{
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Sotah",
    "text": [
        [
            [
                "לאו מהמקנא דייק. שיכול לפרש הבא לקנאות, אלא כדפירש\"י. מדלא תני ר\"א אומר מקנא אדם לאשתו. תוספ'. ולישנא דמקנא לשון כעס הוא שמכעיסה ומקניטה. ופירש\"י כמו הם קנאוני כי קנאה חמת גבר. ולהלכה שכתב הר\"ב דחייב לקנאות לישנא דהתראה כמו ויקנא ה' לארצו. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "ע\"פ כו' דסתירה אתקש לטומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה. ובטומאה כו\"ע מודו דעד אחד נאמן לאחר קינוי כו'. גמרא:",
                "הכי יליף לה בגמרא דף כ\"ח:",
                "פירוש אפילו ע\"פ שנים כו'. אבל בזמן שיש מי המרים. אע\"פ שאם תסתר ע\"פ עצמו או ע\"פ ע\"א תאסר עליו עולמית הואיל ואפשר שיכול להיות שתסתר ע\"פ ב' ואז ישקנה, לפיכך רשות או חובה לקנאות. משא\"כ בזמן הזה שא\"א שתשוב להתירה אסרו לקנאות כלל:"
            ],
            [
                "ואמר לה לאו פרושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה\"ק לא תדברי כו'. רש\"י:",
                "לביתה. כלומר לבעלה לפי שלא אסרתה תורה מספק אלא ע\"י קינוי:",
                "באש בינונית:",
                "בתרומה. כדילפינן לקמן שלשה ונטמאה אמורים בפרשה, אחד לבעל ואחד למסית ואחד לתרומה. רש\"י:"
            ],
            [
                "עדים. ה\"ה לע\"א, שכל מקום שהאמינה תורה לע\"א הרי כאן שנים. תוספ' ועמ\"ש מ\"ב פט\"ז דיבמות:",
                "אע\"ג דדרשינן ליה לע\"א נאמן בסוטה. אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשינן ליה נמי הכי. רש\"י:",
                "והדר א\"ל ר\"י מקרא דכתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן, מן התורה האיש מביא את אשתו. גמרא:"
            ],
            [
                "כדרך. כלומר כמו שמאיימין יותר על עדי נפשות מעל עדי ממונות, כדאיתא בסנהדרין, כמו כן מאיימין יותר על האשה. אבל לא שאותו איום עצמו אומרים באשה שאין ענינו לענינה כלל:",
                "כשאמר יהודה צדקה ממני, עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי. תנחומא:",
                "וכל משפחת כו'. שאי אפשר שלא יהיו נמצאין אנשי ביתה ומשפחתה בזכרון אלו הדברים. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ויוצאת. ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה:",
                "דאל\"ה מאי מעלין, הא התם קיימא לפני הסנהדרין שבלשכת הגזית שבעזרה. גמרא. ור\"ל מורידין ומעלין ומורידין:",
                "המזרח. שער החיצון שבו נבנסין להר הבית לשער נקנור ומשם לשער נקנור הוא שער העליון שבין עזרת ישראל לעזרת נשים. רש\"י:",
                "ששם כו'. ובמ\"ג פ\"ו דשקלים פירש הר\"ב שער הנשים לעמוד על קרבנן. היינו בנידר ונידב או שאר חובות שאינן מחוסרי כפרה:",
                "מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה עובי חלל אותו שער מפני המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם האשם על בהן ידן, ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה בכרת, לפיכך לא קדשום שיוכל לעמוד בחלל השער כו'. שאם היה כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה הרי הוא נפסל ביוצא. לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה וביאת מקצת שרי רחמנא. רש\"י:",
                "לא היה כו'. אע\"ג דגזרת הכתוב הוא שב ואל תעשה לאו מיעקר הוא. תוספ':",
                "על שם שהיו מצויין שם בעזרה יותר משאר העם. רש\"י. ואם היו פורסין סדין בינה לבין האנשים לא היה ניוול כל כך בפני הנשים כמו באנשים שאין אשה בושה מפני חברותיה ולא יוסרו. תוספ':"
            ],
            [
                "נזמים. הם תכשיטי האף. הר\"מ. ומלשון הר\"ב פרק ו' דשבת גם דאוזן בכלל:",
                "לפי שנאמר בתחלת פרשת עריות כמעשה ארץ מצרים וגו'. ואף על פי שנאמר כמו כן וכמעשה ארץ כנען וגו' ויקחו חבל שבמדינה כל השינויים שנוכל לעשות עושין כדי לנוולה ולפיכך לוקחין חבל מצרי שלא מהמדינה. תוספ'. וכן יש לפרש כפיפה מצרית דריש פרק ב'. ועתוי\"ט:",
                "גס. כשהאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה. ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדוש על המים. רש\"י:"
            ],
            [
                "תחלה. לקלל אותה דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. רש\"י. ובגמרא הא כתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה. אמר אביי כי לייט לייט תחלה ירך והדר בטן, ומיא כי אורחייהו בדקי בטן ברישא והדר ירך. כקללה נמי הכתיב לצבות בטן ולנפיל ירך ההיא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים:"
            ],
            [
                "עיניו:",
                "בשערו:",
                "נתלה. כל זה מבואר בקרא שופטים י\"ד. שמואל ב' י\"ד וי\"ח. גמרא:"
            ],
            [
                "דהתם חדא שעתא, הכא ז' יומי. גמרא. וקשה דבמרגלים נפרע מהם יום לשנה א\"כ היתה מדת פורעניות מרובה ממדה טובה של מרים תוספ'. וי\"ל דלא קשיא שמפני מדה טובה הוצרך הפורעניות להתאחר כל כך כך שלא ימות אחד מהם פחות מבן ס'. ועתוי\"ט:",
                "ואין באחיו כו'. שהיה שליט. הרי מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים, ובו במדה מדדו לו שנקבר הוא בגדולים. רש\"י:",
                "גדול מיוסף. מי לנו לענין כבוד קבורה לקבור בגדולים גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול מישראל ואין בישראל גדול ממנו. הרי מדה שמדד לקבור את יוסף ע\"י גדול בה מדדו לו שאין גדול בכבודו ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב\"ה. רש\"י:",
                "על כל כו'. ומ\"מ בהא עדיף מרע\"ה שעמו לא נתעסק אלא המקום ב\"ה משא\"כ בשאר הצדיקים שכבוד ה' יאספהו ועכ\"ז מתעסקים בו [גם] בני אדם כדרך כל הארץ. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "חדשה. בגמרא יליף ליה מקרא והוא אליבא דכו\"ע. ועתוי\"ט:",
                "חצי לוג. הלכתא גמירי לה. רש\"י. וצ\"ל דהכי גמירי לה שצריך המים למחות הכתב יפה יפה בקלות. ולפיכך ר\"י שממעט בכתב ממעט במים. ועתוי\"ט:",
                "לימינו. דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין:"
            ],
            [
                "בא כו'. הכא ודאי תנן שלא כסדר. דהא צריך שישביעה קודם שיכתוב כדאיתא בגמרא דף י\"ז. ועתוי\"ט:",
                "הכי ס\"ד דגמרא, אבל למסקנא הוה טעמא דדריש הנקי (בלא יו\"ד) דמשמע חנקי וקאי אקרא דבתריה דכתיב ואת כי שטית למשמע הכי, חנקי ממים המאררים האלה ואת כי שטית. רש\"י:",
                "בגמרא והכי דריש. אלות אלות ממש, האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה, האלה למעוטי צואות וקבלות. דה\"י דגבי מעוטא למיעוטא דרשינן לה. ורבי יוסי ה\"י דהאלה אינו ממעטת דאורחיה הוא. ורבי יהודה ה\"י דהאלות נמי למעוטא דריש לה:"
            ],
            [
                "ומדבקים אותן בדבק שקורין אותו גלי\"ד ועושין כו'. רש\"י:",
                "שהיו מעבדים הקלפים בעפצים שקורין גלי\"ש:",
                "בדיו. מלאכת עשייתו מבואר במ\"ב פרק ב' דמגילה. ואלא מיהו שאני דיו דהכא מדהתם דהכא דכתיב ומחה קפיד קרא אכתב שהוא יכול להמחות ולפיכך בשהוטל קנקנותם בדיו שעל ידי כך מתקיים הרי זה פסול לפרשת סוטה. אבל לדהתם אינה פסולה, דהתם לא קפדינן שתהא יכולה להמחק. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ארוסה כו'. אע\"פ שעל הארוסה הוה הגלגול ועיקר שבועה ראוי להקדים מכל מקום הואיל וארוסה קודם בזמן הקדימה המשנה:",
                "חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנתנק ע\"י משקה נראה כעושה ערעור. והוא לשון זעקת שבר יעוערו. וכן הוא בגמרא:"
            ],
            [
                "ה\"ג ליה במשנה. וה\"ק לא על קודם שתתארס כלומר אם בנשואין הראשונים השביעה אינו מגלגל על קודם שתתארס וכן לא משנתגרש' ונסתרה כו'. ואח\"כ החזירה והשביעה לאחר נשואין שניים לא היה מתנה עמה על אחר הגירושין, ומילי מילי קתני. ועתוי\"ט:",
                "הכלל כו'. הא היתה אסורה כגון אם היא יבמה. ואם זנתה בנשואי אחיו נאסרה עליו כדתנן במ\"ב פ\"ק ואם מת חולצת כו'. ואי נמי במחזיר גרושתו ואם זנתה בנשואין הראשונים נאסרה עליו, לפיכך יכול להתנות על כל זה. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ירושלמי ואין הדבר כיעור, ומניח מפה ואינו חוצץ, ומביא כהן זקן. ואפילו תימא כהן ילד, שאין יצה\"ר מצוי לשעה. תוספ':"
            ],
            [
                "מקריב. גמרא, הא אקרבה, ה\"ק כו', ובהשקאה גופה פליגי ר\"ש ורבנן:",
                "לאו דוקא נקט דקרא אתא לרשומן ניכר, דכיון דכתיב ומחה ממילא שמעינן ארשומו ניכר דלאו מיחוי הוא כו', אלא עיקר קרא אם הקריב מנחתה ואח\"כ השקה כשירה, כדדריש ר\"ש והשקה. תוספ':"
            ],
            [
                "איני כו'. ואע\"פ שאינה אומרת טמאה אני שאין כופין אותה לשתות. הר\"מ:",
                "נגנזת. דכל כתבי הקודש שאינן לקרוא בהן נננזין שלא יתבזו. רש\"י:",
                "והאי מתפזרת היינו נשרפת כדאימר לקמן ואלו שמנחותיהן נשרפות כו':",
                "מערערים. לשון ערער תתערער. שאם נמחקה מגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בע\"כ:",
                "רש\"י. ונראה שנתכוונו להעמיד המשנה כר\"ע דסבר דאומרת איני שותה כי אומרת מחמת בעתותא הוא דמערערין, והכא מחמת בעתותא אנן קיימינן. וא\"נ לר\"י דסבר דלעולם מערערין, וטעמא מפרשים אליביה דלעולם אע\"פ שאין אנו רואין בעתותא יש לנו לחוש דלמא מחמת בעתותא:"
            ],
            [
                "אימא סיפא אם יש לה זכות תולה והא ר\"ש סבר דאין זכות תולה. ומשני בזכות כרבנן ס\"ל:",
                "דמחמת בעיתותא פתאומית רגילה לפרוס שמרפים הדמים ונפתח המקור. ולא דמי לחרדה מסלקת הדמים דתנן סוף פ\"ד דנדה. שהיא דאגה אינה באה פתאום. גמרא:",
                "וטעמא שהוא נקרא מחנה לויה. ועתוי\"ט:",
                "לפי סעד שער נקנור הוא מחנה לויה וקוראהו בכלל הר הבית ושער נקנור עצמו אע\"פ שהוא בעזרת ישראל לא נתקדש כו' וקדושת עזרה ר\"ל עזרת ישראל. ומשם ואילך שהוא מחנה שכינה:",
                "אלא מיהת הכל לפי זכותה שאינה דומה עושה מרובה לעושה מועט:",
                "שנה. ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר. דכתיב וחטיך בצדקה פרוק וגו' הן תהוה ארכה לשלותך. וכתיב כולא מטה על נבוכדנצר מלכא וגו' לקצת ירחין תרי עשר. גמרא:",
                "ב' שנים כו'. ירושלמי. שנה אתת מנבוכדנצר. ב' שנים מאמנון. ויהי לשנתים ימים. ג' שנים מאחאב וישבו שלש שנים אין מלחמה:",
                "תדע כו'. תראה ותלמוד בפרשת סוטה, דילפינן ונקתה ונזרעה זרע. ונקתה ע\"י זכיות כדי הריון תשעה חדשים, וי\"א יותר כדמפרש בגמרא:",
                "כאלו כתיב בטי\"ת. מענין חבית שנתרועעה וטפלה בגללים, וטפלה של תנור. כי התי\"ו והטי\"ת מתחלפין במוצא דטלנ\"ת. והר\"מ פירש תפלות דברי הבאי ודברי משלים. מלשון היאכל תפל בלי מלח, שענינו דבר חסר וגרוע:",
                "ורבנן כלומר בן עזאי, מבעיא ליה לכדר\"י בר\"ח דאמר אין ד\"ת מתקיימין אלא בידי מי שמעמיד עצמו ערום עליה. פירש\"י שפירש מכל עסקיו ונעשה עליה עני וחסר כל. ל\"א שמערים שיתקיים תורתו לקבוץ על יד ללמוד מכל אדם:",
                "לשון הר\"מ, החכמים קורין עצמם פרושים להיותם מופרשים מבני אדם שיש להם חסרונות והמדות הפחתיות והרדיפה אחר תאות העולם. הם מיחלים לשכר העוה\"ב ו, למדות המעולות:",
                "מבלי כו'. או מכלי עולם. שאלו הדברים המפסידים מציאות האדם. הר\"מ. ורצה מציאות האדם לפי שהוא עיקר הבריאה בעולם השפל וכן אמרו על ג' דברים העולם עומד:"
            ],
            [
                "מתנוונה. פליני בה רב יוסף ס\"ל דלתנא קמא מתנוונה נמי לא ורב ששת סובר דת\"ק נמי ס\"ל דתולה אבל מתנונה וכו'. ופ. רש\"י ו, לא פליגי עליה דרבי. אלא בסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "עדים כו'. בא עליה ואע\"ג דבהני אגלי מלתא למפרע דכי קדיש בטעות קדיש גזירה שמא יאמרו מוציאים מכלי שרת לחולין. גמרא. ת\"ח:",
                "שלא בדקדוק כתב כן, דקריבה היינו על המזבח, ואלו בית הדשן היינו מקום בעזרה לפסולי מוקדשים הנשרפים, כמ\"ש הר\"ב לעיל מ\"ג. אלא כתנאי, וכו\"ע כל שממנו לאישים הרי זה בבל תקטירו מדכתיב לא תקטירו ממנו כו'. כל שממנו כו'. דר\"א סבר מקריב השירים על המזבח ולשם עצים. ולרבנן לית להו האי סברא אלא נשרפים שיריה על בית הדשן. כדאיתא בגמרא:"
            ],
            [
                "לאו דוקא דה\"ה חובה. ועתוי\"ט:",
                "כדדרשינן בקדושין דף ע\"ז:",
                "ולשון ספרא להחלו בזמן שהוא נוהג מנהג זה הרי הוא חולין:",
                "ואע\"ג דמבני אהרן ממעטינן ולא בנות אהרן, טרח קרא וכתב זכר לרבות בעלי מומין למחלוקת, כמו שכתב הר\"ב בריש פרק י\"ב דזבחים:"
            ],
            [
                "מה בין כו'. שייר ש טובא הנך דסוף פ\"ק דקידושין וכן הא דאין אשה מפירה נדרי בתה:",
                "עיין פירושו פ\"ד דנזיר מ\"ו כו'. ונ\"ל דפירוש לכשיגדל כלומר לאחר שנעשה גדול לענין נדרים ומיהו עד שיביא ב' שערות אחר י\"ג שנים ותו לא דפשיטא דמכיון שיצא מרשותו לגמרי פקעה לה הדרת אביו וממילא א\"צ להשלים עוד נזירותו. ועתוי\"ט:",
                "בתו. לאמה כשהיא קטנה. רש\"י:",
                "בתה. דכתיב כי ימכור איש את בתו. גמרא:",
                "לאו לאפוקי נערה, דבהדיא תנן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. אלא לאפוקי בוגרת:",
                "מקדשת. מרישא דקרא דאת בתי נתתי לאיש יליף ליה, ואמר אבי הנערה אל הזקנים משמע למעט אמה דאינה זכאה בבתה לתת. תוספ':",
                "אותו לגופיה איצטריך דבלא כסותו ועיקר טעמא משום בזיונא. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דאומרת אליהם רבויא:",
                "אלמנה כו'. משום דחלוקין בטעמא הוצרך לחלקן. תוספ':",
                "ולא צריכין לומר רחלוצה משום אשגרת לישנא כמ\"ש בריש פ\"ט דיבמות. אלא כל עון קאמר ועון דד\"ס נמי בכלל, כדאשכחן לענין הירא ורך הלבב, דס\"ל דיראת עבירה דד\"ס בכלל זו. נ\"ל. תוי\"ט. וע\"ע:"
            ],
            [
                "ולא דמי למ\"ג פ\"ד דיבמות. דהתם ספק נשואה, והוי ספק אי עומד לגבות כלל. משא\"כ הכא דכשמת הבעל ודאי עומד לגבות אלא מטעם אחר נבוא להפסידה הוי היא בגבתה ומוחזקת. גמרא:",
                "ולא נוטלות. ולא שייך לומר העמד אשה על חזקתה כמו בפ\"ק דכתובות מ\"ו ח' ואימא לא זנתה, שהרי רגלים לדבר שקנא לה ונסתרה והכתוב הוציאה מאותה חזקה ועשאה ספק. תוספ':"
            ],
            [
                "יכול הוא כו'. והכי ס\"ל לרבנן או אשה או בנים כמ\"ש במ\"ה פ\"ו דיבמות. וכ\"ת הא רבנן אית להו הך סברא במעוברת ומאי שנא נ\"ל דהא דאילונית איסורייהו דמפקד אפריה ורביה ולהתזיק מצוה מן התורה אסרוה, אבל מעוברת ומינקת לא גזרו להחזיק שום מצוה אלא מפני חשש התינוק שמא תתעבר שנית בזמן ההנקה כו', ולפיכך לא החמירו בה וזהו שכתב הר\"מ שאין כאן עבירה, כלומר אלא תקנה. ומ\"מ אסור לעבור. אבל אילונית היא גזירה ובכלל עשו משמרת למשמרת, והוא עבירה מד\"ס. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וקשיא דאשת כהן ששתתה מותרת מבעי' ליה ובגמרא אשת כהן שותה פשיטא מהו דתימא אשת כהן דאפילו כי נתפשה אסורה אימא לא תשתה קמ\"ל ומותרת לבעלה פשיטא במתנוונה דרך אברים כו' אימא דנאנסה כו'. קמ\"ל. ועתוי\"ט:",
                "ומבלעדי אישך לקדמה שכיבת הבעל. תוספ':",
                "אשת סריס. לשון הר\"מ סריס חמה או סריס אדם המותרות לבעליהן. וסריס שאדם כששתה כוס של עיקרין שמותרת לו. וקרי ליה סריס אדם לפי שע\"י אדם בא לו. כ\"מ ועתוי\"ט:",
                "ותימא, הא שמעינן לה מאלמנה לכה\"ג דאסורה וקיימא לבעל ואפ\"ה איצטריך קרא דכי תשטה למעוטי הא לאו הכי שותה. תוספ':",
                "משמע ליה כו' דבן ט' ויום אחד איש מיקרי לגבי שכיבה. כ\"מ. ובזה מסולק מה שהשיב עליו הר\"ב:",
                "כדתנן במ\"ג פ\"ז דתמורה. גמרא:"
            ],
            [
                "ומשמע דחרש ושוטה שאין מונע להשקותה אלא ממה שאינן בני קינוי ולא שמיעטם הכתוב מצד המום שבהם, שאינם בכלל ההיקש דאשה תחת אישה. והר\"מ בחבורו כתב דחרש וחרשת אינן שותות דא\"ק ואמר וגו' שתהא שומעת. והשמיט שוטית, ולא ידעתי מנין לו זה הלימוד, דבגמרא תלמוד לומר איש לרבות אשת חרש ואשת שוטה כו':"
            ]
        ],
        [
            [
                "דא\"א לומר הבעל אם אינו מנוקה מעון. דהא כשאינו מנוקה מעון לא בדקי לה מיא לדידה. והא דלא תנן כדקתני בסיפא דהכא איידי דתני אותה תני אותו:",
                "דלביאת מים תלתא כתיבו. וצריכי, חד לצוואה שהקב'\"ה גוזר שיבואו בה המים, וחד לעשייה מודיע הקב\"ה ומבטיח לישראל שיבדקוה המים, וחד לידיעה דבטן והדר ירך שלא להוציא לעז כיון דבקללה מזכיר ירך תחלה. ותלתא וי\"ו לצואה ועשייה וידיעה לנואף. גמרא. ומש\"ה באיסורא דנואף סגי בחד וי\"ו לדרשא:"
            ],
            [
                "את השלישי. לפי מה שכתב הר\"ב בפרק קמא דפסחים מ\"ו דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה אליבא דר\"ע נמי, פירש\"י שם דשלישי דהכא היינו משקין:",
                "שאין לו כו'. גמרא. ומאחר דאין לו למה טמא. ומשני, מן חהתורה אין לו, מדין ק\"ו יש לו, ודור אחר פריך עליה:",
                "עקיבא כו'. ולא נמנה בין התלמידים החשובים שהיה לו לרבי יותנן בן זכאי שמנאם במשנה ח' פרק ב' דאבות, לפי שלא תלמידו היה אלא תלמיד תלמידו, והוא ר\"א בן הורקנוס:"
            ],
            [
                "ונ\"ל משום דתפסת מועט תפסת. כיון דבחד ענינא הוא לר\"א. אבל לר\"ע דקרא דאלף בשל לוים וקרא דאלפים בשל שבת דתרי עניני נינהו, מקיימין המקראות שניהם כמות שהן:",
                "ש\"מ דלר\"ע אלפים דאורייתא הן. ועתוי\"ט שהניח בצ\"ע:"
            ],
            [
                "מסיים בברייתא משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'. ולישנא דראשי פרקים קשיא, ולכן נ\"ל שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים ובכל פרק היו עונין אותו ראש פרק. ובהלל פליגי רש\"י ותוספ', דלרש\"י בראשי פרקים עונים ראשי פרקים ולא יותר, ועל כל דבר חוץ מראשי פרקים עונים הללויה, עד שיגמור את הלל. ולהתוספ' מתחלת הפרק עד סופו עונה ראשו על כל דבר ודבר עד סופו, וכן פרק שני כו':",
                "את שמע. כסופר הפורס על שמע בבהכ\"נ. שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו. פירש\"י וקורין כולן יחד וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה. ומפרש בגמרא טעמא דר\"נ דדרשינן ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי. לאמר דפתח משה ברישא:",
                "ולא כקורין. נ\"ל דלה\"ק תו, לאפוקי נמי מדעת שלישית, כקטן המקרא את ההלל, והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' כו'. להכי אמר כו' דאפילו כקריאה זו נמי לא:"
            ],
            [
                "וכ\"כ הר\"מ. ובגמרא לא מייתי אלא בכל צרתם לא צר (ישעיה ס\"ג) דכתיב באל\"ף כו' (שם) ומלאך פניו הושיעם, אלא דמשמע הכי ומשמע הכי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "מעוף. אפילו שיש לו ראיה מצפצוף העוף. ר\"מ:",
                "עד שישאו כו'. כלומר משום סתירה שאין בה ב' עדים אינה נאסרת עליו. רש\"י:",
                "שהואיל וטוות בלילה הנה מפחד בלילות מתקבצות לטוות בקבוץ ומשיחות ביחד:"
            ],
            [
                "בגמרא. תנא דבי ר' ישמעאל, מפני טה האמינה תורה עד אחד בסוטה, שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. ועד אחד מעידה שהיא טמאה:"
            ],
            [
                "וכן לשון רש\"י. ובגמרא, אסורה. וכלומר קרא דקאמר והיא לא נתפשה לומר דאלו הוה בה עד אחד והיא לא נתפשה היתה אסורה:",
                "ומה כו' תימא דהוי מצי למיפרך התם איכא רגלים. לדבר ולפי מה שכתבתי בריש פרק קמא דאיתקיש סתירה לטומאה יש לומר דאהא סמיך:"
            ],
            [
                "ונראה לפרש בזה אחר זה שקבלו עדות הראשון והורו על פי עדותו. תוספ':",
                "אבל ביבמות פרק ט\"ו לא פירש כן. משום דכשאומרים לא מת מכחישים אותו, אבל הכא אפשר שנטמאה קודם שבאו. והיה יכול לפרש שאומרים עמנו היית במקום אחר, ובדיש עידי סתירה, ומיהו אתיא במכל שכן דהא כשמעידין כך מזימין הראשון ופשיטא דמהימנו מדין מזימין שהאמינם התורה אפילו לגבי שנים:",
                "דפסולי עדות איירינן כדמוקים בגמרא. דאלת\"ה פשיטא דאין עד אחד במקום שנים. וכתב ב\"י דאע\"ג דחד דמעיקרא משוינן ליה כתרי, הוי תרי ותרי ושותה. ופירש רש\"י וכי מוקמינן בפסולי עדות בין בבת אחת בין בזא\"ז. ועל כרחך בזה אחר זה איצטריך לאשמעינן, דאי בבת אחת מאי הלך אחר רוב דעות איכא, בחר וחד נמי היתה שותה. ע\"כ:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דאי לאו קרא הוה אמינא נילף בק\"ו מיבמה דבלשון הקודש. רש\"י:",
                "ורש\"י כתב דהכי גרסינן, ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת, אל האשה משמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון: ועתוי\"ט:",
                "ויליף אמירה מסוטה. גמרא. ואתי שפיר לגירסת רש\"י, דאל\"כ מאי אולמיה דהאי מהאי:",
                "ואיצטריך לאפוקי מרבי דאמר בגמרא והיו ככתבם כו'. גמרא:",
                "ותפלה. גמרא רחמי הוא כל דבעי מצלי. פירש\"י דהא רחמי נינהו וההוא לישנא דידע לכווין לצלי:",
                "דאמר ר' יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו. פירש\"י יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, צבור לא צריכי להו, דכתיב הן אל כביר לא ימאס, אינו מואס בתפלתן של רבים. ומשמע להר\"ב דכ\"ש שאר לשונות דלא, דהא ארמי קרוב ללה\"ק הוא. ועתוי\"ט דלגירסא שלנו צ\"ל דתני ושייר (אע\"פ שתני אלו) הלל וקדוש וברכת הפירות והמצות:",
                "ולא ילפינן מברכות הר גריזים כדילפינן מניה ברכת כהנים, להכי כתיב וברכת את ה' כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה, ומסתמא בלשון שאתה מכיר שתתן שבח להקב\"ה בלב שלם להנאתך:",
                "מדלא כתיב והשביעו באלה. ואי לאו קרא הוה אמינא נילף קול קול ממשה כדלקמן מ\"ג. תוספ':",
                "אגב דילפינן בשבועות ג\"ש זו לענין אחר נקט לה נמי הכא. דמהיכי תיתי דנבעי בלה\"ק. תוספ':"
            ],
            [],
            [
                "ואיידי דמשנה ה' ולהלן, תני נמי הכא כיצד:",
                "במתן תורה. ובלה\"ק נתנה. רש\"י. ולא יליף קול קול משבועת העדות, דעניה וקול יליף. תוספ':"
            ],
            [
                "עד כו'. והא דבמשנה ג' פי\"ב דיבמות קריאה אינה מעכבת בין לר\"א בין לר\"ע ואם קרא בלשון חול מעכב. כתבו התוספ' די\"ל דס\"ל דקריאה מעכבת וקסבר לא נחלקו ר\"ע ור\"א בדבר זה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וגו'. וסיפא דקרא, נגד הכהנים והלוים:",
                "בברכה. כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. רש\"י. ובגמרא מפיק לה מקרא:",
                "אלו ואלו. שבהר גריזים ובהר עיבל. והא דכתיב ואלה יעמדו לברך לא שהיו השבטים מברכין ומקללין, אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה רש\"י. שנאמר וענו הלוים ואמרו:",
                "ופתחו כו'. בגמרא שם, יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות. ת\"ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש ברכה לקללה. ששניהם בלוים. ובקול רם ובלה\"ק ובכלל ופרט ואלו ואלו עונין אמן:",
                "בשבעים לשון. כתב רבינו בחיי וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן. וכ\"כ הר\"מ שכל התורה היתה כתובה מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה, ומשם נעתקו. ודרך נס היה בלא ספק למלאות שבעים לשון בכל התורה על י\"ב אבנים וכתיבתם ביום אחד. ועתוי\"ט:",
                "כלומר בכתב ולשון:",
                "היטב. דאל\"כ באר היטב' למה לי. וי\"מ תיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה\"י הי\"ט היט\"ב (וכ\"ה גירסא הנכונה):",
                "ונטלו כו'. ובירושלמי. עוד הוא מעשה נסים נתן הקב\"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון:",
                "כדכתיב והעלית עליו עולות רש\"י. וכתיב וזבחת שלמים וק\"ל דעדיפא הו\"ל לפרש דאף הכתיבה היתה אחר הקרבנות שכן סדרן הכתוב:"
            ],
            [
                "ב\"כ. ותימא דלא פירש מנלן בלשון הקודש. ובברייתא, כה תברכו, בלשון הקודש, נאמר כאן תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך את העם. ועתוי\"ט:",
                "תימא והלא עונין בשכמל\"ו כשהיו שומעין את השם, כדתנן מ\"ח פ\"ג דיומא, וזה היה הפסק גדול מענית אמן, ושמא היו עונין בשכמל\"ו לאלתר כשהיו שומעין השם הנכבד והנורא ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק. ולפי שלא היו מפסיקין בין פסוק לפסוק חשיב להו ברכה אחת. אבל בין ברכה לברכה לא היו עונין בשכמל\"ו דלא היו עונין רק כשהמברך היה אומר ברוך ה' אלהי כו':",
                "ומיהו נשיאת כפים הגבהה בעלמא במשמע:",
                "ובא ושרת (דברים י\"ח) אתקיש ברכה לשירות דכתיב (שם י) לשרתו ולברך בשמו:",
                "וישא. נ\"ל דלאו ר\"י אמרה, דאי הכי לדידיה בגבולין נמי לבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן אלא ארישא מהדר ג\"כ מנלן שנאמר וישא:"
            ],
            [
                "ברכות כהן גדול. לא אתפרש מנלן דאין נאמרין אלא בלה\"ק ולפיכך נראה בעיני דאע\"ג דקאמר ברכת כהן גדול לא קפיד אברכות עצמן אלא על הקריאה מה שהוא קורא בתורה שלא תהא אלא בלה\"ק וע\"ז א\"צ ראיה כלל. דכיון שהוא בס\"ת והיא אינה כתובה אלא בלה\"ק וקיימא לן נמי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו על פה מבואר כשהיה קורא, בלשון הקודש היה קורא. וראיה מהר\"מ בחבורו כו':",
                "ועל ישראל. פירש\"י מתפלל על ישראל וחותם ברוך הבוחר בעמו ישראל:"
            ],
            [
                "פרשת המלך כו'. וז\"ל הר\"מ הקריאה והברכות בלה\"ק שנא' תקרא את התורה הזאת כלשונה אע\"פ שיש שם לועזות ויש לתמוה ברכות מנלן ועוד דמשנתינו דייקא פרשת כו'. ועתוי\"ט:",
                "דביו\"ט הראשון לא, דבמועד משמע בתוך המועד. תוספ':",
                "בשמיני. בשמיני ס\"ד, הא אמרת במוצאי יו\"ט הראשון, ומשנינן אימא בשמינית. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "בימה. נגזר משם במה. ערוך:",
                "וקורא. אותה קרייה ע\"י מלך היא כדתניא בספרי בפרשת המלך. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "יושב. בגמרא, דבעזרת נשים היה כו', דלא נמצא מלך בבית שני לבית דוד:",
                "אחינו כו'. תלתא זמני שכן לשון חכמים. וביש ספרים כפול ולא משולש. ועתוי\"ט:",
                "וק\"ק הא אחר שנת השמיטה מיד בחג הסכות עדיין אין אסיף ואין מתנות עניים. ובירושלמי, ע\"י שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח את המעשרות:",
                "ואי משום דיש כאן דילוג בתורה יותר בכדי שלא יפסיק המתורגמן אין למלך מתורגמן ואין מתרגמין אחריו. רש\"י. וקשה דכ\"ש דאיכא גנאי ולי נראה דהכא היינו טעמא דבמקום המלך וככודו אין מקפידין על שהיות הצבור. ועתוי\"ט:",
                "וכן פירש\"י. וצ\"ע מנלן לשנות סדר המשנה פרשת המלך ואח\"כ ברכות כו'. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בשעה כו'. האי דלא תני הכא נמי כיצד כדקתני פרק דלעיל מקרא ביכורים כיצד משום דהתם סליק מניה דקתני לעיל מניה ואלו נאמרין בלה\"ק. תוספ':",
                "משוח כו'. מפרש בגמרא דומיא דשוטרים דכתיב ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה ויש ממונה על גביו. אף כהן ממונה ויש ממונה על גביו. אבל כה\"ג אע\"פ שהמלך ממונה על גביו, מיהו בעבודה ליכא. ואימא סגן, סגן לאו ממונה הוא, שכל עוד שלא אירע פסול בכה\"ג אין לסגן גדולה של כלום מן התורה ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגיזבר שגידלוהו אחיו הכהנים. תוספ':",
                "ירושלמי הרי קריאת שמע דכתיב בה ודברת בם. והיא נאמרת בכל לשון. ומשני נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה להלן בלה\"ק אף כאן בלה\"ק. ואיכא דיליף הגשה הגשה מונגש משה אל הערפל. תוספ':",
                "יהודה על כו'. כשאמר יהודה על שמעון היינו נמי להיפך. ולפיכך אמר תו ולא שמעון על בנימין:",
                "וצחצוח. הוא מריטת כלי המלחמה כגון הסייף והרמחים. הר\"מ והוא מלשון נחושת ממורט ענין זך ולטוש:",
                "ושפעת. לשון רבוי כמו ושפעת מים תכסך. ערוך:"
            ],
            [
                "אחד כו'. בגמרא ילפינן לכולהו מקראי:",
                "האוצרות. לאצור יין ושמן ותבואה. רש\"י:",
                "ה' אילני. בגמרא ילפינן לכולהו מקראי:",
                "אחד כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי:",
                "שומעין כו'. כמו שומעין דברי מערכי מלחמה של כהן. כלומר שהכהן אומר להן. רש\"י:"
            ],
            [
                "בית שער. בית כניסת שער החצר להסתופף שם שומר הפתח. רש\"י. כלומר ואינו ראוי לדירה אלא להסתופף לפי שעה:",
                "ואע\"ג דבאלמנה לכה\"ג כתיב לא יקח, אפ\"ה אינו לוקה עד שיבעול. ועתוי\"ט:",
                "וחלוצה. לכאורה יהיה חוזר, שהרי מד\"ס היא הח,. לוצה לכהן הדיוט ולא שנאה א. לא משום אשגרת לישן. אבל הר\"מ העתיקה. ונראה דס\"ל דאינו חוזר מד\"ס דהא במלחמת הרשות היא:"
            ],
            [
                "שאין כו'. בגמרא יליף להו. ולעבור עליו בשני לאוין:"
            ],
            [
                "כלומר דודברו השוטרים אינן דברי עצמן אלא דברי כהן והשוטר משמיע. מונגש עד ודברו כהן מדבר וכהן משמיע. מודברו עד ויספו כהן מדבר ושוטר משמיע. מויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. גמרא:",
                "המתירא כו'. ומיהת מודו לר\"ע נמי דמי שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה שחוזר כדכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו כדאיתא בגמרא:",
                "וחלוצה. הא ודאי אשגרת לישנא היא. דהא פירש הר\"נ דלר\"י עבירה דד\"ס לא היא בכלל הירא מעבירות:"
            ],
            [
                "וז\"ל רש\"י, בראשם של צד המלחמה מעמידין בני אדם גבורים ממונים כו', ויזקפו ויגבירו את אנשי הצבא בדבריהם:",
                "מאחוריהם. פירוש מאחורי עם המלחמה ולשון הר\"מ מאחור כל מערכה ומערכה:",
                "לקפח. פירש הר\"ב לחתוך. תרגום וערפתו ותקפיח.",
                "ולהלן כו'. דאי מקרא קמא לא סגי דכיון דכתיב וגם משמע דמלתא באפי נפשה ולא תליא בניסה. ועוד דמגפה משמע בידי שמים יותר מדמשמע בידי אדם. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "גמרא רשות דרבנן זו היא מצוה דר\"י, מצוה דרבנן זו היא חובה דר\"י. ופירש\"י זו היא מצוה דר\"י ובאותה מלחמה שאמרו חכמים שהיא רשות ואין חתן יוצא לה אמר נמי ר\"י דאין חתן יוצא לה אלא שר\"י קורא אותה מצוה ונפקא מינה לפוטרו משאר מצות בעודו עסוק בה כדמפרש ואזיל. מצוה דרבנן דאמרי בה הכל יוצאין אומר נמי ר\"י הכל יוצאין אלא דקרי לה חובה ולאו מידי אשמעינן בהא אלא כולה משום מצות דרשות נקטי פלוגתייהו. וע\"ע:",
                "ותימה דכ\"ע הא ס\"ל העוסק במצוה פטור כו' וא\"כ אפילו במלחמת מצוה לא היה רשאי להתבטל ממצוה דהא אחתן מחדרו לא קיימא פלוגתייהו כלל. ויש לפ' דה\"ק וסובר שלא היה רשאי להתבטל מן המצוה הבאה לידו כשהוא עוסק במלחמה זו מפני שכבר הוא עוסק במצוה ופטור מזו הבאה לידו דמלחמה זו לאו דמצוה היא. ולפיכך לא יתבטל מהמצוה הבאה לידו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "כי ימצא. ה\"ק שנאמר וענו ואמרו כו' וסדר עגלה ערופה כיצד כי ימצא. גמרא:",
                "שלשה כו'. מפרש בגמרא זקניך שנים, ואין ב\"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי באן שלשה:",
                "שנים. ות\"ק ההיא מבעיא ליה למיוחדין שבשופטיך. ור\"י וי\"ו דושופטיך דריש למנינא להביא עוד שנים, ות\"ק וי\"ו לא דריש. גמרא ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ב\"ד. דבעינן זקני העיר וליכא. גמרא:",
                "דר\"א. גמרא קסבר אי אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות. פירש\"י כמו ובהמה רבה:"
            ],
            [
                "דזה אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע. רש\"י:"
            ],
            [
                "לפי שהוא אמצעות הגוף שכולל כלי המזון שבהם נמשך המאכל. רע\"א מקום שאיפת הרוח הוא הצורך הגדול בחיות לפי שנאמר כל וכו'. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ואין המום כו'. דמהו דתימא נילף מק\"ו ומה פרה כו', קמ\"ל דלא, דשאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום, בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה. כך למדתי מהגמרא:",
                "קשה. פירש הר\"מ חזק ההמשכה. וכ\"כ בחבורו, נחל ששוטף בחזקה וזה איתן האמור בתורה. אבל רש\"י מפרש נחל איתן קשה שלא נעבד. לדבריו נחל האמור כאן אינו של מים אלא עמק. ועתוי\"ט:",
                "וק\"ק דהול\"ל ואם אינו איתן כשר, שזה לשון דיעבד ולשון קצר כו'. והר\"מ פירש ענין איתן גדול כמו שנאמר גוי איתן הוא, ואומר אם היה חזק ההמשכה ואפילו שלא היה גדול השעור כשר. בא לומר שאיתן יש בו ב' פרושים, גדול וחזק. ושאמר התנא דקפידת הכתוב על החוזק ואע\"פ שאינו גדול. ועתוי\"ט:",
                "דגמר עריפה עריפה מחטאת העוף. גמרא:"
            ],
            [
                "במקום. בגמרא יליף ליה:",
                "בלא מזון. והוצרך ללסטם את הבריות ולכך נהרג. רש\"י:",
                "בלא לויה. יחידי בלא חבורה. רש\"י:",
                "אומרים. כדכתיב לעיל ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מה הם נגשים. רש\"י:",
                "לא היו כו'. כלומר ונכפר דכתיב בקרא לאו אוענו ואמרו קאי שיהא אף זה בכלל אמירה אלא מלתא באנפי נפשה היא שרוה\"ק בשרם כו'. רש\"י:"
            ],
            [
                "ותרעה. פירש\"י דס\"ל האי תנא דאין ירידתה לנחל איתן אוסרתה אלא עריפתה. והר\"מ פירש דירידתה אוסרתה בהנאה ואפ\"ה תצא כו' דאדעתא דהכי לא אקדשה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "כדת\"ר לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם הכיר בו לא היו עורפין:",
                "משבא כו'. ורצחן מפורסם היה:",
                "בן הרצחן. בריה קטילא. ירושלמי:",
                "לא אפקוד כו'. ת\"ר ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו, ואומר לא אפקוד וגו' מאי ואומר, וכ\"ת עון דידה אין, דבניה ודבנתיה לא, ת\"ש לא אפקוד וגו', וכ\"ת עון אשת איש אין עון דפנויה לא, ת\"ש כי הם עם הזונות יפרדו, הם עצמם נואפים כפרדים הללו. רש\"י:",
                "ושכחה ומחלוקת. ועד ימיהן לא היה מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו אומרים דברים כנתינתן למשה מסיני. והן הראשונים שנחלקו בסמיכת קרבנות יו\"ט כדאיתא בחגיגה והוא מחלוקת ראשון שהיה בישראל בדברי תורה. רש\"י:",
                "אין אשכול וגו'. לראיה שאשכול נאמר לכנוי ארם החשוב בעיני אלהים יתברך:"
            ],
            [],
            [
                "השיר כו'. פירשו הפוסקים בשם ר' האי גאון ז\"ל דהיינו שיר של אהבה שבין אדם לחבירו ולשבח יפה ביפיו. אבל שירות ותשבחות וזכרון חסדים של הקב\"ה מנהג כל ישראל לאמרן בבית חתונה ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחה:",
                "משום דמנלן דמשבטלה סנהדרין כתיב כדאית' בגמרא ומשום דבהאי קרא לא כתיב ביה דאסור אלא משמע דנשבת מאליו, להכי מייתי מתניתין קרא בשיר לא ישתו, דלמיסר משמע:",
                "והם הזקנים שאמר הקב\"ה עליהן תתן לך בכל שעריך. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ומדקדוק הלשון שם העצם לא יתרבה, ואם כן האיך אמרו צופים. ונראה לפרש לדברי הר\"ב שהמקום הוא נקרא צופים בלשון מקרא כמה דאת אמר הרמתים צופים. וכן נקרא בימי התנאים אלא שנשתבש אח\"כ בפי ההמון והיו קוראין אותה צופיאה. ולשון הר\"מ, דבש הבא מא\"י נקרא צופים. משמע שר\"ל שהדבש נקרא צופים. ועתוי\"ט:",
                "לוותר ממונם לנוי הדור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות ויו\"ט. רש\"י:",
                "גמר. וסיפיה כי פסו אמונים מבני אדם. ואע\"ג דדוד אמרו, מצינו לו כמה מזמורים שאמרן על העתיד:"
            ],
            [
                "וסיפיה דקרא וכל חלב תיו. וש ודגן. ואע\"ג דקרא בתרומה משתעי, הושאל שם מעשרות לכל המתנות. ונקט דגן לפי שהוא צורך לבני אדם יותר מהכל, והוא הדין לתירוש ויצהר:"
            ],
            [
                "ואל מצנים יקחהו, מתורגם פולמסן במאני זיינא ידברוניה:",
                "ופירשו התוספ' עטרות שעושין כעין כיפה למעלה מראשו. ועתוי\"ט:",
                "ותימא דקדמו טובא לטיטוס כו', וי\"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו כו'. תוספ':",
                "ותימא דלא תנן לה נמי. וי\"ל דשנויה הוא בהדי איסור גדולין דסוף פ\"ז דב\"ק ולא הוצרך לשנותה בכאן:",
                "ורבותינו. ר\"ל רבינו הקדוש המחבר. הר\"מ:"
            ],
            [
                "וז\"ל רש\"י, מושלי משלות לתת אות אמלתא וטעם לחכמה לכנוס בה בשערי בינה, כגון ממשלת שועלים. ומ\"ם ראשונה במקום מן:",
                "ולשון הכתוב לשקוד על דלתותי יום יום. ומפרש בשרשי קמחי, ענין המהירות וההשתדלות וההתמדה על הדבר:",
                "העושר. כדאמרינן תריסר אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל שתא. רש\"י:",
                "ולבי מהסס, שא\"כ כינוי השם שלא לכבודו. והר\"מ כתבם, ופירוש קטנותם של חסידים בכללם ושרשם, לפי ששורש הדבר ותחלתו קטן ע\"כ. ובירושלמי גרס שהיה תמציתן של חסידים:",
                "כתב רש\"י זה לא ידענא מה היא ע\"כ. ואנא לא ידענא אמאי לא מפרש כעין שמפרש לזיו הכהונה:",
                "ומתה. לא ידענא אמאי נקט לשון משונה ולא קאמר ובטלה:",
                "זיו הכהונה. שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלים על שלחנו רש\"י. וז\"ש חכם צ\"ל כהן:",
                "חברים. ר\"ל תלמידי חכמים שנקראו כן ע\"ש שחברתם חברה נאמנת. ובני חורין. מיוחסים. רש\"י. חפו ראשם, שגברה ידי עזי פנים שהם עשירים ואלו עניים. ונדלדלו כו' אין חש להם: ואין דורש, לישראל. ואין מבקש, עליהם רחמים. עכ\"ל רש\"י: ואין שואל. בשלום חבירו. נ\"ל: הגדול. הוא ר\"א בן הורקנוס תלמיד ריב\"ז: שרו חכימיא, התחילו החכמים: ספריא. מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים: כחזנא. עיין ריש פ\"ז דיומא: כעמא דארעא. כעמי הארץ, דהיינו כאנשים הנבערים מדעת ומיראת ה':",
                "מבקש. ול\"ק דלא אמר ואין דורש, כיון דתרי תנאי נינהו, ולישנא דמר הכין ולישנא דמר הכין:",
                "בעקבות כו'. לפני ביאת משיח. רש\"י:",
                "יאמיר. בפרק חלק גרס יעוות. ופירש\"י שלא יכבדו זה את זה. ל\"א מכובד שבהן יהא עוותן ורמאי, ע\"כ. או יאמיר מענין גבהות כו', ויהיה ענינו היוקר יגדל עד למעלה, כאדם האומר יש יקרות שאין למעלה הימנו. ועתוי\"ט:",
                "ביוקר. שהכל עוסקין במשתאות: ואין תוכחה, אין לך אדם שיוכל להוכיח, שכולם נכשלים בחטאות, וכשמוכיחן א\"ל אתה כמוני:",
                "זריזות כו'. פירוש זריזות שהוא זהיר ומהיר במצות. כד\"א זריזין מקדימין למצות. הר\"ן. וכן בכללו שהוא זריז להשמר עצמו שלא תבא עבירה לידו. רש\"י. ופירוש נקיות, נקי באין חטא:",
                "טהרה. פירש\"י צח ולובן ועדיף מנקי. והנ\"י מפרש טהרת הלב בשימנע עצמו מעבירות יגרום לו שאפילו במחשבתו לא יחטא. ועתוי\"ט:",
                "פרישות. אף מדבר המותר פורש, להחמיר על עצמו. רש\"י:",
                "קדושה. שהוא פרישות טפי להתקדש אפילו מהצריך לגופו, כגון נזירות יין ותעניות. י\"מ. ויהיה פירוש קדש עצמך במותר לך שאמרו תז\"ל כלומר במותר וצריך לך:",
                "ענוה. מתוך שהוא מבזה עניני העולם בא לידי ענוה. הר\"נ:",
                "יראת חטא. היינו שמצד החטא בעצמו מתירא. ולא מיראת הפורענות. אלא מאהבת המקום או מפני מוראו ואין זה מורא פורענות אלא שמוראו וגדלו ואימתו מוטלת עליו. א\"נ ר\"ל שמדקדק מאוד פן יכשל בתטא אפילו בשוגג. י\"מ.",
                "חסידות. פירוש שכל מעשיו לשם שמים. הר\"ן. ולי נראה לפרש דהיינו ויתורו עם חביריו לפנים משורת הדין במשאו ומתנו. י\"מ:",
                "רוח הקודש. להשרות עליו שכינה. רש\"י:",
                "תחיית המתים. בירושלמי, דכתיב ונתתי רוחי בכם וחייתם, שבתחלה יתן בהם רוה\"ק, וע\"י זה יחיו. וכן פירוש נ\"י ונתתי רוחי בכם, שרוה\"ק נדבקת בהם. ואע\"ג דפשוטו נתינת הרוח בגופם כדי שיחיו, מדכתיב רוחי ולא רוח משמע הרוח המיוחד לה' דהיינו רוה\"ק. י\"מ:",
                "ע\"י אליהו ז\"ל. ובירושלמי תחיית המתים מביאה לידי אליהו, ומייתי מדכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. ופירש הר\"ן וכיון דבשביל אותו יום אתי אליהו נמצא שתהיית המתים גורמות לאליהו שיבא:"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "On Your Way",
            "http://mobile.tora.ws/"
        ]
    ],
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה סוטה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nashim"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}