{
"title": "Sha'arei Ephraim",
"language": "he",
"versionTitle": "merged",
"versionSource": "https://www.sefaria.org/Sha'arei_Ephraim",
"text": {
"": [
[
"דין הקרואים לעלות לתורה ובו ל\"ז סעיפים
אם כשבא הש\"ץ לקרות לכהן לעלות לתורה הכהן עומד באמצע פסוקי דזמרה אחר שאמר ברוך שאמר. אם אין שם כהן אחר יכולים לקרות זה לכהן. והעולה רשאי להפסיק ולברך לפני' ולאחרי'. וגם לקרות בלחש עם הקורא ומ\"מ אין רשאי להפסיק לומר לחזן לעשות מי שבירך. וטוב שלא יפסיק באמצע פסוק או ענין ממש. ואם הוא עומד סמוך לפרק הללויה וכיוצא שיכול לגמור עד הפרק בלי שהות קודם שיעלה יש לו לעשות כן אבל אם צריך שהות כדי לגמור לא ישהה מפני טורח הציבור:",
"אם הכהן עומד בברכת ק\"ש ואצ\"ל באם עוסק בק\"ש עצמה אע\"פ שאין שם כהן אלא הוא אין לקרותו לכתחלה וגם אין להמתין עד שיגמור משום טרחת הציבור אלא קורין ישראל במקומו ובדיעבד אם קראוהו אע\"פ שעוסק בק\"ש עצמה ויש שם כהן אחר המנהג להפסיק ולעלות משום כבוד התורה ומ\"מ אם עומד בברכת ק\"ש יש לו למהר קצת לגמור הברכה וכן באמצע ק\"ש לגמור עד הפרק. ואצ\"ל אם עומד באמצע ענין כגון ושמתם את דברי כו' שיגמור הענין אך יש לו למהר קצת ולא יאריך משום טורח ציבור. ואם קראוהו בשעת אמירת פסוק שמע בשכמ\"לו יגמור כדרכו עד ואהבת ולא יפסיק קודם לכן כלל:",
"כשקראוהו באמצע ברכות ק\"ש או ק\"ש שרשאי לעלות ולברך לפני' ולאחרי' מ\"מ הוא לא יקרא בתורה עם הקורא אף בלחש רק ישתוק לגמרי ויטה אזניו לשמוע מפי הקורא ומכ\"ש שאין רשאי להפסיק לומר לחזן לעשות לו מי שבירך ואחר שגמר ובירך הוא יכול לחזור למקום שהפסיק בק\"ש וברכותיה. ואף אם הי' הפרשה שקראו לפניו ארוכה ועי\"ז שהה כדי לגמור את כולה. מ\"מ א\"צ לחזור לראש שאין זה אונס:",
"בדינים אלו שכתבתי אין הפרש בין קריאת כהן או לוי או ישראל כיון שקראוהו בשמו לתורה יש לו לעלות משום כבוד התורה:",
"אם קראוהו לתורה והוא עומד בתפלה אין להמתין עד שיסיים תפלתו אלא קורין אחר ואפילו אם הוא בקריאת הכהן קורין כהן אחר ורשאין לקרות הכהן האחר בשמו כדרכו. ואם אין כהן אחר קורין לוי או ישראל במקומו ואומר לוי במקום כהן או ישראל במקום כהן קרב. ואף אם קראוהו אין רשאי להפסיק בתפלתו אם לא כשעומד בסיום הש\"ע קודם אלקי נצור או באמצעו יאמר יהיו לרצון ויפסיק ויעלה לתורה. ונהגו שאם קראוהו ורואין שהוא קרוב לסיום תפלתו ממתינים קצת עד שיסיים ואין קורין לאחר:",
"אם עמד בתפלה וקראוהו ופסק מתפלתו ועלה ושהה בקריאת התורה כדי לגמור את כולה חוזר לראש התפלה אם היה יודע שאסור להפסיק אלא שעשה כן משו' כבוד וכיוצא אבל אם היה סובר שמותר להפסיק הרי זה שוגג ואינו חוזר לראש:",
"אם אין שם אלא לוי א' ועומד בתפלה מוטב לקרו' לכהן שעלה להיות במקו' לוי מלקרו' ישראל במקומו אבל אם יש שם לוי אחר יש לקרות הלוי האחר:",
"אלו הן בין הפרקים של ק\"ש וברכותי', בין ברכה ראשונה לשני', בין שניה לשמע. בין שמע לוהיה אם שמוע. בין והיה אם שמוע לויאמר. בין ויאמר לאמת ויציב. ואם צריך להפסיק שם לעלות לתורה יאמר אני ה' אלקיכם אמת ויציב ואז יפסיק כדין באמצע הפרק ואחר שגמר קריאתו יתחיל ונכון וקים וכו':",
"בימי התענית שקורין בהם ויחל אין קורין לעלות לס\"ת שחרית אלא למי שבדעתו להתענות ולהשלים ומכ\"ש במנחה שאין קורין למי שלא התענה ואם התענית חל ביום ב' או ביום ה' שבלא התענית ג\"כ היו קורים בתורה יכול לעלות אף מי שלא יתענה וישלים אם יש צורך בדבר. אבל בלא צורך מוטב שיעלה מי שיתענה וישלים וזה בקריאת שחרית אבל במנחה שכבר אכל אפי' אם קראוהו לא יעלה ואפי' בב' וה':",
"מי שקראוהו לעלות לתורה בשחרית ביום התענית כסבורים שיתענה והוא יודע בעצמו שאינו יכול להתענות ולא יתענה. אם הוא בב' וה' יעלה ואם לאו יאמר שלא יתענה היום. ולכך אינו עולה ויקראנו אחר ואם מרגיש בעצמו שלא יוכל להתענות ויצטרך לאכול בצנעה ומ\"מ בוש לומר ברבים שלא יתענה שלא יחשדוהו יכול לעלות כי גדול כבוד הבריות אבל במנחה שכבר אכל לא יעלה כמ\"ש:",
"אם אין שם רק כהן אחד והוא אינו מתענה. יצא הכהן מבה\"כ ויקראו ישראל המתענה. ואם יש עוד כהן אחר המתענה אין לו לזה שאין מתענה לצאת ולבטל שמיעת קריאת התורה וברכותי'. ואם חושש שמא יקראוהו לעלות יאמר לחזן שלא יקראוהו:",
"להגביה הס\"ת או לגוללה או הוצאה מארון הקודש אין להקפיד. ורשאים לכבד בהוצאה והגבהה וגלילה אף למי שאין מתענה:",
"כשאין כהן בבה\"כ שקורין לוי או ישראל במקום כהן יש לומר בשעת הקריאה לוי במקום כהן קרב או ישראל במקום כהן קרב כדי שלא יטעו לומר שהוא כהן וכשקורין ללוי או ישראל במקום כהן לא יעלה אחריו לוי כלל רק להיות אחרון או מפטיר כמו שיתבאר:",
"אם לא היה כהן בבה\"כ וקראו לוי או ישראל במקומו ובין כך נכנס כהן לבה\"כ אם כבר התחיל העולה לברך ברכת התורה וכבר אמר בא\"י הרי זה גומר וקורין לפניו ואינו פוסק אבל אם עדיין לא אמר רק ברכו כו' אפי' התחיל ג\"כ ברוך אתה ולא הזכיר השם עדיין הרי זה פוסק ועולה הכהן בלא קריאה בשם ומברך ברכו כו' והלוי שעלה עומד ג\"כ אצל התיבה עד שישלימו קריאת הכהן ואז קורין לוי זה שנית ויברך וקורא וכן אם הוא ישראל עומד שם אצל התיבה וממתין עד שישלימו קריאת הכהן והלוי וקורין שנית לישראל זה ומברך וקורא:",
"אם כשמגיע קריאת לוי אין לוי בבה\"כ אז אחר שמברך הכהן ברכה אחרונה יאמר הש\"ץ במקום לוי ומברך הכהן שנית וקורא במקום לוי אבל לא יקראו לכהן אחר במקום לוי שלא יאמרו שהראשון פגום ואפילו אם מוחזקים באמו שאינה גרושה ומכ\"ש שלא יקרא לישראל במקום לוי וכן בתענית כשאין שם רק לוי שאין מתענה יצא מבה\"כ ויקרא הכהן במקום לוי ועיין לעיל סעיף י\"א:",
"אם היו כהן ולוי בבה\"כ וקרא הכהן וכשהגיע קריאת הלוי סברו שאין שם לוי ואומר הש\"ץ במקום לוי והתחיל הכהן לברך שנית אם כבר אמר בא\"י אין מפסיקין אותו אבל אם עדיין לא הזכיר השם אע\"פ שכבר אמר ברכו וברוך אתה פוסק וקורין ללוי בשמו ועולה:",
"כהן אחר כהן ולוי אחר לוי לא יעלה ונוהגין שלא לעלות כהן ולוי למנין הקרואים אפי' בהפסק ישראל ביניהם רק אחר השלמת כל הקרואים במקום שמוסיפים וקוראים אחרון רשאים לעלות כהן או לוי לאחרון וכן רשאים לעלות למפטיר ובתענית אין הכהן ולוי עולה למפטיר לפי שהוא ממנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע להפטיר מקרין אותו:",
"אם אין מוסיפין בשבת רק קורין שבעה קרואים לבד אין קורין לכהן ולוי שביעי וכן ביו\"ט לא יקראו להם לחמישי ואם טעו וקראו לכהן או לוי להיות שביעי בשבת או ביו\"ט להיות חמישי וכבר עלה אל התיבה אזי יקראו לישראל לשביעי או חמישי והכהן או לוי יעמוד שם ויעלה למפטיר ואם הוא בענין שאי אפשר שיהי' כהן או לוי זה בקריאת מפטיר כיון שכבר עלה שוב לא ירד ויברך ויקרא:",
"אם קרא החזן לכהן או ללוי ואינו שם לא יקרא לאחר בשם משום פגמו של ראשון אלא דאחר יעלה מעצמו אבל אם בנו שם מותר לקרותו תחתיו בשם אבל לקרות לאביו בשם אסור שעדיין יש חשש פגם הראשון שיאמרו שהוא בן גרושה אלא יעלה בעצמו ואם קרא לכהן או לוי לאחרון או למפטיר ואינו שם וקורא לאחר אעפ\"י שהאחר הוא כהן או לוי מותר לקרותו בשם:",
"אם הכהן או הלוי עומד בתפלה וקוראים אחר במקומו יכולים לקרות האחר בשם לפי שהכל רואין שבשביל שא\"י להפסיק בתפלה אינו עולה:",
"אם קראו לישראל ואינו שם יכולין לקרות אחר במקומו בשם שבישראל אין חשש פגם:",
"ש\"ץ שהוא כהן רשאי לקרות לכהן אחר לעלות לתורה וכן אם הסגן הוא כהן או במקום שקונין מצות עליות לתורה והקונה המצות הוא כהן או לוי יכול לצוות לקרות לכהן או לוי אחר ואין בזה משום פגם שהכל יודעים שדרך לכבד אחרים:",
"אם הכהן אבל תוך שבעה ואין כהן אחר טוב שיצא מבה\"כ בשעת קריאת הכהן ואם אינו יודע הדין ואינו יוצא טוב לומר לו שיצא מבה\"כ ואם אעפ\"כ אינו יוצא אם הוא שבת יש לקרותו לכהן שלא יהא נראה כאבילות בפרהסי' וכן אם קראוהו בטעות שלא ידעו שהוא אבל והוא שבת יעלה ואם הוא בחול יודיע להם שהוא אבל ולא יעלה וטוב שיצא מבה\"כ ויקראו ללוי או לישראל במקום כהן עיין שער ח' סעיף ק\"ט וסעיף קי\"א:",
"רשאים לקרות שני כהנים זאח\"ז א' להיות אחרון ואחד להיות מפטיר לפי שהקדיש מפסיק ובשמחת תורה שמוציאין שלשה ס\"ת יכולין להיות שלשה כהנים אחד חתן תורה ואחד חתן בראשית ואחד מפטיר כיון שכ\"א קורא בספר אחר אבל בר\"ח טבת שחל בשבת שיש ג\"כ שלשה ספרים אז בספר הראשון שקורין בו פרשת השבוע אין לקרות לכהן לבסוף אף אם הוסיפו וקראו בו יותר משבעה לפי שעדיין אין משלימים הקריאה בספר הזה והמשלים הוא בספר השני שקורין בו פרשת ר\"ח רק בספר השני שבו משלים האחרון ובספר שלאחריו שקורין בשל חנוכה למפטיר רשאים לקרות לכהן להיות אחרון וגם כהן למפטיר וכן בשבת של פרשת שקלים או של פרשת החודש שחל בר\"ח שיש ג\"כ שלשה ספרים אין לקרות כהן להשלים הקריאה בספר הראשון רק בשני ספרים האחרונים רשאים לקרות כהנים לאחרון ולמפטיר כמ\"ש:",
"אם הכהן או הלוי היו בבה\"כ בעת שהיה זמן קריאתם וטעו וקראו לישראל וכבר קרא אין לקרות שוב אח\"כ לכהן וללוי רק יקראו לישראלים והישראל הראשון שקראו בטעות עולה למנין שבעה אך לאחרון או למפטיר יכולין לקרותם כמו אם לא היה בכאן טעות כלל:",
"אפילו ראש הכנסת לא יקרא בתורה מעצמו בלא קריאת החזן וכן החזן לא יעלה לקרות רק כשהסגן אומר לו לעלות אבל אין קורין לו בשמו יעמוד פב\"פ כמו שקורין לשאר העולים אלא כשהסגן אומר לעלות מברך וקורא בסתם:",
"מי שאביו מומר אין קורין אותו בשם אביו וגם אין קורין אותו בשמו לבד אלא קורין ע\"ש אבי אביו ודוקא כשלא עלה עדיין מימיו בשם אביו אבל אם הוא גדול והורגל באותה העיר לעלות בשם אביו ואח\"כ המיר אביו קורין אותו בשם אביו שלא לביישו ברבים ואם בא למקום שאין מכירין ושואלין אותו יאמר להם שם אבי אביו וכן אם יש לחוש לאיבת המומר יכולין לקרותו על שמו. ואסופי, שבאה אשה אחת קודם שנאסף מן השוק ואמרה שהיא אמו, וכן שתוקי, קורין אותו ע\"ש אבי אמו ואם אין שמו ידוע קורין אותו בן אברהם כמו שקורין לגר:",
"הסומא נוהגין לקרותו לעלות לתורה ומכ\"ש אם היה כהן או לוי ואין שם אחר ומ\"מ נראה שעכ\"פ אין לקרותו למפטיר של חובת היום ומכ\"ש לפרשת פרה ופרשת זכור ועיין סימן תרפ\"ה:",
"מי שהוא בן י\"ג שנים ויום אחד אפי' אם אין ידוע אם הביא ב' שערות עול' למנין שבעה אבל אם אינו בן י\"ג נוהגין שלא לקרותו אפי' להוספה שמוסיף על מנין שבעה קרואים ואפי' אם הקטן הוא כהן ואין שם כהן אחר אין קורין הקטן אלא קורין לוי או ישראל במקום כהן וכן אם הקטן הוא לוי ואין שם לוי אחר לא יקראו אותו ללוי רק יקרא הכהן שנית במקום לוי רק למפטיר נוהגין לקרות קטן ויתבאר דינו לקמן ומ\"מ אין לעשות כן רק כשאירע מקרה שלא היה כהן או לוי גדול בבה\"כ רק הקטן אבל בעיר קטנה ואין בכל הציבור כהן או לוי אחר רק הקטן יש לסמוך להקל לקרותו כשהוא סמוך קצת לשני גדולות. אבל לא קטן ממש שאין שבח לציבור שיהא קטן מברך והם עונין אחריו וגם שעל הרוב אין בגדיו נקיי' וטוב שיצוו לו לילך חוץ לבה\"כ בשעת קריאת כהן או לוי. ובשמחת תורה נהגו לקרות כל הקטנים ויתבאר במקומו:",
"אין מניחין לעלות שני אחים זה אחר זה וכן הבן אחר האב בשביל עין הרע ואפילו הוא אומר שאינו מקפיד על עין הרע אין לקרותו ואם קרא אחד מהאחים או האב וקרא אחריו אחר ואותו האחר אינו בבה\"כ וצריך לקרות אחר רשאי לקרות לאחיו או בנו של זה שקרא עכשיו ואינו חושש משום עין הרע כיון שהפסיק בקריאת אחר ודוקא אם אירע כן שלא במתכוין אבל אין לעשות כן במתכוין לקרות לאחר שיודע בו שאינו בבה\"כ שיהיה הפסק בכדי שיוכל לקרות במקומו אחיו או בנו של זה שיש בזה ביזוי לתורה וטורח ציבור:",
"אפי' אחים מן האם לא יקרא בזאח\"ז וגם אב עם בן בנו אין לקרות בזאח\"ז אם אין כ\"כ צורך בדבר אבל שאר קרובים אפילו הם פסולים לעדות זה עם זה יכול לקרותם בזאח\"ז:",
"אחים או אב ובן אם רוצה לקרות האחד שביעי או אחרון והשני למפטיר רשאי רק לא יקראו השני בשמו משום עין הרע אלא יעלה מעצמו או יאמר יעמוד מפטיר בסתם ובמקומות אלו שהמגהג לקרות לכל מפטיר בשמו בקול רם יש להחמיר גם בזה כשאין צורך גדול בדבר ובאחים מן האם או אב עם בן בנו יש להקל בזה לקרות השני בשמו למפטיר וכן אם המפטיר עדיין אינו בר מצוה יש להקל בזה. וכן בי\"ט או שבת שמוציאין שני ספרים והמפטיר קורא בספר אחר וגם יש הפסק קדיש יש להקל בזה ובחה\"מ פסח או בשבת שיש בו ג' ס\"ת והקורא בספר השני אינו למפטיר רק להשלים הקריא' וגם אין הפסק קדיש יש להחמיר קצת שלא לקרות שני אחים בזה אח\"ז אם לא שיש צורך בדבר וכן בש\"ת מקילין בזה:",
"בשני אחים או אב ובן שאמרנו שאין לקרות אם קראוהו לא יעלה ואם עלה לא ירד ובאחים מן האם או האב עם בן בנו יש להקל שאם קראוהו יעלה:",
"מי שהוא עור או פסח אין לקרא לו לפרשה עורת או שבור או מי שיש לו נתק לפרשת נתקים וכל כיוצא בזה. וכן החשוד על עריות בפי העולם ואינו ברור, אין לקרותו לפרשה עריות. אבל אם ידוע שבא על הערוה ועדיין לא חזר בתשובה אם אין לחוש לתקלה או קטטה יכולין לקרותו שאם יתבייש אפשר שיעשה תשובה עי\"ז ומי שהוא חשוד לעבירו' מותר לקרותו אם לא שהוא מפורסם לבעל עבירה שעושה בפרהסיא ולא ידע עול בושת או מי שמלגלג על דברי חכמים ורגיל לדבר דברי אפקורסות כיון שהוא ממכחישי התורה בפרהסיא אין זה מברך אלא מנאץ:",
"כל מי שיודע בטיב גיטין מבין יודע שלפעמים נצמח מבוכה גדולה בקריאת הש\"ץ לתורה לפי שבגט צריך לכתוב שם המובהק של המגרש ועושין עיקר משם הקודש שעולה בו לתורה וחותם בו ומחמת זה נופלים ספיקות הרבה כשקריא' הוא בשינוי ממה שרגיל לחתום או משם המקובל שרגילין בו משפחתו ועי\"ז צריך לבא לידי ב' גיטין מלבד טורח רב ממשא ומתן בין בעלי הוראה ויארע לפעמים שיבא ג\"כ לידי עיגון או קרוב לעיגון כידוע לרגיל בספרי שו\"ת המדברים בזה ולכן ראוי לחזן לדייק בשם לכל קוראין אשר יקראוהו באמת כאשר הוא שמו ושם אביו האמיתי ולא יסמוך על דמיונו לבד רק לחקור ולידע כי כן שמו המובהק שרגיל לחתום ורגילין בני משפחתו בשם זה לשם מובהק. ויש מהחזנים הנקדנין החפצים להראות דקדוקי עניות שלהן ולכן קורין לכל אלי' אליהו ולאברם אברהם ולפעמים ששמו המובהק הוא אלי' בלא וא\"ו וכן אברם וכל כיוצא בזה ולכן ראיתי לרשום קצת שמות שיש להתבונן בהם בכדי שאם יבא לידי גט הוא או בנו או בתו לא יפול ספק מחמת העלי' לס\"ת ואדרבה יתברר מזה היטב. ומ\"מ אם זה העולה אינו מתושבי העיר רק עובר אורח א\"צ לדקדק כ\"כ בזה:",
"אלו הן קצת שמות שיש להתבונן בהם כגון אברם או אלי' יש שעיקר שמו כן להיות חסר. וכן גדליה חזקיה חנניה טוביה ישעיה ירמיה וכיוצא יש מלאי' ויש חסרים. גדיל יש ששמו המובהק גד ויש ששמו גדלי'. גרשון יש ששמו גרשם. בער יש ששמו הקודש דוב ויש ששמו הקודש ישכר וכן המנהג במדינתינו. ישכר בשין אחת וכן חותמי' על הרוב ואם יודע שזה רגיל לחתום יששכר יש לקרותו כן גם לס\"ת ובאשכנז רגילין שהנקרא בשם בער ושם הקודש יששכר חותם בשני שינין ועולה לתורה בשם יששכר בשני שינין. ומי שקורין אותו בפי כל ישכר יש לו לחתום ג\"כ רק ישכר ולעלות לתורה ג\"כ בשם זה אם לא שמקובל בידו שבני משפחתו שמם יששכר ועולים כן לתורה וחותמי' כן א\"כ מה שנקרא בפי כל העולם בחד שי\"ן אינו רק קיצור השם. חנה יש ששמו כך ויש שהוא כינוי לחנן. חנן לפעמים הוא שם בפ\"ע ולפעמים כינוי לאלחנן או יוחנן. מי שנקרא ליזר מן הסתם שם הקודש אליעזר. לאזר מן הסתם שם הקודש שלו אלעזר. נחום יש ששמו כך ויש שהוא כינוי למנחם. נתן יש ששמו המובהק יהונתן. עוזר יש שהוא כינוי לעזרא או לעזרי'. מיכל יש שהוא כינוי ליחיאל או למיכאל. וכן יש כמה כינוים שיש להם שמות קודש הרבה כגון הירש זעליק זלמן ליב פייבש ודומיהן. וש\"ץ המדייק בשמא באמת יש לו לעמוד על עיקר שם הרגיל לבני משפחתו וא\"א לפרט כולם כי רבי' המה וכתבתי אלו לדוגמ' להיות דבר הלמד מענינו ודעת לנבון נקל:",
"מי שבא בזמן הזה בחוץ לארץ ואמר כהן אני נאמן לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו, ואם הוא חלל שנולד מגרושה או חלוצה אינו קורא ראשון ואינו נושא את כפיו ואם כהן נשא גרושה או חלוצה לא יקרא ראשון ולכל שאר מעלות כהונה הוא פסול עד שידור הנאה ע\"ד רבים מהנשים שהוא אסור בהם וכן אם מטמא למתים פסול מכל מעלות כהונה עד שישב ויקבל עליו שלא יטמא עוד למת וא\"צ לידור רק די בקבלה לבד ומי שיש לו בת שהמירה או זינתה אין נוהגין בו קדושה לקרות בתורה ראשון ומי שבא ואמר לוי אני נאמן לקרותו לוי במקומות אלו שאין נוהגין במעשר וכל הפסולין שחשבנו למעלה בכהן אין נוהגין בלוי:"
],
[
"דיני חיובים לקרות' ומי נדחה מפני מי, ובו ט\"ו סעיפים:
אלו החיובים שהסגן מחיוב לצוות לקרותם קודם לאחרים, חתן ביום חופתו. חתן בשבת שקודם החתונה שמזמרים אותו. נער שנעשה בר מצוה באותו שבת. בעל אשה יולדת בשבת שהולכת לבה\"כ. חתן בשבת שאחר החתונה. יאר צייט שהוא יום שמת בו אביו או אמו. אבי ילד זכר בשבת שלפני המילה ויש מקומות שנוהגין שגם המוהל והסנדק הם חיובים ופה אין נוהגין כן רק מכבדין בהגבהת הס\"ת:",
"חתן ביום חתונתו היינו בחול כשיעשה החופה ביום זה הוא קודם לכל החיובים אפילו לנער שנעשה בר מצוה ביום זה ומכ\"ש שקודם ליא\"צ. נער שנעשה בר מצוה בשבת הוא קודם לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו מלבד חתן שמזמרין אותו שהוא שוה לו ויטילו גורל ואם אין הנער שנעשה בר מצוה מתושבי העיר אינו דוחה שום חיוב שלא מתושבי העיר:",
"חתן בשבת שקודם החתונה שמזמרין אותו, הוא חיוב אפילו אם לא תהי' החתונה באותו שבוע כגון שהולך לעשות חופתו בעיר אחר רחוק מכאן, הוא חיוב וקודם לבעל אשה יולדת וא\"צ לומד לחיובים שאחריו, ואם הי' סבור שתהי' החתונה באותה שבוע והי' חיוב ואח\"כ נדחתה החתונה, במדינתינו אין נוהגין לזמרו עוד הפעם, ולכן שוב אינו חיוב בשבת שתקבע החתונה בשבוע שאחריו וכן אלמן שאין מזמרין אותו אינו חיוב בשבת שלפני החתונה לדחות חיובים אחרים אבל אם אין חיובים יש לקרותו קודם לאחרים ואבי החתן בשבת שמזמרין אותו ג\"כ נוהגין לקרותו ומ\"מ אינו דוחה שום חיוב ואף אלמן בשבת שקודם חתונתו קודם לו:",
"איש של יולדת בת או בן הוא חיוב בשבת שאשתו הולכת לבה\"כ ואעפ\"י שיולדת בן כבר עלה בשבת שקודם המילה מ\"מ הוא קודם לחתן בשבת שאחר החתונה ויא\"צ ומכ\"ש שקודם לאבי הילד הזכר בשבת שקודם המילה ואם יש חיוב מהולכת לבה\"כ מחמת לידת בן ואחד חיובו מחמת לידת בת יטילו גורל ואם היא חולה ואינה הולכת לבה\"כ אזי אחר שעברו מ' יום לזכר ופ' ימים לנקבה שהוא זמן הבאת קרבן שלה אז הוא חיוב אף שאינה הולכת לבה\"כ ואם מתה היולדת שוב אינו חיוב:",
"אשה שהפילה אעפ\"כ בעלה חיוב בשבת ראשון שהולכת לבה\"כ או אחר מ' יום כו' ודוחה שאר חיובים כמו אם ילדה וולד קיימא אא\"כ הפילה צורה שאין אנו בקיאים בה שאז אינו דוחה חיוב אחר דשמא אינו ולד ומ\"מ יש לקרותו קודם לאחרים:",
"מי שהיה חתונתו מיום ד' ואילך הוא חיוב בשבת שאחריו ודוחה יא\"צ ואבי הבן לפני המילה ודוקא שהוא בחור או שנשא בתולה ואם לאו אינו חיוב ומ\"מ יש לקרותו כשאין חיוב אחר וכן אם היתה החתונה בשבוע זה קודם יום ד' אע\"פ שאין דוחה חיוב אחר יש לקרותו קודם לאחרים. ומי שנשא בתולה קודם לנושא אלמנה ואלמנה לחלוצה וגרושה:",
"יאר צייט הוא חיוב ונדחה מפני שאר חיובים חוץ מחיוב אבי הילד קודם המילה או אפילו אם המילה באותו שבת נדחה מפני יא\"צ לפי שסופו לעלות בשבת שתלך לבה\"כ ואם היא\"צ אינה ביום השבת רק בשבוע שאחריו אינו חיוב לדחות אבי הילד ומ\"מ נוהגין לקרותו כשאין חיוב אחר:",
"אבי הילד זכר חיוב בשבת שלפני המילה ואם התינוק חלש ולא ימולו אותו בשבוע זה אינו חיוב עד השבת שקודם שבוע של המילה ואם יש שם אחר שהוא חיוב מחמת שחל המילה בזמנה בשבוע זו הוא קודם לזה של המילה שלא בזמנה ואם היה סבורים למול בשבוע זו ועלה בשבת שלפניו בתורת חיוב ואח\"כ נדחה המילה שוב אינו חיוב בשבת אחר שיהי' קודם המילה:",
"אם המילה חלה בשבת הוא חיוב אף אם אינו מבני הכנסת הזאת או אינו תושב פה כלל מ\"מ הוא חיוב ויש לקרותו קודם לאחרים אעפ\"י שהם תושבים ואם התושב הוא חיוב קצת ויש איזה צורך לקרותו כגן יא\"צ בשבוע שאחריו וכיוצא, הוא קודם. ואם אחד מילתו בשבת ואחד אחר השבת ושניהם תושבים או אורחין מי שחל מילתו היום הוא קודם:",
"מי שנעשה בר מצוה בשבוע זו או בשבת שלאחריו אעפ\"י שאין דוחה חיובים מ\"מ הוא קודם לאחרים שעכ\"פ מתחנך היום ראשון בעלי' לס\"ת ואביו מברך ברוך שפטרני, ואם בשבת היו חיובים אחרים שנדחה מפניהם יש לקרותו בימי החול שאחריו ויברך האב אז, ושוב אין חיוב בשבת שאחריו, ואבי הנער אינו חיוב כלל אעפ\"י שנעשה בנו ב\"מ בשבת:",
"מי שהיה חולה ונתרפא וכיוצא בו שצריך לברך ברכת הגומל יש לקרותו קודם לאחרים כיון שנהגו לברך בשעת קריאת התורה ומ\"מ אינו דוחה שום חיוב כיון שמן הדין יכול לברך בעשרה אף בלא עליה לס\"ת יש לו לעשות כן ולא יודחה החיוב מפניו:",
"בקצת מקומות נוהגין שהמוהל והסנדק הם חיובים והסנדק דוחה לאבי הבן ואבי הבן להמוהל ואם המוהל מילד של אחר, מפילין גורל, ולפי שבמקומינו אין הסנדק והמוהל חיובים, קצרתי בזה:",
"נוהגין לקרות למי שעתיד לצאת לדרך אחר השבת או בא מן הדרך וכן נוהגין לחלוק כבוד לאורח נכבד לקרותו והוא טוב ויפה אך אין אלו דוחין שום חיוב מהחיובים הנזכרים:",
"אם יש שני חיובים שוים יש לילך אחר ידיעתם בתורה ואם שניהם ת\"ח ת\"ח בעל הוראה קודם לת\"ח מפולפל ואינו בעל הוראה ועוד יש מדרגות וקצרתי כי אחרי שיוצא מגדר חיוב הוא נמסר לסגן והוא עושה לפי ראות עיניו וחולק כבוד למכובדים ובמקומות שמוכרין המצות ונופל המעות לצדקה כל הקונה אותם יש לו רשות לקרוא למי שירצה ובלבד שגם הוא יקרא החיובים שזה לא מכרו לו, גם יקרא כ\"א לפי כבודו שלא יבא לידי מחלוקת. ואם אחד קנה עליה אחת ונזכר הסגן שיש חיוב שצריך לקרותו יכול לחזור בו שמכירה בטעות הוא, ואם אחד קנה איזה עליה וקדמו אחד אם תפס גובה ממנו יו\"ד זהובים ויש בזה מחלוקת וקצרתי שאין מצוי בינינו:",
"נוהגין לקרות התוקע לעלות לתורה בר\"ה ויש מקומות שש\"ץ המתפלל מוסף בר\"ה ויוה\"כ הוא ג\"כ חיוב לעלות לתורה באותו יום שהוא מתפלל ודוקא אם הוא תוקע ומתפלל בחנם אבל אם הוא בא בשכרו אינו חיוב כלל ויש מקומות שבר\"ה ויוה\"כ אין משגיחין בחיובים כ\"א על המתנדבים בעין יפה. ונוהגין שמי שמוחזק מכבר מידי עלותו שנה בשנה אין מוציאין מידו וכתבתי מזה בקונטר' מטה אפרים במנהגי ר\"ה ויוה\"כ והכל כמנהג המדינה:"
],
[
"דין הנהגת הקורא בתורה. ובו י\"ט סעיפים
יש מקומות שנהגו שהעולה לתורה הוא עצמו קורא בקול רם ובמדינתינו נוהגין שהציבור בוחרין איש מיוחד לזה או הש\"ץ הקבוע לתפלה או איש אחר הבקי לקרות והוא קודא לפני כל הקרואים ויש להם לבחור אדם הגון ובעל תורה ומע\"ט ויש לו קול נעימה ובקי לקרות המלות בנקודתם והנגינות והטעמים כראוי וגם יהיה לו קצת ידיעה בחכמת הדקדוק למען דעת שלא ירפה החזק ויחזק הרפה ויניח הנד וינוד הנח ולא ישתנה שום אות מתנועתו ונקודתו הנתונה מסיני ולא ישתנה משמעות שום תיבה ע\"י שיבוש קריאתו וכל מה שהזהירו חז\"ל בק\"ש יש לו ליזהר להקורא בתורה ויש קצת קורים נקדנין שמדקדקים בקריאתם הרבה יותר מהצורך ומרחיבין פה ומאריכין לשון עד אשר יצא מאפם והיה לזרה בעיני ההמון עד שנדמה להם כהברה אחרת לגמרי ואלו אין רוח חכמים נוחה מהם וכל המשנה ממה שהציבור רגילין בדבור או במעשה ידו על התחתונה:",
"מה טוב אם ימצא כזה שיהי' לו ג\"כ הדרת פנים ושאר מעלות שמנו חכמים בש\"צ הקבוע לתפלה לפי שזה כבוד לתורה ושבח לציבור גם צריך שיהי' אהוב לציבור והוא אוהבם ואם אירע שהקורא יש לו שנאה עם אחד מהציבור מוטל על הסגן שלא יצוה לקרות לזה לפרשת התוכחה מפני שיש סכנה בדבר ואם זה יודע שהקורא שונאו ומתירא שמא יקראוהו יצא בין גברא לגברא מבה\"כ עד שיקראו אחר ויכנס אח\"כ ואם לא יצא וקראוהו יעלה כיון שהוא מתכוין משום ככוד התורה שומר מצוה לא ידע דבר רע ואסור להקורא לחשוב בשעת קריאתו ענין קללה לנוכח שום אדם ואף כשקורא הברכות לא יחשוב לברך חבירו שהוא אוהבו ומכ\"ש בתוכחות וקללות שאין לו לעשות כן וגם אין לו לחשוב בשעת קריאה שהוא נותן קולו בנעימה כדי שתערב קריאתו לפלוני שהוא נדיב ואיש מתן וכמ\"ש בחו\"ה שאמרו למלך אחד איך ערבה לך קריאת פלוני והשיב איך תערב עלי והוא אינו קורא אלא כדי שתערב לי אבל יוכל להנעים קולו כדי שתערב לציבור שעי\"ז יכוונו לבם ויטו אוזן לקול קריאתו ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם:",
"הקורא יש לו לתת לב להבין הסדר שיקרא עפ\"י פירוש רש\"י או עכ\"פ לפי פשוטי הדברים ויקרא בקול רם ולא בחטיפה ולא במתינות הרבה משום טורח ציבור כ\"א בדרך הממוצע ולא ישמיע קולות גדולות שמבלבל בזה דעת השומעים רק יקרא בשפה ברורה בנעימה קדושה להמשיך לב הציבור שיהיו מטים אוזן לשמוע ויקרא הכל מתוך הכתב וכשיגיע קרוב לסוף העמוד לא יניח הסגן לקרב העמודים כי לפעמים מחמת זה קורא תיבה א' או ב' שבסוף העמוד בע\"פ מחמת הרגל לשון ואינו נכון ויזהר הקורא שלא יפסיק בשיחה אפילו בין גברא לגברא ומכ\"ש שלא לצאת חוץ:",
"יש מי שכתב שיש להתנועע קצת בעת הקריאה כי התורה ניתנה ברתת ובאימה ומ\"מ לא יטיל אימה יתירה על הציבור כי על כן ירים ראש וינוע ויעמוד מרחוק ומזדקר בבת ראש לאחוריו ויצא שכרו בהפסדו כי עי\"ז דעתו מתבלבלת ואינו יודע מה הוא שח וגם קורא כמה תיבות שלא מתוך הכתב מחמת הרגלו ולפעמים מביא את הציבור לידי גיחוך ובלבול הדעת כשבא לידי טעות והחכם עיניו בראשו בעת עמדו לקרות מודד לו כמדתו שלא ירחיק מן הכתב כמלא עיניו ושוב אינו מעביר על מדתו זאת בכל עת הקריאה עד תומו ואף אם מתנועע קצת תנועה קלה ובפרט בעת הזכרת השם מ\"מ לא רמו עיניו מן התיבה שהוא עומד בה עתה ודעתו מיושבת עליו וגם צריך ליזהר שלא יקרא בהברה חזקה וקשה הרבה שעי\"ז נצוצות של רוק נתזין מתוך פיו ונופלים על הספר ומלחלחין האותיות ואם מקנח אותם בעת שהוא לח מתקלקל נוי הספר כי זה האות מראיתו כיהה ובין השיטין מקומו משחיר ולפעמים נמחק אות שאין ניכר צורתו ובא לידי פסול ומכ\"ש אם נתזה צנורה מפיו על האותיות משמות הקדושים שאין נמחקים שאסור לקנח במטפחת וכיוצא משום לא תעשון כן כו' וצריך להמתין שיתיבש היטב שלא יבא לידי מחיקה ויש אנשים שטבעם מידי דברם מתיזין רוק ובעת הקריאה ישימו כף לפיהם עם מטפחת קטן או כנף טליתו להיות שפה לפיו סביב ואף שאין זה מדה נכונה דהשתא לפני מלך ב\"ו אין עושין כן מ\"מ לא נמנעו מלעשות כן מחמת חששות הנזכרים ומ\"מ מי שאפשר לו ליזהר מהתזת רוק בלא מטפחת אין לו לעשות כן משום זהירות יתירה ואותן המחזיקים מטפחת יראו שיהיה קטן שלא יהי' ניכר כ\"כ וגם לא יחזיקו על פיהם ממש כי אם סמוך לו כדי שלא יהא הקול צרור ולא נכון לדבר כן כ\"א בשפה ברורה מצלצל באזני השומעים ויערב לנפשם:",
"הקורא שממנין הציבור ומבטיחים לו שכר קצוב צריך להתנות עמו כך וכך לשבוע או לחודש או לשנה שהשכר הוא בין על מה שהי' קורא בין בחול בין בשבת ואז הוא שכר שבת בהבלעה אבל אם אין לוקחין רק לקרות בשבת לבד ומבטיחין לו שכר ע\"ז אינו נכון:",
"לכתחלה אין לקרות ע\"י קורא אחר קורא אפילו אם הקריאה בב' וג' ספרים לא יחלקו לקוראים רק אותו שהתחיל לקרות יגמור לקרוא כל הקרואים שבאותו היום ומ\"מ אם הקורא הקבוע לא היה בבה\"כ והתחיל אחד מבני הכנסת לקרו' אעפ\"י שאינו בקי וקראו לפניו מתוך החומש ובאמצע הקריאה בא הקורא יגמור זה הקורא ראשון את הפרשה לפני העולה ההוא ושוב כשיקראו אחר יתחיל לקרות הקורא כדרכו:",
"אם אין שם גדול שיודע לקרות רק קטן מוטב שלא להניח הקטן לקרות אלא יקרא אחד מבני הכנסת ויקרא הקטן או אחר לפניו מתוך החומש ואם הגיע לכלל שנים וידוע שהוא בן י\"ג שנים ויום אחד אעפ\"י שאין ידוע אם הביא שני שערות סומכין על החזקה שהביא סימנים ורשאי לקרות מן הדין ומ\"מ משום כבוד תורה וכבוד ציבור יש למנות לכתחלה מי שהוא לבוש שנים ובעל מדות כאשר בארנו:",
"בין במקום שנוהגין שהעולה בעצמו קורא בקול רם ובין במקום שהש\"ץ קורא אינו רשאי לקרות אם לא סידר תחלה שלש' או ארבעה פעמים בינו לבין עצמו ואם אין שם מי שיסדר לעצמו מקילין שיקרא אחד שיודע לנגן הטעמים אעפ\"י שלא סידר וקוראין לפניו בלחש מתוך החומש או הסידור שלא לבטל הקריאה בציבור ומזה תוכחת מגולה להקורא הקבוע שאין לו להתרשל מלבא בעיתים המזומנים לקריאה שע\"י התרשלותו גורם בלבול הדעת בקהל רב אחרי שאין מי יקרא בצדק מעמידין קורא דגר או ילד ולא במשפט וכמה מלות מזרקין כלפי מעלה אשר לא כדת ואין יכולין לומר שורה שלא בשיבוש ולבלתי היות שם ערוב תערובות טעמים ותערובות גופם של אותיות אחת למעלה ושבע למטה וקולרו תלוי בצווארו וגם אחרי כי שכיר הוא בא בשכר הרי הוא גוזל את הרבים ויש לו ללמוד ממלאכת הדיוט היחיד כמה הקפידו חז\"ל על הפועל הבא בשכרו דהקילו עליו קצת בענין ק\"ש ותפלה כדי להיות מהיר במלאכתו וק\"ו להקודש כי מלאכת שמים הוא אף אומנתו בקהל קדושים מצוה דרבים שיש לו ליזהר לעמוד על משמרתו משמרת הקודש והמהדרים נוהגין להיות זריזין מקדימים ומזרזין עצמם להיות הוא בעל הקורא ראשון לקבלת התורה על הבימה להכין אותה ולקבוע מקום קריאת זאת תורת העולה וכך הדור לו ואם אינו עושה כן להיות מצוי בעת הצורך לקריאה והוא מתרשל מלבא ורגיל בכך רשאים הציבור לסלקו אף בלי התראה:",
"הבימה שקובעין בה התיבה שקורין עליה בס\"ת עושי' אותה באמצע בה\"כ בכדי שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כולם ואין עושים יותר מששה מדרגות לבימה ולכתחלה יש לקבוע מקום לתיבה נגד כותל מזרח שקובע שם הארון הקודש ומ\"מ אין להקפיד אם אינו מכוון נגדו ממש ואם אירע יום המעונן או במנחה של שבת שלפעמים כשהיום פנה לערב שאין רואים היטב על הבימה רשאים דרך עראי לקרות על השולחן העומד סמוך לחלון שבצד דרום או צפון אבל לא לצד מערב ובשעת הדחק יש להתיר אף לצד מערב כיון שהוא דרך עראי ומ\"מ לא יהי' מקום הקריאה מכוון נגד ארון הקודש ואם מתפללים בבית בעשרה והחלונות בצד מערב וצריך לקרות בקביעות לצד מערב כי הקורא לאורה הוא צריך יכולים לקבוע הקריאה לצד מערב אך לא יקבעו את ארון הקודש נגד מקום הקריאה ממש:",
"אם הקורא עצמו רוצה לעלות לתורה יעמוד אצלו מצד שמאלו הש\"ץ הקורא בשם העולים לתורה שהוא שם ג\"כ אצל הס\"ת ואם הוא עצמו הוא הש\"ץ יעמוד שם איש אחר שכשם שניתנה התורה ע\"י סרסור והוא משה רבינו ע\"ה שהיה כמו סרסור בין השי\"ת וישראל כך אנו צריכים לנהוג בה ע\"י סרסור והסגן עומד כביכול במקום הקב\"ה שהוא המצוה לקרות למי שישר בעיניו והקורא הוא הסרסור במקום משה והעולה הוא המקבלה במקום ישראל ובשליחות' ומזה יש ללמוד שיש לבחור סגן איש נכבד ובעל מע\"ט ודעת הבריות נוחה ממנו שלא יחשדוהו שבשביל הנאת עצמו או איזה סיבה יתמוך כבוד לאשר לא נכון לו או בהיפך וכן ראוי לציבור שלא יהרהרו אחרי הסגן וידונו אותו בכל ענין לכף זכות כי דרכיו דרכי נועם וכל נתיבתו שלום והדבר אשר יקשה בעיניהם יתלו כי משגה הוא וטעה בשיקול הדעת ויתקיים בו ובהם שלום רב לאוהבי תורתך כו'. ואם יארע שקראו לאחד שלא לפי כבודו והוא חושד בסגן שעשה במתכוין לבעבור הרעימו וכיוצא בו, אם נגע יראת ה' בלבבו יש לו להתאפק בעת ההוא ולא יאמר לו דבר בעתו וישא ק\"ו בנפשו אם קרוץ מחומר כמוני אשר ביקר בל ילין נפשו מתרפקת ותפעם רוחו בננוע בקצה כבודו כחוט השערה עאכ\"ו מעלות למקום המקודש הזה משכן למלך הכבוד ומעלת התורה הקדושה שהמיקל ראשו ואינו חושש לכבודם לא ינקה רע ח\"ו ואם אחד בגובה אפו בל ידרוש ק\"ו ויעשה פלילות עם הסגן חיוב על הסגן להיות מן הנעלבים ומקומו לא יניח ואם הסגן מתפעל לפי שזה הקניטו בדברים ומניח הס\"ת והולך לו ראוי לענשו כי אם אדם חטא ס\"ת למה בייש וכל ערום יעשה בדעת ויחוס לכבוד המקום ולכבוד התורה ובזה יגדל כבודו כמו שאמר הכתוב כבוד איש שבת מריב:",
"הקורא בתורה צריך לעמוד בעת הקריאה ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד והוא השלחן שהס\"ת מונח עליו אסור וכן העולה לתורה והסגן צריכים לעמוד ויזהירו אפילו מלהשען קצת ומי שהוא בעל בשר או חולה או זקן הרבה שקשה לו עמידה בלי סמיכה רשאי לסמוך קצת אך יזהר שלא לסמוך כ\"כ עד שאם ינטל אותו דבר יפול ואם אי אפשר לו לסמוך כ\"א בענין זה והוא צריך סעד לתומכו מותר גם בזה אך ישען על הדפין של השלחן ולא על המפה שהוא תשמיש קדושה ובדיעבד אם קרא בישיבה יצא וא\"צ לחזור ולקרות ועל הרוב עבודת הסגן הוא שהוא אוחז ביד העשוי מכסף להורות לפני הקורא באיזה שורה ותיבה שהוא עומד עתה ולפעמים א\"א לו כ\"א כששוחה עצמו וסומך על השלחן מותר אבל בלא צורך אין לו להשען:",
"פעמים שהס\"ת ארוכה וגדולה הרבה והקורא שצריך לקרות מתוך הכתב וכן העולה שצריך לקרות בס\"ת מה שמקרא לפניו ולקרות אחריו בלחש וא\"א להם לראות בראש הדף אם לא כששוחין עצמם סמוך לס\"ת ועי\"ז בא לידי סמיכה על השלחן יש להתיר שהרי נראה לכל שאין סמיכה זו דרך גאות שזהו כשעומד זקוף וסמוך אבל כשעומד מוטה וכפוף עמידה באימה הוא זו ויכול לעמוד סמוך ואינו נראה כמהדר לפני מלך שסמיכה כזו לא אפשר ולא מכוון לסמוך ומ\"מ לא יסמוך על המפה וגם יזהר שאחר שיקרא השורות העליונות מראש עמוד ויגיע בחצי עמוד או קרוב לו שאפשר לו לראות היטב בלי סמיכה יזקוף משחייתו כדי שלא יצטרך להיות סמוך כלל:",
"כל תיבה שהוא קרי וכתיב הלכה למשה מסיני איך יהי' הכתיב ולא כמו שהוא נכתב הוא נקרא כ\"א כפי המסורת ולכן כן צריך הקורא לקרות ואע\"פ שמלה זו שהוא קורא קריאה בעל פה הוא שהרי כתיב בתורה בענין אחר ואעפ\"כ צריך הוא שיראה בספר התיבה הכתובה שמה והוא יאמר אותו כפי המסורת ומעשה באחד שקרא כפי הכתיב והתרו בו שיקרא כפי המסורת ונדוהו הרבני גדולי הדור והורידוהו מן התיבה:",
"הקורא יש לו ליזהר לקרות הכל כפי הנקודות והטעמים המסורים בידינו מקדמונינו ז\"ל ואין לו להשען על בינתו במקום שיראה לו בענין אחר כי הרבה דקדקו הקדמונים להעמיד הכל על מכונו ומתוקן ומקובל בידם הל\"מ ומחמת כללי המדקדקים לא ישתנה הקבלה וגם יש לו לתלות כי לא נכון עמו מחמת קוצר דעתו וגם אין בידינו כללי חכמה זו במסורת מחכמי הש\"ס שקבלו איש מפי איש הל\"מ רק מה שאבותינו הקדמונים יגעו ומצאו בחכמה זו חרשו וזרעו וטחנו ורקדו עד שהוציאו סולת נקיה ועליהם יש לסמוך במקום שאינו סותר הקבלה והמסורת דזכינו שקרוב לימינו נדפסו חומשי תורה עפ\"י המדקדק מהר\"א מפרעמסלא ושמעתי כי הם מנוקים בצדק ויש לקורא להרגיל עצמו בהם וגם להיות שגור בפיו משפט המתגין לעיל ומלרע ובמשפט הנקודות לא יטה ימין ושמאל:",
"אמרו חז\"ל חמשה מקראות אין להם הכרע שאת (בראשית ד') ארור (שם מט) מחר (שמות יז) משוקדים (שם כה) וקם (דברים לא) ובזה אע\"פ שאין לו לשנות הטעמים הכתובים ויש שכתוב אתנחתא מ\"מ יש לו לקורא שלא לעשות הפסק במקומות אלו ולא יעשה עצמו מכריע רק יקרא תיבה זו עם התיבה שלפניה ושלאחריה בתכיפה אחת והקב\"ה יודע הכרעות וכן כפ' משפטים פסוק ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים אע\"פ שבתיבת עולות נקוד אתנחתא אין לו לעשות שמה הפסק הניכר ויקרא עד סוף הפסוק יחד בלי הפסק. בקריאת עשרת הדברות הונחו שני טעמים טעם עליון וטעם התחתון ויש בזה דעות אימת יקרא בעליון ואימת בתחתון ואי\"ה בשער המועדים אבאר זה:",
"בין אם העולה הוא הקורא או הקורא בקול רם הוא אחר אם קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת שמשתנה הענין ע\"י שינוי הנקודה כגון יעשה בפתח וקרא יעשה בצירי או להיפך וכן בחלב אמו שהוא בחטף וקורא בחלב בצירי או להיפך מחזירין אותו אבל אם טעה בנגינת הטעם או בנקוד שאין הענין נשתנה מחמת שינוי אין מחזירין אותו אבל גוערין בו:",
"ישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה ובטעמים אעפ\"כ יקראו בתורה בברכה כהלכתה ומפטירין בנביא ואם יש שם מי שיודע עכ\"פ לקרות הטעמים מתוך החומש יקרא זה מתוך החומש לפני האיש הקורא בס\"ת להורות הדרך בנקודת וטעמים כראוי והקורא מתוך החומש לא יקרא בקול רם רק כדי שיהא נשמע להקורא מתוך הס\"ת ואם אין שם מנין יתבאר בשער זיין סעיף ל\"ח:",
"אסור לקורא או לעולה לקרות בראש מגולה בין אם הוא גדול או קטן העולה למפטיר ולכתחלה יש לו לקורא או לעולה שלא לקרות או לעלות במצנפת שמתהלך בו בקרב ביתו אלא ישים בראשו הכובע שדרכו ללובשו כשרוצה לקבל פני אדם גדול ונכבד ואם יש שם טלית מצוייצת יתעטף בו מפני כבוד הציבור אפילו בקריאה שבעת תפלת המנחה, ויקח טלית שאולה ולא יברך עליו כמ\"ש סי' תקפ\"א ואם הקורא אינו רואה בטוב ורגיל בבתי עינים מותר לקרות בהם:",
"אם הקורא נעשה אבל ב\"מ אסור לו לקרות בציבור בשבת שבתוך ז' ואם הוא קבוע לקרות בכל שבת טוב שילך להתפלל לבה\"כ אחר אם יש שם ואם נעשה אבל בתוך הרגל ואין שם אחר לקרות מותר לו לקרות. אבל אם הוא אונן אסור ועיין לקמן סוף שער ה':"
],
[
"דין העולה לתורה והנהגת הציבור בעת קריאת התורה ודין ברכות לפני הקריאה ולאחריה, ובו ל\"ה סעיפים:
האיש שקורין אותו לעלות לתורה יש לו לילך בזריזות מיד אל המגדל שהס\"ת שמה. ומ\"מ לא ירוץ משום כבוד בה\"כ וכבוד הציבור ועולה בפתח שהוא לו בדרך קצרה ממקומו ויורד בדרך אחר שהוא לו בדרך ארוכה עד מקומו ואם שני הדדכים שוים עולה בפתח שהוא לו דרך ימין ויורד בפתח שכנגדו ולא ירד עד שיעלה השני הראוי לקרות אחריו והמדקדקים שלא יוכלו לשמוע הקריאה כהוגן בדרך הלוכו ממתינין עד שיסיים קריאת השני ויורד בין גברא לגברא:",
"כבר כתבנו שהקורא יש לו לסדר תחלה מה שיקרא ג' או ד' פעמים ונכון שגם מי שיודע שיקראו אותו לעלות יסדר לעצמו כמו כן ולא נהגו כן לפי שעל הרוב בעת הקריאה כבר קראו להם שנים מקרא ואחד תרגום וסומכין על זה ובפרשת החול מקילין ג\"כ לפי שנקראת ארבעה פעמים בכל שבוע רגילין בה מאוד וכן הפרשה של תעניות הרוב רגילין בה אך בפרשת מועדים וחוה\"מ וחנוכה ופורים וזכור ופרה וחודש יש לבעל נפש להחמיר לסדר לו הפרשה שמא יקראו אותו לעלות ואצ\"ל אם יודע שבודאי יקראו אותו:",
"העולה לתורה הסגן או הקורא פותחין לו ומראים לו המקום שיתחיל לקרות משם כדי שידע על מה הוא מברך ונוהנין שהעולה לוקח הטלית או המעיל של הס\"ת ומעבירו על מקצת העמוד במקום שיש לו לקרות ונושק הטלית או המעיל והוא מנהג וותיקין כמו שאכתוב לקמן וקודם שמתחיל לברך חוזר וגולל וסותם הספר בשעת הברכות ובגמר הברכות חוזר ופותח וקורא ויש מי שכתב שיניח הספר פתוח רק שלא יביט לתוכו בשעת הברכה שלא יאמרו הברכות כתובים בתורה רק יביט לצד חוץ ומי שעושה כן אין מזניחין אותו כי יסודותם בהרדי קודש וכ\"א יש לו על מה שיסמוך:",
"העולה לתורה צריך לאחוז בס\"ת בשעת הברכה ויש לו לאחוז בשני יריעות התורה מזה ומזה ולא יאחוז הס\"ת ערום כ\"א ע\"י הטלית או מפה בשעת הברכה ואחר הברכה יסלק השמאל משם ויש מי שנוהג לאחוז בידיו בעמודים הקרואים עץ החיים ולא ביריעות עצמה ויש לקיים שניהם לאחוז ביריעות התורה בשעת הברכה ובשעת הקריאה תהיה ידו הימין אוחזת בעץ החיים ורמז לדבר עץ חיים הוא למחזיקים בה ובשעה שאומר הברכה ונתן לנו את תורתו ינענע קצת את הס\"ת וכן בברכה אחרונ' כשאומר אשר נתן לנו תורת אמת ויש נוהגין לשחות ולהשתחות בשעת אמירת הברכה והעושה כן יש לו לכוון שאינו שוחה בשביל הברכה שלא תיקנו חז\"ל לשחות בזה רק משום כבוד התורה ולכן אין לו לשחות בסוף הברכה כ\"א באמצעה והעולה אין רשאי לישב ולא לסמוך רק יעמוד וכבר ביארנו היטב בשער ג':",
"יש נוהגין לומר בלחש הריני מוכן לקרות בתורה ליקב\"ה ויש מי שכתב לומר בדרך הלוכו הריני הולך לקרות כו' אמנם הדברים נמסרו בלחישה לבאים בסוד ה' ויש להם עסק בנסתרות והם מושבעים ועומדים להזהר ממחשבת פגול לצייר תואר גשם גוף וגוי' כ\"א הכל בסוד אורות רוחניות שאין מחשבה תופסת בהם כלל ולא רבים יחכמו ורבות מחשבות בלב איש ההמוני אשר קצר מצע שכלו מהשתרע בדברים העומדים ברום של עולם וענינים רוחניים כאלה ועל מחשבה דקה מן הדקה חייב משום פגול אך האידנא כבר דשו בו רבים וה' הטוב יכפר בעדם:",
"אחר שראה המקום שיש לו לקרות משם ונשק לו אומר בקול רם ברכו כו' והצבור עונין ברוך כו' וגם העולה יש לו לענות בלחש עם הציבור אעפ\"י שבמה שאמר ברכו לא הוציא עצמו מן הכלל שהרי אמר המבורך מ\"מ יש לו לחזור ולכלול עצמו עמהם בפירוש ורוב העולם נוהגין שהעול' חוזר ואומר בקול רם ברוך ה' כו' והציבור עונין אמן אחריו ומ\"מ כשהעול' ממתין עד שיסיימו הציבור ברוך ה' כו' אין לענות אמן אחריהם כיון שהוא חוזר ואומר ברוך כו' ויש שעונין אמן וחוזרים ואומרים ברוך כו' וכן עושין קצת ש\"ץ כשעוברים לפני התיבה שחרית וערבית כשהציבור אומרים ברוך כו' עונה אחריהם אמן וחוזר ואומר ברוך כו' וטעות הוא בידם שכיון שאומר מיד ברוך א\"צ לומר אמן:",
"העולה יש לומר הברכות בקול רם ומי שאומר בלחש גוזל את המצות וי\"א שאף בדיעבד לא יצא כי אין דבר שבקדושה פחות מעשרה ולכן יש ליזהר בזה לכתחלה ועכ\"פ ברכו צריך לומר בקול רם שישמעו הציבור ויענו ברוך כו' ומי שלא שמע שאומר העולה ברכו רק שמע שהש\"ץ ענה ברוך כו' לא יאמר ג\"כ ברוך ה' רק יענה אמן על אמירת הש\"ץ ולא יותר:",
"כשעולה חוזר ואומר בקול רם ברוך ה' כו' שהציבור עונין אחריו אמן יש לו להמתין מלהתחיל הברכה עד שיכלה אמן מפי צבור ואח\"כ יברך אשר בחר כו' ונתן לנו את תורתו ויש שמחמת רהיטת הלשון מבליעים תיבת את ולא נכון רק יאמר במתון ולא יהי' כבלע את הקודש ובסיום הברכה הציבור עונין אמן ואין הציבור רשאים לענות אמן עד שתכל' הברכ' מפי העולה והקורא עונה אמן עם הציבור בקול רם וממשיך בו קצת יותר מן הציבור בכדי שיבינו שמתחיל לקרות ויטו אוזן לשמוע ומתחיל לקרות מיד ויש לו להפסיק קצת בין מלות אמן להתחלת הקריאה שלא יהי' נראה מחמת נגינת האמן שהוא דבוק אל מה שקורא וגם באמירת אמן לא יסתכל בתורה רק בהתחלת הקריאה ויש להעולה לקרות בלחש מלה במלה אחר הקורא עם הנגינות וטעמים ששומע מפי הקורא וטוב שלא ישמיע לאזניו ועכ\"פ לא יהי' נשמע לחבירו וכמ\"ש למעלה:",
"כבר ביארנו שהקורא והעולה צריכין לעמוד וכן הסגן יש לו לעמוד ושאר הצבור רשאים לישב בשעת קריאת התורה רק בשעה שהעולה אומר ברכו כו' צריכין לעמוד ולענות ברוך ה' כו' ושוב יושבין ויש להחמיר לעמוד כל שעת אמירת הברכ' ואע\"פ שיש מחמירין שצריך לעמוד בשעת הקריאה נהגו להקל ויש מחמירין לעמוד אפילו בין גברא לגברא והוא מידת חסידות ומי שהוא איש חלש וקשה לו לעמוד ועי\"ז אין דעתו מיושבת לכוון היטב לקול הקורא יש לו לישב אך יזהר שלא לישב ופניו נוכח השלחן שקורין עליו שקרוב הדבר שלא יכוין לבו לעמוד בעת שיתחיל העולה לברך שאז אם האיש העולה שוחה בשעת הברכה נראה כאילו משתחו' לו:",
"אסור לצאת מבה\"כ בשעת שהס\"ת פתוח וכל היוצא עליו נאמר ועוזבי ה' יכלו אבל בין גברא לגברא אם יש לו צורך לצאת רשאי:",
"מיד כשמתחילין לקרות אסור לספר ולשיח שום שיחה ואפילו בין גברא לגברא אין לשיח ויש להחמיר שלא לשיח מיד שנפתח הס\"ת אף שעדיין לא התחיל לקרות ואפילו אם כבר השלים הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום אסור לספר ואפילו להורות איזה דין לשואל לפי שעה אסור בשעת קריאה ממש ובין גברא לגברא מותר ובכדי להפריש מהאיסור מותר לומד בדרך קצרה אפילו בשעת הקריאה אם אי אפשר להפריש ע\"י רמיזה:",
"אפילו לספר בד\"ת בשע' קריא' אסור אפי' כבר השלים הפרשה שמו\"ת ומי שנפשו חשקה בתורה לחזור על למודו אפשר לו להקל כשיש שם עשרה בלעדו שאזניהם קשובות לקול קריאת התורה ויש לו לחזור פניו קודם שפותחין הס\"ת ולגרוס בלחש וכן אם רצה לקדו' בעת ההוא שמו\"ת מותר כיון שהוא מעין שקורא הש\"ץ אע\"פ שאינו קורא בפסוק ההוא שהש\"ץ קורא וכל זה בסדר קריאת פדשיות השנה אבל פרשת זכור ופרשת פרה שהם מן התורה אין להקל בקולות אלו וצריך כל אדם לכוון דעתו לשמעם היטב מפי הקורא מתוך הס\"ת כשירה והמדקדק במעשיו גם בשאר הפרשיות לא יסיח דעתו ויכוין לשמוע מפי הקורא ומ\"מ יכול לקרוא עם הקורא אם רוצה ויוצא בזה פעם אחד מקרא אך יהא החומש פתוח לפניו ויקרא מתוכו בלחש מלה במלה עם הקורא ויותר נכון שלא ימתין עם קריאת שמו\"ת עד שעת קריאת התורה וישלים שמו\"ת לפניו או לאחריו ובשעת הקריא' ישתוק ויכוין לקריאת הקורא ומ\"מ בין גברא לגברא יכול לקרות שמו\"ת וללמוד פירש\"י והמדקדקין נוהגין לקרות שמו\"ת בע\"ש והוא נכון כדי שתהי' הפרשה סדורה בידו אם יקראוהו לעלות וכמ\"ש למעלה ומי שאין לו פנאי לזה וקורא עם הש\"ץ לצאת ידי פעם אחד מקרא לא הפסיד ועיין סי' רפ\"ה:",
"מי שנתאחר לבא לבה\"כ עד שעת קריאה ובירך לעצמו ברכת התורה ותיכף קראוהו לעלות לתורה צריך לברך שנית בה\"ת על הבימה כשאר העולים אך טרם יעלה יאמר פסוק א' כגון יברכך ואם ממהרין עליו וא\"א לאומרו במקומו יאמר דרך הלוכו כדי שלא יהיו השני ברכות תכופות זה לזה בלי הפסק ולכן יפסיק ביניהם באמירת פסוק ולא תהי' ברכתו הראשונ' לבטלה ואם עדיין לא בירך ברכת התורה ונקרא לעלות ועלה ובירך וקרא שוב הוא פטור מלומר בברכת התורה ברכת אשר בחר בנו כו' רק ברכת אשר קב\"ו לעסוק בדברי תורה כו':",
"מי שעלה לתורה ואחר שבירך הברכה קודם שהתחיל הקורא לקרות הפסיק בשיחה בין בד\"ת בין בדברי חול צריך לחזור ולברך אבל אם כבר התחיל לקרות וכבר קרא פסוק או כמה פסוקים והפסיק באמצע רשאי לקרות להלן ואפילו הסיח דעתו מלקרות עוד ושוב נמלך וקורא להלן א\"צ לחזור ולברך ויש מי שכתב בענין אחר וספק ברכות להקל ומ\"מ נכון שהמברך יכוין תחלה בברכתו שאף שיסיח דעתו יחזור ויקרא על סמך ברכה זו ואעפ\"כ לכתחלה אסור להפסיק באמצע הקריאה אף בלא היסח הדעת כלל:",
"בחג השבועות ביום ראשון המנהג בהרבה מקומות לומר פיוט אקדמות אחר שיקרא הקורא לכהן פסוק ראשון מפסיקין שם וקורא העולה וכל הציבור עמו אקדמות ואח\"כ חוזר וקורא להלן מ\"מ צריך ליזהר שלא לשיח שום שיחה אחרת כלל אפילו לצורך אמירת הפיוט כגון הבאת המחזור וכיוצא וגם בינתיים תהי' הס\"ת מגוללת ומכוסה במטפחת שלה אבל יש מפקקפי' בזה וסוברים שלא להפסיק ונוהגין שאחר שעולה הכהן אל הבימה אז פותחין הס\"ת ומעמידין על מקום שצריך לקרות חובת היום וחוזרין וגוללין אותה ומכסים במטפחת ואומרים אקדמות ואח\"כ מברך הכהן וקורין בתורה בלי הפסק כלל ובמקום שנהגו כדעת הראשונה אין צריכים לשנות מנהגם:",
"אם טעה העולה בברכה שלפניה ובירך אשר נתן לנו אם כבר סיים נותן התורה צריך לחזור ולברך כל הברכה שנית בא\"י אשר בחר כו' נותן התורה ואם לא אמר עדיין בא\"י נותן התורה ונזכר לא יחזור לראש הברכה אלא יתחיל אשר בחר בנו ואם כבר אמר בא\"י ולא סיים נותן התורה עד שנזכר יש לו לומר מיד אמ\"ה אב\"ב כו' ולא יסמוך על מה שכבר אמר בא\"י אמ\"ה בתחלתו שא\"כ מה שאמר עתה בא\"י יהי' ברכ' לבטל':",
"העולה לקרות בתורה והראו לו המקום שצריך לקרות ובירך על התור' והתחיל לקרות או לא התחיל לקרות ובתוך כך הזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות יש בזה דעות שונות והעולם נוהגים שאם הטעות הי' באותו העמוד שיש לו לקרות שהראו לו למעלה ממקום שיש לו לקרות או למטה מזה א\"צ לחזור ולברך והקורא מתחיל ממקום הראוי ואם מה שהראו לו הי' למטה יש לקרות ג\"כ איזה פסוקים להלן ממקום שהראו לו אבל אם הראו לו למעלה אין חוזרים לקרות מה שכבר קראו ומכ\"ש אם למעלה אינו מחובת יום זה כלל ולעולם אין מתחילין אלא ממקום הראוי, ואם הראו לו בעמוד אחר צריך לחזור ולברך אע\"פ שגם אותו העמוד הי' מגולה בשעה שפתח לקרות מ\"מ אין דעתו על עמוד אחר כ\"א על אותו עמוד שהראו לו ואף שאינו מכוון על מקום הקריאה ממש ומזה יצא מה שנוהגין להעביר עם הטלית על אורך מקצת היריעה באותו מקום שמראין לו לקרות לנשקו נשיקה של חיבה וכמש\"ל לפי שבזה מגלה דעתו שחביב עליו לקרות מכל הכתוב כאן אבל לא עלה על דעתו שתהי' הקריאה בעמוד שלפני זה או אחר זה אע\"פ שגם זה מחובת היום ולכן צריך לחזור ולברך שנית ואפילו כבר התחיל לקרות שמה פוסק וגולל למקום הראוי ומברך:",
"במקום שאמרנו שחוזר ומברך, אם כבר התחיל לקרות איזה פסוקים אז כשגולל למקום אחר צריך לחזור ולהתחיל ברכו אבל אם לא התחיל עדיין לקרות כלל א\"צ לחזור ולומר ברכו רק מתחיל בא\"י אמ\"ה אשר בחר כו' ואצ\"ל אם התחיל ברכו וענו אחריו ברוך ה' כו' ונזכר שהראו לו במקום אחר בכל ענין א\"צ לחזור וגולל למקום הראוי ומברך ברכת אשר בחר כו':",
"אם כבר התחיל לומר בא\"י ונזכר, אז אם הוא מקום קרוב שא\"צ הפסק גדול עד שיגלול למקום הראוי כגון שהוא העמוד הסמוך לו לפניו או לאחריו אזי יראו לו מיד מקום הראוי ויסיים ברכתו אבל אם צריך לגלול וע\"י שהות הגליל' יהי' הפסק ניכר בין הזכרת השם ובין הברכ' יש לו לסיים מיד למדני חוקיך כדי שלא יהא הזכרת השם לבטל' ויגלול למקום הראוי ויתחיל שנית הברכ' ואם כבר אמר ג\"כ אמ\"ה שאז א\"א לו לסיים שוב למדני חוקיך אז יש לסמוך שיסיים הברכ' אחר שגלל למקום הראוי אף אם יש שהות קצת לפי שהפסק שתיק' אינו חשוב הפסק כ\"כ:",
"אם הוא יום שיש בו שני ס\"ת וטעו והניחו האחרונ' ופתחוה ובירך עליה ואח\"כ נזכרו יבואר בשער המועדים ור\"ח אי\"ה:",
"אחר שגמר הקורא את הפרש' שקורא להעול' צריך העול' לברך לאחרי' ויש לו לגלול הס\"ת ולסותמה ומברך אשר נתן לנו וכו' ומניחה כך סתומה ויש שמכסין אותה ג\"כ במטפחת שלה בין גברא לגברא משום כבוד התורה לפי שעושין שהיי' קצת במי שבירך ומכ\"ש כשמזמרין לחתן ולכן טרם יעלה השני לא תהי' מונחת ערומ' בלא מצות והשני כשבא לקרות פותח ורואה כו' כמ\"ש בסעיף ג':",
"פירוש הברכה אשר נתן לנו תורת אמת זו תורה שבכתב וחיי עולם נטע בתוכינו זו תורה שבע\"פ וכן הוא אומר דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים ואחר גמר הברכה קודם שמסתלק ממנה יש לו לנשק הס\"ת ואם נזדמן לו רוק בפיו לא ינשק הס\"ת ואח\"כ ירוק אלא ירוק תחלה ואח\"כ ינשק:",
"אם טעה בברכה אחרונה ואמר אשר בחר כו' אם לא סיים עדיין בא\"י נותן התור' יחזור ויאמר אשר נתן לנו כו' ואם כבר סיים נותן התור' או אפילו לא סיים נותן התור' יסיים נותן התור' ואינו חוזר ומברך אשר נתן כו':",
"נוהגין שהש\"ץ אומר מי שבירך לעולה ויש מקומות שעושין מי שבירך גם לראש הכנסת ופרנסים ויש מאריכין לעשות מי שבירך לאנשים מיודעיו של העולה עפ\"י צויו וראוי לקצר בזה משום כבוד התורה וטורח צבור אם לא שמגיע מחמת זה הנא' לקופה של צדקה שאז מן הסתם הצבור מרוצים וכבוד התורה מתרבה שעל ידה מתרומם מעשה הצדקה:",
"מי שנעשה בר מצוה דהיינו שעברו עליו י\"ג שנה מלידתו והגיע יום שנכנס בו לשנת הי\"ד כשעולה לתורה בפעם ראשון יש לאביו לעלות אחריו ולעמוד שם עד שיסיימו הקריא' והנער מברך ברכ' אחרונ' ואח\"כ אומר האב ברוך שפטרני מעונשו של זה ויש נוהגין לברך בשם ומלכות בא\"י אמ\"ה שפטרני או אשר פטרני ואם הוא מברך בשם ומלכות אז השומעים עונין אחריו אמן:",
"כוונת הברכה שפטרני יש מפרשים שמברך על זה שהבן הוא פטור מעתה שלא יענש בעון האב וכשהבן נענש על ידו שוב האב נענש ע\"ז כמ\"ש חז\"ל כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב\"ה ולכן האב מברך שמעתה נפטר מעונשו של זה ויש מי שמפרש שהכוונה שעד עתה הי' מחויב לחנכו במצות ואם מתרשל בחנוכו הוא נענש ע\"ז וכן אמרו במדרש פרשת תולדות ויגדלו הנערים אמר ר\"ע צריך אדם לטפל בבנו עד י\"ג שנה מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני כו' ולפי שאז נודע לרבים שהוא גדול שקודם לזה לא היו מעלין אותו לקרות בתורה לכן נהגו שיברך עכשיו ברכ' זו ויכוין האב בברכתו ע\"ד הפירושים שהזכרנו:",
"מי שעמד מחוליו שצריך לברך ברכת הגומל וכן השאר שצריכין להודות ע\"ד שנתבאר בסי' רי\"ט נוהגים שבאים לבה\"כ וקוראים אותם לעלות לתורה ואחר ברכה אחרונה אומר ברכת הגומל ואע\"פ שלכתחלה יש לו לברך ברכה זו תוך שלשה ימים שעמד מחליו אין מדקדקין בזה ומאחרין אותה לפי שצריכה עשרה ולכתחלה צריך שיהי' ג\"כ שנים שהם שוני הלכות ויש טורח לחזור אחריהם ולאספם תוך ביתו וכיון שיש לה תשלומים לברך כל עת שירצה לכן מאחרין אותה עד שהולך לבה\"כ ועולה לתורה שאז יש עשרה מן הסתם יש שם ג\"כ שוני הלכות וכך יפה לו כי יודה לה' חסדו ברב עם הדרת מלך וצריך לחזור שיהי' שם עשרה מלבד המברך וטוב שיהי' השנים שוני הלכות ג\"כ מלבד העשרה ויש לברך ברכה זו בעמידה והעשרה יש להם לישב בשעה שמברך שנאמר ובמושב זקנים כו' ואף מי שרוצה לברך בביתו אינו מברך עד שיבריא מחוליו היטב וילך על בוריו והשאר שצריכים להודות אין מברכין עד שיצאו מהצרה לגמרי:",
"מי שעדיין לא נעשה בר מצוה ועמד מחליו נכון לקרותו למפטיר ומ\"מ לא יברך ברכת הגומל וגם אביו של הקטן אינו מברך ואשה היולדת שבעלה עולה לתורה בשבת שהולכות לבה\"כ אינו מברך ברכת הגומל ומ\"מ כשאומר ברכו כו' יש לו לכוון שנותן הודאה בשביל אשתו ואם האשה שם בשעה שעולה בעלה לתורה טוב שתכוון דעתה לשמוע כשאומר ברוך ה' ותענה אמן:",
"נוסח הברכה בא\"י אמ\"ה הגומל חסדים טובים לחייבים שגמלני כל טוב ונוסחא הנדפס בסדורים הגומל לחייבים טובות שגמלנו כל טוב ובמקום שנהגו כנוסחא הראשונה אין לשנות ותיבת שגמלני יש לומר בניקוד סגול שב\"א קמ\"ץ שגמלני ואין להקפיד אם יאמר בניקוד סגול קמץ שב\"א שגמלני ותיבת טוב יאמר הטית בחולם ולא במלאפום:",
"השומעים הברכה עונין אחריו אמן מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה וגם בזה אין קפידא אם יאמר בניקוד סגול שב\"א קמץ שגמלך או בניקוד סגול קמץ שב\"א שגמלך ויש נוסחא שעונין אשר גמלך ואם השומעים לא ענו אחריו כלום אינו מעכב ויצא הוא ידי ברכתו:",
"אם אחר שסיים ברכה אחרונה שכח לברך הגומל וחזר למקומו ושוב נזכר יחזור אל הבימה אשר שם הס\"ת ויברך בקול רם ברכת הגומל בין גברא לגברא או בגמר הקריאה והם עונין אחריו:",
"פירוש ברכת הגומל שהוא בא להודות שאפילו לאותם שהם חייבים דהיינו רשעים דמתרגמינין חייבא עם כל זה גומל להם טובות וגם אני כאחד מהם אע\"פ שאיני הגון גמלנו כל טוב והאריך אפו או מירק עוונותי ע\"י יסורין וחולאים או תלו לי בזכות אבותי אע\"פ שאני לא הייתי כדאי:",
"בתשעה באב שחרית כ\"א מן הקרואים קודם שמברך ברכת התורה יאמר ברוך דיין אמת ומאחר שאומרים בלא שם ומלכות ואין כאן עניית אמן נוהגים לומר בלחש:",
"מי שכתב ס\"ת לעצמו או שכתב לו סופר והשלימו והוא שמח בו יש נוהגין לברך שהחיינו בפעם ראשון שעולה לתורה בו או לפני ברכה שלפניה או לאחריה ולפי שלא ראיתי נוהגין כן במדינתנו יש לו לברך בלחש ומסתמא הוא עולה לס\"ת בשבת ראשון שגמרו אבל אם לא יעלה בשבת זו לס\"ת שנדחה מפני חיובים וכיוצא אין לו להמתין עד שעת עלייתו ויברך בינו לבין עצמו ויש שמקילין בברכה זו לגמרי וטוב לצרפה כגון ללבוש בגד חדש וכיוצא עיין בסי' ת\"ר ומי שרוצה לברך שהחיינו בינו לבין עצמו אין לו לברך עד אחר ההגה\"ה המדוייקת שיהי' רשאי למוסרה לצבור לקרות בה שזהו גמרה של תורה ואז יברך:",
"כבר ביארנו שהיורד מן התיבה אחר הקריאה יורד בדרך הארוכה ואם הדרכים שוים יורד בפתח שכנגדו ואין לו לרוץ כ\"א ילך בנחת ונוהגין לכסות הפנים קצת עם הטלית ע\"ש הכתוב ויהי ככלותו לדבר אתו ויתן על פניו מסוה ומשעובר לפני ארון הקודש מנשק את הפרוכת בשביל חיבוב מצוה והצבור היושבים יש להם לגהוג בו כבוד ולעשות לו הדור קצת ואם זה היורד מן התיבה בין גברא לגברא פוגע בזה שקראוהו לעלות בפתח התיבה או מקום צר שאין דרך שיעברו שניהם יניח את העולה לעבור תחלה לפי שזה הולך לעשיית מצוה וזה כבר נסתלק ממנה וכן יש לעשות הפוגעים זה בזה בפתח בה\"כ זה נכנס וזה יוצא יש להנכנס דין קדימה ועיין סי' צ':"
],
[
"דין טעות שנמצא בס\"ת בעת הקריאה, ובו כ\"ז סעיפים.
אם אחר שבירך העולה ופתחו לקרות נמצא טעות בס\"ת והוא טעות גמור' שדינו להוציא אחרת כמו שיתבאר אזי גוללין ס\"ת זו ומחזירין אותה למקומה בשתיקה ומוציאין ס\"ת אחרת וקורא בו והעולה שכבר בירך א\"צ לברך שנית אם לא הפסיק בשיחה בינתיים ובמקום שנהגו שהעולה חוזר ומברך אין לשנות מנהגם ויש להם על מה שיסמכו:",
"אם כבר התחיל לקרות ונמצא טעות יש דעות שונות והמנהג שאם הקורא עדיין לא קרא ג' פסוקים בס\"ת הפסול יגמור ג\"פ והטעות יקרא בע\"פ ויברך אחריה ברכה אחרונ' וכן אם כבר קרא ג\"פ אלא שממקום שמפסיק עד הפרשה שאחריה הוא פחות מג\"פ צריך לקרות עד סיום הפרש' ויברך לאחריה וגוללין אותה ומחזירין אותה למקומה ומוציאין אחרת וקורין משם ולהלן ואותם שקראו בפסול ג\"כ עולים למנין שבעה ויש מי שכתב שאם עדיין לא קרא רק ב' פסוקים לא יקרא להלן כדי לברך אחריה רק יגללו אותה מיד בלא ברכה לאחרי' ויוציאו אחר' ולא יברך לפניה ויתחיל לקרות מפסוק שנמצא בו הטעות בלי ברכה שלפניה וגומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחרי' ואם התחיל לקרות הפ\"נ אפי' רק תיבה אחת יגמור הפסוק ויפסיק שם ואם הוא ב' פסוקים סמוך לפרשה יגמור הפרשה והטעות יקרא בע\"פ ויברך לאחריה בספר הפסול ואח\"כ גולל ספר זה ומוציא אחרת להשלים שאר הקרואים ויש מי שסובר שאם לא קרא רק ב\"פ אפילו התחיל בפסוק הג' או שקרא ג\"פ ועומד בב\"פ סמוך לפרשה או בר\"ח וחוה\"מ וכיוצא שצריך לקרות כל הפרשה לחובת היום ולהוסיף על מנין הקרואים א\"א. לא יברך ב\"א על הפסול אלא יוציאו אחרת ויקראו עם זה העולה ג\"פ ויברך ב\"א על הס\"ת הכשר:",
"יראה לי שאם נהגו שאם נמצא טעות גמור' באמצע הקריאה שלא לקרות להלן ושלא לברך לאחריה בספר הפסול אף שכבר קראו ג\"פ אלא לגלול את זו בלא ברכה שאחריה ולהוציא אחרת ולברך ברכה שלפניה יש להם על מה שיסמוכו ומ\"מ נראה שא\"צ להתחיל מראש הסדר רק יש לו להתחיל מראש הקריאה שקראו עם עולה זה שנמצא הטעות בקריאתו שמאחר שבלא זה הוא חוזר ומברך טוב שיקרא גם פסוקים אלו בספר הכשר בברכה וגם לפי שאותן פסוקים לא נתברכו ברכה שלאחריהם ומ\"מ אין די שיקר' בחזרה אותן פסוקים שקרא בפסול לבד רק צריך להוסיף עליהם ולקרות להלן מהם עכ\"פ ג\"פ ואף להנוהגים כן מ\"מ אותם שקראו קודם שנמצא הטעות וברכו לפניה ולאחריה עולים למנין שבעה:",
"אם נמצא' טעות בקריאת השביעי אחר שקראו ג\"פ או אפילו כבר קראו ז' וקראו לאחרון ג\"פ ונמצא' טעות יברך אחריה ויוציאו אחרת ויקראו בספר הכשר משם ואילך להעולה מפטיר ולא יאמר קדיש קודם קריאת המפטיר ואפילו היה העולה לשביעי כהן מותר לקרות בספר השני שמוציא עכשיו כהן או לוי או ישראל ואין בו משום פגם ובשעת הדחק שהוציאו ס\"ת בזא\"ז ונמצא טעות ויש טורח צבור כיון שהטעות נמצא' אחר שנשלם חובת היום יש לסמוך להתיר לגמור הפרשה באותו ספר ויש מקומות שנוהגים כשנמצא' הטעות בשביעי או באחרון אין מוציאין אחר אלא גומרין הסדר עם זה ויברך לאחריה והוא קורא ההפטרה ויש מי שסובר שגומרין הסדר עם הז' או עם האחרון ומברך לאחרי' ואומרים קדיש. ובשעת אמירת הקדיש מוציאין אחרת לקרות ההפטרה ובמקומות שנהגו כך טוב לנהוג כסברא האחרונה ולהנוהגים שלא לברך לאחריה בספר הפסול רק מיד מוציאין אחרת ומברך לפניה כאשר כתבנו בסעיף ג' גם בזה יש להם לעשות כן ויוציא אחרת ויברך לפניה ויתחיל ממקום שהתחיל הז' או האחרון בפסול אע\"פ שכבר קרא בפסול כמה פסוקים יחזור ויתחיל בכשר מתחלת הענין שהיה צריך לקרות ואם אירע הטעות במפטיר יבואר בשער ההפטרה ואם אירע טעות ביום שיש בו שני ס\"ת יבואר בשער המועדים אי\"ה:",
"במקום שאמרנו שצריך להוציא אחר זהו אם נמצא טעות גמור' אבל אם הטעות הוא בחסר ויתיר וגם אין השינוי נרגש במבטא ואין שינוי בענין כגון במקום שהיה צריך לכתוב אבותינו מלא וא\"ו ונמצא חסר או להיפך וכן במקום שצריך להיות מלא ביו\"ד שמושית ונמצא חסר או להיפך א\"צ להוציא אחרת כיון שאין הקריאה והענין משתנה כ\"כ ואין ס\"ת שלנו מדויקי' כ\"כ שנדע בבירור שהאחר הוא כשר יותר ולפנינו יתבאר בפרטות מהו קרוי טעות גמור':",
"ס\"ת שנמצא פתוחה במקום שצריך להיות סתומה או להיפך פסולה ומוציאין אחרת וכן תיבות שיש בהם קרי וכתיב ונמצא כתוב כאשר הוא הקרי כגון ישכבנה במקום ישגלנה וכל כיוצא בזה צריך להוציא אחרת וכן במה שנמצא בתורה תיבה אחת שנראית חלוקה לשני תיבות ומ\"מ צריך להיות כתוב בשיטה אחת כגון כדרלעומר עמינדב אליצור פדהצור וכל כיוצא בו שהדין נותן לכתוב בשיטה אחת לפי קבלת הסופרים אם נמצא כתוב בשני שיטין פסולה וצריך להוציא אחרת:",
"אם נמצא בשעת הקריאה טיפת שעוה שנטף על איזה אותיות מהס\"ת אם הוא בחול יש להסירו משם קודם הקריאה אף אם יוכל להכיר האותיות דרך בהירות השעוה ואם יש לחוש שע\"י שיהיה עוסק במהירות להסירו יתקלף מן האותיות ויופסל יוכל לקרות בו כך ומ\"מ אחר הקריא' צריך לקלפו במתון ואם הוא בשבת אסור לקלפו אלא אם האותיות ניכרות דרך השעוה יקרא בו כך ואם אין האותיות נכרות פסול וצריך להוציא אחרת ומ\"מ אם השעוה יבש ובנקל להסירו כלאחר יד דהיינו ע\"י שיכפול גויל של הס\"ת ועי\"ז יפול השעוה מותר לעשות כן אפי' בשבת ואין כאן משום ממרח שהרי ניכר שמחמ' היבשות אינו דבוק בו כ\"כ בחוזק אבר להסיר השעוה באצבע או בצפורן אסור משום ממרח ואפילו אם לא נתכסה רק אות אחת אסור לקלפו ביד בשבת ואם הנטיפה היא על אותיות משמות שאין נמחקין אף בחול אסור שהרי יש לחוש שיתקלף קצת מהאות עמו כיצד יעשה יראה לחמם היטב הגויל מבחוץ נגד מקום הנטיפה ועי\"ז יוסר השעוה בנקל ולא יודבק בו מהכתב כלל:",
"אם נמצא תיבה אחת שלימה כפולה נוהגין להוציא אחרת וס\"ת שנמצא ראש הלמ\"ד מגיע לתוך אויר התא\"ו שבשורה שלפניה אם הוא מעט עד שנשאר צורת תא\"ו כראוי כשר ואם נכנס הרבה בתוך האויר שעי\"ז נשתנה צורת התא\"ו פסול:",
"אם בשעת הקריאה נמצא' אות אחד דבוק' לחבירו אם הדביקות הוא בכל אורך האות או שנשתנה צורת האות ע\"י הדביקות או מ\"ם פתוחה שנדבק פתוחת' ונסתמה או ה\"א שנדבק הרגל לגגה ונעשה כמין חי\"ת או שנפל טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת או שנפלה טפה לתוך חלל הב' ונראית כפ' או שטעה וכתב דל\"ת במקום רי\"ש או בי\"ת במקום כ\"ף בכל אלו דינם כטעות גמור שצריך להוציא אחרת ואפי' אם ע\"י דבוק זה לא נתקלקל אות השורש רק אות השימוש כגון וא\"ו או ירד המשמשת ע\"ד שנתבאר למעלה סעיף ה':",
"אם אין שם דבק באורך האות רק מעט ולא נשתנ' צורת האותיות וניכרים היטב לכתחלה אין להוציא ס\"ת זו לקרות בה כל זמן שלא גררו הדבק ואם לא נודע והוציאו ס\"ת ונמצא בשעת קריאה אם הדביקות בסוף האות שאם יגררו הדבק לבד יהי' חוזר להכשרו אזי בחול שאפשר לגרר ונקל לעשותו אף בשעת קריאה יש לגרור ויקרא להלן ואם אין שם מי שיכול לגרר בקל ובלי הפסד וקלקול ויש טורח הציבור לחזור אחר מי שיגרר במתון או אם אירע בשבת שא\"א ליגרר מותר לקרות בו כך ואם הדביקות הוא בתחל' כתיבת האות או באמצעה שממקום הדבוק ולהלן נכתב בפסול יש להוציא אחרת ובשעת הדחק שאין שם אחר וצריך שהות להביא ממקום אחר ס\"ת כשר יש לסמוך לגמור הקריאה בספר תורה זו:",
"זה שאמרנו שאם מחמת הדבק נשתנה צורת האות צריך להוציא אחרת כן הדין אפי' אם לאחר שיגרד הדבק יחזור תמונת האות לקדמותו וגם יש שיעור תמונת האות שנכתב בהכשר עד הדבק מ\"מ קודם הגרר אין כאן צורת אות כראוי:",
"אם נמצא בעת הקריאה אות שחלק לשני' כגון שהיודי\"ן של האלפי\"ן לא היו נוגעים בקו שבאמצע בין היו\"ד העליונה או התחתונה או שלא היו היודי\"ן של העייני\"ן והשיני\"ן ורגלי התאוי\"ן נוגעין בגוף האות או צדיק שכתובה כמו יו\"ד נו\"ן או שי\"ן שכתובה כמו עי\"ן יו\"ד או וא\"ו כזה עו או חי\"ת שכתובה כשני זייני\"ן או מ\"ם פתוחה שניטל הקו המחבר הוא\"ו עם הכ\"ף בכל אלו אעפ\"י שתינוק דלא חכים ולא טיפש מכיר לקרות את האות כראוי מ\"מ פסול הוא שהרי עינינו רואות שאין תמונת אות כראוי עד שיתקן וימשוך בקולמס עד שיגיע למקומו ויהי' אות א' ממש ולכן צריך להוציא אחרת ואין זה דומה לנדבק אות באות שמקילין בו קצת אעפ\"י שצריך גרירה משום שבזה שנפסק צריך לעשות מעשה בגוף האות להכשירו משא\"כ בנדבק שמעשה ההכשר אינו בגוף האות רק חוצה לו:",
"זה שאמרנו בנחלק לשנים פסול אין חילוק בין אם הי' חלוק לשנים בתחלת הכתיב' או שנפסק ונחלק באמצע ע\"י נקב שנעשה בקלף אחר שנכתב כתיקון או שבמקום א' באמצע האות קפצה הדיו מהקלף אף שנשא' רושם אדמומי' מהחלודה של הדיו ועי\"ז נעשה הפסק וחלוק באמצע האות בכל זה פסול אבל אם עדיין לחלוחי' משחרורית הדיו קיימת באותו מקום רק שקפץ קצת מעובי הדיו ולכן באותו מקום מראיתו כיהה ואינו בהיר כדיו של שאר הכתב ועי\"ז ניכר ההפסק או אם אפי' אם כל האות הוא כן אינו פסול שאעפ\"י שבודאי צריך לתקנו כדי שיהי' שמור שלא ימחק יותר במשך זמן מכל מקום עכשיו עדיין לא נפסל וא\"צ להוציא אחרת:",
"אם נפסק דגל מאחד מאותיות הפשוטות כגון וא\"ו זיי\"ן נו\"ן ויש ספק אם יש שיעור באורך האות כראוי כגון בוא\"ו מסופקים אם האורך מתחלתו עד מקום שנפסק שם יש בו די להיות אורך וא\"ו כראוי או שמא לא הגיע רק לשיעור ירד יש להבחין ע\"י תינוק דלא חכים ולא טיפש אם כשמכסין לו האותיות שלפניו וגם החלק התחתון שאחר ההפסק אעפ\"כ הוא קורא אותו א\"ו זה האות כי הוא תמונת וא\"ו הראוי' וכשר אבל האותיו' של אחריו א\"צ לכסות ואם לא ביחנו לכסות חלק התחתון שאחר ההפסק אינו מועיל אף אם הוא חלק קטן וקצר מאוד לפי שכשהתינוק רואהו הוא מרגיש לצרפו ואל החלק העליון ולכך קוראהו כתיקון ובאמת מן הדין אינו מועיל צירוף כשיש הפסק באמצע ולכן אם במקום שנפסק עדיין קיים קצת מאורך האות אחר ההפסק צריך לכסותו קודם שיראה לתינוק ואם ניקב אחד מרגלי הה\"א בתוך חלל הה\"א והמ\"ם עיין בסימן ל\"ב סעיף ט\"ו:",
"כל האות מס\"ת צריך שתהי' מוקפת גויל מארבע רוחותי' שלא תדבק אות בחברתה אלא יהי' ריוח ביניהם כחוט השערה וגם לא יהיו מופרדות הרבה זו מזו ואם יש פירוד בין אות לחברתה עד שתינוק דלא חכים ולא טיפש מחלק התיבה וקורא אותן שתי תיבות פסול ויש להוציא אחרת:",
"לכתחלה יש להפריד בין תיבה לתיבה ולהניח ריווח חלק כמלא אות קטנה ואם קירב אותם יותר משיעור הזה אם תינוק דלא חכים כו' יוכל להכיר ולקרות לשני תיבות כשר אבל אם קירב הרבה עד שתינוק קורא אותם לתיבה אחת פסול ויוציא אחרת:",
"אם שכח אות אחת בסוף או בתחלת התיבה ותלה אותו למעלה בין השורות ואם נטיל אות הזה בתוך השורה לא ישאר ריווח כלל בין שני התיבו' אעפ\"כ כשר שהרי מ\"מ ניכר שהם ב' תיבות וכן אם קירב שני תיבות הרבה אלא לבסוף התיבה הראשונה יש מ\"ם סתומה או שאר אותיות מנצפ\"ך שדינם להיות בסוף התיבה אפשר שזה עושה ג\"כ היכר שהם שני תיבות ולכן בשעת הדחק יש לסמוך שלא להוציא אחרת:",
"יש עמודים בס\"ת שצריך להתחיל בתיבות ידועים שר\"ת שלהם הם אותיות שסימנם בי\"ה שמ\"ו כידוע לסופרים ואם נמצא מעמודים האלו שאינו מתחיל כן א\"צ להוציא אחרת ומ\"מ צריך לתקן וגם יש לבדוק אחר שאר טעיות ולהגיה הספר ע\"י מומחה היטב שמאחר שהסופרים בקיאין בזה וזה שינה מסתמא ידו על התחתונה וכמו ששגג בזה יש לחוש לשגיאות וטעיות אחרות:",
"לפעמים יארע שהסופר כשמזדמן לו אות כ\"ף פשוט' בסוף שיטה והמקום רחב שמה ומ\"מ אין בו כדי לכתוב שמה התיבה שאחרי' ולכן הם מושכי' גג הכ\"ף עד סוף השיטה ועי\"ז א\"א להם להאריך הרגל כפלים כהגג ונשאר כמו דלת כזה ?ד והוא פסול זה מעשה סופרים בורים כי מעיקר הדין הכ\"ף פשוטה צריך להיות הרגל כפלים מן הג ואפי' אם יגרר קצת מן הגג פסול שזה חק תוכות וצריך למחוק הכל ולכתוב הכ\"ף מחדש ואם נמצא כן בשעת הקריאה צריך להוציא אחרת ואם רגל הכ\"ף פשוטה או נו\"ן פשוטה נוגע באות שבשורה שאחרוה כגון באמצע גג הבי\"ת או הד' וכדומה דינו כדין דבוק בתחלת האות שנוהגי' שלא להוציא אחרת ומ\"מ צריך לתקן ולהפריד הדבוק:",
"יש מקומות שנקוד בס\"ת על איז' אותיות כגון על איה שרה אשתך וכיוצא בו והוא מקבלות חז\"ל שעזרא הסופר נקד כן. אם לא ניקד כן אין להוציא זו לכתחל' לקרות בה עד שיתקן ואם נמצא בשעת קריאה אם הוא בחול ואפשר לנקד בקל יתקן ואם צריך שהות או שהוא בשבת א\"צ להוציא אחרת:",
"יש דברים שנוהגים בהם הסופרים ואינם מוזכרים בתלמוד רק מה שהעתיקו איש מפי איש כגון האותיות גדולות וקטנות שמנוים במסורה והמשונו' כגון פאי\"ן הלפופי' ואותיות עקומות והפוכות קצת וכן נהגו במנין השיטין שבכל דף ובראשי שורות שלמעלה משיר' הים ולמעלה ולמטה משירת האזינו כל אלו אינם רק למצוה ואם שינה לא מפסל וגם הנוני\"ן המנוזרין שעושין בין פרשת ויהי בנסוע ובין פרשת מתאוננים אם לא נעשו אין להוציא ס\"ת זה לכתחל' עד שיתקן כדינו ומ\"מ אין צריך להוציא אחר' אם נמצא באמצע הקריא' ומ\"מ יש לבדוק אחריו להגיהו היטב שיש לחוש לסופר שאינו מומחה ועכ\"פ נראה שלא הוגה היטב וכמ\"ש בסעיף י\"ח:",
"אות חי\"ת תמונתה כשני זיי\"נין ומחוברים יחד בגג כמבואר בב\"י ולבוש בא\"ח וידוע לסופרים ואם הוציאו ס\"ת בשבת ונמצאו בו חיתי\"ן עשויין בתמונ' שני ווי\"ן או בתמונ' דל\"ת וא\"ו אין להוציא ספר אחר שהרי לא נשתנה לצורת אות אחר ומ\"מ צריך לתקן האותיות הנמצאים ולהזהיר הסופרים ע\"ז כי תמונת החי\"ת יש לו עיקר בתלמוד ועמדו עליו גדולי הראשונים ז\"ל:",
"אות ה\"א שהרחיב צד העליון והרגל של הה\"א אינו בקצה השמאל כ\"א באמצע הגג כזה ה? וכן במ\"ם סתומה שהי' בסוף שיטה והרחיב הגג העליון כזה ם? אם הוא בחול ואפשר לתקן בקל יש לתקן ובשבת א\"צ להוציא אחרת ואם הה\"א או המ\"ם הוא משם הקדוש אין לתקנו וישאיר כך וכשר:",
"יש מדינות שנוהגים כל שנמצא טעות בס\"ת אפילו בחסירות ויתירות וכן בדבוק מקצת מן האות לחברתה באיזה מקום שיהיה מוציאין אחרת ובמקום שנהגו כן אין לשנות מנהגם כי יש להם על מה שיסמוכו:",
"אותיות שעטנ\"ז ג\"ץ צריך לתייגן ואם לא תייג אפילו תגין קטנים אין להוציאה לכתחלה עד שיתקן ומ\"מ אם נמצא באמצע הקריאה א\"צ להוציא אחרת:",
"הרמב\"ם בה' ס\"ת מנה כ' דברים הפוסלים בס\"ת ודיניהם עמוקים ורחבים מאד ואין קונטריס כזה מכילתו והרוצה לעמוד עלי' ביו\"ד ה' ס\"ת ובאו\"ח סי' ל\"ב וסי' ל\"ו יראה כי א\"א לפרט הכל רק כתבתי ראשי פרקים כמציץ מחרכים ישמע חכם ויוסיף לקח:",
"פסולי ס\"ת ע\"י חסר ויתיר וחליף אין בפרט אלא מה שבכלל שכללנו למעלה שהטעות שהענין משתנה על ידו או שיש שינוי במבטא כגון כשב כבש יש להוציא אחרת ודין חסר ויתיר שאין מוציאין אחרת הוא באחד מאותיות אהו\"י כשבאין לשימוש ולא לשורש ואעפ\"כ ראיתי ליחד שער בפ\"ע לפי סדר הפרשיות ואזכיר בהם בפרטות ספיקות שנפלו בטעיות הנמצאים ויש בהם מקום ספק אם זה טעות גמור' שצריך להוציא אחרת בשבילו ואלקטה באמרים מה שנמצא בפוסקים ובתשובות האחרונים ואכתוב הכרעתם בזה ולפעמים משיקול דעתי וחכם מבין מדעתו אחרי רואו כמה ענינים שונים ילמד סתום מן המפורש ומשכיל על דבר ימצא די ספקו ובין יבין אשר לפניו מענין הדומה לו ואם המצא ימצא איזה חילוף ודלוג לא יחרף לב נבון עליו ויהיה דילוגי עליו אהבה כי ישכיל וידע ממוצא דבר כי לא נעשה בתכיפה אחת חיבור קונטרס הלז רק אשר פקד פקדתי לבקרים לרגעי' אבחננו והיו הדברים האלה לאות כי הייתי נחפז לשלם את נדרי ומחשבתי מחשבה לטובה לערוך דיני' אלו על שער בת רבים לזכות את ישראל ולכן אם ימצא איזה שינוי בסדרי בראשית או שאר חומשי תורה המשכיל יבין כי כל מה שבתוכו מצטרף לקודש ואין מוקדם ומאוחר בתורה:"
],
[
"דין טעות חסר ויתיר וחליף שנמצא בס\"ת בעת הקריאה על סדר הפרשיות, ובו ס\"ד סעיפים.
בראשית הבי\"ת צריכה להיות בי\"ת רבתי דהיינו שהקו העליון של הבי\"ת הוא עב ביותר וסרח העודף עולה למעלה משווי שאר האותיות שבשורה והו' עפ\"י המסורה וכן נמנה במסורה אלפא בית\"א מאותיות גדולות. וגם מאותיות קטנות אם נמצא שלא נכתב כן רק כשאר אותיות אין להוציא בשביל זה ס\"ת אחרת אבל מ\"מ יש לתקן הספר תורה אח\"כ לכותבו כאשר מקובל במסורה:",
"שם. לשמור דרך עץ החיים יש ספרים שנמצא הכ' של דרך הפוכה כזה דר?. ויש שכתב בהם כזה דר? בכף כפופה והפוכה אם הספר מוחזק בכשרות וידוע שיצא מת\"י מומחה אין להוציא אחרת ויראה לי שבזה שנמצא בכ\"ף כפופה ודאי יש להוציא אחרת ואף ככ\"ף פשוטה הפוכה אין לקרות בו עד שיתקן ויעמיד הכ\"ף על מכונו כי זה הדרך הישר:",
"שם. כי טבת הנה צריך להיות חסר דחסר ואם כתב מלא אין להוציא אחרת ומ\"מ צריך לתקן ולכותבו חסר כדינו:",
"נח. החדש העשירי שנמצא כתוב חדש בלא ה' בתחלתו יש להוציא אחרת שחסרון הה\"א נרגש במבטא:",
"שם. ויהי כל ימי נח שנמצא כתוב ויהיו בוא\"ו לבסוף לכתחלה אין לקרות בה ואם טעו והוציאו ונמצא בשעת קריאה אין להוציא אחרת והקורא יקרא את התיבה ויהי ותהי' הוא\"ו יתירה והטעם בזה לפי שנמצא בקצת ספרים שיש לכתוב כאן ויהיו ולכן אעפ\"י שאנו סומכים על רוב הספרי' המדויק' שכתב כאן ויהי עכ\"פ יש לסמוך שלא להוציא אחרת אבל בשאר מקומו' שבתורה אם נמצא כתוב ויהיו במקו' ויהי או להיפך יש להוציא אחרת:",
"שם בסוף הסדרה תיבת בחרן יש כותבין נו\"ן הפוכה ויש שאין משנין אותה כלל ולכן בין אם נמצא כך או כך אין מגיהין אותה ומכ\"ש שא\"צ להוציא אחרת ומ\"מ יש לעשות לה תג עקום קצת בראשו ואם הוא הפוכה לגמרי כזה ? אעפ\"י שאין להוציא אחרת מ\"מ יש לתקנה לכתחלה ולעשותה תמונת נו\"ן הראוי ומי שנוהג לעשות מנוזרת אין מוחין בידו ותמונת' ידוע לסופרים:",
"לך לך. אמרי נא שנמצא כתוב אמור נא צריך להוציא אחרת:",
"תיבת בית אל הוא שני תיבית ולכתחלה יש לכותבו בשיטה אחת ואם חלקו וכתב בית בסוף שיטה ואל בתחלת שיטה לא נפסל ומכ\"ש שאין להוציא אחרת:",
"שם כדרלעומר וכל כיוצא בו מתיבות אלו שמקובל ביד הסופרים שהוא מלה אחת ושלא לחלקם בשני שיטין ואם נמצא בשני שיטין פסול וכמ\"ש בשער הקודם וצריך להוציא אחרת אבל אם הוא בשיטה אחת אך נחלק לשני תיבות אין להוציא אחרת ומ\"מ אחר השבת יש לתקן לקרב אותם ולעשותם כדינם וכידוע להסופרים שיש נכתב תיבה אחת ממש ויש שמניחים קצת ריווח שיראה קצת כאילו הוא שתי תיבות:",
"וירא. מה לך הגר אל תיראי ביו\"ד אחר התא\"ו שנמצא כתוב תראי חסר יו\"ד יש להוציא אחרת אם לא בשעת הדחק גדול וכן בכל מקום שענינו מלשון יראה כגון בסדר זה אל תירא אברם וכיוצא בהם אם חסר היו\"ד יש להוציא אחרת כי היו\"ד אינה שמושית רק שרשית ועל הקורא להדגישה ביותר שתהיה נכרת במבטא:",
"תולדות. מפדן ארם שנמצא כתוב מפדם במ\"ם סתומה לבסוף במקום הנו\"ן צריך להוציא אחרת:",
"שם. והנה תומם צ\"ל חסר א' וג\"כ חסר יו\"ד ואם נמצא כתוב תואמם מלא באל\"ף יש להוציא אחרת ומכ\"ש אם כתוב תאומם אבל אם נמצא חסר אל\"ף אלא שהוא מלא יו\"ד שנכתב תומים בשעת הדחק אין להוציא אחרת:",
"שם. הן עשו אחי איש שער שנמצא כתוב שעיר ביו\"ד צריך להוציא אחרת שהענין משתנה ששער בלא יו\"ד הוא מלשון שערות ושעיר ביו\"ד ענינו בהמה דקה שעיר עזים:",
"ויצא. מתחילת הסדרה צ\"ל פרשה סתומה ואם נמצא שאין שם פרשה כלל כמו סדר ויחי שאין שום ריווח בינה לסדר ויגש צריך להוציא אחרת ואין לסמוך על מי שכתוב שמאחר שנמצא כן בקצת ספרים אין להגיה ספר הנמצא כך שנראה שאותם שכתבו כך טעו בהבנת המסורה והעיקר שצ\"ל שם פרשת סתומה ואם לא עשה פרשה במקום שדינה להיות פסול וצריך להוציא אחרת:",
"ויגש. כי תועבת מצרים כל רעה צאן תיבת רעה צ\"ל בה\"א אם נמצא כתוב ביו\"ד יש להוציא אחרת אם לא בשעת הדחק:",
"שמות. כי מן המים משיתהו היו\"ד אחר השי\"ן ואם נמצא כתוב משתיהו א\"צ להוציא אחרת כמו בשאר חסר ויתיר:",
"וארא. בלהטיהם אם נמצא כתוב בלטיהם בלא ה\"א אחר הלמ\"ד וכן שם אח\"כ צ\"ל בלטיהם אם נמצא כתוב בלהטיהם בה\"א צריך להוציא אחרת:",
"שם. אחר תיבות יעלו הצפרדעים אין שם פרשה כלל וכן נוהגין עפ\"י גדולי המחברים תיקון סופרים אם נמצא בזה פרשה סתומה יש להוציא אחרת אם לא בשעת הדחק גדול ומ\"מ יש לתקן לעשותה כמנהג ועיין לקמן סעיף כ\"א בזה:",
"בשלח. ויסע משה את ישראל שנמצא כתוב את בני ישראל צריך להוציא אחרת:",
"שם. ונחנו מה שנמצא כתוב ואנחנו מה עם אל\"ף צריך להוצי' אחרת:",
"יתרו. בין פסוק לא תחמוד בית ובין פסוק לא תחמוד אשת צ\"ל שם פרשה סתומה ואם לא נמצא שם פרשה ובפרשת וארא אחר תיבת יעלו הצפרדעים הוא כמנהג שאין שם פרשה אזי צריך להוציא אחרת ואם שם יש פרשה וכאן אין פרשה אזי בשעת הדחק אין צריך להוציא אחרת ומ\"מ יש לתקן שניהם ולהפך הענין להסיר משם הפרשה ולעשותה כאן כמנהגינו:",
"משפטים. לבנו ייעדנה שנמצא כתוב יעדנה ביו\"ד אחת אין להוציא אחרת:",
"שם. על שלמה שכתוב שמלה או בשלמתו שכ' בשמלתו צריך להוציא אחרת וכן במקום שדינו להקדים המ\"ם ולכתוב שמלה כגון וישימו השמלה או שמלתך לא בלתה ונכתב השלמה או שלמתך וכל כיוצא בזה. וע\"ל סעיף כ\"ט לענין כבש כשב:",
"שם. כסותה לבדה כתיב כסותו קרי ואם נכתב כסותו בוי\"ו צריך להוציא אחרת ועיין לקמן סעיף כ\"ו:",
"שם. ואל משה אמר עלה ונמצא כתוב עלי ביו\"ד יש להוציא אחרת:",
"תרומה. אמה וחצי רחבו שכתוב רחבה יש להוציא אחרת אעפ\"י שאפשר לקרות הה\"א בחולם כקריאת וא\"ו כמו תיבת אהלה שכתב בה\"א וקריאתו בחול\"ם מ\"מ שם יש טעם לדבר עפ\"י הדרש משא\"כ כאן שמן הסתם הודאת הה\"א לבסוף הוא על נקוד' קמ\"ץ וא\"כ השינוי של האות עושה ג\"כ שינוי הנקידה וגם כי טעות גמור הוא החילוף של ה\"א במקו' וא\"ו ואינו דומה לשאר חסר ויתיר שאין נראה טעות גמור' כ\"כ:",
"תצוה. וסמכו אהרן ובניו (סימן כ\"ט פסוק י\"ד) יש לכתוב אהרן חסר כשאר אהרן שבתורה ומ\"מ אם נמצא בשעת קריאה בס\"ת אהרון מלא אין צריך להוציא אחרת רק אחר השבת יתקן ויעשנו חסר כדינו:",
"ויקרא. והנשאר בדם ימצה אם נכתב ימצא באל\"ף צריך להוציא אחרת:",
"שם. אם נמצא כבש במקום שצ\"ל כתוב כשב או להיפך יש להוציא אחרת וע\"ל סעיף כ\"ג:",
"שם. וחמשתיו צ\"ל מלא ביו\"ד. ואם נמצא חסר וחמשתו צריך להוציא אחרת:",
"צו. קודם פסוק וידבר ה' כו' אין לעשות שם פרשה פתוחה ומ\"מ אם נמצא כן אין לפוסלה ומכ\"ש שאין להוציא אחרת:",
"שמיני. ונטמתם בם צ\"ל בלא אל\"ף אם נמצא כתוב ונטמאתם בם באל\"ף אין צריך להוציא אחרת:",
"אמור. אשר תקראו אתם כתוב שמה שלש פעמים ושלשתם חסרים וא\"ו ואם נמצא אחד מלא בוא\"ו אין להוציא אחרת כשאין שם ס\"ת אחרת שהיא בחזקת בדוקה ביותר שהוא נקי מטעיות:",
"בהר. לא ירדנו בפרך שנמצא כתוב ירדנה בה\"א יש להוציא אחרת:",
"בלק. לכה נא אקחך כו' שכתוב לך בך' פשוטה ובלא ה' לבסוף יש להוציא אחרת ואם אין שם אחרת יש לגמור הקריאה בעולה זה שעלה עכשיו ויברך אחרי' ויפטיר ג\"כ ועיין לקמן סעיף ס' ואילך בדין טעות גמור שנמצא ואין שם אחרת:",
"שם. משמו אל הוא שני תיבות ואף אם נכתב בשני שיטין כשר:",
"המדינית. וכן הוא בריש פרשת פנחס ואם נמצא כתוב המידנית היו\"ד אחר המ\"ם ואחר הדלי\"ת אין שם יו\"ד צריך להוציא אחרת:",
"פנחם. יש ספרים שנדפס אחר כצאן אשר אין להם רועה פרשה פתוחה בין פרוק זה לפסוק שאחריו ויאמר ד' אל משה והוא טעות שאין ראוי להיות שם הפסק פרשה כלל ואם נמצא כן בס\"ת צריך להוציא אחרת:",
"מטות. וגדרות לצנאכם צ\"ל האל\"ף אחר הנו\"ן ואם נכתב לצאנכם האל\"ף קודם הנו\"ן צריך להוציא אחרת:",
"מסעי. ומגרשיהם יהיו לבהמתם ונמצא כתוב ומגרשיהן יש להוציא אחרת אם לא בשעת הדחק שאין שם אחרת יש לסמוך להשלים מנין הקרואים בספר זה והשביעי יהיה המפטיר:",
"דברים. ואת יהושוע צויתי בעת ההוא בוא\"ו שנמצא כתוב ההיא ביו\"ד אין מוציאין אחרת:",
"ראה. ועבדך שש שנים שנמצא ועבדוך בוא\"ו צריך להוציא אחרת:",
"כי תצא. ויצאה מביתו שנמצא כתוב ויצא בלא ה\"א בסוף צריך להוציא אחרת:",
"שם. פצוע דכה לכתחלה יש לכתוב דכה בה\"א אעפ\"כ אין להגיה אם נמצא כתוב באל\"ף ומכ\"ש שאין להוציא אחרת:",
"שם. מאן יבמי שנמצא כתוב מאין יבמי צריך להוציא אחרת:",
"כי תבא. אשר נתתה לי שנמצא כתוב אשר נתתי לי ביו\"ד צריך להוציא אחרת. ואם נכתב נתת בחסרון ה\"א אין מוציאין אחרת:",
"שם. בפסוק ארור שוכב עם אשת אביו אין דינו להיות שם פרשה סתומה ואם נמצא שם פרש' אין מוציאין אחרת ומ\"מ צריכ' תיקון והגה יתיר':",
"האזינו. לא אלה שנמצא כתוב אלוה מלא בוא\"ו במקום שנוהגין הסופרים לקדש תיבת אלה יש להוציא אחרת והס\"ת צריכה תיקון ע\"ד שיתבאר בענין טעות כיוצא בזה בשמות שאין נמחקין ובמקום שלא נהגו לקדשו א\"צ להוציא אחרת ואחר שבת צריך תיקון:",
"וזאת הברכה. אש דת צ\"ל מלה אחת כתיב וקריין תרין עפ\"י המסורה ואם נכתב בב' שיטין יש להוציא אחרת כמו אם שינה וכתב את הקרי בכתיב שפסול ומוציאין אחרת:",
"שם. לעיני כל ישראל שנמצא כתוב בסוף השיטה שבסוף הדף צריך להוציא' אחרת:",
"ראיתי לכתוב פה תיקון מגילת אסתר לתועלת הסופרים ורשמתי התיבות שיש מקום ספק בחסירות ויתירות שלהם לפי מנהגינו עפ\"י סדר א' ב': אחשורוש. כולם מלאים בשני וו\"ין רק ארבעה חסירים וא\"ו בתראה ואחד חסר שני הווי\"ן בכתיבה וסימנם לשלח יד במלך אחשורש (סי' ב' פסוק כ\"א) בשם המלך אחשורש (סי ג' פ' י\"ב) ויאמר המלך אחשורש לאסתר המלכה ולמרדכי (סי' ח' פ' ז') ויכתוב בשם המלך אחשורש ויחתום (סי' ח' פ' י') וישם המלך אחשרש כתיב אחשורו' קרי (סי' י' פ' א'): אמן את הדסה. (סי' ב' פסוק ז') אמן חסר וא\"ו: אותי וגם למחר. (סי' ה' פ' י\"ב) אותי מלא בוא\"ו: ארדי. (סי' ט' פ' ט') חסר יו\"ד אחר הרי\"ש: ביהודיים. (סי' ח' פ' ז') ביהודיים בשני יודי\"ן: גבה חמשים. (סי' ה' פ' י\"ד) גבה חסר וא\"ו: הגלה אשר הגלתה. (סי' ב' פ' וא\"ו) הגלה חסר וא\"ו: היושב בשער המלך. (סי' ו' פ' יו\"ד) היושב מלא וא\"ו: הזכרנות דברי הימים. (סי' וא\"ו פ' א') הזכרנות חסר וא\"ו אחר הרי\"ש ומלא וא\"ו אחר הנו\"ן: החיצונה. סי' וא\"ו פ' ד') מלא ירד ומלא וא\"ו: החלות. (סי' וא\"ו פ' י\"ג) מלא וא\"ו: היהודיים ומרדכי בא. (סי' ח' פ' א') היהודיים בשני יודי\"ן וכן ולהיות היהודיים עתודים (סי' ח' פ' י\"ג) בשני יודי\"ן ושאר תיבות היהודים שבמגילה נכתבים בירד אחד לבד: הולך וגדול (סי' ח' פ' ד') הולך מלא בוא\"ו: הגורל להמם ולאבדם (סי' ט' פ' כ\"ד) הגורל מלא בוא\"ו: הפרים האלה ונכתב (סי' ט' פ' ל\"ב) הפרים חסר וא\"ו: וישנה (סי' ב' פ' ט') וישנה בלא יו\"ד אחר הנו\"ן: ותבואינה (סי' ד' פ' ד') מלא וא\"ו ויו\"ד: ויבוא אל ביתו (סי' ה' פ' יו\"ד) ויבוא מלא בוא\"ו: וששן ויקר (סי' ה' פ' ט\"ז) וששן חסר וא\"ו: וששון ליהודים (סי' ח' פ' י\"ז וששון מלא וא\"ו: ונהפוך הוא (סי' ט' פ' א') ונהפוך מלא בוא\"ו: ומשלח מנות איש לרעהו (סי' ט' פ' י\"ט) ומשלח חסר וא\"ו: ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים (סי' ט' פ' כ\"ב) ומשלוח מלא וא\"ו: ומתנות לאבינים (שם) ומתנות מלא וא\"ו: ובבאה (סי' ט' פ' כ\"ה) ובבאה חסר וא\"ו: ודבר שלום (סי' יו\"ד פ' ג') ודבר חסר וא\"ו: חרבונא. בגתא (סי' א' פ' יו\"ד) [חרבונא] באל\"ף לבסוף: חרבונה א' מן הסריסים (סי' ז' פ' ט') בה\"א לבסוף: יושב בשער המלך קצף (סי' ב' פ' כ\"א) יושב מלא בוא\"ו: יושב בשער המלך ותאמר (סי' ה' פ' י\"ג) יושב מלא: כלשונו (סי' א' פ' כ\"ב וסי' ג' פ' י\"ג) כלשונו מלא וא\"ו: כלשנו (סי' ח' פ' ט') כלשנו חסר וא\"ו: לבוא בדבר המלך (סי' א' פ' י\"ב) לבוא מלא בוא\"ו: לנפל לפניו (סי' וא\"ו פ' י\"ג) לנפל חסר וא\"ו: לרוב אחיו (סי' יו\"ד פ' ג') לרוב מלא וא\"ו: מנותה (סי' ב' פ' ט') מלא וא\"ו וחסר י' אחר התי\"ו: מבהלים ודחופים (סי' ח' פ' י\"ד) מבהלים חסר וא\"ו: מנות לרעהו (סי' ט' פ' י\"ט ופ' כ\"ב) מנות מלא וא\"ו: מהדו ועד כוש (סי' א' וסי' ח' פ' ט') מהדו חסר וא\"ו אחר הה\"א: נערותיה לטוב (סי' ב' פ' ט') נערותיה מלא בוא\"ו: ספרי המלך (סי' ח' פ' ט') ספרי חסר וא\"ו: עתודים ליום הזה (סי' ח' פ' י\"ג) עתודים בוא\"ו אחר התא\"ו כתיב ועתידים ביו\"ד קרי. וקדמאה (סי' ג' פ' י\"ד) עתדים: פרשנד?תא תא\"ו קטנה: פרמ?שתא שי\"ן קטנה: וי?זתא וא\"ו גדולה וזיי\"ן קטנה: צרר היהודים בכל המגילה כתוב חסר וא\"ו: רחוב (סי' ד' פ' וא\"ו) רחוב מלא בוא\"ו: שנות מכל עם (סי' ג' פ' ח') שנות חסר וא\"ו אחר השי\"ן: (פ) תבא ושתי (סי' א' פ' י\"ט) תבא חסר וא\"ו: תר נערה (סי' ב' פ' י\"ב ופ' ט\"ו) תר חסר וא\"ו: תלהו (סי' ז' פ' ט') תלהו חסר וא\"ו אחר הלמ\"ד:",
"אם טעה הסופר וכתב בתיבות ליהודים ה' יתירה בין הוא\"ו ובין הד' שיש כאן שם שלם של הוי\"ה סמוכים יש לתקן לגרד הנקודה אשר בה\"א היתירה. וגם יגרר קצת רגל הימיני כדי שיתבטל מצורת אות ושוב יחזור וימשך בקולמס הרגל הימיני כבראשונה לעשות ממנו דל\"ת כתיקנו שאם לא יעשה כן יהי' חק תוכות שפסול גם לא ימחוק ה' ד' י' ם' או אפי' הדל\"ת לבד עד שיגרר באות הה\"א לעשות ממנו דל\"ת תחלה. ואח\"כ ימחוק הדל\"ת שאחריה ויכתוב במקומה י\"ם ומי שחוכך בזה להחמיר יכול לקדר תיבה זו של ליהודים וישים מטלית במקומה ויכתוב תיבת ליהודים כתיקנה:",
"יש לעשות כל פרשיות שבמגילה סתומות ואם עשה פתוחות כולם או מקצתן אין להכשיר כ\"א בשעת הדחק שאין לו מגילה אחרת לקרות בה מותר לקרות בזו בברכה:",
"בכתיבת עשרת בני המן צריך לכותבם כשירה להניח חלק בין כתב לכתב ואם לא עשה כן פסולה וצריך לכתוב ברוחב הדף בתחלתו איש מצד א' ואת מצד השני וחלק באמצע ואח\"כ פרשנדתא מצד זה ואת מצד השני וכן כולם ובסוף הדף ויזתא מצד זה עשרת מצד השני ולסיים בזה הדף ואם היו כתובים שם עוד שיטות אחרות באותו הדף אחר סיום עשרת ב\"ה אף שעשרת כתוב בסוף שיטה ברוחב הדף וכן אם לא התחיל בתיבת איש בדאש הדף רק כתב לפניו שיטות אחרות אף שתיבת איש כתוב בראש שיטה ברוחב הדף אם יש שם מגילה אחרת שכתובים עשרת ב\"ה במילוי כל הדף בלי שיטות אחרות לפניהם ולאחריהם כדינו אין לקרות בזו לכתחלה בצבור אם לא שאין שם מגילה אחרת כשרה כלל או אפי' יש למצוא מגילה אחרת כשרה אלא שיש טורח צבור להיות מתונים עד שיחזרו ויביאו מגילה אחרת יכולים לקרות בזו:",
"מה שנוהגין הסופרים לכתוב עשרת בני המן מאותיות גדולות אינו מעיקר הדין שהרי לא נמנו במסורה בין האלפא ביתא גדולים אך הסופרים נהגו כן לפי שעל הרוב כותבין המגילות על דפין ארוכים ועשרת ב\"ה אינו אלא י\"א שיטין וצריך למלאות בי\"א שיטין את כל הדף כמ\"ש בסעיף שלפני זה וישאר חלק הרבה לבסוף או ריווח גדול מאוד בין שיטה לשיטה ולכן כותבין אותיות גדולות למלאות הדף ואעפ\"י שבדף אחד אין לעשות אותיות גדולות וקטנות כשאינו מקובל לבעלי המסורה לעשותם מ\"מ כיון שעשרת ב\"ה הם כתובים בדף מיוחד בפ\"ע אין להקפיד אף שהדפין אחרים הם כתובים בכתיבה דקה ודף זה בכתיבה גסה ומ\"מ כשאין יריעות המגילה ארוכים שלא יושחת תואר העמוד כשיכתוב בכתיבה בינונית קרוב לכתב של שאר הדפין מוטב לכתוב כתיבה בינונית וגם יש למנוע מלעשות כאשר נהגו מקצת סופרים שבמקום שהשם הקדוש רמוז בראשי תיבות או בסופי תיבות שמו אותיותם אותיות גדולות ואין לעשות כן לכתחלה ומ\"מ אין לפסול הכתיבות כן וקורים בהם אף לכתחלה:",
"מגילה שלא כתב בעמוד אחרון כ\"א ג' או ד' שיטות והשאר חלק וגם לא סיים באמצע שיטה רק בסופה כשרה לקרות בה לכתחלה:",
"אם אירע בחודש אדר שבכלות זמן קידוש הלבנה שהוא חצי כ\"ט י\"ב תשצ\"ג היה בליל י\"ד בזמן קריאת המגילה יש להקדים קידוש הלבנה לקריאת המגילה לפי שקידוש לבנה הוא תדיר וגם יש לחוש שיעבור זמנה שיכסוה עננים ואם קודם קריאת המגילה לא נראית רק באמצע הקריאה נתפזרו העבים וזרחה הלבנה אזי אם רוב הציבור קדשו הלבנה מקודם רק איזה יחידים נשארו אין להם לצאת באמצע הקריאה אפילו אם אין כאן חשש הפסק כגון שעדיין לא התחילו לקרותה כלל מ\"מ כיון שאין לצבור להמתין עליהם א\"כ יצטרכו לקרות אח\"כ ביחיד שלא ברוב עם ואין זה נכון שהקריאה בצבור הוא דוחה אותה ואם כל הצבור לא קדשו מקודם ובאמצע קריאת המגילה זרחה הלבנה אין להפסיק באמצע הקריאה אם לא שזמן קידוש הלבנה שהוא חצי כ\"ט י\"ב תשצ\"ג יהיה זמנו כלה טרם יגמרו הצבור קריאת המגילה אז אם כל הצבור לא קדשו יפסיקו כולם ויקדשו הלבנה ואח\"כ יגמרו קריאת המגילה אבל אם יחיד או יחידים שלא קידשו עדיין הלבנה אירע להם כך אין להם להפסיק ולבטל הקריאה בציבור בשביל זה:",
"לכתחלה צריך לחזור אחר קורא שיקרא המגילה בנקודות וטעמים כהלכתה ואם אין שם מי שיודע לקרות בטעמים אעפ\"כ יש לברך הברכות כדינם ואין להעמיד אחר שיקרא לפניו מתוך החומש ומ\"מ אם אין רוצים לקרות בלא טעמים עכ\"פ יש ליזהר שיקרא בלחש שלא יהיה נשמע רק לאזני הקורא ואם אין מי שיודע לקרות הנקודות כראוי יש לקרוא אחד לפניו מתוך החומש בלחש ומ\"מ יש לזה שקרא מתוך החומש לקרות אח\"כ מתוך המגילה כי מן הסתם לא היה יכול לכוין דעתו לשמוע היטב בשעה שקרא זה המגילה מחמת טרדתו להשמיע לאזני הקורא:",
"מקום ישוב שנתלקטו שם עשרה ואין בידם מגילה כשרה כדינה מ\"מ אם היא מגילה כתובה בקלף כהלכתה רק שיש חסרון תיבות באמצע ואין חסר ענין אחד שלם יכולין לקרות בברכה והטעות יקרא הקורא בע\"פ אם יודע או יאמרו לפניו מתוך החומש אבל אם אין בידם מגילה בכתב כלל רק בדפוס ומכ\"ש מתוך החומש לא יברכו כלל ויקרא כ\"א לעצמו בלא ברכה ולא שיצאו בזה רק לזכד הנם בלבד וכאשד יזדמן להם מגילה כשרה מחויבים לקרות בה שזמן קריאתה כל היום ויחיד שיש בידו מגילה פסולה יקרא ולא יברך:",
"אם קרא אחד המגילה בצבור ונשתתק או נחלש והוצרך לפסוק באמצע יש לזה השני הבא להשלים הקריאה להתחיל מתחלת הפסוק ששם פסק הראשון ואין צריך לברך שנית כלל ואם זה שבא לגמור הקריאה לא הי' שם בשעת ברכה שבירך הראשון ולא יצא עדיין ידי קריאת המגילה עד המקום שפסק הראשון אם הצבור מרוצים שיתחיל מראש יברך ויתכוונו גם הקהל לצאת בברכה זו ג\"כ ויתחיל מראש ומ\"מ טוב ביותר שלא יתחיל מראש ולא יברך ואחר שיקרא לצבור ממקום שפסק הראשון יברך ויקרא לעצמו. (עתה אני חוזר לדין ס\"ת):",
"אם נמצא טעות שהס\"ת פסולה מחמתו וצריך להוציא אחרת ואין שם אחרת אזי אם אירע הטעות בקריאת השלישי או אח\"כ באמצע קריאת העולה טרם שבירך ברכה אחרונה ישלים עמו הפרשה שלו ולא יברך ברכה אחרונה רק יעמוד שם והש\"ץ יקרא לעולים אחרים עד תשלום ז' עולים ולא יברכו כלל רק הש\"ץ יקרא לכ\"א פרשה שלו עד גמר הסדרה וזה העולה שנמצא הטעות בקריאה שלו העומד שמה לא יסיח דעתו ויקרא בלחש עמהם ובגמר הסדרה יברך הוא ברכה אחרונה דהוא יאמר ג\"כ ההפטורה בנביא בברכותי' ויש מי שכ' שיאמר ההפטרה בלא ברכות ויתבאר בשער ההפטרה סעיף מ':",
"אם נמצא הטעות בשלישי או בשאר העולים אחר סיום קריאתן שבירכו ברכה אחרונה ואין שם ס\"ת אחרת אם עדיין לא ירד לא ירד ויקרא הקורא לפניו שאר הסדרה עד תומה ואם כבר ירד יש לקרות לעולה אחר או אחר יעלה מעצמו ולא יברך ויקרא לפניו הסדרה עד תומה וההפטרה יאמרו בלא ברכות ויש מי שמתיר לקרות עולים אחרים עד תשלום ז' אנשים ולא יותר והשביעי יהיה המפטיר בנביאים בברכות והעולים יברכו כדרכ' כיון שהוא שעת הדחק ומ\"מ אין לקרות יותר מז' עולים וגם אין להוציא ס\"ת זו לקרות בה במנחה או לקריאה אחרת אע\"פ שהיא קריאת חובה:",
"אם נמצא' הטעות בשביעי אחר שבירך ברכה ראשונה ואין שם ס\"ת אחרת יקרא הטעות ע\"פ וישלימו עמו כל הסדרה ולא יקראו עולים יותר אפילו במקום שנהגו לקרות ירד עולים בכל שבת וזה השביעי יקרא ההפטרה בברכותיה וכן אם הטעות נמצא בעליי' אחד מן הנוספין יגמרו עמו עד גמר הסדרה ויברך ברכה אחרונה והוא יקרא ההפטורה בברכותי' ואין חילוק בכל זה בין טעות גמור' של חסרון או נמחק של אות הפוסל או חסרון תיבה שלימה ואם אין שם ס\"ת בלא טעות רק חומש אחד שבאותו ספר הוא שלם בלא טעות יש מקילין ויש מחמירין וקצרתי בזה שמנהגינו שלא לקרות בס\"ת הפסול כלל להוציאו לכתחלה:",
"אם נמצא טעות בס\"ת בשעת קריאת המפטיר בשבת יגמור קריאתו ולא יברך אחריה ואם הרגיש הטעות קודם שאמר קדיש לא יאמר קדיש אלא זה המשלים הקריאה ובירך ברכה אחרונה יתחיל ברכת ההפטורה ויקרא ההפטורה ואחר גמר ההפטורה בברכות יאמר קדיש ואם כבר אמר קדיש יקראו למפטיר בתורה בלא ברכה וההפטורה יכול לומר בברכותיה ומ\"מ אם זה המשלים עדיין לא ירד אע\"פ שאמרו קדיש מ\"מ טוב שיהא הוא הקורא למפטיר בלא ברכה מלקרות איש אחר ודוקא לענין מפטיר של שבת אבל הפטורת יו\"ט או של ארבע פרשיות וכיוצא שקריאת המפטיר בספר השני הוא לחובת היום ונמצא בו טעות יש להוציא אחרת כמו אם היה טעות בקריאת הסדרה של שבת ויתבאר בשער המועדים ואם נמצא טעות בהפטורה של חובת היום ואין שם ס\"ת אחרת יש ליקח הראשונה שקראו בה העולים למנין חמשה או שבעה ולגוללו לקרות פרשה ההפטורה:"
],
[
"דין מנין הקרואים בשבת ויו\"ט ושאר זמן קריאת התורה, ובו ל\"ט סעיפים:
כבר ביארנו כי בשבת שחרית יש חיוב לקרות זיי\"ן אנשים חוץ מהמפטיר ואפילו אם חל בו יו\"ט קורין ז' בפרשת יו\"ט ואין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם אבל בשבת במנחה ובשני ובחמישי ומנחה ביוה\"כ ובחנוכה ובפורים ותשעה באב ושאר תענית צבור בקריאת שחרית או מנחה קורין שלשה דהיינו כהן לוי ישראל ואם אין שם כהן קורין לוי או ישראל במקום כהן ואם אין שם לוי והעולה ראשון היה כהן קורא הכהן שנים ואומר במקום לוי ואז הכהן חוזר ומברך וקורא אבל לא יקרא לכהן אחר במקום לוי ואם העולה הראשון היה לוי או ישראל במקום כהן אין קורין אותו במקום לוי וגם אין קורין לוי אחר רק קורין ישראל כדרכו ואין אומרים במקום לוי ושאר דינים בזה נתבאר בשער א':",
"בזמן שקורין שלשה אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ומנהג במדינות אלו שלא להוסיף אפילו כשיש חתנים או בעלי ברית בבה\"כ ואין מפטירין בנביא מלבד במנחת יוה\"כ ותשעה באב שחרית ומנחה ותענית צבור בקריאת המנחה מפטירין בנביא ומ\"מ אין קורין רק שלשה אלא שהשלישי הוא המפטיר ויבואר קריאת והפטורת כ\"א במקומו:",
"ביום שקורין שלשה אין קורין פחות מעשרה פסוקים ופסוק וידבר עולה מן המנין ואם הענין נשלם בתשעה פסוקים כגון פרשת ויבא עמלק שקורין בפורים שאין בו אלא תשעה פסוקים די בכך ובין שיש שם תשעה או עשרה או יותר עכ\"פ אין לפחות לשום אחד מהעולים מקריאת שלשה פסוקים דהיינו כשיש תשעה פסוקים קורא כ\"א שלשה ובעשרה פסוקים שנים קורין ג' ג' וא' קורא ד' והקורא ד' משובח ועכשיו קורין במנחת שבת וב' וה' כל הפרשה הראשונה של הסדר שיקראו בשבת הבאה ככתוב בסידורים וציינו הפסקת הפרשה לג' אנשים ואם שינה מסדר הזה אינו מעכב רק שעכ\"פ לא יפחות לא' פחות מג\"פ:",
"אף שלכתחלה יש לקרות להג' עשרה פסוקים מ\"מ אם לא קרא רק ט' פסוקים דהיינו ג' לכ\"א א\"צ לחזור ולקרות וראי' לדבר פרשת עמלק ואם אחד קרא רק שני פסוקים אעפ\"י שהשנים שעמו קראו ד' ד' מ\"מ צריך לחזור ולקרות ואפילו אם זה קרא פסוק אחד למפרע שכבר קרא שלפניו והוסיף עליו שני פסוקים אינו עולה לו וצריך לחזור ולקרות אם לא שהוא שעת הדחק ולענין הברכה שני' לפני' כך דינו אם עדיין לא בירך ברכה אחרונה אעפ\"י שכבר גלל הס\"ת והי' בדעתו לברך ונזכרו שלא קרא רק שני פסוקים חוזר וקורא בלא ברכה שני' לפני' אבל אם כבר בירך ברכה אחרונה נסתלקה קריאה הראשונה לגמרי ולכן צריך לחזור ולברך לפניה ולהתחיל ממקום שהתחיל בקריא' הקודמת כי קריאת שני פסוקים אלו לא עלו כלל ואפילו אם כבר קראו לאחר העולה אחריו ועלה לתיבה יעמוד שם עד שיברך זה שנית ויקרא הג\"פ הראוים ויברך לאחריו ואח\"כ יקרא זה שעלה אחריו כראוי לו ואם כבר התחיל השני לברך או סיים כל הברכה ונזכרו יש להתחיל ממקום שהתחיל זה שלפניו ויקרא עמו אותן השני פסוקים שקרא הראשון ועוד ג\"פ ויברך לאחריה והראשון יעמוד שם עד שיגמור זה ואח\"כ יברך הראשון שקרא ב' פסוקים ויקרא להלן ממקום שסיים זה כדי להשלים מנין הג' כי מה שקרא תחלה ב\"פ לא עלתה לו ואם לא התחיל הב' לקדות מראש אותן השני פסוקים אלא קרא ממה שסיים הראשון יש מי שאומר שיש להראשון לחזור ולקרות השני פסוקים ועוד פסוק עמו אע\"פ שלא תהיה הקדיאה כסדרם ול\"נ שאין לעשות כן אלא גם בזה יש להראשון לקרות להלן ואם הראשון ירד מהתיבה יכולין לקרות לאחד להשלים מנין הג' בקריאת כ\"א ג\"פ כדין:",
"אם אירע בשבת או יו\"ט שקרא לאחד מן העולים רק שני פסוקים ובירך לאחריה יקרא האחד העולה אחריו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון וישלימו ז' קרואין מלבד זה שקרא הב\"פ וכן אם אירע ביו\"ט יש לעשות כן לקרוא אחר כיון שי\"א שמותר להוסיף ביו\"ט:",
"אם בקריאת מנחה בשבת או בב' וה' קרא ודילג פסוק אחד באמצע ולא קראו אם קרא יו\"ד פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר וקורא ואם לא קרא רק ט' פסוקים בלא הפסוק המדולג חוזר וקורא ואם חזר וקרא בלא ברכה שלפניה יצא וכן הדין בקריאת יו\"ט ופרשת מועדים ושאר קריאות מלבד קריאת שבת שאפילו קראו לז' אנשים לכ\"א ג\"פ מלבד הפסוק המדולג ואפילו כבר החזיר הס\"ת והתפלל מוסף צריך להוציאה שני' ולקרות הפסוק המדולג ושנים עמו בברכה לפניה ולאחריה ואין צריך לומר אם דילג יותר מפסוק אחד ואם היה הדילוג בקריאת המפטיר ליו\"ט שהוא לחובת היום או בקריאת פרשת פרה שהפסיק באמצע וכיוצא יתבאר בשער המועדים:",
"אפילו אם לא דילג פסוק שלם רק מקצת ואפי' תיבה אחת צריך לחזור ולקרות ויש להתחיל מתחלת אותו פסוק ולקרותו ושנים עמו כדין פסוק שלם:",
"אם קרא השני מה שקרא הראשון שלפניו אם הוסיף בקריאתו עוד שלשה פסוקים או אפילו שנים במקום דלא אפשר אותו שני עולה מן המנין ולכן בר\"ח הלוי מתחיל מן ואמרת אע\"פ שאינו מוסיף בקריאתו רק שני פסוקים משום דלא אפשר אבל אם לא הוסיף שום פסוקים אינו מן המנין חוץ מקריאת פרי החג שהרביעי קורא מה שקראו הראשונים משום דלא אפשר ולכן בר\"ח אם טעה וקרא לוי עד ובראשי חדשיכם אז יתחיל לקרות לשלישי מן עולת תמיד ואעפ\"י שכבר קרא ללוי וא\"א להוסיף מ\"מ כיון דלא אפשר מותר ולכתחלה אין לקרות עם השני כלל מה שכבר קרא הראשון אף בתוספת פסוקים אך יש נוהגין בפרשת בחוקותי קורא לעולה לתוכחה ג\"פ קודם כדי להתחיל בדבר טוב אף שכבר קרא השלישי אותן הפסוקים:",
"אם ביטלו קריאת הסדר בשבת אחד מחמת איזה אונס אזי לשבת הבאה קורין אותו הסדר עם הסדר השייך לאותו השבת והעולה רביעי יחבר הסדרים יחד כמו בשבת שקורין ב' סדרים מחוברים אך אם אותו השבת שביטלו היה צריך לקרות שני סדרות מחוברים אין לקרות הסדר או הסדרות שנתבטלו רק הסדר השייך לאותו שבת לבד וכן אם בטלו כמה שבתות אין לקרות כל מה שביטלו יחד רק קורין הסדר של שבת שלפניו עם סדר שבת זו לבד ומי שרוצה לנהוג ולקרות מה שביטלו שבת של מחוברין או ביטול כמה שבתות אין מזניחין אותו. ואם בטלו פרשת ויחי שהוא סוף ספר אין לקרותו בשבת שאחריו עם שמות שהוא ראש הספר וכן בשאר סוף הספר וראש הספר אין לקרות מחוברין כי צריך שיקרא איש אחד סוף הסדר וראשו שיתחברו יחד כדין שני סדרות מחוברים ובשני ספרים אין נכון לעשו' כן ועיין לקמן סעיף ל\"ט:",
"אם ביטלו הקריאה בבה\"כ אחת והציבור מבה\"כ זה שמעו קריאת ס\"ת בבה\"כ האחד א\"צ להשלי' אבל אם רוב הצבור לא שמעו כלל אעפ\"י שיש שם בתי כנסיות אחרות שקראו שמה כדין מ\"מ אותן שלא שמעו הקריאה דהם רוב הצבור של בה\"כ זה צריכין להשלים הקריאה:",
"אם התחילו לקרות בשבת ולא סיימו מחמת אונס או קטט יש להשלים בשבת שאחריו ולקרותו עם הסדר השייך לאותו שבת ויש להתחיל עם הכהן מראש הסדר של שבת שעבר ולקרות עמו כל מה שקראו בשבת העבר ולהוסיף עוד שלש פסוקי' או יותר מה שלא קראו בשבת העבר ושם יפסוק הכהן ויברך לאחריה ושוב יקראו כדרכם ואף אם לא ישאר בסדר הא' אחר שסיים הכהן קריאתו שיעור שיהיה בו כדי לקרות לוי וישראל ולחבר הסדרות ע\"י רביעי אלא יצטרך לחבר הסדרות ע\"י הב' או הג' אין זה מעכב:",
"אם ביטלו קריאת יום ב' אין משלימין הקריאה ביום גימל ומכ\"ש כשביטלו קריאת יום ה' או שאר קריאות שקורין בחנוכה ובפורים ותענית אין להם תשלומין ובביטול קריאת פ' מועדים או של פרשיות יתבאר בשער המועדים:",
"אם הציבור קראו בס\"ת בזמן הראוי ומעט מן הציבור לא היה שם בעת התפלה ובאו אחד כך ומתפללין אין נכון להוציא ס\"ת פעם אחרת לקרות בה אבל אם הראשונים השכימו להתפלל ולקרות והשניי' מתפללין בזמן הקבוע יכולים לקרות שניה ומכ\"ש אם בבה\"כ ההוא מנהג קבוע להתפלל בהשכמה ואח\"כ מתפללין שני' שמותר לקרות וגם מותר לחזן המתפלל לעמוד במקום שעמד המתפלל הראשון:",
"כבר ביארנו שבשבת קורין ז' חוץ מן המפטיר ואין פוחתין מהם אבל אם רצו להוסיף מוסיפין ויש מקומות שנוהנין סילסול בעצמם שלא להוסיף רק לקרות שבע קרואים אף בשבת ויש שמוסיפין אלא שנוהגין שלא לקרות יותר מעשרה חוץ המפטיר משום טורח צבור ובמקום שאין קורין רק שבעה אז כשקורין השביעי אומר יעמוד פב\"פ שביעי ובמקום שמוסיפין קורין להז' סתם כשאר הקרואים רק כשקורין המשלים אומר יעמוד פב\"פ אחרון וכשחל ר\"ח טבת בשבת או שבת פרשת שקלים או פרשת החודש שחל בשבת [ר\"ח] שיש ג' ספרים והקורא בספר הב' לחובת היום הוא המשלים חיוב הקריאה אז אם קראו רק ששה בסדר היום אזי כשיקרא הששי המשלים פ' השבוע אומר יעמוד פב\"פ ששי ולעולה בס' הב' לקרות בחובת היום יעמוד פב\"פ שביעי אבל אם הוסיף וקרא בסדר השבוע יותר מששה קרואים אזי למשלים בסדר השבוע יקרא סתם ולעולה בספר הב' לחובת היום אומר יעמוד פב\"פ אחרון:",
"ביום טוב של פסח ושבועות ור\"ה וסוכות ושמיני עצרת קורין חמשה חוץ מהמפטיר ואין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ולמשלים הקריאה אומר יעמוד פכ\"פ חמישי ואם אחד מיו\"ט אלו חל בשבת מחלקין הפרשה של חובת היום וקורין שבעה בפרשה זו עצמה שקורין בה חמשה בחול רק ביום אחרון של פסח וביום ב' של שבועות יש חילוק שאם חל בחול מתחילין כל הבכור ובשבת מתחילין עשר תעשר ובשמיני עצרת אף כשחל בחול מתחילין עשר תעשר מפני שמזהיר על מתנות עניים ומ\"מ אין קורין בו כשחל בחול רק חמשה וכשחל בשבת קורין שבעה:",
"יו\"ט שחל בשבת שקורין שבעה מנהג במדינות אלו שאם רצה להוסיף מוסיף ולמשלי' הקריאה קורא יעמוד פב\"פ אחרון:",
"ביוה\"כ שחרית קורין ששה חוץ מן המפטיר ואם חל בשבת קורין שבעה ומ\"מ אע\"פ שחל בשבת אין מוסיפין לפי שסיום קריאת העולים מכוונים לסיים בענין כפרה לכן אין לשנותם ואף במקום שמחמת רבוי העולים יש ריווח לצדקה לא נהגו להוסיף ובקריאה שקורין בין מוסף למנחה קורין שלשה והג' הוא המפטיר ופשוט שאין מוסיפין כלל ויבואר עוד בשער המועדים אי\"ה:",
"בחולו של מועד ובראשי חדשים שחלים בחול קורין ארבעה אין פוחתין מהם ואין מוסיפים עליהם ואם חל ר\"ח בשבת מוציאין ב' ס\"ת, באחד קורין סדר השבוע ובשני קורין למפטיר בפ' ר\"ח מן וביום השבת עד ונסכו:",
"חה\"מ פסח שמוציאין ב' ספרים אף כשחל בחול קורין על סדר קדש בכספא כמו שיבואר בשער המועדים קורין ג' בספר הא' על הסדר הלז והד' קורא בספר הב' בקרבנות היום אין מפסיקין בקדיש בין שני הקריאות לפי שהקריאה בספר הב' הוא באה להשלים מנין הד' קרואים שהוקבעו לקרות היום וא\"צ להפסיק ביניהם:",
"בשמחת תורה מרבים בקרואים וכל בני הכנסת ואף נערים וקטנים כולם עולים לתורה וקוראים בפ' וזאת הברכה הרבה פעמים ויתבאר בשער המועדים ויש מקומות שנוהגים כן אף בחתונה כשיש חיובים הרבה לקרות כמה פעמים ובמדינתינו לא נהגו כן:",
"בשבת שקורין ב' סדרות מחוברין יש לקרות הרביעי להשלים סדרה הראשונה ולהתחיל השניה שאז מנין הקרואים המחויבים מן הדין יש בכל סדרה מחצה ואף אם בסדר השני מוסיפין כמה קרואים על מנין ז' אין בכך כלום כיון שאין זה רק הוספה ולא חיוב מן הדין וההפטורה קורין השייכה לסדרה שניה ויבואר בשער ההפטורה:",
"י\"ד סדרות יש בתורה שהם ז' זוגות שלפי קביעות השנה יש שנה שכולם מחוברות ויש שנה שכולם נפרדות ויש שמקצתם מחוברות ומקצתן נפרדות ואלו הן ויקהל פקודי: תזריע מצורע: אחרי מות קדושים: בהר בחוקותי: חוקת בלק: מטות מסעי: נצבים וילך: וארשום חיבורם ופירודם משנה זו תקע\"ז עד שנת ת\"ר שנה זו: תקע\"ז. ותקצ\"א ותקצ\"ה ותקצ\"ח כולם מחוברות רק חוקת ובלק נפרדות: תקע\"ח. כולם נפרדות רק נצבים וילך מחוברות: תקע\"ט תקפ\"ב תקפ\"ח תקצ\"ו תקצ\"ט כולם מחוברות רק חוקת ובלק נצבים וילך נפרדות: תק\"פ. תקפ\"ג תקפ\"ז תק\"צ תקצ\"ג כולם מחוברים: תקפ\"א. תקפ\"ד כולם נפרדות רק מטות מסעי נצבים וילך מחוברים: תקפ\"ה. כולם מחוברים רק ויקהל פקודי חוקת בלק נצבים וילך נפרדות: תקפ\"ו תקפ\"ט ת\"ר כולם נפרדות רק מטות מסעי מחוברים: תקצ\"ב. כולם נפרדות: תקצ\"ד תקצ\"ז כולם נפרדות רק חוקת בלק מטות מסעי נצבים וילך מחוברים:",
"פרשת התוכחה שבסדר בחוקתי וכן התוכחה שבסדר כי תבא אין מפסיקין בהם לקרות שני אנשים רק אחד קורא את כולם וכן אין להתחיל מתחלת התוכחה ולסיים בה אלא מתחילין בפסוקים שלפניהם ומסיימין בפסוקים שלאחריהם ופ' בחוקתי שאין שם עד התוכחה רק י\"א פסוקים מתחלת הסדר אזי אם היא נפרדת ואעפ\"כ רוצים לקרות ג' עד פ' התוכחה יש להם להתחיל עם זה שיקרא בתוכחה מן פסוק ונתתי משכני אע\"פ שכבר קרא אותו עם השלישי ונוהגין לקרות לתוכחה השמש או איש אחר ששוכרין אותו שיעלה לתוכחה ויש מקומות שנוהגין שאין קורין להעולה לתוכחה אלא הוא עולה מעצמו ובמדינתינו לא נהגו כן:",
"שמונה פסוקים האחרונים שבתורה אין מפסיקין בהם לקרות לשני בני אדם אלא יחיד קורא אותה ואנו נוהגים שלא להפסיק מן מעונה אלהי קדם ומי שמשלים התורה נקרא חתן תורה ומתחיל לקרות מן מעונה עד לעיני כל ישראל:",
"מ\"ב מסעות שבפרשת מסעי אין להפסיק בהם ואחד קורא אותן וכן י' הדברות שבפ' יתרו ובפ' ואתחנן אין מפסיקין בהם וכן אין להפסיק בשירת הים ואין לשנות אפילו במקום שיש חיובים הרבה.",
"בשבת שקורין פרשת האזינו אזי מחלקין קריאת השירה לששה פרשיות כדרך שהיו מחלקין במקדש וסימנם הזי\"ו ל\"ך והוא ר\"ת האזינו זכור. ירכיבהו. וירא. לולא כעס. כי ידין. כך נוהגין במדינות אלו והשביעי קורא מן ויבא משה עד סוף הסדרה ובמקום שנוהגים להוסיף על השבעה אז מחלקים מן ויבא משה ולהלן אבל לא קודם לזה שאין לשנות מן הסדר האמור אפילו אם יש חיובים בבית הכנסת בשבת זה:",
"בקריאת התורה במנחה של שבת שלפני שבת שחל בו פ' האזינו וכן בב' וה' של שבת זה שקורין שלשה בפ' האזינו א\"צ לדקדק לחלק הקריאה על דרך זה ונוהגין שהכהן מסיים בהבו גודל לאלהינו והלוי מסיים עשך ויכננך והישראל מסיים ואין עמו אל נכר ויש מקומות נוהגין גם במנחה של שבת וב' וה' שקורין הזי\"ו ובמדינות אלו נוהגים כמ\"ש:",
"הקורא בתורה לא יסיים לשום אחד מהעולים סמוך להתחלת הפרשה שאחרי' פחות משלשה פסוקים מפני היוצאין מבה\"כ בין גבר' לגברא שיסברו שזה שיעלה אחריו לא יקרא רק שני פסוקים עד הפרשה וכן לא יתחיל בפרשה פחות משלשה פסוקים דהיינו שיקרא עם א' ויסיים עמו פסוק א' או ב\"פ אחר התחלת הפרשה והשני שיקרא אחריו יתחיל אחר פסוק א' או ב\"פ סמוך לפרשה מפני הנכנסים לבה\"כ בין גברא לגברא שיסברו שזה שקרא לפניו לא התחיל רק מתחלת הפרשה ולא קרא רק פסוק א' או ב\"פ בלבד ואין חילוק בזה בין פרשה פתוחה לסתומה וכן אין חילוק בין קריא' השבעה או אותן שקורין להוספה:",
"אם טעה וסיים ב' פסוקים סמוך לפרשה ובירך לאחריו אזי העולה אחריו לא יקרא למפרע דהיינו שיתחיל מפסוק אחד קודם הב' פסוקים שכבר קרא שלפניו אלא יתחיל לקרות ממקום שסיים העולה שלפניו ויקרא אותן ב\"פ ועוד ג' או יותר מפרשה שלאחריה וכן אם קרא והתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים לא יתחיל השני מראש הפרשה כ\"א ממקום שסיים הא':",
"אם הפרשה הוא באמצע הפסוק כגון בתחלת פרשת פנחס בפסוק ויהי אחרי המגפה שיש פיסקא באמצע פסוק מותר לסיים בפסוק הסמוך לו שאין חשש שהיוצאין יאמרו שהעולה אחריו לא קרא רק עד הפיסקא ההוא שהכל יודעין שאין מסיימין באמצע פסוק אע\"פ שיש שם פרשה:",
"פרשה שאין בה רק ב' פסוקים כגון וביום השבת מותר לשייר בתחלה ולהפסיק שם ומ\"מ אין לעשות כן לכתחלה כ\"א בקריאת ר\"ח אבל כשקורין פרשת השבוע בסדר פנחס אין להפסיק שם לכתחלה וכן בקריאת שבת במנחה ובקריאת ב' וה' ציינו לפעמים בסדורים סיום הקריאה בפסוק אחד לפני או אחר הפרשה אין לעשות כן לכתחלה:",
"אם נמצא טעות בס\"ת באמצע הקריאה כבר נתבאר בשער ה' שאם נמצא ב' פסוקים סמוך לפרשה גומר עד הפרשה ובמקום שנהגו להוציא אחרת מיד ופסק במקום הטעות והוציא אחרת יכול להתחיל לקרות להלן ממקום שפסק אף שאין ממקום שפסק רק פסוק א' או ב' סמוך לפרשה:",
"אם אחר שהשלים האחרון הקריאה התחיל לומר קדיש ונזכר שעדיין לא בירך ברכה אחרונה יגמור הקדיש ויברך ברכה אחרונה ודוקא אם כבר אמר ואמרו אמן אבל אם נזכר קודם יפסיק ויברך:",
"אם בסוף הסדרה יש ה' פסוקים סמוך לפרשה לא יתחיל להמפטיר ב' פסוקים אחר הפרשה לקרות לו הג\"פ למפטיר אלא יקרא להמפטיר כל הה' פסוקים ואף אם העולה שביעי או אחרון לא קראו לפניו רק ה' פסוקים אלו יכול לחזור ולקרות אותם לקורא המפטיר ומ\"מ אם התחיל מג\"פ האחרונים וקרא משם אע\"פ שעדיין לא בירך ברכה אחרונה א\"צ לחזור ולהתחיל מתחלת הפרשה ודי בקריאה זו:",
"מי שעלה לתורה ושוב נכנס לבה\"כ אחר וקראוהו שם לעלות ונזדמנה לו אותה פרשה שכבר קרא אעפ\"כ יש לו לעלות ולברך ומי שעלה לס\"ת אם יוכל לעלות שוב שנית למפטי' יתבאר בשער ההפטורה:",
"הקורא בתורה יש לו לכוון להתחיל תמיד בדבר טוב של ישראל ויסיים בדבר טוב של ישראל ולא בדבר רע של ישראל וכן לא יסיים במי שעשה מעשה רע ועיין בשער א' שמי שהוא פסח או עור אין לקרותו לפרשת עורת או שבור וכל כיוצא בזה:",
"כבר ביארנו בשער ד' שהצבור רשאין לישב בשעת קריאת התורה ויש מחמירין ממדת חסידות ומ\"מ בשעת קריאת עשרת הדברות נהגו העולם לעמוד ואין ליחידים מן הציבור לשנות המנהג:",
"אין קורין בתורה עד שיהיו שם עשרה אנשים מישראל גדולים ופחות מבן י\"ג שנה ויום אחד אינו מצטרף ואם התחילו לקרות בעשרה ויצאו מקצתם גומרים כל העולים דהיינו ג' בחול וז' בשבת וה' ביו\"ט ומברכין לפניה ולאחריה אבל לא יוסיפו כלל אפילו במקום שנוהגי' להוסיף בשבת גם לא יקראו למפטיר כלל רק יאמרו קדיש אחר הקריאה ויאמרו ההפטורה בלא ברכותיה ואם היה עשרה בשעה שהתחילו ברכות ההפטורה ויצאו מקצתן יתבאר בשער ט'. וישובים שאין שם מנין ורוצים לקרות הסדרה בתורה בכנופי' שלהם בלא ברכה כלל רשאים וגם יכולים לומר ההפטורה בנביאים בלא ברכה כלל ואין להם לקרות עולים לתורה רק אחד יקרא כל הסדרה מתוך הספר והשאר ישמעו ואם רוצים לקרות בר\"ח קריאת פ' ר\"ח א\"צ להתחיל מן פ' התמיד רק מן ובראשי חדשיכם ואם חל בשבת יתחילו מן וביום השבת:",
"כבר ביארנו בסעיף ט' שאם ביטלו הציבור הקריאה באונס ישלימו לשבת הבאה ואם לא בטלו באונס רק שלא היה שם עשרה בשבת זה א\"צ להשלים בשבת הבאה ואם היו עשרה צריך דווקא להשלים בשבת הבאה אבל לא ישלימו קריאת כל הסדרה במנחה של אותה שבת עצמה אלא למנחה קורים כדרכם בסדר של שבת הבאה ואעפ\"כ אם ירצו לקרות בסדר של שבת זו הרשות בידם אבל בב' וה' אין להם לקרות רק בסדר של שבת הבאה וי\"א שאם מצאו מנוחה במנחה יכולין לקרות במנחה כל הסדרה ולקרות שבעה אנשים כמו בשחרית ויראה שאם כבר התחילו מנחה אשרי ובא לציון וקדיש יש לקרות כשאר מנחת שבת ואם עדיין לא התחילו יכולין לקרות הסדרה בז' גברי אע\"פ שכבר הגיע זמן מנחה והוא שיהא שהות להתפלל מנחה ולקיים סעודה שלישית:"
],
[
"דין קריאת המועדים ור\"ח וחנוכה ופורים וארבע פרשיות וט\"ב ושאר תענית ציבור, ובו קי\"א סעיפים:
סדר קריאת חג הפסח.יום א' של פסח מוציאין ב' ס\"ת, באחד קורין ה' בפ' בא וסימן מש\"ך דהיינו פ' משכו וקחו ואם חל בשבת קורין שבעה ודין הוספה מבואר בשער שלפני זה ובשני קורא המפטיר בפנחס ובחודש הראשון ואם טעו וקראו בספר הראשון ה' או ז' בפרשת שור או כשב יצאו י\"ח וא\"צ לחזור ולקרות שנית ואם אירע שנזכר באמצע קריאת א' מן הקרואים וכבר קרא לזה שלשה פסוקים אזי יברך עולה הזה ברכה אחרונה ואם לא קרא עדיין ג\"פ ישלים עד ג\"פ ויברך ברכה אחרונה ויגלול לפרשת משכו וישלים שם מנין שאר הקרואים שיש לו לקרות עדיין כגון אם קרא בפ' שור או כשב ב' ישלים הג' בפרשה משכו וכל כיוצא בזה:",
"אם בספר השני שצריך לקרות ובחודש הראשון טעה הקורא וקרא בענין אחר אף שכבר סילקו הס\"ת מהשלחן והחזירו אותה לארון צריך לחזור ולהוציא ס\"ת ולקרות בפ' המוספין ולברך לפניה ולאחריה:",
"אם טעה הקורא למפטיר והתחיל והקרבתם וסיים הקריאה ובירך ברכה אחרונה א\"צ לחזור ולברך ולהתחיל ובחודש הראשון ועלתה להם קריאתו ואם עדיין לא בירך ברכה אחרונה חוזר לראש ומתחיל מן ובחודש בין אם אירע כך ביו\"ט א' של פסח או ביום ב' וכן אם דילג מסוף הפרשה ולא קרא רק עד מלבד עולת הבוקר וקפץ ובירך ברכה אחרונה יצא ואין צריך לחזור ולקרות:",
"יום שני של פסח מוציאין שני ס\"ת בראשון קורין ה' אנשים בפ' אמור שור או כשב וסימן תור\"א ובשני קורים למפטיר כמו אתמול. ואם קרא בס\"ת הא' והתחיל מן שור או כשב ולא קרא רק מועד חג הפסח עד ועשיתם ביום הניפכם או וספרתם לכם וחלק אותו לחמשה עולים ולא קרא כלום משאר המועדות א\"צ לחזור ולקרות אם כבר בירך החמישי ברכה אחרונה מאחר שהשלים המנין וגם קרא ענינו של יום בעצמו יצא בדיעבד:",
"אם בס\"ת הראשון נמצא טעות אע\"פ שכבר קראו ענין הפסח והעומר ואח\"כ נמצא בקריאת העולה חמישי טעות גמור צריך להוציא אחרת ויגמור הקריאה בס\"ת הכשר ויש מי שאומר שא\"צ להוציא אחרת מאחר שכבר קרא ענינו של יום זה והטעות הנמצא הוא בקריאת שאר המועדים וכיון שאם יוציא אחרת ג\"כ לא יחזור לראש רק יגמור קריאת שאר המועדים בספר הכשר בשביל זה אין להוציא אחרת והסומך על סברא זו שלא להוציא אחרת אין מזניחין אותו ואם לא קרא עדיין ג\"פ להה' ומכ\"ש אם נמצא הטעות ברביעי יש להוציא אחרת ויש לנהוג בזה כמ\"ש בשער ה' לענין טעות שנמצא בשבת בקריאת השביעי וכשנמצא טעות וצריך להוציא אחרת אין ליקח הס\"ת השניה המוכנת לקריאת מפטיר אלא יש להוציא אחרת ואם אין שם אחרת יקח השני':",
"כבר ביארנו בשער זיי\"ן שאם דילג בתוך קריאתו פסוק אחד או יותר מפרשת מועדות וקרא להלן א\"צ לחזור ולקרות מה שדילג לפי שכבר קראו הפרשה בשבתות שלהם וכן אם היה הדילוג מתחלה שלא התחיל לקרות מראש הפרשה רק מאמצעה כל שיש במה שקרא חמשה עולים יצא בדיעבד:",
"אם הראו להעולה למטה ממקום שצריך לקרות ובירך ע\"ז א\"צ לחזור ולברך ומ\"מ הקורא יקרא כדרכו ויתחיל ממקום שצריך להתחיל ואם הראהו למעלה במקום שאינו חובת היום כלל יש לחזור ולברך אם לא שהוא על אותו עמוד עצמו ומטעם שכתבתי בשער ד':",
"אם הראו להעולה בפרשת קדש או בשאר פרשיות הפסח ובירך העולה ונזכר קודם שהתחיל לקרות כשגולל לפרשת משכו לקרות שם צריך לחזור ולברך וכן אפילו אם קרא קצת ונזכר וגלל למקום הראוי צריך לחזור ולברך:",
"אם היה צריך לקרות משכו, ופתחו בפ' שור או כשב ובירך העולה שם ונזכר יש לגלול לפ' משכו ויברך שני' ובדיעבד אם קרא בפ' שור או כשב עלתה לו כמ\"ש בסעי' א' ומ\"מ אע\"פ שקרא ביום א' פרשה שור או כשב יש לו לקרותה גם ביום ב' שהוא זמנה ופ' משכו שחיסר קריאתה ביום ראשון יש לו להשלימו ביום ג' שקריאתו קדש ופ' משכו הוא קודם לו וסמוך לו יתחיל משכו ויקרא עד לסוף הסדרה ואם חל יום ג' בשבת שאז קורין פרשה ראה אתה כו' אזי יקרא ביום ד' משכו:",
"אם ביטלו הצבור הקריאה ביום א' מחמת איזה סיבה ואונס אעפ\"כ ביום ב' יקראו פ' שור או כשב בדינו וישלימו חסרונה ביום ג' כשחל בחול ואם חל בשבת ישלימו ביום ד' שאז יקראו משכו וקדש כאחד:",
"אם טעה ולא קרא כל פרשת משכו רק עשה הפסקות קצרות להשלים מנין הקרואים ובירך ברכה אחרונה ואמר קדיש א\"צ לחזור ולקרות ואם לא אמר קדיש אז אם חל בשבת אע\"פ שקרא ז' והוא מקום שנהגו שלא להוסיף בשבת על מנין זה מ\"מ בזה שעדיין לא גמר כל הפרשה יש להוסיף ולקרות עוד אחד לגמור הפרשה הראויה לקרות:",
"אם טעה וסיים כל הפרשה הראויה לקרות עם העולה הרביעי ונזכר שצריך לקרות עוד חמישי אזי יקרא עוד עולה חמישי ויתחיל עמו ממקום הראוי לקריאת הה' ויקרא שנית ויוסיף עליו עוד ג' פסוקים מפ' קדש לי כו' ואעפ\"י שכבר אמר קדיש מ\"מ יעשה כן ואם הגביה ס\"ת הראשונה והשני' מונחת ונזכר שצריך לקרות חמישי יגלול הס\"ת השניה לפ' משכו ויקרא שם החמישי עם תוספת ג' פסוקים וכן אם היה הטעות ביום שני יעשה כן ואם אינו רוצה להוסיף מן אחר סיום הפרשה שהוקבעה ליום זה שלא יהיה נראה תמוה לרבים די כשיקרא הה' בפני עצמה בדרך קריאתו ואע\"פ שכבר קראו זה לד' אין להקפיד ואם השלים הפ' עם העולה השלישי אין לו לקרות רק לעולה אחד והמפטיר הוא משלים מנין חמשה:",
"אם אירע ששכחו להוציא הס\"ת הב' ונזכרו בעוד שהיו קורין בספר הא' אין להוציא האחרת בעת קריאת הראשונה רק כשיגמור הקריאה בס\"ת הא' יוציא הס\"ת השני':",
"ספר שני שנמצא בו טעות גמור אין ספק שצריך להוציא אחרת בכדי לקרות חובת היום בס\"ת כשר:",
"מה שקורין ביום שני פ' שור או כשב אע\"פ שהוא מאוחרת בסדר התורה לשאר פרשיות שהוקבע קריאתן לימות הפסח מ\"מ קורין פרשה זו היום שמתחילין לספור ספירת העומר שנאמר בפרשה זו ואם דילג פרשת העומר ועוד פרשיות וקרא ה' עולים בצמצום ובירך ברכה אחרונה ואמר קדיש יצא ונכון שיקרא הקורא בס\"ת בקול רם מה שדילג בלא ברכה:",
"אם ביטלו הצבור קריאת ס\"ת ביו\"ט שני לאיזה סיבה ואונס אין לדחות שום פ' קבועה ממקומה לקרות במקומה בימי חה\"מ פ' שור או כשב אלא קודין כל פ' בזמנה הקבוע לה ופ' שור או כשב שעבר זמנה בטל קריאתה ואין לה תשלומין:",
"סדר קריאת חוה\"מ פסח
יום ג' של פסח שהוא יום דאשון דחה\"מ מוציאין ב' ס\"ת ואם חל בחול בס\"ת האחד קורין שלשה בפ' קדש לי ובשני' קורא א' מן והקרבתם ואין מפטירין בנביא ואם טעה וקרא בשאר אחד מהפרשיו' הקבועים לפסח אם גמרו הקריאה של הד' ובירך ברכה אחרונה א\"צ לחזור ואם עדיין לא גמרו יש לגלול ולקרות לתשלום העולים בפ' קדש ואם הש\"ץ הראה לעולה למעלה בפ' משכו וע\"ז בירך הקורא והוא בעמוד אחר יקרא ממקום שהראהו ויקרא להלן גם מפ' קדש לצורך קריאת הכהן לפי שגם המקום שהראהו הוא ג\"כ מענין קריאת הפסח:",
"יום ד' של פסח שהוא יום ב' דחה\"מ מוציאין ג\"כ שני ספרים, באחד קורין שלשה בפ' משפטים אם כסף ובב' קורא אחד מן והקרבתם. ואם טעה וקרא אחת משאר פרשיות דינו כמו שנתבאר בסעיף שלפני זה:",
"יום ה' של פסח ג' דחה\"מ מוציאין ג\"כ ב' ספרים ואם חל בחול קורין שלשה בפ' כי תשא פסל לך ובשני' קורא א' והקרבתם ואם הראהו להעולה בפ' ראה אתה אומר אלי כו' שהוא למעלה מפ' פסל לך ובירך יש לקרות ממקום זה ויתחיל הקריאה ויקרא ג\"כ פסל לך עד המקום שראוי לקרות לכהן העולה בפ' פסל לך כיון שעכ\"פ בשבת מתחילין מכאן אין זה כהראהו לקרות בפ' אחרת ואם טעה וקרא בשאר פרשיות דינו כמ\"ש בסעיף י\"ז:",
"יום ו' של פסח יום ד' דחה\"מ מוציאין ג\"כ שני ספרים באחד קורין ג' בפ' בהעלותך וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשני' קורא א' והקרבתם ודינו ג\"כ כמ\"ש למעלה:",
"יום א' של חה\"מ או יום ג' של חה\"מ שחל בשבת מוציאין ב' ספרים באחד קורין ז' בפ' כי תשא ראה אתה אומר כו' ובשני' קורא למפטיר והקרבתם ואם לא התחיל רק מפ' פסל וקרא בו ז' עולים יצא ואפי' דילג פסוק א' מפ' פסל לך א\"צ לחזור ולקרות ואם סיים הפרשה עם ששה עולים המפטיר עולה למנין ז' כמו שנתבאר ואם טעה וקרא א' משאר פרשיות וקרא לז' עולים ואמר קדיש יצא חוץ מפ' של יום וא\"ו שהוא פ' במדבר סיני צריך לגלול לפ' ראה אתה כו' ולקרות עוד ג' עולים או יותר שבשבת מותר להוסיף:",
"בכל ימי חוה\"מ אם בספר הא' קרא ג' ולא סיים לקרות הפרשה שצריך לקרות עם הג' והג' בירך ברכה אחרונה יקרא הקורא את הנשאר בלא ברכה והד' יעלה לס\"ת הב' כדרכו ואם טעה וקרא לרביעי לקרות בספר הא' ובירך אזי יקרא הוא לתשלום הפרשה ויקראו איש אחר לעלות בספר הב' לחובת היום ויש מי שאומר שיקרא הפרשה עד תומה ולא יברך ברכה אחרונה רק יקח ספר הב' ויקרא לחובת היום עם העולה הד' והנוהג כן יש לו על מה שיסמוך והעיקר כסברא ראשונה:",
"כבר ביארנו דין אם דילג מקריאת והקרבתם מן מלבד עולת הבקר ובירך א\"צ לחזור ואם התחיל מן ובחודש הראשון וקרא כל הפרשה אע\"פ שאין קורין כן רק ביו\"ט בשביל שהוסיף לקרות כן גם בחוה\"מ לא נפסלה הקריאה אבל אם לא קרא רק מן ובחודש הראשון עד מלבד עולת הבקר או עד כאלה תעשו צריך לחזור ולהוציא ס\"ת אחרת ולקרות מן והקרבתם עד סופו כדינו:",
"אם התחיל והקרבתם וקרא להלן רק שדילג הפסוק כאלה תעשו ובירך ברכה אחרונה יחזור הקורא לפתוח הס\"ת ויקרא והקרבתם כו' כאלה תעשו כו' בקול רם בלא ברכה:",
"אם אין ס\"ת כשר לקרות בצבור ויש ס\"ת שצריך הגה מותר להגיהו בחוה\"מ ורשאי לתקן קולמס ולעשות דיו בשביל כך ואם יש להם ס\"ת אחרת אסור להגיה אפי' אות אחת אבל גרירת דיבוק אותיות מותר וכן להעביר קולמס לתקן אות שרשומה ניכר מותר ואם רוצה ליתן ספר חדש לבה\"כ וחסר תפירה בעמודי' יש לחזור אחר עני שצריך ליו\"ט שאין לו מה יאכל שהוא יתפרנו:",
"סדר קריאת ימים אחרונים של פסח.
יום שביעי של פסח שהוא יו\"ט מוציאין ב' ספרים באחד קורין חמשה מן תחלת פ' בשלח עד כי אני ה' רופאך ואם חל בשבת קורין ז' ויכולין להוסיף. ופ' שירת הים אין להפסיקה לקרות בה שנים רק קורין באחד כמו שנתבאר ובספר השני קורא למפטיר והקרבתם כמו בחוה\"מ ואם דילג מהקריאה וקרא חמשה ובירך ברכה אחרונה אפילו דילג שירת הים יצא וכבר נתבאר דין גמר הפרשה עם הד' או נמצא פסול בס\"ת ואם טעה וקרא בשאר פרשיות ונזכר באמצע הכל מבואר באר היטב ואם טעה וקרא היום בפרשת כל הבכור והשלימה שאז אינו חוזר לקרות ביום זה בפ' בשלח אזי יקרא למחרתו ביו\"ט האחרון פ' בשלח:",
"בספר השני שהוא למפטיר אם טעה וקרא בענין אחר צריך לחזור ולהוציא ס\"ת לקרות מענינו של יום ואם קרא בענין היום אלא שדילג פסוק וביום השביעי ובירך ברכה אחרונה יצא אלא שיש לקורא לקרות אותו פסוק מתוך הס\"ת בלא ברכה אם עדיין לא סילקו הס\"ת:",
"יום שמיני של פסח שהוא יום אחרון של פסח מוציאין שני ספרים באחת קורין ה' אנשים בפ' כל הבכור וכשני' קור' והקרבתם למפטי' ואם חל בשבת מתחילין עשר תעשר וקורין ז' וכבר נתבאר דיני דילוג וטעות למעלה ואם חל בשבת וקרא מן עשר תעשר עד שמור את חודש האביב ודילג השאר ובירך ברכה אחרונה ואמר קדיש צריך לחזור ולקרו' מן שמור עד סוף הסדרה בברכה ויש לקרות עולה אחר ואחר הברכה יאמר קדיש:",
"סדר קריאת חג השבועות.
יום ראשון של שבועות מוציאין שני ספרים, בראשון קורין חמשה אנשים בפ' יתרו מן ובחודש השלישי עד סוף הסדרה. ונוהגין לקרות מתחלה פיוט אקדמות כמבואר בשער ד' וקורין העשרת הדברות בנגינת טעם העליון ודיני טעות ודילוג כבר נתבאר ואם עשה הפסקות קצרות וקרא חמשה אנשים קודם שהגיע לעשרת הדברות יקרא עוד אחד ויברך ויקרא מן המקום שפסק שם עד סוף הסדרה ואם כבר אמר קדיש א\"צ לחזור ולקרות עוד אחד ואעפ\"כ יש לקורא לקרות בקול רם ממקום שפסק עד סוף הסדרה בלא ברכה ואם רוצה לקרות עוד אחד ייקרא בברכותי' ויאמר קדיש שנית אין מזניחין אותו:",
"אם קרא החמישי וסיים עמו תיכף אחר עשרת הדברות שטעה וסבר שעומד בקריאת הרביעי ובאמת הי' קריאת החמישי ובירך ברכה אחרונה יש לו לקרות עוד אחד ולקרות עד סוף הסדרה בברכה שלפניה ולאחריה ואם לא בירך לפניה וקרא הפרשה יש לו עכ\"פ לברך אחריה:",
"ביום שני של שבועות מוציאין ב' ספרים וקורין בראשון חמשה אנשים בפ' כל הבכו' אם חל בחול ואם חל בשב' מתחילין עשר תעשר ואם השביעי סיים בפסוק ועשית כל החוקים האלה ודילג פרשת חג הסוכות אם לא אמר קדיש יעלה עוד אחד לגמור הפרשה ואם כבר אמר קדיש א\"צ לחזור אבל אם דילג פרשה שבעה שבועות כו' שהוא חובת היום אף שאמר קדיש צריך לחזור ולקרות עולה אחר ולגמור הפ' ולומר קדיש פעם אחרת ואם לא נזכרו עד שקרא המפטיר והניחו ספר הב' על השלחן יש לגלול הספר ויקרא פרשת שבעה שבועות להמפטיר ואח\"כ יגלול למפרע לקרות בפרשת מוספין ואם כבר קרא המפטיר בפ' מוספין ונזכרו שדילגו פרשת שבעה שבועות אם עדיין לא בירך ברכה אחרונה יגלול לפ' שבעה שבועות ויברך ברכה ראשונה ויקרא הדילוג ההיא ואח\"כ יברך ברכה אחרונה ואם רוצה שלא לברך ברכה ראשונה על קריאת הדילוג אין מזניחין אותו:",
"אם ביום הראשון טעה וקרא פרשת כל הבכור ונזכר קודם ברכה אחרונה צריך לגלול ולחזור ולקרות בחודש השלישי ושם יגמור כל הסדר בהעולים הנשארים ואותן העולים שקראו בטעות בפ' כל הבכור עולים למנין ה' ואם לא נזכר עד אחר ברכה אחרונה של החמישי יש לחזור ולקרוא עוד אחד ולקרות עמו מתחלת בחודש השלישי עד סוף ואפי' אם כבר אמר קדיש יש לעשות כן ואצ\"ל אם במקום פ' בחודש השלישי קרא בפ' שור או כשב או א' משאר פרשיות של חה\"מ פסח שצריך לחזור ולקרו' פ' בחדש השלישי שהיא עיקר חובת היום ואם ביום ב' במקום כל הבכור קרא פ' של מתן תורה או אחד מפרשיות הנזכרים צריך לחזור ולקרות בפ' כל הבכור ואם הטעות בס' שני של המפטיר שקרא פ' ההפטורה בענין אחר נתבאר בענין חג הפסח וכן הדין כאן:",
"סדר קריאת ראש השנה.
ביום ראשון של ראש השנה מוציאין שני ספרים, באחד קורין בפרשה וה' פקד את שרה חמשה אנשים ואם חל בשבת קורין בפ' זו שבעה ובשני קורא למפטיר בפ' פנחס ובחודש השביעי כו'. ואם טעה והשלים הפרשה בארבעה קרואים או שלש ועדיין לא אמר קדיש אזי ישלים מנין הקרואים בפ' עקידה שאחרי' ואם כבר אמר קדיש אם לא חסר ממנין רק אחד א\"צ לקרות ויסמוך על המפטיר שעולה למנין הראוי ואם חסר שנים יש לו לחזור ולקרות עוד אחד ויאמר קדיש שנית ואם ירצה גם בזה לקרות עוד שנים הרשות בידו ואם סילק הס\"ת אם יש להשלים בשני' דינו כמו שנתבאר בקריאת מועד חג הפסח:",
"אם טעה ביום א' וקרא פ' העקידה אם האחרון עדיין לא בירך ברכה אחרונה יחזור לראש ויקרא עם עולה זה מוה' פקד כו' עד סופו ואח\"כ יברך ברכה אחרונה אבל אם כבר בירך ברכה אחרונה א\"צ לחזור רק יקרא ביום שני מן וה' פקד וגם פרשת דעקידה עד סוף הסדרה ואם דילג הפקידה וההריון וקרא משם ולהלן יוכל להשלים ענין זה בהעולה אחריו לקרות מראש הפרשה עד המקום שעומדים ושאר דיני טעות ודילוג כבר נתבאר:",
"ביום שני של ראש השנה מוציאין שני ספרים באחד קורין העקידה ה' אנשים ובס\"ת השניה קורא למפטיר ובחודש השביעי כדאתמול ואם שכח וקרא ביום שני ג\"כ פרשת וה' פקד והשלים מנין החמשה קרואים יקרא עוד א' ויקרא מתחלת פ' העקידה עד סופה ואפי' אם אמר קדיש יעשה כן ויאמר קדיש שנית ואם כבר נסתלק ספר זה יוכל לקרות בספר השני למפטיר פ' העקידה ויגלול ויקרא ג\"כ חובת היום:",
"סדר קריאת יום הכיפורים.
אחר סיום תפלת שחרית מוציאין שני ספרים באחד קורין בפ' אחרי מות ששה אנשים ואם חל בשבת קורין שבעה ואף כשחל בשבת אין מוסיפין עליהם כמו שנתבאר בשער זיי\"ן. ואנשי מעשה נוהגין למרר בבכי בעת קריאת הפסוק אחרי מות שני בני אהרן ולהוריד דמעות על פטירת הצדיקים האלה והוא סגולה נפלאה לכפר עון ושלא ימותו בניו בחייו והעיקר בזה שע\"י זה יתן לב לשוב מעבירות שבידו והחי יתן אל לבו אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר ואם צדיקים כאלה פגעה בהם מדת הדין על חטא קל כאשר חכמים הגידו רק הקב\"ה דקדק עם הצדיקים כמ\"ש הכתוב בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וכן דרשו חז\"ל נורא אלקים ממקדשיך אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך בשעה שהקב\"ה עושה דין במקודשיו מתיירא ומתעלה ומתקלס ומה יענו מלאי עון הלא המס ימס לבב אנוש אשר עצמו חטאיו ופשעיו רבו מלמנות ואשמתו גדלה עד לשמים והרי זה בכי יתן ויצטער על מיתת הצדיקים וגם ישתתף ויצר בצרת אביהם אהרן קדוש ה' כי תקרנה אותו כאלה ויתן מורך בלבבו לבב האבן ויעתר אל אלוה וירצהו וישוב אל ה' וירחמהו ותהי' תשובתו רצויה ומקובלת ביותר בעת ההוא בזכות הצדיקים הללו:",
"צריך הקורא שיהיה זהיר בקריאתו בסדר עבודת היום שיהיה בשפה ברורה ולא ידלג איזה פסוק ולא יחסר כלל אפילו תיבה אחת ואם אירע שדילג וקרא משם ולהלן והדילוג הזה הוא חסרון מבפנים ומשתנה על ידו הבנת הענין בסדר העבודה נכון שיחזור לקרות מן תחלת הפסוק ההוא שעשה הדילוג שם בלא ברכה ואם קרא ששה ולא גמר הפרשה עם המשלים ושאר דינים שנתבארו בענין המועדות נוהגין כאן:",
"אחר גמר תפלת מוסף מוציאין ס\"ת א' וקורין ג' בפ' עריות שבאחרי מות והשלישי הוא המפטיר בנביא יונה. ואם דילג בפ' עריות אם נזכר קודם שבירך השלישי ברכה אחרונה יחזור לקרות לשלישי ממקום שדילג ויקרא להלן עד סוף הפרשה בין אם היה הדילוג בקריאת שני העולים הראשונים ובין אם היה הדילוג בקריאת השלישי ואם כבר בירך ברכה אחרונה יש לקורא לקרות בקול רם מקום דדילוג בלא ברכה ואם הדילוג הוא ענין שלם יש לקרות עוד עולה אחד שהוא יהיה המפטיר ויתחיל לקרות עמו מתחלת מקום הדילוג עד סוף הפרשה ויברך לפניה ולאחריה ויפטיר. (עיין מ\"ש בקונטריס שהש\"ח דעתו לחזור ולקרות בכל ענין ואני כתבתי שדבריו צ\"ע לכן כתבתי כאן לחלק בין דילוג ענין שלם):",
"סדר קריאת חג הסוכות.
ביום הראשון וביום השני מוציאין שני ספרים באחד קורין חמשה אנשים בפ' אמור שור או כשב ובשני' למפטיר בפ' ובחמשה עשר כו' ואם לא קרא בא' רק פרשה אחרונה של חג הסוכות שיש בה י\"ב פסוקים לד' עולים והמפטיר השלים החמישי בדיעבד יצאו אבל אם העולה החמישי לא קרא פרשה חג הסוכות כלל רק קרא עד תשבתו שבתכם ופסק ובירך ברכה אחרונה אע\"פ שגלל הס\"ת ואמר קדיש צריך לחזור ולפתוח הס\"ת ולקרות בפ' סוכות ומברך לפניה ולאחריה ויאמר קדיש פעם ב' ואם כשנזכרו כבר היה ס\"ת השניה על השולחן אם לא בירך המפטיר ברכה ראשונה עדיין יברך ויקראו לפניו בפ' חג הסוכות ואח\"כ יקראו חובת היום למפטיר ואם כבר בירך ברכה ראשונה עלתה להם קריאת פ' המוספין בדיעבד ומ\"מ אחר שיברך ברכה אחרונה יגלול ויקרא דדילוג שדילג בקול רם בלא ברכה:",
"אם לא קרא המשלים רק ג\"פ ופסק ובירך ברכה אחרונה אם לא אמר קדיש הנכון שיעלה עולה אחר ויקרא שאר הפרשה כמ\"ש ביו\"ט של פסח:",
"אם טעה וגמר הפרשה עם העולה הרביעי לא יאמר קדיש אלא יעלה המפטיר בספר הב' והוא עולה לתשלום מנין העולים ואם שכח ואמר קדיש מ\"מ לא יקרא אחר רק סומך על המפטיר להשלים המנין וכן אם חל בשבת שצריך ז' ושכח וגמר עם החמישי כמו כשחל בחול יעלו שני' בספר שני:",
"אם טעה וקרא במקום שור או כשב אחד משאר פרשיות של חה\"מ פסח חוץ פרשת במדברא וכן אם טעה וקרא כל הבכור אם נזכר קודם שבירך האחרון ברכה אחרונה יש לגלול ולקרוא עמו פ' שור או כשב כולה ויברך ברכה ראשונה קודם קריאת פ' שור או כשב כיון שלא היה דעתו לפרשה זו כלל ואם כבר בירך ברכה אחרונה יצא בדיעבד באחד מפרשיות המבוארים:",
"אם בספר שני שהוא קריאת חובת היום למפטיר טעה וקרא בענין אחר לא יצא וצריך לקרותה כולה ויברך לפניה ולאחריה ואם דילג פסוק אחד צריך לחזור חוץ מאם דילג פסוק ובחמשה עשר כו' א\"צ לחזור:",
"בקריאת חובת היום למפטיר בין ביום הראשון ובין ביום השני אין לו לקרות רק ובחמשה עשר כו' עד וביום השני ולא יקרא וביום השני משום ספיקא דיומא ואם התחיל לקרות וביום השני גוערין בו ופוסק אפילו באמצע פסוק:",
"ביום השני של יו\"ט אם התחיל מן וביום השני וקרא אותו אע\"פ שגמר קריאתו ובירך צריך לחזור לראש לקרות מן ובחמשה עשר יום ומברך לפניה ולאחריה:",
"יום א' שחל בשבת קורין שבעה בפרשת שור או כשב ואם רצה להוסיף על ז' מוסיפין ובקריאת המנחה קורין ג' בפ' וזאת הברכה:",
"סדר קריאת חוה\"מ סוכות.
בחה\"מ חג הסוכות ימים שחלי' בחול קורין ארבעה אנשים בפרי החג האמורים בפרשת פנחס. ביום א' של חוה\"מ אם חל בחול קורא כהן ולוי וביום השני כו' וביום השלישי וכו' והישראל השלישי קורא וביום הרביעי והעולה רביעי חוזר וקורא מה שקראו הכהן והלוי וכן בשאר הימים. ויום השביעי שהוא הושענא רבה קורא הכהן ביום החמישי לוי וביום הששי ישראל ביום השביעי והרביעי קורא מה שקראו הלוי והישראל דהיינו ביום הששי וביום השביעי ואם שינה מזה הסדר בין שקראו ג' עולים וביום השני והרביעי קרא וביום השלישי או להיפך שהראשון קרא וביום השני והג' עולים קראו ביום השלישי או שקראו כל הד' עולים שניהם או שהכהן קרא ביום השני והלוי קרא ביום השלישי והישראל ביום הרביעי כדינו רק שהעולה רביעי קרא וביום החמישי יצא בדיעבד וה\"ה לשאר הימים אבל אם לא קראו כולם רק ביום א' בלבד בין שקראו ביום הב' לבד בין שקראו ביום הג' לבד צריך לחזור ולקרות ולברך לפניה ולאחריה:",
"אם נמצא טעות בס\"ת אחר קריאת הלוי והוציאו אחרת אף למי שנוהג להתחיל עם העולה בספר הכשר מתחלת הפרשה מ\"מ בזה א\"צ כיון שיחזור הרביעי לקרות מה שקראו דכהן ולוי:",
"בשבת חוה\"מ סוכות מוציאין שני ספרים באחד קורין בפ' כי תשא ראה אתה אומר כו' שבעה אנשים ובשני' קורין א' למפטיר בקרבנות החג ספיקא דיומא דהיינו מה שהיו קורין לרביעי אם הי' יום זה בחול ואם לא קרא הספיקא דיומא כנון יום א' של חה\"מ שחל בשבת שהיה צריך לקרות ביום השני וביום השלישי ולא קרא למפטיר רק וביום השני לבד ובירך לאחריה צריך לחזור ולקרות וביום השלישי ומברך לפני' ולאחרי' ואם קרא וביום השלישי בקול רם בלא ברכה יצא ואם דילג וביום השני וקרא ביום הג' לבד אז יש לפתוח הס\"ת ויקרא הקורא וביום השני בלא ברכה ובמנחה של שבת זו מוציאין ס\"ת וקורין ג' בפרשה וזאת הברכה:",
"סדר קריאת שמיני עצרת.
בשמיני עצרת מוציאין שני ספרים באחד קורין ה' אנשים בפ' עשר תעשר ואם חל בשבת מחלקין פ' זו לשבע' עולים ורשאים להוסיף כמו שנתבאר בשער שלפני זה ואם טעה וקרא בפ' שור או כשב אף אם סילקו הס\"ת כבד ופתחו ספר הב' לקרות פ' המוספין אם עדיין לא בירך יש לגלול ספר זה ולהחזיר ס\"ת הראשונה ויקרא לעלות א' ויקרא עמו מתחלה עשר תעשר ויברך לפניה ולאחריה ויאמר קדיש ואח\"כ יקרא בספר הב' למפטיר כדינו ואם כבר בירך המפטיר בספר הב' כשנזכר מהטעות אע\"פ שלא התחיל לקרות יקרא בפ' מוספין לבד ויברך וא\"צ לקרות שנית עשר תעשר ואם טעה והתחיל מכל הבכור יצא בדיעבד בין בחול בין בשבת ואם טעה וקרא זאת הברכה ונזכר קודם שבירך ברכה אחרונה יגלול הס\"ת ויקרא פ' עשר תעשר:",
"אם במקום עשר תעשר טעה וקרא וזאת הברכה אם נזכר מהטעות קודם שבירך ברכה אחרונה יגלול הס\"ת ויקרא פ' עשר תעשר ואם כבד בירך ברכה אחרונה יצא בדיעבד ויש מקומות שנוהגין לקרות בשמיני עצרת וזאת הברכה ואין למנעם ממנהגם אם לא שיש שם כמה בתי כנסיות שנוהגין בכולם לקרות עשר תעשר וא' מהם נהגו לקרות וזאת הברכה מוחין בידם:",
"אם טעה והתחיל לקרות מכל הבכור א\"צ לחזור ולקרות מן עשר תעשר. ואם עדיין לא התחיל כלל לקרות רק שהראה להעולה המקום שיתחיל מן כל הבכור ובירך וכשרצה להתחיל הקריא' נזכר שצריך להתחיל מן עשר תעשר יש לו לחזור ולברך בא\"י אשר בחר כו' ומתחיל מן עשר תעשר אבל אין לומר ברכו פעם שנית כמו שנתבאר בשער ד' סימן י\"ח ואם עשר תעשר הוא למעלה באותו עמוד עצמו שהראה לו כל הבכור א\"צ לחזור ולברך כלל כמ\"ש סעיף ט':",
"אם חל שמ\"ע בשבת יש לקרות שבעה אנשים בפרשה זו של עשר תעשר ואם טעה וסיים הפרשה בחמשה אנשים לא יאמר קדיש ויחזור ויקרא שני עולים או עכ\"פ עולה א' והמפטיר ג\"כ מצטרף למנין שבעה ואם כבר אמר קדיש אעפ\"כ כל שלא סילק הספר עדיין יחזור ויקרא ויאמר קדיש פעם שנית ואם כבר סילק הספר הראשון יקרא עולה א' לספר הב' וישלים עמו פרשה עשר תעשר ואח\"כ יקרא למפטיר בחובת היום:",
"בספר הב' קורא למפטיר בפ' פנחס ביום השמ\"ע כו' ואם דילג תחלת הפרשה וסופה רק קרא ענין הקרבנות לבד וכבר בירך ברכה אחרונה יצא בדיעבד:",
"כשחל שמ\"ע בשבת יש לקרות במנחה של שבת זה ג' אנשים בפרשת וזאת הברכה ואם טעה בשחרית ובמקום עשר תעשר קרא וזאת הברכה אעפ\"כ יש לו לקרות במנחה ג\"כ וזאת הברכה כיון שגם למחר יקרא וזאת הברכה בשמחת תורה ואם קרא במנחה בפרשת בראשית יצא:",
"סדר קריאת שמחת תורה.
ביום האחרון של חג הוא שמחת תורה לפי שאז גומרין התורה ומתחילין אותה ומוציאין ג' ספרי תורה באחד קורין חמשה או ששה אנשים עד פסוק מעונה וחוזרין וקורין מתחלתה פעם שנית וקורין כהן לוי כו' וכך חוזרים כמה פעמים כדי שיעלו לתורה כל העם הנמצאים בב\"ה ומחמת שמחת התורה אין מקפידין וקורין לשנים יחד ומהראוי שבפעם ראשונ' יקראו חמשה אחד א' ואח\"כ כשיתחילו שנית יוכלו לקרוא שנים אך לא יברכו שניהם יחד רק אחד יברך ויכוין להוציא חבירו וחבירו יכוין לצאת בברכתו בברכה שלפניה ושלאחריה ואם ירצו יחלקו ביניהם שאחד יברך לפניה ויוציא חבירו וזה יברך לאחריה ויוציא חבירו:",
"נוהגין לקרות לתורה גם הנערים ואפילו תינוקות קטנים קורין להם לעלות משום חיבוב מצוה ולחנכם לתורה ואחד עומד ע\"ג ומקריא להם הברכה והם אומרים אחריו מלה במלה והוא מנהג יפה וקורין לפניהם קצת פסוקים מסדר היום ויש קורין לפניהם המלאך הגואל ויש שנוהגין לקרות בליל ש\"ת הנדרים שבתורה כגון פ' ויכולו או המלאך הגואל או ברכת כהנים ופסוקים אחדים של ברכה ויש נוהגין לקרות חמשה אנשים בפ' וזאת הברכה בלילה כמו ביום ואעפ\"י שאין זמן קריא' התודה בלילה עושין כן לשמחת תורה מצוה וכל מקום יעשה כפי מנהגם:",
"אם עלה לתורה בבה\"כ זה ושוב הלך לבה\"כ אחר ונזדמן שקראוהו לעלות לאותה פרשה עצמה שכבר קרא אעפ\"כ מותר לעלות ולברך:",
"אם טעה הקורא ודילג איזה פסוק מפרשה ראשונה של וזאת הברכה א\"צ לחזור מאחר שכבר קראו פ' ראשונה בשבת שלפניו בקריאת המנחה אבל אם דילג משאר פרשיות אפילו על תיבה אחת צריך לחזור ואם עדיין לא קרא החתן תורה יש להתחיל עמו ממקום הדילוג ואם עשה דילוג בקריאת חתן תורה עצמו אם הוא בתחלת קריאתו וכבר קראו שמה העולים שלפניו א\"צ לחזור ואם הוא במקום שהעולים לא קראו שמה כלל אז אפילו הפטיר והתפללו מוסף צריך להוציא הס\"ת לקרות הפסוק המדולג עם עוד שני פסוקים עמו ומברך לפניה ולאחריה כדין דילוג בשבת ואם נמצא פסול בס\"ת הראשונה אפי' בסוף הפ' צריך להוציא אחרת:",
"אחר שקראו כל העם הנמצאים בב\"ה קוראין לאיש אחד מיוחד שבעדה לעלות לחתן תורה וקודם קריאתו אומר הש\"ץ הרשות הכתוב במחזורים ולבסוף אומר יעמוד פב\"פ חתן תורה חזק ולפעמים למען השלום שנים נקראים לחתן תורה וכן לחתן בראשית ובברכה יש לנהוג כדבר האמור למעלה סעיף נ\"ו ואפילו כהן או לוי יכולים להיות חתן תורה ואם לוי נעשה חתן תורה ואין שם לוי אחר א\"צ לצאת מבה\"כ והכהן יקרא פעם ב' במקום לוי ובעת קריאת הלוי לחתן תורה יאמר הש\"ץ אע\"פ שהוא לוי:",
"יש מקומות שנהגו לעשות חתן תורה אף הקטן פחות מבן י\"ג שנה אך ברוב המקומות נוהגין סלסול בעצמם לכבוד גמרה של תורה ומהדרי' שיהיה ת\"ח הגון ועכ\"פ אדם נכבד וגדול במקומו מחמת חשיבתו ועשרו וכך ראוי לעשות:",
"אחר שבירך החתן תורה לאחריה מכסין הס\"ת במעיל המיוחד לה ומניחין אצלה הס\"ת השניה שהוא לצורך קריאת חתן בראשית ואין אומרים קדיש עדיין רק עושין מי שבירך להחתן תורה ומגביהין הס\"ת הראשונה ויש נוהגין לכבוד שמחת תורה שעושין ההגבהה בשינוי מכל ימות השנה שתופסין בעמודים ומהפכין שיהא הכתב כלפי העם והיריעה החלקה כלפי פניו ואין לעשות כן רק בס\"ת שאינה כבידה או מי שהוא בעל זרוע ובטוח בכחו שיש לאל ידו לעשות כן בלי מכשול ויהי' יכול לפתחו היטב להראות הכתב לעם ואחר ההגבהה מפשיטין הס\"ת הב' ומסירין המפה שנגללה בה ורואין בה שהועמדה על פרשת בראשית ושוב שוטחין עליו את המעיל והש\"ץ אומר הרשות לחתן בראשית ככתוב במחזורים ואחר אמירת הרשות אומר יעמוד פב\"פ חתן בראשית וכהן או לוי יכולים להיות חתן בראשית וכן יכול לקרות שנים ודין הברכה נתבאר אצל חתן תורה:",
"אם טעה הש\"ץ שאחר שהניחו הס\"ת השניה התחיל לומר קדיש אין נוערין בו שיפסיק באמצע אלא מניחין אותו שיגמור הקדיש ועונין אמן אחריו ומ\"מ אח\"כ יזהירו להש\"ץ שיהיה זהיר שלא יעשה דבר היפך המנהג הפשוט:",
"אם נמצא פסול בס\"ת זה של פ' בראשי' אם כבר בירך ברכה אחרונ' ואח\"כ ראו שפסולה היא א\"צ להוציא אחרת אבל אם באמצע הקריאה נמצא טעות גמור יש להוציא אחרת ולברך לפניה ולאחריה ואם לא קרא כל הפרשה עד אחר ויכולו רק קרא קצת פסוקי' ופסק וכן אם דילג באמצע הפרשה ובירך ברכה אחרונה אין צריך לחזור:",
"אחר שגמר קריאת בראשית ובירך ברכה אחרונה מניחין השלישית אצלה שהיא לקריאת פ' חובת היום למוספין כדאתמול ואומרים קדיש ואף אם טעה ואמר קדיש על הראשונה ושניה חוזר ואומר קדיש עכשיו ומגביהין הס\"ת השניה ופותחין השלישית ורואין בה שהועמדה על פרשת המוספין כראוי וחוזרין ושוטחין המעיל וקורא להעולה מפטיר ואומר הש\"ץ מי שבירך להחתן בראשית ואח\"כ מברך המפטיר וקורא ואם נמצא טעות בספר זה יש להוציא אחרת וכמו שנתבאר בשאר יו\"ט:",
"במקום שאין להם רק ב' ס\"ת קורין בראשונה וזאת הברכה ובשניה בראשית וחוזרין ולוקחין הראשונה לענינו של יום למפטיר ומניחין אותה ואומרים קדיש וקורין בה ומפני טורח הצבור יגללו הס\"ת הראשונ' בעת שאומרים מי שבירך והרשות לחתן בראשית שאז עת פנוי לגלול הס\"ת כדי שתיכף שיוגמר הקריאה בשניה תהיה הראשונה מוכנת לקריאת המפטיר ואם אין להם רק ס\"ת אחת אזי אחר השלמת התורה ובעוד שאומרים מי שבירך והרשות לחתן בראשית יגללו לפ' בראשית ואחר השלמת הקריאה יאמר קדיש מיד שלא להפסיק בין הקריאה לקדיש ואח\"כ יגללו אותה על מפטיר:",
"אם טעו והניחו על השלחן את הספר שהוכן למפטיר במקום ספר בראשית וקראו לחתן בראשית ועלה ואח\"כ פתחו ומצאו שהוא של מפטיר יש לגלול ס\"ת זו להחזירה ליד המחזיק בה וליקח הס\"ת שהוכנה מתחלה לקריאת בראשית ואפילו אם טעו וקראו ג\"כ להעולה מפטיר וכבר עלה יש לדחות קריאתו עד אחר קריאת בראשית לפי שראוי לקרות מיד אחר השלמת התורה התחלת התורה בכדי שיהיה נעוץ סופה בתחלתה ויעמוד העולה למפטיר שמה על הבימה עד שיגיע זמן קריאתו ואם אירע שלא נזכרו שצריכין לקרות בראשית עד אחר שכבר בירך המפטיר לקריאת פ' המוספין יש לגמור קריאתו וגם יאמר ההפטורה וברכותיה ואח\"כ יקרא בראשית כדרכו:",
"סדר קריאת ראשי חדשים.
בראשי חדשים אחר שמסיימין הלל אומר קדיש שלם עם תתקבל ומוציאין ס\"ת וקורין בו ד' אנשים אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא:",
"סדר הקריאה בפ' התמיד עד סוף ובראשי חדשיכם ולפי שיש באמצע פ' קטנה של וביום השבת שאין בה רק ב\"פ לפיכך קורא כהן ג\"פ וידבר צו ואמרת והלוי חוזר וקורא מן ואמרת ואת הכבש ועשירית האיפה וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם ורביעי קורא ובראשי חדשיכם עד סוף ואם טעה וקרא לשלישי גם פ' ובראשי חדשיכם וסיים שני פסוקים קודם גמר הפרשה יקרא לרביעי ויתחיל עמו פסוק קודם כדי שיהי' ג\"פ בקריאת הרביעי וכן בכל מקום שטעה ולא שייר לאחרון רק ב\"פ יעשה כן:",
"ר\"ח שחל בשבת מוציאין ב' ספרים באחד קורין בסדר של שבת זה עד גמר הסדרה ובשניה קורים למפטיר מן וביום השבת ובראשי חדשיכם כו' עד סוף הפרשה ומפטיר בנביאים השמים כסאי ויתבאר בשער שאח\"ז:",
"סדר קריאת חנוכה. ור\"ח טבת שחל בחול ובשבת.
בשמונה ימי חנוכה קורין בפ' נשיאים שבפ' נשא ג' בכל יום ומתחילין מן ויהי ביום כלות משה וסדר קריאתן מבואר בסדורים ועיין בש\"ע סי' תרפ\"ד ובר\"ח טבת כשחל בחול מוציאין שני ספרים באחד קורין ג' בשל ר\"ח ואחד בשל חנוכה ובזה א\"צ לכפול ללוי פסוק ואמרת אלא לכהן קורא עד פסוק עולת תמיד והלוי קורא להלן עד ובראשי חדשיכם והישראל קורא מן ובר\"ח עד גמירא ומניח הס\"ת השניה ולא יאמר קדיש רק יגביה הס\"ת הראשונה ויפתח השניה ויקרא לרביעי בפ' חנוכה ואם אותה שנה כסליו חסר ור\"ח טבת אינו רק יום אחד שהוא יום ששה של חנוכה קורין לד' ביום הששי עד ביום השביעי ואם כסליו מלא ור\"ח הוא שני ימים אזי ביום א' קודא לד' ביום הששי וביום השני של ר\"ח קורא לד' ביום השביעי כו' ואחר שבירך הד' ברכה אחרונה אומר קדיש ומגביה הס\"ת השניה וגולל:",
"אם טעה וקרא ד' בשל ר\"ח אם לא הוציאו ספר ב' כלל א\"צ לקרות יותר אבל אם הוציאו ספר ב' משום פגמו צריך לקרות חמישי שיקרא בשל חנוכה ויאמר קדיש אחריו ואם אמר קדיש אחר קריאת הד' לא יאמרנו אחר קריאת הה' ואפי' אם נזכרו באמצע קריאת הד' שצריך לקרות בשל חנוכה ועדיין לא בירך ברכה אחרונה אין גוללין הספר לקרות בשל חנוכה שאין מדלגין בקריאה אחד מענין לענין אלא יברך בר\"א ולא יקרא יותר אם לא הוציא ספר ב' ואם הוציא יקרא עוד א' שיקרא בספר הב' בשל חנוכה וכמ\"ש:",
"אם טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה צריך להפסיק ויקרא בשל ר\"ח ויברך לפני' ולאחרי' ויש מי שאומר שאם טעה והתחיל לקרות עם הכהן בפ' חנוכה יגמו' קריאת הכהן בפ' חנוכה ולג' העולים שאח\"כ יקרא בפ' ר\"ח אם אין שם אלא ספר אחד ואם הוציא שני ספרים יסיים קריאת הג' בשל חנוכה כמו בשאר חנוכה ויקרא לד' בספר הב' בשל ר\"ח ויכול להתחיל עמו מן ובראשי חדשיכם:",
"ביום השבת שבחנוכה מוציאין שני ספרים באחד קורא פ' השבוע ובשני' קורא בשל חנוכה השייך לאותו היום וכן אם חלו בו שני שבתות עושין כן ודין ההפטורה בשבתות אלו יתבאר בשער שאח\"ז:",
"ר\"ח טבת שחל בשבת מוציאין ג' ספרים וקורין ששה בפ' השבוע ובמקום שנהגו להוסיף בשבת על קריאת ז' יכולין להוסיף גם בשבת זה וכשגומר פ' השבוע מניחין הס\"ת הב' ואין אומרים קדיש רק מגביהין הראשונה וגוללין אותה ופושטין השניה וקורא בר\"ח ומתחיל מן וביום השבת ואחר שיברך זה בר\"א מכסין הס\"ת במעיל ומניחין הג' אצלה ואומר קדיש ומגביהין ס\"ת השניה וגוללין ופושטין לקרות למפטיר בשל חנוכה ביום הששי כו' ואם אין להם רק שני ס\"ת יקראו באחת כסדר השבוע ובשני' בר\"ח ובינתיים יגללו הס\"ת הראשונה להעמידה על פרשת חנוכה כמבואר בשער זה סעיף ס\"ו ואז יאמר קדיש ויקרא וכן אם אין להם רק ס\"ת אחת יעשו על הסדר הזה:",
"אם חל ר\"ח טבת בשבת וטעה התחיל לקרות בס' הב' בפרשת חנוכה אף אם כבר קרא ג\"פ ועדיין לא בירך בר\"א יפסוק ויגלול ס\"ת זו על פ' ר\"ח ויברך ברכה ראשונה ויקרא בשל ר\"ח ואח\"כ בג' יקרא בשל חנוכה למפטיר כדרכו ואם סיים בשל חנוכה ובירך בר\"א וקרא בג' למפטיר בשל ר\"ח אין מזניחין אותו ומ\"מ ההפטורה בנביא יש לו להפטיר רני ושמחי ואם אמר השמים כסאי והתחיל לברך אחריה אין מחזירין אותו:",
"אם טעה ואמר קדיש אחר שסיים פ' השבוע שקרא בהם ששה מ\"מ יש לו לחזור ולומר קדיש אחר סיום הקריאה בס' ב' בפ' ר\"ח ואפי' במקום שמוסיפין וכבר קרא שבעה בספר האחד מ\"מ יש לומר קדיש אחר ספר השני:",
"בימי חנוכה שטעה בקריאה השייך לאותו יום כגון ביום שני שקרא ליום שלישי או ד' וכיוצא בזה עלתה לו וא\"צ לחזו' ולקרו' שנית:",
"ביום השמיני של חנוכה מתחילין לכהן מן ביום השמיני עד מלאה קטורת והלוי משלים עד יום תשיעי והישראל מתחיל מן ביום התשיעי וקורא משם ולהלן וגם בפ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה ואם סיים ביום התשיעי ובירך בר\"א יצא ומ\"מ אם עדיין לא סילק הספר ונזכר יקרא השאר עד כן עשה את המנורה בלא ברכה:",
"סדר קריאת ארבע פרשיות.
בשבת שהוא קודם ר\"ח אדר הסמוך לניסן מוציאין שני ס\"ת בא' קורין בפ' השבוע ז' אנשים ואחר הסדרה מניחין השניה ואומרים קדיש ומגביהי' הראשונה ואין פותחין השניה עד שיגלול הראשונה במפה ואז פותחין השני' ומסירין המפה ומעמידין אותה על מקום קריאתה למפטיר שהוא מתחלת פ' כי תשא ואז קורא לעולה למפטיר וקורא עמו מן תחלת פ' כי תשא עד לכפר על נפשותיכם וכן יש לעשות אפילו אם ר\"ח אדר חל בע\"ש יש להקדים ולקרות בפ' שקלים בשבת שלפניו:",
"אם ר\"ח אדר חל בשבת אז אין להקדים פ' שקלים לשבת שלפניו רק קורין פ' שקלים בו ביום ומוציאין ג' ספרים באחת קורין בפ' השבוע ששה אנשים ובמקום שנוהגין להוסיף מוסיפין ואחר שגומרין הסדרה מניחים השניה שהיא לקרות בה פ' ר\"ח ואין אומרים קדיש ומגביהין הראשונה וגוללין ופותחין השניה קורין לעולה בספר השני מן וביום השבת עד ונסכו ואח\"כ מניחין השלישית ואומדים קדיש ומגביהין השניה וגולל ופותח השלישי' וקורא לעולה למפטיר בפ' כי תשא וההפטורה שבנביאים הוא אומד הפטור' של פ' שקלים בן שבע שנים יהואש ולכתחלה אין לקרות קטן להפטיר בשבת זה:",
"אם בשבת של ר\"ח אדר טעה הקורא שאחר שגמר הקריאה בפ' השבוע לקח הס\"ת שהיא מגוללת על פ' שקלים ופתח בכי תשא והעולה בירך ברכת התורה והתחיל לקרות ושוב נזכר שטעה שבפ' ר\"ח יש לקרות יסיים בפ' שקלים כיון שכבר התחיל ואח\"כ להעולה בס\"ת השלישית למפטיר יקרא עמו בפ' ר\"ח וההפטורה בנביא יאמר ג\"כ של שבת ור\"ח שהוא השמים כסאי מאחר שבקריאת התורה נסתלק מענין של שבת ור\"ח:",
"במקום שאין להם רק שני ס\"ת וכן אם אין להם רק אחת כבר מבואר בדיני חנוכה וכן הדין כאן.",
"בשבת שחל פורים בשבוע שלאחריו אפילו אם פורים חל בע\"ש יש לקרות בשבת שלפניו למפטיר בפרשת זכור ומוציאין שני ס\"ת בראשונה קורין בפ' השבוע ומניחין השניה ואומרים קדיש ומגביהין הראשונה וגוללין ופותחין השניה ומעמידין אותה על מקום קריאתה בסוף כי תצא וקורין לעולה למפטיר מן זכור אשר עשה לך עמלק עד לא תשכח:",
"פ' זכור. י\"א שחיוב קריאתה בס\"ת הוא מן התורה לכן יש לדקדק יותר להוציא ס\"ת לקריאה זו אותה שהיא מוחזקת בכשרות מדוייקת ומוגהת ביותר ויש להשתיק את העם קודם שיתחיל לקרות כדי שיתנו לב ויטו אוזן לשמוע הקריאה שהיא חיובית יותר מקריאת שאר פרשיות וגם לא יקרא קטן למפטיר ואע\"פ שכל השומעים מפי הקורא יצאו מ\"מ מנהג ותיקין לחזור לעלות למפטיר בשבת זה ובמקום שאין מצוי שם מנין עשרה צריך לחזור אחר זה לקרות פ' זו בעשרה ולכן בני הישובים שאין להם מנין מחויבים לבוא למקום שיש מנין לשמוע קריאת פ' זכור ואם השעה דחוקה לו ביותר ויודע שיבא בפורים לבה\"כ לשמוע המגילה והקריאה בס\"ת ביום הפורים די בכך במקום הדחק אבל לכתחלה צריך ליזהר להיות בצבור בעת קריאת פ' זו ואם א\"א להם לבוא מ\"מ יזהרו לקרו' פ' זו בנגינות ובטעמים בס\"ת בלא ברכה כלל ואם אין להם ס\"ת יקראו מתוך החומש:",
"בפורים מוציאין ס\"ת וקורין ג' אנשים בפ' בשלח בסופו ויבא עמלק עד מדר דר ואע\"פ שאין בפ' זו רק ט' פסוקים קורין לכ\"א ג\"פ ואין נוהגין במדינה זו לכפול פסוק האחרון כלל:",
"יש לכל אדם ליזהר לשמוע בפורים קריאת פ' זו בצבור ואצ\"ל מי שלא שמע קריאת פ' זכור בשבת שלו בצבור שמחויב לחזור לשמוע קריאת פ' זו בפורים ואם א\"א לבא למנין וקורא המגילה ביחיד יש לו לקרות גם פ' זו בניגון וטעמים כמו שנתבאר בסעיף פ\"ה:",
"אם ר\"ח אדר הסמוך לניסן חל ביום ה' ויום ו' אז יש בחודש הזה שני הפסקות וסימנם (בי\"ו) כלומר כשר\"ח אדר ביום ו' דהיינו יום השני שהיא עיקר אזי מפסיקין מקריאת הד' פרשיות וחוזרין לסדר השבוע בב' שבתות שבחודש זה שבת אחד הוא שחל תיכף אחר ר\"ח והוא ב' אדר הוא שבת א' של הפסקה ושבת שחל בט\"ז בו הוא שבת של הפסקה שני' ואחר השבת הזה הוא שבת פ' פרה שהוא כ\"ג בו ואם חל ר\"ח אדר ביום ו' ויום ז' אז אין שבת הפסקה קודם פורים רק בשבת שחל בו שושן פורים מפסיקין בו וסימנו (זט\"ו) ולשבת הבאה שהוא כ\"ב בו הוא שבת פ' פרה ואם חל ר\"ח אדר ביום א' ב' אז ההפסקה קודם פורים בשבת שהוא ו' אדר וסימנו (ב\"ו) ופ' זכור הוא י\"ג אדר ופ' פרה ך' אדר ופ' החודש כ\"ו אדר ואם ר\"ח אדר ביום ג' וד' אז ההפסקה בשבת שהוא בד' באדר וסימנו (ד\"ד) ואח\"כ ג' שבתות של זכור ופרה וחודש:",
"שבת של פ' פרה מוציאין ב' ס\"ת. באחד קורין בפ' השבוע ובשניה קורין למפטיר בפ' חוקת מתחלת הסדר עד תטמא עד הערב ואם אין להם רק ס\"ת אחת יש לעשות כמ\"ש למעלה סעיף ס\"ו ואין לקרות לקטן להפטורה זו:",
"אם לא קרא בפ' פרה רק עד הגר הגר בתוכם ופסק שם ובירך לאחריה וגלל הס\"ת חוזר ופותח ומברך לפניה ומתחיל מראש הפ' וקורא עד סוף הפ' שהיא תטמא עד הערב ומברך לפניה ולאחריה ואם לא גלל עדיין הס\"ת רק שבירך ב\"א לבד חוזר וקורא ממקום שפסק וא\"צ להתחיל מראש הפ' ומ\"מ צריך לחזור ולברך לפניה ולאחריה ואם דילג פסוק אחד מפ' פרה א\"צ לחזור ולקרות כיון שיקראו אותה פ' בשלימות בשבת שלה כמו שנתבאר בשער ז' בענין קריאת ב' וה' ומנחת שבת:",
"בשבת שר\"ח ניסן הוא חל בחול בשבוע שלאחריה הוא פרשת החודש ומוציאין ב' ספרים באחד קורין בפ' השבוע ובשניה קורין למפטיר בפ' בא מן ויאמר ה' אל משה החודש הזה לכם כו' עד תאכלו מצות ולכתחלה אין לקרות קטן להפטורה זו ואם חל ר\"ח ניסן בשבת אזי קורין פ' החודש בשבת זה ומוציאין ג' ספרים באחד קורין פ' השבוע ומניחין השניה וא\"א קדיש ומגביהין הראשונה וגוללין ופותחין השניה וקורין בפ' ר\"ח מן וביום השבת עד ונסכו ומניחים הג' ואומרים קדיש ומגביהין השניה וגוללין ופותחין הג' וקורא למפטיר בפ' החודש. ואם טעה לאחר שגמר הקריאה בסדר השבוע ולקח ס\"ת שהיתה מגוללת על פ' החודש ופתח הס\"ת ובירך והתחיל לקרות ונזכר באמצע הקריאה גומר ויקרא למפטיר בפ' ר\"ח וההפטור' בנביאי' יאמר של שבת ור\"ח שהוא השמים כסאי:",
"אם בשבת אחד מד' פרשיות האלו טעו ושכחו שצריך לקרות למפטיר הפ' של חובת היום למפטיר וקראו למפטיר כדרך כל שבתות השנה ואח\"כ נזכרו צריך להוציא ס\"ת ולקרות הפ' שהיא לחובת היום אע\"פ שמתחלה לא הוציאו רק ס\"ת א' ואין כאן משום פגמו של ספר השני מ\"מ צריך להוציא עתה ס\"ת ולקרות מענינו של יום כתיקון חכמים ואפילו אם כבר אמר ההפטורה של סדר השבוע בברכותיה צריך להוציא אחרת ויקרא עולה אחר ויאמר סתם יעמוד פב\"פ ולא יאמר מפטיר ויקרא עמו מענינו של יום ואחר ברכה אחרונה יאמר קדיש ויגביה הס\"ת ויקרא ההפטורה בנביאים בלא ברכה לפניה ולאחריה:",
"אם נזכר מיד אחר שבירך ברכה אחרונה על התורה אעפ\"כ לא יגלול בספר הזה לקרות בפ' מענין היום רק יוציא אחרת ויניח אצל הראשונה ויאמר קדיש ואח\"כ יקרא לעולה אחר שיפטיר מענינו של יום בברכותיה ואם אין שם אחר שיודע להפטיר לא יוציאו אחרת רק יגלול ספר זה למקום הקריאה ואז רשאי עולה זה לברך ולקרות ואין קורין אותו שנית בשמו:",
"אם לא נזכר עד שהתחיל לומר הברכה שעל ההפטורה וכבר אמר השם אזי יגמור הברכה ויקרא קצת פסוקים מהפטורת השבוע ולא יברך ברכת הפטורה שלאחריה ויוציא ס\"ת ויקרא עולה אחר שיקרא הפ' מענין היום ואחר ב\"א יאמר קדיש ויגביה הס\"ת ויגלול ואז יאמר ההפטורה בנביאים בלא ברכה לפניה ואחר גמר ההפטורה יאמר ברכת ההפטורה שלאחריה:",
"אם אירע אונס לצבור שלא יכלו לקרות הפ' מענינו של יום אין משלימין אותה בשבת אחרת אף אם הוא של הפסקה או פנייה:",
"בשנה מעוברת שטעו וקראו הפרשיות והמגילה באדר ראשון לא יצאו וצריך לחזור ולקרותם באדר השני:",
"כבר ביארנו קריאת המועדים על הסדר והוא סדר קריאת שלנו בני ח\"ל ואם בן א\"י בא לח\"ל ודעתו לחזור אין לקרותו לס\"ת ביו\"ט שני של גליות ואם קראוהו ביו\"ט שני של שבועות או ח' של פסח או בשמחת תורה לכתחלה לא יעלה ואם עלה יברך ויקרא אבל ביום שני של פסח וסוכות אם קראוהו יעלה ויברך ואם קראוהו למפטיר יעלה ויברך ברכות התורה ואחד מבני ח\"ל יאמר ההפטורה וכרכותיה:",
"סדר קריאת תענית צבור.
בארבעה צומות שמתענים בכל תפוצות ישראל מפני דברים הרעים שאירעו בהם ואלו הם תשעה באב וי\"ז בתמוז וג' בתשרי ויו\"ד בטבת מוציאין ס\"ת וקורין שלשה אנשים בשחרית וכן במנחה ואפילו אם יום הצום חל בשבת ונדחה לאחר השבת קורין בס\"ת ביום הצום בין בשחרית בין במנחה וכן עשרה בטבת שחל בע\"ש קורין בס\"ת בין בשחרי' בין במנחה:",
"בתשעה באב בשחרית קודין ג' אנשים בפרשת ואתחנן ומתחילין מן כי תוליד בנים וכ\"א מהעולים אומר בלחש קודם שבירך ברכת התורה ברוך דיין האמת בלא שם ומלכות כמו שנתבאר בשער ד'. והג' קורין אותו למפטיר ואחר שמברך ברכה אחרונה אומר חצי קדיש ומגביהין הס\"ת וגוללין ואומר המפטיר ברכת ההפטורה וקורא ההפטורה בירמי' אסוף אסיפם בניגון איכה ואומר הברכות שלאחר ההפטורה עד מגן דוד ובמנחת ט\"ב קורין בפ' ויחל ומפטיר דרשו כמו שיתבאר בשאר תעניות:",
"בשאר הג' תעניות אפילו אם חלו בב' או ה' דוחין קריאת פ' השבוע וקורין בפ' כי תשא ומתחילין לכהן מן ויחל משה וקורין עד לעשות לעמו מברך הכהן ואח\"כ מדלגין וקורין ללוי מן ויאמר ה' אל משה פסל לך עד מול ההר ההוא ולשלישי קורין עד אשר אני עושה עמך וכן בתענית צבור שמתענין בבה\"ב שאחר הפסח ואחר הסוכות קורין בין בשחרית בין במנחה בפ' ויחל כשיש בבה\"כ עשרה מתענים וכן בתענית אסתר אף אם חל פורים ביום א' ומקדימין התענית ליום ה' שלפניו וכן במקומות שנוהגין להתענות בכ' סיון אפילו אם חל בב' וה' דוחין פ' השבוע וקורין ויחל:",
"בכל אלו התעניות אין מפטירין בשחרית כלל רק בקריאת המנחה קורין הג' למפטיר ומפטיר בישעי' דרשו ה' בהמצאו כו' ומברך לאחריה עד ברכת מגן דוד:",
"בתענית שמתענין בערב ר\"ה ומכ\"ש בתעניות של שאר ימי תשובה אין קורין ויחל ויש מתענין בכל ער\"ח ונוהגין לעשות למנחה סדר יו\"כ קטן ומוציאין ס\"ת וקורין ויחל ואין למחות בידם ובמקום שאין שם מנהג אין לנהוג כן לכתחלה:",
"בתענית מיתות צדיקים כגון שבעה באדר וכיוצא אף אם יש עשרה מתענין וכן הבכורים המתענין בערב פסח אפילו יש שם עשרה לא יקראו ויחל ומכ\"ש הנוהגין להתענות ב' וה' של כל השנה או בפרשת שובבי\"ם וכן מה שנוהגין החבורות קדושות שבכל עיר לבחור לעצמם יום אחד לקבוע בו תענית ואומרי' סליחות אע\"פ שעושין כן בכל שנה בקביעות אין להם לקרות ויחל ואם הצבור גזרו מעצמם איזה תענית על כל צרה שלא תבא אם קבעוהו באחד משאר ימי השבוע קורין בין בשחרית ובין במנחה ויחל ואם קבעוהו בב' או ה' אז בשחרית אין לדחות פ' השבוע וקורין פ' השבוע כדרכם רק במנחה קורין ויחל ומפטירין דרשו:",
"אין לקרות לתורה ביום התענית מי שאינו מתענה היום ואם קראוהו מבואר בשער א' איך יש לנהוג בזה:",
"אין לקרות למפטיר מי שאינו בקי לומר ההפטורה וברכותיה כתיקנם לכתחלה על סמך שאחר יאמר אותם ואם כבר קראוהו אזי אם הכהן או הלוי יודעין לומר ההפטורה יאמר הלוי או הכהן והלוי קודם בזה לכהן ולא יאמר אחר שלא קרא בתורה כלל ואם גם הכהן ולוי אין יודעים להפטיר אז יוכל איש אחר להפטיר בלי קריאה בתורה:",
"בתענית שקורין בשחרית ויחל אם חל בב' וה' וטעה וקרא בפ' השבוע אין מחזירין אותו אפילו נזכר באמצע הקריאה:",
"נוהגין בקריאת ויחל כשמגיע הקורא לפסוק שוב מחרון וכו' וכן כשמגיע לשלש עשדה מדות ה' ה' וכן לפסוק וסלחת כו' הצבור אומרים זה בע\"פ בקול רם ואין להקורא לומר עמהם לפי שהצבור אומרים זה בע\"פ דרך בקשה והוא שקורא בתורה אין לו להפסיק ולומר דרך בקשה רק ישתוק עד שיסיימו הצבור ויקרא מתוך הספר דרך קריאה בתורה ובקריאת הפסוק ויקרא בשם ה' יש לו לקורא להפסיק מעט בין תיבת בשם ובין תיבת ה':",
"כשאין בבה\"כ עשרה מתענים אז אם חל באחד מימי השבוע שאין בו קריאת התורה אין לקרות ויחל אבל אם חל בב' או בה' כיון שבלא התענית היו קורין היום בתורה אין כאן הוספת ברכה ולכן אם יש שם ששה מתענים רשאי לקרות ויחל בשחרית אבל במנחה אין קורין בשאין עשרה אפילו חל בב' וה':",
"מי שהוא אבל כל שבעת הימים אסור לעלות לתורה אפילו אם הוא כהן ואין כהן אחר שמה ובשבת מותר כשאין שם כהן אחר אלא הוא וכמו שנתבאר בשער א' סעיף כ\"ג וטוב לומר לו שיצא קודם התחלת הקריאה מבה\"כ ואין חילוק בין היה אצל המיתה או ששמע שמועה קרובה דהיינו שמת לו מת בתוך למ\"ד שצריך לנהוג שבעה ימי אבילות אסור לעלות לתורה כל הז' ימים ואפילו ביום השביעי אם יום השביעי הוא תענית צבור וקורין ויחל במנחה מותר לעלות:",
"אין איסור כ\"א לעלות לתורה אבל מותר בתשמישי תורה כשקורין כגון הגבהה או גלילה וכיוצא בזה:",
"בשבת שבתוך ז' ימי אבלו ג\"כ אסור לעלות לתורה כמ\"ש ואפילו אם הוא חיוב כגון שיום מילת בנו בשבת זה אסור לעלות ומ\"מ אם קראוהו לעלות צריך לעלות אף אם אינו חיוב שאם ימנע עצמו יהיה פרסום שעושה כן מחמת אבילות ואבילות דפרהסיא אסור בשבת ומטעם זה יש מקילין בחכם העיר שרגיל להיות בכל שבת שלישי ואירע בו אבל מותר לעלות שגם זה הוא אבילות פרהסיא ויש מחמירין בזה אע\"פ שהוא חכם ורגיל וכן נהגו. ומי שמת לו מת ברגל והוא אונן אסור לעלות לתורה:"
],
[
"דיני ההפטורה וברכותיה, ובו מ\"ו סעיפים:
אחר גמר כל קריאת הסדרה ביום השבת אומר הש\"ץ חצי קדיש וקורא עולה אחד למפטיר וקורא עמו איזה פסוקים מסוף הסדרה שכבר קרא אותם עם האחרון והמשלים גם למפטיר לא יפחות מג' פסוקים ואם אין שם בסוף רק ה' פסוקים סמוך לפרשה שלפניה צריך לקרות כל הה' פסוקים כאשר ביארנו בשער ז' ואם טעה וקרא למפטיר רק שני פסוקים לבד ובירך יש לחזור ולקרות הג' פסוקים בלא ברכה ועיקר דין החצי קדיש יתבאר בשער שאח\"ז:",
"לעולם המפטיר קורא באחרונה אפילו ביום שמוציאין ג' ספרים [המפטיר] קורא בספר הג' ואם נמצא טעות באחד אם יש ליקח השני מבואר בשער המועדים ושם מבואר הדין בנתחלפו לו הספרים והתחיל לקרות בספר השלישי שהוא למפטיר קודם הקריאה הראויה בס\"ת השניה מה דינו:",
"קטן רשאי לקרות למפטיר אם הוא קטן שהגיע לחינוך ויודע לומר הפטורה שבנביאים בטוב ומ\"מ אין רשאים לקרותו להפטורת פרשת זכור וגם הפטורת פ' פרה יש להחמיר וגם לפ' שקלים ופ' החודש יש למנוע מלקרות אם לא שיש צורך בדבר משום דרכי שלום וכיוצא וגם נוהגין שלא לקרות קטן למפטיר בשביעי של פסח וביום א' של שבועות ובשבת פ' שובה וכן בר\"ה ובקריאת יוה\"כ שחרית ג\"כ אין ראוי לקרות קטן למפטיר מאחר שהם ימי הדין ולמפטיר של מנחת יוה\"כ וט\"ב ותענית צבור אפילו מן הדין אינו עולה שהרי המפטיר הוא השלישי משלשה הקרואים שהם חובה.",
"כהן או לוי יכולים לעלות למפטיר כמו שנתבאר בשער א' ובמנחת יוה\"כ וט\"ב ות\"צ אינם עולים למפטיר וכן אם כבר עלה וקרא כהן או לוי אינו עולה שוב שני להיות מפטיר ואפילו ישראל שכבר עלה לתורה אינו יכול לעלות שנית למפטיר ואם אין שם בבה\"כ מי שיודע להפטיר רק מאותן אנשים שכבר עלו אז אם לא אמר עדיין קדיש אזי אם זה שעלה שביעי יודע להפטיר לא יקרא אחר למפטיר כלל וגם לא יאמר קדיש רק אחר ברכה אחרונה יגביה הס\"ת ויאמר זה שקרא שביעי את ההפטורה בנביאים ויברך אחרי' ויאמר קדיש ואם אין השביעי יודע להפטיר רק איש אחר שהוא מאותן שכבר עלו יש לקרות אותו ויברך ויקרא ויפטיר וכן אפילו אם השביעי יודע להפטיר אם כבר אמר קדיש ואין שם אחר וצריך שהשביעי יפטיר כיון שכבר אמר קדיש צריך לקרותו שנית למפטיר ויברך ויקרא ויפטיר ומ\"מ אם יש אחר שיודע להפטיר אע\"פ שגם הוא מאותן שכבר עלו מוטב לקרות זה מלקרות זה שקרא שביעי כיון שצריך לברך ולקרות לפניו שנית יש בזה משום פגם קריאה ראשונה כשקורא רצופין בזאח\"ז בברכה אבל כשאין שם אחר אין בזה פגם כי ניכר שבהכרח קורא הוא שנית לקיים במקום שאין אנשים כו':",
"במקומות שמנהגם שרב העיר הוא מפטיר בשבת חזון אף שכבר קרא בתורה שלישי כשאר שבתות יוכל להיות הוא מפטיר ג\"כ:",
"ביום שיש שני ס\"ת אם אחד מן העולים יודע להפטיר אזי יקראו לפניו בשני' ויפטיר ואם אין אחד משאר העולים יודע להפטיר רק השביעי אזי לכתחלה אין להוציא ס\"ת אחרת רק אחר שהשלימו הקריאה עם השביעי יגללו הס\"ת למקום אשר שם פרשת חובת היום למפטיר ויעלה השביעי שנית ויפטיר אבל אם כבר הוציאו השני' לקרות בה אז יקרא השביעי בשני' מפטיר:",
"אם טעה הקורא וקרא עם הששי עד שהשלים כל הסדרה ואמר קדיש א\"צ לקרות עוד אחד להשלים הז' בסדרה זו או בסדרה שאחריה אלא יקרא אחד למפטיר כדרכו והמפטיר עולה למנין שבעה ואם השלים הסדרה עם החמישי צריך לקרות עוד שנים אחד לששי ואחד שיהי' שביעי והוא עצמו המפטיר ויקראו למפרע בה שקרא החמישי ואם הוא בשבת שמוציאין שני ס\"ת ישלים המנין בס\"ת השני' והמפטיר עולה למנין ז':",
"כבר נתבאר שאין לקרות שני אנשים לעלות יחד לתורה ואפילו למפטיר יש למנוע רק בשמחת תורה מקילין בזה וכבר נתבאר בשער המועדים כדת מה לעשות:",
"אחר שגמרו קריאת המפטיר ובירך ברכה אחרונה אומר הש\"ץ מי שבירך לזה שעלה למפטיר ואח\"כ מגביהין הס\"ת וגוללין ודין ההגבהה וגלילה יבואר בשער שאח\"ז ואין להמפטיר להתחיל ברכת ההפטורה עד שישב המגביה ויגלול הס\"ת ויכרוך במפה סביב והעולם מקילין להתחיל מיד שיסתום הגולל אע\"פ שלא כרכה במפה עדיין ופותח החומש ששם ההפטורה ורואה מקום התחלתה של ההפטורה ומתחיל לברך ברכה ראשונה אשר בחר בנביאים כו':",
"יש מי שכתב שראוי לכתוב ההפטורת בספר בפ\"ע בקלף ויהי' נגלל כמו ס\"ת ואין נוהגים כן רק אומר ההפטורה מתוך החומשים הנדפסים ואם אין חומש בבה\"כ ויש חומש בבית ואי אפשר להביאו לבית הכנסת שאין שם עירוב אף שיש שם מי שיודע לקרות ההפטורה בע\"פ אין לקרות בע\"פ רק זה שעלה למפטיר וקרא הפסוקים בס\"ת בבה\"כ ילכו עמו לבית ששם החומש ויברך שם ברכות שלפניה ויקרא ההפטורה מתוך החומש ויאמר שם ג\"כ הברכות שלאחרי' ואם אין חומש כלל אף בבית ויש מי שיודע בע\"פ יפטיר ויאמר בע\"פ כיון שא\"א בענין אחר:",
"טעם שנקרא קריאה זו שבתורה ונביאים הפטורה לפי שהוא השלמה וסילק הענין מכל וכל וכמו אין מפטירין אחר הפסח כו' וכיון שבקריאה זו משלימין ומסיימין כל חובת הקריאה לכן נקרא הפטורה ועוד יש טעמים אחדים בזה:",
"ברכה ראשונה שקודם ההפטורה אשר בחר בנביאים כו' אין לענות אמן אחר הנאמרים באמת כי מה שאומר אח\"כ בא\"י הבוחר הוא סיום של ברכה הראשונה ולכן אין לענות אמן רק בסיומה כשמסיים האמת והצדק:",
"פירוש הברכה מה שאומרים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת הכוונה שכל דברי הנביאים הם מיוסדים על התורה שנקראת אמת וכן מה שאומר אח\"כ בנביאי האמת והצדק הכוונה לפי שכולם באו להזהיר את ישראל שישמרו את התורה שהיא אמת וצדק ומה שאמר ורצה בדבריהם וחזר ואמר הבוחר בתורה כו הכוונה שמתחלה פתח בשבח דברי הנביאים בחלק הספורי לומר שאפילו באותו חלק יש לנו לשבח לאשר בחר בהם וכשבא להזכיר חלק הנבואי הקדים התורה ומשה שמשם נקבע החלק הזה ואמר והצדק לומר שדברי הנבואה הם מצודקים וגם לומר כי הנביאים הם בעלי צדק ואין מתגאים בנבואתם לעוות אדם בריבם שיהיו חפיצים שיתמלא רצונם מצידם רק מה שהשם חפץ שזה בודאי צדק בלי ספק:",
"אין להתחיל הברכה עד שיהי' החומש פתוח לפניו במקום ששם ההפטורה שבנביאים ויאמר הברכה והחומש יהי' פתוח לפניו ואחר גמר הברכה אומר ההפטורה שבנביא שהיא מענינה של הסדרה שקראו עתה ואין פוחתין בשבת מן כ\"א פסוקים שהוא ג' פסוקים של נביא לכ\"א מן הז' עולים ולכן ביו\"ט די בט\"ו פסוקים וכבר נדפס בחומשים כל הפטורות שתיקנו הראשונים ז\"ל לשבתות ולמועדים ותעניות מענינה של פרשה ומעין המאורע:",
"אין רשאי לומר ההפטורה בברכותיה אלא בצבור אבל ביחיד לא יאמר הברכות רק יקרא ההפטורה בניגון וטעמים בלא ברכה:",
"אם אחר שקראו למפטיר בס\"ת ניטלה הס\"ת משם ונסתלקה אין זה מעכב ויאמר המפטיר ההפטורה בברכותיה כדרכו:",
"בשבת שקורין בו שני סדרות מחוברים אזי קורין ההפטורה בנביא אותה שהוקבעה לסדרה השני' שבה מסיימין הקריאה רק כשאחרי מות קדושים מחוברים מפטירין הלא כבני כושיים שהוא הפטורת אחרי מות:",
"מה שנרשם בקצת חומשים הפטורת ויברח יעקב לפ' וישלח הוא ט\"ס כי הוא שייך לפ' ויצא והפטורת וישלח בהושע ועמי תלואים למשובתי:",
"ר\"ח שחל בשבת דוחין הפטורת פ' השבוע וקורין השמים כסאי ואם טעה וקרא ההפטורה של פרשת השבוע אם עדיין לא אמר הברכות שלאחר ההפטורה יאמר ג\"כ השמים כסאי ויברך אח\"כ ואם נזכר אחר שבירך הברכות לאחרי' אזי יאמר השמים כסאי בלא ברכה:",
"ר\"ח שחל באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו מחר חודש ואם טעה ואמר הפטורת פ' השבוע דינו כמבואר בסעיף שלפני זה ואם ר\"ח שני ימים יום שבת ויום א' אין לומר רק השמים כסאי ולא יותר:",
"ר\"ח שחל בשבת שקלים או פ' החודש דוחין השמים כסאי וקורין בהפטורת שקלים או הפטורה של פ' החודש:",
"ר\"ח אב שחל בשבת דוחין הפטורת שמעו ומפטירין השמים כסאי ויש מקומות שנוהגין להפטיר שמעו ולא השמים כסאי א\"צ לשנות מנהגם:",
"ר\"ח אלול שחל בשבת נוהגין במדינות אלו להפטיר השמים כסאי והפטורת עני' סוערה נדחית אעפ\"י שהיא משבע דנחמתא ואח\"כ בשבת פ' כי תצא שאז הוא הפטורת רני עקרה קורין ג\"כ עני' סוערה ואם טעה והפטיר בר\"ח עני' סוערה וכבר בירך יאמר ההפטורה השמים כסאי בלא ברכה ואם חל ר\"ח אלול בא' בשבת אומרים עני' סוערה ונדחת הפטורת מחר חודש:",
"מי\"ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענתא ושבע דנחמתא שסימנם דש\"ח נו\"ע ארק\"ש ובשבת שבין ר\"ה ליוה\"כ מפטירין שובה ואם חל ר\"ה ביום ב' וג' שאז יש שבת בין יוה\"כ לסוכות שקורין בו האזינו מפטירין וידבר דוד:",
"אם בשבת ראשונה שאחר י\"ז בתמוז שצריך להפטיר דברי ירמיה טעה והפטיר הפטורת השבוע אזי בשבת שלאחרי' יפטיר דברי ירמי' וגם שמעו שהם סמוכות זו לזו ואם בפ' עקב טעה ולא קרא הפטורת ותאמר ציון יש לה תשלומין לקרותה בפ' שופטים עם הפטורת אנכי אנכי ויתחיל ותאמר ציון ואח\"כ יאמר הפטורת אנכי כו' וכן אם בפ' שופטים טעה ולא קרא פ' אנכי יש לה תשלומין בהפטורה של פרשת נצבים ויתחיל קומי אורי ויקרא עד סוף שוש אשיש והטעם בכל אלה לפי שהם סמוכים זו לזו:",
"יש מקומות נוהגין כשיש חתונה באותו שבת דוחין פ' השבוע ואומרים הפטורת שוש אשיש ומ\"מ אין לדחות מפניה הפטורת ד' פרשיות או של ר\"ח או מחר חודש או פ' שירה או דרשו נו\"ע ארק\"ש שובה ואצלנו אין נוהגין לדחות פ' השבוע כלל ומפטירין אף בחתונה פ' השבוע כדרכו:",
"קריאת הפטורה בנביא יש לאומר' בנגינות הטעמים. והפטורת חזון נוהגין לומר בניגון התאוננות וקינות וכן הפטורת ט\"ב אסף אסיפם אומרים בניגון איכה:",
"כשאומרים הפטורה בנביא אין מדלגין מנביא לנביא דהיינו שיאמר מקצת ההפטורה בנביא זה ומקצת ההפטורה בנביא אחר ובתרי עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג למפרע ולכן בשבת שובה יש נוהגין שאחר הפטורת שובה שהוא סוף הושע אומרים תקעו שופר בציון שהוא מנביא יואל ויש מוסיפין עוד פסוקים מי אל כמוך שהם מנביא מיכה:",
"ההפטורה בנביא לא יקראו אות' בשנים דהיינו שאחד קורא פסוק אחד והשני פסוק אחד בדילוג כי המפטיר שקרא בתורה צריך שיקרא כל ההפטורה ואם נשתתק המפטיר באמצע ההפטורה צריך לחזור ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון וכן הדין בקריאת ס\"ת כמבואר בסימן ק\"מ ולענין ברכה יש מחלוקת הפוסקים וקצרתי בזה לפי שאינו מצוי ואם קראו למפטיר וקרא בתורה ובירך ונודע שאינו יודע לומר ההפטורה יכול אחר לומר ההפטורה בברכותיה אבל לכתחלה לא יעשה כן ואם אין שם מי שיודע להפטיר רק אחד מאותן שכבר עלו נתבאר בסעיף ד' איך יש לנהוג בזה:",
"כבר נתבאר שאין לקרות שנים לתורה וכן למפטיר ובש\"ת שקורין שנים יאמר אחד הברכות והשני ישתוק ויענה אמן ויכוין לצאת בברכתו של זה ויש שמחלקים ביניהם הברכות שיאמר האחד ברכות שלפניה והשני ברכות שלאחריה אבל מ\"מ ברכות אחרונות עצמם אין לחלקם לשני הקרואים אלא אחד יאמר כולם והשני יענה אמן ויכוין לצאת: ",
"אם המפטיר אמר הברכה שלפניה ע\"ד לקרות הפטורת פ' השבוע והזכירוהו שהפטורה אחרת צריך לקרות היום א\"צ לחזור ולברך:",
"אם היו עשרה בשעת שהתחיל ברכת הפטורה ויצאו מקצתן יגמור ההפטורה עם הברכות אבל אם לא היו עשרה בעת שרוצה להתחיל הברכה אע\"פ שקרא בתורה למפטיר ובירך לאחריה ביו\"ד ויצאו אח\"כ מקצתן לא יאמר הברכות כלל רק יקרא ההפטורה בלא ברכה ועיין לעיל בשער ז' סעיף ל\"ח:",
"מעיקר הדין הוא שזה שעלה למפטיר הוא בלבד יאמר ההפטורה בנביאים והצבור ג\"כ יאמרו אחריו בלחש ובמדינתינו נהגו שהכל אומרים ההפטורה עם המפטיר ביחד בקול רם רק המפטיר ממתין בפסוק אחרון עד שיסיימו הצבור ואז הוא מסיים איזה תיבות בלבד כדי שישמעו הצבור התחלת ברכת ההפטורה ואין זה מנהג וותיקין רק מחמת חסרון ידיעה ונכון לבטל המנהג ולכתחלה יש לנהוג שהמפטיר יאמר ההפטורה בנביאים בקול רם כדרך הקורא בס\"ת והצבור יאמרו אחריו בלחש מתחלת ההפטורה עד סופה ועכ\"פ טוב שיהיו עשרה העומדים סמוך להמפטיר שישמעו לקול האומר ההפטורה ויענו אחריו בלחש שיהי' נידון כמו קריאה בצבור וגם יש שמוסיפים על המנהג ועושין שהות באמירת ההפטורה שאף אחר שסיים המפטיר ההפטורה והתחיל הברכות אין רוצים להפסיק מאמירת ההפטורה ולא יפה הם עושים שאם אומרים בקול רם אינם שומעים קול דברים בהתחלת ברכות המפטיר ולפעמים גורמים שגם אחרים הסמוכים להם אין שומעים ואף אם מנמיכים קולם קצת בתחלת הברכות מ\"מ הם בעצמם אינם שומעים לכן יש לנהוג כי מיד שישמע שהמפטיר סיים ההפטורה ומתחיל הברכות אע\"פ שהוא עדיין לא סיים יהי' מתון בשתיקה עד שיסיים המפטיר הברכות ואח\"כ יסיים הוא אמירת ההפטורה, וגם המפטיר יהי' זהיר שלא להתחיל אמירת הברכות עד שיפסיק קול ההמון הרב לגמרי:",
"כשיסיים המפטיר ההפטורה לא יסלק מלפניו הס' שאמר ההפטורה מתוכו עד אחר שיגמור הברכות שלאחריה שיהי' נראה שמברך על ההפטורה שאמר מתוך הספר וטוב שיהי' נשאר פתוח ועכ\"פ אין לסלק הספר משם לגמרי:",
"בברכות שלאחריה אין לענות אמן אחר שכל דבריו אמת וצדק שאין זה סיום הברכה אלא לבסוף בא\"י האל הנאמן כו' היא סיום ברכה זו שפותחת בברוך וחותמת בברוך והשלשה ברכות שלאחריה רחם שמחנו על התורה חותמין בברוך ואין פותחין בברוך כדין ברכה הסמוכה לחברתה וטוב שלא לעשות הפסק בסיום אמת וצדק רק לומר בתכיפה אחת נאמן אתה:",
"בסיום הברכה יש נוסחאות שכתוב בהם כי אל נאמן ורחמן אתה ויש שכתוב בהם רק נאמן לבד שיהיה סמוך לחתימה מעין החתימה ממש וזה נכון יותר ומ\"מ מי שאומר ורחמן אין מזניחין אותו וגם יש ספרים שכתוב בהם שלא יכבה נרו ויש כתוב לא תכבה ואין להקפיד בזה כלל כי פעמים נמצא בכתוב כך ופעמים כך:",
"ר\"ח שחל בשבת אין המפטיר מזכיר של ר\"ח לא באמצע ולא בחתימה וכן בשכת חה\"מ של פסח אינו מזכיר של יו\"ט כלל רק אומר ברכת על התורה כמו בשאר שבתות אבל ביו\"ט וכן ר\"ה ויה\"כ מזכיר של יו\"ט ור\"ה ויוה\"כ באמצע וכחתימה ואין חותמין ביוה\"כ בא\"י מלך מוחל כו' רק בא\"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויוה\"כ ובמקומות שנהגו לחתום מלך מוחל כו' אין לשנות מנהגם. וגם בחוה\"מ סוכות שימי חוה\"מ הם חלוקים בקרבנות המוספין וגומרים את ההלל בכל יום מימי חוה\"מ לכן מזכירים בברכות ההפטורה של יו\"ט ואומר על התורה בנוסח של יו\"ט שחל בשבת.",
"בהפטורה של שבת מסיימין יתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד בא\"י מקדש השבת וא\"צ לומר סמוך לחתימה ושבת קדשיך באהבה כו' וכן ביו\"ט אבל בר\"ה וכן ביוה\"כ שחרית מסיימין ודברך אמת וקים לעד בא\"י כו' ובמנחת יו\"כ נוהגין שלא לומר רק עד על התורה ואין אומרים על התורה כלל ואין חילוק בזה בין אם חל יוה\"כ בחול או בשבת:",
"בשבת וי\"ט ור\"ה ויוה\"כ צריך כל אדם לכוון לברכות הקוראים בתורה ולברכות המפטיר ויענה אחריהם אמן ויעלו לו להשלים מנין מאה ברכות שחיסר מנינה בשבת שאין מתפללין י\"ח:",
"אם נמצא טעות בס\"ת בקריאת המפטיר בשבת או ביו\"ט נתבאר דינו בשער וא\"ו ושער ח' ואם נמצא פסול באמצע קריאת הסדרה ואין שם ס\"ת אחרת וקראו עד גמר הסדרה בספר הפסול וכן ביו\"ט שקראו עד גמר הפרשה בספר הפסול מ\"מ לא יקרא ההפטורה בברכותיה רק יאמרו ההפטורה בנביאים בלא ברכה:",
"אסור לספר אפי' בד\"ת בעת שהמפטיר קורא בנביא עד שישלים כמו בעת קריאת התורה:",
"נוהגין שמי שיש לו יאר צייט בשבת הוא עולה להמפטיר בנביא וכן אם יש לו יא\"צ בשבוע שאחריו הוא עולה להפטי' בשב' שלפניו ויש מקומות שנהגו שאם אחד יש לו יא\"צ של אביו ואחד של אמו זה שיש לו יא\"צ אחר אביו הוא קודם ובמקום שאין מנהג מטילין גורל ואין חילוק אם האחד ת\"ח וגם אם זה מת קודם והוחזק בנו לעלות למפטיר אלא שוים הם:",
"אין לטלטל ס\"ת מבה\"כ למקום אחר ואפילו לבה\"כ אחר אפי' ע\"ד לקרות בה שמה אפילו לצורך בני אדם החבושים בבית האסורים ורוצים לשמוע קריאת התורה בר\"ה ויה\"כ אסור ודוקא אם לוקחים אותה רק לקרות ואחר הקריא' יחזירוה מיד אבל אם לוקחי' אות' למקום אחר ע\"ד שלא להחזירה רק קובעים לה שם מקום הנחתה שמה כגון שמניחין שם ארון או חביות המיוחד לה ותעמוד במקום ההוא איזה ימים אין בזה פגם לס\"ת מאחר שמיוחד שם מקום קביעות לנוח שם ולקריאתה:",
"אם אדם חשוב הוא חולה קצת שאינו יכול ליכנס למקום שהיה רגיל להתפלל וצריך להתפלל בביתו לפי שעה ומתאספין אליו עשרה רשאים להביא הס\"ת אצלו לקרות בה ולהחזירה למקומה וכן אם אדם גדול מתארח בעיר לפי שעה רשאים להביא ס\"ת בשבילו:",
"אם עת צרה לצבור כגון עצירת גשמים וכיוצא בזה ח\"ו ורוצים להוציא ס\"ת לבה\"ק לעורר רחמים אין לעשות כן אף אם יש להם ס\"ת מוחזק בכשרות:",
"יש נוהגין כשנותן ס\"ת חדשה לבה\"כ אזי מוציאין הס\"ת שבארון והולכין עמהם לקראת הס\"ת החדשה וכן בש\"ת מביאים לפעמים מבה\"כ אחת לאחרת בכדי שיהיה שבעה ס\"ת להקיף התיבה אין למחות בידם ומ\"מ כשרוצים ללכת לקראת ס\"ת אין להוציאם לחוץ לבה\"כ רק עד פתח בה\"כ או בעזרה שלפני בה\"כ ולא יותר:"
],
[
"דין הוצאה והגבהה וגלילה וקדיש ואב הרחמים וברכת החודש, ובו מ\"ז סעיפים.
בעת שפותחין הארון להוציא הס\"ת אומרים הקהל ויהי בנסוע כו' ובשעת הוצאת הס\"ת חוץ לארון מתחילין הקהל לומר בריך שמי' ויש מי שכתב שאין לאומרו בחול רק בשחרית של שבת ומנחה של שבת ומנהגינו לאמרו אף בחול ואם לא אמר בשעת הוצאה יאמר אותו כשפותח אותה לפני העם:",
"אין לש\"ץ דין קדימה וזכות בהוצאת הס\"ת מהארון אלא הסגן מכבד בהוצאה למי שירצ' ויש מקומות שמוכרין למי שירצה לזכות במצוה זו ובמקומות שאין מוכרין וגם הסגן לא כיבד בה רשאי הש\"ץ להקדים עצמו לזכות במצוה זו והמוציא הס\"ת יוציאה בימין מן ההיכל ואף אם שמאל מסייע' לימין מותר ואם הוא אטר יד יכול להוציאה בשמאל שהוא ימין שלו והמוציא יושיט אותה לימין הש\"ץ ויחזיקה בימין אע\"פ שהוא אטר אם לא שידו הימנית חלושה ויש חשש שמא יפול מידו מחמת כובדו יחזיקה בשמאל שהוא ימין שלו:",
"כשמוציאים הס\"ת מחוייבים הכל לעמוד ויהיו עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו ויגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם ואם הנושא הס\"ת עמד לנוח קצת דיני כמהלך ויש מחמירים שצריך לעמוד מיד ששומע קול הנושא ס\"ת אע\"פ שאין רואה אותו ולכן נהגו קצת לתלות פעמונים בכלי קודש שמעטרים בהם הס\"ת שאז כששומעים קול הפעמוני' יודעים כי הולך הוא עם הס\"ת ועומדים מיד ויש נמנעים מלעשות פעמונים לפי שאין נכון לעטור הס\"ת בשבת בעטרה זו שתלוים בה פעמונים שהשמעת קול בשבת בפעמונים אסור וגם אין לתלות בשבת על הפרוכת רצועה שמחוברים בה פעמונים כדי להשמיע קול לאנשי בה\"כ בשעה שמוציאין הס\"ת ויש מתירין בזה ולכתחלה אין לעשות כן בשבת ובמקומות שנהגו היתר בזה אין למחות בידם:",
"נוהגים שכ\"א מקרב עצמו קצת לראות הס\"ת אנשים ונשים ואף העומדים בעזרה כשהם שומעים שמוציאין או מכניסין הס\"ת רצים לבה\"כ לראות משום ברוב עם וכל המתקרבים אצלם נושקים הס\"ת בפה ואומרים ישקני מנשיקות כו' ואם קרוב אצלה ממש לחבק בזרועותיו יחבקנה בימין ויאמר וימינו תחבקני ואם אין יכול לנשק בפה ינשק ביד ואח\"כ אומר בחול גדלו כו' והם אומרים כו' ובשבת ויו\"ט אומר הש\"ץ שמע ישראל כו' והקהל עונין אחריו שמע כו' וכן אחד הוא אלהינו קדוש שמו ואח\"כ אומר גדלו כו' ובכל פעם שאומר אחד מאלו הפסוקים מגביה הס\"ת קצת וכשאומר אחד הוא כו' אין אומרים קדוש ונורא רק קדוש שמו ובר\"ה ויה\"כ אומרים קדוש ונורא כו' ויש מי שכתב לומר גם בשבת ויו\"ט קדוש ונורא ואין נוהגין כן והש\"ץ הולך עם הס\"ת ופונה לצד ימין ועל הרוב ההיכל במזרח והבימה למערב והוא מפנה פני צפונה שהוא דרך ימין למזרח ומי שהס\"ת עובר לפניו מחבקה ומנשקה ומלוין אותה קצת איש ממקומו והמוציאה הולך ללותה עד הבימה:",
"ביו\"ט וימים נוראים נוהגין לומר שלש עשרה מדות אחר שמסיימין בריך שמי' והש\"ץ מתחיל ה' ה' כו' והצבור עונין אחריו ואומר ג\"פ ואח\"כ אומרים יה\"ר הכתוב בסידורים ליו\"ט ור\"ה ויוה\"כ המיוסד ממחזור האר\"י ז\"ל והוא נוסח קצר ואין לומר הנוסחאות הארוכים הכתובים במחזורים ואחר גמר היה\"ר אומרים ואני תפלתי כו' ויש נוהגין שהש\"ץ מתחיל ויעבור ה' כו' בפעם ראשונה בלבד ובשני פעמים שאחר כך אומרים ה' ה' כל אחד יעשה כמנהגו וכן ביום הושענא רבה נוהגין לומר הי\"ג מדות והיה\"ר המסודר ליוה\"כ ויש נוהגין לאמרם גם בכל עשרת ימי תשובה ביום שיש בו הוצאת ס\"ת מלבד בשבת תשובה אין אומרים וגם ביו\"ט שחל בשב' אין אומרים אבל בר\"ה ויוה\"כ אומרים אף שחל בשבת ויש שנהגו שלא לאמרם בר\"ה כשחל בשבת:",
"ביום שמוציאין שני ס\"ת אז הראשון מושיט ס\"ת הראשון להש\"ץ והמוציא השני הוא מחזיק הספר והולך אחר הש\"ץ עד שמגיע לבימה ומוסר הספר למי שהוא שם על הבימה להחזיקו עד שיגיע זמן קריאת מפטיר ולא יפה עושין מה שמוסרין הספר לנער מנוער שאין זה כבוד התורה ועכ\"פ יש למוסרה לבן דעת ואף שאינו כדאי והגון לכך אם ראית שהתורה חביבה עליו בכדי לקרב ההמון לתורה:",
"בשבת ויו\"ט אומרים רוממו כו' על הכל יתגדל כו' אב הרחמים כו' ובחול ות\"צ אין אומרים על הכל רק אומרים רוממו כו' אב הרחמים כו' ואחר שסיים החזן קריאת העולה הראשון אומר החזן והעם אחריו ברוך שנתן כו':",
"מי שקורין אותו לעלות לתורה ואינו מעוטף בטלית יש לו לשאול טלית מחבירו ולהתעטף בו משום כבוד התורה ואינו מברך עליו ויותר טוב ליקח טלית שאולה מליקח טלית הקהל שבטלית של הקהל נכנס לכלל ספק שמא מחיוב לברך ואם לוקח טלית הקהל אם ירצה לברך יתכוין שרוצה ללבשו לשם מלבוש של ציצית ויתעטף בו עטיפת הראש כדרך שמתעטפים בלבישת שחרית וא\"צ לעמוד מעוטף שיעור הילוך ד' אמות רק מעטף ראשו ומיד לובשו כדרכו והולך בזריזות לקרות ואם אין רוצה לברך עליו לא יעטף ראשו כלל רק עטיפת הגוף לבד ומותר לאדם ליקח טלית חבירו בלא דעתו בכדי לעלות לקרות בו ואחר הקריאה יחזרנו למקום שלקח אותו משם ואם לקחו כשהוא מקופל צריך לקפל אותו כשיחזירנו אף שאינו מקפלו כסדר קפולו הראשון ובשבת א\"צ לקפלו כלל ומ\"מ לא יטול את טלית חבירו שלא מדעתו רק אם הוא צריך לעלות לתורה באותו בה\"כ עצמו שהטלית מונח שם אבל אם רוצה לצאת עם הטלית לבה\"כ אחר אסור:",
"אחר שסיימו הסדרה עם המשלים האחרון מכסין הס\"ת במעיל ואומר הש\"ץ חצי קדיש ונוהגין שאם המשלים יש לו יא\"צ ביום זה אז הוא זוכה באמירת הקדיש הזה ויש נוהגין כן גם אם המשלים הוא אבל תוך יב\"ח על אביו ואמו ואח\"כ קורא לעולה למפטיר והש\"ץ עושה מי שבירך לזה שקרא אחרון ולעולם אין אומר קדיש על הס\"ת רק אחר השלמת קריאה להפסיק בין עיקר הקריאה להמפטיר ואפילו הוסיפו על מנין הז':",
"בקריאת ב' וה' שבחול או בקריאת חנוכה ופורים או בתענית צבור בקריאת שחרית אחר סיום השלישי ובירך אומר חצי קדיש ואח\"כ מגביהין הס\"ת ואפילו בקריאת ט\"ב שחרית שהשלישי מפטיר אין מפסיקין בקדיש קודם השלישי כיון שגם הוא ממנין הקרואים לחובת היום אבל במנחת שבת ובין מוסף למנחה יוה\"כ ומנחת ט\"ב ות\"צ אין אומרים קדיש על גמר הקריאה רק אחר שמגביהין וגוללין ומחזירין הס\"ת למקומו אומר חצי קדיש לפני העמוד:",
"בר\"ח וחוה\"מ שקורין ארבעה אפילו בחוה\"מ פסח שיש ב' ספרים אין אומרים קדיש רק אחר שסיימו לקרות לרביעי ובירך יאמר חצי קדיש ולא קודם:",
"ביו\"ט [ובשחוה\"מ] (ובחוה\"מ) פסח שמוציאין ב' ס\"ת וכן בשבת של ר\"ח או חנוכה וארבע פרשיות או שבת חוה\"מ סוכות אז כשגמר לקרות בראשונה פ' השבוע מניח הס\"ת השניה אצלה ואומר הש\"ץ חצי קדיש בעוד ששניהם מונחים על השלחן ומגביהים הראשונה וגוללין אותה ואחר גלילתה במפה פושטין השניה ומעמידים על מקום התחלת הקריא' למפטיר וקורא להעולה למפטיר וביום שיש ג' ס\"ת כגון ר\"ח טבת שחל בשבת או ר\"ח אדר עם פ' שקלים או ר\"ח ניסן וגם פ' החודש אזי אחר שגמרו בראשונה מניחין השניה ואין אומרים קדיש רק מגביה הראשונה וגוללין כו' ואחר גמר קריאת השני' מניחין השלישית אצלה שהיא לצורך מפטיר וא\"צ להניח הראשונה רק אומר חצי קדיש על שני ס\"ת אלו ומגביה השני' ופושטין השלישית וקורים לעולה למפטיר וכבר נתבארו דיני המפטיר בשער שלפני זה:",
"אחר הקריאה בתורה למפטיר ובירך לאחריה אומר הש\"ץ מי שבירך לזה שעלה למפטיר ואח\"כ מגביהין הס\"ת להראות פני כתיבת הס\"ת לכל הנמצאים שמה וגולל ופותח שלשה דפין ומגביה הס\"ת ופנימתה כלפי פניו והחלק כלפי חוץ והולך סובב עם הס\"ת הפתוח במקום עמידתו ומחזירה לפניו ולאחריו בנחת שיוכלו הכל לראות לפי שמצוה על כל אנשים ונשים לראות את הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה כו' ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב ואם התחיל נגד הכתב יוכל לסיים אף שהמגביה מסבב כדרכו וכבר עבר ממול פניו ומי שעומד קרוב למקום זה ויכול לקרב עצמו בשעת הגבהת הס\"ת ולהסתכל בכתב עד שיוכל לקרות האותיות היטב טוב ונכון לעשות כן מי שמוחזק למדקדק במעשיו שלא יהיו מחזיקים אותו לגבר יהיר מאחר שמוחזקין בו שכל מעשיו לש\"ש:",
"יש מגביהין מעל השולחן הס\"ת כמות שהיא סתומה ובעת שמחזיר אותה בידיו הגבה למעלה גוללה ופותח בה ג' דפין ומי שאינו בטוח כי ישגיב בכחו שיוכל להחזיקה היטב בעת גלילתו שלא יבא לידי מכשול אין לו לעשות כן אלא בעודה מונחת על השלחן יגלול לפתוח בה כשיעור ג' דפין ואח\"כ יגביה ויראה לעם ואם הס\"ת גדולה וכבידה ובפרט בתחלת השנה שכל עיקר הכובד הוא על יד שמאלית שהיא יד כהה או שהוא איש חלש יכול לסמוך הצד הכבד על כתיפו ואין בזה משום בזוי מצוה. ואין לגלול הס\"ת להעמידה על חציה או קרוב לה בכדי להקל על יד שמאל משום טורח הצבור אם לא שיש צורך בדבר שקשה להגביה בענין אחר ואין הסגן רשאי לכבד עם מצות הגבהה למי שידיו רותתין הרבה או לזקן ותש כח שידוע שהוא מגביהו לשבת מיד כי לא בכח יגבר להחזיקה זמן מה כלפי העם שיוכלו להסתכל היטב ע\"י שהוא פונה לסובב בנחת וגם האיש ההוא ימנע נפשו מזה אחרי שא\"א לו לעשות המצוה כתיקנה וחז\"ל החמירו בזה מוטב שתעשה המצוה ע\"י מי שיש סיפוק בידו לעשותה כתיקנה:",
"כשמגביה הס\"ת יכול לאחוז בעמודי הס\"ת בלא מטפחת ומ\"מ טוב שינקה ידיו במים או בשאר דבר קודם אחיזתו בעמודים ויש מחמירין וכורכין עמודי הס\"ת בקצוות הטלית בשעת הגבהה ובמקום שלא נהגו הכל לעשות כן אף מי שמדקדק בזה יעשה בדעת ובצניעות שלא יהא נראה כיוהרא ולפעמים בעת שגוללים הס\"ת קודם קריאה או בשעת הגבהה נמשכים יריעות הס\"ת ובכדי להשוות היריעה אוחזים בראשי היריעות למשוך אותם למעלה או למטה כדי שיהיה שוה מבחוץ והוא נוי לספר וגם כי אם שוה אז בגלילתו יכול להדק יותר שתהיה סמיכה ותכופה היריעה זע\"ז אזי צריך ליזהר שלא יאחוז ביריעות ביד ערומה אף אם נטל ידיו ולא מסיח דעתו אלא צריך הפסקת טלית או מטפחת להפסיק בין ידיו ליריעות הס\"ת ומכ\"ש כשאין שם עשיית מצוה שאסור לאחוז ביד ערום אם לא שעוסק באיזה תיקון לס\"ת לתפור קצת או לדבק בדבק במטלית וקשה לו לעשות מבלי שיגע ביריעה עצמה כיון שא\"א בענין אחר רשאי ויטול ידיו תחלה ואם אפשר לו לעשות בבתי ידים או במטפחת יעשה אך יראה שיהיו נקיים מכובסים שפסקה זוהמתם משום כבוד התורה:",
"מי שמגביה הס\"ת יגביה אותה כמות שהיא מנחת על השולחן שהכתב למעלה ובשעת הגבהה הכתב כלפי פניו וע\"י סיבובו נראה הכתב לכל ואין להפך להעמיד הכתב נגד פני הצבור והחלק נגד פניו שאין לעשות נגד המנהג וגם נראה כמזלזל שהוא מסתיר פניו מהביט בכתב הס\"ת ויש שעושים כן בשמחת תורה לשם שמחה של מצוה ואין נכון וכבר כתבתי במקומו בשער ח':",
"המגביה הס\"ת צריך לדקדק להעמיד סוף פתיחת הדפין שמזה ושמזה במקום התפירות שבין יריעה לידיעה כדי שאם יקרע יקרע התפירה ולא היריעה ועכשיו אין מדקדקין כ\"כ בזה ואפשר שבימיהם היה המגביה מושך ומותח אילך ואילך בהידוק היטב ולכך היה חשש שיתקרע עי\"ז ולכן צריך שיעמוד על מקום התפר ועכשיו אין מותחין בחוזק יד ואין לחוש שיקרע מ\"מ יש להחמיר בזה גם עכשיו בשעה שפותחה על השולחן ג' דפין להעמיד על מקום התפר:",
"בעת הגבהת הס\"ת צריכין כל הצבור לעמוד על רגליהם אף אם הס\"ת על הבימה והם למטה משום כבוד התורה ואחר שהגביה והראה לכאן ולכאן ישב במערב הבימה ואז גם הצבור יושבין במקומם ולא יחזיק את הס\"ת על ברכיו רק יאחוז בידיו בעמודי התורה ומי שזכה במצות גלילה אוחז בראש העמודים וגולל וכורך במפה ואז יתחיל המפטיר בשבת ויו\"ט לומר ברכת ההפטורה והעולם מקילין ומתחילין ההפטורה מיד שגלל העמודים ונוהגין שקודם ההגבהה עושין מי שבירך למגביה ולגולל ואומר הש\"ץ ג\"כ בעבור שעלה לכבוד המקום ולכבוד התורה כו' ומי שלא אמר בריך שמיה כו' בעת הוצאת הס\"ת יאמר אותו בעת שמגביה הס\"ת ומראים לעם כמ\"ש בסעיף א':",
"זה שנתכבד במצות גלילה דהיינו לכרוך במפה ולהלביש המעיל צריך לגלול ולהדק היטב והמגבי' אשר ידו אוחזת בעמודי התורה יכוון דעתו להחזיק בה היטב שלא תפול מידו ח\"ו ע\"י הגלילה וחוזק ההידוק והמפה יכרוך סביב הס\"ת ולא שיאחז המפה בידו ויסבב הס\"ת שתהא נכרכת בתוך המפה, ואחר שגמר הגלילה וצריך לתחוב סוף המפה יתחבנה מבפנים דהיינו במקום שמתקרבים שני צידי היריעות זל\"ז או סמוך לו ועכ\"פ תהיה התחיבה כלפי פני המגביה ולא באחורי' וילבישנה המעיל ושאר קישוטים ותכשיטין שמלבישין לנוי הס\"ת לכבודה ולתפארת ומי שזכה בגלילה יש בכלל הזה להחזיק בעץ החיים ולבא בעדי עדיים ויתן כתר בראשה עם שאר תכשיטין השייכים לגופה ואין אחר רשאי לחטוף המצוה לנאותה באחד מאלו בלי רשות מבעל הגלילה:",
"המפה שכורכין בה אם הוא מצד אחד משי ומצד אחד פשתן י\"א שיהי' המשי לצד הספר והפשתן לחוץ ויש שעושין להיפך וטוב שתהי' המפה שוה משני צדדין אף שנותן פשתן באמצע ויש לעשות סימן במפה למען דעת להתחיל תמיד מצד אחד אבל המעיל אין מלבישין אותו רק בצד המשי לחוץ ואין לגלול במפה קרועה וכן במעיל קרוע אם לא שאין שם אחר וכן יש ליזהר שלא לעשות מפות ומעילין מדברים ישנים שנשתמש בהם לצורך הדיוט והעולם מקילין בזה כשמשנה צורת הבגד ממה שהיה בעת שנשתמש בו ועשאו תבנית הכלי הצריך לתשמיש הס\"ת והבא לשאול אם יקנה דברים ישנים לעשות מהם תשמיש לס\"ת ישיב לו כי חדשים מצוה ביותר וישראל קדושים שומעין להכשיר המצוה בכל דיקדוקים ומ\"מ אף המדקדק בזה אין למנוע רק כשנעשה לצורך הדיוט אבל נעשה לצורך קדושה ונשתמש בו במקרה לצורך הדיוט מותר ואם נעשה לצורך הדיוט ונמלך ועשאו לצורך קדושה מותר בפשיטות ויש ליזהר שלא לעשות מפות ומעילין של שעטנז ואם עשה מעיל של שעטנז שטעה ולא ידע שאין לעשות משעטנז ה\"ז הקדש טעות ויעשה ממנה פרוכת. ויש לעשות התשמישי קדושה הפרוכת ומעיל ומפות יפים ומהודרים לכבוד ולתפארת התורה ונוהגים לעשות מכל מיני צבעים, ולכבוד הימים נוראים מיחדים פרוכת ומעילין ומפות לבני' לפי שהם ימי הדין על דרך אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ונהגו לתלות פרוכת לבן ולהלביש הס\"ת שקוראים בהם בו ביום במעיל ומפות לבנים וכן נוהגים לעשות בהושענא רבא וביום א' דפסח בסילוק הקריאה מלבישין הס\"ת מעיל ומפה לבנים ותולין פרוכת לבן קודם תפלת טל וכן בשמיני עצרת קודם תפלת גשם ויש שנוהגין בר\"ה ויוה\"כ להלביש כל הס\"ת בלבנים אף אותן שאין קוראין בהם וכ\"א יעשה כמנהגו:",
"המתנדבים ס\"ת ומניחים בבה\"כ מפות ומעילי' מותר להשתמש בהם לכל הספרים הנמצאים בבה\"כ שע\"ד כן הוקדשו ואפילו אם הניחו בתחלה הס\"ת בביתם איזה זמן ואח\"כ הקדישוה לבה\"כ אע\"פ שמעיל ומפה זו לא נעשה מתחלה כ\"א לשם אותו ספר וכבר נשתמש בו מ\"מ מותר להניחם בס\"ת אחר לפי שלב ב\"ד מתנה עליהם ומ\"מ אין להלביש להס\"ת רק מדה כמדתו שלא יהא רחב יותר מעובי הספר הרבה שאין זה נוי לס\"ת ומכ\"ש שלא יהא קצר וצריך להלבישו ולפושטו בדוחק ובפרט אם הוא מס\"ת של איש אחר:",
"יש מקומות שמוכרים מצות הגבהה וגלילה והקונים מעלים בדמים לחבב המצוה ובמקום שאין נוהגין למכור וביד הסגן לכבד יש לו לכבד במצוה הגבהה הגדול שבבה\"כ ההוא אע\"פ שלא עלה לתורה, זה מעיקר הדין, ועכשיו נהגו שלא לדקדק בזה ומכבדים אף לאנשים בינונים משום דרכי שלום ומי שיש לו יא\"צ ביום ההוא נוהגין לכבדו במצוה זו ואם יש שני יא\"צ והאחד עולה לתורה יש לכבד השני בהגבהה ומצות גלילה אף כי רבה הוא נהגו לכבד אף לקטנים שהגיעו לעונת הפעוטו' שיש בהם דעת להבחין ענין דבר שבקדושה ובכדי לחנכם במצות:",
"יש מקומות שנהגו למכור ג\"כ מצד מי שיושיט המעילי' לגולל הס\"ת ומי שקנה הגלילה לא קנה ליקח המעילים ויכולים למכור הושטת המעילים לאיש אחר ובמקום שאין מוכרים מצות אלו ומכבדין לאחד שיהיה הגבהה או גלילה יקח הגבהה וכן אם מכבדין אותו בשתיהם וא\"א לו לעשות שניהם יעשה הגבהה שהוא עיקר המצוה וגם הוא קודם הגלילה אבל אם מכבדין אותו הושטת מעילים או גלילה או שמכבדין אותו בשניהם וא\"א לו לעשות שניהם אע\"פ שהושטת מעילים הוא קודם בזמן להגלילה מ\"מ יבחר לו הגלילה אע\"פ שהוא מאוחרת מ\"מ הגלילה עיקר המצוה והושטת מעילים אינו רק הכשר מצוה:",
"בשעת הגלילה אומר המגביה והגולל פסוק לך ה' הגדולה כו' ויש נוהגין לומר יה\"ר מלפניך ה' או\"א שיגולו רחמים על מדותיך ותכנס להם לפנים משורת הדין ותתנהג עם בניך במדת טובך:",
"כבר נתבאר שהמפטיר אין רשאי להתחיל ברכת הפטורה עד שיגללו הס\"ת ויכרכנה במפה סביב ועתה מקילין בזה ומתחילין לברך מיד שמתחיל לכרוך במפה אבל בחול שאחר שמגביהין הס\"ת אומר הש\"ץ יה\"ר מלפני כו' יוכל הש\"ץ להתחיל מיד אחר שהגביהו הס\"ת ואין אומרים יה\"ר ביום שאין אומרים בו תחנון אבל אם אין שם ס\"ת ואין נופלים על פניהם כיון שאומרים תחנון אומרים יה\"ר ג\"כ וראוי לכוון לבו לשמוע אמירת יה\"ר ולענות אמן אחר הש\"ץ כי הם בקשות גדולות על כלל ישראל וקיום חכמי ישראל:",
"אחר שסיים המפטיר אומרים הקהל יקום פורקן ומי שבירך להקהל ואין אומרים אותן כ\"א בשבת ולא ביו\"ט ור\"ה ויוה\"כ אם לא כשחלים בשבת ואם אחד מתפלל בשבת ביחיד אין לו לומר רק יקום פורקן הראשון וכשמגיע ולכל מאן דעסקין באורייתא יאמר ולכל קהלא קדישא הדין רברביא כו' ונשיא מלכא דעלמא יברך יתהון כו' כסיום יקום פורקן הראשון ואח\"כ מזכירין נשמות ואומרים אב הרחמים ובנוסח הזכרת נשמות לא יאמר בעבור שנדר הנו\"ן בקמץ רק יאמר שנידר הנו\"ן בחירק וכן יאמר גם בהזכרת אשה והמשתבשים לומר בעבור שנדר בקמץ אומרים גם בהזכרת אשה בעבור שנדרה וטעות הוא בידם. ומי ששמעו עליו שמת ולא נתברר עדיין ולא הותרה אשתו להנשא ע\"פ ב\"ד והבנים מצוים להש\"ץ שיזכיר נשמתו יש למחות שלא להזכיר עד שתותר אשתו בב\"ד:",
"המנהג להזכיר נשמות בכל ב' וה' מלבד הימים שאין אומרים בהם תחנון כגון ר\"ח וחנוכה ופורים גדול ופורים קטן וכל חודש ניסן ול\"ג בעומר ומתחלת סיון עד אסרו חג ויש מוסיפין עד י\"ג בסיון וערב ר\"ה וערב יוה\"כ וימים שבין יוה\"כ לסוכות ואסרו חג סוכות ויש מוסיפין עד אחר ר\"ח חשוון וט\"ו בשבט וט\"ו באב וט\"ב ויש מוסיפין ג\"כ פסחא זעירא שהוא י\"ד אייר וכן אם יש מילה או חתן בבה\"כ הימים הללו אם חל אחד מהם בב' וה' אין מזכירין בהם נשמות:",
"בשבת שמזכירין בו נשמות אומרים אח\"כ אב הרחמי' ובשבתות שאין מזכירין נשמות כמו שנתבאר אין אומרים א\"ה ג\"כ רק בימי הספירה דהיינו מן אחר הפסח עד חג השבועות שאומרים אב הרחמים בכל השבתות שבינתים אפי' בשבתות שמברכין בהם חודש אייר וחודש סיון ואפילו אם יש מילה או חתונה בשבתות אלו אומרים אב הרחמים ",
"וכן בפ' זכור ופרשת פרה ויש מקומות שא\"א בשני שבתות אלו אב הרחמים. וט\"ב שחל בשבת אע\"פ שבחול אין אומרים תחנון מ\"מ בשבת י\"ל אב הרחמים. ואם ר\"ח אייר חל בשבת אין אומרים אב הרחמים:",
"בשבת שמברכין ר\"ח אב דינו כשאר שבתות שמברכין החודש שלא לומר א\"ה יש מקומות נהגו לומר א\"ה ואף במקומות שנוהגין לומר א\"ה מ\"מ אם יש מילה באותו שבת אין אומרים ומכ\"ש אם ר\"ח אב חל בשבת שאין אומרים בו א\"ה:",
"בר\"ה אין מזכירין נשמות בשני הימים וביו\"כ מזכירין וכן ביו\"ט אחרון של פסח וביום שני דשבועות ובשמיני עצרת שקורין בהם כל הככור וכתיב איש כמתנת ידו ונוהגין שקודם שמתחיל הש\"ץ הזכרת נשמות מכריז השמש שיאמרו יזכור והוא הנוסח הכתוב בסידורים שכ\"א מזכיר נשמת אביו ואמו ובני משפחתו למנוחה נכונה ואח\"כ עושה הש\"ץ מי שבירך לאחד מיוחד שבקהל שהוא נודר עבור הנשמות ובסדורים כתוב שהזכיר היום והוא ט\"ס וצ\"ל שאזכיר היום ואח\"כ מתחיל הש\"ץ להזכיר נשמות ונוהנין שלא להזכיר נשמות ביו\"ט שחל בשבת ויש שמזכירים אפילו אם חל בשבת:",
"אע\"פ שמהראוי שלא להאריך בעסק הזכרת נשמות בשבת ויו\"ט מ\"מ הש\"ץ אין לו לומר אמ\"ר חטופה והרבה גרגרנין חוטפין וטוחנין בפיהם ומה יסכון טחינה הגוררת תחינה ובקשה על נפשות המתים והחי יתן אל לבו אם אינו שואל למה הוא מזכיר והש\"ץ המזכיר זאת ישיב אל לבו כי השם נפשו בחיים לדרוש אל המתים ולהעתיר בעדם לפקדם במנוחה נכונה בזה יעורר כח נשמתם את זכיות שלהם וצדקותם ויהיה דובב שפתי ישינים להעתיר בעדו ובעד ביתו ושבתו בבית ה' לאורך ימים וטוב מעט בכוונה ויאמר בשפה ברורה ובנעימה וגם לא יגביה קולו לאחד וינמיך לאחד כי מי יודע איזה יכשר בעולם הנשמות כי אף אם למראה עיניו ישפוט שזה גדול מזה הלא נודע מ\"ש חז\"ל במעשה שהיה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה וכן בתענית במעשה דרב ברוקה וכאלה רבות וכבר אמרו כל הגדול מחבירו כו' ואפשר שלפי גדולתו ועומק שכלו ונשמתו החצובה מקודש הקדשים יותר צריך לכפר מאשר חטא על הנפש וגם שאדרבה בבקש' רחמי' יותר מצוה להתפלל על הבינוני' שאין זכיות שלהם מספיקי' לבא אל מנוחת' וצריך לעזור להם בתפל' שתפל' החיים והצדקות שעושין בעדם מועלת להם ואם הש\"ץ אומר אמ\"ר וכולל איזה נפטרים יחד יסיים וינוחו על משכבותם בשלום. ונהגו שמי שאביו ואמו בחיים יוצא מבה\"כ בעת אמירת האמ\"ר ביו\"ט וימים נוראים:",
"יש נוהגין לכתוב הנפטרים שצריך לומר להם השכבות והוא מה שעושין אמ\"ר והש\"ץ קורא מתוך הכתב ואומר ההשכבות ואין לעשות כן בשבתות שמעטים המה אשר צריך לומר השכבות לפי שאין נוהגין לעשות אמ\"ר בשבת רק למי שנפטר תוך השנה אבל ביו\"ט כי רבים המה לפי שכ\"א עושה הזכרת נשמות למשפחותם לבית אבותם ועי\"ז שכ\"א אומר להש\"ץ מתבלבל וגם בא לידי שהי' הרבה שיש בזה ביטול עונג יו\"ט וטורח הציבור רשאי ומ\"מ טוב לרשום השמות בדף אחד הכרוך באיזה ספר ולא בנייר בפ\"ע:",
"אם ר\"ח חל להיות בשבוע שאחר השבת אפי' חל ביום השבת מקדימין בשבת שלפניו ומברכין את החודש והוא ענין פרסום והודעה לעם באיזה יום יהיה ר\"ח ובחרו לזה את יום השבת לפי שאז כל הקהל בבה\"כ ואע\"פ שאין הטעם משום זכר לקידוש החודש שאין מקדשין החודש קודם יום ר\"ח מ\"מ נוהגין לעמוד בעת אמירת ר\"ח פ' ביום פ' דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד:",
"בכל החדשים מברכין החודש בשבת שלפניו ואין אומרים אב הרחמים מלבד בימי הספירה כמו שנתבאר ובשבת שבסוף אלול אין מברכין חודש תשרי משום שנאמר בכסה ליום חגינו שמדבר בר\"ה וכלומר שיהא אותו החג מכוסה ולא יפרסמוהו ולכן מזכירין נשמות ואומרין א\"ה כמו בשאר שבתות ויש מקומות שאין מברכין גם חודש אב ומסמיכין אותו על המקרא במספר ירחים אל יבא ואין נוהגין כן במדינות אלו:",
"אומר הש\"ץ מי שעשה ניסים בעמידה ואוחז הס\"ת בידו ותיקנו לשון זה לפי שמצות ר\"ח היא היתה מצוה ראשונה שנצטוו בה בגאולה הראשונה ממצרים לכך מתפללין על הגאולה בכל פעם שמפרסמין ר\"ח ולכן טוב שהצבור ג\"כ יאמרו בלחש אחר הש\"ץ להתפלל על זה ויש אומרים יה\"ר הנדפס בסידורים ויש להקדימו קודם אמירת הש\"ץ מי שעשה כו' ובשעת אמירת הש\"ץ יש לומר אחריו בלחש או לשמוע וכן אמירת ר\"ח פ' ביום פ' אינו מוטל על הצבור רק על הש\"ץ לבד שהוא המכריז ומודיע שביום ההוא יהיה ר\"ח ואם רוצה אומר ג\"כ עם הש\"ץ בלחש:",
"יש מי שכתב שנכון לידע בשעה שמברכין החודש אימת יהיה המולד והטעם כי לפי שעיקר של שם חודש הוא על חידושה של לבנה שהוא המולד וכן אנו אומרים יחדשהו כו'. ואם לא ידע לא עיכב והעיקר הוא לידע יום קביעת ר\"ח בבירור ונמצאו מדפיסי סדורים חדשים מקרוב התחכמו והדפיסו בסידורים מולדות ור\"ח על כמה שנים להבא ותקנתם זו קלקלתם שנמצא כמה שבושין ואין חשבונם עולה יפה וראיתי טעות אחד בימי ר\"ח עצמם וגם בלוחות השנים שמדפיסים בזמנינו ראינו שערורי' כמה פעמים והמכשלה רבה בפרט לבני כפרים שאצלם הלוחות התורה והמצות להורותם ויוכלו לבא לקלקול מועדים אפס כי לא על זו בלבד יש לקבול אלא גם על ספרי מחזורים וסליחות וסדורים אשר לבקרים מתחדשים ומרבים להביא דיני דינים ועושים כוונים אשר לא שערים אבותינו ועיקרי התפלות והתחנונים עלו קמשונים כסו פניהם חרולי הטעיות וזכורני שראיתי בסליחה אחת נדפס הרשענו ופשענו לכן נושענו וכאלה רבות בדילוגים וחסרונות ומה יעשה איש ההמוני למוד הוא לבטא בשפתים להרע או להטיב מבלי לב להבחין ולבא במשפט על כל אם טוב ואם רע והוא לא ידע ואשם ואשמם בראשיכם כתיב שעליהם מוטל להסיר המכשלה הזאת וכל רב העיר מקום הדפוס שמה יש לו לגזור על המדפיסים ספרים הנ\"ל ולוחות השנים שלא ימכר ולא יגאל עד שיהיה מוגה ע\"י מגיה מומחה ובקי והחכם שבעיר יסמוך ידו וחתם ידו מעידו שנבדק יפה ואז יעלה לרצון וביתו בית תפלה יקרא לכל וישא ברכה מאת ה' אשר הניף ואשר הרים מכשול מדרך העם, את זה ראיתי ונתון אל לבי לעורר לב חכמי הדור אשר בידם למחות ליישר בערבה מסילה במקום דינה ותפלה ולישרים נאוה תהלה:",
"בשנה מעוברת כשמברכין ר\"ח אדר בראשון יאמר ר\"ח אדר הראשון ובשני יאמר ר\"ח אדר השני:",
"יש נוהגין כשאומרים ר\"ח פלוני ביום פ' הבא עלינו לטובה שאם שני ימים ר\"ח אומרים הבאים עלינו לטובה ואין לעשות כן אלא גם אם שני ימים ר\"ח י\"ל הבא עלינו לטובה כי אין הכוונה על ימים שחל בהם ר\"ח רק על כל החודש כולו בכללותו שנופל עליו לשון יחיד ועל החודש הוא אומר שיחדשהו הקב\"ה כו' ולכן גם הבא כו' הוא בלשון היחיד על החודש שהזכיר תחלה:",
"אחר שסיים הש\"ץ ברכת יחדשהו אומר מיד אשרי אם לא בברכת חודש אייר וסיון שאומר א\"ה אחר ברכת החודש וביו\"ט אומרים פיוט יה אלי קודם אשרי רק בי\"ט שמזכירים נשמות שאומרים א\"ה וכן ביום א' של פסח שמברכין בו טל או בשמיני עצרת אפי' כשחל בשבת ולאותן הנוהגין שלא להזכי' נשמות בו ה\"נ אין אומרים שמברכין בו גשם וכן בשמחת תורה אין אומרים פיוט זה וכן בשבת חוה\"מ אין אומרים אותו ומתחילין אשרי אחר סיום מי שבירך לקהל:",
"אין צריך להחזיק הס\"ת בידו בעת אמירת אשרי ואחר שמסיים אשרי נוטל הש\"ץ הס\"ת בימינו ואומר יהללו כו' והצבור עונין הודו על ארץ כו' ואם הוא יום שמוציאין שני ס\"ת או ג' יקח הש\"ץ בידו הס\"ת האחרונה שקראו בה למפטיר שנסתלקו ממנה וכן בר\"ח טבת שחל בחול או בחוה\"מ פסח שמוציאין ב' ספרים אע\"פ שאין שם קריאת מפטיר יקח הס\"ת השניה. ואם טעה ולקח הראשונה או ביום שמוציאין ג' ספרים ולקח הראשונה או השניה לא יחזירנה ליד מי שהי' מחזיק בה וליקח הס\"ת הב' או ג' אלא אומר יהללו עם ס\"ת שבידו:",
"כשיורד מן הבימה יש לו לירד שלא מאותו הצד שעלה בה רק ירד בצד שכנגדו ואם יש ב' או ג' ס\"ת הולכין אחר הש\"ץ ואח\"כ הולך המגביה והגולל ומלוין אותה עד שמגיע הש\"ץ לארון הקודש ומצוה על כל מי שהס\"ת עוברת לפניו ללותה עד לפני הארון וגם מביאין התינוקות לנשק הס\"ת קודם שיכניסו אותה לחבבה בעיניהם ולזרזן במצות. והמגבי' הס\"ת עומד שם עד שמכניסין הס\"ת לארון וחוזר למקומו ובדרך הלוכו מן התיבה אומר הש\"ץ והצבור מזמור לדוד הבו לה' כו' ונוהגין שלא לומר מזמור לדוד כ\"א בשבת או ביו\"ט שחל בשבת אבל ביו\"ט ומכ\"ש בחול כשמסלקין הס\"ת אין אומרים מזמור לדוד רק לדוד מזמור לה' הארץ כו':",
"בחול, אחר שגמר אמירת אמ\"ר אומר עם הס\"ת יהללו כו' ובדרך ירידתו אומרים לדוד מזמור כו' ואם יש צורך לברך איזה חולה מברך אותו הש\"ץ לפני הארון בעוד שהס\"ת בידו והצבור עונין אמן ומכניסין הס\"ת להיכל ואומרים ובנוחה יאמר כו' ואומרים אשרי ובא לציון כו':",
"אם יש צורך לברך חולה בשבת שהוא ר\"ל מסוכן ביומו יש לברך אותו אחר יהללו כשעומד על הבימה קודם שיאמרו מזמור לדוד ומ\"מ בקושי התירו לעשות מש\"ב לחולה או מקשה לילד בשבת ויו\"ט ומ\"מ כבר נהנו לברך כשהוא מסוכן ביומו ונוהגין לומר שבת הוא הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וברחמיו המרובים ירחם עליו השתא בעגלא ובזמן קרוב ונאמר אמן ואח\"כ מתחילין מזמור לדוד ומכניסין הס\"ת ואומרים ובנוחה יאמר והש\"ץ אומר חצי קדיש לפני התיבה ומתפללין תפלת מוסף:",
"בשבת במנחה אין אומרים קדיש על התורה כמו שנתבאר בסעיף יו\"ד שהקדיש שאומרים לפני התיבה קודם הש\"ע עולה להיות קדיש על קריאת הס\"ת ואם אין שם ס\"ת יאמר אחר אשרי ובא לציון ואני תפלתי ואח\"כ יאמר קדיש ויתחילו להתפלל שמ\"ע ואם יש שם חומש יאמר קדיש ואני תפלתי ואח\"כ יקראו הפרשה בחומש בלא ברכה ואח\"כ יאמר קדיש לפני ש\"ע:",
"אחר פסח וסוכות שמתענים בה\"ב נהגו לעשות מי שבירך בבה\"כ למי שיקבל עליו להתענות בה\"ב ואומר מי שבירך הזה בס\"ת שבידו אחר יהללו ועושין מי שבירך הזה בשבת ראשונה שאחר ר\"ח חשוון ובשבת ראשונה שאחר ר\"ח אייר ואם חל ר\"ח בשבת אין מברכין בשבת זו למקבל תענית בה\"ב רק לשבת אחרת ויש לכל הצבור לענות אמן אף מי שאין רוצה להתענות דאמן זה אין לו דין קבלת תענית כלל שאע\"פ שאם רוצה להתענות האמן במקום קבלה מ\"מ אם אין רוצה אינו חייב להתענות ואני תקנתי נוסח מי שבירך למי שיקבל עליו שלא לשיח שיחה בטילה בבה\"כ ובבה\"מ בעת התפלה ככתוב בסוף קונטרס הלז והש\"ץ יאמר אותו בשלש רגלים דהיינו ביום א' דפסח וביום ב' דשבועות ובשמיני עצרת בין אמירת הקדיש על הס\"ת קודם הגבהה והמברך יתברך:",
"אפילו מי שעומד מלמודו צריך ליטול ידיו לתפלה אבל אם נטל לתפלה אע\"פ שהפסיק אח\"כ בלימוד כגון בשבת שדורשין בו א\"צ ליטול שנית ומ\"מ במקומות שדרכם למכור מצות ומפסיקין בזה זמן מה ומכ\"ש ביו\"ט בעת הזכרת נשמות ובפרט אותן שיש להם אב ואם שיוצאין לחוץ בעת הזכרת נשמות צריכים ליטול ידיהם שנית לתפלת מוסף אם לא מי שיודע בנפשו שלא הסיח דעתו ומ\"מ אם אין מים מזומנים לפניו ואינו יודע אם הסיח דעתו יש לו לנקות ידיו בעפר או בצרור דבר המנקה ויזהר בשבת שלא יעשה גומא או ימלול הצרור ויתחייב משום מלאכת שבת כמבואר בסי' שי\"ב ולכן טוב לחזור אחר מים כדי להתפלל בטהרה. ויצאו דברינו בטהרה. טהור עינים יטהר לבינו לעבדו באמת. ויזכנו לשמור ולעשות ולקיים וטהור ידים. יוסיף אומץ לפקוח עינים. ללמוד חוקי חיים. בבינת הלב ועריכת שפתים. וכל חכם לב בכם כי יפלא מכם דבר עברו ושובו משער לשער בשערי אפרים:
לשלש רגלים. דהיינו ביום ראשון של פסח. וביום שני של שבועות. ובשמיני עצרת אחר אמירת הקדיש על הספר תורה. קודם מ שברך להגבהת הס\"ת. יאמר החזן מי שברך זה: מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את כל הקהל הקודש הזה עם כל קהלות הקודש ובפרט מי שקיבל עליו לשמור פיו ולשונו שלא לשיח שיחה בטילה בעת התפלה בעבור (שפב\"פ גבאי דבה\"כ או דבה\"מ) נדר בעבורו בשכר זה הקב\"ה ישמרהו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה ויזכה לראות בנים חיים וקיימים ויגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים ואורך ימים וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו ויתנשא בעושר וכבוד ויתעטר בעטרת חכמים ויזכה לעלות לרגל עם כל ישראל אחיו שלש פעמים לעבוד את ה' אלהינו באמת ובתמים אמן:
סליק ספר שערי אפרים ופתחי שערים."
]
]
},
"versions": [
[
"Iršava, 1932",
"https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020101220205171/NLI"
]
],
"heTitle": "שערי אפרים",
"categories": [
"Halakhah",
"Acharonim"
],
"schema": {
"heTitle": "שערי אפרים",
"enTitle": "Sha'arei Ephraim",
"key": "Sha'arei Ephraim",
"nodes": [
{
"heTitle": "",
"enTitle": ""
}
]
}
}