{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sukkah",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סוכה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "ולמעלה מכ' אין אדם עושה כו' שצריך לעשות יתידותיה ומחיצותיה קבועין. ולא קפיד בבנין קבוע שלא לעשותו אפילו למטה מכ' אלא בשיעור שאפשר שיעשה בו דירת עראי תליא מלתא. הר\"נ:",
                "פסולה. בגמרא פריך מ\"ש דבמבוי ריש עירובין תני בכה\"ג דהכא ותנן ימעט, ומ\"ש דהכא תני פסולה. ומשני סוכה דאורייתא תני פסולה דכל כמה דלא מתקנה היא פסולה מימות משה רבינו ע\"ה שנתן מדתו. אבל מבוי דרבנן ועכשיו מתחיל להראות שיעורו מאי פסלות שייך למימר, הלכך תני ימעט. רש\"י. ועיין בתוספ'. א\"נ סוכה כו' עיין גמרא:",
                "הלכך אפילו היא גבוהה מי' אלא שהוצין יורדין לתוך י' אע\"ג דחמתן של ההוצין מרובה מצלתן ואימא דלא למעוטי קמ\"ל. דמשום דירה סרוחה פסולה. כדאיתא בגמרא דף ד'. ועתוי\"ט:",
                "וגבי פס ד' לא כתב הר\"ב צורת הפתח ואפשר דסובר דכשעושה בפס ד' ומשהו לא בעינן צורת הפתח הואיל ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידו בפחות מג' ויש מחלוקת הפוסקים בזה:",
                "פירש הרא\"ש ז\"ל מטבע נחושת ורחב יותר מזוזא:",
                "דכתיב (דברים ט\"ז) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים. סוכה העשויה לשם חג בעינן וב\"ה מבעיא להו לעושין סוכה בחולו של מועד. וב\"ש סברי דאין עושין. גמרא:"
            ],
            [
                "כאלו כו': מבסכת חסר כתיב ולא תחת חבית ולא תחת האילן במשמע. ואילן דומיא דבית דצילתו מרובה כו' אף אילן כן אבל כשחמתו מרובה וחבטן ועירבן עם הסכך הכשר, כשר כמו במשנה ד'. גמרא:",
                "והתחתונה פסולה. דכתיב בסכת תשבו חסר לומר דתרי סוכות היינו סוכה תחת סוכה פסולה. גמרא:",
                "ות\"ק לטעמיה אזיל דס\"ל דירת עראי, בעינן ור\"י לטעמיה דס\"ל דירת קבע בעינן. הר\"נ."
            ],
            [
                "ולפ\"ז מפני החמה להגין על האדם מפני החמה ולא דמי ללנאותה דכשרה דשאני התם דהוי צורך סוכה ובטל לגבה. מרדכי:",
                "כלומר שהסדין מופרש סמוך ודבוק לתחתיה ומונע בזה העלין שלא יוכלו לפול. ולפ\"ז מפני החמה שמיבשת הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה. תוספ':",
                "קינוף. ויטו לאבשלום האהל על הגג (שמואל ב' י\"ז) מתורגם קינופין על אגרא:",
                "ר\"ל שהן גבוהין כשעור והיינו י\"ט והוא שיטת הפוסקים דסברי דלא חשיב אהל לבטל אהל הסוכה. אלא בגובה עשרה ויש לה גג:",
                "נקליטי. בפסוק חור כרפס תרגום על דרגשין דנקליטהון דדחבא:"
            ],
            [
                "דאמר מר באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. רש\"י:",
                "כל לשון חבטה שבגמרא לשון השפלה והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה דאי מחובר הוא מאי מהני ואי תלש הא קתני או שקצצן מכלל דרישא מחוברין. רש\"י:",
                "כל שהוא כו'. נפקא לן בגמרא מהך דמאספך דלקמן בפירוש הר\"ב:",
                "ואין כו'. כגון עורות בהמה ואפילו לא מקבלי טומאה כגון שמחוסרין מלאכה. רש\"י. ובגמרא פירשו עוד דאע\"ג שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה ונקראו גדולי הארץ לענין מע\"ש. גדולו מן הארץ לא מקרי אלא מה שצומח מן הקרקע:",
                "דמגורן ולא גורן עצמו מיקב ולא כו' דאלו גורן קשין עם התבואה ויקב האשכולות עם הענבים הוה להו דבר המקבל טומאה:"
            ],
            [
                "הלכך גזור רבנן שלא יסככנו בחבילים אפילו הוא מטילן לשם סוכת החג גזירה משום חבילים דכל השנה דאיכא פסולא דאורייתא. רש\"י:",
                "דאע\"ג דלא בעי סוכה לשם חג כבית הלל לעיל, לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב. רש\"י:",
                "ודנפקא לן דפנות מבסכת בסכת בסכות. מיתורא דקרא ילפינן ולא ממשמעותא הלכך תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי. רש\"י:"
            ],
            [
                "שאם הי' אויר במקום אחד מהן לא מצי למימר לבוד חשיבי להיות דומה לתקרה וגזרינן. רש\"י:",
                "נתן כו'. לדברי הכל. וסוכה כשרה כגון דיחבינן אצל הדופן דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד\"א דאמרינן דופן עקומה. רש\"י:",
                "שלא יישן כו'. להכי נקט שינה דאפילו עראי אסור כו' משום דאין קבע לשינה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מתנמנם מעט ודיו בכך. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "שאין כו'. שאם היה בה מעזיבה לא הוי סגי במפקפק דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גדולי קרקע הן. הר\"נ:",
                "ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים עד החומה (נחמיה ג) מלאוה עפר להחזיק החומה:",
                "מפקפק כו'. ה\"ק אע\"פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתיים אין אי לא לא. גמרא:",
                "נוטל כו'. שיטול מבין כל שני נסרים אחד:",
                "פירוש שהן מג' עד ד'. אלא דמתוך שהתקרה היתה עשויה בהן כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולי דאורייתא דאית בהו תעשה ולא מן העשוי ומיהו במפקפק או נוטל אחד כו' בחד מהני סגי לב\"ה דכי היכי דמפיק לה בהכי משום תעולמ\"ה מפיק לה נמי מגזירת תקרה. וב\"ש ס\"ל דנהי דמפקפק מפיק לה מתעשה ולא מן העשוי לא מפיק לה מגזירת תקרה. וכן לר\"מ אליבא דכ\"ע. זו היא שיטת הרי\"ף ז\"ל:"
            ],
            [
                "המקרה כו'. כמו שאנו עושין שמסדרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן. רש\"י:",
                "בארוכות. לשון הר\"מ בארובות בבי\"ת. ועתוי\"ט:",
                "מוקי לה בגמרא בארוכה וב' כרעים:",
                "כ\"כ הר\"מ. ותימא דבמ\"ח פ\"ק דערובין כתבו דפרוץ כעומד מותר ושם כתב הר\"מ שכן בכל התורה. ותירץ המגיד פ\"ה דכיון דסכך פסול כפרוץ נחשב הלכך גבי סוכה בעינן שיהיה הכשר טפי פורתא. דאי לא מאחר דכפרוץ הוא הויא ליה למטה חמתה מרובה דזוזא מלעיל כו'. ועתוי\"ט בשם חב\"י:",
                "כשרה. וכשאין בהן בסכך הפסול כשיעור הנזכר במ\"י דפסלי בכך:",
                "דאהל היא וכשעשה לשם סוכה או צל. הר\"נ:",
                "וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שיגביה כו'. רש\"י. ואין להקשות דהרי הסכך דמעיקרא ניטל וליתיה וסכך דהשתא אית ביה תעשה ולא מן העשוי, דכל דבהדי סככה אפילו סמוך טובא סככה הוי אלא דהשתא קליש ליה מלמטה הלכך שפיר דמי. הר\"נ:"
            ],
            [],
            [
                "וז\"ל רש\"י רואין תקרת חבית כאלו הוא הדופן שנעקם למעלה כו':",
                "ולאו למימרא דאפילו במשהו לא יישן תחתיו. אלא או בארבעה טפחים לדעת הטור או בשלושה טפחים לדעת הראב\"ד:",
                "כל חצר שבגמרא לפני הבתים וחבתים פתוחים לו. חצר זו מוקפת בתים מתוכה ופתוחין לה סביב משלוש רוחותיה ולפני חבתים אכסדראות סביב ואכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר ויש עליה תקרה וזה סיכך על גבי כל אוירה של כל חצר שבאמצע היקף אכסדראות ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות חבתים המפסיקות בין בתים לאכסדרה ונמצא תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות:",
                "שהקיפוה. והצריכא עי' בגמרא:",
                "שאין כו' בין בגדולה בין בקטנה קאמר. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דהיינו שהגביה מן הקרקע טפח כיון שיש שיעור אוהל בזקיפה הוי אוהל. א\"נ ההיא דסמכה לכותל שהרחיק ראש הסמוך לכותל טפח מהכותל. ועתוי\"ט:",
                "משום דמסיק בגמרא דמתניתין יחידאה היא דרבי נתן שנאה כך ואיפכא הויא דרבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלים וק\"ל כחכמים:",
                "ואינה כו'. דכיון דלסכך עבידא אינה מקבלת טומאה אפילו ישכב בה הזב דכל שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו מקבל טומאת משכב. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "פירוש לבטל אוהל הסוכה שעליה אע\"פ שיש לה גג טפח צריך גם כן שתהיה גבוה עשרה:",
                "דרבי יהודה לטעמיה אזיל דסבירא ליה דסוכה דירת קבע בעינן. גמרא:",
                "כלומר וכל מצוה שאין נשים כו' והכי סיומא דמימרא בגמרא דחגיגה:"
            ],
            [
                "הסומך כו'. פירש\"י מטה שלימה. ובהר\"נ פירש שהסוכה סמוכה על כרעי המטה וכשהמטה מטלטלת הסוכה מטלטלת עמה. ובהכי מחלק בין מתניתין דהכא למתניתין דלקמן בראש העגלה וכתב דהתם לדברי הכל שנויה דהתם קרקע הסוכה נשאר לעולם אחד בעצמו מה שאין כן הכא שקרקע הסוכה משתנה לפי שהוא קרקע עולם ואינו על גבי המטה. ועתוי\"ט:",
                "ופירשו בגמרא מאי מדובללת, מבולבלת:",
                "והקשה בטור סימן תרל\"א. שאי אפשר להכשיר סוכה שחמתה מרובה מצלתה שהרי קנים שאין ביניהם שלשה חשובין כסתום ואפילו הכי לא חשיבי להכשיר בסכך. אם לא שנאמר כיון שיש כאן צל מרובה כשהשמש עומד באמצע השמים רק כשנוטה לצדדין אז החמה מרובה קרינן ביה שפיר צלתה מרובה מחמתה וכן דעת ר\"י בתוספ':",
                "מרובה. הא כי הדדי פסולה דהכא אלמעלה קאי וריש פ\"ק אדלמטה, כדמפרש בגמרא:"
            ],
            [
                "דדירת עראי סגי ביה. רש\"י:",
                "ונמצא כשהולך בסוכה משתמש באילן. תוספ':",
                "וכן על גבי בהמה משנה ב' פרק ה' דביצה:",
                "זה הכלל. לאתויי שאם אותן דפנות שהן בידי אדם אינן סמוכות כגון שעומדות מזרח ומערב או צפון ודרום. ויכול לסמוך סככה באותן דפנות עד שאם ינטל האילן הסוכה יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב. הר\"נ:"
            ],
            [
                "בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש\"י:",
                "ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ\"ל:",
                "וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורמ\"א בסימן ל\"ח כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן:",
                "ה\"פ, אם הולכים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה ואם הולכים בלילה הוא להיפך. והא קמ\"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א\"צ למנוע מפני זה. ב\"י:",
                "גמרא. וטעמא נ\"ל דדריש דהול\"ל בסוכות תהיו, אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "מעשה כו'. גמרא מעשה לסתור חסורי כו' וה\"ק אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו לו לריב\"ז וכו':",
                "לרבי צדוק. קתני מעשה בר\"צ שלא החמיר על עצמו לומר שאם רצה ת\"ח שלא להחמיר על עצמו בכך רשאי ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצות. הר\"נ:",
                "אוכל. פרש\"י מאכל ונמצא במקרא ויתן אוכל בערים:",
                "דר\"צ כהן היה והיה אוכל על טהרת תרומה. וידים שניות הן ופוסלות את התרומה ואפילו פחות מכביצה מקבל טומאה. וכביצה לא מישתרי במפה דחיישינן דלמא נגע כדאיתא בפרק כ\"ה תוספ':",
                "ולא בירך אחריו. דדריש כר\"י דמ\"ב פ\"ז דברכות אבל לפניו בכל דהו בעי ברוכי שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה. רש\"י:"
            ],
            [
                "ארבע עשרה סעודות. מפרש בגמרא דאמר קרא בסכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה כו' ורבנן אמרי מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה כו':",
                "ור\"ל מדין סוכה אין כו', אבל ודאי דאסור להתענות ביו\"ט, גם בחול המועד ובשבת חייב בג' סעודות:",
                "בפרק ערבי פסחים. דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות שהרי יצא מהכלל ללמד שאכילת מצה האמור בו רשות ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. רש\"י. ומיהו לילה הראשון כתיב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. גמרא:"
            ],
            [
                "ראשו ורובו. דרך סעודתם בהסיבה היתה על מטות ומסובין על שמאלם ואין אוכלים זקופים ויושבים כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו. רש\"י:",
                "דהכי אסקינן בגמרא דף ג'. ואתמר התם הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו:",
                "משם ראיה. פירש\"י בתמיה. ואפשר לפרש בניחותא ומאף הם א\"ל הביאו ראיה. דומיא דספ\"ח דשבת. ומיהו גם שם נוכל לפרש בתמיה:",
                "מצות סוכה. ואף על גב דאינה אלא גזירה שמא ימשך כו' אפ\"ה אמרו לו שלא קיים אפילו דאורייתא כ\"כ התוספ'. אבל הר\"נ פירש שלא קיימת וכו' כראוי וכמצות חכמים:"
            ],
            [
                "בגמרא. ופירש\"י דאי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנ'שים ונשים וכתיב האזרח מיומן שבאזרחים להוציא הנשים:",
                "כלומר ובמ\"ו ילפינן לסוכה בג\"ש ממצה, דאל\"ה קרא למה לי דתיפוק ליה דנשים פטורות דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא:",
                "קטן. בגמרא מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכל האזרח כל לרבות את הקטנים:",
                "קשיין דיוקי אהדדי כו' ולשון רש\"י כל שניעור ואינו קורא אימא שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבוא אליו אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא:",
                "מעשה. בגמרא מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוה חסורי כו' ושמאי מחמיר ומעש' נמי כו' וכתב הר\"נ דשמאי מחמיר לחייב בחינוך אפילו הצריך לאמו כיון דאפשר שכן הדין בכל המצות לחייבו בחינוך כו' ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה אינו ראוי לחינוך סוכה:"
            ],
            [
                "בגמרא ומסיים נמי אוכל ושותה ומטייל בתוכה וכתב הר\"מ וישים ביתו כמו בית השמוש וסוכה כמו בית הדירה:",
                "מותר כו'. כתב הר\"נ דכיון שהתחיל לאכול אינו מותר לפנות. אלא משתסרח המקפה כדי שלא יראה כמבעט בסוכתו ויוצא. אבל אם לא התחיל וכנס בו כל שמצטער מחמת גשמים פטור כי היכי דשרי מצטער משום ריח רע כו' זהו דעתי. אבל למעשה איני סומך על סברתי אחר שאין בזה ראיה ברורה:",
                "סרוחה בלשונם הוא כמו הפסד. הר\"מ. כלומר דאינו מלשון סרחון וריח רע ונ\"ל שהוא מלה ארמית. אשר העוה עבדך (שמואל ב י״ט:כ׳) די סרח עבדך ואנכי העויתי אנא סרחית. תוי\"ט:",
                "כ\"כ הסמ\"ג ועיין טור וב\"י. ובני מוהרר\"א הראה לי בירושלמי לא סוף דבר שתסרח אלא אפילו כדי שתסרח:"
            ]
        ],
        [
            [
                "לולב. הוא כפת תמרים שבתורה והן חריות של דקל כו'. ולפי שהלולב נאגד עם ההדס והערבה כמ\"ש במ\"ח הלכך מפרש להו ברישא כו' ואע\"ג דפרי עשו הדר ברישא כתיב ועוד דהא מברכין אלולב הואיל ובמינו גבוה מכולן הלכך נמי אקדים פירושיה והדר מפרש להו כסדרן בכתוב. ועתוי\"ט:",
                "שנאמר והבאתם גזול את הפסח גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא כו'. בשלמא לפני יאוש וכו' אלא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה. גמרא. וא\"ת לקמן דפסלינן של אשרה כו' משום דמכתת שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה. וי\"ל דלא דמי לגזל דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בה. אבל הני אטו מחמת עבירה שנעשית בו מי נפיק ביה. תוספ'. ומדברי הר\"ב למדתי שינויא אחרינא. דהא איכא לאקשויי, לכם למ\"ל, אע\"כ משום דמצוה חבב\"ע מדברי קבלה ילפינן לה איצטריך קרא דלכם איום ראשון דמדאורייתא הוא. ועתוי\"ט:",
                "והיבש. פירשו התוספ' שיהא נפרך בצפורן. והר\"א פירש משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו, וכן עיקר. טור:",
                "משום דמקשינן כולהו לאתרוג כיון דבחד קרא כתיבי גמרא:",
                "בגמרא. וכתבו התוספ' דנקט היינו טעמא כדי לפסול ביו\"ט שני, אבל בראשון הא כתיב לכם והאי לאו לכם הוא כיון דלשריפה קאי:",
                "נקטם. פירש הר\"א שנקטם מהעלין עד שחסר מעט מהשדרה. ובעל העטור כתב, לא שנקטמו קצת מהעלין העליונים אלא שנקטמו ג' עלין העליונים פירוש עד השדרה. והרא\"ש פירש דברוב קטימת העלין העליונים מיפסל:",
                "ר\"ל שנעקרו לגמרי מהשדרה ואינם מחוברים אלא ע\"י אגידה. והר\"א פירש שנחלקו העלין לשנים לארכן כדרך שעושין האומנים לעשות מהן קופות:",
                "נפרדו. דאע\"ג דכתיב כפת ללמדך שיהא כפות, כיון שראוי לכפותו אין כפותו מעכבת בו, ולא קפיד קרא אלא על שאינו ראוי לכפותו. הר\"נ:",
                "יאגדנו. היינו משום דבעינן כפות ממש ולא תלי בפלוגתא דלולב צריך אגד דהתם היינו לאגדו עם ההדס והערבה והכא שיהיו עליו מחוברין ולא פרודין. הר\"נ:",
                "ציני. דקלים קשים הגדלים בהרים. הר\"נ:"
            ],
            [
                "הדס. הוא עץ שעליו חופין את עצו כגון שיהיו שלשה עלין או יתר על כן סמוכין זה לזה בעגול אחד. גמרא:",
                "נקטם. אע\"ג דבלולב פירוש ראש העלין, היינו משום דבלולב לעולם העלין למעלה יוצאין מראש השדרה הלכך ראש העלין נקרא ראשו, אבל הדס וערבה אין העלין העליונים יוצאין מראש הבד אלא דפעמים ראש הבד הוא חלק, הלכך ראש דידהו הוא ראש הבד ולא ראש העלין, ואפילו אם עלה יוצא מראש הבד גם נקרא נקטם עד שיקטם ראש הבד. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "ערבה. הוא מין ידוע הנקרא ערבי נחל על שם ההוה שגדל על נחל וסימניו נתפרשו שעלה שלו משוך כנחל ופיו חלק וקנה שלו אדום:",
                "גזולה כו'. כמו בלולב. והא דתני לה במתניתין ד' בבי ולא עריב ותני להו, משום דיש בכל אחד ואחד מה שאין בחבירו הלכך אצטריכו ד' בב'. רש\"י:",
                "והטעם מבואר. לפי שכמו דשמעינן לר\"ט בהדס, ה\"ה והוא הטעם בערבה. תוי\"ט:",
                "והצפצפה פסולה. דכתיב קח על מים רבים צפצפה שמו. אמר הקב\"ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים, מאי ניהו ערבה והן שמו עצמם כצפצפה, אלמא גריעותא, דבתוכחה כתיב. גמרא:",
                "כמושה. ה\"ה לשאר מינין דכמושין כשרים דהא יבש תנן בהו דפסול הא כמוש כשר, והכי איתא בגמרא בהדיא. אלא לגבי ערבה איצטריך, סד\"א כיון דכתיב ערבי נחל, כמושה לא, קמ\"ל. הר\"נ:",
                "מקצת. לאשמעינן שנפרצו היינו ברוב וגבי פסולה נקט נפרצה משום דהוי ברוב וגבי מעוטא שייך לשון נשרו. הרא\"ש:",
                "כלומר ובכלל ערבי נחל הן חוץ מצפצפה דקרא מיעטה בהדיא:"
            ],
            [
                "ג' הדסים. דכתיב ענף עץ עבות. ופירש\"י ענף חד עץ חד עבות חד:",
                "שתי ערבות. יליף מדכתיב ערבי נחל שתים: [כב] והא דמכשיר בהדס קטום טפי מלולב וערבה משום דענפיו חופין את עציו ואין קטימתו נראית כל כך. רבינו ישעיה ז\"ל:",
                "שלשתן קטומים. אפשר דר\"ט בעי ג' מדאורייתא אלא דלא קפיד אקטומים. או אפשר דר\"ט לא נקט ג' לעיכובא אלא סרכא דר\"י נקט, ולא אתא איהו למימר אלא שאין קטימה פוסלת. אבל במנינא אפשר דסבר כר\"ע דמכשיר בהדס אחד. הר\"נ:",
                "הדס אחד. שאינו קטום קאמר ומש\"ה לא פריש לה והכי מוכח בגמרא והיינו כחזרה דר\"י וא\"כ אכתי פליגי בלכתחלה כדלעיל. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "אתרוג. שנא' פרי עץ הדר. ודרשו חכמים הדר באילן משנה לשנה. פירש\"י שהאתרוג דר וגדל באילנות ב' וג' שנים וכשבאין וחונטין של עכשיו עדיין דאשתקד קיימי ביה:",
                "אע\"ג דגבי תרומה טמאה דרשינן לך שלך תהא להסיק תחת תבשילך, כיון דנטמאת ואסרה הכתוב שייך לידרש לך דידיה גבי שאר הנאות כמו לכם דלולב דלא שייך ביה אכילה. תוספ':",
                "תרומה טהורה. כמ\"ד בגמרא מפני שמכשיר לקבל טומאה. הר\"מ. פירש\"י דאמרינן במתניתין מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים שהיו שורין האגודה כדי שלא ייבש וכשנוגעין באתרוג הוכשר לטומאה. ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב משמרת תרומתי אמר רחמנא עשה לה שימור: [כח] בגמרא. וז\"ל רש\"י לכהן וישראל נמי נפיק ביה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילו לבן בתו כהן. אבל פדיון אין לו להיות ניתר לאכילת ישראל. והאומר כן רשע הוא:",
                "א\"כ צריך לחלק בין היכא שהמקום מעכבתו מלאכול להיכא דגברא לא חזי דהא בתרומה ודמאי פירשו דאע\"ג דלדידיה לא חזי הואיל וחזי לכהן ולעני הוי ראוי לכם והכא דלדידיה גופיה חזי בירושלים ואפ\"ה חוץ לירושלים פסול. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ז\"ל המגיד. חזזית הוא כעין גרב הנעשה באתרוג כדמתרגם או ילפת או חזזן ופסול מפני שאינו הדר:",
                "נסדק. יש שפירשו לארכו משני צדדין ומיהו דוקא מלמטה אבל בחוטמו אפילו כל שהוא פסול וכדאמרינן בגמרא גבי חזזית כו'. ויש מחמירין לפסול כל שהוא סדוק מצד אחד עד חללו או אפילו אינו מגיע לחללו כל שנסדק רוב הקליפה החיצונה העבה. הר\"נ:",
                "פירוש לפירושו אפילו אינו בכאיסר ובכ\"ש ר\"ל כמות שהוא ולא קאי אחסרון כלל דהא מסיים דסיפא דתנן כשר מיירי באינו מפולש ואינו רחב כאיסר. ושעור כאיסר ר\"ל בלא חסרון וקאמר דבאינו מפולש ואינו רחב כאיסר הוא דכשר. הא אף על פי שאינו רחב כאיסר ואין בו חסרון אלא שהוא מפולש פסול. תוי\"ט וע\"ע:",
                "מעוטו. דוקא באחד כשר אבל כשהם ב' חזזות בב' מקומות אע\"ג דעל מיעוטו הן פסול. הר\"נ:",
                "עוקצו. פירש\"י זנבו כמו בעוקצי תאנים:",
                "וטעמא דיו\"ט שני דינו כשאר הימים משום דבקיאינן בקביעא דירחא:"
            ],
            [
                "שנים. ה\"ג רש\"י. ופירוש שני אתרוגים בידו אחד. וטעמא מפרש בגמרא דכיון דמצות לולב בימין ואתרוג בשמאל וזימנין דמחלפי ליה כו' ואתי להפכינהו מיד ליד ולאחוז האתרוג והלולב בידו עד שיחליף ואי הוי גדול יותר מדאי שמא יפול מיד ואתי לאפסולי שיארע בו נקב. והר\"נ מקיים הגירסא במשניות ישנות, שניהם בידו אחד. כלומר הלולב והאתרוג, מטעם הנזכר:",
                "אפילו אחד. וטעמא דר\"י לא חייש לדלמא מפיך להו. ולגירסת הר\"נ אפילו בב' ידיו כלומר שיאחז שניהם זה בידו אחד וזה בידו אחד ולא חייש כו':"
            ],
            [
                "במינו כו'. פירוש לאגוד עם ההדס והערבה כמ\"ש גבי נפרדו עליו וטעמיה דר' יהודה מפרש בגמרא דיליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כו' מה להלן אגודה אף כאן אגודה הלכך במינו דוקא, דאל\"ה ה\"ל ה' מינין ועובר משום בל תוסיף:",
                "במשיחה. כרבנן דברייתא דלית להו לקיחה לקיחה ואין צריך אגד. ואמרינן בסנהדרין דף פ\"ח דאי אין צריך אגד לית ביה משום בל תוסיף דאינו חיבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו:",
                "נמצא אגד העליון לנוי בעלמא ולא להכשר מצוה לפיכך אינו תוספת לעבור על בל תוסיף. רש\"י:"
            ],
            [
                "בגמרא. ופירש\"י במנחות דף ס\"ב מוליך ומביא לצפון ודרום ומזרח ומערב כדי לעצור רוחות רעות הבאות מארבע רוחות. וז\"ש לצפון ודרום כו' ודאי דלא כסדרן נקטינהו דהא כל פינות כו' לא יהיו אלא לימין כו' ובשם מהרי\"ל בב\"י מזרח דרום מערב צפון. ועתוי\"ט:",
                "בהודו כו' ובאנא. דכתיב אז ירננו עצי היער. ובתריה הודו לה' כי טוב. וכתיב נמי בתריה ואמרו הושיענו אלהי ישענו. ואיתא במדרש לפי שבראש השנה באין לדין ואין יודעין אם יצאו זכאי נתן הקב\"ה מצוה זו לישראל שיהיו שמחים בלולביהם כאדם היוצא מלפני השופט זכאי שהוא שמח. והיינו דכתיב ירננו עצי היער כלומר בעצי היער כאשר יצאו מלפני ה' זכאין כשבא לשפוט את הארץ ובמה ירננו בהודו ובהושיעה נא. הרא\"ש:",
                "אף באנא כו'. נ\"ל דסבירא להו דאף על גב דגבי ירננו כו' לא כתיב אלא ואמרו הושיענו היינו דלא נקט אלא תחלת המקרא דאנא הושיעה נא והוא הדין לסופו דהצליחה נא הואיל ומקרא אחד הוא. ולפי שבית שמאי באו להוסיף על דברי בית הלל סדרם אחריהם. תוי\"ט:",
                "לפי מה דמשמע דר\"ג ור\"י כב\"ה ס\"ל. היאך כתב ואין כך הלכה. ונראה שהר\"ב גירסא אחרת היתה לו אלא כו' בלבד. וכך גרס בירושלמי הא בהודו לא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "שאלו למד לא היו מקרין אותו כיון שצריך לענות אחריהן כל מה שהוא אומר אבל כשהגדול מקרא אותו והוא עונה אחריו הללויה לא אמר שתבא עליו מארה שדרך הגדול להקרות ואפילו לבקיאים. הר\"נ:"
            ],
            [
                "גמרא וטעמא איתא במגילה דף כ\"ח כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן כלישנא והוא עבר לפניהם. ואף דהלל תקנת נביאים הוא וא\"כ תקשי היכי מברכינן וצונו, תירץ בגמרא מלא תסור, א\"נ שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך:",
                "והלוקח חבר דאי ע\"ה מי ציית למחשד לחבירו ואפ\"ה קרי ליה חבירו כמ\"ש הטעם במ\"ב פ\"ד דדמאי. תוי\"ט:",
                "אתרוג. דאתרוג בכלל לולב דקתני. וז\"ל רש\"י חבר שקונה הושענא כולה מע\"ה, ונותן לו, יבקש ממנו שיתן לו:"
            ],
            [
                "זכר למקדש מנין דעבדינן זכר למקדש, דאמר קרא ציון דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה. גמרא:",
                "ושיהא כו' משמע שתקנם ביחד והלכך כיון דמייתי הראשונה אגב תני לשניה דעמה:",
                "ומקשים בגמרא דאבני אימת, אי ביום ט\"ז כבר הותר משהאיר המזרח, אלא דנבנה קודם ט\"ז, מחצות אשתרי כר ומשני דאבני בלילה, א\"נ סמוך לשקיעת החמה ופירש\"י דהיא היא מרוב הטרחות שיש בקצירת העומר עד הבאתו כדתנן התם, לא יספיקו להקריבו למחר קודם חצות:"
            ],
            [
                "נטילתו בלבד דוחה שבת. הר\"נ. כלומר אבל לא לענין הוצאה. ובגמרא דף מ\"ד מסקינן דהכא בגבולין מיירי מדלא קתני להר הבית ומיהו בזמן שבהמ\"ק קיים דניטל בשבת ביום הראשון במקדש ובמקומות הסמוכים ששלוחי ב\"ד מגיעים שם ויודעים אימתי הוקבע החודש. אבל בזמן שאין בהמ\"ק קיים אע\"פ שעדיין קבעו על פי הראייה הואיל ואין כאן מקדש שניטל הלולב בו השוו חכמים מדותיהם בכל המקומות כי היכי שלא תהא תורה כשתי תורות:"
            ],
            [
                "מפני כו'. שהיה טרוד במצוה ומחשב ועוסק וממהר לעשותה ומתוך כך טעה ושכח שבת והך מתניתין דוקא בזמן שבהמ\"ק קיים. הר\"ן:",
                "וכתבו התוספ' דסוגיא דהכא ס\"ל דמצות א\"צ כונה, דהא במוציא לרה\"ר אין שייך מתכוין לצאת, ועוד דאיירי בהולך אצל בקי ללמוד:"
            ],
            [
                "מקבלת אשה. דמהו דתימא הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל דלגבה אסור טלטול קמ\"ל כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל. גמרא:",
                "בשבת. בזמן שהיו נוטלין לולב בשבת. הר\"מ:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "שבעה כיצד. וגירסת הרא\"ש ששה ושבעה כיצד:",
                "ולא פירש מקדש, ש\"מ דאפילו בגבולים. רש\"י:",
                "וא\"ת נמצא ב\"ד מתנין לעקור דבר מן התורה, הא אותבינא ביבמות דף צ', ושנינן שב ואל תעשה שאני:",
                "ובגמרא איתא דאע\"פ שהיו יודעין לחשוב העבור מ\"מ היו סומכין על קביעות א\"י ובמקום שאין שלוחי ב\"ד מגיעין שם היו כאין בקיאין. והתוספ' כתבו דמאי קאמר לא בקיאין אע\"ג דידעינן, עבוד רבנן כאלו לא ידעינן. ועתוי\"ט:",
                "בגמרא ופירש\"י הוא הדין דמצי למימר ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אלא שברוב מקומות וענינים יש לחוש להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה כגון שהיה מונח בכרמלית כו' ויש כאן איסור העברה ברשות הרבים:",
                "אגזירה שמא יטלנו קאי אבל משום דלא בקיאין לא שייך לענין מגילה דכיון דמדבריהם היא אפילו היינו בקיאין לא היה דוחה שבת:"
            ],
            [
                "ומפרש בגמרא אבל בראשון לא תקנו דלא מוכחא מלתא דמשום ערבה תקנו אלא יאמרו דהואיל ומשום לולב אדחי דחוהו נמי לערבה וכיון דקא מפקא ליה מראשון אוקמא אשביעי יום מסוים או ראשון או אחרון כו':",
                "והרי נביאים האחרונים, שהם חגי וחביריו בתחלת בית שני היו כו'. וי\"ל דה\"ק הר\"ב והאידנא אינה כו' אשביעי מהדר וקאי. כלומר דהאידנא אע\"ג דה\"ל למעבד נמי שבעה ימים זכר למקדש כמו בלולב. אפ\"ה אינה אלא בז' הואיל ובגבולין, אינה אלא מנהג נביאים אפילו בזמן הבית וכיון דבגבולין אין לערבה עיקר מן התורה להכי לא תקנו שבעה זכר למקדש כמו בלולב דאית ליה עיקר מן התורה וטעמא דקבעו בשביעי ולא יום אחר. כתב ב\"י הואיל והיה מיוחד במקדש לדחות בשבת:"
            ],
            [
                "מצות לולב. פירש\"י מצות לולב ביר'ט הראשון שחל להיות בשבת כיצד:",
                "על גב. ה\"ג גב כדאיתא בגמרא. דאי על הגג היה מתייבש:",
                "ומלמדין אבל במשנה י\"ג דפרק דלעיל לא הוצרכו ללמד דבגבולין היה כמ\"ש שם ולא היה העם רב. ולקמן במורביות נמי לא הוצרכו ללמד מהאי טעמא לפרש\"י שהיו רק כהנים. ולהר\"מ ולהר\"נ היינו טעמא דערבה שלוחי ב\"ד הביאום ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת. וכ\"כ התוספ':"
            ],
            [
                "וזוקפין. היינו לאחר שהקיפוהו פעם אחת. תוספ'. ולהר\"מ נראה דזקיפה היתה מתחלה ואחר כך נוטלין. כלומר כמו נטילת לולב. ועוד נראה מלשונו דלא הקיפו אלא בלולב:",
                "כפופין. בגמרא יליף לה מקראי ועין משנה ג' דהלכה למשה מסיני אלא דאסמכוהו אקרא:",
                "כדאיתא בגמרא דגובה המזבח מן היסוד עד גגו שהוא מקום הקרנות ח' אמות ומפני שהסובב בולט אמה הוצרך למושכן לשפת כניסת היסוד ונמצא שמפני ההטייה לא נשאר רק שתי אמות בקרוב והיו כופפין אותן ב' אמות:",
                "תקעו כו'. לשון הר\"מ בעת שהיו מביאין אותם וסודרין אותם תוקעים כו' וכתבו התוספ' משום שמחה:",
                "מקיפין. במשנה ג' פירש הר\"ב דבערבה היו מקיפין. והר\"מ כתב כמ\"ד דהיו מקיפין בלולביהם ומיהו המקיפין לא היו אלא כהנים לכ\"ע. שאע\"פ שישראל נכנס לצורך מצוה לעזרת כהנים מ\"מ בין האולם ולמזבח אינו נכנס כדתנן ספ\"ק דכלים. והכי מפרש בגמרא:",
                "הנקובין בויסע ויבא ויט בפרשת בשלח. דכל אחד יש בו ע\"ב אותיות ומהן שם המפורש. אות ראשונה של פסוק ראשון ואחרונה של אמצעי וראשונה של אחרון וכן בזה הסדר כולן. השם הראשון והו. וי\"ו של ויסע, ה\"א דכל הלילה, ו' דויט. ושם הל\"ז הוא אנ\"י. רש\"י. וכתבו התוספ' ואמרו ב' שמות הללו ע\"פ דדרשינן באיכה רבתי:",
                "יופי כו'. היופי הזה אנו עושין לך שאתה מכפר עלינו. רש\"י:",
                "ולך כו'. פירש בגמרא דה\"ק ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחים. ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסים ופירש\"י ליה אנו מודים שהוא אלהינו מודים לא לשון הוד אלא לשון תודה שאנו מודים בו ולא כופרים. ולך אנו משבחים שאתה חביב לפנינו לכפר עלינו. עיין בתוי\"ט באריכות:"
            ],
            [
                "ורבנן כפת כתיב. גמרא:",
                "ואותו כו'. אין לפרש דריב\"ב לא פליג אלא בשביעי אלא אכולהו נמי פליג דסבר חריות של דקל היו מביאין כל ז' ולא ערבה וכו' וכמו רבנן דנפקו להו מהלמ\"מ דהוה כל ז' והא דקתני מתניתין באותו היום לאו דוקא יום אחד:"
            ],
            [
                "כת\"ק במשנה ח' פ\"ה דגיטין:",
                "ולשון שומטים כמו שומטו ומניחו בקרן זויות:",
                "וללשון ראשון פירש\"י דשאני אתרוגי התינוקות שלא הוקצו למצוה גמורה:"
            ],
            [
                "יו\"ט האחרון. דכתיב חג הסוכות וגו' כי', לרבות לילי יו\"ט האחרין לשמחה. או אינו אלא לילי ראשון ושישחוט מערב יר'ט דבלילה אין שוחטין קדשים דכתיב ביום צותו ת\"ל אך חלק ומה ראית מרבה אני לילי יר'ט אחרון שיש לפניו שמחה ומוציא ליל ראשון שאין לפניו שמחה. גמרא. ופירש\"י דשאר לילות א\"צ ריבוי דבכלל ימים הם כו' אע\"ג דכשחל בשבת אין שלמי שמחה דוחין אותו לא תני השמחה שמנה ושבעה דיכול לשמחו בכסות נקיה ויין. גמרא דפסחים דף ע\"א:",
                "מוריד כו'. לפי שרובן עושין סוכותיהן בראש גגן להכי תני מוריד. רש\"י:"
            ],
            [
                "ניסוך כו'. בגמרא אמרינן דהלכה למשה מסיני היא אע\"ג דדרשי תנאי רמוזי בקרא:",
                "כיצד כו'. הכא תנא סדר המילוי והניסוך ובפרק דלקמן תני השמחה והיציאה מבהמ\"ק אל השילוח למלאות:",
                "ממעיני הישועה. תוספ':",
                "מושחרין כו'. דכיון דאמר מר עירה של יין כו' יצא אתי לאשחורי גמרא:",
                "עירה כו'. לכאורה משמע כלומר שהחליף וכן הוא ברש\"י אבל לשון הר\"מ ואם עירה כו' ונסך שניהם בכלי אחד יצא:",
                "רי\"א כו'. א\"א לומר דלא ס\"ל הלכה למשה מסיני. וי\"ל דס\"ל דכמו שנתרבית לשמחת שלמים כדלעיל ה\"נ יש לרבות לשמחת ניסוך כדלקמן דמקרי שמחה ולוג גמירי לה. רש\"י ועתוי\"ט:",
                "באתרוגיהן. ללמדך שאין ניסוך אלא בשחר בשעת נטילת לולב. גמרא:"
            ],
            [
                "המגולין פסולין. משום הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בית השואבה. שם המקום שהיו מתקנים לשמחה. הר\"נ:",
                "שאינה דוחה כו'. הא דלא קתני כיצד כו' משום דבעי לסמוך ולמימר חליל של בה\"ש דדייק מיניה בגמרא האי הוא דלא דחי הא דקרבן דחי. תוספ':",
                "לא כו'. אע\"ג דחליל אינו אסור אלא משום שמא יתקן כלי שיר כו' וקיי\"ל דאין שבות במקדש. בית השואבה שאני. כדאמרינן בגמרא שאינה אלא משום שמחה יתירה. תוספ':"
            ],
            [
                "ירדו כו'. כהנים ולוים יורדים מעזרת ישראל שהיא גבוה לעזרת נשים שלמטה הימנה בשפוע ההר. רש\"י:",
                "תקון גדול. ר\"ל גדול התועלת. הר\"מ:",
                "פירש\"י שבראשונה לא היו זיזין יוצאין מן הכתלים והקיפוה גזוזטרא נתנו זיזין בכתלים סביב סביב. וכל שנה מסדרין שם כו' כדי שיהיו נשים כו' וזהו תיקון גדול דקתני שמתקנים בכל שנה:",
                "פירש הר\"מ כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים והדין עמו כי האנשים שלמטה היו הרואין בשמחה לא השמחים בעצמן כמ\"ש הר\"ב במדות שם. כי השמחים היו חסידים וכו' וא\"כ הוצרך לטעם ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש בחצרות בית ה':",
                "ילדים, בחורים. רש\"י:",
                "של מאה ועשרים כו'. תנא של שלשים שלשים. ונקט כללא נ\"ל משום דסימנייהו שנותיו של משה רבינו ע\"ה שאור תורתו זורחת עלינו ועוד היא מאירה:"
            ],
            [
                "מכנסי כו'. תימא דלא חשיב כתונת שגם היא היתה של שש ומצנפת:",
                "וכותל מזרחי. שהוא לסוף עזרת נשים היה נמוך כדאמר בסדר יומא והמנורות עולות למעלה הימנו. רש\"י:"
            ],
            [
                "חסידים כו'. ולא היו עושין אותן עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי ישיבות וסנהדרין והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. הר\"מ:",
                "לפניהם. קאי על הרואים דתנן בריש פרקין מי שלא ראה בשמחת כו' ש\"מ דרואים היו:",
                "פירש\"י כל חסיד הוי חסיד מעיקרו. ואמרו שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנתינו והיינו תשבחות שמשבחין להקב\"ה על כך:",
                "העליון. כן נקרא לפי שהוא למעלה מעזרת נשים והוא שער נקנור. הר\"מ. עתוי\"ט:",
                "קרא הגבר. והיו שוהין בתקיעות ובהפיכת פניהם כו' והיה מאיר היום קודם שיגיעו לעזרה ועד שיקדשו בכלי לא הוכשרו ליפסל בלינה תוספ' וע\"ע:",
                "עשירית. בעי רבי ירמיה למעלה דנחית חמשה וקאי אעשרה. או דלמא דנחית עשר וקאי אחמש. תיקו:",
                "והולכין. ומאריכין בהן עד שמגיעין כו'. רש\"י:",
                "אבותינו. פירש\"י אבותינו בבית הראשון היו כופרין ולא היו פניהן לבית אלא אחוריהם וגו' פסוק הוא:",
                "דהשתא לא הוי כמו מודים מודים דמשתקין אותו כו' דכיון דאתרי מילי קא מדכר ליה תרי זימני ולא אחדא מילתא לית לן בה. גמרא:"
            ],
            [
                "עוד ט'. מסקינן בגמרא ט' הוא דמוסיפין לכל המוספין שהיו בו ביום ואין תוקעין לכל מוסף ומוסף ומה\"ט ניחא דלא חשיב ר\"ה שחל להיות בשבת דאיכא מוסף דשבת ור\"ח ור\"ה:",
                "לישנא דגמרא נקט ולאו דוקא דתרועה היא. תו':",
                "קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה. רש\"י:",
                "ע\"ש. ושבת שבתוך התג שהיו תשע דושרת כו': [כח] וה\"ה לעבודתן. בית השואבה דתנן ר\"פ דאין דוחין את השבת. גמרא:",
                "שהפסח נשחט בשלש כתות וכל כת קורא הלל שלש פעמים ובתחלת קריאה תוקעין שלש תקיעות. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "חוזרין חלילה. כדרך שסדרום בדברי הימים (א כד) יהויריב ראשון ואחריו ידעיה כו' ומיהו בבית שני שלא עלו אלא ד' מן המשמרות ונחלקו לכ\"ד וידעיה עלה קודם יהויריב הלכך ששה שלו קודמים. תענית דכ\"ז:"
            ],
            [
                "שוות. בגמרא יליף לה מקרא דושרת כו': [כח] וה\"ה לעבודתן. וכ\"כ הר\"מ מה שראוי לאכול מהן אוכלין אותו בשוה והראוי לשריפה מקריבין אותו בשותפות:",
                "לחם הפנים. שנאמר חלק כחלק יאכלו כו' כתבו התוספ' דחלוק הוא דמרבינן אבל סלוקו וסדורו והקטרת חבזיכים למשמר הקבוע מדמרבינן ליה מיאכלו משמע לאכילה רבייה רחמנא ולא לעבודה:",
                "מצה כו'. מצה ואח\"כ חמץ דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. גמרא:",
                "תמידין כו'. חובות חבאות ברגל שלא מחמת הרגל אפקינהו רחמנא מושרת שנאמר לבד ממכריו על האבות מה שמכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך. ובכלל זה נדרים ונדבות וקרבנות צבור דאיתנהו בשאר ימות השנה והרי הן למשמר המשמש והוא הדין בשבוע שחל בו הרגל למשמר המשמש. גמרא:",
                "גמרא. ומוסף שבת לא מפרשא מתניתין מידי ושייר והוי בכלל דשאר קרבנות צבור. תוספ' ועתוי\"ט:",
                "וה\"ה ז' דפסח וא' דשבועות וב' דר\"ה, אלא משום דמכילתין בחג נקט לשמיני דחג:",
                "שיש תועלת למקדש שע\"י חלוק לחם הפנים חלק כחלק יבואו למקדש ואם יתאחר אחד מבעלי המשמר ימצא אחר שיבא במקומו. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ויש להקשות דהל\"ל והמתעכבים. והר\"מ מפרש דהמתעכב הוא מלשון תרגום ויתמהמה מתרגמינן ויתעכב ור\"ל כשחל יום א' בנתים ונמצא שהמשמר שחל בו יום טוב מתעצלים מלבוא כולם הואיל ויד כל המשמרות שוות ולפיכך הואיל ומעטים הם הבאים מאותו המשמר אינם נוטלים אלא שתים. לפ\"ז כשחל יו\"ט ביום שני שבת שקודם יו\"ט משמר היוצא נוטל עשר והוא שקורא התנא משמר שזמנו קבוע והנכנם נוטל שתים מהטעם האמור. וכשחל יו\"ט האחרון להיות בחמישי שבת שאחר המועד משמר הנכנם נוטל עשר והיוצא נוטל שתים שהן מתעצלים:",
                "ואע\"ג שגם עליו תעבור חלוקה הזאת לשבת הבאה שהנכנס אחריו נוטל שבע והוא חמש. וא\"כ מאי מהני להם חוק זה. אמרו בגמרא דניחא ליה לאינש ליקח לאלתר ולא להמתין להבא אף על פי שאם ימתין יבוא לו ג\"כ שוה בשוה:",
                "בילגה. אל תטעה לחשוב בילגה לשם אשה כי הוא שם המשמר הט\"ו (בדה\"א כד):"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}