{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Bekhorot",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה בכורות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Kodashim"
    ],
    "text": [
        [
            "הלוקח עובר חמורו של נכרי. והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי. והמשתתף לו. והמקבל ממנו. והנותן לו בקבלה. פטור מן הבכורה. שנאמר בישראל אבל לא באחרים. כהנים ולוים פטורים מקל וחומר. אם פטרו של ישראל במדבר. דין הוא שיפטרו של עצמן: ",
            "פרה שילדה כמין חמור. וחמור שילדה כמין סוס. פטור מן הבכורה. שנאמר פטר חמור פטר חמור שני פעמים עד שיהא היולד חמור. והנולד חמור. ומה הם באכילה. בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה. וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור באכילה. שהיוצא מהטמא טמא. והיוצא מן הטהור טהור. דג טמא שבלע דג טהור. מותר באכילה. וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה. לפי שאינו גדוליו: ",
            "חמור שלא ביכרה וילדה שני זכרים. נותן טלה אחד לכהן. זכר ונקבה. מפריש טלה אחד לעצמו. שתי חמורים שלא ביכרו. וילדו שני זכרים. נותן שני טליים לכהן. זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה. נותן טלה אחד לכהן. שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות. אין כאן לכהן כלום: ",
            "אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים נותן טלה אחד לכהן. זכר ונקבה. מפריש טלה אחד לעצמו. שנאמר (שמות לד, כ) ופטר חמור תפדה בשה. מן הכבשים ומן העזים. זכר ונקבה. גדול וקטן. תמים ובעל מום. ופודה בו פעמים הרבה. נכנס לדיר להתעשר. ואם מת נהנים בו: ",
            "אין פודים. לא בעגל. ולא בחיה. ולא בשחוטה ולא בטריפה. ולא בכלאים. ולא בכוי. רבי אלעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה. ואסר בכוי מפני שהוא ספק. נתנו לכהן. אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו: ",
            "המפריש פדיון פטר חמור ומת. רבי אליעזר אומר חייבין באחריותו. כחמש סלעים של בן. וחכמים אומרים אין חייבין באחריותו. כפדיון מעשר שני. העיד רבי יהושע ורבי צדוק. על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום. מת פטר חמור. רבי אליעזר אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה. וחכמים אומרים אינו צריך להקבר והטלה לכהן: ",
            "לא רצה לפדותו. עורפו בקופיץ מאחריו וקוברו. מצות פדיה קודמת למצות עריפה. שנאמר (שמות יג, יג) ואם לא תפדה וערפתו. מצות יעידה קודמת למצות פדיה שנאמר (שמות כא, ח) אשר לא יעדה והפדה. מצות יבום קודמת למצות חליצה. בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה. ועכשיו שאין מתכונים לשם מצוה. אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום. מצות גאולה באדון. הוא קודם לכל אדם שנאמר (ויקרא כז, כז) ואם לא יגאל ונמכר בערכך: "
        ],
        [
            "הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי. המשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה. פטור מן הבכורה. שנאמר (במדבר ג, יג) בישראל. אבל לא באחרים. כהנים ולוים חייבים. לא נפטרו מבכור בהמה טהורה. ולא נפטרו אלא מפדיון הבן. ומפטר חמור: ",
            "כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות. ויוצאין לחולין ליגזז ולהעבד. וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן. והשוחטן בחוץ פטור. ואין עושים תמורה. ואם מתו יפדו. חוץ מן הבכור ומן המעשר: ",
            "כל שקדם הקדשן את מומן. או מום עובר להקדישן ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות. ואינן יוצאין לחולין ליגזז ולהעבד. וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן. והשוחטן בחוץ חייב. ועושין תמורה. ואם מתו. יקברו: ",
            "המקבל צאן ברזל מן הנכרי ולדות פטורין. וולדי ולדות חייבין. העמיד ולדות תחת אמותיהם. ולדי ולדות פטורין. וולדי ולדי ולדות. חייבין. רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו עד עשרה דורות פטורין. שאחריותן לנכרי: ",
            "רחל שילדה כמין עז. ועז שילדה כמין רחל. פטור מן הבכורה. ואם יש בו מקצת סימנין. חייב: ",
            "רחל שלא בכרה. וילדה שני זכרים. ויצאו שני ראשיהן כאחד. רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן. שנאמר (שמות יג, יב) הזכרים לה' וחכמים אומרים אי אפשר. אלא אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה. רבי עקיבא אומר משמנים ביניהן. והשני ירעה עד שיסתאב. וחייב במתנות. ר' יוסי פוטר. מת אחד מהן. רבי טרפון אומר. יחלוקו. רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה. אין כאן לכהן כלום: ",
            "שתי רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים. נותן שניהם לכהן. זכר ונקבה הזכר לכהן. שני זכרים ונקבה. אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה. רבי עקיבא אומר משמנים ביניהן. והשני ירעה עד שיסתאב. וחייב במתנות. רבי יוסי פוטר. מת אחד מהן רבי טרפון אומר יחלוקו. רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה. שתי נקבות וזכר. או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום: ",
            "אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה. רבי עקיבא אומר משמנין ביניהן. והשני ירעה עד שיסתאב. וחייב במתנות. רבי יוסי פוטר. שהיה רבי יוסי אומר. כל שחליפיו ביד כהן. פטור מן המתנות. רבי מאיר מחייב. מת אחד מהן. רבי טרפון אומר יחלוקו. רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה. אין כאן לכהן כלום. ",
            "יוצא דופן והבא אחריו. רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו. ויאכלו במומן לבעלים. רבי עקיבא אומר שניהן אינן בכור. הראשון משום שאינו פטר רחם. והשני משום שקדמו אחר: "
        ],
        [
            "הלוקח בהמה מן הנכרי. ואין ידוע אם בכרה ואם לא בכרה. רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק. רחל בת שתים ודאי לכהן. מכאן ואילך ספק. פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן. מכאן ואילך ספק. אמר לו רבי עקיבא אילו בולד בלבד בהמה נפטרת היה כדבריך. אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקה טנוף. ובגסה שליה. ובאשה שפיר ושליה. זה הכלל כל שידוע שבכרה אין כאן לכהן כלום. וכל שלא בכרה הרי זה לכהן. אם ספק. יאכל במומו לבעלים. רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם. הרי זו תקבר. ונפטרה מן הבכורה: ",
            "רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי. אינו חושש שמא בנה של אחרת היה. נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות. ואת שאינן מבכירות מניקות. אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו. או שמא בנה של זו בא לו אצל זו: ",
            "רבי יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור. עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן. ותולש השער. ובלבד שלא יזיזנו ממקומו. וכן התולש את השער לראות מקום המום: ",
            "שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו. עקביא בן מהללאל מתיר. וחכמים אוסרין. דברי רבי יהודה. אמר רבי יוסי לא בזה התיר עקביא. אלא בשער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך מת. בזה עקביא בן מהללאל מתיר. וחכמים אוסרין. הצמר. המדובלל בבכור. את שהוא נראה מן הגיזה מותר. ואת שאינו נראה מן הגיזה אסור: "
        ],
        [
            "עד כמה ישראל חייבים להיטפל בבכור. בבהמה דקה עד שלשים יום. ובגסה חמשים יום. רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים. אמר לו הכהן בתוך זמן זה תנהו לי. הרי זה לא יתנו לו. אם היה בעל מום. אמר לו תן לי שאוכלנו. מותר. ובשעת המקדש אם היה תמים. אמר לו תן לי שאקריבנו. מותר. הבכור נאכל שנה בשנה. בין תמים בין בעל מום. שנאמר (דברים טו, כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה: ",
            "נולד לו מום בתוך שנתו. מותר לקיימו כל שנים עשר חדש. לאחר שנתו אינו רשאי לקיימו. אלא עד שלשים יום: ",
            "השוחט הבכור ומראה את מומו. רבי יהודה מתיר. רבי מאיר אומר הואיל והוא נשחט שלא על פי מומחה אסור. ",
            "מי שאינו מומחה. וראה את הבכור ונשחט על פיו. הרי זה יקבר וישלם מביתו. דן את הדין. זיכה את החייב. וחייב את הזכאי. טמא את הטהור. וטהר את הטמא. מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ואם היה מומחה לבית דין. פטור מלשלם. מעשה בפרה שנטלה האם שלה. והאכילה רבי טרפון לכלבים. ובא מעשה לפני חכמים והתירוה. אמר תודוס הרופא. אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא. עד שהם חותכין את האם שלה. בשביל שלא תלד. אמר רבי טרפון הלכה חמורך טרפון אמר לו רבי עקיבא. רבי טרפון פטור אתה. שאתה מומחה לבית דין. וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם: ",
            "הנוטל שכרו להיות רואה בכורות. אין שוחטין על פיו. אלא אם כן היה מומחה. כאילא ביבנה. שהתירו לו חכמים להיות נוטל ארבעה איסרות בבהמה דקה. וששה בגסה. בין תמים בין בעל מום ",
            "הנוטל שכרו לדון. דיניו בטלים. להעיד עדותיו בטלין. להזות. ולקדש. מימיו מי מערה. ואפרו אפר מקלה. אם היה כהן וטמאהו מתרומתו. מאכילו ומשקו וסכו. ואם היה זקן. מרכיבו על החמור. ונותן לו שכרו כפועל: ",
            "החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים. ולא עורות שאינן עבודין. רבי אליעזר אומר לוקחים ממנו עורות של נקבה. ואין לוקחים ממנו צמר מלובן וצואי. אבל לוקחין ממנו טווי ובגדים: ",
            "החשוד על השביעית. אין לוקחין ממנו פשתן. ואפילו סרק. אבל לוקחין ממנו טווי ואריג: ",
            "החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין. אין לוקחין ממנו אפילו מים או מלח. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומות ומעשרות. אין לוקחין ממנו: ",
            "החשוד על השביעית. אינו חשוד על המעשרות. החשוד על המעשרות. אינו חשוד על השביעית. החשוד על זה ועל זה. חשוד על הטהרות. ויש שהוא חשוד על הטהרות. ואינו חשוד לא על זה ולא על זה. זה הכלל. כל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו: "
        ],
        [
            "כל פסולי המוקדשים נמכרין באיטליז ונשחטין באטליז ונשקלין בליטרא. חוץ מן הבכור ומן המעשר שהנייתן לבעלים. פסולי המוקדשין הנייתן להקדש. ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור: \n",
            "בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור. בית הלל מתירין ואפילו נכרי. בכור שאחזו דם אפילו הוא מת. אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים יקיז. ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום. הרי זה לא ישחט עליו. רבי שמעון אומר יקיז. אף על פי שהוא עושה בו מום: \n",
            "הצורם באוזן הבכור. הרי זה לא ישחט עולמית. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים כשיולד לו מום אחר. ישחוט עליו. מעשה בזכר של רחלים זקן. ושערו מדולדל. ראהו קסדור אחד. אמר מה טיבו של זה. אמרו לו בכור הוא. ואינו נשחט אלא אם כן היה בו מום. נטל פגיון וצרם באזנו. ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו. ראה שהתירו והלך וצרם בכורות אחרים. ואסרו. פעם אחת היו תינוקות משחקין בשדה. וקשרו זנבות טלאים זה לזה ונפסקה זנבו של אחד מהם והרי הוא בכור. ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו. ראו שהתירו והלכו וקשרו זנבות בכורות אחרים. ואסרו. זה הכלל. כל שהוא לדעתו אסור. ושלא לדעתו מותר: \n",
            "היה בכור רודפו ובעטו ועשה בו מום. הרי זה ישחוט עליו. כל המומין הראויין לבא בידי אדם. רועים ישראל נאמנים. ורועים כהנים אינן נאמנים. רבן שמעון בן גמליאל אומר נאמן הוא על של חברו. ואינו נאמן על של עצמו. רבי מאיר אומר החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו: \n",
            "נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא. הכל נאמנים על מומי המעשר. בכור שנסמת עינו. שנקטעה ידו. שנשברה רגלו. הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת. רבי יוסי אומר. אפילו יש שם עשרים ושלשה. לא ישחט אלא על פי מומחה: \n",
            "השוחט את הבכור ומכרו. ונודע שלא הראהו. מה שאכלו אכלו. והוא יחזיר להם את הדמים. ומה שלא אכלו. הבשר יקבר. והוא יחזיר להם את הדמים. וכן השוחט את הפרה. ומכרה. ונודע שהיא טרפה. מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים. ומה שלא אכלו. הן יחזירו לו את הבשר. והוא יחזיר להם את הדמים. מכרוהו לנכרים או הטילוהו לכלבים. ישלמו לו דמי הטרפה: \n"
        ],
        [
            "על אלו מומין שוחטין את הבכור. נפגמה אזנו מן הסחוס. אבל לא מן העור נסדקה. אף על פי שלא חסרה. נקבה מלא כרשינה או שיבשה. איזו היא יבשה. כל שתנקב ואינה מוציאה טפת דם. ר' יוסי בן משלם אומר יבשה שתהא נפרכת:  ",
            "ריס של עין שנקב. שנפגם. שנסדק הרי בעיניו דק תבלול. חלזון נחש ועינב. ואיזהו תבלול. לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור. בשחור ונכנס בלבן אינו מום. שאין מומין בלבן:  ",
            "חורוד והמים הקבועים. איזהו חורוד הקבוע. כל ששהה שמנים יום. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר. בודקין אותו שלשה פעמים בתוך שמונים יום. ואלו הם מים הקבועים. אכל לח ויבש של גשמים. לח ויבש של שלחים. אכל היבש ואחר כך אכל הלח אינו מום. עד שיאכל היבש אחר הלח:  ",
            "חטמו שנקב. שנפגם. שנסדק. שפתו שנקבה שנפגמה שנסדקה. חיטיו החיצונות שנפגמו או שנגממו. והפנימיות שנעקרו. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר. אין בודקין מן המתאימות ולפנים. אף לא את המתאימות:  ",
            "נפגם הזובן. או עריה של נקבה במוקדשים. נפגם הזנב מן העצם אבל לא מן הפרק. או שהיה ראש הזנב מפציל עצם. או שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע:  ",
            "אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת. רבי ישמעאל אומר אם יש לו שני כיסין יש לו שני ביצים. אין לו אלא כיס אחד אין לו אלא ביצה אחת. רבי עקיבא אומר מושיבו על עכוזו. וממעך. אם יש שם ביצה. סופה לצאת. מעשה שמיעך ולא יצאת ונשחט ונמצאת דבוקה בכסלים והתיר רבי עקיבא. ואסר רבי יוחנן בן נורי:  ",
            "בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש. ושרגליו קלוטות כשל חמור. והשחול והכסול. איזהו שחול שנשמטה ירכו. וכסול שאחת מירכותיו גבוהה:  ",
            "נשבר עצם ידו ועצם רגלו. אף על פי שאינו ניכר. מומין אלו מנה אילא ביבנה. והודו לו חכמים. ועוד שלשה הוסיף. אמרו לו לא שמענו את אלו. את שגלגל עינו עגול כשל אדם. ופיו דומה לשל חזיר. ושניטל רוב המדבר של לשונו. ובית דין של אחריהן אמרו הרי אלו מומין:  ",
            "מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון. ושלח רבן שמעון בן גמליאל לחכמים ואמרו הרי זה מום. אזן הגדי שהיתה כפולה אמרו חכמים. בזמן שהיא עצם אחד מום. ואם אינה עצם אחד. אינה מום. רבי חנניא בן גמליאל אומר זנב הגדי שהיא דומה לשל חזיר ושאין בה שלש חוליות. הרי זה מום:  ",
            "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת בעינו. ושנפגם עצם ידו ועצם רגלו. ושנפסק עצמו שבפיו. עינו אחת גדולה ואחת קטנה. אזנו אחת גדולה ואחת קטנה. במראה אבל לא במדה. רבי יהודה אומר. אחד מביציו גדולה כשתים בחברתה ולא הודו לו חכמים:  ",
            "זנב העגל שאינה מגעת לערקוב. אמרו חכמים כל מרבית העגלים כן. כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות. לאיזה ערקוב אמרו. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר לערקוב שבאמצע הירך. על אלו מומין שוחטין את הבכור. ופסולי המוקדשין נפדין עליהן:  ",
            "אלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה. חורוד והמים שאינם קבועין. וחטיו הפנימיות שנפגמו. אבל לא שנעקרו. ובעל גרב. ובעל יבלת. ובעל חזזית. וזקן וחולה ומזוהם. ושנעבדה בה עבירה. ושהמית את האדם (על פי עד אחד או על פי הבעלים). וטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה. רבי ישמעאל אומר אין מום גדול מזה. וחכמים אומרים אינו בכור. אלא נגזז ונעבד:  "
        ],
        [
            "מומין אלו בין קבועין בין עוברין פוסלין באדם. יותר עליהן באדם. הכילון. והלפתן. המקבן. ושראשו שקוע. ושקיפס. ובעלי החטוטרת. רבי יהודה מכשיר. וחכמים פוסלין: \n",
            "הקרח פסול. איזהו קרח. כל שאין לו שטה של שער מקפת מאזן לאזן. ואם יש לו הרי זה כשר. אין לו גבינים \n. \n אין לו אלא גבין אחד. הוא גבן האמור בתורה. רבי דוסא אומר כל שגביניו שוכבין. רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר. מי שיש לו שני גבים. ושתי שדראות. \n",
            "החרום פסול. איזהו חרום. הכוחל שתי עיניו כאחת. שתי עיניו למעלה. ושתי עיניו למטה. עינו אחת למעלה. ועינו אחת למטה. רואה את החדר ואת העליה כאחת. סכי שמש. זוגדוס. והצירן. ושנשרו ריסי עיניו. פסול. מפני מראית העין: \n",
            "עיניו גדולות. כשל עגל. או קטנות כשל אווז. גופו גדול מאבריו. או קטן מאבריו. חוטמו גדול מאבריו. או קטן מאבריו. הצמם והצמע. איזה הוא צמע שאזניו קטנות. והצמם שאזניו דומות לספוג: \n",
            "שפתו העליונה עודפת על התחתונה. והתחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום. ושניטלו שניו. פסול מפני מראית העין. דדיו שוכבים כשל אשה. כרסו צבה. טבורו יוצא. נכפה אפילו אחת לימים. רוח קצרית באה עליו. המאושכן. ובעל גבר. אין לו ביצים. או אין לו אלא ביצה אחת. זהו מרוח אשך האמור בתורה. רבי ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו. רבי עקיבא אומר כל שרוח באשכיו. רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכים. \n",
            "המקיש בקרסוליו ובארכבותיו. ובעל פיקה. והעיקל. איזהו עיקל כל שמקיף פרסותיו. ואין ארכבותיו נושקות זו לזו. פיקה יוצאה מגודלו. עקבו יוצא לאחוריו. פרסתו רחבה כשל אווז. אצבעותיו מורכבות זו על זו. או קלוטות עד הפרק כשר. למטה מן הפרק וחתכה. כשר. היתה בו יתרת וחתכה. אם יש בה עצם פסול. ואם לאו כשר. יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע. רבי יהודה מכשיר. וחכמים פוסלים. השולט בשתי ידיו רבי פוסל. וחכמים מכשירים. הכושי. והגיחור. והלבקן. והקפח. והננס. והחרש. והשוטה. והשכור. ובעלי נגעים טהורין פסולין באדם. וכשרין בבהמה. רבן שמעון בן גמליאל אומר שוטה בבהמה אינה מן המובחר. רבי אליעזר אומר אף בעלי דלדולין. פסולין באדם. וכשרין בבהמה: \n",
            "אלו כשרין באדם. ופסולין בבהמה. אותו ואת בנו. וטרפה. ויוצא דופן. ושנעבדה בהן עבירה. ושהמית את האדם. הנושא נשים בעבירה פסול. עד שידיר הנייה. המטמא למתים פסול. עד שיקבל עליו שלא יהא מטמא למתים: \n"
        ],
        [
            "יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. בכור לכהן ואינו בכור לנחלה. בכור לנחלה ולכהן. יש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן. איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי. ובן תשעה שיצא ראשו מת. והמפלת כמין בהמה חיה ועוף. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם. המפלת סנדל או שליא ושפיר מרוקם והיוצא מחותך. הבא אחריהן. בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה. עודה שפחה ונשתחררה. עודה נכרית ונתגיירה. משבאת לישראל ילדה. בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. רבי יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר (שמות יג, ב) פטר רחם בישראל. עד שיפטרו רחם מישראל. מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה נתגיירה מעוברת נשתחררה מעוברת. ילדה היא וכהנת. היא ולויה. היא ואשה שכבר ילדה. וכן מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים. ונשאת וילדה. ואין ידוע אם בן תשע לראשון. או בן שבע לאחרון בכור לכהן ואינו בכור לנחלה. איזהו בכור לנחלה ולכהן. המפלת שפיר מלא דם מלא מים מלא גנינים. המפלת כמין דגים. וחגבים. שקצים. ורמשים. המפלת יום ארבעים. הבא אחריהן בכור לנחלה ולכהן: ",
            "יוצא דופן והבא אחריו. שניהם אינן בכור. לא לנחלה ולא לכהן. רבי שמעון אומר. הראשון לנחלה. והשני לחמש סלעים: ",
            "מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים. נותן חמש סלעים לכהן. מת אחד מהן בתוך שלשים יום. האב פטור. מת האב והבנים קיימים. ר' מאיר אומר אם נתנו עד שלא חלקו נתנו. ואם לאו פטורין. רבי יהודה אומר. נתחייבו נכסים. זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום: ",
            "שתי נשים שלא בכרו וילדו שני זכרים. נותן עשר סלעים לכהן. מת אחד מהן בתוך שלשים יום. אם לכהן אחד נתן. יחזיר לו חמש סלעים. אם לשני כהנים נתן. אינו יכול להוציא מידם. זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה. נותן חמש סלעים לכהן. שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות. אין כאן לכהן כלום. אחת בכרה ואחת שלא בכרה וילדו שני זכרים. נותן חמש סלעים לכהן. מת אחד מהן בתוך שלשים יום. האב פטור. מת האב והבנים קיימין. רבי מאיר אומר אם נתנו עד שלא חלקו נתנו. ואם לאו פטורים. רבי יהודה אומר נתחייבו נכסים. זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום: ",
            "שתי נשים של שני אנשים. שלא בכרו. וילדו שני זכרים. זה נותן חמש סלעים לכהן. וזה נותן חמש סלעים לכהן. מת אחד מהן. בתוך שלשים יום. אם לכהן אחד נתנו. יחזיר להן חמש סלעים. אם לשני כהנים נתנו. אינן יכולין להוציא מידם. זכר ונקבה. האבות פטורין. והבן חייב לפדות את עצמו. שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות. אין כאן לכהן כלום: ",
            "אחת בכרה ואחת שלא בכרה של שני אנשים. וילדו שני זכרים. זה שלא בכרה אשתו. נותן חמש סלעים לכהן. זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום. מת הבן בתוך שלשים יום. אף על פי שנתן לכהן. יחזיר לו חמש סלעים. לאחר שלשים יום. אף על פי שלא נתן יתן. מת ביום שלשים כיום שלפניו. רבי עקיבא אומר אם נתן. לא יטול. ואם לא נתן. לא יתן. מת האב בתוך שלשים יום. בחזקת שלא נפדה. עד שיביא ראיה שנפדה. לאחר שלשים יום. בחזקת שנפדה עד (נוסח אחר שיאמרו לו) שיביא ראיה שלא נפדה. הוא לפדות ובנו לפדות. הוא קודם את בנו. רבי יהודה אומר בנו קודמו. שמצותו על אביו ומצות בנו עליו: ",
            "חמש סלעים של בן. במנה צורי. שלשים של עבד. וחמשים של אונס ושל מפתה. ומאה של מוציא שם רע. כולם בשקל הקדש במנה צורי. וכולם נפדין בכסף ובשוה כסף. חוץ מן השקלים: ",
            "אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות. ולא בהקדשות. כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים. חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי. לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו מתנה. רשאי. המפריש פדיון בנו ואבד. חייב באחריותו שנאמר (במדבר יח, טו) יהיה לך ופדה תפדה: ",
            "הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב. ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם. ואינו נוטל פי שנים בשבח. ולא בראוי כבמוחזק. ולא האשה בכתובתה. ולא הבנות במזונותיהן. ולא היבם. וכולן אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק: ",
            "אלו שאינן חוזרין ביובל. הבכורה. והיורש את אשתו. והמיבם את אשת אחיו. והמתנה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מתנה כמכר. רבי אליעזר אומר כולן חוזרין ביובל. רבי יוחנן בן ברוקה אומר היורש את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה להם מן הדמים: "
        ],
        [
            "מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ. בפני הבית ושלא בפני הבית. בחולין אבל לא במוקדשין. ונוהג בבקר ובצאן. ואינן מתעשרים מזה על זה. בכבשים ובעזים. ומתעשרין מזה על זה. בחדש ובישן. ואינן מתעשרין מזה על זה. שהיה בדין. מה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה. אין מתעשרין מזה על זה. הכבשים והעזים שהם כלאים זה בזה. אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה. תלמוד לומר (ויקרא כז, לב) וצאן. משמע כל צאן אחד: ",
            "מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה. וכמה היא רגל בהמה רועה. ששה עשר מיל. היה בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל. אינן מצטרפין. היה לו באמצע מביא ומעשרן באמצע. רבי מאיר אומר. הירדן מפסיק למעשר בהמה: ",
            "הלקוח או שניתן לו מתנה. פטור ממעשר בהמה. האחים השותפין שחייבין בקולבון. פטורים ממעשר בהמה. ושחייבין במעשר בהמה. פטורין מן הקולבון. קנו מתפיסת הבית. חייבין. ואם לאו פטורין. חלקו וחזרו ונשתתפו. חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה: ",
            "הכל נכנס לדיר להתעשר. חוץ מן הכלאים. והטריפה. ויוצא דופן. ומחוסר זמן. ויתום. איזהו יתום כל שמתה אמו. או שנשחטה. רבי יהושע אומר. אפילו נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום: ",
            "שלש גרנות למעשר בהמה. בפרס הפסח. בפרס העצרת. בפרס החג. דברי רבי עקיבא. בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר. באחד בסיון. בעשרים ותשעה באב. רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן באחד בסיון. בעשרים ותשעה באלול. ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול. ולא אמרו באחד בתשרי. מפני שהוא יום טוב. ואי אפשר לעשר ביום טוב. לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול. רבי מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. בן עזאי אומר האלוליין מתעשרין בפני עצמן: ",
            "כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ותשעה באלול הרי אלו מצטרפין. חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אינן מצטרפין. חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן. הרי אלו מצטרפין. אם כן למה נאמר שלש גרנות למעשר בהמה שעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט. הגיע הגורן לא ישחוט. ואם שחט פטור: ",
            "כיצד מעשרן כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן. כדי שלא יהיו שנים יכולין לצאת כאחת. ומונה בשבט. אחד שנים שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה שמונה תשעה והיוצא עשירי סוקרו בסקרא. ואומר הרי זה מעשר. לא סקרו בסקרא. ולא מנאם בשבט. או שמנאם רבוצים או עומדים. הרי אלו מעושרים. היה לו מאה ונטל עשרה. עשרה ונטל אחד. אין זה מעשר. רבי יוסי ברבי יהודה אומר הרי זה מעשר. קפץ אחד מן המנויין לתוכן הרי אלו פטורים. מן המעושרים לתוכן. כולן ירעו עד שיסתאבו. ויאכלו במומן לבעלים: ",
            "יצאו שנים כאחד. מונה אותן שנים שנים מנאן אחד. תשיעי ועשירי מקולקלין. יצאו תשיעי ועשירי כאחת. תשיעי ועשירי מקולקלין. קרא לתשיעי עשירי. ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי. שלשתן מקודשין. התשיעי נאכל במומו. והעשירי מעשר. ואחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה. דברי רבי מאיר. אמר רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה. אמרו משום רבי מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב. קרא לתשיעי עשירי. ולעשירי עשירי. ולאחד עשר עשירי. אין אחד עשר מקודש. זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין אחד עשר מקודש: "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}