{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Peah",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה פאה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "אלו דברים. הא דלא תנן תרומה עמהן כיון דאיכא תרומת מעשר שיש לה שיעור לא נקט אף סתם תרומה. ירושלמי. ועוד יש לומר שהיא חלוק' מן השאר כדמפרש אח\"כ בפאה בקש לעשות כל שדהו פאה עושה. בקש לעשות כל כריו תרומה אינו עושה. (ועוד יש לומר דלא תני רק מה שיש בהוספתן מצוה כדמשני בירושלמי אאינך שלא נשנו ע\"ש ותרומה גדולה אדרבא מאכיל טבל לכהן שמוסיף אחר שנתן כשיעור. הר\"ש. וצ\"ע הא פאה נמי דכוותה ע\"ל מ\"ג וצ\"ע). תוי\"ט:",
                "הפאה. ועושה מצוה בהוספתו מיהו היכא דנתן פאה כדינו בסוף שדהו חייב במעשרות מה שהוסיף:",
                "ואף מדרבנן אין לה שעור:",
                "תקנת אושא הוא במסכת כתובות דף נ'. והשתא מדאורייתא אין שיעור לגמ\"ח בממונו:",
                "שאדם אוכל. כתב הר\"מ כי המצות כולם נחלקים בתחלה על שני חלקים. הא' במה שיש בינו ובין הקב\"ה כגון ציצית ותפילין כו'. והב' מצות התלויות בתועלת ב\"א קצתם עם קצתם כגון האזהרה על הגניבה וכגון הציווי באהבת איש את רעהו. וכשיעשה המצות שבחלק הא' יגמלהו הקב\"ה עליהם לעוה\"ב. וכשיעשה המצות שבחלק השני תחשב לו לצדקה לעוה\"ב וימצא טובה בעוה\"ז בעבור שנהג מן הטוב בין ב\"א כו' וכל המצות שבין אדם לחבירו נכנסות בג\"ח:",
                "והקרן. והשיב את אשמו בראשו תרגום אשם קרן. ערוך. והרמב\"ן כתב שבעבור שהכח בקרנים יקרא גוף הדבר קרנו:",
                "כבוד או\"א. כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך חד בעה\"ז וחד בעה\"ב. בג\"ח כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. בהבאת שלום כתיב בקש שלום ורדפהו כו' אתיא רדיפה מג\"ח. בת\"ת כתיב כי הוא חייך ואורך ימיך:",
                "ות\"ת כו'. כי בת\"ת יזכה האדם בכל זה שהתלמוד מביא לידי מעשה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ותמיהני למה יוסיף שהרי הפאה נמי גדולה כשהיא ששים מהשדה הגדולה והרי העניים מועטים. והר\"ש לא כתב דמוסיף אלא שלא יפחות מס' אף שהעניים מועטים:"
            ],
            [
                "נותנין כו'. ולא אמרינן דפאת שדך משמע דוקא בסוף כדמשמע ל' פאה ואם נתן מתחלה ומאמצע לא תקדש בדין פיאה ולחייב במעשר. הר\"ש:",
                "והתוי\"ט הקשה ע\"ז ומחוור פירוש הר\"ש אם שייר קלח א' כו' כשנתן שיעור פאה ומבקש להוסיף איירי דיכול להוסיף על המחובר ויש לו תורת פאה לפטור מן המעשר ואם לאו כלומר שכבר תלשו אינו נותן אלא משום הפקר דכל מה שמוסיף מן התלוש אין לו תורת פאה ואינו נפטר מן המעשר עד שיפקיר. וע\"ע:",
                "ונ\"מ דהפקר בין לעניים בין לעשירים משא\"כ פאה דלעניים כו' אבל לענין מעשר פאה נמי פטור כדתנן בס\"פ. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "ונקט ספיחי ולא סטיס עצמו דפשיטא דלא חזי כלל. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "פירוש באילן אחד בעצמו וז\"ל הר\"מ יש באילן זה מה שנגמר בו היום ויש בו מה שנגמר לאחר כמה ימים:",
                "לשון הר\"ש דסתם קציר מתבשל ביחד:",
                "רוב ירק קאמר דיש ירק חייב בפאה כגון שומים ובצלים כדלקמן פ\"ג מ\"ו הנהו מכניסין לקיום. הר\"ש:",
                "ופי' דחוק והר\"ש כתב ע\"פ ת\"כ וסתם קציר מכניסן לקיום. יצאו ירקות שאע\"פ שלקיטתו כא' אינו מכניסו לקיום:",
                "והתבואה. בירושלמי דרשינן ובקצרכם אין לי אלא תבואה קטניות מנין ת\"ל ארצכם:",
                "ודברי תימה הם דהרי ודאי שנשלמו בהם כו' ולשון הר\"מ בחבורו כל הדומה לקציר בה' דרכים אלו הוא שחייב בפאה כגון התבואה כו' ואולי משום נשמר כ\"כ. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "אבל בריש דמאי כתב בשמו שהם אילנות וה\"נ י\"ל דהכא ג\"כ אילן ובירושלמי אילנות מנין ת\"ל שדך ואיכא דיליף מכרם וזית:"
            ],
            [
                "ופ\"ד מ\"ח פירש כשהוא משוה פני הכרי ברתת. פי' מריחה מריקה והושאלה זאת המלה בענין השלמת צרכי הזרע עד שלא ישאר בו אלא שיוליכו אל בית האוצר והוא דומה כמו הממרק לכלים רפ\"י דמקוואות (וע\"ש בר\"מ) ועיין יומא פרק ג' משנה ד' שעושין כשנשלם הכלי. הר\"מ:",
                "נראה לי דסמך אמ\"ש גבי פאה שצריך שיפריש תרומה ומעשר תחלה ואח\"כ יטול הפאה הורה לנו שהמצוה היא שיפריש כו' [כדדרשינן משנה י\"א פרק ה' דמעש שני הא אם הקדים כו']. א\"נ פן לא יפרישו העניים והמכשלה הזאת תחת ידיו יהיה. וה\"נ בהפקר דכותה בפאה ועמ\"ש מ\"ב פ\"ג דדמאי. תוי\"ט:",
                "ויקנו טבלים כדי להפקיע מתנות אחיהם. הר\"מ:",
                "ואשמעינן המקדיש דאע\"ג דמתחלה היתה ג\"כ התבואה שלו. ה\"א דכי הדר ופדאה אע\"ג דלאחר מירוח הוא שפיר קרינן ביה תבואת זרעך קמ\"ל דלא. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "והשלולית לא זו אף זו קתני דזוטר מנחל. הר\"ש:",
                "הקבוע כו'. והשתא כולהו צריכי דאי תנא דרך הרבים למימרא דאפילו לאילן אינו מפסיק ושביל היחיד דאפי' לזרעים מפסיק ולשתוק מכולהו הוי אמינא דרך היחיד דלא קבוע גרע משביל היחיד דקבוע ושביל הרבים דקבוע עדיף להפסיק לאילן מדרך הרבים דלא קבוע. תוי\"ט:",
                "ומשמע דהא חרושה מיהא הוי. וקשה דאם כן היינו ניר. והר\"מ פירש בור הארץ שלא זרועה ולא נעבדה אבל נשארה שממה וכ\"פ הר\"ב מ\"א פ\"ב דכלאים וספ\"ד. (וכ\"מ מל' הר\"ב מ\"ב מש\"ש):",
                "חרש. את מקום הקרחה והו\"ל שדה ניר לא חרש לא. דקוצר לשחת תחלת קצירה היא וכי גמר בישוליה וקצר ליה לכולי שדה כגומר קצירתו דמי. ופאה אחת על הכל. רש\"י מנחות דע\"א:"
            ],
            [
                "וז\"ל הר\"ש אמת המים היינו שלולית דקאמר ת\"ק דבכל ענין מפסיק ואתא ר\"י למימר דוקא באינה יכולה להקצר כאחת שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן. ובתוספתא רי\"א אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ולת\"ק מפסיק אע\"פ שעומד מצד הא' וקוצר מצד הב'. ולכך צ\"ל בדברי הר\"ב עד שאם אינו עומד באמצע כו'. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "לאילן. לא לכל האילנות דלחרובים וזתים אינו כן כמ\"ש לקמן:",
                "שער. פירוש הענפים והוא לשון עברי כדכתיב וימלט השעירתה (שופטים ג):"
            ],
            [
                "ולחרובין. מפני שהם גבוהים הרבה ומסובכין כדתנן בפ\"ב דבבא בתרא דמ\"ז בחרוב ובשקמה חמשים אמה. הראב\"ד:"
            ],
            [
                "ואפשר דבשאר מיני תבואה לא נמצאו חלוקים במין אחד. אבל בירושלמי תני ב' מיני חטים ב' מיני שעורים:"
            ],
            [
                "גורן אחת. ולא אזלינן בתר מחשבתו לעשות גורן אחת או שתים אלא כאשר עשה כן יקום לעשות פאה אחת או שתים. ירושלמי. ומשמע נמי שעדיין לא נתן פאה וכי הא דתנן בספ\"ק דלעולם הוא נותן משום פאה כו' עד שימרח:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ומודים. ב\"ש לב\"ה ואע\"ג דאין הלכה כב\"ש ולא נ\"מ בהודאתם אשכחן כה\"ג טובא בש\"ס:",
                "ראשי שורות. ל' הר\"ש למאי דמפרשינן דמלבנות הם השורות קשה דהול\"ל ראשי מלבנות ויש לפרש דמל' שדה הלבן היא דהתבואה שנגמרה מתלבנות כו':"
            ],
            [
                "מפרש בירושלמי מקום הזבלין עולין תחלה. ופירש הר\"ש כלומר מקומות המזובלים יותר בשדה שם התבואה ממהרות לעלות:",
                "והיא שיטת הראב\"ד שהמחלוקת אינו אלא על המשויר לבדו וכ' עוד מ\"מ מן הלח המשוייר נוטל מאחד על הכל בכל ענין על מה שליקט ועל מה ששייר כדברי חכמים:",
                "ואחד כו'. ולשון הר\"ב אחת והוא תלוי בפלוגתא שבירושלמי שמואל אמר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן ר' יוחנן אמ' מפני שדרכן לזרוע ערוגות ערוגו' על דעתי' דשמואל מפריש מכל קלח ע\"ד דר\"י מכל ערוגה. וגירסת הפנים אתיא אליבא דשמואל. ושל הר\"ב כר\"י. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "נותן כו'. לא דמי למתניתין דלעיל דלחכמים נותן מא' על הכל כדאיתא בירושלמי שמעינן שוק וגורן שני מינים. לח ויבש שני מינים לא:",
                "באפונין. פירש הר\"מ זרעונים כלומר אפונים השופין שהם זרעונים. לאפוקי אפונים הגמלונים שהן מין ירק ואינן חייבין בפאה:",
                "לדבריו הוי הך סיפא פירושא דרישא כמו בד\"א. והטעם כתב בתבורו הואיל ובוצר הרוח אחת אינו כבוצר עראי מעט מכאן ומעט מכאן שהוא פטור:"
            ],
            [
                "ומכל מקום הואיל והבצלים עצמן שלא נשתהו מידי דאכילה נינהו אף האמהות שמשהין אותן בארץ לא יצאו מכללן להפטר מפאה משא\"כ ספיחי סטיס שבפ\"ק מ\"ד שכל המין אינו ראוי לאכילה אלא ע\"י הדחק. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "פי' לפירושו מ\"ש כלומר לאסבורי הלכתא ולא פירוש דמתניתין ומ\"ש אז הוא דחייב הלוקח פי' מ\"מ אפי' אם נשאר לו. ומ\"ש שנשאר כו' ר\"ל שנשאר למוכר כלומר כו' שלא נלקט ולא מכרן. הלכך על המוכר לתת הפאה לפי שהתחיל בקצירה ורחמנא אמר ובקצרכם וגם נשאר לו הלכך אמרינן דבאותו שיור הויא הפאה ושאני הכא מספ\"ב דתנן קצר חציה ומכר חציה כו' דהתם לא שייר כלום ועיין חולין קל\"ח. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "ובירושלמי מ\"ט דר\"א נאמר כאן שדך ונאמר בכלאים שדך מה שדך האמור להלן בית רובע (כלאים פ\"ב) אף כאן בית רובע:",
                "ולפי סדר משנתינו כ\"א פוחת והולך משיעור הראשון ובזמן המשנה הוה שמינה ארעא טובא טפי מבימי ר' יוחנן דאמר ד' סאין לכור. ב\"מ ק\"ה. ועתוי\"ט:",
                "סאתים. בירושלמי מ\"ט נאמר כאן שדך ונאמר להלן ושכחת עומר. בשדה מה שדה שנאמר להלן סאתים אף באן סאתים ופהר\"ש כדתנן בפ\"ו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה. מ\"ט דר\"ט מערוגה. וכתב הר\"ש כדתנן פ\"ג דכלאים ערוגה שהיא ו' על ו' כו':",
                "ולית ליה ג\"ש דשדך ופריך בירושלמי שבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב משקצר אין כאן שיור. ומשני שהיה שם שבולת ובו ה' שבלים:",
                "לפי שיש מקום לטעות ולפרש כ\"ש שר\"ל השיעור המועט שבשיעורי התנאים הקודמים והיינו כר\"י ב\"ב ולא בא ר\"ע אלא לתת כלל לכל מיני קרקע כ\"ש. תוי\"ט:",
                "בתוי\"ט מפלפל אם מי שאין לו קרקע כל שהוא פטור מן הוידוי וע\"ש:",
                "כלומר שהם חותמין ונותנים לו מה שכתב מוסר אני כו':",
                "בסוף שביעית כתב טעם אחר ושם אפרש בס\"ד:"
            ],
            [],
            [
                "משמע דכל שכן אם יש לו נכסים אחרים דלא יצא בן חורין וא\"כ בדברי ר\"ש הו\"ל לפרש ביש לו נכסים כי היכא דלא נימא דכי פליג ר\"ש באין לו כו' אבל ביש לו אין הכי נמי דמודה לתנא קמא כו'. ורבי שמעון לעולם קאמר דיצא בן חורין. תוי\"ט וע\"ש:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דהוה מצי למימר יהיה:",
                "ירושלמי. והכי דריש דאותם מעוטא הוא ומסתבר להוציא את אלו שיש בהם סכנה",
                "ומחלק. שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו. ירושלמי:",
                "והר\"מ פי' אגוזי פרך והם מין אגוזים והוא מאוד גבוה:",
                "צ\"ט. פי' עניים:",
                "לזה שומעין. ואפילו הוא בריא וחזק יותר מחביריו או אוכל יותר מהם:"
            ],
            [
                "שאמר כהלכה. ואפילו הוא זקן ותש כח או חולה שהרי מה שאומר לחלק מפני חלישותו הוא אפ\"ה שומעין לו. שם:"
            ],
            [
                "רש\"י. ולא נתכוונו לומר דבהכי הוי קנין. אלא ר\"ל לפי כוונת העני אבל לפי האמת אין זה קנין כלל:",
                "שאחרי שכסה הפאה שלא יוכלו העניים לראותה לקחתה והוא לא קנאה בזה שאין זה קנין כלל לכך קונסין אותו אף מה שלקח וזכה בה. הר\"מ. ולשון כף נחת כדי שלא יעשה כן פעם אחרת:",
                "ופרש. דעת הר\"מ דבנפל או בפירש ג\"כ קונסים אותו ואין נראה כן מן המשנה אלא דוקא כשנטל וזרקו כו' שהרי חולקם לשתי בבות. תוי\"ט:",
                "בעומר. ה\"ה בשכחת קמה אלא דשכחת עומר בהדיא כתיב ושכחת עומר ושכתת קמה מריבוי קאתי:"
            ],
            [
                "במגלות. הם חרמשים וקרדומות הם ממיני הפטישים. הר\"מ:",
                "רעהו. מרוב עם הבאים ללקוט ודוחקים זא\"ז או שמא יתקוטטו:"
            ],
            [
                "שבשחרית ומנחה ישנים הר\"ב. והנה השאילו לפאה שם לקט. הר\"ש (ע\"ש שהעניים מלקטין אותה. תוי\"ט):",
                "הר\"ש. ופירש רבינו ז\"ל בגור אריה (פ' דברים) לפי שהשורה משוכה בשוה וזה אומנות נקראת אומן ובפירוש הנ\"ל כתב פאת ראשיכם ת\"י אמנה רישכון:",
                "ירושלמי. וטעמא שיוכלו העניים לקחת מכל אומן ואומן ולא יצטרכו להמתין ולצפות אימתי יניחו הפאה. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "מן הלקט. תנא נקטינהו בהווה ורגיל להיות שכן בתחלת הקצירה אפשר ושכיח להיות נושר אבל שכחת עומר וקמה אינו רגיל שישכח בתחלת הקצירה והדר תנא פאה שמקומה בסוף השדה אבל בקראי כתיבי בהיפך כסדר אזהרתן כשקוצר מזהירו שלא יקצור כל שדהו. וכשקצר דרך ללקט הנושר. שכחת עומר וקמה דלא שכיח כו'. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "חייב. בשכחה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "וכ\"כ הר\"ש ונקטי חיוב דתבואה דבה איירינן בפירקין. אבל למאי דתנינן פירותיו מדויק פירוש הר\"מ עונת וכו' וזמנם משתנה כפי שינוי הזרעים וכ\"ב הר\"ב (והר\"ש) בפירוש משנה זו ששנויה בפ\"ג מ\"ד דחלה:"
            ],
            [
                "שנמצא ראשון. כלומר שלא יעכבם עד שיבא אותו עני שרצה לזכות אלא כל עני שימצא ראשון יתננו לו ואל יאחרה בידו ואם אירע שיבא אותו עני ראשון אה\"נ דרשאי לתתו לו שאין כאן קנס כדלעיל מ\"ג דאותו עני לא עביד ולא מידי:"
            ],
            [
                "ר\"ל תוך היד קאי אנשר וכאלו תני תוך היד ונשר וכן נמי תוך המגל כאלו תני תוך המגל ונשר:",
                "ר\"ל שמה שיפול מחמת נדנוד היד ויפול לאחורי היד הרי הוא אונס וכן מחמת נדנוד המגל ויפול אחורי המגל גם הוא אונס:",
                "כלומר במקום שראשי אצבעותיו מונחים על הפס יד. ואין זה תוך היד גם אין זה אחר היד:"
            ],
            [
                "דתנא קמא נמי סבירא ליה ספק לקט לקט ולא פליג אדרבי מאיר אלא בתחתונים משום דסבירא ליה דודאי משל קמה כנסום:",
                "קצת קשה מה ישן שייך בין קמה לקציר ונ\"ל שדבריו מורכבים שמה שכתב דמן הקמה היה הוא מהר\"ש שכתב הירוקים ככרתי כו' שעדיין לא נגמרו כו' ולא נתבשלו כדי לקצור וכשהתבואה יבשה ומתלבנת קוצרים אותה. ומה שכתב נוטים להשחיר הוא מהר\"מ והוא כתב ונאמר משנה שעברה הוא. תוי\"ט:",
                "מכל מקום הוצרך לפרש שאי אפשר לגורן כו' דאם לא כן מה ספיקא איכא כמו לתנא קמא. אות כ\"ד:",
                "ובריש פירקין דרשינן הנח לפניהם והם יבוזו. ונ\"ל דאי להך לחודא אתא הוה ליה לכתוב עזוב וכתיב תעזוב משמע אתה משלך עזוב ואי להך לחודא לכתוב תתן אלא יבוזו כדלעיל נמי. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בארץ מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט: הר\"מ:",
                "ולכך אין אומדין כמו בסיפא. ומפרש בירושלמי דהפקר בית דין הפקר ולהכי פטורים מן המעשרות:",
                "ונותן כו'. בתורת לקט ופטור ממעשרות. שמן הספק נותנם לעניים וספק לקט לקט:",
                "ואין הפירוש הכא כמו בבבא מציעא מ\"ה פ\"ט. דהתם כדי שיעור שזורעים בה. והר\"מ פירוש הכא כן מיהו בגמרא משמע כפירוש הר\"ב:"
            ],
            [
                "עם הקסה. שיכול לקמו. ן השבולת עם הקסה כשרוצה לקוצרה:",
                "מעשר. והוא הדין שחייב בתרומה גדולה. עתוי\"ט בשם הר\"ש:",
                "ונותן. ואין צריך העני להמתין עד שיתקן גדיש של עצמו דודאי הגדיש עצמו נמי בעי תקון שהרי יש בו שבולת הפטורה מן המעשרות:",
                "והשתא לדידיה יכול לזכות לעני ואפי' בעל השדה. ואף על גב דבעל שדה עני מוזהר ללקט לקט שלו. הר\"ש:",
                "ואתיא כר' יוסי דס\"ל הכי במשנה ח' פרק ב' דבכורות. ירושלמי:"
            ],
            [
                "כי הלקט שהיה ראוי ליפול משאר מיני זרעים יפול מזה המין הגרוע. שכיון שהוא גרוע יחוש הרבה על השאר המין הטוב. מה שאין כן בשקוצר מין אחד בלבד אין כאן חשש ונופל מה שנופל:",
                "פירוש מה שמתקלקל שדהו במה שאינו מרביצו עכשיו:"
            ],
            [],
            [
                "בשלו. וס\"א גרסינן שלו:",
                "כדאשכחן לעיל גבי שבולת שנתערבה:",
                "וה\"ה לכל המתנות ומשום דמעשר עני לא דמי ללקט כמו שכחה ופאה. ואפ\"ה אתיא לפי דלא שנא לן בין מתנה למתנה הלכך תביבא ליה לתנא לאסבורי במעשר עני. ועתוי\"ט:",
                "עיין במשנה דלקמן: ומ\"ש דלא מחייבין גם בלקט מאחר שעיקרו במחובר. כלומר דבשעת קצירתן מהקרקע נעשה לקט:",
                "במעשר עני. שמחויב לדבר הקצור ויש לו בו חלק. הר\"מ:"
            ],
            [
                "והוזקקו רז\"ל לזה משום דקשה ליה מאי קמ\"ל מצוה המפורשת בתורה לא תסיג גבול (דברים י״ט:י״ד) אמנם לפי זה ניחא שהודיענו שלא ישנה ממה שגבלו רבותינו על פי הקבלה איזהו לקט ואיזהו אינו. יפה מראה:",
                "וקשה אם כן על כל מצות שבתורה יש לדרוש כן. ונ\"ל דכאן אינו רוצה לגזול העניים או לעקור המצוה רק שרוצה להחכים על ציווי הקב\"ה דמעשר עני רשות לבעל הבית לחלוק כמ\"ש הר\"ב בפרק ח' משנה ד' אבל בלקט כו' כתיב תעזוב אותם שהם יטלו והוא אינו מבין הטעם לחלק ביניהם לכן אמר עולי מצרים כשם שיציאת מצרים היה חוץ לטבע כן מצות הקב\"ה. ת\"ח:",
                "שני הפירושים פליגי בהו אמוראי בירו' וצ\"ל פלוגתייהו משום דתרי קראי כתיבי במשלי א' בסי' כ\"ב והב' בסימן כ\"ג, ומאן דדריש קמא נסיב לסיומיה אשר עשו אבותיך והיינו עולי מצרים. ומאן דאמר פירוש תניין סיומיה ובשדי יתומים אל תבוא. ויתומים עניין קרויין כדכתיב ולגר וליתום. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "כלומר שאין שעורו אלא כדי כו' ומשום הכי לא הוי שכחה שאין מניחים עומרים קטנים כאלו אלא מעמידים כמה כאלו ביחד. ודנקט לגלגל הוא לחררה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "הבקר כמו הפקר. ששניהם הבי\"ת והפ\"א ממוצא השפה ומתחלפין:",
                "ואף על גב דדרשינן מתעזוב עזוב לפניהם בריש פ\"ד מ\"מ שמעינן מיניה נמי להך. דכולה בכלל תעזוב. ועי\"ל דמאותם דריש שהוא מיותר:",
                "וב\"ה. מתעזוב אותם מיעוט זה לעניים ולא לעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולעשירים. וב\"ש תשמטנה ונטשתה זה לעניים ולעשירים אבל מה שנאמר במקום אחר לעניים ולא לעשירים. ירושלמי:",
                "בש\"א. טעמא דב\"ש שהוא יכול לחלקו לעמרים של קב קב ולעשות ממנו שורה. הואיל ועומרי השדה קטנים שאין בכל אחד ואחד כ\"א קב וכן עומרי השדה של ב' קבין וא' של ח' קבין וב\"ש לטעמייהו דאמרי בפרקין ג' דעניים וד' לבעל הבית ובית הלל לית להו רואין. ירושלמי:"
            ],
            [
                "הר\"מ. וטעמא דכשלא הניחו אצל אחד מדברים הללו אע\"פ ששכחו אינו שכחה הואיל והחזיק בו להוליכו לעיר אבל כשהניחו אצל דבר מסויים אע\"פ שהחזיק כבר להוליכו לעיר הוי שכחה שסוברים דושכחת על ידי עצמך ולא כשיש דבר הגורם השכחה שעל ידי שהחזיק בו ולא הניחו אצל דבר מסוים גרם לו ששכחו. תוי\"ט וע\"ע:"
            ],
            [
                "שכנגדו מוכיח. סדר המשנה כך. העומר השכוח ראש שורה שכנגדו מוכיח אם שכוח הוא או אינו שכוח. הר\"מ:"
            ],
            [
                "פי' לפירושו דושכחת משמע שלא ע\"י אחר שעמך וכמ\"ש במ\"ב. ולפי' זה ואלו הן ראשי שורות אסיפא קאי וכ\"כ הר\"ב בד\"ה יחיד כו'. ועתוי\"ט:",
                "ולפניו דהכא לא הוי דומיא דלפניהם דרישא דהתם שלפניהם לאחר שהתחילו דלגו עומר ושכחוהו. ואלו הכא לפניו שהניח עומר אחד או שנים בסוף השורה ואין כאן דלוג בשורה זו. ומ\"מ כולה מתניתין דלוג אשמעינן ברישא אשמעינן דאע\"ג דכשדלגו במה שלפניהם הוי שכחה. מ\"מ הדלוג שהניחו בין שניהם לא הוי שכחה. וסיפא אשמעינן שאם היו שורות הרבה ויחיד קוצר אם דלג אחר שהתחיל הוי שכחה. אבל כשהניח בסוף השורה והתחיל באחרת אע\"ג דהוי כעין דלוג שהרי דלג משורה לשורה מ\"מ לא הויא שכחה משום דהעומר שכנגדו מוכיח שהניחן לראש שורה ממזרח למערב. ועתוי\"ט בשטת הר\"מ:",
                "זה הכלל. לאתויי קרן זוית תוספות ב\"מ די\"א:"
            ],
            [
                "צבורי. בירושלמי דייק הא זתים לא. מה בין צבורים לזיתים צבורים גמר מלאכה. זתים אינן גמר מלאכה. הר\"ש ועיין רפ\"ז:",
                "ומיירי כשהזריעו ואז הוא אוכל אדם כדאיתא בב\"ב דצ\"ב אבל שאר פשתן לא שייך ביה שכחה. כסף משנה:",
                "כלומר. דב\"ה סברי כיון דבחד קרא כלול יתום ואלמנה כחדא וקרי להו עני לומר דשנים הוי שכחה. וב\"ש סברי אדרבא להכי פרטינהו בקרא תניין לומר דג' הוי שכחה:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "העומר. בתוספתא רצה רשב\"ג ללמוד בק\"ו שהעומר יציל הקמה דמה קמה שיפה כח העני בהן (דהיינו בפאה) הרי היא מצלת את העומר עומר שרע כח העני בה אינו דין שיציל את הקמה א\"ל מה לקמה מצלת את העומר שרע כח העני בה יציל עומר את הקמה שיפה כח העני בה:",
                "העומר. הר\"מ פ\"ה כתב וכן אם שכח קמה בצד קמה שאינה שכוחה אפילו קלח אחד הרי זו מצלת כו' ונ\"ל דתנא עומר דפתח ברישא נקט וה\"ה לקמה. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "וסאה. ודייק בירושלמי הא אם היו שתיהן עקורות לבעה\"ב כר'ג דאמר לעיל ב' עומרים ובהם סאתים לבעה\"ב:",
                "משום דשום ובצלים דומיא דפירות האילן דמקצתן של הפירות באילן ומקצתן תלוש ובאילן אחד צריכין לומר דאשמעינן בתבואה ובפירות אילן ובירק. ותנא תרי מיני ירק לאשמעינן דבכל ירק הדין שוה. תוי, 'ט:",
                "ותימא דמשכחת לה בפאה דשייכא באילן אלא דכיון דהמתובר מציל כדלעיל לפיכך אין רשות העני מועלת בו שלא להצטרף שיהיה שכוח:"
            ],
            [
                "וטעמא דר\"י דלא אמרינן מעוט כו' לרבות אלא כשאין לנו למעט והכא איכא למעט עלים הטמונים שראוים קצת לאכילה. ועיין תוי\"ט:"
            ],
            [
                "כ\"ה בירושלמי. וז\"ל הכ\"מ פירש הרא\"ש אם היה מתכוין ליטול הגסין ולהניח הדקין אין לו שכחה אפילו לדקין מאחר שלא נתכוין לדקין:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וא\"כ היינו שופכני אלא דאיכא אתרא דקרי ליה שופכני ואיכא אתרא דקרי ליה בישני. ול' הרא\"ש שמבייש שאר אילנות מרוב זתים שהוא עושה וא\"כ היינו במעשיו שהוא עושה זתים הרבה ול, 'נ שמבייש מחמת שעושה זתים גדולים. תוי\"ט:",
                "שנים שכחה. לשון הר\"ש באילן עצמו קאמר ששכח שני זיתי אילן. ובפרקין דלעיל מ\"ה שכתב הא זתים לא היינו זתים תלושים דטעמא הוא התם משום שאין גמר מלאכה וזה בתלוש אבל במחובר לא:"
            ],
            [
                "זית. לשון הר\"מ ולמה אמרו זית בלבד מפני שהיה חשוב בא\"י באותו זמן ועתוי\"ט:",
                "והר\"ש מפרש דמלבנים מלשון לבינה שכל שורה רחוקה מתברתה שיעור ב' לבנים דהיינו ו' טפחים שכל לבינה ג' טפחים כדאיתא בבבא בתרא פ\"ק מ\"א. אי נמי כגון מלבנות תבואה ומלבנות בצלים דלעיל ריש פ\"ג מ\"א ומיירי כשאורך השורה כשיעור ב' מלבנות וידוע היה להן שיעור המלבן ולא באויר שבין שורה איירי. אינו שכחה כיון שעומד בין השורות דמי לשדה שעומריה מעורבבין דתני בתוספתא שאינו שכחה עד שיעמר כל סביביו:",
                "כ\"ה בתוספתא ולפ\"ז אם התחיל באין בו סאתים שוין נטופה ושאינו נטופה דתרוויהו יש להן שכחה. ובלא התחיל ואין בו סאתים חלוקים דשאינו נטופה הוה שכחה ונטופה אין לו שכחה. והיכא דיש לו סאתים אדרבא חלוקים בהתחיל דנטופה אין לו שכחה ואינו נטופה יש לו שכחה. ובלא התחיל שוין שאין לו שכחה הר\"ש ועתוי\"ט:",
                "אפילו כו'. סרכא דרישא נקטיה דהכא לאו רבותא. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "כמו עקוץ תאנה מתאנתי. הר\"ש. ולשון הר\"מ עוקץ הוא קצה הדבר ר\"ל כרת העוקץ:"
            ],
            [
                "פירוש בזמורה תלויות אשכולות:",
                "פירוש היחור נקראת רכובה מלשון ארכובה הנמכרת עם הראש:",
                "עם האשכול. דהוה כמו שבולת שראשה מגיע לקמה במ\"ב פ\"ה:",
                "כגון שהגרגרים זה ע\"ג זה ועשויין כעין כתף ונטף. הר\"ש:"
            ],
            [
                "ואע\"ג דדין פאה בסוף אם הניח בתחלה ג\"כ דין פאה יש לה כדתנן בפ\"ק מ\"ג. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואנן כרם תנן. ובגמרא פ' כ\"מ. חד תני כרם רבעי דאין רבעי נוהג אלא בכרם וחד תני נסע רבעי דנוהג רבעי בכל האילנות. ודעת הר\"מ והר\"ב כמ\"ד נטע:",
                "הוציאהו לחולין ע\"י פדיון רש\"י והר\"ש כ' אחליה לקדושתיה והדר אכליה:",
                "דבכרם רבעי כתיב (ויקרא יח) קדש הלולים לה' ובמעשר כתיב (שם כז) קדש לה'. וא\"ת ל\"ל הלולים למשמע דאחליה כו' תיפוק ליה מהך גזירה שוה. וי\"ל דאנן מגזירה שוה לא הוה ידעינן דפדיון רבעי נוהג אלא בזמן שמעשר שני נוהג ולא בשנה שלישית וששית א\"נ מאי חזית דגמרת ממעשר נילף משביעית שתופס דמיו. אבל מאחר דגמרי מהלולים שאינו תופס דמיו גמר ממעשר. תוספ' קידושין דף נ\"ד:",
                "או יפדה ויעלה הדמים ויאכלן בירושלים כמעשר הר\"מ. ולב\"ש תנן פודין וה\"ה נמי מעלין היין או הפירות עצמן. ונ\"ל דלהכי נקטי ב\"ה כולו לגת כלומר ובלא\"ה כשהן עוללות דלעניים אין בעל הבית חייב לבצור אותן:"
            ],
            [
                "ירושלמי. וא\"ת מנ\"ל לר\"א למדרש דאין לעניים בעוללות דהא איהו מפרש לקרא דכי תבצור וגו' לאם אין בציר וכו'. וי\"ל דס\"ל דודאי גופיה דקרא לענין אם אין בציר כו' הוא דאתא. מ\"מ ממילא שמעינן דאין לעניים בעוללות וכה\"ג אשכחן בפ\"ק דברכות אות י\"ב:"
            ],
            [
                "ואע\"ג דר\"ע שהלכה כמותו מתבירו אמר לעיל שאין לעניים בעוללות קודם לבציר איכא למימר דאע\"ג דאין לעניים לבא בכרם לקחת העוללות קודם שיבצור בעה\"ב מ\"מ ס\"ל נמי כיון שנודעו שהן עוללות גם לבעה\"ב אין לו בהם כלום ואינו יכול להקדישן. תוי\"ט:",
                "רי\"א כו'. ות\"ק סבר דא\"צ ליתן כיון דכבר נתחייב הכרם בעוללות. הר\"ש:",
                "ופירוש אומן שורה כדלעיל פ\"ד מ\"ה. ותימא דהא קי\"ל במ\"ג פ\"ז דכשדלג ועבר הוה בבל תשוב. ולא מיבעיא מאומן לאומן אלא אף באומן עצמה. אבל לשון הירושלמי שכל רוגלית ורוגלית אומן בפני עצמו. והר\"ש מסיים בו ואסור לשוב מאומן לאומן. ול\"נ לסיים בלשון אחר ואסור לשוב באומן כשעבר הימנו. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בלקט. לשון הר\"מ פ\"א ממ\"ע שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם כל זמן שהעניים תובעים אותם. פסקו העניים לבקש ולחזור עליהם הרי הנשאר מותר לכל אדם שאין גופן קדוש כתרומה ואינו חייב ליתן להם דמיהן שלא נאמר בהן ונתן לעניים אלא תעזוב אותם כו' והרי אין כאן עניים. מאימתי כל אדם מותרין בלקט כו'. ולשון רש\"י בתענית ר'ו לפי שיודעין אם נשאר לקט שכחה ופאה נמושות נטלוהו. ע\"כ. והתנא נקט לקט שהוא הנושר אחת אחת ואין נלקטים מהעניים כולו כמו שכחת קמה ועומר וכן פאה. ועוד דבכלהו שייך לומר דנלקטין והושאל לכולם שם לקט:",
                "מלשון לא ימושו (ישעיה נ\"ט) שממשמשין והולכין:",
                "לא ימוש (שמות י\"ג) שנוטלין ומשין הכל מלפניהם רש\"י ב\"מ דכ\"א:",
                "ויבאו. כלומר שלקטו וחזרו ובאו פעם שניה דהשתא מסחי דעתייהו דעניים. רש\"י:",
                "שניה. ולא תנינן נמושות מפני שהוא צינה. ואין יוצאין אלא בחורים. ירושלמי. ולפירוש דנמושות לקוטי כו' הטעם כשהוא צינה שוב אין הולכים הלוקטים מפני הצינה הואיל ודבר מועט נשאר. תוי\"ט:",
                "אבל בפרק קמא משנה ד' דתענית מפרש בז' בו:"
            ],
            [
                "ירושלמי ורצה לומר ישראל עמי הארץ שאין נאמנין על שאר מתנות כדלקמן [בריש דמאי]:"
            ],
            [
                "אין הכי נמי דהוא הדין בלקט שכחה ופאה. וכן כתב בסוף המשנה לקט שכחה ופאה. ויתכן דברישא דאינן נאמנין דהוי מעשר עני רבותא וסיפא דנאמנין הוו אינך רבותא. תוי\"ט:",
                "ואם אמר שטחנו קמח נאמן ואין להאמינו במיגו דאי בעי אמר שטחנו קמח דמאחר שאין דרך לחלק כלל קמח ופת הוי כמו עדים ואין מגו במקום עדים. הר\"ש:",
                "לפי שהוא כשעורים שאין נאכלין בקליפתן:",
                "חי. הוא הדבר שאינו מבושל תרגום אל תאכלו ממנו נא לא תיכלון מיניה כד חי. הר\"מ:",
                "כדתנן במסכת חלה פרק ג':",
                "לפי שאי אפשר לדרוך או לטחון דבר מועט. הר\"מ: ובירושלמי מקום שנהגו להיות מוסקים זיתי נקוף, והוא עני, נאמן לומר שמן זה של זיתי נקוף הוא:"
            ],
            [
                "הטעם לחלק למה חייבו חכמים ירק במעשר ולא בפאה דהואיל ואינו מכניסו לקיום יש ריוח מועט לעניים ואם ישמרו על הפאה יפסידו במקום אחר מללקט ולהביא מתנות אחרות. הר\"ש:"
            ],
            [
                "דאלו בלקט שכחה ופאה הדין לבוז כדתנן רפ\"ד. אבל במעשר עני כתיב (דברים כ\"ו) ונתת לגר כו':",
                "קב. אודיעך בכאן שיעור כל מדה מהם ושמור אותה תמיד בכל המשנה. ובתחלה נאמר כי במדה שיש בחללה ד' אצבעות על ד' אצבעות ורומה ב' אצבעות ושבעת עשיריות מאצבע, ויהיה זה האצבע ששיערו בו מאצבעות היד הגודל. וזו המדה אשר יש בחללה זה השיעור שזכרנו בשום תבנית הוא נקרא לוג והרובע ממנו הוא נקרא רביעית. וחצי הרובע שמינית. ויש בקב ד' לוגין. הר\"מ:",
                "שאינו מצווה ליתן כדי שבעו אלא בשדה שהרי אינו מוצא שם ליקח. הר\"מ:"
            ],
            [
                "איצטריך כהנים ולוים. דסד\"א שכיון שיש להם תרומות ומעשרות. לא נתחייב לתת להם ממעשר עני כדי שובען קמ\"ל. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "גמ' שבת קי\"ח. ופרש\"י שהרי סעודה של לילה בכלל ככר הוא:",
                "י\"ד סעודות. ולא חשבו לו סעודת מוצאי שבת מפני שלא נצטרך אליה בשביל שאכל במנחה ביום השבת והוא השלמת ג' סעודות של שבת. הר\"מ. ופרש\"י ואע\"ג דאמרינן לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת. הני מילי למאן דאפשר ליה:",
                "בב\"ב דף ח' צדק צדק תרדף. וכל דין שלוקח שחד ומטה את בתמחוי אף בגביותה צריך ג' לפי שתכף לגביותה מחלקין אותה ואין לטרוח ולבקש השלישי דאלו מצד הגבוי בין תמחוי בין קופה אין כאן דין לפי שאיש כנדבת לבו והתוספ' בשם רבינו חננאל כתבו לפי שהיה ידוע סכום של כל אחד ואחד:"
            ],
            [
                "חסר. לפי שדינר שיעור חשוב ולכך כשחיסר דינר אפי' אלף נוטל וכן נמצא שמדת הלח הוי גסה בדינר:",
                "אפילו אלף. וה\"ה נמי לדיני המשנה דלעיל כשחסר לו מזון ב' סעודות:",
                "כ\"כ הר\"ש. ופירש שאם מתפרנס מקרוביו ע\"י מתנות עניים שמצילין מהגורן לביתם לתת לקרוביהם כדלעיל ובא ליטול לקט שכחה ופאה אין מוחין בידו הואיל ומילי דהפקר הן ואין מחייבין אותו למכור כו'. אבל אם נוטל מהגבאי ויהיה בכלל עניי העיר אז אפילו לקט כו' אין מניחין אותו ליטול שלא ימעיט מתנות שאר עניים. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "הזקנה. לעיל תנא אינו נפטר מן העולם משום דאין צריך ליטול ונוטל וזה לפי שחושש שלא יהיה לו פרנסה כל ימי חייו לכך אומר במדת עונש שאינו נפטר מן העולם כי שנים רבות לא יחיה וגם כי ימות אינו נפטר כו'. והכא דצריך ליטול ואינו נוטל ובטחונו בקונו לכך אומר במדת שכרו שיזקין ושאינו מת כו'. תוי\"ט:",
                "וביפה מראה כתב דר\"ל לבקש תחבולות להמציא לו ממון דרך הלואה וכיוצא בזה דאילו ליתן לי הא אינו רוצה ליטול:",
                "לאמתו. בגמרא פ\"ק דשבת כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב\"ה במעשה בראשית. כתבו התוספת לאפוקי דין מרומה. וקשה דבתיבת אמת הוי סגי ומאי לאמתו, וי\"ל דאע\"פ שידין הדיין דין אמת אם מצטרף לזה אהבת הדיין לזכאי או שנאתו לחייב לא הוי לאמתו. בית יוסף. ורבינו בגור אריה בפרשת יתרו בתב שכך פירושו לאפוקי דין שודא דדיינא שהדבר הזה אינו תולה באמת רק באומד ומחשבה ואין זה לאמתו וכן דין של שיקול הדעת כו'. שזה לא הוי רק באשר פסק דין אמת ברור. ופירוש זה אמת ברור עכ\"ל. ולי נראה דפירוש לאמתו ולא לשוחדו קאמר והיינו והיה ה' מבטחו אינו מצפה לתשלום גמול כו' ואף כשמזכה את הזכאי שפיר קרי ליה נטיה כיון שאינו פוסק סצד דרך האמת אלא מצד השוחד. תוי\"ט:",
                "פסח. פירוש בשתי רגליו כענין שנאמר (שמואל ב ד׳:ד׳) במפיבושת נכה רגלים ויפסח:",
                "וכל דיין כי'. להכי הכנים בבא זו כאן. כדי ללמוד ממי שאינו חגר כו' על וכל דיין דה\"נ דיין שלוקח שוחד ועושה עצמי כאלו אינו רואה האמת ומחייב הזכאי והוא הדין נמי כשמזכה הזכאי ע\"י השוחד שגם כן אינו רואה האמת במה שהוא אמת ולכך עיניו כהות. תוי\"ט:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}