{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kilayim",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה כלאים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "החטים. כדי להורות ששנוים זוגות זוגות לכך הפסיק בזוג קמא ותני עלה אינן כלאים זה בזה:",
                "כלאים. כתיב שדך לא תזרע כלאים הייתי אומר אפי' שני מיני חטיסאו שעורים וכן לגבי בהמה אפי' שור שחור על גבי לבן וכן לגבי בגדים פירוש בבגדים צמר ופשתים יחדיו מה זה לא זה ממין זה אף כלאים שאמרתי לך בכל מקום לא זה ממין זה ולא זה ממין זה. ירושלמי:",
                "דאי לאו הכי לא היו אוסרין אלא באותו מקום בלבד כבסוף פ\"ה:",
                "והשעועית מפני שמשעשעות את הלב ומהלכת את בני מעים, ירושלמי. כלומר שמטמטמת את הלב ומשעשעת מל' ועיניו השע (ישעיהו ו׳:י׳) וטח את הבית תרגום ושוע:"
            ],
            [
                "הם דומים קצת לבצלים ולשומים בהיותם ירוקים. עדיין שלא נתייבשו עדיין:",
                "פרושו דר\"ל כך דלעת מרה ואותן המין שהוא כך וטומנין ברמץ בה עסקינן והיא היא רמוצה ועיין בתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "הפרישים. פרישין בל\"א קייטי\"ן עוזרדין בל\"א שפייארלינג:"
            ],
            [
                "הואיל וטעם הפרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר הר\"מ משא\"כ לפת ונפץ דמ\"ג שאין ריחוקן ריחוק גדול הקילו מפני ד\"א שהם דומין בו דמיון גדול עד שיראו כב' גוונין ממין אחד שאין הולכין בכלאים אלא אחרי מראית עין אא\"כ טעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר. תוי\"ט בשם הר\"מ:"
            ],
            [],
            [
                "אילן באילן. אף על גב דכבר תני לה במ\"ד חזר כאן לפרושי דהא דאיתא כלאים באילן היינו דוקא בהרכבה דאלו לזרוע ב' מיני אילנות מותר:",
                "רבי יהודה מתיר ירק באילן. הוא הדין איפכא דמאי שנא וטעמו דר' יהודה שסובר דדוקא כשעל ידי ההרכבה הן מתאחין ונעשה על ידיהן פרי או ירק משונה אסרה התורה משום כלאים אבל ירק ואילן שאינם מתאחין להשתנו' אף על פי שיונקים זה מזה לא אסרה התורה. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "כי מה שחוצב ומחלק הארץ ביושר לחלקים שווים נקרא חצוב:",
                "משמרתו החלמית מרטיב הזרע ושומרו עד שיהא הזרע נשרש בארץ:"
            ],
            [
                "תחת הגפן. שהיא רך ובודאי יעברו שרשי הלפת וצנונת בו אפילו הכי מותר:",
                "דרגילות הוא שמתוספים מחמת לחלוחית הקרקע אפילו כשמונחים בחלון:",
                "הרי זה כלאים. לחיוב מלקות אבל לענין איסור אפילו בלא זרועה כאחת יש איסור ואסור לקיימן כדמוכח להלן:",
                "רבי יהודה אומר כו'. כהאי גוונא פליגי בפרק בתרא לענין כלאי בגדים דלרבי יהודה שלש תכיפות היה חיבור ולרבנן אפילו שתי תכיפות:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דדבר תורה חד בתרי בטל אלא דחכמים אסרו מפני מראית העין והם אמרו דפחות מרובע לסאה מתבטל:",
                "ימעט. או מוסיף על סאה או פוחת מרובע ואף דכ. ל האיסורין שרבה עליהם מזיד אסור הכא האיסור אינו א, לא מראית העין:"
            ],
            [],
            [
                "אזרע. ואע\"פ שהצמחים נכרים הם שבודאי יהפוך כולם אפילו הכי יהפך מתחלה. תוי\"ט:",
                "כתלמי. תלם הוא בקע שעושה המחרשת בעובי הארץ והוא מלשון על תלמי שדי (הושע י׳:ד׳):",
                "ישייר. יש לפרש בכל הבית סאה רובע במקום אחד ויש לומר דכשתצטרף מה שאינו חרוש לא יעלה לרובע. הר\"ש:"
            ],
            [
                "לדוגמא נקיט והוא הדין קטניות וזרעוני גינה. והוא מושאל לירק:",
                "הופך. פי' לאחר שהתליעה:",
                "אשרש. נגזר ממלת שורש וענינו לכרות השורש ולעקור אותו כמו ושרשך מארץ חיים:"
            ],
            [
                "לפי שהוא נספח אל קציר השנה שעברה מלשון ונספחו על בית יעקב ישעיה י\"ד. הרמב\"ן:",
                "פ\"א. דאין מחייבין אותו לעקור דליכא איסורא שהרי הוא לא זרען אלא מאליהן באו ומשום מקיים כלאים ליכא משום דקשה להו עשבים ודוקא היכא דניחא ליה חייבהו חכמים שלא יחשדהו שזרעם. ר\"י בתוס':"
            ],
            [],
            [
                "ור\"ל מכל איזה תבנית שתהיה בין משולש בין מרובע או שאר תבנית. הר\"מ:",
                "נכנס. דמן התורה לא נאסר אלא כשזורע במפולת יד ורבנן אסרו כל מקום שיש מראית העין ולפיכך התירו על כמה דרכים. ר\"מ:",
                "ובלבד שיסמכהו לשדה חבירו. הר\"מ:",
                "ונמצא כזורע להשחתה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "דעיקר קפידא אקיום כלאים אבל אזריעה ליכא קפידא דבמתכוין לבדוק קיימינן אלא שמפני שמזיקין יאמרו הרואים שלקיומן זרען:",
                "מפורש בפ\"ב דפאה ארבע אמות:",
                "הואיל ולא נעשה לשם גדר שאלו נעשה לשם גדר סגי בגבוה עשרה ורוחב כל שהוא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "דאלו ארוך היינו משור:",
                "ועל שם שמתחלה קודם הזריעה חולק השדה לחלקים קורא קרחת בין הנשארים בלתי זרועים ובין הנזרעים:",
                "חרדל. ומתניתין דלעיל דלא כר\"מ:",
                "אבל בפחות מכן לא. והיינו לענין כלאים אבל לענין פאה הוי כל ערוגה כשדה בפני עצמה כדלעיל במס' פאה פ\"ג מ\"ד:",
                "עשר אסורות. תימה אמאי לא יהיו אפילו י\"ג מותרות והיינו אג\"ה מראשונה. וב\"ד מהשניה ואג\"ה מהשלישית וכו' ועיין בתוי\"ט באריכות:",
                "לאו בדוקא קאמר שהשורות הנשארות א\"צ לחלקם:"
            ],
            [
                "ר\"ל בסלע. שאינו גבוה י' אף על גב דרותב ד' דאי רותב ד' וגבוה י' כו': אכילת הגפן. ירושלמי לא שנו אלא אכילת הגפן הא גפן עצמה לא למה מפני שהוא אסור בהנייה. והרי הקבר אסור בהנייה קבר אין אסורו ניכר ועבודת הגפן אין איסורה בהנייה. אלא כר' ישמעאל דאמר אין עבודה לגפן יחידי. והא דקרי ליה אכילה לפי שנראה נאכלת סביבותיה שאסור לזרעה:",
                "ואם כן לא פליג אלא ארוחב אבל באורך סבירה ליה נמי עשר אמות ומחצה. וכיוצא בזה אשכחן בסוף פ\"ג דתנן ו' טפחים רוחב ולא תנן לאורך בכמה ופירשה בתוספתא י' אמות ומחצה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ערוגה. לשון עברי הוא מערוגת מטעה יחזקאל י\"ז:",
                "זורעי' כו'. כדתנן בפ\"ט דשבת כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועה תצמיח. ושם פירשתיו בס\"ד:",
                "זרעונים. זה השם זרעונים. כולל לכל הנזרע אבל בכאן הכונה לזרעים מיוחדים והם הזרע של מיני ירקות וכדתנן בריש מתני' דלקמן הר\"מ: [] וא\"ת יזרעו ט' מינין בערוגה ד' בד' קרנות. וד' באמצע כל רוח. וא' באמצע דכל אחד רחוק מחבירו ג\"ט. וי\"ל דכולי האי הוי ערבוב. עוד יש לומר דהשתא יכול לזרוע הרבה מכל מין שברוח, תוספ'. וכתבו עוד דאף על גב דבערוגה שהוא ה' על ה' יש באלכסונה שבעה דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה. ויכול לזרוע בד' קרנות ובאמצע ותירץ ר\"י דהא מקרא ילפינן ואין להעמיד המקרא בענין זה שאינו שיעור לא ליניקה ולא לשום דבר: [] שלא אסרה תורה אלא במפולת יד וקרא דהכא דקפיד אערבוב אינו אלא אסמכתא: [ו] ומכל מקום צריך שיניח קצת להפריש ביניהן כפרש\"י בגמרא: [ז] ושיעור שלשה טפחים היינו עם מקום הזרעי, ם. כהר\"ש והא דתנן לעיל בפרק ב' ירק בירק ששה טפחים הני מילי בשדה גדולה שיש בה ירק הרבה אבל הכא דאין זורע מכל א' וא' אלא מעט לא חיישינן ודכותיא אשכחן גבי תבואה בית רובע דאמרינן בירושלמי שרשאי לזרוע ה' מינין בבית רובע א' דבכל מקום שאין זורע מכל מין ומין אלא מעט לא חיישינן אלא ליניקה:",
                "גבוה טפח. וגם ברחבו טפח כדאיתא בגמרא שבת דף פ\"ה מדר'י דאמר לקמן מ\"ג רותב הפרסה וכתבו התוספ' דאע\"ג דר'י לקמן לא מיירי אלא לענין הפסק נראה לגמרא דל\"ש לגבול דה\"ה נמי ששיעורו טפח:",
                "שלשה כו'. ותימא שלי, 'ב זרעים צריך י\"ב מרחקין וכל מרחק שלשה טפחים הם ל\"ו טפחים ואין בכל הגבולים סביב כי אם כ\"ח טפחים לשתים לכל אחד ח' טפחים ולב' לכל אחד ו' טפחים. ולכן נ\"ל שעל כל גבול הוא זורע ג'. וכך יכול לעשות שמניח טפח הסמוכה לקרן וזורע מין אחר ומניח שלשה טפחים וזורע. ומניח עוד ג' טפחים וזורע ונמצא שיש עוד טפח פנוי בקרן השני וכן הוא עושה לכל גבול וגבול ונמצא שיש בין מין ומין ג' טפחים שיעור הרחקה מלבד באותן שסמוכות לקרנות שאין ביניהם הרחקה לפי שאין צריכין שיש היכר בדרך שנזרעין שזה נזרע צפון ודרום וזה מזרח ומערב כדכתב הר'ב ברישא. שהרי כתבתי שרוחב הגבול טפח ונמצא שזורע באורך טפח ויש היכר בזריעתן כמ\"ש. מה שאין כן ברישא שאם יזרע ט' הוי ערבוב כמ\"ש התו' לפי שאין כאן היכר ועוד שלא יוכל לזרוע מכל מין כי אם גרעין א'. תוי\"ט:",
                "מפני כר. והרחקת ג' טפחים לא מהני דאכתי הוי נראה מעורבב ואף על פי שאין יונקין זה מזה. אבל בערוגה פשוטה דרישא רשאי ליטע אפי' ראש לפת באמצע לפי שאין כאן אלא ד' מינין לד' הרוחות לא נראה כערבוביא כנ\"ל. תוי\"ט:",
                "ששה. דרש זרע זרעה זרעיה זרועיה כלו' דמצי למכתב זרע דמשמע חד וזרעה משמע תרי וזרעיה משמע תלת וכתיב זרועיה הרי ד' וכתיב תוציא צמחה תוציא חד וצמחה חד כמו לת\"ק הרי שית. וכי רמיז קרא ו' זרעונים בערוגה בת ו' טפחים דקים ליה לר'י דשית בשית לא ינקי. כי היכי דלרבנן בה' ו' כו'. ולא אתברר כמה הוא שיעור הרחק לר'י. ועתוי\"ט:",
                "באמצע. ור'י פליג בין ברישא ובין בסיפא והכי איתא בירושלמי:"
            ],
            [
                "כלומר יותר מערוגה ולא שדה גדולה ממש דהא במ\"ט לעיל כתב שאין רגילות לזרוע מן החרדל שדה גדולה. תוי\"ט:",
                "נראה דגרס גובל ולא גבול:",
                "התלם. ורותב התלם ו' וכן באמת המים זורעים לרתבה של אמה שהיא כמו כן ו' וכשיבשו המים דחזי לזריעה. הר\"ש:",
                "הר\"ש ולטעמיה אזיל שפירש לעיל דההרחקה היא טפח ומחצה וכדעת הר\"מ אבל הר\"ב שסובר כרש\"י שצריך ג' טפחים הנה ברותב הו' לא יוכל לזרוע כי אם ג' גרעינין ולכן אני אומר שלפום רהיטא העתיק לשון הר\"ש. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "עד ראשו. שתי הקצות כל אחד ראש וסוף:",
                "כלומר שההפסק הוא הזרע האחר שנזרע בתלם אע\"פ שמקיף בג' רוחות זרע השדה כיון שהוא תלם ובצד הד'. אין בו זרע שעכשיו אינו תבוש הוי הפסק. ועתוי\"ט בשם הר\"ש:",
                "וצריך לחלק בין תלם סתם דהכא לתלם של פתיח במ\"ו פ\"ב:"
            ],
            [
                "ומשמע דכי נסמכו מיהו שתי השורות של קשואין שרי ואם כן הא דתנן ברישא שתי שורות של דלועים שתי שורות של פול לאו דוקא אלא כי הוה שתי שורות של קשואין תו שרי אפי' א' של דלועים וא' של פול דהא איכא שדה ורשאי לסמוך ירק אחר בהפסקת תלם תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "בצלים. ויחד בצלים מפני שאפשר שכן היה המנהג אצלם. הר\"מ:",
                "של דלועים. ולא דמי למתניתין דלעיל שיכול ליטע שתי שורות של קשואים ושתי שורות של דלועים ושתי שורות של פול המצרי דשאני שורה מב\"ש ועוד דכיון שבא לעקור חמור טפי כדאשכחן בירושלמי:",
                "כלומר ותנן לעיל בפרק ב' משנה ח' דבור הוי הפסק:"
            ],
            [
                "וטעמא דכלאי כרם אסורים בהנאה וכלאי זרעים מותרים אפילו באכילה כדתנן ברפ\"ח:"
            ]
        ],
        [
            [
                "שחרב. והוא גזור ממלת קרח הוא (ויקרא י\"ג):"
            ],
            [
                "כן כתב הר\"ש סביב כמו מחולות. דעתם דמסתמא המקום הפנוי הוא סביב כל הכרם בין הגדר לד' רוחותיו. והוא הדין נמי אם אינו אלא מצד אחד ולשון הר\"מ עזיבת הדבר:",
                "כדתנן במ\"ד פ\"ב דב\"ב:"
            ],
            [
                "ולהר\"מ ארבע אמות ומחצה:",
                "גדר. אגב שהזכירו מפרש ליה ואגב גדר מפרש חריץ. הר\"ש:"
            ],
            [
                "ודבר זה הלכה למשה מסיני. הר\"מ:",
                "הרבה. שנפרץ במקומות הרבה פרצות פחותות מי' ויתירות משלש. הר\"ש:",
                "מרובה. שתהי' מדת העומד מן הקיר יותר ממד' כל המקומות הפרוצות בו כשיהיו נכללות. הר\"מ:"
            ],
            [
                "שתי שורות. וכהר\"מ וכמה יהיה בכל שורה ג' גפנים או יותר והשתא הא דתנן שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב היינו כי הוו ה' נטועים בכהאי גוונא הוא דהוי כרם. אבל כי לא נטוע כהאי גוונא צריך ו' ג' לכל שורה:",
                "הזורע כו'. קדש לבית הלל שתי שורות וכגון דזרע חוץ לכרם שהוא נטוע ה' על ה' דהיינו ה' שורות בכל שורה ה' ולבית שמאי מקדש אותה שורה חיצונה של צד הזרע כשזרע בעבודת הכרם שהוא ד' אמות. ולבית הלל קידש ג' בשורה חיצונה וג' שכנגדן בשורה שנייה. ירושלמי:"
            ],
            [
                "כזה:",
                "כזה:",
                "כזה: ולהרמב\"ם אחת ואחת ואחת יוצאה בנתיים באמצע זנב כזה כזה כזה וע\"פ צורה של הר\"מ ז\"ל הם כל הכרמי'ם בא\"י:",
                "עד כו'. הא תו למה לי. ואפשר לי לומר דשתי צורות היינו אותה של הר\"מ ואותה של הר\"ב שתיהם ראוין להקרא בשם יוצאה זנב. ואתת מהן היא יותר ראויה. ואלו לא חזר ושנה עליו ה\"א דשתי הצורות הוו כרם. ואשמעינן דדוקא אותה היותר ראויה היא בכלל כרם ולא האחרת. והתנא סמך על שבימיו היה ידוע ומפורסם איזו היא הצורה היותר ראויה תוי\"ט. והת\"ח תירץ דאתי לאשמעינן אפילו יהיה אחד בנתים או באמצע וגם א' יוצאה זנב דהוי כרם ועל דרך זה י\"מ לקמן כרם שנטוע ערבוביא:"
            ],
            [
                "והיינו כשהזרעים הם שלו:",
                "לא ט\"ז אמות כדרך הרבים בפרר ב' דפאה. אלא שביל הדרכים לרבים. הר\"א:",
                "גבוה מעשרה. דוקא נמוך מעשרה מצטרפות דאי גבוה י' אינן מצטרפות. והא דתנן גבוה מי' לרבותא דר\"י אם ערסן כו':"
            ],
            [
                "דלעיל לענין חוצה לה והכא לענין תוכה. וזה שאמר בירושלמי אמר רבי אליעזר החמירו תוכה יותר מחוצה לה. וטעמא דריחוק ח\"א דאין שדה פחות מארבע אמות כדלעיל רעש פירקין:"
            ],
            [
                "כלומר ולא משום איסור הר\"ש ור\"י אתא לסיוע לת\"ק:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואליבא דר\"ש דמתניתין דלקמן דהא לרבנן הוי כרם אפילו בנטועות בפחות מד' אמות. ועיין שהאריך ומודה דהגמרא בפרק הספינה מורה דכן ההלכה:"
            ],
            [
                "דצריך לחרישת שוורים ד' אמות כדלעיל פ\"ג:"
            ],
            [
                "וכתב הר\"ש דהיינו דאמר ר\"י בפרק דלעיל מ\"ז אם ערסן. ודבר תימה הוא ששינה לשונו ושמא ערסן בידי אדם וכותש ממילא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "ותימא דאם כן צריך שיהיה יותר מד' אמות דצריך שיהיה רחוק ד' אמות. וכי תימא דאין הכי נמי אין זה במשמע לשון הר\"ב. ועיין בתוי\"ט:",
                "וכאלו אויר הכרם מקיף הזרע שבבית וגרע משומרה. ובירושלמי דריש לה מקרא (ישעיהו מ״ב:כ״ב) ובבתי כלאים התבאו בית מתביאין בו את הכלאים:"
            ],
            [],
            [
                "בריש בבא בתרא. והטעם משום דכתיב לא תזרע כרמך כלאים דומיא דזריעה דניחא ליה. תוס':",
                "והטעם נ\"ל שכן זה שעורו לענין ביטול כדתנן במ\"א פ\"ב דערלה וע\"ש בפירוש הרב. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "וחייב לעקור כשיראה ואם קיימן הרי זה קדש. הר\"מ:",
                "והיינו כר' אושעיא בירושלמי. אבל ה.. \"מ פסק בתבורו כר' יוחנן דהכל אסור בהנאה ודתנן ינפץ תירץ בירושלמי משום דיותר ראוי לקבורה בעודו אביב ולח משהוא ראוי לשריפה ותנן בפ\"ב דתמורה כלאי הכרם שדרכו לשרף ישרף שדרכו לקבר יקבר:",
                "תדלק. הוא שאמר הכתוב פן תקדש המלאה ותרגומו דלמא תתוקד הר\"מ. ואם ראה אותן וקיימן הרי אלו ישרפו עם הגפנים הסמוכים להם. הר\"מ. ושיעור הביאה דגן היינו שליש:"
            ],
            [
                "מיני זרעים. דכתיב כרמך לא תזרע כלאים זרעים הדומים לכרם ובקנבוס ולוף תולין אשכולות כמין ענבים להכי הוי כלאים. רש\"י במנחות דף טו. והר\"מ בפרק ה' נתן טעם שנגמרים עם תבואת הכרם. ופירש הכ\"מ שכמו שהכרם אינו ניתר עד שלוש שנים מטעם ערלה וקנבוס ולוף עושין לשלוש שנים כדלעיל פרק ב' משנה ה':"
            ]
        ],
        [
            [
                "וגם הר\"מ בחבורו כתב כן. והקשה הראב\"ד דאמאי צריך הרחקה מאחורי הכותל שהרי הכותל בין הגפנים והזרע. ותירץ הכ\"מ דשאני הכא שהגפנים ערוסים על הכותל חזר הגדר להיות כאלו הוא עיקר הגפנים:",
                "ולעיל מ\"ד כתב דאין הלכה כר\"י וכ\"כ במ\"ז דלקמן:"
            ],
            [
                "וזה לשון הר\"מ בחבורו פ\"ח גפנים שהיו נטועים במדרגה גבוהה והעריס שלהן יוצא ומסכך על השדה:",
                "והטעם מדתנן ר\"א אומר משמע שבא לחלוק וא\"כ ראב\"י לא ס\"ל הכי ומשנת ראב\"י קב ונקי. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "והיינו עריס אלא שהעצים והקנים עצמן הן נקראים אפיפירות. הר\"מ:"
            ],
            [
                "והלך החדש דהכא לא הוי כמו הלך החדש דלעיל דהתם פירוש שהלך על מה שנזרע כבר. ועתוי\"ט:",
                "ושל שקמה. כלומר וזה הקורה משל סדן של שקמה היה. ובס\"א בתוך סדן. ופירוש שקמה עיין מ\"ש מ\"ח פ\"ק תוי\"ט:",
                "כן הוא בתוספתא. ותימא שהרי אילן מאכל הוא ומאי צריך להאי טעמא. ואולי שכיון שהוא מין תאנה מדברית לא חשיב כאילן מאכל. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "לשון הר\"מ ושיעור טפח הנזכר בכל הש\"ס ובו יהיה השיעור תמיד. הוא ד' אצבעות בגודל או שש באצבע אשר תחת הגודל ושני השעורים שוין:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "ובלבד שלא יהיה בתוך עבודת עיקר הגפן. הר\"ש:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וכדתנן בפרק לא יחפור מרחיקין את הזרעים מן הכותל כו' הוצרך לפרש כן: [ב] בדלעת. שיבשה והר\"ב שכתב משום זרעים בדלעת כו' שהדלעת יבשה הוי ליה לפרש כן משום הברכת הגפן עצמו. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "מצטרפות. להיות כרם ואם לאו אינן מצטרפות ודינן כגפן יחידית שעבודתו ו\"ט. הר\"ש:",
                "כלומר ובאמת יש בהן עדיין לחות שהרי בימי הקיץ יחזרו לכמות שהיו. אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה שהרי כל שאר הגפנים לחים הם ואלו היה בזה הגפן ליחה היתה נראית לחה כשאר הגפנים אפילו הכי גזרינן משום דגם בקיץ איכא גפנים כו'. וגזרינן בכל גפן יבשה משום מראית עין. כך פירוש דברי הר\"ב. תוי\"ט:",
                "כלומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש לפי כו'. הר\"מ:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "את גפנו. כתבו התוספ' סוף פרק הערל דהוא הדין הזורע כההוא עובדא דמייתי בסיפא אלא נקט מסכך משום רבותא דתנא קמא דאף במסכך אסור:",
                "ירושלמי ונראה טעמא מדלא כתיב כלאים בכרמך וכתיב כרמך כלאים שלא סמך כלאים לכרמך שמע מינה דבכל מקום אסור כלאים. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "כן פירש הר\"ש גם לגירסא דיגרור בשני ריישי\". ן וגירסת הר\"מ בשני דלתי\"ן מלשון גודו אילנא. וקשה דהכא תנא יחתוך ובסיפא יחזור. ונראה דהיינו טעמא כמ\"ש הר\"מ בפירושו שהענפים נשברו ונעקרו. וכלומר דלא נעקרו משרשיהן מן האילן דא\"כ אין כאן עוד קידוש כלל. אלא שלא נשברו ולא נעקרו לגמרי. אבל אין להם תקנה להעמידה בנטייה שיטה אותם מעל גבי התבואה וחותכין אותן ממקום שנשברו ונעקרו וז\"ש הר\"ב וילקט דשייך בגפנים המונחים על התבואה ולא שייך זה בתבואה:",
                "אלא ענבים וחטים. הר\"מ:"
            ],
            [
                "היינו לגירסא משתשליש ולגירסא משתשריש ה\"נ דכוותה שיש בו תבואה שהשרישה:",
                "אסור. בפסחים דף כ\"ה אמר רבא תרי קראי כתיבי כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד זרוע מעיקרא בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא:",
                "הכי משמע בירושלמי דלכולי עלמא הזרעים נאסרים אע\"ג דהגפנים לא נאסרו. ולישנא דמתניתין נמי מוכחא דלא קדשו הגפנים דהא תנן אסור ולא תני קידש. ועיין בתוי\"ט בשיטת הרמב\"ם ז\"ל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "כלומר עם החרצן יזרעם במפולת יד כדלעיל פ\"ק:",
                "צ\"ל דסברא הוא כיון דלשריפה קיימא היינו כדי שלא יהנה ממנו:",
                "לגדל ולקיים. כלומר לגדלן ולקיימן לעצמו שיהנה בהם. אבל בלגדל לחוד הוה משמע דטורח הגידול הותר לו ולא שיהנה בהם. ואי תנא לקיים הוה אמינא לאחר שגדלו על ידי ער'ג אבל לגדלם הוה דומיא דזריעת כלאים וליתסר הלכך צריכו תרווייהו. תוי\"ט:",
                "שבשניהם יש שני צדדים:",
                "פירוש שהם היו תוקעין עצמן לדבר הלכה. ושהיו אומרים אין לנו עסק אלא בתורה אבל לא במצות. ת\"ח:",
                "וטעמא משום דק\"ו מעיקרא פריכא דאף בכלאי בהמה דוקא יחדיו כתיב ואי מונח דף על ב' בהמות שהם ב' מינים מותר לישב עליו. הרא\"ש בסוף נדה:"
            ],
            [
                "בסוף פ\"ה דבבא קמא. ושם פסק דטמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה אינן אסורין לחרוש ולמשוך כו' אלא מדרבנן:",
                "והר\"מ מפרש למשוך בהם העגלה או האבן וכדומה לו ולהנהיג שיקשרם ביחד ויוליכם וזה ענין שאמר הכתוב יחדיו ר\"ל לתבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה או לחרישה וזולתה:"
            ],
            [],
            [
                "ולעיל במ\"ב מפרש דלמ\"ד חוששין דכל מיני פרדות מותרין. וצ\"ל דודאי למ\"ד חוששין כולן מין אחד שסובר כיון שבשניהם יש שני צדדין חשובין כמין אחד. כי מה שיש בזה יש כמו כן בזה. אבל ר\"י שסובר דפרדות שאמותיהן בלתי שוות אסורים ה\"א דכמו שחושש לזרע האם כמו כן חושש לזרע האב וכי נמי יש ב' צדדים לכל אחד כו' ה\"א דניחוש לכל צד וצד שישתמש בצד אחר שאינו מינו קמ\"ל דסברת ר\"י דאין חוששין כלל לזרע האב וכמאן דליתא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "כמלא התבל:",
                "דחיה בכלל בהמה כדאיתא בפ' בהמה המקשה:"
            ],
            [
                "וכ\"כ הר\"מ וטעמם דאלו לענין כלאים לא נ\"מ דכל ב' מינים אפילו שניהם מין בהמה או חיה אסורים כדתנן במ\"ב לענין לחרוש וכ\"ש לענין הרבעה והש\"ך בסימן רל\"ז השיג על הר\"ב בזה דנ\"מ דלרבנן מותר שור הבר עם השור כדפסק שם בש\"ע ולר\"י אסור. ת\"ח:",
                "ה\"ה באדני שדה נמי האי נ\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ירושלמי כלומר אילים זכרים וצמר מוסב על שניהם. ושניהם מין א' אלא שאילים זכרים וכרים נקבות:",
                "צמר ופשתים. במ\"ג פי, 'א דנגעים תנן דבגדים צבועים אינן מטמאין בנגעים ולענין כלאים בין לבנים בין צבועים:",
                "ר\"ל כהנים הדיוטים ולהכי נקט בתר הכי אבנט דאלו בבגדי כהן גדול איכא נמי מעיל אפוד וחושן:",
                "וילפינן ליה בפ\"ק דחולין די\"א מאחרי רבים להטות דכל האסורים בטלים ברובא דאיתא קמן ובמידי דיבש ביבש מין במינו אפי' מדרבנן א\"צ יותר. ובתר שמא אזלינן מין במינו ואפילו אית לחד שם לווי כדאיתא בפ\"ב דע\"ג:"
            ],
            [
                "וידמו כאלו הם צמר ופשתים מפני שהאחד מהמינים ההם חלק כמו פשתן והשני יש בו יבשות והוא שעיר כמו הצמר:",
                "הוא לשון הר'מ ובפ' ב\"מ כתב פירוש אחר:",
                "אינו מוסב על והאידנא אלא בא לומר דהקנבוס שרי לעולם שהכל מכירין בו:",
                "ירושלמי ופירש הר\"ש מטה של חבלים שנשקע תחתיו וצדי הכר עולים עליו אבל נסרים של עשן קשה ואינו נשקע:",
                "נוגע בהן. דאז חיישינן שמא תכרך כו' כמ\"ש הר\"ב מ\"ד:",
                "ובריש התכלת מייתי לה ומשמע דאיירי בטלית קטנה אע\"פ שאין הגדול יוצא בה עראי. הר\"ש:",
                "והר\"מ לא פירש דפליגי וכן בחבורו פסק לתרוייהו. וכתב בכ\"מ שטעמו דהכא שאני דכיון שהוא לובש ממש הרי עבר על לא תלבש שעטנז אבל מוכרי כסות שאינם לובשים ממש אלא מעלים עליהם מותר אם אינו מתכוין:"
            ],
            [],
            [
                "ואינם חייבים החיים לנהוג בהם איסור ולא שום מצוה ממצות הכתוב כגון ציצית ותפילין ומזוזות ודומה לאלו. הר\"מ:",
                "על כתיפו. וטעמא משום דלא שרינן מפני שהוא קשה אלא בהצעה שהוא מדרבנן אבל 'לא בהעלאה שהוא מדאורייתא:"
            ],
            [
                "מסיים הר\"ש ופליגי אסתמא דלעיל מ\"ב:"
            ],
            [],
            [
                "ולא ידענו טעמא מאי דאין חוששין שיהיו עושי המנעול ההוא נזהרים למנוע אפילו חוט אחת של פשתן. והר\"מ בחבורו כתב מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב ומותר לפי שעור הרגל קשה הוא ואינו נהנה כשאר עור הגוף ומפרש הכ\"מ דפירש זרב היינו שבימות החמה לובשים אותו ויש בו פשתן ולפעמים משימים בו גם כן צמר כדי ללבשו בימות הקור ומה שכתב אין לו עקב הוא דצורתו כך הוא."
            ],
            [
                "שוע טווי ונוז. תימה דפתח בטווי וארוג וסיים בשוע טווי ובתוספות הקשה גם כן על פירוש הא' בדברי הר\"ב דמתניתין משמע דארוג היינו נוז כדתנן שנאמר וכו'. ואור\"ת דעל כרחך לאו למדרש כל שעטנז קאתי כו' ואם תאמר אמאי תני ארוג. יש לומר דכמו דתני טווי משום דמנוטריקון נפקא הכי נמתני ארוג דמדרשא דיחדו נפקא. ושוע ונוז דכתיב בהדיא לא הוצרך להתנות בהם ברישא ועיין באריכות:"
            ],
            [
                "והרא\"ש במסכת נדה כתב דהך שרי טפי:"
            ],
            [
                "והקופה. שהוא גם כן דרך ללובשו:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}