{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Yadayim",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה ידים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Tahorot"
    ],
    "text": [
        [
            "מי רביעית נותנין לידים לאחד. אף לשנים. מחצית לוג. לשלשה. או לארבעה. מלוג לחמשה. ולעשרה. ולמאה. רבי יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית. מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים:  ",
            "בכל הכלים נותנין לידים. אפילו בכלי גללים. בכלי אבנים. בכלי אדמה. אין נותנין לידים. לא בדפנות הכלים. ולא בשולי המחץ. ולא במגופת החבית. ולא יתן לחבירו בחפניו. מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נותנים לידים אלא בכלי. ואין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים. שאין מצילין מיד כלי חרש אלא כלים:  ",
            "המים שנפסלו משתית הבהמה. בכלים פסולים. ובקרקעות כשרים. נפל לתוכן דיו. קומוס. וקנקנתום. ונשתנו מראיהן. פסולין. עשה בהם מלאכה. או ששרה בהן פתו. פסולין. שמעון התימני אומר אפילו נתכוין לשרות בזה. ונפל לשני. כשרים:  ",
            "הדיח בהם את הכלים. או שמיחה בהם את המדות. פסולים. הדיח בהם כלים מודחים. או חדשים. כשרים. ר' יוסי פוסל בחדשים:  ",
            "המים שהנחתום מטביל בהם את הגלוסקין פסולים. וכשהוא מדיח את ידיו בהן. כשרים. הכל כשרים ליתן לידים. אפילו חרש שוטה וקטן. מניח חבית בין ברכיו ונוטל. מטה חבית על צדה ונוטל. והקוף נוטל לידים. ר' יוסי פוסל בשני אלו:  "
        ],
        [
            "נטל לידו אחת משטיפה אחת. ידו טהורה. לשני ידיו. משטיפה אחת. ר' מאיר מטמא עד שיטול מרביעית. נפל ככר של תרומה טהור. רבי יוסי מטמא:  ",
            "נטל את הראשונים למקום אחד. ואת השניים למקום אחר. ונפל ככר של תרומה על הראשונים טמא. ועל השניים טהור. נטל את הראשונים ואת השניים למקום אחד ונפל ככר של תרומה טמא. נטל את הראשונים ונמצא על ידיו קיסם. או צרור. ידיו טמאות. שאין המים האחרונים מטהרים אלא המים שעל גבי היד. ר' שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא מבריית המים טהור:  ",
            "הידים מיטמאות. ומיטהרות. עד הפרק. כיצד נטל את הראשונים עד הפרק. ואת השניים חוץ לפרק. וחזרו ליד. טהורה. נטל את הראשונים ואת השניים. חוץ לפרק. וחזרו ליד. טמאה. נטל את הראשונים לידו אחת. ונמלך. ונטל את השניים לשתי ידיו. טמאות. נטל את הראשונים לשתי ידיו ונמלך ונטל את השניים לידו אחת. ידו טהורה. נטל לידו אחת. ושפשפה בחברתה. טמאה. בראשו או בכותל טהורה. נוטלין ארבעה וחמשה. זה בצד זה. או זה על גבי זה. ובלבד שירפו. שיבואו בהם המים:  ",
            "ספק נעשה בהם מלאכה ספק לא נעשה בהם מלאכה. ספק יש בהם כשיעור. ספק שאין בהם כשיעור. ספק טמאים. ספק טהורין. ספיקן טהור. מפני שאמרו ספק הידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור. ר' יוסי אומר ליטהר. טמא. כיצד היו ידיו טהורות. ולפניו שני ככרים טמאים. ספק נגע ספק לא נגע. היו ידיו טמאות. ולפניו שני ככרים טהורים. ספק נגע ספק לא נגע. היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה. ולפניו שני ככרים טהורים. נגע באחד מהם. ספק בטמאה נגע. ספק בטהורה נגע. היו ידיו טהורות ולפניו שני ככרים. אחד טמא ואחד טהור. נגע באחד מהן. ספק בטמא נגע. ספק בטהור נגע. היו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה. ולפניו שני ככרים. אחד טמא ואחד טהור. נגע בשתיהן. ספק טמאה בטמאה. וטהורה בטהורה. או טהורה בטמאה. וטמאה בטהורה. הידים כמו שהיו. והככרים כמות שהיו:  "
        ],
        [
            "המכניס ידיו לבית המנוגע. ידיו תחלות דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים ידיו שניות. כל המטמא בגדים בשעת מגעו. מטמא את הידים. להיות תחלות. דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים להיות שניות. אמרו לו לר' עקיבא. היכן מצינו שהידים תחלה בכל מקום. אמר להם וכי היאך אפשר להן להיות תחלה. אלא אם כן נטמא גופו. חוץ מזה. האוכלין והכלים שנטמאו במשקין מטמאין את הידים להיות שניות. דברי ר' יהושע. וחכמים אומרים את שנטמא באב הטומאה. מטמא את הידים. בולד הטומאה אינו מטמא את הידים. אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה באשה אחת שבאת לפני אבא. אמרה לו נכנסו ידי לאויר כלי חרש. אמר לה בתי ובמה היתה טומאתה. ולא שמעתי מה אמרה לו. אמרו חכמים מבואר הדבר. את שנטמא באב הטומאה. מטמא את הידים. בולד הטומאה. אינו מטמא את הידים:  ",
            "כל הפוסל את התרומה. מטמא את הידים להיות שניות. היד מטמאה את חברתה. דברי ר' יהושע. וחכמים אומרים אין שני עושה שני. אמר להם והלא כתבי הקדש שניים. מטמאין את הידים. אמרו לו אין דנין דברי תורה מדברי סופרים. ולא דברי סופרים מדברי תורה. ולא דברי סופרים מדברי סופרים:  ",
            "רצועות תפילין עם התפילין מטמאות את הידים. ר' שמעון אומר רצועות תפילין. אינן מטמאות את הידים:  ",
            "גליון שבספר שמלמעלן ושמלמטן שבתחלה ושבסוף. מטמאין את הידים. ר' יהודה אומר שבסוף אינו מטמא. עד שיעשה לו עמוד:  ",
            "ספר שנמחק ונשתייר בו שמונים וחמש אותיות. כפרשת ויהי בנסוע הארון. מטמא את הידים. מגילה שכתוב בה שמונים וחמש אותיות. כפרשת ויהי בנסוע הארון. מטמא את הידים. כל כתבי הקדש מטמאין את הידים. שיר השירים וקהלת. מטמאין את הידים. ר' יהודה אומר שיר השירים מטמא את הידים. וקהלת מחלוקת. ר' יוסי אומר קהלת אינו מטמא את הידים. ושיר השירים מחלוקת. ר' שמעון אומר קהלת מקולי בית שמאי. ומחומרי בית הלל. אמר ר' שמעון בן עזאי. מקובל אני מפי שבעים שנים זקן ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה. ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אמר ר' עקיבא חס ושלום. לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים. שלא תטמא את הידים. שאין כל העולם כלו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל כתובים קדש. ושיר השירים קודש קדשים. ואם נחלקו. לא נחלקו אלא על קהלת. אמר ר' יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר' עקיבא כדברי בן עזאי כך נחלקו וכן גמרו:  "
        ],
        [
            "בו ביום נמנו וגמרו. על עריבת הרגלים שהוא משני לוגין. ועד תשעה קבין שנסדקה. שהיא טמאה מדרס. שר' עקיבא אומר עריבת הרגלים כשמה.  ",
            "בו ביום אמרו. כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה. חוץ מן הפסח. ומן החטאת. הפסח בזמנו. והחטאת בכל זמן. ר' אליעזר אומר אף האשם. הפסח בזמנו. והחטאת והאשם בכל זמן. אמר ר' שמעון בן עזאי. מקובלני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה. שכל הזבחים הנאכלין. שנזבחו שלא לשמן. כשרים. אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. חוץ מן הפסח ומן החטאת. לא הוסיף בן עזאי אלא העולה. ולא הודו לו חכמים:  ",
            "בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית. גזר ר' טרפון מעשר עני. וגזר ר' אלעזר בן עזריה מעשר שני. אמר ר' ישמעאל. אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד. שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראיה ללמד. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה. ישמעאל אחי. אני לא שניתי מסדר השנים. טרפון אחי שינה. ועליו ראיה ללמד. השיב ר' טרפון מצרים חוצה לארץ. עמון ומואב חוצה לארץ. מה מצרים מעשר עני בשביעית. אף עמון ומואב מעשר עני בשביעית. השיב ר' אלעזר בן עזריה. בבל חוצה לארץ. עמון ומואב חוצה לארץ. מה בבל מעשר שני בשביעית. אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית. אמר ר' טרפון. מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני. שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה בשביעית. אף עמון ומואב שהם קרובים נעשים מעשר עני. שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית. אמר לו ר' אלעזר בן עזריה הרי אתה כמהנן ממון. ואין אתה אלא כמפסיד נפשות. קובע אתה את השמים. מלהוריד טל ומטר שנאמר (מלאכי ג, ח) היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה. אמר ר' יהושע הריני כמשיב על טרפון אחי. אבל לא לענין דבריו. מצרים מעשה חדש ובבל מעשה ישן והנדון שלפנינו מעשה חדש. ידון מעשה חדש ממעשה חדש. ואל ידון מעשה חדש ממעשה ישן. מצרים מעשה זקנים. ובבל מעשה נביאים. והנדון שלפנינו מעשה זקנים. ידון מעשה זקנים ממעשה זקנים. ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים. נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר בלוד. אמר לו מה חדוש היה לכם בבית המדרש היום. אמר לו נמנו וגמרו. עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית. בכה רבי אליעזר ואמר (תהלים כה, יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. צא ואמור להם אל תחושו למנינכם. מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו. ורבו מרבו. עד הלכה למשה מסיני. שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית:  ",
            "בו ביום בא יהודה גר עמוני. ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם מה אני לבא בקהל. אמר לו ר' גמליאל אסור אתה. אמר לו ר' יהושע מותר אתה. אמר לו ר' גמליאל הכתוב אומר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו'. אמר לו רבי יהושע. וכי עמונים ומואבים במקומן הן. כבר עלה סנחריב מלך אשור. ובלבל את כל האומות. שנאמר (ישעיה י, יג) ואסיר גבולות עמים. ועתידותיהם שוסתי. ואוריד כביר יושבים. אמר לו ר' גמליאל. הכתוב אומר (ירמיה מט, ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון. וכבר חזרו. אמר לו ר' יהושע. הכתוב אומר (ירמיה ל, ג) ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה ועדיין לא שבו. התירוהו לבא בקהל:  ",
            "תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים. תרגום. שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום. וכתב עברי. אינו מטמא את הידים. לעולם אינו מטמא עד שיכתבנו אשורית על העור. ובדיו:  ",
            "אומרים צדוקים. קובלין אנו עליכם פרושים. שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים וספרי הומריס אינו מטמא את הידים. אמר ר' יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד. הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים. אמרו לו. לפי חבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות. אמר להם אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן. וספרי הומריס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידים:  ",
            "אומרים צדוקין. קובלין אנו עליכם פרושים. שאתם מטהרים את הנצוק. אומרים הפרושים. קובלין אנו עליכם צדוקים. שאתם מטהרים את אמת המים הבאה מבית הקברות. אומרים צדוקין. קובלין אנו עליכם פרושים. שאתם אומרים שורי וחמורי שהזיקו חייבין. ועבדי ואמתי שהזיקו פטורין. מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות. הרי אני חייב בנזקן. עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות. אינו דין שאהא חייב בנזקן. אמרו להם לא. אם אמרתם בשורי וחמורי שאין בהם דעת. תאמרו בעבדי ובאמתי. שיש בהם דעת. שאם אקניטם. ילך וידליק גדישו של אחר. ואהא חייב לשלם:  ",
            "אמר צדוקי גלילי. קובל אני עליכם פרושים. שאתם כותבין את המושל עם משה בגט. אומרים פרושים. קובלין אנו עליך צדוקי גלילי. שאתם כותבים את המושל עם השם בדף. ולא עוד אלא שאתם כותבין את המושל מלמעלן. ואת השם מלמטן. שנאמר (שמות ה, ב) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל. וכשלקה מהו אומר (שמות ט, כז) ה' הצדיק:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}