{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Sanhedrin",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה סנהדרין",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            "דיני ממונות בשלשה. גזילות וחבלות בשלשה. נזק וחצי נזק. תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה. האונס והמפתה. והמוציא שם רע. בשלשה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מוציא שם רע. בעשרים ושלשה. מפני שיש בו דיני נפשות:  ",
            "מכות. בשלשה. משום רבי ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה. עבור החדש. בשלשה. עבור השנה. בשלשה. דברי רבי מאיר. רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין. וגומרין בשבעה. ואם גמרו בשלשה מעוברת:  ",
            "סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה. דברי רבי שמעון. ורבי יהודה אומר בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה. נטע רבעי. ומעשר שני שאין דמיו ידועין. בשלשה. ההקדשות. בשלשה. הערכין המטלטלין בשלשה. רבי יהודה אומר אחד מהן כהן. והקרקעות. תשעה וכהן. ואדם כיוצא בהן:  ",
            "דיני נפשות בעשרים ושלשה. הרובע והנרבע בעשרים ושלשה. שנאמר (ויקרא כ, טז) והרגת את האשה ואת הבהמה. ואומר (ויקרא כ, טו) ואת הבהמה תהרוגו. שור הנסקל בעשרים ושלשה. שנאמר (שמות כא, כט) השור יסקל וגם בעליו יומת. כמיתת בעלים. כך מיתת השור. הזאב. והארי. הדוב והנמר והברדלס והנחש. מיתתן בעשרים ושלשה. רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה. רבי עקיבא אומר מיתתן בעשרים ושלשה.  ",
            "אין דנין לא את השבט. ולא את נביא השקר. ולא את כהן גדול. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ואין מוציאין למלחמת הרשות. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין מוסיפין על העיר. ועל העזרות. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין סנהדריות לשבטים. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין עיר הנדחת. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ואין עושין עיר הנדחת בספר. ולא שלשה. אבל עושין אחת או שתים.  ",
            "סנהדרי גדולה. היתה של שבעים ואחד. וקטנה של עשרים ושלשה. ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד. שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. ומשה על גביהן. הרי שבעים ואחד. רבי יהודה אומר שבעים. ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה. שנאמר (במדבר לה, כד) ושפטו העדה והצילו העדה. עדה שופטת. ועדה מצלת הרי כאן עשרים. ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת. יצאו יהושע וכלב. ומנין להביא עוד שלשה. ממשמע שנאמר (שמות כג, ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות. שומע אני שאהיה עמהם לטובה. אם כן למה נאמר (שם) אחרי רבים להטות. לא כהטייתך לטובה. הטייתך לרעה. הטייתך לטובה על פי אחד. הטייתך לרעה על פי שנים. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. הרי כאן עשרים ושלשה. וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים. רבי נחמיה אומר מאתים ושלשים. כנגד שרי עשרות:  "
        ],
        [
            "כהן גדול דן ודנין אותו. מעיד ומעידין אותו. חולץ. וחולצין לאשתו. ומיבמין את אשתו. אבל הוא אינו מיבם. מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת. אינו יוצא אחר המטה. אלא הן נכסין. והוא נגלה. הן נגלין והוא נכסה. ויוצא עמהן עד פתח העיר. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש. שנאמר (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא. וכשהוא מנחם אחרים. דרך כל העם עוברין בזה אחר זה. והממונה ממצעו בינו לבין העם. וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך. והוא אומר להן תתברכו מן השמים. וכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל:  ",
            "המלך לא דן. ולא דנין אותו. לא מעיד. ולא מעידין אותו. לא חולץ. ולא חולצין לאשתו. לא מיבם. ולא מיבמין לאשתו. רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ. או ליבם. זכור לטוב. אמרו לו אין שומעין לו. ואין נושאין אלמנתו. רבי יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול. שנאמר (שמואל ב' יב, ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך:  ",
            "מת לו מת. אינו יוצא מפתח פלטרין שלו. רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המטה יוצא. שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר. שנאמר (שמואל ב' ג, לא) והמלך דוד הולך אחר המטה. אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם. וכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ. והוא מיסב על הדרגש:  ",
            "ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד. ופורץ לעשות לו דרך. ואין ממחין בידו. דרך המלך אין לו שיעור. וכל העם בוזזין ונותנין לפניו. והוא נוטל חלק בראש. לא ירבה לו נשים. אלא שמנה עשרה. רבי יהודה אומר מרבה הוא לו. ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר. (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים. אלא כדי מרכבתו. (דברים יז, יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. אלא כדי ליתן אספניא. וכותב לו ספר תורה לשמו. יוצא למלחמה מוציאה עמו. נכנס מכניסה עמו. יושב בדין היא עמו. מיסב היא כנגדו. שנאמר (דברים יז, טז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:  ",
            "אין רוכבין על סוסו. ואין יושבין על כסאו. ואין משתמשין בשרביטו. ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום. ולא בבית המרחץ. שנאמר (דברים יז, טז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:  "
        ],
        [
            "דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. ושניהן בוררין להן עוד אחד. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים שני דיינין בוררין להן עוד אחד. זה פוסל דיינו של זה. וזה פוסל דיינו של זה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין. או פסולין. אבל אם היו כשרים או מומחין אינו יכול לפוסלן. זה פוסל עדיו של זה. וזה פוסל עדיו של זה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אימתי. בזמן שהוא מביא עליהם ראיה שהן קרובים או פסולים אבל אם היו כשרים. אינו יכול לפוסלן:  ",
            "אמר לו נאמן עלי אבא. נאמן עלי אביך. נאמנין עלי שלשה רועי בקר. רבי מאיר אומר יכול לחזור בו. וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו. היה חייב לחבירו שבועה. ואומר לו דור לי בחיי ראשך. רבי מאיר אומר יכול לחזור בו. וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו:  ",
            "ואלו הן הפסולין. המשחק בקוביא. והמלוה בריבית. ומפריחי יונים. וסוחרי שביעית. אמר רבי שמעון בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית. משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית. אמר רבי יהודה אימתי. בזמן שאין להם אומנות אלא הוא. אבל יש להן אומנות שלא הוא. כשרין:  ",
            "ואלו הן הקרובין. אביו. ואחיו. ואחי אביו. ואחי אמו. ובעל אחותו ובעל אחות אביו. ובעל אחות אמו. ובעל אמו. וחמיו. וגיסו. הן ובניהן וחתניהן וחורגו לבדו. אמר רבי יוסי זו משנת רבי עקיבא. אבל משנה ראשונה. דודו. ובן דודו. וכל הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה. היה קרוב ונתרחק הרי זה כשר. ר' יהודה אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה. הרי זה קרוב:  ",
            "האוהב והשונא אוהב זה שושבינו. שונא. כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה. אמרו לו. לא נחשדו ישראל על כך:  ",
            "כיצד בודקים את העדים. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. ומוציאין את כל האדם לחוץ. ומשיירין את הגדול שבהן. ואומרים לו. אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה. אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו. איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו. לא אמר כלום. עד שיאמר בפנינו הודה לו. שהוא חייב לו מאתים זוז. ואחר כך מכניסין את השני. ובודקים אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונים. נושאין ונותנים בדבר. שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב. זכאי. שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי. חייב. אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב. ואפילו שנים מזכין. או שנים מחייבין. ואחד אומר איני יודע. יוסיפו הדיינין:  ",
            "גמרו את הדבר היו מכניסין אותן הגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי. איש פלוני אתה חייב. ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי. על זה נאמר (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמך. ואומר (משלי יא, יג) הולך רכיל מגלה סוד:  ",
            "כל זמן שמביא ראיה. סותר את הדין. אמרו לו כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום. מצא בתוך שלשים יום סותר. לאחר שלשים יום. אינו סותר. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים. אמרו לו הבא עדים. ואמר אין לי עדים. אמרו הבא ראיה. ואמר אין לי ראיה. ולאחר זמן הביא ראיה ומצא עדים. הרי זה אינו כלום. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה. אמרו לו הבא עדים. אמר אין לי עדים. הבא ראיה ואמר אין לי ראיה. ראה שמתחייב בדין. ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני. או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו הרי זה אינו כלום:  "
        ],
        [
            "אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר (ויקרא כד, כב) משפט אחד יהיה לכם. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות. דיני ממונות בשלשה. ודיני נפשות. בעשרים ושלשה. דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה. דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות. ועל פי שנים לחובה. דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה. דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה. דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות. והמלמד זכות מלמד חובה. דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות. אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה. דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות. וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב:  ",
            "דיני הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול. דיני נפשות מתחילין מן הצד. הכל כשרין לדון דיני ממונות. ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות. אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה:  ",
            "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה. כדי שיהו רואין זה את זה. ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהם אחד מימין ואחד משמאל. וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין. רבי יהודה אומר שלשה. אחד כותב דברי המזכין. ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין:  ",
            "ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם. כל אחד ואחד מכיר את מקומו. היו צריכין לסמוך סומכין מן הראשונה. אחד מן השניה בא לו לראשונה. ואחד מן השלישית בא לו לשניה. ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא היה יושב במקומו של ראשון. אלא יושב במקום הראוי לו:  ",
            "כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. שמא תאמרו מאומד. ומשמועה. עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו. או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו. שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים. אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך. שכל המאבד נפש אחת מישראל. מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות. שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך. ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא. שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת. והלא כבר נאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגומר. ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה. והלא כבר נאמר (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה:  "
        ],
        [
            "היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזה שבוע. באיזו שנה. באיזה חדש. בכמה בחדש. באיזה יום. באיזו שעה. באיזה מקום. רבי יוסי אומר באיזה יום. באיזו שעה. באיזה מקום. מכירין אתם אותו. התריתם בו. העובד עבודה זרה. את מי עבד. ובמה עבד:  ",
            "כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח. מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ומה בין חקירות לבדיקות. חקירות. אחד אומר איני יודע עדותן בטלה. בדיקות. אחד אומר איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת. אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה:  ",
            "אחד אומר בשנים בחדש. ואחד אומר בשלשה בחדש. עדותן קיימת. שזה יודע בעבורו של חדש. וזה אינו יודע בעבורו של חדש. אחד אומר בשלשה. ואחד אומר בחמשה. עדותן בטלה. אחד אומר בשתי שעות. ואחד אומר בשלש שעות. עדותן קיימת. אחד אומר בשלש. ואחד אומר בחמש עדותן בטלה. רבי יהודה אומר קיימת. אחד אומר בחמש. ואחד אומר בשבע. עדותן בטלה. שבחמש חמה במזרח. ובשבע חמה במערב:  ",
            "ואחר כך מכניסין את השני. ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונין. פותחין בזכות. אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות. או אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה. משתקין אותו. אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות. מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהן. ולא היה יורד משם כל היום כולו. אם יש ממש בדבריו שומעין לו. ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות. שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו:  ",
            "אם מצאו לו זכות. פטרוהו. ואם לאו מעבירין דינו למחר. היו מזדווגין זוגות זוגות. וממעטין במאכל. ולא היו שותין יין כל היום. ונושאין ונותנין כל הלילה. ולמחרת משכימין ובאין לבית דין. המזכה אומר אני מזכה ומזכה אני במקומי. והמחייב אומר אני מחייב ומחייב אני במקומי. המלמד חובה. מלמד זכות. אבל המלמד זכות. אינו יכול לחזור וללמד חובה. טעו בדבר. שני סופרי הדיינין מזכירין אותן. אם מצאו לו זכות פטרוהו. ואם לאו עומדים למנין. שנים עשר מזכין. ואחד עשר מחייבין. זכאי. שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין. ואפילו אחד עשר מזכין. ואחד עשר מחייבין. ואחד אומר איני יודע. ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע. יוסיפו הדיינין. עד כמה מוסיפין שנים שנים. עד שבעים ואחד. שלשים וששה מזכין. ושלשים וחמשה מחייבין. זכאי. שלשים וששה מחייבין. ושלשים וחמשה מזכין. דנין אלו כנגד אלו. עד שיראה אחד מן המחייבין. דברי המזכין: "
        ],
        [
            "נגמר הדין. מוציאין אותו לסקלו. בית הסקילה היה חוץ לבית דין. שנאמר (ויקרא כד, ד) הוצא את המקלל. אחד עומד על פתח בית דין. והסודרין בידו. ואדם אחד רוכב הסוס רחוק ממנו. כדי שיהא רואהו. אומר אחד יש לי ללמד עליו זכות. הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו. ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות. מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים. ובלבד שיש ממש בדבריו. מצאו לו זכות. פטרוהו. ואם לאו. יוצא ליסקל. וכרוז יוצא לפניו. איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל. על שעבר עבירה פלונית. ופלוני ופלוני עדיו. כל מי שיודע לו זכות. יבא וילמד עליו:  ",
            "היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות. אומרים לו התודה שכן דרך המומתין מתודין. שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע ז, יט) בני שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו תודה וגומר. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגומר. ומנין שכיפר לו וידויו. שנאמר (יהושע ז, כה) ויאמר יהושע למה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה. היום זה אתה עכור. ואי אתה עכור לעולם הבא. ואם אינו יודע להתודות. אומרים לו אמור. תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם. אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה. אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן.  ",
            "היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו. האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים האיש נסקל ערום. ואין האשה נסקלת ערומה:  ",
            "בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. אחד מן העדים דוחפו על מתניו. נהפך על לבו. הופכו על מתניו. אם מת בה יצא. ואם לאו. השני נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת בה יצא. ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר (דברים יז, ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. כל הנסקלין נתלין. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה. האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים האיש נתלה. ואין האשה נתלית. אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון. אמרו לו שמנים נשים תלה. ואין דנין שנים ביום אחד. כיצד תולין אותו. משקעין את הקורה בארץ. והעץ יוצא ממנה. ומקיף שתי ידיו זו על גבי זו ותולה אותו. רבי יוסי אומר הקורה מוטה על הכותל. ותולה אותו כדרך שהטבחין עושין ומתירין אותו מיד. ואם לן עובר עליו בלא תעשה. שנאמר (דברים כא, כג) לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו כי קללת אלהים תלוי וגומר. כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:  ",
            "אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער. שכינה מה הלשון אומרת כביכול. קלני מראשי קלני מזרועי אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך קל וחומר על דמם של צדיקים. ולא זו בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה. הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים. אינו עובר עליו. ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו. אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין. אחת לנהרגין ולנחנקין. ואחת לנסקלין ולנשרפין:  ",
            "נתעכל הבשר. מלקטין את העצמות. וקוברין אותן במקומן. והקרובים באים ושואלין בשלום הדיינים. ובשלום העדים. כלומר שאין בלבנו עליכם כלום. שדין אמת דנתם. ולא היו מתאבלין. אבל אוננין. שאין אנינות אלא בלב:  "
        ],
        [
            "ארבע מיתות. נמסרו לבית דין. סקילה. שרפה. הרג. וחנק. רבי שמעון אומר. שרפה. סקילה. חנק. והרג. זו מצות הנסקלין: ",
            "מצות הנשרפין. היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו. ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו. וזה מושך אצלו. עד שפותח את פיו. ומדליק את הפתילה. וזורקה לתוך פיו. ויורדת לתוך מעיו. וחומרת את בני מעיו. רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שרפה. אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו. ומדליק את הפתילה. וזורקה לתוך פיו. ויורדת לתוך מעיו. וחומרת את בני מעיו. אמר רבי אליעזר בן צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות. ושרפוה. אמרו לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי: ",
            "מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר ניוול הוא זה. אלא מניחין את ראשו על הסדן. וקוצץ בקופיץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו. מצות הנחנקין. היו משקעין אותו בזבל. עד ארכובותיו. ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו. וזה מושך אצלו. עד שנפשו יוצאה: ",
            "אלו הן הנסקלין. הבא על האם. ועל אשת האב. ועל הכלה. ועל הזכור. ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה. והמגדף. והעובד עבודה זרה. והנותן מזרעו למולך. ובעל אוב וידעוני. והמחלל את השבת. והמקלל אביו ואמו. והבא על נערה המאורסה. והמסית. והמדיח. והמכשף. ובן סורר ומורה. הבא על האם. חייב עליה משום אם. ומשום אשת אב. רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד. הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב. ומשום אשת איש. בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו. בין מן האירוסין בין מן הנשואין. הבא על כלתו. חייב עליה משום כלתו. ומשום אשת איש. בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו. בין מן האירוסין בין מן הנשואין. הבא על הזכור. ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה. אם אדם חטא. בהמה מה חטאת. אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה. לפיכך אמר הכתוב תסקל. דבר אחר שלא תהא בהמה עוברת בשוק. ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה: ",
            "המגדף אינו חייב עד שיפרש השם. אמר רבי יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים. בכינוי. יכה יוסי את יוסי נגמר הדין לא הורגים בכינוי. אלא מוציאים כל אדם לחוץ. ושואלים את הגדול שבהן ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש. והוא אומר. והדיינים עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין. והשני אומר אף אני כמוהו. והשלישי אומר אף אני כמוהו: ",
            "העובד עבודה זרה. אחד העובד. ואחד הזובח. ואחד המקטר. ואחד המנסך ואחד המשתחיה. ואחד המקבלו עליו לאלוה. והאומר לו אלי אתה. אבל המגפף והמנשק והמכבד. והמרבץ. והמרחץ הסך. המלביש. והמנעיל. עובר בלא תעשה. הנודר בשמו. והמקיים בשמו. עובר בלא תעשה. הפוער עצמו לבעל פעור. זו היא עבודתו. הזורק אבן למרקוליס. זו היא עבודתו: ",
            "הנותן מזרעו למולך. אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. מסר למולך ולא העביר באש. העביר באש ולא מסר למולך. אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. בעל אוב. זה פיתום המדבר משיחיו וידעוני זה המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה. והנשאל בהם באזהרה: ",
            "המחלל את השבת. בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם. קללם בכינוי. ר' מאיר מחייב. וחכמים פוטרין: ",
            "הבא על נערה המאורסה. אינו חייב עד שתהא נערה. בתולה מאורסה. והיא בבית אביה. באו עליה שנים. הראשון בסקילה. והשני בחנק: ",
            "המסית. זה הדיוט. המסית את ההדיוט. אמר לו יש יראה במקום פלוני. כך אוכלת. כך שותה. כך מטיבה. כך מריעה. כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם חוץ מזו. אמר לשנים. והן עדיו. מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. אמר לאחד. הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך. אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם. מכמינין לו עדים אחורי הגדר. והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד. והלה אומר לו. והוא אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים. אם חוזר בו הרי זה מוטב. ואם אמר כך היא חובתנו. וכך יפה לנו. העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. האומר אעבוד. אלך ואעבוד. נלך ונעבוד. אזבח אלך ואזבח. נלך ונזבח. אקטיר. אלך ואקטיר. נלך ונקטיר. אנסך. אלך ואנסך. נלך וננסך. אשתחוה. אלך ואשתחוה. נלך ונשתחוה. המדיח זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה: ",
            "המכשף העושה מעשה חייב. ולא האוחז את העינים. רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע שנים לוקטין קישואין. אחד לוקט פטור. ואחד לוקט חייב. העושה מעשה חייב. האוחז את העינים פטור: "
        ],
        [
            "בן סורר ומורה. מאימתי נעשה בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. ועד שיקיף זקן. התחתון ולא העליון. אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. שנאמר (דברים כא, יח) כי יהיה לאיש בן. בן ולא בת. בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל מצות:  ",
            "מאימתי חייב. משיאכל טרטימר בשר. וישתה חצי לוג יין האיטלקי. רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין. אכל בחבורת מצוה. אכל בעבור החדש אכל מעשר שני בירושלם. אכל נבלות וטרפות. שקצים ורמשים. (אכל טבל. ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שלא נפדו). אכל דבר שהוא מצוה. ודבר שהוא עבירה. אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. שנאמר (דברים כא, כ) זולל וסובא. ואף על פי שאין ראיה לדבר. זכר לדבר שנאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו:  ",
            "גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. משל אחרים ואכל ברשות אחרים. משל אחרים ואכל ברשות אביו. אינו נעשה בן סורר ומורה. עד שיגנוב משל אביו. ויאכל ברשות אחרים. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו.  ",
            "היה אביו רוצה ואמו אינו רוצה. אביו אינו רוצה ואמו רוצה. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים.   רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו. אינו נעשה בן סורר ומורה. היה אחד מהם גידם. או חגר. או אלם. או סומא. או חרש. אינו נעשה בן סורר ומורה. שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו אביו ואמו. ולא גדמין. והוציאו אותו. ולא חגרין. ואמרו. ולא אלמין. בננו זה. ולא סומין. איננו שומע בקולנו. ולא חרשין. מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. חזר וקלקל. נדון בעשרים ושלשה. ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים. שנאמר (דברים כא, כ) בננו זה. זהו שלקה בפניכם. ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. ואם משנגמר דינו ברח. ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב:  ",
            "בן סורר ומורה נדון על שם סופו. ימות זכאי. ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים. הנאה להן. והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן. ורע לעולם. יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן. ורע לעולם. פיזור לרשעים. הנאה להן. והנאה לעולם. ולצדיקים. רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם. שקט לרשעים רע להן. ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם:  ",
            "הבא במחתרת. נדון על שם סופו. היה בא במחתרת. ושבר את החבית. אם יש לו דמים חייב. אם אין לו דמים פטור.  ",
            "ואלו הן שמצילין אותן בנפשן. הרודף אחר חבירו להרגו. אחר הזכור. ואחר הנערה המאורסה. אבל הרודף אחר בהמה. והמחלל את השבת. והעובד עבודה זרה. אין מצילין אותן בנפשן:  "
        ],
        [
            "ואלו הן הנשרפין. הבא על אשה ובתה. ובת כהן שזנתה. יש בכלל אשה ובתה. בתו. ובת בתו. ובת בנו. ובת אשתו ובת בתה. ובת בנה. חמותו. ואם חמותו ואם חמיו. ואלו הן הנהרגים. הרוצח ואנשי עיר הנדחת. רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל. וכבש עליו לתוך המים. או לתוך האור. ואינו יכול לעלות משם ומת חייב. דחפו לתוך המים. או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת. פטור. שיסה בו את הכלב. שיסה בו את הנחש פטור. השיך בו את הנחש. רבי יהודה מחייב. וחכמים פוטרין. המכה את חברו. בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והוקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב. רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר: \n",
            "נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם. לעכו\"ם והרג את ישראל. לנפלים והרג את בן קיימא. פטור. נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בו כדי להמית על מתניו. והלכה לו על לבו והיה בו כדי להמית על לבו. ומת פטור. נתכוין להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו. והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו. ומת פטור. נתכוין להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית הגדול. והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן. ומת פטור. נתכוין להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת. פטור. אבל נתכוין להכות על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו. והלכה לה על לבו ומת חייב. נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב. רבי שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור: \n",
            "רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין. רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה. נדונין בקלה. הנסקלין בנשרפין. רבי שמעון אומר נדונין בסקילה. שהשריפה חמורה. וחכמים אומרים נדונין בשריפה. שהסקילה חמורה. אמר להן רבי שמעון אילו לא היתה שריפה חמורה לא נתנה לבת כהן שזנתה. אמרו לו. אילו לא היתה סקילה חמורה. לא נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה. הנהרגין בנחנקין. רבי שמעון אומר בסייף. וחכמים אומרים בחנק: \n",
            "מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין. נדון בחמורה. עבר עבירה שנתחייב. שתי מיתות. נדון בחמורה. רבי יוסי אומר נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו: \n",
            "מי שלקה ושנה. בית דין מכניסים אותו לכיפה. ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת. ההורג נפש שלא בעדים. מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ: \n",
            "הגונב את הקסוה. והמקלל בקוסם. והבועל ארמית. קנאין פוגעין בו. כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין. אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה. ומפציעין את מוחו בגזירין. זר ששמש במקדש. רבי עקיבא אומר בחנק. וחכמים אומרים בידי שמים: \n"
        ],
        [
            "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא. האומר אין תחיית המתים מן התורה. ואין תורה מן השמים. ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים. והלוחש על המכה ואומר (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:  ",
            "שלשה מלכים וארבעה הדיוטות. אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים. ירבעם. אחאב. ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (ד\"ה ב' לג, יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו למלכותו השיבו. ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות בלעם. ודואג. ואחיתופל. וגחזי:  ",
            "דור המבול. אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין שנאמר (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי באדם לעולם. לא דין. ולא רוח. דור הפלגה. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (בראשית יא, ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ. ויפץ ה' אותם בעולם הזה. ומשם הפיצם ה'. לעולם הבא. אנשי סדום. אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. רעים בעולם הזה. וחטאים לעולם הבא. אבל עומדין בדין. רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין. שנאמר (תהלים א, ה) על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקומו רשעים במשפט. זה דור המבול. וחטאים בעדת צדיקים. אלו אנשי סדום. אמרו לו אינם עומדים בעדת צדיקים. אבל עומדין בעדת רשעים. מרגלים. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. וימותו. בעולם הזה. במגפה. בעולם הבא. דור המדבר. אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין. שנאמר (במדבר יד, לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ, ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. עדת קרח אינה עתידה לעלות שנאמר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ. בעולם הזה. ויאבדו מתוך הקהל. לעולם הבא. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (שמואל א' ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר (דברים כט, כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הזה. הולך ואינו חוזר. אף הם הולכים ואינם חוזרים. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר. אף עשרת השבטים שאפל להן כך עתיד להאיר להן:  ",
            "אנשי עיר הנדחת. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם. ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט. ועד שיודח רובה. ועד שידיחום אנשים. הדיחוה נשים וקטנים. או שהודח מיעוטה. או שהיו מדיחיה חוצה לה. הרי אלו כיחידים. וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד. זה חומר ביחידים. מבמרובים. שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט. והמרובים בסייף לפיכך ממונם אבד:  ",
            "(דברים יג, טז) הכה תכה את וגו'. החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום. הרי אלו מצילין אותה החרם אותה ואת כל אשר בה וגו' מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין שבחוצה לה פליטין. ושל רשעים. בין שבתוכה. בין שבחוצה לה. הרי אלו אובדין:  ",
            "שנאמר (דברים יג, יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה וגו'. אם אין לה רחוב. עושין לה רחוב. היתה רחבה חוצה לה. כונסין אותה לתוכה (שם) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך. שללה. ולא שלל שמים. מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו. ותרומות ירקבו. מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. כליל לה' אלהיך. אמר רבי שמעון אמר הקדוש ברוך הוא אם אתם עושין דין בעיר הנדחת. מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלין עולה כליל לפני. (דברים יג, טז) והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים. דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד. לכמו שהיתה אינה נבנית. אבל נעשית היא גנות ופרדסים. (דברים יג, יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. שכל זמן שהרשעים בעולם. חרון אף בעולם. אבדו רשעים מן העולם. נסתלק חרון אף מן העולם:  "
        ],
        [
            "אלו הן הנחנקין. המכה אביו ואמו. וגונב נפש מישראל. וזקן ממרא על פי בית דין. ונביא השקר והמתנבא בשם עבודת כוכבים. והבא על אשת איש. וזוממי בת כהן. ובועלה. המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. זה חומר במקלל מבמכה. שהמקלל לאחר מיתה חייב. והמכה לאחר מיתה פטור. הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו. וישתמש בו. שנאמר (דברים כד, ז) והתעמר בו ומכרו. הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחייב. וחכמים פוטרין. גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין. רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין:  ",
            "זקן ממרא על פי בית דין. שנאמר (דברים יז, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו'. שלשה בתי דינין היו שם. אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה. ואחד יושב בלשכת הגזית. באים לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי. כך לימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו אומרים להם. ואם לאו באין להם לאותן שעל פתח העזרה. ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי. כך לימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו אומרים להם. ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצאת תורה לכל ישראל. שנאמר (דברים יז, י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. חזר לעירו ושנה. ולימד כדרך שהיה למד פטור. ואם הורה לעשות. חייב. שנאמר (דברים יז, יב) והאיש אשר יעשה בזדון. אינו חייב עד שיורה לעשות. תלמיד שהורה לעשות. פטור. נמצא חומרו קולו:  ",
            "חומר בדברי סופרים מבדברי תורה. האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור. חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים. חייב.  ",
            "אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו. ולא בבית דין שביבנה. אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים. ומשמרין אותו עד הרגל. וממיתין אותו ברגל. שנאמר (דברים יז, יג) וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. דברי רבי עקיבא. רבי יהודה אומר אין מענין את דינו של זה. אלא ממיתין אותו מיד. וכותבין ושולחין שלוחים בכל המקומות. איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין:  ",
            "נביא השקר. המתנבא על מה שלא שמע. ומה שלא נאמר לו. מיתתו בידי אדם. אבל הכובש את נבואתו. והמוותר על דברי נביא. ונביא שעבר על דברי עצמו. מיתתו בידי שמים. שנאמר (דברים יח, יט) אנכי אדרוש מעמו:  ",
            "המתנבא בשם עבודה זרה ואומר כך אמרה עבודה זרה אפילו כיון את ההלכה. לטמא את הטמא. ולטהר את הטהור. הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין. אף על פי שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק. וזוממי בת כהן ובועלה. שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה. חוץ מזוממי בת כהן ובועלה:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}