Bereshit Rabbah
בראשית רבה
Wikisource Bereshit Rabbah
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%91%D7%94_%D7%93

בראשית רבה



Chapter 1

רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָתַח, (משלי ח, ל): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם וְגוֹ'". "אָמוֹן", פַּדְגּוֹג. "אָמוֹן", מְכוּסֶּה. "אָמוֹן", מוּצְנָע. וְאִית דְּאָמַר: "אָמוֹן", רַבְּתָא. "אָמוֹן", פַּדְגּוֹג – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יב): "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק". "אָמוֹן" מְכוּסֶּה – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איכה ד, ה): "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת". "אָמוֹן", מוֹצְנָע – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ב, ז): "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה".  אמון, רבתא – כמה דתימא: (נחום ג, ח): "הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן", ומתרגמינן: "האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא?"דבר אחר: אמון – אומן. התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות, ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ".
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים קיא, ו): "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ וְגוֹ'" מה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני מפני עובדי כוכבים ומזלות שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין להם הלא אומה של בזויים אתם וישראל משיבין אותן ואומרין להם ואתם הלא בזויה היא בידכם הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא כשרצה נתנה לכם וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו הה"ד "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם וְגוֹ'" הגיד להם את כל הדורות:
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" רבי תנחומא פתח (תהלים פו, י): "כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת" א"ר תנחום הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחוד של מחט כל רוחו יוצא ממנו והאדם עשוי מחילים מחילים נקבים נקבים ואין רוחו יוצא ממנו מי יעשה כן "אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ". אימתי נבראו המלאכים ר' יוחנן אמר בב' נבראו המלאכים הה"ד (שם קד, ד) "הַמְּקָרֶה בַּמַּיִם עַלִיּוֹתָיו וְגוֹ'" וכתיב "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת" ר' חנינא אמר בה' נבראו מלאכים הדא הוא דכתיב "וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ וְגוֹ'" וכתיב (ישעיה ו, ב): "וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף" רבי לולינא בר טברין אמר בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצעו אלא (שם מד, כד) "אָנֹכִי ה' עוֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי וְגוֹ' מֵאִתִּי" מי אתי כתיב מי היה שותף עמי בברייתו של עולם. ד"א "כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת" בנוהג שבעולם מלך ב"ו מתקלס במדינה וגדולי המדינה מתקלסין עמו שנושאין עמו במשאו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא הוא לבדו ברא את העולם הוא לבדו מתקלס בעולם הוא לבדו מתהדר בעולמו א"ר תנחומא "כִּי גָּדוֹל אַתָּה וְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת" למה "כִּי אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ" אתה לבדך בראת את העולם:
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" ששה דברים קדמו לבריאת העולם יש מהן שנבראו ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד נבראו תורה מנין שנאמר (משלי ח, כב): "ה' קנני ראשית דרכו" כסא הכבוד מנין דכתיב (תהלים צג, ב): "נכון כסאך מאז וגו'". האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח, עלו במחשבה להבראות האבות מנין שנאמר (הושע ט, י): "כענבים במדבר וגו'" ישראל מנין שנאמר (תהלים עד, ב): "זכור עדתך קנית קדם" בית המקדש מנין שנאמר (ירמיה יז, יב): "כסא כבוד מרום מראשון וגו'" שמו של משיח מנין שנאמר (תהלים עב, יז): "יהי שמו לעולם וגו' [לפני שמש ינון שמו]" רבי אהבה ברבי זעירא אמר אף התשובה שנאמר (שם צ, ב) "בטרם הרים יולדו" ואותה השעה (שם, ג) "תשב אנוש עד דכא וגו'" אבל איני יודע איזה מהם קודם אם התורה קדמה לכסא הכבוד ואם כסא הכבוד קודם לתורה א"ר אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד שנאמר "ה' קנני ראשית דרכו [קדם מפעלו מאז]" קודם לאותו שכתוב בו "נכון כסאך "מאז"". ר' הונא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר ר' יצחק אמרו מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת ולא היה לו ממנה בן פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק אמר טלו מילנין וקלמין זו לבני והיו הכל אומרין בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני והיו הכל אומרין בן אין לו והוא אומר טלו אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני כך אילולי שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל א"ר בנאי העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ וגו'" רבי ברכיה אמר בזכות משה שנאמר (דברים לג,כא): "וירא ראשית לו". ר' הונא בשם ר' מתנה אמר בזכות ג' דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשרות ובזכות בכורים ומה טעם "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" ואין ראשית אלא חלה שנאמר (במדבר טו, כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם" ואין ראשית אלא מעשרות היך דאת אמר (דברים יח, ד): "ראשית דגנך" ואין ראשית אלא בכורים שנאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך וגו'":
ר' הונא בשם בר קפרא פתח (תהלים לא, יט): "תאלמנה שפתי שקר וגו'" אתפרכן אתחרשן אשתתקן. "אתפרכן אתחרשן" - היך מה דאת אמר (שמות ד, יא): "או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה'" ואומר (בראשית לז, ז): "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי" "אשתתקן" - כמשמעו. "הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק" חי העולמים "עָתָק" שהעתיק בבריותיו בגאוה אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית "וָבוּז" אתמהה מבזה על כבודי דא"ר יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה ומה כתיב אחריו (כ): "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" ליראיך ולא לבוזים את מוראך [הרב] אל יהי במה רב טובך בנוהג שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות אינו פוגם כך כל מי שהוא בא לומר העוה"ז נברא מתוך תוהו ובוהו אינו פוגם אתמהה ר' הונא בשם בר קפרא אמר אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" מנין הן "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ":
ר' יהודה בר סימון פתח (דניאל ב, כב): "וְהוּא גָּלֵי עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא". "הוא גלי עמיקתא" זו גיהנם שנאמר (משלי ט, יח): "ולא ידע כי רפאים שם" ואומר (ישעיה ל, לג): "העמיק הרחיב". "וּמְסַתְּרָתָא" זו גן עדן שנאמר (שם ד, ו) "למחסה ולמסתור מזרם וממטר" ואומר (תהלים לא, כא): "תסתירם בסתר פניך". ד"א "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא" אלו מעשיהם של רשעים שנאמר (ישעיה כט, טו): "הוי המעמיקים מה'" "ומסתרתא" אלו מעשיהם של רשעים שנאמר (שם). "ידע מה בחשוכא" אלו מעשיהם של רשעים שנאמר (ישעיה כט, טו): "והיה במחשך מעשיהם". "וּנְהוֹרָא עִמֵּיהּ שְׁרֵא" אלו מעשיהם של צדיקים דכתיב (משלי ד, יח): "ואורח צדיקים כאור נוגה" ואומר (תהלים צז, יא): "אור זרוע לצדיק וגו'". א"ר אבא סרונגיא "ונהורא עמיה שרא" זה מלך המשיח שנאמר (ישעיה ס, א): "קומי אורי וגו'". בפסיקתא א"ר יהודה בר סימון מתחלת ברייתו של עולם "הוא גלי עמיקתא ומסתרתא" "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים וְגוֹ'" ולא פירש והיכן פירש להלן (שם מ, כב) "הנוטה כדוק שמים" "ואת הארץ" ולא פירש והיכן פירש להלן (איוב לז, ו): "כי לשלג יאמר הוא ארץ בצקת עפר למוצק וגו'" "ויאמר אלהים יהי אור" ולא פירש והיכן פירש (תהלים קד, ב): "עוטה אור כשלמה":
ר' יצחק פתח (תהלים קיט, קס): "ראש דברך אמת וגו'" א"ר יצחק מתחלת ברייתו של עולם ראש דברך אמת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (ירמיה י, י): "וה' אלהים אמת". "ולעולם כל משפט צדקך" שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם וידברו אלהים אין כתיב כאן אלא וידבר אלהים ויאמרו אלהים אין כתיב כאן אלא ויאמר אלהים בראשית בראו אלהים אין כתיב כאן אלא ברא אלהים:
רבי יהושע בן לוי בשם ר' לוי אמר זה שהוא בונה צריך ששה דברים מים ועפר ועצים ואבנים וקנים וברזל וא"ת עשיר הוא ואינו צריך לקנים הרי הוא צריך לקני המדה שנאמר (יחזקאל מ, ג): "ופתיל פשתים בידו וקנה המדה" כך התורה קדמה אותן שש קדימות "קדם" ו"מאז" ו"מעולם" ו"מראש" ו"מקדמי" תרין, בפרשה (משלי ח , כב-כג): "ה' קנני":
פילסופי אחד שאל את רבן גמליאל אמר ליה צייר גדול הוא אלהיכם אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו תוהו ובוהו וחושך ורוח ומים ותהומות אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא כולהון כתיב בהן בריאה תוהו ובוהו - שנאמר (ישעיה מה, ז): "עושה שלום ובורא רע" חושך - "יוֹצֵר אוֹר [וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ]" מים - (תהלים קמח, ה): "הללוהו שמי השמים והמים" למה ש"צוה ונבראו" רוח (עמוס ד, יג): "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח" תהומות (משלי ח, כד): "באין תהומות חוללתי":
רבי יונה בשם ר' לוי אמר למה נברא העולם בב' אלא מה ב' זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו כך אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה מה לפנים מה לאחור אלא מיום שנברא העולם ולהבא. בר קפרא אמר (דברים ד, לב): "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ [לְמִן הַיוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים]" למן היום שנבראו אתה דורש ואי אתה דורש לפנים מכאן (שם) אתה דורש וחוקר ואי אתה חוקר לפנים מכאן. דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא למה נברא העולם בב' להודיעך שהן שני עולמים העוה"ז והעוה"ב. ד"א ולמה בב' שהוא לשון ברכה ולמה לא באל"ף שהוא לשון ארירה. ד"א למה לא באל"ף שלא ליתן פתחון פה לאפיקורסין לומר היאך העולם יכול לעמוד שהוא נברא בלשון ארירה אלא אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו בלשון ברכה והלואי יעמוד .ד"א למה בב' אלא מה ב' זה יש לו שני עוקצין אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו אומרים לב' מי בראך והוא מראה בעוקצו מלמעלה ואמר זה שלמעלה בראני ומה שמו והוא מראה להן בעוקצו של אחריו ואומר ה' שמו. א"ר אלעזר בר חנינא בשם ר' אחא עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא אמרה לפניו רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי אמר לה הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ וגו'" למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך שנאמר (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך" רבי הושעיא אומר למה נקרא שמו אל"ף שהוא מסכים מאֶלֶף שנאמר (תהלים קה, ח): "דבר צוה לאלף דור":.
א"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי מנצפ"ך צופים אמרום הלכה למשה מסיני רבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר מה שהתקינו הצופים מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו חכמים לבית הועד והיו שם תינוקות ואמרו באו ונעשה בית הועד אמרו מה טעם כתיב מ"ם מ"ם נו"ן נו"ן צד"י צד"י פ"א פ"א כ"ף כ"ף אלא ממאמר למאמר ומנאמן לנאמן ומצדיק לצדיק ומפה לפה מכף לכף. ממאמר למאמר - ממאמר של הקב"ה למאמר של משה מנאמן לנאמן - מהקדוש ברוך הוא שנקרא אל מלך נאמן למשה שנקרא נאמן דכתיב (במדבר יג, ז): "בכל ביתי נאמן הוא" מצדיק לצדיק - מהקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק דכתיב (תהלים קמה, יז): "צדיק ה' בכל דרכיו" למשה שנקרא צדיק דכתיב (דברים לג, כא): "צדקת ה' עשה" מפה לפה - מפיו של הקב"ה לפיו של משה מכף לכף - מכף ידו של הקדוש ברוך הוא לכף ידו של משה. וסיימו אותן ועמדו חכמים גדולים בישראל ויש אומרים רבי אליעזר ורבי יהושע ור' עקיבא היו וקראו עליהן (משלי כ, יא): "גם במעלליו יתנכר נער וגו'" באנכי דרבי מאיר וכו':
רבי יודן בשם עקילוס אמר לזה נאה לקראו אלוה בנוהג שבעולם מלך ב"ו מתקלס במדינה ועדיין לא בנה לה דמוסיות ועדיין לא בנה לה פריבטאות בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו ברם יחידו של עולם בתחלה פעל ולבסוף נתקלס. שמעון בן עזאי אומר (ש"ב כב, לו): "וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי" ב"ו מזכיר שמו ואח"כ שבחו פלן אגוסטולי פלן פראטאטא אבל הקב"ה אינו כן אלא משברא צורכי עולמו אחר כך מזכיר שמו "בְּרֵאשִׁית בָּרָא" ואח"כ "אֱלֹהִים":
תנא רבי שמעון בן יוחאי מניין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה' ת"ל (ויקרא א, ב): "קרבן לה'" והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. רבנן אמרין בשר ודם בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה ואם לאו מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא את השמים שמים שעלו במחשבה ואת הארץ ארץ שעלתה במחשבה. רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר אפילו אותן שכתוב בהן (ישעיה סה, כב): "כי הנני בורא שמים חדשים" כבר הן ברואין מששת ימי בראשית הדא הוא דכתיב (שם סו, כב) "כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה" הארץ חדשה אין כתיב כאן אלא החדשה:
רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה אכין ורקין מיעוטין אתין וגמין רבויין הדין "אֶת" דכתיב הכא מה הוא א"ל אלו נאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" שמים וארץ היינו אומרים השמים והארץ אלהות הן א"ל (דברים לב, מז): "כי לא דבר רק הוא מכם" ואם רק הוא מכם למה שאין אתם יודעים לדרוש בשעה שאי אתם יגיעין בו (שם) אימתי היא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו. אלא "אֶת הַשָּׁמַיִם" לרבות חמה ולבנה ומזלות "וְאֶת הָאָרֶץ" לרבות אילנות ודשאין וגן עדן. רבי תנחומא משום רב הונא אמר (שמות לח, כב): "ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה" את אשר צוה אותו משה לא נאמר אלא "את כל אשר צוה ה' את משה" אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני רבי חונייא בשם רבי אמר (מלאכי ב, ו): "תורת אמת היתה בפיהו" אלו דברים ששמע מפי רבו ורבנן אמרי (משלי ג, כו): "כי ה' יהיה בכסלך" אפילו דברים שאתה כסיל בהן "וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד" רבי דוסאי אמר מן ההוריה רבי אבהו אמר מן העבירה ר' לוי אמר מן המזיקין. א"ר אבדימוס אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה הוא משמרך מן הפיסין ומן הזמיונות מן הגולגלאות ומן הארנונית:
בית שמאי ובית הלל בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים אלו מביאין טעם לדבריהם ואלו מביאין טעם לדבריהם על דעתיהן דבית שמאי דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ משל למלך שעשה לו כסא ומשעשאו עשה איפיפורין שלו כך אמר הקב"ה (ישעיה סו, א): "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וְגוֹ'" ועל דעתיהן דבית הילל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואח"כ השמים משל למלך שבנה פלטין משבנה את התחתונים אחר כך בנה את העליונים כך "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". אמר רבי יהודה בר אילעי אף דין קרא מסייע לב"ה (תהלים קב, כו): "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ" ואח"כ "וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם". א"ר חנין ממקום שהמקרא מסייע לבית שמאי משם בית הילל מסלקין אותו "וְהָאָרֶץ הָיְתָה" כבר היתה. ר' יוחנן בשם חכמים אמר לבריאה שמים קדמו ולשכלול הארץ קדמה. אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא לבריאה השמים קדמו שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" ולשכלול הארץ קדמה שנאמר "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". א"ר שמעון בן יוחאי תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הילל על בריית שמים וארץ אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה שנאמר (ישעיה מח, יג): "קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו". אר"א ב"ר שמעון אם כדעת אבא למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ אלא מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקב וגו'" מלמד ששלשתן שקולין זה כזה. בכ"מ הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו, כו): "הוא אהרן ומשה" מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב ובמקום אחד הוא אומר (במדבר יד, ל): "כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון" מגיד ששניהן שקולין זה כזה. בכ"מ הוא מקדים תורין לבני יונה ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יב, ו): "ובן יונה או תור לחטאת" מגיד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כיבוד אב לאם ובמקום אחד הוא אומר (שם יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו" מגיד ששניהן שקולין זה כזה אבל אמרו חכמים האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. בכ"מ הוא מקדים בריאת שמים לארץ ובמקום אחד הוא אומר "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" מגיד ששניהם שקולין זה כזה.

Chapter 2

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" רבי ברכיה פתח (משלי כ, יא): "גם במעלליו יתנכר נער" א"ר ברכיה עד דהיא פגה אפיקת כובייא הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף (ירמיה ד, כג): "ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו":
רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון רבי אבהו אמר משל למלך שקנה לו שני עבדים שניהם באוני אחת ובטימי אחת על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו תוהא ובוהא אמר שנינו באוני אחת ובטימי אחת זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל, כך ישבה הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים ניזונין מזיו השכינה התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ור' יהודה בר סימון אמר משל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באוני אחת ובטימי אחת על אחת גזר שלא תזוז מפלטין ועל אחת גזר טירודין ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא אמרה שנינו באוני אחת ובטימי אחת זו אינה יוצאה וזזה מפלטין ועלי גוזר טירודין, כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ". א"ר תנחומא לבן מלך שהיה ישן ע"ג עריסה והיתה מניקתו תוהא ובוהא למה שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו כך צפתה הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו של אדם שנאמר "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" לפיכך "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ":
רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום. "וָבֹהוּ" זה קין שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. "וְחֹשֶׁךְ" זה דורו של אנוש על שם (ישעיה כט, טו): "וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי וְגוֹ'". "עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה דור המבול שנאמר (בראשית ז, יא): "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום". "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" על שם (שם ח, א) "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ" אמר הקדוש ברוך הוא עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה תבא האורה. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" זה אברהם הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק וגו'" אל תקרא העיר אלא האיר. "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" זה יעקב. "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה" זה עשו. "וַיְהִי עֶרֶב" זה עשו "וַיְהִי בֹקֶר" זה יעקב ויהי ערב ערבו של עשו ויהי בקר בוקרו של יעקב "יוֹם אֶחָד" שנאמר (זכריה יד, ז): "והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וגו'". דבר אחר "יוֹם אֶחָד" שנתן לו הקדוש ברוך הוא ואיזה זה יום הכפורים:
ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד, כג): "ראיתי את הארץ והנה תהו". "וָבֹהוּ" זה גלות מדי (אסתר ו, ד): "ויבהילו להביא את המן". "וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. "עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן. "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" זה רוחו של מלך המשיח היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): "ונחה עליו רוח ה'" באיזו זכות ממשמשת ובאה המרחפת על פני המים בזכות התשובה שנמשלה כמים שנאמר (איכה ב, יט): "שפכי כמים לבך". רבי חגי בשם רבי פדת אמר ברית כרותה למים שאפילו בשעת שרב רוחה שייפה. וכבר היה ר"ש בן זומא יושב ותוהא ועבר רבי יהושע ושאל בשלומו פעם ושתים ולא השיבו בשלישית השיבו בבהילות א"ל בן זומא מאין הרגלים אמר לו מעיין הייתי א"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאין הרגלים א"ל מסתכל הייתי במעשה בראשית ולא היה בין מים העליונים למים התחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות. ורוח אלהים מנשבת אין כתיב כאן אלא מרחפת כעוף הזה שהוא מרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידיו הלך לו בן זומא ולא שהו ימים מועטים ובן זומא בעולם:
רבי אבהו ור' חייא רבה רבי אבהו אמר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): "כי יודע ה' דרך צדיקים וגו'". "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" אלו מעשיהן של רשעים "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו כיון דכתיב "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. א"ר חייא רבה מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" הרי בנוי היאך מה דאת אמר (ישעיה נא, טז): "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְגוֹ'" "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" הרי חרב היך מה דאת אמר (ירמיה ד, כג): "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ" "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא היאך מה דאת אמר (ישעיה ס, א): "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ" וכתיב (שם, ב) "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וְגוֹ' [וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה]".

Chapter 3

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" רבי יצחק פתח (תהלים קיט, קל ): "פֵּתַח דְּבָרֶךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" ר"י ור' נחמיה: רבי יהודה אומר האור נברא תחילה משל למלך שבקש לבנות פלאטין והיה אותו המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע היאך קובע תימיליאוס כך האור נברא תחלה. ורבי נחמיה אמר העולם נברא תחלה משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות.ע"כ דרש רבי יודן אתא ר' פנחס ור' יהודה בר' סימון ורבי חנין בשם ר' שמואל בר רב יצחק פתח "דברך יאיר מבין פתיים" מפתח פומך לן הוה נהורא "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וְגוֹ'":
ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים לג, ו ): "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וְגוֹ'" לא בעמל לא ביגיעה אלא בִּדְבַר "ויאמר אלהים וַיְהִי אוֹר": 
רשב"י פתח (משלי טו, כג ): "שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טוֹב". "שִׂמְחָה לָאִישׁ" זה הקב"ה שנאמר (שמות טו, ג ): "ה' איש מלחמה ה' שמו". "בְּמַעֲנֵה פִיו" - "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר". "וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טוֹב" - "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב":
ר' שמעון בן יהוצדק שאליה לרבי שמואל בר נחמן א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו אמרה ליה בלחישה מקרא מלא הוא (תהלים קד, ב): "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה" ואת אמרת לי בלחישה אתמהא א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה. א"ר ברכיה אלולי שדרשה רבי יצחק איפשר ממרינה, מקומיכן מה הוון אמרין, רבי ברכיה בשם ר' יצחק ממקום בית המקדש נבראת האורה הה"ד (יחזקאל מג, ב ): "וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו" ואין כבודו אלא בהמ"ק היך דאת אמר (ירמיה יז, יב ): "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ וְגוֹ'":
א"ר סימון ה' פעמים כתיב כאן אורה כנגד ספרי תורתו. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" - כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא עולמו. "וַיְהִי אוֹר" - כנגד ספר ואלה שמות שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" - כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות. אמר להם אף הוא שנה בו דבר ויקרא אלהים לאור יום ולא הוא אור ולא הוא יום אתמהא:
 תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל החמה ובלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר אלא ביום והיכן היא נגנזה והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיה ל, כו ): "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" אתמהא שבעת ולא שלשה הן והלא ברביעי נבראו המאורות אלא כאינש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמישתותי. רבי נחמיה אמר אלו שבעת ימי אבילות של מתושלח הצדיק. שהשפיע להן הקדוש ברוך הוא אורה.  "ויקרא אלהים לאור יום" א"ר אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" ולחושך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן אלא "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה": "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקסרין מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו מן הכא "וַיַּרְא" "וַיַּבְדֵּל" רבי יהודה בר' סימון אמר הבדילו לו רבנן אמרי הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו. א"ר ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם רבי יוחנן ור"ש בן לקיש ויבדל הבדלה ממש משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין א' שליט ביום וא' שליט בלילה והיו שניהם מדיינין זה עם זה זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט קרא המלך לראשון א"ל פלוני יום יהא תחומך וכן לשני א"ל פלוני לילה יהא תחומך כך "ויקרא אלהים לאור יום" א"ל יום יהא תחומך ולחשך קרא לילה אמר ליה לילה יהא תחומך. א"ר יוחנן הוא שהקב"ה אומר לאיוב (איוב לח, יב ): "הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ" הידעת מקומו אי זה הוא אתמהא. א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא (ישעיה מה, ז ): "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום" משנבראו עושה שלום בינהן.
אר"י בר סימון יהי ערב אין כתיב כאן אלא "ויהי ערב" מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן.א"ר אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי א"ר פנחס טעמיה דר' אבהו "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב" מאד דין הניין לי יתהון לא הניין לי:
א"ר ינאי מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" אלו מעשיהם של רשעים "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" אלו מעשיהן של צדיקים "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים. "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם" אלו מעשיהן של צדיקים "וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לַיְלָה" אלו מעשיהן של רשעים. "וַיְהִי עֶרֶב" אלו מעשיהן של רשעים "וַיְהִי בֹקֶר" אלו מעשיהן של צדיקים. "יוֹם אֶחָד" שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד ואיזה זה יוה"כ. א"ר תנחום בר ירמיה שבו נבראו ארבעה דברים הרים שמים וארץ ואורה א"ר יודן שבו היה הקב"ה יחידי בעולמו שלא היה בעולמו אלא הוא אתיא כר' יוחנן ולא אתיא כרבי חנינא רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים הה"ד (תהלים קד, ד ): "המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח" וכתיב "עושה מלאכיו רוחות" רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים שנאמר ועוף יעופף על הארץ וכתיב (ישעיה ו, ב ): "ובשתים יעופף" רבי לוליאני בר טבראי בשם ר' יצחק אמר בין על דעתיה דר"ח בין על דעתיה דר"י הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו אלא (שם מד, כד) "אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי" מי אתי כתיב מי היה שותף עמי בברייתו של עולם:
א"ר שמואל בר אמי מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשות שותפות בתחתונים מה נפשך אם לענין החשבון לא היה צריך למימר אלא אחד שנים שלשה או ראשון שני ושלישי - שמא אחד שני שלישי אתמהא אימתי פרע להם הקדוש ברוך הוא להלן בהקמת המשכן שנאמר (במדבר ז, יב ): "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו" ראשון לברייתו של עולם אמר הקב"ה כאילו באותו יום בראתי את עולמי תני עשר עטרות נטל אותו היום ראשון למעשה בראשית ראשון למלכים ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לשכינה שנאמר (שמות כה, ח ): "ועשו לי מקדש" ראשון לברכה ראשון לעבודה ראשון לאיסור הבמה ראשון לשחיטה בצפון ראשון לירידת האש שנאמר (ויקרא ט, כד ): "ותצא אש מלפני ה' וגו'".

Chapter 4

ויאמר אלהים יהי רקיע - כתיב (תהלים קד, ג ): "ה' המקרה במים עליותיו" בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר אבל הקדוש ברוך הוא לא קרה את עולמו אלא במים שנא' המקרה במים עליותיו וגו' ויאמר אלהים יהי רקיע וגו':
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים - רבנן אמרין לה בשם רבי חנינא ור' פנחס ורבי יעקב בר' אבין בשם רבי שמואל בר נחמן בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים ושמי שמים העליונים רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון ובשני קרשו יהי רקיע יחזק הרקיע. ר' יהודה בר' סימון אמר יעשה מטלית לרקיע היך מה דאת אמר (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב. אמר רבי חנינא יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע. רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק זה (איוב כו) ברוחו שמים שפרה היה אומר יפה למדני. רבי חנינא א"ר יודן ברבי שמעון יצאת האש מלמעלה וליהטה פני רקיע ר' ברכיה בשם. רבי אבא בר כהנא אמר בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד ממנה (ישעיה סד) כקדוח אש המסים אימתי חצה האש בין העליונים לתחתונים לא במתן תורה אתמהא כך היתה בברייתו של עולם:
רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים יהי רקיע בתוך המים ביניים ובנתיים. א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים וכשהוא אומר ובין המים אשר מעל לרקיע הרי המים העליונים תלוים במאמר. אמר רבי אחא כהדין קנדילא ופירותיהם אלו מי גשמים:
כותי אחד שאל את ר"מ א"ל אפשר הביא לו אפרכס נתן עליה טס של זהב ולא עמדו מים טס של כסף ולא עמדו מים כיון שנתן אצבעו עמדו מים אמר לו אצבעך את נותן אמר לו מה אני שאני בשר ודם אצבעי מעמדת מים אצבעו של הקדוש ברוך הוא עאכ"ו הוי מים העליונים תלוים במאמר א"ל אפשר אותו שכתוב בו (ירמיה, כג ): "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא" היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון א"ל הבא לי מראות גדולות א"ל ראה בבואה שלך בהן ראה אותה גדולה א"ל הבא לי מראות קטנות הביא לו מראות קטנות א"ל ראה בבואה שלך בהן ראה אותה קטנה א"ל מה אם אתה שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה מי שאמר והיה העולם ברוך הוא עאכ"ו הוי כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון א"ר חנינא בר איסי פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו הה"ד (איוב לח, ): "ויעל ה' את איוב מן הסערה וגו' מבין שערות ראשו" ועוד שאלו א"ל אפשר (תהלים סה, ): "פלג אלהים מלא מים" מששת ימי בראשית ולא חסר כלום אתמהא א"ל הכנס ורחוץ ושקול עצמך עד שלא תכנס ומאחר שתכנס הלך כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום א"ל כל אותה הזיעה שיצאת לא ממך יצאת א"ל הן א"ל ומה אתה שאתה ב"ו לא חסר מעיינך כלום מעיינו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה הוי פלג אלהים מלא מים מששת ימי בראשית ולא חסר כלום א"ר יוחנן נטל הקב"ה כל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקיינוס הה"ד "פלג פלגא:
הרקיע דומה לבריכה ולמעלה מן הבריכה כיפה ומחמת שהבריכה מזעת טיפים עבות והן יורדין לתוך מים המלוחים ואינן מתערבין א"ר יונה אל תתמה הדין ירדנא עבר בימא דטבריא ולא מתערב ביה מעשה נסים יש בדבר אדם כובר חטים או תבן בכברה עד שלא ירדו שתים ושלש אצבעות הן מתערבין ואלו מהלכין מהלך כמה שנים ואין מתערבין רבי יודן בר' שמעון אומר שהוא מורידן במדה שנאמר (איוב לו) כי יגרע נטפי מים היך מה דאת אמר (ויקרא כו) ונגרע מערכך כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע שנאמר (ישעיה מ) היושב על חוג הארץ וגו' וחוג שמים יתהלך וחוג חוג לגזירה שוה א"ר אחא בשם רבי חנינא כטס הזה רבי יהושע בר ר' נחמיה אמר כשתים ושלש אצבעות. רבי שמעון בן פזי אמר המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות בין מים למים למ"ד תלתין רבנן אמרין מחצה על מחצה:
ויעש אלהים את הרקיע זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם ויעש אתמהא והלא במאמר הן הוי (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם למה אין כתיב בשני כי טוב רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי ב"ר חלפתא שבו נבראת גיהנם שנא' (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים א"ר טביומי אם מחלוקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו אין בה כי טוב מחלוקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה א"ר שמואל לפי שלא נגמרה מלאכת המים לפיכך כתוב בשלישי כי טוב שני פעמים אחד למלאכת המים וא' למלאכתו של יום שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי אמרה לו למה אין כתיב בשני כי טוב אמר לה אעפ"כ חזר וכללו כולו בסוף שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד אמרה ליה משל ששה בני אדם באין אצלך ואת נותן לכל או"א מנה ולאחד אין את נותן מנה ואת חוזר ונותן לכולם מנה אחד לא נמצא ביד כל אחד מנה ושתות וביד אחד שתות אתמהא חזר ואמר לה כההוא דאמר ר' שמואל בר נחמן לפי שלא נגמרה מלאכת המים לפיכך כתיב בשלישי ב' פעמים כי טוב אחת למלאכת המים ואחת למלאכת היום רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי אמר כתיב (שם מו) מגיד מראשית אחרית בתחלת ברייתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא משה קרוי טוב ועתיד ליטול את שלו מתחת ידיהם לפיכך לא כתיב בהם כי טוב רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר משל למלך שהיה לו לגיון קשה אמר המלך הואיל ולגיון זה קשה אל יכתב שמי עליו כך אמר הקב"ה הואיל והמים הללו לקו בהם דור המבול ודור אנוש ודור הפלגה לפיכך אל יכתב בהן כי טוב:
ויקרא אלהים לרקיע שמים רב אמר אש ומים רבי אבא בר כהנא אמר משום רב נטל הקדוש ברוך הוא אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים ד"א שמים כתיב שהן שמים מעשיהן של בריות אם זכו והגידו שמים צדקו ואם לאו יגלו שמים עונו ד"א שמים שהבריות משתוממים עליהן לאמר של מה הן של אש הן של מים הן אתמהא ר' פנחס בשם רבי לוי אמר הוא אתא וקם עליו (תהלים קד) המקרה במים עליותיו הוי של מים הן סמים מה סמים הללו מהן ירוקין ומהם אדומים מהם שחורים ומהם לבנים כך שמים פעמים ירוקין וכו' רבי יצחק אמר שמים שא מים טעון מים משל לחלב שהיה נתון בקערה עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת של מסו הוא מרפף כיון שירד לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא קופא ועומד כך עמודי שמים ירופפו עמדו שמים ניתן בהם את המסו ויהי ערב ויהי בקר יום שני אתיא כדאמר רב לחים היו בראשון ובשיני קרשו.

Chapter 5

ויאמר אלהים יקוו המים - כתיב (תהלים קד) מגערתך ינוסון מקול וגו' רבי ברכיה בשם רבי אבא בר אמי אמר יעשה מדה למים והיך מה דאת אמר (זכריה א) וקו ינטה על ירושלים רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר אמר הקב"ה יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין אמר המלך אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה אתמהא הושיב בה המלך דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטין אמרו אין פלטין זו של מלך שלנו היא אמר המלך תחזור פלטין לכמו שהיתה כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים הדא הוא דכתיב (תהלים צג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים ומה היו אומרין אדיר במרום ה' אמר הקב"ה מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דיבור והרי הן מקלסין אותי כשאברא אדם על אחת כמה וכמה עמד דור המבול ומרד בו עמד דור אנוש ומרד בו דור הפלגה ומרד בו אמר הקדוש ברוך הוא יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם הדא הוא דכתיב (בראשית ח) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:
 רבי יודן לוי ורבי ברכיה אומר כל העולם כלו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אתמהא משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין נצרך המלך למקומן מה הוא עושה להן מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחד כך הדרך הקדוש ברוך הוא על מי בראשית וסילקן בים אוקיינוס הה"ד (איוב יב) הן יעצור במים ויבשו וגו' (שם ט) ודורך על במתי ים:
א"ר לוי המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קילוסין להקב"ה הה"ד (תהלים צג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וגו' ר' לוי אמר דרך הים דרך הים ר' אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלונית ולזוית פלוניתא גלגלא פלניתא רב הונא אמר להדך ימא להדך ימא ר' יהושע בר חנינא אמר לדוכסאים לדוכסאים ר"א אמר קלטן הים היך מד"א (איוב לא) הבאת עד נבכי ים עד קלוטין דימא רבנן אמרי דוכים קבלונו מדוכנים אנו קבלונו א"ר יהושע ב"ר נחמיה המים היו עולין הרים ויורדין תהומות עד שהגיעו לאוקיינוס הה"ד (תהלים קד) יעלו הרים ירדו וגו' איזה מקום יסדת להם זה אוקיינוס. דרש רבי אבהו אוקיינוס גבוה מכל העולם כולו וכל העולם כולו מימיו הם שותים:
א"ר לוי יש מן הדרשנים שהם דורשין כגון בן עזאי ובן זומא נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון למשה בשעה שאמר לו (דברים לב) עלה אל הר העברים נעשה קולו של הקב"ה מטטרון על המים הה"ד (תהלים כט) קול ה' על המים אמר רבי ברכיה לא פירשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה הה"ד (איוב כח) מבכי נהרות חבש ר' תנחום מייתי לה מן הכא עושה ארץ בכחו וגו' לקול תתו המון מים וגו' ואין לקול אלא בכי היך מה דאת אמר (ירמיה לא) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים:
אמר ר' יוחנן: תנאין התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל; הדא הוא דכתיב, (שמות יד) וישב הים לאיתנו - לתנאו שהתנה עמו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית; הה"ד (ישעיה מה) אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי; מידי נטו שמים וכל צבאם צויתי: צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל; צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר, האזינו השמים וגו'; צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר (יהושע ו), שמש בגבעון דום; צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר (מלכים א יז), והעורבים מביאים לו וגו'; צויתי את האור שלא תזיק לחנניה, מישאל, ועזריה; צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל; צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר (יחזקאל א), נפתחו השמים וגו'; צויתי את הדג שיקיא את יונה, שנא' (יונה ב), ויאמר ה' לדג, ויקא את יונה:
אמר רבי אליעזר, מתחלת ברייתו של עולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר "יקוו המים". למה "הקורא למי הים" "הקורא למי הים" ב' פעמים? אחת בדור המבול, ואחת בדור אנוש, בשביל (קהלת ג) "והאלהים עשה שייראו מלפניו." משל למדינה שמרדה במלך; שלח המלך לג'יון קשה והקיפה כדי שיראו אותו בני המדינה ויתיראו מלפניו כך למה (תהלים לג) כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות בשביל וייראו מה' כל אפסי ארץ וגו':
בנוהג העולם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן שמא כלי מלא בתוך כלי מלא כל העולם כולו מים במים ואת אומר אל מקום אחד אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה) ודכוותה (במדבר כ) ויקהילו משה ואהרן אמר רבי חנינא כמלא פי כברה קטנה היתה בה וכל ישראל עומדין בה אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה (שמות ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם א"ר הונא וכי חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים אתמהא לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ ההוא דחפן תרי מההוא דקמץ וכתיב וזרקו משה נמצאת חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה א"ר יוסי ב"ר חלפתא (שם טז) אורך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וכל ישראל עומדים שם אתמהא אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה ודכוותה (יהושע ג) ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו' ר' הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון אמר רבי אחא ברבי חנינא סמכן בין שני בדין הארון רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון אמר להן יהושע ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם אתם יודעים ששכינתו של הקב"ה ביניכם הה"ד (שם) ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם ואף בירושלים דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים רבי שמואל ברבי חנא בשם רבי אחא אמר ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חבירו ואף לעתיד לבא כן שנאמר (ירמיה ג) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' וגו' רבי יוחנן סליק למישאל שלמיה דר' חנינא אשכחיה דיתיב ודריש בהדין פסוק (שם) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' א"ל רבי וכי מחזקת היא ירושלים כסא ה' א"ל הקדוש ברוך הוא אמר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך הה"ד (ישעיה נד) הרחיבי מקום אהלך למה כי ימין ושמאל תפרוצי וגו':
ויקרא אלהים ליבשה ארץ - למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה רבי נתן בשם ר' אחא ור' ברכיה בשם רבי יצחק אמר אני אל שדי אני שאמרתי לשמים וארץ די שאלמלא כן היו מותחים והולכין עד עכשיו ולמקוה המים קרא ימים א"ר יוסי ב"ר חלפתא והלא ים אחד הוא ומה ת"ל ימים אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא:
ויאמר אלהים תדשא הארץ - תני בשם ר' נתן ג' נכנסו לדין וד' יצאו מחוייבין ואלו הן אדם וחוה ונחש נכנסו לדין ונתקללה הארץ עמהן שנאמר (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך שתהא מעלה לך דברים ארורים כגון יתושים וזבובין פרעושין א"ר יצחק מגדלאה אף הן יש בהן הנאה ולמה נתקללה ר"י ב"ר (שמעון) [שלום] ור"פ ר"י בר' (שמעון) [שלום] אמר שעברה על הצווי שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ דשא וגו' מה הפרי נאכל אף העץ נאכל והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ דשא וגו' הפרי נאכל והעץ אינו נאכל ר"פ אמר אף הוסיפה על הצווי סמכה לעשות רצון בוראה עץ עושה פרי אפי' אילני סרק עשו פירות על דעתיה דר' יהודה ב"ר שמעון ניחא אלא על דעתיה דר' פנחס למה נתקללה אלא כאינש דאמר יהון לייטין ביזייא דהדין מניק:
ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי - יום שנבראו בו גבורים היך מה דאת אמר (יחזקאל כג) שלישים וקרואים רוכבי סוסים כולם כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתתים אמר להן מה לכם מרתתין עץ מכם אל יכנס בי ואין אחד מכם ניזוק:

Chapter 6

ויאמר אלהים יהי מאורות - ר' יוחנן פתח (תהלים קד) עשה ירח למועדים אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד אם כן למה נבראת לבנה למועדים כדי לחדש בחשבונה ראשי חדשים ושנים רבי שילה דכפר תמרתה בשם ר' יוחנן אמר אע"פ שעשה ירח למועדים שמש ידע מבואו משמש ידע מבואו אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה יוסטי חברא בשם רבי ברכיה אמר הרי הוא אומר (במדבר לג) ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר לחדש ואם ללבנה אתה מונה עד כדון לית לה אלא ארבע עשרה מטמועין הוי אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה רבי עזריה בשם רבי חנינא אמר לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד א"כ למה נבראת לבנה אלא מלמד שצפה הקב"ה שעתידין עובדי כוכבים לעשותן אלהות אמר הקדוש ברוך הוא מה אם משהן שנים מכחישין זה את זה עובדי כוכבים עושין אותן אלהות אלו היו אחד על אחת כמה וכמה רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר שניהם נבראו להאיר שנאמר והיו למאורות ויתן אותם אלהים ברקיע השמים והיו לאותות אלו שבתות ולמועדים אלו שלש רגלים ולימים אלו ראשי חדשים ולשנים זה קדוש שנים.
(תהלים עד טז){ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים} לך יום אף לך לילה לך היום מקלס ולך הלילה מקלס מה היום ברשותך אף הלילה ברשותך בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום לך יום ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אף לך לילה בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה עשית לנו נסים ביום ואמרנו לפניך שירה ביום (שופטים ה) ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום וגו' עשית לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה (ישעיה ל) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג לך נאה לומר שירה ביום לך נאה לומר שירה בלילה למה שאתה (תהלים עד) הכינות מאור ושמש ואתה עשית את שני המאורות שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וגו':
 רבי תנחום ב"ר חייא ורבי פנחס בשם ר' סימון אמר מאחר שהוא קורא אותן גדולים הוא חוזר ופוגם אותם את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה אתמהא אלא על ידי שנכנס בתחומו של חבירו אמר רבי פנחס בכל הקרבנות כתיב שעיר עזים אחד חטאת ובראש חדש כתיב שעיר עזים אחד חטאת לה' אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח שאני הוא שגרמתי לו להכנס בתחומו של חבירו ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן עשו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה א"ר נחמן והוא סימן טב עשו מונה לחמה שהיא גדולה מה חמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה כך עשו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה מה הלבנה הזו שולטת בלילה וביום כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן כך כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב הה"ד (ישעיה מ) קומי אורי כי בא אורך כי הנה החשך יכסה ארץ וגו':
ואת הכוכבים א"ר אחא משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד שולט בעיר ואחד שולט במדינה אמר המלך הואיל ומיעט עצמו זה להיות שולט בעיר גוזר אני עליו בשעה שהוא יוצא תהא כל אוכלסא יוצאה עמו ובשעה שיהא נכנס תהא בולי ודימוס נכנסה עמו כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והלבנה הזו מיעטה עצמה להיות שולטת בלילה גוזר אני עליה בשעה שהיא יוצאת שיהו הכוכבים יוצאין עמה בשעה שהיא נכנסת יהו הכוכבים נכנסים עמה ודכוותה (בראשית י) ושם אחיו יקטן אמר רבי אחא למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין את עסקיו מה זכה זכה להעמיד שלש עשרה משפחות גדולות ומה אם יקטןע"ישהיה מקטין את עסקיו כך גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה ודכוותה (שם מח) וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר אמר רבי חונייא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר אלא מה הוא הצעיר שהיה מצעיר את עסקיו מה זכה זכה לבכורה ומה אם הצעיר על ידי שהיה מצעיר את עסקיו זכה לבכורה הגדול שהוא מצעיר את עסקיו על אחת כמה וכמה אתמהא:
ויתן אותם אלהים ברקיע השמים אמר רבי יוחנן ג' דברים נתנו מתנה לעולם ואלו הן התורה והמאורות והגשמים התורה מנין שנאמר (שמות לב) ויתן אל משה וגו' המאורות מנין שנא' (בראשית א) ויתן אתם אלהים ברקיע השמים גשמים מנין שנאמר (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם בעתם רבי עזריה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אומר אף השלום שנאמר (שם) ונתתי שלום בארץ רבי יהושע ב"ר נחמיה אמר אף הישועה שנאמר (תהלים יח) ותתן לי מגן ישעך רבי תנחומא אמר אף ארץ ישראל שנא' (שם קה) ויתן להם ארצות גוים וגו' וי"א אף הנקמה באדום שנא' (יחזקאל כה) ונתתי נקמתי באדום וגו' רבנן אמרי אף הרחמים שנאמר (תהלים קו) ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם רבי יצחק בר מריון אומר אף הפרשת הים הגדול שנאמר (ישעיה מג) כה אמר ה' הנותן בים דרך וגו'. רבנן אמרי הנותן בים דרך מעצרת ועד החג ובמים עזים נתיבה מן החג ועד החנוכה רבי נתן בר אחוה דרבי חייא בר אבא הוי מפרש בימא א"ל לאחוי צלי עלי א"ל מה נצלי עלך מן דאת קטר לולבך קטור רגליך אין עיילת לכנישתא ושמעתן מצליין על מטרא לא תסמוך על צלותי ר' יהושע בריה דרבי תנחומא ב"ר חייא דכפר חנון הוה באסיא בעא דיפרוש אמרה ליה מטרונה באלין יומיא פרשי אתמהא אתחזי ליה אבוי בחלמא א"ל ברי בלא קבורה שנאמר (קהלת ו) גם קבורה לא היתה לו ולא שמע למילי דדין ולא למילי דדין והיא הוות ליה:
היכן גלגל החמה ולבנה נתונים ברקיע השני שנא' (בראשית א) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים רבי פנחס בשם רבי אבהו אמר מקרא מלא הוא ואנשי כנסת הגדולה פירשו אותו (נחמיה ט) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם וגו' היכן הוא כל צבאם נתונים ברקיע שהוא למעלה מן השמים ומן הארץ ועד הרקיע מהלך ה' מאות שנה ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה ומרקיע עד הרקיע מהלך ת"ק שנה ראה כמה הוא גבוה ותנן באחד בתקופת תמוז אין צל לכל בריה דכתיב (תהלים יט) ואין נסתר מחמתו גלגל חמה יש לו נרתיק שנאמר (שם) לשמש שם אהל בהם ובריכה של מים לפניו בשעה שהוא יוצא הקדוש ב"ה מתיש כחו במים שלא יצא וישרוף את העולם אבל לע"ל הקב"ה מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים שנאמר (מלאכי ג) וליהט אותם היום הבא רבי ינאי ור"ש תרוייהון אמרין אין גיהנם אלא יום שהוא מלהט את הרשעים מה טעם (שם) הנה יום בא בוער כתנור וגו' רבנן אמרי יש גיהנם שנאמר (ישעיה לה) נאם ה' אשר אור לו בציון וגו' ר"י בר אילעאי אומר לא יום ולא גיהנם אלא אש שהיא יוצאת מגופן של רשעים ומלהטת אותם מ"ט דכתיב (שם לג) תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם רבי יהושע בר אבין אמר (תהלים צב) ויגידו שמים צדקו לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו שלא נתנם ברקיע הראשון שאלו נתנם ברקיע הראשון לא היתה בריה יכולה לעמוד מאש של יום:
אמר רבי לוי ג' דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו והבריות בינתים ואינם מרגישים ואלו הן היום והגשמים והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף היום מנין א"ר יהודה את סבור שהוא שף ברקיע ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעץ הגשמים מנין אמר רבי לוי (שם מב) תהום אל תהום קורא לקול וגו' והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף מנין דרבי שמואל אחוי דרבי פנחס ב"ר חמא הוי דמיך בצפורי והוין חבריה יתיבין גביה אתת מלתא ושרין גחכין אמר להון כמה נפשיה דאחוה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנות ואתון יתבין גחכון ולא ידעין:
 כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע ר' יהודה בר אלעאי ורבנן רבנן אמרין מאחורי הכיפה ולמטה ור' יהודה בר אלעאי אמר מאחורי הכיפה ולמעלה א"ר יוחנן נראין דברי ר"י בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלה בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין ומלהון דרבנן דאמרינן מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו:
ולמשול ביום ובלילה וגו' א"ר אילפא אם לענין המאורות הלא כבר נאמר את המאור הגדול לממשלת היום ומה ת"ל ולמשול ביום ובלילה אלא אלו הצדיקים שהן שולטין במה שנברא להאיר ביום ובמה שנברא להאיר בלילה הה"ד (יהושע י) וידם השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר מאי ספר הישר ספר אברהם יצחק ויעקב ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב (במדבר כב) תמות נפשי מות ישרים ר' חלפתא מייתי ליה מן הכא ולמשול ביום ובלילה רבי חנין בשם רבי שמואל מייתי לה מסיפא דספרא (בראשית מה) ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו ואפשר כן אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו רבי חנן בשם ר' שמואל בר רב יצחק מייתי לה מסופא דאורייתא (דברים לג) בכור שורו הדר לו אפשר כן אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו דאמר ר"ש בן יוחאי ספר משנה תורה היה סיגנון ליהושע בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו אמר לו (יהושע א) חזק יהושע אמץ יהושע לא ימוש ספר התורה הזה וגו' נטלו והראה אותו לגלגל חמה א"ל כשם שלא דוממתי מזה אף אתה דום מלפני מיד (שם י) וידם השמש וירח עמד א"ר יצחק א"ל עבדא בישא לא זבינא דאבא את לא כך ראה אותך אבא בחלום (בראשית לז) והנה השמש והירח וגו' מיד וידום השמש וירח וגומר.

Chapter 7



Chapter 8



Chapter 9



Chapter 10



Chapter 11

ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו - כתיב (משלי י) "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה", "ברכת ה' היא תעשיר" זו השבת שנאמר "ויברך אלהים את יום השביעי","ולא יוסיף עצב עמה" זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט) "נעצב המלך על בנו".
ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו - רבי ישמעאל אומר: ברכו במן וקדשו במן ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד עומר, בערב שבת שני עומרים, וקדשו במן שלא ירד בו כל עיקר. רבי נתן אומר: ברכו במן, וקדשו בברכה. רבי יצחק אמר: ברכו במן וקדשו במקושש. וברכו בעטיפה: רב הונא אמר צריך להחליף. ר' חייא בשם ר"י אמר צריך לערב. אבין בר חסדאי אמר צריך לשלשל. רבי ירמיה ור' זעירא הוון מהלכין כחדא, ואסתלקת גולתיה דר' ירמיה ושילשלה רבי זעירא, הדא אמרה צריך לשלשל. ר' אלעזר אומר: ברכו בנר ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק, ולא חסר כלום, ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם, לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת. ברכו במאורות: ר"ש בר יהודה איש כפר עכו אומר משום ר' שמעון: אע"פ שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת. אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי, דאמר ר' אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט) ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ורבנן אמרי לן כבודו עמו, ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הה"ד (איוב יד) "משנה פניו ותשלחהו", כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו", ברכו באורה,כיון ששקעה החמה בלילי השבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין הה"ד (שם /איוב/ לז) "תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ", מפני מה, "ואורו על כנפות הארץ", א"ר יהודה בר רבי סימון אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שהסתכל הקב"ה באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין,עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא, ומניין שגנזה שנאמר (שם /איוב/ לח) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר, ומניין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (משלי ד) "וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום", ר' לוי בשם רבי זעירא אמר: ל"ו שעות שימשה אותה האורה, שנים עשר של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת, כיון ששקעה החמה במ"ש התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי,מה עשה הקב"ה זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הה"ד (שם /תהלים קל"ט/) ולילה אור בעדני, מה בירך עליה בורא מאורי האש, אתיא כשמואל דאמר שמואלמפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה, רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור, כל היום.
ברכו ביציאה, רבי לוי בשם ריב"ח אמר כל יום שיש בו חסרון, כתיב בו ברכה ואינו חסר כלום, בחמישי נבראו עופות ודגים ובני אדם שוחטין עופות ואוכלים, וצדים דגים ואוכלין וכתיבבו ברכה ואינו חסר כלום, בששי נברא אדם ובהמה, ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין ובני אדם מתים, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום, בשביעי מאי אית לך למימר, ר' לוי בשם ר' חמא ברחנינא אמר מפני היציאה.ר"א בשם רבי יוסי אמר מפני איסטניסים.
 ברכו במטעמים, רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת, הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין, א"ל אותן ערבו לי יותר מאלו, א"ל תבל אחד הן חסרין, א"ל וכי יש קלרין של מלך חסר כלום אתמהא, אמר לו שבת הן חסרין אית לך שבת אתמהא, רבי ישמעאל בר' יוסי שייליה לרבי, א"לבני בבל בזכות מה הן חיים, א"ל בזכות התורה, ובני ארץ ישראל בזכות מה, א"ל בזכות מעשרות. ואנשי חוצה לארץ בזכות מה, א"ל בזכות שהן מכבדין את השבתות וימים טובים, א"רחייא בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס א' טעון בי"ו מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו, והיה מכריז ואומר (שם /תהלים/ כד) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, כל כך למה שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו, אמרתי לו בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה, א"ל טבח הייתי, וכל בהמה יפהשהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת ואמרתי לו לא על מגן זכית, אמר ר' תנחומא עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכחהוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לי"ב דנרין, ונסבא ההוא חייטא, בענתא דאריסטון אמר איפרכס לטלייה למה לא איתית לינון, אמר ליה מרי מה לכפור מינך, כך וכך עבד לי חד יהודי מה הוית בעי דניטי לך חד נון בי''ב דינרין אתמהא, אמר ליה מין הוא, אמר ליה פלן יהודי שלח ליה ואתייה אמר יהודי חייט יאכל נון בי''ב דינרין, אמר ליה מרי אית לן חד יום דמכפר לן כל חובי שתא ואנן מוקרין ליה אתמהא, הביא ראייה לדבריו שבקיה:
טורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא, אמר: מה יום מיומים? אמר ליה: ומה גבר מן גוברין, אמר מה אמרית לך, ומה אמרת לי, א"ל אמרת לי מה יום מיומים, מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא, ואמרית לך ומן גבר מגוברין, מאי שנא טורנוסרופוס מכל גוברין, א"ל שרצה המלך לכבדני, א"ל אף זו שרצה הקב"ה לכבדה, א"ל מנאן את מודע לי, א"ל הרי נהר סמבטיון יוכיח שמושך אבנים כל ימות השבת, ובשבת הוא נח, א"ל לנגדא את נגיד לי, אתמהא, א"ל והרי המעלה את המת בזכורו יוכיח, שהוא עולה כל ימות השבת ובשבת אינו עולה וההוא גברא ליהוי בדק באבוהו, חד זמן צריך ובדק באבוהו וסלק כל יומא דשבתא, ובשבתא לא סלק, בחד שבתא אסקיה א"ל אבא מן דמיתת איתעבדית יהודי, אתמהא, מפני מה עלית כל ימות השבת ושבת לא עלית, א"ל כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם ברצונו, כאן הוא משמר אותו בעל כרחו, א"ל וכי עמל יש לכם שאתם עמלים כל ימות השבת, ובשבת אתם נוחין, א"ל כל ימות השבת אנו נידונין ובשבת אנו נוחין, חזר אצל ר"ע, א"ל אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא כזה שמטלטל ארבע אמות:
פילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה, א"ל אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון? א"ל מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו, ומניח את פאת זקנו? א"ל מפני שגדל עמו בשטות, א"ל אם כן יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו על ידי שגדלו עמו בשטות, א"ל ולאלין מיליא אתינן, אתמהא, א"ל להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון.
ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר: אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה שנאמר (בראשית יג) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם /בראשית/ לג) "ויחן את פני העיר", נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה שנאמר (שם /בראשית/ כח) "והיה זרעך כעפר הארץ" וגו'.
ד"א למה ברכו, ר' ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן, רבי דוסתאי אומרים שאין לו בן זוג, חד בשבתא, תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג. ר' שמואל בר נחמן אמר: שאינו נדחה, י"ט נדחה, יוה"כ נדחה, שבת אינה נדחית. תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה "רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג", א"ל הקב"ה "כנסת ישראל היא בן זוגך",וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דבור (שמות כ) "זכור את יום השבת לקדשו".
רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר: שלשה בריות היה הקב"ה בורא בכל יום ויום, בא' ברא שמים וארץ ואורה, בב' רקיע וגיהנם ומלאכים, בג' אילנות ודשאין וגן עדן, בד' חמה ולבנה ומזלות, בה' עופות ודגים ולויתן, בו' אדם וחוה ורמשים, אמר רבי פנחס: בו' ברא ששה, אדם וחוה ורמש, ובהמה וחיה ומריאים, אמר רבי בנייא: אשר ברא אלהים ועשה אין כתיב כאן,אלא אשר ברא אלהים לעשות, כל מה שהיה הקב"ה עתיד לבראות בז' הקדים וברא אותו בו'.
רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: אע"ג דאת אמר "כי בו שבת מכל מלאכתו" ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים, ולא ממלאכת הצדיקים, אלא פועל עם אלו ועם אלו, מראה לאלו מעין דוגמא גטורין שלהן ולאלו מעין דוגמא גטורין שלהן, מנין שפורענותן של רשעים קרויה מלאכה שנאמר (ירמיה נ) "פתח ה' את אוצרו ויוציא את כלי זעמו כי מלאכה היא", ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה, שנאמר (תהלים לא) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם".

Chapter 12



Chapter 13



Chapter 14



Chapter 15



Chapter 16



Chapter 17



Chapter 18



Chapter 19



Chapter 20



Chapter 21



Chapter 22



Chapter 23



Chapter 24



Chapter 25



Chapter 26



Chapter 27



Chapter 28

"ויאמר ה' אמחה את האדם" (איוב לד, כה ): "לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו" ר' חנינא שאליה לר' יונתן אמר ליה מהו דכתיב "לכן יכיר מעבדיהם וגו'" א"ל אין הקב"ה נפרע מן הרשעים עד שהוא קורא אגליגין שלהן מלמעלן ואח"כ הוא פורע מהן שהקדוש ברוך הוא הופך את יום ללילה והקשיטן לפורענות ואח"כ הוא פורע מהם כך בתחלה "וירא ה' כי רבה רעת האדם" ואחר כך "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" ואח"כ "ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי":
רבי ברכיה בשם רב ביבי (בראשית א, ט ): "יקוו המים" יעשה מדה למים כמו שנאמר (זכריה א, טז ): "וקו ינטה על ירושלים" רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר "יקוו" לי "המים" מה שאני עתיד לעשות בם משל לשר שבנה פלטין והושיב בה דיורים אלמים והיו משכימים ושואלים בשלומו של שר ברמיזה ובאצבע ובמנוולים אמר השר מה הם אלו שהם אלמים משכימים ושואלים בשלומי ברמיזה ובאצבע אילו היו פקחים עאכ"ו הושיב השר בתוכה דיורים פקחים עמדו והחזיקו בפלטין אמרו אין פלטין זו של שר שלנו היא אמר השר תחזור הפלטין לכמות שהיתה כך מתחלה לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים הה"ד (תהלים צג, ד ): "מקולות מים רבים וגו'" מה הן אומרים "אדיר במרום ה'" אמר הקדוש ברוך הוא מה אלו שאין להם לא אמירה ולא דיבור הרי הן מקלסין אותי לכשנברא אדם על אחת כמה וכמה עמד דור אנוש ומרד בו דור המבול ומרד בו דור הפלגה ומרד בו אמר הקב"ה יפנו אלו ויבואו אותן הה"ד "ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי" מה הם סבורים אריות גסטריות אני צריך הלא בדבר בראתי את העולם דבר אני מוציא ומכלה אותן מן העולם א"ר ברכיה כלום בראתי אותו אלא מן העפר מי ממחה את העפר מים יבוא המים וימחה את העפר:
"ויאמר ה' אמחה את האדם" ר' לוי בשם ר' יוחנן אמר אפי' אסטרובלין של רחיים נמחה ר"י בר סימון בשם ר' יוחנן אמר אפי' עפרו של אדה"ר נמחה כד דרשה ר"י בציפורי בצבורא ולא קיבלו מיניה רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אמר אפילו לוז של שדרה שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבא נמחה אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא א"ל מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא א"ל מלוז של שדרה א"ל מנין אתה יודע א"ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום:
"אֶמְחֶה" אני ממחה על בריותי ואין בריותי ממחים על ידי א"ר אלעזר משל למלך שהיו לו אוצרות בלוסים והיו בני המדינה מליזין אחרי המלך לאמר מזגו של מלך רעה מה עשה המלך פתח להם המאושרים שבהם ומלאו את כל המדינה סריות התחילו גורפים ומשליכים ליאור כך אלו החשובים שבהם כך עשו הגרועים שבהם על אחת כו"כ (קהלת ז, כח ): "אדם אחד מאלף מצאתי" כהדא דתנן אלפא ליין "אמחה את האדם אשר בראתי" אלף דור עלו במחשבה להבראות וכמה נימוחו מהם ר' הונא בשם ר"א בנו של ר"י הגלילי אמר ט' מאות וע"ד דורות מאי טעמיה (תהלים קה, ח ): "דבר צוה לאלף דור" זה התורה רבי לוי משום רבי שמואל בר נחמן ט' מאות ושמונים מאי טעמיה "דבר צוה לאלף דור" זו המילה:
אמר רבי אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול כתיב בדור המבול "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" ובי' השבטים כתיב (מיכה ב, א ): "הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם" ה"ז בלילה ומנין אף ביום ת"ל "באור הבוקר יעשוה" אותן לא נשתייר מהם פליטה ואלו נשתייר מהן אלא בזכות הצדיקים והצדיקות שהן עתידין לעמוד מהן הה"ד (יחזקאל יד, כב ): "והנה נותרה בה פליטה המוצאים בנים ובנות" הנה מוציאים בנים ובנות אין כתיב כאן אלא המוצאים בנים ובנות בזכות הצדיקים והצדיקות העתידים לעמוד מהן. א"ר ברכיה נעשה בשבט יהודה ובנימין מה שלא נעשה בסדומיים בסדומיים כתיב (בראשית יח, כ ): "וחטאתם כי כבדה מאד" ובשבט יהודה כתיב (יחזקאל ט, ט ): "עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד" ואותן לא נשתייר מהם פליטה ואלו נשתייר מהם פליטה אלא אותה (איכה ד, ו ): "ההפוכה כמו רגע" לא פשטו ידיהם במצות "לא חלו בה ידים" א"ר תנחום לא חלת יד ליד אלו פשטו ידיהם במצות "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן" כל כך למה "היו לברות למו על שבר בת עמי".  א"ר חנין נאמר בכרכי הים מה שלא נעשה בדור המבול (צפניה ב, ה ): "הוי יושבי חבל הים גוי כרתים" גוי שהיה ראוי כרת ובאי זו זכות הן עומדין בזכות גוי אחד בזכות ירא שמים אחד שהיו מעמידין בכל שנה רבי לוי פתר לה לשבח גוי שכרת ברית היך מה דאת אמר (נחמיה ט, ח ): "וכרות עמו הברית":
רבי יודן ורבי פנחס ר"י אמר משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה כעס המלך על בנו והרגו אמר המלך כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה בני אבד הוא וזה קיים לפיכך "מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים" רבי פנחס אמר משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה סיידה וכיירה וציירה כעס המלך על בנו והרגו מה עשה נכנס לתוך החופה התחיל לשבר את הקנקנים ומפקיע בחיצאות ומקרע בכיליות אמר המלך כלום עשיתי זו אלא בשביל בני בני אבד וזו קיימת לפיכך "מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים" הה"ד (צפניה א , ב): "אסוף אסף כל מעל פני האדמה נאום ה' אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים הם הכשילו את הרשעים" כד הוה צייד עופא וא"ל זיל ואשתמן ואתי והוא אזל ומשתמן ואתי:
אמר רבי אלעזר (איוב כב, כ ): "אם לא נכחד קימנו" בתחלה אבד הקדוש ברוך הוא את ממונן שלא יהיו אומרים לממונינו הוא צריך "ויתרם אכלה אש" שהיו רואים בלריות של זהב נתרות באש אר"ע הכל קראו תגר על הכסף ועל הזהב שיצא עמהם ממצרים שנאמר (ישעיה א, כב ): "כספך היה לסיגים" (הושע ב, י ): "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל" (שם ח, ד) "כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת" רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק למען יכרתו אין כתיב כאן אלא למען יכרת כאיניש דאמר יתמחיק שמיה דפלן דאפקיה לברי לתרבות בישא:
רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול הכלב היה הולך אצל הזאב והתרנגול היה מהלך אצל הטווס הדא הוא דכתיב "כי השחית כל בשר" השחית כל אדם אין כתיב אלא כי השחית כל בשר רבי לוליאני בר טברין בשם רבי יצחק אמר אף הארץ זינתה היו זרעין לה חטין והיא מפקא זונין אילין זונייא רבה מן דרא דמבולא אינון:
א"ר יוחנן משפט דור המבול שנים עשר חודש נטלו דינם ויהיה להם חלק לעולם הבא דאמר רבי יוחנן כל טיפה וטיפה שהקב"ה מוריד עליהם היה מרתיחה בגיהנם ומוציאה ומורידה עליהם הדא הוא דכתיב (איוב ו, יז ): "בעת יזורבו נצמתו" זריבתם לחלטנית היתה (קהלת ט, ו ): "גם אהבתם" שהיו אוהבים לעבודת כוכבים שלהם "גם שנאתם" שהיו שונאים להקדוש ברוך הוא "גם קנאתם" שהיו מקנאים להקב"ה בעבודת כוכבים שלהם "כבר אבדה" "וחלק אין להם עוד לעולם" על דברת "בכל אשר נעשה תחת השמש" אמר ר' אבא בר כהנא "כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן" אתמהא אלא אפי' נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי אלא שמצא חן בעיני י''י.

Chapter 29

"ונח מצא חן בעיני ה'" כתיב (איוב כב, ל ): "ימלט אי נקי ונמלט בבור כפיך" א"ר חנינא אינוניתא אונקיא אחת היתה ביד נח אם כן למה נמלט אלא "בבור כפיך" אתיא כההיא דאמר רבי אבא בר כהנא "כי נחמתי כי עשיתים ונח" אפילו נח שנשתייר מהן לא היה כדאי אלא שמצא חן בעיני ה' שנאמר "ונח מצא חן בְּעֵינֵי ה'":
רבי סימון פתח (ישעיה סה, ח ): "כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו" מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת וראה עוללה אחת וברך עליה אמר כדאי היא העוללה הזו שנברך עליה כך "כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול וְגוֹ'":
אמר רבי סימון שלש מציאות מצא הקדוש ברוך הוא אברהם דכתיב (נחמיה ט, ח ): "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" דוד דכתיב (תהלים פט, כא ): "מצאתי דוד עבדי" ישראל דכתיב (הושע ט, י ): "כענבים במדבר מצאתי ישראל" איתיבון חבריא לרבי סימון והא כתיב ונח מצא חן אמר להון הוא מצא הקב"ה לא מצא והא כתיב (ירמיה לא, א ): "מצא חן במדבר" בזכות דור המדבר "ומצאת את לבבו נאמן לפניך":
רבי הונא ור' פנחס ורבי חנין ורבי הושעיא לא מפרשין ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ורבנן מפרשין רבי יוחנן אמר לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שקשר עמו אהבה כך נאמר כאן "חן" ונאמר להלן (בראשית לט, ד ): "וימצא יוסף חן בעיניו" ר"ש בן לקיש אמר לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שהשליטו כך נאמר כאן "חן" ונאמר להלן (אסתר ב, טו ): "ותהי אסתר נשאת חן" רבנן אמרי לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודיבקו עד היכן עד שנתן לו את בתו כך נאמר כאן "חן" ונאמר להלן (זכריה יב, י ): "ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים" עד היכן עד שהיה יודע להבחין איזה בהמה ניזונת בשתי שעות ביום ואיזו ניזונת בשלש שעות בלילה:
אמר ר' סימון מצינו שהקדוש ברוך הוא עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים ומנין שהקב"ה עושה עם הראשונים בזכות האחרונים "ונח מצא חן'' בזכות תולדותיו אלה תולדות נח.

Chapter 30

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים" הה"ד (משלי י, כה ): "כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם". "כעבור סופה ואין רשע" זה דור המבול "וצדיק יסוד עולם" זה נח.(משלי יב, ז ): "הָפוֹךְ רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד". "הפוך רשעים ואינם" זה דור המבול "ובית צדיקים יעמוד" זה נח הה"ד "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ". ד"א "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" כתיב (משלי יד, יא ): "בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח". "בית רשעים ישמד" זה דור המבול "ואוהל ישרים יפריח" זה נח:ד"א "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" כתיב (איוב כד, יח)
: "קַל הוּא עַל פְּנֵי הַמַּיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים". "קַל הוּא עַל פְּנֵי הַמַּיִם" גזרה שנגזרה עליהם שיאבדו במים "תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ" כלומר מי שפרע מדור המבול כל כך למה "לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים" שלא היתה כוונתן אלא למטעת כרמים אבל נח לא היתה כוונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים שנאמר "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ":
"אֵלֶּה" א"ר אבהו בכל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים דור המבול:
"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ" א"ר אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ויש לו בעולם הבא אתיבון ליה והכתיב (בראשית יא, כז ): "תֶּרַח תֶּרַח" א"כ יש לו חלק בעולם הזה ולעולם הבא א"ל אף היא לא תברא דא"ר יודן בשם רבי אבא בר כהנא (בראשית טו, טו ): "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" בשרו שיש לאביו חלק בעוה"ב "תקבר בשיבה טובה" בשרו שישמעאל עושה תשובה:
"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ" אתמהא לא הוה צריך קרא למימר אלא אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ שם אלא נייחא לו נייחא לעולם נייחא לאבות נייחא לבנים נייחא לעליונים נייחא לתחתונים נייחא בעוה"ז נייחא לעולם הבא:
"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ" הה"ד (משלי יא, ל ): "פרי צדיק עץ חיים" מה הן פירותיו של צדיק מצות ומעשים טובים "ולוקח נפשות חכם" שזן ומפרנס כל י"ב חדש בתיבה אחר כל השבח הזה (לא): "הן צדיק בארץ ישולם" בא לצאת ונשתלם אתמהא דאמר רב הונא משום ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי נח כשהיה יוצא מן התיבה הכישו ארי ושיברו ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו קל וחומר "אף כי רשע וחוטא" זה דור המבול:
"אִישׁ" כל מקום שנאמר איש צדיק ומומחה שכל ק"ך שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן אמרו למה כדין אמר להון כך אמר מאריה דעלמא דהוא מייתי מבולא על עלמא א"ל אין איתי מבולא לא אתי אלא על ביתיה דההוא גברא כיון שמת מתושלח אמרו ליה הא לא אתי מבולא אלא על ביתיה דההוא גברא הה"ד (איוב יב, ה ): "לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל" א"ר אבא בר כהנא כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה בוז שהיו מבזים עליו וקרו ליה ביזיא סבא "לעשתות שאנן" שהיו קשים כעשתות "נכון למועדי רגל" שהיו מוכנים לשני שברים לשבר מלמעלה ולשבר מלמטה:
"תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" בר חטייא אמר כל מי שנאמר בו תמים השלים שניו למדת שבוע. "הָיָה" אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו היה מתחלתו ועד סופו הוא צדיק. התיבון ליה והכתיב (יחזקאל לג, כד ): "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ" מעתה הוא תחלתו והוא סופו אמר להון אף היא לא תברא דהא רבי לוי בשם ריש לקיש אמר בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו וכו' ר' חנינא ור' יוחנן תרוויהון אמרין בן ארבעים וח' שנה הכיר אברהם את בוראו ומה אני מקיים היה שהיה מתוקן להדריך כל העולם כולו בתשובה. "הן האדם היה" - מתוקן למיתה. "[וְהַ]נָּחָשׁ הָיָה" - מתוקן לפורענות. "קין היה" - מתוקן לגלות. איוב "[אִישׁ] הָיָה" - מתוקן ליסורין. נח "הָיָה" - מתוקן לנס. "[וּ]מֹשֶׁה הָיָה" - מתוקן לגואל. מרדכי "[אִישׁ יְהוּדִי] הָיָה" - מתוקן לגאולה. רבי לוי ורבנן ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש אמר ר' שמואל חמשה הן: נח - אתמול (איוב יד, יט ): "אבנים שחקו מים" דאמר רבי לוי בשם רבי יוחנן אפילו איצטרובלין של רחים נמחה במים והכא את אמר "ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה" אתמהא אלא ראה עולם חדש. יוסף - (תהלים קה, יח ): "ענו בכבל רגלו" ועכשיו (בראשית מב, ו ): "ויוסף הוא השליט" אלא שראה עולם חדש. משה - אתמול בורח מפני פרעה ועכשיו הוא משקעו בים אלא שראה עולם חדש. איוב - אתמול (איוב יז, יג ): "ישפוך לארץ מררתי" ועכשיו (שם מב, י) "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" אלא שראה עולם חדש. מרדכי - אתמול היה מתוקן לצליבה ועכשיו הוא צולב את צולביו אלא שראה עולם חדש. רבנן אמרין כל מי שנאמר בו היה זן ומפרנס. נח - זן ופירנס כל י"ב חודש שנאמר (בראשית ו, כא ): "ואתה קח לך וגו'". יוסף - (בראשית מז, יב ): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו". משה - זן ופירנס את ישראל ארבעים שנה במדבר. איוב - (איוב לא, יז ): "ואוכל פתי לבדי" שמא "לא אכל יתום ממנה" אתמהא. מרדכי - זן ופירנס. אמר רבי יודן פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר לאלתר מניקה והיה מניקה הוא. רבי ברכיה ורבי אבהו בשם רבי אליעזר בא לו חלב והיה מניקה כד דרש ר' אבהו בציבורא גחוך ציבורא לקליה אמר להון ולא מתניתא היא רבי שמעון בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור:
"בְּדֹרֹתָיו" רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אמר בדורותיו היה צדיק הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק בשוק סמייא צווחין לעווירא סגי נהור משל לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין פתח הבית אחת ומצאה של חומץ שניה כן שלישית ומצאה קוסס אמרין ליה קוסס הוא אמר להון ואית הכא טב מינה א"ל לא כך בדורותיו היה צדיק הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק רבי נחמיה אמר ומה אם בדורותיו היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה משל לצלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין הקברות והיה ריחה נודף ואלו היה חוץ לקברות עאכ"ו משל לבתולה שהיתה שרויה בשוק של זונות ולא יצא עליה שם רע אלו היתה בשוקן של כשרות על אחת כמה וכמה כך ומה אם בדורותיו היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה לצלוחית שלפיליטין מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין קברות וריחא נודף, אילו היה חוץ לקברות כל שכן:
"אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" ר' יהודה ור' נחמיה ר"י אמר משל לשר שהיו לו שני בנים א' גדול וא' קטן אמר לקטן הלך עמי ואמר לגדול בא והלך לפני כך אברהם שהיה כחו יפה (בראשית יז, א ): "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" אבל נח שהיה כחו רע "את האלהים התהלך נח". ר' נחמיה אמר משל לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט עבה הציץ המלך וראה אותו אמר ליה עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי הדא הוא דכתיב את האלהים התהלך נח ולמה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון הציץ המלך וראה אותו אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך חלון בא והאיר לפני כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם עד שתהא מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה בא והאיר לפני בארץ ישראל הדא הוא דכתיב (שם מח, טו) "ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו'". רבי יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו ר"ל אמר לנשיא שהוא מהלך וזקנים לפניו על דעתיה דרבי יוחנן אנו צריכים לכבודו ועל דעתיה דרשב"ל הוא צריך לכבודנו.

Chapter 31

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר וְגוֹ'" (יחזקאל ז, יא ): "הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע" - "החמס קם" אתמהא ח"ו אינו קם ואם קם "למטה רשע" לחיובו של רשע. "וְלֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם" לא מינהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון למה "וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם" לא היה לשום בריה נחת רוח מהם ולא היה להקב"ה נחת רוח מהם. "לֹא נֹהַּ בָּהֶם" כההיא דא"ר אבא ב"כ "כי נחמתי כי עשיתים ונח" אפי' נח שנשתייר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן ונח מצא חן ולפי שהיו שטופים בזימה נמוחו מן העולם שנ' ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" (איוב כד, יא ): "בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ". "בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ" שהיו עושים להם בדריות קטנות "יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ" אפי' יקבים דרכו, ויצמאו. אמר רבי איבו למה יקבים דרכו ויצמאו לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע ולפי שהיו שטופים בזימה וגזל נימוחו מן העולם:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים" (עמוס ה, י ): "שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתבעו" דהוה אמר להון ריקים אתם מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם שנאמר "ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא וגו'":
דבר אחר "קץ כל בשר" כתיב (איוב לה, ט ): "מרוב עשוקים יזעיקו ישועו מזרוע רבים". "מרוב עשוקים יזעיקו" אלו הנעשקים "יְשַׁוְּעוּ מזרוע רבים" אלו העושקים. אלו רבים על אלו ואלו רבים על אלו אלו רבים על אלו בחימוס ממון ואלו רבים על אלו בחימוס דברים עד שנתחתם גזר דינם ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם:
"קץ כל בשר בא לפני" הגיע זמנם להקצץ הגיע זמנן לעשות בתה הגיע קטיגורים שלהן לפני כל כך למה "כי מלאה הארץ חמס מפניהם". איזהו חמס ואיזה היא גזל א"ר חנינא חמס אינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה וכך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין א"ל הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה הה"ד (איוב ד, כא ): "הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה" בלא חכמת התורה (שם, כ) "מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו" ואין משים אלא דיין היך מה דאת אמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם":
דבר אחר "כי מלאה הארץ חמס" אמר רבי לוי חמס זה עבודת כוכבים חמס זה גילוי עריות חמס זה שפיכות דמים. חמס זה עבודת כוכבים - שנאמר "כי מלאה הארץ חמס" חמס זה גילוי עריות שנאמר (ירמיה נא, לה ): "חמסי ושארי על בבל" חמס זה שפיכות דמים שנאמר (יואל ד, יט ): "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי" חמס - כמשמעו:
"הִנְּנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" ר' הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה אפילו ג' טפחים שהמחרישה שולטת בארץ נימוחו משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג כל זמן שהיה סורח היה פדגוג שלו נרדה ולבן מלכים שהיה לו מניקה כל זמן שהוא סורח היתה מניקתו נרדת כך אמר הקב"ה הנני משחיתם את הארץ הא אנא מחבל להון ומחבל לארעא עמהון:
"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר" אמר רבי איסי בד' מקומות נאמר בלשון הזה עשה בג' נתפרש ובאחד לא נתפרש: "עשה לך תיבת וגו'" אמר רבי נתן תיבותא דאעין דקרדינון. (יהושע ה, ב ): "עשה לך חרבות צורים" נתפרש גלבין דטינרי. (במדבר י, ב ): "עשה לך שתי חצוצרות כסף" נתפרש. (שם כא, ח) "עשה לך שרף" לא נתפרש. ר' יודן בשם ר' איבו אמר (משלי א, ה ): "ישמע חכם ויוסיף לקח" זה משה שאמר הקדוש ברוך הוא לו למשה עשה לך שרף ולא פירש אמר אם אני עושה אותו של זהב אין הלשון הזה נופל על לשון זה של כסף אין הלשון הזה נופל על לשון זה אלא הרי אני עושה אותו של נחושת לשון נופל על הלשון שנאמר (במדבר כא, ט ): "ויעש משה נחש נחשת" מכאן שניתנה תורה בלשון הקודש. רבי פנחס ורבי חזקיה בשם ר' סימון כשם שניתנה תורה בלשון הקודש כך העולם נברא בלשון הקודש שמעת מימיך אומרים גיני גינייא אנתרופי אנתרופיא גברא גברתא אלא איש ואשה למה שהלשון הזה נופל על לשון הזה:
"קנים תעשה את התיבה" קילין ומדורין. א"ר יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך. "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר" הכא את אמר וכפרת אותה וגו' ולהלן את אמר (שמות ב, ג ): "ותחמרה בחמר ובזפת" אלא להלן ע"י שהיו המים תשים ותחמרה בחמר ובזפת בחמר מפני המים ובזפת מפני הרוח:
"וזה אשר תעשה אותה" אמר רבי יודן זה וזה עתיד אחד למוד באמתך הה"ד (דה"ב ג, ג ): "אורך האמות במדה הראשונה אמות ששים ורוחב אמות עשרים" ולמה הוא קורא אותה אמה תביקין רבי הונא אמר שהיו מתביאות בה רבנן אמרין על שם תיבתו של נח "שלש מאות אמה אורך התיבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה" בר חטיא אמר (תהלים קיט, טז ): "בפקודיך אשיחה בחקותיך אשתעשע" לימדתך תורה דרך ארץ שאם יעשה אדם ספינה שתהא עומדת בלמין יעשה רחבה אחד מששה בארכה וגבהה א' מעשרה בארכה:
"צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" ר' חוניה ור' פנחס ר' חנין ור' הושעיא לא מפרשין ר' אבא בר כהנא ורבי לוי מפרשין ר' אבא בר כהנא אמר חלון רבי לוי אמר מרגליות רבי פנחס משום רבי לוי אמר כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה לא צריך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה אלא מרגלית היתה לו והיה תולה אותה ובשעה שהיא כהה היה יודע שהוא יום ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה אמר רבי הונא עריקין הוינן מן קומי גונדא בהדא בוטיטה דטבריה והיה בידינו נרות בשעה שהיו כהים היינו יודעים שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה. "וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר שלש מאות וס' קילין היו בה עשר אמות על עשר אמות ושתי פלטיות של ארבע אמות קילין מיכן וקילין מיכן וקילין מיכן וקילין מיכן וב' אמות לצדדים ר' נחמיה אמר ט' מאות קילין היו בה וקיל ו' אמות על ו' אמות וג' פלטיות של ד' ד' וקיל מיכן וקיל מיכן וב' אמות לצדדין על דעתיה דרבי יהודה לא ניחא ועל דעתיה דר' נחמיה לא ניחא רבי יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אומר כאמתה מלמטה כך אמתה מלמעלה "ואל אמה תכלנה מלמעלה" רבי נחמיה אמר כמין קומרוטון היתה והיה משקיף בה ועולה ומשקיף בה ועולה עד שהעמידה על אמתה שנאמר "ואל אמה וגו'". "וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים" אמר רבי יצחק למדתך תורה דרך ארץ שאם עושה אדם טרקלין עשר על עשר יהא עושה פתחו מן הצד. "תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ" תחתיים לזבלים שניים לו ולבניו ולטהורים והעליונים לטמאים ויש מחליפין תחתיים לטמאים שניים לו ולבניו ולטהורים והעליונים לזבלים כיצד היה עושה אלא כמין קטרקטין היה לו פוססן מן הצד. "תַּעֲשֶׂהָ" אף היא היתה מסייעת את עצמה:
"וַאֲנִי הִנְּנִי" הנני מסכים לדברי מלאכים שהיו אומרין (תהלים ח, ה ): "מה אנוש כי תזכרנו". "אֶת הַמַּבּוּל מַיִם" מים היו וכיון שהיו יורדין היו נעשים מבול. "לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר כֹּל אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִגְוָע" יצמוק. "וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּךָ" ברית אתה צריך מפני הפירות שאתה כונס שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא ישתנו. ברית אתה צריך הגבורים היה אחד מהם נותן רגלו על התהום וסותמו נותן ידו על החלון וסותמה היה בא ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערכלות הה"ד (איוב כו, ה ): "הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ מִתַּחַת מַיִם וְשֹׁכְנֵיהֶם" ארי היה בא ליכנס לתיבה והיו שיניו קהות הה"ד (שם ד, י) "שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו" א"ר חייא בר אבא נגר היית ואילולי בריתי שהיתה אתך לא היית יכול ליכנס לתיבה הה"ד "והקימותי בריתי אתך" אימתי לכשתכנס אל התיבה. "אַתָּה וּבָנֶיךָ" ר' יהודה בר סימון ור' חנין בשם רב שמואל בר ר' יצחק אמר נח כשנכנס לתיבה נאסר לו פריה ורביה הה"ד "וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ" לעצמן "וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ" לעצמן כיון שיצא התיר לו הה"ד (בראשית ח, טז ): "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך" אמר ר' אבון כתיב (איוב ל, ג ): "בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַלְמוּד" אם ראית חסרון בא לעולם וכפן בא לעולם גלמוד הוי רואה את אשתך כאילו היא גלמודה שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה אמר רבי הונא כתיב (בראשית מא, נ ): "וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב":
"וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם וְגוֹ'" א"ר הושעיא אפי' רוחות נכנסים עם נח אל התיבה שנאמר מכל החי מאותן שנבראו להם נפשות ולא נברא להם גופין. ר"י ורבי נחמיה רי"א ראם לא נכנס עמו אבל גוריו נכנסו רבי נחמיה אמר לא הוא ולא גוריו אלא קשרו נח בתיבה והיה מתלים תלמיות כמן טבריא לסוסתא הה"ד (איוב לט, י ): "הֲתִקְשָׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ" בימי רבי חייא בר אבא עלה גורא אחד לא"י ולא הניח אילן עד שעקרו ועשו תענית והתפלל ר' חייא וגעת אמו מן המדבר וירד לקולה. "זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ" אם ראית זכר רץ אחר נקבה קבלהו נקבה רצה אחר זכר אל תקבלהו:
"וְאַתָּה קַח לְךָ וְגוֹ'" ר' אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבילה תני משום רבי נחמיה רוב מכנסו דבילה רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים חצובות לצבאים זכוכית לנעמיות. ר' לוי אמר הכניס עמו זמורות לנטיעות יחורים לתאנים גרופית לזיתים על דעתיה דר' אבא בר כהנא "והיה לך ולהם" דבר שהוא לך ולהם ועל דעתיה דרבי לוי "והיה לך ולהם" אתה עיקר והם טפלים לך "ואספת אליך" אין אדם כונס דבר שאינו צריך לו. "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה" זה שיכון לעשיית התיבה.

Chapter 32

"ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה" כתיב (תהלים ה, ז ): "תאבד דוברי כזב איש דמים ומרמה יתעב ה'" מדבר בדואג ואחיתופל דוברי כזב הן ודיבורן ר' פנחס אמר הן ומדברותיהן "איש דמים ומרמה" זה התיר גילוי עריות ושפיכת דמים וזה התיר גילוי עריות ושפיכות דמים שנאמר באחיתופל (ש"ב טז, כא ): "בוא אל פילגשי אביך" ושפיכות דמים דכתיב (שם יז, ב) "ואבא עליו והוא יגע ורפה ידים" וכתיב "והכיתי את המלך לבדו" וזה התיר גילוי עריות ושפיכת דמים. נחמן בריה דר' שמואל בר נחמני אמר לשאול וכי יש אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת ועכשיו התיר קונעתו ועשה אותו זיטויטוס וכאלו הוא מת ודמו מותר ואשתו מותרת עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש ושפיכת דמים דכתיב (שם א כב, יז) "ולא אבו עבדי שאול המלך לשלוח יד בכהני ה'" אבל דואג הרגן שנאמר (שם, יח) "ויסב דואג האדומי ויפגע בכהני ה'" "יתעב ה'" שאינן לא חיים ולא נדונים ואני כאשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם אלא שגמלת עלי ואמרת לי (שם ב יב, יג) "גם ה' העביר חטאתך וגו'". ד"א "תאבד דוברי כזב" מדבר בדור המבול הן ודיבורן כזב ר' פנחס אמר הן ומדברותיהן "איש דמים" שנאמר (איוב כד, יד ): "לאור יקום רוצח יקטול עני ואביון ובלילה יהי כגנב" "ומרמה" שנאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" "יתעב ה'" שאינן לא חיים ולא נדונין "ואני" כאשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם אלא שגמלתני טובה ואמרת לי "בא אתה וכל ביתך אל התיבה":
ד"א "בא אתה וגו'" כתיב (תהלים יא, ז ): "כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו" רבי תנחומא בשם רבי יהודה בר סימון רבי מנחמא בשם רבי אליעזר בר יוסי אמרו אין לך אדם אוהב בן אומנתו אבל החכם אוהב בן אומנתו כגון רבי חייא דרבי הושעיא ור' הושעיא דרבי חייא והקב"ה אוהב את בן אומנתו שנאמר "כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו" זה נח שנאמר "ויאמר ה' אל נח בא אתה וגו'":
כתיב (תהלים יא, ה ): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן" וכתיב (בראשית כב, א ): "והאלהים נסה את אברהם".אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן". א"ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן". "ה' צדיק יבחן" זה נח שנאמר "ויאמר ה' לנח כי אותך ראיתי צדיק לפני". אמר ר' אלעזר בן עזריה מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו שכן הוא אומר בנח "איש צדיק תמים היה" - שלא בפניו וכתיב "כי אותך ראיתי צדיק לפני" - בפניו. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו שנאמר (תהלים סו, ג ): "אמרו לאלהים מה נורא מעשיך" שלא בפניו אומר (שם קיח, א) "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו":
"מכל הבהמה הטהורה וגו'" ר' יודן בשם ר' יוחנן ור' ברכיה בשם רבי אליעזר ור' יעקב דכפר חנין בשם ר' יהושע בן לוי מצינו שעיקם הקב"ה שתים ושלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר טומאה מתוך פיו הה"ד "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו" ומן הבהמה הטמאה אין כתיב כאן אלא "אשר לא טהורה היא". א"ר יודן ב"ר מנשה אף כשבא לומר להם סימני בהמה טמאה לא פתח להם אלא בסימני בהמה טהורה (ויקרא יא, ד ): "את הגמל" כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא "כי מעלה גרה", "את השפן" כי איננו מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא "כי מעלה גרה" "ואת החזיר" כי איננו מעלה גרה אין כתיב כאן אלא "כי מפריס פרסה הוא". "גם מעוף השמים שבעה שבעה" אם תאמר ז' מכל מין נמצא אחד מהן שאין לו בן זוג אלא שבעה זכרים ושבעה נקבות לא שאני צריך להם אלא "להחיות זרע על פני כל הארץ": 
"כי לימים עוד שבעה וגו'" א"ר שמעון בן יוחאי הן עברו על התורה שניתנה לארבעים יום לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה. א"ר יוחנן בן זכאי הם קלקלו את הצורה שניתנה לארבעים יום לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה. "ומחיתי את כל היקום" ר' ברכיה אמר קיומיה ר' אבון אמר יקומיניה רבי לוי בשם ריש לקיש אמר זה קין היה תלוי ברפיון ובא מבול ושטפו שנאמר "וימח את כל היקום". "ויעש נח ככל אשר צוהו ה'" זה שיכון לכנוס בהמה חיה ועוף:
"ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים וגו'" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר שנת המבול אינה עולה מן המנין א"ל ר' נחמיה אע"פ שאינה עולה מן המנין עולה היא בתקופות ובחשבונות. "ויבא נח ובניו ואשתו וגו'" א"ר יוחנן נח מחוסר אמנה היה אלולי שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה:"
ויהי לשבעת הימים ומי המבול" מלמד שתלה להם הקדוש ברוך הוא ז' ימי אבילות של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה ולא עשו. ד"א "ויהי לשבעת הימים" א"ר יהושע בן לוי ז' ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שיבא מבול לעולם מאי טעמא (בראשית ו, ו ): "ויתעצב אל לבו" ואין עציבה אלא אבילות שנאמר (ש"ב יט, ג ): "נעצב המלך על בנו" א"ר יוסי בן דורמסקית הם חטאו בגלגל העין שהוא דומה למים אף הקדוש ברוך הוא לא פרע מהם אלא במים אמר רבי לוי הם קלקלו סילונית שלהם אף המקום שינה להם סידורו של עולם דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה דכתיב (תהלים מב, ח ): "תהום אל תהום קורא לקול צנוריך" ברם הכא "נבקעו כל מעינות תהום רבה" ואחר כך "וארובות השמים נפתחו":
"בעצם היום הזה בא נח" א"ר יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא אם נכנס נח לתיבה בלילה עכשיו יהיו כל דורו אומרים כך לא היינו יודעים בו ואלו היינו יודעים בו לא היינו מניחין אותו ליכנס אלא בעצם היום הזה בא נח דרגיש ליה ימלל. "המה וכל החיה" המה עיקר והכל טפילה להם. "כל צפור כל כנף" אמר רבי אלעזר בשם רבי אסי לחבריה פרט למורטיא ולקטעיא שהן פסולין לקרבנות בני נח. "והבאים זכר ונקבה" א"ר אסי פרט לסרוחין ולמחוסרי איברים שפסולים לקרבן בני נח. "והבאים זכר ונקבה" א"ל נח וכי קניגי אנא א"ל מה איכפת לך מובאים אין כתיב אלא "הבאים" מאיליהן היו באים ר' יוחנן אמר (ישעיה לד, טז ): "דרשו מעל ספר ה' וקראו" ומה אם להסגר בתיבה י"ב חודש היו באים מאליהן להפטמם מבשר גבורים על אחת כמה וכמה הה"ד (יחזקאל לט , יז): "בן אדם כה אמר ה' אלהים אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו אלים כרים ועתודים פרים מריאי בשן כולם". "ויסגור ה' בעדו" אמר רבי לוי לשר שקבע דרולמוסיא שלו במדינה ונטל אוהבו וחבשו בבית האסורין נתן ספרגוס שלו עליו כך "ויסגור ה' בעדו" 
"ויהי המבול ארבעים יום על הארץ" ר' פנחס בשם רבי לוי אמר כך היתה תיבתו של נח משוקעת במים כספינה הזו שהיא משוקעת ועומדת בלמין. "ויגברו המים וגו'" א"ר פנחס משום רבי לוי כך היתה תיבתו של נח שטה על פני המים כעל ב' קורות כמן טבריא לסוסתא:
"והמים גברו מאד מאד על הארץ וגו'" רבי יונתן סלק למצלי בירושלים עבר בהדין פלטאניס וחמתי חד שמריי א"ל להיכן את אזיל א"ל למיסק למצלי בירושלים אמר ליה לא טב לך למצלי בהדין טורא בריכא ולא בההוא ביתא קלקלתא א"ל למה הוא בריך אמר ליה דלא טף במוי דמבולא נתעלמה מעיני רבי יונתן ולא השיבו לשעה אמר לו חמריה ר' תרשיני ואני משיבו אמר לו הין אמר ליה אין מן טורייא רמיא הוא הא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים ואין מן מכייא הוא לא אשגח ביה קרייא ולא אחשביה כלום מיד ירד לו ר' יונתן מעל החמור והרכיבו ג' מילין וקרא עליו ג' מקראות (דברים ז, יד ): "לא היה בך עקר ועקרה ובבהמתך" אפילו בבהמות שבכם (שיר ז, יד ): "כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך" הריקין שבכם רצוף תשובות כרימון הה"ד (ישעיה נד, יז ): "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וגו'":
"חמש עשרה אמה וגו'" רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר חמש עשרה אמה בהר וחמש עשרה בבקעה רבי נחמיה אמר ט"ו אמה בהר אבל בבקעה כל שהן. "ויגוע כל בשר הרומש וגו'" "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו'" ר' שמואל חתניה דר' חנינא חברהון דרבנן אומר כאן הוא עושה נשמה רוח ולהלן הוא עושה נשמה נפש מניין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן ת"ל חיים חיים לגזירה שוה. "מכל אשר בחרבה מתו" פרט לדגים וי"א אף הן היו בכלל מאוספין אלא שברחו לים הגדול לאוקיינוס. "וימח את כל היקום וישאר אך נח" ר' הונא בשם ר"י אך מיעוט שאף הוא היה גונח דם מפני הצינה:

Chapter 33

"ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו'" וכתיב (תהלים לו, ז ): "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'" רבי ישמעאל ורבי עקיבא. רבי ישמעאל אומר בזכות הצדיקים שקבלו את התורה שנתנה מהררי אל את עושה עמהם צדקה עד כהררי אל אבל רשעים שלא קיבלו את התורה שניתנה מהררי אל את מדקדק עמהם עד תהום רבה. ר"ע אומר אלו ואלו מדקדק עמהם עד תהום רבה מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעוה"ז כדי להשפיע להם שלוה וליתן להם שכר טוב לעולם הבא משפיע שלוה לרשעים ונותן להם שכר מצות קלות שעשו בעוה"ז כדי להפרע מהן לעתיד לבא. א"ר לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן את הצדיקים בדירתן שנאמר (יחזקאל לד, יד ): "במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם" ואת הרשעים בדירתן (שם לא, טו) "כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את התהום". ר"י בר רבי אמר הובלתי כתיב אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחושת אלא חרס לאותם שהם ממינה כך רשעים חשך גיהנם חשך תהום חשך הובלתי רשעים לגיהנם וכסיתי עליהם את התהום חשך יכסה חשך. רבי יונתן בשם רבי יאשיה מסרס קרא צדקתך עד משפטיך כהררי אל עד תהום רבה מה הרים הללו אין להם סוף אף הצדיקים אין להם סוף למתן שכרן מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם כך הם הצדיקים נכבשים על הפורענות שלא יצאו וישרפו את העולם ומה הרים הללו נזרעים ועושים פירות כך מעשיהם של צדיקים עושים פירות הה"ד (ישעיה ג, י ): "אמרו צדיק כי טוב וגו'" ומה תהום זה אין לו חקר כך אין לפורענותן של רשעים חקר הה"ד (שם, יא) "אוי לרשע רע" ומה התהום הזה לא נזרע ולא עושה פירות כך אין מעשיהן של רשעים עושין פירות שאילו היו עושין פירות היו מחריבין את העולם. ריב"ל סליק לרומי חמא תמן עמודים מכוסים בטפיסין בצנה שלא יקרשו ובשרב שלא יתבקעו וכי הוה מהלך בשוקא חמא חד מסכן מכריך בחדא מחצלא ואית דאמרין פלגא מרדעת דחמרא על אותן העמודים קרא צדקתך כהררי אל הן דיהבת אשפע על אותו העני קרא משפטיך תהום רבה הן דמחיית גיית אלכסנדרוס מוקדן אזל לגבי מלכא קציא לאחורי הרי חשך ושלח ליה נפק ליה והוא טעין גידומי דדהב בגו דסקוס דדהב א"ל לממונך אנא צריך א"ל ולא היה לך מה מיכול בארעך דאתיית לך להדין א"ל לא אתית אלא בעיא למידע היך אתון דיינין. יתיב גביה יומא חדא אתא חד בר נש קבל על חבריה אמר הדין גברא זבן לי חדא קילקלתא ואשכחית בגוה סימתא ההוא דזבין אמר קילקלתא זבנית סימתא לא זבנית וההוא דזבן אמר קילקלתא ומה דבגוה זבנית אמר לחד מנייהו אית לך בר דכר א"ל הין ואמר לאוחרני אית לך ברתא נוקבא א"ל הין אמר להון זיל אסיב דין לדין והוי ממונא לתרויהון חמתיה יתיב תמה א"ל מה לא דיינית טב א"ל אין. אמר ליה אלו היה גבכון היך הויתון דיינין א"ל קטלין דין ודין ומלכותא נסבא ממונא דתרויהון. א"ל אית גבכון מטר נחית א"ל הין א"ל אית גבכון שמשא דנח א"ל הין א"ל אית גבכון בעיר דקיק א"ל הן א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא לא בזכותכון נחית מטר ולא בזכותכון שמשא דנחה עליכון אלא בזכותיה דבעירא דכתיב "אדם ובהמה תושיע ה'" אדם בזכות בהמה תושיע ה'. רבי יהודה בר סימון פתר קרייה בנח אמר הקב"ה צדקה שעשיתי עם נח בתיבה לא עשיתי עמו אלא עם הררי אל שנאמר "ותנח התיבה בחדש השביעי וגו'" "משפטיך תהום רבה" יסורין שהבאתי על דורו לא הבאתי עליהן אלא מתהום רבה שנאמר נבקעו וגו' וכשזכרתי לו לא לו לבדו הזכרתי אלא לו ולכל שיש עמו בתיבה הדא הוא דכתיב "ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו'":
ד"א הה"ד (קהלת ט, יד ): "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול". "עיר קטנה" זה העולם "ואנשים בה מעט" זה דור המבול "ובא אליה מלך גדול וסבב אותה" זה הקדוש ברוך הוא "ובנה עליה מצודים גדולים" עקמן וכמנן "ומצא בה איש מסכן וחכם" זה נח "ומלט את העיר בחכמתו" ויעל עולות במזבח (טו): "ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא" אמר הקב"ה אתון לית אתון מנהרים ליה אנא מנהר ליה שנאמר "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ":
(תהלים קמה, ט ): "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" אמר ר' לוי "טוב ה' לכל" על הכל שהוא מעשיו אמר ר' שמואל "טוב ה' לכל ורחמיו" על הכל שהן מדותיו הוא מרחם רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר "טוב ה' לכל" ומרחמיו הוא נותן לבריותיו רבי תנחומא ורבי אבא בר אבין בשם רב אחא למחר שנת בצורת באה והבריות מרחמין אלו על אלו והקדוש ברוך הוא מתמלא עליהן רחמים ביומי דר' תנחומא היו צריכין ישראל לתענית אתון לגביה אמרין ליה ר' גזר תעניתא גזר תעניתא יום קדמאי יום ב' יום ג' ולא נחת מטרא עאל ודרש להון אמר להון בני התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים עד שהן מחלקין צדקה לענייהם ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו אתון לגביה ואמרו ליה ר' מה אנן יתבין הכא ועבירתא הכא אמר להן מה ראיתם אמרו לו ראינו אדם פלוני נותן מעות לגרושתו שלח בתריהון ואייתינון לגו ציבורא א"ל מה היא לך זו אמר לו גרושתי היא אמר לו מפני מה נתת לה מעות אמר לו רבי ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר רבון על העולמים מה אם זה שאין לה עליו מזונות ראה אותה בצרה ונתמלא עליה רחמים אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בני ידידיך בני אברהם יצחק ויעקב על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים מיד ירדו גשמים ונתרוה העולם רבינו הוה יתיב לעי באורייתא קמי כנישתא דבבלאי בצפורין עבר חד עגל קודמוי אזל למתנכסה ושרי געי כמימר שיזבני אמר ליה ומה אני יכול למעבד לך לכך נוצרת וחשש רבי את שיניו י"ג שנה אמר ר' יוסי בר אבין כל אותן י"ג שנה שהיה חושש רבי את שיניו לא הפילה עוברה בא"י ולא נצטערו היולדות בתר יומין עבר חד שרץ קמי ברתיה ובעא למיקטלא אמר לה ברתי שבקיה דכתיב "ורחמיו על כל מעשיו" רבינו הוה ענותן סגי והוה אמר כל מה דיאמר לי בר נש אנא עביד חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקני שירדו מגדולתן והעלו אותו ואין סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא קאים לי מן קודמוהי למה דהוא מן יהודה ואנא מן בנימין והוא מן דכריא דיהודה ואנא מן נוקבתא א"ל ר' חייא רבה והרי הוא עומד בחוץ נתכרכמו פניו של רבי וכיון שראה שנתכרכמו פניו א"ל ארונו הוא א"ל פוק חזי מאן בעי לך לברא נפק ולא אשכח בר נש וידע דהוא נזוף ואין נזיפה פחותה משלשים יום א"ר יוסי ב"ר אבין כל אותן ל' יום שהיה רבי חייא רבה נזוף מרבינו אליף לרב בר אחתיה כל כללי דאורייתא ואלין אנון כללייא דאורייתא הלכתא דבבלאי לסוף תלתין יומין אתא אליהו זכור לטוב בדמותיה דר' חייא רבה אצל רבינו ויהב ידיה על שיניה ואתסי כיון דאתא רבי חייא רבה לגבי רבינו א"ל מה עבדת בשיניך א"ל מן עונתא דיהבת ידך עילוהי איתנשימת א"ל לית אנא הוה ידע מה הוא כיון דשמע כן שרי נהיג ביה יקרא וקרב תלמידים ומעייל ליה מלגאו א"ר ישמעאל ב"ר יוסי ולפנים ממני א"ל ח"ו לא יעשה כן בישראל רבינו הוה מתני שבחיה דרבי חייא רבה קמיה דר' ישמעאל ב"ר יוסי א"ל אדם גדול אדם קדוש חד זמן חמתיה בי בני ולא איתכנע מיניה א"ל ההוא תלמידך דהות משתבח ביה חמיתיה בי בני ולא איתכנע מנאי א"ל ולמה לא איתכנעת מיניה א"ל רבי חייא מסתכל הייתי באגדת תהלים כיון דשמע כן מסר ליה תרין תלמידוי והוון עיילין עמיה לאשונה דלא ישהי ותזער נפשיה. ד"א "טוב ה' לכל וגו'" "ויזכור אלהים את נח וגו'" א"ר שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין בכ"מ שנאמר ה' מדת רחמים (שמות לד, ו ): "ה' ה' אל רחום וחנון" וכתיב (בראשית ו, ה ): "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" (שם, ו) "וינחם ה' כי עשה את האדם ויאמר ה' אמחה וגו'" אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים בכל מקום שנאמר אלהים הוא מדת הדין (שמות כב, כז ): "אלהים לא תקלל" (שם, ח) "עד האלהים יבא דבר שניהם" וכתיב (שם ב, כד) "וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו וגו'" (בראשית ל, כב ): "ויזכור אלהים את רחל וגו'" "ויזכור אלהים את נח" מה זכירה נזכר לו שזן ופירנס אותם כל י"ב חודש בתיבה ויזכור אלהים את נח והדין נותן מזכות הטהורים שהכניס עמו בתיבה רא"א לשם קרבנו נקרא שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח רבי יוסי בר חנינא לשם נחת התיבה נקרא שנאמר ותנח התיבה בחודש השביעי וגו' ר' יהושע אומר לא ישבותו מכלל ששבתו:
"ויסכרו מעינות תהום" אר"א לרעה (בראשית ז, יא ): "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וגו'" אבל לטובה "ויסכרו מעיינות תהום" אבל לא כל מעינות חוץ ממעיין טבריה ואבלוניס ומערת פמייס. "ותנח התבה בחודש השביעי בשבעה עשר וגו' [על הרי אררט]" על טורי קרדונייא:
"ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח" הדא מסייעא לההוא דא"ר אבא בר כהנא חלון. "וישלח את העורב" הה"ד (תהלים קה, כח ): "שלח חשך ויחשיך". "ויצא יצא ושוב" ר' יודן בשם ר' יודה ב"ר סימון התחיל משיבו תשובות א"ל מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי א"ל מה צורך לעולם בך לא לאכילה לא לקרבן רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר אמר לו הקדוש ברוך הוא קבלו שעתיד העולם להצטרך לו אמר לו אימתי אמר לו עד יבשת המים מעל הארץ עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש את העולם ואני מצריכו לו הה"ד (מ"א יז, ו ): "והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב" ר"י ור' נחמיה ר"י אומר עיר היא בתחום בית שאן ושמה ערבי ר' נחמיה אמר עורבים ממש היו ומהיכן היו מביאים לו משלחנו של יהושפט דרש ר"ע מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו וקרא עליהם המקרא הזה (איוב כד, כ ): "ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה" ישכחהו רחם הן שכחו רחמי מן הבריות אף הקב"ה שיכח רחמיו מהם מתקו רמה שמיתקו רימה מהן עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה א"ר אבהו תעקר אין כתיב אלא תשבר כדבר שנשבר ואינו מעלה חליפין ואיזה זה דור הפלגה:
"וישלח את היונה וגו'" "ולא מצאה היונה מנוח וגו'" יהודה בר נחמן בשם ר"ש אמר אלו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכוותה (איכה א, ג ): "היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח" אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים ודכוותה (דברים כח, סה ): "ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח וגו'" הא אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים. "ויחל עוד שבעת ימים" רבי יוסי אמר ג' שבועות ימים. "ויוסף שלח את היונה ותבא אליו היונה וגו' טרף כפיה וגו'" מהו טרף קטיל היך מד"א (בראשית לז, לג ): "טרוף טורף יוסף" אמר לה אילו שבקתה אילן רב הוה מתעביד. מהיכן הביאה אותו רבי אבא בר כהנא אמר משבשושין שבא"י הביאה אותו רבי לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו דלא טפת ארעא דישראל במבולא והוא שהקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל (יחזקאל כב, כד ): "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם" רב ביבי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו א"ר אבהו אילו מג"ע הביאה אותו לא היתה מביאה דבר מעולה או קנמון או פלסמן אלא רמז רמזה לו אמרה לו לנח מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידיך. 
"וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים" הדא מסייעא להא דא"ר יוסי בר חנינא ג' שבועות ימים "וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד":"וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" תנינן משפט דור המבול י"ב חדש הא כיצד בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר לחדש וכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה זה מרחשון וכסליו ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום הרי טבת ושבט אדר וניסן ואייר ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט זה סיון שהוא שביעי להפסקת גשמים לט"ז יום חסרו אמה לארבעת ימים טפח ומחצה בכל יום ונמצאת אומר שהיתה התיבה משוקעת במים י"א אמה וכולהם לששים יום חסרו הה"ד והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי זה אב שהוא י' לירידת גשמים. ד"א "וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" נעשית כמין טפיח ובחדש השני בכ"ז לחדש יבשה הארץ נעשית כגריד זרעו אותה ולא צמחה למה שהיה סימן קללה ואין סימן קללה הוי לברכה והמתינו עד שירדו גשמים וזרעו לא הוה צריך קרא למימר אלא בט"ז יום לחדש השני יבשה הארץ ומה ת"ל בשבעה ועשרים יום לחדש השני יבשה הארץ אלא אלו י"א יום שימות החמה יתירים על ימות הלבנה אמר רשב"ג כל מי שהוא רוצה לידע שימות החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום יסרוט לו סריטה בכותל בתקופת תמוז ולשנה הבאה באותו הזמן אין השמש מגעת לשם עד י"א יום ומכאן אתה יודע שימות החמה יתירים על ימות הלבנה י"א יום.

Chapter 34

"וידבר אלהים אל נח לאמר" "צא מן התבה". (תהלים קמב, ח ): "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמל עלי". "הוציאה ממסגר נפשי", זה נח שהיה סגור בתבה שנים עשר חדש. "להודות את שמך", לתת הודיה לשמך. "בי יכתירו צדיקים", יתכללון בי צדיקיא. "כי תגמל עלי", שגמלת עלי ואמרת לי "צא מן התבה".
(תהלים יא, ה ): "ה' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו". אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת, ומה הוא בודק קנקנים יפים, שאפלו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים. אמר רבי יוסי הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שפשתנו רעה, אינו מספיק להקיש עליה עד שהיא פוקעת, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן". רבי אליעזר אמר לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא נותן העל לא על אותה שבחה יפה, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיק, שנאמר: "ה' צדיק יבחן".
רבי יודן בשם רבי אייבו פתח: (משלי יב): בפשע שפתים מוקש רשע ויצא מצרה צדיק, ממרד שמרדו דור המבול בהקדוש ברוך הוא, באת להם תקלה. ויצא מצרה צדיק, זה נח, שנאמר: צא מן התיבה:
דבר אחר: צא מן התיבה כתיב (קהלת י): אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, מדבר בנח. אמר נח: כשם שלא נכנסתי בתיבה אלא ברשות, כך אין אני יוצא אלא ברשות. בא אל התיבה! ויבא נח. צא מן התיבה! ויצא נח.
דבר אחר: צא מן התיבה כתיב (שם ז): החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר. החכמה תעוז לחכם, זה נח. מעשרה שליטים, מעשרה דורות, מאדם ועד נח. ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך, וידבר אלהים אל נח:
דבר אחר: כתיב (שם ג): לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. זמן היה לנח ליכנס לתיבה, שנאמר: בא אתה וכל ביתך אל התיבה. וזמן היה לו שיצא ממנה שנאמר: צא מן התיבה! משל לפרנס, שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו, כיון שבא, אמר לו: צא ממקומך! משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו, כיון שבא, אמר לו: צא ממקומך! כך נח, צא מן התיבה ולא קיבל עליו לצאת. אמר: אצא ואהיה פרה ורבה למארה, עד שנשבע לו המקום, שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיה נד): כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי, מעבור מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד וגו' תפרה ותרבה:
אתה ואשתך ובניך ונשי בניך - רבי יודן ב"ר סימון ורבי יוחנן בשם ר' שמואל ב"ר יצחק: נח, כיון שנכנס לתיבה נאסרה לו פריה ורביה. הה"ד: ובאת אל התיבה אתה ובניך - לעצמך. ואשתך ונשי בניך - לעצמן. וכיון שיצא התירו, הדא הוא דכתיב: צא מן התיבה אתה ואשתך. אמר רבי אייבו: (איוב ל) בחסר ובכפן גלמוד. אם ראית חוסר בא לעולם, וכפן בא לעולם, גלמוד. הוי, רואה את אשתך כאילו גלמודה. אמר רבי הונא: כתיב (בראשית מא): וליוסף יולד שני בנים. אימתי? בטרם תבא שנת הרעב:
וכל החיה אשר אתך וגו' - אמר רבי יודן: הוצֵא כתיב, הַיְצֵא קרי. ושרצו בארץ, ולא בתיבה. ופרו בארץ, ולא בתיבה. כל חיה וכל הרמש וגו' כל רומש אמר ר' אייבו: רומש מלא, פרט לכלאים. למשפחותיהם, פרט לסירוס. על ז' דברים נצטוו בני נח: על עבודת כוכבים, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל ברכת השם, ועל הדין, ועל הגזל, ועל אבר מן החי. רבי חנינא בן גמליאל אומר: אף על הדם מן החי. רבי אליעזר אומר: אף על הכלאים. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אף על הכשפים. ר' יוחנן בן ברוקא אומר: אף על הסירוס. אמר רבי אסי: על כל האמור בפרשה נצטוו בני נח. (דברים יח): לא ימצא בך מעביר בנו ובתו וגו'. וכתיב בתריה: כי תועבת ה' כל עושה אלה:
ויבן נח מזבח לה' - ויבן כתיב, נתבונן. אמר: מפני מה צווני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מן הטמאים?! אלא להקריב מהן קרבן. מיד, ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו'. ר' אלעזר בן יעקב אומר: על מזבח הגדול שבירושלים, ששם הקריב אדם הראשון, שנאמר (תהלים סט): ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס וירח ה' את ריח הניחוח. רבי אליעזר ורבי יוסי בר חנינא רבי אליעזר אומר: הקריבו בני נח שלמים. רבי יוסי בר חנינא אומר: עולות הקריבו. אתיב ר"א לרבי יוסי בר חנינא: והא כתיב (בראשית ד): והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, מדבר שחלבו קרב! מה עביד ליה רבי יוסי? מן שמניהו. אתיב רבי אליעזר לרבי יוסי בר חנינא: והא כתיב (שמות כד): וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו שלמים וגו'?! מה עביד ליה רבי יוסי? שלמים בעורן, בלא הפשט וניתוח. אתיב רבי אליעזר לר' יוסי בר חנינא: והא כתיב (שם יח): ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים?! מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא? כמאן דאמר: לאחר מתן תורה בא יתרו. אמר רבי הונא: איתפלגון. רבי ינאי ור' חייא רבה ר' ינאי אומר: קודם מתן תורה בא. רבי חייא רבה אמר: לאחר מתן תורה בא. אמר רבי חנינא: ולא פליגי. מאן דאמר: קודם מתן תורה בא יתרו, הקריבו בני נח שלמים. ומ"ד: אחר מ"ת בא יתרו, עולות הקריבו. ודא מסייע לר"י בר חנינא דכתיב (שיר ד): עורי צפון ובואי תימן. עורי צפון, זה העולה, שהיתה נשחטת בצפון. ומה הוא עורי? דבר שהיה ישן ונתעורר. ובואי תימן, אלו השלמים, שהיו נשחטים בדרום. ומהו בואי? דבר של חדוש. רבי יהושע בשם ר' לוי אמר: קרא מסייעא ליה לרבי יוסי בר חנינא. (ויקרא ו) זאת תורת העולה היא העולה, שהיו בני נח מקריבין. וכי אתיא לשלמים כתיב, זאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו מיכן ולהבא. וירח ה' את ריח הניחוח, הריח ריחו של אברהם אבינו, עולה מכבשן האש. וירח ריח, של חנניה מישאל ועזריה, עולין מכבשן האש. משל לאוהבו של מלך שכיבדו ושלח לו דורון נאה, דסקוס נאה ועמד בנו ולא כיבדו. עמד בן בנו וכיבדו. אמר לו: מה דמי דורון דידך לדורון דסבך! וירח ה' הריח ריח דורו של שמד. רב שלום בשם ר' מנחמא בר זעירא אמר : משל למלך, שהיה מבקש לבנות לו פלטין על הים ולא היה יודע היכן לבנותה, ומצא צלוחית של פפולסמון, והלך והריחה ובנה אותה עליה, הה"ד (תהלים כד): כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. באיזה זכות? בזכות (שם): דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה:
ויאמר ה' אל לבו - הרשעים הן ברשות לבן. (שם יד) אמר נבל בלבו. (בראשית כז) ויאמר עשו בלבו. (מלכים א ב) ויאמר ירבעם בלבו. (אסתר ו) ויאמר המן בלבו. אבל הצדיקים לבן ברשותן. (שמואל א א) וחנה היא מדברת על לבה. (שם כז) ויאמר דוד אל לבו. (דניאל א) וישם דניאל על לבו. ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף, לא אוסיף ליסגי ליסגי. ורבנן אמרין: לא אוסיף, לבני נח. לא אוסיף, לדורות. אמר רבי חייא רבה: עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה, שהיא רעה. כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבא יוסי התורתי אומר: עלוב הוא השאור, שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר (תהלים קג): כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו. רבנן אמרי: עלובה הנטיעה, שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה, שנאמר (ירמיה יא): וה' צבאות הנוטע אותך, דבר עליך רעה. שאל אנטונינוס את רבינו, אמר לו: מאימתי יצר הרע נתון באדם, משיצא ממעי אמו, או עד שלא יצא ממעי אמו? אמר לו: עד שלא יצא ממעי אמו. אמר לו: לאו, שאילו היה נתון בו, עד שהוא במעי אמו, היה חוטט את בני מעיה ויוצא. והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ר' יודן אמר: מנעריו כתיב, משעה, שהוא ננער לצאת ממעי אמו. ועוד שאל אנטונינוס את רבינו אמר לו: מאימתי נשמה ניתנה באדם, משיצא ממעי אמו, או עד שלא יצא ממעי אמו? אמר לו: משיצא ממעי אמו. אמר לו: לאו. משל אם תניח בשר שלושה ימים בלא מלח, מיד הוא מסריח והודה לו רבי, שהשוה דעתו לדעת המקרא, שנאמר (איוב י): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתךף שמרה רוחי. מאימתי נתת בי את הנשמה? משהפקדתני:
עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וגו' - רבי יודן משם ר' שמואל: מה סבורים בני נח שבריתן כרותה עומדת לעד?! אלא כל זמן שהשמים והארץ קיימין, בריתן קיימת, לכשיבא אותו יום שכתוב בו, (ישעיה נא): כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה. באותה שעה, ותופר ביום ההוא וגו'. אמר רבי אחא: מי גרם להם שימרדו בי, לא ע"י שהיו זורעין ולא קוצרין, יולדין ולא קוברין?! מיכן ואילך, זרע וקציר, יולדין וקוברין, קור וחום, חמה חכאבית, קיץ וחורף, מקייץ אני עליהם את העוף, היך מה דאת אמר (שם יח): וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף. מעשה היה באחד מגדולי הדור, שהיה חושש את ראשו. ואית דאמר ר' שמואל בר נחמן היה אומר: חמי מה עבד לן דרא דמבולא. דבר אחר: עוד כל ימי הארץ רב הונא בשם רבי אחא: מה סבורים בני נח, שבריתן כרותה ועומדת לעד?! כך אמרתי להם: עוד כל ימי הארץ וגו'. אלא, כל זמן שהיום והלילה קיימין, בריתן קיימת, וכשיבא אותו היום שכתוב בו (זכריה יד): והיה יום אחד הוא יודע לה', לא יום ולא לילה, באותה שעה, ותופר ביום ההוא. אמר רבי יצחק: מי גרם להם שימרדו בי, לא על שהן זורעין ולא קוצרין?! דאמר ר' יצחק: אחת למ' שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה, ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן, והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם, כנימה בבשרו. הא כיצד היה להם? אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת. רבי שמעון בן גמליאל אומר משום ר' מאיר; וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו. חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע. חצי כסליו וטבת וחצי שבט חורף. חצי שבט ואדר וחצי ניסן קור. חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר. חצי סיון ותמוז וחצי אב קיץ. חצי אב ואלול וחצי תשרי חום. ר' יהודה: מונה ממרחשון. ר' שמעון: מתחיל מתשרי. אמר רבי יוחנן: לא שמשו מזלות כל שנים עשר חדש. אמר לו רבי יונתן: שמשו, אלא שלא היה רשומן ניכר. ר' אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אומר: לא ישבותו, לא שבתו. רבי יהושע אומר: לא ישבותו, מכלל ששבתו:
(בראשית ט) ויברך אלהים את נח ואת בניו פרו ורבו ומלאו את הארץ - זה שיכון בזכות הקרבנות. ומוראכם וחתכם יהיה, מורא וחתית חזרו, ורדיה לא חזרה. אימתי חזרה? בימי שלמה, שנאמר (מלכים א ה): כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה. תני ר"ש בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, אבל דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת. כל זמן שאדם חי מחללין עליו את השבת, אבל אם מת אין מחללין עליו את השבת. וכן ר"ש בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו חי, אין משמרין אותו מפני החולדה, מפני הנחש, שלא ינקרו את עיניו. ארי רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, אבל עוג מלך הבשן מת, משמרין אותו מן החולדה, ומן העכברים, שלא ינקרו את עיניו. כל זמן שאדם חי מוראו על הבריות, מת ניטל מוראו מן הבריות, הה"ד: ומוראכם וחתכם יהיה:
כל רמש אשר הוא חי אך בשר בנפשו דמו - ר' יוסי בר איבו בשם ר' יוחנן: אדם הראשון שלא הותר לבשר תאוה, לא הוזהר על אבר מן החי, אבל בני נח שהותרו לבשר תאוה, הוזהרו על אבר מן החי. אך, להביא את החונק עצמו. יכול כשאול? ת"ל: אך! יכול כחנניה מישאל ועזריה? ת"ל: אך! מיד כל חיה, זה המוסר את חבירו לחיה להרגו. מיד איש אחיו, זה השוכר את אחרים להרוג את חבירו. דבר אחר: מיד כל חיה אדרשנו, אלו ד' מלכיות. מיד האדם, מיד איש אחיו, זה עשו, דכתיב (בראשית לב): הצילני נא מיד אחי, מיד עשו. אדרוש את נפש האדם, אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל לד): ואתנה צאני צאן מרעיתי, אדם אתם:
שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו' - אמר רבי חנינא: כולהם כהלכות בני נח: בעד אחד, בדיין אחד, בלא עדים ובלא התראה, על ידי שליח, ע"י עוברים, בעד אחד, בדיין אחד. שופך דם האדם באדם אחד דמו ישפך, בלא עדים ובלא התראה. שופך דם האדם דמו ישפך: על ידי שליח, שופך דם האדם, ע"י אדם, דמו ישפך, על ידי עוברים, שופך דם האדם. ר"י ב"ר סימון אמר: אף החונקו, שופך דם האדם וגו'. אמר ר' לוי: הרי שהרג ולא נהרג. אימתי הוא נהרג? לכשיבא אדם שופך דם, האדם באדם, דמו ישפך. דרש רבי עקיבא: כל מי שהוא שופך דמים, מעלים עליו כאילו הוא ממעט את הדמות. מאי טעמא? שופך דם האדם באדם, דמו ישפך. מפני מה? כי בצלם אלהים עשה את האדם. דרש ר' אלעזר בן עזריה: כל מי שהוא מבטל פריה ורביה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא ממעט את הדמות. מאי טעמא? כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו וגו'. שרצו בארץ ורבו דרש בן עזאי: כל מי שהוא מבטל פריה ורביה, מעלה עליו הכתוב כאילו שופך דמים וממעט את הדמות. מאי טעמיה? שופך דם האדם. מפני מה? כי בצלם אלהים. ומה כתיב אחריו? ואתם פרו ורבו. אמר לו ר"א בן עזריה: נאים דברים היוצאים מפי עושיהן. בן עזאי נאה דורש ולא נאה מקיים. אמר לו: אני, לפי שחשקה נפשי בתורה, אבל יתקיים העולם באחרים:
ואתם פרו ורבו - אמר ריש לקיש: ברית נחלקה לאוירות. רבי שמעון בן לקיש הוה יתיב לעי באורייתא בחדא אילטיס דטבריה, נפקון תרתין נשין מן תמן. אמרה חדא לחברתה: בריך דאפקין מן הדין אוירא בישא. צווח להון ואמר להון: מה הן אתון? אמרין: מן מזגא. אמר: אנא חכם מן מזגא, ולית בה אלא תרתין עמודין. אמר: ברוך שנתן חן למקום על יושביו. חד תלמיד מן דר' יוסי, הוה יתיב קודמוי, הוה מסבר ליה ולא סבר ליה. אמר לו: למה לית את סבר? אמר לו: דאנא גלי מאתראי. אמר לו: מהיכן אתר את? אמר לו: מן גובת שמאי. אמר לו: ומה אינון אוירא דתמן? אמר לו: כד ינוקא מתיליד, אנא גבלין ליה אדמדמני, וטושין מוחיה דלא יכלוניה יתושיה. אמר: ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו. אף לעתיד לבא כן, שנאמר (יחזקאל לו): והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו', לב בשר, לב בוסר של חברו.

Chapter 35

"ויאמר אלהים אל נח ואל בניו וגו'" "ואני הנני מקים", רבי יהודה ורבי נחמיה: רבי יהודה אמר לפי שעבר על הצווי לפיכך נתבזה. ורבי נחמיה אמר הוסיף על הצווי ונהג בקדשה, לפיכך זכה הוא ובניו לדבור ויאמר אלהים אל נח ואל בניו.
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וגו' לְדֹרֹת עוֹלָם", אמר רבי יודן לדרת כתיב, פרט לשני דורות, לדורו של חזקיהו ולדורו של אנשי כנסת הגדולה. רבי חזקיה מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של רבי שמעון בן יוחאי. אליהו זכור לטוב ורבי יהושע בן לוי הוון יתבין תנין בחדא, מטון שמועה מן דרבי שמעון בן יוחאי, אמרי הא מרא דשמעתא ניעול ונישייליה, על אליהו זכור לטוב לגביה, אמר ליה מן עמך, אמר ליה גדול הדור רבי יהושע בן לוי, אמר ליה נראתה הקשת בימיו, אמר ליה הן, אמר אם נראה הקשת בימיו לית הוא כדאי למחמי סבר אפאי. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר, כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, בקעה בקעה אימלאי דינרי זהב, ונתמלאה. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, אי בעי אברהם למקרבי מן גביה ועד גבי, ואנא מקרב מגבי עד מלכא משיחא, ואין לא בעי יצטרף אחיה השילוני עמי ואנן מקרבין מן אברהם עד מלכא משיחא. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר כך אמר רבי שמעון בן יוחאי, אין העולם יכול לעמד בפחות משלשים צדיקים כאברהם אבינו, אי תלתין אינון אנא וברי תרי מנהון, ואם עשרים אינון אנא וברי מנהון, ואם עשרה אינון אנא וברי מנהון, ואם חמשה אינון אנא וברי מנהון, ואם תרין אינון אנא וברי הן, ואם חד הוא אנא הוא.
"את קשתי נתתי", קישותי, דבר שהוא מקש לי, אפשר כן, אלא קשין דפירי. "והיה בענני ענן על הארץ", רבי יודן בשם רבי יודן בר סימון לאחד שהיה בידו קלוב רותח, בקש לתנו על בנו ונתנו על עבדו. "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים", זו מדת הדין שלמעלה, ובץ כל נפש חיה וגו', רבי יצחק ורבי יוחנן ורבי יודן גיורי הלכו לשמע תורה מרבי שמעון בן יוחאי, אית דאמרי פרשת נדרים, ואית דאמרי פרשת נסכים, ונטלו הימנו רשות והמתינו שם עוד יום אחד, אמרו צריכים אנו לטל ממנו רשות פעם שנית. חד מנהון דרש ואמר להון כבר כתיב (יהושע כב, ו): ויברכם יהושע וישלחם וילכו אל אהליהם, מה תלמוד לומר (שם שם, ז): [וגם כי שלחם יהושע אל אהליהם ויברכם, אלא בשעה שהיו ישראל מכבשים ומחלקים את הארץ היה שבט ראובן וגד עמהם ועשו ארבע עשרה שנה, נטלו רשות מן יהושע ללכת לאהליהם, ושהו שם עוד ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות עוד פעם שניה, לכך נאמר: וגם כי שלחם וגו'. אמר רבי יודן שבט ראובן וגד בני פמליא של יהושע ולוה אותן עד הירדן, וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו חזרו ולוו אותו עד ביתו, הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, הדא הוא דכתיב (שם שם, ח): ויאמר אליהם לאמר בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב ובנחשת ובברזל ובשלמות הרבה מאד חלקו שלל איביכם עם אחיכם. ואוחרנא דרש כבר כתיב (מלכים א ח, סו): ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך, מה תלמוד לומר (דברי הימים ב ז, י): וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם, ויברכו את המלך, אלא נטלו ממנו רשות, והמתינו שם ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות פעם שניה, לכך נאמר: ביום עשרים ושלשה לחדש הזה שלח את העם. אמר רבי לוי כתיב (שם שם, ט): כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים, ואין לך שבעה לפני החג שאין בהם שבת ויום הכפורים, ואותן שבעת ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות, ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר, אמרו תאמר שיש בידינו עוון שחללנו שבת ולא התענינו ביום. הכפורים, וכדי לפיסן שרצה הקדוש ברוך הוא מעשיהם, יצתה בת קול ואמרה להן כלכם מבני העולם הבא, והברכה אחרונה היתה גדולה מן הראשונה, שנאמר (מלכים א ח, סו): וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב, אמר רבי יצחק שמחים, שמצאו נשותיהם טהורות, וטובי לב, שנתעברו זכרים. אמר רבי לוי יצאה בת קול ואמרה להם כלכם מבני העולם הבא. ואוחרנא דרש כבר כתיב (מלכים ב ד, ה): ותלך מאתו, מה תלמוד לומר (שם שם, ז): ותבא ותגד לאיש האלהים, אלא (שם שם, ו): ויעמד השמן, שהקר השמן, ובאת לשאל אם תמכר אם לא תמכר. הברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, (שם שם, ז): ואת ובניך תחיי בנותר, עד שיחיו המתים. וכיון שראה אותן שהן בני אדם של ישוב שלח עמהם זוג אחד של תלמידי חכמים לידע מה הם דורשין בדרך, וחד מנהון דרש, כבר כתיב (שמות יד, יט): ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, מה תלמוד לומר (שם): ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם, אלא אותו מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקדוש ברוך הוא ומתחה כנגד המצרים. ואוחרנא דרש, כתיב: והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה וגו', בין אלהים זו מדת הדין שלמעלה, ובין כל נפש חיה, זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה, ומדת הדין של מטה רפה. וחד מנהון דרש, כתוב אחד אומר (משלי ח, יא): וכל חפצים לא ישוו בה, וכתוב אחד אומר (שם ג, טו): וכל חפציך לא ישוו בה, חפצים אלו מצוות ומעשים טובים, חפציך אלו אבנים טובות ומרגליות. רבי אחא בשם רבי תנחום בר רבי חיא חפצי וחפציך לא ישוו בה אלא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וגו'(ירמיה ט כג). 

Chapter 36



Chapter 37



Chapter 38



Chapter 39

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וְגוֹ'" ר' יצחק פתח (תהלים מה, יא ): "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךָ" אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם (יב): "וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדוֹנַיִךְ" "וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ" ליפותיך בעולם "וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ" הוי "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לך לך וגו'":
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם" רבי ברכיה פתח (שיר א, ג ): "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך" אמר רבי ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחו נודף כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחו נודף כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם" רבי ברכיה פתח (שיר ח, ח ): "אחות לנו קטנה ושדים אין לה וְגוֹ'". "אָחוֹת לנו קטנה" זה אברהם שאיחה את כל באי העולם בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע. "קטנה" שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשים טובים "ושדים אין לה" לא הניקוהו לא למצות ומעשים טובים. "מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה" ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש. (ט): "אם חומה היא נבנה עליה" אם מעמיד דברים כחומה יבנה עליה. "ואם דלת היא נצור עליה" אם דל הוא במצות ובמעשים טובים. "נצור עליה לוח ארז" מה הצורה הזו אינה אלא לשעה כך אין אני מתקיים עליו אלא לשעה אמר לפניו רבון העולמים. (י): "אני חומה" מעמיד אני דברי. "ושדי כמגדלות" זה חנניה מישאל ועזריה. "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" שנכנס בשלום ויצא בשלום:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ" (קהלת ז, יט ): "החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר" מעשרה דורות שמנח ועד אברהם ומכולם לא דברתי עם אחד אלא עמך "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ":
ר' עזריה פתח (ירמיה נא, ט ): "רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפֵּאת עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ". "רִפִּינוּ אֶת בָּבֶל" - בדור אנוש. "וְלֹא נִרְפָּתָה" - בדור המבול. "עִזְבוּהָ" - בדור הפלגה. "וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ" - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ":
רבי עזריה משום רבי אחא פתח (תהלים מה, ח ): "אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ" רבי עזריה פתר קרייה באברהם בשעה שעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים מה כתיב תמן (בראשית יח, כה ): "חָלִלָה לְךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה וְגוֹ'" א"ר אחא נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם ומה אתה מערים על השבועה אתמהא מבול של מים אין אתה מביא מבול אש אתה מביא א"כ לא יצאת ידי השבועה אמר רבי לוי "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם ומה אתה תופש חבל בתרין ראשין את בעי עלמא ובעי דינא סב לך חדא מנייהו ואם לית את מוותיר ציבחר לית עלמא יכול קאים א"ל הקדוש ברוך הוא אברהם "אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע וְגוֹ' מֵחֲבֵרֶיךָ" מהו מחבריך מנח ועד אצלך י' דורות ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ" מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית יא, לב ): "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן" א"ר יצחק אם לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים אלא בתחלה אתה דורש הרשעים קרוים מתים בחייהן לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו אמר ליה הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך בתחלה "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן" ואחר כך "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם":
רבי יהודה ורבי נחמיה, רי"א "לֶךְ לְךָ" שתי פעמים אחד מארם נהרים ואחד מארם נחור רבי נחמיה אמר "לֶךְ לְךָ" שתי פעמים אחד מארם נהרים ומארם נחור ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן הה"ד (תהלים קי, ג ): "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ" עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש "בְּיוֹם חֵילֶךָ" בעת שכנסת אתה לי כל החיילות והאוכלסים "בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ" מהדרו של עולם הקדשתיך "מרחם משחר" מרחמו של עולם שחרתיך לי "לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו א"ל הקדוש ברוך הוא "לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם. הה"ד (תהלים נה, ז ): "וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה" למה כיונה ר' עזריה בשם רבי יודן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה (ח): "הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד" נדנוד טלטול אחר טלטול "אלין במדבר סלה" מוטב ללון במדברות של א"י ולא ללון בפלטריות של ח"ל וא"ת שלא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום ולמה לא יצא שעדיין לא הורשה אבל משהורשה (בראשית יב, ד ): "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט". אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת אמר לו הקב"ה (שם, ז) "לזרעך אתן את הארץ הזאת":
אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב "לֶךְ לְךָ" ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם הראשונה ממה דכתיב (בראשית כב, ב ): "אל ארץ המוריה" הוי השנייה חביבה מן הראשונה. אמר רבי יוחנן "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" מארפכי שלך "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" זו שכונתך "וּמִבֵּית אָבִיךָ" זו בית אביך "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" ולמה לא גלה לו כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה הוא דעתיה דרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן (שם) א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אמר לו "אשר אהבת" א"ל ואית תחומין במעיא א"ל "את יצחק" ולמה לא גלה לו כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי משהה הקדוש ברוך הוא ומתלא עיניהם של צדיקים ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר כך "אל הארץ אשר אראך" "על אחד ההרים אשר אומר אליך" (יונה ג, ב ): "וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך" (יחזקאל ג, כב ): "קום צא אל הבקעה ושם אדבר אֹתְךָ":
רבי ברכיה בשם רבי נחמיה אמר למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם ועשה צבורים והביא מכברות וכבר את הראשונה ולא מצא השני ולא מצא ובשלישי מצאה אמרו מצא המלך מרגליות שלו כך אמר הקב"ה מה צורך היה לי לייחס שם ארפכשד שלח עבר פלג רעו שרוג נחור תרח אלא בשבילך (נחמיה ט, ח ): "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" כך אמר הקדוש ברוך הוא לדוד מה צורך היה לי ליחס פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד לא בשבילך (תהלים פט, כא ): "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו":
"ואעשך לגוי גדול" אמר לו ומנֹח לא העמדת שבעים אומות אמר לו אותה אומה שכתוב בה (דברים ד, ז ): "כי מי גוי גדול". אני מעמיד ממך אמר רבי ברכיה אתנך ואשימך אין כתיב כאן אלא "ואעשך" משאני עושה אותך בריה חדשה את פרה ורבה. רבי לוי בר חויית ורבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמרו שלשה גדולות וארבע ברכות כתיב כאן בישרו שהן שלש אבות וארבע אמהות אמר רבי חייא לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים: ממעטת פריה ורביה וממעטת את היציאה וממעטת את השם. ממעטת פריה ורביה - "ואעשך לגוי גדול" ממעטת את היציאה - "ואברכך" ממעטת את השם - "ואגדלה שמך" ולפום דאמרין אינשי מבית לבית חלוק מאתר לאתר נפש ברם את לא נפש את חסר ולא ממון. רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר שיצא מוניטין שלו בעולם. ארבעה הם שיצא להם מוניטין בעולם: אברהם - "ואעשך לגוי גדול" יצא לו מוניטין ומהו מוניטין שלו זקן וזקנה מיכן בחור ובתולה מיכן. יהושע - (יהושע ו, כז ): "וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ" יצא לו מוניטין בעולם מהו שור מיכן וראם מיכן ע"ש (דברים לג, יז ): "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו". דוד - (דה"א כה, יז ): "ויצא שם דוד בכל הארצות" יצא לו מוניטין בעולם ומה היה מוניטין שלו מקל ותרמיל מיכן ומגדל מיכן ע"ש (שיר ד, ד ): "כמגדל דויד צוארך" מרדכי - (אסתר ט, ד ): "כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות" יצא לו מוניטין ומה מוניטין שלו שק ואפר מיכן ועטרת זהב מיכן. א"ר יודן קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה אבל אין את יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת א"ר אחויה בשם רבי זעירא שלך קודמת לשלי בשעה שהוא אומר מגן אברהם אח"כ מחיה המתים. רבי אבהו אמר הבט נא שמים אין כתיב כאן אלא השמימה אמר הקב"ה בה"א בראתי את העולם הריני מוסיף ה"א על שמך ואת פרה ורבה. ואמר רבי יודן והיו אותותיך מנין "אברככה" מאתים וארבעים ושמונה. אמר ר' לוי לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם כיצד אברהם היה מתפלל על עקרות והם נפקדות ועל החולים והם מרויחים. רב הונא אמר לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה אלא החולה רואה אותו ומרויח. א"ר חנינא אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם ולא של יין נסך היו אתמהא אלא הלא מזיל חמרא בכ"מ שיין עובדי כוכבים מצוי יין של ישראל נמכר בזול. א"ר יצחק אף לאיוב עשה כן שנאמר (איוב א, י ): "מעשה ידיו ברכת" לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך ליטול ממנו פעם שנייה. "וֶהְיֵה בְּרָכָה" קרי ביה בְּרֵכָה מה בריכה זו מטהרת את הטמאים אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים. א"ר ברכיה כבר כתוב "ואברככה" מה תלמוד לומר "והיה ברכה" אלא א"ל עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מיכן ואילך הרי הברכות מסורות לך למאן דחזי לך למברכא בריך:
"וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ" א"ר ירמיה החמיר הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק יותר מכבודו בכבודו כתיב (ש"א ב, ל ): "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" ע"י אחרים ובכבודו של צדיק כתיב "ואברכה מברכיך ומקללך אאר" אֲנָא. תניא אלו ברכות שאדם שוחה בהם, באבות - תחלה וסוף. מודים - תחלה וסוף. והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי אמר כהן גדול תחלת כל ברכה שוחה. והמלך בתחלת כל ברכה וסוף כל ברכה שוחה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר המלך משהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפלתו הה"ד (מ"א ח, נד ): "ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו וכפיו פרושות השמים". ואיזו כריעה ואיזו בריכה רבי חייא רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא ובר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא. "וְנִבְרְכוּ בְּךָ" הגשמים בזכותך הטללים בזכותך. הה"ד (אסתר ב, כב ): "ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו'" זה מהול וזה ערל וחס עליו אתמהא ר"י ור"נ ר"י אומר (תהלים קיט, ק ): "מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי" אמר יעקב בירך את פרעה שנאמר (בראשית מז, ז ): "ויברך יעקב את פרעה" יוסף לא גילה לו, דניאל לא גילה לנבוכדנצר, אף אני כן "ויגד לאסתר המלכה". ור' נחמיה אמר אמר הקב"ה לאברהם אבינו "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" אין ליעתר עתירין  אנון מינן אלא לשאלה כשהן נכנסין לצרה הם שואלים לנו ואנו מגלין להם:
"וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וגו'" ולוט טפל לו. "ואברם בן שבעים וחמש שנים" הה"ד (אסתר ב, ז ): "ויהי אומן את הדסה היא אסתר" רב אמר בת מ' היתה ושמואל אמר בת שמונים שנה רבנן אמרי בת שבעים וחמשה רבי ברכיה בשם רבנן דתמן אמר אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים כמנין הדסה:
"ואת הנפש אשר עשו בחרן" אמר רבי אלעזר בן זימרא אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה ואת אמר ואת הנפש אשר עשו אלא אלו הגרים שגיירו ואם כן שגיירו למה אמר עשו אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו ויאמר אשר עשה למה נאמר אשר עשו אמר רב הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים:
"ויעבר אברם בארץ וגו' [והכנעני אז בארץ]" עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ. "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וגו' [ויבן שם מזבח]" לא בנה מזבח אלא על בשורת א"י. "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל" לשעבר היתה נקראת בית אל ועכשיו היא נקראת בית און אר"א לא זכה להקראות בית העמד הרי היא נקראת בית העמל תמן קריין לפועלא טבא עמידא ולהרהון של מימי רגלים עמילה. "וַיֵּט אָהֳלֹה" אָהֳלָהּ כתיב מלמד שנטע אהל שרה תחלה ואחר כך נטע אהלו:
"ויבן שם מזבח לה'" אמר רבי אלעזר ג' מזבחות בנה אחד לבשורת א"י וא' לקנינה וא' שלא יפלו בניו הה"ד (יהושע ז, ו ): "ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם" אר"א בן שמוע התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו שנאמר (בראשית יט, כז ): "ואנכי עפר ואפר" כלום בנה אברהם מזבח בעי אלא שלא יפלו בניו בעי. "ויקרא בשם ה'" מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה. ד"א "ויקרא" התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה. "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה" מחקה והולך ומכוין כנגד ביהמ"ק.

Chapter 40

"וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר" כתיב (תהלים לג, יח ): "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" - "הנה עין ה' אל יראיו" זה אברהם שנאמר (בראשית כב, יב ): "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה" "למיחלים לחסדו" שנאמר (מיכה ז, כ ): "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם וגו'" (יט): "להציל ממות נפשם" ממיתתו של נמרוד "ולחיותם ברעב" "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם":
"ויהי רעב בארץ" רבי פנחס בשם רבי חנין דציפורין פתח (תהלים צד, יב ): "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה" ואם בא להקפיד "ומתורתך תלמדנו" מה כתיב באברהם "ואברכך ואגדלה שמך" כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא קרא תגר ולא הקפיד אלא "וירד אברם מצרימה לגור שם". "ויהי רעב בארץ" רבי יהושע בן לוי פתח (תהלים קיא, ה ): "טרף נתן ליראיו" טירוף נתן ליראיו בעולם הזה אבל לעתיד לבא "יזכור לעולם" מה כתיב באברהם "ואברכך ואגדלה שמך" כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר אלא "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם":
"[וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ]" עשרה רעבון באו לעולם אחד בימי אדם הראשון, וכוליה עניינא עד ואחד לעתיד לבא (עמוס ח, יא ): "[והשלחתי רעב בארץ] לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'" כדלעיל מן האדמה אשר אררה כו' (בר"ר כה, ג ) ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר רבי יצחק עיקר אוותנטיאה שלו לא היתה אלא בימי דוד ולא היה ראוי לבא אלא בימי שאול אלא על ידי שהיה שאול גרופות של שקמה וגלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד שילו חטייה ויוחנה משתלמא לפיכך כלם לא באו אלא בימי בני אדם גבורים שהם יכולים לעמוד בהן ולא בימי בני אדם שפופים שאינן יכולים לעמוד בהן. א"ר חייא רבה משל לזגג שהיה בידו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין ובשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה ואח"כ היה תולה את קופתו לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים אלא בימי בני אדם גבורים שהן יכולים לעמוד בהם. רבי ברכיה הוי קרי עליהון (ישעיה מ, כט ): "נותן ליעף כח". רבי ברכיה בשם ר' חלבו אמר שנים באו בימי אברהם רבי הונא בשם ר' אחא א' בימי למך וא' בימי אברהם רעב שבא בימי אליהו רעב של בצורת היה רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה רעב שבא בימי שפוט השופטים רבי הונא בשם רבי דוסא מ"ב סאין היו ונעשו מ"א והא תני לא יצא אדם לח"ל אלא אם כן סאתים של חטים הולכות בסלע אר"ש בן יוחאי אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל אם היה מוצא ליקח אפי' סאה בסלע לא יצא לח"ל:
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרַיְמָה" כל השנים הללו הוא עמה ועכשיו הוא אומר לה "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" אלא שע"י הדרך אדם מתבזה וזו עמדה ביפיה. ר' זעירא בשם רבי סימון אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור ולא מצאנו אשה נאה כמותך עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים "אמרי נא אחותי את וגו'". ר' פנחס בשם רבי אבון אמר ב' בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה ונעשו טפילה אברהם וברק ברק (שופטים ד, ו ): "ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים וגו'" (ח): "ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך" רבי יהודה ורבי נחמיה רי"א אם תלכי עמי לקדש אלך עמך לחצור ואם לא תלכי עמי לקדש לא אלך עמך לחצור. רבי נחמיה אמר אם תלכי עמי לשירה אלך עמך למלחמה ואם לא תלכי עמי לשירה לא אלך עמך למלחמה. (ט): "ותאמר הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך" א"ר ראובן לשון יוני היא אפס אמרה לו מה את סבור שתפארתה של שירה נמסרה לך לבדך אתמהא ונעשה טפילה (שם ה, א): "ותשר דבורה וברק בן אבינועם". אברהם היה עיקר "ויקח אברהם את שרי אשתו" עשה עצמו טפילה "אמרי נא אחותי את" ונעשה טפילה לה "ולאברם היטיב בעבורה":
"ויהי כבא אברם מצרימה ויראו המצרים" ושרה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה כיון דמטא למכסא אמרין ליה הב מכסא אמר אנא יהיב מכסא אמרין ליה מאנין את טעין אמר אנא יהיב דמאנין אמרין ליה דהב את טעין אמר אנא יהיב מן דדהב אמרו ליה מטכסין את טעין אמר דמטכסי אנא יהיב מרגלין את טעון אמר אנא יהיב דמרגלין אמרין ליה לא אפשר אלא דפתחת וחמית לן מה בגוה כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה. ר' עזריה ור' יונתן בר חגי משם רבי יצחק אמרי איקונין של חוה נמסרו לראשי הדורות להלן כתיב (מ"א א, ד ): "והנערה יפה עד מאד" מגעת עד איקונין של חוה ברם הכא כי יפה היא מאד מאד מאיקונין של חוה. "ויראו אותה שרי פרעה" רבי יוחנן אמר מתעלה והולכת חד אמר אנא יהיב מאה דינרין ואיעלל עמה וחד אמר אנא יהיב מאתן ואיעלל עמה אין לי אלא בעליתן בירידתן מניין תלמוד לומר (ירמיה לח, יג ): "וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור" מעלין אותו אין לי אלא בעולם הזה בעולם הבא מנין תלמוד לומר (ישעיה יד, ב ): "ולקחום עמים והביאום אל מקומם":
"ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו'" "ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו" ר' פנחס בשם רבי הושעיא רבה אמר אמר הקב"ה לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך. את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו: באברהם כתיב "ויהי רעב בארץ" בישראל כתיב (שם מה, ו) "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ" באברהם כתיב "וירד אברם מצרימה לגור שם" ובישראל כתיב (במדבר כ, טו ): "וירדו אבותינו מצרימה" באברהם כתיב "לגור שם" ובישראל כתיב (בראשית מז, ד ): "לגור בארץ באנו" באברהם כתיב "כי כבד הרעב בארץ כנען" בישראל כתיב (בראשית מג, א ): "והרעב כבד בארץ" באברהם כתיב "ויהי כאשר הקריב" בישראל כתיב ופרעה הקריב. באברהם כתיב "והרגו אותי ואותך יחיו" ובישראל כתיב (שמות א, כב ): "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". באברהם כתיב "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וגו'" ובישראל כתיב (שם, כ) "וייטב אלהים למילדות" באברהם כתיב "ויהי כבוא אברם מצרימה". ובישראל כתיב (שם, א) "אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". באברהם כתיב "ואברם כבד מאד במקנה". ובישראל כתיב (תהלים קה, לז ): "ויוציאם בכסף וזהב"? באברהם כתיב "ויצו עליו פרעה". ובישראל כתיב (שמות יב, לג ): "ותחזק מצרים על העם" באברהם כתיב "וילך למסעיו".

Chapter 41

וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וגו' - כתיב (שם צב) צדיק כתמר יפרח. מה התמרה הזו וארז, אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים כך הצדיקים אין בהם לא עקומים ולא סיקוסים. מה התמרה וארז, צילן רחוק. כך מתן שכרן של צדיקים רחוק. מה התמרה וארז, לבן מכוון למעלן. כך הצדיקים לבן מכוון להקדוש ברוך הוא, הה"ד (שם כה) עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי. מה תמרה וארז, יש להן תאוה. אף צדיקים יש להן תאוה. ומה היא תאותן? הקב"ה, שנאמר (שם מא): קוה קויתי ה'. אמר רבי תנחומא: מעשה בתמרה אחת שהיתה עומדת בחמתן ולא היתה עושה פירות. עבר דקלי אחד וראה אותה. אמר: תמרה זו צופה מיריחו, כיון שהרכיבו אותה, עשתה פירות. אי מה התמרה הזו אין עושין ממנה כלים, יכול אף הצדיקים כן, אתמהא?! תלמוד לומר: כארז. אמר רבי הונא: תמן עבדין מיניה מאנין, אי מה הארז אינו עושה פירות, כך הן צדיקים אתמהא?! תלמוד לומר: יפרח. מה תמרה זו, אין בה פסולת אלא תמריה לאכילה, ולולביה להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית. כך הם ישראל, אין בהם פסולת, אלא: מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי תלמוד, מהם בעלי הגדה. מה תמרה זו וארז, כל מי שהוא עולה לראשן ואינו משמר את עצמו הוא נופל ומת. כך כל מי שהוא בא להזדווג לישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהם. תדע לך שכן, שהרי שרה, ע"י שמשכה פרעה לילה אחת, לקה הוא וביתו בנגעים, הה"ד (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים וגו':

Chapter 42



Chapter 43



Chapter 44



Chapter 45



Chapter 46



Chapter 47

ויאמר אלהים שרי אשתך וגו' - כתיב (משלי יב) אשת חיל עטרת בעלה. אמר רבי אחא: בעלה נתעטר בה, והיא לא נתעטרה בבעלה. רבנן אמרי: מרתא לבעלה. בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא (בראשית כא): כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה. אמר רבי יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם. אמר רבי שמעון בן יוחאי: יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע! בשביל שאני קטנה שבאותיות, הוצאתני משרה הצדקת?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר יג): ויקרא משה להושע בן נון יהושע. אמר רבי מנא: לשעבר, היתה שרי לעצמה, עכשיו, תהא היא שרה לכל באי העולם:




"ויכל לדבר אתו", תני הנפטר מחברו בין גדול בין קטן צריך לטל ממנו רשות, ממי את למד, מאברהם, פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקדוש ברוך הוא באו מלאכי השרת לדבר עמו, אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה, אחר כך אני מדבר עמכם, כיון שדבר עם הקדוש ברוך הוא כל צרכו, אמר לפניו רבון העולמים צריך אני לדבר, אמר לו הפטר בשלום, הדא הוא דכתיב "ויעל אלהים מעל אברהם". אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה, שנאמר: "ויעל אלהים מעל אברהם", (בראשית לה, יג ): "ויעל מעליו אלהים", (בראשית כח, יג ): "והנה ה' נצב עליו"

Chapter 48

"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל" כתיב (תהלים יח, לו ): "וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי" - "ותתן לי מגן ישעך" - זה אברהם, "וימינך תסעדני" - בכבשן האש ברעבון ובמלכים "וענותך תרבני" מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם שהיה יושב והשכינה עומדת הה"ד "וירא אליו ה'":
(איוב יט, כו ): "וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית, "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ" אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקדוש ברוך הוא נגלה עלי "וירא אליו ה'":
ר' איסי פתח (איוב לא, יג ): "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי. וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ" אתתיה דרבי יוסי הוה מכתשא עם אמתיה אכחשה קדמא א"ל מפני מה אתה מכחישני לפני שפחתי א"ל לא כך אמר איוב "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי". ד"א "אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט" זה אברהם (בראשית יז, כג ): "ויקח אברם את ישמעאל בנו וגו' [וימל את בשר ערלתם וגו']" אמר אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב":
רבי יצחק פתח "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וגו'" א"ר יצחק: מה אם זה שבנה מזבח לשמי, הריני נגלה עליו ומברכו. אברהם שמל עצמו לשמי, על אחת כמה וכמה! "וירא אליו ה' באלוני ממרא":
רבי לוי פתח (ויקרא ט, ד ): "ושור ואיל לשלמים לזבח לפני ה'" אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו אברהם שמל עצמו לשמי עאכ"ו "וירא אליו ה' באלני ממרא":
כתיב (ישעיה לג) פחדו בציון חטאים אמר רבי ירמיה בן אלעזר משל לשני תינוקות שברחו מבית הספר היה זה לוקה וזה מירתת א"ר יונתן כל חנופה שנאמר במקרא במינות הכתוב מדבר ובנין אב שבכולן פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים אר"י בר רבי סימן לארכיליסטוס שמרד במלך אמר המלך כל מי שהוא תופשו אני נותן לו פרוקופי עמד אחד ותפשו אמר המלך שמרו שניהם עד הבוקר והיה זה מתפחד וזה מתפחד זה מתפחד לומר איזו פרוקופי המלך נותן לי וזה מתפחד ואומר אי זה דין המלך דן אותי כך לעתיד לבא ישראל מתפחדים ועובדי כוכבים מתפחדים ישראל מתפחדים (הושע ג) ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים ועובדי כוכבים מתפחדים (ישעיה לג) פחדו בציון חטאים אר"י ב"ר סימון למה הוא קורא אותן מוקדי עולם שאילו ניתן להם רשות היו מוקדים כל העולם כולו על יושביו לשעה קלה (שם) הולך צדקות זה אברהם ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (שם ) דובר מישרים מישרים אהבוך (שם) מואס בבצע מעשקות שנאמר אם מחוט ועד שרוך נעל (שם) נוער כפיו מתמוך בשוחד הרימותי ידי אל ה' אל עליון הוא מרומים ישכון ר"י בר רבי סימון בשם רבי חנין בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הדא דהוא א"ל הבט נא השמימה אינו שייך לומר הבט אלא מלמעלה למטה (שם) מצדות סלעים משגבו אלו ענני כבוד לחמו ניתן מימיו נאמנים יקח נא מעט מים (שם) מלך ביפיו תחזינה עיניך וירא אליו ה' באלוני ממרא:
והוא יושב פתח האהל כחום היום רבי ברכיה משום ר' לוי אמר ישב כתיב בקש לעמוד א"ל הקדוש ברוך הוא שב אתה סימן לבניך מה אתה יושב ושכינה עומדת כך בניך יושבין ושכינה עומדת על גבן כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין קריאת שמע והן יושבים לכבודי ואני על גבן שנאמר (תהלים פב) אלהים נצב בעדת אל א"ר חגי בשם ר' יצחק עומד אין כתיב כאן אלא נצב אטימוס כמה דתימא ונצבת על הצור כתיב (ישעיה סה) והיה טרם יקראו ואני אענה ר' שמואל בר חייא ורבי יודן בשם רבי חנינא על כל שבח ושבח שישראל משבחין להקב"ה משרה שכינתו עליהם מה טעם (תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל:
"פתח האהל" פתח טוב פתחת לעוברים ולשבים פתח טוב פתחת לגרים שאלולי את לא בראתי שמים וארץ שנאמר (ישעיה מ, כב ): "וימתחם כאהל לשבת" שאלולי את לא בראתי גלגל חמה שנאמר (תהלים יט) לשמש שם אהל בהם שאלולי את לא בראתי את הירח שנאמר (איוב כה) הן עד ירח ולא יאהיל א"ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם הה"ד (תהלים נה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו כחום היום לכשיבוא אותו היום שכתוב בו (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור כחום היום תני ר' ישמעאל כחום היום הרי שש שעות אמורות הא מה אני מקיים (שמות טז) וחם השמש ונמס בד' שעות אתה אומר ד' שעות או אינו אלא בו' שעות כשהוא אומר כחום היום הרי ו' שעות אמורות או חילוף כחום היום בארבע שעות וחם השמש ונמס בששה שעות אמרת היך אתה יכול לקיים כחום היום בארבע שעות והלא בארבע שעות אין חום אלא במקום שהחמה זורחת שם בארבע שעות טולא קריר ושמשא שריב בשש שעות טולא ושמשא שריבין כחדא הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון כחום היום בששה שעות וחם השמש ונמס בד' שעות שבמקום שהחמה זורחת בלבד שם נמס א"ר תנחומא בשעה שאין לבריות צל תחתיו א"ר ינאי ניקב נקב מגיהנם והרתיח כל העולם כולו על יושביו לשעה קלה אמר הקדוש ברוך הוא צדיקים בצער והעולם בריוח הדא אמרת שהחימום יפה למכה:
אמר עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי א"ל הקב"ה עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך הה"ד "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו" וירא בשכינה וירא במלאכים. א"ר חנינא שמות חדשים עלו מבבל ריש לקיש אמר אף שמות מלאכים מיכאל רפאל וגבריאל. אמר רבי לוי אחד נדמה לו בדמות סדקי ואחד נדמה לו בדמות נווטי ואחד בדמות ערבי אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהן בני אדם גדולים ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו אני יודע שהן בני אדם מהוגנין וכיון שראה אותן חולקין כבוד אלו לאלו ידע שהן בני אדם מהוגנין. א"ר אבהו אהל פלן של אבינו אברהם מפולש היה רבי יודן אמר כהדין דרומילוס אמר אם אני רואה אותן שהפליגו את דרכם להתקרב דרך כאן אני יודע שהן באים אצלי כיון שראה אותן שהפליגו מיד "וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה":
ויאמר אדני אם נא מצאתי חן תני ר' חייא לגדול שבהן אמר זה מיכאל יקח נא מעט מים ר"א בשם ר' סימאי אמר אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אתה אמרת יקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולע"ל הה"ד (במדבר כא) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה הרי במדבר בארץ כנען מנין (דברים ח) ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר לע"ל מנין ת"ל (זכריה יד) ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם אתה אמרת ורחצו רגליכם חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולע"ל במדבר מנין שנאמר (יחזקאל טז) וארחצך במים בישוב מנין שנאמר (ישעיה א) רחצו הזכו לע"ל מנין שנאמר (שם ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך וכו' (תהלים קה) פרש ענן למסך הרי במדבר בארץ מנין (ויקרא כג) בסוכות תשבו שבעת ימים לע"ל מנין שנא' (ישעיה ד) וסוכה תהיה לצל יומם מחורב אתה אמרת ואקחה פת לחם חייך שאני פורע לבניך וכו' (שמות טז) ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים הרי במדבר בארץ מנין שנ' (דברים ח) ארץ חטה ושעורה לע"ל מנין (תהלי' עב) יהי פסת בר בארץ כך כתיב ואל הבקר רץ אברהם חייך שאני פורע לבניך וכו' (במדבר יא) ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים הרי כמדבר בארץ מנין (שם לב) ומקנה רב היה לבני ראובן לע"ל מנין שנא' (ישעיה ז) והיה ביום ההוא יחיה איש וגו' כך כתיב והוא עומד עליהם חייך שאני פורע לבניך וכו' (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך הרי במדבר בארץ מנין שנאמר (תהלים פב) אלהים נצב בעדת אל לע"ל מנין שנאמר (מיכה ב) עלה הפורץ לפניהם:
"ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו" א"ר יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פיתא מזוניתא דליבא. בתורה מנין "ואקחה פת לחם וסעדו לבכם" בנביאים (שופטים יט, ): "סעד לבך פת לחם" בכתובים (תהלים קד, טו ): "ולחם לבב אנוש יסעד" א"ר אחא וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם הדא אמרת אין יצר הרע שולט במלאכים הוא דעתיה דר' חייא דא"ר חייא שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן אלא לבכם הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבא כי על כן עברתם על עבדכם א"ר יהושע מיום שברא הקב"ה את עולמו הייתם מזומנים לבא אצלי כי על כן עברתם היך מד"א יהי כן ה' עמכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת אמרו אנו אין לפנינו אכילה ושתיה אבל אתה שיש לפניך אכילה ושתיה כן תעשה לעצמך כאשר דברת יהי רצון שתזכה לעשות עוד סעודה אחרת לבר דכר דיתיליד לך:
"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי" ר' אביתר אמר תשע סאין אפתה שלש לעוגות שלש לחביץ ושלש למיני מילוטמיה. ורבנן אמרין שלש אחד לעוגות ואחד לחביץ ואחד למלוטמיה. "לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" הדא אמרת פרס הפסח הוה. רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינא היא מדבר סין היא מדבר אלוש מאיזו זכות זכו ישראל שניתן להם מן במדבר בזכות של אברהם שאמר לושי ועשי עוגות:
ואל הבקר רץ אברהם א"ר לוי רץ לקדם אותה אומה שכתוב בה (הושע יא) אפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש ויקח בן בקר יכול גדול ת"ל רך אי רך יכול חסר ת"ל וטוב ויתן אל הנער זה ישמעאל בשביל לזרזו במצות:
ויקח חמאה וחלב א"ר חנינא המעולה אחד מששים בחלב והבינוני אחד מארבעים והקיבר אחד מעשרים רבי יונה אמר המעולה אחד ממאה בינוני אחד מששים והקיבר א' מעשרים ופת היכן היא אפרים מקשאה תלמידו דרבי מאיר משום ר"מ אמר פירסה נדה ונטמאת העיסה רבנן אמרי אפילו פת הביא לפניהם מה אם דברים שלא אמר הביא לפניהם דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה והוא עומד עליהם הכא את אמר והוא עומד עליהם ולהלן אמר נצבים עליו אלא עד שלא יצא ידיהם נצבים עליו כיון שיצא ידיהם והוא עומד עליהם אימתו מוטלת עליהם מיכאל מירתת גבריאל מירתת רבי תנחומא משום ר' אלעזר ור' אבון בשם רבי מאיר מתלא אמר עלת לקרתא הלך בנימוסה למעלה שאין אכילה ושתיה עלה משה למרום ולא אכל שנאמר (דברים ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אבל למטה שיש אכילה ושתיה והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו וכי אוכלין היו אלא נראין כאוכלין ראשון ראשון מסתלק:
ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו' אל"ף יו"ד וי"ו נקוד למ"ד אינו נקוד אמר ר"ש בן אלעזר בכל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב נקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה כאן שהנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה איו אברהם א"ר עזריה כשם שאמרו איה שרה כך אמרו לשרה איו אברהם ויאמר הנה באהל הה"ד (שופטים ה) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן רבי אלעזר אמר מנשי דור המדבר שהן יושבות באהלים שנאמר (במדבר יא) איש לפתח אהלו ולמה תבורך מהם הן ילדו וקיימו את העולם ומה היה מועיל להם שאלמלא היא כבר היו אבודין רבי שמואל בר נחמן אמר מן האמהות הן ילדו וכו' שאלולי היא כבר היו אבודין:
ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה וגו' והוא אחריו זה ישמעאל והוא אחריו מפני היחוד והוא אחריו זה המלאך שהביט לאחריו והרגיש שבאת אורה מאחריו ואברהם ושרה זקנים אמר רבי יוחנן כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים מה ת"ל ואברהם זקן אלא שהחזירו הקדוש ברוך הוא לימי נערותיו צריך לכתוב פעם שנייה ואברהם זקן רבי אמי אמר כאן זקנה שיש בה לחלוחית ולהלן בזקנה שאין בה לחלוחית חדל להיות לשרה אורח כנשים היך מה דאת אמר (דברים כג) וכי תחדל לנדור פסק המד"א (במדבר ט) וחדל לעשות הפסח:
ותצחק שרה בקרבה לאמר זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך ותצחק שרה בקרוביה לאמר ואדני זקן אמרה האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטים נאים ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה תכשיטים היך מה דאת אמר (יחזקאל ט) ואעדך עדי האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה וסתות ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה עידונים האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה עידויין ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה זמני אלא ואדני זקן רב יהודה אמר טוחן ולא פולט אמר רבי יהודה בר' סימון אמר הקב"ה אתם מילדים עצמכם ומזקינים את חבריכם ואני זקנתי מלעשות נסים:
ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר בר קפרא אמר גדול השלום שאף הכתובים דברו בדאית בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן לאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי לא דיבר הכתוב כמו שאמרה שרה ואדוני זקן אלא ואני זקנתי:
היפלא מה' דבר וגו' רבי יודן בר' סימון אמר משל לאחד שהיה בידו שתי קפליות הוליכן אצל נפח אמר לו יכול אתה לתקנם לי אמר לו לבראתן כבתחלה אני יכול לתקנם לך איני יכול כן הכא (להחזירם) לבראתן כבתחלה אני יכול להחזירם לימי נערותן איני יכול:
"ותכחש שרה לאמר לא וגו'" רבי יהודה בר' סימון אמר מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת ואף היא ע"י עילה ר' אבא בר כהנא בשם רבי אידי אמר כמה כירכוכים כירכר בשביל להשיח עמה "ויאמר לא כי צחקת" רבי אלעזר אומר והכתיב (בראשית טז, יג ): "ותקרא שם ה' הדובר אליה" רבי יהושע בשם רבי נחמיה בשם רבי אידי אמר על ידי מלאך והכתיב (שם כה, כג) "ויאמר ה' לה" רבי לוי אמר ע"י מלאך. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר על ידי שם בן נח. "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" מתלא אמר אכלית אשקית לוית כך "וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם".

Chapter 49

"וַה' אָמַר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם" רבי יצחק פתח (משלי י, ז ): "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה מה טעמיה "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה מה טעמיה "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב". א"ר שמואל בר נחמן שמותן של רשעים דומים לכלי קורייס מה כלי קורייס כל מה שאת משתמש בהם הם עומדים הנחתם הם מתרפים כך שמעת מימיך אדם קורא שם בנו פרעה סיסרא סנחריב אלא אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון. רבי ברכיה ורבי חלבו משום רבי שמואל בר נחמן ור' יונתן כשהיה מגיע לפסוק הזה (אסתר ב, ו ): "אֲשֶׁר הָגְלָה מִיְּרוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה וְגוֹ'" הוה אמר נבוכדנצר שחיק עצמות ולמה לא הוה אמר כן בירמיה אלא שכל נבוכדנצר שכתוב בירמיה חי הוי ברם הכא מת הוי. רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו לקיים מה שנאמר "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" א"ר פנחס חרבונה זכור לטוב. א"ר שמואל בר נחמן מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנאמר (תהלים קטו, יב ): "ה' זכרנו יברך" ר' הונא בשם רבי אחא אמר אין לי אלא ס' רבוא מנין שכל אחד ואחד מישראל שהקדוש ברוך הוא מזכיר שמו ומברכו שנאמר "וַה' אָמַר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם" לא היה צריך קרא למימר אלא "וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה" אלא אמר הקב"ה הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל":
כתיב (תהלים כה, יד ): "סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם". איזהו סוד ה'? זו מילה, שלא גלה אותה מאדם ועד עשרים דור, עד שעמד אברהם ונתנה לו, שנאמר (בראשית יב, ב ): "וְאֶתְּנָה בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ". א"ל הקדוש ברוך הוא: אם תמול, תטול סוד ה'. מה סוד ה'? ס' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה, הרי שבעים, שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה, שנאמר (דברים י, כב ): "בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ"; מעמיד אני מהן שבעים זקנים, שנאמר (במדבר יא, טז ): "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל"; ומעמיד אני מהן משה, שהוא הוגה בתורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים א, ה ): "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר וְגוֹ'"; בזכות מי? בזכות המילה, שנאמר "סוֹד ה' לִירֵאָיו". א"ל הקב"ה לאברהם: דיו לעבד שיהא כרבו. אמר לפניו ומי ימול אותי? אמר: אתה בעצמך. מיד נטל אברהם סכין, והיה אוחז בערלתו ובא לחתוך והיה מתירא שהיה זקן, מה עשה הקדוש ברוך הוא? שלח ידו ואחז עמו והיה אברהם חותך, שנאמר (נחמיה ט, ז ): "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְגוֹ'" וכרות לו הברית אין כתיב כאן אלא (שם, ח) "וְכָרוֹת עִמּוֹ", מלמד שהיה הקב"ה אוחז בו. ד"א "סוֹד ה' לִירֵאָיו" - בתחלה היה סוד ה' ליראיו, ואח"כ לישרים (משלי ג, לב ): "(ולישרים) [וְאֶת יְשָׁרִים] סוֹדוֹ", ואחר כך לנביאים (עמוס ג, ז ): "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים". אמר הקדוש ברוך הוא: אברהם זה ירא אלהים - שנאמר (בראשית כב, יב ): "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה". אברהם זה ישר מן הישרים - שנאמר (שיר א, ד ): "מישרים אהבוך". אברהם זה נביא שנאמר (בראשית כ, ז ): "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא", ואיני מגלה לו?! אמר רבי יהושע בן לוי: משל למלך שנתן אוסיא לאוהבו. לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכה חמשה אילני סרק. אמר המלך אילו מן פטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב, ומה בכך? ונמלך בו. כך, אמר הקב"ה: כבר נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר (שם טו, יח) "לזרעך נתתי את הארץ", וחמשה כרכים הללו בתוך שלו הם, ואילו מפטריקון שלו הייתי מבקש לא היה מעכב בידי, ומה בכך? ונמלך בו. אר"י בר' סימון: למלך שהיו לו שלשה אוהבים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן. פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתן, נטל את הראשון וטרדו והוציאו חוץ לפלטין, שני חבשו בבית האסורים ונתן ספרגים שלו עליו, שלישי שהיה לו חביב יותר מדאי אמר איני עושה דבר חוץ מדעתו. כך: אדם הראשון - "ויגרש את האדם"; נח - "ויסגר ה' בעדו"; אברהם, שהיה חביב עליו יותר מדאי אמר, מה אני עושה דבר חוץ מדעתו?! א"ר שמואל בר נחמן: משל למלך שהיה לו סנקתדריס אחד, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו. פעם אחת בקש המלך לעשות דבר חוץ מדעתו, אמר המלך כלום עשיתי אותו סנקתדריס שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו?! א"ר יודן: אמר הקדוש ברוך הוא: הרי יש שָם לוט בן אחיו, ואיני מגלה לו?! ורבנן אמרי: כבר קראתי אותו אביהם, שנאמר (שם יז, ה) "כי אב המון גוים נתתיך"; דנים את הבן חוץ מן האב?! מתן תורה גליתי לו, גיהנם גליתי לו, דינה של סדום למחר ואיני מגלה לו?! רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן אמר: אפילו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע. רבי פנחס בשם רבי שמואל אמר: אפילו שם חדש שהקב"ה עתיד לקרוא לירושלים, שנאמר (ירמיה ג, יז ): "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'", היה אברהם יודע. רבי ברכיה ור' חייא ורבנן דתמן בשם ר' יהודה: אין יום ויום שאין הקדוש ברוך הוא מחדש הלכה בבית דין של מעלה. מאי טעמיה? (איוב לז, ב ): "שמעו שמוע ברגז קלו והגה מפיו יצא", ואין הגה אלא תורה, שנאמר (יהושע א, ח ): "והגית בו יומם ולילה", אפילו אותן הלכות היה אברהם יודע.
"ואברהם היו יהיה" ר' תנחום בשם רבי ברכיה בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם רבי יודן ור' אחא בשם רבי אלכסנדרי מייתי לה מהכא ואברהם היו יהיה יו"ד עשר וה' חמש וי"ד עשר וה' חמשה:
"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה [אֶת בָּנָיו וְגוֹ' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]" רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא ורבנן אמרי זו ביקור חולים. ר' עזריה בשם ר"י מתחלה צדק לבסוף משפט הא כיצד אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו אמרו ליה מה נאמר א"ל אמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו אם מקבל עליו ובריך הוה אכיל ושתי ואזיל ואי לא הוה מקבל עליה ובריך הוה א"ל הב מה דעלך ואמר מה אית לך עלי הוה א"ל חד קסיט דחמר בעשרה פולרין וחד ליטרא דקופר בי' פולרין וחד עיגול דריפתא בי' פולרין מאן יהיב לך חמרא במדברא מאן יהיב לך קופר במדברא מאן יהיב לך עיגולא במדברא מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו הה"ד לכתחלה צדקה ולבסוף משפט. "למען הביא ה' על אברהם וגו'" תני ר"ש בן יוחאי אומר כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאילו לא מת שנאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר אליו לא נאמר אלא את אשר דבר ה' עליו:
"ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה" ר' חנינא אמר רבה והולכת. רבי ברכיה משם רבי יוחנן שמענו בדור המבול שנדונו במים והסדומים שנדונו באש מנין ליתן את האמור בזה בזה ת"ל רבה רבה לגזירה שוה:
"אֵרֲדָה נָּא" תני ר"ש בן יוחאי זו אחת מעשר ירידות האמורות בתורה א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה שנאמר "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה" כלייה הן חייבין "וְאִם לֹא אֵדָעָה" אודיע בהן מדת הדין בעולם. א"ר לוי אפי' אני מבקש לשתוק דינה של ריבה איני מניח אותי לשתוק. מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות אמרה לה כלו מזונותיה וכבר היא נטויה למות מה עשתה מלאה את הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וכיון שהרגישו בה נטלו ושרפו אותה אמר הקב"ה אפי' אני מבקש לשתוק דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק הה"ד הכצעקתה הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה ואיזו זו דינה של נערה. א"ר ירמיה בן אלעזר עיקר שלוותה של סדום לא היתה אלא חמשים ושתים שנה ומהם עשרים וחמש שנה היה הקדוש ברוך הוא מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו הה"ד (איוב ט, ה ): "המעתיק הרים ולא ידעו" ובסוף "אשר הפכם באפו":
"וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים" הדא אמרת: אין עורף למלאכים. "וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה, וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'" א"ר סימון: תיקון סופרים הוא זה, שהשכינה היתה ממתנת לאברהם:
"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר וְגוֹ'" רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אמר הגשה למלחמה (דה"א יט, יג ): "ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה". ר' נחמיה אמר הגשה לפיוס המד"א (יהושע יד, ו ): "ויגשו בני יהודה אל יהושע". רבנן אמרי הגשה לתפלה המד"א (מ"א יח, לו ): "ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל וגו'". ר"א פשט לה אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא אם לתפלה אני בא. רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא ועשה בוא קרב בוא ועשה קרבן של ציבור אלא בוא וקרב להתפלל א"ר תנחומא למה התקינו ברכות חמש עשרה עד שומע תפלה כנגד ט"ו אזכרות שב"הבו לה' בני אלים" עד "ה' למבול ישב" (תהלים כט) שהוא מכלה את הפורעניות מלבא לעולם. רב הונא בשם רבי אחא "האף תספה" אתה גודר את האף והאף לא יגדרך א"ר יהושע בר נחמיה אף שאתה מביא לעולמך אתה מכלה בו את הצדיקים ואת הרשעים ולא דייך שאתה תולה הרשעים בשביל הצדיקים אלא שאתה מכלה את הצדיקים עם הרשעים. רבי ורבי יונתן רבי אומר ב"ו חימה כובשתו אבל הקב"ה כובש את החימה שנאמר (נחום א, ב ): "נוקם ה' ובעל חימה". רבי יונתן אמר ב"ו קנאה כובשתו אבל הקדוש ברוך הוא כובש את הקנאה שנאמר (שם). רבי שמלאי שאל לרבי יונתן מאי דכתיב (משלי יג, כג ): "ויש נספה בלא משפט" אמר לו בלא משפט מקומו מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני ציפורי כשהיה גובה בטבריא ראה אחד מציפורי עמד ותפשו א"ל מציפורי אני א"ל יש בידי כתבים מציפורי לגבותה ולא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחה לציפורי ונמצא נספה בלא משפט מקומו ר' לוי אמר לדובה שהיתה משכלת כחיה ולא מצאת לשכל בחיה ושכלה בבניה רבי סימון אמר למגל כוסחת שושנים:
"חָלִלָה לְךָ" א"ר יודן חלילה הוא לך בַּרָיָה הוא לך. א"ר אחא "חָלִלָה" "חָלִלָה" שתי פעמים חלול שם שמים יש בדבר. א"ר אבא מעשות דבר אין כתיב כאן אלא "מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר" לא היא ולא דכוותה ולא דפחותה מינה. א"ר לוי שני בני אדם אמרו דבר אחד אברהם ואיוב אברהם "חללה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע" איוב אמר (איוב ט, כב ): "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה" אברהם נטל עליה שכר איוב נענש עליה אברהם אמר בישולה איוב אמר פגה "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה". ר' חייא בר אבא אמר עירבובי שאילות יש כאן:. - אברהם אמר "חללה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע". - והקב"ה אומר "וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע" יתלה לרשעים בשביל צדיקים הלואי צדיקים דהא אינם אלא צדיקים ניבלי דאמר רבי יוחנן כל צדיקים שנאמרו בסדום צדיקם כתיב היא דעתיה דר' יוחנן דא"ר יוחנן (יהושע ט, יא ): "וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ" זקינינו כתיב זקני אשמה היינו סבא דבהתא. א"ר יהושע בן לוי אמר אברהם צרף מעשי ויעלו למנין חמשים. א"ר יהודה בר' סימון לא את הוא צדיקו של עולם צרף עצמך עמהם ויעלו למנין חמשים. אר"י בר' סימון כך אמר ליה אברהם מלך ב"ו תולין לו אנקליטון מדוכוס לאפרכוס מאפרכוס לאסטרליטוס ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון לא תעשה משפט. אר"י בר' סימון כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים רומוס ורומילוס שאם בקש אחד מהם לעשות דבר חבירו מעכב על ידו ואת בשביל שאין לך מי שיעכב על ידך לא תעשה משפט. אמר ר' אדא נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם מה את מערים על השבועה מבול של מים אין אתה מביא מבול של אש את מביא אם כן לא יצאת ידי שבועה. אמר רבי לוי "הֲשֹׁפֵט כל הארץ לא יעשה משפט" אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש לית עולם את תפיס חבלא בתרין ראשין בעי עלמא ובעי דינא אם לית את מוותר ציבחר לית עלמא יכיל קאים. א"ל הקדוש ברוך הוא אברהם (תהלים מה, ח ): "אהבת צדק ותשנא רשע" אהבת לצדק את בריותי ותשנא רשע מאנת לחייבן "על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך" מהו מחבריך מנח ועד אצלך עשרה דורות ומכלם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך (בראשית יב, א ): "ויאמר ה' אל אברם לך לך":
"וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם" רבי יודן ורבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו (איוב לד, לא ): "כי אל אל האמור נשאתי לא אחבול" היינו דכתיב "ונשאתי לכל המקום בעבורם" "לא אחבול" איני ממשכנם היך מה דכתיב (שמות כב, כה ): "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל" והן חובלים עלי דברים ואומרים אינו דן כשורה (לב): "בלעדי אחזה" בר מיני זיל פשפש דינא ואם טעיתי "אתה הוריני". ו"אִם (און) [עול] פעלתי" עם הראשונים לא אוסיף עם האחרונים. (איוב מא, ד ): "לא אחריש בדיו" לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך לאברהם שהוא אומר "חללה לך מעשות כדבר הזה" ולמשה שהוא אומר (שמות לב, יא ): "למה ה' יחרה אפך בעמך" וליהושע שהוא אומר (יהושע ז, ז ): "למה העברת העבר את העם" ולדוד שהוא אומר (תהלים י, א ): "למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה" "ודבר גבורות וחין ערכו" חן ניתן בעריכות שפתים בשעה שבקש רחמים על הסדומיים:
"וַיַּעַן אַבְרָהָם וְיֹאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי [וְגוֹ', וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר]" אמר אלו הרגני אמרפל לא הייתי עפר ואי שרפני נמרוד לא הייתי אפר. אמר לו הקב"ה חייך אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם שנאמר (במדבר יט, יז ): "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת" (שם, ט) "וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֶת אֵפֶר הַפָּרָה". תנינן סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה ברחוב העיר וכו' ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה רבי יודן בר מנשה ור' שמואל בר נחמן חד אמר זכותו של אברהם וחד אמר זכותו של יצחק מאן דאמר זכותו של אברהם "אנכי עפר ואפר" מאן דאמר זכותו של יצחק אפר בלבד מילתא דרבי יודן פליגא אהא דרבי יהודה בן פזי דהוה מכריז בציבורא ואמר כל מאן דלא מטא שליחא דציבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה יסב איהו קימטא ויהיב ברישיה מילתיה דרבי יהודה בן פזי אמר הוא עפר והוא אפר:
"אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה" אמר רבי חייא בר אבא בקש אברהם לירד לו מחמשים לחמשה אמר לו הקדוש ברוך הוא חזור בך למפרע א"ר לוי לחלף סרדה מלאה מים כל זמן שהיא מלאה מים הסניגור מלמד פעמים שהדיין מבקש שילמד סניגוריא הוא אומר הוסיפו בתוכה מים:
"וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַה' אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה" ולמה עשרה כדי כניסה לכולם. ד"א למה עשרה כבר נשתייר בדור המבול שמונה ולא נתלה לעולם בזכותן. ד"א למה עשרה שהיה סבור שיש שם עשרה לוט ואשתו וד' בנותיו וד' חתניו. רבי יהודה בר' סימון ורבי חנין בשם ר' יוחנן כאן עשרה ובירושלים אפי' אחד הה"ד (ירמיה ה, א ): "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם [וְגוֹ', אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ וְאֶסְלַח לָהּ]" וכאן הוא אומר (קהלת ז, כז ): "אחת לאחת למצוא חשבון" א"ר יצחק עד כמה הוא מצוי חשבון עד אחת:
"וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם" הדיין הזה כל זמן שהסניגור מלמד הוא ממתין נשתתק הסניגור עמד לו הדיין. כך "וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם" הסניגור הזה כל זמן שהדיין מסביר לו פנים הוא מלמד עמד לו הדיין נשתתק הסניגור כך וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם וכתיב "ואברהם שב למקומו" הקטיגור הזה כל זמן שהסניגור מלמד והדיין מסביר לו פנים ממתין עמד לו הדיין נשתתק הסניגור והמקטרג הולך לעשות שליחותו כך וילך ה' וכתיב "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב".

Chapter 50

"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְגוֹ'" (יחזקאל א, יד ): "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק" א"ר אייבו רצות אין כתיב כאן אלא רצוא רצין לעשות שליחותן כמראה הבזק ר"י בשם רבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא כזה שהוא בוזק גפת בכירה רבי חייא בר אבא אמר כרוחא לזיקא רבנן אמרי כזיקא לעננא נפטרים מאברהם בשש שעות ובאין סדומה בערב אלא מלאכי רחמים היו והיו ממתינים וסבורים שמא ימצא להם זכות וכיון שלא מצא להם זכות "ויבואו שני המלאכים סדומה בערב":
(איוב כג) והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש - תנא, אין מלאך אחד עושה שתי שליחות, ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת, ואת אמרת שני?! אלא, מיכאל אמר בשורתו ונסתלק, גבריאל נשתלח להפוך את סדום, ורפאל להציל את לוט. ויבואו שני המלאכים סדומה הכא את אמר מלאכים, ולהלן קורא אותן אנשים?! אלא, להלן שהיתה שכינה על גביהן, קראם אנשים, כיון שנסתלקה שכינה מעל גביהן, לבשו מלאכות. אמר רבי תנחומא, אמר רבי לוי: אברהם שהיה כחו יפה, נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט, על ידי שהיה כחו רע, נדמו לו בדמות מלאכים. אמר רבי חנינא: עד שלא עשו שליחותן, קראן אנשים, משעשו שליחותן, מלאכים. אמר רבי תנחומא: לאחד שנטל הגמוניא מן המלך, עד שלא הגיע לבית אוריין שלו, היה מהלך כפגן, כיון שהגיע לבית אוריין שלו, היה מהלך כקאלמין. כך, עד שלא עשו שליחותן, קראן אנשים, כיון שעשו שליחותן, לבשו מלאכות:
סדומה - תני, משום ר' נחמיה: כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו תן לה ה"א בסופו, סדומה שעירה מצרימה חרנה. אתיבון, והכתיב (תהלים ט): ישובו רשעים לשאולה?! ר' אבא בר זבדא אמר: לביטי התחתונה שבשאול. בערב בא ערבה של סדום, ושקע שמשה, ונחתם גזר דינה. אמר רבי לוי: אין הקב"ה דן את אומות העולם, אלא בלילה בשעה שהן ישנים, ואינו דן את ישראל, אלא ביום בשעה שהם עסוקים במצות, הה"ד (תהלים ט): והוא ישפוט תבל בצדק. ולוט יושב, ישב כתיב, אותו היום מינוהו ארכי דיינים. חמשה ראשי דיינים היו בסדום: קץ שקר, ורב שקר, רב מסטידין, רב נבל, וקלא פנדר. לוט היה ארכי הדיינים שבכולן, בשעה שהיה אומר להם דברים שהם ערבים להם, הן אומרים לו: גש הלאה, סק לעיל. ובשעה שהיה אומר להם דברים שאין ערבים להם, היו אומרים לו: האחד בא לגור וישפוט שפוט?!
וירא לוט ויקם לקראתם וגו' ויאמר הנה נא אדוני - רבי יודן ורבי הונא, רבי יודן אמר: סורו נא אפילו איני כדאי, עקמו עלי את הדרך. רבי הונא אמר: עקמו עלי את הדרך, כדי שלא תהיו נראים באים אצלי. אל בית עבדכם ולינו ורחצו אברהם מקדים רחיצה ללינה, ולוט מקדים לינה לרחיצה?! אלא, אברהם מקפיד על טינופת עבודת כוכבים, לפיכך הקדים רחיצה, ולוט אינו מקפיד על טינופת עבודת כוכבים. ויש אומרים: אף זה עשה כשורה, כדי שיצאו ויראו אבק על רגליהם, שלא יאמרו היכן לנו. ויאמרו לא כי ברחוב נלין ממאנין בקטן ואין ממאנין בגדול. ויפצר בם מאד הכניס בם אף וצרה. ויסורו אליו, ויבאו אל ביתו הדא מסייעא לההוא דאמר רב הונא: עקמו עלי את הדרך, כדי שלא תהיו נראים באים אצלי. ויעש להם משתה בביתו של אברהם אבינו היה, שהיה מקבל את העוברים ואת השבים. אמר רבי יצחק: מצות גדולה עמדה על המלח. דהוא אמר לה: הב לאלין אכסניא, קליל מלח. והות אמרה ליה: אף הדא סוניתא בישא את בעי מילפא הכא?!
טרם ישכבו - התחילו שואלים אותו, אמרו לו אנשי העיר: מה הם? אמר להון: כל אתר אית טבין ובישין, ברם הכא, סוגייה בישין. ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית אין אחד מהם מעכב. ויקראו אל לוט ויאמרו לו רבי יהושע בן לוי בשם ר' פדייה אמר: כל אותו הלילה היה לוט מבקש עליהם רחמים, והיו מקבלין ממנו, כיון שאמרו לו, הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש. אמרו לו: עד מי לך פּה, קרי ביה: עוד מי לך פֶּה? עד כאן היה לך רשות ללמד סניגוריא עליהם, מכאן ואילך אין לך רשות ללמד סניגוריא עליהם:
ויצא אליהם לוט הפתחה אל נא אחי הנה נא לי שתי בנות וגו' - רק לאנשים האל, הקשות. דבר אחר: אלהות הם, אלו חזקים. כי על כן באו בצל קורתי, לא בזכותי, אלא בזכותו של אברהם. דבר אחר: כי על כן באו בצל קורתי מלמד שהטתה את הבית עליהם. אמרה לו: אם בעית מקבלתון, קבל בחלקך:
ויאמרו גש הלאה - קרב להלן! ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט, דין שדנו ראשונים אתה בא להרוס! רבי מנחמא, משם רבי ביבי: כך התנו אנשי סדום ביניהם, אמרו: כל אכסניא שהוא בא לכאן, יהו בועלים אותו ונוטלים את ממונו, אפילו אותו שכתוב בו: ושמרו דרך ה', אנו בועלים אותו ונוטלים את ממונו:
וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם וגו' ואת האנשים אשר פתח הבית - מי שהתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורענות, שנאמר: ואנשי סדום וגו'. לפיכך, הוכו בסנורים מקטן ועד גדול. דכוותה (בראשית ז): וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, מי שהתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורעניות. דכוותה (במדבר ג): ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים, מי שהתחיל בעבירה, ממנו התחילה הפורענות. דכוותה (שם ה): וצבתה בטנה ונפלה יריכה, אבר שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות. דכוותה (דברים יב) הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב, מי שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות. וילאו למצא הפתח, אלאון, היך מה דאת אמר (ישעיה טז): והיה כי נראה כי נלאה מואב, אינסון, היך מה דאת אמר: (שם א) נלאיתי נשוא. אישתטון, היך מה דאת אמר (ירמיה ד): כי אויל עמי:
כי משחיתים אנחנו - ר' לוי בשם רב נחמן: מלאכי השרת ע"י שגילו מסטורין של הקדוש ברוך הוא, נדחו ממחיצתן מאה ושלושים ושמונה שנה. ורבי תנחומא: הוה מפיק לישנא קלה. אמר רבי חמא בר חנינא: על שנתגאו ואמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה. וידבר אל חתניו וגו' ארבע בנות היו לו שתים ארוסות ושתים נשואות. לקוחי בנותיו אין כתיב כאן, אלא לוקחי בנותיו. ויהי כמצחק בעיני חתניו אמרו לו: אדרכולין וכרבלין במדינה, ומדינה נהפכת?!
וכמו השחר עולה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר - אמר רבי חנינא: משיעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח, אדם מהלך ארבעה מילין, משהאיר המזרח עד שתנץ החמה ארבע מילין, שנאמר: וכמו השחר עלה. וכתיב: השמש יצא על הארץ. ומסדום לצוער ארבע מילין? אמר רבי זעירא: המלאך היה מקדר לפניהם את הדרך. ומנין משהאיר המזרח עד שתנץ החמה אדם מהלך ארבע מילין? כמו וכמו, מילתא דמיא למילתא. אמר רבי יוסי בר אבין: אם יאמר לך אדם: הדא כוכבתא דצפרא, איילתא דשחרא, שקרן הוא! פעמים פוחתת ופעמים שהיא מוספת, אלא כמין תרתין קרנין, דנהורא סלקין ממדינחא ומנהרין לעלמא. ואת שתי בנותיך הנמצאות וגו' אמר רבי טוביה בר רבי יצחק: שתי מציאות: רות המואביה, ונעמה העמונית. אמר רבי יצחק: (תהלים פט): מצאתי דוד עבדי. היכן מצאתי? בסדום:
ויתמהמה, תמהון אחר תמהון. אמר: כמה אבוד בכסף וזהב אבנים טובות ומרגליות! הדא הוא דכתיב (קהלת ה): עושר שמור לבעליו לרעתו. רבי יהושע בן לוי אמר: זה לוט. רבי שמואל בר נחמן אמר: זה קרח. רבי יהודה בר סימון אמר: זה נבות. רבי לוי אמר: זה המן. רבי יצחק אמר: זה שבט ראובן וגד. רבנן אמרי: זה איוב, דהוה עתיר ונתמסכן, וחזר למה דהוה. ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו וגו' מי היה זה? זה רפאל. אתיבון, והא כתיב: ויוציאוהו ויניחוהו, וכתיב: ויהי כהוציאם אותם החוצה?! אמר לו: קרון דבתריה, ויאמרו המלט על נפשך אין כתיב, אלא ויאמר המלט על נפשך. ההרה המלט פן תספה, בזכות אברהם שנקרא הר, (שיר ב): מדלג על ההרים. ואומר (מיכה ו): שמעו הרים וגו.' ואנכי לא אוכל להמלט ההרה וגו' ויאמר לוט אליהם אל נא אדני הנה מצא עבדך חן בעיניך וגו'. ר' ברכיה ורבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה: שני בני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית. צרפית אמרה: עד שלא באת אצלי, היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה אנשי עירי, והיו מעשי רבים על אנשי בני עירי, והייתי צדקת ביניהם, עכשיו שבאת אצלי, באת להזכיר את עוני ולהמית את בני! לוט אמר: עד שלא הלכתי אצל אברהם, היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשי בני עירי, ואני צדיק ביניהם, עכשיו שאני הולך אצל אברהם שמעשיו רבים על שלי, איני יכול לעמוד בנחלתו. ואנכי לא אוכל ר' ברכיה בשם ר' לוי: מן הן תנינן, כשם שהנוה הרעה בודק, כך הנוה היפה בודק. מן הכא ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני, וסדום בעומקא היא, לפום כך הוא אומר: ואנכי לא אוכל להמלט ההרה, שרי בעומקא. ואינון אמרו ליה: פוק לטורא. והוא אמר: הכין?! הדא אמרה: אפילו מנוה הרעה לנוה היפה, הרי שהנוה היפה בודק, הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה. ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה אמר רבי חלפתא קסרייא: ומה אם לוט, על ידי שכבד את המלאך נשא לו פנים, לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך?! (במדבר ו): ישא ה' פניו אליך:
"מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה וְגוֹ'" א"ר לוי משל למדינה שהיו לה שני פיטרונין אחד עירוני ואחד בן המדינה וכעס עליהם המלך ובקש לרדותן אמר המלך אם רודה אני אותם בפני בני המדינה עכשיו הן אומרים אלו היה עירוני כאן היה מתקיים עלינו ואילו היה בפני עירוני עכשיו הן אומרין אילו בן המדינה שם היה מתקיים עלינו כך לפי שהיו סדומיים מהם עובדים לחמה ומהם עובדים ללבנה אמר הקב"ה אם אני רודה אותן ביום עכשיו הם אומרין אילו היתה לבנה שם היתה מקיימת עלינו אם אני רודה אותם בלילה עכשיו הם אומרין אילו היתה החמה שם היתה מקיימת עלינו אלא נקם מהם בששה עשר בניסן בשעה שהחמה ולבנה עומדים ברקיע הה"ד "השמש יצא על הארץ ולוט בא צֹעֲרָה וגו'" "[וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש וגו']".

Chapter 51

וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' - כתיב (תהלים נח) כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש וגו' כהדין כיליי סיליי לימצא כשלושול הזה שהוא נמחה בצואה, כאישית זו שאינה מספקת לראות שמש, עד שהיא חוזרת לעפר, כאשת איש שזינתה והיא מתביישת שלא תראה עוברה והיא משליכתו בלילה קודם שלא תחזנה שמש, הה"ד: השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה וה' המטיר על סדום וגו':
וה' המטיר על סדום וגו' משל לשני מדינות שמרדו במלך אמר המלך תשרף אחת משלה וא' תשרף מטמיון כך להלן (ישעיה לד) ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית ברם הכא וה' המטיר על סדום ועל עמורה וגו' אמר ר' אבון לשפחה שהיתה רודה פת בתנור בא בן גברתה ורדת פת ונתנה לו בא בן בנה ורדת גחלים ונתנה לו כך להלן ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ברם הכא וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש ר' חלבו בן ר' חילפי בר סמקאיי בשם ר"י בר ר' סימון וה' המטיר על סדום זה גבריאל מאת ה' מן השמים זה הקדוש ברוך הוא אר"א כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו א"ר יצחק בתורה בנביאים וכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו ב' פעמים בפסוק אחד בתורה (בראשית ד) ויאמר למך לנשיו נשיי אין כתיב כאן אלא נשי למך האזנה וגו' בנביאים (מלכים א א) ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי וגו' את בן המלך אין כתיב כאן אלא את שלמה בני בכתובים דכתיב (אסתר א) כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך ואת תמיה שהקב"ה מזכיר שמו שני פעמים בפסוק אחד:
גפרית ואש הה"ד (תהלים יא) ימטר על רשעים פחים אש וגפרית וגו' פחים גומרים ומצדין אש וגפרית א"ר יודן מפני מה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת עליו למה שהיא יודעת שהיא נידונת בה לע"ל שנאמר מנת כוסם ר' ישמעאל בר נחמן משום ר' יונתן כפיילי פיטרין לאחר המרחץ א"ר חנינא אין דבר רע יורד מלמעלה אתיבון והכתיב (תהלים קמח) אש וברד שלג וקיטור אמר להם רוח סערה היא שהיא עושה דברו מילתא דר"ש בן לקיש פליגא אהא דא"ר חנינא בן פזי (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב מכאן שיש לו אוצרות אחרים מאת ה' מן השמים כמרתק מן גבר:
ויהפוך את הערים האל רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן חמשת הכרכים הללו היו יושבות על צור אחד שלח מלאך את ידו והפכן הה"ד (איוב כח) בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים תרין אמוראי פליגי חד אמר בחלמיש של יד וחד אמר בחלמיש של אצבע קטנה אמר רבי יהושע וצמח האדמה אפילו צמחי האדמה לקו א"ר יהושע בן לוי עד עכשיו אם יקלוט אדם מטר מאוירו של סדום ויתן בערוגה אינה מצמחת:
ותבט אשתו מאחריו ר' יצחק אמר שחטאה במלח באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה היא עושה הולכת אל כל שכינותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר על כן ותהי נציב מלח:
ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מה זכירה נזכר לו שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אברהם על שרה אשתו אחותי היא היה יודע ושותק מתוך ההפכה ר' שמואל בר נחמן אמר שהיה שרוי בהן רבנן אמרי שהיה מלוה להן ברבית:
ויעל לוט מצוער וישב בהר הה"ד (תהלים נז) למנצח אל תשחת לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה אמר לפניו רבון העולמים עד שלא נכנסתי למערה עשית חסד עם אחרים בשבילי עכשיו שאני נתון במערה יהי רצון מלפניך אל תשחת:
ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן וגו' שהיו סבורות שנתכלה העולם כדור המבול לכה נשקה את אבינו יין וגו' ר' תנחומא משום רבי שמואל ונחיה מאבינו זרע ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן אלא ונחיה מאבינו זרע אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה זה מלך המשיח ותשקן את אביהן יין וגו' נקוד על וי"ו של ובקומה שבשכבה לא ידע בקומה ידע ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו' מנין היה להם יין במערה אלא ממה שהיין מרובה להן היו מביאין אותו במערות א"ר יהודה בר סימון נעשה להם מעין דוגמא של עולם הבא היך מה דאת אמר (יואל ג) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס:
ותהרין שתי בנות לוט מאביהן אמר ר"א לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה אתיבין והא כתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן אמר ר' תנחומא שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה א"ר נחמן בר חנין כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות סוף שמאכילין אותו מבשרו רבי יודן דמן גלוי ורבי שמואל בר נחמן תרויהון אמרי משום רבי אליהועיני אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו אם בנותיו נתאוו לו מן מה דכתיב (משלי יח) לתאוה יבקש נפרד הוי לוט נתאוה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו ר' תנחומא בר רבי חייא משם ר' הושעיא תורגמנא אין כל שבת ושבת שאין קורין בה פרשתו של לוט מאי טעמיה (שם) בכל תושיה יתגלע א"ר אחא יתגלעו אין כתיב כאן אלא יתגלע האנשים נתרחקו והנשים נתקרבו:
הה"ד (ירמיה מח) אני ידעתי נאום ה' עברתו ולא כן בדיו ר' הונא בר פפא ורבי סימון רבי הונא אמר מתחלת עיבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לש"ש שנא' לא כן בדיו עשו לש"ש אלא לשם זנות שנאמר (במדבר כה) וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות וגו' ר' סימון אמר מתחלת עיבורו של מואב לא היה לש"ש אלא לשם זנות שנאמר ועברתו לא כן בדיו לא עשה כן בדיו לשם זנות אלא לש"ש שנאמר (רות ג) ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה א"ר לוי אם תחלתו של מואב לשם זנות גם סופו היה לשם זנות בדיו לא כן עשו וישב ישראל בשטים וגו' ואם מתחלת עיבורו לשם שמים אף סופו לש"ש בדיו לא כן עשו ותרד הגורן:
ותלד הבכירה בן וגו' רבי יודן משם ר' אייבו הבכירה ע"י שביזת כבוד אביה ואמרה שמו מואב מאב אמר הכתוב (דברים ד) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה מלחמה אי אתה עושה עמהן אבל אתה מפתק הנהרות שלהן שורף גדישים שלהן באש אבל הצעירה על ידי שחסתה על כבוד אביה ואמרה ותקרא שמו בן עמי בן מי שהיה עמי אמר הכתוב (שם) אל תצורם ואל תתגר בהם כל עיקר. אמר ר"י ב"ר סימון ורבי חנין בשם ר' יוחנן בנותיו של לוט הולכות לעבור עבירה ונתפקדו באיזה זכות בזכות מואב מי אב שנאמר באברהם (בראשית יז) כי אב המון גוים נתתיך. פרשה נב א ויסע משם אברהם ארצה הנגב רבי אבון פתח (איוב יד) ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו ואולם הר נופל זה לוט שנפל מהר וצור זה אברהם יעתק ממקומו פנה ממקומו לפי שחרב מקומה של סדום פסקו העוברים והשבים ואמר מה אני מפסיק צדקה מביתי הלך ונטה לו אהל בגרר הדא הוא דכתיב ויסע משם אברהם:

Chapter 52

ויסע משם אברהם ארצה הנגב - רבי אבון פתח: (איוב יד) ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו. ואולם הר נופל, זה לוט, שנפל מהר. וצור, זה אברהם. יעתק ממקומו, פנה ממקומו, לפי שחרב מקומה של סדום, פסקו העוברים והשבים. ואמר: מה אני מפסיק צדקה מביתי?! הלך ונטה לו אהל בגרר, הדא הוא דכתיב: ויסע משם אברהם:
(משלי ח) אח נפשע מקרית עוז אח זה לוט שהיה בן אחיו של אברהם נפשע מקרית עוז פשעת באברהם כפרת ביה שקרת ביה ומה גרם לך ומדינים כבריח ארמון הביא עליו מדינים כבריחי בה"מ מה להלן לא יבא טמא אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם:
ד"א ויסע משם אברהם (שם) חכם לב יקח מצות חכם לב זה אברהם יקח מצות לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קלורין שלו כלום אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי הלך ונטה לו אהל בגרר ואויל שפתים ילבט זה לוט שהיה אויל בשפתיו שהיה צריך לומר לבנותיו דבר שלקה בו העולם אנו באים לעשות אלא ילבט מה גרם לו ילבט הביא עליו לבטי לבוטים מה להלן לא יבא טמא לכל דבר אף כאן לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה':
ויסע משם אברהם פנה מפני ריח רע שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על שתי בנותיו ארצה הנגב שבעה שמות נקראו לו דרום נגב תימן ים וימין וסנינים [נ"א וסינים] היתיבון והכתיב (תהלים פה) ולא ממדבר הרים אמר להם אף הוא דרום הוא אמר רבי חייא בר אבא עבר הוית קמיה כנישתא דצפורין שמעית מינוקא יתיבין וקריין ויסע משם אברהם אמרתי גדולים דברי חכמים שאמרו הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שנשיכתן נשיכת שועל ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש שמשעה שפירש אבינו אברהם מלוט היתה פרישתו פרישת עולם ויגר בגרר בגרדיקי ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא ע"כ שלא בטובתה:
ויבא אלהים וגו' בחלום הלילה א"ר יוסי אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם אלא בשעה שדרך בני אדם לפרוש זה מזה הה"ד (איוב ד) בשעיפים מחזיונות לילה ואלי דבר יגונב וגו' מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם רבי חנינא בר פפא ורבנן רבי חנינא בר פפא אמר משל למלך שהיה נתון הוא ואוהבו בטרקלין וילון מונח ביניהם כל זמן שהיה רוצה לדבר עם אוהבו היה קופל את הוילון ומדבר עמו אבל לנביאי אומות העולם אינו מקפל אותו אלא מדבר עמהם מאחרי הוילון ורבנן אמרי למלך שהיה לו אשה ופלגש כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיא וכשהוא הולך אצל שפחתו הולך במטמוניות כך אין הקב"ה נגלה על אומות העולם אלא בלילה (במדבר כב) ויבא אלהים אל בלעם לילה (בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם רבי חמא ב"ר חנינא ור' יששכר מכפר מנדי ר' חמא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור היך מה דאת אמר (במדבר כג) ויקר אלהים אל בלעם א"ר יששכר דכפר מנדי אין הלשון הזה ויקר אלא לשון טומאה היך מד"א (דברים כג) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה אבל נביאי ישראל בדבור שלם בלשון חיבה בלשון קדושה בלשון שמלאכי השרת מקלסין אותו שנאמר (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו' א"ר יוסי בן ביבה (משלי טז) רחוק ה' מרשעים אלו נביאי אומות העולם ותפלת צדיקים ישמע אלו נביאי ישראל ויבא אלהים אל אבימלך ויאמר לו הנך מת על האשה וגו' מכאן שאין התראה בבני נח והיא בעולת בעל אמר רבי אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנן אמרי מרתא דבעלה בכ"מ האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:
ואבימלך לא קרב אליה וגו' הגוי גם צדיק תהרוג אמר אם כך דנת לדור המבול ולדור הפלגה צדיקים היו א"ר ברכיה אי גוי זה תהרוג צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי וגו' והיא גם היא היא וחמריה וגמליה ובני ביתא ואנשי ביתה כולם אמרו כן בתם לבבי הדא אמרת משמוש ידים היה:
ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעתי וגו' ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי ר"י אומר מחטוא לי מחטונך לי על כן לא נתתיך משל לגבור רוכב על הסוס והסוס רץ וראה תינוק אחד מושלך ומשך הסוס ולא הזיק את התינוק למי הכל מקלסים לסוס או לרוכב לא לרוכב כך על כן לא נתתיך לנגוע אליה מחטונך לי יצרך המחטיאך בידי הוא מסור ואני מנעתיך מלחטוא משכתיך מן החטא והשבח שלי הוא ולא שלך:
ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא א"ל מי מפייסו שלא נגעתי בה א"ל כי נביא הוא א"ל מי מודיע לכל א"ל ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות מיכן שאין התראה בבני נח:
וישכם אבימלך בבקר וגו' א"ר חנין לפי שהיו רואים עשנה של סדום עולה ככבשן האש אמרו תאמר אותן המלאכים שנשתלחו לסדום באו לכאן לפיכך וייראו האנשים מאד:
ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה חטאתי לך ומה עשית לנו המד"א הנך מת על האשה אשר לקחת וגו' ומה חטאתי לך אם אינך משיב דע כי מות תמות כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך מעשים אשר לא יעשו א"ר חלבו בכל מקום היתה רווחה מקדמתך וכאן קדמך רעבון מעשים אשר לא יעשו ויאמר אבימלך לאברהם מה ראית כי עשית את הדבר וגו':
ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים וגם אמנה אחותי בת אבי היא בשיטתן השיבן ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי וגו' א"ר חנין הלואי נדרוש הדין קריא תלת אפין וניפוק ידוי בשעה שבקשו אומות העולם ליזדווג לי עד שאני בבית אבי נתקיים עלי הקב"ה ובשעה שבקשו אומות העולם להתעות אותי נגלה עלי הקדוש ברוך הוא ואמר לי לך לך ובשעה שבקשו אומות העולם לתעות מדרכיו של הקב"ה העמיד להם שני גדולים משל בית אבא שם ועבר והיו מתרים בהן:
ויקח אבימלך צאן ובקר ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך א"ר יהודה בר רבי אלעאי אזלת למצרים סחרת בה אתית להכא וסחרת בה אם ממון את בעי הא לך ממון וכסי מינה עינה הנה הוא לך כסות עינים א"ר יוחנן עשה לה כסות שיהיו הכל מביטין בה ולא בנויה כסות עינים כסות שהיא עשויה עינים עינים רבי ברכיה אמר עשאה מטרונה כסות שהיא מכוסה מן העין ר"ל אמר בקש להקנותה בפני בעלה לומר כל השנים הללו היא עמו ולא עשה לה דבר וזה לילה אחת עשה לה את כל הכבוד הזה ד"א א"ל אתם כסיתם מני את העין בן שאתם מעמידים יהא כסוי עינים ואת כל ונכחת אמר לה כבר תוכחתיה דההוא גברא גביה דתנן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת ולמה שבעה דינרין כנגד שבעה מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה את בנה ומצעת לו את המטה ועושה בצמר לפיכך שבעה וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת למה שלשה כנגד שלשה דברים שהוא מתחייב לה שאר כסות ועונה לפיכך שלשה אמור שהכניסה לו עבדים ושפחות אינה מתחייבת לו כלום אמור שלא נתן לה לא שאר לא כסות לא עונה אינה מתחייבת לו כלום אמר רבי יוחנן צערו של איש מרובה מצערה של אשה הדא הוא דכתיב (שופטים יו) ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו שהיתה שומטת עצמה מתחתיו ותקצר נפשו למות אבל היא לא קצרה נפשה שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר:
ויתפלל אברהם אל האלהים אמר רבי חמא בר רבי חנינא מתחלת הספר ועד כאן לא נאמר בלשון הזה כיון שהתפלל אבינו אברהם הותר הקשר הזה כי עצור עצר נאמר עצירה בפה עצירה בגרון עצירה באוזן עצירה מלמעלה עצירה מלמטה והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם א"ר ברכיה עלו דטולמיסין למקרב למסאנא דמטרונה כל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבון העולמים אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה אמר לה הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה והכל אומרין על דבר שרי אשת אברם א"ר לוי כל אותה הלילה היה מלאך עומד ומגלב בידו והיה מתיעץ בשרה אם אמרה ליה מחי מחי ואם אמרה ליה שבוק הוה שביק כל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש רבי אלעזר תני לה משום רבי אליעזר שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך שלקה בעיצור מנין שהכל לקו בזה ובזה תללמוד לומר על דבר שרי אשת אברם גזירה שוה. פרשה נג א וה' פקד את שרה כאשר אמר זהו שאמר הכתוב (יחזקאל יז) וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל אמר רבי יודן לא כדין דאמרין ולא עבדין אלא אני ה' דברתי ועשיתי אמר רבי ברכיה אני ה' דברתי ועשיתי והיכן דבר (שם כב) למועד אשוב אליך ולשרה בן ועשה וידעו כל עצי השדה אלו הבריות היך מד"א (דברים כ) כי האדם עץ השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה זה אבימלך הגבהתי עץ שפל זה אברהם הובשתי עץ לח אלו נשי אבימלך דכתיב כי עצור עצר ה' הפרחתי עץ יבש זו שרה אני ה' דברתי היכן דבר למועד אשוב אליך ועשיתי הה"ד ויעש ה' לשרה כאשר דבר:

Chapter 53

וה' פקד את שרה כאשר אמר - זהו שאמר הכתוב (יחזקאל יז): וידעו כל עצי השדה כי אני ה' השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל אמר רבי יודן: לא כדין דאמרין ולא עבדין, אלא, אני ה' דברתי ועשיתי. אמר רבי ברכיה: אני ה' דברתי ועשיתי. והיכן דבר? (שם כב) למועד אשוב אליך ולשרה בן. ועשה. וידעו כל עצי השדה, אלו הבריות, היך מה דאת אמר: (דברים כ) כי האדם עץ השדה. כי אני ה' השפלתי עץ גבוה, זה אבימלך. הגבהתי עץ שפל, זה אברהם. הובשתי עץ לח, אלו נשי אבימלך, דכתיב: כי עצור עצר ה'. הפרחתי עץ יבש, זו שרה. אני ה' דברתי היכן דבר? למועד אשוב אליך ועשיתי, הה"ד ויעש ה' לשרה כאשר דבר:
(איוב ד) האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר וכי אפשר לאדם להיות צדיק יותר מבוראו אם מעושהו יטהר גבר וכי אפשר לאדם להיות טהור יותר מבוראו מה אלישע אומר לשונמית (מלכים ב ד) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן אמרה לו אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך אותן המלאכים שבשרו את שרה כך אמרו לה למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן אמר לה אותן המלאכים היו יודעים שהם חיים וקיימין לעולם אמרו למועד אשוב אליך אבל אני שאני בשר ודם קיים היום מת למחר בין חי בין מת למועד הזה את חובקת בן מה כתוב שם ותהר ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע דבריו של בשר ודם מתקיים ודבריו של הקב"ה אין מתקיימין וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו':
(חבקוק ג) כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה וגו' כי תאנה לא תפרח זה אברהם היך מה דאת אמר (הושע ט) כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם ואין יבול בגפנים זו שרה המד"א (תהלים קכח) אשתך כגפן פוריה וגו' כחש מעשה זית אותן המלאכים שבישרו את שרה האירו פניה כזית כוחשים היו אלא שדמות לא עשו אוכל אותן השדים המתים לא עשו אוכל גזר ממכלה צאן היך מה דאת אמר (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אלא ואין בקר ברפתים היך מד"א (הושע יא) אפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש חזרה שרה ואמרה מה אני מובדה סברי מן בריי אלא (חבקוק ג) ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי אמר לה הקדוש ברוך הוא את לא אובדית סיברך אף אנא איני מובדית סיברך אלא וה' פקד את שרה וגו' וה' פקד את שרה (ישעיה מ) יבש חציר נבל ציץ יבש חצירו של אבימלך ונבל ציצו ודבר אלהינו יקום לעולם וה' פקד את שרה כאשר אמר:
(תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים הא בארץ לא אלא מה שאמרת לאברהם בשמים למועד אשוב אליך כעת חיה ר' נחמן דיפו משם ר' יעקב דקיסרין פתח (תהלים פ) אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת שוב ועשה מה שאמרת לאברהם הבט נא השמימה וספור הכוכבים ופקוד גפן זאת וה' פקד את שרה ר' שמואל בר נחמן פתח (במדבר כג) לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם א"ר שמואל הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו לא איש אל ויכזב וגו' ההוא אמר ולא יעשה ודבר לא יקימנה אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם לא איש אל ויכזב ובשעה שהוא גוזר להביא רעה ההוא אמר ולא יעשה בשעה שאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע לא איש אל ויכזב ובשעה שאמר לו קח נא את בנך את יחידך ההוא אמר ולא יעשה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ג) פקוד פקדתי אתכם לא איש אל ויכזב בשעה שאמר לו הקב"ה (דברים ט) הרף ממני ואשמידם ההוא אמר ולא יעשה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם וגם את הגוי לא איש אל ויכזב ובשעה שאמר לו ועבדום וענו אותם ההוא אמר ולא יעשה בשעה שאמר לו הקב"ה שוב אשוב אליך לא איש אל ויכזב אלא וה' פקד את שרה:
וה' פקד את שרה (מלכים א ח) אשר שמרת לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו אשר שמרת לעבדך זה אברהם את אשר דברת לו למועד אשוב אליך ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה וה' פקד את שרה (תהלים קיג) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה מושיבי עקרת הבית זו שרה ותהי שרי עקרה אם הבנים שמחה שנאמר הניקה בנים שרה וה' פקד את שרה כאשר אמר מה שאמר לה הוא באמירה ויעש ה' כאשר דבר מה שדבר להע"ימלאך רבי נחמיה אמר וה' פקד את שרה כאשר אמר מה שאמר לה על ידי מלאך ויעש ה' לשרה כאשר דבר מה שאמר לה הוא רבי יהודה אמר כאשר אמר ליתן לה בן כאשר דבר לברכה בחלב א"ל רבי נחמיה והלא כבר נתבשרה בחלב אלא מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא לימי נערותיה רבי אבהו אמר נותן אני יראתה על כל אומות העולם דלא יהון מונין לה וצווחין לה עקרתא ר' יהודה בשם ריש לקיש עיקר מטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין אמר רבי אדא בעל פקדונות אני עמלק הפקיד אצלי חבילות של קוצים והחזיר לו הקדוש ברוך הוא חבילות של קוצים שנאמר (שמואל א טו) פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל שרה הפקידה אצלי מצות ומעשים טובים החזיר לה הקב"ה מצות ומעשים טובים וה' פקד את שרה:
וה' פקד את שרה אמר רבי יצחק כתיב (במדבר ה) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע זו שנכנסה לביתו של פרעה ולביתו של אבימלך ויצאת טהורה אינו דין שתפקד אמר רבי יהודה ברבי סימון אע"ג דאמר רבי הונא מלאך הוא שהוא ממונה על התאוה אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו אלא הוא בכבודו וה' פקד את שרה ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו מלמד שלא גנבה זרע ממקום אחר בן לזקוניו מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו למועד אשר דבר אתו אלהים רבי יודן ור' חמא רבי יודן אמר לט' חדשים נולד שלא יהיו אומרין גרוף מביתו של אבימלך רבי חמא אמר לשבעה שהם תשעה מקוטעים רבי הונא בשם רבי חזקיה בחצות היום נולד נאמר כאן מועד ונאמר להלן (דברים יז) כבוא השמש מועד צאתך ממצרים:
ז. ויקרא אברהם את שם בנו יצחק יצא חוק לעולם ניתן דורייה לעולם אמר רבי יצחק חפושית יו"ד עשרה כנגד עשרת הדברות צד"י תשעים ואם שרה הבת תשעים שנה תלד קו"ף מאה הלבן מאה שנה חי"ת כנגד המילה שניתנה לשמונה וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, ק' הלבן מאה שנה יולד:
ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים ר' ברכיה בר' יהודה ברבי סימון בשם רבי שמואל ברבי יצחק ראובן בשמחה שמעון מה איכפת ליה כך שרה נפקדה אחרים מה איכפת להם אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חרשים נתפקחו הרבה סומים נפתחו הרבה שוטים נשתפו נאמר כאן עשייה ונאמר להלן (אסתר ב) והנחה למדינות עשה מה עשייה שנא' להלן ניתן דורייה לעולם אף עשייה שנא' כאן דורייה לעולם ור' לוי אמר הוסיפו על המאורות נאמר כאן עשייה עשה לי ונאמר להלן ויעש אלהים את שני המאורות:
ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה ר' פנחס משום רבי חלקיה מי אמר מי דבר אין כתיב כאן אלא מי מלל רמזו שהוא מוליד למאה שנה מנין מל"ל ר' פנחס אמר קומתו של אברהם אבינו היתה יבשה ונעשה מלילות היניקה בנים שרה היניקה בן אין כתיב כאן אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי אמר לה אבינו אברהם אין זו שעת הצניעות אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל שהתחיל הקדוש ברוך הוא לעשות נסים גלתה את דדיה והיו נובעות חלב כשני מעינות והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה והיו אומרות אין אנו כדי להניק את בנינו מחלבה של צדקת רבנן ורבי אחא רבנן אמרי כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים רבי אחא אמר אף מי שלא בא לשם שמים ניתן לו ממשלה בעוה"ז כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה נטלה מהם אותה הממשלה הה''ד מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתנים(איוב יב יח):
ויגדל הילד ויגמל ר' הושעיה רבה אמר נגמל מיצר הרע רבנן אמרי נגמל מחלבו ויעש אברהם משתה גדול רבי יודא ב"ר סימון אמר גדול עולמים היה שם רבי יודן בר מספרתא אמר (אסתר ב) ויעש המלך משתה גדול גדולי עולם היו שם הדא הוא דכתיב (דברים ל) כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי ואסתר כאשר שש על אבותיך בימי אברהם יצחק ויעקב אמר רבי יהודה בר' סימון משתה גדול משתה גדולים עוג וכל גדולים עמו היו שם אמרו לעוג לא היית אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד אמר להם עכשיו מתנתו מה היא לא שפופה אין יהיב אנא אצבעי עליה אנא פחיש ליה אמר ליה הקב"ה מה אתה מבזה על מתנתו חייך שאת רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידו שנא' (במדבר כא) ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי וגו' דאמר רבי לוי לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אברהם אבינו דאמר רבי יהושע בן מנחמה אותן ששים ושנים מלכים שהרג יהושע כולם היו במשתה של אברהם אבינו ולא שלשים ואחד היו אלא כי ההיא דאמר רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי פרנך משום רבי יוחנן מלך יריחו אחד מה תלמוד לומר אחד אלא הוא ואנטקיסור שלו:
ותרא שרה את בן הגר המצרית אמר רבי שמעון בן יוחאי רבי עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי ואני אומר בו דבר לשבח דרש רבי עקיבא (בראשית כא) ותרא שרה וגו' אין מצחק אלא גלוי עריות היך מד"א (שם לט) בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן תני רבי ישמעאל אומר אין הלשון הזה של צחוק אלא עבודת כוכבים שנאמר (שמות לב) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים היך מה דאת אמר (שמואל ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו רבי עזריה משום רבי לוי אמר אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקינו בשדה והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו כאילו מצחק הדא הוא דכתיב (משלי כב) כמתלהלה היורה זקים וגו' כן איש רמה את רעהו ואומר הלא מצחק אני ואומר אני בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירושה שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אתם אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובת אמנו שרה לאברהם כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד כי לא יירש עם בני אפי' שאינו יצחק ועם יצחק אף על פי שאינו בני קל וחומר עם בני עם יצחק:
וירע הדבר מאד בעיני אברהם הדא הוא דכתיב (ישעיה לג) עוצם עיניו מראות ברע ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו' א"ר יודן יצחק אין כתיב כאן אלא ביצחק ר' עזריה בשם בר חטיא בי"ת תרין במי שהוא מודה בשני עולמות א"ר יודן ברבי שלום כתיב (תהלים קה) זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיו מופת נתת למי שהוא מוציא מתוך פיו כל מי שהוא מודה בב' עולמות יקרא לך זרע וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע:
וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר ביתו של אבינו אברהם ותרנים היו שנאמר וישכם אברהם בבקר ויתן אל הגר שכן דרך עבדים שיהיו ממלאים כדים על שכמם על שכמה ואת הילד בן כ"ז שנים ואת אמרת שם על שכמה אלא מלמד שהכניסה בו [שרה] עין רעה ונכנסה בו חמה ואכאבית תדע לך שכן דכתיב ויכלו המים מן החמת שכן דרך החולה להיות שותה הרבה ובכל שעה ותשלך את הילד תחת אחד השיחם אמר ר' מאיר שכן דרך הרתמים להיות גדלים במדבר א"ר אמי תחת אחד השיחם ששם השיחו עמה מלאכי השרת ותלך ותשב לה מנגד נאמר כאן ותשב לה מנגד ולהלן הוא אומר (במדבר ב) מנגד סביב לאהל מועד הרחק הכא את אומר הרחק כמטחוי קשת ולהלן את אמר (יהושע ג) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה הא למדנו נגד מנגד ורחוק מרחוק א"ר יצחק כמטחוי קשת שני טווחים בקשת מיל א"ר ברכיה כמטחת דברים כלפי מעלה אמרה אתמול אמרת לי הרבה ארבה את זרעך וגו' עכשיו הוא מת בצמא:
הה"ד (תהלים נו) נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך כאותה בעלת נוד כשם שכתוב בספר תהלים (שם לט) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה וגו' אל דמעתה של הגר לא החרשת אל דמעתי אתה מחריש ואם תאמר ע"י שהיתה גיורת היתה חביבה אף אנכי כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי ויקרא מלאך אלהים אל הגר בזכותו של אברהם באשר הוא שם בזכות עצמו יפה תפלת החולה לעצמו יותר מכל באשר הוא שם אמר רבי סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו אמרו לפניו רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר אמר להם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו קומי שאי את הנער ויפקח את עיניה אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם מן הכא ויפקח אלהים את עיניה ותלך ותמלא את החמת הדא אמרת מחוסרת אמנה היתה:
ויהי אלהים את הנער ויגדל רבי ישמעאל שאל את ר"ע א"ל בשביל ששימשת נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה אכים ורקים מיעוטים אתין וגמין ריבוים הדין את דכתיב הכא מהו א"ל אילו נאמר ויהי אלהים הנער היה הדבר קשה אלא את הנער א"ל כי לא דבר רק הוא מכם ואם רק מכם שאין אתם יודעים לדרוש אלא את הנער הוא וחמריו וגמליו ובני ביתו ויהי רובה קשת רבה וקשיותו עמו [נ"א רבה וקשיותו אמו] רבה מתלמד בקשת רבה על כל המורים בקשת וישב במדבר פארן אמר רבי יצחק זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה הוא קאים כך לפי שכתוב ולה שפחה מצרית ושמה הגר לפיכך ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים.

Chapter 54

ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו - (משלי טז) ברצות ה' דרכי איש גם איביו ישלים אתו רבי יוחנן אמר: זו אשתו, שנאמר (מיכה ז): אויבי איש אנשי ביתו. מעשה באשה, שקבלה על בעלה לשלטון והתיז את ראשו, וי"א אף התיז את ראשה. רבי שמואל אמר: זה הנחש. תנא, ר' חלפתא אומר: הנחש הזה להוט אחר השום. ומעשה בנחש אחד, שירד מן ההר לבית ומצא קערה של שום ואכלה והקיא בתוכה, וראה נחש שבבית ולא הוה יכול לעמוד לו, כיון שיצא אותו הנחש יצא הנחש של בית ומילא אותה עפר. רבי יהושע בן לוי אמר: זה יצר הרע. בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו שתים ג' שנים בכרך והוא קושר לו אהבה, וזה גדל עם אדם מנערותו ועד זקנותו, אם מצא בתוך שבעים הוא מפילו, בתוך שמונים הוא מפילו, הוא שדוד אומר (תהלים לה): כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו. אמר רבי אחא: וכי יש גזלן גדול מזה?! ואמר שלמה (משלי כה): אם רעב שונאך, האכילהו לחם, ואם צמא, השקהו מים. מלחמה של תורה, היך מה דאת אמר (שם ט): לכו לחמו בלחמי. ומימה של תורה, היך מה דאת אמר (ישעיה נה): הוי כל צמא לכו למים. אמר רבי ברכיה: אויביו, גם אויביו, לרבות מזיקי ביתו, כגון: יתושים ופרעושים וזבובים. דבר אחר: (משלי טו) ברצות ה' דרכי איש, זה אברהם שנקרא איש, דכתיב ביה (ישעיה מז): מארץ מרחק איש עצתי. גם אויביו, זה אבימלך:
ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול - רבי יהודה אמר: פיכול שמו. רבי נחמיה אמר: פה שכל צבאותיו נושקים לו על פיו. אלהים עמך, לפי שהיו אומות העולם אומרין: אילו היה צדיק לא היה מוליד, אתמהא?! כיון שהוליד אמרו לו: אלהים עמך. ואילו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו, וכיון שנאמר לו: כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אמרו לו: אלהים עמך! ואילו היה צדיק לא היה דוחה את בנו בכורו?! כיון שראו את מעשיו, אמרו לו: אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. דבר אחר: לפי שחרבו מקומות של סדום, ופסקו העוברים והשבים, ולא חסר קלרין שלו כלום, לפיכך אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, הואיל והאלהים עמך. ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי, עד כאן רחמי האב על הבן. אמר רבי אבא: עד כאן לאחים השותפין. אמר רבי יוסי בר חנינא: כתיב (תהלים לח): ואויבי חיים עצמו. מה שניתן לאברהם לשבע דורות, ניתן לאבימלך לשלושה. למה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים? שעדיין נכדו קיים, כחסד אשר עשיתי עמך. מה חסד עשה לו? אלא שאמר לו: הנה ארצי לפניך, ואף על פי כן לא קבל עליו:
והוכיח אברהם את אבימלך וגו' - אמר רבי יוסי בר חנינא: התוכחת מביאה לידי אהבה, שנאמר (משלי ט): הוכח לחכם ויאהבך. היא דעתיה דרבי יוסי בר חנינא דאמר: כל אהבה שאין עמה תוכחה, אינה אהבה. אמר ריש לקיש: תוכחה מביאה לידי שלום, והוכיח אברהם את אבימלך, היא דעתיה, דאמר: כל שלום שאין עמו תוכחה, אינו שלום. על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך ואי זהו גזלן? בר קפרא אמר: זה שהוא גוזל בפרהסיא, היך מה דאת אמר (שופטים ט): ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך. מה דרך בפרהסיא, אף גזלן בפרהסיא. ר' שמעון בן יוחאי מייתי לה מהכא, (מלאכי א): והבאתם גזול את הפסח ואת החולה. מה פסח וחולה מומין בגלוי, אף גזלן בגלוי. רבי אבהו בשם ריש לקיש אמר: לפני ט' גנב, ולפני עשרה גזלן. רבי תנחומא בשם ר' הונא: לעולם אינו גזלן, עד שיגזלה מידו, שנאמר (שמואל ב כג): ויגזול את החנית מיד המצרי. ויאמר אבימלך לא ידעתי וגם אתה לא הגדת לי, ע"י מלאך. וגם אנכי לא שמעתי, בלתי היום:
"ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך" "ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות" אמר לו הקב"ה: אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן חפני ופנחס ושמשון ושאול וג' בניו. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן אוהל מועד וגלגל נוב וגבעון ושילה ובית עולמים תרין. אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים שבעה חדשים הה"ד (תהלים עח, סא ): "ויתן לשבי עזו" זה ארון ברית וכתיב (ש"א ו, א ): "ויהי ארון ה' בשדה פלשתים שבעה חדשים" "ותפארתו ביד צר" אלו בגדי כהונה כמה דאת אמר (שמות, כח ): "ועשית בגדי קדש לאהרן וגו' ולתפארת". רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק בשם ר' אבא למה לקו אנשי בית שמש על ידי שהיו מליזין בארון אמר הקדוש ברוך הוא אילו תרנגולתו של אחד מהם אבדה היה מחזיר עליה כמה פתחים להביאה וארוני בשדה פלשתים שבעה חדשים ואין אתם משגיחים בו אם אין אתם משגיחים עליו אני אשגיח עליו (תהלים צח, ב ): "הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו" הה"ד (ש"א ו, יב ): "וישרנה הפרות בדרך" מהלכות בישרות הפכו פניהם כלפי ארון ואמרו שירה והיינו דכתיב "וישרנה" אמרו שירה בפה. אי זו שירה אמרו? רבי מאיר אומר שירת הים אמרו, נאמר כאן "הלכו הלך וגעו" ונאמר להלן (שמות טו, א ): "כי גאה גאה". רבי יוחנן אמר (תהלים צח, א ): "שירו לה' שיר חדש" רבי אליעזר אמר (דה"א טז, ח ): "הודו לה' קראו בשמו". רבנן אמרי (תהלים צז, א ): "ה' מלך תגל הארץ" רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק אמר תלת "שירו לה' שיר חדש"  "שירו לה' כל הארץ"  "ה' מלך ירגזו עמים" . תני אליהו "רומי השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת ברקמי זהב המהוללה בדביר ארמון המעולפת מבין שני כרובים". אמר רבי שמואל בר נחמן כמה יגיעות יגע בו בן עמרם עד שלימד שירה ללוים ואתם אומרות שירה מאליכם יישר חילכם:
ויאמר כי את שבע כבשות וגו' - רבנן ורבי יצחק בן חקורה, רבנן אמרי: רועיו של אברהם היו מדיינים עם רועיו של אבימלך. רועי אברהם אומרים: לנו הבאר! ואלו אומרים: לנו הבאר! אמרו להם רועי אברהם: כל מי שהמים עולים להשקות את צאנו, שלו היא הבאר! כיון שראו המים צאנו של אברהם אבינו, מיד עלו. אמר לו הקב"ה: את סימן לבניך, מה את, כיון שראו המים את צאנך מיד עלו, אף בניך, כיון שהבאר רואה אותן מיד יהא עולה, הה"ד (במדבר כא): אז ישיר ישראל את השירה הזאת וגו'. אמר להם ר' יצחק בר חקורה: עוד מן אתרה לית היא חסירה, בעבור היתה לי לעדה אין כתיב כאן אלא, בעבור תהיה לי לעדה:
ויטע אשל בבאר שבע וגו' - רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר: אשל, פרדס! שאל מה תשאל, תאנים, וענבים, ורמונים. ר' נחמיה אמר: אשל, פונדיק! שאל מה תשאל, עיגולא, קופר, חמר, ביעין. רבי עזריה בשם ר' יהודה בר סימון: אשל, סנהדרין, היך מה דאת אמר (שמואל א כב): ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה. על דעתיה דרבי נחמיה: דאמר אשל פונדיק, אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים ומשהיו אוכלין ושותין אמר לון: בריכו! והן אמרין: מה נימור? ואמר להון: ברוך אל עולם שאכלנו משלו, הה"ד (בראשית כא): ויקרא בשם ה' אל עולם. ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, רבים מאותן שעשה בחברון. בחברון עשה עשרים וחמש שנה, וכאן עשה עשרים ושש שנים.

Chapter 55

"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" כתיב (תהלים ס, ו ): "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה" נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם בשביל לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה וכל כך למה "מפני קושט" בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר למי שהוא רוצה מעני ולמי שהוא רוצה הוא עושה מלך אברהם כשרצה עשאו מלך כשרצה עשאו עשיר יכול את להשיבו ולומר לו יכול את לעשות כמו שעשה אברהם אבינו והוא אומר מה עשה ואת אומר לו ואברהם בן מאת שנה בהולד לו ואחר כל הצער הזה נאמר לו "קח נא את בנך את יחידך" ולא עיכב הרי "נתת ליראיך נס להתנוסס":
(שם יא) ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו - אמר רבי יונתן: הפשתני הזה, כשפשתנו לוקה, אינו מקיש עליו ביותר, מפני שהיא פוקעת, וכשפשתנו יפה הוא מקיש עליו ביותר, למה? שהיא משתבחת והולכת. כך, הקדוש ברוך הוא אינו מנסה את הרשעים. למה? שאין יכולין לעמוד, דכתיב (ישעיה נז) והרשעים כים נגרש. ואת מי מנסה? את הצדיקים, שנא' (תהלים יא): ה' צדיק יבחן. (בראשית לט) ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו וגו'. ויהי אחר הדברים האלה אמר רבי יונתן: היוצר הזה, כשהוא בודק את הכבשן שלו, אינו בודק את הכלים המרועעים, למה? שאינו מספיק להקיש עליו אחת עד שהוא שוברו. ומה הוא בודק? בקנקנים ברורים, שאפילו הוא מקיש עליו כמה פעמים, אינו שוברו. כך, אין הקב"ה מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן. אמר רבי אלעזר: לבעל הבית שהיה לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע. על מי הוא נותן את העול, לא על אותה שכחה יפה?! כך, אין הקדוש ברוך הוא מנסה, אלא הצדיקים, שנאמר: ה' צדיק יבחן:
דבר אחר: ה' צדיק יבחן, זה אברהם, ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. רבי אבון פתח: (קהלת ח) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה אמר רבי אבין: לרב שהיה מצוה לתלמידו ואומר לו (דברים טז): לא תטה משפט! והוא מטה משפט. לא תכיר פנים! והוא מכיר פנים. לא תקח שוחד! והוא לוקח שוחד. לא תלוה בריבית! והוא מלוה בריבית. אמר לו תלמידו: רבי! אתה אומר לי: לא תלוה בריבית! ואת מלוה בריבית, לך שרי ולי אסירא?! אמר לו: אני אומר לך: אל תלוה בריבית לישראל, אבל תלוה ברבית לעובד כוכבים, דכתיב (דברים כג): לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך! כך אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבון העולמים! כתבת בתורתך (ויקרא יט): לא תקום ולא תטור, ואת נוקם ונוטר?! שנאמר (נחום א): נוקם ה' ובעל חימה. נוקם הוא לצריו, ונוטר הוא לאויביו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני כתבתי בתורה: לא תקום ולא תטור את בני עמך! אבל נוקם ונוטר אני לעובדי כוכבים, נקום נקמת בני ישראל. כתיב (דברים ו): לא תנסו את ה'. והאלהים נסה את אברהם:
אחר הדברים האלה - אחר הרהורי דברים שהיו שם. מי הרהר? אברהם הרהר ואמר: שמחתי ושמחתי את הכל, ולא הפרשתי להקב"ה, לא פר אחד ולא איל אחד! אמר לו הקדוש ברוך הוא: על מנת שנאמר לך, שתקריב לי את בנך ולא תעכב. על דעתיה דר' אליעזר: דאמר אלהים: והאלהים הוא ובית דינו. מלאכי השרת אמרו: אברהם זה, שמח ושימח את הכל, ולא הפריש להקב"ה לא פר אחד ולא איל אחד! אמר להן הקדוש ברוך הוא: על מנת שנאמר לו שיקריב את בנו ולא יעכב. יצחק וישמעאל היו מדיינים זה עם זה זה. אומר: אני חביב ממך, שנמלתי לשלוש עשרה שנה! וזה אמר: חביב אני ממך, שנמלתי לח' ימים. אמר ליה ישמעאל: אני חביב ממך. למה? שהיה ספק בידי למחות ולא מחיתי. באותה שעה, אמר יצחק:, הלואי היה נגלה עלי הקב"ה ואומר לי שאחתך אחד מאיברי ולא אעכב, מיד! והאלהים נסה את אברהם. [נ"א אמר לו ישמעאל: אני חביב ממך, שנמלתי לשלוש עשרה שנה, אבל אתה נמלת בקטנך ואי אפשר למחות. אמר לו יצחק: כל מה שהלויתה להקדוש ברוך הוא, שלושה טפים דם הם, אלא הריני עכשיו בן ל"ז שנה, אילו מבקש לי הקב"ה להשחט איני מעכב. אמר הקדוש ברוך הוא: הרי השעה! מיד, והאלהים נסה את אברהם]:
(מיכה ו) במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האתן בכורי פשעי, פרי בטני, חטאת נפשי?!:
והאלהים נסה את אברהם - ר' יוסי הגלילי אומר: גדלו כנס הזה של ספינה. רבי עקיבא אומר: נסה אותו בוודאי, שלא יהיו אומרין: הממו, ערבבו ולא היה יודע מה לעשות. ויאמר הנני אמר רבי יהושע בן קרחה: בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם. אמר לו הקב"ה: (משלי כה): אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד. אברהם אמר: הנני, הנני לכהונה, הנני למלכות, זכה לכהונה וזכה למלכות. זכה לכהונה: (תהלים קי): נשבע ה' ולא ינחם, אתה כהן לעולם. למלכות, נשיא אלהים אתה. משה אמר: הנני, הנני לכהונה, הנני למלכות. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תקרב הלום, אין קרב אלא כהונה, היאך דאת אמר: (במדבר א): והזר הקרב יומת. ואין הלום, אלא מלכות, היך מה דאת אמר: (שמואל ב ו): כי הביאותני עד הלום:
ויאמר קח נא את בנך וגו' - אמר לו: בבקשה ממך, קח נא את בנך! אמר לו: תרין בנין אית לי, אי זה בן? אמר לו: את יחידך! אמר ל: זה יחיד לאמו, וזה יחיד לאמו! אמר לו: אשר אהבת! אמר לו: אית תחומין במעיא?! אמר לו: את יצחק! ולמה לא גלה לו מיד? כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור. היא דעתיה דר' יוחנן, דאמר רבי יוחנן: לך לך, זו אפרכיה שלך. וממולדתך, זו שכונתך. מבית אביך, זו בית אביך. אל הארץ אשר אראך. ולמה לא גלה לו מיד? כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל דבור ודבור, ועל כל פסיעה ופסיעה. אמר רבי לוי בר חייתא: שני פעמים כתיב: לך לך, ואין אנו יודעים אי זה חביבה אם הראשונה אם השניה? מן מה דכתיב: ולך לך אל ארץ המוריה, הוי שניה חביבה מן הראשונה. ולך לך אל ארץ המוריה רבי חייא רבה ורבי ינאי, חד אמר: למקום שהוראה יצאה לעולם. ואוחרנא אמר: למקום שיראה יצאה לעולם. דכוותה דביר ר' חייא ורבי ינאי, חד אמר: ממקום שהדיברות יוצאות לעולם. וחד אמר: ממקום שהדיבור יוצא לעולם. דכוותה ארון ר' חייא ור' ינאי: חד אמר: למקום שהאורה יוצאה לעולם. וחד אמר: מקום שיראה יוצא לעולם. אמר ריב"ל: שמשם הקב"ה מורה לאומות העולם, ומורידם לגיהינום. ר"ש בן יוחאי אמר: למקום שהוא ראוי, כנגד בה"מ למעלה. רבי יודן אמר: למקום שיהא מראה לך. ר' פנחס אמר: לאתר מרוותא דעלמא. רבנן אמרי: למקום שהקטורת קריבין, היך מה דאת אמר: אלך לי אל הר המור, ואל גבעת הלבונה. והעלהו שם לעולה ר' יודן בר סימון אמר: אמר לפניו: רבון העולמים! יש קרבן בלא כהן?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר מניתיך שתהא כהן, הה"ד (תהלים קי): אתה כהן לעולם. על אחד ההרים אשר אומר אליך אמר רבי הונא משום ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי: הקב"ה מתהא ומתלה בעיניהם של צדיקים, ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר. אל הארץ אשר אראך על אחד ההרים וגו' דכוותה (יונה ג): וקרא אליה את הקריאה אשר וגו.' דכוותה (יחזקאל ג) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אתך:
וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו - אמר ר' שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה, דכתיב: וישכם אברהם בבוקר וגו', ולא היה לו כמה עבדים?! אלא, אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנא' (במדבר כב): ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו, ולא היה לו כמה עבדים.! אלא, שנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה, שנאמר (בראשית מו): ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו, וכי לא היה ליוסף כמה עבדים?! אלא, אהבה מקלקלת את השורה. שנאה מקלקלת את השורה, דכתיב (שמות יד): ויאסור את רכבו, ולא היה לו כמה עבדים?! אלא, שנאה מקלקלת השורה. אמר ר' שמעון בן יוחאי: תבא חבשה ותעמוד על חבשה. תבוא חבשה, שחבש אברהם אבינו לילך ולעשות רצונו של מקום, של מי שאמר והיה העולם, שנאמר: וישלח אברהם את ידו וגו'. ותעמוד על חבשה, שחבש בלעם לילך ולקלל את ישראל. תבא אסרה שאסר יוסף לקראת אביו, ותעמוד על אסרה של פרעה, שהיה הולך לרדוף את ישראל. תני רבי ישמעאל: תבא חרב יד, שעשה אברהם אבינו, שנאמר: וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. ותעמוד על חרב יד, שאמר פרעה (שם טו): אריק חרבי ויקח את שני נעריו אתו. אמר רבי אבהו: שני בני אדם נהגו בדרך ארץ: אברהם ושאול. אברהם, שנאמר: ויקח את שני נעריו. שאול, (ש"א כ"ח) וילך הוא ושני אנשים עמו. ויבקע עצי עולה. ר' חייא בר יוסי בשם ר' מיאשא, ותני לה בשם ר' בניה: בשכר ב' בקיעות, שבקע אברהם אבינו עצי עולה, זכה להבקע הים לפני בני ישראל, שנא': ויבקע עצי עולה ונאמר להלן (שם יד): ויבקעו המים אמר ר' לוי: דייך עד כה! אלא, אברהם לפי כחו, והקדוש ברוך הוא לפי כחו. ויקם וילך אל המקום ניתן לו שכר קימה ושכר הליכה.

Chapter 56


אמר ליצחק בני רואה את מה שאני רואה א"ל הין אמר לשני נעריו רואים אתם מה שאני רואה אמרו לו לאו אמר הואיל וחמור אינו רואה ואתם אין אתם רואים שבו לכם פה עם החמור ומניין שהעבדים דומין לבהמה מהכא שבו לכם פה עם החמור עם החמור רבנן מייתי ליה מהכא ממתן תורה שנאמר (שמות כ) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וגו' אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך א"ר יצחק עתיד המקום לירחק מבעליו ולעולם תלמוד לומר (תהלים קלב) זאת מנוחתי עד עד פה אשב לכשיבא אותו שכתוב בו (זכריה ט) עני ורוכב על חמור ואני והנער נלכה עד כה א"ר יהושע בן לוי נלך ונראה מה יהיה בסופו של כה ונשתחוה ונשובה אליכם בשרו שהוא חוזר מהר המוריה בשלום א"ר יצחק הכל בזכות השתחויה ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה ונשתחוה ונשובה אליכם ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה שנאמר (שמות ד) ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה שנאמר (שם כד) והשתחויתם מרחוק חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה שנאמר (שמואל א) וישתחו שם לה' הגליות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה שנאמר (ישעיה כז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים בהמ"ק לא נבנה אלא בזכות השתחויה שנאמר (תהלים צט) רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו המתים אינן חיין אלא בזכות השתחויה שנאמר (שם צה) באו ונשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו:
ויקח אברהם את עצי עולה כזה שהוא טוען צלובו בכתפו ויקח בידו את האש ואת המאכלת אמר ר' חנינא למה נקראת סכין מאכלת לפי שמכשר אוכלים ורבנן אמרי כל אכילות שישראל אוכלים בעוה"ז אינם אוכלים אלא בזכות אותה המאכלת וילכו שניהם יחדו זה לעקוד וזה ליעקד זה לשחוט וזה לישחט:
ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי בא לו סמאל אצל אבינו אברהם אמר ליה סבא סבא אובדת לבך בן שניתן לך לק' שנה אתה הולך לשחטו א"ל ע"מ כן א"ל ואם מנסה אותך יותר מיכן את יכול לעמוד (איוב ד) הנסה דבר אליך תלאה א"ל ויתר על דין א"ל למחר אומר לך שופך דם את חייב ששפכת דמו של בנך א"ל ע"מ כן וכיון שלא הועיל ממנו כלום בא לו אצל יצחק אמר לו ברא דעלובתא הולך הוא לשוחטך א"ל ע"מ כן א"ל א"כ כל אותן הפרגזיות שעשת אמך לישמעאל שנאיה דביתה ירותא ואתה אינך מכניס בלבך כד לא תיעול מילא תיעול פלגא הה"ד ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי למה אבי אבי פ' פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים ויאמר הנה האש והעצים א"ל יצף לההוא גברא דיגער ביה מכל מקום אלהים יראה לו השה בני ואם לאו אתה השה לעולה בני וילכו שניהם יחדו זה לעקוד וזה ליעקד זה לשחוט וזה לישחט:
ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויצחק היכן היה אמר רבי לוי נטלו והצניעו אמר דלא יזרוק ההוא דיגער ביה אבן ויפסלנו מן הקרבן ויבן שם אברהם את המזבח וגו' ויעקד את יצחק בנו רבי חפני בר יצחק אמר כל מה שהיה אבינו אברהם עוקד את יצחק בנו מלמטן היה הקדוש ברוך הוא כובש שריהם של עובדי כוכבים מלמעלן ולא עשה אלא כיון שהפליגו ישראל עצמן בימי ירמיהו אמר להם הקב"ה מה אתם סבורים דאלין כפתיא קיימין שנא' (נחום א) כי עד סירים סבוכים וכסבאם סבואים כי עד שרים סבוכים אלא כסבאם סבואים אשתרון יתהון כפתיא דכתיב (שם) אכלו כקש יבש מלא בשעה ששלח אבינו אברהם את ידו ליקח את המאכלת לשחוט את בנו בכו מלאכי השרת הה"ד (ישעיה לג) הן אראלם צעקו חוצה מהו חוצה רבי עזריה אמר חוצה חיצה הוא בריה למיכס ית בריה ומה היו אומרים (שם) נשמו מסלות אין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים שבת עובר אורח היך מה דאת אמר חדל להיות לשרה הפר ברית ואת בריתי אקים את יצחק מאס ערים וישב בין קדש לא חשב אנוש לא עמדה זכות לאברהם אתמהא ומי יאמר לך שאין הפסוק מדבר אלא במלאכי השרת נאמר כאן ממעל ונאמר להלן ממעל (שם ו) שרפים עומדים ממעל לו:
וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת רב בעא קומי רבי חייא רבה מנין לשחיטה שהיא בדבר המטלטל מן הכא וישלח אברהם את ידו א"ל אין מן ההגדה אמר לך חזר הוא ביה ואין מן אולפן אמר לך לית הוא חזר ביה דתני לוי היו נעוצים מתחלתן הרי אלו פסולים תלושין ונעצן הרי אלו כשרים דתנן השוחט במגל יד במגל קציר ובצור ובקנה שחיטתו כשרה אמר רבי יוסי חמשה דברים נאמרו בקרומיות של קנה אין שוחטין בה ואין מוהלין בה ואין חותכין בה בשר ואין מקנחין בה את הידים ולא מחצין בה את השנים מפני שרוח רעה שוכנת עליו:
ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים אברהם אברהם תני רבי חייא לשון חיבה לשון זירוז ר' אליעזר בן יעקב אמר לו ולדורות אין דור שאין בו כאברהם ואין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כמשה ואין דור שאין בו כשמואל ויאמר אל תשלח ידך וסכין היכן היה נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת ושחת הסכין א"ל אחנקנו אמר לו אל תשלח ידך אל הנער א"ל אוציא ממנו טפת דם אמר לו אל תעש לו מאומה אל תעש לו מומה כי עתה ידעתי הודעתי לכל שאת אוהבני ולא חשכת וגו' שלא תאמר כל החלאים שחוץ לגוף אינן חלאים אלא מעלה אני עליך כאילו אמרתי לך הקרב עצמך לי ולא עיכבת:
ד"א א"ר יצחק בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה מיד ויעקד את יצחק כלום יכול אדם לכפות בן שלשים ושבע [נ"א בן עשרים ושש שנה] אלא לדעתו מיד וישלח אברהם את ידו הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו והיו המלאכים מתקבצין כתות כתות מלמעלן מה הוון צווחין (שם לג) נשמו מסלות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים אין רצונו בירושלים ובבית המקדש שהיה בדעתו להוריש לבניו של יצחק לא חשב אנוש לא עמדה זכות לאברהם לית לכל בריה חשיבות קדמוי א"ר אחא התחיל אברהם תמיה אין הדברים הללו אלא דברים של תימה אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע חזרת ואמרת קח נא את בנך ועכשיו את אמר לי אל תשלח ידך אל הנער אתמהא אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם (תהלים פט) לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה כשאמרתי לך קח נא את בנך לא אמרתי שחטהו אלא והעלהו לשם חיבה אמרתי לך אסיקתיה וקיימת דברי ועתה אחתיניה [נ"א משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך אל שלחני הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו אמר המלך וכי העלהו לאכלו אמרתי לך העלהו אמרתי לך מפני חיבתו] הדא הוא דכתיב (ירמיה יט) ולא עלתה על לבי זה יצחק:
וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר מהו אחר אמר רבי יודן אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות וסופן ליגאל בקרנו של איל שנאמר (זכריה ט) וה' אלהים בשופר יתקע וגו' אמר רבי יהודה בר סימון אחר כל הדורות ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות וסופן ליגאל בקרנו של איל הה"ד וה' אלהים בשופר יתקע א"ר חנינא ב"ר יצחק כל ימות השנה ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות ובראש השנה הן נוטלין שופר ותוקעין בו ונזכרים לפני הקב"ה והוא מוחל להם וסופן ליגאל בקרנו של איל שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע רבי לוי אמר לפי שהיה אברהם אבינו רואה את האיל ניתוש מן החורש הזה והולך ומסתבך בחורש אחר אמר לו הקדוש ברוך הוא כך עתידין בניך להסתבך למלכיות מבבל למדי מן מדי ליון ומיון לאדום וסופן ליגאל בקרנו של איל הה"ד וה' אלהים בשופר יתקע וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו רבי בנאי אמר אמר לפניו רבון העולם הוי רואה דמיו של איל זה כאילו דמו של יצחק בני אימוריו כאילו אימוריו דיצחק ברי כהדא דתנן הרי זו תחת זו הרי זו תמורת זו הרי זו חלופי זו הרי זו תמורה רבי פנחס אמר אמר לפניו רבון העולמים הוי רואה כאלו הקרבתי את יצחק בני תחלה ואחר כך הקרבתי את האיל הזה תחתיו היך מה דאת אמר (מלכים ב טו) וימלוך יותם בנו תחתיו כהדא דתנן כאימרא כדירים רבי יוחנן אמר כאימרא תמידא ריש לקיש אמר כאילו של יצחק תמן אמרי כולד החטאת תני בר קפרא כאימור דלא ינק מן יומי:
ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה ר' יוחנן אמר אמר לפניו רבון העולמים בשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך היה לי מה להשיב אתמול אמרת כי ביצחק וגו' ועכשיו קח נא את בנך וגו' וחס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך יהי רצון מלפניך ה' אלהינו בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים תהא נזכר להם אותה העקידה ותתמלא עליהם רחמים אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית יז) ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם שם אדם צדיק מתרעם ואם קורא אני אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקדוש ברוך הוא סוכה והיה מתפלל בתוכה שנאמר (תהלים עו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ומה היה אומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי ד"א מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש חרב ובנוי חרב ובנוי שנא' שם המקום ההוא ה' יראה הרי בנוי היך מה דאת אמר (דברים טו) שלש פעמים בשנה יראה אשר יאמר היום בהר ה' הרי חרב שנאמר (איכה ה) על הר ציון ששמם ה' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כענין שנאמר (תהלים קב) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו:
ויקרא מלאך ה' שנית ויאמר בי נשבעתי מה צורך לשבועה זו א"ל השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה ולא את יצחק בני משל לאחד ששמר את אגינו שבולת נהר והקפיץ גם בנו עמו ד"א מה צורך לשבועה זו רבי חמא ב"ר חנינא א"ל השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה משל למלך שהיה נשוי למטרונה ילדה ממנו בן ראשון וגרשה שני וגרשה שלישי וגרשה וכיון שילדה ממנו בן עשירי נתכנסו כולם ואמרו לו השבע לנו שאין אתה מגרש את אמנו מעתה כך כיון שנתנסה אברהם אבינו נסיון עשירי א"ל השבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד מעתה א"ר חנין כי יען אשר עשית את הדבר הזה נסיון עשירי הוא ואתה אומר כי יען אשר עשית הדבר הזה אלא זה נסיון האחרון שהוא שקול כנגד הכל שאילולי לא קבלו עליו אבד את הכל [נ"א כל מה שעשה] כי ברך אברכך וגו' ברכה לאב ברכה לבן והרבה ארבה רבות לאב רבות לבן ויירש זרעך את שער שונאיו רבי אומר זו תרמוד אשריו כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד שהיתה שותפת בשני חרבנות רבי יודן ורבי חנינא חד מנהון אמר בחרבן בית ראשון העמידה פ' אלף קשתים [נ"א קשטים] ובחרבן בית שני העמידה ח' אלפים קשתים וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הוא רבי ברכיה בשם רבנן דתמן שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה משל לאשה שנתעשרה מפלכה אמרה הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי עוד אינו זז מתחת ידי לעולם כך אמר אברהם כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצות לפיכך אינו רוצה שתזוז מזרעי לעולם רבי חנינא אמר שלחו בלילה מפני העין שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש עוד לא נזכרו שמותן ולהיכן הלכו ר"א אמר מתו ברוק ר' יוסי אמר מתו בעין ר' יהושע בן לוי אמר שינו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד ממנו תורה הה"ד (זכריה ג) שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך ר' חנינא אמר על מנת כן ירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש על מנת שיעשה בהן מופת. פרשה נז א ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה וגו' בנים כתיב (משלי יד) חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולד זוגתו של בנו שנאמר הנה ילדה מלכה (שם יג) רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה זוגתו של בנו שנאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים:

Chapter 57


(שם כה) מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק תמן תנינן על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב מה ראו לסמוך בשורות טובות לירידת גשמים רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר על שם מים קרים על נפש עיפה שמועה טובה מארץ מרחק מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב אף מים קרים ברוך הטוב והמטיב ד"א כמים קרים על נפש עיפה כן שמועה טובה מארץ מרחק זה אברהם שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה זוגתו של בנו הה"ד הנה ילדה מלכה וגו':
ויהי אחרי הדברים האלה אחר הרהורי דברים שהיו שם מי מהרהר אברהם הרהר אמר אילו מת בהר המוריה לא היה מת בלא בנים עכשיו מה אעשה אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא שהן צדקניות וכי מה איכפת לי מיוחסים א"ל הקדוש ברוך הוא אין אתה צריך כבר נולד זוגו של יצחק הנה ילדה מלכה גם היא היא גם היא מה זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה אף זו בני גבירה שמונה ובני פילגשים ארבעה:
ד"א נתירא מן היסורין א"ל הקב"ה אין אתה צריך כבר נולד מי שיקבלם את עוץ בכורו ואת בוז אחיו איוב אימתי היה ריש לקיש בשם בר קפרא אמר בימי אברהם היה שנאמר את עוץ בכורו וכתיב (איוב א) איש היה בארץ עוץ רבי אבא בר כהנא אמר בימי יעקב היה דאמר רבי אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה דכתיב באשת איוב (שם ב) כדבר אחת הנבלות וכתיב בדינה (בראשית לד) כי נבלה עשה בישראל ר' לוי אמר בימי שבטים היה הה"ד (איוב טו) אשר חכמים יגידו ולא כיחדו מאבותם זה ראובן ויהודה ומה שכר נטלו על כך להם לבדם נתנה הארץ רבי לוי בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר בירידתן למצרים נולד ובעלייתן מת אתה מוצא עיקר שניו של איוב לא היו אלא מאתים ועשר שנים ועשו ישראל במצרים מאתים ועשר שנים ובא שטן לקטרג וגירה אותו באיוב רבי חנניא בריה דרבי אחא אמר לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו בא זאב אחד נזדווג לו אמר תנו לו תיש אחד שיתגרה בו ורבי חמא אמר לאחד שהיה יושב בסעודה בא כלב אחד ונזדווג לו אמר תנו לו ככר א' שיתגרה בו כך בא שטן לקטרג גירה אותו באיוב הה"ד (איוב יז) יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני והלואי בני אדם צדיקים אלא בני אדם רשעים ר' יוסי בר יהודה אומר בימי שפוט השופטים היה הה"ד (שם כז) הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו חזיתם מעשי ומעשי דורי חזיתם מעשי מצות ומעשים טובים מעשה דורי שהן מבקשין ליתן שכר לזונות מן הגרנות ואין דרכן של צדיקים להיות נותנין שכר לזונות מן הגרנות הה"ד (הושע ט) אהבת אתנן על כל גרנות דגן ר' שמואל בר נחמן אמר בימי כשדים היה שנאמר (איוב א) כשדים שמו שלשה ראשים ר' נתן אמר בימי מלכות שבא היה שנאמר (שם) ותפול שבא ותקחם ור' יהושע בן קרחה אמר בימי אחשורוש היה דכתיב ביה (אסתר ב) יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה וכתיב (איוב מב) ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב ריש לקיש אמר איוב לא היה ולא נהיה מחלפיה שיטתיה דריש לקיש דתמן אמר ריש לקיש בשם בר קפרא בימי אברהם היה והכא אמר איוב לא היה ולא נהיה מאי לא היה ולא נהיה ביסורים שנכתבו עליו ולמה נכתבו עליו אלא שאילו באו עליו היה יכול לעמוד בהן ר' יוחנן אמר מעולי גולה היה וישראלי היה ומדרשו בטבריה לפיכך היו למדים ממנו קריעה וברכת אבלים הה"ד (שם א) ויקם איוב ויקרע את מעילו מכאן שצריך אדם לקרוע מעומד ר' חנינא אמר עובד כוכבים היה תני ר' חייא עובד כוכבים צדיק אחד עמד לי באומות העולם ונתתי לו שכרו ופטרתי ואיזה זה איוב את עוץ בכורו ר' יהושע בן לוי אמר הוא לבן הוא קמואל ולמה נקרא שמו קמואל שקם כנגד אומתו של אל ופילגשו ושמה ראומה א"ר יצחק כולהון לשם מרדות הן טבח טבחון גחם גמחון תחש תחשון מעכה מעכון.