{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Niddah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה נדה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Tahorot"
    ],
    "text": [
        [
            "שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן. הלל אומר מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה. אלא מעת לעת ממעט על יד מפקידה לפקידה. ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. והמשמשת בעדים הרי זו כפקידה וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה:  ",
            "כיצד דיה שעתה. היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות. ופרשה וראתה. היא טמאה וכולן טהורות. אף על פי שאמרו מטמאה מעת לעת. אינה מונה אלא משעה שראתה:  ",
            "רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן. בתולה. מעוברת. מניקה. וזקנה. אמר רבי יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה. אבל הלכה כרבי אליעזר:  ",
            "איזו היא בתולה. כל שלא ראתה דם מימיה. אף על פי שנשואה. מעוברת. משיודע עוברה. מניקה עד שתגמול את בנה. נתנה בנה למניקה. גמלתו או מת. רבי מאיר אומר מטמאה מעת לעת. וחכמים אומרים דיה שעתה:  ",
            "איזוהי זקנה. כל שעברו עליה שלש עונות סמוך לזקנתה. רבי אליעזר אומר כל אשה שעברו עליה שלש עונות. דיה שעתה. ר' יוסי אומר מעוברת ומניקה. שעברו עליהן שלש עונות. דיין שעתן:  ",
            "ובמה אמרו דיה שעתה. בראייה ראשונה. אבל בשנייה מטמאה מעת לעת. ואם ראתה הראשונה מאונס. אף השניה דיה שעתה:  ",
            "אף על פי שאמרו דיה שעתה. צריכה להיות בודקת. חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר. ומשמשת בעדים. חוץ מיושבת על דם טוהר. ובתולה שדמיה טהורים. ופעמים צריכה להיות בודקת. בשחרית. ובין השמשות. ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה. יתירה עליהן כהנות. בשעה שהן אוכלות בתרומה. רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה:  "
        ],
        [
            "כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת. ובאנשים תקצץ. החרשת. והשוטה. והסומא. ושנטרפה דעתה. אם יש להן פקחות. מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה. דרך בנות ישראל משמשות בשני עדים אחד לו ואחד לה. הצנועות מתקנות להן שלישי לתקן את הבית:  ",
            "נמצא על שלו טמאין. וחייבין קרבן. נמצא על שלה אותיום. טמאין וחייבין קרבן. נמצא על שלה לאחר זמן. טמאים מספק ופטורים מן הקרבן:  ",
            "איזהו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה. ואחר כך מטמאה מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה. ר' עקיבא אומר אף מטמאה את בועלה. ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם שמטמאה את בועלה:  ",
            "כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. הבאין מן הדרך. נשיהן להן בחזקת טהרה. בית שמאי אומרים צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש. או תשמש לאור הנר. בית הלל אומרים דיה בשני עדים כל הלילה:  ",
            "משל משלו חכמים באשה. החדר. והפרוזדור. והעלייה. דם החדר. טמא. נמצא בפרוזדור ספקו טמא. לפי שחזקתו מן המקור:  ",
            "חמשה דמים טמאים באשה. האדום. והשחור. וכקרן כרכום. וכמימי אדמה. וכמזוג. בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי. ובית הלל מטהרין. הירוק. עקביא בן מהללאל מטמא. וחכמים מטהרים. אמר רבי מאיר אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה. רבי יוסי אומר לא כך ולא כך:  ",
            "איזהו אדום. כדם המכה. שחור כחרת. עמוק מכן. טמא. דיהה מכן. טהור. וכקרן כרכום כברור שבו. וכמימי אדמה. מבקעת בית כרם. ומציף מים. וכמזוג. שני חלקים מים. ואחד יין. מן היין השרוני:  "
        ],
        [
            "המפלת חתיכה. אם יש עמה דם טמאה. ואם לאו. טהורה. רבי יהודה אומר. בין כך ובין כך. טמאה:  ",
            "המפלת כמין קליפה. כמין שערה. כמין עפר. כמין יבחושים אדומים. תטיל למים. אם נמוחו. טמאה. ואם לאו. טהורה. המפלת כמין דגים. חגבים. שקצים ורמשים. אם יש עמהם דם. טמאה. ואם לאו. טהורה. המפלת מין בהמה חיה ועוף. בין טמאין. בין טהורים. אם זכר. תשב לזכר. ואם נקבה. תשב לנקבה. ואם אין ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. כל שאין בו מצורת אדם. אינו ולד:  ",
            "המפלת שפיר. מלא מים. מלא דם. מלא גנונים. אינה חוששת לולד. ואם היה מרוקם. תשב לזכר ולנקבה:  ",
            "המפלת סנדל. או שליא. תשב לזכר ולנקבה. שליא בבית הבית טמא. לא שהשליא ולד. אלא שאין שליא בלא ולד. רבי שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא:  ",
            "המפלת טומטום ואנדרוגינוס. תשב לזכר ולנקבה. טומטום וזכר אנדרוגינוס וזכר. תשב לזכר ולנקבה. טומטום ונקבה. אנדרוגינוס ונקבה. תשב לנקבה בלבד. יצא מחותך או מסורס. משיצא רובו הרי הוא כילוד. יצא כדרכו. עד שיצא רוב ראשו. ואיזהו רוב ראשו. משיצא פדחתו:  ",
            "המפלת ואין ידוע מה הוא. תשב לזכר ולנקבה. אין ידוע אם ולד היה. אם לאו. תשב לזכר. ולנקבה. ולנדה:  ",
            "המפלת ליום ארבעים. אינה חוששת לולד. ליום ארבעים ואחד. תשב לזכר. ולנקבה. ולנדה. ר' ישמעאל אומר. יום ארבעים ואחד. תשב לזכר ולנדה. יום שמונים ואחד. תשב לזכר ולנקבה. ולנדה. שהזכר נגמר לארבעים ואחד. והנקבה לשמונים ואחד. וחכמים אומרים. אחד בריית הזכר. ואחד בריית הנקבה. זה וזה לארבעים ואחד:  "
        ],
        [
            "בנות כותים. נדות מעריסתן. והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון. מפני שהן בועלי נדות. והן יושבות על כל דם ודם. ואין חייבין עליה על ביאת מקדש. ואין שורפין עליהם את התרומה. מפני שטומאתן ספק: \n",
            "בנות צדוקין. בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן. הרי הן ככותיות. פרשו ללכת בדרכי ישראל. הרי הן כישראלית. ר' יוסי אומר. לעולם הן כישראל. עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן: \n",
            "דם עובדת כוכבים. ודם טהרה של מצורעת. בית שמאי מטהרים. ובית הלל אומרים כרוקה. וכמימי רגליה. דם יולדת שלא טבלה. בית שמאי אומרים כרוקה. וכמימי רגליה. ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש. ומודים ביולדת בזוב. שהיא מטמאה לח ויבש: \n",
            "המקשה נדה. קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום. ושפתה מעת לעת. וילדה. הרי זו יולדת בזוב. דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו. ששפתה מן הצער. ולא מן הדם: \n",
            "כמה הוא קשויה. ר' מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום. ר' יהודה אומר דיה חדשה. ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות: \n",
            "המקשה בתוך שמונים של נקבה כל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד. ור' אליעזר מטמא. אמרו לו לר' אליעזר ומה במקום שהחמיר בדם השופי. הקל בדם הקושי. מקום שהקל בדם השופי. אינו דין שנקל בדם הקושי. אמר להן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה הקל עליה מטומאת זיבה אבל טמאה טומאת נדה: \n",
            "כל אחד עשר יום בחזקת טהרה. ישבה לה ולא בדקה. שגגה. נאנסה. הזידה ולא בדקה. טהורה. הגיע שעת וסתה ולא בדקה. הרי זו טמאה. ר' מאיר אומר. אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה. הרי זו טהורה. מפני שחרדה מסלקת את הדמים. אבל ימי הזב והזבה. ושומרת יום כנגד יום. הרי אלו בחזקת טומאה: \n"
        ],
        [
            "יוצא דופן. אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה. ואין חייבין עליו קרבן. ר' שמעון אומר הרי זה כילוד. כל הנשים מטמאות בבית החיצון. שנאמר דם יהיה זובה בבשרה. אבל הזב ובעל קרי. אינן מטמאים עד שתצא טומאתן לחוץ: \n",
            "היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו. אוחז באמה. ובולע את התרומה. ומטמאים בכל שהוא אפילו כעין החרדל. ובפחות מכן: \n",
            "תנוקת בת יום אחד מיטמאה בנדה בת עשרה ימים מיטמאה בזיבה. תנוק בן יום אחד מיטמא בזיבה. ומיטמא בנגעים. ומיטמא בטמא מת. וזוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה ונוחל ומנחיל. וההורגו חייב. והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו. כחתן שלם: \n",
            "בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה. ואם בא עליה יבם קנאה. וחייבין עליה משום אשת איש. ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון. נשאת לכהן תאכל בתרומה. בא עליה אחד מן הפסולים פסלה מן הכהונה. בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטור'. פחות מכן כנותן אצבע בעין: \n",
            "בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה. ואינו נותן גט עד שיגדיל. ומטמא בנדה לטמא משכב תחתון כעליון. ופוסל. ואינו מאכיל בתרומה. ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח. ונסקלת על ידו. ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה מומתים על ידו והוא פטור: \n",
            "בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין. בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין. כל שתים עשרה. בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקים. בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימין. ובודקין כל שלש עשרה. קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו. לשם מי הקדשנו. אין נדריהם נדר. ואין הקדשן הקדש. לאחר הזמן הזה. אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו. לשם מי הקדשנו. נדרן נדר והקדשן הקדש: \n",
            "משל משלו חכמים באשה. פגה בוחל וצמל. פגה עודה תנוקת. בוחל. אלו ימי נעוריה. בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. צמל כיון שבגרה. שוב אין לאביה רשות בה: \n",
            "איזהו סימניה. ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד. ר' עקיבא אומר משיטו הדדים. בן עזאי אומר משישחיר הפיטומת. ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ. והוא שוקע. ושוהא לחזור: \n",
            "בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות. תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה. והיא אילונית. לא חולצת ולא מתיבמת. בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות. יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה. והוא סריס. לא חולץ ולא מיבם. אלו דברי בית הלל. בית שמאי אומרים זה וזה בני שמונה עשרה. רבי אליעזר אומר הזכר כדברי בית הלל. והנקבה כדברי בית שמאי. שהאשה ממהרת לבא לפני האיש: \n"
        ],
        [
            "בא סימן התחתון עד שלא בא העליון. או חולצת או מתיבמת. בא העליון עד שלא בא התחתון אף על פי שאי אפשר. ר' מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת. וחכמים אומרים או חולצת או מתיבמת. מפני שאמרו. אפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון. אבל אי אפשר לעליון לבא. עד שלא בא התחתון:  ",
            "כיוצא בו. כל כלי חרס שהוא מכניס. מוציא. ויש שמוציא. ואינו מכניס. כל אבר שיש בו צפורן. יש בו עצם. ויש שיש בו עצם. ואין בו צפורן:  ",
            "כל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת. ויש שמיטמא טמא מת. ואינו מיטמא מדרס:  ",
            "כל הראוי לדון דיני נפשות. ראוי לדון דיני ממונות. ויש שראוי לדון דיני ממונות. ואינו ראוי לדון דיני נפשות. כל הכשר לדון. כשר להעיד. ויש שכשר להעיד. ואינו כשר לדון:  ",
            "כל שחייב במעשרות. מיטמא טומאת אוכלים. ויש שמיטמא טומאת אוכלין. ואינו חייב במעשרות:  ",
            "כל שחייב בפאה. חייב במעשרות. ויש שחייב במעשרות. ואינו חייב בפאה:  ",
            "כל שחייב בראשית הגז. חייב במתנות. ויש שחייב במתנות. ואינו חייב בראשית הגז:  ",
            "כל שיש לו ביעור. יש לו שביעית. ויש שיש לו שביעית. ואין לו ביעור:  ",
            "כל שיש לו קשקשת. יש לו סנפיר. ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. כל שיש לו קרנים. יש לו טלפים. ויש שיש לו טלפים. ואין לו קרנים:  ",
            "כל הטעון ברכה לאחריו. טעון ברכה לפניו. ויש טעון ברכה לפניו. ואין טעון ברכה לאחריו:  ",
            "תנוקת שהביאה שתי שערות או חולצת. או מתיבמת. וחייבת בכל מצות האמורות בתורה. וכן תנוק שהביא שתי שערות חייב בכל מצות האמורות בתורה. וראוי להיות בן סורר ומורה משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקייה. תנוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. רבי יהודה אומר עד שירבה השחור:  ",
            "שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום. כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי רבי ישמעאל. ר' אלעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן. ר' עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג:  ",
            "הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אין בכתמים משום זוב:  ",
            "הרואה יום אחד עשר בין השמשות תחלת נדה וסוף נדה. תחלת זיבה וסוף זיבה. יום ארבעים לזכר ויום שמונים לנקבה. בין השמשות לכולן. הרי אלו טועות. אמר רבי יהושע עד שאתם מתקנים את השוטות תקנו את הפקחות.  "
        ],
        [
            "דם הנדה. ובשר המת. מטמאין לחין ומטמאין יבשין. אבל הזוב והניע והרוק. והשרץ והנבלה. והשכבת זרע. מטמאין לחין. ואין מטמאין יבשין. ואם יכולין להשרות. ולחזור לכמות שהן. מטמאין לחין. ומטמאין יבשין. וכמה היא שרייתן. בפושרין מעת לעת. רבי יוסי אומר בשר המת יבש. ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה טהור:  ",
            "השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע. עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה. ולא היה בו שרץ. או עד שעת כבוד. וכן כתם שנמצא בחלוק. מטמא למפרע. עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם. או עד שעת הכבוס. ומטמא בין לח בין יבש. ר' שמעון אומר היבש מטמא למפרע. והלח אינו מטמא אלא עד שעה שהוא יכול לחזור ולהיות לח:  ",
            "כל הכתמין הבאים מרקם. טהורין. ר' יהודה מטמא מפני שהם גרים. וטועין. הבאין מבין העכו\"ם. טהורין. מבין ישראל ומבין הכותים ר' מאיר מטמא. וחכמים מטהרין. מפני שלא נחשדו על כתמיהן:  ",
            "כל הכתמים הנמצאים בכל מקום. טהורין. חוץ מן הנמצאים בחדרים. ובסביבות בית הטומאות. בית הטומאות של כותים. מטמאין באהל. מפני שהם קוברין שם את הנפלים. ר' יהודה אומר. לא היו קוברין. אלא משליכין וחיה גוררתן:  ",
            "נאמנים לומר קברנו שם את הנפלים. או לא קברנו. נאמנים לומר על הבהמה. אם בכרה. אם לא בכרה. נאמנים על ציון קברות. ואין נאמנין לא על הסככות ולא על הפרעות. ולא על הבית הפרס. זה הכלל דבר שחשודים בו. אין נאמנים עליו:  "
        ],
        [
            "הרואה כתם על בשרה. כנגד בית התורפה טמאה. ושלא כנגד בית התורפה. טהורה. על עקבה ועל ראש גודלה טמאה. על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה. מבחוץ. טהורה. ועל הצדדין מכאן ומכאן טהורה. ראתה על חלוקה. מן החגור ולמטה. טמאה. מן החגור ולמעלה. טהורה. ראתה על בית יד של חלוק. אם מגיע כנגד בית התורפה טמאה. ואם לאו טהורה. היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שנמצא בו כתם טמאה. מפני שהוא חוזר. וכן בפליום:  ",
            "ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות. שחטה בהמה חיה ועוף. נתעסקה בכתמים. או שישבה בצד העסוקים בהן. הרגה מאכולת. הרי זה תולה בה. עד כמה היא תולה ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול. ואף על פי שלא הרגה. ותולה בבנה או בבעלה. אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם. הרי זה תולה בה.  ",
            "מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' עקיבא. אמרה לו ראיתי כתם. אמר לה שמא מכה היתה ביך. אמרה לו הן וחייתה. אמר לה שמא יכולה להגלע ולהוציא דם. אמרה לו הן. וטהרה ר' עקיבא. ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה. אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם. שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל. שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה. דם ולא כתם:  ",
            "עד שהוא נתון תחת הכר. ונמצא עליו דם. עגול טהור משוך טמא. דברי ר' אלעזר בר ר' צדוק:  "
        ],
        [
            "האשה שהיא עושה צרכיה. וראתה דם רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה. רבי יוסי אומר בין כך ובין כך. טהורה:  ",
            "איש ואשה. שעשו צרכיהן לתוך הספל. ונמצא דם על המים. ר' יוסי מטהר ור' שמעון מטמא. שאין דרך האיש להוציא דם. אלא שחזקת דמים מן האשה:  ",
            "השאילה חלוקה לנכרית. או לנדה הרי זה תולה בה. שלש נשים שלבשו חלוק אחד. או שישבו על ספסל אחד ונמצא עליו דם. כולן טמאות ישבו על ספסל של אבן או על האצטבא של מרחץ. ר' נחמיה מטהר. שהיה רבי נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה. אין מקבל כתמים:  ",
            "שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן. כולן טמאות. בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה. היא טמאה. ושתיהן טהורות ותולות זו בזו. ואם לא היו ראויות לראות. רואין אותן כאילו הן ראויות:  ",
            "שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת האמצעית. כולן טמאות. תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות. והחיצונה טהורה. תחת החיצונה. שתים החיצונות טמאות. והפנימית טהורה. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שעברו דרך מרגלות המטה אבל אם עברו שלשתן דרך עליה כולן טמאות. בדקה אחת מהן ונמצאת טהורה. היא טהורה. ושתים טמאות. בדקו שתים ומצאו טהורות. הן טהורות. ושלישית טמאה. שלשתן ומצאו טהורות. כולן טמאות. למה הדבר דומה. לגל טמא שנתערב בין שני גלים טהורים. ובדקו אחד מהן. ומצאו טהור. הוא טהור. ושנים טמאין. שנים ומצאו טהורים. הם טהורים. והשלישי טמא. שלשתן ומצאו טהורים. כולן טמאים. דברי רבי מאיר. שהי' רבי מאיר אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה. לעולם הוא בטומאתו. עד שיודע לך טומאה היכן היא. וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע. או לבתולה:  ",
            "שבעה סמנין מעבירין על הכתם. רוק תפל ומי גריסין. ומי רגלים. ונתר. ובורית. קמוניא. ואשלג. הטבילו ועשה על גביו טהרות. העביר עליו שבעה סמנין. ולא עבר. הרי זה צבע. הטהרות טהורות. ואינו צריך להטביל. עבר או שדיהה. הרי זה כתם. והטהרות טמאות. וצריך להטביל:  ",
            "איזהו רוק תפל. כל שלא טעם כלום. מי גריסין. לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש. מי רגלים שהחמיצו. וצריך לכסכס שלש פעמים לכל אחד ואחד. העבירן שלא כסדרן או שהעביר שבעה סממנין כאחת. לא עשה ולא כלום:  ",
            "כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. ואלו הן הוסתות. מפהקת ומעטשת. וחוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה ושופעת וכמין צמרמורת אוחזין אותה. וכן כיוצא בהן. וכל שקבעה לה שלש פעמים. הרי זה וסת:  ",
            "היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות. כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות. טמאות. בסוף הוסתות. כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות. טהורות. ר' יוסי אומר אף ימים ושעות. וסתות. היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה. אינה אסורה אלא עם הנץ החמה. ר' יהודה אומר כל היום שלה:  ",
            "היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר. ושינתה להיות רואה ליום עשרים. זה וזה אסורין. שינתה פעמים ליום עשרים. זה וזה אסורין. שינתה שלש פעמים ליום עשרים. הותר חמשה עשר. וקבעה לה יום עשרים. שאין אשה קובעת לה וסת. עד שתקבענה שלש פעמים. ואינה מטהרת הוסת. עד שתעקר ממנה שלש פעמים:  ",
            "נשים בבתוליהם כגפנים. יש גפן שיינה אדום. ויש גפן שיינה שחור. ויש גפן שיינה מרובה. ויש גפן שיינה מועט. רבי יהודה אומר כל גפן יש בה יין. ושאין בה יין הרי זה דורקטי:  "
        ],
        [
            "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות. וניסת. בית שמאי אומרים נותנין לה ארבעה לילות. ובית הלל אומרים עד שתחיה המכה. הגיע זמנה לראות וניסת. בית שמאי אומרים נותנין לה לילה הראשון. ובית הלל אומרים עד מוצאי שבת ארבעה לילות. ראתה ועודה בבית אביה. בית שמאי אומרים נותנין לה בעילת מצוה. ובית הלל אומרים כל הלילה כולה:  ",
            "נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאתה טהורה. ובין השמשות לא הפרישה. ולאחר ימים. בדקה ומצאתה טמאה. הרי היא בחזקת טהרה. בדקה עצמה ביום שביעי בשחרית. ומצאתה טמאה. ובין השמשות לא הפרישה. ולאחר זמן. בדקה ומצאתה טהורה. הרי זו בחזקת טמאה. ומטמאה מעת לעת. ומפקידה לפקידה. ואם יש לה וסת דיה שעתה. ר' יהודה אומר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה. הרי זו בחזקת טמאה. וחכמים אומרים אפילו בשניה לנדתה בדקה ומצאתה טהורה. ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהרה:  ",
            "הזב והזבה. שבדקו עצמן ביום ראשון. ומצאו טהור. וביום השביעי ומצאו טהור. ושאר ימים שבינתיים לא בדקו. ר' אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהרה. רבי יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד. ר' עקיבא אומר אין להם אלא יום שביעי בלבד:  ",
            "הזב והזבה. והנדה. והיולדת. והמצורע שמתו. מטמאין במשא. עד שימוק הבשר. עכו\"ם שמת טהור מלטמא במשא. בית שמאי אומרים כל הנשים מתות נדות. ובית הלל אומרים אין נדה. אלא שמתה נדה:  ",
            "האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם מטמאה משום כתם ומטמאה באוהל. רבי יהודה אומר אינה מטמאה משום כתם. מפני שנעקר משמתה. ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר. ומתה ויצא ממנה רביעית דם. שהיא מטמאה משום כתם. אמר ר' יוסי לפיכך אינה מטמאה באהל:  ",
            "בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר. היתה מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים. כדברי בית הלל. בית שמאי אומרים אף כטמא מת:  ",
            "ומודים שהיא אוכלת במעשר. וקוצה לה חלה. ומקפת וקוראה לה שם. ואם נפל מרוקה. ומדם טהרה. על ככר של תרומה. שהוא טהור. בית שמאי אומרים צריכה טבילה באחרונה. ובית הלל אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה:  ",
            "הרואה יום אחד עשר. וטבלה לערב. ושמשה. בית שמאי אומרים מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן בית הלל אומרים פטורין מן הקרבן. טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואחר כך ראתה. בית שמאי אומרים מטמאין משכב ומושב. ופטורים מן הקרבן. ובית הלל אומרים הרי זה גרגרן. ומודים ברואה בתוך אחד עשר יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאין משכב ומושב. וחייבין בקרבן. טבלה ביום שלאחריו ושמשה. הרי זו תרבות רעה. ומגען ובעילתן תלוים:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}