{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Avodah Zarah",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "של גוים . עובדי עבודה זרה . ועיין בפירוש הר\"ב משנה ב' : \nשלשה ימים . דלהכין צרכי הקרבה ( עיין פרק ה' דתולין משנה ג' ) צריך שלשה ימים . הלבך אסור לשאת ולתת כו' , משום דשם עבודה זרה שגור בפיו ואזיל ומודה . גמרא . ועתוי\"ט : \nועבר ישראל משום לא ישמע על פיך . רש\"י . כלומר לא ישמע בגרם שלך . הר\"נ : \nולשאול . שהנכרי ישמח כשישראל צריך לו . ובגמרא עביר צריכותא : \nלהלוותן . פירש ר\"ת דוקא בחנם , אבל ברבית שרי . משום דמצטער טובא , כדאמרינן בקידושין דף כ' , ליזבין איניש ברתיה ולא לוזיף בריבית :"
            ],
            [
                "וחכמים אומרים כו' . חכמים היינו תנא קמא . הן בלא אידיהן איכא בינייהו תנא קמא סבר הן בלא אידיהן . ורבנן בתראי סברי הן ואידיהן . ואי בעית אימא כו' . גמרא : \nלשון הרמב\"ם במשנה ד' , אבל אנתנו אנוסים , ונתקיים בנו מה שנאמר ( דברים ד׳:כ״ח ) ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן . ע\"כ : \nדכל הני דאיתסור בזו המסכת מיירי בעובד אלילים וע\"ז ממש . ואלו הגוים לא עובדי ע\"ז ממש הם כלומר שאינם יודעים בטיב ע\"ז כל כך , וכדאמרינן בפ\"ק דחולין דף י\"ג ע\"ב , גוים שבחוץ לארץ לאו עובדי ע\"ז הם . אלא מנהג אבותיהם בידיהם . ב\"י סוף סימן קמ\"ח :"
            ],
            [
                "גמרא . ונראה דמשום שאלו הח' ימים שאחר התקופה עשה אותן ימים טובים קודם שעשה לאותן שקודם התקופה , שלא עשאן אלא לשנה חבאה , לפיכך הקדימן לשנות , קלנדא קודם סטרונרא . ובירושלמי כיון דחזא איממא אמר קלנדא . קלן דיא\"ו . ונראה ל . כי קלן הוא לשון שררה וגדולה . כמ\"ש הר\"ב פ\"ד דסוכה מ\"ה , קלניא חפשי ממס , ואין לך חפשי כמלך מלכי המלכים הקב\"ה . והוא דיא\"ו , שבלשון יון קורין אלוה דיא\"ו . ועתוי\"ט : \nבלשון יון הוא קרט , לשון תפיסה . תוס' . ועתוי\"ט : \nבגמרא גניסי מלכות . פירוש , תכסיסי מלכות . ערוך : \nובלוריתו . פירוש צצית של שער . ערוך :"
            ],
            [
                "לשם . לאותה העיר ביום ע\"ז שלהם לספר עם אחד מבני העיר . רש\"י : \nאסורות . משום דנהנה משל ע\"ז אסור , כדכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם , כ\"ש למהנה לע\"ז דאסור . הר\"ן : \nואי משום דנושא ונותן ביום אידם , הני מילי לזבוני להו , דלמא מזבן ליה בהמה ואזיל ומקריב לה לעבודה זרה . א\"נ דרך לוקח להיות שמח ואזיל ומודה . אבל למזבן מניה דבר המתקיים שרי , דסתם מוכר עצב הוא . רש\"י . ואע\"פ שהר\"ב פירש בריש פרקין למכור ולקנות , ל\"ק כדפירש הרא\"ש דלרש\"י יש במכירה צד איסור וצד היתר וכן בלקיחה . כלומר צד איסור דמכירה דבר המתקיים , וצד היתר שאינו מתקיים . ודלקיחה הוא בהיפך :"
            ],
            [
                "האסורים למכור . לגוים לעולם . הר\"מ . וטעמא , דכיון דלהקרבה צריך להם קא עבר על לפני עור לא תתן מכשול , דבן נח מוזהר על ע\"ז . נ\"ל כותב . וחב\"י כ' דאפשר שכתב לעולם , שאפילו שלא ביום חגם אסור . א\"נ לומר שלענין זה אין חילוק . כו' . ועתוי\"ט : \nקשור . רש\"י : \nרש\"י ותוס' . עוד פירשו , שהוא מין עשב שבו תיהם יהושע את הארץ :"
            ],
            [],
            [
                "אין בונין וכו' . וכדי שלא יתפס ישראל שם אסור לבנות עמהם . רש\"י : \nוהוא בימה של אבן אחת ומקריב עליה זבחים , דהוי תשמיש דתשמיש לע\"ז . רש\"י . וכן פירש הר\"מ . והתוס' הקשו על זה ממשנה ז' פרק ג' ועוד כו' . ובפירוש רשב\"ם כתב דימוסיאות . והוא גירסת הר\"ב . ופירש בו ג\"כ כהר\"ב . ועוד פירשו לשון מרחצאות : \nואע\"ג דלא מיתסר מרחץ משום ע\"ז שמעמידין בה כדתנן , פ\"ג מ\"ד , מ\"מ אסור לישראל לסייע להעמיד הע\"ז שם . ב\"י :"
            ],
            [
                "במחובר . היינו לר\"מ כדאית ליה , ולר\"י כדאית ליה דוקא בא\"י . דאי בחוצה לארץ הא אמר ר' יוסי דמוכרין אפילו שדות , ולא אסור טפי במחובר לקרקע מקרקע עצמו . הר\"נ . ועתוי\"ט : \nשאם לא יהיה להם קרקע , ישיבתן ישיבת עראי היא . הר\"מ . ולאו דוקא בשבעעה עממין . ואפילו לדעת התוס' שכתבו בפ\"ק דשבת כו' . ועתוי\"ט : \nמשקיצץ . אע\"ג דהו\"ל מחובר מעיקרו . הר\"ן . אבל הרא\"ש מסיק דר\"י מפרש מלתא דת\"ק דלא משמע ליה דקאמר ת\"ק משקצץ , דמה חדוש הוא זה , וכי בשביל שהיה מחובר לקרקע לא ימכרנו לאחר שקצץ . ועתוי\"ט : \nגמרא , אי הכי בתים נמי איכא תרתי , חניית קרקע וקא מפקע לה ממזוזה . ומשני , מזוזה חובת הדר היא . ודמעשרות , היינו שאם יזרענה ישראל . ועתוי\"ט : \nתימה , דמאי הוי , הא הוי גזרה לגזרה . ומש\"ה מסיק בגמרא דס\"ל שמיה כבוש , אלא דלא אחמור רבנן למגזר שכירות בתים אטו מכירה . אכל שדות דאית בהו תרתי כו' . ור\"י סבר לאו שמיה כבוש והיבא דליכא תרתי לא גזור כלל . ועתוי\"ט : \nולדלמא אזיל עכומ\"ז דזבין מישראל ומזבין לתרי תרתי פלגי ומעכב השלישית לעצמו , לכולי האי לא חיישינן . גמרא :"
            ],
            [
                "כלומר , ומתניתין דתנן במקום שאמרו , ר\"מ היא . ועתוי\"ט : \nלהשכיר . בירושלמי , הא במקום שנהגו למכור מוכר הוא לו , ואפילו לבית דירה , ומשכיר הוא לו ואפילו לבית דירה . והיינו טעמא , משום דהאי לא חביא תועבה , להא מלתא אסמכתא בעלמא הוא , דעיקר קרא בישראל המכניס ע\"ז לביתו תוא . הלכך בא\"י שאנו מצווין לשרש אחר ע\"ז אסרו חכמים שלא להשכיר לבית דירה , וכן בסוריא מפני סמיכותה לא\"י . אבל בחו\"ל שאין אנו מצווין לשרש אחריה , משכירין אפילו לבית דירה כו' . ולישנא דסיפא דמתניתין נמי הכי דייקא כו' . הר\"נ : \nכלומר , לאפוקי להכניס בו יין נסך , שאינו רשאי להכשירו לכך ואם עשה כן שכרו אסור . הר\"א : \nלשון הר\"מ , ויכנסו בו נכרים ויאמרו רחצנו כו' , ובזה יש חילול השם למי שישמע זה ואינו יודע שהוא שכור :"
            ]
        ],
        [
            [
                "הרביעה . ובני נח נאסרו בה , דכתיב והיו לבשר אחד , יצאו בהמה וחיה ועוף . ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול . רש\"י . והא דלמכור להם תליא במנהגא , היינו משום דעל בהמתו חס עלה שלא תעקר . גמרא : \nהעריות . גמרא . ותיפוק ליה משום שפיכות דמים . ומשני , אשה כלי זיינה עליה . ופירשו התוס' לפי שהיא אומללה ושפלה ואינה בת מריבה כאיש , [ מרחמין עליה ואין הורגין אותה ] \nואפילו הכי לא שריא אלא ברשות ישראל דוקא . ועיין לקמן באות ו' : \nבנה של נכרית . מפני שמגדלת בן לעבודה זרה . ברייתא : \nאבל נכרית מניקה כו' . ירושלמי , שנאמר והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך . הרא\"ש : \nברשותה . דישראלית . אבל לא תמסרנו להוליבו בביתה . שלא תהתגו . רש\"י . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "סבר , שיולי משאיל ליה ( לנסותו אם אומר לו אמת ) , וכי היכי דמשאיל ליה משאיל לאיניש אחרינא , ואתא ההוא גברא לארועי נפשיה . גמרא : \nבכל מקום . אפילו בשבילי רה\"ר שעוברין שם תדיר . שמא יחתוך צוארו בתער . רש\"י : \nבינו לבינו . פירוש במקום שאין רגילים בני אדם כל כך . [ אבל ביחוד ממש לא אצטריך , דתיפוק ליה משום שפיכות דמים . וכן יש לפרש לעיל גבי מניקה . תוס' ] : \nפירוש , לראות אם מספר יפה באומנות , וסבר הנכרי כיון דקפיד אהכי וכו' . רש\"י :"
            ],
            [
                "היין כו' . כלומר , אע\"פ שלא ידענו בו שנתנסך . ובגמרא מייתי ליה מקרא דיין שנתנסך אסור בהנאה . וגזרו חכמים על סהם יינם שיהיה גם כן אסור בהנאה . ועתוי\"ט : \nשהיה כו' . ופשיטא דמשום דאחמיץ לא פקע מניה איסורא . והיינו דכתב הר\"ב לאפוקי כו' : \nוכן לשון רש\"י . וא\"כ אף בשתיה היה לנו להתירו . , אלא נ\"ל שרש\"י לא רצה לכתוב היתר בשתיה מטעם שכתבו התוספ' כי אין אנו בקיאים בטוב חומץ אם הוא חומץ או יין : \nובעבודה זו מקריבין אף העור , ולפיכך כל עור שיש בה סימן כזה אסור . וז\"ל הר\"מ , בהמה שהקריבה כולה לעבודדה זרה אסורה בהנאה , אפילו פירשה ועצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה הכל אסור בהנאה : \nהנכנס כו' . שהנכרי רוצה להכניסו , מותר בהנאה אם נזהר ישראל ליטלו עם כניסתו קודם שיקריבו אותו . רש\"י : \nמפני כו' . מיהדר ותני מפני כו' , לומר שאסור ומטמא . ור\"ת פירש דהכא בחתיכה שאינו זבוח לפני עבודה זרה , אלא שמביאים דורון , ולהכי תני כזבחי . ובירושלמי גרס זבחי"
            ],
            [
                "היינו שלשה ימים . ומשום הכי מערן שלשה ימים , דכבולעו כך פולטו . ( מרדכי ) . ובפחות מכן משכשך . טור :"
            ],
            [
                "חמורה . שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה . רש\"י : \nיפה . שאינו קץ ומואס בה . שורפה , גומעה . ולא הודו לאומרים כן להתירה לכתחילה . אבל אמרו לא נהנין ולא מועלין כו' . והכי משמע , לא נהנים מדרבנן , ואם נהנה אין בה מעילה ( כלומר מדאורייתא . ) אלמא מדלית בה מעילה שמע מינה האי חלב הכנוס בקיבת העולה , כפירשא בעלמא הוא . רש\"י . ובעולה גזרו , משום דבעולה יש מעילה מן התורה . משא\"כ בנבלה דלית בה אלא איסור אכילה , הלכך לא שייך לאסור בה דלאו מידי דמיכל הוא : \nשמעמידין בו' לא היה מכוין כי אם לדחותו . דהא אפילו לר\"מ דחייש למיעוטא , לא אסר אלא גבינות בית אונייקי , אבל שאר מקומות חשיב מיעוטא דמיעוטא . תוס' : \nגמרא , ומסיים במדרש שיר השירים [ רבה ] . ור' ישמעאל היה קטן כו' . וכתיב כבשים ללבושך , כבשים כתיב , בשעה שהתלמידים קטנים תהא מכבש לפניהם דברי תורה . הגדילו ונעשו ת\"ח תהא מגלה להם סתרי תורה : \nועור לאו פירשא הוא ואסור . רש\"י . ושחיטה , לרבותא נקט : \nהשיאו . לשון משיא עצה . ואית דגרסי השיאו . ונפרש הטעהו לשון השיאני : \nדודיך , לשון זכר . דודייך , לשון נקבה . והכי קאמרה כנסת ישראל , ישקני הקב\"ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי טובים דודייך מיין . רש\"י . ועתוי\"ט : \nדודייך . משום דבהכי מתיישב רישיה דקרא לנסתר , ישקני , וכן פיהו . וסיפא דודיך לנוכח . אלא דה\"ק ישקני כו' כי כך אמר ליה כי טובים כו' . שמעתי מפי ר' מאיר באך ז\"ל : \nוהיינו דשייליה להאי קרא , כלומר , כנ\"י אומרים טובים תקנות כו' ואע\"פ שאין אנו יודעים הטעמים , כי טעמם ונימוקם עמהם . ועתוי\"ט : \nחבירו כו' . שהוא לשון זכר , וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה לריח שמניך טובים וגו' . עלמות אחבוך , לא שייך למימר לנקבה . רש\"י :"
            ],
            [
                "חלב כו' . ואע\"ג דטהור חיור , וטמא ירוק , חיישינן שמא נתערב . ואפילו להעמיד בו גבינה אסור , דשמא הטמא שאינו מעמיד ישאר בגומות עם הנסיובי . גמרא . אבל לעיל בגבינות הנכרים ליכא למיסר מהאי טעמא , דכיון שהנכרי עושה לצרכו ליכא למיחש דלמא עירב בו דבר טמא . תוס' : \nוכבשין . לכבוש דגים וירק , וראש ורגלים של בהמה . רש\"י : \nשדרכן כו' . אבל בידוע , אסור בהנאה . ופירש הטור , שדרכן , היינו שלפעמים היו נותנין בהן יין . ושידוע , היינו שכולן נותנין לתוכן יין אע\"פ שאינו יודע שנתנו לתוך אלו . ע\"כ . ומאי שנא ממורייס ( דמשנה ד' ) דשרי בהנאה ( ורובא דעלמא שדו ביה חמרא ) . התם לעבורי זוהמא ( והוי כמאן דאזיל לאבוד ) , הכא למתוקי טעמא . גמרא : \nוחומץ . אדלעיל קאי שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ . ואין לפרש דחומץ היינו שלא היה מתחלתו יין וכשקנה חומץ מישראל , דהא מבואר לעיל דאף בשתיה שרי מן הדין . ועתוי\"ט : \nדאי לאו הכי הא אמר מר נותן טעם לפגם מותר . גמרא : \nהרי כו' . למעוטי בידוע דכבשן ביין . גמרא :"
            ],
            [
                "והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל : \nוהדבש . למאי ניחוש ליה , אי משום עירובי , מסרא סרי . אי משום בשולי נכרים , הא נאכל כמות שהוא חי . אי משום גיעולי נכרים , נותן טעם לפגם הוא ומותר . גמרא : \nמסיים הר\"מ , וגם אותן החלות לא תכשיר , ואף על פי שהדבש מכשיר מכלל הז' משקין , לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה , עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו . ועתוי\"ט : \nשאין דרכן כו' . ולא גזרינן אטו דרכן . הר\"ן : \nועלה כו' . מפרש בגמרא , דלא נצרכה אלא לקורטין שבה . כלומר הנדבקות בעלין . וקמשמע לן דלא חיישנין שמא ערבו בהן מאותן קורטין שתתכו מן העלין בסכינא דנכרי ונותנין בעלין , משום דאי איתא דהכי הוה משרק שרקי , כלומר נופלין היו מן העלין . הר\"ן : \nונרפו מחמת שמנן . רש\"י . ובגמרא , פשיטא , לא נצרכה אף על גב דרפו טובא . מהו דתימא חמרא רמא בהו , קמשמע לן הני מחמת משחא הוא דרפו : \nדמקלקל להו . הר\"ן : \nדתרומה אין דמיה יקרים שאינה ראויה אלא לכהנים . רש\"י :"
            ]
        ],
        [
            [
                "כדמפרשינן בגמרא . מקל שרודה את עצמו ( לשון גנאי ) תחת כל העולם כולו כמקל . צפור . שתופס את עצמו כו' כצפור . כדור , שתופס את עצמו כו' ככדור . פירשו התוס' , שהעולם עגול . כדאיתא בירושלמי שאלכסנדר מוקדון כו' : \nסייף , מעיקרא סבור לסטים בעלמא , ולבסוף סבור שתורג א\"ע תחת כו' . טבעת , מעיקרא סבור אישתיימא ( שליח הנושא חותם המשלחו ) בעלמא , ולבסוף סבור שחותם את עצמו כו' למיתה . גמרא :"
            ],
            [
                "וכן צורת [ איזה ] אבר שיעשה . וממעשהו יתבאר אם מתחלת עשייתו נעשה נפרד , או אם נשבר מצורה שלימה . הר\"מ :"
            ],
            [
                "חמה כו' . דהני ג' דחשיבי ציירי להו ופלחי להו . למידי אחרינא , לנוי בעלמא עבדי להו . גמרא : \nהוא שגלגל הלבנה נוטה מגלגל חמה , וכשתעריך אופן הלבנה ואופן החמה כו' הנה יהי' זה בדמות תלי שהוא תנין : \nלים . היינו ים המלח דנקט ת\"ק , ומשום הכי לא בעי שחיקה : \nזבל . וקא סברי זה וזה גורם אסור . ור\"י סבר זה חה גורם מותר . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "וכשיצא . בירושלמי גרס כשיצא . וכן נראה . לפי שבגמרא אמרו לא השיבו כלל במרחץ , לפי שאסור להרהר בדברי תורה במרחץ , אלא כשיצא השיבו שאין משיבין כו' , כלומר שלא הייתי יכול להשיבך במרחץ לפי שאסור להרהר בר\"ת . ואי גרסינן כשיצא יש לפרש דהכי קאמר , א\"ל אין משיבין במרחץ כשיצא . ועוד יש לומר בבית האמצעי היה דמותר לומר אסור ומותר בלא טעם הדבר . תוס' ועתוי\"ט : \nבגבולי . דאל\"ה שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים דמי , שהיה אדם חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן , ותנן בפ\"ד מ\"ג ע\"ז שהיה לה גינה ומרחץ כו' אין נהנין מהן בטובה . גמרא :"
            ],
            [
                "שעליהן כו' . ואע\"ג דאינהו לאו עבודת כוכבים מקרי ולא מתסרי . גזירת הכתוב הוא שהרים וגבעות שהן קרקע עולם אין בהן כח לאוסרן . אבל אליל מיהא הוי , ותלוש שעליהם בתלוש של שאר אלילים , שנאמר לא תחמוד כסף וזחב עליהם , על כל שהן נעבדין משמע . רש\"י : \nרש\"י . ולהכי בעי לר\"י , משום דאי לאו דאיכא טעמא באשרה . הוה אמינא גלי קרא דאילנות אסירי וה\"ה הרים וגבעות , והוה אמינא דלא דרשינן ההרים כו' . תוס' : \nאבל בציפוי הר אף ר\"י מודה דאסור . גמרא : \nכל מקום כו' . בירושלמי פריך מבית חבחירה . ומסיק , על פי נביא נבנה שם . תוספ' : \nורבנן האי ואשריהם כו' מבעיא ליה לאילן שנטעו מתחלה לכך . בגמרא . וע\"ע :"
            ],
            [
                "ובירושלמי מפרש , כשקדם הכותל לאליל , ולפיכך כשסמך ישראל בהיתר סמך . הר\"נ : \nדלא בעי צינעותא , דאלו לגדולים צניעותא בעי . גמרא . ומה שכתב ועושה כו' , או או קאמר . וכן הוא בגמרא : \nואע\"ג דבדרבנן קיי\"ל דיש ברירה , י\"ל דמשום תומרת אליל אמרו דאין ברירה : \nדאתקש נמי למת , שנאמר וישלך את עפרו אל קבר בני העם . גמרא : \nשקץ . לשון שרץ . רש\"י : \nכנדה . ואתקיש לשרץ למשמשיה . ות\"ק סבר דאתקיש לנדה שאינה מטמאה לאברים אם נחתך אבר ממנה , כנדה שאינה מטמאה לאברים . גמרא : \nשנאמר כו' . באליל משתעי . רש\"י :"
            ],
            [
                "רש\"י . ומשום הכי אסור מיד , דאי לאו הכי הוי משמשי אליל דלא נאסר עד שיעבד . הר\"נ : \nולשון ארמית בבית ארזים , בבית דמטללא בכיורא דארזיא . ואחרים כן : \nואת חבית עצמו לא נתכוין לעבוד , והוציאה ישראל , הרי בית זה מותר . רש\"י . ועתוי\"ט : \nומסיים רש\"י , ועובדין את חבימוס עצמו כאליל , ה\"ז אסורה ואפילו לא העמיד עליה . ועתוי\"ט : \nוכן פירש רש\"י כאן ולעיל בבית . ומסיים ואפילו שלא בטלו העובד כוכבים או שהיא של ישראל מומר כו' , הכא בטיל שאין נאסר אלא חידוש . והאי חידוש אסור בהנאה לעולם . ובגמרא מוקי לה כגון שלא נעבד חבית מעולם . דאל\"ה בעי נכרי לבטלה . ואם השתחוה לה ישראל , אסורה עולמית . ועתוי\"ט : \nואי לא גדעו ופסלו , לא . דכרבנן דס\"ל במשנה ה' דאילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר . ומיהו מסקינן בגמרא דבתוספות מודו רבנן . ודתנן גדעו ופסלו , לאשמעינן דאע\"ג דעשה מעשה בגוף האילן , אפ\"ה אין העיקר נאסר : \nובטלה . ואע\"ג דכי לא בטלה נמי , לא תוי משמשיה , דהא אליבא דרבנן קא מוקמי לה , דנטעו ולבסוף עבדו מותר כו' , מ\"מ כל זמן שלא בטלה איסורא דרבנן איכא , שבשעה שאליל נראית תחתיה נראה כאלו נטועדז מתחלה לכך . תוס' . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "בצלה . משום דקא מתהני מאליל . ודוקא לישב דחיישינן שמא ישהה בישיבתו ואתי לכווני . דאי לאו הכי קיי\"ל אפשר ולא מכוין שרי . אבל העברה בעלמא שרי . ותחתיה דאסור משום טומאת אליל . הר\"נ : \nוכל זמן שלא עברה מידת אורך הצל את מידת גובה קומת האילן הצל עב וחשוך . מכאן ואילך הצל דק וקלוש . רש\"י : \nטמא . מ\"ט , א\"א דליכא תקרובת אליל ( ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו ) . מני , ריב\"ב הוא , דאמר מנין לתקרוכת אליל שמטמא באוהל , שנאמר ויצמדו וגו' ויאכלו זבחי מתים , מה מת מטמא באהל אף תקרובת אליל וכו' . גמרא . ודוקא תקרובת , אבל באליל עצמה ליכא טומאת אוהל . ועתוי\"ט : \nועבר . בדאיכא דרכא אחריני ( הקצר כזה . תוס' ) משום הכי דיעבד אין , לכתחילה לא . אבל בדליכא דרכא אחריני עובר אף לכתחלה . גמרא : \nוקרא דמייתינן , אסמכתא היא . רש\"י : \nאבל כו' . ולא קתני ואם זרע אסור כמו דאם עבר טמא , דלא אסרו ההנאה בדיעבד . הרא\"ש : \nולא קיי\"ל כמתניתין דאבל לא בימות החמה . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "דאפילו למאן דאמר זה וזה גורם מותר , לא שרינן לכתחלה . הלכך ישן כיון דסגי ליה בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסור הנאה לחודיה , לכך צריך צינון . אבל חדש אם נאמר יותץ יפסיד התנור , הלכך כדיעבד חשיב ליה . תוס' : \nדוקא באסורי הנאה דשבח עצים היינו שבח הנאה . ועתוי\"ט : \nכולן כו' . יש מפרשים , משום דדבר שבמנין הוא , כגון ככרות בעל חבית דחשיבי ולא בטלי . אבל ככרות שאינן חשובות בטלי ברובא . ואחרים פירשו , דכיון דאיסורי אליל נינהו אסורים בהנאה אע\"פ שאין דבר שבמנין . הר\"נ : \nוהקשה הר\"נ , דהוה ליה למימר יוליך דמי אחת מהן לים המלח , ומאי יוליך הנאה . אלא ודאי משמע דאהנאת עצים קאי כדברי רש\"י ז\"ל . והרי אין המדומע והמחומץ פוסל אלא לפי חשבון . אבל בלא תערובת לא הקילו לתתיר בתולכת הנאה כו' . ובל זה דוקא ע\"י מכירה . כן נראה לי לדעת הר\"ב . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "ונראה , שכולל כל חבטולין וקוראן בכלל שפייה , ואתא לאשמעינן החילוק שבין לצורכה ושלא לצורכה . ועתוי\"ט :"
            ]
        ],
        [
            [
                "היינו בכגון אמה או חצי אמה . תוס' : \nאמלתא דרבי ישמעאל מהדר , דאמר שתים . אבל לרבנן ה\"ה אחת נמי אסורה . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "הכי ילפינן ליה בגמרא מקרא : \nפרכילי בו' . והני מדין תקרובת מתסרי . דבגמרא מוקמינן שבצרן מתחלה לכך והוי כעין פנים כו' , וחיישינן דלמא עביד בהו תקרובת כעין פנים שנסך היין והקטיר קצת מהשמן והסולת ואלו שנמצאו שירים הן . הר\"ן :"
            ],
            [
                "נהנין מהן . דאין הקדש לאליל עד שיקריב בתקרובת . רש\"י : \nאיכא דמתני לה בגמרא ארישא , ואיכא דמתני לה אסיפא . ועתוי\"ט : \nוהתוס' הקשו ע\"ז , דא\"כ בשכר ושלא בשכר מבעי ליה . ועוד בסיפא [ עמ\"ש בסמוך ] אמאי שרי , הא מרויח לאליל . ומפרש שלא יחזיק טובה לאליל . אבל בשכר , שרי . ולא דמי למשנה ד' פרק קמא בחנויות מעוטרות , דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך האליל . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "ונראה לי דסבירא ליה אלהיהם למה לי , דאי לכדלעיל משפסלו כו' לחוד אתי , הוה לי למיכתב פסיליהם , אלהיהם ל\"ל , אלא אשמעינן כשהן נוהגין בו' . ועתוי\"ט : \nובגמרא , דרבי בילדותו שנה ושל ישראל , ובלומר דשותפות , וסבר , ישראל אדעתא דעכו\"ם פלח , כיון דנכרי מבטל דנפשיה , דישראל נמי מבטל . ובזקנותו שנה ושל חבירו , סבר , ישראל אדעתא דנפשיה פלח , כי מבטל נכרי דנפשיה , דישראל לא בטל :"
            ],
            [
                "דאמר קרא והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה וכתיב בתריה , ואל ארץ יביט דאע\"ג דקלל במלכו ובאלהיו ופנה לבו למעלה . לשמים , אל ארץ יביט , חחר ועובד עבודה זרה שלו . גמרא . ולא דמי להא דמ\"ד פרק דלעיל דעומדת על חביב כו' , דהתם כל שעתא ושעתא בזלזולא קיימא . גמרא : \nהר\"מ . וממילא דלנכרי אף לצורף הוא דפליגי . וכן איתא בגמרא ועיין תוי\"ט :"
            ],
            [
                "דלאלתר מייאשי מנייהו והו\"ל עבודה זרה שהניחוה עובדיה . הר\"ן . והתוס' כתבו , והכומרים שעבדום לא עשאום ע\"ז אלא לצורך המלכים וכשרואין שאין המלכים חוששים להם גם הם מבטלים אותה . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "יאבד כו' . וא\"ת , ישיבום , יאבד השוטים , לא קשיא , שהרי מצינו שאובדים במלואת ספקם וסאתם , כענין יושבי ארץ כנען כו' , כמו כן אלו השוטים כשתתמלא סאתם יאבדו . וקוד' לכן לא . שאם יאבדו קודם לכן הרי זהו בכלל יאבד עולמו , לפי שהעולם נברא שתהא הרשות נתונה בידי אדם להימין או להשמאיל . ולפיכך אינם נאבדים קורם שנתמלא סאתם . נ\"ל . ובספר דרך חיים על משנה הכל צפוי כו' . פירש שאם יאבד העובדים לא היה האדם בעל בחירה שהרי ירא מן האיבוד לגמרי :"
            ],
            [
                "אע\"פ כו' . דלא תימא דלא שרינן ליקח גת בעוטה אע\"פ שסתם יינם אסור כדלקמן אלא היכא דידעינן דלא נגע , אבל כי נגע אוסר , קמ\"ל דהכא שרי , משום דאכתי לאו יין הוא . ועתוי\"ט : \nשהגת עשויה כמדרון , ומשעדז שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין . רש\"י . ועתוי\"ט : \nלבור . בור היו עושין לפני הגת . והכלי נתון שם לקבל היין . ויש שטחין חבור בסיד והיין משתמר בתוכה ואינו מאבד טפה והוא נ : ור סיד . רש\"י : \nוהשאר מותר . ואפילו יגע בו נכרי . דומיא דרישא דנתינה לתפוח מיירי בנגיעה , אף מותר דסיפא מיירי בנגיעה . תוס' : \nמותר . אף בשתיה . דומיא דרישא דלוקחין משמע דמותר אף בשתיה . תוס' :"
            ],
            [
                "ואין לפרש בתחלת דריכה ומטעם שנטמאו הכל בגת טמאה , דא\"כ ישראל דסיפא אמאי לא דורכין עמו כיון שכבר נטמאו בגת . תוס' : \nומשום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא . שהעובד כוכבים לא נצטוה על כך . רש\"י : \nתימה תיפוק ליה אי משום טומאת הגת לחוד , ושתיהן למה ; והר\"ב הרביב ב' פירושים יחד , שזה שאמר לפי שנותנם בגת טמאה , הוא פירש\"י לפי שע\"י משקין היוצאין בשעת דריכה בגת הוכשרו ונטמאו בגת הטמאה . וקודם דריכה אף במגע לא נטמאו , כיון שלא הוכשרו ודאי , דהא דחבוצר לגת הוכשר [ בפ\"ק דשבת ] היינו היכא דהוכשר ודאי אבל לא בסתמא . ומ\"ש הר\"ב והעובד כוכבים מטמא במגעו הוא פירוש הר\"מ דס\"ל דסתמא הוכשרו בבצירה . ואין שני הפירושים עולים כאחד : \nמשום מגע עובד כוכבים לעשותו יין נסך אתמר . בגמרא : \nלא דורכין . שדריכתן בעבירה בגת טמאה , ודריכתן היא עיקר טומאתן , כשנעשין משקה הן טמאים ע\"י הגת , . רש\"י . ואשמעינן דאפילו בסוף דריכה שכבר נטמאו אסור לסייע ידי עוברי עבירה , ומשום דדריכה חד מעשה הוא . תוס' . ולהר\"מ , בצירה בכלל מלאכת הדריכה היא . ועתוי\"ט : \nלא כו' . שכל מעשה עריכה זו בעבירה . רש\"י :"
            ],
            [
                "שעשה לו ישראל יין זה אפותיקי לגבות הימנו . רש\"י : \nאסור . שמא נגע בו . לשון הר\"מ , כל יין שיגע בו העכו\"ם ה\"ז אסור , שמא נסך אותו שמחשבת העכו\"ם לאליל . הא למדת שיין של ישראל שנגע בו העובד כוכבים דינו כסתם יינו שהוא אסור בהנייה : \nמותר . דנתפס כגנב אפילו על הכניסה ומש\"ה לא חיישינן שמא נגע דמרתת . הר\"נ : \nומסתמא נסכיה בעלייתו ואסור בהנאה . רש\"י :"
            ],
            [
                "והתוס' הקשו על כל זה כו' . לכן נראה לר\"ת להעמיד משנתינו ביש מפתח וחותם , ובדלא כתנ : לו הנכרי התקבלתי , והלכך בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרים בה ופתח פתוח לרה\"ר אע\"פ שהוא יינו של עובדי כוכבים , מותר , כיון דמפתח וחותם בידו . שהעובד כוכבים ירא פן יראוהו ישראל טורח ומזייף [ ויגיד לישראל שטיהרו ] ויפסיד למכור יינו כו' . וסיפא דקתני והלה כותב כו' הוי יינו של ישראל והלכך במפתח וחותם שרי . אבל בלא מפתח וחותם אין להתיר כיון שברשות העובדי כוכבים דבקל ינסכנו . ועתוי\"ט : \nשיש בה כו' . דחושש הוא אף בלילות , שאם לא יראנו זה יראנו זה , דאפילו בלילות אין רגל כל העולם כלה מרה\"ר . רשב\"א : \nשומר . תימה , דהיינו רישא ישראל והעובדי כוכבים דרין בה כו' . וי\"ל דאשמעינן דאפי' בישראל חד סגי . תוס' : \nדחיישינן לגומלין גמרא . ופירש\"י אע\"ג דהאי עובד כוכבים שחבית שלו ייחד לו קרן זוית לישראל ולא נגע דנתפס עליו כגנב , חיישינן דלמא שביק ליה לעובד כוכבים חברו בעל היין דלא מרתת לנסוכי , כי היכא דהדר ישראל וזבין מהאי עובד כוכבים זימנא אחרינא ומפקיד ליה גבי ההוא דלשביק ליה לנסוכיה :"
            ],
            [
                "ויאמר ויהי מה אם ידעו בו לא יקחו ממנו . הר\"מ :"
            ]
        ],
        [
            [
                "השוכר כו' . עובד כוכבים ששכר את ישראל . רש\"י : \nומשום חומרא דיין נסך קנסו . אע\"ג דבשביעית לא קנסו פועל דלא נפיש אגריה : \nובחביות שאינן של יין נסך אלא כגון של שכר , ואע\"פ שא\"ל העבר לי חבית של יין נסך [ פירוש , אע\"פ שבשעה ששכרו הודיעו שבכלל המלאכה איכא חבית של יי\"נ ] שכרו מותר . ופירש\"י , שדי פרוטה לנהרא . א\"נ לא שקיל מיד עובד כוכבים . ואינר משתרי דהא לא שייך שכר ההוא חבית בהדי אינך , דכל חדא קנין אגרא באפי נפשה : \nדכל כמה דלא אעברינתו לכולתו לא יהיב ליה מידי , הלכך אגרא שייך ביה . רש\"י . דכוליה אגרא אכל חדא וחדא יהיב . הרמב\"ן . ואפילו לא הודיעו בשעת השכירות אלא נמצא אח\"כ . ועתוי\"ט : \nדכיון דאי לא מותיב ליה לא מצי א\"ל נכי ליה אגרא דלגינא הרי זה כאלו לא שכרה לכך . גמרא :"
            ],
            [
                "מותרות . בירושלמי מפרש דמיירי בענבים המחוברים לאשכול . אבל אם ניטל העוקץ הוו כמבוקעות מפני נקב הנשאר בזנבו . תוספ' : \nנפל ע\"ג וכו' . לא גרסינן בספרים אחרים . דאי גרסינן הוה לן למימר חסורי מחסרא והכי קתני , אבל בתאנים יבשים נותן טעם לפגם הוא : \nמותר . בגמרא ילפינן ליה מקרא : \nפירוש במשקה הנעשה מדבש . [ דאלו הדבש עצמו משובח בבשר ] : \nתימה לי דמה ענין זה למשביח ולבסוף פוגם דלא אמרן אלא על הדבר שבשעת תערובתו משביח ולבסוף פוגם . ולכך יש לאסור המאכל ההוא מפני שבתחלת תערובתו היה משובח כו' , אבל בכלי שאינו בן יומו כבר נפגם הטעם ונמצא שזה התערובת פוגם מתחלה ועו . סוף הוא כו' . ובגמרא דמשום גזרה אטו בן יומו אסור , אבל משום עצמו נותן טעם לפגם ממש הוא :"
            ],
            [
                "מעביר כו' . מיירי בחבית סתומה בפקק של עץ וכיוצא בו . אע\"ג דהעובד כוכבים יכול לסלקו וליגע בלא זיוף כלל , כיון דבחזקת משתמר מותר . אבל בפתוחים לגמרי לא , דכיון שהם על כתפו ויכול ליגע בהן בהדיא , חיישינן דלמא נגע ולא מרתת כלל , דמשתמט למימר להחזיק בחבית נתכוונתי שלא יפול . ואע\"ג דסתמא קתני , ומשמע דאיירי בפתוחות דומיא דאחריני , סתמא דמעביר חבית ממקום למקום היינו סתום קצת שלא יצא היין בטלטול החבית ואפ\"ה פקק של עץ פתוחות מקרו . הרא\"ש : \nאבל התוס' דקדקו דדוקא בבא דרך עקלתון שיכול לבוא עליו פתאום שלא יראנו . ועתוי\"ט : \nוזה לשון הרא\"ש , והודיעו שהוא מפליג , פירוש , שא\"ל שדעתו להפליג בסתם , או שאומר לו המקום , ויש באותה הפלגה כדי שישתום ויסתום ויגוב . אבל אם אין באותה הפלגה כדי שישתום כו' , אפילו שהה זמן מרובה מותר , דבכל ענין מרתת עובד בוכבים דלמא אתי השתא וחזי ליה : \nואי אפשר לנוטלה שלא תשבר כולה . רש\"י : \nורבן שמעון בן גמליאל ס\"ל נהי דלמעלה לא ידיע , לפי שלמעלה מירחו העובד כוכבים והשוה סתומו , למטה מיהא ידיע , דלמטה לא יוכל העובד כוכבים למרחו , וכשיפתח ישראל את המגופה יראה מתחתיה אותה סתימה . ורבנן , כיון דלמעלה לא ידיע , לא מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה . א\"נ , זמנין דחלים . [ מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה . רש\"י ] :"
            ],
            [
                "יוצא וכו' . כל היום כולו . הר\"מ :"
            ],
            [
                "ולגינין כו' . והם פתוחות דומיא דשעל השולחן . הרא\"ש . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "סתומות כו' . כיון שהם סתומות הרי זה ראיה שלא פתחום , שאילו פתחום לא חזרו לסותמם , שאין אימת אדם עליהם . ומיהו דוקא סתומות במגופה של טיט . אבל בפקק של עץ כפתוחות דמי , וכי מהדר לפקק , לאו משום אימתו אלא אורחא דמלתא . הר\"נ : \nמותרות . ומיהו דוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו . הר\"ן :"
            ],
            [
                "אסור . פירוש , שקבלוה בשכר . אבל בהכנסה לבד לא נאסר , שאין חצירו של אדם קונה לו בעל כרחו . ב\"י : \nומכי מדד מסתמא מושך . ועיין בסמוך : \nובירושלמי גרסי עקבת בקו\"ף , ומפרש כמה דתימא עקובה מדם . פירוש לכלוך יין . הר\"נ : \nדמתסרא משום נצוק שחבר יין שבמשפך ויין שבקרקעית של צלוחית . גמרא . וכתב הר\"ן , והאי אסור , בהנאה קאמר , ומש\"ה דוקא כי אית ביה עכבת יין , הא לאו הכי לא עד . יף מנודות העובדי כוכבים דפרק ב' משנה ד' ולפ\"ז אנן דקיי\"ל בתערובות כרבן שמעון בן גמליאל [ דמ\"י ] לא קיי\"ל כי הך מתניתין . ולהכי מפרש הר\"ב לעיל דוקא בכליו של ישראל דאי בכליו של עובד כוכבים היה אסור אף בפסק קודם שמדד , לתנא דמתניתין . ועתוי\"ט : \nוכיון שהכלי בידו ולא על גבי הקרקע , מסתמא מנדנדו ונאסר . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "יין נסך . כל היכא דתני יין נסך , אף סתם יינם במשמע , אא\"כ פירש . הר\"נ . ועתוי\"ט : \nשמפני שאין דרך לערות בכלי כזה , אין אנו רואין כנפול ומעורב אלא מה שירד כבר . משא\"כ בשאר כלים שדרך הוא לערות מהן , כיון שסוף היין לירד על ידו אי אפשר לומר בו ראשון ראשון בטל , שכל העומד לפול ולהתערב חשבינן ליה כמעורב כבר . הר\"נ . ותנאים אלו שכתב הר\"ב , הוא הדין לשאינו מינו שהוא בנותן טעם שהדין כך . ועתוי\"ט : \nלא בא למעט כל שנתבאר עד עתה , אלא להורות הלכה בכל האיסורין הוא דאתא : \nדזה הכלל לאתויי טבל . גמרא : \nוה\"ה מים במים . תוספ' : \nבנותן טעם . יש מפרשים דהיינו בששים כמו בשאר אסורין . והר\"א כתב כיון שנתערב במים עד שיש בו יותר מכדי מזיגה פוגמו ומותר אפילו בשתיה , הלבך אם יש במים ששה חלקים מן היין מותר אפילו בשתיה . וכן פסק . הטור . ועתוי\"ט : \nושביעית דאוסר במשהו , אינו אוסר באכילה , אלא שחייב לאכלו בקדושת שביעית . וחמץ יצא מן הכלל , לפי שהוא לזמן קצוב ובהעבר הזמן סר איסורו . הר\"מ :"
            ],
            [
                "בכל שהן . האי בכל שהן אין פירושו שאפילו במשהו מאיסורין הללו יאסור תערובתו בהנאה , דהא דוקא דבר שבמנין קא חשיב , הלכך ודאי האי כל שהן הכי קאמר , שכל אחד מאיסורים הללו אם הוא דבר שבמנין אוסר תערובתו אפילו ריבה עליו אלף כיוצא בו . הר\"נ : \nוהכא כשאיסור והיתר כל אחד בעין . ולא דמי לתערובת דלעיל ומתניתין דלקמן . ועתוי\"ט : \nוה\"ה לשאר האוסרין בכל שהן , שימכרו חוץ מדמי איסור . הר\"מ . והר\"א : \nדהשתא הוי דבר הנמכר במנין , כמה גיזות בסלע , ועושין מהן שקין . רש\"י : \nוא\"כ משנה ה' פ\"ז דחולין דאוסרת גיד הנשה משום דבריה היא , וחתיכת נבילה דראויה להתכבד היא , פליגי אמתניתין וכן מתניתין דריש פרק ח' דזבחים . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "שנפל . כשנפל בחבית גדולה ונשתברה ונפל כולו כאחד לגו התירא , ולא אמרינן קמא קמא בטל ליה ברוב . רש\"י : \nוקמ\"ל דאפילו נתערב היין ממש . אבל כי נתערב חבית בחביות אפילו יין נסך גמור נמי שרי בהולכת הנאה לים המלח . ועתוי\"ט :"
            ],
            [
                "יקלוף . ואח\"כ ינגבו . הר\"ן . והרא\"ש : \nכלומר , שאע\"פ שהזפת נקלף , לא הוסר בזה טעם היין , לפי שהחרס עצמו מלבד הזפת בלע כשנתן היין בזפת לזפתה כו' . ולשון הר\"ן , משום דחרס בלע טובא : \nאסורה . ואינה ניתרת בניגוב אלא בעירוי . דניגוב אינו מפליט בכלי חרס . וכיון דצריך עירוי , אין צריך קליפה , דעירוי מפליט אף בלא קליפה כל זמן שלא דרך בה , דלא גרע מקנקנים שמכניסין לקיום . הרא\"ש :"
            ],
            [
                "ואפילו חדשים דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפ\"ה בעו טבילה : \nדבתר סופו אזלינן שחפהו מתכות . גמרא : \nהואיל וכי נשברו יש להן תקנה [ ע\"י התכה ] ככלי מתכות דמי . גמרא : \nילפינן ליה בגמרא מקרא . והתימא על הר\"ב שלא הצריך להסיר החלודה כמו שהצריך בהגעלה . וכמ\"ש הפוסקים . ובליבון שלא הצריך כן , הוא כדעת הטור שהאש יעביר הכל : \nשזה שנאמר בל אשר יבא באש תעבירו באש . פירוש כדרך תשמישו כן הגעלתו . רש\"י : \nויש לדקדק מה ראה במתניתין ששנה בשפוד ואסכלה הכשרו לרותח , ובסכין הכשרו של צונן . וי\"ל שלא היה צריך כלל לשנותו , לפי שהוא כבר בכלל מה ששנה להגעיל יגעיל , ללבן כו' , אבל שהוצרך לשנותו בשפוד ואסכלה , שמפני ששנינו בהן לענין קדשים דבהגעלה סגי להו כדאיתא בזבחים [ פי\"א מי\"א ] משום דכי בלע דהתירא בלע , קמ\"ל דחבא מלבנן כו' . ובסכין הודיענו דאגב דוחקא דסכינא לא סגי ליה בהדחה אפילו לצונן וצריך שיפה כו' . הר\"נ . ועתוי\"ט : דנותן טעם לפגם מותר . והתורה לא אסרה אלא קדירה בת יומא . גמרא :"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}