{
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Nedarim",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Nedarim",
    "text": [
        [
            [
                "וחרמים כו'. משום דנדר ושבועה גבי הדדי כתוב כל נדר וכל שבועת כו'. תני להו לשבועות נמי הכא (משא\"כ בריש נזיר) ואיידי תני נמי לאידך כולהו. ונדרים דמתסר חפצא עליה דאומר קונם ככר זה עלי. שעושה הככר הקדש עליו וגבי חרמים נמי אסר חפצא עליה תני להו גבי הדדי משא\"כ שבועה דקאסר נפשיה מחפצא כו'. תוספ':",
                "וטעמא בגמרא דידים שאינן מוכיחות לא הוי ידים כו'. וא\"ת א\"כ אמאי איקרי יד כתב הר\"ן משום דלא מסיק דבוריה למימר כקרבן. א\"נ דלא אמר אסור בהדיא. הר\"נ:",
                "שאיני אוכל. ולא דמי לשאיני ישן שאיני מדבר דריש פרק דלקמן דתנן דמותר מדאורייתא דהוי דבר שאין בו ממש דהתם אין בו ממש לא בדיבור ולא בשינה אבל הכא מ\"מ במאכל שהוא מזכיר יש בו ממש והוא קונם המאכל עצמו ענין זה שאינו אוכל. תוספ' ועתוי\"ט:",
                "לך. פירוש משלך. כפירש\"י למי אתה של מי אתה:",
                "מנודה כו'. לשון הר\"מ מי שיאמר מנודה כו' שאיני אוכל לך כו'. אבל התוספ' כתבו דהכא א\"צ לסיים שאיני אוכל דאין לספוקי בהרחקת ד\"א. דאין לפרשו כלשון נידוי לפי שאין אדם רגיל להזכיר נידוי לעצמו כו', וא\"כ ודאי לשון נדר הוא לשון נע ונד ומרוחק מהנאתו:",
                "להחמיר. פירוש לאכול בד' אמותיו. הר\"א. משמע אבל לא לענין לאכול משלו. ועתוי\"ט:",
                "וכן פירש לקמן בנדבות אם אמר כנדבות כשרים הריני נזיר והרי זה קרבן ולפי זה רישא פשיטא ועיקרה משום סיפא דכשרים. אבל בגמרא מפרש באומר כנדרי רשעים הריני עלי והימנו כלומר אם אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו. וכתב הר\"ן ולא איצטריך אלא משום סיפא כו' דכשאומר כנדרי כשרים ביטל ליה. אבל כשאומר הריני, אפילו דלא אמר כנדרי רשעים מהני כדתנן בריש נזיר באומר אהא. ועתוי\"ט:",
                "פירוש שהנדר הוא הרי עלי כדמסיק וכיון שכן אפילו כשהיא בפתח העזרה אין נודרין דהא איכא חששא שמא תמות והוא חייב באחריות ואתו לידי תקלה בבל תאחר. תוספ':",
                "והא דכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך ההיא לזרוזי נפשיה בעלמא שכבר הם מחוייבים לקיום את המצוה או שלא לעבור על ל\"ת שרי לי' למנדר ועל זה שנו חכמים נדרים סייג לפרישות. הר\"ם והרא\"ש:",
                "נדר. בגמרא והא אמרת אין נודרין. תני נדב. ומ\"ש הר\"ב נודרין בנזיר בדוקא נקט לפי שלא שייך בנזירות אלא נדר. ופירש הר\"ן דנדר פירושו דבר שאינו בא לגמרי בנדבת הלב. ונדבה מה שאדם נודר יותר בנדבת נפשו ושמעשיו יותר רצויים. ומש\"ה אמרינן דנדר הוא הרי עלי, לפי שאינו מתנדב לגמרי כיון שלא הפרישו עכשיו, ונדבה היא באומר הרי זו, לפי שהוא מתנדב ונדרו יותר רצוי. ולפי זה בנזיר אע\"פ שאין הנדר של נזירות אלא בלשון נדר, מי שכוונתו רצויה יותר קרוי נזירתו נדבה ומי שאין כוונתו רצויה כ\"כ קרוי נדר, ושל הכשרים נקרא נדבה כי אין בנזירתם שום נדנוד עבירה:"
            ],
            [
                "קונם. שאמר קונם ככר זה עלי. רש\"י:",
                "וה\"ה לכל לשון הנודר אדם מיחייב והא קא תני הני לשונות משום דבהני בקיאין. רש\"י. והר\"ן כתב דרבותא אשמעינן דלא מבעיא בלשונות לעז שהם לשונות גמורים שהנודר בהן נדרו נדר אלא אפילו בלשונות שאינם גמורים שהרי לשון הקודש הוא אלא שנשתבש וסד\"א שלא יהא נדר כיון שאינו לשון גמור בפ\"ע. קמ\"ל:",
                "לקרבן. להתפיס בקרבן דאכנוים דרישא קאי לפרושי. הרא\"ש:",
                "חרק. האומר ככר זה עלי חרק. רש\"י:",
                "נזיק. שאומר הריני נזיק אם אוכל כבר זה. ושבותה, שלא אוכל. רש\"י:",
                "במותא. גירסת הר\"מ במוהא ומפרש נמי שהוא כינוי בלשון תרגום. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לא חולין לא כו'. ה\"ג הר\"מ. ומפרש שכל מה שאוכל לך לא יהיה חולין והוה כאלו אמר כל שאוכל לך יהיה קרבן. אבל גירסת הר\"ב לחולין שאוכל. וכתב הרא\"ש שכן משמע בגמרא כו', וגם מתניתין מוכחת דכל הני דמתניתין אשאני אוכל דרישא קיימא. ע\"כ:",
                "לא חולין. טעמא משום דמכלל לאו אתה שומע הן כו'. וא\"כ לית הלכתא כוותיה. ואפשר דמתניתין לאו משום דמכלל כו' אלא דכיון שאומר לחולין שמשמעו לא חולין ממילא משמע דקרבן יהא דהאומר דבר זה אינו מותר משמע שהוא אסור. ועתוי\"ט:",
                "וטמא כו'. ובהני לא שייך למ\"ד פתוחה בתחלתן דאדרבה אי אמר להו בלמ\"ד איכא למימר דלהתירא קא מכוין ובהני נמי אע\"ג דלא אמר בהו כ\"ף הדמיון מתסרי, שכיון ששמו מורה אסור, בלא כ\"ף נמי מתסר לכו\"ע. הר\"נ:",
                "נותר כו'. אע\"ג דהוו דבר האסור. דמתפיס בעיקר קדושה שקרבן שנעשה נותר פגול. גמרא:",
                "אסור. לפי שהתחיל בכ\"ף הפסיק באיסורא. הרא\"ש:",
                "דסתם נדרים להחמיר ועוד דמשמע דמשה הידוע קאמר. הר\"נ:",
                "כאימרא. בכ\"ף. דהני כולהו אין שמן מורה על שם איסור. אי נמי, בלא כ\"ף משמע דנשבע בחיי אימרא, וכן אשארא. הר\"ן. וקשיא עצים. ועיין אות ב\"ח:",
                "שנקראים אשה ריח ניחוח. תוספ':",
                "בקרבן. משום דסתם נודר בקרבן הוא מתפיס. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "דעולה ומנחה משכחת לה בתמידין ובמוספים. ושלמים משכחת להו שלמי צבור דביכורים, א\"נ שלמי נזיר:",
                "כלומר קמ\"ל דהוי דבר הנדור. וטעמא פירש ריש פרק ב' ומסתבר לפרש קרבן עולה כו' דקרבן לאו מלתא באנפי נפשיה הוא דביה לא שייך חובה כו' ואיכא למידק עולה ודדמי ליה למה איצטריך הא משתמעי לתרי אנפי ואזלינן לחומרא, ויש לומר דסד\"א דמשום הכי פרט לאלו להתפיס במילי דחובה. ועתוי\"ט:",
                "ואיכא למידק מנחה שאינה באה מבעלי חיים מאי נשבע בחייו שייך ביה. ומלשון הרא\"ש משמע דחיי דאמרינן לאו חי מרגיש אמרינן אלא כל דבר ממשי קורא לה חי בלשון בני אדם:",
                "ז\"ל התוספ' הא קרבן בשתי תיבות בחיי הקרבן קאמר, והכי משמע הא הנה בקרבן אני נשבע. והקרבן שאמר בתיבה אחת אסור, דלא שייך לומר שהוא לשון שבועה כיון דאמר ליה בתיבה אחת. ועתוי\"ט:",
                "לא כו'. וה\"ה דאי אמר לקרבן שאוכל לך דמשמע שפיר לקרבן יהא מה שאוכל לך. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
                "קונם. ר\"י נמי פליג בהא כו' דה\"ה בלשון קונם בלא כ\"ף דמותר, דקונם פי לא עדיף מלשון קרבן עצמו. וע\"ע תוספ':",
                "וז\"ל הר\"נ משמע דקונם קאי אדיבור. ומשמע נמי דקאי אפה הלכך כיון דסתם נדרים להחמיר אמרינן דאפה קאי. וכ\"ז מדאורייתא אבל מדרבנן אפילו על דבר שאין בו ממש חל הנדר. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "מותרין. הלשון אינו עולה שפיר. דאטו הנהו דפ\"ק אסורין הן שלא ידור בהן ואפשר לי לומר דסתם לן תנא כר\"מ דדריש טוב אשר לא תדור. טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ואע\"ג דהתם לענין נדר דאמר עלי לחיובי בקרבן קאי ה\"נ איכא למיחש בכולהו נדרים שמא יעבור על אסורו שאסר על נפשו:",
                "הר\"ב לא גרס בגמרא ומי איכא לאסוקי כו' אלא מחוורתא. וכן הר\"מ והרא\"ש לא גרסי ליה:",
                "כב\"ח. כל מיני איסורין קתני. אסורין באכילה כבשר חזיר, ואסורים בהנאה כעבודת גלולים, ואסורים בהנאה שאין להם בטלה כעורות לבובין שהן תקרובות לעבודת גלולים ואין להם ביטול. ותנא נמי שאסורים באכילה כלבד ויש בהן טומאה כנבילות. ושטומאתן חמורה בכעדשה כשקצים ורמשים. הר\"נ:",
                "כרמשים. כדכתיב ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ:",
                "כחלת כו'. שאע\"פ שחל איסור ע\"י קריאת שם לא מיקרי דבר הנדור, דהא מעיקרא נמי אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השירים מידי טבל. הרא\"ש:",
                "ולכך אינו אוסר עליו האכילה באמרו הרי הוא כבשר חזיר וכע\"ג. ואסר עליו כשאומר כקרבן, לפי שהוא יכול לדור קרבן ולומר על מה שירצה הרי זה קרבן ויהיה קרבן, ואי אפשר שידור ויאמר על שום דבר הרי זה בשר חזיר או ע\"ג. הר\"מ:",
                "מותר. משום דקא בעי למתני האומר לאשתו כו' דצריך פתח ואי לא הדר ותני הרי זה מותר לא ידענו ואלו מותרין דרישא כלומר שהן מותרים בלא פתח אהי מנייהו קאי אי אכולהו אי אתרתי מנייהו. הר\"נ:",
                "כאמא. הוא הדין במתפיס בשאר איסורי הנאה בע\"ג וערלה כו'. ובגמרא נמי תניא הכי אלא האי דנקט כאימא. חדא דאית בה תרתי אשמועינן. חדא, דאע\"ג דמתפיס בדבר האסור, בעם הארץ מדרבנן צריך פתח. ואשמועינן תו שצריך שיהא ממקום אחר אבל אין פותחין לו בכבוד אמו כלומר אלו היה יודע שלא יהא כבוד לאמו בכך לא היה נודר. דלא תימא נהי דאין פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו ה\"מ בנדרים דאורייתא אבל האי דליתא אלא מדרבנן פותחין, קמ\"ל דלא. ודוקא במדיר אשתו ומתפיס בדבר האסור גזרו אטו מתפיס בדבר הנדור, אבל שאר נדרים שאינן מצויין לא גזרו. הר\"נ:",
                "כלום אתה מתחרט חרטה דמעיקרא מלשון תוהה על הראשונות. הר\"נ:",
                "כלומר עומד אתה על דעתך הראשונה שרצונך עדיין באותו הנדר:",
                "משום דנדרים מתפיס חפצא אנפשיה תני בהו בלשון שאני, כלומר מה שאני. ומשום דשבועות אסר נפשיה תני להו בלשון שאיני ביו\"ד. הר\"נ:",
                "גמרא, דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו. וכתבו התוספ' תימא מה ענין זה לנהגו בו איסור, וי\"ל דהאי נמי שנדר ונתכוין לאסור עצמו גם בדבר שאין בו ממש אין לך נהגו גדול מזה:",
                "וא\"ת אמאי מתסר והא מצות לאו ליהנות נתנו וי\"ל דהיינו לומר שאין קיום המצוה חשוב הנאה אבל מ\"מ אי מתהני גופיה בהדי דמקיים מצוה הנאה מקריא. ומש\"ה אמרינן בפרק ראוהו ב\"ד הנודר הנאה מן המעין טובל בו בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
                "שבועה כו'. מתמה התוי\"ט, אמאי לא תני שבועה שאיני משמשך:",
                "משום שבועת שוא. הר\"מ:"
            ],
            [
                "וקרבן לאו בר אשתבועי הוא ואי אמרינן דקרבן יהא מה שלא אוכל לך נמי שרי דלא שויה איסור קרבן אלא מה שלא יאכל. הר\"ן. וא\"ת כיון דבאומר לא חולין לא אוכל לך אסור משום דהוי כאומר מה שאוכל לך לא יהא חולין אלא קרבן לפיכך לא אוכל לך כשאומר קרבן לא אוכל לך נמי נימא הכי ולתסר וי\"ל דהתם שאני דליכא לפרושי ביה שנשבע בקרבן שלא יאכל ליה אבל לישנא דהכא כיון דאיכא לפרשינהו הכי אע\"ג דסתם נדרים להחמיר מאחר דפירושא דלקולא משתמעי טפי בלישנא הכי מפרשינן להו ולא לחומרא. ב\"י:",
                "אסור. ואע\"ג דמתניתין ר\"מ היא דלית ליה מכלל לאו כו' אפ\"ה בשבועה אסור. ונראה דה\"ט דמסקינן בס\"פ שבועת העדות כו' דבאסורא גרידא אית ליה כו' ושבועות אינן אלא איסור גרידא שהוא חל בגופו אבל נדרים אינן חלים על דבר שאין בו ממש. הר\"נ:",
                "והטעם בזה שהשבועה חלה על גוף האדם והגוף יש בו ממש. טור:",
                "וחומר כו'. לא דייקינן מכלל דשבועה מיהא איתא משום דאה\"נ דאיתא והוי לקי בה משום שבועת שוא אלא שאינה חלה לבטל את המצות:",
                "סוכה. והוא הדין נמי כי אמר ישיבת סוכה עלי דהואיל והזכיר החפץ אע\"ג דבישיבה אין בה ממש. הר\"נ:",
                "אפילו כי אמר ישיבת סוכה עלי שבועה כו' הוי כאלו אמר שבועה שלא אשב בסוכה וחשבינן ליה כיד שבועה. ועתוי\"ט:",
                "ומלתא דפשיטא היא דלמה יגרע נדרו שחייב עצמו בקרבן משום שתלאו בעשיית המצוה והרי אפילו בתלאו בדבר שאין בו ממש שאין הנדר חל עליו חייב בקרבן שחייב עצמו בו בנדר כדאיתא בר\"מ:",
                "לעבור. ולקיים נמי לא, כדתנן לקמן:"
            ],
            [
                "נזיר. דנזירות נמי איקרי נדר דכתיב נדר נזיר ולא סיים במאי דפתח, דאי אמר ככר זה עלי קונם ב\"פ אין איסור חל על איסור, אבל נזירות מקרא יליף ליה. תוספ':",
                "אם אוכל. ה\"ה נמי אם אמר ב\"פ הריני נזיר דחייב על כל או\"א ואיידי דקתני גבי שבועה שלא אוכל תני נמי גבי נזיר אם אוכל. הר\"נ:",
                "וקרי ליה נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך הזמן הראשונה אלא שא\"א שימנה אותה עד שימנה את הראשונה. הר\"נ. וע\"ע:",
                "אלא אחת. דאין שבועה חלה על שבועה דאין נשבעין לקיום המצות דליתא בלאו והן. הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "קשה דמה הוצרך לשנות ופירושן להקל ועוד כו'. וי\"מ אע\"פ שסתם נדרים להחמיר היינו כשלא פירש מה היה בלבו אלא אמר כך נדרתי כמו שפירשוה חכמים אנו מפרשים לחומרא. אבל אם אמר הרי עלי בבשר מליח וחזר ואמר בלבי היה כשל עבודת גלולים אזלינן בתר פירושו להקל. הרא\"ש. וע\"ע:",
                "מדלא שתק. הרא\"ש:",
                "עבודת גלולים. דגם לעבודת גלולים רגילות היו למלוח ולהכי לא קתני של חולין משום דאין רגילות לקרות בשר מלוח אלא אלו דקתני של שמים ושל עבודת גלולים ולא של חולין. תוספ':",
                "וא\"ת והלא עשירי מאליו הוי קדוש. ויש לומר דבעינן העברת מנין ואם היו עשרה ונטל אחד בלא מנין אינו קדוש כדאמר פרק ט' דבכורות. תוספ':",
                "ולא היו רגילין בתרומת הלשכה. לא קרי לה תרומה סתמא, אלא תרומת הלשכה קרי לה, הלכך כי נדרו בתרומה סתם ליכא לספוקי כלל בתרומת הלשכה. הר\"נ:",
                "פירש\"י שלא היו כהנים ביניהם. ומסיים הר\"נ ולחרמי כהנים לא קרי להו חרם סתם הלכך כי נדרו בחרם ליכא לספוקי במידי, דודאי חרם גבוה קאמרי. ובגמרא, הא מכירין מותרין. אתיא כרבי אלעזר בן צדוק דפליג ארישא וסבירא ליה ספיקא לקולא:"
            ],
            [
                "בחרם. דאמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי. רש\"י:",
                "בקרבנות כו'. דורונות שהיו מקריבין לפני מלכים. רש\"י:",
                "נודר. דרך שחוק. הר\"מ. והתוספ' פירשו להטעות העולם להאמין דבריו שיהיו סוברים כי אני נודר נדר גמור:",
                "ולפיכך צריך שאלה. הר\"נ והתוספ' נסתפקו אי אמרינן דוקא בבא לשאול אבל אי לא בא לשאול לא אסרינן ליה. ועתוי\"ט:",
                "הא דכתב אין פותחין, הוא פירושא דמחמירין עליו. ומ\"ש מנדין אותו הוא פירוש דעונשים אותו. ועתוי\"ט:",
                "ומלמדין. פירש\"י מוכיחין אותו. והא דלא תנן הכי בר\"פ גבי את עלי כאימא, לפי שבכאן הרי הוא כעושה כחוכא ואטלולא מהנדרים משא\"כ באומר כאימא דאע\"ג שאינו נדר משום דלא חל מ\"מ לא משוי כחוכא ואטלולא ולכך אין אנו מחוייבים להוכיחם:"
            ]
        ],
        [
            [
                "פירוש שאסר עליו הנאתו:",
                "כל נדר. הפירוש דנדרנא שאומרים בכל נדרי משמע נמי להבא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "והר\"נ כתב נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור. וכתב התשבי שגוזמא היא לשון יון:",
                "בית הבד. תרי גוונא נקט חד דשייך ביה גוזמא דהיינו כעולי מצרים דעביד אינש דכי חזי אינשי טובא גזים ואומר כעולי מצרים. וחד לא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד דמפרשים בגמרא טרוף ואין שום נחש טרוף כלל. וכי תלה איסור פירות בחד מהני נדרו בטל, וכל חד וחד טעמיה לחוד כו'. הר\"נ:",
                "שיהא לבו עליו. רש\"י:",
                "נהנית. מידי דלא משועבד לה. תוספ':",
                "ונמצאו כו'. וטעמא דכיון שאלו היה יודע כו' היה מוציאן מן הכלל ה\"ז מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוין ובטל מעצמו ומש\"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה את כיסי דאי לא אע\"פ שהיה דעתו בשביל כך מ\"מ כיון דלהדיר את אשתו נתכוין ליכא טעות בעיקר הנדר אבל כאן שלא נתכוין להדיר את זה מעולם הרי הנדר בטל מאליו. הר\"נ:"
            ],
            [
                "וחלה כו'. בגמרא פריך, הא לאו הכי לא והא הוי נדרי זרוזין לר' אליעזר בן יעקב דריש פירקין. ומוקמינן למתניתין דהכא כשביקש המזומן מהמזמן שידירהו מנכסיו אם לא יאכל אצלו כגון שהיו מזמנים אותו גם במקום אחר וחפץ יותר לאכול עמו הלכך ליכא למימר דלזרוזי קא מכוין כו':",
                "בנו. וצריך לשומרו. הר\"נ:",
                "שעכבו כו'. שגדל הנהר מהפשרת שלגים דלא שכיח ולא הו\"ל לאסוקי אדעתיה להתנות. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "שהוא כו'. באומר יאסרו פירות עולם עלי אם אינם תרומה. ומפרש בגמרא שצריך שיחשוב בלבו יאסרו עלי רק היום, והוו דברים שבלב שאינן דברים כיון דאונס הוא:",
                "דאלו אין לו קצבה ליקח לא. גמרא. ופי' הרא\"ש דהאי לאו דינא, דדוקא בדבר שהוא שוה לכל אבל לא בדבר שאינו שוה למעט לזה ולרבות לזה א\"נ דכיון שאין לו קצבה מרבה ליקח יותר ממה שהמלך חפץ הלכך כולו גזל:",
                "והקשו התוספ' דתינח הורגים וחרמים דאינם מתכוונים כ\"א לגזל אבל מוכסים מאי אהני לעולם ישאל המכס וי\"ל שלא היו רגילים ליקח מכס ממוליכי תרומה לכהנים:",
                "חוץ כו'. דחמירא, דכתב בה לא ינקה (כ\"כ הר\"ן). ופירש\"י שלא יאמרו יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה והיינו דתנן בשבועה ולא תנן כו' דהוה משמע דמיירי בנשבע שכדבריו כן הוא ובהכי לא איירי. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "נטיעות. מהו דתימא דהוי כמו נדרי שגגות דאדעתא דהכי אקדשינהו שהיה סבור שא\"א שינצלו ולא גמר בלבו להקדישן קמ\"ל דדברים שבלב כי הני דלא מוכח לא הוין דברים. הרא\"ש:",
                "גמרא דאי לאו הכי אימת קדשי:",
                "יש כו'. בדין הוא דהו\"ל למתני קדושות כו', אלא איידי דסיפא דתני אין להם כו'. גמרא:",
                "ז\"ל הרא\"ש, ולא אמר שאסרן עליו כקרבן כיון דלא אמר עלי ע\"כ. אבל אי אמר עלי קרבן, אע\"ג דלא אמר כקרבן הוי נדר לאסור איסר על נפשו ולא להקדישו:"
            ],
            [
                "לשון הר\"ן, באותן שאין רגילין להיות יורדי הים באניות:",
                "לשון הר\"ן, אפילו הם עכשיו בים שסופם לעלות ליבשה:",
                "ומסתברא דדוקא במי שרגיל בזה תדיר א\"נ במי שהיה יורד בשעת נדרו מעכו ליפו. הרשב\"א:",
                "לפרש. נקרא היורד בים באניות גדולות ומתרחק מן הארץ ריחוק גדול. אבל מעכו ליפו הולכים על חוף הים וקרוב ליבשה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "גמרא. ומסיים, לאפוקי דגים שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה רואה אותן שמותר בהן כו'. והעיקר בכל זה בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. הר\"מ:"
            ],
            [
                "גמרא. ומפרש הר\"נ אלמא אפילו קרחין בכלל וכיון דשחורי הראש לגבי קרחין, לאו דוקא לבעלי שיבות נמי לאו דוקא ולאותן שאדם מתאר אותם בשחורי הראש נתכוין דהיינו אנשים כו':"
            ],
            [
                "משום דבלשון בני אדם כך הוא דאלו בלשון תורה משמע נמי בעתידים להוולד כדכתיב כל הבן הילוד. הר\"נ:",
                "הנולדים. דלשון הנולדים כולל שניהם אותם שנולדו ואותם שעתידים להוולד. ור\"ל בלשון בני אדם:",
                "לא כו'. לפרושי טעמיה דת\"ק משום שלא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוליד בין להבא בין לשעבר ור\"מ סובר דבלשון בני אדם לא מקרי נולדים אלא עתידים להוולד. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואסור כו'. שאין בכלל דבריו אלא מצווין ועושין, והרי כותים שהם גרים הם מצווין ועושין, משא\"כ עו\"ג דאע\"ג דמשכחת דעושין אינן מצווין. הר\"נ:"
            ],
            [
                "כיון דאקדש אברהם מתקרו על שמיה. גמרא:",
                "לישראל. דוקא נקט אומה שלימה, דאלו מחבירו תנן בס\"פ דלקמן דלא ימכור, ופירש הר\"ב גזירה שמא יקח כו', אבל אומה שלימה לא גזרו שא\"א לו שיפרוש מכולם. כ\"כ הר\"מ:",
                "לוקח כו'. מוקמינן בגמרא בזבינא מציעתא. כלומר שאינו חריף בקופצים הרבה. ואינו מוטל גם כן דלא קפיץ עליה כלל דאינה הנאת לוקח ומוכר על שהוא נמכר שוה בשוה. וכ\"ז דוקא בשאסר על עצמו שלא יהנה מישראל דבכהאי גוונא לא מתהני מנייהו. אבל אי אסר על עצמו נכסיהם אפילו לקח שוה מנה במאתים אסור להנות ממקחו שנדרו כבר על נכסיהם. הר\"נ:",
                "אם שומעים כו'. כי היכי דלא למתפס תנא בלישנא דתימר ליה אטו בשופטני עסקינן הלכך קאמר תנא גופא אם שומעין לו:",
                "לאומות. קמ\"ל דלא תימא כיון דא\"א לו לעמוד בנדרו והו\"ל כהאי דפ\"ב שבועה שלא אישן ג' ימים לוקה ויישן לאלתר. וה\"נ נימא דיהנה לאלתר דדבר שא\"א לעמוד בו הוא. קמ\"ל דלא כיון דאיכא תקנתא באומות אע\"פ שהיא תקנה רחוקה לו. הר\"נ:",
                "י\"ג בריתות. כלומר שלכך באו במספר י\"ג לומר לך שזאת המצוה שקולה וגדולה וברית כרותה עליה כמו שנכרת ברית על הי\"ג מדות שנאמרו למשה רבינו ע\"ה ושם נאמר הנה אנכי כורת ברית שאין שום אחת מהן חוזרת ריקם. תוי\"ט:",
                "למשה כו'. דיש זכות תולה, כדתנן במ\"ד פ\"ג דסוטה. ונ\"ל דה\"ט דכל המצות כולן הן חוץ לגופו וזו מצוה שבגופו היא, ולפיכך אין כח בשום מצוה לתלות עונש עוונה:",
                "מלא שעה. כדאמר רבי בברייתא שלא נתרשל משה רבינו ע\"ה, אלא כך אמר אמול ואצא סכנה כו' אמול ואשהה ג' ימים הקב\"ה אמר לי לך שוב מצרימה, אלא מפני שנתעסק במלון תחלה כו', וש\"מ דמלא שעה של התעסקות במלון תחלה לא נתלה לו. ואותו מלון פירש\"י שסמוך למצרים היה:",
                "ולילה. ואע\"ג דתנן בפ\"ב דמגילה דאין מלין אלא ביום. מ\"מ הרי משעה שנימול הנה המצוה קיימת בגופו יומם ולילה. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואע\"ג דהוי רק גורם דגורם. הרא\"ש. וצ\"ל דתנור דקתני לא שאופין בו אלא שעומדים קדירות ושפודים בתוכו להתבשל ולצלות. ועתוי\"ט:",
                "בגמרא פריך אימא שלא ילעט חטין ויתן על גבי מכתו. אמר רבא באומר הנאה המביאה כו', וכמ\"ש הר\"ב בסמוך:"
            ],
            [
                "וק\"ל דהרי מ\"מ נמצא שזה נהנה וניצל מתביעת ממון והרי מהנהו כו', הלכך נראה כפירוש הר\"נ כגון ששלח את שקלו ונגנב או אבד משנתרמה תרומה דפטור מלשלם כדתנן ריש פ\"ב דשקלים, וקמ\"ל שאע\"פ שהיה דרכן לפרוע אותו שרי, כיון שאין הגזברים יכולים לכופו וכפירש\"י:",
                "ואתיא מתניתין כתנן דריש פרק י\"ג דכתובות מ\"ב דאלו לרבנן גזירה בחוב שהתנה אטו חוב שלא התנה. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "ואע\"ג דמתהני בפרוטה דרב יוסף דעוסק במצוה כו' ולא בעי למיתב פרוטה לעני כו'. דלא שכיח דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעני בשביל אותה מצוה. רש\"י. והרא\"ש והר\"ן פירשו דלא שכיח שיזדמן לו עני באותה שעה:",
                "שכר. דהיינו אם היה מחזיר בטל מן הסלע דבכהאי גוונא מחייב בעל אבידה ליתן לו שכר כדאיתא בפרק א\"מ. ועתוי\"ט:",
                "ומודר היינו קונם, כלומר ויש מעילה בקונמות, שהוא כינוי לקרבן. רש\"י:"
            ],
            [
                "ותורם. לא משמע אלא משל בעל הפירות:",
                "דכשאומר כל הרוצה לאו שליחות גמור הוא ולא הוי כמו כל השומע דהוי שליחות כמ\"ש ריש פ\"ז דכתובות דלשון כל השומע שליחות מעליא הוי. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
                "ומקריב כו'. שהכהנים שלוחי שמים הם ואינם שלוחי בעל הקרבן. הר\"מ. ונקט הני קרבנות לרבותא דאע\"ג דמתיר למחוסרי כפורים לאכול בקדשים אפ\"ה שרי דאין זה אלא מחמת הנאה בעלמא. הר\"נ:",
                "קני כו'. לפי שכל אלו מביאים שתי תורים קראם כן. הר\"נ:",
                "מקרא. ואפילו במקום דנוטלים שכר עליה מ\"מ לא היה המודר חייב שכר מלמד לבניו. תוספ':",
                "זה כלל לכל מקום שאמרנו מצוה קא עביד דהיינו אע\"פ שזה נהנה כשיוצא בזה ידי מצותו שא\"צ עוד לעשותה לא מקרי הנאה דלאו כו'. ומיהו הנאה אחרת הבאה לו ע\"י מצוה מקריא הנאה כמ\"ש בשם הר\"נ בריש פ\"ב גבי קונם שאני משמשך:",
                "אשתו כו'. לפירוש השני שפירש הר\"ב מ\"ב דאתיא אפילו כרבנן דחנן ה\"נ איכא לאוקמי מתניתין דהכא אפילו כרבנן וכדפירש\"י שהוא מענגה במזונות יתרים והבעל נותן לה קצבה. והר\"ב לא מפרש כלום משום דהלכה כחנן ובכל גווני מיירי. ועתוי\"ט:",
                "הטמאה. היינו לזונה מזונות יתרים כדי לפטמה משום דס\"ל כיון דאינה עומדת לאכילה אלא למלאכה אינן נהנין בעלים בפטומה דאדרבא מפנקה טפי ולא עבדה שפיר אבל במזונות הצריכין לכדי חייה לא שרי ר\"א דבכהאי גוונא ודאי מהנהו. הר\"נ. ומדר\"א נשמע לת\"ק דג\"כ בהכי מיירי ומזה מוכרח פירש\"י דבסמוך לעיל. ועתוי\"ט:",
                "וגופה כו'. שאינו יכול להנות אלא בעוד נפשה בה הלכך לאו הנאה היא אבל טהורה אע\"פ שנפשה לשמים גופה שלו לשחוט. תוספ':"
            ],
            [
                "דאי נכסי חולה אסורים על המבקר סברה מתניתין דנכנס ומבקרו אפילו יושב דמדבר שחיותו תלוי בו לא אסריה שלא יהנה ממנו, וישיבה נמי חיותיה הוא:",
                "שהוא מותר משום דמצות בקור דינה בעמידה. הר\"נ:",
                "ומיהו דוקא שיהא משל מודר אבל משל מדיר לא דאפילו היכא דאין לו למודר ממה שיתרפא דמצוה קא עביד אפ\"ה כיון דיהיב ליה מיד ליד אסור (וכדלקמן ס\"פ כו'. הר\"ן). ומיירי במקום שאין נוטלין שכר על הרפואה, דאל\"ה פשיטא דאסור לרפאותו בחנם. הרא\"ש:",
                "לא כו'. פירש הר\"ן בשיש שם רופא אחר דאי לא שרי לרפאות דהתנן מחזיר אבידתו ואין לך השבה גדולה מזו ואפ\"ה מרפאהו רפואת גופו לפי שלא מכל אדם זוכה להתרפאות:",
                "וה\"ט כיון דאיהו לא יהיב האי סם עליה שרי דהנאה ממילא אתיא. הר\"נ. ודוקא במקום שאין נוטלין עליה שכר כו'. ב\"י:",
                "ר\"י אומר. פירושא קמפרש ובברייתא פליג עליה ר\"מ:",
                "המטה. ולא חיישינן שמא יישן אצלו. הרא\"ש:",
                "השלחן. ולא חיישינן שמא יאכל עמו דכיון שהדירו מסתמא שונאין זה את זה טפי משני אכסנאים על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה. הרא\"ש:",
                "האבוס. שמתוך שהם עמלים אוכלין הרבה ומשום הכי נקרא אבוס. ואם אחד מהן אוכל מעט נמצא מהנה את חבירו ואבוס החוזר לא שייך בהו. הר\"נ:",
                "ברחוק. בקרוב כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי ברחוק אי גזרינן רחוק אטו קרוב. גמרא:"
            ],
            [
                "לפני. שהדירו חבירו קודם שנכנס שביעית אין יורד כו' דאסור בדריסת הרגל ואין אוכל מן הנוטות כו' שיכול ליקח מהן וא\"צ לכנוס בתוך השדה ואע\"ג דהן שביעית לא יאכל מהן דאדם אוסר דבר שברשותו ואפילו לכשיצא מרשותו כו'. רש\"י:",
                "דאלו בשעה שאוכל ארעא נמי הפקירא הוא. גמרא:"
            ],
            [
                "ונ\"ל דלרבותא נקטה מתניתין המודר מחבירו דהיינו שחבירו הדירו דלא תימא כיון שהוא לא פשע שלא נחמיר עליו לגזור שלא ישאיל משום שמא ישאל ולשון הר\"ב שלא בדקדוק הוא. ועתוי\"ט:",
                "דאלו שוה בשוה איכא הנאה למוכר וללוקח בזבינא מציעתא:",
                "פרתך. לאו במודר ומדיר עסקינן:",
                "אינה כו'. דבמלאכתו היא ונתעצב השואל כנגד המשאיל ואמר הואיל וסרבת להשאילה לי קונם שדי שאני חורש בה שלא אחרוש שדי בפרתך עולמית ואח\"כ השאילה לו. רש\"י:",
                "מותרין. לחרוש לו שדהו באותה פרה ואם אין דרכו כו'. שיש לו אריסין החורשין בשבילו. רש\"י:"
            ],
            [
                "החנוני. דלאו שליח שוויה וה\"ה אם אומר כל המפרנס אינו מפסיד דלא עבדיה שליח כמ\"ש ריש פ\"ז דכתובות וה\"ק לא מבעיא כל הזן כו' דלעלמא קאמר, אבל חנוני כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה כמאן דא\"ל זיל הב ליה את דמי קמ\"ל. גטרא:",
                "שהחנונים והפועלים הם ב\"ח והוא מה שנתן להם שכרם פרע להם חובו, וזה מותר כדאיתא במ\"ב. הר\"מ. ולפירוש ראשון של הר\"ב שם הכא דרך מתנה היא ושרי. תוספ':",
                "ביתו. לא זו אף זו קתני, לא מבעיא דלצורך מזונות שרי אלא אפילו לצורך בנין ביתו התירו. הר\"נ:"
            ],
            [
                "מתנה. הכא ליכא תקנה שיאמר אם תיזון לא תפסיד כיון דליחיד הוא אומר הוי כשלוחו דלא אמרינן בריש פ\"ז דכתובות דלא הוי שלוחו אלא באומר כל הזן בל' רבים. תוספ' ועתוי\"ט:",
                "כלומר דגזרינן משום מתנה דבית חורון דס\"פ דלקמן. גמרא:",
                "וטעמא משום דהכא מוכחא קצת הערמה, הלכך לא שרי אלא דוקא באין לו מה יאכל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ובמתניתין דלקמן פסק הר\"ב כר' אליעזר בן יעקב וכן הוא בגמרא. וקשיא הא קיי\"ל דבדאורייתא אין ברירה, וי\"ל דהכא גבי חצר שזה משתמש בכל החצר אין אפשר לומר הוברר הדבר שזה בחלקו משתמש דהרי אנו מתירין לו להשתמש בכולה אלא ברירה האמורה כאן ר\"ל כ\"א בשביל זכות שיש לו משתמש כלשון שאומר זה בחלקו משתמש וברירה דנקט זה אחד מן הלשונות בגמרא שהלשון אחד והפירוש מתחלף. הרמב\"ן. ועתוי\"ט:",
                "דאע\"ג דאמרינן בפרק חזקת הבתים דשותפין אהעמדה כדי לא קפדי מ\"מ אי קפדי יכולין לעכב זע\"ז. ואע\"ג שדרכן לוותר, ויתור אסור במודר הנאה. הר\"נ:",
                "דכל חד וחד מזדהר באיסוריה. וכן באוסר נכסיו על עצמו מה\"ט גופיה לא היו כופין אותו למכור דדוקא בשותפין כו' ואפילו לראב\"י כופין אותו דאיכא למיחש שמתוך שרואה את חבירו מעמיד רחים ותנור יתקנא בו ויבא לעשות כן. ועתוי\"ט:",
                "ומשמע נמי דחבירו המדיר נמי לא כייפינן למכור כו'. משום שאסר נכסיו על חבירו. הרמב\"ן. וכתב הר\"נ טעמא שאינו בדין לכוף אדם למכור את שלו מפני שאסר נכסיו על חברו אבל לנודר עצמו ראוי לכוף דמה הנאה יש לו לאסור על עצמו נכסיו ואיכא למיחש שמא יכשל:"
            ],
            [],
            [
                "מושכרים. פירוש שהיו מושכרים כבר אבל השכירן אחר מכן לא ודוקא במכירה תנן בסמוך דשרי אבל בשכירות. לא. הרשב\"א והר\"נ:",
                "מותר. ואע\"ג דקיי\"ל דקונמות מפקיעין מידי שעבוד כמ\"ש הר\"ב במ\"ד פי\"א. כיון דשכירות ליומא ממכר הוא הרי מכר הנאתו. ואין איסור קונם שהוא איסור הנאה שאינו חל על גוף הקרקע אלא על הנאה יכול לאסור הנאתו המושכר ביד אחרים. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
                "שאני כו'. ה\"ג בגמרא בכולהו ופירוש שאני נכנס כלומר למה שאני נכנס בו. שאני לוקח כלומר אם אקחנו. הר\"נ:",
                "שמכרו. וה\"ה אם נתנן לאחר נמי שרי ונקט מכרן לאשמעינן דדוקא מכרן לאחר אבל מכרו לו אסור. הר\"נ:"
            ],
            [
                "וא\"צ שיאמר כן בפירוש, דכיון דאמר הנאתי כו' א\"צ להתפיסו בחרם כו', אבל כוונתו לפרש הריני דקאמר, שרצה לומר הנאתי:",
                "חרם. ובגליל מיירי דסתם חרמים לבדק הבית. הר\"נ:",
                "המודר כו'. שהשבועה והנדרים אדם מחוייב לקיים ואפילו שהוא אינו הנשבע והנודר אבל נשבע עליו זולתו. ור\"ל בדבר שהוא של המדיר אבל בדבר שאינו שלו ודאי לא אא\"כ ענה אמן. הר\"מ:",
                "אסור. אבל מדיר לא וא\"ת אמאי לא מתסר משום גזירה כדלעיל פ\"ד מ\"ו, וכ\"ש הוא דהכא המדיר פשע בנדרו וכ\"ש שנגזור עליו. וי\"ל דדוקא בהני דהתם דאית בהו דרך השאלה ומקח וממכר דלא משמע לאינשי דלתסרו במודר הנאה איכא למיגזר אבל בהנאה גמורה כאכילת פירות וכיוצא בו ליכא למיגזר. הר\"נ:",
                "אע\"פ שהוצאה והבנין שלהם מממון כל ישראל וכל אחד מהן יש בהן זכות אין זה כי אם זכות מעט מאד שאין לא' מהם שום רשות. הר\"מ. וע\"ע:",
                "העיר. שהם דרים בו מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן שהם יכולים למוכרן בשבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר. הר\"ן:"
            ],
            [
                "והעזרות. וכל המקדש אלא שבאלו כל ישראל שוין ורשאים לכנוס שם. ועתוי\"ט:",
                "ובהכ\"נ. כתב הר\"ב רבנן היא ולא ראב\"י, דבהכ\"נ כחצר שאין בה דין חלוקה דמי, הלכך כיון דאפסק הלכתא כראב\"י ליתא למתניתין. ועתוי\"ט שהאריך ליישב דכולי עלמא מודים בזה דאסורה דכיון שאפשר לכתוב חלקו לנשיא לא סמכינן אברירה. וכ\"כ הרא\"ש בריש פרקין אחצר שיש בה דין חלוקה דכ\"ע מודו:",
                "לנשיא. והא דלעיל גבי חצר לא קאמר הך תקנתא דחצר שהוא מיוחד להם ממש אין תקנה לתת אותה לנשיא אבל הכא דטעיקרא אין כל הדברים הללו מיוחדים להם לא יפסידו אם יכתבו חלקם לנשיא שגם אח\"כ יכולים לילך ולהנות, שהנשיא לא יקפיד עליהם כיון שגם לו אינה מיוחדת שהרי היא לכל בני העיר. תוספ':",
                "בהוה. פירש\"י שכן דרך לחלוק כבוד לנשיאים, והר\"נ פירש שאין אדם סומך להקנות לאדם אחר דמסתפי שמא יאסרנו עליו ולפיכך נהגו לכתוב לנשיא שאין דרכו לאסור הנאתו על הבריות:",
                "שכבר כו'. כלומר מדורות הראשונים עמדו ראשי בית אבות שלהם והכריחום שיכתבו חלקיהם לנשיא. תוספ':"
            ],
            [
                "המודר כו'. לעיל קתני היה מהלך כדרך והכא קמ\"ל דאפילו בעיר אם אין לו מה יאכל מותר. הרא\"ש:",
                "בראשו. שיהא אביו מודר הנאה אוכל על ידו. רש\"י:",
                "שאינה כו'. כלומר נהי דמתנה ע\"מ להחזיר שמה מתנה שאני זו דבית חורון דאפילו לשעתה אינה, שלא נתכוין להקנותה כלל אלא שתקרא על שמו כדי שיהא אביו מותר בה. וה\"ק מתנה שאינה כלום כזו שהיא בערמה שאם הקדישה כו' אינה מתנה. הר\"נ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דהאי תנא כל מידי דמתאכלי ביה ריפתא תבשיל קרי ליה. ואסור בצלי ושלוק דהא מתאכלי ביה ריפתא. גמרא. ועתוי\"ט. וה\"ה בנודר מן התבשיל בלא שאני טועם:",
                "קדירה. הריפות וגרש כרמל:",
                "בעבה. וה\"ה דנודר מן המבושל מותר בעבה. ירושלמי. הר\"נ:",
                "וצ\"ל שאין אוכלין עמה פת ונעשית לרפואה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "מפרש בירושלמי איזהו מעשה רתחתה, כגון חילקא כו' סולת ואורז כו' על שם שצריך להרתיח לבשל הרבה. ולפ\"ז מתניתין הכי מפרשה הנודר כו' ממעשה רתחתה דהיינו חילקא כו' שרק דברים אלו נקראים מעשה קדרה. אמר קונם היורד לקדירה אסור בכל המתבשלים בקדירה דכולהו בכלל היורד לקדירה הם. ב\"י. ושאיני טועם לאו דוקא, וכדלעיל:"
            ],
            [
                "ושאיני טועם לאו דוקא, אלא לרבותא נקטיה דאפילו אומר שאיני טועם אי אמר כבוש אין אי לא לא. והתוספ' מפרשי דעיקר החילוק הוא שאיני טועם וכן בהנך דלעיל המתבשלים בקדרה. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "משום דאמר תרי לישני, דג דגים, דדג משמע נדול משום דנמכר בפ\"ע, ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד. הר\"נ. והר\"מ כתב דע כי בלשונינו כשיתחבר שם היחיד עם הרבים הוא מורה על הכלל ועל הפלגה ברבוי כמו הבל הבלים. שיר השירים. וכן דג דגים כלל המין כולו באיזה ענין שיהיה:",
                "כמ\"ש תפל בלי מלח. והטי\"ת מתחלפת בתי\"ו ששניהם ממוצא הלשון:",
                "שכן הוא נקרא טרית:",
                "ולשון הרא\"ש ולפי זה דוקא בציר ומורייס של טרית הוא שנאסר. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אוסר. דקסבר יש בו צחצוח חלב והוה בכלל חלב. רש\"י. והיינו להסד\"א, דבגמרא מסיק דלא פליגי אלא דכל חד כי אתריה דבאתרא דר\"י קרי לקומא, קומא דחלבא. ועתוי\"ט:",
                "מותר כו'. דברי הכל דחלב אינו בכלל קום. רש\"י:",
                "וא\"כ דוקא היכא דנקט בה\"א איצטריך לאשמועינן והר\"נ כתב דלא תימא מפני שרוב הגבינות מלוחות הן סתמא מלוחה משטע, קמ\"ל:"
            ],
            [
                "וקשיא דאי הכי היינו רוטב עצמו כו'. והתוספ' פירשו דקיפה היינו בשר שנקפה בשולי קדירה, ומותר משום דלא קרו אינשי בשר אלא חתיכות שהן בשר בעין:"
            ],
            [
                "זה.",
                "ואלו. מסיק בגמרא דזה ואלו ודאי דוקא ובלא שאיני טועם מהני לאסור בנ\"ט או ביוצא מהן, אבל שאיני טועם מבעיא אי מהני נמי בלא זה ואלו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בדבש כו'. פירוש דאמר קונם תמרים עלי, מותר בדבש היוצא מהם דדבש מיקרי תמרים לא מיקרי. ואף דאמרינן לעיל דאפילו רבנן מודו היכא דקרו לקומא קומא דחלבא אסור, ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מה\"ט, וי\"ל דלא דמי דאלו גבי קום לא נשתנה מצורה לצורה אלא מעורב היה בחלב באותה צורה עצמה אבל הכא הרי נשתנה הגוף. הרשב\"א. ועתוי\"ט:",
                "ז\"ל התוספ', איכא בינייהו, דת\"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהן ראויין אסור בהן ומותר ביוצא מהן הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:"
            ],
            [
                "מן השמן. משמע שמן זית. רש\"י:",
                "הדבש. סתם אינו אלא דבש דבורים. טור:",
                "כמו הפעם ילוה אישי אלי:"
            ],
            [
                "וצריך לחלק בין אספרגוס שהם מי שליקה לציר שהיא מליחה, דבדג דגים אע\"פ שאמר שאיני טועם תנן דמותר בציר. ואפשר דבלשון ב\"א כשאומר כרוכ ר\"ל אספרגוס, ובנדרים הלך אחר לשון ב\"א:",
                "הגריסים. שם נופל על הפולים הטחונים. הר\"מ:",
                "וז\"ל הר\"מ מקפה שם התבשיל איזה תבשיל שיהא, הלא תראה שהם קוראים תבשיל הפולים מקפה של גריסין:",
                "בגריסין. וכן מן האשישים מותר בעדשים דברי הכל. רש\"י:",
                "דפת חטה מקרי דחד גופא נמי ננהו כו' חטים משמע לכוס שאדם כוסס חטים חלוקים יחד:",
                "ר\"י אומר. ולא פליגי את\"ק. ואל תתמה על לשון ר\"י אומר דמשמע דפליג דהרבה שנוים כזו ול\"פ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "אוסר. מפרש בגמרא דלא אוסר אלא באומר ירק המתבשל בקדירה עלי אז אסור בכל ירקות המתבשלים אף בדלעת. ועתוי\"ט:",
                "לח. דכיון שאין עושין ממנו פרי אלא כשהוא יבש ומקמי הכי לא עד ההוא שעתא ירק הוא:"
            ],
            [
                "רמ\"א כו'. בהא ודאי מודינא לך שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מה' המינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל מין דמדגן. רש\"י:"
            ],
            [
                "בשק. שק ארוג במטוה שער ויריעה בגד גס ועבה שאינו תפור. וחמילה, מסך והיא אצל בני אדם בתכלית העובי שמגין בה אדם ראשו מהמטר וכמו כן יריעה הנזכרת כאן. הר\"מ:",
                "באניצי כו'. דדייק ולא נפיץ. רש\"י:",
                "ריחו קשה כו'. אבל בנודר סתם דרישא לא משמע אלא ללבוש ובהא לא קאמר ר\"י. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
                "לאחוריו. וכ\"ש לטעון לפניו שהוא בכלל הנדר שהיא טעינה מעולה שנשמרת יותר. א\"נ אורחיה דמלתא נקט:"
            ],
            [
                "בכלל כו'. ונראה דחכמים מודים בחדר ויציע דלא הוו בכלל בית דהמוכר את הבית לא מכר חדר ויציע, אלמא בלשון ב\"א לא הוו בכלל בית. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "לתחומה כו'. בגמרא יליף להו מקראי:",
                "אבל מן האגף ולחוץ על עובי המפתן אינו אסור. רש\"י. והיינו דתנן אבל, כלומר אע\"ג דעובי המפתן דומה לעבורו של בית:"
            ],
            [
                "האלו. והה\"נ אם לא אמר האלו, דכיון דאמר קונם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בחילופיהן וגידוליהן. והא דקאמר האלו משום דבעי למימר ובגידוליהן דאי אסר עצמו בכל הפירות מאי נ\"מ בגידוליהן של אלו, בלאו הכי אסר עצמו בכל הפירות שבעולם אי לאו דאמרינן בגידולין קודם שהגיעו לכלל פירות:",
                "שלא קנסו אלא כשהנודר עצמו החליפן לכתחלה. ב\"י:",
                "בחילופיהן ובגדוליהן. אע\"פ דשניהם לא היו בשעה שאסרן עליו, וכ\"ש ביוצא מהן:",
                "כלה. ואבולה מתניתין קאי וה\"ק מאי דאמרינן ברישא אסור בגדוליהן משמע אבל בגדולי גדולין מותר וכן בסיפא מותר כו' דוקא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה בין ברישא בין בסיפא אפילו גידולי גידולין אסורים משום דכיון דאין זרעו כלה הר. בגידולי גדולין הללו מעורב מהאיסור ונדרים הוי דבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטיל. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אסור כו'. הא קמ\"ל דא\"צ שיאמר האלו. ודתנן במתניתין דלעיל האלו לאו דוקא, ואיידי דנסיב ליה רישא נסיב לה נמי לכולה מתניתין, כך נ\"ל לפירוש הרא\"ש דלעיל. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לאו דוקא עכשיו, אלא כלומר קודם הפסח, ולאפוקי לעולם, וכל מכאן עד הפסח בכלל עכשיו דמנלן להקל ולומר דעד הפסח לא קאי נמי אאת עושה. וכן משמע בהרא\"ש:"
            ],
            [
                "אסורה כו'. מפרש בגמרא דכשהלכה אסורה ולוקה על הנאתו שלמפרע ולעולם אסורה להנות קודם הפסח גזירה שמא תלך וכמ\"ש בסמוך:",
                "דרחמנא אמר איש כי ידור נדר לא יחל דברו לא יתבטלו דבריו ומה שאסר בנדר חל עליו איסור בלא יחל כאלו הקדישו. אם על עצמו אסרו, עובר בבל יחל. ואם אסרו על אחר, הנהנה ממנו עובר בבל יחל. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
                "אחר הפסח. ולא חיישנן שמא לא תזכור שעברה על תנאה קודם הפסח ואי מניחה לה לילך אתיא לאתהני סד\"א תתסר בהליכה מדרבנן כדי שתזכור שאסורה להנות קמ\"ל. הר\"נ. אבל בתוספ' משמע שאם הלכה לפני הפסח אסורה גם אחר פסח כדי שתזכור שאסורה ליהנות:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וכלומר שהם ב' יטים ר\"ח ונמצא שהיום הראשון נמנה לחדש הזה שעליו נדר אפ\"ה מותר בו דאינשי קרו ליה ריש ירחא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:",
                "לעתיד לבוא. ולהכי קרו ליה לע\"ל לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא זמן אחר, ולה\"ק לעתיד ולא קאמר להבא. רש\"י:",
                "היא איבעיא בגמרא ולא איפשטא כו':",
                "היינו לאיסורא לחוד, משום דספיקא לחומרא. אבל ללקות לא דלא מלקין על הספק:"
            ],
            [
                "אסור כו'. כשיגיע מותר ה\"ל למיתני אלא משום דבסיפא שייך למתני אסור נקט ברישא נמי אסור. הרא\"ש:",
                "דיש במשמעות זה הלשון ג' ענינים, איכא למימר עד פני ימים הראשונים דהיינו עד שיגיע, ואיכא למימר עד פני ימים האחרונים ויהיה מותר בימים האחרונים, ואיכא למימר עד. פני פסח והיינו עד שיצא. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "דכיון דתנא אינו אסור אלא עד שיגיע, הוה כאלו תנא עד שיהא, דהכי משמע לישנא באיזהו לשון שיאמר אינו אסור אלא עד שיגיע. הרא\"ש:",
                "קבוע. כלומר שיש להמשכתו זמן קבוע כגון פסח שקבעה בו תורה שבעה ימים כי אמר שיהא אסור עד שיצא דכיון דידע זמן המשך אסורו אוסר עצמו בו. הר\"נ:"
            ],
            [
                "הקיץ. שם לימות השרב אבל היה מפורסם זה השם אצלם על זמן בישול התאנים. הר\"מ:",
                "שיקפלו. תנא רוב המקצועות. גמרא:",
                "הקציר. ובמקום שיש קציר חטים וקציר שעורים עד שיתחיל קציר חטים דקציר המיוחד קאמר. תוספ':",
                "כלומר שאע\"פ שאח\"כ ירד לבקעה והגיע קציר של בקעה כיון שעדיין לא הגיע קציר של הר אסור עד שיגיע קציר של הר. בגמרא:"
            ],
            [
                "שניה. דגשמים משמע לת\"ק ירידת גשמים וגם משמע לשון רבים. ומיעוט רבים שנים. ולפיכך עד שתרד רביעה שניה ואפילו אמר עד שיהיו לפי שאין זמן קבוע למשך ירידתן. ורשב\"ג מיקל טפי ואמר עד זמן רביעה ואע\"פ שלא ירדו גשמים. הרא\"ש:",
                "נ\"ל שיש ט\"ס וצ\"ל עד הגשם, וכ\"ה בפירוש הר\"מ. וכדאיתא בגמרא מחלוקת דאמר עד הגשמים, אבל אמר עד הגשם, עד זמן גשמים קאמר, כלומר אף ת\"ק מודה שאין נודר עד שתרד אלא עד שיגיע ומיהו לא סגי עד זמן אחרון שהוא ר\"ח כסליו אבל כשירדו אפילו בזמן הראשון סגי וכ\"פ הכ\"מ לדעת הר\"מ. אבל בעיקר דין משנתינו לא ביאר הר\"ב אימתי זמן ירידת גשמים שכשירדו עבר זמן נדרו. והר\"מ בחיבורו כתב כשירדו מכ\"ג מרחשון שהיא הבינונית והר\"ב סמך על המסתבר דמסתמא בלשון ב\"א הוא על דבר הממוצע. ועתוי\"ט:",
                "השנה. נ\"ל דרבותא דמתניתין דמתסר בעיבורה לנודר מתחלת השנה איצטריך דאי בנודר מר\"ח שבט פשיטא דהשנה עד ר\"ה משמע אלא ודאי בנודר מתחלת השנה אתא לאשמעינן דטתסר בעבורה כו' ואפשר דאפילו בנדר שנה אחת סתם אסור בעיבורה כל שקדם נדר לחודש העיבור דמסתמא שנה זו משמע. הר\"נ. והרא\"ש כתב דהיינו לומר שאם אמר שנה אחת אסור יג\"ח ולא אמרינן לא היתה דעתו על שנה מעוברת אלא כסתם השנים שהן י\"ב חודש אלא בנדרים הלך אחר לשון ב\"א ובין פשוטה ובין מעוברת קרויה שנה:",
                "ויש דגרסי עד סוף אדר עד סוף אדר שני וכן עיקר, דלשני האדרים חשיב חד ירחא. דלאידך גירסא ראש וסוף למה לי, חדא סגי. הרא\"ש.",
                "שדרך. דוראי רוצה לשתות ד' כוסות של יין בלילי פסח שכל אדם שותין. ר\"י:"
            ],
            [
                "והא עדיפא מקמייתא שהרי אינו מגיע איסורו עד הצום, דלילי הצום לאו דוקא, שהרי אוכל הוא מבערב, אלא עד סעודה של לילי הצום קאמר. הר\"ן:",
                "וצריך לחלק בין לא נתכוין דהכא, לשלא נתכוין דסוף פרקין, דהכא לא מוכח כמו לקמן. הר\"נ. ועתוי\"ט בשם הרא\"ש והרא\"ה דהלכה כמותם. וא\"צ לחלק:"
            ],
            [
                "שאני כו'. קונם מה שאני נהנה משלך. הר\"נ:",
                "לבניך. דרך כבוד הוא שיקח מתנה לבניו. ולא לעצמו. הרא\"ש:",
                "להפר. צ\"ע דלישנא דהפרה לא שייך אלא בין איש לאשתו ובין אב לבתו. ולי נראה דברישא ובסיפא כאן שייך דוקא לשון הפרה משום דהנדר אינו נעקר מעיקרו כנדר גבי חכם משום דמה שאמר הריני כמו שהתקבלתי או זהו כבורי מתקיים הנדר וא\"כ עד אותו שעה קם הנרר דומיא דבעל דמיפר להבא. ת\"ח:",
                "כבודי. שאתכבד על ידיך בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה רוצה ליתן לי מתנה. זהו כבודי. שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן ואני איני רוצה לקבל. הר\"נ:",
                "נהנה לי. כלומר משלי. וכן דרך בני אדם שנודרין ואוסרין הנאתן על מי שלא יהנה אותם. וברישא שרוצה שהלה יקבל הנאה ממנו הרי הוא נודר שלא יהנה הוא ממנו אם \"לא יקבל ההנאה:",
                "הרי אני. הריני מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך. רש\"י:",
                "כאלו כו'. מפרש בגמרא דה\"ט משום דלהרוחה דידיה מכוין והא לא איצטריך. ודוקא כשהבנים סמוכים על שולחנו דבכה\"ג אכוין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא איצטריך ויכול לומר כן. אבל אין הבנים סמוכים כו' הוי איפכא דלהרוחה דידהו מכוין, וכל שאמרו הם הריני כו' התירו הנדר ואלו אמר האב אין בדבריו כלום. הר\"נ:",
                "ונקרא סירוב שהוא תרגום מיאון, לפי שגם המפציר הוא מסרב וממאן בטה שחבירו רוצה, כגון הכא שחבירו רוצה שלא ישא בת אחותו וזה המפציר הוא ממאן ברצון זה וירצה שישאנה:",
                "והוא הדין בת אחיו, אבל אחותו נקט טפי לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה. רשב\"ם:",
                "להנות לו. שאר הנאה:",
                "אישות. שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות. רש\"י:",
                "זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה המרובה נתכוין. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "וזה דבר קל ופריצות שכן רשעים דרכן לנדור ואם אמר לאו דאלו הייתי יודע לא הייתי נודר מתירין לו. רש\"י:",
                "זהו פירוש דא\"כ אין נדרים וכאביי בגמרא דפירש א\"כ אין נדרים נתרים יפה. ועתוי\"ט:",
                "דכיון דאחציף כולי האי מעיקרא דאדריה לאביו ואמו מנכסיו הא אחציף ליה ואם אין לו חרטה גמורה יחציף פניו ויאמר שלא היה מניח בשביל כבודם. גמרא. ופירוש הרא\"ש:"
            ],
            [
                "בנולד. גמרא מ\"ט דר\"א, דאלו רבנן מסתבר טעמייהו כמ\"ש הר\"ב. אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים שהיה נשבע ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשו, ופתח לו המקום בנולד דמיתה. ורבנן קאמרי דמתו דקרא היינו עוני כו' ושאני עניות דשכיח ולא הוי נולד. ועתוי\"ט:",
                "רבי אליעזר כו'. משום דנקיט גווני טובא הדר ותני דבכולהו רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין. הר\"נ:"
            ],
            [
                "ואומרים אלו היית יודע כו' והוא אומר לאו. רש\"י:",
                "מת כו'. והוא הדין איפכא אלא נקט מלתא דשכיחא דגבי כלב לא שכיחא הריגה ולגבי נחש שכיחא טפי הריגה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ועוד אר\"מ. קולא אחרת. תוספ'. ולגירסא דלעיל וחכמים מודים לו ה\"נ מודים לו מדקתני ועוד:",
                "לא תקום. שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך או שעשה לך שלא כהוגן ומתוך שנאה הדרתו והתורה אמרה לא תשנא כו' התורה הזקיקתך לפרנסו ולאהבו ולהחיותו. רש\"י:",
                "ואין אתה כו'. בגמרא פריך דהא מוטל על הגבאים וזה אינו אסור דכשנותן לגבאי שיתן לו הוי כנותן מתנה לאחד כו' ומשני דכל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה, ופירש\"י אלא קרוביו מתגלגלין עמו:",
                "ואין אלה אלא שבועה דכתיב כו'. גמרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "שער ראשך. העקר אצלינו מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא בתקנת בתראי ולכך ביאר בגמרא שאלו הח' מאות זוז היה לו קרקע שוה זה הסך וא\"ל אפילו לא ישאר לך שום דבר אחר פרעון הכתובה אלא ע\"ד משל שתצטרך למכור שער ראשך לצורך אכילה יש לך ליתן כתובה. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "שמחוייב בו באכילת בשר לפי שנאמר וקראת לשבת עונג:",
                "ומיהו לימד לא משמע דמסברא הוא. ובירושלמי ילפינן לה מקרא דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה, דמשמע דוקא כשכולו קיים. הר\"נ:",
                "מקצתו. ע\"י חרטה בהתרת חכם, או מעצמו כגון שהיה אביו אחד מהם. הרא\"ש:"
            ],
            [
                "דאלת\"ה שלא אמר בכ\"ף אלא כלישנא דמתניתין בוי\"ו, לא תלאן זה בזה, אלא לרבנן כל אחד הוי נדר בפני עצמו כדמסיק הר\"ב בסיפא, ולר\"ש כללא הוי והותר לאחד מותר לכולם. ולפ\"ז רישא דהכא רבנן, דאי כר\"ש למאי תנן לכולכם לתני לרבותא שאיני נהנה לזה ולזה בלא כ\"ף ותברא מי ששנה כו' ולהר\"מ שיטה אחרת. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "יין כו'. צריכא כמ\"ש הר\"מ דתנא נדר שהותר מקצתו כו' לענין זמן הנדר ולענין דברים שנשבעים עליהם ומן האדם שנשבע עליהם:",
                "יפה. מפרש בגמרא דחדא ועוד קאמר דהא לא נדר אלא משום שהוא רע ונמצא שכשאינו רע אין נדרו נדר אלא ה\"נ קאמר חדא דאין רע ובהכי שרי ועוד מפני שהוא יפה וכן מפרשינן בבצל:",
                "ובכולהו נדרים שהותרו מקצתן דינא הכי וכן בנמצא בהן אביו ואמו דפ\"ג וטעמא דכשעכשיו בחזרה עדיין הוא אומר הכל אסור חוץ כו' לא הורע כח הנדר:"
            ],
            [
                "בנותיך. כלומר ולא ימצאו מי שישא אותן. דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כאמה כן בתה:",
                "מה ראתה. ויש לפרש כלומר מה ראתה לעשות מה שעשתה שע\"י כן נתגרשה:",
                "מותר. וצריך בכל זה הפרה אחר שאלה לחכם. הר\"מ:"
            ],
            [
                "וא\"ת מ\"ש מהאומר שאביה רע ושמע שמת או עשה תשובה דתנן במשנה ג' דהוי נדר טעות וי\"ל דה\"ט משום דאדם רע עשוי לעשות תשובה ועשוי למות הלכך אומדין דעתו דכי אמר שאביה רע כל זמן שאביה רע קאמר. מה שאין כן באשה כעורה שאין עשויה להיות נאה הלכך לא היה בדעתו שתהא מותרת לו לכשתהא נאה. הרשב\"א ז\"ל. אי נמי אי אמר שהיא כעורה הכי נמי אבל הכא דלפלונית כעורה קאמר לא משמע כתולה נדרו בדבר. ר\"ש בר\"י ב\"ח ז\"ל:",
                "אל שאול. וסיפיה המלבישכם שני עם ערנים כו':"
            ]
        ],
        [
            [
                "אביה. בגמרא יליף ליה מקרא:",
                "ולא הפר. אלא שתק מעת לעת. רש\"י:",
                "והקשה הרשב\"א הא כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו הרי הוי כאלו לא הקים כלל, ותירץ דשאני הפרה דקלישה לך טפי דבאפי נפשה לא מידי היא אלא בצרופא דאידך ובראוים להצטרף ביחד דוקא וכדתני דהפר אחד מהם ומת בטלה, לה הפרתו הלכך כיון דהפרה דחד אפילו כי לא הקים חבריה קלישא טובא כל היכא דהקים כיון דהאי שעתא לא חזיא לאצטרופי בטלה לה לגמרי וכיון דלא חזיא ההיא זימנא לא חזיא בתר זימנא:"
            ],
            [
                "לא כו'. יליף לה בגמרא מדכתיב בנעוריה בית אביה פירש\"י כל זמן שהיא נערה שלא בגרה לא תצא מרשות אביה ואפילו היא ארוסה במשמע ע\"כ דהאי קרא מוקמי' ליה בנערה המאורסה:",
                "דכיון שאמרנו שבמשמעו שכל ימי נערותה לא תצא מרשות אביה ש\"מ דברשות אביה היא. ואלא מיהת כשרשות אחר שולט עליה דהיינו הארוס קאמר רישא דקרא בין איש לאשתו בין אב לבתו אבל כשאינו שולט עליה שבבר מת לא יצאה מרשות אביה. ועתוי\"ט:",
                "מפר כו'. לא מיירי בקדשה כשהיא נערה ובגרה ומטעם שנתרוקן רשות האב דמאי שנא ממיתת האב שלא נתרוקנה אלא בקדשה כשהיא בוגרת אמרינן ואע\"ג דתנינא חדא זימנא לקמן במ\"ה איידי דנסיב רישא בזו יפה כח האב כו' נקט סיפא בזו יפה כח הבעל בו'. גמרא:"
            ],
            [
                "בדוקא נקט ששמע האב כלומר ולא הבעל דהכי מוקמינן לה בגמרא. ועתוי\"ט:",
                "בגמרא יליף ליה ודקדק מלת ארוס ולא קרי ליה מארס. עתוי\"ט:",
                "זה הכלל. לאתויי הלך האב או שלוחו עם שלוחי הבעל. גמרא:"
            ],
            [
                "ודייק ממתניתין דסתמא קתני דמפר דאיכא במשמע ואפילו לא שמע. והר\"נ פירש מדקאמר כל נדרים ולא אמר נדר פלוני ופלוני והה\"נ ברישא גבי אב דינא הכי. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "פירוש תבעה ביום הבגר שאם לא תבעה ביום הבגר אין לה שנים עשר חודש מיום התביעה אלא מיום הבגר ואם כבר עברו עליה יב\"ח אחר הבגר אין לה אלא ל' יום כדין אלמנה דתנן במשנה ב' פרק ה' דכתובות ומשום דזה הוא פירוש דחוק בלשון המשנה אמרינן בגמרא תני בוגרת וששהתה כו' ועתוי\"ט:",
                "הואיל כו'. ומסיק בגמרא משום דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת כלומר מה שאמרה התורה דבעל מיפר נדר אשתו משום כיון דהאשה נזונת משל בעלה אינה נודרת אלא לפי דעתו וכאלו פירשה אם לא ירצה לא יהא נדר הלכך בקל חשבינן לה ככנוסה לענין הפרת נדרים כיון דנזונת משלו. ועתוי\"ט",
                "מיפר. יחידי. רש\"י:",
                "עד שתכנם כו'. דלא אמרינן על דעת בעלה נודרת כשנתחייב במזונותיה אלא משנכנסה לרשותו. הר\"נ. וכניסת רשותה להר\"מ, מסירתה לשלוחיו זו היא כניסתה גם להפרת נדרי' ולהטור לא סגי במסירת שלוחיו עד שתכנס לחופה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ולפ\"ז אפילו לבדו מצי מיפר ותימא מנ\"ל לעשות מחלוקת שניה בין ר\"א לר\"י דלר\"א הא פרשינן דמיפר בשותפות ולר\"י מצי מיפר לבדו. והר\"נ אע\"פ שגם הוא מפרש כן כתב אח\"כ א\"נ כי אמרינן ר\"י קסבר יש זיקה לאו למימרא דלהוי ככנוסה אלא דהויא כארוסה ומיפר בשותפות. ועתוי\"ט:",
                "שאם עשה בה מאמר יבם זה ובא אחיו אח\"כ ועשה בה מאמר תפיס שני כדאמר בפ\"ה דיבמות יש מאמר אחר מאמר. רש\"י:",
                "לפי שדברי הכל יבמה ארוסה אין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה הר\"מ:"
            ],
            [
                "מכאן כו'. מאותה שעה שאצא מכאן ועד כו' והיינו דלא קתני מיום זה לפי שאין דעתו אלא מיום שיצא מכאן. ומש\"ה לא מפר לה מהשתא דחיישינן דלמא בעודו אצלה תדור נדרים שירצה בקיומן. הר\"נ:",
                "הרי הוא כו'. דאע\"ג דאיכא ק\"ו בע\"כ הקישן הכתוב. הר\"נ:"
            ],
            [
                "ואע\"ג דגבי אב דכתיב קודם כתיב נמי ואם הניא אביה אותה ביום שמעו ניחא ליה למנקט קרא דגבי בעל משום דגביה כתיב מיום אל יום:",
                "מדקתני נדרה עם חשכה משמע שאפילו נדרים שלא לצורך השבת דכבר אכלה ודרך להפשיט תכשיטי שבת משחשיכה ותלי טעמא שאם חשכה ולא הפר כו' והא אפילו בתוך היום אינו יכול להפר אלא ש\"מ דאפילו שלא לצורך מיפר. גמרא:",
                "בלילי וביום. שהיום הולך אחר הלילה כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר:",
                "מפר עד כו'. ובדין הוא דליתני אינו מפר לכשתחשך כיון דלהחמיר קתני אלא להכי תנא האי לישנא משום דשייך ביה טפי מאי דמסיים מלתיה שאם קודם חשיכה לא הפר אינו יכול להפר לאשמעינן בהאי לישנא דמפירין בשבת אפילו שלא לצורך השבת. הר\"נ:",
                "בגמרא ופירש הר\"נ דמשמע ליה מדכתיב לא יחל דברו כלומר לא יעשה דבריו חולין ודרשינן אבל אחרים מחלין לו שעושין אותו חולין ובחולין מותר שייך למימר בהו:",
                "לא שאם יכול להכריחה שא\"צ ביטול, דליתא, דלעולם לא סגי בלא ביטול שבלב וכדאמר בגמרא בהדיא כו'. ודברי הר\"ב הכי יפורשו ואם אין יכול להכריחה סגי ליה במה שמבטל בלבו וא\"צ שיוציא לשון הפרה בשפתיו שכיון שאמר לה טלי אכלי ורצונו להכריחה אלא שאין ביכולתו כי מבטלו בלבו סגי אבל אפילו כשמכריחה ושומעת לו צריך נמי שיהא מבטל בלבו וכדאמרן אלא שזה חדוש הוא כשאינו יכול להכריחה שיהא סגי בביטול זה הוא שרוצה להשמיענו. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "מפר. בין האב ובין הבעל וקרא כתיב כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנה ואישה יפירנו:",
                "בספרי מפורש דהה\"נ דברים שבינה לבינו. והר\"ב השמיט משום דאכתי לא איירינן בהו ולא קאמר אלא לאפוקי דעת הר\"מ:",
                "והקישא אנתארסה ונתארמלה מוקי לה. טור ועתוי\"ט:",
                "נפש. מפרש בגמרא דה\"ק אלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו בין לאחרים דברים שיש בהם ענוי נפש כו':",
                "אתקשט. קשוט הפנים כגון כחול ופקוס דבהא הוא דס\"ל לרבנן דמפר משום נדרי עינוי נפש אבל קשוט של צנעא אפילו רבנן מודו לר\"י דאין אלו נדרי ענוי נפש אלא דברים שבינו לבינה וה\"נ מוכח בגמרא:",
                "אין אלו כו'. מדלא קאמר סתמא לא יפר ש\"מ דה\"ק נדרי ענוי נפש הוא דלא הוי הא דברי' שבינו לבינה הווין. גמרא. ועמ\"ש במשנה ב':"
            ],
            [
                "פירות כו'. ומסתברא דלרבי יוסי נמי בנדרה מפירות מדינה שהיא דרה בו יפר דלא גרעה טדינתה מחנוני המקיפו וכי קתני יביא לה ממדינה אחרת כשלא נדרה מפירות מדינתה. הר\"נ:",
                "ולא ימצא אחר שהוא מקיפו ופעמים שאין לו מעות ונמצאת היא מתענה. הר\"נ:",
                "גמרא ודייקינן לה כיון דקתני ר' יוסי אומר אין אלו כו' ואיהו גופיה אמר אלו הן נדרי ענוי נפש, למה ליה למתני הרי זה יפר דברי ר' יוסי אלא לאשמעינן מכאן ואילך נמי ר' יוסי היא:",
                "היינו טעמא דזה שכתב לעיל דניוול של יום אחד לא הוי ניוול לר' יוסי דהא לרבנן הוי ניוול הוא הדין של שעה אחת דלא שנא:",
                "תמיה טובא, כיון שאין הלכה כר' יוסי, והרי לרבנן כל קישוט הוי בכלל ענוי נפש. ואפילו לר' יוסי כתב הר\"ב דלא פליג בנשבעה. ועוד דמידי הוא טעמא דלא פליג בנשבעה אלא משום דשבועה ליכא תנאה גבה אלא שבועה דלא ירחוץ לעולם קאמר ובהא לא פליג ואם כן הכא דסתמא קאמר ולא התנה שנשבעה ונדרה לפי שעה אם כן אף רבי יוסי מודה דהוי ענוי נפש. ועתוי\"ט שהאריך והניח דברי הר\"ב בצריך עיון:"
            ],
            [
                "לבריות. קונם יהא עלי כל מה שאני נהנה לבריות. רש\"י:",
                "וכי תימא דהא ודאי בעל אין פרנסתו אלא מן הבריות והוו להו בריות כחנוני שאין פרנסתו אלא ממנו דאמר יפר לא קשיא דהתם אסר לה פירות חנוני אפילו בזמן שמביאם לה בעל הלכך יפר אבל הכא לא אסרה אנפשה פירות הבריות אלא הנאת הבריות הלכך כל היכא שהבעל לוקח אותם מותרת בהן שאינה נהנה מן הבריות אלא מן הבעל. הר\"נ והרא\"ש:",
                "וקשה גבי חנוני אמאי יפר והרי יכולה להנות מלקט כו'. ויש לומר דמיירי בימות הגשמים דליכא לקט כו'. תוספ' והרא\"ש:",
                "בלקט כו'. אפילו טובת הנאה לית בהו דלא כתיב בהו נתינה. הרא\"ש. ומה\"ט מפרש בגמרא דלא תנן נמי מעשר עני משום דלא פסיקא ליה, דדוקא במתחלק בתוך הגרנות דכתיב גביה והנחת בשעריך שרי לה לאתהנויי. אבל במתחלק בתוך הבית דכתיב נתינה ונתת ללוי ולגר אסור לה לאתהנויי. ועתוי\"ט:",
                "כהנים כו'. אין זה תלוי בנדר אשה ואמרו בכאן לדמיון הדין כו'. הר\"מ:",
                "על כרחו. אע\"ג (דגבי נדרים) טובת הנאה ממון כיון שאסר כל הכהנים והלוים בהנאה אי אפשר ליתנו לשום כהן ולוי ואין לו בהם טובת הנאה ואי אפשר לעכבו לעצמו הלכך הוי כאלו אינם שלו. ועין משנה י' פרק ט' דבבא קמא. ועתוי\"ט:",
                "אחרים. ולא אלו וטעמא דשייך בהו טובת הנאה. ולהכי לקט כו' ומעשר עני דגורן דלא שייך בהו טובת הנאה כלל תנן דיכולה להנות ואע\"ג דהוי כמו האומר אלו שהרי לא נאסרו אלא לאשה זו מחמת נדר עצמה אלא טעמא משום דלא שייך בהו כלל שום טובת הנאה ולהכי לא תנן נמי עניים נהנים לי. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואין להקשות והרי יכולה אשה לומר איני נזונית ואיני עושה כמו שכתוב במשנה ד' פרק ה' דכתובות דהא לא אמרה אלא איני עושה ולפיכך הויא כמפקעת מידי שעבוד שאינה יכולה:",
                "והא דתנן במשנה ב' פרק ו' דערכין דאין הקדש מוציא מידי שעבוד מלוה התם הקדש דמים והכא קרבן דקדושת הגוף הוא. רש\"י:",
                "תעדיף. מוקמינן לה בגמרא בהעדפה שעל ידי הדחק. הר\"ן. והיינו משום דכשנותן לה מעה המותר שלו:",
                "דכיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוהו רבנן לשעבודיה כי אלמוהו הני מילי לכל היכא דקיימא קמיה לא ליחול אבל נתגרשה כאלו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול. הר\"ן ותוספ'. ומשמע דהפרה מועלת לאחר הגירושין:",
                "פירוש להקב\"ה שעשאם אבל אין לפרש למלאכתן דאם כן הוה ליה למעשיהן כדאשכחן סוף פרק קמא דנדרים. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בתו. והפר לשם בתו רש\"י:",
                "וזה לשון הר\"מ ועל הדבר שנדרה עליו לידע הדבר שנדרה והראיה גם כן למה שאמר ושמע כו'. ע\"כ לפי שיש שני שנויים אם על איזה דבר שנדרה כלומר או תאנים או ענבים. אם באיזה דבר נדרה כלומר או בנזיר או בקרבן:"
            ],
            [
                "אלו שאיני כו'. לשון הר\"מ אסרה עצמה בתאנים וענבים בין בנדר בין בשבועה בין שאסרה עצמה בכל המין בין שאמרה תאנים וענבים אלו. משמע שמפרש דמתניתין תרתי קאמר או שאמרה אלו או שאמרה שאיני טועמת דהיינו בכל המין. ועתוי\"ט:",
                "כלומר שאין הנדר מופר עד שיפר כולו אבל מה שהפר מופר כו' וכולי עלמא מודו בהכי. הר\"נ: [כח] דאי לא תימא הכי לתקש הפרה להקמה:",
                "משום דנעשה הנדר טעות מעקרו הלכך כיון דהותר מקצתו הותר בולו שלא היה דעתו אלא שיהא כל הנדר קיים אבל הפרת הבעל שהוא מכאן ולהבא מה שהותר הותר והשאר עומד באיסורו. הרא\"ש.",
                "שני נדרים. בגמרא מוקמינן למתניתין דרבי שמעון היא, דאמר עד שיאמר שבועה לבל אחד ואחד, פירש הר\"נ הכי נמי לא חשיבי שני נדרים עד שתאמר שאיני טועמת לכל אחד ואחד אבל אם אמרה קונם שאיני טועמת לא תאנה ולא ענב לרבי שמעון נדר אחד הוי ולרבנן הוה להו שני נדרים:"
            ],
            [],
            [
                "מחתנו. קרי ביה חותנו כמו חותן משה:",
                "מעות. הא דנקט מעות משום דאי יהיב לה מזונות א\"צ לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכיה בהן והיינו דתנן בפרק אין בין המודר וזן את אשתו ולא הצריכוהו לומר ובלבד כו' משום דכיון דאיהו זכה במקום הבעל לית ליה לבעל שום זכות באותן מזונות שהרי אפילו נתן לה בעלה מזונות הקצובים לה וצמצמה והותירה אין לבעל זכות באותו מותר כלום. הר\"נ:",
                "אלא כו'. הר\"מ והר\"ב לא פירשו אי דוקא בעינן הני תרי לישנא אבל ע\"מ שאין לבעלך רשות בהם בלחוד לא מהני, ואי לאו דוקא. ודעת הר\"ן לדעת הר\"מ דע\"מ שאין לבעל רשות בלחוד לא מהני, ומתניתין ר\"מ הוא כו'. ואפילו באומר כל מה שתרצי עשי הואיל ואמר שאין לבעל רשות מהני לשמואל דכי היכי דמיחד לדבר אחד מהני ה\"נ כיון דמיחד לאותו דבר שתרצה לעשות מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצה לעשות בהן איזו דבר לאותו דבר בלחוד ול\"נ דהר\"מ מפ' דשמואל ס\"ל דאפילו לרבנן ע\"מ כו' בלחוד לא מהני וסובר נמי דע\"כ לא אמר שמואל דבעינן תרי לישנא אלא באומר מה שתרצי עשי אבל כי אמר מה שאת כו' אפילו לא אמר ע\"מ כו' מהני. שכשמיחד תנאי במתנה עצטה סגי לרבנן. אבל הר\"ב מפרש בפ\"א דקידושין מ\"ג דהלכה כחכמים ולא הצריך אלא ע\"מ כו' וכאן סתם ומשמע דבעינן תרווייהו וצ\"ע. וע\"ע בפ\"ח דסנהדרין בהר\"ב מ\"ג:"
            ],
            [
                "בו ביום. שנשאת כדאוקי לה בפ' נערה בשנשאת ונתגרשה בו ביום וכי קתני נדרה בו ביום לרבותא נקטיה דאע\"ג דבו ביום היתה ברשות אביה קודם שנדרה אפ\"ה כיון שנשאת אין לה תקנה אפילו לאותו יום עצמו. הר\"נ:",
                "ואי הך חזרה דארוסין בלחוד היא נמי אינו יכול להפר בשותפות האב דכיון שנשאת שוב אין לאביה זכות בה. הר\"נ:",
                "זה הכלל. לאתויי מסר האב או שלוחיו לשלוחי הבעל. גמרא:"
            ],
            [
                "וכ\"כ הרא\"ש. וטעמייהו שהרי יש מהן שנדריהן קיימין מפני שכבר נתבגרה אבל הר\"מ כתב ר\"ל שהן היו נערות בשעת קבלת הקידושין וכל מה שמנה מהן בוגרת ר\"ל שהיא בשעת הנדר כבר בגרה. והר\"ב התחיל בפירוש הרא\"ש וסיים בפירוש הר\"מ:",
                "הנך תשע כולהו איתנהו בכלל תלת דהיינו יתומה בחיי האב ויתומה ממש ובוגרת כו'. אלא דר\"י פליג כל חד לתלתא כדי לחדד התלמידים. הר\"נ:",
                "ועדיין כו'. אשמועינן דאפילו היתה קטנה כשנשאה יצתה מרשות אביה בהנהו נישואין וכי קתני ועדיין היא נערה הה\"נ אפילו היא קטנה כיון שנשאת אין לאביה רשות בה והאי דנקט נערה משום דנדרי קטנה אינה כלום. הר\"ן. והר\"מ פירש שנתקדשה כשהיתה קטנה וחזרה לבית אביה ועדיין היא נערה ואח\"כ נתקדשה, אביה ובעלה מפירין נדריה ופליג על דין נערה שלישית שמנה ר\"מ. ת\"ח:"
            ],
            [
                "וכן בסיפא שכן מה שאינה רשאה לעשות לאביה ולאביו כדי שלא תיאסר עליו ג\"כ גנאי הוא לו. טור. וי\"ל שיותר הוא גנאי לו שלא תהנה ממה שלא תעשה, א\"נ להיפך, הלכך תרווייהו צריכי:"
            ],
            [
                "גמרא דיכולה למימר אנא הא חזינא גברא הוא דנסתחפ' שדהו כלומר קדושת כהונתו גרמה לו דהא אונס בישראל משרי שרי הלכך מזלו גרם ויש לה כתובה:",
                "עץ שתשען עליו לעת זקנתה ואם תמות יקברנה. רש\"י:",
                "ובעל בכלל. ואע\"ג דבמ\"ג לא הוי בכלל כל הבריות הכא מוכחא מלתא דהא מכוונה לאסור המותר ולכל ישראל הא קיימא באיסור אשת איש. גמרא:",
                "באחר. דשמא תלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא. הר\"נ:",
                "תביא ראיה כו'. איכא למידק כיון דמדינא מתסרא אבעלה כמשנה ראשונה. איסור שבה להיכן הלך וכ\"ת דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכי אמרה טמאה אני אפקעינהו רבנן כו' דהתינח כשאומרת לכשר נבעלתי אבל כשנבעלת לפסול שנעשית חללה אכתי אסורה לבעלה ומתניתין סתמא קתני. ותירצו דמשנה ראשונה לאו דינא קתני דמדינא ודאי אין האשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו אלא משום דהא מלתא דטמאה אני לך כסיפא לה תקינו במשנה ראשונה להימנוה ראי לאו דקושטא קאמרה לא הוות מזלזלא נפשה למימר הכי ומשנה אחרונה אוקמוה אדינא. הר\"נ ועתוי\"ט:",
                "ותהא נטולה כו'. בפ\"ג דכריתות מפורש כמה גווני דאיסור חל על איסור ומנייהו איסור מוסיף וה\"נ דכוותה דאע\"ג דכבר היא אסורה לעלמא באיסור א\"א מגו דאתוסף בנדרה איסור על בעלה חל נמי על האחרים ובאיסור מוסיף אף ר\"י מודה:"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "On Your Way",
            "http://mobile.tora.ws/"
        ]
    ],
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה נדרים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nashim"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}