{
    "title": "Nehar Misrayim",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Nehar_Misrayim",
    "text": [
        [
            "(א) ",
            "במצרים נוהגים כשמתעטפים החתן והכלה בעת כניסתן לחופה שאינו מברך החתן על העטיפה הזאת. ",
            "ואולם כשהוא סנדק מתעטף הסנדק ומברך. ",
            "והיא סברת הגו״ד א״ח כלל א׳ סי׳ כ״ה.... (מנהגי מצרים הראשון).",
            "האמנם סברת הגו״ר היא סברה יחידית וכל הפוסקים חלקו עליו הרב שכגה״ג בסי׳ ח׳ הגהב״י אות ה׳.",
            " הרב הלק׳יט ח״א סי׳ כ״ב.",
            "הרב שער אפרים חא״ח סי׳ יי־יט.",
            "והרב פרי האדמה ז״ל.",
            "והביא בפריו כמה עובדי שעשו רבנן תקיפי ארעא דישראל  לברך באין פוצה פה.",
            " וג״ע הרב חיד״א בברכ״י והרב כסא אליהו ז״ל.",
            "ועתה מקרוב  ראיתי לאיזה יחידים נבוני דבר ויראי אלהים מאנשי עדתינו פה מצרים יע״א אשר עשו דבר טוב ויפה משופה מכל ערעור והוא שעושים לחתן טלית חדשה ולא ילבשנה כי אם בשעת ז״ב.",
            "וקודם הקידושין מביאין לו הטלית החדשה ומברך עליה להתעטף ושהחיינו ועומד בה כדי הילוך ארבע אמות ואח״כ משלשלין אותה גם על ראש הכלה.",
            "והיא הדרך שהוריתי להם. ",
            "וכאשר כתבתי בנהר פקוד אשר חברתי על מנהגי עיקו״ת ירושלם ת״ו ושתי טובות עושה המנהג הנחמד הלזה.",
            "האחת כי הוא מברך שהחיינו על הטלית ופוטר גס ברכת שהחיינו אשד היתה ראוייה להיות גס בחופה שהיא מצוה ראשוגה של פו״ר.",
            "אמגס אין לברך עליה מטעמים המוזכרים בדברי הפוסקים.",
            " ובהיות שמברך על הטלית ומכויץ גם ער מצות חופה וקידושין הרי יצא ידי חובתו גס בזה לכ״ע.",
            "ושנירת כיון שמתעטף ועומד בה כדי הילוך ארבע אמות.",
            "יצא בזה איבא דכ״ע ואפי׳ הגו״ר ן״ל מודה דבזה מברך בשופ.",
            "ישמע חכם ויוסיף לקח לאחוז בכנפות המנהג הנעים הלזה.",
            "ויגערו ממגו כל הפקפוקים.",
            "כי היא דרך ישרה.",
            "ועיין בנהר פקוד בה׳ ציצית בסעיף א׳ מ״ש באריכות בענין זה ותמצא רב נחת ודו״ק.",
            "(ב) ",
            "המנהג פשוט במצרים כא׳יי ת״ו שמתעטפים בטלית גדולה אפי׳ המוני עם ואפי׳ בחורים שעדין לא נשאו אשה.",
            "דלא כמנהג אשכנז שכל עוד שלא נשא אשה אינו מתעטף בטלית גדולה ואפי׳ הוא ת״ח.",
            "ודלא כמנד־זנ המערב שאין המוני עם מתעטפים בטלית גדולה רק הת״ח תופסי התורה.",
            "ואין בזה יוהרא כיון שכן נהגו.",
            "(ג) ",
            "כענין כריכות שבציציה.",
            "כתב מהריק״ש ד ל שמנהג מצרים לכרוך כ״ו בריכות בארבעה אויריס כמספר שם הויה ב״ה יעו״ש בסי׳ יא׳.",
            "והרב כסא איהו ז״ל כתב שראה יש גוהגים לברוך ט״ל כריכות בארבעה אויריס כמגין ט״ד אורות יעו׳יש.",
            "ולא ידעגא מה חידש הרב ז״ל כזה והלא סי׳ ט״ל כרתבו מר״ן ז״ל בסי׳ י״א סעיף י״ד.",
            "ובדברי מדן כגדאה דיש טעות כי סי׳ ט״ל כריכות בארבע האוירים סדרן כזה באויר ראשון ז׳ ובשני ח׳.",
            "ובשלישי יא׳.",
            "וברביעי י״ג וסימנם זמ״ן חיינ״ו יארי״ך יגד״ל עולים ט״ל וכן הוא בכוונות האריז״ל כמ״ש הבאה״ט ז״ל.",
            "ולפי סדר מרץ ז, ט, יא, י״ג עם השם עולים מ״א ולא מם.",
            "ומנהגינו לעשות בטלית גדולה סי׳ט״ל כריכות ובטלית קטן כ״ו כריכות וירא שמים יצא ידי שגיהם בזה.",
            "וב״כ הרב כס״א ז״ל וכן גוהגים במצרים רב ימ מיראי ה׳ וחושבי שמו.",
            "כדי לצאת ידי ס׳ מרץ והאריז״ל בטרית גדולה.",
            "וס׳ מהריק״ש ומהר״ש מולכו ז״ל כטלית קטץ ישמע חכם ויוסיף לקח.",
            "(ד)",
            "במצרים רובא דדובא דהמוגי עם משלשליץ כל הארבעה ציציות לצד פניהם והטלית מקופל על צוארם ־ וראוי להודיעם שלפחות בשערה העטיפה. ",
            "יברך ויתעטף בו ראשו ורובו ויעמוד כץ כדי הילוך ארבע אמורת ואח״כ ישלשלנו על כתפו.",
            "אבל אס מתחילת הברכה מניחו מקופל על כתפו הוי ברכה רבטלה דהרי ליכא עיטוף.",
            "וגם מצות ציצית לא קיים. והמוני עם מסתפקים בגשיקת הציצית פעמים ושלש ובזה חושבים לפייס את הציציות על אשר לא טוב עשו לו.",
            "וראוי להוכיחם ולהשיב מטעותם שלא יכשלו באיסור כרכה לבטלה. וד״ב.",
            "(ה) ",
            "במצרים אשר בל הכובסות נויות גיגהו טוב ליזהר שלא חכבס הגוייה את הטלית קטן וכאזהרה מהריק׳׳ש בסי׳ כ״א.",
            "ועל הרוב הט״ק נשחתיס בזה כי המכבסת מרתחת אותם עם כלי הלבן וחוטי ציצית שהם צמר מתכווצין",
            "ועל הרוב נחתכים חחת ידם כי הגויות לא ידעו מה הם, ואשרי המכוין אורחותיו."
        ],
        [
            "( א )",
            " המנהג פשוט בארץ מצרים לכרוך הרצועה ז׳ כריכות סביב הזרוע קודם הנחת תפלה של ראש כס׳ הרדב״ז בח״א סי׳ תרכ״ג.",
            "וכן הוא בכתבי האריז״ל . וכמנהג ארץ ישרﭏ.",
            "עיין ברכ״י סי׳ כ׳׳ה אות יו׳׳ד.",
            "ולא פשט המנהג בדעת מר״ן בסי' כ״ה סעיף י״א דס״ל דיניח תפלה של יד ויקשור.",
            "וקודם הכריכה יניח תפלה של ראש.",
            "דלא נהגו הכי.",
            "( ב )",
            "במצרים המנהג פשות שאין חולצין התפילין בר׳׳ח לא הקהל ולא הש״ץ רק אחר חזרת ס״ת להיכל.",
            "ואחר גמר הקדיש. וכמו שכתב הרב נגיד ומצוה הבי״ד הרב כס׳׳א ז״ל הלכות תפילין ס׳ כ״ה אות ז׳.",
            "וראוי לש״ץ המזכה את הרבים שלא ימהר להתחיל תפלת לחש עד אשר יראה בעיניו שרוב הצבור חלצו תפילין שליהס.",
            "כדי שאם יתחיל אח״כ (אח״ב?) החזרה.",
            "שיוכלו להגיע לענות קדושת הכתר עמו.",
            "ולא יאבד להם טובה הרבה.",
            "ויהיה הוא חייב בנזקן ח״ו.",
            "( ג )",
            "במצרים נהגו ללבוש תפילין במנחת ערב יוה''ב בבית הכנסת  ושﭏתי מה טעם למנהג זה.",
            "ואמרו לסיבת כי יש מהמוני עם אינם באים לבית הכנסת להתפלל כי אם בימים נוראים.",
            "ולובשים טלית ותפילין היום כדי שלא יהיה ביום הדין בסוג קרקפתא דלא מנח תפילי.",
            "ואם כי בעוה׳׳ר בהנחת תפילין יום אחד בשנה לא נמלט משם קרקפתא דלא מנח.",
            "אכן טוב לתפוס הרע במיעוטו וה׳ הטוב יכפר בעד.",
            "ושו״ר אח״ז ראיתי לרב אחאי גאון הרב הגדול כמוהר״ר ﭏיהו חזן יצ״ו ר״מ בעובּ״י ג״א יע״א בס׳ נוה שלום שחיבר על מנהגי נ״א בדיני יוה״כ סעיף קטן ד׳ שהזכיר מנהג זה שנוהגים גם כן בּמח״ק מטעם האמור ודו״ק....",
            "( ד )",
            "במצרים נוהגים איזה מהקהל ללבוש תפילין במנחה של יום תענית צבור של ארבע צומות.",
            " ולא מצאתי בזה טעם.",
            "ונמשך להם מנהגם ממנחת יום ט״ב דאין מניחים תפילין בשחרית ומניחים אותו במנחה וחשבו שכן הדין בכל יום תענית כﭏו התענית גורם זאת.",
            "ואולם אין למחות בידם כי הנאני מנהגם זה יען הן בעון פשתה המספחת להקל בתעניות הצבור חוץ מט׳׳ב ויוה׳׳כ.",
            "ובשאר תעניות מזלזלים בהם ואולי לא ימצאו יו״ד מתענין בבית הכנסת רפסק מר״ן בסי׳ תקס״ו דאין הש״ץ יכול לומד עננו בברכה בפ״ע בין גוﭏ לרופא.",
            "והגם שג״ע בברכ״י סי׳ תקס״ו ס׳׳ק כתב משם הרב מהר״מ ן׳ חביב בתשובותיו דבר׳ צומות שהם דברי קבלה סגי בששה או בשבעה מתענין ויכול לומר עננו בברכה בפ׳׳ע ולהוציא ס״ת לקרוא ויחל אפי׳ אם אין שם יו״ד מתענין. יעו״ש.",
            "הא מיהא ששה או שבעה בעינן מוהיכן ידעינן בהו וזילא מילתא לאהרורי כשﭏה על כל אחד ואחד.",
            "לידע אם מתענה או לא.",
            "ואולם ע״י לבישת טלית ותפילין מינכרא מילתא.",
            "כי אין אדם מניח טלית ותפילין ביום זה כי אם  המתענה.",
            "ותו״מ נוכל לידע אם יש רוב מתענין. בבית הכנסת.",
            "הגם דאין תיקון זה מועיל רק במנחה אבל בשחרית לא.",
            "אפשר דבשחרית עדין מתענים הם וכ״ש שיועיל מנהג זה לתענית צבור של ימי השוכבים (השובבים?) שנהגו פה מצרים כאשר יתבאר בע״ה במקומו.",
            "אשר הוא ת״צ שקבלו עליהם הצבור דאז מדינא בעינן יו״ד מתענין כולם.",
            "כדי לומר עננו בפ״ע ולקרות ויחל.",
            "ואולי שלזה נקכע המנהג מעיקרו ומנהגם של ישרﭏ תודה היא.",
            "ומכאן ראיה שאין לערער על שום מנהג בלתי חקירת יסודו ודו״ק.",
            "( ה )",
            "אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין ואם מת ביום אחד ונקבר בשני פשט המנהג שלא להניח גם ביום הקבורה.",
            "וכהוראת ג״ע במחב״ר סי׳ קל׳׳א."
        ],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [],
        [
            "(א)",
            "המנהג קבוע בכל מלכות מצרים כולה.",
            "היינו בעוב׳׳י מצרים ועוב״י נא אמון יע״א שאין רשות לשום אדם יהיה מי שיהיה לסדר חופה וקידושין כי אם הרב המו״ץ אשר בעיר.",
            "והרב הוא המסדר חו״ק הוא עצמו או הבא מכחו ע״פ רשותו ומאמרו.",
            "ובלעדי שני רבני קהלות הנז׳ שבהם בית דין קבוע לדון ולהורות לא ירים איש את ידו לסדר חו״ק כלל.",
            "וכן בני הכפרים החוסים תחת דגלם.",
            "והרב ראב״ד הוא הנותן רשות לסדר חו״ק לאחד מבני העיר ההיא או הכפר ההוא אחרי שיקחו מאת ב״ד את שטרי הכתובות כתובים במנהנ העיר והחק הזה מאושר ומקויים מאת הממשלה הרוממה אשר בקמ״ר קושטא יע״א יר״ה.",
            "וכמש״ל בחיו׳׳ד הלכות כבוד רבו סעיף ו׳.",
            "ובן כתבתי בהלכות כתובות סעיף א׳ ומכ״ש וק״ו עתה אחרי אשר נקבעה בכל מלכות מצרים מקצה גבול מצדים ועד קצהו הסכמת והפקעת הקידושין והפקרת כספם ופיסול עידיהם כמו שתראה לקמן בנוסח ההסכמה הנשגבה ההיא שהראשון אשר בתנאיה למען יחולו הקידושין הוא שיהיו הקידושין ברשות רב העיר כמ״ש שם.",
            "וא״כ המרים יד לסדר חו״ק בלתי ידועתם הרי אין קידושיו(ן?) קידושין וגם ענשיענש מאת הקהלות, ומהממשלה לא ינקה.",
            "ותלי(ו?)״ת ישרﭏ קדושים הם.",
            "ועליהם העיד הכתוב סוגה בשושנים.",
            "אף כי בחומה גבוהה ובצורה. ה׳ ישמרם:",
            "(ב) ...",
            "כעין תקנה הזאת מצאתי עתה שהיא תקנה קדומה כמצרים מדורות קדמונים כי בספר סדר החכמים וקורות הימים.",
            "הנשלח לי מקמ״ר לונדון יע״א (אשר זכרתיו לעיל בהלכות פו״ר ואישות מנהגי השידוכין אות ג׳ יעו״ש) שם בליקוטים מדברי יוסף לחרב ר׳ יוסף ן׳ יצחק סמברי ז״ל אשר בו נקבצו זכרונות מצרים ורבניה מימות רבינו הרמב״ם ז״ל והלאה שם בצד 133 כתוב לאמר וז״ל.",
            "בשנת אלף ותע״ח לשטרות היא שנת ד״א ותתקמ״ז ליצירה תקנו רבני מצרים והוציאו ספר תורה ברבים והחרימו על אנשי הכפרים השוכנים בדמנהור ובﭏמחלא וכו׳ לבל ישא אדם אשה ולא יגרש שום אדם את אשתו כאלה הכפרים אלא ע׳׳י הרבנים שבכפרי מצרים והם ר׳ חלפון דיין דמנהור.",
            "או ע״י ר׳ יהודה הכהן דיין בולביס.",
            "או ע״י ד׳ פרחיה דיין אלמחלא.",
            "והסכמנו והחרמנו כל מי שיתן רשות לאדם שאינו יודע בטיב גטין וקידושין.",
            "והיה זה בשליש אחרון של חדש טבת ש׳ אלף ותצ״ח לשטרות בפסטאט מצרים דעל נהר נילוס מותבה....",
            "ומאי דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא עליה למהוי לזכות ולראיה לאחר היום והכל שריד ובריר וקיים:",
            "משה בר מיימון יצחק בר ששון שמוﭏ בר סעדיה מנשה בר יוסף",
            "דיין                                    דיין                                    דיין                                   דיין",
            "(אמ״ה אלף ותע״ח לשערות שכתוב בראשונה ט״ס הוא וצ״ל אלף ותצ״ח לשטרות ככתוב באחרונה. וגם ד״א תתקמ״ז ליצירה ט״ס וצ״ל תתקמ״ו. דאל״כ לא יתאים חשבון השטרות עם שנות היצירה כידוע למי שבקי בחשבונם. ועיין במסכת ע״ז ד״ט ע״א מימרא דר״פ ופירשי שם ובדף ו״ר ע״א רש״י ד״ה ומתחילין לממני יעו״ש ותמצא שהחשבון מדוייק כאשר כתבתי ששנת ד״א תתקמ״ו היא שנת אלף ותצ״ח לשטרות ופשוט):",
            "הראת לדעת כי תקנה זו שלא ישא אדם אשה בכל כפרי מצרים כי אם ע״י הדיין היא תקנה קדומה מימות הרמב״ם ושלא לתת רשות למאן דהו כי אם לדייני המדינה ועל מצרים עצמה אין צורך להזכיר זה כי הלא רבינו הרמב״ם בכבודו ובעצמו הוא דיין בתוכה ומי ירים יד לסדר קידושין חוץ ממנו. או חוץ מהדיינים אשר אתו וז״פ . ישמע חכם כי תקנות מצרים יסודתם בהררי קדש. ודו״ק :"
        ]
    ],
    "versions": [
        [
            "הלכות ציצית ",
            "http://www.hebrewbooks.org/34122"
        ]
    ],
    "heTitle": "נהר מצרים",
    "categories": [
        "Halakhah",
        "Acharonim"
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Halakhah"
    ]
}