{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Maaser Sheni",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה מעשר שני",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "ובית הלל נמי סברי דממון גבוה הוא לקמן במ\"ג פרק ה':",
                "ואין ממשכנין אותו. מפני שכתוב בו ברכה. ירושלמי:",
                "ואפילו אם שוקל כדי לחלל על הסלע, מעשר שני, שמא לא יכוון משקלותיו ולא יחלל (ועיין במס' שבת דף כב:). וכל שכן פירות כנגד פירות דאין שוקלין. הר\"ש:",
                "ונראה לי דדוקא לענין לתת במתנה כ. עשר שני, פליגי. אבל אפשר ויכול להיות דלקבוע למעשר כולי עלמא מודו דאין מתנה קובעת כמכר, וכשני סתמות מ\"א פרק ב' וכמ\"ב פרק ג' דמעשרות. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "הבכור מוכרין אותו. ואם תאמר כיון שהבכור, לכהן מה תועלת לזה שקנאו. הנה התועלת כי אם נפ. ל בו מום והוא אצלו יאכל אותו הקונה אותו. הר\"מ. ומתניתין בזמן הזה, דבזמן הסקדש אין מוכרין אותו תכ. ים שעומד לקרבן ואין לכהן זכות בו כדאיתא בפ\"ק דתמורה. וסשום הכי לא מצי קתני שחומ, דתמים שחוט בזמן הזה יקבר, כדתנן סוף פרק ה' דבכורות. תוי\"מ:"
            ],
            [
                "יצא העור לחולין. כולהו נפקא לן ברפ\"ב דעירובין. דתניא, בבקר, מלמד שלוקחים בקר על גבי עורו. ובצאן, מלמד שלוקחין צאן על גבי גיזותיה: וביין, מלמד שלוקחין יין על גבי קנקנו. ובשכר, מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ. ומיתורא דבי\"ת דריש. וחיה לבשר תאוה דנקנה אגב העור, וקליפי אגוזים, ילפינן במה מצינו. הר\"ש:",
                "שדרכן למכור סתומות. כלומר שמוכרין הקנקן עם היין. תוי\"ט בשם הפי':",
                "ובפרק בתרא דמעשרות מ\"ו מפרש, דכן בשמרים:",
                "ולקמן במ\"ה הביא ברייתא, דממעיט מים ומלח מגידולי קרקע, ופירש הר\"מ שהמים יסוד פשוט הם, והמלח אדמה שרופה, ומה שהביא הר'ב כאן שממעטים מש משום ולא הוי פרי מפרי, הוא בריתא בעירובין [דף כ\"ז]. וצריך לומר דהך ברייתא סברה, שאף על פי שהמים נקוים מתחת לארץ ככתוב במעשה בראשית ולא מקרקע גדלי, מכל מקום הואיל ונובעים הם מהארץ ונראין כאילו גדילים ורבים מן הקרקע, איצטריך למעוטינהו משום דלא הוי פירי מפירי, וכן לאותו המלח שהוא מים שרופים. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "כלומר דאנן סהדי שלא היה לוקח בהם, ומשום הכי לא מצי המוכר לטעון דילמא מזיד הוא. אבל אין לפרש במאמינו, דאם כן, לקמן במ\"ז דמוקי לה הר\"ב בברח או במזיד, לוקמיה באינו מאמינו. כן נראה לי. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "תקבר. אם מתה. כך כתב הר\"מ, וכך תנן בפ\"ג משנה י\"א:",
                "ולא דמי למשנה ג' דיצא העור לחולין, דהתם לזבחי שלמים נקנית ונותן עיניו בבשר. אבל הכא דתקבר, נמצא שהוא כאילו לא נתן עיניו בבשר. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "יאכל כנגדן. שיחלל אלו המעות על אותן שביד המוכר. וכולה מלתא משום קנסא, כדמוכח בגמרא רש\"י פרק ב' דקדושין דף נ\"ו.:"
            ]
        ],
        [
            [
                "במסכת יומא (דף עו) מסיק דשתיה בכלל אכילה מדכתיב ובשכר, וגמר שכר שכר מנזיר, מה בנזיר, יין דרך שכרותו בשתיה, אף כאן [בשכר] יין בשתיה, וקרייה רחמנא ואכלת. תוי\"ט. בהוספת לשון הגמרא ופירש\"י:",
                "את היין נראה לי. לפי שאין היין נבלע בהם אבל הם נותנים טעם טוב ביין. תוי\"ט. ולי נראה דהיין שותין עם הדבש והבשמים, מה שאין כן בשמן. ת\"ח:",
                "ששבחו ניכר. לא דמי לשבח עצים דמשנה ה' פ\"ג דערלה דיש שבח עצים בפת, שהם איסורי הנאה. [ועיין שם בעתוי\"ט אות ח]:"
            ],
            [
                "ועל פירוש זה הקשה הר\"מ דאם כן הוה ליה למימר ר' שמעון אומר אין סכין מעשר שני, ולמה לו להזכיר בירושלים. ומפרש, שרבי שמעון אומר שאסור לאדם לומר לחבירו בירושלים שהוא מקום מיוחד. להוציא מעשר שני, שימשח אותו בשמן של מעשר שני ותמשח יד מושחו ותהיה זה שכרו על המשיחה שמשחו, ואינו מותר שישתכר אדם ממעות מעשר שני. וחכמים מתירין זה כי הם אומרים שאין דמים למשיחת ידו ואין מקפידין בזה:",
                "מה לא כו'. פירוש, מה זה, לא כך, אם הקל וכו':"
            ],
            [
                "שהרי הוא מפסידה, ואסור. הרדב\"ז:",
                "ובזה חמיר מעשר שני מתרומה. ובחיבור הר\"מ מפרש מתניתין באופן אחר. וכתב עליו בכ\"מ שהחומר במעשר שני מבתרומה, לא לענין דתאכל צמחונים אלא לענין שאר דברים שבמשנה:"
            ],
            [
                "שכך היה דרכן, דומיא דחפיפה דלעיל:",
                "דשאני תרומה ממעשר שני, דתרומה נאכלת לבהמה דאתרבי מקנין כספו, וכדתנן במשנה ט' בפרק בתרא דתרומות:"
            ],
            [
                "ואם נאבד מהמעות, משל חולין נאבד. הר\"מ:",
                "וכן כתב הר\"ש מהירושלמי, וקשה לי דהתנן בפרק קמא דדמאי משנה ב', דמעשר שני דמאי מחללין כסף על כסף נחושת על נחושת, משמע דאילו ודאי לא. ואפשר לומר על פי פירוש הר\"ב שם דשל שני מלכים והשני חריף, מחללין. והכא דמעות הרבה הוא ומסתמא יש ביניהם החריפים יותר מהאחרים ויחלל על החריפים דוקא. תוי\"ט:",
                "ואם נאבד מהמעות, משניהם נאבד, לפי חשבון. [ונותן לזה שליש ולזה שני ולזה שלישים]. הר\"מ. והטעם נראה משום דכיון שהם בלולים ומעורבים, אי אפשר לומר שמה שחופן בחפניו הכל של מעשר, דדוא כשלוקט אחד אחד יש לומר שכל אחד שלוקט הוא מעשר. ודע שגם בהך סיפא צריך להתנות ולומר שאם המעות שנשארו הם מעשר שני הרי אלו שבידי מחוללין עליהן, כמו ברישא. הר\"מ. תוי\"ט:"
            ],
            [
                "ובמשנה דלעיל כתבתי דאיכא דסבר דמנייהו גופייהו יכול להתנות. ויש לתרץ, דטפי יש לחוש בשני סלעים מבהרבה מעות. ועוד יש לומר דבשני סלעים מסתמא אין אחד חריף מהשני, מה שאין כן בהרבה מעות דמשכחת בהו חריפים ושאינם חריפים כמו שכתבנו לעיל, ודברו חכמים בהווה:"
            ],
            [
                "לשון הגמרא בבא מציעא דף מה: דזמנין דלא מלו זוזי בדינרא, [פירוש, שלא יספיק להיות לו סלעים מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב וימתין לשנה הבאה. עפ\"י פירש\"י], (וע\"ש בהרא\"ש דלמסקנא גם בית הלל אוסרין, ואולי מיירי כאן בדמאי ועין דמאי פרק א' משנה ב', מ\"ח):"
            ],
            [
                "כן פירש רש\"י בבא מציעא דף מה, והקשו עליו התוספות דהרי במס' עדיות פרק קמא תני לה בהדי דברים דבית שמאי לחומרא. לכך נראה, דבית שמאי, דוקא בכל הסלע קאמרי, ולא יחליף שתים ושלש פעמים שבכל פעם משתכר החנוני ונמצא מפסיד מעשר שני. ועוד יש לומר, דיתן מעות דוקא בכל הסלע, שלא יתעפשו בדרך קודם שיגיעו שם:",
                "משמע דטעמא דשריותא הוא משום שאין לו בדינר כסף, ואילו בפירות לא איכפת לן. ובירו' איפכא, דאמר ריש לקיש מה פליגין רבי מאיר ורבנן, בפירות שאין בהם כדי כסף, אבל בפירות שיש בהן כדי כסף אף רבנן מודו. ומפרש הר\"מ הטעם, דכשהפירות מועטים מדינר אינם ראויים ליפדות בפני עצמם, ולפיכך הם נפדים עם הכסף. והראב\"ד מפרש, דהואיל והפירות מועטים ואין מתפיסים סלע מצרפים אותם עם המעות ומתפיס סלע עליהם, אבל אם יש בפירות דבר הראוי אין זוקקים כסף עמהם לחללן על כסף אחר, שאין מחללין כסף על כסף:"
            ],
            [
                "לפירושו הוי מתניתין בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא. וקשה דבעדיות תני לה בהדי הני דבית שמאי לחומרא (ובספר ב\"ד תירץ דלא חשיב שם מה דפליגי ביה נמי תנאי אחריני). והר'ש מפרש, דהכא נמי בית שמאי לחומרא וסברי דדוקא בכל הסלע מעות שלא יצטרכו לקנות (כלומר להחליף) שתי פעמים וליתן שתי קלבונות (דמי החלפה לשלחני):",
                "ובסוף פרק קמא דסנהדרין חשיב נמי חנניא בן חכינאי ותו מוסיף שמעון בן ננס, ופירש רש\"י שכל אלו לא באו לזקנה, ויושבין בקרקע ומשיבין תשובות קושיות לזקנים, והיינו דנין בהלכה:"
            ],
            [
                "דהשתא חל החילול קודם שיתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפירש היין מהכד לפיהם. ואינו ענין לדין ברירה. כ\"מ:",
                "מכד אחד. והוא, שיהיו טמאים בשאר טומאות מלבד זיבות ושיהיה הכלי מחרס ובתנאי שלא יגעו ביין, וכלי חרס אינו מטמא מגבו, אבל אם היו טמאים בזיבות מטמא בהיסט. הר\"מ: ודתנן שותין רוצה לומר זה אחר זה, בתחילה הטהורים ואחר כך הטמאים אבל הטמאים רשאים להשקות לטהורים על פי אלו התנאים. תוי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "אבל. הכי קאמר, אלא אומר לו העלם וכו' דהוי כמזמינו והרי אמרו אבל נותנים וכו':"
            ],
            [],
            [
                "במעותיו. ואין כאן שום מתנה, דאין אחד נותן לחבירו כלום, אלא שקדושת המעות חלה על אלו הפירות ואתיא ככולי עלמא:"
            ],
            [
                "כלומר אף על גב דהפירות שמתחללין הן חוץ לירושלים, דלא שמענו ממתניתין לעיל אלא כשהפירות של חבירו הן בירושלים, והוי אמינא דוקא. כשהפירות בירושלים שרי משום דהוה כקונה פירות בירושלים שהמעות ניתנין לקנות בהם כל מידי דמיכל, אבל כשהפירות חוץ לירושלים אימא לא, קא משמע לן. תי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "דאילו מעשר שני של דמאי, לא, שכבר תפסתו מחיצה, וכן הוא בירושלמי. והשתא הא דפירש הר\"ב בפרק קמא דדמאי משנה ב' הדמאי נכנס לירושלים ויוצא ומשמע שם מדבריו דבמעשר עצמו מפרש, קשיא מירושלמי דהכא:",
                "כלומר דאילו לר' שמעון בן יהודה לא איצטריך כלל, אבל פשיטא דלתנא קמא אליבא דבית שמאי כל שכן דאיצטריך:"
            ],
            [
                "ותימא, דבמעשרות לא פירש כן, אלא דאזלינן בתרוייהו לחומרא. ותירץ הר\"ש אליבא גמרא דמכות דף י\"ב, דמתניתין דהתם ר' יהודה, ומתניתין דהכא רבנן. ולפי זה התירוץ הוא פירוש הר\"ב דהתם. אבל למה שפירש הר\"ב כאן כלומר אף אחר הנוף, הוא אליבא דרב אשי דמשני התם וקאמר, אף אחר הנוף, דלא תקשי ממתניתין דמעשרות, אמתניתין דהכא. תוי\"ט:",
                "כלפנים. לשון הר\"מ ומאמר בית שמאי הכל כלפנים לחומרא, רוצה לומר שלא יפדה בהם מעשר שני ולא יאכלנו [בהם]:",
                "מכנגד. מפשטא דמתני' משמע דלא איכפת להו לבית הלל בפתחיהן בין שהן לפנים או לחוץ. ובסתם משנה דלהלן לענין דמקדש מחלקין, וצריך לחלק בין ירושלים למקדש, ולומר דכשקידשו מתחילה ירושלים כך קידשו, וכשקידשו המקדש כך קידשו. ועיין בתוי\"ט:",
                "ירושלמי, ודלא פירשו כך גבי אילן, משום דבשר אין רגילין לאכול תחת אילן שהוא עומד באויר השמים, אבל פירות ושאר דברים הנלקחים בכסף מעשר שאינו בשר רגילין לאכול באויר השמים תחת אילן תוי\"ט:"
            ],
            [
                "המנויות בתחילת סדר טהרות (מס' כלים פ\"א):"
            ],
            [],
            [],
            [
                "בכסף מעשר ומת יקבר על ידי עורו, לקחו חי וכו' ר' שמעון אומר יפדה ור' יוסי אומר יקבר, כצ\"ל. והפירוש, שאם מת יקבר לכולי עלמא משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו' אבל תי סבר ר' שמעון שיפדו משום דאתיא לשיטתו דקדשי בדק הבית לא בעי העמדה והערכה, ורבי יוסי סבר שצריך העמדה והערכה (עכ\"ה מהגר\"א):"
            ],
            [
                "ואין טעם יפה לחלק בין רישא לסיפא. אבל הר\"מ פירש אף הסיפא בגוונא דרישא וזה לשונו, ואם נתן לתוך הקנקנים יין מעשר שני סתם ולא פירש שנתן אותן הקנקנים בתורת שאלה, כל זמן שלא סתם פי הקנקנים, אותן הקנקנים ברשות המשאיל, אבל אם סתם פי הקנקנים הרי נתנם למעשר ונתחייבו למכרם ולאכול בדמיהם מה שראוי לאכול בירושלים כדין מעשר שני:"
            ],
            [
                "במשנה ג', וכלומר, שלא הקפיד על הקנקן כשקנאו ולפיכך אין צריך לאכול כנגד דמי הקנקן, והכי נמי בגבולים קנה מעשר לקנקנים. אבל במקום כו' כדתנן בפרק קמא משנה ד', וצריך שיאכל כנגד דמי הקנקן לפי שהוציא מעות מעשר שני בקנקן עצמו שלא נעשה טפל ליין, הלכך אף בגבולין כו' אין הקנקן טפל ליין ולא קנה מעשר. ועיין בתוי\"ט:",
                "הוא לשון הר\"מ בפירושו. אבל לפי פירושו של הר\"ב במתני', הוה ליה לכתוב, אפילו הקנקנים פתוחות. תי\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ויציאות מביתו. מסתברא דהוא הדין ממקום הזול למקום היוקר דרישא, דהא הכא נמי הוי ממקום הזול למקום היוקר, וכל שכן ממקום היוקר למקום הזול דרישא דיציאות מביתו תי\"ט:"
            ],
            [
                "הזול. מפני שכתוב בו ברכה. ירושלמי:",
                "כלומר, סוחר בקי בשומא:",
                "כמו פריה יקוסס ויבש (יחזקאל יז, ט). הר\"ש:",
                "שהחליאו. ענינו, שכהו או העלו חלודה ונשתנו מראיהן, והוא כמו החלידו. הר\"מ:"
            ],
            [
                "ירושלמי, ובגמרא דבבלי במס' ערכין יהיב טעמא דפדיית הקרן עדיף שהיא עיקר מצות פדייה, ולא קפדינן בתוספת החומש, דהנאת התוספת שלו היא שהוא אוכל הכל בירושלים:",
                "גמרא קידושין דף נ\"ד, ויהיב טעמא, דסבירא ליה דמתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין. והקשה הכ\"מ דהרי לעיל משנה ו' פ\"ג פסקו דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ותירץ הר\"י קורקוס, דדוקא להאי מלתא אמרו לאו כמי שהורמו דמיין, דעד כאן לא אמר ר' מאיר מעשר שני ממון גבוה אלא דוקא כשהורם ונקרא עליו שם מעשר, דהא מדכתיב לה' הוא יליף, וקרא אחר שהורם ונקרא מעשר משמע:"
            ],
            [
                "מערימין על מעשר שני. ובזה יפטר מלהוסיף חומש. ובירושלמי, למה מערימין עליו, מפני שכתוב בו ברכה: [ט] ובאשתו, איכא פלוגתא בקידושין דף כ\"ד. הרמ\"ז:"
            ],
            [
                "דאילו היה לו מעות עדיף טפי, דהוה ליה נכרי אצל הפירות. ואגב סודר לא יוכל להקנות לו מעותיו, דאין מטבע נקנה בחליפין. בבא מציעא דף מ\"ו. (ומיירי דלית קרקע דליקני ליה אגבה. ב\"ד):",
                "לחבירו. שהוא אוהבו ויודע בו שאינו עושה אלא להפטר מן החומש. רש\"י:",
                "שבבית. שאין צריך שיהיו המעות והפירות במקום אחד כדתנן במשנה ד' פ\"ג:"
            ],
            [
                "וזה לשון הראב\"ד, שכל המשנה הולכת על מדת הדין, שהמעשר אינו מתחלל אלא בשעת מתן מעות, מיהו המוכר והלוקח נידונין כשעת משיכה. ועיין באריכות בתוי\"ט:",
                "וזה לשון הירו', שמשעה הראשונה מעשר שני חייב, אילו חייב היה לו ונתן לו מעשר יאות. ונראה לי דהכי פירושו, דמהשתא אגלאי למפרע שמשעה ראשונה לא היה חייב אלא מעשר שני, לפי שלא נתחלל מעשר במשיכה עד שיתן דמים. ואילו היה חייב לו מעשר ונתן לו, יפה היה עושה. תוי\"ט. וכתב הר\"ש והאי ש. לו אינו כשלו דרישא. אלא כלומר, מלבד סלע של חולין שנותן למוכר נותן לו סלע עדיין של מעשר שני שלו. ותרוייהו אנותן לו קאי:"
            ],
            [
                "וכתב הר\"ש, וכהאי גוונא יש לומר בפדיון מעשר שני. והתוי\"ט מראה פנים לחלק, דדוקא בגירושין וקידושין צריך עסוקים כו' משום דבעינן דעת האשה בקידושין, ואף בגירושין לדעת הר\"מ רבנן החמירו שצריך שידבר עמה כו', אבל בפדיון שאין כאן דעת אחרת אלא של הפודה בלבד אין צריך כלל שידבר ואפילו בשתיקה דיו. ועיין שם:"
            ],
            [
                "עוד איסר. ואף על גב דכשאכל עליו לא אכל אלא שוה חצי איסר, ועכשיו ששוה שני איסרים נמצא שיש בו איסר וחצי שעדיין לא אכל עליו, הא מלתא ליתא, שמה שנשאר והוא החצי, הוא שרשאי לאכול כפי שויו עכשיו, אבל מה שאכל עליו והוא החצי כבר נתחלל ונתפס למעשר, ומה ששוה עכשיו אותו החצי השני לבדו, מן החולין הוא. תוי\"ט:",
                "בירושלים איירי. ורישא בחוץ לירושלים והוא הדין בירושלים, עיין לעיל (משנה ב') ופרק ג' משנה ד'. ב\"ד:",
                "ואחד ממאה. ולא פירשו טעם לזה. ואולי דכעין תרומה נגעו בו, הואיל ואקרי קודש כמו תרומה, וכמו דבתרומה כשנפל למאה בטל במיעוטו כשאין כאן גזל השבט, הכי נמי גבי מעשר שני דלא שייך בו גזל אמרו בו דכל אחד ממאה שלא אכל נתבטל. ואף על גב דבתרומה בעינן מאה ואחד הקילו במעשר ואמרו מספר שלם. תי\"ט:"
            ],
            [
                "שאילו היה מעשר היה נותן בהם סימן. תוי\"ט בשם הפירוש:",
                "הרי זה מעשר. ולא נאמר שמא הם חולין וזה החרס הוא מכלי שהיה בו מעשר נתון בתוכו וכתבו עליו מעשר. הר\"מ:"
            ],
            [
                "כדתיב על קרבן העצים (נחמיה י׳:ל״ה):"
            ],
            [
                "תחת תרומה. מה דסיים מפרש, והוא הדין לאינך:",
                "שמות בני אדם הם. כמו, תובל קין, תרח, ר' תנחום. ולדבריהם דרבנן קאמר להו. דלדידיה אפילו כתוב בו קרבן, תרומה, כל התיבה שלימה, פליג בסיפא. הר\"ש:"
            ]
        ],
        [
            [
                "ושל ערלה. אף על פי שהעלרה קודם בזמן לרבעי, הואיל ולא נשנה כאן אלא אגב רבעי, דאקרי קודש כמו מעשר שני, לא ראה להקדימו. תוי\"ט:",
                "כלומר, כדי זריעה. ובזה לא תקשי אמתניתין דסוף פרק כיסוי הדם דמשמע דחרסית מגדל צמחים. ועיין תוי\"ט:",
                "כך כתבו התוס', דאי לא תימא הכי, לא הוי תקנה להנאכל בין לקיטה לאמירה. הר\"ש ומה שלא היו מחללים כל הכרם בפעם אחת, שפעמים היו רוצים להוליך מותר הפירות לאכול בירושלים. תוי\"ט בשם הפירוש: ולא שייך דין ברירה בענין זה, הואיל ואינו חל החילול עד שיתלקט. הר\"ש:"
            ],
            [
                "לפי שסובר דכרם לאו דוקא, אלא הוא הדין כל נטע. וכדתנן במשנה ד'. ובברכות דף ל\"ה, אית תני כרם ואית תני נטע. ועיין בתוי\"ט:",
                "וצריך לתנאי היה בדבר, ולא סגי בביטול סיבת האיסור ונראה לי טעמא מדמסקינן בפרק קמא דביצה דף ה: דכל דבר שבמנין (מנין שנמנו חכמים לאסור) צריך מנין אחר להתירו, ופירש רש\"י, אפילו אירע דבר שאתה יכול להורות בו היתר וכו'. ותנן בפרק קמא דעדיות, אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן היה גדול, ממנו בחכמה ובמנין, לפיכך המתקנים עצמן הטילו תנאי בדבר, להחזיר לכמות שהיה לכשיתבטל הטעם, דהשתא המתקנים עצמם הם המבטלים התקנה בהתבטל הטעם. תוי\"ט ועיין שם:"
            ],
            [],
            [
                "כלומר, ולהכי תנן בסתם שלשה, דמשמע דלעולם בעינן שלשה, ולעיל בפרק ד' גבי מעשר שני מחלקינן בין דמיו ידועים לשאין דמיו ידועים. אלא דהכא אין לחלק משום דלעולם אין דמיו ידועים, דמצריך לפחות היציאה. הר\"ש:"
            ],
            [
                "ונראה לי דטעמא דמלתא, משום דאין הכל בקיאין בדיני שביעית, וכשיאמר הא לך איסר ולקוט לי בו, הדמים נתפסים בקדושת שביעית, אלא צריך שיאמר לקוט לי, כדתנן בפ\"ח דשביעית. והלכך נמנעים בני אדם מללקוט בשכר. תוי\"ט:",
                "כן הוא בגמרא קידושין דף נ\"ד, ומשמע דדוקא סמדר אבל בוסר לא, הואיל דלענין ערלה הוי פרי לרבעי נמי הוי פרי. ואף על גב דאיתקש למעשר שני ולענין מעשרות בוסר לא הגיע לעונת המעשרות, יש לומר דלחומרא דינו כערלה דמערלה הוא בא כמו שנבאר במשנה ח' פרק קמא דערלה. תוי\"ט וע\"ש:"
            ],
            [
                "הראשון. והר\"מ כתב האחרון. ועיין בכ\"מ ראיה לגירסתו מהירושלמי. ועיין בתוי\"ט:",
                "כלומר שכשיבא פסח כבר נגמרים להיות כל הפירות נלקטים, ואין הכי נמי דקודם לכן נגמרים דהיינו מחנוכה, כדאיתא במשנה ו' פרק קמא דביכורים. אלא שצריך שיהיה במועד [ברגל], ובמועד הקודם לתנוכה עדיין אין כל הפירות נלקטים, אבל המועד שאחריו שהוא פסח כבר נגמרים כולם. תוי\"ט:",
                "וצריך עיון, מה ענין שביעית לכאן. והר\"מ בחיבורו כתב, תבשיל של מעשר שני ונטע רבעי:"
            ],
            [
                "ונראה לי לפרש דרוצה לומר, הואיל ואין בית המקדש, אין לך ריחוק גדול מזה, הלכך מחללן על הכסף, וכאילו וצרת הכסף אינו רשות אלא חובה, דכיון שריחוק מקום כזה שאין בית המקדש, אי אפשר להעלותם אלא וצרת, צריך לחללן. אף על גב דפשטיה דקרא בזמן שבית המקדש קיים ואינו אלא רשות. תוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "ולאו דוקא נקט, דאפילו קודם שנתקננו נמי. כדלעיל, שכל הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורים, הא שהגיעו לעונת המעשרות חייבים, ואף על פי שעדין לא הופרשו:",
                "ולא הוי כקריאת שם דבמסכת דמאי שהוא לקבוע מקום בצפונו או בדרומו ושיזכיר הסכום מאה חולין וכו', אלא הכא אינו חייב אלא לברר להם בעלים למי יתנום. תוס' בקידושין דף כ\"ו:",
                "ואם תאמר, הא קנסם עזרא כמו שכתב הר\"ב במשנה ט\"ו. ויש לומר כר' עקיבא דאמר קודם קנס דוקא ללוי, ואחר קנסא לכהן וללוי. תוס' בבא מציעא דף י\"א:",
                "בבא מציעא דף י\"א. ופריך, וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו המעשר בחליפין. ומשני, מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו, חליפין דרך מקח וממכר הוא, מטלטלי אגב קרקע נתינה אלימתא היא:",
                "שכר. כתבו התוס', דאילו חליפין, אין שכירות נקנה בחליפין. והרא\"ש כתב, דכיון שעל ידי חליפין לא היה יכול להקנות כדמפרש בגמרא, אלא היה צריך להקנות להן אגב קרקע, יותר קל ליתן פרוטה לשכר, מקנין חליפין:"
            ],
            [
                "האחרון. משום דאין זמן מאוחר ביום טוב אלא מנחה האחרון, ואיחרוהו לוידוי כל עוד שיכולים לאחרו:",
                "מתודין. הוידוי על שבחטאינו ובעונות אבותינו הוצרכנו לבער הקודש מן הבית לבלתי תת אותם לבכורות שהיו ראויים לתרומה ומעשרות, כאמרו [יחזקאל כ] ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם. ויאמר וגם נתתיו כמו ואף על פי שנתתיו ללוי וזולתו, כמצותיך, אף על פי כן אני מתפלל השקיפה לטובה במקום ההשקפה לרעה הראוי לעוני. הר\"ע ספורנו: באוני. האונן נקרא, האדם שימות לו אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהם. הר\"מ שנאמר ושמחת בכל הטוב. הר\"מ. ב\"ד:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "כדי שתתן. אפילו במקום שאינו זבת חלב ודבש. תוי\"ט בשם הפירוש. וכתב הר\"מ, שתתן טעם בפירות, ענינו שיהיו שמנות וטובות הטעם. וזה הדרש שהוא דורש בכאן זו הפרשה מלה במלה, אין רצונו שיאמר אדם זה בשעת הוידוי, אבל יודיענו בכאן על דרך הפירוש ענייני זאת הפרשה, אבל בשעת הקריאה אינו קורא אלא הפרשה בלשונה כמו שניתנה בתורה, וזה מבואר מאד:"
            ],
            [
                "ישראל. דאילו כהנים ולויים, פליגי בהו ר' מאיר ור' יוסי בסיפא:"
            ],
            [
                "גמרא סוטה דף מ\"ו, ומסיימין בה, והלא כבר נאמר [תהלים קכ\"א] הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אלא כל זמן שישראל שרויים בצער ונכרים בשלוה, לכך נאמר [תהלים מ\"ד] עורה למה תישן ה'. וכתב הר\"מ, והם היו אומרים זה הפסוק כאילו היו מדברים עם השם יתברך והיו צועקים אליו בזה הפסוק, וזה מה שאינו ראוי לעשות ולומר כלפי השם יתברך:",
                "היה פטיש מכה בירושלים כלומר, בחולו של מועד. הר\"מ:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}