{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Temurah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה תמורה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Kodashim"
    ],
    "text": [
        [
            "הכל ממירים. אחד אנשים ואחד נשים. לא שאדם רשאי להמיר. אלא שאם המיר מומר. וסופג את הארבעים. הכהנים ממירים את שלהם וישראל ממירים את שלהם. אין הכהנים ממירים. לא בחטאת. ולא באשם. ולא בבכור. אמר רבי יוחנן בן נורי. וכי מפני מה אין ממירים בבכור. אמר רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן. והבכור מתנה לכהן. מה חטאת ואשם אין ממירים בו. אף הבכור לא ימירנו בו. אמר לו רבי יוחנן בן נורי. מה לי אינו ממיר בחטאת ובאשם. שאין זכין בהן בחייהם. תאמר בבכור שזכין לו בחייו. אמר לו רבי עקיבא. והלא כבר נאמר (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. היכן קדושה חלה עליו. בבית הבעלים. אף תמורה בבית הבעלים: ",
            "ממירין מן הבקר על הצאן ומן הצאן על הבקר. מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים. מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים. שנאמר (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. איזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדישן את מומם. ממירים אחד בשנים ושנים באחד. אחד במאה. ומאה באחד. רבי שמעון אומר אין ממירים אלא אחד באחד שנאמר (שם) והיה הוא ותמורתו מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת: ",
            "אין ממירין אברים בעוברים. ולא עוברים באברים. ולא אברים ועוברים בשלמים. ולא שלמים בהן. רבי יוסי אומר ממירים אברין בשלמים. ולא שלמים באברין. אמר רבי יוסי והלא במוקדשין. האומר רגלה של זו עולה. כולה עולה. אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו. תהא כולה תמורה תחתיה: ",
            "אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון. אין המים שאובים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון: ",
            "אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר. אין בית הפרס עושה בית הפרס. ולא תרומה אחר תרומה. ולא תמורה עושה תמורה. ולא הולד עושה תמורה רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה. אמרו לו הקדש עושה תמורה. לא הולד ולא תמורה עושין תמורה: ",
            "העופות והמנחות אינן עושין תמורה. שלא נאמר אלא בבהמה. הצבור והשותפים אינן עושים תמורה. שנאמר. (ויקרא כז, י) לא ימיר אותו. יחיד עושה תמורה לא הצבור ולא השותפים עושים תמורה. קרבנות בדק הבית. אינן עושין תמורה. אמר רבי שמעון והלא המעשר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו. מה מעשר קרבן יחיד. יצאו קרבנות צבור. מה מעשר קרבן מזבח. יצאו קרבנות בדק הבית. "
        ],
        [
            "יש בקרבנות היחיד מה שאין בקרבנות הצבור. ויש בקרבנות הצבור. מה שאין בקרבנות היחיד. שקרבנות היחיד עושים תמורה. וקרבנות הצבור אינם עושים תמורה. קרבנות היחיד נוהגין בזכרים ובנקבות. וקרבנות צבור אין נוהגין אלא בזכרים. קרבנות היחיד חייבין באחריותן ובאחריות נסכיהם. וקרבנות הצבור אינן חייבין לא באחריותן ולא באחריות נסכיהן אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח. יש בקרבנות הצבור מה שאין בקרבנות היחיד. שקרבנות הצבור דוחין את השבת ואת הטומאה. וקרבנות היחיד. אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה. אמר רבי מאיר והלא חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים. קרבן יחיד. ודוחין את השבת ואת הטומאה. אלא שזמנן קבוע: ",
            "חטאת היחיד. שכפרו בעליו מתות. ושל צבור. אינן מתות. רבי יהודה אומר ימותו. אמר רבי שמעון מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה. ביחיד דברים אמורים. אבל לא בצבור. אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן ביחיד דברים אמורים. אבל לא בצבור. ",
            "חומר בקדשים מבתמורה ובתמורה מבקדשים. שהקדשים עושים תמורה. ואין תמורה עושה תמורה. הצבור והשותפין מקדישים. אבל לא ממירים. ומקדישים אברים ועוברים. אבל לא ממירים. חומר בתמורה שהקדושה חלה על בעלת מום קבוע. ואינה יוצא לחולין. להגזז ולהעבד. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר. עשה שוגג כמזיד. בתמורה. ולא עשה שוגג כמזיד. במוקדשים. רבי אלעזר אומר הכלאים והטרפה ויוצא דופן. טומטום ואנדרוגינוס. לא קדשים ולא מקדישים: "
        ],
        [
            "אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן. ולד שלמים. ותמורתן. וולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כשלמים. וטעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק. רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים. וחכמים אומרים יקרב. אמר רבי שמעון לא נחלקו על ולד ולד שלמים. ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב. ועל מה נחלקו. על הולד. שרבי אליעזר אומר לא יקרב. וחכמים אומרים יקרב. העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח. ואכלנו ולדה שלמים בחג: ",
            "ולד תודה ותמורתה. ולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כתודה. ובלבד שאינן טעונין לחם. תמורת עולה וולד תמורה. ולדן וולד ולדן עד סוף העולם. הרי אלו כעולה. וטעונין הפשט ונתוח וכליל לאשים: ",
            "המפריש נקבה לעולה וילדה זכר. ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה. רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה. המפריש נקבה לאשם. תרעה עד שתסתאב. ותמכר ויביא בדמיה אשם. אם קרב אשמו יפלו דמיה לנדבה. רבי שמעון אומר תמכר שלא במום. תמורת אשם ולד תמורתה. וולדן וולד ולדן עד סוף העולם. ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה. רבי אליעזר אומר ימותו. ורבי אלעזר אומר יביא בדמיה עולות. אשם שמתו בעליו ושכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב. וימכר ויפלו דמיו לנדבה. רבי אליעזר אומר ימותו. רבי אלעזר אומר יביא בדמיהן עולות: ",
            "והלא אף הנדבה עולה היא. מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים. אלא בזמן שהיא באה חובה. הוא סומך עליה ומביא עליה נסכין ונסכיה משלו. ואם היה כהן. עבודתה ועורה שלו. ובזמן שהיא באה נדבה. אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכין. ונסכיה משל צבור. אף על פי שהוא כהן. עבודתה ועורה של אנשי משמר: ",
            "תמורת הבכור והמעשר. וולדן וולד ולדן. עד סוף העולם. הרי אלו כבכור וכמעשר. ויאכלו במומם לבעלים. מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים. שכל הקדשים נמכרים באטליס. ונשחטין באטליס. ונשקלין בליטרא. חוץ מן הבכור ומן המעשר. ויש להן פדיון. ולתמורותיהן פדיון. חוץ מן הבכור ומן המעשר. ובאים מחוצה לארץ. חוץ מן הבכור ומן המעשר. אם באו תמימים יקרבו. ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים. אמר רבי שמעון מה הטעם. שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן. ושאר כל הקדשים. אף על פי שנולד לו מום. הרי אלו בקדושתן: "
        ],
        [
            "ולד חטאת. ותמורת חטאת. וחטאת שמתו בעליה. ימותו. שעברה שנתה. ושאבדה ונמצאת בעלת מום. אם משכיפרו הבעליםתמות. ואינה עושה תמורה. לא נהנין. ולא מועלין. אם עד שלא כפרו הבעלים. תרעה עד שתסתאב. ותמכר ויביא בדמיה אחרת. ועושה תמורה. ומועלין בה: ",
            "המפריש חטאתו ואבדה והקריב אחרת תחתיה. ואחר כך נמצאת הראשונה. תמות. המפריש מעות לחטאת. ואבדו והקריב חטאת תחתיהן. ואחר כך נמצאו המעות ילכו לים המלח: ",
            "המפריש מעות לחטאתו ואבדו. והפריש מעות אחרים תחתיהן. לא הספיק ליקח בהן חטאת. עד שנמצאו המעות הראשונות. יביא מאלו ומאלו חטאת. והשאר יפלו לנדבה. המפריש מעות לחטאתו ואבדו. והפריש חטאת תחתיהן. לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות. והרי חטאת בעלת מום. תמכר. ויביא מאלו ומאלו. חטאת. והשאר יפלו לנדבה. המפריש חטאתו ואבדה. והפריש מעות תחתיה. לא הספיק ליקח בהן חטאת. עד שנמצאת חטאתו והרי היא בעלת מום. תמכר ויביא מאלו ומאלו חטאת. והשאר יפלו לנדבה. המפריש חטאתו ואבדה. והפריש אחרת תחתיה. לא הספיק להקריבה. עד שנמצאת הראשונה. והרי שתיהן בעלת מום. ימכרו ויביא מאלו ומאלו חטאת. והשאר יפלו לנדבה. המפריש חטאתו ואבדה. והפריש אחרת תחתיה. לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה. והרי שתיהן תמימות. אחת מהן יקרב חטאת. והשניה תמות. דברי רבי. וחכמים אומרים אין חטאת מתה. אלא שנמצאת מאחר שכפרו הבעלים. ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים: ",
            "המפריש חטאתו והרי היא בעלת מום. מוכרה ויביא בדמיה אחרת. רבי אליעזר ברבי שמעון אומר. אם קרבה השניה עד שלא נשחטה הראשונה. תמות. שכבר כפרו הבעלים: "
        ],
        [
            "כיצד מערימים על הבכור. מבכרת שהיתה מעוברת. אומר מה שבמעיה של זו. אם זכר. עולה. ילדה זכר יקרב עולה. ואם נקבה. זבחי שלמים. ילדה נקבה תקרב שלמים. אם זכר עולה. אם נקבה זבחי שלמים ילדה זכר ונקבה. הזכר יקרב עולה והנקבה תקרב שלמים: ",
            "ילדה שני זכרים אחד מהן יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה. ודמיו חולין. ילדה שתי נקבות. אחת מהן תקרב שלמים. והשניה תמכר. לחייבי שלמים. ודמיה חולין. ילדה טומטום ואנדרוגינוס. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אין קדושה חלה עליהן: ",
            "האומר ולדה של זו עולה. והיא שלמים. דבריו קיימים. היא שלמים. וולדה עולה. הרי זו ולד שלמים דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי אם לכן נתכוין מתחלה. הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת. דבריו קיימים. ואם משאמר הרי זו שלמים. נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו ולד שלמים: ",
            "הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים. הרי זו תמורת עולה. דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי אם לכן נתכוין מתחלה. הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת. דבריו קיימין. ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים. הרי זו תמורת עולה. ",
            "הרי זו תחת זו. תמורת זו. חלופת זו. הרי זו תמורה. זו מחוללת על זו. אינו תמורה. ואם היה הקדש בעל מום. יוצא לחולין. וצריך לעשות דמים: ",
            "הרי זו תחת חטאת ותחת עולה. לא אמר כלום. תחת חטאת זו ותחת עולה זו. תחת חטאת ותחת עולה שיש לו בתוך הבית. היה לו דבריו קיימין. אם אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה. לא אמר כלום. הרי אלו לעולה. ימכרו ויביא בדמיהם עולה: "
        ],
        [
            "כל האסורין על גבי המזבח. אוסרים כל שהן. הרובע. והנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר והכלאים והטרפה ויוצא דופן. איזה הוא מוקצה המוקצה לעבודה זרה הוא אסור ומה שעליו מותר. איזהו נעבד כל שעובדין אותו. הוא ומה שעליו אסור. זה וזה מותרין באכילה: ",
            "איזהו אתנן האומר לזונה הא ליך טלה זה בשכרך. אפילו מאה כולן אסורין. וכן האומר לחברו הא לך טלה זה. ותלין שפחתך אצל עבדי. רבי אומר אינו אתנן. וחכמים אומרים אתנן: ",
            "איזהו מחיר כלב. האומר לחבירו. הא לך טלה זה. תחת כלב זה. וכן שני שותפין שחלקו. אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב. שכנגד הכלב אסורים. שעם הכלב מותרים. אתנן כלב ומחיר זונה הרי אלו מותרים. שנאמר (דברים כג) שנים ולא ארבעה. ולדותיהן מותרים. שנאמר הן ולא ולדותיהן: ",
            "נתן לה כספים. הרי אלו מותרין. יינות שמנים וסלתות. וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי מזבח. אסור. נתן לה מוקדשין. הרי אלו מותרין. עופות הרי אלו אסורין. שהיה בדין. מה אם המוקדשין שהמום פוסל בהם. אין אתנן ומחיר חל עליהם. עופות שאין המום פוסל בהן. אינו בדין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליהן. תלמוד לומר (דברים כג). לכל נדר. להביא את העוף: ",
            "כל האסורים על גבי המזבח. ולדותיהן מותרים. ולד טרפה. רבי אליעזר אומר לא יקרב על גבי המזבח. וחכמים אומרים יקרב. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כשרה שינקה מן הטרפה. פסולה מעל גבי המזבח. כל הקדשים שנעשו טרפה. אין פודין אותם. שאין פודים את הקדשים. להאכילן לכלבים: "
        ],
        [
            "יש בקדשי מזבח. מה שאין בקדשי בדק הבית. ויש בקדשי בדק הבית. מה שאין בקדשי מזבח. שקדשי מזבח עושים תמורה. וחייבין עליהם משום פגול. נותר. וטמא. ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם. והשוחטם בחוץ חייב. ואין נותנים מהם לאומנים בשכרן. מה שאין כן בקדשי בדק הבית: ",
            "יש בקדשי בדק הבית. מה שאין בקדשי מזבח. שסתם הקדשות לבדק הבית. הקדש בדק הבית חל על הכל. ומועלין בגדוליהן. ואין בהם הנאה לכהנים: ",
            "אחד קדשי מזבח. ואחד קדשי בדק הבית. אין משנין אותן מקדושה לקדושה. ומקדישין אותן הקדש עלוי. ומחרימין אותן. ואם מתו יקברו. רבי שמעון אומר. קדשי בדק הבית אם מתו יפדו: ",
            "ואלו הן הנקברים. קדשים שהפילו יקברו. הפילה שליא תקבר. שור הנסקל. ועגלה ערופה. וצפורי מצורע. ושער נזיר. ופטר חמור. ובשר בחלב. וחולין שנשחטו בעזרה. רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו. וכן חיה שנשחטה בעזרה: ",
            "ואלו הן הנשרפים. חמץ בפסח ישרף. ותרומה טמאה. והערלה וכלאי הכרם. את שדרכו לישרף ישרף. ואת שדרכו ליקבר יקבר. ומדליקין בפת ובשמן של תרומה. ",
            "כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן. וחוץ למקומן. הרי אלו ישרפו. אשם תלוי ישרף. רבי יהודה אומר יקבר. חטאת העוף הבאה על ספק. תשרף. רבי יהודה אומר יטילנה לאמה. כל הנשרפין לא יקברו. וכל הנקברים לא ישרפו. רבי יהודה אומר אם רצה להחמיר על עצמו. לשרוף את הנקברים רשאי. אמרו לו אינו מותר לשנות. "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}