{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Bava Batra",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "השותפין. שיש להם חצר בשותפות ובתי שניהם פתוחין לתוכו וכל חצרות ששנו חכמים לפני הבתים הן. ורוב תשמישן בחצר. רש\"י:",
                "ומאי מחיצה, פלוגתא. דכתיב ותהי מחצת העדה. ושרצו לחצות מבעיא ליה, אלא כדאמרי אינשי תא נעביד פלוגתא. גמרא:",
                "דאי לא החזיק כי רצו מאי הוה נהדרו בהו. גמרא:",
                "לאו דוקא שהחזיק כל אחד, אלא כשהחזיק האחד קנו שניהם. ועתוי\"ט:",
                "ולא מצי א\"ל כי אתרצי לך במחיצה דנסרים שהיא דקה, אבל עבה, דאבנים, שממעט התשמיש לא. קמ\"ל. גמרא:",
                "בונים. וטעמא דבעינן שיעורים גדולים כל כך אע\"פ שאינו אלא היזק ראיה, משום דחיישינן שמא יפול ויצטרך להתעצם עמו בב\"ד ובין כך ובין כך יהא מזיקו בהיזק ראיה. נ\"י:",
                "ודוקא בהוצא ודופנא. אבל פחות מכאן אפילו נהגו מנהג הדיוט הוא ואין הולכים אחריו. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "כותל קרי לשל אבנים ולבנים, ומחיצה קרי לשל לולבי גפנים:",
                "ג' טפחים. והא דלא קאמר ו' טפחים משום דלא נטעה למימר ששה לכל אחד. וכתב הרא\"ש דהנך דמתניתין לא תלי במנהג, דקים להו לרבנן דבציר מהכי לא קאי. ועתוי\"ט:",
                "גמרא. דשותפין לא קפדי אהדדי ואפילו נשתהה ברשותו. הרא\"ש. ומקום, אגב נקטינן. תוספ':"
            ],
            [
                "גמרא. דאי לאו הכי קשיא, דבגנה משמע דאי סתמא לא מחייבינן, ובבקעה משמע דאי סתמא מחייבינן, והא גנה חמורה מבקעה:",
                "לגדור. אבל בחצר לא אדכר תנא מקום שנהגו כלל, משום דהיזק ראיה דחצר שהוא מקום תשמישו של אדם חמיר טפי דמקפידין בו יותר מבגינה שהיא משום עין הרע בלבד. הרשב\"א:",
                "ז\"ל הר\"מ בפירושו. מי שמכר גינה סתם ולא זכר שהיא מעורבת עם גינת פלוני מחייבין ללוקח לעשות מחיצת הגדר ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור אבל בקעה כו'. ועיין סוף פרק ז' משנה ד'. ועתוי\"ט:",
                "בבקעה. שדה לבן. רש\"י. שהיא שדה תבואה שאין העין שולט בה כל כך כמו בגינה שיש בה ירק הרבה. נ\"י:",
                "פירוש חזית, מחזה, כלומר דבר הנראה להודיע למי תוא הכותל. הר\"מ:",
                "ועושין כו'. ובגמרא, לא יעשה לא זה ולא זה. ומשני בגון דקדים אחד ונכנס לרשות חבירו ועשה שם חזית אשמעינן שיעשה גם השני. ופריך ותנא תקנתא לרמאי קמ\"ל, בתמיה. בשלמא רישא דתני דיני דכונס תנא תקנתא, אבל הכא בשניהם רוצים לא איצטריך לדינא. אמר רבינא בהוצא עסקינן. פירש\"י מחיצת נסרים. וקמ\"ל דמהני חזית, ולא אמרינן קופלא דטינא מעלוי הוצא לא ידע. ולפי\"ז כתב הרא\"ש דהוא הדין דחזית מהני לחצר שאין בו דין חלוקה. ולא תני ליה משום דלא תני דינא גביה:",
                "ומכאן. לשון הטור יעשה כל אחד ואחד סימן כזה לצד חבירו:"
            ],
            [
                "מג' וכו'. שקנה ג' שדות סביב שדה חבירו לג' מצריה וגדר את שלשתן ונמצא שדהו של אמצעי זה מוקף מג' רוחותיו. רש\"י:",
                "ואע\"ג דאמרינן לעיל דסתם בקעה מקום שנהגו שלא לגדור הוא, הני מילי בין בקעה לבקעה וכותל נבוה ד\"א לשם הוא דלא בעינן מ\"ט דליכא היזק ראיה אבל בשביל היזק בהמות שלא יכנסו לשדה צריך לגדור גדר שלו י' טפחים המונע מלכנס הבהמות. רש\"י:"
            ],
            [
                "עד כו'. משמש למעלה ולמטה. בותל חצר שנפל מחייב לבנותו עד ד\"א והדר קתני עד ר\"א בחזקת כו'. ב\"י. וכלומר והדר קתני עד ד\"א כו' אפילו בתחלת בנין הכותל ודו\"ק:",
                "ותימה היא, דמשום שלא נתן מיד בשעה שתובעו הו\"ל בחזקת שלא נתן לעולם ודלמא אשתמוטי משתמיט כו'. אלא הכא כגון שבאו עדים ואמרו עמנו היה שמעון במקום פלוני מיום שהחל ראובן בנין כותל זה ויודעין אנו שלא פרעו. אי נמי כגון שעמד שמעון בדין וחייבהו בית דין לבנות עד ד\"א וסרב על צווי ב\"ד, הרי הוא בחזקת שלא נתן כדין גזלן. הרא\"ש:",
                "אין כו'. ואע\"ג דמתחלה הסכים לכך השתא לא בעי. נ\"י:",
                "ובכי הא לא אמרינן זה נהנה וזה לא חסר פטור. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "שלא כו'. איירי כגון דידעינן דקדים חד וארציה לחבריה והיה מסרהב, כדמשמע לישנא אין מחייבין אותו, ולכך הוי בחזקת שלא נתן. וא\"צ להעמיד כשעשה חזית. תוספ':"
            ],
            [
                "כלומר למס. דאלו לצדקה זמנים אחרים יש ליחשב כאנשי העיר. כדאיתא בגמרא:"
            ],
            [
                "ובכל שותפות קאמר, בין שזכו מן ההפקר, בין שלקחו או ירשו. הרמ\"ה:",
                "ולא כו'. משום דס\"ל דבבציר מהכי לא חשיב למטרח עליה. נ\"י:",
                "הר\"מ בפירושו. אבל בחבורו כתב, דהיינו דוקא בבבל. וכ\"ה בגמרא דתנא דידן בא\"י קאי:",
                "כגון פרדס או שדה שמשקין אותו בכלי. שיהיה כדי עבודת יום אחד לכל אחד. הר\"מ בחבורו:",
                "וגוד, מלשון קציצה. כמו קוץ דמים. ויהיה מענין גודו אילנא. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "אבל כו'. לא הדר תני ליה אלא משום סיפא ובכתבי הקודש כו'. גמרא:",
                "וכתבי כו'. כ\"ד ספרים. והיו רגילין לכותבן בגליון כס\"ת שלנו. לפיכך גנאי הדבר לחותכן. רש\"י: [לג] וכשהם שני ענינים דכל חד וחד צריך להאי ולהאי. ולפיכך רצו אין, לא רצו לא. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "בור. וה\"ה חריצין ונעיצין. ועתוי\"ט:",
                "אמת כו'. צריכא, דאי תנא אמת המים משום דקביעא, אבל נברכת כו' דלא קביעא אימא לא. ואי תנא נברכת, משום דקוו וקיימי (ולחלוחן קשה יותר משל מים חיים. רש\"י) אבל אמת המים לא, צריכא, גמרא. ועתוי\"ט:",
                "והא דלא קאמר אלא אם כן הרחיק מבורו ו\"ט, לאשמועינן דסתם כותל בור ג' טפחים. ונפקא מינה למקח וממכר. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "פירוש בור. דהא במשנה ד' לא חיישינן שמא יבנה כו'. ובגמרא, ואפילו לר' יוסי דמשנה י\"א, התם בעידנא דקא נטע ליתנתו לשרשים דמזקי לבור, אבל הכא כל מרא ומרא קא מרפית לארעא. ור\"ל דאז מתחלת ההיזק והוה גירי דיליה שיזיקו המים אח\"כ, ולהכי נקט סד בסיד. ומיתו אי לא מיא לא היה צריך הרחקה ג\"ט. תוספ':",
                "שמוציאין הבל. רש\"י:",
                "וסד כו'. דדברים אלו מרפין את הכותל כשנוגעים בו. הר\"מ. כלומר דלא אמרו וסד בסיד כשהרחיק ג\"ט, דאו סד בסיר קתני כו'. ועתוי\"ט:",
                "הזרעים. גמרא, ותיפוק ליה משום מיא, שצריך להשקותן תמיד כו'. ומשני תנא בארץ ישראל קאי דכתיב למטר השמים תשתה מים:",
                "המחרישה. מרפה את יסודו ונופל. רש\"י:",
                "ולדבריו מתניתין בכותל לבנים מיירי:",
                "פירוש צחיח סלע. הר\"מ. ולשון נ\"י, כותל של אבנים בנוי ע\"ג סלע. ומיהו בכותל לבנים לא מהני צונמא, שהרי האבנים עצמן נמוקין והולכין:",
                "רש\"י. ור\"ל מכל צד. אבל כל הרוחב שהתחתונה רחבה יותר מהעליונה היא שני טפחים:",
                "התנור. תנור כלי חרס הוא צרוף בכבשן כשאר קדירות ופיו למעלה והבא לקובעו בארץ עושה בנין טיט ואבנים שיהיה לו לבסיס ומושיבין אותו עליו שלא יצטננו שוליו מחמת קרקע. רש\"י. ובירושלמי שמודד משפה הפנימית שעובי כותלי התנור בכלל השלושה טפחים. טור:"
            ],
            [
                "טפח. בין מלמעלה בין מלמטה. נ\"י:",
                "ולא דמי לפרק ו' דב\"ק משנה ד', דהתם מדליק לפי צורך השעוץ וכיון שהרחיק כשיעור אנוס הוא כו' אבל הכא דתדיר איבעי ליה לעיוני אי איכא הזיקא לסלקו והוי פושע. הרי\"ף. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אוצרו. מפני שהחום מפסיד פירות האוצר. הר\"מ:",
                "אבל כו'. שהריח קשה ליין. רש\"י:",
                "חנות כו'. מדלא קתני לא יפתח אדם חנות בחצר כו' כדתנן ברישא. ש\"מ אפילו חנות שבחצר שנעשה ברשות. אפ\"ה יכולין למחות ולומר סבורין היינו שיכולין אנו לקבל ועכשיו אין אנו יכולין לקבל. הרשב\"א ונ\"י:",
                "אבל כו'. והקשה הר\"מ דמה טעם כו' והלא יותר מונע השינה קול הפטיש מקול הנכנסים כו'. ונ\"ל דמתניתין כשהחזיק, ולפיכך אצל הנכנסים שהם אחרים אין חזקתן חזקה, אבל חזקתו חזקה במלאכת עצמו. אבל דעת הר\"ב נראה דקול הפטיש אפילו בלא החזיק אינו יכול למחות. וכ\"כ המגיד. אלא שפירש קול הנכנסים לאו קול ממש אלא מפני רבוי הדרך. כלומר אינו יכול לעמוד ולישן מפני רגל הרבים שמרבים עליו הדרך:",
                "שאע\"פ שהיה יכול ללמדם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות המיוחדין לכך, לא מטרחינן ליה, כדי שיהיו המלמדים מצויים. נ\"י:"
            ],
            [
                "ויש לתמוה דלמאי נפקא מינה קאמר כמין גא\"ם, ליתני לא יסמוך כותלו לכותל חבירו אא\"כ הרחיק ד' אמות כו'. והמחוור פירוש הנ\"י. מי שהיה כותלו סמוך כו' שהרשהו לסמוך, לא יסמוך לו כותל אחר סמוך לכותל עצמו שסמך אא\"כ הרחיק כו'. משום שדישה הכא שבין ב' כותלים אלו מעלי לכותל של חבירו שמחזקו כשמקשה הקרקע דמש\"ה מחל לו לסמוך משום דישה זו. ועתוי\"ט:",
                "ולא פירשו בגמרא איזהו ישנה. נראה לי דסמך אמ\"ב פט\"ז דאהלות ע\"ש. ועתוי\"ט:",
                "הר\"מ. ורצה לומר באורך:",
                "לשון יתר הוא. והר\"מ כתבו בחלוקה שניה שאם היה ד\"א או יותר:",
                "אא\"כ כו'. ודוקא בלוקח מן המלך או בזוכה מן ההפקר דאז נשתעבד לו ד\"א קרקע חוץ לכותלו והבא אחרי כן צריך להרחיק ד\"א ואף ר\"י דמשנה י\"א מודה הכא. ועתוי\"ט:",
                "הר\"מ. ויותר נראה כפירש\"י דלמעלן מוסב על הכותל שצריך שיגביהנה מלמעלן של החלונות כו' ואתי שפיר מ\"ם דמלמעלה כו' וכן מכנגדו דייק טפי:",
                "ובגמרא, ותיפוק ליה משום דוושא, ומסיק דהכא בבונה בשתי רוחות החלון ב' כותלים זה כנגד זה ועושה ראש כותלו מדרון לצד החלונות שאינו ראוי לעמוד עליו ולהציץ להחלון. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "מרחיקין כו'. ואפילו לר' יוסי דמשנה י\"א דפרקין, דמודה בגירי דיליה. וזמנין בהדי דמנח ליה יתבא בחור וקפצה והוה גרמא דגיריה ואסור. ועתוי\"ט:",
                "ונזחלים ממנו על הארץ. ועל שם זה נקרא מזחילה:",
                "כדי כו'. כשמכר ונתן לו זקיפת הסולם בחצרו איירי. וקמ\"ל דבעי ד' אמות. תוספ' ועתוי\"ט:",
                "חמישים אמה. ומקשה בגמרא מההיא דתנן בסוף פרק ז' דבבא קמא דאין פורסים כו' אא\"כ היה רחוק ל' ריס, דמשמע דאזלי טפי. ומשני מישט שייטי טובא כרסייהו בחמשין אמתא מליין. ועתוי\"ט:",
                "ובפירש\"י הגנות. ועתוי\"ט:",
                "ולא כו' אע\"פ שיש לו סביב השובך גנות הרבה שיוכלו לאכול משם. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "ולא פליג בשגר היונה כמה היא. אלא רבנן סברי כיון דבחמישים אמה מליא כרסייהו תו לא מזקי טפי. ור' יהודה סבר דכמלא שגר מזקי. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "בחזקתו. דטענינן ללוקח ונימא אותו שלקחה ממנו נתפייס עם סביביו במעות עד שנאותו. א\"נ אחולי אחיל גביה. גמרא ורש\"י:"
            ],
            [
                "כלומר גוזל קטן שמדדה ברגליו ואינו יכול לפרוח. דכל המדדה אין מדדה יותר מחמישים אמה הלכך הוי של בעל השובך דליכא למימר ניזיל בתר רובא דעלמא ונימא מעוברי דרכים נפל ויהא של מוצאו, דמתניתין מיירי בשביל של כרמים שאין דרך עוברי דרכים לשם. נ\"י:",
                "של מוצאו. משום דודאי לא מהנהו שובכין כיון שמדדה אינו מדדה יותר מחמישים אמה, וע\"כ מעוברי דרכים נפל ואייאש. שאין בזה סימן שיהיה צריך להכריז והוי של מוצאו. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "קרוב בו' מתניתין בשוין מיירי שקיני השובכין שוין זה כזה. דאי לאו הכי רוב וקרוב הולכין אחר הרוב:"
            ],
            [
                "ולפיכך אין דין זה נוהג בחוץ לארץ. טור. ונראה דגם בארץ ישראל אינו נוהג אלא בזמן שהיא ביד ישראל. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "קוצץ כו'. ראי נותן דמים והדר יקוץ, לעולם לא יקוץ, דמי יהיב דמי, דקרירא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא. גמרא:",
                "רש\"י. ולא שהעיר היא של יחיד, אלא כלומר כל מי שיש לו זכות בעיר. ולישנא דנותן שהוא לשון יחיד דייקי:"
            ],
            [
                "לא קביעי היזקו, שלפי שעה נסתלק. ועוד שאינו הולך למרחוק. ומשום היזק מועט זה לא חשו לחייבו להרחיק כלל. ועתוי\"ט:",
                "כדי בו'. והא דפירש טעמא הכא טפי מבאינך משום דלעיל בא\"י קאי, קמ\"ל דהכא אפילו בחוץ לארץ כו'. הרשב\"א. ועתוי\"ט:",
                "אע\"ג שהגלל משביח הקרקע, כשהיא כולה גלל מזיק. תוספ':"
            ],
            [
                "כ\"ז מפיק להו מקראי בגמרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "מרחיקין כו'. נ' אמה דומיא דנבילות כדאיתא בתוספתא בחרדל. נ\"י. ועיין אות מ\"ו:",
                "הדבורים. הוה מצי למתני מן התבואה, דקא מזקי לה נמי, והוה דומיא דירק כו', אלא משום דלר\"י אף הדבורים מזיקים לחרדל, קמ\"ל דאפ\"ה לא יסמוך:",
                "בגמרא מסיק דר\"י ס\"ל על הניזק להרחיק א\"ע. ולדבריהם דרבנן קאמר לדידי אפילו משרה וירקא לא בעי רחוקי, אלא לדידכו אודי לי מיהת בחרדל כו'. ורבנן, דבורים לחרדל לא מזקי ליה. וכתב הרא\"ש, והני לא הוו גירי דיליה, דבהכי. מודה ר\"י כו'. ודעת הר\"מ דאף בכרישין וחרדל צריך ג\"ט, דאל\"כ הוי גירי דיליה. ופירש הר\"מ גירי דיליה, כמי שיורה בחץ מרשותו לחצר חבירו כו'. (ועיין דעת הנ\"י לעיל אות מ\"ה. ועתוי\"ט):"
            ],
            [
                "וכלומר איזה מהן בין שהאילן למעלה בין שהבור למעלה. ומפרש בגמרא דכשהאילן למעלה קאזלי שרשין ומזקי ליה לבור, וכשהבור למעלה מחלידין השרשים את הקרקע ומלקין קרקעיתא של בור:",
                "שזה כו'. שאין זה הנזק בא לו מיד אלא לאחר זמן כשיגדל. אבל שאר כל הרחקות חשבינן להו כאלו הנזק בא לו מיד, לפיכך חייב מזיק להרחיק. טור:"
            ],
            [
                "ונמצא משתמש בקרקע של חבירו וידרוס עליו. ולפי\"ז אתיא שפיר מתניתין אפילו כר\"י שאין לו רשות לדרוס קרקע חבירו. נ\"י:",
                "ה\"ה לשדה לבן ומטעם דבסמוך:",
                "ולא משום עבודת הכרם אלא משום דהוו אילנות גרמא דגירי לגפנים דכשעולה למגדריה לדקל מפריח העופות על הגפנים וה\"ל גירי, שכן נוח להן לפרוח מן האילנות שהן גבוהים לגפנים שהם נמוכים יותר מאילנות לאילנות או מגפנים לגפנים. ובד\"א סגי, משום דטפי מהאי שיעורא לא הוי גיריה. נ\"י. ומהאי טעמא כתבו התוספ' דהכא בנוטע דקלים, אבל בנוטע גרעין לא, דלא הוי גירי דיליה:",
                "ואינו חושש שמא ייבש האילן של חבירו שזה בתוך שלו הוא חופר. הר\"מ:",
                "שלו. קאי אשני בבות בחופר וכן בחורש. סמ\"ע:",
                "כלומר דמהאי טעמא דשיעור יניקתן היא עד ט\"ז אמה משום הכי אמרינן שהחזיק בשדה חבירו שיינקו ממנו עד ט\"ז אמה ולפיכך כל שהוא מוציא בתוך ט\"ז אמה העצים לבעל האילן כיון שהחזיק בשיעור זה שיינקו ממנו:"
            ],
            [
                "כלומר שיקוצו הענפים כנגד המצר שבין שני השדות. הר\"מ:",
                "לפי שמונע הטל ממנה. הר\"מ. ונ\"י כתב שהשמש טוב לליחות של השקאה:"
            ],
            [
                "כדי כו'. ואפילו רבנן דסוף פ\"ג דס\"ל דאין עושין חלל תחת רה\"ר אפילו כדי שתהא עגלה טעונה מהלכת משום דסופה שתתליע ותפחת. וה\"נ הענפים חוזרים וגדלים לאחר זמן והוה ליה למיקץ כל האילן, דהכא שאני, דקמא קמא קייץ ליה, כל ענף וענף שיקדים ויצמיח יקצצנו. גמרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואע\"פ שהיתה אותה שדה ידועה לשמעון המערער ויש עדים לשמעון שהיא ידועה לו. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "לפי שמחאה שלא בפניו הוי מחאה. הר\"מ:",
                "לא ידעתי למה העתיק לשון המשנה ולא פירש בו כלום. ורש\"י העתיקו בריש מתניתין ופירש בו האי דאם אבד שכתב הר\"ב בתחלה המשנה:",
                "ליום. לאשמעינן דבעינן רצופים. ובתים דדיירי בהו אף בלילות, מאן ידעי להעיד. שכנים מידע ידעי אף בליליא ויכולין להעיד על ג' שנים רצופות. גמרא:",
                "וא\"צ כו'. ומה היא חזקתה ר\"י אומר כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "הרי כו'. קשה, וכי מנינא אתי לאשמעינן. ונראה דרצופין אתא לאשמעינן. ועתוי\"ט:",
                "להכי קרי לכרם תבואה משום דכתיב ותבואת הכרם:",
                "כלומר אלא דלעולם בפחות מג' שנים לא סגי. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואע\"ג דבריש גיטין אמרינן כיון דקביעי ב\"ד שכיחי שיירות. היינו לענין עידי קיום, לפי שהאשה רגילה לחזור אחריהם, אבל הכא אין המחזיק מחזיר על המחאה, ואי לאו דשכיחי טובא לעולם לא ישמע ממחאתו. תוספ':",
                "באספמיא. שהוא רחוק מהלך שנה מא\"י ויותר מזה אין דרך להרחיק מביתו ותקנו לפי ההווה. רשב\"ם. ואם הרחיק יותר לא פלוג. תוספ':",
                "שנה. ובתוך שנה ראשונה יצא הקול. רשב\"ם. כלומר לא דמי למחזיק בפניו דלאלתר הוי חזקה. משום דאיהו ידע בדיריה ושביק לאחרינא לאחזוקי ביה. הלכך כששתק שעה אחת הוי חזקה אבל לאחרים דלא רמיא עלייהו לדעת שאחרים מחזיקים בשל זה קבעו זמן שנה אחת:",
                "ויבא. לאו דוקא. דכולי עלמא דמחאה שלא בפניו הוי מחאה, אלא עצה טובה קמ\"ל כו'. נ\"י:"
            ],
            [
                "שלא כו'. אע\"ג דזו פשיטא, קמ\"ל דמהו דתימא דלמא שטרא הוה ליה ואירכיס, ואיהו סבר אי אמינא מזבן זבנא לי האי ארעא אמרו לי אחוי שטרך, הלכך נימא ליה אנן דלמא שטרא הוה לך וארכס, כגון זה פתח פיך לאלם הוא. קמ\"ל דלא. גמרא:",
                "דאין אדם בקי בקרקעות אביו האיך באו לידו. הר\"ש:",
                "ולא בחזקת שלוש שנים מיירי דסתם אומן לא שייך אלא במטלטלין וחזקת שלוש שנים לא נאמרה אלא במקרקעי, אבל במטלטלי מי שהוא מוחזק בשל חבירו אפילו שעה אחת ואנו רואים שיוצאים מתחת ידו אע\"פ שיש לחבירו עדים שהיה שלו, נאמן זה המוחזק לומר לקוח הוא בידו, דסתם לוקח מטלטלין מחבירו בלא עדים הוא קונה ובלא שטר, חוץ מדברים העשויין כו' ואמר לקוחין הן בידי דאינו נאמן. הר\"ש ועתוי\"ט:",
                "אין הכוונה בפנינו ב\"ד כשהוא טוען עליו, דודאי הוא נאמן במגו דלא הראהו. אלא כלומר שהוא מצוי בפנינו ב\"ד, ע\"י עדים שראהו בידו קודם שבאו לפנינו בסמוך מיד, שלא היה יכול להחזיר ביני הכי קודם שבאו לטעון בפני ב\"ד:",
                "אם נתנו שלא בעדים הוי מצי למימר להד\"מ ואם נתנו בעדים יכול לומר החזרתיו לך הר\"מ. וכתב עוד והאי נאמן ר\"ל אחר שישבע כו'. בטענת לקוח ; נשבע היסת ונפטר. ולטענת כך פסקת, נשבע בנקיטת חפץ ונוטל:",
                "השותפים כו'. כשידוע בעדי שהוא שותפו או אריסו או אפטרופסו. אבל אם אין ידוע זה בעדים אלא שהודה מעצמו ואמר הן הוא שותפי ומכר לי, נאמן במגו שהיה יכול לומר לא היה שותפי מעולם. הר\"מ:",
                "שכן דרך השותפין לאכול זה פירות ג' או ד' שנים ואח\"כ יאכל זה כמו כן. הר\"ש:",
                "משמע שאכלה כולה ולא חציה ורוצה להחזיק באותה החצי שנפלה לחלקו. ונפקא מינה בשהחצי ההיא טובה מהחצי השניה. וכן הוא דעת התוס' דבעינן דנחית לכולה. ועתוי\"ט:",
                "שרגילין לשמור שדות זו מעולם הן ואבותיהן באריסות ולא היו יכולים להחליף באריסים אחרים. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "והאפוטרופין. שהרי הכל בידם ויוכלו לאכול כרצונם. נ\"י:",
                "אין כו'. בנכסי מלוג. אבל בנכסי צאן ברזל כבר הן כתובים עליו. הר\"מ:",
                "לאב כו'. כל היכא שלא חלקו ולא נתפרדו זה מזה אינן מקפידין זה על זה במה שמחזיקין זה מזה. גמרא:",
                "וגם יש מהן דהויין חזקה וצריך שלש שנים הר\"ש:",
                "לאו דוקא, דה\"ה אם מודה לו. ר\"ש:",
                "מתנה. וה\"ה למוכר דקנה לוקח בחזקה:",
                "עיין מה שכתבתי ריש פרק קמא אות ד':",
                "כדי שיכנס בה. הר\"ש:",
                "כ\"ש. כלומר כל שהועיל בגדרו ופרצתו אע\"פ שעשויה כבר אלא שהשלימה והואיל בהשלמתו. גמרא:"
            ],
            [
                "את הכל. כפי דמי הקרקע שהיו רוצים להפסידו יגבה מהן. לבד קרקע שלו שיטול מן המחזיק. ר\"ש. והרא\"ש כתב דאם יש למערער עדות כמה פירות אכל, משלמין נמי דמי פירות. ועתוי\"ט:",
                "בראשונה: אע\"פ שאין עדותם מועיל לענין חזקה. מ\"מ נפקא מינה בעדותן לשלומי פירי, ודבר שלם הוא, כלומר ולא הוי בכלל הא דאמרינן דבר ולא חצי דבר. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "וז\"ל הר\"מ, שאם הוזמו כולן הרי ג' האחין משלמין חצי דמי השדה וזה שנצטרף עם כל אחד משלם חצי דמיה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "שיש כו'. ויכול לטעון אתה נתת לי לתשמיש זה במתנה או מכרת לי. ר\"ש:",
                "תנור כו'. מטלטלין הן: וכן רחיים ברחיים דידא. ר\"ש:",
                "הא אי קפדי הוה חזקה. והא דמשנה ג' דהשותפין אין להם חזקה, בנחות לכולה, כמש\"ש. א\"נ כו'. ועתוי\"ט:",
                "שאם תאמר החזיק, אין לך אדם שמשאיל מקום לחבירו. הר\"מ:",
                "ובבא בטענה. המגיד בשם אבן מיגש:",
                "תרנגולין. אע\"ג דלא עביד מעשה מקפיד אדם בהם משום דמטנפי כל מה שבבית. נ\"י:",
                "עמוק שלשה. כדי שלא יתפזר. הר\"ש:",
                "חזקה. לכל מקום תוך המחיצות:"
            ],
            [
                "כל שאין לה ארבע שליבות. גמרא:",
                "גמרא. וטעמא, לפי שיש היזק ראיה מכל מקום, אע\"פ שלא נעשה בשביל כן:",
                "כלומר דהשתא לא הויא חזקה. וב\"ש כשהוא למטה מד\"א דיש לו חזקה כדפירש הרב דיכול למחות ולעכב:",
                "גמרא. ומתניתין בחלון העשוי לשמור גנות ופרדסים דרך החלון. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "ולא דמי לחצר השותפין דריש פרק קמא דכופהו לעשות מחיצה, דהתם ההיזק תדיר (יותר מבחלון שאסור להסתכל בו) ופסיק רישיה ודמי לעשן כו'. הרא\"ש. ועתוי\"ט:",
                "כלומר שבולט מתקרת הגג וביוצא בזה שיכול לעמוד על הגג ולהשתמש בזיז. דאלו לפני החלון בלא\"ה רואהו מהחלון. ופירשו התוספ' דהזיז הוא בקרן זוית במקום שא\"צ למעקה גבוה ר\"א שלא יראה בחצר:",
                "שהרי מזיקו בראיה בעת שתולה ומשתמשבו. הר\"מ:",
                "בגמרא. וטעמא דא\"ל בעל הגג לשום תשמיש לא חזי לי שאלך ואעמוד עליו ואראה בחצרך בעלילה זו אלא למיתלי ביה חפצי וכשארצה לתלות מהדרנא אפאי ואושיט זרועי ואתלה. דכיון דיכולני לתלות בהחזרת פנים אם אסתכל בחצרך. אהא נתפס כגנב, והלכך ליכא היזק ראיה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ופירוש לא יפתחנה שיכול לכנוס לחצר השותפות ואפילו כשיפתח לביתו אסור לפי שיכנס לחצר השותפים. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "לא כו'. מה\"ט גופה. שמרבה דיורין. נ\"י:",
                "ובונה כו'. שבונה מעזיבה באמצעות גובהו של חדר ונמצאת עלייה בנויה מאליה. ר\"ש:",
                "לא כו'. אפילו היכא דיש חזקה ר\"ש:",
                "ומחנה ישראל כחצר השותפים דמי דלא היה רה\"ר אלא במחנה לויה. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "וכגון דהו\"ל שני פתחים של ב' ב' ורוצה לעשות אחד של ד'. גמרא:",
                "כשהיה לו פתח בר שמונה אמות ורוצה לעשות ב' של ד, ד'. דאמר ליה בחד פתחא כשהוא נעול יכולני להשתמש בחצר א\"נ להשתמש שלא כנגדו, אבל בב' פתחים לא מצינא לאצטנועי כל כך דאפילו אם האחד נעול יהיה הב' פתוח. ר\"ש:",
                "לרה\"ר. הנ\"י וטור כתבו דלא בעינן ט\"ז אמה אלא כיון שיש רשות לכל אדם לילך הוי רשות הרבים. וכתב עוד בשם הר\"י ברצלוני דמבוי מפולש כרה\"ר ושאינו מפולש כחצר. ועתוי\"ט:",
                "כנגד כו'. מיירי בחלון נמוך כעין פתח דאפשר דחזו ליה בני רה\"ר להדיא. הנ\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אין כו'. לכתחלה. ואם עשה וכסה כראוי פטור. המגיד:",
                "חלל. ומפרש ואזיל מה הוא אותו חלל בורות שיחין ומערות. ר\"ש. ואע\"ג דבריש פ\"ב מפרש הר\"ב מערה מקורה ולא אינך, הבא מיירי במקורות. ועתוי\"ט:",
                "ורבנן, זמנין דמפחת שיתלע מתוכו ולאו אדעתיה דעובר ברה\"ר ויעבור ויפול. גמרא:",
                "ולפיכך למעלה מגמל ורוכבו שרי. הרי\"ף:",
                "כונס. ול\"ת שלא יהא רשאי לעשות בן לפי דדחקו רבים ואזלי להתם ויוזקו, קמ\"ל כיון דבשלו הוא עושה כן. על הרבים להרחיק עצמן או לעשות גדר להפסיק שלא יזוקו. נ\"ל:",
                "ומשמע דאלו לטעון שמא רבים מחלו לו כו' לא טענינן דמאן מחיל. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דכיון דאין תשמישו כשל בית שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כמין תיבה הלכך אינו בכלל בית. ר\"ש. ובגמרא השתא יציע, חדר מבעיא. לא צריכא דאע\"ג דמצר ליה אבראי, שכתב לו המיצר שחוץ לחדר. אפ\"ה לא אמרינן שקנה החדר כיון שהוא בתוך המצר. אלא אמרינן מצרים הרחיב. שמצר חדר אונו ניכר:",
                "הגג. אבל עליה בכלל הבית:"
            ],
            [
                "אבל הר\"ש פירש בור חפור בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין. דות, חופרין בור בעפר תתוח ובונין לו כותל אבנים ומקרי דות. ועתוי\"ט:",
                "ורומא כו'. נמשך גם על ולא את הגג. המגיד. וכתב עוד וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביה ולבנות באויר או להעמיק ולחפור. מגביה ומעמיק. אבל לא קנה בבינונית שבמעקים ובאויר. ועתוי\"ט:",
                "ולרבנן לא אתי לטפויי כלל דבלאו הכי שייר לעצמו דרך ולרווחא דמלתא אמר כן שלא יאמר לוקח כל הבית מכרת לי ולא עכבת דרך שאין כל מוכרין בקיאין בדינין והלכך פירש כל כך. ר\"ש:",
                "גמרא. ואכולה מתניתין קאי:"
            ],
            [
                "כלומר אף על גב דקביעה כדאמרינן בגמרא דקתני מפתח דומיא דדלת מכל מקום אינה מכורה משום דאין קביעתן קביעות גמורה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בורות כו'. לפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקות בהמות. ותשמיש החצר והבור הוא תשמיש אחד ולפיכך נמכרין עמה. אבל בית שאינו עשוי לכביסה כו' אלא לדירה ואין תשמישן שוה. רשב\"א. ועתוי\"ט:",
                "המטלטלין. תשמישי הבית שאינן קבועין כל כך. הנך דאמרן לעיל דאינן מכורין בכלל בית. וכ\"ש שאר מטלטלין שאינם בכלל תשמישי בית. ר\"ש:",
                "המרחץ. דאין דרך החצרות שיהיה להם כן ואינו תשמיש מיוחד לחצר אחת. דהרבה חצרות משתמשות במרחץ אחד וכן בבית הבד. נ\"י:",
                "אוירה. אבל בתים ובורות לא ודמים מודיעים ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות ר\"ש. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בית הבד. בית שהבד בו, ואותו בית לתשמיש בד לבדו עשוי. ר\"ש:",
                "הים. כל הנך דקתני בהו מכר קבועין הן שם. ואידך דאינן מכורין מטלטלי הן. ר\"ש:",
                "שנועצין בארץ בראש הגת' מכאן ומכאן. ונוקבין זה כנגד זה ונותנים בריחים מזה לזה ומעמידים הקורה על הבריח. הר\"ש:",
                "הקורה. שלא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה. גמרא:"
            ],
            [
                "הנסרים. משום דמטלטלי לא מזדבני. רש\"י:",
                "המגורות. דאין אלו תשמישין המיוחדים למרחץ כי הנך דלעיל. ואין אלו מאני תשמישתיה אלא ממונו הם להנות בהם אפילו בתוך ביתו דכשקונה אותו קונה להסיק בביתו כו' כמו חטי ושערי. מגורה כמו נהרסו ממגורות. רש\"י:"
            ],
            [
                "שנאמר שלחיך פרדס רמונים. ופירש רשב\"ם שלחיך גנות המשלחים פירות בכל שנה. וכתב התוספ', וא\"ת דבכולי גמרא מפרשין שלחין באגי שדות שמשקין אותן כו'. וי\"ל דפשיטא לגמרא דאין חילוק בין באגי לבעל לענין מכר כו' והשתא דמפרש פרדס, ממעטי שדה שלחין ובעל. וכתב הר\"ש משום דגן ראוי לטייל, ושייך טפי לעיר מבאגי. ועתוי\"ט:",
                "מכורין. דכיון דיצא מכל העיר ללכת לעיר אחרת, הוצאת המטלטלין הוי מרובה משבח. נ\"י:",
                "לשון נוטרה את הכרמים. וכל שכן שחולק על תנא קמא במה שאמר דבאגי לא. אבל בגמרא מסקינן דלמאן דאמר שלחין פרדס, סנטר באגי. ולמאן דאמר סנטר שומר, שלחין באגי. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ואע\"ג דתשמישין המטולטלין הן, כיון דקביעי להאי תשמיש ואין מזיזין אותן מהאי שדה לעולם, כמחובר חשיב להו. ר\"ש:",
                "שבכרם. וממילא שמעינן המוכר את השדה מכר את הכרם. שכל אילנות בכלל שדה אחד גפנים ואחד כל אילן חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "גרס כגירסת הר\"מ. אבל הר\"מ לא כתב המחוברים לקרקע. דבגמרא אמרינן עלה אע\"ג דלא קביעא בארעא. ופירש הנ\"י, שמכוסה וטותה מלמעלה ואע\"ג שלא שם סביבותיה הרבה כמנהג העולם:"
            ],
            [
                "התבואה כו'. ואע\"ג דצריכא לארעא. גמרא. ופירש לשוטחה בשדה לאחר קצירה להנפח התבואה מריח הקרקע ולייבש. ר\"ש:",
                "והרי הוא כמו שמוכר לחבירו שתי שדות ויש לו שדה אחרת בתוך השתים. ואם אמר לו שתי השדות וכל מה שבתוכן אני מוכר לך דלא מכר השדה השלישית שביניהן, אף כאן שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות. ומחיצת קנים וכו' חשובין שדה בפני עצמה. ר\"ש:",
                "בטיט. ואע\"ג דמחברא לארעא. גמרא דכיון דטוחה בטיט אינה מטלטלת עוד וחשיבה ויש לה שם בפני עצמה והרי זה כמוכר השדה שלא מכר את הבית כו'. ר\"ש:",
                "וז\"ל הנ\"י, ואע\"ג דמחובר בטינא כלומר הכלונסות, כיון שאינה טוחה ומכוסה מלמעלה בטיט:",
                "הבור. וה\"ה דות, וחדא מנייהו נקט ועתוי\"ט:",
                "הגת. גת שכיח בשדה דהיינו כרם בכלל כדלעיל. אבל בית הבד שכיח בעיר ולפיכך במוכר העיר תנן בית הבדין ולא תנן גת. ובשדה תנן גת ולא בית הבד:",
                "החזיק. בגר דאין דעת אחרת מקנה ואין צד שיקנה אלא בחזקה, תני החזיק. אבל באחין דאיכא נמי קנין א\"נ חזקה גרועה, תנן זכו:",
                "משום דכשאינן בכלל שדה הויין כשדה בפני עצמה ודמיא בשתי שדות להכי נקטינהו לאשמועינן דהוו כאין מיצר ביניהן, ואע\"ג דבור ודות הוו רבותא טפי לענין זה כו'. ובאחין נקט בור ודות ולא נקט הא דב' שדות משום דלא שייכא אלא בדין חזקה. אבל בשאר קנינין לא שייך חלוק מיצר מפסיק כו' דהוה כנתן דמי כולן דקנה כולן אפילו מיצר מפסיק:",
                "וגידולי הקדש נינהו. ר\"ש. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "מלשון זה יראה דאפילו לעיל נמי לא הוו בכלל מתנה והקדש אלא החשוב כקרקע, לאפוקי פירות תלושים וכ\"ש מטלטלין דלא אע\"פ שכשאמר היא וכל מה שבתוכה הכל מכור. ועתוי\"ט:",
                "העבדים. שיש לו לבעל הספינה להנהיגה ולשמור פרקמטיא שלו בתוכו. ר\"ש. ופשיטא היא. וכן האנתיקי כ\"ש היא מן המרצופין. אלא משום סיפא בזמן שא\"ל כו' נקטינהו. תוספ'. ונ\"י:",
                "מכר את הקרון לא כו'. ואפילו איכא דמים יתירים מודה ר\"י משום דלעולם אין קרון ופרדות נקראים בשם אחד. נ\"י:",
                "אבל מכר הפרדות אפילו אדוקין לא מכר הקרון. ועתוי\"ט:",
                "הצמד. מפרש בגמרא דאיירי באתרא דקרי לצמדא צמדא ולבקר בקר ואיכא נמי דקרי לבקר צמדא. דאי באתרא דליכא דקרי לבקר צמדא, פשיטא, צמדא זבין ליה בבקר לא זבין ליה. ואי דקרי כלהו נמי לבקר צמדא, כלהו זבין ליה. ופירש הר\"ש דבכה\"ג ודאי הדמים מודיעים כו'. ועתוי\"ט:",
                "לא כו'. ואפילו כשאדוקים בו נמי לא קנה. ר\"ש. והר\"י הלוי פירש דהכא נמי דוקא כשאין אדוקים, אבל באדוקים, מכורים. והכי מסתברא. טור:",
                "הצמד. דברי הכל היא. אלא דפליגי ר\"י ורבנן בפירושא דהך מלתא. דלר\"י זמנין מכר זמנין לא מכר, ולרבנן לעולם לא מכר. ר\"ש. וכלומר דלא תקשה חכמים היינו ת\"ק. ועתוי\"ט:",
                "שהדבר ידוע שאינו נמכר במאתים זוז. משא\"כ ס\"ת בהמה ומרגליות דסברי חכמים במ\"ט פ\"ד דבבא מציעא דיש להן אונאה וממילא דה\"ה דהוי נמי בטול מקח משום דהויין דברים שהדעת טועה בהן. נ\"י:",
                "דתכשיטי חמור הוו וקני להו היכא דאיתנהו. תוספ':"
            ],
            [
                "דקסבר חמור לרכיבה קאי ולא למשאוי ואיבעי להו אי בעודן עליו מחלוקת כו'. ולא אפשיטא. הרי\"ף והרא\"ש. והיינו שהרב לא פירש בתחלה האיך מיירי ולסוף מסיק ואפילו היו עליו. אבל היא מטעם המע\"ה. ועתוי\"ט:",
                "נחום כו'. סבר סתם חמור למשאוי קאי. פירש הר\"ש, וקנה כולן גם האוכף והמרדעת, דלטעון משאוי על גבה עשויין, אוכף ומרדעת בין לרכיבה בין למשאוי:",
                "לשון הר\"ש דס\"ל לר\"י דהמוכר חמור סתם כו':"
            ],
            [
                "ואע\"ג דבנקבה מיירי נקט בנו ע\"ש שהחמור בלשון זכר הוא. ועתוי\"ט:",
                "בור. של מים המכונסים ר\"ש:",
                "ואפילו למ\"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מ\"מ היכא שאינן חוזרין ורוצין לקיים המקרן, צריך התנא לאשמעינן הדין. ועתוי\"ט:",
                "וז\"ל הר\"ש, דרך היונים להוליד שני ולדות בכל חודש זכר ונקבה חוץ מחדש אדר שאין יולדות. והנהו ולדות גם הם לסוף שני חדשים עושין ולדות בכל חדש. וכל שני כו' שלא יברחו האמהות והוא שובכו לא מכר. הלכך מסתמא גם בריכה ראשונה של זו עיכב עם השובך, דזוהי קים השובך:",
                "ג' נחילין. כי מט' ימים לט' ימים יוצא מן כוורת נחיל של דבורים ויושבין על ענף אילן ומביא כוורת חדשה ומכניסן לתוכה. הר\"ש:",
                "מפני שמג' הראשונים ואילך הם גרועים. ומש\"ה יקח מהם המוכר בסירוס לצורך כוורתו כדי שלא ישאר ריקן ויפסיד ולכן ישארו לו גם מן הטובים קצת כו'. נ\"י:",
                "לפי שהוא לא מכר לו כוורת כדלקמן:",
                "אם המכירה היא לעולם. א\"נ לעולמו של מכירה קאמר דהיינו שנה:",
                "חלות כו'. אם לקח חלות דבש. שהלוקח פירות כוורת אין החלות בכלל אלא הדבורים העושים פירות. והלוקח החלות מניח ב' חלות:",
                "כדי שלא תחרב כוורתו. שהוא לא מכר לו. הכוורת. ר\"ש:",
                "הר\"ש. ויש מפרשים ב' אגרופין. והוא יותר נכון. נ\"י. וכן היא בפירוש הר\"מ:"
            ],
            [
                "עיין פ\"ק דבכורים מ\"ו והר\"ב, דמספקא ליה אי קנה קרקע. אלא דהכא לא נפקא מינה בזה להכי סתם כאן:",
                "ומלה זו דומה לארמי. תרגום ואכות אותו טחון, ושפית יתיה:",
                "וכגון שיש בין הגזע לאילן כשעור המפורש לפנינו. הר\"ש. וכתב הנ\"י, ואע\"פ שעל הלוקח להביא ראיה כי הוא המוציא, מיהת מייתי ליה לידי דינא ודיינא:",
                "פירוש אורה, מלקט. כמו וארוה כל עוברי דרך:",
                "שתהא ראויה המחרישה לחרוש בנתים. הר\"ש:",
                "דחשיבי מפוזרים כדאשכחן בכלאים סוף פ\"ד כו'. ואע\"ג דהתם פסקו הר\"מ והר\"ב כר\"מ ור\"ש דסגי בח' על ח' כתב הנ\"י תו\"ל דשיעוראי דכלאים ודקנייה אינם שוים. ועתוי\"ט:",
                "ישפה. דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח, והמוכר לא שעבד לו קרקע שלו, אינו מניחן לכנס בשלו, מאחר שמזיקין לו. ר\"ש:"
            ],
            [
                "גסה. בגסה אין דרך למכור אלא כל אחד מאלו בפני עצמו. אבל בדקה דרך למכור הרגלים עם הראש דלא חשיבי כולי האי וכן הכבד עם הריאה אבל אפכא לא שהחשוב אינו דין שיהא טפל לשאינו חשוב. נ\"י:",
                "ה\"ה בכל השנויים בפרקין הללו, שאם יש מנהג ידוע שהולכין אחריו. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "אבל התוספ' כתבו, קנה היא ריאה עם הלב:"
            ],
            [
                "ד'. מנינא לא למעוטי מידי אתא. אלא להודיעך שצריך לתת טעם לכל הד' למה הם חלוקים זה מזה. ר\"ש:",
                "כלומר אע\"ג דלא נתאנה בדמים כלל, אפ\"ה הוי כאונאה, לפי שיאמר דלא ניחא ליה ברעות אפילו בזול. ועתוי\"ט:",
                "יפות. שהטעהו הלוקח וא\"ל חטין הללו נחשבים רעות בעיר הזאת ובעבור זה מכרן, ואח\"כ מצא שהיו מחשבין אותן ליפות. נ\"י:",
                "שחמתית. עושים קמח מרובה. ולבנה עושה הפת יותר נאה ויפה. נ\"י:",
                "לפי שהוא צריך עכשיו לחומץ:"
            ],
            [
                "כן היא בר\"ש, בבי\"ת. אבל לא נקט מרה\"ר. ובר\"מ כתב מרה\"ר לסמטא, בלמ\"ד כו':",
                "לפי שאין לו רשות להניחן שם:",
                "ומלתא באפי נפשה היא. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "ואע\"ג דמתניתין במשאות גדולות ובפשתן נמי מי לא עבידי שליפי רברבי, שאני פשתן, דמשתמט כלומר שאפשר לשומטו מעט מעט ולהגביהו, ואין בו טורח. ולא אמרו משאות גדולות שא\"צ הגבהה אלא כגון טעון של אגוזים או פלפלים או שקדים. והיה גדול שאין אחד יכול להגביה, ואם יתירו יתפרד ויהיה לו בו טורח גדול. הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "לשון הר\"ש, דאין דרך להגביה מקחו אלא כדי ליטלו ולילך:",
                "הר\"מ. ומפרש ליה בפשתן שנתייבש ועומד לתלוש דכתלוש דמי אפ\"ה בתלישת והגבהת המקצת קנה השאר ע\"י קנין השכירות. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ושמן. וה\"ה לפירות. אלא אגב דבעי לאורויי בסיפא חייב להטיף ג' טפין נקט יין ושמן. ר\"ש:",
                "והוקרו כו'. לאו דוקא. אלא שאין דרך לחזור בתנם. תוספ':",
                "דאי של לוקח, ראשון ראשון קנה כשיש שנתות במדה. וסתמא תנן אפילו במדה שיש לה שנתות. ואי דמוכר אפילו משנתמלאת לא קנה ואפילו ברשות לוקח, דכשם שכליו של לוקח אין קונות ברשות מוכר, כך כליו של מוכר אין קונות ברשות לוקח:",
                "הר\"מ. ולאשמעינן דאפ\"ה לא קנה אא\"כ המדה אינה של מוכר. ועתוי\"ט:",
                "הר\"ש. ותימה, דא\"כ אמאי שביק יוקרא חולא דאיירי בה. ופירש ריב\"ם, שדרך הסרסור למדוד בשכר, ונשברה ע\"י המדידה ובלא אונס. תוספ':",
                "של מוכר. לפי שנתיאשו הבעלים. הר\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אבל בחיוב הפונדיון, לא קשיא, דכיון שעיכבו החנוני בידו נתחייב בחליפיו ובתשלומין גמורים כו'. דאם היה מחזיר אותו הפונדיון עצמו ה\"נ דפטור. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "שעל מנת כן כו'. ואפילו צלוחית שלקח למוד בה לאחרים לא מחייב ביה ר\"י, דס\"ל דלא הוי אלא שואל, וכי מחזירו למקום ששאלו משם די. גמרא:",
                "ומודים כו'. היכא דלא נטלה למוד בה לאחרים אפילו נטלה למוד לתינוק כו', וא\"כ לא אפקה מרשות בעלים, ומש\"ה פטור מן הצלוחית. ר\"ש:"
            ],
            [
                "חלוף כו'. סיטון פעם אחת בשנה. דכיון שמוכר תדיר אין המשקה נקרש בתוכו. אבל בעה\"ב כו'. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "חנוני כו' עד בשבת. ואפילו רשב\"ג מודה. ר\"ש ונ\"י:",
                "במו ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. ר\"ש:",
                "כבשר ושמן ודבש ודג מליח מפני שנדבק בו מהלכלוך ומכביד המשקל. נ\"י:",
                "לפי שיש להן בית קבול נדבק בהן יותר. הר\"ש:"
            ],
            [
                "ביבש. כגון פירות כמון ופלפלין א\"צ לקנח, שלא נדבק בהן מאומה. ועתוי\"ט:",
                "וה\"ה לעשרה ליטרין ביחד, כדאיתא בגמרא הכרע אחד לכולם. ומוקי לה במקום שנהגו להכריע:",
                "משום דנפיש יותר מדאי הכרע טפח בדבר קל. נ\"ל. הרא\"ש:",
                "נותן כו'. דאמר קרא איפה שלימה וצדק. וצדק מיותר הוא. למדרש אע\"פ שאיפה שלימה מדדת, צדק משלך ותן לו. גמרא:",
                "וכן הגרמה דשחיטה לשון הכרעה והטייה היא שמטה הסכין חוץ למקום שחיטה. הר\"ש:",
                "מדלא קתני אחד מעשרה כו', דייקינן לה בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני, אחד מעשרה לעשרה כו'. ונראה מפני שהלח נדבק יותר ואינו מטיף לו הכל. צריך להוסיף לו יותר מביבש. הר\"ש:",
                "ואפילו במקום שמוחקים, נמי א\"א למחוק כ\"כ בצמצום. הר\"ש:",
                "בדקה. דמפסיד מוכר משום שאינו יכול למחוק כ\"כ ובגסה מוחק יותר כו'. ר\"ש:",
                "מדכתיב איפה כו' וצדק, לאטפויי אתא, מכל מקום, שאף זה יכול לבא לרמאות. דאיכא דחזי במדידה ולא ידע לא בפחות ולא בתוספות ויאמר כך המנהג. הר\"ש:"
            ]
        ],
        [
            [
                "אלא המוציא מחבירו עליו הראיה:",
                "חייב כו'. וה\"מ דלא צמחו מחמת עצמן. אבל מחמת דבר אחר, כגון שלקו בברד או כיוצא בו אינו חייב באחריותן. הרי\"ף. וא\"ת א\"כ פשיטא. ונ\"ל דאשמעינן דלא מצי א\"ל הב לי חטי ואחזור לך דמיהם. ב\"י:"
            ],
            [
                "לפי גירסת הר\"ב המקבל, לא היה צריך לפרש הלוקח, דהוא המקבל: ועתוי\"ט:",
                "כלומר דמתניתין דתנן מספר גדול, לאו דוקא, אלא ה\"ה מספר קטן, ולא אמרינן דמספר קטן מקפיד ורוצה שיהיו כולם טובים. וכן כתב הר\"ש ונ\"י והטור דה\"ה אחת לעשר. וקצת קשה מפרק ז' מ\"ב דאיצטריך למיתני מספר קטן ואי לאו הכי הוא אמינא דלא, וא\"כ ה\"נ אימא דאין הכי נמי דלא:",
                "כמו ואת פריה יקוסס ויבש. הר\"ש:",
                "צ\"ל מרתף זה של יין כו' אבל ביין סתם ולא אמר למקפה, פליגי אמוראי בגמרא. ופסקו הפוסקים כמאן דאמר דמקבל עליו י' למאה. ובהכי אוקמה הרי\"ף למתניתין:",
                "כלומר ששואבות היין לפי שמזיעות אותו דרך דפנותיהן:"
            ],
            [
                "דאיכא למימר כליו גרמו. הר\"ש:",
                "דבהכי מיירי כדמפרש הר\"ב בסיפא ואם ידוע. ועתוי\"ט:",
                "מחמיץ. בכל שנה. ר\"ש:",
                "מבושם. שיתקיים כדרך המתקיימין. ר\"ש:",
                "עד העצרת. קשה דהא בכליו דלוקח אמרינן כו'. וי\"ל דודאי אם נמצא חומץ מצי א\"ל קנקנך גרמו. אבל הכא לא איירי בהכי אלא אשמעינן דצריך ליתן לו יין הראוי להתקיים עד העצרת. תוספ'. וכ\"כ הטור והרא\"ש. ובר\"ש לא נראה כן. והב\"י לא העתיק מכל זה. ועתוי\"ט:",
                "והוא שם מורכב, שתא קמייתא. ערוך:",
                "ג' שנים. משנה דקודם אשתקד דהוו להו שלש שנים עם שנה שאנו עומדים בה. ר\"ש:"
            ],
            [
                "לבנות. דלא טריח בבציר מד' על ו'. אבל לחלוקת אחין או שותפין בד' על ד' הוי בית. ועתוי\"ט:",
                "בית כו'. גמרא, ולתני בית חתנות לבנו ולבתו. מלתא אגב אורחיה קט\"ל דלא דרכא דחתנא למידר בית חמוהי ועתוי\"ט:",
                "הרוצה כו'. איכא דאמרי בגמרא דר\"ע נמי מודה בזה, אלא שס\"ל שלפעמים אדם עושה דירתו רפת בקר. עתוי\"ט:",
                "ובשל בית ראשון קאמרי, ככתוב במלכים א' ז'. דאילו בית שני תנן פ\"ד דמדות שהיה גבהו מ'. וא\"ת אי הכי ליזל בתר אותו מנין. וי\"ל דאין לנו לילך אלא אחר הפחות. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בור. דוקא נקט בור דאלו חצר דרכו לכנס שם בין ביום בין בלילה. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "גמרא. דמשום גניבה שלא יגנוב חפציו של בעל הבית לא חיישינן, שהאשה משמרת הבית. ר\"ש. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לשון הר\"ש, כגון יורשים או שותפים שחלקו ונתרצה כו'. ע\"כ. אבל בלוקח גינה לפנים מגנתו של חבירו, נראה דא\"צ לרצוי, אלא ממילא יש לו דרך, דה\"נ איכא למימר דבעין יפה מכר כמו בבור. ועתוי\"ט:",
                "וכן במתניתין לתוך שדה ואפשר דבלשון משנה נכלל גינה בשם שדה. ועיין מ\"ז פ\"ד:",
                "תגרין. לקנות מירקות גינתו. ר\"ש:",
                "אחרת. כלומר לא יכנס כתוכה לכתחלה כשאין צריך לזו הגינה כלום. אלא לכנוס דרך עליה לשדה אחרת שלו. כדי לקצר את. דרכו להכנסת תגרין. ר\"ש:",
                "נתנו כו'. כלומר נתנו לו ב\"ד דרך מן הצד מדעת שניהם כו'. וזה וזה אין רשאים לזורעה הואיל כו' ובחרו להם דרך זה ע\"י ב\"ד. ר\"ש. והטור העתיק נתן וכו':",
                "ולא כו'. ואע\"פ שנתנו לו מדעת שניהם, לפי שהוא מרבה עליהם הדרך ולא נתנו לו אלא לצורך גינתו. הר\"מ:"
            ],
            [
                "שהשווהו ותקנוהו להלוך, והבעלים ידעו ושתקו, אסור לקלקלו, דודאי לרבים מחל. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "ואע\"פ שהיה בטעות. ועתוי\"ט:",
                "היחיד. לילך אדם אחד לשדה שלו. ר\"ש:",
                "ד\"א. כרוחב עגלה. ר\"ש:",
                "הרבים. כגון עיר שיש בה מעבר שבאין דרך שם מארץ רחוקה. ט\"ז אמה, דסתם דרך שבתורה טז\"א כדילפינן מעגלות דמשכן. ר\"ש:",
                "לפרוץ בנינין להפסיד ממון אחרים אלא כו'. ר\"ש:",
                "הולכין מעט ויושבין לנחם האבל או להרבות צער על המת שמת ולהרבות בבכי ולתת איש אל לבו לשוב בתשובה כי חיי האדם הבל כו'. ר\"ש. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "קבר. והם לא היו רגילין ליקבר אחד אחד בפני עצמו אלא כל בני המשפחה נקברין במערה אחת כל אחד בכוך בפני עצמו, הלכך המוכר כו' מכר לו מקום לשתי מערות וחצר ביניהן ומקום הכוכין חוץ מן המערות ד' אמות תחת הקרקע לכל כתלי המערות. ולר\"ש ד' מערות. ר\"ש:",
                "עושה כו'. כלומר עושה חללה של מערה ד\"א רוחב באורך ו'. וגובה המערה מפרש בתוספתא ד' אמות. הרשב\"ם. וכתבו התוספ' דלאו דוקא ד' אמות רוחב אלא יותר מעט. דאלת\"ה היאך היו מכניסין הארון שהוא ד\"א כו':",
                "ופותח. חופר בכותלי המערה ונמצאו פתוחין לחללה: ר\"ש:",
                "ד\"א. דשיעור אדם בינוני ג' אמות מלבד ראשו וצוארו. ועוד דפי הארון הצריכו ד' אמות:",
                "ורומן ז'. להכניס הארון בריוח וגם להיות אויר טפח בין הקרקע לארון שלא לטמא העוברין דרך המערה. ר\"ש. וקרקע, ר\"ל תקרת הכוך שהיא קרקע עולם. והתוספ' העתיקו כדי שיהא פותח טפח בארון. ועתוי\"ט:",
                "ששה. ואע\"פ דגברא באמתא יתיב, היינו כשהוא לבוש, אבל מת שאינו לבוש כל כך אף עם הארון לא הוי כי אם אמה. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "מימין הפתח. מסקינן בגמרא שלא היו באותו כותל שיש בה הפתח, דא\"ב היו תחת החצר ויהיו נדרסין מרגלי נושאי המטה וקובריה כו', אלא שהיו בשני הזויות שכנגד הפתח, חצי כוך בכותל זו וחצי כוך בכותל זו. והיינו מימין הפתח, כלומר בזויות שכנגד ימין הפתח, והיה בכל זוית פנוי חצי אמה מזה וחצי אמה מזה, שאלכסון לא יגיע לאמה. הלכך עושה הכוכין שבזויות בעומק כעין עילית ותחתית כו'. ומזה מוכרח שאע\"פ שהר\"ב וכן הר\"מ מפרשים בדת\"ק שאין מקום פנוי בזויות, בדר\"ש מפרשים כפירוש הר\"ש שהיה מקום פנוי. ועתוי\"ט:",
                "וקובריה. כלומר נושאי המטה. הר\"ש:",
                "ב' מערות. הך מערה דלעיל ועוד מערה אחרת כנגדה דהוו ליה ב' מערות בין הכל לחצר, ובכל אחת יש בה ח' כוכין. ועכשיו יוכלו נושאי המטה לבא מכאן ומכאן מן הצדדין שאין שם מערה לחצר, ולא יהיו דורסים על גבי המערות. ועתוי\"ט:",
                "ד' כו'. ואותן כוכין שבמקצועות שסמוכה מערה לחברתה צריך להעמיק כו'. א\"נ לנפלים. וכדלעיל באותן שבזויות. ועתוי\"ט:",
                "לד' רוחותיה. ואין לחוש לדריסת נושאי המטה כדחיישינן בחצר, דהכא ליכא הילוך אלא לפי שעה להביא המטה לחצר וליכא למקפד. הר\"ש. ועתוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "כדמוכח מקראי דיחזקאל מ\"ה. צא וחשוב ט\"ו פעמים ק' על נ'. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "פירוש, טפחים:",
                "בפני עצמו. אפילו לענין רה\"י דשבת. ר\"ש:",
                "הלכך אפילו אינם מלאים מים וראוים לזריעה. כי אינו רוצה שירד למטה ויחרוש ואח\"כ יעלה למעלה ויחרוש. אבל קרקע השוה ימדוד לו ואינו יכול לומר איני רוצה קרקע שתהא מופסקת מסלעים ונקעים. וכן משמע לישנא דאין נמדדים עמה כו'. ובלבד שלא יהיו מפסיקות כל השדה כו', אלא שנשאר ריוח ביניהם שיוכל להעביר המחרישה כו'. הרא\"ש. ועמ\"ש במשנה דלקמן:",
                "נמדדין. דאין שדה בלא טרשים ונקעים פורתא ובטלי להו. ובגמרא מפרש דעד. ד' קבין בטלי בבית כור, ותו לא. וע\"ע בגמרא:",
                "דהכי משמע, כבית כור עפר ולא בית כור עפר ממש. ר\"ש:"
            ],
            [
                "ינכה. ואע\"ג דאין אונאה לקרקע, הני מילי כשימכור לו ביוקר יותר משתות, אבל היכא דמטעין זה את זה במדה, צרוך לנכות מן הדמים. ר\"ש. ולא אמרינן דבטל המקח, דכל לוקח ומוכר לאו בדוקא מעמידים דבריהם אלא לפי משקל ולפי מנין. המגיד:",
                "דהיינו מה הוא מחזיר לו כו' דקאי נמי אהך דרישא. אבל בנקעים וסלעים דאין נמדדין עמה במתניתין דלעיל יש מחלוקת בין הפוסקים, להר\"ם הם של לוקח בלא דמים, ולר\"ש נשארו למוכר. וכן הסכים הרא\"ש. נ\"י:",
                "גמרא. ודוקא בעומד בתוכם, דאל\"ה קשיא רישא דמתניתין דלעיל, אלא דלעיל באינו עומד בתוכה כו'. תוס' והרא\"ש:",
                "אבל פיחת יתר מרובע לא שייך שום עשיית חשבון אלא ינכה לו מן הדמים, דכיון דליכא בהאי שדה טפי, ליכא לחיוביה ליתן לו משדה אחר. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "כלומר ותני הכי. דהכי מתרצו לה בגמרא תני לא כו':"
            ],
            [
                "ויד המוכר שהוא מוחזק בקרקע שלו על העליונה כו'. ר\"ש. ומשמע שאפילו עדיין לא נתן הלוקח את המעות. וכן כתב המגיד. והטעם לפי שהמקרן נגמר ונתחייב לשלם חובו כו'. ועתוי\"ט:",
                "כיון דהראה לו המצרים, כשדה זו סתמא דמי, כמות שהיא, אלא דאהני בית כור שיהא קרוב לבית כור שאינו חסר או יתר משתות. הר\"ש:",
                "כרב הונא בגמרא. ומפרש הר\"ש דמשמע ליה מדקתני עד שתות ינכה דעד ולא עד. בכלל ומש\"ה מפרש דפחות משתות דקתני דה\"ק אם פיחת כו'. ומ\"ש הר\"ב ה\"ג כו'. כלומר לאפוקי מגירסת התוס' פחות שתות. ועתוי\"ט:",
                "ינכה מן הדמים. ואם הותיר יחזיר לו קרקע. ר\"ש. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ומאי משמנין. השומן יהא ביניהן. ועתוי\"ט:",
                "והר\"י בר ברוך פירש, ונותן לו בדמי חציה לרוח דרום בין שהוא כחוש או שמן, בהשואת חלקים בעלוי וגרעון קרקע. ועתוי\"ט:",
                "ובין חריץ הוא סמוך לגדר ואחוריו החריץ. ר\"ש:",
                "ונמשכת מעט לאחריה וקופצה. לשון הר\"ש:",
                "וכשהם שנים אינם יכולים להכנס בקטן למעוט רחבו. ולא תקפוץ לרוחב השני חריצין הר\"מ:",
                "ו\"ט. רחבו באורך כל השדה. ר\"ש:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ומנחילין. והאי דלא קתני יש נוחלין זה את זה משום דבעי למתני סיפא נוחלין ולא מנחילין, תנא נמי רישא נוחלין ומנחילין. ר\"ש:",
                "מדשני קרא בדבוריה ולא אמר ונתתם כדאמר בכל הפררש גבי האחין, ש\"מ דאתא לאשמעינן שיש אחד הראוי לירש תכף אחר הבן ומאן ניהו אב. דאלו אחין הא כתיבי. נ\"י:",
                "כלומר מדלא כתיב העברה ג\"כ באחין. תוספ':",
                "מן האב. כגון ראובן ויוסף בני יעקב, אע\"פ שהן מלאה ורחל יורשים זא\"ז, בשביל שהן אחין מן האב. וכגון שמת יעקב אביהם. אבל אם יעקב חי, הוא קודם כדתנן לקמן. ר\"ש:",
                "האיש. איידי דסיפא תני האיש, אע\"ג דהו\"ל למתני הבן. סמ\"ע: [ו] קשה למ\"ל קרא, אטו נכסי נשים יהיו הפקר. וי\"ל דבן איצטריך ליה, לפי שניסבת נחלה ע\"י הבן. תוספ':",
                "וכשנשאת אמה לאביה היו לה אחין לאמה של בת זו, שיירשו נחלת אביהן דליכא הסבת נחלת אם לאב בשעת נשואין, דלא קפיד קרא אלא שבשעת נשואין לא תהא ראויה לירש נכסי אביה. ומיהו אח\"כ מתו אחיה, ואח\"כ מת אביה וירשה אותו, ומתו האם והאב ולא היו להם כי אם בת אחת וירשתן. ר\"ש. אין לי אלא בת, בן מנין, ק\"ו כו'. גמרא:",
                "ולא כתיב שני מטות. הר\"ש:",
                "דכתיב והיו לבשר אחד. וכתיב נמי שארה וגו' לא יגרע. הר\"ש. והיינו אליבא דמ\"ד שאר זו עונה. ועתוי\"ט:",
                "גרע וי\"ו מנחלתו. ולמ\"ד מלשארו ומוסיפים ב' אותיות הללו זו ע\"ג זו לעשותו תיבה אחת והיא. לו:",
                "דעיקר פשטיה הכי משמע, ונתתם את נחלתו לשארו, לאשתו, ונדרשה הכי, ונתתם את נחלתו אם ימות, לשארו, וירש, כלומר וגם הוא יירש את שארו כו', ת\"ל כו', דאותה מיותר ואתא לגלוי ארישא דגורעין כו'. הר\"ש:",
                "ובני אחותו. בני דינה נוחלין את ראובן שהרי דינה יורשת את אחיה ובניה באין מכחה. אבל לא מנחילין לראובן שהרי ראובן מכח אחותו דינה בא לירש והלא דינה עצמה אין יורשתן כדאמרן דהאם אין נוחלת את בנה. ר\"ש:",
                "האשה כו'. גמרא, הא תו למ\"ל, הא תנא ליה רישא האיש כו' דנוחלין ולא מנחילין. הא קמ\"ל דאשה את בנה דומיא דאת בעלה, מה הבעל אין יורש את אשתו בקבר (אם מת הוא קודם ואח\"כ מתה היא יורשיה יורשין אותה ולא יורשיו,) אף אשה כו' אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב, אלא יורשי אביה יורשין אותה כו'. ואחי האם אגב נקט להו:"
            ],
            [
                "יוצאי כו'. מדכתיב בן אין לו, עיין עליו. וכן בכולם כתיב אין לו, למדרש עיין עליו אם יש יוצאי ירך עד סוף כל הדורות, יוצאי ירך קודמין לשל אחריו. וכי היכי דאמרינן עיין עליו למטה, ה\"נ אמרינן עיין עליו למעלה, שאם כלה זרעו לגמרי העבירנו ליורשי האב למעלה וכו':",
                "בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:",
                "רש\"ל הגיה שצ\"ל אחי המת כו'. וה\"ק קודם לאחי המת מן האב כו'. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ג' חלקים. ילפינן להו בגמרא. ועתוי\"ט:",
                "כלומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ כפי החשבון של יוצאי מצרים שנטלוה בתורת ירושה מאבותיהם. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "ליוצאי מצרים. דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה. כלומר אני נתתי לכם ירושה. ר\"ש:"
            ],
            [
                "נזונות כו'. בתנאי כתובה. כדתנן במי\"א פ\"ד דכתובות:"
            ],
            [
                "לא יירש. ואפילו לריב\"ב. דאם אמר על מי כו'. ואע\"ג דממילא משמע שיהיה השאר לאחין, מ\"מ כיון שאמר בלשון לא יירש, משמע כמתנה על מה שכתוב בתורה. נ\"י:",
                "שהתנה כו'. ואפילו למאי דמסקינן סוף פ\"ז דב\"מ דבדבר שבממון תנאו קיים, אמרינן בגמרא, שאני הכא דלא מחיל. ופירשו הרשב\"א ונ\"י, דדבר שלא בא לידו של בן אינו יכול למוכרו ולא למוחלו. ואפילו אי מצי מחיל ודאי לן דלא מחיל, דמה הנאה יש לו. ואע\"פ ששותק, כדי שלא יכעיס אביו הוא דעביד:",
                "ריבה כו'. ע\"י שריבה לאחד מיעט לאחר. א\"נ או או קתני. ועתוי\"ט:",
                "שהרי לא נשאר לו לאחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתורת ירושה. ר\"ש:",
                "איש כו'. במקום בת כו'. הא בן בין הבנים ובת בין הבנות דבריו קיימין ר' יוחנן בן ברוקא היא, וחסורי מחסרא והכי קתני, האומר כו' הא בן כו' שר' יוחנן בן ברוקה אומר. כו'. גמרא:",
                "וה\"ה לשאר יורשים שבמקום בניו:",
                "עשוי. מלתא דפשיטא היא. ומשום סיפא נקט לה דאסור לעשות כן. הר\"ש:"
            ],
            [
                "ולא פירש לענין לאוסרה לשוק. משום דהכא במוחזק לן באחי כדכתכינן בפ\"ג דקידושין מ\"ח. והלכך אסורה אפילו שתק. כיון שמוחזק לן באחי ולא בבני. ומיהו יש לפרש נמי אינו נאמן לאוסרה, וסיפא באינו מוחזק באחי ולא בבני. ר\"ש:",
                "ר\"ש. ולא ידעתי למה דקדק לכתוב כן:",
                "אינה כלום. דאע\"ג דצוואת שכיב מרע קונה לאחר מיתה, הני מילי כדי שלא תטרוף דעתו עליו, אבל כח השטר לא עדיף כצוואתו, שהרי לא גמר להקנות כו'. הר\"ש:",
                "לאחר. ואמר ליה זכה במה שכתוב בזה השטר. אע\"פ שאינה כתובה על שמו, שכתב על שם ראובן ואמר לשמעון זכה במה שכתוב בה, קנה. דלא גרע משאר צוואתו שהיא ככתובה וכמסורה, ורבותא קתני לאחר. ר\"ש. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "הכותב. בבריא איירי דדעתו לאקנויי גוף הקרקע מהיום ופירות. לאחר מיתה, אבל שטר שכיב מרע אינו קונה מחיים, שהרי אין דעתו ליתן בחייו כלום, וכיון דמית תו לא מצי לאקנויי מידי דהא ליתיה דלקני ניהליה, ואפילו ר' יוסי כו'. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "ולפיכך לא דמי להא דתנן במ\"ג פ\"ז דגיטין, מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דהתם ליכא למימר אלא אי תנאה אי חזרה. גמרא:",
                "ומיהו לר' יהודה כדאית ליה ולר' יוסי כדאית ליה:",
                "פירוש, אם ירצה הלוקח. שאם אינו רוצה חוזר בו ומבטל המקח. דכיון דזבין ליה סתמא, גוף ופירות משמע ליה ללוקח, וכיון דלא ידע שאין לו אלא פירות הוי ליה מקח טעות, ולא שייך הכא אין אונאה לקרקעות כו'. נ\"י:",
                "של יורשין. ולא למקבל מתנה לבדו. ר\"ש:",
                "בנים. בדלא כתב נכסים מיירי. ר\"ש:"
            ],
            [
                "זה חומר. היכא דבנות יורשות מהיכא דבנים יורשים ואיכא נמי בנות בהדייהו, שהבנות נזונות כו'. ר\"ש:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [
                "דוחין כו'. לאו למימרא שכל אחד ידחנו עד שיביא ראיה. דממ\"נ אם זכר הוא יטול כזכר, ואם נקבה יטול כנקבה. הלכך לעולם נוטל כפחות שבהם. ובנכסים מרובים נזון כנקבה. ובנכסים מועטים שקיל עם הזכרים. ועתוי\"ט:",
                "תקנו שיטול כדי שלא תטרוף דעתו עליו כו'. דהא משום גריעותא דעובר הוא ולא משום גריעותא דמקנה, וא\"כ כי דעת האב קרובה אצל בנו מאי הוה לעשות את שאינו זוכה כזוכה. אלא ודאי משום שדעתו קרובה חששו לטירוף דעתו. נ\"י. ועתוי\"ט:",
                "מאתים. דלענין הרווחה בתו עריפא ליה שאינה יכולה לחזור אחר מזונותיה כזכר. גמרא:",
                "ואעפ\"י שלא התנה כי אם על זכר לבד ועל נקבה לבד, נוטל הזכר כאלו נולד לבדו והנקבה באלו נולדה לבדה, דלא עשה הלידה תנאי אלא רוצה ליתן מתנה לבניו וריבה לנקבה, ואף אם ילדה תאומים חביבים עליו ורוצה שיטלו כפי תנאו. הרא\"ש:",
                "אבל אנדרוגינוס אינו נוטל כלל במקום בן או בת. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וקטנים. ולא מבעיא גדולים וגדולים דפשיטא דמחלי אהדדי. דאם זה מתעסק בנכסים היום, גם זה יתעסק למחר, אלא אפילו קטנים כו' הגדולים מוחלין טורח מעט כזה לשכור פועלים. נ\"י:",
                "אמרו. בפני ב\"ד. דכיון שלא חששו הב\"ד לחלוק והניחו להם כל הנכסים. ראו ב\"ד שיש תועלת ליתומים בדבר. ובכולם גדולים אין חילוק בין ב\"ד לעדים. הרא\"ש:",
                "לעצמה. והוא דלא שקלה מזוני דאי שקלה מזוני. לא, דתנן בפי\"א דכתובות. אלמנה נזונית מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן. ר\"ש:",
                "ורישא שהשביחה לאמצע אשמעינן רס\"ד כיון דלאו דרכה למטרח אע\"ג דלא פריש כפריש דמי, קמ\"ל. גמרא:"
            ],
            [
                "האחין כו'. האחין שהן שותפין. שאם אין שותפות יחד בתפיסת הבית, או שותפין דעלמא שאינם אחים, אין שוין בדין זה, ומסתמא מקרי אחין שותפין כשעומדין יחד בלא חלוקה אפילו עד ג' דורות נ\"י. אבל הרא\"ש והטור גרסי והשותפין, דס\"ל דה\"ה בשאר שותפין. וכן הוא דעת הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "פירוש לפרושו, דדוקא כשפירשו בשעת לקיחתו שמפני חריפותו כו' לוקחים אותו. דאל\"ה אע\"פ שהוא חריף אם המנהג להעמיד מכל בתי העיר כו', השכר לאמצע. בגמרא:",
                "כגון שאכל המאכלות שהם מפורסמות ברעה והתמיד בהם או שעמד זמן רב לחום השמש או לקור. הר\"מ. וחום היינו פחים. מלשון עד שיפוח היום. נ\"י ועתוי\"ט:",
                "שושבינות. רעה דוד מתרגמינן שושביני דדוד. ר\"ש. וז\"ל הר\"מ, המעות שמשלחין נקראים שושבינות. ואותם ששלחו המעות ואוכלין ושותין עם החתן נקראים שושבינים:",
                "לשון הר\"ש. וענינו נושא סעודה:",
                "וא\"צ להחזיר הכל בנשואי הראשון, אלא משלם לכל אחד חלקו כשנושא. טור. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "שלח כו'. ובסתם. דהא בסיפא מפליג במפרש. ר\"ש:"
            ],
            [
                "שכתב. וה\"ה אם חילק על פיו בלא כתיבה, שאמר נכסי לפלוני כו'. ר\"ש:",
                "ולא שמפרש. דמלתא דפשיטא הוא, ולא צריכא למימר, שהיא מתנת בריא. אלא ה\"ק דוקא כשנוכל לומר שבא להקנות המתנה מחיים, דהיינו שהקנה בסתם ולא פירש לאחר מותו. ועתוי\"ט:",
                "אין כו'. כלומר ואם עמד חוזר. והוא שכתב הר\"ב ושכיב מרע שבא ליתן מחיים כו'. וטעמא רחוזר, דלא שביק נפשיה ערטלאי:",
                "קאי גם אשכיב מרע שבא ליתן מחיים:"
            ],
            [
                "רא\"א כו'. כלומר רא\"א דעל פיו לא מהני:",
                "דהא מעשה דבני רוכל מתנה במקצת הואי, ואי בשכיב מרע הא לכולי עלמא בעיא קנין כדלעיל. אלא במצוה מחמת מיתה היתה, וא\"כ ע\"כ פליג ר\"א אפילו במצוה מחמת מיתה. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "רוכל. שם אביהם ר\"ש:",
                "והלואי שתקברם אמם. ורבנן קאמרי דלא היו רשעים ולפיכך אין לומר שקנסום. בגמרא. ועתוי\"ט:",
                "בשבת כו'. שלא תטרוף דעתו. שמן הדין אין יכול לקנות ולכתוב. אבל לא בחול, שיש תקנה בקנין וכתיבה. ולמה תטרף דעתו: ר\"ש:",
                "אמרו. אע\"ג דליכא למימר מגו דיכול לקנות ולכתוב. ק\"ו בחול, דכל הראוי לבילה כו'. ר\"ש:",
                "נקט ככתובים, משום קרקעות דנקנין בשטר. וכמסורים, משום מטלטלין דנקנין במסירה:",
                "ואע\"ג דקנין יש בו משום מקח וממכר דאסור משום שבות, בשכיב מרע התירו כדי שלא תטרף דעתו:",
                "לקטן. הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנין לו, תקנו חכמים שיהא אחר זוכה ומקבל לצרכו. ואין זכין לגדול שהרי יכול לזכות בעצמו:",
                "אמרו. משום דזכין לו שלא בפניו וכ\"ש לגדול שיש לו יד לקבל ולזכות, ושליח נמי מצי משוי. והלכך כ\"ש דזכין לאדם שלא בפניו. ר\"ש:"
            ],
            [
                "עליו. על הבן, כתובת אשה או בע\"ח ואין לו ממה לפרוע. ר\"ש:",
                "האב. בנפל עליו ועל אביו קאי. ולענין עליו ועל מורישיו שייך למתני יורשי מורישיו. ר\"ש:",
                "וז\"ל הר\"ש בחזקת יורשי האב, שהרי הם יורשים ודאי כו' וכמוחזקים דמו, שהרי יעקב מוחזק בנכסיו הוה ואלו באים מכחו:"
            ],
            [
                "ועל אשתו. ואין לה בנים ממנו. ר\"ש:",
                "יחלוקו. עיין משנה ג' פ\"ד דיבמות ומה שכתבתי שם. ועתוי\"ט:",
                "וכיון שהנכסים בחזקתה יכולה היא להוריש שבועת הכתובה לבניה אע\"ג דבעלמא אין אדם מוריש שבועה לבניו. תוספ'. והטור כתב, דמיירי בייחד לה קרקע כו' דא\"צ לישבע:",
                "דהא בחזקתן לאו לקמיה קאי, אלא ה\"ג וכתובת וכו'. ר\"ש:",
                "האב. יורשי האשה הול\"ל, אלא איידי דביבמות וכתובות תני האב (ע\"ש מ\"ש) תני ה\"נ הכי:"
            ],
            [
                "הר\"ש. דאלו הוה לה בן מאיש אחר, אותו הבן הוא יורש ודאי בחצי הנכסים של אמו ויורשי הבן ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. אבל התוספ' הקשו ע\"ז דהא אינו ודאי בחצי השני כו'. ומסקי דאפילו היה לה בן מאיש אחר אלא שאין לה עוד בן מאבי הבן הזה. ועתוי\"ט:",
                "ר\"ל שאינם יוצאי ירכו. ועתוי\"ט:",
                "משא\"כ ביורשי הבעל דירושת הבעל אינה מן התורה:",
                "מודה. משום דנקט ת\"ק לישנא דמודים, אמר איהו נמי מודה, כלומר ואני מודה וחולק עליך דלדברי ב\"ה כו'. ר\"ש:",
                "לשון מגומגם הוא. וז\"ל הר\"ש, שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה והרי היא משבט אביה, ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אביה, שהיא מתיחסת אחר שבט אביה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ואלו הכפילות כל כפל בפ\"ע. ונראה מבחוץ בין כפל לכפל כעין קסת הסופר. ר\"ש. וז\"ל הר\"מ, כעין כלים כו' מקלף שמנשבים בהם להסיר הזבובים:"
            ],
            [
                "בשנים. א\"צ להחתים בו אלא ב' עדים. והרוצה לעשות מקושר צריך להחתים בו ג' שכך תקנו חכמים. ר\"ש:",
                "גמרא. ופירש ר\"ש, הטילו חכמים עליו פסולא דאורייתא:",
                "אין פחות מב'. ויתר נמי לא, דיד בעל השטר על התחתונה. נ\"י:",
                "זוזין. סלעים. דרכונות. צ\"ע למאי צריכי. ומש\"ה הטור כתכ מטבע פלוני דאינון:",
                "התחתון. ולמה אין הולכין אחר הפחות שבשניהם, לפי שאין האחד תלוי בחבירו כמו בכותב זוזי מאה דאינון כו'. הר\"מ:",
                "שאין למדין משטה אחרונה. מפני שאין העדים יכולין לקרב חתימתן ויכול אדם לזייף ולהוסיף בינתים שטה אחת. גמרא ולאפקועי מבעל השטר למדין. והאי ובלבד כו', לא קאי אלא אלמעלה מנה ומלמטה מאתים. נ\"י:"
            ],
            [
                "שאין כו'. ולא חיישינן שמא לא יתננה לה עד לאחר זמן ויבא לחפות עליה, או תטרוף היא שלא כדין פירות נכסים שמכר בעלה בין כתיבה לנתינה, שהרי כל אשה צריכה להביא ראיה אימת מטי גיטא לידה. הרא\"ה. ועתוי\"ט:",
                "כלומר וא\"צ מדעת שניהם כמו במשנה דלקמן. ולאו למימרא דעכשיו זוכה לבעל שיהא פטור מעכשיו, דהא לא הוי דומיא דגט שאינו חל אלא לכשיבא לידה. ועתוי\"ט:",
                "גמרא. דחשש שמא תערים ותתן שובר זה ליד איש ששמו כשם בעלה ותפסיד כתובת אשתו. אבל כשמכירין שניהם, לא חשו כולי האי שמא יש עוד איש ואשה ששמותם כשמות אלו שלפנינו. אבל במלוה ומכר א\"צ להכיר שניהם, דב' יוסף בן שמעון אין מוציאין עליהן שטר חוב, וכ\"ש שטר מכר. הה\"מ. וכלומר משא\"כ שובר דיכול לפטור עצמו מאיזה יוסף בן שמעון שריצה:",
                "שכר. הגט, דכתיב וכתב ונתן. ושכר השובר, דזכותו הוא דלא תהדר ותגכה כתובתה זימנא אחרינא. הר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "ללוה. וניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתא למטרף לקוחות שלא כדין. א\"ר אסי בשטר אקנייתא דהא שיעבד נפשיה. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו. גמרא:",
                "ואין כו'. ואף אם בא מלוה לעדים וא\"ל אני מלוה לפלוני מנה. כתבו השטר ויהיה בידכם ואם יבא לוה היום ויאמר לכם כי כן הוא האמת תקנו ממנו ותתנהו לי ואם אין תקרעהו. אעפ\"כ אין כותבין, לפי שבשעת כתיבה הוא שקר ויש לחוש אולי מערים הוא. המגיד. וכולה קפידא בחתימה היא. ב\"י:",
                "משום דמקבל העיסקא הוא המבקש ורוצה בעיסקא יותר מן הנותן. ודומיא דאריסות כו' לקמן:",
                "אע\"פ כו'. לפי שאינו מפסיד ללוקח, שכתיבת השטר אין מחייב ללוקח ליתן מעות שלא מדעתו דכיון דכותבין שטר למוכר אע\"פ שאין לוקח עמו. פשיטא שיכול לומר שלא מדעתו נכתב השטר. טור. ועתוי\"ט:",
                "ללוקח. ואע\"פ שקנו מן המוכר שהקנה לפלוני שלא בפני הלוקח ובא הלוקח שיכתבו לו השטר אין כותבין דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד שלא בפניו. הרמב\"ן. ולפוסקים דעומד לכתיבה אפילו שלא בפניו, י\"ל כמו שכתבתי גבי מלוה (אות יג):",
                "והלוקח כו'. פשיטא, לא צריך במוכר שדהו מפני רעתה. גמרא. פירש ר\"ש, מום גדול שבה כו'. סר\"א דהנאה דידיה הוא כו', קמ\"ל כדאמרי אינשי זבנת קנית, זבין אוביד:"
            ],
            [
                "אירוסין. שטרי פסיקתא כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו'. גמרא:",
                "ונשואין. כתובה:",
                "שניהם. אבי חתן ואבי כלה. ר\"ש:",
                "והחתן כו'. שהרי הוא קונה וגם מרויח בקבלת נדונית האשה. נ\"י. ובגמרא, פשיטא. לא צריכא דאפילו (החתן) צורבא מדרבנן דניחא ליה לחמוה לקרוביה להשיא בתו לת\"ח וסד\"א שחמיו יתן כל השכר. וכתב נ\"י, דמתניתין כשכתבו הכל בשטר אחד, אבל אם כתבו לכל אחד בפני עצמו, כל אחד פורע שלו:",
                "והמקבל כו'. פשיטא, ל\"צ בבורה, שצריך להובירה שנה או שנתים, ואין ריוח עתה למקבל:",
                "ושניהם כו'. בשטרי ברורין. ר\"ש. וכן נראה בר\"מ דלא קאי אמעשה ב\"ד:",
                "שניהם כו'. שני העדים כותבין שני שטרות ר\"ש:",
                "לזה כו'. משום דא\"ל לא ניחא לי דתהוי זכותך גבי זכותי, דדמית עלי כאריא ארבא, שתחפש כל עילה בזכותי בראותך אותו כו'. גמרא וקשה מ\"ט דרבנן. ותירצו המפרשים כגון שחברו א\"ל יעמוד השטר בידך וכשאצטרך תראהו לי. הה\"מ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וא\"ל. לשליש. נ\"י:"
            ],
            [
                "ב\"ד. דאלת\"ה אין עדותן מועלת לעשות שטר, ההוי מפיהם ולא מפי כתבם. אבל עד מפי עד לא הוי כמו שכתב נ\"י, דעל עיקר הכתב הם מעידים ולא על המנה, וזו עדות גמורה, וקיום גמור הוא, והרי הוא כאלו העדות נתברר לנו שהיה לפלוני שטר מכר או שטר מתנה. נ\"י:",
                "איש כו'. כ\"ז כותבין המקיימין. ואח\"כ כותבין את שמותן בסוף. נ\"י. ועתוי\"ט",
                "שומר. ומשום כן לא רצו לתקן דלכתוב פרעון ביני שיטי ואם נמצא מחק שם שיפסול השטר, משום דשובר בעלמא יהא צריך לשומרו כו'. רמב\"ן סימן ק':",
                "דעבד לוה לאיש מלוה. גמרא. ולאו דוקא לוה אלא ה\"ה בכל חוב, כמו כתובה וכן שטרי מקרן. תוספ':"
            ],
            [
                "רש\"י מפרש, איגוד, אקנה. וכן מפרש הר\"ב בעצמו ספ\"ק:",
                "ועשם. מלשון עשוי דדי בתוליהן. (יחזקאל כ״ג:ג׳) שהוא לשון מיעוך וכתישה. ועתוי\"ט:",
                "ולאביי דכל שטר כותבין ללוה בלא מלוה אין מוציאין שמא כתב ללות ולא לוה ומוציאו על השני ואומר שהוא לוה ממנו. כדאיתא נמי בגמרא:",
                "נמצא כו'. ללוה (שובר. ר\"ש) שטרו של יוסף בן שמעון עלי פרוע. גמרא:",
                "אדום כארגמן:",
                "כהן. וצריכין העדים לידע אם כהן הוא, הואיל וכותבין כן כדי להכירו, אע\"ג דבלא\"ה אין מדקדקין עידי השטר על זה דלא מסהדי אלא על מנה שבשטר. תוספ':",
                "לבנו. מצוה בשעת מיתתו. ר\"ש:",
                "ואיני יודע כו'. והלוה האמינני ולא החזרתי שטרו ואיני רוצה ליענש. ר\"ש:",
                "ערב. בההיא הנאה דקא מהימן ליה, גמר ומשעבד נפשיה. גמרא. וע\"ע:",
                "ולעיל פירש עד שיתבע כו' ואם אין לו אז כו'. וכן לשון הר\"ש. וכ\"כ הר\"מ. וכתב המגיד וז\"ל, ואם תשאל מה חלוק בין ערב לזה שהתנה כו' תשובתך שהערב סתם אפילו אין ללוה נכסים ידועים יכול הערב לדחותו עד שיתבע את הלוה בדין ואם יתחייב לו ואין לו אז יפרענו הערב. וכשהתנה ממי שארצה אינו יכול לדחותו אא\"כ יש ללוה נכסים ידועים:",
                "וטעמא כתב הר\"ש דתן לו, מסור הממון בידו ואני אפרענו לך, אין כאן לשון הלוואה אלא שליחותיה דהאי דקאמר תן לו עביד המלוה. ר\"ש:",
                "וכן. כלומר כמו שבהאי פלוגתא מיקל רשב\"ג על הערב שלא יפסיד אף בזה היה מתקן שלא יפסיד. נ\"י:",
                "כלפי דשאר ערב נמי אינו חייב לפרוע אלא כשאין ללוה כמ\"ש לעיל, כתב כאן דאפילו אין לו פטור כו'. אבל לענין השעבוד אפכא מסתברא ועתוי\"ט:",
                "דטב למיתב טן דו. ולטובתה נתכוין ולמצוה ונתכוין, שע\"י הערבות יתרצו לשדך ולא נתכוין לפרוע הערבות. הר\"ש:",
                "ואיזהו קבלן. זה שאמר לאשה הנשאי לזה ואני נותן כתובה זו. הר\"מ:"
            ],
            [
                "בני חורין. דלא גובה ממשועבדים אלא מלוה הכתוב בשטר שיש בו עדים. דכיון דאיכא תרתי שטר ועדים מפקי ליה לקלא. ולקוחות הוא דאפסידו אנפשייהו שלא חקרו בדבר ויניחו בני חורין למוכר לגבות מהם. ר\"ש. ועתוי\"ט:",
                "ור\"י בקנין דוקא מיירי. ואפ\"ה אינו גובה אלא מבני חורין דקנין דערב לית ליה קלא כמו קנין דלוה. ב\"י. ועתוי\"ט:",
                "החונק. פירוש שמחזיק בבע\"ח שיפרעהו ועבר שמעון ואמר הניחהו ואני אתן לך. הגאון. משמע דלאו חונק ממש קאמר. ב\"י:",
                "פטור. בגמרא חלוק היה ר\"י אף בחונק, ובקנין דוקא. ואע\"ג דמצוה קעבד, לא דמי לערב דכתובה דאפילו בקנין לא משתעבד. וכמ\"ש הר\"מ, דהכא משום צערא דחבריה שחנק, גמר ומקני. נ\"י:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}