{
    "language": "he",
    "title": "Darchei Moshe",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001935970",
    "versionTitle": "Tur Choshen Mishpat: Vilna, 1923",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "טור חושן משפט: וילנא, 1923",
    "shortVersionTitle": "Vilna, 1923",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "דרכי משה",
    "categories": [
        "Halakhah",
        "Tur",
        "Commentary"
    ],
    "text": {
        "Orach Chaim": [],
        "Yoreh Deah": [],
        "Even HaEzer": [],
        "Choshen Mishpat": [
            [
                [
                    " מנעל כתב רש\"י פ\"ק דסנהדרין סנדל לחליצה ונ\"ל הטעם שצריכה חליצה להיות בדיינים כמו שנתבאר בא\"ע סימן קמ\"ט ועל כן צריך להיות לדיינים מוכן הסנדל כמו שאר כלים הצריכים להם. "
                ],
                [
                    " וכן פסק מהרא\"י בפסקיו סימן ר\"ח דגובין ריפוי שבת וקונסין אותו וכו' ולא ראיתי מימי לגבות שבת רק מחייבים לרפאותו ולקנוס החובל כפי ראות הדיינים וע\"ל סוף סי' צ' אם ה' דברים של חובל הם ממון או יד קנס. "
                ],
                [
                    " כ\"כ הרא\"ש פ\"ק דסנהדרין והתוס' ריש החובל וכתב נ\"י ריש החובל בשם הר\"א דוקא גזילות דשכיחי כגון שומר ששלח יד בפקדון או כפרו לגמרי,<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אבל גזילה ממש כעין ויגזול את החנית לא שכיחא ואין דנין אותו ומיהו כל זמן שהגזילה קיימת מחייבים להחזירה עכ\"ל והביא שם ראיות לדבריו: "
                ],
                [
                    " כתב נ\"י ריש סנהדרין טוען טענת גנב בפקדון הקרן דנין ג' הדיוטות או יחיד מומחה אבל הכפל שהוא קנס אין דנין בו אלא מומחין כתבו הגהות מרדכי דקידושין דף תרע\"ד ע\"ג דלכוף לזון בניו ובנותיו הקטנים לא מיקרי דיני קנסות וכתב המרדכי ריש החובל דכל נזקי ממון דנין בזמן הזה אפילו עדים שהוציאו ממון על פיהן אי אפשר למהדר והוזמה חייבין לשלם.<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ועוד האריך בדינים אלו. "
                ],
                [
                    "והמרדכי סוף פ\"ק דב\"ק הביא סברות אלו וסוף המניח כתב תשובת ר\"ב דבנזקי קרן עבדינן כר\"ת ובשאר קנסות עבדינן כדעת החולקין ויכול לתפוס כל דבר ושם טעם הדברים ומהרי\"ו סימן כ\"ח בתשובותיו הביא תשובה זו וכתב דמאחר דאין אנו בקיאין בשומא יכול להחזיק כל מה שתפס כו' ולא נהירא אלא עבדינן כדברי הרא\"ש לשום ולהחזיר לו המותר: "
                ],
                [
                    " וכ\"ה מסקנת נ\"י פרק מרובה דף כ\"ד ע\"ב וע\"ל בטור סימן שמ\"ט עוד מדיני קנס, בבנימין זאב סימן קל\"ב משמע דאע\"פ דלא מקרי הודאה בב\"ד בזמן הזה לפטור אם באו עדים אח\"כ מ\"מ בלא עדים אינו חייב על פי עצמו בקנס וכן משמעות קצת לשון הראב\"ד והרמב\"ן דלא פליגי אלא כשבאו עדים אח\"כ אבל בלא עדים משמע דלכ\"ע פטור מיהו נראה דאין לחלק:<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ואפשר דהרמב\"ן חולק בכל ענין ואם תפס לא מפקינן מיניה: "
                ],
                [
                    " גם האשר\"י כתב דאפשר דתקנת הגאונים הוא לנדותו עד שיפייסו אבל אינו מדינא והביא ג\"כ דברי רב שרירא ולכן נראה דמאחר שאין חולק בדבר הכי נקטינן וכ\"כ הרמב\"ם פ\"ד מהלכות סנהדרין וז\"ל המרדכי סוף פרק השולח ע\"ג ור\"ב אמר דהא דאין דנין דיני קנסות בבבל היינו דיני הקנסות הכתובים אבל קנסות שבאו חכמים לקנוס מעצמן כגון ע\"י תקנתם קונסין בבבל וכתב עוד ודיני קנסות שאין גובין בבבל שמעתי בשם ר\"י מאברייא שיש לדונם על פי ז' טובי העיר וכן קבל הוא מרבותיו עכ\"ל וע\"ל סימן כ\"ו מדין זה גם בסי' שאחר סי' זה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולא נראה כן מדברי הפוסקים אלא שכל שהוא לצורך שעה ולעשות גדר שרי<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i>: ",
                    "והר\"י בר ששת האריך בתשובה סימן רנ\"א בדין דיני נפשות בזמן הזה ומה שכתבתי<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> לעיל בשם נימוקי יוסף דלא אמרינן הפקר ב\"ד הפקר אלא בב\"ד כ\"כ המרדכי פ\"ק דב\"ב דף רמ\"ד ע\"ג וכתב שם דטובי העיר בעירם הם כגדולי העיר בכל מקום והפקרן הפקר<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"3\"></i> ויכולין לתקן ולמגדר בעיר כל מה שירצו וכמו שאמרו (ב\"ב ה:) רשאים בני העיר<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"4\"></i> להסיע על קיצתן כו' ויש חולקין שם דבני העיר אינן רשאים אלא בדבר שכבר התנו ביניהם מדעת כולן אבל אם לא התנו מתחילה אין כח לבני העיר להכריח אחד מבני עירם למה שירצו וכתב שם מוהר\"ם דהא דרשאין בני העיר כו' היינו בדבר שנהגו בו מקדם או שהן באין לתקן מדעת כולן אז בדבור בעלמא נתקיים התנאים אבל לשנות שלא מדעת כולן במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"5\"></i> ולאו מיגדר מילתא היא אין שומעין להן וע\"ש ובדברי מהר\"ם פסק מהרי\"ק שורש א' וכ\"מ בפסקי מהרא\"י סימן רנ\"ג דלא אמרינן הפקר ב\"ד הפקר אלא בגדול שאין בדור כמוהו ובמרדכי פ\"ק דב\"ב ע\"ד דף רמ\"ד האריך בזה מהרבה גאונים שחולקים בזה אם טובי העיר יכולין לתקן בעיר מה שירצו ובפרט בענין מסים וע\"ש במרדכי פ' הגוזל בתרא דף ס\"א ע\"ג בשם תשובת ר\"ת דאין רשאין בני העיר להסיע על קיצתן אלא בדבר שנתקן קודם לכן אבל להפקיע ממון שלא מדעת בעלים אסור אם לא ע\"י הפקר הציבור או ב\"ד וכן אני מורה לכל שואל עכ\"ל וכתב מהרי\"ק שורש י\"ד דאפילו למ\"ד דטובי העיר יכולין לתקן מה שירצו היינו דוקא צרכי קהל אבל להפקיר ממון מחבירו שאין לצורך קהל פשיטא דלא וע\"ש גם בדברי מהרא\"י סימן רנ\"ג וכתב המרדכי עוד בב\"ב ע\"ד דף רמ\"ד דאין רשאין בני העיר לחייב שום דבר היכא דיש דיין מומחה או דם חשוב בעיר וי\"א דוקא בדבר שהוא קנס ועיין בזו בתשובת הרשב\"א סי' שפ\"ח ובתשובת הריב\"ש סי' תע\"ד שצ\"ט<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"6\"></i> ואם הוא אלם כו' כ\"כ הרא\"ש בתשובה סי' ו' כלל ל\"ב והר\"י בר ששת סי' שפ\"ו האריך בזה וע\"ל סי' ג' אם מותר לגזור בקנס למלכות: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי ריש פ\"ב דב\"מ תשובת רבינו גרשון בזה וכתב דכל מי שנתמנה על הצבור הוא כאביר שבאבירים יפתח בדורו כשמואל בדורו וכל מה שעושה עשוי עכ\"ל. וכן כתב הרשב\"א סי' תשכ\"ט דכל צבור וצבור במקומן כגאונים לכל ישראל שתקנו כמה תקנות לכל ישראל עכ\"ל ועיין טז בסימן רכ\"ח כתבתי כל משפטי תקנות וחרמי צבור. "
                ],
                [
                    " וכתב נמ\"י פרק האשה שהלך אבל הפקר ממון אפילו לעולם דהפקר ב\"ד הפקר כו' ועוד האריך באיזה דבר יכול ב\"ד לעקור דבר מן התורה. "
                ],
                [
                    " עיין באבן עזר סי' י\"א איזה מקרי קול. "
                ],
                [
                    " וכתב הר\"ן ז\"ל וה\"מ באינש דעלמא אבל צורבא מדרבנן לא אלא כסהו כלילה עכ\"ל כתבו הגה\"מ פי\"ז דסנהדרין מעשה באחד שישב לארץ להלקותו ולא בא הממונה להלקותו ופטרו והביא ראייה לדבריו וע\"ש וכל דיני מלקיות נתבארו בפ' ההוא בדברי הרמב\"ם כתב מהר\"ם מירזבורק בנימוקיו מאן דמתקנס מבי דינא מנה סופג ארבעים במאתים שמונים על כל מנה ארבעים ומהרי\"ו כתב בתשובה סי' קמ\"ד דארבעים זהובים הוא במקום מלקות ונראה דאלו הדברים לאו דינא הם שיפטור המחוייב מלקות את עצמו בממון או להיפך אלא הכל לפי ראות עיני הדיין לפי צורך שעה שקונסין הממון או המלקות יש לדון בדברים אלו. "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרמב\"ן דכל מה שעושין דרך גדר א\"צ התראה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב מוהר\"ם פ\"ח סימן מ\"ג מיהו המה יכולין לקבל טענות הבעלי דינים ולשלחם לאיזה מודה וע\"ש שהאריך בדין זה: "
                ],
                [
                    " כן פסקו הרי\"ף והרמב\"ם והרא\"ש אבל במרדכי ריש פ\"ק דסנהדרין והגהות מיימונית פ\"ב דסנהדרין כתבו דיש פוסקים כשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שהוא ב\"ד חצוף. "
                ],
                [
                    " וכתב מהרי\"ו בתשובותיו סימן קמ\"ו ולא אשכחן שום למדן בזמן הזה מומחה לרבים שידון אדם בעל כרחו כי כבר נתבטלו דיני ת\"ח כו': "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן משמע מדברי הרא\"ש שם אבל לא משמע כן מתשובות ריב\"ש שאכתוב בסמוך כתוב בת\"ה סימן ד\"ש אע\"ג דעביד דיניה לנפשיה מ\"מ אסור לעשותן ע\"י עכו\"ם אבל במרדכי סוף פרק הגוזל בתרא ע\"ב משמע דשרי וכן כתב בהגה\"א פרק המניח דאם עשה ע\"י עכו\"ם מהני מיהו אפשר דלכתחלה אסור ועיין בדינים אלו במהרי\"ק שורש קס\"א. "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש קס\"א והיינו דוקא לענין להכותו או להזיקו אבל לתפוס ממנו הדבר שגזל ממנו יכול לעשות<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> במקום דמהני תפיסתו. "
                ],
                [
                    " ור\"י בר ששת סימן שצ\"ו האריך בזה וכתב דוקא בשביל חוב ממש אסור לתפשו אבל אם חייב לו בלא הלואה או שאין צריך ליקח מידו שכך הוא אצלו בפקדון או מצאו ביד אחרים יכול למיעבד דינא ולתפשו וע\"ש וכתב הרא\"ש בתשובה כלל ו' סי' כ\"ה דכל דבר שידוע לטובי העיר או לרוב העיר שאחד מחזיק בשלהם אע\"פ שאין אחד מהן יכול להעיד מ\"מ הם בעצמן מוציאין ממנו ועבדי דינא לנפשייהו וע\"ש וכתב במרדכי פרק המוכר פירות ע\"ד בשם הר\"ר אליעזר ממי\"ץ שיש כח לקהל למשכן קודם שירדו לדון כיון דרבים נינהו ואח\"כ ירדו לדון וכן כתב המרדכי סוף לא יחפור קהל שיש להם דין עם יחיד עבור מסים נוהגים בכל הקהלות שהקהל גובים ממנו המס תחילה ואח\"כ ידונו עמו ואם לקחו שלא כדין יחזירו לו וכתב ר\"ת שהוא דין תורה כו' עד המלך כמוחזק במס של כל אחת ואחת וכל היכא דאיכא שום ספיקות ושום טענה שאינה ברורה ליחיד דפטור מן המס חשוב המלך כמוחזק עד שיברר הדבר שהוא פטור ואם יש מנהג בעיר ילך אחר המנהג ואם יש עסק שבועה ביניהם הרשות ביד הקהל לישבע או להפכה עליו דכל שעה יד הקהל על העליונה ומ\"מ חייבים לעשות לו דין דאטו משום דרבים נינהו יגזלו ליחיד עכ\"ל וכתוב בת\"ה סימן שמ\"א הא דרבים הוו מוחזקים לעולם נגד יחיד וידם על העליונה בכל דבר היינו דוקא בעסקי מסים אבל בשאר דברים לא ומיהו מוציאין משכון מן היחיד ואח\"כ ידונו עמו ואפילו בענייני מסים<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> יש פנאי לדון עמו קודם גביית המס והיחיד רוצה לדון קודם ידונו תחילה וע\"ש שהאריך באלו הדינים ומהר\"מ מריזבורק כתב דלא הוו רבים מוחזקים נגד יחיד אלא בענין מס וקודם שנתפשרו עם המלך אבל אם כבר נתפשרו לא וכתב עוד שם אם היחיד אומר שכך המנהג של קהל ורבים חולקין עליו דין היחיד בדין רבים כיון שגם היחיד בא מכח המנהג ואין דבריו נראין בזה דלעולם אין היחיד כרבים וכתב עוד שם מיהו ת\"ח הבא לפטור משום דתורתו אומנותו ויש לו דין בזו עם קהל לא נקראו מוחזקים נגד ת\"ה ואפילו משבון א\"צ ליתן כתב מהרי\"ק שורש א' הא דרבים מוחזקים נגד יחיד היינו דוקא נגד יחיד מהם שהוא בבני עירם שהוא שותפן במס אבל בענין אחר לא וכתב עוד שם הא דנוהגין לכוף המסרב לתת הטלתו ומס שלו ע\"י עכו\"ם היינו דוקא ביחיד שהם מוחזקים נגדו אבל לא בענין אחר ובשורש כ\"ו כתב שם בהפוך זה דאפילו נגד יחיד שאינו מבני עירם מיקרו מוחזקים כתב מהרי\"ק שורש י\"ז דתקנת רבינו גרשום שמותר לכוף ע\"י עכו\"ם בענייני המס שמחוייב ליתן וכ\"כ הטור לקמן סימן צ\"ו דיש לכוף בצרכי מסים וצדקה ע\"י עכו\"ם וכ\"כ שם שורש כ\"ז ומ\"מ אסורים לגרום לו שום שאר הפסד אם אפשר להם להוציא המס בענין אחר: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב בתה\"ד סימן רכ\"ד<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מ\"ק כתב דעכשיו הנוהגין לדון בע\"ש מפני ביטול ת\"ת של מלמדין אפשר דדוקא לענין ממון יש להקל משום דהפקר ב\"ד הפקר אבל בדבר איסור לא דטרידי בצרכי שבת ואינן יכולין להיות מתון בדין עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכ\"ה בהגמיי' כתב מהרא\"י בכתבים סימן ר\"ז דיש נוהגים דאם התחילו לדון קודם ניסן ותשרי קבעינן זימנא אף בניסן ותשרי ובמקום דנהוג נהוג עכ\"ל. "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ובמרדכי פרק מצות חליצה משמע דדוקא בלא כפיה וכו'<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i>: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י דאפי' יחדן לעדים מותרים לדון. "
                ],
                [
                    " בירושל' והביאו המרדכי ריש פרק קמא דגיטין אם באו לדוי לפני דיין שיודע עדות יכול לסלק עצמו מן הדין להעיד לפני אחרים כו': "
                ],
                [
                    " והביא ראיה מפ' בא סימן דאמרינן התם יש שכשר להעיד ופסול לדון לאתויי כו' לא אמר לאתויי כה\"ג ש\"מ דאין חילוק בזה בין דין לעדות ול\"נ דאף בעל העיטור לא קאמר דיש לפסלו אלא לכתחלה דלא גרע מאוהב ושונא דפסול דוקא לכתחילה וכשר בדיעבד לדעת א\"ז ולמשמעות המיימון שהבאתי לעיל אבל בדיעבד בשר ובדברי מהרי\"ק וע\"ל סוף סימן ל\"ג מדין דיינים שקבלו עליהם בני העיר אם יכולין לדון אע\"ג שהן פסולים. עוד כתב מהרי\"ק דאין ב\"ד יכול לפוסלו בשביל שהוא אוהבו של חבירו שאינו אלא מדת חסידות: "
                ],
                [
                    " וכן כתב<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מהרא\"י בכתביו סימן רנ\"ה דהמנהג דאף ב\"ד פסול מסדר להם ב\"ד כשר וכתב מהרי\"ק עוד דאין בעל דין השני יכול לפסלו בשביל שהוא אוהבו של חבירו שאינו אלא מדת חסידות וכ\"כ המרדכי שאין אדם יכול לפסול אושפיזכנו של חבירו דאינו אלא מדת חסידות שלא לדונו כו'. "
                ],
                [
                    " וע\"ש שהאריך בזה אמרינן פרק עשרה יוחסין (קידושין ע.) ההוא גברא דאמר מאן יהודה בר שויסקל כו' שמתיה רב יהודה אמרי ליה קרא לאנשים עבדים אכריז עליה דעבדא הוא כו'<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> נראה ללמד משם דהמנדה חבירו משום שזלזל בככודו יכול לדונו אח\"כ ולא מקרי שונא לכך וצ\"ע: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א בתשובה סימן תר\"ף דהמנהג בכ\"מ לדון צרכי צבור בדייני ועידי העיר ונוהגים להכשיר פסולי קורבה בדברים אלו כו' וע\"ל סוף סימן ל\"ג וסוף סימן ל\"ז מאלו הדינים כתב מהרי\"ק בתשובה שורש רע\"ט הדבר התלוי במנהג העיר א\"א בו תרי כמאה אלא אזלינן בתר הרוב וכל כה\"ג בדבר שאין צריכים עדות ממש גם לא אמרינן בדבר התלוי במנהג לא ראינו אינו ראייה אלא הוי ראייה וע\"ש שהאריך בדינים אלו: "
                ],
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל כ\"ה דאין בני העיר יכולין לדון ליחיד שיש לו דין עמהם בעסק הציבור ופשוט הוא ונראה דדוקא אם יש חלוקים וטענות עמו אבל אם ברור להם הדבר שאחד מחזיק בשלהם עבדי דינא לנפשייהו כמו שנתבאר לעיל סימן ד'. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב בנ\"י דאסור להעמיד דיין בור על סמך שימלך כל פעם בת\"ח דלפעמים לא ישאלנו ומטה את הדין וכן הוא בשבת פרק תולין (שבת קלט:) ועוד שם בפרק ההוא דינים שצריכים ליזהר בהן הדיינים וע\"ש. "
                ],
                [
                    " [בטורים דפוס ברלין לא נמצא זה]. ול\"נ שגירסת הרמב\"ם היה בספרים<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> כמ\"ש "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכמו שכתבתי לעיל סימן ז' ועיין לעיל מזה ומהר\"ר כהן האריך בזה בתשובותיו סימן כ\"ו וכתב הא דאינו אלא מדת חסידות היינו אם עשה שלא בפני בעל דין אבל בפני בעל דין ודאי אסור דבודאי נסתתמו טענותיו של חבירו ע\"י זה והאריך שם בזה: ובמהרי\"ק שורש י\"ו כתב דהני עובדי לא מיירי אלא כשמוכח שעושה לו הטובה משום שצריך לדון לפניו אבל בלאו הכי שרי והא דאמרינן האי דיינא דשאיל פסול למידן היינו דוקא שרגיל בכך אבל באקראי בעלמא לא אם לא מוכח שעשה לו בשביל הדין ולכן כתב דאין לפסול אחד מג' דיינים שהובררו לדון ואחר כך שאל אחד מהן סוס לדיין כו' וע\"ש ואמרינן פרק זה בורר במעשה דבר חמא דקטיל נפשא ורצה לכיוהא לעיניה ורב פפא היפך בזכותו וקם בר חמא ונשקיה לכרעיה וקבל עליו כרגא דכוליה שני משמע משם דבכה\"ג שרי ועיין שם באשר\"י דמשמע דוקא פטירת מס שרי<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אבל לא ד\"א וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב הרמב\"ן ז\"ל דאינו צריך הכרזה שהוא פסול אלא מעצמן הם בטלין ומיהו אם החזיר הממון דינו ועדותו קיימים שאין זה בשאר פסול שצריך הכרזה ותשובה אלא קנס שקנס חכמים שיבטלו מעשיו כל זמן שנוטל שכר עד כאן לשונו: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וכתב עוד שם אם כתב עליו הזמנה לבא תוך ל' ולא בא כותבין עליו סרבנות אע\"ג שהוצרך לילך למרחקים מ\"מ היה לו לשלוח לב\"ד לעשות התנצלותו ולבקש זמן אחר והואיל ולא עשה מיקרי סרבן כו' כתב מרדכי ריש דייני גזירות שב\"ד כתבו על א' סרבנות והוא טען שלא שמע דאינו נאמן דמעשה ב\"ד יש לו קול ע\"ל סימן צ\"ו וסי' קכ\"ד אם מזמינים נשים יקרות או ת\"ח וכיצד דנין אותן: "
                ],
                [
                    " וכתב בנ\"י פרק אלו מגלחין דף שע\"ה ע\"ג ואם יש בהן מומחה צריכים לחלק לו כבוד להזמינו בשם המומחה כו': "
                ],
                [
                    " כתב הכלבו סימן קי\"ו חרם רבינו גרשום אדם המזמין חבירו לדין וחבירו מסרב אינו יכול לבטל התפלה אא\"כ הזמינו ג\"פ רצופים ואין יכול לבטל התפלה רק בב\"ה שהוא הולך שם להתפלל אבל אם ביטל שם ג' תפלות רצופים יכול לבטל בכל בתי כנסיות ואין לבטל תפילות של שבת וי\"ט אא\"כ ביטל ג\"פ אמנם בענייני הקהל יכול לבטל מיד וכל מקום שנראה שהיה שם אדם גדול היה שם ב\"ד ומסתמא יש חרם זה ודנין אותה כן ועיין שם שהאריך עוד בזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " מיהו מהרי\"ו כתב בתשובותיו הא דבזמן הזה אין מוחין על כך בעוברי עבירה משום סכנה בדבר: "
                ],
                [
                    " ולא מצאתיו שם כי הגהות כתבו שם שאם סלק עצמו קודם לכן אין השנים יכולין לגמור הדין הואיל והתחילו לדון בשלשה ולזה דוקא קאמר קודם שידע להיכן הדין נוטה דאם ידעו תחילה להיכן הדין נוטה אפשר דמותר לגמור אחר כך בשנים אבל לענין סילוק אימא לעולם דאף אח\"כ יכול לסלק את<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> עצמו: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן כ\"ה אם קבל קנין על הפשרה וטעה מה דינו "
                ],
                [
                    " ומשמע דאם לאחר ששמע הפשרה אמר בפירוש אני מוחל לך לד\"ה א\"צ קנין: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי בשם אבי העזרי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " בתשובת מהרי\"ו סימן י\"א דאם השנים יכולין להשוות עצמן אין צריכין לברר הג'<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וכן נוהגים לפעמים וכתב הרמב\"ן ז\"ל בפירושו לתורה פ' אלה הדברים דאפשר דיכול בעל דין לומד אני אברר שנים ותברור אתה שנים אחרים והם יבררו עוד אחד ויהא הדין נגמר בחמשה ויותר כמו שאמרו אינו דומה דין הנגמר בה' לדין הנגמר בי' ואף על פי שנ' כופין האדם לדון בעל כרחו היינו כשאינו רוצה לקבל עליו הדין אבל רוצה לברור יותר בורר וכו'. "
                ],
                [
                    " ועיין בי\"ד סימן רל\"ב גבי נדרי אונסין מי שמסר מודעא תחילה ובירר בוררים ובא לפניהם בחרם ואחר שטענו רוצה לחזור ואמר כי אונס היה כדי שלא יכפור לו בעל דינו במה שהודה לפני הבוררים דאינו יכול לחזור וע\"ש כתבתי בתשובה בזה: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י ריש זה בורר ע\"כ וכתבו האחרונים ז\"ל ועוד דכיון שזה בוררו מעיין יפה ואפילו כשרואה שיתחייב בדין אינו ממהר לפסוק הדין כנגדו אלא ממתין שמא יתברר הדבר יותר ויוכל לזכותו בדין וכן עושה השני ומתוך שאינן ממהרין לפסוק יוצא הדין לאמתו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכתב עוד דאם נזדמן דרך למלוה למקום בית דין הגדול דבלאו הכי הולך שמה צריך לדון עמו במקום הוועד וכן הוא בתשובת הרמב\"ן סימן מ\"ז: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י סוף פרק זה בורר בשם האחרונים ז\"ל דאם התובע רוצה לדון לפני ערכאות והלוה אומא לדון כאן לפני הדיוטות אפשר דשומעין לו דערכאות עדיפי טפי מהדיוטות הואיל ורגילין לדון אבל אם טוען הלוה לילך לפני ערכאות אין שומעין לו עיין לקמן סי' זה באיזה ערכאות מיירי כ' מהרי\"ק שורש צ' דאין כופין לילך למקום הוועד אלא כשהוא בארצם אבל לא כשהוא בארץ אחרת כל שכן שאין לנו בית הוועד בזמן הזה כמו שכתב א\"ז ואכתוב דבריו בסמוך. "
                ],
                [
                    " כן כתב הרא\"ש סוף פרק זה בורר ובנימוקי יוסף כתב דיש חולקים בזה ומהרי\"ק שורש צ' דבזמן הזה אין לעשות מעשה לכוף לנתבע בשאר טענות וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ומהרי\"ק שורש כ\"א כתב דבזמן הזה אין התובע יכול לומר לב\"ד קא אזלינן כו' ובשורש צ' כתב ואפילו במקום דיכול לומר היינו דוקא כשהוא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> הולך ג\"כ<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> אבל אם התובע הולך בלאו הכי שמה אין יכול לכוף לנתבע לפזר מעותיו מאחר שאינו מזיק לתובע כו' וע\"ש: "
                ],
                [
                    " בן שיש לו דין עם אביו או אמו צריך לילך אחריהן אע\"פ שהוא הנתבע כמו שכתבתי בי\"ד סימן ר\"מ וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב אבי העזרי אם רוצה לתת לו יציאתו ואחריות הדרך יכול לכופו ורפיא בידו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י ריש ז\"ב וכתב דאם הם דחוקים בשוה הולכים אחר הגדול וכן הוא בירושל'. "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פ' ז\"ב בראש הפרק ובסופו וכן הוא בהגהת אשירי שם וע\"ש וכ' ב\"י ותמיהני על רבינו שדחה דברי הסמ\"ג שהביא דאיה לדבריו משמע דס\"ל דנקיטינן כדברי ספר המצות ובנ\"י ריש זה בורר משמע דס\"ל כדברי הטור דכתב בשם האחרונים ז\"ל אפילו אם ב' הבתי דינים שווין אין יכול לדחות מאחד לחבירו רק המלוה משום דעבד לוה לאיש מלוה משמע דמגדול לקטן שום אחד אינו יכול לדחות עוד כתב שם<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דאם אחד רוצה לדון לפני הדיוטות והשני דוצה לדון לפני ערכאות ערכאות עדיפי דנאמנין בין ללוה בין למלוה עכ\"ל והני ערכאות לאו בשל עכו\"ם איירי אלא הדיוטות הממונים לדון כן מוכח שמה וכתב מהרי\"ק שורש א' דבר פשוט שאין התובע יכול לכוף לנתבע שילך חוץ לעירו לדון עמו אלא התובע צריך לילך אחר הנתבע ואפילו היו יותר גדולים במקום התובע ועשו תקנה על זה לא מהני וע\"ש כ\"כ בת\"ה סימן ש\"ה דכן המנהג דאפילו היה לנתבע פקדון בעיר התובע או בעיר אחרת אינו יכול לעכב ולעקל פקדונו אלא צריך לילך אחר הנתבע ולתבעו בב\"ד שלו והאריך בזה שם דמשמע שם שאם הוא בענין שיכול לעקל מעותיו כגון שידוע שלא יוכל להביא בעל דינו לדין אז צריך הנתבע לבא ולדון עמו במקום הפקדון וכן הוא בפסקיו סימן ס\"ד וע\"ש באיזה עניין יכול לעקל מעותיו ובמהרי\"ק שורש ק\"ט משמע דנשתרבב המנהג לעכב מעות הנתבע בכל מקום שנמצא אבל אין נותנין אותו לתובע אלא מודיעים לנתבע ועיין בזה לקמן סימן ע\"ח וסימן ק\"ה: "
                ],
                [
                    " ותו דליכא לנו עכשיו מקום וועד וכן השיב רבי שמשון משנץ לרבי יעקב מקינון ז\"ל וז\"ל חרם של מנהג ב\"ד הגדול שהיה בעירנו אודיעך שאין אחד יכול לומר לב\"ד הגדול או למקום הוועד קאזילנא א\"ל בזה יוכל לדחותו שלא יטעון עד יום ג' אבל בדיינים בוררים להם לאלתר זה בורר וזה בורר ואם אכסנאי מזמין לאחד מבני העיר או שניהם אכסנאים צריך לדון עמו מיד ולא יוכל לדחותם עכ\"ל וכ\"כ מהרא\"י בפסקיו סימן ס\"ה דכל מקום דיש ב\"ד בעיר וקבלו עליהם בני העיר אין אחד יוכל לומר שרוצה לדון חוץ לעיר אף ע\"פ שחשובין יותר במקום אחר והמנהג שכל השייך לבית החיים שלהם שייך לאותו ב\"ד עכ\"ל שם ועוד האריך בדינים אלו סימן ס\"ג וסימן ס\"ד וסימן פ\"ז כתב דבאלו הדינים אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י דווקא במקום דאיכא לחשוד אבל היכא דליכא חשדא אם היה מלגלג על הדין לא מודעינן ליה טעמא דדינא ואדרבה משמתינן ליה כגברא דמפקר בב\"ד עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וצ\"ע<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דבעובדא דרב ענן פרק שני דייני גזירות (כתובות קה.) משמע דדין ת\"ח קודם אפילו לדין יתום: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ס\"ה. "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ס\"א בשטרות ישינים. "
                ],
                [
                    " וכ\"כ תשובת הרשב\"א סימן אלף קמ\"ז וכתב דכן עשה הרמב\"ן ז\"ל שקרע שטר פרוע בידיו וע\"ש כתב מהרא\"י בפסקיו סימן ר\"ס האריך על אשה שתפסה ממון בעלה לאחר מותו והיתה מוחזקת בממון שלא כדין כי היו אומדנות מוכיחות שהיו פקדון ביד בעלה וגזר שלא תנשאי לאיש עד שתתברר וגזר חרם על איש הנושאה או המדבר לה שידונה קודם לזה והביא שם ראיות לדבר שיכולים לגזור בזה וע\"ש. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי ס\"פ ז\"ב ע\"א דפורע חובו מיד ואח\"כ אם יש לו ראייה יסתור הדין ויחזור לו ואפילו בקטנים דלאו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בני ראייה נינהו אפ\"ה דינא הכי. "
                ],
                [
                    " ע\"ל סימן צ\"ח: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סימן ע\"א<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שאין נותנין חרם סתם על מי שיודע עדות כו' וע\"ש כיצד עושים וע\"ל סי' נ\"ח אם חרם כזה חל על הקרובים ופסולים ושאר חילוקים בזה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i>: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב בנימין זאב סימן תי\"ח וז\"ל אעתיק לך תשובת המרדכי וז\"ל קבלה מפי הגדולים עשיר מוחזק<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מוציאים אותו ממקומו לדון בעיר אחרת וכן עשו ר\"ת ור\"ש מעשה בעיר טרווי\"ש שהוציאו פרנס אחד לדון בעיר אחרת ואני ראיתי גם כן הוציאו לר' יצחק לצאת מעיר אליצ\"א ולדון בב\"ד אחר אף על פי שב\"ד שבאליצ\"א היה קדום מאד ונקברו בה גדולים עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ונ\"י כתב סימן כ\"ח ומצאתי במרדכי ישן דאם ישבו מתחלה מותר והא דאמרינן צריך עמידה היינו אם התחילו לעמוד<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אסורים לישב ולא נראה כן מדברי שאר הפוסקים וכתב הריב\"ש בתשובה סימן רס\"ד דעמידה ע\"י סמיכה מקרי שפיר עמידה לענין זה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב הר\"ן פרק שבועת העדות דף שי\"א ע\"א דמותר לעמוד בפני ת\"ח שבא לדון וליכא בזו משום מסתם טענותיו שהכל יודעים שחייבים לעמוד לפני ת\"ח וע\"ש אימת יכול לעמוד לפני אשת חבר: "
                ],
                [
                    " בתשובת מהרי\"ל סימן קצ\"ה הא דאסור לשמוע דבריו היינו שהדיין יודע שהוא יהיה דיין בדבר ובעל דין הב' יצטרך לעמוד לפניו לדין אבל יכול א' לשמוע קבלת ב\"ד אם אינו יודע שיהיה דיין בדבר ואם אח\"כ יוצא הב' לדון לפניו הרשות בידו וע\"ש בתשובת הרד\"ך סי' כ\"ו כתב אינו מן הנכון לכתוב פסק דין אם לא ישמע דברי שניהם אפילו לכתוב הודאה לדעתו לאחד מבעלי דינין אע\"פ שאינו פוסק: וכתב המרדכי ז\"ל תקנות הקהלות שתיקן ר\"ש מווין עם גדולי ארץ כל רב שיפסוק דין בלי שמיעת ב' בעלי דינין אלא כשיבא אחד אצלו ויאמר תשמע דברי וכתב לי הנראה בדעתך ויכתוב הדיין ההוא לא ידון שום דין עכ\"ל עיין בכ\"ז סימן קכ\"ו דמשמע שם דמקצת גדולים כתבו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בדרך א\"כ הוא ע\"ש ומיהו נ\"ל שאינו נכון וכ\"מ מפסקי מהרא\"י סי' רצ\"א ובכמה מקומות וכ\"כ ב\"י תשובת הרשב\"א וז\"ל ואיני רוצה לכתוב במה יתחייב או יפטור שמא מתוך מה שאכתוב ילמדו לשקר עכ\"ל ש\"מ דאיכא למיחש להכי וכ\"כ הריב\"ש סימן קע\"ט דאין לעשות כן משום שמא מתוך טענותיו ילמדו לשקר ועוד דאח\"כ יבוא חבירו ויאמר בדרך אחר ויצטרך לכתוב בדרך אחר ואיכא לעז בדבר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב ריב\"ש סי' רצ\"ח<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> א' מבעלי דינין שהביא טענותיו מסודרים בכתב והשני משיב שאין לב\"ד לקבל טענות בכתב הדין עמו לפי שאין להטריח חבירו לקחת טופס מטענותיו ולהשיב עליהם מתוך הכתב ועוד שיש לדיינים לשמוע הטענות מפיהם דמתוך דבריהם ילמדו להבין מי הטוען אמת או שקר ולא שיבואו בטענות מסודרות מפי אחרים כאשר בודה מלבו ליפות טענות של שקר בתיקון הלשון ולכן ישמעו הדיינים הטענות מפיהם עכ\"ל. כתב נ\"י פ' גט פשוט דהטוען בכתב אינו יכול לחזור ולטעון אפילו לא הוכחש בעדים ונותן אמתלא לדבריו לא מהימן וע\"כ אין לכוף ולטעון בכתב וע\"ל סימן י\"ג ונראה מדבריו דאם ב' בעלי דינין רוצין לטעון בכתב הרשות בידן וכ\"מ לעיל סימן י\"ז בתשובת הרשב\"א וכ\"ה המנהג כתב מהר\"י וויי\"ל סימן כ\"א אם א' מבעלי דינין רוצה לטעון בל' אשכנז והב' אומר שאין המורשה שלו יודע לטעון בל\"א אין יכול לכופו לטעון בל\"א אם לא שהיתה תקנה בעיר לטעון בל\"א ואם המורשה שלו אינו יודע ישכור לו מורשה אחר: "
                ],
                [
                    " וכ\"ה שם במרדכי והביאו התוס' ראיה מן הגמרא מדגרסינן פ\"ק דב\"ב רוניא אקיף לו רבינא מד' רוחותיו א\"ל הב לי אגר נטירא לא יהיב ליה אתא לקמיה דרבא א\"ל זיל פייסיה במה דאפייס ואי לא דיינינא לך כרב הונא כו' נראה ללמוד מזו דאם בעל דין תבע חבירו בדבר מועט וראה הדיין שחייב לו יותר ע\"פ הדין שאין צריך לפסוק לו רק כפי מה שתבעו ואם פסק לו יותר ממה שתבעו הוה טעות כדין והדין חוזר כ\"כ<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ריב\"ש בתשובות סימן רכ\"ב וכתבתי לקמן סימן כ\"ה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הריב\"ש סי' רל\"ה אין ספק שבדיני ממונות אין מקבלין עדים אלא לאחר שהשיב הנתבע לתביעת התובע לפי שאולי יורה הנתבע ולא יהא צריך עדים ואטרוחי בי דינא לא מטרחינן עכ\"ל. "
                ],
                [
                    " וכנ\"י פרק א' דיני ממונות דף רע\"ד ע\"ב דטוב<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שיתחילו למנין מן הצד אף בדיני ממונות: "
                ],
                [
                    " כתב נ\"י ד' רע\"ד ע\"ב דוקא לענין דיני נפשות או ממון רב ותלמיד אינם נמנים לשנים<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אבל לענין טהרה וטומאה ולאיסור והיתר נמנים לשנים אע\"ג דצריך אף לסברתם כו'. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב נ\"י פ' הגוזל בתרא דף ל\"ז ע\"ב בשם רב פלטוי גאון אדם שנתחייב לחבירו בב\"ד ועבר על גזירת ב\"ד כותבין לקהילות ישראל פלוני גזרנו עליו דין וסרב ולא השגיח והחרמנו אותו שלא יתפללו עמו בי' ולא יזמנו עמו ולא ימולו לו בן ואל יקברו לו מת והוציאו בניו מבית הספר ואשתו מבית הכנסת עד שיקבל עליו הדין וזו מיקרי פתיחא עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " אבל אם לא אמר תחילה שאין לו ראיה יכול לומר קרבו פלוני ופלוני והעידוני אע\"ג שכבר נתחייבו בדין מאחר שלא שאלו הב\"ד תחילה ואמר אין לי וכ\"כ הרא\"ש כלל ו' וכלל י\"ו סימן י\"ט דאם לא שאלו הב\"ד אם יש לו טענות וזכיות אחרים יכול לטעון אח\"כ עוד טענות' או זכיות או להביא ראיות לסתור הדין וע\"ש. "
                ],
                [
                    " וב\"י דחה דברי הרא\"ש ומדברי כולן נראה דאם היה גדול בשעת מיתת מורישו דינו כשאר גדול וכ\"פ המרדכי סוף פרק ז\"ב ע\"א ופ' חזקת ד' רמ\"ה ע\"ג בתשובת מהר\"ם והיא במיימון ס\"ס שופטים בב\"י סימן י\"ב ב' תשו' שבסוף ס' חזה התנופה ראובן ושמעון שבאו לדין ויצא אחד מהן זכאי ושוב חזר בעל דינו ותבעו בפני ב\"ד אחר אינו זקוק לו לירד עמו לדין ולא להשיב על טענותיו וגם אין בית דין רשאי לשמוע דבריו כלל אחד שכבר יצא זכאי מב\"ד הראשון: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ המרדכי ריש סנהדרין דוקא קנו מידו דבלא קניין לאו כלום הוא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ולכן אם קבעו לו הב\"ד זמן להזמין חבירו וקבל עליו שאם לא יזמינו עד הזמן המוגבל שוב לא יזמינוהו אם לא קבל קנין לאו כלום הוא וכן הוא בתשובת הרשב\"א סימן תתצ\"ט וע\"ל סימן ר\"ז בדיני אסמכתא: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי ריש ז\"ב בשם הרמב\"ם ודוקא שלא נודע שטעו אבל אם נודע שטעו יכול לחזור בו דלא עדיף מפשרה דיכולין לחזור<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אף לאחר שהגידו הפשרה אם לא קנו מידו אע\"ג דקבלינהו עליו לפשרה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> וה\"ה כאן אע\"ג דקבלינהו עליו לא קבלינהו לענין<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"3\"></i> אם טעו דלא מיקרי דין וא\"ת וא\"כ דלא טעו קודם ג\"ד למאי נ\"מ יוכל לחזור וי\"ל דיוכל לחזור ולטעון בענין אחר או נותנים לו זמן מב\"ד השני כי הראשון אינו כלום מאחר שחוזר ותשובה היא בתשובת מיימוני סוף ספר שופטים וכמ\"ש ב\"י ע\"ש: "
                ],
                [
                    " ומסיים שם אלא ה\"ה צא תן לו אבל חייב אתה ליתן לו לא מיקרי גמר דין אלא רצונם לומר אנו רואים שהחיוב עליו לשלם אבל לא נתברר לגמרי ולכן לא מיקרי גמר דין וע\"ש והמרדכי כ' ריש ז\"ב דאם אמרו פלוני<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> חייב שבועה מקרי ג\"ד וזהו כדעת הטור וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן כ\"ד<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מת יכול לחזור אחר קבלת קנין. "
                ],
                [
                    " וכ\"ה במרדכי ר\"פ יש נוחלין ודוקא שגמרו הדין קודם שחזר בו אבל קודם גמר דין יכול לחזור עכ\"ל. "
                ],
                [
                    " ע\"ל סימן רמ\"א אם מחל השבועה איזה לשון מיקרי מחילה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סימן קל\"ח פי' שודא דדייני: "
                ],
                [
                    " ועיין בזה נ\"י ריש סנהדרין: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " אבל אם היה שמעון נאמן נזקקין לו תחלה מכח מיגו ולקמן סימן ע\"ב יתבאר בעז\"ה כל חילוקי דין זה: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי ריש ב\"מ משמע דאף אם התובע<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מודה לנתבע אפ\"ה דינא הכי וע\"ש: "
                ],
                [
                    " במרדכי ריש פרק שור שנגח את הפרה עוד פירושים אחרים בדין נזקקין לתובע תחלה ואחד מהן<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שהתובע יטעון<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> דבריו תחלה ואי זיילי נכסי נתבע משום זו דיוצאים עליו קולות שהוא חייב יטעון הוא תחלה כדי שיסברו העולם שהוא התובע. "
                ],
                [
                    " ונ\"י כתב דפי' נזקקין לתובע תחלה אם התובע מבקש שלא יגמרו עכשיו הדין או שחייב הנתבע לישבע לא יוכל לומר הנתבע שלא ישבע אם לא עכשיו אבל אם זיילי נכסי משום זו נזקקין לנתבע וכ\"כ בנ\"י ס\"ס כ\"ב בשם תשובת הרשב\"א דאפי' קבלו קנין לדון בפני ב\"ד וטענו בפניהם יכול התובע להסתלק ולומר לא אדון עכשיו ואפי' מסר שטרותיו לב\"ד להראות זכיותיו ואי זיילי נכסי הנתכע משום זה נזקקין לנתכע וצריך לדון עכשיו. "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת מיי' ס\"ס משפטים שהאריך בדין נזקקין לתובע כתב מהרי\"ו סימן קמ\"ז אחד שתבע לחבירו ולא רצה להשיב לו ואח\"כ חזר הנתבע ותבע את התובע מחמת דברים אחרים גם הוא א\"צ להשיב לו הואיל והוא היה התובע ראשון עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ונ\"י כתב ריש סנהדרין<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דיש חולקים דס\"ל דמהני קבלתו ואפי' טעו אין חייבים לשלם. "
                ],
                [
                    " אבל הרי\"ף כתב כסברת הרמב\"ם, והמרדכי פרק אחד דיני ממונות ונ\"י שם האריכו בדין זה ע\"ש "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי בשם מוהר\"ם ס\"פ מי שהיה נשוי ע\"א וכתב מהרי\"ק שורש קמ\"ט מיהו אם רבים חולקים על היחיד ליכא למימר קים לי כיחיד דלא גרע מהיכא דסוגיא דעלמא אזלא כאידך: "
                ],
                [
                    " כ' המרדכי סוף כתובות דף קמ\"ט ע\"א וז\"ל מצאתי מהר\"מ היה רגיל לפסוק היכא שגדולים חולקים בדבר אי תפיש א' לא מפקינן מיניה דיכול לומר לזה שכנגדו אייתי ראיה שהלכה כזה שפסק כנגדו עכ\"ל וכ\"כ שם פרק נערה שנתפתתה אבל בתשובת מהרי\"ק שורש צ\"ד כתב דלא יכול למימר קים לי כפלוני אם לא בנדוניית התנים שמתה אשתו אם חוזרת או בפסקים שפסקו אחרונים וע\"ש ובשורש קמ\"ט כתב דבאיסור והיתר כלל ליכא למימר קים לי כפלוני כו' כתב המרדכי פ' נערה שנתפתתה שפסקינן בכל מקום כרב אלפס רק במקום שהתוס' חולקים עליו וכ' פ' הכותב במקום שהשערים חולקים עם הספר פוסקים כדברי הספר כי עשו הספר באחרונה ובהנחות תשובת מיימוני סוף ספר משפטים כתב ז\"ל שוב קבלנו שאותו מייסד השערים היה בן בנו של רי\"ף שעשה החיבור כי זה היה שמו רבי יצחק בר יעקב ובעל השערים נקרא ר' יצחק בן ראובן עכ\"ל וכתב מהרא\"י בפסקיו סי' רמ\"א דאין כח ביד אחד בזמן הזה לחלוק להקל בדבר שהחמירו בו החבורים שנתפשטו ברוב ישראל אא\"כ יש קבלה בידו שאין נוהגין כאותו החיבור ע\"ש עוד כתב סימן רל\"ח דתלמיד יכול לחלוק על רבו כדרך שכתב הרא\"ש אם היה לו ראיות ברורות כו' כתב הריב\"ש סי' רכ\"ז ראוי לסתור דינם מפני שלא עיינו בתביעת ראובן ונתנו לו יותר ממה שתבע אע\"פ שיכול לחזור בו קודם גמר דין מ\"מ מאחר שלא חזר לא היה להם לפסוק אלא כפי מה שתבע כו' ועיין במהרי\"ק שורש י': "
                ],
                [
                    " כתב נ\"י ריש סנהדרין דאחר קניין פשרה לא מצינו למיטען קנין בטעות עשיתי אבל פשרה שעושין מפני שאין לו שטר או ראייה ואח\"כ מצא הראיה ההיא וודאי קנין בטעות היא ויכול לחזור עכ\"ל ועיין במשרים נט\"ו ח\"ג מדין פשרה בטעות כתב מהרי\"ק שורש קי\"א א' שנתפשר בחלק ירושתו בדבר מועט כי אמרו לו שלא היו נכסיו מרובים ואח\"כ נודע לו שהוא בכפליים הוה פשרה בטעות כב\"י סימן מ\"ב בשם תשובת הרשב\"א ראובן שהיה לו דין עם שמעון ולוי עשה פשרה עם לוי וכו': "
                ],
                [
                    " וכתב בתשובת הרא\"ש כלל ס\"ח סימן ה' למה ששאלתם לפסוק דין שכבר נפסק בי דינא בתר ב\"ד לא דייקי כו' אמנם אם יש בדבר סתום שצריך פירוש או הוסיפו בטענות אחרות מה שלא טענו לפני פסק הדיינים ויחזירו הטענות יבאר הדין כל הצורך עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב בת\"ה סימן ד\"ש דאף דבר דמותר למיעבד דינא לנפשיה מ\"מ אסור לכופו ע\"י עכו\"ם וע\"ש. וכתב מהרי\"ק שורש קנ\"ד אם עבר אחד והלך לפני דייני עכו\"ם צריך לסלק יד עכו\"ם מעליו וידון לפני דייני ישראל עכ\"ל וע\"ש שהאריך בזו גם בשורש א' האריך בזו וכתב בשם המרדכי מגוזל קמא דאפי' אין עושה שום מעשה רק כופהו בדין עכו\"ם שיעמוד בדין ישראל ראוי למתחו על העמוד כו' וע\"ל סימן שפ\"ה מי שהלך בערכאות מחמת שהכהו אם יש לו דין מסור: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש א' דאין כח לשום דיין לתת כח ללכת בערכאות של עכו\"ם כל זמן שהנתבע רצה להיות ציית דין ופשוט הוא: "
                ],
                [
                    " והמדקדק בתשובת המרדכי יראה שאינה שייכה לכאן כלל כי התם מסרו זה את זה ולכן פסקו להם בדין ישראל אבל לענין הדין אפשר לעולם דאין נזקקין וכדברי מהרי\"ק כנ\"ל וז\"ל מהר\"ם מריזברג בנימוקיו וע\"ד ההכאות אם הפסיד המכה בד\"ג אז אין להענישן טפי דבתרי קטלי לא קטלינן ליה ואם לא הפסיד ע\"י קבלותו אז יעשה לו דין עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וע\"ל סימן י\"ו דמשמע דהחרם חל על הבעל דבר וכתב מהרי\"ו סי' צ\"ה דבדין יתומים אין משגיחין בעדות קרובים<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> כלל וע\"ש עיין בי\"ד סימן רל\"ב מלך שצוה לתת חרם אחר עדות אם צריכין להגיד מחמת החרם כתב מהרי\"ו סימן מ\"ב דאם שום עד אמר שאינו רשאי להגיד עדות מחמת שקיבל עליו בסוד שלא לגלות הדבר אז<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> בעלי דינים יתירו לאותו עד לגלות הדבר עכ\"ל. "
                ],
                [
                    " והג\"מ פ\"ר דה' עדות דוקא במקום דאיכא שבועה אבל בדבר עון שאין ראוי להשביעו לא יעיד עליו ואם העיד לוקה משום דהוציא שם רע לחבירו כדאמרינן בפסחים (קיג.) טוביה חטא וזיגוד מנגיד אבל לאפרושי מאיסורא שריא כדאמרינן בקידושין (סו.) במעשה דההיא סמיא דאמר אשתך זנתה כו' וכתב במישרים נ\"ב ח\"ב הרואה דבר עבירה חייב להעיד לקיים ובערת הרע מקרבך עכ\"ל ונראה דמיירי שהיו ב' עדים או לאפרושי מאיסורא אפילו אחד אבל בלא\"ה א' לא יעיד כמו שכתבתי: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הריב\"ש סימן קנ\"ג דלא היה מנהגו להשביע העדים אלא כשבאו להעיד על דבר עבירה דאז איכא למיחש דמיראה לא יעידו ואף העדים רוצים בכך כדי שלא יקפידו עליהם בעלי הדבר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובהגמ\"י פ\"א דעדות דאפילו לא משביען חייבים להעיד אם יודעים לו ערות כו' וכ\"כ הרשב\"א סימן תרנ\"ח וכ\"כ התוס' ר\"פ הכונס ע\"כ התוס' והביאן ב\"י ודוקא שתובעין בב\"ד דשם אם לא יגיד שוב לא יכול לחזור ולהעיד וע\"כ חייב להגיד לו אבל חוץ לב\"ד אין לחוש כיון דיכול לחזור ולהגיד לו עכ\"ל עיין לקמן סימן נ\"ב תשובת הרא\"ש דאין לתת חרם אחד עדות על א' שפסול לשבועה או כדומה אלא אם יודעים עדים יבואו ויעידו וב\"י כתב בשם תשובת הרשב\"א דיכול ליתן חרם ע\"ז וע\"ל סימן צ\"ב<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וכתב הר\"ן פרק שבועת העדות ד' שי\"א ע\"א שיכול אדם להשביע את חבירו מן הספק אם יודע לו עדות אם לא וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בזו בתשובת מהרא\"י בפסקיו "
                ],
                [
                    " ובהגהות מרדכי דקידושין דף ע\"ג וע\"ד האריך בזו בחשובה וכתב דבדיני ממונות הוא הלכה מפי הגבורה להכשיר עדות בכתב כמו בשאר עדיות ע\"פ וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי ריש ד' אחין ובהגהות שם פרק האשה שהלכה כר\"ת וכ\"כ נ\"י בשב התוספות פ\"ב דכתובות ופ\"ג דיבמות שכתב ר\"י דנוהגין כר\"ת ובתשובת ריב\"ש סימן ר\"י כתב עדים שכתבו טופס השטר בפנקס כדי שיכתוב השטר בנוסח ההוא אין דנין ע\"פ אותו הטופס דלא הוי כמי שכתבו עדותן בפנקסן לזכרון דברים בעלמא ולא דנין ע\"פ אותו עדות דהוה מפיהן ולא מפי כתבן ולא דמי לשאר שטרות שנמסרו ליד בעלים שחתימתן הוה כאילו נחקרה עדותן בב\"ד ואף אם לא נמסרו ליד בעלי הדבר הואיל וחתמו ע\"מ למסור אבל כתב שעושין העדים לעצמן לזכרון אע\"פ שחתומין בו כיון שלא נעשה לשם שטר הוי כפנקס בעלמא ואין גובין בו דהוי מפי כתבם עכ\"ל ועיין בסמוך בדברי התוס' שאכתוב שמשמע שלא כדברי הריב\"ש ועיין למטה וכן הוא לקמן סימן ס\"א מתשובת הרא\"ש שלא כדברי התוס' וב\"י כתב לקמן ס\"א דהרשב\"א כתב בתשובה כריב\"ש: "
                ],
                [
                    " ומשמע אי כתב בסדר השטר הוי מעידין על זה ודלא כדברי הריב\"ש שכתבתי בסמוך ונראה דר\"י לטעמיה אזיל דס\"ל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> כר\"ת דמותר להעיד מפי כתב ולכן אי הוי בסדר השטר הוי כשר אבל ריב\"ש כתב לסברת הרמב\"ם ורש\"י דס\"ל דאפילו כתב פסול דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ולכן אפילו נכתב כסדר השטר פסול כל זמן שלא נכתב לשם שטר ממש ובתשובת הרשב\"א סימן אלף כ\"ט דכל שטר שלא ניתן לכתוב ואיכא למימר שהעדים טעו וכתבו שטר שלא כדין אין דנין ע\"פ אותו שטר דהוי מפי כתבם אלא צריכים להעיד עדותן ע\"פ וכ\"כ שם סימן אלף רי\"א וע\"ש כתב מהרי\"ו בתשובותיו בשם מוהר\"ם הא דאינו יכול להעיד בשאינם זוכרים היינו דוקא בע\"א אבל ב' עדים החתומים על השטר יכולין להעיד אע\"פ שאינן זוכרין מעצמן ואע\"פ שהשטר פסול ולא משמע כן מדברי הרי\"ף והתוס' פ\"ב דכתובות וע\"ל סימן מ\"ו מדין זה וע\"ל ריש סימן ל\"ה כתבתי מדין זה. "
                ],
                [
                    " כתב מהרא\"י ז\"ל בפסקיו סי' קע\"ה מדברי ראב\"ן שמעינן שמקילינן בדבר היכא דאיכא צד וטעם להקל לכן היכא דידעינן שאם יגבה העדות בפניו יתעכב קבלת העדות ע\"י כוחות ואלמות אם ידוע זה מקבלין עדות שלא בפניו וכתב עוד סימן קע\"ז היכא דאיכא למימר דהעדים יראים מלהגיד לו בפניו יגידו שלא בפניו וכ\"מ קצת מתשובת הרשב\"א שכתב כסימן זה וצ\"ע פרק המפקיד ופרק ב' דכתובות בעובדא דמרי בר איסק דהאלם צריך להביא עדים כמבואר לעיל ריש סימן זה ולא אמר ליה שיעידו העדים שלא בפני האלם ואפשר דשם היו יראים להגיד אפילו שלא בפניו א\"נ דאם אפשר לכוף האלם שהוא יביא העדים עדיף טפי ומצאתי הגה\"ה במרדכי בדפוס החדש וז\"ל תקנת הגאונים כשמקבלין עדים מקטטות ומריבות שאין לעדים להעיד בפני בע\"ד כדי שלא יעשו זע\"ז קטטות כשישמעו עדותן גם הדיינין לא יגלו עדותן שקיבלו לבעלי דינים כדי שלא ילך בעל הדין ויתקוטט עם העד אבל על עסקי ממון מקבלין בפני בע\"ד עכ\"ל הגהות ונראה דלא מיירי הג\"ה זו אלא בדבר שדנין ב\"ד כדי להשקיט קטטות ומריבות או משום לעשות שלום מותר לקבל עדות שלא בפני בע\"ד ולקנוס החייב בדרך קנס אבל לדון בין ב' בעלי דינים לא נראה שתיקנו בזו הגאונים לקבל עדות שלא כדין ואם תיקנו לא נתפשטה תקנתן ואין לסמוך בזו על דברי יחיד נגד כל הפוסקים כנ\"ל: "
                ],
                [
                    " ונראה דהרשב\"א וראב\"ד לטעמייהו אזלי דס\"ל כדעת י\"מ דס\"ל דאם הוא אונס א\"צ לשלוח אחריו כמ\"ש ודלא כדברי הרא\"ש אבל לדעת התוס' ורא\"ש לא מקבלין בכה\"ג והו\"ל לב\"י לפרש כתב מהר\"מ פדווא\"ה סי' ע\"ג בשם רבינו ירוחם דאי גבו עדות שלא בפניהם ונאנסו העדים אח\"כ או שכבר הלכו למד\"ה דנין ע\"פ אותו עדות וא\"כ אם גבו עדות שלא בפניו ודנו כבר על אותו עדות מודה ריב\"א דכשר: "
                ],
                [
                    " וכתב הרשב\"א בתשובה סימן אלף כ\"א דמקבלין עדים ממחזיק קרקע ומביא ראיה לפני ב\"ד על חזקתו אע\"פ שאין המערער לפנינו וע\"ל במישרים נתיב י\"א ח\"ב: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ודלא כהר\"ן שכתב בפ' שבועת העדות שקרוב הדבר דמאין אנו יודעים ליודעים אנו לא מיקרי חוזר ומגיד ומ\"מ נראה דאם נתנו טעם לדבר דמה אמרו תחלה אין אנו יודעין יכולין להעיד אח\"כ וכ\"מ מדברי הרמב\"ם פ\"ג דעדות ודברי רבינו שכתב שאין יכולים לחזור ולהעיד אח\"כ דבר שסותר עדותן הראשונים משמע דוקא שהעידו תחלה הא אם אמרו תחלה אין אנו יודעים עדות ואח\"כ אמרו יודעים אנחנו ונותנין טעם למת שאמרו ראשונה יכולין להעיד עכ\"ל והרא\"ש כתב בתשובה כלל נ\"ט סי' א' בא' שהעיד ראובן דר בבית שמעון אבל אינו זוכר אם הוא שני חזקה ולאחר זמן אמרו שנתן על לבו והוי שני חזקה הוי חוזר ומגיד ואינו מועיל כיון דבתחלה אמר שאינו זוכר אבל אם אמר מתחלה איני זוכר עתה כמה דר יכול לומר אח\"כ נתתי אל לבי וזכרתי ויע\"ש: כתב הריב\"ש סימן קכ\"ז אפשר שאף הרמב\"ם יודה דע\"א בשטר יכול לחזור בו ולא הוי כמו שנחקרה עדותו בב\"ד ודוקא בשנים אמרו כן ע\"ל ס\"ס מ\"ו מדין עדות בשטר אימת יכולין לחזור ולהגיד: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הריב\"ש סימן ר\"א האריך בדין זה וע\"ל סימן ע\"א שטר שיש בו נאמנות ואומרים העדים שלא חתמו על הנאמנות אם נאמנים: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עי\"ל סימן ט\"ו: "
                ],
                [
                    " כתב ריב\"ש סי' קס\"א דאין חילוק לענין ממון בין מילתא דעבידא לגלויי או לא ע\"ש: "
                ],
                [
                    " ואיני יודע למה כי לפי הנראה דינא הכי דהא המקבל מתנה מודה דעדות אחד שקר ואי אפשר להיות ב' העדיות אמת וא\"כ אין במתנה אחרונה רק ע\"א וגם הוא מוכחש מן העד הראשון ודמיא להא דכתב הרמ\"ה בסמוך דאם אין המלוה תובע<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> רק מנה א' וכו': "
                ],
                [
                    " ע\"ל סי' נ\"א מאלו הדינים ובתשובת הרא\"ש כלל כ\"ט משמע דעד הקנין ועד החזקה מצטרפין וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובהגהות אשירי שם כתב דאף הבתי דינים אינם מצטרפין אלא כשהעידו ב' עדים בכל ב\"ד אבל אם העיד ע\"א בב\"ד זה וע\"א בב\"ד זה אין א' מב\"ד זה וא' מב\"ד זה מצטרפין וכ\"נ מדברי ב\"י דס\"ל הכי ומדברי ה\"ר אברהם דלעיל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> לא משמע כן. "
                ],
                [
                    "<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ותמיהני דפסק כאן דדיני גיטין וקידושין הוי כדיני נפשות ולעיל סימן זה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> לא פסק כן. "
                ],
                [
                    " ובאה\"ע סימן קמ\"ד נתבאר דין זה כתב בהגהות מרדכי דקידושין<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דבמילי דאיסורא אין לכוין עדות ברורה ועי' בתשובת הרא\"ש כלל כ\"ט האריך בדין הכחשת העדים כתב ב\"י סי' כ\"ח וז\"ל אף ע\"ג דע\"א היכא שהאחד מכחישו לאו כלום הוא מ\"מ אם הוא דבר שיכול להתברר נאמן<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> וכ\"כ מהרי\"ק שורש א' ותוס' דקידושין פרק האומר עכ\"ל ועי' בא\"ע סי' מ\"ב כתב המרדכי בהגהות סנהדרין בשם העיטור דאף ע\"ג דתנן פ\"ג דעדיות לא ראינו אין ראיה היינו היכא דאיכא למימר זה ראה וזה לא ראה אבל היכא דתרווייהו כי הדדי נינהו כי אמר האחד לא ראיתי הו\"ל כאומר לחבירו לא ראית והו\"ל הכחשה והכי תניא פרק עגלה ערופה וכתב ב\"י ונ\"ל דהיינו כדאמרינן בכמה דוכתי כשאמרו עדים לא זזה ידינו מתוך ידם עכ\"ל וא\"צ אלא כל שהיה במעמד א' לא ראינו ראיה וכמ\"ש בא\"ע סי' מ\"ז וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולא ידעתי מאי קשיא ליה דנראה דאף שהודה ששרפו יכול לגבות השני שמוציא עכשיו ומאחר שלא יוכל לבוא לידי גביות ב' השטרות ובשעה שבא לב\"ד כבר נשרף האחד הוה כאילו לא היה לו רק האחד והוא בשר דהא כל אחת באה בפ\"ע ומעידה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הריב\"ש בתשובה סימן שנ\"ב ב\"ד שהכריזו שיודה כל מי שיש לו משל יתומים ושלח אחר שלוחו להודות ופסק דהודאה ע\"י שליח לא הוי הודאה אם לא שעשאו בפני עדים ומ\"מ הוי הודאתו בפני שליח כהודאה בפני ע\"א דלא שייך למימר משטה הייתי בך הואיל ולא היתה שם תביעה גמורה גם שלא להשביע עצמו לא יוכל לומר הואיל והיו שם קצת תביעה מב\"ד שהכריזו שכל מי שיש לו יבא ויגיד ועוד כיון שהשליח אומר שהודה לפניו והוא מודה שעשאו לשליח לא גרע מאתם עדי וכו' ע\"ש: "
                ],
                [
                    " ולי נראה שאע\"פ שהוא כאן ויש לו לשלם א\"צ להחזיר שאחר שהוא אומר שהעדים כאן העידו והעדים אינם נאמנים בהודאתן דכיון שהעידו אינם חוזרים<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ומגידים ועוד דלפי דבריהם רשעים הם ואינם נגאמנים עליו אבל על עצמן נאמנין והם צריכים לשלם ועיין בתשובת הרא\"ש כלל ל\"ה סימן ג וע\"ל סימן ל\"ח: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בנ\"י פרק יש נוחלין: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פ' זה בורר בשם הגאוגים כדברי ר\"ת וכ\"כ ה\"ג והרא\"ש הזכיר ב' הסברות פ' זה בורר ולא הכריע ממילא משמע לדעתו דאזלינן לחומרא וכ\"כ סמ\"ג דאין להקל מדברי ר\"ת וכ\"נ<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ודלא כב\"י דכ' דמאחר שהרי\"ף והרמב\"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן: "
                ],
                [
                    " ואפשר היה לומר דאף ר\"ת מכשיר בקרובי האם דתרי דרבנן לא אמרינן היינו שלישי בראשון שהוא מדרבנן<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בקרובי האם שהוא דרבנן אבל אין נראה דא\"כ היה לרבינו לכתוב שהוא כשר ולא לכתוב סתמא כשם שקרובי האב פסולין כך קרובי האם פסולין ולכ\"נ דאין לחלק ולדברי ר\"ת ג\"כ פסול ולזה לא הוצרך לרבינו לכתבן מאחר שכתב דאין לחלק בין קרובי האם לקרובי האב ממילא ידעינן דלר\"ת דפוסל ג' בראשון בקרובי האב ה\"ה בקרובי האם כנ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתוב בת\"ה סימן רכ\"ו דב' נשואים ב' בנות אחיות לא יחתמו יחד לכתחילה משום דיש לחוש לב\"ד טועין שיסברו פסולין הן: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ רא\"ש בתשובה כלל נ\"ח שכן דנין כל חכמי אשכנז וצרפת וכ\"כ התוס' פרק זה בורר וכ\"כ המרדכי שם ומשמע מדבריו שם דמ\"מ בעל דינה פסול לאשת יוסף בן רחל דלענין זה אמרינן אשה כבעלה דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה אמנם מדכתב התוס' להכשיר אשת ג' בראשון והביאו רבינו לקמן לא משמע דיש לפסול להעיד לאשה במקום דכשר לה מטעם מה שקנתה אשה קנה בעלה ומיהו יש לדחות דהתם מיירי שיש לה נכסים שאין לבעלה רשות בהן ונראה לפי דברי הפוסלין ה\"ה בכ\"מ דפסול לבעל פסול לאשה מהאי טעמא: "
                ],
                [
                    " וכ\"ד הפוסקים דלא כמרדכי שכתב בשם ריב\"ן דבעל כאשתו לא אמרינן: "
                ],
                [
                    " נראה דט\"ס יש כאן דהא אבי חמיו שאינו עם אשתו רק ב' בראשון וזהו לכ\"ע אסור ואמרינן ביה חד בעל כאשתו לכן נראה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דיש לגרוס אבי אבי חמיו דהוי עם אשתו ג' בראשון ולא אמרינן ביה אפילו חד בעל כאשתו גם בב\"י כתב דט\"ס אך שהגיה בדרך אחר ואין נפקותא בדבר: "
                ],
                [
                    " ובפי' רבי שמשון סוף מסכת שביעית מוכח בהדיא דלשון נתגיירו לא משמע אלא בגר שהיתה לידתו שלא בקדושה: "
                ],
                [
                    " ונראה דאינו פסול רק בדיני נפשות משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה כדאיתא פ\"ק דמכות אבל בדיני ממונות דאין אנו צריכין עדות שאי אתה יכול להזימה כמ\"ש נ\"י פרק ז\"ב דף רע\"ה ע\"א א\"כ גם טריפה יכול להעיד: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין במרדכי פרק אלו מציאות ע\"ג המלוה על ספרים ולומד בהן אין נפסל בזו משום רבית משום דקסבר מצוה קא עביד אבל בלאו הכי פסול וע\"ש דיש חולקים: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע לקמן גבי חשוד על העריות דמשמע דלא מיפסל משום קול: "
                ],
                [
                    " כתב בחידושי אגודה פרק זה בורר בשם ראבי\"ה דאין לפסול מועלי בחרמות ותקנות הקהילות דאם לא כן לא יוכשר א' מאלף כתב הרא\"ש בתשובה כלל ק\"ז סימן ו' דאדם שאומרים עליו שעבר על החרם אין לפסלו אא\"כ אמרו עדים ידענו בבירור שהיה פלוני שם כשנתנו החרם וידענו ג\"כ בבירור שעבר על החרם עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ול\"נ דה\"ה בא על הכותית לא מפסיל רק מדרבנן דהא אינו אלא מגזירת ב\"ד של חשמונאי כמ\"ש בא\"ה סי' י\"ו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א בתשובה סימן תמ\"ו: "
                ],
                [
                    " ולא נראה לי לדמות עניין גנב וגזלן או עד זומם שעושים באקראי ואינו רגיל בכך לענין מלוה ברבי' דמשמע שהן רגילין בכך ולכן בעינן דלחזרו חזרה גמורה כדלקמן אבל גנב וגזלן שחזר בו ולא היה רגיל בכך ודאי אם החזיר מרצונו אין לך תשובה גדולה מזו וכ\"כ ב\"י בעצמו לקמן בשם בעל העיטור וכתבתיו לקמן ס\"ס זה וע\"ל ובהגהות אשיר\"י פז\"ב נראה דמסתפק בדבר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין ביו\"ד סימן ק\"ס: "
                ],
                [
                    " וכן הוא בהגהות מרדכי בב\"מ דף קמ\"ו ע\"א ועי' בתוס' דכתובות דף י\"ח בד\"ה ובכולהו בעי דלודי ליה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' צ\"ב אם נותנין חרם בעדות שיבואו ויעידו כל מי שיודע על א' שפסול לעדות: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פז\"ב דף רפ\"ה ע\"א דאין אדם משים עצמו רשע אפי' אם אמר אעשה תשובה ואוציא הרבית שנתתי או אשיב הרבית דאערומי קא מערים כו' ע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב עוד דה\"ה הנגזל יכול להעיד עם אחר על הגזלן כיון שהנגזל אינו נוגע בעדות וזה פשוט וכתב עוד ביבמות ס\"פ כיצד דבמקום שאנו צריכין להוסיף על משמעות דבריו טעות לא אמרינן פלגינן דבורא וע\"ש ובהר\"ן פ\"ק דגיטין דף תקצ\"ו אימת אמרינן פלגינן דבורא ובנ\"י דיבמות דף ת\"ט דלא אמרינן פלגינן דבורא מקום שצריכין לומר מילתא דלא שכיחא וכן הוא בתשובת הרשב\"א סי' אלף רל\"ז ושם דיש לחלק בין אם אמר אשתך זנתה עמי דפלגינן דבורא ובין אם אומר אני זניתי עם אשתך דלא פלגינן דבורא ושם חלוקים בזו וע\"ש בתשובות הריב\"ש סימן של\"ט: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש ס\"ח דכל מה שהאדם מעיד בסיבת יסורים או מחמת יראה אין בו ממש כו' כתב מוהר\"ם פאדוו\"א בתשובה סי' ל\"ז דב' עדים שהעידו על ב' עבירות מצטרפין כגון א' העיד שגנב והאחד העיד שלוה בריבית וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב בהגהות מיי' פי\"ב ואפי' בכדי חייו דאי יותר מכדי חייו בלא\"ה אסור ושמא דאפ\"ה הוי חזרה כיון שהוא מודה באיסורה עכ\"ל: "
                ],
                [],
                [
                    " ול\"נ דלא צריך לעשות לפנים מן השורה רק מי שהיה מלאכתו בכך והיה רגיל בזה אבל אם עבר עבירה וחזר בתשובה סגי ליה בכך וכ\"כ ב\"י בשם בעל העיטור: "
                ],
                [
                    " ולי נראה דהא דכתבו בתשובה מעלייתא בא לומר דאע\"ג<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דאין מקבלין מהן הרבית שמחוייב כדאיתא בתוספות ואשר\"י פרק הגוזל ונתבאר בי\"ד סימן קס\"א מ\"מ אם רוצים לעשות תשובה מעלייתא ולצאת ידי שמים צריכים להוציא הרבית מתחת ידיהם ועיין בי\"ד סי' קס\"א: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע דאם למד הרמב\"ם דין עד זומם מדין הטבח א\"כ מ\"ש עד זומם דנקט יותר משאר עבירות ואם נאמר דס\"ל להרמב\"ם דעד זומם חמור תשובתו מאחר שרוצה לחזור לענין הכשר עדות והוא נחשד בעדות ע\"כ תשובתו קשה כתשובת הטבח א\"כ אפשר לומר דגם התוס' מודים בזה כמו בטבח ול\"נ דהרמב\"ם למד דין עד זומם מדין חשוד על השבועה דלא מכשרינן ליה לשבועה עד שילך למקום שאין מכירין אותו כו' וה\"ה עד זומם לענין עדות ולכן הוא חמור יותר מבשאר תשובות פסולין לעדות כנ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובהגהות אלפסי פ\"ב דף תפ\"א ע\"א כתב דה\"ה בכל איסורים דרבנן וכו' וע\"ש: "
                ],
                [
                    " אבל ראוי להעיד לא מהני כמ\"ש לעיל סימן כ\"א וי\"ס שנפל בהן טעות כאן לכן חזרתי וכתבתי הנה: "
                ],
                [
                    " וז\"ל המרדכי סוף הלכות נדוי אע\"ג דמנדין בלא התראה מ\"מ אין מנדין עד שיודע הדבר בעדים כשרים ובראייה גמורה כו' ול\"נ דאע\"ג דאפשר דמדינא אין הנשים נאמנות אפי' במקום שאין אנשים שכיחים כדברי הרמב\"ם והרשב\"א מ\"מ תקנות קדמונים הם מר\"ת ז\"ל כמ\"ש מהרי\"ק שורש ק\"פ דאשה יחידה או קרוב או קטן נאמנין בענין הכאות או בזיון ת\"ח ובכל דבר קטטה שאין רגילים להיות עדים מזומנים בדבר זה ואין פנאי להזמינם וה\"ה במסירות וכל זה כתב שם מהרי\"ק בשם ר\"ת ז\"ל וכ\"כ הכלבו סי' קט\"ז מתקנת ר\"ג מאור הגולה וכ\"כ בחדושי אגודה פרק י' יוחסין דבכל מקום דאין אנשים רגילים להיות נשים נאמנות וכן האריך בזה בת\"ה בסימן שנ\"ג מיהו כתב דדוקא בדבר שהוא אקראי בעלמא כגון שמעידה על בגדי אלמנה שלבשה אותן בחיי בעלה דבדבר זה אין אנשים רגילים לדקדק וכן במקומות שבב\"ה של נשים אבל בנזקין דשכיחי אין נשים נאמנות כו' מיהו נראה דבדבר הכאות וחבלות נשים נאמנות וכדברי ר\"ת דזה גם כן לא שכיחי כדלקמן סימן ת\"ג ולכן נ\"ל דאין לדחות דבריהם בלא ראייה ברורה ועיין בא\"ה סימן ז' ב' נשים ועד אחד איזה עדיף עוד כתב מהרי\"ק שורש כ\"ג דאין הפסולין נאמנים אמנם אלא כשהתובע טוען ברי אבל אם טוען שמא על פי אלו הפסולין אינן נאמנים וע\"ש ועיין במרדכי פרק הבא על יבמתו דף תס\"ד ע\"א דאשה כשירה להעיד על שמנה דברים כו' ועיין בי\"ד סימן קכ\"ז כתבתי מדין עדות נשים: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל ס' סימן ג' שטר הצואה הוא פסול מאחר שאחד מן העדים פסול אבל אם העד שאינו פסול זוכר עדותו ויש עוד אחד ששמע הדבר מצטרף להעיד עמו ובסימן ה' כתב על שטר שחתם בו קרוב או פסול אם העדים האחרים החתומים זוכרים העדות אפילו ע\"י ראיית אותו שטר יכולין להעיד על פה וב\"ד יכתבו עדותן וחשוב שטר: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרשב\"א סי' אלף קפ\"ט כ' דאם הראו בעצמן בשעת ראייה שכיוונו להעיד<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> כגון שהתרו בו כל העדות נפסל בשבילן וע\"ש ובהר\"ן פ\"ק דמכות דף רצ\"ג מדין זה ועיין מזה בתשובת בר ששת ס\"ס קצ\"ה דתקנת הקהל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> אינו נפסל אם חתום עליו אחד מקרובים או מפסולים ואפי' שאר דברים אין הדבר נפסל אם הבעל דבר חתום על השטר דלא שייך ביה שום עדות ואי אפשר לומר ביה אי לאסהודי קא אתו ועיין שם: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב בתשובת מוהר\"ם סימן י\"ג על אודות חזקת הישוב אפילו קרובים כשרים להעיד ואפילו עד מפי עד מפי הקבלה וטעמא דבלא\"ה כולן נוגעין בעדותן הם ואי איכא תרי ותרי אוקי היישוב בחזקת בני מתא ואי איכא רבים המכחישים זה את זה אזלינן בתר רוב דיעות ועוד האריך בזו ועיין שם ועיין בא\"ח סימן נ\"א כתבתי שאין חזקה מועיל בס\"ת וע\"ש דינים השייכים הנה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולא ידעתי מה קשה לו דהא לא איתא בגמרא אלא שהעדות מתקיימת אבל לא איתא התם דאין משלמין ע\"פ עצמן ולכן כתב בשם ר\"ח והרא\"ש<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> חולק על זה וס\"ל דמשלמין ע\"פ עצמן כמ\"ש בתשובה כלל [נ\"ח] סימן ו' והביאו בספר<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> מישרים נ\"ב ח\"ד וכ\"כ רבינו לקמן סימן מ\"ו: "
                ],
                [
                    " וע\"ל ס\"ס ל' אימת אמרינן לא ראיתי אינו ראייה בתשובת הרא\"ש כלל נ\"ט לוי העיד שראובן הקנה לשמעון קרקע ואמר שיהודה היה עמו בשעת המעשה ויהודה אמר לא הייתי שם ופסק דזה לא מיקרי הכחשה כו': "
                ],
                [
                    " נראה מדברי רבינו שאם העיד העד ואני כמותך עדותו כשר וכ\"כ המרדכי פרק נגמר הדין על עדות של שטר קבלת העדות שהא' פירש עדותו והב' אמר אני כמותו דיש להכשיר ודלא כראב\"ן שכתב שם המרדכי דס\"ל דפסול וכבר נתבאר זה לעיל סימן כ\"א: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל ס\"ס ס\"ט מדין זה וע\"ל סימן ס\"א העדים שכותבין זכירתן עד שיכתבו שטר גמור אי אותה הזכרה יש לו דין שטר לגבות בה: "
                ],
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה כלל ס\"ח סימן ל\"ב דשטר שהיה להם לכתוב רחל וכתבו לאה והעידו עדים שטעו השטר כשר דכל ט\"ס השטר כשר דומיא דאחריות דאמרינן ט\"ס הוא וכ\"נ לקמן סימן ס\"ט וע\"ל סימן מ\"ג איזה דבר תולין בט\"ס כתב מהרי\"ק שורש קל\"ג דאפשר דאף לענין מטלטלים נאמר דאחריות ט\"ס הוא מאחר שאין לנו קרקעות בזמן הזה וכ\"ה לקמן בהדיא ר\"ס רכ\"ה ועיין בריב\"ש סי' שפ\"ב ורס\"ז אימתי תולין בט\"ס: "
                ],
                [
                    " כתבו הגהות מרדכי ריש הגהות מכתובות ע\"א תשובת מוהר\"ם על תנאי שכתבתם שאינו שטר לפי שאין בו קנין זה אינו מכמה טעמים כו' עד דהא כותב אדם עדותו על השטר ואף ע\"ג דמסיק התם והוא שזוכרה מעצמו היינו דוקא ע\"א אבל ב' עדים החתומים על השטר וכתבו מדעת שניהם שטר גמור הוא לכל דבר אפי' אינו זוכרו וכתב מהרי\"ו סי' נ\"ד דמהא שמעינן דשמר שאינו כתקון חכמים אע\"פ דשטר לא הוי מ\"מ<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> עדות העדים איכא וע\"ש דדבריו צ\"ע דהא בירושלמי שהביא הרי\"ף ורא\"ש ותוס' ומרדכי פ\"ב דכתובות לא משמע מדבריו לחלק בין עד א' לב' עדים ע\"ש גבי זה אומר כתב ידי וכו' ונראה דמוהר\"מ לא קאמר אלא בשטר מקויים ואין העדים צריכין להעיד ע\"פ ולכן מהני עדותן אע\"פ שאין זוכרין ואין השטר כתקנה מ\"מ עדותן מיהא איכא כנ\"ל מדבריהם אבל נראה שהרשב\"א חולק בזה שהרי כתב דכל שלא אמר כתובו וחתומו אינו אלא כפנקס דברים ומיקרי מפי כתבם: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פרק ג\"פ דף רל\"ט ע\"א סתם קניין לכתיבה עומד וקול יש לדבר וגובה ממשעבדי אבל כשלא נכתב הקניין אינו גובה מנכסים משועבדים דהא בטיל קליה כ\"כ ר\"י עכ\"ל אמנם במרדכי ר\"פ הניזקין כתב קנין בעדים חשוב כשטר לכל דבר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובר\"ן פרק התקבל דף תקפ\"ג ע\"א כתב דשטר דיש בו קנין אין חוזרין וכותבין שיש בו ספק אם הוא כשטר או לא אבל שטר שאין בו קנין חוזרין וכותבין ולא אמרינן דכבר עשו שליחותן ועיין בזה בריב\"ש סי' תק\"ג שהאריך בזה ועיין עוד בתשובת הרא\"ש כלל ס\"ח סי' ל\"א ול\"ב מדין זה וע\"ל ר\"ס מ\"א: "
                ],
                [
                    " ואם קבלו קניין יחד לישא זא\"ז ואמר ע\"מ שיכתבו השטרות והאחד חוזר קודם כתיבת השטרות ומוחה שלא לכתוב כתב הרא\"ש בתשובה כלל ל\"ד סימן ג' דאף הקנין בטל וע\"ש שהאריך בזו וע\"ל סימן רמ\"ג מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " ובאמת שדברי נ\"י תמוהין דבוודאי כל ששולחין הב\"ד אחריו מכח תביעת התובע הוא ואי זה לחוד מהני למה הצריכו לקבוע עצמן תיפוק ליה דתבעו התובע וצ\"ע כתב ב\"י סי' ס\"א א' שתבע חבירו שיש לו אצלו חלק בשטר שיכתוב לו שטר ע\"ז והוא מודה לו אבל אינו רוצה לכתוב ופסק דאין כופין אותו אבל הב\"ד שהודה לפניהם כותבין לו הודאתו: "
                ],
                [
                    " וכן כתב הרשב\"א בתשובה סי' אלף קמ\"ט והאריך בזה וכתב לבסוף ויש לשאול הדיינים אם יודעים אם לאו ובכל כי האי חוששין ובודקין להוציא הדין לאמתו עכ\"ל וע\"ש שהאריך: "
                ],
                [
                    " וכתב רבינו ירוחם נ\"א ח\"ד ודוקא שאין חתומים בו אלא ב' אבל חתומים בו ג' לא חיישינן לב\"ד טועין כי בודאי לא היו כותבין אם הוא לא אמר לכתוב וכבר כתבתי בסמוך דבזמן הזה אפילו בג' חיישינן כתב בתשובת ריב\"ש סימן תי\"ג דבדבר שאין אנו צריכין רק ב' עדות אע\"פ שכתב בלשון ב\"ד כשר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סי' תתקמ\"ה אע\"ג דכותבין שטר ללוה בלא מלוה מ\"מ אם המלוה מוחה משום טענה שלא להשביע או כיוצא בזו אין כותבין וע\"ל ר\"ס ר\"ז מדין אם יוכל למחות בשטר מלכתוב: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וכ\"כ התוס' והרא\"ש אבל במרדכי דף רע\"ח ע\"ג כתב דיש חולקים וס\"ל דא\"צ לכתוב מי העיד עליו שנמחק ובנ\"י שם דף רל\"ח ע\"א כתב דא\"צ לכתוב רק כדי שהלוה יוכל לפסול העדים אבל אם הב\"ד רוצים לחקור אם העדים כשרים א\"צ לכתבו: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש קי\"ז דאם היו לו שטרותיו בעיר שנכבשה כרכום מסתמא הם בחזקת אבודין וכותבין לו שטר אחר ואפי' הלוה עומר ומוחה אין משגיחין בו. וכ\"מ שהעדים כותבין לו אחר גם הלוה בעצמו חייב לכתוב לו אחר אבל ב\"י כתב בשם תשובת הרשב\"א על מי שטען אבדתי שטר מקחי בחורבן שהעדים יודעין מזו כותבין לו שטר אחד בלא אחריות נכסים כו' א\"כ משמע דלא מחזקינן בחזקת איבוד דא\"כ אפילו באחריות נמי ואפשר דהרשב\"א לא קאמר אלא כשאין אנו יודעין שהיו שטרותיו שם אבל כשידענו שהיו שטרותיו שם מחזקינן אותו בחזקת אבודין וכעין זה כתבתי בא\"ע לענין כתובה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וזה שלא כדברי התשובה שכתב ב\"י בשם הרשב\"א וז\"ל שאלת מהו להטפיס ש\"ח של יתומים שיש להם על אחרים והם במקום אחר וחוששין שמא יאבד בדרך התועיל הטפסה זו כמו בשטר עצמו הואיל ומעשה ב\"ד הוא תשובה אין מגבין בהטפסה לעולם דא\"כ יש לחוש שחוזר וגובה בה מיהו י\"ל דבדרך זה שהשטר מונח ביד ב\"ד אפילו לדברי הרשב\"א מותר דליכא למיחש למידי כתב ר\"י נ\"ב ח\"ב ב' עדים המעידים על השטר שנשרף ואינם עדי השטר וראו השטר וראו חתימת העדים סגי בכך אבל אם הם עידי השטר צריכין לזכות ענייני השטר ועיין בתוס' פ' החובל עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " והר\"ן פ\"ב דגיטין דף תקס\"ד ע\"ב מיהו כתב ודוקא בשטרות העומדים לראייה אבל בשטרי אקנייתא יכול לכותבן על דבר הראוי להזדייף וע\"ש בנ\"י ריש פ\"ב דכל שטר שאינו עשוי כתקון חכמים פסולים אע\"ג דאין טעם לפוסלו כולי האי ולכך אם עשה בזמן הזה שטר מקושר פסול הואיל ולא נהיגין בזמן הזה בשטרות מקושרים עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ומשמע אבל אם המלוה הוא חנני והשטר בידו אע\"ג דלמטה כתב שהמלוה חן אין מוציאין מידו השטר מחנני: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הרא\"ש כלל ס\"ח סימן כ\"ט: "
                ],
                [
                    " כתוב בתשובת הרשב\"א ח\"א סימן אלף קנ\"ד שאין קפידא לכתוב כתבנו ונתננו השטר לידו אע\"פ שנתנוהו ליד שלוחו דזו היינו רשותו כו' ובתשובת מיי' ספר משפטים סימן מ\"ח דהכותב שטר ליתום שמגדל אצלו בביתו וכתב לבנו אין לחוש דהא המגדל יתום כאילו ילדו וראוי לקרותו בנו וא\"כ גם היתום ראוי לקרות למגדלו אביו ולאשתו אמו ואם כתבו כן בשטר כשר ועוד דלשון חשיבות הוא כמו בני לדברי הקשיבה (משלי ה׳:א׳) בעטרה שעטרה לו אמו (ש\"ה ג') וכתב עוד מה\"ט יש להכשיר אם כתב לחמותו אמו: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פרק איזהו נשך כ' הא דיד בעל השטר על התחתונה ומפרשין אותו לתועלת המחויב היינו היכא שהל' עצמו מספיק לזה אבל לא אמרינן הכי במקום שצריך להוסיף על לשון השטר ושם מבואר כיצד. כ' בפסקי מהרא\"י סי' ג' על שטר אחד שהיה כתוב בו וכל הא דלעיל קיבל עליו בקנין ולא היה כתוב בו במנא דכשר למקניא ביה ופסק דיש לחוש שקנה בקנין אחר ולא בחליפין: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " לא נ\"ל כן מתשובת הרא\"ש שבסמוך וכמ\"ש הריב\"ש בסימן שפ\"ב לענין אם דילג העשיריות והמאות וע\"ש שהאריך וכתב דבכל ד\"מ תלינן בטעות דזמן השטר בכל מה שיכולין להכשיר וע\"ש וזהו דעת הרי\"ף ורש\"י וכ\"ד הרמב\"ם פכ\"ג מה' מלוה ולוה וכ\"כ רבינו לקמן סי' מ\"ה בשם ר' יונה: "
                ],
                [
                    " ודע שאע\"פ שכתב ר\"י שהשטר פסול לגמרי מ\"מ אם החייב מודה צריך לשלם אלא שהשטר פסול ויכול<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> לכפור כן מוכח בתוס' ורא\"ש וכ\"ה בהגהת מרדכי פרק א\"נ ופשוט הוא: "
                ],
                [
                    " וע\"ש בתשובת הריב\"ש סימן שפ\"ב האריך בזה וכתב על עדים שהיה כתוב<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בשטר ד' שנים והיה להם לכתוב ל\"ד ואמרו שטעה ופסק דאין נאמנים דאין רגילים לטעות בהכי: "
                ],
                [
                    " וכתב הר\"ן פרק הזורק דף תקצ\"ז ע\"א דאם אחרו השטר וכתבוהו ליכא למיחש שמא לא יהיה באותו זמן באותה העיר שכתבו בו השטר דלספק מיחזי כשיקרא לא חיישינן עכ\"ל. ועוד כתב הר\"ן פרק אין צדין דף ר\"צ ע\"ב דאפילו ב' עיירות בתחום א' אפ\"ה אין לכתוב אלא מקום הכתיבה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בהר\"ן פ' ב' דכתובות אימת חיישינן לשיקרא: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובנ\"י פ' ג\"פ דף רל\"ו ע\"א דאם השיטה אחרונה לחובת מוציא השטר או יורשיו למידין ממנה דודאי לא זייף כו'. ובתשובת הרשב\"א סימן אלף י\"ג דאף שטר שכתוב בכתב יד הלוה אין למדין משיטה אחרונה: "
                ],
                [
                    " דס\"ל דאם יש גרר ומחק בין השיטות דיש לפסול השטר וכ\"כ נ\"י בשם הרמ\"ה וכדברי רבינו וכן נראה מדברי הריב\"ש סימן שפ\"ב שהביא ב\"י ריש סי' זה שכתב שאם יש העברת קולמוס על איזה תיבה דינה כתלויה ואין למידין ממנה ושאר שטר כשר ומדכתב דדינה כתלויה מכלל דבמחק פסול: "
                ],
                [
                    " וכן היא במרדכי ריש ג\"פ ופ' המגרש דף תרי\"ו ולא כנ\"י דכתב דמדינא כשר אלא דמנהג לפסול: "
                ],
                [
                    " וכדברי הרא\"ש כתב המרדכי פרק המגרש דף תרי\"ג ע\"ג ור\"פ ג\"פ והאריך שם בדין זה וכתב דלפי מה שנהגו לכתוב שריר וקיים בכל השטרות אם הרחיקו העדים ב' שיטין מן השטר כשר וע\"ל סימן מ\"ה מזה ועוד האריך שם במרדכי ריש ג\"פ למה נוהגין עכשיו לכתוב השטרות שלא כמנהג בזמן התלמוד<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וכתב שם דאין חילוק באיזהו מקום בשטר כתוב וקנינא מיניה באמצע או בסוף גם נ\"י שם ר\"פ האריך בדינים אלו: "
                ],
                [
                    " והמ\"מ פכ\"ד מהלכות מלוה הביא דברי הרשב\"א וכן הריב\"ש סימן מ\"ט הביאן מיהו כתב דהרא\"ה חולק על דרשב\"א וס\"ל דלא מהני קיום בין עד לעד ואף הרשב\"א לא הכשיר כשהקיום כתב ידי א' מן העדים החתומים אבל לא בכתב אחר שאנו חוששין שמא הניחו חלק בין עד לעד ובא אחד וזייף בשטר מה שרצה וקיימו בין עד לעד כו' ונראה דאין לחוש בזה אלא כשאין העד הראשון חתום למטה מן הקיום אבל כשחזר העד הראשון וחתם למטה מן הקיום שנית דאז ליכא למיחש לזיופא אין חילוק בין כתב ידו לכתב ידי אחר: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין באה\"ע סימן ק\"ל: "
                ],
                [
                    " והלא כהמרדכי שהובא בסימן מ\"ד: "
                ],
                [
                    " במרדכי פרק ג\"פ ע\"ב וה\"ה אם השטר ב' שיטות אם אין השיטה הראשונה מתחלת בראש הקלף דחיישינן שמא סיימו השטר באמצע שיטה והעדים הניחו שיטה בין חתימת לכתב וזייף וכו' ע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכן משמע בתשובת הרא\"ש כלל ס': "
                ],
                [
                    " וכתב הריב\"ש סימן מ\"ט בתשובה דמהא שמעינן שאם יש חלק בין עד לעד דהשטר כשר הואיל ואין השטר על המחק דדוקא כשהשטר על המחק אמרו דמפסל כשיש ריוח בין עד לעד וע\"ש בדין זה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " במרדכי פרק השולח דף תרמ\"ט ע\"א דאם קיימו בשנים לאו קיום היא וכ\"ה בהגמ\"ר דקידושין דף תרס\"א: "
                ],
                [
                    " ובמדינות אלו כן המנהג פשוט ונ\"ל למצוא קצת טעם דדיינין ליה כיחיד מומחה לדבר זה והוי כמו ג' הדיוטות ומקרי ב\"ד כמו שנתבאר סימן כ\"ה ואע\"ג דבתשובת מהרא\"י דלעיל משמע דיחיד מומחה לא מהני מדינא והביא ראיה מרב אשי שהיה מקיים בג' וכו' אין נ\"ל ראיה משם כ\"כ דאפשר שלא היה רוצה לעשות ביחידי אבל אם היה עושה אפשר דמהני<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i>: "
                ],
                [
                    " ובהגמ\"ר דקידושין דף תרס\"ה ע\"ג דאם העדים אומרים לא חתמנו או אפי' אין העדים קמן ובעל דבר אומר פסול הוא צריך קיום אף מדאורייתא וע\"ש חלוקים בזה וכב\"י בסוף סימן זה ובמהרי\"ק שורש ע\"ד חילק בזה ולפ\"ד הרי\"ף פרק ד' אחין נראין דהא דאמרינן דהוה כמו שנחקרה עדותן בב\"ד היינו דוקא כשהשטר יוצא מתתת יד אחר אבל כשיוצא מתחת יד העדים עצמן לא הו\"ל כמו שנחקרה עדותן עכ\"ל "
                ],
                [
                    " ובנמ\"י פרק חזקת דף קפ\"ו ע\"א דה\"ה אי איכא עדים לקיים חתימת העד החי: "
                ],
                [
                    " וכתב הריב\"ש בתשובות סי' שפ\"ב דבקיום שטרות דרבנן לא אמרינן מפיהם ולא מפי כתב וכ\"כ בסימן תי\"ג אע\"ג דבקיום שטרות בעי ג' מ\"מ ב' יכולין לכתוב שמכירים חתימת העדים ואח\"כ יקיימו ג' ע\"פ אותו העדות כמו שכתבתי בסמוך: "
                ],
                [
                    " נראה דר\"ל בעדי קיום הדיינים המקיימים השטר וקראן עדים להיות שהן מעידין שהחתימות ישרות: "
                ],
                [
                    " ול\"נ דא\"צ להגיה מיהו לשון הרא\"ש הוא דייני קיום וכתב הרא\"ש אע\"ג דבשאר עדות צריכין להיות רחוקים העדים מהדיינין לענין קיום השטר כשר וכ\"ה בהגהת מרדכי וכתב הרשב\"א בתשובה סימן תש\"נ דדייני קיום לא יהיו קרובים לעדי קיום כשם שצריך שלא יהיו קרובים זה לזה וע\"ש בהר\"ן שהאריך בזה ודלא כהרשב\"א שבב\"י<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דדייני קיום יכולין להיות קרובים לעדי קיום: "
                ],
                [
                    " ועיין בר\"ן פ\"ב וכתובות: "
                ],
                [
                    " כתב הריב\"ש סימן תי\"ג על הנפק שהיה כתוב בו במותב ג' כו' והיו ג' חתומים בו מלמטה וב' מהם היו קרובים זה לזה וכתב דהנפק כשר דאנו תולין שג' אחרים היו ולא חתמו מהן רק ב' ואח\"כ חתם הקרוב השני מעצמו בלא ידיעת האחרים וע\"ש שהאריך עוד בטעמים אבל בתשובת הרא\"ש כלל ס' סימן ד' משמע דהקיום פסול אם קרוב חתום בו וע\"ש כתב הריב\"ש בתשובות סימן שפ\"ב על קיום א' שהיה כתוב בו אנחנו סהדי וכתב דהקיום פסול אע\"ג דחתימת ג' או יותר דהיו עדים ולא דיינים מיהו יש להכשיר די\"ל דהדיינים בעצמם היו מכירין חתימת העדים וא\"כ היו דיינים ועדים ולכן כתבו סהדי כו' וע\"ש ובסי' שי\"ח כתב לענין שליחות גט אע\"פ שמזכיר בשטר שליחות שהם עדים ואין מזכיר שהיו ב\"ד אין חשש בזה לפי שכבר נראה מתוך לשונם שהיו ג' וכבר הם ב\"ד אלא שהם חתומים עתה עדים על מה שנעשה בפניהם עכ\"ל. אמנם בתשובת הרא\"ש כלל ס' סי' ד' כתב בקיום א' שכתבו בו אנחנו מקבלי העדות וכו' דהוי קיום כו': "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> סימן קנ\"ג: "
                ],
                [
                    " וכ\"ש עדות ע\"פ בקנין וע\"ל סי' ל\"ג: "
                ],
                [
                    " ובהגהות אשירי כתב דבעידי השובר זכה הלוה במה שבידו והשובר כשר דאוקי ממונא בחזקת מריה: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סי' ל\"ה דכתב בשם ר\"ת דפטורים לשלם וע\"ל מ\"ש ועיין במרדכי ס\"פ הגוזל בתרא ע\"ב אם היו אנוסים מחמת ממון אם צריכין לשלם: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א סי' תתקע\"ב וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א בתשוב' על ב' עדים שהעידו על המכירה סתם וב' עדים אומרים שמכר לו על תנאי כך וכך אוקי תרי לבהדי תרי<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ואוקי הקרקע בחזקת הלוקח מאחר שכולן מודים במכירה ועי' סימן ר\"ז מדין ב' אומרים תנאי וב' אומרים לא היה תנאי בתשובת מהרי\"ק שורש כ\"ב משמע דעדים שאומרים ששטר זה שטר מברחת אינן נאמנים משום דלא ניתן ליכתב שטר מברחת והוה כשטר אמנה שאין נאמנים וע\"ש וע\"ל סימן מ\"ג אימת נאמנים עדים לומר שטעו: "
                ],
                [
                    " וכדברי הרמב\"ם כתב הר\"ן פ\"ב דכתובות דף תע\"ד אבל נ\"י פרק חזקת הבתים דף קפ\"א ע\"ב כתב כדברי הרא\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב ע\"ש דבר שא\"צ בענין אם שינו אינו עדות שקר ודנין על פיו כגון אם שינו מקום הכתיבה וכדומה כמו שמבואר פ\"ה דגיטין (פ:) עכ\"ל ובנ\"י פרק מי שמת דעדים שלא העידו כל עדותן אלא כתבו סתם לאו שיקרא הוא וטעמא משום דמה שחוזרין ופורשים דבריהם אינו עקירת השטר כלל דהא סתמא נכתב והם יכולין לברר הענין ואע\"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר עד כאן לשונו ועיין בתשובת הריב\"ש סימן קמ\"ז ורס\"ו: "
                ],
                [
                    " והרמב\"ם פ\"ב מה\"ע כתב כסברא הראשונה וכ\"כ הר\"ן בשם הראב\"ן והאחרונים ז\"ל אמנם בתשובת הרשב\"א סימן אלף י\"ב משמע כדברי רב האי וכ\"כ במישרים בשם הרא\"ש וכ\"ה סברת הר\"ן פ\"ב דכתובות ד' תע\"ה ע\"א: (יט) ועי' לעיל סימן ס\"א וסי' נ\"ט מדין זה: "
                ],
                [
                    "ראו סעיף 18"
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין לעיל ס\"ס צ\"ט מי שכתב שטר הודאה על נכסיו לאחרים אם נאמן בהודאתו לחוב לאחרים: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי פרק כל הגט דאם חזר ולוה בו אותו היום עצמו וחזר והקנה לו פעם שנית כשעת הלואה כשר למגבי ביה והא דקאמר נמחל שיעבודו היינו רוצה לומר קנינו הראשון עכ\"ל. וכתב הרא\"ש בתשובה כלל ע\"ד דשטר שנפרע או נמחל שיעבודו וצריך המלוה לחזור השטר ללוה שגופו של נייר שלו הוא ע\"ל סימן ס\"א מי שאינו רוצה להחזיר השטר: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין באה\"ע אם עד נאמן לומר טעיתי בשם הלוה בסימן ק': "
                ],
                [
                    " וכל זה לרעת הר\"ן שכתב דאם נכתב השטר כהוגן אמרינן ביה עשו שליחותן אבל לדעת הרשב\"א שכתב דאין לחוש בזה אלא בגט ולא בשאר שטרות א\"כ אין מקום לדינים אלו גבי שאר שטרות ומדברי המ\"מ פרק כ\"ד מהלכות מלוה ולוה משמע כדברי הר\"ן וע\"ל סימן ל\"ט: "
                ],
                [
                    " ובגמרא משמע ולזה לא חיישינן אלא דחיישינן שמא המוציאו הוא הלוה כהא דתנן כותבין שטר ללוה אע\"פ שאין מלוה עמו וכ\"נ מדברי המ\"מ פי\"ז ממלוה ולכן כתב בשם הרשב\"א דליכא למימר אלא בשטרות דאית בהו קנין אבל אי לית בהו קנין כותבין בלא מלוה עמו כמ\"ש לעיל ס\"ס ל\"ט: "
                ],
                [
                    " וכב\"י ס\"ס ס\"ה אם אחד מודה שחייב ק' ליוסף בן שמעון ואין השטר ביד אחד מהן אין היורשים צריכין לשלם לשום אחד דיכולין לדחות לכל אחד עכ\"ל. מיהו נראה דאם היה להם הרשאה זה מזה גובין מן היורשים וכנ\"ל: "
                ],
                [],
                [],
                [],
                [
                    " ואין דבריו נראין דאין רגילין לכתוב ?נ\"ר אשם הבן אלא על שם האב דא\"כ הו\"ל לכתוב קודם שם האב ולכן נראה דהוה סימן ואין אנו תולין בדבר שאינו רגיל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי פרק ג\"פ דף רצ\"ח ע\"א פסק דין שנכתב על ראובן ונכתב בו שחייב למי שכנגדו ולא ניכר בו מי הוא כל מי שיוציאנו חייב לשלם לו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ הריב\"ש בתשובה סי' קצ\"ג בשם הרבה אחרונים ז\"ל: "
                ],
                [
                    " וכן משמעות המרדכי פרק ג\"פ ע\"ג והוא דעת השאלתות שכתב רבינו בסמוך דס\"ל ע\"א בשטר אינו כלום ועיין במ\"מ פרק י\"ד דמלוה ולוה שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " וזה התירוץ האחרון הוא נראה בעיני והוא פשט דברי רבינו דהא לעיל גבי שטר אחד לא קאמר שנמסר באחד רק שאמר בפני נמסר ור\"ל שנמסר בפניו ובפני עד החתימה אבל כשהיה המסירה בע\"א דלא בפני עד החתימה אין מצטרפים ופשוט הוא שזו היא דעת רבינו ולא כתבתי אלא לפי שראיתי שב\"י מסתפק בדבר וכתב בו כמה תירוצים דחוקים: "
                ],
                [
                    " נראה דלא מיקרי זה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע מיהו נראה שגם דעת הרשב\"א דלא יכול לטעון פרעתי וע\"ש וכ\"כ הריב\"ש בתשובה סימן ?רצ\"ב כדברי הרשב\"א: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע בתשובת הרא\"ש כלל ס' סימן ג' דמשמע שם דאין מצטרף עמו ועיין מדין צוואה הנעשים בפסול עדות בתשובת מוהר\"ם פדואה סימן נ\"ו והאריך בזה: "
                ],
                [
                    " ודלא כהר\"ן פ\"ב דכתובות דף רצ\"ג שהביא דברי רב האי ועיין בתשובת הרא\"ש כלל סימן א' שהאריך בזה וכתב מוהר\"ם פדואה סימן מ\"ד בתשובה דאפילו מאן דפוסל דוקא בעדים שנמצאו פסולים דבטל כל השטר אבל אם נכתבו בשטר ב' או ג' דברים ובטל השטר מדבר אחד לא מחמת העדים השאר לא נתבטל: "
                ],
                [
                    " וכתב מהרא\"י בפסקיו סימן ס\"ט על כתובה אחת שהיה אחד מן העדים שעליה פסול ופסק דהכתובה בטילה ואע\"פ שהיה אומדנות רבות שצוה לכתוב כתובה כזו וע\"ש ואם היו העדים רבים ואחד מהן פסול כבר נתבאר לעיל סימן מ\"ה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פרק המניח: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרשב\"א סימן תשע\"ו חולק בזה וכתב שאין חוששין שמא במקום נקב קרע ב\"ד היה דאין פוסלין השטר מספק וע\"ש ואפשר דלא פליגי כי תלוי בראיית הדיין אם רואה שיש לחוש לערעור חוששין: "
                ],
                [
                    " וכתוב בתשובת הרשב\"א סימן תש\"ח אבל במקום שהשטר כשר אלא שנקרע אין ב\"ד עושין לו שטר אחר דהואיל וזו כשר יגבה חובו בזה וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " כתב נ\"י פרק ג\"פ דף רל\"ז ע\"א דהמלוה יתן שכר כתיבת השובר ומשמע שם דוקא כשיש שטר למלוה אבל אם אין שטר למלוה והלוה מבקש ממנו שובר הלוה נותן השכר וע\"ש "
                ],
                [
                    " ועיין ריש הגהות מרדכי דכתובות ע\"ג נוסח של שובר: "
                ],
                [
                    " וע\"ל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> סי' ס' מי שכתב לחבירו על שטר שקיבל ממנו וידוע שלא קיבל: "
                ],
                [
                    " וכן כתב שם סימן אלף קצ\"ג "
                ],
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סי' אלף קמ\"ז באחד שהשליש שטרי מתנות וצוה שיתנו לבתו לכשתנשא והבת נתנן לאמה ומתה ופסק דלא הוי מתנה דלא קאמר ליתן לה עד שתנשא ומיהו אם אין לו יורש אלא זו הבת א\"כ זכתה בנכסים מכח ירושה ומתנה קיימת וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"ה במרדכי ריש פ\"ק דב\"מ ור\"פ התקבל אבל בתשובת הרא\"ש כלל צ\"א סימן ג' משמע דפליג וכ\"מ בדבריו כלל ק\"ה סי' ג' כתוב בהגהות מרדכי ספ\"ק דב\"מ דהשליש נאמן ואין חילוק בין אומר שכל השטר פרוע או מקצתו פרוע וע\"ל סס\"ד אם מצא אצלו שטר ושובר מה דינו: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פ' החובל ע\"ג בשליש אחד ששרף השטר ואמר שהמלוה צוה לשרפו והמלוה הכחישו ופסק ראבי\"ה דשליש נאמן וע\"ש ועיין כל דין שלישות בגיטין פ' התקבל ובפ\"ק דב\"מ במרדכי בתשובת הריב\"ש סימן של\"ו ותמ\"ג אימת אמרינן דנאמן במיגו דאי בעי קלתיה או כביש לשטרא: "
                ],
                [
                    " דשם משמע דהשליש צריך לישבע אם התובע אמר לפיקדון נתתי וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובהגהות מרדכי דגיטין דף תרי\"ד ע\"ג תשובת מוהר\"ם בזה וכתב שם דאפילו בטענת שמא יכולין להשביעו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ סי' אלף קמ\"ז: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרא\"ש כלל ק\"ה סימן ד' בשטר שהושלש והיה בו מחק מאחורי השטר והשליש אומר שהשטר השלישות נמחק שם נאמן ואין המחק גורע השטר דניחוש שמא תנאי אחר היה שם גם לפירעון לא ניחוש כל זמן שהשטר בידו ועוד שעדיין לא הגיע זמן הפירעון וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ש כי חשני אומר כי השטרי חובות אינו אלא קנס בעלמא אם יעבור התנאים ובלא זה יתן לו חלקו מן השותפות והשיב דאזלינן בתר אומדנא דאם חלק שותפות הוא יותר מהשטר שהשליש לו חבירו בודאי לא השלישו השטרות רק דרך קנס מלבד חלק שותפות דאל\"כ ירויח העובר אבל אם השטרות הם יותר אפשר שהשטרות היו לקנס ולפרעון חלקו: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סנ\"ד בדין אסמכתא בשטר שהושלש: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " ובמרדכי פרק הכותב משמע דדוקא שטוען שהשליח נתנן לו בתורת סיטראי אבל אם מודה שנתנן לו על החוב שבשטר לא יוכל לומר סיטראי נינהו אלא צריך להחזיר לשליח ולא יפסיד השליח וע\"ש דיש חולקים ובתשובת ריב\"ש סי' שצ\"ג לאה שהפקידה כלים ביד רחל ורחל אומרת שהן של ראובן והוא חייב לה ופסק דאם רחל טוענת שלאה הפקידן בידה בשליחותו של ראובן ובשם ראובן הפקידם בידה נאמנת עליהן לטעון עד כדי דמיהן במגו דהחזרתים לך ואע\"ג דלאה תפסיד<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ע\"י זו ותצטרך לשלם לראובן אבל אם רחל טוענת דלא הפקידן בידה בשמו אלא שמאחר שהן של ראובן רצונה לעכבן צריכה להחזירן ללאה שלא תפסיד לאה על ידה מאחר שלא תוכל לברר שראובן חייב לה וע\"ש שהאריך בזו ונ\"ל שזהו מתשובת הריטב\"א על ראובן שקבל מעות משמעון ומצא בהן רעות וא\"ל ללוי טול המעות אלו ותנם אותם לשמעון שיחליפם ועכשיו שמעון תופס בהם בשביל ראובן והשיב דיכול שמעון לתפוס במגו דלהד\"ם ואע\"ג דלוי החזיר לו מעות יכול לומר לו במעות ראובן אני תופס ולענין שלומי השליח מה שלא נתן לו בעדים מסתברא דלא מחייב דאין דרך בני אדם לתת זה בעדים ודוקא גבי שט\"ח אומרים שהיה לו להפקיד בעדים ועוד כתב הרי שהשאיל ראובן כליו לשמעון וחזר שמעון והשאילן ללוי אי לוי יכול לתפסן משום שראובן חייב לו משום שיש לו מגו דיכול לומר להד\"ם ודוקא שבא ליד לוי בתורת שאלה משמעון אבל אי תפסן מרשות שמעון ואמר שראובן חייב לו נאמן במגו ושמעון חייב לשלם לראובן שהרי פשע עכ\"ל וכב\"י דה\"ה לא פשע שהרי שואל חייב באונסין ונ\"ל דה\"ה בתשובה שכתבתי בשם הריב\"ש<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> נמי דינא הכי ועיין בספ\"ג מ\"ש ב\"י בשם ריטב\"א: "
                ],
                [
                    " היינו דוקא כשהלוה כופר באותו חוב האחר אבל אם אינו כופר רשות ביד המלוה לתפוס הפרעון על איזה חוב שירצה כמו שיתבאר לקמן ספ\"ג וע\"ש חילוקים בזה ואם אמר המלוה אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ואזיל ופרעיה לפני עדים אחרים יכול לומר סיטראי נינהו אע\"ג דפרעיה בעדים בדלקמן סימן ע': "
                ],
                [
                    " ואין דבריו נראים מאחר שהרא\"ש והר\"ן בתראי דחו דבריהן והסכימו לדברי התוס' אין לנו אלא דבריהם ומוציאין מיד התופס: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " עיין בתשובת הריב\"ש סימן שמ\"ה כיצד דנין באלו הדברים אחר המנהג: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרא\"ש כלל ע\"ט סימן ח' משמע ו' כדברי הרשב\"א: "
                ],
                [
                    " ולא קי\"ל כדברי הרמב\"ם עכ\"ל ואין נפקותא בדבר לענין דין זה מיהו כתבתי ללמוד ממנו איזה מקרי דבר קצוב לענין דינא אחרי שיש נפקותא בזה וע\"ל ס\"ס ר\"ז מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרא\"ש כלל ע\"ד ס\"א: "
                ],
                [
                    " עיין בהגהות מרדכי סוף ב\"ב דמשמע שם דאף על גב דאין אדם מקנה דשלב\"ל או שאינו ברשותיה מ\"מ אם תפס המקבל לא מפקינן מיניה וע\"ש ובתשובת הר\"ן סימן כ\"ג על אחד שנדר ליתן לא' מתנה והראוי לקבל מחל לו אח\"כ כל שטרות שיש לו עליו ויעשה עליו ואח\"כ נתן הנותן המתנה בקנין לראוי לקבל ופסק דזכה במתנה ואין המחילה על המתנה זו מועלת כלום דכשם שאא\"מ דשלב\"ל כך לא ימחול עליו ואע\"פ שנדר לו תחלה קודם להמחילה זה לא הוי רק דיבור בעלמא ועיקר המתנה היתה אח\"כ ואין המחילה חלה עליו עכ\"ל ע\"ש שהאריך: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פ\"ק דקידושין פ\"ה אמנם כתב שם דהרבה גאונים חולקים וס\"ל דלא יתן לו המשכון עד שיתן לו המתנה: "
                ],
                [],
                [],
                [],
                [
                    " לקמן סד\"ג ע\"מ שהקנה מטלטלין לאחד ואחרי מותו אמרו יתומיו שהמטלטלין שהניח לא היו בידו בשעת המתנה ופסק דעל יורשיו להביא ראיה משום דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו: "
                ],
                [
                    " ופסק שם דזכו הקטנים בקרקעות ובשטרות שנכתבו על שמן: "
                ],
                [
                    " וס\"ל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דא\"צ שבועה ולא חרם ואפי' נראה לב\"ד שיש לו בו זכות אין כופין אותו להראות לו שטרו אלא יראה שטרו לב\"ד "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"ה בתשובת הרא\"ש כלל ס\"ח סימן א' משום דכתב ידו לא גרע מעדים ועוד כתב שם טעמים אחרים וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סימן כ\"ח שיש חילוקים בזה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ בית יוסף לקמן סי' ע\"א בשם הריטב\"א וכתב עוד סק\"א בשם הרשב\"א על ראובן שהיה חייב לשמעון וכתב בשטר לפרוע לו במעות ובשעת פירעון אמר שלא היה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מעות רק קרקע ומה שנכתב בשטר מעות מנהג הסופרים לכתוב כן בכל השטרות ומי שרוצה להתנות כותב בהדיא שלא יוכל להורידו לשומת שום קרקע ולא למטלטלים והשיב שאם האמת עם ראובן במה שטוען הדין עמו דכיון דהמנהג לפרש בהדיא בשטר אם הותנה וכאן לא נתפרש ודאי הסופר מעצמו עשה ואין לחוש וע' בזה לקמן סרמ\"ב: "
                ],
                [
                    " ובודאי טעמו של הרשב\"א ז\"ל משום דהוי אסמכתא כל זמן שלא הקנה לו בב\"ד חשוב כדמשמע מדברי הרא\"ש ז\"ל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וצ\"ע לקמן בדיני אסמכתא דהרי לא הוי אסמכתא אלא בדברי קנס שמשלם לו מה שאינו חייב לו אבל כאן שמפסידו לא הוי אסמכתא ודמי להא דתנן (ב\"מ ק\"ד.) אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דחייב לשלם ע\"ל סי' ר\"ז: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ מהרי\"ק שורש קצ\"א וכתב שם דבשטר רעוע כזה אע\"ג דהלוה קבל עליו בשבועה וחרם שלא לטעון שום טענה נגד השטר מ\"מ הב\"ד מחוייבים להחרים אחר העדות כדי לברר הדין על אמיתתו וכ\"כ הרא\"ש בתשובה כלל פ\"ח ס\"ס ט' שיש להחרים מי שיודע ששטר זה פרוע הוא מאחר ששטר זה ישן וכ\"כ ב\"י כאן הרבה דינים ואני כתבתי כל אחד במקומו המיוחד לו בעזה\"י וע\"ל סי' כ\"ח תקנות שתקנו הקהל בענין כתיבת וחתימת שטרות היאך קיימת: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ע\"א אם טוען זה דלשופרא דשטרא בעלמא כתבו מקצת לשונות שבשטר אין נאמן: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי ריש חזקת הבתים ע\"ד בתשובת מוהר\"ם הא דעל האחין להביא ראיה היינו דוקא בדבר שאינו ידוע שהיה של אחין אבל בדבר ידוע שהיה של אחין על היתומים להביא ראיה ואפילו בקרקע שלא נודע בבירור שהיתה של אחין מוקמינן אחזקת מרא קמא ועל היתומים להביא ראיה: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי ריש הספינה תשובת הר\"מ אלמנה שתפסה שטרות של עכו\"ם שנכתבו לשמה ולשם בעלה ופסק דהתפיסה לאו כלום היא מאחר שהיא נושאת ונותנת בתוך רבית צריכה להביא ראיה כו'. כתב רבינו ירוחם במישרים נ\"ל על בן בית אם הפקיד שום דבר או יש לו שום דבר הכל בחזקה שהוא שלו זולת אם נודע שהוא של אותו בעל הבית ואפילו שלא היה אמוד וידוע שאין לו שום דבר אלא מאותו בעל הבית ואם מת נותנים ליורשיו: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " והר\"ן פרק הכותב האריך בזה בדף תקי\"ד ע\"ב וכ\"כ המרדכי ריש המוכר את הספינה לענין אלמנה שתפסה שטרות דלא מהני תפיסתה לענין הממון וע\"ש: "
                ],
                [
                    " רק שלא ידעינן אם אלו השטרות באו לידו בתורת משכון או לא ולרבי נאמן אם תפסן מחיים אבל אם אין ידוע שהיה חייב לו אינו נאמן שבתורת משכון בא לידו ושהיה חייב לו כמו שאינו נאמן לומר לקוחים הם בידי אבל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> התוספות והרא\"ש פ' הכותב ס\"ל דנאמן הוא לומר משכון הוא בידי (כ\"ה בתשובת הרא\"ש כלל ס\"א וכ\"ה לקמן בהדיא סי' ס\"ה): "
                ],
                [
                    " וטעמו משום דאין תפיסה מהני לגבי ממון כמ\"ש לעיל משם מוהר\"ם: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כב\"י סימן ס\"ב מצאתי בשם תשובת מהרי\"ל על מי שמעיד שהיה לפלוני שטר על פלוני מסך מעות והיה השטר המועיל לפני כל ב\"ד שבעולם והשיב דהואיל ואין השטר יוצא מתחת יד המלוה יכול לומר פרוע הוא ועוד מאן לימא לן דהיה בתוכה דאקני ואע\"פ שהעיד שהיה מועיל וראוי לגבות בו לא סמכינן עליה דלא מספרא דאביי הוי דידעי כל לשון תקון שטרות עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכל זה לפי שיטתו שכתב שסימן מנין וכריכה הם שווין אבל כבר כתבתי מה שנראה לי שסי' מנין עדיף מסי' כריכה וקשירה אם הם מלוה וממלוה אחד ולכן נראה לי דבכל ענין ינתן לאומר סימן מנין: "
                ],
                [
                    " וכל זה אינו נראה אלא נראה לתרץ כל הקושיות בדרך אחר כלא ט\"ס וזה כי הרמ\"ה לא קאמר אלא דבעינן מנין עם הכריכה והקשירה אבל לא בעינן כריכה וקשירה עם המנין וכדברי התוס' דלעיל ודייק לה מדבעינן ג' שטרות ולא סגי לן בתרי דאי בכריכה או בקשירה לחוד סגי א\"כ מ\"ש תרי מתלת הלא הכריכה הוא שוה בשלמא אי בעינן מנין ניחא דאז דוקא ג' הוי סי' אבל לא ב' מאחר דשטרי מכריז ומיעוט שטרות שנים וכדאמרינן בענין ספ\"ק דמציעא ומעתה כל דברי הרמ\"ה נכונים הם דבעינן מנין עם כריכה דהיינו ג' שטרות דהוי מנין סימן אבל לא סגי בכריכה או קשירה לחוד דאז אפילו תרי נמי וטעמא דבתרי שטרא דחד לוה כו' שהאחד לא נתן לבו כו' ר\"ל לא נתן לבו לשנות הכריכה כדי שחבירו לא ידע הסימן שבהם דלכך הכריכה לא הוי סימן אבל מנין הוי סימן דעל המנין נותן לבו לפרקים להפרידם זו מזו ולא להניחן ביחד<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ומה שהקשה עוד בדברי הרמ\"ה שמוקי ליה שהן דחד לוה ומלוה כו' גם זה מתורץ להדרך זה דהוצרך לתרץ מ\"ש תרי מג' ותירץ דנקט ג' משום דאם היה בחד לוה ומלוה אין אנו מחזירין רק ג' אבל לא תרי ע\"י סימן כריכה מטעם שכתב אבל אם הם מג' לווין וג' מלוין אין ה\"נ דס\"ל לרמ\"ה דמחזירים בשניהם ע\"י סימן כריכה וקשירה מאחר דליכא למיחש למידי אלא דהתנא מילתא דפסיקא נקיט בג' שטרי דמיירי בין בהרבה מלוין ולווין בין במלוה ולוה אחד<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> כן נ\"ל: "
                ],
                [
                    " ואיני יודע למה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דהרי כתב דברי הגמרא שלנו שהם כדברי הטור: "
                ],
                [],
                [
                    " פירוש יתקיים בחותמיו שהעדים יעידו על חתימת ידיהן שעל השובר ואז השליש נאמן לומר פרוע הוא במיגו דיכול להחזיר השובר ללוה והיה נפטר ביה מחובו מאחר שהעדים קיימו חתימתן אבל כשהשליש מת אין מחזירין השובר ללוה דשמא המלוה הפקידו לשליש אבל כשהשט\"ח יוצא עם השובר מחזירין השובר ללוה מאחר שהשטר ביד שליש עם השובר נראה שהשובר אמת כן נ\"ל פירוש דברי הטור ופשוט הוא בעיני ולא כתבתי רק להוציא מדברי ב\"י שכתב בו פירושים זרים שאינם נראים בעיני ומשמע בהגמ\"ר ספ\"ק דב\"מ דאם נתנו שובר ושטר ביד שליש אע\"פ שהשליש אינו יודע אם פרעו אפ\"ה אמרינן ודאי מדמסרו לו השטר עם השובר ודאי דפרע לו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן הסכמת הפוסקים ועיין בהר\"ן פרק הכותב דף תקי\"ו ע\"א וברמב\"ם פ\"ו מהלכות מכירה אי מכירת שטרות דאורייתא או דרבנן וגם בנ\"י פרק מי שמת דף קכ\"ח ע\"ד האריך בזה: "
                ],
                [
                    " וכן כתב המ\"מ פ\"ו מהלכות מכירה ופי\"ו מהלכות מלוה שכן עיקר וכ\"כ הר\"ן פרק הכותב דף תקי\"ד והכי מסקנת הרא\"ש כמ\"ש הטור למטה וכן מסקנת נ\"י סוף ב\"ב בשמו והכי נקטינן לדעתי ולא כדברי ב\"י: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ו סקס\"ב על מי שמכר שטר במסירה בלא כתיבה וקבל המעות הואיל ואין המקח קיים אינו על המעות רק ש\"ש אע\"ג דנתן לקונה שטר על המעות ונאמן לומר פרעתי במיגו דנאנסו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ולזה הסכים נ\"י פרק המוכר את הספינה דף קצ\"ה ע\"א וכתב הריב\"ש בתשובת סר\"י דאף למ\"ד נקנה באגב היינו כשהשטר כבר נכתב אבל לא יוכל להקנות לו בקנין שיכתוב השטר דהוה דשלב\"ל ובמקום שכותבין טופס השטר בפנקס וגובין יכול להקנות לו הפנקס וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרא\"ש כלל ס\"ט סי' ד' בלוה אחד שפרע ללוקח ואח\"כ תובע מן המלוה הש\"ח ואין הלוקח בכאן אין בטענתו ממש כלומר דאין לו על המוכר כלום דלא היה לו לפרוע ללוקח עד שיחזיר לו שטרו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סר\"ג: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פ\"ב דכתובות הא דיכול למחול היינו שלא היה חייב לקונה השטר או שיש לו במה לפרוע אבל אם היה חייב לו ואין לו לפרוע אין יכול למחול "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש פ\"ט דאם קטן מחל ש\"ח הוה מחילה בטעות וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י פרק מי שמת דף רכ\"ח ע\"ב ועיין בהר\"ן פ\"ב דגיטין דף תקנ\"ט שהאריך בדינים אלו: "
                ],
                [
                    " וכתב הרא\"ש בתשובה כלל ס\"ט סימן ב' שהמוכר שט\"ח לחבירו באחריות ויצאו עדים ששטר זה פרוע צריך להשלים לו השטר כדי שיהא ראוי לגבות בו החוב דהיינו אחריותו שקבל עליו וחייב ליתן לו דמי החוב כפי מה שישוה השטר כשר כזה לפי ענינו ולפי ממונו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב בעה\"ת<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וז\"ל כתב בעה\"ת גר שמכר שט\"ח שלו לאחר ומת פטור הלוה וא\"צ לשלם כיון דהיה יכול למחלו פקע זכותוו לגבי לוה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " דמ\"ש כאן דגובה כל השטר הוא לכ\"ע דמאחר שהמוכר נהנה בכולה שהרי ב\"ח בא וגובה אותו מן הלוה הכל בודאי צריך לשלם לזה כל השטר דהוי כאיל קיבל המוכר החוב שנתבאר לעיל שצריך ליתנו ללוקח וכן אם לא היה השטר שלו או שהיה פרוע צריך להעמיד לו שטר אחר כדמשמע בסמוך כב בתשובת הרא\"ש ועיין למטה בסמוך: "
                ],
                [
                    " כתב ב\"י סר\"ז בשם תשובת הרשב\"א על אלמנה שנתחייבה לראובן ר' זוז אם תינשא עד עשרים שנה וראובן נתנו לשמעון ויורשי ראובן מחלו החוב להאלמנה וכתב מאחר שהשטר אינו כתוב בדרך אסמכתא הוי המתנה קיימת ולא אמרינן דהוי דשלב\"ל מיהו יורשי ראובן יכולין למחלו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ולא ידעתי מה חילוק יש בין ש\"ש לש\"ח בדין זה דהא אף הש\"ח יכול להתנות ולהקנות שישמע או ישלם ואי משום דבגמרא נאמר לענין ש\"ש זה אינו כלום דהא עיקר הדין ששומרים פטורים לענין שטרות וכיוצא בזה נאמר לענין ש\"ח וש\"ש וכתב הרא\"ש דה\"ה לשואל וכמ\"ש לקמן סש\"א וה\"ה לענין זה. ונראה דמשום זה השמיטו רבינו דפשוט הוא דיכול להתנות על עצמו במה שאינו חייב כמ\"ש מתנה ש\"ח להיות כשואל וכמ\"ש בהל' שומרים אי\"ה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " גם במהרי\"ל כתב טעם בזה ול\"נ דסמכינן האידנא אמקילין וס\"ל דאין שמיטה נוהגת האידנא כמו שהביא הר\"ן דבריהם: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן כ\"ו אם כתב לו שיוכל לתבעו בדיני העכו\"ם ועברה עליו השמיטה אם מהני ליה: "
                ],
                [
                    " ודברי בית יוסף בזה סתומים מאוד כי לא הביא דעת הרמב\"ם וכתב שהסכים דברי ר\"י לדעת הרמב\"ם וא\"כ משמע מדבריו ששניהם ס\"ל שבשנת פ\"ח היתה שמיטה וא\"כ כל החשבון הוא טעות דא\"כ שמיטה היתה שנת רס\"ג ור\"ע כו'. ולכן צריך לבאר דדעת הרמב\"ם שבשנת פ\"ט היתה שמיטה כדמשמע מדבריו פרק י' מה\"ש ומהר\"ל בן חביב פי' דברי ר\"י שג\"כ הוא ס\"ל כדעת הרמב\"ם שבשנת פ\"ט היתה שמיטה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ולא כמ\"ש הרא\"ש והטור דברי ר\"י ומעתה שר\"י סובר כהרמב\"ם שבשנת פ\"ט היתה שמיטה עולין כל החשבונות כהוגן. וכ\"ה סברת רבנן סבוראי שהביא בהגמ\"ר דגיטין דף תרי\"ז ע\"ב דבשנת פ\"ט היתה שמיטה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרמב\"ם בה\"ש ונראה דדוקא נשבע תחלה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דמאחר שנשבע כבר נעשה כפירה ואין השמיטה משמטת כפירה אבל כל זמן שלא נשבע עדיין מיקרי הלואה דשמא לא ישבע ולכן השביעית משמטת השבועה כדלעיל בזה מסולק קושיית הראב\"ד שהשיג על הרמב\"ם בזה ונתבטל תירוצו של ב\"י שרצה ליישב דברי הרמב\"ם בדבר קלוש ולא ראיתי לכתבו: "
                ],
                [
                    " והר\"ן פרק השולח דף תקע\"ג ע\"ב כתב כדברי הרמב\"ם: "
                ],
                [
                    " ולי נראה טעם הרמב\"ם דטוענין ליורש שמא פרוזבול היה לאביהן או שהתנה שלא ישמטנה בשביעית וכ\"כ בהדיא במישרים נ\"ז וכ\"כ ב\"י עצמו בשם הרשב\"א וע\"ל ס\"ס זה מדין זה: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי כתב פרק כל הנשבעין דף של\"ז ע\"ד דמשכתבו בפנקסו סך המעות מקרי זקיפה וע\"ש בדין זה: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע דבמרדכי ס\"פ השולח לא משמע כן: "
                ],
                [
                    " כתב הר\"ן פרק השולח דף תקע\"ג ע\"ב דאפילו מלוה ע\"פ יכול למסור לב\"ד ואין השביעית משמטתו וע\"ש. ומשמע במרדכי סוף השולח ע\"ב דאע\"פ שאין המלוה והדיינים בעיר אחד יכול לומר הריני מוסר חובי לדיינים שבעיר פלוני וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי האריך בזה פרק השולח דף תר\"י ע\"ב וכתב דיש חולקין בזה מיהו כתב דלכ\"ע בזמה\"ז לא טענינן ליה פרוזבול היה לך: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתוב בא\"ז פ\"ק דגיטין שטר של מכירת בית הנעשה בידי עכו\"ם ולא לפני ערכאות ואח\"כ דנו ערכאות על אותו שטר והעמידו הקונה בבית אינו כלום מאחר ששטר לא נעשה בערכאות חספא בעלמא הוא אע\"פ שדנו אח\"כ על פיו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " עיין בתשובת הרשב\"א סימן תתקפ\"ג ותתקפ\"ו: "
                ],
                [
                    " וכבר נתבאר לעיל בשם הרשב\"א דסבר דשטרי הודאות כשרים וה\"ה לשטרי מחילות כמו שאכתוב בשם הריב\"ש בסמוך וכ\"כ הר\"ן פ\"ק דגיטין דף תקנ\"ז ע\"ב וכל שטר שאינו אלא לראייה בעלמא כשרין בערכאות אבל שטרות שעל ידן נעשה המקח פסולין אפילו בשטרי מקח וממכר אם לא נתן לו המעות אלא שהיה חייב לו כבר שאז השטר הוא גמר הקנין פסולין וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב ריב\"ש סתצ\"ג דכן הסכימו כל האחרונים להכשיר כל השטרות הנעשים בערכאות העומדים בהורמנא דמלכא עכ\"ל וכתב המ\"מ פכ\"ז מהלכות מלוה דכן דעת העיטור והרמב\"ן והרשב\"א ודלא כדעת הרמב\"ם דס\"ל דלא מהני בזה דינא דמלכותא משום דלא אמרינן דד\"ד אלא לדברים שהם לתועלת המלך בענייני המסים שלו או שאר דברים שהם מחקי מלכותו אבל מה שהוא בין אדם לחבירו אין דינו דין והר\"ן פ\"ק דגיטין דף תקנ\"ז ע\"ב דחה דברי הרמב\"ם בזה ופסק דבכל דבר דינו דין וכ\"כ שם המרדכי וריב\"ש כתב בזה בסר\"ג וכתב עוד המרדכי ודוקא בדבר שעושה בדין וחק אבל אם יעליל על ב' בני ארם ונפטר הא' בחכמתו א\"צ ליתן לחבירו כלום. וכ\"ע שם דאמרינן דד\"ד אע\"פ שלא נעשה לפני שופטי העיר אלא אפילו בין ישראל לישראל הוי דינא עכ\"ל ולא משמע כן בדברי מהרי\"ק שורש קפ\"ח וע\"ש באותו שורש שהאריך הרבה בדין דדינא דמלכותא. ולקמן סשס\"ט הארכתי וע\"ש: "
                ],
                [
                    " לעיל כתבתי אם הוא דינן של מלכים כך אי מהני ובמהרי\"ק שורש קפ\"ח משמע דאפילו הוה הקפדת מלכות להכשיר שלא כדין לא משגחינן ביה: "
                ],
                [
                    " וכתב מוהר\"ם פדו\"א בתשובה סמ\"ז דאפי' היו אצל הערכי עדים פסולים כשר דלא גרע מאילו לא היה שם עדים כלל שהערכי נאמן וכתב עוד שם דלא מיבעיא סופר המלך אלא אפילו סופרים הממונים מפי השופטים קשה לפוסלן ולפסול כל השטרות הנעשים לפניהם בארצות האלו עכ\"ל. ובסכ\"ג כתב בפשיטות דסופר הממונה מהמלך הוא נאמן דוקא אבל סופר הממונה מצד השופט לא ונראה דאין דבריו סותרים זה את זה בסכ\"ג מיירי במקום שאין ידוע מנהג להכשירן ובסמ\"ז מיירי במקום שנוהגין בהן להכשירן וכמו שמשמע הלשון שם: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרא\"ש כלל י\"ח שטרות הנעשים בערכאות של עכו\"ם ועשויין בלשון שטרי עכו\"ם כמו שרגילים תם לעשותם אע\"פ שאינם עשויין כלשון שטרי ישראל כשרים עכ\"ל ועיין במהרי\"ק שורש קפ\"ח דיש חולקים בזה, כתב הריב\"ש סנ\"א שטר הנעשה לפני הערכאות והוא פסול לפי חוקותיהם אע\"פ שלפי דיננו הוא כשר לא נכשירהו יותר מהן עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סס\"א אם יש תקנה בעיר לפסול כל שטר שאינו מכתב סופר אם בכלל זה כתב ידו: "
                ],
                [
                    " וכ\"פ והמרדכי ס\"פ ג\"פ דהואיל ואיכא פלוגתא דרבוותא מספיקא לא מפקינן ממונא ובריב\"ש סתנ\"ב פי' דאין לך בדין זה אלא מה שעיניו של דיין רואות<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i>: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סקכ\"ו אם יוכל לומר על כתב ידו טעיתי במיגו דפרעתי: "
                ],
                [
                    " ובריב\"ש סתצ\"ג דכותבין ג\"כ הנפק בכתב ידו כמו בחתימת העדים: "
                ],
                [
                    " וע\"ל ס\"ס ע\"א: "
                ],
                [
                    " ול\"נ דלא קשה מידי דאע\"פ שהודה שחייב לו ואפשר דכדי שלא להשביע את בניו אמר כן וכמ\"ש לעיל סל\"ב ויתבאר לקמן ספ\"א אבל כשמקוים כתב ידו לא תלינן דרך השבעה אלא שחייב לו ועדיין לא פרע ולכן קאמר הואיל ומודים כו' אבל כשאינן מודים כו' לא מחייבים משום הודאתו ומ\"מ אם מת בנידויו בהא אין לחלק בין אם מקיימין כתב ידו או לא כנ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " והמרדכי כתב ספ\"ק דכתובות שזהו דעת הרי\"ף אבל רפיא ביד ראבי\"ה עכ\"ל וכ\"כ פרק אלו נשבעין דף של\"ט ע\"א וצ\"ע בזה לעיל סימן ל\"ט וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל ריש סי' ע\"ה: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע מנא ליה לרבינו דדעת הרמב\"ם שאם באו עדים ואמרו להד\"ם דלא הוחזק כפרן דהא הרמב\"ם לא קאמר שאינו מפסיד אלא כשהחסרון מצד העדים שמתו או הלכו למד\"ה ומשמע אם ישנם עדים צריך לברר וכ\"ש אם אמרו להד\"ם דמפסיד וכ\"כ המ\"מ בהדיא שזה דעת הרמב\"ם והוא כדעת הרא\"ש שכתבתי וע\"ל סימן ע\"ט ג\"כ מדין זה: "
                ],
                [
                    " ובמ\"מ סט\"ו מוכח דלדעת הרמב\"ם נאמן אפי' יש למלוה עדים שאמר אל תפרעני אלא בעדים אבל כי ליכא עדים נאמן לכ\"ע מכח מיגו דאי בעי כפר: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ע\"א דיש מחלקים בין הודאה לפרעון. כתב המרדכי פרק שבועת הדיינין ע\"ג דאע\"ג דעדים אחרים נאמנים דפרעו מ\"מ יכול המלוה לטעון סטראי נינהו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיי' בי\"ד סימן קע\"ד אימת יש במכירה כזו משום איסור רבית ואימת שרי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א סימן אלף קמ\"ט. ועיין לעיל סוף סימן זה מ\"ש ב\"י בשם הר\"ן פרק הכותב: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע דמה שייך דברי הר\"ר יוסף מיגא\"ש לכאן ואפשר דמה שקאמר ודוקא שעדים מעידים כו' גם הוא מדברי ר\"י מיגא\"ש דאף ר\"י מיגא\"ש קאמר דלענין הודאה נאמנים וכדבר המחלקים בהא אך קשה א\"כ מנ\"ל לב\"י דהרא\"ש ס\"ל כדעת ר\"י בן מיגא\"ש לענין דבריו הראשונים כמו שכתבתי לעיל בדבריו דלמא מה שכתב רבינו וא\"א הרא\"ש כתב כדברי ר\"י ן' מיגא\"ש לא קאי רק לענין אם יש חילוק בין הודאה להלואה ולכן נראה דדעת ב\"י דמדלא חילק רבינו וכתב סתם כדברי ר\"י מיגא\"ש משמע ליה דאכל דבריו קאי<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i>: "
                ],
                [
                    " אבל מחתימת עדים לא מהני שובר דהא לא עדיף מאילו העידו העדים שפרעו שאינן נאמנים וכ\"ה בתשובת הרשב\"א סימן תתקכ\"ג: "
                ],
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל ע\"א ס\"ה ראובן שהיה לו שטר נאמנות על שמעון והאמין לו ולכל באי כחו ואח\"כ נתן כחו ליהודה ובא לגבות משמעון והוא משיב שכבר פרע ליהודה קודם שהיתה לו הרשאה מראובן ופסק דאין נאמנות ראובן מועיל לגבי יהודה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אבל אי לא טעין שפרע ליהודה קודם לכן רק לראובן או ששלחן ע\"י אחר אינו נאמן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " שם סימן ו' כתב דאין היורשין גובים וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועי' בריב\"ש סי' תצ\"ד: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי סוף אלו מציאות המלוה על ספרים אסור ללמוד ואם למד בהן אם יש עדים בדבר כתב ראב\"ן דמקרי שולח יד בפקדון ופסול לשבועה וראבי\"ה חולק משום דקסבר מצוה קעביד וע\"ש ועיין בי\"ד בסימן קע\"ב דבנכייתא שרי ועיין שם: "
                ],
                [
                    " ולי נראה דהא דכתב לא שנא משכנו כו' לאו מטעם דר\"י לחוד קאמר אלא מטעם דבשעת הלואה הוה כאילו פירש בהדיא שמקבלו בתורת פרעון וכמ\"ש בשם ר\"י ולפי טעם זה אין לחלק בין בשעת הלואה או שלא בשעת הלואה ודוקא לענין זה הם שוים דאם היה משכון כנגד החוב שיצא זה בזה דאם הוא בשעת הלואה הוא מטעם דשמואל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דהוה כאילו פירש ושלא בשעת הלואה מיחייב מדר' יצהק דב\"ח קונה משכון אבל אם לא שוה המשכון נגד החוב יש לחלק בין משכנו בשעת הלואה דאז אבד חובו מטעם דשמואל אבל שלא בשעת הלואה לא אבד דהא דשמואל לא שייך במשכנו שלא בשעת הלואה וכן כתב בהדיא בהג\"א סוף האומנים וכן כתבו בתוס' שם ובפרק שבועת הדיינים ולכן אין קושיא בזה כלל כנ\"ל: "
                ],
                [
                    " ומדברי ר\"י לשם נראה דהסכים לפי' רש\"י וכן כתב בעה\"ת דלא שנא הלוהו על המשכון בשטר או שלא בשטר: "
                ],
                [
                    " כתב מוהר\"ם פדו\"א בתשובה סימן נ\"ט על אחד שנתן לחבירו משכון למשכנו אצל עכו\"ם והלך והלוה לו משכון אחר ומשכנו אצל עכו\"ם ועכב זה בידו הוי עליו ש\"ש דהוה כאילו הלוה לו משכון אחר על שלו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וה\"ה דלא נעשו מטלטלין אצל בני הלוה והמלוה גובה מהן אבל סוף הגהות שניות ממרדכי דב\"מ כתב דלא הוי ש\"ש על המשכון אלא בעודו ברשות המלוה אבל אם הפקידו ביד הלוה או השאיל לו אפי' לזמן אין המלוה חייב באחריות כלל ואם מת הלוה נעשה מטלטלין אצל בניו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " דאין שמעון חייב באונסין ספרו של ראובן שהיה בידו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סימן ע\"ה "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן קל\"ג אם זה אומר פקדון יש לי בידך וזה אומר משכון הוא אצלי: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י סוף התקבל פסק כדברי הגאונים וכ\"פ ריב\"ש סי' שצ\"ג ועיין לעיל סימן פ\"ט בדין זה: "
                ],
                [
                    " ובתשובה סימן תתקצ\"א פליג בזה וכתב דהמלוה נשבע ונוטל וכן נראה שם מסקנתו בתשובה סימן אלף מ' וע\"ש טעמו בזה וע\"ל סימן ע\"ה מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " ועי' בתה\"ד סי' של\"ה וע\"ל סי' נ\"ח כתבתי תשובת ריב\"ש אם ראובן הפקיד לשמעון ושמעון רוצה לעכבו משום שאמר שהפקדון הוא של לוי והוא חייב לו וע\"ש בתשובת הרא\"ש כלל כ\"ו סימן א' פקיד שלקח של ראובן ומסרו לשמעון ואח\"כ רוצה שמעון לטעון על ראובן שחייב לו יכול ראובן לתבוע לפקוד והפקיד יתבע את שמעון ולא יוכל שמעון לעכב מחמת ראובן: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ע\"ה ופ\"ז בדין שבועה ע\"פ עד כשאין התובע טוען ברי: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת מיימוני ס\"ס משפטים סי' ל\"ב וכתב בתשובת הרא\"ש כלל ק\"ו סימן ב' אם ראוהו עדים בידו אע\"פ שאמר להם בשעת הראיה שחייב לי כך וכך נקרא ראה ולא מהימן במגו דלא אמרינן מגו אלא כשהיה יכול לכפור בב\"ד וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ומשמע דאם חייב לו ממקום אחר יכול לתפוס מה שבידו וכ\"כ המרדכי סוף פ' המקבל וז\"ל יש מקומות שנהגו שלא לעקל ושלא לעכב ספרים השאולים להם ואפי' במקום שחייבין עליהן ממקום אחר ויש נוהגין דבר זה במלמדי תינוקות שלא יעכבו הספרים אלא בשכר לימודם והכל לפי מנהג שנהגו אבותינו בחרם קדמונים והשיב ר\"ת אע\"פ שצריך להחזירו מכח התקנה מ\"מ לא הפסיד מגו שלו ויכול לטעון עליו כל מה שהיה יכול לטעון בעודו תחת ידו וכ\"כ ראב\"י ומוהר\"ם ועוד כתב מוהר\"ם דהתקנה לא הוי אלא כשבא לידו בתורת שאלה או פקדון או שכירות אבל התובע לחבירו מפני שהוא חייב לו א\"צ להחזירו במקום שיש לו מגו ואף בדבר שיש בו תקנה לא הפסיד זכותו מכח התקנה רק שחייב להחזיר אבל עדיין טוען מה שהיה יכול לטעון תחילה ודלא כרבינו שמחה שכתב דלא יכול לטעון על משכון או פקדון שבידו אפי' במקום שיש לו מגו וע\"ש שהאריך עוד בזה ועיין בכלבו סימן קי\"ו ענין תקנה זו וכתב ריב\"ש סימן שצ\"ב מי שתפס מטלטלי דיתמי וטוען עליהם במקום שיש מגו אע\"פ שצריך להחזירן ולקבל פרעונו מקרקע מטעם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי מ\"מ לא הפסיד מגו שלו ונאמן עד כדי דמיהן וע\"ש וכ\"כ הטור לקמן בסי' צ\"ז לענין דברים שעושה בהן אוכל נפש וכן נראה במ\"מ פ\"ד מה' טוען ונטען דיכול לטעון על מה שתחת ידו וכך הוא בתשובות הרשב\"א סימן תתקנ\"ט וכן פסק הטור סימן ע\"ה ונ\"י פ\"ק דב\"מ דף ע\"ב כתב ג\"כ דיכול לטעון על פקדון שבידו מיהו דוקא אם אמר שיש לו מלוה ביד המפקיד אבל אם אומר שיש לו פקדון בידו לא דילמא איתניס אבל אם אמר המפקיד להד\"מ יכול זה לישבע על מה שבידו אפי' נגד פקדון אפי' נגד פקדון וכל זה דלא בהגהת מרדכי דב\"ב פ\"ק ד' קמ\"ו ע\"ד וד' קמ\"ז ע\"א דכתב דיש מרבוותא דס\"ל דאין יכול לטעון אתה חייב לי ממקום אחר אפי' במקום שיש לו מיגו וע\"ש ועיין מזה פרק האומנין דף קמ\"א ע\"ד דכתב דהלכה מרווחת היא בישראל דיכול לטעון על מה שבידו במיגו וכ\"כ ב\"י לקמן סי' ע\"ה בשם הרבה גאונים והאריך בדבריהם וכתב עוד שם שכתבו תלמידי רשב\"א בפ\"ק דב\"מ דמאחר שיכול לטעון שחייב לו נגד מה שבידו יכול לישבע סתם שאין חייב לו כלום ויכול לחשב זה כנגד זה ולישבע עליו ודוקא שיהא לכל א' עידית ועידית או זיבורית וזיבורית אבל כח אית ליה עידית ולא זיבורית דהוי דינא דזה גובה וזה גובה בכה\"ג אינו יכול לישבע דאינו חייב לו כלום וכן אם הפקיד דבר והמפקיד חייב לנפקד אינו יכול לחשוב הפקדון נגד החוב ולישבע עליו דאינו חייב לו דדילמא הפקדון נאנס ודוקא שהנפקד אומר שנאנס אבל אם הנפקד אומר להד\"ם הדי מודה דלא נאנס דכל האומר לא הפקיד כאומר לא נאנס דמי ויכול זה לישבע שאינו חייב לו כלום עכ\"ל עיין בתשובת מיימון ס\"ס משפטים סימן ס\"ד חילוקים בזה אימתי יכול לישבע בסתם וע\"ש וע\"ל סי' קע\"ט אם שותף נאמן לטעון על מה שתחת ידו וע\"ל סימן ע\"ה אי מהני תפיסתו ונאמן במיגו נגד חזקה וע\"ש כיצד וכתב הר\"ן פרק השולח ד' תתקפ\"ב ע\"א מי שגזל חבירו וחבירו חייב לו ממון ומשביעו אם נפרע אינו יכול לישבע שלא נפרע הממון שגזל עולה לו לפרעון עכ\"ל וע\"ש מזה פרק האומנין דקמ\"א ע\"ד וע\"ל סימן פ\"ח אם תפס ואמר שאביו חייב לו ומהרי\"ו כתב בתשובה סי' כ\"א אע\"ג דיכול לטעון על מה שבידו היינו שאומר שחייב לו ממון אבל לא יכול לטעון תביעה אחרת כגון ליתן לו פטורים וכיוצא בזה מכח מיגו דהיה יכול לכפור מה שבידו דאין זה שייך לזה וכ\"כ שם סימן ל\"ז וע\"ש ועיין בפסקי מהרא\"י סי' פ\"ד מדינים אלו כתב מהר\"י בתשובה סימן כ\"א דתקנת העיקול אינו נוהג האידנא כתב הריב\"ש סימן שצ\"ו מי שנאמן לטעון על דבר שבידו מכח מגו אין לו זכות אלא משעת דין ואילך אם נתייקר תחילה ברשות בעליו נתייקר ולא יוכל לומר שלי היה מיד שבא לידו וברשותו נתייקר ואין נאמן לומר שמכר בשעת הזול אלא צריך לשלם כשעת היוקר עכ\"ל כתב בתשובת הרא\"ש כלל פ\"ח סימן ה' ראובן תופס של שמעון ואמר שותפי לוי רוצה לישבע ששמעון חייב להם לא מהני תפיסה זו אפי' במקום דאיכא מגו עכ\"ל ועי' לעיל ס\"ס זה כתב הטור תשובה זו: "
                ],
                [
                    " ואין בדבריו הכרע ולכן הממע\"ה והמרדכי ס\"פ המקבל האריך בזה ע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל בסימן שנ\"ו בדין המשכון של אחרים שניהם נשבעים שבועת היסת ועיין בתשובות הרא\"ש כלל ו' סימן א': "
                ],
                [
                    " ולא נהירא לי דשאני משכון דסופו להחזירו לבעליו וגם הוא ברשות בעליו לענין אונסין אפילו למ\"ד המלוה על המשכון הוי עליו ש\"ש מיהו באונסין אינו חייב ולכן אין למלוה בו אלא שיעבוד בעלמא משא\"כ במעות ההלואה דלגמרי הן ברשות הלוה לענין אונסין והוצאה ולכן נ\"ל דהמוצא זכה בהן ואינו חייב להחזירן לה: "
                ],
                [
                    " ועיין לעיל סי' קכ\"ח מי שיש בידו משכון מחבירו ואמר שהוצרך לפרוע בשבילו: "
                ],
                [
                    " ולי נראה דברי מהרי\"ל דמאחר שאין לעכו\"ם לפרוע לישראל זה אלא במותר של משכון זה א\"כ כל זכותו של עכו\"ם יש לו לישראל זה מדרבי נתן דאמר ונתן לאשר אשם לו וכמ\"ש לקמן סימן פ\"ו ולכן יכול הישראל לפדותו כמו העכו\"ם עצמו כנ\"ל. וע\"ל סימן ק\"ד תשובת הרשב\"א דמשמע קצת כדברי ב\"י אבל בגמ' פרק א\"נ דף ע\"ג בעובדא דמרי בר רחל דהוה ליה משכון מהעכו\"ם וזבנה רבא כו' משמע שם כדברי מהרי\"ל דכל זכות שהיה לעכו\"ם במשכון יש לישראל שני וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל ס\"ח סימן י\"א מי שנשבע לשלם לחבירו אע\"פ שאין הדין נותן שחייב לשלם לו מ\"מ מחוייב לקיים שבועתו וכ\"ה בריב\"ש סימן שמ\"ד: "
                ],
                [
                    " וז\"ל אם התובע מודה פשיטא ומסיים שאין לחוש לשבועתו זו כלל ואם אינו מודה לענין הממון דינו כשאר שטר כו' ובתשובת מוהר\"ם פדו\"ה סימן נ' האריך בזה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " עיין בי\"ד סרל\"ב שהארכתי בדין זה וכתבתי שיש חולקים על הרא\"ש וס\"ל דאם עבר הזמן השבועה בטילה וע\"ש הרבה חילוקים בזה ואימת מקרי אונס שנפטר משום זה מן השבועה וע\"ש ג\"כ מי שנשבע לשלם לחבירו לזמן ובהגיע הזמן אין המלוה בעיר כו': "
                ],
                [
                    " אבל הרשב\"א סימן תתק\"ח והריב\"ש סימן ק\"ט הסכימו לדברי הרמב\"ן מיהו כתבו דאם תפס לא מפקינן מיניה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי\"ד וסימן ע\"ב ולקמן סצ\"ח מדין זה ועיין בתשובת הרשב\"א סימן אלף קי\"א שהאריך בזה דין ב\"ח מאוחר שבא לגבות חובו וב\"ח מוקדם רוצה לעכב עליו משום שלא יהא לו מקום לגבות משם וע\"ש אם בעל המשכון אומר שהלוה לוה למכרו נאמן בשבועתו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פרק הגוזל בתרא דבמקום שיש מנהג במלוים לעכו\"ם שאין יכולין למכור המשכון פחות משנה ואח\"כ מוכרו דנין ג\"כ בישראל שמשכן לחבירו וע\"ש וכתב מהרי\"ק שורש קצ\"ד מי שנותן משכונות לצדקה יכול ג\"כ למכרו כדין הדיוט שלא יהא כח הדיוט עדיף מכח עניים וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב מהרא\"י בפסקיו סס\"ד דה\"ה בכל מקום שנראה לב\"ד לעכב מעות הנתבע כגון שנראה להם שלא יוכל הדיין לכופו לדין וכדומה וכ\"כ בת\"ה סש\"ה וכתב עוד דנשתרבב המנהג לעקל אע\"פ שאין בו צורך כולי האי וע\"ש ולעיל סי\"ז הארכתי בזה וכן לקמן סצ\"ח וכתב מהרי\"ו בתשובה סל\"ז וקצ\"ה דלא יכולין לעכב מעותיו של נתבע כשרוצה להיות צ\"ד במקומו וע\"ש שהאריך בזה וע\"ל סק\"ו כשמעכבין מעותיו ביד אחר עד אימת יהיו מונחים כך עוד ע\"ל בק\"ה מדיני עיקול: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ ר\"י נ\"ל ח\"ה נראה מדברי רש\"י בסוף האומנים דהמלוה לחבירו על המשכון סתם יכול לכופו שיפדנו לאחר ל' יום וכן נראה עיקר עכ\"ל והמרדכי בסוף המקבל ע\"ג כתב דיש חולק בדבר וס\"ל דצריך להמתין עד שיפדה הלוה המשכון ומשמע שם דלכ\"ע בדבר הצריך ללוה תדיר כגון כר ומחרישה צריך להמתין עד שיפדנו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א סימן אלף י' וצריך שיהא אחר מן הב\"ד גמיר וסביר דבלא\"ה אין קרוי ב\"ד אלא ב\"ד של הדיוטות עכ\"ל אבל בתשובת הריב\"ש סשצ\"ו כתב דסגי בב\"ד הדיוטות וכ\"מ בסמוך<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בדברי הרא\"ש: "
                ],
                [
                    " ולא אמרינן המלוה היה מחויב שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי בתשובה ס\"פ שבועת הדיינים ובמישרים נ\"ל ח\"ה משמע דאין אסמכתא במשכון וע\"ל סר\"ז מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י סוף ב\"מ מי שיש בידו משכון מחבירו ודחקו לפדותו וא\"ל הלה יהא המשכון שלך לא קנה ליה וטעמא משום דדחויי מדחי ליה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"פ הר\"ן פרק האשה שנפלו דף תקי\"א ע\"ב: "
                ],
                [
                    " ולא ידעתי מה קשה ליה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שקאמר אמאי לא יתחייב כו' דמאחר שכלתה שמירתו לא יתחייב עלייהו בע\"כ וכמ\"ש לקמן בהל' שומרים אי\"ה: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק האומנים דף קמ\"ב ע\"א משמע דוקא תוך הזמן אבל לאחר הזמן א\"צ לקבל בפרוטרוט וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הר\"ן פ\"ק דקידושין דף תרכ\"ח ע\"א: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי פרק הגוזל קמא מיהו אם כתב לשלם לו המעות היוצאים בהוצאה צריך ליתן לו מטבע היוצא אם לא הוסיפו עליה יותר מן השיעור האמור בתלמוד עכ\"ל "
                ],
                [
                    " ובהג\"מ פ\"ד מהלכות מלוה דאפילו המעות שהלוה לו הן בעין אפ\"ה צריך לשלם לו מעות היוצא אבל במרדכי פרק הגוזל חולק בזה וכתב דאם המעות בעין א\"ל הרי שלך לפניך וכתב עוד שם ור\"י פירש כשנפסל המטבע דד\"ד וכמו שתיקן השלטון שהפורע לאלתר יטול רביע והפורע לאחר שנה יפרע הכל וכך היו עושין היהודים ע\"פ ר\"ת ורשב\"ם עכ\"ל. ולא משמע כן בתשובת הרא\"ש כלל ק\"ג סימן א' ב' וע\"ש ובריב\"ש סקצ\"ז: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ודע שכל זה לא מיירי אלא לכתחלה כדי להעמיד הדין על בוריו אבל אם לא יוכל לברר דבריו לא הפסיד משום זה כמ\"ש לעיל ר\"ס ע' ואם יוכל לברר דבריו ואינו רוצה כתב המרדכי פ\"ק דב\"מ דצריך לפרש ולברר דבריו ואם לא ירצה יפסיד וכן פירש הרא\"ש בתשובה כלל ק\"ז אם נראה לדיין שטוען רמאות ומשום זה אינו רוצה לברר ידון לפי אומדן דעתו כאילו הודה כו' ע\"ש ובתשובת מהרי\"ו סק\"מ: "
                ],
                [
                    " בנ\"י<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> פרק המוכר בית דף קצ\"ג ע\"א דלא דייקינן בדבריו של אדם ענין שיהא כנגדו אם לא אמרו ממש ולעולם אמרינן דרך שטות הוא לדבר ללא צורך ע\"ש: "
                ],
                [
                    " ולא ידעתי טעמו שכתב שאינו נראה בעיניו שהרי לקמן ריש ספ\"ז כתב דכל שטר מיקרי הילך וכל קנין לכתיבה עומד כמו שנתבאר סל\"ט וע\"כ אין לדחות דברי המרדכי בלא טעם וראיה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל ספ\"ז: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סצ\"ב מזו: "
                ],
                [
                    " והרשב\"א בתשובה סימן תתקי\"ד כתב דבשבועה דרבנן פוטר ע\"א אבל לא בשבועה דאורייתא וע\"ש ולענין הלכה נראה כדעת התוספות והרא\"ש ומוהר\"ם ורבינו בעל הטור שהסכימו האחרונים לדבריהם שכתב בת\"ה סשל\"ד דע\"א פוטר משבועה אפילו במקום שע\"א מכחישו: "
                ],
                [
                    " וכתב בתשובת מימונית ספר משפטים סס\"א דה\"ה מי שדינו לישבע וליטול אם יש ע\"א שמסייע נוטל בלא שבועה וכתב עוד שם אם נתחייב ראובן שבועה והפכה על שמעון ויש לשמעון ע\"א שמסייעו נוטל בלא שבועה וכתב ע\"ש המרדכי פרק חזקת דלא אמרינן עד המסייע פוטר מן השבועה אלא היכא דמהימן בלא מיגו אבל היכא דלא מהימן בלא מיגו לא וע\"ש ולקמן סקמ\"ו כתבתי תשובת המרדכי בזה: "
                ],
                [
                    " כתב מהר\"ד כהן בתשובה בית ב' חדר א' מי שיש לו דין על חבירו והנתבע מוחזק אין אומרים להוציאו להניחו ביד שליש ואח\"כ ידונו דכל מילתא דעבידא לגלויי לא טרחינן ביה דינא דדלמא יזכה דנתבע ונמצא מחזיק בדין כו' וע\"ל סע\"ב בדין תפיסה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דלא משמע כן גבי תקנות העיקול ואפשר לחלק וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פ\"ק דכתובות אם חזר אח\"כ ואומר הזכרתי שפרעתיך נאמן בשבועה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בריב\"ש סימן שצ\"ב שהאריך בחלוקי דינים אלו וכתב שהסכימו אחרונים כדברי המ\"מ שכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שדינו שמשלם היינו במקום דלית ליה מינו שפרעתי או החזרתי<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אבל אם יכול לומר פרעתיך או החזרתיך מהימן ועיין בזו במרדכי פרק חזקת הבתים דף קמ\"ט ע\"א וע\"ל סצ\"א נתבאר דין ע\"א בשטר והלוה אומר פרעתי אם מהימן: "
                ],
                [
                    " וע\"ל ספ\"ז וע\"ל סע\"ג מדין זה: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פרק השואל דף קי\"ו ע\"א כתב כדברי הרמ\"ה מיהו כתב דוקא בטוען התובע ברי אבל בטוען שמא לא אמרינן על הגלגולים מתוך שאינו יכול לישבע משלם עכ\"ל וכ\"כ המ\"מ פי\"ב מהלכות מלוה: "
                ],
                [
                    " ומסיים שם צריך לישבע לו היסת: "
                ],
                [
                    " ומסיים שם יכול להשביעו עכ\"ל וע\"ש שיש חולקים על זה וכ\"פ בתשובת מיימוני בס\"ס קנין סימן ז' דמשביעין בשמא שיש רגלים לדבר וע\"ש וע\"ל ס\"ס צ' בדברי הטור ולקמן בסימן שמ\"ח בתשובת הרא\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן צ\"א אם אדם יכול להשביעו על מה שמצא כתוב בפנקסו אע\"פ שלא יכול לטעון ברי: "
                ],
                [
                    " מסיים שם והשיב ר\"ת שצריך לישבע נגד אבי הבן דאנן סהדי דהוא שלוחו של בנו והוה בע\"ד דידיה ואם יש חולק בדבר יכתוב לו הבן הרשאה כו': "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובתשובת הרשב\"א סימן אלף וס\"ב כתב דשנים שהלוו לאחד כל אחד יכול לתבוע כל החוב דהוי כשותפין וכ\"כ שם סימן אלף פ\"ו וע\"ל סע\"ז ובא\"ע סק\"ב כתבתי תשובת ריב\"ש אחד שחייב לשנים ביחד ומת אחד מהם אם השני גובה וע\"ש וכתב שם בתשובת הרשב\"א הנ\"ל ודוקא ששניהם כתובים בשטר אבל אם אחד כתוב בשטר אין הב' יכול לתבוע אא\"כ בא בהרשאה מזה שנכתב בשטר וכ\"פ שם סימן אלף קל\"ז וכתב עוד שם סימן אלף פ\"ז אע\"ג דכ\"א יכול לתבוע כל החוב אם שניהם כתובים בשטר מ\"מ אם מחל חלק שיש לו בשטר אינו מחול אלא חציו דאינו יכול למחול חלק חבירו וע\"ל סע\"ז כתב בריב\"ש סתפ\"א אחד שכתב בית לבנו ולאשתו וכתב דלא יגבו אלא שתיהם ביחד ומת הבן ובאתה אשתו לגבות כתובתה ממתנה זו ופסק דיכולה לגבות דלשון שיגבו ביחד שכתב לא בא למעט אם מת האחד אלא שלא יגבה כל אחד חמחצה ואפילו גירשה והוא חי אשתו גובה כתובתה ממתנה זו והוה כאילו באו לגבות שניהם ביחד כתב בת\"ה סשנ\"ה א' שהיה לו ריב עם שנים ונתפשר עם אחד לא יוכל הב' לומר כבר הודית שחייב אתה שהרי נתפשרת עם האחד דיוכל לומר לזה ויתרתי לך לא אוותר וע\"ש וכתב הרשב\"א בתשובה סימן אלף ק\"ב על אשה אחת שהפקידה ומתה והיה לה ב' בנים ובא אחד מהם נותנים לו חלקו וע\"ש ובדין ב' שהפקידו ע\"ל סימן רצ\"ט: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב בתשובות הרא\"ש כלל ע\"ג סימן י' מיהו אם נעשו ערבים קבלנים זה לזה פשיטא שיכול לגבות מאיזה מהן שירצה וכ\"כ מהרי\"ק שורש קפ\"ג וכתב המ\"מ פכ\"ה דאם הפקיד גבי שנים יש לו דין שנים שלוו: "
                ],
                [
                    " ומעתה נדחו דברי הב\"י שכתב שהורה כדברי הרמב\"ן משום דהרמב\"ם מסכים לדבריו והוה ליה תרי לגבי הרא\"ש ועוד דפשט המנהג לפסוק בדיני ממונות כדברי הרמב\"ם והודה הר\"ר אהרן מטראני לדברי עכ\"ל ולפי דברי הר\"י בר רב דבריו נדחים דהא הרא\"ש מודה לדברי הרמב\"ם ואין חולק בהן ואדרבה נראה מדבריו דהלכה כהרא\"ש מדהיה מהדר בתשובה לאוקומי דברי הרא\"ש כדברי הרמב\"ם ש\"מ דהלכתא נינהו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ולכך נ\"ל דאין להוציא ממון מספק ועוד דהרא\"ש בתרא הוא נגד הרמב\"ן: "
                ],
                [
                    " ול\"נ דאותה תשובה שבסי\"א לאו דהרא\"ש היא דהרי לאו הרא\"ש חתום עליה אלא דאינש אחרינא היא ונתערב בתשובת הרא\"ש ונקרא על שמו כמו שמצינו זה הדבר בתשובת הרמב\"ן והרשב\"א גם מ\"ש בתשובת הרא\"ש משמע דוקא כשמחל לו ע\"י פיוס אינו נ\"ל<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דאע\"פ שהזכיר הרא\"ש חילק ההוא בתחלת התשובה לא קאי בסוף התשובה וע\"ש. וכתב עוד הרא\"ש כלל ע\"ג סי\"ד דאפי' עשה ע\"י עקיפים שהוצרך המלוה למחול לו אפ\"ה זכה השותף ג\"כ בחצי המחילה וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן הוא בתשובת המרדכי ריש ב\"ב וכתב שם ומ\"מ אם שכרו לכתוב לו ספר כמה קונטריסים מ\"מ כל קונטרם מיד זמנו הוא וכן כל מלאכה המתפרדת בדבר מסויים וע\"ש שהאריך עוד בזה וכתב לבסוף אפשר דלא אמרינן חזקה זו אלא כשהתובע טוען ברי אבל לא כשטוען שמא וע\"ש עוד כתב שם המרדכי ע\"ג דה\"ה אם אמר תוך זמנו מחלת לי אינו נאמן וכתב עו\"ש דאם אמר תוך זמנו פרעתיך אינו נאמן ואפי' חזר אח\"כ ותבעו וחזר ואמר כך אחר זמנו דכבר הוחזק כפרן: "
                ],
                [
                    " ובתשובת מהרי\"ו ספ\"ט כתב דלא אמרינן חזקה זו אלא במקום שיש ללוה הנאה מיניה דלא יפרע אבל אם יש לו בידו מעות של אחרים ועוסק בהן לצרכן יכול לומר שהחזירן תוך זמנו וע\"ל סמ\"א אם אין הש\"ח ביד המלוה אלא נמצא ביד אחר אי אמרינן חזקה זו גם בסל\"ו מדין זה ואם נפגם השטר תוך זמנו או העיד עליו ע\"א ע\"ל ספ\"ד ואם הביא ראיה תוך הזמן שמכר לו זה את השדה ע\"ל סי' פ\"ה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סע\"א יתומים שמצאו אצלן שובר שנפרע חוב אביהן תוך זמנו מה דינו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סימן זה אם הוחזק כפרן ע\"פ עצמו ואם שכנגדו צריך שבועה "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן פ\"ב דברי הרמב\"ם מי שהודה ואח\"כ טען פרעתי: "
                ],
                [
                    " וכתב עוד שם בנמ\"י דאף הרמב\"ם לא קאמר אלא כשטען שפרעו קודם שבאו העדים אבל אם באו עדים תחילה פשיטא דאינו נאמן ומשמע שם דברי הנ\"י באומר לא לויתי אפי' אמר פרעתי קודם שבאו עדים לא מהימן ולא משמע כן במרדכי פרק אלו נשבעין דף של\"ט ע\"ב וכ\"כ לקמן בסימן זה וע\"ל סי' פ' ועיין בריב\"ש סשל\"ב: "
                ],
                [
                    " והובא לקמן סקכ\"ו וע\"ל סימן זה בדין זה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פ\"ק דב\"מ ד' קל\"ה ע\"א: "
                ],
                [
                    " ודלא כמרדכי פ' כל הנשבעין ע\"א ד' של\"ט והטור לעיל סע\"ה דפסקו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דצריך שבועה: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרשב\"א סתתק\"ה באחד שביררו על שגנב שטרות מבית ראובן ופסק דהוחזק כפרן ע\"י זה על כל השטרות שמוציא על ראובן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכבר כתבתי כן לעיל בשם המרדכי ריש פרק חזקת הבתים בשם מוהר\"ם על ראובן שטען על שמעון חגורה של כסף ושמעון השיב אשתך הפקידה בידי קודם שנשאת על תנאי שאתננו ליד בניה מבעלה הראשון ונפסק שבועה לשמעון כנגד ראובן במעמד יורשי אשתו ואח\"כ אומר שמעון איני רוצה לישבע לשקר האמת כדברי ראובן ויורשי אשתו אומרים כבר הודית לנו בב\"ד שהחגורה היא שלנו והשיב ששמעון יכול לחזור ולומר טעיתי בהודאתי במיגו דהוי יכול לומר החזרתי ליורשי או נאנסו בידי ואע\"ג דטענת טעיתי טענה גרועה היא מ\"מ נאמן במקום מגו אפי' מגו גרוע ולא דמי להא דאמריון כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ולא מהימנינן ליה למימר טעיתי במגו דפרעתי דשאני התם דהודה על עצמו והודאת בע\"ד כמאה עדים דמי משא\"כ כאן דהרי בין לטענה קמייתא בין לטענה בתרייתא אין לו בחפצים כלום ולא הודה על עצמו ויכול למימר טעיתי וע\"ש שהאריך אימת נאמן לומד טעיתי וכבר כתבתי בסמוך תשובת מהרי\"ק בזה וע\"ל מזו תשובת הרא\"ש סקכ\"ו ומ\"ש המרדכי דמה שהודה בב\"ד לאחרים הוי הודאה וע\"ל סי' פ\"א תשובת רב האי דחולק בזו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " פי' אתם עידי שזה אומר לא לויתי אבל לא מיירי כאן בענין הודאה לפני עדים שחייב כי דין זה יתבאר לקמן ספ\"א ודלא כב\"י שערבב הדברים כאן: "
                ],
                [
                    " ועיין בגמ\"י פ\"ק דב\"ב דף קנ\"ז ע\"ב ובמרדכי פ\"ק דכתובות על אחד שהיה טוען מנה לי בידך והשני אומר לו איני ודע מה אתה אומר והתובע מביא עדים שהלוהו התובע נשבע ונוטל ואם אמר הנתבע נזכרתי ופרעתי לא הוחזק כפרן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתוב בתשובת הרשב\"א סימן אלף ס' באחד שהודה לחבירו בב\"ד וא\"ל השני אל תפרעני אלא בעדים והשיב הנתבע תכ\"ד יש לי בידך משכון והשיב הרשב\"א דתכ\"ד של חבירו לאו כדיבור דמי: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת מוהר\"ם ובתשובת מיי' ס\"ס משפטים סס\"ו האריך בזו וכתב הא דאינו נאמן לומר פרעתי היינו דלא נשתהא הפסק זמן ארוך אבל אם זה איתא כמה ימים הפסק בידו ולא תבע סברא הוא דנפרע מדשתק כולי האי וכתב שם שהדיינים יש להם לומר לנתבע שנתנו לזוכה פס\"ד ואם אמרו הדיינים שלא אמרו לו נאמן לומר פרעתי ולא ידעתי שהיה לו פס\"ד ואם שכחו הדיינים אם אמרו לו או לא חזקה ודאי אמרו לו ועשו כדין עכ\"ל וע\"ל סי' ע\"ה כתבתי אם נאמן לומר כבד היה חייב לו במגו דפרעתי לאחר שהודה בב\"ד: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובנמ\"י ע\"ב דף ק\"ע פ' חזקת הבתים דאפי' הביא עדים על טענתו האחרונה לא מהני<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וע\"ל ס\"ס פ\"ב מדין זה וכתב מהרי\"ו סע\"ז דאין אדם יוכל לטעון טענה שלא טען כבר דהואיל שלא טענה מתחלה כאילו הודה שאין זו טענה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> אבל בהגהות מיי' פ\"ד מטוען ונטען פסק בשם מוהר\"ם דאע\"ג דשתק תחלה יכול לחזור ולטעון וע\"ש ובתשובת הרא\"ש כלל ס\"ד סי' ג' כתב כדברי מהרי\"ו וכתב שם מיהו יכול אח\"כ למימר ע\"מ שתעשה דבר פלוני טענתי הכי וע\"ש כיצד: "
                ],
                [
                    " ובריב\"ש סרצ\"ח כתב דיש לב\"ד לכתוב הטענות כדי שלא יוכל לחזור ולטעון: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי דיש חזקת הבתים תשובה בזה וכתב שם בשם תוספות שי\"א דאפי' אם טוען לא לויתי וחוזר ואומר פרעתי משום שהיה קול בעיר שלוה אפ\"ה חזרתו חזרה הואיל ומעצמו חזר וע\"ל סימן ע\"ב כתבתי דקול מפורסם נחשב כאילו הוו עדים וע\"ש ועי' בתשובת מהרי\"ו סי' כ\"ח באחד שהודה שמכר חבירו והיה רוצה אח\"כ ליישב דבריו אי נאמן: "
                ],
                [
                    " במרדכי פרק האשה שנפלו באחד שהיה טוען על לוי שהיה לו אצל רחל שריון והשיב החזרתי ואז בקש מורשה של רחל ליתן חרם שראו השריון ביד לוי ואז השיב לוי אמת שהשריון בידי אך החזרתיו לרחל והנה בידי מכח שמעון בעלה שחייב לי ב' זקוקים והשיב דלא הוחזק כפרן דהא בתחלה נמי אמר שהחזיר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' ע' אימת נאמן לומר טעיתי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " במרדכי פרק ז\"ב ע\"ד פסק ראבי\"ה על עסק אלמנה אחת שצותה בשעת מיתתה לתת מנכסיה לקרוביה ז' זקוקים והבן שתק ועתה אחרי מותה אמר שאמו לא נשבעה על כתובתה ומה ששתק עשה כדי שלא להכעיסה והשיב דשתיקת הבן הוי הודאה וא\"צ לומר אתם עדים דאין אדם משטה בשעת מיתה ואין חילוק בין הודתה היא לאחרים בשעת מיתה או שאחרים הודו לה וכתב עוד דאפי' לא היו שם עדים כלל חייב אם מודה בכך וע\"ל בסי' רנ\"ה: "
                ],
                [
                    " עי' בזה בנמ\"י פרק ז\"ב דף רע\"ב ע\"ב דמחלק בזה וכתב הא דמהני אם נראה שכיון להודאה היינו שהודה לעדים אבל לבעל דבר בעצמו לא דכל לגבי בעל דבר משטה ודוקא טענת השטאה אבל בטענת<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> השבעה אפילו לבעל דבר מהני וע\"ש ועי' במרדכי ריש הנושא אי צריך לומר אתם עדי כשיודעים שעומדים שם עדים "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פרק מי שמת דף רכ\"ח ע\"ב יש שכת' דאם הודה לאחד אע\"פ שאנו יודעין שאי' חייב לו כלום קניא ליה הודאתו ויש חולקים וע\"ל סימן מ' מדין זה. וע\"ל סס\"א מי שתבע ש\"ח מחבירו שנתנו לו משום שהודה לו ממון והוא אמר ששטר היה של אחר והוא החזיר לו השטר וע\"ש "
                ],
                [
                    " וע\"ל סל\"ב דהכי נקטינן וכ\"כ נ\"י פרק ז\"ב דף רע\"ב: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי ע\"ד פ' ז\"ב פסק ר\"י דאדם שהתנה לבחור אחד ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן ואבי הבן שתק שתיקה בהודאה דמיא אע\"פ שלא דבר האב עצמו הואיל ושתק בדבריו לבחור הוי זה כההיא דאכמין ליה עדים כו': "
                ],
                [
                    " ועי' בנמ\"י פרק מי שמת דף רכ\"ה ע\"ב דאפילו במי שמוחזק בו שהוא עני אמרינן דשלא להשביע את עצמו הודה: "
                ],
                [
                    " במרדכי פרק ז\"ב תשובת מוהר\"ם על היתום שתובע לבעל אמו שבא לידו מעותיו ושהודה בעצמו שהיה בידו משלו ושהיה כותב שמו עליהן והוא טוען שלא להשביע עצמי עשיתי או טענה אחרת נשבע ונפטר כו' וע\"ל ס\"ס ס\"ה דמשמע דיכול לומר<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שלא להשביע אף בכתב ידו ודלא כתשובת הרא\"ש שבכאן מיהו יש לחלק בין כתב ידו שנתנו ליד אחרים או שהוא כתב כך ונשאר בידיו וכנ\"ל: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סע\"ט תשובת המרדכי דמשמע דהוי הודאה וכתבתי שם אם נאמן לומר טעיתי בהודאה במקום שיש לו מגו וע\"ל סימן ע\"ה מי שאמר לחבירו שחייב לו והוא אומר אינך חייב לי אי הוי הודאה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סרנ\"ח מדין הודאה בטעות וע\"ל בסק\"ט אם יכול לומר טעיתי בהודאתי אם יש לו מגו. כתב המרדכי ריש ב\"מ אם הודה ואמר ג\"כ שאר דברים לא אמרינן חובתו נקבל ממנו שהרי הודה אבל זכותו לא נקבל דהפה שאסר הוא הפה שהתיר כו'. כתב המרדכי פרק ז\"ב באחד שאמר לחתנו העשיר תלמוד עם בנך ואני אשלם לך פטור כיון דלאו עני הוא ובלא\"ה היה מחויב ללמוד עם בנו ומצי למימר משטה הייתי בך ואי לא טען טענינן ליה אע\"ג דשאר טענות ומשטה הייתי בך אנן לא טענינן ליה שאני דמלתא דלא שכיח הוא דמשטה היה בו ולכך לא טענינן ליה עכ\"ל ומהרי\"ו סט\"ז בפסקיו דלא אמרינן אומדנא דדעתא בהודאה "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי פרק התקבל דף קמ\"ו ע\"ד לא הביא רק דברי הרמב\"ם: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי ריש ב\"מ ובהגהות ראשונות שם כ\"ה בתוספתא דב\"מ ובאשר\"י פרק הכותב ובנ\"י דף ק\"א ובריב\"ש סימן של\"ו כתב דכל האחרונים הסכימו דאמרינן מגו להוציא ואפילו למ\"ד דלא אמרינן מ\"מ בגד קרקע אמרינן ולא אמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת וע\"ל סימן ק\"ן מדין זה. כ' המרדכי פ' הכותב דלא אמרינן מגו היכא שסובר שטוען אמת במגו שהיה יכול לשקר וכן הוא בהגהות שניות ממרדכי דב\"מ וכ\"כ התוספות פרק חזקת. וע\"ל סימן ע\"ב אי אמרינן מגו מממון לממון. כ' נ\"י פרק המקבל דף קכ\"ו ע\"ב שאין אומרים מגו לבטל מנהג המדינה דהוי כמגו במקום עדים. ועיין בהר\"ן פרק כל הנשבעין ד' שכ\"ב שהאריך בדיני מגו ושם ד' שכ\"ה דלא אמרינן מגו שהיה יכול לומר איני יודע. ובנ\"י פרק חזקת ד' קע\"א האריך בדין מגו וכתב דאין אומרים מגו בשנים וע\"ש חילוקים בזה ובתשובת מהר\"י מינץ סי' ב' האריך בזה. ובהר\"ן פרק חזקת דף קע\"ד ע\"א דלא אמרינן מגו בטענה שאינו מעיז לטענה שיש בה העזה. ועיין בתשובת ריב\"ש סימן שצ\"ב שפעמים אמרינן מגו אע\"פ שהיה צריך להעיז וכן הוא בפסקי מהרא\"י סימן פ\"ד וע\"ש. ובמרדכי פרק האשה בכתובות דאין אומרים מגו אלא בטענה שהיא גלויה גם במרדכי דיש חזקת האריך בדיני מגו וע\"ש דא\"א מגו למפרע גם במרדכי פרק המקבל דף קמ\"ד ע\"ד מדין מגו ועיין בת\"ה סימן של\"ה. וע\"ל סי' צ\"ג אי אמרינן מגו לפטור מן השבועה. וע\"ל סי' צ\"ט אי אמרינן במקום חזקה. וע\"ל סימן רצ\"ו אי אמרינן במקום שטר מגו ובתוס' פ\"ב דכתובות דף י\"ח וי\"ט האריכו בחילוקים בדין מגו ובמקום שטר וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"ה בתשובות מיימון שבס\"ס משפטים סימן ג' בשם מוהר\"ם: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולא ידעתי למה פשוט הוא בעיניו כנגד דעת המרדכי ואפי' ראבי\"ה מסתפק ביה ואפשר דב\"י הבין דברי בעה\"ת בחוב בלא קנין ואינו נראה בעיני אלא דבעה\"ת בחוב בקנין קאמר ושלא כדברי המרדכי (עכ\"ל): "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק אלו נשבעים דף של\"ט ע\"א דה\"ה חוב שיש לו בקנין אינו גובה השטר אלא בשבועה וראבי\"ה כתב דרפיא בידו שיהא בקנין כמו שטר לישבע וליטול אע\"ג דסתם קנין לכתיבה עומד ולא נהירא לי עכ\"ל המרדכי: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סי' מ\"ד וס\"ס ס\"ה אם הפרעון ביני שיטי והוא על הגרר כתב הרשב\"א סימן תתקע\"ז הפוגם שטרו ואומר והשאר איני יודע הלוה פטור ויחזיר לו המלוה שטרו או משכונו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי פרק שני דייני גזירות ע\"ב אחד שתבע לחבירו לשלם לו והוא אומר הלא אתה פרעתני זה השבוע כך וכך והוא משיב אמת כדבריך אבל האמנתיך נאמן במגו דיכול לומר לא פרעתיך או במגו דיכול לומר עדיין לא הגיע הזמן משטרי כשפרעתיך וכן פסק רבינו תם וכן משמע במרדכי דיש האשה שנפלו ומשמע שם דבעינן מגו טוב וע\"ש ובתשובות הרא\"ש כלל ק\"ו סי ב' באשה אחת שהקדישה נכסיה והתנה שידורו יורשיה בבתים ויתנו שכירות ואח\"כ הביאה בתה שנתנה לה הבתים ושאר יורשים אומרים אילו היה שטרך אמת למה הוצרכת לתת שכירות מן הבתים ופסק דאם הבת נותנת אמתלא טוב על השכירות שנתנה הדין עמה ואם לאו הדין עם היורשים עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הר\"ן פרק שני דייני גזירות דף תתקל\"ו אלא שכתב טעם אחר מטעם רבי יונה. בתשובת הרא\"ש כלל ע\"ב סי' ב' בראובן ושמעון שהשלישו שטרות ביד שליש והשליש נתנו ליד ראובן ואח\"כ הלוה ראובן משמעון וטען שמעון אלו הייתי חייב לראובן למה הוצרך ללוות ממנו זה אינו כלום דבשטר כזה אינו ברור לראובן לגבות דחיישינן שמא אסמכתא הוא והוצרך ללוות על כן לא גבה חובו: "
                ],
                [
                    " וכן הוא בהר\"ן פרק שני דייני גזירות דף תתקל\"ו ע\"ב והאריך שם בזה ועיין ס\"ס זה מדין זה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן צ\"ד שמעון שנתחייב לראובן מנה לפני ב\"ד ואינו רוצה לשלם מפני שאומר שחייב לו למי מזדקקין תחלה: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרא\"ש כלל ע' סימן א' על יורשי ראובן שהיה להם שטר על יורשי שמעון ומכרוהו ללוי ושמעון הוציא ש\"ח שקנה מיהודה שהיה לו על ראובן ופסק דיצאו השטרות זו בזו דלא שייך כאן למימר אילו הייתי חייב לך כו' דזה בא מכח יהודה ולכך ב' השטרות קיימים אמנם בזה צריך לדקדק כיון שמת ראובן צריך יהודה לישבע ללוי אם אין בשטר נאמנות על היתומים ולא יוכל שמעון לגבות מיורשי ראובן עד שישבע יהודה וע\"ש ומשמע<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דפליג אדברי הרמב\"ן שכתב שאין שומעין לו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב עוד שם ועוד אני מסתפק אי גבו היורשים אי צריכים להחזיר למלוה אף לתקנת הגאונים דמטלטלין דיתמי משועבדים לבע\"ח מ\"מ דלמא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דוקא יורש אבל לא מקבל מתנה וע\"ש וע\"ל סימן ק\"ה מדין זה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ס\"ו אם שמעון יכול למחול ללוי וע\"ל סימן ע\"ב מדין עכו\"ם שמשכן אצל ישראל והעכו\"ם חייב לישראל אחר אי מוציאין מזה ונותנין לזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב ב\"י סי' ל' ז\"ל כתב נ\"י דע\"א חתום בשטר מחייב ש\"ד כמו ע\"א המעיד על פה וכתב נ\"י פרק ג\"פ דזהו דעת הגאונים והרמב\"ם והרשב\"א ועיין בסימן פ\"ב ופ\"ד וסי' ס\"ה מדין עד אחד המסייע לנתבע: "
                ],
                [
                    " וכתב עוד בשם הרמב\"ן אם תבעו במנה ואמר נ' ידענא דלית לך ונ' לא ידענא אם פרעתיך מתוך שאינו יכול לישבע משלם והוה כאילו מודה באותן המקצת וחייב לישבע על אותן שאמר ידענא דלית לך ודוקא שאומר על אותן הנ' לא ידענא אם פרעתיך אבל אם אומר לא ידענא אם הייתי חייב לך לא מיקרי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ולא מקרי הודאה במקצת ועיין במרדכי פרק כל הנשבעים דף של\"ח ע\"א דיש חולקים וסוברין אע\"פ שנתחייב במקצת משום שאינו יכול לישבע מ\"מ לא הוה בהודאה במקצת להתחייב שבועה על השאר: "
                ],
                [
                    " כתב ב\"י כסי' ע\"ה וכ\"כ הרמב\"ם והרי\"ף והרא\"ש וכן מסקנת התוס' ודלא כר\"ת דאין להשביעו בלא דררא דממונא ובמרדכי פרק הגוזל בתרא ע\"א הביא ב' הסברות ובתשובת מיימוני ס\"ס משפטים סי' ל\"ז דהיכא דנראה לדיינים טענת התובע דמאות אין להשביעו במקום דליכא דררא דממונא ועיין בהגהת אשיר\"י פ\"ק דמציעא ובתשובת מהרי\"ו סי' קנ\"ד וסי' צ' היכא שטענת התובע טענה גרועה וליכא דררא דממונא אין משביעים אותו וכן הוא בהגהות שניות דב\"מ ע\"א ובמרדכי ריש שבועת הדיינים תשובת מוהר\"ם על ראובן שתבע לשמעון שיש בידו מעות השייכים לצדקה שיתנן לו והוא רוצה לחלקם ושמעון כופר ופסק דא\"צ לישבע דטובת הנאה אינו ממון ואפי'<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> הוי ממון לא נתקנה היסת בכה\"ג וע\"ש בב\"י בשם תשובות הרשב\"א ראובן תבע משמעון מנה שהלוהו ושמעון השיב פרעתיך והלך ראובן ותפס מנכסי שמעון אם תפס בפני עדים מוציאים מידו והרי הוא כמעיקרא ונשבע שמעון היסת ונפטר. וע\"ל סימן צ\"א מי שתובע לחבירו שצוהו לתת ממון לחבירו בשבילו וזה כופר אם צריך שבועה על כך: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המ\"מ פ\"ח מה' שכירות וכ\"כ המרדכי סוף הגוזל קמא ע\"ב ודף נ\"ד ע\"ג וע\"ד בהג\"ה: "
                ],
                [
                    " ובתשובת מהר\"י מינץ סימן ט\"ו דמותר לקרותו גם כן עבריין אבל בשאר דברים אין מחמירין עליו: "
                ],
                [
                    " ובפסקי מהרא\"י סי' ל\"ב משמע דהרא\"ש והתוס' פליגי בזה: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי שם ד' תר\"י ע\"א דה\"ה אם קפץ ונשבע בלא נק\"ח צריך לחזור ולישבע אבל רשב\"ם חולק בזה וע\"ש ובתשובות הרשב\"א סי' תתקפ\"ד משמע דקפיצה לא מהני: "
                ],
                [
                    " ונראה דר\"ל אם זה לא רצה לישבע בנק\"ח וע\"י זה שילם אז הדין חוזר וצריך להחזיר כנ\"ל כוונת מהרי\"ק ודלא כב\"י שכתב וצ\"ע מה שייך חזרה בזה כו': "
                ],
                [
                    " כ' האשר\"י ונ\"י ריש ב\"מ אע\"ג דמשביעים אותו ע\"ד ב\"ד מכל מקום יש לדיין להחמיר שיפרש הנשבע בשבועתו כל צד רמאות שיכול להשיב בלבו וע\"ל סימן ע\"ב כתבתי מי שחייב לחבירו ואומר שחבירו חייב לו אם יכול לישבע סתם שאין חייב לו כלום: "
                ],
                [
                    " ובהר\"ן פרק הכותב ד' תקמ\"ו דמלוה יכול לומר ללוה אשתבע לי במתא אבל הנשבעין ונוטלין אין הנתבע יכול לכופן אא\"כ אית ליה דרך לחתם ומהרי\"ו סימן ע\"ד פסק דלא יוכל לכופן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ומהרי\"ו כ' סי' קס\"ד דשבועה דאורייתא משביעין בי' ובכל בו כתב דישבע ביום הכניסה ואין נוהגין כן: "
                ],
                [
                    " בתשובת מיימוני ס\"ס משפטים סי' ל\"ד על אחד שתבע לחבירו שחייב ואמר שיש לו עוד עליו תביעות אחרות שאינו רוצה לטעון עכשיו וזהו משיב איני חייב לך כלום נשבע ופטור בשבועה זו מכל תביעות שיטעון אח\"כ עליו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " אבל המרדכי פסק כהרי\"ף: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פ\"ק דב\"מ וכתב בתשובת הרא\"ש כלל ו' סימן ב' מי שנשבע לחבירו ליתן לו וזה תבעו והוא אומר שמחל לו שבועתו אין צריך לחזור ולישבע ועיין בתשובת ריב\"ש סימן שד\"מ שהאריך בזו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובנ\"י סוף המניח כתב ה\"ה אם תבעו כור סתם ואמר איני יודע אם חיטין או שעורין או קטניות וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הר\"ן פרק שבועת הדיינין ד' שט\"ו ע\"ב דאם תובע דבר מסויים אע\"ג דהודה לו שוה לא מיקרי הודאה וע\"ש שהאריך בחילוקים אלו: "
                ],
                [
                    " ונראה דכ\"ש אם אמר התובע בהדיא שאינו חייב לו שעורים דפטור הנתבע אע\"פ שיודע בעצמו שחייב לו שעורים מטעם מחילה וכ\"ה בהדיא לעיל סימן ע\"ה בשם מוהר\"ם וכל זה דלא כדברי רבינו ירוחם במישרים נ\"ג ח\"ב דכתב דאף לדברי הרא\"ש אם הנתבע עומד בדיבורו ואומר שחייב לו שעורים דצריך ליתן לו שעורים ואע\"ג דיש קצת לחלק בין הא דלעיל מ\"מ נ\"ל דאין חילוק ופטור מן השעורים: "
                ],
                [
                    " וע\"ש מדין תבעו מנה מדמי חיטין והוא מודה לו ג' מדמי שעורין אימתי חייב או פטור: "
                ],
                [
                    " המ\"מ כתב פ\"ג מה' טוען דהרשב\"א הסכים לדברי הראב\"ד וס\"ל דמלוה ופקדון ב' טענות רק שחולק עליו במה שכתב דאם תבעו בשתיהן והודה לו באחת מהן דפטור משבועה זו אינו ס\"ל להרשב\"א דהוי בתבעו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן דחייב מ\"מ נראה שם ממסקנת המ\"מ כדעת הרמב\"ם: "
                ],
                [
                    " פי' דבריו כך הוא שאמר תחילה שהרא\"ש הסכים שלא כהראב\"ד ולכן אמר שגם בזו אין דבריו נראין דהה אפשר לומר דהרמב\"ם מודה בזו ולכן קאמר שגם בזו אינו נראה ופירוש זה פשוט בעיני אלא שכתבתי להוציא מדעתו של ב\"י שכתב בזה פירוש זר ולא נראו דבריו בעיני ע\"כ לא כתבתיו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סימן פ\"ז אם יכולין להפך השבועה גם נתבאר בסימן ההוא אם תפס ולא רצה לישבע מה דינו: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי ריש כל הנשבעין דאין חילוק<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בין יש לב\"ה פועלים רבים או אין לו אלא אחד לעולם השכיר נשבע ונוטל וכ\"כ הר\"ן שם דף שכ\"ב ע\"א: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ רש\"י פרק כל הנשבעים: "
                ],
                [
                    " והטעם נתבאר לעיל סי' ע\"ב משום דכל הטוען לגבות ממשכון שתחת ידו צריך שבועה כעין דאורייתא ועיין בהר\"ן פרק כל הנשבעין דף שכ\"ג דמשמע שם דס\"ל דכאן אין האומן צריך לישבע רק היסת אבל דעת הרא\"ש והרמב\"ם פי\"א מה' שכירות כדעת רבינו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב בתשובת ריב\"ש סי' שפ\"א בשם הרמב\"ן ודוקא שהנפקד מודה שהיה בפקדון שוה פרוטה ולכן צריך לשלם אבל אי טוען שמא לא היה שוה כלום אינו נשבע ונוטל וע\"ש שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק כל הנשבעים דף של\"ח ע\"א דהוחזק גנב נוטל בלא שבועה דהא חשוד על השבועה ולא משבעינן ליה: "
                ],
                [
                    " וכבר נתבאר לעיל ס\"ס פ\"ט וריש סימן זה דכשטוען שמשכון הוא בידו צריך לישבע כעין דאורייתא אע\"ג דכשטוען לקוח אינו נשבע אלא היסת. דין מי שהוציא שטרות על ראובן ונתברר שהוציא מקצתן מבית ראובן אחר פטירתו כתב הרשב\"א סימן תתק\"ה שהוחזק כפרן לכולן דכשם שהוציא מקצתן הוציא כולן וע\"ש וכבר כתבתי תשובה זו בסימן ע\"ט: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ בפסקי מהרא\"י סימן כ\"ה באחד שחבל בחבירו ולא היו עדים בדבר רק שהודה מעצמו ואמר שהתחיל עמו הנחבל ופסק דפטור שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ונאמן לומר שזה התחיל עמו אבל אם החובל מודה דחייב לשלם צריך לשלם אף הנזק כו': "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב מהרי\"ו סי' קנ\"ד על אחד שטען על שותפו שקיבל מעות מחוב שלהם והוא אומר שלא קיבל ופסק דצריך לישבע אבל א\"צ לישבע לפניו כדי שיתבייש כי איהו דאפסיד אנפשיה שהיה אומר שחבירו גזל ממנו א\"כ לא היה לו להשתתף עמו ועיין שם: "
                ],
                [
                    " וכתב בכלל ק\"ג סי' ג' אם עכו\"ם משכן משכון לישראל ואומר שהוא בעשרה זהובים והישראל מוצא בפנקסו ט\"ו ואע\"פ שאינו זוכר בבירור אם הוא כ\"כ יכול לישבע ע\"פ פנקסו שהוא בט\"ו וה\"ה דיכול לישבע שאר שבועות ע\"פ פנקסו שהוא סומך עליו בלבו שמה שכתב שם הוא אמת ומה שלא כתב הוא שקר וע\"ש שהאריך בזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי פרק שבועת הדיינין ע\"ג דכ\"כ ראב\"ן וראבי\"ה ור\"ב ודלא כרשב\"א דחולק: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סימן ל\"ד כל דיני פסולי העדות: "
                ],
                [
                    " אבל לדעת התוס' הוא פסול וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל צ\"ד הא דכופר בפקדון לא מיפסל עד שיעידו עדים שהיה תחת ידו בשעת כפירה היינו דוקא בפקדון שאפשר לומר דאישתמוטי קא משתמיט עד דבדיק אחריו ומשכח ליה אבל אם אמר שהפקיד בידו מעות או שוה כסף שאינו חפץ מבורר הוחזק כפרן אע\"פ שלא העידו עדים שהיה בידו בשעת  כפירה וכבר כתבתי תשובה זו לעיל סימן ע\"ה וצ\"ע דלפי הנראה איפכא מסתברא הרי גבי מלוה לא פסול מאחר שנתן להוצאה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וצ\"ע שם: "
                ],
                [
                    " אבל בתשובת הרא\"ש כלל י\"א סימן א' כ' דאפילו היה יודע מתחלה אפ\"ה נשבע ונוטל וע\"ל סימן פ\"ז אם התובע אמר שהנתבע חשוד אם משביעין הנתבע: "
                ],
                [
                    " ול\"נ דמאחר דפלוגתא דרבוותא היא והרא\"ש שהוא אחרון הסכים דיחלוקו הכי דיינינן לה שלא להוציא ממון כ\"א בראיה ברורה ועוד דגם המרדכי פרק כל הנשבעין דף של\"ח ע\"ב פסק כן: "
                ],
                [
                    " וכתבו הגהות שניות דב\"מ דף קמ\"ט ע\"ב דהנתבע יכול לומר לתובע השבע וטול אפי' בשבועת היסת עכ\"ל ונ\"ל דר\"ל דאם אמר השבע וטול פטור<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אף מלקבל חרם עליו וכן נ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וע\"ל סימן ע\"ה אימת אדם יכול להשביע לחבירו ע\"פ אומדנות בשמא: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ בהגהות מרדכי דכתובות דף תק\"נ ריש ע\"ד כתב מר כהן צדק בתשובה תרין שותפין דמית חד מנהון ולא אשתבעי א\"נ חד מינייהו חשוד לית דינא לאשתבועי לאידך עכ\"ל ומ\"ש לענין חשוד נתבאר לעיל סימן צ\"ב דיש חולקים וע\"ל: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הר\"ן: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש י' אם ראובן שלה לשמעון להתעסק לו באיזה דבר שליחות וכל מה שיוציא על זה יחזיר ויפרע לו אם שמעון טוען שהוציא הרבה שאין רגילות להוציא ע\"ז אין ראובן חייב לפרוע אלא מה שאפשר שהוציא דאיכא למימר דלא אסיק אדעתיה שיוציא מה שאינו רגילות אבל מה שאפשר שהוציא ישבע שמעון שאמר לפרוע לו ושהוציא כ\"כ וישבע ויטול: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק כל הנשבעין ד' של\"ו ע\"ב תשובת מוהר\"ם בראובן ושמעון שהיו שותפים ואחד אמר שנתן לחבירו מ' זהובים זה נשבע ונפטר וזה נשבע ונפטר כו' דלא גרע משאר שותפים שכל אחד נשבע שלא עכב כלום "
                ],
                [
                    " אבל נ\"י פרק הכותב ד' תקי\"ד ע\"ב כתב דאע\"ג דפטרו מן השבועה יכול לגלגל עליו וכ\"כ הרמב\"ן בשם גאון וכתב עוד דאע\"ג דפטרו מן השבועה לא פטרו מן הנדר: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פ\"ק דקידושין ד' תרנ\"ט ע\"ג והגהות שניות דב\"מ ד' ק\"נ ע\"א וכתב ב\"י שכן דעת הרא\"ש והר\"ן דלא כמרדכי פרק שבועת הדיינין ע\"ד דכתב דאין מגלגלין רק בטענת ברי ועיין בהר\"ן פ\"ק דקידושין ד' רל\"ב ע\"ב שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י פרק השואל ד' תי\"ז ע\"א וכתב פרק המפקיד ד' ע\"ז ע\"א בשמגלגלים עליו ורוצה לשלם עיקר התביעה שאין שומעין לו צריך לשלם לו אותן הדברים עצמן שמגלגלין עליו או צריך לישבע ואפי' רוצה לשלם לו דמיו לא מהני וכ\"כ הרשב\"א: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פרק שבועת הדיינים ע\"ב וכתב שם הר\"ן ד' ש\"כ ע\"א דמיירי דתבעו המעות של הענבים שבצר דאי הגפנים או הענבים עצמן הוי אלו הה' שמודה לו הילך ופטור משבועה והרשב\"א חולק וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועי' בהר\"ן פ' הנשבעים: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי סוף הכותב ופ' לא יחפור ע\"ד אמנם בפ' שבועת הדיינים ע\"ב כתכ דיש חולקין בזה וע\"ש. כתבו הגהות דשבועות במרדכי דף ש\"מ בשם ר\"נ מ\"ה הואיל ואין נשבעין על קרקעות אלא מדרבנן לא מהפכינן זו השבועה דתקנתא לתקנתא לא עבדינן עכ\"ל. וצ\"ע מ\"ש משבועת היסת דמהפכין ולא מקרי תקנתא לתקנתא מטעם שכתב המרדבי פרק כל הנשבעין דף של\"ז ע\"ב ואפשר דדעת ר\"ג כדעת הרי\"ף בשעריו דאף שבועת היסת לא מהפכינן וצ\"ע. כתב המרדכי פ' שבועת הדיינים ע\"ג בשם מוהר\"ם על מי שתבע לחבירו מכרת לי קרקע שלך והוא אומר להד\"ם א\"צ לישבע כלל מאחר דלא החזיק התובע בקרקע וגם אין לו שטר א\"כ הנתבע אפי' שבועה דרבנן א\"צ וה\"ה אם ראבן מכר קרקע לשמעון ויש לשמעון שטר מכירה וראובן אומר שחזר ומכרו לו ולא החזיק בה שמעון א\"צ לישבע אפי' שבועה דרבנן דאם איתא דחזר ומכרו לא היה מוסר לו שטרו כו' וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " מיהו במרדכי פרק שבועת הדיינים ע\"ג כתב דנשבעים לקטן אם יש לו ע\"א וכדברי הטור: "
                ],
                [
                    " ונ\"ל דסברא ראשונה עיקר דהרי הטור לא הביא דברי הרמב\"ם כלל ומכלל דלא סבר כוותיה: "
                ],
                [
                    " וכ\"פ המרדכי פרק כל הנשבעין ד' של\"ז ע\"ב בשם הרבה גאונים מיהו אין משביעים אותה על טענת שמא בשותפות אלא אם כן נתעסקה בדבר השותפות או בדבר השמירה וכבר נתבאר לעיל סי' צ\"ג דלגבי שותפות דאיתתא נמי דינא הכי ואין חילוק בין אשה לאיש לענין שבועה וכ\"כ הגהות מרדכי דקידושין ד' תרע\"ד ע\"ג בשם ראב\"י ור\"י מוינ\"א להשביע א\"א ובמרדכי פ' החובל ע\"א כתב פלוגתא דרבוותא בזה ולבסוף כתב תשובת מוהר\"ם דאין להשביעה בשום טענה דהרי אין לה לשלם ומשמע שם דאם יש לה נכסים שאין לבעלה רשות בהם צריכה לישבע וע\"ש ובהגהות מרדכי דב\"ק ד' כ\"ג ע\"ד כתוב אף דאין משביעין אותה מחרימין עליה שמי שיודע מטענת התובע שיבא ויגיד ונ\"ל דבעל תשובה ס\"ל הא דאין משביעים הוא מטעם דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב\"ד ולכן מחרימים עליה אבל לפי מ\"ש מוהר\"ם שהטעם מפני שאין לה לפרוע אין חילוק בין שבועה לחרם כנ\"ל וע\"ל סי' ס\"א מדינים אלו. וכתב בנימין זאב סימן שפ\"ה דאין משביעים אשה בעודה מעוברת דהא מוציאין אותה מב\"ה כשנותנין חרם וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק החובל ע\"א פסק ראב\"ן כיון שהנשים רגילות לישא וליתן בזמן הזה הרי הוא כאילו הבעלים מינו אותן שלוחים ואם יש עדים חייבים הבעלים לשלם מפני תקנת השוק שישאו ויתנו עמו ואם אין עדים נשבע וכו' ובפסקי מהרא\"י סי' רי\"ג דאפי' האידנא אין אשה משלמת אפי' גזלות ופקדונות בעודה תחת בעלה אפי' אית לה נכסי מלוג אלא כותבין עליה פס\"ד ותשלם לכשתתאלמן או תתגרש ונראה מדבריו דגזילות ופקדונות הוא רבותא ויותר היה נראה לומר דדוקא גזילות ופקדונות דלית בהו משום תקנת השוק לכן אין הבעל חייב לשלם אבל בהלואת ושאר משא ומתן דניחא ליה לבעל דנין כדברי ראב\"ן אבל בתשובת מהרי\"ק שורש קל\"ג כתב דמוהר\"ם ושאר פוסקים חולקים אראב\"ן ואפי' ראב\"ן לא קאמר אלא בדבר מועט אבל לא מדבר מרובה וכיון דשאר פוסקים חולקים אין להוציא ממון מספק וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וע\"ל סימן י\"ב ולקמן סימן קכ\"ד דאסור לטעון שקר בב\"ד כדי שהמלוה יתפשר עמו: "
                ],
                [
                    " והמ\"מ כתב פ\"ג ממלוה דדוקא שאינו עושה מלאכה אלא באחת אבל אם עושה מלאכה בכולן מניח לו כולן: "
                ],
                [
                    " ולי נראה דאין הדבר צריך ראיה דמאחר שיש לו ואינו רוצה לשלם כופין אותו בכל מיני כפייה דהרי פריעת ב\"ח מצוה וצריך לקיים המצוה כמ\"ש רבינו למטה וכ\"כ ריב\"ש בתשובה הנ\"ל בסימן תפ\"ד ומ\"ש הרא\"ש והרשב\"א דאין כח למסרו ולא להשתעבד בו היינו כשאין לו לשלם אבל כשיש לו לשלם ואינו רוצה שלא יהא רשות לב\"ד לחובשו ולאסרו בכל דבר זה לא עלה על הדעת כן נ\"ל מיהו כתב הריב\"ש בתשובה הנ\"ל דאם נשבע לשום עצמו בבית האסורים עד שישלם חייב לקיים שבועתו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " אבל המ\"מ פ\"ג כתב בשם הרמב\"ן והרשב\"א דמסדרין בשעת משכונא כמו שמסדרים בשעת גבייה ולא שייך השבת העבוט אלא כשנותן לו הלוה מעצמו וכ\"כ רבינו ס\"ס זה סברא זו וע\"ל והרמב\"ם כתב כדברי הרא\"ש מיהו כתב דאין נוטלין ממנו בגדיו שעליו וכלים שאוכל בו וכיוצא באלו מטה ומפץ ועיין בנ\"י סוף המקבל שהאריך כאלו הדינין: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י ס\"פ המקבל דאפילו כלי אוכל נפש גובין ממנו בשעת גבייה: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק המקבל ע\"ד אם היה עשיר נותנין לו כמו שרגיל ואם הוא עני ונוהג כמנהג עשיר אין נותנין לו אלא כשאר עני בינוני ונמ\"י כתב שם דף ק\"ל ע\"א דנותנים לעשיר כמו שרגיל מ\"מ אם היו הכסתות של משי מוכרין ונותנין לו הראוי לו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי ס\"פ נערה שנתפתתה בשם מוהר\"ם דאפי' בגדי י\"ט ותכשיטין שקנה לשם אשתו אין ב\"ה גובה מהן ודלא כתשובת הריב\"ש שכתב בסי' קכ\"ה שאף החולקים על הרמב\"ם בבגדי שבת לא חלקו בבגדי כסף וזהב כו' וכתב עוד במרדכי דאף לדברי הרמב\"ם אם הקנה לה בפירוש אף מתכשיטין אין הב\"ח גובה וע\"ש תשובת מוהר\"ם בזו וכתב עוד שם דהיכא דאין עדים שקנאן לשמה וקטעין לקחתים לשמה נאמן בשבועה וכ\"כ המרדכי פרק מציאת האשה וספ\"ק דב\"ק ובמ\"מ פ\"א דמלוה ולוה ע\"ש בהגה\"מ ובתשובת מיי' שבס\"ה משפטים סי' ה': "
                ],
                [
                    " וכבר נתבאר לעיל סימן זה דמשזקפן עליו במלוה דינו כמלוה וכ\"כ בנמ\"י ס\"פ המקבל לענין סידור ב\"ח: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סוף סי' ס\"א מדין דרישת הדיינים ולא אמרינן שמחל וכתב מהרי\"ק שורש ג' אפילו שמענו שנתייאש מן החוב לגמרי ואמר ווי לחסרון כיס אינו יאוש: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סי\"ד וסע\"ג מלוה שמצא נכסי לוה ביד אחר אימת יכולין לעקלן שלא יתנן עד שיציית דין גם לעיל סימן ע\"ב בדין זה. וכתב מהרי\"ק שורש ק\"ט אע\"ג דיוכל לעכבן מ\"מ לא מורידין לתובע ולא נותנין לידו רק בשיש בידו שטר מקויים כולי אבל אין מקיימין השטר שלא בפניו כו' וע\"ש ולקמן סק\"ה דין זה וע\"ש מי נותן שכר השליחות כשמודיעין לנתבע: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן אלף כ\"ו במי שהוא אמוד בעושר וטוען שאין לו לפרוע חכמי התלמוד היו מחרימין עליו ואמרי ליה טרח וזבין ופרע לזה כדאמרינן פרק ט' דכתובות (פי.) אבל מתקנת הגאונים משביעינן ליה ואם חשוד בעיני ב\"ד על השבועה אין משביעין אותו וכופין אותו למכור עכ\"ל משמע מתשובה זו אע\"ג דרוצה לשלם אם אין לו לשלם מעות צריך לישבע מתקנת הגאונים וכן משמע לעיל סימן ס\"א בתשובת הרא\"ש דאף אם רוצה לפרוע לו קרקע צריך לישבע שאין לו מטלטלין אבל במרדכי ר\"פ המפקיד פסק בשם מוהר\"מ ורבו דאין משביעין אותו על זה ומשלם במה שמודה בו וע\"ש וכן איתא תשובה זו במרדכי פרק הכותב וכ\"נ מדברי הרא\"ש פ\"ק דב\"ק וע\"ל שכ\"כ רבינו לענין נזקקין וכב\"י דדין ב\"ח ונזקקין שוה. וע\"ל סי' ק\"א מזה: "
                ],
                [
                    " ועיין בי\"ד סי' רנ\"ג כתבתי מי שקבץ מעות דרך צדקה אי חייב לשלם מהן לב\"ח: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ק\"ד אם הכניכד לו האשה קרקע אם ב\"ח גובה ממנו וע\"ל סי' קי\"א מדינים אלו ובא\"ע סי' צ': "
                ],
                [
                    " כ\"כ הרמב\"ם פ\"א ממלוה וכ\"כ המ\"מ בשם הרמב\"ן אבל המרדכי פרק המקבל דף קמ\"ד ע\"ג כתב דזו דברי הסמ\"ג אבל בתשובת רבי אביגדור כתב דלוה נאמן לישבע שהממון שבידו משל אחרים אע\"פ שמלביש עצמו ובני ביתו מאותו ממון שמא אחרים נתנו לו על מנת שלא יפרע לב\"ח ואם אמר לו המלוה עשה עמי מלאכה ואני אנכה לך בחובך לאו כל כמיניה דמי יפרנס אותו ואת בניו עכ\"ל. וע\"ש ובהגהות מרדכי סוף שבועות פסק כדברי הרמב\"ם ונראה דהכי נקטינן דהא רוב הפוסקים הסכימו לזה ודלא כבנימין זאב סי' ר\"ט דפסק כרבי אביגדור וכ\"כ הרשב\"א בתשובה מיהו כתב דה\"מ מה שנמצא בידו בשעת גבייה אבל אם היה נמצא בידו מעות והלוה אותן לאחרים והניח לכתוב השטרות על שם אחר והלוה מעות בשמן ונתן השטרות לאותן שכתבו על שמן ובא המלוה לגבות שאומר שהלוה הלוה המעות והחובות שלו הן לאו כל כמיניה דמי שהשטרות בידו א\"צ לישבע שהוא שלו דהמלוה אינו יכול לטעון רק שמא וא\"צ ע\"ז שבועה. וכתב המ\"מ פ\"א ממלוה דאין נאמן לומר שהוא של אחרים אפי' במקום שיש לו מיגו להחזיר לאחרים דמאחר דחזקה שכל מה שביד האדם שהוא שלו הוי מיגו במקום חזקה דלא אמרינן אמנם בתשובת הרא\"ש כלל ע\"ט סי\"א משמע דהיכא דאית ליה מגו נאמן וע\"ש וכן הוא בתשובת הרשב\"א שכתבתי למטה בסמוך דבמקום מגו נאמן וע\"ל סימן רמ\"ה מדין זה ועי' לעיל סימן מ\"ז כתבתי בתשובת הרא\"ש בזה: "
                ],
                [
                    " וכן הוא בתשובת מוהר\"ם במרדכי פרק הגוזל בתרא דף נ\"א ע\"א ובהגהות מאיזהו נשך דף קמ\"ז ע\"א והאריך שם בזו. ובתשובת הרא\"ש כלל כ\"ט סימן י\"א כתב על ראובן שהוציא שטר על שמעון ואינו מוצא לו נכסים לגבות אלא בית לוי והוא אומר ששמעון מכרו לו אחר שהלוה לו ולוי אמר להד\"ם וראובן הביא עדים שאחר זמן שטרו היה פרסום בעיר שהיו אומרים העולם שאותם הבתים היו של שמעון והשיב דהדין עם ראובן הואיל והיו מוחזקין בעיר שהיו הבתים של שמעון די בכך שהרי שוקלין על החזקה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובב\"י סי' קי\"א בשם תשובת הרשב\"א דאין הב\"ח יכול להשביע למקבל שלא היה הברחה בדבר אלא מחרים עליו חרם סתם דהרי טענת שמא הוא כו' כתב בתשובת ריב\"ש סימן ב' דאם נתנו לאחד מתנה מברחת אסור למקבל לישבע שהיא שלו הואיל ואיכא ערמה בדבר אבל אם עשה מתנה כזו מחמת אונס יכול לישבע. אבל אם נתנו מתנה על מנת להחזיר יכול לישבע בכל ענין ועיין בזו בי\"ד סימן רל\"ב וכתבו התוספות והאשירי והמרדכי בכתובות פרק האשה מי שנתן מתנה לאחרים ע\"מ להבריח מב\"ח קנה המקבל וכ\"כ שם הר\"ן דף תק\"ט ע\"א ועי' ברשב\"א סימן אלף ע\"ו ובתשובת ריב\"ש סימן קמ\"ב מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " בב\"י סי' ק\"ה תשובת הרשב\"א על אחד שהיה חייב לחבירו והלך והקנה כל אשר לו לבנו קטן והשיב דמוציאין מידו דאינו אלא הברחה בעלמא ואפי' היה מתנה גמורה לא עדיף מאילו מת הלוה דמוציאין מיתומים לפרוע חוב אביהן וכדלקמן סימן ק\"ה וה\"ה כאן מאחר שידוע שלא פרע: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב לבסוף אע\"ג דנותנין זמן לפרעון מכל מקום אם נתחייב לו שבועה אין נותנין לו לשבועת זמן אלא ביום הכניסה הראשון יש לו לישבע וע\"ש וכתב הרשב\"א סימן אלף תתקל\"ג אע\"ג דנותנין לו זמן לפרעון מ\"מ אין נותנין זמן לשיעבוד ולכן מי שהשליש שטר ואמר אם לא אפרע לזמן יתנו לו שטרו כשעבר הזמן נותנין לו מיד אם אין בו דין אסמכתא: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק הבית והעליה משמע דאם תבעו ל' יום קודם ה מן שקבע לו כדי שיכלה זמן ב\"ד עם זמנו לא מהני אלא נותנין לו זמן ב\"ד אחר הגעת זמנו ועיין בנמ\"י דף קנ\"ג ריש ע\"ב וע\"ל סי' ע\"ג אם יש לו משכון תחת ידו ורוצה למוכרו אין נותנין לו זמן ע\"ל סי' ס\"א מי שכתב לחבירו לשלם לו הוצאות והזיקות אם גובין ממנו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן משמע מדברי הרמב\"ם י\"א מהלכות לוה וע\"ל ריש סי' צ\"א כתבתי מזה כתב הרשב\"א בתשובה סי' אלף קכ\"ב ראובן שיש לו מעות ביד שמעון וראובן חייב ללוי אם המעות ביד שמעון בפקדון מוציאים ונותנים ללוי אע\"פ שיש לו לראובן קרקע דעיקר דינו במעות אבל אם המעות ביד שמעון הלואה אין מוציאין מידו דאין גובין ממשעבדי במקום בני חורין עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ונ\"ל דדינו כשאר ב\"ח להגבותו מעות אם יש לו כדין מלוה ולוה ולא כשאר תשלומין דמגביהו קרקע אע\"פ שיש לו מעות: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סימן כ\"ג כיצד מגבינן לו ואם אינו חייב לו ?דק כנגד חלק קטן מן הקרקע: "
                ],
                [
                    " וכתב ע\"ש אם כותבים אדרכתא על אחד ?מכח אביו צריך למכתב וידענו בשדה זה שכותבים עליה שהיא של אביו ואי לא כתבו כן הוה אדרכתא שנכתב בטעון ולאו כלום הוא ובהר\"ן סוף הנושא כתב דלא צריך למכתב ואשתמודענא דנכסים אלו של פלוני הם מיהו בנכסים שגובים מחמת מוריש משמע שם שצריך למכתב: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סי' ס\"א: "
                ],
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה והביאו ב\"י סי' ק\"ד כשמוכרים ב\"ד להגבות לב\"ח כותבין בשטר שמוכרו לצורך ב\"ה פלוני שהיה זמנו ביום פלוני ואין ב\"ח מאוחר מזו יכול לטרוף מן הלוקח דחלוקה במקום ב\"ח עצמו קאי ודוקא שמכרו ב\"ד להגבות ב\"ה המוקדם אבל אי הלוה בעצמו מכר לשלם לב\"ח מוקדם יכול ב\"ח מאוחר לטרוף מן הלוקח שקנה לאחר זמן שלו עכ\"ל ועי' תשובה זו בארוכה בתשובת הרשב\"א סי' אלף כ\"ה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " מיהו כתב דאם בא המאוחר לגבות לו וכשיבא הזמן הראשון יטרוף ממנו ודוקא שמגבין לו קרקע אבל אי מגבין לו מטלטלין וטעין ב\"ח הראשון שלא יגביהו לשני פן יבריחם או יפסידם שומעין לראשון ולא מגבין לשני ודוקא ב\"ד אין מגבין לו אבל אי הלוה בעצמו רוצה ליתן לב\"ח שני אין יכול למחות וי\"א דיכול למחות וע\"ש ועיין בתשובת הרשב\"א סימן אלף כ\"ה אי ב\"ד או הלוה מכרו קרקע לצורך ב\"ח מוקדם אי ב\"ח מאוחר חוזר וגובה מזה וע\"ל סימן ק\"ג כתבתי תשובה זו כתב המרדכי בהגהות סוף כתובות דף תק\"ן ע\"ד אפילו כתב הלוה לב\"ח מאוחר להגבותו קודם ב\"ח ראשון אפ\"ה לא מהני וע\"ש בזו תשובת רב האי גאון בב\"י סימן קי\"א בשם בעה\"ת דאין ב\"ח הקודם גובה מן הלוה כשאין לו לפרוע לשני אלא לאחר שנשבע לב\"ח השני שאין שטרו פרוע כדין הבא ליפרע מנכסים משועבדים כו': "
                ],
                [
                    " וכתב שם דאם היה ב' החובות בע\"פ וקדם המאוחר וגבה מה שגבה גבה ועיין בתשובת הרשב\"א סימן תתקצ\"ט שהאריך בזו וע\"ל ריש סימן ס' כתבתי תשובה מספר חזה התנופה דבדבר שלא היה בעולם אין בו דין קדימה וע\"ש וכן יתבאר לקמן בסימן זה בדין לוה ולוה ואח\"כ קנה: "
                ],
                [
                    " ולא נ\"ל לדחות תשובה ברורה בסברא בעלמא ולכן נראה דזו התשובה מיירי במקום שגם ב\"ח אחרים בכאן אלא שלא הגיע זמנן ולכן אין מגבין הכל לאחד משום הפסד אחרים וכמ\"ש בתשובת הרשב\"א שכתבתי ריש סימן זה וע\"ל סימן מ\"ד אי אחד תפס בשטרי חובות של לוה אי מהני בה תפיסה: "
                ],
                [
                    " כתוב בתשובת הרשב\"א סימן תתצ\"ב קהל שהכריזו ונתנו זמן שכל מי שלא יבא בזמן פלוני יאבד זכותו ואחד טוען שלא שמע ההכרזה נאמן דלא שייך חברא חברא אית ליה אלא לענין מחאת חזקה וע\"ש וכתב עוד אע\"ג דאבד זכותו מ\"מ אם הקנה זכותו לקטן אין מאבדין זכות הקטן דאע\"ג דהוא עשה שלא כהוגן לא נפקיע זכות הקטן שלא כדין וע\"ש וע\"ל ס\"ס ?ק\"ט "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הרשב\"א סימן תתקמ\"ד שהאריך הרבה בדינים אלו ועיין שם: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ס\"א מי שכתב עליו שטר על מה שיודה אח\"כ אי גובה מזמן השטר: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ע\"א בדינים אי מהני נאמנות כ' בתשובת הרא\"ש כלל ל\"ה סימן כ' שמעון שהיה חייב לראובן ונשא אשה ונתן לו גיסו שטר על ביתו וכשרצה שמעון למות צוה להחזיר השטר אל אשתו ופסק דאין ראובן גובה מאותן משכנות אע\"פ שהוא מוקדם דממ\"נ דאם תחשוב אותו בית כאילו האשה הכניסה לו בנדונייתא א\"כ הא נוטלת כליה שהכניסה ולא חל עליה שיעבוד ואם תחשוב רק כמשכון בעלמא שחל השיעבוד עליו מ\"מ הואיל והוא צוה להחזיר שטר המשכונא ממילא פקע מן השיעבוד ואין ב\"ח גובה ממנו עכ\"ל וע\"ש וע\"ל סי' צ\"ט אימת ב\"ח גובה ממה שהכניסה אשה לבעלה כתב הריב\"ש בתשובה סימן קצ\"ט ב\"ח הגובה חובו ואשה כתובתה אינן צריכין לתת ערב אם יבואו ב\"ח קודמין להן: "
                ],
                [
                    " והמרדכי פרק כל הנשבעים דף של\"ט ע\"ב פסק כדברי רב האי וכן מסקנת הרשב\"א בתשובה סי' תתקי\"ד וע\"ש שהאריך בזו וכתב שם לעניין מטלטלים דיתמי אע\"ג דמשועבדים לב\"ח מתקנת הגאונים אם שיעבד ראובן מטלטלים אגב מקרקע בשטר והיה עליו חוב בע\"פ מוקדם ומת נותנים לבעל השטר המאוחר משום דמטלטלים אינן משועבדים למלוה רק מתקנת הגאונים ולזה משועבדים באגב מדינא לכן המאוחר ששיעבד לו באגב הוא תחלה לגבות ומיהו ה\"מ דיש עדים דהני מטלטלי היו בעין בשעה שהקנה לו באגב אבל אם אין עדים בדבר מלוה ע\"פ קודם וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי ריש י\"נ דשכר פעולתו ?לא הוי ראוי לגבי ב\"ח ואם אין ב\"ח נוטל בראוי אין ב\"ח גובה ממנו וע\"ש כל דיני ראוי לב\"ח ומ\"ש שאין ב\"ח נוטל בראוי כך פירש הרמב\"ן בשם ר\"ח ודלא כפי מ\"ש ב\"י בסי' ק\"ז בשם בעל התרומות שכתב בשם הרא\"ש דאי כ' לו דאקנה ב\"ח גובה מאותן נכסים שירש לאחר מותו וע\"ל סי' ס\"ד דיני ב\"ח שבאים לגבות איזה מהן קודם: "
                ],
                [
                    " גם הרמב\"ן בתשובותיו האריך בדין אם ב\"ח מוקדם גבה ע\"פ דין עכו\"ם אי ב\"ח מאוחר יכול להוציאם ממנו וע\"ש בב\"י כ' ס\"ס ע\"ז בשם הרי\"ף ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואח\"כ באו הוא ואשתו ולוה מלוי מנה ונפטר ראובן ואחר שהגבה כתובת אשתו שהיתה מוקדמת ולא נשאר כלום לב\"ח והרי לוי גובה מלאה המנה אין שמעון יכול לחזור על לוי ולגבות ממנו לפי שלוי לא גבה מנכסי ראובן כלל אלא מנכסי אשתו עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי פרק קמא דגיטין דף תר\"ז ע\"א הא דיכול לתפוס היינו שהחוב מבררר אבל על הספק ורוצה לישבע לא וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סי' ע\"א נתבאר דין זה: "
                ],
                [
                    " נראה דקשה לו מניין הקל\"ח יום ולכך כתב דהוא ט\"ס אמנם אני מצאתי בהגהות אלפסי פרק הכותב דף תקי\"ט דטעם קל\"ה משום דאיתא בירושלמי דנותנין לו ג' זמן ב\"ד והוא קל\"ח כיצד הזמנת ב\"ד למי שאינו בעיר היא בה\"ב ואם בא ואמר קבעו לי זמן ל' יום נותנין לו ואחר ל' יום אם לא בא ממתינין ליה בה\"ב הרי בין הכל מ\"ו וג\"פ מ\"ו הוא קל\"ה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ מהרי\"ק שורש קמ\"ד וכתבתי דבריו לעיל סי' י\"ד: "
                ],
                [
                    " עיין בתוספות והר\"ן פ\"ק דגיטין דף תקנ\"ו ובמרדכי פרק שני דייני גזירות ע\"ב וריש גיטין ובנ\"י פ\"ק דב\"מ אי אנן טענינן במקום לוה שמא שטרו מזוייף הוא וכתב המ\"מ ובתשובת המיימון שדברי הרמב\"ם עיקר שצריך לקיים שטרו ובלא\"ה לא מגבינן שלא בפניו וכתב עוד דדוקא בשט\"ח בידו אבל שלא בשטר אינו כלום דכ\"מ שהנתבע נאמן בשבועה לומר שאינו חייב אין גובים שלא בפניו כלל: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן י\"ד: "
                ],
                [
                    " וכתב הריב\"ש באותו תשובה הא דגובין שלא בפניו היינו דוקא מנכסי לוה עצמו אבל אם מת הלוה ומצא נכסי יורשיו במקומו אע\"פ דהיורשים חייבים לפרוע חוב אביהם מחמת שירשו ממנו ממון אחר מ\"מ אין שיעבודו על נכסים אלו שהן של יתומים ואין גובין שלא בפניהם וצריך לילך אחריהם וע\"ש וע\"ל סי' ק\"ה וסימן צ\"ח וסי' ע\"ג מדין גביית חוב שלא בפני הלוה ומדין עיכוב מעותיו ביד אחרים: קז "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פרק מי שהיה נשוי דף תקנ\"א ע\"ב האריך כדעת הרשב\"א נ\"ש דף תקי\"ד ובמרדכי שם ע\"ג כתב כדעת שאר המפרשים: "
                ],
                [
                    " ועיין בא\"ע סימן פ\"ה קרקע הקנוייה לא' ויכול המוכר לפדותה אם יש לה דין מקרקעי או ממלטלי "
                ],
                [
                    " ועיין בזו בא\"ע סימן קי\"ט: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " כתב ב\"י (בסי' ק\"ז וס\"ד) בשם תשובת הרשב\"א אם ימצא כתוב בפנקסו שחייב לפלוני אין מוציאין מן היתומים ופטורים לשלם דאפשר דפרע ולא מחק מפנקסו וע\"ל סימן צ\"ז דאם יש רגלים לדבר שמה שכתוב בפנקסו הוא אמת סומכין עליו ומוציאין מן היתומים כתב בתשובת הרא\"ש כלל ס\"ה סי' ב' לענין קרובים שהוציאו בעד רפואות לחולה ובאו לגבות מן היתומים לאחר מותו ופסק שם דאם ידוע כמה הוציאו ושלא נפרעו בחייו נפרעין מן היתומים אע\"פ שהוא לא צוה לפרעם אבל אם אין ידוע בעדים כמה הוציאו וגם שלא נפרעו מחיים אין נפרעים מנכסי יתומים ואע\"פ שאשתו מודה שלא נפרעו אינה נאמנת וע\"ש א סימן ע\"א אימת לא חיישינן לפרעון ולהתפסת צדדי וע\"ל סי' ק\"ז אם מכרו היתומים הנכסים שירשו מאביהן אי גובין ממעות וע\"ל ס\"ס ס\"ט אימת יורשים פטורים מלשלם חוב אביהם דחיישינן שמא פרע: "
                ],
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל ס\"ח סימן ב' אלמנה או אפוטרופוס שתפסו נכסיו ואמרו שהן יודעים שהנכסים של אחרים יש להם להחזיר הממון למי שהוא ואפילו אם היתומים קטנים ואפילו נתנו המעות ליד היתומים נאמנים במגו בכל מקום שהיה בידן להחזיר וע\"ש ובכלל ?ג' סי' ז' ובכלל ס\"ד סי' ה': "
                ],
                [
                    " ובתשובת מיימוני ס\"ס משפטים דאפילו היה נאמנות בשטר טענינן ליתומים פרוע הוא כל זמן שלא פירש שיהא נאמן נגד היתומים וכבר נתבאר דין זה לעיל סימן ס\"ט וסימן ע\"א ויתבאר לקמן בסימן זה ועיין בהר\"ן פרק הכותב: "
                ],
                [
                    " וכתב הר\"ן פרק ב' דייני גזירות דף תקל\"ו ע\"ב בשם הרשב\"א דאם יש ליתומים אפוטרופא אין בית דין טוענין בשבילם עד שיראו אם יטעון האפוטרופא וכן הדין בלוקח אין הבית דין טוענין לו עד שיראו אם יטעון הוא בעצמו ועיין בזה בתשובת הרשב\"א סי' אלף ב' ובתשובת הרא\"ש כלל פ\"ו סימן ב': "
                ],
                [],
                [
                    " ואין דבריו נראים דאע\"ג דיכול לצוות לו ע\"י אחרים מ\"מ לאו בר צואה הוא לצוות לו ועדיף ליה לצוות לאחרים עצמן מלצוות להגיד לקטן שאין בו דעת לכך ואין לדחות דברי הגאונים בלא כלום: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הר\"ן פרק כל הנשבעין דף שכ\"ח ע\"ב וכן הוא לעיל בדברי הטור סימן מ\"ו ועיין לעיל ובתשובת הרשב\"א סימן תתקע\"ט האריך בזה וכתב דאפילו כתב בשטר שיהא הלוה משועבד לכל המוציאו מ\"מ אם מת הלוה בחיי מלוה היה השטר אז בידו ומכרו או נתנו אח\"כ לאחר אין גובה בו ולא אמרי' הרי נשתעבד לכל המוציאו ואין המוציא בא מכח המלוה זה לא אמרינן וע\"ש וכתב הרא\"ש כלל פ\"ו סימן ג' על לוקח שבא מלוה לגבות ממנו ונשבע לו ונשאר הדבר כך ומת ואח\"כ באו עליו מיתמי מלוה וכבר נשבע המלוה רק שהיה לחוש שמא פרעו המוכר אחר השבועה ופסק דצריך לישבע בשעת הגבייה ומאחר שמת המוכר אינו יכול לישבע עכשיו אין מוריש שבועה זו ללוקח ואינו גובה כלום וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ופסק מהרי\"ק שורש צ\"א דאם היה ערב היורש בעצמו גובין מן הערב ועיין שם ובתשובת הר\"ן: "
                ],
                [
                    " והר\"ן דף קנ\"ט ע\"א כתב בדברי המגיד משנה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ס\"ו אם היה קרקע ממושכנת בידו מה דינו כתב רבי' ירוחם סוף נכ\"ו ב\"ח שמצאו ביד הלוה אחר מיתתו אותן מטלטלין שנתן ללוה אינו גובה בלא שבועה כ\"כ הראב\"ד ור' יונה ור' יוסף פלטי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל פ\"ה סימן ז מלוה שירד לנכסי יתומים בלא ב\"ד גזלן הוי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הר\"ן בתשובה סימן ל\"ה כתב הרשב\"א ז\"ל דכל היכא שב\"ח רוצה לעשות הנחה מחובו ואפילו מעט נזקקין להם דהוי כמו שטר שיש בו רבית דנזקקין ולכן במקום שרואים בית דין שהוא לתועלת היתומים נזקקים ומכל מקום צריכים להעמיד אפוטרופסים לקטנים לפי שעה שיהפכו בזכותן עד כאן לשונו ועיין שם ועיין לעיל ס\"ס זה וכתב עוד שם הא דאין נזקקין היינו דווקא שהוא וודאי שמת המוריש ונפלו הנכסים לפני הקטנים אבל אם הוא ספק אפילו שמעו בו שמת כל מקום שיש לספק שמא עדיין חי הוא נזקקין לנכסיהן: "
                ],
                [
                    " והמרדכי בכתובות פרק האשה ע\"ד האריך בזה ועיין שם וכתב הריטב\"א ואם היה בידו ב משכון י\"א שנזקקין לה לגבות ממה שבידו וי\"א דאיי נזקקין ואין גובין לו בעוד קטנים מיהו גם כן לא מסלקינן ליה ומניחין הקרקע שתחת ידו עד שיגדלו היתומים ועיין לעיל סימן ק\"ה מדין משכונא שתחת יד המלוה והוא של יתומים כיצד גובין ממנו כתב רבינו ירוחם סוף נכ\"ו אם תפש מעות שהניח להם אביהן בלא עדים וטוען שכך היה חייב ליה אביהן לא מפקינן מיניה ואין צריך שבועה ואפילו ביתומים קטנים ואם תפס בעדים אם יש לו שטר אין מוציאין ממנו אלא משביעים אותו ואם תפס מטלטלין והן בעין נותנים אותו ביד שליש עד שיגדלו היתומים ונשבע ונוטל וכן כתב הר\"ר יונה ודווקא כשטוען שהוא תפסן עתה בשביל מה שחייב לו האב ולא משכן לו האב אבל אם טוען שאביהם משכנו לו לא מפקינן מיניה כלל אלא נשבע ונוטל עד כאן לשונו: "
                ],
                [
                    " ע' למטה דיש לחלק כתב ידו לשמר אחד והר\"ן פרק אלמנה ניזונת האריך בזה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " והמ\"מ כתב פי\"ז מהלכות מלוה בדין נמצאת שאינה שלו העיקר שכל בכה\"ג או שצוה מוריש או שאינה בחזקתו אבל בגזל מקבלין העדות אפילו בפני היתומים הקטנים עכ\"ל ועיין לעיל סימן כ\"ה נתבארו דינים אלו בארוכה: "
                ],
                [
                    " וכבר נתבאר לעיל סימן כ\"ה דאם היה הקרקע בחזקת היורש ובא אחר להחזיק בה ותקף היתום בעבדיו והוציא המערער ממנו אין מקבלין עדות על הקטן עד שיגדיל כמ\"ש לעיל: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק השולח ד' תר\"י ע\"ב על ראובן שצוה על בני שמעון יתומים שיש לו היזקות מהן ע\"כ רוצה שיעמידו להן ב\"ד אפוטרופוס נראה דאין להעמיד אפוטרופוס לחובתן ולא דמי לתינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו כו' דהתם לית ליה חזקה דאבהתיה אבל היכא דיש לו חזקה דאבוה יש להמתין עד שיגדילו והא דאמרינן ב\"ק (לט.) שור של חש\"ו שהזיקו מעמידין להם אפוטרופוס כו' מזיק שאני כו' וכתב עוד דכל היכא דיש לספק בדבר בפקפוק יש להמתין עד שיגדילו וכגון שאין הקטן עושה ההיזק בידים כו' ומשמע שם דכל היכא דמברר דהקטן חייב מעמידים להם אפוטרופוס ועיין בהגמ\"ר דב\"ק ד' צ\"ד ע\"ד כתב הרא\"ש בתשובה כלל פ\"ה סי' מ' ז יורש שנתן נכסי מורישו לקטן במתנה ויצא ש\"ח על המוריש מוציאים הנכסים מן הקטן דכנמצא שדה שאינו שלו דמי ודוקא כשנתקבל העדות בחיי האב כו' ועיין לקמן סי' קכ\"ד מדין קטן המזיק בראייה אי מסלקינן: "
                ],
                [
                    " כתב מהרא\"י ז\"ל בפסקיו סימן קס\"ג דיש כח לב\"ד לעשות פשרה ליתומים אם נראה להם ועיין באשירי בתשובה כלל פ\"ה סי' כ\"ה דיינין שאינן גדולי העיר ועשו פשרה ליתומים אינה כלום ועיין שם כתב בהגהת אשירי פרק מי שמת בשם א\"ז מעשה בא לפני ר\"ת בראובן שהיה חייב מנה ומת ראובן וצוה שמעון שלא לקברו ח עד שיפרע לו המנה שהיה חייב לו והשיב ר' שמחה דיכול מן הדין לעכב את קבורתו עד שיפרע לו וקבל ר\"ת את דבריו ואם שמעון היה קרובו של ראובן בני המשפחה מוחין בידו שלא לעכב קבורתו שלא לנוולו עד כאן לשון א\"ז וכל שכן לבעל חוב שגבה כל נכסיו שאין מחוייב לקברו וכן כתב הטור לקמן ר\"ס ער\"ה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין לעיל סימן ס\"ט באיזה שטר גובין ממשעבדי ועיין לעיל סימן ק\"ד לוה או ב\"ד שמכרו קרקעות לשלם לב\"ח אי בעל חוב מוקדם ללקיחה זו טורף מהלוקח: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פ\"ק דמציעא דף ס\"ו ע\"א כתב רב האי דג' מיני אחדיות הן אחריות דנפשיה דהיינו שיש למוכר עצמו זכות בקרקע אחריות שבא מחמתו כגון בעל חוב דידיה ואחריות דעלמא דהיינו אם ימצא שדה שאינה שלו וג' מיני אחריות אלו זו למעלה מזו נכללין הן בכלל אחריות ואע\"ג דלא פירש אמרינן דט\"ס הוא אבל אם פירש אחריות דמחמתיה הרי מיעט דעלמא שהיא למעלה ממנו אבל אם פירש דעלמא הכל בכלל שהרי דנפשיה ודמחמתיה למטה ממנו ודוקא במכר אבל במתנה אפילו מה שלמטה ממנו אינו בכלל עכ\"ל וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן צ\"ב אם מכר לקטן: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרא\"ש כלל ס\"ח סימן כ\"ט: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א בתשובה סימן אלף ה' ומ\"מ כתב דהכל תולה בראיית הדיינים אם אין הפסד הוצאה למלוה בדבר זה יגבה משם והאריך שם בזו ועיין שם ובסימן אלף ל\"ט ועיין בתחלת כלל צ\"ו בתשובת הרא\"ש שמעון שקנה נכסיו מראובן אחיו ומכר נכסיו לאשת ראובן שהיא תחזור ותשלם לו מנכסים שקנתה משמעון וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ומיהו כתב דה\"מ בלא כתב האחריות כלל אז אמרינן דהוי ט\"ס אבל אי כתב מקצת אחריות ולא כתב דאיקני מה שכתב כתב ומה שלא כתב לא כתב: "
                ],
                [
                    " כ\"כ המרדכי ס\"פ מי שמת ולי נראה דהכי נקטינן: "
                ],
                [
                    " מיהו יש לדחות דשאני לעיל דהלוקח מוחזק ועל המלוה להביא ראיה אבל כאן ששני המלוין חולקין ואין אחד מהם מוחזק יש לסמוך אדברי רמב\"ן כנ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין סימן קי\"ז דאפילו עשה המטלטלים אפותיקי אפ\"ה אין טורף אותן מן הלקוחות: "
                ],
                [
                    " מיהו בתשובת הרא\"ש כלל ע\"ט סימן ד' כתב דיש לילך אחר המנהג וע\"ש כיצד דנין במקום שאין מנהג ידוע: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ בנ\"י וע' בריב\"ש סימן שמ\"ה שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי ריש אע\"פ וכן כתב הרא\"ש פרק הזהב ודחה טעם האומרים דמהני משום דכל אדם יש לו ד' אמות קרקע לקבורתו או בא\"י וכן כתב הר\"ן פ' חזקת ד' קע\"ט וע\"ל סימן קכ\"ג וכתב הר\"ן פ\"ק דגיטין ד' תקנ\"ו ע\"א דלא צריך תקנה זו אלא היכא דליכא בית הכנסת ידוע לכולן אלא שכל א' יש לו מקום מיוחד לישיבתו וזה אין לו אבל במקום שיש ב\"ה ידוע לכולם או בית הקברות שקנו אבותיהן מממון הציבור יכולין להרשות אגבן ולהקנות מעיקר דינא עכ\"ל ובפ\"ק דקידושין ד' תקל\"א ע\"ב האריך עוד בזו וכתב דאפילו במקום שיש ב\"ה או בית הקברות אינו מועיל אלא למי שאין לו אב וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " עי' במרדכי דכתובות [דכתב] לחלק בין יציאה ניכרת לאינה ניכרת וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " בהמ\"מ פי\"א מהל' מלוה כתב דדוקא מכר אבל במתנה אע\"ג דנותן לו באחריות אפ\"ה אינו טורף ללקוחות דמתנה לית לה קלא אא\"כ נתן לו בשטר וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וע' ברשב\"א סי' תתקמ\"ב מדין זה: "
                ],
                [
                    " אבל המ\"מ כתב פי\"ח דמלוה שטה אחרת בזו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב הרשב\"א עוד בתשובה סימן קי\"ז אם כתב לו אפותיקי מפורש אע\"פ ששיעבד לו ג\"כ שאר נכסים בשטר אפ\"ה דינו כשאר אפותיקי מפורש ולא יוכל לסלקו בשאר נכסים וע\"ש "
                ],
                [
                    " עיין בהר\"ן פרק השולח שהאריך בדין אפותיקי "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " אבל המ\"מ פט\"ז מה' מלוה כתב בשם הרשב\"א דאם הוא קרוב ללוה חייב א וע\"ש: "
                ],
                [
                    " אמנם במרדכי פרק מי שאחזו כתב דריב\"א וראבי\"ה חולקין בזה וכתב לבסוף ואפי' מאן דפוטר היינו שנותן לו חובו במזומנים וזה אינו רוצה לקבל אז נפטר אבל אם אין לו מזומנים רק אומר שיביא לו חובו או פקדונו והמפקיד הלך לו ונאבד הנפקד חייב באחריותו וע\"ש עוד חילוקים בזה: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק מי שאחזו משמע דאם אמר איני שומר חנם עליו אפי' מפשיעה פטור ובמרדכי פרק החובל ע\"ג מעשה בראובן שהלוה לשמעון כשהגיע ז\"פ אמר ראובן לשמעון שיתעסק בהם למחצית שכר ונאנסו פסק ר\"י שמעון חייב בכל האחריות כאשר בתחילה כי אין המעשה משתנה בדברים בעלמא וכן הדין בשומרים אם קבל עליו להיות חייב באונסין שוב לא יפטר בדברים בעלמא וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בזה במרדכי פרק הגוזל: "
                ],
                [
                    " ועי' בת\"ה סימן ש\"ח שהאריך בדין זה וכתב ג\"כ דהלוה או הנפקד צריך לישבע ולא סגי להו בחרם סתם ומ\"מ כתב שם דאין הלוה צריך לישבע אלא כשהשליח כאן וטוען עליו ברי שלא נתן לו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פרק הגוזל קמא דמ\"ט ע\"ב ועיין בזה בת\"ה סימן ש\"ה ובמהרי\"ק שורש ק\"כ שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע דמאחר שנתן ה לאשת לוי היה להיות פטור כמו שנתבאר לעיל כתב נמ\"י פרק המפקיד דף ע\"ד ע\"א מי ששלח שלוחו למשכן לו משכון ומשכנו ולא יודע אצל מי הוא הוי פושע וחייב לשלם לו ואם אמר אצל פלוני והוא כופר חייב לשלם דהיה לו למשכנו בעדים אבל אם המשלח צוהו למשכנו אצל פלוני והוא כופר פטור עכ\"ל ועי\"ל בסימן קפ\"ה הרבה דינים השייכים לסימן זה גם ס\"ס קפ\"ד: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע דמאי נ\"מ דלא ידע עם מי שלח דמ\"מ טוען ברי ששלח לו ומ\"מ נ\"ל דאפילו אמר בפירוש ששלח עם פלוני והמלוה אומר שלא קבל שהמלוה נוטל בלא שבועה אם אין השליח כאן שאמר שנתנו דהרי אין הלוה יכול לטעון ברי שנפרע המלוה כן נ\"ל: "
                ],
                [
                    " ודעת רבינו בעל הטור אינו כן אלא מאחר שעשאו שליח לקבל הרי הלוה נתן לו ברשות ונפטר בזו ונראה דדוקא כשלא ידע הלוה שלא עשאו שליח לקבל הכל אבל כשידע לא נפטר בנתינת השליח כן נ\"ל ופשוט הוא: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב מהרא\"י ז\"ל סימן רי\"ז בפסקיו על מה שנוהגים שאחד תובע את חבירו בשביל אחר אע\"פ שאין לו הרשאה כלל ולא עדים שעשאו שליח רק שאומר שרוצה להתערב על ההרשאה וכופין ע\"י כך הנתבע לעמוד עמו לדין נראה דאם רואין הב\"ד דזכות הוא למפקיד או למלוה מה שזה רוצה לעשות בגינו יש לדון כך ודין תורה הוא שהרי זכין לאדם שלא בפניו אבל אם ב\"ד רואין שאין זה הרוצה להיות מורשה מכוין לטובת המלוה או המפקיד אין דבריו כלום ואין לדיין כזו אלא מה שעיניו רואות. "
                ],
                [
                    " וכן משמע מהמרדכי ריש מרובה וכתבתיו בסמוך וכתב מהרי\"ו בתשובה דלא נתבטלה ההרשאה אע\"פ שמת המרשה היינו דוקא שנתן לו הרשאה על איש נכרי אבל אם נתן לו הרשאה לדון עם יורש שלו כשמת נתבטלה ההרשאה אע\"פ שהמרשה היה חייב למורשה. וכבר נתבאר לעיל ומתשובת הרא\"ש דכל שידוע שמת אין ליתנו למורשה אפילו באיש אחר שאינו יורש: "
                ],
                [
                    " ולא משמע כן במרדכי ריש מרובה אלא דמ\"מ צריך להשיב לו ולא כתבינן זיל דון וכו' אלא לענין שאם מת המרשה לא נתבטלה ההרשאה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי ריש מרובה וכ\"נ דברי הרמב\"ם פ\"ג מהלכות שלוחין ומ\"מ כתב בהגהת מרדכי דב\"ק ד' נ\"ד דנוהגים להקנות בהרשאה באגב קרקע כתב המרדכי פרק מרובה ע\"ד וז\"ל בתיקון שטרות שעל שטר הרשאה כתוב בו זמן וכתב ר\"ש דא\"צ דאין לחוש בזו אם הוא מוקדם או מאוחר וכן מה שכותבין ברעות נפשא בדלא אניסנא א\"צ דכל היכא דלא שייך מסירת מודעה א\"צ לכתוב כן וכ\"כ גאון עכ\"ל וכן הוא בהגהות דשבועות ד' ש\"ס וע\"ש ובפרק מרובה במרדכי כל נוסח ההרשאה. "
                ],
                [
                    " וכתב בהגהות מרדכי דשבועות ע\"ג על אחד שהרשה בפירוש ליקח לו מטלטלים מיד נפקד ואח\"כ בא המפקיד ותבע מן הנפקד מטלטליו והשיב דכבר נתנן למורשה שלו אלא שחזר והשכינן לידו ופסק שם דצריך להחזירם דאין המורשה רק שליח ואין בידו להשכינן ולכן צריך להחזירן בחנם וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ואין דבריו נראין דטעמא דשליח שויה לאו משום שלאו דרך הקנאה הוא אלא דאומדן דעתא הוא מאחר שכותב לו בדרך הרשאה דלא שוייה רק שליח ולכן אין לחלק בין אם כתב לו אגב בין אם לא כתב וכן מוכרח בהדיא בדברי הרא\"ש בתשובה כלל ס\"ב וכתבתי דבריו למעלה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " מיהו אם יש לו קרקע יכול להקנות לו מעות של פקדון ולהרשותו עליהם מדינא דגמ' וכ\"כ הרמב\"ם פ\"ג מה\"ש אבל הלואה אפילו באגב לא יכול להקנותו וכ\"כ נ\"י פרק הגוזל דף ל\"ח ע\"ב וע\"ש במרדכי ע\"א סה\"פ וע\"ל ס\"ס ר\"ג מאלו הדינים: "
                ],
                [
                    " וע\"ל ס\"כ קט\"ז נתבאר דין זה: "
                ],
                [
                    " כתב הר\"ן פ' שבועת העדות דף שי\"א דלדברי רש\"י ז\"ל אין כותבין הרשאה על ממון דלא אתא לידיה לעולם כגון בושת ופגם ונזקים והביא ראיה כו' ויש לדחות ראייתו עכ\"ל הר\"ן: "
                ],
                [
                    " ודבריו אינן מובנים לי דמאי תירץ דהתם הוא שליח שוייה דא\"כ גם כאן היה לו להיות שלוחו לתבוע תביעתו ואפשר דר\"ל דר\"י מפרי\"ש ס\"ל דגם במלוה אינו אלא שליח בעלמא ולא מהני הרשאה ומיהו לשונו דחוק וגם הקושיא מעיקרא אינו כלום דאע\"ג דהמלוה אינו בעין מ\"מ המעות איתא בעולם וגם אפשר דמה שכותבין אמלוה היינו מטעמא שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למדינת הים אבל כאן שהקנה לו התביעה והתביעה אין בו ממשות כלל והוי קנין דברים בעלמא ועוד דהרי היה אפשר להקנות לו גוף הממון שהיה לו התביעה עליו ולכן #?ב פסק דאין ההרשאה כלום ומטעם זה כתב הרמב\"ן והביאו רבינו בסמוך דהמורשה על השבועה אינו כלום וה\"ה לזה כן נ\"ל: "
                ],
                [
                    " כ\"ה בתשובת מוהר\"מ במרדכי פרק מרובה ובמרדכי דשבועות דף ש\"ס ע\"ג וכתב בת\"ה סימן רנ\"ד מי שהרשה חבירו וקבל המרשה עליו בחרם שיקיים (המרשה) מה שקבל עליו צריך המרשה לקיים דהרי כתב ליה עשייתך כעשייתי כו': "
                ],
                [
                    " וכתב הכלבו סי' קכ\"ד מי שעושה מורשה וירא שמא ידחנו הנתבע יאמר בפני עדים כל מה שיטעון פלוני הנתבע הוא להד\"מ עכ\"ל ובהגהות מרדכי דשבועות דף שס ע\"ג בתשובה משמע שאם אמר הנתבע שטר פרוע הוא א\"צ המורשה רק לקבל עליו שלא צוהו המרשה ששטר זה פרוע ואפשר שאף זה א\"צ שהרי ההרשאה בידו וע\"ש. "
                ],
                [
                    " ונ\"ל דאין לדחות כל דברי הני רבוותא מחמת דברי הרשב\"א הנראה שחולק עליהם ודלא כב\"י שהביא דברי הרשב\"א סתם כאילו היה בלא מחלוקת ואינו כן כמ\"ש לעיל סי' קכ\"ב דאין המורשה יכול להחזיק בממון אפילו כשכתב לו דון ואפיק לנפשיך: "
                ],
                [
                    " ומהרי\"ו כתב בתשובה סי' קי\"ט דאם אין המורשה נוגע בעדות יכול להעיד וכתב עוד שם דאע\"ג דמתחילה נוגע בעדות כגון שהיה לו חלק בחובו אפ\"ה יכול לסלק עצמו שלא יהא נוגע בדבר ויכול להעיד ובת\"ה סימן שנ\"ד כתב על ראובן שהרשה את שמעון לדון עם לוי ולא קצב לו שכר רק א\"ל שאם יזכה יהא הדבר תלוי עליו ועל רצונו אם יתן לו שכר או לא ופסק דשמעון לא נפסל משום זה לעדות ראיני מקרי נוגע בדבר הואיל ושכרו תולה ועומד על הספק אם יתן לו או לא יתן לו ומ\"מ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות בזה וכו' וע\"ש שהאריך בזה וב\"י כתב ואין דברי מהרא\"י נראים ולא כתב טעם לדבר: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי ריש מרובה בשם ריב\"ק דאין אדם יכול לעשות מורשה ג שלא בפניו דחוב הוא לו שנאמר אשר לא טוב עשה ולא מהני קניין אפילו אם יתרצה השליח אחר כך: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כ\"כ המרדכי פרק המפקיד בשם מהר\"ם וכתב דלדבר איסור לכ\"ע אין יכול להעמיד אנטלר כו' וכתב עוד שם דהמורשה אסור לטעון דבר שהוא שקר ואפי' בעל דבר עצמו אסור לשקר כו' ולא דמי לאפוטרופוס דיכול לטעון מה שירצה היינו משום דהתם אין דבר ברור שהוא שקר דדלמא אי הוה אבוהון קיים הוה טען הכי ועיין בתשובת הריב\"ש סימן שצ\"א אם הודה ע\"י שליח אי הוה הודאה אי לא. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הר\"ן ספ\"ק דגיטין ע\"א בירושל' שא מנה זו לפלוני טול מנה זו לפלוני יהא מנה זו לפלוני רצה לחזור לא יחזור פי' משום דכל הלשונות אלו בחוב ופקדון כזכי דמי עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וראובן טוען ללוי מנה שזכה לו משמעון בגינו ולוי טוען לא זכיתי לך ע\"מ שאפסיד אני פקדוני שביד שמעון ופסק ר\"ת שהדין עם ראובן שהרי זיכה לו ואע\"ג דשמעון לא הוחזק כפרן מ\"מ הואיל ועשאו ראובן שליח לקבלה זכה לו והא שאומר לוי לא זכיתי לך ע\"מ שאפסיד את שלי הוי דברים שבלב ואינם דברים עכ\"ל וכ\"ה בהג\"א שם: "
                ],
                [
                    " ונראה לי דמיירי דא\"ל זכה בשטר זה לפלוני אבל תן לו לא הוי כזכי בשטר דלא עדיף שטר משאר דברים וכ\"כ ב\"י בשם תשובת הריטב\"א ועיין במרדכי ס\"פ אי אמר לחבירו זכה בשטר מתנה זו לפלוני אם יכול לחזור בו וע\"ש ובהר\"ן פרק המקבל דף תקפ\"ב ע\"א שהאריך בדין זה ועיין במרדכי פרק השולח דף תר\"ז ע\"א. "
                ],
                [
                    " ובמרדכי ספ\"ק דגיטין פסק בשם רבי' יואל דאפי' אם עמד אינו חוזר הואיל וזיכה לו על ידי אחר וע\"ע תשובת בר ששת סי' שמ\"ו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן דעת המרדכי ספ\"ק דגיטין ופרק מי שמת. "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פרק מי שמת בשם תשובת מוהר\"ם דלא יכול להקנות חובותיו ובקנין אפילו בקנין אגב לא מהני וע\"ל סימן קנ\"ב מדין זה: "
                ],
                [
                    " מיהו אם פטרו בפירוש לכ\"ע לא יכול לחזור על הנותן ודלא כתשובת מהרי\"ו סימן ל\"ג דכתב דאפי' פטרו בפירוש יכול לחזור מיהו אם היה ערמה בדבר כגון שהיה בתחילה עני או שלא היה חייב לו כלום לכ\"ע יכול לחזור אף אם פטרו בפירוש וכן הוא בנ\"י שאכתוב בסמוך ועיין בתשובת מהרי\"ו סימן ל\"ג. "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פרק המקבל דף קנ\"ט ע\"ב דאפי' אם פטרו בפירוש בכה\"ג חוזר עליו משום דהוה טעות מעיקרו והוי מקח טעות וע\"ל סימן ס\"ו אם הקנה לחבירו שטרות במעמד ג': אם קנה. "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ע\"ט כתבתי תשובת מוהר\"ם ומהרי\"ק אימת יכול לטעון טעיתי וכתב מהרי\"ק שורש קצ\"ג דאם נתן כתב ידו עליו אינו נאמן לומר אח\"כ טעיתי במגו דפרעתי והביא ראיה ממה שאינו נאמן לומר טעיתי כשהודה לפני עדים במגו דפרעתי ואין הנדון דומה לראיה דכתב ידו אינו נראה כהודאה בעדים דהרי יכול לומר על כתב ידו אמנה הוא כמבואר לעיל סימן ס\"ט. כתב הר\"ר אליה מזרחי ועוד מאחר שנאמן לומר על כתב ידו שחתם עצמו על המגילה אף על גב דאסור לעשותו ואפ\"ה נאמן במגו דפרעתי כ\"ש דנאמן לומר טעיתי כנ\"ל. "
                ],
                [
                    " נראה דמעשה שהיה כך היה שהסוחר צוה לסרסור לקבל מעותיו וא\"ל לשולחני שיתן מעותיו לסרסור ולכן מיד שקבלן הסרסור נפטר השולחני מן הסוחר ולכן אם הסרסור מודה שחייב לשולחני הוי כאילו קבלן מן השולחני ולכן הוא חייב לשלם לסוחר מעותיו דהרי הסוחר צוה לשולחני ליתן לסרסור ומאחר שהסרסור היה חייב לשולחני הרי כאילו קבלן ולכן הסרסור חייב והשולחני פטור אבל אם אין הסרסור מודה שחייב לשולחני א\"כ לא עשה השולחני שליחותו של סוחר וצריך לשלם לו והסרסור פטור דהרי לא קבל כלום משל סוחר כן נ\"ל לפרש דברי תשובה זו ופשוט הוא בעיני אך שראיתי בי\"ש גמגם בפירוש תשובה זו והקשה עליו קושיות ופירשה בפירושים זרים לכן כתבתי מה שנ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק איזהו נשך ד' ק\"מ ע\"ב והמרדכי ספ\"ק דגיטין וכתב עוד פ' מי שמת והביאו מהרי\"ו בתשובה סימן ל\"ג דאין אדם יכול להקנות חוב שביד עכו\"ם לחבירו עד שילך אצל עכו\"ם ויאמר החוב שאתה חייב לי תדור אותו לפלוני ובזה תהיה פטור ממני וזה עדיף ממעמד ג' ובענין אחר לא מיקני וע\"ש ועיין בהר\"ן פ\"ק דגיטין ד' תקנ\"ט מדינים אלו: כתב בת\"ה סימן שי\"ג באחד שהקנה לחבירו מעותיו שביד עכו\"ם והמקבל לקח המעות מיד עכו\"ם ואח\"כ רצה הנותן לחזור בו ופסק דאע\"ג דלא יכול להקנות מעותיו שביד עכו\"ם בלי שום קנין מ\"מ אם כבר קבלן שוב לא מפקינן מיניה וה\"ה בכל הדברים שאין הקנין נתפס עליו אם זכה וקבל כבר שוב לא מפקינן מיניה עכ\"ל וע\"ש, כתב הגהות מרדכי סוף ב\"ב מלמד שהלוה בבית ב\"ב על משכנות והפסיד מהן ולא פישר עם העכו\"ם וקצת מעותיו ביד ב\"ה ורוצה לעכבם מפני שהוא צריך לפייס העכו\"ם ממעותיו שבידו נ\"ל דאין הבע\"ה יכול לעכבם וכתב עוד בהגהות דב\"ב פ\"ג על ראובן שבאו אנסים בביתו ליקח משכון של שמעון ולקחו משכון של ראובן בשביל של שמעון דין הוא שיעכב ראובן של שמעון בשביל משכונו וכב' ואין דבריו נראים בעיני וכן נראה מדברי המרדכי שם שיש מי שחולק על זה עכ\"ל וע\"ל סי' קכ\"ט מדין זה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולא כתב כיצד יש להגיה משום דאיכא פלוגתא בין רש\"י לר\"י באיזה מהן רוח חכמים נוחה הימנו לרש\"י דוקא בלידתו בקדושה ולר\"י דוקא בלידתו שלא בקדושה כמפורש טעמן בגמ' פ\"ק דקידושין ולכן לא כתב כיצד יש להגיה משום דמספקא ליה בדעת רבינו כמאן היא ול\"נ דאין כאן טעות כי לא רצה רבינו להאריך בדין אימתי רוח חכמים נוחה הימנו בדבר שיש מחלוקת בין הפוסקים מאחר שאין כופין אותו בדין שיחזיר ולכן לא כתב הדין ההוא בביאור ואשמועינן בדיוק ולכך לא כתב אלא דבר הפשוט דהיינו אם היתה הורתו ולידתו בקדושה שיחזיר ור\"ל שכופין אותו בדין להחזיר ודקא קשיא פשיטא מאי למימרא קמ\"ל הא אם לא היתה הורתו ולידתו בקדושה אין כופין אותו בדין להחזיר מיהו רוח חכמים נוחה הימנו כן נ\"ל לפי גירסת הספרים ועיין ברא\"ש והר\"ן פ\"ק דקידושין שהאריך בזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן מסקנת המרדכי ס' הכונס ע\"א ופ' הגוזל בתרא ע\"א דף נ' ונ\"ל דהכי נקטינן ודלא כמשמעות דברי מהרי\"ו סי' קס\"ז בתשובה דמשמע שם מדבריו דס\"ל כר\"ת והרא\"ש. עוד כתב מהרי\"ו שם על אחד שהוצרך להתפשר נגד חבירו משום דהוה ליה של חבירו בידו לא מיקרי פורע חובו של חבירו כו' וע\"ל ס\"ס קל\"ז וס\"ס שפ\"ח כתבתי מדין זה ונראה מדברי מהרי\"ו דבכה\"ג כל פורע חוב חייבים, ועיין בי\"ד סי' רנ\"ג הפודה חבירו מן השביה אם צריך לשלם לו. ובתשובת מהרי\"ל סי' ע\"ח כתב דאף למ\"ד דפורע חוב חבירו פטור ה\"מ כשפורע לישראל אבל אם פורע לעכו\"ם חייב וכ\"ש אם פדה משכון שלו מעכו\"ם וע\"ש חילוקים בזה אם ב' נתחייבו לעכו\"ם בדין או שלא בדין והוא פוטר אחד מהן והכריח לחבירו עד שישלם לו הכל: "
                ],
                [
                    " וע' במרדכי פ' הכונס מדין מבריח ארי: "
                ],
                [
                    " וע' בב\"י סימן קס\"ג. "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שרש ע\"ד ב' שהיו שותפים בחנות הנשאר באחרונה בחנות צריך ליתן המס וכו': "
                ]
            ],
            [
                [
                    " בהגה\"מ פכ\"ט דמלוה דדוקא ערב למלוה אינו משתעבד בלא קנין אבל אם אמר הלוה ד לערב פרע בשבילי ופרע אפי' לאחר מתן מעות משתעבד וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי פרק איזהו נשך דף ק\"ב ע\"ב תשובת מוהר\"ם על שר אחד שהיה חייב לראובן והקהל נדרו לראובן לשלם לו מן המס הואיל וראובן פטר השר ע\"פ דבריהם חייבים לשלם לראובן דהו\"ל כערבים בשעת מתן מעות ותשובה זו היא ג\"כ בתשובת הרשב\"א סימן אלף י\"ו ומהרי\"ו סימן ל' בתשובה הביא תשובה זו וכתב אף ע\"ג דערב שלא בשעת מתן מעות לא משתעבד הכא משתעבד מאחר דהיה לו לערב מעות הלוה בידו בשעת הערבות שהרי הקהל היו חייבים לשר ולכן משתעבד אפילו שלא בשעת מתן מעות ולא נהירא חילוק זה בדברי מוהר\"ם ו דהא לא תלי טעמא בהכי אלא מאחר שראובן פטר לשר הו\"ל כשעת מתן מעות וכ\"כ התוס' פרק המקבל (בבא מציעא דף קי\"ב) דהו\"ל בכה\"ג כערב בשעת מתן מעות עוד כתב מהרי\"ו בתשובה סימן פ' על אשת ראובן שהיה בידה מעות של שמעון ונתנה לו בעדן חובות של עכו\"ם ועכשיו טוען שמעון על ראובן שנתערב לו בשעה שקבל החובות עליו שא\"ל אני אהיה טוב לך בעד הקרן וראובן אמר שלא א\"ל דרך ערבות רק שא\"ל אל תצטרך לדאוג כי בטוח הוא ופסק שם דאם החובות היו מקולקלים בשעת החליפים שראובן חייב כיון דשמעון על ראובן סמך הו\"ל כמראה דינר לשולחני ונמצא רע דחייב לשלם אבל אם נתקלקלו אחר החליפים אם הוא כדברי ראובן פשיטא שפטור דהא לא נתערב כלל כי אין זה שא\"ל אל תצטרך לדאוג בטוח הוא לשון ערבות ואם הוא כדברי שמעון דנתערב לו ראובן מ\"מ חזינן אם היו המעות שביד האשה הלואה ועכשיו פטר שמעון את אשת ראובן ע\"פ ערבות של ראובן הו\"ל כערב בשעת מתן מעות ומשתעבד אבל אם היו המעות פקדון ביד האשה והיא הלוה אותן המעות לעכו\"ם ברשות שמעון אע\"ג דנתערב לו ראובן אח\"כ אינו כלום דהו\"ל ערב שלא בשעת מתן מעות עכ\"ל וכן משמע בתשובת הרשב\"א סימן אלף י\"ו שכל שעושה מעשה ע\"פ אחד חייב מדין ערב וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י פ' ג\"פ דף רמ\"ב ע\"ב וכתב ה\"ה פכ\"ו מה' מלוה דכן דעת הרמב\"ם אבל הרשב\"א הסכים לדעת הראב\"ד: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי ס\"פ ג\"פ ע\"א יש חולקים בזה ותלוי בגי' ספרי הגמרא וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' ר\"א באיזה מקום ת\"כ הוה קנין ונ\"ל לומר דאף במקום שלא היה דרך קנין ולא נשתעבד מ\"מ חייב לקיים ת\"כ דהוי כשבועה כמ\"ש בי\"ד סי' רל\"ג וע\"ל סי' ע\"ג מדין הנשבע לשלם במקום שאינו חייב וע\"ל ס\"ס קל\"א מדין זה: "
                ],
                [
                    " כתב בתשובת מיימוני ס\"ס משפטים סי' ג' דאם הלוה טוען למלוה פרעתי לערב ליתן לך פטור הלוה דהא המלוה הימניה טפי מדידיה הילכך משתבע הלוה שנתן לערב לתתם לו ויפטר במגו דאי בעי אמר פרעתי לך ועוד דערב לא גרע משליח שעשאו בעדים ואם ראובן כופר ואומר לא העמדתי לך אותו הערב נשבע הלוה שהעמיד לו אותו הערב ושמסר לו לפרוע למלוה ויפטר עכ\"ל. כתב רבינו ירוחם במישרים נתיב א' ח\"א שדיין שטעה והוריד מלוה לנכסי ערב קודם שיתבע הלוה מסלקינן אותו יב כן הוא מוכח בב\"ב. "
                ],
                [
                    " וכתב ג\"י ס\"פ ג\"פ דאינו גופה מן הערב עד שנשבע שלא פרעו הלוה עכ\"ל וצ\"ל אי ס\"ל דבערב סתם נמי גובה בשבועה ופליג ארבינו שכתב לעיל דצריך להביא ראיה או אם ס\"ל דדוקא כה\"ג גובה ובשבועה וכתב דראב\"י ס\"ל דמטלטלין ידועים כקרקע ידוע דמיא: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י סוף ב\"ב דהכל ליפות כחו וע\"ש בנ\"י ובמרדכי שהאריכו בדיני ערבות ובנ\"י פרק חזקת דף קפ\"א ע\"ב דאם אמר ממי שארצה אפרע דינו כקבלן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי ס\"פ ג\"פ ע\"א וכי בלשון לע\"ז כל שאינו מזכיר לא לשון הלואה ולא לשון פרעון הוי קבלן ועיין בתשובת הרא\"ש כלל ס\"ט סי' ח': "
                ],
                [
                    " ובמרדכי סוף ג\"פ ע\"ב כתב בשם רש\"י ורשב\"ם דאפילו בקבלן נפרע ממי שירצה כו'. כתב המרדכי ע\"ב סוף ג\"פ תשובת מהר\"מ דבקבלן דיכול לגבות ממי שירצה אין הלוה יכול לומר פרעתי ויכול לגבות חובו מן הערב אע\"פ שאומר לו הלוה פרעתי דהו\"ל על הקבלן להתנות ונ\"ל דהמלוה נשבע ונוטל במ\"ש לעיל מנ\"י. כתב הרשב\"א בתשובה סי' תתצ\"ב ראובן שלוה משמעון ולוי נעשה ערב וראובן מכר נכסיו ושמעון חתם על השטר מכירה טז בעד לא יכול לגבות מן הערב דאיהו דאפסיד אנפשיה יז שחתם נפשיה אמכירת נכסי לוה מיהו אם הערב קבלן גובה ממנו דהא אפי' אית ליה ללוה נכסים יכול לגבות מן הערב. כתב הרא\"ש כלל ס\"ד סימן י\"ג על ראובן שנדר שכר לשמעון שיהא ערב בעדו אם קבל קנין חייב לשלם לו ואם לא קבל הקנין על השכירות אינו חייב לו כלום דערבות אינו דבר שלוקחין עליו שכר שישתעבד באמירה בלא קנין: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובנ\"י סוף ב\"ב ואפי' פרע הערב קודם זמנו אפ\"ה חוזר וגובה מן הלוה מאחר שעדיין לא פרע הלוה: "
                ],
                [
                    " וכדברי הרמב\"ן כתב נ\"י פ' ג\"פ דף רמ\"א ע\"א וכן הוא מסקנת רבינו לקמן בסמוך וע\"ש בנ\"י פ' חזקת דף קע\"א ע\"ב ובתשובות הרשב\"א סימן תתפ\"ח האריך באלו הדינים וע\"ל סימן קי\"ו ג אם יכול לכתוב לו התקבלתי לאחר שנפרע החוב ונמחל שיעבוד השטר: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ומבואר שם שאין חילוק בין ערב לקבלן "
                ],
                [],
                [
                    " ז וכ\"כ המרדכי פ' הגוזל בתרא ד' ו' ע\"ב תשובת מוהר\"ם והאריך שם בזו ואפי' העליל על הערב מחוייב הלוה לסלקו מאחר שמחמת ערבות שלו בא צרה אליו מיהו ה\"מ שאין הערב מודה שהעכו\"ם פטרו בפניו אבל אם יש לו עדים או שמודה שפטרו וחוזר העכו\"ם ומעליל עליו אינו חייב לסלקו מיהו אפי' אית ליה סהדי שהשופט פטרו כיון שהעכו\"ם פטרו על הלוה דמי לסלוקי ואין הערב נאמן אפי' בשבועה כמה הוציא על העלילה ואם נתפשר עם העבו\"ם ולא העמיד עדים איהו דאפסיד אגפשיה דהיה לו ליקח עדים לומר לפניהם שבשביל הערבות מתפשר עם העכו\"ם ואפילו העמיד עדים אפ\"ה אינו נוטל ה אלא בשבועה אא\"כ יודעין העדים או אפילו ע\"א ברור הדבר שאז נפטר אף משבועה ועיין בי\"ד סימן סי\"ג מדין זה. כתב מהרי\"ק שורש ז' על ראובן שנתערב לעכו\"ם בעד שמעון וקבל עליו שמעון לפצותו מכל היזק ובלכת ראובן לפצות העכו\"ם נתפס אין לשמעון לפרוע (בענין) [פדיון] תפיסתו ואם הוסיף העכו\"ם ליקח מראובן רבית הרבה יותר מן הנהוג אין חייב שמעון לפרעו דהוי אונסא דלא שכיח וע\"ש ובשורש קל\"ג מדין זה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין במרדכי סוף פרק גט פשוט: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובפ\"ט מה' טוען ונטען מבואר בדברי הרמב\"ם שחולק על הוראת הגאונים הגדולים וס\"ל דא\"צ לישבע אא\"כ היורשים טוענין ודאי שהוא של אביהם וכתב שם המ\"מ שכן עיקר והראב\"ד ס\"ל ג כדעת הגאונים דאין מוציאין מן היורשים אלא בשבועה בנק\"ח וכן נראה דעת רבינו שלא הביא רק דעת הגאונים: "
                ],
                [
                    " וכן הוא במרדכי פרק כל הנשבעים דף של\"ח ע\"א תשובת שאלה שכ\"כ דלא כר\"י שכתב נכ\"ט ח\"ד לגבי אומן דלאחר ג' שנים יש לו חזקה: "
                ],
                [
                    " ופסק הדין לוי כדין שמעון אם ראו עדים בידו חייב להחזירן וע\"ש ובתשובת הרשב\"א סי' תתקע\"א. כתב הרשב\"א בתשובה והביאו ב\"י בסי' ר\"א אחד מן היורשין שהחזיק במטלטלין של אביו ואמר שהן שלו או ששאר אחיו מכרו לו אין לו בהן חזקה דהו\"ל כשותפים שאין מחזיקין זה על זה אי איכא עדים ז וראה וכ\"ש שאינו נאמן בקרקעות: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי פרק כל הנשבעים דבאילן העומד לקציצה אין מוחין לכ\"ע וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב בנ\"י ריש ב\"מ באם טוען סתמא כולה שלי הואיל וליכא ודאי רמאי יחלוקו אפילו לדעת רש\"י כו': "
                ],
                [
                    " הרא\"ש כתב ר\"ש ב\"מ הטעם דצריך לישבע על ג' חלקים אע\"ג דמודה לו בחצי אחד משום רמאי שאם ישבע שיש לו בה רביע אולי יהא כוונתו על אותו רביע שהורה לו כו': "
                ],
                [
                    " וכן הוא במרדכי פ\"ק דב\"מ ע\"ד דבכל דין דאמרינן ביה המע\"ה לא מהני אם תקף אחר כך ומוציאים מיד התוקף אבל במרדכי פ\"ק דכתובות כתב דדוקא בדבר שטוען שמא אז לא מהני התקיפה אבל אם טוען ברי מהני וע\"ש גם במרדכי פרק החולץ מדין ממון המוטל בספק ובנ\"י פ\"ק דב\"מ ד\"ס ע\"ב כתב בשם הרשב\"א כדעת הרמב\"ם ועוד האריך שם דף ס\"א ע\"א מדין תפיסה אימתי מהני וע\"ש גם בהגהות מרדכי דב\"מ ד' קס\"ו ע\"א כתב כדברי הרמב\"ם מיהו אם הקדישו הראשון קודם שתקפו ממנו הוי הקדש גם בת\"ה סימן שכ\"א ומהרי\"ק שורש קס\"א האריכו בזה ומשמע מדבריהם שהסכימו לדעת המרדכי פ\"ב דכתובות וכן כתבו התוספות דאם התוקף טוען ברי מהני תפיסתו אפילו לאחר שנולד הספק ואם טוען שמא לא מהני אא\"כ תפס קודם שנולד הספק וע\"ש מיהו יש לחלק דבנדון זה כ\"ע מצי למסבר כדעת הראב\"ד ורבינו מטעם שכתב דכיון שזכה מטעם הודאה של זה שוב לא מהני תפיסת אע\"ג דמהני בשאר ספק ממון שדינו המע\"ה ועיין בר' ירוחם נתיב ג' חלק ה' כתב ששה חילוקים בדין ממון המוטל בספק: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובנ\"י ריש ב\"מ בדין זה אין חילוק בין היכא ב דאיכא אחד מהן ודאי רמאי או לא וע\"ל ר\"ס קל\"ח. "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' רכ\"ג כ' נ\"י פ\"ק דב\"מ ד\"ט ע\"א דהיכא דאיכא דרד\"מ וליכא לאוקמה אחזקת מ\"ק חולקים ואי ליכא למיקם עלה דמילתא עבדינן שודא עכ\"ל וע' בת\"ה סי' שנ\"ב היכא דפוסקים חולקים ואין אחד מהן תפיס אי דיינינן ליה בדין אלם גבר או בממון המוטל בספק וחולקים: "
                ],
                [
                    " בב' שהיו חולקים על גג שהיה סמוך על ב' בתים שלהם זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי הואיל והגג סמוך על בית של כל אחד הוי כאילו תפס כל א' מהן ויחלוקו עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב הרשב\"א בתשובה דאם אין עדים רק קול א לא צריך חזקה דאין קול מוציא ב מידי חזקה אבל בתשובת הרא\"ש כלל צ\"ט סימן ח' כתב דאם הקול ברור מוקמינן הנכסים בהזקתיה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרי\"ף והרא\"ש ונ\"י ריש חזקת הבתים דבאין עדים למערער נאמן המחזיק במגו דאי בעי אמר שלו היה מתחילה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פרק שבועת הדיינים שאין משביעין שבועת היסת על טענת קרקע וע\"ש שכן משמע מדברי מהר\"ם שכתב לעיל סימן צ\"ה: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הרשב\"א סימן תתקס\"א שהאריך בדין זה: "
                ],
                [
                    " בתשובת מיימון ס\"ס אישות סימן ה' דחזקת ג' שנים אינה רק נגד טוען על גוף הקרקע אבל מי שאין לו קרקע רק שיעבוד חוב או כתובה לא מהני בזה חזקה וע\"ש שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פ' חזקת דהרשב\"א חולק בזה וס\"ל דלא מהני סילוק: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פ' חזקת: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרשב\"א סימן תתקמ\"ג משמע כדברי הרא\"ש. כתב הרא\"ש בתשובה כלל ה' סימן ה' על מקומות שבב\"ה שהמנהג שכל אחד כותב עליו שמו הוי כעין שטר וכל מי ששמו נכתב עליו הוא שלו ואין למערער בו כלום. "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן קמ\"ו נתבאר שהדין זה אם צריך להביא ראיה שהיה בעיר בשעת המקח ומה שנראה מדברי רבינו שלפי' הרשב\"א אע\"פ שלא היה לו רק דרך לעבור בבית החיצון נתבטל חזקת כל הבית לא כ\"כ במרדכי בפרק חזקת שכתב בשם מוהר\"ם וז\"ל אבל ר\"ת כתב בתשובותיו דוקא כשאמר הייתי משתמש בכל הבית החיצון בכל מקום שהייתי חפץ להשתמש וכשהיינו באין אני ואתה להשתמש היית נדחה מפני ולכך לא מחיתי עכ\"ל וכ\"נ מדברי נ\"י שם: "
                ],
                [
                    " והמרדכי ריש הפרק שם כתב דאם הוא בית ורגילין שאר בני אדם להשתמש בו יום ולילה והוא עשה ממנו חנות ולא נשתמש בו רק בימים אז חזקתו ו' שנים אבל אם הוא כבר חנות ואין רגילין בני אדם להשתמש בו אלא בימים חזקתו בג' שנים בימים לבד הואיל והחזיק כדרך שבני אדם משתמשין בו וע\"ש ועיין בנ\"י פרק חזקת ד' קס\"ט ע\"ב דין שיחין ומערות שאינן מצויין לשאוב מים אלא בעת שיצטרך אימת הוי חזקתן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בב\"י ס\"ס ר\"ן תשובת הרשב\"א. "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי סוף חזקת מכאן פסק מוהר\"מ על אודות שמעון שיש עדים שקנה מראובן שיתיר לו הישוב שנה א\"כ הודה שאין לו בישוב כלום דאם היה לו חזקת ישוב לא היה קונה ממנו להתיר לו וכמו שפירש ר\"ח כו' ואע\"ג דאמרינן עביד אינש דזבין דיניה ה\"מ כל דינא שלא יצטרך להתרעם עוד אבל לא עביד אינש ג דזבין מגמלא אונא ואע\"ג שרמב\"ם חולק על פי' ר\"ח מ\"מ כדאי הוא ד\"ה למסמך עליו עכ\"ל ר\"ם מיהו רשב\"ם פירש דאין נראה לו פי' ר\"ח עכ\"ל המרדכי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולא נודע לי טעמו בזה כי לפי הטעם שכתב נמ\"י דהיינו דאמרינן דלמא היה בדעתו לשוב א נראה שאין לחלק ולכ\"ע אמרינן האי טעמא: "
                ]
            ],
            [
                [
                    "  כתב הרשב\"א בתשובה סימן תרמ\"ב אם הקדישה המערער לאחר שאכלם המחזיק שנה אפילו הקדישה שלא בשטר נתבטלה החזקה דשלמו לו שאר שני חזקה בפני מי שאינו יודע למחות דעניים אין יודעין למחות דהוה ממון שאין לו תובעין ואת\"ל לימחי גזבר אטו אם פשע גזבר ולא מיחה יפסידו עניים והא ההקדש לאו דגזבר הוא אבל אי שלמו שני חזקה קודם שהקדישו אין להקדש כלום בו. ועיין לקמן ס\"ס קמ\"ט: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל נ\"ט דעד הקנין ועד החזקה מצטרפים שהרי שביהם מעידין שהוא שלו וע\"ש. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פ' חזקת דף קמ\"ט ע\"א כתב ה\"ר יונה דאפילו ידוע שלא שמע המחזיק במחאה אפ\"ה לא הוי חזקה מאחר שהמערער עשה את שלו ומיחה מחאתו הוי מחאה עכ\"ל. "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פ' חזקת דף רע\"ט ע\"ב ר' יקיר היה מסתפק מאן דלית ליה שום עדות ידוע בקרקע מערער על חבירו וא\"ל מה אתה עושה בשלי וא\"ל המחזיק שלא אמר לי שום דבר ומיהו לא אצא מן הקרקע עד שיתברר שהיא שלך אי מצי לסלק לית מן הקרקע או לא וכתב רשב\"א דטענה נכונה היא דכל ממון שהוא ביד אדם אין מוציאין ממנו עד שיתברר בעדים שהוא של אחרים עכ\"ל וע\"ל סימן ק\"מ תשובת הרשב\"א שכתבתי שם דאם החזיקו המערער קודם שבא ליד השני רק יום אחד מוציאין מן השני וע\"ל. "
                ],
                [
                    " ועיין עוד מדינים אלו ריש כלל צ\"ט שהאריך בזה וכתב הא דטוענין ליורש היינו במקום שאפשר שאביו לקחו אבל במקום דרגילין להכריז קרקע הנמכרת ולמעבד בה פירסום שנמכרת ולא עבדו בזו הקרקע לא מחזקינן ליורש מספק דלא טענינן ליורש דבר שאינו שכיח וע\"ש גם סי' ר' שכתב דטוענין ללוקח ואין המוכר נאמן לומר שמכרו לו שלא כדין ושהוא של המערער. כתב הרשב\"א בתשובה סימן תתקס\"א על ראובן שנתן נכסיו לשמעון ושמעון נתן ללוי בכתב ידו בלא קיום ועתה באו מערערין על יורשי לוי הואיל ולא נתקיים כתב יד שמעון ופסק דאם החזיק לוי שני חזקה טוענין ליורשיו ששמעון נתנו ללוי ואין מוציאין מידו וע\"ש ובס\"ס אלף קנ\"ט: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק חזקת דף רמ\"ט ע\"ד ראובן בן לאה אשת יעקב שנתאלמנה החזיק בקרקע יעקב מחמת כתובת אמו ואכל הקרקעות שני חזקה ועכשיו יורשי יעקב אומרים שהאלמנה לא נשבעה על כתובתה וראובן אומר שידוע לו שיעקב מחל לאמו על השבועה ונתן לה הקרקעות במתנת בריא והיה לו ע\"א שמעיד כדבריו ופסק מאחר שאכלה שני חזקה נאמן במגו דאי בעי אומר ג ממכם קניתי ומ\"מ צריך לישבע שהאמת כדבריו ואף ע\"ג שע\"א ד פוטר משבועה היינו במקום שיוכל להאמין לדבריו בלא מגו אבל כאן שהקרקעות היו של יעקב ואינו נאמן אלא מכח מגו צריך לישבע כמו אם היה טוען ממכם לקחתי ואם לא החזיק בקרקעות ג' שנים מוציא הקרקעות מידו ואע\"פ שאמו החזיקה בהן ג' שנים אין טוענין כאן ליורש משום דאין חזקת האשה חזקה דאין האשה מחזקת בנכסי בעלה כו' וע\"ש שהאריך בזה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הריב\"ש סימן רנ\"ב דוקא חתום עליו בעד אבד זכותו אבל אי לא חתום עליו רק לכבוד בעלמא לא אבד זכותו וכתב עו\"ש אם היה המערער דיין והגבה לזה הקרקע שוב לא יוכל לערער א כתב הרא\"ש בתשובה כלל ע' סימן ג' על אלמנה שמשבנה נכסי בעלה לשמעון ובנה שכרן משמעון ואח\"כ טוען שאמו לא נשבעה על כתובתה ופסק דאין טענתו כלום דמאחר ששכרו הוי כחתם עליו בעד דאבד זכותו: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " והוא דעת מוהר\"ם בתשובה ובמרדכי פרק חזקת. "
                ],
                [
                    " וכתב הרשב\"א על שותפין שהחזיק אחד בשל חבירו והב' נתן חצי חמס כל זמן שהחזיק בו דאינו חזקה דמאחר שפרע המס קול יוצא שהוא שלו והוי כמחאה והיה לו למחזיק להחזיק לשטרו ולכן לא מהני ליה חזקה: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הרא\"ש כלל ה' סי' ח': "
                ],
                [
                    " וכן נראים דברי הרמב\"ם פי\"ג מה\"ט אבל בתשובת מוהר\"ם במרדכי פרק חזקת דף רמ\"ט ע\"א כתב כדברי הרמ\"ה שאם קלקל הקרקע הוי חזקה וכתב עוד שם דאלמנה אצל יתומים כל זמן שיש לה מזונות אין לה חזקה בנכסי בעלה: "
                ],
                [
                    " כתב בנימין זאב בתשובה סי' קפ\"ו יחיד שהיה לו ס\"ת שקראו בו הציבור זמן רב ואח\"כ קנאו הציבור ס\"ת והיחיד רוצה שיקראו בשלו כיון שהחזיק בזה ופסק דאין ליחיד כלום על הציבור והאריך שם בראיות וכל ראיותיו אינן כלום כמבואר למבין שם ומ\"מ נראה דאם לא היה לציבור ס\"ת אחרת כשקראו בשל יחיד לא הוי חזקה כיון דלא הוי להו למחות לקרות בשלו וכל מקום דאינן יכולין למחות לא הוי חזקה אבל אי הוה להו ס\"ת אחרת ולא קראו בו וזה בא בחזקה שיש עמה טענה אפשר דהוה חזקה וכמ\"ש לקמן סי' קנ\"ו תשובת מהר\"ם לענין מי שהחזיק במצוה: "
                ],
                [
                    " וכן הוא בהגהת מיימון פי\"ד דטוען וכתב המ\"מ פי\"ד דטוען וכתב המרדכי פרק חזקת ד' ד\"ן אם הישראל שני קנאה מזה הישראל שקנאה מהעכו\"ם כיון דטוענין ללוקח טוענין גם לזה הישראל ב' דישראל ראשון ראה השטר ביד עכו\"ם או קמיה קנאו העכו\"ם עוד כתב ראבי\"ה דבכל מקום דיכולין לכוף לעכו\"ם ביניהם אמ מחזיק בשל ישראל שלא כדין יש לישראל הבא מכחו חזקה עכ\"ל. "
                ],
                [
                    " עיין בתשובת מיימוני ס\"ס משפטים סי' ל\"ב (ד\"מ הארוך). "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א בתשובה סימן תרמ\"ב: "
                ],
                [
                    " וכן הוא בתשובת הרשב\"א סי' תתק\"ן דתלוי בראות דיינין וכו': "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בתשובת הרשב\"א סימן תתקל\"ט מדין זה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ ריב\"ש סימן שכ\"ז דכל שידעינן שירד בתחילה שלא בתורת מקח אע\"פ שהחזיק בו אח\"כ ג\"ש אין לו חזקה ב מאחר שידוע שירד תחילה ברשות או אפילו שלא ברשות רק שלא ירד לתוכו בתורת מקח: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין לקמן סי' ר\"ח: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " אפי' היה אביהן עדיין חי יש לבניהם חזקה כן מוכח בהדיא מתשוב' מוהר\"ם שהביא המרדכי פרק חזקת ולא אמרינן בבן גזלן דמשום יראת האב ירא למחות בבנו וכן מובכח בסנהדרין כ\"ג גבי אין דנין את המלך דהא לא אמרי' ופשוט הוא אבל לפי שראיתי ב' חכמים גדולים טעו בזה ופסקו לענין דינא דלבן גזלן אין לו חזקה אלא אחר מיתת אביו כתבתי זה וכבר הארכתי בזה בתשובה בס\"ד: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק חזקת דף קפ\"ז ע\"ב שצריך ליזהר מלהסתכל בבית חבירו עד שהוא נתפס כגנב בהסתכלות ההיא כיון<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שאין לו טענה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרא\"ש פרק חזקת דאי בעל הזיז יכול לעכב על בעל החצר דהא בעל החצר יכול למחות בו כ\"ש שהוא אינו מעכב עליו וחתימה מאין לבעל ב\"י<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שכתב בשם הרא\"ש שבעל הזיז היה יכול לעכב על בעל החצר כי אף שכתב הרא\"ש כן ע\"כ אחר ג' איירי דאל\"כ דברי הרא\"ש הוי סותרים זא\"ז וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ומבואר בדברי הרמב\"ם פ\"ח מהל' שכנים שאם מניח לו אויר י' טפחים סגי בכך: "
                ],
                [
                    " וכתב שהוא דעת הרי\"ף ה והרמב\"ם וכן נראה דעת המרדכי דף רנ\"א ע\"א שם ואפשר דלא פליגי דבמקום שאין קפידא לבעל הכותל לכ\"ע יכול לשנות וכמ\"ש הרא\"ש בעצמו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרשב\"א בתשובה סי' אלף קל\"ג שאם סילק בעל הגג מרזב שלא בדרך מחילה מיד הוי מחילה ולא יוכל להחזיק וה\"ה בחזקת חלון וכל הדומה לאלו דדברים אבל אם נפל הכותל או הגג ועמד כך שנים הרבה בלא מרזב לא הוי מחילה ויכול לחזור ולבנות אימתי שירצה דבמאי החזיק בעל החצר שלא יהא בעל הגג רשאי לחזור לבנות בניינו אבל אם עשה בעל החצר מעשה בענין שהחזיק כגון שבנה בנין במקום שהיה המרזב תחלה בענין שאין בעל הגג יכול להניח מרזבו ושתק בעל הגג הוי חזקה אם בעל חצר בא עליו בטענת מחילה או מכירה עב\"ל: "
                ],
                [
                    " וכן פירש הה\"מ דברי הרמב\"ם: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי ונ\"י ריש ב\"ב: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פ' לא יחפור ע\"ד בשם ריב\"א שכותל השותפין אין אחד מהן רשאי לבנות כיפה בחצרו בלא רשות חבירו ואע\"פ שקורות חבירו מונחים בו דלמאי דלא מחזיק יכול לומר מקלקל כותלי מיהו נראה דאזלינן בתר מנהג וכמו שכתבתי בסמוך. ועוד כתב המרדכי ריש פ' הבית והעלייה תשובת מוהר\"ם דכותל שבין השותפים והכותל של שניהם למאי דאחזיק אחזיק אבל לא יותר ולכן אם בא אחד לסתור או לבנות או לעשות חלונות וכדומה חבירו מעכב עליו ובתשובת הרשב\"א סי' תתקל\"א לא כ\"כ וע\"ש שהאריך בדינים אלו וגם בזה נראה דאזלינן בתר מנהג. כתב המרדכי עוד סוף חזקת הבתים ע\"ג בשם מוהר\"ם על שמעון שהכניס יסוד חומתו לחצר ראובן טפחיים יותר מן החומה ובא בטענת חזקה ששמעון החזיק בכל שכנגד היסוד למעלה עד רום רקיע אע\"ג דהחומה אינה רחבה כ\"כ איכא למימר ששמעון כונס לתוך שלו הוה ועכשיו הוא חפץ להחזיר החומה על מקומו מיהו צריך שמעון לישבע שבועת היסת שלא השיג גבול רעהו בבנין יסוד שלו וע\"ש שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' קנ\"ז בדין זה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל ס\"ס קנ\"ז בב\"י: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' קנ\"ז שכתב רבינו דין זה לענין מי שפרע חצי הכותל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סי' זה דיש חולקים בזה וע\"ל סימן קמ\"ב אם סייעו בפתיחת החלון אי הוה חזקה: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פ' חזקת דף קפ\"ז ע\"ב דהואיל ונקרא חצר ולא מבוי שמעינן דבמבוי אין להקפיד: "
                ],
                [
                    " ונראה שזהו דעת רשב\"ם דכל שאינו מוסיף בבנין חדש יכול לעשות בביתו מה שירצה. עוד כתב המרדכי בשם מוהר\"ם על הרבה שותפין בבית אחד והאחד מרשה לאחרים רבים להשתמש בחלקו חביריו יכולין לעכב עליו ואף על גב דאמרינן (נדרים מו.) לגבי ?מודר הנאה דיכול לומר בשל חבירך אני נכנס ה\"מ בחצר אבל בבית ודאי קפדי אינשי עכ\"ל: "
                ],
                [],
                [
                    " ועוד משמע שם ד' קפ\"ה ע\"א דבחלון המצרי א\"צ להרחיק. כתב המרדכי ר\"פ השותפין ע\"ד בשם ראב\"ן אם יש מקום בחצרו שיכול לאצטנועי מיניה אינו יכול למחות ותימה הוא למה יפסיד שימוש שאר החצר ולכן נראה דכל מקום שיש קצת היזק ראייה יכול למחות עכ\"ל ועיין בתשובת הרשב\"א סימן תתק\"ג: "
                ],
                [
                    " ולא ידענא מאי קאמר דאי סבירא ליה כרשב\"ם ומיירי שהרחיק משהו א\"כ בלא רה\"ר מפסיק נמי עיקר הקושיא אינו כלום דבודאי כל שר\"ה מפסיק אין היזק ראיה בפתח נגד פתח דהרי אינו מזיק לו בראייתו יותר מבני ר\"ה ולכן כתבו דלא שרי אלא במקום שאין בפתחו של זה יותר היזק ראייה ולא מינכרא היזיקא שלו משאר בני ר\"ה אבל אי מינכרא היזיקא כגון שהיו גבוהים קצת או כדומה לזה שניכר שמזיק לו יותר מבני ר\"ה אסור וכמ\"ש הרמב\"ן כנ\"ל: "
                ],
                [
                    " ומ\"מ לכ\"ע שמעינן מיניה דככל מקום שמזיק לו בראייתו אסור לפתוח פתח נגד פתח אע\"פ שר\"ה מפסקת וה\"ה אם פותחו לר\"ה ויש בו היזק ראייה לחצר חבירו שכנגדו שאסור אע\"פ שאינו פתח כנגד פתח וכ\"כ נ\"י בפ' השותפין ד' קנ\"ה ע\"ב וכן הוא שם במרדכי ריש הפ' ע\"ד: "
                ],
                [
                    " ועיין בזה בריב\"ש סי' שכ\"ב "
                ],
                [
                    " והמרדכי ס\"פ חזקת הביא הרבה תשובות מרבני צרפת וריינוס החולקים בדין זה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הנ\"י: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת מהרי\"ל סי' ס\"ז: "
                ],
                [
                    " ומ\"ש נ\"י שאם סתם בעצמו הוי מחילה כן הוא במרדכי פ' השותפין ד' רמ\"ו ע\"ג בתשובת מוהר\"ם באחד שהיה לו חור נכנס מחצירו לחצר חבירו שבו שופכין נכנסים ואח\"כ בנה בעצמו אצטבא שם ופסק דהוי מחילה וע\"ש אבל בשם אביאסף וראב\"ן כתב שם דלא הוי סתימה אם סתם מעצמו אא\"כ פרץ פצימיו וכן כתב הרשב\"א בתשובה וכ\"כ ב\"י בשם הריטב\"א דאם טוען מה שסתמתי היה להנאתי וכו': "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובות ס\"ס משפטים סי' ע\"א: "
                ],
                [
                    " וכן הוא במרדכי סוף חזקת ע\"ג וכתב שם דאף שבועה צריך וע\"ל סי' קנ\"ג וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הרמב\"ן סימן צ\"ב שהאריך בזה ראובן שהיו לו חלונות על חצר שמעון ונתבטלו זמן רב ועכשיו חזר לבנותן וטוענין יורשי שמעון ראובן מחל או מכר חזקתן לשמעון אביהן וכבר כתבתי לעיל סימן קנ\"ג דין כזה לענין חזקת מרזב וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ודע דאף לדעת החולקים על הרא\"ש לא אמרו אלא דוקא בפותח חלון על רשות חבירו כגון גגו או חורבתו וכדומה ולכן ס\"ל דיכול למחות ואם לא מיחה יש לו חזקה אבל בפותח לר\"ה וכדומה שאינו יכול למחות כלל אף הם מודים דאין לו חזקה ועיין בדבריהם: "
                ],
                [
                    " ועיין בהרשב\"א סי' אלף קמ\"ד ובמרדכי פ' חזקת: "
                ],
                [
                    " ונ\"ל דהרשב\"א סובר דחלון שהוא למעלה מד' אמות אין לו חזקה ואין יכול למחות בו והוא כדעת הסוברים כן לענין חלון וכבר נתבאר לעיל דיש חולקים רבים ולא קיימא לן כן כד כי רוב הפוסקים הסכימו לזה דיש לו חזקה וכמו שנתבאר לעיל: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע לעיל סי' ק\"נ דמשמע דכל מי שירד ברשות לא יוכל לטעון אח\"כ חזקה: "
                ],
                [
                    " ועי' מדין זה לקמן סי' קנ\"ה בריב\"ש שכתבתי שם דלא אמרינן הבא מכח עכו\"ם הרי הוא כעכו\"ם אלא בהיזק דממילא אבל לא בהיזק שעושה לו בידים וע\"ש: "
                ],
                [
                    " במרדכי פרק וה\"ה דף ר\"ד ע\"ד כתב תשובת הגאונים שכתבו כן אבל כתב תשובות של כל רבני צרפת ותשובת מוהר\"ם שכתב כדברי הרא\"ש והאריך שם בזה וכתב דאע\"ג דהקונה מן העכו\"ם יכול לבנות נגד החלון מ\"מ אינו יכול לכוף לבעל החלון לסתום כל זמן שאינו בונה דהרי גם העכו\"ם לא היה יכול למחות בו ומשום טעם זה יכול לבנות כנגדו דהבא מכח עכו\"ם הוי כעכו\"ם ועוד דדינא דמלכותא דינא ודינא דמלכותא שלא יחזיק אדם באורה של עכו\"ם בין עכו\"ם על עכו\"ם בין ישראל על ישראל ואין לו תקנה אלא בשטר שקנה מן העכו\"ם וכתב שם מיהו יזהר ישראל הקונה שיעשה לו העכו\"ם חזקה גמורה בקרקע קודם שיתן לו המעות דאי יתן לו המעות תחילה א\"כ מיד נסתלק העכו\"ם וישראל עדיין לא קנה הואיל ולא החזיק בה והוי הקרקע כהפקר וזכה זה בחלונותיו ובאורה של קרקע של הפקר ושוב לא יוכל הקונה למחות בו או לסתום חלונו וע\"ש ובהג\"מ פי\"ז מהל' טוען ונטען ובתשובת שבס\"ס משפטים סי' ע' גם בתשובת הרמב\"ן סי' ט\"ז שהאריך בזה וכתב כדברי הרא\"ש ודוקא בידוע שחצירו של עכו\"ם קדם לחלונו של ישראל אבל אם הוא ספק מי קדם הדין עם בעל החלון וע\"ש. ובתשובת הרשב\"א כתב כדברי הרא\"ש וכתב דיכול לכוף את בעל החלון לסתום חלונו אף למ\"ד שהיזק ראייה יש לו חזקה ה\"מ בהחזיק בה נגד ישראל חבירו ובבא מחמת טענה אבל זה שהחזיק נגד עכו\"ם והעכו\"ם אינו יכול למחות חזקתו אינו כלום וצריך לסתום: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק לא יחפור ע\"ד תשובת מוהר\"ם הרחקת הכותל שדוא מצד החלון מודדין מן החלון עצמו ולא מן השקיפה שלו וכל מי שיש לו חלון יכול לשוקפו אח\"כ בין מבחוץ בין מבפנים ואין חבירו יכול לעכב עליו ולכן השקיפה אין לו חזקה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובתשובת מיי' ס\"ס קנין סי' י\"ד כתב דמודדין ברוחב גודל בפרק ראשון שבגודל וע\"ש שהאריך בזה גם במיי' הל' ס\"ת: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי ריש השותפין ע\"א בשם ר' צמח כותל שבין ראובן לשמעון והכותל של ראובן לבדו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> יכול לסתרה בעל כרחו של שמעון עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ובנמ\"י כתב דהיינו דוקא כשחלקו סתם אחד אומר לחבירו אני אטול עד כאן ואתה טול עד כאן או שאמר בעל החצר אני אטול החצר ואתה טול אכסדרה אבל אם אמר בעל האכסדרה אני אטול האכסדרה וטול אתה החצר ודאי קפיד אאורה ולא יוכל להאפיל עליו ע\"ש גם במרדכי דפ\"ק דב\"ב:  "
                ],
                [
                    " וכ\"נ מריב\"ש סי' תט\"ו וכתב שם דכן הסכימו כל האחרונים וכ\"כ ב\"י פרק השותפין דף קנ\"ז וכתב עוד אע\"ג דאין להם חזקת חלונות זה על זה מ\"מ אם החזיק ג\"ש אינו יכול למחות דודאי מחל לו וע\"ש וכ\"כ הרשב\"א בתשובה והביאה ב\"י ס' קע\"ג: "
                ],
                [
                    " אבל נמ\"י כתב סוף לא יחפור ע\"א בשם הר\"ר יונה דאם מכר הבית ושייר החצר לעצמו צריך הקונה לסתום החלונות דאע\"ג דהמוכר בעין יפה הוא מוכר מ\"מ נזקו לא מכר ליה וזה מזיק ליה כל שעה בראייתו וה\"מ שהיה נזק בשעת מכירה אבל אם מכר לו בית הפתוח לחורבה שלו אע\"פ שעשויה להבנות כיון שנפתח זה החלון ברשות אף כשיבנה זה החורבה אין זה סותם עכ\"ל: "
                ],
                [
                    "  וע\"ל סי' ק\"י מדין זה. כתב הרא\"ש בתשובה כלל צ\"ט סי' ג' לוי שהיו לו חלונות על חצר ראובן ושמעון שהיה להם אותו חצר בשותפות וקנה מראובן להחזיק שם חלונותיו ואח\"כ חלקו החצר ראובן יכול למחות בחלונות דבתחלה כשמכר לו חזקת חלונות עדיין לא הוברר חלקו ואולי שזה היה של שמעון וחלק האחד שלו והשתא הוחלפו ואפי' הודה ראובן שמכר לו על תנאי זה לא מהני וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב המרדכי ריש חבית והעלייה בשם ראבי\"ה דהכל לפי הענין דאם מי הרחיצה מועטין הם וכלים לאלתר שרי אבל אם יש שפיכת מים רבים ומזיקים לו תדיר דרך כותלו הו\"ל גיריה דיליה ומחויב לסלוקי עכ\"ל. כתב הריב\"ש בתשובה סימן תקי\"ז דכל זה אינו אלא כששופך בעצמו אבל אם מי גשמים יורדין על העלייה ומיד יורדין על התחתון אין העליון צריך לתקן אלא על הניזק להרחיק את עצמו: "
                ],
                [
                    " אבל במרדכי דיש לא יחפור בתשו' מוהר\"ם כתב דאפי' מיא דלא קביעי צריך להרחיק ג\"ט וע\"ש. כתב המרדכי וריש הבית והעלייה כתב הראבי\"ה דהכל לפי הענין דאם מי הרחיצה מועטים הם וכלים לאלתר שרי אבל אם יש שפיכות מים רבים ומזיקים לו תדיר דרך כתלו הו\"ל גירי דיליה ומחויב לסלוקיה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכתב שם על בית רעוע של ראובן ושמעון דר בו והכניס בה רחיים ונפל הבית צריך לשלם כל מה שהזיקו וע\"ש בריב\"ש סי' קצ\"ו: "
                ],
                [
                    " במרדכי פ' לא יחפור דעד נ' שנה מיקרי עיר חדשה: "
                ],
                [
                    " והמרדכי פ' לא יחפור ע\"ג הביא תשובת הגאונים בארוכה וכ\"כ פרק הבית והעלייה ע\"ב בשם ראבי\"ה אבל בתשובת מוהר\"ם שם ופ' לא יחפור כתב דא\"צ להרחיק עצמו מיהו ג' טפחים צריך להרחיק כשיעור הרחקה ואחר כך על הניזק להרחיק עצמו אפילו אם רוצה לשלם לו היזקו כו' מיהו בפ' הבית והעלייה משמע דבגומא של אבנים בטפח אחד סגי וע\"ש: "
                ],
                [
                    " בהגהת מרדכי דקידושין ד' תרס\"ד ע\"ד על דבר הדוכס מלות\"ר אשר בקש מיהודים היושבים תחתיו שישתדלו באותן היהודים הדרים בכפרים תחת שרים קטנים שישובו תחתיו ואם לא כלה גרש יגרש אותן דומה בעיני שביד הדוכס לכופן ולגרש כולן ואף כי אלו אומרים תמות נפשינו עם פלשתים לא מהני אלא כופין אותן על מדת סדום לחזור תחתיו ועוד שקצת נוטה כדברי הדוכס דדינא דמלכותא דינא ואם יש תביעה לאותן היהודים עבור שיש להם פסידא לעקור ממקומן זה יטענו לאחר שיסלקו ההיזק של רבים אבל ולא קודם לכן כדי שלא ידחה הדבר וכמו שאומרים באילן הסמוך לעיר ואפילו לא היה לבני הכפרים סכנה כלל מ\"מ כיון שאחרים מסוכנים שהם רבים צריכים לסלק ההיזק ויחזרו לתבוע אחר כך היזקן ומיהו היכא שכולן בסכנה וסופן להתגרש אין דומה שצריכין לפרוע ההיזק דסוף סוף הוי דבר האבוד ואם משום דאסור להציל עצמו בממון חבירו הא הוי מופסד כבר עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב הריב\"ש סימן ק\"ד על אחד שמכר ביתו לראובן וגינתו לשמעון שאין שמעון צריך להרחיק אילנותיו הואיל ומוכר ברשות סמך אפילו מכר הבית בראשונה ואח\"כ הגינה לא אמרינן בכה\"ג מוכר בעין יפה מוכר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פרק חזקת ע\"ב בשם הריטב\"א שאף במקום שכבר נהגו להוציא למטה אין להוציא בלא רשות משום שיש בו ריבוי נזק ולא מצי למימר הא בעינן לאנטורי מינייהו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הריב\"ש סימן תנ\"ה הא דמוציאין זיזין לר\"ה היינו במקום שאינו מאפיל או שאינו שופך שופכין באמצע הדרך אבל בלא\"ה שכנים יכולין למחות בו: "
                ],
                [
                    " ע\"ל בסמוך דאפי' לסברת הרי\"ף אם עשאו בהיתר והחזיק בו הוי חזקה: "
                ],
                [
                    " ודעת מוהר\"ם בתשובה במרדכי פ' לא יחפור ע\"ג כדעת הרמב\"ם וכן פסק בריב\"ש סי' תע\"א ובנ\"י פ' השותפין דף קנ\"ח ע\"א הואיל ואיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מיד המחזיק ומיד הוי חזקה: "
                ],
                [
                    " וע\"ש דיש חולקים ועיין במרדכי ונ\"י ס\"פ לא יחפור: "
                ],
                [
                    " ונראה דהכי נקטינן דמהרא\"י בתרא הוא וחכם ראוי לסמוך עליו ודלא כמ\"ש ב\"י דיש לדחות דבריהם מקמי דברי הרמ\"ה שהיה רב מפורסם. כתב הריב\"ש סי' תנ\"ז בתשוב' בשותפים שבנו ועדיין לא בנו המחיצה שביניהם וא' עושה עשן בביתו וחבירו טוען שמשחיר לו הכתלים בעשנו נראה דהשחרת כתלים בבית חדש הוי היזק אע\"פ שהרחיק כראוי צריך לשלם לו היזקו מיהו בעשן מעט אפשר דלא ישחיר אם יעשו המחיצה לכך יצוו הב\"ד לעשות המחיצה ואם יראה להם שיזיק אח\"כ יצוו לו להרחיק היזקו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " משמע דאם אין בזה ריבוי יוצאים אינם יכולין למחות וכ\"כ התוס' והמרדכי פרק לא יחפור וכתב המ\"מ פ\"ו מה\"ש בשם הרמב\"ן והרשב\"א ומשמע שם שאין כן דעת הרמב\"ם: "
                ],
                [
                    " כתב הריב\"ש סי' קצ\"ו והא דאינו יכול לומר איני יכול לישן מקול הפטיש כו' היינו דוקא אדם בריא שאין הקול מזיק לו אבל אדם חלש יכול למחות וכבר כתבתי לעיל סי' קכ\"ה: "
                ],
                [
                    " נראה מדבריו שמיירי במבוי שאינו מפולש ולכך ס\"ל דיש כאן הוספה נכנסים ויוצאים אבל לי נראה דכאן מיירי במבוי מפולש שאין כאן משום הוספה נכנסים ויוצאים ולכך לכ\"ע שרי כן נ\"ל: "
                ],
                [
                    " ולעד\"נ דגם רב הונא בריה דרב יהושע מודה בהאי דינא דחנות דהיה שמעון יושב בפתח ולא היה שום אדם יכול לעבור לראובן אם לא הלך תחלה לפני פתח שמעון וכ\"כ המרדכי בהדיא שם ומשמע דדוקא מכח זה פסק כן דזה מקרי ירד לחנותו ולא כשמעמיד החנות בצדו וע\"ש ודו\"ק: "
                ],
                [
                    " ואע\"פ שדין זה פשוט לפי הנראה מ\"מ בדברי ב\"י הוא מגומגם שכתבו שם עם שאר דינים שכתב אחר שהאריך בדיעות הפוסקים וכתב אח\"כ נמצא פסקן של דברים כו' ולא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> הזכיר דעה זו תחילה כלל והמדקדק שם ימצא כדברי ועיין מזה ס\"ס זה: "
                ],
                [
                    " ועיין סי' קס\"ג: "
                ],
                [
                    " כתב ריב\"א שאם רצה לכוף א' שיצא מיישובם שאין להם יכולת לכופו עד שיפרעו חובותיו וירויח שם שיעור מחייתו ע\"כ לשון המרדכי ומשמע מדברי הרשב\"א בתשובה סי' תרס\"ד דאפילו אם רוצין להתיר להם חזקת הישוב אפ\"ה אינן צריכין לישא עמהן בעול המס רק כפי מה שנושאין ונותנין בעירן אבל בת\"ה סי' שמ\"ב כתב דאם רוצין להתיר להן הישוב צריכים לישא עמהן עול המס לגמרי או ילכו לדרכם וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ואין דבריו נראין לי במה שמדמה דברי הרא\"ש לדברי ר\"ת דהרא\"ש לא קאמר אלא לבוא לגור עמהן בעיר ולהיות כאחד מבני העיר וזה לא מצי מעכבי עליו מטעם שכתב וכי קנו הראשונים אותה בחזקה אבל בדר בעיר אחרת ורוצה ליתן מס כדי לישא וליתן בעיר הזאת אפשר דאף הרא\"ש מודה לדברי רש\"י דמצי מעכב עליו וכן רש\"י מודה לדברי הרא\"ש בבא לדוד עמהן וכ\"נ בהדיא מדברי הרמב\"ן שהביא ב\"י: "
                ],
                [
                    " וכתב עוד דיש חולקים על הרא\"ש וס\"ל דבני העיר מצי מעכבין שלא ידור אצלן ובפרט בזמן הזה שיש לחוש שאם יתוספו הדיורין שיבוא לידי קלקול מן השרים המושלים וא\"כ כל הבא לדור אצלן הוי כרודף ולכן מצי מעכבי לכ\"ע. ועיין שם עוד סי' קפ\"ז וסי' שט\"ו וסי' קי\"ח שהאריך הרבה בדיני חזקת ישובים כתב המרדכי פ' לא יחפור ע\"ג בשם ר\"ת מאחר דלפי הדין אם רוצה להיות בכרגא דמלכא לא מצי מעכבי עליה לכן נהגו הקדמונים לגזור חרם על ישובים שע\"י החרם כופין אותן ולא מדינא ולכן כתב שם דבני העיר יכולין לגזור עליהם בחרם שלא ישאו ויתנו עם הבא לדור לעירן בלא רשותן ואם יש רב בעיר יכול לגזור על הבא בעיר לגור וחל עליו גזירותיו אם הוא תלמידו עכ\"ל. מצאתי הגהות מרדכי ישן ז\"ל דבת\"ח לא מהני חרם ישובים דלא תקנו חרם ישוב לגבי ת\"ח דיכול לדור בכל מקום שירצה וכ\"ה בתשובת מהרי\"ו סי' קנ\"א. וראיתי בא\"ז מסכת ברכות שכתב לא רצה להורות בחזקת ישוב כי אמר קדמונינו לא תקנו חזקת ישוב אלא בשביל אלמים ורשעים שאינן רוצין לפרוע עמהם מס אבל על אחרים אין תקנה ויש תמיה במנהגם שיש חוטאין שמוחין ישוב לאדם שיש בו צרכי ציבור ואינו יורד לחייהם ומי שעושה זה יש בו מדת סדום לא יזכה להיות במחיצה של צדיקים עכ\"ל. ועיין בכתבי מהרא\"י ז\"ל סימן קכ\"ו וקכ\"ז מדין רב הדר בעיר א' ובא אחר לדור אצלו וליטול שכר הרבנות וכתבתי דבריו בי\"ד הל' ת\"ת וע\"ש סי' רמ\"ה. כתב המרדכי פרק חזקת ובהגמיי' פ\"ו מה\"ש והביאו מהרי\"ו בתשוב' סי' ק\"ו דאף מי שאין לו משא ומתן כלל יוכל למחות במי שאין לו חזקת ישוב דיכול לומר לו פסקת חיותי דמציאות שבאים לידך היו באים לידי עכ\"ל. כתב מהרי\"ו סי' ק\"ז על בעלי בתים שעשו ביניהם חרם ישוב ואחר כך נתבטלו הדיורין ופסק דהחרם בטל. כתב במרדכי פרק לא יחפור קהל שהתירו לא' חזקת הישוב לשנה לא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו ויכולין לגרשו אח\"כ. כתב עוד פרק חזקת דף רמ\"ט ע\"ב נשאל לרב על חזקת ישוב והשיב אם שמעון ובניו טוענין חזקה שיש עמה טענה אז יש להן חזקה לגור שם ולמחות במי שבא לגור שם בלא רשותן דחזקתן חזקה אבל אם יביא ראובן עדים שהם רשעים לפיכך לא היה רשאי למחות אז אין להם חזקת ישוב דגזלן אין לו חזקה אבל אם שמעון רשע ובניו אינן רשעים אז יש לבניו חזקה דבן גזלן יש לו חזקה עכ\"ל. כתב מהרי\"ק שורש קע\"ג ראובן שדר בעיר והיה לו חוק מהשר שלא יוכל שום יהודי לדור שם בלי רשותו יכול לעכב על כל הבא לדור אצלו אבל אם התנאי בתחילה לא היה לטובת ראובן רק שהשר התנה עם ראובן שלא ידורו שם יהודים רק ברשות השר אין ראובן יכול למחות במי שבא לדור שם אע\"ג דגורם קצת היזק לראובן וע\"ש וכ\"כ עוד שם סי' קל\"ב בסוף השורש דיכול אדם לשכור מן השר הישוב שלא יוכל שום אדם לדור שם. ובמרדכי פרק הגוזל בתרא דף נ\"א ע\"א פסק מוהר\"ם וז\"ל אם אמר השר מעצמו איני רוצה שום יהודי שידור כאן כי אם ברשות ראובן יכול ראובן לעכב על כל הבא לדור שם דדינא דמלכותא דינא ומשמע דוקא שעשה מעצמו אבל ראובן אסור לו להשתדל כן עם השר וזה קצת שלא כדברי מהרי\"ק. כתב המרדכי פרק חזקת דף רמ\"ט ע\"ג בא' שהחזיק ג' שנים בישוב אצל חבירו דהר\"ס פסק דלא הוי חזקה הואיל וגם הבעלים היו דרים שם ויש חולקין וע\"ש ומחלוקתן תלויה במעשה דא' שאמר בשכונה גואי הייתי שכבר נתבאר דינו לעיל ס\"ס ק\"מ. וע\"ל עוד סימן קמ\"ב מדין א' ששכר מחבירו חזקת ישוב ואח\"כ היה טוען חזקה על הישוב בשם מהרי\"ק שורש קצ\"ב דאם נסע ג' שנים מישוב ולא גילה דעתו שדעתו לחזור אבד חזקתו אע\"ג דלא גילה נמי שאין דעתו לחזור וצ\"ע בתשובת הרשב\"א סי' אלף קל\"ג דלא משמע כן וכבר כתבתי אותה תשובה לעיל סימן קנ\"ג. וכתב עוד מהרי\"ק סימן קצ\"ב דנהגו הקדמונים דאם נסע מן העיר י\"ב חודש וגילה דעתו שאין דעתו לחזור אבד חזקתו והאריך שם בזה וע\"ש. כתב מוהר\"ם בתשובת מיי' שבסוף הלכות עדות והביאו מהרא\"י בת\"ה סי' שמ\"ב דעל חזקת ישוב מבררין הדבר עד מפי עד ומפי פסולי עדות משום דבלא\"ה כולה פסול ומאן ידע במילתא כי אם בני מתא עכ\"ל וע\"ל סוף דעתו סי' ז' וסי' ל\"ז. וע\"ל סי' קנ\"ה מדין יחיד המדיין עם הרבים משום שמזיקין צריך לסלק היזקו תחילה ואח\"כ לדון עמהן ושם בשר א' שאמד ליהודים שיגרמו שיהודים אחרים ידורו תחתיו או יגרש את כולם. כתב המרדכי פרק חזקת דף רמ\"ט ע\"ג אדם אחד שהיה מוחזק במצוה כגון גלילה או ס\"ת ואירעו אונס ונתנו הקהל המצוה לאחר ואח\"כ חזר הראשון ויש יכולת בידו לקיים המצוה ופסק מוהר\"ם מאחר שבראשונה מחמת אונסו לקחו המצוה מידו כשנתבטל האונס חוזר לעבודתו אבל אם בראשונה בלא אונס נתן המצוה לאחר נתבטלה חזקתו ואבד זכותו וע\"ש שהאריך בזה וכ\"כ התוס' פ\"ק דיומא דף י\"ג ועיין בא\"ח סי' קמ\"ו מדין מי שהיה מוחזק במצוה ובא אחר להוסיף בדמים. כתב מהרי\"ק שורש קי\"ג בית שהיה בו בית הכנסת מימים רבים אסור לשנותו וע\"ש. כתב במרדכי ס\"פ החובל תשובת מוהר\"ם על ראובן ושמעון שירשו מאביהן שלא יוכל שום אדם לבנות ב\"ה בלתי רשותם לא יוכל שום א' מהן למכור חזקתו ודוקא להם ניתן הרשות ולא לאחר ולא שום שררה יכולין למכור וע\"ש ובמהרי\"ק שורש ו'. כתב בתשובות סוף הלכות עדות במיימוני בשם מוהר\"ם דאין יכול אדם להחזיק בישוב אא\"כ מביא ראיה שאביו דר בו יותר מג' שנים שמא התירו לו לזמן אחר והתירו לו ולא לבניו וע\"ש ובמהרי\"ק סימן י\"ג שהאריך בזה. כתב מהרי\"ק שורש קנ\"ב לענין חזקת ישוב דאם נתייאשו פעם אחת ואח\"כ חזרו מקצתן והשתדלו הישוב אין לאחרים עליהם כלום וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש קע\"ג הא דבר מתא אבר מתא מעכב היינו דוקא שמרויח אצלו אבל במה שמחזר בעיר לא מצי מעכב אע\"פ שמעלה לו השערים אינו יכול למחות עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן הוא בתשובת הרא\"ש כלל ה' סימן ג' וע\"ש שהאריך שם בזה. עוד האריך שם סי' ד' בב' שישבו בבית הכגסת על ספסל ואחד יושב בראש הספסל ורוצה להוסיף עוד מקום א' אצל מקומו בראש הספסל והיושב אצלו רוצה לעכב עליו באמרו שבתחילה היה מקומו השני אצל הראש ועכשיו יהיה השלישי אל הראש<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ופסק דהדין עמו ויכול לעכב וע\"ל סי' קס\"ב עוד מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סי' קנ\"ה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מי שבאו לו גנבים דרך חצר חבירו אי כופין את חבירו לגדור חצירו או למכרו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרא\"ש ועיין בריב\"ש סי' רמ\"ח: "
                ],
                [
                    " ונ\"י כתב דיש השותפין הא דלא אזלינן בתר מנהגא אם נהגו בפחות מיכן היינו שהשותפין נהגו ביניהם כך ולא התנו במעמד אנשי העיר עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ועיין באשר\"י ריש ב\"ב: "
                ],
                [
                    " ועיין למטה שכל הפוסקים חולקים על הרא\"ה: "
                ],
                [
                    " ונ\"י כתב פרק הבית והעלייה דף קל\"ג ע\"א דיכול לבנות על חלקו מה שירצה. כתב הריב\"ש בתשובה סי' רפ\"ט דאין טענת אורה בחצר הפתוח למעלה ואם אחד רוצה להגביה כותלו הרשות בידו ועמ\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק השותפין בשם ר\"י הלוי אם בנה ראובן בית בצד ביתו של שמעון או בנה הכתלים ונהנה שמעון מבנין ראובן חייב לתת לו חלקו כן אם הגביה אצלו ונהנה בהגבהתו אפילו לא נתן עליו קורתו ותקרתו וכן הדין באורך ורוחב ואם לא הוצרך אלא למקצתו למאי דנהנה משלם וע\"ש וכ\"ה בהגהת מיימוני פ\"ג מה\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ הרמב\"ם פ\"ב מה\"ש ולא כתבו לסי' אחר דאיתא בגמרא דעביד ליה קרנא מבחוץ אבל הרא\"ש ונ\"י דף קנ\"ו כתבוהו וכתב נ\"י דף קכ\"ו ע\"ג דכתב הרשב\"א והברצלוני נהגו לעשות<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> חזית מבפנים לצד הבונה הכותל: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ועיין בנ\"י פרק השותפין דף קנ\"ה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק חזקת הבתים דף קפ\"ו ע\"ב בירושלמי אמר רב מתנא הדא דתימא במקום שהנשים מכבסות אבל במקום שהאנשים כובסין לא והדא דתימא בד\"א דנפשיה אבל בד\"א דחבריה מצי ממחי ביה והדא דתימא שלא במקום מדרון אבל במקום מדרון אפילו תוך ד\"א דנפשיה מצי ממחי ביה דא\"ל משתפיך גו דידך והוא אתי גו דידי עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' קס\"ב: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובתשובה אחרת הוסיף לבאר דאפילו הכריזו בהדיא שמי שלא יראה זכות על נעילת הפתח ולא עשו אפ\"ה לא אבדו זכותן משום שפתחו מכריז על זכותו ואין צריך למחות: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י שאפילו היה סתום קודם שחלק להן האב הבתים כל היכא שלא פרץ האב פצימיו שהן המשקופים אע\"פ שפרצם הבן לאחר מיתתו לא אבד זכותו שזכה כבר בד\"א לכל צד פתח עכ\"ל וע\"ל בסימן קע\"ב מדין זה וצ\"ע במרדכי פרק השותפין ד' רמ\"ו ע\"ג כתב הר\"מ דפרץ פצימיו לא הוי חזקה עד ג' שנים ולא נראה כך משאר הפוסקים: "
                ],
                [
                    " נראה דאזיל לטעמיה דכתב לעיל דכל א' זכה במבוי עד כל חצרו אפילו למעלה מפתחו וכבר נתבאר לעיל שהרמב\"ן חולק וכ\"כ ב\"י סימן קס\"א מתשובת הרשב\"א בדברי הרמב\"ם דלא יוכל לפתוח פתח למבוי למעלה מפתחו וכתב דבמקום שאין הפנימי יכול לסתום נגד פתחו כגון שיש לראשונים חזקת תשמיש בכל המבוי אין לפנימי עוד טענת ריבוי הדרך כי אין טענת ריבוי הדרך במבוי אלא במקום שיכול לסתום לפני פתחו אבל במקום שאין יכול לסתום אין טענת ריבוי הדרך טענה נגד בני המבוי הדרים שם אם לא שמרבה עליהם דרך בני מבוי אחרת וכן כתב עוד בתשובה אחרת ראובן ושמעון שהיה להם כל אחד חצר במבוי וראובן היה לו עוד חצר במבוי אחרת ורצה לפתוח מאותו חצר פתח או חלון למבוי של שמעון ופסק דאם זה הפתח שרוצה לפתוח למבוי למטה מחצר ראובן הראשון אין שמעון יכול לעכב דהרי אין שמעון יכול לסתום למטה מפתחו של ראובן ומאחר שאינו יכול לסתום שוב ג\"כ אינו יכול לטעון שום ריבוי הדרך שעושה לו ראובן שהוא בן מבוי שלו ובלבד שלא ירבה על דרך בני מבוי אחרת ואם הוא למעלה מפתחו של ראובן ושמעון הוא פנימי במבוי יותר מראובן יכול לעכב עליו שהרי היה יכול לסתום ומ\"מ אם בא ראובן לפרוק משאותיו במבוי ולהכניסן דרך החלון או הפתח למבוי אחר בני מבוי הפנימי יכולים לעכב עליו משום דחיסר את העוברין שם ובכה\"ג אפילו פנימי על החיצון יכול לעכב עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סימן ב' אם בני העיר יכולין לתקן בעירן כל מה שירצו ולהפקיר ממון אחד מהן ועיין בזה בי\"ד סימן רכ\"ח מדין תקנות בני העיר ועיין בא\"ח סי' ס\"ג אי יכול אחד מבני העיר להשתדל שררה מן השר ועיין בי\"ד סי' רנ\"ז ממונה של קהל או גבאי צדקה אי רשאין להורידן ולהושיב אחרים תחתן וע\"ל סי\"ג בני העיר שיש להם דין עם אחד אם עבדי דינא לנפשייהו ועיין עוד לעיל סי' ז'. אם יש להם דין עם אחד אימתי יכולים לדון ולהעיד בדבר ועיין עוד לקמן ס\"ס זה מבני העיר. כתב מהר\"ם בתשובה והוא בהגהות מיימוני פי\"א דהלכות תפלה ובסוף ספר קנין סימן כ\"ו כל צרכי קהל שאין יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל ב\"ב הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל א' יאמר דעתו לש\"ש וילכו אחר הרוב ואם המיעוט ימאנו יש כח ביד הרוב או מי שישימו הרוב עליהן לראשים לכוף המיעוט בין בד\"י בין בדא\"ה ויכולין להוציא ממון עליו וגם המיעוט צריכים ליתן חלקם לזה והמסרב לומר דעתו עם האחרים בטלה דעתו ואזלינן בתר רוב הנשארים שאומרים דעתם עכ\"ל. וכתב מהרא\"י סי' שד\"מ בת\"ה בני העיר שרוצין לעשות שומא ורוצין לברר ה' אנשים לזה ויש בעיר ב' אחים תקיפים ורוצין שהם יבררו שנים שיש להם שייכות ופסק דהדין עם האחים מאחר שהם נותנים הרבה מס ותקיפין ויש לחוש לקלקול דלא צייתי לאחרים וגם הם אינן בוררין רק אנשי אמת ולא בעלי ערמות והרוב בוררין הציבור ואין מוחין להם שיבררו גם הם שנים וע\"ש ובתשובת הרא\"ש כלל ז' סימן ג' דבכל דבר שבממון הולכין אחר רוב ממון והעשירים שהם מיעוט נפשות הם חשובים רוב בענין זה וע\"ש. כתב מהרא\"י סימן רי\"ד בפסקיו טובי הקהל הממונים לפסוק בצרכי רבים ויחידים הרי הן בדיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול לדין משום רשעה כו'. כתב הכל בו סימן קי\"ו יש תקנה קדומה שלא להוציא שום טלית או ספר מב\"ה מבלי רשות הבעלים ומי שאינו נושא עמהם בעול יכול להכריח אחרים (אבל לא יהיה גבאי צדקה) עכ\"ל. כתב ר\"י בנ\"ו ח\"ג נראה כי שכר מלמדי תינוקות בעיירות קטנות שאין היחידים יכולים לתת שכר מלמד שהוא על כל הקהל לפי הממון ולא על אבותיהן של תינוקות לבד כי אין יכולין ע\"ז ואפילו היה שכר המלמדים על אבות התינוקות לבד אעפ\"כ התפילה שהיא על כל הקהל ראוי להיות שכר החזן לפי ממון (או) [ולא] לפי נפשות והביא תשובת רב האי בזה וע\"ש. כתב הרא\"ש כלל ו' (סי' כב) על הוצאות שעשו כדי לבער המסור הכל חייבין ליתן להוצאות כדי לבער רשע מן העולם ולכן כל הדרים בעיר חייבין ליתן לזה כו' עיי\"ש:"
                ],
                [
                    " דיני מקומות בב\"ה נתבארו לעיל ריש סי' קנ\"ז וס\"ס קס\"ב. כתב המרדכי פ\"ק דב\"ב דף רמ\"ט ע\"ג בני העיר כופין זה את זה לבנות להן ב\"ה כו' וה\"ה להכניס אורחים ולחלק צדקה וכן אם אין מנין בעיר ורוצין לשכור מנין אפילו במקום חדש דאין מנהג בעיר וה\"ה לכל צרכי העיר וכ\"ה בתשובת מיימון סימן נ\"ט בס\"ס קנין וכתב המרדכי עוד שם אם היה מנין מכוון בעיר ורוצה א' מהן לצאת מהן כופין אותו בימים נוראים שישאר במקומו או ישכור אחר ואם היה אחד מהן יותר מהמנין ושנים מהן רוצין לצאת ישכרו אותו בין שניהם וכל אחד יתן מחצה אפילו אחד עשיר ואחד עני אבל אם אחד רוצה לילך וישאר מנין בעיר א\"צ לשכור אחר ולא חיישינן שמא אח\"כ ילך עוד א' עכ\"ל וכתב מהרי\"ל בתשובה סימן ק\"י דאין חילוק בין אם יצא זמן ארוך קודם י\"ט או זמן קרוב וע\"ש אם הנשים צריכים ליתן לשכירות החזן או מעות אתרוג וכדומה וכתב מהרי\"ו סימן קמ\"ו דמשמע מדברי מוהר\"ם דאין בני העיר כופין זה את זה לשכור להם רק בימים נוראים וכגון שאין חסרים רק ב' או ג' וכתב דמנהג בכל שנה שלא לכוף רק אם מנין מיושב בעיר כופין לשכור להם ש\"ץ או כגון ב' או ג' עשירים ויש להם תמיד מלמדים ומשרתים למלאות המנין בכה\"ג כופין ולא בעיר שיש בה ד' או ה' בני ברית וכן משמע מדברי הרמב\"ם בהלכות תפילה עכ\"ל וכ\"כ מהרי\"ק שורש קי\"ג. כתב בתשובת ריב\"ש סימן תקי\"ח דבמקום שיש רבים ואין שם י' ההולכים לב\"ה יש להם לעשות תקנה וקנס למי שלא יבוא תמיד לב\"ה כדי שיהיה מנין תמיד וע\"ש דיני שכר חזנות כיצד גובין אותו ושארי דינים כתבתי הכל בא\"ח סימן קנ\"ג. כתב מוהר\"ם פדוו\"א סי' מ\"ב בתשובה דבנין ב\"ה גובין הכל לפי ממון וע\"ש טעמו ונימוקו. כתב מהר\"י מינץ בני העיר כופין זה את זה לצרכי העיר אע\"פ שאין מקצתם צריכים לזה כגון מקוה שאין הזקינות צריכות לזה או בית חתנות אפילו מי שאין צריכים אפ\"ה יתנו חלקם: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י ר\"ל שקנה בית דידה ודר בה וכתב עוד דף קנ\"ט ע\"ב דאין חילוק בין ירד לגור או להשתקע וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ופסק דהדין עם העשיר כי כמו שבני מבוי יכולין לעכב במקום שמצד לו דרך או מרחיב לו הדרך ה\"ה כאן וכתב עוד דה\"ה דיכולין בני הכנסת לעכב על אותן שאין להם מקומות הרוצים לישב באמצע הדרך כמו שהיו בני המבוי יכולים לעכב לעשות בדרך המבוי מה שאינו דרך לעשות וכתב עוד מיהו יכולין בני הכנסת לתקן שכל מי שיש לו מקום בב\"ה שאינו צריך לו שצריך להשכירו ויכולין לתקן קצבה לשכירות שלא יתייקרו וכתב שם ומה שאמרת אם באים יחידים לעשות להן ב\"ה מיוחד ויש רוצים למחות אותן דמוחין ראויין לנזיפה ואם טוענין שכוונתן לטובה מפני ב\"ה שלא תחרב אז הקהל מעיינין בדבר ועושין תקנה לקיים את שניהם עכ\"ל. עוד כתב סימן רכ\"ט אותן שיושבין במערב הרוצין להגביה מקומותיהן ויראה בזה שהם יושבים במעלה על אחרים האחרים יכולין לעכב דאין להשתמש בב\"ה אלא בדבר הנהוג אבל להגביה מעט כדי לזון עיניהם בענין שלא יהא נראין גבוהים אינם יכולין לעכב דזה נהנה וזה אינו חסר וכופין אותו על מדת סדום וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ בתשובה סימן קל\"ב אבל במרדכי פ\"ק דב\"ב ד' רמ\"ד ע\"ב האריך בזה ומחלק שם בין ירד לגור או להשתקע וכתב דוקא קנה בית אבל שכר בית לא מיהו אם יש מנהג הולכין אחריו אף שלא כהלכה וע\"ש וע\"ל שמהרא\"י ומהרי\"ו הסכימו לסברא ראשונה כ\"ה בס\"א ומהר\"ם מריזבור\"ק כתב דמי ששכר ביתו ואח\"כ הטילו מס על הקהל חייב לעזור דגם הוא עשה עין והוסיפו על המס ונראה לפי דבריו דס\"ל הא דיש לחלק בין קנה בית דירה או לא מיירי הכל לענין מס קצוב דליכא למיחש לעין אבל במקום דאיכא למיחש חייב לעזור מיד ובנ\"י פרק חזקת דף קפ\"ה ע\"א כתב דאפילו היה בעיר יב\"ח אינו צריך לסייע אלא במס שאינו קצוב דאיכא למיחש שהוא גרם העין ואין כן דעת שאר הפוסקים ומיהו איכא למילף שלא כדעת מהר\"ם מריזבור\"ק וס\"א. וכתב המרדכי עוד פרק לא יחפור ע\"ג דאפילו נושא ונותן בעיר ושייך בכרגא דמתא שאין בני העיר יכולין לעכב עליו אפ\"ה אינו מחויב לישא בעול עם הציבור רק אחר יב\"ח או קנה בית דירה ובת\"ה סימן שמ\"ב כתב דאם ירד להשתקע מחויב מיד לפרוע כל מס שנולד אח\"כ וכ\"כ מהרי\"ו סימן ק\"ו וע\"ש וע\"ל סימן קנ\"ו נתבאר שם כל דיני חזקת ישוב ואם אחרים באים לדור אצלן או לישא וליתן אצלן אימתי בני העיר יכולין למחות בהן והרבה דינים נתבארו שם השייכים לדיני בני העיר וע\"ש דין מי שבא לעיר מחמת סכנת ומרויח שם קצת כיצד יתן מס עמהן כתב מהרי\"ו סימן ק\"ו הא דאם הוא בעיר יב\"ח צריך ליתן מס היינו שנתעכב שם שלא מחמת אונס אבל אם נתעכב מחמת אונס כגון שחלה א\"צ ליתן מיהו צריך לישבע שלא היה יכול לסבול טלטול הדרך מחמת חליו ודוקא שלא הרויח שם אבל אם הרויח שם צריך לתת מה שהרויח כמו שנתבאר לעיל סימן קנ\"ז. וכתב מהר\"ר מנחם מריזבור\"ק בליקוטיו וטענת אונס העיבור לאשה אינו אונס דלפעמים נשים שהם בחודש ז' או ח' רוכבות והולכות בדרך ואם אמר שהקהל הרשוהו לדור שם עד שתלד אשתו א\"צ לישבע על זה אך שיתנו חרם בעדות אם ידוע לאחד שיודה. וכתב עוד שם אם טענו הקהל על אחד שדר אצלן או שנשא ונתן אצלן דהם ישבעו על זה ואם יש להן ראיה שדר אצלן ל' יום די בכך ואם אין להם ראיה ואינם רוצים לישבע ישבע הנתבע. וכתב עוד אם אחד בא לעיר ושהה שם ל' יום אף ע\"ג דלא ידענו שלשם דירה ירד שם חייב דמסתמא לדירה היה עד כאן לשונו ובזה אין דבריו נראין דל' יום אינו מהני אלא לענין צדקה כמו שנתבאר בי\"ד סימן רנ\"ו אבל לענין מס יש בו שיעורין אחרים הנזכרים דהיינו יב\"ח או קנה בית דירה או שידענו שירד להשתקע וכדרך שנתבאר לעיל ואפשר שרב זה לא כתב כך רק למנהג בני מדינתו אבל לא ע\"פ הדין וכן משמע שם מכל ליקוטיו שאינן דין ממש אלא מנהגים שנהגו בהן. עוד כתב שם מי שהיה דר בעיר שנים רבות ולא שאלו ממנו הקהל מס אך שתקו לא הוי מחילה ויכולין עדיין לתבוע כל המס שעבר שנתחייב כבר. וכתב עוד מי שדר בעיר בחזקה נגד הקהל אם יבררו מה שעיכב ישלם אמנם בדברים שלא היו צריכין ליתן עבורו כגון אכסניא פטור וכן אם כבדו לעירונים שהיו יכולין לומר אנו מכבדין אותך בלעדי זה ולא אמרו אינהו אפסידו אנפשייהו עכ\"ל וגם זה הדין האחרון אינו נ\"ל מדינא ואם נהגו נהגו. כ' הר\"ן בתשובה סי' י\"א מי שנושא אשה במקום אחד אינו הוכחה שרוצה לדור שם ואינו כבני העיר לכופו לדון שם לפני ב\"ד שבעיר עד שיעשה הוכחה שירצה לדור שם. כתב המרדכי פרק השותפין דף רמ\"ד ע\"ב ר\"ח פסק על בני העיר ששם השר מס עליהם וברחו מקצתן שפטורין אותם שברחו אע\"פ שלא מחל כלום בשביל הבורחים אא\"כ חוזרין אח\"כ לדור בעיר שאז אפשר שצריכין לסייע לעיר ור\"י השיב דמנהג כל הקהילות שאין אדם יכול לפטור ממס שכבר הושם עליהם בצאתו מן העיר וכן נראה דין תורה ואפילו התנה המלך כו' וכן פסק שם בהגהות דף רכ\"א ע\"א וכתב שם דאפילו אמרו אותן שברחו שכבר נתנו לפקיד חלקם קודם שברחו אם הפקיד כופר צריכין לחזור וליתן וע\"ש וכן פסק שם במרדכי דף רנ\"ט ע\"ד כדברי ר\"י דאפילו אם ברח לא\"י לא מהני וצריך לתת חלקו וכ\"פ מהרי\"ק ש\"ב כדברי ר\"י וכתב עוד דאם יש להן איזה חילוקים צריכין לחזור למקומן ולדון שם וע\"ש שעוד האריך בדין זה. ובת\"ה סימן שמ\"ב כתב דיש נהגו דהיוצא מן העיר אם יתחדש מס תוך ל' יום אחר צאתו מן העיר צריך לתת עמהן וע\"ש הטעם. כתב הר\"ם מריזבור\"ק מי שאינו דר בעיר והיה שם כשנתפסו צריך ליתן להם חלקו כפי מה שנהנה. עוד שם מי שבא לעיר ואין דעתו מיושבת ומעורבת שם עם הקהל אם אח\"כ נתיישב וגובין אחר ל' יום נותן ואם לאו אינו נותן ועיין בזה בת\"ה סימן שמ\"ב: "
                ],
                [
                    " ולא משמע כן בתשובת הרשב\"א סימן אלף צ\"א דכתב שם דהוצאה שהוצרכה להוציא משום שלא רצו למכור להם להם גובין לפי נפשות וכן שלא יבטלו השחיטה וע\"ש. וכתב המרדכי פ\"ק דב\"ב דף רמ\"ד ע\"א וכל ענין שומרי העיר שמתחילה שמרו בעצמם בלילות ואח\"כ נתפשרו עם השר לתת קצבה לשנה חשיב הר\"מ דגובין לפי הממון אף ע\"פ שמתחילה הוצרכו לשמור בשוה מ\"מ מאחר שנתפשרו דנין בו דין תורה לפי ממון וע\"ש וכתב בת\"ה סימן שמ\"ה דוקא שנתפשרו עמהן בסך ידוע דתו לית להו ולא מידי גבן אלא אותו הסך אבל אם העכו\"ם שומרים לפי סדר הבתים ומצוים לישראל לשכור כל לילה ב' או ג' לשמור אז דל ועשיר בשוה כמו שהעכו\"ם שומרים בשוה. וכתב עוד שם סימן שמ\"ה דעכו\"ם הבאים על עיר להרוג הוי על עסקי נפשות וגובין מכל אדם הן איש הן אשה הן טף וכן בכל דבר שגובין לפי נפשות אבל אם באו על עיר שיהיה להם למס עובד אף ע\"פ שידוע שבני העיר לא יעשו ויעמדו על נפשות וע\"י כך יבוא לידי סכנת נפשות איקרי עסקי ממון והאריך שם בזה וכתב דטוב לעשות בדינים אלו פשרה וכ\"כ שם סי' שמ\"ו והאריך שם בזה ע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק השותפין ד' רמ\"ד ע\"א תשובת מוהר\"ם דהולכין בזה אחר המנהג ובמקום שאין מנהג חזינן אי גובין המס לצורך בנין החומות ושאר דברים לשאר שמירות העיר ודאי יש לתת מן הבתים ואם יש מקצת הבתים חשובים וגבוהים שעושין עין גדול צריכין לתת יותר כי כל אחד יתן לפי היזקו ואפי' אותן הדרים חוץ לעיר ויש להן בית בעיר צריכין לתת מבתיהן מאחר שהוא לשמירת העיר א\"כ ג\"כ מועיל לבתיהן אבל שאר מסים קצובים אין להם ליתן מן הבתים ודוקא מבית שאדם דר בו אבל אם יש לו ב' או ג' בתים צריך לתת מן האחרים דמ\"ש מריוח אחר ואם השר ירצה שיתנו כל אשר להן או חצי ממנו או סך גדול שאינו חושש מאין לוקחין אותו אז יתנו מן הכל ואפי' מבתים עכ\"ל וכתב בת\"ה סימן שמ\"ב הא דכתב מוהר\"ם דאם יש ב' בתים צריך לתת מהן היינו בשמחזיק בבתים להרויח בהן ולהשכירן אבל בלא\"ה א\"צ ליתן וכתב עוד הא דאין נותנין מקרקעות היינו מבתים וכדומה ליה אבל במקום שעיקר מחייתן בשדות וכרמים יתנו מהם אבל לא כ\"כ כמו משאר ממון וע\"ש ובתשוב' מהרי\"ו סי' פ\"ד בתים העומדים לימכר דינן כשאר פרקמטיא ונותנין מהן וע\"ש אבל מהר\"ם מריזבור\"ק כתב דפטורין דמשום מהשבה לא מחייבין ול\"נ דודאי אי קנה בית כדי למכרו ולהרויח בו אז חייב ליתן אבל אם רוצה למכור ביתו או שאר בתים שורש או כדומה א\"צ ליתן מהן. וכתב עוד המרדכי פרק השותפין דף רמ\"ג ע\"ג ואפי' באו בעלי כיסין לשנות ולקבוע מס על הבתים אין שומעין להם ואפילו במקום שנותנין מס מקרקעות אפ\"ה אין נותנין מהם כ\"כ כמו ממשא ומתן. עוד כתב שם שחייב ליתן מכל מה שמניחין בו בין שהוא שלו בין של אחרים ואף אם עד עכשיו נהגו שלא ליתן ממעות אחרים יכולין מקצתן עכשיו למחות שלא יעשו כן מכאן והלאה אמנם במרדכי פרק הגוזל בתרא ד' פ\"א ע\"ג האריך בתשובת ר\"ח שכתב דאין צריכים ליתן מממון אחרים ואם בני העיר מתייראין שהמלך מכביד עליהן משום זה יגידו הדבר למלך ואם הוא עסקא של פלגא מלוה ופלנא פקדון יתן מן החצי שהוא מלוה ולא ממה שהוא פקדון אצלו ואם הוא של עכו\"ם לא יתן כלום מהן וע\"ש שהאריך במקצת מנהגים שבזה אבל שם ד' כ\"ב ע\"ב כ\"כ מוהר\"ם בתשובה דלעיל דנוהגין לתת ממעות אחרים ועסקא יתן הנותן החצי והמקבל החצי ונוהגין עוד לתת ממעות שיש לאשה בלא בעלה ואפי' מה שיש לבניו ולבנותיו הקטנות שאינן נשואות וע' בזה בתשובת מהרי\"ל סי' קכ\"א שהאריך בזה הרבה וע\"ש. וכתב הרשב\"א בתשובה סימן תתצ\"א ראובן שהיה לו פקדון אצל שמעון בעיר אחרת ומת שמעון ובא ראובן ותבע פקדונו מיורשיו ומפני שלא היו גדולים כו' הוצרך להתפשר עמם במקצת ואח\"כ ביקשו ממנו מס אם היתה הפשרה שיתנו לו סך מה א\"צ לתת מס דא\"כ לא יהיה הסך מלא אבל אם היתה הפשרה שיתנו לו מחצית או שליש הפקדון צריך לתת מזה מס וע\"ש. ובת\"ה סי' שמ\"ב כתב נוהגין במעות אחרים כדברי מוהר\"ם ולפעמים עושין בזה פשרה ועיין בנימוקי מהר\"ם מריזבור\"ק. כתב בת\"ה סימן שמ\"ג על בני העיר שהיו רגילין ליתן מס ע\"פ הערכה ועכשיו באו מקצת לתקן ע\"פ השבועה ושכל אחר יברר דבריו בפי' שלא יהא ערמה בדבר פסק דהדין עמהם דהרי (יש) שותפין יכולין להשביע זה את זה בטענת שמא וה\"ה בני העיר בענין מס דשותפין נינהו לכל מילי וע\"ש. וכתב הרשב\"א סימן תתפ\"ז משעה שפסקו הנאמנים מס על הקהל והתחילו לגבותו מאותה שעה ואילך הוי על כל אחר כחוב גמור כל מה שהגיע לחלקו ואפילו העני אח\"כ ואין לו רק כדי המס צריך ליתנו וע\"ש. וכתב עוד סימן תשע\"ה אם נתחייבו הקהל מזמן ארוך בסך מה מדינא כשפורעין החוב היה לכל אחר לפרוע חלקו כפי מה שהגיע עליו בזמן שנתחייבו בחוב ההוא ואפילו היה עשיר והעני או להיפך אבל המנהג במדינות אלו לילך לעולם אחר זמן הגבייה עכ\"ל. וכתב הריב\"ש סימן תע\"ו דאף במקום שנהגו לילך אחר זמן הגבייה מ\"מ מי שבא לעיר אחר שנתחייבו בחוב ההוא אין צריך ליתן ואפילו במקום שנהגו כן אפשר דלא אזלינן בתר מנהגא גרוע כזה וע\"ש. ובתשובת מהרי\"ו סימן קל\"ג כתב אזלינן בתר זמן הגבייה ודנין האדם באשר הוא שם אע\"פ שבא עליו עלילה ח\"ו ויצטרך לפשר אח\"כ מיהו מאחר שעדיין לא נתפשר צריך ליתן מהכל. ומהר\"ם מריזבוד\"ק כתב על קהל שהיו חייבים לשר מס לאחר זמן וביקש מהקהל ולוו ממקום אחר ונתנו לשר קודם זמן ואח\"כ באו אחרים לעיר קודם גביית המס וכתב דפטורין מאחר שכבר פרעו לשר לא מהני בזה מה שהתנו הקהל שיתן מי שבא קודם גבייה. והרא\"ש בתשובה כלל ו' סי' י\"ב האריך בענין כזה וכתב דאם המס שנותנין תועלת הבאים צריכין ליתן לזה ואם לאו פטורין וע\"ש שהאריך בזה ועיין מהרי\"ל בתשובה סימן ס\"ב שהאריך בזה. כתב מהרי\"ק שורש ו' על היהודים שהלוו לשר ואמר לנכותן במס ולא רצה לנכות ומת כך ואח\"כ קם בנו תחתיו ואמר לנכות במס וירדו בין כך ובין כך מקצת עשירים מנכסיהם אין צריכין לשלם להן חלקן דהרי כבר נתייאשו ואחר כך כשמנכין הו\"ל כזכו מן ההפקר עכ\"ל. כתב בת\"ה סימן שמ\"ב דבמסים הולכין בכל דבר אחר מנהג ובלבד שיהא מנהג קבוע שעשו כן ג\"פ להיות מנהג ואף ע\"פ שלא הוקבע ע\"פ חכמים ואע\"פ שיש מנהג שלא אזלינן בתרייהו לענין שאר דברים כמו שכתבו התוס' והרא\"ה והמרדכי דיש ב\"ב ובמרדכי ריש השוכר את הפועלים מ\"מ לענין מס אין מדקדקין בדבר וכ\"כ מהרי\"ו סימן קל\"ב וע\"ל ס\"ס ק\"ס ועיין בתשובת הריב\"ש סי' תע\"ה שהאריך בזה אם אחר המנהג אזלינן או לא. וכתב בת\"ה סימן שמ\"ב דמקיימין מנהג בענייני מסים ע\"פ פסולי עדות או עד מפי עד וכבר כתבתי לעיל סימן קנ\"ז כך לענין חזקת יישוב ועוד האריך בת\"ה סימן שמ\"ב במנהג שנהגו במדינותיו בענין נתינת המסים והכלל מדבריו דנהגו לתת מס מבל תכשיטין אפילו מחוברין בבגדים ומ\"מ נהגו להקל בהן הואיל ואין נותנין ונושאין בהן ומשאר כלי בית וספרים אין נותנין כלום וכן מעות שהתנדבו לצרכי מצות פטורין ממס ודוקא שמוציאין כל הריוח של אותן המעות לצרכי מצות אבל אי מוציא רק מקצת ריוח ומחזיק באותן מעות בדרך שאם יעני הוא או זרעו יחזיר ויחזיק באותן המעות לצורך עצמו אותן מעות אינן פטורין ממס ועיין בתשובת הר\"ן סימן ב' ומהרי\"ו סי' קל\"ג פסק דיש לתת מס ממעות צדקה ובתשובת הרא\"ש כלל י\"ג סי' ו' פסק דפטורין וכ\"כ בהגהות מרדכי דב\"ב דף ע\"ג. וכתב עוד בת\"ה סימן שמ\"ב דיש מנהג דמי שאין לו זקוק כסף דהיינו ה' ליטרין מעות וינ\"ר פטור ממס וכ\"כ מוהר\"ם מריזבור\"ק דבמלמד ומשרת וסופר נהגו שאם אין לו ב' זקוקים אינו נותן כלום אבל אם יש לו יותר נותן מהכל. וכתב עוד דלא מקרי תכשיטין אלא בהעביר צורת המטבע או עשה תכשיט ממש ולא כאותן שעושין בשעת המס מדינרין זהובים כעין תכשיטין או נסכא של כסף כעין כוס. וכתב עוד בת\"ה סי' שמ\"ב ומעות שהניח בפקדון אפילו חוץ לעירו ולא היה בעיר מעולם אפילו טמונים בקרקע חייב ליתן מהם כדברי מהרי\"ח שמסים קצובים צריך ליתן מי שיש לו אע\"פ שאינו מרויח וכן פסקו מהרי\"ו סי' קנ\"ה ומהר\"ם מריזבור\"ק דצריך ליתן מפקדון אף ע\"ג דנותן גם שמה במקום שהפקיד שם אבל בתשובת הרשב\"א סי' תרס\"ד כ' דמפקדון קבוע א\"צ לתת כלום וכ\"כ מהרי\"ק שורש קכ\"ד דאינו צריך לתת מפקדון שיש לו בעיר אחרת וע\"ש וכ\"כ הרשב\"א בסי' תשפ\"ח והאדיך שם בזה דאפילו אם יש לו ממון בעסק במקום אחר א\"צ ליתן מס מהן במקום שדר בו כיון שאינן עושין עין בעירו וכתב עוד בסי' אלף ע\"ד אם יש לו נכסים במקום אחר ויש שם בעלי חובות עליהן א\"צ לתת מהן וע\"ש. ובסי' תשס\"ח כתב בת\"ה אע\"פ שצריך לתת ממעות פקדון שלא היו מעולם במדינה מ\"מ אם היו לו קרקעות שם א\"צ לתת מהן הואיל ואינן ראויין לראות פני המדינה ומהרי\"ו כתב סי' קל\"ג דאין לחלק בזה. כתב מוהר\"ם מריזבורק מי שהניח מעות ביד שליש לנדן בתו אם יגמרו השדכנים ינתנו לחתן צריך לתת מס מהם. וכתב עוד בת\"ה סימן שמ\"ב דמי שהלוה לעכו\"ם בחוב או על המשכון ועלה עליו רבית אין נותנין מן הרבית אא\"כ נזקף הקרן עם הרבית והוא פחות משנה שהלוה כו' ובתשובת מהרי\"ו סימן קל\"ג כתב דתולה הכל בהגיע זמן הפרעון ואז צריך לתת גם מן הרבית. וכתב עוד שם דמחוב שאינו בטוח ומ\"מ לא נתייאש ממנו צריך לתת מכל החוב ובת\"ה סי' שמ\"ב האדיך בזה בחילוקים וע\"ש גם בסי' קמ\"ד ובפסקיו האריך בדין מי שאין לו רק חובות שאינן בטוחים כ\"כ כיצד נוהגים בגביית המס ממנו וע\"ש ובתשובת מהרי\"ו סי' פ\"ב וסי' פ\"ג כ' מנהגים בזה. כתב בת\"ה סי' שמ\"ב מי שיש בידו שטר שהוא פרוע או שקר ומחזיקו בידו עד שעה שיוכל לתבעו א\"צ לתת מזה כלום וכן מי שיכול להוציא ממון ע\"י תביעות וערעורים מעכו\"ם אינו חייב לתת מזה כלום כיון שאינו דרך הלואה ושכירות שלא הגיעו ליד הפועל אין נותנין ממנו אפילו הגיע זמן הפרעון ומי שחייב לאחרים מנכין לו אע\"פ שעדיין לא הגיע זמן הפרעון אך אם נראה להקהל שלא יצטרך לשלם אין מנכין לו וכתב שם בת\"ה סימן שמ\"ב כל הא דלעיל במסים הרגילים ומצויים להיות אבל אם הגביהו בדבר החדש שהשלטון לוקח ד' או ה' חלקים מהממון של ציבור אז ישתנו הדינים כו' וע\"ש. כתב מהר\"ם מריזבורק מי שדר כאן ואשתו במקום אחר הוא מחויב ליתן מכל אשר לו ואשתו לא תתן אלא ממה שתחת ידיה. כתב מהרי\"ו סימן פ\"ד מי שעשה לו שומא לא יכול הוא או הקהל לומר שטעו אבל אם נותנין ע\"פ השבועה יכולין לומר וע\"ש ועיין בתשובת הרא\"ש כלל ו' סי' ד' שהאריך בזה בחילוקים וכתב עוד סי' קכ\"ד דהשמאים נאמנין על אחד כמה הודה לפניהם אע\"פ שכבר נסתלקו מן השמאות וע\"ש אבל במרדכי דב\"ב ע\"ד משמע דאין בני העיר נאמנים על אחד כמה הודה לפניהם כל זמן שנוגעין בדבר וע\"ל סי' ז': "
                ],
                [
                    " כתב בת\"ה בסי' שמ\"א אע\"פ שאין דנין בזמן הזה דין ת\"ח לשום חכם מאחר שבעונותינו נתמעטה התורה היינו דוקא לענין שאר דברים הנוהגים בחכם כגון דלקנוס ליטרא דדהבא למביישו אבל לענין מסים אין מדקדקין כ\"כ אם הוא מוחזק לת\"ח בדורו וע\"ש שהאריך בזה ובסימן שמ\"ב כתב דאין חילוק בזה בין רב המחזיק בישיבה או לא אלא אם הוא ת\"ח שתורתו אומנותו ומבין ברוב הספרים פטור ממס לפי הדין ויש מקומות שנוהגין שלא לפטור רק לרב היושב בישיבה להורות ומ\"מ תורתו אומנותו צריך עכ\"ל ועיין בי\"ד סי' רמ\"ג מדין ת\"ח. כתב ריב\"ש סי' תע\"ה דש\"ץ או שאר העוסקים בצרכי ב\"ה אינן פטורין ממס דלא פטרו רק לת\"ח מיהו אם שכרוהו תחילה לש\"ץ שיהא פטור ממס ואח\"כ שכרוהו סתם ודאי ע\"פ תנאו הראשון שכרוהו אמנם בת\"ה סי' שמ\"ב כתב אבל לא ראיתי בשום קהילה קבועה שחייבו חזן בב\"ה שלהן במס אפילו שהיה לו קצת ממון ומנהג הגון ונכון הוא עכ\"ל. וכתב עוד שם יש נוהגין לפטור משרתיהן שיש להן ממון הואיל וסמוכים על שולחנם ואינו מנהג הראוי לילך אחריו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י פרק חזקת דף קפ\"א ע\"א דאפילו נתרבה מס עליהן בשבילו אין לו לסייע כלום וכ\"כ בת\"ה סימן שמ\"ב והאריך שם בדין אדם בטל אימת חייב במס וע\"ש. וכתב עוד שם הא דאדם בטל חייב במס היינו בדר שם אבל מי שבא לשם בדרך מקרה או לתלמוד תורה או שכירות אין לתת כלום אם אינו מרויח שם: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק הגוזל בתרא דף נ\"א דלאו דוקא אדם בטל אלא ה\"ה אחר אם מחלו לו מס שלו מעצמם א\"צ לסייע. וכתב עוד שם בשם ר' שמחה דאם אחד הלך לשר אחר שנתן עליהם מס וביקש ממנו למחול לו חלקו מן המס וכן עשה צריך לחלוק מס הקהל אבל אם מחל לו השר מעצמו הרי הוא שלו לבד אבל מהר\"ם כתב דאם מחל לו חלקו אחר שנתפשר עמהם ע\"י בקשת היהודים אז הוא שלו לבד אבל אם מחל לו קודם שנתפשר עמהם הרי הוא של הקהל דמה שמיקל ממנו מכביד על אחרים מיהו אם אמר מעצמו זה היהודי לא יתן ה\"ז אינו נותן עמהם אע\"ג דבתחלה הורגלו לתת ביחד וה\"ה דיכול לומר דיתנו בשוה ודוקא קודם שנתפשרו עמו אבל לאחר זמן שנתפשרו לא יכול להקל על זה ולהכביד על זה ולא אמרינן דינא דמלכותא דינא מיהו אפשר דאפילו קודם שנתפשרו אין כח ביד השר לפטור אחד או להפרידן זה מזה או להקל על אחד ולהכביד על השני אפילו עושה המלך מעצמו ואפילו היה זה האיש משותף עם הקהל מעולם דסתם הקהל משותפים בענייני מסים ואין יכולין להפריד זו מזו שלא נודע להקהל וכ\"כ הרשב\"א בתשובה סי' תתמ\"א וע\"ש והאשיר\"י פרק הגוזל הסכים לדברי רבי' שמחה וכ\"נ מדברי ת\"ה סי' שמ\"א אבל מהרי\"ו בתשובה סימן ל\"ה פסק כדברי מוהר\"ם וכתב מוהר\"ם מריזבור\"ק מי שרוצה השר להפרידו מהקהל ושיתן לבד ילך אצל השר ויאמר אני לא אוכל להפרד וגם לשניכם לא אוכל ליתן ואם אח\"כ יאמר השר דצוני שתפטרו אותו ויתן לבד הוא פטור רק שיקבל עליו שלא גרם הוא עם השר ואם קצב מכל מאה יוכל להפרד דאין להם היזק בזה אבל אם קבלו עליהן שלא להפרד לא יוכל להפרד עכ\"ל אבל בפסקי מהרא\"י סימן קמ\"ד כתב דלדברי מוהר\"ם האחרונים במרדכי הנ\"ל אין שום דרך המועיל לפטור ולהפרד מן הקהל וכ\"מ קצת בתשובת הרשב\"א סימן תתמ\"א וע' בתשובת מהרי\"ל סימן ע\"א. כתב עוד הרשב\"א סימן תרמ\"ד מי שפטרו המלך ממסים וארנונות מ\"מ משאר דברים לא פטרו ולא מאירע שיארע להן לא פטרו וחייב לתת כל מילי דנטירותא וגם פטור המסים עדיין מחלוקת עכ\"ל. ובתשובת בר ששת סימן קל\"ב בסוחר שנתן חלק למלך אפ\"ה צריך ליתן עם שאר הקהל וע\"ש ובתשובת מיימוני ס\"ס קנין סימן כ\"ט ועיין בתשובת הרא\"ש שכתבתי בסמוך בדין זה. וכתב נ\"י דף קנ\"ט ע\"ב בירושלמי אכסניא של מלך עד שלא תבוא עליהם מותר לתת להם שכר שלא יתן כלום אבל לאחר שבא עליהם אסור כו' ונראה שהוא כדברי מוהר\"ם הראשונים בתשובה שכתבתי למעלה. כתב המרדכי פרק הגוזל בתרא דף נ\"א ע\"ב הא דהקהל שותפין לענין מס היינו ענין מס קצוב אבל עלילות וארנונות אין שותפין בזה ואם השר מעליל על מקצת הקהל שלא כדין לא יתנו אחרים עמהן ואפילו אם שמו העלילה בתחילה על כולן הבורחים פטורים עכ\"ל המור\"ם והיא בתשובה בס\"ס קנין דף מ\"א ס\"י וכ\"כ הרשב\"א בתשובה סימן אלף נ\"ט וכ\"כ המרדכי פ\"ק דגיטין דף תר\"ו ע\"ד דאם העליל המלך על שנים ונפטר א' בחכמתו אין לשני עליו כלום עכ\"ל וע\"ל סימן ס\"ח כתב כיוצא בזה וכתב מהרי\"ק שורש ד' כשיעלילו על היהודים הדרים בעיר א' כל הקהילות אשר יש לחוש שגם עליהם ח\"ו יעבור כוס כולם חייבים לישא בעול ולהציל אף ע\"פ שלעת כזאת אין מעלילין עליהן כלל עכ\"ל. כתב בת\"ה סימן שמ\"א דבמס שאינו קצוב יכול השר או המלך למימר שמקצת בני העיר זו יתנו עם עיר אחרת ולא עם עירן אבל במס קצוב לא וע\"ש שהאריך בזה והמרדכי ס\"פ הגוזל בתרא דף ש\"ו ע\"ג בני העיר שהטיל המלך עליהם מס ובאים יהודים אחרים ובקשו מהשר שיחברן עם אותה העיר והתרו בהן בני העיר שלא יעשו פן יכביד עליהן ע\"י חיבור זה ועברו על ההתראה עשו שלא כהוגן אך אם יאמרו לשלוחי המלך בתחילה היינו מרובים ועכשיו אנחנו מועטים ואין אנו יכולין לתת כמתחילה וע\"י זה אמר המלך לחברן אין פשיעה בזה אבל אם אמרו לחברן יש להם דין רשע ואף אם מתחילה היה מנהגן לתת ביחד ועכשיו שינה המלך מעצמו וגזר בפירודן משמיא הוא דרחמי עלה ואין האחרים רשאים להשחית או לפייס המלך לחזור הדבר לקדמותו. עוד שם תשובת מוהר\"ם על מלך א' שהיו יהודים תחתיו ונתנו מס למלך בשותפות זמן ארוך ואח\"כ נתן מקצת מדינתו לבנו ועכשיו רוצים היהודים שתחת המלך שאותן שתחת בנו יתנו עמהן כבראשונה ופסק דבמקום פסידא שותף חולק שלא מדעת חבירו ולכן נתפרדה השותפות ואין צריכין לעזור לאחיהם שתחת המלך כ\"ש שהמלך מצוה בכך שיתפרדו כי רשות ביד המלך לעשות כזה להרבות לזה ולמעט לזה ודוקא שנתן המלך אותו חלק המדינה לגמרי לבנו אבל אם לא נתן רק הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה ועדיין המס לוקח המלך עדיין השותפות קיים ולא יכולין להפרד וע\"ש ובתשובת מהרי\"ו סימן פ\"א. כתב מוהר\"ם מריזבור\"ק אחד שנתנו לו הקהל רשות ליתן מס לבד ומת אין היורשין יכולין להפרד דלדידיה הרשוהו ולא ליורשיו וכתב עוד מי שעובד לשר ומחמת זה פטרו ממס לא מהני אבל אם תפסו והוצרך לתת ממון הרבה ומתוך זה פטרו פטור וע\"ש ובתשובת הרא\"ש כלל ו' סימן י' שהאריך בזה וכתב באחד שהוצרך ליתן לשר מפני אומנותו וגם הקהל הוצרכו ליתן מסים אם נותנין הקהל לשר כדי שיהיה להם למגן ולמחסה גם זה צריך ליתן חלקו אבל אם אינן נותנין לשר אלא שיהיה לסיוע בערכאותיהן זה שכבר נתן א\"צ ליתן עמהן וכתב עוד שם סימן ט' שאם מקצת הקהל שהוצרכו להוציא שיתקיימו שטרי חובותיהן דבר פשוט הוא שאותן שאינן נושאין ונותנין בשטרות שאינן צריכין ליתן כלל כי אין להם עסק בדבר זה רק אותן הצריכים וע\"ש ובתשובת בר ששת סימן קל\"ב שהאריך בזה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק השותפין דף מ\"ד ע\"א דאם התחילו לצאת מעצמן ושוב נמלכו ושכרו אחרים ת\"ח חייבים לתת חלקם עד כאן לשונו: "
                ],
                [
                    " ועיין לקמן סימן רפ\"ט וכתב הרא\"ש בתשובה כלל ו' על ראובן שהיה חייב לתת מס עם הקהל ופטרו אותו פטור ואין דברי הקהל צריכים קנין הן נגד יחיד או רבים מיהו יכולין לומר שלא פטרוהו רק משנה אחת וכן המקבל עליו לתת לחבירו מאה זהובים לשנה יכול לומר שלא קיבל עליו רק לשנה וע\"ש עוד שם על הקהל שמכרו גולגולת מן המס לראובן ואח\"כ אומר שמעון שהקהל פטרוהו אם לא הוציאו בשטר מכירה ששמעון לא יתן לא יוכל לפטור עצמו וע\"ל סימן קע\"ו אם טענו מקצת בני העיר עבור מסים אם אחרים יכולין לטעון וע\"ל סימן קכ\"ח בדין הפורע חוב של חבירו אם אחד מבני העיר נתפס על חבירו עבור מס. כתב הרא\"ש עוד בתשובה כלל ו' סימן ו' תקנה שכתוב בה שכל מי שיש לו מאה זהובים יתן מס מהן ה\"ה אם היה לו שוה כסף וע\"ש וכתב עוד שם סימן ז' תקנה שכתוב שכל מי שיגבה מאה זהובים מחובותיו יתן מס ה\"ה אם מוכר חובותיו לאחר מיקרי גבייה וכ' עוד שם סימן ט' על ראובן שנכתב לו חוב על שמו כתב לבסוף שאלו המעות של קהל וכן היה מנהגן לכתוב כן ואח\"כ טוען הוא הכל שלו כי הקהל היה חייב לו אינו נאמן וע\"ש וע\"ל ס\"ד מדין רבים אימת הם מוחזקים נגד יחיד ואם גובין מס ע\"י עכו\"ם וע\"ל סימן קנ\"ה רבים שמגיע להם נזק מיחיד כופים היחיד לסלק היזקן ואח\"כ ידונו ושם בשר אחד שרצה לכוף היהודים הדרים בכפרים לדור תחתיו או לגרש גם היהודים שלו מה דינו וע\"ל סימן קע\"ז בדיני מס. כתב הרא\"ש בתשובה כלל ו' סימן כ\"ח על גובי המס שבאו להחרים ראובן על שלא נתן מס שלו ובא שמעון ונתן משכון בעדו ואח\"כ רצה שמעון שיחזירו לו משכונו ויכריחו ראובן שאין הציבור צריכין לעשות: "
                ],
                [
                    " ועיין עוד בדיני מס ובני העיר כתב ר' ירוחם נל\"ב ה\"א ובתשובת מהר\"ד כהן בית ל\"א ול\"ב י\"ג וי\"ד ועיין סימן רכ\"ז אי בני העיר יכולין למחות באחד מהן הבא להוזיל השער וע\"ל ס\"ס רל\"א מדיני תקנות בני העיר וכיצד בני אומנות רשאין להסיע על קיצתן: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ואני אומר היכא דנהוג נהוג אבל נראה דאין להוציא מבע\"ה נגד דעת רש\"י והרי\"ף והתוס' והאשיר\"י שכולן סוברים דבשותפות אין לבעל העלייה כלום ואף ע\"פ שב' כתב ליישב דעת הרי\"ף דס\"ל כדעת הרמב\"ם וכ\"כ שדעת רש\"י כן והביא קצת ראיה מדברי רש\"י אין הכרח בדבריו כי יש ליישב ולדחות ראייתו גם כי בסמוך חזר<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בעצמו ופירש דברי רש\"י שס\"ל כדעת התוספות והרא\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין פ\"ג מה\"ש בהג\"ה מזה ובנ\"י סוף שור שנגח ד' וה' כתב בעל העיטור ז\"ל כותל רעוע שבין שותפים ובא אחד לסתרו אין חבירו יכול לעכב עליו דלא יגדל אדם סולם רעוע או דבר המזיק תוך ביתו וסותר ומוציאין מזה בע\"כ עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י ריש הבית והעלייה אם כל אחד אומר שלי הוא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בזה חולקים בשוה וכתב עוד אם ראויין להשבר בשוה נוטלין בשבורות בשוה אע\"פ שחלק אחד יותר גבוה משני וכתב עוד דאם נגנבו מקצת חולקים ההפסד בשוה אף על פי שחלק הא' היה יותר גבוה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב המ\"מ פ\"ד מהלכות שכנים בשם הירושלמי והרמב\"ן והרמב\"ם שיוכל בעל העלייה לכוף בע\"ה לבנות וכאן מיירי שאינו רוצה לכפותו או שהלך בע\"ה למדינת הים והרשב\"א כתב שלעולם אינו כופהו אלא שבונה הבית ודר בתוכו עכ\"ל ודעת רבינו כדברי הרמב\"ם שהרי בתחילת סי' זה כתב דיכול לכוף אותו וזהו דברי הרמב\"ם שהוכיח ממנו בעל המגיד שדעתו שיכול לכפותו וע\"ש ובנ\"י פרק הבית והעלייה: "
                ],
                [
                    " וכתבו התוספות ונ\"י סוף המקבל דפשיטא דזה יכול למכור ביתו לאחר ואותו השני יכול לבנות<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ופשוט הוא: "
                ],
                [
                    " בתשובת ריב\"ש סי' רט\"ז האריך בדינים אלו: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וכ\"ה בנ\"י פרק הבית והעלייה: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ואפשר שאף דעת הרמב\"ם כן ודלא כה\"ה: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " וכן לא מצי למימר נחלק הבית לד' חלקים ושקול אתה שני חלקים במקום שיפול לך הגורל משום דא\"ל לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה דלא היה יכול להכריחני ליטול חלקי בב' מקומות וע\"ש שהאריך בזה גם בפרק בתרא דכתובות וע\"ל ס\"ס קע\"ד נתבאר דין זה בדברי הטור. וכתב בת\"ה סימן של\"ו ראובן שרצה לכוף לשמעון שיחלוק עמו בית שהיה בו דין חלוקה ושמעון משיב דהבית יהיה נפסד ויגרע ממה שהוא עכשיו והשיב דכ\"מ שנראה לב\"ד שיהא נגרע חלקו ממה שהוא עכשיו אין כופין אותו לחלוק במקום פסידא וכ\"כ מוהר\"ם בתשובה לענין סתירת חומה כו' ונראה דדוקא בהפסד מרובה יותר מחומש אבל בפחות מזה לא מיקרי הפסד כ\"כ וכופין לחלוק עכ\"ל ועיין למטה בתשובת הרא\"ש מענין הלוקח בית מדין זה. כתב בתשובות מיימו' ס\"ס קנין סימן י\"ד על בית שהיה בנוי לצד צפון והחצר לצד דרום חולקין מצפון לדרום כדי שיהא לכל אחד בית וחצר ואם יש שם דבר שמעכבין לחלוק בכה\"ג יחלוקו כפי מה שירצו ואם זה אומר בכה וזה אומר בכה יחלוקו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בקורנזול וע\"ש. עוד כתב שם על חצר שאין בו דין חלוקה בלא עובי החומה שאינה עומרת לסתור אין בו דין חלוקה באותו חצר ודוקא אם צריכים לסתור כל הכותל אבל אם אינן צריכין לסתור רק מקצת החומה ולהקלישה כדי להשלים לכל אחד חלקו אם לא יפול הבנין שעליה יכילין להקלישה כו' וע\"ש. וכתב בתשובת מיימוני ס\"ס קנין אם אין יכולין לחלק אלא בדרך שיהא רק לא' פתח לר\"ה יעשו כך ויהא לשני דרך על הראשון ליכנס ולצאת דרך פתחו ודברי הרמ\"ה שכתב רבינו שצריך לכל א' דרך בפני עצמו הם שלא כדברי תשובה זו. ובתשובת הרא\"ש כלל צ\"ח סי' ה' על אחין שחלקו ונפל לא' מהם שיפתחו פתח על בני המבוי ועכשיו בני המבוי רוצים לעכב ואף אם השני רוצה ליתן לו דרך ביתו אינו רוצה אלא בפתח מיוחד והשיב שהדין עמו וחלוקה בטעות היא וחוזר ועיין במרדכי ספ\"ק דב\"ב דף רע\"ו ע\"ג מדין חלוקת בית. כתב הרשב\"א בתשובה סי' תתקנ\"ה אם היה בדבר כדי חלוקה וקבלו קנין שלא לחלוק אין יכול לכוף לחבירו לחלוק ולא אמרינן דהוי קנין דברים בעלמא וע\"ש חילוקים בזה וע\"ל בסי' זה אם שייך בבתים שלנו דין חלוקה או דין גוד או אגוד וע\"ל סי' קנ\"ז מדין חלוקת מקומות בבה\"כ: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ רשב\"א בתשובה סימן תתקי\"א. כתב המרדכי פרק המוכר את הספינה ע\"ד חדר שיש בו י' אמות על י\"א אז יש לראובן שיש לו בו רביעית כדי חלוקה אף לדברי ר\"י דס\"ל דחלוקת הבית הוי ג' על ד' דהא איכא ברביעית החדר ד' על שש והאמות אין לו למדוד לפי מדת העולם מה שקורין אמות אלא לפי אמות שבתלמוד כ\"ד גודלין לאמה ואם יש לא' בחדר או בית כדי חלוקה ולשני אין לו וזה שאין לו תובע לחלוק שומעין לו מאחר שיש לחבירו כדי חלוקה וכתב מהר\"ם בתשובה דחדר הוי כדי חלוקה אפילו אין לכל אחד ד\"א דחדר אינו עשוי אלא להצניע חפצים כמו תיבה בעלמא עכ\"ל ועיין בזה בתשובה הרשב\"א סי' תתקי\"א וע\"ל סי' קע\"ז אי בעי ד\"א מרובעות בחלוקת בית. בתשובת מיימוני ס\"ס קנין סימן י\"ד ד' שותפין בבית לב' יש להן כדי חלוקה ולב' אין להן כדי חלוקה יטלו אלו השנים חלקם ויניחו השנים בחלקן ואפילו אמר אחד מאותן שאין לו כדי חלוקה תנו לי ג\"כ חלקי וא\"כ ישאר לרביעי פחות מכדי חלוקה וכדי לבטל החלוקה אומר כן אין שומעין לו ועוד האריך שם בתשובה ס\"ס קנין מדין חלוקת בית וע\"ש וכתב עוד שם סי' ל\"ו דמצטרפים על האורך והרוחב שבבית עם החדרים שבו ולא מצי האחד למימר פלוג הכי כדי שלא יהא בו דין חלוקה משום דא\"ל אידך נפלוג הכי שיהא בו דין חלוקה ואם צריכים לשבר קצת חדרים כדי לחלוק ישברו המעט שאפשר ואם מצד א' יש בו בניינים ואחד אין לו או שמצד אחד ר\"ה ומצד אחד סימטא כל כי האי יעלו בכספים עד שיהיו החלקים שוים בדמיהן אבל מדעת שניהם עושין כמו שירצו ויחלוקו וע\"ש. כתב המרדכי פרק בתרא דבתרא דף תקמ\"ד ע\"ב בשם מוהר\"ם על ראובן ושמעון ולוי שותפין בבית ולראובן ולשמעון היה לכל חד כדי חלוקה וללוי אין לו כדי חלוקה ואח\"כ קנה שמעון חלקו של לוי צריך לחלוק ולא יוכל למימר מאחר שלוי היה יכול למחות החלוקה גם אני אעכב אותה או אהדר שטרא למריה וע\"ש ובתשובת מיימוני ספר קנין סי' י\"ד: "
                ],
                [
                    " מ\"מ שמעינן דגוד או אגוד עדיף מחלוקות אלו וכ\"כ המ\"מ פ\"א דה\"ש בשם הרב בן מיגא\"ש וכ\"ב הרשב\"א בתשובה סימן תתקנ\"ו וע\"ש ונראה מדברי הרמב\"ם פ\"א מה\"ש דחלוקת שכירות עדיפא מחלוקת זמנים דהיינו זה זמן א' וחבירו אח\"כ זמן ב' ובתשובת בר ששת סימן רכ\"ז דיש חולקים ומ\"מ לכ\"ע א' יכול לומר לחבירו או שכרהו אתה בכך או אני אשכרהו בכך בדינא דגוד או אגוד וע\"ש: "
                ],
                [
                    " משמע אבל בלא\"ה צריך לחלק החצר עמו וכ\"כ המ\"מ פ\"א מה\"ש ודלא כהראב\"ד שהשיג עליו: "
                ],
                [
                    " נראה לי הא דלא יוכלו להשתמש ביחד חייבו משום המרתף שהיו מניחים בו היין ומוכרין אותו והוי כעין חנות שנתבאר לעיל דלא מיתדר להו ביחד אבל אי הוה הגת לחוד יכולין להשתמש ביחד כמו שכתב המ\"מ פ\"א מה\"ש לענין בית הבד ודלא כב\"י שכתב דהרמב\"ן חולק על תשובת הרא\"ש ואני תמה עליו דא\"כ גם דברי רבינו חולקין אתשובה שהביא שהרי גם הוא כתב דבבית הבד תשמישן ביחד וזה אינו במשמע כלל וע\"כ צריך לפרש כמו שכתבתי ואין מחלוקת בזה: "
                ],
                [
                    " ולא ידעתי מה קשה לו דהא כבר נתבאר למעלה בסמוך דבדבר שאין בו שיעור לא יכול לומר גוד או אגוד ולהכי קאמר אם רוצה זה בדין גוד או אגוד צריך להשאיר כשיעור אבל אה\"נ אם רוצה להיות משותף לעולם בחלק הנשאר יכול להשאיר מה שירצה כן נראה לי: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י דף קס\"ג ע\"א ואע\"פ שיש לו כיוצא בזה במקום אחר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ונראה דמיירי בבתים שאין מלאכתן שוה דומיא דב' שפחות שהביא לראיה אבל אם תשמישן שוה מודה הרשב\"א לדברי רב האי והרא\"ש והרמ\"ה דחולקים בתים נגד בתים: "
                ],
                [
                    " וז\"ל בר ששת סי' רכ\"ז רוב בתים אין בהם דין חלוקה לפי שאין כל הבתים והחדרים שוין ואין חולקין בית נגד חדר או נגד עלייה או בית מבשלים וכדומה שאין תשמישן שוה וכ\"ש לדעת הרמב\"ן שס\"ל דאין חולקין רע נגד יפה וכל חדר יפה מחבירו אם בתכונתו אם באורו אם בחוזק הבנין וגם שברוב יצטרכו לשנות בחלונות ופתחים ואין אומרים זה לזה לחלוק שיצטרך לבנות ולהוציא הוצאות בכל הבתים עכ\"ל וע\"ש שעוד האריך בזה וקצת לא משמע כן בתשובת הרא\"ש שבסמוך שהרי כתב דחולקין בית וחנות ומרתף זה כנגד זה ומ\"ש שאין לחלוק במקום שצריך להוציא הוצאות בבנין נראה שאם אין הוצאות רבות אין לחוש כמ\"ש לעיל לענין סתירת הבית: "
                ],
                [
                    " נראה דהיינו דוקא שיאמרו בכל אחד בפני עצמו גוד או אגוד אבל לא יוכלו למימר קח אתה הבית ואני השאר או להיפך ואחר יתן לחבירו מה דביני וביני מאחר שאין תשמישן שוה אין חולקין אותן זה כנגד זה כמבואר לעיל מיהו אפשר לומר דזה מיקרי תשמישן שוה לדעת הרא\"ש ודלא כתשובת בר ששת שכתבתי ועוד נראה דדוקא באלו החדרים שהיה לכל א' פתח בפני עצמו פתוחה לר\"ה ועל כן כל א' מיקרי דירה בפני עצמו אבל בבתים שלנו שפתח אחר פתוחה לר\"ה ושאר החדרים כולן פתוחין לבית כולן נקראים דירה אחת ויכולין למימר בכולן בבת אחת גוד או אגוד וכמו שנתבאר לעיל: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הריב\"ש סי' רכ\"ז וסי' תפ\"ג שהאריך בדינים אלו ועוד ע\"ל סי' רכ\"ז תשובת הרא\"ש בדיני חלוקה: "
                ],
                [
                    " ועיין סי' שי\"ו שדעת הרא\"ש כרבי': "
                ],
                [
                    " ועיין לעיל בסוף סימן זה ונראה לי דאם משתמשין במשכנתא דינא כמו שכירות: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב המ\"מ פ\"ב דה\"ש בשם הרשב\"א דוקא שיש ד\"א במה שאינו מקורה אבל בפחות מד\"א לא: "
                ],
                [
                    " ולי נראה דודאי אף רבינו מודה בזה ולא קאי אדברי הרא\"ש כלל אלא אדברי ר\"י הלוי שהביא תחלה רק שכתב תחלה שאף הרא\"ש לפום רהיטא פסק כן ואח\"כ כתב סברת נפשיה ונראה לחלק כו' ולא חילק בחילוקו של ב\"י משום דכבר נתבאר ריש הסימן דרבים חולקים וס\"ל דאף בקנו או ירשו חולקים לפי הפתחים ולכן חילק בחילוק זה שהוא אמת אליבא דכ\"ע וה\"ה אם קנו או ירשו למאי דאית ליה חולקים בשוה ולא בא רבינו בכאן ליישב דברי הרא\"ש כלל רק להורות הדין כן נראה לי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב מעשה בזה וכתב עוד דוקא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אין מחלקין בכך אחד אבל אם הוא כולו של אחד מותר לחתכו וליכא ביזיון בזה ועיין במרדכי שהאריך עוד בדין זה ובמ\"מ פ\"ב דהל' שכנים כתב וכרך א' אע\"פ שיגיע לזה תורה ולזה נביאים אין חולקין שאין כבודן של ספרים שיחלקו בב\"ד אחר שנתחברו בכרך א' עכ\"ל הרשב\"א: "
                ],
                [
                    " ונראה דהרמב\"ם חולק לסברתו שס\"ל כן לענין חלונות וכמו שנתבאר לעיל סי' קנ\"ד אבל הרא\"ש חולק וע\"ל סי' קנ\"ד: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב הרא\"ש רי\"א דאם אמר זה שאינו רוצה בה רק הם יקחו להם כפי מה שעלו אותה דאין צריכין ללקחה אלא יכולין לומר אנו אין רוצין בה אלא בגורל אבל מ\"מ אם אתה רוצה בה ליקח אותה [קח אותה] כמה שהיה שוה לנו ולא נראה בעיני הרא\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ התוס' ספ\"ק דב\"ב ואע\"פ שרש\"י פי' שם הסוגיא בענין אחר מ\"מ נראה דלענין דינא לא פליג ודלא כב\"י דכתב דרש\"י פליג בזה וס\"ל דאין שומעין לו: "
                ],
                [
                    " ונראה מדבריו דה\"ה אם היו כאן ארבעה אחין בני איש אחד ורוצים לחלוק ושנים מהם רוצים להשתתף ולהיות חלקם ביחד דשומעין להם מכח דכופין אותו על מדת סדום אבל לא משמע כן מתשובת מוהר\"ם שכתב המרדכי פרק שני דייני גזירות שכתב שנים שהיו שותפים בשדה אחת ואחד מכר חלקו לשנים כשבאין לחלוק אלו השנים יכולים למימר שיתנו להן חלקן ביחד הואיל ובאים מכח אחד הרי הן כמותו הא לא\"ה כגון ב' אחין שביקשו חלקן ביחד לא מצי למימר הכי וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן כתב המרדכי פרק המפקיד דף קל\"ז ע\"ד באחד שהפקיד ביד אחד ומת ובאו קצת בניו לתבוע חלקן נותנין להן חלקן וע\"ש תשובת מוהר\"ם שהאריך בדין חולק שלא בפני כל האחים: "
                ],
                [
                    " כתב בתשובות מיימוני סוף הלכות קנין סימן ל\"ב דאפילו אם המוכר אומר קודם שאמכור למצרן אחזור מן המקח ואעכב הקרקע לעצמי לא מהני ועיין שם שהאריך בדיני מצרנות: "
                ],
                [
                    " ואפשר דהרא\"ש לא קאמר אלא כשאין המוכר מקפיד בדבר: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י פרק המפקיד דף ע\"א וע\"ב וכ\"כ ריב\"ש סימן תק\"א דכן הסכימו כל האחרונים: "
                ],
                [
                    " כתוב בתשובת מהרי\"ל דף א' למ\"ד דלא מצי לסלקיה ליה לזמן מרובה מ\"מ <i data-commentator=\"Drisha\" data-order=\"1\"></i> לא ידע המצרן מן המקח אלא אדרבה היה סובר שכל הקרקע שלו והלוקח יתן לו מעות המקח או השכירות ולכך שתק אע\"ג דאח\"כ לא זכה בדין מ\"מ לא אבד זכותו של מצרנות ויכול לסלקו כשנודע לו צריך לסלוקי וע\"ש ולקמן בסי' זה גבי נגזל שרוצה לסלק הלוקח: "
                ],
                [
                    " אבל במרדכי פרק המקבל דף קמ\"ד ע\"ב מתשובת ר\"מ דהחליף מקמי מכירה מ\"מ נראה לדון כדברי הרמב\"ם דהלוקח הוא מוחזק ואין מוציאין מידו כמו שיתבאר למטה: "
                ],
                [
                    " וכתב בתשובת בר ששת סימן שס\"ט אם האשה קנתה עם הבעל ויש להם נכסים ידועים שאין יכולין לסלקה גם הבעל מחלקו אין יכולין לסלקו דיד בעל כיד אשה א\"כ מאחר שאינן יכולין לסלק את האשה אינן יכולין לסלק אותו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי פרק המקבל דף קמ\"ד ע\"ב דה\"ה אם האשה או היתום הם מצרנים אינן יכולין לסלק לאשה או ליתום הלוקחין וכן פי' הר\"ם: "
                ],
                [
                    " וזהו שלא כתשובת מהרי\"ו סימן צ\"ט שכתב האשה שמכרה יש בו משום דינא דבר מצרא: "
                ],
                [
                    " וכתב עוד סי' תק\"ז דהקדש לעניים אין בו משום דינא דבר מצרא. כתב נמ\"י פרק המקבל דף קכ\"א ע\"ב דהיכא דלוקח לית ליה ארעא ודחיקא ליה שעתא ומצרן לא מצטרך ליה אלא להרווחה בעלמא דלית ביה משום דינא דבר מצרא ובב\"י שכ\"כ הר\"ן בשם הרמ\"ה וגם הגהות מיימון פי\"ב מהלכות כתבו סברא זו אבל כתבו דמור\"ם כתב דהמצרן מוציא מיד הלקוחות והוא דעת התוס' פ\"ק דב\"ב אבל רש\"י כתב שם כסברא קמייתא וכ\"כ מהרא\"י ז\"ל בת\"ה סי' ש\"מ בשם א\"ז והאריך שם בזה וכתב דהיכא דהלוקח היה בידו לקנות בית אחר אלא שאינו כרצונו איכא למימר דבכה\"ג מודה א\"ז דהמצרן קודם וע\"ש ובתשובת מהרא\"י סי' פ\"ט כתב ג\"כ בדברי א\"ז דאם אין ללוקח בית אין המצרן יוכל לסלק ודוקא שלוקח הוא מאותו העיר אבל בלא\"ה לא וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ואין בדבריו הכרח לדחות דברי מהרי\"ק ועל כן נ\"ל שהוא לפי ראות עיני הדיין שאם יש בזה היזק לשותף השני מצד חלוקת המטלטלין או מצד שיצטרף להיות שותף עם אחד שאין דעתו נוחה בו השותף יכול לסלק הלוקח דאין לך טוב וישר מזה ועדיף משאר דינא דב\"מ כן נ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק המוכר פירות ע\"ד בשם ראבי\"ה דאין אדם יכול למכור או לישא וליתן במקומו שיש לו בב\"ה משום פגם משפחתו ואם מכרה בני משפחתו מסלקי ללוקח ורבי' האי כתב דמכירתו מכירה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וע' לקמן סי' ר\"מ בדין זה: "
                ],
                [
                    " ועי' בתשובת מיי' ס\"ס קנין סי' י\"ז: "
                ],
                [
                    " ולא ידעתי מה כתב שזה שלא כדברי המרדכי דהרי לא כתב אלא בדניכר ערמה דאיכא בדבר וכה\"ג כ\"ע מודו וכדברי הרא\"ש שאם אינו רגיל להלות לו וכל כיוצא בזה דוחין את המלוה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המ\"מ פי\"ב מה\"ש בשם הרשב\"א וב\"י דקדק מדברי הרמב\"ם דלא ס\"ל הכי וכ\"נ בנ\"י דף קכ\"ו ע\"א דס\"ל דלדעת האומרים שיש למלוה דין מצרן לענין שאם קדם וקנה זכה ה\"ה אם קנה אותה לוקח אחד המלוה מסלקו ואין זה מוכרח דהא כבר כתבתי לעיל דכמה רבוותא ס\"ל לענין משכונא דאין לו דין מצרנות רק אם קדם וקנה אבל הוא לא יכול לסלק לאחר ואע\"ג שכתבתי לעיל דיכול הוא לסלק לאחר לענין הלכתא היינו דוקא במשכונא עצמה דהוא מוחזק בה אבל בקרקע שאצלה אינו נאמן: "
                ],
                [
                    " ואין דבריו נראין דמאחר דהמלוה מוחזק בקרקע שתחת ידו א\"כ הקונה מן הלוה צריך לראיה להוציא הקרקע ועוד דנראה דיותר יש לסמוך אדברי הרא\"ש והמרדכי והטור שפסקו דהמלוה יכול לסלק המצרן והמה הפוסקים שנתפשטו ברוב ישראל ואין לזוז מדבריהם ואף כי בתראי אינון וידעי טפי בדברי הראשונים וידע דלא כהלכתא הם: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הריב\"ש בסימן שס\"ט מדין זה: "
                ],
                [
                    " והאריך בנתינת טעם לדבריו ודבריו נראים במה שכתב שכל א' הוא מצרן לשלו והוא קודם לחבירו הואיל והוא דר בו ואין השני נקרא מצרן לזה כמו שכתבתי לעיל בשם נ\"י לענין משכנתא דבית ומרתף תחתיו ואע\"ג שגם על זה חולק הרא\"ש והרשב\"א מ\"מ פסק כדברי הרמב\"ם דס\"ל כדברי נמ\"י וכמו שכתבתי לעיל גבי אם מכר הקרקע שאצל המשכונא אבל במה שכתב דאם קדם אחד מהן וקנאו השני מסלקו זהו צ\"ע דהא אמרינן פרק המקבל מכר כל נכסיו לאחד לית ביה משום דינא דב\"מ וכתב שם הרא\"ש ואפי' אם המצרן רוצה לסלקו מכל נכסיו לית ביה משום דינא דב\"מ וכבר כתבתי לעיל בשם ב\"י דהכי נקטינן וא\"כ ה\"ה כאן שמכר ביתו וחנותו בבת אחת אין בעל מצרן לאחד מהן יכול לסלק הלוקח ואם נאמר שהבית והחנות נחשבים כשדה אחד וכל אחד מהן מצרן לשניים א\"נ הוי כמצרן אחר שקדם וקנה שזכה במה שבידו וצ\"ע. ולא ידעתי מה קשה לו דכל אחד מה שדר בו הוי עדיף טפי ממצרן דהא אפשר מצרן אינו יכול לסלקו והוה ליה כשותף ואפשר דס\"ל דאף בשותף דלא הוי אלא משום ועשית הישר והטוב וכל היכא דאיכא פסידא למוכר לית ביה משום ועשית הישר והטוב וכמ\"ש בנ\"י סעיף נ\"ד אך מ\"מ לא ידעתי מי הגיד למהר\"א זה שבית וחנות זה היה כל נכסיו שמא היה לו עוד נכסים ונראה מתוך דבריו אלו דס\"ל דמכר כל נכסיו לאו דוקא: "
                ],
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל צ\"ז סימן ג' אם לאחר בית ולשני עלייה הוי כשותף לענין דינא דב\"מ: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הרשב\"א סימן תתקט\"ו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובת\"ה סימן ש\"פ כתב דדוקא שנתן לו למחצית שכר שאין מתעסק אלא א' מהן אבל אם שניהם מתעסקים וכל א' מהן יתן לחבירו יכולין להקנות זה לזה וכ\"ה בהגהות דב\"ב דף ר\"מ ע\"ד דמהני תנאה אפילו בדבר שיש בו אסמכתא ודבר שלב\"ל וע\"ש וע\"ל סימן קפ\"ב האומר לא' שיקנה סחורה ויהיה שותף עמו אם יוכל לחזור ועיין בהגהת מרדכי דכתובות דף תק\"ן ע\"ב וסוף ב\"ב דף ס\"א ע\"ב טופס שטר שותפות על תנאי כתב המרדכי פרק החובל שמעון היה חייב לראובן בהלוואה ואח\"כ אמר ראובן לשמעון יהא מעותי אצלך למחצית שכר ובכך נתעסק בהן שמעון ונאנסו חייב באונסא כבתחילה וע\"ל סימן קפ\"ב מי שאומר שיקח סחורה ומשתתף עמו ואח\"כ רוצה לחזור בו ועיין מדינים אלו לקמן סימן קפ\"ג: "
                ],
                [
                    " ואני תמה על ב\"י כי למה לא שם זה חלק בקרן שהרי שליש הריוח מן החוב מיד זכה בו והוי קרן שלו ומ\"מ נראה דאם לא קנה אח\"כ הסחורה ביחד בתורת שותפין אלא זה סייע לבע\"ה ודאי אין לו חלק בריוח הסחורה אלא משלם לו כפי מה שמסייעו לו אבל אם קנה הסחורה ביחד לצורך שניהן ודאי הוה כן כב' שהטילו לכיס דהרי גם כאן יש לכל אחד קרן באותן ז' זהובים שקנו הסחורה (עכ\"ל) [עכ\"פ] כתב דרשב\"א בתשובה סי' אלף י\"ד ששאלתם מי ששכר חבירו לישא וליתן בשלו והתנה שכל מציאות יהא לשוכר והיה בהן שטרות פרועין ונתפשר עם ב\"ח מאותן שטרות הפרועין אי הוה מה שקיבל כמציאה או לא והשיב נראה דמה שקיבל מחמת הפרעון הוי כמציאה דשטר פרוע אין שוה אלא הנייר בלבד ולכן כתב ריצב\"א דמחזיר שטר פרוע של חבירו לעכו\"ם פטור ואפילו גרמא בנזקין לא הוי ומותר לכתחילה דהוי כמו שמחזר אחר המציאה ובא חבירו ומנעו מליטלה אלא שבנדון זה שנתן לו העכו\"ם לשם בעל השטר אפשר דהוי כמגביה מציאה לחבירו ועדיף זה מיניה וריוח שיהיה באותו עסק יהיה שלו וע\"ש: "
                ],
                [],
                [
                    " כתוב בהגהות אלפס פרק חזקת דף רמ\"ט ע\"ב הא דנעשין שומרי שכר זה לזה היינו דהתנו מתחלה לכך אבל אם היה אחד שומר שותפים מנדבת לבו ולא התנה עם חבירו שישמור למהר אז אינו נעשה ש\"ש זה לזה דאדרבא הוי עושה לו שט\"ח עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב מהרא\"י בפסקיו סימן קכ\"ה על ראובן ושמעון שהיה להם חוב אצל עכו\"ם ועלה עליו ריבית וזקף עם הקרן ונתן ראובן לשמעון י' זהובים על החוב ואח\"כ צוה המלך שלא ליתן שום רבית ופסק דאם א\"ל כשנתן לו על עיקר קרן אני נותן לך הפסיד שמעון הכל אבל אם לא א\"ל שנותן לו על עיקר הקרן אלא א\"ל על הקרן הואיל ונזקף הרבית הו\"ל קרן שיכול שמעון למימר מה שקבלתי על הרבית הנזקף קבלתיו ועדיין הקרן קיימת עכ\"ל וע\"ש כתוב בתשובות מהרי\"ק סימן ק' באחד שקיבל מעות מן העכו\"ם וטעה וקבל פחות ממה שהיה לו לקבל חייב לשלם לחבירו אבל אם אמר לעצמי אני מציל לא הוה שלוחו של חבירו ופטור וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב נ\"י פרק מי שמת דף רכ\"ו ע\"א דסתם אחים שותפין הם עד ג' דורות וכ\"ה שם בהגהת מרדכי ד' ר\"ס ע\"ד עוד כתב שם נ\"י בשם הריטב\"א דאם יש לכל א' מן האחים אומנות מה שהרויחו לאמצע אבל אם לא' אומנות ולאחרים אין להם הוי שלו לבד דומיא דמציאה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ומבואר בדברי הרא\"ש דהיינו שנתנו לו בתחילה למחצית שכר אבל אם נתנו לו בתחילה בתורת שכל ריוח יהיה למשלח גם כששינה כל הריוח למשלח וכל ההפסד לשליח וע\"ל סימן קפ\"ג: "
                ],
                [
                    " ועיין בהגהת מרדכי דכתובות ד' תק\"ג מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " תשובה זו בכלל פ\"ט סימן י' וכתב שם דרואין בש\"ח אם נתן לו בתורת עיסקא או לא דאם אין מפורש בו עיסקא אין ראובן יכול ליטול כלום מן הריוח כי ריבית הוא עכ\"ל כתב המרדכי פרק מי שהיה נשוי ע\"ד על ראובן ושמעון שהלוו על סוס ואח\"כ בא שמעון ברשות ראובן ושיתף לוי עמהן ומת הסוס וראובן אומר לא שתפתי עם לוי ואין לו עלי כלום לאו כל כמיניה דראובן אלא שמעון שליחותו קעביד הואיל והוי במתא בתשובת הרא\"ש כלל ק\"ז סימן ו' ראובן ושמעון שקבלו עליהן בתורת עיסקא למחצית שכר חובות שהיה לשמעון על עכו\"ם ועכשיו החובות מופסדים וראובן הודה שקבלן רק שטוען ראובן שנתן לשמעון חלקו מה שקיבל מן החובות אף ע\"ג דאין להאמינו בזה וחייב לשלם לשמעון מ\"מ א\"צ לשלם לו רק כפי מה שהיה בשעה שקיבלו עליהם בעיסקא וע\"ש בהג\"מ פ\"י מהל' מכירה בשם מוהר\"ם והביאו מהרי\"ו סימן ל\"ט בתשובותיו על ראובן ושמעון שהיה להם חוב ביחד בשותפות אצל עכו\"ם והעכו\"ם טוען שראובן חייב לו וראובן טוען שאינו אמת ורוצה לישבע לו והעכו\"ם אינו רוצה לקבל שבועתו ופסק דההפסד על שניהם בשוה דסתם<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> עכו\"ם אנסים הם ובודאי טוען על ראובן שלא כדין ואפילו שבועה א\"צ לישבע ראובן עכ\"ל וע\"ש ול\"נ דאפילו בישראל כה\"ג אינו חייב ראובן אלא שבועה שאינו חייב לו כלום והלוה ישבע שחייב לו ואינו משלם והשותפין מפסידין: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק הבית והעלייה וכן יש לפסוק בשותפות שיש להם ש\"ח א' ביחד ורצה הא' שהשט\"ח בידו להתרחק ממקומו להוליך הש\"ח עמו חבירו יכול לעכב עליו מפני חלקו שאין רוצה להרחיק שט\"ח ממקום קרוב שהוחזק בו עתה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וע\"ל ריש סימן זה כתבתי בשם המרדכי דלא מצי חזר ביה וכ\"כ המרדכי פרק מי שהיה נשוי וא\"כ ע\"כ צריכין לחלק דהמקבל עיסקא יכול לחזור דהוי כפועל אבל ב' שותפים כל אחד נותן לחבירו הוי כנותן עיסקא דלא מצי הדר ביה וכדברי הרמב\"ם וכן מוכח מדברי הטור דהרי כאן כתב דברי הרמב\"ם לענין ב' שותפין בלא מחלוקת ולקמן בסימן זה כתב ההוא דמקבל עיסקא יכול לחזור ג\"כ בלא מחלוקת ואם כן לפי דברי ב\"י יהיה דברי הטור סתרי זה את זה אלא ע\"כ צריכין לחלק בין עיסקא לשותפות כן נ\"ל וע\"ל בסימן זה כתב רבינו בעל הטור מחלוקת בזה וכתב המרדכי פרק מי שהיה נשוי דאם שינה השותף בתנאי יכול לסלקו קודם הזמן ואם שינה ישלם מה ששינה: "
                ],
                [
                    " ועיין בנ\"י פרק המפקיד: "
                ],
                [
                    " ולא ידענא מה קאמר דהתם הפחת בא מכח השינוי ולכן כל הפחת עליו אבל בכאן מיירי שנפסדו הנכסים מחמת עצמן ולא מחמת החלוקה א\"כ בודאי אין עליו לקבל כל הפחת אלא מכח שחבירו יוכל לומר אני לא אערער על החלוקה ולכן כתב הטור דלא נהירא כו' אבל שיקבל הפחת מכח שינוי שחלק בלא דעת חבירו זה לא עלה על דעת שההפסד לא בא מהחלוקה כן נ\"ל: "
                ],
                [
                    " ועיין בי\"ד סימן קע\"ז כתבתי כל דין קבלת עיסקא ואם מת המקבל אינו צריך להניחו ביד בניו ועיין בזה בתשובת הרשב\"א סימן אלף קע\"ז כתב ב\"י בשם הרשב\"ץ שותף שחלה או נאנס ולא נתעסק בשותפות אין מן הדין שהאחד ירויח ויתן אפילו קנו ממנו בשעת השיתוף אבל אם היה בעיר אחרת בשליחות השותפות ונתעכב באונס יש לו חלק עמהם ואם יש מנהג בזה בין השותפין יעשו כמנהג שותפין עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ובתשובות הרא\"ש כלל פ\"ח סימן ו' על ג' שותפים שקבלו ביחד מס הקהל כל אחד שליש בעיר שלו וקבלו עליהם למחצה שכר והפסד וב' מהם גבו חלקם והשלישי לא גבה ותובע מהאחרים חלקן להפסד והם טוענים שעדיין יש לגבות והוא משיב שיקיימו מיד תנאם ואם יש לגבות יגבו הן ופסק דהדין עמו וצריכין לקיים תנאן ואם יש מה לגבות יגבו וע\"ש ועיין בתשובת הרא\"ש כלל ס\"ו סימן זה מדין שבין ב' שותפין ועיין בתשובת הריב\"ש סימן תכ\"ו על שותפין שקבלו עליהן ליתן לאחד מהן כל היזקות שיגיע לו מן היין שקנה ואח\"כ הכריח המלך שכל מי שאינו קבוע מן העיר יצא מן העיר והגיע לו מזה הפסד אם חייבים ע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק מי שמת דף דכ\"ז ע\"א דאפילו כבר נתרפא משלו לא אמרינן דמחל אלא צריכין לחזור לו. וכ\"ע הא דמתרפא מן האמצע דוקא דאינן חולקין וטעמא משום דאינן מקפידין עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " כ\"ה בהגהות מרדכי דב\"ב ד' ר\"ס ע\"ז וכתב שם דאפילו נשבה או נתפס בשעה שהלך בעסק השותפות וכ\"כ הרמב\"ן בתשובותיו סימן ב' ואין אחד חייב לפדות חבירו אא\"כ היה מנהג בעירו שהכל הולך אחר המנהג וכ\"כ מהרי\"ק שורש כ\"ד וקנ\"ה כתב המרדכי פרק הגוזל בתרא דף ע\"א תשובות מהר\"ם באחד שקיבל עיסקא מחבירו ותפסו השר עם שאר היהודים והוצרך ליתן מס מן העסק בפדיון נפשו ופסק אם דרך העיר שנותנין מס מן העסקא הוי זה כשאר ונותנין הכל מן העסקא וע\"ש כתב המרדכי פרק האומנין ע\"ג וכן בסוף הגהות שניות ע\"ב אם שמעון הלך בשליחות של ראובן בשכר ונתפס ולא בשביל ראובן א\"צ לפדותו אבל אם הלך לו בחנם נעשה שלוחו וחייב ראובן לפדותו דשאלה שייך בגוף הבעלים עד כאן לשונו משמע אם נתפס בשביל המשלח אפילו אם היה בשכר חייב המשלח באונסו אבל הרמב\"ן בתשובה סימן כ' כתב דאפילו אם הגיע לו נזק מחמת שליחות שולחו או שהעלילו עליו מחמת השליחות אין חייבים לשלם אפילו אם היה שלוחו בחנם כ\"ש אם בא בשכרו וכ\"כ מהרי\"ק שורש קל\"א בשם הרשב\"א ועיין בתשובת מהרי\"ק סוף שורש קנ\"ה שכתב בשם מוהר\"ם על אחד ששלח בנו בשליחות ונתפס חייב האב לפדותו אם אין לבן לפדות את עצמו וכ\"ה במרדכי דיש פ' הפועלים וכתב מהרי\"ק ודוקא בכה\"ג דעיקר השליחות היה מדמת האב אבל היכא דעיקר הליכות הבן לא היה אלא לצורך הבן ואגב אורחיה עשה לו שליחות זה לא שייך לומר שגופו היה שאול למשלח וכתב עוד דפשיטא דאין חייב לשלם לו זמן בטילתו ובושתו וצערו על מה שנתפס בתפיסה עכ\"ל ועוד כתב ב\"י בסימן ר\"ו בשם ספר אגודה מעשה באחד ששלח אחר חבירו כתב לבוא אליו וקיבל עליו לפצותו מכל הפסד ונתפס בדרך ופטרוהו למשלח אחריו כי לא היה מסוכן ואונסא דלא שכיחא הוא עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ולא משמע כך לעיל ר\"ס קמ\"ט וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " ובהגהות מיימוני פ\"ד מהלכות שלוחין ושותפין דוקא היכא שהשליח בר חיובא ויודע שעושה עבירה אבל בלא\"ה לא ועיין בזה בגמרא פ\"ק דמציעא היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ועיין בתשובות מיימוני ס\"ס קנין משכנים סימן כ\"ג אימתי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ועיין בזה במרדכי בגיטין פרק המקבל ועיין בגמרא דנזיר דף י\"ב מי שרוצה לעשות שליח בדבר שאינו יכול לעשות עכשיו והשליח יעשה כשיהיה ראוי לעשות: "
                ],
                [
                    " ובתשובות הרשב\"א סי' אלף ו' ראובן שאמר לשמעון קח בגדים אלו ואהי' שותף עמך אחר שלקחתם אינו יכול לומר לו משטה אני בך ועל כן יפרע חלקו דשליח שוויי' עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' רכ\"ו ולעיל סי' ק\"ט ג כדעת רב האי: "
                ],
                [
                    " וכתב הר\"ן ריש האיש מקדש ודוקא אם המשלח מספיק עצמו באחריות השליח אבל אם אינו מספיק את עצמו בזה יכול לומר שהוא חפץ באחריות המוכר ולא השליח: "
                ],
                [
                    " וכתבו תלמידי הרשב\"א דאפילו לא הודיע השליח למוכר שהוא שליח אלא קנאו סתמא דהואיל ולא נגמר המקח אלא לענין לקבל עליו מי שפרע והמשלח חוזר בו גם השליח אינו צריך לקבל דהוי כמו שחוזר בו מחמת אונס דלא צריך לקבל עליו מי שפרע עכ\"ל וכן נראין דברי הר\"ן ועיין בדין זה בנ\"י פרק איזהו נשך דף י\"ג ע\"א: "
                ],
                [
                    " זה אינו תמיה דאין חילוק זה אלא לדברי ר\"ת שכתבו התוספות והרא\"ש אבל לדברי ר\"י [אין] אנו צריכין לחלק ודעת רבינו שדעת הרי\"ף כדעת ר\"י וכ\"כ הר\"ן בשם הרמב\"ן ולכן אין לחלק בזה והרוצה לעמוד על עיקר הדברים יעיין בתוס' ואשיר\"י והרי\"ף ולא היה רצונו לחלק להביא לשונות כי אין זה מדרך חיבור זה והרוצה ליכנס בעמקו של הלכה יעיין שם ועיין בריב\"ש סי' רי\"ד מדין זה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן הוא בהר\"ן פרק האומר בקידושין דף תרמ\"ז ע\"א דאם קנאו במעות של משלח מוציאין ממנו בע\"ב וכן פסק שם המרדכי דף תרס\"ב ע\"א וכ\"כ המ\"מ פ\"ז מה' מכירה בשם הרמב\"ן והרשב\"א ונראה שם מדברי המ\"מ דאם יש לשליח עדים ששלח בהן יד וקנה לעצמו או שאמר לפניהם שחוזר משליחותו וקונה באותן מעות נאמן הא בסתמא אינו נאמן וכן פסק המרדכי פרק הגוזל קמא אבל ר' ירוחם נכ\"ז ח\"א כתב ואם אמר לפני עדים לצורך עצמי אני קונה נעשה גזלן על המעות והוא שלו ודוקא כששינה דקנינהו בשינוי דאם לא שינה לא מהני תנאה אלא בפני ב\"ד עכ\"ל וב\"י כתב סי' קע\"ז תשובת הרשב\"א כדעת המ\"מ אלא שכתב שמדברי הרי\"ף לא נראה כן וכתב הרשב\"א עוד דאם שלח ידו במקצת ובנשאר קנה סתם הוא לבעל המעות ואפילו באותו מקצת עצמו ששולח בו יד אם החזירו וקנה בו אח\"כ סתם הריוח לבעל המעות ועיין בזה במרדכי פרק הגוזל קמא דף מ\"ח ע\"א וסוף פרק המפקיד שהאריכו בזה ועיין שם: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובות הרשב\"א סימן אלף כ\"ז: "
                ],
                [
                    " וע\"ל בהל' שומרין בדין המפקיד מעות אצל חבירו: "
                ],
                [
                    " אבל הרמב\"ן כתב בתשובה שדעת רש\"י הוא נכון וכ\"כ רב האי: "
                ],
                [
                    " ונראה דבכה\"ג אף הר\"י והרא\"ש מודה דהרי עסקו תרווייהו עם<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> הסחורה כמשמעות עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " אבל במרדכי פרק האומנין דף קע\"ב משמע בתשובת מוהר\"ם דיכול לעכבו לעצמו וע\"ש דדעת המרדכי דהמוכר יכול לחזור כל זמן שלא מכרו וכ\"כ פרק המוכר את הספינה דף רע\"א עיין שם: "
                ],
                [
                    " ועי' בזה בתשובת מהרי\"ק שורש קנ\"ה ובהגהות מרדכי דב\"מ ד' קנ\"א ע\"א אדם ששלח לחבירו להוליך לו דבר למקום אחר ובתוך כך שלח לו דורון הוי ש\"ש עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש קנ\"ג על ראובן שנתן מעות לשמעון לקנות חטין וכן עשה ושם החטין בבית א' ונרקבו מחמת הגשמים שירדו עליהן חשוב כפשיעה וחייב לשלם: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועי\"ל ס\"ס רצ\"ד אי צריך לדון מחמת המכר: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן דעת הרא\"ש בתשובה כלל צ\"א סי' א': "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולעיל ס\"ס קפ\"ב נתבאר דין דה\"ה דאין אדם יכול לזכות לעכו\"ם דהוי כשליחות וכ\"כ המרדכי פ\"ק דב\"מ ע\"ב ובמרדכי פרק הגוזל בתרא דף ע\"ד ועיין בזה בהר\"ן בריש האיש מקדש שהאריך שם ששליחות וזכייה חדא מילתא היא: "
                ],
                [
                    " ועיין בזה בהר\"ן ריש פרק האיש מקדש שהאריך בזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " והר\"ן כתב פרק אלמנה ניזונת דף תק\"ד ע\"א דאם נמלך אח\"כ לא יוכל לחזור בו אבל בנמ\"י פרק יש נוחלין דף ר\"י ע\"א דבקנין כסף ושטר יכולים לחזור תכ\"ד אבל לא (בשעת) [בשאר] קניינים ויש להסתפק בזה וע\"ש גם שם בדף רט\"ו ע\"ב כתב דיש חולקין בזה. כתב בת\"ה סימן שי\"א אם נקנה המקח באחד מדרכי הקנאה אפי' מחלו אח\"כ זה לזה על הקנין אינו כלום והמקח קיים ואם רוצים לחזור צריך חלוקה לחזור להקנות למוכר בקנין וכ\"כ בתשובת ריב\"ש סי' תק\"י. כתב הרשב\"א בתשובה סי' אלף קל\"ו מי שיש לחבירו שטר מכירה על שדהו נאמן לומר פרעתי לך המעות דלענין הפרעון אינו אלא כמלוה על פה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב ב\"י לקמן סימן ר\"ד אם נתן משכון על קנין קרקע כתבו תלמידי רשב\"א שלא מצינו בקרקעות מי שפרע וכ\"כ הרמב\"ן דאם נתן משכון על קנין קרקע או כסף במקום שאינו קונה אלא בשטר אינו צריך לקבל מי שפרע ומדברי הרי\"ף נראה דס\"ל דיש בקרקעות מי שפרע והר\"ן נסתפק בדבר ונראה דאם נתן עליו כסף אף במקום שאינו קונה צריך לקבל מי שפרע מאחר שקנאו מדאורייתא אבל אם נתן עליו משכון א\"צ לקבל עליו מי שפרע עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ואינו נראה כן מדברי הטור וע\"ל סי' קצ\"א: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ומוכח מדברי הר\"ן והמ\"מ שאם כתב לו בפירוש שלא מכר בשטר אינו אלא לראיה בעלמא: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ב\"י הקשה כאן מה שכתב כדי שיגביה רגל ויניח רגל ולמה לא אמר סתם כרוחב ב' רגליו וגמגם בתירוצו וולי נראה דלא קשה כלל דמה שמניח רגל ומגביה רגל הוא יותר רוחב מב' רגליו שהיא מקום שילך רגל בצד רגל וידוע כי במקום שהולך צריך רוחב ב' הרגלים שלא יעכבו זה את זה מלהלך בנ\"ל: "
                ],
                [
                    " ודברי הרא\"ש הם לקמן סימן ער\"ה ומ\"מ צריך עיון דהרי כתב רבינו משם הראב\"ד דלא הוי חזקה אלא במידי דמהני לקרקע כגון נעילה וגדירה ופריצה משמע אבל בדבר דלא מהני לקרקע אלא הוא נהנה מן הקרקע לא. כתב המרדכי פרק חזקת הבתים דף ע\"ד אם היה גבשושית בבית ונטלה או גומא וסתמה הוי חזקה אבל חפר בה פורתא לא הוי חזקה אלא שדה העשוי לחרישה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פ' המוכר הבית דף קצ\"ב ע\"א דה\"ה מוכר בו בתים או בית ושדה: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ונראה דאין לחלק בכך אלא לפי' המפרשים דמיירי דוקא במקום שגם בישראל אינו קונה אלא בשטר ולכן אם מתנה לקנות בכסף קונה כמו בישראל דמה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בכה\"ג אבל לפי דברי רבינו דס\"ל דסתם קנין מעכו\"ם אינו אלא בשטר לא מהני תנאו ולזה כתב הרא\"ש למטה ואי פקח כו' ולא כתב דיתנה עם העכו\"ם לקנות בכסף משמע דתנאו לא מהני מיהו בסוף סימן זה משמע דתלוי בדעת הלוקח ולכן אפשר דמהני תנאו אפי' לדברי רבינו והרא\"ש דרך א' דמהני נקט וה\"ה לחבירו: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פ' חזקת דף ר\"צ ע\"א דאם החזיק קודם נתינת המעות אין אחר יכול להחזיק<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> משמע הא אחר נתינת המעות לא מהני חזקה וכדברי הרשב\"א וע\"ש בזה בתשובת מוהר\"ם וכן כתב הב\"י דף קפ\"ד ע\"ב כדברי הרשב\"א: "
                ],
                [
                    " ומשמע מדברי נמ\"י דאם אנס העכו\"ם הקרקע מיד זה המחזיק שנית צריך הראשון להחזיר לו מעותיו שנתן לו וכ\"מ מדברי המ\"מ שהרי כתב שהאחריות על העכו\"ם ולא על הלוקח הראשון ועיין בנמ\"י בדף הנ\"ל דיש חולקין: "
                ],
                [
                    " ועיין במהרי\"ק שורש ק\"ה על ראובן ששכר חזקת חנות משר אחד וכאשר מת השר וקם בנו תחתיו בא שמעון ושכרו זכה בה מאחר שמת השר מתבטל שכירות ראובן ונכסי העכו\"ם הפקר וכל הקודם זכה וע\"ש שהאריך בזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובתשובת הרא\"ש כלל פ\"ח פסק דכיון דמודה שקנה הוי קנין אע\"ג דהעדים פסולים דקנין א\"צ עדים וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נמ\"י ס\"ק דמציעא ע\"א דף ס\"א ותמה על הראב\"ד שלא השיג על הרמב\"ם בזה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב בתשובת מהרי\"ו סי' י\"ד אע\"ג דמהני קנין שלא בפניו היינו דוקא במתנה דודאי ניחא ליה למקבל אבל אם קיבל ראובן קנין למכור ביתו לשמעון בכך וכך והוא שלא בפני שמעון אין הקנין כלום דשמא שמעון לא ירצה לקנותו בכך ואפי' אם ידוע דניחא לשמעון בכך מ\"מ שמא חזר בו שמעון ועכשיו אינו רוצה לקנותו ולכן אין בקנין כלום אפי' נתרצה שמעון אח\"כ כששמע כו' ואפשר דגם במתנה לא קנה דדילמא לא ניחא ליה במתנה משום שונא מתנות יחיה ולכן אין לחלק בין מתנה למכר ולא קנה בשניהם אא\"כ ידעינן דניחא לקונה בקנין זה: "
                ],
                [
                    " במרדכי פרק הזהב ע\"ד כתב טעם לזה וע\"ש. כתב הרשב\"א בתשובה סימן אלף י\"ח באחד שנטל סודר של חבירו והקנה בו דבר ובעל הסודר חטף ממנו לא הוי קנין דמי שמקנה בסודר חבירו שלא מדעתו לא עשה ולא כלום וכ\"ה בתשובת הרמב\"ן סימן ק\"א: "
                ],
                [
                    " ומהרא\"י כתב בפסקיו סימן קע\"ו דסתם קנין הוי כמעכשיו ובאופן המועיל דבודאי מסתמא אמרינן דבכדי לא הוי עביד: "
                ],
                [
                    " ואין דבריו נראין במה שמשמע מדבריו דמותר להקנות בסודר חבירו שלא מדעתו דהא כתבתי לעיל מתשובת הרשב\"א דאין להקנות בסודר חבירו שלא מדעתו ודאי אם הוא מדעת חבירו ודאי מהני אע\"ג דלא יכול להקדישו מידי דהוי אמתנה על מנת להחזיר דשמה מתנה ה\"ה אם משאיל לו להקנות בו מהני כן נ\"ל: "
                ],
                [
                    " נראה דשאלה לאו דוקא אלא ה\"ה שכירות יש סוברים דלא מהני בהו חליפין והוא דעת התוספות פרק קמא דקידושין ופ\"ק דמציעא אבל דעת הרא\"ש פ\"ק דמציעא דמהני חליפין בשכירות כמו במקח: "
                ],
                [
                    " ובתשובת מהרי\"ו סימן ר' מסתפק בדבר ועיין בהגהות מרדכי דכתובות דף תק\"נ נוסח שטר חליפין: "
                ],
                [
                    " ונראה דעכשיו שנהגו לכתוב קנין סודר הוי כמו שכתב דכשר למיקניא: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולעיל סימן קצ\"ב נתבאר מחלוקת לענין קרקע ומשם תלמוד לדין עבד: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ואני אומר כי אין אנו צריכים לומר שטעה בעל הטור לכתוב בשם אביו מה שלא אמרו כי מ\"ש בסמוך שלזה הסכים לא קאי אלא על מהות המסירה שזה כתב הרא\"ש פרק הספינה שענין המסירה אינו צריך למסור מיד ליד ולא כתבו רבי' כאן אלא ללמוד ממנו לדעתו שכתב שהמסירה קונה אבל לא שהסכים הרא\"ש לענין אם מסירה קונה או לא דהרי לא כתב מחלוקת בזה שיכתוב אחריו ולזה הסכים א\"א זהו הנ\"ל אף לפי' ב\"י שכתב דדעת הרא\"ש וכל הפוסקים ס\"ל דמשיכה קונה ולא מסירה אמנם נבאר דדעת הטור דאע\"ג דמשיכה עדיפא אפ\"ה מסירה נמי קונה וכן הוא דקדוק לשונו דכתב ומסירה נמי קונה בבהמה וכ\"כ בהדיא לקמן כדברי הרמ\"ה דמסירה גריעא ממשיכה וסברא זו הוזכרה בהגהות מיי' פ\"ב דהל' מכירה בשם ראבי\"ה ואע\"ג דכתבו הגהות שם דהרמב\"ם והרי\"ף וס\"ה לא ס\"ל הכי מ\"מ אפשר דרבי' נטה לדברי ראבי\"ה שפוסק דמסירה קונה אף לדברי התוספות דמשיכה עדיפא דמעתה אין מחלוקת בין דברי ר\"י לדברי רש\"י ור\"ת לענין פסק הלכה וא\"כ אף דברי הרא\"ש אפשר לפרש כן (ולא) [ולכן] נקט רבינו סתמא דמסירה בבהמה קונה ולא חשש לדברי החולקים כנ\"ל לדעת רבינו מיהו לדברי ראבי\"ה לא קני מסירה רק בהמה גסה ולא בדקה ואי ס\"ל לרבי' בדברי ראבי\"ה היה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> לחלק בזה ואף לדברי ב\"י שפירש דדעת רבינו כדעת רש\"י ור\"ת דמסירה עדיפא קשה דהא לדעת ר\"ת מסירה אינה קונה אלא בפני המוכר וכמו שכתבו התוספות והאשיר\"י ריש פרק הספינה ואם כן למה כתב רבי' בסמוך דלא בעינן מסירה לפניו וא\"כ דברי רבי' על כל פנים צריכים עיון והרוצה לעמוד על עיקר של דברים אלו יעיין בתוס' ואשר\"י פרק קמא דקידושין ופרק הספינה ובהגהת מיי' פ\"ב ופ\"ג ופ\"ד מה' מכירה ובהר\"ן פ\"ק דקידושין דף תר\"ל ע\"א ובנ\"י ריש פ' המוכר את הספינה וב\"י הביא דבריהם והאריך בהם ע\"ש: "
                ],
                [
                    " ונ\"י כתב פ\"ק דמציעא דף ס\"ב ע\"ב כדברי רש\"י וכ\"ה שם בהגהות מרדכי ע\"א דף קמ\"ו ע\"ב: "
                ],
                [
                    " וכן כתב הרמב\"ם פ\"ב מהלכות מכירה וכב\"י שכן דעת התוספות ס\"פ האשה רבה וכן דעת הרא\"ש ודלא כנ\"י פ' הכותב דף תקי\"ז ע\"א דפסק דאף בלא מעכשיו נמי קנה וע\"ש ריש האשה שנפלו דף תק\"ח ע\"ב כתבו התוס' והרא\"ש פ' השואל (צו: ד\"ה בעל) הלוקח בהמה לשלשים יום אע\"פ שאינו עליה לא שואל ולא שוכר מיהו שומר חנם הוה עליה לחייב בפשיעה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ואין הנדון דומה לראיה דהתם אינו תקנת חכמים שלא יקנה כסף רק שהוא במקום שנוהגין לכתוב שטר ולכן אין קונה כסף אם לא שהתנה בה אבל במקום שהוא תקנת חכמים אימא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> לא פלוג חכמים בתקנתן: "
                ],
                [
                    " ועיין במרדכי פרק הזהב ע\"ד דעכו\"ם קונה במשיכה וכן הוא בתוספות ועיין בזה בתשובת מיימוני דספר קנין סי' ה' ושם ג\"כ אי מעות קונות במקום שאין דבר למשוך או להגביה וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ואין בדברי הרא\"ש בפרק הזהב שום הכרע שיסבור דבאומר מכור לי בדמים שאתה חייב לי שקונה בכל ענין ואי משום דכתבם סתמא אפשר לפרשם דבהנאת דמים אלו קאמר כמו שפירשו הרמב\"ן והרשב\"א דברי הגמרא ודברי הרי\"ף ולכן אין הכרח<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בזה בדברי הרא\"ש ועיין בדברי הר\"ן והמ\"מ שהאריכו בזה: "
                ],
                [
                    " וכתב מהרי\"ל דאדם שנתן מעות על יין לקידושא בערב שבת אסור למוכר לחזור דהואיל והוא דבר מצוה יש להעמיד על דין תורה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכ\"ה במרדכי פרק הניזקין דף תרי\"א ע\"ב דדוקא יתומים אבל הקדש בכי האי גוונא חוזר וכ\"כ הר\"ן פ\"ק דקידושין דף תרצ\"ג ע\"א וכתב דדין צדקה לענין דינים אלו כדין הקדש וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וע\"ל ריש סי' ק\"ץ אם המוכר נתן דמים ללוקח וא\"ל במה שתקבל ממני הדמים תקנה השדה קנה באדם חשוב וכתב בית יוסף דהוא הדין במטלטלין כהאי גוונא קנה ול\"נ דה\"ה כל חלקי הדינים שנתבארו שם בבבא ההיא אין בין קרקע למטלטלין ולכך לא הוצרך רבינו לשנותם אצל מטלטלין וסמך על מה שכתב שם כנ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב רשב\"ם פ' הספינה כגון כלים שיש להם קצבה ליתנם לעולם בכך וכך וכ\"נ מדברי הרמב\"ם פ\"ד מה' מכירה אבל המ\"מ כתב שם בשם הרשב\"א דפירוש דמיו קצובים מפי המוכר או שאמר עכשיו בפירוש זה בכך וכך א\"נ שקצץ דמים פעם אחת לכל מי שיבוא ליקח ממנו כלי כזה הא לאו הכי לא קנה אע\"פ שמוכרין כיוצא בו בעיר בקצבה ידוע אפ\"ה לא סמכה דעתיה דילמא אין המוכר מתרצה בכך עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכתב המ\"מ פ\"ד מהלכות מכירה שזה הוא שיטת המפרשים וכן עיקר ודלא כהרי\"ף ורמב\"ם שיש להם שיטה אחרת בזה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " משמע דלעיל מיירי דנתן המעות ואפ\"ה אם א\"ל כור בל' אני מוכר לך לא קנה וזהו שלא כדר\"י שכתב נ\"י ח\"ג. כתב הרשב\"א שאם נתן המעות אפי' א\"ל כור בל' אני מוכר לך ראשון דאשון קנה בנגד מעותיו עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ע\"ל סימן א קצ\"ב: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כך מצאתי לשונו ונראה דטעות נפל בספרים ויש לו להיות כי זכות המטלטלין לא נקנה כו' *) לא שנא אם שניהם במכר כו' וכתב ר\"י נ\"י ח\"ב דה\"ה לקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה או איפכא דקני וכתב עוד וקרקע מושאל ומטלטלין במכר או במתנה יש מי שכתב דלא קנה ומדברי התוס' נראה דקנה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " בהרא\"ש כלל ע\"ט וכתב הרשב\"א בתשובותיו סימן תתקל\"ד ותתקל\"ה דיכול להקנות אגב מקומות שיש לו בב\"ה אפי' אינו שלו רק שהוא מושאל או מושכר לו כמו בשאר קרקע דאפי' בבתי כנסיות שהמקומות הם של רבים וכל אחד יושב על מקום אחד הוי כמו שאול לו וע\"ש וע\"ל סי' ד\"ג דאפי' מטבע נקנה באגב: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ הר\"ן פ\"ק דקידושין דף תרל\"ב ע\"ב כתבו הגהמי\"י פ\"ה מהלכות מכירה דשטר לא נקנה בחליפין וכן טובת הנאה לא נקנה בחליפין דטובת הנאה לאו ממון הוא ודין שטר נתבאר לעיל סי' ס\"ו ועיין בתשובות הרא\"ש כלל ס\"ו סי' ח' מי שקנה מחבירו קנין חליפין שחייב אלף זהובים ואח\"כ אומר שהמעות של שחוק ואינו חייב לשלם לו אי נפטר בכך וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין עוד ריש סי' קנ\"ז מדין קנין דברים וע\"ל סי' קע\"ו אם יכול אדם לשעבד נפשו בקנין לעשות איזה דבר והרשב\"א סימן אלף ל\"ג האריך בזה וכתב שם דמי שקנו מידו שיחזיר כל זכיותיו שיש לו על חבירו לאו קנין דברים הוא אבל במה שקנה מידו שיעשה לו שטר מחילה ולא עשה לו כלום שזהו קנין דברים שאין מכירה אלא סילוק שיעבוד ואי קנו מידו שיסלק שיעבור לאחר זמן לאו כלום הוא וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בר\"ן פ\"ק דקידושין: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י פרק הזהב דף פ\"ו ע\"א בשם הר\"ן והרשב\"א ז\"ל וכ\"כ המ\"מ פ\"ה מהלכות מכירה ור\"י נ\"י ח\"ב בשם הרשב\"א ובתשובת ת\"ח סימן שי\"א ראובן החליף עם שמעון ולוי והאחד חוזר בו הקנין בטל לגמרי וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב הריב\"ש סימן שד\"מ דאם נשבע לקיים איזה קנין אין השבועה מועיל אם לא באחד מדרכי ההקנאה ומ\"מ צריך לקיים שבועתו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב המ\"מ שכן דעת הרשב\"א והרמב\"ן וע\"ל סי' ס' וסי' קכ\"ג בדיני הרשאה ועיין בזה בתשובת רשב\"א סי' תתקל\"ד. כתב במרדכי פרק מי שמת דף רנ\"ה ע\"ג בשם מוהר\"ם דאין אדם יכול להקנות חובות שיש לו אצל עכו\"ם בשום קנין אפי' קנין סודר או קנין אגב ולא במעמד ג' ואם היה למוכר רבית מן העכו\"ם אסור ללוקח ללקחו בו וע\"ל סימן קכ\"ו מדין מעמד ג' אי קנה בעכו\"ם: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " והמרדכי כתב סוף הזהב שמעתי בכל מי שמקבל עליו מי שפרע צריך לאמרו בפיו או פוסקין לו ברבים וי\"א שש\"ץ עומד על המגדל וא\"ל מי שפרע: "
                ],
                [
                    " כתב נ\"י פרק הזהב דף פ\"ו ע\"א דלא מיקרי עושה מעשה ישראל וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי סוף פרק כל הגט דכל מתנות כהונה חשובות מתנה מועטת ואסור לחזור לכתחילה מיהו אם חזר בו הוה חזרה וע\"ל סימן רמ\"ג מדין זה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " מצאתי כתוב במרדכי ישן דאם יוצא שטר מודעא סתם ואין בו זמן ויוצא על איזה שטר מכירה או מתנה אפ\"ה המודעא כשירה ומבטל המכר או המתנה עכ\"ל. וכ\"נ לי דמאחר דידעינן באונסיה אלא דלא ידעינן אי מסר מודעא מסתברא דמודעא זאת נכתבה קודם המכר או המתנה ומבטלינן המכר או המתנה מאחר דידוע דבאונס נעשה כנ\"ל. כתב נ\"י פרק חזקת ד' קע\"ה ע\"ב אפי' איכא ב\"ד בעיר ויכול להוציאו ממנו בדין אפ\"ה יכול למסור מודעא ויש חולקים כו' וכתב עוד מ\"מ אם אין ב\"ד מזומן בעיר אע\"ג דיכול להוציאו בדין כותבין מודעא וב\"י כתב דדעת כל הפוסקים כסברא ראשונה מדלא חילקו וכתב עוד דלא ראה בשום פוסק או מפרש חולק בזה ותמיהני עליו איך לא ראה דברי נ\"י: "
                ],
                [
                    " וכ\"ה ס\"ס קי\"ח ועיין ריש סימן זה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> שכתב הטור שמיקרי מתנה וכן דעת הפוסקים וע\"ל ועוד האריך מהרי\"ק סי' קפ\"ו בדין מסירת מודעא וע\"ש ובתשובת ריב\"ש סי' קכ\"ז כתב דאע\"ג דאם קבל הנאה מעוטה והוצרך לעשות איזה דבר הוי כמתנה ולא אמרינן דאגב אונסיה גמר ומקני מ\"מ לענין זה דמיא למכירה דבעינן שידעו העדים שנאנסו ואי מסר מודעא ולא ידעו עדים באונסו דבריו קיימין והמודעא בטילה דכיון דמקבל הנאה לא שייך למימר טעמא דאמרינן במתנה דאפי' אם אינו נאנס כיון שאומר וכו' וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ולא משמע כן במרדכי פ' חזקת חבתים ד' רמ\"ט ע\"ד אלא אפי' במתנה המתנה אינו כלום וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב בתשובת ריב\"ש סימן ר\"ן דמתנה דכתיב ביה אחריות נכסים הוה כמכירה כדאמרינן לגבי דינא דבר מצרא וע\"ש אם אנסו למכור והוא נתנו לו במתנה מה דינו וע\"ש "
                ],
                [
                    " וכתב בתשובותיו סי' אלף ס\"ה וכי היכי שאין צריכין לידע האונס בשעת מתנתו ומחילתו ואם נאנס מתנתו בטילה כך אין צריכין לידע אונסו אם ביטל מודעא שעשה על המתנה ואם נודע שמחמת אונס ביטל הביטול בטל והמודעא קיימת: "
                ],
                [],
                [
                    " ובהגהות מרדכי דב\"ב ד' ר\"מ ע\"ד דודאי היכא דלא ידעינן באונסיה פשיטא דמהני ביטול מודעא במתנה ואפילו דידעינן באונסיה מהני ביטול מודעא אי מבטל מדעתיה אבל אי מבטל ע\"י אונס אין ביטול מועיל ומה שאנו כותבין במתנה ביטול מודעי משום דמהני כשמבטל מדעתיה עכ\"ל. כתב בתשובת הרא\"ש כלל ע\"ב סימן ו' מי שנתן מתנה באונס ומסר מודעא עליה ואח\"כ בשעת המתנה ביטל המודעא אפ\"ה המתנה בטילה דהרי ידוע דאונס הוי ואונס מבטל מתנה בלא מודעא וע\"ל סי' קנ\"ד אי יש צד איסור במקח אי אמרינן דנתכוונו לאיסור: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ הרא\"ש<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> פ\"י דנדרים בשם רש\"י אבל דעת הרא\"ש והתוס' והסמ\"ג והמרדכי פרק ז\"ב והג\"מ פ\"ה מה' שכירות כדעת הרמב\"ם דאפי' לא גזים ולא אמר מילתא יתירתא הוי אסמכתא וכן דעת רבי'<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> ולכן הוצרך כאן שיאמר מעכשיו: "
                ],
                [
                    " וכתב מהרי\"ק שורש ב' ודוקא כשאומר כשאמכור אמכור לך אז אם מכר ביותר אמרינן דזוזי אנסוהו דהלא לא אמר אלא כשאמכור ואין ברצוגו למכור אלא ביותר ממה שקצב עם הראשון אבל אם אמר לא תמכור אלא לי בכך וכך פשיטא דלא יוכל לחזור ואפי' נותנין לו יותר: "
                ],
                [
                    " וכתב עוד דמכירה לזמן מיקרי מכירה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פרק איזהו נשך ד' צ\"ה ע\"ד דאם היה ע\"י הלואה אסור למכור ראשון משום רבית ובהגהות מרדכי שם דף קמ\"ח ע\"ב אם אמר מעכשיו תהא קנויה לך לכשתרצה שרי ולית ביה משום רבית. ועי' בתשובת ריב\"ש סי' קמ\"ה שהאריך בדין זה כשאמר כשאמכור אמכור לך במנה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וע\"ל סי' ל\"ט: "
                ],
                [
                    " אבל הגהות מרדכי דא\"נ ד' קס\"ה ע\"ב כ' דכל דבר דאמרינן בי' פטומי מילי בעלמא אע\"ג דאתני כתנאי כפול לא מהני ע\"ש כ' המרדכי סוף השוכר את הפועלים בשם מוהר\"מ כל תנאי שבממון שהתנה עליו מתחלה בשעת מעשה התנאי קיים בלא קנין ומשתעבד ולא אמרינן אסמכתא לא קניא דשאני הכא דבתחלת המעשה על זה סמך והימנהו בזה ובההיא הנאה גמר ומשתעבד וכל תנאי ממון בזה קיים היכא דלא גזים וע\"ש. ועיין בספר א\"ע וע\"ש בסי' ל\"ה פירשתי שם כל דיני תנאי וגם שם סימן קמ\"ד מדיני תנאי וכן יתבאר לקמן סימן   רמ\"א ועיין בתשובת הרא\"ש כלל מ\"ב סימן ג' ובתשובת הריב\"ש סי' קע\"ה: "
                ],
                [
                    " כתב הר\"ן פרק מי שאחזו דף תק\"צ ע\"ב האומר לחבירו הרי אני נותן לך כך וכך על מנת שתעשה לי דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אמר ע\"מ שלא תעשה דבר פלוני על הנותן להביא ראיה שביטל התנאי עכ\"ל ועיין בא\"ה סימן קמ\"ד: "
                ],
                [
                    " כתב הריב\"ש בתשובה סימן ק\"ה מי שהתנה עם חבירו בדבר ואחר כך עשה עמו שטר סתם ודאי על התנאי הראשון עשאו וע\"ש. מצאתי כתוב בהגהות אלפס פ' אלמנה נזונית דף תקנ\"ז ע\"א בשם ר\"י א\"ז הא דאמרינן דברים שבלב אינן דברים דוקא במכר אבל במתנה אי אמרינן דעתיה דלהכי לא נתן מתנתו בטילה. ובתשובת הרא\"ש כלל ק\"ב סימן ו' דבדברים שהיה למוכר להתנות דברים שבלב הקונה הוי דברים וע\"ש. וכתב עוד בתשובה כלל פ\"ה דיש מקומות דאפילו גילוי דעת לא בעי כגון היכא דאיכא אומדנא דמוכח וכ\"כ התוספות [כתובות צ\"ז]: "
                ],
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל י\"ב ראובן שמסר שטר שהיה לו על עכו\"ם לשמעון לגבותו ושמעון גבאו מיד וא\"ל לראובן שצריך ליתן זמן לעכו\"ם ב' חדשים ואם רוצה יתן לו שטר אחר משלו על הזמן ההוא וכשנודע הדבר רצה ראובן לחזור ופסק הרא\"ש מאחר שנתן לו השטר בכתיבה ומסירה בדרך קנין שטרות בלא תנאי לא יכול ראובן לחזור וב\"י סי' ס\"ו תמה עליו מאחר שידוע שהטעה לראובן אמאי לא יוכל לחזור ול\"נ דברי הרא\"ש אם לא שיש שם אומדנא דמוכח שבלא הטעהו שמעון לא היה ראובן מחליף: "
                ],
                [
                    " במרדכי פרק שור שנגח ד' וה' ובהגהות מפרק ז\"ב ע\"ג דאסמכתא קניא מדאורייתא דהא ערב משתעבד אע\"ג דהוי אסמכתא אמנם בסוף השוכר את הפועלים כתב דערב אין בו משום אסמכתא וכ\"כ נ\"י בשם הרמב\"ן דליכא אסמכתא גמורה בערב: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי ריש איזהו נשך ע\"ד באחד שהקנה לחבירו והיה אסמכתא בדבר ופסק מוהר\"ם דיוכל לחזור ואף אם כבר נתן צריך להחזיר לו דהנתינה בטעות היא דלא ידע דאסמכתא לא קניא או משום כיסופא נתן לו וצריך להחזיר וע\"ש שהאריך בדיני אסמכתא ובדברי המרדכי באיזהו נשך דף צ\"ו ע\"א דמחילה בטעות לא הוי מחילה אמנם בתשובות הרא\"ש סי' א' כלל ע\"ב ובתשובות ריב\"ש סי' של\"ה כתב דאם נתן לו הדבר קנה ולא אמרי' בזה מחילה בטעות והא דאמרינן דצריך להחזיר לו הפירות שאכל היינו דוקא בהלואה ומשום<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> רבית צריך להחזיר אבל לא מטעם אסמכתא ולכן במכירה א\"צ להחזיר וע\"ש בתשובות ריב\"ש ובתשובות הרא\"ש והגהות מרדכי פרק איזהו נשך דף קמ\"ח ע\"ג: "
                ],
                [
                    " ועיין בנ\"י פרק הזהב ובר\"ן פרק כל שעה ובהגהות מרדכי פרק א\"נ: "
                ],
                [
                    " כתב בתשובת הרא\"ש כלל (ט\"ו סי' מ') [ס\"ו סי' ח] מי שהרויח מחבירו אלף זהובים בשחוק ואח\"כ הקנה לו בקנין (חליפין) שחייב לו אלף זהובים ואח\"כ אינו רוצה לשלם כי אמר שהוא אסמכתא והמעות באו משחוק אם ניכר שהקנין בא משחוק יש לפטרו: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי פרק ז\"ב דף רפ\"א ע\"א דאפי' אם מסר לו משכון קודם שהתחילו לשחוק אפ\"ה לא קנה דמעות אין כאן משכון אין כאן אבל אם המעות בעין מותר לשחוק ולא היו אסמכתא ודלא כהגהות מרדכי פ' ז\"ב ע\"ג דמחמיר ואוסר לשחוק בקוביא ופסק דאפי' אם המעות בעין והרויח מוציאין אותו בדיינים וע\"ש שהאריך בזה וכתב עוד שם דכל שחוק דין א' להם אפי' לשחוק באגוזים וכ\"כ התוס' דכשמעות בעין לא הוי אסמכתא משום דהדף שהמעות עליו קונה לשניהם: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע דלפי גירסת הספרים שבידינו שכתוב בהן וכ\"כ א\"א הרא\"ש ז\"ל שאם קנו ממנו בבית דין חשוב או מעכשיו קונה עכ\"ל הספרים נראה בהדיא דדעת רבינו בעל הטור שזהו דעת הרמב\"ם והרא\"ש דאחד מהן מבטל דין אסמכתא ולפי גירסא זו מיושבים דברי הרמב\"ם וקשים דברי הרא\"ש דהרי בפרק א\"נ כתב דמעכשיו לחוד לא מהני וצ\"ע: "
                ],
                [
                    " ולא ידעתי מי הכריחו לפרש דברי הרא\"ש שסובר כדעת הרי\"ף שמעכשיו לא מהני בשאר אסמכתא כי הרא\"ש לא דיבר כלל מדין מעכשיו רק מדין אם קנה בב\"ד חשוב ועל זה כ' דברי הרי\"ף שכתב לא מהני רק במתפיס זכוותיה ולא בשאר אסמכתא ועל זה כ' התוס' פסקו כו' אבל אי אמר מעכשיו יכול להיות דמהני אף לדעת הרי\"ף ולפי דברי הרא\"ש וכדעת שאר המפרשים דעת הרי\"ף דמעכשיו מהני בין דמתפיס זכוותא או בשאר אסמכתות וקנין בב\"ד חשוב מהני דוקא במתפיס זכוותא אבל לא באסמכתא אחרת וכבר כתב הרא\"ש דהתוס' חולקים וכב\"י עוד דדעת הרמב\"ם כדעת התוס' דבכל אסמכתא קנין בב\"ד חשוב מהני והאריך בזה להוכיח דעת הרמב\"ם זהו נ\"ל להעלות מדברי הפוסקים ומדברי ב\"י מדינים אלו אע\"פ שהוא האריך בהן הרבה מאוד ובאמת שמקצת דבריו שם סתומים ומעורבבים ומגומגמים קצת והרוצה יעיין שם ובתשוב' הרא\"ש כלל ע\"ב סי' ח' שהאריך בדעת הרי\"ף וכתב בהדיא דדעתו דמעכשיו לחוד מהני וע\"ש כיצד דעת הרא\"ש לפסוק הלכה למעשה ועיין בתשו' הרשב\"א סי' תתקנ\"ז: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת ריב\"ש סי' של\"ה ושמ\"א ושפ\"ז ובתשו' מיי' ס\"ס קנין סי' ג': "
                ],
                [
                    " ועיין במרדכי פ' א\"נ: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשו' הריב\"ש סי' קע\"ה: "
                ],
                [
                    " ועיין בי\"ד סי' רפ\"ח כתב אם הקדים דבר באסמכתא א\"צ לקיים נדרו ועוד ע\"ש אם שנים העמידו קנסות זה לזה לצדקה ומחלו אח\"כ זה לזה אם הכח בידם למחול וע\"ש וכתב מוהר\"ם פדווה בתשובה סי' נ' אסמכתא עם שבועה קניא וכתב הא דכותבים בשטרות שקיבל קנין ושבועות בח\"ח וש\"ד יש לספק בהן אי מיקרי שבועה הואיל ואינו רק תיקון סופרים ובתשובת ריב\"ש סי' שפ\"ו כתב דאם לא כתב רק למטה בשטר לא מיקרי שבועה עכ\"ל וקצת נראה דמיקרי שבועה כמו שכתבתי לעיל סימן זה מתשובות מוהר\"ם לענין קנין ב\"ד חשוב וע\"ל סי' ע\"ג מזה וכ\"כ הריב\"ש לענין נדר וכתב דבריו בי\"ד סי' רפ\"ח ובתשובות בר ששת סי' של\"ה כתב דאסמכתא בשבועה אע\"ג דלא קניא מ\"מ צריך לקיים שבועתו ונ\"מ דאם מת יורשיו פטורים וכן אם כבר עבר שבועתו שוב פטור מכח קנין וכ\"כ שם סי' שמ\"א ושפ\"ז ועיין מדין אסמכתא בשבועה במרדכי פרק שור שנגח ד' וה' שכתב דאסמכתא בשבועה או בת\"כ מהני וכ\"פ הג\"מ פי\"א מה' מכירה וכתבו דה\"ה דברי ש\"מ מועיל אפי' באסמכתא וע\"ש ובתשובת ריב\"ש סי' של\"ה דאפילו למ\"ד אסמכתא אפי' בשבועה מ\"מ אם היה שבועה מעכשיו קונה לכ\"ע וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן תתק\"ע על ראובן שכתב בשטר לזון שמעון ואשתו ה' שנים וזנן ב' שנים ואח\"כ מתה אשת שמעון פשיטא שפטור מלשלם לשמעון מזונות אשתו אלא אפי' אם פסק עליו סך מעות לצורך מזונותיהן ואם רצו הם היו יכולין להוציא אותו סך ביום אחד ואפי' לא קצב זמן לפרעון אותו החוב אלא שחייב עצמו בסך ליתן להם לצורך מזונותיהן אפ\"ה פטור מלשלם לשמעון חלק אשתו דמאחר שמתחייב החוב לשניהם כל אחד זכה במחצית החוב והו\"ל ראוי לאשתו ואין אדם יורש את אשתו בראוי ע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולא ידעתי מנין לו אי משום שכתב שאין אחד מהן יכול לבטל המקח הלא גם תלמידי רשב\"א כתבו שהמקח קיים על שניהם אלא ש\"מ שאע\"פ שהמקח קיים וצריך הלוקח ליקח א\"צ ליקח אלא כשער הזול וכ\"נ דעת רבינו כי הוא מילתא דמסתבר ועיין בי\"ד ס\"ס קס\"א וס\"ס קע\"ה נתבאר דין זה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ונראה דה\"ה בכל דבר נמי דינא הכי והא דאמרינן פרק א\"נ ההולך לחלוב עיזיו כו' וא\"ל מה שעיזי חולבות מכור לך כו' ה\"ז מותר משמע דקנה אפי' ביותר מדמיו מיירי שלא הגיע היתר לכדי אונאה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ודלא כב\"י שכתב דהטעם ששם מותר משום דאין לו שער ידוע וכל אחד קונה מה שירצה לכן מותר אפי' ביותר מכדי אונאה וזה אינו דמ\"מ אפשר לשומו אם היה בו כדי אונאה ולכן נ\"ל מה שכתבתי: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הריב\"ש סי' קס\"ג על שנים שקבלו קנין לחלוף ביחד כל מה שבביתם וכל אשר להם ופסק דהקנין בטל ויכולין לחזור דהוי דבר שאינו מסויים וזה שלא כדברי מהרא\"י בת\"ה סי' שי\"א דכתב בכה\"ג דמקחן קיים וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' נ\"ד מי שנכתב לו שטר על השדה ומכר השדה קודם שהגיע השטר בידו ועי' בי\"ד סי' רס\"א אי מועיל מנהג שיהא מקנין דבר שלא בא לעולם או בשאר דרכים דלא הוי בר קנייה וע\"ש. כתב המרדכי בגיטין פרק האומר ע\"ד המקנה לחבירו דמי יין לכשימכור היין הוי דבר שלא בא לעולם. כתב המרדכי ריש י\"נ ע\"ב דף י\"א הא דאין אדם מקנה דבר שלב\"ל היינו דוקא כשמכר לו סתם אבל אי אמר כשבא לעולם יהא קנוי לך קנה ויש חולקין וכ\"נ שם מסקנת המרדכי אמנם בפרק מי שמת בתשובת מוהר\"ם משמע דבכה\"ג לא מיקרי דשלב\"ל וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב בת\"ה סי' ש\"כ בהג\"מ פ' כ\"ב מהל' מכירה דבכל דשלב\"ל או דבר שאינו ברשותו או כה\"ג אי תפיס לא מפקינן מיניה ואפי' לא תפיס אלא כתב ליה שטרא ומסר ליה השטר כמאן דתפיסא דמיא: "
                ],
                [
                    " ודעת רבי' נסים הביא המרדכי פ' המוכר את הבית וכתב שם דרשב\"ם חולק עליו וע\"ל סי' רי\"א ולקמן סי' רי\"ו וכתב בת\"ה סי' ש\"ך דהואיל והוא פלוגתא דרבוותא אין מוציאין ממונא מספיקא וכתב שם אע\"ג דהמוכר דבר שאינו ברשותו אין במכירתו כלום מ\"מ אם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו כי בודאי אדעתא דהכי קנה דליקום בהימנותא וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הרא\"ש כלל נ\"ז סי' א': "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן רי\"ב מדין שייר לעצמו ולאחר עמו וכיצד אמרינן דמשייר לעצמו בעין יפה ועי' לקמן סי' שט\"ז המשייר דבר לעצמו אם יכול להשכירו לאחר וע\"ל: "
                ],
                [
                    " וכן הוא תשובת מוהר\"ם במרדכי פ\"ק דמציעא ד' קל\"ה ע\"ג לענין שמעון שהיה לו בת קטנה וקבל קנין עם ראובן שהיה לו בן קטן לכשיגדל ויהא בן י\"ג שנה ישא בתו ואם לא תשאנה יתן לו קנס גדול ומת שמעון קודם שגדל בנו של ראובן ועכשיו בת שמעון ממאנת לישא לבן ראובן ופסק דאע\"ג דיכול האדם להתנות בדשלב\"ל כגון זו שהבן לא היה ראוי לקדש בשעת קנין כדבר שלב\"ל דמי מ\"מ יורשי שמעון פטורים מן הקנס דהו\"ל אונס כו' וע\"ש שהאריך בדין אם יכול להתנות בדשלב\"ל. ועוד כתב המרדכי ריש הכותב בשם מוהר\"ם על איש הרוצה לקנות בית ומתנה עם אשתו שאם ירצה אח\"כ למוכרו לא תוכל למחות בידו ופסק דתנאי קיים דאע\"פ שאינו מתנה דשלב\"ל מ\"מ יוכל לסלק זכותו מדבר שלב\"ל וע\"ש עוד מדין זה סילוק מדבר שלב\"ל גם הרא\"ש והר\"ן והתוס' שהאריכו שם בזה גם הרא\"ש תשובה כלל פ\"ז סי' א' ומהרי\"ק שורש פ\"ט האריכו שם בזה וכבר נתבאר קצת דין סילוק מדלשב\"ל בא\"ע סי' צ\"ב וע\"ש כתב בהגהות מרדכי דב\"ב ג' אחין שהתנו יחד בקניין על נכסי אחותן שנתן לה בעלה שכל מי שיקבל מתנה מאחותן שיחלקו בשוה ואח\"כ נתנה מתנה לאחד מהן אע\"ג דאין אדם מקנה דשלב\"ל בההיא הנאה דסמכי אהדדי גמר ומקנה עכ\"ל וע\"ל ר\"ס קע\"ו בדיני שותפות: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עוד כתב נ\"י פרק מ\"ש דף רכ\"ד ע\"ג הא דזוכה עובר שלו היינו דיצא חי לעולם וכתב עוד דלא זכה אלא במטלטלין אבל לא במקרקע וכתב הרא\"ש בתשובה כלל פ\"ב סימן ד' דוקא בנו אבל בן בנו כאחר דמי וע\"ש אם לא היה הולד בן קיימא מה דינו: "
                ],
                [
                    " ע\"ל בי\"ד סימן רכ\"ח אם הקדיש דבר על תנאי ואמרו בלשון אסמכתא וגם קצב עליו קנס להדיוט אם הקדש קנה מאחר דלא קנה הדיוט וע\"ש ועיין בת\"ה סימן קע\"ג אם הקנה לקבל גירושין והעמידו עליהן קנס אם הקנס בטל מאחר שהקניין היו על הגירושין וכן היו הקנין בטל הוי בקני את וחמור ע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב הרא\"ש כלל פ\"ב סי' ד' האומר מה שתלד בתי יטול חלק בנכסי לא הוי כאומר כשתלד אלא הוי כאומר אם תלד זלא קנה וע\"ש כתב הרשב\"א בתשובה סי' שע\"ח אם אמר לחבירו זכה במעות אלו לצורך מצבת קברך מת זכה המת ולא יוכל לחזור ולא הוי דומיא דקנה לעובר או לחמור דלא קנה דכל מה שהוא לכבוד המת זכה בו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וע\"ל סימן רנ\"ג אם יש לאחד בן עני ורוצה לקנות ממנו חלק ירושתו: "
                ],
                [
                    " ועיין בזה במרדכי פרק השולח בסופו אימת (לא) אמרינן קנין הפירות כקנין הגוף דמי: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ר\"ג וכתב הרשב\"א בתשובות סימן תתקל\"ד באחד שהקנה לחבירו חוב שהיה לו אצל אחרים באגב ופסק דלאו כלום הוא דאינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו וכ\"מ לעיל ס\"ס ס\"ג ובדברי רבינו ועיין בתשובות המרדכי שכתבתי ריש סימן רי\"ב דלא משמע כן ועיין בס\"ס כ\"ד מ\"ש הטור משום הראב\"ד ומ\"ש שם במה ששייך לדינים אלו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרמב\"ן בתשובות סי' ס\"ז בראובן שנתן דירה לשמעון בעלייתו אם אין בשטר קניין אלא כמו שאמרת שקדם הקנין לנתינת הדירה שאמר קנו ממני שאני נותן לו דירה בביתי י\"ל שאין הקניין אלא על הדירה בלבד לא על גופו של קרקע אבל אם אמר הריני נותן לשמעון דירה בעלייתי או שנתתי לו להיות משתמש בעלייתי וקנינו ממנו ה\"ז קנה העלייה לדירה שהקנין ענין חזק<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> לכשבא באחרונה לא דירה נתן אלא מגופו של קרקע קנו מידו ולולי שאני סבור שאין העדים יודעים דין זה הייתי אומר שאפילו אם חזרו בסוף השטר וקנינו לפלוני על מה דכתוב ומפורש לעיל שאף זה יודעים לקנות גופו של קרקע לדירה שבחזרת הקנין שבסוף השטר ליפות כחו כתבוהו שלא כתבו הקניין ב' פעמים בכלי וכדאיתא פרק יש נוחלין ועל כל זאת אני סובר לומר שיועיל הזכות שני קניינים לעולם ליפוי כח וכן נראה מלשון רש\"י פרק יש נוחלין ועוד שהרי החזיק שמעון בבית ודר בו בפני ראובן ולא ערער עליו וכיון שכן אפשר לומר שהודו שמגופו של קרקע קנו מידו וכאילו נתן לו הגוף לדירה וכן אמרינן פרק י\"נ עכ\"ל ועיין בתשובת הרמב\"ן שהאריך בזה וכתב המרדכי פרק מי שמת דף רנ\"ה ע\"ד ששאל רבי שמחה את רבינו ברוך על שטר שלא היה כתוב בו קנין הפירות כראוי שלא הקנה לו קרקע לפירותיו אלא נתנו לו כח ליקח הפירות של קרקע והשיב אחרי שכתב בשטר המתנה שנתנו לו כח בפירות של קרקע בקנין גמור מעכשיו אגב קרקע וקבלו עליהם ככל שטרי פירות העשויים כתקון חכמים נמצא שהעדים מעידים שהשטר נעשה תיקון חכמים ותיקון חכמים הוא להקנות קרקע לפירותיה וילמוד עליון מתחתון ואפי' אם יאמרו העדים עכשיו שלא כך היה המעשה לית לן בה דאינם חוזרין ומגידין ועוד דהכא לא הוזכר דירת בית אלא נתן לו כח בפירות הבית והוא משמע בין לדור בין למשטח בו פירי ובין להשכיר וליקח השכר כל זה הקנה לו מעכשיו אגב קרקע ולא הוי השכירות דשלב\"ל דנהי דאינה משתלמת אלא לבסוף מ\"מ בשעה שהחזיק לה מעיקרא זכה בשכירות כו' וע\"ש וע\"ל סי' רי\"ד מי שהקנה לחבירו דירת בית עם בית שאינו שלו: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' ר\"ט תשובת המרדכי בדין מקנה דשלב\"ל עם דשלב\"ל וע\"ל ריש סי' ר\"ט מי שנשבע ליתן דשלב\"ל אם צריך לקיים וה\"ה בדבר שאין בו ממש: "
                ],
                [
                    " ול\"נ דלא קשה מידי דכאן מיירי להשכירה לבני אדם רבים יותר מבני ביתו וזה אסור אף לדעת הרמב\"ם וכמו שיתבאר לקמן סי' שי\"ו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי ריש יש נוחלין סוף ע\"ב דאפי' אם אמר כשיבא לידי יהא הקדש לא מהני וכתב בתשובת ריב\"ש סי' שד\"מ דאפי' אם נשבע על קנין שלא ב\"ל שיקיימנו אין השבועה גומר הקנין אבל מיהא צריך לקיים שבועתו ונ\"מ אם מת (אין) בניו צריכין לקיים שבועתו או אם שאל לחכם על נדרו וכ\"כ סי' שכ\"ה וס\"ס של\"ה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פרק מ\"ש דף רנ\"ו ע\"א וכתב מוהר\"ם וה\"מ בבריא שאמר כן דאז צריך לקיים נדרו כשבא לידו אבל ש\"מ שאמר תנו ר' זוז לצדקה לאחר מותי או אפי' אמר אתן כך וכך לצדקה לאחר מותי אין מתנתו כלום וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ול\"נ דאפשר דס\"ל להרמב\"ם והרי\"ף ודין בור ודות הוא כדין חדר לענין זה ובחדר בכ\"ע מודו דאפילו עומד בין המצרים אינו מכור ועיין בנ\"י ריש המוכר פירות שהאריך שם בדינים אלו ועיין לקמן סי' זה מדין זה: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק המוכר פירות ע\"ד בתשובת מוהר\"מ על ראובן שנתן לאחד חלק שמינית מבית שיש לו במקום פלוני ואח\"כ נודע שלא היה לו בכל בית רק רביעית הבית ועכשיו אמר ראובן כי לא נתן רק שמינית מאותה רביעית שיש לו בבית והשיב מוהר\"ם דאזלינן בזו בתר לשון ב\"א ומאחר שאין דרך לקרוא לרביעית בית בית ודאי (לא) נתן לו השמינית מכל הבית וע\"ש שהאריך בזו וכתב דאע\"ג דקנה הבית לא קנה החצר שלפניו דהמוכר בית לא מכר החצר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ר\"ז אם משייר לעצמו אם יורשיו יורשים זכותו וע\"ש סימן שט\"ז המשייר דבר לעצמו אם יכול להשכירו לאחרים: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הריב\"ש סי' רמ\"ה הא דמוכר בעין יפה מוכר ויש לו דרך עליו היינו שאין לקונה דרך אחר אבל אם היה לו דרך אחר לא אמרינן דמוכר לו דרך וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק המוכר את הבית בשם הרשב\"א דאם מצר לו מצרים החיצונים וא\"ל כל מה שבתוך המצרים מכור לך כולם מכור וכן אמרינן גבי בור ודות לענין מכירת בית וע\"ל סימן רי\"ד מדין בור ודות לענין בית: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק המוכר את הבית ומיהו הרשב\"א כתב דאם היו שם אילנות אחרים טובים לא אמרינן כ\"ש הנך אלא מאותו מין שמשייר בפירוש כיון שהכל מכר עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכתב רשב\"ם דאפילו השדה מלאה דקלים אפ\"ה צריך ליתן לו אותן השנים כי קנה כל דקלים שבשדה וגם אלו השנים: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וכן פי' הרשב\"ם אבל הרמב\"ם פכ\"ח לא חילק בין עומד חוץ למיצר או לא אלא בין סלע לשאר אבנים וטרשים דסלע הוא דבר חשוב ואינו נמדד עמה אם הוא בית רובע ואם הוא סמוך למיצר או אפילו כל שהוא חשוב ואינו נמדד עמה ועיין בדברי הרמב\"ם בדין זה: "
                ],
                [
                    " עיין לעיל סימן ר\"ד מדין הכותב לחבירו חלק מביתו ויש לו בית בשותפות מה דינו בנ\"י פרק המוכר בית דף ק\"ץ ומיירי במקום שאין הדמים מודיעים וע\"ל סימן ר\"ך מדין דמים מודיעים: "
                ],
                [
                    " ומשמע בגמרא פרק המוכר את הבית דאם כתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום הכל מכור וכ\"כ רבינו לעיל סימן רי\"ז לענין מכירת בית: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " עיין באבן עזר סימן ק\"ט אי מכר מלבוש אי הצמידים בכלל וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב נ\"י פרק האומנין ד' ק\"ה ע\"ב דאם היה להם בתחילה קציצה על המקח וחזר אחד מהם אמרינן דעל קציצה הראשונה חזר וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב הר\"ן פרק עשרה יוחסין דף תרנ\"ה ע\"ב ומסתברא דדוקא כשהלוקחים עומדים לפניו אבל אם הלכו להם אינו נאמן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ואני אומר אף כי לא הוזכר בפירוש מ\"מ מוכרח הוא שם דהא לא פריך בגמ' דליחזי זוזי ממאן נקט כו' לפי פי' דברי הרי\"ף ורש\"י רק אאין מקחו בידו אבל כשהמקח בידו לא מהני מה שאנו יודעין ממי שלקח המעות ואין בזה הכחשת העדים כי הם אינן מעידים רק על שלקח המעות מאחד מן הלוקחים ואפשר דאפ\"ה לא נתרצה לו במכירה כנ\"ל בדברי רבינו וע\"פ זו הסברא: "
                ],
                [
                    " ועיין בנ\"י פרק חזקת הבתים דף קע\"ט ע\"א שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע על מה הוא רומז כי לא מצאתי שם דין השייך לסימן זה: "
                ],
                [
                    " כתב הג\"מ פ\"ט מה' אישות אמר אחד שדה מכרתי ואני איני יודע למי ובא אחד ואמר אני לקחתיו נאמן ע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ הרמב\"ם<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> פ\"ט מהלכות נזקי ממון וכתב עליו המ\"מ ולאו למימר שיטול המוכר לחוד בשבועה דהא לא גרע משניהן טוענין שמא דכתב הרמב\"ם דיחלוקו אלא ר\"ל דהלוקח צריך להביא ראיה ואם לא הביא ראיה לא יטול הלוקח לחוד אע\"ג דהוא טוען ברי והמוכר שמא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> כן נ\"ל כוונת המ\"מ שם ודלא כמו שהבין ממנו ב\"י והקשה עליו קושיות ומ\"מ לעיקר דינא נראה דלדעת רבינו הוא של מוכר לחוד דהא כתב לקמן דבשמא ושמא אוקי ממונא אחזקתה וא\"כ מסולקת דיוקא של המ\"מ כנ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"ה תשובת מוהר\"ם במרדכי פ' המדיר ע\"א על ראובן שמכר סוס לשמעון ואחר שמשך הסוס נמצאו מומין ביד שמעון וטוען שמעון שביד ראובן היו בו המומין והוא מקח טעות על שמעון להביא ראיה ואפילו עדיין לא פרע המעות מוציאין ממנו ולא אמרינן דיהא נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי ומ\"מ ראובן צריך לישבע שלא ידע ולא הרגיש ממומין אלו בעוד שהכוס היה בביתו ואם אינו רוצה לישבע שלא ידע ולא הרגיש ממומין אלו בעוד שהסוס היה בביתו הדר זבינא אפילו קיבל ראובן כבר המעות עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ הגמ\"ר פרק איזהו נשך: "
                ],
                [
                    " ועיין במרדכי ריש אע\"פ שהאריך בזה אימת אזלינן בתר אומדן דעת המתנה. וכתב הרא\"ש בתשובה סימן א' כלל כ\"ב בראובן שמכר קרקע לשמעון ליתן לו המעות לאחר זמן ושמעון נתן המעות ליד סופר העיר ופסק דלא נתקיים התנאי דלו ולא לאחר משמע והמקח בטל. ועיין עוד שם כלל ק\"ה סי' ה' מדין אומדן דעת המתנה: "
                ],
                [
                    " ועיין סי' ר\"י מדין זה: "
                ],
                [
                    " ופסק דאם המנהג כך או שהוא דינא דמלכותא אין ראובן חייב להחזיר לו נזקו ואם בא מחמת ראובן חייב לשלם לו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " זהו פי' דייש אמצרי שאמרו בגמרא פ\"ק דב\"ק (ט.) ופ\"ק דב\"מ (יד) ופ' מי שהיה נשוי (כתובות צג:) אבל הרמב\"ם פי\"ט מהל' מכירה פי' בענין אחר וע\"ש גם במישרים נ\"ט ח\"ב כתוב בו פירושים אחרים: "
                ],
                [
                    " ואינו משמע כן בתשובת הרא\"ש שהביא רבינו בסימן זה: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פ' בית כור דאם טרפו מן הקונה מקצת הקרקע י\"א דהמקח קיים בשאר וי\"א דהמקח בטל לגמרי וכ\"כ הריטב\"א ז\"ל עכ\"ל ועיין בהר\"ן פ' האיש מקדש שהאריך בזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ול\"נ דלא קשה מידי דראבי\"ה לא קאמר רק כשידע בשעת המקח ושתק עד אחר המקח אבל לעולם לא שתק בכדי שיראה לתגר ולהכי קאמר דלא הוי מחילה וזה מוכרח שם במרדכי דהא מביא ראיה שם ממעשה דכיפי המוזכר בגמרא (נא.) דמיירי בכה\"ג והוא פשוט למעיין שם. (נ\"א) ואפשר שמיירי שהיה אנוס ולא היה יכול לתבעו לדין קודם לכן ולכן שתיקתו לא הוי מחילה וצ\"ע: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי סוף המדיר תשובת רבי אביגדור אם היה בו כדי אונאה השתא והמוכר אומר שנשתנה השער ובשעה שמכר לו לא הוה בו כדי אונאה והלוקח אומר שבשעה שלקחה היה בו כדי אונאה על הלוקח להביא ראיה דשערים שבשוק רגילין להשתנות תמיד וע\"ש שהאריך: "
                ],
                [
                    " ועיין בנ\"י פ' הזהב: "
                ],
                [
                    " וכבר כתבתי כמה פעמים דלא סמכינן אדבריו בזה לפסוק הלכה מכח הסכמתן במקום שהתוס' והרא\"ש חולקים וכ\"ש במקום שדעת רבינו מסכים לדבריהם וכמו בכאן שסתם סוף סימן זה וכדברי ר\"ת והרא\"ש ומ\"מ נראה דהמע\"ה: "
                ],
                [
                    " כתב בת\"ה סי' שי\"ח ואם שכר פועל וסוס והיה בו כדי אונאה אע\"ג דמצד הפועל עצמו אין בו אונאה מ\"מ מצד הסוס יש בו אונאה רואין ואומדים השכר המגיע לפועל ומה המגיע לסוס לפי ערך השכירות וכל מה שנתאנה בסוס צריך ליתן לו ואפילו הוא יתר משתות א\"א לחזור מאחר שכבר נעשה המלאכה אלא צריך ליתן לו מה שאינהו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בר\"ן פ' האיש מקדש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב נ\"י פרק הזהב רצ\"ו ע\"ב למדנו שלא הזהירה תורה על אונאת דברים אלא ירא השם ואמרינן במדרש אם הונה את עצמו מותר אתה להוניהו שזה אינו קרוי עמיתך כו' כתב המרדכי פרק הזהב ע\"א על מי שהיה עליו עדים שאינה את חבירו בדברים שראבי\"ה צווה להלקות אותו שהרי עבר על לאו גמור עכ\"ל ונראה דלאו מלקות ממש קאמר דהא לאו שאין בו ממש אין לוקין עליו אלא מלקות דרבנן דהיינו מכה מרדות קאמר וכ\"כ הסמ\"ג ריש מצות ל\"ת דאין לוקין מוציא ש\"ר אע\"ג דעון גדול הוא וכן כתבו התוס' ורש\"י פרק נערה שנתפתתה (כתובות מח:) מיהו במוציא ש\"ר על בתולת בת ישראל שלא מצא לה בתולים פליגי שם אי לוקין אי לא וע\"ש: "
                ],
                [
                    " נראה דמוציא ש\"ר על חבירו הוא בכלל לא תונו אמנם הסמ\"ג כתב במצות לא תלך רכיל שהוא בכלל רכילות ובכתובות פרק נערה שנתפתתה (כתובות מו:) פליגי בה תנאים ר\"א אומר אזהרת מוציא ש\"ר הוא בכלל לא תלך רכיל רבי נתן אומר אזהרתו מונשמרת מכל דבר רע: "
                ],
                [
                    " כתב רבינו ירוחם נל\"א ח\"ו אם שני בני אדם דרים בעיר אחת והאחד רוצה להלוות במעט ריבית יותר מחבירו לא מצי מעכב עליו כדאמרינן פרק לא יחפור (בבא בתרא כא:) לענין חנוני ועיין במרדכי פרק לא יחפור: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " במרדכי פרק הזהב ע\"א מצאתי ראובן טוען על שמעון מכרת לי יין בחזקת שהוא יין פרנקו\"ש ולא נמצא כן ושמעון משיב הלא טעמת אותו ומה שטעמת אתה נוטל דין זה פשוט ממתני' דקתני מותר לערב בדבר הנטעם ואפילו ערבו שמעון קודם המכירה כיון שראובן טעמו אין לו עליו כלום אבל אי טוען אתה ערבת לי לאחר שטעמתיו ע\"ז ישבע ופטור עכ\"ל וע\"ל סימן רכ\"ח מדין תערובת בדבר הנטעם: "
                ],
                [
                    " ועיין במרדכי ובהגהות ריש המוכר פירות: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ונ\"י כתב פרק הספינה דה\"ה יכול לישקול חצי ליטרא ורביע אלא לרבותא נקט הכי וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ונראה מדברי המ\"מ דלאו דוקא נקט הני שלא שייכי כלל למאכל אדם אלא ה\"ה שאר תבלין כגון פלפלין וכמון אבל ב\"י לא כ\"כ אלא כתב דשאר תבלין הוי בכלל פירות שיש בהן חיי נפש הואיל וצריכי להכשיר מאכלי ב\"א בכלל דברים שיש בהם חיי נפש הם: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " והשיב אם המומין ניכרים הם לכל הנכנסים ואין עדים שנכנס לבתים אין לראובן על שמעון כלום אלא ישבע שמעון שלא נכנס ולא ראה ובטלין החליפין ומה שאמר לתקן המומין אם דמומין אינן בגוף הבתים כגון אמת המים העוברת בהם או שיש לאחר תשמיש עליהן החליפין קיימים אבל אם הם בגוף הקרקע כגון כותל שלם ונמצא רעוע או כותל הנראה שהיא של סיד ונמצא של טיט שצריך לסתור ולחדש פנים חדשות באו לכאן והחליפין בטלים דחליפין הרי הם כמכר ומקבל כל אחד ואחד אחריות על חבירו להעמיד החילוף בידו ואם יש לו אחריות טורף ואם לאו גובה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן אלף קכ\"ז ראובן מכר ביתו לשמעון באחריות והיה ללוי חלון פתוח על הבית וכשבא שמעון לבנות כנגד החלון מוחה בו לוי ורוצה שמעון לחזור מן המקח ופסק דהואיל והיה החלון פתוח בשעה שקנאה ראה שמעון המום שבו וקבלו עליו ולא יוכל לחזור בו וה\"ה בכל כיוצא בזו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ונראה שס\"ל כדעת הרמב\"ם שכתב שאין יוכל למחול על מומין בסתמא אבל הרא\"ש חולק וכמ\"ש לעיל בדברי רבינו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המ\"מ פי\"ו מה\"מ שדברי הרמב\"ם צ\"ע וב\"י יישב הגמרא לפי דברי הרמב\"ם בדוחק ובמרדכי ס\"פ המפקיד ע\"ב כתב באחד שמכר לחבירו טבעת בחזקת של זהב ואח\"כ שברן והיה בו בדיל ופסק מוהר\"ם דהוי מקח טעות אע\"פ שהמוכר ג\"כ קנאו בתורת זהב ולא הכיר בו מעולם ולא נדר ג\"כ ללוקח שהוא של זהב מ\"מ הדמים מודיעים שנתן בהם שקנאו בתורת זהב וגם מבחוץ היה נראה כשל זהב ולכן בחזקת זהב קנאו וצריך להחזיר ללוקח מעותיו ולא יוכל לומר למה שברת אותו תן לי כמו שמכרתי לך זה אינו טענה מאחר ששברו קודם שנודע לו מום לא מקרי פשיעה ומחזירה כך לבעליו ונוטל מעותיו ודוקא שהמוכר מודה שנמצא בו בדיל אבל אם אמר איני מאמינך שנמצא בו בדיל נשבע שאינו יודע מזה ונפטר וכ\"כ המרדכי תשובה זו פרק המוכר את הספינה ע\"א באחד שמכר דבר בתורת זהב ונמצא כסף ופסק נמי דינא הכי ואם הוא להיפך ע\"ל סימן רל\"ג: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " וכ\"כ הר\"ן ס\"פ מציאת האשה וכתב שם דאע\"ג דמקחו מקח וממכרו קיים מ\"מ האפוטרופוס אסור ליתנן ללוקח דהא צריך לקיים דברי המת אלא שאם קדם הלוקח להוציא מיד האפטרופסים זכה בהן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הריב\"ש בתשובה בשם הרשב\"א וכ\"כ המרדכי פרק הניזקין דף תרי\"א ע\"ג בשם ראבי\"ה וכתב שם דה\"ה בכל מקום שהתירו משום כדי חייו כגון פת של עכו\"ם או הלוואת עכו\"ם בריבית מותר אפי' ביותר מכדי חייו: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי בגיטין פרק התקבל ע\"ד דאפי' יש לו אפטרופס מתנתו מתנה ודוקא שאין לו אב אבל אם יש לו אב שמפרנסו לא תקנו בו משום כדי חייו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי סוף מציאת האשה משמע דבכה\"ג הוי מתנתו מתנה אפילו במקרקעי וע\"ש ובמרדכי פרק הניזקין דף תרי\"א ע\"ד: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי פרק מציאת האשה דמחילה הוי במתנה וכ\"כ בנ\"י פרק מי שמת דף רל\"ב ע\"ב דמחילה של קטן דינו כמתנה וכ\"ע בנ\"י מתנה שיש בה אחריות אם יש בה חשש ערמה דינו כמכר ואם לאו היא קיימת והכל לפי ראות הדיינים עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וה\"ה פכ\"ט והר\"ן פרק התקבל ד' תקפ\"ז ע\"ב כתבו כדברי הרמב\"ם דאין קטן יכול דהקנות בקנין אגב חליפין וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"ה בתשובת (ריב\"א) [רשב\"א] סימן תתצ\"ח: "
                ],
                [
                    " ועיין במרדכי פרק הנזקין ובנ\"י פרק מי שמת כתב המרדכי סוף מי שמת ע\"ג הא דאמרינן פרק מי שמת דלא יוכל להעיד על קרקע עד שיהא בן כ' היינו לשומא אבל להעיד מותר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתוב במרדכי פרק מי שמת דף רנ\"ו ע\"ב וע\"ג על היתום שנפטר ונתן מקרקעי ומטלטלין במתנת ש\"מ ולא היה בן י\"ג שנה ופסק דמתנותיו במטלטלין קיימים אבל לא במקרקעי ולא שייך בצוואת קטן מצוה לקיים דברי המת וע\"ש ועיין בתשובת הרא\"ש כלל א' סימן ה' וע\"ש: "
                ],
                [
                    " עיין בתשובת הר\"ן סימן מ\"ט בדינים אלו: "
                ],
                [
                    " ומשמע דשוטה אין לו זכייה כלל ע\"י עצמו וכ\"כ המרדכי פרק התקבל ע\"ד: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין בהר\"ן פ' הנזקין דף תקע\"ט ע\"ב כ' ריב\"ש סי' ר\"צ דכל דינים אלו דסקריקון היינו דוקא שאנסוהו לישראל עד שנתן להם הקרקע אבל עכו\"ם אנס הורג נפשות או שאר אונסים לקחו קרקע של ישראל באונס קרקע אינה נגזלת אפילו שהתה בידיהם הרבה הקונה מהם צריך להחזיר בחנם מיהו אם הוצרך הבעל הבית להוציא הוצאות הרבה על זו צריך ליתן לקונה מה שנהנה וע\"ש שהאריך בזו וכתב שכן הסכימו הרמ\"ה והרשב\"א וכ\"כ מהרא\"י בפסקיו סימן ס\"ט על דין ספרים שהובאו מעיר שהיתה בה גזירה על שונאי ישראל ודן כן וע\"ש: כתב המרדכי פרק הניזקין ע\"ג מעשה ביהודים שדחקו חביריהם בתפיסה לתת להם ממון ופסק מהר\"מ כיון דאנוסים היו אפילו תלאוהו ויהיב לא הוי מתנה ולא דמי לסיקריקון דהתם ירא לנפשו שלא יהרגוהו אבל הכא לא שייך דידוע דישראלים יראים משפיכות דמים וגם יראת השרים עליהם ועביד אינש דגזים ולא עביד וע\"ש שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " וכתב בתשובת ריב\"ש סימן ר\"ץ דדוקא בישראל אבל עכו\"ם שאינו אנס לקחה מהעכו\"ם אנס ואח\"כ לקחה הישראל מהעכו\"ם השני הוי דינו כאילו קנה מהעכו\"ם עצמו וע\"ש "
                ],
                [
                    " ועוד כתב הרמב\"ם פ\"י מה' גזילה וכן אם היה שם מלך או שר באותו מקום שיכול לכוף העכו\"ם שמכר לדין ולא תבעו הבעלים את העכו\"ם אינן יכולין להוציא מיד הלוקח מן העכו\"ם אע\"פ שאינו מודה לעכו\"ם ואין שם עדים שטוען אמת שהרי אומר הלוקח לבעלים אם גזלן הוא למה לא תבעתם אותו בדיניהם עכ\"ל. ומבואר בדברי הרמב\"ם שמיירי שלקחו העכו\"ם בחזקה ואפ\"ה מאחר שמודה לדבריו שחייב לעכו\"ם או שלא קיבל עליו במשפט אין מוציאין מיד הבעלים והוא כמ\"ש הריב\"ש סר\"צ הא דאם משפט בעיר לא יוכל לטעון שהעכו\"ם אנסו היינו דוקא כשהישראל נתנו לו אבל אם העכו\"ם לקחה באונס אפי' לקחה בחובו לא אבד זכותו משום שתיקתו וצריך להחזיר לבעלים ואינו נותן לו אלא כפי מה שההנהו וע\"ש ובכתבו של מהרא\"י סי' ס\"ט: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פ' הגוזל ע\"א ד' נ' הביא דברי הרמב\"ם בלא מחלוקת ש\"מ דס\"ל כוותיה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פרק הכונס ד' מ\"ו ע\"א בתשו' ר\"י כה\"ג וכתב דוקא קרקע דלא מייאש מינה אבל מטלטלים דמייאש מינה א\"צ לחזור לבעליו ומיהו ספרים לא שייך בהו יאוש דהעכו\"ם לא יוכל למכרן רק לישראל וע\"ש שהאריך בזו בדין מבריח ארי מנכסי חבירו וכ\"ה בהגהות מרדכי דב\"מ דף קמ\"ז ע\"א דאין יאוש בספרים וחייב להחזירן לבעליהן בדמיהן ובמרדכי פרק הגוזל קמא ד' נ' ע\"א כתב ראבי\"ה דבספרים צריך להחזיר לו דמיהן אפילו לדעת רש\"י וע\"ש וע\"ל סימן שס\"ח קצת מדינים אלו גם בסימן שס\"ט גם לעיל סימן קכ\"ח כתב ב\"י סי' ק\"ג עכו\"ם שמשכן ראובן קרקע אצלו וקבו לו זמן לפדותו ולא פדאו והלך ומכרה לאחר אי מכרה בשויו ממכרו קיים דהא בדין מכרה שכיון שלא פדאה בזמן שקבע לו יש רשות בידו למוכרה אבל אם מכרה בפחות משויה אפילו כ\"ש חוזר כדין שליח שטעה עכ\"ל וע\"ל סימן שע\"א מדינים אלו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " דאל\"כ מפסידין למוכר שאם יבא ראובן לקנות קרקע שוב לא יהיה אחר רשאי לקנותה וידחוק ראובן המוכר במה שירצה ומצינו דחשו רבנן טובא לתקנת המוכרין אפילו אם הוא עכו\"ם וע\"ל סי' קנ\"ו אי אחר יכול ליקח מערופיא עכו\"ם מחבירו ישראל כתב מהר\"ם פד\"ו סימן מ\"א דהוה חרם ר\"ג שלא להשיג גבול חבירו בשכירות בתים מעכו\"ם וה\"ה במקום שנהגו לשכור מהעכו\"ם ההלואה וע\"ש ועיין במהרי\"ק סוף שורש ב' מדין עני המהפך בחררה כתב מהר\"ד כהן בתשובות בית ל\"א דאם מחזיר אחר דבר אחד לקנות ובא אחר וקנאו יותר בזול שאינו מוצא במקום אחר לקנות כך הוי במציאה וכ\"מ במרדכי פרק האומר ע\"א ודוקא קודם שהגיע ליד ישראל אבל משהגיע לידו זכה והמוציא ממנו הוי כמו גזלן עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " אבל בנ\"י פ\"ג דף רל\"ט דהרשב\"א והרא\"ה חולקין בזו וס\"ל דכותבין אפילו שלא בפניו וע\"ש ועיין בתשובת הרשב\"א סימן אלף רי\"א: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סימן ל\"ט נתבארו דינים אלו: "
                ],
                [
                    " וכ\"מ בתשובת הרשב\"א סימן תתקס\"א: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ולא ידענא למה אמר<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דהשמיט רבינו דין זה דהא כתב בהדיא כדברי הרמב\"ם ז\"ל. כתב הר\"ן פרק נערה דף תפ\"ה ע\"א וכ\"ש אם כתב לו בראשונה שדה שלם ובאחרונה כתב לו חצי שדה דביטל שני את הראשון וכתב שם המרדכי בשם ר\"ת על ש\"מ שאמר תנו מנה לפלוני ולאחר שעה אמר פעם שני תנו מנה לפלוני והשיב דאין לו אלא מנה אחת כיון דלא אמר תנו עוד מנה אחת וכ\"פ רבינו שמואל מבוניבורג עכ\"ל וכ\"ה בהגהות מרדכי דב\"ב דף רס\"ב ע\"ב. ועיין בתשובת הריב\"ש סימן תע\"ח מדין שוברים היוצאים על שטר אחד וע\"ש: "
                ],
                [
                    " אבל ב\"י כתב לקמן ס\"ס רנ\"ג מתשובות הרשב\"א דחולק על זה וס\"ל דלא אמרינן שמא כיון על מקומות אחרים אלא חזקה הידוע נתן לו וכן ש\"מ שנתן אחד בית לא חיישינן שמא יש לו בית במקום אחר אלא נתן לו הידוע מיהו כתב דזכה ראובן במקומות אלו מאחר שנתן לו במתנת בריא ובקנין לא יוכל לחזור בו: "
                ],
                [
                    " בשם תשובת מוהר\"ם דלא אמרינן שודא אלא בדיין מומחה וגדול הדור ולא אמרינן ג\"כ שודא דדיין אלא במקום דאתמר בגמרא ובמקום דלא אתמר המ\"מ ע\"ה ועיין שם בהגהות דף תק\"ן ע\"ד שו' דינין הם בתלמוד דאמרינן בהו שודא ועיין במרדכי ריש י' יוחסין וריש שבועת העדות מדין שודא וכתב הר\"ן בריש שבועת העדות דיש גורסין שוחדא דדיינא בחי\"ת כי מותר ליקח שוחד בענין זה כי הדיין מותר לעשות מה שירצה וכ\"כ נ\"י פרק חזקת הבתים דקע\"ג ע\"א ונ\"ל דדברי הר\"ן ונ\"י אינם אלא לפי' התוס' פרק מי שהיה נשוי דפי' שביד הדיין לעשות מה שירצה אבל כפרש\"י דפי' שצריכין לראות למי היה אוהב יותר ודאי אסור ליקח שוחד כמו בדין אחר כנ\"ל. מיהו בתוס' פרק הכותב כתבו דאם נטל שכר על זה דינו לאו דין כב\"י ס\"ס ס\"ה שכתב הריטב\"א דהאומר ר' זוז לפלוני והיו ב' ששמותיהן שוות יחלוקו וצ\"ע דהא בגמרא גבי נכסי לטוביה משמע שדנין ביה דין שודא וע\"ל סימן רנ\"ג: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ בשם מהר\"מ הלכה למעשה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הריב\"ש בתשובה סימן ר\"ז שמעון שאמר לחבירו הא לך בית של יהודה במתנה ויהודה קבל קנין לקבל דבריו של שמעון לאו כלום הוא ואינן אלא דברי הבאי וע\"ש: כ' במר' רפ\"ק דקדושין ע\"ב אם אמר א' לחבירו מנה נתון לך במתנה ונתן לו עליו משכון לא קנה דמשכון אין כאן ומנה אין כאן ואם רוצה להקנות לו ע\"י משכון יקנה לו תחילה בקניין המנה והשיעבוד על המשכון ואח\"כ יתן לו המשכון ואז יחול השיעבוד על המשכון וי\"א דלא אמרינן גבי מתנה מנה אין כאן משכון אין כאן והרב מרעגנשפורק כתב בשם ר\"ת וז\"ל שאם נתן לו משכון ע\"מ שיתנו לו מנה יעכב המשכון עד שיתנו וע\"ש גם בתוס' ואשר\"י שם כתבו מזו ובמישרים נט\"ו ח\"ב כתוב כסברא הראשונה ודקדק מכאן שאם כתב לו מתנה באחריות ונתבטלה המתנה גם אחריות בטלין כמו מנה אין כאן משכון אין כאן עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " המרדכי כתב חלוקים בזה ריש פ\"ק דסנהדרין וע\"ש כתב עוד המרדכי שם בשם מוהר\"ם דמחילה אין צריכה קניין אפילו יש לו שטר או משכון עליה ולעיל ס\"ס י\"ב לא משמע כן וע\"ש וכתב מהרי\"ק שורש י\"א היכא דמחילה אינה צריכה קנין וקונה לו בקנין פסול לא אמרינן דלא ליהוי מחילה הואיל וגילה בדעתו שחפץ בקנין וע\"ש וכ\"ה בתשובת הרא\"ש שכתבתי לעיל סימן קנ\"ה: "
                ],
                [
                    " כ' המרדכי ריש פ\"ק דסנהדרין אדם שחייב לחבירו שבועה ובקש ממנו שימחול לו וא\"ל יהי כדבריך הוה מחילה אע\"ג דלא מחל לו בפירוש וע\"ש כתוב בתשובת ריב\"ש סימן ת\"ר במחילה הנעשה על אחד וכתב לו שכל תביעות שיש לו עליו עד אותו היום עד ועד בכלל ואף חובות שנכתבו באותו היום שנכתב השטר הפטור החוב נמחל וע\"ש שהאריך ובמהרי\"ק שורש קי\"א בא' שמחל לאביו על חלק ירושתו בעבור שנתנו לו מעט מן הירושה ואח\"כ נודע שאביהן הניח להן הרבה נכסים ופסק דהוי מחילה בטעות וחוזרת אפילו קנו מיניה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב עוד שם על ראובן שכפר במנה שהיה חייב לשמעון והוצרך להתפשר עמו דלקח חמשים דאינו יוצא ידי שמים עד שיתן לו את שלו וע\"ל סימן ע\"ג בתשובות הרא\"ש אדם שיש לו חפץ ביד חבירו ואמר מחול לך אינו כלום אלא צריך שיאמר לו אני נותנו לך ולא שייך לשון מחילה אלא למי שחייב מעות וכ\"כ מהרי\"ק שורש צ\"ד דין מחילה בטעות עיין במהרי\"ק שורש ך' ושורש פ\"ט ובתשובת מיימון ס\"ס משפטים סימן ט' ובמשרים נט\"ו ח\"ג והמרדכי כתב פ\"ק דסנהדרין דמחילה בטעות אפילו בקניין חוזר וב\"י כתב בשם תשובת הרשב\"א דמחילה בטעות הוי מחילה כדאמרינן פרק איזהו נשך עכ\"ל וע\"ל סימן רי\"ט ועיין עוד מזה לקמן בסמוך בתשובת מהר\"י אדם שעושה מעשה שנראה שמודה לחבירו הוי כמחילה כ\"כ מהרי\"ק שורש קי\"ח ובתשובת הרא\"ש כלל מ' ס\"ב ועיין בי\"ד סימן רנ\"ג מי שפרנס וזן חבירו או חתנו אי יכול לתובעו אחר כך שישלם לו או אי אמרינן דהוי מחילה גם לקמן סוף סימן רמ\"ו כתבתי דין זה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב תשובת ריב\"ש סימן שע\"ה אע\"ג דמתנה ע\"מ להחזיר שמה מתנה מ\"מ הנודר לאחד מתנה לא מהני במה שנתן לו על מנת להחזיר עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פרק יש נוחלין דף רכ\"א ע\"א שאם שעבדו לחובו בעודו בידו י\"א דב\"ח גובה ממנו וי\"א דאינו גובה וע\"ש וע\"ל סימן נ\"ג איזה לשונות הם לשון מתנה: "
                ],
                [
                    " וכתב מהרי\"ל בתשובה סימן ע\"ה בשם הב\"ח א\"ז דהואיל והוא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממון מספיקא וע\"ש ועיין כל דיני תנאי וחילוקיהן בספר א\"ע סימן ל\"ח וע\"ל סימן ר\"ז מ\"ש בדיני תנאי: "
                ],
                [
                    " ועיין בב\"י סימן ר' משום תשובת הרשב\"א דלא אמרו ע\"מ במעכשיו וכו': "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן רנ\"ח כתב הרשב\"א בתשובה סימן אלף קנ\"ט על ראובן שהיה לאביו בית ולקחו המלך וראובן כתב ללוי מת שיגיע לו הבית מן המלך ויחזירנו לו יהא במתנה ללוי ואח\"כ המלך נתן הבית לשר והשר החזירו לראובן אין ראובן חייב לקיים המתנה דהא לא בא מיד המלך ליד ראובן כו' ועיין שם שהאריך בתשובה זו בדיני מתנה ועיין בתשובת מיימון שבסוף הלכות זכייה ומתנה סימן ס\"ט אחין הבאין לחלוק ואחד מהן אומר שנתן לו אביו קרקע במתנה והראה שטר על זה שכתב בו שנתן לו במתנה אך שכל ימי חייו יכול לעשות בה כל מה שירצה והאחרים טוענים שאח\"כ ביטל אותו מתנה ונתן הקרקע להם וע\"ש חלוקים וטענות בזו כתוב במרדכי פ\"ק דמציעא ד' קל\"ה ע\"ב ראובן שהחזיק בבית של שמעון ובעוד שהיה ביד ראובן נתנם שמעון במתנה ללוי אם יכול להוציאו בדין מיד ראובן מתנתו מתנה וא\"ל אין מתנתו מתנה ואפילו אם בא בידו אח\"כ א\"צ לקיים ודוקא במקרקעי אבל במטלטלי אפילו יכול להוציאו בדין אין מתנתו מתנה וכן משמע לעיל סימן קכ\"א ולקמן סימן רנ\"ג אבל הרשב\"א כתב בתשובה סי' אלף ל\"ב על עכו\"ם שמשכן מטלטלין אצל ראובן ונתנן לשמעון זכה בהן ראובן מטעם דנכסי עכו\"ם הפקר הן ושמעון לא קנה רק במשיכה מאחר דנסתלק העכו\"ם זכה בהן ראובן המחזיק משמע דבישראל או בעכו\"ם וכה\"ג קנה אם הקנה לו בקנין המועיל ועיין שם ובכלבו סימן קנ\"ג וכתב המרדכי פרק מי שמת ד' רכ\"ה ע\"ד תשובת מוהר\"ם על שמעון שנתן ט\"ו ליטרין לראובן להלוותם בריבית ובן שמעון ישא בת ראובן ויתן להם המעות לנדוניא ועכשיו בן שמעון אינו חפץ בבת ראובן ופסק דאומדן דעת הוא דלצרכי הזוג נתנן ביד ראובן ומאחר שנתבטל הזיווג נתבטל המתנה וע\"ש שהאריך עוד בתשו' זו ובתשו' הרא\"ש כלל ס\"ח סימן ז' ראובן נתן בית לד' בניו לכל אחד רביע מן הבית ונתן לכל א' שטר וכתב בכל שטר בל העניין מד' בניו אך שכתב בכל שטר לא יועיל אלא למי שמוציאו דהיינו לבעל השטר והג' מהן אבדו שטרותיהן ופסק דהמתנה קיימת ע\"פ השטר אחד הנשאר ולא מהני מה שכתב שכל השטר לא יועיל רק לבעל השטר דהוי כאילו התנו שאם יבואו עדים לא יועיל וע\"ש גם סימן נ\"ז מדינים אלו וע\"ש ג\"כ כלל ס\"ו וע\"ל סימן רל\"ה מי שנתן לחבירו מתנה שיש לו עליה אחריות וטרפוה מהמקבל מתנה אם צריך לשלם לו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בתשובת מיימון סוף הל' זכייה סימן ד' מדין מתנה שיש בה אחריות נכסים ואיזה מקרי אחריות נכסים: "
                ],
                [
                    " ועיין בהגהות אלפסי פרק חזקת הבתים ד' רמ\"ט למה נהגו לכתוב בשטרות מודעי מפי מודעי דנפק מגו מודעי: "
                ],
                [
                    " ונראה דאפי' בסתם אי תפיס מפקינן מיניה וכן מוכח מלשון רבינו בפשיטות וכמו שמשמע מדברי הרמ\"ה שמייתי בסמוך וכ\"כ הר\"ן בשם ר\"ח ולא כדעת י\"א שכתב הר\"ן שחולקין בזה והוא פשוט לדעתי אלא שראיתי להרב ב\"י שפקפק בדעת רבינו לכן כתבתי זה ועיין במ\"מ פ\"ה מהלכות זכייה שהאריך בזה גם נ\"י פרק חזקת דף קע\"ו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתבו הגהות מרדכי דקדושין דף תרס\"ד ע\"ג על אחד שנדר מתנה לשלוחה של לאה ופסק דלאה עצמה יכולה להוציאה ממנו דשליח של אדם כמותו וע\"ש ועיין בהר\"ן פרק השולח דף תתקע\"ג אימת אמרינן זכין לאדם שלא בפניו גם מדינים אלו במ\"מ פ\"ז מהלכות זכייה ומתנה: "
                ],
                [
                    " ועיין במרדכי פרק הזהב תשובת מוהר\"ם על אשת שמעון שצוותה בשעת פטירתה ליתן מתנה לבת אחותה ונתרצה בעלה ואח\"כ חזר בו ופסק דאם המקבל עני אין יכול לחזור בו ואם הוא עשיר יכול לחזור ומיהו אם מתנה מועטת יש בו משום שארית ישראל לא יעשו עולה כו' ובמרדכי ספ\"ק דב\"ב רף רמ\"ו ע\"א הא דבעני נעשה נדר היינו דווקא כשהיו בידו כשנדר אבל אם לא היו בידו כשנדר לא חל הנדר עליו וע\"ל סוף סימן רי\"ב וריש סימן קנ\"א מאלו הדינים ולעיל סימן ר\"ד כתבתי מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " ובתשובת הרשב\"א סימן אלף ל\"ז האריך מזה וע\"ש גם בתשובת מהרי\"ו סימן צ\"ז: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ובתשובות הרא\"ש כלל ל\"ט סימן ו' שטר מתנה שכתוב בו כתבו וחתמו עלי בכל ל' ותנו ללאה אשתי כו' לאו שטר מתנה הוא דאין נזכר בשטר שהוא נתן כלום ודאי אם היה מטלטלין ונתנן לאחד וצוה ליתן לאשתו זכתה אשתו אבל כשלא נתן כלום ליד העדים לא זכתה כי הוא צוה לעדים ליתן אבל הוא לא נתן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין לעיל סימן י\"ג כתבתי כל חילוקי קנין דברים. כ' מהרי\"ו סימן קמ\"ג הכותב לאשתו בשעת הקנס שיעשה לה כך וכך לכתובה נראה דלא זכתה האשה כל זמן שלא כתב לה ואם צריך לקיים מה שפסק הוא פלוגתא דרבוותא וע\"ש ועיין בא\"ה סימן נ\"א מה שכתבתי מזה עוד כתב שם סימן צ\"ה דאם קבל קנין לתת דבר לחבירו הוה קנין דברים אע\"פ שכתב לו השיעבוד על נכסיו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ול\"נ דבכה\"ג אינו נאמן המקבל אפילו בשבועה מאחר שבא לחוב לב\"ח<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וכמו שכתב הרמב\"ם בעצמו בפרק א' מהלכות מלוה וכמו שנתבאר לעיל סימן צ\"ט מיהו אפשר דבכה\"ג נאמן בשבועה מאחר שידע שדבר זה אינו שלו היה מעיקרא לכן נאמן כשבועה שלא קיבלו במתנה מעולם וכמו שכתב רבינו בסמוך לדעת רש\"י: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י דף רכ\"א ע\"ב מיהו אם באים בעלי חובות מקבל וגובים ממנו נפטר הלה מחובו עכ\"ל וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין מאלו הדינים במרדכי ריש פרק השולח דף תר\"ט ע\"א: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין בתשובת מהרי\"ק שורש כ\"ב שהאריך שם בדין שטר מברחת איזה קונה המקבל ואיזה אינו קונה ושם אם העדים החתומים נאמנים לומר שהשטר הוא שטר הברחת ואם עד אחד מעיד על זה צריך המקבל לישבע נגדו וע\"ש ובתשובת הרשב\"א סימן אלף ע\"ו מדין שטר מברחתא ועיין בתשובת מיי' שבסוף ספר קנין סימן כ\"ה שהאריך בדין שטר מברחתא: "
                ],
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל פ\"ד סימן א' על מי שכתב לאחד שיהא מושל בכל אשר לו דלאו לשון מתנה [הוא] אלא לשון אפוטרופסות: "
                ],
                [
                    " ועיין בדינים אלו בא\"ע סימן ק\"ז וע\"ל סימן רס\"ד מי שעשה לחבירו טובה אי יכול לתבוע ממנו אח\"כ שכר או אמרינן דבמתנה עשה לו: "
                ],
                [
                    " בת\"ה סימן שי\"ז ראובן שאכל עם חמיו ב' שנים יותר על קצבתו שהיה לו לאכול עמו ואח\"כ תבעו חמיו לשלם לו חייב לשלם לו וכ\"פ מהרי\"ח בשם הר\"ר אפרים האומר לחבירו אכול עמי ואכל עמו חייב לשלם לו מיהו אינו חייב לשלם לו אלא מה שאכל הוא עצמו אבל לא מה שאכלה אשתו מיהו אם חמיו של ראובן הוא איש אמוד בנכסים ואומדנא הוא דאילו לא היה לו מריבה עם חתנו שלא היה תובע ממנו המזונות אלא שהמריבה שהיתה ביניהם גרמה התביעה פטור ראובן דמאחר שמחל לו בפעם הראשון שוב לא יכול לתבוע וע\"ש ובמ\"מ סוף פרק י\"ג דאישות מדין המפרנס חבירו אי הוי מתנה ועיין בי\"ד סי' רנ\"ג מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " ועיין בי\"ד סימן רי\"ח דכל מה שכלל בלשון מתנה בכלל המתנה ולא אזלינן בזה בתר אומדנות אא\"כ הוא אומדנא דמוכח: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן תתקס\"ג באחד שציוה לתת נכסיו ליתמי אחותו ולא היה לו יורש אחר אלא ג\"כ שאר אחיות ופסק דאין הבנות בכלל וע\"ש ולקמן בסי' זה יתבאר שהרא\"ש חולק בזה עוד כתב בתשובת הרא\"ש כלל פ\"ח סי\"ג הא דאין הבנות בכלל בשכ\"מ היינו דאמר לבני אבל אמר ליתמי הכל בכלל ועוד משמע שם הא דאין הבנות בכלל היינו דלא ידעינן ביה דמעביר נחלה אבל אי ידעינן ביה דמעביר נחלה בלא זה אף הבנות בכלל וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין במרדכי ריש י\"נ דף רנ\"ג ע\"ב מדין זה האומר נכסי לירתאי וע\"ש כתב במרדכי ריש מי שאחזו דף תרי\"ד ע\"ג על ראובן שנתן כל נכסיו לבנו ע\"מ שיתן לד' בנותיו כך וכך מעות ואם יפחתו המעות מן הסך שיש להן ליתן יתנו מן הקרקעות לבנות ונפטרה אחת מן הבנות בחיי אביהן נ\"ל דאפ\"ה המתנה מתנה ויתן לג' בנות הנותרות לכל אחד חלקה וחלק המתה אינו מחויב ליתן ליורשיה דלהו ולא ליורשיה משמע ועוד דפסקינן דלא קרינן לבר ברא ברא א\"כ לבנות דוקא קאמר וע\"ש שהאריך בזה ועוד שם פ' מי שמת ע\"ד על אדם אחר שהתנה עם בניו הראשונים שהיו לו מאשתו ראשונה קודם שנשא אשתו השניה שכל בניו שיהיו לו מן השניה יטלו חלק כמותן ונולדה לו בת ופסק דאין לבת כלום במקום הבנים וע\"ש שהאריך בזה וע\"ל סימן רפ\"א אם אמר נכסי ליוצאי חלצי אם הבנות בכלל וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובפ' המוכר בית ד' ק\"צ ע\"א כתב כדברי הרמב\"ן וחילק שם בין מכר למתנה וע\"ש בהגמי\"י פי\"א מה' זכייה ומתנה באיש ואשתו שהתנו שאם ימות אחד מהן יחזירו כך וכך לקרוביהם זכו קרוביו במחצה וקרוביה במחצה אפילו קרוביו של אחד מהם מרובים: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי פרק י\"נ דף רנ\"ד ע\"א על אחד שנתן ביתו לבנו והתנה שאחריו יהיה לבנותיו ופסק מוהר\"ם דמאחר שהראשון הוא יורש אין לה הפסק ובניו יורשים כחו ואפילו אלמנתו גובה כתובתה מבית זה ואין לבנות כלום וע\"ל בסימן זה הביא רבינו תשוב' מהר\"ם וכתב דיש חולקים עליהם וע\"ש ולקמן סימן רנ\"ג מדין זה וכתב הרשב\"א סימן אלף ל\"א דכל זה לא מיירי אלא בשכ\"מ אבל בבריא שנתן נכסיו ליורשיו ואמר אחריך לפ' קנו האחרים וכ\"ה בתשובת הרמב\"ן סימן מ\"ה וכ\"כ ב\"י בשם הר\"ן וכתב עוד בשמו שאם פירש ואמר לא משום ירושה אני נותן שאין לה הפסק אלא במתנה יש לה הפסק וכל זה כתב הרמב\"ם פי\"ב מה\"ז והמ\"מ האריך שם בזה ועיין בנ\"י בפרק י\"נ דף רט\"ו ע\"א: "
                ],
                [
                    " כתב בתשובת ריב\"ש סימן נ\"ב אם נעשה הצוואה במקום שנהגו לדון בערכאות של עכו\"ם והלך אחד מהן עם הצוואה למקום אחר לדונו בדין ישראל אין דנין שם שלא יהא הפסד לירושה עכ\"ל וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בדברי השגות הראב\"ד והמ\"מ פי\"ג מה\"ז נתן טעם לדברי הרמב\"ם וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכן המרדכי פרק י\"נ דף רנ\"ד ע\"א הביא דברי מוהר\"ם בלא מחלוקת אמנם ה\"ה פי\"ב מה\"ז ונ\"י פי\"נ דף רי\"ט ע\"ב כתבו שדברי הרמב\"ם עיקר ושכן הסכימו הריטב\"א ושאר אחרונים וכ\"כ ב\"י בשם הר\"ן והרשב\"א: "
                ],
                [
                    " דס\"ל דאחריך אינו כמעכשיו אבל אם אמר בהדיא מהיום או מעכשיו קנה וכבר נתבאר דיש חולקים בזה וס\"ל דגם במעכשיו לא קנה שני ועיין בתשובת מיימוני ס\"ס משפטים סימן ס\"ט הכותב נכסיו לבנו דלא למיהדר ביה ואח\"כ כתב לו שיוכל לעשות בהן רצונו כל ימי חייו אם יוכל למכרן או ליתנן לאחרים שזהו רצונו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ויגעתי ודקדקתי ולא מצאתי שם ולקמן סימן זה נראה מדברי רבינו שאין כוונתו אלא ליורשים שהיו לו בשעת המתנה וכ\"כ לקמן דאם אמר אחריך ליורשי והיתה לו בת כו' עד אבל אם אין לה זרע אין שאר יורשים כו' עומדים במקומה עכ\"ל ונ\"ל הטעם משום דהואיל ובשעת המתנה לא הו\"ל לשאר יורשים לירש ודאי לא כיון רק על הבת או. זרעה דהוי יורשים בשעת מתנה כנ\"ל דעת רבינו ולא כב\"י שתמה על רבינו וכתב יש לתמוה למה לא יירשו שאר יורשיו דהא אמר ואחריך ליורשי והרי אלו הם יורשי וצ\"ע עכ\"ל ומה שנ\"ל כתבתי ועיין במרדכי בהגהות דף רס\"א שהאריך בדין נכסי לך ואחריך לפלוני: . "
                ],
                [
                    " דלא עדיפי הבן והאשה מראובן עצמו דאם יצא מן הבית זכו בו העניים ובאופן זה נתנו לו אבל אם נתנו לראובן סתמא ואחריו להקדש סתמא גם יורשיו היו זוכין בו סתמא כן נ\"ל ודלא כב\"י שכתב דלא ידע טעם הדבר והניחו בצ\"ע ועיין בזה בתשובת ריב\"ש סימן קס\"ז וקס\"ח שהאריך בהרבה חילוקים בדין זה: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פרק מ\"ש דף רכ\"ט ע\"ב דלא קנה ואפילו אמר מקרקעי ומטלטלי אפ\"ה אין עבדים בכלל עד דאמר נכסי כ\"כ הריטב\"א והרמ\"ה: "
                ],
                [
                    " אבל בנ\"י פרק מ\"ש דף רכ\"ט ע\"ב משמע קצת דאפילו בבריא קנה השטרות וע\"ל סי' רנ\"ג מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " וכתב ב\"י סימן ר\"ן בשם תשובת הרשב\"א דבמקום דלא קנו השטר אפילו החוב שחייב המקבל עצמו חייב להחזיר הואיל ולא מחל לו דרך מחילה רק כיון להקנות דרך מתנה ומאחר שהמתנה אינה כלום צריך לשלם עכ\"ל. ובתשובת מהרי\"ל סימן ע\"ה דאין חילוק בין שטרות של ישראל לשטרות של עכו\"ם לענין קנין שטרות ובמקום שנקנה שט\"ח של ישראל נקנה שט\"ח של עכו\"ם וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכן כתבתי לקמן ריש סימן ר\"ן ועיין בתשובת הרא\"ש כלל מ\"א סימן ד' וכלל ע\"ז סימן ג' מי שנתן לאחד חבית והיו בו מקצת אבנים וקורות שנפלו מן הבית אי הוה בכלל המתנה. כתב הר\"ן בגיטין פ' השולח דף תקע\"ו ע\"ב בשם הרמב\"ן הנותן חצי נכסיו לחבירו אינו נוטל חצי בכל כלי וכלי או בכל שדה ושדה אלא שמין הנכסים ונוטל הכחוש וכו'. כתב ב\"י בסימן רמ\"א תשובת הרשב\"א על ראובן שהלוה לשמעון ולוי ויהודה בניו מנה ומשכנו לו בתים ואח\"כ מת ראובן וקודם שיחלקו הירושה כתב שמעון ללוי שטר מתנה מכל מה שירש מאביו עמד לוי ותבע משמעון הנותן חוב זה וטען שמעון ואמר כיון שמת ראובן אבינו נמחל שיעבוד שטר זה מעלי והשיב שהדין עם שמעון מפני שעם גמר מיתת האב זכה במה שהיה חייב לאביו ונמחל שיעבודו אפילו קודם חלוקה והאריך בדבר זה עכ\"ל ב\"י וע\"ל סימן ע\"ז כתבתי מי שכתב מתנה לבניו ולאשתו שיגבו ביחד ומת אחד מהן מה דינו: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " כתב נ\"י פרק מ\"ש דף ר\"ל ע\"ב מיהו אם כתב בשטר מהיום בעי קניין דכל שמקנה מחיים לא קני בדיבור אלא אי לא אמר מהיום אע\"ג דיש בו זמן לא בעי קניין ולא אמרינן בזו זמנו של שטר מוכיח עליו וע\"ש וכ\"כ רבינו ירוחם בנכ\"ד כ\"ע נ\"י פרק י\"נ ד' רט\"ו ע\"ב דאין לחלק במתנת ש\"מ בין שנותן לאחר זמן או שנותן מיד לאחר מיתתו וכ\"מ מתשובות הרשב\"א שכתבתי לעיל ס\"ס רמ\"ח: "
                ],
                [
                    " וכן מבואר לקמן בסימן זה כדברי הרמב\"ן וכמו שאכתוב לקמן ונ\"ל ללמוד מזה דש\"מ שנתן מתנה והתנה שיהיו מתנותיו כמתנת בריא ולא קבל קניין עליה דמתנתו בטילה מאחר שחפץ ליתן במתנת בריא צריך קניין ומאחר דלא קנה המתנה בטילה וכ\"מ מההיא דכתבתי לעיל ריש סימן זה מנ\"י במתנת ש\"מ שכתב בו מהיום כו' ולכן צריכין הסופרים ליזהר בצוואה זו כי ראיתי הרבה צוואות שקלקלו הסופרים וכתבו במתנת בריא לשופרא דשטרא בצוואה שלא היה בו קנין ונ\"ל שקילקלו בזה וגרעו כח הצוואה ויש ליזהר: "
                ],
                [
                    " ועיין בהר\"ן פרק מי שאחזו ד' תקפ\"ח ע\"ב דפליג בהא וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתבו התוספות פרק מ\"ש דאע\"ג דידעינן דהנכסים אינן של פלוני אפ\"ה קנאן על ידי הודאה זו ולא יוכל לחזור בו וע\"ל סימן פ\"א אם הודה אם צ\"ל אתם עדים כב\"י לקמן סי' רנ\"ב בשם הרשב\"א האומר רוצה אני שיהיו מטלטלין אלו לשמעון הרי זה לשון הקנאה ולא לשון הודאה אבל אם אמר מטלטלין אלו לשמעון או שאמר יש לשמעון בידי הוי לשון הודאה עכ\"ל. ועיין במרדכי פרק מי שמת אי מהני הודאת שכ\"מ בהלואה וע\"ש דף רצ\"ה ע\"ג: "
                ],
                [
                    " וכתב ריב\"ש עוד שם דאפי' תפסו העניים מוציאין מידם וע\"ש אבל במרדכי פרק מ\"ש דף רצ\"ו ע\"א פסק כדברי הרא\"ש דבהקדש והפקר לעניים דהוה איסורא אזלינן לחומרא וכתב מהר\"ד כהן בתשובה סי' ל' דאף לדברי הרא\"ש דוקא מסתמא אם עומד אין המתנה בטילה אבל מיהו יוכל לחזור בו ומהר\"ם פד\"ו פסק בתשובה סימן ט' דלא נקטינן בזה כדברי הרא\"ש אלא כדברי החולקים עליו וכ\"נ דעת ב\"י. וכ\"ע במרדכי פרק מ\"ש ע\"ב באלמנה שצותה ליתן לאחר מותה את כל אשר לה בחדרה להקדש ולמחרת צותה ליתן את אשר בחדרה לאחיה ולא היה לה רק חדר אחד ופסק דיכולה לחזור מן ההקדש ואפי' למ\"ד דמתנת הקדש אינו חוזר היינו בסתם מתנת שכ\"מ אבל כאן שצותה בפירוש ליתן לאחר מיתה פשיטא שיכולה לחזור בה קודם לכן ועיין בזה בהגהות מרדכי דב\"ב דף רס\"א ע\"ד באשה שכ\"מ שצותה להקדיש נכסיה לאחר מותה גם לעיל ס\"ס רמ\"ב נתבארו דינים אלו: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי בתשובת מוהר\"ם ע\"ד דכמו שקנין מהני כן משיכה או מסירה או הגבהה מהני כל אחד לפי קניינו וקרקע בכסף ושטר וחזקה והא דמהני תפיסה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דוקא במתנת שכ\"מ במקצת דאם עמד אינו חוזר ולכך מהני תפיסה מחיים כמו קנין אבל מתנת מצוה מחמת מיתה דיכול לחזור אם עומד אף תפיסתו דמחיים לא מהני דהא יכול לחזור בו ולכן אם נתן אחר תפיסתו לאחרים לא מהני תפיסה וקנאן האחרים וע\"ש איזה תפיסה מהני והאריך שם בדין זה וע\"ל בדברי רבינו דלא משמע כן שהרי כתב לקמן גבי זיכה לו ע\"י אחר דלא מהני אא\"כ בא ליד המקבל מתנה משמע דאם בא לידו מיהו קנה מיהו יש לחלק דהתם כתב לו ג\"כ שטר זיכוי וע\"ל: "
                ],
                [
                    " מזה יש ללמוד ג\"כ לדין שכתבתי ריש סימן זה דאם כתב בצוואת שכ\"מ שנותן במתנת בריא ואין בו קנין דמתנתו בטילה דהרי כתב הרמב\"ם דאם כתב לו דנותן במתנת בריא יש לו דין מתנת בריא והוא פשוט לדעתי ולא כתבתי כן רק שראיתי תשובת הרב בעל ב\"י שכתב בה שקנה בכה\"ג משום דתלינן בט\"ס ואני השבתי לו בזה ובאו דברי שנינו לפני מוהר\"ם מפדוו\"ה והסכים לדברי דלא קנה כמו שמבואר מהראיות בתשובות הנכתבות ע\"ז וע\"ל סי' רנ\"ג עוד מזה: "
                ],
                [
                    " ולא משמע כן מדברי רבינו שכתב דהוי כמו מתנת בריא וצריכה קנין משמע אבל בלא קניין אינו כלום ועיין בזה בתשובת הרשב\"א סימן אלף נ\"ח: "
                ],
                [
                    " כתוב בתשובת הרא\"ש כלל י\"ג סימן ט\"ו בראובן שהיה בידו ספרים של שמעון ושמעון נתן במתנת שכ\"מ כל אשר לו לבתו וראובן אומר ששמעון צוהו להקדיש הספרים ופסק דמתנת בתו קודמת כי הקנה לה מטלטלין אגב קרקע ומוציאה היא הכל מיד ראובן וע\"ש חילוקים בזה: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי ריש אלמנה ניזונת באחד שצוה לראובן ליתן מה שבידו לשמעון אביו ושמעה אשתו ולא מיחתה ואח\"כ חזר להלוך על משענתו בביתו ואח\"כ הכביד עליו חליו וחזר וצוה לראובן ליתן מה שבידו לשמעון ואז שמעה אשתו ומיחתה ופסק ראב\"ן דקנה שמעון דהא השכ\"מ לא חזר ממתנתו אדרבה החזיקה ואע\"ג דמיחתה אשתו אז מ\"מ קנה שמעון מכח מתנה הראשונה ועוד דהמתנה הב' היתה במעמד ג' ומיד קנה שמעון ואין בהמחאת אשתו כלום וע\"ש וכן תשובה זו היא במרדכי פרק מ\"ש דף רנ\"ו ע\"ב וע\"ל סימן ר\"ס אימתי אמרינן דביטל מתנה אחרונה את הראשונה ועיין בתשובת מיימוני ס\"ס קנין סימן י\"ב מדין אחד שנתן נכסיו במתנת שכ\"מ ואח\"כ נמצא מקצת נכסיו ביד אחד והוא אומר שנתנו לו תחלה וע\"ש גם בתשובות הרא\"ש כלל ק\"ז ס\"ב מדין זה וע\"ל ס\"ס קכ\"א מדיני מתנת שכ\"מ: "
                ],
                [
                    " וכ\"ה במרדכי פ' מ\"ש דף רנ\"ז ע\"א אמנם במרדכי סוף פ\"ק דגיטין בשם ר' יואל דבכה\"ג לא יוכל לחזור בו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בזה בתשובת מהרי\"ל סימן ע\"ה: "
                ],
                [
                    " וכ\"ה בנ\"י פ' מ\"ש דף ר\"ל ע\"ב אבל במרדכי שם דף רנ\"ז ע\"א דאם א\"ל בעל פה לא בעינן יפוי כח וכ\"פ המרדכי פרק אף על פי: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת מוהר\"ם פדו\"ה סימן כ\"ו שהאריך בזה וכתב מוהר\"ם כ\"ש אם כתב בשטר דשטר זה יהא בכל אופן המועיל או יהא נדרש לטובת בעל השטר דמהני והוה כאילו כתב ביה יפוי כח וע\"ש וכתב נ\"י דף ר\"ל ע\"א דאף אם כתב לו ליפוי כח אפ\"ה אם עומד חוזר בכל מתנת שכ\"מ וכ\"כ שם המרדכי פ' מ\"ש ע\"א ועיין במרדכי פרק מי שאחזו דף תרי\"ג מדיני יפוי כח כתב מהרא\"י בפסקיו סימן ר\"ל הא דאמרינן דילמא לא גמר להקנות אלא בקנין או בשטר אין חילוק בין ת\"ח שיודע להקנות לעם הארץ שאינו יודע להקנות אבל יש לחלק בין אם השכ\"מ ביקש הקנין או שהמקבל ביקש הקנין שאז בודאי הקנין אינו אלא ליפוי כח וע\"ש ובתשובת הריב\"ש סימן קס\"ז על מתנת שכ\"מ שהיה כתוב בה קנין בלא יפוי כח רק אח\"כ שאלוהו עדים אם קיים צוואה זו ואומרים הן (שמקיימים) [שקיים] ופסק דזה הוי כיפוי כח ועיין בתשובה סימן שמ\"ה אי הקנה לאחד באגב וקנין סודר אימתי בעינן שיכתוב ליפות כח:"
                ],
                [
                    " וכתב מהרי\"ק שורש צ\"ד הא דמהני אם כתב בלשון צוואה היינו שהגיע השטר לידו מחיים אבל בלא\"ה לא וע\"ש ובתשובת מהרד\"ך בית ל' שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ס\"ח מדין צוואה הנעשית לפני ערכאות של עכו\"ם אי מהני וכן לקמן ס\"ס רנ\"ג יתבאר דין זה בדברי רבינו: "
                ],
                [
                    " ועיין לקמן ס\"ס רנ\"ב מדין מצוה לקיים דברי המת:"
                ],
                [
                    " וכתב המ\"מ פ\"ט מה\"ז כ' הרמב\"ם אע\"פ שקנו מידו כדי ליפות כח אפ\"ה יכול לחזור בו ודוקא בנותן כל נכסיו דאז אין המתנה חלה אלא לאחר מיתה אבל במקנה ליה במקצת נכסיו וקנו מידו ודאי קנה דהוי כמתנת בריא וע\"ש עוד חילוקים מדין זה. כתב המרדכי ס\"פ י\"נ השיב רבינו גרשום על ראובן שצוה לשמעון אפוטרופוס שלו כך וכך תן לבני ודאי דברי שכ\"מ ככתובים וכמסורים דמו אבל אם לא א\"ל מה שיתן לו אלא א\"ל ידך כידי ופיך כפי לחלק הנכסים אחר מותו כפי מה שירצה יש ללמוד מדבריו שלא נתן מחיים כלום אלא שמסכים למה שיעשה שמעון אחר מותו ואין מתנתו כלום דמיד שמת נפלו הנכסים קמי יתמי ושוב אין לאפוטרופוס זה כח בהן וכתב שם דרשב\"ם מפקפק בה וחולק על ר\"ג וס\"ל דיש כח ביד אפוטרופוס לעשות מה שירצה ובתשובת הרשב\"א סימן אלף קמ\"ז משמע קצת כדברי ר\"ג וכ\"נ דעת מהרי\"ק שורש צ\"ד וכן פסק בהדיא בתשובת הרשב\"א סימן תס\"ד והאריך שם בתשובות דאין מוסיפין כלום על דברי שכ\"מ ואין ליתן אלא מה שנתן הוא עצמו בחייו וכ\"פ שם בתשובות סי' תתקי\"ח דלא אזלינן בתר אומדנא בדברי שכ\"מ ואין כותבין אלא מה שאמר בפירוש אבל ב\"י כ' מתשובות ריב\"ש כדברי רשב\"ם דאזלינן בתרה ומדכתב ואע\"ג שאמר כך וכך יחלוקו מנכסי או מממוני לא אמרינן דמיד שמת נפלו הנכסים קמי יתמי וכ\"נ דעת הרד\"ך בתשובות בית ל' ועיין לקמן סימן ר\"ך מדין אחד שמינה אפוטרופוס לבניו הגדולים אי מהני וע\"ל סימן ס' שכ\"מ שהקנה מטלטלין ואח\"כ<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אמרו יתומים שבשעת המתנה לא היו מטלטלין ברשותו: "
                ],
                [
                    " וכן משמע בתשובותיו שהביא המרדכי פרק יש נוחלין ד' רנ\"ד ע\"א וע\"ש שהאריך בזה וכ\"כ מוהר\"ם פד\"ו בתשובותיו סימן נ\"ב וע\"ש וכן נראה מתשובות ריב\"ש סימן י\"ז וע\"ל סימן רנ\"ז כתבתי ישוב אדברי מוהר\"ם ושלא יחלוק אדברי רשב\"א: "
                ],
                [
                    " כתב בפסקי מהרא\"י ז\"ל סימן נ\"ט מי שבקש מיורשיו שיעשה כך וכך מיקרי צוואת שכ\"מ ומה שבקש לחזק הענין עשה :"
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב מהרי\"ק שורש י\"ד ומהר\"ם פד\"ו סימן נ\"ב דה\"ה אם הוא פלוגתא דרבוותא אם זכה המקבל אין מוציאין הנכסים מיד היורשים ועל המקבל להביא ראיה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין בי\"ד סימן רנ\"ח מדין שכ\"מ שצוה מעות לצדקה ואח\"כ החזיק במעותיו ורוצה ליתנן לצדקה והיורשים טוענין שיחזיר להם את של מורישם והם יתנו לצדקה כפי חפצם וע\"ש. כתב בת\"ה סימן שנ\"א ראובן ושמעון הוציאו שטר צוואה על לוי איך שאביו צוה להם מנכסיו ולוי מערער על הצוואה ונתפשר עם אחד מהן ורוצה השני שיעשה גם כן פשרה עמו אינו יכול לכופו ועיין שם: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן הוא במרדכי בהגהות דב\"ב דף רס\"ב ע\"א וכן הוא במרדכי פרק מי שמת דף רנ\"ה ע\"ד שהאריך בתשובות מוהר\"ם בזה וע\"ש דלא כגאונים שכתבו דאין הכתובה ומזונות אשה והבנות נגבות ממתנת שכ\"מ וכדעת הגאונים איתא תשובת ר\"ג במרדכי פרק י\"נ ע\"ד ולא קיי\"ל הכי: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ ר\"י נתיב ו' ח\"ג ועיין באבן עזר סימן ק' וסימן נ\"ב מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " ונראה לפרש דר\"ל בין שבא ליד המקבל בחיי הנותן בין שבא לידו אחר מותו אלא שהיתומים נתנו לו אבל מ\"מ המתנה באה לו מאבי היתומים אלא שהיתומים מסרו ליד המקבל ולכן אין הכתובה נגבית ממנו כנ\"ל אבל ב\"י הכין דבריהם כפשוטו ותמה עליהם למה אין הכתובה נגבית ממתנת יתומים והניחו בתימה א ונ\"ל מה שפירשתי: "
                ],
                [
                    " וכן נתבאר בסימן רנ\"א שדינו כדין מתנת בריא: "
                ],
                [
                    "וכ\"כ המרדכי פרק מי שמת דף רנ\"ו ע\"א ובתשובות מוהר\"ם דאע\"פ שהיה בידו תחילה לא מהני אם אמר ליתנן לאחר מיתתו לאחרים דתן לאו כזכי במתנה ולא שייך בי ג\"כ מצוה לקיים דברי המת הואיל ולא נתנו לידו לשם כך וע\"ש שהאריך בזה וכתב עוד בפרק י\"נ ד' רנ\"ד ע\"א באשה אחת שהפקידה מעות ביד אחד ואמרה לו אם אצטרך אקחנו ממך ואם תמות יתנו לבנה ופסק דזה לא מיקרי הושלש לכך שהרי עיקר המסירה לידו היה לצורך עצמה ולכן לא אמרינן בזה מצוה לקיים ד\"ה ועיין מזה בתשובת מהרי\"ל סימן ע\"ח אמנם במרדכי ר\"פ אלמנה נזונת בתשובות ראב\"ן וכן הוא בפרק מי שמת דף רנ\"ז ע\"ב משמע דאף שהיה בידו תחילה אמרינן בזה מצוה לקיים ד\"ה ומשמע שם בע\"א דכל מתנת שכ\"מ אפילו במקצת שייך ביה מצוה לקיים ד\"ה וכופין ע\"ז לקיים ובדף רנ\"ו שם ע\"ב פליג וס\"ל דכ\"מ דיוכל להקנות לא שייך ביה מצוה לקיים ד\"ה ובהגהות מרדכי דב\"ב דף רס\"א ע\"ד כתב תשובה ארוכה בשם ריצב\"א בדינים אלו וכתב שם דכופין היורשים לקיים אבל לא השליש שהושלש בידו וכתב שם אם קדמו היורשים מכרו מה שציוה אביהן לתת לאחרים אין המקבל יכול להוציאו הואיל ולא זכה בו אלא מכח מצוה לקיים ד\"ה אבל אי נתן דבר במתנת שכ\"מ אף אם קדמו היורשים ומכרו ונתנו אין במעשיהם כלום "
                ],
                [
                    " ע' בתשובת הרא\"ש כלל מ\"א סימן ג' ובתשובות מהרי\"ל סימן ע\"ה: "
                ],
                [
                    " עיין בב\"י ס\"ס רנ\"ג מתשובות ר\"י בן הרא\"ש על ראובן שמסר לשמעון כלים וחפצים וכו': "
                ],
                [
                    " ועיין לקמן סימן רנ\"ה "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש צ\"ד ודוקא שמזכיר לשון מתנה אבל אי אמר כך וכך לפלוני בנכסי לאו כלום הוא וע\"ש "
                ],
                [
                    " ונ\"ל ליישב דברי רבינו דלא מיבעיא לדעת הרמב\"ם וסייעתו דס\"ל דאין חילוק בין לשון זה לשאר לשונות ואפילו אם פי' בהדיא משום מתנה ס\"ל דנוטלו משום ירושה כמ\"ש המ\"מ א\"כ ע\"כ צריכין לומר דבבן בין הבנים לא עשאו אלא אפוטרופוס דהכי אמרינן בהדיא פרק י\"נ וכמו שנתבאר לעיל סימן רמ\"ו אלא אפילו לסברת החולקים וס\"ל דלא אמרי' דנוטל משום ירושה אלא בלשונות אלו דמשמעות לשון ירושה ולשון מתנה אבל בלשון מתנה לחוד לא אמרינן דנוטל (מלשון) [משום] ירושה וא\"כ אין אנו מוכרחים לחלק בלשונות אלו בין בן בין הבנים לשאר יורשים דאפשר לאוקמי הא דאמרינן בבן בין הבנים דלא עשאו אלא אפוטרופוס דמיירי שפיר בלשון מתנה מ\"מ נ\"ל דס\"ל לרבינו דאין לחלק בזה דהא בגמרא לא חילקו בזה לענין הכותב לבנו בין הבנים ואמרו סתמא דלא עשאו אלא אפוטרופוס ואף על פי דמלשון רשב\"ם נראה שאפילו בבן בין הבנים נוטלו משום ירושה אפשר דרבינו חולק עליו בזה ולא חש לדברי רשב\"ם מאחר שלדעת הרמב\"ם וסייעתו ע\"כ צריכין לחלק בזה א\"כ ס\"ל לרבינו דאף לסברת החולקים על הרמב\"ם אין אנו מוכרחים לחלק בזה מ\"מ הדין דין אמת כן נ\"ל דעת רבינו ולא להשוותו טועה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ר\"מ שכ\"מ האומר תנו מנה לפלוני ולאחר זמן חזר ואמר תנו מנה לפלוני אי אמרינן דצריכין ליתן לו מאתים וע\"ש וכב\"י בסימן ר\"ן בשם תשובת רשב\"א ראובן שצוה שתטול בתו כך וכך בנכסיו ולא הזכיר שתטול מחמת נשואיה צריך לתת לה עישור מלבד המתנות עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובות הרשב\"א בסימן תתפ\"ז מדין זה: "
                ],
                [
                    " וז\"ל שם ראובן צוה לתת לבתו ך' זהובים ותקנה בהם חגורה ומתה והניחה בן ושאר יורשים לא רצו ליתן כי אמרו שלא צוה לתת לה אלא שתקנה חגורה בהן והואיל שמתה נתבטלה המתנה ופסק דצריכין ליתן לבן דהוה כאילו צוה ב' צוואות תנו לה עשרים זהובים ותקנה בהם חגורה וע\"ש שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " כתב הרא\"ש כלל פ\"ג ס\"ג באחד שצוה ליתן לראובן מנה מן החוב שהשר חייב לו ואם לא יספיק יתן לו משאר נכסיו ופסק שיש לו מנה (מאחד) [מנכסיו] ומה שאמר מן החוב של שר לא אמר אלא ליפוי כח ואם היורשים אומרים שהשר יפרע עדיין או שאינם רוצים להתפשר בדבר מועט זה הכל תלוי בראיית הדיינים וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ודברי הרשב\"א הם בתשובות סימן תתקצ\"ג וכתבתי בא\"ע סימן נ\"ג וע\"ש כי יש חולקים אדברי הריטב\"א ורשב\"א כמו שנתבאר שם. כתב הגמי\"י פ\"ח דגזילה ואבידה מי שנתנו לו מעות להשיא בתו ולא השיאה צריך להחזיר דלא נתנו לו אלא ע\"מ להשיאה והרי לא השיאה וזה ג\"כ משמע דלא כדברי הריטב\"א וע' בהגמי\"י הנ\"ל: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע דהא אחיו גם מכח אביו הם באים לירש וכמו שיתבאר לקמן בהלכות נחלות בס\"ד וא\"כ אין חילוק בין אחיו לאחי אביו ואף בין בניו לשאר יורשים אינו נראה מדברי שאר פוסקים לחלק בכך וכמו שנתבאר לעיל ז סימן רמ\"ח: "
                ],
                [
                    " שפסק שם בשם רשב\"א ככל דברי הר\"ן וע\"ש שהאריך בזה וכתב שם וכ\"ש אם אמר מעות או זהוב ואפילו קדמו היתומים ומכרו אח\"כ הנכסים ויש להם מעות לא קנו המעות דמיקרי דשלב\"ל ועיין בתשובות הרשב\"א סימן אלף נ\"ה שהאריך בחילוקים בזה וע\"ל סימן ס': "
                ],
                [
                    " ונ\"ל דהא דקאמר לא סמכה דעתיה לא אמקבל מתנה קאי אלא על הנותן ור\"ל דמאחר שהנותן עצמו אינו סומך דעתו שהעכו\"ם יפרע לו א\"ב לאו למתנה גמורה קמכוין לכן לא קני ולכן אין דוחין דברי הקדמונים ז\"ל בלא טעם ברור וכ\"פ מהר\"ם פד\"ו בתשובה סימן נ\"ו כדברי רא\"ם ומסתפק שם בהלואת עכו\"ם בשטר אי יכול להקנותו במתנת שכ\"מ וע\"ש וכתב המרדכי עוד דאם הלוה טוען אח\"כ פרעתי משתבע המקבל שבועת היורשים ח ונוטל וע\"ש וע\"ל ר\"ס רנ\"ה ס\"ג מדין הלואתי לפלוני ומדין הודאת שכ\"מ: "
                ],
                [
                    " ובהגהות דב\"ב דף רס\"ב ע\"ב דאם דר בו שעה א' סיים תנאו וע\"ש ועיין בא\"ע סימן נ\"ג מדיני מתנת שכ\"מ: "
                ],
                [
                    " וכבר נתבאר כל זה בי\"ד סימן רמ\"ח וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סימן רפ\"א מדין הכותב לחתנו שטר ח\"ז. כתב הרשב\"א בתשובה סימן אלף מ\"ג באחד שנתן כל נכסיו לב' בניו ולבתו והתנה שאם ישיאוה בניו או היא תנשא שתטול נדוניא ותסתלק ופסק שזכתה הבת בשליש נכסים ואם השיאה אח אחד ופסק לה בפחות משליש לאו כל כמיניה שלא התנה אלא אם ישיאוה שניהם או אם תנשא בעצמה וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " כתב המרדכי פרק מ\"ש דף רנ\"ז ע\"א דמהני הודאה בהלואה אם אמר הלואתי הוא של פלוני מתחילה כשהלויתי אבל אם אמר מתחלה כשהלויתי היה שלי ועכשיו היא שלו לא מהני ביה הודאה ובפקדון מהני בכל ענין וע\"ש שהאריך בזה מוהר\"ם וחילק בין בריא לשכ\"מ ומ\"ש. וע\"ל סימן פ\"א מדין אלמנה שצותה לתת מכתובה לאחרים בפני בניו ושתקו ואח\"כ אמרו שמה ששתקו עשו שלא להכעיסה מיקרי הודאה ואין יכולין לחזור ובפסקי מהרא\"י סימן פ\"ו כתב על אחד שהודה על ממון שבידו שהוא של בניו וכן אשתו הודית על זה שוב לא תוכל לערער הואיל ובעצמה הודית אבל אם נתן במתנת שכ\"מ בפניה והיא שותקת לא אבדה משום זה כחה אלא גובה משום דבשתיקה אינה מאבדת כחה וע\"ש שכתב בשם מוהר\"ם דחולק על תשובות דלעיל שכתבתי בסימן פ\"א ובמרדכי פדק י\"נ דף רנ\"ג ע\"ד תמצא דברי מוהר\"ם ובאשר\"י פרק י\"נ כתב בהדיא כדברי מהרא\"י דלא איבדה כתובתה משום שתיקתה ובתשובת בר ששת סימן ר\"ז כתב באשה שצותה בשכ\"מ ובעלה קבל קנין לקיים דבריה אם מתנתה בטילה כגון שעמדה גם הקנין שלו בטל וע\"ש שהאריך בזה וכבר נתבאר לעיל ס\"ס ר\"ן וכתב עוד בסימן רמ\"ד אלמנה שקבלה קנין לשכ\"מ לקיים הצוואה בנכסיו מ\"מ גובה כתובתה תחילה ומשאר נכסיו תשלם וע\"ש ובסימן קס\"א שהאריך בדינים אלו גם מהרי\"ק בתשובות סימן ר\"ט האריך בדין זה: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת ריב\"ש סימן שמ\"ח "
                ],
                [
                    " ובמרדכי דב\"ב דף ר\"ס ע\"א אם מצא כיס עם מעות בתיבתו וכתוב עליו שהם של צדקה סמכינן אכתיבה ואין לחלק בזה בין צדקה להקדש וכ\"ה בתשובת מהרי\"ק שורש קמ\"א: "
                ],
                [
                    " וצ\"ע היאך יהא נאמנים במגו דאי בעי נתנו לו מיד אחר מיתת הבעל הלא לא אמרינן מגו למפרע וכמו שנתבאר לעיל מדיני מגו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ המרדבי דב\"ב פרק מ\"ש ד' רנ\"ד ע\"א אמנם במרדכי פ\"ק דגיטין ד' תר\"ז ע\"א משמע דאמרינן מצוה לקיים דברי המת בגר ובהר\"ן שם ד' תקנ\"ט ע\"א האריך בזה וע\"ש. כתב בת\"ה סימן שכ\"ב דשתוקי יש לו דין גר לענין מתנת שכ\"מ והואיל ואיכא פלוגתא דרבוותא חולקים אם ב' מוחזקים כגון בית ואם אחד מוחזק המע\"ה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " בתשובת הרשב\"א סי' תקס\"ג אם הקדיש קרקע מהיום ולאחר שלשים יום לא קדיש כלל דא\"א לומר גופה מהיום ולאחר זמן הפירות דא\"כ קאכיל מאילנות של הקדש ולכך בטל לגמרי וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובת\"ה סימן ש\"ן משמע דהוא הדין אצל בן בנו וכתב בתשובת הריב\"ש סימן רנ\"ג באחד שנתן כל אשר לו לבתו והתנה שיהא לו רשות ליתן לבתו האחרת ג' מאות ומת ולא נתן ופסק דהראשונה זכתה בכל עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וע\"ש במ\"מ וע\"ל סימן שי\"ו מדין המשייר לעצמו זכות בקרקע שנותן לאחרים אם יכול להשכירה או למכור לאחרים: "
                ],
                [
                    " כבר כתבתי לעיל ס\"ס רנ\"ב דברי המרדכי שכתב בשם מוהר\"ם סוף פ\"ק דמציעא ור\"פ מי שמת בשם מוהר\"ם דבריא שאמר שיתנו כך וכך לפלוני דהוי כמצוה מחמת מיתה ופי\"נ ד' רנ\"ד ע\"א ודף דנ\"ג ע\"ד פסק דהוי כמתנת בדיא ומהרי\"ק ומהר\"ם פד\"ו כתבו בתשובותיהן שדברי מוהר\"ם סותרין אלו את אלו ול\"נ ליישבן דודאי לענין דבעי קנין הוי כמתנת בריא דזיל בתר טעמא לדברי שכ\"מ ככתובין וכמסורין דמי מכח שלא תטרף דעתו ובבריא לא שייך האי טעמא אמנם לענין חזרה ס\"ל למוהר\"ם ב דיכול כל ימי חייו לחזור בו דהוה כאילו התנה אם לא אחזור בי דהרי אף מצוה מחמת מיתה יכול לחזור בו וה\"ה הכא נמי כנ\"ל סברת מוהר\"ם והמדקדק בתשובותיו שהביא המרדכי ימצא שם כדברי וכ\"מ קצת בתשובות מוהר\"ם פד\"ו סימן נ\"ו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"ע שם הא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו היינו אם כתב לשון מתנה אבל אי כתב לשון מניח דלא שייך מחיים כלל לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו וכתב הר\"ן ס\"פ מי שאחזו דלאו דווקא בשטר אלא ה\"ה בתנאים שהתנה בע\"פ אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ועיין בדינים אלו בתשובת מוהר\"ם פד\"ו סימן נ\"ב מדינים אלו נם לעיל ס\"ס רמ\"א: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתבו הגהות מרדכי דב\"מ דף קמ\"ז ע\"א דמספרים לא מייאש אפי' במקום שרובן עכו\"ם וצריך להחזיר: "
                ],
                [
                    " ומשמע דלא כייפינן לזה וכ\"פ האשר\"י ריש אלו מציאות דלא כמרדכי שכתב שם בשם ראב\"ן וראבי\"ה דכייפינן לעשות לפנים משורת הדין וכתכ הא דלא כייפינן להחזיר להציל מזוטו של ים משום לעשות הטוב והישר מיירי דוקא בעל המציל ובעל אבידה הוא עשיר עכ\"ל וא\"כ אפי' למ\"ד דלא כייפינן על זו מ\"מ למידין דבמציל מזוטו של ים אית ביה משום עשיית הטוב והישר: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י ריש אלו מציאות וז\"ל ואפי' בא ליד המוצא לפני יאוש ואפי' אמר לא מייאשנא לאו כ\"כ ואפי' בעלים מרדפים אחריהם דבטילה דעתו אצל כל אדם שהרי אבודה ממנו ומכל אדם כ\"כ הרשב\"א והרנב\"ר ז\"ל עכ\"ל כ' המרדכי ריש אלו מציאות על ספינה שטבעה בים ובא עכו\"ם והצילו מה שהיה בתוכה והמושלים צוו להחזיר הכל לבעליהן גם הקהילות נתנו חרם להחזיר הכל ואחד קנה מן העכו\"ם שהצילו ואומר שא\"צ להחזיר דהו\"ל אבידה ששטפה נהר ופסק ר\"ג מ\"ה דצריכין להחזיר חדא דדינא דמלכותא דינא ועוד דהפקר ב\"ד הפקר והם צוו להחזיר ולכן הקונים מן העכו\"ם שהצילו כקונים מן הגנב ויש בו משום תקנת השוק וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי דיש אלו מציאות ואפי' יכולים הבעלים עדיין להציל ע\"י הדחק כיון שלא חששו לרדוף בעוד שהיו יכולין להציל בקל מסתמא נתייאשו עכ\"ל וע\"ש וכ\"כ התוספות שם כתב הר\"ן ריש שילוח הקן אווזים ותרנגולים שברחו מבעליהן הוי הפקר והמחזיק בהן זכה בהן ודוקא שא\"א לבעליהן להחזירן: כתב מהרי\"ק שורש ד' בחוב מהני יאוש ודוקא בדבר שסתמו יאוש כגון שר שחייב ליהודים ודרכו שלא לפרוע ואח\"כ ניכה במס אין האחרונים צריכין לשלם לראשונים אבל אי סתמא אינו יאוש אלא הבעלים אומרים ווי לחסרון כיס לא הוי יאוש וכל האשראי הוי ספק אי משתלם אי לא מספיקא אמר כך ולא גמר ומייאש עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובנ\"י ס\"פ א\"מ וברשות בעלים לא מהני ייאוש וכו': "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " נראה פירושו דאע\"ג דלא היה שוה פרוטה בשעת הכרזה מאחר ששוה פרוטה בשעת אבידה ובשעת מציאה חייב להשיב וכן נראין דברי המ\"מ פי\"ג מהלכות גזילה וב\"י לא הבין דברי הרמב\"ם בדרך זה והניחו בצ\"ע: "
                ],
                [
                    " ובפרק אלו מציאות כתב נ\"י דה\"ה שאינו רחב רק שמונחים זו ע\"ג זו ולא דמשמע כן בדברי הטור "
                ],
                [
                    " ולא קשה כלל דאין כל הדברים שוין דשאני מטבעות דכל אדם יש לו מעות אצלו ודרכן לאבדן דרך נפלה ולכן בעינן שיהיו מונחים דרך מגדלים שיהא בו סימן ובלא זה חיישינן דילמא דרך נפילה נפל וכבר אייאוש ממנו אבל מחטים ויתדות וכיוצא בהן אין דרכן של בני אדם לשאת אותם אם לא הצריכם לכך וכל הנושא אצלו מאלו דברים יודע מניינן ומדקדק בכך וע\"כ מנין הוי סימן כנ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב [בנימוקי יוסף] פרק א\"מ ד' פ\"א ע\"ב ואפילו יודע התגר של מי הוא אפילו הכי אין חייב להחזיר דכבר אייאוש מהן בעליהן שסובר התגר אינו יודע למי יחזיר "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ואין דבריו נראין דמאחר דלא פטר הרא\"ש להחזיר אלא היכא דאיכא זלזול בכבוד תורתו א\"כ בשדה דליכא רואין ולית ביה זלזול תורה בודאי חייב להחזיר אע\"ג דאינו חייב בעיר כנ\"ל לפרש דברי הרא\"ש ודברי רבינו ונראה שכן א הוא האמת בעצמו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וראיתי בספר חסידים הא דבכל מקום רבו קודם לאביו היינו שלמדו בחנם אבל אם אביו הוצרך לשברו אביו קודם לכל דבר דאז הרב אינו אלא כשאר פועל: "
                ],
                [
                    " כתב הר\"ן פ\"ב דייני נזירות דף תקל\"ה ע\"א דהעושה טובה לחבירו אין אומרים שבמתנה עשה לו אלא יש לו ממנו שכרו. כתב בהגהת מרדכי החדשים פרק הגוזל לף נ' ע\"ב אדם שהציל ספרי חבירו עם ספריו וצריך ליתן ממון מפני ההצלה שמא א\"צ ליתן לו אפילו שכר טרחו דהא דאמרינן שפך יינו יש לו שכר טרחו היינו דידוע דקא טרח בשביל חבירו אבל הכא נתכוין לטרוח בהצלת ספריו ומשמיא הוא דרחימו על חבירו עכ\"ל ר\"י מפרי\"ש ונראין דבריו בדלא הוצרך להרבות שכר בשביל חבירו אבל בהוצרך להרבות פשיטא שחייב וכ\"מ בתשובת מהר\"ם פד\"ו סימן ס\"ג בתשובותיו וע\"ש ועוד נ\"ל דוקא שירד תחלה להציל שלו אלא שהציל גם של חברו עמו אבל אם ירד תחלה על דעת שניהם חייב ליתן שכרו דמאי חזית דאזיל בתר דידיה ולא בתר חבריה ומאחר שהציל הוי כאילו הציל חמור חבירו דחייב לתת לו שכרו כנ\"ל ובתשובת מיי' השייכים להלכות גזילה ואבידה [כתב] דיש ס\"ל דאין חייב להחזיר אבידה כשהבעלים עמה ור\"י חולק וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"פ בנ\"י פ' א\"מ דף ע\"ד ע\"ב וע\"ש במרדכי בהגהות דף קמ\"ז ע\"א שהאריך בזה: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פרק הגוזל בתרא דף מ' מיהו שלו הפקר וכל הקודם בו זכה: "
                ],
                [
                    " כתב מוהר\"ם פד\"ו בתשובה סימן ס\"ג על ראובן ושמעון שנחבשו על נפשם ועמד שמעון והוציא הוצאות על זה ובתוך כך יצא ראובן מן המאסר ופסק שם דאפילו התנה עמו תחילה לשלם לו דומה כמאן דירד להציל ולא הציל דאין לו אלא שכרו וכאן אפילו שכר אין לו דהא לא נהנה ראובן במה שהוציא ולא דמי לירד להציל ההמור כו' וע\"ש חילוקים בזה וצ\"ע בתשובת מוהר\"מ פ' הגוזל בתרא במרדכי דף נ' ע\"ג דלא משמע בדברי מוהר\"ם פד\"ו ואפשר לחלק בין יצא ראובן מאליו בין לא יצא רק שהיה יכול לעלות ולצאת דבתשוב' מוהר\"ם במרדכי לא יצא לגמרי רק שהיה אפשר לו לצאת ולכן פסק שם דאית ליה שכרו כנ\"ל וצ\"ע שם: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פ' הגוזל בתרא דף נ\"א ע\"ב על דליקה שנפלה בעיר והאש היה קופץ לכאן ולכאן וברחו מקצת בני אדם מן העיר מפחד הדליקה ועמד א' והציל ספר א' א\"צ להחזיר לבעליו דמאחר שברח מן העיר נתייאש ממנו ומצי זה למימר מהפקירא קזכינא כן פסק מוהר\"ם וע\"ל סימן קע\"ה בא' מהשותפין שהציל אם חבירו חייב לשלם לו וע\"ל סימן רע\"ד אם בעל היין חייב לשפוך יינו כדי להציל דבש חבירו אם רוצה לשלם לו: "
                ],
                [
                    " וכ\"פ הרמב\"ם פי\"ב מה\"ג וכן משמע בגמרא דמדמי הא מילתא לברוח מבית האסורים דמייתי רבינו בסמוך ודלא כדברי המרדכי פרק הגוזל בתרא דף נ\"א ע\"ב דפסק דלא שייך דין טול דינר כו' אלא בדרך שהשוכר מסוכן והמציל חייב להציל וליטול שכר טירחא אבל בשאר מלאכות חייב ליתן לו מה שהתנה ושם ע\"א פסק בדברי הרמב\"ם: "
                ],
                [
                    " ולענין שכר שדכנות כתב דפסק בא\"ז בשם ר' שמחה דצריך ליתן לו כל מה שפסק מאחר שרגילין ליתן עליו הרבה וכ\"פ בספר החכמה אבל מוהר\"ם חלק על כולם ופסק דאין לו אלא שכרו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " ובריש הגהות מרדכי דב\"מ [כתב] דסימן במקום עדים לאו כלום הוא וא\"כ אם הביא אחד מהם עדים והשני הביא עדים וסימנים הסימנים לאו כלום הוא ויהא מונח עד שיבוא אליהו: "
                ],
                [
                    " וזהו דלא כנ\"י פ' א\"מ ד' ע\"ב דפסק דא\"צ לישבע דהא אפילו אם שבע אין נותנין לו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פ' א\"מ דדוקא בדבר שאין דרך לשקלו אבל בדבר שדרך לשקלו ואין דרך למדדו מדידה עדיף: "
                ],
                [
                    " ועיין במרדכי בהגהות סוף א\"כ אימת אמרנן מאן שם לך גם בנ\"י פרק המפקיד ד' פ\"ז מדין זה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב הר\"ן פרק הזורק דף תקצ\"ה ע\"א מיהו אם אחד בא בראשונה הוא זכה בד' אמות ואין לאחד הבא אחריו באותן ד' אמות כלום ועיין בזה בתשובה במרדכי פ\"ק דמציעא דף קל\"ה ע\"ג: "
                ],
                [
                    " כתב נימוקי יוסף עוד במקום הנזכר מי שהפקיר דבר וזרקו לתוך חצר חבירו דינו כמתנה וזכתה לו חצירו אע\"פ שרץ אחריהן ואינו מגיען וע\"ש. כתב המרדכי פרק א\"מ ע\"ב לענין מטמון הנמצא בכותל דלא קנה לו חצירו משום דאינו דבר ההוה להיות כשאר מחיצות דפעמים דרגילין לבוא ולכן לא זכה לו חצירו כו' וכבר נתבאר ענין זה לעיל סימן ר\"מ. וכתב המרדכי עוד שם בא' שקנה כסף בחזקת בדיל ומכרו אח\"כ לחבירו ונודע שהיה הכל כסף ופסק אבי העזרי דלא זכה בו הראשון והוא של שני ולא אמרינן דחצירו של ראשון זכה לו מאחר שלא ידע בו כלל וכ\"פ שם ר\"י לענין נכסי הגר שהיה בחצר א' ובא א' והחזיק בהן דאפי' חצר המשתמר אינו קונה לאדם בדבר שאינו יודע בו וכ\"פ רבי אביגדור שם בעכו\"ם שאבד מעות בבית ישראל ומצאו ישראל אחר דזכה בהן המוצא ולא קנה החצר מטעם שאינו רגיל להיות וע\"ש שהאריך בזה וכדברי המרדכי כתב נ\"י פ' א\"מ ד' ע\"ב ע\"א. וכתב עוד המרדכי פ\"ק דמציעא ד' קל\"ה ע\"ב כתב ראב\"ן ראובן נתאכסנו אורחים בביתו והיה שמעון מחזר אחריהם לקנות הסחורה ואמר ראובן אני רוצה לזכות בהן כי ביתי זכה לי והלך שמעון וקנאה כשלא היה ראובן בביתו ועתה תובעו ראובן פשוט דזכה לו חצירו מאחר דאמר יזכה לו חצירו ולא נהירא לאבי העזרי דשאני מציאה דלית ביה חסרון קנייה ומעות אבל הכא דילמא לא הוי מתרמי ליה זוזי למקניה ביה ומשום דינא דעני המהפך בחררה ליכא במציאה ואפי' אם אמר המוכר אי מזבנינא הסחורה לדידך מזבנינא והקנה לו לא קני הואיל ולא פסק עמו המעות וכיון דלא קנה הסחורה לא זכה גם בריוח וע\"ש וע\"ל סימן ר\"ס בתשובת הרא\"ש ובכלבו סימן קכ\"ג ובתשו' תרה\"ד סימן ש\"י מעשה שבא סחורה לבית ראובן ואמר תקנה לי חצירי והלך שמעון וקנאה ואח\"כ באה סחורה לחצר של שמעון ואמר תקנה לי חצירי ובא ראובן וקנאה ושמעון אינו רוצה להניח לראובן ליטול הסחורה ועכשיו אמר ראובן ממ\"נ אי הלכתא כראב\"ן תן לי הסחורה הראשונה ואם הלכתא כראבי\"ה תן לי השנייה ופסק שם אם כבר נפסק הדין בין ראובן לשמעון על הסחורה הראשונה קודם שבאה סחורה שנייה לביתו זכה שמעון בב' הסחודות מכח המע\"ה ואע\"ג דא\"ל ראובן ממ\"נ מ\"מ מאחר שכבר נפסק הדין על הראשונה הו\"ל כממון שמעון ואין טוענין אלא על השנייה והמע\"ה אבל אי לא נפסק הדין תחלה הדין עם ראובן ושמעון צריך ליתן לו ריוח של א' מהן וע\"ש מדין המע\"ה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ד במרדכי פ\"ק דב\"מ דף קל\"ה ע\"א בשם ראב\"ן אם באה סחורה ליד ראובן וא\"ל שמעון קנה אותו ביני וביניך והריוח נחלוק וראובן שתק וקנאה ושוב אמר לעצמי קניתי יחלוקו דהוי כמגביה מציאה לחבירו דקנה חבירו וראבי\"ה כתב ורפיא בידי דשאני מציאה דיכול עצמו ללקחה אבל במקום שתלוי בקנייה ואין לו דמים במה יזכה ודאי אם היה יכול להשתדל מיד דמים קודם שימכור המוכר לאחרים יתכן כדבריו אבל בלא\"ה לא קנה דהו\"ל זה נהנה וזה לא חסר אבל אם נתרצה לקנות לשניהם הו\"ל כאילו זכה לשניהם אבל אם אין כל הדברים האלו אין נ\"ל שיזכה עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתוב בנ\"י פ\"ק דמציעא דף ס\"ג ע\"ב דאם נתנו מתנה לבן קטן הסמוך על שולחנו זכה ביה האב אבל לא בגדול אפילו הוא סמוך על שולחנו אלא הוא שלו וע\"ש שהאריך מדינים אלו ושם שיכול לזכות לאחרים על ידי גדול הסמוך על שולחנו. כב\"י סוף סימן קע\"ז כתב בעה\"ע ירושלמי א\"ר אסי בן שנראה חלוק מאביו מה שסגל לעצמו ואיכא לפרושי כגון שסגל ממון לעצמו בחיי אביו והיה סמוך על שולחן אביו ולא תבעו אביו בחייו מה שסגל הוא לעצמו דאמדינן דעת האב מדלא תבעו מחל לו ואין אחיו חולקין עמו ל\"ש מצא מציאה ול\"ש עשה סחורה כיון דלא תבעו אביו הוא שלו עכ\"ל ובמרדכי בהגהה שנייה דב\"מ דף ק\"ן ע\"ב בא' שבניו כתבו ספרים בעודן אצלו ואח\"כ רצו ליקח הספרים והוא לא רצה ליתנן משמע שם דאף על גב דזכה בהן האב מ\"מ אין מוריש פעולת א' מבניו לשאר בניו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ובנ\"י פ' א\"מ הא דאמרינן כל שבשלו אינו פורק בשל חבירו א\"צ לפרוק אע\"ג דצער בע\"ח הוא מ\"מ מאחר שהותר לתשמישן של בני אדם כ\"ש לכבודן ודוקא צער גדול הוא דאורייתא אבל צער קטן לא וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " כתב בהגהות דכתובות דף תק\"ן ע\"ג עבד כנעני לא צוה בעת פטירתו מן העולם והפקיד כל אשר לו ליד מר אליקום ומזומן הוא ליתן הנכסים כולם ליד ב\"ד ותבעו רבי יעקב באמרו שאשתו נתנה לאותו עבד טבעת וזהוב גם איש אחד תבע ושנתן לו ממון ונותן סימנים ומקצתן מכיר ר' אליקום וזה העבד יש לו בן אחותו שהיתה הורתו לידתו בקדושה והעבד והשפחה שניהם משוחררים והוה חזקה שהיה אח ואחות גם ארוסתו של זה העבד באה לגבות מה שהכניסה לו בעדים ופסק שם שזה בן אחותו אינו יורשו דאינו יורש את אמו לפי שאמו ואחים נולדו מן השפחה ומי שיש לו בן מן השפחה לא ירית הילכך האלמנה תיטול מה שהכניסה לו רק שתשבע לכתחלה שלא גבתה כלום ממה שהכניסה לו ואילו היה רוצה ר' אליקום לזכות במותר הרשות בידו עכשיו שאינו רוצה ישבע ר' יעקב (האחרת) [ואשתו] כפי טענתן ויטלו גם הם והמותר יתנו לצדקה ואם ירצה רבי אליקום למחול השבועה לשלשתן הרשות בידו עד כאן לשונו וע\"ל ס\"ס זה מדינים אלו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " בהגהות מרדכי סוף ב\"ב דף רס\"ב ע\"ב דאין היורש נוחל דבר שאין בו ממש ופסק מהרי\"ק שורש קס\"א אע\"ג דבן יורש שררת אביו מ\"מ אם היה לאב טובת הנאה באיזה דבר אין הבן יורשו דלאו ממון הוא וע\"ש. וכתב מוהר\"ם פד\"ו סימן ס\"ה דכמו שאין יכול להוריש טובת הנאה כן לא יוכל ליתנו לאחרים וע\"ש כתוב במישרים נתיב כ\"ו ח\"ג בשם רמ\"ה מי שיש לו שררה על הציבור הוא וזרעו אין הבנים יכולים למכור אותה חזקה ושררה לשום אדם: "
                ],
                [
                    " וכתב בת\"ה סימן שנ\"ב דאפילו בשתוקי דאין לו משפחת אב אפ\"ה אין אמו יורשת אותו ודינו כגר ונכסיו הפקר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ס\"ב: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ הרמב\"ם פ\"ב מהלכות נחלות ודלא כהגהות אלפסי פ' הבא על יבמתו שנסתפקו אם הבן הנולד אחר הממזר הוי בכור מכלל דפשיטא להו דממזר לא הוי בכור: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב נ\"י פרק חזקת דף קפ\"ה ע\"א דאם ירשו קרקעות אע\"פ שחייבים עליהם לב\"ח ולכתובת אשה קרויים היתומים מוחזקים ולא הוי אלא שעבוד בעלמא עלייהו ונכסים בחזקת יתמי קיימי אבל אי חייב למלך כלום מחמת מס ותשחורת אין הבכור נוטל פי שנים דכולהו קרקעות משתעבדי למס המלך והוי כמאן דמחזיק מלכא בהו דהוה מצי נחית ומזבין מנפשיה ואפילו משום דבר מועט הן מוחזקים לו ומיקרי ראוי לגבי יורשים עכ\"ל הרשב\"א והרמב\"ן וכתב עוד דבמקום שנהגו שאין המלך מוכר הקרקע במס עד ד' או ה' שנים אלא שהוא משכיר הקרקע עד שיפרעוהו אם מת בעל השדה בתוך ד' שנים הבכור נוטל פ\"ש עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי ריש י\"נ אם גנבו עכו\"ם ספר ואחר מותו הוחזר דמסתמא לא נתייאשו הבעלים לא מיקרי ראוי דכל היכא דאיתא ברשות בעלים איתא וכן אי אית ליה קרקע מהיום ולאחר מיתה הוי מוחזק וע\"ש וכ\"כ שם בב\"י ד' רי\"א ע\"א וכתב עו\"ש דאם גזלו ממנו קרקע והחזירו לא הוי מוחזק דקרקע אינה נגזלת ונ\"ל דה\"ה ספרים כדברי המרדכי דלא מתייאשים מספרים כמו שנתבאר לעיל סימן רל\"ו אבל שאר מטלטלים אע\"ג דלא מתייאשים מינייהו קרויין ראוי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובות סי' תר\"י בא' שקלקל עם פנויה בביתו והוציאה מביתו ואח\"כ החזירה ואמר על בנה שהוא בנו ופסק דנאמן ולא חיישינן דאמר בדמי ולפי אומדן דעתו. ובתשובת הרא\"ש כלל פ\"ב סי' א' כתב דדוקא בכה\"ג שהיתה משרתת שלו ורגילה עמו לכן שדינן בתר דידיה אבל בלא\"ה חיישינן שמא אמר בדדמי עכ\"ל וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ול\"נ דראש דבריו אמת ומיירי שהיו לו נכסים דאתי מחמת נכסים שלקח מאביו ולכן כתב בסוף דבריו ולא ממונא דידיע דאתי מחמתיה כו' דמשמע דכה\"ג מיירי ברישא כנ\"ל. כתב בת\"ה סימן שמ\"ט ראובן שיצא בנו למד\"ה ואין יודעין אם הוא חי ובאין אחי ראובן לירד לנחלה אין יורדין דמוקמינן לבן ראובן בחזקת שהוא עדיין חי אבל אם הלך ראובן עם אשתו למד\"ה לא חיישינן שמא נולדו לו בנים שם אע\"ג דרוב נשים יולדות וע\"ש שהאריך בזה ובתשובת הרא\"ש כלל פ\"ו סימן ט' האריך בדין זה וע\"ל ריש סימן רפ\"ד בדין זה ושם מדין נפקד שהיה בידו ירושה של ראובן והמלך תפסו עד שהוצרך ליתן לשמעון וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ואין בתמיהתו כלום דלגבי בן מן הדין דאין לו כלום מאחר דבריה בפני עצמו הוא אינו יורש עם הבן וגם מזונות אין לו בנכסים דלא תקנו חכמים מזונות אלא לבנות ולא לדבר שאינו שכיח אבל עם הבת והנכסים מרובים שאז הבן עדיף מן הבת וא\"כ האנדרוגינוס יורש כמו הבת דהא לא גרע מבת אבל בנכסים מועטים שהנכסים כולן של בת ולא של בן א\"כ גם האנדרוגינוס אין לו דהרי אינו בת שיתקנו לו חכמים מזונות (עכ\"ל) [כצ\"ל]: "
                ],
                [
                    " במרדכי ס\"פ מ\"ש תשובת מוהר\"ם ראובן ואשתו וד' בנותיהן שנפל עליהן הבית ומתו ויורשי ראובן אומרים דראובן או אחת מבנותיו מתו באחרונה והם יורשים אותה ויורשי האשה אומרים שהיא מתה באחרונה. והשיב אם הבנות נשואות דהו\"ל ו' תובעים בעלי הבנות ויורשי ראובן ואשתו חולקין הממון לששה חלקים וכל תובע נוטל חלק א' אבל אם אינן נשואין ויורשי ראובן באין לירש ג\"כ מצד הבנות אע\"ג דאלו באין לירש מצד ה' ואלו באין לירש מכח א' כי הדדי נינהו ויחלקו דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין לחלק בזה ביו איסור לממון ואם מתו ביציאתם לחוד א\"כ אמרינן דכל דפריש מרובא קא פריש ונהרגו תחלה מצד ראובן ד' ונשאר א' וא' והדר דינא ויחלוקו ואע\"ג דלא נשבעה האשה על כתובתה מ\"מ לא חיישינן כל היכא דמתה פתאום ועיין בזה בתשובות מיימון דספר משפטים סימן ה' ובתשובות הרא\"ש כלל פ\"ד סימן ג' שהאריך בזה וכתב שאם הוא ספק אם האשה יורשת כגון שיש לה ספק יבום א\"כ אף החצי שזכתה בהן האשה צריכה לחלוק עם יורשי הבעל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פ' י\"ג דף רי\"ב ע\"ב אם אמר על פשוט שיטול פ\"ש הוי כבכור לענין ראוי ויש חולקין בו: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק דבמקום שנהגו שלא יטול הבכור יותר מן הפשוט אין לילך אחר המנהג הזה שהוא עקירת הדבר מן התורה ואין כח בידם לתקן לעקור דבר מן התורה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן תתקנ\"ב ראובן שכתב לאשתו מתנה שהיא תוכל ליתנם למי שתרצה והיא כתבה בשטר שנותנת כל מה שנתן לה בעלה למי שראוי לירשה והיתה לה בת מזה הבעל ויש לו בן מאשה אחרת והבן תובע מאביו מכח המתנה שהוא ראוי לירשו ואביו טוענו שאינו ראוי לירשו בחייו והשיב הרמב\"ן והרשב\"א שהדין עם הבן כי הוא ראוי לירש בחיי אביו אע\"ג דאינו ראוי לירשו עכשיו וע\"ש שהאריכו בראיות. כתב המרדכי פרק י\"נ דף רנ\"ג פסק הר\"ם על הנותן לבתו ולחתנו במתנה מהיום ולאחר מיתה ליטול כחלק אחד מן הזכרים דאם הנכסים לאחר מות חמיו כמו ביום המתנה או מרובים ונתמעטו יטול כפי חלקו המגיע אבל אם היו מועטים בשעת נתינת המתנה ונתרבו בשעת חלוקה לא יטול מקבל מתנה אלא כפי שהיו בשעת המתנה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולעולם לא יטול אלא כאחד מן הבנים ולא יותר ולכן אלמנה נוטלת כתובתה תחילה ומן המותר נוטל חלקו וכ\"ה תשובה זו סוף י\"ג וכתב דאין לחתן כלום אלא בנכסים הידועים שהיו לחמיו בשעת המתנה אבל אם אינו ידוע אין לו כלום. וכתב עוד שם דיש לנותן כח למכור וליתן הנכסים כל ימי חייו דאין לו אלא מן הנותר כשאר הבנים ואם מכרה הבת לבעלה מתנה זו הוי מכירה וע\"ש בזה. ונראה מדברי המרדכי בפשיטות דב\"ח קודם למתנה זו ודלא כתשובת מוהר\"ם פד\"ו סימן נ\"א שמסתפק בדבר. וכתב עוד שם דעישור נכסים לבת קודמת למתנה זו אע\"ג דב\"ח קודם לעישור נכסים וע\"ש ובתשובת מהרי\"ק שורש ע\"ח: וכתב עוד מוהר\"ם בתשובה דאם היתומים השביחו הנכסים אין לבנות חלק בהן אע\"פ שיש להן חלק זכר אבל אם הם עצמם השביחו יש להן חלק בשבח. כתב בת\"ה סימן ש\"ן מי שנתן לבתו שטח\"ז ומתה והניחה בן ומת אבי הבן יורש השטר מבנו אע\"פ שאינו יורש השטר מאשתו וכן הוא בפסקי מהרא\"י. ועוד כתב מהרי\"ק בפסקים מי שכתב לבתו שטח\"ז וכתב לה וליוצאי חלציה ולא כתב לה וליורשיה יוצאי חלציה אז הבנים והבנות נוטלים בשוה דבכלל יוצאי חלציה אף בנות במשמע כדכתיב כל יוצאי ירך יעקב עכ\"ל. וכתב מהרי\"ו בתשובה סימן ק\"ט על שטח\"ז שהיה כתוב בו שיש להן חלק בכל מלבד ספרים והיו לו ספרים שהיו ממושכנים בידו מאחרים ופסק דיש לבנות חלק בזה דב\"ח אינו קונה משכון ה אלא לענין גניבה ואבידה ולא שיהא שלו אבל אם אמר הלוה אם לא אפדנו לזמן פלוני מעכשיו יהא לך אפילו הגיע הזמן לאחר מיתה קנה אביהן הספרים ואין לבנות חלק בזה ואם ספק אם אמר מעכשיו או לא אז יש חלק לבנות ולא אמרינן מספק שמא אמר מעכשיו אבל אם היו היתומים טוענים ברי שאמר מעכשיו נאמנים בשבועה דנכסים בחזקת יתמי קיימי והבת באה להוציא ולכן הם נשבעים ואין משלמין עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי פ' מ\"ש דף רנ\"ו ע\"ג באשה שצותה לעשות בנכסיה המוטב שיש בהן לעשות ופסק דיש ליתן ליורשים דלא עדיף ממנו אפילו להקדישן: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי ה' שמחות ד' שצ\"ג ע\"ב דה\"ה אין הגר את הגיורת דאין חילוק בזה בין אב לאם "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת מהרי\"ל סימן ב' מדין זה וכתב מהרי\"ו סימן א' בתשובה על יעקב שנתחייב לבנו ר' זוז ליתנו לאחר שנתים ובתוך כך המיר דתו ואשתו תובעת כתובתה ומזונותיה מאותן נכסים ופסק דאין לה כלום דהואיל ולא הוי זמן פרעון עד לאחר שנתים וקודם זה זכה יעקב בממון מכח הפקר ועיין בתשובת מיימון סוף הלכות נזקי ממון תשובת מוהר\"ם מדי מומר שהפקיד או הנפקד צריך ליתן להגבות לאשה כתובתה מזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בתשובת הריב\"ש הנ\"ל באיזה חזקה מחזיקים לא' ליורש וע\"ל סימן ר\"פ ורפ\"ג אי הוה כאן יורש קרוב אי אמרינן שמא מת: וכתב הריב\"ש עוד שם סימן מ\"ו דעכו\"ם אינו נאמן להעיד שהוא קרוב: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב מוהר\"ם פד\"ו בתשובותיו סימן נ\"ז דהיינו דוקא להורידו בתורת קרוב שיהא לו הנאה מנכסים אסור אבל יכול להיות אפוטרופוס אם ירצה: "
                ],
                [
                    " וכ\"ב הריב\"ש בתשובה סי' תצ\"ה: "
                ],
                [
                    " ובהגהות מרדכי פרק המפקיד דף קמ\"ז ע\"ב דעדיף למימני קרוב מרחוק במטלטלי דיתמי וכ\"פ מוהר\"ם פד\"ו בתשובותיו ועיין בזה במרדכי פרק המפקיד דף קל\"ה ע\"א. וכתב בר ששת סימן שכ\"ד דזהו מנהג עכו\"ם למימני כל הקרוב יותר אבל בדין ישראל בוררין איש אמונה בין קרוב בין רחוק כו' ומיהו נ\"ל דאם קרוב ורחוק שוים מעמידים קרוב וכדברי המרדכי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב מהרי\"ו בתשו' באחד ששידך בנו בכתב קנין וקצב לו נדוניא לנשואין ומת קודם הנשואין אין אותו בן נוטל אותה נדוניא בראש דלא זכה עדיין בה אלא חולקים בשוה עכ\"ל ומשמע עוד שם בתשו' סי' ק\"י באב שפדה את בנו מן התפיסה מנכין לו מחלק ירושתו כי אמדינן שהלוה לו ולא נתן לו משום מתנה וע\"ש דמשמע דאזלינן בזה בתר אומדנא: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וזהו שלא כדברי נ\"י פרק המפקיד דף פ' ע\"ב שכתב שנוטל שכר טרחו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " בתשובת מיימון ס\"ס משפטים סימן ר\"ח אח גדול שנאנס איזה דבר מידו אפילו נגנב או נאבד פטור אע\"פ שאחיו הקטן אין לו כלום בידו מ\"מ מיקרי שמירה בבעלים וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב נ\"י ב\"ק דף י' דאם אחד מן האחים יהיב מתנה לאיש אחר מתפיסת הבית וראו האחין ושתקו הוי מחילה כל זמן שלא מיחו בו ונ\"י פ\"ק דב\"ק דף ו' ע\"ב אם לא מיחו בתחילה שוב אינם יכולים למחות וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כ\"כ הרא\"ש פרק האיש מקדש ובתשובה שאכתוב לקמן סימן ר\"צ אבל במרדכי ריש האיש מקדש כתב דאפטרופוס יכול לחלק בגוד או אגוד וע\"ש ובס\"פ אלמנה נזונת במרדכי מדין זה ובנ\"י פרק אלמנה לכ\"ג דף תכ\"ד ע\"ב הביא ב' הסברות והאריך שם בזה וע\"ש שכתב דאיכא למ\"ד שהאפוטרופסים יש כח בידם לברור איזה חלק שירצה: "
                ],
                [
                    " וכ\"ע הר\"ן פרק האיש מקדש דף תרל\"ט ע\"א אע\"ג דב\"ד מעמידים להם אפוטרופוס אפ\"ה הב\"ד בוררים עמו אלא שמעמידים להם אפוטרופוס שיהפך בזכות בכל מה שאפשר שזה אין ראוי לב\"ד לעשות שלא יהיו כעורכי הדיינים וה\"ה בכל דבר שנזקקין לנכסי יתומים מעמידים להם אפוטרופוס כו' ועיין מזה במרדכי ס\"פ אלמנה נזונת: "
                ],
                [
                    " וכתב בתשו' מיי' ס\"ס משפטים ראובן שיש פקדון בידו משל שמעון ומת שמעון ובאו מקצת בניו ותבעו חלקן נותנין להם וע\"ש סימן כ\"ו כיצד חולקין: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וע\"ל סימן רפ\"ט בתשובת הרשב\"א סימן תתקע\"ד הא דמוקמי' אפוטרופוס היינו להקל על ב\"ד אבל אם הם ראו שלא למנות אפוטרופוס אלא הם עצמם יחפשו אחר זכותן אין לך אפוטרופוס גדול מזה וע\"ל ס\"ס רפ\"ט בתבתי שהר\"ן חולק בזה ואפשר דהרשב\"א לא קאמר אלא בדברים שאין שייך שם טעם הר\"ן ולקמן בסימן זה גבי מעות של יתומים נראה מדברי הטור דבכל ענין צריכין להעמיד אפוטרופוס ושלא כדברי הרשב\"א: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ הרא\"ש כלל פ\"ה סימן ה' וכתב דדוקא בב\"ד הממונה בכל עיר ועיר או גדולי הדור אבל אין כח ביד ג' בעלמא שיעשו עצמן ב\"ד ולעשות עצמן אפוטרופא וע\"ש וכתב הר\"ן ריש שור שנגח ד' וה' דוקא יתומים קטנים הם אביהן של יתומים אבל לא גדולים ועיין בהר\"ן פ' אלמנה נזונת דף תקכ\"ח ודף ק\"ל אי לוו ב\"ד לצורך יתומים וכן האפוטרופוס אי מוכרין בלא הכרזה: "
                ],
                [
                    " וע' בכתבי מהר\"ר איסרלן סימן צ\"ד שהאריך בחילוקים ובדיני יתומים גם בתשובת הרשב\"א סימן אלף צ\"ד שנתבאר בסימן רפ\"ה וע\"ל מה שכתבתי שם: "
                ],
                [],
                [
                    " כתב בתשובת הרא\"ש כלל [פ\"ב] סימן ב' דאם יש לבת ממון ביד אבי אמה ויש לה אב נראה דראוי להתברר ע\"פ מבוררים עם מי ראוי הבת לישב ולכאורה נראה שתשב עם אביה שיש קורת רוח לה להיות עם אביה והממון הנשאר ביד אבי אמה אם נראה לדיינים שראוי להיות אפוטרופוס קודם ואם האב בעל אחריות נכסים שיוכל למשכן קרקעות ביד איש מהימן בעד ממון הבת טוב שיתנו לו הכל ויפרנסה וישיאה באותו ממון וע\"ש וע\"ל בסימן זה מדין אב בנכסי בנים הקטנים ועיין בתשובת מוהר\"ם פד\"ו סימן ל\"ג אימת אין מניחין קרוב קטן בין האחין שלא יהרגנו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ במרדכי ריש הנזקין וכתב שם בשם מוהר\"ם דאפוטרופוס שאינו נאמן לב\"ד ואינו ראוי להושיב ע\"פ ב\"ד וטוען שאבי יתומים מינהו לאפוטרופוס מסלקינן ליה עד דמייתי ראיה לדבריו ואפילו בשבועה לא מהימן ובתשו' מיי' ס\"ס משפטים סי' פ\"ט על אפוטרופוס שהלוה מעות לחבירו למחצית שכר ולא היה לו להלוות כי אינו נאמן כל כך מוציאין הנכסים מן הלוה ונותנים ליתומים דמאחר שעשה אפוטרופוס שלא כדין ראוי לסלקו וא\"כ הלוה לא עדיף מגברא דאתא מכהו וע\"ש שהאריך בזה בטענות: "
                ],
                [
                    " והאמת אתו כי הראיה אשר הביא מדברי הרמב\"ם היא פחותה ורעועה מאוד אין לסמוך עליה וע\"ש דין אפוטרופוס שפרע לאחד וטען עליו שהיתומים היו חייבים לו ממקום אחר עיין אחריו: "
                ],
                [
                    " וע' בכלל ס\"ג סימן ב' באפוטרופוס שהוצרך למחול זכות של יתומים ולפשר עצמו ואח\"כ היה צד לזכות באותה מחילה יש לכוף לשכנגדו שיברר הדברים כדי שלא יבוא לפני ב\"ד טועין שלא ירדו לעומקא דדינא וע\"ש כיצד: "
                ],
                [
                    " וכתב הרא\"ש תחילת כלל פ\"ז אין ב\"ד נזקקין לקטן שיש לו אב אלא כל מה שיעשה אב בנכסי בניו הוא עשוי ואין ב\"ד מדקדקין אחריו אע\"פ שהאב חייב ליתן הממון לבנו והאריך שם בראיות על זה דאב בנכסי בניו כב\"ד בנכסי יתומים וע\"ש ולעיל סימן זה כתבתי מדין אב בנכסיו בניו הקטנים וכב\"י סימן רל\"ה ובתשובת הרשב\"א על מי שנתן מתנה לקטן ע\"י גדול ומסרה המקבל לקטן והפסידה שאם הקטן הגיע לעונת הפעוטות זה שמסרה לו פטור ואם לא הגיע לעונת הפעוטות לא ימסור לו לכתחלה ואם החזיר לו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מסתברא שאינו חייב בתשלומין כל שהגיע לידיעת צרור וזורקו אגוז ונוטלו ומה ששאלתם אם נעשה אפוטרופוס מן הסתם נ\"ל שאם היה שם הקטן בשעה שמסר לזה יש הוכחה שלא על דעת שיזכה לו בלבד מסר לו דא\"כ היה לו למסור לקטן אבל אם מסר לו במקום שאין הקטן מצוי אפשר שלא מסר לו אלא ע\"ד זכייה בלבד ואם לא רצה להעשות שומר הרשות בידו ולא שיהא רשאי למסור בידו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> משום השבת אבידה אבל אינו נעשה שומר ממש שיתחייב לו בתשלומין אם החזיר לו עכ\"ל. ועיין בתשובת הרשב\"א סימן תתצ\"ז: "
                ],
                [
                    " כתב בת\"ה סימן שפ\"ז פסק שאין אפוטרופוס יכול להקנות מעות של יתומים לאחרים במעמד ג' אבל אי אחד מקנה ליתומים כמעמד אפוטרופוס משמע דמהני וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק הניזקין בשם בעל העיטור הא דאין מחשבין עמו היינו דוקא במינוהו ב\"ד דצריך לישבע אבל במינהו אבי יתומים דאינו נשבע בטענת שמא צריך ליתן חשבון שמא נמצא לו טענת ודאי פסק מוהר\"ם פד\"ו סימן ל\"ח בתשו' דיש לנהוג כדברי העיטור והאריך שם בזה וע\"ש ובתשובת מהרי\"ק שורש פ\"ג: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק הניזקין דף תרי\"א ע\"א בשם הר\"מ ראובן שאמר שיש בידו מעות של שמעון שמת לתת לבניו אם אומר שצוהו להשוות בין הבנים ולחלוק להם הממון בשוה אינן יכולין להשביעו שמא עיכב משלהם כלום דהו\"ל כאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים דא\"צ לישבע בטענת שמא אבל אם ראובן בא ליתן לאחד ולא לאחרים ואומר שאביהם צוה לו לתת לבן זה האחר יכול להשביעו דהרי לפי דבריו אינו אפוטרופוס שלהם ולכן אם הם גדולים משביעין אותו ואם הם קטנים ב\"ד מעמידין להן אפוטרופסים ומשביעין אותו עכ\"ל. כתב בתשובת בר ששת סימן שכ\"ד אפוטרופוס שנתמנה ע\"פ ערכאות של עכו\"ם צריך ליתן חשבון באחרונה כפי דיניהם וע\"ש. כב\"י בסימן ר\"ן על שכ\"מ שאמר אני ממנה את פלוני אפוטרופוס על בני ולא היה לו בן אלא אחד והניח אשתו מעוברת וילדה בן אחר אחר מיתתו והבן הראשון נפטר והנער נולד לאחר מיתת האב הוא שהאפוטרופוס משתדל בנכסיו יש לו דין אפוטרופוס על הילוד לפי שדעת האב קרובה אצל בנו ואע\"פ שלא נולד עדיין דעתו למנות עליו אפוטרופוס שהרי הוא ידע שאשתו מעוברת וכשצוה ומינה אפוטרופוס על הכל צוה. כתב מהרא\"י בפסקיו סימן צ\"ט דאף אפוטרופוס שצריך שבועה מ\"מ אם מת אין בניו צריכין לישבע וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב שם אם עסק בעסק אפוטרופוס אע\"פ שלא החזיק בנכסיו אינו יכול לחזור והא דנקיט בתוספתא משהחזיק הא קמ\"ל דאפילו לא התחיל לעסוק בצרכיהן אפ\"ה אם החזיקו אינן יכולין לחזור וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב הרא\"ש בתשובה כלל ק\"ג סימן ג' באפוטרופוס של יתומים שנפטר והוציאו הבנים פנקסו ומצאו שהוציא הוצאות בצרכי היתומים ותבעו היתומים ופסק דהיתומים פטורים שאין להוציא מהיתומים בטענת פנקס דשמא נתפרע ולא נמחק וכ\"ה בירושלמי עכ\"ל וכ\"כ רבינו לקמן ס\"ס: "
                ],
                [
                    " ועיין בזה בפסקי מהרא\"י מימן צ\"ט וסימן קצ\"ח כתב ב\"י וז\"ל כתב בעה\"ת שער ס\"ב שנשאל הרי\"ף על מי שפרנס יתום בתוך ביתו וכשהגדיל היתום תבע מה שהוציא עליו כי אמר שבתורת הלואה הוציא והיתום אומר לא כי אלא בתורת מתנה והשיב דאין לו על היתום כלום לפי שלא אמר לו אוציא עליך בתורת הלואה וכיון שלא אמר כן לא נתן אלא בתורת גמילות חסדים ותשובה זו כתבה ר' ירוחם ני\"ט ח\"א כב\"י ונראה דברי הרי\"ף דלא הו\"ל של יתום בידו נגד מה שתבעו אבל אם הוא בידו לא אמרינן דהניח מעותיו על קרן הצבי ונראה דאם היתום קטן אפילו אין בידו משלו חייב לשלם לו דלא שייך למימר הול\"ל לו אוציא עליך בתורת הלואה כיון דקטן היה ומיהו ה\"מ כשהיו לו נכסים באותה שעה אבל אם לא היו לו אין עליו כלום דאם לא היה הוא מפרנסו היו אחרים מפרנסים אותו דחייבים ישראל לפרנס ענייהן עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " במרדכי פ' הנזקין על אלמנה אחת שנשאת לאיש אחר והכניסה לו ממון של בעלה הראשון וגם בנה מן בעלה הראשון היה אצלה ואח\"כ מתה האלמנה ובא היתום וערער לומר שאמו לא נשבעה על כתובתה והשיב דאם אין בממון שהכניסה לו רק כפי הוצאות שהוציא על היתום הו\"ל איהו כאפוטרופוס על היתום דלא גרע מיתום שסמך אצל בעה\"ב אחר ולכן הוא פטור אם לא היה ממון יותר וע\"ש. עוד כתב בפ' המפקיד דף קל\"ח ע\"א אלמנה דהו\"ל יותר מכדי כתובתה ונתמעטו הנכסים יכול להשביעה כמו יתומים שסמכו אצל בעה\"ב אבל לפחות מכתובתה מה שנתמעטו הנכסים לא דהו\"ל כאלמנה שתפסה למזונות כו'. כתב הרא\"ש בתשובה כלל ע\"ד סימן ה' אשה אלמנה שפרעה לעכו\"ם מנכסי בעלה אין פותחין לה מכתובתה דהו\"ל כיתומים שסמכו אצל בע\"ה: "
                ],
                [
                    " עיין בסימן ט\"ו כתבתי אם מוציאין בזמה\"ז מיתומים באומדנא או ראיה בלא עדות ברורה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולא משמע כן מדברי ב\"י ורבינו ירוחם דלעיל וכן המרדכי פרק השואל ע\"ג פסק בתשובה דאפילו בר\"ה בעינן הנח לפני ועיין למטה בסמוך: "
                ],
                [
                    " ובאמת שאני תמה על<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דברי הרא\"ש אם מסקנתו כחכמים שא\"כ דעתו נגד דעת הגמרא ס\"פ האומנין דאמרינן התם אליבא דחכמים דהנח סתמא אינו פטור אלא בשוקא דהוא מקום שאינו משומר אבל בבית עול ואנטר לך קאמר וא\"כ למה כתב בתשובה דלעיל דבעיא דהנה סתמא אינו אלא בבית הנפקד שהוא מקום המשתמר וחייב בדרך במקום שאינו משומר והא בהיפך מדעת הגמרא וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב מהרי\"ק שורש קנ\"ה על שמעון שקיבל ספרים מראובן להוליכן למקום אחד ונלקחו לו במכס וטוען שמעון כי ראובן פשע כי אמר אין נותנים מכס מן הספרים ואילו לא א\"ל כן לא קיבל עלייהו שמירתן כי אין רצונו לטרוח בדבר המכס ופסק דהדין עם שמעון וע\"ל סימן שד\"מ מזה: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פ' האומנים דף ק\"ט ע\"ב פסק בשם הראב\"ד והרשב\"א כדברי הרמב\"ם וכתב פרק השואל דף קי\"ו דלאחר שהמשיך אין השומר ולא השואל יכול לחזור בו וכן הבעלים וע\"ל סימן ש\"ז: "
                ],
                [
                    " כתב בנ\"י פרק כיצד הרגל דף י' ע\"ב דלא אמרינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אלא בפשיעה גמורה אבל לא בשינוי כל דהו וע\"ש במרדכי פ' המפקיד ע\"ד מדין תחלתו בפשיעה וסופו באונס: "
                ],
                [
                    " כתב בת\"ה סימן של\"ג שומר שאינו יודע אם נגנב בפשיעה או שלא בפשיעה מתוך שלא יכול לישבע שלא פשע משלם ואע\"ג דמסתבר טפי לתלות שנגנב שלא בפשיעה לא תלינן במסתבר וחייב לשלם וכתב הרא\"ש פרק השואל הלוקח מחבירו מקח לל' יום לא הוי עליו שואל ולא שוכר אלא ש\"ח ואם נגנב או נאבד פטור וע\"ש ולעיל ס\"ס מ\"ו כתבתי כן בשם התוס' וכ\"ה לקמן בס\"ס שמ\"ו: "
                ],
                [
                    " ועיין בהר\"ן ובנ\"י פ' המפקיד: "
                ],
                [
                    " וכתב בת\"ה סימן של\"ג דלאו דוקא בכיפה של אבנים אלא הוא הדין בחדר מקוקה בעצים אם אותו חדר מיוחד לנפקד לשמור בו כל חפציו היקרים בכה\"ג חשוב מקום הראוי לשמירה דכמה בתים אין להם כיפה ומסתמא המפקיד ידע בכך ואדעתא דהכי הפקיד וכדאמרינן בעלמא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואע\"ג דלא הניח הפקדון לתיבתו אלא הניחו בקרן זוית במקום שאין לשום בו פקדון זה פטור אדרבה יכול לומר שמירה מעולה עשיתי כי שם אין גנבים מחפשים כי סבורין שאין שם כלום וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב עוד בסי' קל\"א ראובן שכר שמעון לילך לו אחר סחורה ונתן לו מעותיו ושמעון הניח אותן המעות אצל מעותיו ובדרך שכב בחדר ונגנבו ממנו ופסק דהשליח חייב לשלם דהוי פשיעה שהניח הכיס בחדר דהו\"ל להניחו תחת מראשותיו או לקשרן על זרועותיו כ\"ש שהוא נושא שכר: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי פרק השואל ע\"ב כל השומרים מתנים בין להקל ובין להחמיר בלא קנין אלא בדברים בעלמא וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פ' המפקיד דף קל\"ז ע\"א נפקד שהחזיר פקדון לאשת מפקיד פסק מוהר\"מ דפטור דהא היא כבן דעת ומהימנא אצל המפקיד וע\"ש וע\"ל סימן ש\"מ תשובת הרשב\"א דגבי שואל בכה\"ג חייב ואפשר דה\"ה בפקדון: "
                ],
                [
                    " וכ\"פ הרי\"ף והרמב\"ם והרא\"ש והתוס' וכתבו המ\"מ פ\"א מה' שכירות והתוספות והמרדכי פרק המפקיד דף קל\"ז ע\"א דה\"ה היכא שהשומר הראשון יכול לישבע על האונס שפטור וע\"ש במרדכי שהאריך בתשובה בדין זה ומסקנתו בדברי רבינו בעל הטור וע\"ש במרדכי בשם תשובת מוהר\"מ שסותרות זו את זו ומהרי\"ק שורש ע\"ד ישב דבריו וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב בת\"ה סימן של\"ג שומר שהניח ליכנס אחרים תוך חדרו במקום שהפקדון מונח חייב דהוי פשיעה דהיה לו לחוש שמא יגנבו אע\"ג דאינן בחזקת גנבים וע\"ש ולקמן סי' ש\"ה תשובה ארוכה מדין שומר שמסר לשומר: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פ' המפקיד ד' קל\"ח ע\"א דה\"ה כל אנשי ביתו: "
                ],
                [
                    " כתוב בתשובת רשב\"א סימן תקס\"ג על כיסים אשר כתי בתך משלך ומשל אחרים ולקחת מתוכם דינר ואינך יודע מאיזה מהם נ\"ל כיון שלקחת מן הקבוע הו\"ל במחצה על מחצה ולא אזלינן בתר רובא והמע\"ה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש קכ\"ה ראובן הלוה משכנות לשמעון ומשכנם לעכו\"ם אח\"כ נתן לו שמעון משכנותיו ליקח שלו ולהניח אלו במקומן והעכו\"ם לא רצה ועיכב ראובן משכנות אלו ונאנסו אצלו פטור ולא אמרינן דלא יהיב ליה שמעון רק ליתנן לעכו\"ם דעדיף טפי שיהא ביד ישראל מביד עכו\"ם וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין בהגה' מיי' פ\"ד מה' גניבה מדין זה: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק הגוזל קמא דמ\"ח ע\"ג וע\"ד אם השתמש בממון והרויח בו א\"צ ליתן לבעל הפקדון בין חיו לו רשות להשתמש או לא מיהו אם בא המפקיד ואמר תן לי פקדוני שאני בעצמי אעסוק בשלי והלה מעכב בפקדון חייב ליתן לו הריוח מכאן ולהבא אבל אי אמר כבר הלויתים לאחרים אם תרצה לקבל להיות קרוב לשכר ולהפסד אתן לך ובעל הפקדון אינו רוצה אלא מעותיו הנפקד פטור ואע\"ג דמבטל כיסו של חבירו וע\"ש שהאריך בזה ויש חולקים שם ומחייבים לנפקד ליתן לו מחצית שכר ובמרדכי ס\"פ המפקיד כתב בשם ר\"י כסברא הראשונה וכתב מיהו אם רוצה ליתן לו אין בזה משום רבית וכ\"כ בתשו' הרשב\"א סימן תתקל\"א: "
                ],
                [
                    " וז\"ל שם ראובן שקבל מעות משמעון וערבו עם מעותיו ואמר לו אני על אחריות שלכם מוליכם ונאבדו מקצת המעות ופסק דההפסד לפי ערך המעות ודוקא מעות אבל אם הפקיד אצלו טבעת של זהב או מרגלית ונתערב בשלו ונגנב אחד מהן המע\"ה ויכול המוחזק לומד דילמא שלך נפסד וכן כתבתי לעיל סימן רצ\"א מתשובת הרשב\"א ותשובת מיימוני ודוקא מוחזק יכול לומר לשאינו מוחזק אייתי ראיה כו' אבל שנים שהפקידו אצל אחד ונגנב מן הנפקד אזלינן בתר רובא ואם הוא דבר קבוע אמרינן ביה כל דפריש מרובא קא פריש כו': "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק המפקיד דף קל\"ז דאם מכרו קודם שנחסרו כדי חסרונם או אפילו כדי חסרונם ומכרן שלא בב\"ד הוי שליחות יד בפקדון ומשלם כשעת התביעה אבל אם מכרן בב\"ד לאחר שנחסרו כדי חסרונן אינו נותן לו אלא מה שקיבל עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכתב הרא\"ש בתשובה כלל צ\"ג סימן ב' שמעון שהפקיד ספרים אצל ראובן ואח\"כ צוה שמעון ליתנם ללוי ובשבא לוי ליטלן אמר שראובן למד בהן ונפחתו וראובן אמר ששמעון נתן לו רשות ללמוד בהן ולוי אמר שמשעה שצוה לך שמעון ליתן לי היו ברשותי ולא היה לך ליגע בהן ופסק דהדין עם לוי וע\"ש. וכתב עוד שם דיין שדן על מי שיש לו ספר ואינו רוצה להשאילו ונתן הדיין עליו קנס בי' זהובים מפני שהיה ביטול תורה בעיר מחמת חסרון ספרים יפה דן ובלבד שישומו ג' שמאים הספר ואם יפחת ויקלקל ישלם לו השואל ע\"פ שומת השמאים ויתן משכנות בכדי שומת הספר עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב המרדכי פרק מי שאחזו דף תרי\"ד ע\"ב ודוקא שנתן לו הפקדון אבל אם אמר אביא לך הפקדון והמפקיד הלך לו הנפקד חייב באחריות: "
                ],
                [
                    " במרדכי סוף הגוזל בתרא האלפס פסק דאם לא רצה המפקיד לקבלו במדבר ונאנס הנפקד או המוצא אבידה חייב באחריותו וכתב ראבי\"ה ורפיא בידי שודאי אם היה יכול להניחו בישוב ולא הניחו אפשר להיות כדבריו אבל אם הוציא מפני הסכנה או שלא רצה להניחם משום ש\"ש שמסר לשומר ונאנסו נ\"ל שפטור הנפקד או המוצא אבידה עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    "<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וז\"ל מצאתי כתוב ישבע ג' שבועות שלא פשע ושלא שלח בו יד ושנגנב ושבועת פשיעה יבררו לו הדיינים המשביעים אותו ששמרה כראוי לפי מה שהוא שומר ושלא יהא תחילתו בפשיעה וסופו באונס גם יודיעוהו [דין] שליחות יד דחייב אפילו באונסים עד כאן לשונו: "
                ],
                [
                    " כתב בת\"ה סימן שכ\"ד ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר ממנו על הסרסרות לאחר זמן נפל קלקול בחוב שיצטרך להשתדל עם השר כדי לתקנו שלא יהא יאוש וראובן רוצה ששמעון יטריח אותה טירחא הואיל והוא המציאו לו וקבל שכרו נראה דהדין עם ראובן דומיא דהוכר הגנב דצריך השומר לדון ודוקא שקבל שכר על הסרסרות אבל בחנם לא: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובנ\"י ר\"פ המפקיד בשם הרשב\"א דאפילו היה למפקיד עדים שפשע השומר אפ\"ה כשמשלם מקנה ליה כפילא אבל אם היה לש\"ח עדים שנאנס או נגנב ורוצה לשלם לא מקני ליה כפילא דלא מסיק אדעתיה מתחילה שישלם אם יהיה לו עדים שנגנב ולא על מנת כן הפקידו בידו ולא הוי אלא כמוכר לו הכפל השתא ולא מהני דמוכר קנסא לא קני וע\"ש שהאריך בדין זה: "
                ],
                [
                    " ועיין במרדכי ס\"פ המפקיד שהאריך בזה וע\"ל סימן פ\"ו כתב בת\"ה סימן של\"ה בעל הפקדון שהביא עד אחד שהנפקד פשע והנפקד הביא עד שלא פשע פטור מן השבועה אפילו אם ע\"א כנגדו "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובתוס' פ\"ב דכתובות י\"ח י\"ט משמע דלא אמרינן מגו במקום שטר במקום שבא לפסול שטר מקויים דהוי כמגו במקום עדים וע\"ש שהאריכו בחילוקים בדין מגו במקום שטר: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ רבינו ירוחם כתב הרמ\"ה דהטעם הוי כאן משום דלא נתן סימן מובהק וחיישינן שמא כיון החשבון אבל אם היה עדים שזה של המפקיד מוציאין מידו ואינו נאמן לומר שקנאו כו' וכ\"כ הר\"ן פרק הכותב דף תקט\"ו ע\"א ובנ\"י פרק האשה שלום דף ת\"ן ע\"ב וע\"ש דיש חולקים באלו הדינים ודעת המרדכי שם ובהגהות דאיזהו נשך דף קמ\"ח וקמ\"ט כדעת רבינו בעל הטור: "
                ],
                [
                    " ועיין בזה לעיל ס\"ס ט\"ו. כתב רבינו ירוחם במישר נ\"א ח\"א מי שהיה פקדון בידו ונתנו ע\"פ ב\"ד וטעו הנפקד פטור: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן אלף קל\"ד אחד שהפקיד בית מלא לאחר וטען שנגנב ממנו והוא אומר איני יודע נשבע שאינו יודע ופטור ולא דמי לההוא ירושלמי דשק צרור כו' דהתם השומר מודה שנגנב או איכא עדים שנגנב אבל כאן השומר אומר איני יודע שנגנב ולכך פטור אפילו נכנסו ויצאו אנשים לשם לא אמרינן שבודאי גנבו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי פ' המפקיד דף קל\"ז ע\"ב בשם א\"ז כתב דיהא מונח ביד ב\"ד ולא בידו דאל\"כ כל אחד יערים לומר איני יודע כדי שיהא נשאר בידו: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ודלא כהר\"ן פרק שבועת הדיינין: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי פרק שבועת הדיינים דף של\"ו ע\"א השואל בית ונשרף פטור דהוי קרקע וכן בהקדשות כו' כתב הרא\"ש בתשובה כלל ל\"ט סימן ב' אע\"ג דדברים אלו פטורים אפילו מפשיעה אפ\"ה בשומר שמסר לשומר חייב דהוי כאילו השליכו לנהר וזהו דלא כתשובת מהרי\"ק שורש ו' שפוטר בהקדשות שומר שמסר לשומר וע\"ש במישרים נ\"ל ח\"ב: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פ' החובל ע\"ג אבל אם הגבאי אמר לשומר שמור לי לצרכי ארנקי של צדקה ואם תפשע תתחייב לי חייב והוא משלם לגבאי והגבאי לעניים עכ\"ל. ובמרדכי פ\"ק דב\"ב דף רמ\"ו ע\"ג תשובה בזה. כתב מהרי\"ק שורש ו' שומר הקדש כשומר שכר דמי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב ב\"י סימן ט\"ו מתשובת הרשב\"א השוכר את הקטן ומעבב שכירותו מוציאין מידו בב\"ד אע\"ג דאינו בדין השומרים מ\"מ מה שהוא שלו בין שהיה שלו בין שהרויח בשל אחרים בשכירותו הרי הוא שלו גמור עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"פ המרדכי פ' המפקיד ד' ק\"ל ואם נשרף הפקדון והיה יכול להציל ע\"י שכירות פועלים חייב לשלם וכ\"ה בתשובת מוהר\"ם פ' השואל ע\"ב: "
                ],
                [
                    " כתב מהרי\"ק שורש קנ\"ה ראובן שהלך למרחוק וא\"ל לשמעון יש לך דבר למכור אשרתך ואמכרנו וא\"ל שמעון הא לך חפץ זה ותתנהו בכך וכך והמותר יהא לך וראובן שתק נעשה ש\"ש עליו דשתיקה כהודאה דמיא ולא יוכל למימד אילו הייתי יודע לא קבלתי וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב מהרי\"ק שורש קכ\"ה אפי' היתה כוונת הרועה לטובה כדי להפחיד הליסטים אפ\"ה חייב דבדבור בעלמא חייב השומר שכר מיהו דוקא דידעינן דבלא דבורו לא הוי בא אבל בלא\"ה לא וע\"ש וצ\"ע מ\"ש מהא דלקמן ספ\"ג במתה דתלינן בסגוף ומסתמא חייב וא\"כ ה\"ה כאן היה לנו לתלות מסתמא דמחמת דבורא באו ויש לחלק וצ\"ע: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " כתב המרדכי ע\"ג תשובת מוהר\"ם על א' שהלוה לחבירו על משכון והתנה עמו ע\"מ שלא אתחייב באחריותו פטור אפילו מפשיעה ואפילו שואל שהתנה כן פטור לגמרי דכך הלשון משמע: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י פ' האומנין ד' ק\"ט ע\"ב בשם הראב\"ד וכ\"ה תשובת מוהר\"ם במרדכי פ' השואל ע\"ב ופ' המפקיד דף קל\"ז ע\"ד והאריך שם בתשובה בזו אבל במרדכי ריש פ' השואל פסק כדברי הרמ\"ה וכתב מהרי\"ק שורש ש\"ז שזו התשובה היא דברי הראב\"ן ולא מוהר\"ם שלא יהיו דבריו סותרות זו את זו והרמב\"ם פ\"ו מהלכות שכירות כתב כדברי הרמ\"ה וכתב מהרי\"ק שורש קכ\"ה השאילני ואשאילך הוי כש\"ש ואפילו לדברי הרמ\"ה דחשיב ליה שמירה בבעלים היינו שכ\"א יש לו דבר השאלה בבעלים אבל אם ראובן הניח משכון ליד לוי בעד שמעון ושמעון השאיל לראובן פשיטא דלא מקרי שמירה בבעלים הואיל ואין שמעון שומר החפץ אלא מונה ביד אחר וע\"ש ועיין בתשובת מהרי\"ק שורש ק\"ד וקל\"א וקנ\"ה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי פ' האומנין ע\"ג דף קמ\"ב על אומן שקבל ספר לכתוב ממנו ופסק דהוי ש\"ש וחייב בגניבה ואבידה ואם בביתו באו הגנבים וגנבוה פטור דהא שמר כדרך השומרים ואנוס הוא עכ\"ל כו' וצ\"ע הא נתבאר לעיל סימן שכ\"ג דש\"ש חייב בגניבת אונסין וא\"כ למה פטור בגניבה אע\"פ ששמר כדרך השומרים ואפשר שזהו תשובה ס\"ל כמאן דפוטר לעיל וא\"כ לדעת החולקים לעיל גם כאן חייב: "
                ],
                [
                    " ואין דבריו נראין דמאחר דהרא\"ש והתוס' דחו דברי רש\"י מכח דברי הירושלמי אין בנו כח לחלוק ולומר הירושלמי חלק על גמרא שלנו ויש לנו לפרש דברי התלמוד שלנו כדברי הירושלמי ולא לעשות מחלוקת במקום שאינו צריך. ומ\"ש שיש לפרש הירושלמי בענין אחר מ\"מ מאחר שמסקנת התוס' והרא\"ש בפי' הירושלמי בדברי רבינו הכי נקטינן ולכן דברי רבינו שרירין וקיימין כן נ\"ל כתב הרשב\"א בתשובה סי' אלף צ\"ו הנותן מעות לחבירו לכתוב לו ס\"ת ונמצא בו טעות וצריך לשכור מי שיגיה אותה אם הם טעיות שדרך הסופרים לטעות בהן אין הסופר חייב כלום אבל טעה כל כך שאין דרך הסופרים לטעות חייב ומ\"מ כל כיוצא בדברים תלוי במנהג המקומות אם מנהג המקום שכותבי ספרים מגיהים אותן אף זה צריך להגיה ובסתם המקומות שאין על הסופר להגיה אם עמד והגיה מעצמו חייבין הבעלים לשלם לו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכתב המ\"מ פ\"י מהל' שכירות בשם הראב\"ד דאין חילוק בין עבד בשכר או עבד בחנם: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הרא\"ש כלל ק\"ד סימן ה' הנותן מטוה לארוג וטוען שנחלף לו והאורג מודה שנתחלף אך לא בידיעתו ואינו יודע כמה על מי לישבע וע\"ל סי' רצ\"ח: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב המרדכי פ' איזהו נשך דף ק\"פ ע\"א דמותר למשכיר ליטול שכר אע\"פ שהשוכר מקבל עליו אונסין ואפילו אם מת או נשבר הדבר השכור ומשלם למשכיר אפ\"ה נוטל השכר ולא הוי ריבית ויש חולקין וכבר נתבאר דין זה בי\"ד הלכות ריבית וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ע\"ל סי' ש\"מ דסתם רבינו דבריו כדברי חכמי צרפת וכ\"כ המרדכי פרק החובל ע\"א וכן הסכים מוהר\"ם: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ומה שכתב דבדיעבד אינו חייב לא משמע כן בתשובת הרא\"ש לקמן סימן ש\"ט וכן בתשובת הריב\"ש שאכתוב בסמוך: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י פרק האומנין דף ק\"ח ע\"ב דוקא שהוסיף עליו ג' קבין על חצי כור שהוא משא חמור אבל אם שכרה להביא עליו רביעי כור והוסיף ג' קבין ומתה פטור ולא אמרי' דמחמת השינוי מתה ומיהו היכא דידוע שמתה מחמת השינוי חייב אפילו בכהאי גוונא עד כאן לשונו וכן כתב המ\"מ פרק ד' מהלכות שכירות בשם הרמב\"ן אבל הרמב\"ם כתב שם דחייב אם הוסיף על מה שהתנה עמו וכמ\"ש רבינו בס\"ס זו בשמו ולקמן בסי' ש\"ט בתשובת הרא\"ש משמע דבכל ענין חייב וע\"ל: "
                ],
                [
                    " ופסק אע\"ג דשוכר שלא מדעת הוי גזלן כמו שואל שלא מדעת ואע\"ג דסוס עומד לשכור מ\"מ עכשיו שאמרה האשה שאל יטלנו הוי שוכר שלא מדעת מ\"מ מאחר שנטלו להציל את שלו לא מקרי גזלן דתנאי ב\"ד הוא כו' וע\"ל סימן רס\"ד מדין תנאי ב\"ד וע\"ל סי' שס\"ג: "
                ],
                [
                    " דומיא דנשלם לו המלאכה בחצי היום דנותן לו מלאכה אחרת כמו שיתבאר לקמן סי' של\"ה ולא מקרי זה מלאכה כבידה מן הראשונה דניחא ליה דבהמתו בעירו ועושה מלאכה כבידה ממה שתלך למקום רחוק וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק האומנין דף ק\"ז ע\"א דוקא שנתייגעה ומתה אבל מתה כדרכה פטור אפילו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> למאן דאמר תחילתה בפשיעה וסופו באונס חייב ואין חילוק בזו בין ש\"ח לש\"ש: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן ש\"מ נתבאר דין זה ובתשובת הרא\"ש כלל צ\"ב סימן א' ראובן שכר בהמה לרכוב ולהניח עליה משאו ונעשה פיסח על הדרך ולא חש ראובן ואעפ\"כ הוליכו עמו והניח עליו משאו עד שנתקלקל תשובה דהוי פשיעה דהיה לו להניח החמור ביד איש מהימן ואם לא היה לו מקום להניח מ\"מ לא היה לו להניח עליו משאו אלא היה לו לשכור חמור אחר להניח עליו משא ולהניחן זה ריקן אבל אם לא מצא אחר לשכור וגם לא היה מקום להניח זה החמור וראובן היה נחוץ לדרכו שלא היה יכול לישאר עם החמור פטור וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " והנה סותר כללו שכלל בהקדמתו לפסוק כדברי הרי\"ף והרא\"ש במקום שמסכימים לדעה אחת ועוד דהרשב\"א והרא\"ש ור' יונתן בתראי הוי להם רבים ואף דעת הטור נראה כן ולכן אין לזוז מדבריהם ובנ\"י פרק האומנין דף ק\"ז ע\"א די\"א דוקא קנין או מעות מהני אבל בלא זה לא משתעבד המשכיר מיהו יוכל לעכב כל השכירות עד שנותן לו חמור אחר: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתבו הגהות מיימון פ\"ה דשכירות בשם ראבי\"ה דאם אפשר להוציאו מן המים ולשכור ספינה אחרת בדמיו או בכל מה ששייך לספינה צריך לשכור כמו בחמור וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב נ\"י פרק השואל דף קי\"ח ע\"ב המשכיר בית לחבירו לזמן ידוע כשהיה אוהבו ואח\"כ היתה מריבה ביניהם אין יכול להוציאו מן הבית שהשאיל או השכיר לו ומשמע שם שאם א\"ל תחילה שאין משכיר לו אלא משום שהוא אוהבו ונעשה שונאו יכול להוציאו וע\"ש ובתשובת הרא\"ש כלל א' סימן ה': "
                ],
                [
                    " ומסיים צריך לצאת אפי' באמצע החורף דכיון שטען עמה ימים רבים איבעי ליה למיחש שמא יפסיד ותוציאנו ולא הוצרכה להודיעו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פרק השואל ד' קי\"ט ע\"א הא דמספקא לן היינו דוקא בב' לשונות סמוכים זה לזה אבל אם אינם סמוכים זה לזה לכ\"ע אחרון עיקר וכדאמרינן בשטרות עכ\"ל כתב הרשב\"א בתשובה סי' תרמ\"ה השוכר מלמד בב' דינרין לשנה כל חודש בב' פשיטים ונתעברה השנה אין האב חייב לשלם לו חודש העיבור ולא דמי לקרקע שבחזקת בעלים קיימא ועוד דמלמד שלמד עמו מדעתו אע\"פ דגלי דעתו שמחמת שכירות השנה לומד עמו א\"צ לשלם לו ועוד שהמלמד בן חבירו שלא מדעת האב אין האב חייב לשלם לו כלום וע\"ש ולקמן סי' של\"ד: "
                ],
                [
                    " וכתב המ\"מ פ\"ז מהלכות שכירות וכן הדין בכל מילתא דלא עבידא לגלויי: "
                ],
                [
                    " ובסי' כ\"ז פסק דצריך ליתן כל השכירות מיהו אם נשרף כל העיר הוי מכת מדינה ומנכה לו מן חכירו בין הקדים לו שכרו בין לא הקדים לו כן כתב<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> הרשב\"א עכ\"ל התשובה וע\"ל בסי' של\"ד ושי\"ו: "
                ],
                [
                    " וכנ\"י סוף השואל לדעת הרמב\"ם נראה דאפילו קודם שנפל יכול להוציאו וליתן לו בית אחד שהוא ד\"א ולא נראה לריטב\"א אלא מאחר שהורידו לעכו\"ם לא יוכל לשנות לו אא\"כ נפל וכ\"ע שם על משכיר לו בית והוא נפל אדעתא לבנותו הוא דמוגיר ליה. "
                ],
                [
                    " וכנ\"י סוף השואל וליכא קפידא אלא בארכו ורחבו אבל אינו צריך להיות נאה כזה בבנינו ובקישוטו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ונ\"י סוף השואל כתב בשם ריטב\"א כדברי הרמ\"ה ובפרק האומנין דף ק\"ז ע\"ב פסק כדברי הרא\"ש: "
                ],
                [
                    " ועיין (בסי' כ\"ב כתבתי) מתשובת הרשב\"א המשכיר בית לחבירו ועלייה על גבה אי משמע ג\"כ העליות העליונים "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וכנ\"י פרק השואל ד' קי\"ח ע\"ב אם השכיר לו בית זה חייב להעמיד לו בשעה שמכניסו מכאן ואילך אם נפל אין חייב להעמיד לו אם השכיר לו בית סתם חייב להעמיד לו כל ימי השכירות וכ\"כ בהגהות מיימון פ\"ו מה' שכירות לענין תקרה אע\"ג דא\"ל בית זה ובאותו פעם לא היה מקורה חייב לעשות לו תקרה דאנן סהדי דדעתיה דשוכר שיהא ראוי לדירה מפני רוחות ושלגים וגנבים שלא יכנסו בפרציו: "
                ],
                [
                    " וכנ\"י ד' קי\"ח ע\"ב פ' השואל אף על גב דבשעת שבירות נכנס שם שוכר וראה שלא היה שם דברים אלו לא אמרי' ראה ונתפייס כיון דלדירה א\"ל ולא חזיא לדירה אלא בדברים הללו ה\"ז כאילו התנה בפירוש עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי ס\"פ השואל כל דבר שהשוכר חייב לתקן מתקן בעצמו ואינו מנכה כלום ממעות השכירות וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין בזה במרדכי ס\"פ המוכר את הבית כתב המרדכי סוף האומר בקדושין דף תרס\"ב ע\"א מצאתי שהשיב ראבי\"ה על אשה ששכרה בית מראובן לדור בו מפסח ועד עצרת והוא קבלה אצלו קודם פורים לביתו בתורת חסד או מחמת דבר אחר ועתה חוזר בו קודם פסח נראה דיכול לחזור דכל חזקה לא מהני אלא לאחר גמר המעשה שראוי להחזיק מיד וע\"ש וכתב בר ששת סימן תק\"י השוכר בית וקנאה בא' מדרכי הקנאה ואמר אח\"כ למשכיר אם תרצה תחזיר לי מעותי ואסתלק יוכל לחזור בו דאינו מסתלק מן השכירות אלא כשחוזר ומקנה למשכיר באחד מדרכי הקנאה כמו במכר וע\"ש וכבר כתבתי תשובה זו לעיל סי' שי\"א: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי פ' האומנין ד' קמ\"ב ע\"ב כ' בשם מוהר\"ם דיכול להשכירו אפי' למי שבני ביתו יותר מרובים דהא יכול למלאות ביתו דיורים כו' וכ\"כ מהרי\"ו בתשובותיו סי' י' אבל במרדכי פרק חזקת ד' רמ\"ט ע\"א דלא יכול להשכירו לאחר כלל ואם דר בו אחר חייב להעלות שכר למשכיר ואם אין השוכר הראשון רוצה לדור בו צריך ליתן למשכיר כל השכירות ולא יוכל להשכירו לאחרים וה\"מ שאין המשכיר מוצא אחרים שישכרו ביתו אבל מוצא אחרים שישכרו אין השובר חייב ליתן לו רק מה שדר בו אבל אם הקדים א' השוכר למשכיר אפי' מוצא המשכיר לאשכוריה לאחרים א\"צ לההזיר לו כלום וכשיוצא ממנו השוכר הראשון יוכל המשכיר לאשכוריה למי שירצה ולא יוכל השוכר לומר תהא שאייה כך בלא אנשים דיוכל המשכיר לומר ביתא מיתבי יתיב עכ\"ל התשובה וכב\"י ס\"ס שי\"ב על התשובה זו וכל דבריה הם דחוים מלבד מה שכתב לבסוף ולא יכול לומר תהא שאייה כו' עכ\"ל וטעמו דס\"ל דנקטינן דיוכל להשכירו למי שירצה כדברי הרמב\"ם ומוהר\"ם וכנ\"ל וע\"ל סי' ש\"ח ולעיל סי' שי\"א דעת הרא\"ש שמותר לשנות בשכירות במקום שאינו מפסיד למשכיר והוא כדעת הרמב\"ם ומוהר\"ם אמנם במחלוקת שבין מוהר\"ם ורמב\"ם אם יכול להשכירו ליותר בני אדם נראה דנקטינן כדברי הרמב\"ם משום דכל ספיקא דדינא קרקע בחזקת בעליה עומדת וכמו שנתבאר לעיל סימן שי\"ב ושט\"ו וכ\"פ במרדכי פרק האומנין דף קמ\"א ע\"ג דלא יוכל להשכירו אלא לדכוותיה ולא לדקשה ממנו וע\"ש וכן משמע בתשובת הרשב\"א שאכתוב לקמן בסי' זה וע\"ל סי' שי\"ב כתבתי מדין זה: "
                ],
                [
                    " ומשמע מדברי מ\"מ שלדעת הרמב\"ם אפי' נשאר המשכיר עמד בבית השוכר אפ\"ה יכול השוכר להשכירו לאחר ואין עליו תרעומת כמו בספינה ועיין בזה למטה בתשובת הרא\"ש שנראה שחולק בזה. "
                ],
                [
                    " נראה דהרמב\"ם פליג בזה שהרי כתבתי לעיל דעתו דס\"ל דיוכל להשכירו לאחר אפי' אם נשאר המשכיר בבית ואין בזה משום שינוי קבלת דעת לומר לזה יכולתי לקבל לזה איני יכול לקבל ואדרבה לפי דברי ב\"י עדיף טפי אם המשכיר נשאר בבית שכתב מ\"ש הרמב\"ם ויש מי שהורה כו' כתב וז\"ל ולא דמי לספינה שיוכל להשכירו לאחרים דהתם נשאר המשכיר בספינה ולא יוכל השוכר השני להזיקו בספינה משא\"כ אם לא נשאר המשכיר בבית שיוכל לקלקל לו ביתו שמעינן דיותר מותר להשכירה לאחרים אם נשאר בבית וא\"כ הרמב\"ם והרא\"ש חולקים ומתשובת הרשב\"א שאכתוב בסמוך משמע כדברי הרמב\"ם דבכל ענין מותר להשכירו לאחר וצ\"ע דמשמע מדברי רבינו דאינם חולקים שהרי כתב לשניהם בלא מחלוקת וכתב לדעת רבינו יותר גרוע אם נשאר המשכיר בבית משום דיוכל לומר לזה הייתי יכול לקבל כו' משא\"כ אם אין המשכיר נשאר בבית וצריכין אנו לומר לדעת זה דאין ראיה מספינה לכאן דשאני התם דדרך השוכרים ספינה למכור סחורתן בחצי הדרך לאחרים ואדעתא דהכי השכיר לו משא\"כ בבית כנ\"ל דעת רבי' כדעת הרא\"ש והרמב\"ם וס\"ל דאין חולקים זה על זה ולענין המשכיר או נתן ביתו לאחר ושייר לעצמו בו כח שיוכל לסלק לשוכר כשירצה או שיוכל לדור עם השוכר כתב הרשב\"א בתשובה סימן אלף קמ\"ה דיכול ליתן או להשכיר כחו לאחר ובלבד שלא יהא בני ביתו מרובין משל משכיר או הנותן וע\"ש שהאריך בזה וכ\"פ מהרי\"ו סי' י' דהמשייר לעצמו כח מותר להשכירו ואפילו למי שבני ביתו מרובים וכתב דאף הרמב\"ם דחולק בשכירות אם בני ביתו מרובין מודה בשייר כחו אמנם הר\"י בר ששת סי' שנ\"ז חולק בזה דאם שייר לעצמו דבר שאינו מסויים כגון דיוכל לסלקו ולא יוכל להשכירו לאחרים אבל אם שייר לעצמו דבר מסויים שלא נכנס בתחלה בכלל השכירות כגון ששייר לעצמו חצי הבית אז יוכל להשכירו או ליתן לאחר אפי' התנה תחילה שלא יוכל לדור בו כי אם הוא וע\"ש וע\"ל סי' שי\"ח ולעיל סי' שי\"ב ונראה שה\"ה הנותן מתנה לחבירו והמקבל אינו צריך לה יוכל המקבל להעמיד אחר תחתיו דלא גרע מה ששייר כח לעצמו דהא אמרינן לענין אם הנותן בעין יפה נותן דיפה כח המקבל מכח הנותן כמו שנתבאר בדיני מתנה וה\"ה בנדון זה וכן משמע בתשובת הרשב\"א סי' אלף נ\"ג ומשמע שם דלא אזלינן בזה אחר דעת הנותן לומר שלא נתנו לו ע\"מ ליתנו או למכרו או להשכירו לאחר. בסי' שט\"ו כתב ב\"י שכתב הרשב\"א בתשובה על ראובן משכן ביתו לשמעון לי' שנים וכו' ע\"ש. בב\"י בסי' ר\"ז מספר חזה התנופה ראובן שנתן לשמעון חדר בביתו שידור בו וכו' ע\"ש: "
                ],
                [
                    " בנ\"י פ' המקבל דף קכ\"ה ע\"ב כתב בעל העיטור דהמשכיר ביתו לעכו\"ם משמתינן ליה עד דמסלק ליה או דמקבל עליו כל אונסא דמתייליד לשכינו עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    "  וכתב עוד בשם הראב\"ד ודוקא דקא טעין איהו פרעתי אבל לא טענינן ליתמי ביום דמשלם זמניה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ' בתשובת בר ששת סי' שי\"ג דאי קבל הפרעון בקנין לא יוכל למימר פרעתי לך אבל אם עבדו ביניהם בשטר וכתבו וקנינא מיניה כל הכתוב לעיל מסתמא הקנין לא קאי על הפרעון וע\"ש בסי' שמ\"ה ובנ\"י פרק השואל דף קי\"ט ע\"ב כתב הא דשוכר נאמן לומר פרעתי בששכרו בשטר היינו שטר שכתוב בו השכירות כדי שלא יוכל לומר לקוח אבל אי כתב ליה שטר בפני עצמו על דמי השכירות ונאמנות אין השוכר יכול לומר פרעתי וע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכתב המרדכי ס\"פ השואל דה\"ה אם המשכיר אומר בי' שכרת והוא אומר בה' או בעל הבית אומר לא השכרת והוא אומר השכרתי קרקע בחזקת בעליה קיימת והיה נראה מלשון המרדכי ורבינו דבאלו הטענות אפילו לאחר זמן שכירות המשכיר נאמן בשבועה אבל נ\"י כתב שם פ' השואל דף קי\"ט ע\"ב דבמקום דאית ליה מגו לומר לא שכרתי השוכר נאמן וכ\"כ פרק המקבל דף קנ\"ז ע\"ב וא\"כ ה\"ה אם יוכל לומר פרעתי וע\"ל סי' ע\"ח מדינים אלו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " במרדכי פ' הנושא מי שפסק לזון חבירו ב' או ג' שנים והלך למקום אחר צריך ליתן לו כפי מה שהיה נותן לו בביתו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " וכתב מוהר\"ם פד\"ו בתשובה סי' ל\"ט על ראובן ששכר משמעון חזקת חנותו על ז' שנים בעד שכר קצוב לשנה ואח\"כ נתקלקל ההלואה שגזר השררה שלא ללוות רק על משכנות ורצו לחזור ולהשתדל להשיג הדבר כבתחילה ועמד הדבר כך ט' חדשים ורצה שמעון שראובן ינכה לו מן חכירו והשיב בתשובה על זו באריכות וכלל היוצא מדבריו הוא שאם הוא ספק<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> אם דבר זה הוא היזק שאי אפשר לתקן בטורח ללוות או ע\"י תחבולות אז הוי מכת מדינה דומיא דנקצץ האילן כולו או יבש הנהר כולו אבל אם אפשר לתקן ע\"י טורח או ע\"י שום תחבולה אז לא הוי מכת מדינה והוי כלא נקצץ כולו ואם הוא ספק הדבר קרקע בחזקת המשכיר קיימא והמע\"ה ואף ע\"ג דהשוכר עדיין לא נתן השכירות אמנם דין ניכוי משכירותו אינו שייך אלא על מה שעבר אבל להבא יש לו דין אחר ובדין חזרה קאי כדין השכיר לו חמור ומת או בית שנפל שנתבאר לעיל דינו סי' ש\"י ויכול לחזור כאן אי א\"ל חנות זה אני משכיר לך ולא אמרינן דדמי לחמור שראוי עדיין<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> למקצת מלאכה דשאני התם דראוי במקצת לכל המלאכה שהשכיר לו אבל כאן נתקלקל מקצת השכירות לגמרי ומ\"ל קטלי' כולו או פלגא והא דאמרינן דיכול לחזור היינו דוקא כשחוזר בו מיד שראה הקלקול אבל אי נשתמש בו אח\"כ אמרי' דמחל כמו שנתבאר לעיל סי' רל\"ב לענין מום הנמצא במקח ובנדון דידן ליכא למימר דהוי מחילה בטעות שלא ידע דיוכל לחזור דזה השוכר היה יודע שיוכל לחזור ואם אומר שהיה מצפה עדיין אולי יוכלו לחזור ולהשתדל איהו דאפסיד אנפשיה כו' וע\"ש ותמיהני עליו דמייתי ראיה מדין חמור שמת דאינו מכת מדינה לדבר שהוא מכת מדינה דאפשר דלעולם בדין ניכוי קאי ולא בדין חזרה וכ\"מ בתשובת מוהר\"ם שהביא המרדכי פרק האומנין בדין מלמד שא\"א לו ללמוד מפני גזירת המושל ופסק שם דהוי מכת מדינה ולכן ההפסד על ב\"ה שמשמע שם בהדיא דאף שלהבא שייך מכת מדינה ולא יוכל הב\"ה לחזור בו וע\"ש ולא דמי לקרקעות דאכלה חגב דמנכה לו מן חכירו ולא אמרינן דכל ההפסד על השוכר די\"ל דדוקא בקרקע שעדיין עומדת בחזקת המשכיר בזו אמרי' דגם הוא יפסיד משא\"כ בשאר משכיר ולכך הוי כל ההפסד של שוכר וכ\"כ בתשובת מיימון סי' כ\"ז בדין בית שנשרף: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכנ\"י פרק המקבל דף קנ\"ג אע\"ג דשאר שדות זרועים שעורים וזה נזרע חטים אמרי' מכת מדינה מזרע לזרע: "
                ],
                [
                    " וכנ\"י פרק המקבל דף קנ\"ו ע\"ב ודוקא בקבלנות אבל בחכירות לא יוכל לכופו שיעבדנה ולומר חטים מארעאי קא בעינא אלא קונה חטים מן השוק ומשלם לו חכירותו: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וכנ\"י פ' המקבל דף קצ\"ד ע\"א דבדבר התלוי בקרקע יש לנו דין בבל "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בזה בנ\"י פרק המקבל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ ב\"י פרק המקבל ד' קכ\"ב ע\"א ודלא כהרמב\"ן דחולק בזה: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " ועיין בזה בנ\"י פ' המקבל דף קכ\"ז ע\"א וכבר נתבארו אלו הדינים סימן קנ\"ז: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב בנ\"י פרק המקבל דף קכ\"ז ע\"א מיהו שתלא לא מצי למימר נפלוג הכרם ואני אטול את הרביעית ואעבוד בחלקי מה שארצה וישארו לך ג' חלקים שליש לאריס ומחצה לך משום דכל החלקים משועבדים זה לזה ואפילו לא ירצה להסתלק אלא להוריד אריס תחתיו לאו כל כמיניה דמצי בעה\"ב אמר לא ניחא לי דליפשו אריסי בשדה דסמכי אהדדי ויקלקלו עכ\"ל. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב המרדכי פ' האומנין דף קמ\"א ע\"ד דמותר לאדם להשכיר את עצמו ואינו עובר על כי לי בני ישראל עבדים [עבדי] הם שאינו שייך אלא בעבד עברי ממש כו' וכ\"ה שם בהגהות דף קנ\"א ע\"ב וכתב שם ויש ליזהר לסופר או מלמד או שאר [בעלי] מלאכות להשכיר עצמו להיות בבית בע\"ה בקבע וסמוך על שלחנו ג' שנים משום כי לי בני ישראל עבדים וגו' וכ\"כ הרמב\"ם בתשובת וע\"ש וע\"ל ריש סי' של\"ג: "
                ],
                [
                    " וכנ\"י ריש השוכר פועלים דאע\"פ שאין מנהג בעיר אם נודע רוב אנשי העיר מאיזה מקום באו הולכין אחר המנהג שבאו משם כ\"כ הר\"ן והרשב\"א עכ\"ל וכ\"מ בגמרא וע\"ע מזה בתשובת הריב\"ש סי' תע\"ה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ סוף שורש י' מי ששלח שליח ליתן לו הוצאת הדדך השליח נשבע ונוטל וא\"צ לברר בעדים וכו': "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ואין דבריו מוכרחין<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בדעת הרי\"ף והרא\"ש דאיפשר לפרש דבריהם כדעת רש\"י והרמ\"ה ואע\"ג שכתבו דאינו נוטל מבע\"ה רק ג' יש לפרש דוקא בדאיכא פועלים הנשכרים בג' אבל בדליכא פועלים הנשכרים אלא בד' נותן לו כפי מה שהתנחו דהיינו אם לא התנהו רק ג' אין להם רק ג' ואם ד' ד\" וע\"ז קאי הרמ\"ה לומר מ\"מ אם התנהו יותר מד' אין לשליח ליקח יותר מד' הואיל ולא שכרו רק בד' דכיצד הוא ישתכר בפרתו של חברו ר\"ל בפעולת הפועלים ואע\"ג דשליח יכול להפסיד לא יוכל להרויח כנ\"ל פי' דברי רבינו והרמ\"ה וב\"י הביא בדרך אחרת ופי' בדברי הרמ\"ה פירושים רחוקים ע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"פ הר\"ן פרק בתרא דעכו\"ם ד' שע\"א וכ\"פ שם האשירי וכת' מהרא\"י ז\"ל בפסקיו סי' ר\"ל דדוקא שנותן לו דמי החפץ אבל מי שנותן לחבירו שטר חוב לגבותו למחצה או לשליש לא יוכל אחר כך לחזור משום דהוי דבר שלא בא לעולם וע\"ש שהאריך בזה ועיין בנ\"י ר\"פ האומנין כתב המרדכי פרק מי שמת דף רכ\"ה ע\"ד ראובן שנתן לשמעון ט\"ו דינרין להלוותם בריבית על מנת שישא בנו את בתו ולא רצה בן שמעון לנשאה צריך להחזיר לו מעותיו. ומכל מקום יתן ראובן לשמעון מן הריוח כפועל בטל וע\"ש כתוב בת\"ה סימן שכ\"ג על ראובן ששכר לשמעון לילך בשליחותו בי' דינרין וקודם שהלך שמעון אמר שמעון לאחרים שרוצה ג\"כ הוצאות הדרך בלא אלו הי' דינרין ולא היה ראובן בביתו שהיה אפשר. להודיע וראובן לא רצה ליתן לו אח\"כ כי אמר שנתן לו י' דינרין אע\"ג דשאר פועלים נשכרין בז' דינרין כדי לכלול ג\"כ הוצאות ופסק דהדין עם ראובן דאמרי' הדמים מודיעים לענין שכירות פועל אע\"ג דלא אמרינן כן לענין שכירות בתים וע\"ש: "
                ],
                [
                    " דבר תמוה הוא זה<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> למה יתן לו ד' והא לא עדיף מ\"ש כמו שאמר בע\"ה מאילו לא אמר כלל דכבר נתבאר שאינו נותן לו רק ג' וכ\"נ מדברי מ\"מ והרא\"ש בהדיא שאינו נותן להם ד' רק בשכל הפועלים נשכרים בד' או כששוה מלאכתם ד': "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פרק האומנין דף ק\"ה ע\"ב וכתב הרמב\"ן ז\"ל דאפי' אמר הבע\"ה אין רצוני ליתן לכם אלא כך וכך ופייסוהו הואיל והיתה ביניהם קציצה תחילה צריך ליתן להם כפי תנאם הראשון ודוקא במקום שהיו לפועלים תרעומות אם חזר בו אז הוי דינא הכי אבל במקום דיכול ב\"ה לחזור אפילו תרעומות ליכא עליו אז דוקא אם חוזר בסתם ופייסוהו אמרינן דעל תנאי הראשון חזר אבל אם אמר בפירוש אין רצוני אלא בכך וכך לא ע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " דפועל יכול לחזור אפי' נתייקרו הפועלים ומשמע דמיהו כלי אומנתו יכול להחזיק הבע\"ה וע\"ש בנ\"י פרק הזהב דף פ' ע\"ב וע\"ל ריש סי' של\"א: "
                ],
                [
                    " וע' בזה בנ\"י פ' האומנין: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי ריש האומנין ע\"ב וע\"ג דמלמד החוזר בו מיקרי דבר האבוד וכן היה דן מוהר\"ם הלכה למעשה דלא כר' יואל דפסק דיכול לחזור בו וכתב וה\"ה סופר החוזר בו הוי דבר האבוד דמזיק לספר שיהיה מב' סופרים עוד כתב שם דאם המלמד לא יוכל ללמוד מחמת מכת מדינה כגון שגזר המושל שלא ללמוד הוי פסידא דבעל בית וכתב שם דיש לילך אחר המנהג בענין אם צריך להשכיר ואסור למלמד לעסוק בשום מלאכה אחרת עם הלימוד ובירושלמי אסור למלמד לנעור הרבה בלילה דלמחר לא יוכל ללמוד ואין לו לסגף עצמו במאכל ובמשתה או להרבות במאכל ובמשתה וכל המשנה ידו על התחתונה ומעבירין ליה עכ\"ל וכ\"ה בהגהות מיי' סוף הל' שכירות וע\"ל ס\"ס של\"ד עיין בתשובת מיימון ס\"ס קניין סימן ל' ול\"א כתב תשובה בדין מלמד שחלה אי מיקרי דבר האבוד וע\"ל סימן ש\"ו אימתי מעבירין למלמד שפשע ובתשובת מהרי\"ק שורש קל\"ג דאם עושה עמו בחנם יכול לחזור מתי שירצה אפי' בדבר האבוד וע\"ל סימן של\"א כתבתי דבריו: "
                ],
                [
                    " משמע הא בלאו הכי אינו נותן לו כל השכירות ומנכה לו ימי חליו או ימי אונסו אע\"פ שלא חזר בו הפועל אבל במרדכי פרק האומנין דף קמ\"א פסק דאינו מנכה לו זמן חליו או זמן אונסו ואפי' בדבר האבוד מאחר שנאנס פטור ואין מנכה לו כלום אם חלה אחר שהתחיל במלאכה ולכן מלמד שחלה אין מנכין לו כלום וא\"צ להשלים אח\"כ מה שביטל אמנם התוספות ותשב\"ץ כתבו כדברי הרא\"ש דמנכה לו כל ימי חליו ואונסו וע\"ש כמרדכי וכ\"כ בתשובת מיי' ס\"ס קנין סימן ל\"א דמוהר\"ם חזר בו ופסק בדברי התוס' ומיהו אם קבל פועל או המלמד שכרו א\"צ להחזיר<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ועיין בדברי התוס' פ\"ק דקידושין: "
                ],
                [
                    " וכנ\"י פרק האומנין דף ק\"ד ע\"ב ודוקא אם שכר עליהם פועלים אבל אם לא שכר אלא הפסיד בהמתנתן אינן צריכין לשלם אלא שאם רצה שוכר עליהם כן הסכימו האחרונים ז\"ל עכ\"ל ובמרדכי פרק האומנין ע\"ד בתשובת מוהר\"ם לענין מלמד שחזר בו פסק הא דיכול לשכור עליהם יותר מכדי שכרן היינו דוקא שתפס כלי אומנותו אבל אם אין בידו כלי אומנתו רק יש בידו דברים אחרים שהם של פועל אינו יכול לשכור עליו יותר מדמי שכרן ולא משמע כן מדברי רבינו בעל הטור והרמב\"ם בפ\"ט מה\"ש אבל בת\"ה סימן שכ\"ט פסק כדברי מוהר\"ם מיהו פסק דדוקא בדבר האבוד שאינו ממון כגון מלמד החוזר בו אבל אם הוא דבר האבוד שבממון צדיך לשלם לו כל ההפסד מדינא דגרמי וע\"ש כתב הגמי\"י פ\"ט מהלכות שכירות מלמד ששכר עצמו על זמן יש לו דין פועל אבל אם שכר עצמו ללמוד עמו חצי ספר או בה\"ג מקרי קבלן ובהגמ\"ר פ' האומנין דף קנ\"א ע\"א בשם ר\"י מפריש דמלמד אין לו דין פועל שיכול לחזור בחצי היום משום דלא שייך בזה עבדי הם כו' וע\"ש ועוד כתבו שם על רבים ששכרו מלמד ורצו לחזור קודם שהתחיל במלאכה ופסק דכל דבר הנעשה ברבים א\"צ קנין ואינן יכולין לחזור וג' מקרי רבים ואפי' יחיד העושה על דעתן לא יוכל לחזור כדאמרינן בנדר שהודר על דעת רבים כ\"ש רבים עצמן ולכן נהגו שכל דבר הנעשה ברבים א\"צ קנין אף במקום שיחיד צריך קנין וג' טובי העיר חשובין ככל העיר לכל דבר ועוד לא גרע ממתנה מועטת דאמרינן דאף יחיד לא יוכל לחזור דלגבי רבים הוי דבר זה דבר מועט ועוד במקום דאיכא ערב בלא קנין משתעבד וחייב הערב ליתן שכרו אע\"ג דעדיין לא התחיל במלאכה מאחר שאינו מוצא להשתכר במקום אחר הוי כמתחיל ואם השכיר עצמו לב' שנים והתחיל שנה ראשונה מקרי התחלה אף לשנה שנייה עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ודוקא שחזר והשכיר עצמו אבל אם עמד עמו שנה שנייה בשתיקה לא אמרינן תשאר עמו על תנאי הראשון וכ\"כ מהרי\"ק שורש קי\"ח וע\"ש שהאריך בזה. "
                ],
                [
                    " ע\"ל סי' קצ\"ב כתבתי דין מורשה שטוען שלא כראוי אי מקרי פשיעה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " במרדכי פרק האומנין דף קמ\"א ע\"ג ונשאל למוהר\"ט על אשה ששכרה בית ומתה ועתה אין היורשים רוצין לפרוע אלא מה שדרה בה או להושיב שם דיורין אחרים ופסק דאם לא נתנה כל השכירות הדין עם היורשין דהוו פסידא דפועל שהוא בע\"ה ולא דמי לספינה סתם ויין זה דאמרינן אם לא נתן אמאי לא יתן שאני התם דגם בעל הספינה אבד ספינתו אבל גבי פועלים דלא הפסידו כלום אלא שמתבטלין כיון דבע\"ה אנוס לא יתן להם כלום ה\"נ מיתה אין לך אונס גדול מזה מיהו מה שדרה בו צריכין היורשין לשלם וכן אם כבר נתנה השכר צריך בע\"ה להחזיר ליורשין נגד מה שלא דרה בה או היורשין יכולין להושיב בו אחד דכותיה אבל לא דקשה מיניה וכן פסקתי לענין מלמד שמת התינוק בחצי זמן ופטרתי הבעל הבית מטעם זה עכ\"ל. ובתשוב' הרשב\"א סי' אלף ק\"ה פסק בשם הראב\"ד דאם שכר בית לשנה ומת צריכין היורשין לשלם לו כל השכירות דכ\"ז השכירות הוא כאילו מכרו לו וע\"ש ובב\"י ס\"ס שי\"ב שכן הוא דעת התוס' פרק חזקת הבתים (בבא בתרא ד' נ\"א) וכ\"מ לקמן ס\"ס של\"ה בתשוב' הרשב\"א ובת\"ה סי' שכ\"ט פסק כדברי מוהר\"ם אלא שמשמע שם דאם הקדים לו השכר א\"צ להחזירו לו וע\"ש ע\"ל סימן רס\"ד שדכן שהתחיל זיווג ולא גמרו מה דינו או אם נדר לו הרבה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ בת\"ה סי' שפ\"ט הא דאם אירע אונס דהוי פסידא דפועל כגון שהראה לפועל מלאכה זו אבל אי שכרו מסתמא יכול לומר תן לי שדה אחר להשקות או מלאכה אחרת לעשות עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ מוהר\"מ פדו\"ה וע' במרדכי פ' מי שמת: "
                ],
                [
                    " כדאמרי' פ\"ק דקדושין לענין עבד ועוד דכיון דשכרו ללמוד עם בנו לאו כל כמיניה דאב למחול שעבודו כו' וכ\"כ בתשובת הרשב\"א סי' תתע\"ג: "
                ],
                [
                    " כ' הרשב\"א בתשוב' סי' תרמ\"ה המלמד את בן חבירו שלא מדעת האב אין האב חייב לשלם לו אבל במרדכי ר\"פ האומנין ע\"ג ובהגהות שם דף קנ\"א משמע דחייב לשלם לו דלא גרע מיורד לשדה חבירו שלא ברשותו עכ\"ל וע\"ש עוד כתב המרדכי שם בשם מוהר\"ם על א' שאמר למלמד למוד עם בני ולא נדר לו כלום אפ\"ה צריך לשלם לו כאחרים המשלמין כו' ואפשר שאף בזה גם הרשב\"א מודה אע\"ג דבמרדכי לא משמע כן דמשמע שם דחד טעם אית להו וע' בטוי\"ד סי' רע\"ח מדין אשה ששכרה מלמד לבנה: "
                ],
                [
                    " והמלמד אמר ינסנו עכשיו אם לא אוכל ללמוד עמו והיה עד א' מעיד שלא היה יודע ללמוד באותו שעה ששכרו ופסק שם דהדין עם המלמד דהואיל וידע עכשיו ללמוד מוקמינן ליה אחזקתיה דידע ג\"כ כבר ונשבע נגד העד ונוטל שכרו וע\"ש שהאריך בזה מוהר\"ם בתשוב' ועיין בהגהות סוף סי' פ\"ב מדין מלמד שהלוה על משכנות בבית בע\"ה ורוצה בע\"ה לפשר עם העכו\"ם כו' בב\"י בסימן של\"ג בשם תשובת מוהר\"ם על שוחט ובודק ששכרוהו לכך והקצבים אינן רוצים להניחו לבדוק מפני ששוהה יותר מדאי בבדיקה אם דרך טבחי עכו\"ם להקפיד בכך הוי פסידא דפועל ואם אין דרך טבחי עירו להקפיד ודרך טבחי עיר הקהל שהשכירו להקפיד הוי פסידא דקהל ואם מקפידים בדבר שאין רגילין להקפיד הוו פסידא דפועל מ\"מ כתב מוהר\"מ פד\"ו סי' מ\"ז בתשובותיו על רב א' שהיה לקהל ב' או ג' שנים למורה באיסור והיתר ודרש להם ואח\"כ שכר עמהם להבא ולא דבר ממה שעבר לאחר זמן בקש מהם שכר על מה שעבר ופסק דהואיל ושתק להם תחילה בודאי מחל להם השתיקה כהודאה הוו דאע\"ג דרגילות הוא ליטול שכר הוראות מ\"מ יש קצת איסור בדבר ולכן אין יכול לתבעו מה שעבר וע\"ש שהאריך בדין שכר המלמד. כתב מהרי\"ו בתשובות סי' ק\"ג דשכר חזנים ומלמדים ומנהג הוא ליתן להם חצי שכרו בתחלת הזמן כדי שיכלכל בהן ביתו עכ\"ל ונראה דהכל לפי מנהג המדינה וע\"ל סי' שי\"ב ולקמן סימן של\"ו מדיני מלמדים. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " במרדכי פרק האומנין דף קמ\"א ע\"ג כתב ר\"ב דאם לית ליה עבידתא ולשכינו יש לו זה יטול שכרו משכינו והפועל יפעל לו דמ\"ש וכתב הר\"מ הא דאמרינן דאינו נותן לו מלאכה כבידה מן הראשונה היינו שאינו רוצה להוסיף לו על שכרו הראשון אבל אם רצה להוסיף על שכרו הרשות ביד בע\"ה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פ' האומנין דף קמ\"ב ע\"א שליח שהיה נושא אגרת בשכר ומצא תגר וחזר בו נראה דהוי פסידא דפועל בין שהיה לשניהם לידע<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> או שלא לידע ואם היו לבעלים לידע ולא לפועל פסידא דבע\"ה ושליח זה אפי' מה שקיבל צריך להחזיר ואפי' מחצי הדרך שהלך לא יטול ולא דמי לשכר חמור ומת בחצי הדרך דהתם אילו בעי למיתי עד הכא אגרא בעו למיתב ליה אבל הכא לא נהנה כלום בשליחותיה עכ\"ל וכ\"ה תשובה זו בהג\"מ דקדושין דף תרס\"ד ע\"ג אמנם בהגהות שניות דר\"מ דף קנ\"א ע\"ב לא משמע כן. "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' של\"ד מדין זה גבי השוכר בית ומת בחצי הזמן בריש הגהמ\"ר דקדושין ראובן ששכר שמעון להשתדל כנגדו נגד השר וכן עשה ואח\"כ אמר שמחמת יראה עשה שלא יקלקל חובו חייב ליתן לו שכרו ומה שהיה בלבו משום יראה דברים שבלב אינן דברים. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סי' תרמ\"ג ראובן ששכר מלמד לבנו ולבן חבירו ונתרצה חבירו לתת לו חלקו ואח\"כ בחצי זמן קם חבירו ושכר אחר חייב לפרוע לראשון ומה שטוען חבירו שלא שכרו לשנה אלא על תנאי אם יעשה מלאכתו כראוי ושלא ימשוך זמן השכירות אלא עד הפסח הרי הודה מקצת וחייב שבועה דאורייתא כו' וע\"ש בסי' אלף קנ\"ז כתב המרדכי פרק ז\"ב דף רס\"ח ע\"ד אדם א' שהתנה עם בחור ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן והוא שתק שתיקה כהודאה דמיא וחייב לשלם לו ע\"ש על אחד שאמר לחתנו עשיר תלמוד עם בנך ואני אשלם לך דיוכל לומר משטה אני בך וע\"ל סי' פ\"א: "
                ],
                [
                    " ועיין בנ\"י פרק הבית והעלייה "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " כנ\"י בפ' הפועלים וכתב הרשב\"א דוקא ליום א' ולדישה מרובה וכן לפי חשבון זה בכל יום קאמר שאין הפרה אוכלת כ\"כ בשעה אחת עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בא\"ע סי' ב' אימת זמן לשלם שדכנות: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ולעיל סי' רצ\"א תשובת מהר\"ם דלגבי מפקיד בכה\"ג פטור ואולי יש לחלק בין שואל למפקיד כתב המרדכי ריש השואל מספקא לי אם א\"ל פא\"פ שלח ועד שלא הספיק לשלוח מת המשאיל וזה שלח אותה ומתה בדרך אם פטור דהא נפלה קמי יתמי עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סי' רצ\"ה אם המשאיל אומר כך וכך היה שוה והשואל אינו יודע כמה וכתב המרדכי פרק השואל ע\"ב נשאל למוהר\"ם בראובן ששאל ספר א' משמעון לשעה אחת ולא יותר וא\"ל מיד אחר שעה תשלח אחריה או אביאה לך ובתוך כך נפלה דליקה בבית ראובן ונשרף הספר ומיד כשהתחיל הדליקה הוצרך ראובן לברוח כי היה ירא פן ישליכוהו עכו\"ם באש ופסק כיון דלא השאילו אלא לשעה אחת וכבר כלה זמן שאילתו אע\"פ שנשרף בבית השואל פטור ואפילו לא אמר השואל למשאיל לשלוח ולא אמר (השולח) אשלח ומיהו בזה יש לדקדק נהי דלא היה רשאי להיות שם בעצמו מ\"מ אם היה יכול לשכור אחרים (שיצאו) [שיצילו] ולא עשה חייב דאע\"ג דכלה זמן שאילתו מ\"מ ש\"ש הוי וש\"ש שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא עשה חייב וע\"ש וע\"ל פי' קע\"ז מי שהלך בשליחותו של חבירו ושאיל לו כל גופו ואירע לו אונס אין השואל חייב באונסיו: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי נשאל למוהר\"ם על ראובן שהיה לו משכון בידי עכו\"ם המלוים ברבית ושמעון הוצרך ללות ובקש מראובן שירשהו ללות על משכון שלו אשר ביד העכו\"ם וכן עשה ואח\"כ נשרף בית העכו\"ם ואבד המשכון ופטר מוהר\"ם את שמעון חדא דהא לא משך שמעון המשכון שיתחייב כאונסין ועוד נראה דפטור דהא בלאו הכי היה המשכון ביד העכו\"ם ואין ראובן יכול לומר לשמעון הא דמשתרשת מחובך ע\"י משכוני זה תתן לי דמשמיא הוא דרחימי עליה דשמעון לאפקועי שעבודיה מעל המשכון עכ\"ל מוהר\"ם. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי ס\"פ השואל כתב מצאתי ראובן ששאל כלי משמעון או בהמה למלאכה כיון שמשכו ראובן אינו יכול לחזור בו ויכול השואל להשתמש באותו כלי או באותה בהמה לעולם כלומר כל ימי שאלתו ובלבד שלא יהא חסר וכלה ואם קנאה ממנו בקנין משתמש בו בכל מה שיחפוץ ואפילו כלה ולא נשאר ממנו אלא בית יד מן הכלי ואותו מחזיר לו כדאמר שואל אדם כלי בטובו לעולם והוא דקני מיניה כו' עכ\"ל וזהו פי' אחר על מימרא זו שואל אדם בטובו כו' ואפשר שלפי' הרא\"ש ורב אלפס שכתבן רבינו פי' זה ליתא: "
                ],
                [
                    " וכנ\"י סוף השואל שאין המשאיל יכול לקחתו ואם נאנס אינו משלם לו אלא השברים ע\"ש שהאריך בדברי הראב\"ד. "
                ],
                [
                    " וזה דלא כדברי המ\"מ פ\"א מה\"ש דכתב דכרמי' שנים משמע ע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובנ\"י סוף השואל מיהו קנין לאו דוקא דה\"ה אם החזיק בפירוש בשוקת חדא למיזכי בכולא עד דמתרמי ליה באר כו' וע\"ש. "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " ובמרדכי פ' השואל בתשובה דכל תנאי שומרים קיימים בלא קנין כתב המרדכי פ' החובל ע\"ג מעשה בראובן הלוה לשמעון י' ליטרין לזמן קצוב ואחר הזמן אומר ראובן לשמעון אותן י' ליטרין שאתה חייב לי יהיו בידך למחצית שכר ונתעסק שמעון בהן ונאנסו נראה דשמעון חייב באונסין כאשר בתחלה כיון דמתחלה בתורת שמירה אתא לידיה והא דאמרינן מתנה שואל להיות כש\"ח היינו קודם ששעבד לנפשיה הא שעבד נפשיה לא מצי לאתנויי בדברים בעלמא עכ\"ל. "
                ],
                [
                    " וכנ\"י פ' הגוזל בתרא דף ל\"ז ע\"א דשואל משעת פשיעה הגורמת לאונס מתחייב ושם נתבאר מאי נ\"מ כתבתיה לעיל ר\"ס ש\"ס גם נתבאר אם המשאיל צריך לתת הרבה בעד הכלי ששאל לו כיצד ישלם השואל: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ואין בדבריו הכרע דאפשר לפסוק כבתראי ועיין בזה בב\"י ריש פרק השואל: "
                ],
                [
                    " וכתב שם ומיהו אם שכרה כלים פטורה מכח התקנה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " משמע מדבריו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> דכאן לא מפטר משום שמירה בבעלים דהרי הפרה אינה שלה וכ\"פ המרדכי ר\"פ הגוזל בתרא גזלן שהפקיד לאחר והיה עמו במלאכה וכן אם מכר לאחר במקום שאין שינוי רשות קונה ואותו אחד הפקיד לאחרים והיה עמהן במלאכה לא מיקרי שאלה בבעלים הואיל ולא קנאו דלא אמרינן שמירה בבעלים אלא בבעל הממון וע\"ש שהאריך בזה: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " מיהו במרדכי פרק הגוזל בתרא דף כ\"ג ע\"ב ודף כ\"ד ע\"ב דאסור להטעותן דהא אפילו גניבת דעתו אסור כ\"ש להטעותן מיהו אם טעה מעצמו היה שרי "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פ' המוכר את הספינה ע\"א נשאל למוהר\"ם על אשה אחת שגנבה מבעלה מעות ומסרה הגניבה ליד אשה אחרת ואותה האשה היתה מלוה אותן למחצית שכר ברשות המפקדת וידעה שהיא גנבה והחזירה המעות ליד המפקדת ועתה תובע הבעל לנפקדת והשיב דכיון דידעה בהן שהיו גנובים לא היה לה לקבלן ואם קבלן לא היה לה להחזירה ליד הגונבת ולכן צריכה לשלם דמאחר שידעה שהמעות היו של בעל כשבאו לידה המעות הויא עלייהו כשומר האבידה דמצוה להחזירו לבעליו ומאחר שהחזירה ליד הגונבת הוי פשיעה וחייבת לשלם לבעל וע\"ש שהאריך בזה. וכתב מהרי\"ו סי' א' בפסקיו שבסוף תשובותיו דבעלים אין נשבעין שלא החזיר להם הגנב אם הגנב מודה להם עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פ' המוכר הספינה ע\"ב על לאה שגנבה משל בעלה והטמינה ושמה בכלים ויהי כי יצאת מן העיר ושלחה שמעון להביא הגניבה ממקום שהטמינה שם וכן עשה והנה הבעל תובע את שמעון מאחר שידע שהיא גנבה שיחזיר לו את שלו ופסק דהדין עם הבעל דשמעון עשה עיקר הגניבה וחייב לשלם וכו', כתוב במישרים נכ\"ג ח\"ו אשה שלותה על משכנות שהיו של בעלה שלא מדעת בעלה שלא קנאם המלוה ומחזיר אותן לבעל בלא דמים ולא שייך הכא תקנת השוק ודוקא שלא ידע הבעל שמשכנה אותן אבל משכנה בידיעת הבעל אימר נתרצה ודוקא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> בידוע שהן של בעל כגון שהאשה נושאת ונותנת בתוך הבית משום בעל עכ\"ל, וכב\"י סי' ע\"ב על דברי ר\"י אלו נראה שיש טעות סופר בסוף לשונו עכ\"ל. ולא ידעתי מה קשה לו בהן כי נראה שהם נכונים בטעמם. כתב הריב\"ש בתשובה סי' ק\"א אותן שהיו קונין ממנה הסחורה בזול פחות משליש בערכה והיתה אומרת להם להעלים מבעלה עשו איסור ואע\"פ שהיתה נושאת ונותנת תוך הבית שלא בחנם היתה מוכרת בזול ואמרה להטמין מבעלה עכ\"ל וע\"ל סי' שמ\"ו וכתב המרדכי פ\"ק דמציעא דף קל\"ה ע\"ב בשם מוהר\"ם דהיכא דשליח לאו בר חיובא מיחייב שולחו ואם אמר לחבירו קח לי שור מבית פלוני שהוא שלי ונמצא אח\"כ שלא היה שלו אלא לגנוב נתכוין נתחייב שולחו באחריות של שור במשיכת השליח דהא השליח לא ידע שהוא גונב כו' ובנ\"י פרק מרובה דף כ\"ה ע\"א כתב דשליח חייב דאין שליח לדבר עבירה אפי' במקום דאין השליח יודע אם עושה איסור וע\"ש ובת\"ה סי' שט\"ו ראובן הראה לגנב מפורסם מחתרת של לוי לגנוב מתוכה ראובן פטור דהוי גרמא בניזקין. וצ\"ע דבלא\"ה פטור משום<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> דאין שליח לדבר עבירה: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " וכ\"כ רבינו בסמוך בדין הבא במחתרת וה\"ה כאן. "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וכן פסק המרדכי ריש הגוזל בתרא וכתב דיאוש ואח\"כ שינוי רשות קונה מיהו אם בא להחזיר ואומר איני חפץ ממון שאינו שלי יחזור לבעלים הראשונים: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכל זה דלא כדברי הרשב\"ם שכתב המרדכי פ\"ק דב\"ק דס\"ל דשמין השברים לגנב ולגזלן וכתב נ\"י שם דף ע\"א הא דאין שמין השברים היינו היכא דאית ליה מעות לשלם אבל אי לית ליה אלא קרקע או מטלטלין נותן השברים דמ\"ש מטלטלים אלו או שאר מטלטלים עכ\"ל וע\"ש. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין במרדכי פרק הספינה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וע\"ל סי' שנ\"ג נתבאר שיש חולקים וס\"ל דיאוש אחר שינוי רשות קונה אמנם דעת המרדכי פ' הגוזל בתרא דף ד' ע\"ג כדעת רבינו וכתב שם ובספרים נראה שהוא לעולם לפני יאוש שהרי לעולם הן באין לידי ישראל עכ\"ל וכ\"ה בתוס' פ' הגוזל בתרא וע\"ל סי' שס\"ח: "
                ],
                [
                    " וכ\"ה במרדכי פ' הגוזל בתרא ד' נ' ע\"ג וסוף הגה' שם וכ\"ה בתוס' פ' הגוזל בתרא. כתב המרדכי ריש הגוזל בתרא על כותית כובסת שאבדה בגדים של ישראל אחד והכותית נטלה סדין אחד מן יהודי אחר ונתנה לו תחת מה שאבדה ופסק שצריך להחזיר דהו\"ל כגנב ופרע בהקיפו כו'. "
                ],
                [
                    " נראה לפרש דברי הרמב\"ם דנותן דמיו על בעל הבית ללוקח קאמר והכי פי' אם לקח מגנב שאינו מפורסם לאחר יאוש קנה הגניבה לענין שא\"צ להחזיר הגניבה עצמה אבל צריך להחזיר דמיה אלא שמנכה מן הדמים דמי המקח שנתן בעד הגניבה וזה ענין אלא נותן לו דמיו דקאמר ר\"ל דמי המקח נותן הבעל ללוקח מפני תקנת השוק אם לא היה גנב מפורסם אבל אם היה גנב מפורסם אז הבעלים א\"צ ליתן דמי המקח וצריך חלוקה להחזיר הכל ר\"ל כל דמי שווי' של הגניבה אבל לא הגניבה עצמה לדעת הרמב\"ם זהו הנ\"ל בפירוש דברי הרמב\"ם לפי נוסחא זו שהביא רבינו והיא נכונה לפי פי' זה ודלא כב\"י שהבין שנותן להם דמיו דקאמר על דמי שווי' של גניבה קאמר ולזה כתב שאין הבנה כלל לגירסא זו ונוסחא מוטעת נזדמנה לרבינו בדברי הרמב\"ם ודבריו והבנתו בדברי רבינו בבבא זו לא היתה נכונה וע\"ל סי' שמ\"ו ושנ\"ג מדין אם יאוש ושינוי רשות קונה לגמרי: "
                ],
                [
                    " כ' בת\"ה סי' שע\"ט אומן שנתנו לו כלים לתקן ומשכנם אצל אחר גם החזירו לו על אותן כלים משכנות אחרים שהשכין תחלה ופסק ריש בו משום תקנת השוק וצריכים לפדות הכלים בכל מה שהשכין גם הקרן והרבית מן המשכנות שהחזירו לו מחמת הכלים אבל הריבית שעלו עליהם אח\"כ לא דלא עשו תקנת השוק אלא בקרן ולא בריווח כדאיתא במרדכי פרק האשה שלום ד' תס\"א ע\"ג ופ' איזהו נשך מיהו למ\"ד אומן קונה בשבת כלי שהשביחה אפ\"ה צריך ליתן לו ריבית נגד שבח הכלי שהוא של אומן וא\"ל דאם היא של אומן א\"צ להחזיר לבעליו דמ\"מ צריך להחזירו מכח דינא דמלכותא דהכי נהיגין לדון עתה להחזיר כל גניבה אפי' לאחר יאוש ושינוי רשות מכח דינא דמלכותא לכן צריך ליתן לו כל הרבית דהכי הוא דינא דמלכותא כו' וע\"ש וכתב עוד שם אפי' אין הדבר ברור שהוא שלו אלא נותן בו סימנים מובהקים פשיטא שחייב להחזיר והאריך שם בזה וכתב בסוף ולפי שראיתי רבים טועים בוה כתבתי הנראה לי עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ותמהני בזה דאם יש לחוש בזה שמא ראה הסי' ביד אחרים א\"כ כיצד משיבין אבידה ע\"פ סימנים ולא נחוש ג\"כ לזו אלא ודאי אין לחוש לזה וא\"כ אין מקום לתמיהת ב\"י ואף שהרמב\"ם כ' דצריך עדים שהיה שלו קודם שיצא שם גניבה בעיר אפשר דה\"ה סימנים וחדא מינייהו נקט ואף אם הרמב\"ם לא יסבור שמשיבין ע\"פ סימנים מ\"מ אין לתמוה על מי שסובר כך ועוד דאפשר דרבי' סובר דאם יש עדים בדבר אין אנו צריכין אלא שיצא לו (שם) גניבה בעיר והוא דעת הרמב\"ם אבל לדעת רש\"י והרא\"ש דס\"ל דאפי' באינו עשוי למכור כליו אנו צריכים שלנו בני אדם בביתו וצווח בלילה כו' א\"כ אין אנו צריכים לעדים אלא בנתינת סימנים סגי והנה רש\"י והרמב\"ם לא יחלקו לדעת רבי' דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולכן כתב רבי' דברי שניהם בלא מחלוקת כי פוסק כשניהם וזהו הנ\"ל בדעת רבי' ולא כדברי ב\"י שהאריך בזה שיטות אחרות כמבואר למעיין בדבריו: "
                ],
                [
                    " ולא ידעתי מי הכריחו לפרש דלאחר יאוש צריך להחזיר הגניבה עצמה דאפשר דלעולם אינו חייב להחזיר רק דמיהן לדעת הראב\"ד ולכך מוקי ליה אפי' בלאחר יאוש ולענין הדמים אבל לדעת ר\"י אינו חייב להחזיר לו כלום ולכן א\"א להעמיד רק בלפני יאוש ואי משום דלשון הגמ' משמע דמחזיר הגניבה אפשר דלאו דוקא קאמר בגמרא הגניבה אלא ה\"ה דמים דמה לי הן ומה לי דמיהן ועוד דאפשר דנקט הגניבה עצמה משום לפני יאוש אבל ה\"ה לאחר יאוש לעניין הדמים: "
                ],
                [
                    " גם בזה יש לתמוה אדברי ב\"י דמשוה לרבינו טועה במקום שאינו צריך כי אע\"ג דהרמב\"ם כ' דבריו איצא לו שם גניבה בעיר מ\"מ לאו משום נאמנות נקט כן אלא משום דאז אין הבעל צריך לישבע שלא השאילן ושלא השכירן אבל בשבועה נאמן אפי' בלא יצא לו שם גניבה בעיר וכ\"כ הראב\"ד בהדיא בהשגותיו וסובר רבי' שכן הוא דעת הרמב\"ם ואף שהמ\"מ כ' שם שאין דעת הרמב\"ן כן אלא כמו שפי' הוא מ\"מ לא מיקרי טועה מי שפירש דברי הרמב\"ם כפי' הראב\"ד ועיין ברמב\"ם פ\"א מה\"ג ותמצא דברי הראב\"ד והמ\"מ וע\"ל סי' שס\"ה מי שנאבדו כליו וקנאו אחד מיד עכו\"ם אימת צריך להחזירו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב מהרא\"י בפסקיו סי' ר\"ס ורס\"א באשה א' שהחזיקה בשל יתומים ופסק שגזר על כל ישראל שלא ישאנה שום אדם משום דמחזיקין ידי עוברי עבירה וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ואין בדברי ב\"י הכרע וע\"ש בדברי הרא\"ש ריש אלו מציאות: "
                ],
                [
                    " וא\"כ אפשר ליישב דברי רבינו במה שכתב צמר צבוע משום דפסק כאותה ברייתא ס\"ל דשינוי החוזר לברייתו הוי שינוי לענין זה ולא כברייתא דנקט דוקא בגד צבוע משום דצמר צבוע הוי שינוי החוזר לברייתו כדאיתא ריש הגוזל קמא: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " ובנ\"י פ' חזקת הבתים דף קע\"ט ע\"א וע\"ב משמע שאם מכרה הגזלן כו' באחריות לא מיקרי שינוי רשות ולא קני ליה עכ\"ל ועיין בתשו' הרשב\"א סימן תתקפ\"ה שהאריך בדין יאוש ושינוי רשות וכתב דאם נתנו לו בטעות או בעל כרחו לא מיקרי שינוי רשות וע\"ש. "
                ],
                [
                    " ובמרדכי ריש הגוזל ע\"ד משמע דוקא אם לא נתייאשו הבעלים וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וע\"ל סי' ש\"ה מדין הנוטל סוס שעומד להשכיר בלא ידיעת בעליו ומציל שלו כו': "
                ],
                [
                    " ואין בדבריו שכתב טענה כלל דמה שטען מה לי עשה מלאכה בעצמו כו' השוכר פרה והשאילה לאחר ומתה או נאנסה יוכיח דאילו עשה מלאכה בעצמו ומתה פטור ואילו השאילו לאחר ומתה התשלומין חוזרים לבעלים הראשונים משום דהו\"ל הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו כמבואר לעיל סימן ש\"ז וה\"ה כאן אע\"ג דאין הגזלן צריך לשלם מביתו רק כשעת הגזילה מ\"מ מה שקבל עליו שכר לא יעשה סחורה בפרתו של חבירו ומת שטען ועוד דעדיף טפי כו' גם זה אינו כלום דהא השוכר לא שכרה מתחילה אלא ליתן השכר ולכן השכר שנותן מגיע לבעלים וזכו בהן כאילו הם השכירוהו לו ושיקנה הגזלן בשינוי רשות של לוקח בזה לא שמענו ושינוי רשות לא מהני אלא ללוקח ולא לגזלן: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי ריש כיצד הרגל דכופין על מדת סדום בזה נהנה וזה אינו חסר וי\"א דאין כופין אלא במקום דאם זה בא להרויח בהאי מילתא לא מצי לארווחי אבל היכא דאי בעי להרויח הוי מרויח לא כייפי' ליה הילכך לא כייפי' בחצר דלא עביד למיגר כו' אבל אי כבר עבר ונהנה אינו משלם וכ\"פ שם בנ\"י דף י': "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י עוד בפ' כיצד דמיקרי קיימא לאגרא אע\"ג דלא משכיר בהדיא אלא שדרין בו ואח\"כ משוה עצמו עמהן: "
                ],
                [
                    " וכתב שם אם הוא בענין שהרשות בידו להשכירו לאחרים כגון שאין בני ביתו מרובים המותר שלו אבל אי לא רשאי להשכיר והשכירו המותר לבע\"ה עכ\"ל. כ' הרא\"ש בתשו' סי' ג' כלל א' ראובן השכיר בית לשמעון ושמעון אומר שאין הבית של ראובן עליו לברר וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ומיירי דוקא שאחד מן השותפין השכיר לו כל הבית אבל אם השכיר לו חלקו אינו נותן אלא למשכיר ואין השותף השני יכול להוציא ממנו כלום והוא פשוט אלא שבא מעשה בזה לפנינו ורצה חכם א' להביא ראיה מתשובת הרשב\"א לדין זה ונדחה דבריו כפי מה שכתבתי לכן כתבתי וכנ\"ל. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב הר\"ן פ\"ב דכתובות דף תע\"ד ע\"א דהגוזל מחבירו בעדים א\"צ להחזיר לו בעדים וע\"ש וא\"כ היה אפשר לומר דנאמן כאן לישבע שהחזיר לו אע\"ג דאינו נאמן לומר דשלו נטל מ\"מ אינו נעשה גזלן על זה להיות חשוד על השבועה ונשבע שהחזיר ופטור ולא נאמר דיהא נאמר לומר ששלו נטל במיגו דהחזרתי דהוה כמיגו במקום עדים דלא אמרינן ביה מיגו אבל מדברי הרמב\"ם שהביא רבי' לקמן סי' זה נראה דנעשה גזלן כל שמשכנו שלא ברשות בעדים וא\"כ הוי חשוד על השבועה ושכנגדו נשבע ונוטל: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " כ' רבינו ירוחם בס' מישרים נתיב ל\"א ח\"ז המשיג גבול ובונה הכותל בשל חבירו והכניס מהקרקע בתוך שלו ועל אותו כותל בנה בנינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע וכ\"כ הגאונים בתשו' עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ואני אומר דאם הגמרא נקטה נשבע להודיעך כחו דר' יוסי הגלילי א\"כ הפוסקים שלא הביאו דר' יוסי הגלילי כלל למה נקטו נשבע אלא בודאי נשבע דוקא קאמרי קאמר ומאחר שהוא דוקא אצל גזל הגר ה\"ה כאן אצל גזל אביו דתרווייהו חד טעמא הוא משום קנסא כנ\"ל. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין במרדכי פרק הגוזל בתרא דף נ' ע\"ג דמחלק בין דבר שיש בו סי' לאין בו סי' דביש בו סי' כ' דלא אמרינן סתם גניבה הוי יאוש אבל אין בו סי' הוי יאוש אפילו בעכו\"ם וע\"ש משמע שם מדברי מוהר\"ם דאין חילוק בין ספרים לשאר דברים אבל בפ' הכונס כ' דבספרים לא שייך בהו יאוש שהעכו\"ם לא יוכל למכרן רק לישראל וכ\"כ שם המרדכי פ' הגוזל דף נ' ע\"ג והוא דעת התוס' כמו שכתבתי לעיל סי' שנ\"ו: "
                ],
                [
                    " ופסק דזכה ראובן בכל כי כבר נתייאשה לאה כו' וע\"ש שהאריך בזה גם בתשובת הרא\"ש כלל צ\"ד סי' ו' תשובה בזה וע\"ש וע\"ל סי' רל\"ו מדין קונה קרקע גזולה מעכו\"ם אם חייב להחזירה לישראל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי ריש הגוזל בתרא הא אם לא הוי יאוש בעלים צריך להחזיר לבעלים בחנם ולא דמי להא דאמרינן דנוטל מב\"ה מה שההנהו דה\"מ היכא דטרח והוציא הוצאות כדי להשיב לבעלים אז נוטל מבע\"ה מה שההנהו עד כדי דמיהן אבל גבי ליסטים ומוכסים דלא טרח צריך להחזיר לבעלים בחנם וע\"ש. "
                ],
                [
                    " וכתב המ\"מ פ\"ה מה\"ג שכן דעת הרמב\"ם ודעת הרמב\"ן כדעת הרמ\"ה וכ\"נ דעת הריטב\"א שכ' נ\"י פ' חזקת דף קפ\"ה ע\"א וכ\"כ הר\"ן פ\"ק דגיטין דף תקנ\"ז ע\"ב וכן משמע במהרי\"ק שורש ס\"ו וכתב המרדכי בהגהות דה\"ה דף רס\"א ע\"א דיש רשות למלך להוסיף מס על בני מדינתו לצרכיו הגדולים ולצרכי מלחמה. וכתב מהרי\"ק שורש ס\"ו ורוב הדיעות הסכימו דהא אמרי' דינא דינא אלא בחוק כללי אבל בדבר שאינו כללי רק חוק שלא כדין מלכות לכל בעלי חנויות המלוים ברבית בזה לא אמרי' דינא: "
                ],
                [
                    " וכתב ב\"י לעיל ס\"ס כ\"ז בשם הרשב\"א דלא אמרי' דד\"ד אלא מה שהוא מדיני המלוכה אבל דינים שדנין בערכאות אין אלו ממשפטי המלוכה אלא הערכאות דנין בעצמן כמו שימצאו בספרי הדיינים שאם אי אתה אומר כן בטלת ח\"ו דיני ישראל עכ\"ל ואפשר שלזה נתכוין מהרי\"ק בתשובה דלעיל. וכ' מהרי\"ק שורש קצ\"ב בשם הרשב\"א דכל דבר שהמלך עושה לתקנת המדינה הוי ד\"ד ואפי' אם אמר ממון של פלו' יהא לפלוני וע\"ש. וכ' נ\"י פ' חזקת הבתים דף קפ\"ה ע\"א בשם הר\"ר יונה שאם יכול ישראל לכוף חבירו בדין ישראל ואין המלך מקפיד לכוף בדיני שלו נמצא שלא פקע זכותו של ישראל מחמת אותו ד\"ד אא\"כ הולך לדון בערכאות כיון שלא קבל המלך הדינים ההם אלא בערכאות שלהם עכ\"ל ול\"נ כן מדברי המרדכי פ' חזקת הבתים דף ר\"ן ע\"ד דכתב דד\"ד לענין חזקת חלונות וע\"ש מיהו אפשר דרבי' יונה לא קאמר אלא בדבר שאינו מדין המלוכה אלא שחקק המשפטים בערכאות כיצד ידונו ולכן אין צריכין לילך אחר אותו משפט כדברי הרשב\"א דלעיל, ובמרדכי פ\"ק דגיטין דף תר\"ו מד\"ד וכתב שם ע\"ד דאפי' בין ישראל לחבירו יש בו משום ד\"ד וכן משמע מדברי התו' וה\"ה שכתבתי לעיל דבריהם לענין משכון וע\"ל ס\"ס ס\"ח מד\"ד שכתבתי שם בזה. כ' הר\"ן פ' ארבעה נדרים (נדרים דף כ\"ה) בשם התו' דלא אמרי' דד\"ד אלא במלכי או\"ה משום דכל הארץ היא שלהם אבל מלכי ישראל לא לפי שבא\"י כל ישראל משותפין בה וכי אמרי' דד\"ד ה\"מ לענין שאם קונה הישראל מכס זה חייבים ליתן לו מכס וכן נמי אם לא קנוהו אלא שהוא ממונה לגבות המכס שאינו רשאי ישראל חבירו לישבע כדי לעבור עכ\"ל וכבר נתבאר לעיל סי' זה. כתב הריב\"ש סימן קע\"א שופט שצוה לשלוחו למכור בנכסי יתומים ועשה כן וטעה מה שעשה עשוי וע\"ש, ועיין בתשובת הרשב\"א סימן תרי\"ב מי שתפסו השלטון על דבר העלילה ונתפשר עמו בסך ידוע והשלטון יש לו פקיד יהודי שנוטל עישור של העונשין אם מותר לו לקבל אותו חלק. "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ואפשר דמיירי שעשה תשובה או בדלא ידע שמעון שהיה של גזל והיה סבור שהוא שלו ולכן לא היה נפסל משבועה וע\"ל סי' רל\"ה מדין הגוזל קרקע ומכרה והלוקח נתנה לאחר: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " והוא הולך לשיטתו שפוסק תמיד כדברי הרי\"ף וכ\"פ המרדכי ר\"פ הגוזל וע' בזה בהגהות דב\"מ מדינים אלו: "
                ],
                [
                    " וע' בריב\"ש כי' ר\"ן ונ\"י פ\"ק דב\"מ הזכיר ב' סברות אלו. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ואפשר שלזה נתכוין הרמב\"ם ועוד כתב ב\"י ישוב אחר בדברי הרמב\"ם ואינו נראה ולכן לא כתבתיו ונ\"י פ\"ק דמציעא דף ס\"ו ע\"א כתב כדברי הראב\"ד. "
                ]
            ],
            [
                [
                    "<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> וכ\"כ נ\"י פרק השואל דף קי\"ח ע\"א דכן הסכימו האחרונים וכתב עו\"ש דמיירי שהשרישו האילנות וע\"ש וכתב עוד<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"2\"></i> בנ\"י פרק האשה שנפלה דף תק\"י ע\"א דאפי' אם היא שדה העומדת ליטע ובעל השדה הוא עצמו אריס הוי כאינה עשויה ליטע מיהו אומדין כמה רוצה ליתן שלא יצטרך להטריח לחפור וליטע עכ\"ל. כתב הריב\"ש בתשו' סי' תקט\"ו הא דמחלקים בשדה העשויה ליטע היינו דוקא בשדה שדרכו לזרעו ג\"כ אבל כרם שסתמא שותלין אותו פשיטא דמקרי עשוי ליטע וע\"ש שהאריך בתשו' בדינים אלו וכתב שם דאפי' ירד לתוך שדה רטושים אית נמי דינא הכי וע\"ש וכתב המ\"מ פ\"י מה\"ג דבשדה שאינה עשויה ליטע דיכול לומר טול נטיעותיך ולך אין חילוק בין ה\"ל או א\"י ולא אמרינן דבא' אין שומעין לו משום ישוב א\"י וע\"ל סימן רס\"ד העושה לחבירו טובה מעצמו אימתי חייב לשלם לו וע\"ל סי' של\"ד מי שלומד עם בן חבירו מעצמו אי חייב לשלם לו. "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י עוד פ' השואל (ד' קי\"ד ע\"א) דאם אמר בעל השדה בתחלה בב\"ד לא בעינא אע\"ג דאח\"כ עביד מילתא דניחא ליה אפ\"ה הנטען יכול לעקרן דהואיל וא\"ל לא בעינא בב\"ד לא יוכל לחזור וע\"ש. "
                ],
                [
                    " וכבר נתבאר כל זה בטור אה\"ע ס\"ס ס\"ה: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ המרדכי פרק השואל בשם ראבי\"ה וכ\"ע דסתם חורבה עשויה לבנות וכ\"נ מדברי נ\"י דלעיל: "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת הרא\"ש כלל צ\"א סי' א' מי שבנה קרקע הממושכנת לו אי הוי כיורד ברשות: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק השואל על חתן א' שדר הרבה שנים בבית חמיו ובנה בית בגינתו ודר בו הרבה שנים חמיו אמר שהוא בנאה והחתן אמר שהוא בנאה ואומר שחמיו נתן לו הקרקע במתנה פסק דאין להחתן חזקה בנכסי חמיו ומה שבנה על קרקע חמיו שלא ברשות כיון דסתם חצירות ראויות לבנות ידו על העליונה לגבות כמו שישומו שמאים בקיאים כמה אדם רוצה ליתן בבנין זה, כתב במישרים נל\"א ה\"ב מחסר חבירו בדבר מועט ונהנה ממנו אינו משלם מה שחסרו לבד אלא כל מה שנהנה כגון אדם שיש לו בית כמו חורבה וסוחרים נוטים שם אהלים לסחורה ונותנים לו דבר מועט לשכירות ובנה אחד שם צריך ליתן לו כל מה שנהנה ולא מה שנותנים הסוחרים לבדו אלא שמין כמה אדם רוצה ליתן לבנות חורבה כזו עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ועיין בנ\"י פרק האשה שנפלו דף תק\"י ע\"א. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וע\"ל סי' קנ\"ו אם מותר ליקח מערופיא של חבירו כו': "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובמרדכי דב\"ב דף רמ\"ו ע\"ג הא דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו היינו דוקא שהחזיקו בו ברשות וע\"ש ובתשו' הרשב\"א סי' אלף קנ\"ב: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק האומנים דף י\"ב ע\"ב הא דאמרינן [ב\"ק לא] האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דניזקין היינו כל הדינים האמורים בתלת בבי דהיינו נזקין וגזל והשבת אבידה ואונאה ורבית ע\"ש. "
                ],
                [
                    " וכ\"ה בגמרא ספ\"ב דב\"ק דאם נפל ברוח שאינה מצויה חייב בנזק: "
                ],
                [
                    " וכתב הרמב\"ם פ\"ו מהלכות חובל שנים שהיו מהלכים בר\"ה היו שניהם מהלכין או שניהם רצין והוזקו זה בזה שניהם פטורין וכנ\"י דף ט\"ו ע\"א מיהו בזה איכא לאפלוגי כדפליג גבי זה בא בחביתו וזה בא בקורתו בין מהלכין זה לקראת זה או זה לאחר זה או מיהר האחרון או עמד הראשון וע\"ל סי' שע\"ט באלו הדינים. "
                ],
                [
                    " וכתב הר\"ן פרק המניח דף ט\"ו ע\"א הא דפטור ברץ בע\"ש בין השמשות היינו דאיכא דאיכא למימר דרץ לצורך שבת ומסתמא דיינינן ליה בהכי אבל אי בריר לן דלא רהיט אלא לשאר חפציו דלא שייך ביה צורך שבת חייב כבחול עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי ס\"פ הישן דסוכה ויש ללמוד לאותן הבחורים הרוכבים לקראת חתן וכלה ונלחמים זה עם זה וקורע איש בגדי חבירו או קלקלו פטורין הואיל ונהגו כן מחמת שמחת חתן וכלה עכ\"ל, וכ\"כ בחידושי אגודה פרק לולב וערבה בחורים ששוחקין זה עם זה והכו זה את זה אם אינם מכוונים פטורין. וכתב מהרא\"י בפסקיו סי' ר\"א באחד שהזיק בחבירו בשעת הקפת המזבח בהושענות ופסק דאע\"ג דמדינא פטור הואיל והיה בשעת השמחה מ\"מ כדי שלא יכוין כל אחד להזיק חבירו בשעה זו יש לקנסו וע\"ש שהאריך שם לקנוס ע\"פ אומדנות אע\"פ שאין עדות ברורה כדי לעשות סייג וגדר. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וא\"כ קשיין דברי רבינו זה על זה דלעיל סי' שע\"ה משמע דס\"ל כדעת<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> הרמב\"ם וכאן פסק כדעת הראב\"ד מיהו אפשר דרבינו ס\"ל דיוצא ונכנס ושובר מיקרי בכוונה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בזה במרדכי פרק החובל ע\"ג דפליג וע\"ל בדיני שותפים ולקמן סי' שפ\"ב א' מן השותפין שאמר שחבירו צוה לו למחול חוב אחד וכתב המרדכי ריש כל הגט אם אמר ע\"מ שאין בו דין נזק הוי תנאי ולא מיקרי מתנה על מ\"ש בתורה וכתב הר\"ן פ\"ק דקידושין דף תרכ\"ה ע\"א האומר לחבירו זרוק מנה לים ואתחייב אני לך דחייב וי\"א דפטור וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק הגוזל בתרא דף ל\"ב ע\"ב דאין חילוק בין אונס ממון לאונס נפשות דמ\"מ חייב לשלם ומ\"מ רשע לא הוי דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא ג' דברים עכ\"ל וע\"ל סי' שנ\"ט: "
                ],
                [
                    " ואין בדבריו ממש דזה לא מיקרי דבר המזיק דכל החמורים בחזקת שימור קיימי ודרכן בקפיצה ולאו שינוי הוא ואם אירע לו אונס פתאום אע\"פ שמותרין להציל עצמן לטבוע החמור מ\"מ צריכין לשלם לו החמור דומיא דעמד עליהם נחשול שבים שנתבאר דאע\"פ שמותרין להטיל המשא כדי להציל עצמן מ\"מ חייבים לשלם וה\"ה כאן: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכן דעת התוספות שם פ\"ק דב\"ק אבל מסקנת המרדכי שם כדברי הרמב\"ם וכ\"ה שם בהגהות דף י' ע\"ג ע\"ש: "
                ],
                [
                    " וכ\"פ נ\"י פ\"ק דב\"ק דף ה' ע\"ב וכתב דה\"ה בכלי נזיקין דינא הכי וע\"ש ובמרדכי ריש הפרק ע\"ז. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק החובל דף ל\"א ע\"א דאפילו ליכא עדים שהזיקו אפ\"ה אינו נאמן לומר שצוהו להזיק במגו דלא הזקתי דהוי מגו במקום חזקה ואינו נאמן וכ\"ה שם במרדכי בתשובת מוהר\"ם על שותף אחד שהיה מוחל חוב שהיה בשותפות עם אחר ואמר שצוה לו למחול לו ופסק דאינו נאמן במגו דלא מחלתי אבל אם לא היה עדים על החוב נאמן לומר שצוה למחול במגו דלא היה חייב לו כלום ע\"ש הטעם וע\"ש בתשובת רשב\"א סימן אלף צ\"ו וכתב המרדכי פרק החובל ע\"ג שליש ששרף שטרות שהושלשו בידו ואמר שצווהו לשרוף דנאמן ובתשובת הרא\"ש כלל ס\"ד סימן ה' דאינו נאמן וע\"ש ג\"כ בכלל נ' סימן ו' ובסוף כלל ק\"א: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י ס\"פ כיצד הרגל דוקא עבד גדול אבל עבד קטן דינו כשור עכ\"ל "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " וז\"ל שם על ראובן שלקח אבן של שמעון וסמך בו חבית של יין שהיה מונח בר\"ה ובא שמעון ולקח אבן שלו ונתגלגלה החבית ונשברה שמעון חייב אבל אם חזר וסמכה באבן אחר פטור אע\"ג דאין האבן גדול בראשון ע\"ש: "
                ],
                [
                    " גם בתשובת מוהר\"ם פד\"ו סי' ס\"ב ועיין ריש סי' שפ\"ט מדין דינא דגרמי כתב נ\"י פרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף נ' ע\"ב) הא דדינא דגרמי חייב דוקא אדם אבל גרמי דבהמה לכ\"ע פטור. "
                ],
                [
                    " כתב מהר\"מ מריזבורק ראובן שעמד במקח עם עכו\"ם על חפץ א' שרוצה העכו\"ם לקנות ממנו ואומר לו העכו\"ם אמור לי בכמה אתה רוצה ליתן לי ואומר בכך והעכו\"ם שותק ולקחו ממנו ואומר שמעון לעכו\"ם שאינו שוה כל כך חייב לשלם לראובן הפסדו עכ\"ל ואינו נ\"ל משום דהוי גרמא בנזקין. דהא אין ההיזק מגיע לו מיד גם הוא אינו עושה ההיזק בגופו ואפשר דהוי מילתא דשכיחא בימי מוהר\"ם ולכן פסק וכן וכדעת הרשב\"א דכתב דבמקום דשכיח קנסו או מטעם דהוי כמסירה כנ\"ל: "
                ],
                [
                    " כתב הרשב\"א בתשובה סימן צ\"ט המזיק לחבירו בעצתו כגון שאמר לעבדו להתגייר פטור כו' וע\"ל סי' ל\"ב וכתב עוד שם סימן אלף נ\"ב שליש שהחזיר למלוה שטרו הוי גרמא בנזקין מיהו אם לא גבה המלוה עדיין החוב משמתינן ליה לשליש עד שמסלק מזה היזקו וכן בכל גרמא דנזקין מחייבינן לזה לסלק גרם הזיקו וע\"ש וכ\"כ<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> הרמב\"ן בתשובה סי' שפ\"ח וכ\"כ הר\"ן פרק המקבל ולקמן ס\"ס שפ\"ח תשובת הרשב\"א שחולק בזה וע\"ע בדין דיני דגרמי לעיל סימן קנ\"ז ובתשובת הריב\"ש סי' קע\"ו א' הפקיד אצל חבירו וע\"י זה העליל השר על הנפקד פטור דהוי גרמא בנזקין כתב בת\"ה סי' קפ\"ו טבח שקילקל בדברים שאנו מחמירים בו חייב לשלם אע\"ג דאפשר דמדינא כשר הואיל ונהגינן למטרף חייב ולא נ\"ל האי פסקא כמו שנתבאר לעיל סימן ש\"ו. "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ועיין בזה במרדכי פרק הכונס ע\"ב ושם דארנקי בשק אם היה יום טוב או שבת אמרינן דרכו להניחו בשק וע\"ש דף נ\"ג ע\"ב וע\"ג "
                ],
                [
                    " וכתב נ\"י פרק השותפין דף קנ\"ט מי שרואה שנזק רוצה לבוא עליו יכול להציל עצמו אף על גב דעל ידי זה יבוא הנזק לחבירו אבל אם כבר בא עליו וגרמו לחבירו חייב. כתב המרדכי פרק הגוזל בתרא דף נ\"ג ע\"א בשם מוהר\"ם אם אנסו עכו\"ם להנפקד לתת להם פקדון יכול ליתן להם ופטור דכל היכא דאיכא למיתלי דאדעתיה דפקדון אתו יכול להציל עצמי בפקדון וכ\"כ שם אשיר\"י וכן נתבאר לעיל ועיין בב\"י פ' הגוזל דמ\"א מדין נשא ונתן ביד מחמת אנסין, וכתב עוד שם במרדכי ב' שותפים שהיה להם חוב והיה להם ערב בעד החוב ואנס האנס אחד מהן לפטור הערב וכן עשה דפטור דזה אינו אלא גרמא בעלמא ולא מיקרי נשא ונתן ביד ואי עשה מדעתו בלא אונס חייב ועיין בתשובת מהרי\"ק שורש כ\"ד מדינים אלו. "
                ],
                [
                    " וכתב הריב\"ש בתשובה סי' פ' בא' שביזה חכם ועמד החכם ונתן העונש שלו לשר העיר וכתב שם דהוא קרוב למלשונות. וע\"ש. "
                ],
                [
                    " פ' הגוזל בתרא דף נ\"ב ע\"ב דלא מיקרי מסור בעלילה אלא במתכוין להזיק אבל אם מתכוין להוציא שלו לא מיקרי מסור אבל שם דף מ\"ח ע\"ב כתב דאפילו בכה\"ג מיקרי מסור וכן דן מוהר\"ם הלכה למעשה אם לא היה הנתבע סרבן וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ובהגהות דב\"ב במרדכי ד' רס\"א ע\"א על ראובן שבאו אנסין לביתו ליקח משכון שמעון ולקחו משכונו של ראובן בשביל שמעון ופסק ר\"י דמאחר שבאו בשביל שמעון יכול ראובן למסור משכונו של שמעון ומאחר דלא נתנו יכול לתפוס משכון של שמעון עד שיפדה לו משכונו והר\"ם פי' דאינו חייב לשלם מי שנתפס בעבורו אלא בדבר קצוב כו' וע\"ע לעיל סימן קכ\"ה: "
                ],
                [
                    " וע\"ל סימן צ' וריש סימן זה וע\"ל סי' קל\"ה היאך קיי\"ל בזה וכתב מהרי\"ל סימן פ\"ו בתשובה הא דאין הנמסר נשבע ונוטל היינו דוקא שמסר ממונו אבל אם מסר גופו מיקרי מזיק בידים ונשבע הנמסר ונוטל וכתב שם דאם גרם לו תפיסה מיקרי מזיק בידים וע\"ש וכן משמע במרדכי פרק הגוזל דף מ\"ח ע\"א: "
                ],
                [
                    " ועיין בזה במרדכי פרק הכונס דף מ\"ו ע\"ב באלו הדינין כתב המרדכי פ' הגוזל בתרא ד' נ\"א ע\"ד ואפי' איכא עדים שמסרו בעלילה ואינם יודעים כמה אינו נשבע ונוטל ומיהו פסול לעדות ולשבועה ואם הודה מעצמו אינו נפסל לעדות ולשבועה אבל חייב לשלם ולא שייך בקנסות דרבנן מודה בקנס פטור. וכתכ המרדכי שם דף נ\"ב ע\"ב בשם מוהר\"ם דאפי' יש לנמסר עדים שכך וכך הוצרך ליתן בעד המסירה אפ\"ה צריך הנמסר לישבע לו שלא נתן לו משום דבר אחר הואיל ולא ידעו בירור הדברים אלא שמעו מפיו בשנתפשר עם השר אבל אם ידעו בבירור פשיטא דאין צריך לישבע ע\"ש ובמרדכי פרק שור שנגח את הפרה לא כ\"כ ולכן אם הפסידו חוב ולא ידוע שוויו הנמסר נשבע כמה שוה ונוטל וע\"ש שהאריך בדין זה: "
                ],
                [
                    " כתב המרדכי פרק הגוזל בתרא דף נ\"א ע\"ד מלשין בשקר פסול לעדות אפילו אדם המריב עם חבירו ואמר בפרהסיא אלך ואמסור ממונך לאנס הואיל ומעיז פניו בפרהסיא נקרא רשע ופסול לעדות ולשבועה ושם דף נ\"ב ע\"א דלא נפסל בכה\"ג אלא במוחזק לכך וכן הוא במרדכי פרק כל הנשבעים ע\"ב וע\"ד דף של\"ז דבמוחזק לכך לא אמרי' עביד אינש דגזים ולא עביד ומוהר\"ם מריזבורק כתב דלא אמרינן גזים ולא עביד אלא בצנעה אבל בפרהסיא לא ומותר להציל עצמו ממנו אפילו ע\"י אנס עכ\"ל וכתב הרשב\"א סימן קכ\"א אם רגיל לעשות כן כל שאומר לעשות הרי הוא כאילו עשה וכו' ואפילו מי שאינו רגיל בכך אם הכרנו בו שהוא רוצה לעשות הרי הוא כאילו ידענו בבירור שיעשה עכ\"ל וכן הוא בתשובת הרא\"ש כלל י\"ז: "
                ],
                [
                    " וכמו שנתבאר לעיל מדברי המרדכי ולקמן במעשה דר' יואל ור' אפרים לא משמע כן. "
                ],
                [
                    " וכן הוא תשובת מוהר\"מ במרדכי פרק החובל ע\"ב דצריכים היורשים לשלם מה שנתחייב אביהם מחמת מסירה לאנס אבל אם לא הספיקו לעמוד בדין עד שמת אין היורשים צריכין לשלם ופסק שם על אשה שמסר' על א' אע\"ג דאין לה לשלם מחייבין אותה ואם יש לה ממון שאין לבעלה רשות בו צריכה לשלם וכן אם יש לה נכסי מלוג יחלימו אותן ביד הנמסר ובעל אוכל פירות עד יום מותה ואם מתה לא יירש בעל אלו הגכסים אע\"ג דבעל כלוקח בנכסי אשתו ומוציא מיד הלקוחות היינו דוקא נגד הלקוחות דאינהו אפסידו אנפשייהו שלקחו נכסי אשה שיש לה בעל אבל אם מסרה או הזיקה או במקום אחר דאיכא פסידא לאחרינא אין הבעל אלא יורש וצריכה לשלם וע\"ש: "
                ],
                [
                    " ומהרי\"ו כתב שם סימן כ\"ח ראובן שקבל על שמעון בפני אנס ותפסוהו והוצרך להוציא הוצאות וראובן אומר שלא תפסוהו משום שהכהו אלא משום שברח ופסק דבטענה זו אין לפטרו וכמ\"ש מוהר\"ם בתשובת מיימון ס\"ס נזיקין סי' י\"ד על א' שרצה לתפוס חבירו ולהכריחו למשפט ומתוך שלא רצה להניח לתפוס עצמו הכהו והרגו השופט ודן מוהר\"ם וכ\"כ מהרי\"ל בתשובה סימן פ\"ז דחייב לשלם לו כל היזקא שגרם לו כתפיסה ואדרבא גרע משאר מסור לאנס דזה מיקרי מזיק בידים דרוצה להזיק גופו: "
                ],
                [
                    " וז\"ל המרדכי פרק הגוזל בתרא דף נ\"ב ע\"ב בשם ר' ברוך אומר אני דמצינו למימר דהתם לא מיירי אלא שחזר המסור בשקר לאנס בתשובה לכן אסור לאבד ממונו לדברי הכל וע\"ש במרדכי. "
                ],
                [
                    " וכ\"פ בתשובת הרא\"ש כלל י\"ד דאם התרו בו שלא יתבע חבירו בפני אנסים ועבר יש לו דין מסור לאנס וע\"ל בתשובת הרא\"ש שכתבתי בסמוך ועיין בתשו' הרא\"ש כלל י\"ז סי' ד'. "
                ],
                [
                    " ועיין בתשובת מהרי\"ק שורש קפ\"א ולעיל סימן כ\"ו עוד כתב המרדכי פ' שור שנגח מתשובת מוהר\"ם על אחד שעשה סעודה ובקש ראובן ובני ביתו ועמדו בסעודה והכהו לבעל הסעודה והלך אל השופט וקבל על ראובן ובני ביתו שהכהו והשר היה חייב לראובן ונפטר ראובן מן השר אבל הוצרך להעמיד ערבות מחמת בני ביתו והלך שמעון קרובו של בעל הסעודה והגיד להשר שגם ראובן הכהו והעליל השר על ראובן והפסיד החוב של ראובן והיה לראובן עדים על שמעון ושמעון טוען שגם לוי הגיד להשר ועכו\"ם אחד מעיד כן והשיב מוהר\"ם שאם שמעון עשה מסירתו לאחר שמסר בעל הסעודה את ראובן שמעון פטור דאע\"ג דעשה שלא כדין וחייב לענשו אם בר הכי הוא מ\"מ פטור הוא מלשלם דמי החובל דמאחר שראובן כבר נמסר מבעל הסעודה ברור שכבר היה החוב מופסד ואע\"ג דפטרו השופט מי יוכל לידע כמה הפסידו שמעון אח\"כ שכבר היה מחוייב ראובן עונש להשר והוצרך להעמיד ערבות בעד בני ביתו אמנם אם אין ידוע שבעל הסעודה מסרו תחילה לאו כ\"כ דשמעון לומר הכי הואיל ואיכא עדים שהוא ובעל הסעודה עמדו בפעם אחת והגידו לשופט ולכן כל אחד עשה כל ההיזק וחייב לשלם פלגא ואם בעל הסעודה הוא עני לא יפסיד שמעון משום זה ואינו משלם אלא פלגא ולאו כ\"כ לומר שלוי מסרו ג\"כ אמנם אם אתה מרגילין לפטור בעל הסעודה משום שהיה מוכה ואין אדם נתפס על צערו אז יראה ששמעון משלם הכל שיימינן החוב כמה היה שוה וכך משלם שמעון ואם אין ידוע שוויו ראובן נשבע ונוטל ומכל מקום לא ישלם לו אלא הקרן ולא הרבית דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה וע\"ש שהאריך בתשובה זו ומ\"ש שלא לענוש המוכה שהלך למסור המכה כך פסק מהרי\"ו סימן כ\"ח בתשובה בשם מוהר\"ם והיא בתשובת מיימון ס\"ס נזיקין סי' ט\"ו וכ\"כ מוהר\"ם מריזבורק וכתב דאם מועד להכות הבריות מותר לענשו או להפסיד כל אשר לו ומותר לכל אדם להגידו לשופט ויש להסתפק איזה עדיף אם להפסיד ממונו וכו' עכ\"ל וע\"ש שהאריך בדינים אלו ואין דבריו נראים דהא אפילו מסור גמור אסור לאבד ממונו וכ\"ש זה כנ\"ל ועוד כתב על אחד שהכה חבירו ועכו\"ם ראוהו והלך אחד והגיד שפטור דהא בלא\"ה ראוהו עכו\"ם ובודאי ויגידו ועיין בתשובות מהרי\"ק שורש ק\"פ כתב מוהר\"ם מריזבורק אם דרך באותה העיר שיהודים מעכבים לחבריהם ע\"י אנסים כי אין שם ב\"ד פטור: "
                ],
                [
                    " וכתב בתשובת בר ששת סי' רל\"ד אע\"ג דבדיני ממונות אין מקבלין עד ששומעין תחילה הודאת הנתבע בזה א\"צ דאין חילוק בהודאתו ונותנים מורשה לנתבע כשדנין אותו בפניו. "
                ],
                [
                    " כתב מוהר\"ם מריזבורק מי שרודף רבים בעסקיו כגון שעוסק במטבעות פסולין או בגזירת מטבעות וכדומה לזה אם התרו בו הקהל ולא השגיח ימסרוהו לשלטון ויחיד שבא לו עלילה בגינו יכול לומר שהוא אינו עושה אלא פלוני, ראובן שטען על חמיו שגילה לאנסים שרצה לברוח אם לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שהיה חייב אין זה מיקרי הפסד ואם הפסידו בזה יותר ממה שהיה חייב צריך לשלם לו כל הפסדו. ראובן לקח חפץ א' משמעון למכרו לאנס ואח\"כ החזירו לשמעון בפני עבדו ואח\"כ לקח האנס החפץ משמעון בחזקה בלא דמים ראובן חייב לשלם לשמעון דהיה לו להחזירו בינו לבין עצמו ולא מהני מה שאומר ולא כיונתי להזיק עכ\"ל מוהר\"ם מריזבורק ועוד האריך בחילוקי דיני מלשין ומזיק ע\"ש וע\"ל סי' ת\"ח אם עד אחד או פסולים נאמן במלשין ושאר מזיק ועיין בתשובת מהרי\"ל סי' פ\"ו שהאריך הרבה בדיני מלשין וחילוקים בזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בתשובת מהרי\"ק שורש קנ\"ג שהאריך בדינים אלו באיזה נזק אדם חייב בנזקי גופו וממונו ובאיזה פטור: "
                ],
                [
                    " ודוקא שלא ברשות אבל אם הכניס ראובן פירותיו ברשות ובא שורו של לוי ואכלן שם חייב דמיקרי רשות הניזק לגבי שורו של לוי וכן הוא בגמרא ר\"פ הפרה וכ\"כ המ\"מ פ\"א מה' נזקי ממון שחצר המיוחדת לשבים אפי' לפירות או לבהמות ובאו שם בהמות אחרים והזיקו בשן ורגל חייב לשלם דלגבייהו מיקרי רשות הניזק: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ורבינו שלא כתב דינים אלו רק בהולכת ברשות הניזק משום דס\"ל לענין הלכתא בר\"י שאם תפס מפקינן מיניה וא\"כ בד\"ה פטור לגמרי מאחר שנשארה הבעיא בספק ואי תפס מפקינן מיניה דדילמא הוה רגל בר\"ה לאפוקי ברשות הניזק מחייב רבינו הניזק ולכן כתב היתה הולכת ברשות הניזק כו' ומשם יתבאר ג\"כ לענין הולכת בר\"ה לדעת הרמב\"ם דאם תפס רביע נזק אין מוציאין ממנו אבל לענין הילכתא נראה כדעת ר\"י שהוא דעת הרא\"ש והרמב\"ן ורבינו כנ\"ל. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין לעיל סי' שפ\"ט ביאר רבינו לגבי רגל ואע\"פ שכתבו סתמא מ\"מ הואיל וכתבו רבינו בהלכות רגל לכן כתב כאן כמו שכתבתי לעיל לגבי רגל ומעתה נסתלק ערעור של ב\"י שכתב לא ידענא למה כתב רבינו שביארן לגבי רגל הא כתב סתמא דינים אלו: "
                ],
                [
                    " וכ\"כ נ\"י שהרא\"ה והריטב\"א פסקו כרבא ולכן נראה דהכי הלכתא ודלא כב\"י שכתב דמאחר דמסופק לרי\"ף ורמב\"ם הוי ספיקא ונקטינן קולא לנתבע ואינו משלם אלא דמי עמיר בלבד ואין דבריו נראין דלא שבקינן פשיטת האחרונים ורבינו משום ספיקת הרמב\"ם והרי\"ף כנ\"ל: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " והמעיין בדברי הרא\"ש לא יסתפק לו כלום דהרי לא כתב דין זה אלא בלשון אפשר ומסתפק וא\"כ לדעת הרא\"ש דלא מהני תפיסה בספיקא דדינא לא יתחייב השומר מכח ספק ואפילו תפס המכניס מוציאין ממנו ולזה השמיטו רבינו כנ\"ל. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " והוא לטעמיה אזיל לפסוק כהרי\"ף והרמב\"ם בכ\"מ אבל לפי מה שכתבתי כמה פעמים לפסוק כבתראי ורבים גם הכא נקטינן כוותייהו דלא להוציא ממון מיד בעליהם: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וצ\"ע דהא בשמירה מעולה אפי' תם מעולם פטור כמו שנתבאר<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> לעיל סימן זה ואם כן יפה כתב רבינו שאינו מבין דברי הרמב\"ם דהא בשמירה מעולה אפילו בעלים פטורים מיהו דעת רש\"י ותוס' והרשב\"א כסברת הרמב\"ם כמו שיתבאר בסמוך: "
                ],
                [
                    " ואני תמה איך יכלול סברת רבינו בכאן דהא לפי מ\"ש דבשמירה מעולה אף הבעלים פטורים מה שייך לשלם לו השואל: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י ריש שור שנגח ד' וה' ובמועד אם תפסו לכ\"ע הוי שומר שכר וע\"ש. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י דף י\"ז ע\"ב ואפי' אם נאבד האחד הוי נמי דינא הכי וכתב עוד הא דמחשבינן לשלם במותר הנזק היינו דחשבינן מאי דאיכא לאשתלומי מגופו בכל אחד מהן כפי נזקו אבל אי הזיק אחד וליכא לאשתלומי מגופיה לא חשבינן אלא מאי דאיכא לאשתלומי מיניה. "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                [
                    " ומשמע עוד שם בדברי הרמב\"ם הא דמכרו מזיק אינו מכור וחוזר הניזק וגובה מהלוקח היינו דוקא כשמכר לאחר שעמד בדין אבל לא קודם שעמד בדין וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק כיצד די\"א שאין מקבלין עדיות של נזקין שלא בפני בעל דין ואפילו היו הוא ועדיו חולים: "
                ],
                [
                    " ומהר\"ם מריזבורק כתב י\"א דקטן וקרוב ואשה נאמן בהכאות וחבלות דא\"א להזמין עדים כשרים פתאום וכן תיקן ר\"ח לחייב מלשין בעלילה ע\"פ ע\"א ויש חולקים מיהו בזמן הזה דהשעה צריכה לכך יש לב\"ד לרדות החשוד בעדות קצת ודברים מוכיחים וע\"ש וכבר נתבארו דינים אלו לעיל סימן ל\"ה וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ועיין בזה בתשובת הרא\"ש כלל ק\"א סימן ג' שכתב באחד שסמך הבית בר\"ה באבן חבירו ובא חבירו ולקחו ונשברה החבית חייב דהוה ליה לסמכה באבן אחר ואם כן<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> מ\"ש מכיסוי דפטור כשנטלו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " ובנ\"י פרק המניח (דף י\"ג) חולק וס\"ל דאפילו העמידן שם ברשות אפ\"ה הנתקל בו פטור "
                ]
            ],
            [],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי סוף ב\"מ בשם מוהר\"ם דמאחר דמותר להוציא זבלו לר\"ה כדי לפנותו לאלתר כ\"ש מים נקיים ושופכין שאין שוהין ומתעכבין בר\"ה ואין בני ר\"ה יכולין לעכב על ידו להוציא מי בורו ושופכין לר\"ה ואפילו בימות החמה ואפי' ביבין ומערות שהם סרוחים אם דעתו לפנותן לאלתר יש להם רשות ולתקן בור בר\"ה עמוק פחות משלשה טפחים נראה דאין בני מבוי יכולין לעכב והביא ראיה לדבריו ע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכתב נ\"י פרק המניח דף י\"ד ע\"א אם נפל הכותל מאליו אם בריא הוא שניהם פטורים ואם רעוע הוא המצניע חייב ואי סתרו אינשי מעלמא שלא ברשות לא שנא רעוע ולא שנא בריא הסותר חייב והמצניע פטור עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [],
            [],
            [
                [
                    " וכתב המרדכי פרק הכונס ע\"א ונראה דאם שנים הביאו עצים ואש ושניהם ליבו ואין בכל אחד כדי ללבות פטורים עכ\"ל: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"כ הרא\"ש פ\"ק דב\"ק אבל נ\"י כתב שם דצריך לשלם לו בכסף אם יש לו וכתב עוד פרק שור שנגח ד' וה' דף י\"ח ע\"א דהניזק אית ליה לקבל אפילו זוזי דלא נפקי אלא ע\"י הדחק וע\"ש ובמרדכי מדינים אלו ועיין במישרים נל\"א ח\"א אם ניזקין גובין מלקוחות ואם המזיק נאמן לומר פרעתי: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"ה לקמן סי' תכ\"א בדברי הרא\"ש וע\"ל סי' שפ\"ח אם המוכה הולך לקבול לפני אנסין אם יש לו דין מלשין וע\"ל סימן כ\"ו אם יוכל אח\"כ לחזור ולקבול עליו לפני דייני ישראל ועיין לעיל סימן ד' וסי' ס' וסי' צ\"ז אימתי מותר להכות אדם שיקבל עליו דין ועיין בא\"ה סי' ע\"ד וסי קנ\"ד מדין המכה אשתו וכתב מוהר\"ם מריזבורג דיש חרם קדמונים על המכה חבירו וצריך שיתירו לו הקהל חרם של העבריינים קודם שיצרפו אותו למנין עשרה ולכל דבר שבקדושה ע\"מ שיקבל עליו כל מה שירצו ב\"ד ואין חילוק בין אם יצוה המוכה או לאו יתירו הקהל לעצמן עכ\"ל: "
                ],
                [
                    " ובמרדכי פרק החובל ע\"ב ואפילו לא תקע באזנו אלא אם הכה על הכותל נגד אזנו ונתחרש חייב אם אחזו<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> ודעת המרדכי פ\"ג מהלכות חובל כדעת ר\"י. "
                ],
                [
                    " עיין בי\"ד סי' רמ\"ג כל דין המבזה ת\"ח ואם דנין דין ת\"ח בזמן הזה, כתב בתשובת בר ששת סי' רי\"ו המבזה ת\"ח ונתחייב לו ליטרא זהב ועמד הת\"ח ונתן הליטרא של זהב לשר העיר עשה שלא כהוגן וע\"ש ועיין בי\"ד סי' רמ\"ג כתבתי תשובה זו באריכות וע\"ש. כתב בתשובת בר ששת סי' צ\"ד בא' שקילל כהן יש לחייבו יותר מאילו קילל איש אחר וע\"ש ולעיל סימן כ\"ו. "
                ],
                [
                    " וכתב ב\"י לעיל ס\"ס א' דמכות מרדות מדרבנן קאמר דהא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל ה' וכתב מהרא\"י בסימן רי\"ב דהוצאת דיבה וש\"ר שאדם מוציא על חבירו הוא בכלל ביישו בדברים דפטור מממון אבל מנדין אותו עד שיפייסנו וכו' וכ\"ה בת\"ה סימן ש\"ז: "
                ],
                [
                    " וכתב שם ודוקא שאומר אתה עושה כמו ממזר או בכה\"ג אבל אם בדרך תנאי ותשובה כגון שא\"ל אתה מכזב כמו ממזר עד שתברר עלי דבריך בזה יש לתרץ דבריו שר\"ל שאם לא יתברר עליו אתה כמו ממזר שהוא חצוף ושקרן וכה\"ג אבל אם תברר כשר אתה עכ\"ל ובספר הזהר ס\"פ משפטים כתב באחד שקרא לחבירו כרשע ואתא לפני ר' אליעזר ופטרו מאחר שקראו כרשע ולא רשע ממש וע\"ש שהביא ראיות לדבריו וכתב מהרי\"ו סי' כ\"ח באחד שקרא לחבירו מבייש הנשים ואמר שכוונתו שמביישן בדברי' ופסק שטענתו טענה וע\"ש וראיה מתשו' ר' אביגדור על אחד שקרא לחבירו פסול דיוכל לתרץ דבריו ולומר פסול מחמת קורבה קאמר וכן אם קראו בן הזונה יכול לומר פונדקית אמינא עכ\"ל וע\"ש אבל מוהר\"ם מריזבורק פליג וכתב על אחד שקרא לחבירו כנען דלא יוכל לתרץ דיבוריה וכ' מהר\"ם מריזבורק על אחת שיצאה עליה קול שזנתה בטבריה וצווח לה אחד טבריה טבריה לא מיקרי ביוש בפרהסיא ולא הוי ביוש כולי האי ומ\"מ צריך לבקש ממנה מחילה וכתב הרא\"ש בתשובה כלל ק\"א סי' א' אע\"ג דהקורא לחבירו ממזר מדינא דתלמודא סופג ארבעי' כדאיתא פ\"ק דקדושין (כ\"ה.) מ\"מ בארץ הזאת אין פוסקין כן והולכין אהר המנהג וכ\"ש במקום שהשני התחיל בגידופין וע\"ש שהאריך בזה גם במרדכי פ' ההובל ע\"ד האריך בדין הקורא לחבירו ממזר ומהרי\"ו כתב סי' קס\"ה א' קובל על חבירו שהלשינו או גנב לו הואיל ועשה דרך קבלה אין עונש בדבר כ\"פ מוהר\"ם מריזבורק מ\"מ נראה דצריך לישבע שכוונתו לא היה לבייש עכ\"ל ובמרדכי פ' החובל ע\"א וששאלתם על לאה שטענה שראובן קראה נפקת ברא והוא אומר להד\"ם וטעין עליה שהיתה מבזה שוכני עפר והיא השיבה להד\"מ ופסק דאילו היה עדים בדבר היה לו לקנסו כפי ראות עיני ב\"ד אבל אם אין עדים בדבר אינו חייב לישבע דלא נתקנה שבועת היסת על זה וכן על חירוף שוכני עפר אילו היה עדות בדבר או שהיתה מודה היה לה ליקח מנין ולילך על קברו ולבקש מחילה מן המת אבל עכשיו שכופרת פטורה בלא שבועה אמנם אם ירצו הקהל להפיס דעתן יתנו חרם בב\"ה על עצמן שיודו עכ\"ל וכתב מהרי\"ו סי' כ\"ה דוקא על דבר חמור כגון שוכני עפר אבל על שאר ביושים אין נותנין חרם להפיס דעתן ופטורין אם כופרים וע\"ל סי' פ\"ד אם מחרימים ע\"ש ועוד האריך במרדכי פרק החובל ע\"ד בדין המדבר שם רע על שוכני עפר שהוא עון גדול וצריך לקבל עליו תשובה בתעניות ובמלקות ובממון ע\"ש ובתשו' הרשב\"א סי' תתנ\"ה ובמרדכי פ\"ב דיומא ע\"ב שהאריך בדין זה וכתב מוהר\"ם מריזבורק בנימוקיו דהמחרף מתים צריך להשתטח על קבריהם והיינו כשהוא קבור בסמוך בעיר ששולחין שם מתיהם לקבור אבל אם היו קבור במרחקים א\"צ לילך שם אלא דין שישלח שם שלוחו ויקח שם ב' מן העיר שנקבר שם וילך על קברו ויבקש מחילה בשם המחרף ובהגהות מרדכי דף נ\"ג ע\"ד האיש שקורא לחבירו מלשין בן מלשין אם אותו האיש מלשין אין בזה שום אשם דאמרי' פי' ד' מיתות (סנהדרין נב.) כמאן קרינן לרשע בר צדיק רשע בר רשע כו' מתירין לו נידויו ע\"י י' שבציבור וע\"ש בזה כתב בנימוקי מוהר\"ם ראובן אומר על שמעון ששמע שזקינתו היתה שפחה ועדים העידו ששמעו כן מאחר שאין כאן עדות ברורה הרי אינו אלא הוצאת לעז וחייב דין או נידוי אבל אי איכא עדות ברורה פטור וכתב עוד אשה שהוציאה לעז על חברתה דינה כאיש לכל דבר ואם אינו רוצה בעלה שתתבזה אשתו יפדה אותה בממון כפי אשר ישיתו עליו הב\"ד וכתב עוד שם על א' מעיד שקרא ראובן לשמעון בן הזונה ואחר שקראו ממזר מצטרפים לענין שקראו בן הזונה דבכלל מאתים מנה מיהו אין לו דין עליו כקורא לחבירו ממזר דדילמא קראו בן הזונה שאמו זנתה כשהיתה פנויה אך צריך הוא להכזיב עצמו ולהשתטח על קבר אמו ומ\"מ הכל לפי המבייש והמתבייש וכתב עוד האומר לחבירו ממזר או עבד או רשע או נואף או פסול או נבל לוקה מ' וכן אם קראו עובר על חרם או מלשין או גנב הוי כקראו רשע ויורד עמו לחייו פי' ר\"י דמותר להכותו דעבר על לאו דלא תונו אבל טמא או כלב או שאר חירופין אין בהם דין אלא צריך לפייס את חבירו וכו' וכתב עוד המלעיג או מלעיב דברי חכמים לוקה וקורא לאשת חבירו זונה או פרוצה לוקה ד' מלקיות דתנן ב\"ק (צ.) פרע ראש האשה נותן לה ד' מאות זוז ומדלא מגבינן קנסא בבבל לוקה על כל מנה מלקות א' וע\"ל סי' ב' מה שכת' מזה וע\"ל סי' ל\"ה לענין ביושים וקטטות אפי' פסולי עדות נאמנים ועי' בתשו' הרשב\"א סי' שפ\"ו מעשה באחד שהוציא קול עבדות על משפחה כשירה ונידוהו כל גדולים כדאמרינן הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי וע\"ש שהאריך בתשובה שנים שביישו זה את זה מי חייב ע\"ל ס\"ס תכ\"א: "
                ],
                [
                    " ולא נהירא דמאחר דרבינו והרא\"ש כתבו בשם רב אלפס דפליג ארמב\"ם ולדבריו הסכים הרא\"ש הכי נקטינן דאינהו הוי בקיאי טפי בגי' ספריו: "
                ],
                [
                    " בתשו' מהרי\"ו סימן כ\"ה פסק האחד שחבל בחבירו להלקותו בב\"ה בין מנחה למעריב דהמגביה יד על חבירו נקרא רשע וחייב מלקות וגם הוצרך לעשות לו מחילה וגם פסק ליתן ממון זקוק כסף אם הוא עני יתן לו ואם הוא עשיר יתן לעמלי תורה וכ\"פ גדול א' על א' שתלש שערו של חבירו ופסק ליתן לו זקוק כסף אמנם אם יש מנהג בזה הכל לפי המנהג ונ\"ל דכל זה אינו אלא הוראת שעה לפי ראות עיני ב\"ד שחטא החובל אבל מדינא אינו חייב מלקות וממון כמו שנתבאר ריש סי' זה גם לא מצינו מדינא שיתן לעמלי תורה אלא עבדינן כמו שכתבו הגאונים וכמו שכתב הרא\"ש וכמו שנתבאר לעיל בסימן א' ריש ספר זה עוד כתב מהרי\"ו בתשובה סי' פ\"ז באחד שהכה חבירו ומת ואמדוהו שלא מת מחמת המכה ופסק דלא מהני אומד זה רק לפטור מגלות אבל מ\"מ הרי הכהו ודינו כמו שכתב בתשו' דלעיל גם ילך על קברו ויבקש ממנו מחילה והוא בספק רוצח: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ובהגהות מרדכי דקדושין דף תרס\"ד ע\"ג על דבר החבלות וגידופין המתחיל פורע הקנס לבדו ועיין בפסקי מהרא\"ש סימן ר\"ח באחד שחבל בחבירו ואמר שגם חבירו חבל בו כו' כתב מהר\"י סי' כ\"ח הא דשנים שחבלו זה בזה חייב השני אם היה יכול להציל עצמו היינו מטעם דשוגג חייב באדם המזיק כמזיד ונ\"מ אם חזר וביישו פטור וכ\"כ מהר\"ח בשם א\"ז על אחד שהכה חבירו והמוכה קראו ממזר בשעת ההכאה ופטרו ר\"י א\"ז כמו שנאמר והיה כי יחם לבבו והשיגו וגו' (דברים י״ט:ו׳) וכ\"כ שם סי' ס' על אחד שקרא לחבירו גנב ומלשין וא\"ל השני אתה מכזב כמו ממזר שהשני פטור מכח כי יחם לבבו וכתב מוהר\"ם מריזבורק ראובן טוען על שמעון שקראו ממזר ושמעון אומר שמתחלת לחש לו באזנו שהוא ממזר ולכן נתרגז וא\"ל כן אומדנא דמוכח הואיל וקראו שמעון פתאום ממזר שודאי האמת עמו ומ\"מ צריך שבועה על זה עכ\"ל וכבר כתבתי לעיל סימן ת\"ך דאין משביעין על דבר קנסות וכתב עוד מהרי\"ו סי' כ\"ח על ראובן שהכה שמעון ושמעון רצה לחזור להכותו ובאה אשתו של ראובן להחזיק בידיו והוא נתק ידיו והכה אותה פטור שמעון הואיל שהחזיקה ידיו והוא לא פשע נגד בעלה ומ\"מ יבקש ממנה מחילה כו': "
                ],
                [
                    " וכ\"ה במרדכי פ' המניח ע\"ד דאם היה יכול לשמטו ולא שמטו חייב וז\"ל הגהות מרדכי דקדושין דף תרס\"ד ע\"ג יתענה בה\"ב וישב יחף לפני ב\"ה ויבקש מחילה על המגדל על אשר חרף האשה ועל דבר ההכאות אם היה יכול לשמטו בנחת ולא שמטו אלא בחוזק ראוי לקנסו לנדבת ב\"ה כו' עד מבן י' יתן זקוק עכ\"ל וע\"ל ס\"ס תכ\"ד שכתבתי מאיש ואשה שחבלו זה בזה. "
                ]
            ],
            [
                [
                    " ועיין בא\"ח בה' י\"כ כתבתי דאם הוציא ש\"ר עליו א\"צ למחול עולמית. אמרי' בפ' החובל (בבא קמא צג.) אסור למסור דין שמים על חבירו והמוסר דין עליו הוא נענש תחילה והוא דאית ליה דינא בארעא וכתב הר\"ן פ\"ק דר\"ה דף פ\"ד ע\"א דאפילו לית ליה דינא בארעא אסור למסור דין שמים עליו אא\"כ הודיע תחילה לבעל דינו: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " עיין בזה בטור א\"ה סימן פ\"ג: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " נראה דלדעת הרמב\"ם דכתב פ\"ד דהלכות חובל דפטור בבניו הקטנים אם הם סמוכים על שלחנו וכמו שכתב רבינו בסמוך בשמו ה\"ה דפטור בבתו הקטנה כשהיא סמוכה על שלחנו דמה לי בן ומה לי בת אלא מיירי כאן כשאינה סמוכה וכ\"כ המ\"מ פ\"ד מהלכות חובל והא דרבינו כתב סתמא ומשמע דמיירי אפי' בסמוכה היינו לדעת הרא\"ש שבסמוך דס\"ל דבניו הקטנים חייב אפי' סמוכים וה\"ה בבת, כנ\"ל: "
                ],
                [
                    " ועיין בזה בהחובל במרדכי ע\"ג: "
                ],
                [
                    " וכתב הרשב\"א סי' תתקמ\"ח איש ואשה שחבלו זה בזה לא אמרי' דישלמו במותר נזק שלם אלא האיש שחבל באשה הוי כאילו חבל בעבדו של בעל דצריך לשלם לאדון והאדון פטור במה שחזר העבד וחבל בו וכן כאן במה שחבל באשה צריך לשלם לבעל כפי מה שיש חלק בחבלת אשתו ומה שהוא חלקה של אשה בזה יש לדון ולזכותו וע\"ש: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " וכ\"ה בתשובת הרא\"ש כלל י\"ז סי' ט' באחד שבירך השם והרגוהו מפני חילול השם וע\"ש ובתשובת בר ששת סי' רנ\"ט ובהגהות מרדכי סוף סנהדרין מדין רוצח בזמן הזה: "
                ]
            ],
            [
                [
                    " כתב הרמב\"ם ספר שופטים הלכות אבל פי\"ד מצות עשה מדבריהם ללוות אורחים ואמרו חכמים כל מי שאינו מלווה כאילו שופך דמים וכופין ללווה כדרך שכופין לצדקה וב\"ד המתקנים שלוחין ללות אדם העובר ממקום למקום אם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם הכתוב כאילו שפכו דמים אפי' המלווה חבירו ארבע אמות יש לו שכר הרבה וכמה שיעור לויה שיתחייב אדם בה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר והאיש לחבירו עד תחום שבת ותלמיד לרבו עד פרסה ואם היה רבו מובהק עד ג' פרסאות עכ\"ל והוא בגמרא<i data-commentator=\"Hagahot\" data-order=\"1\"></i> פ\"ק דברכות ופרק הרואה ובילקוט מהרר\"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללוות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלין על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד לפני שער העיר או לכל הפחות ד\"א עכ\"ל וכתב הרמב\"ם עוד גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור כגון ביקור חולים וניחום אבלים והוצאת המת והכנסת כלה והלוויית אורחים אע\"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה לאחיך בתורה ובמצוות ושכר הלוויית אורחים מרובה מן הכל והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ע\"ה ודרך החסר שנהג בה מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה שנאמר וירא שלשה אנשים וירץ לקראתם ולוויתם יותר מהכנסתן עכ\"ל וכן הוא במדרש פרשת וירא אליו א\"ס: "
                ]
            ]
        ]
    },
    "schema": {
        "heTitle": "דרכי משה",
        "enTitle": "Darchei Moshe",
        "key": "Darchei Moshe",
        "nodes": [
            {
                "heTitle": "אורח חיים",
                "enTitle": "Orach Chaim"
            },
            {
                "heTitle": "יורה דעה",
                "enTitle": "Yoreh Deah"
            },
            {
                "heTitle": "אבן העזר",
                "enTitle": "Even HaEzer"
            },
            {
                "heTitle": "חושן משפט",
                "enTitle": "Choshen Mishpat"
            }
        ]
    }
}