{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Orlah",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה ערלה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "בירושלמי כתב לסייג לקורות ולעצים פטור, ולא קשיא דקורות היינו לבנין כפי' הר\"ב ועצים היינו להסקה:",
                "והחיצון פטור. בירושלמי מפרש טעמיה ממשמע שנאמר לא יאכל אנו יודעין שבעשן מאכל הכתוב מדבר מה תלמוד לומר ונטעתם כל עשן מאכל לומר לך את שהוא למאכל כגון הפנימי חייב. ואת שהוא לסייג כו' כגון החיצון פטור:"
            ],
            [
                "וכ\"כ הר\"מ ענינו שנטע לישראל בשכירות או בחנם אבל אם נטע הנכרי לעצמו וקנה ממנו הישראל אח\"כ אינו חייב בערלה ע\"כ. וא\"כ מ\"ש הר\"ב בתחלת המשנה בין נטעו נכרי היינו נמי דוקא כשנטעו לישראל מיהו בספ\"ג מפרש דנכרי הנוטע לעצמו נמי נוהג ערלה וכן בפי' הר'ש ואף הר\"מ בחיבורו חזר בו וכתב דנכרי הנוטע לעצמו חייב בערלה וע\"ע:",
                "כלומר אע\"פ שבפני הזרעים. עומד ובעי נקיבה והיינו דבמ\"ב פ\"ב דחלה מפרש בספינה נקובה. ולא מחלק בין עשן לחרס:"
            ],
            [
                "מצדו. פירוש ע\"י רוח או נהר דומיא דרישא:",
                "כעפר. שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו אבל לא יפרישנו מן הארץ ואח\"כ יתן העפר סביביו הר\"מ. ולכן הגירסא בעפר בבי\"ת:"
            ],
            [
                "אילן שנעקר. מהעפר שסביביו:",
                "וז\"ל הערוך. האורגים יש להם עשן ארוך ברוחב היריעה ובראשיו שני מחטין שבורין ונועצים ברוחב היריעה מכאן ומכאן כדי למושכה ולמותחה ומכלי האורגים הוא:"
            ],
            [
                "הרא\"ש בשם הר\"ש בספ\"ק דקדושין כתב ויוצא ראש היחור:",
                "שנה אחר שנה. פירושא דרישא הוא הר\"מ:",
                "כלשון הרכבה באילן כו' ושייך לשון ספוק בדבר הקצר כשמחבר בו דבר אחר להאריכו בדבר אחר כדתנן בפ' לולב הגזול ספקו בחוט. הר\"ש וספקה בחבל דפ\"ו דכלאים:",
                "אע\"פ כו'. שהבריך הספוק הזה בארץ וטמנו בעפר דאיכא למיחש שמא השריש בארץ קודם שנאחז בזקנה אפ\"ה מותר כדמפרש בירושלמי דשרשין אין בהם ממש כלומר ואפילו את\"ל בעלמא דאין זקנה מתרת ילדה הנטועה מקודם שספקה אח\"כ בזקנה (כמ\"ד א' בירושלמי) הכא שרי אפילו השרישה קודם דאין ממש בגרופית זו שספק. הר\"ש:",
                "ומפרש בירושלמי דת\"ק נמי ס\"ל דאזלינן בתר יניקתו ואם אינו יונק מכח הזקנה דאסור. ונוכל לעמוד על זה בעלין. שכשהיא יונקת מן הזקנה הופכת עליה שלא יעמדו כנגד העלין של האב. ואם לאו הופכת עליה כלפי עלי הזקנה. וסימן לדבר דאכיל מתבריה מתבייש להסתכל בו, וכי פליגי בנשרו העלין. וליכא למיקם עליה דמילתא מכח העלין. הר\"ש:"
            ],
            [
                "ובספ\"ז דכלאים פרשתי דלא נאסרו הגפנים אא\"כ הניח העציץ בקרקע:",
                "גמ' גיטין דף נ\"ד ופרש\"י אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן. ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת וכיון דלא שכיחא לא החמירו בה רבנן:",
                "כלומר וטעמא דשמא לכתחלה יערב איסור בהיתר בכדי שיתבטל והכי נמי ניחוש:"
            ],
            [
                "והלולבים. ענפים הרכים היוצאים בראשי הבדים הקשים והם רכים מאד. הר\"מ:",
                "ולא קשה על מה שכתבתי במשנה ה' פרק ה' דמעשר שני דבוסר נמי נקנה במתנה ואע\"ג דאין נטע רבעי ניתן במתנה כדאיתא התם. דמכל מקום דין נטע רבעי יש לו אלא משום שלא הגיע עדיין לעונתו ניתן במתנה (וע\"ש בתוי\"ט):",
                "ועיין עוד מ\"ז פ\"ג דע\"ז ועיין רפ\"ג דסוכה:",
                "מעמיד. פירושו שמקפיא החלב ועושה ממנו גבינה כמו כגבינה תקפיאני. הר\"מ:",
                "מותר. לכאורה נראה דלא אמר ר\"י דשרף עלים ועקרים מותר אלא באילן העושה פירות דביה איירי כאמרו בשרף פגים. אבל באינו עושה פירות מודה דקטפו זהו פריו וכן מורה בפירוש הר\"מ מ\"ו פ\"ז דשביעית. אמנם בתבורו משמע שאין לחלק. וע\"ע תוי\"ט:"
            ],
            [
                "ובאשרה ובנזיר. באשרה מדכתיב (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ובנזיר מדכתיב (במדבר ו׳:ד׳) מחרצנים ועד זג לא יאכל ואומר (שם) חומץ יין וחומץ שכר וכל משרת ענבים כו':",
                "ורבעי איתקש למעשר שני. וכ\"כ הר\"מ ובמתניתין דלעיל כתבו דהני לאו פרי נינהו. היינו טעמא משום דלעיל בערלה נמי מותרים מה\"ט דלאו פרי נינהו. ורבעי מהערלה הוא בא שכן במ\"ג פ\"ב קרי לה תנא ערלה לנטע רבעי משום דמערלה הוא בא. הלכך ניחא להו לפרושי לעיל טעמא דשייך גבי ערלה אע\"ג דטעמא דמפרש גבי נזיר דלאו בני אכילה נינהו שייך נמי גבי נטע רבעי כדמפרש הכא אבל הכא דמרבינן להני לענין ערלה מאת פריו הטפל לפריו וה\"א דה\"ה לרבעי כיון שמערלה הוא בא הלכך איצטריכו להקישא דמע\"ש:"
            ],
            [
                "יחור. דלא גזרינן יחור אטו אגוז. תו':",
                "גמרא דע\"ז דף מ\"ט. ופרש\"י בלשון אחרון אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה. ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע\"י האילן של היתר. וקשיא לי דבלא הבריך והרכיב נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר עכ\"ל. וכתבו התוספ' דלא דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין אחד כמו הרכבת אילן איסור באילן היתר ששניהם אילן וכמו זבל נבייה וקרקע. אבל אגוז וקרקע ב' ענינים הם:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ותרומת מעשר כו'. אבל תרומה גדולה דדמאי לא משכחת לה דלא נחשדו ע\"ה עליה כדאיתא בריש דמאי:",
                "קראי אסמכתא בעלמא כמ\"ש בספ\"ק דחלה דמדרבנן. תוי\"ט:",
                "דאי לאו הכי הא תנן במ\"ג דמעלין. והתם בנפלו זה אחר זה: ול\"ק אמאי נקטה מתניתין מאה. דהואיל והוי טפי מצ\"ט אע\"ג דמאה ממש לא הוי. אפ\"ה נקט מאה כדי לקצר:"
            ],
            [],
            [
                "ומה דנקיט מתניתין כלל להאי ועוד. י\"ל דחושבנא בעלמא אשמעינן שהעוד יכול להתבטל. תוי\"ט וע\"ע:"
            ],
            [
                "מפרש מדמע דהכא כלומר נעשה איסור דימוע ולא עירוב ובישול כדלקמן מ\"ו ומפרש כולה מתניתין דהכא דאינו עולה בק\"א וזה דוקא בחימוץ ותיבול:",
                "שרסקו ונתנו לתוך העיסה. הר\"ש:"
            ],
            [
                "שמעתי. וכן הלכה. הר\"ם:"
            ],
            [
                "שאור של חטים. וה\"ה בשאר מין במינו שאינו מחמץ איכא לאשכוחי להחמיר דלעולם בעי ק\"א דהא ליכא למיקם אטעמיה. אלא דבמחמץ הוי חומרא טפי דלעולם אינו עולה בפחות מק\"א ומשכחת לה נמי דאפילו בק\"א אינו עולה. תוי\"ט:",
                "אין בו לעלות. ונשאר עוד חלק ג' והוא שאין בו כדי לחמץ ויש בו כדי לעלות בק\"א שמוציא שעור החלק שנפל. הר\"מ:"
            ],
            [
                "גריסין. ה\"ה נמי שאור של חטים בשל עיסת שעורים דכל מין בשאינו מינו לא נחוש אלא לנתינת טעם בלבד. ומשום דשאור לא שכיח בשאינו מינו אסברה לה בגריסין כו'. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "תבלין. לא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא המרקחים והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל כו'. אינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל. כגון השומין והבצלים והשמן והחומץ והיין כלם נקראים תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו ותבשיליו. הר\"מ:",
                "או מג'. שעור המשנה או מג' מינין משם א'. הר\"מ:",
                "אבל לכאורה תרתי קאמר דאסורין בנתינת טעם בקדירה. ומצטרפין לאסור בתערובת יבש. וכ\"כ התוספת במסכת שבת דף פ\"ט בשם ר\"ת ומדברי הר\"מ נראה דחדא קתני:"
            ],
            [],
            [
                "שאלתי את ר'ג הזקן. שהיה בן בנו של הלל וזה לראיה שאף מתלמידי ב\"ש קבלו מב\"ה. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "דאי בעודו טופח על הכלים. א\"כ הטמא מטמא הטהור. והכלי ממה נפשך טמא דמשקה מטמא כלי:"
            ],
            [],
            [
                "תבלין. ואיצטריך לאשמעינן דאי לא השמיענו אלא בשאור הוה אמינא דדוקא כשב' האסורים של מין אחד הוא דמצטרפין לאסור לזרים לרבנן. ולהכי נקט שאור משום דסתם שאור הוא מאחד מחמשת המינין דשארא מסרחא כמ\"ש בפסחים פרק ג'. אבל בשני מינין ובשני שמות אימא מודו לר' שמעון להכי תני תבלין שיש בהן הרבה מינים ואפילו הכי אסורים לזרים. ואי תני תבלין הוה אמינא בהא פליג רבי שמעון אבל מין אחד מודה להכי תני לדלעיל. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "אבל הר\"מ מפרש בענין וטעם אחר ממשנה קודמת וז\"ל, נותר ופיגול הוא אסור על הכהנים ועל ישראל ודינו שישרף. אבל איסורו על ישראל יותר חמור לפי שלא היה מותר לו לעולם וכשאכלו נתחייב קרבן מעילה. אבל לכהנים היה לו שעת הכושר קודם שהיה פגול או נותר. ואמר כי כשנתבשלו אלו השלש חתיכות עם חתיכת חולין והוציאם אח\"כ ונשאר שאר הבשר, ושהוא אסור לזרים, ומותר לכהנים אע\"פ שיש בו הנותר והפיגול כיון שאין איסורו על הכהנים חמור הרבה, ור' שמעון אומר כשם שמותר לכהנים כך מותר לזרים כיון שהפגול והנותר אסור על הכל:"
            ],
            [
                "לישנא דקרא נקטיה בפרשת ראה, כי תאוה נפשך כו' ובבשר חולין משתעי קרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "גמרא ואף על גב דאמרינן שלא יהנה איצטריך לאשמעינן שלא יצבע דסלקא דעתת אמינא דשרי משום דחזותא לאו מלתא היא. ושלא ידליק כו' דסלקא דעתך אמינא דשרי משום דמכלה אותו. תו' פסחים דף כ\"ה:",
                "יעלה כו' כתב הר\"מ ענינו שיערבו אותו הבגד במאתים ויהיה הכל מותר ע\"כ. ולא לכתחלה קאמר. דאין מבטלין איסור לכתחלה תוי\"ט:"
            ],
            [
                "הצובע. והשמיענו בהלכה הקודמת קולא לחכמים אפילו בבגד שנצבע כולו יעלה. ובזו ההלכה השמיענו חומרא לרבי מאיר שאמר אפילו חוט אחד כו' ישרף כולו. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ידלק. ולא נאמר בזו תעלה לפי שלא נתן בהם הכתוב שיעור בשום פנים. הר'מ:",
                "דאלו מחיים שרי ר\"ש בהנאה בפ\"ק דבכורות. הר\"ש:",
                "ובמוקדשין. פירוש על גבי המזבח. ומש\"ה שאני שער נזיר אע\"ג דכתיב ביה קדוש. תוי\"ט:",
                "מקדשין כ\"ש. בקדשים שיש להם פדיון ומשום דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל. הראב\"ד. אבל קדשים שאין להם פדיון בעינן מלא הסיט. ת\"ח מהירושלמי:"
            ],
            [
                "ובפ\"ג דע\"ג מ\"ט לענין עצי אשרה כתב הר\"ב דמוקי לה כשאבוקה הגמרא כנגדו ופרש\"י כנגד הפת מבעיר עצים בפי התנור וכתב הר\"נ ונמצא נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין נראה דה\"נ דכותי'. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "אכוליה פרקין מהדר לשנויי ונטר ליה עד הכא תוי\"ט. וע\"ע:"
            ],
            [
                "מקדש. שנאמר פן תקדש המלאה, וענינו השריפה. הר\"מ:",
                "עלין והצלעות של תרדין. לשון הערוך:",
                "הראוי לערלה ערלה. כתב הר\"ש בירושלמי דייק אמאי לא תני הראוי לתרומה, דתרומה נמי כיון דחשיבי לא בטלי בק\"א, ומשני כולן ראויין לתרומה ולא שייך למיתני האי לישנא. וע\"ע בתוי\"ט:",
                "לכלאי הכרם. הר\"ב לא חשיב לתביות סתומות. אבל הר\"ם חשיב להו. וכן נראה. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "כיצד. ה\"ג הר\"מ וכ' אמרם כיצד רוצה בו על איזה דרך יהיו אלו מקדשות כל שהן ואמר כי זה לא יהיה אלא כשיהיו שלמות כמות שהיו אבל נתפצעו כו':",
                "תימא דלעיל פסק דלא כר\"ע. וכ\"כ שם הר'ם פסק דהכא עיקר דהוא מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "כרם נטוע. ההכי נמי בספק כלאי כרם והכי מייתי לה לענין ספק בסוף פרק קמא דקדושין. דף ל\"ח: [יז] ובירושלמי קאמר דמתניתין כר' אליעזר דסוף פרק קמא דקדושין. הר\"ש:",
                "גמרא ספ\"ק דקדושין ופרש\"י דהא חובת הגוף הוא:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}