפלת מנחה שמתפללין בכל יום גזרינן שמא אם נתיר להם נשיאות כפים במנחה באלו השלשה פרקים יעשו גם הם כן בשאר ימים שאפשר בהם השכרות ותפלת נעילה שאינה אלא ביום שהשכרות בו אסור נושאין כפיהן ולא גזרינן והלכה כרבי יוסי. ונתיר היום לכהנים ביום תענית נשיאות כפים במנחה מפני שהן מאחרין תפלת המנחה וכאילו היא תפלת נעילה: " + ], + [ + "אלו הן מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל כו':
כבר נתבאר לך מזה הלשון כי מלת מעמד כוללת משמרת כהונה ולויה ואנשי אותו מעמד והיו אנשי מעמד ההם שלוחי ישראל כולם והיה דעתם וכוונתם כולם להתעסק בעבודה ובתפלה ולא היו מתעסקין בעסקיהם והיה לבם ומחשבתם בקרבנות וכשהיה מגיע זמן המעמד כל מי שהיה מהם מאנשי אותו מעמד קרוב מירושלים היה נמצא במקדש בשעת הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר ומי שהיה רחוק מירושלים היו מתכנסים בבתי כנסיות שלהם ומתפללין וקוראין כמו שנזכר והיו מתעסקין בעבודת השם כל אותו השבוע שהיה המשמר שלהן בתפלה ובקריאה ותענית כמו שיתבאר והיו קורין מעשה בראשית לפי ששלימות המציאות בעבודה ואין אצלנו עבודה אלא עם הקרבנות וכן אמרו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ:" + ], + [ + "ואנשי המעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע כו':
היו קוראין בספר תורה בשחרית ובמוסף רוצה לומר בתפלתם היתירה שהיא מוסף שלהם אבל במנחה היו קורין על פיהם: ", + "ואמרו נכנסים רוצה לומר נכנסים לבית הכנסת וידיעת איזו פרשה קורא אותה אחד ואיזו פרשה קורא אותה שנים והיאך סדר הקריאה עוד יתבאר במסכת מגילה (פ\"ד הלכה א'):" + ], + [ + "כל יום שיש בו הלל אין מעמד בשחרית כו':
יום שיש בו הלל בלי מוסף הם ימים של חנוכה ולפי שהם מדברי סופרים עשו להם חיזוק ודחו המעמד מתחילת היום. ויום שיהיה בו קרבן מוסף ידחה מעמד ממוסף פירוש מתחלת מוסף שלהם ומתפלה שניה חוץ מתפלת מוסף. ואמרו במה שקדם שאנשי מעמד קורין במוסף מורה שיש מעמד במוסף וכבר בארנו כי ענין תפלתם היא הנוספת המיוחד' באנשי מעמד ושאנשי מעמד היו מתפללין תפלה יתירה בכל יום והיא נקראת מוסף. וביום שיש בו תפלת מוסף לכל העם בכלל תדחה הקריאה באותה תפלה היתירה ובתפלת מנחה ואין קורין אלא בשחרית ובנעילה. ומזו ההלכה יתבאר לך כי אנשי מעמד היו מתפללין תפלת נעילה בכל יום והלכה כבן עזאי:" + ], + [ + "זמן עצי כהנים והעם תשעה באחד בניסן כו':
תדע כי אחד בטבת מכלל ימי חנוכה ולפיכך הוא יום הלל לא מפני שהוא ר\"ח דהלל בראש חדש אינו חיוב לא ליחיד ולא לצבור לפי שהוא מנהג ועל הצבור לקרותו בדילוג ויחיד לא יתחיל ואם התחיל גומרו ואם היה יום ר\"ח יום הלל לא היה באחד בניסן מעמד ועיקר קרבן העצים הזה כי המשפחות המנויות היו קובעות להם לכל משפחה ומשפחה יום ידוע להביא להם עצים לאש המערכה באלו הזמנים הידועים וביום שהיה יומם הידוע היו מקריבין קרבנות נדבה וזהו קרבן העצים והעתים המזומנים הכתובים בעזרא (נחמיה י, לה): " + ], + [ + "חמשה דברים אירעו את אבותינו בי\"ז בתמוז וכו':
זה הדין הוא בשני תנאים האחד שתהיה סעודה המפסיק בה והשני שתהיה אותה האכילה אחר חצי היום אבל אם אכל קודם חצות סעודה המפסקת או אחר חצות ודעתו לאכול פעם אחרת מותר לו לאכול בשר ולשתות יין ומאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר ישנה רוצה לומר שישנה מנהגו לגרוע כלומר שיגרע מרבוי המאכל והמשקין ואין הלכה כר' יהודה. ", + "ואמרו בחמישי מותרין הוא מאמר רבן שמעון בן גמליאל שאמר כל השבת אסור ואפי' לאחר התענית ואין הלכה. וממה שאתה חייב לדעת כי כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ועוד יתבארו הלכות אבל במקומן ודין תעניתו כדין תענית צום כפור רוצה לומר שאסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ומוסיפין מחול על הקדש ועשיית מלאכה בו מגונה מאד:" + ], + [ + "אמר רשב\"ג לא היו י\"ט לישראל כט\"ו באב ויוה\"כ כו':
מה שחייב להטביל הכלים כולם מפני שהיו מתערבות זו בזו ובלי ספק היה בכל ההמון נשים בלי טהורות וכמו כן באנשים בלי טהורים: והנשים הנאות והיפות שבהם היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך שאין אשה אלא ליופי. והמיוחסות כשלא היו נושאות חן בעיני רואיהן היו אומרות אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שאין אשה אלא לבנים: ובחרו יום חמשה עשר באב לפי שבו נסתלקה המגפה ממתי מדבר בשנת הארבעים כי המות היתה הרבה בכל ט' באב ובשנה האחרונה נסתלקה והמתינו עד חצי החדש ואז בטחו בנפשם והאמינו בעצמם והרגישו בו רצון הבורא והשבת אפו וסילוק חמתו מהם ולפיכך עשו אותו משם והלאה יום משתה וששון: " + ], + [] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה תענית", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..4112229dffcae70357b728029e7740655d9fdeb8 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/English/Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023.json @@ -0,0 +1,258 @@ +{ + "language": "en", + "title": "Rambam on Mishnah Yoma", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/", + "versionTitle": "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "versionNotes": "", + "actualLanguage": "en", + "languageFamilyName": "english", + "isSource": false, + "direction": "ltr", + "heTitle": "רמב\"ם משנה יומא", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "God said (Leviticus 8:33): “You shall not go outside the entrance of the Tent of Meeting for seven days,etc. ” And He said after that (Leviticus 8:34): “Everything done today, the LORD has commanded to be done [seven days], to make expiation for you,” and it comes in the received tradition to do this through the act of the [Red] Heifer, to make expiation for you, this is the act of Yom Kippur/the Day of Atonement (see Tractate Yoma 2a), and therefore, the Kohen who burns the [Red] Heifer and the Kohen Gadol/High Priest who serves on Yom Kippur, we separate them for seven days [prior]. And we separate him from his wife (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 3, where the term: \"ספק\" does not appear), lest she be found to be a menstruant woman and he would be ritually impure for seven days like it is explained in Scripture regarding someone who has sexual intercourse with a menstruant woman (see Leviticus 15:24: “[And if a man lies with her,] her menstrual impurity is communicated to him, he shall be impure seven days,” But the Sages state that ritual impurity is found, death is not found (see Tractate Yoma 13a), for if you are troubled by death, \"אין לדבר סוף\"/there would be no end to the matter, that we would be able to state lest the second [wife] die, and similarly, the third and/or fourth [wife die]. But the subject matter that we state regarding death is not freauent, for sudden death does not occur other than by chance/accidentally." + ], + [ + "We get him (i.e., the High Priest/Kohen Gadol) to the Divine Service [of Yom Kippur] during these days in order that it will be easier upon him on the fast day of the Day of Atonement.", + "ומקריב חלק בראש. (the Kohen Gadol has the first right in offering up any portion) – he will offer it up before all of those who offer up what ever portion that he wants and then eat from the sacrifices tha tare consume any amount that he wants. And takes his portion first. And in the Tosefta (Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 5 – which is similar to the version found in the Talmud, Tractate Yoma 17b – Maimonies brings a different version of the text in his comments): “How so? He offers up the portion first and states: I offer up this burnt offeirng , I offer up this meal offering. How so? He takes the part first. He says: This I consume, I consume; this guilt-offering I consume. When is this the case? Regaring the Holy Things of the Temple, but the Holy Things of the province, botht he High Priest and the ordinary priest divide it equally." + ], + [ + "There is a general principle among us that the High Priest would not be from the priests anyone who are more accomplished of the men of his generation other than him in wisdom, and in fear of God and in beauty and in abundance and in strength, for God said (Leviticus 21:10): “The priest who is exalted above his fellows” and the accepted tradtion comes that he should be greater than them in beauty, in strength in wealth and in wisdom (see Tractate Yoma 18a and the Tosefta Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 6). But if he didn’t have money, they collect from the monies of the Kohanim and they give it to him until he would be wealthier than any one of them, for God said (Leviticus 21:10): “who is exalted above his fellows”, that his brothers should glorify him. But in the Second Temple period, where in it all of the matters were not fully complete, like knowledge and the kings would not walk before the straight tradtition and they would appoint High Priests with power even though they are not worthy of it, and regarding them it is possible to say, \"שמא לא למדתה\" and because of the chamber where the High Priests live was called: \"לשכת פלהדרין\"./the chamber of assessors, our subject is the house of the officers/commissioners (see Tractate Demai, Chapter 2, Mishnah 4), that the kings appoint them over the markets and transfer them in a short time according to the will of the king (see Tractate Yoma 8b). And so they do with the High Priests, all who continually draw close to the king and provide him with money," + ], + [ + "And similarly, he should not eat on the Eve of the Day of Atonement any foot that increases the semen or that leads to an erection such as fish and milk (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 6) and the eggs that are seasoned with spices, and similarly every thing that has bulk in it." + ], + [ + "They (i.e., the priests) take him to the upper chamber of the House of Abtinas to teach him the manipulation of the Kohen taking a handful of incense (see Tractate Yoma 19a. See also the fifth chapter of the Mishnah of Tractate Shekalim). And this is according to the opinion of one who says that this is of the hardest/difficult forms of Divine Service in the Temple, but it will be explained at the beginning of [Tractate] Menahot (folio 11a and in Tractate Yoma 47b. But in the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chapter 4, Halakah 1, it states that this is the hardest Divine Service in the Temple) that this is not the case, but rather it is like it states there that the handful of incense is like the people who take handfuls. And it was already explained to you in the fifth chapter of [Tractate] Shekalim, that the House of Abtinas [was responsible for] the actions regarding the incense, and they adjured him on the matter for it is impossible for any person to see if he changed it since the Sadducees hold that that one places the incense on the fire in the hall containing the Golden Altar and afterwards brings in the coal-pan to the House of the Holy of Holies (see Tractate Hillin 19b), an we learn this from what God, my He be exalted said (Leviticus 16:2): “for I appear in the cloud over the cover,” for he doesn’t enter to the cover/the place of atonement other thaan with the cloud, and the true tradition comes [teaching] that this is not is no (see Tractate Yoma 53a), but rather, that like it it explains when it (i.e., the Torah) says (LLeviticus 16:13): “He shall put the incense on the fire before the LORD, [so that the cloud from the incense screens the cover that is over -the Ark of -the pact, lest he die],” for it is impossible then for any individual to know what he did for God clearly said (Leviticus 16:17): “When he goes in [to make expiation in the Shrine] , nobody else shall be in the Tent of Meeting until he comes out, and therefore, we adjure him. He cries that they suspected him of engaging in herecy, and they also cry that they suspected him, because it is prohibited according to our Torah to suspect evil in a peson who is not known among us (see Tractate Yoma 19b, and Tractate Shabbat 97a, and compare the explanation of Maimonides to Tractate Avot, Chas you seeapter 1, Mishnah 6) but rather because we are forced to as you see." + ], + [ + "These books that are mentioned (i.e., Job, Ezra and Chronicles and Daniel) have in them stories and events of the times that attract/draw the heart so that he won’t sleep." + ], + [ + "מכין לפניו באצבע צרדה – this is that they strike the thumb with the finger that is nearest to it (see also Tosefta Yoma, Chapter 1, Halakha 9 which speaks of the thumb of the right hand along with the commentary of the Tosefta Kifshuta of Rabbi Saul Lieberman and also Tractate Yoma 19b), strongly, for there is much that people do at the time of singing as they produce beautiful vocalized sound.", + "And the matter of: \"הפג אות על הרצפה\"./get up on your feet and drive away slumber this once by stepping on the cold marble pavement, make cold the warmth of your feet through this that you will stand one hour on the floor because the floor coolds the meet and the sleep escapes, for from the wamrth of the feet comes sleep, and this explanation of this reason is in the natural articles, and it is a Hebrew word (Genesis 45:26): \"ויפג לבו\"/”his heart went numb [for he – Jacob – did not believe them”, that the warmth of his heart was assuaged, and many times the Sages use this word for this matter (see also Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnah 5, Tractate Shabbat 40b, Tractate Betza 34a and others)." + ], + [ + "The removal of the ashes from the altar/תרומת הדשן – removal of the ashes from it." + ] + ], + [ + [ + "I have already informed you that the removal from the altar is that he should remove its ashes from it. And it states [in the Mishnah]: \"כל הקודם את חברו לתוך ארבע אמות\" -that is that he would be close to the Altar within four cubits. And the order of this casting of lots [for the sacrifices on Yom Kippur] that it (i.e., the Mishnah) mentions is such, for it is forbidden among us to count the men of Israel at all, and even for the sake of [the performance of] a commandment (see Tractate Yoma 22b), but the action of King David is known (see Second Samuel, Chapter 24), but they are enumerated when someone wishes to count them (see the implication of this language in the Laws of the Daily Burnt Offerins and Additional Oferings, Chapter 4, Halakha 4), in that they take from all them something, and count those things and therefore, if there were many Kohanim who all gathered close to the Altar, the appointed officer says to them, “put out your fingers,” after he placed them in a line and they agree from who will begin the count and which number, as for example that they agreed that the number would be thirty or forty or fifty or whatever number that was desired, and each one of them would put up a finger if he was weak, orseeral fingers if he was strong and able-bodied, and begin to count according to those fingers, “one, two, three” according to the order until he completes the number that they agreed upon at the start, and the one (i.e., Kohen) that the end of the numbering would reach him would perform that Divine Servic. But they don’t count the thumb for the person who put out his thumb because it is easy raise it and to bend it, and perhaps he will rraise it or bend it if the number approaches the end [of what is needed] in order that the lottery/allotment will come to him. And according to this system there were four lottteries that were in the Sanctuary. Know this and learn it, because these allotments/lotteries were not made clear to to any person before us in how the Gaonim explained what preceded us and who saw their words, because from the language of the Talmud no person would comprehend antyhing from them at first examination, but what is correct in those expressions is what we have explained." + ], + [ + "There is no commentary of Maimonides on this Mishnah." + ], + [ + "All of these things were in one arbitration by counting (i.e., a lottery) like I will explain to you. All of them would stand in one row or in a circle, and agree on one man who wold begin the counting from him, and they wpi;d agree that the number that they decided uon would be completed with him, like as we expalined, this one would sprinkle/cast the blood and the one next to him would slaughter amd the pme mext tp jo, wpuld clean the Altar and the one next to him would clean the Menorah, and the one next to him would bring up the limbs to the inclined plane leading to the Altar, and that person who brings up the limbs to the inclined plane leading to the Altar, he and eight men according to the order of their standing would merit in the Daily Morning Offering, each one of them with what he has to take according to the order of the carrying that I will explain. The first takes the head and the foot, and the second next to him takes the two hands, and the third the haunch/spine and the foot, and the fourth with the chest cavity and the cud and the fifth with the chest surrounding the two lungs, and the sixth the intestines and rhe sevenrh wirh the fine flour, and the eighth with the fastenings and they are the thongs of the High Priest that with them God said (Leviticus 6:13): “This is the offeringthat Aaron and his sons [shall offer to the LORD on their occasion of his anointment],” and they were called חבתין/pancakes, because it states it states (Leviticus 6:14): “It shall be prepared with oil on a griddle”/על מחבת בשמן תעשה\". And the ninth [lottery] is with wine, for this. Behold this allotment/arbitration (i.e., lottery) thirteen are found worthy, nine whom we appointed and who shrinkles [the blood] and slaughters, and cleans the Alta, and cleans the Menorah. And the one who sprinkles/casts the blood receives the blood as the Talmud explained (see Tractate Yoma 25b). And we began this allotment/arbitration (i.e., lottery) with casting/sprinkling [the blood] prior to the one who slaughters because the casting/sprinkling [of the blood] is more important that the the general principle among us is that sluahtering is appropriate/fit if performed by a non-priest (literally, “foreigner”).", + "ומדשן – this is the person who removes tha ashes and the soiling and the wiping off and he lleaning as will be explained in [Tractate] Tamid (see Chapter 3). And you aleady knew that the name of he ashes is דשן , and the way it goes, it is as it will be explained in a Baraita, the head and the food, the chest and the throat/larynx with the windpaipe/lungs and hear, two hands and two ribs, the haunch (with the tail) and the foot. But the first teacher [of the Mishnah] follows after the important and good and places it first and places that which is worse later. But the Halakha is not accoreding to Ben Azzai." + ], + [ + "There were Kohanim who were blessed through the burning of the incense upon the Altar and they would say that every person who vurns incense on the altar becomes wealthy and his riches increase (see Tractate Yoma 26a), as it states (Deuteronomy 33:10-11): “They shall offer You incense to savor [and whole offerings on Your altar],” and ir states: “Bless, O LORD, his substance, and favor his undertakings,” and therefore anyone who burns the incense upon the Altar they would not allow him to burn incense upon the Altar a second time and he would remain apart/alone, but rather, they would gather for the lottery of burning the incense for anyone who had not burned the incense upon the Altar at all , and therefore it (i.e., the Mishnah) states: \"חדשים לקטורת בואו והפיסו\"." + ], + [ + "God stated (Leiticus 17): “and lay out wood upon the fire.” And it comes to us in the accepted tradition that thhis is the daily burnt offering of the eventide (see Tractatae Yoma 26bv), for the [burnt offering] of the morning was already mentioned explicity (Leviticus 6:5): “[WThe fire on the altar shall be kept burning, not to go out:] every morning the priest shall feed wood to it.”" + ], + [ + "הבשר בחמשה – as we expalined regarding the daily burnt-offfering of each day." + ], + [ + "The subject of: \"אם רצה להקריב מקריב\" - that he offers them in any number that he wishes, less than this or more. And It wishes when it (i.e., the Mishnah) says: \"הפשטן ןונתוחן של אלו ואלו שוין\"/the flaying and the dismenmbering of the former (i.e., congregational offerings) and the later (i.e., private offerings) are alike – that they are appropriate to be performed by a non-Kohen (i.e., literally, “foreigner”) and it is permitted for a foreigner (i.e., an Israelite) to slaughter and flay and to sever/dissect it, whether they are community sacrifices or individual offerings. And it was explained to you in [Tractate] Pesahim (folio 44b0 this general principle from the receied tradition and beyond is the command of the Kohanim (see also Tractate Berakhot 31b and Tractate Yoma 27a and Tractate Zevahim 32a and Tractate Menahot 19a)." + ] + ], + [ + [ + "They had a high place in the Temple that the person who was on the lookout went up pon it, and when he sees that the eastern sky begins to be lit up, he says to them: \"ברקאי\" -its subect matter is that the glitter of the light is blossoming, and they say to him: Those who are below in the Temple courtyard:\"עד שהוא בחברון?\" - meaning to say according to what your eyes see, did the light reach up until Hebron? And he says to them, “yes” (see Tractate Yoma 28b), and then they approach to slaughter. And what what youneed to know that the time Matyah ben Shmuel mentioned when he said: \"האיר פני כל המזרח\" after the time that the first Tanna/teacher [of the Mishnah] mentioned it. And the Halakha is according to Matya ben Shmuel." + ], + [ + "It is known that the moon does not rise from the east other than after the the midpoint of the month. And this that it states [in the Mishnah]: \"עלה מאור הלבנה\"/the light of the moon arose – it occurred at the end of the one of the months. And also on the night of Yom Kippur: \"דמו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד\"./and they thought that the east was lit up and they slaughtered the daily burnt-offering (see Tractate Yoma 29a), and it (i.e., the Mishnah) included these two episodes together and stated that one one time other than the night of the fast [of Yom Kippur], the light of the moon went up in addition to what had occurred on the night of the fast [of Yom Kippur]. And it will be explained further (in Mishnah 4) that the High Priest immersees and slaughters the daily burnt-offering on the day of the fast of Atonement, but since the daily burnt-offering was invalidated as it stated, for since it was slaughtered at night, it required ritual immersion and afterwards he would slaughter the daily burnt-offering.", + "מסיך את רגליו./whoever covered his feet [requires immersion]. – it is an epithet for defecation." + ], + [ + "All immersions in the Temple [includes] his hands and feet prior to and after [slaughtering], as will be explained. And it states [in the Mishnah]: \"חוץ מזו\" /save for this one (whih took place over the Water Gate alongside his office), meaning to say, the first immersion, and it is what will be explained." + ], + [ + "סדין של בוץ– a sheet of flax.", + "קרצו (he made the ritually required incision) – he killed it, but it was decreed against performing this ritual (see Jeremiah 46:20 and Tractate Peah, Chapter 7, Mishnah 4), but he who slaughted for most of the years (see Tractate Yoma 32b), because the Divine Service of the day is not done other than by the High Priest.", + "The explanation of: \"מירק אחר שיאה על ידו\" - that another person completed the slaughtering after him. And [the word]: \"מירוק\"/the finishing – is called the completion of the activity of whatever activity that will be done.", + "ונסתפק. – dried off." + ], + [ + "It was already explained to you in the Halakha that is before this one that the incense of the morning was offered between the blood and the candles. And it is stated here [in the Mishnah]: \"בין דם לאברים\" that it wanted to inform you that the sprinkling of the blood of the daily offering and the burning of its limbs is not a continuous activity, but rather between them interurupts with the incense and also with the kinddling of the candles, but it did not mention here the kindling of the candles because it did not come here in the order of the Divine Service. And this is the matter that we metion in the order that is not mentioned (see Tractate Yoma 34a).", + "ואסתניס – that his body is cold (this is what Maimonides explained in Tractate Berakhot, Chapter 2, Mishnah 6). And the order of warming the water for him is as such, that they would warm bars of bronze from the eve of the Fast Day and ould place them within the fire until the morrow and extinguish them in water that becomes purified in them (see Tractate Yoma 34b) and they are tempered/dissolved, but this is not a form of work for they do not intend to glaze the bronze but rather their intention is the thawing of the water. And it is general principle among us that the Torah forbade planned, creative labor (see Tractates Betza 13b, Hagigah 10b, Bava Kamma 26b, 60a; Sanhedrin 62b, Zevahim 47a and Keritot 19b), and another general principle amon us is that there is no Rabbinic decree to enhance the character of Shabat as a day of rest in the Temple (this is the reading of Maimonides in Tractate Yoma 34a, and not accordin to the commentary of Rashi theresee also The Laws of Shabbat, Chapter 12, Halakha 2). And therefore it is permissible to do this. And simialrl, it if would benefit to place hotwater that was warmed from the eve of the Fast into the water that he washes in them, it is permissible." + ], + [ + "בגדי זהב – these are the clothes of the High Priesthood that he wears on the other days [of the year], and they are eight vessels made of purple-dye and flax and wool that is colored purple-blue and gold and stones like this all of which will be explained in the Torah, and they are the priest’s undercoat and the pants and the priest’s turban and the belt and coat and breastplate and ephod and front-plate.", + "ובגדי לבן– There are four of these , that they are what the High Priest uses in the Special Divine Service of the day of the Fast of Atonement, and all of them are made of white falax, for God said regarding them (Leviticus 16:4): “He shall be dressed in a sacral linen tunic, [with linen breeches next to his flesh, and be girt with the alinen asah, and he shall wear a linen turban].” But the Halakha is not according to Rabbi Meir." + ], + [ + "פילוסין והדוים (Pelusian, a town near Ramses in lower Egypt; Indian linen) – species of clothes that were known among them in their times, and they are different from each other in the manner of their shape/form alone, but their material is white flax, as like we will explain in Scripture.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"ואם רצה להוסיף מוסיף משלו\" – but with the the condition that he will send that addition to the consecrated property (see Tractate Yoma 35b). But the Halakha is not according to Rabbi Meir." + ], + [ + "Everything that is is brought in the Mishnah from the shape of the temple or the part of its sections and the description of its sides and the courtyards and the campbers and the Altar and except for it, do not request from me to explain it in every place, because I will in the future expalin to you everything and I will provide many pictures for you until you can describe in your heart well and understand all of it in your mind as if you saw it with your eyes in Tractate Middot with the help of God Almighty.", + "Scripture states (Deuteronomy 32:3): “For the name of the LORD I proclam; Give glory to our God!,” and the receivd tradition that Moses our Teacher state to Israel at the time that I am mention the name of the Holy One Blessed be He with them, “Give glory to our God!”(see Tractate Yoma 37a and the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chapter 2, Halakha 7, an dsuch is the obligation to perform them forever." + ], + [ + "קלפי (urn for drawing lots) – box..", + "ואשכרע (box-wood or ebony) – ebony wood, buxus (see also Tractate Sheviit, Chapter 7, Mishnah 2 – a kind of cedar whose wood is very hard-and solid like the wood from Lebanon and Syria - buxus, from which small vessesl are made that last for many years and it is considered an expensive wood)." + ], + [ + "He (Ben Katin, the High Priest) made for it twelve spigots/spouts in order that all the Kohanim that were serving with the daily burnt-offering would sanctify the8ir hands and feet at once (see Tractate oma 37a). Because he did n’t appoint a ritual slaughterer for slaughtering was appropriate by non-priests as was explained (see Tractate Yoma, Chapter 2, Mishnah 2), and the person who sprinkles/casts the blood is the one who receives the blood. And aalready it was explained that there were thirteen [priests] were privileged to doso, they removed from them the slaughererd and there remained twelve And the laver from service vessels and when there would be water in it, they would be sanctified, but they became unfit overnight, as will be explained in several places in the Order of Kodashim, therefore, he made a non-sacred vessel that water would always be in it and it would descend from that vessel to the laver according to the first need, first, and that vessel was called \"מכני\" (a a wheel device to lower the laver into the cistern of water below it).", + "וכל ידות הכלים (all the handles of the vessels) – they are the handles of the veessels like the handles of knives and the hatchets that they sever the flesh with them and similar things.", + "ונברשת (lamp) – like the kind of torches that they make at the openings of houses from glass, they made this fro good gold that shines that when the sun strikes it, it will appear to him as bright and light from the beginning of the day at sunrise in the Jerusalem horizon, and then they would recite the Shema.", + "וניקנור – he was a man from the pious ones who went to Alexandria of Egypt and made there two bronze doors whose labor was very enlightened inorder to place them in the Temple forecourt as it was aftert that, and when he transferred by sea, a great storm befell them, and the sailors threw one of the doors into the mddile of the sea inorder to lighten the load of their ship, and they wanted to throw the second, he tied himself upon it and said to them that if they think about throwing this door also, you will not throw it other than with hme, and then the sea calmed down, and the individual door arrived to Acco (see Tractate Yoma 38a; in the Jerusalem Talmud, it was Yaffo), the place where it went out from and when it left and he removed it, the sea coughed up the second door there in Acco. And this is the miracle that occurred with the its doors, and he placed it in the eastern side in the Temple courtyard opposite the Temple.", + "And the subject of: \"לשבח\" Psalms of Praise and the honor, and it is in Aramaic and in Hebrew, and it is one subject, it is the Aramaic translation of (Genesis 12:15): “and praised her (i.e., Sarai) to Pharaoh” and they praised it, as it staes (Psalms 147:12): “Jerusalem, praise the LORD, etc.”" + ], + [ + "גנאי– the opposite of praise.", + "ולחם הפנים- its body is thick as will be explained in the Tractate Menahot (Chapter 11, Mishnah 4, folio 96a) but there were specialists to bake it in moulds/presses until it would be doubled/rolled up like they roll up doubled, and there was in the end artisans at baking that were with them. And the order of the act of the inscenses was known, and we will explain it in its place in Tractae Keritot (Chapter 1, Mishnah 1), and among them was grass that if you placed it with the incense, its column would go up either togethr or separated, and they would recognize that grass (see Tractate Yoma 38a) but they did not teach it to anyone.", + "הגדס בן לו – would form letters in a wonderous fashion at the time of the recitation of the Psalm of each day, he would place his thumb in his mouth at the time of the recitation with his tongue and did it was not known how he did this with the change in the placement of his tongue within his mouth and how he would place his thumb until the letters came out with those beautiful/pleasant sounds.", + "ובן קמצר– would write with many writing quills together and even though that they placed an excuse/pretext to be prevented from teaching, nevertheless, it (i.e., the Mishnah) discrased them as you can see." + ] + ], + [ + [ + "All mentions of the Name [of God] that will come in this Tractate, he wants tos ay the special Name (i.e., the Tetragrammaton), meaning Yud, Heih, etc. (see The Laws of the Principles of the Torah, Chapter 6, Halakha 2 and the Laws of Idolatry, Chapter 2, Halakha 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael." + ], + [ + "לשון של זהורית (a crimson-colored strap)- a piece of crimson-colored wool, the Aramaic translation of:\"תולעת שני\" (see Exodus 25:4 “crimson yarns”) and its color is crimson, and its weight is two Selas (see Tractate Yoma 42a) for we have already explained the weight of a Sela several times (see Tractate Peah, Chapter 8, Mishnah 7 and Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 6). God said (Leviticus 16:17): “When he goes in to make expiation for himself and his household, and for for the whole congregation of Israel,” and therefore he states in the first confession, “I nd my household” and he says in that second one “and the children of Aaron”, that he confesses for himself and afterwards he will confess on the Kohanim, and after that for all of the Jewish people. And this you shall see that he arranges in the three confessions: \"עון ופשע וחטא\"/iniquity, transgression and sin which is the opinion of Rabbi Meir (see Tractate Yoma 36b) which is attached to his saying, may it be exalted, “and he shall confess over it all the iniquities and transgressions of the Israelites whatever their sins” (Levitius 16:21). But the matter is not like this, for it is not his intention to include different kinds of sins, for the iniquities/עונות are sins that wer performed wilfully and the חטאים/sins were those actions that were performed inadvertently, and the פשעים/trnasgressions are kinds of denial and rebellion against God like the great transgressions that those who committed them are called \"פורק עול\"/cast off the obligation, untie the yoke in desecrating the Sabbath and in idolatry. But it is a general principle among us that he confessies for the lighter [sins] and aftwaerds he confesses on the weightier ones, and therefore, the order of the confessions, whether for an individual or the community is: “sins, transgressions and iniquities.” But the Halakha is not according to Rabbi Meir." + ], + [ + "ממרס (crush, rub, stir) – to shake so that that it will not congeal.", + "ורובד (terrace – coming from the hall – the paved level space between steps in the Temple hall) – \"מצטבה\" (compare Maimonides’ explanation in Tractate Middot, Chapter 4, Mishnah 6 , and its subject matter – that of an אצטבה /a alccony, colonnade, portico, which is made ofrom the building in order to sit upon it See The commentary of of Maimonides on Tractate Pesahim, Chapter 8, Mishnah 6)." + ], + [ + "חתיה (taking coals out in a pan/scoop up glowing cinders) – this is unique for the removal of the ashes and coals from the fire, (Isaiah 30:14): “to scoop from a brazier.” But it was not necessitated on the day of the Fast of Atonement to pour out the fire of the pan into a second pan in order that that it not tire out the High Priest nor to had to his labor (see Tractate Yoma 44b), but the pan that he sweeps away the fire from the Altar itself enters into the Sanctuary and upon it he places the incense, and for this reason alone, it is made lighter in its weight in relation to the pan of every other da. And its arm is long in order to lighten upon him its carrying. And we have already explained the measurement of the Kab and the Seah and without them from the measurement snad weights at the end of Tractate Peah.", + "ופרס – hone half of the one-hundred, meaning to say, the weight of fifty Denar. God said concerning the daily incense (Exodus 30:36): “Beat some of it into powder,[and put some before the Pact in the Ten of Meeting, where I will meet with you],” and it (i.e., the Torah) says on a fast day (Leviticus 16:12): “[and he shall take a panful of glowing coals scooped from the altar before the LORD], and two handfuls of finely ground aromatic incense, [and bring this behind the curain”, wanting when it says this here “finely ground” adding to it pounding, pounded spices (see Tractate Yoma 45a and also the Jerusalem Talmud)." + ], + [ + "Because of the honor/respect of the High Priest, they necessitated that the ascension of the Kohanim and their descent would be in the middle of the inclined plane leading to the altar in front of him, and also because of his honor, they would sanctify his hands and feet from a golden flask, what they don’t do for the rest of the Kohanim. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "מערכות (arrangements, piles of wood on the altar in the Temple) – It is the heap of fire that is made from the pile of wood on the Altar that is arranged and stacked and set on fire. And Rabbi Yehuda states that in the Outer Altar there were two piles of wood, one a large pile of wood upon which they would offer up the Daily Burnt-Offering, and the second they take from it fire in the coal pan for the incense as we have explained. And Rabbi Yossi states that there also was a third [pile of wood] that was made for the preservation of the fire that it not be extinguished ever. And Rabbi Meir states that there was also a fourth [pile of wood] that was made and upon it they would burn the limbs and fats that remained from the Daily Burnt-Offering of the eventide that the fire did not dominate all night long. But all of them agree regarding the two piles of wood on the altar, becaue it comes through the received tradition that this as it states (Leviticus 6:2): “[The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night [until morning, while the fire on the altar is kept going on it],” this is the large pile of wood. But “the fire on the altar is kept going on it” is the second pile of wood on the altar of incense. And After it, it (i.e., the Torah) states, “the fire on the altar is kept going on it” , Rabbi Yossi says that this is the third pile of wood of the maintenance of the fire. But Rabbi Yossi states that this surrounds the first pile of wood. But Rabbi Meir attaches the pile of wood of the limbs and fats that was not consumed fro the evening. But others state that they are burned at the sides of the large pile of wood and all of them admit that regardless, we add a pile of wood on the day of the Fast of Atonement that is glorified and beautiful for the file. And the Halakha is acccording to Rabbi Yossi." + ] + ], + [ + [ + "The First Temple had only one curtain in it, while in the Second Temple there were two curtains in it because of a doubt that befell them at the time of its being built, and we will explain this in its place in Tractate Middot (Chapter 4, Mishnah 7). But that doubt had become clear to Rabbi Yossi and in his opinion that the place of the [second] curtain was in the wheel this and that, and this is the matter where he states [in the Mishnah] that there was only one curtain there and allof this we will explain in its place.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"עד שהוא מגיע לארון\" – meaning to the say, to the place of the Ark (see Tractate Yoma 62b), because in the First Temple where there was an Ark, there wasn’t there [in the Second Temple] anything other than one curtain, and it only describes here the order of the Second Temple where there wasn’t an Ark there as there were two curtains.", + "And the subject of what it says [in the Mishnah]: \"ובא לו כדרך בית כניסתו\" (and he went along by the way he entered – i.e., he walked out backwards facing the Ark – where it used to be) – that he leaves when he is walking backwards, his face towards the Holy of Holies and his his bak towads the opening, the Honor and Glory to God And similarly when they depart from every Divine Service, and the Levites when leave from the post, all of them do not depart other than backwards (see Tractate Yoma 53a and Maimonides’ codification in The Laws of the Chosen House/Temple, Chapter 7, Halakah 4 but he walks backwards slowly and softly to the side until he departs). And the liturgical text of this short prayer is as follows: “May it be Your will, Lord our God that iff this year was parched, that this year be rainy and not my destiny to be a servant of of ruling from the house of Judah, and that your people the House of Israel will not be in need for sustenance/a living (see Tractate Yoma 53b), and do not let the prayers of those who pass on crossroads enter before you.” And the explanation of [the word] \"שחונה\" is heat/warmth, the Aramaic translation of (I Kings 1:1): “and he (i.e., King David) never felt warm,” for he was not warm, he would pray that God would measure exactly the weather this year, and this would be of general great good for humanity and the animals, for the when the weather is average, it cures the bodies of those who are infirm, and preserves constatntly the heath of creatures, and first of all the measure (Deuteronomy 7:15): “The LORD will ward off from you all sickness.” And after that, he prayers for the contnual rule of justice and truth, and this is the purpose of everything. And after these two general matters, he prayers on the private matters of all human beings, that God will cause every peשלא להבעית את יrson to be sucessful in his labor, and his business and commerce will be successful in order that he will not need to ask and beg from his fellow. And afterwards he prayers that rain should fall, and when it (i.e., Tractate Yoma 53b) say, that the prayers of the passers-by should not enter before you,” because they do not pray other than for continual sunshine and the removal of rain.", + "שלא להבעית את ישראל (to not dismay the Jewish people) – that it will not frighten them , for if he would be detained, they would worry that [perhaps] he had died, because many times the High Priests die in the Holy of Holies if they were not worthy or if they changed something in the act of [offering up] the incense, surely you will fearful as it (i.e., the Torah), may it be exalted, said regarding Aaron (Leviticus 16:2): “lest he die; for I appear in the cloud, etc.”", + "And the explanation of \"שתיה\" is foundation, and according to the truth the place of Divine Service is the foundation of the world,and as it is mentioned at the beginning of [Tractate] Avot (Chapter 1, Mishnah 2 and the commentary of our teacher – Maimonides – there)." + ], + [], + [ + "נכנס למוקם שנכנס– meaning to say to the place that entered with the incense between the bars projecting from the Ark , and he sprinkles from the blood in front of the Ark as od stated (Leviticus 16:15): “for he shall sprijnkle it over the cover and in front of the cover.”", + "כמצליף (like swinging a whip) – like one who strikes with a rod/scourge (see Tracate Yoma 54b). And he mentions the word “one” twice so that he does not error in the countain, and he comes to count the first sprinkling following from the overall number of seven below, and God stated (Leviticus 16:14): “and sprinkle it with his finger [over the cover on the east side],” this is the first sprinkling, and fafterwards from the blood witih his finger seven times (Leviticus 16:19: “And the rest of the blood he sprinkle on it with his finger seven times” – see also the Laws of the Service of Yom Kipppur, Chapter 3, Halakha 8), as it comes in the received tradition.", + "וכן – this is the base." + ], + [ + "He pours/casts the blood of the bull into a bowl (out of which the sprinkling is done) which has the blood of the goat in it and he eturns everything to the pool that had in it the blood of the bull in order that bloods sould mix very wwell (see Tractate Yoma 58a). And all of this matter is clear." + ], + [ + "He sprinkles on the beam in front of him \"מלמעלן למטן\" in order that that the bllod would not squirt onto his clothes (see Tosefta Tractate Yoma Chapter 3, Halakha 1 where this is the approach of the First Tanna, and so our teacher codiefied in the Laws of the Service of Yom Kippur, Chaper 4, Halakha 2). But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "טהרו של מזבח (the exposed surface of the Altar from which the ashes had been raked) it is the revealed place therein (see Tractate Yoma 59a) because the insecense of each is not other tfor the golden Altar as God stated (Exodus 30:7): “On it Aaron shall burn aromatic incense: [he shall burn it every morning when he tends the lamps].”And on each day, they remove from it the remnants of the coals and the ashes as we have explained. And tehrefore, he intends to sprinkle the blood on the place where there is neither ashes nor goals, but only the body of the revealed Altar.", + "And it (i.e., the Mishnah) states: \"ועל מזבח החיצון\" – meaning to say that the blood that is placed on the outer Altar, their remnants are placed on the foundation of the southern one. And the subject of religious trespass will be explained completely in its place (see Tractate Meilah, Chapter 3, Mishnah 3 along with Maimonides’ commentary and the Laws of Religious Trespass/Meilah, Chapter 2, Halakha 11)." + ], + [ + "Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon state that if he made three or four sprinklings and the the blood is spilled, he completes the number on the sprinklings that were were aleady done from other blood. But the Halakha is not according to them." + ] + ], + [ + [ + "The word \"שני\" is repeated in the goats of Yom Kippur three times, and it is stated [in the Torah] (Leviticus 16:5): “And from the Isrraelite community he shall take two he-goats [for a sin-offering and a ram for a burnt offering],” and it (i.e., the Torah, Leviticus 16:7) states: “Aaron shall take the two he-goats” and it (i.e., the Torah, Leviticus 16:8) states: “and he shall place lots upon the two goats,” and the received tradtion comes [to state] that this is to hint that it is more appropriate that they will be equivalent in appearance, and in height and in cost (see Tractate Yoma 62b), and we stated, appropriate, but we didn’t state “obligatory” because it (i.e., the Torah) states aftewards: \"השעיר\"./the goat, \"השעיר\"/the goat and it did not state that the one desired this goat from any place.", + "And it is stated [in the Mishnah] here: \"ואם של שם מת ואם ששל עזאזל מת\"/if the one cast for God had died…but if the one cast for the Scapegoat had died” – its explaination is not that one shoud say these two sentences together in order to remove [oneself] from the doubt in the manner that they stated in [Tractate] Pesahim (Chapter 8, Mishnah 2), if my Rabbi had told me [to bring] a goat or if my Rabbi had told me [to bring] a lamb, because there is no doubt here for after the lottery one of them died, but it comes to regulate/put in order how he should state – if that of God is the one that died, and similar, how he should speak if it is the one for Azazel that died.", + "And it states [in the Mishnah]: \"והשני ירעה\" – meaning to say the second (see Mishneh Torrah, the Laws of the Act of Sacrifices/Maaseh HaKorbanot, Chapter 15, Halakha 4 and look at the Kesef Mishnah there as well as The Laws of Defiled Holy Things, Chpater 6, Halakha 1) from the two that he made a lottery on them at the end, because the legal decision is that living things are not banished/exiled (see Tractate Pesahim 73b and 98a, Tractate Yoma 64a, Tractate Kiddushin 7b, Tractate Zevahim 12a, Tractate Keritut 28b and Tractate Temurah 26b).", + "And the subject of \"מתה\" that we bring it inside to the house and leave it there until it dies (see Tractate Kiddushin 55b) and it is simple that the goats of Yom Kippur are a communal sin offering as it states (Leviticus 16:5): “And from the Israelite community he shall take two he-goats for a sin-offering and a ram for a burnt offering.” But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "It has already been explained to you tha thte order of the confession is that he should mention (as we saw above in Tractate Yoma, Chapter 4, Mishnah 2): \"חטא עון פשע\"/an inadvertent sin, an iniquity and a transgression/wilfull sin." + ], + [ + "It comes in the received tradition that what God said (Leviticus 16:21 – but this source does not make sense as the word \"איש\" does not appear at all, let alone the stated conclusion of Maimonides’ - comment regardless of the validation found in the Mishnah itself) – to validate the action of a “foreigner”/non-priest (see Tractate Yoma 66b)." + ], + [ + "הריס – two parts from fifteen from the mile, because theere are seven and one-half RIS in a mile, and there was from Jerusalem to the place called TSOK twelve miles which are ninety RIS. And there was between each and every booth a mile whichis twothousand cubits which is the Sabbath limit, and there would remain between the last booth and TSOK two miles." + ], + [ + "You already knew that there was between each booth the Sabbath limit. And it is possible for the peapole of each booth to accompany him to the nearest booth. And between the last booth and TSOK is two miles, but he is not able to walk other than a mile while is the Sabbath limit, and therefore he stands from a distance." + ], + [ + "He doesn’t tie the entire strap to the rock lest it turn white before the knocking down of the goat and he would consider that the sins are atoned without pushing down the goat [into the ravine]. But the thing that one is oblged to do is not to tie all of it between its horns lest at the time of his being pushed off, it turns its heart and he (i.e., the Kohen) will not see the crimson strip if it had become white or not and his mind will become discouraged and he will think that the sins were not atoned for (see Tractate Yoma 67b). And it is explained in the Torah that when he sends forth the goat that he defiles his clothing, as it states (Leviticus 16:26): “He who set the Azazel goat free shall wash his clothes”. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "קלען במקלעות (he twisted them around carrying poles) – that he takes the pieces of meat in their skin without stripping/skinning them (see Tractate Yoma 67b) because God said (Leviticus 16:27): “their hides, flesh and dung shall be consumed in fire.” And it is explained in the Torah that the person who burns them will wash his clothes (Leviticus 16:28: “He who burned them shall wash his clothes and bathe his body in water”). But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "דיבריות (stations) – Rabbi Yehuda holds that when the goat reaches the wildnesses, he has performed his commandment (see Tractate Yoma 68b) even though it did not reach TSOK, and therefore, he estimates in order that it will reach Bet Horon which is the wilderness alone. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ] + ], + [ + [ + "אצטלית לבן משלו (his own white garment/robe) – to inform you that the reading [from the Torah] is not Divine Service (see Tractate Yoma 68b), and therefore it is permissible for him to read in any clothing that will be.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"אם רצה בבגדי בוץ קורא\" (if he wanted to read in linen/byssus, he may do so) – to inform you that it is permissible for him to wear the clothing of the Priesthood and even not at the time of the Divine Service, because the general principle among us is that the priestly clothing was given to enjoy [even] not at the time of Divine Service (see Tractate Yoma 69a and similarly, the Mishneh Torah: The Laws of the Serfice of Yom Kippur, Chapter 3, Halakah 9 and in the Laws of the Vessels of the Temple, Chapter 8, Halakha 11 – and it states that the belt of the High Priest on Yom Kippur is not the belt of the High Priest on the other days of the year as is found in The Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 8, Halakha 3). And the [Torah] Scroll is transferred from hand to hand for honor and glory. But the actual reading occurred in the Women’s Court where it was permitted for a person to sit there (see Tractate Yoma 69b), for from what it [the Mishnah] says: \"עומד\" implies that he would sit prior to this. But from the Court of the Israelites and inward they don’t sit in them at all other the Kings of the House of David alone, because Scripture states (I Chronicles 17:16: “Then King David came and sat before the LORD.” And that they made necessary to read from [the portion of] the Book of Numbers (Chapter 29, Verses 7-11) by heart is because one person does not read from two Torah scrolls because of the defect of the first (see Tractate Yoma 70a and early manuscripts of The Laws of Prayer, Chpater 12, Halakha 23 – that one person shold not read one subject matter in two Torah Scrolls. And similarly in the Laws of The Divine Service of Yom Kippur, Chpater 3, Halakha 10, for the same reason. The Kesef Mishneh commentary was missing from the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, and therefore, he wrote it in the Laws of Prayer, for it is not necessarily one subject matter, but, from the early manuscripts, it is not one subject matters, yet, our practice on Shabbat Rosh Hodesh or Shabbat Hanukkah is to use two Torah scrolls, as well as during the Festivals)., and we don’t roll the Torah Scroll in public because of the the Honor of the Congregation/Kevod HaTzibbur, and therefore, he should not roll the Torah Scroll until he reaches the portion in the Book of Numbers and should also not read from a second Scroll. And these eight blessings, the first [being], “who chose us from all peoples”, etc., and he reads [the Torah], and he recites the blessing after the reading, “who has given us a Torah of truth, etc.,” and this is the second blessing. And the third [blessing]: “Accept O LORD our God, etc,” and the fourth [blessing], “We give thanks to you,” and the fifth [blessing], “Forgive us, etc.,” and the sixth [blessing], he prays for the preservation of God’s preence in the Temple, and that God will make constant His glory, and the seventh [blessing], he prayes that God will bless the Kohanim and accept their sacrifices in a similar manner, and in the eighth [blessing] he prays for the salvation of Israel and that God should bequeath to them in triumph and he concludes [with the blessing}: “Praised are You, O God, who hears prayer” (which is similar to what Maimonides wrote in his commentary to Tractate Sukkah, Chapter 7, Mishnah 5. Kapach does not know why Maimonides changed the order of the Mishnah placing the Kohanim before the rest of the Jewish people, and the entire Jewish people with the rest of the prayer togethere, but in the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chaper 3, Halakha 11, he counts the two Torah blessings, the one before and the one after [the reading] as one, and the Jewish people and the Kohanim and the rest of the bprayer in the third, accoreding to the order found in the Mishnah and in the Tosefta)." + ], + [ + "It informs you that it is permitted for a man to leave the Divne Service and to go to see another Divine Service (see Tractate Yoma 70a, and there is nothing here about “you must not forego the occasion for performing a Mitzvah/religious act.”)." + ], + [ + "Rabbi Eliezer holds that the order of the sacrificial offerings on the Day of the Fast of Yom Kippur is according to their order in Scripture, meaning to say, that he offers the Daily Burnt-Offering of the Morning and after it the Divine Service of the Day, as its order will be explained, and after it its ram and the ram of the people and the portions of the sin-offering consumed on the Altar, and after that, the burnt-offering of the bull. And after that, the seven lambs, and after that the Daily Offering of the Eventide, because the the Divine Service of Yom Kippur is in the Book of Leviticus (Chapter 16) and the burnt-offering of the bullock and the seven lambs are in the Book of Numbers (Chapter 29). But Rabbi Akiva states that the order is that he offers [first] the Daily Burnt-Offering of the Morning and after it, the Burnt-Offering of the Bull and the seven lambs, because they are the Additional/Musaf Sacrifice and Scripture states regarding the Musaf/Additional Service alone (Numbers 28:23): “You shall present these in addition to the morning portion of the regular burnt offering,” juxtaposed to the Daily Burnt-Offering of the morning. But Rabbi Eliezer states states that this is the way it is done, but not on the Day of the Avodah/Divine Service [of Yom Kippur]. And after that the Divine Service of the Day, and after that the goat that is sent off [to the desert/wilderness], and after that his ram and the ram of the people, and after that the portions of the sin-offering consumed on the Altar, and that the Daily Offering of the Eventide. And the Halakha is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"באלו נשאלין\" (in these they were approached for the decision of the Urim and Thummim), meaning to say that they do not approach to ask for the decision of the Urim and Thummim other than the Kohen Gadol who is dressed in these eight [pieces] of clothing. And the order of the asking for the decision was lready mentioned, that the Kohen turns his face to the Ark, and the questioner turns his face behind the Kohen Gadol and asks: “Shall I do this or/and that or not?”, the Kohen will answer him and say to him, “Do it” or “Don’t do it,” according to what appears to him on the breastplate (see Tractate Yoma 73a), because it has a complete aphabetical listing, because Abraham, Isaac and Jacob are written on it (see Tractate Yoma 73b) and the names of the Twelve Tribes as will be explained in Scripture (see Exodus 28:21 and 39:14), and it is written after their names the Tribes of God (so it is also written in the Laws of the Vessels of the Temple Chapter 9, Halakha 7, and in the Babylonian Talmud, “The Tribes of Jeshurun” and in the Jerusalem Talmud “The Tribes of Israel,” and perhaps this was the reading that Maimonides had in his Talmud). And It is required that the Kohen is a prophet , because it is a received tradition among us that every Kohen that speaks in the Holy Spirit when the Divine Presence/Shekhina rests on him they ask him but when the he does not speak with the Holy Spirit and the Shekina does not rest upon him, they don’t ask him (see Tractate Yoma 73b). And that which it (i.e., the Mishnah) made a condition that they don’t ask him othe than a king and the Deputy Nasi, and similar things to it, for Scripture surely states concerning Joshua , and he is a King, and will stand before Eleazar the [High] Priest and will ask him for the judgment of the Urim bewfore God, he and the entire Jewish people with him, and the entire congregation (see Numbers 27:21: “But he shall present himself to Eleazar the Priest, who shall on his behalf seek the decision of the Urim before the LORD. By such instruction they shall go out and by such instruction they shall come in; he and all the Israelites, the whole community.), and it comes as a received tradition that “and all the Jewish people/Israelites” this is anointed for war, and “the entire congregation” this is the Sanhedrin. And similarly, all who need the community is included in this when it (i.e., the Torah) states, “and all of the Israelites with him”. And since we have mentioned what was written on the breastplate, I will inform you how the names of the Tribes were written on the stones of the Ephod and this is their order (see Tractate Sota 36b, and examine the commentary of the Kesef Mishneh for the Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 9, Halakha 9): (On the right side, from top to bottom: Reuven, Levi, Issachar, Naftali, Gad and Yehosef; on the left side: Shimon, Yehuda, Zebulun, Dan, Asher and Benjamin). And you will find the number of indications on each stone is twenty five, but the name of Joseph is written as “Yehosef” as we have writen, and the allusion to hims is stated (Psalms 81:6): “He imposed it as a decree upon Joseph [when he went forth from the land of Egypt; I heard a language that I knew not.” But the stone in whih is written on its top “Reuben” on the right hand border, and that “Shimon” is written on its top on the left hand border." + ] + ], + [ + [ + "It is not explained in the Torah the prohibition of these things on the Day of the Fast of Atonement, but rather, the language of \"ענוי\"/affliction appears five times. It states (Leviticus 23:32): “It shall be a sabbath of complete rest for you [and you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\" ],” and it (the Torah) states (Leviticus 16;31): “It shall be a sabbath of complete rest for you [and you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Numbers 29:7): ‘On the tenth day [of the same seventh month you shall practice a sacred occasions when you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Leviticus 23:27), “Mark, the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement. It shall be a sacred occasion for you; you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Leviticus 16:34): “This shall be to you [a law for all time;: to make atonement for the Israelites for all their sins once a year.”] (but, note that Maimonides does not mention the more appropriate verse in Leviticus 16:29: “In the seventh month of the tenth day of the month, you shall prace self-denial/\"תענו את נפשותיכם\"), and the accepted tradition comes to prohibit five things of bodily enjoyments (see Tractate Yoma 76a) which are feeding, and washing in water (there is no distinction between cold or warm water, as is found in Tractate Taanit 13a) and anointing with oil, and the wearing of leather sandals and sexual intercourse, and it states in each one of these “self-denial”/עינוי in Scripture but they are hints and [mere] supports, (see Tractate Yoma 76-77a) and the essence of their prohibition is accepted tradition, and for all of these, a person who does any one of them is liable for lashes for rebelliousness.", + "And the subject matter where it (i.e., the Mishnah) states: \"אסור\", except for feeding, meaning, eating and drinking which the liability of extirpation/Karet if he ate according to the measure mentioned, but if he at less, this is prohibited and he is liable for lashes of rebelliousness. God said, that he who transgresses on the “self-denials” (Leviticus 23:30): ”I will cause tha tperson to perish [from among his people,.” (and see Tractate Yoma 74b – for this Biblical verse deals with doing work on Yom Kippur, and in the Laws of The Resting on the Tenth Day, Chapter 1, Halalkha 4, Maimonides wrote that when it says, “you shall practice self-denial,” it means by implication that this is fasting). And it comes as a received tradition that the matter that the soul depends upon is eating and drinking. But it is appropriate that the king appear handsome (see Tractate Yoma 78b). And similarly the bride in order that she not disgrace herself before her husband, and therefore, we permitted to them to wash their faces.", + "וכותבת הגסה (the large date) – a large date, It states [in the Mishnah] \"כותבת גסה\" – which is less than an egg’s size (see Tractate Yoma 79b). And the explanation of \"גרעניתא\" (globule, stone/kernel of fruit) (see Tractate Terumot, Chapter 11, comment 21.", + "ומלא לוגמיו (a mouthful) – this is that he drinks a measure, that if he were to return it to one side of his mouth, the other side would protrude it and it woild appear (see Yoma 80a). But from what you need to remember always that all of the measurements in our Torah are “traditional laws handed down from Moses at Sinai” (see Tractate Sukkah 6a). But the Halakha is not according ot Rabbi Eliezer." + ], + [], + [ + "ציר (brine) – the juice that flows from the fish if they are pickled in salt.", + "ומוריס (fish brine, pickle liquor) (see Tractate Pesahim, Chapter 7, Mishnah 1, note one and Tractate Trumot, Chapter 11, Mishnah 1, note 7) – ALMARI.", + "מחנכין אותן (Maimonides adds from his own notes from Proverbs 22:6: “Train a lad in the way he ought to go”) – We acccumstom them to fast in stages two years before the obligation of the fast falls upon them for healthy children or one year for those who are sickly (see Tractate Yoma 82a). And know that the males from age thirteen years [fast[ fully and females from age twelve, a are obligated to fast according to the Torah if they brought forth [two hairs[, because the females are able to to endure the Fast more than the males, for the tempeature of the males is hotter and that which separates from from their bodies is greater. And the males and the feamles from age eleven fast the entire day according to the Rabbis in order to educate them in the [observance of] the commandments (see also The Laws of the Tenth of Tishrei, Chapter 2, Halakhot 10-11 and examine the Raavad and the Magid Mishnah there). But from age nine or from age ten they fast a few hours from the day, whether they are males or females in order that they become accustomed to fast, and we don’t feet them until the hunger pangs hit them." + ], + [], + [ + "And similarly if a pregnant woman smelled the flesh of Holy Meat [of the Temple] or the flesh of pigs and her soul ws stirred to teat it, wwe feet herfrom it until her soul settles (see Tractate Yoma 82a).", + "ובקיים – they are the specialists, meaning to say, the specialists of the physicians. But there is in this matter a that a division of laws are explained to you, and this that a sick person all the while that he requests to eat, we feed him, and even if all the doctors stated that he does not need food, we feet him until he is satisated. But if the specialist physician instructed that he must heat and he states that he doesn’t need anthing, we feed him and we don’t hearken to the words of the sick person But if the doctors are divided, and some of them say that we need to feed him and some of them say that he doesn’t it, we listen to the the specialists or the majority. But if they were equal in their numbers and their specialization , according to our knowledge we feet him (and so Maimonides decided in The Laws of the Fast of the Tenth, Chapter 3, Halakha 8), because the general principle among us is that if there is a doubt regarding savomg pf a life, we are lenient (see Tractates Shabbat 129a, Yoma 83a, 84b, Ketubot 15a, Bava Kamma 44b, 90a, Bava Batra 50b and Sanhedrin 79a)." + ], + [ + "בולמוס – one of the kinds of fainting/swooning that are caused on account of the pangs of hunger in the mouth of the stomach and when he eats it (i.e., the hunger) disappears and passes from him and the darkness passes from his eyes.", + "ודברים טמאים– they are forbidden things like insects and reptiles and unclean animals and others like them, but we don’t hurry to feed to those people a thing whose prohibition is severere, but we feed them little by little, if it is sufficient, if not, we feed them something more severe (see Tractate Yoma 83a).", + "וחושש בפיו (one who has a sore mouth) – one whose palate is consumed , that if they do not cure him, his apprentices and his smile will be consumed.", + "וסם – this designation includes all the roots/medicines whatever they will be. But the Halakha is not according to Rabbi Mattiah ben Heresh who permitted feeding the man the lobe of the liver of a crazy dog on the day of the Fast of Atonement if it bit, because it is not beneficial other than in an adapted manner . But the Sages says that we don’t violate the commandments other than for medicinal purpose only which is a clear matter that the simple logic and experience obligate him, but not through adapted ucring , because their matter is weak , and it would not obligate him in logical, and his experience is far, and it is a claim from one who makes a claim. And it is a large principle – know it.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"כל ספק נפשות דוחה את השבת\" – to spur you on the expediency of this and we don’t delay and even on the first Shabbat of his illlness, when the infirm person is yet able to bear his illness, and we don’t say that surely he needs to violae for himself the next Sabbath, let us leave hiim today in order that he doesn’t have to violate for himself two Sabbaths (see Tractate Yoma 84b)." + ], + [ + "מפקחין – did and search after him, and if he reached his nose and didn’t find any breath in him, it is forbidden for him to dig further, for he is certainly dead. But if they found him living, even though he is not capable of living other than a short time and would die, we remove the debris that is upon him and remove him.", + "And this is the matter when it said [in the Mishnah]: \"מצואוהו חי מקפחין עליו\" and it (i.e., the Mishnah) says: \"ואם מת יניחוהו\"- for there are those among the Sages who hold that we save the dead person from the conflagration/fire, therefore it (i.e., the Mishnah) informed us that from fallen debris, there is no dispute that we leave him there." + ], + [ + "Remember these general principles and rely upon them, and this is if a person made an inadvertent error regading a positive commandment and/or a negative commendment, or wilfuly violated a positive commandment and did repentence, he is pardoned immediatley. And the repentence is that he will confess on his sin before God and will regret on what he has done and will accpt upon himself that he will not again perform that act. It is stated [in Scripture] reagrding confesson and separation from the sin (Proverbs 28:13): “He who confesses and gives them up will find mercy,” and it is stated regarding remorse/contrition (Jeremiah 31:19): “Now that I have turned back, I am filled with remorse.” But if he violated a negative commandment willfully and did repentence, the repentence is held in suspense and Yom Kippur atones. But if he inadvertently acted regarding [sins whose punishments are] extirpations and death at the hands of the Bet Din/Jewish Court in a matter that requires of him a sin-offering or he committed a sin that requires of it a definite guilt-offering and he brought his sin-offering and/or his guilt-offering and repented, he attains atonement immediately. And it is explained in the Torah that a person who brings his sin offerings requires repentence, as it states (Leviticus 5:5): “he shall confess that wherein he has sinned.” But if he acted willfully regarding [a sin whose punishment] is extirpation or death by the Beth Din and repented, repentence and Yom Kippur hold him in suspense and afflictions cleanse him, and when he dies, his atonement is completed. And all of this occurs if he sinned willingly, but someone who sinned through compulsion is exempt. What are we speaking of? At a time when it is not the Divine Service of the Day of Atonement, but no if he already knows that with the Scapegot he is atoned for all of his sins, as we will explain at the beginning of [Tractate] Shevuot (Chapter 1, Mishna 6)." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפרוים מפפר\" – is the case like it said (in the Mishnah): \"אין מספיקין בידו לעשות תשובה\" - meaning that God will not assist him to do on the day of the Fast of Atonement that which would be appropriate for him to receive atonement for that day (see also in the Mishneh Torah: The Laws of Repentence, Chapter 4, Halakha 1). And the Scapegoat would not not atone for sins between a man and his fellow human being." + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/English/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/English/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..8635d523dab5e44435fa18234a3d5424c054d372 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/English/merged.json @@ -0,0 +1,259 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Yoma", + "language": "en", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Yoma", + "text": [ + [ + [ + "God said (Leviticus 8:33): “You shall not go outside the entrance of the Tent of Meeting for seven days,etc. ” And He said after that (Leviticus 8:34): “Everything done today, the LORD has commanded to be done [seven days], to make expiation for you,” and it comes in the received tradition to do this through the act of the [Red] Heifer, to make expiation for you, this is the act of Yom Kippur/the Day of Atonement (see Tractate Yoma 2a), and therefore, the Kohen who burns the [Red] Heifer and the Kohen Gadol/High Priest who serves on Yom Kippur, we separate them for seven days [prior]. And we separate him from his wife (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 3, where the term: \"ספק\" does not appear), lest she be found to be a menstruant woman and he would be ritually impure for seven days like it is explained in Scripture regarding someone who has sexual intercourse with a menstruant woman (see Leviticus 15:24: “[And if a man lies with her,] her menstrual impurity is communicated to him, he shall be impure seven days,” But the Sages state that ritual impurity is found, death is not found (see Tractate Yoma 13a), for if you are troubled by death, \"אין לדבר סוף\"/there would be no end to the matter, that we would be able to state lest the second [wife] die, and similarly, the third and/or fourth [wife die]. But the subject matter that we state regarding death is not freauent, for sudden death does not occur other than by chance/accidentally." + ], + [ + "We get him (i.e., the High Priest/Kohen Gadol) to the Divine Service [of Yom Kippur] during these days in order that it will be easier upon him on the fast day of the Day of Atonement.", + "ומקריב חלק בראש. (the Kohen Gadol has the first right in offering up any portion) – he will offer it up before all of those who offer up what ever portion that he wants and then eat from the sacrifices tha tare consume any amount that he wants. And takes his portion first. And in the Tosefta (Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 5 – which is similar to the version found in the Talmud, Tractate Yoma 17b – Maimonies brings a different version of the text in his comments): “How so? He offers up the portion first and states: I offer up this burnt offeirng , I offer up this meal offering. How so? He takes the part first. He says: This I consume, I consume; this guilt-offering I consume. When is this the case? Regaring the Holy Things of the Temple, but the Holy Things of the province, botht he High Priest and the ordinary priest divide it equally." + ], + [ + "There is a general principle among us that the High Priest would not be from the priests anyone who are more accomplished of the men of his generation other than him in wisdom, and in fear of God and in beauty and in abundance and in strength, for God said (Leviticus 21:10): “The priest who is exalted above his fellows” and the accepted tradtion comes that he should be greater than them in beauty, in strength in wealth and in wisdom (see Tractate Yoma 18a and the Tosefta Tractate Yoma, Chapter 1, Halakha 6). But if he didn’t have money, they collect from the monies of the Kohanim and they give it to him until he would be wealthier than any one of them, for God said (Leviticus 21:10): “who is exalted above his fellows”, that his brothers should glorify him. But in the Second Temple period, where in it all of the matters were not fully complete, like knowledge and the kings would not walk before the straight tradtition and they would appoint High Priests with power even though they are not worthy of it, and regarding them it is possible to say, \"שמא לא למדתה\" and because of the chamber where the High Priests live was called: \"לשכת פלהדרין\"./the chamber of assessors, our subject is the house of the officers/commissioners (see Tractate Demai, Chapter 2, Mishnah 4), that the kings appoint them over the markets and transfer them in a short time according to the will of the king (see Tractate Yoma 8b). And so they do with the High Priests, all who continually draw close to the king and provide him with money," + ], + [ + "And similarly, he should not eat on the Eve of the Day of Atonement any foot that increases the semen or that leads to an erection such as fish and milk (see the Laws of the Service of Yom Kippur, Chapter 1, Halakha 6) and the eggs that are seasoned with spices, and similarly every thing that has bulk in it." + ], + [ + "They (i.e., the priests) take him to the upper chamber of the House of Abtinas to teach him the manipulation of the Kohen taking a handful of incense (see Tractate Yoma 19a. See also the fifth chapter of the Mishnah of Tractate Shekalim). And this is according to the opinion of one who says that this is of the hardest/difficult forms of Divine Service in the Temple, but it will be explained at the beginning of [Tractate] Menahot (folio 11a and in Tractate Yoma 47b. But in the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chapter 4, Halakah 1, it states that this is the hardest Divine Service in the Temple) that this is not the case, but rather it is like it states there that the handful of incense is like the people who take handfuls. And it was already explained to you in the fifth chapter of [Tractate] Shekalim, that the House of Abtinas [was responsible for] the actions regarding the incense, and they adjured him on the matter for it is impossible for any person to see if he changed it since the Sadducees hold that that one places the incense on the fire in the hall containing the Golden Altar and afterwards brings in the coal-pan to the House of the Holy of Holies (see Tractate Hillin 19b), an we learn this from what God, my He be exalted said (Leviticus 16:2): “for I appear in the cloud over the cover,” for he doesn’t enter to the cover/the place of atonement other thaan with the cloud, and the true tradition comes [teaching] that this is not is no (see Tractate Yoma 53a), but rather, that like it it explains when it (i.e., the Torah) says (LLeviticus 16:13): “He shall put the incense on the fire before the LORD, [so that the cloud from the incense screens the cover that is over -the Ark of -the pact, lest he die],” for it is impossible then for any individual to know what he did for God clearly said (Leviticus 16:17): “When he goes in [to make expiation in the Shrine] , nobody else shall be in the Tent of Meeting until he comes out, and therefore, we adjure him. He cries that they suspected him of engaging in herecy, and they also cry that they suspected him, because it is prohibited according to our Torah to suspect evil in a peson who is not known among us (see Tractate Yoma 19b, and Tractate Shabbat 97a, and compare the explanation of Maimonides to Tractate Avot, Chas you seeapter 1, Mishnah 6) but rather because we are forced to as you see." + ], + [ + "These books that are mentioned (i.e., Job, Ezra and Chronicles and Daniel) have in them stories and events of the times that attract/draw the heart so that he won’t sleep." + ], + [ + "מכין לפניו באצבע צרדה – this is that they strike the thumb with the finger that is nearest to it (see also Tosefta Yoma, Chapter 1, Halakha 9 which speaks of the thumb of the right hand along with the commentary of the Tosefta Kifshuta of Rabbi Saul Lieberman and also Tractate Yoma 19b), strongly, for there is much that people do at the time of singing as they produce beautiful vocalized sound.", + "And the matter of: \"הפג אות על הרצפה\"./get up on your feet and drive away slumber this once by stepping on the cold marble pavement, make cold the warmth of your feet through this that you will stand one hour on the floor because the floor coolds the meet and the sleep escapes, for from the wamrth of the feet comes sleep, and this explanation of this reason is in the natural articles, and it is a Hebrew word (Genesis 45:26): \"ויפג לבו\"/”his heart went numb [for he – Jacob – did not believe them”, that the warmth of his heart was assuaged, and many times the Sages use this word for this matter (see also Tractate Yoma, Chapter 3, Mishnah 5, Tractate Shabbat 40b, Tractate Betza 34a and others)." + ], + [ + "The removal of the ashes from the altar/תרומת הדשן – removal of the ashes from it." + ] + ], + [ + [ + "I have already informed you that the removal from the altar is that he should remove its ashes from it. And it states [in the Mishnah]: \"כל הקודם את חברו לתוך ארבע אמות\" -that is that he would be close to the Altar within four cubits. And the order of this casting of lots [for the sacrifices on Yom Kippur] that it (i.e., the Mishnah) mentions is such, for it is forbidden among us to count the men of Israel at all, and even for the sake of [the performance of] a commandment (see Tractate Yoma 22b), but the action of King David is known (see Second Samuel, Chapter 24), but they are enumerated when someone wishes to count them (see the implication of this language in the Laws of the Daily Burnt Offerins and Additional Oferings, Chapter 4, Halakha 4), in that they take from all them something, and count those things and therefore, if there were many Kohanim who all gathered close to the Altar, the appointed officer says to them, “put out your fingers,” after he placed them in a line and they agree from who will begin the count and which number, as for example that they agreed that the number would be thirty or forty or fifty or whatever number that was desired, and each one of them would put up a finger if he was weak, orseeral fingers if he was strong and able-bodied, and begin to count according to those fingers, “one, two, three” according to the order until he completes the number that they agreed upon at the start, and the one (i.e., Kohen) that the end of the numbering would reach him would perform that Divine Servic. But they don’t count the thumb for the person who put out his thumb because it is easy raise it and to bend it, and perhaps he will rraise it or bend it if the number approaches the end [of what is needed] in order that the lottery/allotment will come to him. And according to this system there were four lottteries that were in the Sanctuary. Know this and learn it, because these allotments/lotteries were not made clear to to any person before us in how the Gaonim explained what preceded us and who saw their words, because from the language of the Talmud no person would comprehend antyhing from them at first examination, but what is correct in those expressions is what we have explained." + ], + [ + "There is no commentary of Maimonides on this Mishnah." + ], + [ + "All of these things were in one arbitration by counting (i.e., a lottery) like I will explain to you. All of them would stand in one row or in a circle, and agree on one man who wold begin the counting from him, and they wpi;d agree that the number that they decided uon would be completed with him, like as we expalined, this one would sprinkle/cast the blood and the one next to him would slaughter amd the pme mext tp jo, wpuld clean the Altar and the one next to him would clean the Menorah, and the one next to him would bring up the limbs to the inclined plane leading to the Altar, and that person who brings up the limbs to the inclined plane leading to the Altar, he and eight men according to the order of their standing would merit in the Daily Morning Offering, each one of them with what he has to take according to the order of the carrying that I will explain. The first takes the head and the foot, and the second next to him takes the two hands, and the third the haunch/spine and the foot, and the fourth with the chest cavity and the cud and the fifth with the chest surrounding the two lungs, and the sixth the intestines and rhe sevenrh wirh the fine flour, and the eighth with the fastenings and they are the thongs of the High Priest that with them God said (Leviticus 6:13): “This is the offeringthat Aaron and his sons [shall offer to the LORD on their occasion of his anointment],” and they were called חבתין/pancakes, because it states it states (Leviticus 6:14): “It shall be prepared with oil on a griddle”/על מחבת בשמן תעשה\". And the ninth [lottery] is with wine, for this. Behold this allotment/arbitration (i.e., lottery) thirteen are found worthy, nine whom we appointed and who shrinkles [the blood] and slaughters, and cleans the Alta, and cleans the Menorah. And the one who sprinkles/casts the blood receives the blood as the Talmud explained (see Tractate Yoma 25b). And we began this allotment/arbitration (i.e., lottery) with casting/sprinkling [the blood] prior to the one who slaughters because the casting/sprinkling [of the blood] is more important that the the general principle among us is that sluahtering is appropriate/fit if performed by a non-priest (literally, “foreigner”).", + "ומדשן – this is the person who removes tha ashes and the soiling and the wiping off and he lleaning as will be explained in [Tractate] Tamid (see Chapter 3). And you aleady knew that the name of he ashes is דשן , and the way it goes, it is as it will be explained in a Baraita, the head and the food, the chest and the throat/larynx with the windpaipe/lungs and hear, two hands and two ribs, the haunch (with the tail) and the foot. But the first teacher [of the Mishnah] follows after the important and good and places it first and places that which is worse later. But the Halakha is not accoreding to Ben Azzai." + ], + [ + "There were Kohanim who were blessed through the burning of the incense upon the Altar and they would say that every person who vurns incense on the altar becomes wealthy and his riches increase (see Tractate Yoma 26a), as it states (Deuteronomy 33:10-11): “They shall offer You incense to savor [and whole offerings on Your altar],” and ir states: “Bless, O LORD, his substance, and favor his undertakings,” and therefore anyone who burns the incense upon the Altar they would not allow him to burn incense upon the Altar a second time and he would remain apart/alone, but rather, they would gather for the lottery of burning the incense for anyone who had not burned the incense upon the Altar at all , and therefore it (i.e., the Mishnah) states: \"חדשים לקטורת בואו והפיסו\"." + ], + [ + "God stated (Leiticus 17): “and lay out wood upon the fire.” And it comes to us in the accepted tradition that thhis is the daily burnt offering of the eventide (see Tractatae Yoma 26bv), for the [burnt offering] of the morning was already mentioned explicity (Leviticus 6:5): “[WThe fire on the altar shall be kept burning, not to go out:] every morning the priest shall feed wood to it.”" + ], + [ + "הבשר בחמשה – as we expalined regarding the daily burnt-offfering of each day." + ], + [ + "The subject of: \"אם רצה להקריב מקריב\" - that he offers them in any number that he wishes, less than this or more. And It wishes when it (i.e., the Mishnah) says: \"הפשטן ןונתוחן של אלו ואלו שוין\"/the flaying and the dismenmbering of the former (i.e., congregational offerings) and the later (i.e., private offerings) are alike – that they are appropriate to be performed by a non-Kohen (i.e., literally, “foreigner”) and it is permitted for a foreigner (i.e., an Israelite) to slaughter and flay and to sever/dissect it, whether they are community sacrifices or individual offerings. And it was explained to you in [Tractate] Pesahim (folio 44b0 this general principle from the receied tradition and beyond is the command of the Kohanim (see also Tractate Berakhot 31b and Tractate Yoma 27a and Tractate Zevahim 32a and Tractate Menahot 19a)." + ] + ], + [ + [ + "They had a high place in the Temple that the person who was on the lookout went up pon it, and when he sees that the eastern sky begins to be lit up, he says to them: \"ברקאי\" -its subect matter is that the glitter of the light is blossoming, and they say to him: Those who are below in the Temple courtyard:\"עד שהוא בחברון?\" - meaning to say according to what your eyes see, did the light reach up until Hebron? And he says to them, “yes” (see Tractate Yoma 28b), and then they approach to slaughter. And what what youneed to know that the time Matyah ben Shmuel mentioned when he said: \"האיר פני כל המזרח\" after the time that the first Tanna/teacher [of the Mishnah] mentioned it. And the Halakha is according to Matya ben Shmuel." + ], + [ + "It is known that the moon does not rise from the east other than after the the midpoint of the month. And this that it states [in the Mishnah]: \"עלה מאור הלבנה\"/the light of the moon arose – it occurred at the end of the one of the months. And also on the night of Yom Kippur: \"דמו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד\"./and they thought that the east was lit up and they slaughtered the daily burnt-offering (see Tractate Yoma 29a), and it (i.e., the Mishnah) included these two episodes together and stated that one one time other than the night of the fast [of Yom Kippur], the light of the moon went up in addition to what had occurred on the night of the fast [of Yom Kippur]. And it will be explained further (in Mishnah 4) that the High Priest immersees and slaughters the daily burnt-offering on the day of the fast of Atonement, but since the daily burnt-offering was invalidated as it stated, for since it was slaughtered at night, it required ritual immersion and afterwards he would slaughter the daily burnt-offering.", + "מסיך את רגליו./whoever covered his feet [requires immersion]. – it is an epithet for defecation." + ], + [ + "All immersions in the Temple [includes] his hands and feet prior to and after [slaughtering], as will be explained. And it states [in the Mishnah]: \"חוץ מזו\" /save for this one (whih took place over the Water Gate alongside his office), meaning to say, the first immersion, and it is what will be explained." + ], + [ + "סדין של בוץ– a sheet of flax.", + "קרצו (he made the ritually required incision) – he killed it, but it was decreed against performing this ritual (see Jeremiah 46:20 and Tractate Peah, Chapter 7, Mishnah 4), but he who slaughted for most of the years (see Tractate Yoma 32b), because the Divine Service of the day is not done other than by the High Priest.", + "The explanation of: \"מירק אחר שיאה על ידו\" - that another person completed the slaughtering after him. And [the word]: \"מירוק\"/the finishing – is called the completion of the activity of whatever activity that will be done.", + "ונסתפק. – dried off." + ], + [ + "It was already explained to you in the Halakha that is before this one that the incense of the morning was offered between the blood and the candles. And it is stated here [in the Mishnah]: \"בין דם לאברים\" that it wanted to inform you that the sprinkling of the blood of the daily offering and the burning of its limbs is not a continuous activity, but rather between them interurupts with the incense and also with the kinddling of the candles, but it did not mention here the kindling of the candles because it did not come here in the order of the Divine Service. And this is the matter that we metion in the order that is not mentioned (see Tractate Yoma 34a).", + "ואסתניס – that his body is cold (this is what Maimonides explained in Tractate Berakhot, Chapter 2, Mishnah 6). And the order of warming the water for him is as such, that they would warm bars of bronze from the eve of the Fast Day and ould place them within the fire until the morrow and extinguish them in water that becomes purified in them (see Tractate Yoma 34b) and they are tempered/dissolved, but this is not a form of work for they do not intend to glaze the bronze but rather their intention is the thawing of the water. And it is general principle among us that the Torah forbade planned, creative labor (see Tractates Betza 13b, Hagigah 10b, Bava Kamma 26b, 60a; Sanhedrin 62b, Zevahim 47a and Keritot 19b), and another general principle amon us is that there is no Rabbinic decree to enhance the character of Shabat as a day of rest in the Temple (this is the reading of Maimonides in Tractate Yoma 34a, and not accordin to the commentary of Rashi theresee also The Laws of Shabbat, Chapter 12, Halakha 2). And therefore it is permissible to do this. And simialrl, it if would benefit to place hotwater that was warmed from the eve of the Fast into the water that he washes in them, it is permissible." + ], + [ + "בגדי זהב – these are the clothes of the High Priesthood that he wears on the other days [of the year], and they are eight vessels made of purple-dye and flax and wool that is colored purple-blue and gold and stones like this all of which will be explained in the Torah, and they are the priest’s undercoat and the pants and the priest’s turban and the belt and coat and breastplate and ephod and front-plate.", + "ובגדי לבן– There are four of these , that they are what the High Priest uses in the Special Divine Service of the day of the Fast of Atonement, and all of them are made of white falax, for God said regarding them (Leviticus 16:4): “He shall be dressed in a sacral linen tunic, [with linen breeches next to his flesh, and be girt with the alinen asah, and he shall wear a linen turban].” But the Halakha is not according to Rabbi Meir." + ], + [ + "פילוסין והדוים (Pelusian, a town near Ramses in lower Egypt; Indian linen) – species of clothes that were known among them in their times, and they are different from each other in the manner of their shape/form alone, but their material is white flax, as like we will explain in Scripture.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"ואם רצה להוסיף מוסיף משלו\" – but with the the condition that he will send that addition to the consecrated property (see Tractate Yoma 35b). But the Halakha is not according to Rabbi Meir." + ], + [ + "Everything that is is brought in the Mishnah from the shape of the temple or the part of its sections and the description of its sides and the courtyards and the campbers and the Altar and except for it, do not request from me to explain it in every place, because I will in the future expalin to you everything and I will provide many pictures for you until you can describe in your heart well and understand all of it in your mind as if you saw it with your eyes in Tractate Middot with the help of God Almighty.", + "Scripture states (Deuteronomy 32:3): “For the name of the LORD I proclam; Give glory to our God!,” and the receivd tradition that Moses our Teacher state to Israel at the time that I am mention the name of the Holy One Blessed be He with them, “Give glory to our God!”(see Tractate Yoma 37a and the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chapter 2, Halakha 7, an dsuch is the obligation to perform them forever." + ], + [ + "קלפי (urn for drawing lots) – box..", + "ואשכרע (box-wood or ebony) – ebony wood, buxus (see also Tractate Sheviit, Chapter 7, Mishnah 2 – a kind of cedar whose wood is very hard-and solid like the wood from Lebanon and Syria - buxus, from which small vessesl are made that last for many years and it is considered an expensive wood)." + ], + [ + "He (Ben Katin, the High Priest) made for it twelve spigots/spouts in order that all the Kohanim that were serving with the daily burnt-offering would sanctify the8ir hands and feet at once (see Tractate oma 37a). Because he did n’t appoint a ritual slaughterer for slaughtering was appropriate by non-priests as was explained (see Tractate Yoma, Chapter 2, Mishnah 2), and the person who sprinkles/casts the blood is the one who receives the blood. And aalready it was explained that there were thirteen [priests] were privileged to doso, they removed from them the slaughererd and there remained twelve And the laver from service vessels and when there would be water in it, they would be sanctified, but they became unfit overnight, as will be explained in several places in the Order of Kodashim, therefore, he made a non-sacred vessel that water would always be in it and it would descend from that vessel to the laver according to the first need, first, and that vessel was called \"מכני\" (a a wheel device to lower the laver into the cistern of water below it).", + "וכל ידות הכלים (all the handles of the vessels) – they are the handles of the veessels like the handles of knives and the hatchets that they sever the flesh with them and similar things.", + "ונברשת (lamp) – like the kind of torches that they make at the openings of houses from glass, they made this fro good gold that shines that when the sun strikes it, it will appear to him as bright and light from the beginning of the day at sunrise in the Jerusalem horizon, and then they would recite the Shema.", + "וניקנור – he was a man from the pious ones who went to Alexandria of Egypt and made there two bronze doors whose labor was very enlightened inorder to place them in the Temple forecourt as it was aftert that, and when he transferred by sea, a great storm befell them, and the sailors threw one of the doors into the mddile of the sea inorder to lighten the load of their ship, and they wanted to throw the second, he tied himself upon it and said to them that if they think about throwing this door also, you will not throw it other than with hme, and then the sea calmed down, and the individual door arrived to Acco (see Tractate Yoma 38a; in the Jerusalem Talmud, it was Yaffo), the place where it went out from and when it left and he removed it, the sea coughed up the second door there in Acco. And this is the miracle that occurred with the its doors, and he placed it in the eastern side in the Temple courtyard opposite the Temple.", + "And the subject of: \"לשבח\" Psalms of Praise and the honor, and it is in Aramaic and in Hebrew, and it is one subject, it is the Aramaic translation of (Genesis 12:15): “and praised her (i.e., Sarai) to Pharaoh” and they praised it, as it staes (Psalms 147:12): “Jerusalem, praise the LORD, etc.”" + ], + [ + "גנאי– the opposite of praise.", + "ולחם הפנים- its body is thick as will be explained in the Tractate Menahot (Chapter 11, Mishnah 4, folio 96a) but there were specialists to bake it in moulds/presses until it would be doubled/rolled up like they roll up doubled, and there was in the end artisans at baking that were with them. And the order of the act of the inscenses was known, and we will explain it in its place in Tractae Keritot (Chapter 1, Mishnah 1), and among them was grass that if you placed it with the incense, its column would go up either togethr or separated, and they would recognize that grass (see Tractate Yoma 38a) but they did not teach it to anyone.", + "הגדס בן לו – would form letters in a wonderous fashion at the time of the recitation of the Psalm of each day, he would place his thumb in his mouth at the time of the recitation with his tongue and did it was not known how he did this with the change in the placement of his tongue within his mouth and how he would place his thumb until the letters came out with those beautiful/pleasant sounds.", + "ובן קמצר– would write with many writing quills together and even though that they placed an excuse/pretext to be prevented from teaching, nevertheless, it (i.e., the Mishnah) discrased them as you can see." + ] + ], + [ + [ + "All mentions of the Name [of God] that will come in this Tractate, he wants tos ay the special Name (i.e., the Tetragrammaton), meaning Yud, Heih, etc. (see The Laws of the Principles of the Torah, Chapter 6, Halakha 2 and the Laws of Idolatry, Chapter 2, Halakha 7). But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael." + ], + [ + "לשון של זהורית (a crimson-colored strap)- a piece of crimson-colored wool, the Aramaic translation of:\"תולעת שני\" (see Exodus 25:4 “crimson yarns”) and its color is crimson, and its weight is two Selas (see Tractate Yoma 42a) for we have already explained the weight of a Sela several times (see Tractate Peah, Chapter 8, Mishnah 7 and Tractate Shekalim, Chapter 1, Mishnah 6). God said (Leviticus 16:17): “When he goes in to make expiation for himself and his household, and for for the whole congregation of Israel,” and therefore he states in the first confession, “I nd my household” and he says in that second one “and the children of Aaron”, that he confesses for himself and afterwards he will confess on the Kohanim, and after that for all of the Jewish people. And this you shall see that he arranges in the three confessions: \"עון ופשע וחטא\"/iniquity, transgression and sin which is the opinion of Rabbi Meir (see Tractate Yoma 36b) which is attached to his saying, may it be exalted, “and he shall confess over it all the iniquities and transgressions of the Israelites whatever their sins” (Levitius 16:21). But the matter is not like this, for it is not his intention to include different kinds of sins, for the iniquities/עונות are sins that wer performed wilfully and the חטאים/sins were those actions that were performed inadvertently, and the פשעים/trnasgressions are kinds of denial and rebellion against God like the great transgressions that those who committed them are called \"פורק עול\"/cast off the obligation, untie the yoke in desecrating the Sabbath and in idolatry. But it is a general principle among us that he confessies for the lighter [sins] and aftwaerds he confesses on the weightier ones, and therefore, the order of the confessions, whether for an individual or the community is: “sins, transgressions and iniquities.” But the Halakha is not according to Rabbi Meir." + ], + [ + "ממרס (crush, rub, stir) – to shake so that that it will not congeal.", + "ורובד (terrace – coming from the hall – the paved level space between steps in the Temple hall) – \"מצטבה\" (compare Maimonides’ explanation in Tractate Middot, Chapter 4, Mishnah 6 , and its subject matter – that of an אצטבה /a alccony, colonnade, portico, which is made ofrom the building in order to sit upon it See The commentary of of Maimonides on Tractate Pesahim, Chapter 8, Mishnah 6)." + ], + [ + "חתיה (taking coals out in a pan/scoop up glowing cinders) – this is unique for the removal of the ashes and coals from the fire, (Isaiah 30:14): “to scoop from a brazier.” But it was not necessitated on the day of the Fast of Atonement to pour out the fire of the pan into a second pan in order that that it not tire out the High Priest nor to had to his labor (see Tractate Yoma 44b), but the pan that he sweeps away the fire from the Altar itself enters into the Sanctuary and upon it he places the incense, and for this reason alone, it is made lighter in its weight in relation to the pan of every other da. And its arm is long in order to lighten upon him its carrying. And we have already explained the measurement of the Kab and the Seah and without them from the measurement snad weights at the end of Tractate Peah.", + "ופרס – hone half of the one-hundred, meaning to say, the weight of fifty Denar. God said concerning the daily incense (Exodus 30:36): “Beat some of it into powder,[and put some before the Pact in the Ten of Meeting, where I will meet with you],” and it (i.e., the Torah) says on a fast day (Leviticus 16:12): “[and he shall take a panful of glowing coals scooped from the altar before the LORD], and two handfuls of finely ground aromatic incense, [and bring this behind the curain”, wanting when it says this here “finely ground” adding to it pounding, pounded spices (see Tractate Yoma 45a and also the Jerusalem Talmud)." + ], + [ + "Because of the honor/respect of the High Priest, they necessitated that the ascension of the Kohanim and their descent would be in the middle of the inclined plane leading to the altar in front of him, and also because of his honor, they would sanctify his hands and feet from a golden flask, what they don’t do for the rest of the Kohanim. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "מערכות (arrangements, piles of wood on the altar in the Temple) – It is the heap of fire that is made from the pile of wood on the Altar that is arranged and stacked and set on fire. And Rabbi Yehuda states that in the Outer Altar there were two piles of wood, one a large pile of wood upon which they would offer up the Daily Burnt-Offering, and the second they take from it fire in the coal pan for the incense as we have explained. And Rabbi Yossi states that there also was a third [pile of wood] that was made for the preservation of the fire that it not be extinguished ever. And Rabbi Meir states that there was also a fourth [pile of wood] that was made and upon it they would burn the limbs and fats that remained from the Daily Burnt-Offering of the eventide that the fire did not dominate all night long. But all of them agree regarding the two piles of wood on the altar, becaue it comes through the received tradition that this as it states (Leviticus 6:2): “[The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night [until morning, while the fire on the altar is kept going on it],” this is the large pile of wood. But “the fire on the altar is kept going on it” is the second pile of wood on the altar of incense. And After it, it (i.e., the Torah) states, “the fire on the altar is kept going on it” , Rabbi Yossi says that this is the third pile of wood of the maintenance of the fire. But Rabbi Yossi states that this surrounds the first pile of wood. But Rabbi Meir attaches the pile of wood of the limbs and fats that was not consumed fro the evening. But others state that they are burned at the sides of the large pile of wood and all of them admit that regardless, we add a pile of wood on the day of the Fast of Atonement that is glorified and beautiful for the file. And the Halakha is acccording to Rabbi Yossi." + ] + ], + [ + [ + "The First Temple had only one curtain in it, while in the Second Temple there were two curtains in it because of a doubt that befell them at the time of its being built, and we will explain this in its place in Tractate Middot (Chapter 4, Mishnah 7). But that doubt had become clear to Rabbi Yossi and in his opinion that the place of the [second] curtain was in the wheel this and that, and this is the matter where he states [in the Mishnah] that there was only one curtain there and allof this we will explain in its place.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"עד שהוא מגיע לארון\" – meaning to the say, to the place of the Ark (see Tractate Yoma 62b), because in the First Temple where there was an Ark, there wasn’t there [in the Second Temple] anything other than one curtain, and it only describes here the order of the Second Temple where there wasn’t an Ark there as there were two curtains.", + "And the subject of what it says [in the Mishnah]: \"ובא לו כדרך בית כניסתו\" (and he went along by the way he entered – i.e., he walked out backwards facing the Ark – where it used to be) – that he leaves when he is walking backwards, his face towards the Holy of Holies and his his bak towads the opening, the Honor and Glory to God And similarly when they depart from every Divine Service, and the Levites when leave from the post, all of them do not depart other than backwards (see Tractate Yoma 53a and Maimonides’ codification in The Laws of the Chosen House/Temple, Chapter 7, Halakah 4 but he walks backwards slowly and softly to the side until he departs). And the liturgical text of this short prayer is as follows: “May it be Your will, Lord our God that iff this year was parched, that this year be rainy and not my destiny to be a servant of of ruling from the house of Judah, and that your people the House of Israel will not be in need for sustenance/a living (see Tractate Yoma 53b), and do not let the prayers of those who pass on crossroads enter before you.” And the explanation of [the word] \"שחונה\" is heat/warmth, the Aramaic translation of (I Kings 1:1): “and he (i.e., King David) never felt warm,” for he was not warm, he would pray that God would measure exactly the weather this year, and this would be of general great good for humanity and the animals, for the when the weather is average, it cures the bodies of those who are infirm, and preserves constatntly the heath of creatures, and first of all the measure (Deuteronomy 7:15): “The LORD will ward off from you all sickness.” And after that, he prayers for the contnual rule of justice and truth, and this is the purpose of everything. And after these two general matters, he prayers on the private matters of all human beings, that God will cause every peשלא להבעית את יrson to be sucessful in his labor, and his business and commerce will be successful in order that he will not need to ask and beg from his fellow. And afterwards he prayers that rain should fall, and when it (i.e., Tractate Yoma 53b) say, that the prayers of the passers-by should not enter before you,” because they do not pray other than for continual sunshine and the removal of rain.", + "שלא להבעית את ישראל (to not dismay the Jewish people) – that it will not frighten them , for if he would be detained, they would worry that [perhaps] he had died, because many times the High Priests die in the Holy of Holies if they were not worthy or if they changed something in the act of [offering up] the incense, surely you will fearful as it (i.e., the Torah), may it be exalted, said regarding Aaron (Leviticus 16:2): “lest he die; for I appear in the cloud, etc.”", + "And the explanation of \"שתיה\" is foundation, and according to the truth the place of Divine Service is the foundation of the world,and as it is mentioned at the beginning of [Tractate] Avot (Chapter 1, Mishnah 2 and the commentary of our teacher – Maimonides – there)." + ], + [], + [ + "נכנס למוקם שנכנס– meaning to say to the place that entered with the incense between the bars projecting from the Ark , and he sprinkles from the blood in front of the Ark as od stated (Leviticus 16:15): “for he shall sprijnkle it over the cover and in front of the cover.”", + "כמצליף (like swinging a whip) – like one who strikes with a rod/scourge (see Tracate Yoma 54b). And he mentions the word “one” twice so that he does not error in the countain, and he comes to count the first sprinkling following from the overall number of seven below, and God stated (Leviticus 16:14): “and sprinkle it with his finger [over the cover on the east side],” this is the first sprinkling, and fafterwards from the blood witih his finger seven times (Leviticus 16:19: “And the rest of the blood he sprinkle on it with his finger seven times” – see also the Laws of the Service of Yom Kipppur, Chapter 3, Halakha 8), as it comes in the received tradition.", + "וכן – this is the base." + ], + [ + "He pours/casts the blood of the bull into a bowl (out of which the sprinkling is done) which has the blood of the goat in it and he eturns everything to the pool that had in it the blood of the bull in order that bloods sould mix very wwell (see Tractate Yoma 58a). And all of this matter is clear." + ], + [ + "He sprinkles on the beam in front of him \"מלמעלן למטן\" in order that that the bllod would not squirt onto his clothes (see Tosefta Tractate Yoma Chapter 3, Halakha 1 where this is the approach of the First Tanna, and so our teacher codiefied in the Laws of the Service of Yom Kippur, Chaper 4, Halakha 2). But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer." + ], + [ + "טהרו של מזבח (the exposed surface of the Altar from which the ashes had been raked) it is the revealed place therein (see Tractate Yoma 59a) because the insecense of each is not other tfor the golden Altar as God stated (Exodus 30:7): “On it Aaron shall burn aromatic incense: [he shall burn it every morning when he tends the lamps].”And on each day, they remove from it the remnants of the coals and the ashes as we have explained. And tehrefore, he intends to sprinkle the blood on the place where there is neither ashes nor goals, but only the body of the revealed Altar.", + "And it (i.e., the Mishnah) states: \"ועל מזבח החיצון\" – meaning to say that the blood that is placed on the outer Altar, their remnants are placed on the foundation of the southern one. And the subject of religious trespass will be explained completely in its place (see Tractate Meilah, Chapter 3, Mishnah 3 along with Maimonides’ commentary and the Laws of Religious Trespass/Meilah, Chapter 2, Halakha 11)." + ], + [ + "Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon state that if he made three or four sprinklings and the the blood is spilled, he completes the number on the sprinklings that were were aleady done from other blood. But the Halakha is not according to them." + ] + ], + [ + [ + "The word \"שני\" is repeated in the goats of Yom Kippur three times, and it is stated [in the Torah] (Leviticus 16:5): “And from the Isrraelite community he shall take two he-goats [for a sin-offering and a ram for a burnt offering],” and it (i.e., the Torah, Leviticus 16:7) states: “Aaron shall take the two he-goats” and it (i.e., the Torah, Leviticus 16:8) states: “and he shall place lots upon the two goats,” and the received tradtion comes [to state] that this is to hint that it is more appropriate that they will be equivalent in appearance, and in height and in cost (see Tractate Yoma 62b), and we stated, appropriate, but we didn’t state “obligatory” because it (i.e., the Torah) states aftewards: \"השעיר\"./the goat, \"השעיר\"/the goat and it did not state that the one desired this goat from any place.", + "And it is stated [in the Mishnah] here: \"ואם של שם מת ואם ששל עזאזל מת\"/if the one cast for God had died…but if the one cast for the Scapegoat had died” – its explaination is not that one shoud say these two sentences together in order to remove [oneself] from the doubt in the manner that they stated in [Tractate] Pesahim (Chapter 8, Mishnah 2), if my Rabbi had told me [to bring] a goat or if my Rabbi had told me [to bring] a lamb, because there is no doubt here for after the lottery one of them died, but it comes to regulate/put in order how he should state – if that of God is the one that died, and similar, how he should speak if it is the one for Azazel that died.", + "And it states [in the Mishnah]: \"והשני ירעה\" – meaning to say the second (see Mishneh Torrah, the Laws of the Act of Sacrifices/Maaseh HaKorbanot, Chapter 15, Halakha 4 and look at the Kesef Mishnah there as well as The Laws of Defiled Holy Things, Chpater 6, Halakha 1) from the two that he made a lottery on them at the end, because the legal decision is that living things are not banished/exiled (see Tractate Pesahim 73b and 98a, Tractate Yoma 64a, Tractate Kiddushin 7b, Tractate Zevahim 12a, Tractate Keritut 28b and Tractate Temurah 26b).", + "And the subject of \"מתה\" that we bring it inside to the house and leave it there until it dies (see Tractate Kiddushin 55b) and it is simple that the goats of Yom Kippur are a communal sin offering as it states (Leviticus 16:5): “And from the Israelite community he shall take two he-goats for a sin-offering and a ram for a burnt offering.” But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ], + [ + "It has already been explained to you tha thte order of the confession is that he should mention (as we saw above in Tractate Yoma, Chapter 4, Mishnah 2): \"חטא עון פשע\"/an inadvertent sin, an iniquity and a transgression/wilfull sin." + ], + [ + "It comes in the received tradition that what God said (Leviticus 16:21 – but this source does not make sense as the word \"איש\" does not appear at all, let alone the stated conclusion of Maimonides’ - comment regardless of the validation found in the Mishnah itself) – to validate the action of a “foreigner”/non-priest (see Tractate Yoma 66b)." + ], + [ + "הריס – two parts from fifteen from the mile, because theere are seven and one-half RIS in a mile, and there was from Jerusalem to the place called TSOK twelve miles which are ninety RIS. And there was between each and every booth a mile whichis twothousand cubits which is the Sabbath limit, and there would remain between the last booth and TSOK two miles." + ], + [ + "You already knew that there was between each booth the Sabbath limit. And it is possible for the peapole of each booth to accompany him to the nearest booth. And between the last booth and TSOK is two miles, but he is not able to walk other than a mile while is the Sabbath limit, and therefore he stands from a distance." + ], + [ + "He doesn’t tie the entire strap to the rock lest it turn white before the knocking down of the goat and he would consider that the sins are atoned without pushing down the goat [into the ravine]. But the thing that one is oblged to do is not to tie all of it between its horns lest at the time of his being pushed off, it turns its heart and he (i.e., the Kohen) will not see the crimson strip if it had become white or not and his mind will become discouraged and he will think that the sins were not atoned for (see Tractate Yoma 67b). And it is explained in the Torah that when he sends forth the goat that he defiles his clothing, as it states (Leviticus 16:26): “He who set the Azazel goat free shall wash his clothes”. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "קלען במקלעות (he twisted them around carrying poles) – that he takes the pieces of meat in their skin without stripping/skinning them (see Tractate Yoma 67b) because God said (Leviticus 16:27): “their hides, flesh and dung shall be consumed in fire.” And it is explained in the Torah that the person who burns them will wash his clothes (Leviticus 16:28: “He who burned them shall wash his clothes and bathe his body in water”). But the Halakha is not according to Rabbi Shimon." + ], + [ + "דיבריות (stations) – Rabbi Yehuda holds that when the goat reaches the wildnesses, he has performed his commandment (see Tractate Yoma 68b) even though it did not reach TSOK, and therefore, he estimates in order that it will reach Bet Horon which is the wilderness alone. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda." + ] + ], + [ + [ + "אצטלית לבן משלו (his own white garment/robe) – to inform you that the reading [from the Torah] is not Divine Service (see Tractate Yoma 68b), and therefore it is permissible for him to read in any clothing that will be.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"אם רצה בבגדי בוץ קורא\" (if he wanted to read in linen/byssus, he may do so) – to inform you that it is permissible for him to wear the clothing of the Priesthood and even not at the time of the Divine Service, because the general principle among us is that the priestly clothing was given to enjoy [even] not at the time of Divine Service (see Tractate Yoma 69a and similarly, the Mishneh Torah: The Laws of the Serfice of Yom Kippur, Chapter 3, Halakah 9 and in the Laws of the Vessels of the Temple, Chapter 8, Halakha 11 – and it states that the belt of the High Priest on Yom Kippur is not the belt of the High Priest on the other days of the year as is found in The Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 8, Halakha 3). And the [Torah] Scroll is transferred from hand to hand for honor and glory. But the actual reading occurred in the Women’s Court where it was permitted for a person to sit there (see Tractate Yoma 69b), for from what it [the Mishnah] says: \"עומד\" implies that he would sit prior to this. But from the Court of the Israelites and inward they don’t sit in them at all other the Kings of the House of David alone, because Scripture states (I Chronicles 17:16: “Then King David came and sat before the LORD.” And that they made necessary to read from [the portion of] the Book of Numbers (Chapter 29, Verses 7-11) by heart is because one person does not read from two Torah scrolls because of the defect of the first (see Tractate Yoma 70a and early manuscripts of The Laws of Prayer, Chpater 12, Halakha 23 – that one person shold not read one subject matter in two Torah Scrolls. And similarly in the Laws of The Divine Service of Yom Kippur, Chpater 3, Halakha 10, for the same reason. The Kesef Mishneh commentary was missing from the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, and therefore, he wrote it in the Laws of Prayer, for it is not necessarily one subject matter, but, from the early manuscripts, it is not one subject matters, yet, our practice on Shabbat Rosh Hodesh or Shabbat Hanukkah is to use two Torah scrolls, as well as during the Festivals)., and we don’t roll the Torah Scroll in public because of the the Honor of the Congregation/Kevod HaTzibbur, and therefore, he should not roll the Torah Scroll until he reaches the portion in the Book of Numbers and should also not read from a second Scroll. And these eight blessings, the first [being], “who chose us from all peoples”, etc., and he reads [the Torah], and he recites the blessing after the reading, “who has given us a Torah of truth, etc.,” and this is the second blessing. And the third [blessing]: “Accept O LORD our God, etc,” and the fourth [blessing], “We give thanks to you,” and the fifth [blessing], “Forgive us, etc.,” and the sixth [blessing], he prays for the preservation of God’s preence in the Temple, and that God will make constant His glory, and the seventh [blessing], he prayes that God will bless the Kohanim and accept their sacrifices in a similar manner, and in the eighth [blessing] he prays for the salvation of Israel and that God should bequeath to them in triumph and he concludes [with the blessing}: “Praised are You, O God, who hears prayer” (which is similar to what Maimonides wrote in his commentary to Tractate Sukkah, Chapter 7, Mishnah 5. Kapach does not know why Maimonides changed the order of the Mishnah placing the Kohanim before the rest of the Jewish people, and the entire Jewish people with the rest of the prayer togethere, but in the Laws of the Divine Service of Yom Kippur, Chaper 3, Halakha 11, he counts the two Torah blessings, the one before and the one after [the reading] as one, and the Jewish people and the Kohanim and the rest of the bprayer in the third, accoreding to the order found in the Mishnah and in the Tosefta)." + ], + [ + "It informs you that it is permitted for a man to leave the Divne Service and to go to see another Divine Service (see Tractate Yoma 70a, and there is nothing here about “you must not forego the occasion for performing a Mitzvah/religious act.”)." + ], + [ + "Rabbi Eliezer holds that the order of the sacrificial offerings on the Day of the Fast of Yom Kippur is according to their order in Scripture, meaning to say, that he offers the Daily Burnt-Offering of the Morning and after it the Divine Service of the Day, as its order will be explained, and after it its ram and the ram of the people and the portions of the sin-offering consumed on the Altar, and after that, the burnt-offering of the bull. And after that, the seven lambs, and after that the Daily Offering of the Eventide, because the the Divine Service of Yom Kippur is in the Book of Leviticus (Chapter 16) and the burnt-offering of the bullock and the seven lambs are in the Book of Numbers (Chapter 29). But Rabbi Akiva states that the order is that he offers [first] the Daily Burnt-Offering of the Morning and after it, the Burnt-Offering of the Bull and the seven lambs, because they are the Additional/Musaf Sacrifice and Scripture states regarding the Musaf/Additional Service alone (Numbers 28:23): “You shall present these in addition to the morning portion of the regular burnt offering,” juxtaposed to the Daily Burnt-Offering of the morning. But Rabbi Eliezer states states that this is the way it is done, but not on the Day of the Avodah/Divine Service [of Yom Kippur]. And after that the Divine Service of the Day, and after that the goat that is sent off [to the desert/wilderness], and after that his ram and the ram of the people, and after that the portions of the sin-offering consumed on the Altar, and that the Daily Offering of the Eventide. And the Halakha is according to Rabbi Akiva." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"באלו נשאלין\" (in these they were approached for the decision of the Urim and Thummim), meaning to say that they do not approach to ask for the decision of the Urim and Thummim other than the Kohen Gadol who is dressed in these eight [pieces] of clothing. And the order of the asking for the decision was lready mentioned, that the Kohen turns his face to the Ark, and the questioner turns his face behind the Kohen Gadol and asks: “Shall I do this or/and that or not?”, the Kohen will answer him and say to him, “Do it” or “Don’t do it,” according to what appears to him on the breastplate (see Tractate Yoma 73a), because it has a complete aphabetical listing, because Abraham, Isaac and Jacob are written on it (see Tractate Yoma 73b) and the names of the Twelve Tribes as will be explained in Scripture (see Exodus 28:21 and 39:14), and it is written after their names the Tribes of God (so it is also written in the Laws of the Vessels of the Temple Chapter 9, Halakha 7, and in the Babylonian Talmud, “The Tribes of Jeshurun” and in the Jerusalem Talmud “The Tribes of Israel,” and perhaps this was the reading that Maimonides had in his Talmud). And It is required that the Kohen is a prophet , because it is a received tradition among us that every Kohen that speaks in the Holy Spirit when the Divine Presence/Shekhina rests on him they ask him but when the he does not speak with the Holy Spirit and the Shekina does not rest upon him, they don’t ask him (see Tractate Yoma 73b). And that which it (i.e., the Mishnah) made a condition that they don’t ask him othe than a king and the Deputy Nasi, and similar things to it, for Scripture surely states concerning Joshua , and he is a King, and will stand before Eleazar the [High] Priest and will ask him for the judgment of the Urim bewfore God, he and the entire Jewish people with him, and the entire congregation (see Numbers 27:21: “But he shall present himself to Eleazar the Priest, who shall on his behalf seek the decision of the Urim before the LORD. By such instruction they shall go out and by such instruction they shall come in; he and all the Israelites, the whole community.), and it comes as a received tradition that “and all the Jewish people/Israelites” this is anointed for war, and “the entire congregation” this is the Sanhedrin. And similarly, all who need the community is included in this when it (i.e., the Torah) states, “and all of the Israelites with him”. And since we have mentioned what was written on the breastplate, I will inform you how the names of the Tribes were written on the stones of the Ephod and this is their order (see Tractate Sota 36b, and examine the commentary of the Kesef Mishneh for the Laws of the Vessels of the Temple, Chpater 9, Halakha 9): (On the right side, from top to bottom: Reuven, Levi, Issachar, Naftali, Gad and Yehosef; on the left side: Shimon, Yehuda, Zebulun, Dan, Asher and Benjamin). And you will find the number of indications on each stone is twenty five, but the name of Joseph is written as “Yehosef” as we have writen, and the allusion to hims is stated (Psalms 81:6): “He imposed it as a decree upon Joseph [when he went forth from the land of Egypt; I heard a language that I knew not.” But the stone in whih is written on its top “Reuben” on the right hand border, and that “Shimon” is written on its top on the left hand border." + ] + ], + [ + [ + "It is not explained in the Torah the prohibition of these things on the Day of the Fast of Atonement, but rather, the language of \"ענוי\"/affliction appears five times. It states (Leviticus 23:32): “It shall be a sabbath of complete rest for you [and you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\" ],” and it (the Torah) states (Leviticus 16;31): “It shall be a sabbath of complete rest for you [and you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Numbers 29:7): ‘On the tenth day [of the same seventh month you shall practice a sacred occasions when you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Leviticus 23:27), “Mark, the tenth day [of this seventh month is the Day of Atonement. It shall be a sacred occasion for you; you shall practice self-denial/\"ועניתם את נפשותיכם\"],” and (Leviticus 16:34): “This shall be to you [a law for all time;: to make atonement for the Israelites for all their sins once a year.”] (but, note that Maimonides does not mention the more appropriate verse in Leviticus 16:29: “In the seventh month of the tenth day of the month, you shall prace self-denial/\"תענו את נפשותיכם\"), and the accepted tradition comes to prohibit five things of bodily enjoyments (see Tractate Yoma 76a) which are feeding, and washing in water (there is no distinction between cold or warm water, as is found in Tractate Taanit 13a) and anointing with oil, and the wearing of leather sandals and sexual intercourse, and it states in each one of these “self-denial”/עינוי in Scripture but they are hints and [mere] supports, (see Tractate Yoma 76-77a) and the essence of their prohibition is accepted tradition, and for all of these, a person who does any one of them is liable for lashes for rebelliousness.", + "And the subject matter where it (i.e., the Mishnah) states: \"אסור\", except for feeding, meaning, eating and drinking which the liability of extirpation/Karet if he ate according to the measure mentioned, but if he at less, this is prohibited and he is liable for lashes of rebelliousness. God said, that he who transgresses on the “self-denials” (Leviticus 23:30): ”I will cause tha tperson to perish [from among his people,.” (and see Tractate Yoma 74b – for this Biblical verse deals with doing work on Yom Kippur, and in the Laws of The Resting on the Tenth Day, Chapter 1, Halalkha 4, Maimonides wrote that when it says, “you shall practice self-denial,” it means by implication that this is fasting). And it comes as a received tradition that the matter that the soul depends upon is eating and drinking. But it is appropriate that the king appear handsome (see Tractate Yoma 78b). And similarly the bride in order that she not disgrace herself before her husband, and therefore, we permitted to them to wash their faces.", + "וכותבת הגסה (the large date) – a large date, It states [in the Mishnah] \"כותבת גסה\" – which is less than an egg’s size (see Tractate Yoma 79b). And the explanation of \"גרעניתא\" (globule, stone/kernel of fruit) (see Tractate Terumot, Chapter 11, comment 21.", + "ומלא לוגמיו (a mouthful) – this is that he drinks a measure, that if he were to return it to one side of his mouth, the other side would protrude it and it woild appear (see Yoma 80a). But from what you need to remember always that all of the measurements in our Torah are “traditional laws handed down from Moses at Sinai” (see Tractate Sukkah 6a). But the Halakha is not according ot Rabbi Eliezer." + ], + [], + [ + "ציר (brine) – the juice that flows from the fish if they are pickled in salt.", + "ומוריס (fish brine, pickle liquor) (see Tractate Pesahim, Chapter 7, Mishnah 1, note one and Tractate Trumot, Chapter 11, Mishnah 1, note 7) – ALMARI.", + "מחנכין אותן (Maimonides adds from his own notes from Proverbs 22:6: “Train a lad in the way he ought to go”) – We acccumstom them to fast in stages two years before the obligation of the fast falls upon them for healthy children or one year for those who are sickly (see Tractate Yoma 82a). And know that the males from age thirteen years [fast[ fully and females from age twelve, a are obligated to fast according to the Torah if they brought forth [two hairs[, because the females are able to to endure the Fast more than the males, for the tempeature of the males is hotter and that which separates from from their bodies is greater. And the males and the feamles from age eleven fast the entire day according to the Rabbis in order to educate them in the [observance of] the commandments (see also The Laws of the Tenth of Tishrei, Chapter 2, Halakhot 10-11 and examine the Raavad and the Magid Mishnah there). But from age nine or from age ten they fast a few hours from the day, whether they are males or females in order that they become accustomed to fast, and we don’t feet them until the hunger pangs hit them." + ], + [], + [ + "And similarly if a pregnant woman smelled the flesh of Holy Meat [of the Temple] or the flesh of pigs and her soul ws stirred to teat it, wwe feet herfrom it until her soul settles (see Tractate Yoma 82a).", + "ובקיים – they are the specialists, meaning to say, the specialists of the physicians. But there is in this matter a that a division of laws are explained to you, and this that a sick person all the while that he requests to eat, we feed him, and even if all the doctors stated that he does not need food, we feet him until he is satisated. But if the specialist physician instructed that he must heat and he states that he doesn’t need anthing, we feed him and we don’t hearken to the words of the sick person But if the doctors are divided, and some of them say that we need to feed him and some of them say that he doesn’t it, we listen to the the specialists or the majority. But if they were equal in their numbers and their specialization , according to our knowledge we feet him (and so Maimonides decided in The Laws of the Fast of the Tenth, Chapter 3, Halakha 8), because the general principle among us is that if there is a doubt regarding savomg pf a life, we are lenient (see Tractates Shabbat 129a, Yoma 83a, 84b, Ketubot 15a, Bava Kamma 44b, 90a, Bava Batra 50b and Sanhedrin 79a)." + ], + [ + "בולמוס – one of the kinds of fainting/swooning that are caused on account of the pangs of hunger in the mouth of the stomach and when he eats it (i.e., the hunger) disappears and passes from him and the darkness passes from his eyes.", + "ודברים טמאים– they are forbidden things like insects and reptiles and unclean animals and others like them, but we don’t hurry to feed to those people a thing whose prohibition is severere, but we feed them little by little, if it is sufficient, if not, we feed them something more severe (see Tractate Yoma 83a).", + "וחושש בפיו (one who has a sore mouth) – one whose palate is consumed , that if they do not cure him, his apprentices and his smile will be consumed.", + "וסם – this designation includes all the roots/medicines whatever they will be. But the Halakha is not according to Rabbi Mattiah ben Heresh who permitted feeding the man the lobe of the liver of a crazy dog on the day of the Fast of Atonement if it bit, because it is not beneficial other than in an adapted manner . But the Sages says that we don’t violate the commandments other than for medicinal purpose only which is a clear matter that the simple logic and experience obligate him, but not through adapted ucring , because their matter is weak , and it would not obligate him in logical, and his experience is far, and it is a claim from one who makes a claim. And it is a large principle – know it.", + "And it is stated [in the Mishnah]: \"כל ספק נפשות דוחה את השבת\" – to spur you on the expediency of this and we don’t delay and even on the first Shabbat of his illlness, when the infirm person is yet able to bear his illness, and we don’t say that surely he needs to violae for himself the next Sabbath, let us leave hiim today in order that he doesn’t have to violate for himself two Sabbaths (see Tractate Yoma 84b)." + ], + [ + "מפקחין – did and search after him, and if he reached his nose and didn’t find any breath in him, it is forbidden for him to dig further, for he is certainly dead. But if they found him living, even though he is not capable of living other than a short time and would die, we remove the debris that is upon him and remove him.", + "And this is the matter when it said [in the Mishnah]: \"מצואוהו חי מקפחין עליו\" and it (i.e., the Mishnah) says: \"ואם מת יניחוהו\"- for there are those among the Sages who hold that we save the dead person from the conflagration/fire, therefore it (i.e., the Mishnah) informed us that from fallen debris, there is no dispute that we leave him there." + ], + [ + "Remember these general principles and rely upon them, and this is if a person made an inadvertent error regading a positive commandment and/or a negative commendment, or wilfuly violated a positive commandment and did repentence, he is pardoned immediatley. And the repentence is that he will confess on his sin before God and will regret on what he has done and will accpt upon himself that he will not again perform that act. It is stated [in Scripture] reagrding confesson and separation from the sin (Proverbs 28:13): “He who confesses and gives them up will find mercy,” and it is stated regarding remorse/contrition (Jeremiah 31:19): “Now that I have turned back, I am filled with remorse.” But if he violated a negative commandment willfully and did repentence, the repentence is held in suspense and Yom Kippur atones. But if he inadvertently acted regarding [sins whose punishments are] extirpations and death at the hands of the Bet Din/Jewish Court in a matter that requires of him a sin-offering or he committed a sin that requires of it a definite guilt-offering and he brought his sin-offering and/or his guilt-offering and repented, he attains atonement immediately. And it is explained in the Torah that a person who brings his sin offerings requires repentence, as it states (Leviticus 5:5): “he shall confess that wherein he has sinned.” But if he acted willfully regarding [a sin whose punishment] is extirpation or death by the Beth Din and repented, repentence and Yom Kippur hold him in suspense and afflictions cleanse him, and when he dies, his atonement is completed. And all of this occurs if he sinned willingly, but someone who sinned through compulsion is exempt. What are we speaking of? At a time when it is not the Divine Service of the Day of Atonement, but no if he already knows that with the Scapegot he is atoned for all of his sins, as we will explain at the beginning of [Tractate] Shevuot (Chapter 1, Mishna 6)." + ], + [ + "It is stated [in the Mishnah]: \"אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפרוים מפפר\" – is the case like it said (in the Mishnah): \"אין מספיקין בידו לעשות תשובה\" - meaning that God will not assist him to do on the day of the Fast of Atonement that which would be appropriate for him to receive atonement for that day (see also in the Mishneh Torah: The Laws of Repentence, Chapter 4, Halakha 1). And the Scapegoat would not not atone for sins between a man and his fellow human being." + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Translation by Rabbi Robert Alpert, 2023", + "https://www.sefaria.org/" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה יומא", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/Hebrew/Vilna Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..3bdc4d1dc9a718181988a8b0e680b3de74f9e90a --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/Hebrew/Vilna Edition.json @@ -0,0 +1,261 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Yoma", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם משנה יומא", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "text": [ + [ + [ + "שבעת ימים קודם יוה\"כ מפרישין כהן גדול כו':
אמר ה' יתברך בשבעת ימי המלואים [ויקרא ח] ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו' ואחר כך אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. ובאה הקבלה לעשות זה מעשה פרה. לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים לפיכך כהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים מפרישין אותו שבעת ימים ומפרישין אותו מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא שבעת ימים כמו שאמר הכתוב בבא על נדה [שם טו] ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים. וחכמים אומרים טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא ואם תחוש למיתה אין לדבר סוף לפי שאנו אומרים שמא תמות זאת השניה וכן השלישית וכן הרביעית וענין באמרם מיתה לא שכיחא ר\"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר וכו':
היה מרגיל עצמו בעבודה כל אלו השבעה ימים כדי שתהא נוחה עליו יום צום כפור: ", + "ומקריב חלק בראש ענינו שיקריב הוא ראשון לכל המקריבין ויקריב איזה קרבן שירצה וכמו כן יאכל מן הקרבנות הנאכלות איזה שיעור שירצה. ויקח חלקו בראש. ובתוספתא [ [בתוספתא שלפנינו ליתא בבא זו דכיצד מקריב שהביא הרב אלא כיצד נוטל וכו']:] כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב. מנחה זו אני מקריב. כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל. אשם זה אני אוכל. במה דברים אמורים בקדשי המקדש אבל בקדשי הגבול אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט חולקים בשוה:" + ], + [ + "מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו וכו':
העיקר אצלנו כי כהן גדול צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח. אמר השם יתברך [שם כא] והכהן הגדול מאחיו ובאה הקבלה שיהא גדול מהם בנוי בעושר ובחכמה ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנין לו שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם. אמר השם הגדול מאחיו שיגדלוהו מאחיו. אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כלם בלי שלמים כמו שידעת והמלכים לא היו הולכים על דרך הישר היו ממנים כהנים גדולים בחזקה ואפילו שלא היו ראוים לכך. ובהם אפשר לומר שמא לא למדת. ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים לשכת פרהדרין וענינו בית המחשבים. רוצה לומר פוסקי השערים הממנין אותן המלכים על השוקים ומעבירין אותן לפי שעה ברצון המלכים וכך היו עושים בכהנים גדולים מי שהיה יותר קרוב למלכות ונקרב אליו בממון היה ממנה כהן גדול:" + ], + [ + "כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל כו':
וכן לא יאכל ערב יום הכפורים דבר מן המאכלים המרבים את הזרע ומוסיפין בקשיות האבר כדגים וחלב והביצים המתובלין בתבלין וכן כל מה שיש בו נפח:" + ], + [ + "מסרוהו זקני ב\"ד לזקני כהונה והעלוהו כו':
היו מוליכין אותו לעליית בית אבטינס ללמדו חפינת הקטרת וזה לדעת האומר שהוא מן העבודות הקשות שבמקדש ועוד נבאר בתחילת מנחות כי אין הדבר כן אלא כמו שאמרו לשם מלא חפניו כדחפני אינשי. וכבר קדם לך בפרק החמישי משקלים [הל' א] בית אבטינס על מעשה הקטרת. ומשביעין אותו על דבר שאי אפשר לאדם שיראהו זולתו וזה כי הצדוקים מאמינים שהוא היה נותן הקטרת על האש בהיכל ואחר כך מכניס את המחתה לפני קדש הקדשים וראייתם על זה ממה שאמר הכתוב [שם טז] כי בענן אראה על הכפרת כי הוא לא היה נכנס אל הכפרת אלא בענן לדעתן. והקבלה האמתית באה כי אין הדבר כן אלא כמו שבאר ואמר [שם] ונתן את הקטרת על האש לפני ה' ובאותה שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר [שם] וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו ומפני זה היו משביעין אותו. והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות. והם היו בוכין שחשדוהו כי אסור בתורתנו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שענינו מסופק אלא לצורך הכרחי כמו שתראה:" + ], + [ + "אם הוא היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין כו':
אלו הספרים הנזכרים יש בהם ספורים וחשבונות לזמנים שעברו ישעשעו הנפש ולא יתנמנם:" + ], + [ + "בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע כו':
מכין באצבע צרדה הוא שיכה בגודל עם האצבע האמצעי בכח והרבה עושין אותו בני אדם בעת השמחה ויעשו בו תנועות עריבות. ", + "וענין והפג אחת על הרצפה ר\"ל הפשיר חמימות רגלך שתעמוד שעה אחת על הרצפה לפי שהרצפה תצנן הרגלים ותדד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבארה זו הסבה בשאלות הטבעיות והפג היא מלה עברית [בראשית מה] ויפג לבו וענינו שנפשרה חמימות לבו. והרבה משתמשים חכמים בזו המלה בזה הענין כמו [ביצה יד.] מפיגין טעמן:" + ], + [ + "בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר כו':
תרומת המזבח היא הסרת הדשן מן המזבח ונקרא דישון המזבח כמו לדשנו [שמות כז]:" + ] + ], + [ + [ + "בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח כו':
כבר הודעתיך כי תרומת המזבח היא הסרת הדשן. ואמרו כל הקודם את חבירו לתוך ארבע הוא שיקרב אל המזבח בארבע אמות. ומעשה הפייס שזכר כמו שאגיד לך ידוע כי אינו מותר אצלנו למנות אנשים מישראל בשום פנים ואפילו לדבר מצוה ומעשה דוד המלך מפורסם. אבל מונין אותם כשירצה אדם למנותם שיקחו מכל אחד מהם דבר ואחר כך מונין אותם הדברים. ומפני זה כשהיו קריבים כהנים רבים אל המזבח היה אומר להם הממונה הצביעו כלומר שישליכו האצבעות וזה אחר שיעמידם שורה ויסכימו ביניהם ממי יתחיל המנין. כיצד יסכימו על דרך הדמיון כשהיה המנין שלשים או ארבעים או חמשים או כמו שירצו מן המנין. אח\"כ ישליך כל אחד מהם אצבע [[עי' לח\"מ פ\"ד מהל' תמידין וסיים דגי' אחרת היה להרמב\"ם]:] אם הוא חלש או חולה או שתי אצבעות אם הוא בריא. ויתחיל למנות אותן האצבעות אחד שנים שלשה על השורה עד שיצא המנין שיסכימו עליו בתחילה והאיש שיצא סוף המנין אצל אצבעו היה מקדים לאותה עבודה ולא יחשבו האגודל למי שהשליך גודלו לפי שהוא נח לפשטו ולקפצו ושמא יפשוט אותו [או יקפוץ אותו] כשיקרב המנין לצאת כדי שיבא הפייס אצלו. וע\"ז הדרך היו הפייסות הארבעה שהיו במקדש. ודע זה והבן אותו כי אלו הפייסות לא פירשום שום גאון מן הגאונים שהיו לפנינו מאותה שעמדנו על דבריהם לפי שלשונות הגמרא לא יושג מהם מה שדומה לאדם בתחילת העיון אבל הסברא באותן הדברים הוא מה שספרנו: " + ], + [], + [ + "מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש כו':
הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן כו':
אלו הדברים כולם הם בפייס אחד כמו שאדמה לך והוא כי כולם היו כמו שורה אחת או עגולה והיו מסכימין על האדם שיתחיל ממנו המנין ואחר כן היו מסכימין כי אותו שיצא אצלו המנין שיסכימו עליו כמו שבארנו הוא זורק את הדם והסמוך לו שוחט. והסמוך לו מדשן את המזבח. והסמוך לו מדשן את המנורה והסמוך לו מעלה איברים לכבש. ואותו שמעלה איברים לכבש הוא ושמונה בני אדם כמו שעומדים בשורה זכין בתמיד של שחר כל אחד מהם במה שיש לו לשאת ולהעלות על הסדר שאומר. הראשון הוא מעלה הראש והרגל. השני הסמוך לו שתי הידים. השלישי בעוקץ וברגל. הרביעי בחזה ובגרה. החמישי בשתי דפנות. הששי בקרבים. השביעי בסלת. השמיני בחביתין והם חביתי כהן גדול שאמר בהם הש\"י [ויקרא ו] זה קרבן אהרן ובניו וגו' ונקראו חביתים לאומרו בהם הש\"י [שם] על מחבת בשמן תעשה. ותשיעי ביין. נמצא שהפייס הזה זכין בו שלשה עשר תשעה אותם שמנינו ושוחט וזורק ומדשן מזבח ומדשן מנורה. והזורק הוא מקבל הדם כמו שבארה הגמרא והקדמנו בזה הפייס זורק על שוחט לפי שהזריקה מעולה כיון שהעיקר אצלנו שחיטה כשרה בזרים. ", + "והמדשן היה מסיר הדשן והטינופים ומקנח ומנקה כמו שיתבאר בגמרא. וכבר ידעת כי שם האפר דשן. ודרך הלוכו הוא כמו שיתבאר בברייתא הראש והרגל והחזה והגרה שתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל ותנא קמא חש ליפה ולטוב והקדימו ואיחר הגרוע. ואין הלכה כבן עזאי:" + ], + [ + "הפייס השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו כו':
היו הכהנים מתברכין בהקטרת הקטרת והיו אומרים כל מי שמקטיר קטרת היה מתעשר וממונו מתרבה למאמרו הש\"י [דברים לג] ישימו קטורה באפך וכתיב [שם] ברך ה' חילו וגו' ולפיכך כל מי שהקטיר לא היו מניחין אותו להקטיר פעם שניה שישאר זולתו מן הכהנים שלא יקטירו ולא היו אוספים לפיים הקטרת אלא למי שלא הקטיר קטורת מימיו ולפיכך יאמר חדשים לקטורת באו והפיסו:" + ], + [ + "תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר כו':
אמר השם יתברך [ויקרא א] וערכו עצים על האש ובאה הקבלה כי זה נאמר בתמיד של בין הערבים כי בשל שחר כבר נאמר בו בפירוש [שם ו] ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:" + ], + [ + "איל קרב באחד עשר הבשר בחמשה כו':
כמו שבארנו בתמיד של כל יום:" + ], + [ + "פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל כו':
ענין אם רצה להקריב מקריב היא שהוא יכול להקריב באיזה מנין שירצה פחות מאלו או יתר על אלו. ורוצה באמרו הפשטן וניתוחן של אלו ושל אלו שוין שהן כשרים בזר ומותר בזר לפשוט ולשחוט ולנתח בין קרבנות ציבור בין קרבנות יחיד וכבר קדם לך זה העיקר בפסחים [פ\"ה הל' ו] במקום שאמרו מקבלה ואילך מצות כהונה:" + ] + ], + [ + [ + "אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה כו':
מקום גבוה היה להם במקדש שבו היה עולה הצופה. וכשהיה רואה פני המזרח מתחילין להשתנות היה אומר להם ברקאי ענינו כמו התחיל האור להבריק. והיו אומרים לו אותן שהיו בעזרה עד שהוא בחברון כלומר הגיע האור כפי ראות עיניך לחברון. והיה אומר להן הן ומיד היו שוחטין. וממה שאתה חייב לדעת כי הזמן (הזה) שזכר מתתיה בן שמואל באומרו האיר פני המזרח הוא אחר הזמן שזכר התנא קמא. והלכה כמתתיה בן שמואל:" + ], + [ + "ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה כו':
ידוע כי הלבנה אינה עולה מן המזרח אלא אחר חצות החדש. ואמרו עלה מאור הלבנה ואירע בסוף חדש משאר חדשי השנה ואירע בליל צום כפור גם כן פעם אחרת ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוא כלל בכאן שתי המעשים ואומר פעם אחת כלומר זולת ליל צום כפור עלה מאור הלבנה מחובר למה שאירע ליל צום כפור. ועוד יתבאר כי כהן גדול טובל ושוחט התמיד בצום כפור וכאשר נפסל התמיד כמו שזכר מפני שנשחט בלילה יצטרך טבילה אחרת אחר כך שחט את התמיד. ", + "ומסיך את רגליו כינוי לנקבים גדולים:" + ], + [ + "אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול כו':
כל טבילה מקדש ידיו ורגליו לפניה ולאחריה כאשר יתבאר ואמר חוץ מזו רוצה לומר הטבילה הראשונה והוא יגיד אותה:" + ], + [ + "פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו כו':
פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו כו':
סדין של בוץ ענינו רדיד של פשתן. ", + "קרצו כמו שחטו והוא מגזרת קרץ מצפון בא [ירמיה מו] והוא שישחוט רוב שנים כי עבודת היום לא תהיה אלא בכהן גדול. ", + "ופי' מירק אחר שחיטה על ידו השלים אחר שחיטה אחריו. ומירוק נקרא השלמת הפעולה איזו פעולה שתהיה. ", + "ונסתפג כמו נתקנח:" + ], + [ + "קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים כו':
כבר קדם לך בהלכות שלפני אלו כי קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לנרות. ואמרם בכאן בין דם לאיברים רוצה לומר כי אין זריקת דם התמיד והקטרת איבריו מעשה תכוף כלומר שיהיה זה אחר זה אבל מבדיל בינתיים הקטורת וכמו כן בהדלקת נרות ומפני זה לא זכר בכאן הדלקת נרות לפי שלא נתכוין בזה המאמר לסדר העבודות והוא ענין אמרם בסידורין לא קא מיירי. ", + "ואיסטניס הוא מי שגופו מצונן וקר. וענין חימום המים הוא שיהיו מחמין עששיות של ברזל מערב יום הכפורים מניחין אותן באש עד למחרת ומכבין אותן במים שהיה טובל בהם והיו נפשרין המים וזו אינה מלאכה כי אין כוונתן הקשאת הברזל לחזקו כמנהג הלוטשין אבל כוונתם חימום המים והעיקר אצלנו מלאכת מחשבת אסרה תורה. ועוד עיקר אחר אצלנו אין שבות במקדש ולפיכך הותר זה המעשה וכמו כן אם הוסיפו מי חמים שהוחמו מערב הצום במים שטבל בהם מותר:" + ], + [ + "הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה כו':
בגדי זהב הם בגדי כהונה גדולה שלובש בשאר ימי החול והם שמונה כלים והם מארגמן ושש וצמר צבוע תכלת וזהב ואבנים כמו שמפורש בתורה והם כתנת ומכנסים אבנט ומצנפת ואפוד וחשן ומעיל וציץ. ", + "ובגדי לבן הם ארבעה והם שמשתמש בהן כהן גדול העבודה המיוחדת בצום כפור והן כולם מפשתים לבן. אמר השם יתברך [ויקרא טז] כתנת בד קדש ילבש וגו' ואין הלכה כרבי מאיר:" + ], + [ + "בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה כו':
פלוסים והנדוים מינים מן הבגדים ידועים אצלם בזמנם. ויש הפרש ביניהם בצורת החיתוך בלבד. אבל עצמן רוצה לומר השתי והערב שלהם הוא מפשתים הלבן כמו שבאר הכתוב. ", + "ואמרם אם רצה להוסיף מוסיף משלו ובתנאי שיתן אותו התוספת להקדש. ואין הלכה כרבי מאיר:" + ], + [ + "בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם כו':
כל מה שמשתמשין חכמים בכל המשנה מצורת המקדש או חלק מחלקיו ודמיון רוחותיו והעזרה והלשכות והמזבח וזולתו לא תבקש ממני לציירו לך בכל מקום לפי שאני עתיד לבארו לך ולהרבות צורותיו עד שתדמה אותו דמיון יפה ויצטייר הכל בדעתך כאילו ראית אותו בעין במסכת מדות בע\"ה: ", + "והכהנים והעם וכו' אמר הכתוב [דברים לב] כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ובא בקבלה כי משה רבינו ע\"ה אמר לישראל בזמן שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו וכן ראוי ומצוה לעשות כן תמיד:" + ], + [ + "בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן מימינו כו':
קלפי הוא כלי עץ חלול. ", + "אשכרוע קורין אותו בערבי בק\"ס והוא בלשון עברי ברוש:" + ], + [ + "בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היה לו כו':
עשה לכיור שנים עשר חוטמין שהמים יוצאין משם כדי שיהו כל הכהנים המתעסקין בתמיד מקדשים ידיהם ורגליהם כאחת. והוא לא מנה שוחט כי השחיטה כשירה בזרים כמו שקדם. וזורק הוא מקבל הדם. וכבר קדם לך כי שלשה עשר היו זכין בו יחסר מהם שוחט נשארו שנים עשר. והכיור מכלל כלי שרת. וכשהיו בו מים נתקדשו ונפסלו בלינה כמו שיתבאר במקומו מקדשים וזה עשה כלי סביב לכיור והיו בו המים תמיד והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון ואותו הכלי היה נקרא מוכני. ", + "וכל ידות הכלים הם הקתות כלומר בית ידו של סכין או של קרדום שהיו חותכין בהם הבשר ודומיהן. ", + "ונברשת היא כמו שמשית שעושין על פתחי הבתים מזכוכית והיא עשתה אותה מזהב טוב ממורט. וכשהיה השמש זורח עליה היה לאותה השמשית אורה ונוגה בתחילת היום כעלות השמש מאופק ירושלים ואותה שעה היו קורין קריאת שמע. ", + "וניקנור היה איש מן החסידים והלך לאלכסנדריא של מצרים ועשה שם שתי דלתות של נחושת והתקין מלאכתן מאד והיה דעתו להעמידן לעזרה והביאן על הים ויהי כאשר סער הים על המלחים השליכו אחת מן הדלתות בתוך הים להקל מעליהם ומאנייתם ורצו להשליך השניה וכאשר ראה קשר עצמו בדלת ואמר להם אם רצונכם להשליך זאת הדלת אל תשליכוה אלא עמי אז עמד הים מזעפו וכאשר יצא הוא לנמל בעכו היה מצטער על הדלת שטבעה ורצה הש\"י והשליך הים את הדלת האחרת שטבעה לאותו מקום שיצא זה החסיד וזהו הנס שנעשה לדלתותיו והעמידן לרוח מזרחי מן העזרה לעומת ההיכל. ", + "וענין לשבח תהלה וגדולה והמלה עברית וארמי' והענין אחד ויהללו אותה [בראשית יב] ושבחו יתה ואומר [תהלים קמז] שבחי ירושלים:" + ], + [ + "ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד כו':
גנאי הפך שבח. ", + "ולחם הפנים עב היה כמו שיתבאר במנחות אבל היו מתקנין אפייתו בדפוסים עד שהיו מקפלים אותו כמו שמקפלין הבגדים והוא היה בתכלית ההשוייה ותקון האפייה במלאכה שהיתה ידועה אצלם. ופיטום הקטורת ידוע ועוד אזכרנו במקומו במס' כריתות [פרק א הל' א]. ובכלל סממניה עשב כשנותנין אותו עם הקטרת על האש היה העשן כולו עולה מכונס לא מפוזר והיו מכירים אותו העשב ולא הודיעוהו לאדם. ", + "והיה הוגרס בן לוי מוציא אותיות בפיו בהוצאה נפלאה בשעת קריאת השיר של כל יום שהיה נותן גודלו בפיו עם לשונו בשעת הקריאה ולא הודיע לשום אדם איך היתה המלאכה בשינוי נתינת הלשון בפה ואנה היה משים בוהנו כשהיו יוצאין אותן הנעימות הערבות. ", + "ובן קמצר היה כותב בקולמוסים רבים בבת אחת ואע\"פ שכל אלו נתנו אמתלא מפני מה נמנעו מלמוד מעשיהם גנה אותם כאשר תראה:" + ] + ], + [ + [ + "טרף בקלפי והעלה שני גורלות כו':
כל מקום שזוכר בזו המסכת שם רוצה בו שם המפורש רוצה לומר יו\"ד ה\"א. ואין הלכה כרבי ישמעאל:" + ], + [ + "קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח כו':
לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני [שמות כה] וצבע זהורי ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע. והש\"י אומר [ויקרא טז] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים ואח\"כ מכפר על כל ישראל. וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטאה הוא דעת רבי מאיר והוא סומך על מה שאומר הכתוב [שם] והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד. וחטאים הם הנעשים בשוגג. ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהש\"י בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחילול שבת ועבודה זרה. והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואח\"כ על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו. ואין הלכה כרבי מאיר:" + ], + [ + "שחטו וקבל במזרק את דמו ונתנו למי שהוא כו':
ממרס ענינו שמניע את הדם כדי שלא יקרוש ויקפא. ", + "רובד איצטבא:" + ], + [ + "בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב כו':
חותה היא חתיית האש בלבד ולשון עברי הוא ולחתות אש מיקוד [ישעיה ל]. ולא היו מצריכין אותו ביום צום כיפור לערות אש ממחתה למחתה אחרת כדי שלא ייגע כהן גדול ושלא יוסיף בעמלו אלא באותה מחתה עצמה שהוא חותה האש מן המזבח. וקלה היתה כנגד המחתה של כל יום ויום. וידה ארוכה כדי שיקל משאה. וכבר ביארנו שיעור הקב והסאה וזולתם מן המדות והמשקולות בסוף מסכת פיאה: ", + "ופרס חצי המנה רוצה לומר משקל חמשים דינר ואמר השם יתברך בקטורת של כל יום ושחקת ממנה הדק [שמות ל'] ואמר ביום צום כיפור ומלא חפניו קטרת סמים דקה [ויקרא טז] ובאמרו בכאן דקה נבין שירצה לומר להוסיף לה שחיקה וזהו ענין דקה מן הדקה:" + ], + [ + "בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש כו':
מפני כבוד כהן גדול הטרוחו לכהנים שיהיה עלייתם וירידתם באמצע הכבש לפניו ומפני כבודו היה מקדש ג\"כ ידיו ורגליו מקיתון של זהב הוא לבדו משאר כהנים. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש כו':
מערכה הוא צבור האש שנעשה מן העצים המסודרין וגודשין ומבערין האש. ורבי יהודה אומר כי במזבח החיצון היו בה שתי מערכות האחת מערכה גדולה והיא שמקריבין עליה התמיד ומערכה שניה שלוקחין ממנה האש במחתה לקטרת כמו שזכרנו. ורבי יוסי אומר כי מערכה שלישית היו עושין לקיום האש לא תסור משם אש לעולם. ור\"מ אומר כי רביעית היו עושין ושורפין עליה האיברים ופדרים שנשארו מן התמיד של בין הערבים שלא שלט בהם האש כל הלילה. וכולם מודים על שתי מערכות כי באה הקבלה כי אמרו [שם ו] על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת. ואמרו אחר כך [שם] והאש על המזבח תוקד בו א\"ר יוסי זו מערכה שלישית של קיום האש. ורבי יהודה אומר שהוא חוזר על המערכה הנקדמת. ורבי מאיר אומר היה מייחד מערכה לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב וזולתו אומר כי בצידי מערכה גדולה היו נשרפין והכל מודים כי על כל פנים צריך תוספת מערכה ביום צום כיפור לכבוד ולהדור בעיני העם והלכה כרבי יוסי:" + ] + ], + [ + [ + "הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן כו':
היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת כו':
החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון כו':
משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים כו':
מקדש ראשון היה בו פרוכת אחת ובמקדש שני היו שתים מפני ספק שנתחדש להם בעת הבנותו. ועוד נבאר זה במקומו במסכת מדות [פרק בתרא הל' ז] ורבי יוסי נתבאר לו אותו ספק וראה כי הפרוכת על צורתו כך וזהו ענין אמרו לא היתה שם אלא פרוכת אחת ועוד אבארהו לך במקומו. ", + "ואמרו עד שהוא מגיע לארון רוצה בו למקום ארון כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שתי פרוכת: ", + "וענין אמרו ובא לו בדרך בית כניסתו שהיה יוצא אחורנית ופניו כלפי קדשי הקדשים ואחוריו אל הפתח וזה גדולה וכבוד למקום. וכך היו עושין כהנים בחזרתן מן העבודה ולוים בחזרתן מן הדוכן וישראל בחזרתן מן המעמד כולם היו חוזרין אחוריהם. ולשון תפלה קצרה כך יהי רצון מלפני ה' אלהינו שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה זה לזה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. פירוש שחונה חמה תרגום ולא יחם לו [מלכים א א] ולא שחין ליה. והיה מתפלל שישוה מזג אותה שנה וזו טובה גדולה כוללת האדם והבהמה כי כשהאויר שוה במזגו יבריאו גופות בני אדם החולים ויתמיד בריאות הבריאים והברכה הראשונה היא והסיר ה' ממך כל חולי. ואחר כך היה מתפלל בהתמדת מלכות היושר והאמונה וזהו הצריך יותר. ואח\"כ היה מתפלל אחר אלו השני דברים הכלליים על דברים פרטיים לכל בני אדם שיתקן השם מעשה כל אחד ואחד שיצליח מעשיו וסחורותיו כדי שלא יצטרך לבקש ולשאול מאחר. ואחר כך היה מתפלל בירידת הגשמים והוא אמרו ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לפי שאלו לא יבקשו תמיד אלא התמדת זריחת השמש וצחות האויר ומניעת הגשם. ", + "שלא להבעית את ישראל כלומר שלא להפחיד לפי שאילו היה מתאחר היו מפחדין שמא אירעו מיתה כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטרת הלא תראה אמר יתעלה לאהרן [ויקרא טז] ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. ", + "ופירוש שתיה יסוד ובאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כמו שזכרנו בתחילת אבות: " + ], + [], + [ + "נוטל את הדם ממי שהיה ממרס בו נכנס כו':
נכנס במקום שנכנס ענינו למקום שנכנס בקטרת בין בדי הארון והיה מזה מן הדם לפני הארון. כמו שאמר הש\"י [שם] על הכפרת ולפני הכפרת:", + "כמצליף כמי שמלקה בשוט:
והיה מחזיר פעמיים מלת אחת כדי שלא יטעה במנין. והיה מונה ההזאה הראשונה מכלל שבע של מטה והש\"י אמר [שם] והזה באצבעו והיא ההזאה הראשונה ואח\"כ מן הדם באצבעו ז' פעמים כך באה הקבלה וכאילו הוא העיקר: ", + "וכן הוא הבסיס." + ], + [ + "הביאו לו את השעיר שחטו וקבל במזרק כו':
היה שופך דם הפר במזרק שהיה בו דם השעיר ומחזיר הכל במזרק שהיה בו דם הפר כדי שיתערבו הדמים עירוב יפה והדבר כולו מבואר:" + ], + [ + "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב כו':
היה מזה בקרן שלפניו מלמעלן למטן כדי שלא יזה מן הדם על בגדיו ואין הלכה כרבי אליעזר:" + ], + [ + "הזה על טהרו של מזבח ז' פעמים ושירי הדם כו':
טהרו של מזבח הוא המקום המגולה ממנו. והוא כי קטרת של כל יום היה במזבח של זהב כמו שאמר השם יתברך [שמות ל] והקטיר עליו אהרן קטרת סמים וכל יום היה מוציא ממנו מותר הגחלים והדשן כמו שבארנו והיה נזהר שיזה הדם על מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא עצם המזבח מגולה. ", + "ואמרו בשל מזבח החיצון רוצה בו דמים הניתנים על המזבח החיצון שיריהן ניתנין על יסוד דרומי ועוד יתבאר לך ענין המעילה משלם במקומו:" + ], + [ + "כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים כו':
רבי שמעון ורבי אליעזר אומרים שאם הזה שלש הזאות או ארבע ונשפך הדם שישלים המנין על מה שיש לו מן ההזאות מדם אחר ואין הלכה כמותן: " + ] + ], + [ + [ + "שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין כו':
החזיר מלת שני בשעירי יום הכפורים שלשה פעמים והוא אמרו [ויקרא טז] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים. ואמר ולקח את שני השעירים. ואמר ונתן על שני השעירים גורלות. ובאה הקבלה שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים. ואמרו מצוה ולא אמרו חובה לפי שאמר אחר כך השעיר ולא אמר האחד יראה שרוצה בו שעיר מ\"מ.", + "ואמרו בכאן ויאמר אם של שם מת ואם של עזאזל מת אינו רוצה שיאמר השני מאמרים להוציא את הספק כמו שאמרנו בפסחים אם גדי אמר לי רבי ואם טלה אמר לי רבי כי אינו ספק אצלו כיון שאחר הגורל מת אחד מהם אבל הוא מספר איך יהיה מאמרו אם של שם מת או איך יאמר אם של עזאזל מת.", + "ואמרו והשני ירעה עד שיסתאב רוצה בו השני מן השנים שהגריל עליהם בסוף כי פסק ההלכה אין בעלי חיים נדחין.", + "וענין מיתה שתאסף לבית ויניחוה עד שתמות וידוע כי שעירי יום הכפורים הם חטאת ציבור אמר השם יתברך [שם] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו כו':
כבר בארתי לך [פ\"ד הל' ב] כי סדר הוידוי חטא עון ופשע:" + ], + [ + "מסרו למי שהיה מוליכו הכל כשרין להוליכו כו':
באה הקבלה כי מה שאמר הש\"י [שם] איש להכשיר את הזר:" + ], + [ + "וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו כו':
מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה כו':
הריס שני חלקים מחמשה עשר מן המיל ובמיל שבעה ריסין ומחצה והיה מירושלים עד המקום ששמו צוק שנים עשר מילין והם תשעים ריסין והיה בין כל סוכה וסוכה מיל והוא אלפים אמה שהוא תחום שבת נשאר בין הסוכה האחרונה ובין הצוק שני מילין:" + ], + [ + "על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים כו':
כבר ידעת כי בין כל סוכה וסוכה תחום שבת על כן היה אפשר להם ללותו מסוכה לסוכה הסמוכה לה והסוכה האחרונה שבינה ובין הצוק שני מילין וא\"א להלך אלא מיל שהוא תחום שבת ולפיכך עומד מרחוק:" + ], + [ + "מה היה עושה חולק לשון של זהורית כו':
לא היה קושר הלשון כולו בצוק שמא ילבין קודם דחיית השעיר ויחשבו כי העונות מתכפרין קודם שידחה השעיר. ומה שחייב שלא יקשור אותו כולו בין קרנותיו שמא בשעת דחייתו יכוף ראשו ולא יראה לשון של זהורית אם הלבינה ותחלוש דעתן שיחשבו שהכפרה לא נשלמה ולשון התורה במשלח השעיר שהוא מטמא בגדים אמר יתברך [שם] והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו. ואין הלכה כרבי שמעון:" + ], + [ + "בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרעו והוציא כו':
קלען במקלעות פירוש שירים חתיכות הבשר בלי הפשטה לאומרו יתברך [שם] את ערתם ואת בשרם ולשון התורה [שם] והשורף אותם יכבס בגדיו ואין הלכה כרבי שמעון:" + ], + [ + "אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר כו':
דרכיות הם [מצבות] גדולות שהשומרים עומדים שם ומניפין בסודרין ורבי יהודה סובר כי משהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו אע\"פ שלא הגיע לצוק ולפיכך משערין שיעור כדי שמגיע לבית חורון שהוא במדבר בלבד. ואין הלכה כרבי יהודה." + ] + ], + [ + [ + "בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות כו':
אצטלית לבן משלו להודיע כי הקריאה אינה עבודה ומותר לו לקרות באיזה בגד שירצה. ", + "ואמר אם רצה בבגדי בוץ קורא הודיעך כי מותר לו ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה כי העיקר אצלנו בגדי כהונה נתנו ליהנות שלא בשעת עבודה. והיו נותנין ספר תורה מיד ליד לתפארת וגדולה. והקריאה היתה בעזרת הנשים שמותר לאדם לישב שם כי אמרו עומד ראיה שהיה יושב קודם לכן אבל בעזרת ישראל ומה שאחריה לא ישב שום אדם כלל אלא מלכי בית דוד בלבד כמו שכתוב [ד\"ה א יז] ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. ומה שחייב שיקרא ובעשור שבחומש הפקודים על פה לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה משום פגם ראשון ואין ראוי לגלול ספר תורה בצבור משום כבוד צבור לפיכך לא היה גולל ספר תורה כדי שיגיע לחומש הפקודים ולא היה ג\"כ קורא בספר שני משום פגם ראשון נמצא שקורא על פה. ואלו השמנה ברכות הראשונה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו' והיא הברכה השנית והשלישית רצה ה' אלהינו והרביעית מודים אנחנו לך והחמישית סלח לנו והששית מתפלל בהתמדת השכינה במקדש ושיקיים השם הדרו יהודו והשביעית יתפלל שיברך השם לכהנים ויקבל קרבנותיהם וכיוצא בזה והשמינית יתפלל שיושיע השם לישראל ויצילם וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה:" + ], + [ + "הרואה כהן גדול כשהוא קורא כו':
הודיעך כי מותר לאדם שיניח מלראות עבודה לילך לראות עבודה אחרת:" + ], + [ + "אם בבגדי בוץ קירא קדש ידיו ורגליו כו':
רבי אליעזר סובר כי סדר הקרבת יום צום כיפור הוא על סדר הכתובים והוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו עבודת היום כאשר קדם בו הסיפור ואחריו תמיד של בין הערבים לפי שעבודת יוה\"כ בחומש ויקרא ופר העולה ושבעה כבשים בחומש הפקודים. ורבי עקיבא אומר שהסדר הוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו פר העולה ושבעה כבשים לפי שהן קרבן מוסף והשם אמר במוספין [במדבר כט] מלבד עולת הבקר וגו' וסמך אותן לתמיד של שחר. ורבי אליעזר אומר שכן הוא אבל לא ביום העבודה. ואחר כך עבודת היום ואח\"כ שעיר הנעשה בחוץ ואח\"כ אילו ואיל העם ואח\"כ אימורי חטאת ואח\"כ תמיד של בין הערבים. והלכה כרבי עקיבא:" + ], + [ + "קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג כו':
כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה כו':
אמרם באלו נשאלין רוצה לומר שאין נשאלין באורים ותומים אלא בכהן גדול לבוש אלו השמונה בגדים. וצורת השאלה כיון שזכרנו אותה כך היא כהן גדול היה מחזיר פניו לארון והשואל היה מחזיר פניו לאחורי הכהן והיה אומר לו האעשה כך וכך או לא והכהן היה משיבו עשה או לא תעשה כפי הנראה לו בחשן. כי בחשן יש אלפא ביתא שלימה לפי שיש שם כתוב אברהם יצחק ויעקב ושמות שנים עשר שבטים כמו שפירש הכתוב ושם כתוב אחר שמותם שבטי יה. והכהן הנשאל אינו אלא נביא כי הקבלה אצלנו כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלין בו ושאין מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו. ומה שהתנה שלא ישאל אלא מלך ואב בית דין וכיונא בהם למה שאמר ביהושע שהיה מלך ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' [שם כז] ובאה הקבלה וכל בני ישראל זה משוח מלחמה וכל העדה זה סנהדרין וכמו כן כל מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו וכיון שזכרנו מה שהיה כתוב בחושן אודיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד: וזהו צורתם
ראובן שמעון
לוי יהודה
יששכר זבולן
נפתלי דן
גד אשר
יהוסף בנימן
תמצא מנין האותיות שהם בכל אבן ואבן חמשה ועשרים אותיות ושם יוסף כתיב יהוסף והרמז על זה באומרו (תהילים פ״א:ו׳) עדות ביהוסף שמו ואבן שכתוב בתחילתו ראובן על כתיפו הימני ואבן שכתוב בתחילתו שמעון על כתיפו השמאלי:" + ] + ], + [ + [ + "יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה כו':
לא בארה התורה מניעה מאלו הדברים ביום צום כפור אבל אמר הכתוב לשון עינוי חמש פעמים. אמר (ויקרא כ״ג:ג׳) שבת שבתון ואמר (שם טז) שבת שבתון ואמר (במדבר כ״ט:ז׳) ובעשור לחדש ואמר (ויקרא כ״ג:כ״ז) אך בעשור לחדש ואמר (שם טז) והיתה זאת לכם ובאה הקבלה כי באו לאסור חמשה דברים מהנאת הגוף והם האכילה והשתיה והרחיצה במים וסיכה בשמן ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. ובא בכל אחת מאלו המלות בספרים מלת עינוי לפי שהם רמזים ואסמכתות ועיקר איסורם קבלה וכולן יתחייב העושה אחת מהן מכת מרדות. ", + "וזהו ענין אמרם אסור. מלבד האכילה והשתיה שהוא חייב כרת כשאכל שיעור הנזכר. ואם אכל פחות מכשיעור הוא אסור וחייב מכת מרדות אמר הש\"י בעונש העינוי (שם כג) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה ובאה הקבלה דבר שהנפש תלויה בו זו אכילה ושתיה. ואמרו המלך והכלה המלך צריך שיהיה עמו הנוי אמר (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך. וכן הכלה כדי שלא תתגנה על בעלה ולפיכך התרנו להם רחיצת פניהם. ", + "וכותבת גסה תמרה גדולה אמרו כותבת הגסה שאמרו חסירה מכביצה. ופירוש גרעינתה ידוע. ", + "ומלא לוגמא הוא שישתה כל כך שכשמסלק אותו לצד אחד מפיו יהיה אותו הצד בולט ונראה. וממה שאתה חייב לזכרו תמיד כי כל השיעורים שהם בכל התורה הם הלכה למשה מסיני. והלכה כרבי אליעזר:" + ], + [], + [ + "אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת כו':
התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים כו':
ציר הוא מה ששותת מן הדג כששורין. אותו במלח. ", + "מורייס ידוע. ", + "מחנכין אותן כלומר מלמדין אותן מגזרת חנוך לנער (משלי כב) ומרגילין אותן להתענות קודם שיהיו חייבין בתענית בב' שנים לבריאים ובשנה אחת לחולים. ודע כי הזכרים מי\"ג שנים שלימים והנקבות מי\"ב שנים שלימים הם חייבין להתענות מדאורייתא אם הביאו שתי שערות כי הנקבות סובלות התענית יותר מהזכרים לפי שמזג הזכרים חם והנמס מגוף יותר והזכרים והנקבות מאחת עשרה שנה מתענים כל היום כולו מדרבנן כדי לחנכן במצות. ומתשע שנים ומעשר שנים מתענין לשעות מן היום בין זכרים בין נקבות בשוה כדי שיתחנכו במצות ואין מאכילין אותם עד שיצערם הרעב:" + ], + [], + [ + "עוברה שהדיחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה כו':
וכן עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר ונתעורר טבעה ותאותה לאכול מאכילין אותה ממנו עד שיתישב נפשה. ", + "ובקיאים הם המהירים במלאכתן ורצה בו בכאן הבקיאים מן הרופאים. ובזה הענין משפטם אבארם לך והוא כי החולה כששאל לאכול אפילו כל הרופאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו עד שישבע. ואם הורה רופא בקי שהוא צריך לאכול והוא אומר איני צריך מאכילין אותו על פי רופא ואין שומעין לחולה. ואם נחלקו הרופאים ואמרו מקצתם צריך ומקצתן אין צריך שומעין לרובם. ואם הם בשוה במנין ובחכמה כפי סברתנו מאכילין אותו כי העיקר אצלנו ספק נפשות להקל:" + ], + [ + "מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים כו':
בולמוס מין ממיני החולאים שנופל בו האדם ואינו מרגיש כלל וזה החולה הוא מין ממיני החלאים הנקראים בלשון חכמים נכפין ויארע לאלו הנזכרים בכאן כמו נשיכה בפי האסטומכא וכשיאכלו יקל מעליהם ויאירו עיניהם: ", + "ודברים טמאים הם הדברים האסורים כשקצים ורמשים ובהמה טמאה וזולתם. ולאלו ולכיוצא בהם אין נותנין להם בתחילה האיסור החמור אבל נותנים להם איסור הקל יותר אם נתישבה דעתם מוטב ואם לאו נותנין להם מה שהוא אסור יותר ממנו. ", + "וחושש בפיו הוא שיתעכלו החניכים שאם יניחוהו יתעכל החיך. ", + "וסם שם העיקר איזה עיקר שיהיה. ואין הלכה כרבי מתיא בן חרש בזה שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה כשנשך כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים סוברים כי אין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד ר\"ל בדברים המרפאין בטבע והוא דבר אמתי הוציאו הדעת והנסיון הקרוב לאמת. אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כוחם חלוש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטועה. וזה העיקר דעהו וזכרהו כי הוא עיקר גדול. ", + "ואמרם כל ספק נפשות דוחה את השבת להזהירך ולזרז אותך להקדים ולהתחיל בזה הענין ושלא לאחרו ואפי' בשבת הראשונה מן החולי שהחולה סובל חוליו ושלא נאמר אין ספק החולי יתמיד עד לשבת האחרת ונצטרך לחלל עליו השבת על כן נניחהו היום עד למחר כדי שלא נחלל עליו שתי שבתות:" + ], + [ + "מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק כו':
מפקחין פירוש שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא נמצא בו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת. ואם מצאו חי אע\"פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרם מצאוהו חי מפקחין עליו. ", + "ואמרם אם מת יניחוהו כי יש מן החכמים שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחין אותו תחת המפולת ואין על זה חולק:" + ], + [ + "חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין כו':
שמור אלו העיקרים וסמוך עליהם והוא כשהאדם שוגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרים לו לאלתר. והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי והפרישה מן העון (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון (ירמיהו ל״א:י״ט) כי אחרי שובי נחמתי. וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויוה\"כ מכפר. וכששגג בכריתות ובמיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאתו צריך תשובה שנאמר (ויקרא ה׳:ה׳) והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ובמיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקין אז וכשימות נגמרה כפרתו הוא שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיהו כ״ב:י״ד). וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה כשאין עבודת יוה\"כ אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין על כל העונות כמו שנבאר בתחילת שבועות:" + ], + [ + "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב כו':
האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עבירות שבין אדם לחבירו." + ] + ] + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..a1ab179f5dd8cc8ddc44edb6319956216117b032 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Moed/Rambam on Mishnah Yoma/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,257 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Yoma", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Yoma", + "text": [ + [ + [ + "שבעת ימים קודם יוה\"כ מפרישין כהן גדול כו':
אמר ה' יתברך בשבעת ימי המלואים [ויקרא ח] ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו' ואחר כך אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם. ובאה הקבלה לעשות זה מעשה פרה. לכפר עליכם זה מעשה יום הכפורים לפיכך כהן השורף את הפרה וכהן גדול העובד ביום הכפורים מפרישין אותו שבעת ימים ומפרישין אותו מאשתו כדי שלא תמצא נדה ויהיה הוא טמא שבעת ימים כמו שאמר הכתוב בבא על נדה [שם טו] ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים. וחכמים אומרים טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא ואם תחוש למיתה אין לדבר סוף לפי שאנו אומרים שמא תמות זאת השניה וכן השלישית וכן הרביעית וענין באמרם מיתה לא שכיחא ר\"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת אלא לעתים רחוקים ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר וכו':
היה מרגיל עצמו בעבודה כל אלו השבעה ימים כדי שתהא נוחה עליו יום צום כפור: ", + "ומקריב חלק בראש ענינו שיקריב הוא ראשון לכל המקריבין ויקריב איזה קרבן שירצה וכמו כן יאכל מן הקרבנות הנאכלות איזה שיעור שירצה. ויקח חלקו בראש. ובתוספתא [ [בתוספתא שלפנינו ליתא בבא זו דכיצד מקריב שהביא הרב אלא כיצד נוטל וכו']:] כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב. מנחה זו אני מקריב. כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל. אשם זה אני אוכל. במה דברים אמורים בקדשי המקדש אבל בקדשי הגבול אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט חולקים בשוה:" + ], + [ + "מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו וכו':
העיקר אצלנו כי כהן גדול צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח. אמר השם יתברך [שם כא] והכהן הגדול מאחיו ובאה הקבלה שיהא גדול מהם בנוי בעושר ובחכמה ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנין לו שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם. אמר השם הגדול מאחיו שיגדלוהו מאחיו. אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כלם בלי שלמים כמו שידעת והמלכים לא היו הולכים על דרך הישר היו ממנים כהנים גדולים בחזקה ואפילו שלא היו ראוים לכך. ובהם אפשר לומר שמא לא למדת. ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים לשכת פרהדרין וענינו בית המחשבים. רוצה לומר פוסקי השערים הממנין אותן המלכים על השוקים ומעבירין אותן לפי שעה ברצון המלכים וכך היו עושים בכהנים גדולים מי שהיה יותר קרוב למלכות ונקרב אליו בממון היה ממנה כהן גדול:" + ], + [ + "כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל כו':
וכן לא יאכל ערב יום הכפורים דבר מן המאכלים המרבים את הזרע ומוסיפין בקשיות האבר כדגים וחלב והביצים המתובלין בתבלין וכן כל מה שיש בו נפח:" + ], + [ + "מסרוהו זקני ב\"ד לזקני כהונה והעלוהו כו':
היו מוליכין אותו לעליית בית אבטינס ללמדו חפינת הקטרת וזה לדעת האומר שהוא מן העבודות הקשות שבמקדש ועוד נבאר בתחילת מנחות כי אין הדבר כן אלא כמו שאמרו לשם מלא חפניו כדחפני אינשי. וכבר קדם לך בפרק החמישי משקלים [הל' א] בית אבטינס על מעשה הקטרת. ומשביעין אותו על דבר שאי אפשר לאדם שיראהו זולתו וזה כי הצדוקים מאמינים שהוא היה נותן הקטרת על האש בהיכל ואחר כך מכניס את המחתה לפני קדש הקדשים וראייתם על זה ממה שאמר הכתוב [שם טז] כי בענן אראה על הכפרת כי הוא לא היה נכנס אל הכפרת אלא בענן לדעתן. והקבלה האמתית באה כי אין הדבר כן אלא כמו שבאר ואמר [שם] ונתן את הקטרת על האש לפני ה' ובאותה שעה לא יוכל שום אדם לדעת מה שהוא עושה כמו שנאמר [שם] וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו ומפני זה היו משביעין אותו. והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות. והם היו בוכין שחשדוהו כי אסור בתורתנו לחשוד ולחשוב מחשבה רעה על אדם שענינו מסופק אלא לצורך הכרחי כמו שתראה:" + ], + [ + "אם הוא היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשין כו':
אלו הספרים הנזכרים יש בהם ספורים וחשבונות לזמנים שעברו ישעשעו הנפש ולא יתנמנם:" + ], + [ + "בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע כו':
מכין באצבע צרדה הוא שיכה בגודל עם האצבע האמצעי בכח והרבה עושין אותו בני אדם בעת השמחה ויעשו בו תנועות עריבות. ", + "וענין והפג אחת על הרצפה ר\"ל הפשיר חמימות רגלך שתעמוד שעה אחת על הרצפה לפי שהרצפה תצנן הרגלים ותדד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבארה זו הסבה בשאלות הטבעיות והפג היא מלה עברית [בראשית מה] ויפג לבו וענינו שנפשרה חמימות לבו. והרבה משתמשים חכמים בזו המלה בזה הענין כמו [ביצה יד.] מפיגין טעמן:" + ], + [ + "בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר כו':
תרומת המזבח היא הסרת הדשן מן המזבח ונקרא דישון המזבח כמו לדשנו [שמות כז]:" + ] + ], + [ + [ + "בראשונה כל מי שרוצה לתרום את המזבח כו':
כבר הודעתיך כי תרומת המזבח היא הסרת הדשן. ואמרו כל הקודם את חבירו לתוך ארבע הוא שיקרב אל המזבח בארבע אמות. ומעשה הפייס שזכר כמו שאגיד לך ידוע כי אינו מותר אצלנו למנות אנשים מישראל בשום פנים ואפילו לדבר מצוה ומעשה דוד המלך מפורסם. אבל מונין אותם כשירצה אדם למנותם שיקחו מכל אחד מהם דבר ואחר כך מונין אותם הדברים. ומפני זה כשהיו קריבים כהנים רבים אל המזבח היה אומר להם הממונה הצביעו כלומר שישליכו האצבעות וזה אחר שיעמידם שורה ויסכימו ביניהם ממי יתחיל המנין. כיצד יסכימו על דרך הדמיון כשהיה המנין שלשים או ארבעים או חמשים או כמו שירצו מן המנין. אח\"כ ישליך כל אחד מהם אצבע [[עי' לח\"מ פ\"ד מהל' תמידין וסיים דגי' אחרת היה להרמב\"ם]:] אם הוא חלש או חולה או שתי אצבעות אם הוא בריא. ויתחיל למנות אותן האצבעות אחד שנים שלשה על השורה עד שיצא המנין שיסכימו עליו בתחילה והאיש שיצא סוף המנין אצל אצבעו היה מקדים לאותה עבודה ולא יחשבו האגודל למי שהשליך גודלו לפי שהוא נח לפשטו ולקפצו ושמא יפשוט אותו [או יקפוץ אותו] כשיקרב המנין לצאת כדי שיבא הפייס אצלו. וע\"ז הדרך היו הפייסות הארבעה שהיו במקדש. ודע זה והבן אותו כי אלו הפייסות לא פירשום שום גאון מן הגאונים שהיו לפנינו מאותה שעמדנו על דבריהם לפי שלשונות הגמרא לא יושג מהם מה שדומה לאדם בתחילת העיון אבל הסברא באותן הדברים הוא מה שספרנו: " + ], + [], + [ + "מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש כו':
הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן כו':
אלו הדברים כולם הם בפייס אחד כמו שאדמה לך והוא כי כולם היו כמו שורה אחת או עגולה והיו מסכימין על האדם שיתחיל ממנו המנין ואחר כן היו מסכימין כי אותו שיצא אצלו המנין שיסכימו עליו כמו שבארנו הוא זורק את הדם והסמוך לו שוחט. והסמוך לו מדשן את המזבח. והסמוך לו מדשן את המנורה והסמוך לו מעלה איברים לכבש. ואותו שמעלה איברים לכבש הוא ושמונה בני אדם כמו שעומדים בשורה זכין בתמיד של שחר כל אחד מהם במה שיש לו לשאת ולהעלות על הסדר שאומר. הראשון הוא מעלה הראש והרגל. השני הסמוך לו שתי הידים. השלישי בעוקץ וברגל. הרביעי בחזה ובגרה. החמישי בשתי דפנות. הששי בקרבים. השביעי בסלת. השמיני בחביתין והם חביתי כהן גדול שאמר בהם הש\"י [ויקרא ו] זה קרבן אהרן ובניו וגו' ונקראו חביתים לאומרו בהם הש\"י [שם] על מחבת בשמן תעשה. ותשיעי ביין. נמצא שהפייס הזה זכין בו שלשה עשר תשעה אותם שמנינו ושוחט וזורק ומדשן מזבח ומדשן מנורה. והזורק הוא מקבל הדם כמו שבארה הגמרא והקדמנו בזה הפייס זורק על שוחט לפי שהזריקה מעולה כיון שהעיקר אצלנו שחיטה כשרה בזרים. ", + "והמדשן היה מסיר הדשן והטינופים ומקנח ומנקה כמו שיתבאר בגמרא. וכבר ידעת כי שם האפר דשן. ודרך הלוכו הוא כמו שיתבאר בברייתא הראש והרגל והחזה והגרה שתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל ותנא קמא חש ליפה ולטוב והקדימו ואיחר הגרוע. ואין הלכה כבן עזאי:" + ], + [ + "הפייס השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו כו':
היו הכהנים מתברכין בהקטרת הקטרת והיו אומרים כל מי שמקטיר קטרת היה מתעשר וממונו מתרבה למאמרו הש\"י [דברים לג] ישימו קטורה באפך וכתיב [שם] ברך ה' חילו וגו' ולפיכך כל מי שהקטיר לא היו מניחין אותו להקטיר פעם שניה שישאר זולתו מן הכהנים שלא יקטירו ולא היו אוספים לפיים הקטרת אלא למי שלא הקטיר קטורת מימיו ולפיכך יאמר חדשים לקטורת באו והפיסו:" + ], + [ + "תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר כו':
אמר השם יתברך [ויקרא א] וערכו עצים על האש ובאה הקבלה כי זה נאמר בתמיד של בין הערבים כי בשל שחר כבר נאמר בו בפירוש [שם ו] ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:" + ], + [ + "איל קרב באחד עשר הבשר בחמשה כו':
כמו שבארנו בתמיד של כל יום:" + ], + [ + "פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל כו':
ענין אם רצה להקריב מקריב היא שהוא יכול להקריב באיזה מנין שירצה פחות מאלו או יתר על אלו. ורוצה באמרו הפשטן וניתוחן של אלו ושל אלו שוין שהן כשרים בזר ומותר בזר לפשוט ולשחוט ולנתח בין קרבנות ציבור בין קרבנות יחיד וכבר קדם לך זה העיקר בפסחים [פ\"ה הל' ו] במקום שאמרו מקבלה ואילך מצות כהונה:" + ] + ], + [ + [ + "אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה כו':
מקום גבוה היה להם במקדש שבו היה עולה הצופה. וכשהיה רואה פני המזרח מתחילין להשתנות היה אומר להם ברקאי ענינו כמו התחיל האור להבריק. והיו אומרים לו אותן שהיו בעזרה עד שהוא בחברון כלומר הגיע האור כפי ראות עיניך לחברון. והיה אומר להן הן ומיד היו שוחטין. וממה שאתה חייב לדעת כי הזמן (הזה) שזכר מתתיה בן שמואל באומרו האיר פני המזרח הוא אחר הזמן שזכר התנא קמא. והלכה כמתתיה בן שמואל:" + ], + [ + "ולמה הוצרכו לכך שפעם אחת עלה מאור הלבנה כו':
ידוע כי הלבנה אינה עולה מן המזרח אלא אחר חצות החדש. ואמרו עלה מאור הלבנה ואירע בסוף חדש משאר חדשי השנה ואירע בליל צום כפור גם כן פעם אחרת ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוא כלל בכאן שתי המעשים ואומר פעם אחת כלומר זולת ליל צום כפור עלה מאור הלבנה מחובר למה שאירע ליל צום כפור. ועוד יתבאר כי כהן גדול טובל ושוחט התמיד בצום כפור וכאשר נפסל התמיד כמו שזכר מפני שנשחט בלילה יצטרך טבילה אחרת אחר כך שחט את התמיד. ", + "ומסיך את רגליו כינוי לנקבים גדולים:" + ], + [ + "אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול כו':
כל טבילה מקדש ידיו ורגליו לפניה ולאחריה כאשר יתבאר ואמר חוץ מזו רוצה לומר הטבילה הראשונה והוא יגיד אותה:" + ], + [ + "פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם קידש ידיו ורגליו כו':
פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו כו':
סדין של בוץ ענינו רדיד של פשתן. ", + "קרצו כמו שחטו והוא מגזרת קרץ מצפון בא [ירמיה מו] והוא שישחוט רוב שנים כי עבודת היום לא תהיה אלא בכהן גדול. ", + "ופי' מירק אחר שחיטה על ידו השלים אחר שחיטה אחריו. ומירוק נקרא השלמת הפעולה איזו פעולה שתהיה. ", + "ונסתפג כמו נתקנח:" + ], + [ + "קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים כו':
כבר קדם לך בהלכות שלפני אלו כי קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לנרות. ואמרם בכאן בין דם לאיברים רוצה לומר כי אין זריקת דם התמיד והקטרת איבריו מעשה תכוף כלומר שיהיה זה אחר זה אבל מבדיל בינתיים הקטורת וכמו כן בהדלקת נרות ומפני זה לא זכר בכאן הדלקת נרות לפי שלא נתכוין בזה המאמר לסדר העבודות והוא ענין אמרם בסידורין לא קא מיירי. ", + "ואיסטניס הוא מי שגופו מצונן וקר. וענין חימום המים הוא שיהיו מחמין עששיות של ברזל מערב יום הכפורים מניחין אותן באש עד למחרת ומכבין אותן במים שהיה טובל בהם והיו נפשרין המים וזו אינה מלאכה כי אין כוונתן הקשאת הברזל לחזקו כמנהג הלוטשין אבל כוונתם חימום המים והעיקר אצלנו מלאכת מחשבת אסרה תורה. ועוד עיקר אחר אצלנו אין שבות במקדש ולפיכך הותר זה המעשה וכמו כן אם הוסיפו מי חמים שהוחמו מערב הצום במים שטבל בהם מותר:" + ], + [ + "הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה כו':
בגדי זהב הם בגדי כהונה גדולה שלובש בשאר ימי החול והם שמונה כלים והם מארגמן ושש וצמר צבוע תכלת וזהב ואבנים כמו שמפורש בתורה והם כתנת ומכנסים אבנט ומצנפת ואפוד וחשן ומעיל וציץ. ", + "ובגדי לבן הם ארבעה והם שמשתמש בהן כהן גדול העבודה המיוחדת בצום כפור והן כולם מפשתים לבן. אמר השם יתברך [ויקרא טז] כתנת בד קדש ילבש וגו' ואין הלכה כרבי מאיר:" + ], + [ + "בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה כו':
פלוסים והנדוים מינים מן הבגדים ידועים אצלם בזמנם. ויש הפרש ביניהם בצורת החיתוך בלבד. אבל עצמן רוצה לומר השתי והערב שלהם הוא מפשתים הלבן כמו שבאר הכתוב. ", + "ואמרם אם רצה להוסיף מוסיף משלו ובתנאי שיתן אותו התוספת להקדש. ואין הלכה כרבי מאיר:" + ], + [ + "בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם כו':
כל מה שמשתמשין חכמים בכל המשנה מצורת המקדש או חלק מחלקיו ודמיון רוחותיו והעזרה והלשכות והמזבח וזולתו לא תבקש ממני לציירו לך בכל מקום לפי שאני עתיד לבארו לך ולהרבות צורותיו עד שתדמה אותו דמיון יפה ויצטייר הכל בדעתך כאילו ראית אותו בעין במסכת מדות בע\"ה: ", + "והכהנים והעם וכו' אמר הכתוב [דברים לב] כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ובא בקבלה כי משה רבינו ע\"ה אמר לישראל בזמן שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו וכן ראוי ומצוה לעשות כן תמיד:" + ], + [ + "בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח הסגן מימינו כו':
קלפי הוא כלי עץ חלול. ", + "אשכרוע קורין אותו בערבי בק\"ס והוא בלשון עברי ברוש:" + ], + [ + "בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היה לו כו':
עשה לכיור שנים עשר חוטמין שהמים יוצאין משם כדי שיהו כל הכהנים המתעסקין בתמיד מקדשים ידיהם ורגליהם כאחת. והוא לא מנה שוחט כי השחיטה כשירה בזרים כמו שקדם. וזורק הוא מקבל הדם. וכבר קדם לך כי שלשה עשר היו זכין בו יחסר מהם שוחט נשארו שנים עשר. והכיור מכלל כלי שרת. וכשהיו בו מים נתקדשו ונפסלו בלינה כמו שיתבאר במקומו מקדשים וזה עשה כלי סביב לכיור והיו בו המים תמיד והיו שותתין מאותו כלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון ואותו הכלי היה נקרא מוכני. ", + "וכל ידות הכלים הם הקתות כלומר בית ידו של סכין או של קרדום שהיו חותכין בהם הבשר ודומיהן. ", + "ונברשת היא כמו שמשית שעושין על פתחי הבתים מזכוכית והיא עשתה אותה מזהב טוב ממורט. וכשהיה השמש זורח עליה היה לאותה השמשית אורה ונוגה בתחילת היום כעלות השמש מאופק ירושלים ואותה שעה היו קורין קריאת שמע. ", + "וניקנור היה איש מן החסידים והלך לאלכסנדריא של מצרים ועשה שם שתי דלתות של נחושת והתקין מלאכתן מאד והיה דעתו להעמידן לעזרה והביאן על הים ויהי כאשר סער הים על המלחים השליכו אחת מן הדלתות בתוך הים להקל מעליהם ומאנייתם ורצו להשליך השניה וכאשר ראה קשר עצמו בדלת ואמר להם אם רצונכם להשליך זאת הדלת אל תשליכוה אלא עמי אז עמד הים מזעפו וכאשר יצא הוא לנמל בעכו היה מצטער על הדלת שטבעה ורצה הש\"י והשליך הים את הדלת האחרת שטבעה לאותו מקום שיצא זה החסיד וזהו הנס שנעשה לדלתותיו והעמידן לרוח מזרחי מן העזרה לעומת ההיכל. ", + "וענין לשבח תהלה וגדולה והמלה עברית וארמי' והענין אחד ויהללו אותה [בראשית יב] ושבחו יתה ואומר [תהלים קמז] שבחי ירושלים:" + ], + [ + "ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד כו':
גנאי הפך שבח. ", + "ולחם הפנים עב היה כמו שיתבאר במנחות אבל היו מתקנין אפייתו בדפוסים עד שהיו מקפלים אותו כמו שמקפלין הבגדים והוא היה בתכלית ההשוייה ותקון האפייה במלאכה שהיתה ידועה אצלם. ופיטום הקטורת ידוע ועוד אזכרנו במקומו במס' כריתות [פרק א הל' א]. ובכלל סממניה עשב כשנותנין אותו עם הקטרת על האש היה העשן כולו עולה מכונס לא מפוזר והיו מכירים אותו העשב ולא הודיעוהו לאדם. ", + "והיה הוגרס בן לוי מוציא אותיות בפיו בהוצאה נפלאה בשעת קריאת השיר של כל יום שהיה נותן גודלו בפיו עם לשונו בשעת הקריאה ולא הודיע לשום אדם איך היתה המלאכה בשינוי נתינת הלשון בפה ואנה היה משים בוהנו כשהיו יוצאין אותן הנעימות הערבות. ", + "ובן קמצר היה כותב בקולמוסים רבים בבת אחת ואע\"פ שכל אלו נתנו אמתלא מפני מה נמנעו מלמוד מעשיהם גנה אותם כאשר תראה:" + ] + ], + [ + [ + "טרף בקלפי והעלה שני גורלות כו':
כל מקום שזוכר בזו המסכת שם רוצה בו שם המפורש רוצה לומר יו\"ד ה\"א. ואין הלכה כרבי ישמעאל:" + ], + [ + "קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח כו':
לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני [שמות כה] וצבע זהורי ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע. והש\"י אומר [ויקרא טז] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים ואח\"כ מכפר על כל ישראל. וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטאה הוא דעת רבי מאיר והוא סומך על מה שאומר הכתוב [שם] והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד. וחטאים הם הנעשים בשוגג. ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהש\"י בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחילול שבת ועבודה זרה. והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואח\"כ על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו. ואין הלכה כרבי מאיר:" + ], + [ + "שחטו וקבל במזרק את דמו ונתנו למי שהוא כו':
ממרס ענינו שמניע את הדם כדי שלא יקרוש ויקפא. ", + "רובד איצטבא:" + ], + [ + "בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב כו':
חותה היא חתיית האש בלבד ולשון עברי הוא ולחתות אש מיקוד [ישעיה ל]. ולא היו מצריכין אותו ביום צום כיפור לערות אש ממחתה למחתה אחרת כדי שלא ייגע כהן גדול ושלא יוסיף בעמלו אלא באותה מחתה עצמה שהוא חותה האש מן המזבח. וקלה היתה כנגד המחתה של כל יום ויום. וידה ארוכה כדי שיקל משאה. וכבר ביארנו שיעור הקב והסאה וזולתם מן המדות והמשקולות בסוף מסכת פיאה: ", + "ופרס חצי המנה רוצה לומר משקל חמשים דינר ואמר השם יתברך בקטורת של כל יום ושחקת ממנה הדק [שמות ל'] ואמר ביום צום כיפור ומלא חפניו קטרת סמים דקה [ויקרא טז] ובאמרו בכאן דקה נבין שירצה לומר להוסיף לה שחיקה וזהו ענין דקה מן הדקה:" + ], + [ + "בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש כו':
מפני כבוד כהן גדול הטרוחו לכהנים שיהיה עלייתם וירידתם באמצע הכבש לפניו ומפני כבודו היה מקדש ג\"כ ידיו ורגליו מקיתון של זהב הוא לבדו משאר כהנים. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש כו':
מערכה הוא צבור האש שנעשה מן העצים המסודרין וגודשין ומבערין האש. ורבי יהודה אומר כי במזבח החיצון היו בה שתי מערכות האחת מערכה גדולה והיא שמקריבין עליה התמיד ומערכה שניה שלוקחין ממנה האש במחתה לקטרת כמו שזכרנו. ורבי יוסי אומר כי מערכה שלישית היו עושין לקיום האש לא תסור משם אש לעולם. ור\"מ אומר כי רביעית היו עושין ושורפין עליה האיברים ופדרים שנשארו מן התמיד של בין הערבים שלא שלט בהם האש כל הלילה. וכולם מודים על שתי מערכות כי באה הקבלה כי אמרו [שם ו] על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטרת. ואמרו אחר כך [שם] והאש על המזבח תוקד בו א\"ר יוסי זו מערכה שלישית של קיום האש. ורבי יהודה אומר שהוא חוזר על המערכה הנקדמת. ורבי מאיר אומר היה מייחד מערכה לאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב וזולתו אומר כי בצידי מערכה גדולה היו נשרפין והכל מודים כי על כל פנים צריך תוספת מערכה ביום צום כיפור לכבוד ולהדור בעיני העם והלכה כרבי יוסי:" + ] + ], + [ + [ + "הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן כו':
היה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שתי הפרוכת כו':
החיצונה היתה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון כו':
משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים כו':
מקדש ראשון היה בו פרוכת אחת ובמקדש שני היו שתים מפני ספק שנתחדש להם בעת הבנותו. ועוד נבאר זה במקומו במסכת מדות [פרק בתרא הל' ז] ורבי יוסי נתבאר לו אותו ספק וראה כי הפרוכת על צורתו כך וזהו ענין אמרו לא היתה שם אלא פרוכת אחת ועוד אבארהו לך במקומו. ", + "ואמרו עד שהוא מגיע לארון רוצה בו למקום ארון כי בבית ראשון שהיה שם ארון לא היה שם אלא פרוכת אחת והוא יספר בכאן סדר בית שני שלא היה שם ארון והיו שם שתי פרוכת: ", + "וענין אמרו ובא לו בדרך בית כניסתו שהיה יוצא אחורנית ופניו כלפי קדשי הקדשים ואחוריו אל הפתח וזה גדולה וכבוד למקום. וכך היו עושין כהנים בחזרתן מן העבודה ולוים בחזרתן מן הדוכן וישראל בחזרתן מן המעמד כולם היו חוזרין אחוריהם. ולשון תפלה קצרה כך יהי רצון מלפני ה' אלהינו שאם תהיה שנה זו שחונה תהיה גשומה ולא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך בית ישראל צריכין לפרנסה זה לזה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. פירוש שחונה חמה תרגום ולא יחם לו [מלכים א א] ולא שחין ליה. והיה מתפלל שישוה מזג אותה שנה וזו טובה גדולה כוללת האדם והבהמה כי כשהאויר שוה במזגו יבריאו גופות בני אדם החולים ויתמיד בריאות הבריאים והברכה הראשונה היא והסיר ה' ממך כל חולי. ואחר כך היה מתפלל בהתמדת מלכות היושר והאמונה וזהו הצריך יותר. ואח\"כ היה מתפלל אחר אלו השני דברים הכלליים על דברים פרטיים לכל בני אדם שיתקן השם מעשה כל אחד ואחד שיצליח מעשיו וסחורותיו כדי שלא יצטרך לבקש ולשאול מאחר. ואחר כך היה מתפלל בירידת הגשמים והוא אמרו ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לפי שאלו לא יבקשו תמיד אלא התמדת זריחת השמש וצחות האויר ומניעת הגשם. ", + "שלא להבעית את ישראל כלומר שלא להפחיד לפי שאילו היה מתאחר היו מפחדין שמא אירעו מיתה כי הרבה כהנים גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראוין או אם ישנה דבר במעשה הקטרת הלא תראה אמר יתעלה לאהרן [ויקרא טז] ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. ", + "ופירוש שתיה יסוד ובאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כמו שזכרנו בתחילת אבות: " + ], + [], + [ + "נוטל את הדם ממי שהיה ממרס בו נכנס כו':
נכנס במקום שנכנס ענינו למקום שנכנס בקטרת בין בדי הארון והיה מזה מן הדם לפני הארון. כמו שאמר הש\"י [שם] על הכפרת ולפני הכפרת:", + "כמצליף כמי שמלקה בשוט:
והיה מחזיר פעמיים מלת אחת כדי שלא יטעה במנין. והיה מונה ההזאה הראשונה מכלל שבע של מטה והש\"י אמר [שם] והזה באצבעו והיא ההזאה הראשונה ואח\"כ מן הדם באצבעו ז' פעמים כך באה הקבלה וכאילו הוא העיקר: ", + "וכן הוא הבסיס." + ], + [ + "הביאו לו את השעיר שחטו וקבל במזרק כו':
היה שופך דם הפר במזרק שהיה בו דם השעיר ומחזיר הכל במזרק שהיה בו דם הפר כדי שיתערבו הדמים עירוב יפה והדבר כולו מבואר:" + ], + [ + "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב כו':
היה מזה בקרן שלפניו מלמעלן למטן כדי שלא יזה מן הדם על בגדיו ואין הלכה כרבי אליעזר:" + ], + [ + "הזה על טהרו של מזבח ז' פעמים ושירי הדם כו':
טהרו של מזבח הוא המקום המגולה ממנו. והוא כי קטרת של כל יום היה במזבח של זהב כמו שאמר השם יתברך [שמות ל] והקטיר עליו אהרן קטרת סמים וכל יום היה מוציא ממנו מותר הגחלים והדשן כמו שבארנו והיה נזהר שיזה הדם על מקום שלא יהיה בו דשן ולא גחלים אלא עצם המזבח מגולה. ", + "ואמרו בשל מזבח החיצון רוצה בו דמים הניתנים על המזבח החיצון שיריהן ניתנין על יסוד דרומי ועוד יתבאר לך ענין המעילה משלם במקומו:" + ], + [ + "כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר אם הקדים כו':
רבי שמעון ורבי אליעזר אומרים שאם הזה שלש הזאות או ארבע ונשפך הדם שישלים המנין על מה שיש לו מן ההזאות מדם אחר ואין הלכה כמותן: " + ] + ], + [ + [ + "שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין כו':
החזיר מלת שני בשעירי יום הכפורים שלשה פעמים והוא אמרו [ויקרא טז] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים. ואמר ולקח את שני השעירים. ואמר ונתן על שני השעירים גורלות. ובאה הקבלה שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים. ואמרו מצוה ולא אמרו חובה לפי שאמר אחר כך השעיר ולא אמר האחד יראה שרוצה בו שעיר מ\"מ.", + "ואמרו בכאן ויאמר אם של שם מת ואם של עזאזל מת אינו רוצה שיאמר השני מאמרים להוציא את הספק כמו שאמרנו בפסחים אם גדי אמר לי רבי ואם טלה אמר לי רבי כי אינו ספק אצלו כיון שאחר הגורל מת אחד מהם אבל הוא מספר איך יהיה מאמרו אם של שם מת או איך יאמר אם של עזאזל מת.", + "ואמרו והשני ירעה עד שיסתאב רוצה בו השני מן השנים שהגריל עליהם בסוף כי פסק ההלכה אין בעלי חיים נדחין.", + "וענין מיתה שתאסף לבית ויניחוה עד שתמות וידוע כי שעירי יום הכפורים הם חטאת ציבור אמר השם יתברך [שם] ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. ואין הלכה כרבי יהודה:" + ], + [ + "בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו כו':
כבר בארתי לך [פ\"ד הל' ב] כי סדר הוידוי חטא עון ופשע:" + ], + [ + "מסרו למי שהיה מוליכו הכל כשרין להוליכו כו':
באה הקבלה כי מה שאמר הש\"י [שם] איש להכשיר את הזר:" + ], + [ + "וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו כו':
מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה כו':
הריס שני חלקים מחמשה עשר מן המיל ובמיל שבעה ריסין ומחצה והיה מירושלים עד המקום ששמו צוק שנים עשר מילין והם תשעים ריסין והיה בין כל סוכה וסוכה מיל והוא אלפים אמה שהוא תחום שבת נשאר בין הסוכה האחרונה ובין הצוק שני מילין:" + ], + [ + "על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים כו':
כבר ידעת כי בין כל סוכה וסוכה תחום שבת על כן היה אפשר להם ללותו מסוכה לסוכה הסמוכה לה והסוכה האחרונה שבינה ובין הצוק שני מילין וא\"א להלך אלא מיל שהוא תחום שבת ולפיכך עומד מרחוק:" + ], + [ + "מה היה עושה חולק לשון של זהורית כו':
לא היה קושר הלשון כולו בצוק שמא ילבין קודם דחיית השעיר ויחשבו כי העונות מתכפרין קודם שידחה השעיר. ומה שחייב שלא יקשור אותו כולו בין קרנותיו שמא בשעת דחייתו יכוף ראשו ולא יראה לשון של זהורית אם הלבינה ותחלוש דעתן שיחשבו שהכפרה לא נשלמה ולשון התורה במשלח השעיר שהוא מטמא בגדים אמר יתברך [שם] והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו. ואין הלכה כרבי שמעון:" + ], + [ + "בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרעו והוציא כו':
קלען במקלעות פירוש שירים חתיכות הבשר בלי הפשטה לאומרו יתברך [שם] את ערתם ואת בשרם ולשון התורה [שם] והשורף אותם יכבס בגדיו ואין הלכה כרבי שמעון:" + ], + [ + "אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר כו':
דרכיות הם [מצבות] גדולות שהשומרים עומדים שם ומניפין בסודרין ורבי יהודה סובר כי משהגיע שעיר למדבר נעשית מצותו אע\"פ שלא הגיע לצוק ולפיכך משערין שיעור כדי שמגיע לבית חורון שהוא במדבר בלבד. ואין הלכה כרבי יהודה." + ] + ], + [ + [ + "בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות כו':
אצטלית לבן משלו להודיע כי הקריאה אינה עבודה ומותר לו לקרות באיזה בגד שירצה. ", + "ואמר אם רצה בבגדי בוץ קורא הודיעך כי מותר לו ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה כי העיקר אצלנו בגדי כהונה נתנו ליהנות שלא בשעת עבודה. והיו נותנין ספר תורה מיד ליד לתפארת וגדולה. והקריאה היתה בעזרת הנשים שמותר לאדם לישב שם כי אמרו עומד ראיה שהיה יושב קודם לכן אבל בעזרת ישראל ומה שאחריה לא ישב שום אדם כלל אלא מלכי בית דוד בלבד כמו שכתוב [ד\"ה א יז] ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. ומה שחייב שיקרא ובעשור שבחומש הפקודים על פה לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה משום פגם ראשון ואין ראוי לגלול ספר תורה בצבור משום כבוד צבור לפיכך לא היה גולל ספר תורה כדי שיגיע לחומש הפקודים ולא היה ג\"כ קורא בספר שני משום פגם ראשון נמצא שקורא על פה. ואלו השמנה ברכות הראשונה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו' והיא הברכה השנית והשלישית רצה ה' אלהינו והרביעית מודים אנחנו לך והחמישית סלח לנו והששית מתפלל בהתמדת השכינה במקדש ושיקיים השם הדרו יהודו והשביעית יתפלל שיברך השם לכהנים ויקבל קרבנותיהם וכיוצא בזה והשמינית יתפלל שיושיע השם לישראל ויצילם וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה:" + ], + [ + "הרואה כהן גדול כשהוא קורא כו':
הודיעך כי מותר לאדם שיניח מלראות עבודה לילך לראות עבודה אחרת:" + ], + [ + "אם בבגדי בוץ קירא קדש ידיו ורגליו כו':
רבי אליעזר סובר כי סדר הקרבת יום צום כיפור הוא על סדר הכתובים והוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו עבודת היום כאשר קדם בו הסיפור ואחריו תמיד של בין הערבים לפי שעבודת יוה\"כ בחומש ויקרא ופר העולה ושבעה כבשים בחומש הפקודים. ורבי עקיבא אומר שהסדר הוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו פר העולה ושבעה כבשים לפי שהן קרבן מוסף והשם אמר במוספין [במדבר כט] מלבד עולת הבקר וגו' וסמך אותן לתמיד של שחר. ורבי אליעזר אומר שכן הוא אבל לא ביום העבודה. ואחר כך עבודת היום ואח\"כ שעיר הנעשה בחוץ ואח\"כ אילו ואיל העם ואח\"כ אימורי חטאת ואח\"כ תמיד של בין הערבים. והלכה כרבי עקיבא:" + ], + [ + "קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג כו':
כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה כו':
אמרם באלו נשאלין רוצה לומר שאין נשאלין באורים ותומים אלא בכהן גדול לבוש אלו השמונה בגדים. וצורת השאלה כיון שזכרנו אותה כך היא כהן גדול היה מחזיר פניו לארון והשואל היה מחזיר פניו לאחורי הכהן והיה אומר לו האעשה כך וכך או לא והכהן היה משיבו עשה או לא תעשה כפי הנראה לו בחשן. כי בחשן יש אלפא ביתא שלימה לפי שיש שם כתוב אברהם יצחק ויעקב ושמות שנים עשר שבטים כמו שפירש הכתוב ושם כתוב אחר שמותם שבטי יה. והכהן הנשאל אינו אלא נביא כי הקבלה אצלנו כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלין בו ושאין מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו. ומה שהתנה שלא ישאל אלא מלך ואב בית דין וכיונא בהם למה שאמר ביהושע שהיה מלך ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' [שם כז] ובאה הקבלה וכל בני ישראל זה משוח מלחמה וכל העדה זה סנהדרין וכמו כן כל מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו וכיון שזכרנו מה שהיה כתוב בחושן אודיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד: וזהו צורתם
ראובן שמעון
לוי יהודה
יששכר זבולן
נפתלי דן
גד אשר
יהוסף בנימן
תמצא מנין האותיות שהם בכל אבן ואבן חמשה ועשרים אותיות ושם יוסף כתיב יהוסף והרמז על זה באומרו (תהילים פ״א:ו׳) עדות ביהוסף שמו ואבן שכתוב בתחילתו ראובן על כתיפו הימני ואבן שכתוב בתחילתו שמעון על כתיפו השמאלי:" + ] + ], + [ + [ + "יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה כו':
לא בארה התורה מניעה מאלו הדברים ביום צום כפור אבל אמר הכתוב לשון עינוי חמש פעמים. אמר (ויקרא כ״ג:ג׳) שבת שבתון ואמר (שם טז) שבת שבתון ואמר (במדבר כ״ט:ז׳) ובעשור לחדש ואמר (ויקרא כ״ג:כ״ז) אך בעשור לחדש ואמר (שם טז) והיתה זאת לכם ובאה הקבלה כי באו לאסור חמשה דברים מהנאת הגוף והם האכילה והשתיה והרחיצה במים וסיכה בשמן ונעילת הסנדל ותשמיש המטה. ובא בכל אחת מאלו המלות בספרים מלת עינוי לפי שהם רמזים ואסמכתות ועיקר איסורם קבלה וכולן יתחייב העושה אחת מהן מכת מרדות. ", + "וזהו ענין אמרם אסור. מלבד האכילה והשתיה שהוא חייב כרת כשאכל שיעור הנזכר. ואם אכל פחות מכשיעור הוא אסור וחייב מכת מרדות אמר הש\"י בעונש העינוי (שם כג) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה ובאה הקבלה דבר שהנפש תלויה בו זו אכילה ושתיה. ואמרו המלך והכלה המלך צריך שיהיה עמו הנוי אמר (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביפיו תחזינה עיניך. וכן הכלה כדי שלא תתגנה על בעלה ולפיכך התרנו להם רחיצת פניהם. ", + "וכותבת גסה תמרה גדולה אמרו כותבת הגסה שאמרו חסירה מכביצה. ופירוש גרעינתה ידוע. ", + "ומלא לוגמא הוא שישתה כל כך שכשמסלק אותו לצד אחד מפיו יהיה אותו הצד בולט ונראה. וממה שאתה חייב לזכרו תמיד כי כל השיעורים שהם בכל התורה הם הלכה למשה מסיני. והלכה כרבי אליעזר:" + ], + [], + [ + "אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת כו':
התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים כו':
ציר הוא מה ששותת מן הדג כששורין. אותו במלח. ", + "מורייס ידוע. ", + "מחנכין אותן כלומר מלמדין אותן מגזרת חנוך לנער (משלי כב) ומרגילין אותן להתענות קודם שיהיו חייבין בתענית בב' שנים לבריאים ובשנה אחת לחולים. ודע כי הזכרים מי\"ג שנים שלימים והנקבות מי\"ב שנים שלימים הם חייבין להתענות מדאורייתא אם הביאו שתי שערות כי הנקבות סובלות התענית יותר מהזכרים לפי שמזג הזכרים חם והנמס מגוף יותר והזכרים והנקבות מאחת עשרה שנה מתענים כל היום כולו מדרבנן כדי לחנכן במצות. ומתשע שנים ומעשר שנים מתענין לשעות מן היום בין זכרים בין נקבות בשוה כדי שיתחנכו במצות ואין מאכילין אותם עד שיצערם הרעב:" + ], + [], + [ + "עוברה שהדיחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה כו':
וכן עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר ונתעורר טבעה ותאותה לאכול מאכילין אותה ממנו עד שיתישב נפשה. ", + "ובקיאים הם המהירים במלאכתן ורצה בו בכאן הבקיאים מן הרופאים. ובזה הענין משפטם אבארם לך והוא כי החולה כששאל לאכול אפילו כל הרופאים אומרים אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו עד שישבע. ואם הורה רופא בקי שהוא צריך לאכול והוא אומר איני צריך מאכילין אותו על פי רופא ואין שומעין לחולה. ואם נחלקו הרופאים ואמרו מקצתם צריך ומקצתן אין צריך שומעין לרובם. ואם הם בשוה במנין ובחכמה כפי סברתנו מאכילין אותו כי העיקר אצלנו ספק נפשות להקל:" + ], + [ + "מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' דברים כו':
בולמוס מין ממיני החולאים שנופל בו האדם ואינו מרגיש כלל וזה החולה הוא מין ממיני החלאים הנקראים בלשון חכמים נכפין ויארע לאלו הנזכרים בכאן כמו נשיכה בפי האסטומכא וכשיאכלו יקל מעליהם ויאירו עיניהם: ", + "ודברים טמאים הם הדברים האסורים כשקצים ורמשים ובהמה טמאה וזולתם. ולאלו ולכיוצא בהם אין נותנין להם בתחילה האיסור החמור אבל נותנים להם איסור הקל יותר אם נתישבה דעתם מוטב ואם לאו נותנין להם מה שהוא אסור יותר ממנו. ", + "וחושש בפיו הוא שיתעכלו החניכים שאם יניחוהו יתעכל החיך. ", + "וסם שם העיקר איזה עיקר שיהיה. ואין הלכה כרבי מתיא בן חרש בזה שהוא מתיר להאכיל לאדם הכבד של כלב שוטה כשנשך כי זה אינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים סוברים כי אין עוברין על המצות אלא ברפואה בלבד ר\"ל בדברים המרפאין בטבע והוא דבר אמתי הוציאו הדעת והנסיון הקרוב לאמת. אבל להתרפאות בדברים שהם מרפאים בסגולתן אסור כי כוחם חלוש אינו מצד הדעת ונסיונו רחוק והיא טענה חלושה מן הטועה. וזה העיקר דעהו וזכרהו כי הוא עיקר גדול. ", + "ואמרם כל ספק נפשות דוחה את השבת להזהירך ולזרז אותך להקדים ולהתחיל בזה הענין ושלא לאחרו ואפי' בשבת הראשונה מן החולי שהחולה סובל חוליו ושלא נאמר אין ספק החולי יתמיד עד לשבת האחרת ונצטרך לחלל עליו השבת על כן נניחהו היום עד למחר כדי שלא נחלל עליו שתי שבתות:" + ], + [ + "מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק כו':
מפקחין פירוש שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא נמצא בו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת. ואם מצאו חי אע\"פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרם מצאוהו חי מפקחין עליו. ", + "ואמרם אם מת יניחוהו כי יש מן החכמים שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחין אותו תחת המפולת ואין על זה חולק:" + ], + [ + "חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין כו':
שמור אלו העיקרים וסמוך עליהם והוא כשהאדם שוגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרים לו לאלתר. והתשובה הוא שיתודה אדם על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי והפרישה מן העון (משלי כ״ח:י״ג) ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון (ירמיהו ל״א:י״ט) כי אחרי שובי נחמתי. וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויוה\"כ מכפר. וכששגג בכריתות ובמיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאתו צריך תשובה שנאמר (ויקרא ה׳:ה׳) והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ובמיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויוה\"כ תולין ויסורין ממרקין אז וכשימות נגמרה כפרתו הוא שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון (ישעיהו כ״ב:י״ד). וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה כשאין עבודת יוה\"כ אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין על כל העונות כמו שנבאר בתחילת שבועות:" + ], + [ + "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב כו':
האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עבירות שבין אדם לחבירו." + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה יומא", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Moed" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..6bd7ba835a932eef0455970cfee2771f0d5f4836 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Mikvaot/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,310 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Mikvaot", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Mikvaot", + "text": [ + [ + [ + "אמר קבוץ המימות הם שש מדרגות כל קבוץ מהם יש לו מדרגה מן הטהרה והאחת יותר גדולה מן השניה אשר למטה הימנה והתחיל בזכרון הקפת מדרגה והוא שיהיו המים מקובצים נחים שוקטים ולא שיהיו שאובין והם אשר יקראו מי גבאים ולא יהיו באלה המימיות מ' סאה אלא פחות מזה ואפי' סאה אחת הנה אלו המימות אשר בזה הגבא יטמאו כמו שיטמאו שאר המשקין אשר בכלים ויטמאו אחרי הטמאם כמו שיטמאו משקין הטמאים אלא בדבר אחד וזה שמשקין טמאים אשר בכלים יטמאו ברצון ושלא ברצון כמו שיתבאר ואלה מי הגבאים לא יטמאו האוכלין אלא לרצון ובזה תתחלף ממשקין שבכלים ובעבור זה אמר שאם שתה מזה הגבא איש טמא ואיש טהור הנה הטהור נטמא בשתייתו משקין טמאים לפי שאלה המים נטמאו ביד הטמא בעת שתייתו וכן אם שאב מזה הגבא בכלי טהור נטמא כמו שידעת שמשקין טמאים יטמאו הכלים ואם נפל באלה המים ככר של תרומה אחרי הטמא המים בשתיית הטמא מהם הנה לא יטמא להיותו נופל בלי כוונה ואם רחצוה באלה המים אשר היה הטבלתו בהם בכוונה הנה נטמא הככר כי הוא נגע במשקין טמאים ובתוספ' (רפ\"א) מפני מה אמרו ואם לא הדיח טהור שאין המים שבגבא עלולין לקבל טומא' עד שיתלשו ומפני מה אמרו אם הדיח טמא הוכשרו המים שבידיו ונטמאו הככר ר\"ל המים אשר בידו נתלשו ושבו מוכנים לקבל טומאה והוא יטמא מפני שהמים כבר הגיעו בגדר מה מן הטומאה ולזה נטמא הככר: " + ], + [ + "כבר ידעת שכלי טמא יטמא משקין ואלה המשקין יטמאו כלים טהורים וכבר באה זאת ההלכה להודיענו שאלה המים כמו שיטמאו מאדם טמא כן יטמאו מכלים טמאים זאת הטומאה בפני עצמו: \n" + ], + [ + "הודיענו גם כן שיטמאו אלה המים אשר אין בהם ארבעים סאה במשקין טמאין אם נפלו בהם כמו שיטמאו באדם טמא ובכלים טמאים ועיקר אחד מקובץ עמהם שמשקין טמאין מטמאין לרצון ושלא לרצון עד אלה המים שבקרקע כמו שביארנו ויאמר ר' שמעון אחר שיטמאו אלה המים אמנם יהיו כמשקין טמאין אשר יטמאו לרצון ושלא לרצון וישובו מי הגבא כולן כן ויטמאו לרצון ושלא לרצון ולכן בין הדיח ובין שלא הדיח טמא ובתוספתא נתן סבה למאמרו ר' שמעון כשאמר שאני אומר לסוף שטיפת המים טמאים נוגעים בככר וחכמים ימשכו סברתם ויאמרו שאלה המים אשר בקרקע לא יטמאו אלא לרצון ויהיו הטמאים כמו שיהיה במשקין או בזולתם ואין הלכה כר' שמעון: " + ], + [ + "הודיענו בזאת ההלכה שאלה מי הגבאים כמו שלא יטמאו אלא בכונס כן לא יטמאו אלא לדעת ולכן אם נפל בהם ואפילו המת אשר אין דבר יותר טמא ממנו או בא איש טמא בהם כוונתו לעבור ולהלוך לא יטמאו אלה המים ואם שתה מהם אחר זה אדם טהור הנה הוא טהור כמו שזכר ואחר אמר שזה הדין אשר זכר במי גבאים שהם לא יטמאו ולא יטמאו אלא לדעת כן הדין במי בורות ומי שיחין ומי מערות ומים המטפיחין אשר התקבצו ממה שיתרת וממה שיטפח אם נפסקו עם המשיכה והוא אמרו שפסקו וכן מקוואות שאין בהם מ' סאה ובכלל כל (מה שזכר) [מים שוקעים ונחים בארץ] שלא היה לו (זמן) [עיקר] ימשיכהו ולא יהיה בו מ' סאה ויהיה (טהור) [נח בארץ] ואפי' היו שאובים והורה על זה אמרו מי בורות כי משפט הכל אחד ואחר אמר שבזמן הגשמים הנה הם כולם בחזקת טהרה ולא נאמר לך נטמאו בכלי טמא או באדם טמא או במשקין טמאים כי הגשמים ימשיכם ויוציא מים ויבוא מים אחרים ואם נפסקו הגשמים הנה כל מה שהיה מהם קרוב מן המדינה טמא כי אנחנו נאמר לך אדם טמא או כלי טמא נגע באלה המים ומה שהיה באלה הגבאים ומה שדומה להן רחוק מהעיר טהור לרוחק ההמון מהם עד שיתחילו האנשים להלוך בדרכים וישובו בחזקת טומאה להעברת השיירות עליהן וישארו ג\"כ אלו הגבאים כולם בחזקת טומאה אחר הפסק המטר לאורך ימי הקיץ עד שיסור המטר והתחיל לגרור מה שיגיע מהם ממי המטר וישובו בחזקת טהרה. ואמר המשנה הבאה: \n" + ], + [ + "כוונת ישטופו שיפוצו המים על פני הגבא ויגבר חוצה לה בית שמאי אומרים צריך שיהא הגבא עמוק וירד בו ממי המטר יותר מן המים אשר היו בו ויפוצו ג\"כ חוצה והמשל בזה כמו שהתבאר בתוספתא שיהיה הגבא מכילה כ' סאה היה בו ט' סאין ונטמאו באדם טמא או בכלי טמא כפי מה שקדם ואחר ירד ממי המטר בזה הגבא עשר סאין כפי סברת בית הלל הנה נטהר לפי שרבו מי הגשמי' וכפי סברת ב\"ש לא נטהר עד שימלא ויגיע לי\"א סאה ואם היו בו תשע עשרה סאה מי גבאין ונטמאו כמו שקדם ואחר הגיע בו סאה מי גשמים כפי סברת רבי שמעון טהור לפי ששטפו מי הגשמים ונתפשטו על הארץ על שפתה וכפי סברת ב\"ש לא טהר עדיין בגבא אע\"פ ששטפו מי הגשמים לא רבו וכאשר השלים משפטי אלה הגבאים בהטמאם ובטמאם ומתי יהיו בחזקת טהרה ומתי בחזקת טומאה ואיך ישובו טהורין אחר הטמאם התחיל בזכרון מה שיאות לו זה מקוה המים ואמר שאלה מי הגבאים כשרין לחלה ר\"ל להשתמש בה בבשול החלה וללוש בצקה ולרחוץ כליה וכיוצא בזה ומותר גם כן מאלה המים נטילת הידים לדברים אשר יצטרכו נטילת ידים וכבר התבאר בשני מחגיגה (דף יח:) שנוטלין לידים לחולין ולתרומה ולמעשר וזו היא המדרגה הראשונה: " + ], + [ + "זו היא מדרגה שניה וכבר התבאר גדולה על הראשונה שאלה המים לא יטמאו לא באדם טמא ולא בכלי טמא ולא במשקין טמאין ואפי' בכוונה שמותר להשתמש מהם בתרומה מה שאין כן במי גבאין ומה שדומה להם ואלה המים ג\"כ אין בו ארבעים סאה ואינם שאובין: \n" + ], + [ + "מעלה שלישית שיהיו המים מכונסין נתקבצו בלי שאיבה ויש בו מ' סאה הנה הוא כשר לטהר בו הטמאים ולטהר בו הכלים הטמאים והוא אמרו טובלין ומטבילין וכן מטבילין בו את הידים לדברים אשר יצטרכו נטילת ידים וכבר התבאר בחגיגה (שם) שלקודש מטבילין את הידים ואינן ראוים לנטילה ולשון התוספתא (פ\"א) זה הכלל כ\"מ שאדם טובל ידים וכלים טובלין אין אדם טובל אין ידים וכלים טובלין: ומעלה רביעית שתהיה עין מים מעטת המים ושאבו המים ונשפך בה עד שרבו המים וגברו הנה אלה המים משותפי המשפט בין משפט המקוה והמעין ידמה למעין בדבר ולמקוה בדבר וראוי לנו שנבאר קודם זה משפטי המעין והמקוה ונאמר שהמעין והוא המים הנובעין מטהרין בכל שהוא ואפי' היה הפחות מעט השיעור מה שטהר בו טהור ודין שני שהמים הנוזלים מן המעין היוצאין ממנו יטהרו בו ג\"כ וכל מי שטבל בו טהור הנה שני אלה המשפטים במעין אחד מהם שהוא מטהר בכל שהוא והשני שהוא מטהר בזוחלין. ובמקוה והוא קיבוץ המים בלתי נובעים שני משפטים אחד מהם שהוא אינו מטהר הטמאים אלא במ' סאה א) לגבורות ומה שיהיה פחות מזה אינו מטהר הטמאים והשני המים הנוזלין ממנו חוצה לה והנה אותה אשר יקרא זוחלין לא יטהרו ואמנם יטהרו במקום מקוער ינוחו המים בו ויעמדו הוא אשר יקרא אשבורן ואמר שאין המים מעטת המימות אם הוצק בו מים שאובין והיה המקובץ מזה מטהר בכל שהוא כמו המעין אשר אין בו מים שאובין ואינו מטהר אלא באשבורן כמו המקוה אשר אין מעין בו: " + ], + [ + "מעלה חמישית הוא שיהיו מים נובעים אך שהם מוכים רצה לומר מלוחים או מרים או חמים או זולת זה מן הטעמים הרעים הנמצאים בקצת המימות כמו שיתבאר בשמיני מפרה ואלה המים נוספים על הקודמין שהוא מטהר בזוחלין מצד שהוא מעין ולא יערבם דבר ומלת זוחלין עברית (דברים ל״ב:כ״ד) עם חמת זוחלי עפר רצה לומר הנחשים הנגרים בארץ: ומעלה ששית הוא שיהיה מים נובעים ערבים והם אותם אשר יקראו מים חיים ולא יאות טבילה לזב לבד אלא בהם רצה לומר איש זב אם השלים ימי טהרתו וכן טהרת מצורע רצה לומר המים אשר ישחטו עליו צפרים וקדוש מי חטאת לא היה דבר מזה אלא מאלה המים כי לאלה השלשה דברים אמר האל בהם מים חיים: \n" + ] + ], + [ + [ + "זה מבואר כי העיקר אצלינו העמד טמא על חזקתו ומעת שיתאמת לנו טומאה לא יתאמת לו טהרה עד שיתאמת לנו גם כן: \n" + ], + [ + "כבר התבאר (טהרות פ\"ד) שספק טומאה ברשות הרבים טהור ולזה יצטרך שאבאר בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים לפי שזה ספק טהרה לא ספק טומאה ולזה אמר העמד טמא על חזקתו שאם היה זה הטמא טומאה קלה דרבנן ונפל הספק בטהרה אם טהר טהרה שלימה אם לא הנה הוא טהור כפי מה שקדם בשביעי מטהרות שפסק דברי סופרים מכלל הספקות שטהרו חכמים ור' יוסי אומר שאפי' טומאה דרבנן העמד טמא על חזקתו ואמנם ספק דברי סופרים שטהרו חכמים הוא שיפול הספק בהטמאו או בטמא זולתו ואז יהיה ספקו טהור כמו אם יסופק אם אכל אוכלין טמאין אם לא ספקו טהור או יסופק גם כן אם זה האוכל אוכלין טמאין אם נגע בככר של תרומה אם לא נגע כי הככר טהור והראהו ענין אמרו אבל ספקו ליטמא ולטמא טהור: " + ], + [ + "כבר קדם בד' מטהרות שמכלל הספקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין ועוד יתבאר לך בזאת המסכת שמקוה שיש בו מ' סאה לא יפסלוהו מים שאובין אם נפלו בו ואפי' נפלו בו אלף סאה מים שאובין ואמנם יפסלו מים שאובין למקוה שאין בו מ' סאה ואחר השלים המ' סאה במים שאובין ושמור זה העיקר. ואמרו שיש לו במה יתלה כי אנחנו נאמר אולי אלו המים שאובין למקוה שיש לו מ' סאה נפלו אשר לא יפסלוהו כמו שהקדמנו: \n" + ], + [ + "כוונת אמרו בתחלה שישאב רביעית מים וישימהו במקוה ואח\"כ ירד מטר או יגרו מים לזה המקום עד שישוב מקוה וכבר בארנו שיעור לוג פעמים רבות וידוע שהלוג ד' רביעיות והלכה כחכמים: \n" + ], + [ + "כבר ידעת העיקר והוא שמ' סאה מים כשרים לא יפסלם מים שהם שאובין אמנם אם נתערבו השלשה גומות ובללם מים כשרים פחות מארבעים סאה שב הכל פסול והתערב ג' לוגין שאובין עם פחות ממ' סאה כשרים ר\"ש מכשיר לפי שמחשב המים אשר בגומא כאילו נתבטל מן המקוה וכאילו הוא מקוה כשר למקוה פסול ואין הלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "מסנק ומסלק שוים הם בכוונה ואמר שמי שגרף הטיט מקרקעית המקוה ושמהו לצדדים ואחר נטפח מזה הטיט שלשה לוגין מים ושבו אל המקוה לא פסלוהו לפי שאינם מים שאובים כאשר לא הסיר הטיט ולא הזיזו מן המקוה ואם סלק הטיט והבדילו מן המקוה והוציא על פני המקוה והוא אמרו היה תלוש הנה המים אשר יטפחו ממנו מים שאובין וכל עוד שיגר מהם ג' לוגין לתוך המקוה פסלוהו כי הוא מעת שהגביה הטיט בידו והוציאו מן המקוה שבו המים אשר בו שאובין ואין הלכה כרבי שמעון: \n" + ], + [ + "אמר השם (ויקרא יא) אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור והנה הוציא מזה הפסוק שרש ואף על פי שהיה זה השרש מקובל אך אני אסמכנו אליו ואבארהו וזה שהמעין אינו מפעל האדם ואמנם הוא מפעל הטבע ובור הוא הסהר והוא מפעל האדם ר\"ל קבוץ המים בו ואחר אמר מקוה מים יהיה טהור והוא קבוץ המים ונאמר שאם שאב אדם מים בכלי וכנסם במקום עד ששב מקוה הנה זה המקוה פסול לקריאת הספר מקוה למעיין אשר אינו מפעל אדם והנה לנו לומר גם כן שאם שיתף אדם בעשות מקוה באיזה שתוף שיהיה כמו אלו הקנקנים אשר ספרנו הנה הוא פסול כאשר לא ידמו למעיין לולי מה שמצאנו הפסוק שקרא מקוה גם כן לבור אשר הוא מפעל אדם ושב המקוה שיהיה מותר בו שתוף אדם מצד ואסור עליו מצד כמו שיובדל בזאת המסכת וזה לשון הספרי בעיקר יכול ימלא בכתפו ויעשה מקוה בתחלה ויהיה טהור תלמוד לומר מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם יצא המניח כלים בראש הגג לנגבן ונתמלאו ת\"ל בור ומן העיקר הסמוך לזה הפסוק שאמרו אך מעין התנה שיהיה אך לעולם תנאי והוא אמרם אך חלק ואמרו אך התנה בו משפטים והם מעין מטהר בכל שהוא ומטהר בזוחלין ואין המקוה מטהר בכל שהוא ואין מטהר בזוחלין כמו שבארנו בעקרים הקודמים ואמר שאם העלה קנקנין לגג לנגבן ואחר ירד המטר עליהן ונתמלאו ושברם ונגרו אלו המים ונתקבצו בבור הנה הוא מקוה כשר ואפילו לא יהיה שם בזה הבור דבר מן המים ואפילו לא יהיה לעת הגשמים כפי סברת רבי יהושע ואמר יכפה שיהפכה על פיהם אבל לא יערה אלא יסלק הכדים וישפכם על הארץ והלכה כר' יהושע: \n" + ], + [ + "סייד. הפועל מן הסיד אומר ר' א) (שמעון) שלא ישבר העציץ לפי שהמים אשר הגיעו בתוך העציץ אצלנו שאובין ואם היה בהן ג' לוגין ושברו יפסלו כמו שיפסלו המים שאובין והלכה כרבי (שמעון): " + ], + [ + "אם היה הבור מלא מים וסידר בו קנקנין לשתות המים ואחר נתמלאו ונתנגב כל מה שבבור ולא ישאר בו מים זולת מה שנשאר בקנקנים ישברו אלו הקנקנים ויזרקו המים ויתקבצו במקומם וישוב מקוה: \n" + ], + [ + "שהקנה יורד מאליו. שיהיה רקיק העצם שאם הושם עליו קנה ישקע בו מבלי שישקעהו ביד ורבי יהודה אומר שהוא אפילו יותר עב העצם הזה עד שאם נתקע בו קנה המדה אשר ימודו בו אנשי המדות יטה ולא יוכל לעמוד ואבא אלעזר בן דולעאי היה אומר ואפילו היה יותר עב מזה כל עוד שהי' בגדר שאם הניח עליו בדיל הבנאים ישקע הנה הוא ימדד בהם המקוה ור' אליעזר אומר אפילו היה יותר עב העצם מזה כל עוד שיהיה בגדר שישפך בפי הכלי צר הפה אשר היה אצלם ויקראוהו חבית אשר בו ימודו ור\"ש אומר אפילו היה יותר עב העצם מזה כל עוד שישפך בשפופרת אשר בפי הנוד ושיעורה הקף קשרי אצבעות ימדד עם המקוה ור' אלעזר בר' צדוק אומר כל עוד שימדד בלוג וכבר ביארתי מדתו באחרית פאה והלכה כרבי יהושע והלכה כרבי יהודה: \n" + ] + ], + [ + [ + "קורטוב. הוא מדה קטנה חלק מד' וס' מלוג מכיל משקל דרהם וחצי מצרי על צד הקירוב ואמרו ונחלק לשנים פסול ואפי' שבכל חלק מקוה שהוסיפו עליהם מים כשרים עד שישוב מ' סאה ואין הלכה כר' יהושע: \n" + ], + [ + "מלואו ועוד. כגון שהיה בו עשרים סאה וחיבר אליהם שלשה לוגין שאובין הנה הוא פסול ואפי' חסרו ויגר אליהן מים אחרים כשרי' עד שיצא ממנו העודף על כ' סאה אשר נתאמת לנו שחסרו השלשה לוגין שאם יצא ממנו זה השיעור אז יהי' כשר או יעשה למעלה ממנו מקוה מ' סאה וכבר הודעתיך שמים שאובין לא פסלי מקוה שיש בו מ' סאה בין המים אשר במקוה אשר בו מ' סאה בין המים שבתוך הבור וישוב הכל כשר ור' אלעזר בן עזריה אומר שזה הבור פסול ואפילו עשה מקוה למעלה ממנו ונקבו אליו לפי שהוא כמו שני מקואות זה בצד זה אחד כשר ואחד פסול אלא אם כן סגר על המקוה העליון אשר עשה בחצר הבית עד שלא יגע אחד באלה המים אלא מן הבור ואז יהיה הבור טהור ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה: \n" + ], + [ + "אם רחץ אדם בגדיו במקוה ואחר עלה הבגד בידיו הנה שבו המי' אשר בבגד מים שאובין והוא מטיל ממקומות רבים: \n", + "וצרצור. הוא כלי יש עליו שבכה עשוי מחרש בעיקר מלאכתו ואם יוצק מהם במקוה ירד המים ממקומות רבים. רבי עקיבא מכשיר לפי שהוא אומר מטיל אמרו עד שיהיה הרקה אחת ואמרו חכמים שלשון המאמר אמנם הוא שנפלו איך שתהיה נפילתן ואין הלכה כר' עקיבא: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו בברכות (דף כב:) שבעל קרי אם היה חולה וראה קרי לרצונו או הבריא אם ראה קרי הנה הוא יספיק לו מן הטהרה לענין התפלה שישפוך על עצמו ט' קבין וזה סאה וחצי וכבר קדם לך גם כן שהאיש הטהור אם נפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין שב פוסל התרומה ועוד יתבאר סבת זה באחרית זבין ואמרו שם שאלה ט' קבין אשר יטהר בהם בעל קרי לתפלה כמו שספרנו כפי מה שהיה צריך אז או הג' לוגין אשר יטמאו הטהור לתרומה שיהיה שפיכתן מג' כלים לפחות ויהיה בזה אחר זה ולא יפסק שפיכת אחת מהן עד שיתחיל הבא אחריו ואז יצטרפו ויטהר הבעל קרי ויטמא הטהור ואם היו מארבע' לגבורות אין מצטרפין לא לטהר ולא לפסול ואחר אמר שהמקוה כל עוד שכוון להוסיף במי המקוה ואפילו שפך שיעור קרטוב כל השנה יצטרף לג' לוגין ותפסול המקוה: \n" + ] + ], + [ + [ + "צנור. הוא גולה שקורין קנא\"ל ובתחלה אקדים לך שדבר המשנה כלה הוא בגולה שלא יפסול את המקוה וזה כמו שהתבאר בתוספתא (פ\"ד) בזאת ההלכה צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ואח\"כ חקקו אינו פוסל את המקוה וכבר התבאר בש\"ס (שבת טז. ב\"ק סז.) סבת זה והוא שהעיקר אצלנו שאובה דרבנן ר\"ל שמקוה עשוי ממים שאובין אמנם הוא פוסל מדרבנן ולזה נסתפקו אם היה עומד העץ בקרקע ובנאה ואח\"כ חקק בה גולה ולא יסתפקו בזה אם חקקו ולבסוף קבעו לסבה אשר הביאו הואיל ותורת כלי עליו בתלוש שכל מה שיוזל עליו הנה הוא שאוב והבן אמרם תורת כלי ולא שמוהו כלי לפי שאינו כלי קבול אך להיותו של עץ שמוהו פסול לעיקר אשר אצלנו והוא שפשוטי כלי עץ מקבלין טומאה מאחר שהקדמתי לך זה העיקר אמר שמי שישים כלים תחת הגולה לקבץ בהם המים הנה המים המגיע בהם הם מים שאובין ופוסל את המקוה ואפי' היו אלה הכלים כלי אבנים אשר לא יקבלו טומאה כמו שהתבאר ואמרו בית שמאי שמעת ששם אלה הכלים תחת הגולה אשר היא ידוע ביציקת המים שבו המים שאובין ואפילו שכח אלה הכלים תחת הגולה אשר יהיה כמניח בלי כונה גזרינן שוכח אטו מניח ובית הילל לא גזרי זאת הגזרה וכבר ביארו בש\"ס במס' שבת בפרק קמא (דף טז:) ואמרו הניחן בשעת קשור העבים דברי הכל אלו ואלו טמאין רצה לומר שוכח ומניח הכל פוסל את המקוה בשעת פזור דברי הכל אלו ואלו טהורין לפי שירידת המטר אינם מפעלו וכאילו נתמלאת שלא בידי אדם בין שהיה שוכח ומניח לא נחלקו אלא שהניחו בשעת קשור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו דמר סבר בטלה לה מחשבתו והוא ר' מאיר ולזה אמר שהכל מודים שהוא טהור ומר סבר לא בטלה מחשבתו והוא ר' יוסי ולכן אמר עדיין המחלוקת במקומה עומדת: ובית הלל מטהרין בשוכח וב\"ש גזרו שוכח אטו מניח לפי שמשפט החצר בשעת קשור עבים כמו משפט הצנור כפי התמדתה לפי שכמו שהגולה ידוע בשפיכת המים תמיד כן העבים בעת התקשרם ידוע שהם ישפכו בחצר: וזה אשר אמרנו שאלה המים פוסלין את המקוה אין כוונתו שהוא יקח אלה הכלים בידו ויציקם במקו' שיתפסלו לפי שאין מחלוקת בזה ולא דבור שהוא מים שאובין ואמנם הדבור בו אם נשימהו כמו המניח כלים בראש הגג לנגבם ונתמלאו אם לא ואם שבר אלו הכלים או הפכם על פניהם וקבץ מימיהם בבור אם יהיה מקוה כשר אם לא וזה הוא העולה בזה המשפט כפי סברת בית שמאי כמו שיראה רבי יוסי וכפי מה שהתבאר בש\"ס (שם) שאחד השוכח ואחד המניח בין בחצר בין תחת צנור שהכל פוסל את המקוה זולת מניח בחצר בשעת פזור עבים שהוא אינו פוסל והלכתא כב\"ש כפי מה שיחדנו לפי שהוא משמונה עשר דברים שגזרו כמו שזכרנו במסכת שבת (שם): \n" + ], + [ + "ליזבז. מסגרת גבוהה כמו שביארנו פעמים שהוא אם תהיה בעלת מסגרת שבה כלי כמו שקדם בכלים (פ\"ב מ\"ג) וענין זקפה לידוח ששמה על צדה להדיח: \n" + ], + [ + "חוטט. הוא אשר יחפור כמו שביארנו בסוכה (דף טו:) ואמר שאם לקח צנור של עץ וחקק בו ואפילו היה קבוע מקום יתחברו בו אבנים קטנות ויגרו המים הזבים הנה כל מה שיגר על זה הצנור הם מים שאובין לפי שזה המקום החקוק כלי הוא ואם היה זה הצנור של חרס תכף שיחקוק בו כדי שיעור רביעית אז ישוב כלי: ", + "ואמר ר' יוסי שלא יאמר שכלי חרס יצטרך שיכיל רביעית ואז יחשב כלי אלא אם נשתברו וכי מכיתתו לא יחשב כלי אלא אם יהיה המכתת מקבלת רביעית כפי מה שהתבאר בשני מכלים אמנם זולת זה לא: ", + "ואחר אמר היו צרורות מתחלחלים לתוכו ר\"ל שאם היה בצנור בית קבול אשר הוא פסול כמו שספרנו ואחר נתמלא זה הבית קבול באבנים יתחלחלו אליהם והסבה מתחלחלין הנה הוא בפסולו ואם נתמלא בעפר והדק קצתה בקצתה עד שנתקשה ושב כחרסית הנה הוא כשר לפי שכבר סר הבית קבול אשר היה בו אשר שמו כלי וזה הוא כוונת אמרו ונכבש וגבסית שם הגבות וסלון הוא הגולה אשר תעשה להלוך בהם המים אם רצונו להביא המים ממקום למקום והנה תעשה מחרש והנה תעשה מעופרת ברוב להלוך המים בתוכם ולא יבלעו בארץ ואמר שזה הסלון צר הפיות ולו חללות (וברוב יעשה כפי זאת הצורה). והיו המים הולכין עליו למקוה והנה הוא כשר אע\"פ שיתקבצו המים בזה החלל והוא מקבל שיעור רב לפי שלא יכוין לזה החלל שיהיה כלי קבול ואמנם היה הכונה שיצאו המים מן המקוה הצר בחוזק ואמנם אמרנו בצנור הקודם שהוא אם יהיה בו מקום מקוער פוסל את המקוה להיותו עשוי לקבלה ר\"ל לקבל צרורות וכבר קדם בשני מכלים שמכלל הטהורין בכלי חרס הסילונות כפופין אע\"פ שמקבלין וסבת זה מה שזכרנו שהם לא נעשו לקבלה והנה יצא לך עיקר גדול מאד והוא שאין כל המקבלין פוסלין את המקוה וישובו המים ההולכין בהם מים שאובין אלא כל מה שעשו לקבלה והבן זה העיקר ועוד יתבאר לך שסלון של מתכת (ג\"כ) אינו פוסל את המקוה כפי העיקר אשר זכרנו והוא שיהיה עשוי לקבלה אמנם הבלתי מקבל הנה אין בו דבר שהוא (אינו) פוסל וכבר יתבאר לך ג\"כ מזאת ההלכה שצנור של חרס כשר ואינו פוסל את המקוה לפי שהוא מדבר כאשר יחזקו בו האם יפסול ואיך יפסול זה החקק וכאשר אמת זה כמו שהוא אמת הנה לקח בנחושת וכיוצא בהם מהצינורות אשר יושלכו בהם המים וכן טבעי העופרת וכדים אשר ילך עליהם המים למרחצאות וכיוצא בהם כולן כשרין לפי שהם לא נעשו לקבלה אבל ילך המים עליהם כמו שילכו בסילונות ועמוד על זה ואל יבהלך המחשבה בזה ולא יטעך המפורסם אצל הנתלים בקצוות הש\"ס באמרם שהמימות אשר ילכו על הגולות הנעשית בסבוב מחרש הנקראים קרמי\"ד ועל הסילונות מזולתם כולם מים שאובים הנה זאת המשנה לא תהיה או נסחא לאין ספק בו או פחות כרצונם ואמנם טעותם בזה כולו מאמר התוספתא צנור שחקקו ולבסוף קבעו אשר הוא צנור של עץ וסבת זה כמו שביארנו לפי שתורת כלי עליו בתלוש כמו שבא לשון הש\"ס ויצלח קודם שיושם צנור לכל מה שיצלח פשוטי כלי עץ ואין הצנור של חרס כן לעקרים אשר נתבארו בכלים (פ\"ב) שפשוטי כלי חרס טהורין לגמרי ולא יוכלו הכלים לפסול את המקוה בשום פנים ולא ג\"כ הסלונות בין שיהיו מחרס או ממתכות לפי שצורתם מוכחת עליהם שהם לא נעשו לקבלה ואפי' היה בהם בית קיבול כמו שזכרנו ואיך לא יהיה כן אחר שהם כמו קנה חלול מפולש משני צדדיו ומאין ישובו אלו המים שאובין ועוד נוסיף בזה העיקר ביאור בו מזאת המסכתא ולא ישולל ממנו זאת הכונה אלא מי שלא יבין כלל ואפילו הדבר הקל או מי שהוא ריק מאלו העקרים כולם וזה העיקר תשטחהו בכל המשנה והש\"ס כי אתה לא תוסיף בו אלא תועלת לפי שהוא דבר דבור על אפניו: " + ], + [ + "אמרו על מעלות המערה הבדל שלישי ר\"ל שאם נפל המעורב בחצר הבית או בבור שיש שם או על מעלות המערה ואחר נגרו המים המעורבין וירדו אל תוך המערה ונקוה שם מקום מקוה הנה ישאל שיהיה בו רוב כמו שזכר או תהיה המשנה מדברת משני משלים והוא שיתערבו בחצר ויתערבו לעוקה וימשכו לעוקה או יתערבו על מעלות המערה אמנם אם לא תהיה שם המשכה אלא המים הכשרים ומים שאובין יורדין על ישרן בבור אחד והוא אמרו ה\"ז מקלחים בתוך המים וקלוח הוא הזלת המים ואנחנו נבחין בעיקר וזה שהוא מקוה מ' סאה מים כשרין בתוך המקוה קודם שיגיע עמהם שלשת לוגין מים שאובין הנה הוא מקוה כשר ולא נקפיד במה שיגיע שם אחר זה ממים שאובין כי מ' סאה לא יפסדם מים שאובין. כמו שביארנו וכבר התבאר לך ג\"כ שאמרנו ג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה אמנם הוא אם יפלו בעצם המקוה אמנם אם נשפכו המים חוץ למקוה וירדו אל המקוה הנה הוא כשר בתנאי שיהיה רוב המים מן הכשרים מגיעים במקוה והוא אמרם בש\"ס (תמורה דף יב:) שאובה שהמשיכוה כשרה אך יצטרך שיהיו השאובין מעוט המקוה כמו שבא עליה לשון המשנה ואולם תאמר איזה דבר השמיענו הש\"ס באמרם שאובה שהמשיכוה כשרה וזאת המשנה באה בזה הלשון מתני' אתא לאשמועינן להודיע שהוא הוסיף לנו ביאור לפי שאילו נשארו עם זאת המשנה באמרם עד שיפול התערובות המים שאובין ומים כשרין חוץ למקוה ויתערב הכל וימשך למקוה אמנם אם היו המים כשרים בתוך המקוה ומים שאובין נמשכין ויורדין לתוך המקוה פוסלין בג' לוגין והשמיענו הש\"ס שאפי' היה השאוב לבדו נמשך כשר ובתוספתא (פ\"ד) ר' אליעזר בן יעקב אומר גג שיש בראשו כ\"א סאה של מימי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכו י\"ט סאה ופותקן ויתערבו בחצר ואמרו הוא נותן לתוכו ר\"ל לתוך הגג ואחר יתיר אלה המים ואלה המים ירדו מצנור הגג ויתערבו המים בחצר כבר התבאר לך שזאת השאובה שהמשיכוה יצטרך שיהיה הרוב מן הכשר והשאובין משוכין ואל זה הכונה רמזו בתחלת שקלים באמרם מתקנין את המקואות כמו שזכרנו שם וכבר חשב איש גדול מאד רב העיון בארץ המערב ששאובה שהמשיכוה כשרה ואפי' היה המקוה כולו שאוב ונמשך ונהרג על זה באמה ובזרוע ודבריו בזה מפורסם בספרו בהיותו בלתי מבין זאת המשנה כלל ואפי' היה זה בזה למה שאמר המשנה אם רוב מן הפסול פוסל ואפילו לא היו מי גשמים כלל אלא מים שאובין בלבד ויהיו נמשכין ויורדין על מעלות המערה יהיה הנקוה מהן מקוה כשר ואשר יחייב זה הטעות כולו הוא מעוט שמירת המשנה והחקירה למה שבא ומה נפלא מאמרם אם ראית ת\"ח שלמודו קהה עליו כברזל על משנתו שאינה סדורה בפיו: \n" + ], + [ + "שוקת שבסלע. גולה שבהר וכבר קדם פי' זאת ההל' בה' מפרה (מ\"ז) וחפשה שם: \n", + "עד שיפחת רובה. עד שתשבר ויחסר מגדלה ואז יהיו המים הנוזלים אליה כשרים ולא יהיו שאובין לפי שהיא אז לא תשאר כלי: \n" + ] + ], + [ + [ + "אם יהיו מי מעין נוזלין אל השוקת ויעבור ממנה ויצאו למקום אחר הנה אלה המים המגיעים בתוך השוקת אינם כמו מי מעין וכל מה שיצא מן השוקת אע\"פ שעקרו מן המעין הנה הוא פסול זה אם יהיו מי המעין כולו נשפך בתוך השוקת אמנם אם יהיה שופע על השוקת וקצתם ילך לתוך השוקת וקצתם על גבי שפת השוקת הנה המים היוצאים מן השוקת כשרין והם מי מעין ואף על פי שילך מהם על גבי השפה דבר מועט מאד כי המעין מטהר בכל שהוא ואם העביר אלה מי המעין על גבי בריכה והפסיקו וזה כאשר שם המים ירדו לתוך הבריכה ויתקבצו בה ולא יצאו ממנה הנה דין זאת הבריכה והמקוה שוה ואם יהיו מי המעין המגיעים לבריכה נכנסין מצד זה ויצאו מצד אחר הנה מקום הבריכה פסול עתה לזבין ולטהרת מצורע ולקדש מי חטאת כאשר אינם מים חיים להתערבם עם המים אשר היו בבריכה ואם נתאמת שהיו בבריכה כבר יצאו וכלו שזה המקובץ הוא ממי המעין הנוזלין אליו הנה הוא כשר ומשפטו משפט המקוה: \n" + ], + [ + "על גבי הכלים. על חיצוני הכלים כדי שלא ישוב שאוב: \n", + "ספסל. כסא קטן: \n", + "הרי הוא כמו שהיה. רוצה לומר שאלה המים הנוזלים הם כמעין עם היותן עוברין על אלה הכלים והלכה כר' יוסי: \n" + ], + [ + "נדל. הוא בעלי חיים רב רגלים דקים אם יהיה מעין מים ויפרדו ממנה גולות דקות ושפך מים שאובין בעיקר המעין עד שנתחזקו אלו הגולות וגדלה הגרתן הנה משפט אלה הגולות כמעין הואיל ומי מעין הולך בהן אמנם אם היה מי המעין שוקטין נחים ואחר שפך עליהם מים שאובין עד שגברו ויגרו מהם אפיקים הנה אלה אפיקים משותפין בדיניהם כמו המעיין בדבר וכמו המקוה כמו שביארנו בתחלת זאת המסכת וזאת היא מעלה ד' שבמקוה: \n" + ], + [ + "כבר קדם זאת ההלכה וביאורה בשמיני מפרה ושם פסקנו הלכה כרבי יוסי: \n" + ], + [ + "אמר שהמימות הנוזלים מן המעין בנהרות הגדולים והנחלים משפטן ומשפט המעיין אחד אמנם המימות אשר יטפו טפות טפות ממעינות המים בעת נזלם מן המקומות הגבוהים הנה המימות הנקוים מאלה הטפות כמקוה ולא יטהרו אלא במ' סאה והם פסולים לזבים ולטהרת מצורע ולמי חטאת עם היות טפות המים הנוטפות מן המעין פוסלת הנפילה בה והעיד ר' צדוק שאם יתערב הנוזל עם הנוטף והיה הנוזל יותר רב הנה הנקוה מהם כשר לזבין ולטהרת מצורע ולמי חטאת כמו מעין ועדות רבי צדוק נעשה בה כמו שביארנו בעדיות (פ\"ז) ואחר אמר שאם יוכל להתחבל שיהיה משיב הנוטפים וחלין הנה זה מותר ואופני התחבולה כשישים בה במקום אשר יטפו בו אלה הטפות קנה או מקל להזיל עליהם אלה הטפות וישובו זוחלין ויהיו המים המקובצים כמו המעין ובתנאי שיהיו הנוזלים נשארים על גבי אלה הקנים או המקל: ", + "ואמרו אפילו זבה אין כוונתו שהזבה תצטרך ביאת מים חיים ואמנם כוונתו הוא שהיא טבילה שלימה וזכר הזבה מפני הזב וכבר התבאר בראש מגילה (דף ח.) שהזבה לא תצטרך מים חיים אלא מי מקוה יספיקו אליה ואולם השמיענו ר' יהודה שלא לכוונת טומאה וטהרה לבד נשים זה ההכשר אלא אפי' לענין איסור לפי שהזבה אשר היא ערוה שתכף שתטהר תטבול בו ותהיה מותרת לבעלה וכבר ידעת אתה שהמקל מקבל טומאה מדרבנן לפי שהוא פשוטי כלי עץ וחלק ר' יוסי ואמר לא יסמוך מקל או כל מה שיקרה כמו שאמר רבי יהודה [אלא] כל דבר שאין מקבל טומאה אפי' מדרבנן והוא אשר יגרו עליו אלה הטפות שבו זוחלין והלכה כר' יוסי: " + ], + [ + "גל הוא משאוני הים ויראה לך מזאת ההלכה שהטבילה לא תצטרך כוונה וזה אמנם הוא לחולין אמנם למעשר ומה שהוא יותר גבוה במדרגה ממנו הנה בלי ספק יחוייב לו שיכון בטבילה או ישאר טמא ויטהר כמו שביארנו בחגיגה (דף יט.): ", + "חריצין. חפירות ונעיצין כמו כן אלא שהאדם אם עקר עץ או יתד וכיוצא בהם מן הקרקע ונשאר זה המקום חלול נקרא נעוץ ותרגום (שמואל א כ״ו:ז׳) וחניתו מעוכה בארץ נעוצה בארעא: ", + "ופרסת חמור המעורבת בבקעה הוא שנחפר בארץ בטלפי החמור חפירות ונתערבו קצתם בקצתם וכוונתו בזה הדבור כבר נתבאר בתוספתא וזה כאשר תהיה זאת החפירה קטנה מלאה מים ותהיה מחוברת במקוה ויהיו מי המקוה ומי זאת החפירה מעורבים ואפילו היו עליונות המים אשר נשתתף ביניהם כקליפת השום כי הוא מותר לו שיטבול כלים בזאת החפירה לפי שהוא מכלל המקוה ולשון התוספתא (פ\"ה) גממיות על פי המקוה וכל מקום פרסת רגלי הבהמה אם היו מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהם: ", + "וחרדלית. ומר בו החי\"ת במקום ה\"א והוא שם מורכב ביאורו הרדלית ר\"ל הר תלוש וכוונתו בזה המאמר שמי המטר נוזלים ממקום גבוה כמו ראש ההר או גבעה הנשאה אומרים ב\"ש שמטבילין באלה המימות בעת רדתן אם היה שיעורה אם נקוו ונחו מ' סאה אע\"פ שהם אינם נגרים ממעין אלא מן המטר וב\"ה אומרים עד שיתקבצו וישוב מקוה שהמקוה לא תטהר אלא באשבורן ואז מטבילין בו ובתוספתא (פ\"ד) איזה חרדלית מי גשמים הבאים מן המדרון רואים אם יש מתחלתן ועד סופן מ' סאה מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהם דברי ב\"ש וב\"ה אומרים אין מטבילין בהם עד שיהיה לפניו ענן מ' סאה רצה לומר באמרו ענן שתהיה נחה מקובצת ונקוה ואחר אמר שכל המקובצין אם עשה בהם היקף בכלים סביב זאת השוקת החלולה עד שנתקבצו המים תוך אלו הכלים אשר הקיף וקבץ המים ושב המקוה כותליו כלים הנה הוא כשר לטבילה ואלה הכלים אשר העמידו מקום כותל לא יכון להם טבילה: " + ] + ], + [ + [ + "ידוע הוא שבעת שיאמר בזאת הכוונה מערה ר\"ל מקוה שבמערה וכונת אמרו כמה שהוא אע\"פ שיהי' החבור בין זה המקום ובין המקוה היותר מעט שבדברים ואפי' היו המים אשר בין זה המקום ובין המקוה ובין המים אשר בסדק כחוט השערה ואפילו היו המים ג\"כ אשר בהם כל שהוא לפי שהוא מכלל המקוה יחשב ועוקת (יחשב) המערה היא החפירה תחת שטח המקוה בקבוב ולכן יצטרך שיהיה פי זה המחב' כשפופרת הנוד ואז ימשוכו המי' אשר תוכן עם המים אשר למעלה מהם אשר הם מי מערה וכבר באר ר' יהודה שזה אמנם הוא אם תהיה מעמדת זאת העוקה מוחזקת מצד שתמנע עצמה מההתחברות במקוה אמנם אם היה ההבדל בין המקוה והעוקה גשם דק מן העפר עד שאילו טבל בו נפל ונתחברו המים במים הנה הוא יחשב מכלל המקוה ולא תצטרך התחברות כשפופרת הנוד ודברי רבי יהודה אמת: " + ], + [ + "אמר שהוא אם הטביל הדלי ובו כלים נטהרו הכלים ואפילו היה פי הדלי בתכלית הצרות זה אם היה הדלי ג\"כ טמא לפי שאנחנו נאמר מגו דסלקא טבילה לדלי סלקא נמי למה שבתוכו אמנם אם היה הדלי טהור הנה לא תועיל טבילה לכלים אשר בתוכו עד שיהיה פי הדלי כרוחב שפופרת הנוד והוא אמרם אם לא טבל ר\"ל אם אינו צריך הדלי טבילה אלא שהיה טהור ואין הכנסה באלה המים על צד הטבילה אין המים מעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד זה כולו לתרומה אבל לקדש הנה העיקר אצלנו שאין מטבילין כלי בתוך כלים לקדש כמו שביארנו בסוף חגיגה (דף כא:): \n" + ], + [ + "כבר הודעתיך שמים שאובין לא יפסלו מקוה שיש בו מ' סאה ולכן אם היה השאוב מן הצד בעת בואם אל ג' המימות וגברו המים ונתערבו הב' מקואות אשר כל אחד מהם כ' סאה כשרין ושב מקוה ממ' סאה ונתערב עמו הכ' סאה מים שאובין ושב הכל מקוה טהור ולכן הטובלין טהורין והמקואות טהורין אמנם אם היה השאוב באמצע הנה ישוב תגבורת המים אשר נתערבו במקוה אשר בו כ' סאה עם מים שאובין אשר בצדו והפסיד הכל וכן המקוה אשר בצד האחר ולכן הטובלין כמו שהיו ר\"ל טמאין: \n" + ], + [ + "ספוג. הוא ספוג הים והוא אשר ישאר המים שאובין בתוכו ולא יתערבו במי המקוה וזה אפשר בצרות פי הכלי ולזה אמר שלא אמרו אלא שלשה לוגין שנפלו רצה לומר שיהיו המימות עצמם הנשפכים במקוה: \n" + ], + [ + "אמרו מטבילין בהם כמה שהם ר\"ל שאנחנו לא נצריך שיהיה הקופה נקובה כשפופרת הנוד לפי שהמים אשר בהם מתערב במים אשר במקוה להתרחבות אריגתן ורוב הנקבים אשר יכנס מהם המים וגודלן וכן ג\"כ אם תהיה תחת הצנור והיו המים נוזלין תוך קופה ויצאו למקוה ולא יפסלו לפי שאינם מים שאובין וכן מי שהטביל שק או קופה יטביל כדרכו ויעלהו אע\"פ שיעלם מלאים מים וירדו מהם במקוה ואינם מים שאובין להתרחבות נקביהם ואין הלכה כר' יהודה: \n" + ], + [ + "ועוד יתבאר לך במסכת (עוקצין) [ידים] (פ\"ג) שמי שהכניס ידיו בחלל תנור טמא שנטמאו ידיו וכן יתבאר פעמים רבות שכלי חרס הטמא יטמא משקין ויטמאו אלה המשקין כלים וזאת הגסטרא הוא כלי חרס תעשה לזלח המים כמו שביארנו בכלים אם תהיה הגסטרא טמאה בתוך המקוה והיא כבר נתמלאה מים ממושכה מתחת ותהיה חיצונה נותרת על המים חוצה מן המקוה והטביל כלים בתוכה בעת מה שיעלה הכלים והיא מטפחת ותגע בחיצוני זאת הגסטרא היוצאת והיו אלו הכלים טמאים על גב כלי חרס וכן אם טבל במעיין אשר בקערורות התנור בעת צאתו והגיע ידיו באויר התנור הטמא ויטמאו ידיו ואם המים גוברין על התנור עד שיהיו עולות אליו כשיעור העלות הידים מצד שאם הגיע ידו למעלה מהתנור יצאו ממנו והם טבולות במים ותהיינה ידיו טהורות: \n" + ], + [ + "כעוביה וכחללה. כמו עובי גשמה ונקבה ושיעורה אמר שיעור נקבה קוטב ב' אצבעות ואם תהיה בין שני המקואות נקב שיעורי זה השיעור נתערבו שני מקוואות ושבו מקוה אחד ואמר שהיא מן התורה רוצה לומר חיוב הטבילה במקוה מים ולשון התוספתא כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהם כשיעור ספקן טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא וכבר ביארנו שזה לא יחסר מאמרם שיעורין הלכה למשה מסיני לפי שכל מה שאינו בפסוק יקראוהו מדברי סופרים: \n", + "ומבריית המים כמו עדשי המים והבעלי חיים הם מתילדים במים אמר שהם אם יהיו בזה המקוה אשר היא כשפופרת הנוד לא יצר אותו ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו שהסלון לא יפסול את המקוה ולא ישוב המים ההולכין עליו מים שאובין לפי שאינו מקבל היטב ואפילו היה מקבל כפי מה שקדם שהוא לא נעשה לקבלה: \n", + "ואמר של חרס ושל אבר והוא העופרת כפי הידוע ובתוספתא אמר בזאת ההלכה מביא סלון של עץ ושל עצם ושל זכוכית ומניח ידו תחתיו הנה כבר התבאר לך שהכוונה סלון מ\"מ ואם הושם קצה הסלון במקוה התחתון כשר וילחוץ המים בידיו עד שימלא הסלון ואחר יגביההו עד שיגיע קצהו האחרון למקוה השני הנה מעת שיפגוש קצה הסלון במים אשר בו למים אשר במקוה נתחברו המים במים ונשלם השיעור: \n", + "ואמר ממלא בכתף ונותן לעליון כפי עיקר הידוע שמקוה שיש בו מ' סאה לא יפסלוהו מים שאובים: \n" + ], + [ + "שתי. הוא האורך וכמוהו בכותל מלמעלה למטה וערב הרוחב וכמוהו בכותל מימין לשמאל: ", + "וכוונת מצטרף שנצטרפו השני מקואות וישלם השיעור יחד ורבי יהודה מהפך ואומר לערב מצטרף לשתי אינו מצטרף: ", + "ואמר נפרצו זה לתוך זה שנהרסה המבדלת העליונה הנה מעת שיעבור המים למעלה מן המבדלת ואפי' בעובי קליפת השום ברוחב ב' אצבעו' ונתערבו המי' בזה השיעור שבמקוה אחד ואין הלכה כרבי יהודה: " + ], + [ + "אמבטי. הוא רהט המרחץ ואביק הוא אלנביק והמים אשר יגרו לתוך האמבטי ולתוך האביק הם מים כשרין אך כל מה שיגיע מהם בתוך האביק הם פסולין לפי שהם ישובו שאובין לפי שהאביק הוא כלי להיותו נתך לארץ וזהו אמרם ממנו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ומצורת בנינם ותבנית זה האביק יהיה מובן זה המחלוקת והעיקר כבר ידעת אשר בהם התקון והוא שמים שאובין בצד מים כשרים לא יפסלום ואע\"פ שימששו מים למים ובאמצע פוסל לפי שכבר הגיעו המים שאובין לתוך המקוה והלכה כחכמים: " + ], + [ + "ג' לוגין שנפלו. מטהרת המטהרת היה תבניתה אצלם שהוא שני רהטים האחד יותר גבוהה מן השנית ובמחיצה ובמסך המבדיל בין שני הרהטים נקב כפי זאת הצורה ואם תהיה התחתונה מים שאובין הנה נחשב כל מה שבחלל זה הנקב מים שאובין שמגיע במקוה כשר אשר למעלה והוא בצדו: ", + "ואחר אמר כמה יהי' שיעור הנקב שיכללוהו ג' לוגין מים שאובין ואמר שאם יהיה כשיעור שיעבור בזה הנקב חלק משלש מאות ועשרים מכל המים שאובין אשר במקוה התחתון אשר הוא כולו מים שאובין וזאת החלוקה אמנם זכרתיה לפי שזה המקוה התחתון אשר בו מים שאובין יש בו שיעור מ' סאה לבד ג' לוגין יהיה חלק מאלו השלש מאות ועשרים וזה שהסאה ו' קבין והקב ד' לוגין ובמ' סאה יש תשע מאות וששים לוגין ושלשה לוגין מט' מאות וס' הרי חלק מג' מאות וכ' ואם היו המים השאובין יותר ממ' סאה או פחות הנה ראוי שישוער הנקב ויחלוק חלקים יהיה בחללות הנקב שלש לוגין משל בזה אומר אילו היו המים אשר בתחתונה עשרים סאה יחוייב שיהיה הנקב שיעור יכלל החלק מו' מאות ומ' וזה כולו מבואר וזאת הסברא לר' יוסי אמנם סברת רבי אלעזר יאמר שאפי' היות העליונה אשר בהם מים שאובין אשר היה אומר שאם יגרו אל התחתון יגרו מלמעלה למטה ואפילו היה בנקב די שיכללהו שלשת לוגין מים שאובין לא שתמששם לאמרם שלשת לוגין מים שנפלו והלכה כרבי יוסי אשר אמר בהיות זאת הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו לתוך המקוה: " + ] + ], + [ + [ + "כפור. הוא מה שיקפא מן המים בעת צאתו וירד דק: ", + "וגליד מה שיקפא מן המים על פני הארץ ועל פני המים. וטיט הנרוק טיט הרקיק הרבה כמו הרוק ואשר העידו בו אנשי מידבא אמת ואמנם היה מעיד ר\"ע מצד השם העשוי לפנים לא שהוא יחשוב זה: " + ], + [ + "המים בין טמאים בין טהורים. ר\"ל מים שאובין: \n", + "מי כבשים. המימות אשר יכבשו בהן המכובשין כמו המים אשר יכבוש בהם הזיתים והקפרי': \n", + "ומי שלקות. המים אשר ישלקו בהם השלקות: \n", + "והתמד. שמרי יין אם יושם עליהם מים ויחומץ ממנו או מהשתנות הענבים קודם שיתחמצו לפי שהם אם יתחמצו אחר זמן ישוב כמו מי פירות וכבר בארנו שקרטוב חלק מד' וששים מלוג ושג' לוגין מים שאובין פוסלים את המקוה אם היה פחות ממ' סאה: \n", + "ומורייס. הוא המור ואמרו שהוא כעין מים. אין מעלין דומה לאמרו בתחלת הפרק שיש שם דברים שאין מעלין ולא פוסלין: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו פעמים רבות שמוחל הוא המים השחורים אשר יגרו מן הזיתים וכבר קדם שמי פירות לא יפסלו את המקוה בג' לוגין וכן שאר המשקין ולכן לא יפסול היין ומי הזיתים המקוה אלא בשנוי מראה ואפי' היה במקוה מאה סאין עד\"מ ונפל בו מעט מיין או מי פירות ושנה מראהו נפסל עד שישוב אל מראהו ואפילו היה המקוה מכ' סאה ונפל בו יין או מי פירות ולא נשתנה מראהו הנה נשאר מראהו בענינו שלא נפסל ולא יחשוב גם כן באחד ועשרים סאה אבל בכ' סאה כמו שהיה כפי מה שקדם שהם לא מעלין ולא פוסלין ושמור זה: \n" + ], + [ + "זה מבואר לא יצטרך ביאור: \n" + ], + [ + "רבי יוחנן אומר כאשר מראה הכל מראה המים והם ג' לוגין הנה יפסלו את המקוה ואע\"פ שבקצת ג' לוגין יש חלב אשר לא יפסול בג' לוגין להיותו משאר המשקין כמו שקדם ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי: \n" + ], + [ + "מבואר הוא שאם היה במקוה מ' סאה מכוונות וטבל בו איש הנה מ' סאה יחסרו להתלחלח גופו במים ולכן אותו אשר יטבול אחריו איננו טהור ר' יהודה אומר שאם היו רגליו עומדות במים הנה יהיו המים אשר עליו מחוברות במקוה וכבר ביארו בגמ' (חגיגה דף יט.) ואמרו מחלוקת במעלות דרבנן אבל לענין טומאה וטהרה דברי הכל טמא ומעלות דרבנן הם הנזכרות בחגיגה (שם) באמרם שהטהור לחולין יצטרך טבילה למעשר וכן הטהור למעשר יצטרך טבילה לתרומה: \n", + "וסגוס אל בריגוס ויתלו בו מים רבים ואם הטבילו באלו המ' סאה המצומצמות ונשאר קצהו במים הנה נחשוב המים אשר בו כמחוברות לאשר במקוה והאיש אשר יטבול בו אחר זה טהור כל עוד שיעמוד קצת הבורגוס במים וכן אם הטבילו כר וכסת של עור בזה המקוה ויצטרך שיעלו בזויותיהם ופיהם למטה עד שלא ישאר בהם מים שאובין ויפסלו את המקוה להיותו ממ' סאה מכוונות שאם הגיע ממנו שלשה לוגין לגבורות בזה הכר או הכסת ואחר העלהו ושפכם במקוה נפסל כפי מה שהתבאר ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "המטה היא רבת הגובה וזה המקוה קטן לפי שהוא ארבעים סאה מכוונות בהיות בלתי אפשר שיכלול המים למטה ויצופו עליה עד שיטבעו רגליה בבוץ הנקפא אשר במקוה הנה הוא טהור לפי שאלה הרגלים אשר יטבעו בבוץ לא יגיעו בבוץ עד שיטהרם המים והוא אמרו מפני שהמים מקדמין וביאור מרודדין שטוחים על פני ארץ תרגום וירקעו ורדידו (שמות לט): \n", + "כדי שיתפחו. שיגבהו ויעלו ר\"ל שהוא ילחוץ המים מכל צד בחבילי עצים וקנים אשר יקבצו המים במקום א' ויתהוו וישוב אליו גובה ויטבול בו ואחר אמר שאם הניע המים בידו עד שישאו גלים ועבר מהם גל על זה המחט ועד\"מ אשר על מעלות המקוה הנה נטהרה זאת המחט וכפי זה תקיש: \n" + ] + ], + [ + [ + "כבר ביארנו שדבורינו פה בבעל קרי אינו לענין טומאה וטהרה אלא לענין טבילה כפי מה שהיה המעשה בזה הזמן שבעל קרי אם היה בריא שיטבול במ' סאה ואז יתפלל ויקרא כמו שהתבאר בברכות (דף כב.) ואפילו היו אלה המ' סאה מים שאובין הנה הם כשרים לבעל קרי ר\"ל שהוא אם ירד בהם מותר לו להתפלל ולקרא ואע\"פ שלא טהר לענין טומאות וטהרות והבן זה הכונה ולא יסור ממך ודע שאין הבדל יעשהו האדם כפי מה שראוי בארץ ישראל ובחוצה לארץ ואמנם דברינו פה במקוואות הנמצאות אשר לא נדע אלה המים הנקוים אם הם שאובין או כשרים ואמר שהנמצא בארץ ישראל בחזקת טהרה ובזה ההבדל נזכירהו עדיין ואשר בחוצה לארץ אינם בחזקת כשרים ואמנם הם כשרים לבעלי קריין לבד להיות מים שאובין כשרים לבעלי קריין כמו שביארנו והוא אמרו ואפילו נתמלאו בקילון אשר הם מים שאובים ודאי ואין בענין ספק שהם כשרים לבעלי קריין ואחר אמר שהמקוואות הנמצאות בא\"י מה שיהיה מהן חוץ משער העיר הנה הוא בחזקת כשר ואפי' הנדה טובלת בהם ותהיה מותרת לבעלה ולא נאמר מאחר שזה איסור כרת לא תטבול אלא במקוה שנתאמת ענינו ונודע שהוא כשר וכל מקו' שיהיה בתוך המדינה ותסגר עליו שער המדינה אינו בחזקת טהרה להשתמש האנשים בו כי לפעמים ירחצו בגדיהם וכליהם וישיבוהו מים שאובים או הם בעיקר הקואתם מים שאובין ואינם ראוים אלא לבעלי קריין כמו שביארנו ורבי אליעזר אומר ואפילו אותו שהוא חוץ לעיר אם יהיה קרוב לעיר הנה הוא בחזקת שאוב להשתמש האנשי' בו ואין הלכה כרבי אליעזר: \n" + ], + [ + "חלוקין. חלקות שלשלת ההזלה או עכורין אם יהיה בתחלת השתן ואמר שמהעצ' השתן קרה לו זה אם היה השתן כולו תאר אחד הנה הוא ג\"כ טהור ואפילו היה כולו עכור וכוונת נמשכין שיהיה השתן מתדבק קצתו בקצתו וזה כאשר יהיה בו קצת דבקות הנה הוא טמא ואפי' היה הדבקות נראה באמצע או בסוף או בתחלה רבי יוסי אומר שאם היו לבנים נמשכים בתחלה טהור כמו משפט העכורים ואין הלכה כר\"י: \n" + ], + [ + "טפין עבות. נקודות עבות: ", + "והמהרהר בלילה. מי שחשב בלילה ענינים הכרחיים להגיר הזרע ואחר מצא גופו חם הנה הוא טמא אע\"פ שלא מצא זרע וביאור הש\"ס שזה בתנאי שיראה בשנתו שהוא בעל אשה בעילה גמורה ואחר שנעור משנתו ולא מצא חמר זרע אך שימצא גופו חם הנה זה הוא אשר הוא טמא לפי שמעת שבעל בשנתו הנה הזריע אך שנתנגב או היה מעט השיעור ונבלע בבגדים. והעיקר אצלנו אשר יקרא שכבת זרע הוא אחר הגיע ברחם אם תפלטנו ולא תשתנה הנה הוא כמו רואה שכבת זרע וטמא ונפל המחלוקת אחר כמה מן הזמן תצא ממנה שכבת זרע ותהיה טהורה ויהיה זה הזרע כבר נפסדה צורתו ויצא מגדר הזרע: ", + "ודע שעונה הוא עת מן הזמן אם יום שלם או לילה שלמה וכן אמרו עונה או יום או לילה. ראב\"ע יסבור שמי שפלטה שכבת זרע אחר ג' עונות שלמות שהיא טהורה וזה אפשר שיהא ביום ג' משל בזה שאם נבעלה בא' בשבת ונשארה ליל שני ויום ב' וליל ג' וזה ג' עונות הנה אם פלטה שכבת זרע יום ג' תהיה טהורה לפי שפלטה אחר ג' עונות ונהיתה פולטת ביום הג' טהורה וחכמים ג\"כ יחשבו כמו שבא בש\"ס במס' שבת (דף פו.) אבל חכמים אומרים ג' עונות שלמות בעינן ור' ישמעאל מחשב שהיא טהורה אם פלטה אחר ב' ימים שלמים ויהיה התחלת ב' ימים קודם עלות השמש ואחריתם שקיעת השמש וקצת היום הג' והנה אפשר בב' אלו הימים ובקצת מהג' שיהיה ד' עונות או ה' או ו' משל בזה שאם נבעלה בסוף ליל ה' ופלטה ביום שבעה בבקר הנה היא טהורה לפי שכבר עברו עליה ב' ימים הה' והו' וקצת הג' והוא ליל שבת וכל מה שיש בזה הזמן ד' עונות יום ה' וליל ו' ויום ו' וליל שבת ותהיה אחר ד' עונות טהורה. והנה תהיה אחר ה' עונות אם נבעלה בסוף יום ד' קודם שקיעת השמש ויהיה עמהם ה' עונות ליל ה' ויום ה' וליל ו' ויום ו' וליל שבת וזה בב' ימים אחר הג' הה' והששי וליל שבת והנה תהיה אחר ו' עונות כגון שנבעלה ביום הד' אחר עלות השמש ותהיה עמה ו' עונות עם ליל שבת ואם פלטה ביום השבת תהיה טהורה ואלו הו' עונות אמנם תהיינה בב' ימים וקצת הג' והה' והששי וליל שבת ולא נחשוב יום הד' לפי שהיא נבעלה ביום ד' אחר עלות השמש ועיקר סברת ר' ישמעאל שיהיו ב' ימים קודם עלות השמש ור' עקיבא יכריע חמשה עונות לעולם כמו שאמר לעולם חמש ואם נבעלה במקצת היום או במקצת הלילה ישלימו הה' עונות מזה העת משל בזה שאם נבעלה ביום ד' בחצי היום הנה נשאר אצלנו חצי יום ד' וזה חצי עונה וליל ה' ויום חמישי וליל ו' ויום ו' כאשר נהיה ליל שבת בחצי הלילה נשלמו ה' עונות ואם פלטה אחר חצות לילה תהיה טהורה והוראת כלם אמנם הוא מאמרו הי\"ת (שמות י״ט:ט״ו) היו נכונים לשלשת ימים וגו' ונפל המחלוקת מתי היה זה הצווי וקבל הוראת כל א' מהם למה שדומה בעיון הש\"ס ממנו בזה המקום והלכה כראב\"ע: " + ], + [ + "אמרו טמאה וטהורה ר\"ל השכבת זרע עצמה כפי מה שביארנו בפתיחה ששכבת זרע של עובד כוכבים טהורה: ואמר כבדה את הבית כנוי לקנוח אבר מאבריה אחר המשגל עד שלא ישאר לשכבת זרע רושם האחוז בגוף וכל בעל קרי אם לא השתין קודם הטהרה הנה בעת שישתין יטמא כי אז תצא השארת הזרע הנשאר בחלל האמה ור' יוסי אומר שתכלית מה שישאר משכבת זרע השארית תוך הגוף לאיש חולה או זקן לפי שהם לא ידחום בחוזק אמנם איש בריא או ילד ואפילו היה חולה הנה הוא טהור לפי שתצא בכח שלא תשאר לו רושם תוך הגוף והלכה כר\"י: \n" + ], + [ + "טמאה ע\"ג רוקה. שהוא כמו איש טהור שנגע ברוק הנדה אשר ישוב ראשון לטומאה כמו שביארנו בפתיחה ותהיה מותרת לבעלה: \n", + "ואמר כאילו לא טבלה הוא שתשאר אב הטומאה ותהיה אסורה לבעלה ולר\"ש שירפה את ידיו ויכנסו המים לידיו ולאלה הכלים ות\"ק אמר שהם טמאים גזירה שמא לא ירפה: \n", + "ובית הסתרים פנימי הגוף כמו פנים האף והאוזן ופנים הפה: \n", + "ובית הקמטים. היא הערוה וקבל הוראה על זה מאמרו (ויקרא ט״ו:י״א) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וידוע שהזב לא יועילהו רחיצת הידים בעודו טמא ואמנם ירצה באמרו וידיו לא שטף במים שהוא לא טהר ואמר ידיו להודיעך שלא יחויב טהרה זולת מה שיראה מן הגוף טהרה בעת שיטהר הגוף והוא אמרם (שם) ורחץ בשרו יכול אף בית הסתרים תלמוד לומר וידיו לא שטף במים מה ידיו בנראה אף כל בשר בנראה פרט לבית הסתרים ואמרו לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה בשעת טבילה מדיחה קמטיה ואע\"ג דתנן (נדה דף סו:) בית הקמטים ובית הסתרים אין צריכין שיבואו בהן המים נהי דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבא במים בעינן ר\"ל שהיא תהיה מכינה אלה הקמטים שיבואו מים בהם וממה שימנעו ממנו בעת הטבילה שלא יקפוץ במקוה ולשון התוספתא (פ\"ה) הקופץ למקוה הרי זה מגונה והטובל פעמים במקוה הרי זה מגונה והאומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה וממה שראוי שתדעהו ששיעור מקוה הוא מ' סאה הוא מלא מקו' יהיה בארכו וברוחב אמה ברום ג' אמות וכן כל מקום תהיה שבירה גדולה חללו זה השבר על איזה תבנית שיהיה וכבר ידעת שאמה כ\"ד אצבעות האצבע רוחב גודל מאצבעות היד וכבר הכפלתי ענין אלו המדות פעמים רבות ואין הלכה כר' שמעון: \n" + ] + ], + [ + [ + "כוונת חוצצין שמבדילין בין המים והגוף או השער המחובר בגוף כי שער הגוף יחוייב שיכללוהו המים כמו שיכללו הגוף: \n", + "והרצועות. שבראשי הבנות יקשרוהו על השער ועל הגבות יחד והלכה כר' יהודה בחוטי שער ואפילו קשרן על ראשו תכלית הקשר: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו בכ\"ט מכלים קלקין שהן ארוגי שער כמו שרשרות הנגבלות מן השער לקשור הבהמות וכיוצא בהן ואמר ששער גב החזה ושער גב הערוה אם נתאבך ונתקבץ בכוונה ונאבק ושב כמו שרשרת הנה הוא חוצץ ולכן כלי משגל באשה אם לא תתקין עצמה בחפיפה קודם הטבילה הנה במה שיש שם מן הזיעה ומן הזוהמה תהיה חציצה כי לזה המקום ישפכו המותרים תמיד וכבר הוסיפה התוספתא (פ\"ו) בזה ביאור ואמר ר\"ש שזורי אומר בית סתרים באשה בנשואה חוצץ בפנויה אינו חוצץ וסיבת זה כי הפנויה לא תחוש מזה ולא תקפיד על היותם בלתי נקיים ולזה לא תחוץ החלאה הזאת פירוש זה הלכלוך כפי מה שיתבאר מענין ההקפדה: \n", + "ולפלוף שבעין הליחה אשר תתקבץ בעפעפיה ובקצת העין הנקרא מאק: \n", + "והגליד שע\"ג המכה הקליפה אשר תעלה על החבורה: \n", + "והרטיה היא משיחה: \n", + "שרף היבש. משרפים היבשים: \n", + "וגלדי צואה. קליפות הזוהמא אשר יתהדקו על הגוף: \n", + "ומלמולין הם הגרגרים אשר יתעגלו על הידים כשילוש אדם בצק או חומר ואח\"כ יחכך ידיו זה בזה להסיר מעליהם הבצק או החומר: \n", + "וטיט של מרקה הוא טיט יותר עב מטיט של יוצרין יחככו בהם הכלים הנסדקין לסתום סדיקתם ונתבאר בתוספ' (פ\"ז) שיתדות הדרכים הוא הטיט אשר יתהוה בדרכים ואפילו בזמן הקיץ ילכלכו בהן הבגדים הנה זה הטיט חוצץ ולא יתאמת טהרה למי שיהיה על גופו ואין ראוי ג\"כ טבילה בו אם היה בכלל המקוה כפי מה שקדם והוא אמרו שאין טובלין בהן ולא מטבילין וקומקומוס הקומקום אשר יהיה בהן המים ויכבו בהן הגחלים וישארו מכובים אלא אם שפשף שיחכך פנימי בידו ויניח הפחם בידו עד שלא יתעכבו במקום אחד ויחוצו המים ממנו ואין הלכה כר' יוסי: \n" + ], + [ + "קלקי הראש ובית השחי. הפנימיות אשר יסתלסל השער וישוב כמו לבד אמנם שער הראש או שער האורבים ובית הסתרים באיש ר\"ל קלקי בית הסתרים באיש לפי שהוא לא יקפיד על זה וכונת מקפיד שישתדל על זה הדבר ויחוש וירצה סורו. ואינו מקפיד שלא יחוש על זה הדבר ולא יקפיד אם ישאר על גופו או לא ישאר ודע שעיקר זאת השאלה שאם יהיה הדבר החוצץ על גופו כמו טיט ובצק ומה שדומה להם מן הענינים המבדילים וכללו גודל שטח הגוף והוא חושש ומקפיד על השארותו וחפץ בסורו מגופו הנה הוא חוצץ ולא יעלה לו טבילה עד שינוקה גופו ממנו ויטבול אחר זה אמנם אם לא היה מקפיד עליו אין חוצץ אע\"פ שיכלול רוב הגוף וכן אם היה הדבר החוצץ על מיעוט גופו אינו חוצץ ואפילו אם היה חפץ בסורו ומקפיד עליו זהו דין תורה אך מדרבנן כל המקפיד עליו חוצץ ואפי' היה מיעוט גופו גזירה משום רובו וכן גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד והוא אמרם דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ומיעוטו ואע\"פ שמקפיד אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד ולא חייבוהו החציצה ג\"כ למעוטו שאינו מקפיד משום מעוטו המקפיד באשר מעוטו המקפיד עצמו גזירה ולא גזרינן גזירה לגזירה הנה התבאר לך מזה כולו שכל מה שיחפוץ על סורו מגופו וירצה זה חוצץ ואפי' הי' הפחות שבשעורים והוא אמרו שם כל המקפיד עליו חוצץ וכל מה שלא יקפיד ממנו אם סר אם נשאר אינו חוצץ ובתנאי שלא יהיה זה על רוב גופו ושמור זה העיקר תמיד כי הוא ענין החציצה ואין הלכה כר\"א בהשוותו איש ואשה: \n" + ], + [ + "לפלוף שבעין. הליחה אשר תהיה בתוך העין אם תחלה: \n", + "ולכלוכי צואה. חלאת הזוהמא והיא לחות: \n", + "וצואה שתחת הצפורן. זוהמת הצפרנים: \n", + "כשות של קטן. הוא השעיריות אשר יהי' על גופות הנערים הקטנים והוא דומה לשער דק מאד [ובפ\"ב] מעוקצין אמר כשות של קישות ר\"ל שעיריות הפיקוס. אמרו שהוא מן האדם לא יטמא אם נגעה טומאה בזה השעיריות ולא יטמא ג\"כ ר\"ל שאם היה נער טמא באחד מאבות הטומאה ונגע מי שנגע בשערת גופו הנה זה אשר נגע לא יטמא. והקרום אשר יקשור על החבורה בהפך זה שהיא תיטמא ותטמא אמנם זכר זה הדבור הנה ואע\"פ שאינו מכוונת החציצה לפי שזוכר משפטי קרומי החבורה בחציצה: \n" + ], + [ + "בקצת הנוסחאות יש המור. והוא המוסק ובקצתם חומר והוא עפר דבק דומה לזפת. ", + "ודרגש כסא קטן יעלו בו לכסא יותר גדול הימנו: ", + "ונקיים. נקיים: ", + "ובלוסין. מלוכלכין וסבת זה שאם היו נקיים הנה הוא יחפוץ בסור זה הלכלוך ממנו ואם היו מלוכלכים לא ישאל מזה אם יסור או ישאר וזה לפי העיקר הקודם כל המקפיד עליו חוצץ והוא הסבה באומרו על מטה של בע\"ה חוצץ ועל של עני אינו חוצץ: ", + "ואוכף. הוא האוכף והוא העור יעשה להשים על החמורים בעת נושאים המשא: ", + "וזקקין. אותם שיעשו הזקק וישאום על אלו האוכפות ולא יקפיד כלל בלכלוכם: ", + "ומרדעת. הברד\"ו ואמר רשב\"ג שאילו לא יהי' על זה הברד\"ו אלא כאיסר האיטלקי אשר משקלו ד' גרגרין שיעור חוצץ ואם יהיה פחות אינו חוצץ ות\"ק לא יתן בזה גדר אלא איזה שיעור שיהיה חוצץ והלכתא כת\"ק: " + ], + [ + "בנאים. הם ת\"ח ונקראו בנאים מפני שהם עוסקים בבנינו של עולם. ובור הוא אשר אין לו ידיעה ולא מדה מעולה כמו שביארנו באבות (פ\"ב) ומחוייב אצלנו ת\"ח שיהיו בתכלית מן הזכות ונקיות הבגדים ישימו ההשתדלות בבגדים הנקיים ובש\"ס (שבת דף קיד.) על זה ציווין רבים ושם נאמר שכל ת\"ח שנמצא רבב בבגדו הנה הוא מחוייב מות ומן החיוב הזה נהיה שת\"ח יקפידו על לכלוך בגדיהם ואפילו מצד אחד והלכתא כר' יוסי: \n" + ], + [ + "קייצין. אותם אשר ייבשו הפירות כי אלה כולם ללכלוך מלאכתם וגעלם בה יהיו מטפחותיהם כן ולא יקפידו על לכלוכן אם תסור או תשאר ולכן אין בה משפט החציצה אם יהיה עליהם זפת או מה שדומה לה וזה הכלל אמתי וכבר קדם ביאורו על השלימות ואין הלכה כר' יהודה: \n" + ] + ], + [ + [ + "אמרו פה שלא מרקן הוא לקוח מן ומורק ושוטף במים (ויקרא ו׳:כ״א) והכונה שהוא יניח ידו ביד הכלי עד שיכניס המים בו כי רוב הידות הם חלולות ואמרו או שמרקן ונשתברו רומז אל כלי המתכות לבד אם תשבר היד ולא יבנה אבל נתמעך קצתו אשר אי אפשר למים להכנס לאלה המקומות המגולים וכן ביאר בתוספתא שהדיבור בידות החלולות וכאשר אפשר בהם שיתגלו. הטבילו דרך פיו שישים פי הכלי למטה על פני המים ומושבו מלמעלה כי המים לא יגיעו אל תוך הכלי כולו כי האויר ישאר בו מוחש וידחה המים: ", + "וזיבורית. הוא הדבר החסר שאין המים נכנסים ואשר ירצה בו פה הוא אשר הטביל את הכלי ולא ישקיע קצותיו בטבילה אם יהיה לו זויות ותוספות ואולי היה בקצת הכלים תוספות מה היו קורין אותו זיבורית אי אפשר שיכנסו בה המים עד שיטה על צדה. פי השקוע לתוכה שתהיינה השפתות כפופות לתוך הכלי כזאת וברוב לא יעשה כזה: ", + "וקלמרין הדיוטות. בלעז קלמ\"ר וזאת תעשה מעופרת כפופה לתוכה עד שאם תתהפך לא ישפך מה שיש בה מהדיו והוא ברוב נעשה אצלנו והנה בלי ספק תצטרך שינקב בצדה עד שיבאו המים לזאת הכפיפה וזו היא צורתו: " + ], + [ + "כסת עגולה. עשויה מעור בהיקף ורוב מה שיעשו אותה הם הסוחרין ובעלי הרכיבה תחת מרכבם בעת שבתם לקנות ולמכור והיא תפורה מכל צד ואין לה פה יצא ממנה המלוי ויושם כשאר הלקוחים ואמנם תתפר על מלואה כשאר המשכבות: \n", + "וכדור. כדור אשר ישחקו בו אנשי הצחוק: \n", + "והאמום והקמיע השמירה. ותפילה הוא תפילין של ראש או של יד אע\"פ שלאלה כולם יש חללות אחר שלא נעשו למלאת ולהריק אבל להשאר בענינם המלאים עד שיחתכו הנה משפטן כמשפט הגוף הבלתי חלול כמו שהתבאר בכללים אשר זכרנו: \n" + ], + [ + "קשרי העני. הקשר אשר יקשרו בגדיו אם יקרעו ואשר אין כונתו להתירן וכן קשרי הנימין והם הקשרים אשר יקשרו קצוות פתילין היוצאין מן הבגד ואל ביאניס וכיוצא בהן: \n", + "וחבט של סנדל. לולאות האזנים: \n", + "תפילה של ראש בזמן שהיא חוצה. אם תהיה רחוקה מן הקציצה רוצה לומר שתהיה הלולאות אשר יבא בה רצועות התפילין כבר נתפר עליה עור עד שתתערב הקציצה עם הרצועה. ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת רוצה לומר שלא תהיה ממעדת ברצועה אבל נלחצת על המקום שלא ימעד ממנו. וכבר ביארנו פעמים שחמת הוא הנוד ותרמיל כלי עור ישאוהו הרועים: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו בכ\"א מכלים פרקסין שהן חלוקין אשר להם קשרים ולולאות ואמרו שבכתף רוצה לומר קשרי הלולאות שבכתף בקצת הבגדים. ורצועות של סנדל אשר יכניסום בלולאות האישכפים לקבצם ולקשרם וכונת שצריך למתח שימשוך הקמטים במים ויסירו קמטיו כי הוא דבר רחב יקמט ויכויץ וכ\"ש העליון מהם. ומדרך הבגד שאם יושלך במים יתבעבע על פני המים ויעלה מקום ממנו וישפל אחר בסיבת האויר אשר תחתיו וזהו ענין אמרו עד שיתבעבע רוצה לומר שישטחהו במים עד שיבעבע ומזו הכונה שחין פורח אבעבועות (שמות ט) וכאשר יאריך לעמוד הבגד במים ויטפח יסור זה הבעבוע לפי שהוא אם הפשיטו פעם אחר פעם יצא האויר כולו והוא אמרו וינוחו מבעבוען: \n" + ], + [ + "ידוע הוא ששלשלת מחוברת מטבעות וכאשר יגיע אל י' טפחים או אל ארבעה אל קצת טבעות מטבעותיו אמר תנא קמא שהוא יטביל עד מקום המדה לבד ור' טרפון אומר שהוא יטביל הטבעות כולן אשר תגיע המדה לקצתן ואין הלכה כר' טרפון ולא כר' יהודה: \n" + ], + [ + "כבר זכרנו שהמים אם יטמאו יטהרו במי המקוה וזה כשיושמו בכלי ותשים זה הכלי במקוה עד שיצופו המים אשר במקוה על פני המים אשר בכלי ואז יטהרו אלה המים כמו שהתבאר במסכת ביצה (דף יח:) וכן יטהר הכלי גם עם המים אשר בו יחד ואם היה הכלי טמא רוצה לומר שיקבל טומאה וזה במים לבד אמנם שאר המשקים הנה לא יטהרו לעולם אחרי הטמאם ועוד נבאר זה בד' ממכשירין שאמרו ב\"ש שבעת טהרת המים הטמאים לא יטהרו אלא במקוה ממינו שאם היו מים חמים הנה טהרתם במקוה שיהיו מימיו חמים ואם היו המים מרים הנה טהרתם במקוה שיהיו מימיו מרים כי הכונה בטהרת המים שהוא ישוב עם מי המקוה כדבר אחד ויראה זה במים כמו שביארנו אמנם אם היה זה הכלי טמא מלא משקים זולת המים והטבילו כאילו לא טבל כי אלו המשקים לא יטהרו במי מקוה ואם יהיה בזה הכלי מי חטאת אשר הוא מים ואפר הנה לא יצטרך שיהיה הכלי מלא אבל קצתו ורובו רק מצד שתכנס מי המקוה לתוך הכלי ויגברו על מי חטאת שבכלי ואז יטהר הכלי וא\"ר יוסי שאפילו יהיה זה הכלי מכיל שלשים סאה והיה בו רביעית ממי חטאת והטביל הכלי כולו במקוה הנה הוא ישאר בטומאתו כאילו לא טבל עד שיסור מה שבו ממי החטאת ויטבילו ריקן ואין הלכה כרבי יוסי: \n" + ], + [ + "לא אצטרך שאבאר כל פעם שהוא אמנם רצה לומר במשקים שבעה משקים וכבר ביארנו בראש טהרות שחצי פרס כביצה ומחצה וביארנו מדת הרביעית פעמים רבות והיות האוכלים כולן מצטרפים קצתן לקצתן וכן המשקים להשלים מהם השיעור מאמרו (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל ואמר (שם) וכל משקה אשר ישתה וגו' אמנם המקוה לא ישלם שיעורו בשאר משקים אמנם צריך שיהיו מ' סאה כולם מים לאמרו השם יתעלה (שם) מקוה מים ולשון ספרי מקוה מים לא מקוה כל המשקין כולם ולזה יפסלו המשקין כולן המקוה אם נשתנה מראהו כמו שקדם ולא יוסיף בשיעורו כמו שביארנו: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו שהמים לבדם בלתי שאר המשקין הם אשר יטהרו אם נשאם בתוך זה המקוה ולכן אם טבל זה האיש ויש מים טמאים באסטומכא יטהרו להגיעם בתוך המקוה והוא אמרו מפני שהם טהורים בגוף לפי שנטהרו והם בתוך האצטומכא להגיען בתוך המקוה ולכן אם הקיאן שמה יהיו טהורים וזה אשר בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת לא תטמא הטבעת לפי שהוא מציל עליה וכן אילו אכל בשר המת ונכנס לאהל לא יטמא האהל כמו שהתבאר באחד עשר מאהלות והיא בתוספתא כלים הבלועין מצילין על הטהורין מליטמא והחץ אשר הוא תחוב בגוף הנה יתראה קצהו בשטח הגוף ואז יהיה חוצץ כמו אילו היה על שטח הגוף והנה ישקע בבשר וישוב תוך הגוף ולא יקפיד בו אז ואפילו היה חץ טמא: \n" + ] + ] + ], + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה מקואות", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Tahorot" + ], + "sectionNames": [ + "Chapter", + "Mishnah", + "Comment" + ] +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oktzin/Hebrew/Vilna Edition.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oktzin/Hebrew/Vilna Edition.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..62bbf239809a029ca31ee05037808ef4abfdbfa6 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oktzin/Hebrew/Vilna Edition.json @@ -0,0 +1,167 @@ +{ + "language": "he", + "title": "Rambam on Mishnah Oktzin", + "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957", + "versionTitle": "Vilna Edition", + "status": "locked", + "license": "Public Domain", + "digitizedBySefaria": true, + "versionTitleInHebrew": "מהדורת וילנא", + "actualLanguage": "he", + "languageFamilyName": "hebrew", + "isBaseText": true, + "isSource": true, + "isPrimary": true, + "direction": "rtl", + "heTitle": "רמב\"ם משנה עוקצים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Tahorot" + ], + "text": { + "Introduction": [], + "": [ + [ + [ + "יד. ר\"ל העץ המחובר בצמחים הנאכלין אשר יאחוז בו האוכל בעת האכילה או יתלה ממנו כשרוצים להצניעו כגון האגסים והתפוחים והענבים וזולתם מן הדומה להן כולן נקראים יד: \n", + "ושומר. הוא הדבר אשר ישמור האוכל ויעמוד זמן בסבתו כגון קליפת אגוזים וקליפת השקדים וזולתם מבעלי הקליפות וכן אם היה הדבר הנאכל צומח על עץ וסובב אותו כמו עוקץ התמרים אשר עליו גרעיני התמרים ועוקץ הענבים אשר עליו גרעיני הענבים הוא ג\"כ שומר ומה שהיה מן העוקצים חוץ מן האוכל שאין גרעין עליו הוא מכלל הידות ואמר הקב\"ה בטומאות זרעים (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טמא הוא לכם ובא הפירוש (חולין דף קיח.)לכם לכל שבצרכיכם ר\"ל כל מה שיש לכם בו צורך והוא לכם עזר כמו הקצוות אשר יאחזו בהם בעת האכילה הרי הם מטמאים כטומאת הצמחים ההם ומסקנא בגמרא אחר משא ומתן גדול וראיות מן הפסוקים שהם מיטמאות ומטמאות ר\"ל כי כשנטמא האוכל עצמו נטמא קצהו אשר הוא היד וכשנטמא הקצה ההוא אשר בו סיוע לנו ונגעה בו טומאה נטמא הצמח עצמו וגופו של אוכל והוא ענין אמרו מיטמא ומטמא ר\"ל דהיד מיטמא כשנטמא האוכל והאוכל מיטמא כשנטמא היד ולפי שעמד הדין הזה בידות אוכלים מפני שנאמר טמא הוא לכם כמו שביארנו ומצאנו הפסוק שאמר ג\"כ בטומאת זרעים וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע ואין צורך לאמרו אשר יזרע בתחילת העיון לפי שכל זרע אין ספק כי הוא יזרע ובאה הקבלה (שם דף קיז:) לומר כי ר\"ל כי הוא מטמא והוא כעלין שדרך בני אדם שיוציאו הדבר ההוא כך לזריעה ואמרו כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטין בקליפתן ושעורים בקליפתן ועדשין בקליפתן וזהו השומר כמו שביארנו ואח\"כ אמרנו למה הוצרך הכתוב לרמוז לנו כי שומרין מיטמאין כיון שידות האוכלין אשר אינן שומרים הזרעים ואינן סבת עמידתן אמרנו שהם מיטמאין כשנטמא האוכל והאוכל מיטמא כשהן מיטמאין קל וחומר הקליפות אשר הם דבוקים באוכל והסבה בעמידתו ושמירתו שהם מיטמאין ובאה הקבלה (שם דף קיח.) ואמרה כי הכונה ברמיזתו להם הוא להודיענו שהם מצטרפין וכשיהיה כביצת אוכלין באוכל וקליפתו הוא מטמא זולתו טומאת אוכלין כמו שנתבאר פעמים ונתברר לנו מזה כי הידות תיטמא מן האוכל ויתטמא האוכל מהן ואינם מצטרפין עם האוכל להשלים בהם יחדיו כביצה ותטמא זולתה אבל השומרים הרי הם עם היותן מטמאין ומתטמאין כידות הם הוסיפו על ידות בהיותם מצטרפין לאוכל להשלים השיעור ר\"ל כביצה ולא הוצרך לומר לא מיטמא ולא מטמא ולא מצטרף לפי שזה מבואר מאד מאד כיון שהידות אשר הן טמאין ומטמאין אין מצטרפין כ\"ש דבר הנאמר בו לא מיטמא ולא מטמא שהוא אינו מצטרף: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו פעמים כי הקפלוטות הם כרתי המפורסמים ופיטמא שלהן הן גרעינין אשר בה קבוץ הגידים אשר בראש בצל והשום והכרתי והם דמות חוטין מלופפין מסובבין והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל הוא הלב אשר בבצל אשר יצמח בקנה הזרע: \n", + "וחזרים. חסא: \n", + "וצנון. בלשון ערב פולו ונפוס הצנון הידוע בלשון ערב באלשאמ\"י אלה כולם סבר ר\"מ שהן מצטרפין לאוכל ר\"ל אלה הגידים והשרש הטמון בקרקע מן הצנון יש בקצהו גיד דק והוא אשר נקרא צנון גדול ובצידי ראש הצנון כל זה נקראין גידין דקין כמו גידים חותכין אותן המוכרין בעת המכירה ביד וישאר מהם שארית והם נקראים סיב לפי שהם דקים דמות חוטי הלוף. והמינתא ממין הנקרא בערב נענ\"ע ופיגם בלשון ערב אל פיגא\"ן והוא אל סד\"ב וכשימשכו גרעיני החטה מן השבולת ישאר מקומה כדמות שלשלת ובו חליות חליות ולכן נקראו שדרה של שבולת והיא ג\"כ שומר מכלל שומרין כמו שביארנו והלבוש שלה הוא הקרום אשר על הגרעין מהחטה והסיג של רצפות האבק אשר יארג על קצת הצמחים והיא רצפות דמות אריגת העכביש וכבר ביארנו ענין אמרו מטמאין ומיטמאין באיזה מקום שאמרו במסכת הזאת וא\"צ שאחזירהו כל פעם והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר\"א: \n" + ], + [ + "מבואר הוא כי אלו אשר מנה הם ידות בלבד ועל כן אינן מצטרפין כמו שנשתרש לך: \n", + "ופרכיל נקרא שבט משבטי הגפן שנכרת ובו אשכולות ענבים תלוים ממנו וקבוצין פרכילין ובש\"ס (ביצה דף ל:) אמרו פרכילי ענבים. זנב האשכול שריקנה כשהוסרו הגרעינין מתחת האשכולות ונשאר העץ אשר היו בו הענבים והורק ועל כן צריך ממנו שיעור גדול להתלות בו מה שנשאר מן הענבים בעליונות של אשכול וידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה יחבר אותן דמות קצת הלולבין והוא נקרא מכבד של תמרה לפי שהוא דמות יד המטאטאים ויצא מן הקצה הזה העבה אשר הוא דמות קצה הלולבין שבטים דקים ארוכין יהיה באורך כל אחד מהם שני זרתות או שלשה והאחד מן השבטים הדקים נקרא שרביט של תמרה ובו יהיו התמרים צומחים ומלעין והוא השער השחור בלתי חלק אשר בראש השבולת: \n" + ], + [ + "קליפת קולסי הכרוב. ראשי הכרוב הגדלים ויצא מהן גידים מסתבכין חותכין אותן ומשליכין אותן בעת המכירה והם שרשי קולסי כרוב ותרדים בלשון ערב סל\"ק וחלפות תרדין הם שרשיהם אשר ישארו בקרקע ויצמחו שניהם וע\"כ נקראו חלפות מן חליפות ואמר את שדרכן ליגזז וליעקר ונעקרו ר\"ל כל מה שדרכו שיכרת ויחליף מהגידים באלה והסבכים ונעקרו בשרשיהם עם הצמחים האלה הנה אינו מטמא ולא מיטמא ולא מצטרף ורואה רבי יוסי שכולן הם מטמאין ומיטמאין חוץ מן הסבכים אשר יוציאו בראשי הכרוב והלפת שהן אינן ראוים לדבר ואין הלכה כר' יוסי: \n" + ], + [ + "בססן. כתתן ורצצן מלשון (ישעיהו ס״ג:י״ח) בוססו מקדשך ובריית אשכולות והענבים היא שיוצאין מן האשכול אשכולות אחרים קטנים ופירוש פסיגא של אשכולות חתיכה של אשכולות ר\"ל שהוא חתך אותם מאותן אשכולות קטנים אשר לא יצא מהם אלא אשכול אחד והיא מלאה גרעיני ענבים בלבד וכמו שרביט של תמרה כשיסיר הענבים או התמרים ממנו וישאר אותו הגיד הדק אינו אוכל ולא יטמא ואם הניח בקנה ואפילו גרעין אחד כבר חזר העץ בכללו שומר לגרעין ההוא ור\"א אומר כי הפולין בלבד אין הקנה שלו שומר ושאותה קנה אינו צורך בו אבל שאר קטניות העץ הוא שומר להם ואפילו לא ישאר אלא גרעין א' לפי שאוהב האדם לחפוש אותו גרעין בין העצים ויתענג בזה והוא ענין אמרו רוצה במשמושן ואין הלכה כר' יוסי ולא כראב\"ע: \n" + ], + [ + "עוקץ. הוא קצה הדבר: \n", + "וגרוגרות הם התאנים היבשים: \n", + "כלוסין מין מן התאנים דקים: \n", + "וחרובים בלשון ערב כרוב: \n", + "ודלעת בלשון ערב כלאני: \n", + "ואגסין בלשון ערב אגסן: \n", + "קרוסטמלין ופרישין בלשון ערב אספרגל: \n", + "ועוזרדין וקינרס ואין הלכה כר\"א: \n" + ] + ], + [ + [ + "שלא כבשן אלא למראה. רוצה לומר ליופי לא לאכילה ע\"כ אינן מטמאין לפי שאינן מאכל וכשות של קישות כשות בלשון ערב זנב והוא כעין שערות שנמצא על הקישות בעת חתיכתו והנץ שלו הפרח אשר בקצהו ואמר רבי יהודה כי הכשות הזה והנץ ואע\"פ שאינן נאכלין כל זמן שהתגר מוכר הקישות רוצה בקיומם כדי שיראו הקשואים חתוכין בזמן קרוב ולפי שהוא רוצה בקיומן מטמאין כמו שמטמאין האוכלין ומצטרפין לכלל הקשואים לפי שהם כמין שומר להן כיון שהיא תשמור עליו ענין שיקפצו בני אדם על קנייתו בהן ואין הל' כר' יהודה: \n" + ], + [ + "גלעינין. הם נויי הפירות מכל פרי שיש לו גרעינין בתוכו כתמרים והזיתים ואגסים וזולתם הושמו כולם במדרגות ידות אוכלים. וחותל לפוף. מלשון (יחזקאל ט״ז:ד׳) והחתל לא חותלת וזה כי על נוי התמרים קרום מפריד בין הגרעין ובין האוכל של תמרים ולפי שאמר כי הגרעין הלח מצטרף לאוכל לפי שהוא שומר לו לפי שאם יסור הגרעינים תתחלחל הליחה ותפסד וגרעין מן הפרי היבש אינו מצטרף לפי שאינו שומר אותו ואם יוצא אותו גרעין לא יפסד הפרי אמר ע\"כ הקרום אשר על גרעין הלח אינו מצטרף לפי שאין אותו הקרום השומר אלא הגרעין עצמו והקרום הזה ג\"כ נפרד מעצם הלח אמנם הקרום אשר על גרעין התמרים היבשים הוא דבק בעצם התמרים והוא השומר לא הגרעין ואילו סר הגרעין ונשאר הקרום לא תפסד התמרה ולפי שאמר כי אילו יצא קצת הגרעין מן הליחה שהוא מצטרף ביאר כי תכלית מה שיצטרף ממנו הוא מה שכנגד האוכל ובתוספתא (פ\"ב) הרוטב שנאכל חציו וחציו קיים כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף וכן העצם כשהוא בתוך הבשר וקצהו יוצא מן הבשר אנו רואים אותו כאילו נחתך מה שיצא מן הבשר וכל מה שהיה ממנו תוך הבשר מצטרף לתשלום כביצה וכבר ביארנו בטהרות (פ\"א) כי העצם מצטרף לפי שהוא גם כן שימר בבשר וכשהיה הבשר מדובק בעצם לבד והעצם מגולה ולא היה הבשר סובב אותו מכל צד א\"ר ישמעאל שאנו רואים העצם כאילו הוא מקיפו כלומר אם יש בבשר שיעור שנוכל להקיף ממנו העצם כטבעת מצטרף ואם לאו אינו מצטרף וחכ\"א שכנגד האוכל מצטרף אנו רואין כאילו כבר נחתך מה שאינו תחת הבשר ויצטרף כל מה שתחת הבשר לבשר אע\"פ שהבשר אינו סובב בעצם אנו רואים אותו שכבר סר עד שלא ישאר מגוף העצם אלא שיעור דק מדובק בבשר כדקות שבט האזוב אשר עם דקיתו כבר מצאנוהו שומר למה שעליו מן העלין: וסיאה בלשון ערב אל פודנג וקורנית אל חנטה ואלה השלשה מינים הם ממיני האזוב והלכה כחכמים: \n" + ], + [ + "נימוק מקצתו. נתחלחל קצתו ורפה ונכנס וחזר שאינו ראוי לאכילה ועל כן אינו מצטרף עם היותו מחובר ומגיע לגרעיני הרמונים או לזרע האבטיח וכן אילו היה המקום אשר נרקב ונפסד בתוך הרמונים או האבטיחים אינו מצטרף ומקליפות רמונים דמות כוס סובב בראש הרמון ושפתו עשויה תלפיות דמות שיני המסרק ועל כן נקרא מסרק כי המסרק הוא הנקרא בל' ערב אלמש\"ט והוא כשקולף והושלך אין נראה דבר מגרעיני הרמונים ועל כן אמר ר' אליעזר כי הוא אינו שומר וכשנקלף הכוס הזה ג\"כ ימצא בהן כדמות ראש השדים משופע ויוצא על שטח הרמון ירוק והוא הנקרא פיטמא של רמון וכשתכרת אותו פיטמא ולא תשרש בכריתה לא יגלה ג\"כ גרעיני הרמונים וזה הכוס כולו מלא מפרח ירוק דק נשאר בתוכו אחר שיתבשלו הרמונים בתכלית הבישול והוא הנץ שלו הנזכר כאן ואין הלכה כרבי אליעזר: \n" + ], + [ + "כבר ידעת כי הקליפות הם כלם שומרים לאוכל ועל כן הן מצטרפין וקדורה ר\"ל חתוכה לפי שאינה שומרת לזולתה כשנחתכה וקליפה החיצונה בבצל הדקה מאד אשר אין שם דקה כמותה והוא דמות הרבד והוא הנופל בעת משמוש בבצל והיא אשר שמים אותה הרופאים על המורסות כשנפתחו ותמשוך מהן הליחה בכח ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "המחתך לבשל אע\"פ שלא מירק וכו'. מירק שיפליג בחתך עד שיתבאר הדבר הכרות וכיון שכוונתו לבשלן אינו מתכוין שישאר אותו דבר חתוך מחובר לפי שהבשול ירקקהו ויפרידהו אמנם אם היתה כוונתו לשליקה או לכבישה או להניח הירק ההוא על השלחן הרי זה חבור לפי שכונתו שישאר מחובר קצתו בקצתו כדי שתקל הוצאתו או מערכתו: \n", + "התחיל לפרק. כשהתחיל לפרק אותו חיבור אין אנו אומרי' כיון שהתחיל לפרק גלה דעתו שאין רוצה שישאר דבר ממנו מחובר ונאמר בכל אינו חבור אבל הדבר ההוא אשר פירק בלבד הוא אשר אינו חבור וכל מה שנשאר מדובק הוא חבור: \n", + "אמנן. גדלן וחבר קצתן לקצתן מלשון (אסתר ב׳:ז׳) ויהי אומן את הדסה והענין שהוא לוקח האגוזים והם לחים ומחתכם בעליהם ומקבצם בעבות בחוטים או בקליפה עד ששמם בחבל אחד בגוף מחובר כדי שיקל משאן. וחמרן נתנן קצתם לקצתם מלשון (שמות ח׳:י׳) ויצברו אותם חמרים חמרים והכונה שהוא קבץ עליהם בעבות עד ששבו חבל אחד כדי לתלות ולעמוד זמן כמו שעושין אצלינו במערב בבצלים אשר רוצין לאצרן אח\"כ אמר כי האגוזים והשקדים ר\"ל האגוז האחד והשקד האחד האוכל שלה וקליפתה חבור זה לזה כמו שקדם כי הקליפות שומרים להם כל זמן שהקליפה מחוברת באוכל חבור טבעי אכן כשסרה הקליפה אין ספק כי אינו מיטמא ואף על פי שהחזירה למקומו וכשנשברה הקליפה ונשאר עמו האוכל והיתה שבירתו מעוטה כגון בקיעת כלי החרס הרי זה חבור עד שתתרצץ הקליפה ואז אינו חבור והוא אמרו עד שירצץ מלשון (שופטים י׳:ח׳) וירעצו וירוצצו ואע\"פ שהוא כתוב במשנה בסמ\"ך זה בלשונם עובר: \n" + ], + [ + "ביצה מגולגלת. בלשון ערב נמרש\"ת ופירוש יגוס יכרות אומר כיון שיקלוף ממנה מקום אחד לשתותה משם אותו קליפה כולה הנשארת אינה חבור לפי שאין להשמירה בו כיון שנפתח ממנה מקום א' לפי שהיא שותתת מן המקום ההוא אבל אם היתה שלוקה קשה הקליפה כולה הוא שומר לכל חלק ממנה ועל כן מצטרף עד שירצצו כולה ואז לא תצטרף והענין הזה בעצמו הוא בעצם אשר (אין) [יש] בו מוח לפי שהמוח אוכל והעצם הסובב אותו שומר והוא מצטרף עמו עד שירצצו: \n", + "והרמון שפרדו. פירד גרעיניו בתוך קליפתו והרבה עושים זה כשנגבה קליפת הרמון עד שישארו הגרעינין בתוך הקליפות מתנועעים חבור: \n", + "עד שיקיש עליו בקנה. עד שיכה ברמון בקנה או בשבט עד שינועו מה שנאחז בקליפה מגרעיני הרמון ואז לא תשאר הקליפה חבור לגרעינין ולא תצטרף: \n", + "ושלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור כמו שזכרנו במסכת פרה בפ' אחרון אמנם לפי שאין לו לחבור הזה להשאיר ולעמוד אבל יפרד אמרו כי כיון שיתחיל להתיר אנו חושבין אותו כנפרד ואינו חבור: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו כי חזרים חסא ואין הלכה כר\"א בן צדוק: \n" + ], + [ + "צורת עלי הבצלים ידועה כי היא חלולה כדמות קנים ובתוכה ריר ידבק ביד וכן הבצל כשנגע בו המים וצמח והוא אינו מחובר לקרקע כמו שהוא מפורסם יצא ממנו לב ירוק דמות עלי בצלים ובתוכו גם כן ריר ואותו דבר הצומח נקרא בני בצלים ואומר כי אם היה הריר בתוך החללים ההם אז אנו משערין אותן כמו שהן מן החלל להשלים שיעור כביצה ואם היו ריקניות בלא ריר ממעכים אותן ביד עד שיתקבצו ותסור נפיחתן ואז משערין אותן בכביצה וכן הלחם המתחלחל החלקים כמו (פסחים דף לז.) סופגנין והוא פת סופגנית משערין אותה בכמות שהיא אלא אם היה חלל בתוכה אז יתקבץ ביד ודרך בשר העגל היונק כשנתבשל שירבה ויגדל ובשר מרובין בשנים מן הבהמות כשיתבשל מתכווץ ומתמעט ואמר שאנו משערין כביצה ממנו והוא מבושל כמות שהוא ולא נאמר זה היה קודם שנתבשל כביצה ואע\"פ שהוא עכשיו פחות מכביצה או בהפך אבל ישוער לפי ענינו אם היה חי חי ואם מבושל מבושל: \n" + ], + [ + "כשזרע קישות בכלי אינה מטמאה בהצמחתה כי האוכלים אמנם מיטמאים אחר תלישתם מן הקרקע כמו שביארנו בראשון של מכשירין ואמר ר' שמעון כאשר יצאו מן הקישואים חוץ לכלי הרי הוא כתלוש ויטמא והוא אמרו והטמא בטומאתו והטהור יאכל ואין הלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "כבר קדם לך במסכת מכשירין (פ\"א) כי הזרעים אינן מוכשרים בעוד שהן מחוברין לקרקע וכבר ביארנו בד' של מכשירין כי המים אינן מכשירין לטומאה אלא כשהן תלושים מן הקרקע אבל כשהן בקרקע אינן מכשירין וזכרנו עיקר זה השרש ובעבור השרש הזה אמר כי כלי גללים וכלי אדמה כשהם נקובים נקב שיצא ממנו שורש הצמחים והיו מונחים על שטח הקרקע והם מלאים מים כי המים ההם אינן מכשירין לפי שהוא כקרקע ואינו כתלוש וכבר ביארנו פעמים כי עציץ נקוב הרי הוא כארץ ושאינו נקוב אינו כארץ וכשנזרעו זרעים בכלי נקוב הרי הוא כאילו נתחבר בקרקע ועל כן אם נבלל במשקה לא הוכשר ואם היו הצמחים בכלי שאינו מנוקב הרי הוא כתלוש ועל כן כשנבלל במשקה הוכשר אח\"כ אמר כי העציץ הזה שאינו נקוב אשר הוא כלי ומכשיר את הזרעים כמו שביארנו וכן המשקים שבו מכשירין כשמלאהו עפר עד שפתו דינו דין טבלא שאין לה לזביז אשר עם היותה כלי היא טהורה כמו שנתבאר בב' של כלים וכן ג\"כ בכאן אינו מכשיר את הזרעים לפי שהוא לא נשאר כלי לענין הכשר ומים שבו גם כן אין מכשירין ובתוספתא (פ\"ב) אמרו טבלא שיש לה לזביז והטה על צדה אינה מכשרת את הזרעים לפי שבהטייתו אותה חזרה כטבלא שאין לה לזביז אשר אינה כלי וכבר ביארנו פעמים כי לזביז הוא השפה הגבוהה וענין אמרו אינה כלי כי אינה מקבלת טומאה: \n" + ] + ], + [ + [ + "ההכשר כבר נתבארו כלליו ופרטיו במס' מכשירין (פ\"ג) ואמנם המחשבה ענינה שיתכוין לאכילת אותו דבר ואז יטמא טומאת אוכלין וכבר נתבאר ממנה קצת במסכת טהרות (פ\"א) ויבאר תשלומו בפ' הזה: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו כי ענין מחשבה הוא שיתכוין על אותו דבר שיהיה מאכל אדם אף אם היה ראוי לעובד כוכבים בלבד הרי הוא אוכל וכבר ביארתי לך בא' של טהרות שכל מה שיטמא טומאה חמורה ר\"ל אדם ובגדים א\"צ הכשר וכל מה שלא יטמא טומאה חמורה צריך הכשר והוא אמר בהלכה הזאת כי הדברים אשר אין סופן לטמא טומאה חמורה אלא טומאת אוכלין בלבד והם עם זה אינם ידועים לאכילה על כן צריכין מחשבה ומזה הבשר שחותכין מן האדם או מן הבהמות או מן העופות והם חיים וכבר נתבאר לך פעמים בסדר הזה כי בשר הפורש מן החי אינו מטמא אמנם מטמא אבר מן החי וכן נבלת העוף הטמא לא תטמא טומאה חמורה כמו שזכרנו בראשון של מסכת טהרות וכן החלבים בכפרים צריכין מחשבה לפי שאינו מאכל אנשי הכפרים וכן הירקות המדבריות כולם אשר אינן נזרעים בגנות ואין צומחין בפרדסות ( * אינן) צריכין מחשבה לפי שאינן ג\"כ מיוחדים למאכל אדם: \n", + "ושמרקעין. בצל חריף משתמשין בו ברפואות: \n", + "ופטריות. הוא צמח אין לו שרש ולא זרע ואוכלין אותו רוב העם מבושל ושלוק והוציא רבי יהודה מירקות המדבר הכרתי המדברי: \n", + "והרגילה ונץ החלב. הנקרא בערב אלח\"ב ואמר כי באלו אין צריכין מחשבה לפי שהם מפורסמות ידועות למאכל אדם כמו הירקות הפרדסיות והוציא ר\"ש העכביות והוא הצמח שעליו קוצין הרבה ומקלפין הקוצין ומשליכין אותן אח\"כ יקלוף אותו שרש ויאכל נא או מבושל בבשר וקלוי באלפס בשמן ג\"כ והוא רב מאד בארץ המערב ושמו מפורסם במערב אל מקלו\"ב והוא מכלל מיני הקוצים ותרגום כערער בערבה כעכביתא ובבראשית רבה אמרו וקוץ זה קונדס ודרדר אלו עכביות והוציא ר' יוסי מצמח המדבר כלוסין ונאמר כי הוא הנקרא בערב ענב אל דיב ואין הלכה כשלשתן אבל אלו כולם והדומה להן הן צריכין מחשבה: \n" + ], + [ + "כבר הודעתיך כי כל מה שיטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ונבלת העוף הטהור כבר ביארנו בראשון של מסכת טהרות שהיא מטמא אדם בבית הבליעה ועל כן אינה צריכה הכשר אבל הן אוכלין טמאין בלא הכשר בלתי שיגע בה מה שיטמא אותה וכן נתבאר בגמרא נדה (דף נא.) דלא בעיא הכשר מים ולא הכשר שרץ ר\"ל שהיא טמאה כאוכלים טמאין בלתי שיגע בה שרץ ולא שאר טומאות: \n", + "וענין אמרו בכל מקום במדינות ובכפרים והעיקר מה שזכרתי לך כי כל מה שדרכו להאכל במקום אחד ולא יאכל במקום אחר הוא צריך מחשבה במקום אשר לא נתפרסם שם אכילתו: \n", + "ואמרו בכאן והחלב ר\"ל חלב בהמה טמאה לפי שהוא מטמא כמו בשרה ועל כן אין צריך הכשר כמו שיבאר עוד בסוף הפרק ור\"ש אומר כי בשר הגמל והארנבת והשפן והחזיר אין צריכין מחשבה בשוקים המדינה לפי שידוע הוא אכילתם במדינה ואין הלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "שבת. הוא בלשון ערב שבת והעיקר אצלנו סתם שבת לכמך עשוי ולא לקדירה ופי' הדברים האלה כי בידוע כי השבת נאכל כמות שהוא חי אחר המזון עם שאר הנמנין לא שיבושל בקדרה ועל כן כל זמן שלא נתבשל חייב בתרומה ומטמא טומאת אוכלין אבל כשנתבשל כיון שהשליך כחו בבשול וימצא בבשול טעם השבת כבר תמה תועלתו והנשאר הימנו אח\"כ הוא במדרגת השמרים אשר אינן ראוים לאכילה ועל כן אינו חייב בתרומה ולא יטמא טומאת אוכלים: \n", + "ולולבי זרדים. הם (לבות) האילנות והם הקצוות הרכים היוצאים בקצוות השבטים בעת שמלבלבין האילנות והרבה בני אדם כובשין אותן במים ומלח ואוכלין אותן חיים אמנם זה בלתי מפורסם אצל הכל: \n", + "ועדל. צמח מפורסם: \n", + "ולוף. מין בצל פירוש הש\"ס הירושלמי (שביעית פ\"ז) וממנו מין ידוע בלוף שוטה: \n", + "עד שימתוקו. עד שימתק טעמם בכבישה ותסור עפיצתן: \n", + "ופקועות. טעמן מר כמו שנאמר (מ\"ב ד) פקועות שדה וכשנכבש במלח זמן רב נמתק ונעשה ראוי לאכילה ואין הלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "קושט. בלשון ערב אל קסט\"ו: \n", + "וחמס וראשי בשמים. צמחי הבשם כולם נקראים ראשי בשמים ר\"ל קצות הבושם וזה כגון הקנה והקנמון ואגוז הבשם ונרד ומה שקורין בערב הבא\"ג ובסבאס\"ה וכיוצא באלו הצמחים אשר מטיבי הטעמים ונותנים בו ריח ערב והחלתית עם תיעוב הריח והרי לך הרופאים זוכרים אותם בספרי המזונות וחלות חריע וזה שמוציאין לבו ושוחקין אותו ועושין ממנו עוגות ומשתמשים בו בטעמם והירושלמי ביאר לנו כי חריע הוא הנקרא בערב אל קרטו\"ם ומאמר רבי יוחנן בן נורי הולך על העקרים הידועים והם שכסף מעשר שני אין קונים בו אלא מזונות בלבד ואמרו בש\"ס (נדה דף נא:) נמנו וגמרו שאין נלקחים בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין וזה הוא פסק ההלכה: \n" + ], + [ + "הפגין. הם הפירות אשר הן עפוצין מאד והבוסר הוא ענין הפירות אחר הפיגום האחרון וקודם תשלום הבשול ועונת המעשרות חלוקה בחילוק האילנות כמו שנתבאר במסכת מעשרות (פ\"א) ופריצי זיתים וענבים זיתים יבשים וענבים יבשים אירע לו מקרה ויבש קודם הבשול ונתקשה עד שנמנע אכילתו ועל כן נקראו פריצים: ", + "וקצח. בלשון ערב אל שוני\"ז ואמרם וכן למעשרות ב\"ש פוטרין לפי שאינו אצלם אוכל וב\"ה מחייבין במעשר לפי שהוא אצלם מכלל האוכלין והלכה כר\"ע: " + ], + [ + "הקור. הוא ראש הדקל והוא עץ לבן רך כורתין אותו מעלי הדקל בדמות גבינה יבשה ואוכלין אותו בני אדם והוא אינו מיטמא אמנם מותר לקנותו בכסף מעשר: \n", + "וכפניות. הם עוקצי התמרים בתחלת צמיחתן והם מכוסין בקרום והוא מפורסם והוא כאוכלין ויטמא טומאת אוכלין: \n" + ], + [ + "ר\"ע אומר אם יכול לחיות. ר\"ל כי אם הוא בענין שאם יחזרהו למים שיחיה אז אינו מטמא כשנגע בו הטומאה לפי שהוא חי ואין החיות מיטמאים כל שהן חיים כמו שביארנו בפתיחה: \n", + "ויחור של תאנה. שבט מאילן התאנה כשנשתבר ובו גרעיני תאנים ונשאר מחובר באילן בקליפה אשר על האילן בלבד רבי יהודה אומר כי אותן תאנים אינן מטמאין אלא אחר כריתתם ופירוקן מן האילן וחכמים אומרים כי לא נחשוב אותו מחובר אלא אם נשאר בינו ובין האילן חבור כל כך שאם יקשר עם האילן יתחבר עמו וישוב ענף מענפיו ויפרח ויוציא פרח ותרגום (שמואל א ט״ו:ל״ג) וישסף שמואל ופשח ואין הלכה כר\"ע ולא כר' יהודה: \n" + ], + [ + "לשון התורה באיסור החלבים הם ג' מיני חיות בלבד והוא שור וכבש ועז וזהו חלב בהמה טהורה אמנם חיה טהורה והיא איל וצבי ויחמור ואקו ודשון ותאו וזמר חלב אלו כולם מותרים לנו באכילה אבל בהמה טמאה וחיה טמאה אין חילוק בין חלבה ובשרה לא לענין אכילה ולא לענין טומאה הוא אמרו יתעלה ב\"ה (ויקרא י״א:ח׳) טמאים הם ולא חלק בם חלוק וכבר ביארנו כי הבהמה טמאה שוה הוא זביחתה או מיתתה והשחיטה אינה מועלת ומצלת מן הטומאה אלא בחיות המותרין לאכילה בלבד ולשון התורה בהיות חלב בהמה טהורה טהור ר\"ל שלא יטמא כמו שתטמא הנבילה ואע\"פ שהוא חלב נבילה הוא אמרו יתעלה (שם ז) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו לפי שאמר לכל מלאכה יכנס בו מלאכת הקדש כמו שזכרנו בספרי ואין ספק כי החלב אשר אמר בו בטהורה עם היותו חלב נבלה אינו חלב בהמה טמאה מפני אמרו חלב נבלה וחלב טרפה אמרו יצאת בהמה טמאה שאין לה טרפה לפי שטריפתה ושחיטתה שוה כמו שביארנו ואינו גם כן חלבי חיה טהורה כיון שאמר ואכול לא תאכלוהו אמרו חלב שאסור באכילה טהרתי לך יצא חלב חיה טהורה שמותר באכיל' ונתבאר לך מן העקרים האלו כי חלב כל הנבילה כמו בשרו חוץ מחלב נבלת בהמה טהורה שחלבה טהור לא יטמא אדם וכלים כמו שתטמא הנבילה וע\"כ צריך הכשר על העיקר אשר הודעתיך כי כל מה שאינו מטמא טומאה חמורה צריך הכשר כמו שביארנו בראשון של טהרות ודע כי החלב הזה ג\"כ לא יטמא כמו שיטמאו אוכלין טמאים ואפי' אחר ההכשר עד שתגע בו טומאה כשאר אוכלין ואז יטמאו כפי הטומאה (אחר) אשר תגע בהם כמו שנשתרש בפתיחה אלא אם יהיה חלב נבלה כי הוא צריך הכשר מים בלבד לא הכשר הגוף כמו נבלת עוף טמא כמו שביארנו בראשון של מסכת טהרות: " + ], + [ + "זאת ההלכה כבר קדמה היא ופירושה בסוף שביעית: \n" + ], + [ + "חלות דבש. הן חתיכות הנופת וכבר ידעת כי הדבש הוא מכלל ז' משקים זה כששותת אבל כל זמן שהוא בבית השעוה אינו אז משקה וכבר ידעת כי לטומאת משקים סגולות מיוחדות בם מן היותם תחלה לעולם וזולת זה ממה שנתבאר בסדר הזה ואמרי ב\"ש כי כיון שיחמם אותם להוציא דבשם יחשבו משקה ואפילו קודם צאתם: וכבר קדם לנו כי חרחור הוא חזק החום ואמנם מה שביאר משיחרחר מכיון שיתעורר הריב עם הדבורים ויתחיל לגרשם מן לחרחר ריב (משלי כ״ו:כ״א) הוא מאמר לא יסכים עם העקרים לפי שהכל מודים כי דבש בכוורת אינו לא אוכל ולא משקה: \n", + "ופי' משירסק כיון שיוצק הנופת בידו וישתות הדבש: \n" + ], + [ + "לפי שהשלים כל דיני ההלכה הקודמת כמו שפרט חתם הדברים בגמול: \n", + "וענין אמרו שלש מאות ועשרה עולמות כאילו קובצו מעדני העולם הזה בכללם לפי חילוק מיני מעדניהם ואחר כך נכפל אותו המקובץ שלש מאות ועשר פעמים היה מה שיגיע אחד מן הצדיקים ממעדני העולם הבא כמו זה אמנם התעדן הזמן הזה אינו נחקר אבל כל נפש תזכה לחיי העולם הבא ולא תאבד לעולם והוא ענין יש ר\"ל המציאות התמידי אשר לא יחקר לפי שיש הוא המציאות ואין הוא האפיסה וכאילו אומר כי אוהבי אנחיל את המציאות בפשיטות ואין שם מציאות האמתי אלא ההתמדה והוציא בפסוק הזה גדול התענוג על דרך משל ומספרם יש ג' מאות ועשרה וזה על דרך התעוררות בלבד כי אותו התענוג גדול אמנם האמת כי כמו שאין שווי בין הנחקר לאשר אינו נחקר כן אין שווי בין אלה המעדנים אשר אצלינו ואותם התענוגים וכבר ביארנו מזה קצת במסכת סנהדרין (פ\"י): \n", + "כבר השלמנו החבור הזה כפי מה שהבטחנו ואני אשאלהו יתברך ואתחנן אליו שיצילנו מן השגיאות ומי שימצא בו טעות או נתבאר לו בפי' הלכה מן ההלכות פירוש טוב מאשר פירשתיו יעורר על זה וינצל אותי בהתנצלות כי מה שהשתדלתי בו אינו מעט ולא קרוב אצל מי שיש לו פרעון ושכר טוב וכ\"ש בהתעסקות מחשבתן בכל עת באנחות הזמן ובמה שגזר האלהים עלינו מן הגלות והגדוד בארצות מקצה השמים ועד קצה השמים ואולם שכר זה כבר בא גלות מכפרת עון יודע יתברך כי מהן הלכות תליתי פירושם במסעות הדרך ומהם ענינים כתבתים ואני עליתי בספינות בים המלח ודי בזה ענין לבאר להיותי מעיין בחכמות אחרים אמנם פשטתי זה הענין לביאור ההתנצלות למי שירצה לכתוב לתופש שיתפוש ואינו ראוי לגנותו בתפישתו אבל מושכר מן האלהים על זה אהוב אצלי לפי שהוא מלאכת ה' ומה שספרתיו מעניני הזמן חבור הפירוש הזה הוא אשר חייב העכבה בו זמן ארוך: \n", + "אני משה בר מיימון הדיין ברבי יוסף החכם בר יצחק הדיין בר יוסף הדיין בר עובדיה הדיין בר' שלמה הרב ברבי עובדיה הדיין זצ\"ל התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלשים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה: \n" + ] + ] + ] + }, + "schema": { + "heTitle": "רמב\"ם משנה עוקצים", + "enTitle": "Rambam on Mishnah Oktzin", + "key": "Rambam on Mishnah Oktzin", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file diff --git a/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json new file mode 100644 index 0000000000000000000000000000000000000000..5e5f1dd40486aa3366f43d945a2c07e828f9a4c1 --- /dev/null +++ b/json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Rambam/Seder Tahorot/Rambam on Mishnah Oktzin/Hebrew/merged.json @@ -0,0 +1,163 @@ +{ + "title": "Rambam on Mishnah Oktzin", + "language": "he", + "versionTitle": "merged", + "versionSource": "https://www.sefaria.org/Rambam_on_Mishnah_Oktzin", + "text": { + "Introduction": [], + "": [ + [ + [ + "יד. ר\"ל העץ המחובר בצמחים הנאכלין אשר יאחוז בו האוכל בעת האכילה או יתלה ממנו כשרוצים להצניעו כגון האגסים והתפוחים והענבים וזולתם מן הדומה להן כולן נקראים יד: \n", + "ושומר. הוא הדבר אשר ישמור האוכל ויעמוד זמן בסבתו כגון קליפת אגוזים וקליפת השקדים וזולתם מבעלי הקליפות וכן אם היה הדבר הנאכל צומח על עץ וסובב אותו כמו עוקץ התמרים אשר עליו גרעיני התמרים ועוקץ הענבים אשר עליו גרעיני הענבים הוא ג\"כ שומר ומה שהיה מן העוקצים חוץ מן האוכל שאין גרעין עליו הוא מכלל הידות ואמר הקב\"ה בטומאות זרעים (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טמא הוא לכם ובא הפירוש (חולין דף קיח.)לכם לכל שבצרכיכם ר\"ל כל מה שיש לכם בו צורך והוא לכם עזר כמו הקצוות אשר יאחזו בהם בעת האכילה הרי הם מטמאים כטומאת הצמחים ההם ומסקנא בגמרא אחר משא ומתן גדול וראיות מן הפסוקים שהם מיטמאות ומטמאות ר\"ל כי כשנטמא האוכל עצמו נטמא קצהו אשר הוא היד וכשנטמא הקצה ההוא אשר בו סיוע לנו ונגעה בו טומאה נטמא הצמח עצמו וגופו של אוכל והוא ענין אמרו מיטמא ומטמא ר\"ל דהיד מיטמא כשנטמא האוכל והאוכל מיטמא כשנטמא היד ולפי שעמד הדין הזה בידות אוכלים מפני שנאמר טמא הוא לכם כמו שביארנו ומצאנו הפסוק שאמר ג\"כ בטומאת זרעים וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע ואין צורך לאמרו אשר יזרע בתחילת העיון לפי שכל זרע אין ספק כי הוא יזרע ובאה הקבלה (שם דף קיז:) לומר כי ר\"ל כי הוא מטמא והוא כעלין שדרך בני אדם שיוציאו הדבר ההוא כך לזריעה ואמרו כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטין בקליפתן ושעורים בקליפתן ועדשין בקליפתן וזהו השומר כמו שביארנו ואח\"כ אמרנו למה הוצרך הכתוב לרמוז לנו כי שומרין מיטמאין כיון שידות האוכלין אשר אינן שומרים הזרעים ואינן סבת עמידתן אמרנו שהם מיטמאין כשנטמא האוכל והאוכל מיטמא כשהן מיטמאין קל וחומר הקליפות אשר הם דבוקים באוכל והסבה בעמידתו ושמירתו שהם מיטמאין ובאה הקבלה (שם דף קיח.) ואמרה כי הכונה ברמיזתו להם הוא להודיענו שהם מצטרפין וכשיהיה כביצת אוכלין באוכל וקליפתו הוא מטמא זולתו טומאת אוכלין כמו שנתבאר פעמים ונתברר לנו מזה כי הידות תיטמא מן האוכל ויתטמא האוכל מהן ואינם מצטרפין עם האוכל להשלים בהם יחדיו כביצה ותטמא זולתה אבל השומרים הרי הם עם היותן מטמאין ומתטמאין כידות הם הוסיפו על ידות בהיותם מצטרפין לאוכל להשלים השיעור ר\"ל כביצה ולא הוצרך לומר לא מיטמא ולא מטמא ולא מצטרף לפי שזה מבואר מאד מאד כיון שהידות אשר הן טמאין ומטמאין אין מצטרפין כ\"ש דבר הנאמר בו לא מיטמא ולא מטמא שהוא אינו מצטרף: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו פעמים כי הקפלוטות הם כרתי המפורסמים ופיטמא שלהן הן גרעינין אשר בה קבוץ הגידים אשר בראש בצל והשום והכרתי והם דמות חוטין מלופפין מסובבין והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל הוא הלב אשר בבצל אשר יצמח בקנה הזרע: \n", + "וחזרים. חסא: \n", + "וצנון. בלשון ערב פולו ונפוס הצנון הידוע בלשון ערב באלשאמ\"י אלה כולם סבר ר\"מ שהן מצטרפין לאוכל ר\"ל אלה הגידים והשרש הטמון בקרקע מן הצנון יש בקצהו גיד דק והוא אשר נקרא צנון גדול ובצידי ראש הצנון כל זה נקראין גידין דקין כמו גידים חותכין אותן המוכרין בעת המכירה ביד וישאר מהם שארית והם נקראים סיב לפי שהם דקים דמות חוטי הלוף. והמינתא ממין הנקרא בערב נענ\"ע ופיגם בלשון ערב אל פיגא\"ן והוא אל סד\"ב וכשימשכו גרעיני החטה מן השבולת ישאר מקומה כדמות שלשלת ובו חליות חליות ולכן נקראו שדרה של שבולת והיא ג\"כ שומר מכלל שומרין כמו שביארנו והלבוש שלה הוא הקרום אשר על הגרעין מהחטה והסיג של רצפות האבק אשר יארג על קצת הצמחים והיא רצפות דמות אריגת העכביש וכבר ביארנו ענין אמרו מטמאין ומיטמאין באיזה מקום שאמרו במסכת הזאת וא\"צ שאחזירהו כל פעם והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כר\"א: \n" + ], + [ + "מבואר הוא כי אלו אשר מנה הם ידות בלבד ועל כן אינן מצטרפין כמו שנשתרש לך: \n", + "ופרכיל נקרא שבט משבטי הגפן שנכרת ובו אשכולות ענבים תלוים ממנו וקבוצין פרכילין ובש\"ס (ביצה דף ל:) אמרו פרכילי ענבים. זנב האשכול שריקנה כשהוסרו הגרעינין מתחת האשכולות ונשאר העץ אשר היו בו הענבים והורק ועל כן צריך ממנו שיעור גדול להתלות בו מה שנשאר מן הענבים בעליונות של אשכול וידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה יחבר אותן דמות קצת הלולבין והוא נקרא מכבד של תמרה לפי שהוא דמות יד המטאטאים ויצא מן הקצה הזה העבה אשר הוא דמות קצה הלולבין שבטים דקים ארוכין יהיה באורך כל אחד מהם שני זרתות או שלשה והאחד מן השבטים הדקים נקרא שרביט של תמרה ובו יהיו התמרים צומחים ומלעין והוא השער השחור בלתי חלק אשר בראש השבולת: \n" + ], + [ + "קליפת קולסי הכרוב. ראשי הכרוב הגדלים ויצא מהן גידים מסתבכין חותכין אותן ומשליכין אותן בעת המכירה והם שרשי קולסי כרוב ותרדים בלשון ערב סל\"ק וחלפות תרדין הם שרשיהם אשר ישארו בקרקע ויצמחו שניהם וע\"כ נקראו חלפות מן חליפות ואמר את שדרכן ליגזז וליעקר ונעקרו ר\"ל כל מה שדרכו שיכרת ויחליף מהגידים באלה והסבכים ונעקרו בשרשיהם עם הצמחים האלה הנה אינו מטמא ולא מיטמא ולא מצטרף ורואה רבי יוסי שכולן הם מטמאין ומיטמאין חוץ מן הסבכים אשר יוציאו בראשי הכרוב והלפת שהן אינן ראוים לדבר ואין הלכה כר' יוסי: \n" + ], + [ + "בססן. כתתן ורצצן מלשון (ישעיהו ס״ג:י״ח) בוססו מקדשך ובריית אשכולות והענבים היא שיוצאין מן האשכול אשכולות אחרים קטנים ופירוש פסיגא של אשכולות חתיכה של אשכולות ר\"ל שהוא חתך אותם מאותן אשכולות קטנים אשר לא יצא מהם אלא אשכול אחד והיא מלאה גרעיני ענבים בלבד וכמו שרביט של תמרה כשיסיר הענבים או התמרים ממנו וישאר אותו הגיד הדק אינו אוכל ולא יטמא ואם הניח בקנה ואפילו גרעין אחד כבר חזר העץ בכללו שומר לגרעין ההוא ור\"א אומר כי הפולין בלבד אין הקנה שלו שומר ושאותה קנה אינו צורך בו אבל שאר קטניות העץ הוא שומר להם ואפילו לא ישאר אלא גרעין א' לפי שאוהב האדם לחפוש אותו גרעין בין העצים ויתענג בזה והוא ענין אמרו רוצה במשמושן ואין הלכה כר' יוסי ולא כראב\"ע: \n" + ], + [ + "עוקץ. הוא קצה הדבר: \n", + "וגרוגרות הם התאנים היבשים: \n", + "כלוסין מין מן התאנים דקים: \n", + "וחרובים בלשון ערב כרוב: \n", + "ודלעת בלשון ערב כלאני: \n", + "ואגסין בלשון ערב אגסן: \n", + "קרוסטמלין ופרישין בלשון ערב אספרגל: \n", + "ועוזרדין וקינרס ואין הלכה כר\"א: \n" + ] + ], + [ + [ + "שלא כבשן אלא למראה. רוצה לומר ליופי לא לאכילה ע\"כ אינן מטמאין לפי שאינן מאכל וכשות של קישות כשות בלשון ערב זנב והוא כעין שערות שנמצא על הקישות בעת חתיכתו והנץ שלו הפרח אשר בקצהו ואמר רבי יהודה כי הכשות הזה והנץ ואע\"פ שאינן נאכלין כל זמן שהתגר מוכר הקישות רוצה בקיומם כדי שיראו הקשואים חתוכין בזמן קרוב ולפי שהוא רוצה בקיומן מטמאין כמו שמטמאין האוכלין ומצטרפין לכלל הקשואים לפי שהם כמין שומר להן כיון שהיא תשמור עליו ענין שיקפצו בני אדם על קנייתו בהן ואין הל' כר' יהודה: \n" + ], + [ + "גלעינין. הם נויי הפירות מכל פרי שיש לו גרעינין בתוכו כתמרים והזיתים ואגסים וזולתם הושמו כולם במדרגות ידות אוכלים. וחותל לפוף. מלשון (יחזקאל ט״ז:ד׳) והחתל לא חותלת וזה כי על נוי התמרים קרום מפריד בין הגרעין ובין האוכל של תמרים ולפי שאמר כי הגרעין הלח מצטרף לאוכל לפי שהוא שומר לו לפי שאם יסור הגרעינים תתחלחל הליחה ותפסד וגרעין מן הפרי היבש אינו מצטרף לפי שאינו שומר אותו ואם יוצא אותו גרעין לא יפסד הפרי אמר ע\"כ הקרום אשר על גרעין הלח אינו מצטרף לפי שאין אותו הקרום השומר אלא הגרעין עצמו והקרום הזה ג\"כ נפרד מעצם הלח אמנם הקרום אשר על גרעין התמרים היבשים הוא דבק בעצם התמרים והוא השומר לא הגרעין ואילו סר הגרעין ונשאר הקרום לא תפסד התמרה ולפי שאמר כי אילו יצא קצת הגרעין מן הליחה שהוא מצטרף ביאר כי תכלית מה שיצטרף ממנו הוא מה שכנגד האוכל ובתוספתא (פ\"ב) הרוטב שנאכל חציו וחציו קיים כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף וכן העצם כשהוא בתוך הבשר וקצהו יוצא מן הבשר אנו רואים אותו כאילו נחתך מה שיצא מן הבשר וכל מה שהיה ממנו תוך הבשר מצטרף לתשלום כביצה וכבר ביארנו בטהרות (פ\"א) כי העצם מצטרף לפי שהוא גם כן שימר בבשר וכשהיה הבשר מדובק בעצם לבד והעצם מגולה ולא היה הבשר סובב אותו מכל צד א\"ר ישמעאל שאנו רואים העצם כאילו הוא מקיפו כלומר אם יש בבשר שיעור שנוכל להקיף ממנו העצם כטבעת מצטרף ואם לאו אינו מצטרף וחכ\"א שכנגד האוכל מצטרף אנו רואין כאילו כבר נחתך מה שאינו תחת הבשר ויצטרף כל מה שתחת הבשר לבשר אע\"פ שהבשר אינו סובב בעצם אנו רואים אותו שכבר סר עד שלא ישאר מגוף העצם אלא שיעור דק מדובק בבשר כדקות שבט האזוב אשר עם דקיתו כבר מצאנוהו שומר למה שעליו מן העלין: וסיאה בלשון ערב אל פודנג וקורנית אל חנטה ואלה השלשה מינים הם ממיני האזוב והלכה כחכמים: \n" + ], + [ + "נימוק מקצתו. נתחלחל קצתו ורפה ונכנס וחזר שאינו ראוי לאכילה ועל כן אינו מצטרף עם היותו מחובר ומגיע לגרעיני הרמונים או לזרע האבטיח וכן אילו היה המקום אשר נרקב ונפסד בתוך הרמונים או האבטיחים אינו מצטרף ומקליפות רמונים דמות כוס סובב בראש הרמון ושפתו עשויה תלפיות דמות שיני המסרק ועל כן נקרא מסרק כי המסרק הוא הנקרא בל' ערב אלמש\"ט והוא כשקולף והושלך אין נראה דבר מגרעיני הרמונים ועל כן אמר ר' אליעזר כי הוא אינו שומר וכשנקלף הכוס הזה ג\"כ ימצא בהן כדמות ראש השדים משופע ויוצא על שטח הרמון ירוק והוא הנקרא פיטמא של רמון וכשתכרת אותו פיטמא ולא תשרש בכריתה לא יגלה ג\"כ גרעיני הרמונים וזה הכוס כולו מלא מפרח ירוק דק נשאר בתוכו אחר שיתבשלו הרמונים בתכלית הבישול והוא הנץ שלו הנזכר כאן ואין הלכה כרבי אליעזר: \n" + ], + [ + "כבר ידעת כי הקליפות הם כלם שומרים לאוכל ועל כן הן מצטרפין וקדורה ר\"ל חתוכה לפי שאינה שומרת לזולתה כשנחתכה וקליפה החיצונה בבצל הדקה מאד אשר אין שם דקה כמותה והוא דמות הרבד והוא הנופל בעת משמוש בבצל והיא אשר שמים אותה הרופאים על המורסות כשנפתחו ותמשוך מהן הליחה בכח ואין הלכה כרבי יהודה: \n" + ], + [ + "המחתך לבשל אע\"פ שלא מירק וכו'. מירק שיפליג בחתך עד שיתבאר הדבר הכרות וכיון שכוונתו לבשלן אינו מתכוין שישאר אותו דבר חתוך מחובר לפי שהבשול ירקקהו ויפרידהו אמנם אם היתה כוונתו לשליקה או לכבישה או להניח הירק ההוא על השלחן הרי זה חבור לפי שכונתו שישאר מחובר קצתו בקצתו כדי שתקל הוצאתו או מערכתו: \n", + "התחיל לפרק. כשהתחיל לפרק אותו חיבור אין אנו אומרי' כיון שהתחיל לפרק גלה דעתו שאין רוצה שישאר דבר ממנו מחובר ונאמר בכל אינו חבור אבל הדבר ההוא אשר פירק בלבד הוא אשר אינו חבור וכל מה שנשאר מדובק הוא חבור: \n", + "אמנן. גדלן וחבר קצתן לקצתן מלשון (אסתר ב׳:ז׳) ויהי אומן את הדסה והענין שהוא לוקח האגוזים והם לחים ומחתכם בעליהם ומקבצם בעבות בחוטים או בקליפה עד ששמם בחבל אחד בגוף מחובר כדי שיקל משאן. וחמרן נתנן קצתם לקצתם מלשון (שמות ח׳:י׳) ויצברו אותם חמרים חמרים והכונה שהוא קבץ עליהם בעבות עד ששבו חבל אחד כדי לתלות ולעמוד זמן כמו שעושין אצלינו במערב בבצלים אשר רוצין לאצרן אח\"כ אמר כי האגוזים והשקדים ר\"ל האגוז האחד והשקד האחד האוכל שלה וקליפתה חבור זה לזה כמו שקדם כי הקליפות שומרים להם כל זמן שהקליפה מחוברת באוכל חבור טבעי אכן כשסרה הקליפה אין ספק כי אינו מיטמא ואף על פי שהחזירה למקומו וכשנשברה הקליפה ונשאר עמו האוכל והיתה שבירתו מעוטה כגון בקיעת כלי החרס הרי זה חבור עד שתתרצץ הקליפה ואז אינו חבור והוא אמרו עד שירצץ מלשון (שופטים י׳:ח׳) וירעצו וירוצצו ואע\"פ שהוא כתוב במשנה בסמ\"ך זה בלשונם עובר: \n" + ], + [ + "ביצה מגולגלת. בלשון ערב נמרש\"ת ופירוש יגוס יכרות אומר כיון שיקלוף ממנה מקום אחד לשתותה משם אותו קליפה כולה הנשארת אינה חבור לפי שאין להשמירה בו כיון שנפתח ממנה מקום א' לפי שהיא שותתת מן המקום ההוא אבל אם היתה שלוקה קשה הקליפה כולה הוא שומר לכל חלק ממנה ועל כן מצטרף עד שירצצו כולה ואז לא תצטרף והענין הזה בעצמו הוא בעצם אשר (אין) [יש] בו מוח לפי שהמוח אוכל והעצם הסובב אותו שומר והוא מצטרף עמו עד שירצצו: \n", + "והרמון שפרדו. פירד גרעיניו בתוך קליפתו והרבה עושים זה כשנגבה קליפת הרמון עד שישארו הגרעינין בתוך הקליפות מתנועעים חבור: \n", + "עד שיקיש עליו בקנה. עד שיכה ברמון בקנה או בשבט עד שינועו מה שנאחז בקליפה מגרעיני הרמון ואז לא תשאר הקליפה חבור לגרעינין ולא תצטרף: \n", + "ושלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים חבור כמו שזכרנו במסכת פרה בפ' אחרון אמנם לפי שאין לו לחבור הזה להשאיר ולעמוד אבל יפרד אמרו כי כיון שיתחיל להתיר אנו חושבין אותו כנפרד ואינו חבור: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו כי חזרים חסא ואין הלכה כר\"א בן צדוק: \n" + ], + [ + "צורת עלי הבצלים ידועה כי היא חלולה כדמות קנים ובתוכה ריר ידבק ביד וכן הבצל כשנגע בו המים וצמח והוא אינו מחובר לקרקע כמו שהוא מפורסם יצא ממנו לב ירוק דמות עלי בצלים ובתוכו גם כן ריר ואותו דבר הצומח נקרא בני בצלים ואומר כי אם היה הריר בתוך החללים ההם אז אנו משערין אותן כמו שהן מן החלל להשלים שיעור כביצה ואם היו ריקניות בלא ריר ממעכים אותן ביד עד שיתקבצו ותסור נפיחתן ואז משערין אותן בכביצה וכן הלחם המתחלחל החלקים כמו (פסחים דף לז.) סופגנין והוא פת סופגנית משערין אותה בכמות שהיא אלא אם היה חלל בתוכה אז יתקבץ ביד ודרך בשר העגל היונק כשנתבשל שירבה ויגדל ובשר מרובין בשנים מן הבהמות כשיתבשל מתכווץ ומתמעט ואמר שאנו משערין כביצה ממנו והוא מבושל כמות שהוא ולא נאמר זה היה קודם שנתבשל כביצה ואע\"פ שהוא עכשיו פחות מכביצה או בהפך אבל ישוער לפי ענינו אם היה חי חי ואם מבושל מבושל: \n" + ], + [ + "כשזרע קישות בכלי אינה מטמאה בהצמחתה כי האוכלים אמנם מיטמאים אחר תלישתם מן הקרקע כמו שביארנו בראשון של מכשירין ואמר ר' שמעון כאשר יצאו מן הקישואים חוץ לכלי הרי הוא כתלוש ויטמא והוא אמרו והטמא בטומאתו והטהור יאכל ואין הלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "כבר קדם לך במסכת מכשירין (פ\"א) כי הזרעים אינן מוכשרים בעוד שהן מחוברין לקרקע וכבר ביארנו בד' של מכשירין כי המים אינן מכשירין לטומאה אלא כשהן תלושים מן הקרקע אבל כשהן בקרקע אינן מכשירין וזכרנו עיקר זה השרש ובעבור השרש הזה אמר כי כלי גללים וכלי אדמה כשהם נקובים נקב שיצא ממנו שורש הצמחים והיו מונחים על שטח הקרקע והם מלאים מים כי המים ההם אינן מכשירין לפי שהוא כקרקע ואינו כתלוש וכבר ביארנו פעמים כי עציץ נקוב הרי הוא כארץ ושאינו נקוב אינו כארץ וכשנזרעו זרעים בכלי נקוב הרי הוא כאילו נתחבר בקרקע ועל כן אם נבלל במשקה לא הוכשר ואם היו הצמחים בכלי שאינו מנוקב הרי הוא כתלוש ועל כן כשנבלל במשקה הוכשר אח\"כ אמר כי העציץ הזה שאינו נקוב אשר הוא כלי ומכשיר את הזרעים כמו שביארנו וכן המשקים שבו מכשירין כשמלאהו עפר עד שפתו דינו דין טבלא שאין לה לזביז אשר עם היותה כלי היא טהורה כמו שנתבאר בב' של כלים וכן ג\"כ בכאן אינו מכשיר את הזרעים לפי שהוא לא נשאר כלי לענין הכשר ומים שבו גם כן אין מכשירין ובתוספתא (פ\"ב) אמרו טבלא שיש לה לזביז והטה על צדה אינה מכשרת את הזרעים לפי שבהטייתו אותה חזרה כטבלא שאין לה לזביז אשר אינה כלי וכבר ביארנו פעמים כי לזביז הוא השפה הגבוהה וענין אמרו אינה כלי כי אינה מקבלת טומאה: \n" + ] + ], + [ + [ + "ההכשר כבר נתבארו כלליו ופרטיו במס' מכשירין (פ\"ג) ואמנם המחשבה ענינה שיתכוין לאכילת אותו דבר ואז יטמא טומאת אוכלין וכבר נתבאר ממנה קצת במסכת טהרות (פ\"א) ויבאר תשלומו בפ' הזה: \n" + ], + [ + "כבר ביארנו כי ענין מחשבה הוא שיתכוין על אותו דבר שיהיה מאכל אדם אף אם היה ראוי לעובד כוכבים בלבד הרי הוא אוכל וכבר ביארתי לך בא' של טהרות שכל מה שיטמא טומאה חמורה ר\"ל אדם ובגדים א\"צ הכשר וכל מה שלא יטמא טומאה חמורה צריך הכשר והוא אמר בהלכה הזאת כי הדברים אשר אין סופן לטמא טומאה חמורה אלא טומאת אוכלין בלבד והם עם זה אינם ידועים לאכילה על כן צריכין מחשבה ומזה הבשר שחותכין מן האדם או מן הבהמות או מן העופות והם חיים וכבר נתבאר לך פעמים בסדר הזה כי בשר הפורש מן החי אינו מטמא אמנם מטמא אבר מן החי וכן נבלת העוף הטמא לא תטמא טומאה חמורה כמו שזכרנו בראשון של מסכת טהרות וכן החלבים בכפרים צריכין מחשבה לפי שאינו מאכל אנשי הכפרים וכן הירקות המדבריות כולם אשר אינן נזרעים בגנות ואין צומחין בפרדסות ( * אינן) צריכין מחשבה לפי שאינן ג\"כ מיוחדים למאכל אדם: \n", + "ושמרקעין. בצל חריף משתמשין בו ברפואות: \n", + "ופטריות. הוא צמח אין לו שרש ולא זרע ואוכלין אותו רוב העם מבושל ושלוק והוציא רבי יהודה מירקות המדבר הכרתי המדברי: \n", + "והרגילה ונץ החלב. הנקרא בערב אלח\"ב ואמר כי באלו אין צריכין מחשבה לפי שהם מפורסמות ידועות למאכל אדם כמו הירקות הפרדסיות והוציא ר\"ש העכביות והוא הצמח שעליו קוצין הרבה ומקלפין הקוצין ומשליכין אותן אח\"כ יקלוף אותו שרש ויאכל נא או מבושל בבשר וקלוי באלפס בשמן ג\"כ והוא רב מאד בארץ המערב ושמו מפורסם במערב אל מקלו\"ב והוא מכלל מיני הקוצים ותרגום כערער בערבה כעכביתא ובבראשית רבה אמרו וקוץ זה קונדס ודרדר אלו עכביות והוציא ר' יוסי מצמח המדבר כלוסין ונאמר כי הוא הנקרא בערב ענב אל דיב ואין הלכה כשלשתן אבל אלו כולם והדומה להן הן צריכין מחשבה: \n" + ], + [ + "כבר הודעתיך כי כל מה שיטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר ונבלת העוף הטהור כבר ביארנו בראשון של מסכת טהרות שהיא מטמא אדם בבית הבליעה ועל כן אינה צריכה הכשר אבל הן אוכלין טמאין בלא הכשר בלתי שיגע בה מה שיטמא אותה וכן נתבאר בגמרא נדה (דף נא.) דלא בעיא הכשר מים ולא הכשר שרץ ר\"ל שהיא טמאה כאוכלים טמאין בלתי שיגע בה שרץ ולא שאר טומאות: \n", + "וענין אמרו בכל מקום במדינות ובכפרים והעיקר מה שזכרתי לך כי כל מה שדרכו להאכל במקום אחד ולא יאכל במקום אחר הוא צריך מחשבה במקום אשר לא נתפרסם שם אכילתו: \n", + "ואמרו בכאן והחלב ר\"ל חלב בהמה טמאה לפי שהוא מטמא כמו בשרה ועל כן אין צריך הכשר כמו שיבאר עוד בסוף הפרק ור\"ש אומר כי בשר הגמל והארנבת והשפן והחזיר אין צריכין מחשבה בשוקים המדינה לפי שידוע הוא אכילתם במדינה ואין הלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "שבת. הוא בלשון ערב שבת והעיקר אצלנו סתם שבת לכמך עשוי ולא לקדירה ופי' הדברים האלה כי בידוע כי השבת נאכל כמות שהוא חי אחר המזון עם שאר הנמנין לא שיבושל בקדרה ועל כן כל זמן שלא נתבשל חייב בתרומה ומטמא טומאת אוכלין אבל כשנתבשל כיון שהשליך כחו בבשול וימצא בבשול טעם השבת כבר תמה תועלתו והנשאר הימנו אח\"כ הוא במדרגת השמרים אשר אינן ראוים לאכילה ועל כן אינו חייב בתרומה ולא יטמא טומאת אוכלים: \n", + "ולולבי זרדים. הם (לבות) האילנות והם הקצוות הרכים היוצאים בקצוות השבטים בעת שמלבלבין האילנות והרבה בני אדם כובשין אותן במים ומלח ואוכלין אותן חיים אמנם זה בלתי מפורסם אצל הכל: \n", + "ועדל. צמח מפורסם: \n", + "ולוף. מין בצל פירוש הש\"ס הירושלמי (שביעית פ\"ז) וממנו מין ידוע בלוף שוטה: \n", + "עד שימתוקו. עד שימתק טעמם בכבישה ותסור עפיצתן: \n", + "ופקועות. טעמן מר כמו שנאמר (מ\"ב ד) פקועות שדה וכשנכבש במלח זמן רב נמתק ונעשה ראוי לאכילה ואין הלכה כר\"ש: \n" + ], + [ + "קושט. בלשון ערב אל קסט\"ו: \n", + "וחמס וראשי בשמים. צמחי הבשם כולם נקראים ראשי בשמים ר\"ל קצות הבושם וזה כגון הקנה והקנמון ואגוז הבשם ונרד ומה שקורין בערב הבא\"ג ובסבאס\"ה וכיוצא באלו הצמחים אשר מטיבי הטעמים ונותנים בו ריח ערב והחלתית עם תיעוב הריח והרי לך הרופאים זוכרים אותם בספרי המזונות וחלות חריע וזה שמוציאין לבו ושוחקין אותו ועושין ממנו עוגות ומשתמשים בו בטעמם והירושלמי ביאר לנו כי חריע הוא הנקרא בערב אל קרטו\"ם ומאמר רבי יוחנן בן נורי הולך על העקרים הידועים והם שכסף מעשר שני אין קונים בו אלא מזונות בלבד ואמרו בש\"ס (נדה דף נא:) נמנו וגמרו שאין נלקחים בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין וזה הוא פסק ההלכה: \n" + ], + [ + "הפגין. הם הפירות אשר הן עפוצין מאד והבוסר הוא ענין הפירות אחר הפיגום האחרון וקודם תשלום הבשול ועונת המעשרות חלוקה בחילוק האילנות כמו שנתבאר במסכת מעשרות (פ\"א) ופריצי זיתים וענבים זיתים יבשים וענבים יבשים אירע לו מקרה ויבש קודם הבשול ונתקשה עד שנמנע אכילתו ועל כן נקראו פריצים: ", + "וקצח. בלשון ערב אל שוני\"ז ואמרם וכן למעשרות ב\"ש פוטרין לפי שאינו אצלם אוכל וב\"ה מחייבין במעשר לפי שהוא אצלם מכלל האוכלין והלכה כר\"ע: " + ], + [ + "הקור. הוא ראש הדקל והוא עץ לבן רך כורתין אותו מעלי הדקל בדמות גבינה יבשה ואוכלין אותו בני אדם והוא אינו מיטמא אמנם מותר לקנותו בכסף מעשר: \n", + "וכפניות. הם עוקצי התמרים בתחלת צמיחתן והם מכוסין בקרום והוא מפורסם והוא כאוכלין ויטמא טומאת אוכלין: \n" + ], + [ + "ר\"ע אומר אם יכול לחיות. ר\"ל כי אם הוא בענין שאם יחזרהו למים שיחיה אז אינו מטמא כשנגע בו הטומאה לפי שהוא חי ואין החיות מיטמאים כל שהן חיים כמו שביארנו בפתיחה: \n", + "ויחור של תאנה. שבט מאילן התאנה כשנשתבר ובו גרעיני תאנים ונשאר מחובר באילן בקליפה אשר על האילן בלבד רבי יהודה אומר כי אותן תאנים אינן מטמאין אלא אחר כריתתם ופירוקן מן האילן וחכמים אומרים כי לא נחשוב אותו מחובר אלא אם נשאר בינו ובין האילן חבור כל כך שאם יקשר עם האילן יתחבר עמו וישוב ענף מענפיו ויפרח ויוציא פרח ותרגום (שמואל א ט״ו:ל״ג) וישסף שמואל ופשח ואין הלכה כר\"ע ולא כר' יהודה: \n" + ], + [ + "לשון התורה באיסור החלבים הם ג' מיני חיות בלבד והוא שור וכבש ועז וזהו חלב בהמה טהורה אמנם חיה טהורה והיא איל וצבי ויחמור ואקו ודשון ותאו וזמר חלב אלו כולם מותרים לנו באכילה אבל בהמה טמאה וחיה טמאה אין חילוק בין חלבה ובשרה לא לענין אכילה ולא לענין טומאה הוא אמרו יתעלה ב\"ה (ויקרא י״א:ח׳) טמאים הם ולא חלק בם חלוק וכבר ביארנו כי הבהמה טמאה שוה הוא זביחתה או מיתתה והשחיטה אינה מועלת ומצלת מן הטומאה אלא בחיות המותרין לאכילה בלבד ולשון התורה בהיות חלב בהמה טהורה טהור ר\"ל שלא יטמא כמו שתטמא הנבילה ואע\"פ שהוא חלב נבילה הוא אמרו יתעלה (שם ז) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו לפי שאמר לכל מלאכה יכנס בו מלאכת הקדש כמו שזכרנו בספרי ואין ספק כי החלב אשר אמר בו בטהורה עם היותו חלב נבלה אינו חלב בהמה טמאה מפני אמרו חלב נבלה וחלב טרפה אמרו יצאת בהמה טמאה שאין לה טרפה לפי שטריפתה ושחיטתה שוה כמו שביארנו ואינו גם כן חלבי חיה טהורה כיון שאמר ואכול לא תאכלוהו אמרו חלב שאסור באכילה טהרתי לך יצא חלב חיה טהורה שמותר באכיל' ונתבאר לך מן העקרים האלו כי חלב כל הנבילה כמו בשרו חוץ מחלב נבלת בהמה טהורה שחלבה טהור לא יטמא אדם וכלים כמו שתטמא הנבילה וע\"כ צריך הכשר על העיקר אשר הודעתיך כי כל מה שאינו מטמא טומאה חמורה צריך הכשר כמו שביארנו בראשון של טהרות ודע כי החלב הזה ג\"כ לא יטמא כמו שיטמאו אוכלין טמאים ואפי' אחר ההכשר עד שתגע בו טומאה כשאר אוכלין ואז יטמאו כפי הטומאה (אחר) אשר תגע בהם כמו שנשתרש בפתיחה אלא אם יהיה חלב נבלה כי הוא צריך הכשר מים בלבד לא הכשר הגוף כמו נבלת עוף טמא כמו שביארנו בראשון של מסכת טהרות: " + ], + [ + "זאת ההלכה כבר קדמה היא ופירושה בסוף שביעית: \n" + ], + [ + "חלות דבש. הן חתיכות הנופת וכבר ידעת כי הדבש הוא מכלל ז' משקים זה כששותת אבל כל זמן שהוא בבית השעוה אינו אז משקה וכבר ידעת כי לטומאת משקים סגולות מיוחדות בם מן היותם תחלה לעולם וזולת זה ממה שנתבאר בסדר הזה ואמרי ב\"ש כי כיון שיחמם אותם להוציא דבשם יחשבו משקה ואפילו קודם צאתם: וכבר קדם לנו כי חרחור הוא חזק החום ואמנם מה שביאר משיחרחר מכיון שיתעורר הריב עם הדבורים ויתחיל לגרשם מן לחרחר ריב (משלי כ״ו:כ״א) הוא מאמר לא יסכים עם העקרים לפי שהכל מודים כי דבש בכוורת אינו לא אוכל ולא משקה: \n", + "ופי' משירסק כיון שיוצק הנופת בידו וישתות הדבש: \n" + ], + [ + "לפי שהשלים כל דיני ההלכה הקודמת כמו שפרט חתם הדברים בגמול: \n", + "וענין אמרו שלש מאות ועשרה עולמות כאילו קובצו מעדני העולם הזה בכללם לפי חילוק מיני מעדניהם ואחר כך נכפל אותו המקובץ שלש מאות ועשר פעמים היה מה שיגיע אחד מן הצדיקים ממעדני העולם הבא כמו זה אמנם התעדן הזמן הזה אינו נחקר אבל כל נפש תזכה לחיי העולם הבא ולא תאבד לעולם והוא ענין יש ר\"ל המציאות התמידי אשר לא יחקר לפי שיש הוא המציאות ואין הוא האפיסה וכאילו אומר כי אוהבי אנחיל את המציאות בפשיטות ואין שם מציאות האמתי אלא ההתמדה והוציא בפסוק הזה גדול התענוג על דרך משל ומספרם יש ג' מאות ועשרה וזה על דרך התעוררות בלבד כי אותו התענוג גדול אמנם האמת כי כמו שאין שווי בין הנחקר לאשר אינו נחקר כן אין שווי בין אלה המעדנים אשר אצלינו ואותם התענוגים וכבר ביארנו מזה קצת במסכת סנהדרין (פ\"י): \n", + "כבר השלמנו החבור הזה כפי מה שהבטחנו ואני אשאלהו יתברך ואתחנן אליו שיצילנו מן השגיאות ומי שימצא בו טעות או נתבאר לו בפי' הלכה מן ההלכות פירוש טוב מאשר פירשתיו יעורר על זה וינצל אותי בהתנצלות כי מה שהשתדלתי בו אינו מעט ולא קרוב אצל מי שיש לו פרעון ושכר טוב וכ\"ש בהתעסקות מחשבתן בכל עת באנחות הזמן ובמה שגזר האלהים עלינו מן הגלות והגדוד בארצות מקצה השמים ועד קצה השמים ואולם שכר זה כבר בא גלות מכפרת עון יודע יתברך כי מהן הלכות תליתי פירושם במסעות הדרך ומהם ענינים כתבתים ואני עליתי בספינות בים המלח ודי בזה ענין לבאר להיותי מעיין בחכמות אחרים אמנם פשטתי זה הענין לביאור ההתנצלות למי שירצה לכתוב לתופש שיתפוש ואינו ראוי לגנותו בתפישתו אבל מושכר מן האלהים על זה אהוב אצלי לפי שהוא מלאכת ה' ומה שספרתיו מעניני הזמן חבור הפירוש הזה הוא אשר חייב העכבה בו זמן ארוך: \n", + "אני משה בר מיימון הדיין ברבי יוסף החכם בר יצחק הדיין בר יוסף הדיין בר עובדיה הדיין בר' שלמה הרב ברבי עובדיה הדיין זצ\"ל התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלש ועשרים שנה והשלמתיו במצרים ואני בן שלשים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה: \n" + ] + ] + ] + }, + "versions": [ + [ + "Vilna Edition", + "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957" + ] + ], + "heTitle": "רמב\"ם משנה עוקצים", + "categories": [ + "Mishnah", + "Rishonim on Mishnah", + "Rambam", + "Seder Tahorot" + ], + "schema": { + "heTitle": "רמב\"ם משנה עוקצים", + "enTitle": "Rambam on Mishnah Oktzin", + "key": "Rambam on Mishnah Oktzin", + "nodes": [ + { + "heTitle": "הקדמה", + "enTitle": "Introduction" + }, + { + "heTitle": "", + "enTitle": "" + } + ] + } +} \ No newline at end of file