{
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Menachot",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Menachot",
    "text": [
        [
            [
                "שנקמצו. עבודה קמייתא נקט. והוא הדין נתינה בכלי והולכה והקטרה, כדקתני סיפא. תוס':",
                "דהיינו שינוי קודש כדמפרש בסיפא לשם מנחת חוטא כו'. והוא הדין שינוי בעלים. תוס':",
                "גמרא. אי בעית אימא סברא, משום דמשני בה כל הני לישני וליזיל. אב\"א קרא כו'. ועיין פי' הר\"ב בריש זבחים:",
                "ולפי זה הוא הדין אשם נזיר ומצורע דבאו להכשיר ולא הכשירו. אבל כל זה איתותב נמי בגמרא ולהכי נמי לא כתבם הר\"ב בריש זבחים. וכן הר\"מ בחבורו חזר בו ולא פסל לעומר שלא לשמו:",
                "והקטיר. במקום זריקה:"
            ],
            [
                "אחת כו'. ומשום דר\"ש אמר טעמא דלא בעי מנחת חוטא לבונה ושמן שלא יהא קרבנו מהודר, ס\"ד אמינא כי קמצי לה פסולין נמי מתכשר, קמ\"ל. גמרא:",
                "קמץ כו'. בגמרא ילפינן לה מקרא:",
                "ועלה. וא\"ת מאי אריא עלה אפילו נשאר בשיריים נמי, דהויא מנחה חסרה. וי\"ל שאין רגילים לצמצם העשרון שלא יהיה בו מעט יותר. תוס':",
                "צרור כו'. כל הני למה לי, צריכא, דאי תנא צרור משום דלאו בת הקרבה היא, אבל מלח דבת הקרבה היא [דלאחר שהיה הקומץ על המזבח הוא מולחו] אימא תתכשר. ואי תנא מלח דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא שאינו מולח אלא הקומץ בלבד, אבל לבונה דאיקבע בהדי מנחה מעיקרא אימא מתכשר, קמ\"ל. גמרא:",
                "גרגיר כו'. אין להביא ראיה מזה שמשליך המלח על כל המנחה, שזה אינו כו'. אלא דומיא דצרור, ר\"ל שאם נזדמן ונתערב עם הסולת שום דבר מזה ויעלה בידו. הר\"מ:",
                "ושם אותו התוספות שמוסיפין בגדישה בירוצין. הר\"מ. ובערוך פירש מלשון ריצה, שהוא יוצא ורץ לחוץ:",
                "וחסר כו'. אגב דמפרש יתר. מפרש חסר כיוצא בו, אע\"ג דצרור כו' משום חסר הוא. תוס':",
                "גמרא. וה\"ה מאפה תנור. והא דנקט קמח, משום דפותתן, שייך לקוראן קמח. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דמאי איריא דתני ריבה שמנה, ליתני ריבה לה שמן, אלא הא קמ\"ל דאע\"ג דהפריש לה שני לוגין ולא אמרינן הואיל והאי חזי ליה לא ליפסל. גמרא. וריבה פחות מב' לוגין, יש פלוגתא בין רש\"י והר\"מ. ודעת הר\"ב אין הכרע. ועתוי\"ט:",
                "דשני קומצין לגבי ב' קורטין הוה יותר מדאי הרבה. משא\"כ שני לוגין לגבי לוג אחד:",
                "הקומץ כו'. ונותן בכלי. בד' עבודות הללו מפגלים במנחה. דגמרינן מזבחים בהיקש. כדאמר בריש פרקין דאתקש מנחה לחטאת ואשם. ומההיא הקישא גמרינן מחשבה דפוסלת במנחה. ומינה, מה זבח נפגל בד' עבודות כו' אף מנחה כו'. רש\"י:",
                "למחר. דהיינו חוץ לזמנו, דמנחה אינה נאכלת אלא ליום ולילה. דאתקש לחטאת ואשם. רש\"י:",
                "לרבותא כתב כן, דאפילו פסול ליכא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וא\"ת היכי מצית אמרית הכי, הא בהדיא אמרינן בסיפא דטעמא טשום דאין מתיר מפגל מתיר דהא אמר שהזבח דמו כו'. וי\"ל דהוה אמינא דלדבריהם דרבנן קא\"ל הכי:",
                "לר\"מ דסוף פרקין. ואע\"ג דאינו רבותא לאשמועינן דחולק ארבנן, קושטא דמלתא קמ\"ל. ועתוי\"ט שהאריך:"
            ],
            [
                "בזיכין. תרגום כפותיו, בזיכוהי. הר\"מ:",
                "דכתיב ואכלוהו במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו. ומדקרייה קודש קדשים איכא למילף דזמן אכילתו נמי כאכילת קדשי קדשים שהיא ליום ולילה. ועתוי\"ט:",
                "אותה. כו'. דאע\"ג שהכתוב עשאן גוף אחד דכתיב לחם תנופה, היינו לעכובי דמעכבי אהדדי, מצינו נמי שעשאן שני גופים, דכתיב שתים שני עשרונים [גמרא] וסדרי לחם הפנים ילפינן משתי לחם כו'. תוספ':"
            ],
            [
                "דשחיטת תודה מקדשת ללחם, כדאיתא בפרק התודה. וכן שחיטת כבשים מקדשים ללחם. רש\"י:",
                "לאכול כו'. או יזרוק דמה או יקטיר אמוריה למחר. הר\"מ:"
            ],
            [
                "רש\"י. ולא ידעתי למה דקדקו לפרש על היין ולא כללו ג\"כ הסולת, דהא פלוגתייהו דר\"מ ורבנן אף בסולת:"
            ],
            [
                "ומודים כו'. הא למה לי למתני כלל, פשיטא, מי איכא מתיר אחרינא. אלא דברישא לא מכשרי אלא פסול. וקמ\"ל דטעמא משום דגזרו בקומץ אטו קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה. וטעמא דלבונה, משום דגזרי אטו לבונה הבאה בבזיכין. וכבש, אטו כבש חבירו. ובזך, אטו בזך חבירו. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וא\"כ מדאורייתא קאמר ואפילו כרת חייב. וכתבו התוספ', תימה, דלא הל\"ל ר' אליעזר פוסל, אלא מפגל מבעי ליה. וי\"ל, דאיירי נמי בחוץ למקומו:",
                "ומאכילת מזבח לאדם. גמרא:",
                "תימה, תינח דאכילת מזבח לאדם. אבל אכילת אדם לאכילת מזבח מנלן. וי\"ל דפשטיה דקרא קיימי ב' האכילות אבשר זבח תודת שלמיו. תוספ':",
                "לאכול. הא משנה יתירה, דהא תנן בספ\"ק, אלא לר\"א איצטריך, דאע\"ג דפסל ר' אליעזר במחשבה שלא כדרכו אטו כדרכו ופסל מדרבנן, הכא לא גזר פחות מכזית אטו כזית. רש\"י. וזה לא יתכן אלא אליבא רמ\"ד רר\"א מדרבנן פסל כו'. אבל למאי דפירש הר\"ב דמקרא דריש לה, מדאורייתא קא פסל. ומ\"מ נ\"ל לישב, דהיא גופיה קמ\"ל דלא תימא דר\"א מדרבנן פסל מטעם גזירה, קמ\"ל דבחצי זית מכשיר, ואם איתא דמדרבנן, א\"כ הוה ליה ליגזור, אלא טעמיה ברישא דמדאורייתא הוא:"
            ],
            [
                "דהא נאמר יציקה במנחת הסולת ונשנית במנחת מחבת, ואמרינן כל מקום שהחזיר ושנה הכתוב בתורת מנחה אינו אלא לעכב. רש\"י:",
                "דאמר קרא והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ. גמרא:",
                "דאמר ר' זירא, כל הראוי לבילה אין בילה מעבבתו כו'. ועתוי\"ט:",
                "ומשמע בכדי קמיצה מיהו מעכבי. ולא ידענא אמאי, דהא לא שינה עליו הכתוב. ועתוי\"ט:",
                "כדיליף ליה בגמרא מקרא:",
                "נתערב כו' כשרה. לרבנן, דעולין אין מבטלין זה את זה. ולר\"י, דמין במינו לא בטיל:",
                "והוא לכבש. וזה נזכר ראשונה בכתוב. ועוד כתיב נסכי איל שני עשרונים בשלישית ההין שהן ד' לוגין. ונסכי פר ועגל ג' עשרונים בחצי ההין שהוא ו' לוגין. ועתוי\"ט:",
                "דמשום ריבה שמנה דמשנה ג' פ\"ק לא מיפסלא, כדכתיבנא התם דשיטת הר\"ב דלא הוו אלא בלוג. והכא אע\"ג דבלע, מ\"מ ודאי דנשאר ג\"כ בשל נסכים. ועוד דקומץ לא בלע לוג כו'. והלכך ליכא למפסל הכא אלא מטעם ביטול. ועתוי\"ט:",
                "צ\"ע דהא כיון דמשום בטול נגעו בה ומפרש הר\"ב שהשמן מבטל הסולת, היכי שייך הכא למימר דשמן של הקומץ אף אם יבלע כולו במנחת נסכים שיבטלנו, וא\"כ אפילו עירבו מדעת נמי, דהא אמרינן דלא פסלינן אלא בריבה לוג. ולהכי נמי פירשו רש\"י ותוספ', דמנחת נסכים הוי חסר שמנה, וכתבו דאין הכי נמי דפסולה. ומיהו י\"ל דדעת הר\"ב כרש\"י דריבה שמנה, בכל שהוא. והא דלא מפרש פסלות דקומץ משום ריבה שמנה, ה\"ט משום דאינו פסול אלא מדעת. ודקשיא לן מאי ריבוי שייך בנסכים, לא קשיא, דכיון דהקומץ מתבטל, הוה סלתו כמאן דליתא, וכל השמן דקומץ ודנסכים קיים עם סולת הנסכים. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כשרות. גמרא. והא לרבנן עולין אין מבטלין זה את זה הא טין במינו בטל. ומשני, כדר\"ז כו', נאמרה הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים, מה כו' בקומץ אין הקומץ מבטל את חבירו, אף כו' אין שיריים מבטלים את הקומץ:",
                "דכתיב לרצון להם, משמע דבר שהוא לרצון במקום אחר. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ותמיהני דבפרק י\"ד דזבחים מ\"ז תנן, בנוב וגבעון קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים. ובגמרא ליתא אלא שהותר מכללו בבמה. ונראה דר\"ל קדשים קלים שנאכלין שם בכל מקום. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בגמרא. ואסיקנא דה\"ה לשרוף ואבוד. והאי דקאמר נטמא, רישייהו נקט:",
                "דר\"ש לא סגי ליה בכהונה לחוד, אלא בעי אצבע בהדי כהונה. דלא כדכתיבנא במ\"ה פ\"ז דזבחים ראו אצבע או כהונה, דהתם אליבא דרבנן:"
            ],
            [
                "הר\"מ. אבל בגמרא, אמר קרא מלא קומצו תרי זימני כו', חד למצוה וחד לעכב:",
                "העשרון כו'. היין כו' השטן כו'. כולהו יליף להו בגמרא מקראי:",
                "הר\"מ. ולא ידעתי היאך שמעינן עיכובא. ובגמרא, מסלתה ומשמנה [בשאר מנחות], מגרשה ומשמנה [במנחת העומר]. פירש\"י שנה עליו הכתוב לעכב:",
                "וקשה, מנלן לעכב. ובגמרא, על כל לבונתה ואת כל הלבונה אשר על המנחה, פירש\"י שנה כו':"
            ],
            [
                "שני שעירי יום הכיפורים כו'. כולהו ילפינן לה בגמרא מקראי:",
                "אבל מים חיים לא חשיב, לפי שהיה מערב בהם הדם, כדכתיב וטבל אותה וגו'. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ושייר עוד ז' הזיות דמצורע ודפרים ואלים דחג. תוספ':"
            ],
            [
                "קני כו'. ולא חשיב נמי גביעיה כפתוריה ופרחיה דמעכבין זה את זה, משום דליתנהו במנורה של שאר מיני מתכות, כדאיתא בגמרא. תוספ':",
                "ז' נרותיה. בראש כל קנה וקנה הוה נר אחד כעין בזך, ושם נותנין השמן והפתילות. רש\"י:",
                "דכתיב וכתבתם, כתיבה תמה ושלימה. ובתפילין כתיב הויה, והיו לטוטפות. ומוכתבתם למדו גם לספר תורה. ב\"י:",
                "ד' ציציות כו'. לא אתמר בגמרא מנלן. והר\"מ פירש במשנה דלעיל, וכולן סמכו אותן לרמזים שיש בפסוקים שהן ראיה על שיהיו מעכבות, אבל הענין קבלה בידינו:",
                "ד' מצות. ונפקא מינה לענין סדין בציצית, וטלית בעלת חמש, ולצאת בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה, כדאיתא בגמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "התכלת כו'. ולא דברה המשנה בדיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן והברכות שחייב לברך עליהן כו'. וסבת זה בעיני, לפי שהיו הדברים האלה מפורסמים בזמן חבור המשנה, והיו ענינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, אין ענין מהן נפלא משום אדם וע\"כ לא ראה לדבר בהם כמו שלא הסדיר נוסח התפלה ואיך יתנהג שליח ציבור לפי שהיה מפורסם. אבל חברו ספר גמרא וביארו. הר\"מ:",
                "כ\"כ רש\"י ותוס', מדדרשינן גדיל שנים דאין גדיל פחות משנים, גדילים משמע ד':",
                "זו דעת הר\"מ, דלא בעינן אלא חוט אחד תכלת. אבל סובר שיהיה קצתו לבן דהא כופל לכל חוט עד שיהיו שמונה, ונמצא שמעכשיו שבעה דלבן ואחד דתכלת. ועתוי\"ט:",
                "והחילוק דבתפלה קרי ליה אין מעכבין כו', ובד' מינין שבלולב מעכבין דבד' מינין כשהן מצויין נוטל אחד אחד ואינו יוצא ידי חובתו ולא שלמה הטצוה עד שיגמור נטילת ארבעתן בידו ואפילו בזה אחר זה, ואינו כן בתפלה כו' אלא כל זמן שיניח אחד משניהן ר\"ל שלובשן כבר קיים מ\"ע אחת ויצא ידי חובתה:",
                "גם בחיבור הר\"מ חזר וכתב לשון המשנה ולא חילק בין יש לו לאין לו. ועתוי\"ט:",
                "תפלה. תרגום לטוטפות, לתפילין. והטור מפרש לשון פליליה. שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשינן אלו תפילין שבראש. ועתוי\"ט:",
                "משמע הא סולת ושמן מעכבי אהדדי תוספ'. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דאלו דפרשת אמור גופייהו מעכבין זה את זה, דהויה כתיב בהו. פירש\"י יהיו עולה. וכל הויה עיכובא. ומיהו פרים וכבשים דפ' פינחס לא מעכבי אהדדי ומצינו נמי לפרושי מתניתין בכה\"ג. והכי איתא בגמרא דתנא מילי מילי קתני. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "והכבשים כו'. ואפ\"ה כי אתיין בהדדי, הכבשים עיקר והלחם טפל משום דכבשים מתירין את הלחם כשבא ביחד, ולא פליג ר\"ע אסתמא דמשנה ג' פ\"ב. ועתוי\"ט:",
                "ארשב\"נ כו'. בגמרא מפרש דפליגי בטעמא דקרא:",
                "לא קרב. וזה קבלה בידו. הר\"מ:"
            ],
            [
                "תמהו התוספ', דבריש פרק י' דזבחים נפקא לן מדכתיב מלבד עולת הבוקר וגו'. ומסקי דהכא לא נפקא לן אלא הקטרה דכולי קרא בהקטרה מיירי, ומהתם נפקא לן עבודת דם דכתיב תעשו משמע עשיות:",
                "ולא המוספין כו'. אי מיירי בעיכובא בעלמא לאו כללא, דשל חג מעכבין, דכמשפט כמשפטם כתיב בהו. וא\"נ מיירי בקדימה של חג נמי אינן בכלל מה\"ט גופא דכמשפט כתיב לכך קריבין על הסדר כדאיתא בגמרא:",
                "דאל\"כ, שאין מחנכין דתנא בסיפא אהי קאי:",
                "דכי כהנים חטאו מזבח בטל. גמרא:",
                "מפרש ללישנא דלא שכיחא, שכן הוא בהסוגיא כו'. ואההוא ודאי לא קשיא אמאי קאמר לא שכיח, הא לא הוי כלל, דאזמן התקנה קאי כו' וההוא שעתא אכתי לא הוו ידעי רבנן שלא ישנה בה אדם מעולם:",
                "ואע\"ג דבינייהו כתיב וכליל על מזבחך מסתבר דכי כתיב עושר אדלא שכיח כתיב. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "וכולה כו'. דקטורת חדא מלתא היא. משא\"כ כבש לא אמר דשנים היו קריבין. תוספ':",
                "מחנכין. ענין חנוך, הרגל. והוא שם מושאל בדברים האלה לתחלת המעשה, לפי שהכלים מרגילים אותן בעבודה, דרך דומיא לאדם בתחלה שמלמדים אותו שום חכמה או שום מדה להרגיל עצמו בה עד שתהיה קבועה בו. הר\"מ:",
                "שחר. דהכי. מדרש קרא אם את הכבש האחד כו':",
                "בשבת. אלא בחול איחנוכי הוא דלא מהנך הא קדושי מקדיש, והתנן בפי\"א מ\"ח שאפילו הוא על השלחן ימים רבים אין בכך כלום. ומשני,, היא גופה קמ\"ל, דחינוך וקדוש דשולחן בשבת היא. גמרא:"
            ],
            [
                "לא היו כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:",
                "מביתו. יליף לה בגמרא מקרא:",
                "בגמרא מפרש מאי עביד ר\"ש באותה, ור\"י מאי עביד בדר\"ש:"
            ]
        ],
        [
            [
                "חוץ כו'. שתי הלחם ניחא דכייל בהדי שאר מנחות, דאקרי מנחה שנאמר בהקריבכם מנחה חדשה לה'. אבל לחמי תודה אמרינן בגמרא דלא אקרי מנחה ומכל מקום ניחא לאשמועינן דינא. תוספ':",
                "בודה. בדל\"ת גרס ופירוש לשון הוצאה. כמו החודש אשר בדא מלבו. תוספ':"
            ],
            [
                "בפושרין. אע\"ג דפושרין מחמיצין הואיל ולישתן ואפייתן מבפנים בעזרה אנשי פנים זריזין:",
                "דאלו בקומץ, הא כתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו:",
                "ואימא לחלק איצטריך, א\"כ לכתוב חלקם לא תאפה חמץ, מאי לא תאפה חמץ חלקם, ש\"מ תרתי. גמרא:"
            ],
            [
                "העומר. בה נמי כתיב שמן ולבונה כדכתיב ואם תקריב מנחת בכורים, והיא מנחת העומר. רש\"י:"
            ],
            [
                "דבהו כתיב לאו. משא\"כ באינך:",
                "ילקטנה. בגמרא יליף ליה:",
                "וכן לשון רש\"י. וחדא חדא מתרי תרי נקטי. דה\"ה לבונה, וה\"ה על מנחת קנאות:",
                "בגמרא, מדכתיב עליה, משמע בגופה. פירש\"י עד שיעריב כו':"
            ],
            [
                "בגמרא. מפרש פלוגתתן בדרשא דקראי:",
                "קמיצה. ובברייתא מסיים, שאין מהן לכהנים. ואיכא בינייהו מנחת כהן חוטא דנקמצת לר\"ש. וקצת קשה נמי דבמתניתין לא הו\"ל למתני מנחת כהנים סתמא, אלא הול\"ל דשל נדבה. ועוד קשיא מתניתין וברייתא. הלכך כתבו התוספ' דקמיצה לאו לטעמא נקטיה, אלא לכללא בעלמא, לאשמעינן ב' הלחם ולחם הפנים ומנחת כהנים וכהן משיח. אבל לאו למידק הא כל שיש כו', דהאיכא מנחת חוטא:"
            ],
            [
                "וטעמיה בפירוש הר\"ב במ\"ד פ\"ב דבכורים. ועתוי\"ט:",
                "ומניף כהן לחודיה: רש\"י.",
                "על כו'. ויליף בגמרא בברייתא ממילואים:",
                "רבי לטעמיה דדרש ונתת על המערכת לבונה זכה, בסמוך כ, י':",
                "בגמרא יליף לה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "רש\"א כו'. אלו העיקרים כולן אמתיים ואינן דעת ר\"ש לבדו אלא שאומרים אותן בשם אמרם ואין חולקין עליו בשום דבר מכל זה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "יש לה כו' גמרא גמירא לה. גמרא:"
            ],
            [
                "ר\"שן מתיר. בגמרא דפליגי בדרשי דקראי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "נקמצות כו'. יליף לה בברייתא מקרא:"
            ],
            [
                "כהנים כו'. גמרא ותו ליכא, והאיכא עולה, עורה לכהנים. והא איכא עולת העוף, איכא מוראה ונוצה. והאיכא נסכים, לשיתין אזלי:",
                "דברי תימה. דכלום כח מזבח יפה אלא באש, דכל הנך דתנינן כולם כליל לאשים. וכן הוא מפורש בגמרא שהבאתי בסמוך. ובגמרא איתא לאפוקי מדשמואל דאמר לאשים, קמ\"ל דוקא אלו למזבח, אבל יין לשיתין. עתוי\"ט:",
                "כלומר עד התהום. ובגמרא, שיתין מחוללין ויורדין עד התהום:",
                "ב' הלחם כו'. ותו ליכא והאיכא חטאת העוף. איכא דמה. והאיכא לוג שמן של מצורע, איכא מתנותיו. וכתבו התוס' דאע\"ג דאיכא כבשים בהדי שתי לחם, ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים, מגופו מיהא ליכא למזבח:",
                "וסתמא כר\"ע מ\"ג פ\"ד:"
            ],
            [
                "שאין כל מעשיה בכלי, שהרי נאפית בתנור. רש\"י. וכתבו התוספ' דקסבר אין התנור מקדש:",
                "יליף לה בברייתא. דגבי יציקה כתיבא תרי מעוטי, עליה והיא, ואין דבר שצריך שני מיעוטים אלא מנחת מאפה שיש בה ב' מינים כו'. ומשמע דמנחת עומר נמי נתרבה ליציקה. ועתוי\"ט:",
                "וז\"ל רש\"י, וחוזר ונותן שמן דבלולה בשמן כתיב:",
                "ואע\"ג דבמתניתין תני יציקה ברישא, אפ\"ה אינה אלא באחרונה. והכי משמע מתניתין, בשעה שעושה יציקה צריך שתהיה הבלילה נעשה כבר, וקודם בלילה תהא נותן שמן בכלי קודם לעשייתה. רש\"י. ורבינו גור אריה כתב דלפי שנותן שמן בכלי ולא בגוף המנחה לכך שנאה באחרונה:",
                "הר\"מ. ומשום רקיקים הוא שפירשו כן, דליתנהו בשאר המנחות. אבל ה\"ה בכל חלות דמנחות, דשייכא פלוגתא דרבי ורבנן. ולשון רש\"י, חלות של מנחת מאפה ושל מחבת ומרחשת בוללן בשמן לאחר שנעשו חלות לאחר אפיה. וכתב עוד, מנחת הסולת לא היה בה חלות דבעודה סולת נקמצת:",
                "החלות כו'. שמנחת מאפה טעונות בלילה לרבנן סלת ולרבי חלות. רש\"י:",
                "כי. לשון רש\"י, שבלשונינו קורין לכ\"ף שלהן כי:",
                "רש\"י. ובפירוש חומש צייר גימ\"ל. וי\"מ כמין נו\"ן או כמין כ\"ף. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "שאין נאפות בכלי אלא נאפות בתנור. רש\"י. וממעטינן מדכתיב אותה. עתוי\"ט:",
                "ואינו כו'. דכיון דאין צריך קמיצה אין צריך הבדלה. רש\"י",
                "מנחת כהנים. מנחת נדבה של כהנים. רש\"י:"
            ],
            [
                "כל כו'. בגמרא ילפינן לה מלחמי תודה דנפישין מילי דדמיין אהדדי:",
                "אע\"ג דלעיל משנה ג' כתבתי בשם רש\"י דמנחת סולת לא היה בה חלות כו', י\"ל קודם קמיצה, אבל לאחר מיכן אע\"פ שאין עוד לגבוה בה כלום מ\"מ לא חילק הכתוב באפייתן, שכן מצינו בפירוש בכתוב בפרשת צו, לענין חימוץ שאסרה התורה בשיריים כמו קודם הקמיצה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "משלש סאין. למצוה ולא לעכב:"
            ],
            [
                "ומסיים בברייתא, וזו למעלה מזו, עליונה קולטת סובין, תחתונה קולטת סולת. פירש\"י, כל אהד עבה מחברתה, עליונה ראשונה קולטת סובין שהיא היתה גסה שבכללן ולא היתה קולטת כי אם סובין, והיו הקמה והסולת לעבר הנפה. ושוב היה נותן הקמח והסולת בתחתונה בדקה הימנה, והיא היתה קולטת הקרטין סולת, והקמח הולך לעבר הנפה. ושוב היה חוזר ונותן הסולת בדקה הימנה כדי שלא ישתייר מן הקמח ומן הסובין בסולת כלל, שתהיה הסולת ברורה:",
                "הוה ליה למימר גם כן שאם לא ניפה בשלש עשרה נפה, וכמ\"ש הר\"מ כו'. אבל דעת רש\"י, דש, לש עשרה נפה ה. לכה למשה מסיני, וא\"כ אפשר דמעכבי. ועתוי\"ט:",
                "ולקחת כו'. שתהא מנופה כל צורכה, שתהא סלת ברורה בשעת אפיה. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ילפינן לה בגמרא מקרא:",
                "מפני שנאמר על חלות לחם חמץ אחר שנאמר חלות מצות ורקיקי מצות וסלת מורבכת. ובאה הקבלה שר\"ל ששיעור אלו הג' מינין כמו שיעור החמץ. הר\"מ:"
            ],
            [
                "בגמרא, דהלמ\"מ חצי לוג שמן לתודה והמחצית לרבוכה:",
                "שתי כו'. בגמרא יליף ליה מקרא:"
            ],
            [
                "התודה כו'. דאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח, כדילפינן בברייתא דכתיב יקריב קרבנו על זבח:",
                "וקשה, דבמ\"ו פ\"ה כתב דהלכה כרבי דדריש על בסמוך. והתוספ' הקשו עוד, דעד כאן לא פליגי רבי ורבנן אלא אי בעינן על בסמוך או על ממש. וי\"ל דהכא לא דמי לההיא דתנופה דשתי הלחם כעין הקרבתם, אבל הכא בשחיטה דלמקדש לחם בעלמא ליכא למיחש אלא שיהא קיים:",
                "ודבר תימה היא, דמקרא מלא ביחזקאל מ\"ו, זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה. ובמקום שמבשלין קדשי קדשים שם אופין את המנחות, שנאמר זה המקום וגו'. ובנוסח ארץ ישראל, שאופין בו חלות תודה ורקיקי נזיר:",
                "אבל במ\"ג פ\"ט דזבחים פירש הר\"ב דטעמא הואיל והן כשרים לכתחלה בעופות וכן הוא בגמרא. ועתוי\"ט:",
                "המלואים וכו'. דכל לחם הבא על יד. זבח איכא למילף מהדדי:"
            ],
            [
                "הכי פירושו, דלאו דוקא דקדושת הכלי בלבד מקדשם, אלא אף בשחיטת הזבח. ומיהו קדושת הכלי נמי בעינן, כדמפרש בסיפא דכל זמן שלא נתקדשו בכלי אע\"פ שנשחט הזבח יכולין להקריב נסכים אפילו אחר כמה ימים:",
                "רש\"י. וכתבו התוספ' דלא יתכן, דהתנן בסוף פרק ב' דמעילה, דמשקדשו בכלי הוכשרו לפסול כו' בלינה כו', ופירשו, דהכא מיירי לענין שלא לשנות לזבה אחר. ועתוי\"ט:",
                "דלא אמרן דקדשי בשחיטת הזבח אלא בשחיטה כשרה. דלא דמי לתודה דאפילו בשחיטה פסולה מתקדשים הלחם כו', דשאני תודה דילפינן מדכתיב יקריב קרבנו, מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח. רש\"י. ומה שכתב בזריקה, לאו דוקא, דהוא הדין קבלה והילוך:",
                "אחר. שאין לו נסכים. רש\"י:",
                "אין זה סותר למאי דקיימא לן כרבנן דר' מאיר דאין פיגול בנסכים, דהואיל ואינן תלוין בזבח ליקרב עמהם מיד, וכן טשתנים בשל צבור, אין בהם דין פגול. ועתוי\"ט:",
                "גזירה שמא יאמרו נסכים שהפרישן לשום זבח זה כשרים לשום זבח אחר, ואפילו בלא תנאי ובלא נפסל הזבח. אבל כשהיה הזבח זבוח באותה שעה שנפסל זה, ומיד היו הנסכים לזבח אחר, דמי כאלו לשם האי זבח הובאו לנסכים, ולא אתי למימר נסכים שהפרישו כו'. רש\"י:"
            ],
            [
                "ואפילו בתוך כדי דבור. עתוי\"ט:",
                "כשאינן עליו חובה. כדלקמן:"
            ],
            [
                "להקיש כו'. תימה, תינח זבחים, עופות ומנחות ולחמי תודה מנלן. ולמאן דיליף בגמרא מחטאת ניחא. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ופסח מצרים ופסח דורות בכללא נינהו דשם פסח אחד הוא. ולהכי לא הוה דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש. עתוי\"ט:",
                "לפיכך כו'. משנה שאינה צריכה היא. אי לא משום סיפא דקתני והנסכים בכל מקום. רש\"י. ולי נראה, דבא לאשמעינן אע\"ג דאלו לא דמי לפסח שהיא חובה ומצוה, משא\"כ אלו שהוא מקבל מעצמו, רק כיון שכבר קיבל עליו נעשית חוב גמור. ולכן דייק לפיכך כו' הואיל והם כו', א\"כ שפיר נלמד מפסח. ת\"ח:",
                "ממעטים לה מדכתיב ואכלת מעשר דגנך ושמחת, אכילה שיש בה שמחה. ספרי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואע\"פ דלא פסיק לפרושי אלא אמן החדש כו' קאי נמי אמן הארץ כו'. דאי מן הארץ אף בזבחים, הוה ליה למתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מחוץ לארץ כדתנן בסוף פרק ג' דתמורה:",
                "לא דק, דבשתי הלחם הוא דכתיב כו'. והיה נראה דעומר ילפינן מדקרי ליה קרא מנחת בכורים. אבל בגמרא מוכח דיליף לה מדכתיב ראשית קצירכם:",
                "המובחר. שנאמר וכל מבחר נדריכם. תוספתא:",
                "חפריים. ס\"א עפריים. וכן גירסת התוספ'. וכתבו עיר היא:"
            ],
            [
                "דהא זורעה קודם לפסח ע' יום, היינו בעומר. ומיהו התוספ' כתבו דבכל המנחות קאמרינן. עתוי\"ט:",
                "ע' יום. שבבר יש כח בחמה שזורחת עליה. רש\"י:",
                "ובעי בגמרא, ברוב חטה או ברוב סאה תיקו. ופירש הר\"מ, בהתליעה רוב חטה אחת אע\"פ שהיא מעורבת בסאה חטים שלא התליעו:"
            ],
            [
                "ממה כו'. מן הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם. לפי שהזרעים מכחישים לאילנות. רש\"י:",
                "הגרגרים. של זיתים שנפלו. רש\"י:",
                "שנשרו כו'. נראה דמלתא באפי נפשה היא, ולא קאי אגרגרים. ועתוי\"ט:",
                "הכבושים כו'. ולא תנן מבושל. אבל בפירש\"י, או שנתבשלו או שנשלקו:"
            ],
            [
                "וכתבו התוספ', וקשה, דבמסכת פאה משמע דחייבין בפאה, וכל דבר שאין לקיטתו כאחד לא מחייב בפאה כדאיתא שם. וז\"ל הר\"מ, זית שגרגרו בראש הזית וביררו אחת אחת וכתשו כו', זיתים שמסקן כולן בערבוביא והעלן לגג וחזר ובירר גרגר גרגר וכותשן כו', זיתים שמסקן וטוענן בתוך הבית עד שילקו והעלן ונגבן ואח\"כ כתש כו':",
                "כלומר מלקט זיתים שבאמצע האילן שאינן בראש הזית, כלומר אותן שיכול לעמוד בראש גגו ונוטלן, שאותן אין מתבשלין במהרה כמו אותן שבראש הזית. והאי דאמר בראש הגג, לסימנא קאמר. רש\"י:",
                "והם עצמות שיש בהם מוח דימה אותן למעטן, לפי שהם רחבים וגדולים בחללם. ומהשם הזה נגזר הפועל ואומר עוטנו. הר\"מ:"
            ],
            [],
            [
                "מדתני ר\"ח. יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר. תוספ':",
                "מעושן. כשהיו הענבים מרים היו מעשנין אותן כדי למתקן. או מבשלין אותן. רש\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "נודף. יעמוד ריחו מפני שיעלה הבלו במקום שהניח בראש הכלי ויעמוד ריחו ולא יתערב בו שום דבר. הר\"מ. ונודף לשון ארמית. וריח שמניך מכל בשמים מתורגם ושום טב דצדיקיך נדיף מכל בשמין:",
                "ונ\"ל דמאמצעה קאי אמשלישה, כלומר מאמצע השליש האמצעי כו'. והכי פירשו, מאמצעה של שלישה והשלישה היא האמצעית:",
                "תמימים. ואם היו בו קמחין הוי כבעל מום. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואיפכא לא רצו לעשות למדוד בגדיש לחביתי כהן גדול, שלא ישפך הסולת לארץ כשחוציהו. תוספ':",
                "ומה תלמוד לומר עשרון עשרון, לרבות חצי עשרון. ור\"מ כו'. גמרא:"
            ],
            [
                "דהכי גמירי דז' מדות של לח היו במקדש. ור\"א בר צדוק לית ליה כו' גמרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "פי' לכל החלות והרקיקין:",
                "פירש\"י, כל מעשיו בשער ניקנור ולא בעזרה:",
                "גם כאן גרס רש\"י חוץ הוא. ופירש, שהיה משקה אותה בחוץ בשער ניקנור ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדשם בכלי. ועתוי\"ט:",
                "דבשחיטת תודה הוא דקדשי. גמרא:",
                "כך אמר ר\"ש ברבי לרבי וקלסו. והתוספ' תמהו, למה היה צריך לקדש השמן בכלי שרת:",
                "ס' לוג. בגמרא ילפינן לה מקרא:",
                "וז\"ל הר\"מ, וכשזכר לוג שמן למנחה אמר ג\"כ שששה לפר כו' ואינו ר\"ל שנמוד הנסכים בלוג, אלא בחצי הין ושלישית ורביעית ההין כמו שזכרנו:",
                "בגמרא יליף ליה מקרא:",
                "ואם משתייר שמן בתקופת תמוז לא חיישינן. ובירושלמי, דבקיץ היו עושין פתילה גסה, ובחורף פתילה דקה. ומיהו כששיערו מתחלה שיערו בפתילה בינונית. תוספ':"
            ],
            [
                "הכי פירש רש\"י במשנה להסלקא דעתך. ובגמרא, ורמינהו, והקטירו, שלא יערב חלבים בחלבים. ומסיק, דאה\"נ שאין מערבין סולת ושמן משום והקטירו, ומתניתין ביינות ובהוקטר שמנן וסלתן. א\"נ נתערבו. דהשתא ביינות ליכא משום והקטירו. וכן פירש הר\"מ:",
                "אבל כו'. למה שכתבתי בסמוך, כתב הכ\"מ וא\"ת מ\"ש הני מהני, וי\"ל דכיון דאינן שוין מחמירין בהו טפי שאפילו נתערבו סלתן ושמנן אין מערבין יינן כל זמן שלא הוקטרו סלתן ושמנן:",
                "מסכים למה שכתבתי פ\"ג מ\"ב. ומיהו הכא במערב מדעת איירינן. וע\"ש:",
                "וכ\"כ התוספ'. וז\"ל הכ\"מ אם בללן כו' מלתא באפי נפשה היא דהא לא קאי איין דרישא, אלא אסלת ושמן. ע\"כ. והיינו אפילו להמסקנא שכתבתי בסמוך. ועתוי\"ט:",
                "לא כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואע\"ג דאפילו לדידיה נמי ליכא אלא חד גדוש ומאי כל המדות, ה\"ק, כל המדידות. גמרא:",
                "בירוציהן כו'. ואע\"פ שאין כונת הנודר אלא למה שבכלי בלבד, גזרה שלא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול. גמרא. אבל יבש דלא אתי מגופיה דמנא לא אתו למימר ביה מוציאים כו'. רש\"י:",
                ", בגמרא ילפינן להו מקראי:"
            ],
            [
                "קרבנות. שהן זבח. לאפוקי עוף שאינו זבח, והרי הוא אומר בפרשת נסכים או זבח. גמרא:",
                "טעונים נסכים: בגמרא יליף ליה מקרא:",
                "כלומר קרבנותיו אינן באין על חטאו כמו דנזיר. אבל ודאי דמצורע גופיה חוטא איקרי, כדתנן בפ\"ה דשקלים מ\"ג:"
            ],
            [
                "כל כו'. ה\"נ בבהמה. דאלו עוף אין טעון סמיכה:",
                "חוץ כו' שנאמר קרבנו. ר\"ל הדבר שנתחייב לעשותו קרבן כמותו, לא הבכור כו'. הר\"מ:",
                "והיורש כו'. בגמרא יליף להו מקרא:",
                "דאלו חטאת שמתו בעליה תמות. ואשם ירעה כו' ויפלו דמיו לנדבה:",
                "ומביא נסכים. כשירש מאביו. דהא יורש קרי ליה:"
            ],
            [
                "הכל. לאתויי יורש. גמרא. ותימה הא תנא ליה רישא. וי\"ל דאורחיה דתנא הכי כיון דלא מיותר ליה בבא בכך רק תיבה אחת. תוספ':",
                "ותימה לילף כולה מסנהדרין. ועתוי\"ט:",
                "וא\"ת ותיפוק ליה דהוי מ\"ע שהז\"ג דאין סמיכה אלא ביום. תוספ':",
                "ותכף. בגמרא, הכי קאמר, במקום שסומכין שוחטין שתכף לסמיכה שחיטה. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "העומר. היא של שעורין. ויש לו רמזים בתורה, ומכללם שקרא אותה מנחת בכורים שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים, והפירוש המקובל שירמוז למנחת העומר. ומלת אם אינה רשות אלא רמיזת הזמן, ונקרא שתי הלחם בכורים וביאר זה ואמר בכורי קציר חטים. וזהו ראיה על שהבכורים שקדמו להן בניסן אינן אלא בכורי שעורים. והעיקר שעליו אנו סומבים הוא קבלה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "גמרא. ואב\"א משום כרמל תקריב. פירש\"י. רך ומלא. שתהא התבואה רכה ונמללת ביד, ואי מייתי מרחוק נשיב ביה זיקא ומתקשה בדרך:"
            ],
            [
                "אומר כו'. כל אחד מהג' קוצרים. אבל המשיבים הם רבים מכל עיירות, הלכך כללינהו ותני אומרים:",
                "קצור. בקצירה עצמה השיבו ואמרו קצור, ולא היה די להם לומר הין:",
                "וז\"ל הר\"מ, וא\"ת שאותו פסח בשבת אירע כמו שדמו הטפשים, האיך תלה הכתוב היתר אכילתה לחדש. בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה. אלא נקרה נקרה, אלא מאחר שתלה הדבר במחרת הפסח הדבר ברור שמחרת הפסח הוא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על איזה יום הוא מימי השבוע:",
                "שכן הוא בכל מקום חוץ מבקרבנות:",
                "והא דקתני והשאר נפדה, לר\"ע לית ליה, דלדידיה לא בעי פדייה. אי נמי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. תוספ':"
            ],
            [
                "שמנו. וזה לא יהא אלא ביום, ר\"ל יום ט\"ז בניסן. הר\"מ:",
                "יצק כו'. במ\"ג פ\"ו תנן דכל המנחות טעונות שלש מתנות שמן. ונראה דכולהו תני להו הבא. דנתן שמנו הוא נתינת שמן תחלה בכלי, ויצק ובלל הוא יציקה ובלילה. ובין הכא ובין התם ה\"ל למתני בלילה ברישא, דיצק הוא יציקה אחרונה. תוספ':",
                "וקמץ. לאחר שבירר כל הלבונה לצד א':"
            ],
            [
                "דאלו קצירה עצמה אפשר בבית השלחין א\"נ ע\"י קטוף:",
                "מותרים. לכולי עלמא. ואפילו ר\"י מודה בזמן שיש עומר עומר מתיר, דבתיב עד יום הביאכם. רש\"י:",
                "מפני כו'. ולכן צריכין שישמרום חצות יום ירושלים. לא חצות אותן המקומות. לפי שאפשר שיהיה מוקדם או מאוחר כו'. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אין לי אלא חדשה של חטים, חדשה של שעורים [מנחת קנאות] מנין, ת\"ל חדשה חדשה [ב\"פ], אם אינו ענין לחדשה של חטים, תנהו ענין לחדשה של שעורים. ומנין שתהא קודמת לבכורים, ת\"ל כו', ומנין שתהא קודמת נסכים ופירות האילן, נאמר כו':",
                "פסול. ואם הביא לא נתקדשו להיות ראוין לקרבן. אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו. הר\"מ:",
                "וקשיא תינח חדש שנאסר ועדיין לא הותר אבל בכורי פירות ונסכי יין דמעולם לא נאסרו אמאי אם הביא פסול וכן הוא בגמרא דלהאי טעמא דלא הותר מכללו בו', נסכים וככורים שהקריבם קודם לעומר כשרים. וכתב רש\"י ודקתני שואם הביא פסול, לאו אביכורי פירות קאי כו'. ולדינא משמע בגמרא דליתא להאי טעמא, והאי ואם הביא פסול קאי גם אביכורי פירות. וגם הר\"מ בחבורו פסק כן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וא\"ת והנך מינין שהן כלאים זה בזה כדתנן בריש כלאים היאך הן מצטרפין. התנן בסוף פרק ב' דתרומות כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה. וי\"ל דגבי חלה תלוי הטעם בעיסה לפי שעיסותיהן דומות זו לזו. ועי\"ל דכשיש בכל אחד בפני עצמו כדי חיוב חלה אין תורמין מזה על זה ממין על שאינו מינו. תוספ':",
                "מדכתיב בשדה, דייקינן לה בגמרא דצריך השרשה:"
            ],
            [
                "כן הוא גירסת התוספ' במתניתין. וכתבו, דצ\"ל כיון דלכתחלה לא יביא, אע\"ג דאם הביא כשר, ממקום שאי אתה מביא קרינא ביה כו'. והא דלא חשיב הכא בית הזבלים כו', י\"ל דלא פסידי ואחמור רבנן כמו דאחמור בגדישה. ולנוסחא אחרינא דגרס בית השלחין שבעמקים, י\"ל דההוא אם הביא פסול דאיכא תרתי לא קרינן ביה שאתה מביא, אבל היכא דאם הביא כשר קרינן ביה כו'. ועתוי\"ט:",
                "משום דבגדישה ליכא פסידא אי שבקינן עד אחר עומר. והא דשרי ר\"י במשנה ה' קמח וקלי, משום עולי רגלים התירו. תוספ'. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ולהכי נקט נטיעות, משום אורחא דמלתא שאדם זורע כו'. רש\"י:",
                "ויראה לפרש בית כמו שפירש רש\"י וישמע בית פרעה. כמו בית ישראל, בית יהודה, עבדיו ואנשי ביתו:",
                "צבתים. מאי טעמא דכמה דאפשר לא טרחינן. גמרא:",
                "לא כו'. כולהו יביא דתנינן נפקא לן מותקריב יתירה כו'. בגמרא:",
                "כדכתיב מהחל חרמש בקמה. רש\"י:",
                "כן פירש\"י במשנה ב', רך ומלא. וכתבו התוספ', דהוי כמו שמלה שלמה. אבל לשון רש\"י במתניתין כר ומל. וז\"ל בפירוש החומש, בעוד הכר מלא שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה. וע\"כ נקראו המלילות כרמל. וכן כרמל בצקלונו:",
                "ביום כו'. ומתניתין דסוף פרק ב' דמגילה דדוקא בלילה ולא ביום וכן הא, דר\"פ דנקצר בשבת אתיא כראב\"ש, ודהכא כרבי. גמרא:",
                "השבת. להקרבה, אבל לקצירה לא. דהא נקצר ביום כשו', ויוכל לקוצרה מע\"ש, ואמאי תדחה שבת. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "שתי הלחם. לשון התוספ', במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה. ושמעינן דבמשנתינו לא גרסינן גבי לחם הפנים אחד שנים בלשון זכר. ועתוי\"ט:",
                "אדעלמא קאי. דהא בפעם אחת אין נאפות אלא שתים בלבד:",
                "ובטפוס כו'. דת\"ר ושמת אותם, בדפוס. וכתבו התוספ', וא\"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים. וי\"ל דא\"כ לכתוב ונתת אותם, אבל ושמת משמע שימה בדפוס:",
                "והיו מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם. רש\"י:",
                "בטפוס. הן הקערות של שלחן, כדאמר קערותיו אלו טפוסין. וכפירש\"י בחומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה. תוספ'. ובגמרא, ולהדרא לדפוס קמא, כיון דאפי לה נפחא. ומזה הוכיחו התוספ' דהלחם חוץ לדפוס, דאל\"כ היכא מינפחא כו'. ולפירוש הר\"ב צ\"ל דמתחלה נעשה בתוך הדפוס והדפוס שבתנור היה צר ונכנס בתוך הלחם והלחם מבחוץ ונדבק בתנור. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וכ\"כ הר\"מ. ועל כרחינו צ\"ל שגירסא אחרת היתה להם בגמרא. דאנן גרסינן הכי, הא גופיה קשיא, אמרת לישתן ועריכתן בחוץ, אלמא מדת יבש לא נתקדשה, [דאי מקדשה מגנייה מלתא אי אפיק להו אבראי. ולא כפירוש הקונטרס מטעם פסול יוצא, דמשום קידוש כלי לא מיפסל ביוצא. תוספ'] ואפייתן בפנים, אלמא מדת יבש נתקדשה, אמר רבא כו' מאי קושיא דלמא עשרון לא מקדש תנור מקדש. אלא הא קשיא, ואפייתן בפנים, אלמא תנור מקדש, ואין דוחות את השבת אפסלו בלינה. אמר רבא כו'. הא קמן דהך מלתא דלישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים אתברר טעמא משום דמדת יבש לא נתקדשה. אלא ודאי שגירסתם לא היתה כך. ולהכי נמי פסק כת\"ק דמשנה ה' פ\"ט דמדות יבש נתקדשו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ול\"נ דה\"ג, לישתן ועריכתן ואפייתן:",
                "והאי דלא משחו עשרון שלם, מפני שכל אדם מודד בו מנחתו ופעמים שמוציאו לחוץ. אבל זה אינו מסור אלא לכהנים לחצות בו עשרונים. והתוספ' פירשו דחביתין כיון דיש בהן שמן הוצרכו ליעשות בכלי הלח ומדות הלח נתקדשו לכולי עלמא וה\"ה לכל המנחות הטעונות שמן:"
            ],
            [
                "וזה המאמר מחובר במה שאמר שלחם הפנים מותר ללוש אותן בחוץ ונאפות בפנים. הר\"מ. כלומר דאילו שאר מנחות לישתן ועריכתן נמי בפנים כו'. ורש\"י פירש לישה ועריכה הכל בכלי שרת בפנים ולא בחוץ. ולפירושו כולה חדא מלתא היא. והתוספ' פירשו דבחוץ אטחינה והרקדה קאי. דלא בעי כלי שרת. ועתוי\"ט:",
                "כלי כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:",
                "כיצד. הוא שאל על סבת היות לחם הפנים נאפה בדפוסים. ואמר, שסבת זה שיהא בעל שטחים מששה רוחות וכן שתי הלחם. הר\"מ. ורצה לומר בששה שטחים, שטח התחת, וב' שטחי הכפילה שמזה ומזה, והם ג' שהם ו', ג' מבחוץ וג' מבפנים. וילפינן ב' הלחם מלחם הפנים אלא דבלחם הפנים שנינו משום פלוגתא דר\"י ור\"מ. ועתוי\"ט:",
                "כן הוא לשון רש\"י. ונ\"ל גירסת רש\"י במשנה כך היא, שיהא לו פנים שיהא לו פינים. ותרתי ילפינן ממשמעות הפנים. חדא כדכתיב פנים ודרשינן דפנות, והיינו כפילות דלקמן. וחדא דקרינן פינים שפירושו זויות והן הן הקרנות. ולא אתא בן זומא לפלוגי אלא לפרושי דדפנות וזויות מקרא קא ילפינן. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "במסכת כלים פרק י\"ז משנה י':",
                "נ\"ל שצריך להגיה ובהן הן הקרנות. ועתוי\"ט:",
                "ואע\"ג דבמשנה ד' פ\"ה דפסחים אמרינן דעל חמץ לאו דוקא בסמוך, הכא שאני, דסברא הוא דהוי בסמוך דהא בשעת הנחת הלחם היו מניחים אותם ובשעת סלוקם נקטרים. תוספ':"
            ],
            [
                "ד' כו'. בגמרא ילפינן לכל הני מקרא:",
                "סניפים. שם לדבר העשוי לחבר ולהחזיק דבר אחר:",
                "מראשיהן. כלומר באותו חלק שבהן שעולה למעלה על השולחן. לפי שהסניפין הן כמו יתידות זהב עומדות בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה. כמ\"ש רש\"י בפירוש החומש:",
                "חלול. כדי שתהא רוח מנשבת ביניהם. הר\"מ:",
                "דוחה כו'. ואע\"ג דמדאורייתא נינהו כדנפקא להו מקרא, הא אר\"מ כל מלאכה שאפשר לעשותה מע\"ש אינה דוחה כו', וה\"נ אפשר דלא דחי שבת עלייהו, טעמא מאי [משוי להו לקנים] דלא לעפש לחם, בכי האי שיעורא לא מיעפש. גמרא וכתבו התוספ' דאין אסורא אלא משום טלטול בעלמא, ואפ\"ה גזרו עליהם במקדש ואע\"ג דחזו למצוה, כיון דאין עשוי כלי. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "לארכו. לאו למימרא שהיו מונחין ממזרח למערב על אורך השולחן, דכה\"ג אין מקום פנוי כלל. אלא מצפון לדרום היו מונחין ובמקום הפנוי שבין שתי המערכות, שאותו מקום פנוי הוא מצד ארכו של שולחן שהיא י\"ב טפחים. וסתמא כר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "ושייר נמי מנורה דלרחבו של בית היתה עומדת, וראב\"ש היא, וכוותיה פסק הר\"מ. והתוספ' כתבו דאפילו כרבי, ואה\"נ דלא שייר מידי, ודלא תני ארון, דבלפני ולפנים לא מיירי:"
            ],
            [
                "ואכתי תקשה למה של שיש ולא של כסף. הלכך הנכון כמ\"ש הר\"ב בשקלים דאחר שנאפה הניחוהו על של שיש עד שיסדרוהו והשתא עשו של שיש שלא יתעפש כיון ששהה זמן רב:",
                "דקדושת צפון חמירא דקדשי קדשים שחיטתן בצפון:",
                "כלומר שוה בשוה:",
                "ע\"ש. צ\"ע אמאי לא מייתי למשנה זו בגמרא [סוכה דף נ\"ד] ולומר דאתיא כאחרים:",
                "שעיר כו'. וכשתעיין כל קרבנות יום הכיפורים לא תמצא בהן מה שיאכל זולתי שעיר חטאת הנעשה בחוץ. הר\"מ:",
                "הבבליים כו'. ה\"ק, נאכל לערב, ומי הם האוכלים כו':",
                "לפי שלא עלו בימי עזרא. גמרא. ומה שמזכירין אותם לגנאי על שאוכלים את השעירים חיים, אע\"ג דמצוה קעבדי שלא יבואו לידי נותר, לפי שהרגילו עצמם כמו כן אף בכל השנים דמחזי כרעבתנותא. תוספ':",
                "חי. ואין בו משום דם האברים שהוא בלא תעשה ולוקין עליו, דבכריתות דף כ\"ב מוקמינן לה דוקא בדפריש, ולפיכך שרי אף בלא מליחה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כיצד יעשה. שלא יבא דבר לפסול, יניחנה עם הבזיכים לשבת הבאה. אי נמי, מה יעשה מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין. תוספ'. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "על שלשה. כלומר אין פחות מב' ימים שעברו וכן שלשה. ולא קשיא דליתני לשנים ולשלשה. עיין בריש מסכת פרה:",
                "צום. חל יוה\"כ בערב שבת. אין לחם הפנים נאפה בו. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי המזבח לעולם. גמרא:",
                "אין כו'. דמכלי שרת לא אשכחן דבר דמיפרק. גמרא. פירש\"י ואפילו בהמה בעלת מום שנאמר בה פדיון, לאחר שקדשה בכלי שרת כגון ששחטה לא אשכחן בה פדיון:",
                "העופות. כשקדם הקדשן למומן מיירי. אבל קדם מומן להקדשן נפדין. תוספ'. ואפשר דלענין טומאה נמי נשנו ולאחר מליקה. כגון עולה שאינה באה לכלי שרת כלל ולא הוה כבהמה שחוטה דלעיל, ולהכי איצטריך לאשמעינן:",
                "והעצים כו'. ואע\"ג דלא קדושת הגוף נינהו אלא מכשירי קרבן הם, אפ\"ה הואיל ומנחות ונסכים טהורים אין להם פדיון, הני אע\"ג דנטמאו כטהורים דמיין. עצים ולבונה לאו בני אשווי אוכלא נינהו אלא הקדש משוי להו אוכל, דעצים כמה דלא משפי להו לגזירין לא מתכשרי. לבונה נמי כמה דלא קדשה בכלי שרת לא מתכשרה. וכלי שרת נמי הואיל ואית להו טהרה במקוה. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "ותמיהני, דהא אמרינן דמכשירי קרבן לאו קדושת הגוף הן. והר\"מ לא פירש כלום בזה, וניחא דהוי כמשמעה שכל שאין בהמה אין בו פדיון. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ב' כו'. וצריכא, דאי אשמעינן הך קמייתא, משום דאמר במחבת וקא מייתי במרחשת (משום הכי לא יצא) אבל הכא דאידי ואידי (כלי שנדר) ושהביא במחבת ואידי ואידי במרחשת אימא ידי נדרו נמי יצא. ואי אשמועינן הך משום דקא פליג להו, אבל התם דלא פליג להו אימא לא, צריכא. גמרא:",
                "א\"ל כו'. יראה לי דהוא הדין נמי ברישא א\"ל במחבת נדרת. אלא דבמאי דסליק אשמועינן. והוא הדין לרישא:"
            ],
            [
                "ומיהו בריש פרק ב' דנזיר באומר הריני נזיר מן הגרוגרות. סברי ב\"ה דלא הוי נזיר שלא נדר כדרך הנודרים, דדוקא גבי מנחה מביא מן החטים. משום דשעורין שייכא גבי מנחה כדאשכחן מנחת העומר ומנחת קנאות דבאות שעורין, ולמנחה מעליא אכוין. אבל גרוגרות לא שייכי לנזירות, ומעיקרא כי אמר הריני נזיר לא היה בדעתו לנזירות כלל. תוספ' ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וקשיא דא\"כ משנה זו כולה נדחית מההלכה. דדברי ת\"ק נדחין מפני הקושיא האמיתית שהקשה עליו ר\"ש, ודברי ר\"ש נמי נדחין מפני דלעיל פסקו הר\"מ והר\"ב דלא כראב\"י כו'. אבל הר\"מ בפירושו כתב חה לשונו, אע\"פ שזכרנו בפ\"ג ממסכת זו שבלילה אינה מעכבת על מנת שתהא המנחה מועטת עד כדי שאם רצה לבלול אותה שיכול לבלול, אבל היתה מרובה עד שאי אפשר לבלול אותה בבת אחת אי אפשר בלא בלילה. ע\"כ. ונראין דבריו דאפילו לת\"ק דראב\"י דלכל עשרון מביא לוג אפ\"ה כל שהעשרונות יותר על ששים מתוך שהסולת רב הוא א\"א להבלל יפה אפילו יהיה לו לוגים כמספר העשרונות. והשתא משנתינו הלכה הוא ומטעמא דר\"ש:",
                "וא\"כ הוא אחד מט\"ז בלוג. וקשה, דבפרק ג' ופרק ז' דמקואות פירש שהוא חלק מס\"ד בלוג, וכן הוא בגמרא דבבא בתרא דף צ'. ועתוי\"ט:",
                "ב' וה'. תימה, דכי היכא דאמרינן גבי מנחות במשנה ג' דאם אומר חצי עשרון יביא עשרון שלם, עשרון ומחצה יביא שנים. הכא נמי נימא כי אמר לוג או שנים יביא ג', וכי אמר ה' יביא ו'. ושמא י\"ל כו'. תוספ'. ולי נראה דכיון דנדבת יין לאו בהדיא כתיבא אלא מיתורא דאזרח כדאיתא בגמרא, לא נוכל לחייבו עד דפריש. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאין הכי נמי דחייב להשלים. ומתניתין לגופיה איצטריך לאשמעינן באיזו מן הענינים מנדבין יין. ועתוי\"ט: [יב] או כדי נסכי ג' כבשים:",
                "או ב' כבשים ואיל:",
                "ומשמע דכך הוא מביא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הכי אמר שמואל סוף פרק י' דזבחים ויליף ליה מקרא (ובת\"כ ילפינן נמי דמתנדבין יין). ומיהו ודאי דלקמציה בפס ידו כדרך קמיצת המנחה א\"א, אלא שמפריש בכלי שיעור קומץ שהוא כשני זיתים ועתוי\"ט:",
                "דהא במשנה ה' פ\"ג לא תנן דיין מעכב המנחה. אבל קשה, מאי בעי להכי, תיפוק ליה ממשמעתן של הדברים שהיין בפני עצמו ממש קרב, וכדפירש בשמן דלא אשכחן דליתי בכלי בפני עצמו. ולשון רש\"י אינו מעורב במנחה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "יביא אחד. פשיטא. וכן עשרונים נמי פשיטא. דמיעוט עשרונים שתים. פירשתי ואיני יודע כו' אצטריך ליה. גמרא:",
                "אבל במנחת נסכים לא אכוין. אע\"ג דמתנדב אדם מנתת נסכים בכל יום, דסתמא דעתיה אמנחות המפורשות ורגילות לבא בפני עצמן ולא בגלל זבח. תוספ':"
            ],
            [
                "אבל במשנה דלעיל לא פליג, דההיא באומר פירשתי עשרונות אבל לא קבעתים בכלי אחד. דמייתי ששים עשרונות בס' מאני. גמרא. וקשה, דא\"כ אמאי סגי לעיל בס'. וי\"ל דדמי למשנה ה' דיביא כיום המרובה, דס' עשרון יום המרובה הוא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "עצים. ת\"ר קרבן [נפש כי תקריב קרבן מנחה], מלמד שמתנדבין עצים. [ובת\"כ מרבינן מיניה נמי יין ושמן ולבונה]. וכן הוא אומר דעצים אקרי קרבן, והגורלות הפלנו על קרבן העצים. עתוי\"ט:",
                "מקומץ. תנן נמי הכי בסוף פרק ז' דשקלים. ופירוש הר\"ב שזה שיעור הלבונה הבאה עם המנחה, דכתיב והרים ממנו וכו'. והכי איתא בגמרא. ואע\"ג דבפ\"ק מ\"ג פירש הר\"ב דבשני קרטין כשרה, ויליף לה מקרא, היינו בדיעבד. ומיהו הכא דנודר בלבונה בפני עצמה לא יצא אלא בקומץ, דלהכי אצטריך על המנחה דבהדי מנחה אין, בפני עצמו לא. ואיכא מאן דאמר דבבאה בפני עצמו נמי נמי פליגי. והיא פלוגתא בגמרא. ועתוי\"ט:",
                "הקומץ כו'. לאו דוקא. דה\"ה בכזית דחייב, כרבנן דזבחים פרק י\"ג מ\"ד. אלא לאפוקי מר\"א דמשנה ו' שם בבזיכי לבונה עד שיקריב ב' קומצים. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "ב' קומצים. בת\"כ יליף ליה:"
            ],
            [
                "זהב. זה לבדק הבית. הר\"מ:",
                "ובסוף פרק ו' דשקלים פירש הר\"ב, מביא אפילו צנורא שהוא כמין מזלג קטן. ועתוי\"ט:",
                "מדינר. ודלמא פריטי. אר\"ש באתרא דלא סגי פריטי דכספא. גמרא:"
            ],
            [
                "דשמן דבא בנדבה גמרינן ממנחת נדבה. דתניא, קרבן, כלומר וכי תקריב קרבן מנחה, מלמד שמתנדבין שמן. ודון מינה ומינה, מה מנחה בלוג אף שמן בלוג. ורבי סבר, דון מינה ואוקי באתרה. דשמן הבא בפנו עצמו הוי כנסכים דומיא דיין. בגמרא. ועתוי\"ט:",
                "וא\"י כו'. מן היין או מן השמן. הר\"מ:",
                "לא דק. אלא ב' תמידי היום הוה ליה לחשוב במקום ב' מוספי החג. ולכן ראוי הוה ליה שיכתוב וד' כבשים ב' מוספי שבת וב' תמידי היום:",
                "ג\"כ לפום ריהטא כתב כן. דהא חטאת הוא ואין לחטאת נסכים, כדתנן בפ\"ט מ\"ו:",
                "שכן שנינו שם משנה ג' כו'. וזה המספר שוה לשמן וליין:"
            ],
            [],
            [
                "עגל כו'. גם כן דעת רבי. הר\"מ:",
                "והוה לי לפרש איל בן שתי שנים, כדתנן במשנה ג' פרק קמא דפרה:"
            ],
            [
                "ונסכיו. היין והסולת שמביאין עם הקרבן נקראים נסכים. הר\"מ:"
            ],
            [
                "וארישא יביא בדמיו שנים דהוי קטן והביא גדול [שבכ\"מ ב' חשובים מאחד אפילו שניהם שוים. רש\"י] נמי פליג, אלא דנטר לת\"ק עד דמסיק למילתיה. גמרא:",
                "כבש. וברישא נמי שור זה כו'. אפילו הביא בדמיו איל אחד יצא. הר\"מ:",
                "ופשיטא דאין הכי נמי אם הומם הגדול דמיחל בבינוני אלא שצריך שיביא גם כן בדמים היתירים:"
            ],
            [
                "נראה שאע\"פ שנתמנה לכהן גדול עדיין לא עבד, אלא שנמנו וגמרו ופסקו לו הגדולה, ולימים כשהיה לו להתחנך ולעבוד נתקנא:",
                "יגלח. ענין תגלחת, הבאת קרבנותיו. הר\"מ:",
                "לא ידעתי למה הוסיף בירושלים. ועיין לקמן:",
                "והכא ליכא למימר נעשה כאומר שלא אתחייב באחריות קרבנותיו, דנזיר כמה דלא מייתי קרבנותיו לא מתכשר. גמרא:",
                "ולהכי נמי לא מחייב משום שחוטי חוץ. רש\"י:",
                "בירושלים. אבל בנוב וגבעון היו מותרים לשמש כל שכן בזמן הזה שאין שירות ואין מקדש דודאי כשר לדוכן ולקרות בתורה תחלה. תוספ' בשם תשובת רש\"י:",
                "ואין צריך לומר כו'. מכלל דבית חוניו לאו עבודה זרה הוא. ותימה. הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ. ונראה, דנדרים ונדבות דבני נח היה מעלה. תוספ'. ועתוי\"ט:"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "On Your Way",
            "http://mobile.tora.ws/"
        ]
    ],
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מנחות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Kodashim"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}