{
    "language": "he",
    "title": "Yachin on Mishnah Shabbat",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "יכין שבת",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>יציאות השבת</b><br> ר\"ל הוצאות שמרה\"י לרה\"ר או איפכא האמורות אצל שבת. ואף דמרה\"ר לרה\"י הכנסה היא האי תנא קרי לה הוצאה. מדמוציא מרשות זה או זה. והא דנקט \"יציאות\" ולא הוצאות לישנא דקרא נקט. דכתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי (שמות ט״ז:כ״ט). דמנה שמעי' הוצאה. שאל יצא עם הכלי שבידו ללקוט המן. ולבני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאבד\"ק לאנדסבערג. להכי נקט יציאות. דמשמע יציאות אדם. לאשמעינן אגב אורחא דעקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו דמי. ואפילו הטעינו חבירו משא. והוא לא עשה אלא היציאה חייב (כשבת ד\"ג):"
            ],
            [
                "<b>שתים שהן ארבע בפנים</b><br> ר\"ל שתים יש. הוצאה א' והכנסה א' להעומד בפנים שחייב מדאורייתא. ועוד הוצאה א' והכנסה אחת להעומד בפנים שאסור רק מדרבנן. וכ\"כ \"ב' שהן ד' בחוץ\" ר\"ל הוצאה א' והכנסה א' מדאורייתא והוצאה א' והכנסה א' מדרבנן. לאותו שעומד בחוץ:"
            ],
            [
                "<b>כיצד</b><br> השתא מפרש ב' דאורייתא לעומד בחוץ:"
            ],
            [
                "<b>העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים</b><br> נקט מלתא בעני וצדקה. דקמ\"ל דאפילו במצוה הבאה בעבירה חייבים עליה כבבא ב':"
            ],
            [
                "<b>פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית</b><br> הסל. לקבל בו הפת מב\"ב. הרי שעשה העני בהכנסה. עקירת הסל ברה\"ר והנחתו ברה\"י:"
            ],
            [
                "<b>או שנטל מתוכה והוציא</b><br> דבזה עשה העני בההוצאה עקירה ברה\"י והנחה ברה\"ר. ואע\"ג דבעינן עקירה והנחה במקום שהוא דע\"ד. ידו של אדם חשובה כדע\"ד:"
            ],
            [
                "<b>העני חייב</b><br> מדעשה בין בהוצאה או בהכנסה מלאכה שלימה. דהיינו עקירה והנחה:"
            ],
            [
                "<b>ובעל הבית פטור</b><br> פטור ומותר. אם העני הוא עובד כוכבים. דאל\"כ אף דבעה\"ב לאו מידי עביד. עבר אלפני עור לא תתן מכשול. ואפילו ביכול ליטלו בלי סיועתו. עכ\"פ אסור מדרבנן [כתוס' ורא\"ש שבת ד\"ג ב']:"
            ],
            [
                "<b>פשט</b><br> השתא מפרש ב' דאורייתא להעומד בפנים:"
            ],
            [
                "<b>בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני</b><br> דעביד ב\"ב בהוצאה עקירה בפנים והנחה בחוץ:"
            ],
            [
                "<b>או שנטל מתוכה והכניס</b><br> דעביד ב\"ב בהכנסה עקירה בחוץ והנחה בפנים:"
            ],
            [
                "<b>פשט</b><br> השתא מפרש ב' דרבנן. הוצאה א' והכנסה א' לעומד בחוץ:"
            ],
            [
                "<b>העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה</b><br> הרי שעשה העני רק עקירה ברה\"ר ולא הניח ברה\"י:"
            ],
            [
                "<b>או שנתן לתוכה והוציא</b><br> דבכה\"ג לא עשה העני בההוצאה רק הנחה ברה\"ר. ואע\"ג דבהטעינו חבירו בפנים והוציא. אמרי' עקירת גופו כעקירת חפץ דמי. הכא שדינן ידו בתר גופו שברשות אחר [עתו\"ס כאן. ותוס' כתובות דל\"א ב' ד\"ה רב אשי]:"
            ],
            [
                "<b>שניהן פטורין</b><br> מדלא עשה א' מהן מלאכה שלימה. דהיינו עקירה והנחה:"
            ],
            [
                "<b>פשט</b><br> השתא מפרש ב' דרבנן לעומד בפנים:"
            ],
            [
                "<b>בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה</b><br> דלא עשה הבעה\"ב בהוצאה רק עקירה ברה\"י:"
            ],
            [
                "<b>או שנתן לתוכה והכניס</b><br> שעשה הבעה\"ב בהכנסה רק ההנחה ברה\"י:"
            ],
            [
                "<b>שניהם פטורין</b><br> מדלא עשו רק חצי מלאכה:"
            ],
            [
                "<b>לא ישב אדם לפני הספר</b><br> (האארפערשניידער) להתגלח. ונקט לה הכא. מדבעי למנקט לא יצא החייט במחטו. א\"נ נ\"ל דקמ\"ל דאפי' מסתפר או רוחץ לכבוד שבת. ושמא אח\"כ יתעכב. אפ\"ה אסור. ואגב הנך נקט נמי אחרינהו הכא:"
            ],
            [
                "<b>סמוך למנחה</b><br> אפי' מנחה גדולה שהוא בשש ומחצה זמניות [דהיינו שמשערין השעות לפי היום אם ארוך או קצר. יתחלק לי\"ב חלקים. וכן בכל מקום משערין בשעות הללו (א\"ח רל\"ג ס\"א)]. וסמוך לו היינו חצי שעה מקודם. ואז אפילו בחול אסור להסתפר שמא ישבר הזוג ויטרד ולא יתפלל [ועי' מג\"א רל\"ב סק\"ג]. וקיי\"ל דתספורת דידן אפי' סמוך למנחה קטנה שרי להתחיל [מג\"א שם סקי\"ג]. ומנחה קטנה הוא בט' ומחצה. וסמוך לה הוא בט'. מיהו בשאר תפלות מותר להסתפר סמוך לזמן התפלה. דרק במנחה שהוא באמצע היום גזרו [רמב\"ם פ\"ו מתפלה. וכ\"כ הטור שם]. מיהו בשאר המלאכות הנזכרות במשנתנו. נראה שגם הרמב\"ם מודה דאסור להתחילן [ועי' רמב\"ם שם ה\"ד וא\"ח פ\"ט ס\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>לא יכנס אדם למרחץ</b><br> להזיע. גזירה שמא יתעלף:"
            ],
            [
                "<b>ולא לבורסק</b><br> הוא מלשון יון שנקרא מקום עיבוד העורות בורסא. וממנו נקרא המעבד בורסקי. ובל\"א (גערבער). וה\"ה כל מלאכה ועסק גדול שיש בו שהוי מרובה [רל\"ב מג\"א ו']:"
            ],
            [
                "<b>ולא לאכול</b><br> אפי' סעודה קטנה. דהיינו סעודת כל אדם. וגם סמוך למנחה גדולה. דהו\"ל ב' לטיבותא. אסור (ב\"י) וי\"א דדוקא בחדא לריעותא. כגון סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. או סעודה גדולה (כנישואין ומילה) סמוך למנחה גדולה. אז דוקא אסור [מג\"א סקט\"ו]. וי\"א דסמוך למנחה גדולה כל סעודה שרי. וסמוך למנחה קטנה כל סעודה אסור [מג\"א סקי\"ד]. וי\"א דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה שרי. וסעודה גדולה אפי' סמוך למנחה גדולה אסור. מיהו במקום שקורין לביהכ\"נ. יש להתיר בסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה. אבל לא בסעודה גדולה אפי' רק סמוך למנחה גדולה. ואפי' כבר התחיל. עכ\"פ כשיגיע זמן מנחה קטנה מחויב להפסיק. מיהו לכ\"ע שרי לטעום כביצה מצומצם פת או ממשקין משכרין. וכ\"כ פירות אפי' טובא שרי [מג\"א שם סקי\"ד וי\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>ולא לדין</b><br> אפי' שמע כבר טענותיהן. דשמא יראה טעם לסתור הדין. ויטרוד. וקיי\"ל דדוקא לשמוע תחלת טענת הבעלי דין אסור [שם סקי\"ג]. מיהו כשיגיע זמן ק\"ש או תפלה. אפי' ללמוד אסור [שם סק\"ח]:"
            ],
            [
                "<b>ואם התחילו</b><br> אפילו אחר מנחה גדולה:"
            ],
            [
                "<b>אין מפסיקים</b><br> וביש שהות אפי' כשיגיע מנחה קטנה שרי. והפטור ומפסיק נקרא הדיוט. מיהו בהתחיל סמוך למנחה קטנה. מפסיק אפי' יש שהות [מג\"א שם סק\"ט]. והתחלת תספורת משיניח על עצמו סודר הספרים. והתחלת המרחץ משיתחיל להתפשט. והתחלת מלאכה. משיעשה מעשה ראשון בהכנתה. והתחלת הדין משישבו הדיינים לדון. והתחלת אכילה. נט\"י:"
            ],
            [
                "<b>מפסיקים לקרות ק\"ש</b><br> לרמב\"ם דוקא בליכא שהות. ולראב\"ד אפי' איכא שהות מפסיק. ואפילו העוסק בתורה. משום דזמנה קבוע מדאורייתא. והתחיל בזמן איסור. דהיינו חצי שעה קודם זמנה (א\"ח ע' ס\"ה. ורל\"ה ס\"א). מיהו העוסק בצרכי צבור. אפילו רק בהצלת ממונה. ואין מי שיתעסק זולתו בזה. אפילו בליכא שהות פטור. דעוסק במצוה הוא. ועכ\"פ יקרא פסוק ראשון. שהוא שמע ישראל ובשכמל\"ו (ע' ס\"ד):"
            ],
            [
                "<b>ואין מפסיקין לתפלה</b><br> הכא רק בת\"ת מיירי. ואפילו בהתחיל ללמוד בזמן איסור וליכא שהות. אפילו הכי אינו מפסיק לימודו לתפלה. מדהיא מדרבנן. ואפילו למ\"ד דאורייתא. עכ\"פ אין לה זמן קבוע כק\"ש. מיהו דוקא להם שתורתן אומנתן. אבל אנן לא חשבינן כך. ולהכי דוקא בדאיכא שהות א\"צ להפסיק. ואעפ\"כ. המלמד לאחרים. אפילו בליכא שהות אינו פוסק. כשא\"א ללמוד אח\"כ. רק כשיגיע זמן ק\"ש. קורא פסוק ראשון ובשכמל\"ו (א\"ח פ\"ט ורמ\"א סס\"י ק\"ו):"
            ],
            [
                "<b>לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה</b><br> בע\"ש סמוך לביה\"ש:"
            ],
            [
                "<b>שמא ישכח ויצא</b><br> ר\"ל שמא משתחשך ישכח שהוא שבת. או ישכח שהוצאה אסורה. ויוציא לרה\"ר ויתחייב חטאת. אבל אם ישכח שהמחט בידו. על זה אינו חייב חטאת (כבבא קמא דכ\"ו):"
            ],
            [
                "<b>ולא הלבלר</b><br> ליבעללאריוס בלשון רומי. ובל\"א (שרייבער):"
            ],
            [
                "<b>בקולמוסו</b><br> בלשון יון נקרא כל קנה קַלַמָס. והושאל גם על קנה הכתיבה ועט סופר. ובל\"א (שרייבפעדער. גריפפעל):"
            ],
            [
                "<b>ולא יפלה את כליו</b><br> לא יבער כנים מבגדיו:"
            ],
            [
                "<b>ולא יקרא</b><br> בספר. ולאו דוקא קורא. דאפי' אינו מוציא מלה מפיו. אסור. וה\"ה דאסור לבדוק לאור הנר בגדים או כלים שאינו בקי בהן וצריכים הבחנה יתירה (ער\"ה י\"א וי\"ב):"
            ],
            [
                "<b>לאור הנר</b><br> על לא יפלה נמי קאי. דוקא לאור הנר אסור. שמא יטה המנורה כדי שימשוך השמן לפתילה. והו\"ל כמבעיר (והא דלא הזכיר התנא הטעם הכא. כדפירש הטעם גבי לא יצא החייט ולא יאכל הזב. ה\"ט דקמ\"ל דאפילו גבוה הנר י' קומות. או שהנר בעששית סגור. דליכא כ\"כ החשש שמא יטה. אפ\"ה אסור. פ\"י). מיהו דוקא גבי נר שמן. אבל אצל נר שעוה. וכ\"ש אצל נר חלב דמאוס. מותר לקרות לצורך. דאפילו ימחט הפתילה ליכא חיוב חטאת. ואפילו בנר שמן. אם הוא אדם חשוב שאינו רגיל להטות. או שעוסק באיסור הטייה. כפרק במה מדליקין שאומרים בליל שבת. או שעוסק בענין המורגל בפיו. כהגדה שבליל פסח בשבת. או שאומר לאדם ואפילו לאשתו (ודלא כר\"ב). שתשגיח עליו שלא יטה. או ששנים קורין בספר אחד ובענין אחד. שרי. אבל במדורה. אפילו י' קורין כא'. אסור. דאין א' מרגיש כשיטה חבירו (מג\"א ער\"ה סק\"ג. וט\"ז שם סק\"ב. וסס\"י רע\"ח):"
            ],
            [
                "<b>באמת אמרו</b><br> עי' מ\"ש בפ\"ב דתרומות סימן ב':"
            ],
            [
                "<b>החזן</b><br> מלמד תינוקות:"
            ],
            [
                "<b>רואה היכן תינוקות קוראים</b><br> ר\"ל היכן יקראו למחר. ורוצה לסדר ראשי פרשיות בספר. וקורא כל השאר בעל פה. דמאחר דאינו מעיין תמיד בספר. אית ליה הכירא. ולא אתי להטות. וכ\"כ התינוקות בעצמן רשאין ללמוד אפילו שלא בפני רבן. דמ\"מ אימתו עליהן. וכ\"כ שרי ביו\"כ להתפלל במחזור. דאימת יו\"כ עליו (שם ס\"ו וס\"ח):"
            ],
            [
                "<b>אבל הוא לא יקרא</b><br> ר\"ל אסור לקרות כל הענין בספר:"
            ],
            [
                "<b>כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה</b><br> על שולחן א'. אם אין שום שנוי היכר מפסיק ביניהן (י\"ד קצ\"ה ס\"ג). ומכ\"ש שאסורים לאכול מקערה א' אפי' בזא\"ז. או לשתות משיורי כוס שלה. אם לא שהורק מכלי אל כלי. או ששתה אחר בינתים (שם ס\"ד):"
            ],
            [
                "<b>מפני הרגל עבירה</b><br> שלא יבוא לבעול. וה\"ה באשתו נדה. רק נקט זב וזבה לרבותא. דאף דתשמיש קשה לשניהן. חיישי':"
            ],
            [
                "<b>ואלו</b><br> אין פולין ואין קורין שאמרנו הן מן וכו':"
            ],
            [
                "<b>מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו</b><br> שבקשו לגנוז ספר יחזקאל. שחשבו שדבריו סותרים לתורה. והתבודד חנניה בעלייתו והתיגע לפרשו. ועלו חכמים לבקרו ולראות ולבחן פירושו. ומדהיה שם אסיפת רוב חכמי הדור. נמנו גם על שאר דינים:"
            ],
            [
                "<b>נמנו</b><br> ר\"ל עמדו למנין המתירין והאוסרין:"
            ],
            [
                "<b>ורבו ב\"ש על ב\"ה</b><br> בי\"ח הגזירות שנביא להלן:"
            ],
            [
                "<b>וי\"ח דברים גזרו בו ביום</b><br> ר\"ל מדרבו ב\"ש על ב\"ה בהן. לכן גזרו י\"ח גזירות בישראל. ואלו הן. (וי\"א דהי\"ח גזירות הן האיסורים שנזכרו עד סוף הפרק. דיו. סממנים. כרשינין. אונין. צמר. חיה. עופות. דגים. מוכרין. טוענין. מגביהין. עורות. כובס. בשר. בצל. ביצה. פת. חררה. ואין זה כשיטת הש\"ס בבלי וירושלמי. ועתוי\"ט נזיר פ\"ה מ\"ה)<br>פירוש הארוך<br>א' ב' ג') האוכל אוכל ראשון. או שני לטומאה, או שתה משקין טמאין. גזרו שיהא גופו שני לטומאה. כדי שלא יאכל וישתה דברים טמאים בעוד תרומה בפיו דשני פוסל לתרומה (אב\"י שיעור האוכלין טמאין הוא כחצי פרס. שהוא ביצה וחצי לרמב\"ם וב' ביצים לרש\"י. ושיעור משקין טמאים רביעית הלוג מילה פ\"ד מ\"ה).<br>ד' ה') מדהיו רגילין לרחוץ בשאובין. אחר טבילה שבמים סרוחין. וחשבו שהשאובין הם עיקר הטהרה. להכי גזרו שהבא ראשו ורובו ב[ג' לוגין] שאובין [(עי' תוי\"ט סוף זבים ורמל\"מ רפ\"ט מה' אה\"ט)] לאחר שטבל בו ביום או טהור גמור שנפלו עליו ג' לוגין שאובין פוסל לתרומה [אף לאחר שהעריב שמשו מטבילה ראשונה עד שיחזור ויטבול וא\"צ הערב שמש לטבילה שנייה.<br>מיהו בטבול יום גזרו בין בבא לתוך ג\"ל שאובין או שהפילו עליו ג\"ל מים שאובין בב\"א. מדדמי לטבילה. שבא לתוך מי מקוה שטובל בהן. ולהכי יטעו שמותר לטבול בשאובין וגזרו נמי בנפילה. מדכך היה דרכם להפיל עליו מים שאובים להשתטף ממים סרוחים שבמקוה. אבל בטהור גמור הוא סגי להו למגזר רק בנפלו עליו הג\"ל שאובין. מדהוא דוגמת המעשה שטעו בה בכל טבילת טבו\"י. אבל בטהור שבא לתוך ג\"ל שאובין ורחץ בהן ראשו ורובו לא שייך למגזר. מדא\"צ בו טבילה (ועי' תו' שבת די\"ג ב').<br>אמנם נ\"ל דלרחוץ א\"ע בשאובין. בלי ביאה לתוך המים. ובלי שיפילום עליו. אפי' בטבו\"י לא גזרו גבי' טומאה. מדלא דמי לא לטבילה ולא להמעשה שטעו בה. דמדאין מי הרחיצה באין עליו בבת א'. לא הוה דומיא דטבילה ולא יטעו לומר דמהני כטבילה].<br>ו) מדהיו רגילין להצניע תרומה אצל ספרים. מדשניהן קודש. והיו העכברים מכלין הספרי. להכי גזרו שיפסלו ספרי קודש לתרומה כשיגעו בה.<br>ז' ח') מפני שהידים עסקניות ליגע במקום מזוהם בגוף. וכשיגעו אח\"כ בתרומה. התבזה. להכי גזרו שסתם ידים. כל שלא נטל ידיו. יפסלו לתרומה. וגזרו עוד. דסתם ידים שאמרנו. וכ\"כ כל הפוסל לתרומה. יטמא למשקין להיות תחלה. כדי שלא יתחלפו משקין אלו במשקין שנגעו בשרץ. שהן ראשון דאורייתא. ולהכי רק במשקין גזרו. מדעלולין לקבל טומאה. מדא\"צ הכשר.<br>ט) גזרו שכל משקין שנטמאו אפי' מסתם ידים (תוס') יטמאו לכלים. אע\"ג דמדאו' אין כלי מק\"ט רק מאב הטומאה. גזרו במשקין אלו משום משקין מזב וזבה. כרוקו. ומימי רגליו שהן אב הטומאה דאו'.<br>י) הכותיים אמרו שתינוקת בת יומה שראתה נדה טהורה. להכי גזרו חז\"ל על כל בנות כותיים שמיום שנולדו יהיו טמאין כנדה.<br>יא) אם דבר א' מאהיל על טומאה וטהרה. ואין ברוחב הדבר המאהיל טפח לא נטמאה הטהרה מדאורייתא. דאהל רחב טפח. בעינן. וגזרו חז\"ל הקיפו טפח. אטו רחבו טפח. דגם בהקיפו טפח יטמא להטהרה. ודוקא כשהיה הדבר המאהיל בחירובין עם הטהרה שתחתיו. בשעה שהאהיל על המת. כגון אדם שנשא מרדעת שאין ברחבו רק בהקיפו טפח. והאהיל המרדעת על המת. וסודר מפסיק בין המרדעת לאדם שנושאו. דאז המרדעת עצמו אף שאינו רחב טפח. עכ\"פ כיון שהאהיל על מת. טמא טומאת ז' מדאורייתא. וכמו כן הסודר שנגע בהמרדעת טמא טומאת ז' מדאו'. וגם האדם שנגע בהבגד טמא טומאת ערב מדאו'. להכי חששו. כיון שהמרדעת עכ\"פ האהיל על המת ועל האדם. יטעו לומר שהנטמא באהל המת טמא טומאת ערב. להכי גזרו שגם האדם שנשאו. מדהי' בחבורין עם האהן. אף שלא היה באהל רק היקף טפח. יטמא מהאהל טומאת ז'. בין שהיה הנאהל אדם או כלים. ואפי' היו י' בגדים בין האהל והנאהל. או שהיה פשוטי כלי עץ ביניהן. דבהנך גוונא לא נטמא כלל הנאהל. אפ\"ה לא פלוג רבנן. משא\"כ באינו מחובר הנאהל עם המאהיל. לא גזרו (עתוס' שבת י\"ז א' ור\"ש פ\"ט דאהלות).<br>יב) משקין שיוצאין מענבים בשעת בצירה. מכשירין לקבל טומאה. אף שהמשקה ההיא הולכת לאיבוד. ולא ניחא ליה בה והרי בעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא לי' אפ\"ה גזרו שיכשירו. שמא יבצור בקופות מזופפות. דאז ניחא לי' במשקין היוצאין. ויכשירו מדאורייתא.<br>יג) גזרו שיהיו גדולי תרומה תרומה ואפי' בדבר שזרעו כלה [אב\"י עי' תרומות פ\"ט מ\"ו]. כדי שלא ישהה הכהן תרומה טמאה עד זמן זריעה. ובתוך כך יבוא לאכלה. ולהכי מדגזרו שיהיו הגדולים תרומה. לא יטריח הכהן א\"ע. דדמי תרומה בזול.<br>יד) הבא בע\"ש בדרך וחשכה לו. ויש עמו עובד כוכבים. לא יטלטל כיסו פחות פחות מד\"א. רק נותנו לעובד כוכבים. שמא יטלטלו ד\"א ברה\"ר (א\"ת רס\"ו).<br>טו) טז) אין פולין ואין קורין לאור הנר בשבת.<br>יז) פתן. שמנן ויינן ובנותיהן של עובדי כוכבים. גזרו שיהיו אסורין. וכולהו חדא גזירה נינהו. דגזרו על פתן ושמנן. משום יינן. ועל יינן משום בנותיהן. ועל בנותיהן משום ע\"ז (ודלא כר\"ב שפי' דלא כמסקנת הגמ'). מיהו פתן דוקא של ה' מיני דגן. ואפאו עובד כוכבים בלי סיועת ישראל. אסור. אבל בהשליך ישראל בהסקה ראשונה קיסם לתוך התנור. ולא עמד התנור מעת לעת בלי הסקה. אפי' אפו כך אח\"כ כמה ימים. הכל מותר. אולם משום חיי נפש. התירו פת נחתום כותי [וכ\"כ פפעפערקוכען של כותי שרי]. ודוקא בעשה הכותי הפת למכור. אז שרי. מיהו באין מצוי פת נחתום. גם פת ב\"ב מותר בזה\"ז. ואע\"ג דאין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו. הכא לא נתפשט תקנה זו בכל ישראל. וה,ה באורח שמיסב אצל ב\"ב שאינו נזהר מזה. שרי לאכול עמו. וכל ההיתירים דוקא באינו משוח בביצים. דאל\"כ הו\"ל בשולי עובד כוכבים ואסור (י\"ד סי' קי\"ב ס\"ח וס\"ז) [אב\"י מיהו רק בנטילת מקום כרוחב אצבע אגודל במקום הרחב שרי. עי' פ\"מ לי\"ד בשער התערובות ח\"ב סוף פ\"ג. דביצה מיקרי דררא דשומן].<br>ושמן של עובד כוכבים. חזרו רבי ובית דינו והתירוהו. ויין של עובד כוכבים. או של ישראל שנגע בהן עובד כוכבים. אסרוהו בשתייה משום חתנות. וכשראו ב\"ד של אחריהן שרגילין עובדי כוכבים לנסכו לע\"ז. אסרו כל סתם יינן ב\"כ בהנאה. וי\"א דשתיי' והנאה בבת אחת גזרו. ויש מקילין בזה\"ז בהנאה. ואפי' לקנותו לכתחלה להשתכר בו. מתירין. ויש להחמיר (י\"ד קכ\"ג). ודוקא בנגע עובד כוכבים בגופו ביין ממש. אפילו שלא בכוונה. אסור. אבל במגע ע\"י דבר אחר. כגון בהכלי שבו היין. שלא בכוונת מגע. או שלא בכוונת יין. שרי לר\"ה בשתיי'. ולרש\"י אסור. וקיי\"ל כר\"ה (שם קכ\"ד כ\"ד). ובזה\"ז שאין רגילין לנסך. אין אוסרי' בהפ\"מ רק בג' לריעותא. שנגע גופו ביין ממש. והיה כוונת מגע. וכוונת יין (ש\"ך שם סקע\"א). אבל יין מבושל כל כך עד שנתמעט מדתו ברתיחתו. שרי ליגע בו עובד כוכבים לכתחילה ולשתותו (קכ\"ג ג').<br>ובנותיהן. לרמב\"ם (פ\"ב מא\"ב) גזרו רק בדרך זנות. אבל בדרך אישות. לוקה מדאורייתא. ולתוס' (ע\"ז דל\"ו ב'). דוקא ז' אומות הן דאורייתא. אבל שאר אומות הכל מד\"ס. וקיי\"ל ברמב\"ם (אה\"ע סי' ט\"ז).<br>יח) גזרו שכל תינוק עובד כוכבים בן יומו. יטמא כזב. כדי שלא יהא ילד ישראל רגיל אצלו. ויבוא למשכב זכור. שהיו רגילים בו:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין שורין</b><br> בע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>דיו</b><br> מין סם לעשות דיו [אב\"י ול\"מ נ\"ל שהוא דיו ממש שהיה אצלם קשה ושרוהו במים לדקדקו. וכדאמרינן (בנדה ד\"כ ע\"א) פלי קורטא דדיותא. ועי' תוס' גיטין די\"ט ד\"ה דיו]:"
            ],
            [
                "<b>וסממנים</b><br> סממנים לצבוע:"
            ],
            [
                "<b>וכרשינים</b><br> וויקקען למאכל בהמה:"
            ],
            [
                "<b>אלא כדי שישורו מבעוד יום</b><br> ר\"ל ביש זמן כל כך עדיין שיתרככו קצת מבעו\"י:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> משנתן מים מבעו\"י. והכי קיי\"ל (א\"ח רנ\"ב):"
            ],
            [
                "<b>אונין של פשתן</b><br> אגודת פשתן מנופץ:"
            ],
            [
                "<b>לתוך התנור</b><br> דנותנן לתנור שיתלבנו:"
            ],
            [
                "<b>אלא כדי שיהבילו</b><br> ר\"ל שיתחממו קצת בהבל:"
            ],
            [
                "<b>ולא את הצמר ליורה</b><br> של צבעים:"
            ],
            [
                "<b>אלא כדי שיקלוט העין</b><br> שיקלוט הצמר הצבע מבעו\"י:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> ודוקא באינה עומדת אצל האש. דאל\"כ [*גם לב\"ה אסור]. שמא ינער בכף. ויתחייב משום מבשל וצובע. ואפילו בסתומה וטוחה היורה בטיט. דליכא למיחש שינער. עכ\"פ חיישינן שמא יחתה בגחלים וקיי\"ל כב\"ה (שם):"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום</b><br> ואף דזה א\"א לשער. דתלוי במקרה ולא בזמן. י\"ל דמיירי דפורשה ביער. דמצוי שם חיות. אז אפשר לשער הזמן. כשיתרחק מהמצודה כשיעור שלא תראהו החיה:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> טעמא דכל הנך פלוגתות. ב\"ש ס\"ל אדם מוזהר על שביתת כליו. שלא יעשה בהן מלאכה בשבת. ולב\"ה שרי. והכי קיי\"ל (שם). מיהו בקדירה שאצל האש. ונר הדולק. מודו ב\"ש דשרי ע\"י שמפקירן. מדלא אפשר בלא\"ה. דדוקא מד\"ס צריך להפקיר בפני ג'. אבל מדאורייתא אפי' בינו לבינו מהני. והכא מדלא אפשר לא גזרו:"
            ],
            [
                "<b>ואין טוענין עמו</b><br> על החמור:"
            ],
            [
                "<b>ואין מגביהין עליו</b><br> על כתף העובד כוכבים:"
            ],
            [
                "<b>אלא כדי שיגיע למקום קרוב</b><br> ר\"ל שיהיה המקום שהולך לשם קרוב כ\"כ שיגיע לשם מבעו\"י. דאל\"כ יחשדוהו הרואים שהולך בשליחות ישראל ונושא משא:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל מתירין</b><br> דלא גזרו. ודוקא שיצא העכו\"ם מבעו\"י אבל בשבת אסור שיוציא העכו\"ם משא מבית ישראל לרה\"ר. ואפי' קנהו העובד כוכבים קודם שבת. ויחד לו ישראל מקום בביתו. אפילו הכי אסור משום מראית עין שיחשבו שמכר לו בשבת [רמב\"ם פ\"ו משבת] והכי קיי\"ל. מיהו כשהעובד כוכבים אלם ויצער לישראל עבור שלא יניחו להוציא מה שקנה מע\"ש. או דאיכא למיחש לפסידא דישראל על ידי זה. אז אפי' לא יחד לו מקום. שרי עובד כוכבים להוציאו בשבת [רט\"ז רנ\"ב ס\"ג]. וכ\"כ מותר להשאיל לעובד כוכבים דבר בשבת בעיר המוקפת חומה או חוטי עירוב. מדליכא אז חשש הוצאה [אב\"י ערט\"ז רמ\"ו סק\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן</b><br> *(גערבער) [דא\"א לפרש \"לעבד אותן\". דכובס דסיפא מעיד על עבדן דרישא]. והך בבא בין לבית שמאי בין לב\"ה אצטריך. דלבית שמאי קמ\"ל דלאו דוקא מצודות. וכדומה. שהכלי עושה מלאכה. ס\"ל לב\"ש שביתת כלים. אלא אפי' כלים לכובס ועורות שהכלי רק מקבל מלאכה. אפ\"ה ס\"ל דיש בהן משום שביתת כלים. ולב\"ה קמ\"ל אע\"ג דבכלים לכובס ועורות. בשל ישראל קטרח עובד כוכבים בשבת. אפ\"ה שרי [ר\"ן]:"
            ],
            [
                "<b>ולא כלים לכובס עובד כוכבים</b><br> [*גם על עבדן קאי]:"
            ],
            [
                "<b>ובכולן בית הלל מתירין עם השמש</b><br> ר\"ל כל הנך שהתירו ב\"ה במשניות דלעיל. לא התירו רק בעוד יום. והכי קיי\"ל. וה\"ה בנותן אגרת לשליח עובד כוכבים. או בנותן מעות לקנות סחורה או שנתן סחורה למכרה בבית עובד כוכבים שרי. רק שלכל הנ\"ל צריך ז' תנאים ועי' בכלכלת שבת בכללי מסירת דבר מע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן</b><br> שצריך זמן רב לכביסתן:"
            ],
            [
                "<b>לכובס עובד כוכבים שלשה ימים קודם לשבת</b><br> דס\"ל כב\"ש:"
            ],
            [
                "<b>ושוין אלו ואלו</b><br> ב\"ש וב\"ה:"
            ],
            [
                "<b>שטוענים קורות בית הבד ועגולי הגת</b><br> בית הבד הוא כלי שמניחין בהן הזיתים הטחונים. והגת הוא כלי שדורכין בהן הענבים. ומשימין קורות כבדים על הזיתים הטחונים *). ודפין כבדים עגולים על הענבים הדרוכים שבבית הבד. מערב שבת. והמשקה זב מאליו בשבת. ומותר לשתותו אז. ולהכי מותר לעשות כן משום דאי נמי סחיט להו בשבת ליכא חיוב חטאת. דמדמרוסקין כבר. אסור לסוחטן רק מדרבנן. ולהכי לא גזרי' שמא יעשה בידים. ואף דלב\"ש עכ\"פ לתסר משום שביתת כלים. כלעיל אות ס\"א. י\"ל דבכה\"ג דנפיק ממילא. וכלי לאו מידי עביד. גם לב\"ש שרי. מיהו דוקא בזיתים וענבים דסחיטתן אסור מדאו' (כמג\"א ריש ש\"כ). להכי צריך שיהיו מרוסקין מע\"ש. אבל שאר פירות יש חלוק. שכשעומדין למשקה דאסור לסוחטן עכ\"פ מדרבנן. להכי רק כשיצאו מעצמן בשבת מותרין. אף שלא רסקן מע\"ש. וכשעומדין לאכילה. מותר אפי' לכתחילה לסוחטן בשבת. ומה\"ט מותר לסחוט (ציטראנע) בשבת לתוך (צוקער) לעשות (פונש) (ועי' רס\"י ש\"כ ובכללי ל\"ט מלאכות במלאכת דש):"
            ],
            [
                "<b>אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום</b><br> חצי בשולו. ומשני צדדיו. דאל\"כ גזרי' שמא יחתה (רנ\"ד ס\"ב). ובהא גם ב\"ה מודו. ואילה\"ק מ\"ש באונין ויורה דל\"ג בזה שמא יחתה (כמ\"ו). י\"ל אונין מונחי' בתנור סתום ואינו פותחו לחתות מדקשי ליה זיקא. ויורה מיירי בעקורה מהאש. ואין בה חשש חיתוי. וגם חשש הגסה אין בו. דמיירי בסתומה היורה בטיט. משא\"כ הכא מיירי בצולה אותו ע\"ג גחלים דבקל יחתה (שבת די\"ח ב'). ומה\"ט גם בחררה בסיפא גם ב\"ה מודו. מיהו פירות שנאכלין חיים. כתפוחים וכדומה. מותר ליתנן עם חשיכה סמוך לאש. אף שא\"א שיצולו מבעו\"י. והיינו מדלא גרע מנתבשל כחצי בישול קודם שבת. ולא דמי לבצל חי וביצה חיה דאסיר במשנתנו. דהנך אע\"ג דחזו חי. אפ\"ה רובן לבישול קיימו מדעדיפי בבישול טפי מחי. משא\"כ פירות רובן נאכלים חיין מדעדיפי כך טפי מבבישול (ועי' רא\"ש פ\"ד דשנת סי' ד'). אבל אסור להניחן בשבת אפי' סמוך לתנור וקודם שהוסק. ואפשר דאפי' ע\"י עובד כוכבים אסור (שם במג\"א סקי\"ד ובאשל שם):"
            ],
            [
                "<b>אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה</b><br> (אשקוכען):"
            ],
            [
                "<b>אלא כדי שיקרמו פניה</b><br> שיתהווה עליו (רינדע) וכל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה. הו\"ל כנקרמו פניה (שם רנ\"ד):"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה</b><br> ר\"ל הצד המדובק בתנור. דשם ממהר להתבשל (אב\"י כ\"כ תוס' ד\"ה איבעי' אבל רש\"י כ' דצד שלגבי אור ממהר יותר להקרים. ועי' ר\"נ ורט\"ז רנ\"ד סקי\"ב). ואנן קיי\"ל דבאיזה צד שתקרם סגי*). ולרמ\"א צריך שיקרום כל הפת סביב (שם). וכל הנך אם עבר ונתן באיסור ע\"ג אש מגולה. אם במזיד אסור במו\"ש בכדי שיעשו. ואם בשוגג. אם הוא פת. מותר הוא לכל אדם שאין לו כדי ג' סעודות. לאכול ממנו כל הג' סעודות. ואם יש בככר א' בכדי ג' סעודות. לא יקח לכל סעודה ככר שלם ולחם משנה. מדאינן חובה כל כך. אבל אם הוא שאר תבשילין. אפי' עשה בשוגג אסור עד מו\"ש בכדי שיעשה. ורק באין לו כלל מה יאכל. גם בתבשיל שרי בשוגג. מדאסור להתענות בשבת (מג\"א שם סקי\"א וסקכ\"ג):"
            ],
            [
                "<b>משלשלין את הפסח בתנור</b><br> תנורים שלהן היו כקדירה בלי שולים. מחובר בטיט בארץ. ומורידין הצלי בשלשלת לתוך פיו:"
            ],
            [
                "<b>עם חשכה</b><br> ולא גזרי' שיחתה. אף דדמי לשנים דאסורים לקרות אפי' ביחד אצל מדורה (כשבת י\"ב ב'). הכא בני חבורה לפסח זריזין ומדכרי אהדדי:"
            ],
            [
                "<b>ומאחיזין</b><br> מדליקין:"
            ],
            [
                "<b>את האור במדורת בית המוקד</b><br> היא לשכה שבעזרה שיש שם מדורה לכהנים להתחמם. מדהולכין בעזרה יחף על רצפה של שיש. ומשם לוקחין אש למזבח בכל יום (עי' תוס' יומא ט\"ו ב'). ומדהוי בעזרה. להכי אפי' במצית רק מעט קודם שבת. שרי. ולא גזרינן שמא יחתה. דכהנים זריזין הן:"
            ],
            [
                "<b>ובגבולין</b><br> ר\"ל חוץ למקדש:"
            ],
            [
                "<b>כדי שתאחוז האור ברובן</b><br> דאם הדליק עץ יחידי. צריך שיאחז האור ברוב עביו ורוב הקיפו. ואם יש הרבה עצים. צריך שיעלה מבעוד יום השלהבת מאליה. ואל\"כ אסור להתחמם בו בשבת (רנ\"ה ס\"א):"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר בפחמין</b><br> אם הסיק פחמין. (קאהלען) בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>כל שהוא</b><br> אפילו לא אחז האור רק כ\"ש סגי דמעצמן דולקין והולכין (שם ס\"ב):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במה מדליקין</b><br> באיזה שמנים ופתילות מדליקין נר שבת:"
            ],
            [
                "<b>אין מדליקין</b><br> מפרש תחילה פתילות הפסולות:"
            ],
            [
                "<b>לא בלכש</b><br> צמר שבארז בין קליפה לעץ (אב\"י לולא מסתפינא נ\"ל שהוא הצמר שעל הארז מבחוץ. שכן בלשון יון נקרא הצמר שעל האילנות לייכען. והיינו דקאמר בש\"ס עימרתא דאית בי'. ר\"ל על הארז מבחוץ):"
            ],
            [
                "<b>ולא בחוסן</b><br> פשתן שאינו מנופץ (אונגעהעכעלטעס פלאכס):"
            ],
            [
                "<b>ולא בכלך</b><br> פסולת משי:"
            ],
            [
                "<b>ולא בפתילת האידן</b><br> אידן הוא ערבה. בל\"י איטעא ופתילת. הוא הצמר המצוי בין הקליפה להעץ. בל\"א (וויידענבאסט):"
            ],
            [
                "<b>ולא בפתילת המדבר</b><br> (נעססעלקרויט):"
            ],
            [
                "<b>ולא בירוקה שעל פני המים</b><br> צמר הירוק שגדל בדופן ספינה ששהתה במים ועי' שבת דק\"מ ב' נמשי במיא דחריצי ופי' רש\"י שהירוק שע\"ג מים העומדים יש בהן שמנונית. וא\"כ אפשר שכשיתיבש יקחוהו לפתילה. עד כאן דיני פתילה. וטעם פסולן שאין הלהב נכנס בו אלא מסכסכו מבחוץ: ונ\"ל דשער וצמר פסילי מהאי טעמא (א\"ח רס\"ד). ומהשתא מפרש שמנים הפסולים משום דשמנן עב. ואינו דולק יפה. ושמא עי\"ז יטה. או יניחנו ויצא והרי סעודת שבת צריך נר. וה\"ט נמי דפתילות:"
            ],
            [
                "<b>ולא בזפת</b><br> (פעך):"
            ],
            [
                "<b>ולא בשעוה</b><br> (וואכס) מהותך:"
            ],
            [
                "<b>ולא בשמן קיק</b><br> שמן שמוציאין מהגרגרים של צמר גפן (בוימוואל קערנער):"
            ],
            [
                "<b>ולא בשמן שריפה</b><br> ר\"ל שמן תרומה שנטמא. שאינו ראוי רק לשריפה. וביו\"ט בע\"ש עסקינן. שאסור לשרוף קדשים ביו\"ט. ואע\"ג דבתרומה יכול להנות בשעת שריפה. אפ\"ה אסור דגזרינן תרומה אטו קדשים:"
            ],
            [
                "<b>ולא באליה</b><br> שכשנתיבש מדליקו כאבוקה:"
            ],
            [
                "<b>נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל</b><br> ר\"ל מהותך. ונ\"ל דטעמי'. דחלב מבושל נמשך אחר הפתילה. רק דת\"ק ורבנן דסיפא גזרו מהותך אטו אינו מהותך (כש\"ס כ\"א א'). ואיהו לא גזר:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אחד מבושל אחד שאינו מבושל אין מדליקין בו</b><br> חכמים היינו ת\"ק. רק איכא בינייהו בנתערב קצת שמן בחלב. דלחד מנייהו אסור. ולאידך שרי (ובהא מתורץ לע\"ד. דהול\"ל בקצור וחכמים אוסרים. אלא דאי הוה תני הכי. הוה משמע דקאי אנחום. דמיירי באינו מעורב בשמן אלא דהש\"ס מסופק דאף דקאי את\"ק דלמא אהא דקאמר ת\"ק מעורב בשמן שרי. קאמרי אינהו אחד אחד. דכמו באינו מבושל לא מהני עירוב. מדאינו מתערב. כ\"כ במבושל. או דלמא דלת\"ק אסור מעורב בשמן. וקאמרי אינהו אחד אחד להשוותן. דדוקא כשהמבושל אינו מעורב. דאז שוה להאינו מבושל דלא שייך בו עירוב אבל כשהמבושל מעורב שרי. לכן קאמר הש\"ס ולא מסיימי). וקיי\"ל דאין מדליקין בכל אלו אפי' במערבין בשמן. גזירה אטו בעינא ולא הוה גזירה לגזירה. דשמא יטה קרוב לוודאי. משא\"כ בחלב מהותך שרי במעורב בקצת שמן. דהרי מהותך גופי' אסור רק מטעם גזירה. אטו אינו מהותך. ולהכי במעורב הו\"ל גזירה לגזירה. מיהו נרות שעוה או חלב או זפת. העשויין כפתילה כעין שלנו. מותר לכתחילה. דאז שפיר נמשך עם הפתילה שבתוכה (שם בט\"ז סק\"ה) ואותן האסורים להדליק בהן. והדליקן באיסור. אסור להשתמש לאורן. מיהו בדולק עוד נר כשר אצל הפסול. אף שלא לצורך מותר להשתמש. לאור הפסול. ובאין הנר הכשר דולק רק בחדר אחד מחדריו. אז עכ\"פ לצורך מותר להשתמש אצל הנר פסול. דע\"י הנר הכשר שדולק בביתו. יזכור שלא להטות (מג\"א שם קס\"ד):"
            ],
            [
                "<b>אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב</b><br> טעם דמתני' דלעיל קאמר. דהא דאין מדליקין בשמן שריפה. מיירי ביו\"ט בע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן</b><br> פסולת הזפת (הארציכט) בל\"א. והוא רך ונמשך אחר הפתילה טפי מזפת:"
            ],
            [
                "<b>מפני כבוד השבת</b><br> דריחו רע:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים מתירין בכל השמנים</b><br> חוץ מהנך שנזכרים במשנה א':"
            ],
            [
                "<b>בשמן שומשמין</b><br> (ליינזאמען). [אב\"י ל\"מ נ\"ל דלפי מ\"ש הר\"ב כאן שהוא זרע דק מתוק. ובא\"י ממנו הרבה. א\"כ אינו (ליינזאמען). רק מין צמח הנקרא בל\"י זעזאמאן. ובל\"ר זעזאמום. ובמצרים קוראים אותו זעמזעם. שקרוב במבטא לשם שומשמין. שהעיד עליו החכם וואלניי במסעות שלו. שמצוי הרבה בא\"י. ויש לו גבעול גבוה ו' אמות המחליף כל שנה. ובראשו גדלים כעין שרביטי קטניות שלנו. מלאים זרע עגול דק ולבן. כעין דוחן שלנו. והעיד החכם אגער שעוצרים במצרים מהגרעינים הללו שמן לבן טוב למאכל. ולהדלקה. מדאינו מעלה עשן. ויש לו ג\"כ ריח טוב]:"
            ],
            [
                "<b>בשמן אגוזים בשמן צנונות</b><br> שמן הנעצר מזרע צנון:"
            ],
            [
                "<b>בשמן דגים</b><br> (טראהן):"
            ],
            [
                "<b>בשמן פקועות</b><br> (ווילדער קירביס) [אב\"י ובערוך פי' אבטיחים מדבריים (ווילדע גורקען). והם קטנים כדמות ביצים וטעמן מר. ועושין מזרע שלהן שמן. ועל שם שפוקעין בנגיעה קטנה. ומשליכין גרעיני הזרע שבתוכן. נקראו פקועות מלשון פקע]:"
            ],
            [
                "<b>ובנפט</b><br> *(שטיין עהל). ואשמעי' כל הנך. אף דקצתן יש להן ריח טוב וחזו לאכילה. לא חיישי' שיסתפק ממנו. ואף דקצתם ריחן רע. לא חיישי' שיניחם ויצא:"
            ],
            [
                "<b>רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד</b><br> דהוא הדולק יותר יפה ובהיר וקיי\"ל כחכמים (שם ס\"ו). ושרי כולן. חוץ מעטרן ונפט שריחן רע ביותר. וחוץ מאפרסמון שריחו נודף ביותר ואיכא למיחש שיסתפק ממנו. א\"נ משום סכנה. מדהוא עף ובוער:"
            ],
            [
                "<b>כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו</b><br> לעשות ממנו פתילה. כגון גמי אילנות. או עץ גופי' שרככו ועשה ממנו פתילה. אסור להדליק בו בשבת. דמסכסך ואינו דולק יפה. ושמא יטה עי\"ז: והא דנקט לעיל רק פתילות אידן וכו' רק לרבותא נקט התם הנך אף דדולקים יפה יותר משאר היוצאים מעץ. אפ\"ה אסירי מדאינן יפין כפשתן:"
            ],
            [
                "<b>אלא פשתן</b><br> דאע\"ג דפשתן נמי נקרא עץ. כדכתיב ותטמנם בפשתי העץ. עכ\"פ מדמתרכך יפה מותר לפתילה. ומכ\"ש צמר גפן וקנבוס וכדומה. שמתרככין טפי מפשתן. דשרו לפתילה:"
            ],
            [
                "<b>וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים</b><br> דאע\"ג דכל מה שבאהל עם המת טמא. האהל עצמו אם הוא קבוע טהור:"
            ],
            [
                "<b>אלא פשתן</b><br> דבעשה ממנו אהל על המת. אע\"ג שקבוע בארץ טמא. וצריך הזאה וטבילה:"
            ],
            [
                "<b>פתילת הבגד שקפלה</b><br> שלקח חתיכת בגד וקפלה וגלגלה בחול על ידו לעשותה פתילה:"
            ],
            [
                "<b>ולא הבהבה</b><br> (אבגעזענגט). שלא הבהב ראשה בחול. שתהא דולקת יפה:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר טמאה</b><br> שאם היתה קודם שקפלה גע\"ג אצבעות. מקבלת עדיין טומאה. דמדלא הבהבה. קפולה לא בטלה מתורת בגד:"
            ],
            [
                "<b>ואין מדליקין בה</b><br> נר שבת. דמדלא הבהבה אינה דולקת יפה. וי\"א דביו\"ט בע\"ש עסקינן. דאין מדליקין בכלי שנשברה ביו\"ט משום מוקצה. ומיירי באין בהמטלית הזה רק גע\"ג אצבעות מצומצמות וכיון דלא בטל ע\"י קפולה בחול מתורת כלי. א\"כ מדהוא שיעור מצומצם. כשמתחיל להדליק בו פורתא. מיד הו\"ל ככלי שנשבר ביו\"ט. ומדאסור לסלק ידו מהנר. עד שידליק רוב הפתילה היוצא. א\"כ כשממשמש בו ובהדלקתו אח\"כ. הו\"ל כמדליק בכלי שנשבר ביו\"ט. דאסור (כא\"ח תק\"א):"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר טהורה ומדליקין בה</b><br> דס\"ל קפולה בחול בטלה מתורת כלי. ואינו מקבל טומאה. ומהאי טעמא נמי מותר להדליק בו ביו\"ט בע\"ש. מדהו\"ל כנשבר כבר בחול. וגם ס\"ל דא\"צ להחריך ולהבהב הפתילה מע\"ש. וקיי\"ל בכולהו כר\"ע. ואפ\"ה מצוה להבהב הפתילה קודם הדלקה (א\"ח רס\"ד):"
            ],
            [
                "<b>לא יקוב אדם</b><br> ר\"ל לא ינקב:"
            ],
            [
                "<b>שפופרת של ביצה</b><br> קליפת ביצה:"
            ],
            [
                "<b>וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר</b><br> ממעל לפי הנר:"
            ],
            [
                "<b>בשביל שתהא מנטפת</b><br> יש שעושין כן כדי שידלק הנר בצמצום. לכן מניח פתילה בנר בלי שמן. ותולה קליפת ביצה מנוקבת מלאה שמן ממעל לפיו. והוא מטפטף כל שעה על פי הנר. ובשבת אסור לעשות כן מע\"ש. גזירה שמא יסתפק מהשמן מדאינו מחובר להפתילה הדולקת. ומחייב משום מכבה:"
            ],
            [
                "<b>אפילו היא של חרס</b><br> ר\"ל אפי' הכלי שמטפטף הי' של חרס דמאוס אפ\"ה חיישי' שיסתפק:"
            ],
            [
                "<b>ורבי יהודה מתיר</b><br> דלא גזר:"
            ],
            [
                "<b>אבל אם חברה היוצר</b><br> טעפפער:"
            ],
            [
                "<b>מתחלה</b><br> ר\"ל שחיבר ודיבק יחד הנר והכלי המטפטף קודם שצרפן בכבשן. וה\"ה כשחברן בעה\"ב אח\"כ בסיד וחרסית:"
            ],
            [
                "<b>מותר מפני שהוא כלי אחד</b><br> ונזהר מלהסתפק ממנו:"
            ],
            [
                "<b>לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה</b><br> קצה השני שאינו דולק:"
            ],
            [
                "<b>בתוכה בשביל שתהא שואבת</b><br> מהשמן שבקערה:"
            ],
            [
                "<b>ורבי יהידה מתיר</b><br> וקמ\"ל ביצה לרבותא דר\"י. אע\"ג דאינו מאוס מותר. וקמ\"ל חרס דמאיס לרבותא דרבנן וקמ\"ל קערה. לרבותא דר\"י. דאע\"ג דמפסיק אויר דביני ביני. אפ\"ה לא חייש שיסתפק. וקיי\"ל כחכמים (רס\"ה):"
            ],
            [
                "<b>המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובדי כוכבים</b><br> עובדי אש אין מניחין שום אש בחגן רק בבית ע\"ז:"
            ],
            [
                "<b>מפני לסטים</b><br> שלא יראוהו:"
            ],
            [
                "<b>מפני רוח רעה</b><br> בעל מרה שחורה. שנוח לו לישב בחושך:"
            ],
            [
                "<b></b><br> כך הגי' בש\"ס. ולא גרסי' ואם:"
            ],
            [
                "<b>החולה שיישן פטור</b><br> הול\"ל מותר. דהרי ע\"כ כולהו במסוכן מיירי. דאל\"כ למה פטור. הרי ס\"ל בסיפא דבמלאכה שא\"צ לגופה חייב. רק איירי דנקט בסיפא חייב. נקט נמי ברישא פטור:"
            ],
            [
                "<b>כחס על הנר</b><br> האי כ\"ף של \"כחס\" אינו כ\"ף הדמיון. רק במקום אם. כמו כראותו כי אין הנער (בפ' ויגש). שפירושו אם יראה. והכא נמי ר\"ל אם חס על (הלאמפע) שלא תפקע:"
            ],
            [
                "<b>כחס על השמן כחס על הפתילה</b><br> שלא תשרף:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> דאע\"ג דכבוי משום נר ושמן. מלאכה שא\"צ לגופה הוא. אפילו הכי חייב:"
            ],
            [
                "<b>ורבי יוסי פוטר בכולן</b><br> דכל כבוי מלאכה שא\"צ לגופה הוא. אם לא שמכבה מדצריך לפחמין. כמו שהיה במשכן:"
            ],
            [
                "<b>חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה</b><br> במפיק ה\"א. ר\"ל שעושה אותה:"
            ],
            [
                "<b>פחם</b><br> ר\"ל אם כיבה את הפתילה מפני שהוא וכו'. שהוא מתכוון שתהא מהובהבת ונוח להדליק אח\"כ. וכגון שלא נתהבהבה מקודם. אז חייב. מדהו\"ל כפחמין במשכן שכבום להדליקן אח\"כ. והו\"ל מלאכה שצריכה לגופה. וקיי\"ל מלאכה שאצל\"ג פטור (סי' רע\"ח). ודלא כר\"ב הכא:"
            ],
            [
                "<b>על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן</b><br> דשעת סכנה מוכן לפורעניות:"
            ],
            [
                "<b>על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר</b><br> דאלו ג' מוטלין עליה ואחרים שחייבים בהנך סומכים שהיא תתקן הכל:"
            ],
            [
                "<b>שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו</b><br> ולמה לא קאמר תנא. לבני ביתו. אלא ר\"ל שלא יאמר בקול אווש שישמע בחוץ. רק יאמר בנחת כדי שיצייתו לו:"
            ],
            [
                "<b>ערב שבת עם חשכה עשרתם</b><br> דגם אכילת עראי של שבת קובעת למעשר לכן יעשרו מקודם:"
            ],
            [
                "<b>ערבתם</b><br> ערובי תחומין וחצירות:"
            ],
            [
                "<b>הדליקו את הנר</b><br> *בנר שרואה אותו שלא הדליקוהו. שייך לומר הדליקו. בלשון צווי. ונ\"ל דתנא נקט כל הג' כסדר הראוי. דכל הנצרך ביותר מזכירו תחלה דשמא ישכחנה. להכי מזכיר תחלה עשרתם מצורך אכילה בשבת. ואח\"כ מזכיר ערבתם שהוא צורך טלטול והליכה. ובסוף מזכיר הדלקה. משום דאח\"כ אסור בהב' שהזכיר תחלה:"
            ],
            [
                "<b>ספק חשכה ספק אין חשכה</b><br> ר\"ל ביה\"ש. והוא תוך י\"ג מינוטען וחצי קודם צאת הכוכבים. ונ\"ח מינוטען וחצי קודם ביה\"ש הנ\"ל. מחוייב להוסיף מחול על הקודש. כל הזמן הזה או מקצתו. ואחר צאת ג' כוכבים בינונים שאינן מפוזרין. הו\"ל ודאי לילה לענין הכנסת שבת. רק במ\"ש מחמירין דלא סגי בהכי. מדלא בקיאינן בבינונים. להכי צריך ג' כוכבים בינונים. ועוד ג' קטנים (רס\"א ורצ\"ג):"
            ],
            [
                "<b>אין מעשרין את הודאי</b><br> טבל וודאי. וה\"ה דאין מפרישין אז חלה (רס\"א מג\"א ס\"ק ב'). ואף דהפרשת מעשרות שבות. ול\"ג אשבות בין השמשות (כשמ\"ב). היינו לצורך גדול או לצורך מצוה (כשם וססש\"ז). אבל הכא מיירי בא\"צ לו בשבת (ט\"ז רס\"א ומג\"א ססש\"ז). מיהו בחלה דידן כיון דאוכל והולך ואח\"כ מפריש (י\"ד שכ\"ג) ודאי גזרו אשבות דהפרשה. דהרי א\"צ להפריש (ועי' סי' תק\"ו):"
            ],
            [
                "<b>ואין מטבילין את הכלים</b><br> מיירי נמי בא\"צ להם מאד לשבת. ולהכי נקט כלים ל\"ר. מיהו דוקא בנטמאו בדאו'. מחזי טבילה כמתקן. אבל כלים חדשים. י\"א דאפי' בשבת שרי להטבילן. ויש להחמיר. מיהו בעבר והטבילן בשבת. יש להתיר לצורך. ובשכח להטבילן בע\"ש יתנם במתנה לעובד כוכבים. או יטבלם במקוה דרך שאיבה בלי ברכה (מג\"א שכ\"ג):"
            ],
            [
                "<b>ואין מדליקין את הנרות</b><br> נ\"ל דר\"ל לא יאמר לעובד כוכבים להדליקן דאע\"ג דאמירה לעובד כוכבים רק שבות. הכא מדנקט נרות לשון רבים. מיירי בא\"צ להם רק להרווחה. כרבוי נרות שמדליקין לכבוד שבת. ולא מחשב כ\"כ לצורך מצוה. משא\"כ נר יחידי של שבת. שמחוייב כל א' להדליק בביתו (כסי' רס\"ג). מחשב צורך גדול. ומותר להדליקו אז ע\"י עובד כוכבים. (רס\"א). וה\"ה נר יא\"צ מותר להדליקו אז ע\"י עובד כוכבים. דמדנזהרין בו מאד מחשב צורך גדול (רט\"ז ורמג\"א רס\"א) וכן מותר לומר אז לעובד כוכבים לעשות אפילו מלאכה גמורה לצורך חול. אם הוא הפ\"מ. דאין חלוק בין צורך גדול להפסד מרובה (שם):"
            ],
            [
                "<b>אבל מעשרין את הדמאי</b><br> דרוב ע\"ה מעשרין הן. ולא הו\"ל כמתקן:"
            ],
            [
                "<b>ומערבין</b><br> דוקא ערובי חצירות ותבשילין. דהו\"ל נמי מצוה וצורך גדול (תקכ\"ז). אבל ערובי תחומין אע\"ג דתחומין נמי אין מערבין רק לדבר מצוה. אפ\"ה גזרו על שבות כזה. מדהו\"ל אקנויי רשות (תוס' גיטין ד\"ו ב' ד\"ה עירבתם) (תקכ\"ח):"
            ],
            [
                "<b>וטומנין את החמין</b><br> בדבר שאינו מוסיף הבל. אע\"ג דבשבת אסור. התם ה\"ט שמא ימצאנה אח\"כ מצוננת וירתיחנה. משא\"כ ביה\"ש כל הקדירות רותחות הן. וליכא למיחש להא. מיהו לאחר שקבל שבת בפירוש. או אחר שאמר מזמור שיר ליום השבת. דהוי לדידן כקבלת שבת (כאשל רס\"א סקי\"ג). אפילו אין עדיין בין השמשות. ע\"י ישראל הכל אסור. ורק אמירה לעובד כוכבים לעשות מלאכה דאו'. משום צורך מצות קצת. שרי אז. מדלא עדיף קבלתו לשבת מביה\"ש. דשרינן גבה אמירה לעובד כוכבים דקילא (מג\"א שם סק\"ז). ודוקא בקבלי' לשבת או אמר מזמור שיר ליום השבת. תוך שעה ורביע קודם הלילה [והוא בצמצום ע\"ב מינוטען קודם צאת הכוכבים]. אבל קודם לכן. אין קבלתו כלום (רס\"ג ס\"ד וסי\"ד). ואף לי\"א שם. דאף בקבל שבת קודם זמן הנ\"ל. אותו שקבל אסור במלאכה. היינו במלאכה דאורייתא אבל במעשרין ומערבין. אף המקבלין שרו בקבלו קודם זמן הנ\"ל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>כירא</b><br> *הוא כקדירה גדולה ששפתותיה מחוברין לארץ בטיט. ובשוליו שהפוכין למעלה. יש ב' נקבים להושיב שם ב' קדירות שנסוקין באש שתחתיהן בהכירה ופתח הכירה להכניס שם אש היה בצדו. ומתוך שרחב למעלה אינו קולט חומו. וכ\"כ תנורים שלנו שרחבים למעלה. דינן ככירה (רנ\"ג ס\"א):"
            ],
            [
                "<b>שהסיקוה</b><br> געהייטצט:"
            ],
            [
                "<b>בקש</b><br> הוא התבן הנשאר בארץ אחר שנקצר השבולת:"
            ],
            [
                "<b>ובגבבא</b><br> הוא הנגבב ונקצר עם השבולת (כ\"כ תוס' ור\"ן וק\"ל מסוכה [די\"ג ב'] קשין ובהן שבולת. וכ\"כ קשה מלקמן פ\"כ מ\"ה. וצ\"ע. ועתוי\"ט פ\"ט דב\"מ. אולם מרפ\"ט דב\"מ נראה דתבן היינו הסמוך להשבולת והקש היינו הרחוק ממנו. דקאמר כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש. וכשם שחולקים ביין כך חולקין בזמורות וקנין. משמע ודאי שכשם שביין הזמורות שזכר סמוך להן. הן אותן שגדלין סמוך להן. כך התבן שזכר גבי תבואה היינו אותו חלק שגדל סמוך לתבואה):"
            ],
            [
                "<b>נותנים עליה תבשיל</b><br> מע\"ש להשהותו שם בשבת. דליכא למגזר שיחתה בגחלים. מדאין להם גחלים. וליכא למיחש נמי משום דמטמין במוסיף הבל. דאסור בע\"ש משום שמא יטמין ברמץ (לגרסתנו שבת דל\"ד ב'). או למשום שמא ירתיח (כגי' רמב\"ם י\"ג משבת) די\"ל דוקא בטומן בדבר המטולטל אסור משום מוסיף הבל. ולא כי הכא בתנור מחובר. דלא דמי לרמץ (מג\"א רנ\"ג סקי\"ז). ותו דכשכסוי הקדירה מגולה. דהיינו שאינו נוגע בדבר שהטמינו בו אפילו שולים נוגעין בגחלים אין בו משום הטמנה (שם. ורט\"ז רנ\"ח. ור\"ן). ואילה\"ק עכ\"פ ניחש שמא יגיס (כשבת י\"ח ב'). דנ\"ל לפמ\"ש ר\"ן (שם ד\"ו סע\"ב). דבנתבשל כראוי לבן דרוסאי (דהיינו שליש בישולו לרש\"י וחצי בישולו לרמב\"ם). ועדיין חם. תו ל\"ג שמא יגיס. דאפי' יגיס הרי הו\"ל בישול אחר בישול. דאינו רק מדרבנן (כרט\"ז שי\"ח ג' וי\"ח). וא\"כ הרי ה\"נ סתם תבשיל מיירי דחזי לבן דרוסאי (כתוס' כאן ד\"ה חמין). וגם סתם קדירות ביה\"ש רותחות הן. להכי ליכא למיחש שיגיס:"
            ],
            [
                "<b>בגפת</b><br> פסולת שנשאר מזיתים ושומשמין אחר שנכבש שמנן. (עהל דריעזען) בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>ובעצים לא יתן</b><br> עליה תבשיל מע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>עד שיגרוף</b><br> שיוציא כל הגחלים מהכירה. דאל\"כ גזרירן שמא יחתה בגחלים. ולבעל המאור ור\"ן די כשיגרפם מתחת הקדירה לצד אחר. אבל בהוציא כל הגחלים. אפי' לתת התבשיל*) על או תוך התנור מותר. ולדעה ראשונה אפי' גרפם לחוץ אסור אפי' על התנור. דמדהבלו חם. אי אפשר שלא ישאר ניצוץ ושמא יחתה בו:"
            ],
            [
                "<b>או עד שיתן את האפר</b><br> ע\"ג קצת גחלים. דדוקא בגורף צריך להוציא כל הגחלים דאל\"כ לית ליה היכרא בנשארות. משא\"כ בקוטם. ע\"י שמצנן קצת גחלים יזכר שלא יחתה מדמתחמם עי\"ז יותר (וכן הוכיח הר\"ן וב\"י מדלא קאמרה מתני' עד שיטמון הגחלים באפר. משמע דסגי בכסה קצת מהן. מזה משמע דלא כמחצית השקל שכ' דמ\"ש המג\"א דסגי בקיטום כ\"ש היינו בכסוי דק). מיהו כל זה לרי\"ף ורמב\"ם. דמתני' בשהוי מאכל מע\"ש נמי מיירי. אבל אנן נוהגין כרש\"י ור\"י ורז\"ה (רנ\"ג א') דמתני' דוקא להחזיר בשבת על הכירה מיירי. אבל לשהות מע\"ש משהינן. ובאופן שנבאר בסוף משנתינו:"
            ],
            [
                "<b>ב\"ש אומרים חמין</b><br> דוקא מים חמין משהין (לרי\"ף בשגרף ולרש\"י ולדעמי' אפי' לא גרף). דמים א\"צ בישול כל כך שיחתה עבורן:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא תבשיל</b><br> אף שגרף (לרי\"ף). דב\"ש גזרו גרוף אטו אינו גרוף (ר\"ן):"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין</b><br> לרי\"ף דרישא להשהות מע\"ש מיירי. קאמר הכא שפיר. דוקא בנטלה ורצה להחזיר בשבת פליגי ב\"ש וב\"ה. ולרש\"י דרישא נמי בחזרה מיירי. ה\"ק. חזרה דרישא פלוגתא דב\"ש וב\"ה היא (וק\"ל למה נקט נוטלין כלל. פשיטא וכ\"כ ק' לב\"ה דקאמרי \"אף\" ל\"ל. הול\"ל לב\"ה מחזירין. ונ\"ל מזה ראי' לטור (רנ\"ג). וכמ\"ש רמ\"א שם ס\"ב. דדוקא בנטלה ע\"מ להחזירה מותר להחזיר. לפ\"ז לב\"ש ה\"ק אפי' בנטלה ע\"ד להחזירה לא יחזיר. ובה\"א אם נטל ע\"מ להחזיר אף מחזירין):"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים אף מחזירין</b><br> וק\"ל כב\"ה:"
            ],
            [
                "<b>תנור</b><br> הוא ג\"כ כקדירה בלי שולים. מחובר לארץ בטיט. רחב למטה. ופיו א' וצר למעלה:"
            ],
            [
                "<b>שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו</b><br> דמדפיו א' וצר נקלט חומו טפי. ולהכי גם בהסיקו רק בקש. וגרף וקטם. אפ\"ה כל זמן שיס\"ב. גזרי' שמא יחתה. דשמא נשאר נצוץ ויחתה בו. ואפי' לסמוך תבשיל שבקדרה בצדו אסור מה\"ט:"
            ],
            [
                "<b>כופח</b><br> עשוי ככירה שאין פיו צר. רק שאין בו רק מושב קדירה א'. והבלו רב מהבל כירה:"
            ],
            [
                "<b>בגפת ובעצים הרי הוא כתנור</b><br> דאפי' גרף וקטם אסור אפי' בצדו:"
            ],
            [
                "<b>אין נותנין</b><br> בשבת:"
            ],
            [
                "<b>ביצה בצד המיחם</b><br> יורה חמה וכ\"ש סמוך לתנור:"
            ],
            [
                "<b>בשביל שתתגלגל</b><br> ר\"ל שתצלה קצת:"
            ],
            [
                "<b>ולא יפקיענה בסודרין</b><br> כמו לא יבקענה. ור\"ל לא ישברנה ע\"ג סודרין חמין. אפי' נתחממו רק בשמש גזרי' שמא יטמין ברמץ:"
            ],
            [
                "<b>ורבי יוסי מתיר</b><br> בנתחממו בשמש:"
            ],
            [
                "<b>ולא יטמיננה</b><br> אפי מע\"ש (שי\"ח מג\"א סק\"י):"
            ],
            [
                "<b>בחול</b><br> (זאנד) שנתחמם בחמה:"
            ],
            [
                "<b>ובאבק דרכים</b><br> שנתחמם ע\"י אופני עגלות. ובהנך מודה ר\"י מדדמו לרמץ. או משום חשש שיזיז קרקע עולם ממקומו:"
            ],
            [
                "<b>מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון</b><br> (רעננע):"
            ],
            [
                "<b>של צונן</b><br> שהביא מים מנחל צונן:"
            ],
            [
                "<b>לתוך אמה</b><br> נחל קטן:"
            ],
            [
                "<b>של חמין</b><br> ר\"ל שהמשיכו מבעו\"י צנור מים צוננים שיפיס מחמי טבריא. תוך חמי טבריא. כדי שיתחממו המים הצוננין. וירדו למקוה בשבת:"
            ],
            [
                "<b>אמרו להן חכמים אם בשבת</b><br> ר\"ל אם ירדו למקוה בשבת. אף שנכנסו לתוך הסילון מע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>בחמין שהוחמו בשבת</b><br> דהו\"ל כאילו הטמין מים הצוננים שבצנור מע\"ש בדבר המוסיף הבל:"
            ],
            [
                "<b>אסורין ברחיצה</b><br> אפי' מקצת גופו. דמדהוחמו בשבת אסורים בהנאה בכדי שיעשו:"
            ],
            [
                "<b>ביום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב אסורים ברחיצה</b><br> ר\"ל רחיצת רוב גופו. אפי' אבר אבר. אבל פניו ידיו ורגליו מותר לרחוץ בחמין שהוחמו ביו\"ט (סקי\"א). מיהו אפי' מים שנתחממו מע\"ש. אסור לרחוץ בהם כל גופו או רובו בשבת. רק נקט הכא בסילון שנתחמם בשבת דכה\"ג גם בשתיה. או ברחיצת אבר א' אסור (שכ\"ו). [ונשים הטובלות בשבת במקוה חמה. אסור לה לטבול ביום ז' לספירתה מבעוד יום די\"א דאפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה. וגם לטבול כשחשיכה בשבת בחמין. אסור משום גזירה דמרחצאות. רק תטבול בין השמשות. דכל דבר שהוא שבות לא גזרו עליו ביה\"ש. דכדאי הוא ר\"ת. ורבינו יואל במרדכי. דס\"ל דמותר שבות ביה\"ש לצורך מצוה אפי' קבלו כבר שבת [ודלא כמג\"א רס\"א סקי\"א]. או שלא יהיו המים חמין או פושרין רק כשיעור הפגת צינתן [ח\"צ תשו' י\"א. וסדרי טהרה קצ\"ז סק\"ט]. אולם בתשו' נב\"י כ\"ה. וכ\"כ בקרבן נתנאל כ' דאין למחות במקילין בשבת אפי' בחמין ממש. די\"ל דבטבילה ליכא גזירה דמרחצאות. דאסרוה רק משום שמא יחום המים בשבת. ובטבילה של נדה ליכא למגזר הכי. דהא צריך להיות סמוך לחפיפה טבילה. והרי אסור לעשות חפיפה בשבת]:"
            ],
            [
                "<b>מוליאר</b><br> הוא כלי שיש לו בית קבול לגחלים. סביב להמים שבבית קיבול הפנימי:"
            ],
            [
                "<b>הגרוף</b><br> שגרפוהו מהגחלים מע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>שותין הימנו בשבת</b><br> מהמים שנתנו לתוכו מע\"ש. דאינו מוסיף הבל. רק משמר החום:"
            ],
            [
                "<b>אנטיכי</b><br> הוא כלי נחושת עם ב' שולים. ומשימין גחלים בין ב' השולים והמים בחלל הכלי שעל השולים:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שגרופה אין שותין ממנה</b><br> דמדהאש למטה מהמים חומו רב. והו\"ל כמטמין במוסיף הבל:"
            ],
            [
                "<b>שפינהו</b><br> ר\"ל יורה שסילקוה מהאש ובה מים חמין:"
            ],
            [
                "<b>לא יתן לתוכו צונן</b><br> מים צוננים מועטים:"
            ],
            [
                "<b>בשביל שיחמו</b><br> אם כוונתו שיתחממו הצוננים:"
            ],
            [
                "<b>אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס</b><br> שהוא כלי שני:"
            ],
            [
                "<b>כדי להפשירן</b><br> דבכלי שני אי אפשר שיתבשלו הצוננים. להכי אפי' נותן לתוך הרותחין שבכוס. מים צוננים מועטין. שרי. אבל בנותן לתוך הרותחין מים צוננים מרובין. אפי' לכלי ראשון שרי. מדא\"א שיתהוו רק פושרין. ודוקא בהסיר בשעת השפיכה הכלי ראשון מהאש (שי\"ח י\"ב). מיהו באם רותחין מאד. אפי' בכ\"ש אסור. וכמבואר בכלכלת שבת בדיני חמום לכתחילה (וכ\"כ מג\"א שם סקל\"ד). וה\"ה בפינה מים מהמיחם לגמרי. מותר ליתן בו צוננים מרובים. דמשום מצרף ליכא. מדאינו מתכוון לצרף. והרי קיי\"ל כר\"ש. ואע\"ג דהו\"ל פ\"ר. י\"ל דוקא במלאכה אסור פ\"ר. משא\"כ צירוף אינו מלאכה רק כשמתכוון לתקן כלי (מגיד משנה. ועי' לעיל ספ\"ב). רק דמתני' אליבא דר\"י. דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור. להכי נקט \"שפינהו\" דמשמע שסילק היורה עצמה. ולא נקט שפינהו ממים (ותמוהין לי דברי המ\"מ שהביא רמג\"א שם סקל\"ו. שכ' דמצרף שאינו מתכוון אפי' לר\"י שרי. וק' והרי בש\"ס הכא (דמ\"א ב') אמרי' בפירוש דלר\"י בכה\"ג אסור. ות\"ל כי כוונתי לרלח\"ם פי\"ב משבת שהקשה כן לרמ\"מ וע\"ש מה שתירץ):"
            ],
            [
                "<b>האילפס</b><br> (טיגעל):"
            ],
            [
                "<b>והקדרה שהעבירן</b><br> מהאש:"
            ],
            [
                "<b>מרותחין</b><br> נ\"ל דאין ר\"ל שהעבירן מן הרותחין. אלא ה\"ק שהעבירן מהאש מרותחין. דהאי מ\"ם סי' הבנין של בינוני פעל. (אב\"י הָפְעַל*) כצ\"ל) ומנוקד בשו\"א. ור\"ל בל\"א (קאכענד):"
            ],
            [
                "<b>לא יתן לתוכן תבלין</b><br> וה\"ה כל דבר. דכלי ראשון אף שנשתהה הרבה אחר שהעבירן מהאש. מבשל כל זמן שיד סולדת בו (ט\"ז שס סקכ\"ד):"
            ],
            [
                "<b>אבל נותן הוא לתוך הקערה</b><br> טעללער:"
            ],
            [
                "<b>או לתוך התמחוי</b><br> (שיססעל). דכלי ב' אף שיס\"ב אינו מבשל. ויש אוסרים לתת מלח אפי' בכ\"ש שיס\"ב. ובעבר ונתן אפי' בכלי ראשון מותר. דבטל המלח בס' (שם ס\"ט). ואע\"ג דכל דלטעמא עבידא לא בטל. נ\"ל דהכא אין המלח אסור מצ\"ע (כי\"ד צ\"ח ודלא כרמג\"א הכא סקל\"א ועי' עוד רמג\"א א\"ח תקי\"ג ס\"ז). ואע\"ג דדבר שיל\"מ לא בטל. הכא שאני. דנתבטל קודם שנאסר. דאין המלח מתבשל רק אחר שנתערב (אב\"י עי' י\"ד סס\"י ק\"ב). מיהו כל זה במלח החפור הנקרא (שטיינזאלץ). אבל המלח הדק שלנו. מותר. שכבר נתבשל. ואין בישול אחר בישול (מג\"א שם). ועמ\"ש לעיל בדין חמום לכתחילה:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר לכל הוא נותן</b><br> אפילו לכלי ראשון:"
            ],
            [
                "<b>חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר</b><br> הוא מי מלח של דגים. שע\"י חריפתן מתבשל. וקיי\"ל כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>אין נותנין</b><br> בשבת:"
            ],
            [
                "<b>כלי תחת הנר לקבל בו את השמן</b><br> הנוטף. משום דמבטל כלי מהיכנו. דהשמן אסור לטלטל. מיהו במקום פסידא מותר לבטל כלי מהיכנו (מג\"א רס\"א סק\"ב. ומדסיים פרק דלעיל בהדליקו הנר ושאר מילי דביה\"ש. להכי סמיך בפרקן כירה. שהסיקוה וכו' נותנין וכו' דהוא נמי דיני דביה\"ש דכרגע נותנים שם הקדירה. ואח\"כ הדר הכא למילי דנר שסיים לעיל בפ\"ב דמיירי הכא שכבר קידש היום):"
            ],
            [
                "<b>ואין ניאותין ממנו</b><br> ר\"ל אסור ליהנות בשבת מהשמן הנוטף:"
            ],
            [
                "<b>לפי שאינו מן המוכן</b><br> מדהוקצה להדלקה:"
            ],
            [
                "<b>מטלטלין נר חדש</b><br> מנורה חדשה:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא ישן</b><br> דמוקצה מחמת מיאוס:"
            ],
            [
                "<b>ר' שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת</b><br> דבשעה שהאבוקה דולקת עליו. הוה מנורה בסיס לאיסור. מיהו נר שמן בשעה שדולק יש בטלטולו חשש איסור דאו' דהו\"ל פסיק רישא. דא\"א שיטלטל הנר שמן אם לא שיקרב השמן או ירחקו ממקום שהפתילה בוערת. דחייב משום מבעיר ומכבה (כביצה דכ\"ב א' וא\"ח רע\"ז ס\"ג). ורק נר חלב ושעוה הדולק כאבוקה אסור מדרבנן לטלטלו בעודו בוער. מדהוא בסיס לשלהבת איסור. ולרתוי\"ט (פ\"א דתמיד מ\"א). גם באבוקה דולקת יש חשש איסור דאו' בטלטולו (ועי' בפירושינו שם ל\"ט. ועי' באשל רע\"ו סק\"י ולפי דבריו נ\"ל דמ\"ש בגמ' הכא [דמ\"ו א'] הנח לנר שמן ופתילה דאסור לר\"ש משום בסיס. ולא קאמר משום מכבה ומבעיר. דהרי מודה ר\"ש בפסיק רישא [כשבת קי\"ז א']. נ\"ל דה\"ט משום דע\"כ ר\"ש אוסר אפי' בפתילה הדולקת שאין עליה שמן. רק שמלוחלחת בשמן. באופן שאין לחוש בו חשש קירוב וריחוק השמן. ואפ\"ה אסור משום בסיס. ועי' עוד תוס' [דמ\"ב ב' ד\"ה מיחם]. אב\"י ודברי הר\"ב כאן. שכ' דנר הדולק בשבת אסור לטלטלו גזירה שמא יכבה. וכך כ' הרמב\"ם בפי' המשנה. הוא תמוה. דזה דלא כמסקנת הש\"ס דמ\"ו א' דמסיק דטעם דר\"ש הוא משום בסיס. ועי' מג\"א רע\"ו ססקי\"א). וקיי\"ל בהדליקו במנורה באותה שבת. אפי' כבה אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו (ר\"ל שצריך להמנורה לתשמיש היתר). או לצורך מקומו. ולא דמי לשאר כלי מוקצה מחמת איסור דשרי לטלטלו לצורך גופו ומקומו. דהתם גם ביה\"ש הי' מותר לטלטלו כה\"ג. משא\"כ מנורה שדלק עליה ביה\"ש. מגו דאתקצאי לביה\"ש אתקצאי לכולה יומא (רע\"ט רט\"ז סק\"ב). מיהו במאוס עליו יסלקנו [רע\"ט ב']:"
            ],
            [
                "<b>נותנין כלי תחת הנר לקבל נצוצות</b><br> (פונקען). דאין בהן ממש. ומותר ג\"כ לטלטל ולסלק הכלי אחר שכבו בו הנצוצות (מג\"א רס\"ה סק\"ו):"
            ],
            [
                "<b>ולא יתן לתוכו מים</b><br> אפי' מע\"ש. גזירה שמא יתן שם המים בשבת. וקודם גמר הנתינה יפלו. והו\"ל מכבה בידים. ואע\"ג דכל כבוי הו\"ל מלאכה שא\"צ לגופה בא\"צ להבהב הפתילה (כמג\"א רס\"י רע\"ח). א\"כ הו\"ל גזירה לגזירה. כ' תוס' דהכא גזרינן אטו כבוי שצריך לגופה. ולרמב\"ם (ריש פרק דלקמן) כל היכא שראו חכמים שלא תתקיים זאת הגזירה רק בגזירה אחרת. גזרו גזירה לגזירה. וע\"ש. וכ\"כ תוס' חולין דק\"ד א' ד\"ה ומנא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במה טומנין ובמה אין טומנין</b><br> דאסור לטמון תבשיל בע\"ש בדבר שמוסיף חמימות. רק במה שמעמיד חמימות. דשמא יטמין בערב שבת בגחלים בוערות. ויחתה בשבת למהר בישולו:"
            ],
            [
                "<b>אין טומנין לא בגפת</b><br> פסולת זיתים ושומשמין:"
            ],
            [
                "<b>ולא בזבל</b><br> של בהמות:"
            ],
            [
                "<b>לא בתבן ולא בזגים</b><br> קליפי וגרעיני ענבים:"
            ],
            [
                "<b>ולא במוכים</b><br> כצמר וצמר גפן:"
            ],
            [
                "<b>ולא בעשבים בזמן שהן לחים</b><br> אכולהו ד' קאי דע\"י לחותן דוקא יש בהן חמימות ומוסיפין הבל. אבל יבשין אינן רק משמרין החום שבתבשיל שלא ישלוט בו אויר הקר שבחוץ:"
            ],
            [
                "<b>טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה</b><br> ה\"ה שאר נוצות (רנ\"ז ס\"ג):"
            ],
            [
                "<b>ובנסורת של חרשים</b><br> (זענע שפענע):"
            ],
            [
                "<b>ובנעורת של פשתן</b><br> (ווערק) והן הקסמין שניפלין מהפשתן כשינפצוהו (ונ\"ל דל\"ג \"דקה\". דהרי בגמ' אצטריך למפשט מברייתא דר\"י אנעורת קאי):"
            ],
            [
                "<b>ר' יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה</b><br> וקיי\"ל (רנ\"ג ס\"א וססרנ\"ז) דשאלענט שלנו אינו הטמנה מדאין הקדירה מסביב נוגע בתנור מדלא הוה דומיא דהטמנת רמץ. ועי' בכלכלת שבת בדיני הטמנה סי' ה':"
            ],
            [
                "<b>טומנין בשלחין</b><br> עורות לחין עם שערותיהן."
            ],
            [
                "<b>ומטלטלין אותן</b><br> אפי' לא טמן בהן. ומיירי בשל גסה. דכשכופלה חזי לישב עליו (מיהו אי\"ל כר\"ת. דהכא ביבשין מיירי. דק\"ל דבכה\"ג מי חזי להטמנה):"
            ],
            [
                "<b>בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן</b><br> ואפילו טמן בהם. מדמוקצות לטוייה מיהו ביחדן לעולם להטמנה. אז בטלי להטמנה:"
            ],
            [
                "<b>כיצד הוא עושה</b><br> הטומן בהן. איך יוציא הקדירה מתחת המוקצה:"
            ],
            [
                "<b>נוטל את הכסו</b><br> ומיירי שמקצת הכסוי מגולה (רנ\"ט ס\"א). ואי\"ל דעכ\"פ הכסוי בסיס לאיסור. ליתא. דאין הכסוי משמש להצמר. רק הצמר משמש לקדירה לחממה. ובאין הקדירה מגולה כלל יתחוב כוש וינער (מג\"א רנ\"ט סק\"ה). ובא\"א בכוש התיר בא\"ר ליגע בצמר עצמו לסלקו:"
            ],
            [
                "<b>והן נופלות</b><br> ואכתי לא שמעינן מה יעשה משנטל הכסוי. ובהא פליגי ר\"א ורבנן:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר בן עזריה אומר קופה</b><br> (פאם):"
            ],
            [
                "<b>מטה על צדה ונוטל</b><br> ר\"ל הקופה שטמן בה הקדירה בצמר מטה אותה. ולוקח המאכל. אבל לא יוציא הקדירה:"
            ],
            [
                "<b>שמא יטול ואינו יכול להחזיר</b><br> ושמא יטלטל המוקצה להחזירו. וי\"א דאפי' באינן מוקצה אסור. גזירה שמא תתקלקל הגומא ויתקנה. והו\"ל כהטמנה חדשה:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים נוטל ומחזיר</b><br> כשלא נתקלקל הגומא. דלא גזרינן:"
            ],
            [
                "<b>לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך</b><br> אפי' בדבר המותר לטלטל אסור. דהטמנה לכתחלה בשבת אסור אפי' באינו מוסיף הבל:"
            ],
            [
                "<b>כסהו ונתגלה</b><br> משחשיכה דוקא. ואז אפי' לכתחלה מותר לגלות (רנ\"ז ס\"ד) והא דנקט לשון דיעבד. קמ\"ל דהא בכסהו ונתגלה מבעו\"י אפי' גלהו בדיעבד. אסור לכסות משתחשך (רט\"ז שם סק\"ד):"
            ],
            [
                "<b>ממלאאת הקיתון</b><br> ר\"ל מותר למלא בשבת (קרוג) עם מים צוננין או תבשיל צונן:"
            ],
            [
                "<b>ונותן לתחת הכר</b><br> (דעקקע):"
            ],
            [
                "<b>או תחת הכסת</b><br> קיססען (עמ\"ש פ\"כ דכלים מ\"א). ולהכי מותר מדאין כוונתו רק שלא יצטננו ביותר. או כדי שתפג צינתן (שם ס\"ו). אבל דבר חם בכ\"ר אסור לתנו תחת כרים וכסתות בשבת. אף דאינו מוסיף הבל. דכל הטמנה לכתחלה בשבת אסור. אא\"כ פנהו מכ\"ר לכלי אחר שרי כה\"ג (רט\"ז רנ\"ז סק\"ה):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה</b><br> לרה\"ר. דאדם מצווה על שביתת בהמתו מדאורייתא בכל מלאכה מל\"ט מלאכות (כלקמן רפכ\"ד א'). רק כל משא שמשתמרת בו. לא הוה כמשאוי. אבל כשהוא לנטירותא יתירתא. יותר הרבה מהצורך או שאינה משתמרת בו כלל. או כשהוא לנוי שאינה רגילה בו. הוה כמשא (ש\"ה ס\"א):"
            ],
            [
                "<b>יוצא הגמל באפסר</b><br> (האלפטער). והוא חבל שבצוארה:"
            ],
            [
                "<b>ונאקה</b><br> (דראממעדאר). והוא מין גמל נקבה שקלה לרוץ. וחזקה יותר מגמל:"
            ],
            [
                "<b>בחטם</b><br> טבעת ברזל שבחוטמה. דצריכה נטירותא יתירתא:"
            ],
            [
                "<b>ולובדקיס</b><br> חמור מלוד שחזק ביותר:"
            ],
            [
                "<b>בפרומביא</b><br> רסן ברזל שנקראת בלשון רומי פרענום ובל\"א (געביס):"
            ],
            [
                "<b>וסוס בשיר</b><br> (האלז קעטטע):"
            ],
            [
                "<b>וכל בעלי השיר</b><br> ככלבי ציידין:"
            ],
            [
                "<b>יוצאים בשיר ונמשכים בשיר</b><br> ר\"ל מותר למשכן בחבל שבשיר:"
            ],
            [
                "<b>ומזין עליהם וטובלין במקומן</b><br> אמזין נמי קאי. דבנטמאו במת מזין עליהן בג' וז'. ונטבלין אח\"כ בעודן בצואר הבהמה. וקמ\"ל בהזאה. דלא חיישי' שמא יתכוון להזות אבהמה ונפסלה ההזאה ובטבילה קמ\"ל דאינו חציצה מדרפויין בצוארה. ואע\"ג דתשמישי בהמה וכלים אמקט\"ו. הכא שאני דמדאורחא בהן למשוך הבהמה. כתשמישי אדם דמי (גמ'):"
            ],
            [
                "<b>חמור יוצא במרדעת</b><br> (זאטטעלזוים). והוא כר קטן שמניחין על החמור כדי שיתחמם:"
            ],
            [
                "<b>בזמן שהיא קשורה לו</b><br> מע\"ש. דבשבת אסור לקשרו לו. מדצריך לסמוך א\"ע בבהמה כשיקשור לה. ומשתמש בבע\"ח ובעבר וקשרו לה. אסור לצאת בו. ודוקא לקשרו לה אסור. הא ליתנו עליה מפני הצינה ושלא תצא בו מותר. ודוקא חמור דגם בתקופת תמוז קריר לי'. אבל סוס אסור ליתן עליו מרדעת כלל. דמחזי כמטעינו משא. ולהסיר מרדעת בשבת. בין מן החמור או מהסוס אסור מדהוה טרחא שלא לצורך. ואוכף הנקרא (זאטטעל). אסור בין ליטול בין להניח בין לחמור בין לסוס (ש\"ה ס\"ח). אולם בשעה שהקור גדול. ואנו רואים שמזיק לסוס. וכן בימות החמה שהזבובים רבים ומצערים לסוס. מותר להניח עליו כל מכסה שירצה. דמה לי צער חמור מ\"ל צער סוס. ובלבד שיהיה נזהר שלא ישען עצמו על הבהמה בשעה שמכסה (רט\"ז שם סק\"ו):"
            ],
            [
                "<b>זכרים</b><br> אילים:"
            ],
            [
                "<b>יוצאין לבובין</b><br> שמכסין זכרותן בכיס בתמונת לב. רחב למטה נגד הביצים וקצר למעלה נגד הגיד. למנעו מלעלות על נקיבות:"
            ],
            [
                "<b>רחלות יוצאות שחוזות</b><br> שקושרין זנבן למעלה. כדי להקל עלית הזכר עליהן (ולשון שחוזות פי' בירושלמי כמו משחזת. כלומר חדודות להבעיר הזכר ובגמ' דילן קאמר שאוחזין אליה שלהן למעלה כדי שיקל לעלות עליהן הזכר):"
            ],
            [
                "<b>כבולות</b><br> שכובלין וקושרין זנבן לצד מטה. למנען מהזכרים:"
            ],
            [
                "<b>וכבונות</b><br> שמצנפין בגד סביבה שלא יטונף צמר הנקיבות שהוא רך [וכבונות נ\"ל שפירושו צעיף (הויבע). כמו תנתן כבינתי לבתי (ב\"ב ק\"ט) שפירשו צעיף כ\"כ ה\"נ מלבישין להכבש את הכתונת הזה דרך ראשו כעין (הויבע) כדי לכסות גם הראש חוץ מהעינים והפה]:"
            ],
            [
                "<b>העזים יוצאות צרורות</b><br> לפעמים קושרים דדיהן בחוזק שיתיבש החלב. ולפעמים רפוי שלא יטפטף החלב לארץ:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלין הכבונות</b><br> דהו\"ל תכשיט:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב</b><br> ר\"ל אם כוונתו ליבש חלבן מותר. אבל שלא יטפטף החלב לארץ מדלא מהדק אסור. דשמא יפול ואתא לאתויי (שם ס\"ו):"
            ],
            [
                "<b>לא יצא גמל במטוטלת</b><br> מטלית או כר שבזנבו. לסימן או לדבר אחר:"
            ],
            [
                "<b>לא עקוד</b><br> שקושר חבל מידה לרגלה שלא תוכל לברוח:"
            ],
            [
                "<b>ולא רגול</b><br> שקושר א' מידיה כלפי מעלה שלא תברח מדהוה נטירותא יתירתא הרבה מהצורך:"
            ],
            [
                "<b>לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך</b><br> האחד. והאחרים נמשכים עמו. דמחזי כמוליכין למכרן:"
            ],
            [
                "<b>אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך</b><br> ר\"ל דבאינן קשורי' זב\"ז. מותר להכניס כל החבלים שבפיהן לידו. ובלבד שלא יצא ראש החבל מתחת ידו טפח. דהו\"ל משאוי שנושא ברה\"ר. ויש אוסרים (שם סט\"ז):"
            ],
            [
                "<b>ובלבד שלא יכרוך</b><br> סביב ידו ויקשור. משום כלאים. דא' צמר וא' פשתן. ואף דהו\"ל דבר שאינו מתכוון. פסיק רישא הוא. או דאתיא באמת כר\"י דס\"ל דבר שאינו מתכוון אסור (ועמ\"ש לעיל ספ\"ב [בועז אוח ו]. אב\"י עי' י\"ד סי' ש' ס\"ו):"
            ],
            [
                "<b>אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו</b><br> דלמא נפל ברשות הרבים ואתא לאתויי:"
            ],
            [
                "<b>ולא בזוג</b><br> (שעללע):"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שהוא פקוק</b><br> סתום במוכין שלא ישמיע קול. עכ\"פ מחזי כמוליכה למכור לשוק שע\"י קול הזוג יתעוררו קונים לראותה:"
            ],
            [
                "<b>ולא בסולם שבצוארו</b><br> עצים שקושרין סביב צוארו שלא יחכך מכתו בשיניו:"
            ],
            [
                "<b>ולא ברצועה שברגלו</b><br> במנקשת רגלי' זב\"ז. קושרין טבעת מעור עב סביב המקום שמנקשת:"
            ],
            [
                "<b>ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהם</b><br> מלת שברגליהן אחוטין נמי קאי. דחוטין לסימן ורצועות שלא יפריחו:"
            ],
            [
                "<b>ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן</b><br> שלא יגררו זנבן בארץ:"
            ],
            [
                "<b>ואין הרחלים יוצאות חנונות</b><br> שנותנין מין עץ בחוטמן. שיתעטשו ויפלו התולעים שתוך ראשיהן אע\"ג דכל צער בבהמה שרי (כשבת נ\"ג א'). ואי\"ל דעכ\"פ דלמא נפל ואתי לאתויי. דא\"כ פשיטא וכדקאמר שם. נ\"ל דמורני רק צער מועט הוא לה ולהכי אסור:"
            ],
            [
                "<b>ואין העגל יוצא בגימון</b><br> עול קטן שנותנין בצוארו להתרגל בעול:"
            ],
            [
                "<b>ולא פרה בעור הקופר</b><br> (שטאכעל שוויין) (והוא מלשון מורש קפוד ישעי' י\"ד פכ\"ג ונתחלף הדלי\"ת ברי\"ש). ששערותיו חדין. וקושרין עורו על דדי הפרה שלא יינקו משם השרצים:"
            ],
            [
                "<b>ולא ברצועה שבין קרניה</b><br> בין לנוי בין לשמירה:"
            ],
            [
                "<b>פרתו של רבי אלעזר בן עזריה</b><br> של שכנתו היתה. ומדלא מיחה בה נקראת על שמו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה</b><br> הקדים תנא למנקט דין יציאות בהמה קודם ליציאת אשה מדדרך בהמה להשכים יציאתה יותר:"
            ],
            [
                "<b>לא תצא אשה</b><br> בבהמה הקדים דין היתר יציאתה. ובאשה דין איסור יציאתה דכבודה בת מלך פנימה:"
            ],
            [
                "<b>לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה</b><br> אכולה קאי דלא תצא לחצר בחוטין ורצועות שבראשה. דשמא יזדמן לה טבילת מצוה. ומדחוצצים צריכה להסירן אז. וחיישינן שתוליכן ד\"א ברה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>ולא תטבול בהן עד שתרפם</b><br> שתעשם רפויין קצת. שלא יחצצו בין מי הטבילה לגוף:"
            ],
            [
                "<b>ולא בטוטפת</b><br> ציץ זהב שבמצח:"
            ],
            [
                "<b>ולא בסנבוטין</b><br> כמין (בארטע) שלמטה מהציץ הנ\"ל מהצדעין עד הלחיים:"
            ],
            [
                "<b>בזמן שאינן תפורין</b><br> בשבכה. ואטוטפת נמי קאי. דבתפורין נמי שרי. דאין לחוש לשלפא ומחויא. דכיון דתפורין בשבכה. לא תגלה שערותיה ברה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>ולא בכבול</b><br> (בינדע) קטנה שתחת הציץ שלא ידחקנה הציץ:"
            ],
            [
                "<b>לרשות הרבים</b><br> אבל בחצר שרי (שלא רצו חכמים לאסור לה הכל. שלא תתגנה על בעלה). אבל הנך ב' דלעיל אפי' בחצר אסורים. וי\"א דאפי' בחצר המעורבת או בבית. אסורים:"
            ],
            [
                "<b>ולא בעיר של זהב</b><br> עטרה בצורת ירושלים:"
            ],
            [
                "<b>ולא בקטלא</b><br> (האלזבינדע). שמהדקתה סביב לצואר. שתראה בעלת בשר. ובלשון רומי נקראת שלשלת של קשוט צואר(קאטטעללא):"
            ],
            [
                "<b>ולא בנזמים</b><br> נזמי אף. אבל בנזמי אזן יוצאת. דטריחה לשלפן. דהאזנים מכוסים בשבכה:"
            ],
            [
                "<b>ולא בטבעת שאין עליה חותם</b><br> אע\"ג דתכשיט הוא לה אסור דילמא שלפא ומחוייא:"
            ],
            [
                "<b>ולא במחט שאינה נקובה</b><br> נמי תכשיט הוא. דטס זהב יש בראשה:"
            ],
            [
                "<b>ואם יצאת אינה חייבת חטאת</b><br> וקיי\"ל דנשי דידן יוצאות בכולן לכרמלית. ואפי' הנך דמשנה ג'. מדאין לנו רה\"ר. וגם תכשיטין מצויין ולא שלפא ומחוייא [ש\"ג ח\"י. ואע\"ג דכבר נאסר במנין. נ\"ל דהכא שאני. דהאיסור ידוע טעמו (כמג\"א ס\"מ סק\"ז). או מדאינו שכיח רה\"ר (כרמ\"א שי\"ט ס\"ג). דבהנך גוונא שרי לבטל איסור ב\"ד הקודמין. כשיש עלילה מועטת להתיר. דאע\"ג דגבי לולב ושופר אסרו מה\"ט. הכא חששו שלא תתגנה וגם יש לחוש שתעבור במזיד מה\"ט. ודו\"ק]:"
            ],
            [
                "<b>לא יצא האיש</b><br> לרה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>בסנדל המסומר</b><br> מנעל עץ עם מסמרים. ונאסר משום מעשה שהיה בשעת שמד. שטמנו א\"ע במערה. ושמעו רעש ע\"ג המערה. וחשבו שהאויבים באים עליהן. ודחקו א\"ע. ורמסו והרגו זא\"ז במסמרים שבמנעליהן אלו. ומשום דבשבת היה המעשה גזרו רק בשבת ויו\"ט שהם ימי כנופיא שנאסרים במלאכה:"
            ],
            [
                "<b>ולא ביחיד</b><br> במנעל יחידי. שיחשדוהו שנושא השני תחת כנפי בגדו. ותו דחיישינן מדמחייכי עליה. שלף ומייתי ליה ד\"א ברה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>בזמן שאין ברגלו מכה</b><br> דביש מכה. מכתו מוכחת. ולא יחשדוהו. ולא מחייכי עליה:"
            ],
            [
                "<b>ולא בתפילין</b><br> אפילו למ\"ד שבת זמן תפלין. עכ\"פ יש לחוש שכשירצה לפנות. יטלטלן ד\"א ברה\"ר ומדאסר רק מדרבנן לפיכך כשיש חשש בזיונן. מותר להכניסן זוג זוג (כרפ\"י דעירובין). וא\"כ ה\"ה קמיע שכתובים בו שמות. אף שהיא של מומחה אסור לצאת בה. אם לא שמחופה בעור. דאז מותר להכניסה בבית הכסא. משא\"כ תפלין אף שמחופין בעור אסורין מפני השי\"ן שכתוב על העור. ואנן קיי\"ל דבשבת אסור להניח תפלין (עי' א\"ח ל\"א ומג\"א שם סקי\"ב ועי' ש\"ח מג א סקי\"א):"
            ],
            [
                "<b>ולא בקמיע</b><br> כתב או עשבים כרוכים בעור שנושאין לרפואה:"
            ],
            [
                "<b>בזמן שאינו מן המומחה</b><br> ר\"ל שלא ריפא עדיין ג\"פ. דבאתמחי גברא. דהיינו שזה האדם ריפא כבר ג\"פ בג' קמיעות כזו שכולן שוות. או דאתמחי קמיע. דהיינו שקמיע זו רפאה כבר ג\"פ. מותר להוציא קמיעתו (ועי' ש\"א סכ\"ה):"
            ],
            [
                "<b>ולא בשריון</b><br> מלבוש של מתכת שלובשין במלחמה. לבלי ישלוט חרב בהלובשו. (הארניש) בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>ולא בקסדא</b><br> בלשון רומי נקרא קאססידא. ובל\"א (העלם). והוא כובע ברזל שלובשין במלחמה:"
            ],
            [
                "<b>ולא במגפיים</b><br> (פום הארניש). והוא כסוי ברזל סביב לרגלים במלחמה:"
            ],
            [
                "<b>לא תצא אשה במחט הנקובה</b><br> העשויה לתפור בגדים:"
            ],
            [
                "<b>ולא בטבעת שיש עליה חותם</b><br> מדאינן לה לתכשיט. ומשו\"ה ביצאת בו לרה\"ר חייבת חטאת:"
            ],
            [
                "<b>ולא בכוליאר</b><br> תכשיט לקשור מפתח חלוקה. וי\"א תכשיט כטבעת סביב ראשה. ונקרא בלשון יוני ורומי (קאללארע):"
            ],
            [
                "<b>ולא בכובלת</b><br> (געווירצבינדכען) ותלוי בחוט בצוארה. ובערוך גרס כוכלת. וכן נקרא בל' רומי כֻּכֻּלוּס:"
            ],
            [
                "<b>ולא בצלוחית של פלייטון</b><br> (באַלזאַם פלעשכען). ובלשון רומי נקרא שמן מרוקח (פאליאטום). וג\"כ תלוי בחוט בצוארה:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון</b><br> דס\"ל דתכשיטין הן ורק לכתחילה אסור דלמא שלפה ומחוייא:"
            ],
            [
                "<b>לא יצא האיש לא בסייף</b><br> חרב דתרגום תליך וקשתך. סייפא וקשתא:"
            ],
            [
                "<b>ולא בקשת ולא בתריס</b><br> (ברוסט שילד) משולש. דתרגום מאתים מגן מאתן תריסין (רמב\"ם):"
            ],
            [
                "<b>ולא באלה</b><br> (שטרייט קיילע). וי\"א שילד עגול:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי</b><br> הא אם היה תכשיט שרי אף דחנית ודאי מטולטל בידו. מכאן נ\"ל דמותר להוציא מטה עם כפתור נאה לכרמלית ודלא כרמג\"א (ש\"א ס\"ק כ\"ז). מיהו דבר שאינו רגיל לנשאו בידו. כגון דאזע של כסף. אפי' אין בתוכה טאבאק. אסור. והא דמשמע שם (ש\"א סי\"א) דלולא דהבריללע עצמו הי' מותר להוציא התיק של כסף. איכא לאוקמא כשתיק תלוי בשלשלת בצוארו. מיהו בשריון וקסדא לעיל (מ\"ב) מודו רבנן דפטור. דאע\"ג דגם כן כלי מלחמה הן ולגנאי. מדעכ\"פ מלבושי הגוף הם:"
            ],
            [
                "(יעטהאקען):"
            ],
            [
                "<b>וחניתותיחם למזמרות</b><br> (זיכעל):"
            ],
            [
                "<b>לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה</b><br> ואי תכשיטין הן למה יבוטלו לע\"ל:"
            ],
            [
                "<b>בירית</b><br> (קניבאנד):"
            ],
            [
                "<b>טהורה</b><br> דכלי המשמש כלי הוא. דעשוי רק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו קצוות הבתי שוקים למטה. ומה\"ט גם לנוי אינן עשויין ולהכי אינן מק\"ט:"
            ],
            [
                "<b>ויוצאין בה בשבת</b><br> דלא שלפא ומחוייא. שלא תגלה שוקה ברה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>כבלים</b><br> שלשלת שתלוי מבירית לבירית. למנעה מפסיעות גסות. שלא ינשרו בתוליה:"
            ],
            [
                "<b>טמאין</b><br> מק\"ט. דתשמיש אדם הוא:"
            ],
            [
                "<b>ואין יוצאין בהם בשבת</b><br> דאפשר לה ליטול השלשלת ולא תגלה שוקה דהבירית כרוכה מלמטה למעל משוקה. אבל הכבלים מחובר בבירית במה שיש ממנה למטה משוקה:"
            ],
            [
                "<b>יוצאה אשה בחוטי שער</b><br> שקולעתן כחבלים. וקושרת בהן שערותיה. ולא דמי לחוטי צמר לעיל. דהכא המים נכנסים בקשר. דכל חבל העשוי משער. אינו פחות מג' שערות. ולהכי לא מהדק (כסוכה ד\"ו א'). ומשו\"ה א\"צ להסירן כשתטבול. ולא אתי לאתויינהו (ר\"ן ועי\"ד קצ\"ח ד'):"
            ],
            [
                "<b>בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה</b><br> קמ\"ל שער חבירתה. אע\"ג דמאיס עלה. לא חיישינן דמחייכי עלה. וקמ\"ל שער בהמה. אף דלאו בת מינה ומינכר. לא חיישי' שיחייכו עלה:"
            ],
            [
                "<b>ובפאה נכרית</b><br> (פאלשע טוער):"
            ],
            [
                "<b>לחצר</b><br> אכבול נמי קאי. דאסור לעיל ברה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>במוך שבאזנה</b><br> לקלוט ליחות האוזן:"
            ],
            [
                "<b>ובמוך שבסנדלה</b><br> שלא יתדחק הרגל:"
            ],
            [
                "<b>ובמוך שהתקינה לנדתה</b><br> שתוחבת באותו מקום. שלא יטפטף הדם על בשרה ויכאיבה. ואפי' אינו קשור מותר. דמדמאוס. אי נפל לא אתא לאתויי'. אבל מוך שבאזנה צריך שיהיה קשור קשר מהודק. ובמוך שבסנדל הסתום מכל צד. אפי' אינו קשור מותר. אבל מוך שהתקינה לנדתה שלא יטוף על בגדיה. הוה אצולי טנוף. ואסור (ש\"ג סט\"ו). דרק דבר שהוא מלבוש. אפי' אצולי טנוף מותר (כסי' ש\"א סי\"ג וי\"ד):"
            ],
            [
                "<b>בפילפל</b><br> (פפעפפער) שבפיה לריח הפה. וכ' רש\"י שהוא פלפול ארוך:"
            ],
            [
                "<b>ובגרגיר מלח</b><br> שבפיה לחולי שניים:"
            ],
            [
                "<b>ובכל דבר שתתן לתוך פיה</b><br> כל מין בושם:"
            ],
            [
                "<b>ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת</b><br> מדקאמר מלת בתחלה. משמע דר\"ל דדוקא דבר שלא נתנה אתמול לתוך פיה אסור. אבל בנתנתו אתמול אף שהסירתו ביני ביני רשאי לתתו שוב היום לתוך פיה:"
            ],
            [
                "<b>שן תותבת</b><br> שנפל שׁנָּה. והושיבה אחר במקימו:"
            ],
            [
                "<b>ושן של זהב</b><br> שן שמתחיל להרקב. מכסתו בזהב שלא ירקב יותר:"
            ],
            [
                "<b>רבי מתיר וחכמים אוסרים</b><br> אשל זהב לחוד פליגי. דמדחשיב הוא. שלפי ומחוי [אב\"י וה\"ק יוצאה אשה וכו' ובגרגיר מלח וכו'. ובשן תותבת. אבל בשן זהב ר' מתיר וכו' אמנם ק\"ל לפי' קמא של רש\"י (דס\"ס א'). שכ' דלהכי לא תצא בזהב דלמא מחייכי עלה. א\"כ למה עשה ר' ישמעאל להאי איתתא שן זהב (כנדרים דס\"ו ב'). תרצתי לבני הר\"ב שליט\"א. בני. תקשה הכא גופה. אי באמת מחייכי עלה. אטו בשופטני עסקינן. שתעשה לה דבר שעל ידו תהי' לשחוק בעיני רואיה. אבל מה\"ט כתבתי לעיל בפירושי סי' נ\"ז שמכסתו בזהב שלא ירקב ביותר. א\"כ מה\"ט נמי ר' ישמעאל עשה להאי איתתא שן הזהב]:"
            ],
            [
                "<b>יוצאה בסלע שעל הצינית</b><br> שמניח סלע על המכה לרפואה. הא שלא ינגף. אסור (מג\"א ש\"א סקמ\"א):"
            ],
            [
                "<b>הבנות קטנות יוצאות בחוטין</b><br> שנותנין חוטין באזניהן שלא יסתמו הנקבים שבאוזן עד שיגדלו:"
            ],
            [
                "<b>ואפילו בקיסמין שבאזניהם</b><br> אע\"ג דלאו תכשיט הן כלל. וגם יש טפי לחוש שיפול לחוץ מהאוזן משנחוש שיפול החוט מתוך האוזן. אפ\"ה אם יפול לא מייתי ליה בידה מדאינן חשובין כ\"כ:"
            ],
            [
                "<b>ערביות יוצאות רעולות</b><br> (פערשלייערט). שמעטפת כל ראשה חוץ מהעינים:"
            ],
            [
                "<b>ומדיות פרופות</b><br> (צוגעהעקעלט). ומפרש לה במשנה ז' במה פורפת:"
            ],
            [
                "<b>פורפת</b><br> ר\"ל מחברת שתי שפתי חלוקה סביב לצואר:"
            ],
            [
                "<b>על האבן</b><br> שיש בשפת א' עניבה. ובצד ב' קשור אבן קטן במטלית שיהי' כעין כפתר. ומכניסתו בהעניבה בשבת:"
            ],
            [
                "<b>ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת</b><br> אמטבע לחוד קאי שלא תפרפו בשבת. מדאסור לטלטלה. מיהו אף דמשמע הכא דבאינו פרוף או בפרוף ולא בטלו אגב הבגד. אסור לטלטלו. עכ\"פ בירא שיגנבו מעותיו. נוהגין ללבוש מלבוש שיש בו מעות. אפי' אינן תפורים בו. ויש להקל לצורך (ט\"ז ש\"א ס\"ק כ\"ג. ומג\"א שם סקמ\"ה). וכ\"כ מותר לישא חוץ לעירוב מעות התפורין בבגדו או מפתח שקשור דוקא בסוף חגורתו מע\"ש ומחשב תכשיט אף שהוא של ברזל. דבהוא בקצה החגורה נראה כעין קרס לחגור בו (שם סי\"א). והא דפורפת על אבן לכתחילה. היינו דוקא שיחדה לכך. דאז ראוי לטלטלו (רש\"י ס\"ה. ב'. ד\"ה אתאן למטבע וסי' ש\"א כ\"ב):"
            ],
            [
                "<b>הקיטע</b><br> שנקטע רגלו:"
            ],
            [
                "<b>יוצא בקב</b><br> (שטעלץ פוס):"
            ],
            [
                "<b>שלו דברי ר\"מ ורבי יוסי אוסר</b><br> דמדאינו סמוך עליו רק על המקלות. ואינו לובשו רק שלא יראה חסר רגל. לפיכך אינו לא מלבוש ולא תכשיט רק משאוי:"
            ],
            [
                "<b>ואם יש לו בית קיבול כתותים</b><br> שעשה בית קבול בראש הקב להניח שם מוך שלא ידחוק ראש שוקו:"
            ],
            [
                "<b>טמא</b><br> מקבל הקב טומאת מגע. אבל באין לו בית קבול כתיתין. בית קבול של ראש שוקו אינו מועיל שיקבל טומאה. מדאינו עשוי כשק שמטלטלין המלוי אגב הכלי. והכא אינו מטלטל הרגל אגב הכלי. והו\"ל כשאר פשוטי כלי עץ שאינם מק\"ט:"
            ],
            [
                "<b>סמוכות שלו</b><br> יש קטע משים כעין דפין של עץ או עור תחת ברכיו לסמוך עליהן בהליכתו:"
            ],
            [
                "<b>טמאין מדרס</b><br> אם זב הוא מדמיוחדין לתשמיש זה. ויש בהן כשיעור ראוי המיוחד למדרס (ככלים פכ\"ז):"
            ],
            [
                "<b>ויוצאין בהן בשבת</b><br> דתכשיט דידיה הוא. וה\"ה חיגר או חולה שצריך מאד למקל. מותר לצאת בו אפי' חוץ לעירוב. ושאר כל אדם אפי' סומא ואפי' תוך לעירוב אסור לילך במקל. מדיכול לילך בלעדן הו\"ל עובדין דחול (מג\"א שם סקכ\"ז):"
            ],
            [
                "<b>ונכנסין בהן בעזרה</b><br> דאע\"ג דאין נכנסים במנעל בעזרה. הנך לאו מנעל הן. מדאינן בראש הרגל:"
            ],
            [
                "<b>כסא</b><br> כסא למכווץ רגלים שיושב עליו ורגליו בארץ. וכשרוצה לילך. נשען בידיו בספסלים קטנים. ודוחק א\"ע בכח למקום שרוצה:"
            ],
            [
                "<b>וסמוכות שלו</b><br> הן המנעלים שברגליו. שנסמך עליהן ג\"כ קצת בהילוכו:"
            ],
            [
                "<b>טמאין מדרס</b><br> מדנשען עליהן קצת:"
            ],
            [
                "<b>ואין יוצאין בהם בשבת</b><br> מדאינו נסמך עליהן כראוי. אינן מהודקין ברגליו. ודלמא משתלפי ויביאם:"
            ],
            [
                "<b>ואין נכנסין בהן בעזרה</b><br> דחשיבי כמנעל:"
            ],
            [
                "<b>אנקטמין</b><br> חמור עץ של ליצנים. וי\"א (לארפע). וי\"א דפים לילך עמהן בטיט:"
            ],
            [
                "<b>טהורין</b><br> דלאו כלי הוא:"
            ],
            [
                "<b>הבנים יוצאין בקשרים</b><br> כך רגילים. שקושר האב רצועה ממנעל ימינו למנעל שמאל של בנו. ושל שמאל למנעל ימין של בנו. וחושבין שזה סגולה שלא יגעגע הבן אחר אביו:"
            ],
            [
                "<b>ובני מלכים בזוגין</b><br> פעמוני זהב שבלבושיהם. והוא שיהיו ארוגים בבגד. וגם שאין בהן ענבל. ואין משמיעין קול (ש\"א סכ\"ג בהגה. ועי' מג\"א שם סקל\"ב ול\"ה):"
            ],
            [
                "<b>יוצאין בביצת החרגול</b><br> חגב ונתלה לרפואה לכאב האוזן:"
            ],
            [
                "<b>ובשן שועל</b><br> של שועל חי. תולין למי שישן ביותר. ושל שועל מת למי שלא יוכל לישן:"
            ],
            [
                "<b>ובמסמר מן הצלוב</b><br> יתד מעץ שנתלה עליו אדם וחושבין זה לסגולה לרפא נפח שבמכה. או לקדחת שלישית:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אף בחול אסור משום דרכי האמורי</b><br> ואנן קיי\"ל דכל שלרפואה אינו דרכי אמורי ומותר (ש\"א סכ\"ז. ועי' י\"ד קע\"ט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>כלל גדול אמרו בשבת</b><br> מדגדול עונש מחלל שבת. להכי נקט כלל גדול (ועמ\"ש רפ\"ז דשביעית):"
            ],
            [
                "<b>כל השוכח עיקר שבת</b><br> ששכח או לא ידע מעולם שיש שבת בתורה:"
            ],
            [
                "<b>ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת</b><br> על כל השבתות והמלאכות שעשה בהן. דכולהו חדא שגגה היא:"
            ],
            [
                "<b>היודע עיקר שבת</b><br> שיש שבת בתורה. ושנאסרו בה מלאכות אלו שעשה:"
            ],
            [
                "<b>ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה</b><br> ששכח שהיום שבת:"
            ],
            [
                "<b>חייב על כל שבת ושבת</b><br> אף שלא נודע לו בינתיים. והו\"ל הכל העלם א' אפ\"ה אמרינן דימים שבינתיים הוה כידיעה. דא\"א שלא שמע בינתיים. שאותו היום שבת היה. אלא דלא רמי אנפשיה למדכר. הלכך כל שבת ושבת הו\"ל כשגגה בפ\"ע:"
            ],
            [
                "<b>היודע שהוא שבת</b><br> ששבת היום:"
            ],
            [
                "<b>ועשה מלאבות הרבה בשבתות הרבה</b><br> שלא ידע שמלאכות אלו שעשה אסורות:"
            ],
            [
                "<b>חייב על כל אב מלאכה ומלאכה</b><br> חטאת א'. ואע\"ג שחזר וכפלן בשבתות הרבה. כל אב חדא שגגה היא. מדלא נודע בינתיים. וימים שבינתיים אינן כידיעה. דמכח הימים א\"א שידע איזו מלאכה אסורה. רק ע\"י שילמד דיני שבת. וה\"ה בעשה כמה מיני תולדות שמאבות חלוקים שחייב על כל א' וא' חטאת לבד. רק בעשה אב ותולדה דידיה. או ב' תולדות שמאב א'. חייב רק חטאת א':"
            ],
            [
                "<b>העושה מלאכות הרבה מעין מלאבה אחת</b><br> ב' תולדות מאב א'. או אב ותולדה דידיה. אבל ב' תולדות מב' אבות חלוקות. חייב על כל א' חטאת א':"
            ],
            [
                "<b>אבות מלאכות</b><br> ה\"ק הא דתנן במשנה א' חייב על כל אב מלאכה. מ' חסר א' הן. אמנם מה הוא אב ומהו תולדה. עי' בתחלת כלכלת שבת ותרווה צמאונך:"
            ],
            [
                "<b>ארבעים חסר אחת</b><br> עי' פי' כל מלאכה ומלאכה שבמשנה. בכללי ל\"ט מלאכות שבתחלת הספר שבארנו שם הכל בס\"ד באריכות:"
            ],
            [
                "<b>הזורע והחורש והקוצר והמעמר</b><br> שאסף גדולי קרקע תלושין במקום חבורן:"
            ],
            [
                "<b>הדש והזורה</b><br> (ווינדשויפעלען) להסיר המוץ מהגרעינין:"
            ],
            [
                "<b>הבורר הטוחן והמדקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו</b><br> שהלבין הצמר ע\"י שפשוף או ע\"י כבוס וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>והמנפצו</b><br> שהצמר הדבוק יחד כמו (קלאטטערען). נפץ והפרידו או סרקו במסרק:"
            ],
            [
                "<b>והצובעו והטווה והמיסך</b><br> מתח חוטי השתי בכסא האורג מכובד עליון הנקרא (קעטטענבוים) לכובד תחתון הנקרא (צייגבוים):"
            ],
            [
                "<b>והעושה שתי בתי נירין</b><br> שעשה או תיקן ב' טבעת או ב' עניבות (שבשאפט). שבהן מכניס בכל טבעת או עניבה חוט א':"
            ],
            [
                "<b>והאורג שני חוטין</b><br> שהשליך ב\"פ הערב בין חוטי השתי:"
            ],
            [
                "<b>והפוצע ב' חוטין</b><br> שהתיר*) ב' חוטי ערב מבין חוטי השתי. ונראה לי דבכל חד דחשיב במתניתין דסלקא דעתך אמינא שאינו מועיל כלום. כגון אורג או תופר שני חוטין ודכוותיה נקט גבי שיעורה לאשמעינן דאפילו הכי חשיב מלאכה אף על גב שלא הועיל כלום:"
            ],
            [
                "<b>הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע ע\"מ לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו</b><br> בגמ' מקשה היינו מולח היינו מעבד. ומתרץ חשבינהו בחד. ועייל שרטוט במקומו:"
            ],
            [
                "<b>והמוחקו</b><br> שגירד בברזל השער מהעור:"
            ],
            [
                "<b>והמחתכו</b><br> שחתך או קרע עור או נייר כפי הצריך לו לתשמישו:"
            ],
            [
                "<b>הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש</b><br> ר\"ל אפילו לא עשה רק פעולה קטנה כהכאת פטיש להשוות עקמימות שבכלי או להשוות הלבינה שבבנין. עכ\"פ מדהתכוון לגמור עי\"ז מלאכתו וחייב:"
            ],
            [
                "<b>המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת</b><br> הא דנקט מ' חסר א'. ולא קאמר ל\"ט. תי' אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. מדהקשה הר\"ן למה לא חשיב מעביר ד\"א ברה\"ר. ותי' מדיש לכל אדם ד\"א. הו\"ל בכלל מוציא מרשות לרשות. א\"כ לזה קאמר מ' כקושית הר\"ן. וחסר א' כתירוצו. ובל\"ש תי'. מ' עם תחומין. למאן דס\"ל תחומין דאורייתא. וחסר א' דעכ\"פ פטור עלה. ולמה דקיי\"ל תחומין דרבנן (כמג\"א ת\"ד סק\"ב). איכא מחמר שהוא מדאו'. ופטור עלה. והא דהדר תנא הרי אלו מ' חסר א'. ה\"ט מדאינו חייב על תופר אא\"כ קושר ג\"כ. להכי לאחר שמנה תנא כל הל\"ט מלאכות. קאמר הרי לפי מניננו הם מ'. דהרי בכלל תפירה יש ג\"כ קושר. ומחייב עלה ב' חטאות. ואפ\"ה חסר א'. מדכבר נמנה קושר:"
            ],
            [
                "<b>ועוד כלל אחר אמרו</b><br> משום דרצה תנא לפרש \"הוצאה\" דהיינו מה דסיים במנין האבות מלאכות. להכי הקדים כלל זה שבדיני הוצאה:"
            ],
            [
                "<b>כל הכשר להצניע</b><br> מצד עצמו. שאינו נזרק לאיבוד. רק ראוי להצניעו לצורך אדם. ולמעוטי דם נדה. דאף שיש שיצניעוהו להאכילו לחתול. עכ\"פ עי\"ז נחלש האדם. ומכ\"ש שאר דבר מאוס דלא חזי כלל:"
            ],
            [
                "<b>ומצניעין כמוהו</b><br> ר\"ל שגם בגדלו יש שיעור שראוי להצניעו:"
            ],
            [
                "<b>והוציאו בשבת חייב עליו חטאת</b><br> אפי' המוציא עשיר. שאין הדבר חשוב בעיניו:"
            ],
            [
                "<b>וכל שאינו כשר להצניע ואין</b><br> או אין וכו':"
            ],
            [
                "<b>מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו</b><br> ר\"ל אותו אדם שהדבר חשוב בעיניו:"
            ],
            [
                "<b>עצה</b><br> תבן של קטניות:"
            ],
            [
                "<b>עמיר</b><br> רש\"י ור\"ב פירשו קשין של שבלים. ולפמ\"ש (פ\"ג ד') דקשין הוא הדק הנקצר עם השבולת. נ\"ל דנקט שפיר תבן כמלא פי פרה. מדהוא קשה ועב. וחזי רק לפרה. אבל עמיר שהוא הקש הדק העליון שהוא רך. חזי גם לטלה:"
            ],
            [
                "<b>עשבים</b><br> דרך יותר:"
            ],
            [
                "<b>כמלא פי גדי</b><br> דזוטר מטלה. ולהכי אף דחזי גם לטלה. לחומרא משערינן:"
            ],
            [
                "<b>עלי שום ועלי בצלים לחים</b><br> דחזו לאדם:"
            ],
            [
                "<b>כגרוגרת</b><br> ככל מאכל אדם. ולא משערינן במלא פי גדי. מדלא חזו לגדי:"
            ],
            [
                "<b>ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן</b><br> הקל אינו מצטרף להחמור. דעצה אמ\"צ לתבן להתחייב כמלא פי' פרה אבל תבן מצטרף לעצה להתחייב כמלא פי גמל:"
            ],
            [
                "<b>המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה</b><br> כל מאכלי אדם:"
            ],
            [
                "<b>מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפיהן</b><br> שאינן מאכל:"
            ],
            [
                "<b>וגרעיניהן ועוקציהן</b><br> זנב הפרי:"
            ],
            [
                "<b>וסובן</b><br> (גראָבע קלייע):"
            ],
            [
                "<b>ומורסנן</b><br> (פיינע קלייע). ויש מפרשים איפכא:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן</b><br> ולהכי מצטרפות עמהן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>המוציא יין כדי מזיגת הכוס</b><br> ר\"ל שיוציא רביעית הכוס. שכשימזגנו בג' חלקים מים. יהיה רביעית הלוג. והוא ביצה ומחצה. שהוא שיעור כוס בהמ\"ז וקידוש והבדלה. וא\"כ שיעור הוצאת יין 3/8ביצה:"
            ],
            [
                "<b>חלב כדי גמיעה</b><br> כפי בליעת אדם בבת אחת. והוא יותר מכגרוגרת [תוס'. והקשה בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאבדק\"ק לאנדסבערי לפי מ\"ד כריתות (די\"ד א') דבית הבליעה אינו מחזיק יותר מב' זיתים. ולרמג\"א (תפ\"ו) ר\"ל שאינו מחזיק ג' זיתים. אבל באמת מחזיק יותר מב' זיתים. והוא כשיעור ביצה. וא\"כ איך שיערו כאן כדי גמיעה בגרוגרת שהוא רק שליש ביצה או 4/9 ביצה ותרצתי לו דאע\"ג דבית הבליעה מחזיק כביצה. עכ\"פ אין דרך לגמוע יותר משיעור גרוגרת]:"
            ],
            [
                "<b>דבש כדי ליתן על הכתית</b><br> מכה שבגב הבהמות. ואע\"ג דחזי לאכילת אדם. אזלינן לחומרא דסגי בשיעור מועט:"
            ],
            [
                "<b>שמן כדי לסוך אבר קטן</b><br> ר\"ל אצבע קטנה שברגל של ילד בן יומו. ולרש\"י א' מפרקי אצבע ילד בן יומו:"
            ],
            [
                "<b>מים כדי לשוף</b><br> לשפשף:"
            ],
            [
                "<b>בהם את הקילור</b><br> מטלית שנותנין על העין לקרר חמימותו [אב\"י ול\"מ נ\"ל שהיא מלה יוונית קאלליראן. והוא תחבושת העין. ונקרא כך על שתואר הרטיה כעין עוגה שנקרא ג\"כ קילורין]:"
            ],
            [
                "<b>וכל השופכין</b><br> מים דלא חזו לשתיה רק לגבל הטיט:"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון אומר כולן ברביעית</b><br> כל המינין שנזכרו במשנה:"
            ],
            [
                "<b>ולא אמרו כל השיעורין הללו</b><br> לעיל במשנה. שכולן פחות מרביעית:"
            ],
            [
                "<b>אלא למצניעיהן</b><br> אסוקי מלתא דר\"ש היא. וס\"ל דלמצניע עצמו מדהחשיבן להך מילתא סגי ליה בשיעור זוטא. משא\"כ לסתם בנ\"א צריך רביעית:"
            ],
            [
                "<b>המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה</b><br> (פאסס). לאוחזה בו. דמתוך שהחבל קשה מקלקל לנפה וכברה. ואינו ראוי רק לקופה:"
            ],
            [
                "<b>גמי</b><br> (באסט):"
            ],
            [
                "<b>כדי לעשות תלאי לנפה</b><br> (זיעב) לקמח:"
            ],
            [
                "<b>ולכברה</b><br> (זיעב) לנקות התבואה וכן מוכח לענ\"ד מאהלות (פי\"ח מ\"ב) (וי\"מ איפכא). לתלותן בו. ובציר שיעורן מאוזן הקופה:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן</b><br> להראות לסנדלר מדה שצריך למנעל של קטן בן יומו. ושיעורו בציר מתלאי:"
            ],
            [
                "<b>נייר</b><br> (פאפיר) העשוי מעשבים. ומדעשוי מחוטי עשבים נקרא נייר. כי נייראן בל\"י חוטין דקים:"
            ],
            [
                "<b>כדי לכתוב עליו קשר מוכסין</b><br> (מארקע). שנותן המוכס להסוחר לראיה שכבר שלם לו המכס. ורגיל לכתוב ב' אותיות גדולות מכתב המורגל:"
            ],
            [
                "<b>והמוציא קשר מוכסין חייב</b><br> קמ\"ל אף שכתוב על קלף חייב:"
            ],
            [
                "<b>נייר מחוק</b><br> שאינו ראוי לכתוב עליו:"
            ],
            [
                "<b>כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון</b><br> (באלזאם פלעשכען) [אב\"י היא מלה רומית פאליאטום והוא בושם לח הנעשה מעלי וורדים ובשמים. והכלי שישימוהו בו נקרא על שמו]:"
            ],
            [
                "<b>עור</b><br> דמליח ולא עפיץ:"
            ],
            [
                "<b>כדי לעשות קמיע</b><br> ר\"ל לכסות בו קמיע:"
            ],
            [
                "<b>קלף</b><br> (פערגאמענט). דמדחשוב לא עביד מניה קשר מוכסין:"
            ],
            [
                "<b>כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין</b><br> ולא קאמר שבמזוזה. דשם אין כתוב פ' שמע על קלף בפ\"ע:"
            ],
            [
                "<b>שהיא שמע ישראל</b><br> תמוה וכי לא ידעינן שהיא שמע ישראל. ונ\"ל לפמ\"ש רתוי\"ט דאצטריך תנא למנקט תפילין. דקמ\"ל דמה\"ט משערינן בה. מדנצרכה לכל אדם. ע\"כ. והרי לפמ\"ש רב\"י (א\"ח ל\"ב י\"ד) יש לעשות פרשת שמע מקלף עב ביותר. א\"כ סד\"א דלהכי נקט פרשה קטנה שבתפילין. דבעי נמי שיעור בעובי הקלף כעובי פ' שמע שבתפילין. להכי סיים. כדי לכתוב וכו'. ר\"ל דהשיעור רק בהמשך הקלף ולא בעביו:"
            ],
            [
                "<b>דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול</b><br> (שמינקע):"
            ],
            [
                "<b>כדי לכחול עין אחת</b><br> שכן הצנועות עוטפות ואין מגלות רק עין א' וכוחלות אותה:"
            ],
            [
                "<b>דבק</b><br> (ליים):"
            ],
            [
                "<b>כדי ליתן בראש השבשבת</b><br> (ליים רוטהע). שנותנין הדבק על נסר שבראש הקנה. שכשהצפור יושב עליו. נדבק וניצד בו:"
            ],
            [
                "<b>זפת</b><br> (פעך):"
            ],
            [
                "<b>וגפרית</b><br> (שוועפעל):"
            ],
            [
                "<b>כדי לעשות נקב</b><br> צלוחית שמשים בו כסף חי. סותם פיו בזפת או גפרית. וחוזר ועושה נקב דק בהסתימה:"
            ],
            [
                "<b>שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן</b><br> על נקב שבמגופת פה צלוחית של יין. שהיין דק משמן:"
            ],
            [
                "<b>חרסית</b><br> לבינה כתושה:"
            ],
            [
                "<b>כדי לעשות פי כור</b><br> לטוח במקום שהמפוח נכנס בכור:"
            ],
            [
                "<b>ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט</b><br> לטוח מושב הכור (כך מסקנת הגמ' ודלא כר\"ב ורמב\"ם בפירושו):"
            ],
            [
                "<b>סובין</b><br> (קלייע):"
            ],
            [
                "<b>כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב</b><br> לשמור החמימות:"
            ],
            [
                "<b>סיד כדי לסוד קטנה שבבנות</b><br> ר\"ל אצבע קטנה של בת. דכך רגילין לעשות לילדה שצמחו בה רבוי שערות. והיא עדיין רכה בשנים. מושחין גופה אבר אבר בסיד. ועי\"ז השער נושר והגוף מתעדן:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר כדי לעשות כלכול</b><br> ר\"ל להשיר השער שֶׁבְּרַקָה (שלעפפע) בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי</b><br> מצח שסדה אותו להאדימו (ודלא כר\"ב): [אב\"י ומורכב מב' מלות בלשון יון אנטי אפס ר\"ל \"נגד ההבטה\" שהמצח של אדם מובט תיכף בהאדם. לכן ייפוהו]:"
            ],
            [
                "<b>אדמה</b><br> טיט אדום:"
            ],
            [
                "<b>כחותם המרצופים</b><br> לשון רומי מַרזוּפיוּם. ור\"ל שק לצרור בו סחורה. שיניחו עליו חותם:"
            ],
            [
                "<b>וחכ\"א כחותם האיגרות</b><br> והוא פחות מחותם מרצופין:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים כדי לזבל כרישא</b><br> זוטר שיעוריה מכרוב:"
            ],
            [
                "<b>חול הגס כדי ליתן</b><br> כדי לערבו:"
            ],
            [
                "<b>על מלא כף סיד</b><br> (שבמוירער קעללע):"
            ],
            [
                "<b>קנה כדי לעשות קולמוס</b><br> המגיע עד קשר אמצעי שבאצבע:"
            ],
            [
                "<b>ואם היה עב</b><br> שאינו ראוי לכתיבה:"
            ],
            [
                "<b>או מרוסס</b><br> משוברת:"
            ],
            [
                "<b>כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים</b><br> ביצת תרנגולת שקלה ביותר להתבשל. והשיעור כדי שיתבשל כגרוגרת ממנה:"
            ],
            [
                "<b>טרופה</b><br> (צערשלאגען) ומעורבת בשמן. שממהרת להתבשל עי\"ז:"
            ],
            [
                "<b>ונתונה באילפס</b><br> (טיגעל). ומחמם האילפס בקנה הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>עצם כדי לעשות תרווד</b><br> (לעפפעל):"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו חף</b><br> (שליססעל צאהן):"
            ],
            [
                "<b>זכוכית כדי לגרור בו ראש הכרכר</b><br> הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי השתי המתוחין שלא יתקפל חוט על חבירו. וכשנקטם ראשו מחדדו בזכוכית:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר בר יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה</b><br> שיעורי' משקל י' מעה. שהן יחד כמשקל קט\"ז שעורות בינונית והוא מעט יותר מקווינט (ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"ו דשבועות ב') וס\"ל דלא טרח אינש לגרש עוף ע\"י זריקת צרור. דבהרמת קול מתגרש:"
            ],
            [
                "<b>חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו</b><br> קרשים שמונחים זע\"ז. נותנין חרס בין קרש לחבירו. כדי שלא יתעקמו:"
            ],
            [
                "<b>דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כדי לחתות בו את האור</b><br> ליקח בו גחלת בוערת:"
            ],
            [
                "<b>ולחשו</b><br> לשאוב:"
            ],
            [
                "<b>מים מגבא</b><br> גומא קטנה. ור' יוסי מחמיר. דלחתות אש צריך שיעור גדול טפי שלא יכווה. וקרא לא זו אף זו קאמר. ולהכי אזלינן לחומרא (מיהו לכאורה ר' יוסי נמי מיקל דפוטר באין לו ב\"ק):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>אמר ר' עקיבא</b><br> איידי דנקט אסמכתא בסוף פרק דלעיל. נקיט נמי כל הני אסמכתא דפרקן. או משום אסמכתא דמשנה ג'. דמרחיצין המילה בשבת נקט נמי כל הני:"
            ],
            [
                "<b>מנין לעבודת כוכבים שמטמאה במשא כנדה</b><br> אפילו לא נגע בה כשנשאה:"
            ],
            [
                "<b>תזרם</b><br> ר\"ל תעשה לע\"ז זר ממך:"
            ],
            [
                "<b>כמו דוה</b><br> כנדה:"
            ],
            [
                "<b>צא תאמר לו</b><br> הכנס אל תאמר לו. ולא אמרתי לך שתהיה לך כנדה. רק לענין טומאה. אבל לא כמוה שתחזור לקרבה ולהכניסה כשתטבול. רק צא תאמר לה. דע\"ז טמאה עולמית:"
            ],
            [
                "<b>מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא</b><br> וקיי\"ל דע\"ז מטמא רק במגע:"
            ],
            [
                "<b>מנין לספינה שהיא טהורה</b><br> ר\"ל שאינה מק\"ט:"
            ],
            [
                "<b>דרך אניה בלב ים</b><br> מה ים אין מק\"ט. כ\"כ ספינה. ואפי' היא של חרס. וכ\"ש של עץ. ואפילו טענוה ביבשה והורידוה לים. דמטולטלת מלא וריקן. אפ\"ה אמקט\"ו:"
            ],
            [
                "<b>מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונין</b><br> ולא יותר. ואף דבכל דוכתא מלת זרעונים כולל כל הנזרע. הכא רק בירקות שרי לזרוע ה' מינין בערוגה. מדכך הדרך לזרוע מהן מעט מעט:"
            ],
            [
                "<b>ארבעה בארבע רוחות הערוגה</b><br> מניח בכל זוית טפח על טפח פנוי. וזורע ד\"ט האחרים ברוחב טפח. וכן בכל רוח ורוח:"
            ],
            [
                "<b>ואחד באמצע</b><br> ר\"ל טפח על טפח זורע באמצע. כדי שיהיה מובדל מהירקות שבצדדים טפח ומחצה לכל רוח כתמונה א). או שיזרע באמצע ח' טפחים. אבל יגע בהזרוע בד' הצדדים רק בראש תור. כתמונה ד). אבל טפי מה' מינין. אף שמרחיקין זמ\"ז טפח ומחצה שהוא שיעור יניקה. או נוגעים בראש תור. אפ\"ה אסור. מדהו\"ל עירבוב:"
            ],
            [
                "<b>כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה לא נאמר אלא זרועיה</b><br> תוציא. חד. צמחה. חד. זרועיה. תרי. תצמיח. חד. הרי ה' וקרא מיירי בסתם ערוגה שהיא ו' טפחים. מדקים להו לרבנן דבכה\"ג לא ינקי מהדדי:"
            ],
            [
                "<b>מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה</b><br> דאז מדאכתי לא מסרח הש\"ז. שפיר מקרי עדיין ש\"ז. דראוי עדיין להזריע להיות ולד נוצר ממנו:"
            ],
            [
                "<b>היו נכונים לשלשת ימים</b><br> וקיי\"ל (י\"ד קצ\"ו) דהפולטת ש\"ז תוך ו' עונות לשימושה. חוץ מיום ששמשה בו סותרת יום א' בז' נקיים שלה (ועונה היא או יום או לילה):"
            ],
            [
                "<b>מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת</b><br> דכשאין מים חמין. מותר לישראל להחם לו מים לרחצו כדי לחזקו. דאז הילד מסוכן. ובב' ימים הראשונים פליגי הפוסקים. די\"א לא נתחזק החולי עד יום ג':"
            ],
            [
                "<b>ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים</b><br> והאידנא נשתנה הטבע. ולהכי אין מרחיצין סתם מילה. רק ביש לחוש לסכנה. אבל קודם המילה. מרחיצין אותו בחמין שהוחמו מע\"ש. ובנשפכו יביא חמין שהוחמו לצורך עובד כוכבים. אבל לא יאמר לעובד כוכבים לחממן. ולענין שרית הסדין (ווינדעלן) למילה. באפשר יעשה ע\"י עובד כוכבים (של\"א ס\"ט. ועי' בל\"ט מלאכות במלבן):"
            ],
            [
                "<b>מנין שקושרין לשון של זהורית</b><br> צמר סרוק כלשון וצבוע (קארמאזין):"
            ],
            [
                "<b>בראש שעיר המשתלח</b><br> אע\"ג דאיכא קצת איסור כשיוציאו חוץ לתחום. או כשיחמר אחריו (עי' פסחים ס\"ו ב' ודו\"ק):"
            ],
            [
                "<b>ותבא במים בקרבו וכשמן בעצמותיו</b><br> מקיש סיכה לשתיה. מיהו אינו ראיה גמורה רק זכר. דדלמא ברחיצה משתעי קרא דמים. דגם ברחיצה נכנסים מים בקרבו דרך נקבי פארען שבגוף. א\"נ בקרבו לאו אמים רק אקללה קאי. להכי באמת סיכה רק מדרבנן אסור. והכי קיי\"ל:"
            ],
            [
                "<b>המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה</b><br> כלעיל פ\"ח סי' נ\"א. נ\"ב. נ\"ג:"
            ],
            [
                "<b>תבלין</b><br> בשמים. שומים. בצלים. ושומן (עי' ר\"מ ערלה פ\"ב מ\"י):"
            ],
            [
                "<b>כדי לתבל ביצה קלה</b><br> ה\"נ בעינן ביצה קלה דהיינו ביצת תרנגולת דמדהיא עריבה לחיך טפי משאר ביצים. א\"צ תבלין מרובים להמתיקה:"
            ],
            [
                "<b>ומצטרפין זה עם זה</b><br> כל מינים שבתבלין:"
            ],
            [
                "<b>קליפי אגוזים</b><br> קליפה ירוקה שעל האגוז בעודה לחה ראוי לצבוע:"
            ],
            [
                "<b>קליפי רמונים</b><br> (גראנאטאפפעל):"
            ],
            [
                "<b>אסטיס</b><br> (וויידענקרויט) שעושין ממנו (אינדיג):"
            ],
            [
                "<b>ופואה</b><br> (פערבער ראטה):"
            ],
            [
                "<b>כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה</b><br> רגילין לתת בראש הסבכה מטלית צבוע:"
            ],
            [
                "(אלויען). וי\"א (זאלפעטטער):"
            ],
            [
                "<b>ובורית קמוניא ואשלג</b><br> הן ג' מיני עשב המנקין הבגדים בכביסה:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם</b><br> אשה שמצאה כתם בכתנתה. ומסופקת אם הוא דם נדה או צבע. בודקתו במינין אלו (כפ\"ט דנדה מ\"ו):"
            ],
            [
                "<b>פלפלת</b><br> חזי לריח הפה. ואינו פלפל שלנו. דהוא בכלל תבלין דלעיל כ\"א:"
            ],
            [
                "<b>כל שהוא ועטרן</b><br> (הארציכט). חזי לרפא כאב חצי ראש:"
            ],
            [
                "<b>מיני בשמים</b><br> העשויין. להריח. ולעיל כ\"א מיירי במצויין טפי לתבל המאכל:"
            ],
            [
                "<b>ומיני מתכות כל שהן</b><br> דאף מתכת מעט חזי לעשות כלי קטן:"
            ],
            [
                "<b>מאבני המזבח ומעפר המזבח מקק ספרים</b><br> ספרים שנרקבו:"
            ],
            [
                "<b>ומקק מטפחותיהם</b><br> (מענטעלכען) של ס\"ת שנרקבו:"
            ],
            [
                "<b>כל שהוא שמצניעין אותן לגונזן</b><br> ומפני קדושתן חשיבי:"
            ],
            [
                "<b>לא ידבק בירך מאומה מן החרם</b><br> וקרא אחשביה לאיסורי'. והו\"ל מתקן להוציא ע\"ז מביתו. ות\"ק סבר מדמבוזה בעיני אדם. אינו בכלל כל הכשר להצניע. כלעיל (פ\"ז מ\"ג):"
            ],
            [
                "<b>המוציא קופת הרוכלין</b><br> תיבה קטנה של מוכרי בשמים:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שיש כה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת</b><br> דחדא הוצאה היא. וא\"ת מה ארי' קופה הרי אפי' הוציא וחזר והוציא בהעלם א' חייב רק א'. י\"ל דקמ\"ל דאפי' לר\"י (כריתות פ\"ג מ\"ט) דתמחויין מחלקין. א\"כ כ\"ש דמינין מחלקין. ואפ\"ה כיון שהן בקופה קופה מצרפן וחייב רק א' (ועי' פ\"י מ\"ב):"
            ],
            [
                "<b>זרעוני גינה פחות מכגרוגרת</b><br> אע\"ג דאוכלין שיעורן כגרוגרת. הנהו לזריעה קיימי טפי:"
            ],
            [
                "<b>זרע קשואין</b><br> (גורקען זאאט):"
            ],
            [
                "<b>זרע דלועין</b><br> (מעלאהנען זאאט):"
            ],
            [
                "<b>זרע פול המצרי</b><br> (שמינק. באהנען זאאט). והנך חשובים טפי משאר זרעים. וסגי בשיעור זוטא:"
            ],
            [
                "<b>חגב חי טהור כל שהוא</b><br> שמצניעו לקטן לשחק בו:"
            ],
            [
                "<b>מת כגרוגרת</b><br> ככל מיני אוכלין. מדאין טעון שחיטה:"
            ],
            [
                "<b>ציפורת כרמים</b><br> מין צפור [אב\"י כ\"פ הר\"ב אבל כפי מה שהוכיחו בת\"ח הוא מין חגב. ע\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו</b><br> ות\"ק ס\"ל דאין נותנו לתינוק. פן ימות ויאכלנו. ואף דקטן אוכל נבילות לתיאבון אין ב\"ד מצווין להפרישו. עכ\"פ אסור ליתן לו בידים. מיהו אביו בכל גוונא מצווה להפרישו. ואפי' באיסור דרבנן חייב לחנכו. רק דבדאו' מחינן באב. ובדרבנן לא מחינן בי' באב. אבל בתינוק שאינו בר הבנה. אף אביו אינו מצווה להפרישו. אבל אסור להאכילו בידים (מג\"א שמ\"ג ב'). וחינוך לקטן במצות עשה. היינו אפי' בעשה דרבנן. כתפלה (א\"ח ק\"ו. ורט\"ז שם סק\"ב). ונר חנוכה (ססי' תרע\"ה). ומגילה (סי' תרפ\"ט. ועי' מ\"ש בזה בחידושינו מגילה פ\"ב מ\"ד). וזמן החינוך הוא לכל חד וחד כפום חורפי' (מג\"א שמ\"ג סק\"ג. וכ\"כ תוס' סוכה דכ\"ח ב' ד\"ה כאן). וי\"א שחינוך הוא לבן ט' שנים (מג\"א ט\"ז סק\"א). וי\"א דכל שראוי לאותה מצוה. אף שאינו מבין לשם מי עושה. חייב לחנכו בה (תוס' חגיגה ד\"ב א' ד\"ה איזהו). ונ\"ל כשניתק חוט העירוב. מותר ליתן לתינוק ספרים לנשאן לביהכ\"נ. דלא גרע ממפתחות שהתיר המרדכי ליתנן לתינוק לנשאן לביהכ\"נ (כרט\"ז שמ\"ו סק\"ו). והרי כל דבר שהוא מצוה ספינן לי' בידים (כמג\"א שמ\"ג. ותוס' פסחים פ\"ח א'. ועי' ר\"ן נדרים ל\"ו א'. ומג\"א תקנ\"ט סק\"ט). וע\"י עובד כוכבים פשיטא דמותר להביא הספרים לשם. מדהוה שבות דשבות במקום מצוה (ועי' סי' ש\"ז ס\"ה. ורט\"ז ס\"ב בהג\"ה):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>המצניע</b><br> ר\"ל אע\"ג דבפרקן דלעיל קצוב שיעור הוצאה לכל מין ומין. היינו בסתם. אבל המצניע. ר\"ל שיחדן במקום משומר. להיות לזרע וכו':"
            ],
            [
                "<b>לזרע ולדוגמא</b><br> (פראָבע) להראות לקונה נקראת בלשון יון (דאגמא):"
            ],
            [
                "<b>ולרפואה</b><br> דמדשמרה לא' מג' אלו. שיעור הוצאתן בכ\"ש:"
            ],
            [
                "<b>והוציאו בשבת</b><br> אילו הוציאו לתכלית א' מהנך ג'. פשיטא דחייב בכ\"ש. אף שלא שמרן מעיקרא לכך. רק מיירי הכא. אע\"פ שהוציאו סתם כדי לטלטלו מבית לבית [אב\"י ולהכי לא אמר תנא בקיצור המוציא לזרע וכו'. דקמ\"ל דכשהצניע תחלה לא' מהנך ואח\"כ הוציא סתם חייב]:"
            ],
            [
                "<b>חייב בכל שהוא</b><br> אפי' בגרעין א'. דאף שהוציאו סתם עכ\"פ כיון שהצניען תחלה לחד מהנך. אמרי' דאדעת הצנעתו הוציאו. ואף דכבר שמעינן לעיל (פ\"ז מ\"ג) דהמצניע חייב בכ\"ש. קמ\"ל הכא אף ששכח בשעת הוצאה לאיזה מהנך ג' הצניעו. אפ\"ה חייב בכ\"ש:"
            ],
            [
                "<b>וכל אדם אין חייב עליו אלא כשיעורו</b><br> כמבואר בפרק דלעיל:"
            ],
            [
                "<b>חזר</b><br> ר\"ל לפע\"ד חזר ממחשבתו ונמלך שלא לזרעו:"
            ],
            [
                "<b>והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו</b><br> קמ\"ל אף דלא נמלך בפירוש. רק זרקן בין שאר פירותיו. אף שמקומן ניכר אפ\"ה אמרי' דנמלך (גמ') והכניסן דקתני לאו דוקא. דה\"ה בהוציאן אחר מעשה זה. שיעורו ככל אדם. וכ\"כ ברישא הוצאה וה\"ה הכנסה. רק ברישא מדהצניען. שייך הוצאה אח\"כ וקמ\"ל סיפא דאפי' על אותו גרעין שהיה חייב עליו על ההוצאה פטור על ההכנסה כשחזר בו ביני ביני:"
            ],
            [
                "<b>המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה</b><br> (שוועללע). שגבוה מג' עד ט' טפחים. ורחבה ד\"ט. דאז דינו ככרמלית. ולאו דוקא נתנן. אלא אפי' עמד לפוש על האסקופה. וקמ\"ל דבלא נח חייב לאפוקי מבן עזאי. דס\"ל מהלך כעומד דמי:"
            ],
            [
                "<b>בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת</b><br> דלא מחייב עד דעביד עקירה מרה\"י והנחה ברה\"ר או איפכא. והכא הרי הניח בכרמלית בנתיים [אב\"י בהוציא מרה\"ר לרה\"ר או מרה\"י לרה\"י. וביניהן כרמלית. אף בלא הנחה בנתיים פטור. ובלבד שלא העבירו בא' מב' רה\"ר ד' אמות ואפי' ב' בזו וב' בזו מצטרפים]:"
            ],
            [
                "<b>קופה</b><br> (פאסס):"
            ],
            [
                "<b>שהיא מליאה פירות ונתנה על אסקופה החיצונה</b><br> נמוכה מג' דהו\"ל כרשות הרבים. וה\"ה ברשות הרבים ממש:"
            ],
            [
                "<b>אע\"פ שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה</b><br> ר\"ל עד שיוציא בפעם א' כל הקופה. ואפי' מלאה חרדל. שכבר יש הרבה מהן בחוץ. אפ\"ה פטור. דאגוד כלי שמיה אגוד. והכי קיי\"ל (רמב\"ם פי\"ב). ודלא כר\"ב:"
            ],
            [
                "<b>המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב שכן משא בני קהת</b><br> שנאמר בכתף ישאו. להכי אף דכתף למעלה מיו\"ד. חייב. דכולהו אורחא דהוצאה נינהו:"
            ],
            [
                "<b>כלאחר ידו ברגלו בפיו</b><br> [אב\"י בפיו פטור. ודוקא בדבר שאינו אוכל. או באכל שלא כדרך אכילה. דאל\"כ במתכוון להוציאו כך חייב (כשבת ק\"ב א'). ובדבר שאינו אוכל. אף שהתכוון להוציא כך פטור (כתוס' כאן ד\"ה המוציא). וה\"ה באינך דנקט מתני'. אף במתכוון להוציא כך פטור (רלח\"מ פי\"ב משבת הי\"ג):"
            ],
            [
                "<b>ובמרפקו</b><br> (עללענבאגען). שכפף הזרוע ונתן שם פרי:"
            ],
            [
                "<b>באזנו ובשערו ובפונדתו</b><br> (בייגירטעל) שעשוי ככיס:"
            ],
            [
                "<b>ופיה למטה</b><br> דאע\"ג שפה הכיס למטה. אינו נופל מתוכו. כגון שהכיס צר:"
            ],
            [
                "<b>בין פונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו</b><br> רגילין היו לעשות שפה רחבה למטה במלבוש. ויכול לתת לתוכו דברים קטנים:"
            ],
            [
                "<b>במנעלו</b><br> (שוה) של עור רך:"
            ],
            [
                "<b>בסנדלו</b><br> (שוה) של עור קשה:"
            ],
            [
                "<b>המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור</b><br> דהתכוון לשמירה מעולה ונעשה שמירה פחותה. ולא נעשה מחשבתו:"
            ],
            [
                "<b>לאחריו ובא לו לפניו חייב</b><br> דהתכוון רק לפחותה ונעשה מעולה. וכ\"ש בהתכוון לאחריו. ונשאר לאחריו דחייב. דאתעביד מחשבתו:"
            ],
            [
                "<b>באמת אמרו האשה החוגרת בסינר</b><br> כמו (שירצע). ותלתה בו דבר להוציאו ובא לו לצד אחר:"
            ],
            [
                "<b>שכן ראוי להיות חוזר</b><br> וידעה מתחלה שיתהפך סביב:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין</b><br> הרצים עם אגרות. נותנין אותו בקנה התלוי בצואר. ודרך הקנה להיות חוזר וסובב מלפניו לאחריו ע\"י מרוצתו. ולת\"ק כיון דלא ניחא ליה בהך חזרה. דע\"י מרוצתו יכול לאבדו ולא ירגיש כשיחזור הדבר לאחריו. להכי פטור. כך נ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבים</b><br> דכתיב גבי חטאת אם נפש אחת תחטא בעשותה. ה\"ק קרא. הא דצריך לחיוב חטא: שתחטא נפש יחיד זהו דוקא היכא שתוכל נפש א' לעשות כל החטא. אז אמרינן בעשותה. בעשה כולה חייב. ולא בעשה מקצתה. ולר\"ש ר\"ל עד תעשה נפש א' כל החטא:"
            ],
            [
                "<b>את החי</b><br> אדם חי:"
            ],
            [
                "<b>במטה פטור אף על המטה שהמטה טפילה לו</b><br> ועל החי גופי' פטור כשאינו כפות או חולה. דחי נושא א\"ע. ומיקל גופו כשישאהו. והו\"ל כשנים שעשו וזה יכול וזה יכול דהרי הנישא נמי יכול לשאת כל גופו כשילך. וה\"מ אדם. אבל בהמה חי' ועוף. אפי' חיים חייב. דמדרוצים להשמט. מכבידין עצמן. ולא הו\"ל שנים שעשאוהו (כך נ\"ל. ולתוס' שפירשו חי נושא א\"ע. ר\"ל דבמשכן לא היו נושאין דבר חי. ק\"ל א\"כ לרבנן למה בנשא בהמה חי' חייב. וי\"ל. ועי' שבת צ\"ד א' ועירובין צ\"ז ב'):"
            ],
            [
                "<b>את המת במטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב</b><br> דמדיש בהם שיעור לטמא. הוצאה חשובה היא להנצל מלהטמא:"
            ],
            [
                "<b>ורבי שמעון פוטר</b><br> אפי' על מת שלם. מדעיקר כוונתו לסלקו מעליו. ולא לקברו או להאכילו לכלב. והו\"ל מלאכה שאצל\"ג:"
            ],
            [
                "<b>הנוטל צפרניו זו בזו או בשניו וכן שערו</b><br> שתלש שער ראשו בידו:"
            ],
            [
                "<b>וכן שפמו</b><br> שתלש שער שעל השפה (ליפפען בארט) בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>וכן זקנו</b><br> שתלש שפמו או זקנו בידו:"
            ],
            [
                "<b>וכן הגודלת</b><br> שעשתה משערה גדילים (פלעכטען) בל\"א או תלתלים (האַאַרלאָקען) בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>וכן הכוחלת</b><br> צובעת עיניה (בשמינקע):"
            ],
            [
                "<b>וכן הפוקסת</b><br> שחולקת שער ראשה (שייטעל מאכען) בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר מחייב</b><br> בגודלת ופוקסת משום בונה. ובכוחלת משום צובע:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אוסרין משום שבות</b><br> ובתולש שערו דפטרו רבנן. דוקא בתולש ביד. (אב\"י עיין רמג\"א ש\"מ סק\"ג ורט\"ז ססי' של\"ו) אבל בגוזז בכלי כמלא פי זוג. שהוא ב' שערות. או במלקט לבנות מתוך שחורות אפי' ליקט רק אחת. חייב. ודוקא בשצריך לשער הנגזז. דאל\"כ הרי קיי\"ל מלאכה שאצל\"ג פטור (כסי' רע\"ח). ולמ\"ד מלאכה שאצל\"ג חייב. גם בא\"צ לשער הנגזז חייב (אב\"י ועי' במג\"א סי' ש\"ג ס\"ק כ\"ב. וש\"מ ס\"ק ג'):"
            ],
            [
                "<b>התולש מעציץ נקוב חייב</b><br> דחשיב מחובר. ואפי' הנקב מן הצד דינו כמחובר. והכי קיי\"ל (רמב\"ם פ\"ח ג'). ושיעור הנקב כדי שורש קטן. ר\"ל דהנקב רחב קצת. הא בסדק בעלמא אין חיוב. אבל איסור יש אפי' בלא ניקב כלל (עי' בל\"ט מלאכות בתולש):"
            ],
            [
                "<b>ושאינו נקוב פטור</b><br> אב\"י לרש\"י גיטין ד\"ז ב' בשל עץ מיירי הכא. הא בשל חרס לא בעי נקיבה. ולתוס' כאן אליבא דר\"ת הדין איפכא. ולתוס' (מנחות פ\"ה ב' ד\"ה כאן) לר\"ת דוקא בשל חרס מהני נקיבה. הא בשל עץ אף נקוב כשאינו נקוב דמי. וקיי\"ל כרש\"י (עי' ב\"י לטא\"ת של\"ו):"
            ],
            [
                "<b>ורבי שמעון פוטר בזה ובזה</b><br> אזיל לשיטתיה (כלאים ספ\"ז) דגם עציץ נקוב לא הוה כמחובר:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>הזורק</b><br> אחר שפירש דיני הוצאה. פירש נמי דיני זורק ומושיט. דהו\"ל תולדת מוציא. ועי' ריש מכילתן:"
            ],
            [
                "<b>א' מרשות היחיד לרשות הרבים מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב</b><br> דס\"ל מדקלוט באויר רה\"ר. הו\"ל כהונח שם ודוקא למטה מי\"ט. אבל למעלה מי\"ט. דהו\"ל מקום פטור. ד\"ה פטור. וכמו כן למטה מג' לכ\"ע קלוטה כהונחא דמיא (כשבת צ\"ז א' רש\"י ד\"ה תוך ג'). ולרמב\"ם למטה מג'. לרבנן דוקא בנח ע\"ג משהו חייב (כפ\"ג משבת הט\"ז). מיהו בזרק מרה\"ר לרה\"י. או איפכא. לכ\"ע אפי' דרך למעלה מיו\"ד חייב. דהוה כזורק מרה\"ר לחור דג\"כ חייב (כשבת ד\"ק ע\"א):"
            ],
            [
                "<b>כיצד</b><br> רבנן קאמרי כיצד. דמדתני סתמא. משמע אף בגזוזטרא שלמטה מיו\"ד פוטר את הזורק. והיינו כרבנן (ואף דמתני' מייתי ראי' מעגלות של משכן. והן היו גבוהות י'. מדהו\"ל רה\"י. י\"ל דרק לענין מושיט מייתי ראי' מעגלות. דבדיוטא א' חייב מושיט בכל גוונא אפי' למעלה מיו\"ד מדהוה דוגמת הושטה שבעגלות המשכן. אבל מתני' בכל גוונא מיירי. דאפי' למטה מיו\"ד פטור הזורק):"
            ],
            [
                "<b>שתי גזוזטראות</b><br> בניין בולט מאמצע כותל מעלייה לרה\"ר לישב שם. (אלטאן) בל\"א. ובלשון רומי קסיסטום:"
            ],
            [
                "<b>זו כנגד זו ברשות הרבים</b><br> בב' צדי רה\"ר. ושניהן למעלה מג' טפחים ולמטה מי' טפחים:"
            ],
            [
                "<b>המושיט והזורק מזו לזו פטור</b><br> מדלא אשכחן במשכן הושטה וזריקה מרה\"י לרה\"י ורוחב רה\"ר באמצע:"
            ],
            [
                "<b>היו שתיהן בדיוטא אחת</b><br> בצד א' ברה\"ר. ועכ\"פ יש הפסק אורך רה\"ר ביניהן:"
            ],
            [
                "<b>המושיט חייב</b><br> אף שמושיט למעלה מי'. עכ\"פ מדהוה דכוותה במשכן. וכדמסיק. חייב:"
            ],
            [
                "<b>שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים</b><br> קרשי המשכן:"
            ],
            [
                "<b>מזו לזו</b><br> מעגלה לעגלה. ועגלה רה\"י היא. מדגבוה י' ואורך רה\"ר באמצע:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא זורקין</b><br> מפני כובד הקרשים. וי\"א מפני קדושתן:"
            ],
            [
                "<b>חולית הבור</b><br> העפר שחפרו מהבור. שהניחוה סביב שפתה. נקרא חולית הבור. וגבוה י' בצירוף עומק הבור:"
            ],
            [
                "<b>והסלע</b><br> ר\"ל או סלע שגבוה בעצמו י\"ט:"
            ],
            [
                "<b>שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה הנוטל מהן</b><br> והניח ברה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>והנותן על גבן</b><br> ממה שנטל מרה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> דכרה\"י דמי:"
            ],
            [
                "<b>הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים</b><br> שזרק דבילה שמינה ד\"א בר\"ה. ונדבקה בפני הכותל למעלה מי\"ט:"
            ],
            [
                "<b>כזורק באויר</b><br> דלמעלה מי\"ט מקום פטור הוא. ומותר לכתחילה:"
            ],
            [
                "<b>למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ</b><br> וחייב וקמ\"ל דאף שהן ד\"א מצומצמות אין עובי הדבילה ממעט הד\"א. מדלא מבטל הדבילה בכותל: ואילה\"ק מ\"ש מלעיל (פ\"י מ\"ב) דברוב הקופה מבחוץ. אפ\"ה פטור מדמיעוט עדיין בפנים א\"כ כ\"ש הכא דרוב הדבילה בפנים להד' אמות. י\"ל שאני הכא שהכותל מפסיק ומעכבו להוליכו להלן. משא\"כ התם. מדלא הוציא כולו. ש\"מ דלא ניחא ליה להוציא כולו. ופשוט דאם היה זורק דבילה עד סוף ד' אמות מצומצמות ברה\"ר. כיון שקצת מהדבילה עדיין תוך ד' אמות הי' פטור. וכבקופה הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור</b><br> מדלא התכוון לזריקת חיוב:"
            ],
            [
                "<b>חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב</b><br> והוא דנח קצת קודם שנתגלגל לפנים. רק דלרמב\"ם צריך שינוח ממש ע\"ג משהו קצת. ולרש\"י ושאר פוסקים סגי בנתעכב באויר מעט ע\"י רוח:"
            ],
            [
                "<b>הזורק בים ארבע אמות פטור</b><br> דים כרמלית הוא. וה\"ה נהרות. רק נקט ים. דסתמו עמוק י' ורחב ד'. הא נהר שאינו עמוק י' או אינו רחב ד'. דינו כרשות שהוא עובר בתוכו (כמג\"א שנ\"ו סק\"א):"
            ],
            [
                "<b>אם היה רקק מים</b><br> (זומפף). ואורחא דמלתא נקט. שע\"י שרבים בוקעין בו מתערב שם עפרורית ונעשה רקק:"
            ],
            [
                "<b>ורשות הרבים מהלכת בו</b><br> שרבים רגילים לילך בו ברגל (רש\"י שבת ד\"ח א' ד\"ה ורה\"ר):"
            ],
            [
                "<b>הזורק לתוכו ארבע אמות חייב</b><br> דדינו כרה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>וכמה הוא רקק מים</b><br> ר\"ל כמה יהא עמיק שיחשב עדיין רה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>פחות מעשרה טפחים</b><br> ואף ע\"ג דאדרבה גומא פחות מעומק י\"ט ברשות הרבים. ה\"ל כרמלית. ובעומק י\"ט הו\"ל רה\"י (כא\"ח שמ\"ה סי\"א). התם באינו עשוי להילוך רבים. משא\"כ הכא:"
            ],
            [
                "<b>רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב</b><br> אף דכבר שמעינן לה. ה\"ק \"כל רקק מים וכו'\" אפילו רחב ד' אמות. לא אמרינן דבכה\"ג אינן טורחים לעבור ד' אמות בתוכו. ואקיפי מקפי ליה ולהוי כרמלית. קמ\"ל. דכיון דעכ\"פ יכולים לעבור בו. עוברים בו קצת. ודינו כרה\"ר. מיהו מדנקט מהלכת מהלכת ב' פעמים. ולא נקט בקיצור. רקק מים ובו רה\"ר. קמ\"ל דדוקא הלוך על ידי דחק שמיה הלוך. אבל תשמיש ע\"י דחק לא שמיה תשמיש לחשבו עי\"ז כרה\"ר. ומש\"ה גומא ברה\"ר רחב ד' ועמוק ט'. אע\"ג דחזי לאצנועי שם דבר. אפ\"ה אין דינו כעמוד גבוה ט' ורחב ד'. דהוה רה\"ר משום דיכולין לכתף עליו. דשאני עמוד דניחא תשמישתי'. משא\"כ גומא צריך לשחות ביותר כשישתמש בה. ולהכי דינו ככרמלית:"
            ],
            [
                "<b>הזורק מן הים ליבשה</b><br> דהוי ליה מכרמלית לרה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>ומן היבשה לים ומן הים לספינה</b><br> דהו\"ל מכרמלית לרה\"י. ודוקא*) בתוך י\"ט ממעל למים וכשמחיצות הספינה גבוהין י\"ט. דאל\"כ דינה ככרמלית ומותר לטלטל פחות מד\"א מתוכה לים ומים לתוכה. ואף דאין כרמלית בכלים. היינו כשהכלי עומד ברה\"ר. משא\"כ כשעומד בכרמלית. כספינה כאן (מג\"א שנ\"ה סק\"ו):"
            ],
            [
                "<b>ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו</b><br> ובאם הם משל ב' בנ\"א. צריך שיעשו ערובי חצירות. והא דבקשורות זב\"ז מותר. עכ\"פ צריך שלא יהא ביניהן ד\"ט (א\"ח שנ\"ה):"
            ],
            [
                "<b>אם אינן קשורות אע\"פ שמוקפות</b><br> ר\"ל סמוכות:"
            ],
            [
                "<b>אין מטלטלין מזו לזו</b><br> דכשיפרשו מהדדי יפסיק כרמלית בינייהו ובטל העירוב שעשו:"
            ],
            [
                "<b>הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו</b><br> קודם שתנוח נזכר ששבת הוא. דלא הו\"ל תחלתן וסופן בשגגה [אב\"י נ\"ל דלהכי קאמר לאחר וכו'. ולא קאמר בקיצור \"ונזכר קודם שנח\". דק\"ל דדוקא ביציאת' מידו אינו פטור רק בנזכר. הא באגדו בידו כליכתא ומיתנ' דהיינו כלי שקשור בחבל. וזרק הכלי והחבל נשאר בידו. אפילו תחילתו וסופו בשגגה פטור]:"
            ],
            [
                "<b>קלטה אחר</b><br> ר\"ל או שלא נזכר קודם הנחה. אבל קלטה אחר קודם שהונחה. ואע\"ג דיד הקולט חשובה כמקום של ד' אמות. ואפילו לא נתכוין הזורק שיפול לתוך יד הקולט. ולא אחשביה לידיה. אפ\"ה יד חשוב כמקום של ד' אמות (כשבת ד\"ה א'). עכ\"פ מיירי הכא בנעקר הקולט ממקומו וקלט את דבר הנזרק. דהו\"ל כב' שעשאוהו דפטורים:"
            ],
            [
                "<b>קלטה כלב</b><br> ר\"ל או שקלטה הכלב קודם שהונח. דאע\"ג שלא נעקר הכלב ממקומו לקלוט את הנזרק. ולא הו\"ל כב' שעשו. עכ\"פ כיון שלא התכוון הזורק שיקלוט הכלב הדבר הנזרק. אין פה הכלב חשוב כמקום שהוא ד' אמות להנחה. מיהו אם נתכוון הזורק לכך. מחשבתו משוי לי' לפיו כמקום של ד' אמות (גמ'):"
            ],
            [
                "<b>או שנשרפה</b><br> שנשרף באויר קודם שהגיע לפחות מג' סמוך לארץ (עיין לעיל כ\"א):"
            ],
            [
                "<b>זרק לעשות חבורה בין באדם ובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה חבורה פטור</b><br> קמ\"ל חבורה דאע\"ג דלענין חיוב מלאכת חבורה חיובו בא תיכף כשיצא מידו דבשעה שחובל הוא לאו מידי עבד. אפ\"ה לענין מלאכת הוצאה כיון שנזכר בינתיים פטור. דתו אינו שוגג בשעה שנח:"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל</b><br> לאתויי מעביר חפץ ממקום למקום ונזכר קודם שהניח פטור:"
            ],
            [
                "<b>תחלתן שגגה וסופן זדון תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה</b><br> תמוה דכבר תנא ליה. ונ\"ל דלעיל ס\"ד דר\"ל שהי' שוגג מתחלה ועד סוף. אבל הכא קאי אתחלתן שגגה וסופן זדון דפטור. קאמר תנא עד שיהא וכו' דאפילו מפסיק זדון בינתיים. חייב. דאין ידיעה לחצי שיעור. מדאין בידו להחזיר (עי' ספי\"ב):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>הבונה</b><br> לאחר שפי' התנא הוצאה. רצה לפרש נמי בסמוך לו מלאכת מכה בפטיש. מדנזכר ג\"כ בסמוך לו בהכללים בפ\"ז לעיל. מיהו משום דעיקר מכה בפטיש בבנין הוא. ומלאכת בנין שכיח טפי ממכה בפטיש. להכי מה דשכיח רגיל תנא להקדים (כתו' רפ\"ק):"
            ],
            [
                "<b>כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא</b><br> שכן במשכן קרש שנקבו תולעת סותמו בטפת עופרת:"
            ],
            [
                "<b>והמסתת</b><br> (בעהויען). שמרבע או מחליק האבן. או עושה בו חריצין. וכולם תולדת מכה בפטיש:"
            ],
            [
                "<b>והמכה בפטיש</b><br> הוא שם לכל גמר מלאכה. כמו מי לאחר שחצב רוב האבן ממחצבו. או שנסר רוב הקורה לחתכו הוא מכה עליהן מכה גדולה עם פטיש. והן נופלין. ונגמר מלאכת הכריתה:"
            ],
            [
                "<b>ובמעצד</b><br> שהכה הכאה ההיא בקופיץ קטן:"
            ],
            [
                "<b>הקודח</b><br> עושה נקב:"
            ],
            [
                "<b>כל שהוא</b><br> אכולהו דלעיל קאי:"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת</b><br> ר\"ל שיש מקיימין כך ואין מוסיפים עליו:"
            ],
            [
                "<b>בשבת</b><br> ר\"ל בעשה אותה בשבת חייב:"
            ],
            [
                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס</b><br> (האממער) גדול:"
            ],
            [
                "<b>על הסדן</b><br> (אמבוס):"
            ],
            [
                "<b>בשעת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה</b><br> אף שלא הכה על הדבר הנעשה. רק על הסדן. מתקן הוא בכך. שעי\"ז מחליק הקורנס שלא יבקע הטס הדק. וכן היה במשכן:"
            ],
            [
                "<b>החורש</b><br> לפי מה דנקט תנא עד השתא פי' סדר המלאכות. נקטינהו למפרע ממה שהזכירם לעיל (פ\"ז) וא\"כ הו\"ל לפרש השתא כותב. ואפ\"ה נקט חורש. מדדמי לבונה. דבשניהן דרך לחפור ולמלא גומות. [אב\"י ועי' תוי\"ט דכ' לפי שהוא הפך הבונה. שזה ממלא גומא או מוסיף דבר על דבר. וזה חופר גומא או מחסר דבר. ועל זה קשה הרי גם בחפירות בור שייך בונה. וכדאמרינן גבשושית ונטלה. בבית חייב משום בונה. ומרן שי' חיקן זה בלשונו הזהב. ודו\"ק]. ותו דשניהן שוין בשיעורי בכ\"ש:"
            ],
            [
                "<b>כל שהוא המנכש</b><br> (יעטען). שתולש עשבים רעים מבין הצמחים:"
            ],
            [
                "<b>והמקרסם</b><br> קוצץ ענפים יבשים מהאילן לתקנו:"
            ],
            [
                "<b>והמזרד</b><br> ממעט ענפים שרבו. שמכחישין האילן. וכולן תולדת זורע:"
            ],
            [
                "<b>המלקט עצים</b><br> קצוצים:"
            ],
            [
                "<b>אם לתקן</b><br> שאספן לתקן הארץ דחייב משום חורש. ואם כדי לתקן הצמחי' שתחתיהן דחייב משום זורע:"
            ],
            [
                "<b>כל שהן אם להיסק</b><br> דאז חייב משום מעמר:"
            ],
            [
                "<b>כדי לבשל ביצה קלה</b><br> כשיעור גרוגרת והוא שליש מביצת תרנגולת (מג\"א שס\"ח) וכלעיל פ\"ח נ\"א. נ\"ב. מיהו במתקן הקרקע עי\"ז. הרי הו\"ל פ\"ר. ומחייב בכ\"ש:"
            ],
            [
                "<b>הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו</b><br> ודוקא בשולט בב' ידיו. דאל\"כ בשמאל לא מחשב כתיבה:"
            ],
            [
                "<b>בין משם אחד</b><br> ב' אלפין:"
            ],
            [
                "<b>בין משני שמות</b><br> אלף בית:"
            ],
            [
                "<b>בין משני סממניות</b><br> א' בדיו וא' בסקרא. א\"נ ר\"ל אפי' סמנים בעלמא (כציפפערן) וכדומה:"
            ],
            [
                "<b>בכל לשון</b><br> ר\"ל כל כתב של אומה ואומה:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם</b><br> נ\"ל דר\"ל אפי' רושם וסימן שלא הסכימו עליו שום אומה. אלא שבדה אותן מעצמו. אפ\"ה חייב:"
            ],
            [
                "<b>שכך היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו</b><br> ברושם בעלמא שלא יתחלפו. דקרשים שבצפון אינן קדושים כאותן שבדרום שהיה שם המנורה. וכ\"כ הקרוב קרוב לכותל מערבי נמי קדוש טפי:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי מצינו שם קטן משם גדול</b><br> ר\"ל אפי' התכוון לכתוב תיבה גדולה. וכתב מקצתה והוא שם קטן נמי חייב. אף שלא נעשה עדיין מחשבתו. עכ\"פ הרי גמר מלאכה. תדע וכי המתכוון לארוג בגד בת ק' אמה. יארוג כל השבת ולא יתחייב מדלא גמר כל המלאכה שהתכוון בה.:"
            ],
            [
                "<b>שם משמעון ושמואל</b><br> אף דמ\"ס זו סתומה וזו פתוחה. איהו ס\"ל דכשר בכך. ולא קיי\"ל כן (אלא דק\"ל במה דקאמר בגמ' (שבת צ\"ז ב') דבמתכוון לזרוק ח' וזרק ד' דחייב מדהיינו שם משמעון ומה ראי' מייתי משם משמעון דקיי\"ל גבה באמת דפטור. וי\"ל דרק לסימנא בעלמא נקטי' וכ\"כ תוס' (כתובות ד\"מ א' ד\"ה כגון מילה) ואילה\"ק למה לא קאמר הש\"ס מדאשכחן דכוותי' בקרא. הו\"ל כאפשר לקיימו במק\"א. דפתוחה במקום סתומה מצינו (בנחמי' ב' פי\"ג) וסתומה במקום פתוחה מצינו (בישעי' ט' פ\"ו). ונו\"ן כפופה בסוף מצינו (איוב ל\"ח פ\"א). נ\"ל מדרק במעט מקומות אשכחנא כן. אין למדין ממנו. ונ\"ל דנקט תנא שמעון ושמואל. בדרך לא זו אף זו. דלא מבעי' שם משמעון דב' הממי\"ן נחין (בנח נראה). אלא אפי' שם משמואל. דבמלת שם המ\"ם נחה. ובמלת שמואל נעה. אפ\"ה חייב):"
            ],
            [
                "<b>הכותב שתי אותיות בהעלם אחד</b><br> שלא נזכר ביניהן שחטא:"
            ],
            [
                "<b>כתב בדיו בסם</b><br> מין אדמה:"
            ],
            [
                "<b>בסיקרא</b><br> (ראטהעל) י\"א (מענניג):"
            ],
            [
                "<b>בקומוס</b><br> (גוממי):"
            ],
            [
                "<b>ובקנקנתום</b><br> (פיטריאהל):"
            ],
            [
                "<b>ובכל דבר שהוא רושם</b><br> שרשומו מתקיים לאתויי מי טריא. ועפצא (גאללאפפעל וואססער) בל\"א:"
            ],
            [
                "<b>על שני כותלי זויות</b><br> בזוית שהכתלים נוגעים שם יחד:"
            ],
            [
                "<b>ועל שני לוחי פנקס</b><br> שכתבן על ב' גליונות סמוכין שבספר:"
            ],
            [
                "<b>והן נהגין זה עם זה</b><br> אכותב בכתלים נמי קאי. שסמוכין כל כך עד שנקראין יחד ומלת נהגין מלשון והגית בם:"
            ],
            [
                "<b>המסרט על בשרו</b><br> שחתך בבשרו צורת אותיות:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר</b><br> אפי' הוציא דם מדלא התכוון לחבלה. והו\"ל פ\"ר דלא ניחא לי':"
            ],
            [
                "<b>כתב במשקין</b><br> שנעשו מפירות שעשוין לסחטן כענבים ותותים:"
            ],
            [
                "<b>במי פירות</b><br> מפירות שאינן עשוין לסחטן:"
            ],
            [
                "<b>באבק דרבים</b><br> שחקק באצבעו אותיות באבק שעל גבי רגליו מהדרך:"
            ],
            [
                "<b>באבק הסופרים</b><br> שחקק באצבעו אותיות בעפרורית הקולמס שהיה מפוזר ע\"ג שלחן הסופר:"
            ],
            [
                "<b>לאחר ידו</b><br> שאחז הקולמוס בהפוך שיהא מקום החד שכותב בו. למעלה. והיפך גב היד וכתב:"
            ],
            [
                "<b>ברגלו בפיו ובמרפיקו</b><br> שאחז הקולמס בקובדא שקורין עללענבאגען וכתב:"
            ],
            [
                "<b>כתב אות אחת סמוך לכתב</b><br> שכבר היה כתוב אות א' מאתמול. וכתב אות א' בצדו. ונשלם תיבה:"
            ],
            [
                "<b>וכתב על גבי כתב</b><br> שהעביר הקולמס על ב' אותיות וחידשם:"
            ],
            [
                "<b>נתכוין לכתוב חי\"ת וכתכ שני זיינין</b><br> שלא עשה גג המחברן יחד:"
            ],
            [
                "<b>אחד בארץ ואחד בקורה</b><br> ר\"ל כתב אות א' ע\"ג רצפה ואחד על התקרה:"
            ],
            [
                "<b>כתב על שני כותלי הבית</b><br> שלא בזוית. וה\"ה בכותל א' ורחוקים זמ\"ז:"
            ],
            [
                "<b>על שני דפי פנקס</b><br> ר\"ל בב' עברי לוח:"
            ],
            [
                "<b>ואין נהגין זה עם זה</b><br> ר\"ל שאינן נקראין יחד:"
            ],
            [
                "<b>כתב אות אחת נוטריקון</b><br> שעשה סימן קו על האות. ועי\"ז נקרא התיבה שלימה. כגון ק' קרבן. מ' מעשר. והבקיאין בכתיבה נקראין בלשון רומי (נאטאריוס) או נוטריקן. וע\"י בקיאותן כותבין כך:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהושע בן בתירא מחייב</b><br> מדמובן שהוא תיבה שלימה:"
            ],
            [
                "<b>הכותב שתי אותיות בשתי העלמות</b><br> שנודע לו בינתיים שחטא. וחזר ושכח וכתב אות ב':"
            ],
            [
                "<b>אחת שחרית ואחת בין הערבים</b><br> ר\"ל אפי' היה בין ההעלמות יום שלם. ששהה הרבה בינתיים. חייב:"
            ],
            [
                "<b>רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין</b><br> ר\"ג ס\"ל אין ידיעה מועלת לחצי שיעור. שלא יצטרף. וחכמים ס\"ל ידיעות מחלקות:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר</b><br> אע\"ג דלעיל בפ\"ז סמוך למלאכת כתב. נזכר צד צבי ומלאכתו. אפ\"ה הכא סמך התנא לפרש דיני אורג אצל דיני כותב. מדדמו בשיעורייהו. דכותב בב' אותיות חייב. ואורג בב' חוטין:"
            ],
            [
                "<b>האורג שלשה חוטין בתחלה</b><br> בתחלת אריגת הבגד:"
            ],
            [
                "<b>ואחת על האריג</b><br> על הארוג כבר:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים בין בתחלה בין בסוף</b><br> לאו בסוף האריג ממש. דבזה אפילו בחוט א' חייב לכ\"ע. מדהשלים על ידו הבגד (כשבת ק\"ד ב'). רק ר\"ל על האריג:"
            ],
            [
                "<b>העושה שתי בתי נירין בנירין</b><br> ר\"ל שתים ב' עניבות שבעניבות (שבשעפמע) להיות לבתים לב' חוטי שתי שהניחן תוך העניבות ההם (עי' בל\"ט מלאכות במלאכות ב' נירין)"
            ],
            [
                "<b>בקירוס</b><br> ר\"ל או שהשכיב ב' חוטי השתי בכלי הנקרא (קאמס). והוא כלי עם נקבים הרבה כמנין חוטי השתי. ומשכיבין כל חוט שתי בנקב אחר. דאחר שמשליך חוט הערב מהצד להצד בין חוטי השתי. מקיש האורג עם הקירוס על חוט הערב שהשליך. כדי להסמיכו ולתכפו אל שאר החוטין הארוגים כבר. (כלי זה נקרא בגמ' מצוביתא. לשון צבת. מדהוא צובת ותוכף החוט המושלך אל החוטים. והארוגים כבר):"
            ],
            [
                "<b>בנפה</b><br> ר\"ל או שהכניס ב' חוטי שתי במלאכת אריגת נפה (פיינעס זיעב):"
            ],
            [
                "<b>בכברה ובסל</b><br> או שהכניס הב' חוטין באריגת כברה (גראבעס זיעב) או במלאכת הסל:"
            ],
            [
                "<b>והתופר שתי תפירות</b><br> אע\"ג דכל הל\"ט מלאכות כבר נשנו לעיל בפ\"ז. ולא הוצרך תנא לחזור לשנות רק אותן המלאכות שרצה לפרש בהן מידי. והרי תופר חוזר ומזכירו אע\"ג דלא פי' בה מידי. ה\"ט מדבעי להזכיר קורע. דרצה לפרש בה כמה מילי להכי חזר ותנא נמי תופר:"
            ],
            [
                "<b>הקורע בחמתו</b><br> בכעסו:"
            ],
            [
                "<b>ועל מתו</b><br> בצערו על מת שאינו חייב לקרוע עליו. דאל\"כ מתקן היא:"
            ],
            [
                "<b>וכל המקלקלין פטורין</b><br> והכי קיי\"ל. חוץ מקורע בחמתו , דלרמב\"ם חייב. דמתקן הוא אצל יצרו. ולרש\"י וראב\"ד כיון דאסור לקרוע בחמתו דהו\"ל כעוע\"ז (שבת ק\"ה ב'). מקלקל הוא ופטור:"
            ],
            [
                "<b>והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן</b><br> כמוחק ע\"מ לכתוב במקומו. שיעורו במחק כל כך כדי לכתוב ב' אותיות במקומו:"
            ],
            [
                "<b>שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה כמלא רוחב הסיט כפול</b><br> ר\"ל כדי שיטוה מאותו צמר חוט ארוך כהפסק שבין גודל לאצבע. שנקרא סיט כפיל. ונקרא כך. מדכפל בשיעורו ממרחק שיש בין אמה לאצבע שנקרא סיט:"
            ],
            [
                "<b>והאורג שני חוטין</b><br> ב' חוטי ערב:"
            ],
            [
                "<b>שיעורו כמלא הסיט</b><br> ברוחב הבגד:"
            ],
            [
                "<b>ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל</b><br> (שראנק). ובצפור דרור (שפערלינג) בל\"א מיירי. דבצדו לבית פטור. דאז אינו ניצוד עדיין:"
            ],
            [
                "<b>וצבי לבית חייב וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לבית ולחצר</b><br> או או:"
            ],
            [
                "<b>ולביברין</b><br> (טהיער גארטן):"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל מחוסר צידה</b><br> שקשה לתפסו שם. ואפילו בבית נעול. שאינו מגיעו בשחיה אחת ששוחה לתפסו שישוער ברוחב המקום ובמרוץ הקל של כל חי לפי מה שהוא:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> כשצדו לשם. ועי' לעיל במלאכת צד:"
            ],
            [
                "<b>צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב</b><br> אף שלא צדו לשם בידים:"
            ],
            [
                "<b>נעלו שנים פטורין</b><br> דהו\"ל ב' שעשאוהו:"
            ],
            [
                "<b>לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין</b><br> דכיון דלא אפשר לצודו באחד הרי לכל א' מלאכה:"
            ],
            [
                "<b>ורבי שמעון פוטר</b><br> אע\"ג דכבר אשמעינן כן לעיל (פ\"י מ\"ה). קמ\"ל התם אע\"ג שאעפ\"כ עשה כל אחד מלאכה והרי עכ\"פ היה יכול כל אחד להוציא כשיעור שבהככר. אפ\"ה ר\"ש פוטר. וקמ\"ל הכא לרבותא לרבנן אע\"ג שכל המלאכה א\"א רק ע\"י ב' אפ\"ה מחייבי:"
            ],
            [
                "<b>ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא השני וישב בצדו</b><br> ר\"ל לפנים מהראשון תוך חלל הפתח. וממלא גם הוא הפתח. והוי כמו ב' דלתות. וכשנפתח הראשון עדיין הב' נעול:"
            ],
            [
                "<b>הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו</b><br> ולא ידע שצבי שם:"
            ],
            [
                "<b>ונמצא צבי שמור בתוכו</b><br> דאין מחייבין אותו אח\"כ לפתוח הדלת כשיוודע לו שצבי שם. כיון דממילא נשאר ניצד. ה\"נ הו\"ל ע\"י ישיבת הראשון כאילו היה הצבי כבר קשור בבית. וע\"י ישיבת השני הו\"ל כאילו אח\"כ נעל הבית. וע\"י עמידת הראשון הו\"ל כאילו הותר הצבי מקשורו. שאינו מחויב לפתוח הדלת אח\"כ. כיון דממילא ניצד. ולהכי מותר אפילו לכתחילה (מג\"א שט\"ז):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שמונה שרצים האמורים בתורה</b><br> בפרשת שמיני:"
            ],
            [
                "<b>הצדן</b><br> והרי יש במינן ניצד:"
            ],
            [
                "<b>והחובל בהן</b><br> דיש להן עור (ועי' בל\"ט מלאכות במלאכת שוחט). וחייב עי\"ז משום מפרק שהוא תולדת דש. ואע\"ג דאין דישה רק בגידולי קרקע. בהמה מקרי גדולי קרקע. וי\"א משום צובע. וי\"א משום נטילת נשמה שבאותו מקום. ולזה הסכימו רוב הפוסקים (שט\"ז מג\"א סק\"ט):"
            ],
            [
                "<b>חייב</b><br> ואפילו לא יצא דם רק נצרר. חייב:"
            ],
            [
                "<b>ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור</b><br> דמדעורן רך נצרר הדם מהר גם בלי חבורה בהבשר שתחת העור. אבל ביצא דם. וכ\"ש כשהרגן חייב (שם ס\"ח). ודוקא בפרין ורבין. אבל הנולדין מזיע ורפש ורקבון. כתולעים שנולדין בגבינה ובבשר. או כנה שבראשו. אפילו להרגן מותר. מיהו כנה שבבגדיו. אסור להרגן. דאף דנולדים מזיע. עכ\"פ מדגדילה במקום פרעושין דפרים ורבים. חיישינן שמא יהרוג גם אותן. ואפי' לצוד פרעוש אסור. דאע\"ג דהו\"ל מלאכה שאצל\"ג. עכ\"פ לכתחילה אסור:"
            ],
            [
                "<b>הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור</b><br> ה\"ה נמי בח' שרצים. בצדן שלא לצורך פטור. רק מדסתמא צדן לצורך בשרן ועורן. להכי בסתם חייב. אבל הנך סתם צידתן שלא לצורך הוא. כדי שלא יזיקו. להכי דוקא בידוע שצדן לצורך חייב. מיהו כל שבודאי אין במינן ניצד אפילו צדן לצורך פטור אבל אסור (שם ס\"ג):"
            ],
            [
                "<b>חיה ועוף שברשותו הצדן פטור</b><br> ודוקא בלא מרדו (שם סס\"י):"
            ],
            [
                "<b>והחובל בהן חייב</b><br> וכל חובל דמתני'. היינו בצריך לדם. או שרוצה לרפא הבהמה. אבל בחבל דרך נקמה. לרמב\"ם דמחייב במלאכה שאצל\"ג ה\"נ מחייב מדמתקן אצל יצרו. ולראב\"ד דפטר במלאכה שאצל\"ג. ה\"נ פטור (שם):"
            ],
            [
                "<b>אין עושין</b><br> לבתר דתנא חובל. דהוה תולדת שוחט. מפרש השתא מעבד דסמיך לשוחט בפ\"ז לעיל:"
            ],
            [
                "<b>הילמי בשבת</b><br> ר\"ל מי מלח מרובין. שכובשין בהן ירקות לקיום. דאע\"ג דמדאורייתא אין עיבוד באוכלין. עכ\"פ מדרבנן אסור:"
            ],
            [
                "<b>אבל עושה הוא את מי המלח</b><br> מועטין. לאכלן השתא והיינו דמסיים תנא וטובל וכו'. ר\"ל רק כדי לטבול וכו' שרי לעשות. וכל שיש בו ב' חלקים מלח. אפי' מועטין אסור (שכ\"א ס\"ב):"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט</b><br> ר\"ל דבזה ובזה הו\"ל מעבד. ולת\"ק לצורך אכילה ולשעתו. לא הוה כמעבד:"
            ],
            [
                "<b>ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח</b><br> קודם שיערב המלח והמים. וקיי\"ל כת\"ק (שם):"
            ],
            [
                "<b>אין אוכלין איזוב יון בשבת</b><br> שממית התולעים שבבטן. ואיידי דתני הילמי שאינו מאכל. רק תיקון למאכל. תני נמי הנהו שאינן בעצמן מאכל:"
            ],
            [
                "<b>לפי שאינו מאכל בריאים</b><br> וכל הרפואות אסורות גזירה משום שחיקת סממנים לרפואה. דהו\"ל תולדת טוחן. ודוקא בבריא אבל חולה ממש שרי. מיהו שרפים מתוקים להנעים הקול. מותר לשתותן (שכ\"ח סל\"ח):"
            ],
            [
                "<b>אבל אוכל הוא את יועזר</b><br> (פאליא קרויט). שממית תולעים שבכבד:"
            ],
            [
                "<b>ושותה אבוברועה</b><br> (וועבער דיסטעל). וי\"א שהוא מין עץ שגדל בלי ענפים. ששורין אותו במים לשתות מי שבלע ארס נחש ומותרים מדחזו נמי לבריאין:"
            ],
            [
                "<b>כל האוכלין</b><br> שנאכלים ג\"כ לבריאים:"
            ],
            [
                "<b>אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים</b><br> הוא מעין ידוע. שמים שלה משלשלין לשותן:"
            ],
            [
                "<b>וכוס עיקרים</b><br> שנעשה ממים שבישלום עם עקרי בשמים ידועים:"
            ],
            [
                "<b>מפני שהן לירוקה</b><br> מרפאין (הגעלבזוכט):"
            ],
            [
                "<b>אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו</b><br> באין לו שום מיחוש (מג\"א שם סקמ\"ג):"
            ],
            [
                "<b>החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ</b><br> ר\"ל לא ימלא פיו חומץ ויפלוט דמתרפא עי\"ז מכה שבשניים (דקרא דכחומץ לשניים כן העצל לשולחיו דמשמע דחומץ קשה לשניים היינו בליכא מכה). מיהא בדכאיב לי' טובא ועי\"ז נחלש כל הגוף שרי לעשות כל הרפואות. ובכאיב לי' השן טובא אומר לעובד כוכבים להוציאו (רט\"ז שם סקכ\"ד):"
            ],
            [
                "<b>אבל מטבל הוא כדרכו</b><br> ה\"ה דמותר לגמע ולבלוע:"
            ],
            [
                "<b>החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן</b><br> אפי' על גבי מכה דסיכה נמי חזי לבריאים:"
            ],
            [
                "<b>ולא שמן ורד</b><br> דמדדמיו יקרים מוכח דלרפואה קעביד:"
            ],
            [
                "<b>בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכם לסוך בחול</b><br> גם בלי מכה:"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם</b><br> והלכה כר\"ש. דכל מילי דחזי למאן דהו. שרי להכל (שכ\"ח. ועי' רמג\"א ססי' ש\"ח. ותוס' חולין דפ\"ד ב' ד\"ה תקיעת. ע\"ש)."
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>קשר הגמלין</b><br> רצועה שקשורה בחוטמו:"
            ],
            [
                "<b>וקשר הספנין</b><br> חבל שקשור בספינה. דאלו קשר קיימא הן. דומיא דקושרי יריעות חוטי המשכן (ועי' במלאכת קושר):"
            ],
            [
                "<b>וכשם שהוא חייב על קישורן כך הוא חייב על התירן</b><br> כדהוה במשכן שהתירו חוטין שברשתות לקצרן או להרחיבן:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו</b><br> אפי' הוא של קיימא:"
            ],
            [
                "<b>שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין</b><br> רק פטור אבל אסור. ואינן מפורשים במשנה. רק בגמ' מפרש להו. שהן קשרים שהן רק לזמן ידוע. ולא לקיימן לעולם:"
            ],
            [
                "<b>קושרת אשה מפתח חלוקה</b><br> שקושרת שפת חלוקה שבימין בכתף שמאל. ושבשמאל בכתף ימין. ומתירתו בכל יום:"
            ],
            [
                "<b>וחוטי סבכה</b><br> (הויבע):"
            ],
            [
                "<b>ושל פסיקיא</b><br> אזור. ובכולהו קא משמע לן אף דאפשר למפשטינהו בדוחק בלי התרת הקשר. סד\"א בטולי מבטל ליה קמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>ורצועות מנעל וסנדל ונודות יין ושמן</b><br> (שלויכע). אף דאית ביה ב' קשרים. ויכול להוציא היין בדוחק בשיתיר רק קשר א'. סד\"א חד מנייהו בטולי בטליה. קמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>וקדרה של בשר</b><br> שקשר מטלית עלי' אף שיכול להוציא המרק בדוחק דרך דד שבקדירה. אפ\"ה לא מבטל ליה:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני הבהמה</b><br> ברוחב הפתח. ואף דיש תרי חבלים ואפשר להוציא הבהמה בדוחק בהתרת חבל א'. אפ\"ה לא בטליה לא'. מהן:"
            ],
            [
                "<b>קושרין דלי</b><br> (איימער):"
            ],
            [
                "<b>אבל לא בחבל</b><br> דאזור לא מבטל ליה. משא\"כ בחבל הו\"ל קשר קיימא:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה מתיר</b><br> בחבל שצריך למלאכתו דלא מבטל ליה. ולרבנן גזרי' אטו חבל דעלמא:"
            ],
            [
                "<b>כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו</b><br> ולרבנן אף על גב שאינו של קיימא אפילו הכי היכא דמצינו דוגמתו בקיימא גזרינן:"
            ],
            [
                "<b>מקפלין</b><br> (צו לעגען):"
            ],
            [
                "<b>את הכלים</b><br> שפשטן היום (עי' במכה בפטיש). ואיידי דתנא קשר חלוקה. שהוא תקון המלבוש. תנא נמי השתא הנך תקוני בגדים:"
            ],
            [
                "<b>אפילו ארבעה וחמשה פעמים</b><br> אפשר דר\"ל אף שמקפל ד' וה' קפולין לא מחזי כמתקן:"
            ],
            [
                "<b>ומציעין את המטות</b><br> (דיא בעטטען מאכטן):"
            ],
            [
                "<b>מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת</b><br> והכי קיי\"ל (ש\"ב מג\"א סק\"ו). וה\"ה כל דבר אף שאין בו טרחה. אין עושין משבת לחול או ליו\"ט. כהדחת כלים (שכ\"ג ס\"ו). או לחפש בס\"ת מקום קריאת מחר (מג\"א סס\"י תרס\"ז):"
            ],
            [
                "<b>ר' ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכפורים לשבת</b><br> כשיו\"כ ביום ו'. ולדידן א\"א שיחול יו\"כ בא' ג' ו'. (תכ\"ח). רק בזמן המשנה שהיו מקדשין ע\"פ ראיה:"
            ],
            [
                "<b>וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים</b><br> דשבת קדיש וחמיר טפי מיו\"כ. דמחלל שבת בסקילה. ויוה\"כ אינו רק בכרת שהוא בידי שמים:"
            ],
            [
                "<b>ר' עקיבא אומר לא של שבת קריבין ביום הכפורים ולא של יום הכפורים קריבין בשבת</b><br> וכ\"ש דאין מקפלין מזה לזה. מדהו\"ל צורך הדיוט:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>כל כתבי הקודש</b><br> תורה נביאים וכתובים:"
            ],
            [
                "<b>מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן</b><br> כגון תורה ונביאים:"
            ],
            [
                "<b>ובין שאין קורין בהן</b><br> כגון כתובים. שאסור לקרות בהן בשבת בשעת הדרשה (וכ\"פ הרמב\"ם פכ\"ג משבת). ודוקא בכתובים בלשון הקודש מותר להצילן. ולא בכתובים בלשון אחר. אבל ספרי תפלות ותלמוד ומדרשים. אפילו כתובים בלה\"ק אסור להצילן מדליקה בשבת. מדאסור לכתבן לגמרי מדין המשנה:"
            ],
            [
                "<b>ואף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה</b><br> רק שאין מצילין אותן בשבת:"
            ],
            [
                "<b>ומפני מה אין קורין בהם</b><br> בכתובים:"
            ],
            [
                "<b>מפני ביטול בית המדרש</b><br> דכתובים דבר הממשיך הלב נינהו (כפ\"ק דיומא). ואתא לאמנועי מלשמוע הדרשה שהיא תוכחת חיים. וגם יש בה הוראת איסור והיתר. והאידנא שכבר השתרש ופשט המנהג שהכל באים לשמוע הדרשה בשבת. וכ\"ש במקומות שאין דורשין בשבת. מותר לקרות בכתובים בשבת. ומותר נמי להצילן. מדליקה בשבת. וכ\"ש עכשו שנתרופפו הלבבות ונתגברה השכחה. דלהכי התירו לכתוב גם סדרי תפלות ותלמוד ומדרשים והתירו מה\"ט נמי לכתוב הכל בכל הלשונות דאע\"ג דאין ב\"ד יכול לבטל דברי ב\"ד חבירו (כע\"ז ל\"ו א') הכא שאני. דעת לעשות לה' הפרו תורתך. ולהכי מותר להציל כל כתבי קודש שבעולם. אפי' כתובים בלשון אחר (בעל המאור פרק כל כתבי). ואפילו ספרים שלנו שנקבעו בדפוס מותר להצילם. דדפוס כתב מעליא הוא (כמג\"א של\"ד ט\"ז וי\"ז. ועי' מ\"ש מגילה פ\"ג ד'):"
            ],
            [
                "<b>מצילין תיק הספר</b><br> (פיטעראל) של ספר:"
            ],
            [
                "<b>עם הספר ותיק התפילין עם התפילין</b><br> וא\"יצ ללבשן (כפ\"י דעירובין). דהכא זמנו בהול:"
            ],
            [
                "<b>ואף על פי שיש בתוכן מעות</b><br> ר\"ל שבתוך התיק מונח ג\"כ מעות. ודוקא בהונחו התפילין והמעות יחד מע\"ש (מג\"א של\"ד סק\"כ):"
            ],
            [
                "<b>ולהיכן מצילין אותן</b><br> כל הנך דלעיל:"
            ],
            [
                "<b>למבוי שאינו מפולש</b><br> ר\"ל רחוב שיש לו ג' מחיצות. ולחי או קורה ברוח ד'. אפילו לא ערבו והשתתפו בני החצירות שם. שרי משום כבוד כתבי קודש שם:"
            ],
            [
                "<b>מצילין מזון שלש סעודות</b><br> ולא יותר. דמדהוא בהול על ממונו. דלמא אתא לכבויי: [ואילה\"ק הרי לקמן (רפכ\"ד) אמרינן אפכא אי לא שרית ליה אתא לאתויי ד\"א ברה\"ר. ואפילו בזה\"ז דליכא רה\"ר אמרינן הכי. תי' הר\"ן דהכא שנחפז הרבה בהצלה חיישינן שע\"י טרדת הצלה ישכח שהוא שבת. וזה מצוי טפי משיעבור במזיד אי לא שרית לי'. משא\"כ התם שאינו נחפז בהצלה להציל הכל בהיתר. טפי איכא למיחש איפכא. שיעבור במזיד אי לא שרית ליה מדנימא שישכח אי שרית לי']. וכל הצלה דפרקן. דוקא באותו בית שהדליקה בו. חיישינן שיכבה. אבל מבתים אחרים מציל כל מה שירצה. ואפילו מוקצה מציל. דבמקום פסידא ל\"ג רבנן (שם ס\"א ורט\"ז סקי\"ג):"
            ],
            [
                "<b>הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה</b><br> תמוה דג\"ס לבהמה למה. ונ\"ל ע\"פ מ\"ד (ברכות ד\"מ) דאסור לאדם לאכול עד שיתן לבהמה:"
            ],
            [
                "<b>כיצד נפלה דליקה בלילי שבת</b><br> קודם שסעד:"
            ],
            [
                "<b>ר' יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות</b><br> משום לא פליג. וגם משום דס\"ל דמי שלא אכל בלילה או בשחרית רשאי להשלים ג' סעודות אח\"כ (ועי' סוכה פ\"ב מ\"ו דקיי\"ל דלא מהני השלמה. התם כבר עבר סוכות. וס\"ל דהיינו דמסיים התם. ע\"ז נאמר מעוות וגו'. ור\"ל אבל ביש עוד מצות סוכה שפיר רשאי להשלים. א\"כ ה\"נ הכא בשבת עצמו יכול לתקן המעוות). וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"א):"
            ],
            [
                "<b>מצילין סל מלא ככרות ואף על פי שיש בו מאה סעודות</b><br> ומותר להניחן לכתחילה בכלי א'. ולקפלן בטלית א'. כדי להוציאן בבת אחת. אבל להניח כלים מלאים לתוך כלי א' אסור (מג\"א שם ס\"ח):"
            ],
            [
                "<b>ועיגול של דבילה</b><br> אף שהוא יותר מג' סעודות:"
            ],
            [
                "<b>וחבית של יין ואומר לאחרי' בואו והצילו לכם</b><br> לצרככם ג\"ס לכ\"א. ולר\"ן בשם ר\"י מטראני אחרים יכולים להציל אפילו הרבה מדאינן בהולין. ותו דבאחרים ליכא למיחש לכבויי. שהרי הדליקה גורמת שמה שיצילו יהיו שלהן. דמהפקירא קזכו. אבל כשיכבו. יהיה הכל של בעה\"ב. ומדאמר \"הצילו לכם\" להכי אם ירצו יזכו בו כבהפקר דאם לא אמר להם בעה\"ב כך. צריך שיחזירו לו מה שהצילו. דמצי אמר להו. לעצמי הייתי מציל ע\"י עובד כוכבים (מג\"א שם י\"א):"
            ],
            [
                "<b>ואם היו פקחין</b><br> ר\"ל אם יודעין הדין. דרשאין בכה\"ג ליטל שכר שבת. דהרי אם רצו זכו הכל לעצמן:"
            ],
            [
                "<b>עושין עמו חשבון אחר השבת</b><br> לתבוע ממנו שכר טרחתן. ובירא שמים מיירי. שאינו רוצה ליהנות משל אחרים. ואעפ\"כ אינו רוצה לטרוח בחנם:"
            ],
            [
                "<b>להיכן מצילין אותן</b><br> המאכלים שאין הצלתם כ\"כ מצוה ככתבי קודש:"
            ],
            [
                "<b>לחצר המעורבת</b><br> עם זו שהדליקה בה אף שאין להמציל חלק באותו עירוב:"
            ],
            [
                "<b>בן בתירא אומר אף לשאינה מעורבת</b><br> וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"י):"
            ],
            [
                "<b>ולשם</b><br> לחצר המעורבת עם זו:"
            ],
            [
                "<b>מוציא כל כלי תשמישו</b><br> שצריך לסעודה:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים</b><br> לפי מנהג אנשי (אזיען). ומנויין בגמ'. וקיי\"ל כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>וחוזר ולובש ומוציא</b><br> ולא התירו כה\"ג באוכלים. דהכא מדלא התירו רק ע\"י לבישה. יזכר שלא לכבות. משא\"כ באוכלין (רשב\"א). וי\"א דר' יוסי קאמר לה. ולא קיי\"ל כוותיה (שם):"
            ],
            [
                "<b>ואומר לאחרים בואו והצילו עמי</b><br> ר\"ל בשוה עמי. משא\"כ לעיל קאמר \"הצילו לכם\" דלפעמים אינן שוין עמו בהצלתן כשאחד סעד וא' לא סעד עדיין. [והגאון מהו' עקיבא שליט\"א כתב דבאוכלין דא\"א לבעה\"ב להציל יותר מג\"ס. אידך הוה הפקר. להכי קאמר הצילו לכם. אבל במלבושים דחזו לכולא יומא כשיפשוט וילבש. לא הוה אינך הפקר. להכי קתנו הצילו עמי. [אב\"י ק\"ק בא\"ח בש\"ע של\"ד בס\"ח הביא הדעה הא' בסתם שפושט ולובש. א\"כ הכי קיי\"ל (כש\"ך י\"ד רמ\"ב) וא\"כ האיך כתב בס\"ט בואו והצילו לכם. וי\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה</b><br> (קאסטען):"
            ],
            [
                "<b>תיבה</b><br> (לאדע):"
            ],
            [
                "<b>ומגדל</b><br> (שראנק):"
            ],
            [
                "<b>שאחז בהן את האור מפני שהוא מחרך</b><br> כדי שלא יהא בוער והולך:"
            ],
            [
                "<b>ועושין מחיצה בכל הכלים</b><br> להפסיק בפני הדליקה:"
            ],
            [
                "<b>בין מלאים</b><br> מים:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה</b><br> מיהו אנן קיי\"ל דגרם כבוי במקום פסידא שרי (שם סכ\"ב). וה\"ה טלית שאחז בו האור. פושטו ומתכסה בו כדרכו. ואם נתכבה נתכבה. ובלבד שלא ידלג ויקפץ בו אנה ואנה. דהו\"ל כמכבה בידים. וכ\"כ ספר שנדלק. פותחו כדרכו וקורא בו. ומותר ג\"כ לשפוך מים על הטלית והספר. כדי שיכבה האש כשיגיע לשם (שם סכ\"ג):"
            ],
            [
                "<b>עובד כובבים שבא לכבות אין אומרים לו כבה</b><br> דאמירה לנכרי שבות:"
            ],
            [
                "<b>ואל תכבה</b><br> ר\"ל א\"צ לומר לו אל תכבה. מפני וכו':"
            ],
            [
                "<b>מפני שאין שביתתו עליהן</b><br> ועובד כוכבים אדעתיה דנפשיה עביד. דיודע שישראל ישלם לו. ומה\"ט מותר לקרוא לעובד כוכבים ולומר בפני כל המכבה אינו מפסיד. אע\"ג שיודע שעי\"ז ודאי יכבה. ולאו דוקא בדליקה. אלא ה\"ה בכל הפסד הבא פתאום. וצריך להצלתו דבר שאסור לישראל בעצמו לעשות. מותר לומר כן בפני עובד כוכבים (שם סקכ\"ו). [מיהו נ\"ל דדוקא בהך לישנא שרי. אבל אסור לומר כל הרוצה יכבה. דהרי הך לישנא מהני בתרומה דהוי שלוחו. וכל התורם אינו מפסיד לא מהני (כר\"ן נדרים ל\"ו ב'). וע' עוד תמורה (ד\"ט א') כל הרוצה ימיר ומדלא מוקי לה התם. בהקדש וחולין שניהן שלו. ואמר רק הרוצה. ע\"כ משום דבכה\"ג הו\"ל שליח ואין שליח לדבר עבירה. וזה לא כרבותינו בעלי תוס' (גיטין ס\"ו א' ד\"ה כל) דלחד תרוצא שם. באמר כל השומע קולו יכתוב גט לא עשאו שליח]:"
            ],
            [
                "<b>אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן</b><br> ואף למ\"ד מלאכה שאצל\"ג מדרבנן. אפ\"ה צריך למחות בקטן. משום דאדעתיה דאביו קעביד. והכי קיי\"ל (שם סכ\"ה). מיהו בנתלש חוט העירוב. מותר ליתן להתינוק לישא המפתח לביהכ\"נ (רט\"ז שמ\"ו סק\"ו). ונ\"ל דמכ\"ש דרשאי ליתן לו ספרים לשאתן לביהכ\"נ (ועי' מג\"א סמ\"ג סק\"ג ותקנ\"ט סק\"ט. ועי' מ\"ש בפתיחה לעירובין):"
            ],
            [
                "<b>כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה</b><br> אף דליכא סכנה (רע\"ז רט\"ז סק\"ח). וצריך שיניח אויר מעט לנר שלא יכבה (מג\"א שם סק\"ט):"
            ],
            [
                "<b>ועל צואה של קטן</b><br> לאו בצואת אדם מיירי דהא חזי לכלבים. רק ה\"ק על צואת תרנגולים שלא יתלכלך בה קטן. ומיירי במונחת במקום שאין שם דריסת רגלי אדם. דאל\"כ מותר לפנותה להדיא. מיהו החזרת העביט אסור. אם לא שיהיה בו מים הראוין לשתיית בהמה (ש\"ח סעי' ל\"ד):"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב</b><br> שם מקום:"
            ],
            [
                "<b>ואמר חוששני לו מחטאת</b><br> ואנן קיי\"ל דכל דבר שנושך וממית ודאי. מותר להרגן להדיא. אפילו אין רצין אחריו. ונחש ועקרב שאין ממית ודאי. מותר רק לדרסן לפי תומו. אפילו במתכוין להרגן. אבל לא יהרגן להדיא באין רצין אחריו: (שט\"ז ס\"י):"
            ],
            [
                "<b>עובד כוכבים שהדליק את הנר</b><br> לצורך עצמו:"
            ],
            [
                "<b>משתמש לאורו ישראל</b><br> וה\"ה בהדליקו לצורך חולה אפי' שאין בו סכנה או לצורך קטנים. מותר לכל:"
            ],
            [
                "<b>ואם בשביל ישראל אסור</b><br> לכל. וה\"ה בכל מלאכות בין קצב או לא קצב לו שכר. או שעשאו בקבלנות. ששכרו להדליק לו נר בכל עת. בכל גוונא אסור. ובמסיבה של עובדי כוכבים וישראלים אזלינן בתר רובא. דלצורך הרוב הוא מדליק. רק ביש הוכחה להיפך. לא אזלינן בתר רובא. ובמחצה על מחצה אסור מספק. וה\"ה בכל ספק אם עשהו בשביל ישראל או שמסופק אם עשאו היום אסור. ולרמג\"א אפילו עשאו לצורך ישראל ועובד כוכבים יחד נמי אסור (רע\"ו סק\"ו. ועמ\"ש בפתיחה במלאכת שבת ומ\"ש בענין דאמפפוואגען):"
            ],
            [
                "<b>מילא מים</b><br> מבור שהוא רה\"י הוציאן לרה\"ר:"
            ],
            [
                "<b>להשקות בהמתו</b><br> וה\"ה לשתות הוא עצמו. רק אורחא דמילתא נקט. דבמקום השקאת בהמות מצויים ישראלים ועובדי כוכבים:"
            ],
            [
                "<b>משקה אחריו ישראל</b><br> אחריו אורחא דמלתא נקט. וי\"א דדוקא אחריו. כדי שלא יחשבו שלצרכו מילא. וגם דוקא שאינו מכירו ואוהבו של ישראל. דאל\"כ חיישינן שמא ירבה בשבילו (שכ\"ה י\"א ותקט\"ו ס\"ה):"
            ],
            [
                "<b>ואם בשביל ישראל אסור</b><br> ה\"נ כלעיל אות מ\"ו. ואסור לכל ישראל לכל מיני תשמיש. מיהו י\"א דבמילא לאדם לשתות. או בהביא עובד כוכבים משקין מרה\"י דרך רה\"ר. מותר אף למי שהובא בשבילו. מדיכול ישראל לילך לרה\"י לשתותן. א\"כ לא נהנה ממלאכת איסור. ויש לסמוך על זה בשעת הדחק (שכ\"ה ס\"י):"
            ],
            [
                "<b>עשה עובד כוכבים כבש לירד בו</b><br> מהספינה ליבשה:"
            ],
            [
                "<b>יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור</b><br> וצריכי כולהו בבי. בנר קמ\"ל אע\"ג דהעובד כוכבים נמי נהנה מאורו. אפ\"ה בהדליקו לצורך ישראל אסור. ומים קמ\"ל אע\"ג דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו. אפ\"ה בעשה לצורך עובד כוכבים מותר [אמר הכותב צריכותא דמים גמ' קאמר לה וצריכותא דנר הר\"ב הוסיף מדעתו. אולם לפי מ\"ש בפתיחה במלאכת שבת (סי' ט') דבעשה לעובד כוכבים וישראל יחד באמת שרי. י\"ל מדלא נקט הש\"ס גם צריכותא של נר שזכר הר\"ב. ש\"מ דלא כר\"ב. וגם לא צריך ליה כלל להך צריכותא. דהכי אורחא דגמ'. דלא סמי תנא רישא מדתנא כבר סיפא. ואבע\"א דאי תני מים לבהמה. הו\"א דוקא מים לבהמה שרי משום צעב\"ח. דוגמת מעמיד אדם בהמתו ע\"ג עשבים בשבת (שבת קכ\"ב א'). אבל נר דלעצמו סד\"א אפילו הדליקו עובד כוכבים לצורך עובד כוכבים לתסר. דניחוש שמא ידליקנו. כדגזרינן בפירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש (עי' תוס' ד\"ה משתמש) קמ\"ל] . וקמ\"ל כבש דאשמעינן מעשה רב דר\"ג וזקנים:"
            ],
            [
                "<b>מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו וירדו בו רבן גמליאל וזקנים</b><br> אפילו עובד כוכבים מכירן. הרי בכה\"ג ליכא למיחש שמא ירבה בשבילן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>כל הכלים</b><br> שמלאכתן להיתר:"
            ],
            [
                "<b>ניטלין בשבת ודלתותיהן</b><br> שנתפרקו מהכלים:"
            ],
            [
                "<b>עמהן</b><br> ר\"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ\"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שנתפרקו בשבת</b><br> ה\"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא\"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב\"י עי' מג\"א ש\"ח סקי\"ט ודו\"ק]. אסור לטלטלן:"
            ],
            [
                "<b>שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן</b><br> ר\"ל לא נעשה לטלטול:"
            ],
            [
                "<b>נוטל אדם קורנס</b><br> (האממער):"
            ],
            [
                "<b>לפצע בו את האגוזים וקורדום</b><br> (האקקע):"
            ],
            [
                "<b>לחתוך את הדבלה</b><br> תאנים דרוסים יחד בעיגול:"
            ],
            [
                "<b>מגירה</b><br> (זעגע):"
            ],
            [
                "<b>לגרור</b><br> (צו זעגען):"
            ],
            [
                "<b>מגריפה</b><br> (קראטץ שויפעל):"
            ],
            [
                "<b>לגרוף בה את הגרוגרות</b><br> תאנים יבשים שנדבקו בחבית:"
            ],
            [
                "<b>את הרחת</b><br> (ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן:"
            ],
            [
                "<b>ואת המזלג</b><br> (גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן:"
            ],
            [
                "<b>לתת עליו לקטן</b><br> ר\"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם:"
            ],
            [
                "<b>את הכוש</b><br> (שפינדעל):"
            ],
            [
                "<b>ואת הכרכר</b><br> הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי:"
            ],
            [
                "<b>לתחוב בו</b><br> תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו:"
            ],
            [
                "<b>מחט של יד</b><br> (נעהנאדעל):"
            ],
            [
                "<b>ליטול בו את הקוץ</b><br> (שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא:"
            ],
            [
                "<b>ושל סקאים</b><br> (פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין:"
            ],
            [
                "<b>לפתוח בו את הדלת</b><br> כשנאבד המפתח. וקמ\"ל דאע\"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ\"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה\"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש\"ח ג'):"
            ],
            [
                "<b>קנה של זיתים</b><br> דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע\"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן:"
            ],
            [
                "<b>אם יש קשר בראשו</b><br> כעין כפתר משוקע בראשו:"
            ],
            [
                "<b>מקבל טומאה</b><br> דע\"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק\"ט:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו אין מקבל טומאה</b><br> דהו\"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק\"ט:"
            ],
            [
                "<b>בין כך ובין כך ניטל בשבת</b><br> לצורך גופו או מקומו. דאע\"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ\"ג א'). וא\"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק\"ט. וכ\"כ אינה כלי לטלטלה בשבת:"
            ],
            [
                "<b>חוץ מן המסר הגדול</b><br> (זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות:"
            ],
            [
                "<b>ויתד של מחרישה</b><br> (פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה\"ש מכל מלאכה. וה\"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש\"ח א'):"
            ],
            [
                "<b>כל הכלים</b><br> שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג\"א שם ט'):"
            ],
            [
                "<b>ניטלין לצורך ושלא לצורך</b><br> ר\"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ\"ע אסור לטלטלן (מ\"מ פכ\"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט\"ז שם סק\"ב):"
            ],
            [
                "<b>רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך</b><br> ר\"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי\"ל כת\"ק:"
            ],
            [
                "<b>כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן</b><br> אפי' נשברו בשבת:"
            ],
            [
                "<b>שברי עריבה</b><br> (מולטער):"
            ],
            [
                "<b>שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך</b><br> (קריגכען):"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן</b><br> ר\"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס\"ל נולד אסור:"
            ],
            [
                "<b>שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה</b><br> מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה:"
            ],
            [
                "<b>ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן</b><br> וקיי\"ל כת\"ק. מיהו בנולד ממש כ\"ע מודו דאסור (שם ס\"ו. והג\"ה במג\"א תצ\"ה סק\"ז):"
            ],
            [
                "<b>האבן שבקרויה</b><br> דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה:"
            ],
            [
                "<b>אם ממלאין בה ואינה נופלת</b><br> שמהודק בה האבן יפה:"
            ],
            [
                "<b>ממלאין בה</b><br> דבטל אבן אגב כלי:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו אין ממלאין בה</b><br> אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ\"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש\"ט):"
            ],
            [
                "<b>זמורה</b><br> (רוטהע):"
            ],
            [
                "<b>שהיא קשורה בטפיח</b><br> (טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר:"
            ],
            [
                "<b>ממלאין בה בשבת</b><br> נ\"ל דקמ\"ל אבן אף שא\"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ\"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ\"ה שרי:"
            ],
            [
                "<b>פקק החלון</b><br> לוח או מסך שסותמין בו החלון:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי</b><br> שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל:"
            ],
            [
                "<b>פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו</b><br> דהו\"ל כמוסיף על אהל עראי:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים בין כך ובין כך</b><br> אפי' אינו קשור:"
            ],
            [
                "<b>פוקקין בו</b><br> וקיי\"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע\"ש לסתום בו החלון (שי\"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ\"י מי\"א):"
            ],
            [
                "<b>כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים</b><br> ר\"ל מתטלטלין:"
            ],
            [
                "<b>בשבת</b><br> דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת</b><br> בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ\"ע ל\"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ\"ע ל\"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו\"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה\"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר\"י אינן כקרקע וא\"צ בית אחיזה. ולרבנן הו\"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר\"ב במח\"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש\"י ור\"ן). וקיי\"ל כחכמים (ש\"ח י'):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>מפנין</b><br> מלשון פניתי הבית:"
            ],
            [
                "<b>אפילו ארבע וחמש קופות</b><br> (פעססער). שכל א' של ג' סאין. וד' וה' דנקט ר\"ל ד' מאוצר של ה' קופות. וה' מאוצר גדול:"
            ],
            [
                "<b>של תבן ושל תבואה</b><br> נ\"ל דלא זו אף זו קתני. דכיון דכל מה דקמ\"ל מתני' לאו שריותא דטלטול מוקצה אשמעי'. דהרי חזיין לבהמה (וכ\"ש לכדאוקמינן כר\"ש). רק קמ\"ל אע\"ג דהוה טרחא שרי (כא\"ח של\"ג). א\"כ שפיר קמ\"ל אפי' קופות תבואה שכבדין יותר מתבן אפ\"ה שרי. ואפי' קופות תבן שאינן כבדין כל כך. כל שלא לצורך אורחים אסור. או דקמ\"ל דאפי' בתבן לא יגמור את האוצר. אף שגדול מגרעיני תבואה:"
            ],
            [
                "<b>מפני האורחים</b><br> לסעודת מצוה. או להכנסת אורחים ממקום אחר. אבל בב' לריעותא לא מקרי אורח (שם ס\"א):"
            ],
            [
                "<b>ומפני ביטול בית המדרש</b><br> לתלמידים שבאין לשמוע הדרשה דלצורך מצוה. טרחא שרי. ונקט אורחים והדר ביהמ\"ד. לא זו אף זו קתני. דאורחים מצוה טפי. דגדול הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא את האוצר</b><br> ר\"ל לא יפנה האוצר עד קרקעיתו כדי שלא יעשה גומות. ושיעור ד' וה' קופות. היינו כשמפנה אדם א' לצורך אורח א'. אבל באורחים הרבה יפנו הרבה אנשים כל א' לצורך אורח א' כשיעור הנ\"ל (שם):"
            ],
            [
                "<b>מפנין</b><br> לצורך הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>תרומה טהורה</b><br> אפי' ישראל מותר לטלטלם. דעכ\"פ חזי' לכהן. אבל תרומה טמאה אע\"ג דשרי לכהן להנאה. הרי אסור בשבת לבהמתו. כך כ' רש\"י במתני'. ולר\"ן ורז\"ה. אפי' בחול לא נתנה רק להסקה. ולפיכך בשבת מוקצה היא מדלא חזי למידי. דאפי' לצורך גופה או מקומה אסור לטלטלה (ש\"ח ז'):"
            ],
            [
                "<b>ודמאי</b><br> אפי' תבואת ע\"ה דחשיד אמעשרות. דעכ\"פ חזי' לעניים (כפ\"ג דדמאי). ולהכי הו\"ל כתרומה לישראל. דמדחזי מצ\"ע שרי' בטלטול. ואע\"ג דשאני דמאי דהרי אין מחויב ליתנו לעניים. עכ\"פ לדידי' נמי חזי. כשיפקיר נכסיו ויהי' עני:"
            ],
            [
                "<b>ומעשר ראשון שנטלה תרומתו</b><br> ר\"ל אפי' לא ניטל רק תרומה שלו. דהיינו שניטל ממנו תרומת מעשר ולא ת\"ג. ומיירי בהקדימו לוי לכהן ונטל המעשר בשבלים. דאז פטור המעשר מת\"ג. דבלא הקדים בשבלים. טבל הוא ואסור בטלטול:"
            ],
            [
                "<b>ומעשר שני והקדש שנפדו</b><br> ר\"ל בכל ענין שנפדו. דהיינו שנתן הקרן. אף שלא נתן עדיין החומש. אפ\"ה הוה פדוי. והחומש הו\"ל הלואה גבי':"
            ],
            [
                "<b>והתורמוס</b><br> (פייגע באהגען):"
            ],
            [
                "<b>היבש</b><br> אבל לח מריר ולא חזי כלל:"
            ],
            [
                "<b>מפני שהוא מאכל לעניים אבל לא את הטבל</b><br> אפי' טבל דרבנן. כזרוע בעציץ שאינו נקוב:"
            ],
            [
                "<b>ולא מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו</b><br> ר\"ל ת\"ג. וכגון שהקדים הלוי אחר המירוח ולקח המעשר קודם שהפרישו ת\"ג. דאז כבר נתחייב בת\"ג. והו\"ל טבל. ונ\"ל דמשו\"ה נקט הכא נמי תרומתו כמו ברישא משום דהכא איירי דהקדימו בכרי ונתחייב בתרומה גדולה א\"כ הו\"ל שפיר גם התרומה גדולה תרומתו של המעשרות וקאמר שפיר שלא ניטל כל תרומתו שמחויב להפריש ממנו. בין שלא הפריש ממנו התרומה גדולה ובין שלא הפריש התרומ\"ע:"
            ],
            [
                "<b>ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו</b><br> ר\"ל אפי' רק לא נפדו כהלכתן. מע\"ש שפדאו על מטבע שאין עליו צורה. והקדש שפדאו ע\"ג קרקע:"
            ],
            [
                "<b>ולא את הלוף</b><br> מין בצל דלא חזי אף לבהמה:"
            ],
            [
                "<b>ולא החרדל</b><br> נ\"ל דבחרדל ירוק מיירי דלא חזי רק ליונים. ובאתרא דלא שכיחי יונים (ער\"ן):"
            ],
            [
                "<b>רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין</b><br> ות\"ק אוסר מדאין מצוי שם עורבין. דכשמצויין. מותר אף למי שאין לו מהן (ש\"ח כ\"ט):"
            ],
            [
                "<b>חבילי</b><br> אגודות:"
            ],
            [
                "<b>קש וחבילי עצים וחבילי זרדים</b><br> ענפי אילן רכים:"
            ],
            [
                "<b>אם התקינן למאכל בהמה</b><br> שהזמינן לכך מע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן</b><br> דסתמא להסקה קיימי. והו\"ל מוקצה. וקש שלנו. סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה ומותר לטלטלו (מג\"א ש\"ח נ\"ג):"
            ],
            [
                "<b>כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו</b><br> ר\"ל שיעלו או שירדו (ולי נראה. כדי שיעלו. וששוב ירדו ממנו. ועי' מ\"ש בהכלל דפרטי מוקצה ד'). דאין מבטל כלי מהיכנו עי\"ז. דהרי לא ישארו עליו. מיהו כל זמן שהן על הסל. אסור לטלטלו. וכ\"כ בהיו עליו ביה\"ש. אסור אע\"פ שירדו השתא (שם ו'):"
            ],
            [
                "<b>תרנגולת שברחה דוחין אותה</b><br> מאחוריה:"
            ],
            [
                "<b>עד שתכנס</b><br> אבל דדוי אסור שיאחז בגופה ובגפיה להוליכה. דעי\"ז מגבהה א\"ע. וה\"ל כמטלטלה. ומשום צידה ליכא (כרפי\"ד). דאע\"ג דחיה ועוף שברשותו הצדן פטור. וכל פטורי דשבת פטור אבל אסור. עכ\"פ משום צער בע\"ח התירוהו. כמו דשרי טלטול מקצתה מה\"ט אע\"ג דטלטול מוקצה אפי' במקצת אסור. כהזזת אבר במת (בפכ\"ד). והכא שרי משום צעב\"ח (וכמ\"ש הר\"ן). עוד י\"ל דדחוי או דדוי לא מחשב צידה (ועי' ססשט\"ז):"
            ],
            [
                "<b>מדדין עגלין וסייחין ברשות הרבים</b><br> בגמ' ל\"ג הכא ברה\"ר. ואפ\"ה כ' הר\"ן דברה\"ר מיירי. אבל רק בגדולים [ובזה מתורץ לפע\"ד מאי דק' דוקיא דרישא וסיפא אהדדי. דברישא משמע דוקא תרנגולים אסור לדדות. אבל אווזין ושאר עופות שרי לדדן. ובסיפא קאמר דוקא עגלים וסייחין מדדין. משמע הא אווזין ושאר עופות לא. אלא דרישא בחצר מיירי. להכי אווזין ודכוותייהו דלא משרבטי נפשייהו שרי לדדן בחצר. וסיפא ברה\"ר. להכי דוקא עגלים וסייחין גדולים. הא קטנים או אווזין ותרנגולים ברה\"ר אסור דמדקשה להנהיגן. חיישי' שיטלטלן ויעשה איסור דאורייתא דבבהמה ל\"א חי נושא א\"ע]. מיהו אנן קיי\"ל דגם עגלים וסייחין רק בחצר שרי לדדן (ש\"ח ס\"מ):"
            ],
            [
                "<b>אשה מדדה את בנה</b><br> אף ברה\"ר. דהרי אפי' תגביהנו פטורה דבאדם חי נושא א\"ע:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת</b><br> שהתינוק מגביה רגל א' ומניח רגל האחר כשמוליכין אותו. מיהו אפי' בכה\"ג דוקא במוליכו. אבל בנשאו. להמאור חייב חטאת (מג\"א שם סקע\"א):"
            ],
            [
                "<b>אבל אם היה גורר אסור</b><br> אפי' בכרמלית. אבל ברה\"ר בכה\"ג חייב חטאת. דבכה\"ג לא אמרי' חי נושא א\"ע (מג\"א שם). ולרבינו יעב\"ץ פטור דאין דינו ככפות:"
            ],
            [
                "<b>אין מילדין את הבהמה ביום טוב</b><br> למשוך הולד מתוך הרחם. משום טרחא:"
            ],
            [
                "<b>אבל מסעדין</b><br> לתמוך בידיו תחתיו בשעה שיוצא מהרחם. כדי שלא יפול לארץ. ובשבת גם זה אסור (של\"ב):"
            ],
            [
                "<b>ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה</b><br> מילדת. ונ\"ל דנקט חכמה לאשמעינן דאפי' יש מילדת כאן ורק דזו חכמה ביותר אפ\"ה שרי. ומה\"ט נמי נקט תנא מילדין קודם לקורין להחכמה ודו\"ק:"
            ],
            [
                "<b>ממקום למקום</b><br> אפי' מחוץ לי\"ב מיל. ואפי' אינה מרגשת רק קצת חבלי לידה. ואפי' בספק (ש\"ל ט\"ז ב'). דיני יולדת:"
            ],
            [
                "<b>ומחללין עליה את השבת</b><br> אפי' במלאכה דאורייתא. ואפי' א\"צ רק להפיס דעתה. מיהו אפי' בצריך לחלל שבת עבורה. אם אפשר בקל. יעשה בשינוי. מדאין הסכנה כל כך מצויה (מג\"א שם ג'). ובשום אופן אין מחללין עליה השבת בשמרגשת תחלת כאב הלידה. רק בקריאת היולדת מחללין. אבל בשאר דברים אין מחללין רק כשתשב על המשבר. או כשאינה יכולה לילך עוד. או שהדם שותת ממנה (ולרי\"ף בתרתי קמייתא. ג\"כ צריך שיהיה דם שותת ממנה) (ט\"ז שם ג'). ומאותה שעה עד כל ג' ימים אחר לידה (בלי מעל\"ע. מג\"א שם ז'). בין אמרה צריכה אני. וחברותיה חושבין שא\"צ. או איפכא מחללין עבורה. מג' ועד ז' אין מחללין רק באמרה היא או הרופא שצריכה. מכאן ואילך. אפי' באמרה צריכה אני אין מחללין. ורק ברופא תליא. או בנראה סכנתא לכל (תרי\"ח ו'). חוץ מצינה. שכל ל' יום הקרירות סכנה לה. ולהכי אפי' בתקופת תמוז מחללין (ש\"ל ו'). מיהו מג' ועד ז'. אפי' בלא אמרה צריכה אני. דינה כחולה שאין בו סכנה. שאומר לעובד כוכבים ועושה:"
            ],
            [
                "<b>וקושרין את הטבור</b><br> של ולד. שלא יצאו מעיה לתוך (הגעבעהרמוטטער). היא האם. ואף דהוי קשר של קיימא. והרי היה סגי בעניבה עד הערב. אבל אין חותכין טבורו (מהגעבעהרמוטטער):"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר אף חותכין</b><br> והכי קיי\"ל (שם):"
            ],
            [
                "<b>וכל צרכי מילה עושין בשבת</b><br> כפרקן דלקמן:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר אם לא הביא</b><br> סכין למול:"
            ],
            [
                "<b>כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה</b><br> לפרסם חיבוב המצוה. שמחללין שבת עבורה. ואי\"ל יביאו התינוק אצל הסכין. דחי נושא א\"ע. י\"ל מדצריך אחר המילה להחזירו לאמו שתיניקו. שא\"א לה לבוא אצלו. מדחולה היא. ואפשר שתסתכן עי\"ז. וא\"כ כשישאו התינוק החולה לאמו. דדינו ככפות. אינו נושא א\"ע:"
            ],
            [
                "<b>ובסכנה</b><br> שגזרו שמד על המילה:"
            ],
            [
                "<b>מכסהו על פי עדים</b><br> שלא יחשדוהו הרואים כשמכסהו. שסכין אחר נושא:"
            ],
            [
                "<b>ועוד אמר רבי אליעזר כורתין עצים</b><br> ממחובר. וקמ\"ל דאפי' מכשירים דוחין שבת:"
            ],
            [
                "<b>לעשות פחמין</b><br> (קאהלען):"
            ],
            [
                "<b>ולעשות כלי ברזל</b><br> סכין. ונ\"ל דלהכי קרי לי' ברזל. דקמ\"ל שלא יתקנהו בהידור כסכין. מדאפשר בברזל חד:"
            ],
            [
                "<b>כלל אמר רבי עקיבא</b><br> דפליג אר\"א:"
            ],
            [
                "<b>כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת</b><br> כמכשירין:"
            ],
            [
                "<b>אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לעשותה מערב שבת</b><br> כמילה גופה:"
            ],
            [
                "<b>דוחה את השבת</b><br> וקיי\"ל כר\"ע. ולדידן שאין לן רה\"ר. מותר להביא התינוק ע\"י עובד כוכבים. או ע\"י ישראל שיוליכנו פחות פחות מד\"א וליתנו לחבירו. אבל ההוצאה מרה\"י לרה\"ר ואיפכא צריך שיעשה ע\"י עובד כוכבים (רט\"ז רס\"ו סק\"ד). ולמג\"א גם כה\"ג אסור. רק ימולוהו בביתו (רמג\"א של\"א סק\"ה):"
            ],
            [
                "<b>עושין כל צרכי מילה בשבת</b><br> לאתויי דכל שעה שעוסק במילה מותר לחלל אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה:"
            ],
            [
                "<b>מוהלין</b><br> ר\"ל חותכין הערלה:"
            ],
            [
                "<b>ופורעין</b><br> לשון כי פרוע הוא. והוא לשון גלוי. שמגלה העטרה ע\"י שקורע העור הדק שתחת הערלה:"
            ],
            [
                "<b>ומוצצין</b><br> יונק הדם מהחבורה. אף שעי\"ז ניתק הדם ממקומו ונעשה חבורה עי\"ז. עכ\"פ כשלא ימצוץ אפשר שיסתכן. שע\"י החבורה. הדם שבבשר הגיד מתחמם ונקפה. ואפשר שיצבה הגיד עי\"ז:"
            ],
            [
                "<b>ונותנין עליה איספלנית</b><br> (פפלאסטער):"
            ],
            [
                "<b>וכמון</b><br> קימעל שחוק:"
            ],
            [
                "<b>אם לא שחק מערב שבת</b><br> את הכמון:"
            ],
            [
                "<b>לועס בשיניו</b><br> מדאפשר בהכי:"
            ],
            [
                "<b>אם לא טרף יין ושמן מערב שבת</b><br> שרגילין היו לערב יחד יין ושמן ולטפטף ממנו על המילה לרפואה וגם זה אסור משום שחיקת סממנין:"
            ],
            [
                "<b>ינתן זהב עצמו וזה בעצמו</b><br> קמ\"ל אף דטירוף יין ושמן יחד אינו אסור רק מדרבנן. דמחזי כמאן דבעי למשדינהו בקדירה. כטירוף ביצים (שבת דק\"ט א'). אפ\"ה צריך לשנות בשבת (כך נ\"ל):"
            ],
            [
                "<b>ואין עושין לה חלוק</b><br> שרגילין היו לעשות מטלית נקוב. ומכניסין בהנקב העטרה של הגיד. כדי שלא יחזור העור ויכסהו:"
            ],
            [
                "<b>לכתחלה</b><br> כשלא חתכו ונקבו להמטלית מע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>אבל כורך עליה סמרטוט</b><br> (לעפפכען):"
            ],
            [
                "<b>אם לא התקין מערב שבת</b><br> שלא הכינו והביאו מע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>כורך על אצבעו</b><br> דרך מלבוש כדי לשנות. ודוקא לצורך מילה שרי כה\"ג. אבל בל\"ז אסור. ודלא כאותן שכורכים טוך סביב היד ויוצאין בו לכרמלית שאינו מעורב. דזה אינו דרך מלבוש. ורק סביב הצואר או לחגור בו שרי לצאת כך לכרמלית (ש\"א ל') אבל סביב היד לא עדיף (מהאנדשוהע) שנכון להחמיר מלצאת בהן לכרמלית (ש\"א רמג\"א נ'):"
            ],
            [
                "<b>ומביא ואפילו מחצר אחרת</b><br> לא מבעיא מבית לבית באותו חצר דמביא. אלא אפילו מחצר אחרת שלא ערבו עם זו שרי:"
            ],
            [
                "<b>מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה</b><br> ביום המילה. בין לפניה לחזקו. בין לאחריה לרפאותו. מותר לרחצו כדרכו בחמין שהוחמו בשבת (ודלא כר\"ב):"
            ],
            [
                "<b>ומזלפין</b><br> (איינשפריטצען):"
            ],
            [
                "<b>עליו ביד אבל לא בכלי</b><br> אפי' דרך זילוף. ודוקא ביום ג' למילה. אבל בשעת מילה בכל ענין שרי:"
            ],
            [
                "<b>ר' אליעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת</b><br> בחמין כדרכו:"
            ],
            [
                "<b>ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים</b><br> אלמא דאז הכאב גדול. והאידנא אין צורך כל כך ברחיצה. ולכן אין רוחצין הולד רק ביום המילה. ובחמין שהטמינו מע\"ש. או ממים שחימם עובד כוכבים לצורך עצמו. אבל לא יאמרו לו שיחם לצורך המילה. ומה\"ט מלין ג\"כ מילה שלא בזמנה בע\"ש בזה\"ז. ולא חיישינן שיצטרכו לחלל שבת עבורו בחימום מים (מג\"א של\"א ט'). ולרט\"ז אסור משום שגורם צער שבת (י\"ד רס\"ב סק\"ג):"
            ],
            [
                "<b>ספק</b><br> ספק בן ט' או בן ח' חדשים:"
            ],
            [
                "<b>ואנדרוגינוס</b><br> שיש לו זכרות ונקבות:"
            ],
            [
                "<b>אין מחללין עליו את השבת</b><br> מיהו אפילו הוא ודאי בן ח' חדשים. אם נגמרו שערו וצפרניו ימולוהו. דבן ז' הוא ואשהויי אשתהי. ואי בר ז' ודאי הוא. אפילו לא נגמרו שערו וצפרניו אם רק רואים שחזק הוא ימולוהו (שם ס\"ג):"
            ],
            [
                "<b>ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס</b><br> וקיי\"ל כת\"ק (שם ס\"ה):"
            ],
            [
                "<b>מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב</b><br> חטאת. בהא כ\"ע מודו. מדטעה במצוה ולא עשה מצוה. דמל בן ז' ימים. ואע\"ג דהנימול קודם זמנו צריך להטיף ממנו דם ברית בזמנו (כש\"ך י\"ד רס\"ב ב'). וא\"כ הו\"ל מקלקל בחבורה. נ\"ל דאפ\"ה הועיל שא\"צ לחתכו שנית:"
            ],
            [
                "<b>אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת</b><br> אף דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה. דלולא שבת ראוי היה למול. אפ\"ה חייב:"
            ],
            [
                "<b>ורבי יהושע פוטר</b><br> מדעשה מצוה:"
            ],
            [
                "<b>קטן</b><br> שהוא ישראלי. לאפוקי בן שפחה. שנימול אפילו בן יומו:"
            ],
            [
                "<b>נמול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות</b><br> קמ\"ל אפילו יודע שלא יזדמן לו מוהל אח\"כ:"
            ],
            [
                "<b>ולא יותר</b><br> נ\"ל דקמ\"ל שיקדימו למול זה קודם לילד אחר שנימל באמת שלא בזמנו. דזה אכתי בזמנו מקרי:"
            ],
            [
                "<b>הא כיצד כדרכו לשמונה נולד לבין השמשות נמול לתשעה</b><br> דהרי מונין לו מהלילה. ונימול לט' ספק ח' (י\"ד רס\"ב ד'):"
            ],
            [
                "<b>בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה</b><br> דא\"א למולו בשבת. דשמא תשיעי הוא ומילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת:"
            ],
            [
                "<b>יום טוב לאחר השבת נמול לאחד עשר</b><br> דמילה שלא בזמנה אפי' יו\"ט אינה דוחה:"
            ],
            [
                "<b>שני ימים טובים של ראש השנה נמול לשנים עשר</b><br> דקדושה א' הן (וכשהיו מקדשין ע\"פ הראייה היה אפשר שיהי' ר\"ה ביום א' ב'). וביו\"ט שני של גליות פליגי רמב\"ם ורא\"ש. ולב\"י קיי\"ל כרא\"ש דאסור. ולש\"ך קיי\"ל כרמב\"ם דשרי (י\"ד רס\"ו ח'):"
            ],
            [
                "<b>קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא</b><br> אפילו ישהה הרבה. והיינו דסמך בבא זו לבבא דלעיל. מיהו בחלצתו חמה (ר\"ל שהוחלה בחמימות. ולשון חלצתו נ\"ל דר\"ל תקפתו חמה. כמו חלוצי צבא). או שהיה לו כאב גדול בעיניו דהיינו שהיה בהן ריר או ששותת מים מעיניו מחמת הכאב ממתינן לו אחרי שנתרפא ז' ימים ואח\"כ ימולוהו (רס\"ב ב'):"
            ],
            [
                "<b>אלו הן ציצין</b><br> נימי העור שנשארו מדובקים מהערלה בהעטרה:"
            ],
            [
                "<b>המעכבין את המילה</b><br> שכשעדיין מדובקים בעטרה. אינו נחשב כמהול עדיין. ודוחה השבת אף שסילק ידו כבר מהמילה:"
            ],
            [
                "<b>בשר החופה את רוב העטרה</b><br> ר\"ל רוב גובה העטרה. או רוב היקף העטרה. ואפי' ע\"י צירוף. [ונ\"ל דנקט בשר. והרי עור הוא הערלה אבל קמ\"ל אפי' הוא כעין בשר. שהוא עב. או שכבר קרע עור פריעה למעלה ממנו. דלפעמים יש ב' עורי פריעה ועור הב' דבוק בדקותו בבשר עטרה. לא אמרינן דמן העטרה הוא ולא ניעכב קמ\"ל. ועטרה לרש\"י ור\"ן (כאן ויבמות מ\"ז ב') הוא השפה הגבוהה סביב שם. ולרמב\"ם וטור כל המשך הכפתר אף במקום שאינו בולט מהגיד הוא בכלל עטרה]:"
            ],
            [
                "<b>ואינו אוכל בתרומה</b><br> נ\"ל דקמ\"ל דאפי' בתרומה דרבנן אסור. דכערל גמור הוא:"
            ],
            [
                "<b>ואם היה בעל בשר</b><br> שאחר שנימל חזר וגדל העור וחיפה העטרה. ונראה עי\"ז כערל:"
            ],
            [
                "<b>מתקנו מפני מראית העין</b><br> דכיון דנימל פעם א'. אפי' חזר ונתכסה כל העטרה א\"צ למולו שנית רק מדרבנן. להכי היכא דאפשר קושר העור לאחוריו. שלא יראה כערל. ובאי אפשר. במקום צערא ל\"ג רבנן (ש\"ך י\"ד רס\"ו). ובמסופק אם נתגלה במילה ראשונה רוב העטרה. נ\"ל דאמרי' רוב המצויין אצל מילה מומחין הן (כחולין ד\"ג ב'). וא\"צ לצער התינוק. וכן שמעתי וראיתי מפה הקדוש של ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל אף שלא זכיתי לשאלו טעמו:"
            ],
            [
                "<b>מל ולא פרע את המילה</b><br> כהלכתו לעיל:"
            ],
            [
                "<b>כאילו לא מל</b><br> אף דכבר תנא דציצין שברוב גובה או היקף מעכבין המילה נ\"ל דמרישא ס\"ד רק לחומרא. קמ\"ל הכא אפי' לקולא. דהיינו לברך שנית כל הברכות (וכי\"ד רס\"ה). ובלא סילק ידו אפי' על ציצין שאינן מעכבין חוזר. ואפי' בשבת. ובסילק ידו בשבת. אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת</b><br> (זייהע). והוא כיס שמסננין בו משקין:"
            ],
            [
                "<b>ביום טוב</b><br> דאע\"ג דכשמותח שפת הכיס סביב הכלי שמסנן לתוכו. ורוחב פה הכלי טפח. נעשה אהל עראי על הכלי. אפ\"ה ס\"ל דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעיו\"ט. שרו:"
            ],
            [
                "<b>ונותנין לתלויה בשבת</b><br> דאין דרך בורר בכך. אבל לא יתלה לכתחילה משום אהל עראי:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב</b><br> דאע\"ג דס\"ל דאהל עראי בלי מחיצות שרי. הכא ה\"ט דאסור מדמחזי כעובדין דחול (שט\"ו ס\"ט). מיהו באין רוחב פה הכלי טפח. שרי (שי\"ט מג\"א י\"ג):"
            ],
            [
                "<b>ואין נותנין לתלויה בשבת</b><br> דהו\"ל תולדת בורר:"
            ],
            [
                "<b>אבל נותנין לתלויה ביום טוב</b><br> וקיי\"ל כחכמים:"
            ],
            [
                "<b>נותנין מים על גבי השמרים</b><br> הנתונים במשמרת תלוי' מע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>בשביל שיצלו</b><br> כדי שיתהוו השמרים צלולים ודקים. ויצא יינם לתוך המים:"
            ],
            [
                "<b>ומסננין את היין</b><br> הצלול כל כך שראוי לשתותו כמות שהוא:"
            ],
            [
                "<b>בסודרין</b><br> המתוחים מבעו\"י. דביין ליכא משום מלבן. ובלבד שלא יפרוס הסודר לכתחילה. ולא יעשה גומא בסודר משום שינוי. אבל מים צלולים אסור לסנן בסודר משום מלבן. רק בנפה או בדבר אחר דלא שייך בו מלבן. שרי (שי\"ט ט' י\"א):"
            ],
            [
                "<b>ובכפיפה מצרית</b><br> סל העשוי מנצרים. והוא שלא יהא גבוה קרקע הסל מקרקעית הכלי טפח. ולא דמי לדלעיל (פי\"ז מ\"ח) דמשמע דמותר לכסות כל הכלים. התם בכסוי המיוחד לאותו כלי לא מחזי כאהל (וערטו\"ז סס\"י שט\"ו):"
            ],
            [
                "<b>ונותנין ביצה במסננת של חרדל</b><br> כשמסננים משקה של חרדל. נותנים בה ביצה טרופה. וזה מותר מדאין כוונתו לברר העב מהדק. רק מתכוון להצהיר המשקה ולתקן מראיתו:"
            ],
            [
                "<b>ועושין אנומלין</b><br> (האניגזיים) עם בשמים. ונ\"ל דקמ\"ל אף שיש קצת אומנות בעשייתו וגם דרך לקיימו לזמן מרובה. ונמצא שמטריח לחול:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר בשבת בכוס</b><br> ולא יותר. משום טרחא:"
            ],
            [
                "<b>ביום טוב בלגין</b><br> (פלאשע):"
            ],
            [
                "<b>ובמועד</b><br> בחול המועד:"
            ],
            [
                "<b>רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין</b><br> וקיי\"ל כת\"ק (שכ\"א י\"ז):"
            ],
            [
                "<b>אין שורין את החילתית</b><br> (מייסטער ווארץ). והוא שורש עשב:"
            ],
            [
                "<b>בפושרין</b><br> ואף בצונן אסור. דדרך לשתותו לרפואה. ואסור משום גזירת שחיקת סממנים:"
            ],
            [
                "<b>אבל נותן</b><br> החלתית:"
            ],
            [
                "<b>לתוך החומץ</b><br> דבכה\"ג מאכל בריאים הוא:"
            ],
            [
                "<b>ואין שורין את הכרשינין</b><br> (קרעססע). ור\"ל אסור לשפוך עליהן מים כדי שיצוף הפסולת למעלה. או שיצלול העפר למטה. משום בורר. וה\"ה בשאר עשבים דאסור (שי\"ט מג\"א סק\"ט):"
            ],
            [
                "<b>ולא שפין אותן</b><br> אסור לשפשפן בידיו להשיר הפסולת. משום בורר (שם):"
            ],
            [
                "<b>אבל נותן לתוך הכברה</b><br> (זיעב):"
            ],
            [
                "<b>או לתוך הכלכלה</b><br> סל. אף שעי\"ז יפול הפסולת דרך הנקבים:"
            ],
            [
                "<b>אין כוברין את התבן</b><br> (העקסעל):"
            ],
            [
                "<b>בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ</b><br> (שפרייא). שאינו ראוי לבהמה:"
            ],
            [
                "<b>אבל נוטל הוא בכברה</b><br> אף שעי\"ז ממילא יפול המוץ דרך הנקבים:"
            ],
            [
                "<b>ונותן לתוך האבוס</b><br> (קריפפע):"
            ],
            [
                "<b>גורפין מלפני הפטם</b><br> (מאסט אכס) גורפין ומנקין העפרורית מהאבוס שלפניו שלא יקיץ במאכלו:"
            ],
            [
                "<b>ומסלקין לצדדין</b><br> כשהמאכל רב לפניו. מסלקין המספוא לצדדין:"
            ],
            [
                "<b>מפני הרעי</b><br> שלא יטנפו בצואתו:"
            ],
            [
                "<b>דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין</b><br> דלגרוף אבוס קרקע כ\"ע מודו דאסור. משום אשווי גומות. וגזרו אבוס כלי אטו אבוס קרקע. ובסילוק לצדדים נמי פליגי. משום דיש שם שכבר נמאס ברירי פה הבהמה. ולא חזי לה עוד. והו\"ל טלטול שלא לצורך. וקיי\"ל כחכמים (שכ\"ד סט\"ו):"
            ],
            [
                "<b>נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת</b><br> ודוקא לסלק מהחמור וליתן להשור. אבל איפכא לא. מדכבר נמאס ברירי השור ולא חזי לחמור. והו\"ל טלטול שלא לצורך (שם):"
            ],
            [
                "<b>הקש שעל גבי המטה</b><br> מכאן נמי מוכח דקש הוא הקנה הארוך (כמ\"ש בריש כירה):"
            ],
            [
                "<b>לא ינענעו בידו</b><br> מיירי שלא חישב עליו מבעו\"י לשכיבה. רק שהיה מונח שם. דמוקצה הוא. דסתמא להסקה עומד:"
            ],
            [
                "<b>אלא מנענעו בגופו</b><br> ר\"ל מנענעו בשאר אבריו כדי לשכב עליו. אבל לא יגע בו בידיו. דאע\"ג דטלטול מהצד מותר רק לצורך דבר המותר. והכא מתכוון רק לתקן המוקצה. בגופו מותר לטלטל אף לצורך דבר האסור (שי\"א ס\"ח):"
            ],
            [
                "<b>ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר</b><br> (דעקקע):"
            ],
            [
                "<b>או סדין</b><br> (לאקען) דע\"י אלו גלי דעתי' מע\"ש שמיחדו לשכיבה:"
            ],
            [
                "<b>מנענעו בידו</b><br> מיהו קש דידן סתמא נמי מיוחד לשכיבה או לבהמה (מג\"א ש\"ח סקנ\"ג):"
            ],
            [
                "<b>מכבש של בעלי בתים</b><br> (פרעססע) של בעלי בתים. והן ב' לוחות. שמשימין הבגדים ביניהן. ומהדקן יחד כדי שיתישרו הבגדים:"
            ],
            [
                "<b>מתירין</b><br> מותר לפתחן מהדוק לצורך שבת:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא כובשין</b><br> דהו\"ל טורח לצורך חול:"
            ],
            [
                "<b>ושל כובסין לא יגע בו</b><br> ר\"ל אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס הוא (מג\"א ש\"ב סק\"ז):"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כולו</b><br> ר\"ל אף שמהודקין עדיין קצת:"
            ],
            [
                "<b>ושומטו</b><br> ולחכמים גם זה אסור בשל אומן. והכי קיי\"ל (שם):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>נוטל אדם את בנו</b><br> בחצר מעורבת:"
            ],
            [
                "<b>והאבן בידו</b><br> אע\"ג דאבן מוקצה הוא. ודוקא ביש לחוש לכשלא יטול התינוק. יחלה ע\"י געגועין שיש לו עליו. והתינוק אינו רוצה להשליך האבן אבל בל\"ז אסור. מיהו במעות ביד התינוק בכל גוונא אסור. דחיישי' דלמא נפל ואתא לאתויי. וי\"א דגם במעות. אם מוליך התינוק בידו שרי. ורק לישא את התינוק שהמעות בידו אסור שמא יקיל נמי לישא המעות ממש (ש\"ט ס\"א):"
            ],
            [
                "<b>וכלכלה</b><br> סל:"
            ],
            [
                "<b>והאבן בתוכה</b><br> על פיה. ודוקא ביש בה נמי פירות. דהו\"ל בסיס לאיסור ולהיתר. והיו גם הפירות שבתוכו מין שנמאס כשישליכם לארץ. כגון תותים וענבים וכדומה. אבל פירות שאינן נמאסין בהשלכה. מנער את הכל. ולוקט הפירות. מיהו בצריך למקום הכלכלה. או שהידק האבן בנקב שבכלכלה מע\"ש ובטלו שם. מטלטל הכלכלה כמות שהיא בכל ענין [כך מסקנת הש\"ע שם. דל\"ג בש\"ס ולנערינהו נעורי ועי' לעיל פרק י\"ז מ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה</b><br> ודוקא שהטמאה למעלה. דאל\"כ ננקטינהו לטהורים [הכי מוקי לה בגמרא. והא דלא צריך הגמ' לאוקמא בבא דאבן בהכלכלה נמי בכה\"ג. נ\"ל דהתם פשיטא דמיירי שהאבן מונח למעלה לכסוי על הכלי. דאל\"כ מה לאבן בכלכלה. ונ\"ל דרישא מיירי נמי שלא יחדה לעולם לכסוי. דאל\"כ פשיטא שמותר לטלטל האבן (כא\"ח ש\"ח כ\"ב)]. מיהו תרומה טמאה לבד אסור לטלטל ועי' לעיל פרק י\"ח סי' ח':"
            ],
            [
                "<b>ועם החולין</b><br> או:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה</b><br> דס\"ל דאף קודם הרמה מותר לאכול על סמך שיטול אח\"כ. מדכבר נתבטל. וא\"כ כשמעלה. לאו מתקן הוא (כך מסקנת הגמ' ודלא כר\"ב):"
            ],
            [
                "<b>האבן שעל פי החבית מטה</b><br> את החבית:"
            ],
            [
                "<b>על צדה והיא</b><br> האבן:"
            ],
            [
                "<b>היתה בין החביות</b><br> וירא שכשיפול האבן ישברו שאר החביות:"
            ],
            [
                "<b>מגביה</b><br> להחבית עם האבן. ומושיבה למקום אחר:"
            ],
            [
                "<b>מעות שעל הכר</b><br> וצריך להכר:"
            ],
            [
                "<b>נוער את הכר והן נופלות</b><br> ודוקא בשכח האבן או המעות. אבל בהניחם שם מע\"ש במתכוון. שישארו שם ביה\"ש. נעשה החבית והכר בסיס להאיסור. דאז אפי' נסתלק האיסור אסור לטלטל הבסיס. וי\"א דדוקא בהניחם שם מע\"ש על דעת שישארו שם כל השבת. אז נעשה בסיס. ובמקום הפסד יש לסמוך על זה (מג\"א ש\"ט סק\"ז) מיהו בהניח מוקצה שלו על כלי חבירו. אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובהיה המוקצה ג\"כ של בעל הכלי והניח זה המוקצה על הכלי לטובת בעל הכלי. אסור (שם סק\"ח). ומיהו בצריך למקום החבית או הכר. בכל ענין [אב\"י היינו בשוכח] שרי לסלקן (שם ס\"ה. ועמ\"ש באריכות בכללי בסיס. בכלכלת שבת):"
            ],
            [
                "<b>היתה עליו לשלשת</b><br> רוק או ליחה:"
            ],
            [
                "<b>מקנחה בסמרטוט</b><br> ר\"ל מטלית לעפפכען בל\"א. ויקנח בנחת לא בדוחק פן יסחט. אבל לא יתן עליו מים. דסתם כר של בגד הוא. ובבגד שרייתו הוא כבוסו (ש\"ב ס\"ט):"
            ],
            [
                "<b>היתה של עור</b><br> דאז הכר לאו בר כבוס הוא:"
            ],
            [
                "<b>נותנין עליה מים עד שתכלה</b><br> וזה היה אסור בשל בגד. אבל לשפשף צדו זה על זה אסור (שם):"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים מגביהין מן השלחן עצמית וקליפין</b><br> מדחזי למאכל בהמה:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה</b><br> דטבלא תורת כלי עליה. ובגמ' קאמר דמוחלפת השיטה. וב\"ה שרו לטלטל העצמות והקליפין. והכי קיי\"ל (ש\"ח כ\"ז). מיהו בלא חזו אפי' למאכל בהמה, כ\"ע מודו דאסור לטלטלן , רק מנער הטבלא , או יעבירן ע\"י סכין או ע\"י שאר כלי , שלא יגע בהן (ט\"ז שם סקי\"ח):"
            ],
            [
                "<b>ושער של אפונין</b><br> שרביטין שהקטניות גדלין בהן:"
            ],
            [
                "<b>ושער של עדשים מפני שהוא מאכל בהמה</b><br> אכולהו ג' קאי:"
            ],
            [
                "<b>ספוג</b><br> (שוואמס):"
            ],
            [
                "<b>אם יש לו עוד בית אחיזה</b><br> אוזן מעור לאחזו בו:"
            ],
            [
                "<b>מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו</b><br> דנסחט כשאחזו. והו\"ל פסיק רישא (ש\"כ סעי' י\"ז):"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים בין כך ובין כך</b><br> אפי' אין בו בית אחיזה מעור:"
            ],
            [
                "<b>ניטל בשבת</b><br> כשהוא נגוב. דתורת כלי עליו:"
            ],
            [
                "<b>ואינו מקבל טומאה</b><br> דספוג הוא עפעף של דג הים (כא\"ח ש\"כ סעי' י\"ח). וכל שבים טהור (כלים פי\"ז מי\"ג) , כך נ\"ל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות</b><br> ואפי' ביותר מג' כלים. אבל טפי מג' סעודות לא שרינן לי' דמתוך שבהול הוא אתי לתקן החבית (של\"ה רט\"ז סק\"א) מיהו בכלי א'. אפי' ק' סעודות יציל (שם):"
            ],
            [
                "<b>ואומר לאחרים באו והצילו לכם</b><br> כל א' ג' סעודות:"
            ],
            [
                "<b>ובלבד שלא יספוג</b><br> ר\"ל שלא יתן ספוג ביין. כדי לחזור ולהטיפו בכלי. ואפי' יש להספוג בית אחיזה מעור דאז ליכא חשש סחיטה. אפ\"ה עובדין דחול הוא ואסור. ומה\"ט גם לטפח מלא חפניו שמן או דבש. ולחזור לקנחם בשפת הכלי. אסור. וכל זה במציל בחצר שלא ערבו. אבל בחצר שערבו. או שרק נסדק החבית דאז לא בהיל. מותר להציל אפי' בכלים הרבה (שם):"
            ],
            [
                "<b>אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין</b><br> דהו\"ל תולדה דדש (והא דנקט מתני' להוציא משקין. פשיטא כל סוחט מוציא משקין. י\"ל דקמ\"ל דבסוחט למאכל שרי. וכלקמן. ודלא כר\"ח):"
            ],
            [
                "<b>ואם יצאו מעצמן אסורין</b><br> גזירה שמא יסחוט:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר אם לאוכלין</b><br> אם היו מיוחדין לאוכלין:"
            ],
            [
                "<b>היוצא מהן מותר</b><br> דמדלא ניחא לי' במשקין היוצאין ל\"ג שמא יסחוט:"
            ],
            [
                "<b>ואם למשקין</b><br> היו מיוחדין:"
            ],
            [
                "<b>היוצא מהן אסור</b><br> וקיי\"ל דג' מדריגות יש. א') זיתים וענבים אפי' עומדין לאכילה. אסור היוצא מהן וכ\"ש דאסור לסחטן. ב') ותותים ורימונים או שאר פירות שדרך לסוחטן בשום מקום כאגסים ותפוחים שדרך לסוחטן באשכנז. אף שכוונתו לסחטן למתק. אסור לסחטן בכל מקום. וביצא מהן משקה מעצמו. דוקא בעומדין למשקין אסור. ג') אבל פירות שאין דרך לסחטן בשום מקום למשקה. אם כוונתו לסחטן כדי למתק הפרי. מותר לסחטן: מיהו בסוחט לתוך המאכל אפי' זיתים וענבים מותר לסחוט. דכל הבא לאוכל כאוכל דמי. ומה\"ט מותר לסחוט ציטראנע על צוקער. ובפרט אם כוונתו לסחוט גם. האוכל שבתוך הפרי. שרי לכ\"ע. דומי' דתפוח מבושל שמותר לסחטו בכה\"ג (כל זה סי' ש\"כ ס\"א וס\"ד. ובמג\"א שם סק\"א. וברט\"ז שם סק\"ה ועי' במ\"ש במלאכת דש):"
            ],
            [
                "<b>חלות דבש</b><br> הדבש שבכוורת הוא כעין חלות של שעוה. ובהן יש הדבש:"
            ],
            [
                "<b>שריסקן</b><br> ששחקן:"
            ],
            [
                "<b>מערב שבת ויצאו מעצמן</b><br> ע\"י שרסקן יצא הדבש מעצמו בשבת מהשעוה:"
            ],
            [
                "<b>אסורים</b><br> דגזרו אטו שירסק בשבת:"
            ],
            [
                "<b>ורבי אליעזר מתיר</b><br> וקיי\"ל כר\"א (ועי' עוקצין פי\"ג מי\"א ודו\"ק). אבל אסור לרסקן בשבת (שכ\"א מג\"א סקט\"ז). ונ\"ל דלמצצו כך שרי. מידי דהוה כמוצץ ענבים דשרי (ש\"כ ס\"א):"
            ],
            [
                "<b>כל שבא בחמין מערב שבת</b><br> שנתבשל מע\"ש כל צרכו וחזר ונתייבש:"
            ],
            [
                "<b>שורין אותו בחמין בשבת</b><br> ואפי' בכלי ראשון דאין בישול אחר בישול (מג\"א שי\"ח סקי\"ד):"
            ],
            [
                "<b>וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת</b><br> מותר לערות עליו מכלי שני בשבת אבל אסור לשרותו אפי' בכלי שני (שם סקט\"ו):"
            ],
            [
                "<b>חוץ מן המליח הישן</b><br> (הערינג) שעבר שנה משנמלח:"
            ],
            [
                "<b>וקולייס האיספני'</b><br> מאקרעל [איינע ארט טהון פישע). והוא דג שעורו דק. דבהדחה מועטת מתבשל:"
            ],
            [
                "<b>שהדחתן זו היא גמר מלאכתן</b><br> מיהו בצוננין מותר לשרותן (ט\"ז שם סק\"ה):"
            ],
            [
                "<b>שובר אדם את החבית</b><br> דוקא חבית שנשברה כבר. שחזר ודיבק שבריה בזפת. מותר לשברה בשבת. אבל שלימה אסור לשברה. דחייס עליה. וחיישינן שיתכוין לעשות נקב יפה. כדי לעשותה כלי (שי\"ד ס\"א). ודוקא שאינה אמה על אמה ברום ג\"א. דאל\"כ בכל גוונא אסור. דהו\"ל כסותר אהל. ואסור ג\"כ להסיר חשוקים שקורים (רייפען). אפי' מחבית קטן. רק ע\"י עובד כוכבים. מיהו בקשור בחבלים. אף ע\"י ישראל מותר לחתכן. וה\"ה דמותר לקרוע העור מפי צלוחית (מג\"א שם סקי\"ד):"
            ],
            [
                "<b>לאכול הימנה גרוגרות</b><br> תאנים יבשים:"
            ],
            [
                "<b>ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי</b><br> לעשות לה פה נאה:"
            ],
            [
                "<b>ואין נוקבים מגופה</b><br> (פראפפען):"
            ],
            [
                "<b>של חבית דברי רבי יהודה וחכמים מתירין</b><br> מדאין דרך לעשות נקב למעלה. כדי שלא יפלו צרורות לפיו. א\"כ אינו עשוי הנקב להכניס ולהוציא. אע\"ג דבחבית גם בכה\"ג אסור. עכ\"פ במגופה דגם בעשוי להכניס ולהוציא אינו חייב חטאת. לא גזרי'. והכי קיי\"ל (שם מג\"א סק\"ח):"
            ],
            [
                "<b>ולא יקבנה</b><br> להמגופה:"
            ],
            [
                "<b>מצדה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח</b><br> וחייב משום ממחק:"
            ],
            [
                "<b>אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב</b><br> שם מקום:"
            ],
            [
                "<b>ואמר חוששני לו מחטאת</b><br> דשמא מירח השעוה לדבקו. וחייב חטאת [ועי' לעיל פט\"ז מ\"ז דשם לא היה מסופק במלאכה רק בחיובו ודו\"ק]. וה\"ה בכל המתמרח. ובבצק. לט\"ז שייך מרוח. ולרמג\"א לא (שי\"ח רט\"ז סק\"י):"
            ],
            [
                "<b>נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור</b><br> שלא יסריח מחמת חום. ולא חיישינן שישוה גומות בבור. כדי שיהא שוה להושיב הקדרה:"
            ],
            [
                "<b>ואת המים היפים ברעים</b><br> ר\"ל שישים כלי עם מים יפין הראויין לשתיה לתוך מי מקוה שאינן ראויין לשתיה שהן צוננים:"
            ],
            [
                "<b>בשביל שיצנו</b><br> שישארו צוננין. ואגב סיפא נקט לה. דאל\"כ פשיטא:"
            ],
            [
                "<b>ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו</b><br> דדוקא תולדת חמה מחלף בתולדות האור (כפ\"ג מ\"ג). אבל להעמיד בחמה גופה. דנגזור אטו שיטמין ברמץ. לא גזרינן (שי\"ח ס\"ג):"
            ],
            [
                "<b>מי שנשרו כליו בדרך במים</b><br> שנפלו בגדיו למים (ביצה דל\"ה ב' ועי' תוס' כאן) ונקודתו שנשרו בקמץ. משא\"כ שנשרו בחירק ר\"ל לשון שרייה:"
            ],
            [
                "<b>מהלך בהן ואינו חושש</b><br> דמשום כבוד הבריות שיצטרך להפשיט בגדיו. לא חיישינן שמא יסחט כבאלונטית (לקמן מ\"ה). מיהו לנערם אסור. משום סחיטה:"
            ],
            [
                "<b>הגיע לחצר החיצונה</b><br> ר\"ל הסמוכה למבוא העיר ששם משתמרין:"
            ],
            [
                "<b>שוטחן בחמה</b><br> ליבשן:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא כנגד העם</b><br> שלא יחשדוהו שכיבסן. וקיי\"ל דכל שאסור מפני מראית עין. שיחשדוהו באיסור דאורייתא אפי' בחדרי חדרים אסור [עי' סי' כ\"ז ס\"ה ורט\"ז רמ\"ג סק\"ג ושל\"ז ס\"ט. ושל\"ט סק\"ט. ורמג\"א שם ס\"ק נ\"ו כ' דאפשר דתוס' ס\"ל דלא קיי\"ל הכי אלא בחדרי חדרים מותר. ולפע\"ד כך כתבו תוס' להדיא בע\"ז די\"ב. ואילה\"ק לדעת האוסרים. מדשרינן לנסר נסרים למת כסי' תקמ\"ז במועד בצנעה. י\"ל התם גם בפרהסיא שרי. אי משום פסידא אי משום כבוד המת. רק מדאפשר בצנעא הכי עדיף טפי. עוד י\"ל דבאיסור דרבנן כי הנך דהתם ל\"ג בחדרי חדרים. וכסי' כ\"ז ס\"ה. ומיהו בפרהסיא אפי' באיסור דרבנן אסור. וכבהמה שלא תצא בזוג דלא לתחזי כמאן דאזל לחינגא (ש\"ה סי\"א. וכ\"כ בסי' תרע\"א ס\"ח)]: מיהו בשטח בע\"ש כלים מכובסים. א\"צ להסירן בשבת. ונ\"ל דכיון דאיהו לאו מידי עביד בשבת. א\"צ לנקות א\"ע מחשד. וכ\"כ בנפלו עליהן רק מים מועטין בשבת מותר לשטחן. דבכה\"ג ליכא חשד כיבוס (ש\"א סמ\"ה) [אב\"י ועי' מג\"א שם סקנ\"ה דצ\"ע קצת]. ועכ\"פ אפי' בכה\"ג אסור לשטחן אצל האש במקום שיד סולדת בו. משום מלבן ומשום מבשל (מג\"א שם סקי\"ז):"
            ],
            [
                "<b>הרוחץ במי מערה ובמי טבריא</b><br> קתני מי טבריא. למילף דגם מי מערה מיירי בחמין. רק שהן חמי אור. ולהכי דוקא הרוחץ דיעבד אין לכתחלה לא. דגזר משום זיעה (ולדעת הרי\"ף ורמב\"ם ורש\"י ק\"ל דלמה לא קאמר הש\"ס נמי איפכא דנקט מי טבריא דומיא דמי מערה. דמדהן מקורין אפילו מי טבריא אסור משום גזירת מרחצאות. וא\"כ יהיה מלת הרוחץ [דיעבד] שייך אתרווייהו. אלא ש\"מ דמי טבריא במקורין נמי שרי):"
            ],
            [
                "<b>ונסתפג</b><br> נתקנח:"
            ],
            [
                "<b>אפילו בעשר אלונטיאות</b><br> ר\"ל אפילו קנח בעשר סדינין זה אחר זה. דלא נפישי מיא בכל חד וחד:"
            ],
            [
                "<b>לא יביאם בידו</b><br> גזירה שמא יסחט. וקיי\"ל דמותר לקנח (שם סמ\"ח):"
            ],
            [
                "<b>אבל עשר' בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאין אות' בידן</b><br> דרבים מדכרו אהדדי שלא לסחוט. ואילה\"ק עכ\"פ שרייתו זהו כבוסו. כפכ\"א סי' ט\"ו. י\"ל הכא דרך לכלוך וטנוף הוא:"
            ],
            [
                "<b>סכין</b><br> שמן בשבת:"
            ],
            [
                "<b>וממשמשין</b><br> ביד בנחת על הגוף להנאה:"
            ],
            [
                "<b>בבני מעים אבל לא מתעמלין</b><br> לשפשף בכח אסור. דהוה עובדין דחול (שכ\"ז ס\"ב). וי\"א דר\"ל אין דורסין על הגוף בכח. כדי שיזיע (שכ\"ח סמ\"ב):"
            ],
            [
                "<b>ולא מתגרדין</b><br> (קראטצען). ור\"ל בכלי המיוחד לכך. אבל בהיה לו מגרדת המיוחד לשבת. שרי. ולהכי שרי ליחד (בירסטע) משער חזיר לתקן בה שערותיו בשבת. אבל במסרק בין כך וכך אסור (מג\"א ש\"א סקכ\"ב ושכ\"ז סק\"א):"
            ],
            [
                "<b>אין יורדין לקורדימה</b><br> שם נהר. ששם מצוי טיט מחליק. ושמא יחליק ויפול וינשרו. כליו ואתא לסחטן (ש\"א סמ\"ו):"
            ],
            [
                "<b>ואין עושין אפיקטוזין</b><br> לשתות משקה (ברעכמיטטעל). גזירה משום שחיקת סממנים. אבל להושיט אצבע לתוך גרונו כדי שיקיא. שרי במקום צערא:"
            ],
            [
                "<b>ואין מעצבין את הקטן</b><br> ילד רך לפעמים חוליות שדרתו מתפרקין. עצביו ומתריו שם (פערבראכען) בל\"א. וכדי לרפאותו מושכין כל יד שלו נגד רגל שכנגדו. ועי\"ז מתישרין אבריו. זה אסור בשבת משום בונה (כמבואר בגמ'). מיהו במקום צער תינוק שרי ע\"י עובד כוכבים. אבל ביום הלידה הכל שרי ע\"י ישראל (ש\"ל ס\"ט):"
            ],
            [
                "<b>ואין מחזירין את השבר</b><br> עצם שנשבר באדם וקיי\"ל דמותר. אבל אבר שיצא מפרקו. (פעררענגט) בל\"א. אסור להחזירו משום בונה (מג\"א שכ\"ח סקנ\"א):"
            ],
            [
                "<b>מי שנפרקה</b><br> (פעררענגט):"
            ],
            [
                "<b>ידו ורגלו לא יטרפם בצונן</b><br> ר\"ל לשפשפן במים צוננים. שזה דרך רפואה:"
            ],
            [
                "<b>אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא</b><br> והכי קיי\"ל (שם ס\"ל):"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלוני</b><br> דסתם שאלה ל' יום ולא יצטרך לכתוב. אבל הלואה סתמא לזמן מרובה וגזרינן שישכח ויכתוב [אב\"י עי' מג\"א ש\"ז סק\"ד דבמקום שנוהגין שסתם הלואה רשאי לתבוע לאלתר כבמדינתנו רשאי לומר הלוני]. ובלשון לעז שאין חילוק. צ\"ל תן לי (ש\"ז סי\"א). וכשם שאין לוין בשבת כך אין פורעין בשבת בלשון פרעון. אבל בלשון חזרה מותר. מיהו דוקא דבר שלצורך שבת. דאל\"כ בכל לשון אסור אפילו פרעון (מג\"א שם סקט\"ו):"
            ],
            [
                "<b>וכן האשה מחברתה ככרות</b><br> קמ\"ל סיפא בככרות. לאשמעינן דבחול שרי להלוותן. דאע\"ג דאסור ללות סאה בסאה לזמן מרובה מחשש רבית כשיתיקר. אפ\"ה ככר דהו\"ל דבר מועט שרי (י\"ד קס\"ב א'). ואפשר נמי דנקט לה הכא מדגם לענין ריבית בככרות אסור לומר עכ\"פ הלויני רק השאילני. וקמ\"ל רישא בכדי יין. לאשמעינן דבלשון שאלה. אפילו בשבת. ואפילו מרובה. מותר. ול\"ג מדהוא מרובה יכתוב. (ואילה\"ק עכ\"פ במרובה איכא חשש ריבית. והיכא שרי בשבת. נ\"ל דבלשון שאלה אפילו במרובה ליכא גם חשש ריבית. תדע מדמקשי הגמ' אדיוקא בחול שרי. ולא מקשי טפי אשאלה גופא היכא שרי. והא איכא חשש ריבית. אע\"כ כדברינו):"
            ],
            [
                "<b>ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו</b><br> ולא יאמר הילוך משכון כבחול:"
            ],
            [
                "<b>ועושה עמו חשבון</b><br> כמה חייב בעד מה שלקח בשבת:"
            ],
            [
                "<b>לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת</b><br> והוא צריך לפסח:"
            ],
            [
                "<b>מניח טליתו אצלו</b><br> אצל בעל הבהמה:"
            ],
            [
                "<b>ונוטל את פסחו</b><br> דקרבנות שקבוע להן זמן מותר להקדיש בשבת:"
            ],
            [
                "<b>מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו</b><br> מיני מעדנים שצריך לסעודה:"
            ],
            [
                "<b>מפיו אבל לא מן הכתב</b><br> דאפי' ליכא חשש שימחק אפ\"ה אסור לקרות בשבת רק בדברי תורה. או בספרים ומליצות וחכמות שכתובים בלשון הקודש. דאל\"כ הוה שטרי הדיוטות דאסור לקרותן בשבת. ולרמב\"ם גם אגרות שלום. והצעטטעל לשמש לקרוא האורחים לסעודה. מותר לקרות [אב\"י ודוקא אחר לא בעל הסעודה] (ש\"ז רט\"ז סקי\"א):"
            ],
            [
                "<b>ומפיס</b><br> מטיל גורל על החלקים. ולשון פיוס הוא. מדמתפייסין זה לזה ע\"י הגורל:"
            ],
            [
                "<b>עם בניו ועם בני ביתו על השלחן</b><br> כי כך היה מנהגם לבלי להטיל קנאה בין הבנים. (כשבת דף י' ע\"ב). ודוקא בב' לטיבותא. שהחלקים כולן שלו דכוונתו רק שלא להטיל קנאה בין הבנים אבל חדא לטיבותא. שרוצה להגריל בינו לחבירו. אף שהחלקים שוין. עכ\"פ מדמקפידין להגריל. דמי למקח וממכר. ולהכי אפילו על ידי עובד כוכבים אסור להגריל. וכמ\"כ אפילו במגריל בין בניו. אבל אין החלקים שוין. י\"א דאף בחול אסור. משום קוביא. וי\"א דבכה\"ג אף בשבת שרי (שכ\"ב ס\"ו):"
            ],
            [
                "<b>ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה משום קוביא</b><br> (ווירפעלשפיעל) בלשון יון. והרי אסור לשחוק במעות. דהו\"ל גזל. דאסמכתא לא קניא:"
            ],
            [
                "<b>ומטילין חלשים</b><br> גורלות:"
            ],
            [
                "<b>על הקדשים ביום טוב</b><br> שנשחט ביו\"ט. דחביבה מצוה בשעתה:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא על המנות</b><br> מקרבנות דאתמול. וי\"א דמטילין דרישא ר\"ל בכל קדשים. ומנות דסיפא בחולין מיירי. מיהו מותר להגריל מי יאמר קדיש. או מי יעלה לתורה (מג\"א שם סק\"ט)."
            ],
            [
                "<b>לא ישכור אדם פועלים בשבת</b><br> שלא יהא דבורו בשבת כשל חול. ומה\"ט אסור נמי לומר דבר פלוני אעשה למחר. ואפי' דבר מצוה. ואפילו שיחה בטילה אסור. וכ\"כ אסור להניח (רעסט) בערכאות על נכסי בע\"ח. מיהו במקום הפסד מותר. ובלבד שלא יאמר להשופט בפירוש שיכתוב (א\"ר ססש\"ז):"
            ],
            [
                "<b>ולא יאמר אדם לחבירו</b><br> אפי' לעובד כוכבים:"
            ],
            [
                "<b>לשכור לו פועלים</b><br> אפילו שיעשו מלאכה בחול. וכ\"כ אסור לומר בחול לעובד כוכבים שיעשה לו מלאכה בשבת. דכל שאסור לישראל לעשותו אפי' אסור רק מדרבנן. אסור לומר לעובד כוכבים לעשותו. רק אם הוא חומרא בעלמא. שרי. מיהו שלא בלשון צווי. שיאמר לעובד כוכבים בחול למה לא עשית אתמול כך וכך. או שיאמר בפניו בשבת. הבית חשוך. מדאין רק נר א'. או האיגרת חתום ולא אוכל לקרות. אף שיבין העובד כוכבים ויעשה מה שחפץ. שרי (ועי' לעיל פט\"ז י\"ט. ובכללי אמירה לעובד כוכבים). וכ\"כ מותר לומר לישראל בשבת. הנראה שתעמוד עמי לערב. דהרהור לאו כדיבור דמי (שם ס\"ב. וש\"ז רמג\"א סק\"י. וסי' מ\"ז סק\"ב. וסי' פ\"ה ס\"ב. וסי' ש\"ו ס\"ח):"
            ],
            [
                "<b>אין מחשיכין על התחום</b><br> לילך בשבת עד סוף התחום. כדי שיהיה מוכן לילך לכשתחשך לשכור כו':"
            ],
            [
                "<b>לשכור פועלים ולהביא פירות</b><br> ממחובר. או תלושין כשהן מוקצה דבהנך א\"א בשום אופן להביאן בשבת. ונמצא שהולך לצורך חול. אבל להביא תלוש שאינו מוקצה. מותר להחשיך עליו. מדאפשר היה להביאן מחוץ לתחום ודרך רה\"ר. אם היו מחיצות משם לכאן סביב (גמ'). מיהו מתוך התחום. אפי' להביא ממחובר מותר להחשיך עליו מדלא מנכרא מלתא כל כך (ש\"ז ס\"ט):"
            ],
            [
                "<b>אבל מחשיך הוא לשמור</b><br> דהרי בשמירה גם בשבת מותר. לולא שהיה תוך התחום. או תוך מחיצות (שם ס\"ח):"
            ],
            [
                "<b>ומביא פירות בידו</b><br> בחול שחוזר לביתו. הואיל ועיקר מחשבתו לא לכך היה:"
            ],
            [
                "<b>כלל אמר אבא שאול</b><br> פליג את\"ק דאסר כל החשכה אפילו של מצוה. וקאמר איהו כל שאני וכו':"
            ],
            [
                "<b>כל שאני זכאי באמירתו</b><br> דהיינו דבר מצוה. שרשאי לומר לחבירו שכשיחשיך ילך להביא עסקי כלה או מת. אפילו ממחובר או מוקצה:"
            ],
            [
                "<b>רשאי אני להחשיך עליו</b><br> והכי קיי\"ל (שם ס\"ה):"
            ],
            [
                "<b>מחשיכין על התחום לפקח</b><br> לעיין ולחקור:"
            ],
            [
                "<b>על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין</b><br> מדכולן צרכי מצוה:"
            ],
            [
                "<b>נכרי שהביא חלילין</b><br> (פפייפכען). שקולן מעורר בכי כשקוננו אחר המטה:"
            ],
            [
                "<b>בשבת</b><br> לצורך יהודי. ומסופק שמא באו מחוץ לתחום (שכ\"ה סט\"ז):"
            ],
            [
                "<b>לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב</b><br> עד שישהה במוצאי שבת בכדי שיביאום ממקום היותר קרוב שבחוץ לתחום:"
            ],
            [
                "<b>עשו לו ארון</b><br> לעובד כוכבים:"
            ],
            [
                "<b>וחפרו</b><br> או חפרו:"
            ],
            [
                "<b>לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית</b><br> ודוקא שנעשו בפרהסיא. וה\"ה לכל מילי שנעשה בפרהסיא אסור עולמית (מג\"א שם ל\"א). רק אורחא דמלתא נקט. אבל בנעשה בצנעה. מותר לערב בכדי שיעשה. וי\"א דדוקא ארון וקבר אסור לעולם בנעשו בפרהסיא. מפני כבוד המת (מנחת כהן):"
            ],
            [
                "<b>עושין כל צורכי המת סכין</b><br> באפרסמון כדי שלא יסריח:"
            ],
            [
                "<b>ומדיחין אותו</b><br> אע\"ג שיניע הבשר ע\"י הדחתו כיון דלא הוה אבר שלם שרי. וה\"ה שמותר לזלף עליו חומץ שלא יסריח:"
            ],
            [
                "<b>ובלבד שלא יזיזו בו אבר</b><br> דמוקצה מותר בנגיעה:"
            ],
            [
                "<b>שומטין את הכר מתחתיו</b><br> אע\"ג שעי\"ז יתנועע המת במקומו. וצ\"ע על מה סומכין המגביהין המת ע\"י ככר במקום שאין לחוש שישרף או שיסריח ולרמג\"א צריך למחות בידן (שי\"א סק כ):"
            ],
            [
                "<b>ומטילין אותו על החול</b><br> (זאנד). ור\"ל ע\"י ששמטו הכר. יוטל על החול הקר:"
            ],
            [
                "<b>בשביל שימתין</b><br> לא לשון המתנה רק נ\"ל שהוא לשון רטיבות. (פריש בלייבען) [ועי' מכשירין פ\"ו מ\"א]. ור\"ל שיטילוהו מהכרים שמחממין יותר מהחול (ובהא מתורץ קושית הר\"ן. שהקשה מהכא אפרק ד' דמשמע שם דחול מחמם. ותי' דטבע החול להוסיף איכות. אם קר מקרר ואם חם מחמם [כבב\"ב י\"ט]. ולפי דברינו א\"צ לזה דעכ\"פ כרים מחממין יותר. ועי' רתוי\"ט (רפ\"ב דב\"ב):"
            ],
            [
                "<b>קושרים את הלחי</b><br> של מת שפיו נפתח והולך:"
            ],
            [
                "<b>לא שיעלה</b><br> להסגיר מה שנפתח. דא\"כ מזיז בו אבר:"
            ],
            [
                "<b>וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל</b><br> דספסל כלי הוא:"
            ],
            [
                "<b>או בארוכות המטה</b><br> (זייטענברעטטער) של מטה. דג\"כ כלי היא:"
            ],
            [
                "<b>לא שתעלה</b><br> דאז הו\"ל כבונה [או] דבנשבר מבנין אסור לטלטלו (וכלעיל רפי\"ז):"
            ],
            [
                "<b>אלא שלא תוסיף</b><br> וכן מצינו איסור כזה בשביעית (שביעית פ\"ד מ\"ו):"
            ],
            [
                "<b>אין מעמצין</b><br> אין מסגירין עיניו:"
            ],
            [
                "<b>את המת בשבת</b><br> מדמזיז בו אבר דעפעפיו אע\"ג שאין בו עצם נקרא אבר:"
            ],
            [
                "<b>ולא בחול עם יציאת נפש</b><br> ר\"ל תיכף ליציאת הנפש. דשמא רק נתעלף. ואורחא דמלתא נקט. שדרך להסגיר עיניו. וה\"ה שלא יניעו בו אז תנועה מועטת (י\"ד של\"ט):"
            ],
            [
                "<b>והמעמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים</b><br> דמקרב מיתתו עי\"ז:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי</b><br> אבל לא יתנו על חמור של עצמו. דמוטב לעבור על שבות אמירה לעובד כוכבים שהוא דרבנן. מלעבור אשביתת בהמתו בשבת שהיא דאורייתא. אמנם אם הבהמה של עובד כוכבים. מותר להניח עליו כיסו רק שיזהר ישראל מלחמרה. ובשכר ישראל הבהמה מהעובד כוכבים י\"א דשכירות קניא לחומרא (מג\"א רמ\"ו). מיהו בשכר גם העובד כוכבים להנהיגה כל שלא קבל הישראל ע\"ע מזונות ואחריות הבהמה. ולא שכר דוקא בהמה זו. לכ\"ע אין מצווה על שביתתה (רמג\"א רס\"ו א'). והא דאמרינן דנותן כיסו לעובד כוכבים. היינו אפי' משחשיכה. דאי לא שרית ניה אתא לאתויי ד\"א ברה\"ר. ואפילו בזה\"ז דליכא רה\"ר. שבות כרמלית חמיר משבות דאמירה (מג\"א של\"ד ג'). אמנם בנתן הכיס לעובד כוכבים מע\"ש וקצב לו שכר מותר לכ\"ע. ובמצא מציאה בשבת. אסור לומר לעובד כוכבים שיביאנה (רס\"ו א'). ואילה\"ק הרי שבות דשבות במקום פסידא גדול שרו (כסי' ש\"ז מג\"א סק\"ט). י\"ל דלא מבעי בכרמלית דשבות שלה חמור אלא אפי' בחצר המעורבת דליכא רק איסור טלטול. מציאה אינה הפסד (כסי' תקל\"ט). מיהו נ\"ל דמותר לומר לעובד כוכבים. כיסי נפל כאן. ואיני יודע מה אעשה (כרמג\"א ש\"ז כ'). אולם בזכה בה ישראל מע\"ש. הו\"ל כמעותיו. ושרי להביאם ע\"י עובד כוכבים בשבת (רס\"ו א'):"
            ],
            [
                "<b>ואם אין עמו נכרי</b><br> וה\"ה באינו מאמינו לעובד כוכבים. או שהמשא כבדה:"
            ],
            [
                "<b>מניחו על החמור</b><br> ואם הבהמה שלו דמצווה על שביתתה. יתננה להבהמה במתנה גמורה לעובד כוכבים. או ימכרנה לו. ויקננה עובד כוכבים במשיכה. ואם אפשר יתן ג\"כ פרוטה דארויפגעלד (כחק יעקב תמ\"ח י\"ד). ואם העובד כוכבים מושכר לו לכל מלאכות הבית. צריך למכור לו הבהמה והמשא שעליה. או יפקירנה אפי' בינו לבין עצמו. דמהני בשעת הדחק (רמ\"ו ג' וח\"מ רע\"ג). וכשאין עמו עובד כוכבים שיצטרך להניחו על הבהמה. כדי שלא יתחייב מכת מרדות משום מחמר כשמנהיגה ישראל. להכי לא תעשה הבהמה עקירה והנחה עם המשא. רק כשעקרה הבהמה יד ורגל להתחיל לילך. מניח עליה המשא או קודם שתעמוד יטלנה הימנה (דבמקום פסידא ושלא יעבור אדאוריי' לא חששו לאיסור מוקצה (רט\"ז של\"ד סק\"ב ועי' ש\"א ל\"ג). וי\"א דלדידן דלית לן רה\"ר אם יש חשש גניבה מותר להוציא מעותיו גם חוץ לחוט העירוב [א\"ר שם נ\"ט]). וי\"א שאעפ\"כ יזהר מלהנהיגה בקול כל זמן שקשורה למשא. די\"א דגם בחצר שייך מחמר (כמג\"א רמ\"ו י\"ב). וי\"א כיון דאדם בלא עשה עקירה וגם הנחה אסור רק מדרבנן. בבהמה שרי אז לכתחילה להנהיגה בקול כשאין עמו עובד כוכבים. דלא גזרו אשבותין בבהמה (כשבת קנ\"ג ב'. וש\"ה כ\"ב). ומה\"ט אין לחוש אם הרועה מוציא בהמות ישראל לחוץ לתחום (ש\"ה כ\"ג). דאף דבהמה וכלים כרגלי בעלים (כסי' שצ\"ז) היינו שאסור ישראל להוליכה חוץ לתחום. אבל ביצאה מעצמה או בהוליכה עובד כוכבים. אינו זקוק לה. ובהחשיך לו בדרך בע\"ש והוא רוכב. ורגליו למעלה מי\"ט. י\"א דלא ירד. דהרי כשירד יעבור ודאי על תחומין. וכשלא ירד שמא קיי\"ל אין תחומין למעלה מיו\"ד וא\"כ לא עבר אתחומין וליכא רק שבות דרכיבה דקיל מתחומין דאית בה סרך דאורייתא. וקיי\"ל דירד. דתוך י\"ב מיל בין כך וכך הוא מדרבנן והרי עבר נמי אשבות דרכיבה. ואפי' חוץ לי\"ב מיל ורגליו למעלה מיו\"ד. אפ\"ה עדיף טפי שירד דאפילו רגליו למעלה מיו\"ד יש איסור תחומין. דרכוב ניחא תשמישתיה וכמהלך דמי (ומ\"ש אבן העוזר רמ\"ו דזה דוקא לענין קימה דחלמיד לפני רבו (קידושין דל\"ג ב'). במח\"כ אשתמיטתיה תוס' (ב\"מ ד\"ט ב') שהקשו מזה אספינה מהלכת (ועי' רט\"ז סי' צ\"ד ד' ורמג\"א צ\"ט ה') ועי' מ\"ש בפירושינו פ\"א דר\"ה אות מ\"ג דנ\"ל ראי' מבוררת דהילוך עדיף אפי' ברחוק מי\"ב מיל). ומה\"מ אם יושב בעגלה. אפי' עובד כוכבים מוליכה. ירד (ש\"ה י\"ח). ואם חלל העגלה מלבד גובה הגלגלים גבוה י\"ט (דהגלגלים לא הוה מחיצה. דגדיים בוקעין בה). וגם רחבה ד\"ט למעלה אפי' מתקצרת למטה. הו\"ל כרה\"י גמור. וצריך ליזהר המהלך מליטול או מלהניח לשם שום דבר משתחשך. כמוציא מרשות לרשות. אבל אז אין בו חשש שביתת בהמתו. שתמשוך העגלה. דהרי הזורק רשות או מעבירו ד\"א ברה\"ר פטור ואסור. ובבהמה ל\"ג אשבותין (ש\"ה כ\"ג). ולי\"א בשבות גם משום מחמר ליכא (רס\"ו מג\"א סק\"ז) ובפרט כשהעגלה למעלה מיו\"ד. וגם לא עמדה. רק מתגלגלת. שלא עשתה הבהמה עקירה והנחה (כמ\"ש רמג\"א [רס\"ו סק\"ז] דגלגול לאו עוקר הוא. ונ\"ל ראי' משבת [ד\"ח ב']. בזרזא דקני רמא וזקפי' רמי וזקפי' לאו עקירה היא. ועכ\"פ לא זכיתי להבין דברי הרמב\"ם (פי\"ג הי\"א) שאחר שהביא מימרא זאת סיים שהמגלגל עוקר הוא. וע\"כ צריך לחלק בין רמא וזקפי' למגלגל. וא\"כ קשה לרמג\"א. דהרי הרמב\"ם שפתיו ברור מללו דגלגול עוקר הוא. וכפי הנראה רמא וזקפי' הוה טפי עקירה והנחה מגלגול וצ\"ע). אולם מי שהחשיך בדרך בע\"ש ואין עמו עובד כוכבים ובהמה. עדיף שיתן כיסו או משאו שעליו לשוטה מלחרש. ולחרש מלקטן. ובאין עמו גם א' מאלו. מטלטלו פחות פחות מד' אמות. ויעמוד כל פעם בינתיים (רס\"ו ז'):"
            ],
            [
                "<b>הגיע לחצר החיצונה</b><br> של עיר. שהוא מקום המשתמר:"
            ],
            [
                "<b>נוטל את הכלים הניטלין בשבת</b><br> משום צער ב\"ח. אבל אסור לפנות המשא מהעגלה חוץ לחוט העירוב. מדהובא מחוץ לתחום:"
            ],
            [
                "<b>ושאינן ניטלין בשבת מתיר את החבלים והשקין נופלין מאיליהם</b><br> ואם ירא שישתברו. מניח כרים מתחת. ואם הכלים כבדים שא\"א שישמוט הכרים אח\"כ מתחת הכלים המוקצים. אז מוטב שיטלטל המוקצים לפי שעה. ולא יבטל הכרים מהיכנו כל השבת כולו (שם ס\"ט):"
            ],
            [
                "<b>מתירין פקיעי עמיר</b><br> קשי שבלים אגודים:"
            ],
            [
                "<b>לפני בהמה</b><br> דבל\"ז אינה יכולה לאכול. אבל אסור לשפשפן כדי שתריח ותאכל. מדחזי בלא\"ה. לא טרחינן לענגה (שכ\"ד ד'):"
            ],
            [
                "<b>ומפספסים</b><br> משפשפין:"
            ],
            [
                "<b>את הכיפין</b><br> ענפים רכים אגודים. דבלא שפשוף לא חזי לבהמה:"
            ],
            [
                "<b>אבל לא את הזירין</b><br> הן הן פקיעי עמיר. רק שנקשרו בג' קשרים. וקמ\"ל דאע\"ג דע\"י רבוי קשרים נדחקו יחד והבהמה קצה בהן. אפ\"ה לא יפספס. רק יתירן:"
            ],
            [
                "<b>אין מרסקין</b><br> (צערייבען):"
            ],
            [
                "<b>לא את השחת</b><br> עשב של תבואה שלא גדל שליש גדולו. דטרחא שלא לצורך היא:"
            ],
            [
                "<b>ולא את החרובין</b><br> (באקסהארען):"
            ],
            [
                "<b>לפני בהמה בין דקה</b><br> אע\"ג ששניה דקות. והכי קיי\"ל (שם):"
            ],
            [
                "<b>אין אובסין</b><br> (שטאפפען). והיינו שמאכילה בידו ותוחב לה בגרונה במקום שתוכל להחזיר. אבל הרבה כל כך עד שנעשין בני מעיה כאבוס מלא:"
            ],
            [
                "<b>את הגמל ולא דורסין</b><br> שדורס המאכל לגרונה למקום שאינה יכולה להחזיר אף שמאכילה רק מעט. א\"נ ר\"ל שדרס מה שאכלה מעצמה:"
            ],
            [
                "<b>אבל מלעיטין</b><br> שתוחב המאכל למקום שתוכל להחזירו:"
            ],
            [
                "<b>לתרנגולין</b><br> וה\"ה לתת נודעלן לאווזה למקום שתוכל להחזיר. אבל לא יטלטל האווז (שם ס\"ט). (ונ\"ל דהמראה הוא לשון מוראתו בנוצתה. שהוא הזפק מקום הצואר. כך בבהמה מקום הכרס הוא תחת זפק בעוף ולשם תוחב המאכל. אבל הלעטה הוא במקום שיכול להחזיר. והוא לשון הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. דהיינו שתוחב בבית הבליעה):"
            ],
            [
                "<b>ונותנין מים למורסן</b><br> (קלייא). ויש אוסרים. דמתני' בנתן מים מערב שבת מיירי ומערבין מעט בשבת (שם ס\"ג):"
            ],
            [
                "<b>אבל לא גובלים</b><br> (קנעטען):"
            ],
            [
                "<b>ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך</b><br> מדיכולים לשתות באגמים:"
            ],
            [
                "<b>אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים</b><br> שגדלין בבית:"
            ],
            [
                "<b>ולפני יוני הרדיסיות</b><br> מין יוני בית ונקראין הרדסיאות. ע\"ש הורדוס המלך שגדלן בארמונו:"
            ],
            [
                "<b>מחתכין את הדילועין לפני הבהמה</b><br> מיירי (במעלאנען) קשי' תלושים מאתמול אף דסתמא לאדם קיימי. הוה נמי מוכן לבהמה:"
            ],
            [
                "<b>ואת הנבלה לפני הכלבים</b><br> אפי' נתנבלה היום (ואילה\"ק מ\"ש מדלועין דבעינן שיהיו תלושין מאתמול. נ\"ל דדלועין מדלא עבידי דנתרי מנפשייהו מבלי כח אחר להכי מדלא קצצן מאתמול דחינהו בידים. משא\"כ בהמה דעבדה דמתה מנפשה. לא דחה בידים [ועי' מ\"ש בכללי מוקצה תי' אחר]). ודוקא דא\"א לכלבים לאכלה מבלי שיחתכה (שם ז'). וכ\"כ מותר לפרר לחם לתרנגולים (שכ\"א). ואע\"ג דהמפרר ירק שלא לאכול באותה סעודה. חייב משום טוחן. בלחם אין טוחן אחר טוחן:"
            ],
            [
                "<b>מפירין נדרים בשבת</b><br> אפי' אינו לצורך שבת. דאם לא יפר הבעל לאשתו היום. לא יהא רשאי עוד להפר. ומיירי שאינה מתחרטת. דאל\"כ הרי תוכל להתיר ע\"י חכם למחר (לי\"א בי\"ד רל\"ד כ\"ג):"
            ],
            [
                "<b>ונשאלין לדברים</b><br> ע\"י חכם:"
            ],
            [
                "<b>שהן לצורך השבת</b><br> כגון שנדר ממאכל או ממלבוש לצורך שבת (שמ\"א מג\"א א'):"
            ],
            [
                "<b>פוקקין את המאור</b><br> ר\"ל סותמין החלון עם לוח כרבנן (פי\"ז מ\"ז):"
            ],
            [
                "<b>ומודדין את המטלית</b><br> לעפכען. שהוא טמא שנגע בטהרות. מותר למדדו. שאם אין בו ג' על ג' אצבעות אינו נטמא ואינו מטמא:"
            ],
            [
                "<b>ואת המקוה</b><br> לידע אם היא אמה על אמה ברום ג' אמות דאז ראוי לטבול בה. מדהיא אז מ' סאה דשרי לטבול בשבת (כביצה פ\"ב מ\"ב ). וטעמא דכולהו. דמדידות מצוה מותר. ובלא מצוה הו\"ל עובדין דחול ואסור (ש\"ו ס\"ג):"
            ],
            [
                "<b>ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית</b><br> הוא הנזכר בביצה (פ\"ג מ\"ח) והיה בהדור שסמוך לחרבן דר' צדוק בזמן החרבן היה (כגיטין דנ\"ו א'):"
            ],
            [
                "<b>שפקקו את המאור</b><br> חלון:"
            ],
            [
                "<b>בטפיח</b><br> (קריגכען) של חרס:"
            ],
            [
                "<b>וקשרו את המקידה</b><br> (טאפף):"
            ],
            [
                "<b>בגמי</b><br> (באסט) עשוי כחבל:"
            ],
            [
                "<b>לידע אם יש בגיגית</b><br> (פאס):"
            ],
            [
                "<b>פותח טפח אם לאו</b><br> כך היה מעשה. ב' בתין סמוכין. וביניהן שביל. וחלון הבית היה פתוח לשביל. וכזית ממת היה מונח בשביל סמוך לחלון. וממעל לטומאה היה מונח גיגית סדוק דחוק בין ב' הכתלים. והוא האהיל על הטומאה שתחתיו נגד החלון. והנה לולא הגיגית לא היה טומאה נכנסת לחלון הבית מדאין אהל על גביו. בוקע טומאה ועולה רק כנגדו. אבל ע\"י הגיגית שהאהיל על הטומאה. הו\"ל כמליא טומאה תחתיו. ומתפשטת הטומאה מתחת הגיגית לתוך חלון הבית. לכן סתמו החלון מקודם שהונח שם הגיגית. בטפיח. שהוא כלי חרס והניחו גב הטפיח נגד השביל. וגב כלי חרס שאינו מקבל טומאה חוצץ מפני הטומאה מלכנוס. והיינו רישא שפקקו המאור בטפיח. אח\"כ רצו לחזור ולהסיר הטפיח. להכי לקחו מקידה שרחבה טפח. וקשרוהו בחבל גמי ארוך. ועלו לגג ממעל למקום הנחת הגיגית. ושלשלו המקידה למטה לתוך סדק הגיגית. שהיה הסדק מכוון נגד הטומאה ורצו לראות אם יהיה הסדק רוחב טפח. אז יהיה הטומאה רק בוקעת ועולה כנגדה ולא תתפשט ע\"י הגיגית לתוך חלון הבית (כפ\"י דאהלות מ\"א ודברי הר\"ב תמוהים. שכ' דמיירי שהיה טומאה בבית. וק' אי הכי אפי' אין בסדק פותח טפח. אין הטומאה המתפשטת עוברת. דאין לבוד לטומאה. כי\"ד שע\"א רט\"ז שם סק\"ה. ופי\"א דאהלות):"
            ],
            [
                "<b>ומדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין</b><br> קשר שאינו של קיימא:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}