{
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Yevamot",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Ikar_Tosafot_Yom_Tov_on_Mishnah_Yevamot",
    "text": [
        [
            [
                "חמש עשרה כו'. מניינא דהכא וכן דסיפא הרי אלו כו' למעוטי צרת אילונית שהכיר בה או צרת קטנה ממאנת ביבם גזירה משום צרת בתו ממאנת או צרת מחזיר גרושתו. גמרא:",
                "פוטרות. לא תני אוסרות אע\"ג דודאי איסורא איכא ליבם ולחלוץ נמי שייך למיסר שאם אתה אומר חולצת אתי למימר דתתיבם אלא משום שכיון דבמקום מצוה היא דאסורה ושלא במקום מצוה כגון נכרי שנעשה חתנו ולו אשה אחרת ומת מותרת אשתו לחמיו כדתנן במשנה ג' משום הכי תני פוטרות דאי תני אוסרות משמע שהבת אוסרתה עליו ליקח והוא הדין שלא במקום מצוה. גמרא:",
                "פוטרות צרותיהן. דאלו הן עצמן דפטורות מלתא דפשיטא היא ולא אצטריך למתני דודאי דלא אתי עשה דיבום ודוחה לא תעשה שיש בו כרת והא דכתיב עליה כדמפרש הר\"ב משום דרשא דלצור דאיצטריך ליה. גמרא:",
                "דאמר קרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתה הוקשו כל העריות כולן להדדי. גמרא:",
                "מן החליצה. שנאמר ועלתה יבמתו השערה וגו' מאן יבמי וגו' וחלצה נעלו כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אלא תפטור:",
                "ומן היבום. להכי לא סגי ליה למתני מן החליצה לחודיה לאשמעינן דמצות חליצה קודמת. גמרא:",
                "בקל וחומר כו' ואף דאין עונשין מן הדין הכא גלוי מלתא היא. אי נמי אתיא הנה הנה ואתיא זימה זימה וטעם הסדר דלא ככתוב עיין בגמרא.",
                "חמותו. שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים. רש\"י:",
                "דכתיב הכא כי ישבו אחים והתם כתיכ שנים עשר עבדיך אחים ולא ילפינן מלוט דכתיב כי אנשים אחים אנחנו דלהכי כתיב יחדיו (המיוחדים בנחלה) ואי כתיב יחדיו לחוד הוה אמינא עד דמיחדי באבא ובאימא. גמרא:",
                "ולא נקטה בדיוקא אלא דבעי לפרושי לדברי הכל מיהו אליבא דהלכתא קיימא לן כרבנן דפרק ב' משנה ב' דאסורה עליו בין שנולד ואחר כך יבם ובין שיבם ואחר כך נולד. נ\"י:",
                "מישבו ילפינן דיחדיו הא איצטריך לעיל. ואין להקשות דלמה איצטריך דרשא דישבו הא גבי בני יעקב לא מצינו אחים אלא כשהיו בעולם כאחד דפשיטא דאפ\"ה אחין מקרו. תוספ':",
                "משום דלישנא דנמצאו הכי דייק וכך מפרש ר\"א בגמרא דף י\"ב. אבל רבא פסק הלכתא אפילו הכיר בה אחיו וקיימה והויא אשתו לא מתסרא צרתה משום צרת הבת. ופירש\"י דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה והא כיון דאילונית היא דבלאו ערוה נמי לא חזיא ליבום כדתנן במ\"ה פ\"ח הויא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה ואלא הא דקתני שנמצאו תני שהיו:"
            ],
            [
                "מתה כו'. הא דלא נקט מיאנה או שנמצאת אילונית משום דמתניתין אתיא לאשמעינן אפילו כנס ולבסוף גירש ובמיאנה ואילונית אין שום חידוש דבטלי להו קידושי קמאי כו' א\"נ משום דקאי אאחת מכל העריות האלו ומיאנה ואילונית לא שייך בכל העריות האלו. תוספ':",
                "חולצת כו'. ובריש פרק י\"ג תנן בית הלל אומרים ממאנת ביבם ושם מ\"ז אמר רבי אליעזר מלמדין שתמאן וכן פסק הר\"ב שם. ולכו\"ע אם מיאנה מיאנה אפילו הכי תנן הכא דלעולם צרתה חולצת ולא מתיבמת ואין לה תקנה במיאון כדמפרש בגמרא משום דמשעת נפילה נראית כצרת בתו והלכך גזרו שלא תמאן ליבומי צרתה דלא לזלזולי בצרת ערוה דלמא אתי למשרי:"
            ],
            [
                "והני ט\"ו דלעיל נמי כשנישאו לאחרים צרותיהן מותרות ואלו חמורות דאסורות וצרותיהן מותרות:"
            ],
            [
                "וב\"ה מכשירין. פשיטא לאפוקי דריב\"נ דאמר בואו ונתקן להם לצרות שיהיו חולצות ולא מתיבמות קמ\"ל דב\"ה מכשירין דאפילו תקנתא דרבנן לית להו בצרות דלחלצו. גמרא:",
                "נתייבמו וכו'. הא תו ל\"ל, איידי דתני חלצו תני נמי נתייבמו. גמרא:",
                "לא נמנעו ב\"ש כו'. לא נצרכה אלא לצרה עצמה דלדידהו אסורה לשוק בלא תהיה וגו' דאלו בני הצרות לא שייך לאמנועי דבני חייבי לאוין נינהו וכשרים:",
                "כל כו'. מהכא שמעינן דמודיעי להו דאי מרישא איכא למימר דלא מודיעי והא דלא נמנעו דצרה קלא אית לה והוי ידעי. גמרא:",
                "לאו אפלוגתייהו פרכינן דעד כאן לא נשנית פלוגתא ואמאי לא פרכת עלה אלא כי פריך על לא נמנעו וכו' דאלו עשו כדבריהם. ועתוי\"ט:",
                "עושין כו'. לב\"ה נמי דאיצטריך דאשכחן נמי דמחמרי בטומאה כדתגן במסכת עדיות. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "מאמר כו'. למאי דפסקינן כר' יהודה בן בתירא דמ\"ט פ\"ד דיש זיקה כלומר דמשעה שמת בעלה נעשית שומרת יבם וזקוקה לו וחשובה כארוסתו. מפרש הכי בגמרא ה\"ה אע\"ג דלא עביד בה מאמר שניה מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה והא דקתני מאמר לאפוקי מדב\"ש דמ\"ה פ\"ג דמאמר קונה קנין גמור ותפטור אף בלא חליצה קמ\"ל דאינו אלא מדרבנן:",
                "ונקרא מאמר לפי שאין קדושין אלא באמירה ולא בשתיקה כו' אבל יבום אפילו בשוגג דקסבר אשה אחרת היא קניא והא דנקט בכסף ה\"ה בשטר. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואח\"כ כו'. אפ\"ה קרא קאמר ויבמה עדיין יבומי הראשונים עליה:",
                "עשה כו'. לא איצטריך דמרישא שמעינן לה אלא דאיידי דמתני לה ברישא מתני לה נמי בסיפא. תוספ':",
                "וברישא לא פליג ולא קשיא א\"כ רישא לא אצטריך דמסיפא שמעת לה דכ\"ש הוא דלא זו אף זו קתני גמרא:",
                "חולץ. לפי שהיבם מסייע בחליצה שצריך שיתכוין לחלוץ תני שפיר חולץ בכולה מכילתין לבד ממ\"ד פי\"ב וע\"ש:"
            ],
            [
                "נ\"ל לפרש דאהיא קאי ולא אצרתה. ועתוי\"ט:",
                "ואף בבתו מאנוסתו משכחת לה אלא דבנשואין קמיירי:"
            ],
            [
                "גמרא. משום דשייכא בדורותיה ערוה דאורייתא שהיא אמו:",
                "טעמא דגזרו משום אם אמו כו' משום דתרווייהו אימא רבתא קרי להו:",
                "משום דיש בדורותיה ערוה דאורייתא דהיינו אשת אב:",
                "דלא חיישינן דמחלפה באשת אבי האב דאדם רגיל ושכיח דאזיל למשפחת אביו ויודע שיש שם קורבה יותר מאמו הלכך לא מחלפי:",
                "כולם בלבד משמע:",
                "הואיל ושייכי בדורותיה איסור כלה דאורייתא שהיא אשת בנו:",
                "היינו בלבד דאין דורותיה אסור דאורייתא:",
                "נראה שסובר גם בזה דיש להם הפסק (וכן בכולהו עד סופן) וכן דעת הר\"מ. ורבים חולקים:",
                "קדושה כו'. וקרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם. גמרא. ובאלמנה לכה\"ג כתיב כי אני ה' מקדשו. והואיל ואינן אלא איסורי לאוין כליל לגבייהו ממזרת ונתינה שאינן ג\"כ אלא בלאו ואע\"פ שלא נמצא בהם קדושה:",
                "אלמנה לכה\"ג וגרושה כו'. דאע\"ג דאתי עשה ודחי ל\"ת. דמצות יבום גדולה מחליצה. גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דכבר קיים העשה. גמרא. וכתבו התוספ' דלאו דוקא נקט דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור דיבמה נקנית בהעראה. והול\"ל אטו גמר ביאה. ת\"ח:",
                "וחלוצה. פירש הר\"ב במ\"ג פ\"ט דמדברי סופרים היא והא דשנאוה בכמה מקומות עם הגרושה בדברים שהן מה\"ת לאו בדוקא, אלא אשיגרת לישנא היא. תוספ', וכ\"כ ב\"י:"
            ],
            [
                "דממתניתין דלעיל בבת ישראל לנתין ולממזר דחולצת לא שמענו דה\"א כששניהם ממזרים אבל כשאחיו המת כשר אין אחיו ממזר זוקק את אשתו קמ\"ל. תוספ'. וטעמא מאי הואיל והוא בנו לפוטרו מן היבום כדלקמן הלכך מזקק נמי זקיק:",
                "גמרא. וקאמרינן דס\"ד הואיל ואינו מטמא לאשתו פסולה ה\"נ לא ליטמא לאח פסול קמ\"ל דשאני התם דלאפוקי קיימא הכא אחיו הוא:",
                "ופריך בגמרא האי בז' אומות כתיב ומשני כי יסיר לרבות כל המסירים מאחרי ה' דלגופיה לא איצטריך טעמא. ועתוי\"ט:",
                "והלכך בנה ליכא ביה משום הסרה וכל האיסור משעה ראשונה נעשה שהוא מוציא זרעו מכנפי השכינה, אבל אחר שנולד אין הסרתו כלום דעו\"ג גמור הוא. הר\"נ. וצריכין תרי קראי חד לשפחה וחד לעו\"ג, דאי משפחה ה\"א דאין לה חיים כלל ואלו עובד גלולים יש לו חיים דכתיב בלאדן בן בלאדן כו' ואי מעו\"ג ה\"א משום דלא שייכא במצות אבל שפחה אתקיש לאשה. גמרא:",
                "פוטר כו' דא\"ק ובן אין לו עיין עליו דהוי מצי למכתב אן בלא יו\"ד כמו מאן יבמי, מאן בלעם. גמרא. ועיין תוי\"ט:",
                "מכתו כו'. אם הכה או קלל את אביו חייב מיתה. רש\"י. בגמרא מוקי לה כשעשה תשובה דאל\"כ הא כתיב ונשיא בעמך לא תאור. ואף דהוי מעוות לא יוכל לתקן (עפ\"ק דחגיגה מ\"ו) היינו דעונו נזכר הואיל והממזר קיים אבל עושה מעשה עמך מקרי כיון ששב:"
            ],
            [
                "משתי אחיות. וה\"ה בשתים אחרות שאחת ערוה עם האחרת אלא דהספק שכיח יותר בשתי אחיות שבקל אינן נכרות מה שאין כן אשה ובתה וכל שכן בת בתה וכו' משום הכי נקט אחיות:",
                "ואינו יודע כו'. אפילו לא הוכרו בשעת הקדושין שנמצא שאי אפשר שיבא על אחת מהן אפ\"ה שתיהן צריכות גט כמפורש במ\"ז פ\"ב דקדושין דאינו יודע משמע נמי אינו ידוע כמ\"ש התוספ':",
                "שאם נמלכו בב\"ד ועברו יוציאו כיון שעברו על דברי ב\"ד. הרא\"ש:",
                "קדמו וכנסו. אפילו, בקדושין דזיקה דרבנן היא ותפסי קדושין באחותה אלא שאומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה כדתנן במ\"ט פ\"ד. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואחד מיבם. צריכא דמ\"ד לגזור דהני תרי לא ייבם חד מנייהו אטו אח יחידי קמ\"ל. ודוקא מחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דהא פגע ביבמה לשוק. גמרא:",
                "אין מוציאין. אפילו הם כהנים דהא סתמא ודאי קתני וטעמא דחלוצה לכהן דרבנן היא וספק לא גזרו. גמרא:",
                "שנים. צריכא, דמהו דתימא כיון דלבסוף תרווייהו מתיבמין הך להאי ביתא והך להאי ביתא אתו למימר מה לנו ולחליצה ודילמא מייבמו בלא חליצה קמ\"ל. גמרא:"
            ],
            [
                "וילפינן בגמרא מדכתיב כי ישבו אחים יחדיו הוקשה ישיבת אחים זל\"ז לענין יבום ואם קדם הקטן זכה. ומש\"ה בכור נמי לאו דוקא ואם אין שם בכור הגדול שבאחין כו' והיינו דתנן מצוה בגדול וקרי ליה בכור שאינו נוטל בראוי כבכור. ועתוי\"ט:",
                "מפרש בגמרא מגזרה שוה דנאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם אע\"ג דבכל התורה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתי ג\"ש ואפקתיה לגמרי דאין צריך לקרות לבנו בשם אחיו כלל. ועתוי\"ט:",
                "כלומר שטוענין עליו דברי לעז. רש\"י:",
                "ואם כנס. דעת הרשב\"א שאפילו לא כנס בנשואין אלא שקידש אין מוציאין מתחת ידו שכל הצריכה גט מוציאין קרינן ביה ואין מוציאין בדיעבד. ויש חולקין:",
                "אין מוציאין דברננה לא מפקי אשה מתותי בעלה דכתיב דרכיה דרכי נועם כו' ולאו דוקא רננה אלא אפילו בא על השפחה ועל הנכרית בודאי. ובתוספתא קתני לה בהדיא. נ\"י:"
            ],
            [
                "וא\"ת מ\"ש מאותן נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה ואעפ\"כ נאמנות להביא את גיטה כו' משום דאיכא כתבא, י\"ל דהתם כיון דמשום איבה בלחוד הוא דחיישינן לא מעיילא נפשה לשקורי כיון דאפשר דאתי בעלה ומכחיש לה חיישה ומרתתה אבל הכא דחיישינן שמא יצרו תקפו משקר ודאי כיון דעליה סמכינן. נ\"י:",
                "לקמן בריש פ\"י ושם מפורש טעמא:",
                "דאע\"ג דאמר הרגנוהו נעשה כאומר אני הייתי עם הורגיו. תו':"
            ],
            [
                "בגמרא מפרש דהא דקתני מפני שהוא ב\"ד לא דתלתא מהימני הא תרי לא דתרי נמי מהימני אלא אשמעינן דאין מיאון פחות מג' לאפוקי ממ\"ד בפ\"ק דסנהדרין מיאון בב'. ולפ\"ז צ\"ל בהר\"ב דקיי\"ל כו' בג'. ועתוי\"ט:",
                "שהיו כו'. דלא לישא את זו נתכוין. רש\"י:",
                "ומתו. דאלו נתגרשו והבעלים גרמו הגרושין אסורות כדאיתא בגמרא:",
                "מפרש בש\"ס דלעד המעיד על בעלה שמת לא תנשא אלא כשנתגרשה אבל כי נתאלמנה קיי\"ל דהויא קטלנית ואסורה לינשא:",
                "לבניהם. כ\"ש לאביהן דמותרים דלא חיישינן שמא יזנה מתיר זה עמה משום שהבן בוש מאביו:",
                "ובעד אחד שאמר מת צ\"ל' בהיתה אומרת ברי לי שמת. דאלת\"ה היא קיימת באשם תלוי שהרי ספק הוא לה. גמרא כתובות דף כ\"ב ולקמן פט\"ו מ\"ה:",
                "דאז נאסרה על הבועל מדאורייתא משא\"כ בכולהו וה\"ט דאם באו עידי כיעור בלבד שאם כנס לא יוציא שלא נאסרה לבועל ואפילו בהדי קלא דלא פסיק:",
                "נראין דבריו כדברי הרי\"ף והר\"מ דבנטען קאמרי ולא כפירש\"י דמפרש שיש לה בנים מבעלה הראשון:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ארבעה אחין. לא מבעיא ג' אחין ב' מהן נשואים ב' אחיות ומתו דתרוייהו עליה רמיא וזיקתו חמורה כו' אלא אפילו ד' דנפלי קמי תרי אחי דלא אלימא זיקתא דקמא דמיבם דמצינו למימר האיך היא דרמיא עליה ואחותה על אחיו אפ\"ה אסירי. רש\"י:",
                "ב' אחיות. או אשה ובתה או אשה ובת בתה וכיוצא בו. ענין הדברים שהם ב' נשים שהאחד מהן ערוה עם האחרת וא\"א לישא שתיהן משום ערוה. הר\"מ. ונקט אחיות משום דמינייהו ילפינן (ערפ\"ק בהר\"ב):",
                "ול\"ל דכי חליץ חד לחד דליבם אידך לאידך דכל יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לעולם ולא דמי למ\"ז פ\"ב דהתם לאו יבמה היא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אחת כו'. בגמרא, הא תני חדא זימנא, במ\"ג פ\"ב אחותה שהיא יבמתה כו', ומשני צריכא דאי מהתם משום דליכא למיגזר משום שני דהתם ליכא אלא חד אחא אבל הכא דאיכא למיגזר דילמא שני אתי לייבומי כאחיו אימא לגזור, קמ\"ל. ואי מהכא משום דאיכא שני ולא מיבם קא מוכח דאחות זקוקתו אסורה ולא אתי למשרי בעלמא אלא ידעינן מדהאי מיבם והאי לא מיבם דטעמא משום דערוה לא רמיא קמיה אבל היכא דליכא אלא חד אחא אימא לגזור דלמא אתי למשרי אחות זקוקתו בעלמא. צריכא:",
                "אסור בשתיהן. מוקי בגמרא כגון דנפלה הך דאינה חמות ברישא דכי נפלה החמות ברישא ואזל חתן ויבם הך דאינה חמות הויא חמות לגבי אידך יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דחחזור להתירה הראשון ועתוי\"ט:",
                "איסור מצוה. בגמרא הא תנינא חדא זימנא במ\"ג פ\"ב איסור מצוה כו'. ומשני התם איסור מצוה לחודא הכא איסור מצוה ואהותה סד\"א משום מצוה עבוד רבנן שתתקיים מצות יבום ולא העמידו איסור זיקה דמדבריהם לאסור את אחותה היכא דהויא עליו איסור מצוה קמ\"ל:"
            ],
            [
                "אחת. בגמרא הא תו למ\"ל היינו הך מה לי לחד מה לי לתרי. צריכא. דאי אשמועינן התם משום דאיכא שני דמוכח אבל הכא דליכא שני דקמוכח שהרי שתיהן מתייבמות ואתו למשרי אחות זקוקה ואימא לא ליבמן קמ\"ל ואי אשמועינן הכא אדרבא תרוייהו מוכחי אהדדי שזה לא יוכל לישא את האחרת. וכן זה. מוכח מלתא שזו אסורה ע\"ז וזו ע\"ז לפיכך ליכא אחות זקוקה אבל אידך לא צריכא:",
                "וזו כו'. גמרא זו למעוטי איסור מצוה לזה ואיסור מצוה לזה. וצריכא דמ\"ד כי לא אמרינן אוקי איסור מצוה במקום איסור ערוה להתיבם אחותה היכא דאין איסור מצוה אלא באחת ולשני שתיהן זקוקות דאיכא למגזר משום שני אבל היכא דליכא למיגזר משום שני אימא להאי אוקימנא איסור מצוה במקום איסור ערוה וכן להאי יליבמו קמ\"ל. ואתי נמי שפיר דלא תני וזו כו' במתניתין דלעיל דא\"כ לא אתי למעוטי מידי דאיסור מצוה בהדיא קתני לה התם. תוי\"מ:"
            ],
            [
                "אשה ובתה. דהני שכיח טפי שיהיו נשואות לשני אחין מבתו ובת בתו השנויות בתחלה בריש מכילתין להכי נקסינהו. וה\"ה לכל העריות. והא דפריש להו תנא הכא נ\"ל דמשום ר\"ש נקטיה דלא תימא דוקא באשה אל אחותה פליג דמינה יליף ובשאר עריות מודה דכולה מתניתין משום דר\"ש נקמה:",
                "הרי כו' דס\"ל יש זיקה. לפיכך חולצות מדאורייתא ולא מתייבמות מדרבנן. נ\"י:",
                "היינו כשנפלו לפני אח אחד דנעשו צרות דכשנפלו לפני ב' יבמין לא פליג וה\"מ דלא פליג בד' אחין לעיל. תוספ' והר\"מ:",
                "אחת כו'. מפרש בגמרא דמשום ר\"ש קתני לה דמ\"ד הואיל וס\"ל דיוקא דאורייתא לגזור באחת מהן ערוה משום אחיות דעלמא ולא ליבם, לאחותה של הערוה קמ\"ל.",
                "חולצת פריך בגמרא הא אמר ר\"ש דזיקה דאורייתא ולפטור בלא חליצה כו' ומשני גזירה משום דהאי איסור מצוה דעלמא שאינה אחות ערוה דאתו לפטור נמי בלא חליצה שיאמרו דאיסור מצוה הוי כערוה ויוצאת בלא חליצה ובאחותה דאיסור מצוה נמי גזרו לחלוץ. ואע\"ג דבערוה לא גזרו משום אחותה שאני ערוה דכ\"ע גמירי לה וידעו דלא רמיא קמיה ואחותה לאו אחות זקוקתו היא ולא אתי למשרי בעלמא. אבל ערוה דנעשות צרות לר\"ש לאו כ\"ע גמירי לה ואי אתיא ומפקא בלא חליצה אתי נמי למיפק אחותה שהוא א\"מ בלא חליצה ונפיק מינה חורבא לאיסור מצוה דעלמא:"
            ],
            [
                "וה\"ה בנשוי נכרית אלא לאשמועינן דסגי ליה נמי במופנה דאלו במתניתין אחרינא לא סגי ליה במופנה. נ\"י:",
                "ולשון רש\"י ככנוסה דמיא. וכתבו והתוספ' דלב\"ש אפילו מדאורייתא:",
                "לפי שהמאמר דוחה לאחותה דחייה גמורה. וה\"מ ביבמה דחזיא לכולהו מילי דיבמה להתיבם ולחלוץ כי הכא הלכך חזיא, למקצתייהו למאמר לדחות אחותה דחייה גמורה אבל בר\"פ דקודם שיעשה מאמר כבר נפלו שתיהן ולא חזיין לכולהו מילי דיבמה דהא לא מצי ליבומי הלכך למקצתה למאמר נמי לא חזיא שתדחה את אחותה דחייה גמורה ומש\"ה תנן התם בש\"א יקיימו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא מצי חד לעשות מאמר ותדחה אחותה והלה יכניסנה משום דלא חזיא לכולהו לא חזיא למקצתה כמפורש בגמרא:",
                "זו היא כו'. למעט הך דר' יהושע דבמ\"ז פי\"ג דקאמר נמי אוי לו כו' אלא אי כר\"נ אי כר\"מ דפליגי התם. גמרא:",
                "אוי לו כו'. כלומר ראוי לו להצטער שהפסיד אשתו בלא פשיעתו ומש\"ה בשאר דוכתי בפ\"ד ובפי\"ד דתני נמי תצא אשתו כו' לא קתני אוי לו משום דבהנהו איהו דאפסיד אנפשיה דפשע שהכניס עצמו בספק. תוספ':"
            ],
            [
                "הראשונה. לנפילה. רש\"י:",
                "ותמהו התוספ' דהרי כבר תני לאפוקי מב\"ש וי\"ל דאי לאו משנה יתירה הוה דייקינן מתניתין כפשטא דמשמע דוקא עשה בה מאמר:",
                "הראשונה. לנשואין. רש\"י והתוספ' גרסו השנייה:"
            ],
            [
                "ומהר\"מ למד כן שכתב לפי שאני מסופק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה כו' או אסורה עליו מדרבנן כו' והיא כמו שנייה וצרת שנייה או חולצת או מתייבמת ולפיכך תחלוץ להחמיר. תוי\"ט. ובחבורו חזר בו ופסק בפשיטות דהיא וצרתה פטורות מן החליצה כו' והוא מבואר בגמרא דכל יבמה שאיני קורא בה בשעת נפילה כו' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים וכ\"כ כל הפוסקים להלכה מרווחת. ת\"ח:",
                "גירש כו' ומת כו'. וקשה דבריש פ\"א תנן וכולן שגירשו מותרין ואלו הכא טעמא שגירש ואח\"כ מת נשוי נכרית אבל מת ואח\"כ גירש לא הותרה לפי שקודם שגירשה היתה זקוקם לב' אחיו נשואין ב' אחות והו\"ל צרת אחות אשה בזיקה והלכך אסורה עליו עולמית. ותירץ הרי\"ף דהתם גבי ערוה כגון דגרשה מקמי דנפלה לה קמי יבמה מהני בה גירושין דכי נפלה צרה קמי יבם בהתירא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ולא מידי וכתבו התוספ' וא\"ת והאיך כנסה המגרש והא הו\"ל צרת אחות אשה בזיקה וי\"ל דלא חשב צרת אחות אשה בזיקה אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו אבל כשחי לא. ועתוי\"ט שהביא דעות הפוסקים אי בעינן כנסה דוקא או אפילו לא כנסה:"
            ],
            [
                "למאי דפירש הר\"ב במ\"ד פ\"א דב\"מ דד' אמות ברה\"ר (ועיין פ\"ד דפאה מ\"ג בהר\"ב) לא תקינו הא דקאמר הכא ברה\"ר לאו דוקא אלא בסימטא או בצדי רה\"ר וקרו ליה רה\"ר לפי שאינו רה\"י. הר\"נ:",
                "זהו כו'. למעוטי זמן דליכא בקדושין כמבואר בגמרא ומספקא לר\"י כתב בכתב ידו ואין עליו עדים אי מהני בקדושין או לא דכיון דאין צריך זמן מה לנו אם אין עליו עדים. תוספ':",
                "גירושין כו'. הני גיטין פסולים הם ואם נשאת הולד כשר כדתנן במאן דאמר פרק ט' דגיטין והיינו טעמא דחולצת צרתה כיון דגיטא הוא דאם נשאת הולד כשר ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא הלכך אי שרית ליה אמרי אינשי צרת ערוה מתיבמת וספק גירושין דקתני לאו דוקא דהא ודאי כשר מדאורייתא ופסול ודאי מדרבנן. נ\"י. וזהו דגירושין לאו דוקא דלא אתי למעוטי מידי דכל שיש בקדושין יש בגירושין אלא אגב קדושין נקט. גמרא:"
            ],
            [
                "נשואין. ה\"מ למנקט ואחד מופנה. תוספ':",
                "דתנן במי\"ח פ\"ד דאחת פוטרת כולן ואי שרית ליה ה\"א לחלוץ לבעל זיקת ב' יבמין וליבם לאידך חיישינן דלמא בשתי יבמות הבאות מבית אחד אתי נמי לחלוץ ברישא והדר ליבומי והא קאי עלה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. גמרא:"
            ],
            [
                "החליפו. בגמרא תני הוחלפו דאלת\"ה הא דתנן שמא מעוברות הן הא לא\"ה שריין ואי במזיד מי שריא:",
                "ל' רש\"י כשקידש ראובן את רחל תחלה נאסרה על שמעון משום אשת אח וא\"א היינו בת אחת חזר שמעון וקידש לאה מגו דאסרו ליה הנך קדושין בכולהו שאר אחוותא משום אחות אשה אסרי ליה נמי באשת אחיו משום אחות אשה ואע\"ג דאסורה עליה וקיימא היינו איסור כולל, ועדיין רחל זו מותרת לראובן בעלה. פירסה נדה מגו דאתוסף איסור עלה לגבי בעלה משום נדה אתוסף בה נמי איסור לגבי שמעון הרי איסור מוסיף ע\"כ. וכן נאסרה לאה על ראובן כשקידשה שמעון באיסור אשת אח וא\"א אע\"ג דאסורה עליה וקיימא משום אחות אשה מגו דאתוסף בה איסור א\"א לכ\"ע ואיסור אשת אח לגבי שאר אחים אתוסף בה נמי לגבי ראובן:",
                "כלומר ונשואות לישראל דהשתא לא מהני זנות דאונס לאוסרה על בעלה אפ\"ה נפסלו מן התרומה לאחר מיתת בעלה וכן לינשא לכהן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ונמצאת. לא בעי למימר החולץ ליבמתו מעוברת משום דלאו אורח ארעא וכל שבן בסיפא. דהכונס שהוא רשע אי מכניס לאשת אחיו מעוברת דרובן יולדות ולד של קיימא. נ\"י:",
                "אסור. אע\"ג דתנן לקמן מ\"י דלא תחלוץ עד שיהא לה שלושה חדשים והכא בתוך ג\"ח כיון שנמצאת מעוברת קתני מ\"מ בדיעבד הוי חליצה. תוספ':"
            ],
            [
                "וחייכין כו'. אע\"ג דלא איקבע איסורא ואפשר שאין כאן איסור כלל אבל פ\"ד דכריתות מפרש הר\"ב דבעינן דוקא דאיקבע איסורא:"
            ],
            [
                "כמו ואביו שמר את הדבר:",
                "והן נכסי צאן ברזל ונקראין כתובה מפני שהן כתובין בה. נ\"י:",
                "מוקי בגמרא דסיפא מיירי בעשה בה מאמר ולא אמרי בית שמאי במ\"ה לעיל אשתו עמו כו' אלא משום דסברי דמאמר עושה ודאי ארוסה לדחות בצרה ומיהו לא כודאי נשואה משוי לה למקני יבם ירושה אלא כספק נשואה ויחלוקו. ודוקא מתה אבל מחיים לא אע\"ג דעבוד בה מאמר משום דמחיים איהו ודאי ואינהו ספק ומ\"מ רישא לא מוקי בעביד מאמר דלא אלים ודאי שלה למכור לכתחלה. תוספ'. ומ\"מ לבית הלל לא נ\"מ מידי בין עבד מאמר או לא עבד:",
                "יורשי כו'. דייקינן בגמרא דלא אמרו ב\"ש יחלוקו אלא בנכסים הנכנסים ויוצאים עמה מדקתני יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני להיפך וה\"ק מה יעשו בכתובתה ושבקה עד שפירש דינא בדברי ב\"ה וה\"ה לב\"ש דלא פליגי ב\"ש וב\"ה בנכסי מלוג בלבד:",
                "יורשי האב. שמאביה באו לה והא דלא קתני יורשי האשה כדקתני בפרק מי שמת משום דהכא אין ידוע אם היבם יורשה או בני משפחתה. נ\"י:",
                "ולא קשיא א\"כ ליתני להו בהדי נכסי מלוג דלא שוו להו ממש דנכסי צאן ברזל אחריותן על הבעל משא\"כ נכסי מלוג ומש\"ה נמי לא ידעי אי בחזקת יורשי הבעל קאמר ול\"ק דא\"כ ליתני בהדיא כתובה דלא השוו לכתובה דנצ\"ב היא הביאתם מביתה אבל מנה ומאתים הוא נותן. תוספ':"
            ],
            [
                "כנסה. שבא עליה כדכתיב יבמה יבא עליה. נ\"י:",
                "ובלבד כו'. כלומר ובלבד לענין הזה אינה כאשתו שאין כתובתה על נכסיו אלא על נכסי בעלה הראשון. ובגמרא. מ\"ט, אשה הקנו לו מן השמים:",
                "וכ\"כ הטור והר\"מ ובזה נסתלק מ\"ש התוספ' מה מרויח היבם בכך כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה משני. ולפירושם ל\"ק דמתניתין סתמא קתני ומן הסתם היא אלמנה מן הנישואין. אבל ודאי היכא דהוה שומרת יבם מן האירוסין ודאי דאית לה מאתים כדתנן משנה ב' פרק א' דכתובות. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לא רצה. מפרש בגמרא לא רצה ליבם אלא לחלוץ הולכים על כל האחין כו' דנוח לנו ביבום של הקטן מחליצת הגדול וקמן היינו קטן שבאחים ואינו פחות משלש עשרה שנים ויום אחד והביא שתי שערות. נ\"י:"
            ],
            [
                "תלה כו'. ונמלך בו ואם לא ירצה אני איבם או אחלוץ. הר\"מ:"
            ],
            [
                "אב. דאמר מר והאב קודם לכל יוצאי יריכו. גמרא:",
                "ובאבי אביו. משום כלת בנו אף על גב דבאשתו גמורה אינו אלא מדברי סופרים דהא כלת בנו מהשניות דרבנן היא אפילו הכי גזרוה רבנן נמי בחליצה והיינו למסקנא דגמרא דגזרו שניות בחליצה. וכתבו התוספות והא דלא תני במתניתין אבי אמו ובן בתו משום דתנא ושייר:",
                "ותמהו בתוספ' דהא תני במתניתין ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא מתה שריא ותנן נמי לקמן חלץ לה ומתה מותר באחותה ואמאי הא סברי שחלץ לאחותה דאפילו צרת אחות הנשואה אסרינן מהאי טעמא ועוד דתנן האחים מותרים אע\"ג דאזלי בהדיא לבי דינא אלא נראה דמיירי דוקא כשנשואה לאחין וה\"ט האי דאתעביד בה מעשה שנחלצה ודמיא טפי לגרושה אסרו גם צרת קרובתה כשנשואה לאחין דדמיא לצרת ערוה, אבל צרת חלוצתו דלא אתעביד בה מעשה לא דמיא לגרושה הלכך קרובתה שריא תוי\"ט. וז\"ל התוספ' אבל כשחולצת צרת לאה ולא לאה לא דמיא לאה לגרושה דלא אתעביר בה מעשה ואפילו רחל שהיא קרובת צרת חלוצה שריא. ת\"ח:"
            ],
            [],
            [
                "שקידש כו'. דעת הנ\"י דדוקא במעשה אחיו ביבמתו הוא דפקעה זיקתה מיניה אבל משום נשואין דאחותה (לחופה) לא פקעה ולפיכך ימתין וכ\"נ סברת רש\"י והר\"ב פ\"ב מ\"ו. ודעת התוספ' והרא\"ש דדוקא קידש. ועתוי\"ט:",
                "הגדול. אמר גדול על עיקר הנקדם מצוה בגדול ליבם. הר\"מ. כלומר וגדול דנקט לאו דוקא:",
                "בחליצה. שאינה נפטרת מחמת שהיא אחות גרושתו הואיל וזיקתה קדמה לקידושי הגרושה:"
            ],
            [
                "וכל הנך דחולצות ולא מתיבמות כגון אחות חליצתו ואחות זקוקתו וספק צרת ערוה התם משום דלא אפשר הוא דאם כן לעולם תאסור הלכך כיון דמדאורייתא בת יבום היא חלצה אבל הכא דאפשר לשהויי משהינן ויצא הדבר בהיתר רש\"י. וקידש אחת מב' אחיות דמדאורייתא חולצות ולא מתייבמות אמרינן טעמא בגמרא משום דבת יבום היא אם יבא אליהו כו' משא\"כ בג' חדשים אפילו אם יבא אליהו ויאמר זאת אינה מעוברת לא תתיבם דלא פלוג ואלמנה מן הנשואין לכהן גדול דחולצת מדאורייתא התם רבייה קרא. גמרא דף כ' ועתוי\"ט:",
                "ופירש\"י שאין השכינה שורה אלא על הודאי שזרעו מיוחס אחריו:",
                "אחד בתולות כו'. ה\"ק אחד בתולות ואחד בעולות שנתארמלו או שנתגרשו בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו בעולות. גמרא:"
            ],
            [
                "ומתו. ה\"ק ארבעה מאחין כו' דאלת\"ה ומתו כי מתו כולם מאן מיבם. גמרא:",
                "פירש\"י עונת ת\"ח מערב שבת לע\"ש. וכתב נ\"י דאע\"ג דמסתמא בכל אדם מיירי ולא סגי לכל חדא וחדא עונה בחדש הכא ביבמה שאני שאשה הקנו לו מן השמים ואפילו בפחות מזה סגי לה אלא דמשום עצה טובה אמרינן דלית ליה לגרוע בפחות מעונה בחודש (וטעמא נ\"ל שלא יצערה כשישהנה בלא בעילה יותר מחודש וכמו שמצינו פי\"ג מ\"ב באיש) אבל כשנושא נשים דעלמא חייב לעשות עונה עם כל אחת ואחת כדין המפו' בכתובות דס\"ה:",
                "ומה\"ט לא מיבם לחד דחליץ לאידך. ולחלוץ לחד וליבם לחד נמי לא כיון דחליץ א\"א ליבם לשניה כיון דאינה עולה לחליצה דהרי אינו חולץ ב' בתים. תוספ':",
                "לכשרה. כלומר רשאי ליבם לכשרה ולהר\"מ מיבם לאיזה שירצה:"
            ],
            [
                "כפירש\"י וכפשטיה דקרא כו'. ובספ\"ב דסוטה כתב הר\"ב דבקדושין תלה רחמנא:",
                "גמרא. ולית ליה סתמא דמתניתין החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחות' ומת חולצת דלר\"ע פטורה לגמרי. רש\"י:",
                "ומודים כו'. וקמ\"ל דלא פליגי אלא בחייבי לאוין אבל בחייבי כריתות מודו ולא בעי חייבי מיתות ב\"ד:"
            ],
            [
                "רש\"י. וק\"ל דהא מחזיר גרושתו דלאו קורבה הוא ואמר ר\"ע לעיל הולד ממזר. ולשון הר\"מ שעור דברי ר\"ע כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא:",
                "בלא יבא כו'. כולהו ילפינן להו בגמרא מקראי:",
                "דתנן סתמא כוותיה בספ\"ג בקידושין. ועמ\"ש מ\"ו פ\"ג דפאה:",
                "מא\"א. תימא דלא נקט חייבי מיתת ב\"ד סתם ואי משום דמעשה שהיה כך היה א\"כ מנ\"ל דהוי כר\"י. וי\"ל דנקט א\"א לרבותא דאע\"פ שהיא בחנק וקיל משאר חייבי מיתות ויש לה היתר בחיי אוסרה. תוספ':",
                "לקיים כו'. לא היה כתוב במגילה אלא ארישא קאי אמר רשב\"ע לקיים דברי רבי יהושע. רש\"י:",
                "יבמתו כו'. אמרינן בגמרא דמשנה שאינה צריכה היא ופירשו התוספ' דאתי במכל שכן דאשתו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "יש גט כו'. מדרבנן וטעמא דגזרו מפרש בגמרא:",
                "לא קאי אלא אגט ומאמר ולא אבעילה וחליצה כמ\"ש במ\"ג:"
            ],
            [
                "כמצותה. דהכי תקינו רבנן שלא יבא עליה עד שיקדשה קידושין גמורים ואם בעל ולא קידש קנה ולוקה מכות מרדות על שנהג קלות ראש בעצמו כדאיתא בגמרא:"
            ],
            [
                "ומה\"ט אפילו ר\"ג מודה דיש מאמר אחר גט ויש גט אחר מאמר וכן ביאה יש אחר מאמר וכן אחר גט כדאיתא בגמרא:",
                "ומ\"מ לא הוי גט כחליצה לאפקועיה כולה זיקה הלכך לא עמדה עליה בלאו גמור ואפילו לר\"ע דמתניתין כוותיה מודה דקדושין תפסי בה:",
                "חלץ כו'. או או קתני ועשה מאמר או נתן גט או בעל וגט דלאחר חליצה לא הוה צריך למתניתין לאשמועינן דלאו כלום דלמאי אהני לתסור בקרובותיה הא מתסר וקאי מחמת חליצה אלא איידי דבעי למתני גט דאחר בעילה לאשמועינן דאין לאחר ביאה כלום תנא נמי גט דאחר חליצה והכי מפרש בגמרא. רש\"י:",
                "או בעל כו'. (ה\"נ או או קתני) ומאמר דאחר ביאה לא הוה צריך למתני דאפילו אחר מאמר ביבמה אחד מאי מהני אלא איידי דתני רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמעינן כר\"ע דאין קדושין תופסין כו' והכי מפרש בגמרא. רש\"י:",
                "אין אחר חליצה כו'. ארישא אחלץ ועשה מאמר כו' קאי ואלישנא דסיפא או בעל כו' הוה שייך למתני אין אחר ביאה כלום. ולישנא קלילא הוא למתני חדא והתרת יבמה לשוק עדיפא ליה למתני. גמרא:",
                "וכן בהא דאין אחר ביאה כלום לרבנן נמי משכחת לה דיש אחריה בב' יבמות ויבם א' א\"נ בב' יבמים שאם בעל האחת וקידש הוא או אחיו השנייה תפיס כדמסקי הרי\"ף והרא\"ש דלא הוה צרה אחר בעילה אלא עשה דבית אחד כו' ולאו הבא מכלל עשה עשה. ולגירסת התוספ' דף י\"א בלאו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "כיצד. בשתי יבמות ליבם א'. רש\"י:",
                "ב' גיטין. ויבומי לא דהיכי ליעבד אי ליבומי לתרווייהו ה\"ל ב' בתים ואי לחדא הואיל וחברתה ביה אגידה ה\"ל בונ' ב' בתים. רש\"י. ומכיון דיהיב גיטא כחדא קם עליה בלא יבנה אף לשניה:",
                "ב' גטין וחליצה. דבגט לחודא לא נפקא בעלת ביאה דביאה פסולה היא וכמ\"ש הר\"ב בסמוך ופסולה לא סגי לה בגט וטעמייהו מפרש בגמרא:",
                "חליצה. היינו חליצה אתת ופוטרת צרתה מאי צריכות צריכות דעלמא. גמרא:",
                "דליכא למיגזר בחליצה פסולה כמו בביאה פסולה כדמפרש בגמרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ב' יבמין כו' ואצ\"ל בב' יבמין לב' יבמות, דאיכא למ\"ד בגמרא דצרה על האחין בכרת דבדקיימא קיימא:"
            ],
            [
                "משום דהאי לישנא מתניא במ\"ג ביבם אחד ויבמה אתת קא מפרש הכי אבל לקושטא דמלתא קא מהדרי אכולהו דכולהו שוים בין ביבם אחד ויבמה אחת בין ב' יבמות. וה\"ט דהדר אסברא להו בב' יבמות כגון גט לזו כו' ולא בא לומר אלא דאין זה דין חדש:",
                "ולעיל במ\"ב בעשה מאמר וחליצה לא תנן אין אחריו כלום כיון שצריכה מעשה דגט אחריו על המאמר שקדמו. תוספ':",
                "וה\"מ למימר ועשה מאמר בבעלת הגט דהא תנן לעיל גט ומאמר באחד שצריכה גט וחליצה אלא משום איסור קרובות נקט בשלישית דאלו בעלת גט בלאו הכ' משום גיטא נאסרו הקרובות:",
                "אחת בעילה כו'. טעמיה מפרש בגמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואפילו אינה אשתו. שנמצא שנתכוין ג\"כ לזנות אלא מיהו אינו מזיד ביבמתו ושוגג בה מיקרי ותדע דהרי לגבה לא משכחת בענין אחר:",
                "באונס. מפרש בגמרא כגון שנתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו א\"נ עו\"ג הדביקוהו ביבמתו בע\"כ:",
                "ברצון. היינו למצות יבום ואע\"ג דפשיטא היא קתני, לה דהכי אורחיה בכל דוכתא. תוספ':",
                "לא אנוסה. אבל מזידה או שוגגה. תוספ':",
                "קנה. בגמרא ילפינן ליה מקראי וב\"ב הר\"מ. והוא מגמרא סנהדרין דף נ\"ד. צ\"ע דהתם לא ילפינן מצוה דקנייה יבמה ממתניתין ובגמרא דהכא למדוה מולקחה:",
                "וכ\"כ הר\"מ. וברייתא הוא בפ\"ז דסנהדרין דף נ\"ז ובזכר הוא דכתיב ואר\"י הרי זה בא ללמד ונמצא למד. פירש\"י הרי זה בא ללמד על זכר שחייב אפילו שלא כדרכה ונמצא למד דלמשכב זכר, לא איצטריך קרא דפשיטא דשלא כדרכה הוא. אלא האי משכבי לאשמעינן אתא דהבא על אשה בין כדרכה בין שלא כדרבה חייב:"
            ],
            [
                "העריות כו'. כולהו ילפינן. להו בגמרא מקראי:",
                "דברי תימא הן: שלא מצאנו מי שסובר כן ויבואר במ\"ה. והר\"מ כתב דנעשית חללה:",
                "וטעמא דכיון דאשכחן באשת כהן דאפילו באונס אסורה אין לנו לחלק בין אונס לרצון לענין תרומה וכהונה אפילו אשת ישראל:"
            ],
            [
                "מדלא כתיב ולא יחל:"
            ],
            [
                "מן האירוסין כו' הבוגרת. בגמרא ילפינן להו מקראי:",
                "ל\"ד כלו, אלא כלומר נתמעטו קצת. תוספ':",
                "בוגרת. נקראת הבתולה כשיהיה לה ששה חדשים אחר הבאת סימני נערות והסימנים הם שתביא ב' שערות אחר שנשלמו לה י\"ב שנה לפי שקודם י\"ב שנה אינם סימנים אלא שומא. וכן כ\"ז שלא תביא ב' שערות אפילו אחר הי\"ב שנה היא קטנה עד שתשלים כ' שנה. הר\"מ:",
                "מכשירין. בגמרא מפרש טעמייהו:",
                "יכנוס. דכתיב בתולה מעמיו יקח אשה והאי אשה לא איצטריך אלא לדרשא. גמרא:",
                "לא יכנוס. דאשה אמר קרא ולא יבמה. גמרא:",
                "חולץ כו'. וא\"ת מרישא שמעינן לה דקתני שומרת יבם כו' ואומר ר\"י דחולץ אתא לאשמעינן דס\"ד משום בזיון דכהן גדול שרוקקת בפניו לא תחלוץ אע\"ג דתנן לה לעיל. תוספ':"
            ],
            [
                "דמידי הוא טעמא אלא משום שאינה בת בנים ישראל לא מפקדו אפריה ורביה. גמרא. וה\"ה זקנה ושאינה ראויה לילד:",
                "אשה כו'. או אשה לפרות ולרבות עמה או בנים שקיים בהם פו\"ר. הר\"מ:",
                "זונה. דכתיב הזנו ולא יפרוצו, כל ביאה שאין בה פירצה פירוש גידול בנים אינה אלא זנות. וכתבו התוספ' קטנה אתיא לכלל פירצה לכשתגדל ולא ממעט אלא היכא דלא אתיא לעולם לכלל פרצה:",
                "גיורת ומשוחררת. לפי שהעובדי גלולים שטופי זמה היו ובניהם ילדי זנונים היו ולפיכך סתם תנן אע\"פ שלא נבעלה אפילו פחותה מבת ג' שנים ויום אחד. הר\"מ והרא\"ש. והא דהוצרכו ב\"ד של חשמונאי לגזור משום זנות כמ\"ש בפ\"ק דשבת היינו קודם שנתגיירה דלא שייך בה קיחה וחילול:",
                "פירוש חייבי עשה ג' הן מצרי ואדומי ראשון ושני דאתיין מכלל עשה דדור שלישי יבא. וכן בעילה לכהן גדול אתיא מכלל עשה דבבתוליה יקח ולאו הבא מכלל עשה עשה. אבל הר\"מ ביאר שאין חייבי לאוין ועשין עושין זונה אלא השוים בכל וחשיב נמי חלל ויש לתמוה על הר\"מ והר\"ב ממ\"ב דלא חשיב אלא חייבי כריתות ופסולי בהונה (ועפ\"ז מ\"ה). והר\"א ותוספ' והרא\"ש סוברים דאין זונה אלא מחייבי כריתות או כותי ועבד שאין בהן קדושין. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "זכר כו'. וב\"ש אין דנין אפשר משא\"א דאי לא אבראי חוה לא הוה נקבה אחריתי אבל הבא מי שיש לו שני זכרים נקבות הרבה בעולם. גמרא ורש\"י:",
                "שנא' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי. גמרא:",
                "ויצחק ששהה כ' שהרי בן מ' היה בקחתו את רבקה ובן ס' בלדת אותם. תירץ בגמרא דיצחק עקר היה ויודע שמחמת עצמו הוא. ורש\"י בחומש ע\"פ הברייתא, דבת שלש נשאה ושהה י' עד שתהיה ראויה לילד ואח\"כ עוד י' כמו שעשה אביו:",
                "לפי שכל שאין טוען בבריא אין משביעין אפילו היסת אבל מתקנת הגאונים להחרים סתם. ועתוי\"ט:",
                "לאחר. לשני אין לשלישי לא ומתניתין מני רבי היא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דאי לאו שהיא חללה היו אוכלין אע\"פ שהן שלה כדמפרש במתניתין דלקמן:"
            ],
            [
                "אע\"ג דבאשתו שכנסה איירינן מיהו עבד שקנה נמי ילפינן בברייתא דמאי שנא הך איתתא קנינו והך עבד קנינו. וכתב רש\"י וא\"ת מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי איצטריך קרא, י\"ל כגון שנתנו לעבד מנה ע\"מ שאין לרבו רשות בו:"
            ],
            [
                "דרבנן הוו סברי דטעמא משום דילוד מאכיל ולא סברי דטעמיה משום עובר במעי זרה כו'. תוספ':",
                "רש\"י ומשמע דר\"ל דלאו דוקא מפני חלקו של עובר ומיירי ביש לו אחים ובהא הוא דפליגי עליה רבנן לומר דודאי אין לו זכיה היכא דאיכא אחי אבל כי ליכא אחי כלל מודו רבנן אפילו באין לו אחים שאין אוכלים בשביל אחים סברי דאין לעובר קנין בעבדים ואוכלים וחולקים על ר\"י ותמהו עליו שא\"כ אף בת כהן לכהן כו' ואין כאן אלא עובר לדבריך לא יאכלו אלא אוכלים הם לפי שאין לעובר קנין בהם ואוכלים בשביל המשפחה שכ\"ז שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו כדאיתא בגמרא וזוהי דעת הרי\"ף. אבל במ\"ג פ\"ה דנדה מפרש הר\"ב דהא דעובר אין לו זכיה ביש לו אחים ומשמע דאי אין לו אחים יש לו זכיה וזוהי דעת הרא\"ש. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דבנעוריה משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה. רש\"י:",
                "ומיהו דוקא כששומרת ליבם אבל אחר שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר:",
                "בגמרא ילפינן להו מקראי.",
                "כלומר ופסולה להנשא לכהונה וק\"ו מגרושה מה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה:",
                "דנשואי קטן אינו כלום נ\"י:",
                "ספק כו'. ולא מוקמינן ליה אחזקה אפילו לתרומה דמיירי כגון דהשתא דאתא קמן הוי ודאי בן ט' אע\"פ שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמינן אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא איתרע לה. תוספ':",
                "ותימא דממ\"נ תתייבם אי קדושיו קדושין הרי מצוה ליבמה ואי לא הוו קדושין לא היתה אשת אחיו מעולם. ורש\"י פירש לענין שפוסל בת כהן המאורסת לו מלאכול בתרומה. והר\"מ פירש בחולץ ליבמתו ונפל הספק אם הביא ב' שערות כו' חולצת כו' והקרוב אלי שבדברי הר\"ב יש ט\"ס:"
            ],
            [
                "והשוטה. הא דלא תנן קמן בהדייהו דלא תקינו ליה רבנן נשואין היינו משום דבעי למתני סיפא וילדה לא מתני ליה לקטן. תוספ':",
                "לא פוסלין ולא מאכילין. לא איצטריך לאשומעינן באונס ומפתה דאין מאכילין ומשום לא פוסלין נקטי'. תוספ':",
                "ואם כו'. תנא סיפא דהכא לגלויי רישא דלעיל בן ט' ויום אחד דמוקמינן לה בפסולי כהונה שלא תאמר רישא פסולי קהל דוקא. תוספ':",
                "עיברה כו'. אבל ספק לא אמרינן שמא עיברה דבזנות לא חששו. גמרא. ופירש\"י דקי\"ל אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר הלכך ליכא ספק. וכתבו התוספ' דהוא הדין בשוטה:",
                "תאכל. כדמרבינן לקמן אפילו ממזר:",
                "פוסל כו'. בגמרא ילפינן ליה מקרא:",
                "שהוא עבד מישראל כשר ומת בעלה ישראל ונשאר זה כו'. לשון רש\"י:",
                "בת ישראל לכהן. ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים דהוא עבד. רש\"י:",
                "ממזר פוסל בגמרא יליף לה מקרא וה\"ה לזרע זרעה בבת ישראל מכהן שמאכיל:",
                "ממזר. זאת ההלכה על דעת מי שאמר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והרבה בגמרא נושא ונותן בזה ופסקו דהולד כשר בין בפנויה בין בא\"א בין באונס בין ברצון. הר\"מ:"
            ],
            [
                "אם אמו. לאחר מיתת אביו. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "אבל ערלה שלא בזמנה מבעי לן בגמרא אי הוה ערלה:",
                "וכל הטמאים. בגמרא יליף להו מקרא:",
                "הוא מלשון וידע אדם:",
                "הרי אלו כו'. ובנשואה לו קודם שנעשה פצוע דכא דהואיל וכבר אכלה ואפילו לת\"ק דמ\"ג פ\"ו דס\"ל משתמרת לביאה פסולה לא תאכל הכא שאני שכבר אכלה ולא דמי נמי לבת ישראל שניסת לכהן ומת דהתם פקע קניניה הכא לא פקע קנינו. גמרא:"
            ],
            [
                "בגיורת הא בנתינה אסורין אימא סיפא אינן אסורין כו' הא בנתינה שרו אלא מהא ליכא למשמע מינה. גמרא. ולעיל מזה בברייתא דשרו בנתינה:"
            ],
            [
                "אסורים ואיסורן כו'. נ\"ל דתנא לישנא דקרא נקט לא יבא עמוני כו' לא יבא להם כו' וכן לקמן גבי ממזר נמי קתני כפל לשון שכן גם הוא בכתוב תרי זימני לא יבא:",
                "וא' נקבות. תניא אר\"י בנים אשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה, פירש\"י כל הנולדים להם אפילו נקבה. ל\"א תלה הבנים באם שיולדת אותם שהאם ראשונה והבן שני ואי לאו דנקבות אסורות למאי הלכתא תלאן בלידה:",
                "דהיה להם להקדים נשים לקראת נשים וחכמים סברי כל כבודה בת מלך פנימה א\"נ דכתיב ויאמרו אליו איה שרה אשתך. גמרא:",
                "הלכה כו'. לאו הלמ\"מ קאמר דא\"כ אמאי פליג עליה אלא ה\"ק הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי. תוספ':",
                "ממזרין. בגמרא יליף ליה:",
                "זהו פירוש השם דמקרו נתינים ולא בא לומר באסורייהו דמיהושע הוא דהא סובר הר\"ב דנתינים דאורייתא אסורי, וכ\"כ נ\"י. וקראם נתינים על שם ויתנם יהושע וגו' ואפילו נתגיירו כתיב בהו לא תתחתן בם וכיון דלא כתיב בו דורות ילפינן להו מממזרים. אבל יש חולקים בזה כמ\"ש ברפ\"ג דמכות:"
            ],
            [
                "סריס כו'. מסקין בגמרא דתנאי נינהו אליבא דר\"ע והאי תנא סבר אליביה דמחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר דאי לתנא דאליביה בספ\"ד הא ס\"ל דאפילו מלאו גרידא הוי ממזר כמו מחייבי כריתות וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו:",
                "פירש\"י לקוי, רך. מחליק, חלק כבשר אשה. דרך בשר איש להיות שעיר: כיפה, קילוח ארוך למרחוק, דיהה, שאינה קשורה אלא צלולה כמים: מחמיצין, מסריחין כששוהין בכלי, הבל, חמימות כעין עשן:",
                "שלא כו'. ולא חיישינן שמא הבריא בנתים כדחיישינן לענין מום במ\"ג פ\"ו דבכורות דשא\"ה דלחד אבר הלכך חיישי' אבל הכא דמחמת חולי כל הגוף הוא לא חיישינן. גמרא:",
                "ואמנם אר\"ע חולץ תשובה לר\"י שלא דבר אלא בחליצה. הר\"ם. ותימא מאי קושיא דהא א\"א לו שיאמר אלא חלוץ כיון שאינו מיבם כו' והכי הל\"ל דלא קתני מיבמין איידי דנקט בדידיה חולץ. וכ\"פ הב\"י:",
                "לקיים כו'. עדות זו של ריב\"ב לקיים דברי ר\"ע העיד. רש\"י:"
            ],
            [
                "דדומיא דאילונית דבידי שמים. סתמא כר\"ע. גמרא:",
                "לא פסלה מן הכהונה שאין חליצתה חליצה. רש\"י:",
                "זנות. שהרי היא עליו באיסור אשת אח שלא במקום מצוה. והר\"ב לא פירש כן אלא בסיפא, לשיטתיה בפ\"ו מ\"ה דחייבי לאוין עושין זונה ותיפוק ליה משום לאו דלא יבא:",
                "דלא כר\"י דמ\"ה פ\"ו ומיירי בהכיר בה האח דאל\"כ הוי קדושי טעות ולא היתה אשת אח מעולם:"
            ],
            [
                "מאכילה כו'. דסריס חמה כשר לבא בקהל כדילפינן בגמרא דף ע\"ה מדלא כתיב הפצוע דהוי משמע מעיקרו ממעי אמו ובברייתא יליף לה מגז\"ש. ועתוי\"ט:",
                "אנדרוגינוס היא מלה יונית אנדר\"ו איש. גינו\"ס אשה. תשבי:",
                "דכתיב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו זכר שיש לו שני משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס כלומר זכר כל זכרים במשמע במשכבי לרבות משכב שני של אנדרוגינוס. ועיין בפ\"ו, והתם מאשה יליף גמרא:",
                "כלומר מאחריו. נ\"י. ובגמרא, דסבירא ליה דהכי קאמר קרא, את זכר וגו', את זכרות של מי שיש בו שני משכבות לא תשכב. וזכר גרידא נפקא ליה מואת. ועיין תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "חלל כו'. כן גירסת רש\"י ז\"ל והחלל מותר בה והיא מותרת בו מ\"מ כיון שבא עליה נתחללה לכהונה. והר\"מ גרס כגירסת הירושלמי ופשט מינה דהוזהרה כשרה להנשא לפסולים. ולפי גמרא דידן א\"א לגרוס כן דדייקינן דלא הוזהרו. נ\"י:"
            ],
            [
                "שקידש. כאן שנה רבי שדין יבום מן האירוסין:",
                "ושאר כו'. לאו דוקא דהא איכא פצוע דכא וחמש עשרה עריות שמותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן (וכן ברישא תנא ושייר. גמרא) נ\"י:"
            ],
            [
                "רש\"י ונקטו קמייתא דמתני בברייתא דמשכחת טפי ואפילו בתולות דמותרות לבעל ואסורות ליבם:",
                "דמתנה בעלמא יהיב לה משום חיבת ביאה. רש\"י:",
                "כ\"כ רש\"י והקשו בתוספות דמאי קמ\"ל בפירות דהא קרן גופיה אם אכלו אין לה כדתנן ולא בלאות אלא אין לה פירות שליקט והם עדיין בעין כו'. ולי נראה דמכל מקום נקטה התנא בהדיא משום סיפא דאלמנה לכה\"ג דהוי רבותא דאפילו פירות שאכל יש לה (ועיין רש\"י סוף פרק י\"א דכתובות):",
                "ומש\"ה ה\"ה לכל תנאי כתובה אלא דפירות איצטריך דסד\"א דמשום פורקנה וכן מזונות איצטריך דסד\"א דא\"א לה בלא מזונות ולחייב בה ומ\"מ קשה דלא תני לאידך דיני דריש פ\"י. ונ\"י הביא לא זכאין במציאתה כו' בשם תוספתא:",
                "ותימא דהא בכי הא אפילו אלמנה לכהן גדול לית לה כדפירש הר\"ב בסמוך כו' והתוספות מפרש דלאחר מיתה איירינן:",
                "ודין נכסי צאן ברזל פירש בסוף פי\"א דכתובות:",
                "כשר. ואפילו מזוהם לכהונה לא הוי מדאמרינן בגמ' שהיא מרגילתו אלמא לא פסיל לה ולא לזרעה כלל. נ\"י:",
                "וכופין כו'. אף על פי שיש לה בנים ואיכא לעז עליהם ביציאתה הכא לא חיישינן. נ\"י:",
                "עתוי\"ט שהר\"ב סותר דבריו. דבהדיא אמרינן בגמרא דהכא ודפ\"ב דחליצה דרבנן אלא דאסמכוה אקרא והכא טעמא כדמסיק בגמרא זה הוא מרגילה וזו היא מרגילתו:"
            ],
            [],
            [
                "ואע\"ג דקרא וזרע אין לה ושבה בבת כהן כתיב מרבינן מיניה לקמן בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר. רש\"י:",
                "תאכל. דהדרא אכלה ילפינן מובת כהן וגו' דכולא ובת יתירא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "אע\"ג דקתני ואמרו לה לשון רבים מצינו דנשנה אפילו בשביל חד בריש פ\"ג דכריתות. נ\"י. ואפשר דאשמועינן דאפילו היתה האמירה ע\"י רבים כגון עד מפי עד אפ\"ה תנשא כדתנן בסוף מכילתין:",
                "ואין זה עוקר דבר מן התורה כו' וטעמא דמלתא דעבידא לגלויי ושהחמרת עליה בסופה כל כך ודאי קושטא קא מסהיד וכי דייקא ומנסבא שפיר מנסבא ואנן סהדי במלתא ופרסום כזה נחשב בכל מקום כעדות גמורה אפילו מדאורייתא והכתוב מסרו לחכמים לדעת איזה דבר מפורסם ונכרים דברי אמת שיהיה חשוב כעדות והא דקאמר משום עגונה ה\"ק חכמים שהן מחמירין בכ\"מ הקילו בזה וחשבו פרסום ולדונו כעדות ברור. נ\"י בשם הרא\"ה. אבל התוספ' כתבו דתקנת חכמים היא ולא הוה עוקר דבר מן התורה כיון שיש בדבר קצת טעם וסמך:",
                "ואין לה כתובה. מנה ומאתים ותוספות ונדוניא דהא עוברת על דת היא ובעוברת על דת וחברותיה אמרינן בכתובות שאין לה תוספת וזו ודאי אף נדוניא אין לה. נ\"י בשם הריטב\"א. עתוי\"ט:",
                "פירות. משני מה שאכל קודם שבא ראשון. נ\"י:",
                "מזונות. ואפילו מה שלותה ואכלה תחתיו. רש\"י:",
                "תחזיר גמ' פשיטא מהו דתימא כיון דתפסה לא מפקינן מינה קמ\"ל, ואפילו תפסה שלא בעדים דלא מהני לה שום מיגו. ופירוש בירושלמי דדוקא מה שנטלה לאחר שבא הראשון אבל מה שתפסה קודם לכן לא תחזיר ואפילו תפסה בעדים, ומסיים בירושלמי כמו דלא מפקא מיניה כך לא מפקא מינה ע\"כ. כלומר השוו המדות דלפי הסברא היתה מחויבת להחזיר שתפסה קודם שבא ראשון דלא ידעה שאסורה לו:",
                "קודם שגירש השני הר\"מ. וטעמא דאחר שגירשה השני אפילו היה כמחזיר גרושתו אחר שנשאת הא קיי\"ל שאין ממזר מחייבי לאוין ולא קנסוה בו חכמים. הה\"מ:",
                "לומר שאסור בממזרת:",
                "זה וזה כו'. דכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו ללמד שאינו מטמא על אשתו פסולה גמ'. וזו פסולה לו דאשת כהן אפילו שנאנסה אסורה לבעלה:",
                "והיינו הראשון אבל השני מדינא לית ליה:",
                "דאף על פי שהיא אשת ישראל ומותרת לבעלה כשנאנסה פסולה מיהת לכהונה:",
                "ונסתפקו התוספ' אי מתניתין ר\"מ כדלעיל אבל לרבנן לא גרעה מזרה אחרת, א\"נ אפילו כרבנן וקנסוה שלא ליתן לה מעשר אע\"פ שמותרת לאכלו. ולהר\"מ מפשט פשיטא ליה דקנסוה:",
                "דאלו בתרומה דאורייתא לא איצטריך למתני דכיון דקנסוה אמעשר כ\"ש אתרומה:",
                "וצריכא לאשמועינן דאפילו לזרעה קנסו רבנן. גמרא:",
                "ר' יוסי כו' ור\"ש. בגמרא פליגי איכא מ\"ד דבתראי מודו לקמאי ר\"ש מודה לר\"א דאי לא קניס בביאה דעיקר איסורא כ\"ש בממונא. ורבא לא מודה לר\"ש באיסורא ותרווייהו מודו לר\"י דביתבה תותיה, לא קנסו כ\"ש בכתובה דלמשקל ומיפק ור\"י לא מודה להו ביתבה תותיה ור' יוחנן אמר קמאי מודו לבתראי ר\"י מודה לר\"א כתובה דמדידיה לדידיה לא קניס כ\"ש במדידה לדידיה ור\"א לא מודה לר\"י במדידיה לדידה ותרווייהו מודו לר\"ש דבמחיים לא קנסו כ\"ש לאחר מיתה ור\"ש לא מודה במחיים:",
                "וכן הוא לשון רש\"י. ונ\"ל שרוצה לומר דפליג וסבר דאפילו בתחלה מיבם. והא דתנן פוטרת צרתה משום דאשכחן בפי\"ג דיש נשים שאין פוסרות צרותיהן קמ\"ל דזו פוטרת:"
            ],
            [
                "וטעמא שאין זו הוראת ב\"ד אלא מעות:",
                "וקלקלה. מפרש בגמרא כגון אלמנה לכה\"ג גרושה כו' דלהכי לא שריא אבל זינתה לא מ\"ט אתון הוא דשויתון פנויה:"
            ],
            [
                "ובנה. י\"ל דאו בנה קאמר דכיון שזה שהוא בכאן אנו יודעים אימתי מת וכשאומר אח\"כ שאותו שבמדינת הים מת ביום פלוני ממילא ידעינן על מי שהעידו שמת ראשון:",
                "א\"ל. שנים אחרים הזימו לראשונים והתורה האמינה למזימין יותר מן הראשונים. נ\"י:",
                "ראשון כו'. הו\"ל למתני סתם והולד. ממזר אלא משום סיפא דמחלק בין ראשון לאחרון תני נמי הכי ברישא. גמרא:",
                "ממזר. אליבא דכ\"ע שהרי פוגע הוא באשת אחיו כיון שהיה לו בן כשמת. ואשת אחיו בכרת. נ\"י:",
                "תצא. דקנסינן לה אע\"פ שכבר מת משום דאיבעי לה לאמתוני ולחקור האמת ולית לה כתוב' ולא תנאי כתובה:",
                "ראשון. דלפני השמועה שנולד בעוד שבעלה חי ממזר:",
                "והאחרון. דלאחר שמועה כלומר שלא רצה היבם לגרשה אינו ממזר מן התורה אלא מדרבנן דקנסוה. נ\"י. ומ\"ש שלא רצה שלא בדקדוק כתב כן דאטו ברשיעי מיירי:",
                "אף על פי כו'. לפי שא\"צ גט ואין חוששין שמא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט כדאמרינן בנשאת דתלו למימר דבטעות הוו קדושין שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת והואיל ולא עבדא אסורא לא קנסינן לה אבל בנשאת דעבדא אסורא קנסינן לה. גמרא. וכיון שנכנסה לחופה אע\"פ שלא נבעלה עבדא אסורא קרינן לה דהא לא שרינן אלא בנתקדשה לבד. נ\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואמרו לו כו'. היינו דוקא בשאמר לו ב' עדים שמתה אשתו אבל כשא\"ל עד אחד על מיתת אשתו אין יכול לישא אתותה. תוספ':",
                "דהוה אמינא דקל וחומר היא ומה במקום שבא על אשת איש דיש היתר בחייו ע\"י גט נאסר בעלה האוסרה מקום שבא על איסור חמור כגון אחות אשתו שאשתו אוסרת אחותה כל ימיה אינו דין שנאסר אשתו האוסרת אחותה קמ\"ל ושכב במזיד לא אסרה הלכך בשוגג כי מתניתין לא גזרו בה רבנן. גמרא:",
                "והוא הדין לכל הקרובות:",
                "מותרת כו'. דנושא אדם אנוסת אביו כו'. ומתניתין דלא כר\"י דר\"פ כדלקמן:",
                "מותר. דפקע לה איסור אחות אשה וכל שכן דאם מתה השניה דמותר בראשונה. ב\"י:",
                "פירש\"י דהא כולי עלמא ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות הלכך קים להו דנשואי שניה אינה כלום ולא בעיא גט כו'. ולתנא קמא טעמא דהניסת בעד אחד אסורה לחזור לא משום שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו אלא משום דלא דייקא שפיר הלכך מאן דנסבה פסלה אקמאי:"
            ],
            [],
            [
                "על ידי. עליהן. נ\"י:",
                "דוקא לענין יבום:",
                "כ\"כ הר\"מ. וחליצה לא, כדאיתא לקמן משנה ד' פרק י\"ב דלרבנן אין בחליצת קטן כלום וקשיא דאם חליצה ביבמה לית ליה כל שכן גט דלית ליה דהא בגדול לא אתי גט אלא מכח חליצה וכן חזר הר\"מ בחבורו דאין לו גט. ועתוי\"ט:",
                "על ידי אחין שעשו בה מאמר תחלה דהא כיצד אבסוף קאי. רש\"י:"
            ],
            [],
            [
                "לא פסל. דלר' שמעון ספק קניא כו' ומותר לקיים הראשונה אבל שניה לא מקיים דדילמא ביאתו קניה בראשונה וקיימא שניה עליה באיסור שני בתים. רש\"י:",
                "כלומר אפילו מדרבנן דלא תקנו לו נשואין כדאיתא בגמ' ריש פי\"ד כיון דאתא לכלל נשואין ואע\"ג דבקטנה תקנו משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר:"
            ],
            [
                "או מתיבמת. ופליגא אמשנה ט' דפ\"ג דתנן חולצת ולא כו' משום דמאמר דוחה אפילו לצרת בעלת זיקת ב' יבמין וה\"נ הרי עשו ביאת קטן כמאמר בגדול אלא ההוא תנא גזר משום ב' יבמות הבאות מבית אחד ואיירי בגדול וה\"ה לקטן. ותנא דהכא לא גזר ואיירי בקטן וה\"ה לגדול. וה\"ה דתנא דהכא פליג אמתניתין ח':",
                "וכ\"כ רש\"י. ור\"ל דלא משכחת אליביה דר\"ש זיקת ב' יבמין משום דמספקא ליה אי קני לגמרי אי לא קני כלל:",
                "כלומר במאמר בגדול דפליג ר\"ש התם. וצ\"ע דלא איכפל רבי לאשמעינן נמי בסיפא דמ\"ח כי היכי דאיכפל לאשמעינן דר\"ש לא פסל:",
                "וכן לשון רש\"י. והלשון אינו מדוקדק. ובפרק ד' אחין כתבו ויבומי תרווייהו לא דדלמא מאמר קני והוו שתי יבמות הבאות מבית אחד:",
                "ואחד כו'. ולא נראו בו סימני סריס:",
                "בפרק ח' משנה ד':"
            ]
        ],
        [
            [
                "הוא הדין וכל שכן בשאר קרובות דשרי:",
                "פירש\"י שהיתה הראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קדושין. וכתב נ\"י ומיהו קשה דילמא כל היכא דאית בה לקוחין אסרה תורה ובין בשניה בין בראשונה. ויש לומר דמשמעות קרא הכי הוא שהקיחה היא בראשונה דהכי אסרה תורה לישכב באחת אחר שיש לו האחרת. ואם הראשונה אנוסה לבד בשביל זה אינה שלו. ועתוי\"ט:",
                "ומנלן דבאנוסה. מעלויה דקרא דכתיב ונתן האיש כו' לאבי הנערה כו' ורבנן הא לא סמיך ליה אלא כי אתא קרא לשומרת יבם של אביו וכנף הראוי לאביו הוא אף על גב דה\"ל דודתו ויבמה לשוק ולעבור עליה בשלשה לאוין כו'. גמרא:",
                "קאי ארישא דמתניתין נושאין על האנוסה כו' והא דאסרי לנטען ולא אסרו לבניהן של המתירין דסוף פרק ב' נשי לגבי נשי שכיחין גברי לגבי גברי לא שכיחין אי נמי נשי דלא מתסרא משכיבת המזנה בקרובותיה לא קפדי אהדדי. גברא דמתסרא עליו אשתו המזנה קפדי אהדדי. גמרא:",
                "שנאסרה הביאה עמהם אם היתה אשתו. הר\"מ:",
                "והוי אונס ומפתה על הנשואה. רש\"י:"
            ],
            [
                "והא דתנן הגיורת משום סיפא דלידתו בקדושה והא דתנן לא חולצין ואינהו לאו אחין ננהו כלל. אלא קמ\"ל אפילו מדרבנן אינן בתורת יבום וחליצה. ואי בעי למינסב נשי דהדדי לאחר מיתה אפילו יש להם בנים נסבי ובגמרא שקלי וטרו בה. נ\"י. ומסקנת הפוסקים דכשנשאו לאחר שנתגיירו דאסורא מדרבנן למינסב כו':",
                "אפילו כו'. דאף על גב דהורתו של ראשון שלא בקדושה וכשתי אמהות דמיא ואיכא למימר דתהוי עליה כנכרית ואי בעי ליבומי מיבם אפילו הכי אסירי וקיימי עליה באשת אח. גמרא. ואי גם לידתו של ראשון שלא בקדושה יכול להיות דשרי. תוספ':"
            ],
            [
                "דאי משום דלא מתרמיא לכל חד עונה בחודש כדלעיל הא לא הוי אלא עצה טובה והוא הדין דטפי נמי:"
            ],
            [
                "או מיבמין. פירוש אחר שבני הכלה חלצו תחלה. הר\"מ:"
            ],
            [
                "כלומר ולא קיי\"ל כוותיה דהאי תנא רבי יהודה הוא ולטעמיה דסבירא ליה מעלין מתרומה ליוחסין ולא קיי\"ל הכי כמ\"ש משנה ח' פרק ב' דכתובות:",
                "ושחררו. בגמרא אימא כופין אותם ומשחררין זה את זה דלישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול:",
                "אינן משלמין כו'. אבל צריכין להפריש משום כפרה. תוספ':",
                "ואינן חולקים כו'. שהמשוחרר ישראל הוא. רש\"י ואפילו יבואו שניהם על הגורן ויהיו מתנין אם כהן אני תנו לי בשבילי ואם חבירי כהן תנו לו בשבילו אפילו הכי אין חולקין כיון דאין אוכלין דילמא אתי לידי תקלה. תוספ':",
                "ומלתא דפשיטא היא שאסורים להקריב. אלא צריך לומר דהכי קאמר שאין נותנים כו' ושהם יתנו אח\"כ לכל כהן שירצו אפילו שאינו במשמר:",
                "כן פירש\"י בלשון אתר. ולאותו פירוש מפרש נמי ואין נותנים להם בבכור. אבל לפירוש קמא שפירש הר\"ב להקריב, מפרש ואין מוציאין כו' אם היו חייבים חטאת כו' אין כופין אותם לתתם לאנשי משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי משמר דכל חד אמר אנא כהן וכהן מקריב בכל שעה שירצה ואפילו במשמר שאינו שלו אלא או יקריבו להם קרבנותיהן ויחזירו להם הבשר והעור ויתנום לכל מי שירצו או אלו יעשו שליח לכל כהן שירצו להקריב כו'. והכי הוה ליה להר\"ב לפרש (ועיין בתוספ') רישא וסיפא בחדא מחתא:",
                "ובכורו כו'. השתא אורי לה מאי עביד בבכור שלו. רש\"י:",
                "יהא רועה. אפילו בזמן הבית דהא לא מצי למכייפינהו ליתן לכהנים לאקרובי ולאכול את בשרו ואינהו נמי לא מצי למתביה לכהן ולהחזיר להן הבשר דבכור תם אינו נאכל אלא לכהנים הלכך ירעה כו' ומותר לשוחטו במדינה ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראיה. רש\"י:",
                "ואפילו הכי צריך קמיצה דמנחה שלא נקמצה פסולה כזבח שלא נשחט. רש\"י:"
            ],
            [],
            [
                "וכן אסור בעבודה. כדאיתא רפ\"ב דזבחים:",
                "דאלו חלל אינו מוזהר על הטומאה ומהוא אונן עליהם לא מצינן למידק דמצינו למימר במיתתו דשני וליקוט עצמות דקמא. עיין סוף פרק ח' דפסחים. ולא מוקים לה שבאו עליה שניהם בזנות דלא נעשה זרעה חלל בכך משום דחכמים גזרו שמשתקין אותו מדין כהונה הואיל ואינו יודע אביו הודאי, שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו, עד שיהיה זרעו מיוחס אחריו. גמרא:",
                "יורשים. בשלא הניח זרע. הר\"מ:",
                "ופטור כו'. כשהכה זה בזמן אחד וזה בזמן אחר דאיכא ב' התראות וכל חדא היא התראות ספק אבל שניה' ביחד או שקלל אותם בדבור אחד חייב. הר\"מ:",
                "ותימא למה לא יוכלו לעכב ולדחותו מן העבודה כמו מן החלוקה ובגמרא דייקינן עולה בעל כרחו ולא בעל כרחם דאע\"ג דאינו חולק עם כל אחד ואחד. ב' המשפחות כייפין ליה לעבוד משום פגמם כו':",
                "במשמר אחד ובית אב אחד. גמרא עיין משנה ז' פרק ב' דתענית:"
            ]
        ],
        [
            [
                "הדיוטות יליף בגמרא מזקני, דמיותר:",
                "עקב. פירש הר\"ב במ\"ד פכ\"ו דכלים עור של סנדל המכסה את גובה הרגל שכנגד שוקו מאחוריו ומיירי שאין לו שולו\"א ואפ\"ה כשר הואיל ויש לו עקב הוא מעכב הרגל שלא יצא חוצה אבל לכתחלה בעינן שיהא לו גם כן שולו\"א. אבל לפירש\"י דעקב היינו שולו\"א כו' קשה דכשר משמע דיעבד אבל לכתחלה לא ואלא איזהו שחולצין בו לכתחלה:",
                "ולמטה כו'. בגמ' יליף ליה מקרא:"
            ],
            [
                "שאינו שלו. בגמרא יליף להו מקרא:",
                "בלילה. מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא, ומ\"ס כגמר דין דמיא. וחליצה דיני ממונות היא דגובה כתובתה ודיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. נ\"י:",
                "כן כתב הר\"מ. וטעמיה משום דבגמרא מסיק בחד לישנא דחליצת לילה דכשרה יחידאה היא:",
                "בשמאל. ת\"ק יליף רגל רגל ממצורע. ור\"א קאמר דאין מופנה אלא מצד אחד ומשיבין כו'. גמרא:"
            ],
            [],
            [
                "משמע דאלו אין כאן אח אלא הוא דנתרת לשוק, וליתא, דהא דין יבום יש לו כדתנן סוף פרק י\"ד וא\"כ אינה נפטרת אלא ביבום הל\"ל כמו שכתבו בחרשת:",
                "שנחלץ. לא נאמר הלשון מזה בדקדוק בכולה מכילתין דבכל דוכתא אמרינן החולץ גבי יבם ונראה טעם הדבר מפני שהיבם מסייע בחליצה כיון שצריך שיתכוין לחלוץ כדאיתא בגמרא דף ק\"ו וגבי חרש דלאו בר כוונה נקרא שנחלץ. נ\"י:",
                "גמרא. ומשמע דלענין חרש וחרשת חליצה פסולה היא מדפרט קטן, וזה דעת הרמב\"ן והרשב\"א. אבל הר\"מ פוסק דשוין לקטן ואין בחליצתן כלום. ועתוי\"ט:",
                "קטנה כו'. בגמרא דמקשינן אשה לאיש דאיש כתיב בפרשה ולא מרבינהו בהדי אינך משום דבקטנה פליג רבי יוסי בגמרא וא\"ת כיון דתני פסולה אמאי תני שתחלוץ משתגדיל וי\"ל דה\"א דחליצתה פסולה רק מדרבנן דההיקש אינו מן התורה להכי תני יתור לשון לאשמועינן דחליצת קטנה אינה כלום כמו קטן. ומיהו לגירסת הירושלמי משמע דלר' מאיר מדרבנן הוא ולר' יוסי תחלוץ לכתחלה. תוספ'. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "מכשירין. ועכ\"פ בשנים דבעינן עדים וההיא מעשה מוקמינן בגמרא דעדים רואין אותן מבחוץ וטעמא דאף דמודים ויהיו נאמנים אצלינו אין זה כלום דאין דבר שבערוה פחות משנים. נ\"י:"
            ],
            [
                "רש\"י. ומסיים אל תכניס קטטה לתוך ביתך. והר\"מ כתב ואם היתה הוגנת לו מצד שנותם יועצים לו שייבם יותר משיחלוץ:",
                "גירסת מוטעת נזדמנה לו כפירש\"י שלא נרשם תיבת גמרא קודם קוראה והיה סבור הר\"ב לפום ריהטא שכן גרס רש\"י במשנה ולא כן הוא אלא שהוא קאי אדר' יהודא בגמרא ע\"ש:",
                "ונקרא. זהו גומרין הפרשה דאמרן:",
                "בתלמידים. היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה. רש\"י:",
                "וטעמא. שכן עשה ר\"ט מעשה ומעשה רב:",
                "העומדים. ר\"ל כל הנמצאים שם ובין עומדין ובין יושבין. טור:",
                "חלוץ כו'. כתב רבינו בגור אריה פרשת תצא, למה לא תהיה הקריאה בית חלוץ הנעל ככתוב, וי\"ל דאי הכי ה\"ל למכתב ויקראו בית חלוץ הנעל ונקרא פירושו כי הקריאה היתה חלוץ הנעל וכאשר יקראו חלוץ הנעל אם כן נקרא הבית בית חלוץ הנעל מעצמו ושייך בזה ונקרא כיון שלא היתה הקריאה רק חלוץ הנעל ונקרא הבית מעצמו בית חלוץ הנעל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ארוסות. מפרש בגמרא משום שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואי אמרת תמאן ממנעי ולא נסבי. וב\"ה תרווייהו ניחא להו דליפוק עליהו קלא דאישות כו' והלכך לא ממנעי:",
                "אמרו כו' משום דב\"ש יהבי טעמא למלתייהו נקט להו בלשון אמרו להן:"
            ],
            [
                "למאן. ואיזהו מיאון, אמרה אי אפשי בפלוני בעלי או אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי, אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהן ואמרה אי אפשי בפלוני כעלי, הרי זה מיאון. גמרא:",
                "שהשיאוה כו'. שהכניסוה לחופה אף על פי שקבלו הם הקדושין, אבל קדשוה אמה ואחיה אפילו לדעתה אינה מקודשת כלל וא\"צ מיאון לפי שלא מצינן שתקנו חכמים שליחות לקטן. וכל הני דמוכחי דארוסה צריכה למאן דוקא כשקיבלה היא קדושיה ופירשה אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי, כלומר הם פתוני לקבל הקדושין. נ\"י בשם הרמב\"ן ז\"ל:",
                "ואחיה. או אחיה. טור:",
                "לדעתה. עבדין לה גננא ומלבישין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר. שלא לדעתה עבדין לה גננא כו' ולא מדכרין לה גבר. ירושלמי:",
                "לשמור כו'. ושהן קדושין. לא שתשמור אותן כדרך שמשמרת האגוז ותמרה. הר\"מ:",
                "לאו למימרא. שעושה מעשה שטות דאם כן הויא כשוטה ואין קדושיה קדושין כלל אלא היינו לומר שאינה חריפה כלל ומ\"מ כיון שהיא בת י' חזקה על הרוב שהיא יודעת לשמור קדושיה. כ\"מ:",
                "לפי שכבר נקנית בקדושין דאורייתא ר\"ל הביאה. הר\"מ:",
                "א\"צ. בפני שנים אלא תלך ותעשה רצונה. הר\"מ:",
                "כמפותה. כדקתני בת ישראל לכהן. רש\"י. ולא שסובר ר\"א א\"צ מיאון שהרי מצינו לו מלמדין את הקטנה שתמאן בו לקמן במ\"ז אלא כדמפרש בגמרא רא\"א כו' ואין בעלה זכאי במציאתה כו' ואינו מטמא לה כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון והא דלרבנן בעלה זכאי בכולהו מפרש רש\"י דרבנן אפקרוהו גביה והפקר ב\"ד הפקר והא דמטמא לה אם כהן הוא ואע\"ג דנשואיה דרבנן כיון דירית לה הויא כמת מצוה שאין לה מי שיקברנה. גמרא:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "כדמסיק בגמרא. דמיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה ותנא דהכא פליג אדלעיל. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "דאילו נתגדלה אצלו, סתם ביאה ראשונה משגדלה קדושין הן, וכדלעיל בפירוש מ\"ב. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "חרשות. דאין לחרשת נישואין מדאורייתא דלאו בת דעת היא אלא רבנן תקינו להו כדי שלא תשאר פנויה לעולם. גמרא:",
                "לעיל מ\"ב כתב אם בא עליה ומיהו בגמרא דהכא איפלגי אמוראי אי בעינן שבעל או לא ולא אפסיק הלכתא וספיקא לחומרא. הרי\"ף:",
                "אי. כדכתיב ואי לו האחד שיפול:",
                "ומיתב נמי לא יתבא תותיה דקסבר יש זיקה וטעמא דיתרחק כו' בגמרא דלמא גדלה ומיחרטה בה ור\"א ס\"ל מיאון דמצוה שאני:"
            ],
            [
                "אי בקטנה דאתיא לכלל דעת אי בחרשת דגדולה ובת ביאה היא. גמרא:",
                "ביאת. וה\"ה חליצתה אלא משום דלא מצי למנקט ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה כלל היא:"
            ],
            [
                "ואפילו לרבנן דר\"ש דמ\"ז פ\"י דבקטן לא תקנו נשואין כלל כו' אבל קטנה תקנו לה נשואין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאיתא בגמרא:"
            ],
            [],
            [
                "רבי אלעזר. ה\"ג בלא יו\"ד, והוא בן שמוע הכהן. ולעיל מ\"ז גריס ביו\"ד הוא בן הורקנוס:",
                "וכבר נחלקו בזה אבות העולם הראב\"ד סובר דלא אמר ר\"א דמלמדין אלא בגדולה וקטנה כדי לקיים יבום דאורייתא אבל בחרשת וקטנה דתרווייהו מדרבנן והא קיים לה בביאה ראשונה לא אמר אלא לעולם יתרחק אדם מן המיאונין, וכתב דבנוסחות ל\"ג בכולן. והרמב\"ן כתב שנמצא בנוסחאות בכולן וכן הוא בתוספתא וקאי אף אחרשת וקטנה, דמידי הוא טעמא דמתרחקין מן המיאונים דדילמא גדלה ומיחרטא בה וזו יוצאה עכ\"פ למה תתעגן ותמתין עד שתתגדל ותחלוץ ותפסל מן הכהונה שופך מי בורו ואחרים צריכין לו ותאסר חרשת על בעלה שכנסה בהיתר. ועתוי\"ט:",
                "הקטנה. אבל חרשת לא לפי שלא תקנו לחרשת שום מיאון כלל וטעמא בגמרא משום דממנעי ולא נסבי לה הואיל ולעולם יכולה למאן מפני חרשותה, אבל קטנה גבול יש לה וסבר מפייסינא לה כל שעתא עד שיעבור זמן מיאונה:"
            ],
            [
                "יבם קטן. גמרא קרי כאן להקים לאחיו שם והא לאו בר הכי הוא ומסיק אמר קרא כי ישבו אחים יחדיו הא אחיו שלא היה בעולמו לא מכלל שאם היה בעולמו אפילו בן יום אחד:",
                "ואם תאמר, כיון דלדבריו כבר נפטרה ממנו שהרי אמר שבא אליה ופטורה ממנו בגט מאי איכפת ליה בחליצה שיצטרך כפייה י\"ל שהוא מתבייש בב\"ד לחלוץ לה שתרוק בפניו. תוספ'. והנ\"י תירץ מפני שהוא יכול לטעון אע\"פ שנתתי לה גט אינה אסורה עלי בחזרה ואולי תתפייס ותחזור לי משא\"כ בחליצה:",
                "וא\"ת דכיון שנפסלה עליו אם כן לאחר שלשים היאך אמרינן דלא מוקי אנפשיה והרי היא באיסור עליו י\"ל דהגט הזה נתן עכשיו דאי קודם כניסה אפילו לאחר שלושים היתה היא נאמנת לומר שלא בא אלי דכיון דאיכא אסורא מוקי נפשיה מלבעול. המגיד. ועתוי\"ט:",
                "שאין זה נאמן לאוסרה על כל אדם אחר שכנס. הר\"מ. נראה שהוא מפרשה אפילו תוך שלושים וז\"ש אחר שכנסה ולא כתב אחר ל'. אבל רש\"י ז\"ל פירש דוקא לאחר ל', ודברי רבינו נ\"ל עיקר. המגיד:"
            ]
        ],
        [
            [
                "יקיים. הא פשיטא, אלא אגב דתני יוציא תנא יקיים. תוספ':",
                "מה טעם קאמר כלומר כקדושין. רש\"י ונ\"י:",
                "וה\"ט דהכא לא קתני עולמית כמו בנשתטה הוא דקתני עולמית. גמרא. וכתב נ\"י לפי שאין גרושיו כלום מן התורה קתני האי לישנא שאין לגירושין תקנה עולמית שאפילו נשאת בגט זה ויש לה בנים תצא, משא\"כ בחרשת דבדיעבד אם נשאת לא תצא ואע\"פ שאין לה בנים. ואפשר שאם נתגרשה תנשא אפילו לכתחלה. הריטב\"א ונ\"י:",
                "מפני מה כו'. מפרש בגמרא דלדבריהם קאמר לדידי כי היכי דאיש לא מצי מגרש אשה לא מצי מגרשה אלא לדידכו מ\"ש אשה ומ\"ש איש:"
            ],
            [
                "העיד כו'. רבנן הביאוה לבית המדרש להביא ראיה לדבריהן וא\"ל אף זו כיוצא בה. תוספ':",
                "ור\"ל כשעדיין לא בגרה דהא אף בנערותה יכול אביה לקדשה:"
            ],
            [
                "לשני כו'. היינו רישא ב' אחים חרשים כו' לב' אחיות חרשות, אלא דתני כולי גווני בדידיה ובדידה:",
                "ואע\"ג דקריאה אינה מעכבת כדתנן בפי\"ב מ\"ג כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו:",
                "רש\"י וה\"ק דמפקע נשואין דידה שהיו מכח זיקת אחיו דהויא ברמיזה אבל זיקה עצמה אין גט דוחה:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "מה יעשה חרש כו'. ופרכינן בגמרא ותיתב גבי קטן אוכל איסורין הוא ואין ב\"ד מצוין להפרישו ומשני גזירה משום התרת יבמה לשוק שיאמרו נפטרה משום אחות אשה ולא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל איסורין הוא:"
            ],
            [
                "רש\"י ור\"ל דלא מפקע נשואיו שהיו מכח זיקת כו':"
            ]
        ],
        [
            [
                "שלום כו'. גמרא תנא שלום כו' משום סיפא קטטה בינו לבינה. מלחמה בעולם. ופירשו התוספ' דסתמא דמלתא הכי הוא דשלום בינו לבינה ושלום בעולם. וז\"ל הה\"מ פירוש שאין אנו צריכין לידע בבירור שיש שלום בינו ובינה ושיש שלום בעולם אלא סתמא דמלתא הכי הוא:",
                "תנשא. כמ\"ש בריש פ\"י בטעם שתנשא על פי עד אחד:",
                "קטטה כו'. מפרשים בגמרא באומרת לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואמרו לא היו דברים מעולם:",
                "א\"ל. אין להקשות היינו ת\"ק דהא מעיקרא לא פירש אי מיירי אפילו בלא בוכה והכא מפרש ליה. תוספ':",
                "בגמרא ונ\"ל דה\"פ פקחת יודעת שיש לבא לב\"ד באמיתת דברים ולכך התחכם לאמת את דבריה ותבא בבכי וקריעת בגדים, אבל השוטה אע\"פ שתבכה על מיתת בעלה כי רע לה מ\"מ בבואה לב\"ד אינה נותנת לב לאמת דבריה ע\"י בכיה:"
            ],
            [
                "רש\"י ומשמע דלא קפדי ב\"ה אלא שיהיה ממקום קרוב. והתוספ' הביאו ירושלמי למה קציר ומשני דאונסא דשכיח הוא משמע דבדוקא נקטי קציר ובדדמי ליה שהוא שכיח. ובת\"ח מפרש דהתוספ' מפרשי דהירושלמי אסיפא קאי וה\"פ דמתניתין דברו חכמים בהווה ורגיל ושכיח וב\"ה קודם חזרה הוי ס\"ל דוקא קציר כמעשה שהיה ולא בדדמי ליה:"
            ],
            [],
            [
                "לומר דלאו דוקא בת חמותה אלא ה\"ה בת חמיה שאינה בת חמותה:",
                "וא\"ת והלא כשמעידה על יבמה שמת שמא ייבמנה בעלה ותהא צרתה לאלתר י\"ל שאינה חוששת בכך כיון שיודעת שבעלה חי ויחזור ולבסוף יקלקלנה. תוספ':",
                "דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. גמרא. ומ\"מ התירוה בעינן, דאי לאו הכי כיון שעדיין לא סמיכנא עליה לא חשבינן ליה כתרי, וכפירוש רש\"י:",
                "דאל\"ה פשיטא דאין דבריו של אחד במקום שנים ועוד דאוקי תרי לבהדי תרי אלא מיירי בפסולי עדות ובין העד הבא ראשון ובין השנים הבאים אחר שהתירוה כולם פסולים, ואשמועינן הואיל והאמינה תורה כו':",
                "בחנם נקטיה. אבל עד כשר הבא בתחלה והתירוה ואח\"כ באו הפסולים, לא תצא דשתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי כדאיתא בגמרא. תוי\"ט:",
                "שנשאת. כיון שנשאת ועבדא אסורא אע\"פ שלא נבעלה תצא. כ\"מ:",
                "גמרא. וכתב הרא\"ש דאפילו שלא התירוה עדיין לינשא תנשא:"
            ],
            [
                "לא תנשא. פשיטא כו' הא קמ\"ל דמהו דתימא כיון דאתאי ומערערת גליא דעתה דלצעורי לצרה קא עבדה ותמות נפשה עם פלשתים כו' הלכך אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה אפי' היא תשתרי ולא אמרינן לעיל דאין צרה מעידה לחברתה אלא כי שתקה השני' קמ\"ל. גמרא:",
                "רמ\"א כו'. וקאמרינן בגמרא דר\"מ פליג נמי ברישא ומשום דה\"א דבסיפא מודה נקט פלוגתייהו בסיפא. תוספ':",
                "ואשה. ואפילו צרתה במשמע, וסתמא כר\"מ. גמרא:",
                "ואשה. אבל עד פסול ועד כשר אע\"ג דבבת אחת כי היכי דהורע כח ב' נשים לגבי עד כשר כדלעיל ה\"נ הורע כח אשה אחת לגבי עד כשר דאלת\"ה לתני רבותא עד אומר מת ואשה אומרת לא מת. הר\"מ. אבל בירושלמי אמרו תני דבי רבי כן ויש פוסקים כוותיה:",
                "לא תנשא. ומדלא קתני ואם נשאת תצא כדקתני לעיל אע\"פ שנשאת תצא דקדק הר\"מ שאם נשאת לאותו שאמר מת לא תצא:"
            ],
            [],
            [
                "דכמו דחמותה אינה מעידה לכלה וטעמא ששונאה ה\"נ כלה שונאה לחמותה דכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. גמרא:",
                "משום דאמרינן לא בעלה מיית לא חמיה מיית והא דקאמרה הכי לקלקולא לחמותה היא דקא מכוונה סברה לבתר שעתה כשישוב בעלי ובעלה תדחה לחרפות ולא תיתי לטרדן. ואיצטריך לאשמועינן צרה וחמותה כו' כדאיתא בגמרא:",
                "קידש כו' גזל. אוקימנא בגמרא דוקא קידש בביאה דאיסורא דרבנן עבד, בהא סבר ר\"ע דקנסוהו רבנן, אבל קידש שלא בביאה מודה. וגזל נמי דוקא הואיל ואסורא עביד אבל לקח מקח מודה. ותנא קידש להודיעך. כחו דר\"ע כו', וגזל להודיעך כחו דר\"ט, דאע\"ג דאיסורה דאורייתא לא קניס:",
                "ומסתלק. לאו דוקא ביניהן דשקלי להו כולהו ואזלי דהא לדידן מספקא לן למי הוא הכתובה והוי כספק הינוח דלא יטול אלא יניח עד שיתברר מי הם הבעלים. גמרא:"
            ],
            [],
            [
                "אינה כו'. ולא מהימנא במגו דעדיין קיים דהא רוב נשים מתעברות ויולדות, משום דאיכא מיעוט דמפילות וחזקה דקיימת ליבום כנגד הרוב:",
                "וחולצת. ובר\"פ דלקמן בגמרא מוקמינן למתניתין בגרושה דפסולה לכהונה א\"נ באמרה אני והוא נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבא ולהעיד דאל\"כ לא תחלוץ אלא תתעגן:"
            ],
            [
                "שאין כו'. כדפירש הר\"ב במשנה דלעיל ולא מתה אחותי כו' דלא מקלקלה בהכי הלכך לא דייקא ומינסבא. וכתב הר\"מ שלא האמינו עד אחד אלא משום התרת עגונה ע\"כ וטעמא דאיתתא דייקא הוא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "לא תנשא. דאע\"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות וא\"כ שילדה צרתה ולד של קיימא מותרת אשה זו לשוק מ\"מ איכא מיעוט דמפילות וחזקה שאסורה לשוק דבחזקת יבום קיימא כיון דאית לה יבם וסמוך מיעוטא לחזקה וה\"ל פלגא ופלגא דחזקה לא עדיף כי רובא וא\"צ לומר דאתיא כר\"מ דחייש למיעוטא. נ\"י. וכ\"נ דעת הר\"ב:",
                "היא צרתה. צרתה מיותר היא. ומפרש בגמרא הא קמ\"ל להא צרתה הוא דחיישינן לצרה אחריתא לא חיישינן. פירש\"י אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא:",
                "מלאה. דכיון שיצאה מלאה ועבר זמן לידתה אין אומרים שמא הפילה דהוה ליה כמיתה ואסיקנא בפרק כל הגט דלמא מת לא חיישינן וכיון שנסתלק מעוט מפילות וחזקה דשוקא לא נשאר כאן אלא ספק דמחצה זכרים ומחצה נקבות ולפיכך חוששת. נ\"י:"
            ],
            [
                "עדים. פירוש בעדות המועיל לה והיינו עד אחד:",
                "נתיבמו. ארישא קאי שאין להם לא עדי' ולא בנים. רש\"י:",
                "ומתו. דאלו נתגרשה מותרת לזר. הר\"מ. שאפילו היה בעל חברתה קיים אסורה לו מפני שהיא גרושת אחיו ומיירי שמתו בלי בנים דאל\"ה מותרת לעלמא מה\"ט גופיה. המגיד:",
                "הואיל כו'. דהואיל ואנסיבא לא מקלקלא נפשה ולא פליג בפרק דלעיל מ\"ז, דהתם באה להעיד על חברתה אבל הכא עיקר עדותה על עצמה וממילא נאמנת אצרתה. תוספ':"
            ],
            [
                "פרצוף. הם הלחיים עצמם. ואין משגיחין לא על העינים ולא על הפה. רבינו ירוחם:",
                "אף על פי כו'. פירוש שאינו סימן מובהק ביותר כגון קטן או ארוך או חיור וסומק ואפילו שומא. אבל בסימן המובהק ביותר כגון שהיה לו חסר או יתר באחד מאבריו מעידין עליו. פוסקים:",
                "ובכליו. אפילו סימן מובהק לא. דחיישינן לשאלה:",
                "ואפילו במקום שאינו יכול לחיות דחיישינן שמא בסכין מלובנת היה שמתוך המכוה מתרפא. גמרא:",
                "וצלוב. ותלית אותו על עץ תרגום ותצלוב יתיה על צליבא:"
            ],
            [
                "וא\"ל לר\"מ אין מזכירין מעשה נסים דמדלא ניים ג' ימים אי אפשר לו לחיות. ור\"מ אפשר דמיסרך באבנים שבמים וניים פורתא. גמרא:",
                "רגלו. פירוש שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו דאל\"כ חוששין זה הלך לו ממקום זה ורגל זה מאדם אחר. הרשב\"א. ואי מיירי בשיש להם סימן מובהק ברגלו, לא בעינן קשרוהו ברגלו, ועתוי\"ט:",
                "תנשא. לפי שנעשה טריפה בכך ואינו יכול לחיות ולא התירוה אלא לאחר י\"ב חודש לפי שטריפה אינו חי י\"ב חודש. הרמב\"ן והרשב\"א. עתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ומתניתין הכי פירושא הרי אנו הולכים לבתינו שבאנו מלספוד. תוספ':",
                "מתכוין. לשון רש\"י לעדות. וכ\"כ נ\"י. ומשמע דאלו נתכוין להתיר לא צ\"ע:",
                "מתכוין. בין להתיר שאמר איש פלוני מת השיאו את אשתו ובין להעיד שאמר מת סתם א, לא היכי משכחת לה דנאמן דהא קתני אם כו' במסיח לפי תומו כי ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא ביה חיואי שכיב חיואי. גמרא:"
            ],
            [
                "לאור כו'. שלא ראוה אלא לאור הנר או לאור הלבנה. נ\"י:",
                "רש\"י. ונ\"ל שהוא שם מושא \"ל מבת קול שנזכר הרבה פעמים בדברי רז\"ל שהוא קול שנשתמשו בו לאחר שפסקה הנבואה. ול\"נ שנקרא בת קול לפי שאינו קול לו קו\"ל אליו והוא במדרגה למטה ולכך קראוהו ב\"ק שהיא כבת לאביה, ולפי שהלכו ולא מצאו אדם שם השאילו לו שם זה אבל לפי האמת אנו דנין. שהיה שם אדם והלך לו. ועתוי\"ט:",
                "אני כו'. נ\"ל דה\"נ בעינן שיאמר גם כן ממקום פלוני כמו רישא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ונ\"ל שהיא מלשון נאום כמו ונאומתי והאל\"ף נבלע כדין אותיות יהו\"א:",
                "והרצתי. לשון הרצה דברים לפני ריב\"ז. ונ\"ל שהמלה ארמית. מלשון והקיצות היא תשיחך תרגום תהוי רציך:",
                "דעו\"ג היתה ושהיתה בוכה כשראתה אותם קודם שאמרו לה איה חבירנו דאל\"ה לא הוה לפי תומה. גמרא:",
                "מקלו כו'. הרי שלא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו. רש\"י:"
            ]
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "On Your Way",
            "http://mobile.tora.ws/"
        ]
    ],
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה יבמות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nashim"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}