{
    "language": "he",
    "title": "Vayikra Rabbah",
    "versionSource": "http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba3/shaar-2.htm",
    "versionTitle": "Daat Vayikra Rabbah",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ויקרא רבה, דעת",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "ויקרא רבה",
    "categories": [
        "Midrash",
        "Aggadah",
        "Midrash Rabbah"
    ],
    "text": [
        [
            "ויקרא אל משה - רבי תנחום בר חנילאי פתח: (תהלים קג): ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וגו'. במה הכתוב מדבר? אם בעליונים הכתוב מדבר והלא כבר נאמר: ברכו ה' כל צבאיו, הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים, ע\"י שהן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקדוש ב\"ה. נאמרו: ברכו ה' כל צבאיו, אבל תחתונים, על ידי שאינן יכולין לעמוד בתפקידיו של הקב\"ה, לכך נאמר: ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו. דבר אחר: נקראו הנביאים מלאכים, הה\"ד (במדבר כ): וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וגו'. וכי מלאך ה' היה, והלא משה היה ולמה קורא אותו מלאך? אלא מכאן שהנביאים נקראים מלאכים. ודכוותיה (שופטים ב): ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים. וכי מלאך היה והלא פנחס היה, ולמה קורא אותו מלאך? אלא, אמר רבי סימון: פנחס בשעה שהיתה רוה\"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים. ורבנן אמרי: אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (שם יג): הנה איש אלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים, כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך. אמר רבי יוחנן: מבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים, הה\"ד (חגי א): ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה'. הא על כורחך אתה למד שמבית אב שלהן נקראו הנביאים מלאכים. (תהלים קג): גבורי כח עושי דברו. במה הכתוב מדבר? אמר רבי יצחק: בשומרי שביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם, אדם עושה מצוה ליום א', לשבת אחת, לחודש א', שמא לשאר ימות השנה?! ודין חמי חקליה ביירה, כרמיה ביירה, ויהבי ארנונא ושתיק, יש לך גבור גדול מזה?! וא\"ת אינו מדבר בשומרי שביעית? נאמר כאן עושי דברו, ונאמר להלן (דברים טו): וזה דבר השמיטה, מה דבר שנאמר להלן, בשומרי שביעית הכתוב מדבר, אף דבר האמור כאן, בשומרי שביעית הכתוב מדבר. עושי דברו רבי הונא בשם ר' אחא אמר: בישראל שעמדו לפני הר סיני הכתוב מדבר, שהקדימו עשייה לשמיעה, ואמרו (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לשמוע בקול דברו. אמר רבי תנחום בר חנילאי: בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים, ולשנים נוח לארבע, או שמא משוי שקשה לס' רבוא, נוח לאחד?! כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים (דברים ח'): אם יוספים אנחנו לשמוע וגו', ומשה שומע קול הדבור עצמו וחיה?!תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא אלא למשה, לכך נאמר: ויקרא אל משה:",
            "רבי אבהו פתח: (הושע יד): ישובו יושבי בצלו, אלו הגרים שבאין וחסין בצלו של הקדוש ברוך הוא. יחיו דגן, נעשו עיקר כישראל, כמה דתימר (זכריה ט): דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות, ויפרחו כגפן, כמה דתימר (תהלים פ): גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה. דבר אחר: יחיו דגן, בתלמוד. ויפרחו כגפן, באגדה. זכרו כיין לבנון אמר הקב\"ה: חביב עלי שמותם של גרים, כיין נסך שקרב לפני על גבי המזבח. ולמה נקרא שמו לבנון? על שם (דברים ב): ההר הטוב הזה והלבנון. תני רשב\"י: למה נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, הה\"ד (ישעיה א): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. ר' טביומי אמר: על שם שכל לבבות שמחים בו, הה\"ד (תהלים מח): יפה נוף משוש כל הארץ וגו'. ורבנן אמרי: על שם (מ\"א ט): והיו עיני ולבי שם כל הימים:",
            "ר' סימון, בשם ר' יהושע בן לוי ור' חמא אבוה דר' הושעיה בשם רב אמרי: לא ניתן דברי הימים אלא לידרש (ד\"ה א ד): ואשתו היהודיה ילדה את ירד אביגדור וגו'. ואשתו היהודיה, זו יוכבד. וכי משבטו של יהודה היתה, והלא משבטו של לוי היתה, ולמה נקרא שמה יהודיה? על שם שהעמידה יהודים בעולם. ילדה את ירד, זה משה. ר' חנינא בר פפא ור' סימון ר\"ח בר פפא אמר: ירד, שהוריד את התורה מלמעלה למטה. דבר אחר: ירד, שהוריד את השכינה מלמעלה למטה. אמר רבי סימון: אין לשון ירד אלא לשון מלוכה, כמה דתימר (תהלים עב): וירד מים עד ים. וכתיב (מ\"א ד): כי הוא רודה בכל עבר הנהר. אבי גדור ר' הונא בר אחא אמר: הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהן של כולן. חבר, שחיבר את הבנים לאביהן שבשמים. דבר אחר: חבר, שהעביר הפורעניות מלבא בעולם. אבי סוכו, שהיה אביהן של נביאים, שסוכים ברוח הקודש. רבי לוי אמר: לשון ערבי הוא בערבי קורין לנביא, סכיא. יקותיאל רבי לוי ורבי סימא אמר: שעשה את הבנים מקוין לאביהם שבשמים. אבי זנוח, זה משה, שהיה אב למזניחים שהזניחום מע\"ז, הה\"ד (שמות לב): ויזר על פני המים וגו'. (ד\"ה שם): ואלה בני בתיה בת פרעה ר' יהושע דסכנין, בשם רבי לוי: אמר לה הקדוש ברוך הוא לבתיה בת פרעה: משה לא היה בנך וקראתו בנך אף את, לא את בתי ואני קורא אותך בתי, שנאמר: אלה בני בתיה. בת יה אשר לקח לו מרד, זה כלב. ר' אבא בר כהנא ור' יהודה בר סימון: חד אמר: זה מרד בעצת מרגלים, וזו מרדה בעצת אביה. יבא מורד ויקח את המורדת. וחד אמר: זה הציל את הצאן וזו הצילה את הרועה. י' שמות נקראו לו למשה: ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח. רבי יהודה ברבי אלעאי אמר: אף טוביה שמו, הה\"ד (שמות ב): ותרא אותו כי טוב הוא. כי טוביה הוא. רבי ישמעאל בר אמי אמר: אף שמעיה שמו. אתא ר' יהושע בר נחמיה ופירש הדין קריא (ד\"ה א כד): ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר וגו'. שמעיה, ששמע יה תפלתו. בן נתנאל וגו', בן שנתנה לו תורה מיד ליד. הסופר, שהיה סופרן של ישראל. הלוי, שהיה משבטו של לוי. לפני המלך והשרים, לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה ובית דינו. וצדוק, זה אהרן הכהן. ואחימלך, שהיה אחיו של מלך. בן אביתר, שויתר הקדוש ברוך הוא על ידיו מעשה העגל. רבי תנחומא בשם ר\"י בן קרחה אמר: אף לוי היה שמו, על עיקר משפחתו (שמות ד): הלא אהרן אחיך הלוי. ומשה, הרי עשרה. אמר לו הקב\"ה למשה: חייך! מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך, אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה, ותקרא שמו משה ויקרא אל משה:",
            "רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח: (תהלים פט): אז דברת בחזון לחסידך וגו', מדבר באברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון, הה\"ד (בראשית טו): אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר. לחסידך, (מיכה ז): תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. (תהלים שם): ותאמר שויתי עזר על גבור, שהרג ד' מלכים בלילה אחד, הה\"ד (בראשית יד): ויחלק עליהם לילה וגו'. אמר רבי יצחק: וכי יש לך אדם רודף הרוגים, דכתיב (שם): ויכם וירדפם עד חובה?! אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הורג ואברהם רודף. (תהלים שם ): הרימותי בחור מעם, זה אברהם שהיה בחור מהקב\"ה, שנאמר (נחמיה ט): אשר בחרת באברם. דבר אחר: אז דברת בחזון לחסידך, מדבר בדוד שנדבר עמו בחזון ובדבור. הה\"ד (שמואל ב ז): ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד. לחסידך, שנאמר (תהלים פו): שמרה נפשי כי חסיד אני ותאמר שויתי עזר על גבור. ר' אבא בר כהנא אמר: י\"ג מלחמות עשה דוד. ורבנן אמרי: י\"ח, ולא פליגי. מאן דאמר י\"ג לצרכיהן של ישראל. ומאן דאמר י\"ח, חמש לצורך עצמו, י\"ג לצורכיהן של ישראל. הרימותי בחור מעם, זה דוד, שנאמר (שם עח): ויבחר בדוד עבדו וגו'. דבר אחר: אז דברת בחזון, זה משה שנדבר עמו בדיבור ובחזון, שנאמר (במדבר יב): פה אל פה אדבר בו וגו'. לחסידך, שהיה משבטו של לוי, שנאמר (דברים לג): תומך ואורך לאיש חסידך, ותאמר שויתי עזר על גבור. אתיא כי ההיא, דאמר רבי תנחום בר חנילאי: בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים, קשה לשנים נוח לארבעה, או שמא משוי שקשה לס' ריבוי נוח אחד?! כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים (דברים ח): אם יוספים אנחנו לשמוע ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה?! תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה, שנאמר: ויקרא אל משה. הרימותי בחור מעם (תהלים קו): לולי משה בחירו:",
            "רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי פתר קרא (משלי כה): כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב וגו'. ר' עקיבא מתני לה בשם ר' שמעון בן עזאי: רחק ממקומך ב' ושלשה מושבות ושב, עד שיאמרו לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד. מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד. וכן הלל אומר: השפלתי היא הגבהתי, הגבהתי היא השפלתי. מה טעם? (תהלים קיג): המגביהי לשבת המשפילי לראות. אתה מוצא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו, שנאמר (שמות ג): ויסתר משה פניו וגו'. א\"ל הקב\"ה (שם): לכה ואשלחך אל פרעה וגו'. אמר רבי אלעזר: ה\"א בסוף תיבותא לומר, שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. בים עמד לו מן הצד. אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם יד): ואתה הרם את מטך ובקעהו לומר, שאם אין אתה בוקעו אין אחר בוקעו. בסיני עמד לו מן הצד. אמר לו (שם כד): עלה אל ה' לומר, שאם אין אתה עולה אין אחר עולה. באהל מועד עמד לו מן הצד. א\"ל הקדוש ברוך הוא: עד מתי את משפיל עצמך?! אין השעה מצפה אלא לך! תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה, ויקרא אל משה:",
            "רבי תנחומא פתח: (משלי כ): יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. בנוהג שבעולם אדם יש לו זהב וכסף, אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם, וטובה ודעת אין בו, מה קנייה יש לו?! מתלא אמר: דעה קנית, מה חסרת? דעה חסרת מה קנית? יש זהב, הכל הביאו נדבתן למשכן זהב, הה\"ד (שמות כה): וזאת התרומה וגו'. ורב פנינים, זו נדבתן של נשיאים, דכתיב (שם לה): והנשיאים הביאו וגו'. וכלי יקר שפתי דעת, לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו ואמר: הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי! א\"ל הקב\"ה: חייך, שדיבורך חביב עלי יותר מן הכל, שמכולן לא קרא הדיבור, אלא למשה, ויקרא אל משה:",
            "דבר אחר: ויקרא אל משה מה כתיב למעלה מהענין פ' משכן? כאשר צוה ה' את משה. משל למלך, שצוה את עבדו וא\"ל: בנה לי פלטין! על כל דבר ודבר שהיה בונה, היה כותב עליו שמו של מלך. והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך. היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך. היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך. לימים נכנס המלך לתוך פלטין, על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו. אמר: כל הכבוד הזה עשה לי עבדי, ואני מבפנים והוא מבחוץ?! קראו לו שיכנס לפני ולפנים. כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: עשה לי משכן, על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו: כאשר צוה ה' את משה. אמר הקב\"ה: כל הכבוד הזה עשה לי משה, ואני מבפנים והוא מבחוץ?! קראו לו שיכנס לפני ולפנים, לכך נאמר: ויקרא אל משה:",
            "אמר רבי שמואל בר נחמן, בשם רבי נתן: שמונה עשר צוויים כתוב בפרשת משכן, כנגד י\"ח חוליות שבשדרה, וכנגדן קבעו חכמים י\"ח ברכות שבתפלה, כנגד י\"ח הזכרות שבקריאת שמע, וכנגד י\"ח הזכרות (תהלים כט): שבהבו לה' בני אלים. אמר רבי חייא בר אבא: לבד (שמות לח): מ\"ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן\" ועד סוף סיפרא. משל למלך שנכנס במדינה ועמו דוכסים ואופרכין ואסטרטליטין ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן, אלא מי שהמלך הופך פניו ומדבר עמו הוא חביב מכולן. כך (שמות לד): ואל משה אמר: עלה אתה, ואהרן, נדב, ואביהוא, ושבעים זקנים ואין אנו יודעים איזה מהן חביב מכולן, אלא מי שהקדוש ברוך הוא קורא אותו ומדבר עמו. לכך נאמר: ויקרא אל משה. משל למלך שנכנס למדינהעם מי מדבר תחלה, לא עם אגרונימון של מדינה?! למה? שהוא עסק בחייה של מדינה. כך משה עסוק בטרחות של ישראל. אמר להן: זו חיה תאכלו וזו לא תאכלו. (ויקרא יא): את זה תאכלו מכל אשר במים וגו'. (שם): ואת אלה תשקצו מן העוף אלה תשקצו ואלה לא תשקצו. (שם): זה לכם הטמא, זה טמא וזה אינו טמא. לכך נאמר: ויקרא אל משה:",
            "ויקרא אל משה - ולאדם לא קרא?! והלא כבר נאמר (בראשית ג): ויקרא ה' אלהים אל האדם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו, וידבר ה' אליו. ועם נח לא דבר?! והלא כבר נאמר (בראשית ח): וידבר אלהים אל נח, אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו. ויקרא אל משה ולאברהם לא קרא?! (שם כב): ויקרא מלאך ה' אל אברהם, אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו. ויקרא אל משה, ולא כאברהם, באברהם כתיב: ויקרא מלאך ה' אל אברהם. המלאך קורא והדבור מדבר. ברם הכא, אמר ר' אבין: אמר הקב\"ה: אני הוא הקורא ואני המדבר, שנאמר (ישעיה מח): אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו:",
            "מאהל מועד - אמר רבי אלעזר: אע\"פ שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה, עד שנשנית באוהל מועד. משל לדיוטגמא שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה, אין בני המדינה נענשים עליה, עד שתתפרש להן בדימוסיה של מדינה. כך אף על פי שנתנה תורה לישראל מסיני לא נענשו עליה, עד שנשנית להם באהל מועד, הה\"ד (שיר ג): עד שהביאתיו אל בית אמי וגו'. אל בית אמי, זה סיני. אל חדר הורתי, זה אהל מועד. שמשם נצטוו ישראל בהוראה:",
            "אר' יהושע בן לוי: אילו אומות העולם היו יודעים מה אוהל מועד יפה להן, היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות. את מוצא שעד שלא הוקם המשכן, היו אוה\"ע שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פנוקטיהון, הה\"ד (דברים ה): כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו'. אמר רבי סימון: דו פרצופין היה הדיבור: יוצא חיים לישראל, וסם המות לאוה\"ע, הה\"ד (שם ד): כאשר שמעת אתה ויחי. את שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים. תני רבי חייא: מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל מועד:",
            "אמר רבי יצחק: עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם. משהוקם המשכן נסתלקה מביניהם, שנאמר (שיר ג): אחזתיו ולא ארפנו. אמרו לו: הרי בלעם מתנבא? אמר להן: לטובתן של ישראל נתנבא. (במדבר כג): מי מנה עפר יעקב. (שם ): לא הביט און ביעקב. (שם): כי לא נחש ביעקב מה טובו אוהליך יעקב. (שם כד): דרך כוכב מיעקב. (שם): וירד מיעקב:",
            "מה בין נביאי ישראל לנביאי אוה\"ע? ר' חמא בר חנינא ורבי יששכר דכפר מנדי, רבי חמא בר חנינא אמר: אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אוה\"ע, אלא בחצי דיבור, כמה דתימר (שם כג): ויקר אלהים אל בלעם, אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר: ויקרא אל משה. ור' יששכר דכפר מנדי אמר: כך יהא שכרן. אין לשון ויקר אלא לשון טומאה, כמה דתימר (דברים כג): אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל נביאי ישראל: בלשון קדושה, בלשון טהרה, בלשון ברור, בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקב\"ה. כמה דתימר (ישעיה ו): וקרא זה אל זה ואמר. אמר רבי אלעאי בר מנחם: כתיב (משלי טו): רחוק ה' מרשעים. וכתיב (שם): ותפלת צדיקים ישמע, רחוק ה' מרשעים, אלו נביאי אומות העולם. ותפלת צדיקים ישמע, אלו נביאי ישראל. אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא נגלה על האומות העולם, אלא כאדם שבא מארץ רחוקה. כמה דתימר (ישעיה לט): מארץ רחוקה באו אלי, אבל נביאי ישראל מיד, וירא, ויקרא. אמר רבי יוסי: אין הקב\"ה נגלה על אומות העולם, אלא בלילה בשעה שדרך בני אדם פרושים זה מזה, דכתיב (איוב ד): בשעיפים מחזיונות לילה בנפול וגו'. (שם): ואלי דבר יגונב וגו'. ר' חנינא בר פפא ורבנן ר\"ח ב\"פ אמר: משל למלך, שהיה הוא ואוהבו בטרקלין וביניהם וילון, כשהיה מדבר עם אוהבו מקפל את הוילון, עד שרואהו פנים אל פנים ומדבר עמו, אבל לאחרים אינו עושה כן, אלא מדבר עמהם ומחיצת הוילון פרוסה ואינן רואין אותו. ורבנן אמרי: משל למלך, שהיה לו אשה ופלגש, כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא, וכשהוא הולך אצל פלגשו, הולך במטמונים. כך אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אומות העולם, אלא בלילה, שנאמר (בראשית כ): ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה. (שם לא): ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה. (במדבר כב): ויבא אלהים אל בלעם לילה. אבל נביאי ישראל ביום, שנאמר (בראשית יח): והוא יושב פתח האהל כחום היום. (שמות ו): ויהי ביום דבר יי אל משה. (במדבר ג): ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה וגו':",
            "מה בין משה לכל הנביאים? רבי יהודה ב\"ר אלעאי ורבנן ר\"י אומר: מתוך תשע איספקלריות היו הנביאים רואים, הה\"ד (יחזקאל מג): וכמראה המראה אשר ראיתי וגו'. ומשה ראה מתוך איספקלריא אחת, שנאמר (במדבר יב): ומראה ולא בחידות. רבנן אמרין: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת, הה\"ד (הושע יב): ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה. ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת, הה\"ד (במדבר יב): ותמונת ה' יביט. רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר: משל למלך, שנגלה על בן ביתו באיקונין שלו לפי שבעוה\"ז שכינה נגלית על היחידים, אבל לעתיד לבוא (ישעיה י): ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר:",
            "דבר אחר: ויקרא אל משה וידבר ה' מיכן אמרו: כל ת\"ח שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו. תדע לך שכן, צא ולמד ממשה אבי החכמה, אבי הנביאים, שהוציא ישראל ממצרים, ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים, ונוראות על ים סוף, ועלה לשמי מרום, והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן, ולא נכנס לפני ולפנים, עד שקרא לו, שנאמר (ויקרא א): ויקרא אל משה וידבר. להלן הוא אומר (שמות ג): וירא ה' כי סר לראות וגו'. בסנה הפסיק אליו בין קריאה לדיבור, באהל מועד אין כאן הפסקה. בסנה משל למה הדבר דומה? למלך ב\"ו, שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין, כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה, אלא מבחוץ, אבל באהל מועד כשהוא שמח בבניו ובני ביתו שמחים. כשהוא מצוה את השליח, אינו מצוהו אלא מבפנים, כמי שהוא מושיבו בין ברכיו, וביד אדם על בנו, לכך נאמר: ויקרא אל משה."
        ],
        [
            "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' - זה שאמר הכתוב (ירמיה לא): הבן יקיר לי אפרים. עשרה נקראו יקרים ואלו הן: התורה, והנבואה, והתבונה, והדעת, והסכלות, והעושר, והצדיקים, ומיתתן של חסידים, והחסד, וישראל. התורה מנין? שנאמר (משלי ג): יקרה היא מפנינים. הנבואה מנין? (ש\"א ג'): ודבר ה' היה יקר בימים ההם. התבונה מנין? (משלי יז): יקר רוח איש תבונה. הדעת מנין? (שם כ): וכלי יקר שפתי דעת. הסכלות מנין? (קהלת י): יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. העושר מנין? (משלי יב): והון אדם יקר חרוץ. צדיקים מנין? (תהלים קלט): ולי מה יקרו רעיך אל. מיתתן של חסידים מנין? (שם קיז): יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. החסד מנין? (שם לו): מה יקר חסדך אלהים. ישראל מנין? (ירמיה לא): הבן יקיר לי אפרים. ביוקר ישראל עומדים לי. בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן ק'. ק' למשנה, יוצאין מהן י'. י' לתלמוד, יוצא מהן א', הה\"ד (קהלת ז): אדם אחד מאלף מצאתי. דבר אחר: אדם א' מאלף מצאתי, זה אברהם. ואשה בכל אלה לא מצאתי, זו שרה. דבר אחר: אדם אחד מאלף מצאתי, זה עמרם. ואשה בכל אלה לא מצאתי, זו יוכבד. דבר אחר: אדם אחד מאלף מצאתי, זה משה. ואשה בכל אלה לא מצאתי, אלו נשי דור המדבר. רבי אומר: נשי דור המדבר כשירות היו, כיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן, מיד נעלו דלתותיהן. אמר הקב\"ה: ישראל ביוקר עומדין לי. רבי אבא בר כהנא ורבי יצחק רבי אבא בר כהנא אמר: אילו ביקש פרעה משקל כל אחד ואחד מישראל, אבנים טובות ומרגליות, לא הייתי נותן לו?! אמר ר' יצחק: והלא בדמים נטלן משפחות משפחות של כנים, משפחות משפחות של ערוב, אין לו דמים?! הוי, ביוקר ישראל עומדים לי:",
            "הבן יקיר לי - בכל מקום שנאמר לי, אינו זז לעולם לא בעוה\"ז ולא לעולם הבא. בכהנים, כתיב (שמות מ): וכהנו לי. בלוים, כתיב (במדבר ח): והיו לי הלוים. בישראל, כתיב (ויקרא כה): כי לי בני ישראל. בתרומה, כתיב (שמות כה): ויקחו לי. בבכורות, כתיב (במדבר ג): כי לי כל בכור. בסנהדרין, כתיב (שם יא): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. בארץ ישראל, (שמות יט): כי לי כל הארץ. בירושלים (מלכים א יא): העיר אשר בחרתי לי. במלכות בית דוד (שמואל א ט\"ז): כי ראיתי בבניו לי מלך. במקדש (שמות כה): ועשו לי מקדש. במזבח (שם כ): מזבח אדמה תעשה לי. בקרבנות (במדבר כ\"ח): תשמרו להקריב לי. בשמן המשחה (שמות ל): שמן משחת קדש יהיה זה לי. הא בכל מקום שנאמר לי, אינו זז לא לעוה\"ז ולא לעוה\"ב:",
            "לי אפרים - ר' יהושע בן לוי אמר: פלטיאני. ר' יהושע בר נחמן אמר: אבגינוס. אמר רבי פנחס: עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו. אמר לו: אפרים ראש השבטים, ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך. (ש\"א א'): בן תוחו בן צוף אפרתי. (שם יז): ודוד בן איש אפרתי מבית לחם יהודה. (ירמיה לא): הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים. איזהו ילד שעשועים? בן שתים, בן שלש שנים. ר' אחא בשם ר' לוי ב\"ר סיסי: בן ארבע, בן חמש שנים (שם). כי מדי דברי בו אמר רבי יודן בשם ר' אבא בר כהנא: די דיבורי שנתתי בו. אמר רבי יהודה ב\"ר סימון: אפי' בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו. כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו:",
            "דבר אל בני ישראל - רבי יודן בשם ר' ישמעאל בר נחמן: משל למלך, שהיו לו פרקסין והיה מצוה את עבדו. ואמר לו: קפלו ונערו ותן דעתך עליו. אמר לו עבדו: אדוני המלך! מכל פרקסין שיש לך אי אתה מצוה אותי, אלא על זה?! אמר לו: שאני מדביקו לגופי. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש\"ע! משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי, אלא על ישראל?! (במדבר כח): צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אמור אל בני ישראל. אמר לו: שהן דבוקין לי, הדא הוא דכתיב (ירמיה יג): כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש. אמר רבי אבין: משל למלך, שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו ואומר לו: תן דעתך עליו וקפלו ונערו. אמר לו: אדוני המלך! מכל פורפירין שיש לך אי אתה מצוני, אלא על זה?! א\"ל: שאותו לבשתי ביום מלכותי. כך אמר משה לפני הקב\"ה, רבונו של עולם! משבעים אומות אוותינטיאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי, אלא על ישראל?! צו את בני ישראל אמור אל בני ישראל א\"ל: הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי (שמות טו): ה' ימלוך לעולם ועד. אמר רבי ברכיה: משל לזקן, שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את תלמידו ואומר לו: קפלה ונערה. אמר לו: אדוני המלך! מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי, אלא על זו?! אמר לו: מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש\"ע! משבעים אומות אותינטיאות שבראת בעולמך אי אתה מצוה אותי, אלא על ישראל?! אמר לו: שקבלו עליהם מלכותי בסיני ואמרו (שם כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר רבי יודן: בא וראה כמה חיבב הקב\"ה את ישראל שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד, שנאמר (במדבר ח): ואתנה את הלוים נתונים וגו':",
            "אמר ר' שמעון בן יוחאי: משל למלך, שהיה לו בן יחידי. בכל יום ויום היה מצוה את בן ביתו אכל בני, או שתה בני. אזל לבית הספר, אתא מבית הספר, כך בכל יום ויום היה הקב\"ה מצוה את משה ואומר לו: אמור אל בני ישראל צו את בני ישראל. אמר רבי יהודה בר סימון: משל לאחד, שהיה יושב ועושה עטרה למלך ועבר אחד עליו. אמר לו: מה אתה עושה? אמר לו: אני עושה עטרה למלך. אמר לו: כל שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע, זמרגדין קבע, מרגליות קבע. למה? שעתיד לינתן בראשו של מלך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל שבח לגדלן ולפארן. פאר למה? שאני עתיד להתפאר בהם, שנאמר: (ישעיה מט): ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:",
            "רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: אף הכתובים חלקו כבוד לישראל, כמה דתימא (ויקרא א): אדם כי יקריב מכם, אבל כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי ראה מה כתוב (שם יג): אדם מכם כי יהיה בעור בשרו אין כתיב כאן, אלא כי יהיה בעור בשרו. רבי שמואל בר נחמן אמר: תרתין שטין: (דברים טו): אפס כי לא יהיה בך אביון, כשהוא בא לדבר בדבר של גנאי. (שם): כי לא יחדל אביון מקרבכם אין כתיב כאן, אלא מקרב הארץ. רבי שמואל בר נחמן אמר: שיטה אחרת. ואלה יעמדו לקלל את העם אין כתיב כאן, אלא (שם כז): ואלה יעמדו על הקללה, אבל בברכה כתוב (שם): אלה יעמדו לברך את העם. רבי ברכיה ור' חלבו ור' אמי, בשם ר' אלעאי אמרו: ולא עוד, אלא שכשהפורענות באה לעולם צדיקים כובשין אותה, שנאמר: ואלה יעמדו על הקללה:",
            "אמר רבי ברכיה: א\"ל הקב\"ה לאדם זה: אדם, יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזילות, ומן החמסים. אף אתה לא תקריב מן הגזילות ולא מן החמסים, ואם עשית כן, (תהלים סט): ותיטב לה' משור פר:",
            "דבר אחר: אדם, זה לשון חבה, ולשון אחוה, ולשון ריעות. אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: בן אדם! בן אנשים כשרים, בן צדיקים, בן גומלי חסדים, בן שמבזין את עצמן על כבודו של מקום, ועל כבודן של ישראל כל ימיו. דבר אחר: בן אדם למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שמרדה עליו אשתו ובניו. עמד ודחפן מביתו והוציאן לחוץ. לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה. אמר לו: בן פלוני בא ואראך ביתי ובית שכונתי שיש לי חוץ מאמך כלום פיחת כבודי ושכונתי, אף על פי שאמך עומדת מבחוץ?! כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן שנאמר (יחזקאל א): ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש (שם): היה היה דבר ה' זו שיטה ראשונה. ובשניה הוא אומר (שם): והנה רוח סערה באה מן הצפון. מאחר שהראהו כל המרכבה אמר לו: בן אדם! זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם?! כלום פיחת כבודי ובית שכינתי לכם, שנאמר (שם מג): ואם נכלמו מכל אשר עשו צורות הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו. שמא תאמר: אין לי מי שעובד אותי? כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת, שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים: קדוש קדוש קדוש, משקיעת החמה ועד יציאתה ואומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו. ++++ ואין צ\"ל ע' לשון שבארץ, מפני מה אתם עושים דברים המכוערים דברים שאינן ראוין, מכעיסים אתכם ביסורין הבאים עליכם, אבל מה אעשה, הריני עושה למען שמי הגדול, שנקרא עליכם, שנאמר: (שם כ): ואעש למען שמי לבלתי החל וגו':",
            "אדם כי יקריב מכם - (ויקרא א): למה לא נאמר איש כמ\"ש להלן: דבר אל כל עדת בני ישראל איש כי יקריב, אף כאן יאמר הכתוב: ויקחו לכם איש בקר או צאן. למה נאמר אדם? להביא את הגר מכם פרט לגוי שהוא מביא עולה. אמר רבי שמעון בן גמליאל: שבעה דברים התקינו בית דין הגדול וזה אחד מהם. גוי שהביא עולתו ממדינת הים, אם הביא נסכים עמה קריבין נסכים משלו. ואם לאו, קריבין משל צבור. ותנאי ב\"ד הוא: כהן גדול שמת מנחתו קריבה משל צבור. ר' יהודה אומר: משל יורשים ושלימה היתה קריבה, על המלח ועל העצים. אמר רבי שמעון בן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בדרך. מצאני אדם אחד והיה בא אלי כבא על חבירו בזרוע. אמר לי: אתם אומרים ז' נביאים עמדו לאומות העולם והן מעידין בהן ויורדין לגיהנם. אמרתי לו: בני! כך מז' דורות ואילך יכולין אומות העולם לומר: לא נתנה לנו תורה ועדיין לא העידו בנו. מפני מה אנו יורדין לגיהנם? אמרתי לו: בני, כך שנו חכמים במשנה: גר שבא להתגייר פושטין לו יד להכניסו תחת כנפי השכינה, מכאן ואילך גירי הדור מעידין בדור. מן הבהמה מן הבקר וגו' אם נאמר מן הבהמה, למה נאמר מן הבקר ומן הצאן? מכאן אמרו: מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל, כדי להכניסן תחת כנפי השכינה, חוץ מן המומר, והמנסך את היין, ומחלל שבתות בפרהסיא:",
            "מן הבקר ומן הצאן - ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים. אדם העלה שור ע\"ג המזבח, שנאמר (תהלים סט): ותיטב לה' משור פר. נח קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר (בראשית ח): ויבן נח מזבח לה'. אברהם קיים את התורה כולה, שנאמר: (שם כו): עקב אשר שמע אברהם וגו', שהוא עשה קרבן והקריב איל. יצחק קיים מה שכתוב בתורה, והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח. יעקב קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר: (שם לג): ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר וגו'. יהודה קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר (שם לח): בא אל אשת אחיך וגו'. יוסף קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר (שמות כ): כבד את אביך וגו' לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד. עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותה מאליהן, לפיכך אהבם הקב\"ה אהבה גמורה, והשוה את שמם לשמו הגדול עליהם. הוא אומר (תהלים קיט): אשרי תמימי דרך וגו'. ואמר (דברים לב): הצור תמים פעלו. ואמר (תהלים יח): האל תמים דרכו:",
            "ושחט את בן הבקר וגו' - ובאיל הוא אומר: צפונה לפני ה'. אמרו: בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקדוש ברוך הוא ב' כבשים: אחד של שחרית. ואחד של ערבית. וכל כך למה? שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה: צפונה לפני ה', זוכר הקב\"ה עקידת יצחק. מעידני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי, בין ישראל, בין איש, בין אשה, בין עבד, בין אמה, קורין את המקרא הזה: צפונה לפני ה', זוכר הקדוש ברוך הוא עקידת יצחק, שנאמר: צפונה לפני ה'. דבר אחר: צפונה לפני ה' כנגד מעשיהם של אברהם יצחק יעקב שהם צפונים לפניו. ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה? שנאמר (שיר ז): חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. אברהם יצחק ויעקב ישנים. עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים חדשים, שנאמר: חדשים גם ישנים. חבורתו של משה, וחבורתו של יהושע, וחבורתו של דוד, ושל חזקיה ישנים. חבורתו של עזרא, ושל הלל, ושל רבי יוחנן בן זכאי, ושל רבי מאיר וחבריו חדשים. ועליהם הוא אומר: חדשים גם ישנים:",
            "בשור הוא אומר (ויקרא א): וכרעיו ירחץ במים והקטיר. ובאיל הוא אומר: והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב. מה בין איל לשור? שור חסר שתי וערב, איל אין חסר שתי וערב. אמרו חכמים: למדנו הקרבה לשור מן האיל, והקרבה לאיל מן השור. אמר להם: רבותי! עפר אני תחת כפות רגליכם אומר לפניכם דבר אחד. אמרו לו: אמור! אמר להם: רבותי! י\"ב נשיאים עמדו לחנכת המזבח, לזה עולה ולזה עולה, לזה חטאת ולזה חטאת, (לזה אשם ולזה אשם): לזה זבח שלמים ולזה זבח שלמים. ונאמר להלן הקרבה בשור ואיל, וכאן נאמר הקרבה באיל ולא נאמר בשור? כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים, דברים שאינן ראויים, אביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והריני עמו ברחמים ומקבלני בתשובה, לכך נאמר הקרבה באיל ולא נאמר הקרבה בשור."
        ],
        [
            "נפש כי תקריב מנחה - ר' יצחק פתח: (קהלת ד): טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח. טוב מי ששונה שני סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח. רעותיה דמיתקרי בר הילכן. טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר מכילאן. טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם, ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר אולפן. טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהן, ממי שהולך ולוה ברבית, במתלא אמרין דיוזיף בריביתי' מאבד דיליה ודלא דיליה, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי פרגמטיוטא. טוב מי שהולך ופועל ועושה צדקה משלו, ממי שהולך וגוזל וחומס ונותן צדקה משל אחרים, במתלא אמרין: גייפא בחזורין ומפלגא לבישא, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר מצוותא. טוב מי שיש לו גינה ומזבלה ומעדרה ומתפרנס ממנה, ממי שהוא נוטל גנות של אחרים במחצה. במתלא אמרין: דאגר גינה אכל צפרין, דאגר גינין צפרין אכלין ליה, אלא ורעות רוח, רעותיה דאתקרי מרי אסיאן. אמר רבי ברכיה: טובה דריסה אחת שדרס הקב\"ה במצרים, כמה דתימא (שמות יב): ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, ממלא חפנים פיח כבשן של משה ואהרן. למה? שבזה היתה גאולה ובזה לא היתה גאולה. אמר ר' חייא בר אבא: טוב מלא כף נחת, זה יום השבת. ממלא חפנים עמל, אלו ששת ימי המעשה, אלא ורעות רוח רעותיה, למעבד עיבידתיה בהון. תדע לך שכן שאין ישראל נגאלין, אלא בזכות שבת, שנאמר: (ישעיה ל): בשובה ונחת תושעון. אמר רבי יעקב בר קורשוי: טוב מלא כף נחת, זה העולם הבא. ממלא חפנים עמל, זה העוה\"ז, אלא ורעות רוח רעותא דרשיעא למעבד עבידתהון בעלמא הדין, מיסת מתפרע מנהון לעלמא דאתי, כדתנן: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה\"ב מכל חיי העוה\"ז. ר' יצחק פתר קריא בשבט ראובן ובשבט גד. בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה, כמה נטע יש בה, אמרו: טוב מלא כף נחת בארץ הזאת, ממלא חפנים בעבר הירדן. חזרו ואמרו לאו אנן בחרינן לן?! הה\"ד (במדבר לב): יותן את הארץ הזאת לעבדיך?! הוי, ורעות רוח רעותיהן הוות. דבר אחר: טוב מלא כף נחת, זה קומץ מנחת נדבה של עני. ממלא חפנים עמל ורעות רוח, זה קטרת סמים דקה של צבור שזו טעונה כפרה וזו אינה טעונה כפרה:",
            "נפש כי תקריב קרבן מנחה לה' - (תהלים כב): יראי ה' הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו. יראי ה' אר' יהושע בן לוי: אלו יראי שמים. רבי ישמעאל בר נחמן אמר: אלו גרי צדק. רבי חזקיה ורבי אבהו, בשם ר\"א אמרי: אם באין הן גרי צדק לעולם הבא אנטונינוס בא בראש כולן. ומה ת\"ל כל זרע יעקב כבדוהו? אלו אחד עשר שבטים. א\"כ למה נאמר כל זרע ישראל? אמר רבי בנימין בר לוי: זה שבט בנימין שבא באחרונה. כתיב (שם): כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. בנוהג שבעולם שני בני אדם נכנסו אצל הדיין א' עני ואחד עשיר. אצל מי הדיין הופך את פניו, לא אצל העשיר?! ברם הכא (שם): ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. ר' חגי גזר תעניתא נחית מטרא. אמר: לאו משום דאנא כדי, אלא משום דכתיב: כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, וכשם שלא בזה את תפלתו, כך לא בזה את קרבנו, שנאמר: נפש כי תקריב וגו':",
            "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיה נה): אמר רבי ביבי בר אביא: כיצד אדם צריך להתוודות ערב יום הכפורים? צריך לומר: מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע, הייתי עומד וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי, הה\"ד: יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וגו'. ר' יצחק ור' יוסי בר חנינא ר' יצחק אמר: כאדם שהוא מלחים שתי נסרים ומדביקן זה לזה. ר' יוסי בר חנינא אמר: כאדם שהוא מלחים שתי כרעי המטה ומדביקן זה לזה. (שם): וישב אל ה' וירחמהו. רבנן ור' שמעון בן יוחאי, רבנן אמרי: כל הכפרות הראה לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום, חוץ מעשירית האיפה. ורשב\"י אומר: אף עשירית האיפה הראה לו הקב\"ה לאברהם אבינו. נאמר כאן אלה, ונאמר להלן אלה. מה אלה האמור כאן עשירית האיפה, אף אלה האמור להלן עשירית האיפה. (שם): ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ר' יהודה בר סימון בשם ר' זעירא: אף הקדוש ברוך הוא וויתר לנו סליחה אחת משלו. ואיזו? זו עשירית האיפה:",
            "נפש כי תקריב קרבן - מה כתיב למעלה מן הענין? (ויקרא א): והסיר את מראתו בנצתה. אמר רבי תנחומא בר חנילאי: העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד ואוכל מן הגזלות ומן החמסין. אמר הקב\"ה: הואיל והזפק הזה מלא גזילות וחמסין, אל יקרב לגבי המזבח, לכך נאמר: והסיר את מראתו, אבל בהמה גדילה על אבוס בעלה ואינה אוכלת מכל צד, לא מן הגזלות, ולא מן החמסין, לפיכך היא מקריבה כולה, לכך נאמר (ויקרא א): והקריב הכהן (והקטיר): את הכל המזבחה, לפי שהנפש הזו גוזלת וחומסת. בא וראה, כמה צער וכמה יגיעה, עד שיצא מאכלה ממנה? מפומא לוושטא, מוושטא לאיסטומכא, מאיסטומכא להמסיסא, מהמסיסא לבית כסיא, מבית כסיא לכרסא, מכרסא לבי מעיה, מבי מעיה לכרוכת קטינא, ומכרוכת קטינא לכרוכת עוביא, ומכרוכית עוביא לסניא דיבי, ומסניא דיבי לפטטרכה, ומפטטרכא לברא. בא וראה כמה צער וכמה יגיעה עד שיצא מאכלה ממנה:",
            "ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל (שם): אמר רבי יוחנן: ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו, ואת אמרת והקטיר הכהן את הכל המזבחה?! וכל כך למה? אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני. אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות. שלח ואמר לכהן גדול: אל יקריב אדם היום חוץ ממני! בא עני אחד ובידו שתי תורים. אמר לכהן: הקרב את אלו. אמר לו: המלך ציווני ואמר לי: אל יקריב אדם חוץ ממני היום! א\"ל: אדוני כהן גדול! ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי! נטלן והקריבן. נראה לו לאגריפס בחלום: קרבן של עני קדמך! שלח ואמר לכהן גדול: לא כך צויתיך: אל יקריב אדם חוץ ממני היום?! א\"ל אדוני המלך: בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לי: הקרב אלי את אלו. אמרתי לו: המלך צוני ואמר לי: אל יקריב אדם חוץ ממני היום! אמר ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי, לא היה לי להקריבן?! א\"ל: יפה עשית כל מה שעשית! מעשה בשור אחד שהיו מושכין לקרבן ולא נמשך. בא עני ובידו אגודה אחת של טרוקסימא והושיט לו ואכלה וגעש השור והוציא מחט ונמשך לקרבן. נראה לבעל השור בחלומו קרבנו של עני קדמך. מעשה באשה אחת שהביאה קומץ של סולת והיה כהן מבזה עליה. ואמר: ראו מה הן מקריבות? מה בזה לאכול? מה בזה להקריב? נראה לכהן בחלום אל תבזה עליה כאלו נפשה הקריבה. והרי דברים ק\"ו, ומה אם מי שאינו מקריב נפש כתיב בו: נפש, מי שהוא מקריב נפש על אחת כמה! וכמה כאלו נפש הקריב:",
            "והביאה אל בני אהרן (ויקרא ב): תני ר' חייא: ואפילו רבות. אמר רבי יוחנן (משלי יד): ברוב עם הדרת מלך. וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה מסלתה ולא כל סולתה, משמנה ולא כל שמנה. הרי שהביא מנחתו מגולה מאספמיא וראה את הכהן שהקמיץ ואכל את השאר. אמר: אוי לי כל הצער הזה שנצטערתי בשביל זה! והכל מפייסין אותו ואומרים לו: ומה אם זה שלא נצטער, אלא שני פסיעות בין האולם למזבח זכה לאכול, אתה שנצטערת כל הצער הזה עאכ\"ו! ולא עוד, אלא והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו רבי חנינא בר אבא אזל לחד אתר אשכחא הדין פסוקא ראש סדרא, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו מה פתח עלה (תהלים יז): ממתים ידך ה' ממתים מחלד. ממתים ידך ה', מה גבורים הם אלו שנטלו חלקן מתחת ידך ה'! ואיזה? זה שבטו של לוי. ממתים מחלד, אלו שלא נטלו חלק בארץ. חלקם בחיים, אלו קדשי מקדש. וצפונך תמלא בטנם, אלו קדשי הגבול. ישבעו בנים, כל זכר בבני אהרן יאכלנה. והניחו יתרם לעולליהם, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו אהרן. זכה לבנים בין כשרים בין פסולים, שנאמר (מלאכי ב): בריתי היתה אתו החיים והשלום, שהיה רודף שלום בישראל. (שם): ואתנם לו מורא ויראני, שקיבל עליו דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע. מה ת\"ל מפני שמי נחת? אמרו: בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו ואמר: אוי לי, שמא מעלתי בשמן המשחה! השיבה רוח הקודש ואומר לו (תהלים קלג): הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש וגו'. כטל חרמון שיורד וגו'. מה הטל אין בו מעילה, אף השמן אין בו מעילה. כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן. וכי שני זקנים היו לאהרן ואת אמרת הזקן, זקן?! אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן, היה שמח כאלו על זקנו ירד. (מלאכי ב): תורת אמת היתה בפיהו, שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור. בשלום ובמישור הלך אתי, שלא הרהר אחר דרכי המקום כדרך שלא הרהר אבינו אברהם. ורבים השיב מעון, שהשיב פושעים לתלמוד תורה. וכן הוא אומר (שיר א): מישרים אהבוך. מה כתיב בו בסוף? (מלאכי ב): כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו':",
            "שתי מנחות הן, אם מנחה על המחבת ומנחה מרחשת ובשתיהן הוא אומר: והבאת את המנחה. מה בין מחבת למרחשת? שזו תבלל בשמן וזו תעשה בשמן כל צרכה. ואמרו חכמים במשנה: מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין, מחבת, צפה מעשיה קשין, כדי שלא יאמר אדם: אלך ואעשה דברים מכוערים ודברים שאינן ראויין, ואביא מנחה על מחבת, ואהיה אהוב לפני המקום. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בני! מפני מה לא בללת מעשיך בדברי תורה? שאין שמן אלא תורה, ואין שמן אלא מעשים טובים. וכן הוא אומר (שיר א): לריח שמניך טובים שמן וגו'. שכרנו שבאנו ללמוד תורה, שפכת לנו תורה כשמן המורק מכלי לכלי ואין קולו נשמע, לכך נאמר: שמן תורק שמך. על כן עלמות אהבוך וגו' ואפילו אומות העולם מכירין בחכמה ובבינה ובדיעה והשכל מגיעים לגופה של תורתך, היו אוהבים אותך אהבה גמורה, בין כשהוא טוב בין כשהוא רע להם, לכך נאמר: עלמות אהבוך. קרא אדם ולא שנה, עדיין בחוץ עומד. שנה ולא קרא, עדיין בחוץ עומד. קרא ושנה ולא שימש עדיין ת\"ח, דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה, שנאמר (ירמיה לא): כי אחרי שובי נחמתי. אבל קרא אדם תורה, נביאים, וכתובים, ושנה משנה, מדרש, הלכות ואגדות, ושמש ת\"ח, אפילו מת עליו, או נהרג עליו הרי הוא בשמחה לעולם, לכך נאמר: על כן עלמות אהבוך. מרחשת עמוקה מעשיה רוחשין. כיצד יש בו באדם תורה יהיה נזהר שלא יבא לידי עון וחטא? אמר לו הקב\"ה: ברוך אתה ותהיה לך קורת רוח ויטמנו דברי תורה בפיך לעולם. אשרי אדם שיש בו דברי תורה ושמורים בידו ויודע להשיב בהן תשובה שלימה במקומה, עליו הכתוב אומר (משלי כ): מים עמוקים עצה בלב איש. ואומר (תהלים קל): ממעמקים קראתיך ה'. ואומר (שם קב): תפלה לעני כי יעטוף. ברוך מי שאמר והיה העולם אמן אמן אמן."
        ],
        [
            "נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' - זה שאמר הכתוב (קהלת ג): ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט וגו'. רבי אליעזר ור' יהושע, ר\"א אומר: מקום המשפט שמה הרשע, מקום שסנהדרי גדולה יושבת וחותכת דיניהם של ישראל, שמה הרשע?! שמה (ירמיה לט): ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, ששם חותכין את ההלכה. במתלא אמר: הן די תליא מרי זייניה, כולבא רעיא תלא קולתיה. ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, במקום שכתוב בה (ישעיה א): צדק ילין בה עתה עבידין קטולים, שם הרגו את זכריה ואת אורי'. ר' יהושע אומר: מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מדת הדין במעשה העגל, דכתיב (שמות לב): עברו ושובו משער לשער. שמה הרשע, שם, ויגוף ה' את העם. ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וקראתים אלהות, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם. שמה הרשע, שמה הרשיעו ועשו את העגל והשתחוו לו. דבר אחר: מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בדור המבול. מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשית בהם מידת הדין בדור המבול. כדתנן: דור המבול אין להם חלק לעוה\"ב ואינן עומדין בדין. שמה הרשע, שם (בראשית ז): וימח את כל היקום. ורוה\"ק צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים, דכתיב (איוב כא): בתיהם שלום מפחד. שמה הרשע, (שם): ויאמרו לאל סור ממנו. דבר אחר: מקום המשפט שמה הרשע, מדבר בסדומיים מקום שנעשה מדת הדין בסדומיים. כדתנן: אנשי סדום אין להם חלק לעוה\"ב, אבל עומדים בדין. שמה הרשע, שם (בראשי' יט): וה' המטיר על סדום. ורוח הקדש צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהצדקתים וכתבתי בארצם, (איוב כח): ארץ ממנה יצא לחם מקום ספיר אבניה ועפרו' זהב לו. אמרו: כשהיו אחד מהן הולך אצל הגנן ואמר לו: תן לי באיסר ירק כשהוא ניתן משכשכו ומוצא בעפרו זהב, לקיים מה שנאמר (שם): ועפרות זהב לו. שמה הרשע, שם אמרו נעמוד ונשכח תורת הרגל מבינותינו, ויד עני ואביון לא החזיקה. רבי יהודה בר סימון פתר קריא בשטים, מקום המשפט שמה הרשע, מקום שנעשה מידת הדין בשטים, דכתי' (במדבר כה): קח את כל ראשי העם. שמה הרשע, שם ויהיו המתים במגפה. ורוה\"ק צווחת ואומרת: מקום הצדק שמה הרשע, מקום שהפכתי קללת בלעם לברכה, דכתיב (דברים כג): ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. שמה הרשע, (במדבר כה): וישב ישראל בשטים. רבי לוי ורבי יצחק אמרו: ב' דברים בימין ושני דברים ביד. ב' דברים בימין: תורה וצדקה. תורה מנין? (דברים לג): מימינו אש דת למו. צדקה מנין? דכתיב (תהלים מח): צדק מלאה ימינך ב' דברים ביד: נפש ומשפט. נפש, שנאמר (איוב יב): אשר בידו נפש כל חי. משפט, דכתיב (דברים לב): ותאחז במשפט ידי. הנפש נתונה במקום משפט, ונפש יוצאה ממקום משפט וחוטאת. אמר רבי יצחק: אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש: אני כתבתי עליך (שם יב): רק חזק לבלתי אכול הדם וגו', ואת יוצאת וחוטאת?! נפש כי תחטא בשגגה:",
            "דבר אחר: נפש כי תחטא וגו', זה שאמר הכתוב (קהלת ו): כל עמל אדם לפיהו. אמר רבי שמואל בר אמי: מה שסיגל אדם מצות ומעשים טובים אינו מספיק להבל היוצא מפיו. (שם ): וגם הנפש לא תמלא רבי ברכיה ור' קרציפא, בשם ר' יוחנן אמרין: כפיטורין היוצאין מן הושט. ור' חנינא אמר: כציפורין היוצא מן הושט. שמואל אמר: כסילן רטוב והפוך היוצא מן הושט. אמר רבי שמואל בר יצחק: כל מה שסיגל אדם מצות ומעשים טובים לפיו ולא לפי בנו, ולא לפי בתו. ורבנן אמרי: לפיהו ולא לריח רע, לפי שהנפש הזו יודעת כל שיגיעה לעצמה יגיעה, לפיכך אינה שביעה למצות ומעשים טובים. אמר רבי לוי: משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים אע\"פ שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו. למה? לפי שהיא בת מלכים. כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו. למה? שהיא מלמעלה. ג' כפויי טובה הן: הארץ, והאשה, והנפש. הארץ, שנאמר (משלי ל): ארץ לא שבעה מים. האשה מנין? (שם): אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. הנפש מנין? (קהלת ו): גם הנפש לא תמלא. שלשה נוטלין בשופע ונותנין בשופע: הארץ, והים, והמלכות. אמר רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי: ששה פעמים כתיב כאן נפש כנגד ששת ימי בראשית. א\"ל הקב\"ה לנפש: כל מה שבראתי בששת ימי בראשית לא בראתי, אלא בזכותך ואת יוצאת וחוטאת?! נפש כי תחטא:",
            "דבר אחר: נפש כי תחטא (משלי יט): גם בלא דעת נפש לא טוב. אמר רבינא בר אבינא: משל לָארַח שהיה רגיל לבא עם הנץ החמה, ושכח ושמש מטתו קודם הנץ החמה בלא ידע, בלא טוב, ואלו ידע ושימש, עאכ\"ו! ולא עוד, אלא (שם): ואץ ברגלים חוטא. ר' יצחק בר שמואל בר מרתא, בשם רב: משל לאחד, שהיו לפניו שתי חנויות, אחת מוכרת בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבילה ושכח ולקח מזו שמוכרת בשר נבילה, בלא ידע, בלא טוב, אלו ידע ולקח עאכ\"ו! ולא עוד, אלא ואץ ברגלים חוטא. ר' יוחנן פתר קרא לענין שבת, היו לפניו שני שבילין, אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות, ושכח והלך בזה שהיה מלא קוצים וצרורות בלא ידע, בלא טוב. עאכ\"ו, אם ידע והלך, ואץ ברגלים חוטא. דבר אחר: גם בלא דעת נפש ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: בחטאות ובאשמות אסורות, בנדרים ובנדבות מותר. ר' שמעון בן לקיש אמר: אף בנדרים ונדבות אסור. דבר אחר: גם בלא דעת, אלו שגגות. ואץ ברגלים חוטא, אלו הזדונות. תדע לך שהיא שגגה והוא עושה אותה חטאת, נפש כי תחטא בשגגה:",
            "עשרה דברים משמשין את הנפש: הושט למזון, והקנה לקול, והכבד לחימה, והריאה לשתיה, המסס לטחון, והטחול לשחוק, והקיבה לשינה, והמרה לקנאה, והכליות מחשבות, והלב גומר, והנפש למעלה מכלם. אמר הקדוש ברוך הוא: אני עשיתיך למעלה מכלן ואת יוצאת וגוזלת וחומסת וחוטאת?!",
            "דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא וגו' - תני ר' ישמעאל: משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בכורות נאות והושיב בו המלך שומרים, אחד חיגר ואחד סומא, ואמר להן: הזהרו על בכורות הנאות האלו. לימים אמר חיגר לסומא: בכורות נאות אני רואה בפרדס. אמר לו סומא: הבא ונאכל. אמר לו חיגר: וכי יכולני להלך?! אמר סומא: וכי רואה אני?! רכב חיגר ע\"ג סומא ואכלו את הבכורות והלכו וישבו להם איש במקומו. לימים נכנס המלך באותו פרדס. אמר להן: היכן הם הבכורות הנאות? אמר לו סומא: אדוני המלך! וכי רואה אני?! אמר לו חיגר: אדוני המלך! וכי יכול אני להלוך?! אותו המלך שהיה פיקח מה עשה להן? הרכיב חיגר ע\"ג סומא והתחילו מהלכין. אמר להן: כך עשיתם ואכלתם את הבכורות. כך לעתיד לבוא הקב\"ה אומר לנפש: מפני מה חטאת לפני? אמר לפניו: רבון העולמים! אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא, משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני, מה חטאתי לפניך?! אומר לגוף: מפני מה חטאת לפני? אמר לפניו: רבון העולמים! אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה, משעה שיצתה ממני כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך, שמא חטאתי לפניך?! מה הקדוש ברוך הוא עושה להן, מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד, שנאמר (תהלים נ): יקרא אל השמים מעל וגו'. יקרא אל השמים מעל, להביא את הנשמה. ואל הארץ, להביא את הגוף לדין עמו. תני ר' חייא: משל לכהן, שהיה לו שתי נשים, אחת בת כהן ואחת בת ישראל ומסר להן עיסה של תרומה וטמאוה. אמר להן: מי טמא את העיסה? זו אומרת זו טמאתו, וזו אומרת זו טמאתו. מה עשה הכהן? הניח לבת ישראל והתחיל מדיין עם הכהנת. אמרה לו: אדוני כהן, מפני מה אתה מניח את בת ישראל ומדיין עמי, והלא לשנינו מסרתה כאחת?! אמר לה: זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה, אבל את בת כהנת ואת למודה מבית אביך! לפיכך אני מניח את בת ישראל ומדיין עמך! כך לעתיד לבוא הנפש והגוף עומדין בדין. מה הקב\"ה עושה? מניח הגוף ומדיין עם הנשמה והיא אומרת לפניו: רבון העולמים! שנינו כאחת חטאנו, מפני מה אתה מניח את הגוף ומדיין עמי?! אמר לה: הגוף מן התחתונים הוא ממקום שהן חוטאין, אבל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפני, לפיכך אני מניח את הגוף ומדיין עמך:",
            "תני חזקיה (ירמיה נ): שה פזורה ישראל, נמשלו ישראל לשה. מה שה הזה לוקה על ראשו, או באחד מאבריו, וכל אבריו מרגישין. כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכולן מרגישין. (במדבר טז): האיש אחד יחטא תני רשב\"י: משל לבני אדם, שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה?! אמר להם: מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח?! אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה. כך אמר איוב (איוב יט): ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי. אמרו לו חביריו (שם לד): כי יוסף על חטאתו פשע בינינו יספוק, אתה מספיק בינינו את עונותיך! אמר רבי אלעשה: גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה: כתיב בתורתכם (שמות כג): אחרי רבים להטות, אנו מרובים מכם. מפני מה אין אתם משוין עמנו בע\"ז? אמר לו: יש לך בנים? אמר לו: הזכרתני צרתי. אמר לו: למה? אמר לו: הרבה בנים יש לי, בשעה שהן יושבין על שולחני זה מברך לאלהי פלוני וזה מברך לאלהי פלוני ואינם עומדים משם, עד שמפצעין את מוחין אלו את אלו. אמר לו: ומשוה אתה עמהן? אמר לו: לא אמר לו, עד שאתה משוה אותנו לך, השוה את בניך! נדחף והלך לו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו: רבי! לזה דחית בקנה רצוץ לנו מה אתה משיב? א\"ל: בעשו כתיב ביה שש נפשות, וכתיב בו נפשות הרבה, דכתיב (בראשית לו): ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו. וביעקב שבעים נפש, וכתיב ביה נפש אחד, דכתיב (שמות א): ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו', אלא עשו שהוא עובד לאלהות הרבה, כתיב ביה נפשות הרבה, אבל יעקב שהוא עובד לאלוה אחד כתיב בו נפש אחת, ויהי כל נפש וגו':",
            "רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי ר' יוחנן אמר: ה' פעמים אמר דוד: ברכי נפשי את ה', כנגד חמשה ספרי תורה. ר' יהושע בן לוי אמר: כנגד חמשה עולמות שאדם רואה. (תהלים קג): ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, בשעה שהוא נתון במעי אמו. (שם): ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו, בשעה שהוא יוצא ממעי אמו. אמר לה: לא תנשיי גמליי טבייה דגמליה עמך. (שם): ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו. (שם ): ברכי נפשי את ה', בשעה, שעומד על קומי שלו ויוצא לפרגמטיא. (שם קד): ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד, בשעת פטירתו של אדם מן העולם ואחת לעתיד לבוא. (שם): יתמו חטאים מן הארץ וגו', (שם): ברכי נפשי את ה' הללויה. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן אמר: מאה ועשרים מזמורים אמר דוד ולא חתם בהם הללויה, עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר: יתמו חטאים מן הארץ וגו':",
            "וכי מה ראה דוד להיות מקלס בנפשו להקדוש ברוך הוא? אלא אמר: הנפש הזו ממלא את הגוף, והקב\"ה ממלא את עולמו. שנאמר: (ירמיה כג): הלא את השמים ואת הארץ וגו'. תבא הנפש שהיא ממלאה את הגוף ותשבח להקדוש ברוך הוא שהוא ממלא את כל העולם. הנפש הזאת סובלת את הגוף, והקב\"ה סובל את עולמו. שנאמר (ישעיה מו): אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול. תבא הנפש שסובלת את הגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא סובל את עולמו. הנפש מבלה את הגוף, והקב\"ה מבלה את עולמו. תבא הנפש שהיא מבלה את הגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא מבלה את עולמו, שנאמר (תהלים קב): המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו. הנפש הזאת יחידה בגוף, והקב\"ה יחיד בעולמו. תבא הנפש שהיא יחידה בגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא יחיד בעולמו, שנאמר (דברים ו): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. הנפש הזאת איננה אוכלת בגוף, והקב\"ה אין לפניו אכילה. תבא הנפש שאינה אוכלת בגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שאין לפניו אכילה, שנאמר (תהלים נ): האוכל בשר אבירים וגו'. הנפש הזו רואה ואינה נראה, והקב\"ה רואה ואינו נראה. תבא הנפש שהיא רואה ואינה נראה, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא רואה ואינו נראה, שנאמר (זכריה ד): עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. הנפש הזו טהורה בגוף, והקב\"ה טהור בעולמו. תבא הנפש שהיא טהורה בגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שהוא טהור בעולמו, שנאמר (חבקוק א): טהור עינים מראות ברע. הנפש הזאת אינה ישינה בגוף, והקב\"ה אין לפניו שינה. תבא הנפש שאינה ישינה בגוף, ותקלס להקדוש ברוך הוא שאין לפניו שינה, שנאמר (תהלים קכא): הנה לא ינום ולא יישן."
        ],
        [
            "ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת, זה שאמר הכתוב (איוב לד): והוא ישקיט ומי ירשיע וגו'. דרש ר' מאיר: והוא ישקיט מעולמו יסתיר פנים, מעולמו כדיין הזה שהוא מותח את הוילון מבפנים ואינו רואה מה נעשה מבחוץ. כך אמרו דור המבול (איוב כב): עבים סתר לו וגו'. אמרו לו: דייך מאיר! אלא והוא ישקיט ומי ירשיע, נתן שלוה לדור המבול. ומי בא וחייבן ומה שלוה נתן להם? (שם כא): זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם. ר' לוי ורבנן, ר' לוי אמר: לג' ימים היתה אשה מהן מתעברת ויולדת. נאמר כאן נכון, ונאמר להלן (שמות יט): היו נכונים לג' ימים. מה נכון האמור להלן ג' ימים, אף נכון האמור כאן לג' ימים. ורבנן אמרי: ליום א' היתה אשה מתעברת ויולדת. נאמר כאן נכון, ונאמר להלן נכון (שם לד): והיה נכון לבקר, מה נכון האמור להלן יום אחד, אף נכון האמור כאן, יום אחד. וצאצאיהם לעיניהם, שהיו רואים בניהם ובני בניהם. (איוב כא): ישלחו כצאן עויליהם, יניקיהון. אמר רבי לוי: בערבייא קורין לינוקא עוילא. (שם): ילדיהם ירקדון, כאילון שדיא, כמה דתימא (ישעיה יג): ושעירים ירקדו שם. הא כיצד? כיון שהיתה אחת מהן יולדת ביום, היתה אומרת לבנה: לך והבא לי צור ואני חותכת את שורך, וכשהיתה יולדת בלילה היתה אומרת לבנה: לך והדליק לי את הנר ואני חותכת את שורך. עובדא הוה בחד אתתא, דילידת בלילה ואמרה לברה: אזיל ואדליק לי בוצינא ואנא קטע שורך. אזל למדלק בוצינא ופגע ליה שידא שריהון דרוחתא, עם דמתעסקין דין עם דין, קרא תרנגולא. א\"ל: אזיל גלוג לאמך, ואמור לה: אילולי דקרא תרנגולא, הוינא קטיל בך! א\"ל: אזיל גלוג לאמא, דאמך דלא קטעת אמי שורי, דאי קטעת אמי שורי, הוינא קטיל לך! לקיים מה שנאמר (איוב כא): בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין. ולא שבט אלוה עליהן, מן היסורים. וכשהסתיר פניו מי אמר לו לא עשית כשורה?! ובמה הסתיר פניו מהן? הביא עליהן את מי המבול (בראשית ז): וימח את כל היקום וגו'. (איוב לד): ועל גוי ועל אדם יחד גוי, זה דור המבול. אדם, זה נח. יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאדם אחד. יחד, היה לו להעמיד את עולמו מאומה אחת:",
            "דבר אחר: והוא ישקיט ומי ירשיע, נתן שלוה לסדומיים. מי בא וחייבן, ומה שלוה נתן להם? (שם כח): ארץ ממנה יצא לחם, (שם): מקום ספיר וגו', נתיב לא ידעו עיט. ר' לוי בשם ר' יוחנן בר שאונה: הדין בר הדיא, הוא צופה מאכלו מי\"ח מיל. וכמה הוא פרוסה? ר' מאיר אומר: ב' טפחים. ר' יהודה אומר: טפח. ר' יוסי אומר: ב' וג' אצבעות. כיון דהוה קאי על אילניא דסדום, לא הוה יכיל למחמי על ארעא מן חיליהון דאילנייא. מקום ספיר, כשהיה א' מהן הולך אצל הגנן ונותן לו ירק באיסר, היה מוצא בעפרו זהב, כדכתיב (שם): ועפרות זהב לו, כיון שאמרו (שם כא): מה שדי כי נעבדנו (שם לד): ויסתר פנים ומי ישורנ, שהסתיר פניו מהם. מי א\"ל לא עשית כשורה?! מה הסתיר פניו מהם? המטיר עליהן גפרית ואש (בראשית יט): וה' המטיר על סדום וגו':",
            "דבר אחר: והוא ישקיט, נתן שלוה לי' שבטים. מי בא וחייבן, מה שלוה נתן להם? (עמוס ו): הוי השאננים בציון, זה שבט יהודה ובנימין. והבוטחים בהר שומרון, אלו העשרה שבטים. נקובי ראשית הגוים, שהן באין מב' ראשי הגוים, משם ומעבר אוה\"ע. בשעה שהן יושבין בשלום אוכלין ושותין ומשתכרין ומתעסקין בדברי תפלות. מה הן אומרים? מי חכם כבלעם?! ומי עשיר כהמן?! ומי גבור כגלית?! ואח\"כ יבאו להם בית ישראל, ואומר להם: אחיתופל לא היה חכם?! קרח לא היה עשיר?! שמשון לא היה גבור?! (שם): עברו כלנה ורא, זו קטיספון. (שם): ולכו משם חמת רבה, זו חמת של אנטוכיא. ורדו גת פלשתים, אלין תלוליא דפלסטיני. הטובים מן הממלכות האלה אם רבה גבולם מגבולכם. (עמוס ו): המנדים ליום רע, ליומא של גלות. (שם): ותגישון שבת חמס, הגשתם עצמכם לישב אצל החמס, זה עשו. כמה דאת אמר: (עובדיה א): מחמס אחיך יעקב. השוכבים על מטות שן, על ערסין דפילי. וסרוחים על ערסותם, שהן מסריחים מטותיהם בעבירות. דבר אחר: וסרוחים על ערסותם, אלו קטיות משופעות שהיה לכל אחד ואחד, כמה דאת אמר: (שמות כו): וסרח העודף אוכלים כרים מצאן. כשהיה אחד מהן מבקש לאכול גדי היה מושך כל העדר לפניו והיה נוטל השמן שבהם ועומד עליו ושחטו, וכשהוא מבקש לאכול עגל היה מושך כל הבקרים לפניו ועומד עליו ושחטו, הה\"ד (עמוס ו): ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק הפורטים על פי הנבל, שהיו פורטים פיהם בדברי נבלות. מה היו אומרים? כלום אמר דוד שירה אלא בנבל?! הה\"ד (שם ): כדויד חשבו להן, השותים במזרקי יין. רב ור' יוחנן ורבנן, רב אמר: קלודיא. רבי יוחנן אמר: בכוסות קטנים. ורבנן אמרי: כוסות שיש להן זרבוביות. ומהיכן היו שותין את היין? רבי אבהו בשם רבי חנינא אמר: מפתוגתא, שהיה יינם מפתה את הגוף לזנות. ורבנן בשם רבי חנינא אמרי: מפלוגתא, שעל יינם נתפתו וגלו עשרת השבטים. (שם): וראשית שמנים ימשחו ר' יהודה בר יחזקאל אמר: זה שמן אסטקטון. רבי ינאי אמר: זה שמן אנפיקינון שהוא משיר את השער ומצהיר את הגוף. ואחר כל השבח הזה, לא נחלו על שבר יוסף, לכן עתה יגלו בראש גולים, וסר מרזח סרוחים. מהו מרזח סרוחים? אמר רבי אייבו: י\"ג דימסיאות היה לכל שבט ושבט וא' לכלם. וכיון שגרמו העונות ובאו לידי עבירות ומעשים רעים, נטלו כולן ולא נשתייר להן, אלא זו בלבד להודיע כמה חטא גורם, לקיים מה שנאמר (ירמיה ה): עונותיכם הטו אלה וגו'. (איוב לד): ויסתר פנים ומי ישורנו, וכשהסתיר פניו מהן מי א\"ל לא עשית כשורה?! ובמה הסתיר פניו מהן? העלה עליהם את סנחריב, שנאמר (ישעיה לו): ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיה וגו'. מהו ויתפשם? ר' אבא בר כהנא, בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: ג' גזרי דינין נחתמו באותו היום: נתחתם גזר דין של י' שבטים ליפול ביד סנחריב, ונחתם גזר דינו של סנחריב ליפול ביד חזקיה, ונחתם גזר דינו של עוזיה שילקה בצרעת. ועל גוי ועל אדם יחד גוי, זה סנחריב, דכתיב ביה (יואל א): כי גוי עלה על ארצי. אדם, אלו ישראל, דכתיב בהון (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. יחד, זה עוזיה המלך, שלקה בצרעת, שנאמר (ד\"ה ב כו): ויהי עוזיהו המלך מצורע. ולא כדיני בשר ודם דינין של הקב\"ה. מלך בשר ודם לציבור נושא פנים וליחיד אינו נושא פנים, ברם הכא אמר הקדוש ברוך הוא: אם הכהן המשיח, והקריב פר. אם כל עדת ישראל ישגו והקריבו פר בן בקר:",
            "מתן אדם ירחיב לו (משלי יח): מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ורבי עקיבא, שהלכו לחולות אנטוכיא לעסק מגבת צדקה לחכמים. והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן, והוה יהיב פרנסה בעין טובה. פעם אחד ירד מנכסיו וראה רבותינו שם ונתכרכמו פניו הלך לו אצל אשתו. אמרה לו אשתו: מפני מה פניך חולניות? אמר לה: רבותי כאן ואיני יודע מה לעשות! אשתו שהיתה צדקת ממנו אמרה לו: לא נשתייר לנו, אלא שדה פלוני בלבד, לך מכור חציה ותנה להן. הלך ומכר חציה ונתנה להן. נתפללו עליו ואמרו: המקום ימלא חסרונך. לאחר ימים הלך לחרוש בחצי שדהו, עם כשהוא חורש נפתחה הארץ לפניו ונפלה פרתו שם ונשברה רגלה. ירד להעלותה והאיר הקב\"ה עינו ומצא שם סימה. אמר: לטובתי נשברה רגל פרתי. בחזירת רבותינו לשם שאלו עליו ואמרו: מה אבא יודן עביד? אמר להון: הוא אבא יודן דעבדי, אבא יודן דעיזיין, אבא יודן דגמלי, אבא יודן דתורי, מן יכול למחמי סבר אפויא דאבא יודן?! כיון ששמע יצא לקראתן. אמרו ליה: מה אבא יודן עביד? אמר להן: עשתה תפלתכם פירות ופרי פירות. אמרו לו: חייך! אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך לך כתבנו בראש, נטלוהו והושיבוהו אצלן, וקראו עליו זה הפסוק: מתן אדם ירחיב לו. ר' שמעון בן לקיש אזל לבצרה והוה תמן חד בר נש והוה שמיה אבא יודן רמאי וחס ושלום לא הוה רמאי, אלא דהוה מרמי במצוותה, כד הוין פסקין כל עמה, הוה פסיק כל קבל כולהון, נטלו ר' שמעון בן לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו. ר' חייא בר אבא עביד פסיקה, למתן בבי מדרשא דטבריא, והוה תמן חד בר נש מן בנו דסילכא, ופסק חדא ליטרא דדהב, נטלו ר' חייא בר אבא והושיבו אצלו, וקרא עליו הפסוק הזה: מתן אדם ירחיב לו. אמר רבי אבהו: כתיב (דברים יב): השמר לך פן תעזוב את הלוי. וכתיב בתריה (שם): כי ירחיב ה' את גבולך. וכי מה ענין זה לזה? אלא אמר הקדוש ברוך הוא: לפי מתנותיך מרחיבין לך. רבי אחא בשם ר' הושעיא עבד מביא פר ורבו מביא פר, העבד קודם לרבו. דתנן תמן: פר המשיח פר העדה עומדים, פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו:",
            "גופא, אם הכהן המשיח וגו' זה שבנא, דכתיב ביה (ישעיה כב): לך בוא אל הסוכן וגו'. אמר ר' אלעזר: כהן גדול היה. ר' יהודה אומר: אמרכל היה. על דעתיה דר' אלעזר דאמר כהן גדול היה, והלבשתיו כתנתך. על דעתיה דר' יהודה ברבי דהוה אמר: אמרכל היה. (שם): וממשלתך אתן בידו תני ר' חייא: למה הוא קורא אותו אמרכל? שהיה מר לכל. אמר רבי ברכיה: מן הדא סכנין הוה ועלה ונתמנה קומיה איספיסריאן בבה\"ק, הוא שהנביא מקנתרו, ואומר (שם כב): מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר. אמר לו: גלויי בר גלויי, איזה כותל בנית כאן?! איזה עמוד העמדת כאן?! אפילו איזה מסמר קבעת כאן?! מכאן, אמר רבי אלעזר: צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות, כדי שיזכה ויקבור באותו מקום. כי חצבת לך פה קבר, עשאו כמין שובך ונתן קברו עליו. (שם): חוצבי מרום קברו ר' שמואל בשם מר עוקבן אמר: ממרום נחצב עליו שלא תהיה לו קבורה בא\"י. (שם): חוקקי בסלע משכן לו, ארון. הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר, טלטול אחר טלטול. אמר ר' שמואל בר נחמן: כהדין תרנגולא דהוה גלה ואזל מן אתר לאתר. (שם): ועוטך עטה, שלקה בצרעת, כמה דתימא (ויקרא יג): ועל שפם יעטה. (ישעיה שם): צנף יצנפך צניפה, גלות בתר גלות. (שם ): כדור מה הכדור הזה שמתלקט בידים ואין מגיע לארץ, כך הוא. אל ארץ רחבת ידים, זו כספיא. שמה תמות ושמה מרכבות כבודך על דעתיה דר' אלעזר דהוה אמר כה\"ג היה, שהיה נהנה מן הקרבנות. על דעתיה דר' יהודה ברבי דהוא אמר אמרכל היה, שהיה נהנה מן ההקדשות. קלון בית אדוניך על דעתיה דר' אלעזר שהיה כה\"ג, שהיה מבזה את הקרבנות. על דעתיה דר' יהודה ברבי שאמר אמרכל היה, שהיה מבזה את שני אדוניו. ואיזה? זה ישעיהו וחזקיהו. רבי ברכיה, בשם רבי אבא בר כהנא אמר: מה עשו שבנא ויואח? נטלו אגרת וכתבוה ותחבוה בחץ והושיטוה בעד החלון ונתנוה לסנחריב. מה כתבו בה? אנו וכל בנ\"י מבקשים להשלים לך. ישעיה וחזקיה אין מבקשים להשלים לך, והוא שצפה דוד ברוח הקדש, ואמר (תהלים יא): כי הנה הרשעים ידרכון קשת, זה שבנא ויואח. כוננו חצם על יתר, על מתחי גירא. לירות במו אופל לישרי לב, לשני ישרי לב. ואיזה? זה ישעיה וחזקיה:",
            "דבר אחר: אם הכהן המשיח יחטא - הכהן משיח מכפר וצריך כפרה. תני ר' חייא: הואיל ומשיח מכפר וציבור מתכפר מוטב שיקדים מכפר למתכפר. דתנן (ויקרא טו): וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו, זו אשתו. דבר אחר: אם הכהן המשיח יחטא וכהן המשיח חוטא?! אמר רבי לוי: עלובה היא מדינתא דאסיא פודגריס, ודאיקוטטא בחדא עינא, וסניגוריא מקטרג בדיני נפשות. לאשמת העם, לאש מת העם. משל לשושטה של דוב שהיה אוכל סדורים של דוב. אמר המלך: הואיל והוא אוכל סדורים של דוב, תאכלנו הדוב. כך אמר הקב\"ה: הואיל והוא נהנה מן ההקדשות, תאכלנו האש. אמר רבי אייבו: מעשה בטבח אחד בציפורי שהיה מאכיל את ישראל נבילות וטריפות. פעם אחת עיוה\"כ אכל ושתה ונשתכר ועלה לראש הגג ונפל ומת. התחילו הכלבים מלקקין את דמו. אתון ושיילון לר' חנינא: מהו לאעברא יתיה מן קדמיהון? אמר להון: כתיב (שמות כב): ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, זה שהיה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל נבילות וטריפות, ארפון להון מדידהון אינון אכלין. והביא את הפר אל פתח אהל מועד אמר רבי יצחק: משל לאוהבו של מלך שכבדו בדורון ובקלוסין נאה. אמר המלך: הניחו אותו על פתח פלטין, כל שיצא ונכנס יהא רואה אותו. כך והביא את הפר אל פתח אהל מועד (ויקרא ד):",
            "וסמכו זקני העדה את ידיהם (שם): אמר רבי יצחק: אומות העולם אין להם סומכין, שנאמר: (יחזקאל ל): ונפלו סומכי מצרים. ישראל יש להן סומכין, שנאמר: וסמכו זקני העדה. אומות העולם נקראו עדה, שנאמר (איוב טו): כי עדת חנף גלמוד. ישראל נקראו עדה, שנאמר: וסמכו זקני העדה. אומות העולם נקראו אבירים, (תהלים סח): עדת אבירים בעגלי עמים. וישראל נקראו אבירים, (ישעיה מז): שמעו אלי אבירי לב. אומות העולם נקראו אדירים (יחזקאל לב): אותה ובנות גוים אדירים. וישראל נקראו אדירים (תהלים טו): ואדירי כל חפצי בם. אומות העולם נקראו חכמים (עובדיה א): והאבדתי חכמים מאדום. ישראל נקראו חכמים (משלי י): חכמים יצפנו דעת. אומות העולם נקראו תמימים (שם א): ותמימים כיורדי בור. וישראל נקראו תמימים (שם כח): ותמימים ינחלו טוב. אומות העולם נקראו צדיקים (יחזקאל כג): ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם. ישראל נקראו צדיקים (ישעיה ס): ועמך כולם צדיקים. אומות העולם נקראו אישים (תהלים קמא): אישים פועלי און. ישראל נקראו אישים (משלי ח): אליכם אישים אקרא. אומות העולם נקראו גבורים (תהלים נב): מה תתהלל ברעה הגבור. וישראל נקראו גבורים (שם קג): גבורי כח עושי דברו:",
            "תני ר' שמעון: מה נגרין הם ישראל, שהם יודעין לרצות את בוראם. אמר רבי יודן: כאילן כותאי, אילין כותאי חכימין למיחסדה, חד מנהון הוי אזיל לגבי אתתא. אמר לה: אית לך חד בצל תיתנון לי? מן דיהבא ליה אמר לה: אית בצל בלא פיתא?! מן דיהבא ליה אמר לה: אית מיכל בלא משתי?! מתוך כך אכיל ושתי. אמר רבי אחא: אית איתתא דחכימא למשאל, ואית איתתא דלא חכימא למשאל. אית איתתא דחכימא למשאל אתיא לגבי מגירתא, תרעא פתיחא מדפק ליה. אמרה לה: שלמא עליך מגרתי. מה את עבידא? מה בעליך עביד? ומה בנייכי עבידין? אמרה לה: טב נעול? מתיבא לה: נעול, מה את בעיא? אמרה לה: אית ליך מקימה פלונית תתנון לי? אמרה לה: אין. דלא חכימא למשאל, אזלא לגבי מגירתא, תרעא משקיף פתחה לה. אמרה לה: אית לך מקימה פלונית? אמרה לה: לאו! אמר ר' חנינא: אית אריס דחכים למשאל, ואית אריס דלא חכים למשאל. דחכים למשאל חמי בגרמיה דשקע באריסותיה, עביד לב טב סרק שעריה, מחוור מניה, אפיה טבין, יהיב חוטרא בידי' ועזקתא באצבעיה, ואזיל לגבי מרי עבידתא. והוא א\"ל: אתי בשלום אריס טב, מה את עביד? והוא א\"ל: טב, ומה ארעא עבידא? תזכי ותשבע מן פירי. מה תורי עבדין? תזכי ותשבע מן שמניהון. מה עזים עבדין? תזכי ותשבע מן גדייהון. א\"ל: מה את בעי? א\"ל: אית לך י' דינרין תתנון לי? אמר ליה: אם את בעי עשרים סב לך. דלא חכים למישאל שעריה מקצץ, מניה צואן, אפיה בישין. אזל לגבי מרי עבידתא, משאיל ליה, א\"ל: מה ארעא עבידא? א\"ל: הלואי מעלה מה דאפקינן בגווה. מה תורא עבדין? אמר ליה: תשישין. א\"ל: מה את בעי? אית לך עשרה דינרין תתנון לי? א\"ל: זיל קום, מה דאית לי גבך. אמר רבי חוני: דוד מאריסא טבא הוה, בתחלה משורר בקילוס ואומר (תהלים יט): השמים מספרים כבוד אל. א\"ל: השמים, שמא את צריך לכלום? ומעשה ידיו מגיד הרקיע. א\"ל: שמא את צריך לכלום? מזכיר והולך: יום ליום יביע אומר וגו'. א\"ל הקדוש ברוך הוא: מה את בעי? אמר לו: שגיאות מי יבין, מן שגגתא דעבדית קמך! אמר לו: הא שרי לך והא שביק לך! א\"ל\" מנסתרות נקני, מן טמירתא דעבדית קמך! א\"ל: הא שרי לך והא שביק לך! אמר ליה (שם): גם מזדים חשוך עבדך, אלו הזדונות. ואל ימשלו בי אז איתם, אלו תוקפי עבירות. ונקיתי מפשע רב. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! את אלוה רב ואנא חובי רברבן, יאי לאל רב דשביק לחובין רברבין, הדא הוא דכתיב (שם כה): למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא."
        ],
        [
            "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע וגו', זה שאמר הכתוב (משלי כד): אל תהי עד חנם ברעך וגו' - אל תהי עד חנם, אלו ישראל, שנאמר (ישעיה מג): ואתם עדי נאום ה'. ואני אל ברעך, זה הקב\"ה, שנאמר (משלי כז): רעך ורע אביך אל תעזוב וגו'. (שם כד): והפיתית בשפתיך, מאחר שפיתיתם אותו בסיני ואמרתם (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לסוף מ' יום אמרתם לעגל (שם לב): אלה אלהיך ישראל. אמר רבי אחא: הדא הוא רוח הקדש סניגוריא היא מלמדת זכות לכאן ולכאן אומרת לישראל: אל תהי עד חנם ברעך, ואחר כך אומרת להקדוש ברוך הוא (משלי כד): אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. אמר רבי יצחק: כתיב (הושע ו): והמה כאדם עברו ברית, ברם הכא (שם יא): כי אל אנכי ולא איש. ראובן הוה ידע לשמעון סהדי. א\"ל: אתי סהיד לי, הדא סהדותא. א\"ל: אין. כשנכנס לדיין חזר בו, ואמר לו: רוח הקדש והפיתית בשפתיך, מאחר שפיתית בשפתיך והכנסת אותו לדין, חזרת בך?! למחר אתו סהדי לראובן גבי שמעון. מה יעשה, כאשר עשה לו?! אל תאמר: כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו, והלא כבר נתנה תורה איפופסין, והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו:",
            "ושמעה קול אלה - הה\"ד (משלי כט): חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד. מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין ומתיר את הגנבים והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי. מה עשה? הוציא כרוז במדינה ואמר: כל עמה לקומפון. מה עשה? הביא חולדות ונתן לפניהם מנות והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותם לחורים. למחר הוציא כרוז ואמר: כל עמא לקומפון. הביא חולדות נתן לפניהן מנות וסתם את החורים, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסותמות ומחזירות את המנות למקומן. לומר: שאין הכל אלא מן הקבלנין הרי מן השלטון. מן המעשה מנין? ראובן גנב לשמעון ולוי ידע ביה. א\"ל: אל תפרסמני, ואנא יהיב לך פלגא. למחר, נכנסו לבהכ\"נ ושמעו קול החזן מכריז: מאן גנב לשמעון? ולוי קאים תמן, הלא נתנה תורה איפופסין, והוא עד או ראה או ידע:",
            "גופא, אל תהי שבועת שוא קלה בעיניך שהרי זכריה חמי ליה (זכריה ה): ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה. מה עפה? שייטא, כמה דתימא (ישעיה ו): ויעף אלי אחד מן השרפים, ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה. אמר רבי אבהו: אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינן במדה הזו, ואת אמר כאן זאת האלה היוצאת על פני כל הארץ?! מהיכן יצאת? מפתחו של אולם. דתנן: פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה. אמר רב אייבו: מפני מה משביעין האדם בס\"ת ומביאין לפניו נודות נפוחים? לומר אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות ועכשיו הוא רק מכלן. כך המשביע לחבירו לשקר, סוף שיצא ריקם מכל ממונו. רבי אסא אמר: על שקר. ר' יונה אמר: אפי' על אמת. רבי ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דר' יונה אמר רבי סימון: אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה, ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה. הוה עובדא בבר תלמיון וסייע לר' אסי, עובדא הוה דאפקיד חד גברא גבי בר תלמיון ק' דינרין. אזל בעא להון מיניה. א\"ל: מה דאפקדת בידי מסרית בידך. א\"ל: אשתבע לי. מה עביד בר תלמיון? נטל חד קנה וחקקיה, ויהב ביה הלין דינרין, ושרי מיסמך עליה. א\"ל: צור הדין קניא בידך, ואנא משתבע לך. כיון דמטי לבי כנישתא אמר: מריה דהדין ביתא טבא, מה דמסרת בידי מסרית בידך! ההוא מן דבידיה נסתיה לקניא, ואקשיה לארעא, שריין הלין דינרין מתבדרין, ושרי ההוא מלקט. א\"ל: לקט, לקט, דמן דידך אנת מלקט. (שמות כב): שבועת ה' תהיה בין שניהם, שאינה זזה מבין שניהם. אם המשביע משביע על שקר סופה לצאת עליו. ואם הנשבע נשבע על שקר סופה לצאת עליו. עובדא הוה בחדא איתתא, דעלת למילש גבי מגירתא, והוו ציירין בשושיפה תלתא דנרי. נסבתהון ויהבת יתהון ע\"ג סודרא, איגבלון בלישה, אפה פיתא ואזלה לה. א\"ל בעלה: הב לי תלתא דינרים. אזלת בעיא להון גבי מגירתא. א\"ל: דלמא חמית לי הלין תלת דינרין? הוויין לההיא מגירתא תלתא בנין. אמרה לה: תקברנה ההיא איתתא ברא, אי היא ידעה בהון! גרמון חובין וקברתיה. אמרה: אילולי דההיא איתתא חשידה בהון, לא הוה קברה ליה. אזלה ואמרה לה: דלמא חמית לי להלין דינרים? אמרה ההיא איתתא: תקבור בנה אחרינא, אי היא ידעה בהון, גרמון חוביא ומית ברא אחרינא. זמן אוחרן אמרה לה: דלמא חמית לי הלין דינרין? אמרה: תקבור ההיא איתתא ברא תליתאה, אי היא ידעה בהון, גרמון חובין וקברתיה. א\"ל בעלה: לית אנת אזיל למנחמה להדא מגירתיך?! נסבת תרין עגולין דפיתא, ואזלת מנחמת יתה. כיון דקצון עגולה, נפקון הלין תלת דינרי מינה, הדא דברייתא אמרין: בין זכאי בין חייב, לידי מומי לא תעול. (זכריה ה): ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו [ואת] עציו [ואת] אבניו. אמר רבי שמואל בר נחמן: מלאכי חבלה אין להם קפיצין, שנאמר (איוב א): משוט בארץ ומהתהלך בה, ברם הכא ולנה בתוך ביתו. אמר רבי אבא בר כהנא: דברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן. דרכה של אש לאכול עצים, שמא אבנים?! ברם הכא, וכלתו את עציו ואת אבניו:",
            "ר' יוסי בר חנינא פתר קרייא בסוטה ונפש כי תחטא, היא שחטאה על בעלה, שהוא זנה ומפרנסה והיא הולכת ומקלקלת עם אחר. (במדבר ה): ושמעה קול אלה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, והוא עד, ועד אין בה, או ראה, ונעלם מעיני אישה, ולא מעיני הקב\"ה, או ידע, ונסתרה והיא נטמאה, אם לא יגיד ונשא עונו, אם לא תגיד לכהן וצבתה בטנה ונפלה יריכה: ר' פנחס פתר קריה בישראל לפני הר סיני. ונפש כי תחטא (דברים ט): וארא והנה חטאתם. ושמעה קול אלה (דברים ה): ואת קולו שמענו מתוך האש. אמר רבי יוחנן: קופרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרים בו. אמר רבי יצחק: מלך כשהוא משביע את לגיונותיו אינו משביען, אלא בסייף, כלומר שכל העובר על התנאים הללו יהא הסייף הזה עובר על צוארו. כך (שמות כד): ויקח משה חצי הדם. ומהיכן היה יודע משה חציו של דם? ר' יהודה ברבי אילעי אמר: הדם נחלק מאליו. ר' נתן אמר: נשתנו מראיו ונעשה חציו שחור וחציו אדום. בר קפרא אמר: מלאך ירד בדמות משה וחלקו. אמר רבי יצחק: בת קול היתה יוצאת מהר חורב ואומרת: עד כאן חציו של דם. תני ר' ישמעאל: בקי היה משה בהלכות דם וחלקו. וישם בָּאַגָּנת ר' הונא בשם ר' אבין: בָּאַגָּנַת כתיב, לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה. אמר משה לפני הקדוש ב\"ה: מה נעשה בחלקך? אמר לו: זרוק על העם. ומה נעשה בחלקם? אמר לו: זרוק ע\"ג המזבח. וחצי הדם זרק על המזבח רבי ברכיה ור' חייא, בשם ר' יוסי בר חנינא: הוא נשבע להן והן נשבעו לו. הוא נשבע להן (יחזקאל יז): ואשבע לך ואבא בברית אתך נאם ה' אלהים. והן נשבעין לו להקב\"ה, שנאמר (דברים כט): לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. ומנין שאין אלה, אלא שבועה? ר' נחמיה ורב נחמן דייפו, בשם ר' יעקב דקסרין: מן הדא (במדבר ה): והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, וכיון שעברו על תנאי הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא (ויקרא כו): אף אני אעשה זאת לכם. אמר רבי פנחס: כתיב (הושע ו): והמה כאדם עברו ברית, ברם הכא, כי אל אנכי ולא איש. אמר רבי אהבה בר זעירא: כתיב (איכה ב): עשה ה' אשר זמם, כמה שכתוב בתורתו (ויקרא כו): ויספתי ליסרה, כן עשה?! ח\"ו, אלא בצע אמרתו. מה בצע אמרתו? פשרה פשר. ר' יעקב דכפר חנין אמר: בזע פורפירה. רבי ברכיה מייתי לה מן הדא (שם): והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית. תני ר' חייא: נקם בברית ונקם שאינו בברית. איזה נקם שאינו בברית? ר' עזריה ור' אחא, בשם ר' יוחנן אמר: זה סימוי עינים, שסימו את עיני מלך יהודה, שנאמר (יחזקאל יז): כה אמר ה' אלהים חי אני אם לא אלתי אשר בזה. אם לא אלתי, זו שבועה שנשבע לנבוכדנצר. ובריתי אשר הפר, זה בריתי של הר סיני. ונתתיו בראשו, ושאר כל הגוף לא לקה?! ר' שמואל בר נחמן, בשם ר' יונתן: זה סימוי עינים, שהוא תלוי בראש, וכיון שגלו לבבל, אמרו לנבוכדנצר (דניאל ג): נבוכדנצר לא חשחין אנחנא הן איתי אלהנא וגו'. והן לא ידיע להוי לך מלכא, די לאלהך לא איתנא פלחין. אמר להון הקב\"ה (זכריה ט): גם אַתְּ בדם בריתך, נזכרתי אותו הדם שבסיני, לפיכך שלחתי וגו', אין מים בו. אמר רבי פנחס: אין כאן עוד (תהלים כט): שפכו דמם כמים סביבות ירושלים. והוא עד, אלו ישראל (ישעיה מג): ואתם עדי נאום ה', ואני אל, או ראה, (דברים ד): אתה הראת לדעת, או ידע, וידעת היום, אם לא יגיד ונשא עונו, אם לא תגידו אלהותי לאומות העולם, הרי אני פורע מכם. אימתי? (ישעיה ח): וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות:",
            "אמר רבי סימון: בארי לא נתנבא אלא שני פסוקים ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ואלו הן: וכי יאמרו אליכם וחברו. אמר רבי יוחנן: כל נביא שנתפרש שמו ונתפרש שם אביו נביא ובן נביא. וכל נביא שנתפרש שמו ולא נתפרש שם אביו הוא נביא ואביו אינו נביא. ר'י אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא: מייתי לה מן הדא, והתנבא זכריה בר עדוא נְבִיַּאיָּא, שהיה נביא בן נביא. ורבנן אמרין: בין שנתפרש ובין שלא נתפרש שמו נביא ובן נביא, שכן עמוס אמר לאמציה (עמוס ז): לא נביא אנכי ולא בן נביא, מה זה נביא, והוא אומר: לא נביא אנכי, אף אביו היה נביא והוא אומר: ולא בן נביא אנכי. כתוב אחד אומר: ישעיה בן אמוץ הנביא. וכתוב אחד אומר: ישעיה הנביא בן אמוץ, שהיה נביא בן נביא. (ישעיה ח): הלא עם אל אלהיו ידרוש, כל אומה ולשון תסגוד לאלהיה. המצפצפים, אלו המציינין. והמהגין, אלו המנהמין. הלא עם אל אלהיו ידרוש, כל אומה ולשון תזכור לאלהיה, בעד החיים אל המתים. אמר רבי לוי: משל לאחד, שאיבד את בנו והלך לתובעו בין הקברות. פקח אחד שראה אותו אמר לו: בנך שאיבדת חי או מת? א\"ל: חי! א\"ל: שוטה שבעולם דרכן של מתים להיות נתבעים אצל חיים, שמא חיים אצל מתים?! בכ\"מ חיים עושים צרכי מתים, שמא המתים עושים צרכי חיים?! כך אלהינו חי וקיים לעולם, שנאמר (ירמיה י): וה' אלהים אמת. מהו אמת? אמר רבי אבין: שהוא אלהים חיים ומלך עולם, אבל אלהי עובדי כוכבים מתים הן, שנאמ' (תהלים קטו): פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו, מתים הן ואנו מניחים חי העולמים ומשתחוים למתים?! לתורה ולתעודה, התורה מעידה בנו (ישעיה ח): אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר. ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! אמרו לעובדי כוכבים, אשר אין לו שחר כדבר הזה, אינו מזריח לכם אורה. אמר ר' שמעון בן לקיש: אמר הקב\"ה לישראל: אמרו להן לאומות העולם אשר אין לו שחר, אם לעצמו אינו מזריח, כיצד יזריח לאחרים?! רבי אבא בר כהנא אמר: חשך ואפלה שמשו בארץ מצרים שלשה ימים, שנאמר (שמות י): ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים, אבל תהו ובהו לא שימשו בעולם הזה. והיכן הן עתידין לשמש? בכרך גדול של רומי, שנאמר (ישעיה לד): ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. ורבנן אמרי: אומות העולם שלא קבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, עליהם הוא אומר (שם ס): כי הנה החשך יכסה וגו', אבל ישראל שקבלו את התורה שנתנה מתוך החשך, דכתיב (דברים ה): כשמעכם את הקול מתוך החשך, עליהם הוא אומר (ישעיה ס): ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה."
        ],
        [
            "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה - זה שאמר הכתוב (משלי י): שנאה תעורר מדנים וגו'. שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים, היא עוררה להן דיני דינין. דאמר רבי שמואל בר נחמן: קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים, מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל. הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ): ואומר אליהם איש שקוצי וגו', והם לא עשו כן, אלא (שם): וימרו בי ולא אבו וגו', ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול שלא יתחלל, שנאמר (שם): ואעש למען שמי וגו'. ועל כל פשעים תכסה אהבה, שאוהב המקום את ישראל, שנאמר: (מלאכי א'): אהבתי אתכם אמר ה'. דבר אחר: שנאה תעורר מדנים, שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים, היא עוררה עליהם דיני דינין. אמר רבי אסי: מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם ואומר להם: דעו שאין בו ממש, הוא שמשה אמר לאהרן (שמות לב): מה עשה לך העם הזה? אמר לו: מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים. הוא שהקדוש ברוך הוא אמר למשה (שם): מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, הדא הוא דכתיב (דברים ט): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו וגו'. ר' יהושע דסיכנין בשם רי לוי: אין לשון השמדה הכתוב כאן, אלא לשון כילוי בנים ובנות, כמה דתימא (עמוס ב): ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. ועל כל פשעים תכסה אהבה, תפלה שנתפלל משה עליו. ומה נתפלל משה עליו? רבי מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי: מתחלת הספר ועד כאן. כתיב (ויקרא א): וערכו בני אהרן. וזרקו בני אהרן. ונתנו בני אהרן. אמר משה לפני הקב\"ה: הבור שנואה ומימיה חביבין?! חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן. דתנינן תמן: כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן, ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שבשבילך אני מקרבו. ולא עוד, אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, (שם ו): צו את אהרן ואת בניו לאמר:",
            "זבחי אלהים רוח נשברה וגו' (תהלים נא): זבדי בן לוי ור' יוסי בן טרטס ורבנן: חד אמר: אמר דוד לפני הקב\"ה: אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך, אם אתה מקבלני בתשובה הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בהמ\"ק, ובונה את המזבח ומקטיר עליו את הקרבנות שבתורה, מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה.וחרנא אמר: מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו, כאלו עלה לירושלים ובנה את בהמ\"ק ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה? מן הדין קריא: זבחי אלהים רוח נשברה. ורבנין אמרי: מנין לעובר לפני התיבה שצריך להזכיר עבודה וקרבנות ולשוח? מן הדא ברכתא, רצה אלהינו שכן בציון מהרה יעבדוך בניך. אית דבעי משמענא מן הדא: זבחי אלהים רוח נשברה. אמר רבי אבא בר יודן: כל מה שפסל הקדוש ברוך הוא בבהמה הכשיר באדם. פסל בבהמה עורת, או שבור, או חרוץ, או יבלת. והכשיר באדם, לב נשבר ונדכה. אמר רבי אלכסנדרי: ההדיוט הזה אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו, אבל הקב\"ה כלי תשמישו שבורים, שנאמר(שם לד): קרוב ה' לנשברי לב. (שם קמז): הרופא לשבורי לב. (ישעיה נז): ואת דכא ושפל רוח זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר. ר' אבא בר יודן, בשם רב יודא בר רבי סימון: משל למלך שהיה מהלך במדבר ובא אוהבו וכבדו בכלכלה אחת של תאנים וחבית אחת של יין. א\"ל: זה כיבוד גדול?! א\"ל: אדוני המלך! לפי שעה כבדתיך, אבל כשאתה נכנס לתוך פלטין שלך אתה רואה כמה אני מכבדך! כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, זאת תורת העולה, היא העולה. אמרו לפניו: רבון העולמים! לפי שעה הקרבנו לפניך, אבל לכשתיטיב, ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים (תהלים נא): אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל:",
            "גופא, אמר רשב\"י: לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב. אמר רבי לוי: מקרא מלא הוא (יחזקאל כ): והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים וגו'. ממי אתה למד? מבניו של איוב, בתחלה (איוב א): והלכו בניו ועשו משתה. ר' מאיר אומר: שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן עמהן בסעודה. רבי תנחום בר' חייא אמר: להיטפל בהם הלכו שקדשו להם נשים, הדא הוא דכתיב (שם): ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם. על דעתיה דרבי תנחום ב\"ר חייא, דאמר: שקידשו להם נשים ניטפלו בהם והלכו. על דעתיה דר' מאיר דהוא אמר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה, כמה דאת אמר (שמות יט): ואל העם תאמר התקדשו. והשכים בבקר והעלה. אמר רבי יודן בר חלפיי: בעי מספר ימים, או מספר בניו ובנותיו, או מספר כל קרבנות שבתורה, כשהוא אומר: (איוב א): כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם הדא אמר: אין העולה בא אלא על הרהור הלב. ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא: שלא יהיו ישראל אומרים: לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן, עכשיו שאין קרבנות מהו להתעסק בהם? אמר הקב\"ה: הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם, כאלו אתם מקריבין אותן. ר' הונא אמר: תרתי, אין כל הגליות הללו מתכנסות, אלא בזכות משניות. מה טעמא? (הושע ח): גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. רב הונא אמר: חורי (מלאכי א): כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש. וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה בבבל?! אלא, איזו? זו משנה. אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ואתם מתעסקים במשנה, כאילו אתם מקריבין קרבן. שמואל אמר (יחזקאל מג): ואם נכלמו מכל אשר עשו. וכי יש צורת הבית עד עכשיו?! אלא, אמר הקב\"ה: הואיל ואתם מתעסקים בו, כאלו אתם בונין אותו. אמר רבי אסי: מפני מה מתחילין לתנוקות בתורת כהנים, ואין מתחילין בבראשית? אלא שהתנוקות טהורין והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורים:",
            "רבי אבא בר כהנא ורבי חנן תרויהון, בשם רבי עזריה דכפר חטייה אמר: משל למלך, שהיו לו שני מגירסין. בישל לו האחד תבשיל אתא ואכלו והיה ערב לו, ועשה השני תבשיל ואכלו וערב לו ואין אנו יודעים איזה מהם ערב לו יותר, אלא ממה שהוא מצוה את השני ואומר לו: כתבשיל הזה תעשה לי, אנו יודעים שהשני ערב לו בו יותר. כך הקריב נח קרבן והיה ערב להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (בראשית ח): וירח ה' את ריח הניחוח. הקריבו ישראל והיה ערב להקב\"ה. ואין אנו יודעים אי מהם ערב לו ביותר, אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם (במדבר כח): ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי, אנו יודעים ששל ישראל הוא ערב ביותר. הדא הוא דכתיב (מלאכי ג): וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. כימי עולם, כימי משה. וכשנים קדמוניות, כשני שלמה. רבי אומר: כימי עולם, כימי נח. וכשנים קדמוניות, כימי הבל שלא היתה עבודת כוכבים בימיו. רבי אבין אמר: תרתי. רבי אבין אמר: משל למלך, שהיה מוסב על אקוביטון שלו. הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו. התחיל ממחה בקערה. כך (תהלים סו): עולות מחים אעלה לך, כזה שהוא ממחה בקערה. רבי אבין אמר, חורי רבי אבין אמר: משל למלך שהיה מהלך במדבר. הגיע לבורגין הראשון ואכל שם ושתה שם. הגיע לבורגין השני אכל שם ושתה שם ולן שם. כך במה שהוא מתמה על העולה, זאת תורת העולה היא העולה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, מכאן שהעולה כולה כליל לאישים:",
            "ואש המזבח תוקד בו - אמר רבי פנחס: ואש המזבח תוקד עליו אין כתיב כאן, אלא תוקד בו, האש היתה מתוקד בו. תני, בשם רבי נחמיה: קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו, עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך, אם תאמר דהוה גלד. תני בשם ר' הושעיה: כעובי דינר גרדיון היה בו. אמר ר' שמעון בן לקיש: אף מזבח הקטורת כן, שנאמר (שמות ל): ועשית מזבח מקטר קטרת, מתקטר בקטרת אין כתיב כאן, אלא מקטר קטורת, המזבח היה מקטיר את הקטרת. ורב אמר: ובכלי הבקר נתבשל הבשר אין כתיב כאן, אלא (מ\"א יט): ובכלי הבקר בשלם הבשר, הבשר היה מבשל את הכלי:",
            "אמר רבי לוי: נימוס וקלוסים הוא שכל המתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר: היא העולה על מוקדה. דור המבול, ע\"י שנתגאו ואמרו (איוב כא): מה שדי כי נעבדנו וגו', לא נדונו, אלא באש, שנאמר (שם ו): בעת יזורבו נצמתו. אמר רבי יהושע בן לוי: זריבתן לחלוטין היתה, כמה דאת אמר: (ויקרא כה): לצמיתות לקונה (איוב ו): בחומו נדעכו ממקומם. מהו בחומו? ברותחין. אמר רבי יוחנן: כל טיפה וטיפה, שהיה הקדוש ברוך הוא מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהינום, הדא הוא דכתיב: בחומו נדעכו ממקומם. סדומיים, על ידי שנתגאו ואמרו: נשכח את הרגל מבינינו, כמה דכתיב (שם כח): פרץ נחל מעם גר וגו' לא נידונו, אלא באש (בראשית יט): וה' המטיר על סדום. פרעה הרשע, ע\"י שנתגאה ואמר (שמות ה): מי ה' אשר אשמע בקולו לא נדון, אלא באש (שם ט): ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'. סיסרא הרשע, על ידי שנתגאה ולחץ את ישראל, כמה דכתיב (שופטים ד): והוא לחץ את בני ישראל בחזקה. מהו בחזקה? אמר רבי יצחק: בחירופין ובגידופין לא נדון, אלא באש (שם ה): הכוכבים ממסלותם נלחמו וגו'. סנחריב, ע\"י שנתגאה ואמר (ישעיה לו): מי בכל אלהי הארצות וגו' לא נידון, אלא באש (שם י): ותחת כבודו יקד יקוד וגו'. נבוכדנצר, על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ג): ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי לא נידון, אלא באש קטל המון שביבא די נורא. מלכות הרשעה, על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג): מי לי בשמים אינה נידונית, אלא באש (דניאל ז): חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעוה\"ז אינן מתנחמין ,אלא באש שנאמר (זכריה ב): ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב."
        ],
        [
            "זה קרבן אהרן ובניו - רבי לוי פתח: (תהלים עה): כי אלהים שופט. מטרוניתא שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: בכמה ימים ברא הקב\"ה את עולמו? אמר לה: לששת ימים, דכתיב (שמות לא): כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו'. אמרה לו: ומאותה שעה עד עכשיו מהו יושב ועושה? אמר לה: מזווג זווגים. אשתו של פלוני לפלוני, בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו: הדא הוא?! אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת! אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא, כקריעת ים סוף! הניחה והלך לו. מה עשתה? שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות. אמרה להם: פלוני ישא לפלונית, פלוני לפלונית, זווגן בלילה אחת. לצפרא אתין לגבה, דין מוחו פציעה ודין עינו שמוטה ודין אציליה פריך ודין ארכובה חבירה. דין אמר: לינא בעיא לדין, ודין אמר: לינא בעיא לדין. מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו: רבי! אמת היא תורתכם, נאה משובחת היא! יפה אמרת כל מה שאמרת. אמר לה: לא כך אמרתי לך, אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב\"ה כקריעת ים סוף?! שנאמר (תהלים סח): אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. מהו בכושרות? בכי ושירות דבעא אמר שירה, דלא בעא בכה. ומה הקדוש ברוך הוא עושה? מזווגן על כרחן שלא בטובתן. אמר רבי ברכיה: בלשון זה השיבה רבי יוסי בר חלפתא: הקב\"ה יושב ועושה סולמות מגביה לזה ומשפיל לזה, שנאמר (שם עה): כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. ר' יונה בוצרי פתר קריה בישראל, בלשון זה הושפלו בלשון זה הוגבהו. בלשון זה הושפלו, (שמות לב): כי זה משה. ובלשון זה הוגבהו, (שם ל): זה יתנו כל העובר. ורבנן פתרין קריא באהרן, בלשון זה הושפל, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. ובלשון זה הוגבה, זה קרבן אהרן ובניו וגו':",
            "דבר אחר: זה קרבן אהרן, זה שאמר הכתוב (שופטים יד): ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל. אמר ר' שמואל בר נחמן: כיון שהתחיל רוח הקודש לגשגש בשמשון בג' מקומות התחיל, שנאמר (שם יג): ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול. מאי בין צרעה ובין אשתאול? אמר רבי שמואל בר נחמן: מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה, כאדם שנוטל ב' צרורות, ומקישן זה לזה. רבי יהודה ורבי נחמן, רבי יהודה אמר: בשעה שהיתה רוח הקודש שרויה עליו היה פוסע פסיעה אחת, כמצרעה ועד אשתאול. ר' נחמן אמר: בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו שערותיו עומדות והיו מקישות זו לזו כזוג, וקולן הולך כמצרעה ועד אשתאול. כשהוא יורד לתמנתה (שם יד): וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון וגו' הוא בא עד לחי, כשהוא חוזר מתמנתה, אמר: אלך אראה את מפלת האריה, שנאמר: (שופטים יד): וישב מימים לקחתה ויורדהו על כפיו, והיה שמשון תמיה בלבו ואמר: ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל?! כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן?! ואיזהו? זה קרבן אהרן ובניו:",
            "גופא, אמר רבי אידי: מתאוה היה דוד לקרבנם של נשיאים, הדא הוא דכתיב (תהלים סו): עולת מחים וגו'. איזה קרבן שיש בו פרים ואילים וכבשים, אלא קרבנם של נשיאים, שנאמר (במדבר ז): ולזבח השלמים וגו'. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר\"י אומר: חביב קרבנם של נשיאים לפני הקדוש ברוך הוא, כשירה שאמרו ישראל בים. שירה שאמרו ישראל בים, (שמות טו): זה אלי ואנוהו. וכאן כתיב (במדבר ז): זה קרבן נחשון בן עמינדב. ר' נחמיה אמר: חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב\"ה, כשני לוחות הברית. בשני לוחות הברית, כתיב (שמות לב): מזה ומזה הם כתובים. וכאן כתיב: זה קרבן נחשון בן עמינדב. ורבנן אמרי: חביב קרבנו של אהרן לפני הקדוש ברוך הוא, כקרבן של נשיאים. בקרבנות של נשיאים כתיב: זה קרבן נחשון בן עמינדב. וכאן כתיב: זה קרבן אהרן. אמר רבי ברכיה: חביב קרבן של אהרן לפני הקב\"ה, כי\"ב שבטים. מה טעם זה? מנין זה זיי\"ן שבעה ה\"א חמשה הא תרי עשר:",
            "ביום המשח אותו... עשירית האיפה - ר' יוחנן, בשם ר' שמעון בן יהוצדק אמר: מלמד שעשירית האיפה מעכבת לכהונת אהרן ובניו. סלת מנחה תמיד ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אמר: בוא וראה, כמה חס הקדוש ברוך הוא על ממונם של ישראל. אמר להן: מי שנתחייב להביא קרבן יביא מן הבקר, אם עולה קרבנו. ואם לא מצא מן הבקר יביא כבש, אם כבש. ואם לא מצא מן הכבשים יביא מן העזים, ואם עז. ואם לא מצא מן העזים יביא מן העופות, ואם מן העוף. ואם לא מצא מהעוף יביא סלת, סלת מנחה תמיד. ולא עוד, אלא שכל הקרבנות אינן באים חציים וזו באה חציים, (ויקרא ו): מחציתה בבקר ומחציתה בערב. ולא עוד, אלא כל מי שהוא מקריב אותה מעלה עליו הכתוב, כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (מלאכי א): כי ממזרח שמש עד מבואו וגו'."
        ],
        [
            "וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה', זה שאמר הכתוב (תהלים נ): זובח תודה יכבדנני זובח חטאת, זובח אשם אין כתיב כאן, אלא זובח תודה. למה חטאת באה? על חטא. ואשם בא על חטא. תודה אינה באה על חטא, אם על תודה יקריבנו. דבר אחר: זובח תודה יכבדנני, זה עכן שזבח את יצרו בתודה, (יהושע ז): ויאמר יהושע אל עכן בני שים נא כבוד. ויען עכן את יהושע (תהלים נ): ושם דרך, שהראה לשבים את הדרך, הדא הוא דכתיב (ד\"ה א ב): ובני זרח: זמרי, ואיתן, והימן, וכלכל, ודרדע, כלם חמשה. זמרי ר' יהושע בן לוי אמר: זה עכן. ולמה קוראו זמרי? שעשה כמעשה זמרי. ורבנן אמרי: שנזמרו ישראל על ידו. איתן, זה אברהם אבינו על שם (תהלים פט): משכיל לאיתן האזרחי. הימן, זה משה, שנאמר (במדבר יב): בכל ביתי נאמן הוא. רבי שמואל בר נחמן אמר: זה עכן, ע\"ש (יהושע ז): אמנה אנכי חטאתי. כלכל, זה יוסף על שם: ויכלכל יוסף. ודרדע, זה דור המדבר שכולו דעה. כולם חמשה, וכי אין אנו יודעים שכולם חמשה?! אלא מלמד שאף עכן היה עמהן לעולם הבא. וכן אמר יהושע (שם): יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבוא:",
            "דבר אחר: (תהלים נ): זובח תודה יכבדנני ר' הונא בשם ר' אחא: יכבדני אין כתיב כאן, אלא יְכַבְּדָנְנִי, כבוד אחר כבוד. דבר אחר: זובח תודה יכבדנני רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא: כבדני אין כתיב כאן, אלא יְכַבְּדָנְנִי, כבדני בעולם הזה יכבדני בעולם הבא. ושם דרך, אלו מסלקי דרכים. דבר אחר: ושם דרך, אלו סופרים ומשנים שהן מלמדין את התינוקות באמונה. דבר אחר: ושם דרך ר' יוסי ברבי יהודה, בשם רבי מנחם ברבי יוסי, אלו חנוונין שהן מוכרין פירות מעושרין לרבים. דבר אחר: ושם דרך, אלו שהן מדליקין נרות, כדי להאיר בהם לרבים. דאמר ר' שמעון בן לקיש: שאול לא זכה למלוכה, אלא ע\"י שהיה זקנו מדליק נרות לרבים. אמרו: מבואות אפילות היו מביתו לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם, כדי להאיר בהם לרבים. כתוב אחד אומר (ד\"ה א ח): ונר הוליד את קיש. וכתוב אחד אומר (ש\"א ט): קיש בן אביאל. הא כיצד? אביאל היה שמו, אלא על ידי שהיה מדליק נרות לרבים, זכה ונקרא שמו נר:",
            "דבר אחר: ושם דרך אמר רבי ינאי: וְשָׁם כתיב: דשיים אורחיה סגי שוי. מעשה ברבי ינאי, שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר. א\"ל: משגח רבי מתקבלא גבן? אמר לו: אין. הכניסו לביתו האכילו והשקהו. בדקו במקרא ולא מצאו, במשנה ולא מצאו, באגדה ולא מצאו, בתלמוד ולא מצאו. א\"ל: סב בריך. א\"ל: יברך ינאי בביתיה. א\"ל: אית בך אמר מה דאנא אמר לך? א\"ל: אין. א\"ל: אמור אכול כלבא פיסתיא דינאי, קם תפסיה. א\"ל: ירותתי גבך דאת מונע לי. א\"ל ומה ירתותך גבי? א\"ל: חד זמן הוינא עבר קמי בית ספרא, ושמעית קלהון דמניקיא אמרין (דברים לב): תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן, אלא קהלת יעקב?! א\"ל: למה זכיתה למיכלא על פתורי? אמר לו: מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה, ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין, ולא יהבית שלמא ביניהון. א\"ל: כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא?! קרא עליה שָׁם דרך, דשיים אורחיה סגי שוי. דאמר רבי ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג): לשמור את דרך עץ החיים. דרך זו דרך ארץ ואח\"כ עץ החיים, זו תורה. אראנו בישע אלהים אמר רבי אבהו: זה אחד מן המקראות שישועתו של הקב\"ה ישועתן של ישראל, (תהלים פ): ולכה לישועתה לנו:",
            "אמר רבי פנחס: משל למלך, שבאו אריסיו ובני ביתו לכבדו. בא א' וכבדו ואמר: מי הוא זה? אמרו לו: אריסך הוא. אמר להן: טלו סדורו. בא אחר וכבדו ואמר: מי הוא זה? אמרו לו: בן ביתך הוא טלו סדורו. בא אחר ואמר: מי הוא זה? אמרו לו: לא אריסך ולא בן ביתך, אלא בא לכבדך. אמר: יהבו לו סלירא וישב עליה. כך חטאת באה על חטא, ואשם בא על חטא, תורה אינה באה על חטא אם על תודה יקריבנו:",
            "דבר אחר: אם על תודה יקריבנו, זה שאמר הכתוב (משלי יד): אוילים יליץ אשם. אמר רבי יודן: הטפש הזה מתרגם חובתו בפיו ואומר: לא חטאת אני חייב, ולא אשם אני חייב. רבי יודן בשם רבי לוי אמר: אלו בני אדם שנוהגים התר בשפחות בעולם הזה הקדוש ברוך הוא תולה אותן בקדקדי ראשיהם לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (תהלים סח): אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו. כל עמא יימרון יזיל ההוא גברא בחוביה, יזיל ההוא גברא בחוביה. דבר אחר: אוילים יליץ אשם, זה שהביא קרבנו ואינו מתכפר לו. מה יעשה? ילך אצל שבטו של לוי שכתב בו (מלאכי ג): וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי. (משלי יד): ובין ישרים רצון, זה שהביא קרבן שלא על חטא אם על תודה יקריבנו:",
            "ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא ר' אלעזר אמר: שלמים הקריבו בני נח. רבי יוסי בר חנינא אמר עולות הקריבו בני נח. מתיב רבי אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (בראשית ד): והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, דבר שחלבו קרב. דא מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא? עבד לה משמניהון. מתיב ר' אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (שמות כד): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים! דא מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא? עביד לה כמאן דאמר שלמים היו בעורן, בלא הפשט ונתוח. מתיב ר' אלעזר לרבי יוסי בר חנינא (שם יח): ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים. דא מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא? עבד כמאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו. איפלגו רבי חייא בר אבא ורבי ינאי חד אמר: לאחר מתן תורה נתגייר יתרו. וחד אמר: קודם מתן תורה נתגייר יתרו. אמר רבי הונא: ולא פליגי. מאן דאמר קודם מתן תורה נתגייר יתרו, כמאן דאמר, שלמים הקריבו בני נח. ומאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו, כמאן דאמר, עולות הקריבו בני נח. ודא מסייע ליה לרבי יוסי בר חנינא (שיר ד): עורי צפון ובואי תימן עורי צפון, זו עולה שנשחטה בצפון. ולמה קורא אותה עורי? דבר שהוא ישן ונתעורר. ובואי תימן, זו תודה שנשחטה בדרום. ולמה קורא אותה ובואי? דבר שהוא חידוש. ואף קריא מסייע לר' יוסי בר חנינא (ויקרא ו): זאת תורת העולה היא העולה שהקריבו בני נח. וכדו דאתו שלמים, זאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו לה' אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו לה' מכאן ולהבא. מה מקיים רבי אלעזר לקרייה דרבי יוסי ברבי חנינא? עורי צפון, לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון יבאו ויחנו בדרום, שנאמר: (ירמיה לא): הנני מביא אותם מארץ צפון, לכשיתעורר גוג הנתון בצפון יבא ויפול בדרום, כמה דתימא (יחזקאל לט): ושובבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון, מלך המשיח שנתון בצפון יבא ויבנה בהמ\"ק הנתון בדרום, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא): העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש. אמר רבי יוסי בשם רבי בנימין בר לוי: לפי שבעולם הזה בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת, ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא אמר הקב\"ה: אני מביא ארגסטס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות, הדא הוא דכתיב (שם מג): אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ. אמר רבי יוחנן: למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה, אלא א\"כ נותנת לו כלה רשות, הדא הוא דכתיב (שיר ד): יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, ואחר כך באתי לגני אחותי כלה:",
            "רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם ר' מנחם דגליא: לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל. כל התפלות בטלות ההודאה אינה בטלה, הדא הוא דכתיב (ירמיה לג): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות וגו', זו הודאה. ומביאין תודה בית ה', זה קרבן תודה. וכן דוד אומר (תהלים נו): עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך, תודה אין כתיב כאן, אלא תודות ההודאה וקרבן תודה:",
            "אמר רבי אחא: משל לשלטון שנכנס למדינה ועמו כיתות של לסטים. אמר אחד לחבירו: מה דחיל הדין שליטא! אמר לו: הדא פסטמא דילך טבא, ולית את דחיל מיניה. כך כיון ששמעו ישראל פרשת קרבנות נתיראו. אמר להן משה: אל תתיראו התעסקו בתורה ואין אתם יראים מכל אלה, הדא הוא דכתיב: זאת התורה לעולה ולמנחה. ולמה שלמים באחרונה? שיש בה מינין הרבה. אמר רבי סימון: הדא גרזמיתא אינה באה, אלא באחרונה . למה? שיש בה מינים הרבה. כך למה שלמים באחרונה? שיש בה מינים הרבה: דם ואימורים למזבח, חזה ושוק לכהנים, עור ובשר לבעלים. ר' שמעון אומר: מי שהוא שלם מביא שלמים ואין אונן מביא שלמים:",
            "אר' שמעון בן יוחאי: גדול השלום שכל הברכות כלולות בו (תהלים כט): ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. חזקיה אמר תרתי, חזקיה אמר: גדול שלום שכל המצות כתיב בהו: (שמות כג): כי תראה כי תפגע. (דברים כב): כי יקרא. אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה. ברם הכא (תהלים לד): בקש שלום ורדפהו, בקשהו למקומך. ורדפהו, למקום אחר. חזקיה אמר חורי: גדול השלום שבכל המסעות כתיב (במדבר לג): ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו כולם לפני הר סיני, נעשו כולם חנייה אחת, הדא דכתיב (שמות יט): ויחן שם ישראל, ויחנו שם בני ישראל אין כתיב כאן, אלא ויחן שם ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי שעה שאני נותן תורה לבני. בר קפרא אמר תלת, בר קפרא אמר: גדול שלום שדברו הכתובים דברי בדאות בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב (בראשית יח): אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן, אבל לאברהם לא אמר כן, אלא ואני זקנתי. בר קפרא אומר חורי: גדול שלום שדברו הכתובים לשון בדוי בנביאים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו, שנאמר (שופטים יג): הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית ויולדת בן, אבל למנוח לא אמר כן, אלא (שם): מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר, מ\"מ סמנים היא צריכה. בר קפרא אמר חורי: גדול שלום מה אם העליונים שאין להם: לא קנאה, ולא שנאה, ולא תחרות, ולא מצות וריבות, ולא מחלוקת, ולא עין רעה צריכין שלום, הדא הוא דכתיב (איוב כה): עושה שלום במרומיו. התחתונים שיש בהם כל המדות הללו, עאכ\"ו! אמר רבי שמעון בן גמליאל: גדול שלום שדברו הכתובים לשון בדיות בתורה להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב (בראשית נ): כה תאמרון ליוסף אנא שא נא, ולא אשכחן ביעקב דפקד כלום. אמר ר' יוסי הגלילי: גדול שלום שאפילו בשעת מלחמה אין פותחין, אלא בשלום, הדא הוא דכתיב (דברים כ): כי תקרב אל עיר וגו'. אמר רבי יודן ב\"ר יוסי: גדול שלום ששמו של הקב\"ה נקרא שלום, הדא הוא דכתיב (שופטים ו): ויקרא לו ה' שלום. אמר רבי תנחום בר יודן: מכאן שאסור לו לאדם לשאול בשלום חבירו במקום מטונף. תני ר' ישמעאל: גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה במים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו! ר' מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא הוה תמן חדא איתתא יציבא ושמעה ליה תנתא מדרשא, אמתינת עד דיחסל ממדרש, אזלה לביתה אשכחא בוצינא טפי. אמר לה בעלה: אן הוית? אמרה ליה: אנא יתיבא ושמעה קליא דרושה. אמר לה: כן וכן, לא אעיילת להכא, עד דאזלת ורוקת באנפי דרושה. יתיב שבתא קמייתא, תנינא ותליתא, אמרין לה מגירתא: כדו אתון צהיבין? אתינן עמך לגבי דרושה, כיון דחמי יתהון, ר' מאיר צפה ברוח הקודש, אמר להו: אית מנכון איתתא דחכימא למילחש בעינא? אמרין לה מגירתא: כדו את אזלת ורוקת באנפיה, ותשרי לבעלך, כיון דיתבא קמי אידחילת מיניה. אמרה ליה: רבי! לית אנא חכימא למילחש עינא! אמר לה: אפילו הכי, רוקי באנפי שבע זימנין, ואנא מינשים עבדה הכין. אמר לה: איזילי אמרי לבעליך, את אמרת חדא זימנא, ואנא רקית שבע זימנין. אמרו לו תלמידיו: רבי! כך מבזין את התורה?! לא היה לך למימר, לחד מינן למלחש לך?! אמר להו: לא דיו למאיר להיות שוה לקונו! דתני ר' ישמעאל: גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקב\"ה ימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו?! אר' שמעון בן חלפתא: גדול שלום שכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים. ביום הראשון ברא מן העליונים ומן התחתונים, הדא הוא דכתיב (בראשית א): בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ בשני ברא מן העליונים, הדא הוא דכתיב: ויאמר אלהים יהי רקיע. בשלישי ברא מן התחתונים, ויאמר אלהים יקוו המים. ברביעי מן העליונים, יהי מאורות ברקיע השמים. בחמישי ברא מן התחתונים, ויאמר אלהים ישרצו המים. בששי בא לבראות אדם אמר: אם אני בורא אותו מן העליונים הרי העליונים רבים מן התחתונים בריאה אחת, אם אני בורא אותו מן התחתונים הרי התחתונים רבים על העליונים בריאה אחת. מה עשה? בראו מן העליונים ומן התחתונים, הדא הוא דכתיב (שם ב): וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה מן התחתונים, ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים. ר' מני דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: גדול שלום שכל הברכות וטובות ונחמות שהקב\"ה מביאן על ישראל חותמין בשלום. בק\"ש, פורס סוכת שלום בתפלה, עושה שלום. בברכת כהנים, (במדבר ו): וישם לך שלום, ואין לי אלא בברכות. בקרבנות מנין? זאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, אין לי, אלא בכלל. בפרט מנין? זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה, זאת תורת החטאת, זאת תורת האשם, זאת תורת זבח השלמים, ואין לי, אלא בקרבנות יחיד. בקרבנות צבור מנין? ת\"ל (שם כט): אלה תעשו לה' במועדיכם. ומסיים בשלמים ואין לי, אלא בעולם הזה. בעולם הבא מנין? (ישעיה סו): הנני נוטה אליה כנהר שלום. רבנן אמרו: גדול שלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח, אלא בשלום שנאמר (שם נב): מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום."
        ],
        [
            "קח את אהרן ואת בניו אתו וגו' - זה שאמר הכתוב (תהלים מה): אהבת צדק ותשנא רשע וגו'. ר' יודן בשם רבי עזריה פתר קריא באברהם אבינו. בשעה שבקש רחמים על סדומיים אמר לפניו: רבש\"ע! נשבעת שאי אתה מביא מבול לעולם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד): כי מי נח זאת לי מבול של מים אי אתה מביא, מבול של אש אתה מביא?! מה אתה מערים על השבועה, א\"כ לא יצאת ידי שבועה! הדא הוא דכתיב (בראשית יח): חלילה לך מעשות כדבר הזה. אמר לפניו: חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט, אם משפט אתה מבקש אין כאן עולם, אם עולם אתה מבקש אין כאן משפט, את בעי תפוש חבלא בתרין רישי, בעית עלמא ובעית דינא דקושטא, אם אין את מוותר, ציבחר לית עולמך יכיל קאים. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: (תהלים מה): אהבת צדק ותשנא רשע, אהבת לצדק בריותי ושנאת מלחייבן. (שם): על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך. מהו מחבריך? א\"ל: חייך, שעשרה דורות שמנח עד אצלך עם אחד מהם לא דיברתי ועמך אני מדבר, שנאמר (בראשית יב): ויאמר ה' אל אברם לך לך:",
            "ר' עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קריה בישעיה. אמר ישעיה: מטייל הייתי בבית תלמודי ושמעתי קולו של הקב\"ה אומרת (ישעיה ו): את מי אשלח ומי ילך לנו? שלחתי את מיכה והיו מכין אותו בלחי, הדא הוא דכתיב (מיכה ד): בשבט יכו על הלחי. שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס. דאמר רבי פנחס: למה נקרא שמו עמוס? שהיה עמוס בלשונו. מעתה את מי אשלח ומי ילך לנו? ואומר (ישעיה שם): הנני שלחני. א\"ל הקדוש ברוך הוא: ישעיה בני! טרחנין סרבנים הם אם אתה מקבל עליך להתבזות וללקות מבני את הולך בשליחותי, ואם לאו אין אתה הולך בשליחותי. אמר לו: על מנת כן! (שם נ): גווי נתתי למכים ולחיי למורטים ואיני כדאי לילך בשליחות אצל בניך. א\"ל הקב\"ה: ישעיה, אהבת צדק אהבת לְצַדֵּק את בני. ותשנא רשע, ששנאת מלחייבן על כן משחך אלהים אלהיך. מהו מחבריך? א\"ל: חייך, כל הנביאים קבלו נבואות נביא מן נביא, (במדבר יא): ויאצל מן הרוח אשר עליו וגו' (מ\"ב ב): ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע, אבל את מפי הקדוש ברוך הוא (ישעיה סא): רוח ה' אלהים עלי יען משח וגו'. חייך, שכל הנביאים מתנבאים נבואות פשוטות ואת נחמות כפולות. (שם נא): עורי עורי, התעוררי התעוררי, שוש אשיש. (שם נא): אנכי אנכי הוא מנחמכם. (שם מ): נחמו נחמו עמי:",
            "רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא פתר קריא באהרן בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, בתחלה הלכו אצל חור אמרו לו:(שמות לב): קום עשה לנו אלהים כיון שלא שמע להן עמדו עליו והרגוהו, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב): גם בכנפיך נמצאו דם וגו' וזהו דמו של חור. (שם): לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה על אשר עשו אלה אלהיך ישראל. ואח\"כ הלכו אצל אהרן אמרו לו: קום עשה לנו אלהים כיון ששמע אהרן כן מיד נתיירא, הדא הוא דכתיב (שמות לב): וירא אהרן ויבן מזבח לפניו נתיירא מהזבוח לפניו. אמר אהרן: מה אעשה? הרי הרגו את חור שהיה נביא, עכשיו אם הורגים אותו שאני כהן מתקיים עליהם המקרא, שכתוב (איכה ב): אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא ומיד הם גולין. דבר אחר: וירא אהרן מה ראה? אם בונין הם אותו זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתם כלה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתי ורבינו משה יורד ומעבירה לע\"ז. ומתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו בשמו של הקב\"ה, הדא הוא דכתיב (שמות לב): ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר חג לעגל מחר אין כתיב כאן, אלא חג לה' מחר. דבר אחר: וירא אהרן מה ראה? אמר אהרן: אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן, מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל. רבי אבא בר יודן בשם ר' אבא: משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ולקח את הסייף לחתך את אביו. א\"ל פדגוגו: אל תייגע את עצמך תן לי ואני חותך. הציץ המלך עליו א\"ל: יודע אני להיכן היתה כוונתך, מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני. חייך, מן פלטין דידי לית את זייע, ומותר פתורי את אכיל, עשרים וארבע אנונס את נסיב. כך מן פלטין דילי לית את זייע, ומן המקדש לא יצא. ומותר פתורי את אכיל, והנותר מן המנחה. עשרים וארבעה אנונס את נסיב אלו כ\"ד מתנות כהונה שניתנו לאהרן ולבניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאהרן: אהבת צדק אהבת לְצַדֵּק את בני ושנאת מלחייבן, על כן משחך אלהים אלהיך. אמר לו: חייך, שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה, אלא אתה (ויקרא ח): קח את אהרן ואת בניו אתו:",
            "דבר אחר: קח את אהרן ואת בניו אתו, זה שאמר הכתוב (משלי כד): הצל לקוחים למות ומטים להרג וגו'. אנטונינוס סלק לגבי רבי אשכחיה דיתיב ותלמידיו קמיה. א\"ל: הלין אינון דאת מגליג עליהון? א\"ל: אין. זעירא דאית בהון מחיה מתין. בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה שלח ואמר: שלח לי חד מן תלמידך דהוא מחיה לי הדין מיתא. שלח ליה חד מן תלמידוי ואית דאמרי: ר' שמעון בן חלפתא הוה. אזיל אשכחיה רביע. א\"ל: מה את רביע ומרך קאים על רגליה?! מיד נזדעזע וקם ליה. דבר אחר: הצל לקוחים למות, אלו בניו של אהרן. ומטים להרג אל תחשך, אלו בניו של אהרן שהיו בצד המיתה. אמר רב חנן: כתיב (שמות לב): ויקח מידם ויצר אותו בחרט, תבא לקיחה של כאן ותכפר על לקיחה שלהלן, מתו שנים ונשארו שנים קח את אהרן ואת בניו:",
            "ר' יהודה ור' יהושע בן לוי, ר' יהודה אומר: תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל. ר' יהושע בן לוי אמר: תשובה עשתה את הכל ותפלה עשתה מחצה. על דעתיה דר' יהודה בר רבי תשובה עושה מחצה. ממי את למד? מקין שנגזרה עליו גזירה, כיון שעשה תשובה נמנע ממנו חצי גזירה. ומנין שעשה תשובה? שנאמר: (בראשית ד): ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. ומנין שנמנע ממנו חצי הגזירה? הדא הוא דכתיב (שם): ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן נע ונד אין כתיב, אלא בארץ נוד קדמת עדן. דבר אחר: ויצא קין מהיכן יצא? ר' יודן בשם ר' אייבו אמר: הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה. רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר: יצא כמערים וכמרמה בבוראו. ר' הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר: יצא שמח, כמה דתימר (שמות ד): וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח, כיון שיצא פגע בו אדם הראשון. אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי, כיון ששמע אדם הראשון התחיל טופח על פניו. אמר לו: כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע! באותה שעה אמר אדם הראשון (תהלים צב): מזמור שיר ליום השבת. אמר ר' לוי: המזמור הזה אדם הראשון אמרו. על דעתיה דרבי יהודה ברבי דאמר תפלה עשתה את הכל. ממי את למד? מחזקיה. חזקיה עיקר מלכותו לא היתה, אלא ארבע עשרה שנה, הדא הוא דכתיב (ישעי' לו): ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, וכיון שהתפלל הוסיפו לו חמש עשרה שנה, שנאמר (שם לח): הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה. על דעתיה דר' יהושע בן לוי דאמר תשובה עשתה את הכל. ממי את למד? מאנשי ענתות, שנאמר (ירמיה יא): כה אמר ה' וגו'. הבחורים ימותו בחרב, וכיון שעשו תשובה זכו להתיחס שנאמר (נחמיה ז): אנשי ענתות מאה ועשרים ושמנה, ואם אין לך ללמוד מאנשי ענתות למד מיכניהו (ירמיה כב): העצב נבזה נפוץ וגו'. רבי אבא בר כהנא אמר: כעצם הזה של מוח שמשמנפצו אין בו מאומה. ר' חלבו אמר: כחותל של תמרה שכשאתה מנערו אין בו מאומה. (שם): אם כלי אין חפץ בו רבי חמא בר חנינא אמר: ככדין של מי רגלים. רבי שמואל בר נחמן אמר: ככדין של מקיזי דם. אמר רבי זירא: מלתא הכא שמעית מן רבי שמואל בר רבי יצחק דהוה דריש הכא ולית אנא ידע מהו. א\"ל רבי אחא אריכא: דילמא דא היא (שם): כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו? א\"ל: הין, בימיו אינו מצלח בימי בנו מצליח. רבי אחא ור' אבין בר בנימין, בשם ר' אבא: גדול הוא כחה של תשובה שמבטלת גזירה ומבטל שבועה. שבועה, שנאמר: (שם כב): חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וגו'. ומבטלת גזירה, כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי וכתיב (ד\"ה א ג): ובני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו. אסיר בנו, שהיה בבית האסורים. שאלתיאל בנו, שממנו הושתלה מלכות בית דוד. אמר רבי תנחום בר' ירמיה: אסיר, זה הקב\"ה שאסר את עצמו בשבועה. שאלתיאל, ששאל אל לבית דינו של מעלה על נדרו. על דעתיה דר' יהושע בן לוי דאמר תפלה עשתה מחצה. ממי אתה למד? מאהרן. שבתחלה נגזרה גזירה עליו, שנאמר: (דברים ט): ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אין השמדה אלא כילוי בנים, כמה דאת אמר: (עמוס ב): ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, כיון שהתפלל משה עליו נמנעה ממנו חצי הגזירה מתו שנים ונשתיירו שנים, הדא הוא דכתיב (ויקרא ח): קח את אהרן ואת בניו אתו:",
            "את הבגדים - אמר רבי סימון: כשם שהקרבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים. דתנן: כהן גדול משמש בשמנה בגדים וההדיוט בארבע: בכתונת, ובמכנסים, במצנפת, ובאבנט. מוסיף עליו כהן גדול: חשן, ואפוד, ומעיל, וציץ. הכתונת לכפר על לבושי כלאים, כמה דתימא (בראשית לז): ועשה לו כתונת פסים. מכנסים לכפר על גילוי עריות, כמה דתימר (שמות כח): ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת לכפר על גסות הרוח, היך כמה דאת אמר: (שם כט): ושמת המצנפת על ראשו. אבנט מאן דאמר: על עוקמנין שבלב. ומאן דאמר: על הגנבים. אמר רבי לוי: אבנט ל\"ב אמה היה בו ועוקמו לפניו ולאחריו. למאן דאמר על העוקמנים שבלב ומאן דאמר על הגנבים, לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר. חשן, מכפר על מטי דינין, הכמא דתימר (שם כח): ונתת אל חשן המשפט. אפוד, לכפר על עובדי עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג): ואין אפוד ותרפים. מעיל רבי סימון בשם ר' נתן אמר: שני דברים אין להם כפרה ונתנה להן תורה כפרה ואלו הן: לשון הרע, והורג נפש בשגגה. לשון הרע, אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה. במה יתכפר לו? בזגי המעיל, הדא הוא דכתיב (שמות כח): פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו. אמר יבוא הקול ויכפר על הקול. ההורג נפש בשגגה, אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה. במה יתכפר לו? במיתת כהן גדול, הדא הוא דכתיב (במדבר לה): ואחרי מות הכהן הגדול. ציץ, מאן דאמר על עזי פנים, מאן דאמר: על המגדפים. מאן דאמר על עזי פנים מבנות ציון. כאן כתיב (שמות כח): והיה על מצח אהרן. ולהלן כתיב (ירמיה ג): ומצח אשה זונה היה לך. ומאן דאמר על מגדפים, מגלית. כאן כתיב: והיה על מצחו תמיד. ולהלן כתיב (שמואל א יז): ותטבע האבן במצחו:",
            "ויפול על פניו ארצה - למה על פניו? מתחלה אתה דורש כדי שלא יצטער אותו צדיק שש אמות וזרת. דבר אחר: למה על פניו? על שום דגון אלהיו שהיה נתון על לבו, הכמה דאת אמר (ויקרא כו): ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דבר אחר: למה על פניו? הפה שאמר וחירף וגידף ינתן בעפר, הדא הוא דכתיב (איוב מ): טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון. דבר אחר: למה על פניו? על שום (דברים לג): ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך וגו':",
            "ואת שמן המשחה - אמר רבי יהודה בר' אלעאי: שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף. מתחלה לא היה אלא י\"ב לוג, שנאמר: שמן משחת קודש יהיה ז\"ה לי, אם לשרות בו את העצים לא היה מספיק. כמה האור שורף, כמה העצים בולעים, וכמה יורה בולעת? ממנו נמשח אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים. ממנו נמשחו מזבח הזהב וכל כליו. ממנו נמשח מזבח הנחושת וכל כליו ושלחן וכל כליו ומנורה וכל כליה וכיור וכנו. ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים אפילו כהן גדול בן כהן גדול, טעון משיחה עד עשרה דורות ואין מושחים מלך בן מלך. ומפני מה משחו את שלמה? מפני אדניהו. ואת יואש? מפני עתליה. ואת יהואחז? מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. וכולו קיים לעתיד לבוא, הדא דכתיב (שמות ל): שמן משחת קודש יהיה זה לי. אין מושחין מלכים, אלא על גבי מעין, שנאמר (מ\"א א): ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גיחון. ואין מושחין מלכים, אלא מן הקרן. שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרן מפני שמלכותן מלכות עולמים:",
            "את פר החטאת ואת שני האילים - רב הונא, בשם רבי אבא בר כהנא אמר: עשה כמין גבעה איל מכאן ואיל מכאן ופר באמצע. ואת כל העדה הקהל פתח אהל מועד אמר רבי אלעזר: כל ישראל ששים רבוא ואת אומר אל פתח אהל מועד?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה. דכוותה (בראשית א): יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא לתוך כלי ריקן, או שמא כלי מלא לתוך כלי מלא?! העולם כולו מים במים ואת אומר יקוו המים?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט המרובה. דכוותה (שמות ט): קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן. אמר רב הונא: לא דמי הדין דחפין, להדין דקמיץ. הדין דחפין תרין, הדין דקמיץ ארבע חופניו תמניא קומצין, נמצא חפנו של משה, מחזקת שמונה קומצין?! אלא מלמד שהקדוש ברוך הוא הוא מספיק ואהרן חופן ומשה זורקן. ואת אמר (שם): וזרקו משה השמימה בבת אחת?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט למרובה. ודכוותה (שם כז): ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים, בחמשים. אמר ר' יוסי בר חלפתא: אורך החצר מאה באמה וכל ישראל עומדים בתוכה?! אלא זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה. ודכוותה (במדבר כ): ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע. אמר רבי חנין: כמין כברה היתה וכל ישראל עומדין עליה?! אלא זו אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה. ודכוותה (יהושע ג): ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה. רב הונא אמר: זקפן בין שני בדי הארון. רבי חמא בר חנינא אמר: שמן בין שני בדי הארון. ורבא אמר: צמצמן בין שתי בדי הארון, הדא הוא דכתיב (שם): ויאמר יהושע בזאת תדעו כי אל חי בקרבכם. אמר להם: מתוך שהחזיקו אתכם שני בדי הארון יודע אני ששכינתי ביניכם, אף בבית המקדש כן. דתנינן: עומדים צפופים ומשתחוים רווחים. רבי שמואל בר איביה, בשם רבי אחי אמר: ריוח ארבע אמות בין כל אחד ואחד אמה לכל צד שלא יהא אחד מהן שומע קול חבירו מתפלל. אף לעתיד לבא כן, שנאמר (ירמיה ג): בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים. ר' יוחנן סלק למשאל בשלמיה דרבי חנינא ואשכחיה דהוה עסיק בהדין פסוקא: בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים. אמר לו: ומחזקת היא אותן?! א\"ל: המקרא אומר (ישעיה נד): הרחיבי מקום אהלך. (שם): כי ימין ושמאל תפרוצי."
        ],
        [
            "ויהי ביום השמיני - רב אהבה בר כהנא פתח: (משלי ט): חכמות בנתה ביתה טבחה טבחה וגו', שלחה נערותיה וגו'. מי פתי וגו'. ר' ירמיה בר אלעאי פתר קרא בברייתו של עולם. חכמות בנתה ביתה, זה הקב\"ה, דכתיב ביה (שם ג): ה' בחכמה יסד ארץ. חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ימי בראשית, שנאמר (שמות כ): כי ששת ימים וגו'. (בראשית ב): ויברך אלהים את יום השביעי. טבחה טבחה, ויאמר אלהים תוצא הארץ. מסכה יינה, ויאמר אלהים יקוו המים. אף ערכה שולחנה, ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. שלחה נערותיה תקרא, זה אדם וחוה. על גפי מרומי קרת, שהסיטן הקדוש ברוך הוא וקרא אותן אלהות, הדא הוא דכתיב: והייתם כאלהים. אחר כל השבח הזה מי פתי יסור הנה הן הניחו דעתו של הקב\"ה והלכו אחר דעתו של נחש, בשביל כך חסר לב. אמרה לו (שם ג): כי עפר אתה ואל עפר תשוב:",
            "ר' יונה בשם ר' אבא בר ירמיה פתר קריא בגוג, לעתיד לבא. חכמות בנתה ביתה, זה בהמ\"ק, הדא הוא דכתיב (משלי כד): בחכמה יבנה בית. חצבה עמודיה שבעה, אלו ז' שנים של גוג. דאמר ר' יונה בשם ר' אבא בר כהנא: כל אותן ז' שנים מסיקין ידותיתן של חרבות וידותיהן של רמחים וידותיהן של סכינין, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לט): ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברומח ובערו בהם אש שבע שנים ואותן שבע שנים הן הן פרטגמיא של צדיקים לעתיד לבא, וסימנך דעביד פרטגמיא אכיל משתותא. טבחה טבחה, בשר גבורים תאכל, מסכה יינה, (שם לט): ודם נשיאי ארץ תשתה, אף ערכה שולחנה, (שם): ושבעתם על שולחני סוס ורכב. שלחה נערותיה תקרא, זה יחזקאל, שנאמר (שם): כה אמר ה' אלהים אמר לצפור כל כנף ולכל חית השדה:",
            "בר קפרא פתר קריא בתורה. חכמות בנתה ביתה, זו תורה, הדא הוא דכתיב (משלי ב): כי ה' יתן חכמה ה' קנני ראשית דרכו. חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ספרי תורה ולא חמשה הן?! בר קפרא עביד מרישיה דוידבר עד (במדבר י): ויהי בנסוע הארון חד, מן ויהי עד ובנחה חד, ועד סיפיה חד, הרי ז'. טבחה טבחה, אלו העונשים. מסכה יינה, אלו קלין וחמורין וגזירות שוות. אף ערכה שולחנה, אלו הערכין. שלחה נערותיה תקרא, אלו ישראל. על גפי מרומי קרת, שהסיטן הקדוש ברוך הוא וקרא אותן אלהות, שנאמר (תהלים פב): אני אמרתי אלהים אתם וגו'. אחר כל השבח הזה (משלי ט): מי פתי יסור הנה, הן הניחו דעתו של הקב\"ה ואמרו לעגל (שמות לב): אלה אלהיך ישראל, בשביל כן, חסר לב. אמרה לו (תהלים פב): אכן כאדם תמותון:",
            "רבי אבא בר כהנא פתר קריא באוה\"מ. חכמות בנתה ביתה, זה בצלאל, (שמות לא): ואמלא אותו רוח אלהים וגו'. חצבה עמודיה שבעה, אלו ז' ימי המלואים, הדא הוא דכתיב (ויקרא ח): כי שבעת ימים ימלא את ידכם. טבחה טבחה, אלו הקרבנות. מסכה יינה, אלו הנסכים. אף ערכה שולחנה, זה סדור לחם הפנים. שלחה נערותיה תקרא, זה משה, הדא הוא דכתיב (שם ט): ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו':",
            "זה שאמר הכתוב (תהלים יח): עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל. ר' יהודה ורב נחמן, ר' יהודה פתר קרא באברהם אבינו. כיון שבא בחסידות הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות. בשעה שבא בתמימות הקב\"ה בא עמו בתמימות. ובשעה שבא בעקמנות הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות. בשעה שנתברר על עסקיו הקב\"ה בירר לו עסקיו. אימתי בא בחסידות? בשעה שאמר (בראשית יח): אל נא תעבור מעל עבדך מה כתיב תמן (שם): ואברהם עודנו עומד לפני ה'. אמר רבי סימון: תקנת סופרים שכינה היתה ממתנת לו. אימתי בא בתמימות? בשעה שאמר (שם): אולי יחסרון חמשים הצדיקים. חמשה מה כתיב (בראשית יח): ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה. אימתי בא בעקמנות? בשעה שאמר (שם טו): ואנכי הולך ערירי. מה כתיב תמן? לא יירשך זה. אימתי נתברר על עסקיו? בשעה שאמר (שם): במה אדע כי אירשנה. מה כתיב תמן (שם)? ידוע תדע כי גר יהיה זרעך. ר' נחמיה פתר קרא במשה. בשעה שבא בחסידות הקדוש ברוך הוא בא עמו בחסידות. בשעה שבא בתמימות,הקב\"ה בא עמו בתמימות. בשעה שבא בעקמנות הקדוש ברוך הוא בא עמו בעקמנות. בשעה שנתברר על עסקיו הקב\"ה בירר עסקיו. אימתי בא בחסידות? בשעה שאמר (שמות לג): הראני נא את כבודך. מה כתיב תמן? אני אעביר כל טובי וגו'. אימתי בא בתמימות? בשעה שאמר (שם ג): מדוע לא יבער הסנה? א\"ל: מן דיקרי קאים בגויה. אימתי בא בעקמנות? בשעה שאמר (שם): ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם? מה אמר לו? זה שמי לפי שעה אהיה אשר אהיה. אימתי נתברר על עסקיו? בשעה שאמר לו (שם): ועתה לכה ואשלחך אל פרעה אמר לו שלח נא ביד תשלח ומאז באתי אל פרעה. מה כתיב תמן (שם ד)? עתה תראה:",
            "ר' יודן, בשם רבי יוסי בר יהודה ור' ברכיה, בשם ר' יהושע בן קרחה: כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, הדא הוא דכתיב (תהלים צט): משה ואהרן בכהניו. רבי ברכיה בשם ר' סימון: מייתי לה מן הדין קרא (ד\"ה א כג): בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם (לעמוד ולשרת בשם ה'). ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי. אמר רבי אלעזר בר יוסי: פשוט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה כל שבעת ימי המילואים. ר' תנחום בשם ר' יודן, תני: כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידו, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט): וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם. אמר רב שמואל בר נחמן: כל שבעת ימי הסנה היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים, הדא הוא דכתיב (שמות ד): גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך, הרי ששה ובשביעי אמר לו: שלח נא ביד תשלח. אמר לו הקב\"ה: משה את אומר: שלח נא ביד תשלח, חייך, שאני צורכה לך בכנפיך. אימתי פרע לו? רבי ברכיה אמר, ר' לוי ור' חלבו, ר' לוי אמר: כל ז' ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לא\"י ובשביעי אמר לו (דברים ג): כי לא תעבור את הירדן הזה. ר' חלבו אמר: כל ז' ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה וכסבור שלו היא בז'. אמר לו: לא שלך היא, אלא של אהרן אחיך היא, הדא הוא דכתיב: ויהי ביום השמיני:",
            "ר' תנחומא ור' חייא אמרין, ורבי ברכיה בשם ר\"א המודעי המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה. בכ\"מ שנאמר: ויהי בימי אינו, אלא צרה. אמר רבי שמואל בר נחמן: וחמשה הן (בראשית יד): ויהי בימי אמרפל. מה צרה היתה שם? עשו מלחמה וגו'. משל לאוהבו של מלך שנכנס למדינה בשבילו היה המלך נזקק במדינה באו ברבריים נזדווגו לו, וכיון שבא ונזדווגו אמרו הכל: ווי! שאין המלך נזקק למדינה, כמו שהיה. כך אברהם אוהבו של הקדוש ברוך הוא היה וכתיב בו: ונברכו בך, ובשבילו היה הקב\"ה נזקק לכל העולם כולו. באו כשדיים ונזדווגו לו אמרו: ווי! שאין הקדוש ברוך הוא נזקק בעולמו כמות שהיה, הדא הוא דכתיב (שם): וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש. אמר רבי חייא: לא ביקשו להזדווג, אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מידת הדין בעולם בקשו לסותמה (לסמותה): היא קדש. אמר ר' אחא: הוא כתיב: הוא, שקידש שמו של הקב\"ה וירד לכבשן האש, כיון שבאו המלכים ונזדווגו לו התחילו צווחין: ווי! ווי! ויהי בימי אמרפל מלך. (ישעיה ז): ויהי בימי אחז בן יותם. מה צרה היתה? ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו'. משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והיה הפדגוג שונא אותו. אמר: אם אני הורג אותו עכשיו,נמצאתי מחייב ראשי למלך, אלא הריני מושך את יונקתו ממנו והוא מת מאליו. כך אמר אחז: אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם. כך אמר אחז: אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין תורה, אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בעולם. מה עשה? עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות, הדא דכתיב (ישעיה ח): צור תעודה חתום תורה בלמודי. רב הונא בשם ר' אלעזר אמר: למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב בשם ר' אחא אמר: שמעת לה מן הדא (שם): וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו', אין לך שעה קשה כאותה שעה שנאמר בה (דברים לא): ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, מאותה שעה (ישעיה ח): וקויתי לו כי לא תשכח מפי זרעו. ומה הועיל לו? (שם): הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה'. וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו?! אלא מכאן לתלמידו של אדם שנקרא בנו, כיון שראו הכל שאחז בתי כנסיות וב\"מ התחילו הכל צווחין: ווי! ווי! ויהי בימי אחז.(ירמיה א): ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו. מה צרה היתה שם? (שם ד): ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו. משל לכתבין של מלך שנכנסו למדינה וכל מדינה ומדינה שהיו כתבין מגיעין, היו בני המדינה עומדין על רגליהן ופרעין את ראשיהן וקוראים אותם באימהם ביראהם ברתתם בזיע. וכיון שנכנסו למדינתו של מלך עמדו וקרעו אותן ושרפו אותן. אמרו: אוי לנו כשירגיש המלך בכך, הדא הוא דכתיב (שם לו): ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבע וגו', וכיון שהגיע לפסוק החמישי (איכה א): היו צריה לראש (ירמיה לו): יקרעה בתער הסופר והשלך על האש אשר אל האח, כיון שראו כן התחילו צווחין ווי! ווי! ויהי בימי יהויקים. (אסתר א): ויהי בימי אחשורוש. מה צרה היתה שם? שנגזר להשמיד להרוג ולאבד. משל למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו ג' שונאים. התחיל אחד מקטף בעוללות ואחד התחיל לזנב באשכלות וא' מעקר בגפנים. פרעה התחיל מקטף בעוללות, הדא דכתיב (שמות א): כל הבן הילוד. נבוכדנצר התחיל מזנב באשכלות, הדא דכתיב (מ\"ב כד): החרש והמסגר אלף. רבי ברכיה בשם ר' יהודה, ורבנן: רבי ברכיה, בשם ר' יהודה אמר: חרש אלף ומסגר אלף. ורבנן אמרין: זה וזה אלף. ר' יהודה ברבי סימון אמר: אלו תלמידי חכמים. ר' שמואל בר יצחק אמר: אלו הבוליותוס. ורבנן אמרי: אלו היועצים. המן הרשע התחיל לעקר בגפנים וביקש לקעקע ביצתן של ישראל בעא למזבן בכל ביעתא, הדא הוא דכתיב (אסתר ג): להשמיד להרוג ולאבד, וכיון שראו הכל אחשורוש מוכר והמן לוקח, התחילו הכל צווחין ווי! ווי! ויהי בימי אחשורוש. (רות א): ויהי בימי שפוט השופטים. מה צרה היתה שם? והי רעב בארץ. משל למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך ושלח המלך גבאי טמיון לגבות. מה עשו בני המדינה? עמדו ותלו אותו וגבו אותו אמרו: ווי! כשירגיש המלך בדברים הללו, מה ששלוחו של מלך מבקש לעשות לנו עשינו לו! כך כשהיה אחד מישראל עושה דבר שלא כהוגן היו מוליכין אותו אצל הדיין. מה שהדיין צריך לעשות לנשפט, היה הנשפט עושה לדיין. אמר להן הקב\"ה: אתם מבזין את שופטיכם, הנני מביא עליכם דבר שאי אתם יכולין לעמוד בו. ואיזה? זה רעב, (שם): ויהי רעב בארץ. שמעון בר רב אבא, בשם ר' יוחנן אמר: כל מקום שנאמר: ויהי, משמש צרה ושמחה. אם צרה אין צרה, כיוצא בה. אם שמחה אין שמחה, כיוצא בה. אתא ר' ישמעאל: עבדה פלגא, כל מקום שנאמר ויהי אין שמחה, והיה אין צרה. אתיבון (בראשית א): ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור?! אמר להן: אף היא אינה שמחה, לפי שלא זכה העולם להשתמש באותו האור. דאמר רבי יהודה בר סימון: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקב\"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול שהן מקולקלין, עמד וגנזו מהן, הדא דכתיב (איוב לח): וימנע מרשעים אורם. והיכן גנזו? בגן עדן, שנאמר (תהלים צז): אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. אתיבון: ויהי ערב וגו'?! אמר להן: אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא ביום ראשון עתיד לכלות, הדא דכתיב (ישעיה נא): כי שמים כעשן נמלחו וארץ וגו'. איתיבון: ויהי ערב ויהי בקר ,יום שני, שלישי, רביעי, חמישי, ששי?! אמר להן: אף היא אינה שמחה שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה. החטין צריכין לטחון, החרדל צריך למתקה, ותורמיסון צריכין להמתיק. אתיבון: (בראשית לט): ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח! אמר להן: אף היא אינה שמחה שמתוך כך נזדמנה לו אותה רשעה. אתיבון: ויהי ביום השמיני?! אמר להן: אף היא אינה שמחה שבאותו היום מתו נדב ואביהוא. איתיבון: (במדבר ז): ויהי ביום כלות משה?! אמר להן: אף היא אינה שמחה שבו ביום שנבנה בנינו של בית נגנז. איתיבון: (יהושע ו): ויהי ה' את יהושע. אמר להן: אף היא אינה שמחה שנהרג יאיר ששקול כרובה של סנהדרין, שנאמר (שם): ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש, שלשים וששה אין כתיב כאן, אלא כשלשים וששה איש. אמר רבי יודן: זה יאיר בן מנשה ששקול כרובה של סנהדרין. איתיבון: (שמואל א יח): ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו?! אמר להן: אף היא אינה שמחה שכתוב בו (שם): ויהי שאול עוין את דוד. איתיבון: (שם ב ז): ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו?! אמר להן: אף היא אינה שמחה שבאותו היום בא נתן הנביא ואמר לו (מ\"א ח): רק אתה לא תבנה הבית. אמרין ליה: אמרינן דילן אמור דילך. אמר להם (יואל ג): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. (ישעיה ז): והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו'. (זכריה יד): והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגו'. (תהלים א): והיה כעץ שתול על פלגי מים. (מיכה ה): והיה שארית יעקב בגוים. מתיבין ליה: והא כתיב (ירמיה לח): והיה כאשר נלכדה ירושלים?! אמר להן: אף היא אינה צרה שבו ביום נטלו ישראל איפופסין על עונותיהם. דאמר רבי ישמעאל ב\"ר נחמן: איפופסין שלימה נטלו ישראל על עונותיהם ביום שחרב בה\"מ, הדא הוא דכתיב (איכה ד): תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך:",
            "ולזקני ישראל - אר' עקיבא: נמשלו ישראל לעוף. מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים, כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם. אמר ר' יוסי בר חלפתא: גדולה זקנה אם זקנים הם חביבין הם, אם נערים הם נטפלה להן ילדות. דתני רשב\"י: לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לזקנים, אלא בכמה מקומות: בסנה, (שמות ג): לך ואספת את זקני ישראל. במצרים, (שם): ובאת אתה וזקני ישראל. בסיני, (שם כד): עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל. במדבר, (במדבר יא): אספה לי שבעים איש. באהל מועד, ולזקני ישראל. אף לעתיד לבא הקב\"ה חולק כבוד לזקנים, הדא הוא דכתיב (ישעיה כד): וחפרה הלבנה ובושה החמה. וכתיב: ונגד זקניו כבוד. ר' ישמעאל בר ביבי ור' שמעון ור' ראובן בשם חנינא אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא למנות לו ישיבה של זקנים משלו, הדא הוא דכתיב (שם): כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים. ונגד זקניו כבוד, נגד זקנים אין כתיב כאן, אלא נגד זקניו כבוד. ר' אבין בשם רבי ישמעאל בר' יהושע אמר: עתיד הקדוש ב\"ה לישב כגורן וצדיקים יושבין לפניו, כההוא (מ\"א כ\"ב): ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים בגורן. וכי בגורן היו יושבים?! אלא כהא דתנינן: סנהדרין כחצי גורן עגולה, כדי שיראו זה את זה. אמר שלמה: אני חמיתיה מצומצם ביניהון, הדא הוא דכתיב (משלי לא): נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ:",
            "רבי ברכיה ורבי חלבו ועולא ביראה ורבי אלעזר, בשם רבי חנינא: עתיד הקב\"ה להיות ראש חולָה לצדיקים לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (תהלים מח): שיתו לבכם לחילה. לחולה כתיב, והן עולין עליו בעולמה, ומראין עליו כאלו באצבע, ואומר (שם): כי זה אלהים אלהינו עולם ועד וגו'. בְּעַלְמוּת, בזריזות. עַלְמוּת, כאלין עולמתא, כדכתיב (שם סח): בתוך עלמות תופפות. תרגם עקילס: אתניסאה עולם, שאין בו מות. עַלְמוּת, בשני עולמות,ינהגנו בעוה\"ז וינהגנו בעולם הבא."
        ],
        [
            "יין ושכר אל תשת, הדא הוא דכתיב (משלי כג): אל תרא יין כי יתאדם. מהו כי יתאדם? כי יתאוה לדם נדה ולדם זבה. (שם): כי יתן בכוס עינו, בכיס כתיב, לשון נקי הוא כדכתיב (שם א): כיס אחד יהיה לכולנו. יתהלך במישרים, סוף שאשתו אומרת לו: כשושנה אדומה ראיתי ואינו פורש. אמר רבי אסי: אם ת\"ח הוא סוף שמטמא את הטהור ומטהר את הטמא. דבר אחר: אל תרא יין כי יתאדם ודאי מסמיק ליה, כי יתן בכוס עינו, הוא נותן עינו בכוס וחנוני נותן עיניו בכיס. יתהלך במישרים, סוף דהוא עביד ביתיה מישרא, מה הדין קדרה דנחשת עביד קדרא דחספא עבדא, מזבין לה ושתי חמרא בטימיתיה. ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי אמר: סוף שהוא מוכר את כלי ביתו ושותה בהן יין. אמר רבי אחא: מעשה באחד שהיה מוכר כלי ביתו ושותה בהן יין. אמרין בנייא: לית הדין אבונן שביק לן כלום, אשקיניה ושכרוניה ואפקוניה ויתבוניה בחד בית עלם. עברין שפיין בתרע בית עלם, שמעון אנגרייא במדינתא, פרקין טעוניהון בגו בית עלם, ואזלון למחמי קלא במדינתה, איתער משנתיה, חמא זיקא יהביא לעיל מן רישיה, שרא יתיה ויהביתיה בפומיה. לבתר שלשה יומין אמרין בנייא: לית אנן אזלינן וחזינן. מה ההוא אבונן עביד? אזלין ואשכחוניה והא זיקא יהיב בפומיה. אמרין: אוף הכא לא שבק לך ברייך! הואיל ויהב לך לית אנן ידעין מה נעבד לך. עבדון ביניהון תקנה, כל חד וחד הוה משקה ליה חד יומא. (משלי כג): והיית כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל, כהדא אילפא דמטרפא בפילגות דימא, נחתא וסלקא, נחתא וסלקא. וכשוכב בראש חִבֵּל כהדין תרנגולא דיתיב בריש חבל, אזיל ואתי, אזיל ואתי, כהדין קוורנוטין, דיתב בראש תורנא, אזיל ואתי, [אזיל ואתי]. (שם): הכוני בל חליתי, מחו ליה ולא מרגיש. הלמוני בל ידעתי, טלמין ליה ולא ידע, שתי שיכרא חמשא קיסטין. אמרו ליה: עשרא קיסטון אישתיה, ואם תאמר מתער הוא משנתיה מנשי ליה?! ת\"ל: מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד. (משלי כג): למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח. רב הונא אמר: למי שאינו עמל בדברי תורה. למי מדינים, למי דינין. למי שיח, למי פיטטין. למי פצעים חנם, למי פדעין דמגן. למאחרים על היין, עובדא היה בחד בר נש, דהוה אליף למשתי תרי עשר קסטין דחמר, בכל יומא ויומא. יומא חד אישתי חד עשר קסטין, דמיך ולא אתא שינתא, קם בחשוכה, אזל לגבי קפילא, א\"ל: זבין לי חד קיסטא. א\"ל: לא פתחנא לך, דהוא חשוכה, וצרי לי מן נטוריא. תלה עיניה וחזא נוקבה בתרעה. א\"ל: הב לי מיניה בהדין נוקבא את מפני מלגאו ואנא שתי מלבר. עבד ליה כן, אישתי ודמיך קדם תרעה. עברין עליה נטוריא, סבורניה דהוה גנב, מחיוניה ופדעוניה, וקרו עליה: למי פצעים חנם, למי פדעין דמגן. למי חכלילות עינים, למי שמשין דעיינין. כל אלה למי? למאחרים על היין, זה שנכנס לבי קפילא, קדמאי ונפיק בתראי. לבאים לחקור ממסך מן דמשמע הן אית ליה חמרא טבא, דריך בתריה. מה כתיב בו בסוף? (משלי כג): אחריתו כנחש ישך וגו'. מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אדם לחוה. דאמר רבי יהודה ב\"ר אלעאי: אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היו. (דברים לב): ענבימו ענבי רוש וגו', הללו הביאו מרירות לעולם. דבר אחר: וכצפעוני יפריש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין נח לבניו לעבדות, הדא הוא דכתיב (בראשית ט): וישת מן היין וישכר ויתגל, שמתוך כך אמר: ארור כנען. דבר אחר: וכצפעוני יפריש, כך הפריש היין בין לוט לבנותיו לממזרות, הדא הוא דכתיב (שם יט): ותשקין את אביהן יין, שמתוך כך ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. דבר אחר: כצפעוני יפריש, מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים, כך הפריש היין בין אהרן ובניו למיתה. דתני רבי שמעון: לא מתו בניו של אהרן, אלא על שנכנסו שתויי יין לאהל מועד. רבי פנחס בשם ר' לוי אמר: משל למלך שהיה לו בן בית נאמן מצאו עומד על פתח חניות והתיז את ראשו בשתיקה ומינה בן בית אחר תחתיו, ואין אנו יודעים מפני מה הרג את הראשון, אלא ממה שמצוה את השני ואמר: לא תכנס בפתח חניות, אנו יודעין שמתוך כך הרג הראשון. כך (ויקרא ט): ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, ואין אנו יודעים מפני מה מתו, אלא ממה שמצוה את אהרן ואמר לו (שם י): יין ושכר אל תשת אנו יודעין מתוך כך שלא מתו, אלא מפני היין לכך חבבו הכתוב לאהרן וייחד אליו הדבור בפני עצמו, שנאמר: יין ושכר אל תשת:",
            "ר' יצחק פתח: (ירמיה טו): נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי ה' אלהי צבאות. אמר רבי שמואל בר נחמן: זה הדבור נאמר למשה בסיני ולא נודע לו, עד שבא מעשה לידו. אמר משה לאהרן: אחי! בסיני נאמר לי שאני עתיד לקדש את הבית הזה ובאדם גדול אני מקדשו והייתי סבור, שמא או בי, או בך הבית הזה מתקדש ועכשיו ב' בניך גדולים ממני וממך. כיון ששמע אהרן שבניו יראי שמים הן, שתק וקבל שכר על שתיקתו. ומנין ששתק? שנאמר: (ויקרא י): וידם אהרן. ומנין שקיבל שכר על שתיקתו? שזכה ונתייחד אליו הדיבור שנאמר: וידבר ה' אל אהרן:",
            "הדא הוא דכתיב (תהלים יט): פקודי ה' ישרים משמחי לב. תני חזקיה: נעשו דברי תורה עטרה לראש, מונייק לצואר, מוליגא ללב, קילורית לעינים, כוס עיקרין לבני מעיים. עטרה לראש מנין? שנאמר (משלי א): כי לוית חן הם לראשך. מונייק לצואר, שנאמר: וענקים לגרגרותיך. מוליגא ללב, שנאמר: (תהלים יט): פקודי ה' ישרים משמחי לב. קילורית לעינים, שנאמר (שם): מצות ה' ברה מאירת עינים. כוס עיקרין, לבני מעיים, שנאמר (משלי ג): רפאות תהי לשרך. מנין לרמ\"ח איברים שבאדם? שנאמר (שם ד): כי חיים הם למוצאיהם וגו'. דבר אחר: פקודי ה' ישרים משמחי לב, זה אהרן שהיה לבו עצב עליו בשביל בניו שמתו, כיון שנתייחד עליו הדבור שמח. ומנין? שנאמר: וידבר ה' אל אהרן:",
            "אמר רבי תנחומא: אימיה לא יכלה ביה ואת יכיל קאים ביה?! הדא גופנא מסתמכא בכמה קני ובכמה דוקרין ולא יכלין קיימין ביה, ואת יכיל קאים ביה?! אמר רבי פנחס: אמר הקדוש ברוך הוא לקרבנות נתתי סיקוסים ולך איני נותן סיקוסים?! לקרבנות, שנאמר (במדבר כח): ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר. ולך איני נותן סיקוסים?! אמר אבין: אלנייא מתקרייא לשמתהון: חיזורא מתקרי חיזור, רמונא מתקרי רימון, תמרתה מתקרי תמרה, גופנא מתקרי ג' שמהן מתקרי גופנא, ונפקין מן גופנא ענבין, מן ענבים חמר. לומר לך: מה ענבים הללו כל זמן שאתה ממרסן, אתה מוציא מהן כל מה שבתוכן. כך כל מי ששותה יין הרבה סוף שמקיא את כל מה שבמעיו:",
            "אמר רבי יודן: כל אותן שבע שנים שבנה שלמה בית המקדש לא שתה בהן יין, כיון שבנאו ונשא בתיה בת פרעה אותו הלילה שתה יין והיו שם ב' בלוזמאות: אחת שמחה לבנין בית המקדש, ואחת שמחה לבת פרעה. אמר הקב\"ה: של מי אקבל, של אלו או של אלו? באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים, הדא הוא דכתיב (ירמיה לב): כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו'. אמר רבי הילל בר הילני: כזה שהוא עובר במקום המטונף ועקם חוטמו. אמר רבי חוניא: שמונים מיני ריקודין רקדה בת פרעה באותה הלילה והיה שלמה ישן עד ד' שעות ביום ובמפתחות של בית המקדש נתונות תחת ראשו. הדא הוא דתנן: על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות נכנסה אמו והוכיחתו. וי\"א ירבעם בן נבט נכנס והוכיחו. ויכול היה?! רבי חגי בשם רבי יצחק: עמד וכנס אלף מתוך שבטו ונכנס והוכיחו. הדא הוא דכתיב (הושע ג): כדבר אפרים רתת כדבר ירבעם ריתותו של שלמה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: למה אתה מוכיחו נשיא הוא בישראל! חייך, שאני מטעימך משררותו ואין אתה יכול לעמוד בה, כיון שנכנס למלכות, מיד (שם ): ויאשם בבעל וימות. ורבנן אמרין: ודאי אמו מוכיחתו, נטלת קורדיקון שלה והיתה מסרסתו לכאן ולכאן ואמרה לו (משלי לא): מה ברי ומה בר בטני. אמר רבי הושעיה: מה בני אין כתיב כאן, אלא מה ברי אלו צואות ואזהרות של תורה שנקראת בר כמה דאת אמר: (תהלים ב): נשקו בר, שכל דבריה ברים. ומה בר נדרי? אמרה ליה: ברי, הרבה נשים נשא אביך, וכיון שבא נתן הנביא ואמר לו (ד\"ה א כב): הנה בן נולד לך כי שלמה יהיה שמו, היתה כל אחת אומרת: אם מעמדת אני שלמה אני מקריבה כל קרבנות שבתורה ועכשיו עמדתי וקרבנותי בידי ואתה ישן?! (משלי לא): אל תתן לנשים חילך ודרכך למחות מלכין. אמרה לו: בני דור המבול ע\"י שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם. (שם): אל למלכים למואל. אמר רבי יוחנן: אין נותנין מלכות למי שמפליג על דברים של אל, ומי שעושה דברים של אל הוא נתון מלך. אל למלכים שתו יין, אל ישתו מלכים יין, שמא ישכחו ויאמרו כאותו שאמר (שמות ה): מי ה' אשר אשמע בקולו. (משלי לא): ולרוזנים אי שכר או כתיב אוי מן קדם חמרא. פן ישתה וישכח מחקק, כל השותה יין הרבה, סוף שהוא שוכח ברמ\"ח איברים שבו, הדא הוא דכתיב: פן ישתה וישכח מְחֻקָּק, מחקק כתיב ואינון רמ\"ח. ר' חנינא בר פפא אמר: אמר הקב\"ה: בית גדול היה לי ולא החרבתיו, אלא מפני היין. ורבנן אמרי: שני רוזנים היו לי ולא מתו, אלא מפני היין. דתני רבי ישמעאל: לא מתו שני בניו של אהרן, אלא מפני שנכנסו שתויי יין וכו'. אמר הקדוש ברוך הוא: לפי שבעולם הזה היין תקלה לעולם, לעתיד לבא אני עושהו שמחה, הדא הוא דכתיב (יואל ג): והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס."
        ],
        [
            "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם - רבי פנחס ורבי ירמיה פתח: (משלי טו): אוזן שומעת תוכחת חיים וגו'. אזן שומעת תוכחת חיים, אלו בניו של אהרן. בקרב חכמים תלין, שהיו בצד המיתה זכו ונתייחד הדיבור אליהם, ועל אביהם, ועל אחי אביהם בחייהם, הדא הוא דכתיב (ויקרא י): ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה. מהו דרוש דרש? ב' דרישות. א\"ל: אם שחטתם למה לא אכלתם, אם לא הייתם עתידין לאכול למה שחטתם?! מיד, ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה. אמר רבי הונא: בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה, ואלו הן: בשבת, ובכלי מתכות, ואונן. בשבת מנין? שנאמר (שמות טו): ויותירו אנשים ממנו וגו', כיון שכעס שכח לומר להם הלכות שבת. אמר להם (שם): הוא אשר דבר ה' אכלוהו היום כי שבת היום לה'. ובכלי מתכות מנין? שנאמר (במדבר לא): ויקצוף משה על פקודי החיל, וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה. שכח לומר להם הלכות כלי מתכות, וכיון שלא אמר משה אמר אלעזר הכהן תחתיו, שנאמר (שם): ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא אמר להם: למשה רבי צוה ולי ולא צוה. באונן מנין? שנאמר: ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה שאונן אסור לאכול בקדשים. הנותרים לאמר רבי פנחס ור' יהודה ברבי סימון אמר: להון אף אתון לא אשתריתון, וידבר אהרן אל משה, בדיבור ענה כנגדו, כדכתיב (בראשית מב): דבר האיש אדוני הארץ וגו', הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם. אמר לו: היום מתו בני והיום אקריב קרבן?! היום מתו והיום אוכל בקדשים?! מיד דרש אהרן ק\"ו למשה. ומה מעשר הקל אסור לאונן, חטאת דחמיר אינו דין שיהא אסור באונן?! מיד, וישמע משה וייטב בעיניו, הוציא כרוז לכל המחנה ואמר: אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי בא ולמד לי. אלעזר ידע את ההלכה ושתק איתמר ידע את ההלכה ושתק, זכו ונתייחד הדיבור עליהם ועל אביהם, ועל אחי אביהם בחייהם, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם. תני ר' חייא: לאמר אליהם, לבנים, לאלעזר ואיתמר:",
            "רשב\"י פתח: (חבקוק ג): עמד וימודד ארץ מדד הקב\"ה כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל את התורה, אלא דור המדבר. מדד הקדוש ברוך הוא כל ההרים ולא מצא הר שתנתן בו את התורה, אלא סיני. מדד הקב\"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שיבנה בו בהמ\"ק, אלא ירושלים. מדד הקדוש ברוך הוא כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל, אלא ארץ ישראל, הדא הוא דכתיב: עמד וימודד ארץ ראה וגו'. רב אמר: דמן של כנענים התיר וממונן התיר. דמן התיר, (דברים כ): לא תחיה כל נשמה. ממונן התיר, שנאמר (שם): ואכלת את שלל אויביך. ר' הונא אמר: התיר זונין שלהן, כדכתיב (איוב יב): מוסר מלכים פתח. עולא ביראה בשם רשב\"י אמר: משל לאחד, שיצא לגורן וכלבו וחמורו עמו. הטעין לחמורו חמשה סאין ולכלבו שני סאין והיה החמור מהלך והכלב מלחית. נטל ממנו אחד ונתן ע\"ג החמור, אעפ\"כ היה מלחית. א\"ל: את טעון מלחית, לית את טעון מלחית?! כך אפילו שבעה מצות שקבלו בני נח, כיון שלא יכלו לעמוד בהן עמד ופרקום לישראל. אמר רבי תנחום בר חנילאי: משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, אחד לחיים ואחד למיתה. אמר לזה של חיים: זה תאכל וזה לא תאכל. ושאינו לחיים אמר: כל דבעי הבו ליה. כך עובדי כוכבים שאינן לחיי העוה\"ב, כתיב בהם (בראשית ט): כירק עשב נתתי לכם את כל, אבל ישראל שהם לחיי העולם הבא, זאת הבהמה אשר תאכלו:",
            "דבר אחר: וזאת הבהמה, הדא הוא דכתיב (משלי ל): כל אמרת אלוה צרופה. רב אמר: לא נתנו המצות לישראל, אלא לצרף בהן את הבריות. וכל כך למה? שנאמר (שם): מגן הוא לכל החוסים בו. אמר רבי יודן, ברבי שמעון: כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה\"ז, זוכה לראותה לעוה\"ב. כיצד הם נשחטים? בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו. וחכמים אומרים: זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן: הכל שוחטין ובכל שוחטין, ולעולם שוחטין, חוץ ממגל, קציר, והמגרה, והשנים, מפני שהן חונקין?! אמר רבי אבין בר כהנא: אמר הקב\"ה: תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא. אמר רבי ברכיה, בשם רבי יצחק: אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה\"ב, הדא הוא דכתיב (ויקרא ז): וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו, בשביל שתאכלו ממנו לעתיד לבוא. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: זאת החיה אשר תאכלו:",
            "כמין גלגלת של אש הראה לו הקב\"ה למשה מתחת כסא הכבוד ואמר לו: אם ניקב קרום של מוח אפילו כל שהוא. ורבנן אמרי: זאת החיה אשר תאכלו, החיה מטריפתה תאכלו, ושאינה חיה מטריפתה לא תאכלו. אמר ריש לקיש: אם זכיתם תּאכֵלוּ, ואם לאו תֵּאָכְלוּ למלכיות. אמר ר' אחא: כתיב (ישעיה א): אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תּאכֵלוּ, ואם תמאנו ומריתם חרב תְּאֻכְלוּ חרובין תּאכֵלוּ. דאמר רבי אחא: וצריך יהודאה לחירובא עביד תתובא, יאי מסכיניתיה ליהודאי, כעזקתא סומקתא דעל לביה דסוסיא חיוורא. תנא ר' חייא: מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה להן לישראל ואומר להם: זה טהור וזה טמא:",
            "אמר רבי שמואל בר נחמן: כל הנביאים ראו המלכיות בעיסוקן, הדא הוא דכתיב (בראשית ב): ונהר יוצא מעדן להשקות וגו'. ר' תנחומא ואמרי לה רבי מנחמא, בשם רבי יהושע בן לוי אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא להשקות כוס התרעלה לאומות העולם לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב: ונהר יוצא מעדן מקום שהדין יוצא. ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, אלו ארבעה נהרות: שם האחד פישון, זה בבל, על שם (חבקוק א): ופשו פרשיו. הוא הסובב את כל ארץ החוילה, זה נבוכדנצר הרשע שעלה והקיף את כל ארץ ישראל שמייחלת להקב\"ה, הדא הוא דכתיב (תהלים מב): הוחילי לאלהים. אשר שם הזהב, אלו דברי תורה שנאמר (שם יט): הנחמדים מזהב ומפז רב. וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל, ואין חכמה כחכמת א\"י. שם הבדולח ואבן השהם, מקרא, משנה, תלמוד, הלכות ואגדות. ושם הנהר השני גיחון, זה מדי, שהעמידה את המן הרשע שמשך עיסה כנחש על שום (בראשית ג): על גחונך תלך, הוא הסובב את כל ארץ כוש, שנאמר (אסתר א): מהודו ועד כוש. ושם הנהר השלישי חדקל, זו יון, שהיא חדה וקלה בגזרותיה על ישראל ואומר להם: כתבו על קרן השור: שאין לישראל חלק באלהי ישראל ההולך קדמת אשור. אמר רב הונא: כל המלכיות נקראו על שם אשור, שהיו מאשרין עצמן מישראל. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהיו מצירין לישראל. והנהר הרביעי הוא פרת, הוא אדום, שפרת ורבת בתפלתו של זקן. דבר אחר: פרת, שפרת ורבת והצירה לעולמו של ישראל. דבר אחר: פרת, שפרת ורבת והצירה לבנו. דבר אחר: פרת, שפרת ורבת והצירה לביתו. דבר אחר: פרת, על שום סופה, שנאמר (ישעיה סג): פורה דרכתי לבדי. אברהם ראה המלכיות בעיסוקן (בראשית טו): והנה אימה, זו בבל על שם (שם): נבוכדנצר התמלי חמה. חשיכה, זו מדי שהחשיכה בגזרותיה את ישראל, שנאמר (אסתר ז): להשמיד להרוג ולאבד. גדולה, זו יון. אמר רב נחמן: מלמד שהיתה מלכות יון מעמדת מאה ושבעים ואחד אפרכין מאה ועשרים ושבעה אסטרטליטון. ורבנן אמרי: ששים ששים. ורבי ברכיה ורבי חנין: על הדא דרבנן, (דברים ח): המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב. נחש, זה בבל. שרף, זה מדי. עקרב, זה יון. מה עקרב זה, משרצת ששים ששים, כך היתה מלכות יון מעמדת ששים ששים. נופלת, זו אדום, על שם: מקול נפלם רעשה הארץ.ויש אומרים: אימה, זו אדום על שם (דניאל ז): דחילה ואימתני. חשיכה, זו יון. גדולה, זו מדי על שם (אסתר ג): גדל המלך אחשורוש. נופלת, זו בבל על שם (ישעיה כא): נפלה נפלה בבל. ראה דניאל את המלכות בעיסוקן הדא הוא דכתיב (דניאל ז): חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא. אם זכיתם מן ימא. ואם לאו מן חורשא. הדא חיותא דימא, כי סלקא מן ימא, היא ממכיא, סלקא מן חורשא, לית היא ממכיא. דכוותא (תהלים פ): יכרסמנה חזיר מיער, עין תלויה. אם זכיתם מן היאור. ואם לאו מן היער. הדא חיותא כי סלקא מן נהרא, היא ממכיא, סלקא מן חורשא, לית היא ממכיא. שָׁנְיָין דא מן דא, אל תקרי שניין אלא סָנְיָין דא מן דא, מלמד, שכל אומה ששולטת בעולם, היא שונאה לישראל, ומשעבדא בהן. קדמיתא כאריה, זו בבל. ירמיה ראה אותה ארי וראה אותה נשר, דכתיב (ירמיה ד): עלה אריה מסובכו. (שם מט): הנה כנשר יעלה וידאה. אמרין לדניאל: את מה חמית להון? אמר להון: חמיתי אפין כאריה, וגפין דנשר, הדא הוא דכתיב (דניאל ז): קדמיתא כאריה וגפין דנשר לה חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא. ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן רבי אלעזר אומר: כל אותו ארי לקה ולבו לא לקה, דכתיב (שם ד): ולבב אינש יהיב ליה. ור' שמואל בר נחמן אמר: אף לבו לקה, דכתיב: לבבי מן אנשא ישנון. חזה הוית, וארו חיוה אחרי תנינא דמיא לדוב. לדב כתיב, זה מדי. הוא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר ר\"י (ירמיה ה): על כן הכם אריה מיער, זו בבל. זאב ערבות ישדדם, זו מדי. נמר שוקד על עריהם, זו יון. כל היוצא מהנה יטרף, זו אדום. למה? כי רבו פשעיהם עצמו משובותיהם. חזו הוית וארו אחרי כנמר, זו יון שהיתה מעמדת בגזירותיה ואומרת לישראל: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק לעולם הבא. בתר דנא חזה הוית בחזוי עם לילא, וארו חיוא רביעאה דחילא ואמתניא, ותקיפא יתירא, זו אדום. דניאל ראה שלשתן בלילה אחד ולזו בלילה אחד. למה? ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר: ששקולה כנגד שלשת. ר' שמעון בן לקיש אמר יתירה. מתיב ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש (יחזקאל כא):בן אדם הנבא והך כף אל כף. דא מה עבד לה? ר' שמעון בן לקיש (שם): וְתִכָּפֵל. משה ראה את המלכיות בעיסוקן את הגמל, זו בבל, שנאמר (תהלים קלז): אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. את השפן, זו מדי. רבנן ור' יהודה ברבי סימון, רבנן אמרי: מה השפן הזה יש בו סימני טומאה וסימני טהרה, כך היתה מלכות מדי, מעמדת צדיק ורשע. אמר רבי יהודה ברבי סימון: דריוש האחרון בנה של אסתר היה טהור מאמו וטמא מאביו. ואת הארנבת, זו יון. אמו של תלמי ארנבת שמה. ואת החזיר, זו פרס. משה נתן שלשתם בפסוק אחד ולזו בפסוק אחד. ולמה? רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: ששקולה כנגד שלשתן. ר' שמעון בן לקיש אמר: יתירה. מתיב ר\"י לר' שמעון: בן אדם הנבא והך כף אל כף. דא מה עביד ליה? ריש לקיש: וְתִכָּפֵל. ר' פנחס ור' חלקיה, בשם רבי סימון: מכל הנביאים לא פרסמוה, אלא שנים, אסף ומשה. אסף אמר (תהלים פ): יכרסנמה חזיר מיער. משה אמר (ויקרא יא): ואת החזיר כי מפריס פרסה. למה נמשלה לחזיר? לומר לך, מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו, ואומר: ראו שאני טהור, כך מלכות אדום, מתגאה וחומסת וגוזלת ונראת כאלו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפים. גחין ואמר לסנקליטין: שלשתן עשיתי בלילה אחד. דבר אחר: את הגמל, זו בבל. כי מעלה גרה היא, שמקלסת להקדוש ברוך הוא. רבי ברכיה ורבי חלבו, בשם ר' ישמעאל בר נחמן: כל מה שפרט דוד כלל אותו רשע בפסוק אחד, שנאמר (דניאל ד): כען אנה נבוכדנצר, משבח, ומרומם, ומהדר, למלך שמיא, משבח (תהלים קמז): שבחי ירושלים את ה'. ומרומם, (שם ל): ארוממך ה'. ומהדר, (שם קד): ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת. די כל מעבדוהי קשוט, (שם קלח): על חסדך ועל אמתך. וארחתיה דין, (שם צו): ידין עמים במישרים. ודי מהלכין בגוה, (שם צג): ה' מלך גאות לבש. יכיל להשפלה, (שם עה): וכל קרני רשעים אגדע. ואת השפן, זו מדי, כי מעלה גרה הוא, שמקלסת להקב\"ה שנאמר: (עזרא א): כה אמר כורש מלך פרס. ואת הארנבת, זו יון, כי מעלת גרה היא שמקלסת להקדוש ברוך הוא. אלכסנדרוס מוקדן, כד הוה חמי לר' שמעון הצדיק אומר: ברוך ה' אלהי של שמעון הצדיק. את החזיר, זה אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה מקלסת להקב\"ה, ולא דיין שאינה מקלסת, אלא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג): מי לי בשמים. דבר אחר: את הגמל, זו בבל, כי מעלה גרה היא שמגדלת את דניאל, שנאמר (דניאל ב): ודניאל בתרע מלכא. ואת השפן, זו מדי, כי מעלה גרה היא שמגדלת את מרדכי, שנאמר: (אסתר ב): ומרדכי יושב בשער המלך. ואת הארנבת, זו יון, כי מעלה גרה היא שמגדלת הצדיקים. אלכסנדרוס כד הוה חמי לשמעון הצדיק, הוה קאים על רגליה. אמרין ליה: מינאי מן קדם יהודאי את קאים?! אמר להם: בשעה שאני יוצא למלחמה דמותו אני רואה ונוצח. ואת החזיר, זו אדום, והוא גרה לא יגר ושאינה מגדלת הצדיקים, ולא די שאינה מגדלת, אלא שהורגת אותם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מז): קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו'. נחלתי, ר\"ע וחביריו. דבר אחר: ואת הגמל, זו בבל, כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה. ואת הארנבת, זו יון, כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה. ואת השפן, זו מדי, כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה. ואת החזיר, זו אדום, והוא גרה לא יגר שאינה גוררת מלכות אחריה. ולמה נקרא שמה חזיר? שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב (עובדיה א): ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה."
        ],
        [
            "אשה כי תזריע - הדא הוא דכתיב (תהלים קלט): אחור וקדם צרתני. אמר רבי יוחנן: אם זכה אדם נוחל שני עולמות, הזה והבא, הדא הוא דכתיב: אחור וקדם צרתני ואם לאו, בא ליתן דין וחשבון, שנאמר (שם): ותשת עלי כפכה כדכתיב (איוב יג): כפך מעלי הרחק. אמר ר' שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון אנדרוגינוס בראו. אמר ריש לקיש: בשעה שנברא דו פרצופין נברא ונסרו ונעשה שנים, גבים גב לזכר גב לנקבה. איתיבין ליה (בראשית ב): ויקח אחת מצלעותיו?! אמר להן: מסטרוהי, כדכתיב (שמות כו): ולצלע המשכן. אמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב\"ה אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו, מלא כל העולם כולו בראו. מן המזרח למערב מנין? שנאמר: אחור וקדם צרתני. מן הצפון לדרום מנין? שנאמר (דברים ד): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומנין כחללו של עולם? שנאמר: ותשת עלי כפכה. אמר ר' אלעזר: אחור, זה יום ראשון. וקדם, זה יום האחרון. על דעתיה דר' אלעזר דכתיב (בראשית א): תוצא הארץ נפש חיה למינה. נפש חיה, זו רוחו של אדה\"ר. אמר ריש לקיש: אחור, זה יום האחרון. וקדם, זה יום הראשון. על דעתיה דריש לקיש דכתיב (שם): ורוח אלהים מרחפת על פני המים, זה רוחו של מלך המשיח. אם זכה אדם אומרים לו: אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו אומרים לו: יתוש קדמך, שלשול קדמך. אמר רבי ישמעאל ברבי תנחום: אחור לכל המעשים, וקדם לכל העונשין. ר' יוחנן אומר: אף קילוסו לא בא, אלא באחרונה, שנאמר: (תהלים קמח): החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף. ואחר כך, מלכי ארץ וכל לאומים. אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף, כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף, הדא הוא דכתיב: זאת תורת הבהמה ואח\"כ אשה כי תזריע:",
            "דבר אחר: אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (איוב לו): אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק. אמר רבי מאיר: הלשון הזה משמש שתי לשונות: לשון שירה, לשון דבר. לשון שירה, על שבחן של צדיקים. לשון דבר, על מפלתן של רשעים. למרחוק נאמר על הרחוקים, שנקרבו. אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק אמר רבי נתן: מחשבין לשמו של אברהם אבינו אותו שבא מרחוק, הדא הוא דכתיב (בראשית כב): וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק. ואמר רבי חנינא בר פפא: מחשבין אנו לשמו של הקדוש ברוך הוא שהיינו רחוקים וקרבנו לו. אמר רבי חגי: דברים שרחוקים ממנו מהלך ה' מאות שנה שהבריות ישנין על מטותיהן והקב\"ה משיב רוחות, ומעלה עננים, ומוריד גשמים, ומגדל צמחים ומנגבן, ומעריך שלחן לפני כל אחד ואחד. אמר רבי שמואל בר אידי, בשם רב אחא: הפסוק הזה אם אליהוא אמרו מאליו שבח, ואם ברוח הקדוש אמרו שבחי שבחים. רבי לוי אמר תלת: בנוהג שבעולם מפקיד אדם אצל חבירו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא, אינו מחזיק לו טובה?! כך הקדוש ברוך הוא מפקידין לו הבריות טיפה של לכלוכית בחשאי, והקב\"ה מחזיר להם נפשות משובחות שלמות בפרהסיא, ואין זה שבח?! הוי (איוב לו): אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק. רבי לוי אמר אוחרי: בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין אין כל בריה משגחת עליו. בא אחד והדליק לו שם נר אינו מחזיק לו טובה?! כך הקדוש ברוך הוא הולד שרוי במעי אמו ומאיר לו שם נר, הוא שאיוב אומר (שם כט): בהלו נרו עלי ראשי אין זה שבח?! הוי, ולפועלי אתן צדק. ר' לוי אומר אוחרי: בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו. בא אחד והתירו והוציאו משם, אינו מחזיק לו טובה?! כך הולד שרוי במעי אמו ובא הקב\"ה והתירו והוציאו משם:",
            "דבר אחר: אשה כי תזריע וילדה זכר, הדא הוא דכתיב (שם י): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי. רבי אבא בר כהנא אמר תלת: בנוהג שבעולם אם נוטל אדם ארנקי של מעות ונותן הפה למטה, אין המעות מתפזרות?! והולד שרוי במעי אמו והקדוש ברוך הוא משמרו שלא יפול וימות, אין זה שבח?! הוי, חיים וחסד עשית עמדי. ר' אבא בר כהנא אמר אוחרי: בנוהג שבעולם בהמה זו מהלכת רבוצה והולד נתון בתוך מעיה כמין שק, והאשה זו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה והקב\"ה משמרו שלא יפול וימות. הוי, חיים וחסד עשית עמדי. רבי אבא בר כהנא אמר אוחרי: בנוהג שבעולם בהמה זו דדיה במקום רחמה והולד יונק במקום בשתה, והאשה זו דדיה במקום נאה והולד יונק במקום כבודה ואין זה חיים וחסד?! הוי, חיים וחסד עשית עמדי. אמר ר' אלעזר אם ישהה אדם בחמין שעה אחת אינו מת, ומעיה של אשה מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקדוש ברוך הוא משמר,ו שלא יעשה שפיר, ושלא יעשה שליא, ושלא יעשה סנדל, ואין זה חיים וחסד?! הוי, חיים וחסד עשית עמדי. אמר רבי תחליפא דקסריא: אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה?! האשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקים היא שותה ואינו דוחה הולד, אין זה חיים וחסד?! אמר רבי סימון: מעיה של אשה עשויה קינין קינין, פיקין פיקין, חבילין חבילין, בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליכתו בבת אחת. במתלא אמר: אשתרי חד חבל, אשתרי תרין חבלין. אמר ר' מאיר: כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם, בדין הוא שתהא רואה. מה הקב\"ה עושה? מסלקו למעלה לדדיה ועושהו חלב, כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכול. וביותר אם היה זכר, שנאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר:",
            "דבר אחר: אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (איוב לח): ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא. ר' אלעזר ור' יהושע ור' עקיבא, ר' אלעזר אומר: כשם שיש דלתות לבית, כך יש דלתות לאשה, הדא הוא דכתיב (שם ג): כי לא סגר דלתי בטני. ורבי יהושע אומר: כשם שיש מפתחות לבית כך לאשה, הדא הוא דכתיב (בראשית ל): וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה רבי עקיבא אומר: כשם שיש צירים לבית כך יש צירים לאשה, הדא הוא דכתיב (שמואל א ד): ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. בגיחו מרחם יצא, ע\"י שמתגאה לצאת. (איוב לח): בשומי ענן לבושו, זה השפיר. (שם): וערפל חתולתו, זה השליא. ואשבור עליו חוקי, אלו שלשה חדשים הראשונים. ואשים בריח ודלתים, אלו שלשה חדשים האמצעים. ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, אלו ג' חדשים האחרונים. ופה תשית בגאון גליך רבי איבו אמר: בעון גלליך, לפי שהולד הזה כשהוא יוצא, יוצא מלא גללין וכל מיני סירוחין, והכל מחבקים אותו ומנשקין אותו וביותר אם הוא זכר, הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר:",
            "דבר אחר: אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (תהלים נא): הן בעוון חוללתי. רבי אחא אמר: אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים א\"א שלא יהיה לו צד אחד מעוון. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים! כלום נתכוון אבא ישי להעמידני, והלא לא נתכוון אלא להנאתו! תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן, זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן, ואתה מכניס כל טיפה וטיפה שיש בו. והוא שדוד אמר (שם כז): כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני. (שם נא): ובחטא יחמתני אמי אמר רבי חייא בר אבא: אין האשה קולטת, אלא אחר נדתה, ובסמוך וביותר אם היה זכר, הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר:",
            "דבר אחר: אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (שם קלט): ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת. ר' יוחנן וריש לקיש ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: אין הקב\"ה צר את האדם, אלא מטפה של לבנות. וריש לקיש אמר: זרית כאדם שזורה ונותן תבן בפני עצמו וקש בפני עצמו, עד שמעמיד הדגן על בריו. ר' שמעון בן לקיש אמר: אף אינו מאבד את הטפה, אלא זורה מטפה למוח, ומטפה לעצמות, ומטפה לגידים, וביותר אם היה זכר, הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר:",
            "דבר אחר: אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (קהלת יא): תן חלק לשבעה וגם לשמנה. תן חלק לשבעה, אלו ז' ימי נדה. וגם לשמונה, אלו ח' ימי המילה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם שמרת ימי נדה אני נותן לך בן ואת מולו לשמנה ימים. הוי, וביום השמיני ימול בשר ערלתו:",
            "תנא: צורת הולד כיצד? תחלת ברייתו דומה לרשון. ב' עיניו כב' טיפין של זבוב. וב' חוטמיו כשתי טיפין של זבוב. ושתי אזניו כשתי טיפין של זבוב. ושתי זרועותיו כשתי חוטין של זהורית. פיו דומה לשעורה. גויתו כעדשה. ושאר אבריו מצומצמים בו כגולם. ועליו הוא אומר (תהלים קלט): גלמי ראו עיניך. ואם היתה נקבה סדוקה כשעורה לארכה נתוח ידים ורגלים אין בה. כיצד הולד שרוי במעי אמו? מקופל ומונח כפנקס. ראשו מונח לו בין ברכיו. שתי ידיו על שני צדעיו. שני עקביו על שני עגבותיו. פיו סתום. טיבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי, שמא יהרוג את אמו. יצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח:",
            "בית שמאי ובית הלל בית שמאי אומרים: לא כשם שיצירת הולד בעולם הזה, כך יצירתו לעולם הבא. בעוה\"ז מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ועצמות. אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ועצמות וגומר בעור, שכן כתיב במתי יחזקאל (יחזקאל לז): וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם. אמר ר' חייא בר אבא: אין פרשת יחזקאל ראיה. למה? מתי יחזקאל דומין למי שנכנס למרחץ, זה שפשט אחרון לבש ראשון. בית הלל אומרים: כשם שיצירתו של אדם בעוה\"ז, כך יצירתו בעולם הבא. בעולם הזה מתחיל בעור ובשר וגומר בגידים ועצמות, ולעתיד לבא כמו כן, שכן איוב אומר (איוב י): זכר נא כי כחומר עשיתני. (שם): הלא כחלב תתיכני, התכתני אינו אומר, אלא תתיכני. כגבינה תקפיאני, הקפיאתני אינו אומר, אלא תקפיאני. עור ובשר תלבישני, הלבשתני אינו אומר, אלא תלבישני. ובעצמות וגידים תסוככני, סככתני אינו אומר, אלא תסוככני. (שם): הוי, חיים וחסד עשית עמדי אם של אשה מלא דם עומד וממנו יוצא למקום נדתה, וברצונו של הקב\"ה הולכת טפה של לבנות ונופלת לתוכה מיד הולד נוצר. משל לחלב שנתון בקערה, אם נותן לתוכו מסו נקפא ועומד, ואם לאו הולך רופף לשני ציירין, זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה. לעולם הנקבה מן איש והזכר מן האשה. הזכר מן האשה מנין? שנאמר (ד\"ה א ד): ואשתו היהודיה ילדה את ירד. וכתיב (בראשית כב): ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם היא וגו', הדא הוא דכתיב: אשה כי תזריע וילדה זכר. ונקבה מן האיש, שנאמר (שם): ובתואל ילד את רבקה. (שם מו): ואת דינה בתו. (במדבר כו): ושם בת אשר סרח. אמר רבי אבין: לית סַפָּר דִמְסַפֵּר לגרמיה. משל לשנים שנכנסו למרחץ, זה שמזיע ראשון יצא ראשון. אמר ר' אבהו: טובה גדולה עושה הקדוש ברוך הוא עם אשה זו בעוה\"ז שלא התחיל בצורת הולד בגידים ועצמות. שאילו התחיל כן היה מבקיע כריסה ויוצא, לפי שבעוה\"ז אשה יולדת בצער, לעתיד לבא מה כתיב (ישעיה סו): בטרם תחיל ילדה בטרם יבא חבל לה וגו'."
        ],
        [
            "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת - הדא הוא דכתיב (איוב כח): לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה.אמר רב הונא: בשלשה מקומות יצתה רוח שלא במשקל וכבר היה לה להחריב את העולם, ואלו הן: אחד בימי איוב, ואחד בימי יונה, ואחד בימי אליהו. בימי איוב, שנאמר (שם א): והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר. בימי יונה, שנאמר (יונה א): וה' הטיל רוח גדולה אל הים. בימי אליהו, שנאמר (מ\"א יט): ויאמר צא ועמדת בהר (לפני ה'): והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים. אמר רבי יהודא ברבי שלום: היא אותה של איוב, היא אותה של יונה, היא אותה של אליהו, בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב. בשביל אותה ספינה היתה אותה של יונה. בשביל אותה מעשה היתה אותה של אליהו. ואין לך גדולה בהם, אלא אותה של אליהו, הדא הוא דכתיב: ויאמר צא ועמדת בהר. אמר רבי תנחום, ברבי חייא, ואמרי לה בשם רבנן: אין מלך המשיח בא, עד שיכלו כל הנפשות שעלו במחשבה להבראות ואלו הן האמורות בספר של אדם הראשון, הדא הוא דכתיב (בראשית ה): זה ספר תולדות אדם. אמר רבי יהושע ברבי חנינא: בשעה שהרוח יוצאת מלפני הקב\"ה משברו בהרים ומרשלו בגבעות ואומר לו: הוי זהיר שלא תזיק לבריותי, שנאמר: (ישעיה נז): כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי, בשביל נשמות שאני עשיתי. (איוב כח): ומים תכן במדה רבי יודן בר ר' שמעון אמר: אפילו מים שיורדין מלמעלה לא נתנו, אלא במדה, הדא הוא דכתיב (שם לו): כי יגרע נטפי מים. וכתיב: ונגרע מערכך:",
            "דבר אחר: לעשות לרוח משקל אמר רבי אחא: אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינו שורה, אלא במשקל. יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים. אמר רבי סימון: שני דברים נתנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ואלו הן: (ישעיה ח): וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים. וחברו, ומים תכן במדה. אמר רבי יודן, ברבי שמואל: ואפילו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו, אלא במדה ואלו הן: מקרא, משנה, תלמוד, הלכות, ואגדה. יש זוכה למקרא, ויש למשנה, ויש לתלמוד, ויש לאגדה, ויש זוכה לכולן. דבר אחר: לעשות לרוח משקל בנוהג שבעולם הבריות אומרים: איש פלוני רוחו יתירה, איש פלוני רוחו קצרה שנתנה בו רוח קטיקטון. ומים תכן במדה, אדם היה משוקל חציו מים וחציו דם. בשעה שהוא זוכה לא המים רבין על הדם, ולא הדם רבין על המים. ובזמן שחוטא פעמים שהמים רבין על הדם, ונעשה אדריפיקוס, ופעמים שהדם רבין על המים, ונעשה מצורע, הדא הוא דכתיב: אדם, או דם:",
            "דבר אחר: אדם כי יהיה בעור בשרו, הדא הוא דכתיב (איוב לח): מי פלג לשטף תעלה. אמר רבי ברכיה: אית אתרין דצווחין לשערא שיטפא. מעשה באדם אחד שהיה יושב ודורש ואמר: אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקדוש ברוך הוא גומא בפני עצמו, כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה. א\"ל אשתו: ועכשיו אתה מבקש לצאת לתור פרנסתך?! תוב, ובורייך קאים לך שמע לה ויתיב ליה וקם ליה בורייה. ודרך לחזיז קולות, אפילו קול שיוצא מן הרקיע עשה לו הקב\"ה שביל בפני עצמו. וכ\"כ למה? שלא תצא ותחריב את העולם. דבר אחר: ודרך לחזיז קולות אמר רבי אבין: משל לגנת ירק שהמעין לתוכה, כל זמן שהמעין לתוכה ירקה משחיר. פסק המעין הלבין ירקה. כך זכה אדם ושער שחור צמח בו, נרפא הנתק טהור הוא, ואם לאו ושער בנגע הפך לבן, הדא הוא דכתיב: אדם כי יהיה, או דם:",
            "דבר אחר: אדם כי יהיה בעור בשרו, הדא הוא דכתיב (משלי יט): נכונו ללצים שפטים, מוכנים היו ללצים דינים. בנוהג שבעולם אדם רוכב על החמור פעמים שסורח עליו ומכהו, פעמים ששוחק עליו ומכהו, ברם הכא נכונו ללצים שפטים ומהלומות. משל למטרונה שנכנסה לתוך פלטין של מלך, כיון דחמית מגלביא תלן דחלת. אמר לה המלך: אל תתייראי! אלו לעבדים ולשפחות, אבל את לאכול, ולשתות, ולשמוח. כך כיון ששמעו ישראל פרשת נגעים, נתייראו! א\"ל משה: אל תתייראו אלו לאוה\"ע, אבל אתם לאכול, ולשתות, ולשמוח, שנאמר (תהלים לב): רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו. רבי ור' ישמעאל ברבי יוסי: היו יושבים ועוסקים במגילת קינות, ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשכה מן המנחה ולמעלה, שיירו בה אלף בית אחת. אמרו: למחר אנו גומרין אותה. כשעלה רבי נכשל באצבעו הקטנה קרא על עצמו: רבים מכאובים לרשע. אמר לו רבי ישמעאל: אילו לא היינו עסוקין בענין, (איכה ד): רוח אפינו משיח ה' הייתי אומר עכשיו שאנו עסוקין עאכ\"ו! כשעלה לביתו נתן עליה ספוג יבש וכרך עליה גמי מבחוץ. אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: מדבריו למדנו ג' דברים: ספוג, לא שהוא מוצץ, אלא שהוא משמר את המכה. וקושר עליה גמי מהבית, מפני שהוא מוכן. ואין קורין בכתבי הקדש, אלא מן המנחה ולמעלה. אבל שונין בהן ודורשין בהן, אם צריך לדבר לבדוק נוטל ובודק. ושמואל אמר: חרס כל שהוא גמי כל שהוא. תני רבי יודן, משום רבי שמואל: מגופת הבית ושבריה מותר לטלטלן בשבת, ואם זרקן לאשפה אסור לטלטלן. רבי אלעזר ורבי תנחום בצרורייה בשם רבי ירמיה: אפילו רשע וחזר בו הקדוש ברוך הוא מקבלו, שנאמר: (תהלים לב): והבוטח בה' חסד יסובבנו:",
            "מה כתיב למעלה מן הענין? אשה כי תזריע וילדה זכר. מה כתיב בתריה? אדם כי יהיה בעור בשרו. וכי מה ענין זה לזה? אמר רבי תנחום ברבי חנילאי: משל לחמורה שרעתה ונכוית ויצא בנה כווי. מי גרם לולד שיצא כווי? שנכוות אמו. כך מי גרם לולד שיהיה מצורע? אמו שלא שמרה ימי נדתה. אמר ר' אבין: משל לגנת ירק שהמעין לתוכה. כל זמן שהמעין לתוכה היא עושה כריכין. כך כל מי שהולך אצל אשתו נדה עושה בנים מצורעים. ר' אבין קרא עליה (ירמיה לא): אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה, והן קוראין על אבותיהם (איכה ה): אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו:",
            "ר' אבין בשם ר' יוחנן אמר: כתיב: ואם לא תמצא ידו די שה. ומה כתיב בתריה? אדם כי יהיה בעור בשרו. וכי מה ענין זה אצל זה? אמר הקב\"ה: אני אמרתי לך הבא קרבן לידה ואתה לא עשית כך, חייך, שאני מצריכך לבא אצל כהן שנאמר: והובא אל אהרן הכהן. אמר ר' יוחנן: למה נסמכה פרשת חלה לפרשת ע\"ז? לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאלו בטל ע\"ז, וכל המבטל מצות חלה כאלו קיים ע\"ז. אמר ר' אלעזר: (משלי ו): כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. מי גרם לו שנכשל באשה זונה? על ידי שאכל את ככרה שאינו מעושר. אמר ר' שמעון בן לקיש: כתיב (במדבר ה): ואיש את קדשיו לו יהיו. מה כתיב בתריה? (שם): איש כי תשטה אשתו. וכי מה ענין זה לזה? אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, תן מתנתך לכהן ולא עשית כן! חייך, שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן, שנאמר (שם): והביא האיש את אשתו אל הכהן:",
            "אמר רבי לוי: ברכות מברכות את בעליהן וקללות מקללות את בעליהן (דברים כה): אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו', אם עשית כן יש לך מה לישא ומה ליתן, ומה ליקח ומה למכור, קללות מקללות את בעליהן, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, אם עשית כן לא יהיה לך מה לישא ומה ליתן, ומה ליקח ומה למכור. אמר הקב\"ה: אני אמרתי: לא תעשה איפה גדולה וקטנה ועשית! חייך, שאפילו בקטנה אינו מספיק אותו האיש. ודכוותה (שמות כ): לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, אם עשית כן חייך, שאפילו של עץ ושל אבן אינו מספיק בידו שתהא לו:",
            "כיצד ראיית נגעים? האיש נראה כעודר וכמוסק זיתים, כעודר בית הסתרים, וכמוסק זיתים בית השחי. והאשה כאורגת וכמניקה את בנה תחת הדד, כאורגת בעמרים לשחי ליד הימנית. ר' יהודה אומר: כטווה בפשתן ליד השמאלית. וכשם שנראה לנגעים, כך נראה לתגלחתו. תנא: כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. ר' מאיר אומר: אף לא נגעי קרוביו. ומי ראה נגע מרים? אם תאמר משה ראה זר אינו רואה נגעים. אם תאמר אהרן ראה אין קרוב רואה את הנגעים. אמר הקב\"ה: אנא כהנא, אנא מסגירה, אנא מטהרה, הדא הוא דכתיב (במדבר יב): והעם לא נסע עד האסף מרים, א\"כ העם היה עם השכינה והשכינה ממתנת לה. אמר רבי לוי, בשם רב חמא ברבי חנינא: צער גדול היה לו למשה בדבר הזה, כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: ולא נהנה ממנו כ\"ד מתנות כהונה?! במתלא אמרי: דאכיל בהדי קולא ילקי בהדי קילא:",
            "שְׂאֵת, זו בבל, על שום (ישעיה יד): ונשאת המשל הזה על מלך בבל, ואמרת: איך שבת נוגש שבתה מדהבה. רבי אבא בר כהנא אמר: שבתה מדהבה, מלכות שהיא אומרת מדוד והבא. ר' שמעון בר נחמן אמר: מלכות שהיא מדהבת פנים של אדם בשעה שבא אצלה. ורבנן אמרי: על שום רישיה דדהב, (דניאל ב): אנת הוא ראשה די דהבא. ספחת, זו מדי, שהעמידה המן הרשע ששף כנחש, על שום (בראשית ג): על גחונך תלך. בהרת, זו יון, שהיתה מבהרת בגזרותיה על ישראל, ואומרת להן: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. נגע צרעת, זו אדום, שבאתה מכחה של זקן, והיה בעור בשרו לנגע צרעת. לפי שבעוה\"ז הכהן רואה את הנגעים, אבל לעוה\"ב אמר הקב\"ה: אני מטהר אתכם, הדא הוא דכתיב: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם."
        ],
        [
            "זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (משלי ו) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. ר' מאיר ורבנן, ר' מאיר אומר: שש ושבע הרי י\"ג. ורבנן אמרי: שבע מקיימין ושבע, דכתיב: זו שביעית שקשה כנגד כולם. ואיזה? זה משלח מדנים בין אחים. ואלו הן: (שם) עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות און, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים, עד שקר, ומשלח מדנים בין אחים. ואמר רבי יוחנן: וכולן לקו בצרעת. עינים רמות, מבנות ציון, דכתיב (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומסקרות עינים דכתיב (שם): ושפח ה' קדקוד בנות ציון, דהוויין שייפין ברומחין ומהלכין בגסות הרוח. ותלכנה נטויות גרון, שהיתה אחת מהן לובשת תכשיטיה והיתה מטה גרונה, בשביל להראות את תכשיטיה. מסקרות עינים רבי מני דקיסרי אמר: שהיו מסקרות עיניהם בסיקרא. וריש לקיש אמר: בקולריא אדומה. הלוך וטפוף תלכנה, כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרות, אחת מכאן ואחת מכאן, כדי שתראה ארוכה. וכשהיתה אחת מהן קצרה היתה מביאה שתי קצרות והיתה נותנת ברגליה קונדיריקון עבה, כדי שתראה ארוכה. וברגליהם תעכסנה רבי אבא בר כהנא אמר: שהיתה צורות דרקון במנעליה. ורבנן אמרי: היתה מביאה שפופרת של ביצה והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה תחת עקיבה במנעליה, וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה רופסת עליה והיתה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנה, והיה הקדוש ברוך הוא אומר לישעיה: מה אלו עושות כאן? יקומו ויגלו מכאן והיה ישעיה אומר להם: עשו תשובה, עד שלא יבוא עליכם שונאים. אמר: אם יבואו שונאים עלינו, מה יהיו יכולים לעשות? שנאמר (ישעיה ה): האומרים ימהר יחישה מעשהו, למען נראה. דוכוס אחד רואני ונוטל אותי, אפרכוס רואה אותי ונוטל אותי, איסטרטליטוס רואה אותי ומושיב אותי בקרון. הוי (שם): ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה ונדע דמן הוא דקיימא דילן או דיליה! כיון שגדלו עונות באו השונאים, היו מתקשטות ויוצאות לפניהם כזונות. דוכוס ראה אותן ונטלן, אפרכוס ראה אותן ונטלן, אסטרטליטוס ראה אותן ונטלן ומושיב אותן בקרון. אמר הקב\"ה: לא קיימא דילי וקיימא דילהון?! מה עשה? (ישעיה ג) ושפח ה' קדקד בנות ציון. ר' אלעזר ור' יוסי ברבי חנינא ר' אלעזר אומר: הלקן בצרעת, כדכתיב (ויקרא יד): ולשאת ולספחת. ר' יוסי בר חנינא אמר: העלה על ראשם משפחות משפחות של כנים. רבי חייא בר אבא אמר: עשאן שפחות מכודנות. מהו מכודנות? אַמְהָן משעבדן. ר' חייא וחילפא בר אידי, בשם רבי יוסי אמר: מהו ושפח? שמר משפחותיהם, כדי שלא יתערב זרע קדש בעמי הארצות. אמר הקדוש ברוך הוא: יודע אני שאין אוה\"ע בדילין מן הצרעת. מה עשה? ה' פָּתְהֵן יְעָרֶה, רמז הקדוש ב\"ה למעיניהם והיא מוציאה דם וממלא הקרון דם, והיה אותו שלטון נועצה ברומח, ונותנה לפני הקרון והיה קרון עוברות עליהן ומרמסן, הוא שירמיה אומר (איכה ד): סורו טמא קראו למו. ר' מאיר אומר: לשון יוני הוא סירון סירון. לשון שקר, ממרים דכתיב (במדבר יב): ותדבר מרים ואהרן במשה. ומנין שלקתה בצרעת? שנאמר (שם ): והענן סר מעל האהל והנה מרים מצורעת כשלג. וידים שופכות דם נקי, מיואב, שנאמר (מ\"א ב): והשיב ה' את דמו על ראשו. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (ש\"ב ג): יחולו על ראש יואב זב ומצורע. לב חורש מחשבות און, מעוזיה, שביקש לבוז כהונה גדולה. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (מ\"ב טו): וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו. ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, מגיחזי, שנאמר (שם ה): ויאמר גחזי נער אלישע. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (שם ה): וצרעת נעמן תדבק בך. ומשלח מדנים בין אחים, מפרעה, ששלח מדנים בין אברהם לשרה. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר: (בראשית יב): וינגע ה' את פרעה אמר רבי שמעון בן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בדרך מטבריא לצפורי. מצאני זקן אחד ואמר לי: כ\"ד מיני שחין הן ואין לך קשה לתשמיש המטה חוץ מבעל ראתן בלבד. אמר רבי פדת: ובו לקה פרעה. לפיכך היה משה מזהיר את ישראל: זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע. תניא, אמר ר' יוסי: שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: כ\"ד מיני שחין הן וכולן אמרו חכמים, תשמיש המטה קשה להן ובעל ראתן קשה מכלן. ממאי הוי? תנינא הקיז דם ושמש מטתו הוין ליה בנים נכפין וכו'. אמר ר' יוחנן: הזהרו מזבובי בעלי ראתן. רבי זירא לא הוה יתיב בגויה. ר' אלעזר לא עייל באהליה. ר' אמי ור' אסי לא הוו אכלין ביעא דיליה. ועל זה נאמר: זאת תהיה וגו':",
            "דבר אחר: זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (תהלים לד): מי האיש החפץ חיים. מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר: מאן בעי למזבן סם חיים! אודקין עליה. ר' ינאי הוה יתיב ופשט בתורקליניה, שמעיה דמכריז: מאן בעי סם חיים? א\"ל: תא סק להכא זבון לי. א\"ל: לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה, הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק, מי האיש החפץ חיים.מה כתיב בתריה? נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב. אמר רבי ינאי: אף שלמה מכריז ואומר (משלי כא): שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו?! אמר רבי ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת תהיה תורת המצורע, תורת המוציא שם רע:",
            "דבר אחר: זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (איוב כ): אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע. שיאו, לרומא. לעב, לעננא. כגללו לנצח יאבד, מה גללים הללו מזוהמין אף הוא מזוהם. רואיו יאמרו איו, חמון ליה ולא מכירין ביה, שכן כתיב בריעי איוב (שם ב): וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירוהו. רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אומר: אסור לילך במזרחו של מצורע ארבע אמות. ור' שמעון אמר: אפילו מאה אמה. ולא פליגי, מאן דאמר ד' אמות בשעה שאין הרוח יוצא. ומאן דאמר ק' אמה בשעה שהרוח יוצא. רבי מאיר, לא אכיל ביעי מן מבואה דמצורע. ר' אמי ור' אסי, לא הוו עיילי למבואות של מצורע. ריש לקיש, כד הוה חמי חד מנהון במדינתא, מרגם להון באבניא. אמר לו: פוק לאתרך לא תזהום ברייתא. דתני ר' חייא (ויקרא יג) בדד ישב לבדו. ישב ר' אלעזר ברבי שמעון, כד חמי חד מנהון, הוה מיטמר מיניה, על שום דכתיב: זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע:",
            "דבר אחר: זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (תהלים נ): ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך. בן עזאי, היה יושב ודורש: והאש מלהטת סביבותיו. אמרו ליה: שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק? אמר להן: לאו! אלא מחריז דברי תורה לנביאים, ונביאים לכתובים, ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני. עיקר נתינתן באש ניתנו, הדא הוא דכתיב (דברים ד): וההר בוער באש. אמר רבי לוי: מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין הקב\"ה חפץ בקילוסו של אדם רשע. מן התורה, (ויקרא יג): ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. מן הנביאים, (מ\"ב ח) ויהי הוא מספר למלך את אשר החיה את המת וגו', זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע. ודלמא לאחורי תרעא הוה קאים? רבנן אמרי: אפילו בסוף העולם הסיטה הקדוש ברוך הוא והביאה, כדי שלא יספר אותו רשע בשבחו של הקב\"ה. בכתובים מנין? שנאמר (תהלים נ): ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי. ר' אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא אמר: רמ\"ח איברים יש בו באדם, מהם רבוצין מהן זקופין, ולשון זה נתון בין שני לחיים ואמת המים עוברת תחתיו ומכופל כמה כפולות. בא וראה כמה שריפות הוא שורף, אילו היה זקוף ועומד עאכ\"ו! לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע:",
            "דבר אחר: זאת תהיה תורת המצורע, הדא הוא דכתיב (קהלת ה): אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. ר' יהושע בן לוי פתר קריא באלו שפוסקים צדקה ברבים ואין נותנין. ר' חנינא בר פפא אמר: באלין שאומרים לשון הרע. ור' בנימין בן לוי פתר קריא בחניפי תורה. רבי מני פתר קריא בנדרים וכו', כדאיתא במדרש קהלת. רבנן פתרין קריא במרים. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, אל תתן רשות לאחד מאיבריך לחטיא כל איבריך. אל תאמר לפני המלאך, זה משה, הדא הוא דכתיב (במדבר כ): וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. שגגה היא (שם יב) אשר נואלנו ואשר חטאנו, למה יקצוף האלהים על קולך על אותו הקול שנאמר (שם): ויחר אף ה' בם וילך. וחבל את מעשה ידך אמר ר' יוחנן: בפיה חטאה וכל האברים לקו?! הדא הוא דכתיב (שם): והענן סר מעל האהל. אר' יהושע בן לוי: מלה בסלע ומשתוקא בשתים. דתנן, שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה:",
            "אמר ר' יהושע בן לוי: חמש תורות כתובות במצורע: זאת תורת נגע צרעת, זאת תהיה תורת המצורע, זאת תורת אשר בו נגע צרעת, זאת התורה לכל נגע הצרעת, זאת תורת הצרעת. זאת תהיה תורת המצורע, המוציא שם רע, ללמדך שכל האומר לשון הרע עובר על חמשה חומשי תורה. לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע:",
            "וצוה הכהן ולקח למטהר וגו' - אמר רבי יהודה בר סימון: אלין צפריא קולנין. אמר הקדוש ברוך הוא: יבא הקול ויכפר על הקול. ר' שמעון בן לוי אמר: צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו. והלא דברים ק\"ו, ומה אם צפרים שאוכלות מפתו ושותין מימיו מכפרין עליו, כהן שנהנה מישראל בכ\"ד מתנות כהונה על אחת כמה וכמה! במתלא אמרי: דאכל בהדי קורא ילקה בהדי קילא:",
            "אמר רבי אחא: מאדם יהא, שלא יבאו חליים עליו. מאי טעמא? דאמר ר' אחא (דברים ז): והסיר ה' ממך כל חולי, ממך הוא שלא יבואו חוליים עליך. רבי אבין אמר: זה יצר הרע שתחלתו מתוק וסופו מר. רבי תנחומא, בשם ר' אלעזר ורבי מנחמא, בשם רב אמר: והסיר ה' ממך כל חולי, זו עין. על דעתיה דר' אלעזר תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים. רב ורבי חנינא, רב כדעתיה דאמר: תשעים ותשעה בעין ואחד בידי שמים. ור' חנינא כדעתיה דרבי חנינא ורבי נתן, אמרי תרווייהו: תשעים ותשעה בצנה ואחד בידי שמים. רב, על דהוה שרי בבבל דהוה עינא בישא שכיחא. רבי חנינא, על דהוה שרי בצפורי והוה תמן צנתא. אנטונינוס אמר לרבינו הקדוש: צלי עלי! אמר לו: תשתזיב מן צנתא. אמר ליה: יתיר חדא כסו וצנתא אזלת. אמר ליה: תשתזיב מן שרבא. אמר ליה: הא כדו צלי עלי, דכתיב (תהלים יט): ואין נסתר מחמתו. רבי ישמעאל ברבי נחמן, בשם רבי נתן אמר: תשעים ותשעה בשרב ואחד בידי שמים. רבנן אמרין: תשעים ותשעה בפשיעה ואחד בידי שמים:",
            "וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת - למה שוחט אחת ומניח אחת? לומר לך כשם שאי אפשר לשחוטה לחזור, כך אי אפשר לנגעים לחזור. באותה שעה קורא הקב\"ה לגיונות שלו ואומר: לא על חנם הכיתי אותו, אלא (ישעיה נז) בעון בצעו קצפתי ואכהו. רבי אבא בר כהנא אמר: חזר תוביה לתוביה, כמה דאת אמר: (משלי כו): ככלב שב על קאו. רבי יהושע בן לוי אמר: הדר שטיא לאורח שטותיה כמה דאת אמר: (שם) כסיל שונה באולתו. (ישעיה נז) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם ניחומים לו ולאבליו, אלו איבריו המתאבלים עליו. (שם) בורא ניב שפתים ר' יהושע בן לוי אמר: אם הניבו שפתיו של אדם בתפלה יהא מובטח שנשמעת תפלתו. מאי טעמא? בורא ניב שפתים שלום שלום וגו'. רבי יהושע בר נחמני אומר: אם כוון לבו בתפלה הוא מובטח שנשמעת תפלתו, שנאמר (תהלים י): תכין לבם תקשיב אזנך, כד שלימין מיניה זכיה לרחוק. ר' הונא ור' יודן בשם ר' אחא זה מצורע שהיה רחוק ונתקרב. אמר ה' ורפאתיו, ואסיניה ליה לגרמיה, שנאמר (ירמיה יז): רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה וגו'."
        ],
        [
            "כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. הדא הוא דכתיב (תהלים עג): אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. יכול לכל? תלמוד לומר: לברי לבב, אלו שלבן ברי במצות. (שם פד) אשרי אדם עוז לו בך. יכול לכל? תלמוד לומר: מסלות בלבבם, אלו דשבילין דאורייתא, כבישין בלבהון. (שם קכה) הטיבה ה' לטובים. יכול לכל? תלמוד לומר: ולישרים בלבותם. (נחום א) טוב ה' למעוז ביום צרה. יכול לכל? תלמוד לומר: ויודע חוסי בו. (איכה ג) טוב ה' לקוויו. יכול לכל? תלמוד לומר: לנפש תדרשנו. (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו. יכול לכל? תלמוד לומר: לכל אשר יקראוהו באמת. (שם עג) ואני כמעט נטיו רגלי רב ולוי, חד אמר: אסף בן קרח היה. וחד אמר: אסף אחר היה. מאן דאמר: אסף בן קרח היה, כבר הייתי שורה עם אבא בגיהנם. וחד אמר: אסף אחר היה, כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם. למה? (שם) כי קנאתי בהוללים. במערבא אומרים: הוללים, אלו שלבם מלא הוללות רעות. ר' לוי קרי להון זהוניא אלו שמביאין אללי לעולם. שלום רשעים אראה כתיב: אין שלום לרשעים ואתה אומר שלום רשעים?! אלא בשלומים של רשעים אראה. (שם) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, לא הרהרתים בחלאים ולא צביתים בעונות, אלא ובריא אולם, עשיתים בריאים כאולם. כדתנן: פתחו של אולם ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה, וחמשה מלתריות של מילא היו על גביו. ר' דוסתאי כר' ינאי, בשם ר' מאיר ורבנן, ר' דוסתאי אמר בשם ר' מאיר: האשה הזאת היא טווה מעה אחת עבה ומעה אחת דקה. אלו הציבום לעונות ואלו לאיספליטון. רבנן אמרי: אין להם ציבום של עונות שימותו בהם, אלא אלו הבריאים ליום הדין, הדא הוא דכתיב (מ\"א ז): ואולם הכסא אשר ישפוט שם אולם המשפט. (תהלים עג) בעמל אנוש אינימו, לא לחרוש, ולא לזרוע, ולא לקצור. ועם אדם לא ינוגעו אמר רב המנונא: אפילו באותם שכתוב בהם (יחזקאל לד): ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, לא ינוגעו. לפיכך משה מזהיר לישראל, כי תבאו אל ארץ כנען:",
            "הדא הוא דכתיב (איוב כ): יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו, יהו גוררין ומוציאין. אימתי? ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש. הא כיצד? אדם אומר לחבירו: השאילני קב חטים. ואמר לו: אין לי. קב שעורים, אין לי. קב תמרים, אין לי. אשה אומרת לחברתה: השאילני נפה. היא אומרת: אין לי. השאילני כברה. ואומרת: אין לי. מה הקב\"ה עושה? מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות: לא היה אומר: אין לי כלום?! ראו כמה חטים יש כאן, כמה שעורים, כמה תמרים יש כאן, לווט ביתא באילן לווטיא. רבי יצחק ברבי אליעזר מייתי לה מן הדין קרא, שקערורות, שקע ביתא באלין לווטיא, לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען:",
            "על עשרה דברים נגעים באים: על ע\"ז, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל חילול השם, ועל ברכת השם, ועל הגוזל את הרבים, ועל גוזל את שאינו שלו, ועל גסי הרוח, ועל לשון הרע, ועל עין רע. על ע\"ז, מישראל שהעידו עדות שקר בהקדוש ברוך הוא ואמרו לעגל (שמות לב): אלה אלהיך ישראל. ומנין שלקו בצרעת? שנאמר: (שם ) וירא משה את העם כי פרוע הוא שפרחה בהן צרעת. ועל גילוי עריות, מבנות ציון שנאמר (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון. ומנין שלקו בצרעת? שנאמר (שם ): ושפח ה' קדקד בנות ציון. ועל שפיכות דמים, מיואב שנאמר (שמואל ב ג): יחולו על ראש יואב. ועל חילול השם, מגיחזי (מ\"ב ה) ויאמר גחזי נער איש האלהים. מהו מאומה? מן מומא דאית ביה. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (שם): וצרעת נעמן תדבק בך. ועל ברכת השם, מגלית, שנאמר (שמואל א יז): ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (שם): היום הזה יסגרך ה' בידי, ואין הסגרה האמור כאן, אלא לשון צרעת שנאמר: והסגירו הכהן. ועל גוזל את הרבים, משבנא, שהיה נהנה מן ההקדשות. ומנין שלקה בצרעת? שנאמר (ישעיה כב): הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה, ואין ועוטך עטה, אלא צרעת שנאמר (ויקרא יג): ועל שפם יעטה. ועל הגוזל את שאינו שלו, מעוזיהו, דכתיב (ד\"ה ב כו): ויהי המלך עוזיהו מצורע עד יום מותו. ועל גסות הרוח, דכתיב (שם): ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו. ועל לשון הרע, ממרים, דכתיב (במדבר יב): ותדבר מרים ואהרן במשה. ומנין שלקתה בצרעת? שנאמר (שם): והענן סר מעל האהל. ועל עין הרע, שנאמר (ויקרא יד): ובא אשר לו הבית, מי שייחד ביתו לו ואינו רוצה ליהנות לאחרים. כי הא דאמר ר' אלעזר: שקערורות, שקיע ביתו באלין לווטייא, לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען:",
            "רב הונא, בשם רבי יהושע בר אבין ור' זכריה חתניה דרבי לוי, בשם ר' לוי: אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה. ממי את למד? מאיוב, שנאמר: (איוב א) הבקר היו חורשות, מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא מעין עולם הבא שנאמר (עמוס ט): ונגש חורש בקוצר. (איוב א) ותפול שבא ותקחם אמר ר' אבין בר כהנא: יצאו מכפר קריינוס והלכו את כל האבילין ובאו למגדל צבעייא ומתו שם. (שם) ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך אמר רבי יודן: כל מקום שנאמר רק מיעוט אף הוא מושבר ומולקה. אמר רבי יודן: לבדי, ועל לבדי להגיד לך אף הוא, כיון ששמע מיד מת. (שם א) עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ר' שמואל בר נחמן אמר: כיון ששמע איוב כך מיד התחיל מגייס חיילותיו למלחמה, הדא הוא דכתיב (שם לא): כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני. אמר: אומה זו בזויה, שנאמר (ישעיה כג): הן ארץ כשדים זה העם לא היה לא היתה באה, אלא ליתן אימתה?! כיון שנאמר: אש אלהים נפלה מן השמים. אמר: מה אני יכול לעשות? קל מן שמיא נפל מאן יכולה לעשות?! (איוב לא) ואדום לא אצא פתח. לקח לו חרס להתגרד בו אף במצרים כן, (תהלים עח) ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים, ואחר כך, ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם, ואח\"כ, ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם. אף מחלון וכליון כן. בתחלה נגעה בהם מדת הדין בממונם ואחר כך (רות א): וימותו גם שניהם. ואף נגעים הבאים על האדם. תחילה הן באים בביתו. חזר בו טעון חליצה. ואם לא טעון נתיצה, הרי הן באים על בגדיו. חזר בו טעון כביסה, ואם לא טעון שריפה. הרי הם באים על גופו. חזר בו יטהר. ואם לא בדד ישב:",
            "דבר אחר: כי תבאו אל ארץ כנען ז' עממים הן ואתה אומר ארץ כנען?! רבנן אמרי: רמזו מה חם סרסו וכנען לקה, אף כאן ישראל חוטאין והארץ היא מתקללת. ר' אלעזר בן יעקב ורבנן, ר' אלעזר אומר: על ידי שהיה כנען אביהם של כולם, הדא הוא דכתיב (בראשית י): וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת. ורבנן אמרי: ע\"י שהיו כולם תגרין, כמה דאת אמר: (ישעיה כג): אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ. אמר ר' יוסי בן דוסא: אליעזר הוא כנען ועל ידי ששימש אותו צדיק יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך, הדא הוא דכתיב (בראשית ט): ויאמר ארור כנען. וכתיב (שם כד): ויאמר בא ברוך ה'. רבי יעקב, בשם ר' יהודה, בשם רבי נתן דבית גוברין: עביד להו נטילת רשות. ומה אליעזר יצא מכלל ארור לכלל ברוך על ידי ששימש אותו צדיק, אחינו ישראל שנוהגין כבוד עם גדוליהם עאכ\"ו! לפיכך משה מזהיר את ישראל: כי תבאו אל ארץ כנען:",
            "וכתיב: נגע צרעת תני ר' חייא: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם?! תני, רבי שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקדוש ב\"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב שנאמר (דברים ו): ובתים מלאים כל טוב. מה הקב\"ה עושה? מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא. וכי מי בא ואומר לכנענים שישראל נכנסין לארץ? אמר רבי ישמעאל ב\"ר נחמן: ג' פרוזדיגמאות שלח יהושע אצלם: הרוצה לפנות יפנה. להשלים ישלים. לעשות מלחמה יעשה. גרגשי עמד (ופנה) מאליו, לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו, הדא הוא דכתיב (ישעיה לו): עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, זו אפריקי. גבעונים השלימו שנאמר (יהושע י): וכי השלימו יושבי גבעון. ל\"א מלכים עשו מלחמה ונפלו:",
            "בבית ארץ אחוזתכם, זה בהמ\"ק, שנאמר: (יחזקאל כד): הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם. ובא אשר לו הבית, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (חגי א): יען ביתי אשר הוא חרב. והגיד לכהן, זה ירמיה, שנאמר (ירמיה א): מן הכהנים אשר בענתות. כנגע נראה לי בבית, זו טינופת ע\"ז. ויש אומרים: זה צלמו של מנשה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח): והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בביאה. מהו בביאה אמר רבי אחא: בייה! בייה! תותבה מפני למרי דביתיה. אמר רבי ברכיה: כתיב (ישעיה כח): כי קצר המצע מהשתרע, אין המטה יכולה לקבל אשה ובעלה וריעה כאחת, אלא והמסכה צרה כהתכנס, עשיתם צרה גדולה לאותו שכתוב בו (תהלים לג): כונס כנד מי הים. וצוה הכהן ופנו את הבית. (מ\"א יד) ויקח את אוצרות בית ה'. ונתץ את הבית. וביתא דנא סתריה. והוציא אל מחוץ למחנה. ועמא הגלי לבבל. יכול לעולם? תלמוד לומר: ולקחו אבנים אחרות, שנאמר (ישעיה כח): לכן כה אמר ה' אלהים הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש."
        ],
        [
            "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יהיה זב מבשרו וגו' - הדא הוא דכתיב (קהלת יב): וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. תנן, עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת? מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך? לעפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה וכו'. ר' אבא בר כהנא אמר, בשם רב פפי ור' יהושע דסכנין, בשם ר' לוי: שלשתן דרש ר' עקיבא מתוך פסוק אחד, וזכור את בוראך, בְּאֵרְךָ זו ליחה סרוחה. בּורְךָ, זו רמה ותולעה. בּורְאֳךָ, זה ממ\"ה הקדוש ברוך הוא שעתיד ליתן לפניו דין וחשבון. בימי בחורותיך, ביומי טליותך, עד דחילך עלך. עד אשר לא יבואו ימי הרעה, אלו ימי זקנה. והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. עד אשר לא תחשך השמש והאור וגו'. השמש, זה קלסתר פנים. והאור, זה המצח. והירח, זה החוטם. והכוכבים, אלו ראשי לסתות. ושבו העבים אחר הגשם ר' לוי אמר: תרתי, חדא לחברייא וחדא לבוריא. חדא לחבריא, בא לבכות זלגו עיניו דמעות. חדא לבוריא, בא להטיל מים הגללין מקדמין אותו. ביום שיזועו שומרי הבית וגו' ביום שיזועו שומרי הבית, אלו ארכבותיו. והתעותו אנשי החיל, אלו צלעותיו. רבי חייא בר נחמן אמר: אלו זרועותיו. ובטלו הטוחנות, זה הַמַּסָּס. כי מעטו, אלו השינים. וחשכו הרואות בארובות, אלו העינים. ר' חייא בר נחמן אמר: אלו כנפי הריאה שמשם יוצא הקול. וסגרו דלתים בשוק, אלו נקביו של אדם שהן כמו דלת הפותח והסוגר. בשפל קול הטחנה, בשביל שאין המסס טוחן. ויקום לקול הצפור, הדין סבא כד שמע קול צפרין מציצין. אמר בליביה: ליסטין אתאן למקפחא יתי. וישחו כל בנות השיר, אלו שפתותיו. ר' חייא בר נחמיה אמר: אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר. גם מגבוה יראו וגו' גם מגבוה יראו, הדין סבא דצווחין ליה: זיל לאתר פלן. והוא שאיל ואמר: אית תמן מסקין? אית תמן מחתין? וחתחתים בדרך ר' אבא בר כהנא ור' לוי, ר' אבא בר כהנא: חיתיתא של דרך נופל עליו. וחרנא אמר: התחיל מתאווה תוואים. אמר: עד אתר פלן אית לי מהלך, באתר פלן לית לי מהלך. וינאץ השקד, אילין קרסולות. ויסתכל החגב, זה לוז של שדרה. אדרינוס שחיק עצמות, שאל את ר' יהושע בר חנניא, אמר לו: מהיכן הקב\"ה מציץ את האדם לעתיד לבא? אמר לו: מלוז של שדרה. אמר לו: מן הן את מודע לי? אייתי יתיה קומוי, נתנו במים ולא נמחה, טחנו בריחים ולא נטחן, נתנו באש ולא נשרף, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום. ותפר האביונה, זו התאוה שהיא מטילה שלום בין איש לאשתו. ר' שמעון בן חלפתא הוה סליק, שאיל בשלמיה דרבי, בכל ירח וירח. כיון דסב יתיב ליה ולא יכול למיסק. יום חד סליק, א\"ל: מה עיסקך דלית את סליק לגבי, היך דהוית יליף? אמר ליה: רחוקות נעשו קרובות, קרובות נעשו רחוקות, שתים נעשו שלש, ומטיל שלום בבית בטל. [ופירושו: רחוקות נעשו קרובות, אילין עינייא דהוו חמיין מרחוק, כדו אפילו מקרוב לית אינון חמיין. קרובות נעשו רחוקות, אילין אודניי' דהוו שמעין בחד זמן, בתרי זמני כדו אפילו במאה זימנין לית אינון שמעין. שתים נעשו שלש, חוטרא ותרתין ריגלי ומטיל שלום בבית בטל זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו] כי הולך האדם אל בית עולמו, בית העולם לא נאמר, אלא בית עולמו ,מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיוטין, אף על פי שהכל נכנסין בפולין אחד כל אחד ואחד שרוי לפי כבודו. כך אע\"פ שהכל טועמין טעם מיתה, כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו. וסבבו בשוק הסופדים, אלו התולעים. עד אשר לא ירתק חבל הכסף, זה חוט השדרה. ותרוץ גולת הזהב, זו גולגולת. רבי חייא בר נחמיא אמר: זו גרגרת שמכלה את הזהב ומריקה את הכסף. ותשבר כד על המבוע, זו כרס. ר' חייא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: לאחר ג' ימים כריסו של אדם נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו: הילך מה שגזלת וחמסת ונתת לי! רבי חגי בשם ר' יצחק מייתי לה מן הדין קריא (מלאכי ב): וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. רבי אבא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: כל תלתא יומין, נפשא טייסא על גופה סברה דהיא חזרה ליה, וכיון דהיא חמיא ליה דאישתני זיוהון דאפוי, היא אזלת לה, דכתיב (איוב יד): אך בשרו וגו'. בר קפרא אמר: עד שלשה ימים תוקפו של אבל קיים. למה? שצורת הפנים ניכרת. דתנן: אין מעידין אלא על פרצוף, פנים עם החוטם, ואין מעידין לאחר ג' ימים. ונרוץ הגלגל אל הבור תרין אמוראין: חד אמר: כאילין גלגליא דצפורי. וחורנא אמר: כאילין רגבייא דטבריא, כמה דתימא (שם כד): מתקו לו רגבי נחל. וישב העפר על הארץ כשהיה וגו' ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון: אימתי הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה? כששב העפר אל הארץ כשהיה, ואם לאו (שמואל א כה): ואת נפש אויביך יקלענה וגו'. ר' ישמעאל ב\"ר נחמן מתני לה בשם ר' אבדימי דמן חיפא: לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה אמר לו: ראה שאני טהור וביתי טהור, וככר שנתתי לך טהור. אם אתה נותנת לי כדרך שאני נתתי לך מוטב, ואם לאו הריני זורקה לפניך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה: ראה שאני טהור, ומעוני טהור, ומשרתי טהורים, ונשמה שנתתי לך טהורה, אם אתה מחזירה לי כדרך שאני נותנה לך מוטב, ואם לאו הריני טורפה לפניך. כל אלו בימי זקנותו, אבל בימי בחרותו אם חטא לוקה בזיבות ובצרעת. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: איש כי יהיה זב מבשרו:",
            "דבר אחר: איש כי יהיה זב מבשרו, זה שאמר הכתוב (חבקוק א): איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא. איום ונורא הוא, זה אדם הראשון. ר' יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בשעה שברא הקב\"ה את אדם הראשון מלא כל העולם כולו. בראו ממזרח למערב, שנאמר (תהלים קלט): אחור וקדם צרתני. מן הצפון לדרום, שנאמר (דברים ד): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומניין אף כחללו של עולם? תלמוד לומר (תהלים קלט): ותשת עלי כפכה. ממנו משפטו ושאתו יצא, זו חוה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג): ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי וגו'. דבר אחר: איום ונורא הוא, זה עשו, הדא הוא דכתיב (שם כז): ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיה. אמר רבי יצחק: עובדיה גר אדומי היה והיה מתנבא על אדום, (עובדיה א): ולא יהיה שריד לבית עשו. דבר אחר: איום ונורא הוא, זה סנחרב, דכתיב (ישעיה לו): מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי. ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו, (מלכים ב יט) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב. דבר אחר: איום ונורא הוא, זה חירם מלך צור, דכתיב (יחזקאל כח): בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה נבוכדנצר. אמר רבי סימון: מסורת אגדה היא חירם בעל אמו של נבוכדנצר היה עמד עליו והרגו, הדא הוא דכתיב (שם כח): ואוציא אש מתוכך היא אכלתך. דבר אחר: איום ונורא הוא, זה נבוכדנצר. (ישעיה יד) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו'. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך. אמרו: כל אותן שבע שנים שעברו על נבוכדנצר נטלו את אויל מרודך והמליכוהו תחתיו, וכיון שחזר נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שהיה נכנס בבית האסורים בימיו לא היה יוצא משם לעולם, שנאמר (שם): אסיריו לא פתח ביתה, וכיון שמת, חזרו על אויל מרודך להמליכו. א\"ל: איני שומע לכם! בראשונה שמעתי לכם נטלני וחבשני בבית האסורים ועכשיו הרי הוא הורגני! ולא האמין להם, עד שגררוהו והשליכוהו לפניו, הדא הוא דכתיב (שם): ואתה השלכת מקברך וגו'. אמר רבי אבינא: ולא עוד, אלא כל שונא ושונא שהיה לו היה בא ודוקרו בחרב, לקיים מה שנאמר (שם): לבוש הרוגים מטועני חרב. דבר אחר: איום ונורא הוא, אלו ישראל, דכתיב (תהלים פב): אני אמרתי אלהים אתם. ממנו משפטו ושאתו יצא, שלקו בזיבות ובצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן: איש כי יהיה זב מבשרו:",
            "דבר אחר: איש כי יהיה זב מבשרו, זה שאמר הכתוב (ישעיה יז): ביום נטעך תשגשני ובבקר זרעך תפריחי. ביום נטעך, ביום שנטעתי אתכם לי לעם עשיתם פסולת, כמה דאת אמר: (יחזקאל כב): סיגים כסף היו. תשגשגי, שגישתון אורחא, הדא הוא דכתיב (משלי כו): כסף סיגים מצופה על חרש. דבר אחר: תשגשני, ששגישתון בי, הדא הוא דכתיב (תהלים עח): ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו. ובבקר זרעך תפריחי ר' חמא בר חנינא ור' ישמעאל ב\"ר נחמן ר' חמא בר חנינא אמר: משל לאחד, שהיתה לו ערוגת ירק מלאה השכים בבקר ומצאה שהוריקה. ר' ישמעאל ב\"ר נחמן אמר: לאחד שהיתה לו ערוגה מלאה פשתן השכים בבקר ומצאה גבעולין. נד קציר, נדנדתם עליכם קצירין של מלכות, קצירין של יסורים, קצירו של מלאך המות. דאמר רבי יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך המות ואמר לו: אף על פי שעשיתי אותך קוזמוקטור על הבריות אין לך עסק באומה זו. למה? שהן בני, הדא הוא דכתיב (דברים יד): בנים אתם לה' אלהיכם. ואומר (שם ה): ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, וכי יש חשך למעלה והכתיב (דניאל ב): ונהורא עמיה שרא?! אלא זה מלאך המות שקרוי חשך, הדא הוא דכתיב (שמות לב): והלוחות מעשה אלהים המה וגו'. אל תקרי חָרוּת, אלא חֵרוּת. ר' יהודה ורב נחמן ורבנן ר' יהודה אמר: חירות ממלאך המות. ר' נחמן אמר: חירות מן המלכיות. ורבנן אמרי: חירות מן היסורין. ביום נחלה, ביום שהנחלתי לכם את התורה. (ישעיה יז) וכאב אנוש ר' יוחנן ורבנן: ר' יוחנן אמר: הבאתם עליכם מכה מגרת ומתשת. ר' יוחנן אמר: הבאתם עליכם מכה גברתנית ומתשת. ואי זו? זו זיבות וצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן: איש איש כי יהיה זב מבשרו:",
            "תני ר' שמעון בן יוחאי: בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, באותה שעה לא היה בהן זב ומצורע, ולא חיגרין, ולא סומים, ולא אילמים, ולא חרשים, ולא שוטים. על אותה שעה הוא אומר (שיר ד): כולך יפה רעיתי ומום אין בך, וכיון שחטאו לא עברו ימים קלים, עד שנמצאו בהן זבין ומצורעים. על אותה שעה הוא אומר (במדבר ה): וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו'. מהיכן נתחייבו ישראל בזיבות וצרעת? רב הונא בשם ר' הושעיא אמר: ע\"י שהיו מליזין אחר גדוליהן ואומרים: משפחה זו של פלוני, לאו של מצורעים היא?! ללמדך שאין הנגעים באים, אלא על לשון הרע. ר' תנחומא אומר: על ידי שהיו מליזין אחרי הארון ואומרים: ארון זה הורג את נושאיו ואין נגעים באים, אלא על לשון הרע. לכך נתחייבו ישראל בזיבות וצרע. ורבנן אמרי: מן העגל, דכתיב (שמות לב): וירא משה את העם כי פרוע הוא, שפרחה בהן צרעת, כמה דאת אמר: (ויקרא יג): וראשו יהיה פרוע. רבי יהודה בר רבי סימון אמר: ממתאוננים, שנאמר (במדבר יא): עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא. מהו לזרא? רבי הונא אמר: לזרנא ולבוטנא. וריש לקיש אמר: לאסכרא. רבי אבא אמר: לאזהרה. ר' אביתר אמר: לקרדא. רשב\"י אמר: ובלבד שתהיו מרחקין ביותר, ממה שאתם מקרבין בו. אמר רבי יהודה ב\"ר סימון: מכאן נעשו זרים לאהל מועד:",
            "ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: בשר ודם נותן אכסיריה. והקב\"ה נותן אכסיריה, שנאמר (שם ה): צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה. בשר ודם, חובש בבית האסורים, והקב\"ה חובש בבית האסורין, שנאמר: והסגיר הכהן את הנגע. בשר ודם, גוזר טירודא, והקב\"ה, גוזר טירודא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. בשר ודם, נותן קטפרס, והקב\"ה, נותן קטפרס, (דברים כה) ארבעים יכנו לא יוסיף. בשר ודם, גובה קטירקי, והקב\"ה, גובה קטירקי, (שם כב) וענשו אותו מאה כסף. בשר ודם, נותן דונטיבה, והקב\"ה, נותן דונטיבה, (שמות טז): הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. בשר ודם, נותן פרוקיפי, והקב\"ה, נותן פרוקיפי, (במדבר א): שאו את ראש וגו'. בשר ודם, נותן אנונס, והקב\"ה, נותן אנונס, (שמות טז): עומר לגולגולת מספר נפשותיכם. בשר ודם, מכה אדם ע\"י עדים, והקב\"ה, מכה אותו על ידי עצמו, (דברים לב): מחצתי ואני ארפא. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: בשר ודם, מכה באיזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב\"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר (ירמיה ל): כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך."
        ],
        [
            "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו' זה שאמר הכתוב (שיר ה): ראשו כתם פז וגו'. ראשו, זו תורה, דכתיב (משלי ח): ה' קנני ראשית דרכו. דאמר רבי הונא בשם ריש לקיש: שני אלפים שנה קדמה תורה לבריאת עולם, שנאמר (שם) ואהיה אצלו אמון וגו', ויומו של הקב\"ה אלף שנים שנאמר (תהלים צ): כי אלף שנים בעיניך וגו'. כתם פז, אלו דברי תורה שנאמר: (שם יט): הנחמדים מזהב ומפז רב, דברים שנבראו מבראשית, חרותים מכתם פז. (שיר ה') קווצותיו תלתלים, זה הסירגול. שחורות כעורב, אלו קוצי האותיות דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר: תלתלים. במי הן מתקיימות? במי שמשחיר ומעריב בהן. אמר רבי שמואל בר אמי: דברי תורה צריכין השחרה והערבה, שנאמר (איוב לח): מי יכיל לעורב צידו למוד מאליהו ע\"י שהשחיר והעריב בתורה ולא כבר זימנתי לו עורבים, שנאמר (מלכים א יז): והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו'. מהיכן היו מביאין לו? משולחנו של יהושפט. אמר רבי שמואל בר אמי: דברי תורה צריכין השחרה והערבה. בפרנסה מנין? מי יכין לעורב צידו. כך אם אין אדם נעשה אכזרי על גופו ועל בניו ועל ביתו כעורב הזה אינו זוכה לדברי תורה. ר' אסי הוה עסקן חמי חד עורב עביד קן, עביד ביעין, עביד אפרוחין. נסבינון ויהבינון בקידרתא חדתא, ואשע באפיהון ג' יומין. בתר תלתא יומין פתח באפיהון למידע מה אינון עבדין. אשכח יתהון דעבדין צואה, וצואה עבדה יתושין והוו פרחין לעיל מנהון ואכלין להון. קרא עליהן הדין פסוקא: מי יכין לעורב צידו. ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אומר: אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר (איכה ב): קומי רוני בלילה. ריש לקיש אמר: ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א): והגית בו יומם ולילה. ריש לקיש הוה פשיט קראי, וכד הוה מטי באילין קראי, (משלי לא) ותקם בעוד לילה, (איכה ב) קומי רוני בלילה, היה אומר: יפה למדני ר' יוחנן. חזר ואמר: לית אתון חמין אולפני מה נהיר באפי. ולמה? דהוה דלילא ודיממא:",
            "ר' חנין דציפורין פתר קרא בתלולית זו של עפר. מי שטפש מהו אומר? מי יכול לקצות את זו! מי שפקח מהו אומר? הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר, עד שאני קוצץ את כולה. כך מי שטיפש אומר: מי יכול ללמוד את התורה, נזיקין ל' פרקים, כלים ל' פרקים. מי שפיקח מהו אומר? הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר, עד שאני שונה את כל התורה כולה. אמר רבי אמי: (משלי כד) ראמות לאויל חכמות. אמר רבי יוחנן: לככר תלוי באוירו של בית. מי שטיפש אומר: מי יכול להוריד את זה? מי שפיקח אומר: ולא אחר תלאו, אלא מביא שני קנים, ומספקן זה לזה ומורידו. כך מי שטיפש אומר: מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם?! מי שפיקח אומר: והוא לא מאחר למדה, אלא הריני לומד שתי הלכות היום, ושתים למחר, עד שאני לומד את כל התורה כולה. אמר רבי לוי: משל לטרסקל נקוב, ששכר בעליו פועלים למלאתו. מי שטיפש מהו אומר? מה אני מועיל מכניס בזו ומוציא בזו?! מי שפיקח מהו אומר? ולא שכר כל חבית וחבית אני נוטל?! כך מי שהוא טיפש מהו אומר? מה אני מועיל ללמוד תורה ומשכחה?! מי שהוא פיקח מהו אומר? ולא שכר יגיעה הקדוש ברוך הוא נותן?! אמר רבי זעירא: אפילו דברים שאתה רואה אותן קוצין בתורה תלתלי תלתלים הן, יכולין להחריב את העולם כולו ולעשות אותו תל, כענין שנאמר (דברים יג): והיתה תל עולם לא תבנה עוד. אמר רבי אלכסנדרי בר חגאי: (בשם) ר' אלכסנדרי קרובה (קרובץ) אם מתכנסים כל אוה\"ע להלבין כנף אחד של עורב אינן יכולין. כך אם מתכנסים כל אומות העולם לעקור דבר אחד מהתורה אינן יכולין. ממי את למד? משלמה על ידי שביקש לעקור אות אחת מן התורה עלה קטיגורו. ומי קטרגו? רבי יהושע בן לוי אמר: י' של ירבה קטרגו. תני, ר' שמעון ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקב\"ה אמר לפניו: רבש\"ע! עקרני שלמה ועשאני פלסתר שכל דייתיקי ששנים וג' דברים בטלין הימנה כולה בטילה. והרי שלמה המלך ביקש לעקור יו\"ד ממני! כתיב (שם יח): ולא ירבה לו נשים והרבה לו. לא ירבה לו סוסים, והרבה לו סוסים. לא ירבה לו כסף וזהב, והרבה לו כסף וזהב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: צא לך, הרי שלמה בטל ומאה כיוצא בו ויו\"ד ממך אינה בטילה לעולם! ר' הונא בשם ר' אחא אמר: יו\"ד שנטל הקב\"ה משמה של שרה חלקו לשנים חציו לאברהם וחציו לשרה. אמר רבי יהושע בן קרחה: יו\"ד של שרה עלתה ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא אמרה לפניו: רבש\"ע! עקרתני משמה של אותה צדקת?! א\"ל הקב\"ה: צא, לשעבר היית בשמה של נקבה בסופה של תיבה, אבל עכשיו הריני נותנך בשמו של זכר בראשו של תיבה, הדא הוא דכתיב (במדבר יג): ויקרא משה להושע בן נון יהושע. (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אם את עושה דל\"ת רי\"ש אתה מחריב את כל העולם כולו. (שמות לד) כי לא תשתחוה לאל אחר, אם אתה עושה רי\"ש דל\"ת נמצא את מחריב את כל העולם כולו. (ויקרא כב) ולא יחללו את שם קדשי, אם אתה עושה חי\"ת ה\"א נמצא מחריב את העולם כולו. (תהלים קנ) כל הנשמה תהלל יה הללויה, אם אתה עושה ה\"א חי\"ת אתה מחריב את העולם. (ירמיה ה) כחשו בה', אם אתה עושה בי\"ת כ\"ף מחריב העולם. (הושע ה) בה' בגדו, אם אתה עושה בי\"ת כ\"ף אתה מחריב את כל העולם. (שמואל א ב) אין קדוש כה', אם אתה עושה כ\"ף בי\"ת אתה מחריב את העולם. (שם) כי אין בלתך אמר רבי אבא בר כהנא: כולה בלה ואת לית בלה. כי אין בלתך, אין לבלותך:",
            "ר' יהודה ב\"ר סימון פתר קרא בתלמידי חכמים. כתוב אחד אומר (שיר ה): שחורות כעורב. וכתוב אחד אומר (שם): מראהו כלבנון בחור כארזים. וכתיב (נחום ב): מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו?! אלא, אלו בני תורה שהן נראין כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים. ר' שמואל בר יצחק פתר קריא בפרשיותיה של תורה, אע\"פ שנראות כאלו הן כעורות ושחורות לאומרן ברבים כגון: הלכות זיבה ונגעים, נדה ויולדת, אמר הקדוש ברוך הוא: הרי הן עריבות עלי, שנאמר (מלאכי ג): וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים וגו'. תדע לך שהוא כן שהרי פרשת זב וזבה לא נאמרו כאחת, אלא זו בפני עצמה וזו בפני עצמה, איש איש כי יהיה זב מבשרו ואשה כי יזוב זוב דמה וגו':",
            "ר' כהן פתח: (קהלת י) בעצלתים ימך המקרה וגו', ע\"י שנתעצלו ישראל מלחנות במחלוקת לפני הר סיני. ימך המקרה, (שמות יט) וירד ה' על הר סיני (תהלים יח) ויט שמים וירד. ובשפלות ידים, ע\"י שנשתפלו ישראל מלחנות במחלוקת, ידלף הבית. גם עבים נטפו מים. דבר אחר: בעצלתים ימך המקרה, על ידי שנתעצלו ישראל מלעשות תשובה בימי ירמיה, ימך המקרה. (ישעיה כב) ויגל את מסך יהודה, גלי דכסי. ובשפלות ידים, ע\"י שנשתפלו מלעשות תשובה בימי ירמיה ידלף הבית. (עמוס ו) כי הנה ה' מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקיעים, מה הדין רסיסה אית מינה אליסים, והדין בקיעה לית מינה אליסין לא דמו להדדי. דבר אחר: בעצלתים ימך המקרה, על ידי שהאדם הזה מתעצל לכסות את ראשו כראוי, ימך המקרה, הרי הוא נעשה דאומטיקום. ובשפלות ידים, על ידי שהאדם הזה משתפל לקנח גופו כראוי יעלה גופו חטטין. ר' אבהו פתר קריא באשה ע\"י שהאשה זו מתעצלת מלכסות את עצמה כראוי, ימך המקרה, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ): וגלה את ערותה, את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה. ובשפלות ידים, על ידי שהאשה הזו משתפלת מלבדוק עצמה בעונתה, ידלף הבית הרי היא מתרבה בדמים, הדא הוא דכתיב: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. טביתא אמתא דרבן גמליאל, היתה בודקת בחביות, כיון שהרגישה ישבה לה. א\"ל: הא קהיתין? א\"ל: לא. כיון דאיתבונן אמר: ווי, דהא אזיל חמרא! א\"ל: על כל חבית וחבית הייתי בודקת ולא הרגשתי אלא בזו. א\"ל: תתיהב ליך נפשך היך כמה דיהבת לנפשי:",
            "דבר אחר: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, זה שאמר הכתוב (ד\"ה ב טו): וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה. ומי נתנבא הפסוק הזה? עזריה בן עודד הנביא אמר: עתידין ימים לבא לישראל ללא אלהי אמת שאין מדת הדין נעשה בעולם, וללא כהן מורה שהכהונה גדולה עתידה ליבטל, וללא תורה שעתידין סנהדרין ליבטל, כיון ששמעו אותו הדור כן רפו ידיהן יצתה בת קול ואמרה: חזקו ידים רפות. ר' יודן ור' פנחס ר' יודן אמר: (ישעיה לה) חזקו ידים רפות, ידים שהן נראין כאלו רפות, וברכים כושלות אמצו, שהן נראות כאלו כושלות. ר' פנחס אמר: חזקו ידים רפות, שרפיתם עצמכם במעשיכם הרעים. וברכים כושלות אמצו, שכשלתם במעשיכם הרעים. (שם) אמרו לנמהרי לב ר' הושעיא רבה אמר: למפגרי לבא, שנאמר (נחום ב): ימהרו חומתה. ר' יהושע בן לוי אמר: כגון אלו שהן דוחקין את הקץ, שנאמר (בראשית כד): ותמהר ותורד כדה. חזקו אל תיראו, לפי שהיו ישראל אומרים (תהלים מב): היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלהיך, יצתה בת קול ואמרה להן: (ישעיה לה) הנה אלהיכם נקם יבוא, מי שהוא עתיד לשלם גמולן של אומות העולם. (שם) גמול אלהים הוא יבא ויושיעכם. וימים רבים לישראל וכי ימים רבים היו?! אלא ע\"י שהיו ימים של צער היה קורא אותן רבים. דכוותה (מלכים א יח) ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו בשנה השלישית לאמר. ר' ברכיה ור' חלבו, בשם רבי יוחנן: שלשה חדשים בראשונה, ושלשה חדשים באחרונה, ושנים עשר באמצע, הרי שמונה עשר חדשים. וכי ימים רבים היו?! אלא ימים של צער, לפיכך הוא קורא אותן רבים. ודכוותה (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם. וכי רבים היו?! אלא על ידי שהיו ימים של צער. ודכוותה (אסתר א) שמונים ומאת יום. וכי רבים היו?! אלא ע\"י שהיו וכו'. והדין פסוקא ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. תני, ר' חייא ימים שנים, רבים שלשה, מכאן ואילך אין זו נדה, אלא דוה. והנדה בנדתה אין כתיב כאן, אלא והדוה בנדתה. אמר רבי שמלאי: צער גדול נתן הקב\"ה לאשה זו שמאחר שמשמרת ימי זיבה יושבת ומשמרת ז' ימי נדה, והתורה קורא אותה נדה והדוה בזיבתה אין כתיב כאן, אלא והדוה בנדתה. ר' יוחנן, בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: ומה אם האשה הזו ע\"י שפירשה שנים שלשה ימים, התורה קורא אותה נדה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשנו ותפארתנו כמה ימים, וכמה שנים, כמה קיצים, וכמה עיבורים על אחת כמה וכמה!",
            "דבר אחר: ואשה כי יזוב זוב דמה מי קיים מצות זיבה? יכניהו בן יהויקים אמרו כיון שעלה נבוכדנצר להחריב את ירושלים, עלה וישב לו בדפנו של אנטוכיא, ירדה סנהדרי גדולה לקראתו. אמרו לו: הגיע זמנו של בית זה ליחרב?! אמר להם: לאו, אלא יהויקים מרד בי, תנוהו לי ואלך! באו אצלו ואמרו לו ליהויקים: נבוכדנצר בעי לך! אמר להן: כך עושין דוחין נפש מפני נפש דוחין נפשי ומקיים נפשיכון?! כתיב (דברים כג) לא תסגיר עבד אל אדוניו?! אמרו לו: לא כך עשתה זקנתך לשבע בן בכרי?! כיון שלא שמע להם עמדו ונטלוהו ושלשלוהו לו. וכיצד שלשלוהו? רבי אליעזר ור' שמעון ר' אליעזר ב\"ר נתן אומר: חי שלשלו אותו, כמה דאת אמר: (יחזקאל יט) ויתנהו בסוגר בַּחַחִים, בַּחַיִּים כתיב. ר' שמעון אומר: מת שלשלו אותו לו, כמה דאת אמר: (שם) למען לא ישמע קולו עוד. אמר רבי יהושע בן לוי: אני מקיים דברי שניהם. חי שלשלו אותו, אלא שהיה מפונק ומת בידם. מה עשה לו נבוכדנצר? ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר: נטלו והחזירוהו בכל ערי יהודה וישב עליו בפרדימוס והרגו, וקרע את החמור והכניסוהו לתוכו, הדא הוא דכתיב (ירמיה כב): קבורת חמור יקבר. ר' נחמיה אומר: נטלו והחזירו בכל ערי ישראל והרגו והיה מחתך ממנו כזיתים ומשליך לכלבים, הדא הוא דכתיב: קבורת חמור יקבר. היכן היא קבורת חמור? לא במעי הכלב הוא שהנביא מקנתר עליו, ואומר (מלכים ב כד): ויתר דברי יהויקים וכל אשר עשה. רבי יוחנן אמר: ג' אמוראין - חד אמר: שהיה לבוש כלאים. וחד אמר: שמשך לו ערלה. וחד אמר: שנמצאת כתובת קעקע חקוקה על בשרו. ר' יוחנן אמר: על ידי שבא על אמו ועל כלתו ועל אשת אביו. דאמר רבי יוחנן: כללו של דבר, בפתח שיצא בו נכנס. ר' יהושע בן לוי אמר: על שהושיב בירניות בירושלים. מהו בירניות? ביירן ציירן שהיה הורג את בעליהם ומענה את נשיהם ומכניס ממונם לטמיון, הדא הוא דכתיב (יחזקאל יט): וידע אלמנותיו. כיון שהרגו נבוכדנצר המליך את יכניה בנו תחתיו וירד לו לבבל. יצאו כל בני בבל לקלסו. אמרו לו: מה עשית? אמר להם: יהויקים מרד בי והרגתיו והמלכתי יכניה בנו תחתיו. אמרו לו: מתלא אמר: גור טב מכלב ביש, לא תרבי גור ביש, מכלב ביש עאכ\"ו! מיד שמע להם, ועלה וישב בדפנו של אנטוכיא. ירדו סנהדרי גדולה לקראתו ואמרו לו: הגיע זמנו של בית זה ליחרב?! אמר להם: לא, אלא אותו שהמלכתי תנוהו לי ואני הולך לי. אזלין אמרין ליכניה: נבוכדנצר בעי לך! מה עשה? עמד וכנס כל מפתחות בית המקדש ועלה לראש הגג ואמר: רבש\"ע! הואיל ולא זכינו להיות גזברין לפניך, עד עכשיו היינו בעלי בתים נאמנים לפניך מכאן ואילך הרי מפתחותיך לפניך! תרין אמוראין - חד אמר: כמין יד של אש ירדה ונטלתן ממנו. וחד אמר: משעה שזרקן עוד לא ירדו. מה היו בחוריהן של ישראל עושין? היו עולין לראש גגותיהן ונופלים מתים, הדא הוא דכתיב (ישעיה כב): משא גיא חזיון מה לך איפא כי עלית כלך לגגות. מה עשה נבוכדנצר? נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שהיה נחבש בימיו לא היה יוצא משם לעולם. (שם יד) על שום אסיריו לא פתח ביתה גלה יהויכין וגלתה סנהדרי גדולה עמו, הדא הוא דכתיב (ירמיה כב): העצב נבזה נפוץ. ר' אבא בר כהנא אמר: כעצם הזה של מוח שבשעה שאתה מנפצו אינו יפה למאומה כו'. עד שאלתיאל, שאל הקדוש ברוך הוא לב\"ד של מעלה והתירו לו את נדרו. באותה שעה ישבה סנהדרי גדולה על דעתה ואמרו: בימינו מלכות בית דוד פוסקת אותו, שכתוב בו (תהלים פט): וכסאו כשמש נגדי. מה נעשה? נלך ונפייס לגדלת, וגדלת למלכה, ומלכה למלך. הלכו ופייסו לגדלת, וגדלת למלכה, ומלכה למלך. מה היה שם אשתו של נבוכדנצר? רב הונא אמר: שמירם שמה. ר' אבין אמר: שמירמות שמה. ורבנן אמרין: שמירעם שמה ע\"י שנולדה ברעם. כיון שבא נבוכדנצר להזקק לה א\"ל: את מלך ויכניה אינו מלך?! אתה מבקש תפקידך ויכניה אינו מבקש תפקידו?! מיד גזר ונתנו לו אשתו. וכיצד שלשלוה לו? ר' שבתי אמר: דרך קנקלין שלשלוה לו. ורבנן אמרי: פתחו המעזיבה ושלשלוה לו. כיון שבא להזקק לה, אמרה: כשושנה אדומה ראיתי פרש ממנה מיד. הלכה וספרה וטהרה וטבלה. אמר לו הקב\"ה: בירושלים לא קיימתם מצות זיבה ועתה אתם מקיימין, שנאמר: (זכריה ט): גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור, נזכרתם אותו הדם שבסיני בשביל כן, שלחתי אסיריך. אמר רבי שבתי: לא זז משם, עד שמחל לו הקדוש ברוך הוא על כל עונותיו. על אותה שעה אמר (שיר ד): כלך יפה רעיתי ומום אין בך. יצתה בת קול ואמרה להם (ירמיה ג): שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם."
        ],
        [
            "אחרי מות שני בני אהרן - ר' שמעון פתח: (קהלת ט): הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע. לצדיק, זה נח, שנאמר בו (בראשית ו): איש צדיק. אמר ר' יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו הארי ושברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו. ולרשע, זה פרעה נכה, כיון שביקש לישב על הכסא של שלמה לא היה יודע מנהגיו, הכישו ארי ושברו. זה מת צולע וזה מת צולע, היינו דכתיב: מקרה אחד לצדיק ולרשע. לטוב ולטהור ולטמא לטוב, זה משה, שנאמר: (שמות א): ותרא אותו כי טוב הוא. ר' מאיר אומר: שנולד מהול. ולטהור, זה אהרן שהיה עוסק בטהרתן של ישראל, שנאמר (מלאכי ב): בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. ולטמא, אלו מרגלים, אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, ואלו אמרו גנאי. אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו, היינו דכתיב: לטוב ולטהור ולטמא. לזובח, זה יאשיה, שנאמר (ד\"ה ב לה): וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים. ולאשר איננו זובח. זה אחאב שביטל קרבנות, הדא הוא דכתיב (שם יח): ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב. זבח לו זבח ולא קרבנות. זה מת בחצים וזה מת בחצים, היינו דכתיב: לזובח ולאשר איננו זובח. כטוב, כחוטא כטוב, זה דוד שנאמר (שמואל א יז): וישלח ויביאהו והוא טוב רואי. אמר רבי יצחק: טוב ראי, בהלכה כל הרואהו נזכר לתלמודו. כחוטא, זה נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ג): וחטאיך בצדקה פרוק. זה בנה בה\"מ ומלך ארבעים שנה, וזה החריב בה\"מ ומלך מ' שנה. הוי, מקרה אחד וגו'. כנשבע, זה צדקיה שנאמר (ד\"ה ב לז): וגם במלך נבוכדנצר מרד. כאשר שבועה ירא, זה שמשון שנאמר: (שופטים טו): ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי. זה מת בנקור עינים (מלכים ב כה): ואת עיני צדקיהו עור. וזה מת בנקור עינים (שופטים טז): ויאחזו אותו פלשתים וינקרו את עיניו הדא הוא דכתיב: מקרה אחד לנשבע וגו'. דבר אחר: מקרה אחד, אלו בני אהרן דכתיב בהון (מלאכי ב): בשלום ובמישור. לרשע, זה עדת קרח דכתיב בהון (במדבר טז): סורו נא וגו'. אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופין. ואלו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופין:",
            "דבר אחר: אחרי מות ר' לוי פתח: (תהלים עה): אמרתי להוללים אל תהולו. להוללים, למערבביא, אלו שלבם מלא עליהם חלחליות רעות. ר' לוי הוה צווח להון: אללייא שמביאין אללי לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן אמר להם הקב\"ה לרשעים: הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם מבקשין לשמוח?! ריש לקיש בשם ר' שמעון בן מנסיא אמר: תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה! ואל תתמה, בנוהג שבעולם אדם עושה דיסקרי אחד לו ואחד לביתו. של מי עושה נאה לא את שלו?! כך אדם הראשון נברא לתשמיש של הקדוש ברוך הוא וגלגל חמה לתשמישן של בריות. אמר רבי לוי בשם ר' חמא בר חנינא: י\"ג חופות קשר לו הקב\"ה בגן עדן, שנאמר: (יחזקאל כח): בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה ספיר נופך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו. ר' שמעון בן לקיש אמר: חד עשר. ורבנן אמרי: עשר. ולא פליגי. מאן דעבד להן תלת עשר עביד, כל אבן יקרה מסוכתך תלת, מאן דעבד להון חד סר עבד להו חדא, מאן דעבד להון עשרה, לא עבד חד מנהון, ואחר כל השבח הזה (בראשית ג): כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח?! נולד לו בן למאה שנה ובסוף א\"ל הקדוש ברוך הוא: קח נא את בנך, והלך אברהם מהלך ג' ימים. לאחר ג' ימים ראה ענן קשור על גב ההר. א\"ל: אמר ליה: הן. מה אתה רואה? אמר ליה: ענן קשור על גב ההר, אני רואה. אמר לישמעאל ולאליעזר: רואים אתם כלום? אמרו ליה: לאו. א\"ל: הואיל ואינכם רואים כלום וחמור זה אינו רואה, שבו לכם פה עם החמור, עם הדומים לחמור. נטל את יצחק בנו והעלהו הרים והורידו גבעות העלהו על אחד מן ההרים, ובנה מזבח, וסדר עצים, וערך מערכה, ונטל את הסכין לשוחטו ואלולי שקראו מלאך מן השמים כבר היה נשחט. תדע שכן שחזר יצחק אצל אמו ואמרה לו: אן היית ברי? א\"ל: נטלני אבי והעלני הרים והורידני גבעות וכו'. אמרה: ווי! על ברי דריותא, אלולי המלאך כבר היית שחוט?! א\"ל: אין. באותה שעה צווחה ששה קולות כנגד ששה תקיעות. אמרו: לא הספיקה את הדבר עד שמתה, הדא הוא דכתיב (בראשית כג): ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. ומהיכן בא? ר' יהודה ב\"ר סימון אמר: מהר המוריה בא והיה אברהם מהרהר בלבו ואומר: שמא ח\"ו נמצא בו פסול ולא נתקבל קרבנו? יצתה בת קול ואומרת לו (קהלת ט): לך אכול בשמחה לחמך. ישראל לא שמחו בעולמי שמח ישראל בעושיו אינו אומר, אלא ישמח, עתידין הן לשמוח במעשיו של הקב\"ה. לעתיד לבוא כביכול הקדוש ברוך הוא לא שמח בעולמו, שמח ה' במעשיו אינו אומר, אלא ישמח, עתיד הקב\"ה לשמוח במעשיהם של צדיקים לעתיד לבוא. אלישבע בת עמינדב לא שמחה בעולם שראתה ה' כתרים ביום אחד: יבמה מלך, אחיה נשיא, בעלה כהן גדול, שני בניה ב' סגני כהונה, פנחס בן בנה משוח מלחמה. כיון שנכנסו בניה להקריב ונשרפו נהפכה שמחתה לאבל, הדא הוא דכתיב: אחרי מות שני בני אהרן:",
            "ר' אבא בר כהנא פתח: (שם ב): לשחוק אמרתי מהולל, אם הדין דחוכא מעורב מה חדותא מהניא?! מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו וברביעי שלו זימן אצלו אורחים, משאכלו ושתו והטיבו את לבם, אמר לבנו: עלה והביא לנו חבית אחד מן העליה, כיון שעלה הכישו נחש ומת. המתין לו לירד ולא ירד. אמר: אני עולה ורואה מה טיבו של בני. עלה ומצאו שהכישו נחש ומת ומוטל בין החביות. המתין עד שגמרו סעודתן. אמר להם: רבותי! לא לברך את בני ברכת חתנים באתם?! אלא ברכו עליו ברכת אבלים! לא להכניס את בני לחופה באתם?! באו והכניסוהו לקברו! הפטיר עליו ר' זכאי דמן כבול לשחוק אמרתי מהולל:",
            "ר' יודן גלייה פתח: (איוב לט): אם על פיך יגביה נשר. אמר הקדוש ברוך הוא לאהרן: על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון, או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון?! (שם): סלע ישכון, מקדש ראשון. (שם): ויתלונן לינה אחת, מקדש השני. (שם): על שן סלע ומצודה לינות הרבה. דתנינן תמן משניטל הארון היתה שם אבן שתייה. ולמה נקראת כן? אמר רבי יוסי ב\"ר חלפתא: שממנה הושתת העולם, הדא הוא דכתיב (תהלים נ): מציון מכלל יופי. כיצד היתה תפלתו של כה\"ג ביום הכפורים בצאתו מן הקדש? אומר: יהי רצון מלפניך שתהא שנה זו גשומה, שחונה, וטלולה, שנת רצון, שנת ברכה, שנת זול, שנת שובע, שנת משא ומתן, ואל יצטרכו בה עמך ישראל אלו לאלו, ואל יגביהו ישראל שררה אלו על אלו, ואל תפנה לתפלת עוברי דרכים. רבנן דקיסרין אמרו: על אחינו שבקסרין שלא יגביהו שררה. רבנן דרומא אמרו: על אחינו שבשרון שלא יעשו בתיהן קבריהן. (איוב לט): משם חפר אוכל משם היה (מיילל), נוטל אוכל של כל ימות השנה. (שם): למרחוק עיניו יביטו מראש השנה היה יודע מה בסופה. הא כיצד? בשעה שהיה צופה ורואה עשן של מערכה עולה לדרום היה יודע שהדרום שבע עולה. למערב, היה יודע שהמערב שבע עולה. למזרח, היה יודע שהמזרח שבע וכן כולם. עולה באמצע הרקיע יודע שהעולם כולו שבע. אחר כל השבח הזה (איוב לט): ואפרוחיו יעלעו דם, ראה אפרוחיו מגעגעין באדמה ושתק?! אלא ובאשר חללים, נדב ואביהוא. שם הוא השכינה. ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי, ור' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא, אמרו: (ויקרא י): קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש, מאת פני הארון אינו אומר, אלא מאת פני הקודש כאדם שאומר לחבירו: העבר המת הזה מאת פני האבל הזה. עד מתי אבל זה מצטער? הדא הוא דכתיב: אחרי מות שני בני אהרן:",
            "ר' אחא ור' זעירא פתח: (איוב לז): אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. מהו ויתר יקפץ? כמה דאת אמר: (ויקרא יא): לנתר בהן על הארץ. אמר הקב\"ה: לא יהיו בניו של אהרן דומין למטהו שנכנס יבש ויצא לח. טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו. גידר את הפרוכת ויצאת חרבו מלאה דם, נכנס בשלום ויצא בשלום. ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים, הדא הוא דכתיב: אחרי מות שני בני אהרן:",
            "ר' ברכיה פתח: (משלי יז): גם ענוש לצדיק לא טוב. אמר הקדוש ברוך הוא: אף על פי שענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו ממנו לא טוב, אלא (שם): להכות נדיבים על יושר, הדא הוא דכתיב: אחרי מות. תני, ר' אליעזר: לא מתו בניו של אהרן, אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. ומעשה בתלמיד אחד שהורה לפני רבו ר' אליעזר אמר לאימא שלום: אי לאשתו של זה אינו מוציא שבתו! לא באת שבתו עד שמת. נכנסו חכמים אצלו. א\"ל: נביא אתה?! אמר להם: (עמוס ז): לא נביא אנכי ולא בן נביא, אלא כך מקובלני כל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה:",
            "תני, ר' אלעזר: אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד שיהיה רחוק לו י\"ב מיל כמחנה ישראל, הדא הוא דכתיב (במדבר לג): ויחנו על הירדן. וכמה הם י\"ב מיל? ר' תנחום ב\"ר ירמיה הוה בחפר הוו שיילין ביה והוא מורה. אמרו לו: לא כן אלפין בי מדרשא, אסור לתלמיד להורות לפני רבו עד י\"ב מיל. והא רבי מני רבך יתיב בצפורי?! אמר להון: יתי עלי אין ידעית! מן ההיא ענתה לא אורי:",
            "בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר אמר: בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן: על הקריבה. ועל הקרבה. על אש זרה. ועל שלא נטלו עצה זה מזה. על הקריבה, שנכנסו לפני ולפנים. ועל ההקרבה, שהקריבו קרבן שלא נצטוו. על אש זרה אש, מבית כירים הכניסו. ועל שלא נטלו עצה, זה מזה שנאמר (שם יז): איש מחתתו, איש מעצמו עשו, שלא נטלו עצה זה מזה. אמר רבי ירמיה בן אלעזר: בד' מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן ובכולן מזכיר סורחנן. כל כך למה? להודיעך שלא היה בידם, אלא עון זה בלבד. אמר רבי אלעזר המודעי: בא וראה כמה מיתתן של בני אהרן יקרה לפני הקב\"ה שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סורחנם. כל כך למה? להודיעך שלא יהא פתחון פה לבאי עולם לומר מעשים מקולקלים היו בידם בסתר שעל ידי כן מתו:",
            "ר' מני דשאב ורבי יהושע דסכנין ור' יוחנן בשם ר' לוי אמרו: בשביל ד' דברים מתו בני אהרן ובכולן כתיב בהם מיתה: על שהיו שתויי יין וכתיב בו מיתה, שנאמר (ויקרא י): יין ושכר אל תשת ועל ידי שהיו מחוסרי בגדים וכתיב בו מיתה, שנאמר (שמות כח): והיו על אהרן ועל בניו. ומה היו חסרין? מעיל שכתוב בו מיתה, שנאמר (שם): והיה על אהרן לשרת. וע\"י שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, שנאמר (שם ל): ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו. וכתיב: בבאם אל אהל מועד ירחצו מים. ועל ידי שלא היו להם בנים וכתיב בו מיתה, הדא הוא דכתיב (במדבר ג): וימת נדב ואביהוא. אבא חנין אומר: ע\"י שלא היה להם נשים, דכתיב: וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו, זו אשתו:",
            "ר' לוי אמר: שחצים היו. הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם. מה היו אומרים? אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול, ואנו שני סגני כהונה, אי זו אשה הוגנת לנו! ר' מנחמא בשם ר' יהושע בן נחמיה אמר: (תהלים עח): בחוריו אכלה אש. למה בחוריו אכלה אש? משום בתולותיו לא הוללו. ועוד מן הדא (שמות כד): ואל משה אמר עלה אל ה', מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחלה, ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן, וכל ישראל אחריהן ואומרים: מתי ב' זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור. ר' יודן בשם ר' איבו אמר: בפיהם אמרו זה לזה. ר' פנחס אמר: בלבם הרהרו. אמר רבי ברכיה: אמר להם הקדוש ברוך הוא (משלי כז): אל תתהלל ביום מחר, הרבה סייחין מתו ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן. ועוד מן הדא (שמות כד): ואל אצילי בני ישראל אמר רבי פנחס: מכאן שהיו ראויין להשלחת יד. דאמר רבי יהושע וכי קילורין עלת עמהן מסיני, דאת אמר ויחזו את האלהים?! אלא מלמד שזנו עיניהם מן השכינה ויחזו את האלהים, כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה. ר' יוחנן אמר: אכילה ודאי, כמה דאת אמר: (משלי יז): באור פני מלך חיים. אמר רבי תנחומא: מלמד שפרעו את ראשיהן, וגיסו לבם, וזנו עיניהם מן השכינה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: משה לא זן עיניו מן השכינה, ונהנה מן השכינה. לא זן עיניו מן השכינה, שנאמר (שמות ג): ויסתר משה פניו. ונהנה מן השכינה מנין? שנאמר (שם לד): ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. בשכר ויסתר, זכה (שם לג): ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. בשכר כי ירא, זכה וייראו מגשת אליו. בשכר מהביט, זכה (במדבר יב): ותמונת ה' יביט. נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה, ולא נהנו ממנה, מן הדא (שם ג): וימת נדב ואביהוא לפני ה'. וכי לפני ה' מתו?! אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב\"ה בשעה שבניהם של צדיקים מתים בחייהם. ר' יודן דיפו, בעא מיניה ר' פנחס ב\"ר חמא בשם רבי סימון: הכא את אמר (ויקרא י ובמדבר ג): לפני ה', לפני ה' שני פעמים. ולהלן הוא אומר: על פני אהרן אביהם פעם אחת. אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא כפליים מאביהן. במדבר סיני אמר רבי מאיר: וכי במדבר סיני מתו?! אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסין שלהם למיתה. משל למלך שהיה משיא בתו ונמצא בשושבינה דבר של שמצה אמר המלך: אם הורגו אני עכשי, אני מערבב שמחת בתי, אלא למחר שמחתי באה והוא טב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך אמר הקב\"ה: אם אני הורגן עכשיו הריני מערבב שמחת בתי למחר שמחתי באה. בתי זו התורה, הדא הוא דכתיב (שיר ג): ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו, זה הר סיני. וביום שמחת לבו, זה אהל מועד:",
            "ובנים לא היו להם. ר' יעקב בר אבין בשם ר' אבין בשם ר' אחא אמר: אילו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ולאיתמר. דתנינן תמן: כל הקודם לנחלה קודם לכבוד ובלבד שיהא נוהג כמנהג אבותיו. (במדבר ג): ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם ר' יצחק אמר: בחייו. ר' חייא בר אבא אמר: במותו. על דעתיה דר' חייא בר אבא, דאמר במותו כתיב הכא: פני ולהלן הוא אומר (בראשית כג): ויקם אברהם מעל פני מתו, מה להלן במותו אף כאן במותו. על דעתיה דר' יצחק, דאמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן (שם יא): וימת הרן על פני תרח אביו, מה להלן בחייו אף כאן בחייו. אירע טומאה באהרן שמש אלעזר אירע באלעזר שמש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך הערבי ניתזא צינורא מפיו על בגדיו וטמאתו ונכנס יהודה אחיו, ושמש תחתיו בכהונה גדולה אותו היום. ראתה אמם שני בניה כהנים גדולים, אמרו: ז' בנים היו לה לקמחית וכולם שמשו בכהונה גדולה. שלחו אחריה אמרו לה: מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להם: מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואמרת חלוקי. אמרו: כל קמחייא קמח וקמח דקמחית סלת. וקרון עלה (תהלים מה): כל כבודה בת מלך פנימה. על דעתיה דר' חייא בר אבא, דאמר: במותו מת אהרן שמש אלעזר. מת אלעזר שמש איתמר:",
            "אמר רבי אבא בר אבינא: מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה? אלא מלמד שכשם שאפר הפרה מכפר, כך מיתת הצדיקים מכפרת. אמר רבי יודן: מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות? אלא מלמד שהיה קשה לפני הקדוש ברוך הוא מיתתו של אהרן, כשבירת לוחות. אמר רבי חייא בר אבא: בא' בניסן מתו בניו של אהרן. ולמה מזכיר מיתתן ביוה\"כ? אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר, כך מיתתן של צדיקים מכפרת. ומנין שיוה\"כ מכפר? שנאמר (ויקרא טז): כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת? דכתיב (שמואל ב כא): ויקברו את עצמות שאול. וכתיב: ויעתר אלהים לארץ אחרי כן."
        ],
        [
            "בזאת יבא אהרן - הדא הוא דכתיב (תהלים כז): לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא. ר' אלעזר פתר קריא בים. אורי, בים, שנאמר (שמות יד): ויאר את הלילה. וישעי, התיצבו וראו את ישועת ה'. ממי אירא, ויאמר משה אל תיראו. ה' מעוז חיי, (שם טו): עזי וזמרת יה. ממי אפחד, תפול עליהם אימתה ופחד. בקרוב עלי מרעים, ופרעה הקריב. לאכול את בשרי (שמות טו): אמר אויב ארדוף אשיג וגו'. אמר רבי שמואל בר נחמן: אין הרשע הזה יוצא מן העולם, עד שמוצא אפופסים שלו מתוך פיו. אמר אויב ארדוף וגו' תורישם ידי אינו אומר, אלא תורישמו, מוריש אני עשרי וכבודי להם. צרי ואויבי לי, ונער פרעה וחילו. מכאן ואילך אמרו ישראל (תהלים כז): אם תחנה עלי מחנה של מצרים, לא יירא לבי, אם תקום עלי, מלחמתן של מצרים, בזאת אני בוטח, בזאת שהבטחתני שנאמר: ה' ילחם לכם:",
            "רבי שמואל בר נחמן פתר קרא בפלשתים. בקרוב עלי מרעים, זה גלית שנאמר: (שמואל א יז): ויגש הפלשתי השכם והערב. לאכול את בשרי, (שם): ויאמר הפלשתי אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך לעוף השמים. ר' אבא בר כהנא אמר: הארץ אחזתו. אמר ר' תנחומא: אנא אמינא טעמא ואבא אליך אינו אומר, אלא לכה אלי, מלמד שהארץ אחזתו. ר' ינאי בשם רבי שמעון ברבי ינאי אומר: רמ\"ח קופליות של ברזל נתן הקב\"ה על רמ\"ח איברים שיש בו באדם. באותה שעה אמר דוד (תהלים קמ): אל תתן ה' מאוויי רשע, לא תתן תחמודתא זממו אל תפק לא תרפי ליה. ירומו סלה, חזק כתפוי. ר' יודן אמר: מתאוה בדוד, שהיה יפה עינים וטוב ראי, מיד אמר דוד: אל תתן ה' מאוויי רשע, תחמודתא. אבל (משלי י): ותאות צדיקים יתן. ורבנן אמרי: הלקהו בצרעת, שנאמר (שמואל א יז): יסגרך ה' בידי, ואין יסגרך זה, אלא צרעת, כמה דאת אמר: והסגירו הכהן. צרי ואויבי לי, (שם): ותטבע האבן במצחו. מכאן ואילך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: אם תחנה עלי מחנה, של פלשתים לא יירא לבי. אם תקום עלי מלחמה של פלשתים בזאת אני בוטח. בזאת אמר רבי לוי: בסקווטריס שהכתיב לנו משה בתורה ואמר להם לזקנים (דברים לג): וזאת ליהודה:",
            "ר' יהושע בן לוי פתר קרא בעמלקים. בקרוב עלי מרעים, אלו עמלקים, שנאמר: (שמואל א ל): ועמלקים פשטו אל נגב ואל צקלג. לאכול את בשרי, ושתי נשי דוד נשבו. צרי ואויבי לי, (שם): ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם. מהו למחרתם? אמר ר' יהושע בן לוי: שתי לילות ויום אחד. מי היה מאיר לו? הקב\"ה בזיקים וברקים הוא שדוד אומר (תהלים יח): כי אתה תאיר נרי, מכאן ואילך אמר דוד: אם תחנה עלי מחנה של עמלקים לא יירא לבי. אם תקום עלי מלחמה של עמלקים בזאת אני בוטח. אמר רבי לוי: בסקווטריס שהכתיב משה לזקנים: וזאת ליהודה:",
            "רבנן פתרין קרא בראש השנה ויום הכפורים. אורי, בר\"ה וישעי, ביוה\"כ. ממי אירא, עזי וזמרת יה. בקרוב עלי מרעים, אלו שרי אומות העולם. לאכול את בשרי, לפי ששרי אומות העולם באין ומקטרגין על ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו: רבש\"ע! אלו עובדי ע\"ז ואלו עובדי ע\"ז. אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות. אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים. מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינן יורדין לגיהנם?! צרי ואויבי לי, בימות החמה שס\"ה יום השטן גימטריא שס\"ד שכל ימות השנה השטן מקטרג וביום הכפורים אינו מקטרג. אמרו ישראל לפני הקב\"ה: אם תחנה עלי מחנה של סמא\"ל לא יירא לבי, שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקדש:",
            "בזאת יבא אהרן, זה שאמר הכתוב (משלי כד): כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. ר' נתן ור' אחא בשם ר' סימון אמר: אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות. (שם ו): עינים רמות (דברים ו): והיו לטוטפות בין עיניך. לשון שקר, ולמדתם אותם את בניכם. ידים שופכות דם נקי, (שם): וקשרתם לאות על ידך. לב חורש מחשבות און, והיו הדברים האלה. רגלים ממהרות לרוץ לרעה, הוי, רץ אחר מילה שהיא בין ברכים. יפיח כזבים עד חמס, (ישעיה מג): ואתם עדי נאום ה'. ומשלח מדנים בין אחים, (תהלים לד): בקש שלום ורדפהו. ר' יוחנן פתר קריא בקברניטין. דאמר רבי יוחנן: לעולם יעשה אדם עצמו קברניט האיך יכול לעשות מצוה. רבי בנאה פתר קרייא במשניות. דאמר רבי בנאה: לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות שאם ירתק יפתחו לו. אם לתלמוד לתלמוד, אם להגדה להגדה. ר' אלעזר בשם ר' יהושע בן לוי אמר: עמוד ברזל משנה:",
            "ר' יודן פתר קריא בכהן גדול בכניסתו לבית קדשי הקדשים. חבילות חבילות של מצות יש בידו. בזכות התורה, (דברים ד): וזאת התורה. בזכות מילה, (ישעיה נט): זאת בריתי. בזכות שבת, (שם נו): אשרי אנוש יעשה זאת. בזכות ירושלים, (יחזקאל ה): זאת ירושלים. בזכות שבטים, (בראשית נ): וזאת אשר דבר להם אביהם. בזכות יהודה, (דברים לג): וזאת ליהודה. בזכות ישראל, (שיר ז): זאת קומתך. בזכות תרומה, (שמות כה): וזאת התרומה. בזכות המעשרות (מלאכי ג): ובחנוני נא בזאת. בזכות קרבנות, בזאת יבא אהרן:",
            "מה כתיב למעלה מן הענין? ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך אמר רבי אבין: אמר לו: לך נחמו בדברים, כמה דאת אמר: (ישעיה מ): דברו על לב ירושלים. ואל יבא בכל עת אמר רבי יהודה ברבי סימון: צער גדול היה לו למשה בדבר זה אמר: אוי לי! שמא נדחף אהרן אחי ממחיצתו?! בכל עת, יש עת לשעה. ואל יבא בכל עת, יש עת ליום (יחזקאל ד): ומים במשורה תשתה. יש עת לשנה, שנאמר (שמואל ב יא): ויהי לתשובת השנה. יש עת לי\"ב שנה, (תהלים קה): עד עת בא דברו. יש עת לע' שנה, שנאמר (דניאל ט): למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה. ואומר (ירמיה כז): עד בא עת ארצו. יש עת לעולם, (תהלים ד): נתתה שמחה בלבי מעת דגנם. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לא כשם שאתה סבור, לא עת לשעה, ולא עת ליום, ולא עת לשנה, ולא עת לי\"ב שנה, ולא עת לשבעים שנה, ולא עת לעולם, אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה. ר' יהודה ברבי אלעזר אמר: בשלשים וששה זוגין בשלשים וששה רמונים. ורבנן אמרי: בשבעים ושנים זוגין ובשבעים ושנים רמונין:",
            "רבי חנניא בן חכינאי ור' שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל ר' עקיבא בבני ברק. שהו שם י\"ג שנה. רשב\"י הוה משלח וידע מה בגו ביתיה, ר\"ח לא הוה שלח, וידע מה בגו ביתיה. שלחה לו אשתו ואמרה לו: בתך בגרה, בא והשיאה, ואעפ\"כ צפה ר' עקיבא ברה\"ק, וא\"ל: כל מי שיש לו בת בוגרת, ילך וישיאה. ידע מהו אומר, קם נסב רשותא, ואזל בעי לעייל בגו ביתיה, ואשכחת דפניא לזוית אחורי. מה עבד? אזל ויתב ליה על מליותהון, דנשי שמע קלהון דטליותא. אמרין: בת חנינא, מלוי קולתיך וסליק ליך. מה עשה? הלך אחריה עד שנכנסה לתוך ביתו. נכנס אחריה פתאום, לא הספיקה אשתו לראותו עד שיצאת נשמתה. אמר לפניו: רבש\"ע! עניה זו, זו שכרה לאחר י\"ג שנה שהמתינה לי?! באותה שעה חזרה נפשה לגופה. אמר רבי שמעון בן יוחאי: ד' דברים הקב\"ה שונאן אף אני איני אוהבן: האוחז באמה ומשתין, והמשמש מטתו ערום, והאומר דברים שבינו לבין אשתו בפרהסיא, והנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לתוך ביתו של חבירו. רב אמר: אל תכנס לעיר פתאום ואל תכנוס לבית פתאום. בתך בגרה שחרר עבדך ותנה לו. ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה דרבי חנינא: הוה מבעבע על שום: ונשמע קולו:",
            "דבר אחר: בזאת יבא אהרן רבי ברכיה בשם רבי לוי אומר: בזאת, הכתוב מבשרו, שהוא חי ארבע מאות ועשר שנים. וכי עלה על דעתך שאהרן חי ארבע מאות ועשר שנים?! אלא מקדש ראשון על ידי ששמשו בו באמונה שמשו בו י\"ח כהנים, הוא, ובנו, ובן בנו. מקדש שני על שהיו נוטלין אותה בדמים. וי\"א: שהיו הורגין זה את זה בכשפים, שמשו שמונים כהנים. וי\"א: שמונים ואחד. וי\"א: שמונים ושנים. (וי\"א: שמונים ושלשה): וי\"א: שמונים וארבעה. (וי\"א: שמונים וחמשה). ומהן שמעון הצדיק ארבעים שנה. כיון, שחזרו להיות משכירין אותו בדמים היו שנותיהן מתקצרות. מעשה באחד, ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף מחוקיהן כסף, ועמד אחד ושלח ביד בנו שתי מדות של זהב, מלאות זהב ומחוקיהון זהב. אמרו: כפה סיח את המנורה. ר' אחא הוי קרי עליהן (משלי י): יראת ה' תוסיף ימים, אלו ששמשו במקדש ראשון. ושנות רשעים תקצרנה, אלו ששמשו בבית שני:",
            "רבי חנינא, ור' יהושע בן לוי חברין דרבנן אמרו: מפני מה כהן גדול משמש בשמונה בגדים? אלא כנגד מילה שהיא לשמונה ימים, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב: בריתי היתה אתו החיים והשלום. ר' סימון בשם ר' יהושע אמר: מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב? אלא אין קטיגור נעשה סניגור, כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר: אתמול עשו להם אלהי זהב והיום הם מבקשים לשמש בבגדי זהב?! ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אומר: בשביל לחוס על ממונן של ישראל. רבי לוי אמר: מפני גאוה על שום (משלי כה): אל תתהדר לפני מלך:",
            "בפר בן בקר, זה אברהם על שום (בראשית יח): ואל הבקר רץ אברהם. ואיל לעולה, זה יצחק על שום (שם כב): והנה איל אחר נאחז בסבך. עז, בזכותו של יעקב דכתיב (שם כז): וקח לי משם שני גדיי עזים טובים. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: טובים לך טובים לבניך. טובים לך, שעליהם תקבל הברכות. טובים לבניך, שעליהם מתכפר להם ביוה\"כ. הדא הוא דכתיב (ויקרא טז): כי ביום הזה יכפר עליכם. אין לי אלא אבות. אמהות מנין? תלמוד לומר: בד בבד יהיה. רבי ברכיה ורבי ירמיה בשם ר' חייא אמרו: כשירות של מעלן, כך שירות של מטן. מה שירות של מעלן (יחזקאל ט): ואיש אחד בתוכם לבוש בדים. כך של מטן, כתנת בד קדש ילבש:",
            "ובא אהרן אל אהל מועד - תני, ר' חייא מלמד שטעונין גניזה ואין כשרים ליום הכפורים אחר. ר' דוסא אומר: כשרין הן לכהן הדיוט. וכל אדם לא יהיה באהל מועד בשנה שמת בה שמעון הצדיק, אמר להם בשנה זו הוא מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: בכל שנה ושנה היה זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמי ויצא עמי שנה זו, נכנס עמי ולא יצא עמי. אמר ר' אבהו: ומי יאמר שאדם היה והלא הקב\"ה בכבודו היה נכנס עמו ויוצא עמו! אמר ר' אבהו: וכהן גדול לא אדם היה?! אלא כההוא, דאמר ר' פנחס: בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב): כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'."
        ],
        [
            "איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז, הדא הוא דכתיב (קהלת ה): ויתרון ארץ בכל היא. ר' יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אמר: אפילו דברים שאתם רואין יתרון לעולם אף הן בכלל הנייתו של עולם הן. סיבא למעבד חבלא סיבוא למסוך נגיא. (שם): מלך לשדה נעבד, אפילו הוא מלך והוא שליט מסוף העולם ועד סופו. לשדה נעבד, עבדת ארעא עביד לא עבדת ארעא ולא כלום. לפיכך (שם): אוהב כסף לא ישבע כסף, אוהב ממון לא ישבע ממון. ואוהב בהמון לא תבואה וגו', שכל מי שהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו?! ר' ישמעאל ברבי תנחום ורבי חנין בריה דרבי בשם ר' ירמיה: כתיב (יחזקאל כז): וירדו מאניותיהם וגו' (על): [אל] הארץ יעמדו. וכי אין אנו יודעין שעל הארץ היו עומדין?! אלא הרי ששקעה ספינתו של אחד בים ויש לו קרקע על הארץ יעמוד. אם אין לו קרקע אין לך הבל גדול מזה. רבי נחמיה אמר: ויתרון ארץ בכל היא, אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תורה כגון: הלכות ציצית, תפילין ומזוזה, אף הן בכלל מתן תורה, שנאמר (דברים ט): ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים. ר' יהושע בן לוי אמר: ועליהם ככל הדברים וכתיב: כל המצוה אשר אנכי וגו'. כל ככל, דברים הדברים, מצוה המצוה, מקרא, משנה, הלכות, תלמוד, תוספתות, אגדות, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני שנאמר (קהלת א): יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא. חבירו משיב עליו: כבר היה לעולמים. מלך לשדה נעבד ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר: מלך, זה בעל תלמוד. לשדה נעבד, זה בעל משנה שהוא סודר הלכה לפניו. ורבי נחמיה אומר: מלך, זה בעל משנה. לשדה נעבד, זה בעל תלמוד שהוא מקבל הלכה לפניו. לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף אוהב תורה לא ישבע תורה. ואוהב בהמון וגו' שכל מי שהומה ומהמה אחרי תורה ותלמוד אין לו, מה הנאה יש לו?! ר' אלעזר ברבי אבא בשם ר' אחא אומר: למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה:",
            "ורבנן אמרי: ויתרון ארץ, אפילו דברים שאתם רואים בעולם מיותרין כגון: זבובין, פרעושים, ויתושים, אף הן בכלל ברייתו של עולם דכתיב (בראשית ב): ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. מלך לשדה נעבד, זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה (תהלים צג): ה' מלך גאות לבש. לשדה נעבד, זו ציון, דכתיב (מיכה ג): ציון שדה תחרש. לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף, אוהב מצות לא ישבע מצות. ואוהב בהמון וגו' שכל מי שהומה ומהמה אחר המצות ומצוה קבועה לדורות אין לו, מה הנאה יש לו?! תדע לך שהוא כן שהרי משה כמה מצות וצדקות עשה וכמה מעשים טובים היה בידו, ויש לו מצוה קבועה לדורות, הדא הוא דכתיב (דברים ד): אז יבדיל משה:",
            "דבר אחר: ויתרון ארץ אמר הקב\"ה לנביאים: אם אין אתם עושין שליחותי יש לי שלוחין. הוי, ויתרון ארץ וגו', בכל אני עושה שליחותי. אמר ר' אחא: בכל הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו אפילו על ידי נחש, אפילו ע\"י צפרדע, ואפילו על ידי עקרב, ואפילו ע\"י יתוש. טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו וגידר את הפרוכת, ונטל שתי זונות והציע ספר תורה תחתיהן, ובעלן על גבי המזבח, ויצאה חרבו מליאה דם. מאן דאמר: מדם הקרבנות. ומאן דאמר: מן דם פר ושעיר של יוה\"כ. התחיל מחרף ומגדף כלפי מעלה אמר: לא דמי, ההוא דעבד קרבא עם מלכא במדבר ונצח ליה, לההוא דעבד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה. מה עשה? כינס כל כלי בהמ\"ק ונתן לתוך גרגותני אחת וירד לו לספינה. כיון שירד מחא נחשולא בימא. אמר: דומה לי שאין כחו של אלוה זה, אלא במים. דור אנוש לא פרע מהם, אלא במים. וכן דור המבול. וכן פרעה וחילו. אף אני כיון שהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי ועכשיו לכאן קדמני! אמר לו הקב\"ה: רשע! חייך, בבריה פחותה ממה שבראתי, מששת ימי בראשית אני פורע ממך, מיד רמז הקדוש ברוך הוא לים ועמד מזעפו. כיון שהגיע לרומי, יצאו כל בני רומי וקלסוהו: נקיטא ברברייא! מיד הסיקו לו את המרחץ ונכנס ורחץ. כיון שיצא מזגו לו כסא דחמרא וזימן לו הקב\"ה יתוש אחד ונכנס לתוך חוטמו והיה אוכל והולך עד שהגיע למוחו. התחיל מנקר את מוחו אמר: קראו לרופאים ויפצעו מוחו של אותו האיש ודעו במה אלוה של אומה זו נפרע מאותו האיש! מיד קראו לרופאים ופצעו את מוחו ומצאו בו כמו גוזל בן יונה והיה בו משקל שתי ליטראות. אמר ר' אלעזר ברבי יוסי: תמן הוינא ויהבין גוזלא מן דין סטרא, ותרתין ליטריא מן דין סיטרא ותקל חד כל קבל חד, ונטלוהו ונתנוהו בתוך קערה אחת, כל מאן דהוה הדין, שני הוה הדין שני, פרח יתושא, פרח נשמתא דטיטוס הרשע:",
            "דבר אחר: ויתרון ארץ עובדא הוה בחד גברא, דהוה קאים ע\"ג נהרא וחמא חדא אורדען, טענא חדא עקרב ומגזתיה נהרא. אמר: זו מוכנת לעשות שליחותא, אגיזתא נהרא ואזלת ועבדת שליחותה, וחזרת יתה לאתרה, ונשמע קול יללה בעיר: פלוני נשכו עקרב ומת. ר' פנחס בשם ר' חנין דצפורי אמר: עובדא הוה בחד גברא, דהוה קאים וחפר בהדא בקעת בית שופרי, חמא חד עשב ולקיט יתיה ועבדא כלילא לראשיה. אזל חד חויא ומחא יתיה, וקטל יתיה. אתא חד חבר, וקם ליה סקר בההוא חויא, אמר: תמה אנא על מאן דקטל הדא חויא! אמר ההוא גברא: אנא קטלית יתיה, תלה אפוי וחמא ההוא עשבא עביד בה כלילא על רישיה. א\"ל: מן קושטא אנא קטלית יתיה. א\"ל: את יכיל מרים הדין עשבא מן רישא? א\"ל אין. כיון דארים יתיה, א\"ל: את יכיל קרב הדין חויא בהדין חוטרא? א\"ל: אין. כיון דקרב לההוא חויא, מיד נשלו איבריו. רבי ינאי הוה יתיב מתני על תרע קרתא, וראה נחש אחד מרתיע, ובא והוה מרדף ליה מן הדין סטרא, והוא חזר מן הדין סטרא. אמר: זה מוכן לעשות שליחותו. מיד נפלה הברה בעיר: איש פלוני נשכו נחש ומת. ר' אלעזר הוה יתיב ומטייל בבית הכסא. אתא חד רומי ומקים יתיה ויתיב. אמר: הדא לא על מגן, מיד נפקא חד חויא ומחא יתיה וקטליה, קרי עליה (ישעיה מג): ואתן אדם תחתיך. ר' אלעזר הוה קאים על הדא שוניתא דימא דקסרין, וראה קוליא אחת, שהיתה מתגלגלת ובאה, והוה מצנע לה והא מתגלגלא. אמר: זו מוכנת לעשות שליחותא. לבתר יומין עבר חד בלדר, איתגלגלת בין רגליו ונכשל בה ונפל ומת. אזלין ופשפשוניה ואשכחון יתיה טען כתבין בישין, על יהודאי דקסרין. ר' שמעון, הוה עסקן בדברים, הוה ליה חד פרדס. חד זמן הוה יתיב ביה, והוה ביה חד סדן חמא הדא דוכיפת, דעבד ליה קן בגוה. א\"ל: מה בעי הדין עופא מסאבא בהדין פרדס?! אזל רבי שמעון וסתריה לההוא קינא. אזל ההוא דוכיפת ותקנה. מה עבד ר' שמעון? אזל אייתי חד לוח, ויהבה באפוי דההוא קינא, ויהב ביה חד מסמר. מה עבד ההוא דוכיפת? אזל אייתי חד עשב ויהביה על ההוא מסמרא ושרפה. מה עבד ר' שמעון? אמר: טוב למגנזא הדין עשבא, דלא יילפון גנביא למעבד כן, ויחרבון ברייתא. חמרתא דר' ינאי אכלת עשבא ואיסתמית, ואכלת עשבא אחרי ואיתפתחת. עובדא הוה בתרין גברי דהוו עיילין באילין שבילייא דטבריא, חד סמיא, וחד מפתח. והוה ההיא פתיחא גדיש ליה לההוא סמייא. יתבון למיקרטא באורחא, וארעת שעתא ואכלין מן עשבא, דין דהוה סמי אתפתח, ודין דהוה פתיח אסתמי, ולא עלון מן תמן, עד דגדש ההוא סמיא לפתיחא. עובדא הוה בחד גברא דהוה סליק מן בבל, יתיב למקרטא באורחא, וחמא תרתין צפרין מתנציין, חדא עם חדא וקטלת חדא מנהון חברתה. אזלת ההיא אחריתי ואתיית עשבא, ויהב עלה ואחיית יתה. אמר: טב לי נסב מן הדין עשבא, ואחייה ביה מתיא דארעא דישראל, כי פרי וסלק חמא חד תעלא מית מקלק באורחא. אמר: טב לי מנסייא בהדין תעלא, ויהב עליה ואחייה, וסליק עד שהגיע לסולמי צור. כיון שהגיע לסולמי צור, חמי חד ארי קטיל ומקלק באורחא. אמר: טב לי מנסיא בהדין ארי, ויהב עלוהי מן עשבא וחיה, וקם ואכל יתיה. הוא דברייתא אמרי: טב לביש עבדת בישא עבדת, טב לביש לא תעביד, וביש לא מטי לך. אמר רבי תנחומא: אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו. מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בטבריא. וארעת שעתא וטפת לבירא דמרים ואסחי ואיתסי. והיכן היא בארה של מרים? אמר רבי חייא בר אבא: כתיב (במדבר כא): ונשקפה על פני הישימון, שכל מי שהוא עולה על ראש הר ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים טבריא, זו היא בארה של מרים. אמר רבי יוחנן בן נורי: שערותא רבנן, והוא מכוונא כל קביל תרעי מציעיא דכנישתא, עתיקא דטבריא:",
            "רבי חמא בר פפא בשם ר' יהודה ברבי סימון אמר: באיסור במה היו ישראל מקריבין במדבר, עד שלא הוקם המשכן. דתנינן תמן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות ומשהוקם המשכן, נאסרו הבמות והעבודה בכהנים, והיו ישראל נוהגין באיסור הבמה במדבר והיו פורעניות באות עליהם והיו אומות העולם אומרין: עובדין לשמו והוא הורגן?! לפיכך, אמר הקב\"ה למשה: לך אמור להם לישראל איש איש מבית ישראל ואל פתח אהל מועד לא הביאו:",
            "דבר אחר: איש איש מבית ישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו): שוחט השור מכה איש, זובח השה עורף כלב, מעלה מנחה דם חזיר, מזכיר לבונה מברך און. ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: כל מי שהוא גוזל את חבירו שוה פרוטה מעלין עליו כאילו הורגו. ואית ליה קריין סגין שנאמר: שוחט השור מכה איש. (יחזקאל יט): וילמד לטרף טרף אדם אכל. (משלי א): כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. (יואל ג): מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. (שמואל ב כא): ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשה דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל וגו' וכי הוא הרגן, או דמה להן?! אלא על ידי שהחריב נוב עיר הכהנים שהיתה מספקת להם מזונות מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן. וריש לקיש הוה מסרס קרייא, מכה איש שוחט השור עורף כלב זובח השה דם חזיר מעלה מנחה מברך און מזכיר לבונה. גם המה בחרו בדרכיהם ר' אלעזר שאל את רבי חנינא ואית דאמרי רבי חנינא שאל את ר' אליעזר: ואפשר כן רבה שאיל לתלמידא?! אלא לא בעא מיניה, אלא למבדקיה. א\"ל: מהו דנן דכתיב (משלי ל): שתים שאלתי מאתך שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי. הטריפני לחם חוקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי: מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. איזה מהן קשה הראשונה או השניה? אמר לו: מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על ע\"ז ולא וויתר על חילול השם. ומנין שוויתר הקב\"ה על עבודת כוכבים? שנאמר (יחזקאל כ): ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלהים איש גלוליו לכו עבודו. וכתיב (שם): את שם קדשי לא תחללו עוד, והיו ישראל נוהגין באיסור הבמה במדבר והיו פורעניות באות עליהם והאומות רואין ואומרין: הם מקריבין לו והורגם?! לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך ואמור לישראל הזהרו שלא תהיו מקריבין לאיסור במה, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: איש איש מבית ישראל אשר ישחט:",
            "רבי ישמעאל ורבי עקיבא. רבי ישמעאל אמר: הרי זה היתר מכלל איסור, לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לא בא הכתוב והתיר להם, אלא בשחיטה. רבי עקיבא אומר: הרי זה אסור מכלל היתר, לפי שהיו ישראל נוחרין ואוכלין במדבר לא בא הכתוב ואסר להם כן, אלא בשחיטה. תני רבי ישמעאל: לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר, לפיכך הזהירן הכתוב שיהו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל, אע\"פ שהבעלים יושבים ומחשבים כל היום אין הכל הולך, אלא לאחר השוחט. ומה תלמוד לומר: שתי שחיטות אשר ישחט ב' פעמים? תני בשם ר' יודן: שני דקדוקי שחיטה הן. רוב שנים בבהמה ורוב אחד בעוף:",
            "רבי פנחס בשם רבי לוי אמר: משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכול בשר נבילות וטריפות. אמר המלך: זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נדור (גדור). כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודת כוכבים במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים, דכתיב (ויקרא טז): ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ואין שעירים אלו, אלא שדים, שנאמר (דברים לב): ויזבחו לשדים, ואין שדים אלו, אלא שעירים שנאמר: (ישעיה יג): ושעירים ירקדו שם. והיו מקריבין קרבניהם באיסור במה ופורעניות באות עליהם. אמר הקב\"ה: יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודת כוכבים והם ניצולים, הדא הוא דכתיב: איש איש מבית ישראל וגו':",
            "אמר ר' יוסי ברבי חנינא: אין הבמה מותרת אלא ע\"י נביא. מאי טעמא? שנאמר (דברים יב): השמר לך פן תעלה עולותיך, ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות?! אמר ר' שמלאי: הקדוש ברוך הוא אמר לו שנאמר: (מלכים א יח): ובדברך עשיתי, בדבורך עשיתי. ר' יוחנן בר מרי מייתי ליה מן הדא (יהושע ח): אז יבנה יהושע אין לי, אלא בגלגל. בגבעון מנין? שנאמר (שופטים ו): ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור. אמר ר' אבא בר כהנא: שבעה עבירות נעשו בפרו של גדעון: עצי אשרה, ואבנים פסולות, ומוקצה, ופר הנעבד, וזר, ולילה, ומחוסר זמן. ואין לי, אלא גבעון. בשילה מנין? שנאמר: (ש\"א ז): ויקח שמואל טלה חלב אחד. אמר רבי אבא בר כהנא: ג' עבירות נעשו בעולה של שמואל: היא ועורה, ומחוסר זמן, ולוי היה. אמר רבי יוסי: אין מן הדא קריא לית את שמע כלום. ואתיית הדא דר' שמואל בר נחמני ותשובתו הרמתה כי שם ביתו:",
            "דבר אחר: איש איש מבית ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קמו): עושה משפט לעשוקים, אלו ישראל דכתיב בהון (ירמיה נ): כה אמר ה' צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה. נותן לחם לרעבים, אלו ישראל דכתיב (דברים ח): ויענך וירעיבך. ה' מתיר אסורים, מה שאסרתי לך התרתי לך. אסרתי לך חלב בהמה והתרתי לך בחיה. אסרתי לך גיד הנשה בחיה והתרתי לך בעוף. אסרתי לך שחיטה בעופות והתרתי לך בדגים. ר' אבא ור' יונתן בשם ר' לוי אמר: יותר ממה שאסרתי לך התרתי לך. דם הנדה אסרתי לך התרתי לך דם בתולים. אסרתי לך אשת איש התרתי לך את השבויה. אשת אח התרתי לך יבמה. אשה ואת אחותה בחייהם התרתי לך לאחר מיתה. לבישת כלאים התרתי לך סדין בציצית. בשר חזיר התרתי לך דג ששמו שיבוטא. את החלב התרתי לך את השומן. את הדם התרתי לך טחול. בשר בחלב התרתי לך את הכחל. ר' מנחמא ור' ביבי ור' אחא ור' יוחנן בשם ר' יונתן אמרו: תחת מה שאסרתי לך התרתי לך. תחת איסור דגים לויתן דג טהור. תחת איסור עופות זיז עוף טהור, הוא הדא הוא דכתיב (שם נ): ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי אמר רבי יהודה ברבי סימון: בשעה שהוא פורש את כנפיו מכהה גלגל חמה, הדא הוא דכתיב (איוב לט): המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן. ולמה נקרא שמו זיז? יש בו כמה מיני טעם מזה ומזה. תחת איסור בהמות בהמות בהררי אלף. רבי יוחנן וריש לקיש ורבנן, ר' יוחנן אומר: בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה כל מיני עשבים והיא אוכלת, שנאמר: (שם מ): כי בול הרים ישאו לו. וריש לקיש אמר: בהמה אחת היא רבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה מאכל לאכילתן של צדיקים והיא אוכלת. מאי טעמא? (ישעיה סה): והיה השרון לנוה צאן. ורבנן אמרי: בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים, ואלף הרים מגדלין לה מיני בהמות והיא אוכלת. מאי טעמא? שנאמר (איוב מ): וכל חית השדה ישחקו שם. ואפשר כן אית בעיר אכיל בעיר?! אמר רבי תנחומא: גדולים הם מעשה האלהים מה משונין הם מעשיו של הקב\"ה. ומהיכן הוא שותה? ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: כל מה שהירדן מכניס אחת לששה חדשים הוא עושה גמיעה אחת. מאי טעמא? שנאמר (שם): הן יעשוק נהר ולא יחפוז. ר' שמעון בן לקיש אמר: כל מה שהירדן מכניס לי\"ב חדשים הוא עושה אותו גמיעה אחת. מאי טעמא? (שם): יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, ויש בהם לכלוך פה. רב הונא בשם רבי יוסי אמר: אין בהם לכלוך פה. ומהיכן הוא שותה? תני, רשב\"י: נהר יוצא מעדן ושמו יובל ומשם הוא שותה. מאי טעמא? שנאמר (ירמיה יז): ועל יובל ישלח שרשיו. אמר ר' מאיר (איוב יב): ואולם שאל נא בהמות ותורך, זה בהמות. ועוף השמים ויגד לך, זה זיז שדי. או שיח לארץ ותורך, זה גן עדן. ויספרו לך דגי הים, זה לויתן. מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת."
        ],
        [
            "כמעשה ארץ מצרים - הדא הוא דכתיב (שיר ב): כשושנה בין החוחים. רבי יצחק פתר קרא ברבקה. שנאמר (בראשית כה): ויהי יצחק בן ארבעים שנה. אם ללמד שהיא מפדן ארם מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי?! אלא אביה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, וצדקת הזו יוצאת מבנתים. למה היא דומה? לשושנה בין החוחים. רבי פנחס בשם רבי סימון אמר: כתיב (שם כח): וישלח יצחק את יעקב וילך וגו' כללן כולן ברמאות:",
            "רבי אליעזר פתר קרא בגאולת מצרים. מה שושנה זו, כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה, כך היתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקדוש ברוך הוא ליגאל, הדא הוא דכתיב (דברים ד): או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו'. אלו ואלו ערלים. אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית. אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. א\"כ לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם! אמר ר' שמואל בר נחמני: אלולי שאסר הקב\"ה עצמו בשבועה לא נגאלו ישראל לעולם, הדא הוא דכתיב (שמות ו): לכן אמור לבני ישראל אני ה' ואין לכן אלא שבועה, כמה דאת אמר (שמואל א ג): ולכן נשבעתי לבית עלי. אמר רבי ברכיה: (תהלים עז): גאלת בזרוע עמך בטרוניא. אמר ר' יודן: מלבא לקחת לו גוי מקרב גוי ועד מוראים גדולים, ע\"ב אותיות הן ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה אמור לו: הוצא מהן גוי השני שאינו עולה מן המנין. אמר ר' אבין: בשמו גואלן ששמו של הקדוש ברוך הוא ע\"ב אותיות:",
            "ר' עזריה בשם ר' יהודה ברבי סימון אומר: משל למלך, שהיה לו פרדס נטוע. שורה של תאנים, ושל גפנים, ושל רמונים, ושל תפוחים. ומסר לאריס והלך לו. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה ומצאו מלא חוחין ודרדרין. הביא קצצים לקוצו והציץ באותן החוחין וראה בו שושנה אחת של ורד נטלה והריח בה ושבת נפשו עליה. אמר המלך: בשביל שושנה זו ינצל כל הפרדס. כך כל העולם כולו לא נברא, אלא בשביל תורה. לאחר כ\"ו דורות הציץ הקב\"ה בעולמו לידע מה עשה ומצא מלא מים במים. דור אנוש מים במים. דור המבול מים במים. דור הפלגה מים במים. והביא קצצים לקוצצו שנאמר: (תהלים כט): ה' למבול ישב. ראה בו שושנה אחת של ורד, אלו ישראל. ונטלה והריחה בשעה שנתן להם עשרת הדברות ושבת נפשו עליו. בשעה שאמרו: נעשה ונשמע, אמר הקדוש ברוך הוא: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס. בזכות תורה וישראל ינצל העולם:",
            "רב חנן דציפורי פתר קריא בגמילות חסדים. בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית האבל ואין אחד מהם יכול לפתוח את פיו ולברך ברכת אבלים ואחד מהם פותח פיו ומברך, דומה כשושנה בין החוחים. בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין לבית הכנסת ואין א' מהם יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה ואחד מהם יודע, דומה כשושנה בין החוחים. רבי אלעזר אזל לחד אתר אמרו ליה: פרוס על שמע. אמר להן: לינא חכם. עבור לפני התיבה. אמר להן: לינא חכם. אמרין: דין הוא ר' אלעזר דין הוא דאתון מתגלגלין ביה על מגן צווחין ליה רבי?! נתכרכמו פניו והלך לו אצל ר' עקיבא רבו. אמר ליה: למה פניך חולניות? תני ליה עובדא. א\"ל: צבי מרי דיליף? (האם אדוני רוצה ללמוד ממני?) א\"ל: אין. אלפיה. לבתר יומין אזל לההוא אתרא. אמרו ליה: פרוס על שמע פרס. עבור לפני התיבה עבר. אמרין: איתחסם ר' אלעזר וקורין ליה: רבי אלעזר חסמא. ר' יונה הוה מליף לתלמידוי ברכת אבלים. אמר: יהוון גברין בכל מלה:",
            "רבי חנינא בריה דר' אבא פתר קריא במלכיות. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפונית יוצאת ומטה אותה כלפי דרום. והחוח עוקצה רוח דרומית יוצאה ומטה אותה כלפי צפון. והחוח עוקצה ואף על פי כן לבה מכוון כלפי מעלה. כך הן ישראל, אע\"פ שהן נגבין אונניות ואנגריות לבן מכוון כלפי אביהם שבשמים. מאי טעמא? (שם כה): עיני תמיד אל ה', כי הוא יוציא מרשת רגלי. רבי איבו פתר קריא בגאולת מחר. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה, ומה הן עושין? מביאין את האור והן שורפין חוץ לה ואח\"כ לוקטין אותה. כך (איכה א): צוה ה' ליעקב סביביו צריו, כגון: חלמיש לנוה, יריחו לנערן, סוסיתא לטבריא, גסטרא לחיפא, לוד לאונו. הדא הוא דכתיב (יחזקאל ה): זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה. למחר כשיגיע הקץ, מה הקב\"ה עושה? מביא את האור ושורף חוץ לה, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג): והיו עמים משרפות שיד. ומה כתיב בהו (דברים לב): ה' בדד ינחנו:",
            "אמר ר' אבין: מה שושנה זו יוצאה עליה שרב הרי היא כמושה. יצא טל הרי היא מפרחת. כך כל זמן שצלו של עשו קיים כביכול ישראל נראין כאלו הם כמושין בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא יעבור צלו של עשו וישראל מרטיבין והולכים, הדא הוא דכתיב (הושע יד): אהיה כטל לישראל. מה שושנה זו אינה בטילה, אלא על גב ריחה. כך ישראל אינן בטלין, אלא על גב מצות ומעשים טובים. מה שושנה זו אינה, אלא לריח. כך לא נבראו צדיקים, אלא לגאולתן של ישראל. מה שושנה זו עולה על שלחנן של מלכים תחלה וסוף. כך ישראל הן הן לעוה\"ז, והן הן לעוה\"ב. מה שושנה זו נכרת בין העשבים. כך הן ישראל נכרים בין האומות שנאמר (ישעיה סא): כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. מה שושנה זו מתוקנת לשבתות וימים טובים. כך ישראל מתוקנין לגאולת מחר:",
            "אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לישראל כשהייתם במצרים הייתם דומין לשושנה בין החוחים, עכשיו שאתם נכנסין לארץ כנען היו דומין לשושנה בין החוחים, ותנו דעתכם שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, הדא הוא דכתיב: כמעשה ארץ מצרים. ר' יצחק פתר קריא: בבן אדם שיש לו שתי בנות מאם אחת, שתיהן מאב אחד, שתיהן משפיר אחד, כמה דאת אמר: (בראשית י): ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. אמר רבי חנינא: משל למלך שהיה לו בת יחידה והשרה אותה במבוי אחד, ונמצאו כולן בעלי זנות ובעלי כשפים. א\"ל: בתי! תני דעתך שלא תעשה לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו. כך כשהיו ישראל במצרים היו מצרים בעלי זנות שנאמר (יחזקאל כג): אשר בשר חמורים בשרם. וכשנכנסו לארץ כנען היו כנענים בעלי זנות ובעלי כשפים שנאמר: מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים. אמר להן הקב\"ה: בני! הזהרו שלא תעשו לא כמעשה אלו ולא כמעשה אלו, הדא הוא דכתיב: כמעשה ארץ מצרים:",
            "(איוב לז): ועתה לא ראו אור - תנא, הרואה החמה בתקופתה, לבנה בכדורה, כוכבים במסלותם, מזלות כסדרן, אומר: ברוך עושה מעשה בראשית. אמר רב הונא: הדא, דאת אמר בימות הגשמים, ובלבד לאחר שלשה ימים. ועתה לא ראו אור רבי ברכיה ורבי ירמיה בריה דרבי חייא בר אבא אמר, דרש רבי לוי בר סיסי בנהרדעא: (שמות כד): ויראו את אלהי ישראל זה עד שלא נגאלו, אבל משנגאלו היכן היתה דרכה של לבנה לינתן שם היתה נתונה. אמר רבי ברכיה: מעשה לבנת הספיר אין כתיב כאן, אלא כמעשה היא וכל ארגלייא שלה. נתנה היא והסל והמגריפה שלה נתנה. בר קפרא אמר: עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה ברקיע. משנגאלו עוד לא נראתה ברקיע. מאי טעמא? (שם): וכעצם השמים לטוהר, כך אינון נקיין מן עננין:",
            "תני, רבי ישמעאל: כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו וגו', ואם לאו אני ה' אלהיכם. תני, רבי חייא: למה אני ה' כתיב שני פעמים? אני הוא שפרעתי מדור המבול ומסדום, וממצרים. אני עתיד ליפרע ממי שהוא עושה כמעשיהם. דור המבול נמחו מן העולם על ידי שהיו שטופין בזנות. אמר רבי שמלאי: כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. רב הונא בשם רבי יוסי אמר: דור המבול לא נמחו מן העולם, אלא ע\"י שכתבו גומסיות לזכר ולנקבה. ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון, ור' יהושע בן לוי בשם בר קפרא: מצינו שעל הכל הקדוש ברוך הוא מאריך רוחו חוץ מן הזנות בלבד. ואית ליה קריין סגיין שנאמר: (בראשית ו): ויהי כי החל האדם ויראו בני האלהים את בנות האדם וירא ה' כי רבה רעת האדם ויאמר ה' אמחה את האדם. סדומיים ר' יהושע בן לוי בשם בר קפרא אמר: כל אותו הלילה היה לוט עומד ומדבר עליהם סניגוריא, כיון שבאו ואמרו לו (שם יט): איה האנשים ונדעה אותם בתשמיש. מיד ויאמרו האנשים אל לוט עוד מי לך פה?! עד כאן היה לך פתחון פה ללמד עליהם סניגוריא, אלא חתן בניך ובנותיך, כי משחיתים אנחנו. אני ה' אני הוא שנפרעתי משמשון, ומאמנון, ומזמרי, ועתיד אני ליפרע ממי שיעשה כמעשיהם. אני הוא, ששלמתי ליוסף, ליעל, ולפלטי בן ליש. אני עתיד לשלם שכר, למי שעושה כמעשיהם. יוסף מנין? אמר רבי שמעון בן גמליאל: יוסף משלו נתנו לו פיו שלא נשק בעבירה, (שם מא): על פיך ישק כל עמי. צוארו, שלא הרכינו לעבירה: וישם רביד הזהב על צוארו. ידיו שלא משמשו בעבירה, ויסר פרעה את טבעתו. גופו שלא נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש. רגליו שלא הלכו בעבירה, וירכב אותו במרכבת המשנה. מחשבה שלא חשבה תבא ותקרא חכמה, ויקראו לפניו אברך:",
            "שלשה הם שברחו מן העבירה, ושתף הקב\"ה שמו עמהם, ואלו הן: יוסף, ויעל, ופלטי. יוסף מנין? שנאמר (תהלים פא): עדות ביהוסף שמו. מהו ביהוסף? (זה): [יה] מעיד עליו שלא נגע באשת פוטיפר. יעל מנין? שנאמר (שופטים ד): ותצא יעל לקראת סיסרא ותכסהו בשמיכה. מהו בשמיכה? רבנן דהכא, אמרי בסודרא. ורבנן דתמן, אמרי במשיכלא. אמר ריש לקיש: חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה. ומהו שמיכה? שמי כה, שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע. פלטי מנין? כתוב אחד אומר (ש\"א כו): ושאול נתן את מיכל בתו (אשת דוד): לפלטי. וכתוב אחד אומר (ש\"ב ג): פלטיאל קרי ליה פלטי, וקרי ליה פלטיאל?! מי נסיב פלטי ומי יהיב פלטיאל?! אלא מעיד אני עליו שלא נגע באשת דוד:",
            "אמר ר' יוסי: שלשה הן, שתקף יצרן עליהם, ונשבעו לו. יוסף, דוד, ובועז. יוסף מנין? שנאמר (בראשית לט): ואיך אעשה הרעה הגדולה. רב הונא בשם ר' אידי אמר: כלום המקרא חסר וחטאתי לה' אין כתיב כאן, אלא לאלהים, נשבע ליצרו ואמר: לאלהים אני חוטא ואיני עושה הרעה הגדולה. דוד מנין? שנאמר (ש\"א כו): ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו. למי נשבע? רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר: ליצרו נשבע. וריש לקיש אמר: לאבישי נשבע. א\"ל: חי ה' אם תגע בו אני מערב דמך בדמו, הדא הוא דכתיב (שם): ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו. בועז מנין? שנאמר (רות ג'): חי ה' שכבי עד הבקר. רבי יודן ורבי חמא, ר' יודן אומר: כל אותו הלילה היה יצרו מפתהו בדברים ואומר לו: את פנוי והיא פנויה. אתה מבקש אשה והיא מבקשת איש. ליצר הרע נשבע: חי ה'. ולאשה אמר: שכבי עד הבקר. אמר רבי חנינא (משלי כד): גבר חכם, זה בועז. ואיש דעת מאמץ כח, שגבר על יצרו בשבועה:",
            "דבר אחר: כמעשה ארץ מצרים, הדא הוא דכתיב (איוב כד): ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים. אמר ריש לקיש: שלא תאמר שכל מי שהוא בגופו נקרא נואף, נואף בעיניו נקרא נואף שנאמר: ועין נואף, והנואף הזה יושב ומשמר אימתי נשף בא, אימתי ערב בא, שנאמר (משלי ז): בנשף בערב יום, והוא אינו יודע שיושב בסתרו של עולם זה הקדוש ברוך הוא צר כל קטורין שלו בדמותו בשביל לפרסמו, הוא שאיוב אומר (איוב י): הטוב לך כי תעשוק, זה זן ומפרנס והוא צר כל קטורין שלו בדמות אחר?! אלא כי תמאס יגיע כפיך ומאחר שאתה יגע בו כל ארבעים יום אתה חוזר ומקלקלו?! אלא (שם): ועל עצת רשעים הופעת. כך הוא כבודך לעמוד בין נואף לנואפת?! אמר לו הקב\"ה: איוב ראוי אתה לפייס, אלא יהי אומר כאשר אמרת, העיני בשר לך?! אלא אמר הקדוש ברוך הוא: הריני צר כל קטורין שלו בדמות אביו בשביל לפרסמו. אמר ר' לוי: משל לתלמידו של יוצר, שגנב ביצת יוצרים ועמד רבו על גניבתו. מה עשה? עמד ועשאו כלי ותלו בפניו. וכל כך למה? להודיע שעמד רבו על גניבתו. אמר הקב\"ה: הריני צר כל קטורין שלו בדמותו בשביל לפרסמו. רבי יהודה ברבי סימון בשם ר' לוי בן פרטא: כתיב (דברים לב): צור ילדך תשי, התשתם כחו של יוצר. משל לצייר שהיה יושב וצר איקונין של מלך משהוא גומרה באו ואמרו לו: נתחלף המלך! מיד תשו ידיו של יוצר. אמר: של מי אצור, של ראשון או של שני? כך כל ארבעים יום הקדוש ברוך הוא עוסק בצורת הולד ולסוף ארבעים יום היא הולכת ומקלקלת עם אחר?! מיד רפו ידיו של יוצר. אמר: של מי אצור, של ראשון או של שני? הוי, צור ילדך תשי התשת כחו של יוצר. יו\"ד זעירא ולית בקרייה כוותה. אמר ר' יצחק: מצינו כל עוברי עבירות, הגונב נהנה והנגנב מפסיד, הגוזל נהנה והנגזל מפסיד. ברם הכא שניהם נהנין. מי מפסיד? הקב\"ה הוא מאבד סימניו:",
            "ר' מנשיה בר בריה דרבי יהושע בן לוי אמר: מצינו שכל מי שרואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה, זוכה להקביל פני השכינה. מאי טעמא? (ישעיה לג): ועוצם עיניו מראות ברע. מה כתיב בתריה? (שם): מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים. בני! רואה אתה מה שאני רואה?"
        ],
        [
            "קדושים תהיו - הדא הוא דכתיב (שם ה): ויגבה ה' צבאות במשפט. תניא, אמר רבי שמעון בן יוחאי: אימתי שמו של הקדוש ברוך הוא מתגדל בעולמו? בשעה שעושה מדת הדין ברשעים. ואית ליה קריין סגיין. (יחזקאל לח, כג): והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'. וכתיב (תהלים ט יז): נודע ה' משפט עשה. (ירמיה טז, כא): בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי. (מיכה ו, ה): למען דעת צדקות ה' והדין ויגבה ה' צבאות במשפט:",
            "ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: הדא הוא דכתיב (שם צב): ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך בעליונה. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם יושב בדין בזמן שהוא נותן דימוס כל העם מקלסין אותו, ובזמן שהוא נותן ספיקלא אין כל בריה מקלסת אותו, מפני שהם יודעין שיש שטף בדינו, אבל הקב\"ה אינו כן, אלא בין במדת הטוב בין במדת פורעניות ואתה מרום לעולם ה', לעולם ידך בעליונה. רב הונא בשם ר' אחא אמר: כתיב (שם קא): לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש\"ע! אם חסד אתה עושה עמי אשירה בין כך ובין כך לה' אזמרה. אמר רבי תנחום ברבי יודן: כתיב (תהלים נו): באלהים אהלל דבר, בה' אהלל דבר בין כך ובין כך אהלל דברו. ורבנן אמרי: כתיב (שם קיז): צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, כוס ישועות אשא בין כך ובין כך ובשם ה' אקרא. אמר רבי יודן ב\"ר פיליא: הוא שאיוב אומר (איוב א): ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך בין שנתן ברחמים נתן בין שנטל ברחמים נטל. ולא עוד, אלא כשנתן לא נמלך בבריה. וכשנטל נמלך בבית דין. אמר רבי אלעזר: בכל מקום שאתה מוצא וה' הוא ובית דינו, בנין אב שבכלן. (מ\"א כב): וה' דבר עליך רעה אמר רבי יודן: כתיב: ואתה מרום, רוממות אתה נוהג בעולמך. נתת כהונה לאהרן לעולם ברית מלח היא. נתת מלכות לדוד לעולם שנאמר (ד\"ה ב יג): הלא לכם לדעת כי אלהי ישראל נתן ממלכה נתת קדושה לישראל לעולם שנאמר: קדושים תהיו:",
            "דבר אחר: קדושים תהיו, הדא הוא דכתיב (תהלים כ): ישלח עזרך מקדש. רבי ברכיה, בשם רבי סימון אמר: מעשה בקרתני באבא יוסי איש ציתור שהיה יושב ושונה על פתח מעין. אתגלי עלוי ההוא רוחא דהוה שרי תמן. א\"ל: אתון ידעין כמה שנין אנא שרי הכא ואתין ונפקין אתון ונשיכון ברמשא, ובטיהרא ולית אתון מתנזקין, וכדון תהון ידעין, דהא רוח ביש בעי מישרא הכא, והא מזיק ברייתא. א\"ל: ומה נעביד? א\"ל: אזיל ואסהיד בבני מתא, ואמור להון: מאן דאית ליה מכוש, מאן דאית ליה פס, מאן דאית ליה מגרופי, יפקון הכא למחר עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין על אפי מיא, וכד אינון חמיין ערבוביא דמיא יהון מקשיין בפריזלא, ואמרין: דידן נצח, ולא יפקון מן הכא, עד זמן דיחמון חרדה דדמא על אפי מיא. אזל ואסהיד בבני קרתא, ואמר להון: מאן דהוה ליה מכוש, מאן דהוה ליה פס, מאן דהוה ליה מגרופי, נפקון למחר לתמן עם מצמחיה דיומא, ויהון מסתכלין כלפי מיא. כיון דחמו ערבוביא במיא, הוון מקשיין בפרזלא, ואמרו: דידן נצח, דידן נצח, ולא עלון מן תמן, עד זמן דחמון כמין חרדא דדמא על אפי מיא. והרי דברים ק\"ו, ומה אם הרוחות, שלא נבראו לשום סיוע, צריכין סיוע, אנו שנבראנו לסיוע עאכ\"ו! הוי, ישלח עזרך מקדש:",
            "דבר אחר: ישלח עזרך מקדש אמר רבי לוי: כל טובות וברכות ונחמות שהקב\"ה עתיד ליתן לישראל אינן אלא מציון. ישועה מציון שנאמר (תהלים יד): מי יתן מציון ישועת ישראל. עוז מציון שנאמר (שם קי): מטה עזך ישלח ה' מציון. ברכה מציון שנאמר: (שם קלד): יברכך ה' מציון. שופר מציון שנאמר (יואל ב): תקעו שופר בציון. טל וברכה וחיים מציון שנאמר (תהלים קלג): כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' וגו'. תורה מציון שנאמר (ישעיה ב): כי מציון תצא תורה. עזרה וסיוע מציון שנאמר: ישלח עזרך מקודש. מקדוש מעשים שיש בידך. ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לישראל, בני! כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים. כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים, הדא הוא דכתיב: קדושים תהיו:",
            "תני, ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה. ר' לוי אמר: מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה. אנכי ה' אלהיך וכתיב הכא: אני ה' אלהיכם. לא יהיה לך וכתיב הכאף ואלהי מסכה לא תעשו לכם. לא תשא וכתיב הכא: ולא תשבעו בשמי. זכור את יום השבת וכתיב הכא: את שבתתי תשמורו. כבד את אביך ואת אמך וכתיב הכא: איש אמו ואביו תיראו. לא תרצח וכתיב הכא: לא תעמוד על דם רעך. לא תנאף וכתיב הכא: מות יומת הנואף והנואפת. לא תגנוב וכתיב הכא: לא תגנובו. לא תענה וכתיב הכא: לא תלך רכיל. לא תחמוד וכתיב הכא: ואהבת לרעך כמוך. ר' יודן, בשם ר' שמעון בן יוחאי אמר: ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בה מששים ששים מצות, ואלו הן: פרשת פסחים, ופרשת נזיקין, ופרשת קדושים. ר' לוי, בשם ר' שילא דכפר תמרתא אמר: משבעים שבעים. אמר רבי תנחומא: ולא פליגי. מאן דעבד פ' פסחים ע' כלל עמה פרשת תפילין. מאן דעביד פרשת נזיקין ע' כלל עמה פרשת שמיטה. ומאן דעבד פרשת קדושים ע' כלל עמה פרשת עריות:",
            "אמר רבי יהודה בן פזי: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים? אלא ללמדך, שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא קדושה. ואתיא כהדא דר' יהודה בן פזי דאמר: כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש. רבי יהושע בן לוי: מייתי מן שונמית, הדא הוא דכתיב (מלכים ב ד): ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא. אמר רבי יונה: הוא קדוש ואין משרתיו קדושים, הדא הוא דכתיב (שם): ויגש גיחזי להדפה. אמר רבי יוסי בר חנינא: שהדפה בהוד יפיה - על דדיה. רבי איבון אמר: מלמד שלא הביט בה מימיו. ורבנן אמרי: שלא ראתה טפת קרי מימיה על סדין שלו. אמתיה דרבי ישמעאל בר רב יצחק אמרה: אנא הוינא משמשא למנוי דמרי ולא מן יומוי חמית מלה בישא על מנוי דמרי. אמר רבי יהושע בן לוי: מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים? אלא ללמדך, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. ואית ליה קריין סגיין: אשה זונה וחללה, וקדשתו, כי את לחם אלהיך הוא מקריב. אלמנה וגרושה וחללה זונה וגו', ולא יחלל זרעו. והדין: דבר אל כל עדת בני ישראל:",
            "אמר ר' יודן בשם ר' שמואל בר נחמן: משל למלך, שהיה לו איפקרסין והיה מצוה את עבדו נערה וקפלה וכו'. אמר רבי שמואל בר נחמן: משל לכהן גדול, שהיה מהלך בדרך נזדמן לו חלוני אחד. אמר לו: אלך עמך! אמר לו: בני, כהן אני! ובדרך טהור אני מהלך ואין דרכי להלוך בין הקברות, אם אתה הולך עמי מוטב, ואם לאו סוף שאני מניחך והולך לי. כך א\"ל משה לישראל (דברים כג): כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך. מהו להצילך? תרין אמוראין: חד אמר להגן עליך להיות צל על ראשו. וחד אמר: לרוקן כל נכסי האומות וליתן לך כמה דאת אמר: (שמות ג): ונצלתם את מצרים, על מנת והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ערות דבור. ר' שמואל בר נחמן אמר: זה נבול הפה:",
            "רבי אבין אמר תרתין, רבי אבין אמר: משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים, מהם נזירים ומהם שכורים. לעת ערב בא ליתן שכרם, נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד. אמרו לו: אדונינו המלך! לא כלנו שמרנו כאחד, מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים, ולנו חלק אחד?! אמר להם המלך: אלו שכורים הן ודרכן לשתות יין, ולפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים, ולכם חלק אחד. כך העליונים לפי שאין יצה\"ר מצוי בהם קדושה אחת, שנאמר (דניאל ג): ובמאמר קדישין שאלתא, אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם הלואי בשתי קדושות יעמדו, הדא הוא דכתיב: דבר אל כל עדת בני ישראל. וכתיב: והתקדשתם והייתם קדושים. ר' אבין אמר אוחרי: משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך. מה עשה המלך? נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו. כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב\"ה ג' קדושות. מה הקדוש ברוך הוא עושה? נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל, הדא הוא דכתיב: דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו. והתקדשתם והייתם קדושים:",
            "אמר רבי שמעון בן לקיש: שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשת פרעה הרשע. כתוב אחד אומר (דברים כח): והיית רק למעלה. יכול כמוני? תלמוד לומר: רק לשון מיעוט, גדולתי למעלה מגדולתכם. ואנו למדין אותה מפרעה הרשע, שנאמר: (בראשית מא): אתה תהיה על ביתי. יכול כמוני? תלמוד לומר: רק הכסא אגדל ממך גדולתי למעלה מגדולתך. והדין: קדושים תהיו. יכול כמוני? תלמוד לומר: כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ועוד אנו למדין מפרעה הרשע, שנאמר: ויאמר פרעה אל יוסף: אני פרעה. יכול כמוני? תלמוד לומר: אני פרעה, גדולתי למעלה מגדולתך. אמר רבי יהושע, בשם ר' לוי: מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב\"ה. ומה אני של בשר ודם על ידי שאמר פרעה ליוסף: אני פרעה זכה לכל הכבוד הזה, לכשיבא אני של הקדוש ברוך הוא ועד זקנה אני הוא. וכתיב (ישעיה מד): כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו (ה' צבאות): אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים עאכ\"ו!"
        ],
        [
            "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל - הדא הוא דכתיב (משלי ג): עץ חיים היא למחזיקים בה. אמר רב הונא בשם ר' אחא: שלא יהיו דברי תורה בעיניך, כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה להשיאה לאחד, אלא (שם ב): בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, אם יש לך זכות קח אמרי. רב הונא בשם ר' בנימין בן לוי אמר: משל למלך, שאמר לבנו: צא לפרקמטיא! אמר לו: אבא מתיירא אני בדרך מהלסטים ובים מפני אפורטין. מה עשה אביו? נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו: יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה. אף כך אמר הקב\"ה למשה: אמור לישראל: בני! עסקו בתורה ואין אתם מתייראים משום אומה. אילו נאמר: עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא למחזיקים. אילו נאמר: אשר לא ילמד לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא (דברים כז): אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת, לכך נאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה. רב הונא אמר: אם נכשל אדם בעבירה חייב מיתה בידי שמים. מה יעשה ויחיה? אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים. ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שנים. ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה? ילך ויעשה פרנס על הצבור וגבאי של צדקה, והוא חי, שאילו נאמר: ארור אשר לא ילמד לא היתה תקומה, אלא ארור אשר לא יקים. אילו נאמר: עץ חיים לעמלים בה לא היתה תקומה, אלא עץ חיים היא למחזיקים בה, (קהלת ד): כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר רבי אחא בשם ר' תנחום ב\"ר חייא: למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה, להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור, הדא הוא דכתיב: ארור אשר לא יקים. ר' ירמיה אמר, בשם ר' חייא: לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא לימד לאחרים, ולא היתה ספק בידו להחזיק והחזיק, ולא למחות ומיחה, הרי זה בכלל ברוך:",
            "ר' הונא ור' ירמיה אמרו, בשם ר' חייא בר אבא: עתיד הקדוש ב\"ה לעשות צל וחופות לבעלי המצות אצל בני תורה בגן עדן.ואית ליה ג' קריין: חדא כי בצל החכמה בצל הכסף. ב' (ישעיה נו): אשרי אנוש יעשה זאת. והדין: עץ חיים היא למחזיקים בה. שמעון אחי עזריה אמר משמו, והלא שמעון היה גדול מעזריה?! אלא על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון, לפיכך נקרא הלכה על שמו. ודכוותה (דברים לג): ולזבולן אמר: שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך ולא יששכר גדול היה מזבולן?! אלא ע\"י שהיה זבולן מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו שנאמר: שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. אמר רבי תנחומא: כל מי שיוצא לדרך ואינו מכוין לבו למלחמה סוף שהוא נופל במלחמה, אבל שבטו של זבולן, בין מתכוין, בין שאינו מתכוין יוצאין למלחמה ונוצחין, הדא הוא דכתיב (ד\"ה א יב): מזבולן יוצא צבא עורכי מלחמה ולעדור בלא לב ולב. מהו בלא לב ולב? אלא בין מתכוונין בין שאינן מתכוונין הם יוצאים ומנצחין. דרש רבי יהודה בן פזי: מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד על צוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים! אמר רבי הונא, כד שמע בר קפרא, כך אמר: יפה דרש ר' יהודה בן אחותי, הדא הוא דכתיב (ויקרא יט): וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל:",
            "ר' יוחנן ב\"ר סימון פתח: (דברים יג): אחרי ה' אלהיכם תלכו. וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא, אותו שכתוב בו (תהלים עז): בים דרכך ושבילך במים רבים, ואתה אומר: אחרי ה' תלכו?! ובו תדבקון וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו (דברים ד): כי ה' אלהיך אש אוכלה וכתיב (דניאל ז): כורסיה שביבין דינור, וכתיב (שם): נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי ואתה אומר: ובו תדבקון?! אלא, מתחלת ברייתו של עולם, לא נתעסק הקב\"ה אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב (בראשית ב): ויטע ה' אלהים גן בעדן, אף אתם, כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ:",
            "ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי פתח: (קהלת ב): הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לאבות הראשונים: הגדלתי לעשות עם בניכם כל מה שהתניתי עמכם. בניתי לי בתים, שנאמר (דברים ו): ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים, שנאמר (שם ו): כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי ברכות מים, שנאמר (שם): בורות חצובים. וכתיב (שם ח): עינות ותהומות (קהלת ב): להשקות מהן יער צומח עצים. אמר ר' לוי: אפילו קנה חצים לא היתה א\"י חסרה. עשיתי לי גנות ופרדסים (דברים ח): ארץ חטה ושעורה. נטעתי בהם עץ כל פרי, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ ונטעתם:",
            "(איוב לח): מי שת בטוחות חכמה. מהו בטוחות? בטויא. (שם): או מי נתן לשכוי בינה, הדא תרנגולתא. אמר רבי לוי: בערביא צווחין לתרנגולתא, שכויא. הדא תרנגולתא, כד אפרוחיה דקיקין, היא מכנשא להון, ויהבת להון תחות אגפיא, ומשחנה להון, ומעדרנה קדמיהון, וכד אינון רבייה, חד מנהון בעי למקרב לותיה, והיא נקרה ליה בגו רישיה, וא\"ל: זיל עדור בקוקלתך. כך כשהיו ישראל במדבר מ' שנה היה: המן יורד, והבאר עולה להן, והשליו מצוי להן, וענני כבוד מקיפות אותן, ועמוד ענן מסיע לפניהם. כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה, ויפוק וינצוב ליה נציבין, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ ונטעתם. אדרינוס שחיק טמיא, הוה עבר באלין שבילייא דטברייא. וחמא חד גבר, סב קאים וחציב חצובן, למנצב נציבין. א\"ל: סבא, סבא, אי קרצת לא חשכת! א\"ל: קריצת וחשיכת, ומה דהני למרי שמיא עבד. א\"ל: בחייך סבא, בר כמה שנין את יומא דין? א\"ל: בר מאה שנין. א\"ל: ואת בר מאה שנין, וקאים וחצב חצובין למנצב נציבין, סבר דאת אכיל מנהון?! א\"ל: אין זכית אכלית, ואם לאו, כשם שיגעו לי אבהתי כך אני יגע לבני! א\"ל: בחייך, אם זכית אכול מנהון, תהוה מודע לי. לסוף יומין עבדין תאניא, אמר: הא ענתה נודע למלכא. מה עבד? מלא קרטלא תאינין, וסלק וקם ליה על תרע פלטין. אמרין ליה: מה עסקיך? אמר לון: עלון קדם מלכא, כיון דעל, אמר ליה: מה עסקך? א\"ל: אנא סבא דעברת עלי, ואנא חצב חציבין למנצב נציבין, ואמרת לי: אין זכית תיכול מנהון, תהא מודע לי. הא זכיתי ואכילית מנהון, והילין תאיניא מן פיריהון. אמר אדרינוס, בההיא שעתא: קלוונין אנא, תיתנון סילון דדהבא ויתיב ליה. אמר: קלווניא אנא, דתפנון הדין קרטל, דידיה ותמלון יתיה דינרין. אמרין ליה עבדוהי: כל הדין מוקרא תיקריניה להדין סבא דיהודאי?! אמר להון: בריה אוקריא, ואנא לא אנא מוקר ליה?! אנתתיה דמגירא, הות ברת פחין, אמרה לבעלה: בר קבלוי, חמי דהדא מלכא, רחמא תינין ומפרגא בדינרין. מה עבד? מלא מרעליה תינין, ואזל וקם קדם פלטין. א\"ל: מה עסקך? אמר לון: שמעית דמלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין. עלון ואמרין למלכא: חד סבא קאים, על תרע פלטין טעין מלא מרעליה תינין, ואמרנא ליה: מה עסקך? א\"ל: שמעית, דמלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין. אמר: קלוונין אנא, דתקימין יתיה קדם תרע פלטין, וכל מאן דעייל, ונפק יהי טרו על אפיה, באפתי רמשא פנון יתיה, ואזל לביתיה. אמר לאנתתיה: ככל הדין יקרא, אנא שלים לך. אמרה: אזיל גלוג לאמך, תהוון אינון תינין ולא הוון אתרגון, דהוון בשילן ולא פגינן:",
            "רב הונא בר קפרא אמר: ישב אברהם אבינו ודרש: נאמר ערלה באילן, ונאמר ערלה באדם, מה ערלה שנאמר באילן מקום שהוא עושה פירות, אף ערלה שנאמר באדם מקום שהוא עושה פירות. אמר רבי חנין בן פזי: וכי כבר היה אברהם אבינו יודע קלין וחמורין וגזירות שוות?! אלא רמז רמזה לו (בראשית יז): ואתנה בריתי ביני וביניך וגו', מקום שהוא פרה ורבה. תני רבי ישמעאל: בקש הקב\"ה להוציא כהונה משם משום שנאמר (שם יד): ומלכי צדק מלך שלם, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת האדון?! הוציאה הקדוש ברוך הוא ממנו ונתנה לאברהם, שנאמר (תהלים קי): נאום ה' לאדוני. וכתיב בתריה: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, על דבורו של מלכי צדק הדא הוא דכתיב (בראשית יד): ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ר' ישמעאל ורבי עקיבא, ר' ישמעאל אומר: אברהם כהן גדול היה, הדא הוא דכתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם.וכתיב (שם יז): ונמלתם את בשר ערלתכם. ומהיכן ימול? אם ימול מן האוזן עדיין אינו כשר להקריב. אם ימול מן הלב עדיין אינו כשר להקריב. אם ימול מן הפה עדיין אינו כשר להקריב. מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב? הוי אומר: זו מצות הגוף. ר' עקיבא אומר: ד' ערלות הן: נאמר ערלה באוזן (ירמיה ו): הנה ערלה אזנם. ערלה בפה שנאמר (שמות ו): ואני ערל שפתים. נאמרה בלב שנאמר (ירמיה ט): וכל בית ישראל ערלי לב. וכתיב (בראשית יז): התהלך לפני והיה תמים. מהיכן ימול? אם ימול מן האוזן עדיין אינו תמים. אם ימול מן הפה עדיין אינו תמים. מהיכן ימול ויהיה תמים? הוי אומר: זו ערלת הגוף. נגדא אמר: כתיב: ובן שמונת ימים. מהיכן ימול? אם מן האוזן עדיין אינו שומע. אם מן הפה עדיין אינו מדבר. אם מן הלב עדיין אינו יכול לחשב. מהיכן ימול ויהיה שומע ומדבר ומחשב? הוי אומר: זו ערלת הגוף. אמר רבי תנחומא: מסתברא דנגדא, וערל זכר אשר לא ימול. רבי יודן, בשם ר' יצחק ורבי ברכיה, בשם רבי יצחק ותנו לה בשם רבי יוסי בן חלפתא: וערל זכר וכי יש ערל נקבה?! אלא ממקום שרואין אותו ויודעין אם זכר הוא או נקבה, משם מולין אותו:",
            "דרש ר' לוי בר סיסי: (יחזקאל טז): ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר. מאי גדלי בשר וכי יש לזה רגל אחד ולזה ג'?! אלא שהיו כלם ערלים. וכן הוא אומר: וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו. דבר אחר: בעלי גברין היו. ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' שמואל ב\"ר נחמני: כתיב (יהושע ה): וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות. אמר ר' לוי: מקום שהיא גבעה בערלה:",
            "(שיר ה): שוקיו עמודי שש שוקיו, זה העולם. עמודי שש, שהוא מיוסד על ימי בראשית דכתיב (שמות כ): כי ששת ימים עשה ה' וגו'. מיוסדים על אדני פז, אלו דברי תורה כמה דאת אמר: (תהלים יט): הנחמדים מזהב ומפז רב. דבר אחר: מיוסדים על אדני פז, אלו פרשיותיה של תורה שהן נדרשות לפניהם ולאחריהם. ולמה הן דומות? רב הונא, בשם בר קפרא אמר: כעמוד הזה שיש לו בסיס מלמטן וקיפלוס מלמעלה. כך הם פרשיותיה של תורה נדרשות לפניהם ונדרשות לאחריהם. נדרשות לפניהם, כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל. וכתיב: איש כי ישכב את אשה שכבת זרע. וכי מה ענין זה לזה? אלא משהוא מנכש עמיה הוא אזל ומתעבד ברביי מתוך שהוא יוצא ונכנס בתוך ביתו, הוא נחשד על שפחתו. אמר: לא חטאת אני חייב ולא אשם אני חייב, חטאת אני מביא ואשם אני מביא?! דאמר רבי יודן, בשם ר' לוי: אלו שהם נוהגים היתר בשפחות בעולם הזה עתידין הן להתלות בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (שם סח): אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו. מהו מתהלך באשמיו? כל עמא אמרין: יזיל ההוא גברא בחובוי ייזל ההוא גברא בחובוי. נדרשות לאחריהן, שנאמר (ויקרא יט): שלש שנים יהיה לכם ערלים. וכתיב: לא תאכלו על הדם. וכי מה ענין זה לזה? אמר הקב\"ה לישראל: אתה ממתין לערלה ג' שנים ולאשתך אינך ממתין שתשמור על נדתה?! לערלה אתה ממתין ג' שנים ולבהמתך אי אתה ממתין עד שימצה דמה?! ומי קיים מצות הדם? (שמואל א יד): ויגידו לשאול לאמור הנה העם חוטאים לה', ויאמר שאול פוצו בעם ושחטתם בזה. מהו בזה? רבנין אמרי: סכין בת י\"ד הראה להן ב' תרתין. ז' שבעה, ה' חמשה. אמר להן: כסדר זה תהיו שוחטין ואוכלים. אימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא? הוי אומר: ביום מלחמת פלשתים הדא הוא דכתיב (שם יג): והיה ביום מלחמה ולא נמצא חרב וגו'. ולא נמצא ואת אמרת ותמצא, מי המציאה לו? ר' חגי, בשם ר' יוחנן אמר: מלאך המציאה לו. ורבנן אמרי: הקב\"ה המציאה לו. כתיב (שם יד): ויבן שאול מזבח לד' אותו החל לבנות מזבח. כמה מזבחות בנו ראשונים? נח אחד, אברהם אחד, יצחק אחד, יעקב אחד, משה אחד, יהושע אחד, ואתה אומר אותו החל?! אלא אותו החל להיות ראש במלכים. איכא דאמרי: על ידי שנתן נפשו על הדבר הזה העלה עליו הכתוב כאילו אותו החל לבנות מזבח לה'. אר' שמעון בן לקניא: לפי שבעוה\"ז בונה אדם ואחר מבלהו נוטע נטיעות ואחר אוכל, אבל לעתיד לבא מה כתיב (ישעיה סה): לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל לא יגעו לריק וגו'. וכתיב (שם סא): ונודע בגוים זרעם."
        ],
        [
            "אמור אל הכהנים בני אהרן - ר' תנחום בר' חנילאי פתח: (תהלים יב): אמרות ה' אמרות טהורות. אמרות ה' אמרות טהורות, אמרות בשר ודם אינן אמרות טהורות. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה כל בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן. אמר להם: למחר אני בונה לכם דימוסיאות ומרחצאות. למחר אני מכניס לכם אמה של מים. ישן לו ולא עמד היכן הוא והיכן אמרותיו?! אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא (ירמיה י): וה' אלהים אמת. למה הוא אמת? אמר רבי אבין: שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמרות טהורות רבי יודן, בשם ר' יוחנן ור' ברכיה, בשם רבי אלעזר ור' יעקב דכפר חנין, ואמרין לה בשם ר' יהושע בן לוי: מצינו שעיקם הקב\"ה ח' אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר (בראשית ז): מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה. ובמקום אחר עקם שתים ושלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר של טומאה מתוך פיו, הדא הוא דכתיב (שם): מכל הבהמה אשר לא טהורה, (הטמאה): [אשר טמאה היא] אינו אומר, אלא אשר לא טהורה היא. אמר רבי יודן בן מנשה: אף כשבא לפתוח להם בסימני בהמה טמאה לא פתח, אלא בטהרה (ויקרא יא): את הגמל, כי לא מפריס פרסה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה. את השפן כי לא מפריס פרסה הוא אינו אומר, אלא כי מעלה גרה, וכן הארנבת וכן החזיר:",
            "רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי אמרו: מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ\"ט פנים טמא ומ\"ט פנים טהור. והוה דוד מצלי עליהון, הדא הוא שדוד אומר (תהלים יב): אתה ה' תשמרם, אתה ה', נטר אורייתהון בלבהון, תנצרם מן הדור זו לעולם, מן הדור ההוא שהוא חייב כלייה. אחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין?! אלא, ע\"י שהיו בהם דלטורין היו נופלין. הוא שדוד אומר (תהלים נז): נפשי בתוך לבאים. לבאים, זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה. אשכבה לוהטים, זה דואג ואחיתופל שהיו להוטין אחר לשון הרע. בני אדם שניהם חנית וחצים, אלו אנשי קעילה, דכתיב בהם (שמואל א כג): היסגירוני בעלי קעילה בידו. ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים, דכתיב בהון (תהלים נד): בבא הזיפים ויאמרו לשאול. באותה שעה אמר דוד: וכי מה השכינה עושה בארץ?! (שם נז): רומה על השמים אלהים, סלק שכינתך מביניהון. אבל דורו של אחאב כלן עובדי עבודת כוכבים היו ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין. הוא שעובדיה אמר לאליהו (מלכים א יח): הלא הוגד לאדוני וגו'. ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים?! אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר: (שם): אני נותרתי נביא לה' לבדי, וכל עמא ידעי ולא מפרסמי למלכא. אמר רבי שמואל בר נחמני: אמרו לו לנחש: מפני מה אתה מצוי בין הגדרות? אמר להם: מפני שפרצתי גדרו של עולם. תני, רשב\"י: הנחש פרץ גדרו של עולם תחלה, לפיכך נעשה ספקלטור לכל פורצי גדרות. אמרו לו: למה אתה נושך מה אתה מועיל? ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, ואתה נושך וממית?! אמר להם: (קהלת י): אם ישוך הנחש בלא לחש, אפשר דאנא עביד כלום?! אלא אם מתאמר לי מן עליותא. אמרו לו: למה אתה נושך באבר אחד, וארסך מהלך בכל האיברים? אמר להם: ולי אתם אומרים אין יתרון לבעל הלשון?! דיתיב ברומי וקטיל בסוריא, בסוריא וקטיל ברומי. ולמה קורא שלישי? שהוא הורג שלשה: האומרו, והמקבלו, והנאמר עליו. עובדא הוה בגבר, דהות ליה כלה בישא, והות צמידה אמרה לישן ביש, והוה מפייס יתה תרין זימנין ביומא, חד ברמשא וחד בצפרא. אמר לה: אנא בעי מינך, דלא תימרין לישן ביש! מה עבדת? אזלת ואמרת לבעלה הדין אבוך בעי לשמשא יתי, ואי לית את מהימנת לי, עול אתית לרמשא ואת משכח יתיה יתיב ומפייס לי. אזל ורצד עלוי, וחמא יתיה קאים גחון וסייח יתה. אמר: כבר מילא קושטן. מה עבד? מחא לאבוי וקטליה. אובילין יתיה לדינא ואתחייב קטולין. ולההיא אנתתא דאמר על אבוי לשון הרע, ואיתחייבא קטולין, ואשתכח לישנא קטיל תלתיהון. ובימי שאול הרג ד': דואג שאמר, שאול שקבלו, אחימלך שנאמר עליו. אבנר למה נהרג? אמר ר' יהושע בן לוי: אבנר נהרג על שעשה דמן של נערים שחוק, הדא הוא דכתיב (ש\"ב ב): ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. ר' שמעון בן לקיש אמר: על שהקדים שמו לשם דוד, הדא הוא דכתיב (שם ג): וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ. והכי כתוב ליה מאבנר לדוד. ורבנן אמרו: ע\"י שהיה לו לשאול להתפייס בדוד ולא הניחו אבנר שאמר לו דוד (שם א כד): ואבי ראה גם ראה. א\"ל: מה את בעי מן גלגוי דידך בסירה הועדה. כד אתון למעגל אמר לו: הלא תענה אבנר, בכנף אמרת בסירה הועדה חנית וצפחית בסירה הועדו?! וי\"א: על ידי שהיה ספק בידו למחות בשאול על נוב ולא מיחה:",
            "אמר רבי תנחום ב\"ר חנילאי: שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה והן טהורות. וע\"י מי נתנו? על ידי שבטו של לוי שכתוב בו (תהלים יב): כסף צרוף בעליל לארץ. וכתיב (מלאכי ג): וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם. ואיזו? זה פרה אדומה ופרשת המת:",
            "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים, זה שאמר הכתוב (תהלים יט): יום ליום יביע אומר. תניא, בא' בתקופת ניסן ובא' בתקופת תשרי היום והלילה שוין, מכאן ואילך היום לווה מן הלילה והלילה מן היום ופורעין זה לזה בפיוסין הכל בלי שטר ובלי גזר דין. הוי, יום ליום וגו'. אבל למטה כמה שטרות וכמה גזר דין בכל הארץ יצא קַוָּם. רב שלום, בשם רבי אחא בריה דרבי זירא אמר: משל לאחד, שנטל הגמוניא מן המלך עד שלא הגיע למתורין שלו היה מהלך כפגן, וכיון שהגיע למתורין של, היה מהלך בקלאמין. כך עד שלא יצאו לעולם אין אומר ואין דברים, כיון שיצאו לעולם כמה שטרות כמה גזרי דינין בכל הארץ יצא קום:",
            "רבי ברכיה בשם ר' לוי אמר: משל לישראל וכהן שנכפו נמסר להן רופא מומחה והיה מצוה את ישראל ומניח את הכהן. א\"ל הכהן: מפני מה אתה מצוה את ישראל ואתה מניחני? אמר לו: זה ישראל הוא ודרכו להלך בין הקברות, אבל אתה כהן ואין דרכך להלך בין הקברות, לפיכך אני מצוה את ישראל ומניחך. כך העליונים שאין יצה\"ר מצוי בהם אמירה אחת דייה להם, שנאמר: (דניאל ד): בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא. אבל התחתונים שיש בהם יצה\"ר הלואי לשתי אמירות יעמדו, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן וגו':",
            "דבר אחר: אמור אל הכהנים, הדא הוא דכתיב (תהלים יט): יראת ה' טהורה עומדת לעד. אמר רבי לוי: מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקדוש ברוך הוא זכה ונתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו, ולא מבניו, ולא מבני בניו, עד סוף כל הדורות. ואיזו? זו פרשת המת, שנאמר: ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן:",
            "מה כתיב למעלה מן הענין? (ויקרא כה): ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני ר' יהושע דסכנין אמר, בשם ר' לוי: ואיש, זה שאול. ואשה זו אשת בעלת אוב. ר' לוי, בשם ר' חמא בר חנינא: מה כתיב: והיית רק למעלה, מוטב היה לו לשאול באורים ותומים של מעלן ולא באוב וידעוני של מטן, הוא שאמר לעבדיו (שמואל א כח): בקשו לי אשה בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה. למה שאול דומה באותה שעה? אמר ריש לקיש: משל למלך, שנכנס למדינה וגזר ואמר: כל התרנגולין שיש כאן ישחטו בלילה. בקש לצאת אמר: יש כאן תרנגול שיקרא? אמרו לו: לא. אתה הוא שגזרת ואמרת: כל תרנגול שיש כאן ישחטו! כך שאול הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ והוא אומר בקשו לי אשת בעלת אוב?! אעפ\"כ, ויאמרו (לו): עבדיו (אליו): הנה אשה בעלת אוב. ויתחפש שאול נעשה חפשי למלכות. וילבש בגדים אחרים מאנין פניקא. וילך הוא ושני אנשים עמו, זה אבנר ועמשא. אמר רבי איבו: למדתך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם יוצא לדרך בפחות משנים שאם יצא, סופו נעשה עבד לעבדו. דאמר רבי איבו: שני בני אדם נהגו בדרך ארץ, אברהם ושאול. באברהם מהו אומר? (בראשית יט): וישכם אברהם בבקר ויקח את שני נעריו עמו. ומי היו? ישמעאל ואליעזר. בשאול מהו אומר? וילך הוא ושני אנשים עמו. ומי היו? אבנר ועמשא. ויבאו אל האשה לילה וכי לילה היה?! אלא מלמד שהיה השעה אפילה להם כלילה. ויאמר קסמי נא לי באוב ותאמר האשה אליו הנה (נא): ידעת (אתה): (וגו'): וישבע לה שאול בה'. למה שאול דומה באותה שעה? אמר ריש לקיש: משל לאשה, שהיתה אצל אוהבה ונשבעת בחיי בעלה. כך שאול שואל באוב וידעוני ואומר: חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה! ותאמר האשה: את מי אעלה לך? מאותן שאמרו: מי ה', או מאותן שאמרו: מי כמוכה? ויאמר: את שמואל העלי לי! עבדת מה דעבדת, אמרת מה דאמרת, ואסיקתיה. כיון דחמיתיה אזדחלת, שנאמר: ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול. וכי מנין היתה יודעת שהוא שאול? אלא לא כשם שעולה להדיוט הוא עולה למלך. להדיוט עולה פניו למטה ולמלך פניו למעלה. ויאמר לה אל תיראי, כיון דשמע אלהים דחל. וי\"א: צדיקים עלו עמו באותה שעה. ויאמר לה מה תארו, ולא הוה מכיר ליה? אלא ג' דברים נאמרו במי שמעלה מת בזכורו: המעלהו, רואה ואינו שומע קולו. מי שצריך לו, שומע קולו ואינו רואהו. ומי שאינו צריך לו, לא שומע ולא רואה. כך האשה, שהעלתה את שמואל ראתה אותו ולא שמעה קולו. שאול שהיה צריך לו שמע קולו ולא ראהו. אבנר ועמשא, שלא היו צריכים לו לא רואין אותו ולא שומעין אותו. ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל, על שום (שם ב): ומעיל קטן תעשה לו אמו. (שם כח): ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי רבי, הוה פשיט קרייה, וכד הוה מטי להדין פסוקייא, הוה בכי. (עמוס ד): כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מה שחו. מהו מגיד לאדם מה שחו? רב הונא, בשם ר' יעבץ אמר: יוצר הרים ובורא רוח. ר' הונא, בשם ר' יעבץ אמר אוחרי: תהו, חשך, ואפילה, אפילו דברים שאין בהם ממש אפילו שיחה קלה שאדם משיח עם אשתו הן נכתבין על פנקסו של אדם וקוראין לפניו בשעת מיתתו. ומי כותבן? (שם): עושה שחר עיפה. וחבריה (צפניה ב): בקשו את ה' כל ענוי הארץ. וחבריה (עמוס ה): שנאו רע ואהבו טוב. וחבריה (איכה ג): יתן בעפר פיהו. וחבריה (קהלת ח): כי את כל מעשה האלהים וחבריה (ש\"א כ\"ח): ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי. א\"ל: לא היה לך להרגיז בוראך, אלא עשיתני עבודת כוכבים אין אתה יודע, כשם שנפרעין מן העובדין, כך נפרעין מן הנעבדין?! וי\"א: שהיה שמואל סבור, שהוא יום הדין ונתיירא והעלה למשה עמו שאין אלהים, אלא משה, שנאמר (שמות ז): ראה נתתיך אלהים לפרעה. והרי דברים ק\"ו, מה שמואל שכתוב בו (שמואל א ג): וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה', ע\"י שהיה סבור שהוא יום הדין נתיירא אנו עאכ\"ו! ויאמר שאול צר לי מאד וגו' ולמה לא אמר לו באורים ותומים? אמר רבי יצחק ב\"ר חייא: (משלי יד): לב יודע מרת נפשו, שאילו אמר לו באורים ותומים, היה לו לומר: אתה הוא שגרמת על עצמך לא אתה הוא שהכית נוב עיר הכהנים?! ואקרא לך להודיעני מה אעשה ויאמר שמואל ולמה תשאלני. א\"ל: הידא לי גבי שנאך, הידא לי גבי ערך, (ש\"א כ\"ח): ויעש ה' לו כאשר דבר בידי וגו' ויתנה לרעך לדוד! א\"ל: ולית הלון מלה קדמייתא, דהוות אמר לי, כד הוית גבי הוית אמר: ונתנה לרעך הטוב ממך וכדון את אמר לי: הידא לי גבי שנאך! והידא לי גבי ערך! א\"ל: כד הוינא גבך, הוינא בעולם דשקר, והוית שמיע מיני מלין שקרין, דהוינא דחיל מינך דלא תקטילונני, וכדון דאנא בעולם דקושטא, לית את שמיע מיני, אלא מלין דקשוט. לא חנם עשה לך הקב\"ה זה, אלא כאשר לא שמעת בקול ה' אלהיך ולא עשית חרון אפו בעמלק ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים. א\"ל: ואין מיערק? אמר: אין ערקת את משתזיב, ואם את מקבל עליך מדת הדין, מחר אתה ובניך עמי. מאי עמי? אמר רבי יוחנן: עמי, במחיצתי. כיון ששמע את דברי שמואל נתיירא, שנאמר: וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל. אמר לו אבנר ועמשא: מה אמר לך שמואל? אמר להם: אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח. ולא עוד, אלא בניך מתמנין רברבין. נטל שלשה בניו ויצא למלחמה. אמר ריש לקיש: באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ואמר להם: באו וראו בריה שבראתי בעולמי! בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יוצא למלחמה ויודע שנהרג ונוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. אמר רבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי: מלמד שהראהו הקב\"ה למשה: דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ומשניו, דור דור ושוטריו, דור דור ופרנסיו, דור דור וחומסיו, דור דור וגזלניו, דור דור ונביאיו. והראהו שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו: מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ולי אתה אומר?! אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו, שנאמר: ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן. תנו רבנן: על ה' חטאים נהרג אותו צדיק, שנאמר: (ד\"ה א י): וימת שאול במעלו אשר מעל בה'. ועל שהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמע לשמואל, שנאמר (שמואל א י): שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך ולא עשה כך. ועל ששאל באוב וידעוני. ולא דרש את ה' וימיתהו, הדא הוא דכתיב (איוב לד): כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. וכתיב (ויקרא כ): ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו:",
            "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן וגו' - כל מקום שהוא אומר: ויאמר ויאמר, צריך לידרש. (אסתר ז): ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה. ויאמר ויאמר למה? אמר לה: אם הוא זה מוטב, ואם לאו אמרי שהוא הוא. רבי אומר: עד שהכיר בה שהיא יהודית היה מסיח עמה על ידי תורגמן, ומשהכיר בה התחיל הוא מספר עמה. כיוצא בו (מ\"א כ): ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה'. ויאמר ויאמר, כשיפול בן הדד בידך לא תחמול עליו. אמירה שנייה אמר לו: הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתי לו, עד שבא לידך ועכשיו אם יפקד, והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. כיוצא בו (יחזקאל י): ויאמר אל האיש לבוש הבדים, ויאמר הקב\"ה אמר למלאך, והמלאך לכרוב. אמר לו: גזר עלי הקדוש ברוך הוא ואני אין לי רשות ליכנס למחיצתך, אלא עשה עמי צדקה, ותן לי שני גחלים משלך שלא אכוה. מיד וישא ויתן אל האיש לבוש הבדים. ר' פנחס אמר: הפשירן ונתנן לו. אר' יוחנן דסכנין, בשם ר' לוי: ו' שנים היו אותן גחלים עמומות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה, כיון שלא עשו בקש לזרקן ולקעקע ביצתן. אמר לו הקב\"ה: גבריאל, גבריאל, יש בהם בני אדם שעושים צדקה אלו עם אלו, שנאמר (שם): וירא לכרובים תבנית יד אדם. אמר רבי אבא, בשם רבי ברכיה: מי מעמיד העליונים והתחתונים? הצדקה שעושים ביד, הדא הוא דכתיב (תהלים עא): וצדקתך אלהים עד מרום וגו'. ואף כאן: אמור אל הכהנים ואמרת אליהם, אמירה ראשונה למת מצוה יטמא והשניה לאחרים לא יטמא, לפיכך נאמר: אמור ואמרת:",
            "מה כתיב אחר הענין? והכהן הגדול מאחיו. למה נקרא שמו כהן גדול? שהוא גדול בה' דברים: בחכמה, בכח, בנוי, בעושר, ובשנים. בנוי, שהוא נאה מאחיו. בכח, שהוא גבור. בא וראה אהרן כשהניף את הלוים כ\"ב אלף הניף ביום אחד. כיצד? היה מניפם, מוליך ומביא מעלה ומוריד. הוי, שהיה גדול בכח. בעושר מנין? שאם לא היה עשיר אחיו הכהנים מעשרין אותו. מעשה בפנחס הסתת, שמינוהו כהן גדול ויצאו אחיו הכהנים וראוהו חוצב באבנים ומלאו המחצב לפניו דינרי זהב. ומנין שאחיו מגדלין אותו אם אין לו? שנאמר: והכהן הגדול מאחיו. ולא כהן גדול בלבד, אלא המלך, כיוצא בו. וכן אתה מוצא בדוד המלך, כיון שהלך להלחם עם גלית א\"ל: שאול (ש\"א יז): לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה. אמר לו דוד: רועה היה עבדך לאבי בצאן ובא הארי והדוב ונשא שה מהעדר ויצאתי אחריו והכיתיו והצלתי מפיו, ויקם עלי והחזקתי בזקנו והכיתיו והמיתיו גם את הארי גם הדוב הכה עבדך, והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם. אמר לו שאול: מי אמר לך שאתה יכול להרגו? מיד השיבו דוד: ה' אשר הצילני מיד הארי ומיד הדוב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה. מיד, וילבש שאול את דוד מדיו. וכתיב בשאול (שם ט): משכמו ומעלה גבוה מכל העם, כיון שהלבישו בגדיו וראה שעשויין לו, מיד הכניס בו עין הרע. כשראה דוד שהלבין פני שאול א\"ל: לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסירם דוד מעליו. הא למדת שאפילו יהא אדם קצר ונתמנה מלך נעשה ארוך. כל כך למה? שבשעה שנמשח בשמן המשחה נעשה משובח מכל אחיו. אמר דוד: בשמן המשחה שנמשחתי בו אני שמח, שנאמר: (תהלים טז): לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח."
        ],
        [
            "שור או כשב או עז - הדא הוא דכתיב (שם לו): צדקתך כהררי אל, ההרים מעלין עשבים והצדיקים יש להם מעשים טובים. דבר אחר: צדקתך כהררי אל, מה ההרים ראוים להזרע ועושים פירות. כך הצדיקים, עושים פירות ומטיבין לעצמם ולאחרים. למה הדבר דומה? לפעמון זהב והגיל שלו מן מרגליות. כך הצדיקים מטיבין לעצמן ולאחרים, שנאמר (ישעיה ג): אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים. מה תהום, אינו יכול להזרע ואינו עושה פירות, אף הרשעים אין להם מעשים טובים ואין עושים פירות, אלא מצירין לעצמן ולאחרים שנאמר (שם): אוי לרשע רע, רע לעצמו ורע לאחרים. צדקתך כהררי אל, סרס המקרא ודרשהו. צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה. מה ההרים הללו כובשין על תהום שלא יציף העולם, כך הצדקה כובשת את הפורעניות שלא תבא לעולם. צדקתך כהררי אל מה ההרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים. משפטיך תהום רבה מה תהום אין לו חקר, כך אין חקר לפורענותן של רשעים לעתיד לבוא. דבר אחר: צדקתך כהררי אל ר' ישמעאל אומר: הצדיקים שעושין התורה שניתנה מהררי אל, הקדוש ברוך הוא עושה עמהן צדקה כהררי אל. אבל רשעים שאין עושים התורה שניתנה מהררי אל, הקב\"ה מדקדק עמהן עד תהום רבה. ר' עקיבא אומר: אלו ואלו מדקדק עמהן. הצדיקים גובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעוה\"ז, בשביל ליתן להם שכר טוב לעתיד לבא ומשפיע שלום לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעוה\"ז, כדי ליפרע מהם לעתיד לבוא. ר' מאיר אומר: משל הצדיקים בדירתן, שנאמר (יחזקאל לד): במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם.ומשל הרשעים בדירתן, שנאמר (שם לא): ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום. ר' יהודא ב\"ר אמר: משל אין עושין כסוי לגיגית לא מכסף וזהב ולא משאר מתכות, אלא מחרס מפני שהוא מין במינו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: גיהינום חשך, דכתיב (תהלים לה): יהי דרכם חשך וחלקלקות. ותהום חשך, שנאמר: וחשך על פני תהום. והרשעים חשך, שנאמר: (ישעיה כט): והיה במחשך מעשיהם. יבא חשך ויכסה חשך, שנאמר: (קהלת ו): כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה. דבר אחר: צדקתך כהררי אל ר' יהודה ב\"ר סימון אמר: צדקה שעשית עם נח בתיבה, כהררי אל, שנאמר (בראשית ח): ותנח התיבה על הרי אררט. ומשפטיך שעשית עם דורו, דקדקת עמהם, עד תהום רבה, שנאמר (שם ז): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. וכשזכרתו, לא לבדו זכרתו, אלא ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה. רבי יהושע בן לוי: כי סליק לרומי, ראה שם עמודים של שיש מכוסים בטיפטיאות. בשרב, שלא יפקעו. ובצנה, שלא יקרשו. ראה שם עני אחד ומחצלת קנים תחתיו ומחצלת קנים על גביו. על העמודים קרא: צדקתך כהררי אל אן דאת יהב את משפע. ועל העני קרא: משפטיך תהום רבה אן דאת מחי את מדקדק. אלכסנדרוס מוקדן אזל לגבי מלכא קציא, לאחורי הרי חשך. אזל להדא מדינתא דשמה קרטיגנא, והות כולה דנשי נפקין קדמוי. אמרי ליה: אי את עביד עמנא קרבא ונצחת לן, שמך נפק לעלמא דמחוזא דנשי אחרבת, ואי אנן עבדינן עמך קרבא ונצחינך, שמך נפיק בעלמא דנשיא נצחוך, ותו לית את קאים קדם מלכו, כי נפק כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מוקדן שטי הוינא, עד דאתי לקרטיגנא מדינתא, ואלפית עצה מנשיא. אזל למדינתא אוחרי דשמה אפריקי, נפקין קדמוניה בחזורין דדהב, וברמונין דדהב, ובלחם דדהבא. אמר: ומה זה דהבא מתאכיל בארעכון?! א\"ל: ולא הוה כן בארעא?! אמר להון: לא עבידתיכון אתיתי למחמי, אלא דינכון אתיתי למחמי, עד דאינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא. חד אמר: מרי מלכא חרובא זביניה מהאי גברא, וגריפתא ואשכחי בה סימא, ואמרית ליה: סב סימתיך דחרובא זבינית, וסימא לא זבינית. ואחרינא אמר: כמה דאת מסתפי מעונש גזל, כך מסתפינא אנא, כד זבינית לך, חרובתא וכל דאיהו בה, זבינית לך. קרא מלכא לחד מנהון, א\"ל: אית לך ברא? א\"ל: הן. קרא לאחרינא, א\"ל: אית לך ברתא? א\"ל: הן. א\"ל: זילון וינסבון דין לדין, ויכלון תרויהון סימא. שרי אלכסנדרוס מוקדון תמה, א\"ל מלכא: מה את תמה, לא דנתי טבות? א\"ל: הן. א\"ל: אלו הוה הדין דינא בארעכון, מה הויתון עבדין? א\"ל: מרים רישא דדין, ורישא דדין, וסימא סלקא לבי מלכא. אמר: ושמשא דנחא בארעכון? א\"ל: הן. ומיטרא נחית בארעכון? א\"ל: הן. א\"ל: דלמא אית בארעכון בעיר דקיק? א\"ל: תפח רוחיה דההוא גברא בזכות בעירא דקיקא, שמא דנחה עליכון, ומיטרא דנחית עליכון, אמטו בעירא דקיקא אתון משתזבין, הדא הוא דכתיב (תהלים לו): אדם ובהמה תושיע ה' אדם, בזכות בהמה תושיע ה'. אמרו ישראל: רבש\"ע! כאדם אנחנו כבהמה תושיענו לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, הדא הוא דכתיב (שיר א): משכני אחריך נרוצה. להיכן אנו נמשכין אחריך? לגן עדן, הדא הוא דכתיב (תהלים לו): ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. אמר רבי אלעזר ב\"ר מנחם: עדנך אין כתיב כאן, אלא עדניך מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה' אמר רבי יצחק: משפט אדם ומשפט בהמה שוין. משפט אדם (ויקרא יב): וביום השמיני ימול בשר ערלתו. משפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה וגו':",
            "ר' תנחומא פתח: (איוב מא): מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא, זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים. אמר הקב\"ה: עלי לשלם גמולו ושכרו וליתן לו בן זכר. אמר רבי ירמיה ב\"ר אלעזר: עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר: כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, הדא הוא דכתיב (במדבר כג): כעת יאמר ליעקב ולישראל וגו'. רוה\"ק אומרת: מי הקדימני ואשלם מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה?! מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר?! מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג?! מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית?! מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום?! מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים?! מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית?! מי הפריש לפני פאה עד שלא נתתי לו שדה?! מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן?! מי הפריש לפני חלה עד שלא נתתי לו עיסה?! מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה?! הדא הוא דכתיב: שור או כשב או עז:",
            "ר' יעקב בר זבדי פתח: (יחזקאל כט): ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. וכתיב (ישעיה ו): שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף. בשתים יעופף, לקילוס. ובשתים יכסה פניו, שלא להביט בשכינה. ובשתים יכסה רגליו, שלא יראו פני שכינה, דכתיב: וכף רגליהם ככף רגל עגל. וכתיב (שמות לב): עשו להם עגל מסכה, על שם: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. תמן תנינן: כל השופרות כלן כשרין חוץ משל פרה. ולמה חוץ משל פרה? אלא מפני שהוא קרן של עגל. וכתיב: עשו להם עגל מסכה, על שום: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. תנא: מפני מה סוטה אינה שותה בכוס של חברתה? שלא יאמרו בכוס זה שתת פלונית ומתה, על שום: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. תנינן (ויקרא כ): והרגת את האשה ואת הבהמה אם אדם חטא, בהמה מה חטאת? אלא מפני שבאה תקלה על ידה לאדם. אמרה תורה תסקל שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויהיו אומרים: זו בהמה שנסקל פלוני על ידה על שום: ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. שור או כשב וכי שור נולד והלא עגל נולד? אלא משום עשו להם עגל מסכה לפיכך קראו הכתוב שור ולא עגל, הדא הוא דכתיב: שור או כשב או עז:",
            "דבר אחר: שור או כשב או עז, הדא הוא דכתיב (קהלת ג): מה שהיה כבר הוא. ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר: אם יאמר לך אדם שאלו לא חטא אדם הראשון ואכל מאותו העץ היה חי וקים לעולם?! אמור לו אתה: כבר היה אליהו שלא חטא הוא חי וקים לעולם. ואשר להיות כבר היה, אם יאמר לך אדם שהקדוש ברוך הוא עתיד להחיות לנו מתים?! אמור לו: כבר היה ע\"י אליהו ועל ידי אלישע וע\"י יחזקאל. ר' אחא אמר, בשם ר' אליעזר בן חלפתא: כל מה שהקב\"ה עתיד לעשות ולחדש בעולמו לעתיד לבא כבר הקדים ועשה מקצתו על ידי נביאיו הצדיקים בעוה\"ז. אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שאני עתיד לעשות ים יבשה, ולא כבר עשיתי ע\"י משה?! דכתיב (שמות יד): ואתה הרם את מטך וגו'. אני הוא שעתיד לפקוד עקרות, כבר עשיתי שנאמר (בראשית כא): וה' פקד את שרה. אני הוא שעתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם, שנאמר (ישעיה מט): והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, כבר עשיתי על ידי דניאל שהשתחוה נבוכדנצר לדניאל, שנאמר: (דניאל ב): באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד. אני פוקח עורים לעתיד לבא, כבר עשיתי שנאמר (מלכים ב ו): ויפקח ה' את עיני הנער של אלישע:",
            "והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג): ר' הונא בשם רב יוסף אמר: לעולם, והאלהים יבקש את נרדף. אתה מוצא צדיק רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף. רשע רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף. אפילו צדיק רודף רשע, והאלהים יבקש את נרדף. מכל מקום והאלהים יבקש את נרדף. רבי יהודה ב\"ר סימון אמר, בשם ר' יוחנן, ב\"ר נהוראי: לעולם הקב\"ה תובע דמן של נרדפין מן הרודפין. תדע לך שכן הוא שכן הבל נרדף מפני קין ובחר הקדוש ברוך הוא בהבל, שנאמר (בראשית ד): וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקב\"ה, אלא בנח, שנאמר (שם ז): כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. אברהם נרדף מפני נמרוד, ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם, שנאמר (נחמיה ט): אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם. יצחק נרדף מפני פלשתים, ובחר הקב\"ה ביצחק, שנאמר (בראשית כו): ראה ראינו כי היה ה' עמך. יעקב נרדף מפני עשו, ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב, שנאמר (תהלים קלה): כי יעקב בחר לו יה. יוסף נרדף מפני אחיו, ובחר הקב\"ה ביוסף, שנאמר (שם פא): עדות ביהוסף שמו. משה נרדף מפני פרעה, ובחר הקדוש ברוך הוא במשה, שנאמר (שם קו): לולי משה בחירו. דוד נרדף מפני שאול, ובחר הקב\"ה בדוד, שנאמר: (שם עח): ויבחר בדוד עבדו. שאול נרדף מפני פלשתים, ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול, שנאמר: (שמואל א יב): הראיתם אשר בחר בו ה'. ישראל נרדפין מפני האומות, ובחר הקב\"ה בישראל, שנאמר (דברים יד): ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. רבי אליעזר ב\"ר יוסי בן זמרא אמר: אף בקרבנות כך. אמר הקדוש ברוך הוא: שור נרדף מפני ארי, עז נרדף מפני נמר, כבש מפני זאב, לא תקריבו לפני מן הרודפים, אלא מן הנרדפין, הדא הוא דכתיב (ויקרא כג): שור או כשב או עז כי יולד:",
            "דבר אחר: שור או כשב או עז, הדא הוא דכתיב (מיכה ו): עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי. אמר ר' אחא: ענה בי וקבל שכר. ולא תענה ברעך עד שקר, ותקבל עליו דין וחשבון לעתיד לבא. אמר רבי שמואל בר נחמן: בשלושה מקומות בא הקב\"ה להתוכח עם ישראל ושמחו אומות העולם ואמרו: כלום אינון יכולין להתוכח עם בוראן?! עכשיו הוא מכלן מן העולם. בשעה שאמר להם (ישעיה א): לכו נא ונוכחה יאמר ה', כיון שראה הקדוש ברוך הוא ששמחו אומות העולם הפכה להם לטובה, שנאמר: (שם): אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. באותה שעה תמהו האומות ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה?! לא אתא אלא לאתפיגגה עם בנוי. ובשעה שאמר להם (מיכה ו): שמעו הרים את ריב ה', שמחו אומות העולם ואמרו: היאך אלו יכולין להתוכח עם בוראן?! עכשיו הוא מכלן מן העולם! כיון שראה הקב\"ה שאומות העולם שמחין הפכה להן לטובה, שנאמר: עמי מה עשיתי לך (שם). עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב תמהו כלם ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה זו אחר זו?! לא אתא, אלא מתפוגגא עם בנוי. ובשעה שאמר (הושע יב): וריב לה' עם יהודה ולפקד על יעקב שמחו ואמרו: היאך אלו יכולין להתוכח עם בוראן?! עכשיו הוא מכלן מן העולם! מיד הפכה להם לטובה הדא הוא דכתיב: בבטן עקב את אחיו. אמר ר' יודן בר רבי שמעון: משל לאשה אלמנה, שקיבלה על בנה לדיין, כיון דחמת דיינא, דיתיב ודיין בנור ובזפת ובמגלבין, אמרה: אין אנא מודענא סורחנא, דהדין ברי להדין דיינא כדון, הוא קטל ליה. דרכת עד דחסיל דיינא, כיון דחסל, אמר לה הדין: בריך מה סרח עליך? אמרה ליה: מרי כד הוה במעי הוה מבעט. א\"ל: כדין הוא עבד לך כלום? א\"ל: לא. א\"ל: זיל ליך, דלית בהדא מלתא סורחן כלום. כך כיון שראה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם שמחים הפכה להם לטובה, שנאמר: בבטן עקב את אחיו. מיד תמהו אוה\"ע ואמרו: זו תשובה וזו תוכחה זו אחר זו?! לא אתא, אלא לאתפוגגא עם בנוי. ומה הלאיתיך ענה בי אמר ר' ברכיה: משל למלך ששלח שלוחין שלו למדינה ועמדו בני המדינה ושמשו לפניהם באימה וביראה וברתת ובזיע. כך אמר להם הקב\"ה לישראל: שלחתי לכם שלשה שלוחין: משה, אהרן ומרים. שמא אכלו מכם?! שמא שתו מכם?! שמא הטריחו עליכם כלום?! לא מזכותן אתם מתפרנסין?! המן, בזכות משה. הבאר, בזכות מרים. ענני כבוד, בזכות אהרן. אמר ר' יצחק: משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה. מה עשו בני המדינה? עמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראוה באימה וביראה ברתת ובזיע. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הדא פרוסדוגמא דידי לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהא קורין ק\"ש לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם, אלא (דברים ו): בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. אמר ר' יהודה בר ר' סימון: אמר הקב\"ה: עשרה מיני בהמות מסרתי לך שלשה ברשותך וז' אינן ברשותך. שלשה ברשותך (שם יד): שור , שה כשבים, ושה עזים, וז' אינן ברשותך: איל, וצבי, ויחמור, ואקו, ודישון, ותאו, וזמר, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינן ברשותך, אלא ממה שברשותך מן הגדל על אבוסיך, הדא הוא דכתיב: שור או כשב או עז:",
            "ר' לוי פתח: (ישעיה מא): הן אתם מאין ופעלכם מאפע. מאין? מלא כלום ומלחה סרוחה. מאפע מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על המשבר תשעים ותשעה למיתה ואחת לחיים. (שם): תועבה יבחר בכם, אף על פי, שהתינוק הזה יוצא מתוך מעי אמו מלוכלך ומטונף מלא רירין ודם, הכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר כשהוא זכר. דבר אחר: הן אתם מאין אמר ר' ברכיה: הן, לשון יוני הוא. אחד, אמר הקדוש ברוך הוא: אומה אחת אתם לי מאומות העולם. מאין? מאותן שכתב בהם: כל הגוים כאין נגדו. ופעלכם מאפע אמר ר' לוי: כל פעולות טובות ונחמות שהקב\"ה עתיד לעשות עם ישראל אינם, אלא בשביל פועה שפעיתם לפני בסיני ואמרתם (שמות כד): כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. תועבה יבחר בכם, אותה תועבה שכתוב בה: עשו להם עגל מסכה, מאותה התועבה הביאו לפני קרבן שנאמר: שור או כשב:",
            "(הושע ז): ברעתם ישמחו מלך - וכי מה ראה לעשות שור ראש לכל הקרבנות? אמר ר' לוי: משל למטרונה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות, ובדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. מה עשה המלך? עשה סעודה והושיב אותו האיש בראש של מסובין. כל כך למה? להודיע שבדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש. כך אומות העולם מונין להם לישראל ואומרים להם: עשיתם את העגל ובדק הקדוש ברוך הוא בדברים ולא מצא בהם ממש. לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות, הדא הוא דכתיב: שור או כשב או עז. ר' הונא ור' איבו, בשם ר' שמואל בר נחמן: מוצלין היו ישראל מאותו מעשה שאלו עשו ישראל את העגל היה להם לומר: אלה אלהינו, אלא הגרים שעלו עמהם ממצרים עשוהו והם מונים לישראל ואומרים: אלה אלהיך ישראל. אמר רבי יהודה בר סימון: כתיב (ישעיה א): ידע שור קונהו ולא היו יודעין, אלא שדשו בעקב. ודכוותיה (ירמיה יד): כי אויל עמי אותי לא ידעו ולא היו יודעים, אלא שדשה בעקב. דכותה והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה ולא היתה ידעה, אלא שדשו בעקב:",
            "דבר אחר: שור או כשב או עז שור, בזכות אברהם, שנאמר (בראשית יח): ואל הבקר רץ אברהם. כשב, בזכות יצחק, דכתיב: וירא והנה איל. עז, בזכות יעקב, דכתיב: לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים. מהו טובים? ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר: טובים לך, טובים לבניך. טובים לך, שעל ידיהם אתה מקבל מיני ברכות. וטובים לבניך, שעל ידיהם מתכפר להם ביום הכפורים, הדא הוא דכתיב (ויקרא יז): כי ביום הזה יכפר עליכם:",
            "והיה שבעת ימים תחת אמו ולמה שבעת ימים? אלא כדי שיבדק שאם נגחתו אמו, או שנמצא בו מום הרי זה פסול ולא יהיה כשר לקרבן. דתנינן תמן: יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן. רבי שמעון אומר: הרי זה כילוד. דבר אחר: והיה ז' ימים תחת אמו ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: משל למלך, שנכנס למדינה וגזר ואמר: כל אכסנין שיש כאן לא יראו פני, עד שיראו פני המטרונא תחלה. כך אמר הקב\"ה: לא תביאו לפני קרבן, עד שתעבור עליו שבת שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת, הדא הוא דכתיב: ומיום השמיני והלאה ירצה. אמר רבי יצחק: משפט אדם ומשפט בהמה שוים. משפט אדם, וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה, כלומר, אם הבאת לפני קרבן ברצון ובטובה הוא קרבני. ואם באונס על כרחך איני מעלה לך שתקריב לפני, אלא אשה לה'. ודכוותה (במדבר כח): צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי. מאי לאשי? אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם הבאתם ברצון ובטובה הוא קרבני. ואם באונס הרי הוא לאשי ואינו לשם:",
            "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד - אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי: כתיב (משלי יב): יודע צדיק נפש בהמתו, זה הקב\"ה שכתוב בתורתו (דברים כג): לא תקח האם על הבנים. ורחמי רשעים אכזרי, זה סנחריב שכתוב בו (הושע י): אם על בנים רטשה. דבר אחר: יודע צדיק, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורתו: שור או כשב או עז. ורחמי רשעים אכזרי, זה המן הרשע, דכתיב (אסתר ג): להשמיד להרוג ולאבד. אמר רבי לוי: אוי להם לרשעים, שהם מתעסקין בעצות על ישראל וכל אחד ואחד אומר: עצתי יפה מעצתך. עשו אמר: שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו ולא היה יודע שאביו פרה ורבה?! אני איני עושה כן, אלא יקרבו ימי אבל אבי. פרעה אמר: שוטה היה עשו, שאמר (בראשית כז): יקרבו ימי אבל אבי ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו?! אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחות כורסיה אמהון אנא מחנק יתהון, הדא הוא דכתיב (שמות א): וראיתם על האבנים וגו' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. המן אמר: שוטה היה פרעה, שאמר: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות מהם?! אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד. אמר רבי לוי: אף גוג ומגוג לעתיד לבא עתיד לומר כן: שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקים בעצות על ישראל ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים אני איני עושה כן, אלא בתחלה אני מזדווג לפטרון שלהם ואחר כך להם, הדא הוא דכתיב (תהלים ב): יתיצבו מלכי ארץ. אמר לו הקב\"ה: רשע! לי באתה להזדווג חייך, שאני עושה עמך מלחמה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מב): ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה. וכתיב (זכריה יד): ויצא ה' ונלחם בגוים ההם. ומה כתיב תמן? (שם): והיה ה' למלך על כל הארץ:",
            "וכי תזבחו זבח תודה לה' - ר' פנחס ור' לוי ור' יוחנן, בשם ר' מנחם דגליא: לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה לעולם. כל ההודיות בטלין והודיות תודה אינה בטלה לעולם, הדא הוא דכתיב (ירמיה לג): קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב אלו ההודיות, מביאים תודה בית ה', זה קרבן תודה. וכן אמר דוד (תהלים נו): עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך. תודה אינו אומר, אלא תודות, ההודיה וקרבן תודה."
        ],
        [
            "דבר אל בני ישראל והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן - הדא הוא דכתיב (קהלת א): מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. אמר ר' בנימין בן לוי: בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטין לצד מינות. אמרו: כך היה ראוי שלמה לומר (שם יא): שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך?! משה אמר (במדבר טו): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ושלמה אמר (קהלת יא): והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, אלא הותרה רצועה, לית דין ולית דיין, כיון שאמר (שם יא): ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, אמרו: יפה אמר שלמה. אמר ר' שמואל בר נחמני: בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות. אמרו: כך היה שלמה צריך לומר: מה יתרון לאדם. יכול אף בעמלה של תורה במשמע? חזרו ואמרו: אילו אמר בכל עמל ושתק, היינו אומרים: אף בעמלה של תורה במשמע הוא, הא אינו אומר, אלא בכל עמלו, בעמלו הוא, שאינו מועיל, אבל בעמלו של תורה, מועיל. אמר ר' יודן: תחת השמש אין לו, למעלה מן השמש יש לו. ר' לוי ורבנן, ר' לוי אומר: כל מה שהבריות מגדלין במצות ובמעשים טובים בעולם הזה דיין שהקדוש ברוך הוא מזריח להם השמש, שנאמר (שם א): וזרח השמש ובא השמש. ורבנן אמרי: כל מה שהצדיקים מגדלין במצות ובמעשים טובים בעוה\"ז, דיין שהקב\"ה מחדש פניהם כגלגל חמה, שנאמר: (שופטים ה): ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. אמר רבי ינאי: בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא אחת של בשר מן השוק כמה יגיעות הוא יגע, כמה צער הוא מצטער, עד שבישלה והבריות ישנין על מטותיהן והקדוש ברוך הוא משיב רוחות, ומעלה עננים, ומגדל צמחים, ומדשן את הפירות ואין נותנים לו, אלא שכר העומר, הדא הוא דכתיב: והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן:",
            "אמר רבי פנחס: בנוהג שבעולם אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה יגיעות הוא יגע, עד שלא ינגבה והבריות ישנין על מטותיהן והקב\"ה מוציא מעט רוח ומנגב את הארץ. אמר ר' אבין: בא וראה כמה היו ישראל מצטערין על מצות העומר. דתנינן תמן: קצרוהו ונתנוהו בקופה והביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור, כדי לקיים בו מצות קלי, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: בקנין ובקלחות היו חובטין אותו, כדי שלא יתמעט. נותנו באבוב ואבוב היה מנוקב, כדי שתהא האור שולט בו ושטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו הביאוהו לרחיים של גרוסות. כל כך למה? כדי להוציא ממנו עשרון שהיה מנופה בי\"ג נפה. אמר ר' לוי: הרי שחרשת, וזרעת, ועדרת, וכסחת, וקצרת, ועמרת, ודשת, ועשית תבואה בגרנין, אם אין הקדוש ברוך הוא מוציא לך מעט רוח שתזרה מהיכן אתה חי?! הוי, אין אתם נותנין לי, אלא שכר הרוח. הוי, מה יתרון לו שיעמול לרוח. רבי שמעון ברבי נסב איתתא צווח רבי לכל רבנן ולא צווח לבר קפרא כתב ליה על תרע ביתיה, אחר שמחתך אתה מאית, מה יתרון לשמחתך?! נפק רבי אסתכל ביה, אמר: מאן הוא דין דלא צווחינן ליה, דכתיב אלין מילין? אמרו ליה: בר קפרא אמר: למחר אנא עביד אריסטון בגופיה, עביד אריסטון וצווח ליה, כיון דעלון אורחין יתבין למיגס, כיון דהוה מגיסא עליל, הוה אמר עליה תלת מאוון דמתלין, על הדין תעלה, והוי צנין ולא טעמין אורחין כלום. אמר רבי למשמשנוי: למה מגוסיא נפקין ולא מטעמין? אמרין ליה: אית תמן חד גבר סב, וכיון דמגוסי עליל, הוה אמר תלת מאוון דמתלין על הדין תעלה, והוא צנין. סליק רבי לגביה א\"ל: בגין מה את לא תשבוק אריסיא דיגסון? אמר: דלא תימר למיגס אתיתי, אלא על דלא צווחת יתי עם חבירי:",
            "אמר ר' אלעזר: כתיב (ירמיה ה): ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו יהיב לכון כולא, ולית אתון צריכין ליה מן הדין?! (שם): שבועות חקות קציר ישמור לנו. ישמור לנו, מרוחות רעות ומטללין רעי. ואימתי? באלו שבע שבועות שבין פסח לעצרת. תני רבי חייא: שבע שבתות תמימות תהיינה. אימתי הן תמימות? בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. אמר ר' יהושע: סנטרך אנא, ולית את יהיב לי דסנטרותי?! אמר רבי ברכיה: מגירסך אנא, ולית את מטעים לי תבשילך, דנדע מה אינון צריכין אם טל, אם מטר?! הוא שדוד אמר (תהלים סח): גשם נדבות תניף אלהים. אמר דוד לפני הקב\"ה: רבונו של עולם! אם גשם היא צריכה נדבות. ואם טל היא צריכה תניף אלהים. אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל כשהייתי נותן לכם את המן הייתי נותן עומר לכל אחד ואחד מכם, הדא הוא דכתיב (שמות טו): עומר לגלגולת ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין לי אלא עומר אחד מכלכם. ולא עוד, אלא שאינו של חטים, אלא של שעורים. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: והבאתם את עומר:",
            "דבר אחר: והבאתם את עומר, הדא הוא דכתיב (איוב ה): אשר קצירו רעב יאכל. אשר קצירו, זה נמרוד. רעב יאכל, זה אברהם אבינו ע\"ה. ואל מצינים יקחהו, לא בזיין ולא במגן, אלא בתפלה ותחנונים, הדא הוא דכתיב (בראשית יד): וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות. ריש לקיש אמר, בשם בר קפרא: אליעזר לבדו היה ששמו של אליעזר שמונה עשר ושלש מאות. ושאף צמים חילם מי דחק בממונו של נמרוד? אברהם וכל המצומתין לו. דבר אחר: אשר קצירו, זה פרעה. רעב יאכל, זה משה. ואל מצינים יקחהו, לא בזיין ולא במגן, אלא בתפלה ובתחנונים, הדא הוא דכתיב (שמות יד): ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי. ושאף צמים חילם מי דחק בממונו של פרעה? משה וכל המצומתין לו. דבר אחר: אשר קצירו, זה סיחון ועוג. רעב יאכל, זה משה. ואל מצינים יקחהו, ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו. ושאף צמים חילם מי דחק בממונן של סיחון ועוג? משה ואהרן, וכל המצומתין לו. דבר אחר: אשר קצירו, זה סיסרא. רעב יאכל, זה דבורה וברק. ואל מצינים יקחהו, מן שמים נלחמו. ושאף צמים חילם. מי דחק על ממונו של סיסרא? דבורה וברק, וכל המצומתים להם. דבר אחר: אשר קצירו, זה סנחריב. רעב יאכל, זה ישעיהו וחזקיה. ואל מצינים יקחהו, ויתפלל חזקיה המלך וישעיה הנביא בן אמוץ. ושאף צמים חילם מי דחק בממונו של סנחריב? ישעיה וחזקיהו, וכל המצומתין להון. דבר אחר: אשר קצירו, זה המן. רעב יאכל, זה מרדכי ואסתר. ואל מצינים יקחהו, שק ואפר יוצע לרבים. ושאף צמים חילם מי דחק בממונו של המן הרשע? מרדכי ואסתר, וכל המצומתין להן. דבר אחר: אשר קצירו, אלו ל\"א מלכים. רעב יאכל, זה יהושע. ואל מצינים יקחהו, לא בזיין ולא במגן, אלא בתפלה ותחנונים, שנאמר (יהושע ז): ויאמר ה' אל יהושע קום לך. ושאף צמים חילם מי דחק בממונן של ל\"א מלכים? יהושע, וכל המצומתין לו. ומאיזה זכות זכו ישראל לירש הארץ? הוי אומר, בזכות מצות העומר, דכתיב גביה: כי תבואו. לפיכך משה מזהיר את ישראל, ואומר להם: כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר:",
            "והניף את העומר לפני ה' - וכיצד היה מניפו? רבי חמא בר עוקבא, בשם ר' יוסי בר' חנינא אמר: מוליך ומביא, מעלה ומוריד. מוליך ומביא, למי, שהעולם כולו שלו. מעלה ומוריד, למי, שהעליונים ותחתונים שלו. רבי סימון ברבי יהושע אמר: מוליך ומביא, כדי לבטל רוחות קשות. מעלה ומוריד, כדי לבטל טללים קשים:",
            "אמר רבי אבון ור' נחמיה ור' יעקב בר אבא בשם ר' יהודה ברבי סימון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש היא ר' יוחנן אמר: לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע\"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען, הדא הוא דכתיב (בראשית יז): ונתתי לך ולזרעך אחריך ע\"מ, ואתה את בריתי תשמור. ואיזה? זה מצות העומר. ריש לקיש אמר: לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר עשה הקב\"ה שלום בין איש לאשתו. הוי אומר: בזכות קמח שעורים. אמר רבי אבהו ורבי סימון ורבי יהושע בן לוי: היא שעמדה להם בימי גדעון, שנאמר (שופטים ז): ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים. מהו צליל לחם שעורים? רבנן אמרי: על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים. ובזכות מה ניצולו? בזכות לחם שעורים. ואיזו? זו מצות העומר. אמר ר' שמואל בר נחמן: היא שעמדה להם בימי חזקיהו הדא הוא דכתיב (ישעיה ל): והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה' עליו בתופים ובכנורות ובמלחמות תנופה נלחם בם. וכי יש מלחמת תנופה באותו הדור? הוי אומר: זו מצות העומר. ורבנן אמרו: היא שעמדה להן בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ד): ואתה קח לך חטים ושעורים. ר' חמא בר רבי חלפתא אמר: ריבה בהן שעורין. ר' שמואל בר נחמן אמר: ריבה בהן דברים שהן מריצין לבני מעים. ושמואל אמר, תמן אמרין: עבדין מיניה לכלבא ולא טעמא. שאלה מטרונא אחת את ר' יוסי אמרה לו: כמה נצטער אותו צדיק? כמה עבדים וכמה שפחות יש לו והן מפסלין באוכלין ומשקין שלו? אמר לה: כל כך למה? להודיעך שכל זמן שישראל בצער אף הצדיקים הוון עמהם בצער. ר' לוי אמר: היא שעמדה להם בימי המן. דאמר ר' לוי: כיון שראה מרדכי את המן בא כנגדו והסוס בידו. אמר: דומה אני, שאין רשע זה בא אלא להרגני והוון תלמידיו יתבין תניין קמוי. אמר להם: עמדו וברחו שמא תכוו בגחלתי. אמרו ליה: בין לקטול בין לחיי אנן עמך ולא נשבקך! מה עשה? נתעטף בטליתו ועמד בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא ותלמידוי יתבין תניין. אמר להם: במה אתם עוסקים? אמרו לו: במצות העומר שהיו ישראל מקריבין במקדש ביום הזה. אמר להון: הדין עומרא, במאי הוה דדהב או דכסף? אמרו לו: דשעורין. אמר להון: וכמה הות טימי דידיה בעשרה קנטרין? אמרין ליה: סגין בי' מנין. אמר להון: קומו דנצחו עשרת מנכון לעשרת אלפים קנטריא דכספא. כיון דשמעת אסתר כן, אפקת כרוז בכל מדינתא ואמרה: לא יפתח בר נש חנות בגו שוקא כל עמא יפקון להון, פרטי דיהודאי בעי למצטבלא. כיון דחסל מן מצלי, אמר המן למרדכי: לבוש הדין פורפירא והב הדין כלילא על רישך וסק רכוב הדין סוסיא. אמר ליה: שוטה שבעולם לית את ידע דאנא מן שקא ומן קטמא, אית בר נש לביש פורפירא דמלכא דלא סחי?! מה את בעי לבזוייא למלכותא?! אזל בדיל בלנאי ולא אשכחיה. מה עבד? אסר מטי ווסתיה ועל מזניה וקנחיה ועל אסחיה. כיון דחסל לבש פורפירא. אמר לו: הב הדין כלילא דמלכא בראשך. א\"ל: אית בר נש יהיב כלילא דמלכא ברישיה ולא מספר?! מפני מה את בעי לבזוייא למלכותא?! אזל בגין ספרא ולא אשכחיה. מה עביד? אפיק מאני ספוריה, ויתיב ומספר ליה, עד דהוי יתיב ומספר ליה שרי מתנח. א\"ל: מה לך? א\"ל: ווי ליה לההוא גברא, מה אתא עלוי, מאן דעביד קומוס בגרון, מאן דעביד קומוס קלטור, מאן דעביד מנסטאר פלטין, אתעביד בלנאי וספר! אמר: ולינא חכים לאבוה דההוא גברא, שחיק טמיא, בכפר קרינוס בלנאי וספר, ואלין אינון מאניא ספוריה?! כיון דחסל מן מספרא ליה א\"ל: קום רכוב על הדין סוסיא. א\"ל: לית בי כח דאנא גבר סב. אמר: ולית אנא גבר סב?! א\"ל: ולאו את גרמת לנפשך?! אמר ליה: קום דאנא מימיך לך קדל ודרוס עלי, וסוק ורכוב הדין סוסיא למקימא עליכון, מה דאמר כתבכון (דברים לג): ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך. כיון שרכב על הסוס התחיל מקלס להקב\"ה, ואמר (תהלים ל): ארוממך ה' כי דליתני ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי. תלמידיו מה אמרו? (שם): זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו כי רגע באפו וגו'. אותו רשע מהו אומר? (שם): ואני אמרתי בשלוי וגו', ה' ברצונך העמדתה להררי עוז. אסתר מה אמרה? אליך ה' אקרא מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך. ישראל מה אמרו? (שם): שמע ה' וחנני הפכת מספדי למחול לי. אמר רבי פנחס: ובקריאת שמע היה עוסק ולא הפסיק שנאמר (תהלים ל): למען יזמרך כבוד. אמר רבי פנחס:"
        ],
        [
            "בחדש השביעי באחד לחדש - הדא הוא דכתיב (תהלים קיט): לעולם ה' דברך נצב בשמים. תני, בשם ר' אלעזר: בכ\"ה באלול נברא העולם. ואתיא דרב כההיא דתני ר' אלעזר דתנינן: בתקיעתא דרב זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא וגו'. ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. נמצאת אתה אומר: ביום ר\"ה, בשעה ראשונה, עלה במחשבה. בשניה, נתייעץ עם מלאכי השרת. בשלישי, כנס עפרו. ברביעי, גבלו. בחמישי, רקמו בששי, עשאו גולם. בשביעי, נפח בו נשמה. בשמיני, הכניסו לגן. בתשיעי, נצטוה. בעשירי, עבר. באחד עשר, נידון. בשנים עשר, יצא בדימוס. אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: זה סימן לבניך מה אתה נכנסת לפני בדין ונתתי לך דימיס, אף בניך נכנסין לפני בדין ואני נותן להם דימיס. אימתי בראש השנה, בחדש השביעי באחד לחדש:",
            "ר' נחמן פתח: (ירמיה ל): ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב, דכתיב (בראשית כח): ויחלום והנה סולם מוצב ארצה. אמר ר' שמואל בר נחמן: אלו שרי אומות העולם. דאמר ר' שמואל בר נחמן: מלמד שהראה הקב\"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עֲוָקים, ושל מדי נ\"ב, ושל יון ק\"פ, ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר: אפשר שאין לזה ירידה?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו, הדא הוא דכתיב (עובדיה א): אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך. אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר: מלמד שהראה הקב\"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב: אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר: שמא ח\"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן? אמר לו הקב\"ה: ואתה אל תירא, אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית. לא האמין ולא עלה. אמר רבי ברכיה ור' חלבו בשם רשב\"י ר' מאיר היה דורש: (תהלים עח): בכל זאת חטאו (לו): [עוד] ולא האמינו בנפלאותיו, זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אילו האמנת ועלית עוד לא ירדת. ועכשיו שלא האמנת ולא עלית עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות, ובזימיות ובגלגליות. באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב\"ה: רבש\"ע! יכול לעולם?! אמר לו (ירמיה ל): ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק כמה דאת אמר: (ישעיה לט): מארץ רחוקה באו אלי, מבבל. (ירמיה ל): ואת זרעך מארץ שבים, מגליא ומאספמיא ומחברותיה. ושב יעקב, מבבל. ושקט, ממדי. ושאנן, מיון. ואין מחריד, מאדום. כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה, אומות העולם שהן מכלין את שדותיהן. אעשה כלה. ואותך לא אעשה כלה, אבל ישראל שאין מכלים שדותיהם, כמה דאת אמר: לא תכלה פאת שדך, לא אעשה כלה. ויסרתיך למשפט, מייסרך ביסורין בעוה\"ז, כדי לנקותך מעונותיך לעתיד לבא. אימתי? בחדש השביעי:",
            "יהודה ברבי נחמן פתח: (תהלים מז): עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כסא דין, בדין הוא עולה. מאי טעם? עלה אלהים בתרועה. ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב\"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, דכתיב: ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והופך עליהם מדת הדין לרחמים. אימתי? בחדש השביעי:",
            "ר' יהושע פתח: (תהלים פט): אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון. ר' אבהו פתר קרא בחמשה זקנים שהם נכנסים לעבר את השנה. מה הקדוש ברוך הוא עושה? מניח סנקליטיא שלו מלמעלן ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם מלמטן, מלאכי השרת אומרים: הא תקיף! הא תקיף! הא אלהא! הא אלהא! מי שכתוב בו (שם): אל נערץ בסוד קדושים רבה מניח סנקליטין שלו ומצמצם שכינתו ביניהם למטה?! כל כך למה? שאם טעו בדבר הלכה הקב\"ה מאיר פניהם, הדא הוא דכתיב: באור פניך יהלכון. אמר רבי יאשיה: כתיב: אשרי העם יודעי תרועה. וכי אין אומות העולם יודעים להריע? כמה קרנות יש להן? כמה בוקינוס יש להם? כמה סלפירגסי יש להם? ואמרת: אשרי העם יודעי תרועה?! אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים, והופך להם מדת הדין למדת רחמים. אימתי? בחדש השביעי:",
            "ר' ברכיה פתח, בשם רבי ירמיה: (משלי טו): אורח חיים למעלה למשכיל אין אורח חיים, אלא תורה, כמה דאת אמר: (שם ג): עץ חיים היא למחזיקים בה. דבר אחר: אורח חיים למעלה למשכיל אין אורח, אלא יסורין כמה דאת אמר: (שם ו): ודרך חיים תוכחת מוסר. למעלה למשכיל, למי שמסתכל למצותיה של תורה. מה כתיב למעלה מן הענין? לא תכלה פאת שדך:",
            "ר' ברכיה פתח: (תהלים פא): תקעו בחדש שופר וכי כל החדשים אינן חדש?! אלא בכסה. וכל החדשים אינן נכסין?! אלא ליום חגנו. והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג בפני עצמו, אלא איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו? אי אתה מוצא, אלא בחדש תשרי. בחדש זה, תחדשו מעשיכם. בשופר, בחדש הזה שפרו מעשיכם. אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה. מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו, כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, והופך לכם מדת הדין למדת רחמים. אימתי? בחדש השביעי:",
            "ר' לוי, בשם ר' חמא ב\"ר חנינא פתח: (ישעיה מח): כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל אני ה'. מלמדך להועיל, מסקיד לך, כמה דהדין מסאסא מסקד להדא פרתא. ג' שמות נקרא לו מלמד: מרדע , דרבן, מלמד, שמלמד הפרה לחרוש, כדי שתתן חיים לבעליה. מרדע שמורה דעת לפרה. דרבן שמורה בינה לפרה. אמר הקב\"ה: ומה אם לפרתו עושה אדם דרבן ליצרו הרע שמוציאו מחיי העולם הזה והבא עאכ\"ו! מדריכך בדרך תלך ר' לוי, בשם ר' חמא, ברבי חנינא אמר: משל לבן מלכים שהיה לו דין בפני אביו. אמר לו אביו: ואם אתה מבקש לזכות לפני בדין ביום הזה מני נקולוגוס פלוני ואת זכי לפני בדין. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! אם אתם מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה, תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין. באחד, זה אברהם, שנאמר: אחד היה אברהם. זכרון תרועה, זה יצחק, שנאמר: (בראשית כב): וירא והנה איל. מקרא קודש, זה יעקב, שנאמר (ישעיה מח): שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. ואימתי תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין? בחדש השביעי:",
            "ר' חייא בר אבא, בשם ר' לוי פתח: (תהלים סב): אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד. בנוהג שבעולם מה הבריות אומרים: איש פלוני נושא פלונית, אך הבל בני אדם. פלונית תנשא לפלוני, כזב בני איש המה מהבל יחד. אמר ר' חייא: עד שהן עשוין הבל בתוך מעי אמן הם יחד. אמר רב נחמן: כל הבלים וכזבים שבני אברהם אבינו עושים בעוה\"ז כדאי הוא לכפר בעד כולם, הדא הוא דכתיב (יהושע יד): האדם הגדול בענקים. במאזנים לעלות, במאזנים הוא מתכפר להם בחדש שמזלו מאזנים. ואיזה? זה חדש תשרי. תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך. אימתי? בחדש השביעי. דבר אחר: בחדש השביעי, שהוא משובע בכל: גתות בתוכו, ברכות בתוכו, כפור בתוכו, סוכה בתוכו, לולב וערבה בתוכו:",
            "דבר אחר: בחדש השביעי ר' ברכיה היה קרי ליה ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב\"ה לאברהם אבינו ע\"ה, הדא הוא דכתיב (בראשית כב): ויאמר בי נשבעתי נאם ה'. מה צורך היה לשבועה? ר' ביבי בר אבא, בשם ר' יוחנן אמר: עמד אברהם אבינו בתפלה ותחנונים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו: רבש\"ע! גלוי וידוע לפניך בשעה שאמרת לי (שם כב): קח נא את בנך את יחידך, היה בלבי מה להשיבך והיה בלבי מה לאמר אתמול אמרת לי: כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי: והעלהו שם לעולה?! אלא כשם שהיה לי מה להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבותיך, (תהלים לח): כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו, כך כשיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים תהא מזכיר להם עקידת יצחק אביהם, ועמוד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים, ותרחם עליהם ותהפוך להם מדת הדין למדת רחמים. אימתי? בחדש השביעי:",
            "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, מלמד שהראה הקב\"ה לאברהם אבינו את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש אחר. אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: כך עתידין בניך להיות נאחזים בעונות ונסבכים בצרות וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב (זכריה ט): וה' אלהים בשופר יתקע. אמר רבי הונא, בר' יצחק: מלמד שהראה הקב\"ה לאברהם את האיל ניתש מחורש זה ונסבך בחורש זה. אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: כך הם עתידין בניך נאחזין באומות ונסבכין בצרות, ונמשכין ממלכות למלכות מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן ליגאל בקרניו של איל, הדא הוא דכתיב (שם): וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו. ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין, בשם ר' לוי אמר: כל ימות השנה ישראל עוסקין במלאכתן ובר\"ה נוטלין שופרותיהן ותוקעין לפני הקב\"ה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים. אימתי? בחדש השביעי:",
            "כל השביעין חביבין לעולם. למעלן השביעי חביב: שמים, ושמי השמים, ורקיע, ושחקים, זבול, ומעון, וערבות. וכתיב (תהלים סח): סולו לרוכב בערבות ביה שמו. בארצות שביעית חביבה: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, ציה, נשיה, תבל. וכתיב (שם צו): והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים. בדורות, שביעית חביב: אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך. וכתיב (בראשית ה): ויתהלך חנוך את האלהים. באבות שביעי חביב: אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, משה. וכתיב (שמות יט): ומשה עלה אל האלהים. בבנים, השביעי חביב: שנאמר: דוד הוא השביעי. במלכים, השביעי חביב: שאול, איש בושת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא. וכתיב (ד\"ה ב יד): ויקרא אסא אל ה'. בשנים, שביעי חביב: שנאמר (שמות כג): והשביעית תשמטנה ונטשתה. בשמיטין, שביעי חביב. שנאמר: (ויקרא כה): וקדשתם את שנת החמשים. בימים, שביעי חביב, שנאמר (בראשית ב): ויברך אלהים את יום השביעי. בחדשים, שביעי חביב, שנאמר: (ויקרא כג): בחדש השביעי באחד לחדש:",
            "ר' יוחנן וריש לקיש הוון יתבין מתקשין ואמר תנינן: יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין, אבל לא במדינה. אם דבר תורה הוא ידחה בגבולים, אם אינו דבר תורה אפילו במקדש לא ידחה, עד דאינון יתיבון מתקשין, עבר כהנא אמרין: אתא מרא דשמעתא ניזיל ונשאל ליה. אזלין ושאילון ליה, אמר לון: כתוב אחד אומר (שם): זכרון תרועה. וכתוב אחד אומר (במדבר כט): יום תרועה יהיה לכם. הא כיצד? בזמן שבא בשבת זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין. אמר רשב\"י: ידחה במקדש שהן יודעין זמנו של חדש, ואל ידחה בגבולין שאין יודעין בזמנו של חדש. דאמר רשב\"י: יום תרועה יהיה לכם ועשיתם אשה, מקום שהקרבנות קריבין. אמר ר' תחליפא קיסרא: בכל מוספין כתיב: והקרבתם, וכאן כתיב: ועשיתם אשה. הא כיצד? אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! מעלה אני עליכם, כאלו היום נעשיתם לפני, כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו): כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה."
        ],
        [
            "ולקחתם לכם ביום הראשון - ר' אבא בר כהנא פתח: (משלי ח): קחו מוסרי ואל כסף. קחו מוסרה של תורה, ואל כסף. (ישעיה נה): למה תשקלו כסף בלא לחם, למה אתם שוקלים כסף לפני עשו? בלא לחם, על שלא שבעתם מלחמה של תורה. (שם): ויגיעכם בלא לשבעה למה אתם יגעים ואומות העולם שבעים? בלא לשבעה, על שלא שבעתם מיינה של תורה, דכתיב (משלי ט): ושתו ביין מסכתי. ר' ברכיה ור' חייא אבוי, בשם ר' יוסי בן נהוראי אמר: כתיב (ירמיה ל): ופקדתי על כל לוחציו, אפילו על גבאי צדקה חוץ משכר סופרים ומשנים שאינן נוטלין, אלא שכר בטלה בלבד, אבל שכר דבר אחד מן התורה אין כל בריה יכולה ליתן מתן שכרה. תני: מראש השנה נקצצין מזונותיו של אדם, חוץ ממה שמוציא בשבתות, וימים טובים, וראשי חדשים, ומה שהתינוקות מוליכים לבית רבן, אם מוסיף מוסיפין לו, אם פוחת פוחתין לו. ר' יוחנן, הוה מטייל סלק מטבריא לצפורין, והוה ר' חייא בר אבא מסמך ליה. מטון חד בית חקל, אמר: הדין בית חקלא הוה דידי, וזבינית יתיה, בגלל למזכי באורייתא. מטון חד דבית כרמא, אמר: הדין בית כרמא דידי הוית, וזבינת יתיה בגלל למזכי באורייתא. מטון חד דבית זיתא אמר הדין בית זיתא דידי הוה וזבינית יתיה בגלל למזכי באורייתא. שרי ר' חייא בכי, אמר רבי יוחנן: מה את בכי? א\"ל: אל דלא שבקת לסיבותך כלום. א\"ל: קלה היא בעיניך מה שעשיתי, שמכרתי דבר שנברא לששה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום?! שנאמר (שמות לד): ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. וכתיב (דברים ט): ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה. כד דמך ר' יוחנן, הוה דורו קורא עליו (שיר ח): אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו. כד דמך ר' הושעיא איש טיריא, ראו מטתו שפרחה באויר והיה דורו קורא עליו: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב הקב\"ה לאבא הושעיא איש טיריא בוז יבוזו לו. כד דמך ר' אלעזר בר' שמעון היה דורו קורא עליו (שם ג): מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל. מהו מכל אבקת רוכל? אלא, דהוה קריי ותניי ופייטן ודרשן. אמר רבי אבא בר כהנא: משכר לקיחה אתה למד שכר לקיחה. במצרים כתיב (שמות יב): ולקחתם אגודת אזוב. בכמה הוית טימיא דידיה? בד' מיני, והוא גרם לישראל לירש: ביזת הים, ביזת סיחון ועוג, ביזת ל\"א מלכים. לולב שעומד על האדם בכמה דמים וכמה מצות יש בו עאכ\"ו! לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: ולקחתם לכם ביום הראשון:",
            "דבר אחר: ולקחתם לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים טז): תודיעני אורח חיים שובע שמחות. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: תודיעני באיזה פילון מפולש לחיי העולם הבא. ר' יודן אמר: אמר הקב\"ה לדוד: אם חיים אתה צריך יסורין אתה צריך, כדכתיב (משלי ו): ודרך חיים תוכחת מוסר. שובע שמחות שבענו בחמשה שמחות: מקרא, משנה, תלמוד, תוספתא, ואגדות. דבר אחר: שובע שמחות את פניך, אלו שבע כתות של צדיקים שעתידים להקביל פני שכינה ופניהם דומות: לחמה, ולבנה, לרקיע, לכוכבים, לברקים, ולשושנים, ולמנורה הטהורה, שהיתה בבהמ\"ק. לחמה מנין? שנאמר (שיר ו): ברה כחמה. ללבנה מנין? שנאמר: יפה כלבנה. לרקיע מנין? שנאמר (דניאל יב): והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. לכוכבים מנין? שנאמר (שם): ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. לברקים מנין? שנאמר (נחום ב): מראהו כלפידים כברקים ירוצצו. לשושנה מנין? שנאמר (תהלים פ): למנצח על שושנים. למנורה הטהורה מנין? שנאמר (זכריה ד): ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כולה. (תהלים טז): נעימות בימינך נצח וכי מי מודיענו איזו כת החביבה והנעימה שבהן? תרין אמורין: חד אמר: זו שבאה מכחה של תורה ומכחן של מצות. ואוחרנא אמר: אלו סופרין ומשנין שמלמדין תינוקות באמת, שהן עתידין לעמוד בימינו של הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב: נעימות בימינך נצח. דבר אחר: שׂבַע שמחות, אל תהי קורא כן, אלא שֶׁבַע שמחות אלו שבע מצות שבחג, ואלו הן: ד' מינין שבלולב, וסוכה, חגיגה, ושמחה. אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה?! אמר רבי אבין: משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידיה, אנן ידעין דהוא נצוחייא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב\"ה בר\"ה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: ולקחתם לכם ביום הראשון:",
            "דבר אחר: ולקחתם לכם ביום הראשון, הדא הוא דכתיב (שם קב): פנה אל תפלת הערער וגו', שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם והן אומרין: נצחו ישראל, שנאמר (שמואל א טו): וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. הוא שדוד אומר לישראל: אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנאמר: נעימות בימינך נצח, הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם שנאמר: וגם נצח ישראל. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: ולקחתם לכם. ר' יצחק פתר קרייא בדורות הללו שאין להם: לא מלך, ולא נביא, לא כהן, ולא אורים ותומים, ואין להם אלא תפלה זו בלבד. אמר דוד לפני הקב\"ה: רבש\"ע! אל תבזה את תפלתם. (תהלים קב): תכתב זאת לדור אחרון, מכאן שהקדוש ברוך הוא מקבל השבים. ועם נברא יהלל יה, שהקב\"ה בורא אותן בריה חדשה. דבר אחר: תכתב זאת לדור אחרון, זה דורו של חזקיהו שהיה נטוי למיתה. ועם נברא יהלל יה, שבראן הקדוש ברוך הוא בריה חדשה. דבר אחר: תכתב זאת לדור אחרון, זה דורו של מרדכי שהיו נטויין למיתה. ועם נברא יהלל יה, שבראן בריה חדשה. דבר אחר: תכתב זאת לדור אחרון, אלו דורות הללו שהם נטויין למיתה. ועם נברא יהלל יה, שהקב\"ה עתיד לבראות אותן בריה חדשה. ומה עלינו לעשות? ליקח לולב ואתרוג, ונקלס להקדוש ברוך הוא. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר: ולקחתם לכם ביום הראשון:",
            "דבר אחר: ולקחתם לכם ביום הראשון, הדא הוא דכתיב (תהלים צז): יעלוז שדי וכל אשר בו. יעלוז שדי, זה העולם שנאמר (בראשית ד: ויהי בהיותם בשדה. וכל אשר בו, אלו הבריות, כמה דאת אמר: (תהלים כד): לה' הארץ ומלואה (ד\"ה א טז). אז ירננו עצי היער אמר ר' אחא: היער וכל עצי היער. היער, אלו אילנות שעושין פירות. וכל עצי היער, אלו אילנות שאינן עושין פירות. לפני מי? לפני ה'. למה? כי בא בראש השנה ויום הכפורים. מה לעשות? (תהלים צח): ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים:",
            "דבר אחר: ולקחתם לכם ביום הראשון, הדא הוא דכתיב (שם כו): ארחץ בנקיון כפי, במקח ולא בגזל. דתנינן תמן: לולב הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול. ואסובבה את מזבחך ה' כההיא דתנינן תמן: בכל יום ויום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר: אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הושיעה נא. ר' יהודה אומר: אני והו הושיעה נא, אותו היום מקיפין המזבח שבעה פעמים. (שם): לשמוע בקול תודה, אלו הקרבנות. ולספר כל נפלאותיך אמר ר' אבין: זה הלל. שיש בו לשעבר, ויש בו לעתיד לבא, ויש בו לדורות הללו, ויש בו לימות המשיח, ויש בו לימות גוג ומגוג. (שם קיד): בצאת ישראל ממצרים לשעבר. (שם קטו): לא לנו ה', לדורות הללו. אהבתי כי ישמע ה', לימות המשיח. כל גוים סבבוני, לימות גוג ומגוג. אלי אתה ואודך אלהי ארוממך, לעתיד לבא:",
            "דבר אחר: ולקחתם לכם תני ר' חייא: במקח ולא בגזל. לכם, לכל אחד ואחד מכם. לכם, משלכם ולא הגזול. אמר רבי לוי: מי שלוקח לולב גזול, למה הדבר דומה? ללסטים שיושב בפרשת דרכים ומקפח לעוברים ושבים. חד זמ, עבר עלוי חד לגיון למגבי דמוסיא דההיא מדינתא, קם קדמיה וקפחיה ונסב כל מה דהוה בידיה. בתר יומין אצתייד ההוא ליסטא, ואתחבש בפילקי. שמע ההוא לגיונא ואזל לגביה וא\"ל: הב לי מה דקפחתני ואנא מליף עליך זכו קדם מלכא. א\"ל: מן כל מה דקפחית ומן כל מה דנסבית לית ליה לההוא גברא כלום, אלא הדין טפיטא דתחותי, והוא מן דידך. א\"ל: הב יתה לי ואנא מליף עליך זכו קדם מלכא. א\"ל: נסביה. א\"ל: תהוי ידע דאת עליל למחר קדם מלכא לדינא והוא שאיל ואמר לך: אית לך בר נש מליף עליך זכו? ואת א\"ל: אית לגיון פלן מוליף עלי זכו והוא משלח וקרי לי ואנא אתי למילף עלך זכו, קדמוי למחר אוקימתיה קדם מלכא בדינא שאל ליה מלכא, א\"ל: אית לך בר נש מליף עליך זכו? א\"ל: אית לגיון פלוני מליף עלי זכו. שלח מלכא וקריא ליה, א\"ל: חכם את על הדין גברא זכו? א\"ל: חכם אנא כד שלחתני למגבי דמוסיא דההוא מדינתא, קם קדמי וקפח ונסב כל מה דהוה עמי והדין טפיטא דהוא מן דידי מסהיד עלוי כל העם צווחין ואומרין: אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אדם לוקח לולב לזכות בו ואם היה גזול צווח לפני הקב\"ה ואומר: גזול אני! חמוס אני! ומלאכי השרת אומרים: אוי לזה, שנעשה סניגורו קטיגורו:",
            "ביום הראשון - זה ט\"ו ואתה אומר ביום הראשון?! ר' מנא דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: משל למדינה, שחייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו התיר להם שליש מדמוסא שלהם. בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו, התיר להם עוד שליש. כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה, אנשים ונשים וטף וקלסוהו והתיר להם הכל. אמר להון מלכא: מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא. כך בערב ר\"ה, גדולי הדור מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהן. ומר\"ה ועד יוה\"כ, היחידים מתענין והקב\"ה מתיר להם שליש מעונותיהן. וביום הכפורים, כולן מתענין, אנשים ונשים וטף והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל: מה דאזיל אזל, מן הכא ולהלן נחיל חושבנא. ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו. וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקב\"ה ואומר להם: מה דאזל אזל, מן הכא נחיל חושבנא. לפיכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון. אמר רב אחא: כי עמך הסליחה מר\"ה הסליחה ממתנת אצלך. כל כך למה? למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך:",
            "ביום הראשון - ביום ולא בלילה. ביום, ואפילו בשבת. ביום הראשון, אינו דוחה את השבת, אלא יום הראשון בלבד. פרי עץ הדר תני ר' חייא: עץ שטעם עצו ופריו שוה, זה אתרוג. הדר בן עזאי אמר: הדר באילנו משנה לשנה. תרגום עקילס הגר: הדר שהוא דר על המים. כפות תמרים ר' טרפון אומר: כפות, אם היה פרוד יכפפנו. וענף עץ עבות, שענפיו חופין את עצו. הוי אומר: זה הדס. וערבי נחל, אין לי, אלא של נחל של בקעה ושל הרים מניין? תלמוד לומר: וערבי נחל. אבא שאול אומר: וערבי נחל, שנים ערבה ללולב וערבה למקדש. ר' שמעון אומר: פרי עץ הדר אחד. וכפות תמרים אחד. וענף עץ עבות שלשה. וערבי נחל שני דליות ואחת שאינה קטומה. ר' טרפון אומר: אפילו שלשתן קטומות:",
            "דבר אחר: פרי עץ הדר, זה הקב\"ה, שכתוב בו (תהלים קד): הוד והדר לבשת. כפות תמרים, זה הקב\"ה שכתוב בו (שם צב): צדיק כתמר יפרח. וענף עץ עבות, זה הקב\"ה, דכתיב (זכריה א): והוא עומד בין ההדסים. וערבי נחל, זה הקב\"ה, דכתיב ביה (תהלים סח): סולו לרוכב בערבות ביה שמו:",
            "דבר אחר: פרי עץ הדר, זה אברהם שהדרו הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, שנאמר (בראשית כד): ואברהם זקן בא בימים, וכתיב (ויקרא יט): והדרת פני זקן. כפות תמרים, זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח. וענף עץ עבות, זה יעקב. מה הדס זה, רחוש בעלין, כך היה יעקב רחוש בבנים. וערבי נחל, זה יוסף. מה ערבה זו, כמושה לפני ג' מינין הללו, כך מת יוסף לפני אחיו. דבר אחר: פרי עץ הדר, זו שרה שהידרה הקב\"ה בשיבה טובה, שנאמר: (בראשית יח): ואברהם ושרה זקנים. כפות תמרים, זו רבקה. מה תמרה זו, יש בה אוכל ויש בה עוקצין, כך העמידה רבקה צדיק ורשע. וענף עץ עבות, זו לאה. מה הדס זה רחוש בעלין, כך היתה לאה רחושה בבנים. וערבי נחל, זו רחל. מה ערבה זו, כמושה לפני ג' המינין, כך רחל מתה לפני אחותה:",
            "דבר אחר: פרי עץ הדר, זו סנהדרי גדולה של ישראל שהידרם הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, שנאמר (ויקרא יט): מפני שיבה תקום. כפות תמרים, אלו תלמידי חכמים שכופין את עצמן ללמוד תורה אלו מאלו. וענף עץ עבות, אלו שלשה שורות של תלמידים, שיושבין לפניהם. וערבי נחל, אלו שני סופרים של דיינין, שעומדים לפניהם וכותבין דברי המזכים ודברי המחייבין:",
            "דבר אחר: פרי עץ הדר, אלו ישראל. מה אתרוג זה, יש בו טעם ויש בו ריח. כך ישראל, יש בהם בני אדם, שיש בהם תורה, ויש בהם מעשים טובים. כפות תמרים, אלו ישראל. מה התמרה הזו, יש בו טעם ואין בו ריח. כך הם ישראל, יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. וענף עץ עבות, אלו ישראל. מה הדס, יש בו ריח ואין בו טעם.כך ישראל, יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל, אלו ישראל. מה ערבה זו, אין בה טעם ואין בה ריח. כך הם ישראל, יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב\"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הדא הוא דכתיב (עמוס ט): הבונה בשמים מעלותיו. ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר (שם): ואגודתו על ארץ יסדה. לפיכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון:",
            "ר' יהודה, בשם ר' שמעון בן פזי פתח: (משלי ד): שמע בני וקח אמרי. הרבה קיחות צויתי אתכם בשביל לזכותכם. אמרתי אליכם (במדבר יט): ויקחו אליך פרה אדומה תמימה, שמא בשבילי?! אלא בשבילכם לטהר אתכם, דכתיב (שם): והזה הטהור על הטמא. אמרתי לכם (שמות כה): ויקחו לי תרומה בשביל שאדור ביניכם. (שם): ועשו לי מקדש כביכול אמר הקב\"ה: קחו אותי ואדור ביניכם ויקחו תרומה אינו אומר, אלא ויקחו לי, אותי אתם לוקחים. אמרתי לכם: ויקחו אליך שמן זית זך וכי אורה שלכם אני צריך, והא כתיב (דניאל ב): ונהורא עמיה שרא?! אלא בשביל לזכותכם ולכפר על נפשותיכם שמשולה כנר, שנאמר (משלי כ): נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ועכשיו שאמרתי לכם: ולקחתם לכם ביום הראשון כדי לזכותכם, כדי שאוריד לכם מטר. לכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם ביום הראשון:",
            "רבי מני פתח: (תהלים לה): כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך לא נאמר פסוק זה, אלא בשביל לולב. השדרה של לולב, דומה לשדרה של אדם. וההדס, דומה לעין. וערבה, דומה לפה. והאתרוג, דומה ללב. אמר דוד: אין בכל האיברים גדול מאלו, שהן שקולין כנגד כל הגוף. הוי, כל עצמותי תאמרנה:",
            "דבר אחר: ולקחתם לכם ביום הראשון אחר כל אותו החכמה, שכתוב בשלמה (ד\"ה ב א): החכמה והמדע נתון לך. (מ\"א ה): ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם ישב לו תמיה על ד' מינין הללו, שנאמר (משלי ל): שלשה המה נפלאו ממני ג' המה: פסח, מצה, ומרור, וארבעה לא ידעתים אלו ד' מינים שבלולב, שבקש לעמוד עליהם: פרי עץ הדר, מי יאמר שהוא אתרוג כל האילנות עושין פירות הדר?! כפות תמרים, התורה אמרה טול שתי כפות תמרים להלל בהן והוא אינו נוטל, אלא לולב, לבה של תמרה?! וענף עץ עבות, מי יאמר שהוא הדס הרי הוא אומר במקום אחר (נחמיה ח): צאו ההר והביאו עלי זית וגו'?! וערבי נחל, כל האילנות גדלין במים?! וארבעה לא ידעתים חזר ומזכירן פעם אחרת, שנאמר: (משלי ל): שלשה המה מטיבי וגו', אלו ד' מינין שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן, להלל להקדוש ברוך הוא, והם נראים קטנים בעיני אדם וגדולים המה לפני הקב\"ה. ומי פירש להם לישראל על הד' מינין האלו שהן: אתרוג, לולב, הדס, ערבה? חכמים! שנאמר (שם): והמה חכמים מחוכמים:",
            "ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון, זה עשו הרשע, דכתיב ביה (בראשית כה): ויצא הראשון. ובונה לכם ראשון זה בית המקדש, דכתיב ביה (ירמיה יז): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח, דכתיב ביה (ישעיה מא): ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן."
        ],
        [
            "צו את בני ישראל ויקחו אליך וגו'. הדא הוא דכתיב (תהלים עא): וצדקתך אלהים עד מרום. ר' אמי שאל את ר' שמואל בר נחמן, אמר ליה: בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהו וצדקתך אלהים עד מרום? אמר לו: כשם שהתחתונים צריכים צדקה אלו מאלו, כך העליונים צריכין צדקה אלו מאלו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל י): ויאמר אל האיש לבוש הבדים וכולה פתחא בריש פרשת אמור אל הכהנים. אשר עשית גדולות אלו שני המאורות הגדולים, שנאמר: (בראשית א): את שני המאורות הגדולים. אלהים מי כמוך מי כמוך בעליונים. ומי כמוך בתחתונים. מי כמוך, שאתה כובש על מדת הדין. אתה מאיר לעליונים ולתחתונים. אתה מאיר לכל באי עולם. ואתה מתאוה לאורן של ישראל. הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל:",
            "ר' יצחק פתח: (תהלים קיט): צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה, כצורף הזה שמכניס הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שמזקקו. כך פרשה זו נאמרה ונשנית ונשתלשת והרי הדברים קל וחומר. ומה אם פרשה קטנה שבתורה נאמרה ונשנית ונשתלשת, שאר כל פרשיות של תורה על אחת כמה וכמה!",
            "צו את בני ישראל, הדא הוא דכתיב (איוב יד): תקרא ואנכי אענך. כמה דאת אמר: (ישעיה נח): אז תקרא וה' יענה . למען תכסוף למעשה ידיך תתחמד נפשך, כמה דאת אמר: (בראשית לא): כי נכסוף נכספתה. אמר איוב לפני הקדוש ב\"ה: רבש\"ע! העליונים והתחתונים ברשותך ואת מעשה ידיך תכסוף?! אלא תשגיח במעשה ידיך. הוי, צו את בני ישראל:",
            "דבר אחר: צו את בני ישראל בר קפרא פתח: (תהלים יח): כי אתה תאיר נרי. אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: נרך בידי ונרי בידך. נרך בידי, שנאמר: (משלי כ): נר ה' נשמת אדם. נרי בידך, להעלות נר תמיד, אלא אמר הקב\"ה: אם הארת נרי, הריני מאיר נרך. הוי, צו את בני ישראל. דבר אחר: צו את בני ישראל, הדא הוא דכתיב (שיר ז): ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: הרשים שבכם חביבין עלי כאליהו שעלה לכרמל, הדא הוא דכתיב (מ\"א יח): ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו. ולמה שם פניו בין ברכיו? אמר לפני הקב\"ה: רבש\"ע! אם אין לנו זכות הבט לברית מילה. ודלת ראשך כארגמן אמר הקדוש ברוך הוא: הדלים שבכם חביבין עלי, כדוד שנאמר (זכריה יב): והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ויש אומרים כדניאל, דכתיב ביה (דניאל ה): והלבישו לדניאל ארגונא. מלך אסור ברהטים שאסר הקב\"ה עצמו בשבועה, (עד): שהוא משרה שכינתו בתוך רהיטין של יעקב אבינו. בזכות מי? ר' אבא בר כהנא אמר: בזכותו של אברהם אבינו, דכתיב (בראשית יח): ואל הבקר רץ אברהם. ר' לוי אמר: בזכותו של יעקב, דכתיב ביה (שם ל): ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים. אמר ר' ברכיה: מלך אסור ברהטים, זה משה, דכתיב ביה (דברים לג): ויהי בישורון מלך. אסור ברהטים, שגזר הקדוש ברוך הוא עליו שלא יכנס לארץ ישראל. בשביל מי? בשביל רהטים של מי מריבה, הדא הוא דכתיב (במדבר כ): המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל. ר' יהודה משלו משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר: כל מי שילקוט ויאכל מפירות שביעית, יהו מחזירין אותו בקמפון. הלכה אשה אחת בת טובים ולקטה ואכלה מפירות שביעית. התחילו מחזירין אותה בקמפון והיתה צווחת ואומרת: בבקשה ממך אדוני המלך, תלה את הפגין הללו בצוארי, כדי שלא יהו הבריות אומרות דומה לנו שנמצא בה דבר של ערוה, או דבר של כשפים, אלא מתוך שרואים את הפגין בצוארי הן יודעין שבשבילן אני מחזרת. כך אמר משה לפני הקב\"ה: רבון העולם! כתוב בתורתך מפני מה איני נכנס לארץ שלא יהו ישראל אומרים, דומה לנו שזייף משה את התורה, או אמר דבר שלא נצטוה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שאני כותב שלא היתה, אלא על המים, הדא הוא דכתיב (שם כז): כאשר מריתם פי במדבר צין. ר' שמעון משלו משל למה הדבר דומה? למלך, שמהלך בדרך ובנו עמו על קרוכין, כיון שהגיעו למקום צר נהפכה קרוכין על בנו, נסמית עינו, נקטע ידו, נשברה רגלו.כיון שהיה המלך מגיע לאותו מקום היה מזכיר ואומר: אוי לי! כאן ניזוק ברי! כאן נסמית עינו! כאן נקטעת ידו! כאן נשברה רגלו! כך הקב\"ה מזכיר בתורתו שלשה פעמים מי מריבה, כלומר כאן הרגתי את משה, כאן הרגתי את אהרן, כאן הרגתי את מרים, הדא הוא דכתיב (תהלים קמא): נשמטו בידי סלע שופטיהם ושמעו אמרי כי נעמו. רב נחמן אמר: מלך, זה משה, דכתיב: ויהי בישורון מלך. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני מניתיך מלך על ישראל. דרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקיימין, כך תהא גוזר וישראל מקיימין, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל:",
            "ר' יהושע דסכנין, בשם ר' אחא אמר (משלי כא): עיר גִּבּרִים עלה חכם - גְּבָרִים כתיב, שכלם גברים ואין בהם נקבה. עלה חכם, זה משה, שנאמר (שמות יט): ומשה עלה אל האלהים. (משלי כא): ויורד עוז מבטחה ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר: עוז, זו תורה. מבטחה, שבטחונן של מלאכים שהיו סבורין שלהם נתנה התורה, עד שאמר להם הקב\"ה: ולא תמצא בארץ החיים. ור' נחמיה אומר: עוז זו תורה. מבטחה, שבטחונה בה ומתן שכרה בצדה. ורבנן אמרו: עוז, זו תורה. מבטחה, שכל מי שיגע בה, בטוח שגוזר ואחרים מקיימין. כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הרבה יגעת בתורה, אלא תהא גוזר וישראל מקיימין, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל:",
            "דבר אחר: צו את בני ישראל - רבי ורבנן רבי אומר: כתוב אחד אומר (איוב כה): היש מספר לגדודיו. וכתוב אחד אומר (דניאל ז): אלף אלפים ישמשוניה. וכתוב אחד אומר (תהלים סח): רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש?! אלא הרי זה מספר גדוד אחד, אבל לגדודיו אין מספר. ורבנן אמרי: כתוב אחד אומר: היש מספר לגדודיו. וכתוב אחד אומר: אלף אלפין ישמשוניה?! אלא עד שלא חרב בית המקדש היה קלוסו של הקב\"ה עולה משלם. כיון שחרב בית המקדש כביכול, מיעט הקדוש ברוך הוא פמליא שלו. ואמר הקב\"ה: אינו בדין שיהא קלוסי עולה, כמו שהיה עולה. (איוב כח): ועל מי לא יקום אורהו מי בא מכל באי עולם ואומר: לא האיר לי חמה ביום ולא האיר לי לבנה בלילה! אתה מאיר לעליונים ולתחתוני ולכל באי עולם ואתה מתאוה לאורן של ישראל, הדא הוא דכתיב: צו את בני ישראל:",
            "אמר רבי חנינא: חלונות היו לבית המקדש ומהם היתה אורה יוצא לעולם, שנאמר (מלכים א ז): ויעש לבית חלוני שקופים אטומים, שקופות אטומות היו מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה לעולם. אמר רבי לוי: משל למלך, שבנה לו טרקלין ועשה חלונותיו מקטינות מבחוץ ומרחיבות מבפנים, כדי להכניס אורה לתוכה, אבל חלונות של בית המקדש לא היו כן, אלא מקטינות מבפנים ומרחיבות מבחוץ, כדי להוציא אורה גדולה. ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמן: בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה מהיכן אורה יצא לעולם? אמר לו: נתעטף הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק כל העולם כולו מזיו הדרו. אמר לו: בלחישה. אמר לו: מקרא מלא הוא, שנאמר (תהלים קד): עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, ואת אומר לי בלחישה?! אמר: כשם שאמרוה בלחישה, כך אמרתי לך בלחישה. אמר רבי ברכיה: אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים לא היה אפשר לאומרה. וקמי מן כן, מה הוון אומרין? אמר רבי ברכיה בשם ר' יצחק: ממקום בית המקדש משם אורה יוצאת לעולם, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מג): והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו ואין כבודו, אלא בית המקדש, כמה דאת אמר (ירמיה יז): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו:",
            "ר' אבינא אמר תרתי ור' ברכיה אמר תרתי ורבנין תרתי - ר' אבינא אמר: הגלגל הזה של חמה, אחד ממשמשי הוא ובשעה שיוצאה לעולם אין כל בריה יכולה ליזון עיניו ממנה, הדא הוא דכתיב (דניאל ז): נהר דינור נגד ונפק מקדמוהי, ולאורך אני צריך?! אמר רבי אחא (ישעיה מב): ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר לא (בראתי): [צויתי], אלא לזכותך. ר' אבינא אמר אוחרי: הברק הזה אחד מתולדות האש של מעל הוא, והוא מסוף העולם ועד סופו, מבהיק אורו ולאורך אני צריך?! אמר ר' אחא: ה' חפץ למען צדקו היך דקדמוי. ר' ברכיה אמר: הגלגל הזה של עין אין אדם רואה מתוך הלבן שיש בו, אלא מתוך השחור. אמר הקב\"ה: מה מתוך חשיכה בראתי לך אורה ולאורך אני צריך?! אמר רבי אחא: ה' חפץ למען צדקו. ר' ברכיה אמר אוחרי (בראשית א): והארץ היתה תוהו ובוהו. מה כתיב בתריה? ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. אמר הקדוש ברוך הוא: מה מתוך חשיכה בראתי לך אורה ולאורך אני צריך?! אמר ר' אחא: וכו'. ורבנן אמרי תרתי: אמר הקב\"ה לולד כל אותן תשעה חדשים שהיית במעי אמך אני הייתי מאיר לך ולאורך אני צריך?! ורבנן אמרי אוחרי (דניאל ב): הוא גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אמר הקדוש ברוך הוא: נהורא שרא גבי ולאורך אני צריך?!",
            "אמר רב: בשעה שגלגל חמה ולבנה נכנסין ליטול רשות מלפני הקב\"ה, עיניהם כהות מזיו השכינה ומבקשין לצאת להאיר לעולם ואינן רואין כלום. ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם? מורה לפניהם חצים ומהלכים לאורם, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג): שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך. וכתיב (יואל ב): שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם. ר' הושעיא בריה דר' שמלאי דקסרין, בשם ר' יצחק בר זעירא: לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שהוא נעשה כמין חרדל של דם. מאי טעמא? (תהלים יט): והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח. ואין אורח, אלא של נשים, כמה דאת אמר: (בראשית יח): חדל להיות לשרה אורח כנשים. אמר רבי לוי: בכל יום ויום הקב\"ה יושב בדין על גלגל חמה ולבנה שאין מבקשים לצאת להאיר לעולם. מה הם אומרים? הבריות מקטרגין לנו הבריות משתחוים לנו. אמר ר' יוסטא בר שונם: מה הקדוש ברוך הוא עושה להם? יושב עליהן בדין ויוצאין ומאירין לעולם בעל כרחן, הדא הוא דכתיב (צפניה ג): בבקר בבקר משפטו יתן לאור, לא נעדר. מהו לא נעדר? לא פסק (שם): ולא יודע עול בשת לא בהתין, אלא סגדין להון, חמין להון לקיין לא בהתין, הדא הוא דכתיב (ויקרא כד): ויקחו אליך שמן זית:",
            "תני, ר' חייא: שמן זית ולא שמן שומשמין, ולא שמן אגוזים, ולא שמן צנונות, ולא שמן שקדים, אלא שמן זית דמזיתך. אמר רבי אבין: משל למלך שמרדו בו לגיוניו ולגיון אחד משלו לא מרד בו. אמר המלך: אותו לגיון שלא מרד בי ממנו יעשו דוכסין, ואיפרכין, ואיסטרליטין. כך אמר הקב\"ה: הזית הזה הביא אורה לעולם בימי נח, הדא הוא דכתיב (בראשית ח): ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. מהו טרף? קטיל, כמה דאת אמר: (שם לז): טרוף טורף יוסף. אמר ר' ברכיה: אלו לא קטלתיה אילן רב הוה מתעבדא. ומהיכן הביאתו? ר' אבא בר כהנא אמר: מהר המשחה הביאתו. ר' לוי אמר: משבשושי ארץ ישראל הביאתו הדא דאינון אמרי: ארעא דישראל לא לקת במוי דמבולא, הוא שהקדוש ברוך הוא אומר לה על ידי יחזקאל (יחזקאל כב): בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא. אר' יוחנן: אפילו אסטרובלין של רחים נמחו במים. ר' ברכיה אמר: שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאתו. א\"ל ר' איבו: אלו מגן עדן הביאתו לא היה לה דבר מעולה יותר להביא כגון: קנמון ובלסמון, אלא רמז רמזה לו ואמרה לו: מרי נח! מר מזה מתחת ידו של הקב\"ה ולא מתוק מתחת ידך:",
            "מחוץ לפרוכת העדות אמר רבי אלעזר בן שמוע: בזכות יערך תנצלו מן (ישעיה ל): כי ערוך מאתמול. אמר ר' חנין: בזכות להעלות נר תמיד אתם זוכים להקביל פני נרו של מלך המשיח. מה טעם? (תהלים קלב): שם אצמיח קרן לדוד וגו'. ואומר (שם קכב): שמחתי באומרים לי בית ה' נלך."
        ],
        [
            "ויצא בן אשה ישראלית - ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יוחנן אומר: הדא הוא דכתיב (שם יב): סביב רשעים יתהלכון סביב לרשעים, הצדיקים מהלכין. כיצד? בשעה שהצדיקים יוצאין מתוך גן עדן ורואין את הרשעים נדונין בגיהנם, נפשם שמחה עליהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו): ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, באותה שעה הן נותנין שבח והודאה להקדוש ברוך הוא על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה, הדא הוא דכתיב (שם יב): ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי. ישוב אפך, באומות העולם. ותנחמני מהם. אימתי? כרום זלות, לכשירומם הקב\"ה כרם בזוי בעולמו אין כרמו של הקדוש ברוך הוא, אלא ישראל, שנאמר (שם ה): כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו. אמר לו ר' נחמיה: עד מתי אתה עוקף עלינו את המקרא?! אלא סביב לצדיקים הרשעים מהלכים, דכתיב: סביב רשעים יתהלכון. הא כיצד? בשעה שהרשעים עולין מתוך גיהנם ורואין את הצדיקים יושבים בשלוה בתוך גן עדן, נפשם מתמענת עליהם, הדא הוא דכתיב (תהלים קיב): רשע יראה וכעס. אימתי? כרום זלות, לכשירומם הקב\"ה מצות בזויות בעולם. מה לך יוצא ליסקל? על שמלתי את בני! מה לך יוצא לישרף? על ששמרתי את השבת! מה לך יוצא ליהרג? על שאכלתי מצה! מה לך לוקה בפרגול? על שעשיתי סוכה, על שנטלתי לולב, על שהנחתי תפילין, על שהטלתי תכלת, על שעשיתי רצון אבא שבשמים, הדא הוא דכתיב (זכריה יג): ואמר אליו מה המכות האלה, מכות האלה גרמו לי, להאהב לאבי שבשמים. דבר אחר: אימתי? כרום זולת, לכשיפרסם הקדוש ברוך הוא כרמן של ממזרים וכבר פרסמן ע\"י משה, שנאמר הוצא את המקלל:",
            "(קהלת י): גם במדעך מלך אל תקלל אמר ר' אבין: לא במדע שנתתי לך יתיר מן הבהמה וחיה ועוף תהא מחרף ומגדף לפני! בראתי לך שני עינים ולה ב' עינים. לך ב' אזנים ולה ב' אזנים. דמיתיך להם, שנאמר (תהלים מט): נמשל כבהמות נדמו ואין נדמה, אלא שתיקה שתקתי מפני כבודך. כמה טובות עשיתי עמך ואין אתה מבין, שנאמר (שם): ואדם ביקר (ולא): [בל] יבין. דבר אחר: גם במדעך מלך שלפניך אל תקלל. ובחדרי משכבך עשיר שלפניך אל תקלל. כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר ר' ירמיה בן אלעזר: זה העורב וחכמת טייארין. ובעל כנפים יגיד דבר ר' לוי אמר: אזנים לדרך ואזנים לכותל. דבר אחר: גם במדעך מלך שבדורך, אל תקלל. ובחדרי משכבך עשיר שבדורך, אל תקלל. כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר רבי יהודה בר סימון: אמר הקב\"ה לדוד: כך היית צריך לומר (שם ו): יבושו ויבהלו מאד כל אויבי. מי היה אויבך לא שאול! לא כך כתיב (שם יח): ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול?! באותה שעה אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבש\"ע! אל תעלה אותו עלי זדונות, אלא שגגות, הדא הוא דכתיב (שם ז): שגיון לדוד. דבר אחר: גם במדעך מלך אל תקלל, מלכו של עולם אל תקלל. ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, עשירו של עולם. כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר רבי לוי: יש קול יוצא לטובה ויש קול לרעה. לטובה (דברים ה): וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי. מהו? היטיבו אשר דברו. ר' חייא בר אדא ובר קפרא: חד אמר: הטבה, כהטבת נרות. וחד אמר: הטבה, כהטבת הקטורת. יש קול לרעה (שם א): וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר. אמר רבי תחליפא: אמר הקב\"ה להם: הוא קצפון ולי, מה אני קצפון?! אשר נשבעתי באפי נשבעתי באפי וחוזר אני בי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באים, אבל באים הם למנוחה אחרת. ר' לוי, בשם בר קפרא אמר: משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנס עמו לפלטין. מה עשה המלך? עמד סתריה ובנייה והכניס את בנו עמו לפלטין נמצא מקיים שבועתו ומכניס את בנו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, למנוחה זו אין באין, אבל באין למנוחה אחרת. ובעל כנפים יגיד דבר אמר רבי אבין: בשעה שהאדם הזה ישן, הגוף אומר לנשמה, והנשמה לנפש, והנפש למלאך, והמלאך לכרוב, והכרוב לבעל כנפים. ובעל כנפים יגיד דבר לפני מי? לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר: גם במדעך מלך אל תקלל, זה משה, דכתיב (שם לג): ויהי בישורון מלך. ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, זה משה. ומהיכן העשיר משה? אמר רבי חנין: מחצב של סנפירינון ברא לו הקב\"ה בתוך אהלו ומשם העשיר, הדא הוא דכתיב: פסל לך, הפסולת שלך. באותה שעה אמר משה (משלי י): ברכת ה' היא תעשיר. כי עוף השמים, שטס כעוף ועלה לשמים. ובעל כנפים יגיד דבר, שהוגד למשה מסיני הוצא את המקלל:",
            "ויצא בן אשה ישראלית - מהיכן יצא? ר' לוי אמר: יצא מעולמו, כמה דאת אמר: (ש\"א י\"ז): ויצא איש הבינים. ר' ברכיה אמר: מפרשה של מעלן יצא אמר, כתיב: ולקחת סלת ואפית אותה, דרכו של מלך להיות אוכל פת חמה שמא צוננת?! כההיא דתנינן תמן: לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה ולא יתר על י\"א. כיצד? נאפה בערב שבת ונאכל בשבת. לתשעה חל להיות יו\"ט בערב שבת נאכל לעשרה. שני ימים טובים של ר\"ה, נאכל לי\"א. כדאיתא בתנחומא. תני ר' חייא, מפרשת יוחסין יצא שבא ליטע אהלו במחנה דן, אמרו לו: מה לך ליטע אהלך במחנה דן? אמר להם: מבנות דן אני. אמרו לו: כתיב (במדבר ב): איש על דגלו באותות לבית אבותם ולא לבית אמותם, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב עמד וגדף:",
            "והוא בן איש מצרי - רבנן ור' לוי רבנן אמרי: אעפ\"י שלא היו ממזרין באותה שעה הוא היה ממזר. ר' לוי אמר: ממזר ברור היה. כיצד? נוגשין היו מצרים ושוטרים היו ישראל. נוגש היה ממונה על י' שוטרים ושוטר היה ממונה על י' בני אדם. נמצא נוגש ממונה על ק' בני אדם. חד זמן קדם נוגש גבי שוטר א\"ל: זיל כנוש לי חבורתך, כיון שנכנס שחקה לו אשתו. אמר דהדין גברא היא יצא והטמין עצמו לאחורי הסולם, כיון שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה. הפך לאחוריו וחמתיה נפק מן גו ביתא, כיון דידע דחמתיה נפק לגביה והוי מחי ליה כל ההוא יומא. וא\"ל: לעי טבאית, לעי טבאית, מתכוין בעי למקטליה. באותה שעה הציץ רוח הקדש במשה, הדא הוא דכתיב (שמות ב): ויפן כה וכה. מהו כה וכה? אלא ראה מה עשה לו בבית ובשדה אמר לו: לא דיו שקלקל עם אשתו, אלא שהוא מבקש להרגו. מיד וירא כי אין איש. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר: ראה שאין מי יעמוד ויקנא לשמו של הקדוש ברוך הוא ויהרגהו. ר' נחמיה אומר: ראה שאין מי יעמוד ויזכיר עליו את השם ויהרגהו. ורבנן אמרין: ראה שאין תוחלת עתידה לעמוד ממנו, ולא מבניו, ולא מבני בניו, עד סוף כל הדורות, מיד ויך את המצרי. ר' יצחק אמר: באגרוף הרגו, כמה דאת אמר: (ישעיה נח): ולהכות באגרוף רשע. ר' לוי אמר: במסטירין של ישראל הרגו, כמה דאת אמר: (הושע ב): והיה מספר בני ישראל כחול הים:",
            "דבר אחר: ויצא בן אשה ישראלית, הדא הוא דכתיב (שיר ד): גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום. אמר רבי פנחס: גל נעול אלו הבתולות. גן נעול, אלו הבעולות. מעין חתום, אלו הזכרים. תני, בשם ר' נתן: גן נעול, גל נעול, אלו ב' בעילות כדרכה ושלא כדרכה. דבר אחר: אמר רבי פנחס בשם ר' חייא בר אבא: גן נעול, ע\"י שגדרו ישראל במצרים עצמן מן הערוה נגאלו ממצרים. מתוך כך שלחיך שלוחיך, כמה דאת אמר: (שמות יג): ויהי בשלח פרעה. ר' הונא בשם ר' חייא בר אבא אמר: שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה. יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו ישראל בזכותו. אמר רבי חייא בר אבא: כדאי היה גדור ערוה בעצמו שנגאלו ישראל על ידו. רב הונא אמר, בשם בר קפרא: בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שנו את שמם, ואת לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה. לא שנו את שמן, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין. לא היו קורין ליהודה רופא, ולא לראובן לוליאני, ולא ליוסף לסטיס, ולא לבנימין אלכסנדרי. לא שנו את לשונם, להלן כתיב (בראשית יד): ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. וכאן (שמות ג): ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו. וכתיב (בראשית מה): כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש. ולא אמרו לשון הרע, שנאמר (שמות יא): דבר נא באזני העם. אתה מוצא שהיה הדבר מופקד אצלן כל י\"ב חדש ולא הלשין אחד על חבירו. ולא נמצא אחד מהם פרוץ בערוה, תדע לך שהיה כן, אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר: (ויקרא כד): ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. שלומית דאמר ר' לוי: דהות פטטא בשלמא, שלם לך, שלם לכון. בת דברי אמר ר' יצחק: שהביאה דבר על בנה. למטה דן, גנאי לאמו, גנאי לו, גנאי למשפחתו, גנאי לשבטו שיצא ממנו:",
            "אמר רב: לעולם אין ממזר חי יותר על ל' יום. אמר ר' חונאי: אחת לע' שנה הקב\"ה מביא דבר גדול לעולם ומכלה הממזרים ונוטל כשרים עמהם. מאי טעמא? (ישעיה לא): וגם הוא חכם ויבא רע ולא היה צריך קרא לומר, אלא ויבא טוב, אלא ללמדך שאפילו רעה שהקדוש ברוך הוא מביא לעולם בחכמה הוא מביאה. (שם): ואת דבריו לא הסיר את דברו לא הסיר. כל כך למה? וקם על בית מרעים. ואתיא כההיא דאמר ריש לקיש: (ויקרא ו): במקום אשר תשחט את העולה תשחט החטאת. כל כך למה? כדי שלא יתפרסמו החטאים. אמר ריש לקיש: מדכרין ומניחין, מדכרין ומשחקין. מדכרין ומניחין, בצלאל בן אורי בן חור. מדכרין ומשחקין, עכן בן כרמי בן זרחי. מדכרין ומניחין, פקוד את בני לוי. מדכרין ומשחקין, (דברים כה): זכור את אשר עשה לך עמלק. מדכרין ומניחין, איש יהודי היה. מדכרין ומשחקין, איש צר ואויב. מדכרין ומניחין, כי מרדכי היהודי. מדכרין ומשחקין, כי המן בן המדתא. מדכרין ומניחין, ודוד בן איש אפרתי. מדכרין ומשחקין, וירבעם בן נבט אפרתי. מדכרין ומניחין (שמואל א א): ויהי איש אחד מן הרמתים. מדכרין ומשחקין (שופטים יז): ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו. מדכרין ומניחין, ואתו אהליאב וגו'. מדכרין ומשחקין, ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן:",
            "ר' זירא כד סלק להכא שמע קלהון קריין ממזירא וממזירתא. אמר: הא אזיל הוא. דאמר רב הונא: אין הממזר חי יותר על ל' יום. א\"ל רב יעקב ב\"ר אחא כההיא, דאמר רבא ורב הונא בשם רב: אין הממזר חי יותר מל' יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם, אבל אם נתפרסם חי הוא. ביומוי דר' ברכיה סליק להכא חד בבלאי והוה ר' ברכיה ידע ביה דהוא ממזר. אזל גביה א\"ל: זכי עמי. א\"ל ר' ברכיה: זיל לך ולמחר את אתי ואנן עבדין לך פסיקא בצבורא. למחר אזל גביה אשכחיה בבי כנישתא יתיב דריש אמתן ליה, עד דחסל, כיון דחסל מן דרש אזל לגביה. אמר לון ר' ברכיה: אחינן זכוון בהדין גברא והוא ממזר. עבדון ליה פסיקא, כיון דנפקו להון מן תמן. א\"ל: רבי, חיי שעה אתית בעי גבך ופסקת חייוי דההוא גברא. א\"ל: חייך, חיין יהבית לך. דאמר רבא ורב הונא, בשם רב: אין הממזר חי יותר משלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם, אבל אם נתפרסם חי הוא:",
            "דבר אחר: ויצא בן אשה ישראלית, הדא הוא דכתיב (קהלת ד): ושבתי אני ואראה את כל העשוקים. דניאל חייטא פתר קרייה בממזרים. והנה דמעת העשוקים, אבותם של אלו עוברי עבירות ואילין עלוביא מה איכפת להון. כך אביו של זה בא על הערוה זה מה חטא ומה איכפת לו. ואין להם מנחם, אלא מיד עושקיהם כח, מיד סנהדרי גדולה של ישראל שבאה עליהם מכחה של תורה ומרחקתן על שום: לא יבא ממזר בקהל ה'. ואין להם מנחם אמר הקב\"ה: עלי לנחמן לפי שבעוה\"ז יש בהן פסולת, אבל לעתיד לבוא אמר זכריה: אנא חמיתיה אלו כורסוון כולו דהב נקי, הדא הוא דכתיב (זכריה ד): ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה. תרין אמוראין: חד אמר: גולה. וחד אמר: גואלה. מאן דאמר גולה שגולה לבבל וגלת שכינה עמהן. כדאמר: למענכם שולחתי בבלה. ומאן דאמר גאולה, פרוקא, שנאמר (ישעיה מז): גואלנו ה' צבאות שמו. וכתיב (מיכה ב): עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעברו שער ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם."
        ],
        [
            "וידבר ה' אל משה וכי תמכרו ממכר לעמיתך - הדא הוא דכתיב (משלי יח): מות וחיים ביד לשון. תרגום עקילס: מיצטרא מכירין מות מכאן וחיים מכאן. בר סירא אמר: היתה לפניו גחלת ונפח בה וביערה רקק בה וכבת. אמר רבי ינאי: היה ככר טבול אכלו עד שלא עישרו מות ביד לשון. עישרו ואכלו חיים ביד לשון. אמר ר' חייא בר אבא: היתה לפניו כלכלה של תאנים אכלה עד שלא עישרה, מות ביד לשון. עישרה ואכלה חיים ביד לשון. ארבי שמעון בן גמליאל לטבי עבדיה: פוק זבין לי צדו טבא מן שוקא. נפק זבן ליה לישן. א\"ל: פוק זבין לי צדו בישא מן שוקא, נפק זבן ליה לישן. א\"ל: מהו דין דכד אנא אמר לך צדו טבא את זבן לי לישן. וכד אנא אמר לך צדו בישא את זבן לי לישן. א\"ל: מינה טבתא ומינה בישתא. כד הוה טב לית טבה מיניה, וכד ביש לית ביש מיניה. רבי עשה סעודה לתלמידיו הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים. התחילו בוררין ברכים ומניחין הקשים. אמר להם: דעו מה אתם עושין, כשם שאתם בוררין את הרכין ומניחין את הקשים, כך יהיה לשונכם. כך אלו לאלו לפיכך משה מזהיר את ישראל: וכי תמכרו ממכר:",
            "דבר אחר: וכי תמכרו ממכר, הדא הוא דכתיב (עמוס ז): והנה ה' נצב על חומות אנך, על שורא דאוניתה. ובידו אנך, כבעל חוב שעומד ושטרו בידו. ודכותה (שמות א): ויקם מלך חדש כב\"ח ושטרו בידו. ודכותה (עמוס ז): ויאמר ה' אלי מה אתה רואה עמוס ואומר אנך, זה סנהדרי גדולה של ישראל שהיא מנין אנ\"ך. ויאמר ה' הנני שם אנך אמר רבי יהודה ב\"ר סימון: היורה הזו אין מעמידה אלא אנכה, כך אמר הקדוש ברוך הוא: אנככם אני ביסורין בעולם הזה, אבל לעתיד לבוא לא אוסיף עוד עבור לו. ר' יצחק בן אלעזר ור' טביומי, בשם ר' ירמיה: בכל עוונות כתיב: נושא עון. וכאן כתיב: לא אוסיף עוד עבור לו:",
            "(שם ט): ראיתי את ה' נצב על המזבח, עומד על הדור לזבחו. (שם): ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים הך הכפתור, זה יאשיה. וירעשו הסיפים, אלו סנקליטין שלו. (שם): ובצעם בראש כולם ר' שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן: משל לסאה שהיא מלאה עוונות. מי מקטרג בה? גזל. ר' יודן בשם ר' יוחנן אמר: משל לבני אדם, שהיו בהן עוון ע\"ז ומגלי עריות ושופכי דמים וגזל שקול כנגד הכל. ר' יעקב בר אידי, בשם רב אחא: כ\"ד חטאות סדר יחזקאל ומכלם לא חתם, אלא בגזל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כב): והנה הכיתי כפי על בצעך. לפיכך משה מזהיר את ישראל: וכי תמכרו ממכר:",
            "הדא הוא דכתיב (במדבר ב): ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן חנו לדגליהם. ואהרן היכן היה? רבי יהושע בר נחמיה, ור' לוי בר חייתא, ור' אבא, בשם ר' חייא בר אבא: כיון שבא ליחסן הונו אותו ואמרו לו: את מיחסנו?! עד שאתה בא ליחסנו לך ויחס את בניך. אלעזר בנך, למי הוא נשוי לא לבתו של פוטיאל?! הדא הוא דכתיב (שמות ו): ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל. כיון שראה הקב\"ה שהן מזלזלין בו התחיל מייחסו. הדא הוא דכתיב (במדבר כה): פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כהן בר כהן, קנאי בר קנאי, משיב חמה בן משיב חמה, שנאמר: השיב את חמתי, לכן אמור הנני נותן לו וגו'. לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא כבודו של אהרן לכבודו של משה, הדא הוא דכתיב (שם ג): ואלה תולדות אהרן ומשה, משה ואהרן אין כתיב כאן, אלא אהרן ומשה. לפיכך משה מזהיר את ישראל: וכי תמכרו ממכר:",
            "דבר אחר: וכי תמכרו ממכר, הדא הוא דכתיב (ד\"ה ב יג): ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה. מה הוא מכה רבה? רבי אבא בר כהנא אמר: שהעביר צורת פניהם של ישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג): הכרת פניהם ענתה בם. שמואל בר אמי אמר: שהעמיד עליהם שומרים שלשה ימים, עד שנתקלקלה צורתם. דתנינן תמן: אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אפילו יש בו סימנים ובכליו ואין מעידין אותו אלא עד ג' ימים.הדא הוא דכתיב (ד\"ה ב יג): ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביה ויגפהו ה'. אמר רבי שמואל בר נחמני: אתה סבור לומר שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אביה! ולמה ניגף? ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן, ר' יוחנן אמר: על ידי שחסדן ברבים, הדא הוא דכתיב (שם): ואתם המון רב ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. וריש לקיש אמר: ע\"י שבזה לאחיה השלוני וקרא אותו בליעל, הדא הוא דכתיב (שם): ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל. ורבנן אמרי: על ידי שבאת ע\"ז לידו ולא ביערה, הדא הוא דכתיב (שם): וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בית אל. וכתיב (מלכים א יב): וישם את האחד בבית אל. והרי דברים ק\"ו, ומה אם המלך ע\"י שהונה מלך כמוהו ענשו הכתוב מי שהונה את חבירו עאכ\"ו! לפיכך משה מזהיר את ישראל: וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך וגו':",
            "דבר אחר: וכי תמכרו ממכר ר' חייא בריה דר' אדא דיפו אמר: וכי תמכרו, עתידין אתם לימכר לאו\"ה, אלא תהו שותפין לבריכון, כדרך שעשו חנניה מישאל ועזריה שאמרו לנ\"נ (דניאל ג): לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכול לשיזבותנא והן וגו' לא ידיע להוי לך מלכא וגו'. ענה נ\"נ ואמר להון: הצדא שדרך מישך ועבד נגו. מהו הצדא? ר' אבא בר כהנא אמר: אונטיס. רבי יוסי ב\"ר חנינא אמר: צדו מה באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?! תרגום תוהו ובהו - צדיא. רבי יוחנן אמר תרתין, רבי יהודה ב\"ר סימון אמר תרתין, שמואל בר נחמן אמר תרתין, ורבנין אמרו חדא. רבי יוחנן אמר תרתין, אמר להם: עקרה של עבודת כוכבים לא משלכן היתה לא כן כתיב (ישעיה י): ופסיליהם מירושלים ומשומרון וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?! רבי יוחנן אמר חורי, אמר להם: כשהייתם בארצכם, הייתם שולחים אצלנו ולוקחין טופרין ושער ועצמות של עבודת כוכבים חוקקים אותן לקיים מה שכתוב (יחזקאל כג): צלמי כשדים חקוקים בששר וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?! ר' יהודה ב\"ר סימון אמר תרתין, אמר להם: כשהייתם בארצכם הייתם נעשים פסקיות פסקיות לעבודת כוכבים, כמה דאת אמר: (שם טז): ותתעבי את יפיך ותפשקי את רגליך לכל עובר, וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?! ר' יהודה ב\"ר סימון אמר חורי, אמר להם: כשהייתם בארצכם הייתם נעשים הומניות הומניות לעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (שם כג): וקול המון שלו בה, מובאים קאנוסין סבאים דחיין ויתנו צמידים על ידיהן. רבי יהודה ב\"ר סימון אמר: קדשין, כמה דאת אמר: (שם): ואמר לבלה ניאופים. מהו לבלה? תרגום עקילוס: פילא פורני דהוא מבליא גיארא. אמר רבי יהודה ב\"ר סימון: אין לשון לבלה, אלא לשון עבודת כוכבים, כמה דאת אמר: (ירמיה נא): ופקדתי על בל בבבל וכאן באתם לעשות עבודת כוכבים שלי צדו?! ר' שמואל בר נחמני א' תרתין, אמר להם: עבודת כוכבים שלכם של כסף של זהב היתה, כמה דאת אמר: (הושע ח): כספם וזהבם עשו להם עצבים, אבל עבודת כוכבים שלי אינו, אלא אלו כורסין כולו דדהב נקי, הדא הוא דכתיב (דניאל ג): נבוכדנצר מלכא עבד צלם וכן באתם לעשות עובד כוכבים שלי צדו?! ר' שמואל בר נחמני אמר חורי, א\"ל: לא כך כתב לכם משה בתורה (דברים ד): ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם?! אמרו: מרי מלכא! לא למסגד, אלא למפלח, במסים, ובארנוניות, ובזימיות, ובגולגליא. דאמר ר' שמעון בר נחמן, תמן קריין למכלייא, אלהייא! ורבנן אמרי חדא, אמר להם: לא כך כתב לכם ירמיה (ירמיה כז): הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנצר וגו'. אמר להון: או אתון מקיים מן רישי דהדין פסוקא, או אני מקיים סיפיה מיד (דניאל ג): ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר. אם מלכא למה נבוכדנצר אם נבוכדנצר למה מלכא?! אלא במסים, ובארנוניות, ובזימיות, ובגולגליות את מלך עלינו, אבל לדבר הזה שאתה אומר לנו: נבוכדנצר את ונבכודנצר שמך את וחד כלב שוין עלינן כחדא, נבוכדנצר נבח ככלבא, נפח כקולתה, נצר כצרצרה, מיד נבח ככלבא, ונפח כקולתה, ועביד נצר כצרצרה, שנאמר (קהלת ח): אני פי מלך שמור. אמר רבי לוי: אני פי מלך מלכי המלכים הקב\"ה אותו אשמור. הפה שאמר לנו בסיני אנכי ה' אלהיך, על דברת שבועת אלהים על שום וידבר אלהים את כל הדברים האלה. שבועת אלהים, על שום לא תשא לפי שבעוה\"ז ישראל משועבדין לאומות העולם ולעתיד לבוא מה כתיב (ישעיה מט): והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך. לפי שבעוה\"ז אוה\"ע מונין לישראל, אבל לעתיד לבא אמר הקדוש ברוך הוא: עתיד אני להאכילם מבשרם ולהשכירם מדמם, הדא הוא דכתיב (שם): והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון."
        ],
        [
            "וכי ימוך אחיך - הדא הוא דכתיב (תהלים מא): אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. אבא בר ירמיה, בשם רבי מאיר אמר: זה שממליך יצר טוב על יצר הרע. איסי אמר: זה שנותן פרוטה לעני. רבי יוחנן אמר: זה שקובר מת מצוה. רבנן אמרי: זה שמבריח עצמו מן העריצים. רב הונא אמר: זה שמבקר את החולה. דאמר רב הונא: כל מי שמבקר את החולה פוחתים לו אחד מששים בחוליו. אותיביה לרב הונא: אם כן יעלו ששים וירד עמהם לשוק?! אמר להם: ששים ובלבד שיהו אוהבין אותו כנפשו אף על פי כן מרויחין לו. על דעתיה דאבא בר ר' ירמיה, דאמר בשם רבי מאיר: זה שממליך יצר טוב על יצר הרע. דכתיב (שם): ה' ישמרהו מיצר הרע. על דעתיה דאיסי דאמר: זה שנותן פרוטה לעני, דכתיב (שם): ויחייהו. על דעתיה דר' יוחנן דאמר: זה שקובר מת מצוה. דכתיב (שם): יאושר בארץ. על דעתייהו דרבנן דאמרי: זה שמבריח עצמו מן העריצים, דכתיב (שם): ואל תתנהו בנפש אויביו. על דעתיה דרב הונא דאמר: זה שמבקר את החולה, דכתיב (שם): ה' יסעדנו על ערש דוי. אמר ר' יונה: אשרי נותן לדל אין כתיב כאן, אלא אשרי משכיל אל דל. הוי, מסתכל בו היאך לזכות עמו. ר' יונה בשעה שרואה בן גדולים שירד מנכסיו והוא מתבייש ליקח היה הולך אצלו ואומר לו: בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה במדינת הים הא לך חפץ זה, לכשאתה מתרווח את נותנו לי. ובשעה שנותנו לו היה אומר לו: מתנה לך נתתיו. ר' לוי בשם ר' חמא בר רבי חנינא אמר: כ\"ב פעמים כתיב אשרי ומכלם לא נטל אפוכי, אלא זה. ומאי אפוכי נטל? (שם): ביום רעה ימלטהו ה'. לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך:",
            "דבר אחר: וכי ימוך אחיך עמך, הדא הוא דכתיב (משלי יט): מלוה ה' חונן דל. אמר ר' אלעזר: כתיב: נותן לחם לכל בשר, בא זה וחטף לו את המצוה. אמר הקב\"ה: עלי לשלם לו גמולו, הדא הוא דכתיב (שם): וגמולו ישלם לו. ר' תנחומא אמר לה, בשם ר' חייא בר אבא, ר' נחמן אמר לה, בשם ר' יודן בר' שמעון ורבנן, בשם ר' שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול דרכו של לוה להיות עבד למלוה, הדא הוא דכתיב (שם כב): ועבד לוה לאיש מלוה. ר' פנחס, בשם ר' ראובן אמר: כל מי שנותן פרוטה לעני הקדוש ברוך הוא נותן לו פרוטות. וכי פרוטה נותן לו והלא לא נותן לו, אלא נפשו! הא כיצד? היתה ככר בי' פרוטות, ועני עומד בשוק ואין בידו, אלא תשעה ובא אחד ונתן לו פרוטה ונטל ככר ואכלה ושבת נפשו עליו. אמר לו הקב\"ה: אף אתה בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופך אני משיבה לך, לפיכך משה מזהיר לישראל: וכי ימוך אחיך:",
            "דבר אחר: וכי ימוך, הדא הוא דכתיב (שם יא): גומל נפשו איש חסד, זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם. אמרו לו תלמידיו: רבי, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה! אמרו לו: וכי מה מצוה זו? אמר להן: לרחוץ בבית המרחץ. אמרו לו: וכי זו מצוה היא? אמר להם: הן. מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות, מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות. ולא עוד, אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות. אני שנבראתי בצלם ובדמות, דכתיב (בראשית ב): כי בצלם אלהים עשה את האדם עאכ\"ו! דבר אחר: גומל נפשו איש חסד, זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם. אמרו לו תלמידיו: רבי, להיכן אתה הולך? אמר להם: לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא. אמרו לו: כל יום אית לך אכסניא? אמר להם: והדין נפשא עלובתה לאו אכסניא הוא בגו גופא יומא דין היא הכא, למחר לית היא הכא. דבר אחר: גומל נפשו איש חסד (משלי יא): ועוכר שארו אכזרי. אמר רבי אלכסנדרי: זה, שמגעת לו שמחה ואינו מדביק את קרוביו עמו משום עניות. אמר רבי נחמן: כתיב (דברים טו): כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא שחוזר בעולם, לפיכך משה מזהיר את ישראל: וכי ימוך אחיך:",
            "דבר אחר: וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב (משלי כט): רש ואיש תככים נפגשו. (שם כב): עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'. רש, זהו רש בתורה. ואיש תככים, זה ששונה סדר או שני סדרים. עמד רש עם איש תככים וא\"ל: השניני פרק א' והשנהו, מאיר עיני שניהם ה' קנו העוה\"ז והעוה\"ב. עשיר ורש נפגשו, עשיר בתורה רש בתורה. אמר אותו רש לאותו עשיר: השניני פר' א' ולא השנהו. אמר לו: מה אנא בעי מיתב ומתני יתך במשקין או במאימתי קרי ותני עם דכוותך?! עושה כלם ה', מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טפש, ומי שעשה לזה טפש יכול לעשותו חכם. דבר אחר: רש, זה שהוא רש בנכסים. ואיש תככים, זה שהוא עושה בפעולה. עמד רש עם איש תככים, אמר לו: תן לי מצוה ונתן לו מאיר עיני שניהם ה', זה קנה חיי שעה וזה קנה חיי העוה\"ב. עשיר ורש עשיר, זה שעשיר בנכסים. ורש, זה שרש בנכסים. עמד רש עם העשיר אמר לו: תן לי מצוה ולא נתן לו עושה כולם ה', מי שעשה זה עני יכול לעשותו עשיר, ומי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני. אמר העשיר לאותו העני: לית את אזיל לעי ונגיס?! חמי שקיין, חמי כרעין, חמי כרסוון, חמי קפרן. א\"ל הקדוש ברוך הוא: לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה, אלא במה שנתתי לו אתה מכניס לו עין רעה?! לפיכך (קהלת ה): והוליד בן ואין בידו מאומה, מן כל מה דהות ליה לא ישבוק לבריה, ונסיב מומא לנפשיה. לפיכך, משה מזהיר את ישראל: וכי ימוך אחיך:",
            "רבי תנחום ברבי חייא פתח: (שם ז): ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. אם באת רעה לחבירך ראה היאך לזכות בו ולפרנסו כדי שתקבל מתן שכרו. כך היה רבי תנחום ברבי חייא עושה, בשעה שאמו לוקחת לו ליטרא אחת של בשר מן השוק היתה לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים. על שום: גם את זה לעומת זה עשה הקב\"ה עניים ועשירים, כדי שיהו זכין אלו לאלו. לפיכך משה מזהיר לישראל: וכי ימוך אחיך:",
            "דבר אחר: וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב (תהלים קו): פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם. בימי שפוט השופטים היו ישראל עובדים עבודת כוכבים ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלים. חוזרים ועובדים עבודת כוכבים ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלין. עד היכן? תרין אמוראין: חד אמר: עד שדלו מן המצות. ואוחרינא אמר: עד שנדלדלו מן הנכסים, עד שלא היתה ספיקא בידו של אחד מהן להביא אפילו קרבן עני, כמה דאת אמר: (ויקרא יד): ואם דל הוא ואין ידו משגת. שמנה שמות נקראו לעני: עני, אביון, מסכן, רש, דל, דך, מך, הלך. עני, כמשמעו. אביון, שמתאב לכל מסכן שהוא בזוי לכל, שנאמר (קהלת ט): וחכמת המסכן בזויה. רש, מן הנכסים. דל, מדולדל מן הנכסים. דך, מדוכדך רואה דבר ואינו אוכל, רואה דבר ואינו טועם ואינו שותה. מך, שהוא מך לפני כל עשוי, כמין סקופה התחתונה. לפיכך משה מזהיר לישראל: וכי ימוך אחיך:",
            "אמר רבי זעירא: אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה. הא כיצד? אדם אומר לחבירו: זכי בי, או רכי בי, זכי גרמך בי. ר' חגי אמר: סכי בי, אסתכל בי, סכי בי, מה הוינא, ואסתכל בי מה אנא. דאמר ר' חגי, בשם ר' יוחנן: כתיב (שם ה): ואבד העושר ההוא בענין רע, שהשיב לאותו העני בענין רע ואמר לו: לית את אזיל לעי ונגיס?! חמי שקיין, חמי כרעין, חמי כרסוון, חמי קפרן! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה, אלא במה שנתתי לו את משים בו עין רעה! לפיכך, והוליד בן ואין בידו מאומה, מן כל מה דהוה ליה:",
            "ר' סימון בשם ר' אליעזר אומר בה ד' שיטין. מי הוא שעשה חסד עם מי שלא היו צריכין? אברהם עם מלאכי השרת. כתיב (בראשית יח): והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכי אוכלין היו?! אמר רבי יודן: נראין כאוכלין ושותין וראשון ראשון מסתלק. ומה פרע הקדוש ב\"ה לבניו? המן יורד להם, והבאר עולה להן, והשלויו מצוי להם, וענני כבוד מקיפין אותם, ועמוד הענן נוסע לפניהם. והרי דברים ק\"ו, ומה אם מי שעשה חסד עם מי שאינו צריך לחסד פרע הקב\"ה לבניו, מי שעושה חסד עם מי שצריך על אחת כמה וכמה! ר' סימון בשם ר' אליעזר אמר בה שיטה חורי, מי הן שלא עשו חסד עם מי שלא היו צריכין לחסד? עמוני ומואבי עם ישראל, דכתיב (דברים כג): על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, וכי צריכין היו להם ישראל והלא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להן, והבאר עולה, והשליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותם, ועמוד ענן נוסע לפניהם, אלא דרך ארץ הוא הבא מן הדרך מקדימין להם במאכל ובמשתה. מה פרע להן הקדוש ברוך הוא? מתוך כך לא יבא עמוני ומואבי. והרי דברים ק\"ו, ומה אם מי שלא עשו חסד עם מי שאינו צריך חסד ראה מה פרע להם, שכרם מי שאינו עושה חסד עם מי שצריך חסד עאכ\"ו! ר' שמעון בן אלעזר אומר בה שיטה חורי, מי הוא שעשה חסד עם מי שחייב לו? יתרו עם משה (שמות ב): ויאמר להן קראן לו ויאכל לחם. ר' סימון אמר: בשכרו האכילו, דכתיב (שם): וגם דלה דלה לנו. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן: ר' יוחנן אמר: דלה לנו ולאבותינו. ר' נחמיה אמר: דלה לנו ולרועים. ורבנן אמרי: דלה לנו בזכות אבותינו. ולרועים בשביל להטיל שלום. ואימתי פרע לו הקב\"ה שכרו? ר' יוחנן, בשם ר' יוסי הגלילי אומר: בימי שאול, הדא הוא דכתיב (שמואל א טו): ויאמר שאול אל הקיני, לכו סורו רדו וגו', וכי עם כל ישראל עשה חסד והלא לא עשה אלא עם משה לבדו?! אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם א' מגדולי ישראל, מעלין עליו כאלו עושה חסד עם כל ישראל. והרי דברים ק\"ו, ומה מי שעשה חסד עם מי שחייב לו ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא, מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו עאכ\"ו! ר' סימון בשם רבי אלעזר אומר בו שיטה חורי. אמר: מי הוא שעשה חסד עם מי שצריך חסד? זה בועז עם רות, הדא הוא דכתיב (רות ב): ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום, קריבי להכא ואכלת מן הלחם מלחם של קוצרים. וטבלת פתך בחומץ, שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחומץ בשעת השרב. אמר רבי יונתן: מכאן שמוציאין מיני חמצים לגרנות. ותשב מצד הקוצרים, ודאי. ויצבט לה קלי, קליל זעיר בראשי אצבעותיו נתן לה, והכתיב (שם): ותאכל ותשבע ותותר. אמר רבי יצחק: אנן שמעינן מינה תרתי, או ברכה שורה בידו של אותו צדיק, או ברכה שורה במעיה של אותה צדקת?! אלא מן מה דכתיב: ותאכל ותשבע ותותר, אנו יודעין שברכה שורה בתוך מעיה של אותה צדקת. אמר ר' יצחק: למדתך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח שאילו היה ראובן יודע שהקב\"ה מכתיב עליו (בראשית לז): וישמע ראובן ויצילהו מידם היה טוענו ומוליכו אצל אביו. ואלו היה יודע בועז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומים היה מאכילה. ר' כהן ורבי יהושע ברבי סימון, בשם ר' לוי אמרו: לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה? אליהו ומלך המשיח והקב\"ה חותם על ידיהם, כההוא דכתיב (מלאכי ג): אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב וגו'. תני, ר' יהושע: יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית שכן רות אומרת לנעמי (רות ב): שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, אשר עשה עמי אין כתיב כאן, אלא אשר עשיתי עמו. אמרה לה: הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוסה שנתן לי:",
            "אמר רבי כהן: (ויקרא כו): יען וביען, הוא יען הוא עני. אמר ר' שילא: דנוהא האביון אהן מסכינא הב הונך מיניה. אמר רבי אבין: העני הזה עומד על פתחך והקדוש ברוך הוא עומד על ימינו, דכתיב (תהלים קט): כי יעמוד לימין אביון, אם נתת לו דע מי שעומד על ימינו ונותן לך שכרך, ואם לא נתת לו דע מי שעומד על ימינו פורע ממך, דכתיב (שם): להושיע משופטי נפשו. אמר רבי איבו: כתיב (דברים טו): נתן תתן לו. אמר רבי נחמן: כי בגלל הדבר הזה אהן עלמא מדמי לגלגלא, דאנטילא דמלא מתרוקן, דמתרוקן מתמלא. תני, בשם ר' אליעזר: נקמתן של ישראל ביד עניים, דכתיב (שם ): וקרא עליך אל ה', והיה בך חטא נקמתו של אדום ביד ישראל, שנאמר (יחזקאל כה): ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל:",
            "רבי אבהו, בשם ר' אלעזר אמר: צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם שאלולי הרמאים שבהם, כיון שהיה אחד מהם תובע בידי אדם והוא מחזירו מיד נענש למיתה, שנאמר: וקרא עליך אל ה' וגו'. וכתיב (שם יח): הנפש החוטאת היא תמות. ר' יוחנן וריש לקיש: נחתין למסחי בהדין דימוסין דטבריא פגע בהון חד מסכן אמר לון: זכון בי. אמרו ליה: כי נפקון אנן זכיין בך נפקין ואשכחוניה מאית. אמרין: הואיל ולא אטפלון ביה בחייו נטפל ביה במותו, עד דאינון מסחין ליה אשכחין חדא כיסא ושית מאה דינר תלא בקדיליה. אמרו: ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם. לא כן אמר ר' אבהו, בשם ר' אלעזר: צריכין אנו להחזיק טובה וכו':",
            "רבי סימון אמר, בשם ר' יהושע בן לוי: לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך שהפסדה כ\"ד קללות ומתן שכרה כ\"ד ברכות. הפסדה כ\"ד קללות כתיב (תהלים קט): הפקד עליו רשע, בהשפטו יצא רשע, יהיו ימיו מעטים, יהיו בניו יתומים, ונוע ינועו בניו ושאלו, ינקש נושה לכל אשר לו, אל יהי לו מושך חסד, יהי אחריתו להכרית, יזכר עון אבותיו אל ה', יהיה נגד ה' תמיד, ויאהב קללה וילבש קללה. וכולא ענינא דמזמורא. כל כך למה? יען, אשר לא זכר עשות וגו'. מתן שכרן כ\"ד ברכות, כתיב (ישעיה נח): הלא פרוס לרעב לחמך. אמר רבי סימון: הלא תפרוש אין כתיב כאן, אלא הלא פרוס, כבר היא פרוסה שבראש השנה נגזר על אדם מה שמשתכר ומה שמתחסר:",
            "רשב\"י, כד דמיך ליה בלילי ריש שתא חמא בחלמיה בני אחתיה מתבעין מן מלכותא שית מאה דינרים אנסינן אקמינן פרנסין. אמרין ליה: מן דמא מפקתא? אמר להון: אתון מפקין וכתבין בסיפא דשתא אין מתאבדין אנא אשלם לכון. בסופיה דשתא, איתאמרין עלייהו לישן ביש כד הוו יתבין ונסבין בהדין מטכסא אתא חד גבר ממלכותא אמר להון: או אתון עבדין פורפרא דמלכא, או אתון מארמאין שית מאה דינרין, וסביתינון וחבשתינון בסלקי. כיון דשמע רשב\"י אזיל לגביהון, ואמר לון: ומה אפקתון? אמרו ליה: הא כתבא שרי קרי הדא כתבא ואשכח דאפקן שית מאה דינרין חסר שית דינרין. אמר להון: הבו לי שית דינרין ואנא מפקא לכון. אמרו ליה: אתון חמון לההוא סבא מתבע מנהון שית מאה דנרין ואתה אמרת שית דינרין ואנא מפקא לכון?! אמר להון: הבו לי שיתא דינרין ולא איכפת לכון אתון, יהיבין ליה שיתא דינרין בגו קמציה, אזל יהבין שוחדא להדין סבא, דלא לדבר למלכא מילא ואפקינון מתמן. אמרו ליה: דלמא הוית ידעת, דאנן מזדמיין? אמר לון: חייכון מלילי ריש שתא הוינא ידעין דאינון מארסוון שית מאין דינרין. אמרו ליה: אלו אמרת לא הוינא יהבין אף שיתא דינרין בגו מצותה. אמר להון: ואלו אמר לכון לא הוין מהמנין יתי?! אלא אית הוא משתחוי להו למעבד מצותיה לשמה:",
            "(ישעיה נח): ותפק לרעב, אם זכיתם לרעבו של יעקב. ואם לאו לשבעו של עשו. ועניים מרודים תביא בית, אלו הם עניים מנעוריהם. אמר רבי יצחק: כהדין סמיא דקריין ליה סגי נהורא, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר: ועניים מרודים תביא בית, אלו בעלי בתים שירדו מכבודם ומנכסיהם. מי גרם להם שיהיו עניים? על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים וע\"י שלא עשו רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר: ועניים מרודים, אלו אבלים ומרי נפש שנפשן עגומה עליהן. ומי משמחן? יין, דכתיב: תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר: ועניים מרודים תביא בית, אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עם הארץ ומרוים אותם מדברי תורה, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר: ועניים מרודים תביא בית, אלו תלמידי חכמים ותלמידיהם, שמורים לישראל טומאה וטהרה, איסור והיתר, ומלמדים אותן לעשות רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר: ועניים מרודים תביא בית. אמר ר' אבין: כל המארח תלמיד חכם בביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים. נאמר כאן תביא, ונאמר להלן (שמות כג): תביא בית ה' אלהיך. מה להלן בכורים אף כאן בכורים:",
            "(ישעיה נח): כי תראה ערום וכסיתו רב אדא בר אהבה ורב ורבי יוחנן, חד אמר: מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפש. וחכמים אומרים: אף בכסות אינן מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו. ומבשרך לא תתעלם בר קפרא אמר: הוי רואה בשרו כבשרך. תני, בר קפרא: אין לך אדם שאינו בא לידי מדה זו אם לא הוא בנו, אם לא בנו בן בנו. דבר אחר: ומבשרך לא תתעלם רבי יעקב אמר, בשם ר' אלעזר: זו גרושתו. ר' יוסי הגלילי הוה ליה איתתא בישא, והוה מבזה ליה קדם תלמידיו. אמרו ליה תלמידיו: רבי! שבק הדא איתתא מינך, דלית היא עבדא ליקרך. אמר לון: פורנא דידה רב עלי, ולית בי משבק לה. חד זמן הוין יתבין פשטין, הוא ור' אלעזר בן עזריה מן דחסלון, א\"ל: משגח רבי ואנן סלקין לביתא? א\"ל: אין. מה דסלקין אמכת על אפא ונפקת לה צפא בההיא קידרה עלי תפייה. א\"ל: אית בההיא קידרא כלום? אמרה ליה: אית בה פרפריין אזל גליתא ואשכח בגוה פרגיין. ידע ר' אלעזר בן עזריה דלא יתיבה דעתה עם בעלה. כד יתבין להון אכלין אמר לה: לא אמרת פרפריין, והא אנא אשכחינה בגויה פרגיין?! אמר: מעשה נסים הן. כיון דאכלין מה דאכלין. א\"ל: רבי שבק הדא איתתא מינך דלית היא עבדה ליקרך. א\"ל: פרנא רב עלי ולית בי משבק לה. אמרו ליה: אנן פסקינן פרנא ושבקת מינך. עבדין ליה כן פסיקו לה פרנא ושבקיה מיניה, ואסבון יתיה איתתא אוחרי טבתא מינה, גרמין חובא דההיא אינתתא ואזלא ואתנסיבת לסנטירא דקרתא. לבתר יומין אתון יסורין עלוי ואתעביד ההוא גברא סגי נהור, והוות אתתא נגידא ליה בכל קרתא והוות אזלא בכל שכוניא ובשכונתיה דרבי יוסי הגלילי לא הוות אזלה, הוה ההוא גברא חכם קרתא, אמר לה: למה לית את מובילא לי, לשכונתיה דר' יוסי הגלילי, דאנא שמיע דהוא עביד מצוון? אמרה לו: משבקתיה אנא ולית בי חמא אפוי. אתון חד זמן, וקרון בשכינתיה דר' יוסי הגלילי שרי חבט עלה והוות קלהון מתבזיין בכל קרתא. אודיק ר' יוסי הגלילי וחמון מתבזין בגו שוקא, נסיביהון ויהב יתהון בחד ביתא מן דידיה והוה מפרנס יתהון כל ימי חייהון משום: ומבשרך לא תתעלם. ביומי דר' תנחומא היו צריכין ישראל למטרא אתון לגביה ואמרין ליה: רבי גזר תעניתא דייחות מטרא גזר תעניתא. פעם ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים, פעם שלישית קם ודרש. אמר לון: כל עמא יפליגון מצוה. קם חד גבר ונסב מה דהוה ליה בגו ביתיה ונפק למפלגה. פגעה ביה משבקתיה, וא\"ל: זכי בההיא איתתא, דמן יומא דנפקית מן ביתך, לא חמית טב. כיון, שראה אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, על שום: ומבשרך לא תתעלם. חמיתיה חד גבר סליק, וא\"ל לרבי תנחומא: רבי! את הכא ועבירה הכא! א\"ל: מה חמית? א\"ל: חמית גבר פלן דמשתעי למשבקתיה, ולא עוד אלא, דיהב לה פריטין אי לאו דחשיד עלה, לא יהיב לה. שלח ר' תנחומא ואייתיתיה, וא\"ל: ברי! את ידע דעלמא קאי בצערא ובריאתה קיימא בצערא, ואזלת ואשתעית עם משבקתך?! ולא עוד, אלא דיהבת לה פריטין! אלולי דחשיד אתה לא יהבת לה פריטין. א\"ל: ולא כך דרשת: ומבשרך לא תתעלם, את אמרת כל עמא יפקון ויפלגון מצוה קאים אנא למפלגה מצוה פגעת בי משבקתי, ואמרת לי: זכי בההיא איתתא דמן יומא דנפקית מביתך לא חמית טב. כיון שראיתיה ערומה ובצרה גדולה נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה על שום: ומבשרך לא תתעלם. באותה שעה, הגביה רבי תנחומא פניו לשמים ואמר לפני הקב\"ה: רבש\"ע! מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי ולא היה עליו מזונותיה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, אנו שאנו בני בניך בני אברהם יצחק ויעקב ומזונותינו עליך עאכ\"ו שתתמלא עלינו רחמים! באותה שעה ירדו גשמים ונתרווח העולם:",
            "(שם): אז יבקע כשחר אורך אמר רבי ירמיה בן אלעזר: אפילו אותה שכתוב בה והארכת ימים, מהרה תצמח. (שם): והלך לפניך צדקך כל מה דאת לעי לנפשך לעי. ולפיכך (שם): וכבוד ה' יאספך, אז תקרא וה' יענה. (שם): אם תסיר מתוכך מוטה, אלו שטרות פרועים. (שם): שלח אצבע ודבר און, אם ראית חבירך שבורח מן האנסים אין הוה אזיל בדא אמור: הא אזיל בדא ואין לא הוה אזיל בדא אמור הא אזיל בדא. (שם ): ותפק לרעב נפשך אמר רבי לוי: אם אין לך ליתן לו נחמו בדברים אמור לו: תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך. (שם): ונפש נענה תשביע, אם עשית כן, (שם ): וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים, ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ. אמר רבי טביומי: אם עשית כן הרי את כבוראך כאותו שכתוב בו (שיר ה): דודי צח ואדום. ועצמותיך יחליץ, ישמוט, יזיין, ישזיב ויניח. ישמוט, כמה דאת אמר: (דברים כה): וחלצה נעלו מעל רגלו. יזיין, כמה דאת אמר: (שם ג): חלוצים תעברו. ישזיב, כמה דאת אמר: (תהלים קמ): חלצני ה' מאדם רע. ויניח, מכאן קבעו חכמים לומר: רצה והחליצנו, בשבת. (ישעיה נח): והיית כגן רוה, זה גן. (שם): וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, זה עדן:",
            "(שם): ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם. ר' טרפון יהב לרבי עקיבא שית מאה קונטרין דכסף. א\"ל: אזיל זבין לן חדא אוסיא דנהוון לעיין באורייתא ומתפרנסין מנה. נסב יתהון ופליג יתהון לספרייא ולמתנייא ולאלין דלעין באוריתא. לבתר יומין קם עמיה, א\"ל: זבנת לן לההיא אוסייא דאמרית לך? א\"ל: אין. א\"ל: אית בך מחמי לה לי? א\"ל: אין. נסאתיה וחמאי ליה ספרייא ומתנייא ולאלין דלעין באורייתא. א\"ל: אית בר נש יהב מגן, אפוכי דידיה הן היא? א\"ל: גבי דוד מלך ישראל, דכתיב ביה (תהלים קיב): פזר נתן לאביונים וצדקתו עומדת לעד. (ישעיה נח): וקורא לך גודר פרץ רבי אבין, בשם רבי ברכיה אמר: אמר הקדוש ברוך הוא הפרצה הזו עלי היה לגודרה ועמדת אתה וגדרת אותה, חייך, שאני מעלה עליך כאותו שכתוב בו (תהלים קז): לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. (ישעיה נח): משובב נתיבות לשבת אמר רבי יהודה ברבי סימון: העני הזה יושב ומתרעם: מה אני מפלוני הוא ישן על מטתו ואני ישן כאן. פלוני ישן בביתו ואני כאן. ועמדת אתה ונתת לו, חייך, שאני מעלה עליך כאלו עשית שלום בינו לביני, הדא הוא דכתיב (ישעיה כז): או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. (שם נח): אם תשיב משבת רגלך ת\"ר: לא יטייל אדם בתוך כרך בשבת, ע\"מ שתחשך וירחץ בבית המרחץ מיד. עשות חפצך ביום קדשי, מכאן אסור לאדם לצאת בתוך שדהו לידע מה היא צריכה בשבת. מעשה בחסיד אחד שיצא לתוך כרמו לידע מה היא צריכה ומצא שם פרצה אחת וחישב עליה לגודרה בשבת. אמר: איני גודרה על שחשבתי עליה בשבת. מה עשה הקב\"ה? זימן אילן של נצפה ועמד וגדרה והיה מתפרנס ממנו כל ימיו. וקראת לשבת עונג, זו שבת בראשית. ולקדוש ה' מכובד, זה יוה\"כ. וכבדתו, זה יום טוב. מעשות דרכיך, זה חולו של מועד. ממצוא חפצך, מכאן אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת. ר' זעירא בעי קומיה דר' חייא בר אבא א\"ל: אלין דאמרין: רועינו זונינו פרנסנו, בשבת מהו? אמר לו: טופס ברכות כך היא. ודבר דבר אימיה דר' שמעון ב\"י, כד הות משתעיא מותר מילין בשבתא, הוה אמר לה: שבתא היא והות שתקא. אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ הרי ארבעה עשר ועשרה אוחרנייתא, דכתיב גבי יעקב, דכתיב: והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ואלו הן (בראשית כז): ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וגו'."
        ],
        [
            "אם בחקותי תלכו - הדא הוא דכתיב (תהלים קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. אמר דוד: רבש\"ע! בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר: למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הדא הוא דכתיב: ואשיבה רגלי אל עדותיך. ר' הונא, בשם ר' אחא אמר: חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות, ואשיבה רגלי אל עדותיך. ר' מנחם חתנא דר' אלעזר בר' אבינא אמר: חשבתי מה שכתבת לנו בתורה: אם בחקותי תלכו ומה כתיב תמן? ונתתי שלום בארץ. ואם לא תשמעו לי מה כתיב תמן? ויספתי ליסרה אתכם. ר' אבא בריה דר' חייא, בשם ר' יונתן אמר: חשבתי ברכות חשבתי קללות. ברכות מאל\"ף ועד תי\"ו קללות מן וי\"ו ועד ה\"א ולא עוד, אלא שהן הפוכות. אמר רבי אבין: אם זכיתן הריני הופך לכם קללות לברכות. אימתי? כשתשמרו את תורתי, הדא הוא דכתיב: אם בחקותי תלכו:",
            "דבר אחר: אם בחקותי תלכו, הדא הוא דכתיב (משלי ח) ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמרו, מדבר ביעקב, דכתיב ביה (בראשית כח): וידר יעקב נדר לאמר. רבנן ור' אסי, רבנן אמרי: על הכל השיבו הקדוש ברוך הוא ועל הפרנסה לא השיבו. אם יהיה אלהים עמדי, א\"ל: והנה אנכי עמך. ושמרני, א\"ל: ושמרתיך. בדרך הזה אשר אנכי הולך, א\"ל: בכל אשר תלך. ושבתי בשלום אל בית אבי, א\"ל: והשיבותיך אל האדמה הזאת. ועל הפרנסה לא השיבו. אמר רבי אסי: אף על הפרנסה השיבו, דכתיב (שם כז): כי לא אעזבך ואין לשון עזיבה האמורה כאן, אלא לשון פרנסה, כמה דאת אמר: (תהלים לז) נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. דבר אחר: אע\"פ שזרעו ובניו הם מבקשים לחם לא ראיתי לאותו צדיק אביהם נעזב מיראתו של הקב\"ה. אמר רבי הושעיא: אשרי ילוד אשה שכך שומע מפי בוראו. אמר רבי חנינא בר פפא: אשרי ואשריכם כשנתקיימו כל התנאין הללו שהתניתי עמכם. אמר רבי אחא: אף לבניו אמר כן שנאמר: ועתה בנים שמעו לי אשרי ואשריכם לכשתקיימו כל התנאים הללו שהתניתי עמכם. אימתי? כשתשמרו את תורתי שנאמר: אם בחקותי תלכו:",
            "אמר ר' אלעזר: בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם רצה לקיימה הרי הוא מקיימה, ואם לאו סוף שמקיימה על ידי אחרים. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה, הדא הוא דכתיב (ויקרא יט,לד): מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה', אני הוא שקיימתי מצות עמידת זקן תחלה אם בחקתי תלכו:",
            "חקים שבהם חקקתי את השמים והארץ, שנאמר (ירמיה לג,כה): אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. חקים שבהם חקקתי את השמש ואת הירח, שנאמר (שם לא, לד): כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה. חקות שבהם חקקתי את הים, שנאמר: (משלי ח, כט): בשומו לים חקו. חוקות שבהם חקקתי את החול, שנאמר (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים. חוקים שבהם חקקתי את התהום, שנאמר (משלי ח, כז) בחוקו חוג על פני תהום. חוק וחוג לגזירה שוה:",
            "ר' לוי, בשם ר' חמא ברבי חנינא אמר: חוקים שהם חקוקים על יצה\"ר, הדא הוא דכתיב (ישעיה י): הוי החוקקים חקקי און. אמר ר' לוי: משל למקום אדרימון שהוא משובש בגייסות. מה עשה המלך? הושיב בו קוסטרינוס בשביל לשמרו. כך אמר הקב\"ה: תורה קרויה אבן ויצר הרע קרוי אבן. תורה קרויה אבן, שנאמר: (שמות כד): את לוחות האבן והתורה והמצוה. יצה\"ר קרוי אבן, דכתיב (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם. תורה אבן יצר הרע אבן, האבן תשמור את האבן:",
            "אמר רבי אחא בן אלישוב: חוקים, שמביאים את האדם לחיי עוה\"ב, הדא הוא דכתיב (ישעיה ד): והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים הוא שעוסק בתורה שהוא עץ חיים, שנאמר: (משלי ג): עץ חיים היא. תני, בשם ר' אלעזר: הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסייף, ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם. והיכן הוא משמען של דברים? שנאמר (בראשית ג): ויגרש את האדם לשמור את דרך עץ החיים. את דרך, זו דרך ארץ ואח\"כ עץ החיים זו תורה. תני בשם רשב\"י: הככר והמקל ניתנו מכורכין מן השמים. אמר להם: אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול. ואם לאו הרי מקל ללקות בו. היכן הוא משמעו של דבר? (ישעיה א) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו. וחרבין תאכלו אמר רבי אחא: צריכים ישראל לחרובא עבדון תתובא. אמר ר' עקיבא: יאה מסכנותא לברתיה דיעקב, כערקא סומקא ברישא דסוסיא חיורא:",
            "ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם - אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאלו אתם עשיתם אותם. ועשיתם אתם אמר רבי חנינא בר פפי :אמר להם: אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם, כאלו עשיתם עצמכם ועשיתם אותם. תני, ר' חייא: הלמד לעשות לא הלמד שלא לעשות. הלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. אמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות נוח לו שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. אמר ר' אחא: הלמד ע\"מ לעשות זוכה להקביל רוח הקודש. מה טעם? (יהושע א) למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח דרכך ואז תשכיל, ואין תשכיל אלא רוח הקדש, כמה דאת אמר: (תהלים פט): משכיל לאיתן האזרחי:",
            "ונתתי גשמיכם בעתם - אמר ר' יונתן: ג' נתנו מתנה לעולם: התורה, והמאורות, והגשמים. התורה מנין? שנאמר: (שמות לא): ויתן אל משה ככלותו. המאורות מנין? שנאמר (בראשית א): ויתן אותם אלהים. הגשמים מנין? שנאמר: ונתתי גשמיכם בעתם. ר' עזריה, בשם ר' שמעון בן לקיש אומר: אף השלום, דכתיב: ונתתי שלום בארץ. ר' יהושע בן נחמיה אמר: אף הישועה, דכתיב (תהלים יח): ותתן לי מגן ישעך. ר' יצחק ברבי מריון אמר: אף פרשת הים הגדול, דכתיב ביה (ישעיה מג): כה אמר ה' הנותן בים דרך, שאלמלא כן, כיון שאדם יורד לתוכו מיד מת. ר' תנחומא אמר: אף ארץ ישראל, דכתיב (תהלים קה): ויתן להם ארצות גוים. ורבנן אמרי: אף הרחמים, דכתיב (שם קו): ויתן אותם לרחמים. ויש אומרים: אף נקמתו של אדום, דכתיב (יחזקאל כה): ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל:",
            "דבר אחר: ונתתי גשמיכם בעתם ברביעית, אתה אומר ברביעית, או אינה אלא בערבי שבתות?! אמרו אפילו שָׁנִים כשני אליהו. והגשמים יורדין בערבי שבתות אינן אלא סימן קללה. הא מה אני מקיים, ונתתי גשמיכם בעתם? ברביעית:",
            "דבר אחר: ונתתי גשמיכם בעתם בלילות. בימי הורדוס המלך היו גשמים יורדין בלילות. בשחרית נשבה הרוח, נתפזרו העבים, זרחה החמה, נתנגבה הארץ, והיו פועלים יוצאים ועוסקין במלאכתן ויודעין שרצון אביהם שבשמים מעשיהם. דבר אחר: ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצה המלכה שהיו גשמים יורדים בלילי שבתות, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב, ובצרו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים להודיע כמה חטא גורם, לקיים מה שנאמר: (ירמיה ה): עונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם:",
            "דבר אחר: ונתתי גשמיכם בעתם לא גשמי כל הארצות. מה אני מקיים (בראשית כח): ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך? אלא שיהיה השבע בארץ ישראל ורעב בכל הארצות, ויהיו כל הארצות באין לוקחין מכם פירות ומעשרין אתכם בכספים, כענין שנאמר (שם מז): וילקט יוסף את כל הכסף. כתיב (דברים לג) וכימיך דבאך, שיהיו כל הארצות דובאות כסף ומביאין לארץ ישראל:",
            "עד כמה גשמים יורדים והארץ עושה פירות? ר' מאיר אומר: עד ב'. ר' יוסי אומר: עד ג'. על דעתיה דר' מאיר דאמר עד ב' יורה ומלקוש יורה במרחשון ומלקוש בניסן. על דעתיה דר' יוסי דהוא אומר עד ג' יורה בכסליו ומלקוש בניסן, וגשמים באמצע, הרי ג'. ר' דוסתאי ברבי ינאי אמר: הדא הוא דכתיב (איוב לז): כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם, הרי שלשה. (שם) מטרות, שנים הרי ה'. ורבנן אמרין: שבעה. אילין חמשיתה: יורה ומלקוש יורה בכסליו ומלקוש בניסן הרי ז'. אמר ר' אבהו: עבר הוינא קומי כנישתא דטרסיא דלוד ושמעית קליה דר' שמואל בר נחמני יתיב ודרש, רבנין בשם חזקיה אמר: בשעה שישראל עושין רצונו של הקב\"ה פקידה אחת הוא פוקד הארץ ומיד הוא עושה. מה טעמא? (תהלים סה) פקדת הארץ ותשוקקה רבת תעשרנה, שהיא עושה לכם אחד לעשרה. ר' ברכיה ורבי חלבו ורב פפי, בשם ר' אליעזר אמרי: פעמים שעושה בזכות איש אחד, בזכות עשב אחד, בזכות שדה אחת, ושלשתן בפסוק אחד שנאמר (זכריה י): שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה. לאיש, ולא לאנשים. לעשב, ולא לעשבים. לשדה, ולא לשדות. (מלאכי ג) הביאו (את כל) המעשר אל בית האוצר וגו' ברכה עד בלי די מהו עד בלי די? ר' יונה בר אבא, בשם ר' יוחנן אמר: דבר (שם ) שאי אפשר לומר עליו די הוא ברכה. ר' ברכיה ור' חלבו ור' אבא בר כהנא אמר, בשם רב: עד שיבלו שפתותיכם לומר דיינו, לפי שבעולם הזה גשמים טורדים לעולם. יוצאי דרכים מצירין בהם, מפרשי ימים מצירין בהם, דורכי גתות וטחי גגות. אבל לעתיד לבא הקדוש ב\"ה עושה אותן ברכה. מה טעמא? (יחזקאל לד) ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו."
        ],
        [
            "וזכרתי את בריתי יעקוב - הדא הוא דכתיב (תהלים קב): לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. בית שמאי ובית הלל בית שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, שנאמר: בראשית ברא וגו'. ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה ואח\"כ שמים. אלו ואלו מביאים טעם לדבריהם. טעמן דבית שמאי דאינון אמרי: השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ. משל למלך, שעשה לו כסא משעשאו עשה אפיפירון שלו. כך (ישעיה סו): כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי. טעמן דבית הלל דאמרי: הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים משל למלך, שבנה פלטין משבנה התחתונים בנה העליונים. כך כתיב (בראשית ב) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אמר רבי תנחומא: ואנא אמרית טעמא: לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. אמר רבי חנינא: ממקום שהמקרא מסייע לבית שמאי משם בית הלל מסלקין אותו. על דעתין דבית שמאי, דאינון אמרי: השמים נבראו תחלה ואח\"כ הארץ, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. על דעתין דבית הלל, דאמרי: הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, דכתיב (בראשית א) והארץ היתה תוהו ובוהו, והארץ כבר נבראת. ר' יוחנן בשם חכמים אמר: לבריאה שמים קדמו ולשכלול הארץ קדמה, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אמר רשב\"י: תמה אני איך נחלקו אבות העולם על בריית שמים וארץ?! שאני אומר שמים וארץ לא נבראו, אלא כאלפס וכיסוי, הדא הוא דכתיב (ישעיה מח): אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. אמר ר' אלעזר בר' שמעון: אם כדעת שאמר אבא בכל מקום הוא מקדים שמים לארץ, ובמקום אחד הוא אומר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים?! אלא מלמד ששניהם שקולין שוין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים תורים לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר: ובן יונה או תור, מלמד ששניהם שוין, זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר: הוא אהרן ומשה מלמד ששניהם שוין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחד הוא אומר (במדבר לב): בלתי כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון מלמד ששניהם שוין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כבוד אב לכבוד אם ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יט): איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולים זה כזה. אבל אמרו חכמים: האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. בכל מקום מקדים אברהם לאבות וכאן וזכרתי את בריתי יעקוב מלמד ששלשתן שוין זה כזה:",
            "דבר אחר: וזכרתי את בריתי יעקוב, הדא הוא דכתיב (תהלים פ): גפן ממצרים תסיע. מה הגפן הזה אין נוטעין אותה במקום טרשים גדולין, אלא בולשין אותה מתחתיה ואח\"כ נוטעין אותה. כך תגרש גוים ותטעיה. מה הגפן הזו, כל שאתה מפנה תחתיה הרי היא משובחת. כך הם ישראל, פנית לפניהם כל מלך ואח\"כ ותשרש שרשיה ותמלא הארץ. מה הגפן הזו, אין נוטעין אותה ערבוביא, אלא שורות שורות. כך ישראל הם דגלים דגלים, הדא הוא דכתיב (במדבר ב): איש על דגלו באותות לבית אבותם. מה הגפן הזו, נמוכה מכל האילנות ושולטת בכל האילנות. כך הם ישראל, נראים כאלו שפלים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. מה הגפן הזו, שרביט אחד יוצא ממנו ומכבש כמה אילנות. כך ישראל, צדיק אחד יוצא מהן ושולט מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב (בראשית מב): ויוסף הוא השליט. (יהושע י') ויהי ה' את יהושע. (ד\"ה א יד) ויצא שם דוד בכל הארצות ושלמה היה מושל בכל הממלכות. (אסתר ט) כי גדול מרדכי בבית המלך. מה הגפן הזה, העלים שלה מכסין על האשכלות. כך הם ישראל, עמי הארץ שבהם מכסין על תלמידי חכמים. מה הגפן הזו, יש בה אשכלות גדולות וקטנות הגדול מחבירו נראה, כאילו נמוך מחבירו. כך ישראל, כל מי שאחד מהם יגע בתורה וגדול מחבירו בתורה נראה נמוך מחבירו. מה הגפן הזו, טעונה ג' ברכות. כך ישראל, מתברכין בג' ברכות בכל יום: יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. מה הגפן הזו יש בה ענבים יש בה צמוקים. כך ישראל יש בהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי אגדה. מה גפן זו יש בה יין ויש בה חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה. כך ישראל חייבין לברך על הטובה ועל הרעה. על הטובה, ברוך הטוב והמטיב. על הרעה, ברוך דיין האמת. מה היין הזה כל מי ששותה ממנו פניו מאירות, וכל מי שאינו שותה ממנו שניו קהות. כך ישראל כל מי שבא ומזדווג להם סוף שנוטל את שלו מתחת ידיהן. מה גפן זו בתחלה היא נרפסת ברגל ואחר כך עולה לשולחן מלכים. כך ישראל נראין כאלו מאוסין בעולם הזה, דכתיב (איכה ג): הייתי שחוק לכל עמי נגינתם כל היום. אבל לעתיד לבא ונתנך ה' עליון דכתיב (ישעיה מט): והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך. מה גפן זו עולה על כל מסע ומסע. כך ישראל סופרין על כל מלכות. מה גפן זו מדלין אותו על גבי ארזים גדולים. כך ישראל שנאמר (תהלים פ): כסו הרים צלה. מה גפן זו נשענת על גבי קנה. כך ישראל נשענין בזכות התורה שכתובה בקנה. מה גפן זו השומר שלה עומד למעלה. כך ישראל השומר שלהם למעלה, שנאמר (שם קכא): הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. מה גפן זה נשענת ע\"ג עצים יבשים והיא לחה. כך ישראל נשענין בזכות אבותם אף על פי שהן ישנין, הדא הוא דכתיב: וזכרתי את בריתי יעקב:",
            "הדא הוא דכתיב (משלי יא): יד ליד לא ינקה רע. בר קפרא אמר: אחז וכל מלכי ישראל הרשעים אין להם חלק לעוה\"ב, שנאמר (הושע ז): כל מלכיהם נפלו אין קורא בהם אלי. הרי הוא נמנה באיפטיא של מלכים, שנאמר (ישעיה א): בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה. ר' אחא, בשם ר' אלעזר ור' יוסי, בשם ר' יהושע בן לוי אמר: ע\"י שהיה לו בושת פנים. כיצד? כיון שהנביא בא לקנתרו היה יוצא לו למקום טומאה לומר שאין שכינה שורה במקום טומאה, הדא הוא דכתיב (שם ז): ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס, אל תהי קורא כובס אלא כּובֵשׁ. כיצד? כיון שהיה הנביא בא לקנתרו, כובש פניו. רבי אומר: על שנתייסר על בנו הבכור, הדא הוא דכתיב (ד\"ה ב כח): ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך ואת עזריקם נגיד הבית ואת אלקנה משנה המלך. ר' הושעיא רבה אמר: על ידי שהיה אביו צדיק הוא שחזקיה אומר (ישעיה לח): הנה לשלום מר לי מר. מר לי מלפני, מאחז. מר לי מאחרי ממנשה?! אלא מנשה היה אביו צדיק ובנו רשע, אבל אחז היה אביו צדיק ובנו צדיק. אמר ר' סימון: וזרע צדיק נמלט אין כתיב כאן, אלא וזרע צדיקים שמושחל מבין שני צדיקים, נמלט. אמר ר' פנחס: כל מי שעושה מצוה ומבקש ליטול שכרו עליה, מיד ליד לא ינקה רע. רשע הוא ואינו מניח לבניו כלום. אמר רבי סימון: כאינש דאמר: הא סקא, הא סילעא, הא סאתא, קום טול. כך אילו בקשו אבות הראשונים ליטול שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה, מהיכן היתה זכות עומדת לבניהם אחריהם?! שהרי הוא אומר: וזכרתי את בריתי יעקב:",
            "דבר אחר: וזכרתי את בריתי יעקב, הדא הוא דכתיב (שם מג): ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל. ר' פנחס בשם ר' ראובן, אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו: עולמי! עולמי! אומר לך מי בראך מי יצרך יעקב בראך, יעקב יצרך, ככתוב: בוראך יעקב ויוצרך ישראל. רבי יהושע דסכנין, בשם רבי לוי אמר: בהמות לא נבראו, אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב (איוב מ): הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך. רבי יהושע בר' נחמיה, בשם רבי חנינא ברבי יצחק אמר: שמים וארץ לא נבראו, אלא בזכות יעקב, דכתיב (תהלים עח): ויקם עדות ביעקב, ואין עדות האמור כאן, אלא שמים וארץ, כמה דאת אמר (דברים ל): העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. אמר רבי ברכיה: שמים וארץ לא נבראו, אלא בזכות ישראל, דכתיב: בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר (ירמיה ב): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. אמר ר' אחא: שמים וארץ לא נבראו, אלא בזכות משה, שנאמר (דברים לג): וירא ראשית לו. אמר רבי אבהו: הכל לא נוצר, אלא בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב (ירמיה י): לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, בשביל יעקב יצר הכל. ר' ברכיה ורבי לוי, בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: אברהם לא ניצול מכבשן האש, אלא בזכות יעקב. משל לאחד שהיה עומד ונידון לפני שלטון ויצא דינו לפני שלטון לישרף. צפה אותה השלטון באצטרוגליס שלו וראה שעתיד להוליד בת שהיא נשאת למלך. אמר: כדי הוא להנצל, בזכות בתו שהוא עתיד להוליד. כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לשרף וצפה הקב\"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו אמר: כדאי הוא לינצל בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה כט): כה אמר ה' אל בית [יעקב] (ישראל) אשר פדה את אברהם. ורבנן אמרין: אברהם עצמו לא נברא, אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב (בראשית יח): כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ואין צדקה ומשפט, אלא ביעקב שנאמר (תהלים צט): משפט וצדקה ביעקב אתה עשית:",
            "ולמה נאמרו אבות אחורנית? לומר: אם אין מעשה ביעקב כדאי הם מעשה יצחק, ואם אין מעשה יצחק כדאי הם מעשה אברהם, כדאי הוא מעשה כל אחד ואחד שיתלה כל העולם בגינו. למה נאמר ביעקב ובאברהם זכירה וביצחק לא נאמר? רבי ברכיה ורבנן ר' ברכיה אמר: על ידי שהיה בן של יסורין. ורבנן אמרי: רואה אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח. ולמה נאמר באברהם וביצחק אף, ולא נאמר ביעקב אף? ע\"י שהיתה מטתו שלימה לפניו. אברהם יצא ממנו ישמעאל, וכל בני קטורה. יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופי אדום. אבל יעקב מטתו שלימה כל בניו צדיקים, הדא הוא דכתיב (בראשית מב): כלנו בני איש אחד נחנו, אין לי אלא אבות. אמהות מנין? תלמוד לומר: את, את, את ואין אתיא אלא אמהות, דכתיב (שם מט): שמה קברו את אברהם ואת שרה וגו'. ולמה הוא מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עמהם? אמר ריש לקיש: משל למלך שהיה לו שלשה בנים ושפחה אחת משלו מגדלתן. כל זמן שהיה המלך שואל שלום בניו היה אומר: שאלו לי בשלום המגדלת. כך כל זמן שהקדוש ברוך הוא מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם, הדא הוא דכתיב: וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור:",
            "עד מתי זכות אבות קיימת? ר' תנחומא אמר בשם ר' חייא בר מנחמא ואמרי לה ר' ברכיה בר חלבו בשם רבא בר זבדא: עד יהואחז, הדא הוא דכתיב (מ\"ב יג): ויחן ה' אותם וירחמם וגו', עד עתה. עד עתה זכות אבות קיימת. ר' יהושע בן לוי אמר: עד אליהו, הדא הוא דכתיב (שם א יח): ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו'. שמואל אמר: עד הושע, הדא הוא דכתיב (הושע ב): ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי ואין איש האמור כאן, אלא אברהם, כמה דאת אמר: (בראשית כ): ועתה השב אשת האיש ואין איש, אלא יצחק, שנאמר (שם כד): מי האיש הלזה. ואין איש אלא יעקב, שנאמר: (שם כה): ויעקב איש תם. ר' יודן אמר: עד חזקיה, כמה דאת אמר (ישעיה ט): למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו'. ר' יודן ברבי, בשם רבי ברכיה אמר: אם ראיתה זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמטטה לך והטפל בחסדים, הדא הוא דכתיב (שם נד): כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. הרים, אלו אבות. והגבעות, אלו אמהות. ואח\"כ וחסדי מאתך לא ימוש. אמר רבי אחא: לעולם זכות אבות קיימת לעולם מזכירין ואומרין (דברים ד): כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך וגו'."
        ],
        [
            "איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' - הדא הוא דכתיב (קהלת ה): טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר: טוב אשר לא תדור וטוב הנודר ומשלם. ראיה לר' מאיר שנאמר (תהלים עו): נדרו ושלמו לה' אלהיכם. ר' יהודה אומר: טוב אשר לא תדור וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר, אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה. וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. אמר רב הונא: מעשה באחד שנדר ולא שלם את נדרו והלך לפרוש בים הגדול ושקעה ספינתו ומת בים. אמר רבי שמואל בר נחמן: כל מי שנודר ומשהה את נדרו סוף שבא לידי ע\"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע. ממי אתה למד? כלהון מיעקב על ידי שנדר ושהה את נדרו בא לידי כולן. ע\"ז מנין? (בראשית לה) ויאמר יעקב אל ביתו הסירו את אלהי הנכר. גלוי עריות מנין? מדינה, שנאמר (שם לד): ותצא דינה. שפיכות דמים מנין? שנאמר (שם): ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. לשון הרע מנין? שנאמר (שם לא): וישמע את דברי בני לבן. ורבנן אמרי: כל מי שנודר ומשהה נדרו קובר את אשתו, הדא הוא דכתיב (שם מח): ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל. אמר ר' שמואל בר רב יצחק: כל מי שנודר ומשלם יש לו שכר על הנדר ועל השילום, שנאמר (תהלים עו): נדרו ושלמו לה' אלהיכם. ומי שנודר ומשהה נדרו גורם מיתה לעצמו, דכתיב (דברים כג): כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך, ממך נפרעין ולא מממונך. אמר ר' אמי: אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא, שנאמר: הנפש החוטאת היא תמות. ואין יסורין בלא עון, שנאמר (תהלים פט): ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. אמר רשב\"י: כשם שבנדרים בל יחל ובל תאחר, כך בערכין בל יחל ובל תאחר. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר: איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה':",
            "דבר אחר: איש כי יפליא, הדא הוא דכתיב (איוב לד): כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. עובדא הוה בחד גבר דהוו ליה תרין בנין, חד מנהון עבד מצוה וחד מנהון לא עבד כל עיקר. ההוא דעבד מצוה זבן לביתיה וזבן כל מה דהוה ליה ואנקפתהון למצותא. חד זמן ביומא דהושענא יהבי ליה אינתתיה עשרה פולסין אמרה לו: פוק זבין לבניך כלום מן שוקא. כיון שיצא לשוק פגעו ביה גבאי צדקה אמרי: הא אתא מרי מצותא! אמרו לו: הב חולקך בהדא מצותא דאנן זבנין חד קולא לחדא יתומתא, נסב אלין י' פולסין ויהב יתהון להון ונתבייש לילך לביתו. הלך לו לבהכ\"נ, חמא תמן מן אלין אתרוגייא דמינוקייא מקלקלי ביום הושענא. ותנינן תמן: מיד התינוקות שומטין לולביהן ואוכלים אתרוגיהם. נסב מנהון ומלא ית סקא והלך לפרש בים הגדול, עד שהגיע למדינת המלך. כיון שהגיע שם ארעת שעתא ואשתכח מלכא חשש מעוי. אמרין ליה בחלמא אסוותך אכול מן אלין אתרוגין דיהודאי מצלין עמהון ביום הושענא ואת מתסי. פשפשין בההוא שעתא לכל אלפיא ולכל מדינתא ולא אשכחון. אזלין ואשכחון לההוא גברא יתיב על סקא. אמרין ליה: אית גבך כלום? אמר להם: גבר מסכן אנא ולית גבי כלום למזבנא פשפשו בסקא, ואשכחין מן אלין אתרוגין. ואמרין ליה: אלין מן הן? אמר לון: מן אלין דיהודאי מצלי ביום הושענא. אטענון סקא ואעלוה קדם מלכא אכל מלכא אלין אתרוגייא ואיתסי. פנין שקא ומלאוה דינרין. אמר ליה מלכא: שאיל לך עוד שאלה ואנא עביד. אמר ליה: שאילנא דיחזור לי מודלי ויפקון כל עמא לקדמותי עבדין ליה כן כיון דמטא לההיא מדינתא נפק כרוזא קדמוי ונפקו כל עמא לקדמותיה נפקו אחוי ובניו לקדמותיה מיני גוזין בחד נהר יהב להון שבלתא דנהרא ושטפת יתהון ואשתכר עלל לביתיה וירת מודלי דאחויי, לקיים מה שנאמר: כי פועל אדם ישלם לו. דבר אחר: כי פועל אדם ישלם לו, זה משה, דכתיב (שמות ב): ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם. מה ראה? ראה משוי איש על אשה, ומשוי גדול על קטן, ומשוי בחור על זקן, ושב וישב להם סבלותם בין איש לאשה, בין גדול לקטן בין בחור לזקן. אמר לו הקב\"ה: אתה ישבת לבני סבלותם חייך, שאתה עתיד לישב ולפרש לבני נדריהם, בין איש לאשה, בין גדול לקטן, בין בחור לזקן, הדא הוא דכתיב: וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש כי יפליא לנדור נדר בערכך נפשות לה':",
            "רבן גמליאל, הוה מטייל מן עכו לכזיב והיה טבי עבדו מהלך לפניו ורבי אלעאי מאחוריו. ראה ככר אחד מושלך בדרך וראה גוי אחד. אמר לו: מבגי טול את הככר הזה ונטלו. ונטפל בו רבי אלעאי אמר לו: מה שמך? אמר לו: מבגי. אמר לו: ברכת גמליאל מימיך? אמר לו: לאו. אמר לו: מאיזה מקום אתה? אמר לו: מעיירות הללו של בורגנין. ולמדנו ג' דברים: שחמצו של גוי מותר לאחר הפסח. שצפה ברוח הקדש ששמו מבגי. שאין מעבירין על האוכלין. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו הדא דתימר בראשונה, אבל עכשיו מעבירין על האוכלין מפני כשפים. נכנסו לכזיב, כיון שאכלו ושתו בא אחד לשאול לו את נדרו. אמר לו רבן גמליאל לר' אלעאי: משער את רביעית יין באיטלקית? אמר לו: הן. א\"ל: לשואל טייל אחרינו עד שנפיג את ייני. התחיל מטייל אחריהם עד שהגיע לסולמי צור, כיון שהגיע לשם ירד לו רבן גמליאל מעל החמור ונתעטף בטליתו וישב לו ולמדנו דברים הרבה באותו היום: כי רביעית יין משכרת, והדרך מפיגה את היין, ואין מורין שתויי יין. וממנו למדנו ג' דברים: שאין מפירין נדרים, לא שתויי יין, ולא רוכבין ולא עומדין, אלא יושבין עטופין. במה פתח לו? אמר רבי יוחנן בלשון הזה פתח לו (משלי יב): יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. בדין הוא כל מי שמבטל לנדרים שידקר בחרב. ומהו רפואתו? ולשון חכמים מרפא, הולך אצל חכמים והם מפירים את נדרו. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם: איש כי יפליא נדר:",
            "ארבעה פתחו בנדרים, שלשה שאלו שלא כהוגן והשיבם הקדוש ברוך הוא כהוגן, ואחד שאל שלא כהוגן והשיבו המקום שלא כהוגן ואלו הן: אליעזר עבד אברהם, ושאול, ויפתח, וכלב. אליעזר שאל שלא כהוגן שנאמר (בראשית כד): והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך. א\"ל הקב\"ה: אלו יצתה שפחה כנענית, או זונה, היית אומר אותה הוכחת לעבדך ליצחק?! ועשה לו הקדוש ברוך הוא וזימן לו את רבקה. כלב שאל שלא כהוגן, שנאמר (יהושע טו): ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה. השיבו הקב\"ה: אלו לכדה כנעני, או ממזר, או עבד היית נותן לו בתך?! מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן לו את אחיו ולכדה, שנאמר (שם): וילכדה עתניאל בן קנז. שאול שאל שלא כהוגן, שנאמר (שמואל א יז): והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו. אמר הקב\"ה: אלו הרגו עמוני, או ממזר, או עבד היית נותן לו את בתך?! זימן לו הקדוש ברוך הוא דוד ונתן לו בתו מיכל. יפתח שאל שלא כהוגן, שנאמר (שופטים יא): והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי. אמר הקב\"ה: אלו יצא גמל, או חמור, או כלב היית מעלהו עולה?! השיבו הקדוש ברוך הוא, שלא כהוגן וזימן לו את בתו ויהי כראותו אותו ויקרע את בגדיו. היה יכול להפר את נדרו ולילך אצל פנחס אמר: אני מלך ואלך אצל פנחס?! ופנחס אמר: אני כהן גדול ובן כה\"ג ואלך אצל עם הארץ זה?! בין דין לדין נספת ההיא עלובתא ושניהם נתחייבו בדמיה. פנחס נסתלקה ממנו רוה\"ק, הדא הוא דכתיב (ד\"ה א ט): ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו. יפתח נישול אבר אבר ונקבר, הדא הוא דכתיב (שופטים יב): ויקבר בערי גלעד, בעיר גלעד לא נאמר, אלא בערי מלמד שהיה נישול ממנו אבר אבר ונקבר במקומות הרבה. ר' שמעון בן לקיש ור' יוחנן, ריש לקיש אמר: דמים היה חייב ליתן וליקרב על גבי המזבח. ר' יוחנן אמר: דמים לא היה חייב. דתנינן: דבר שראוי ליקרב על גבי המזבח יקרב. דבר שאינו ראוי ליקרב על גבי המזבח לא יקרב ע\"ג מזבח. ולא עוד, אלא כל מי שנודר ומשלם נדרו זוכה שישלם נדרו בירושלים, הדא הוא דכתיב (תהלים קיז): נדרי לה' אשלם היכן בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים הללויה. ואומר (שם קיח): הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו:"
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Paragraph"
    ]
}