{
    "title": "Midrash Tanchuma Buber",
    "language": "he",
    "versionTitle": "merged",
    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Midrash_Tanchuma_Buber",
    "text": {
        "Bereshit": [
            [
                "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ <small>(בראשית א א)</small>. כתיב המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו וגו' (תהלים קד ג), ר' יוחנן אמר שמים וארץ נבראו ביום ראשון, ובשני ברא הקב\"ה את הרקיע ואת המלאכים, ומנין שנבראו ביום שני, שנאמר המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, ומה כתיב אחריו, עשה מלאכיו רוחות <small>(שם שם ד)</small>. ר' חנינא אמר בחמישי נבראו המלאכים, שכן כתיב בחמישי ועוף יעופף על הארץ <small>(בראשית א כ)</small>, ואין יעופף אלא המלאכים, שנאמר ובשתים יעופף <small>(ישעיה ו ב)</small>, ולמה לא נבראו המלאכים ביום ראשון, שלא יאמרו המינים מיכאל היה עומד בצפון, וגבריאל בדרום, ומותחים עם הקב\"ה בשמים ובארץ, ומי בראן, הקב\"ה בעצמו, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו'. ר' יהודה ור' נחמיה חולקין, ר' יהודה אומר לששת ימים נברא העולם, שכתיב במעשה כל יום ויום ויהי כן, הרי שיטתו של ר' יהודה, ור' נחמיה אומר ביום הראשון נברא כל העולם, א\"ל ר' יהודה מהו שכתיב במעשה כל יום ויום [ויהי כן], אמר ר' ברכיה בשיטתו של ר' נחמיה ויאמר אלהים תוצא הארץ <small>(בראשית א כד)</small> אין לשון תוצא, אלא בדבר שהיה מוכן מבראשית, שנאמר בראשית:"
            ],
            [
                "מעשה ששאלה מטרוניתא אחת את ר' יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב\"ה את עולמו, אמר לה מיום הראשון, אמרה לו מנין אתה מלמדני, אמר לה עשית מימיך (את משקה) אריסטון, אמרה לו הן, וכמה מיסון (פי' מינין) היה לך, אמרה לו כך וכך, אמר לה וכולם בבת אחת נתת לפניהם, אמרה לו לאו, אלא בישלתי כל התבשילין כאחת, אבל לא הכנסתי לפניהם אלא מיסון מיסון, וכולם ממקרא אחד, שנאמר כי יוצר הכל הוא וגו' (ירמיה י' טו):"
            ],
            [
                "אמר ר' יהודה בר שלום בזכות ישראל נברא העולם, מקדם ברא אלהים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא בראשית, מהו בראשית, אלו ישראל שנקראו ראשית, שנא' קדש ישראל לה' ראשית תבואתה וגו' (ירמיה ב ג), (ממה שנקראו ראשית בענין שנאמר) [מנין ממה שקרינו בענין] בראשית ברא אלהים וגו':"
            ],
            [
                "[בראשית ברא אלהים]. זה שאמר הכתוב ותתן לי מגן ישעך (תהלים יח לו), [מדבר בישראל, מהו כתיב, מגן הוא לכל החוסים בו (ש\"ב כב לא)] וימינך תסעדני (תהלים יח לו), זו תורה, שנאמר מימינו אש דת למו <small>(דברים לג ב)</small>, וענותך תרבני (תהלים שם), ויש עניו מן הקב\"ה. אמר ר' אבא בר אחא התלמיד יושב לפני רבו, כשגומר התלמיד אומר לרב כמה יגעתיך, אבל ישראל היו למדין מן הקב\"ה, כשהן נפטרין אומר להם כמה יגעתי אתכם, שנאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר וגו' <small>(דברים א ו)</small>, הוי וענותך תרבני.",
                "(ר' אמר) [ד\"א] וענותך תרבני, אמר ר' שמעון בן זירא מי עניו כהקב\"ה, התלמיד אומר לרבו, רבי למדני פרק אחד, והוא אומר לו לך וקדמני במקום פלוני, אבל הקב\"ה אמר ליחזקאל קום צא אל הבקעה [ושם אדבר אותך] <small>(יחזקאל ג כב)</small>, ויצא יחזקאל ומצאו להקב\"ה שקדמו לשם, שנאמר ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד ( שם שם כג), הוי וענותך תרבני.   ...",
                "(ר' אמר) [ד\"א] וענותך תרבני, אמר ר' לולייני בר טבריני בשם ר' יצחק, ראה ענוותו של הקב\"ה, ראה מה כתיב, משה ידבר והאלהים יעננו בקול, לא היה צריך לומר אלא האלהים ידבר ומשה יעננו בקול (שמות יט יט), לא עשה כן, אלא משה ידבר וגו', הוי וענותך תרבני.  ",
                "אמר ר' אבא בר כהנא בא וראה ענוותו של הקב\"ה, מה כתיב ויאמר (ה' אלי) [אלי ה'] השער הזה סגור יהיה (ולא) [לא] יפתח <small>(יחזקאל מד ב)</small>, מלך בשר ודם כבודו ליכנס בשער גדול ולא בקטן, אבל הקב\"ה נכנס בכבודו בשער קטן, הוי (אומר) וענותך תרבני.  ",
                "אמר ר' יהודה הלוי בר שלום התלמידין מהלכין ואחר כך הרב, אבל הקב\"ה לא עשה כן, אלא בשביל אברהם שהיה יושב ומצטער, אמר הקב\"ה למלאכים נלך ונבקר את אברהם, כשהם הולכין נגלה עליו האלהים, ואחר כך המלאכים, שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא <small>(בראשית יח א)</small>, ואחר כך וישא עיניו וירא <small>(שם שם ב)</small>, הוי וענותך תרבני.  ",
                "אמר ר' סימון ראה מה כתיב, ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עומד לפני ה' <small>(שם שם כב)</small>, לא היה צריך לומר אלא והאלהים עודנו עומד, אלא תיקון סופרים הוא, הוי (אומר) וענותך תרבני.  ",
                "אמר בן עזאי בא וראה ענותנותו שלו, אבל הקב\"ה אינו כן, אלא כשהזכיר מעשיו, מזכיר אחר כך שמו, שנאמר בראשית ברא אלהים.\n"
            ],
            [
                "[בראשית ברא אלהים]. זש\"ה ואהיה אצלו אמון <small>(משלי ח ל)</small>, מהו אמון, אמר ר' יהודה בר אלעאי אומן בתורה, היה הקב\"ה מביט בתורה ובורא את העולם, הוי ואהיה אצלו אמון, מה כתיב בראשית ברא אלהים, אין ראשית אלא תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו וגו' <small>(שם שם כב)</small>, הוי בראשית ברא אלהים."
            ],
            [
                "אמר ר' שמעון בן יוחי אוי להם לגדפנין שהם נושאים שמו של הקב\"ה על חנם, שלא יהא אדם אומר לה' קרבן, לה' עולה, אלא אדם כי יקריב מכם קרבן לה', חטאת לה', עולה לה', מנחה לה'. למוד, בראשית ברא, ואחר כך אלהים, משמזכיר (הטיומא) [קטיזמא] שלו, ואחר כך מזכיר שמו."
            ],
            [
                "שאלו המינין את (ר' ישמעאל) [ר' שמלאי], אמרו לו כמה אלהות בראו את העולם, אמר להם אני ואתם נשאל לתורה, אמרו לו הרי כתיב כי אלהים קדושים <small>(יהושע כד יט)</small>, אמר להם קראו סוף הפסוק, הם לא נאמר אלא הוא. אמר ר' ברכיה בשם ר' אבא האדמוני, מהו קדושים, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, אמר ר' אחא בר חנינא הקב\"ה דרכו בקדושה, הלוכו בקדושה, נראה בקדושה, דבורו בקדושה, חסיפת זרועו בקדושה, [נאה ואדיר בקדושה]. דרכו בקדושה מנין, שנאמר אלהים בקדש דרכך (תהלים עז יד). הליכתו בקדושה מנין, שנאמר הליכות אלי מלכי בקדש <small>(שם סח כה)</small>. נראה בקדושה, שנאמר כן בקדש חזיתיך <small>(שם סג ג)</small>. דבורו בקדושה, שנאמר אלהים דבר בקדשו <small>(שם ס ח)</small>. חסיפת זרועו בקדושה מנין, שנאמר (חסף) [חשף] ה' [את] זרוע קדשו <small>(ישעיה נב י)</small>. נאה ואדיר בקדושה מנין, שנאמר מי כמוכה באלים ה' וגו' (שמות טו יא). הוי כי אלהים קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, אמרו לו והכתיב בראשית ברא אלהים, אמר להן בראו לא כתיב כאן, אלא ברא."
            ],
            [
                "ר' ישמעאל שאל את ר' עקיבא, שהיה ר' עקיבא דורש אכין ורקין מיעוטין, אתין וגמין ריבוין, א\"ל ר' ישמעאל בראשית ברא אלהים שמים וארץ אין כתיב כאן, אלא את השמים ואת הארץ, ישובו של מקרא הוא. א\"ל ר' עקיבא כתיב כי לא דבר רק הוא מכם <small>(דברים לב מז)</small>, אילו נאמר שמים וארץ, היינו אומרים שתי אלהות הן, אלא את השמים ואת הארץ, הם ומה שנברא עמהם."
            ],
            [
                "ר' הונא בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר השמים החדשים והארץ החדשה הקדים וברא אותם, שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה <small>(ישעיה סו כב)</small>, אמר דוד לפני הקב\"ה רבונו של עולם מקלס אני לפניך על פלאים שעשית בעולם, שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת (תהלים קד א), מה דרשו גדולי עולם, ר' אלעזר ור' יהושע גדול היית עד שלא בראת, ונתגדלת מאד משבראת עולמך, והוד והדר לבשת."
            ],
            [
                "שאל ר' נתן בן אלעזר את ר' שמואל, א\"ל היאך ברא הקב\"ה את העולם, א\"ל ר' שמואל כשביקש הקב\"ה [לברוא] את העולם נתעטף באורה, שנאמר עוטה אור כשלמה <small>(שם שם ב)</small>, אמר לו בלחישה אמרת לי, למה בלחישה, [א\"ל] כשם שקיבלתי בלחישה, כך מסרתי לך בלחישה. א\"ל ר' תנחומא בר אבא והלא כבר שמענו את ר' יצחק דורשה ברבים.  ",
                "מאימתי נתגדל הקב\"ה, משברא שמים וארץ ובזכות מי בראו בזכות ישראל, שנאמר קודש ישראל לה' [ראשית תבואתה] (ירמיה ב ג). אמר ר' אבא בר כהנא תבואתה כתיב, ולמה אנו קורין תבואתו, שאין אנו אוכלין אלא מן התבואה ולא מן הקרן, שהוא קיימת לנו לעולם הבא.  ",
                "ד\"א בזכות התורה נבראו שמים וארץ, שנאמר ואשים דברי בפיך [ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ <small>(ישעיה נא ט\"ז)</small>].  ",
                "ד\"א בזכות ציון, שנאמר ולאמר לציון עמי אתה <small>(שם שם)</small>."
            ],
            [
                "אמר ר' יצחק לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחדש הזה לכם, ולמה כתב מבראשית, להודיע כח גבורתו, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו).  ",
                "אמר ריש לקיש כביכול דבר היה מפי הקב\"ה, בדבר ה' שמים נעשו <small>(שם לג ו)</small>, וכתיב בו ברא, אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ביגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בדבר ה', הוי (אומר) בראשית ברא אלהים.  ",
                "אמר ר' אחא דיבר הקב\"ה לשמים שיבראו והיו נמתחין והולכין, שאלמלא שאמר להם די, היו נמתחין והולכין עד שיחיו המתים.  ",
                "בראשית ברא אלהים את השמים, שמים הללו מהיכן נבראת, מגוש של שלג, שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ (איוב לז ו), וברכם הקב\"ה והיו פרים ורבים, אמר דוד יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ (תהלים קלד ג)."
            ],
            [
                "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם <small>(בראשית ב ד)</small>. ילמדנו רבינו מי שרואה זיקים וברקים כיצד מברך עליהן, כך שנו רבותינו על הזיקים ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים אומר ברוך שכחו מלא עולם, הרי זה מן המשנה, מן המקרא מנין, שנאמר המביט לארץ ותרעד (תהלים קד לב), ומה כתיב אחריו, יהי כבוד ה' לעולם <small>(שם שם לא)</small>. שאל אליהו זכור לטוב את רב מרי מפני מה הזועות באות לעולם א\"ל בשעה שהקב\"ה רואה את ישראל שאינן מפרישין מעשרותן כתיקנן, הזועות באות לעולם, א\"ל אליהו ז\"ל חייך, כן הוא סיבה של דבר, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב\"ה מביט בעולמו ורואה בתי עבודת כוכבים יושבים על תלם בטח שלוה ושאנן, ובית מקדשו חרב, באותה שעה רוצה להפיל את העולם ומזעזע, אמר הקב\"ה כל הרעש הזה בשביל לקדש את שמי, שנאמר כל הנקרא בשמי [ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו] <small>(ישעיה מג ז)</small>. ובמה שאני ראוי להתקלס, האומות מכעיסין אותי, זה אומר ה' עושה כך וכך, וזה אומר לפלח למזלות, וזה אומר לחמה ולשמש אני פולח, לפיכך אני מביא את הרעש בעולם, אעפ\"י שלא חטאו המזלות, בשביל שמכעיסין אותי בהן, אף הם לוקין עמהם, שנאמר השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ג ד), ומה איכפת להם, אלא להודיע שלא ברא אלוה אחר את עולמי עמי, תדע לך שכך הוא, ר' יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, שנאמר יהי רקיע בתוך המים <small>(בראשית א ו)</small>, וכתוב אחר אומר המקרה במים עליותיו (תהלים קד ג), ומה כתיב אחריו, עשה מלאכיו רוחות <small>(שם שם ד)</small>, הוי אומר בשני נבראו המלאכים. ור' חנינא אמר בחמישי נבראו (את) המלאכים, מניין, שנאמר ועוף יעופף על הארץ <small>(בראשית א כ)</small>, אלו המלאכים, שנאמר ובשתים יעופף <small>(ישעיה ו ב)</small>, הוי אומר בחמישי נבראו, בין כדברי ר' יוחנן ובין כדברי ר' חנינא הא למדת שלא נבראו המלאכים אלא משברא הקב\"ה את עולמו, ולמה כן, אלא אמר הקב\"ה, אם אני בורא אותם תחילה, הבריות אומרות הם סייעו אותי בעולמי, אמר הקב\"ה אני בעצמי בראתי את עולמי, שנאמר (את) [ואת] כל אלה ידי עשתה <small>(ישעיה סו ב)</small>, בריות שמים וארץ מנין, [ממה שקראו בענין] (שנאמר) אלה תולדות השמים והארץ וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. זש\"ה המשל ופחד עמו (איוב כה ב), לפי שאיוב אמר מי יתן ידעתי ואמצאהו [אבוא עד תכונתו] <small>(שם כג ג)</small>, אמר ר' אבא בר כהנא אם בהיכל של מעלה הוא אבוא עד תכונתו, ואם בהיכל של מטה אבוא עד תכונתו, ואין תכונתו אלא היכל, שנאמר ויכינו המזבח על מכונתו (עזרא ג ג), הוי אומר זה היכל. אערכה לפניו משפט (איוב כג ד), אמרו לו חביריו אי אתה יודע שהוא נקרא אלהי המשפט, שנא' כי אלהי משפט ה' <small>(ישעיה ל יח)</small>, ופי' אמלא תוכחות (איוב שם), אמר לו אם סותם פיו של אותו האיש, אדעה מלים יענני [ואבינה מה יאמה לי] (איוב כג ה), אם יהא משיבני על כל דבר ודבר, אם חטאתי אם לא חטאתי, הן קדם אהלוך ואיננו ואחור ולא אבין לו <small>(שם שם ח)</small>, אמר ר' יוחנן מכאן אתה למד שהשכינה במערב, הלכתי לדרום ולצפון ולא מצאתי, למה כי ידע דרך עמדי בחנני כזהב אצא <small>(שם שם י)</small>, אמרו לו חבריו איוב עד מתי אתה מטריח בדברים, אין אנו אומרים לך שאין אתה יכול להקביל פניו, ולהטיח דברים עמו, אמרו לו יכול אתה להטיח עם מיכאל. ",
                " ופחד זה גבריאל, עושה שלום במרומיו <small>(שם)</small>, אפילו העליונים צריכין שלום, המזלות עולין, שור אומר אני תחילה, ואינו רואה מה שלפניו, תאומים אומר אני תחילה, ואינו רואה מה שלפניו, וכך כל אחד ואחד אומר אני ראשון, הוי אומר העליונים צריכין שלום."
            ],
            [
                "[אלה תולדות השמים והארץ]. בכל מקום אתה מוצא משה קודם לאהרן, ומנין ששניהם שקולים, שנאמר הוא אהרן ומשה (שמות ו כו). בכל מקום אתה מוצא יהושע קודם לכלב, ומנין ששניהם שקולים, שנאמר בלתי כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון <small>(במדבר לב יב)</small>. בכל מקום אתה מוצא כבוד האב קודם לכבוד האם, ומנין ששניהן שוין, שנאמר איש אמו ואביו תיראו <small>(ויקרא יט ג)</small>. בכל מקום אתה מוצא השמים קודם לארץ, ומנין ששניהם שוין, שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים <small>(בראשית ב ד)</small>. (וכתיב)."
            ],
            [
                "אלה תולדות השמים והארץ. זהו שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ <small>(משלי ג יט)</small>, אתה מוצא בחכמה ברא הקב\"ה שמים וארץ. אמר ר' עזריה בשם ריש לקיש ביום הראשון ברא שמים וארץ, נשתיירו חמשה ימים, ברא אחד מלמעלה ואחד מלמטה, ברא בשני רקיע מלמעלן, בשלישי יקוו המים מלמטן, ברביעי יהי מאורות מלמעלן, בחמישי ישרצו המים מלמטן, נשתייר יום הששי מלהבראות, אמר הקב\"ה אם אני בורא מלמעלן, הארץ מתרגזת, ואם אני בורא מלמטן, השמים מתרגזין, מה עשה הקב\"ה, ברא אדם מלמטן ונשמה מלמעלן, הוי אומר ה' בחכמה יסד ארץ."
            ],
            [
                "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן בה\"י בראם, ומה עסקו של ה\"י כאן, אלא כל האותיות מוציא אדם מתוך פיו והוא קומץ את פיו, אבל ה\"י אדם מוציאה מתוך פיו בלא קומץ את פיו, כך ברא הקב\"ה את עולמו בלא יגיעה, שנאמר לא ייעף ולא ייגע <small>(ישעיה מ כח)</small>. ",
                " ד\"א בהבראם, אמר ר' תחליפא באברהם, הן הן האותיות בהבראם, בזכותו של אברהם. (שנאמר)"
            ],
            [
                "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים <small>(בראשית ב ד)</small>. בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ועשיה ביום, ובית הלל אומרים מחשבה בין ביום ובין בלילה, וגמר מלאכה עם דמדומי חמה. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא, בכל יום היה הקב\"ה בורא שלש בריות, ביום ראשון ברא שמים וארץ והאור, בשני ברא רקיע וגיהנם ומלאכי השרת, בשלישי אילנות ודשאים ונהרות, ברביעי חמה ולבנה וכוכבים, בחמישי דגים ולויתן ועופות, ובששי היו לבראות ששה של ערב שבת ושל שבת, ואלו הן, תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ, ואדם וחוה, נגמרה מלאכת אדם וחוה ושל בהמה, ומשגמר את אלו ביקש לבראות את השאר, וקדש השבת, שנאמר ויכלו השמים וגו', ויכל אלהים, ויברך אלהים וגו', אשר ברא אלהים וגו' <small>(בראשית ב א:ג)</small>.  ",
                "ד\"א אשר ברא ועשה אין כתיב כאן, אלא לעשות, שקדמה השבת ולא נגמרה מלאכתן, ר' בנייא אמר אלו המזיקין, שברא נפשותיהם עם שהוא בורא גופן קדש יום השבת, והניחן ונשארו רוח בלא גוף, עד הנה פרים ורבים כבני אדם, ומתין כבני אדם, והבא על השידה הוויין ליה בנין שדין, וממי אתה למד, מאדם הראשון, שהיו לו בנים מרוחות, וכל מי שבא עליה אין עליו כלום, שהן דומין לאיש מקרה. ויש אומרים אשר ברא אלהים לעשות, זו בית המקדש העתיד להיות."
            ],
            [
                "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר כל תולדות שבתורה חסרין ו', חוץ משנים שהן מלאין, אלה תולדות פרץ <small>(רות ד יח)</small>, אלה תולדות השמים, שניהן מלאים. אמר ר' יהודה הלוי בר שלום והן ששה, אמר ר' פנחס בשם ר' ראובן כנגד ששה דברים שהיסר את אדם הראשון, ואלו הן, זיו פניו וקומתו, וחייו, ופירות הארץ, וגן עדן, וחמה ולבנה, זיו פניו מנין, שנאמר משנה פניו ותשלחהו (איוב יד כ). קומתו מנין, שנאמר אחור וקדם צרתני (תהלים קלט ה). חייו מנין, שנגזר עליו מיתה [שאילו זכה] היה חי וקיים לעולם. ופירות הארץ מנין, שנאמר ארורה (הארץ) [האדמה] בעבורך <small>(בראשית ג יז)</small>. וגן עדן מנין, שנאמר ויגרש את האדם <small>(שם שם כד)</small>. וחמה ולבנה מנין, שנאמר חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו <small>(ישעיה יג י)</small>, אבל לעולם הבא הקב\"ה (חזיר לו) [מחזירן], זיו פניו [מנין], שנאמר כל רואיהם יכירום וגו' <small>(שם סא ט)</small>. וקומתו מנין, שנא' ואולך אתכם קוממיות <small>(ויקרא כו יג)</small>, ר' יהודה אומר מאי קוממיות, עתיד שיהיו כל אחד ואחד (מישר) [מישראל] גובהו מאה אמה. ר' שמעון בן יוחי אומר מאתים אמה, שנאמר קוממיות, קום מאה, מיות מאה, הרי מאתים. (ויחיו לעולם) [וחייו מנין], שנאמר כימי העץ ימי עמי וגו' <small>(ישעיה סה כב)</small>. ופירות הארץ מניין, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה [כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר] <small>(יחזקאל מז יב)</small>. וגן עדן מנין, שנאמר ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן <small>(הושע יד ח)</small>. חמה ולבנה מנין, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים <small>(ישעיה ל כו)</small>. אמר ר' אחא בשם ר' חנינא מחץ מכתו של עולם ירפא."
            ],
            [
                "כתוב אחד אומר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתוב אחד אומר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים <small>(בראשית ב ד)</small>, בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה, שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. אמר ר' יהודה בר' אילעי, המקרא עוזר לבית הלל, שנאמר לפנים הארץ יסדת (תהלים קב כז), ור' חנינא אמר ממקומך אתה למד, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו', ומה כתיב אחריו והארץ היתה תהו וגו'. אמר ר' שמעון בן יוחי תמיה אני איך נחלקו אבות העולם בבריאת שמים וארץ, והיך נבראו כאלפס וככיסוייה, כך ברא הקב\"ה השמים והארץ, שנאמר אף ידי יסדה ארץ [וימיני טפחה שמים] <small>(ישעיה מח יג)</small>. למה הקדים הקב\"ה שמים לארץ, וארץ לשמים, ללמדך ששניהם שקולין כאחת. ר' תנחומא בר אבא אמר בבריאה שמים קדמו לארץ, אבל בעשייה ארץ קדמה לשמים."
            ],
            [
                "שאלה מטרונא אחת את ר' יוסי, כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' כימי השמים על הארץ <small>(דברים יא כא)</small>, אין אתם קיימים אלא כל זמן שמים וארץ קיימים, ועתידין שמים וארץ להתבלות, שכך אמר ישעיה שאו מרום עיניכם וראו וגו' <small>(ישעיה מ כו)</small>, וכתיב שאו לשמים עיניכם והביטו וגו' <small>(שם נא ו)</small>, אמר לה מאותו נביא שהוכחתני, ממנו אני משיבך, שנאמר כאשר השמים החדשים [והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה', כן יעמוד זרעכם ושמכם <small>(שם סו כב)</small>]."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו <small>(בראשית ג כב)</small>. ילמדנו רבינו מהו להציל תיק הספר עם הספר מפני הדליקה בשבת, כך שנו רבותינו מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפלין עם התפלין, הרי שנו רבותינו כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה, למה כדי שלא ישרפו דברי תורה, ותיק הספר מפני מה מצילין אותו, כדי שלא ישרף, וכי דברי תורה כתובין בתוכו, אלא בשביל שהוא דבוק לספר זכה להנצל עמו, אמר שלמה הולך את חכמים וגו' <small>(משלי יג כ)</small>, אוי להם לרשעים ולדבוקים עמהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם, מה כתיב בהם בדור המבול וימח את כל היקום <small>(בראשית ז כג)</small>, אם אדם חטא בהמה מה חטאת, אלא אוי להם לרשעים ולדבוקים שהם מחייבין עצמן ודובקיהם, אמר ר' יהודה בר אידי לא נחתם גזר דינם של דור המבול, עד שכתבו גמיקיסוס לזכר ולבהמה, לפיכך מאדם ועד בהמה <small>(שם שם)</small>, אוי להם לרשעים ודובקיהם, ואשריהם לצדיקים ולדובקיהם, ואוי להם לרשעים ואוי לדובקיהם, אתה מוצא כשחלק קרח הלכו עמו במחלוקת מאתים וחמשים ראשי סנהדריות, והלך עמהם אף הממון שלהם, שנאמר ותפתח הארץ וגו' <small>(במדבר טז לב)</small>, אם הם חטאו רכושם מה חטאו, אלא אוי לרשעים ואוי לדובקיהם, ואשריהם לצדיקים ואשריהם דובקיהם. ראה מה כתיב בחנניה מישאל ועזריה, באדין גבריא אילן כפיתו בסרבליהון [פטישיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגו אתון נורא יקידתא] <small>(דניאל ג כא)</small>, וכיון שיצאו מכבשן האש כתיב בהן (חויין) [חזין] לגובריא (אילן) [אלך] די לא שלט נורא בגשמהון [ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו <small>(שם שם כז)</small>, למה סרבליהון לא שנו, בשביל שהיו דבוקין בהן, הוי אשריהם הצדיקים ואשרי דביקיהם. אמר הקב\"ה אדם שמע לאשתו ונדבק בה ונתגרש, שנאמר ויגרש את האדם <small>(בראשית ג כד)</small>, ואם שמע ונדבק לי, היה כמוני, מה אני חי וקיים, כך הוא חי וקיים לעולם, מנין (ממה שאמור בענין) [ממה שקרינו בענין], ויאמר ה' אלהים הן האדם."
            ],
            [
                "[הן האדם]. זהו שאמר הכתוב על שדה איש עצל עברתי ועל כרם [אדם] חסר לב <small>(משלי כד ל)</small>, על שדה איש עצל עברתי, זה אדם שהיה עצל מלעשות תשובה, ועל כרם [אדם] חסר לב <small>(משלי כד ל)</small> זה חוה, ששמעה לדברי נחש. והנה עלה כלו קמשונים <small>(שם שם לא)</small>, שמלאו כל העולם פורענות. כסו פניו חרולים <small>(שם)</small>, שנאמר וקוץ ודרדר <small>(בראשית ג יח)</small>, וגדר אבניו נהרסה <small>(משלי כד לא)</small>, שפרץ גדירו של עולם, כיון שנגזרו עליו גזירות רעות התחיל מקונן הן האדם."
            ],
            [
                "[הן האדם]. זש\"ה ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר <small>(דניאל ח יג)</small>, מהו פלמוני, ר' יוחנן אמר זה מיכאל, שהוא עומד לפנים, ר' חנינא אמר זה גבריאל, המדבר בישראל, שהיה אומר עד מתי החזון התמיד <small>(שם שם)</small>, עד מתי הנבואה מסתלקת מישראל, והפשע שומם <small>(שם)</small>, זה בית המקדש, ששמם בעונותינו. תת (קדש) [וקדש] <small>(שם)</small>, אין קודש אלא ישראל, שנאמר קדש ישראל לה' (ירמיה ב ג). וצבא מרמס <small>(דניאל שם)</small>, עד מתי הן מרמס לאומות העולם. ויאמר אלי [עד] ערב בקר <small>(שם שם יד)</small>, עד מתי גזירות הרעות עד שיעשה ערבן של ישראל בקר, באותה שעה ונצדק קדש <small>(שם)</small>.  ",
                "ד\"א ואשמעה אחד קדוש מדבר וגו', א\"ל כל גזירות הרעות של מי הן, א\"ל (לאדם) [של אדם] הראשון, עד מתי החזון התמיד והפשע שומם, את משיבו מן הגזירות, שכתיב בו כי עפר אתה ואל עפר תשוב <small>(בראשית ג יט)</small>. תת (קדש) [וקדש] וצבא מרמס, אלו בניו של אדם הראשון שנגזרה עליהם מיתה. ויאמר אלי עד ערב בקר, עד שיבא בקרו של עולם הבא. וכשנגזרה עליו מיתה וגזירות רעות, התחיל עליו הקב\"ה מקונן הן האדם."
            ],
            [
                "[הן האדם]. מה כתיב למעלה מן הענין, ויעש ה' אלהים לאדם [ולאשתו כתנות עור] <small>(בראשית ג כא)</small>, מהו כתנות עור, ר' מאיר ור' יוחנן אומרים כבגדים (חזקים) [הדקים] הבאים מבית שאן, שהן דבוקים על בשרו של אדם, ואינו (מרגיז) [מרגיש]. ר' שמואל בר נחמני אמר לפיטטו (פי' מיני בגדים), ר' יהושע בן לוי אמר ליגנון, ר' יוסי ב\"ר חנינא אמר סיסטין, ר' אבהו אמר היה ר' יצחק אומר חלקין כצפרין ונאין כמרגלית. ריש לקיש אמר כמעשה השמים, וכשהיתה העבודה בבכורות, היו מקריבין בהן, כיון שחטא התחיל הקב\"ה מקונן הן האדם. ",
                "(מהו הן האדם)."
            ],
            [
                "[ויגרש את האדם] <small>(בראשית ג כד)</small>. אמר ר' יהודה שעה ראשונה עלה במחשבה שניה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גבלו, בחמישית רקמו, בששית עשאו גולם, בשביעית נפח בו נשמת חיים, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית צוהו, בעשירית חטא, באחד עשר נידון, בשתים עשר גרשו, שנאמר ויגרש את האדם, מהו ויגרש, שגירשו ביסורים. ",
                " ד\"א ויגרש, שבשבילו חרב בית המקדש, שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר <small>(איכה ג טז)</small>. ",
                " וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים <small>(בראשית ג כד)</small> לפיכך נקראו כרובים שהן רבים. אמר ריש לקיש לא יצא אדם מגן עדן עד שחרף וגידף, נאמר כאן כרובים, ונאמר בסנחריב ה' (צבאות) [אלהי ישראל] יושב הכרובים (מ\"ב יט טו), מה כרובים האמור כאן חרופים וגידופים, אף כאן חרופים וגדופים. ",
                " ואת להט החרב המתהפכת <small>(בראשית שם)</small>, זו גיהנם המתהפכת מחמין לצונן, ומצונן לחמין על הרשעים. חזקיה בריה דר' חייא אמר והיכן משלימין את נפשותיהן בצונן, שנאמר תשלג בצלמון (תהלים סח טו), ומי ינצל מדינה של גיהנם, מי שעוסק בתורה. ואת להט החרב, אין חרב אלא תורה, שנא' וחרב פיפיות בידם (תהלים קמט ו).  ",
                "לשמר את דרך [עץ החיים <small>(בראשית ג כד)</small>. אמר ר' שמואל בר נחמן לשמור את דרך] ואחר כך עץ חיים, א\"ל הקב\"ה אני הנחתיך בגן עדן, שתהא יגע בתורה, ותאכל מעץ החיים, ועכשיו שחטאת מה אתה עושה כאן, צא, ויגרש את האדם, א\"ל הקב\"ה היית צריך לומר לפני שירות על מה שבראתי אותך, ועל מה שעשיתי עמך, ולא אמרת, הרי אני אומר לעצמי, שנאמר אשירה נא לידידי וגו' <small>(ישעיה ה א)</small>, מה עשה הקב\"ה, טרדו מן העולם הזה, שנאמר תשטף ספיחיה עפר ארץ (איוב יד יט). אמר ר' סימון אפילו אדם הראשון נמחה במים. אמר ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו משום ר' שמעון בן יוחי, לא נשתנה זיו פניו של אדם הראשון, ולא לקו המאורות, עד שיצא השבת, ועם שהוא דנו, קדש את השבת, לפיכך הוא אומר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א). אתה מוצא בשעה שהרג קין להבל, נגלה עליו הקב\"ה, ואמר לו אי הבל אחיך <small>(בראשית ד ט)</small>, בקש לגנוב דעת של מעלה, אמר הקב\"ה מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי <small>(שם שם י)</small>, כיון ששמע קין התחיל עשות תשובה של רמאות, שנאמר ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא <small>(שם שם יג)</small>, אמר לפניו רבונו של עולם אתה טוען העליונים והתחתונים, ואין אתה יכול לטעון עוני. ",
                " ד\"א אמר לפניו רבונו של עולם אתה נקראת מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע <small>(מיכה ז יח)</small>, וגדול עוני מנשוא, א\"ל הקב\"ה עשית תשובה, חייך שאני מבטל ממך גזירה אחת, שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד <small>(בראשית ד טז)</small> עד שהוא יוצא פגע בו אדם הראשון, א\"ל מה נעשה בדינך, אמר אילולי שהודיתי כבר הייתי אבוד מן העולם, באותה שעה אמר אדם הראשון טוב להודות לה' (תהלים צב ב), בעולם הזה יחידים מודים להקב\"ה, אבל לעולם הבא הכל מודים ואומרים לו הודאה, שנאמר אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני <small>(ישעיה יב א)</small>."
            ],
            [
                "זה ספר תולדות אדם <small>(בראשית ה א)</small>.ילמדנו רבינו מהו שיבטל אדם מפריה ורביה בזמן שאין לו בנים, כך שנו רבותינו, לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, בית שמאי אומרים שנים זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם <small>(שם שם ב)</small>, מאי טעמייהו דבית שמאי, כנגד קין והבל, מאי טעמייהו דבית הלל כנגד אדם וחוה. אמר ר' סימון מאה ושלשים שנה נפרש אדם מחוה אשתו, כיון שנהרג הבל, אמר אדם מה אני מוליד בנים והם הולכים למאירה, מה היה עושה, אמר ר' סימון רוחות נקבות באות אצלו ומתחממות ממנו, שכן אמר הקב\"ה לדוד, הנה בן נולד לך (והוא) [הוא] יהיה איש מנוחה <small>(דה\"א כב ח)</small>, אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (ש\"ב ז יד), אימתי כשיעסוק בתורה, אבל בהניה אותי והלך בדרכי לבו אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם <small>(שם)</small>, מאי בשבט אנשים, זה הדד ורזון בן אלידע, שנאמר (ויקם שטן לשלמה) [ויקח אלהים לו שטן את רזון בן אלידע <small>(מ\"א יא כג)</small>], [ובנגעי בני אדם] ואין נגעי אלא המזיקין, שנאמר ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צא י), להודיעך שכל ק\"ל שנה שפירש אדם מחוה, היה הרוחות באות אצלו ומתחממות ממנו, ומוליד מזיקין, באותה שעה אמר הקב\"ה אני לא בראתי את עולמי אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה <small>(ישעיה מה יח)</small>, מה עשה הקב\"ה, נתן תאותה של חוה בלבו של אדם, ושימש עמה וילדה שת, שנאמר ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו (בצלמו) [כצלמו] <small>(בראשית ה ג)</small>, כיון שנולד שת, אמר אדם לבניי הראשונים לא הייתי מיחס, למה שהיו למאירה, אבל לזה אני מיחס, מפני שהוא ראש תולדות, מנין ממה שקראו בענין, זה ספר תולדות וגו'."
            ],
            [
                "[זה ספר תולדות אדם וגו', ויחי אדם וגו', ויולד בדמותו כצלמו]. מכאן אמרו הבא על הרוחות אין לו עליו כלום ואינו זנות, אע\"פ שהוציא שכבת זרע, כמקרה לילה דמיא, ומה שכתוב לא תנאף (שמות כ יג), עם בני אדם ועם בהמה, ולא תנאף (שמות כ יג), עם בני אדם ועם בהמה, ולא תנאף ביד וברגל, אבל הרוחות אין זו זנות. ועוד מעשה בחסיד אחד שנזדמנה לו שידה בדמות אשה, ופיתה אותו ונזדווגה לו, ויום הכפורים היה ואח\"כ נצטער אותו חסיד עד מאד, עד שנזדמן לו אליהו זכור לטוב, א\"ל מפני מה אתה מיצר, הגיד לו כל אותו המעשה שאירע לו, א\"ל פטור אתה שידה היתה, ואילו היה חייב, [לא היה] אליהו זכור לטוב נראה לו ומדבר עמו ופוטר אותו, [אלא] מכאן אתה למד שאינו זנות ופטור הוא."
            ],
            [
                "זה ספר תולדות אדם.זהו שאמר הכתוב גלמי ראו עיניך (תהלים קלט טז), עד שאדם היה מוטל גולם הראהו הקב\"ה דור דור ודורשיו, דור דור וצדיקיו, דור דור ורשעיו, עד שיחיו המתים, א\"ל כל מה שראו עיניך, ועל ספרך כלם יכתבו <small>(שם שם)</small>, ומהו לא אחד בהם <small>(שם)</small>, ר' אליעזר ור' יהושע, [ר' אליעזר אומר] ימים יוצרו ולא אחד בהם, אמר הקב\"ה היום הזה אני גואל את בני ממצרים, וביום הזה אני קורע את הים ומפיל שונאיהם, ביום הזה אני נותן את התורה, ולא נשתנה יום אחד ולא נתחלף, הוי (אומר) ולא אחד בהם. ר' יהושע אומר (ולא) [ולו] אחד בהם, מימים שברא הקב\"ה בחר לו אחד מהם, ואיזה הוא זה יום הכפורים, שנאמר הלא זה צום אבחרהו <small>(ישעיה נח ו)</small>.  ",
                "ד\"א (ולא) [ולו] אחד בהם, זה יום השבת, שנאמר על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו (שמות כא יא).  ",
                "ד\"א גלמי ראו עיניך. שהראה לו הקב\"ה לאדם הראשון כל הדורות ונתנם בספרו, שנאמר זה ספר תולדות אדם."
            ],
            [
                "ביד כל אדם יחתום (איוב לז ז). מהו, אלא כשברא הקב\"ה את האדם העביר לפניו כל הדורות עד שיחיו המתים, הצדיקים והרשעים, א\"ל ראה על מה הבאת מיתה על הצדיקים, כיון ששמע אדם כך, התחיל מיצר, אמר לפניו רבונו של עולם וכך עשיתי בעולמך, אי איכפת לי על הרשעים שהן מתים, אלא על הצדיקים שלא יהו מתרעמין עלי, אלא בבקשה ממך שלא תכתוב עלי שאני הבאתי מיתה עליהם, א\"ל הקב\"ה כך אני עושה, כיון שבא אדם ליפטר מן העולם, נגלה עליו הקב\"ה, א\"ל כתוב מעשיך שעשית שאתה מת על מעשיך שעשית והוא כותב, כיון שכתב אומר לו חתום, והוא חותם, שנאמר ביד כל אדם יחתום, ולעתיד לבא כשיושב הקב\"ה לדון עם בריותיו, מביא כל הספרים של בני אדם, ומגלה להם מעשיהם, לכך נאמר ביד כל אדם יחתום וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א זה ספר. אמר ר' יהושע זש\"ה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש <small>(ישעיה מא ד)</small>, ואילו זכו הדורות היה הקב\"ה קורא שמותם כשם שקרא לאדם ולחוה, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם <small>(בראשית ה ב)</small>, וכן אתה מוצא כשהיה הקב\"ה רואה צדיק נולד, הוא בכבודו קורא אותו שמו, קרא לנח שהיה צדיק, שנאמר ויקרא את שמו נח <small>(שם ה כט)</small>, קרא לאברהם, שנאמר והיה שמך אברהם <small>(שם יז ה)</small>, וכן יצחק, וכן יעקב, וכן שלמה, וכן יאשיהו, שנאמר הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו <small>(מ\"א יג ב)</small>, ואילו זכו הדורות, היה קורא שם לכל אחד ואחד, ומשמו היה מודיע מעשיו. אמרו רבותינו כשהיה ר' מאיר רואה אדם היה למד שמו, ומשמו היה יודע מעשיו, פעם אחת באו אצלו שני תלמידים והיה שם האחד כידור, אמר ר' מאיר לתלמידיו הזהרו מכידור זה, אמרו לו בן תורה הוא, אמר להם [אעפ\"כ] הזהרו עצמיכם ממנו, לאחר ימים הלכו לבית המרחץ, והפקידו בגדיהם אצל כידור, נטל בגדיהם והלך לו, יצאו ולא מצאו, הלכו לבתיהם ולבשו בגדים אחרים, באו לפני ר' מאיר, אמר להם ר' מאיר למה חלפתם בגדיכם, אמרו לו הלכנו לבית המרחץ והפקדנו בגדינו אצל כידור ונטלן, אמר להן והלא אמרתי לכם הזהרו בכידור זה, אמרו לו רבינו בבקשה ממך מנין היית יודע, אמר להם משמו, דכתיב כי דור תהפוכות המה וגו' <small>(דברים לב כ)</small>. וכן אתה מוצא במצרים, משפחת הלבני <small>(במדבר ג כא)</small>, לפי השעה קרא שמותם, כשעמד פרעה ושיעבד אותם בטיט ובלבנים, לפיכך משפחת הלבני. ומשפחת השמעי <small>(שם)</small>, כיון שצעקו מן השעבוד ושמע הקב\"ה תפלתם. ומשפחת החברוני <small>(שם שם כז)</small> שנתחברה להם שכינה, ללמדך שאילו זכו הדורות היה הקב\"ה קורא שמותם, שנאמר קורא הדורות וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א מי פעל ועשה [קורא הדורות מראש]. אף לרבקה אמר הקב\"ה מה עתיד לעשות, שנאמר ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך <small>(בראשית כה כב כג)</small>, אמר לה לעשו אני שונא, וליעקב אני אוהב, שנאמר ורב יעבוד צעיר <small>(שם שם)</small>, הודיע לה הקב\"ה כל הדברים עד שלא נולדו, אמר לה דומה את לשדה שנזרעה והצליחה, ומלאו האוצרות בר, והאיצטבלאות קש, אמר תהא (אותה) [ברוכה כאותה] השדה שמלאה האוצרות בר, והאיצטבלאות קש, אמר הקב\"ה לרבקה יהי שלום בכרס הזה, שהוא עתיד למלאות גן עדן צדיקים, וגיהנם רשעים, שנאמר שני גוים בבטנך, לכך נאמר מי פעל ועשה."
            ],
            [
                "זה ספר וגו'. מה עשה הקב\"ה לאדם, הפיל עליו שינה והראה לו נח וכל התמימים, אברהם וכל הגרים, יצחק וכל מקריבי עולה, יעקב וכל יושבי אוהלים, משה וכל הענוים, אהרן וכל הכהנים, יהושע וכל הפרנסים, דוד וכל המלכים, [שלמה וכל השופטים], וכיון שראה את כולם, הקיץ משנתו, א\"ל הקב\"ה ראית [אותם, חייך] כל הצדיקים הללו יוצאין ממך, כיון שאמר לו כך, נחה רוחו אמר דוד רבונו של עולם כתבת אותי בספרו של אדם הראשון, שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ ח), לפיכך אני צריך לומר לפניך שירה, שנאמר אז אמרתי ואין אז אלא שירה, [שנאמר אז ישיר משה (שמות טו א)], לפיכך מקלסו רבות עשית אתה ה' אלהי (תהלים מ ו), אימתי אנו צריכין לומר לפניך שירה, לעולם הבא, שנאמר מזמור שירו לה' שיר חדש <small>(שם צח א)</small>."
            ],
            [
                "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ <small>(בראשית ו ה)</small>, ילמדנו רבינו כמה דינם של רשעים בגיהנם, כך שנו רבותינו, משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש, זה מן המשנה, מן המקרא מנין, דכתיב והיה מדי חדש בחדשו <small>(ישעיה סו כג)</small>, מאותו חודש לאותו חודש הרי י\"ב חדשים, שנאמר מיום ליום ומחדש לחדש [שנים עשר] <small>(אסתר ג ז)</small>. ובמה הם נידונין, באש ובשלג, שנאמר לא תירא לביתה משלג <small>(משלי לא כא)</small>, זהו גיהנם, ונוטלין אותו מן השלג ומקלעין אותו לתוך האש. אמר דוד ויעלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ ג), ולמה נקרא שמו טיט היון, שהן נוטלין אותן ומשליכין אותן לאש, והן צווחין ווי, ואחר כך הן מקלעין אותם לשלג, והן צווחין ווי, לכך נקרא שמו היון, מקום שאומרים שם ווי ווי. והיכן משלימין את נפשותיהם, אמר חזקיה בריה דר' חייא בתוך השלג, שנאמר תשלג בצלמון (תהלים סח טו), ומה ראית להקיש משפט רשעים בגיהנם למשפט דור המבול, שכשם שדינם של אלו באש ובשלג, [כך דינם של אלו באש ובשלג, באש מנין], שנאמר בחומו נדעכו ממקומם (איוב ו יז), ובשלג מנין, שנאמר ויהי הגשם על הארץ <small>(בראשית ז יב)</small>, ולמה כך, אלא במדה שאדם מודד בה מודדין לו, ראה מה כתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם <small>(שם ו ב)</small>, אלו הבתולות, כי טבת הנה <small>(שם)</small>, אלו הפנויות. ויקחו להם נשים <small>(בראשית שם)</small>, אלו נשי אנשים. מכל אשר בחרו <small>(שם)</small> א, על הזכר ועל הבהמה. אמר ר' הונא בשם ר' אידי לא נתחתם גזר דינם של דור המבול עד שכתבו קמיסמסין (פי' כתובות) לזכר ולבהמה, לפיכך באו עליהן המים כמין אשה, שנאמר ילפתו ארחות דרכם (איוב ו יח), ואין ילפתו אלא אשה, שנאמר ויחרד האיש וילפת והנה אשה <small>(רות ג ח)</small>, ואין ארחות אלא (אשה) [נשים], שנאמר אורח כנשים <small>(בראשית יח יא)</small>, וכן דרכם, שנאמר כי דרך נשים לי <small>(שם לא לה)</small>, הוי אומר במה שחטאו בו נפרע מהם. תדע לך שכן הוא, ראה מה כתיב, ביום ההוא נבקעו כל מעינות תהום רבה <small>(שם ז יא)</small>, מהו רבה, אלא אמר הקב\"ה כמה שחטאו ברבה, כך אני נפרע מהם ברבה, מנין ממה שקראו בענין וירא ה' כי רבה וגו'."
            ],
            [
                "[וירא ה' כי רבה וגו']. זש\"ה כי יש אדם שעמלו וגו' <small>(קהלת ב כא)</small>, מדבר בהקב\"ה, ומנין שנקרא אדם, שנאמר [ועל דמות הכסא] דמות כמראה אדם עליו מלמעלה <small>(יחזקאל א כו)</small>, שעמלו בחכמה <small>(קהלת שם)</small>, שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ <small>(משלי ג יט)</small>, ובדעת מנין, שנא' בדעתו תהומות נבקעו <small>(שם שם כ)</small>. ובכשרון <small>(קהלת שם)</small>, שהיו המעשים מתכשרין מעצמן, ולאדם שלא עמל בו, אלו הבריות. יתננו חלקו, גם זה הבל, כי כל ימיו מכאובים, שהיו מכאובים לפני הקב\"ה במעשיהם הרעים, וכעס ענינו, שהיו מכעיסין לפני הקב\"ה. גם בלילה לא שכב לבו, שהיו עושין (רע) [מעשים רעים] בלילה, ומנין שאפילו (בלילה) ביום, שנאמר רק רע כל היום <small>(בראשית ו ה)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א וירא ה'. זהו שאמר הכתוב בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים <small>(משלי טו ג)</small>, וכתיב (כל מקום עיני ה' משוטטות) [כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ] (דה\"ב טז ט), צופות מעשיהם של צדיקים ומעשיהם של רשעים, טובים זה נח ובניו, ורעים אלו דור המבול."
            ],
            [
                "ד\"א וירא ה'. זש\"ה כי לכל חפץ יש עת ומשפט <small>(קהלת ח ו)</small>, אלא לפי שהרשעים מכעיסין להקב\"ה (והקב\"ה) [ואומרים הקב\"ה] נשבע שאיני מביא מבול לעולם, ואנו עושים כל מה שאנו מבקשין, ומנין שנשבע הקב\"ה, שכן ישעיהו אמר כי מי נח זאת לי [אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ <small>(ישעיה נד ט)</small>], הקב\"ה רואה את הרשעים היאך מכעיסין לפניו, כביכול תוהא שנשבע, והוא אומר מה אעשה שנשבעתי, מנין, שנאמר ותהי האמת נעדרת [וגו' וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט <small>(ישעיה נט טו)</small>], למה אמר הקב\"ה וירא ה' וירע בעיניו, כביכול למה כי אין משפט, אמר הקב\"ה הרשעים שבעולם כך אומרים שאני נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם, [חייכם] יש לי שפטים אחרים ליפרע מכם, ומהו עושה לרשעים, משקען במים או בנהר או לתוך הבור, לכך אמר כי לכל חפץ יש עת ומשפט, לכך נאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ."
            ],
            [
                "ד\"א וירא ה'. זש\"ה אנשי רע לא יבינו משפט <small>(משלי כח ה)</small>, אילו דור המבול, שהיו חוטאין ולא היו מסתכלין שהפורענות באה עליהן, ומבקשי ה' יבינו כל <small>(שם)</small>, זה נח ובניו, ששמעו מהקב\"ה שהוא מביא מבול ונתייראו מהקב\"ה, בא וראה למה אמר הקב\"ה לנח שיעשה תיבה, כדי שיראו אותו שהוא עוסק בה ויעשו תשובה, ואלמלי כך לא היה הקב\"ה יכול להציל את נח בשמים או בדברים, אחרי שאמר לו עשה לך תבת עצי גופר <small>(בראשית ו יד)</small>. צהר תעשה לתבה <small>(שם שם טז)</small>, ולמה כך, אמר הקב\"ה מתך כך שאני אומר לו עשה תבה והוא עוסק בה, והם מתכנסים אצלו ואומרים לו נח מה אתה עושה, והוא אומר להם תבה, שאמר לי הקב\"ה שהוא מביא מבול לעולם שהן מכעיסין אותו, ומתוך כך עושין תשובה, כך הקב\"ה מחשב, אבל הן לא היו משגיחין עליו, הוי אומר אנשי רע לא יבינו משפט."
            ],
            [
                "ד\"א וירא ה'. זש\"ה יש רעה ראיתי תחת השמש <small>(קהלת י ה)</small>, אמר הקב\"ה ראו מה עשו הרשעים הללו, שתי בריות אני עשיתי באדם, יצר טוב ויצר הרע, שנא' עיר קטנה ואנשים בה מעט <small>(שם ט יד)</small>, עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט, אילו אברים, ובא אליה מלך גדול <small>(שם)</small>, זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים גדולים <small>(שם)</small>, אלו חטאות, ומצא בה איש מסכן (וחכם) [חכם] <small>(שם טו)</small>, זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו <small>(שם שם)</small>, שהוא מביא את האדם לחיים, ואדם לא זכר וגו' <small>(שם)</small>, זה דור המבול, שלא קבלו עליהם יצר טוב."
            ],
            [
                "ד\"א וירא ה'. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי נח בן חמש מאות שנה <small>(בראשית ה לב)</small>, בא וראה כל הרשעים שלפני נח היו מולידים בן שבעים, ובן שמונים שנה, ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד, ולמה כן, נסתכל נח בבני אדם שהן עתידין עומדין ומכעיסין להקב\"ה, ואמר למה לי להזקק לפריה ורביה, לכך לא הוליד עד חמש מאה שנה, ואחר כן אמר וכי ימות אותו האיש בלא בנים, והקב\"ה צוה לאדם על (ידי) פריה ורביה, שנאמר ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] <small>(בראשית א כח)</small>, ואני מת בלא בנים, מה עשה נח, נזקק לפריה ורביה לאחר חמש מאות שנה, שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת] <small>(שם ה לב)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם <small>(שם ו ג)</small>. אמר ר\"ל אמר הקב\"ה איני בורא עוד נפש לאדם, שנאמר לאידון רוחי באדם, ר' יוחנן אמר מהו לא ידון, כשיעלו נפשותיהם אצלי, איני מחזירן להם, כענין שנאמר ויאמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה <small>(דה\"א כא כז)</small>, אמר להם הקב\"ה לעצמיכם אתם עושים רעה שאתם נפלים מן העולם, שנאמר הנפלים היו בארץ וגו' <small>(בראשית ו ד)</small>. למה נקרא שמם נפילים,  ",
                "שהפילו את העולם. וגם אחרי כן וגו' וילדו להם, אמר ר' ברכיה אין כתיב וילדו מהם, אלא וילדו להם, אלא מלמד שהיתה אשה רואה אחד מהם, ומיד מתייחמת כנגדו ויולדת, כיוצא בו אמר יחזקאל האשה המנאפת וגו' <small>(יחזקאל טז לב)</small>.  ",
                "המה הגבורים אשר מעלם אנשי השם <small>(בראשית ו ד)</small>. אנשים שנתפרשו שמותן למעלה, מחויאל שמיחה הקב\"ה שמותן מן העולם, מתושאל שנתשו אל. אנשי השם, שהיו קשים ומורדים בהקב\"ה, שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו וגו' (איוב כא יד). אמר ר' יצחק למה היו מורדים, שהיו זורעים שנה אחת, והיה עושה תבואה לארבעים שנה. אמר ר' שמואל בר אמי למה היו מורדים, שהיו רואים בנים ובני בנים ולא היו מתים, אמר הקב\"ה מכאן ואילך עוד כל ימי הארץ הרע וקציר <small>(בראשית ח כב)</small>, שהיו מולידים וקוברים, וקור וחום <small>(שם)</small>, שלא היו יסורין באים עליהם, מכאן ואילך היו מתייסרין באש ובשלג. מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת, וניסן אי אתה רואה, מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א\"ל באדירות אתה מת, ואי אתה בא לידי נסיון, ומה שהולדת אי אתה קובר. אמר הקב\"ה בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי, היסורין מצויין בבני אדם, אבל לעולם הבא אני עוקרן מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם <small>(יחזקאל לו כו)</small>, ומחדש אני אביכם, שכן אמר ישעיה וקוי ה' יחליפו כח [יעלו אבר כנשרים] <small>(ישעיה מ לא)</small>.  ",
                "חסלת בראשית"
            ]
        ],
        "Noach": [
            [
                "אלה תולדות נח <small>(בראשית ו ט)</small>. [ילמדנו רבינו על כמה עבירות נשים מתות בשעת לדתן, כך] שנו רבותינו, על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן, [על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, ושלש מצות הללו מן התורה הן]. נדה מנין, שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה <small>(ויקרא טו כה)</small>, וחלה מנין, שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה <small>(במדבר טו כ)</small>, נר השבת מנין, שנאמר וקראת לשבת עונג <small>(ישעיה נח יג)</small>. ולמה נצטוו הנשים על המצות הללו, אלא אמרו חכמינו שאדם היה תחילת ברייתו של עולם, ובא חוה ושפכה דמו על ששמע לה, שנא' כי עפר אתה ואל עפר תשוב <small>(בראשית ג יט)</small>, אמר הקב\"ה תנתן לה מצות דם הנדה [שיתכפר לה] על אותו הדם ששפכה, ומצות חלה למה, לפי שאדם היה חלתו של עולם, ובאתה חוה וטימאתהו, אמר הקב\"ה תנתן לה מצות חלה, שיתכפר לה על חלתו של עולם שטימאתו, ומנין שהיה אדם חלתו של עולם, כך שנו רבותינו, כיון שהאשה נותנת מים בעיסה היא מגבהת חלתה, כך [עשה] הקב\"ה, אמר ר' יוסי בן קצרתא כיון שנתן הקב\"ה מים על האדמה, מיד הגביה חלתו אדם מן האדמה, שכך הוא אומר ואד יעלה מן הארץ <small>(בראשית ב ו)</small>, מיד וייצר ה' אלהים וגו' <small>(שם שם ז)</small>. ומצות הנר, לפי שהיה אדם נרו של הקב\"ה, שנא' נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם <small>(משלי כ כז)</small>, ובאתה חוה וכבתה אותו, אמר הקב\"ה ינתן לה מצות הנר, כדי שיתכפר לה על הנר שכבתה, לכך נצטוו הנשים על מצות הנר בשבת, אמר הקב\"ה אם הייתם זהירים בנר שבת, אף אני מאיר לכך, שנאמר והיה (ה' לך) [לך ה'] לאור עולם <small>(ישעיה ס יט)</small>.  ",
                "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו <small>(שם מא ב)</small>. אמר הקב\"ה אברהם האיר עולמי בצדקו, למה שהיו כל דורו רשעים, ומכולם לא מצאתי אלא אחד, שנאמר אחד היה אברהם <small>(יחזקאל לג כד)</small>, וכי שנים היו, אלא אחד בצדקו, וכן הקב\"ה א\"ל אברהם אברהם, למה שתי פעמים, אלא הוא אברהם צדיק מתחילתו עד סופו, וכן יעקב יעקב, וכן משה משה, וכן שמואל שמואל, צדיקים מתחילתן ועד סופן, ממה שקרינו בענין אלה תולדות נח נח."
            ],
            [
                "[אלה תולדות נח]. כך פתח ר' תנחומא בר אבא בבית המדרש, כתיב פרי צדיק עץ חיים וגו' <small>(משלי יא ל)</small>, אמר ר' יהודה הלוי בר שלום, בשעה שאדם צדיק מסתלק מן העולם בלא בנים, הוא מיצר ובוכה, אומר לו הקב\"ה, מפני מה אתה מיצר ובוכה, מפני שלא העמדת פרי בנים, בעולם הזה יש לי פרי יפה מהבנים, והוא אומר לפניו רבונו של עולם מה הפרי ההוא, אומר לו הקב\"ה זו תורה שעקת בה, שכך כתיב פרי צדיק עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה <small>(משלי ג יח)</small>, מי הוא זה, זה נח, אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה את כל העולם כולו בישובו, עד שראה קוטנת של ציפורי, ועד שראה שבעים אומות יוצאין מחלציו, ומכולם לא נזכר לו אלא צדקו, שנאמר אלה תולדות נח [נח איש צדיק תמים] שם חם ויפת, אין כתיב כאן, אלא צדקו, שנאמר נח איש צדיק. תדע לך שפסוק זה על נח הוא מדבר, שכתיב בסופו ולוקח נפשות חכם <small>(משלי יא ל)</small> זה היה נח שלקח נפשות, והיה זן אותם ומאכילן, ומה היה מאכילן, ר' עקיבא אומר דבילה היה מאכיל כולם בהמה ואדם וחיה ועוף, כמה שנאמר והיה לך ולהם לאכלה <small>(בראשית ו כא)</small>, ואיזהו דבר שבני אדם אוכלין ממנה והבהמה והחיה והעוף, הוי אומר זו דבילה, ורבנן אמרין לאו, אלא כל מין ומין היה אוכל לפי שהיה למוד, הגמל תבן, והחמור שעורים, הפיל עצי גפנים, הנעמית זכוכית, הוי אומר ולוקח נפשות חכם. ",
                " ד\"א ולוקח נפשות. יש בהמה שהיתה אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתים של יום, ויש בשלישי של יום, ויש בקריאת הגבר, אמרו רבותינו שנים עשר חדש שעשה נח בתבה, לא טעם טעם שינה, לא ביום ולא בלילה, שהיה עסוק לזון את הנפשות שהיו עמו, הוי אומר ולוקח נפשות זה נח."
            ],
            [
                "הן צדיק בארץ ישולם <small>(משלי יא לא)</small>. הן צדיק זה נח, שנאמר נח איש צדיק, על ידי שהיה זריז [בעשיית] התבה מיד נשתלם, שנאמר הן צדיק בארץ ישולם. ר' הונא אמר יצא מן התבה גונח מלבו, שנאמר וישאר אך נח <small>(בראשית ז כג)</small>, וישאר נח אין כתיב כאן, אלא וישאר אך נח, לשון מ יעוט הוא. ר' יוחנן בשם ר' אליעזר בר' יוסי הגלילי אמר לא יצא נח מן התבה עד ששברו הארי, אמרה רוח הקודש הצדיקים משתלמין, והרשעים אינן משתלמין, הן צדיק בארץ ישולם, אמר הקב\"ה הצדיק לשעה הוא כעסו, ומיד הוא מתרצה, אבל דור המבול לא נשתייר בו אחד מהם, אמר הקב\"ה מי גרם לנח שנמלט, הצדק שהיא בידו נח איש צדיק."
            ],
            [
                "ד\"א אלה תולדות נח. מה כתיב למעלה מן הענין, וינחם ה' כי עשה את האדם וגו' <small>(בראשית ו ו)</small>, ר' יהודה ור' נחמיה חולקין, ר' יהודה אומר כביכול תהה הקב\"ה על שעשה את האדם, אמר הקב\"ה אילו בראתי אותו בשמים לא היה חוטא, כשם שאין המלאכים חוטאין, לפיכך וינחם ה', בשביל מה, כי עשה את האדם בארץ, שאילו היה בשמים לא היה חוטא. ור' נחמיה אמר מהו וינחם, לשון נחומים, למה כן, אמר הקב\"ה נחמתי שעשיתי את האדם בארץ, שאילו בראתי אותו בשמים, והשריתי אותו אצל המלאכים היה ממרידן, כשם שמרד בתחתונים, לפיכך נתנחמתי שבראתי אותו בארץ, שנאמר וינחם ה'. אמר ר' אחא ב\"ר חנינא כיון שראה הקב\"ה שעולמו חרב, כביכול היה מתאבל עליו ומתעצב, כד\"א נעצב המלך על בנו <small>(ש\"ב יט ג)</small>, הוי אומר ויתעצב אל לבו <small>(בראשית שם)</small>. אמר ר' אבהו לא נתאבל אלא על לבו של אדם, כאדם שעשה דבר רע וידע שלא עשה דבר יפה, והוא אמר מה עשיתי, כך יתברך שמו של הקב\"ה, אני הוא שנתתי שאור רע בעיסה, כי יצר לב האדם רע מנעוריו <small>(שם ח כא)</small>, הוי אומר ויתעצב אל לבו, [אל לבו] של אדם.  ",
                "ויאמר ה' אמחה את האדם <small>(שם ו ז)</small>. מהו אמחה, אכרות אשמיד אהרוג אאביד אין כתיב כאן, אלא אמחה, אמר ר' ברכיה העליונים מים במים, והתחתונים עפר ואפר, ומה עסקן של מים יורדין על העפר וממחין, אמר הקב\"ה הואיל ומרדו בי העפר, הריני מוריד עליו מים וממחה אותו, שנאמר ויאמר ה' אמחה.  ",
                "ד\"א אלה תולדות נח נח איש צדיק. למה נקרא שמו צדיק, הואיל וזן את בריותיו של הקב\"ה נעשה כבוראו, כענין שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב <small>(תהלים יא ז)</small>, וכן יוסף הואיל וזן את הבריות שבע שנים, נקרא צדיק, שנאמר על מכרם בכסף צדיק <small>(עמוס ב ו)</small>, (ולפי שזן את הבריות שבע שנים, לפיכך נקרא צדיק)."
            ],
            [
                "אלה תולדות נח [נח איש צדיק]. למה שתי פעמים נח נח, שהיו בניו צדיקים כמותו, אמר ר' אחא בר זעירא אתה אומר בניו של נח צדיקים היו, לפי שהיו דור המבול ילודים ברשע, כשם שהיה אדם הולך על אשה שאינה שלו, כך היתה הבהמה הולכת על מין אחר שאינה שלה, ומנין שנצטוות הבהמה שלא תל על מין שאינה שלה, שנאמר ויעש אלהים את חית הארץ למינה <small>(בראשית א כה)</small>, אמר הקב\"ה במינך את מותרת לדבק, במין אחר אסור, אבל הבהמה והחיה והעוף שנכנסו לתבה צדיקים היו, שלא נדבקו במין אחר אלא במינן. אמר ר' פנחס הכהן בר חייא שכך כתיב למשפחותיהם יצאו מן התבה <small>(שם ח יט)</small>, וכי יש לבהמות משפחות שהוא אומר למשפחותיהם, אלא אותן שלא נדבקו אלא במינן, זכו להכנס בתבה."
            ],
            [
                "אלה תולדות [נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו]. מהו בדורותיו, יש דורשין לשבח, ויש דורשין לגנאי, צדיק בדורותיו ולא בדורות אחרים, משל למה הדבר דומה, אם יתן אדם סלע של כסף בתוך [מאה] סלעים של נחשת, אותה של כסף נראית נאה, כך היה נח נראה צדיק בדור המבול, יש דורשין אותו לשבח כיצד, לנערה שהיתה שרויה בשוק של זונות והיתה כשרה, אלו היתה בשוק הכשרות על אחת כמה וכמה, משל לחבית של אפרסמון שהיתה נתונה בקבר והייתה ריחה טוב, אילו היתה בבית על אחת כמה וכמה.  ",
                "תמים היה. שנולד מהול,  ",
                "עשרה בני אדם נולדו מהולים. ד\"א אלה תולדות נח נח, שתי פעמים למה, אמר הקב\"ה בשביל לפייס לכל באי העולם שלא יהרהרו לומר שלא היה צדיק אלא בדורו, אמר הקב\"ה שקול הוא לפני כאברהם. אמר ר' יהודה [הלוי] בר שלום נאמר שתי פעמים אברהם אברהם, וכן ביעקב, וכן במשה, וכן בשמואל, וכן נח נח, בשביל להשוות לצדיקים. ",
                "ד\"א נח נח, נח בעולם הזה, נח בעולם הבא, אמר הקבה, כשנבוא לנחם את ירושלים, בנח הצדיק אני נשבע לה שאיני משעבד בניה עוד, שנאמר כי מי נח זאת לי <small>(ישעיה נד ט)</small>."
            ],
            [
                "ויזכור אלהים את נח <small>(בראשית ח א)</small>. [ילמדנו רבינו מי שהוא ראה את הקשת בענן, מהו צריך לברך, כך] שנו רבותינו מי שהוא רואה הקשת בענן צריך לברך, מאי מברך ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו, הרי מן המשנה, מן התורה מנין, תלמוד לומר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית <small>(שם ט יג)</small> אין מעשה של הקב\"ה כמעשה בשר ודם, כיצד בשר ודם כל ימים שאוהבו חי, אהבה במקומה, ואם מת אהבה מתבטלת, אבל הקב\"ה אינו כן, מת אברהם והיתה אהבתו מתקיימת ליצחק בנו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו <small>(שם כה יא)</small>. ",
                " ד\"א עני מבקש צדקה מן האדם והוא נותן לו יום או שנים או חודש או שנה, אבל הקב\"ה נותן מזון לאדם כל הימים שהוא חי.  ",
                "ד\"א אדם שהמלך אוהבו מכבדו בכסף וזהב ובגדים (ומעש) [ומעשרו], והוא הולך בספינה, והרוח בא ומאבד הספינה, היכן מתנתו של מלך, הרי כבדו ועשרו, שמא יכול הצילו מן הים, ומן הליסטין, אבל הקב\"ה אינו כן, אלא נותן מתנה לאדם ומשמרו, שנאמר יברכך ה' וישמרך <small>(במדבר ז כד)</small>, ברך לאברהם ושמרו, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל <small>(בראשית כד א)</small>. ברך ליצחק ושמרו, שנאמר ויברך אלהים את יצחק בנו <small>(שם כה יא)</small>, ברך ליעקב ושמרו, שנא' וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו] <small>(שם לה ט)</small>.  ",
                "ד\"א אדם עולה לספינה ועמו בהמה, ואם עמד סער בים, מה הם עושין, משליכין את הבהמה לים, ומקיימין את האדם, לפי שאינן מרחמין על הבהמה כשם שמרחמין על האדם, אבל הקב\"ה אינו כן, שכשם שהוא רחמן על האדם, כך מרחם על הבהמה, תדע לך שהוא כן, שבשעה שבקש הקב\"ה לאבד עולמו בדור המבול בשעה שחטאו, שקל את האדם כנגד הבהמה, שנא' ויאמר ה' אמחה [וגו' מאדם עד בהמה] <small>(בראשית ו ז)</small>, וכשבא להתרצות כשם שנתרצה לבני אדם וריחם עליהם, כך ריחם לבהמה, ממה שקראנו בענין ויזכור אלהים את נח."
            ],
            [
                "[ויזכור אלהים את נח]. זש\"ה צדקתך כהררי אל [וגו'] <small>(תהלים לו ז)</small>, משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים [בדירתן], במרעה טוב ארעה אותם [ובהרי וגו'] <small>(יחזקאל לד יד)</small>, משל את הרשעים [בדירתן], כה אמר ה' [אלהים] ביום רדתו שאולה [האבלתי כסתי עליו את תהום] <small>(שם לא טו)</small>. ר' יהודה בר חמא אמר במה מכסין את הגיגית ממינה, שמא מכלי אחר של כסף או של זהב, כך שאול חשכה, והתהום המכסה עליה חשך, והרשעים שבתוכה חשך, שנאמר (ויהי) [והיה] במחשך מעשיהם <small>(ישעיה כט טו)</small>, יבא חשך ויכסה חשך.  ד",
                "\"א צדקתך כהררי אל. מעשה בר' יהושע בר לוי שעלה לרומי, ונכנס בפלטין אחת, וראה שם עמודים של שיש מכוסין בטפיטאות, בשרב שלא יפקעו, ובצינה שלא יקרשו, יצא משם ומצא עני אחד מחצלת קנים מתחתיו, ומחצלת קנים על גביו, על העמודים קרא צדקתך כהררי אל <small>(תהלים לו ז)</small>, בכל מקום שאתה נותן משפיעו, על העני קרא ומשפטיך תהום רבה, ובכל מקום שאתה מכה אתה מדקדק.  ",
                "ד\"א צדקתך כהררי אל. אמר ר' עקיבא צדקה שאתה עושה לנו לעולם הבא, בשביל שאנו קבלנו משפטיך בעולם הזה. ",
                " ד\"א צדקתך כהררי אל. אלו מעשיהם של צדיקים, מה ההרים גלוים, אף מעשיהם של צדיקים גלוים, שנאמר ייראוך עם שמש <small>(תהלים עב ה)</small>, משפטיך תהום רבה, אלו מעשיהם של רשעים, מה התהום חשך, אף מעשיהם של רשעים חשך, שנאמר והיה במחשך מעשיהם <small>(ישעיה כט טו)</small>.  ",
                "ד\"א צדקתך כהררי אל. מה ההרים נזרעים ועושים פירות, אף מעשיהם של צדיקים עושים פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו] <small>(שם ג י)</small>. ומשפטיך תהום רבה, מה התהום לא נזרע ולא עושה פירות, אף מעשיהן של רשעים אינן עושין פירות, שנאמר אוי לרשע רע וגו' <small>(שם שם יא)</small>.  ",
                "ד\"א צדקתך כהררי אל. אמר ר' שמעון בר יוחי כשם שההרים כובשין על התהום, כדי שלא יעלה ויציף את העולם, כך צדקה כובשת על מדת הדין ועל הפורענות, כדי שלא יבא לעולם, צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה.  ",
                "ד\"א צדקתך כהררי אל. אמר ר' יהודה בר סימון צדקה שעשית עם נח בתבה גרמה לו שתנח תבתו על ההרים, שנאמר ותנח התבה [וגו' על הרי אררט] <small>(בראשית ח ד)</small>, משפטיך שעשית עם דור המבול דקדקת עמהם עד תהום, שנאמר ביום הזה נבקעו [כל מעינות תהום רבה] <small>(שם ז יא)</small>, ואחר הפורענות (הרי אומר) [הוי] אדם ובהמה תושיע ה' <small>(תהלים לו ז)</small>, אימתי ויזכור אלהים את נח."
            ],
            [
                "ויזכור אלהים את נח. זש\"ה זכר צדיק לברכה <small>(משלי י ז)</small>, זה נח שכתיב בו איש צדיק, ושם רשעים ירקב <small>(שם)</small>, זה דור המבול שנרקבו מן העולם, שנאמר וימח <small>(בראשית ז כג)</small>, מהו וימח, כענין שנאמר כי מחה אמחה <small>(שמות יז יד)</small>, לפיכך ושם רשעים ירקב."
            ],
            [
                "ד\"א ויזכר אלהים את נח. כתיב ויודע צדיק נפש בהמתו <small>(משלי יב י)</small>, יודע צדיק של עולם אפילו נפש בהמתו, אפילו כשהוא כועס, אין מדותיו של הקב\"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם כשהמדינ מורדת עליו הוא משלח לגיונותיו ומחריבן, ומשוה טובים ורעים כאחת, ואין שם לומר איש פלוני כשר הוא, הניחו לו, אלא הכל הורגין, אבל הקב\"ה אינו כן, אלא כל הדור מכעיסו, והוא כועס עליהן, ואין שם אלא צדיק אחד ומצילו, הוי אור יודע צדיק נפש בהמתו, וכן הוא אומר טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו <small>(נחום א ז)</small>. ורחמי רשעים אכזרי <small>(משלי שם)</small>, אלו דור המבול שהיו אכזרים. אמרו רבותינו בשעה שהעלה הקב\"ה את התהום, והיו רואים את המעינות עולות עליהם, מה היו עושין, היה להם בנים הרבה, והיה כל אחד ואחד נוטל את בנו, ונותנו על התהום, והיו המים מתגברים, הוי אומר ורחמי רשעים אכזרי, [ומנין שהיו עושין כן] שכן איוב אמר עליהם ישכחהו רחם מתקו רימה עוד (בל) [לא] יזכר <small>(איוב כד כ)</small>, הרחם שלו שהיו בניו, ומה עשה להן הקב\"ה, הוריד עליהן מבול של מעלה ושברן, שנאמר ותשבר כעץ עולה <small>(שם שם)</small>. אמר ר' ברכיה קשים היו יתר מדאי, ובעלי קומה היו, ואילולי שפרע מהן מלמעלה, לא היו יכולין להם המים, שכן איוב אמר אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש <small>(שם כב כ)</small>. מהו כך, כיון שראה הקב\"ה שלא מתו בתהומות שלמטן, הוריד עליהן אש שלמעלה ושרפתן, שנאמר אם לא נכחד קימנו וגו', ולא עוד אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה, והן גועו אותן, שנאמר ויגוע כל בשר [וגו'] <small>(בראשית ז כא)</small>, כיון שראו עצמן שהן אבודין, היו מבקשין להפוך את התבה, מה עשה הקב\"ה, הקיף את התבה אריות, והיו אוכלין אותן, שנאמר ויסגור ה' בעדו <small>(שם שם טז)</small>, מהו ויסגור, כענין שנאמר אלהא שלח מלאכא וסגר פום אריותא <small>(דניאל ו כג)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויזכר אלהים את נח. אם לנח נזכר למה לחיה ולבהמה, אלא יתברך שמו של הקב\"ה שאינו מקפח שכר כל בריה, אפילו עכבר היה משמר משפחתו, ולא נתערב במין אחר, כדי ליטול שכר, וכל אנשי דור המבול ערבבו משפחותיהם, שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה <small>(בראשית ו יב)</small>, לפיכך כשם שפרע מן האדם שחטאו, כך פרע מן הבהמה והחיה והעוף, ומנין שנפרע מהם, שנאמר ויאמר ה' אמחה וגו' <small>(שם ו ז)</small>, וכל כך למה, ללמדך שאף הם ערבו משפחותיהם, והיו הולכין על מין שאינו שלהן, כל מין ומין על מין שאינו שלו, וקרא הקב\"ה לנח ויאמר לו בחר לך בהמה וחיה ועוף [מאותן] שלא ערבבו את משפחותיהן, שנאמר מכל הבהמה הטהורה <small>(שם ז ב)</small>, טהורה כשם שנבראת, וכיון שיצאו מן התבה העיד עליהן הקב\"ה שלא ערבבו משפחותם, שנא' למשפחותיהם יצאו <small>(שם ח יט)</small>, לפיכך נזכר להם הקב\"ה עם נח, שנא' ויזכר אלהים את נח."
            ],
            [
                "ויעבר אלהים רוח. איזה רוח (עובר) [העביר] הקב\"ה על (הרוח) [הארץ] ועל המים והחזירן כשם שהיו מתחילתן, שנא' ויעבר אלהים רוח על הארץ, [וישכו המים] וכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים <small>(שם א ב)</small>, אותו הרוח העביר עליהן ונחו מיד.  ",
                "ד\"א ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים, וישכו שהפיג הקב\"ה חמתו, [כשם] שנאמר וחמת המלך שככה <small>(אסתר ז י)</small>, וכן הוא עתיד לעשות, שהוא פורע מן הרשעים ומאבדן מן העולם, והוא בורא את הצדיקים בריה חדשה ונותן בהם רוח, כמה שנאמר ונתתי (בכם רוחי) [רוחי בכם] וחייתם <small>(יחזקאל לז יד)</small>, אמר דוד תסתיר פניך (ה') יבהלון <small>(תהלים קד כט)</small>, אלו הרשעים, אבל הצדיקים תשלח רוחך יבראון <small>(שם שם ל)</small>. אמר הקב\"ה בעולם הזה פרעתי מן הרשעים שמרדו עלי, ואבדתים מן העולם, ופעלתי פעולה טובה לנח ולבניו [ולניניו], ולעולם הבא אני פורע מן הרשעים, ופועל פעולה טובה לצדיקים, וכן אמר ישעיה הנה ה' אלהים בחזק יבא וגו' <small>(ישעיה מ י)</small>, על אומות העולם אבל לצדיקים הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו <small>(שם)</small>."
            ],
            [
                "וידבר אלהים אל נח [לאמר], צא מן התבה <small>(בראשית ח טו טז)</small>, (שנו רבותינו) [ילמדנו רבינו] מהו ליתן רוק תפל על העין בשבת, אמר ר' חייא בר אבא אסור ליתן רוק תפל על גב העין בשבת, שהוא כמרפא בשבת, בוא וראה שאין מכה בעולם שאין לה רפואה, ומה רפואתו של יצר הרע, תשובה, אמר ר' יהודה בר שלום בשם ר' אליעזר שלשה דברים מבטלין גזירה קשה, אלו הן, תפלה תשובה וצדקה, אמר ר' הונא בר' יוסי אף שינוי השם, ומעשים טובים, לפיכך היה הקב\"ה מקוה לדור המבול שמא יעשו תשובה ויקבלם, וכיון שלא עשו תשובה, מיחה אותם במים, שנאמר וימח את כל היקום <small>(שם ז כג)</small>, שייר נח ובניו בתבה, כיון שנחו המים, היה נח צריך לצאת מן התבה, אלא אמר נח ברשות [הקב\"ה] נכנסתי, שנאמר בא אתה וגו' <small>(שם שם א)</small>, ועכשיו אצא שלא ברשות, א\"ל הקב\"ה רשות אתה מבקש, הרי לך רשות, (שנאמר) [ממה שקרינו בענין] צא מן התבה."
            ],
            [
                "צא מן התבה. זש\"ה הוציאה ממסגר נפשי <small>(תהלים קמב ח)</small>, מדבר בנח כשהיה נח בתבה, אמר נח לפני הקב\"ה, הוציאה ממסגר נפשי, שהיה סגור שם. אמר ר' לוי כל שנים עשר חודש שהיה נח בתבה, לא טעם טעם שינה, לא הוא ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה והחיה, ר' אבא בר כהנא אמר (שבישכין) [שבישתין] לפילין, וזכוכית לנעמיות, הכניס בתבה לזון את הבהמה ואת החיה, שיש מהן שאוכלת בשתי שעות בלילה, ויש מהן שאוכלת ב' שעות ביום, מכאן תדע לך שלא טעם נח טעם שינה. ר' יוחנן אמר בשם ר' אלעזר ב\"ר יוסי הגלילי, פעם אחת שהה נח לזון את הארי והכישו הארי ויצא צולע, שנא' [וישאר] אך נח <small>(בראשית ז כג)</small>. אמר ר' הונא בשם ר' יוסי יצא נח מן התבה גונח מלבו, לכך אמר הוציאה ממסגר נפשי. בי יכתירו צדיקים <small>(תהלים קמב ח)</small>, בי נוטלים הצדיקים כתב בעולם, שיהו אומרים מה אם נח שהיה צדיק [ולא צדיק שלם], כך עשה לו הקב\"ה נסים, שנאמר ימלט אי נקי ונמלט [בבור כפיך] של זכות היה בו, עאכו\"כ מי (שהיה) [שהוא] צדיק שלם שיעשה לו הקב\"ה נסים, הוי אומר בי יכתירו צדיקים כי תגמל עלי. ",
                "אמר ר' יהודה בר אילעאי אילו הייתי שם הייתי שובר את התבה ויוצא לי משם.",
                "בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים <small>(בראשית ח ה)</small> ולא יצא משם אלא המתין לו בתבה, כדי ליתן לו רשות, א\"ל הקב\"ה רשות אתה מבקש, צא מן התבה."
            ],
            [
                "ד\"א צא מן התבה. זש\"ה אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים <small>(קהלת ח ב)</small>, אמר להם רוח הקדש משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות גזרות אל תמרדו עליה, בכל דבר שהיא גוזרת עליכם, אלא אני פי מלך שמור, אבל אם תגזור עליכם לבטל את התורה ואת המצות ואת השבת אל תשמעו להם, אני פי מלך שמור, בכל דבר שהיא צריכה, אבל על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך, [אל תעמוד בדבר רע] <small>(קהלת ח ג)</small>, למה שאין מבטלין אתכם מן המצות, אלא שתכפרו בהקב\"ה, לפיכך על דברת שבועת אלהים, וכן עשו חנניה מישאל ועזריה, בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם, אמרו לו מה אתה סבור שאתה משליך אותנו לתוך כבשן האש ואין הקב\"ה מציל אותנו, בין מציל בין שאינו מציל אין אנו משתחוים לצלם, שנאמר הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב <small>(דניאל ג יז)</small>, וכתיב בתריה והן לא ידיע להוי לך מלכא די לאלהיך לא (אנחנא) [איתנא] פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד <small>(שם שם יח)</small>, אמר להם נבוכדנצר אמת אתם אומרים, שנאמר הצדא שדרך מישך <small>(שם שם יד)</small>, אמרו לו (לא הששין אנא על דנא פתגם לאתבותך) [לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך] <small>(שם שם טז)</small>, אמרו לו כל מה שתגזור עלינו ארנוניות ומסין וגוגליות אנו שומעין לך, אבל לכפור בהקב\"ה אין אנו שומעין לך, על דברת שבועת אלהים, אל תבהל מפניו תלך. כיון ששמע מהם כך, התחיל קוצף, שנאמר באדין נבוכדנצר התמלי חימה <small>(שם שם יט)</small>, כיון שהסיקו את הכבשן, השליכו אותן אסורין, כיון שירדו לתוך הכבשן תללוי עיניהם להקדוש ברוך הוא ואמרו רבון העולמים אתה יודע שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך, לא לנו ה' לא לנו, כי לשמך תן כבוד וגו' <small>(תהלים קטו א)</small>, והרי הרשע הזה כינס כל הלשונות, שנאמר באדין מתכנשין אחשדרפניא וגו' <small>(דניאל ג ג)</small>, (למה יאמרו הגוים), מיד בקשו המלאכים לירד ולהתירן, אמר להם הקב\"ה וכי על שמכם ירדו, על שמי ירדו, ואני ארד ואתיהן, שנאמר [עושה משפט לעשוקים וגו' ה'] מתיר אסורים <small>(תהלים קמו ז)</small>, מיד התירן הקב\"ה והציף את הכבשן והעלה אותן, והשווהו לארץ שהיה עמוק, וכיון שראה המלאך כך, אמר להם צאו לכם מיכן, שהרי התיר לכם הקב\"ה ועשה לכם נסים והשוה את הכבשן לארץ, צאו לכם, אמרו לו אין אנו יוצאין מבלעדי נבוכדנצר, שלא יאמרו ברחו מן הכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו נכנסנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין, כיון שבא נבוכדנצר ראה אותם ותמה, התחיל צווח להם, שנאמר ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדי אלהא רבא [פוקו ואתו] <small>(דניאל ג כו)</small>, פוקו וסוקו אין כתיב כאן, אלא פוקו ואתו, מכאן שהכבשן נשוה לארץ, מיד אמרו למלאך עכשיו נצא, שנאמר באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו [מן גוא נורא] <small>(שם שם)</small> ממי למדו מנח שנכנס בתבה ברשותו של הקב\"ה, שנאמר וידבר אלהים אל נח [צא מן התבה], וכיון שיבשה הארץ ונחה התבה, שנאמר ותנח התבה <small>(בראשית ח ד)</small>, אמרו לו בניו נצא לנו, אמר להם חס ושלום ברשותו של הקב\"ה נכנסנו וברשותו של הקב\"ה נצא, וכיון ששמע הקב\"ה כך, מיד נתן להם רשות, שנאמר וידבר אלהים אל נח צא מן התבה."
            ],
            [
                "[ד\"א צא מן התבה]. זש\"ה בפשע שפתים מוקש (רשע) [רע] ויצא מצרה צדיק <small>(משלי יב יג)</small>, בפשע שפתים מוקש רשע אלו דור המבול שחטאו בפיהם, שנאמר [ויאמרו לאל סור ממנו וגו'] מה שדי כי נעבדנו <small>(איוב כא יד טו)</small>, הוי בפשע שפתים מוקש רשע, וכתיב וימח את כל היקום וגו' <small>(בראשית ז כג)</small>. ויצא מצרה צדיק, זה נח, שנאמר בו איש צדיק תמים <small>(שם ו ט)</small>, לכך נאמר צא מן התבה."
            ],
            [
                "ד\"א [צא מן התבה]. אמר דוד לפני הקב\"ה רבונו של עולם הוציאה ממסגר נפשי <small>(תהלים קמב ח)</small>, כשהיה נח בתוך התבה היה תדיר מתפלל, שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו <small>(שם לב ו)</small>, ומה היה מתפלל, הוציאה ממסגר נפשי, א\"ל הקב\"ה גזירה היא מלפני שישתלמו שנים עשר חודש, אם אינן משתלמין אין אתה יוצא, וכן אמר ישעיה בעת רצון עניתיך [וגו'] לאמר לאסורים צאו <small>(ישעיה מט ח ט)</small>, זה נח ובניו שהיו אסורים בתשמיש המטה, וכן עשה יוסף כשראה שני רעבון עתידות לבוא, נזקק לפריה ורביה עד שלא באו, שנא' וליוסף ילד שני בנים [בטרם תבא שנת הרעב] <small>(בראשית מא נ)</small> וכן עשו נח ובניו והבהמה והחיה והעוף לא נזקקו לפריה ורביה כשנכנסו לתבה, שכן צוה להם הקב\"ה כשנכנסו לתבה, מנין ויבא נח ובניו <small>(בראשית ז ז)</small>, הזכרים לעצמן, ואשתו ונשי בניו <small>(שם)</small> הנקבות לעצמן, כך כל הימים שהיה נח בתבה, היו נח ובניו וכל אשר אתו אסורים בתשמיש המטה, אמר להם הקב\"ה אפשר שאהא כועס ומחריב את העולם ואתה בונה, אלא כשיעבור המבול אתם נזקקים לפריה ורביה, שנא' לאמר לאסורים צאו <small>(ישעיה מט ט)</small> וכיון שיבשה הארץ אמר לו הקב\"ה צא מן התבה [אתה ואשתך] <small>(בראשית ח טז)</small>, והתיר להם פריה ורביה, ואף לבהמה ולחיה ולעוף התיר, שנאמר ושרצו בארץ ופרו ורבו <small>(שם שם יז)</small>, א\"ל נח רבונו של עולם שמא אתה מביא מבול לעולם, א\"ל כך נשבעתי שאיני מביא עוד מבול, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח [ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה וגו' <small>(שם שם כא)</small>] היאך נשבע לו, רבותינו אומרים בברית אברהם נשבע לו, שנאמר וכרות עמו הברית <small>(נחמיה ט ח)</small>, וכן ישעיה אמר כי מי נח זאת לי [אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ] <small>(ישעיה נד ט)</small>, אתה מוצא אע\"פ כן ארבעים יום בכל שנה היו עושין אותן המים רושם בעולם, עד שעמד שלמה, ובנה את בית המקדש, ופסקו אותן מ' יום, שנא' (ובשנת אחת) [ובשנה האחת] עשרה בירח בול <small>(מ\"א ו לח)</small>, מהו בירח בול, בירח שבלים לבהמה מן הבית. ד\"א בירח בול, בזמן שהארץ עושה בולים בולים. ד\"א בירח בול, חסר מ', כנגד ארבעים יום שנפסקו מן העולם, ומה אם לנח נשבע הקב\"ה בבריתו של אברהם אבינו וקיים, ולציון נשבע שלש שבועות, על אחת כמה וכמה שיקיים, ואלו הן שלש שבועות (נשבע בבריתו של אברהם אבינו שנאמר כי מי נח זאת לי). בנפשו נשבע כביכול, שנאמר נשבע ה' אלהים בנפשו <small>(עמוס ו ח)</small>, ובשבת נשבע, שנאמר וביום השביעי שבת וינפש <small>(שמות לא יז)</small>, (וכתיב) [ובתורה נשבע, שנאמר] נשבע ה' בימינו <small>(ישעיה סב ח)</small>, זה תורה, שנאמר מימינו אש דת למו <small>(דברים לג ב)</small>, ומה נשבע לירושלים שיבנה אותה, שנאמר בונה ירושלים ה' <small>(תהלים קמז ב)</small>. אמר ר' שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו כל הגליות, אם יאמר לך אדם שנתכנסו כל הגליות ואין ירושלים נבנית, אל תאמן, שנאמר בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס <small>(שם)</small>, אמרו ישראל לפני הקב\"ה רבונו של עולם לא כבר נבנית ירושלים וחרבה, אמר להם על ידי עונות חרבה וגליתם מתוכה, אבל עתה אני בונה אותה, ואיני מחריבה לעולם, שנאמר כי בנה ה' ציון נראה בכבודו <small>(שם קב יז)</small>."
            ],
            [
                "ויהיו בני נח <small>(בראשית ט יח)</small>, [ילמדנו רבינו מי הוא המצווה על פריה ורביה, האיש או האשה, כך] שנו רבותינו האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה, ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] <small>(שם א כח)</small>, אלא שהאיש מצווה יותר מן האשה. תדע לך שכן הוא, שהרי הרבה חזק אברהם לישא אשה ליצחק בנו, שכן הוא אומר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו' <small>(בראשית כד ב)</small>, ואשביעך ב' אלהי השמים [וגו'] כי (אם) אל ארצי וגו' <small>(שם שם ג)</small>, הרי אברהם חיזק על פריה ורביה, וכן יצחק שלח ליעקב, שנאמר קום לך פדנה ארם ביתה בתואל <small>(שם כח ב)</small>, שלחו ליקח אשה ההוגנת לו, לא כשם שהיו אנשי דור המבול שטופים בזמה, ההולכים על מי שאינו הגון להם, ראה מה כתיב ויראו בני האלהים וגו' <small>(שם ו ב)</small>, אמר הקב\"ה הואיל וכך עושין יאבדו מן העולם לעצמן, ולמה נאבדה הבהמה עמה, שנאמר מאדם עד בהמה <small>(שם ז כג)</small>, שאף הבהמה קלקלה מעשיה, והיתה הולכת על מין שאינו שלה, הסוס על החמור, הארי על השור, הנחש על הצב, שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה [כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ] <small>(שם שם יב)</small>, כל אדם אינו אומר, אלא כל בשר, אפילו הבהמה והחיה והעוף, לפיכך נמחו עמהן. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא כשם שלא נכנסו לתבה אלא צדיקים, כך הבהמה והחיה והעוף שהיו עמהם היו צדיקים, שנאמר למשפחותיהם <small>(שם ח יט)</small>, וכי יש לבהמה משפחה, אלא אותה הבהמה שלא נדבקה במין אחר נכנסה לתבה, לפיכך יחסם הקב\"ה, ומה בהמה וחיה ועוף שאינן כלום נתיחסו, נח ובניו אינו דין שיתיחסו, מיד יחסם הקב\"ה (ממה שכתוב) [מנין ממה שקרינו] בענין ויהיו בני נח היוצאים מן התבה וגו'."
            ],
            [
                "[ד\"א ויהיו בני נח], זש\"ה בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאום ה' אלהים <small>(יחזקאל כו כא)</small>, מדבר באומות העולם, מהו בלהות אתנך ואינך, אומות העולם לא היו ולא עתידין להיות, שנאמר בלהות אתנך ואינך, בלהות בל היות ואינך עכשיו, ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם הבא, אבל ישראל היו וגם עתידין להיות, היו עד שלא נברא העולם, שנאמר זכור עדתך קנית קדם <small>(תהלים עד ב)</small> והן עכשיו, שנאמר אתם נצבים היום כלכם <small>(דברים כט ט)</small>, ועתידין להיות, שנאמר והיו לי (נאום ה' אלהים) [אמר ה' צבאות] ליום אשר אני עושה סגלה <small>(מלאכי ג יז)</small>, אבל לאומות העולם בלהות, שלא היו בעולם, ולא היה להם (הזייה) [הוויה] בעולם, אבל בני נח היתה להם (הזייה) [הוויה] בעולם, שנאמר ויהיו בני נח.  ",
                "ד\"א ויהיו בני נח, אמר ר' לוי בזכות שעשו בתבה יצאו מן התבה, ולמה כל י\"ב חודש שעשו בתבה היו חוגרין מתניהם וזנין הבהמה והחיה, ובזכות כן יצאו מן התבה.  ",
                "(שנאמר) ויהיו בני נח היוצאים מן התבה [שם וחם ויפת], וכי שם היה גדול שהוא מקדימו, והלא כתיב אחי יפת הגדול <small>(בראשית י כא)</small>, למה הקדים שם ליפת, שהיה כשר ומושלם לבוראו.  ",
                "וחם הוא אבי כנען <small>(שם שם א)</small>, תנא אמר ר' ברכיה חם הוא אבי כנען הוא אבי פרוח (שלשה אלה בני נח)."
            ],
            [
                "ויחל נח איש האדמה <small>(בראשית ט כ)</small>. מהו ויחל שנעשה חולין. איש האדמה, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר גבר בן גבר.  ",
                "ד\"א איש האדמה שבשבילו עמדה הארץ.  ",
                "ויטעם כרם, זה אחד מארבעה בני אדם שהתחילו בארבעה דברים, נח התחיל בנטיעה ובשכרות ובארירה ובעבדות, (בעבדות שנאמר עבד עבדים), [בנטיעה שנא' ויטע כרם] <small>(שם שם)</small>, בשכרות שנא' וישת מן היין וישכר <small>(שם שם כא)</small>, [ובארירה שנאמר ארור כנען] <small>(שם שם כה)</small>, [ובעבדות שנאמר עבד עבדים] <small>(שם שם)</small>.  ",
                "אברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא, בזקנה שהיו האב והבן נכנסין לעיר ואין אדם יודע מי מכבד, א\"ל הקב\"ה חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ואברהם זקן <small>(בראשית כד א)</small>. וביסורין מנין, אמר אברהם לפני הקב\"ה רבונו של עולם אילולי שנתת שלוה לדור המבול לא היו מכעיסין לפניך, ואילו הבאת עליהם יסורין לא היו מורדין בך, א\"ל הקב\"ה ממך אני מתחיל שנתייסר בבנו, שנאמר ויגדל הילד ויגמל <small>(שם כא ח)</small>, (ר' יהושע) [ר' אושעיא] ו' אבין, חד אמר שנגמל מן היסורין, וחד אמר שנגמל מיצר הרע ליצר טוב. ובפונדק, דכתיב ויטע אשל בבאר שבע <small>(שם שם לג)</small> זהו פונדק. ובליגטא (זהו מתנה) מנין, שנאמר ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות <small>(שם כה ו)</small>.  ",
                "משה התחיל בכהונה ובדוכן ובקרבנות ובתורה, [בכהונה ששמש בכהונה גדולה בשבעת ימי המלואים], בדוכן שהעמיד אלעזר על הדוכן, שנאמר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו' <small>(במדבר ג לב)</small>, ובקרבנות מנין, ויקטר משה את [כל] האיל המזבחה <small>(ויקרא ח כא)</small>, ובתורה מנין, שנאמר עלה אלה ההרה [והיה שם ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם] <small>(שמות כד יב)</small>.  ",
                "בלעם התחיל בקובה בקוביא בלודים ובקסמים, הוי נח אחד מארבעה בני אדם שהתחילו ארבעה דברים.  ",
                "ויטע כרם. מהיכן היה לו, אלא מן החרצנים שהכניס עמו לתבה נטל וזרע, שנאמר ויטע כרם וגו', ואחריו מה כתיב וישת מן היין <small>(בראשית ט כא)</small>, אמר ר' חייא בר אבא בו ביום שנטעה, בו ביום הפריחה, בו ביום עשתה פרי, בו ביום קטפה ובצרה ודרכה ושתה, שנאמר וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה <small>(שם שם)</small> כתיב אהלה, אמר ר' יהודה ב\"ר סימון בשם ר' חנינא בשם ר' שמואל בר יצחק נתן גלות לעשרת השבטים, שנאמר שמרון אהלה <small>(יחזקאל כג ד)</small>."
            ],
            [
                "וירא חם אבי כנען <small>(בראשית ט כב)</small>. אמר ר' יהודה בר שלום בשם ר' יעקב בר זבדי שאמר משום ר' אבהו הם ראה בעיניו והגיד בפיו, לפיכך אמר הקב\"ה אם ילקה אחד מן העבדים בעינו או בשינו יצא לחירות, שנאמר וכי יכה איש את [עין] עבדו וגו' <small>(שמות כא כ)</small>. ",
                " ויקח שם ויפת את השמלה <small>(בראשית ט כג)</small>, אמר ר' יוחנן ויקחו לא נאמר אלא ויקח, שם נתחזק תחילה [במצוה] ואחר כך יפת, לפיכך ויקח שם ויפת. ",
                " וילכו אחורנית <small>(בראשית ט כג)</small>. שהיו מהלכין לאחוריהן שהיתה ביאתן כדרך הליכתן, וערות אביהם לא ראו <small>(שם שם)</small>, נתן להם שכרן טלית לשם, וליפת פיוולא.  ",
                "ויאמר ארור כנען <small>(שם כה)</small>. חם ראה כנען נתארר, אמר ר' יהודה אין הקללה שוכנת במקום ברכה, לפי שנאמר ויברך אלהים [את נח ואת בניו, <small>(שם א)</small> ר' נחמיה אומר] כנען ראה והגיד לאביו חזרה קללה לעיקרה, לפיכך נאמר ויאמר ארור כנען. אמרו רבותינו כשהיה נח בתבה, אמר אילו היו לבני עבדים, כדי שהיו יושבים והם יוצאים לפניהם, אלא כשאצא מן התבה מה שאני מוליד אעשה אותם עבדים להם, אמר לו אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד לאחיו, חייך אני אעשה בנך הרביעי עבד, שנאמר ויאמר ארור כנען [עבד עבדים יהיה לאחיו <small>(בראשית ט כה)</small>], אמר ריש לקיש הרי משל חם עבדים לעולם, אבל בניו של שם יוצאים חפשים בעולם, שנאמר כי ימכר לך <small>(דברים טו יב)</small>, ולקחת את המרצע <small>(שם שם יז)</small>, מה כתיב שם והיה לך עבד (לעולם) [עולם] <small>(שם שם)</small>, אבל כאן עבד עבדים, עבד שאינו נוטל חירות ולא יצא לעולם, מי גרם לו הארירה הזאת על ידי שביזה את אביו, וכן עתיד הקב\"ה לפרוע מבניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור, שנאמר כן ינהג מלך אשור וגו' [ערום ויחף] <small>(ישעיה כ ד)</small>, מהו ערום ויחף, שהיה מבזה אותן ומוליכן ערומים, ויפת שכיבד את אביו, מה פרע לו הקב\"ה, כשיבא גוג הקב\"ה מאפילו ומכסה עליו, שנאמר והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר <small>(יחזקאל לא יא)</small>, ומה פרע לו הקב\"ה לשם, אלא בשעה שנכנסו בניו של אהרן להקריב, נשרפו גופיהם, ולא נשרפו בגדיהם, למה שהם בניו של שם, הרי בצדיקים, ומנין ברשעים, בשעה שעלה סנחריב לירושלים וכל חיילותיו עמו, נשרפו גופיהן ולא נשרפו בגדיהם, למה שהן מבני בניו של שם, שנאמר בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם <small>(בראשית י כב)</small>.  ",
                "יפת אלהים ליפת <small>(שם ט כז)</small>. ואע\"פ כן וישכן באהלי שם <small>(שם שם)</small>, וכל הדברים הללו על ידי היין הגיעו, כך בכל מקום שאתה מוצא יין אתה מוצא כשלון וכן נח על ידי יין, וכן בשבטים, שישבו לאכל לחם מכרו את יוסף אחיהם, וכן בשטים, ותקראן לעם לזבחי אלהיהן, <small>(במדבר כה ב)</small>, וכן במעשה העגל על ידי יין, וישב העם לאכול ושתו <small>(שמות לב ו)</small>, והשבטים לא גלו אלא מתך היין, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדופו <small>(ישעיה ה' יא)</small>, השותים במזרקי יין <small>(עמוס ו ו)</small>, ואף שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא מתוך חיין, שנאמר וגם אלה ביין שגו <small>(ישעיה כח ז)</small>, אמר הקב\"ה בעולם הזה עשוי לתקלה, אבל לעולם הבא אני עושה את היין עסיס, שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' (יואל ד יח)."
            ],
            [
                "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים <small>(בראשית יא א)</small>. ילמדנו רבינו בית שנותנין בו עירוב, מהו שיהא צריכה עירוב או לא, ר' יעקב בר אחא שאל את ר' אבהו, א\"ל בית שמאי אומרים צריך, ובית הלל אומרים אינו צריך, והלכה כבית הלל. אמר ר' יהושע בן לוי לא התקינו עירובי חצירות אלא מפני דרכי שלום, כיצד אשה משלחת את בנה לחברתה, והיא נושקתו ומחבקתו, ואמו אומרת וכן היא אוהבת אותי, ויהא לבי עליה, נמצאו עושות שלום על ידי העירוב, אמר הקב\"ה אני נתתי שלום בעולמי, והרשעים הללו עמדו ליתן מחלוקת, ומנין שחלקו על הקב\"ה, ממה שקראו בענין, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ואף דור הפלגה עמדו ומרדו בהקב\"ה ובקשו לעלות לרקיע, אמרו לא (הכל ממנו) [כל הימנו] לבור לו העליונים, התחילו להוציא דברים של חירופים, (שנאמר) [ומנין ממה שקרינו בענין] ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'."
            ],
            [
                "[ויהי כל הארץ שפה אחת]. זש\"ה אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו <small>(תהלים נט יב)</small>, כנגד מי אמר דוד המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד דואג ואחיתופל, אמר דוד לפני הקב\"ה רבונו של עולם אל תהרגם בהריגה שאתה הורג שאר בני אדם, אלא (הניעם בעולם) [הניעמו בחילך] שיהיו מטולטלין בעולם, [והורידמו] והורידם מגדולתן, למה כי מרו בך, חטאת פימו דבר שפתימו <small>(שם שם יג)</small>, שהיו חוטאין בפיהן ועוד בשפתותיהן, דואג אמר ראיתי את בן ישי בא נובה וגו' <small>(ש\"א כב ט)</small>, אחיתופל אמר לאבשלום בא אל פלגשי אביך וגו' <small>(ש\"ב טז כא)</small>, חטאת פימו, שהיו חוטאין בפיהם, דבר שפתימו, בדבור בשפתותיהם, לפיכך (נלכדו בלשונם) [ילכדו בגאונם] <small>(תהלים נט יג)</small>. ",
                " ד\"א לא אמרו אלא כנגד דור הפלגה, אל תהרגם בהריגה שהרגת דור המבול, אלא הניעמו בחילך, טלטלם בעם, שנאמר ויפץ ה' אותם <small>(בראשית יא ח)</small>. חטאת פימו שחטאו בפיהם, דבר שפתיו שחטאו בשפתותיהם, לפיכך ילכדו בגאונם. (שנאמר)"
            ],
            [
                "ויהי כל הארץ שפה אחת, מה כתיב למעלה מן הענין, אלה משפחות בני נח <small>(שם י לב)</small>, ואחר כך ויהי כל הארץ שפה אחת, אמר שלמה אם תכתוש את האויל במכתש [בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו] <small>(משלי כז כב)</small>, מי שהוא מכה את האויל עם שהוא מעלה את השבט להיות שונה לו הוא שוכח את הראשון, בתוך הריפות בעלי, עם שהוא מעלה את הראשון כבר נשכח, אפילו כן לא תסור מעליו אולתו.  ",
                "ד\"א אם תכתוש את האויל במכתש, ר' נחמיה בנו של ר' שמואל בר נחמן אמר למה הן דומין לצנצנת מלאה, ועלו חגבים עליה, הראשון ונפל, [השני ונפל, השלישי ונפל], ולא למד השני מן הראשון, (ולא השני מן השלישי) [ולא השלישי מן השני], כך הרשעים בא הראשון עולה ומתגבר ונופל, ואין השני למד מן הראשון, כך עמדו דורו של אנוש וקראו ע\"ז, שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' <small>(בראשית ד כו)</small>, מה עשה הקב\"ה קרא לים ושטפן, שנאמר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ <small>(עמוס ה ח)</small>, עמדו דור המבול והכעיסו להקב\"ה, שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו <small>(איוב כא יד)</small>, ואבדו מן העולם, ולא למדו מדור אנוש, [דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונים], הוי אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, זה דור הפלגה, שהיו מוציאין דברי חירופין אחרי יחידו של עולם, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ר' ברכיה הכהן אמר מהו שפה אחת, שהיו משפחה אחת, ד\"א שפה אחת ששפו פורענות לעולם, [ודברים אחדים, דברים שהוציאו אחרי יחידו של עולם].  ",
                "ד\"א ודברים אחדים, שהוציאו אחרי שני יחידי עולם, אחרי הקב\"ה דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד <small>(דברים ו ד)</small>, ואחר אברהם, שנאמר אחד היה אברהם (ואהבתו) <small>(יחזקאל לג כד)</small>.  ",
                "ד\"א ויהי כל הארץ [שפה אחת], אמר ר' אייבו בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקב\"ה,  ",
                "אחד בימי יהושע, שנאמר (ויקבצו) [ויתקבצו] יחדו להלחם עם יהושע [ועם ישראל פה אחד] <small>(יהושע ט ב)</small>, מהו יחדו שחלקו על הקב\"ה. ואחד בימי גוג ומגוג, שנאמר יתיצבו מלכי ארץ וגו' <small>(תהלים ב ב)</small>. וכאן, שנאמר ויהי כל הארץ [שפה אחת ודברים אחדים], דברים של חרופים היו מוציאין על הקב\"ה אלא שלא פרשו הכתובים, אלא רבותינו פרשו מקצתן, מה היו אומרים, אחר אלף שנים ויום אחד ושש מאות וחמשים ושש שנים מבול בא לעולם, והשמים מתמוטטין, והמים העליונים יפלו עלינו, אלא באו ונעשה לנו פרנוסין, (פי' עמודים), שאם יפלו השמים יהיו מעמידין בהם, הוי ודברים אחדים."
            ],
            [
                "ויאמרו איש אל רעהו <small>(בראשית יא ג)</small>. מהו איש אל רעהו, כוש למצרים, [ומצרים לפוט], ופוט לכנען.  ",
                "הבה נבנה לנו עיר <small>(שם שם ד)</small> אמר להם הקב\"ה אתם אמרתם הבה, חייכם בו בלשון ארד עליכם, שנאמר הבה נרדה [ונבלה שם שפתם] <small>(בראשית יא ז)</small>. אמר ר' חיא בר אבא לשלשה חלקים נחלק המגדל, שליש נבלע, ושליש נפל, ושליש עומד עד עכשיו, מי שעולה לראשו רואה התמרים של יריחו כחגבים הללו."
            ],
            [
                "אתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו, ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו, מעשה דור המבול פרשו איוב, שנאמר גבולות ישיגו [עדר גזלו וירעו] חמור יתומים ינהגו <small>(איוב כד ב ג)</small>, מהו גבולות ישיגו, שהיו נכנסין זה בגבולו של זה וזה בגבולו של זה, ועדר גזלו וירעו [שהיו גוזלים זה צאנו של זה], חמור יתומים ינהגו, כשהיו רואין חמר ביד יתום, מיד היו נוטלין אותו ממנו. יחבלו שור אלמנה <small>(שם)</small> אלמנה שמת בעלה והניח לה שור אחד ויצאה לרעות אותו, מיד היו נוטלין אותו ממנה, ערום ילינו מבלי לבוש <small>(שם שם ז)</small>, כיון שראו בני אדם שהיו עושין בהם כך, היו מפשיטין את בגדיהם ומהלכין ערומים, והדברים הרבה אלא כדי שלא להטריח בפניכם."
            ],
            [
                "עד היכן חטאו דור המבול, ויאמרו לאל סור ממנו <small>(איוב כא יד)</small>, אמרו דעתה של תורה אין אנו מבקשים, (אמרו) דעתה של תורה אין אנו מבקשים, (אמרו) מה שדי כי נעבדנו <small>(שם שם טו)</small> על מה אנחנו מתפללים לפניו.  ",
                "למה היו דומין אנשי המבול ואנשי דור הפלגה, למלך שהיה לו שני (בני בתים) [בנים], אחד אומר [לו] איני יכול לעמוד בך ולא בטריחותיך, והשני אומר לו או אני או אתה, כך אנשי דור המבול (אמרו) [ויאמרו] לאל סור ממנו וגו', דור (המבול) [הפלגה] אמרו או אנו או הוא, שנאמר הבה נבנה לנו עיר, אמרו לא (הכל) [כל] הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, באו ונחליף ונטול את העליונים, והוא טול את התחתונים."
            ],
            [
                "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים <small>(בראשית יא ג)</small>. כל מה שהיו עושין הקב\"ה מצליח בידם, כדי לשחק עליהם באחרונה, שנאמר יושב בשמים ישחק <small>(תהלים ב ד)</small>, שאילולי לא בנו, היו אומרים אילו בנינו את המגדל היו עולים לשמים ומתלחמים עמו, מה עשה הקב\"ה הצליח בידם, להודיעם שאינם כלום בעולם, ואחר [כך] שוחק עליהם והגלה אותם, שנאמר ויפץ ה' אותם משם <small>(בראשית יא ח)</small>. [ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם] <small>(שם שם ד)</small>, אמר ר' שמעון בן יוחי נטלו ע\"ז ונתנוהו בראש המגדל, [אמרו] אם גוזר הקב\"ה עלינו גזירות יהיה כנגדו ומעכבו, ואין הלשון הזה ונעשה לנו שם, אלא לשון ע\"ז, שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו <small>(שמות כג יג)</small>, אמר להם הקב\"ה אתם אומרים פן נפוץ <small>(בראשית שם)</small>, אני מפיץ אתכם, שנאמר ויפץ ה' אותם <small>(בראשית יא ח)</small>, לקיים מה שנאמר מגורת רשע היא תבואנו <small>(משלי י כד)</small>. ",
                " וירד ה' לראות <small>(בראשית יא ה)</small>, הכל גלוי לפני הקב\"ה, וכתיב כאן וירד ה' לראות, אלא ללמד דרך ארץ לבריות [שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין].  ",
                "אשר בנו בני האדם <small>(שם)</small>. אמר להם אין אתם מביטים בראשונים שהיו לפניכם, <small>(שנאמר)</small> ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת וגו' [ועתה לא יבצר] <small>(שם שם ו)</small> אע\"פ שמרדו פשטתי להם ימיני, ואמרתי להם עשו תשובה ואקבל אתכם, כמה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל (ממך) [מעמך] <small>(דברים י יב)</small>, והן אמרו לא יבצר (מהן) [מהם], אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה, שנאמר כבוצר על סלסלות <small>(ירמיה ו ט)</small>.  ",
                "(ד\"א) הבה נרדה [ונבלה שם שפתם] <small>(שם שם ז)</small>, שעירבב הקב\"ה את לשונם ולא היה אחד מהם יודע לשון חבירו, מה היה אותו הלשון שהיו מדברים בו, לשון הקודש היה, שבו נברא העולם, בעולם הזה היו האומות והבריות חולקין על הקב\"ה, אבל לעולם הבא כולן שוין כתף אחד לעבדו, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד] (צפניה ג ט), למה שכך אמר הקב\"ה לישראל אני מבטל את השעבוד מכם, ומאבד האומות מפניכם, ומקריב אתכם אלי, כדי שתהיו עובדין אותי ביראה, ועוד אמר רוח הקדש על ידי דוד, עבדו את ה' ביראה <small>(תהלים ב יא)</small>. ",
                "חסלת פרשת נח"
            ]
        ],
        "Lech Lecha": [
            [
                "ויאמר ה' אל אברם ל לך <small>(בראשית יב א)</small>. (שנו רבותינו) [ילמדנו רבינו] מהו לאדם שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך, רב אידי ורב הונא בשם ר' יוסי בר יהודה בשם ר' שמואל אמרו אסור לאדם לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך, אלא יעמוד על רגליו ויקרא קריית שמע, וכשיגיע לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, יתחיל ואהבת מיד קורא מהלך ואינו חושש. אתה מוצא מי שמדקדק על המצות נוטל שכר הרבה. ואברהם היה מדקדק על המצות, אמר ר' אחא בשם ר' אלכסנדרי ור' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן, אפילו עירובי תבשילין שמרו בביתו של אברהם, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי [וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי] <small>(בראשית כו ה)</small>, והלא תורה אחת היא, אלא שהיה מדקדק אחר כל מצות שבתורה, אמר הקב\"ה אתה מדקדק אחר מצותי, ותשב אצל עובדי ע\"ז, צא מביניהם, (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] ויאמר ה' אל אברם לך לך."
            ],
            [
                "[ויאמר ה' אל אברם לך לך]. ר' ברכיה הכהן פתח אחות לנו קטנה <small>(שה\"ש ח ח)</small>, במה הכתוב מדבר באברהם, שכשהשליכו נמרוד לתוך כבשן האש, עד עכשיו לא עשה לו הקב\"ה נסים, אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבונו של עולם הרי השליך נמרוד את אברהם לתוך כבשן האש. ר' אליעזר הקפר אמר אחות לנו קטנה מדבר באדם שקורע ולא מאחה, אברהם איחה את העולם לפני הקב\"ה, שעד עכשיו לא היו לו בנים, לפיכך היה קורא אחות. מה נעשה לאחותנו [ביום שידבר בה] <small>(שה\"ש ח ח)</small>, ביום שאמר נמרוד להשליכו לתוך כבשן האש, אמר הקב\"ה למלאכי השרת אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף <small>(שם שם ט)</small>, [אם נותן נפשו על קדושת השם נבנה עליה טירת כסף], ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז <small>(שם)</small>, ואם דל הוא מליתן את נפשו על קדושת שמי, נצור עליה לוח ארז, מה הצורה הזו שעל הלוח נוח להטשטש, כך הוא נוח ליאבד מן העולם ואיני משגיח עליו, אמר אברהם אני חומה <small>(שם שם י)</small>, אני נותן נפשי על קדושת שמך, מיד נתן נפשו, כיצד היה תרח אביו עובד ע\"ז, [והיה פולח להן], א\"ל הקב\"ה אלו עובדי ע\"ז, ואתה יושב ביניהם, לך לך מארצך."
            ],
            [
                "ד\"א לך לך. זש\"ה שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך <small>(תהלים מה יא)</small>, שמעי בת וראי, זה אברהם, ושכחי עמך ובית אביך, זו ע\"ז שנא' (הוי) אומרים לעץ אבי אתה <small>(ירמיה ב כז)</small>, ויתאו המלך יפיך <small>(תהלים שם יב)</small>, זה מלך מלכי המלכים הקב\"ה ליפותך בעולם. אמר ר' אבין (כי הוא אדוניך והשתחוי לו) <small>(שם)</small> ולמה היה אברהם דומה לצלוחית של אפרסמון שהיא נתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע מהו ריחה, מה עשה אחד, נטלה וטלטלה ממקום למקום, התחיל ריחה נודף בעולם, כך היה אברהם <small>(היה)</small> דר בין עובדי ע\"ז, א\"ל הקב\"ה מה אתה יושב בתוך הרשעים, צא מבינים והודיע מעשיך הטובים בעולם, שנאמר לך לך."
            ],
            [
                "ד\"א לך לך, אמר ר' לוי מהו לך לך, א\"ל הקב\"ה אתה עושה למאה שנה בן, שנאמר לך לך,  ",
                "ר' יהושע בן לוי אמר טרוף לך חיותא בעולם הזה, אבל לעולם הבא שכרך מתוקן לך.  ",
                "ד\"א לך לך, ר' לוי בן חמא [אמר] אמר לו הקב\"ה (לא) נסיון הראשון ונסיון האחרון איני מנסה אותך אלא בלך לך, לך לך מארצך <small>(בראשית יב א)</small>, ולך לך אל ארץ המוריה <small>(שם כב ב)</small>.  ",
                "ד\"א לך לך, אמר לו הקב\"ה לך הייתי משחר, דאמר ר' יהושע בן קרחה אמר דוד עמך נדבות ביום חילך וגו' טל ילדותך <small>(תהלים קי ג)</small>, אמר לו הקב\"ה עמך הייתי ביום שזיינתה חיילותיך, מהו טל ילדותך, אמר ר' אחא אמר ר' חנינא בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, מנין שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי <small>(בראשית כו ה)</small> עקב בגימטריא קע\"ב, וכל ימיו של אברהם קע\"ה, מכאן אתה למד שבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, א\"ל הקב\"ה כל מעשים רעים שעשית באותן שלש שנים, אני עושה אותן כטל זה, הוי טל ילדותך.  ",
                "ד\"א לך לך בשבילך בראתי את העולם, אמר ר' תחליפא אמר הקב\"ה בך הבטתי ובראתי את העולם, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם <small>(בראשית ב ד)</small>, מהו בהבראם, באברהם בראם.  ",
                "ד\"א לך לך אל הארץ אשר אראך, נסין בתוך נסיון שלא אמר לו לאיזה מקום לילך, אלא אל הארץ אשר אראך. ",
                "ד\"א אל הארץ אשר אראך, אמר ר' ברכיה הכהן ברבי [זש\"ה אשכילך ואורך בדרך זו תלך] <small>(תהלים לב ח)</small>, שאני אשכילך, מהו אשכילך, אתן בך חכמה, שנאמר למען תשכיל <small>(יהושע א ז)</small>, ואורך, שאני מאיר עיניך. ",
                " ד\"א ואורך. שאני קושטך לדרך טובה, בדרך זו תלך איעצה עליך עיני <small>(תהלים שם)</small>.  ",
                "ד\"א אשכילך ואורך, מהו ואורך, אל הארץ אשר אראך, א\"ל אברהם אין אתה מפסיד, ואעשך לגוי גדול <small>(בראשית יב ב)</small>, ואשימך אין כתיב כאן, אלא ואעשך, שאני בורא אותך בריה חדשה, כמה שנאמר ויעש אלהים את הרקיע <small>(בראשית א ז)</small>, ויעש אלהים את שני המאורות <small>(שם שם טז)</small>, אמר ר' (מנחם) [פנחס הכהן] בר חמא אימתי עשה הקב\"ה [את] אברהם לגוי גדול, כשיצאו ישראל ממצרים, ובאו לסיני וקבלו את התורה, והביט בהן משה, ואמר הרי הן עשויין כמה שהבטיח הקב\"ה לזקן, שנאמר ומי גוי גדול <small>(דברים ד ח)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ואעשך לגוי גדול. מהו גדולתן של בניך בתורה, שנאמר רק עם חכם ונבון וגו' <small>(שם שם ו)</small>. ואברכך שאני בכבודי מברכך, ואגדלה שמך <small>(בראשית יב ב)</small>, ששמך מתגדל בעולם, והיה ברכה, מהו והיה ברכה <small>(שם שם)</small>, ברכתך קודמת לברכתי, משהן אומרים מגן אברהם, ואחר כך אומרים מחיה המתים.  ",
                "ד\"א והיה ברכה, א\"ל הקב\"ה משעה שבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך בריותי, שנאמר ויברך אותם אלהים <small>(בראשית א כח)</small>, וברכתי לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח <small>(שם ט א)</small>, מכאן ואילך אתה עשוי על הברכה, שנאמר והיה ברכה, ולא עשה אלא כיון שעמד יצחק בקש אברהם לברכו, כיון שצפה שעשו ויעקב עומדין ממנו לא בירכו, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס ונתנו לאריס שיהא משמרו. והיה בתוך הפרדס אילן של סם המות, ואילן של סם חיים, דבוקים זה לזה, אמר האריס מה אעשה, להשקות את זה ולהניח את זה איני יכול, אלא הריני מניחן עד שיבא בעל הפרדס, ומה שהוא יודע יעשה, כך אמר אברהם אם אני מברך ליצחק, יעקב ועשו יעמדו ממנו, אלא הריני מניחו עד שירצה הקב\"ה ויברכו, כיון שנסתלקו אברהם ויצחק, בירך הקב\"ה ליעקב בעצמו, שנאמר וירא אלהים אל יעקב וגו' [ויברך אותו] <small>(שם לה ט)</small>. ",
                " ד\"א והיה ברכה, א\"ל הקב\"ה עתיד אני להעמיד ממך שבט שהוא מברך את ישראל, ואיזה הוא זה שבט לוי שהוא מברך את ישראל, אמר לפניו אברהם רבונו של עולם מי מברך לאותו השבט, א\"ל הקב\"ה משהן מברכין את ישראל אני מברכם, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם <small>(במדבר ו כז)</small>, אמר הקב\"ה לישראל בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם בשמי, אבל לעולם הבא אני בכבודי מברך אתכם שנאמר יברכך ה' נוה צדק הר הקדש <small>(ירמיה לא כב)</small>."
            ],
            [
                "ויהי בימי אמרפל <small>(בראשית יד א)</small>. ילמדנו רבינו גר שנתגייר ערב הפסח, כיצד אוכל את פסחו, כך שנו רבותינו, בית שמאי אומרים טובל ואוכל פסחו לערב, ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. אמר ריש לקיש חביב הוא הגר שנתגייר, מישראל בעמידתן על הר סיני, למה לפי שאילולי שראו קולות וברקים וההרים רועשים וקול שופרות, לא היו מקבלים את התורה, וזה שלא ראה אחד מהם, בא והשלים עצמו להקב\"ה, וקיבל עליו מלכות שמים, יש לך חביב מזה. מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן אחד ואמר לו מה חיבב הקב\"ה את הגר, שאמר (ואהב את הגר) [ואהב גר] לתת לו לחם ושמלה <small>(דברים י יח)</small>, הרי הכל לחם ושמלה, א\"ל והלא יעקב אבינו לא בקש אלא זה, שנאמר ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש <small>(בראשית כח כ)</small>. רבותינו אמרו חביב הוא הגר, שהכתיב הקב\"ה על עצמו, למה תהיה כגר בארץ <small>(ירמיה יד ח)</small> אמר הקב\"ה כך אני מחבב את הגר, ואברהם אב הגרים, ובאו הרשעים הללו להזדווג לו, ווי להם שסופן ליפול לפניו, מנין ממה שקראו בעניןויהי בימי אמרפל."
            ],
            [
                "]ויהי בימי אמרפל]. כך פתח ר' תנחומא בר אבא, הרב פתחו רשעים וגו', חרבם תבא בלבם <small>(תהלים לז יד טו)</small>, מהו חרב פתחו רשעים, זהו קין שעד עכשיו לא היה הורג בעולם, ובא קין ופתח בהריגה, שנאמר ויקם קין [אל הבל אחיו ויהרגהו] <small>(בראשית ד ח)</small>, א\"ל הקב\"ה רשע בחרב פתחת בעולם, חרב פתחו רשעים, זה קין, להפיל עני ואביון, זה הבל, אמר ליה הקב\"ה אתה פתחת חרב בעולם תבא החרב בלבו של אותו האיש, חרבם תבא בלבם.  ",
                "ד\"א חרב פתחו רשעים, זה חנון בן נחש, כיון שמת אביו שלח דוד לנחמו, מה עשה חנון, נטל עבדי דוד ועשה אותם פרדיגמטא (פי' ליצנות) שנאמר ויקח [חנון] את עבדי דוד [ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי וגו'] <small>(ש\"ב י ד)</small>. מיד שלח לארם נהרים והשכיר מהם שלשים ושנים אלף רכב, חוץ מכמה אוכלוסין שהיה לו, ויבואו ויחנו על מידבא, א\"ל הקב\"ה רשע בחרב פתחת, תבא חרב בלבו של אותו האיש, שנאמר חרבם תבא בלבם, מיד עמדו יואב ואבישי והרגו כל האוכלוסין, דכתיב ויגש יואב וגו' <small>(שם שם יג)</small>.  ",
                "ד\"א חרבם תבא בלבם, אלו ארבעה מלכים אמרפל וחביריו, שעד עכשיו לא היתה מלחמה בעולם, ובאו ופתחו בחרב, שנאמר ויהי בימי אמרפל, התחילו לעשות מלחמה, אמר להם הקב\"ה, רשעים אתם פתחתם בחרב, תבא החרב בלבם של אותם האנשים, שנאמר חרבם תבא בלבם, מיד עמד עליהם אברהם והרגן, שנאמר ויחלק עליהם לילה <small>(בראשית יד טו)</small>."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך, אל ארץ פלונית אין כתיב כאן, אלא אל הארץ אשר אראך, והיה אברהם מהלך עד שבא לארץ ישראל, יתברך שמו של הקב\"ה ביקש לנסות את הצדיק ולהודיע מעשיו הטובים, מיד בא רעב לרגלו, כיון שמצא הרעב, אמר לשרה אשתו הרי רעב כאן, אמרו רבותינו לא היה רעב בעולם קשה ממנו, אמר אברהם לשרה זו היא מצרים יפה היא לשבתה הואיל והרעב בא, והספיקה הזה מצוי שם, והבשר מרובה, נלך לנו לשם, באותה שעה ירדו למצרים, כיון שהגיעו לפולי מצרים, אמר אברהם לשרה בתי מקום של זנות הוא מצרים, שנאמר אר בשר חמורים בשרם <small>(יחזקאל כג כ)</small>, אלא ניתן אותך בתבה וננעול בפניך, וכן עשה, כיון שהגיעו לפולי מצרים, אמו לו המוכסין, מה אתה טוען בתבה, אמה להן פולין, אמרו לא אינו אלא פלפלין, תן לנו מכס של פלפלין, אמר להן אני אתן, אמרו לו אינו כן, אלא התבה הזו מלאה זהובים, אמר להן אני אתן לכם מכס של זהובים, כיון שראו שכל מה שאומרים הוא מקבל עליו, אמרו אילולי שיש בידו דבר מעולה, לא היינו עולים לו לכך והוא מקבל, באותה שעה אמרו לו, אין אתה זז מכאן, עד שתפתח את התבה, והוא אמר להם עלי ליתן כל מה שאתם מבקשים, ולא תפתחו את התבה, ואע\"פ כן עמדו עליו ופתחו את התבה שלא בטובתו, ומצאו את שרה, כיון שראו אותה, אמרו כמו זה אין ראוי לשלוט עליה, מיד נטלו והביאו אותה אל פרעה, והכניסוה לפלטין שלו, כיון שראא אברהם שנטלוה, והביאו אותה אל פרעה, התחיל אברהם לבכות, אף היא אמרה רבונו של עולם אברהם בא עמך בהבטחה, מפני שאמרת לו ואברכה מברכיך <small>(בראשית יב ג)</small>, ולא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לך לך, האמנתי לדבריך, ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי, עשה למען שמך הגדול, ולמען בטחוננו בדבריך, אמר לה הקב\"ה, חייך אין דבר רע נוגע ביך, שנאמר לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע <small>(משלי י בכא)</small>, ופרעה וביתו אעשה בהן דוגמא, דכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי <small>(בראשית יב יז)</small>, באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו, בא פרעה לשלוף מנעלה היה מכהו בידו, בא ליגע בגדיה היה מכה אותו, והיה המלאך נמלך בשרה על כל מכה ומכה, אם אמרה שילקה היה לוקה, שהיתה אומרת המתן לו עד ישוב נפשו, היה המלאך ממתין לו, שנאמר על דבר שרי, מהו על דבר שרי, שלא נאמר על עסק, ולא על אודות, ולא בעבור, ולא בגלל, אלא על דבר שרי, שאם אמרה שילקה הוא לוקה, ואם לאו לא היה לוקה. א\"ר יהודה הלוי ב\"ר שלום לא הספיק הקב\"ה לרשע לעסוק עם הצדקת. אמרו רבותינו בא לשלוף מנעלה, מיד באתה עליו צרעת, ואף איפרכין שלו לקו עמו, ואף השרים, ואף העבדים, ואף מטתו, ואף הכתלים לקו עמו, שנאמר וינגע ה' את פרע ואת ביתו, למה על דבר שרי אשת אברם וגו'."
            ],
            [
                "כתיב צדיק כתמר יפרח <small>(תהלים צב יג)</small>. פתח ר' תנחומא למה נמשלו הצדיקים בתמר וארז, ולא באילן אחר, אתה מוצא כל האילנות אין אדם יכול לומר מרחוק זה אילן פלוני, למה שהן קצרין, אבל התמר והארז, על ידי שהן גבוהין בקומה, הן נראין מרחוק, כך הצדיקים הם נראין מרחוק.  ",
                "ד\"א למה נמשלו הצדיקים, לתמר וארז, אלא אתה מוצא רוב האילנות אעפ\"י שהן נקצצין אם נוטלין נצר מהן ושותלין במקום אחר, ומיד הן עולים, אבל התמר והארז כיון שנקצצין מי יוכל להעמיד אחרים תחתיהן, אלא לשנים הרבה, וביגיע גדול, כך אם אבד צדיק מן העולם, מי יוכל להעמיד אחר תחתיו, אלא אחר כמה שנים."
            ],
            [
                "מעשה ברבי אליעזר בן הרוקנוס שהיה בן פילוט, והיה אביו זקוק למלכות, ולעסקי האיסטלטיוטין, לימים הלך אביו של ר' אליעזר למקום אחר, יו שרגיש שהן באין, אמר לבניו נעמוד ונברח מפניהם, מיד קרא לעדיו ולשמשיו, אמר הביאו לי הבהמה והגמלים, וטענו הכלים על הבבהמה, וברחו הורקנוס ובניו, ור' אליעזר לא הלך עם אביו אלא ברח לירושלים, ולא נטל בידו לא ככר ולא מנה ולא כלום, אלא נכנס לירושלים כמו עני, וראה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומלמד תורה, והתלמידים יושבים לניו בפרק, משגמרו הפרק, אמר להם הגדה, ואחר כך אומר משנה, נכנס וישב אצל רבן יוחנן בן זכאי, עשה לפניו שתים ושלש שבתות, ובא לדבר כנגד התלמידים, והיו מריחין ריח פיו סרוח, והיו מטמינים ולא היו אומרים, שוב בא לדבר והיו מטמינים ולא היו אומרים, שוב בא לדבר והיו מטמינים ולא היו אומרים ידע רבן יוחנן בן זכאי שאין ריח פיו מדבר רע שיש בתוך פיו, אלא מן הרעב שלא היה אוכל כלום, אמר להן רבן יוחנן בהן זכאי לתלמידים בחייכון שתבדקו את הדבר ותדעו מה עיסקו של תלמיד זה, אם רעה הוא, ומה אוכל, והיו מחזרין בכל ירושלים, ושואלין לפונדקי, יש כאן חבר אכסנאי, אמרו להן לאו, באו אצל אשה אחת, אמרו לה יש כאן חבר אכסנאי, אמרה להן הן, יש לו כלום בכאן, אמרה להן יש לו שק אחד, אמרו לה הראינו אותו, מיד הביאה אותו לפניהן, פתחו אותו ומצאו בו עפר, שהיה נותן ראשו לתוכו, ומוצץ כנבל יין, הלכו ואמרו לרבנן יוחנן בן זכאי והיה תמה על הדבר, וראה צדק שביד ר' אליעזר שלא תבע מיד אדם לומר תן לי כלום, באותה שעה קבע לו מעות הרבה, כדי שיהא אוכל מאכלים טובים, כמו שהיה למוד בבית אביו, שהיה אוכל ושותה יפה, עד שנתרפא ריח פיו, עשה לפני רבן יוחנן בן זכאי שנה ושתים ושלש שנים, עד שחזר אביו של ר' אליעזר למקומו, כיון שבא למקומו, ועמד שם חדש ושני חדשים ולא בא ר' אליעזר בנו היה רע לו לומר שהנחתיו והלך לו לירושלים, (והיה בתו של ר' אליעזר אומרת לו לאביה) [והיו אחיו של ר' אליעזר אומרים לאביהם] ראה אליעזר בנך מה עשה, הניחה והלך לו לירושלים אוכל פטומות, ואתה טלטלת מביתך והלכת אחריו, אילו היה דבר רע, לא היה קופץ ליטול ירושה, וכמה בינינו ובין בנך, אנחנו נתננו נפשנו עליך ולא הנחנוך, והוא לא בא לראות בצרתך, ועכשיו אם שמע שאירע לך דבר, הוא עתיד לבא אלינו ולחלוק עמנו, באותה שעה אמר להם בכך ובכך אינו יורש ממני כלום, אמרו לו משאתה מת אתה מרחקו, אמר להם קראו לי לפנקס, אמרו לו אין מועיל כלום, יש בירושלים נשיא אחד ושמו רבן יוחנן בן זכאי (סייעני) [ומסייע אותו], ומשאתה מת בודאי הוא בא, והוא אומר מי יאמר שריחקו אביו, ואנו מוציאין הכתב, והוא אומר פלסטין הוא (פי' מזוייף הוא), אתם עשיתם אותו ואין אני מאמינו, עד שנבוא לבית דין, אמר להם הואיל שאמרתם כך לפני, רבן יוחנן בן זכאי הוא מתהלל בו, אני מרחקו, באותה שע הרכיבוהו בניו בסטרנה (פי' בעגלה) ונכנס לירושלים בערב שבת, אמר איני מרחקו אלא [בשבת] בבית המדרש, אימתי בשעה שיתכנסו כל הקהל, נכנס לישב בבית המדרש, ונכנסו כל ישראל בלמודן, לשמוע הדרשה שהיה ר' אליעזר דורש ברבים על הכסא, והחזן עומד לפניו, ראה אותו אביו מעוטף בטליתו ותפלין בראשו, מיד ראה, שהיה סבור לתרבות רעה יצמא, כיון שראה אותו יושב על כסאו ודורש עמד לו הורקנוס על הספסל, ואמר לפני בני ירושלים, לא עליתי לירושלים אלא לנדותך אליעזר בני, ואף לרחקך מירושה, עכשיו הריני נותן לך שני חלקים יותר מאחיך, באיזו ענין היה ר' אליעזר דורש באותה שעה, אמרו רבותינו בזה הענין ויהי בימי אמרפל, פתח ר' אליעזר בן הורקנוס זש\"ה חרבם תבא בלבם, כל אותו הענין שיש בראש הפרשה."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי בימי אמרפל. זש\"ה בן צרינו ננגח <small>(תהלים מד ו)</small>, בך בתורתך, [אמר ר' יצחק] בך בגימטריא ב' שנים, כ' עשרים, הרי עשרים ושנים, בעשרים ושתים אותיות שבתורה, (ובשמך תרים קרננו) [בשמך נבוס קמינו], אמר אברהם לפני הקב\"ה רבונו של עולם אילולי ששיתפתה כבודך עמי ועזרתני, מה אדם אחד יכול לעשות כנגד תשעה מלכים וחיילותיהן, אלא על ידי שעזרתני נפלו בידי, מה כתיב ויחלק עליהם לילה <small>(בראשית יד טו)</small>, רבנין אמרין הלילה נחלק מאליו, (אמר) ר' בנימין בן יפת בשם ר' יוחנן [אמר] הקב\"ה שהוא יודע עתותיו ורגעיו הוא חלקו, אמר לו הקב\"ה אתה עשית עמי מאמש עד חצי הלילה, והרגת בשונאי, חייך אני עושה עם בניך מחצות עד הבקר והורג בשונאיהם, שנאמר ויהי בחצי הלילה <small>(שמות יב כט)</small>, לכן נאמר ויהי בימי אמרפל."
            ],
            [
                "אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי סימן מסר הקב\"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו, אברהם נבחר מכל בית אביו, אף ישראל נבחרו משבעים לשון, נאמר לאברהם לך לך, ונאמר לישראל ואמר אעלה אתכם וגו' <small>(שמות ג יז)</small>, נאמר לאברהם ואברכה מברכיך <small>(בראשית יב ג)</small>, ואף לישראל יברכך ה' וישמאך <small>(במדבר ו כד)</small>, נ אמר לאברהם [ואעשך לגוי גדול ואברכך] ואגדלה שמך <small>(בראשית יב ב)</small> ואף בישראל ומי גוי גדול וגו' <small>(דברים ד ח)</small>, אברהם נקרא יחיד שנאמר (כי) אחד היה אברהם <small>(יחזקאל לג כד)</small> ואף ישראל ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ <small>(דה\"א יז כא)</small>, מה אברהם כיון שבא לארץ היה רעב בארץ, אף ישראל כיון שישבו בארץ ישראל היה רעב, שנאמר והרעב כבד בארץ <small>(בראשית מג א)</small>, מה אברהם על ידי רעב ירד למצרים, [שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה <small>(שם יב י)</small>], אף ישראל, שנאמר וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר <small>(שם מב ג)</small>, מה אברהם כיון שירד למצרים נתגרו בו המצרים, אף ישראל, שנאמר הבה נתחכמה וגו' <small>(שמות א י)</small>, מה אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף ישראל עתידין האומות לעשות המוניה עליהם, שנאמר יתיצבו מלכי ארץ <small>(תהלים ב ב)</small>, מה אברהם יצא הקב\"ה ונלחם לפניו והרג שונאיו, אף הקב\"ה נלחם לישראל, לעתיד לבא הקב\"ה יוצא ונלחם מלחמותיהם, שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב <small>(זכריה יד ג)</small>."
            ],
            [
                "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם <small>(בראשית טו א)</small>. ילמדנו רבינו העולה על מה היתה באה, ר' ישמעאל אומר על מצות תעשה ועל מצות לא תעשה, ר' שמעון בן יוחאי אומר על הרהור הלב, שנאמר ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם וגו' <small>(איוב א ה)</small>. אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין, מה היה אומר, אמר ר' לוי כמדומה לי שקיבלתי שכרי בעולם הזה, שעזרני הקב\"ה במלכים, והצילנו מכבשן האש, א\"ל הקב\"ה כיון שהרהרת אחרי, עולה אתה צריך להביא, שנאמר קח נא את בנך וגו' <small>(בראשית כב ב)</small>, אמר ר' יצחק כך היה אומר לבי הוגה מרה ולענה, שמא אלו שהרגתי היה בהם צדיקים, א\"ל הקב\"ה מזה אל תירא, קוצים היו, ואין לך עליהם עון אלא שכר, שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (אף) שכרך הרבה מאד <small>(שם טו א)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א אחר הדברים האלה, זש\"ה יצפון לישרים תושיה <small>(משלי ב ז)</small>, [מהו יצפון לישרים תושיה], אלא עד שלא נברא העולם, צפן הקב\"ה את התורה לאברהם, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי <small>(בראשית כו ה)</small>, מלמד ששמר אברהם כל המצות וכל התורות. אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אף עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי, לכך אמר שלמה יצפון לישראים תושיה [מגן להולכי תם] <small>(משלי ב ז)</small>, אמר הקב\"ה לאברהם אתה עסקתי בתורתי חייך שאני מגן לך, שנאמר אל תירא אברם [אנכי מגן לך], כשם כשאדם אוחז את המגן, אפילו חצים ואבנים נזרקים עליו אינו חושש, [כך אני עושה לך], שנאמר אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד, לא לך לבד, אלא אף לבניך, אם יהו עסוקים בתורתי, כשם שעסקת אתה, שנאמר [כל] אמרת אלוה צרופה מגן הוא (לשל החוסים) [לחוסים] בו <small>(שם ל ה)</small>, לכך נאמר יצפון לישרים תושיה [מגן להולכי תם]."
            ],
            [
                "אחר הדברים האלה, זש\"ה רשע עושה פעולת שקר <small>(שם יא יח)</small>, זה נמרוד הרשע, שהיה עושה צלמים ומטעה את בני אדם, שנמשלה ע\"ז בשקר, שנאמר כי שקר נסכו ולא רוח בם <small>(ירמיה י יד)</small>, וזורע צדקה שכר אמת <small>(משלי שם)</small>, זה אברהם אבינו שזרע צדקה, והיה מאכיל העוברים והשבים, שנאמר ויטע אשל בבאר שבע <small>(בראשית כא לג)</small>, א\"ל הקב\"ה חייך שכר אמת יש לך, שנאמר אל תירא אברם [וגו' שכרך הרבה מאד]."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין, וישמע אברם כי נשבה אחיו <small>(בראשית יד יד)</small>, וכי אחיו של לוט היה, אלא ראה ענותנותו של אברהם אבינו, אחר כל המריבה שעשו עמו, [שנאמר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט <small>(שם יג ז)</small>], לא זכר אברהם אבינו את המריבה, אלא קראו אחיו, שנאמר כי אנשים אחים אנחנו <small>(בראשית יג ח)</small>.  ",
                "[וירק את חניכיו], <small>(שם יד יד)</small> מהו וירק את חניכיו, שנטל כסף וזהב וחפה אותן בו, אמר להם אתם יודעים, שאנו יוצאים למלחמה, ולהציל נפשות אנו הולכים, אל תתנו עיניכם בממון, אם בשביל כסף וזהב הרי בפניכם, שנאמר וירק את חניכיו, אין וירק אל שחיפה אותן בכסף וזהב, שנאמר כנפי יונה נחפה בסף ואברותיה בירקרק חרוץ <small>(תהלים סח יד)</small>.  ",
                "ד\"א וירק את חניכיו, אין וירק אלא שהוריקן בדברים, כמו שכתוב בתורה מי האיש הירא ורך הלבב <small>(דברים כ ח)</small>, כך עשה אברהם, אמר להם למלחמה אנו יוצאין, מי שיש בידו עבירות, וירא ממעשיו, אל יצא עמנו, כששמעו כך כל מי שהיה יודע בלבו שחטא היה מתירא ולא היה יוצא וחזרו להם, ולא נשאר עמו כי אם אליעזר בלבד, באותה שעה אמר הקב\"ה, הניחו אותך הכל, ולא נשאר עמך כי אם אליעזר בלבד, חייך שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות, מנין ספור אליעזר בגימטריא שלש מאות ושמונה עשר."
            ],
            [
                "וירדף עד דן <small>(בראשית יד יד)</small>. אמרו רבותינו, מה ראה לרדף עד דן, אלא שני דברים מכים לפניהם ולאחריהם, ואלו הן ע\"ז והנוטע ערב שביעית ומוצאי שביעית, כשם שנטע ערב שביעית ומוצאי שביעית חייב, כך ע\"ז מכה לפניה ולאחריה, שעד עכשיו לא עמד ירבעם בן נבט שעשה ע\"ז, ראה אותה אברהם, שנאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד [נתן] בדן <small>(מ\"א יב כט)</small>, וכיון שהגיע אברהם עד אותו מקום תשש כחו ולא רדף, שנאמר וירדף עד דן, שדנן וחייבן, שנאמר וירדפם עד חובה <small>(בראשית יד טו)</small>.  ",
                "ויחלק עליהם לילה <small>(שם שם)</small>, בשביל הקב\"ה נחלק לילה עם אברהם, שנא' ויחלק עליהם.  ",
                "וישב את כל הרכוש <small>(שם טז)</small>. מיד ויצא מלך סדום <small>(שם יז)</small>, כשראה אברהם רודף אחר ששה עשה מלכים ולגיונותיהם, הושיבו הקב\"ה לימין, שנאמר נאום ה' לאדני שב לימיני וגו' <small>(תהלים קי א)</small>. אמרו באותה המלחמה היתה פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מילין, והיה רץ עד שהרג כל המלכים ולגיונותיהם ועבר בשלום, שנאמר ירדפם יעבור שלם וגו' <small>(ישעיה מא ג)</small>, מיד יצא מלך סדום לקראתו, שנאמר ויצא מלך סדםו לקראתו <small>(בראשית יד יז)</small>. א\"ל בבקשה ממך תן לי הנפש והרכוש קח לך <small>(שם שם כא)</small>, רוצה ואינו רוצה, ואמר לו אילו הרגו אותי היו נוטלין כל נכסי, עכשיו שהצלת אותי טול לך נכסים ותן לי הנפש, ולכך נאמר והרכוש קח לך, מיד נשבע אברהם, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום והרימותי ידי וגו' <small>(שם שם כב)</small>, ואין הרמה אלא שבועה, שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם <small>(דניאל יב ז)</small>.  ",
                "אם מחוט ועד שרוך נעל <small>(בראשית יד כב)</small>. למה, שהבטיחני הקב\"ה שיעשרני, שנאמר ואגדלה שמך <small>(בראשית יב ב)</small>, ואני אטול משלך, שתאמר אני העשרתיך, אמר הקב\"ה, אתה אמרת אם מחוט, חייך שאני ונתן לבניך מזבח שחוט אל סיקרא מקיפו, כשם ששנו רבותינו. ",
                "ד\"א אני נותן לבניך מצוה של חוט, שנאמר ועשו להם ציצית <small>(במדבר טו לח)</small>.  ",
                "ועד שרוך נעל. אני נותן לבניך מצות הנעל, שנאמר וחלצה נעלו <small>(דברים כה ט)</small>.  ",
                "עד שרוך נעל. אמר הקב\"ה בזכות כך אני נותן לבניך מצות הפסח, שנאמר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם וגו' <small>(שמות יב יא)</small>. ד\"א אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, אני משבח לבניך, שנאמר מה יפו פעמך בנעלים <small>(שה\"ש ז\"ב)</small>. ",
                " ד\"א אם מחוט, משבח אני לבניך בחוט, שנאמר כחוט השני <small>(שם ד ג)</small>. ד\"א אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, בזכות כך אני פורע לשונאיהם, שנאמר (ועל) [על] אדום אשליך נעלי <small>(תהלים ס י)</small>, אתה מאסת שכרו של בשר ודם, ראה מה שכר מתוקן לך לפני, שנאמר שכרך הרבה מאד <small>(בראשית טו א)</small>."
            ],
            [
                "(ד\"א) אחר הדברים וגו' במחזה לאמר אל תירא אברם. זש\"ה אז דברת בחזון לחסידיך <small>(תהלים פט כ)</small>, זה אברהם, שנאמר במחזה לאמר, ותאמר שויתי עזר על גבור <small>(שם)</small>, שעזרו הקב\"ה על חמשת המלכים, הרימותי בחור מעם <small>(שם)</small>, זה אברהם שבחר בו הקב\"ה, שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם <small>(נחמיה ט ז)</small>, הוי אומר אל תירא אברם."
            ],
            [
                "[אל תירא אברם] זש\"ה אשר אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה <small>(משלי כח יד)</small>, וכתיב חכם ירא וסר מרע <small>(שם יד טז)</small>, מי הוא זה אברהם, וממי היה מתירא, מן שם שהרג את בניו, את כדרלעמר מלך עילם, ושלשת בניו, שנאמר בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם <small>(בראשית י כב)</small>, והיה מתירא לומר הרגתי בניו של צדיק, ועכשיו הוא מקללני ואת מת, מה עשה יצא לקראתו שם לרצותו, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם <small>(שם יד יח)</small>, אמר הקב\"ה חייך איני מקללך אלא מברכך, שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו' <small>(בראשית יד יט)</small>, א\"ל בשביל שהרגת את בני אני מברכך, שנאמר וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך וגו' <small>(שם שם כ)</small>, מהו אשר מגן צריך, מגינה עשה הקב\"ה והפיל אותם לפניך, והיה אברהם אבינו נוטל עפר וזורקו עליהם ונעשים חצים וקשתות, ונוטל קש וזורק עליהם, ונעשה חרבות ורמחים, שנאמר מי העיר ממזרח צדק וגו' [יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו] <small>(ישעיה מא ב)</small>, זה אברהם שנאמר אחריו, ירדפם יעבר שלום, הוי אומר אשר מגן צריך בידך וגו'. אמר הקב\"ה אחר הדברים האלה אתה מתירא, אל תירא אברם, לכך נאמר אשרי אדם מפחד תמיד <small>(משלי כח יד)</small>. ",
                " ועוד היה אברהם אבינו מתירא כשהרג את המלכים היה תמה ואמר שמא בטלתי מצות הקב\"ה שצוה את בני נח, שופך דם האדם <small>(בראשית ט ו)</small>, ואני הרגתי כל אותן האוכלוסין, א\"ל הקב\"ה אל תירא אברם, אלא שכר הרבה אני צריך ליתן לך, שאתה עקרת את הקוצים, שנאמר והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו <small>(ישעיה לג יב)</small>, לכך נאמר אל תירא אברם, אמר הקב\"ה לישראל, בעולם הזה אתם מתפחדים על העונות, אבל לעולם הבא שאין בו יצר הרע אתם מתפחדים על הטוב שתקנתי לכם, שנאמר (ואחר) [אחר] ישובו בני ישראל (ועבדו) [ובקשו] את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו <small>(הושע ג ה)</small>, ומהו טובו זה בית המקדש, שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון <small>(דברים ג כה)</small>, ישועה מציון, שנאמר מי יתן מציון ישועת ישראל <small>(תהלים יד ז)</small>, הברכה מציון, שנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו' <small>(שם קלג ג)</small>, עזר מצין, שנאמר ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך <small>(שם כ ג)</small>, אמר קב\"ה אף לעולם הבא אני אברך את ישראל מציון, שכן דוד אמר יברכך ה' מציון <small>(שם קלד ג)</small>."
            ],
            [
                "ויהי אברם בן תשעים שנה <small>(בראשית יז א)</small>. ילמדנו רבינו מהו שיהא אדם מותר לרפאות בשבת, כך שנו רבותינו ספק נפשות דוחה את השבת, ואם ספק מתרפא, ספק אין מתרפא, אין דוחין, אבל בשביל המילה דוחין את השבת. אמר ר' יוסי בא וראה כמה חביבה מילה לפני הקב\"ה כשאמר לאברהם שימול היה קשה עליו, אמר אם אני מל עכשיו אני חסר אבר אחד, א\"ל הקב\"ה עד שלא תימול [שמך אברם] וחשבון אותיותיו רמ\"ג, ואבריו של אדם רמ\"ח אברים, הרי אתה חסר ה' אברים, וכשתמול אתה שלם, אמר לפניו רבונו של עולם היאך, א\"ל לא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם <small>(בראשית יז ה)</small>, ואתה נעשה שלם."
            ],
            [
                "ויהי אברם. זש\"ה כענבים במדבר מצאתי (את אבותיכם) [ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם] <small>(הושע ט י)</small>, מדבר בישראל, בשעה שעמדו על הר סיני נמשלו כענבים, מה ענבים נאות מבחוץ, וכאורות מבפנים, כך היו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני וענו נעשה ונשמע, הרי בפיהם, אבל לבם לא היה נון, שכך אמר דוד ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו <small>(תהלים עח לו לז)</small>, הוי כענבים במדבר, מה הענבים יש בהם מאכל ומשתה, כך ישראל יש בהן בני תורה, ויש בהן בני מעשים.  ",
                "ד\"א מה הענבים הללו החרצנים מבפנים, כך היו ישראל, שנאמר והאספסוף אשר בקרבו וגו' <small>(במדבר יא ד)</small>.  ",
                "ד\"א כענבים במדבר ולמה מדבר ולא ישוב, אלא אדם כשהוא מהלך במדבר נותנין לו לאכול מבקש לשתות, נותנין לו לשתות מבקש לאכול, אבל אם נתנו לו ענבים הוא אוכלן ואינו מבקש מאומה, לפי שיש בהם אכילה ושתיה.  ",
                "(ד\"א כענבים במדבר), [כביכורה בתאנה] משל את האבות בתאנה, מה התאנה הזו יש בהן כמה גרנות, כך אבות העולם היו בהן כמה מעשים טובים.  ",
                "ד\"א כבכורה בתאנה, מה התאנה הזו אין בה פסולת של כלום, שכל האוכלים [יש בהן פסולת] ואדם משליך מהן, אבל התאנה אין אדם משליך ממנה כלם, כך אמר הקב\"ה לאברהם שלם את ואין בך חסר של פסול, אלא הערלה, הסר אותה והיה תמים, שנאמר התהלך לפני והיה תמים."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי אברם בן תשעים שנה. זש\"ה יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך וגו' חגור חרבך על ירך גבור וגו' <small>(תהלים מה ג ד)</small>, על מי אמרו בני קרח המזמור הזה, על אברהם, יפיפית מבניו של אדם הראשון, ומי היו בניו, שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח, ומבניו של נח נקראו בני אדם, שנאמר ואת המגדל אשר בנו בני האדם <small>(בראשית יא ה)</small>, הוצק הן בשפתותיך מהו, בשעה שנשבעת למלך סדום, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון וגו' אם מחוט <small>(שם יד כב כג)</small>, מהו חן בשפתותך, בשעה שהיתה משיח כך יוצק חן, ומה שכרו, שכך אמר לו הקב\"ה הניח לי כל מה שעשית, וכל מה שנשתבחת, ירדת לכבשן האש ונתנסית נסיונות הרבה על שמי עמדת ורדפת את המלכים, ונשתבחת בעולם בכל מה שעשית, מכאן ואילך מבקש אתה להודיע גבורתי, חגור חרבך, תן המילה בין יריכותיך, באותה שעה הודך והדרך בעולם, ואימתי ויהי אברם וגו' ואתנה בריתי וגו'."
            ],
            [
                "ואתנה בריתי ביני ובינך <small>(בראשית יז ב)</small>. זש\"ה סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם <small>(תהלים כה יד)</small>, ואיזה סודו של הקב\"ה זה מילה, שלא גילה הקב\"ה מסטירין של מילה אלא לאברהם, שנאמר סוד ה' ליראיו, מהו סוד, שנותיו של אדם, ס'' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה, הרי שבעים שנה, אמר הקב\"ה הרי אני מעמיד ממך שבעים נפש שנא' בשבעים נפש <small>(דברים י כב)</small>, ומעמיד מהם שבעים זקנים, שנאמר שבעים איש מזקני ישראל <small>(במדבר יא טז)</small>, ומעמיד משה שהוגה את התורה בשבעים לשון, שנאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחרב <small>(דברים א ו)</small>, לכך נאמר סוד ה' ליראיו, א\"ל דיו לעבד להיות שוה לקונו, משל למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי, אמר המלך מה אתן לאוהבי, כסף וזהב עבדים ושפחות ובהמה יש לו, אלא הריני חוגרו זייני, כך אמר הקב\"ה מה אתן לך כסף וזהב עבדם ושפחות ובהמה, כבר נתתי לך, שנאמר ואברם כבד מאד <small>(בראשית יג ב)</small>, אלא מה אתן לך, דייך שתהא כמוני, שנאמר ואתנה בריתי ביני ובינך, ויפל אברהם על פניו וגו', אני הנה בריתי אתך, <small>(בראשית יז ג ד)</small> הוי סוד ה' ליראיו."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי אברם בן תשעים שנה. א\"ל הקב\"ה משבראתי את עולמי הייתי מתגלגל בעשרים דור, עד שתבא ותיטול את המילה, ועכשיו אם אין אתה מקבל דיי לעולם עד כאן, ואני מחזירו לתהו ובהו, ואין צריך לי עוד לעולם, לכך אמר אני אל שדי <small>(שם א)</small>, דיי העולם, ואם אתה מקבל עליך דיי לעולם, אני ואתה.  ",
                "ואתנה בריתי ביני וביניך, א\"ל אברם ומי ימול אותי, א\"ל אתה לעצמך, נטל אברהם את החרב ואחז בערלתו והיה מתירא, לפי שהיה זקן היה מרתת, אמר לפניו רבונו של עולם זקן אני, מה עשה הקב\"ה כביכול, שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך עד שמל, כך עזרא משבח ואומר אתה הוא ה' לבדך וגו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך <small>(נחמיה ט ו ח)</small>, וכרות לו הברית אין כתיב כאן, אלא וכרות עמו הברית, וכתיב בסוף הפסוק, ותקם את דבריך כי צדיק אתה <small>(שם שם ח)</small>.  ",
                "ד\"א למה מל בן תשעים ותשע, ללמד לגרים שאם בקש גר להתגייר, שלא יאמר זקן אני, מעכשיו איני מתגייר, ילמד מאברהם שמל בן תשעים ותשע שנה."
            ],
            [
                "ויאמר אליו אני אל שדי <small>(בראשית יז א)</small> דיה הערלה, עד עכשיו היתה הערלה נוהגת, אבל המילה היתה נצפנת, דיו לעולם שאני אלהיו. ",
                " ד\"א אני אל שדי, אמר ר' אבהו כיון שברא הקב\"ה את עולמו, ברא את השמים ואת הארץ, ואמר להם שיהיו נמתחים והולכים, שנאמר וימתחם כאהל לשבת <small>(ישעיה מ כב)</small> אילולי שאמר להם די, היו נמתחים והולכים עד שיחיו המתים, אמר לו הקב\"ה לאברהם, אני הוא שאמרתי לעולמי די, כך אומר לערלה די.  ",
                "התהלך לפני <small>(בראשית שם)</small>. עד שלא מל לא אמר התהלך לפני, למה שהיה ערל, משמל אמר התהלך לפני, עד שלא מל לא היה שלם, משמל נעשם שלם."
            ],
            [
                "כתיב בנה את האלהים התהלך נח <small>(בראשית ו ט)</small>, וכתיב באברהם התהלך לפני, מי שהוא קרוא סבור שהיה נח גדול מאברהם, ואינו כן, ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן, הקטן היה אוחז בו כדי שלא יפול, והגדול היה הולך לפניו, כך כתיב בנח את האלהים התהלך נח, שלא ישתקע בדור המבול, אבל אברהם שהיה יחידו של עולם והיה צדיק, א\"ל הקב\"ה התהלך לפני והיה תמים, אמר ריש לקיש משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב, והיה משוקע בטיט, ואחז בידו והעלה אותו מן הטיט, כך נח היה משוקע בטיט, ראהו הקב\"ה נתן לו יד והעלהו מן הטיט, ואברהם למה היה דומה, למלך שהיה מהלך בחשיכה, בא אוהבו וראה אותו והאיר לו, א\"ל המלך עד שאתה מאיר לי, בא והלך לפני, כך [בימי] אברהם היו כל העולם רשעים והוא צדיק, א\"ל הקב\"ה עד שאתה מאיר במזרח התהלך לפני. ",
                "בנח כתיב את האאלהים התהלך נח, וכתיב באבות העולם האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו <small>(בראשית מח טו)</small>, אמר ר' יוחנן למה היו האבות דומין לפני הקב\"ה, לרועה שהוא מהלך וצאנו מהלכת לפניו, א\"ל ריש לקיש עד עכשיו הצאן היו צריכים לרועה, אלא למה היו האבות דומין לפני הקב\"ה, לנשיא שהוא מהלך וזקניו מהלכין לפניו, והקנים מודיעין כבודו של נשיא, כך היו אבות העולם הולכים לפניו, שנאמר אשר התהלכו אבותי לפניו, הוי התהלך לפני והיה תמים."
            ],
            [
                "ואתנה בריתי ביני ובינך <small>(שם יז ב)</small>, אמר ר' חנינא בן פזי לא היה יודע אברהם מהיכן לימול, רמז לו הקב\"ה ואמר מהיכן לימול. וארבה אותך ממקום שאתה פרה ורבה. בר קפרא אומר קל וחומר דרש אברהם, ומה אילנות מהיכן חייבין בערלה, ממקום שהן עושין פרי, אף אני ממקום שאני עשה פרי אני צריך לימול.  ",
                "ויפל אברהם על פניו <small>(שם שם ג)</small>, עד שלא מל היה נופל, משמל לא נפל, והרשעים אינן יורדין לגיהנם אלא שביל הערלה, שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה וגו' <small>(ישעיה ה יד)</small>, אבל לעולם הבא הקב\"ה מציל את ישראל מגיהנם בזכות המילה, שנאמר לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים <small>(משלי לא כא)</small>.",
                "חסלת לך לך"
            ]
        ],
        "Vayera": [
            [
                "וירא אליו ה' וגו' <small>(בראשית יח א)</small>. ילמדנו רבינו, כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום, כך שנו רבותינו, צריך אדם שיתפלל שמונה עשרה, ולמה י\"ח, כנגד י\"ח אזכרות שכתיב בהבו לה' בני אלים <small>(תהלים כט)</small>. משיבין לר' לוי והא בבבל אומרים י\"ט, אמר להם אף הוא מן האזכרות, שנאמר אל הכבוד הרעים <small>(שם שם ג)</small>. אמר ר' סימון כנגד י\"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן, שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך <small>(שם לה י)</small>, אמר הקב\"ה הוו זהירין בתפלה שאין לך מדה יפה הימנה, ואפילו אן אדם כדי לענות, חסד אני אעשה עמו, שכל דרכי חסד. אמר ר' שמלאי מבקש אתה לידע שכל דרכיו של הקב\"ה חסד, בראשה של תורה קישט את הכלה, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע <small>(בראשית ב כב)</small>, ובסופה חסד שקיבר את המת, שנאמר ויקבר אותו בגיא <small>(דברים לד ו)</small>, ובאמצעה ביקר את החולה, שנאמר וירא אליו ה'. כיון שמל אברהם בא הקב\"ה ופמליא שלו לבקרו (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] וירא אליו."
            ],
            [
                "[וירא אליו]. זש\"ה כה אמר ה' השמים כסאי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה וגו' <small>(ישעיה סו א ב)</small>, מי הוא חרד על דברו של הקב\"ה זה אברהם וירא אליו ה' וגו'. מה כתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי <small>(שם שם)</small>, ואם רצונך לידע שעל אברהם הכתוב מדבר, ראה מה כתיב שוחט השור <small>(שם ג)</small>, זה אברהם, ואל הבקר רץ אברהם וגו' <small>(בראשית יח ז)</small>, מכה איש <small>(ישעיה שם)</small>, שהרג את נמרוד, הוא נמרוד הוא אמרפל, זובח השה <small>(שם)</small>, אימתי כיון שהקריב את יצחק בנו, שנאמר אלהים יראה לו השה [לעולה] בני <small>(בראשית כב ח)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א כה אמר ה' השמים כסאי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה וגו'. אמרו רבותינו בשם ר' אליעזר בן פדת בשבעה מקומות אתה מוצא שהשוה הקב\"ה עצמו עם לבבות הנמוכים, מנין  ",
                "שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' <small>(דברים י יז)</small>, ראה כמה גבורה וכמה שבח, ומה כתיב אחריו, עשה משפט (גר) יתום ואלמנה <small>(שם שם יח)</small>, וכתיב כי רם ה' ושפל יראה וגו' <small>(תהלים קלח ו)</small>, וכתיב [כי] כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח <small>(ישעיה נז טו)</small>, וכתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' <small>(שם סו א)</small>, וכתיב ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וגו' <small>(שם שם ב)</small>, והשאר בספר תהלים, ה' מלך עולם ועד <small>(תהלים י טז)</small>, וכתיב אחריו תאות ענוים שמעת ה' וגו' <small>(שם שם יז)</small>, וכתיב שירו לאלהים זמרו שמו סולו לרוכב בערבות <small>(שם סח ה)</small>, מה כתיב בתריה, אבי יתומים ודיין אלמנות <small>(שם שם ו)</small>, וכתיב הללויה הללי נפשי את ה' <small>(שם קמו א)</small>, וכתיב באותו מזמור עושה שמים וארץ <small>(שם שם ו)</small>, וכתיב עשה משפט לעשוקים וגו' <small>(שם שם ז)</small>, ",
                " ובשביל מה בא אצל אברהם, בשביל שיה יושב ומצטער ממילתו, לפיכך בא לבקרו."
            ],
            [
                "ד\"א וירא אליו וגו'. ר' יצחק נפחא פתח מזבח אדמה תעשה <small>(שמות כ כד)</small>, אמר הקב\"ה מי שהוא שוחט שור או שה ושפך דם קימעא, הייתי בא ומברכו, שנאמר מזבח אדמה, וכתיב אבוא אליך וברכתיך <small>(שם שם)</small>, אברהם שנהר של דם יוצא מתוך ביתו מן המילה, על אחת כמה וכמה שאני צריך לברכו, לכך נאמר וירא אליו, וכך אמר משה זה הדבר אשר צוה ה' וירא אליכם <small>(ויקרא ט ו)</small>, ומה דבר ה', ויאמר משה אל אהרן קרב וגו' <small>(ויקרא ט ז)</small>. אמר ר' אחא בא וראה כח שנתן הקב\"ה באברהם, שביום אחד מל עצמו וילידי ביתו וישמעאל נו, והיה הדם מטפטף, ראה כמה היו ילידי ביתו, שכתיב וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות <small>(בראשית יד די)</small>. ואם ילידי ביתו כל כך היו, מקנת כספו על אחת כמה וכמה, וכולם מל אותם ביום אחד, שנאמר בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו וגו' נמולו אתו <small>(שם יז כו כז)</small>, ונטל אברהם את כל הערלות שמל, ועשה אותם גבעה בתוך ביתו, והיה נהר של דם יוצא מתוך ביתו, וקרא הקב\"ה את המלאכים ואמר להם באו ונבקר את החולה, אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהים ח ה), ואת הולך במקם הטנופת במקום של דם ושל שקץ, אמר להם כך אמרתם חייכם ערב עלי ריח של אותו דם ממור ולבונה, אם אין אתם הולכים הרי אני הולך לעצמי, וכן שלמה אמר עד שיפוח היום וגו' <small>(שה\"ש ד ו)</small>, אל גבעת הערלות <small>(יהושע ה ג)</small>, זה אברהם, שנאמר וירא אליו ה' וגו', כחום היום, שהרתיח הקב\"ה אותו היום.  ",
                "ד\"א עד שיפוח היום, אלו העוברים והשבים שהיה מכלכל, ונסו הצללים, שלא יצטער מן המילה לפי שהיה משמש אותן, אלך לי אל הר המור, זה אברהם, שנאמר מור ואהלות קציעות <small>(תהלים מה ט)</small>.  ",
                "ד\"א עד שיפוח היום, זה יום הדין, ונסו הצללים, שאין צל לרשעים, שנאמר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און <small>(איוב לד כב)</small>, אלך לי אל הר המור, זה בית המקדש, שהיו מקטירין שם המור.  ",
                "ד\"א עד שיפוח היום, עד שיופיע מלכותו של הקב\"ה בעלם הזה, ונסו הצללים, אלו צללי המלכיות, אלך לי אל הר המור, זה ירושלים, שנאמר באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי <small>(שה\"ש ה א)</small>. אל גבעת הערלות, שנטל את הערלות ועשאן גבעה, לפיכך נגלה עליו הקב\"ה, שנאמר וירא אליו, וכיון שראו המלאכים כך, הלכו גם הם עם הקב\"ה, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' <small>(בראשית יח ב)</small>, וכן דוד משבח כל ארחות ה' חסד ואמת, <small>(תהלים כה י)</small>, מהו כל ארחות ה' חסד ואמת, התורה תחלתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד, תחילתה חסד מנין, אתה מוצא כשיצר הקב\"ה חוה קישטה והביאה לאדם, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' <small>(בראשית ב כג)</small>, מהו ויבן, אמר ר' אבהו בערביא קורין לגדילתא בנייתא, וסופה חסד במיתת משה כשהקב\"ה נטפל לו בכבודו, שנאמר ויקבור אותו בני <small>(דברים לד ו)</small>, באמצעיתא חסד באברהם שנאמר ואתנה את בריתי ביני ובינך <small>(בראשית יז ב)</small>, כיון שנגלה עליו הקב\"ה היה יושב, שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום <small>(שם יח ב)</small>, בא אברהם לעמוד, א\"ל הקב\"ה אל תצטער לעמוד שב לך, שנאמר נאום ה' לאדני שב לימיני <small>(תהלים קי א)</small>. א\"ל אברהם וכי כך הוא דרך ארץ שאני יושב ואתה עומד, א\"ל הקב\"ה אל תצטער, זקן אתה בן מאה שנה שב, א\"ל הקב\"ה חייך בשביל שאתה יושב ואני עומד, עתידין בניך בני ג' שנים, בני ד' שנים, לישב בבתי מדרשות ובבתי כנסיות ואני עומד עליהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל <small>(שם פב א)</small>, התחיל אברהם לקלס להקב\"ה, ותתן לי מגן ישעך <small>(שם יח לו)</small>, כשרדפו המלכים, שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך <small>(בראשית טו א)</small>, וימינך תסעדני <small>(תהלים שם)</small>, כשאחזת עמי הערלה והייתי חותך, וענותך תרבני <small>(שם שם)</small>, שאני יושב ואתה עומד. ",
                " ד\"א והוא ישוב פתח האהל כחום היום, מהו כחום היום, שהרתיח הקב\"ה אותו היום כיום הדין, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' <small>(מלאכי ג יט)</small>."
            ],
            [
                "וישא עיניו וירא וגו' <small>(בראשית יח ב)</small>. אמר ר' סימאי אמר הקב\"ה לאברהם, בזכות שלש ריצות שרצתה, חייך כשאבוא ליתן תורה לישראל, שאני רץ לפניהם שלש ריצות, ואלו הן שלש ריצות שרץ אברהם, וירץ לקראתם, ואל הבקר רץ אברהם, וימהר אברהם האהלה וגו', הרי ג' ריצות, אף הקב\"ה פרע לבניו בסיני כנגדו, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וגו' <small>(דברים לג ב)</small>, א\"ל הקב\"ה חייך אתה אמרת יוקח נא מעט מים, בו בלשון אני גואל אתכם ממצרים, שנאמר ולקחתי אתכם לי <small>(שמות ו ז)</small>, הרי בעולם הזה, בעולם הבא [מנין], שנאמר ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה <small>(ירמיה ד יד)</small>. אתה אמרת להם נא, חייך בו בלשון ני מוכיח את בניך, שנאמר לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו' <small>(ישעיה א יח)</small>, אתה אמרת להם מעט, חייך בו בלשון אני מגרש את האומות מלפני בניך, שנאמר מעט מעט אגרשנו מפניך <small>(שמות כג ל)</small>, ומנין אף לעולם הבא, שנאמר כי כה אמר ה' (אלהים) [צבאות] עוד אחת מעט היא ואני מרעיש (חגי ב ו). אתה אמרת להם מים, חייך שאני מעלה לבניך את הבאר, שנאמר עלי באר ענו לה <small>(במדבר כא יז)</small>, ומנין אף משנכנסו לארץ, שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה [ארץ נחלי מים וגו'] <small>(דברים ח ז)</small>, מנין אף לעולם הבא, שנאמר והיה על [כל] הר גבוה [ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים] <small>(ישעיה ל כה)</small>."
            ],
            [
                "וה' אמר המכסה אני מאברהם <small>(בראשית יחי ז)</small>. ילמדנו רבינו מי שהוא מתרגם לקורא בתורה, מהו שיסתכל בכתב, כך שנו רבותינו המתרגם אסור להסתגל בכתב, והקורא אסור ליתן עינו חוץ מן התורה, שלא ניתנה התורה אלא בכתב, שנאמר וכתבתי על הלחות <small>(שמות לד א)</small>, ואסור למתרגם ברבים להסתכל בתורה. אמר ר' יהודה בן פזי, מקרא מלא הוא, כתב לך את הדברים האלה <small>(שם שם כז)</small>, הרי המקרא שנתנה בכתב, כי על פי הדברים האלה <small>(שם שם)</small> הרי התרגום שניתן בעל פה.  ",
                "אמר ר' יהודה בר סימון כרתי אתך ברית ואת ישראל <small>(שם)</small>, על ידי כתב ועל ידי פה, כי על פי הדברים האלה, אם קיימתה מה שבכתב בכתב, ומה שבעל פה על פה, כרתי אתך, ואת שניתה מה שבעל פה בכתב, ומה שבכתב בעל פה, לא כרתי אתך. אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום בקש משה שתהא אף המשנה בכתב, וצפה הקב\"ה על שעתידין אומות העולם לתרגם את התורה ולקרות אותה יונית, והן אומרין אף אנו ישראל, א\"ל הקב\"ה אכתוב לך רובי תורתי <small>(הושע ח יב)</small> ואם כן כמו זר נחשבו <small>(שם)</small>, וכל כך למה, אלא שהמשנה מסטורן שלו של הקב\"ה, ואין הקב\"ה מגלה מסטורן שלו אלא לצדיקים, שנאמר סוד ה' ליראיו <small>(תהלים כה יד)</small>. וכן אתה מוצא אפילו בשעה שהקב\"ה כעס על סדום מפני מעשיהם הרעים, ובקש הקב\"ה להפוך את סדום, לא חתם הקב\"ה גזר דינם עד שנמלך באברהם, (שנאמר) [מנין ממה שקרינו בענין] וה' אמר המכסה אני מאברהם."
            ],
            [
                "כתיב ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם <small>(משלי ג ד)</small>. יש לך אדם שחביב לפני המלך ואינו חביב לפני בני פלטין של מלך, ויש שחביב לפני בני פלטין, ואינו חביב לפני המלך, אבל הצדיקים בזמן שהן חביבין לפני הקב\"ה הן חביבין לפני המלאכים ולפני הבריות, שכן אתה מוצא בדניאל כשהמלאך בא אצלו היה קורא אותו איש חמודות ג' פעמים, איש חמודות הבן בדברים <small>(דניאל י יא)</small>, וכתיב אל תירא איש חמודות <small>(שם שם יט)</small>, ואני באתי להגיד כי (איש) חמודות אתה <small>(שם ט כג)</small>, ולמה ג' פעמים קורא אותו חמודות, אלא אשריו האיש שבישרו המלאך ואמר נחמד אתה לפני הקב\"ה, גם משובח בעליונים וחמוד אתה על דורך. אף בצלאל נשתבח בעליונים ואף בתחתונים, מנין שנאמר ראה קראתי בשם בצלאל <small>(שמות לא א)</small>, וכתיב ראו קרא ה' בשם בצלאל <small>(שם לה ל)</small>. ראה בעליונים ראה בתחתונים, הוי אומר ומצא כן וגו'.  ",
                "ד\"א ומצא חן זה אברהם, שהיה חביב על הבריות ועל המלאכים, שנאמר שמעני אדני נשיא אלהים את בתוכנו <small>(בראשית כג ה)</small>, הרי על הבריות, על הקב\"ה ועל המלאכים מנין, שנא' וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' <small>(שם יח ז)</small>.  ",
                "אמר ר' לוי למה גילה הקב\"ה לאברהם, לפי שהיה מהרהר בלבו על דור המבול, ואמר אי אפשר שלא היה בהם צדיקים, תדע לך שהוא כך, וה' אמר המכסה אני מאברהם, מה משיבו, האף תספה צדיק עם רשע <small>(שם יח כג)</small>.  ",
                "אמר ר' לוי הוא הדבר שאמר אברהם, הוא הדבר שאמר איוב, אלא איוב בלע פגה, אברהם אכלה בשולה. איוב אמר אחת היא על כן אמרתי תם ורשע וא מכלה <small>(איוב ט כב)</small>, אלא אברהם שהיה חכם אמר האף תספה גו'. חזר ואמר חלילה לך מעשות כדבר הה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע <small>(בראשית יח כה)</small>.  ",
                "ד\"א למה גילה הקב\"ה לאברהם, אמר ר' יהודה הלוי משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאוהבו במתנה, לאחר ימים נצרך המלך לקוץ מתוכה קורות, אמר המלך אעפ\"י שהיה שלי ונתתיו לאוהבי לא אקוץ אותם עד שאמלך באוהבי, כך הקב\"ה כיון שהעלהו לארץ ישראל, א\"ל שא נא עיניך וראה (ימה וצפונה) [וגו' צפונה ונגבה וקדמה וימה] <small>(שם יג יד)</small>, וכתיב [כי] כל הארץ אשר אתה רואה וגו' <small>(שם שם טו)</small>. לפיכך כשרצה קב\"ה להחריב חמשת כרכים הללו, אמר איני מחריבן אלא מדעתו של אברהם, אם תאמר שלא היו מארץ כנען, ראה מה כתיב ויהי גבול הכנעני מצידון וגו' <small>(שם י יט)</small> לפיכך לא החריבן עד שנמלך באברהם, שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם."
            ],
            [
                "כתיב יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו <small>(איוב כ כג)</small>. פורענות הבאה על סדומים היתה למלא כריסן, לפי שמלאו כריסן מן העבירות מן החמס ומן הגזל, לפיכך כשבאה עליהן הפורענות מילא כריסן, שנא' ישלח (בם) [בו] חרון אפו <small>(שם שם)</small> אמר ר' מאיר על הפיכת סדום הכתב מדבר, וימטר (עליהם) [עלימו] בלחומו <small>(שם)</small>, וה' המטיר על סדום, מהו בלחומו, על המלחמות שהיו נלחמים עם הקב\"ה שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד <small>(בראשית יג יג)</small>, רעים זה לזה, וחטאים בגלוי עריות, לה' בע\"ז, מאד בשפיכות דמים. אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום בשם ר' יוחנן [בר נחמן] בשעה שבאו אמרפל וחביריו להלחם עם הסדומים על ידי ששבו את לוט, יצא אברהם עליהן למלחמה והרג את המלכים וברחו, כמה שכתוב ועמק השדים בארת בארת חמר [וינוסו מלך סדום] <small>(בראשית יד י)</small>, התחיל אברהם מהרהר באו המלכים להלחם עם הסדומים, והמלכים נפלו ואלו ברחו, שנאמר והשארים הרד מגוה וגו', כל חשך טמון לצפוניו וגו' <small>(איוב כ כד כה כו)</small>, כל החשך טמון בסדון, שהיא מימינה של ארץ ישראל, שנאמר ואחותך הקטנה ממך [היושב מימינך סדום ובנותיה] <small>(יחזקאל טז מו)</small>, מהו ירע שריד באהלו <small>(איוב שם כו)</small>, שאפילו שריד אחד שנשתייר (מהם) [משם] רעת הרעה באהלו, ואיזהו זה עידית אשתו של לוט, שנאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח <small>(בראשית יט כו)</small>."
            ],
            [
                "חלילה לך מעשות כדבר הזה <small>(שם יח כה)</small>. ילמדנו רבינו, מהו שיעמוד אדם ויתפלל מתוך קלות ראש, כך שנו רבותינו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, אמר דוד עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה <small>(תהלים ב יא)</small>. מעשה באדם אחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל, והחזירו ר' שמואל בר נחמני אמר שלא ינהוג קלות ראש, וכן אתה מוצא באבות העולם כשהם מתפללים באימה הם מתפללים, שכן משה אמר ואתנפל לפני ה' <small>(דברים ט יח כה)</small>, שהיה מבקש רחמים על ישראל, שנאמר ויחל משה <small>(שמות לב יא)</small>, חגר מתני בתפלה [ללמד סניגוריא על ישראל], אמר לפניו רבונו של עולם למה ה' יחרה אפך בעמך גו', למה יאמרו מצרים וגו', זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' <small>(שם שם י ביג)</small>. אמר חזקיה בר חייא לא ערב להקב\"ה עד שהזכיר משה זכות אבות, אמר לו הקב\"ה משה אילולי שלא היה להם זכות אבות הייתי מאבדן, אין אתה יודע ללמד זכות, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' סימון ור' אבין בשם ר' אחא מה עשה הקב\"ה עטף בטליתו כשליח צבור [שעובר] לפני התבה, ואמר לו למשה כך הוי מתפלל לפני ואמור ה' ה' אל רחום וחנון וגו' <small>(שמות לד ו)</small> שנאמר ויעבר ה' על פניו ויקרא וגו' <small>(שם)</small> מהו ויעבר כעובר לפני התבה, ראה היאך הם מבקשים הצדיקים על העולם זכות ומלמדין סניגוריא על ישראל, ולא על ישראל לבד אלא אף על הרשעים, שנאמר חי אני נאם [אדני] ה' אם אחפוץ במות הרשע <small>(יחזקאל לג יא)</small>, למה שמא יעשה תשובה, תדע לך שכן הוא, בשעה שבקש הקב\"ה להפוך את חמשת הכרכים הללו נמלך באברהם, שנאמר ויאמר ' זעקת סדום ועמורה <small>(בראשית יח כ)</small>, התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא לפני הקב\"ה, סבור שמא יעשו תשובה, מנין ממה שקראו בענין חלילה לך מעשות דבר הזה."
            ],
            [
                "כתיב לא אחריש בדיו ודבר גבורות והין ערכו <small>(איוב מא ד)</small>, אמר הקב\"ה שלא יאמרו בני אדם אף אנו מדברם עם הקב\"ה כשם שדבר אברהם והוא שותק לנו, אמר הקב\"ה לאו לא אחריש בדיו, אלא לאברהם בלבד אני שותק, למה שהוא שתק לי, אף אני שותק לו, אימתי שתק אברהם, כשאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע <small>(בראשית כא יב)</small>, ואחר כך אמרתי לו קח נא את בנך <small>(שם כב ב)</small>, ושתק לי, שנאמר ואני כחרש לא אשמע <small>(תהלים לח יד)</small>, אף אני אחריש לו, ואע\"פ שאמר דברים קשים, שנאמר ודבר גבורות <small>(איוב מא ד)</small>, אלא והין ערכו ערב לי, ומה גבורות דבר, ראה מה כתיב ויגש אברם ויאמר האף תספה <small>(בראשית יח כג)</small>, אמר אברהם לפני הקב\"ה רבונו של עולם חלילה לך וגו', שלא יאמרו באי עולם כך אומנתו שהוא מאבד את הדורות במדת אכזריות, איבד דור אנוש, ודור המבול, ודור הפלגה, אינו מניח אומנותו, [לכך אמר אברהם] חלילה לך. א\"ל הקב\"ה כך אמרת בא וראה ואעביר לפניך כל הדורות שאיבדתי, ואראך שלא גביתי לפורענותם מהם, ואם תעלה על דעתך שלא עשיתי כהוגן, למדני ואני עושה, שנאמר בלעדי אחזה אתה הורני אם עול פעלתי לא אוסיף <small>(איוב לד לב)</small> ואיני אוסיף עוד, אמרו לפניו רבונו של עולם הס לך אין אתה מעביר דין על כל בריה, שנאמר לכן אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול <small>(שם שם י)</small>, אלא כי פועל אדם ישלם לו וגו' <small>(שם שם יא)</small>, לכך הוא אומר חלילה לך וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א מה ראה לומר שתי פעמים חלילה לך, אלא אמר אברהם חלילה לך שאין אתה מעביר דין כל בריה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, לכך הוא אומר חלילה לך חלילה לך."
            ],
            [
                "ד\"א חלילןה לך. אמר אברהם רבונו של עולם צופה אני ברוח הקדש כי עתידה אשה אחת לפלט עיר שלימה, ואני איני כדאי לפלט חמשת הכרכים הללו, ואיזו היא האשה, זו סרח בת אשר, בשעה שמרד שבע בן בכרי בדוד ובא באבל, שנאמר [ויבאו ויצורו עליו באבלה וגו'] וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה <small>(ש\"ב כ טו)</small>, וכיון שהרגישה סרח בדבר התחילה לצעוק קראו לה ליואב, כיון שבא יואב אמרה האתה יואב ויאמר אני <small>(שם שם יז)</small>, אתה הוא חכם שהכתוב מקלסך יושב שבת תחכמוני וגו' <small>(ש\"ב כג ח)</small>, הלא קראת בתורה כי תקרב אל עיר וגו' <small>(דברים כ י)</small>, ולא היה לך לעשות כן, דבר (תדברו) [ידברו] בראשונה לאמר שאול ישאלו באבל <small>(ש\"ב כ יח)</small>, וקראת אליה לשלום וגו' <small>(דברים שם)</small>, באבל וכן חתמו וגו' <small>(ש\"ב שם)</small> ולמה תבלע נחלת ה' <small>(שם יט)</small>, כיון ששמע כן היה מתיירא ואמר יואב יש כאן צורך, שנאמר (ויאמר יואב) [ויען יואב ויאמר חלילה] חלילה לי וגו' <small>(שם שם כ)</small>, ואתה שאתה רחמן ערב לך לאבד את אלו, חלילה לך מעשות כדבר הזה, ומה אמר לה יואב לא כן הדבר, כי איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו <small>(שם שם כא)</small>, בעל מום עובד ע\"ז, ושם נקרא איש בליעל ושמו שבע בן בכרי <small>(שם שם א)</small>, אמרה לו אנכי שלומי אמוני ישראל <small>(שם שם יט)</small>, אני ששלמתי מנין לישראל, שנאמר ושם בת אשר סרח <small>(במדבר כו מו)</small>, אלא עמוד במקומך ואני אעשה שלום, שנאמר הנה ראשו מושלך איך בעד החומה <small>(ש\"ב שם כא)</small>, וכך היתה בטוחה בעצמה שהיא נותנה ראשו ליואב. אלא ראה מה עשתה, ותבא האשה אל [כל] העם בחכמתה <small>(שם שם כב)</small>, מהו בחכמתה, אלא אמרה להם היו יודעים כי יואב וכל ישראל עומדים בחוץ להרוג אותנו ובנינו ובנותינו, אמרו לה למה, אמרה להם מאה בני אדם הוא מבקש ליטול וילך, אמרו לה יטול מאתים, אמרה להם אינו מבקש אלא חמשים איש, אמרו לה יטול מאה, אמרה להם אינו מבקש אלא חמשה, אמרו לה יטול עשרה, אמרה להם אינו מבקש אלא אחד, שבע בן בכרי שמו, מיד כששמעו כך הלכו וכרתו את ראשו, שנאמר ויכרתו את ראש שבע בן בכרי <small>(שם שם)</small>. ראה חכמתה של אשה זו, כשם שבא אברהם בחכמה לפני הקב\"ה, בא מחמשים למ' ומן מ' לל', ומן לן' לכ', ומן כ' לי', אף זו כך. ותבא האשה אל [כל] העם בחכמתה, עליה מקלס שלמה טובה חכמה מכלי קרב <small>(קהלת ט יח)</small>, טובה היתה חכמתה של סרח, מכלי קרב שהיו ביד יואב, כיון שנטל יואב את ראש שבע בן בכרי מיד חזר ולא נגע בעיר, אמר אברהם לפני הקב\"ה רבונו של עולם ומה אם יואב שנטל את ראש איש אחד שהיה חייב, הניח את כל העיר, ואתה שאתה רחמן תאבד את הכל, חלילה לך."
            ],
            [
                "אמר ר' יהודה ב\"ר שלום מהו חלילה לך מעשות, לעשות אין כתיב כאן, אלא מעשות, לא הוא ולא כיוצא בו, נסתלקה השכינה היה הקב\"ה ממתין לו שמשא ימצא להם זכות, כיון שלא מצא להם היה אברהם עומד ומתפלל לפני הקב\"ה וילך ה' כאשר כלה וגו' <small>(בראשית יח לג)</small>, מיד בו ביום נכנסו המלאכים לסדום, שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה וגו' <small>(שם יט א)</small>."
            ],
            [
                "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב וגו'. ילמדנו רבינו כמה מיתות נמסרו לבית דין, ארבעה, ואלו הן, סקילה שרפה הרג וחנק, ואיזו היא החמורה, רבותינו אמרו סקילה, ר' שמוען בן יוחי אומר שרפה, שניתנה לבת כהן שזינתה, ראה כמה קשה הזנות שהיא בשרפה, ר' (שמעון) [יהושע] בן לוי אמר משום בר קפרא על הכל הקב\"ה מכפר חוץ מזנות, שנאמר לא ינקה כל הנוגע בה <small>(משלי ו כט)</small>, אמר ר' יהושע בר נחמיה אף הסדומים לפי שפרצו בזנות נתחייבו שרפה, שנאמר וה' המטיר על סום ועל עמורה גפרית ואש <small>(בראשית יט כד)</small>. כיון שנתחייבו אמר הקב\"ה למלאכים מה אתם עומדים לכו והשחיתו, מיד ירדו ועשו קילווסין (פי' ציווי) של בוראן, מנין ממה שקראו בענין ויבאו שני המלאכים סדומה."
            ],
            [
                "בערב. מהו בערב, שהיו הסדומים חשוכים כלילה. ד\"א בערב, שהגיע ערבה של סדום, ולוט ישב בשער סדום, שלמד ממעשיו של אברהם, מה כתיב כאן באברהם, וירא וירץ לקראתם פתח האהל <small>(שם יח ב)</small>, אמר שלמה חנוך לנער על פי דרכו <small>(משלי כב ו)</small>, על ידי שגדל לוט בביתו של אברהם תפש מדותיו. וישתחו אפים ארצה <small>(שם שם)</small>, כשם שעשה אברהם הכניסם לתוך ביתו, מה כתיב טרם ישכבו וגו' <small>(שם ד)</small>, ויקראו אל לוט וגו' <small>(שם ה)</small>, התחילו המלאכים תמיהים לומר אצלינו הגיע הדבר, והענין הרבה אלא שלא להטריח בפניכם, לסוף מה עשו, אחד מהם הציל את לוט, ואחד מהם הפך את סדום, ושמא תאמר באחד מידיו הפכה, לא אלא באצבע אחד, שהוא אחד מחמשה ביד, שנאמר בחלמיש שלח ידו <small>(איוב כח ט)</small>, לעולם הבא הקב\"ה מרפא אותה, וישראל מחלקים ואתה, שנאמר אחלקה שכם וגו' <small>(תהלים ס ח)</small>."
            ],
            [
                "וה' המטיר על סדום וגו' <small>(בראשית יט כד)</small>. ילמדנו רבינו בית דין שגזרו תענית על הצבור שירדו גשמים, וירדו בו ביום, מהו שישלימו, כך שנו רבותינו, היו מתענין וירדו גשמים קודם הנץ החמה לא ישלימו, לאחר הנץ החמה ישלימו, דברי ר' מאיר, ור' יהודה אומר קודם חצות לא ישלימו, לאחר חצות ישלימו, ומנין סמכו הדורות שיהו מתענין בשני ובחמישי, אלא כשעשו ישראל אותה מעשה, עלה משה בחמישי וירד בשני, מנין אמר ר' לוי עלה בחמישי ומחמישי לחמישי ולחמישי הרי ט\"ו, ומערב שבת לערב שבת לערב שבת ט\"ו הרי ל', ומשב לשבת ח' הרי ל\"ח, ואחד בשבת ושני בשבת הרי מ', לכך התקינו חכמים שיהו מתענין בשני ובחמישי בעלייתו של משה ובירידתו, ובסוף מ' ימים נתענו והיו בוכין כנגד משה, ונתמלא עליהן הקב\"ה רחמים ועשה להן אותו ים, יום כפרה לעונותיהם, וזה יום הכפורים, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם <small>(ויקרא טז ל)</small>, ראה מה יפה התשובה, אמר הקב\"ה שובו אלי ואשובה אליכם <small>(מלאכי לג ז)</small>, שאם ביד אדם כמה עונות והוא שב לפני הקב\"ה הוא מעלה עליו כאילו לא חטא, שנאמר כל (חטאותיו) [פשעיו] אשר עשה וגו' <small>(יחזקאל יח כב)</small>, וכיון שהקב\"ה מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו עושה תשובה, הוא נפרע ממנו, שנאמר הן כל אלה יפעל אל וגו' <small>(איוב לג כט)</small>, כיון שאין מוצא ממנו הנאה מיד נפרע ממנו, תדע לך שכן הוא, כשבקש הקב\"ה להפוך את סדום וחברותיה עמד אברהם ובקש לעיהם רחמים, סבור שמא יש לחם תוחלת, שנאמר ויגש אברהם ויאמר וגו' <small>(בראשית יח כג)</small>, מהו ויגש, ר' יהושע אומר אין ויגש אלא לשון מלחמה, שנאמר ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה <small>(ש\"ב י יג)</small>. ר' נחמיה אומר אין ויגש אלא לשון תפלה, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא וגו' <small>(מ\"א יח לו)</small>, וחכמים אומרם אין ויגש אלא לשון בקשה, שנאמר ויגש אליו יהודה <small>(בראשית מד יח)</small>, אמר אברהם לפני הקב\"ה חלילה לך וגו' והיה מבקש עליהם רחמים עד שירד מחמשים לעשרה, כיון שלא מצא להם זכות נסתלקה שכינה ממנו, שנאמר וילך ה' כאשר כלה וגו' <small>(שם יח לג)</small> מיד באתה עליהם הפורענות, (שנאמר) [מנין ממה שקרינו בענין] וה' המטיר על סדום."
            ],
            [
                "[וה' המטיר על סדום]. זש\"ה כמו שבלול תמס יהלך <small>(תהלים נח ט)</small>, [כמו שהשבולת הזו נשטפת, כן אנשי סדום נשטפו, תמס יהלך], שהמסה אותם הקב\"ה באש, נפל אשת בל חזו שמש <small>(שם)</small> שלא חזו אנשי סדום, שנאמר השמש יצא על הארץ <small>(בראשית יט כג)</small>, מה כתיב שם וה' המטיר על סדום וגו'.  ",
                "ד\"א מהו כמו שבלול, כמו שהשבולת הזו של מים שוטפת כל מה שהיא מוצאה, כך תוריכוס שעומד במדינה, כל מה שנמצא עמו נשטף עמו, שנאמר כמו שבלול, וכיון שמת אינו רואה עוד שמש, למה שהוא תוריכוס."
            ],
            [
                "[וה' המטיר]. זש\"ה ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם <small>(תהלים יא ו)</small>, המנה הזאת היתה מתוקנת עד שלא נברא העולם, שנאמר מנת כוסם, מהו מנת כוסם, כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה וגו' <small>(שם עה ט)</small>, כי כוס ביד ה' וגו', שמא תאמר שהוא חסר, תלמוד לומר מלא מסך, שמא תאמר לא ממנו היו שותים, תלמוד לומר ויגר מזה, אף שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ <small>(שם)</small>, לכך נאמר מנת כוסם, מאותו הכוס שתו, שנאמר מנת כוסם.  ",
                "ד\"א ימטר על רשעים פחים, אמר ר' חנינא בן פזי אין הקב\"ה מוריד מלמעלה דבר רע אלא מטר ונעשה גפרית."
            ],
            [
                "ד\"א וה' המטיר על סדום וגו' מאת ה'. מהו מאת ה', אלא הוא אומר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים <small>(שמות טז יד)</small>, וכאן הוא אומר וה' המטיר על סדום, אמר ר' ברכיה למה הדבר דומה למלך שהיה עומד אצל הכבשן של נחתום, נכנס אוהבו אצלו רדה פת חמה נתן לו, נכנס שונאו חתה גחלם ונתן לו, כך הקב\"ה כשבאו ישראל אל המדבר הוריד להם לחם מן השמים, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וכשבאו הסדומים לידי עבירות, הוריד להם אש מן השמים, שנאמר וה' המטיר על סדום, מהו וה', שישב עליהם בדין סנהדרין של שבעים ואחד וחייבן והוריד עליהן אש ויצאו לשרפה, שנאמר מאת ה' מן השמים, כיוצא בדבר אתה אומר וה' המטיר, מאת ה', אם בא אדם לשואלך מה כתיב בפסוק הזה וה' המטיר וגו' מאת ה', אמור לו יש בפסוקין כיוצא בדבר, ויאמר (אל עבדיו) [המלך להם] קחו עמכם [את] עבדי אדוניכם <small>(מ\"א א לג)</small>, לא היה צריך לומר אלא את עבדי, ובתורה מנין, ויאמר למך לנשיו עדה ולה שמען קולי נשי למך <small>(בראשית ד כג)</small>, לא היה צריך לומר אלא נשי, הרי בתורה, ובכתובים מנין, שנאמר כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך <small>(אסתר ח ח)</small>, לא היה צריך לומר אלא בטבעתי, אף כאן וה' המטיר וגו' מאת ה'."
            ],
            [
                "מאת ה'. מה כתיב למעלה מן הענין, ויבאו שני המלאכים סדומה בערב, להלן אצל אברהם באו שלשה, שאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים <small>(בראשית יט א)</small>, וכאן הם שנים, שנאמר ויבאו שני המלאכים, אלא שלשה מלאכים שלח הקב\"ה כל אחד ואחד לעשות שליחותו, אחד הלך לבשר את שרה, ואחד למלט את לוט, ואחד להפוך את סדום, ואין מלאך עושה שתי שליחות, [ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת], מיכאל הלך לבשר את שר, שוב נשוב אליך אין כתיב כאן, אלא אשוב, עשה שליחותו והלך לו, והשנים הלכו לעשות את שליחותן, שנאמר יבאו שני המלאכים סדומה בערב, להלן קרא אותן אנשים, וכאן קרא אותן מלאכים, אלא אמר ר' אלכסנדרי אצל אברהם היו אנשים, שהיו המלאכים מצויין בביתו של אברהם, שנאמר צופיה הליכות ביתה <small>(משלי לא כז)</small> שהיו הולכי ביתו של אברהם מלאכים, ועל ידי שהיה מצוי במלאכים, נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט שהיה הדיוט, נראו לו מלאכים, שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה וגו'."
            ],
            [
                "כתיב והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש <small>(איוב כג יג)</small>, דרש ר' פפייס לפי שהוא יחיד בעולמו ואין מי שימחה בידו, כל מה שהוא מבקש הוא עושה, א\"ל ר' עקיבא דייך פפייס אין דורשין כאן, אלא הכל עושה בדין, ומהו באחד אלא כשם שהשואל שואל למן כך למעלן, וכשם שהסנהדרין נושאין ונותין למטן כך למעלן, שנאמר ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים (עומדין) [עמד] עליו מימינו ומשמאלו <small>(מ\"א כב יט)</small>, וכי שמאל (וימין) למעלה, והלא כבר נאמר ימינך ה' נאדרי בכח <small>(שמות טו ו)</small>, אלא אלו מטין לכף זכות, ואלו מטין לכף חובה, הרי הכל במשפט, וכשם שהשואל שואל למטן כך למעלן, מנין שכך אמר דניאל בגזירת עירין פתגמא (ובמאמר) [ומאמר] קדישין שאילתא <small>(דניאל ד יד)</small>, ואתה אומר לפי שהוא יחיד בעולמו עושה כל מה שהוא מבקש, מהו והוא באחד, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא על שהוא יחידי בעולמו יודע משפטן של בריותיו, [ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום על שהוא יחידי בעולם יודע דעתן של בריותיו], למי שהוא אומר לך בשליחותי ילך, הוי אומר ונפשו אותה ויעש <small>(איוב כג יג)</small>, וכן ירמיה אמר נעטר אנכי <small>(ירמיה א ו)</small>, א\"ל הקב\"ה אל תאמר נער אנכי <small>(שם ז)</small>, ואף בסדום נשא ונתן בדינם וראה שהן חייבים כליה, ואחר כך שלח אותם להפכם, לכך נאמר ויבאו שני המלאכים סדומה.  ",
                "להלן קורא אותן אנשים, וכאן קורא אותן מלאכים, למה הדבר דומה, לאדם שלקח שולטן מן המלך, כל הימים שהיה מהלך בדרך, הוא מהלך פגן (פי' יחידי), (לא עשה אלא) כיון שנכנס לישב במקומו התחילו המוכסין שלו, ובני המדינה מכבדין אותו, כך המלאכים כיון שבאו להפוך את המדינה, עד שלא נכנסו לסדום היו מהלכין כאנשים, משבאו לסדום כתיב ויבאו שני המלאכים. בשש שעות נפטרו מאצל אברהם ובאו לסדום בערב, אלא שהיו מלאכים של רחמים והיו ממתינים שמא ילמד אברהם זכות על ידן כדי שלא תהפוך, לפיכך המתינו עד הערב.  ",
                "ד\"א למה בערב, לפי שהיו מעשיהם של סדומים חשוכים כערב ולילה.  ",
                "ולוט יושב בשער סדום <small>(בראשית יט א)</small>. ישב כתיב, חמשה דיינים היו בסדום, ולוט רע מכולם והושיבוהו ביניהם, שכך כתיב ולוט ישב בשער סדום. חנוך לנער על פי דרכו <small>(משלי כב ו)</small>, לפי שגדל בביתו של אברהם וראהו מקבל עוברים ושבים למד ממנו, לפיכך הכניס המלאכים אצלו, מה כתיב שם טרם ישכבו וגו' <small>(בראשית יט ד)</small>, התחילו המלאכים תמהים לומר עד אצלינו הגיע את הדבר, אמר לוט למלאכים מה באתם לעשות כאן, אמרו לו כי משחיתים אנחנו <small>(שם יג)</small>, גילו לו מסטירין (פי' סתר) שלהם, לפיכך נדחו ממחיצתן קל\"ח שנה, ר' תנחומא אמר ק\"ל שנה, כמנין סלם בגימטריא."
            ],
            [
                "ויקראו אל לוט וגו' ונדעה אותם <small>(שם יט ה)</small>. שבקשו לענותן, אמר ר' חייא בר אבא מכאן אתה למד שהיו שטופין בזמה, אמר להן הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש <small>(שם ח)</small>, מלמד שבקש להכניסן בתוך ביתו, ולא הניחה לו אשתו, מה עשה הכסינן לתוך הקורה שלו. וילאו למצוא הפתח <small>(שם יא)</small>, כיון שראו שהן ראויין כליה אף הן הצילו את לוט, מה כתיב שם השמש יצא על הארץ וה' המטיר על סדום. ויהפך את הערים <small>(בראשית יט כ כג כד כה)</small>, שמא תאמר בה' אצבעותיו הפכה, אמר ר' אייבו באחת מאצבעותיו הפכה לכרכי סדום, שנאמר בחלמיש שלח ידו <small>(איוב כח ט)</small>. לעולם הבא כשירפא הקב\"ה את ישראל מרפא אותה, שנאמר ונתתי לה את כרמיה משם )הושע ב יז), כרמיה אלו הנביאים, ואת עמק עכור לפתח תקוה <small>(שם שם)</small>, עמק שעכרתי באפי לפתח תקוה, אותה שעה אומרים שירה, שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה <small>(שם שם)</small>, ואין וענתה אלא שירה, שנאמר ענו לה' בתודה <small>(תהלים קמז ז)</small>."
            ],
            [
                "ויסע משם אברהם ארצה הנגב <small>(בראשית כ א)</small>. זש\"ה ואולם הר נופל יבול <small>(איוב יד יח)</small>, זו סדום וחברותיה, שנאמר השמש יצא על הארץ וגו' וה' המטיר <small>(שם כג כד)</small>, אמר ר' שמואל בר נחמני אוי להם לרשעים שהם גורמים למקם של רחמים, ליעשות מקום של פורענות, שהרי דוד מקלס הללויה הללו את ה' מן השמים <small>(תהלים קמח א)</small>, ואין שם לא אש ולא ברד ולא גפרית. אמר ר' אריסטי חברינו הוד והדר לפניו <small>(שם צו ו)</small>, היכן הוא מקום של פורענות, מן הארץ, שנאמר הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות <small>(שם קמח ז)</small>, הרי מן הארץ, והיאך כתיב וה' המטיר וגו' מן השמים, אלא ללמדך מתחלה שנבראו גזר עליהם הקב\"ה ואמר להם לפי מה שתהיו רואים את הבריות כך היו נעשים להם, משל למה הדבר דומה למולייר של זהב, בקש מים חמין הוא מוצא מתוכו, בקש גחלים מוציא מתוכו, כך אמר הקב\"ה לשמים לפי מה שאתם רואים עשו, לסדומים ולבני עשו גפרית ואש, לישראל טל, שנאמר והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל <small>(מיכה ה ו)</small>. אמר הקב\"ה מה אני צריך לאלו, מיד הפך אותם, שנאמר ויהפך את הערים האל וגו' <small>(בראשית יט כה)</small>, הוי אומר ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו, ואין צור אלא אברהם, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם וגו' <small>(ישעיה נא א)</small>, שנסע ממקומו, שנאמר ויסע משם אברהם וגו'."
            ],
            [
                "ויסע משם אברהם. זש\"ה לא ישבתי עם מתי שוא וגו', שנאתי קהל מרעים וגו' <small>(תהלים כו ד ה)</small>. לא ישבתי עם מתי שוא, אלו אנשי המגדל שהיו מתי שוא, הלכו ואמרו לאברהם בא ותשב אתנו שאתה גבור שאנו רואים להקב\"ה שישב לו למעלן, והניח אותנו למטן, ורוח הקדש צווחת והרשעים כים נגרש <small>(ישעיה נז כ)</small>, אין אתם יכולין לישב בשלוה אפילו שעה אחת, לא ידעו וא יבינו בחשיכה יתהלכו <small>(תהלים פב ה)</small>, לא ידעו זה דורו של אנוש, ולא יבינו [זה] דור המבול, בחשיכה יתהלכו זה דור המגדל, אמר להם אברהם, ומה אתם מבקשים מן הקב\"ה שיושב למעלה, שמא אמר לכם לכו ויגעו ופרנסו אותי, הוא בורא והוא מפרנס, הוא עשה והוא סובל, מה אתם מבקשים ממנו, (אמרו לו) [ויאמרו] הבה נבנה לנו עיר ומגדל <small>(בראשית יא ד)</small>, ונשים ע\"ז שלנו למעל הימנו, ונעשה עמו מלחמה, שנאמר ונעשה לנו שם <small>(בראשית יא ד)</small>, וכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו <small>(שמות כג יג)</small>, אמר להם אברהם למה כל אלה, אמרו לו שלא יעשה לנו כמו שעשה לראשונים, אמר להם הנחתם מגדול עוז שם ה' <small>(משלי יח י)</small>, ואתם אומרים נעשה לנו שם, מה עשה להם הקב\"ה, הפיצם, שנאמר ויפץ ה' אותם <small>(בראשית יא ח)</small>, ועד היכן היו בונים את המגדל ועולין, והקב\"ה מלעיג עלין, שנאמר יושב בשמים ישחק וגו' <small>(תהלים ב ד)</small>, כיון שעלו למעלה מן המגדל מיד אז ידבר אלימו באפו וגו' <small>(שם שם ה)</small>, ונפל מלמעלה, שנאמר האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם <small>(שם ה יא)</small>, ואברהם לא היה לו עסק עמהם, והקב\"ה משקיף עלין ורואה אותן, שנאמר (ה') [אלהים] משמים השקיף על בני אדם וגו' (הכל) [כולו] סג וגו' <small>(שם נג ג ד)</small>, שנעשו סיגים עשו את עצמן אלהות, אין עשה טוב אין גם אחד <small>(שם שם)</small>, מכאן אתה למד שלא היה אברהם עמהן, אין אחד האמור כאן אלא אברהם, שנאמר אחד היה אברהם וירש את הארץ <small>(יחזקאל לג כד)</small>. התחיל אברהם לומר לא ישבתי עם מתי שוא וגו', שנאתי קהל מרעים <small>(תהלים כו ד ה)</small>, לכך נאמר ויסע משם אברהם."
            ],
            [
                "ויסע משם אברהם. כתיב רעך ורע אביך וגו' <small>(משלי כז י)</small>, זה חנון בן נחש מלך בני עמון, שנאמר ויהי אחרי כן וימת (נחש) מלך בני עמון וגו' <small>(ש\"ב י א)</small>, ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש וגו' <small>(שם שם ב)</small>, אמר ר' ברכיה בשם ר' אלעזר בן פדת ומה חסד עשה נחש עם דוד שאמר כאשר עש אביו עמדי חסד <small>(שם)</small>, אלא כשברח דוד משאו הלך דוד וכל בית אביו אצל מואב, אמר להם קבלו בית אבא, שנאמר וינחם את פני מלך מואב <small>(ש\"א כב ד)</small>, ויאמר (ישב) [אל מלך מואב יצא] נא אבי ואמי <small>(שם שם ג)</small>, וקבלו אותם, כיון שיצא דוד עמד מל מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד, לא נשתייר מהם אלא אחד, שנאמר ליהודה אליהוא מאחי דוד <small>(דה\"א כז יח)</small>. אמר ר' לוי הכהן בר חלפתא שלא נשתייר מהם אלא אחד, והיאך נמלט אליהוא, אלא ברח ממלך מואב והלך אצל נחש מלך בני עמון וקבלו, שלח מלך מואב ואמר לנחש שמא בא אחד מאחי דוד אצלך, אמר לו לאו, ושמרו עד שבא דוד, לכך אמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש, כיון שבאו שלוחיו של דוד אצל חנון, אמרו לו שרי בני עמון מהו כך, המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים <small>(ש\"ב י ג)</small>, אל תאמן בדוד, למה שהקב\"ה מזהירו בשבילנו, כתיב (לו) בתורתו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' <small>(דברים כג ד)</small>, וכתיב לא תדרוש שלומם וטובתם <small>(שם שם ז)</small> והקב\"ה מזהירו ואו מבטל דברי אלהיו ואומר אעשה חסד עם חנון בן נחש, הלא בעבור חקור את העיר <small>(ש\"ב שם שם)</small> מיד ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח וגו' <small>(שם שם ד)</small>, ורוח הקדש צווחת רעך ורע אביך וגו'. וכן יהורם בן יהושפט כיון שמלך הרג כל אחיו, שנאמר ויקם יהורם על (מלכות) [ממלכת] אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו (ובית אביו) (דה\"ב כא ד).  ",
                "מהו טוב שכן קרוב מאח רחוק <small>(משלי כז י)</small> אמר הקב\"ה לאבימלך בן ירובע, טוב היה ממך אבימלך מלך פלשתים, שהרבה כיבד את אברהם, שנאמר ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך <small>(בראשית כ טו)</small>, למה אמר כן, אלא ראה כל כבוד שכיבדו הקב\"ה שנאמר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה <small>(שם שם ג)</small>, א\"ל שוטה שבעולם הנך מת על האשה אשר לקחת <small>(שם)</small>, כל השלוה הזה יש בידך, ואתה מת על אשה, לא תהא סבור אלא היא בעולת בעל, מהו זה בעולת בעל <small>(אל)</small> [אלא] היא בעלת (בעלת) [בעל].  ",
                "ואבימלך לא קרב <small>(שם שם ד)</small>, אמר לפניו רבונו של עולם הכל שוין לפניך, אמר איוב אחת היא וגו' תם ורשע הוא מכלה <small>(איוב ט כב)</small>. הגוי גם צדיק תהרג <small>(בראשית שם)</small>, סדומים עד שלא חטאו לפניך אבדת אותם, ואני שלא חטאתי לפניך תהרגני, גם צדיק תהרג, הלא הוא אמר לי אחותי היא <small>(שם שם ה)</small>, ולא האמנתי עד שאלתי אותה, והיא גם היא אמרה אחי הוא <small>(שם)</small>, ולא האמנתי עד ששאלתי לחמרים ולגמלים שלה ואמרו אחותי היא, ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעי כי בתם לבבך עשית זאת <small>(שם)</small>, אמר הקב\"ה באחת זכית ושקרת באחת, תום לבבך יש כאן, נקיון כפיך אין כאן, תדע שכן הוא, נקיון כפיך אין כתיב כאן, אלא בתך לבבך, אמר לו הקב\"ה בקשת לחטוא לי, אלא ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי <small>(שם)</small>. אמרו עליו על אבימלך שהיה כשר שלא נגע בה, אמרו רבותינו אשריו שכך כתיב ואבימלך לא קרב אליה <small>(שם)</small>, אמר אבימלך רבונו של עולם הרי אתה מתפייס שלא נגעתי בה, מי מפייס את בעלה שלא נגעתי בה, א\"ל הקב\"ה (אי) [מה] איכפת לך מפיוס, יודע הוא, למה שנביא הוא, שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא <small>(שם שם ח)</small>, אם יתפלל עליך תחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות <small>(שם)</small>, אשריהם הצדיקים שכך הקב\"ה משבחן."
            ],
            [
                "וישכם אבימלך בבקר וגו' <small>(שם כ ח)</small>, שהיה מצפה לבקר אימתי ישכים, מיד השכים ויקרא לכל עבדים <small>(שם)</small>, אמר להם כך וכך אמר לי הקב\"ה בחלום הלילה, אמרו לו אל תירא החלומות שוא ידברו, ומן החלומות תתיירא, כיון שאמרו לו כך, אמר לו הקב\"ה אם אינך משיב דע כי מות תמות <small>(שם שם ז)</small>. וייראו האנשים מאד, ויקרא אבימלך לאברהם <small>(שם שם ח ט)</small>, אמר אברהם לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקם הזה וגו', וגם אמנם אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי <small>(שם שם יא יב)</small>, מכאן אמרו אין אב לגוי עובד כוכבים."
            ],
            [
                "ויקח אבימלך וגו' <small>(בראשית כ יד)</small>. אמר לאברהם, הנה ארצי לפניך <small>(שם שם טו)</small>, ראה כבוד שכיבד לאברהם, ולא עוד אלא אף לשרה, מנין שנאמר, ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך וגו' <small>(שם שם טז)</small>. אמר ר' אחא מהו הנה היא לך כסות עינים <small>(שם)</small>, נטל לבוש מלכות והלבישה ועשאה מטרונה, למה שלא יתבע אותה אדם בעולם, אלא יהיו שומעין שהיא מלכה ומתייראין לתבוע אותה."
            ],
            [
                "א\"ל הקב\"ה לאבימלך בן גדעון, רשע ראה כבוד שעשה אבימלך לאברהם, ואתה עמדת והרגת את אחיך שבעים איש על אבן אחת, אוי לאותו האיש, וכן אמר שלמה חופר גומץ בו יול <small>(קהלת י ח)</small>, לפיכך אף הוא לא נהרג אלא באבן, שנאמר ותשלך אשה אחת פלח רכב וגו' <small>(שופטים ט נג)</small>. א\"ל הקב\"ה כתבתי בתורתי יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה <small>(משלי י כז)</small>, ואתה הרגת את אחיך, חייך שאני מקצר שנותיו של אותו האיש, לפיכך לא מלך אלא ג' שנים, שנאמר וישר אבימלך על ישראל שלש שנים <small>(שופטים ט כב)</small>."
            ],
            [
                "לפני שבר יגבה לב איש <small>(משלי יחי ב)</small> זה אבימלך שלא נשבר עד שנתגאה והרג את אחיו, ולפני כבוד ענוה <small>(שם)</small> זה גדעון אביו, שכשאמרו לו משול בנו גם אתה [גם בנך גם בן בנך] <small>(שופטים ח כב)</small> אמר להם לא אמשול אני בכם [ולא ימשול בני בכם ה' ימשול בכם] <small>(שופטים ח כג)</small>. הם אמרו לו ג' דברים, והוא אמר להן ג' דברים, א\"ל הקב\"ה אתה אומר כך, חייך אני מעמיד ממך בן שימלוך ג' שנים, כנגד ג' דברים שאמרת, הוי לפני כבוד ענוה. לפיכך וישר אבימלך [על ישראל שלש שנים <small>(שם ט כב)</small>].  ",
                "וישלח אלהים רוח רעה <small>(שם שם כג)</small>, ולבסוף כתיב ותבא אליהם קללת יותם בן ירובעל <small>(שם שם נז)</small>, מה כתיב שם ויגידו ליותם [וילך ויעמד בראש הר גרזים] <small>(שם שם ז)</small>, ולמה עמד על ראש הר גריזים לקלל, ולא ניתנו הקללות אלא בהר עיבל, אלא כך אמר יותם, הכותים עתידים לומר הר גריזים שלנו הוא, ששם ניתנו הברכות, ואינן יודעים ששם נותנין הקללות, היאך הוא הדבר, אלא אותן שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין, למי היו מקללין, לא לאלו שועמדין כנגדן, ואלו שמברכין, למי היו מברכין לא לאלו שכנגדן, נמצאו הקללות באות על הר גריזים, והברכות על הר עיבל, לפיכך אמר יותם איני עומד ומקלל את אחי ואת אנשי שכם אלא על הר גריזים, התחיל אומר הלוך הלכו העצים <small>(שם שם ח)</small>, אמר ר' מישא משל הם הדברים מה שאמר יותם, כיצד, הלוך הלכו העצים אלו ישראל, ויאמרו לזית <small>(שם)</small>, זה עתניאל בן קנז, שהוא משבטו של יהודה, שנאמר זית רענן <small>(ירמיה יב טז)</small>, ומה אמר להם עתניאל, החדלתי את דשני <small>(שופטים ט ט)</small>, שמן זית זך, הלכו אצל דבורה ויאמרו [העצים] לתאנה <small>(שם שם י)</small> זו דבורה, אמרה להן החדלתי את מתקי <small>(שם שם יא)</small>, ותשר דבורה <small>(שם ה א)</small>, ויאמרו העצים לגפן <small>(שם ט יב)</small>, אמר להם החדלתי את תירושי <small>(שם שם יג)</small>, לגפן זה ברק וגדעון, משול בנו גם אתה <small>(שם ח כב)</small>, אמר להן לא אמשול <small>(שם שם כג)</small>, כיון שראו כך, ויאמרו כל העצים אל האטד <small>(שם ט יד)</small>, זה אבימלך, כשם שהאטד הזה מלא קוצים, כך אבימלך מלא מעשים רעים, כיון שאמרו לו למלוך מה אמר להן וזכרתם כי עצמכם [ובשרכם אני] <small>(שם שם ב)</small>, ורוח הקדש צווחת רבים מבקשים פני מושל <small>(משלי כט כה)</small>, מה אמר להן, באו חסו בצלי <small>(שופטים ט טו)</small>. לא טוב לכם להמליך לי לעצמי ולא לשבעים איש, מיד וישימו [העם] אותו עליהם <small>(שם יא יא)</small>. אמר להם יותם אם באמת <small>(שם שם ט טז)</small>, וכתיב ותבא אליהם קללת יותם <small>(שם שם נז)</small>, אימתי וישלח אלהים רוח רעה <small>(שם שם כג)</small>, אשריהם הצדיקים שבכל מקום שהן הולכין הקב\"ה משמרן, והם מנוכרין בין האומות שנאמר ונודע בגוים זרעם <small>(ישעיה סא ט)</small>."
            ],
            [
                "וה' פקד את שרה <small>(בראשית כא א)</small>. ילמדנו רבינו, אם היתה קטטה בין אדם לחבירו כיצד מתכפר לו ביום הכפורים, כך שנו רבותינו, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, שבינו לבין חבירו אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו, אם הלך לרצות ולא קיבל מה יעשה, אמר ר' יוסי בן דורמסקית זה סימן יהא בידך כל זמן שאתה מרחם על חבירך יש לך מרחם, ואם אי אתה מרחם על חברך אין לך מרחם, מה יעשה, אמר ר' שמואל בן נחמן יביא עשרה בני אדם ויעמידם שורה אחת, ויאמר לפניהם אחי קטטה היה ביני ובין פלוני זה, והלכתי לרצותו ולא קיבל, מיד הקב\"ה רואה שהשפיל עצמו לפניו, והוא מרחם עליו, שנאמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי <small>(איוב לג כז)</small>, מה כתיב שם פדה נפשו מעבור בשחת <small>(שם שם כח)</small>, וכתיב ומודה ועוזב ירוחם <small>(משלי כח יג)</small>, אמר ר' יהודה מודה על מנת לעזוב ירוחם, וכן אתה מוצא כל ימים שהיה איוב מקפיד כנגד חבריו, וחביריו כנגדו, היתה מדת הדין מתוחה כנגדו, שנאמר ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים <small>(איוב ל א)</small>, אמר לאליפז ולא בנו של עשו אתה, אילו היה אביך עומד מבקש שאשים אותו ליזון עם הכלבים שלי הייתי מואסו, אשר מאסתי את אבותם לשית עם כלבי צאני <small>(איוב שם)</small>, וחבריו אמרו את הוא הישיש לעצמך, אף לנו יש ישישים, שנאמר גם שב גם ישיש )לנו) [בנו] <small>(שם טו י)</small>, וכיון שנגלה להם הקב\"ה, ואמר להם מה אתם עומדים לכו ופייסו את איוב, שנאמר ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים וגו' ואיוב עבדי יתפלל עליכם <small>(שם מב ח)</small>, מיד הלכו ועשו כן, מה כתיב שם, וה' שב את שבות איוב <small>(שם שם י)</small>, אימתי בהתפללו בעד רעהו <small>(שם)</small>, כך אבימלך ויתפלל אברהם וגו' <small>(בראשית כ יז)</small>, אמר הקב\"ה אברהם בקש רחמים על אבימלך, אני פוקד אותו מיד, וה' פקד את שרה."
            ],
            [
                "[וה' פקד את שרה]. זש\"ה כי תאנה לא תפרח (חבקוק ג יז), מי הוא זה, זה אברהם, שנאמר כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם <small>(הושע ט י)</small>, ואין יבול בגפנים (חבקוק שם), בגפן זו שרה, שנאמר אשתך כגפן פוריה <small>(תהלים קכח ב)</small>, כחש מעשה זית (חבקוק שם), כחשים היו הדברים שבשרו מלאכי השרת לשרה שוב אשוב אליך <small>(בראשית יח י)</small>, מעשה זית, מה הזית הזה מאיר לעולם כך המלאכים מאירים דבריהם, ושדמות לא עשה אוכל (חבקוק שם), אותן השדים אינן מניקין אדם, גזר ממכלה צאן (חבקוק ג יז), אין את מעמיד ממנה כנסת ישראל שנקראת צאן, שנאמר ואתנה צאני <small>(יחזקאל לד יז)</small>.  ",
                "ד\"א ואתן הגזירה שגזרת עלי ואמרת כה יהיה זרעך <small>(בראשית טו ה)</small>, מכלה אתה אותן, ואין בקר ברפתים (חבקוק שם), אין אתה מעמיד מנה שבט אפרים, שכתב בו ואפרים עגל מלומדה <small>(הושע י יא)</small>, אין בקר אמרה אמנו שרה, אע\"פ כן ואני בה' אעלוזה (חקוק שם יח), אלו אומרים אין שרה יולדת, ואלו אומרים אין אברהם מוליד, אע\"פ כן בה' בוטחה, אמר לה הקב\"ה ועלי את נבטחת, חייך אני פוקד אותך שנאמר וה' פקד את שרה]."
            ],
            [
                "וה' פקד את שרה <small>(בראשית כא א)</small>. ילמדנו רבינו, אי זו היא האונאה, כך שנו רבותינו, אסור לאדם שיונה את חברו, ולא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו צריך ליקח, ואם היה בעל תשובה אל יונה אותו ויאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שהרי חזיר נשוך בין שיניהם, אמר הקב\"ה דייך להיות שוה לי, כביכול אני כשבראתי את עולמי לא בקשתי להונות לבריה, ולא פרסמתי לבאי עולם מה היה האילן שאכל ממנו אדם הראשון, בא וראה מי שאינה לחברו הוא נענש תחלה, ושרה הונת את עצמה ונטלה שכרה, אמרה לאברהם הנה נא עצרני ה' מלדת <small>(בראשית טז ב)</small>, אמר לה הקב\"ה הונית את עצמך, חייך בלשון שאמרת בו אני פוקדך, אתה אמרת עצרני, מה כתיב למעלה, כי עצור עצר ה' בעד כל רחם וגו' <small>(שם כ יח)</small>, אמר הקב\"ה אברהם התפלל לפני על אבימלך הרשע ונתמלאתי רחמים עליו, הריני פוקד לאברהם עמו, שנאמר וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו <small>(שם שם יז)</small>, מה כתיב אחריו וה' פקד את שרה."
            ],
            [
                "[וה' פקד את שרה]. זש\"ה וידעו כל עצי השדה כי אני ה' וגו' <small>(יחזקאל יז כד)</small> מי הן עצי השדה, ר' יעקב בר אחא אמר אלו בני אדם, שנאמר כי האדם עץ השדה <small>(דברים כ יט)</small>, השפלתי עץ גבוה <small>(יחזקאל שם)</small>, זה נבוכדנצר, הגבהתי עץ שפל <small>(יחזקאל יז כד)</small>, זה חנניה מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש, הובשתי עץ לח <small>(שם)</small>, זה בלשצר, הפרחתי עץ יבש <small>(שם)</small>, זה דניאל. ",
                " ד\"א וידעו כל עצי השדה, מדבר באברהם, השפלתי עץ גבוה זה פרעה, הגבהתי עץ שפל זה אברהם, הובשתי עץ לח זה אבימלך, הפרחתי עץ יבש זה שרה, אני ה' דברתי ועשיתי <small>(שם)</small>, שנאמר וה' פקד את שרה."
            ],
            [
                "וה' פקד את שרה]. אמר ר' אלעזר בן פדת כל מקום שאתה מוצא וה' הוא וסנקליטון (פי' חיל) שלו, (ד\"א וה'), מלמד שישב הקב\"ה במשפט, ואמר למלאכי השרת ראויה היא שרה שתלד בן, והסכימו כולן ואמרו הן, וחתם הקב\"ה אחרינן, זהו וה' פקד את שרה וגו'."
            ],
            [
                "[וה' פקד את שרה]. ארבע מפתחות הן, מפתח של כלכלה, ומפתח של מטר, ומפתח של קברות, ומפתח של עקרות, וארבעתן ביד הקב\"ה, של כלכלה מנין, שנאמר פותח את ידך (תהלם קמה טז), ושל מטר מנין, שנאמר יפתח ה' לך וגו' <small>(דברים כח יב)</small>, ושל קברות מנין, שנאמר בפתחי את קברותיכם <small>(יחזקאל לז יג)</small>, ושל עקרות מנין, שנאמר ויזכור אלהים את רחל וגו' ויפתח את רחמה <small>(בראשית ל כב)</small>."
            ],
            [
                "וה' פקד את שרה. מה כתיב למעלה מן הענין, ויתפלל אברהם וגו' <small>(בראשית כ יז)</small>, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב והיה מחבבו ביותר, וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה, כיון שהיו הכל יודעים שהמלך מחבבו ביותר, וכל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו והוא מבקש מן המלך ועשה לו חפצו, ולאותו אוהב לא נתן שררה מאומה, אמרו לו בני פלטין שלו אדונינו המלך אוהבך זה מבקש לאחרים, ולנפשו אינו מבקש, מי הוא זה האוהב, זה אברהם, שנאמר זרע אברהם אוהבי <small>(ישעיה מא ח)</small>. וכיון שנטל אבימלך את שרה, סתם הקב\"ה כל מעיינותיהם, שנאמר כי עצור עצר ה' <small>(בראשית כ יח)</small>, אלא כיון שבקש אבימלך מאברהם נתרפא, כי התפלל עליו, שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים <small>(שם שם יז)</small>, אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבונו של עולם אברהם מרפא אחרים, והוא צריך רפואה, ריפא לאבימלך ולביתו וילדו, שנאמר וירפא אלהים, ואין אתה מרפא אותו, אמר קב\"ה כדאי הוא שאתן לו בנים. ראה מעשה של הקב\"ה שאינו כמעשה בשר ודם, אומר אדם ליתן לחבירו מתנה, פעמים נותן, פעמים אינו נותן, אבל הקב\"ה אינו כן, כשהוא אומר להיטיב, מיד הוא מטיב, אמר בלעם לא איש אל ויכזב <small>(במדבר כג יט)</small>, וחזר ואמר, ההוא אמר ולא יעשה <small>(שם)</small>, אמר ר' שמשואל בר נחמן הפסוק הזה לא סופו ראשו, ולא ראשו סופו, שהוא אומר לא איש אל ויכזב וגו', וחזר ואמר ההוא אמר ולא יעשה, אלא בן אדם, ההוא אמר ולא יעשה, אבל הקב\"ה אומר ועושה, גוזר ומקיים, שנאמר וה' פקד את שרה.  ",
                "ד\"א וה' פקד את שרה וגו'. באותו הזמן, למועד אשוב אליך כעת חיה וגו' <small>(בראשית יח יד)</small>, זבדי בר לוי אמר שרט לה הקב\"ה שריטה על הכותל, אמר לה לכשיבא השמש לכאן תלד, שנאמר ולשרה בן לפיכך ויעש ה' לשרה כאשר דבר."
            ],
            [
                "ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו <small>(בראשית כא ב)</small>. הקיש עיבורה ללידתה, מה עיבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, חזקיה בר חייא אמר מהו לזקוניו, טוחןולא פולט, לזקוניו שהיה זקן הרבה.  ",
                "ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים <small>(שם שם ו)</small>. מלמד שבשעה שנולד יצחק נתרפאו החולים, ונתפתחו החרשים, ונתפקחו הסומים, לפיכך הוא אומר צחוק עשה לי אלהים. אמר ר' ברכיה הכהן מהו כל השומע יצחק לי, וכי הכל שמעו, אלא מהו כל השומע, שהוסיף הקב\"ה על מאורתן של חמה ולבנה, שנאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים <small>(שם א טז)</small>, לכך כל השומע יצחק לי. ",
                " ותאמר מי מלל לאברהם <small>(שם כא ז)</small>, שיש בו ליחה של נערות, ואין לשון מלל אלא לשון לח, כד\"א וקטפת מלילות <small>(דברים כג כו)</small>.  ",
                "ד\"א מי מלל. שעתידין בני לומר לפני הקב\"ה בים, מי כמוכה וגו' <small>(שמות טו יא)</small>.  ",
                "הניקה בנים שרה וגו' <small>(בראשית כא ז)</small>. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' חלקיה ולא יצחק בלבד ילדה, שהוא אומר היניקה בנים שרה, אלא מהו מי מלל, מ' ארבעים ל' ל' ששים, הרי מאה, מי בישר לאברהם מבן מאה שנה אתה מוליד.  ",
                "ד\"א היניקה בנים שרה, ר' פנחס הכהן בר חמא אמר כיון שילדה שרה היו נשי אומות העולם תמהים לומר אפשר שילדה, והיו אומרין אלו לאלו והלא זקנה שרה, ושמא שפחתה היא, ומה היו עושות, היו נוטלות בניהן והולכות אצל שרה, ואומרות לה היניקי את הילד הזה, והיתה מניקה את בניהם, שנאמר היניקה בנים שרה."
            ],
            [
                "אמרו רבותינו כל בני המצריות שהניקה שרה כולם נתגיירו, ואל תתמה בדבר, וכן אתה מוצא באליפז בן עשו, על ידי שנתגדל בחיקו של יצחק נעשה צדיק, וזכה ששרה עליו רוח הקדש, שנאמר פרי צדיק עץ חיים <small>(משלי יא ל)</small>. ר' אלעזר (בר שמעון) בנו של ר' שמעון בן יוחי היה ראה אותו ר' יוסי בן חלפתא, א\"ל אתה משורש צדיקים ואין אתה בן תורה, אמר לו ומה אעשה. א\"ל מבקש אתה לשנות, אמר לו הן, התחיל מלמד אותו פרק אחד ושני ושלישי, הכניסו לבית הוועד, ראה אותו רבי, אמר לו לזה הכנסתה עמך, אמר לו מקורתו של ר' שמעון בן יוחי הוא בא, העלה אותו ר' יוסי לציפורי והיה משנה אותו, בשנה אחרת הורידו עמו, ונכנס לבית הוועד, התחיל משיב דברים שם, וקרא עליו רבינו הקדוש פרי צדיק עץ חיים, מי גרם לו שיהיה בן תורה, לא על ידי ר' יוסי בן חלפתא, כך התינוקות שינקו משרה אמנו כולם נתגיירו, אמר הקב\"ה בעולם הזה על ידי הצדיקים היו יחידים מתגיירין, אבל לעולם הבא אני מקרב את הצדיקים, ומביאן תחת כנפי השכינה, שנאמר כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד (צפניה ג ט)."
            ],
            [
                "ויהי אחר הדברים האלה וגו' <small>(בראשית כב א)</small>. זש\"ה הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלמותיו <small>(תהלים קכו ו)</small>, הלוך ילך זה אברהם, בשעה שניסה אותו הקב\"ה ואמר לו קח נא <small>(בראשית שם ב)</small>, אעפ\"כ היה בלבו בוכה, ובפיו אמר לו הנני, הלוך ילך ובכה אימתי בשעה שהיה נושא משך הזרע, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע <small>(בראשית כא יב)</small>, בא יבא ברנה נושא אלומותיו, וישב אברהם אל נעריו <small>(בראשית שם יט)</small>, מי גרם לו ליטול שכר, בשביל ששתק ועשה עצמו כאלם, שנאמר ואני כחרש לא אשמע [וכאלם לא יפתח פיו] <small>(תהלים לח יד)</small> שהיה לו פתחון פה לומר לו אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו אתה אומר לי לשוחטו, ולא אמר כלום ושתק, לפיכך בוא יבא ברנה נושא אלומותיו."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי אחר הדברים האלה, זש\"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה <small>(תהלים פט לה)</small>, אמר ר' אחא לא אחלל את בריתי, שהתניתי עם אברהם ואמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע <small>(בראשית כא יב)</small>, ומוצא שפתי לא אשנה, שאמרתי לו קח נא, משל למה הדבר דומה, למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות על שלחני תינוק קטן, מיד הלך אוהבו והביא את בנו והעמידו על השלחן לפני המלך, והלך והביא החרב לשוחטו, מיד צווה המלך ואמר לו מה אתה עושה, א\"ל ולא אמרת לי מתאוה אני לראות תינוק קטן על שלחני, א\"ל תינוק חי אמרתי לך, שמא מת, כך אמר לו הקב\"ה לאברהם קח נא את בנך <small>(שם כב ב)</small>, מיד ויבן שם אברהם את המזבח וגו' וישלח אברהם את ידו <small>(שם ט י)</small> צווה לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער <small>(שם יב)</small>, א\"ל אברהם לא אמרת לי קח נא, א\"ל שמא אמרתי לו לשוחטו, הוא לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה. ",
                " כך שנו רבותינו, אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי <small>(ירמיה יט ה)</small>, לא צויתי ליפתח ףיקריב את בתו, ולא דברתי למלך מואב שיקריב את בנו, ולא עלתה על לבי לומר לאברהם שישחוט את בנו, למה סמכו צווי ביפתח, אמר ר' מיישא, אשר לא צויתי, ליפתח וצויתי לו הרבה מצות עשה ומצות לא תעשה, שהיה מישראל, אבל שיקריב את בתו לא צויתיו, ולא דברתי, למלך מואב, אמרו רבותינו למה סמכו דבור למלך מואב, אלא אמר קב\"ה וכי מעולם דברתי עמו לא גנאי הוא, אלא לא דברתי עמו מימיו, על אחת כמה וכמה שיקריב את בנו, ולא עלתה על לבי לומר לאברהם שישחוט את בנו, אע\"פ שאמרתי לו קח נא לא עלתה על לבי שישחוט את בנו, לכך נאמר לא אחלל בריתי."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי אחר הדברים האלה [והאלהים נסה את אברהם]. זש\"ה מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה' <small>(משלי יז ג)</small>, ויאמר קח נא, מיד וישכם אברהם בוקר <small>(בראשית כב ג)</small>, הלך ובנה את המזבח, ונתן [את] יצחק למעלה מן המזבח, שנאמר ויעקד את יצחק בנו [וישם אותו על המזבח ממעל לעצים] <small>(שם שם ט)</small>, מהו ממעל, מלמד שעשה המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד, כד\"א שרפים עומדים ממעל לו <small>(ישעיה ו ב)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי אחר הדברים האלה, מה הרהור היה שם, יצחק מהרהר שהיה דן עם ישמעאל [שהיה ישמעאל מתרעם] לומר אני גדול ממך, אני יורש את העולם, שאני בכור לאבי, ולעולם הבכור יורש כפלים, אמר לו יצחק אמור לי מה יש לו להקב\"ה ממך, א\"ל ישמעאל אני אומר לך מה עשיתי, אילולי לא עשיתי מאומה אלא שהייתי בן שלש עשרה שנה ומלני אבא, הייתי יכול לומר לו אי אפשי לימול, אלא נתתי נפשי וקבלתי עלי, א\"ל יצחק הרי כל מה שלויתה להקב\"ה שלשה טיפי דם ואני יודע כשיבקש הקב\"ה אותי לשחוט עכשיו ואני בן שלשים ושבע שנים, והקב\"ה אומר לאבא שיקריבני ואיני מעכב, אמר הקב\"ה למלאכים הרי השעה, מיד קפץ על אברהם, שנאמר ויהי אחר הדברים האלה, מכאן אתה למד שהרהורי דברים היו שם."
            ],
            [
                "והאלהים נסה את אברהם. זש\"ה נתת ליראיך נס להתנוסס <small>(תהלים ס ו)</small>, מנוס שנוצלו ישראל מדינה של גיהנם, (ד\"א נס להתנוסס) מפני קושט סלה. כדי ליתן שכרו בקושט, שנאמר ונתתי פעולתם באמת <small>(ישעיה סא ח)</small>, אבל הרשעים אין להם מנוס, שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם <small>(איוב יא כ)</small>. נתת ליראיך נס. בא וראה מה בין הראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסים ע\"י הקב\"ה, שנאמר והאלהים נסה את אברהם, וכן באנשי דור המדבר, שנאמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא <small>(שמות טז ד)</small>, וכן הוא אומר למען ענותך [ולמען] נסותך וגו' <small>(דברים ח טז)</small>, אבל האחרונים נתנסו על ידי האומות, שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל <small>(שופטים ג א)</small>, הרי נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה, מאי מפני קושט בסלה, מי נתנסה ועמד בנסיונות, וכן אתה מוצא בדניאל וחביריו כשגלו גזר עליהם הקב\"ה שיאכלו לחם טמא, שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם <small>(יחזקאל ד יג)</small>, עמד נבוכדנצר וקיים את הדבר, התחיל ואמר גוזר אני שיהו אוכלים מאכילה שלי, שנאמר וימן להם המלך וגו' <small>(דניאל א ה)</small>, דניאל לא קיבל עליו אלא אמר אע\"פ שגזר הקב\"ה עלינו שנאכל לחם טמא, בקש לנסות אותנו, אלא נעשה שלנו, והקב\"ה יעשה שלו, התחיל לומר לשר הטבחים בבקשה ממך נס נא את עבדיך ימים עשרה [ויתנו לנו מן הזרועים ונאכלה ומים ונשתה ויראה לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פת בג המלך וכאשר תראה עשה עם עבדיך] <small>(דניאל א י ביג)</small>, אמר להם ואתם יכולים להתנסות ימים עשרה שלא לאכול לחם ושלא לשתות יין, אמרו לו הן, שאנו מבני בניו של אותו האיש שנתנסה בעשר נסיונות מן האלהים, זכותו תעמוד לנו, שנאמר נס נא את עבדיך <small>(דניאל א יב)</small>, לא כבר מצאת אותנו עשר ידות (על החרטומים, בזכות מי, בזכות אברהם, שנתנסה בעשר נסיונות, כיון שעמדו בנסיונם מה כתיב, ויתן האלהים את דניאל [לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים <small>(שם שם ט)</small>, וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך <small>(שם ש יד טו)</small>]. הוי נתת [ליראיך נס להתנוסס], מהו נס, גודלת אותם, כמה שנאמר וכנס על הגבעה <small>(ישעיה ל יז)</small>, ולמה נסה אותם הקב\"ה בשביל לגדלם, כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר הוא מגדלן והוא לא נסה אותן ועמדו בנסיונן, לפיכך אחר הדברים האלה [והאלהים נסה את אברהם]."
            ],
            [
                "ויאמר הנני. הנני לכהונה, הנני למלכות, הנני לשחוט, הנני ליהרג. ",
                " קח נא את בנך, אמר לפניו איזה בן, א\"ל את יחידך, אמר לפניו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, א\"ל אשר אהבת, אמר לפניו רבונו של עולם יש גבול במעיים, א\"ל את יצחק."
            ],
            [
                "ולך לך אל ארץ המוריה. ר' ינאי ור' חייא חולקין, ר' ינאי אומר מה הוא מוריה, מקום (שהאורה) [שהמורא] יצא לעולם, שנאמר נורא אלהים ממקדשיך <small>(תהלים סח לו)</small>. ר' חייא אמר ממקום (שהתורה) [שהוראה] יוצאה לעולם, שנאמר כי מציון תצא תורה <small>(ישעיה ב ג)</small>.  ",
                "ד\"א מוריה [אמר ר' יהושע בן לוי] מקום שהצדיקים מורין לפני הקב\"ה והוא עושה, שנאמר (ויחלק) [ויחלקום] בגורלות <small>(דה\"א כד ה)</small>. אמר ר' שמואל בר נחמן מהו מוריה, מקום שהקב\"ה מורה לרשעים ומורידן לגיהנם, שנאמר כצאן לשאול שתו [מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצורם לבלות שאול מזבול לו <small>(תהלים מט טו)</small>]. ר' שמעון בן יוחי אומר מהו מוריה, מקום מורה מכוון נגד בית המקדש של מעלה, שנאמר מכון לשבתך [פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך] <small>(שמות טו יז)</small>. ר' יהודה בן פלמא אומר מהו מוריה, אמר אברהם לפני הקב\"ה רבון העולמים לאיזה מקום נלך, א\"ל הקב\"ה למקום שאני קושטך, ואין הלשון הזה אלא לשון קישוט, שנאמר לא תגע בו יד או ירה יירה <small>(שמות יט יג)</small>. ר' פנחס הכהן בן חמא אומר מהו מוריה, למקום מרותיה של עולם, אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום מנין שנאמר ויעל דוד [וכל ישראל] בעלתה אל קרית יערים <small>(דה\"א יג ו)</small>. "
            ],
            [
                "ולך לך. א\"ל הקב\"ה נסיון הראשון בלך לך, שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך <small>(בראשית יב א)</small>, ונסיון האחרון בלך לך אל ארץ המוריה.  ",
                "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו <small>(שם כב ד)</small>, ולמה ביום השלישי ולא ביום הראשון ולא ביום השני, שלא יאמרו אומות העולם הממו והלך ושחט את בנו, שאילו היה בדעתו לא היה שומע לו להקריב בנו, לכך ביום השלישי [וגו'].  ",
                "וירא את המקום מרחוק <small>(שם)</small>, מהו מרחוק, אמר ר' יצחק רחוק מיל, שנאמר אך רחוק יהיה [ביניכם ובינו כאלפים אמה] <small>(יהושע ג ד)</small>. ראה אותו אברהם (ואמר לנעריו רואים אתם כלום, אמרו לו לאו), אמר ליצחק רואה אתה כלום, א\"ל רואה אני הר נאה ומשובח וענן קשור עליו, אמר לנעריו רואים אתם כלום, (אמרו לו אנו רואים הר גבוה ויש בו עצים ואילנות), [אמרו לו לאו] אמר להן [שבו לכם פה עם החמור] <small>(שם ה)</small>, מה החמור רואה ואינו יודע כך אתם עם הדומה לחמור. ",
                " ואני והנער נלכה עד כה <small>(שם שם)</small>. מהו עד כה, נלך ונראה מה סופו של דבר של אותו כה, איזה כה, שנאמר כ יהיה זרעך <small>(בראשית טו ה)</small>.  ",
                "ונשובה אליכם <small>(שם כב ה)</small>, בשרו פיו שהוא הולך וחוזר, ורוח הקודש אומר לאדם מערכי לב [ומה' מענה לשון] <small>(משלי טז א)</small>.  ",
                "ויקח אברהם [את עצי העולה וישם על יצחק בנו]. למה היה יצחק דומה למי שהיה יוצא לישרף ועציו על כתפיו.",
                "ויקח בידו [את האש ואת המאכלת] <small>(בראשית כב ו)</small>. למה כתיב מאכלת ולא כתי סכין, שהרבה אכילות אכלו ישראל מתחת (מדיו) [ידו].  ",
                "וילכו שניהם יחדו <small>(שם שם)</small>. זה לשחוט וזה לישחט.",
                "ד\"א וילכו שניהם. אמר ר' אבין הלוי ברבי עם שהן הולכין בא השטן מימינו של יצחק, ואמר אי עלוב בנה של עלובה, כמה תעניות נתענה אמך עד שתבא, והזקן (נשטתה) [נשתטה] בזקנותו והרי הוא הולך לשחוט אותך, חזר יצחק ואמר לאביו ראה מה זה אומר לי, א\"ל הוא בא ליצף אותך, אבל הקב\"ה אל יצף לנו, שנאמר אלהים ראה לו השה לעולה <small>(שם ח)</small>, ואע\"פ כן וילכו שניהם, בן כמה שנים היה יצחק, בן ל\"ז שנים.  ",
                "ויבאו אל המקום <small>(שם ט)</small>. עם שהוא בא לשחטו, א\"ל יצחק אוסרני בידי ורגלי שהנפש חצופה היא עד שלא נראה המאכלת באה ואזדעזעה ואיפסל מקרבן בבקשה אבי כדי שלא יעשה בי מום.  ",
                "וישלח אברהם וגו' ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וגו' <small>(שם י יא)</small>. א\"ל מי אתה, א\"ל מלאך, א\"ל הקב\"ה אמר לי קח נא ואתה אומר אל תשלח, באותה שעה ויקרא מלאך ה', ולמה קרא לו, לומר לו, ומה אמר לו, אמר לו אברהם אברהם <small>(שם שם)</small>, ולמה ב' פעמים, אלא כאדם שהוא בדרך רחוקה הולך עם חבירו והניחו, והוא קורא לו חברי חברי, כך היה המלאך קורא אברהם אברהם, מה אתה עושה, ולמה אמר לו בזריזות, שהיה אברהם ממהר לשחטו, באותה שעה אמר אברה לפני הקב\"ה רבונו של עולם אדם מנסה לחבירו שאינו יודע מה בלבו של חבירו, אתה שאתה חוקר לבות וכליות, הייתה צריך לעשות לי כך, לא יה גלוי לפניך שאתה אומר שאקריב את בני ואני מזרז לשחטו בלב שלם, א\"ל הקב\"ה להודיע לאומות העולם שלא על חנם בחרתי בך, שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא וגו' <small>(שם יב)</small>. ",
                " ד\"א ויקרא אליו. א\"ל אברהם מי אתה, א\"ל מלאך אני, א\"ל אברהם כשאמר לי הקב\"ה להקריבו] הוא בעצמו אמר לי, ועכשיו אני מבקש שיאמר לי הוא בעצמו, מיד פתח הקב\"ה את הרקיע ואת הערפל וא\"ל בי נשבעתי <small>(בראשית כב טז)</small>, א\"ל אברהם והרי נשבעת ואף אני נשבעתי שאיני יורד מן המזבח הזה עד שאומר כל מה שאני צריך, א\"ל אמור כל מה שאתה צריך, א\"ל אברהם לא אמרת לי שאתה מעמיד ממני מלא כל העולם כולו, שנאמר וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך <small>(בראשית טו ה)</small>, א\"ל הקב\"ה הן, א\"ל ממי, א\"ל מיצחק, א\"ל והלא אמרת לי שאתה מרבה בני כעפר, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ <small>(שם כח יד)</small> א\"ל הקב\"ה הן, א\"ל ממי, א\"ל מיצחק, א\"ל כשם שהיה לי להשיבך ולא אמרתי לך כלום רבונו של עולם אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו אתה אומר והעלהו שם לעולה, וכבשתי יצרי ולא השבתיך, אף אתה כשיהיו בניו של יצחק חוטאים לפניך ונכנסים לצרה, זכור להם עקדת יצחק אביהם וסלח להם ופדה אותם מצרותם, אמר להם הקב\"ה אמרת שלך, אף אני אומר שלי, א\"ל הקב\"ה עתידין בניך להיות חוטאין לפני, ולדין אותם בראש השנה אלא אם מבקשים הם שאהיה סולח להם, יהיו תוקעים לפני בו ביום בשופר, א\"ל אברהם ומהו שופר, א\"ל הקב\"ה אין אתה יודע, א\"ל לאו, א\"ל חזור לאחוריך וראה, מי וישא אברהם את עיניו [וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו] <small>(שם כב יג)</small>, אין אומר כאן אלא בקרניו, א\"ל יהו תוקעין לפני בקרן הזה וני סולח לעונותיהם, באותה שעה נתן שבח והודיה לפני הקב\"ה, והוא שדוד מקלס מגיני וקרן ישעי <small>(ש\"ב כב ג)</small>, וכן הוא אומר תקעו שופר בציון (יואל ב טו), תחילה בראש השנה, ואחר כך קדשו צום <small>(שם שם)</small>, זה יום הכפורים, לאחר עשרה ימים שבו הקב\"ה סולח לעונותיהם, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' <small>(ויקרא טז ל)</small>, אשריכם ישראל היאך הקב\"ה חיבב אתכם מה שלא עשה לכל אומה ולשון, שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו וגו' <small>(תהלים קיא ו)</small>, וכתיב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל <small>(שם קמז יט)</small>, וכתיב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה <small>(שם שם כ)</small>. ",
                "חסלת פרשת וירא"
            ]
        ],
        "Chayei Sara": [
            [
                "ויהיו חיי שרה. ואברהם זקן בא בימים <small>(בראשית כד א)</small>. זש\"ה כי אתה תברך צדיק וגו' <small>(תהלים ה יג)</small>, משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב\"ה מברך את עולמו, שכיון שברא לאדם ולחוה הוא ברכן, שנאמר ויברך אותם אלהים וגו' <small>(בראשית א כח)</small>. בירך לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו <small>(שם ט א)</small>, כיון שעמד אברהם עשאו אב לכל הבריות, שנאמר והיה ברכה <small>(שם יב ב)</small>, הוי כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו <small>(תהלים ה יג)</small>, שנעשה לו הקב\"ה כמגן הזה, שנאמר אנכי מגן לך <small>(בראשית טו ב)</small>, ואין צנה אלא מגן, שנאמר (ונושא) [ונשא] הצנה (הולך) [הלך] לפניו <small>(ש\"א יז ז)</small>, מהו רצון תעטרנו, שבירך לאברהם בזקנה, שנאמר ואברהם זקן."
            ],
            [
                "[ואברהם זקן]. זש\"ה כל ארחות ה' חסד ואמת <small>(תהלים כה י)</small>, תחילתה של תורה חסד, ואמצעיתה חסד, וסופה חסד, תחילתה חסד, שגמל חסד לחתנים ולכלות, גמל חסד לאדם ולחוה, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע <small>(בראשית ב כב)</small>, אמר ר' אבהו בערביא קורין לגדליתא בנייתא, קישטה הקב\"ה לחוה והביאה אצל אדם, אתה סבור שמא הביאה לו תחת זית, או תחת תאנה, אמרו רבותינו שלש עשרה חופות עשה הקב\"ה לאדם ולחוה, שנאמר בעדן גן אלהים היית וגו' <small>(יחזקאל כח יג)</small>, והפחות שבהן היה של זהב, שכך כתיב וברקת וזהב <small>(שם שם)</small>, הרי י\"ג חופות שנעשו לאדם ולחוה. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא עיטר הקב\"ה לחוה בעשרים וארבעה תכשיטין, ולא עוד אלא שאחז בידה והוליכה אצל אדם. אמר ר' אבין הלוי ברבי אשרי עירוני שכך ראה המלך אוחז בידה ומוליכה לו לבית, שנאמר ויביאה אל האדם <small>(בראשית ב כב)</small>, הוי כל ארחות ה' חסד ואמת, הרי תחילת של תורה חסד, ואמצעיתה חסד מנין, שנאמר ותמת דבורה מינקת רבקה <small>(שם לה ח)</small>, כיון שמתה מה כתיב, ויקרא שמו אלון בכות <small>(שם)</small>, והיה יעקב יושב ובוכה עליה, אמר הקב\"ה יהא יעקב ישב ומצטער, נראה לו פנים, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' <small>(שם שם ט)</small>. וסופה חסד ממשה, שכשנסתלק קבר אותו, שנאמר ויקבר אותו בגיא בארץ מואב <small>(דברים לד ו)</small>, הוי כל ארחות ה' חסד ואמת. עמד אברהם ודיבק במדת חסד, א\"ל הקב\"ה שלי היתה המדה הזאת, ואתה אחזתה בה, חייך שאני עושה אותך כיוצא בי, מנין שנאמר חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתב לבושיה כתלג חיור וגו' <small>(דניאל ז ט)</small>, מה כתיב למעלה מן הענין, ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו <small>(בראשית כג יט)</small>, עמד ונטפל בה, א\"ל הקב\"ה ראוי אתה לעטרה, שנאמר ואברהם זקן."
            ],
            [
                "[ואברהם זקן]. זה שאמר הכתוב אשת חיל מי ימצא <small>(משלי לא י)</small>, הדברים על מי נאמרו, לפי שכתיב למעלה ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה <small>(בראשית כג ב)</small>, התחיל בוכהומספיד, ואמר אימתי יש לי ליטול כיוצא בך, אשת חיל זו שרה, שנאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את <small>(שם יב יא)</small>.ורחוק מפנינים מכרה, שבאת ממרחק, שנאמר קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי <small>(ישעיה מו יא)</small>. בטח בה לב בעלה, זו שרה, שנאמר [אמרי נא אחותי את] למען ייטב לי בעבורך <small>(בראשית י ביג)</small>. ושלל לא יחסר זה אברהם אבינו, שנאמר ואברם כבד מאד <small>(שם יג ב)</small>. גמלתהו טוב ולא רע, זו שרה, שנאמר ולאברם היטיב בעבורה <small>(שם יב טז)</small>, דרשה צמר ופשתים, בין ישמעאל ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' ותאמר לאברהם גרש (את) האמה הזאת וגו' <small>(שם כא ט י)</small>. היתה כאניות סוחר, שהיתה מטלטלת ממקום למקום וממדינה למדינה, כספינה הזאת ההולכת ממקום למקום בים. ממרחק תביא לחמה, שנאמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך וגו' <small>(שם כ טז)</small>. ותקם בעוד לילה, אימתי וישכם אברהם בוקר וגו' <small>(שם כב ג)</small>. ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' <small>(שם יז כו)</small>, ואין חק אלא מילה, שנאמר ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם <small>(תהלים קה י)</small>. זממה שדה ותקחהו, שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה, ותקחהו שהרי נקברה בה. מפרי כפיה נטעה כרם, שנאמר ויטע אשל <small>(בראשית כא לג)</small>, מהו ויטע, כד\"א ויטע כרם <small>(שם ט כ)</small>. חגרה בעז מתניה, שאמר לה אברהם, מהרי שלש סאים קמח סלת וגו' <small>(שם יח ו)</small>. טעמה כי טוב סחרה, ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה <small>(שם כא ז)</small>. לא יכבה בילה נרה, אימתי ויחלק עליהם לילה <small>(שם יד טו)</small>. לא תירא לביתה משלג, אימתי כשהראה לו הקב\"ה גיהנם, בישרה שאין אחד מבניה יורד לתוכו, שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש <small>(בראשית טו יז)</small>, למה לפי שהם מקיימים שני דברים. כי כל ביתה לבוש שנים, אלו שבת ומילה. מרבדים עשתה לה, אימתי כשאמרו לו איה שרה אשתך <small>(שם יח ט)</small>, אמר לה מבושרת את שאת יולדת, ומהם יוצאים כהנים גדולים שמשמשין באהל מועד. שש וארגמן לבושה, שנאמר (שש) [תכלת] וארגמן וגו' (שמות כו לא. נודע בשערים בעלה, כשמתה שרה קפצה זקנה על אברהם ונקרא זקן, שנאמר שמעני אדני נשיא אלהים את בתוכנו <small>(בראשית כג ו)</small>, הוי נודע בשערים בעלה, מיד כשבתו עם זקני ארץ הזקין, לכך נאמר ואברהם זקן."
            ],
            [
                "[ואברהם זקן]. בא וראה מאדם ועד אברהם עשרים דורות ואין כתיב בהן זקנה אלא בו, היו מולידים בנים ובני בנים, ולא היו ניכרים איזה הבן ואיזה האב, והיו הבנים מכים את האבות ולא היו יודעין, שנאמר ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה <small>(תהלים עח לג)</small>, שהיו הכל שוין עד שבא אברהם ונתן לו הקב\"ה את העטרה הזו שהוא עיטור לאדם כשהו מזקין, ואימתי באה עליו כשהוא עושה צדקה, שנאמר עטרת תפארת שיבה <small>(משלי טז לא)</small>, והיכן את מוצאה, בדרך צדקה תמצא <small>(שם)</small>, מי היה זה אברה שכתיב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את וגו' <small>(בראשית יח יט)</small>, א\"ל הקב\"ה חייך שאתה ראוי לזקנה, לכך נאמר ואברהם זקן, ואף דוד נטל העטרה הזו, שנאמר והמלך דוד זקן <small>(מ\"א א א)</small>, למה שעשה כמדת אברהם, שנאמר ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו <small>(ש\"ב ח טו)</small>, לכך נאמר עטרת תפארת שיבה."
            ],
            [
                "ד\"א ואברהם זקן. שלשה בני אדם תבעו שלשה דברים בפיהם, ומהם התחילו תחילה, אברהם תבע הזקנה, אמר אברהם אב ובנו נכנסין לעיר ואינן ניכרין איזהו הגדול ואיזהו הקטן, אמר הקב\"ה אתה תבעת זקנה בפיך, חייך בך אני מתחיל, שנאמר ואברהם זקן, יצחק תבע יסורין, אמר יצחק לפני הקב\"ה רבונו של עולם אדם חוטא ואתה פורע ממנו בבת אחת, יסרו קימעא קימעא ואתה פורע ממנו, אילו הבאת יסורין על דור המבול לא היו מורדין בך אלא השפעת להם שלוה לכך מרדו בך, שנאמר ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל <small>(איוב יב ו)</small>, אמר לו הקב\"ה אתה תבעת יסורין בפיך חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ויהי כי קן יצחק [ותכהין עיניו מראות] <small>(בראשית כז א)</small>. יעקב תבע את החולי, אמר יעקב לפני הקב\"ה רבונו של עולם אדם יושב בנחת ונפשו יוצאה ונכנס תחרות לעולם, על זו מתבקש לאדם בידי אחרים, או אחרים מתבקש להם בידו, והוא מת פתאום ותחרות נעשה בעולם, אלא יעשה [אדם חולה] חמשה או ששה ימים עד שיצוה לבניו כל מה שהוא צריך ויסתלק מן העולם, אמר לו הקב\"ה יעקב תבעת את החולי, חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ויהי אחר הדברים האלה (ויוגד) [ויאמר] ליוסף הנה אביך חלה <small>(בראשית מח א)</small> הוי שלשת האבות התקינו שלשה דברים הללו, לכך נאמר ואברהם זקן."
            ],
            [
                "ד\"א ואברהם זקן. שקנה שני עולמות, בראשונה היה שמו אברם, ועכשיו נוסף לו ה', שירש שני עולמות, שבזכותו נבראו העולם הזה והעולם הבא. אמר ר' חלפתא בר כהנא, כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם <small>(שם ב ד)</small>, הן הן האותיות שבאברהם, הוי שבזכותו נבראו העולם הזה והעולם הבא, הוא שאמר לו הקב\"ה ואעשך לגוי גדול <small>(שם יג יב)</small>, למה לא אמר לו ואשימך אלא ואעשך, אמר ר' ברכיה הכהן בשם ר' חייא אביו, שאמר בשם רב יהודה בר יחזקאל ורבותיו משום רבותינו שבגולה, אמר הקב\"ה לאברהם, אני בורא אותך בריה חדשה ומחדשך, ואגדלה שמך, אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום אמר הקב\"ה לאברהם אני עושה שמך למנין אברים שבך, מה אברים רמ\"ח, אף שמך רמ\"ח. ואגדלה שמך והיה ברכה <small>(שם שם)</small>, אימתי הראה לו הברכה בזקנותו, שנאמר ואברהם זקן.  ",
                "בא בימים, מהו בא בימים, ר' יוחנן אמר בוילון של העולם הזה, ור' אלעזר אמר בעולם הזה ובעולם הבא, לכך נאמר בא בימים, אמר לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו' <small>(בראשית טו יח)</small>, הראה לו מה שבעולם הזה ומה שבעולם הבא, לכך נאמר בא בימים. ",
                " וה' ברך את אברהם בכל <small>(שם כד א)</small>, מהו בכל, עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן לו בן אחר חמשים ושתים שנה, כיצד ר' יוחנן ור' חנינא אומרים בן מ\"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, באותה שעה בישרו שהוא נותן לו בן אחר נ\"ב שנה, הוי וה' ברך את אברהם בכל.  ",
                "ד\"א מהו בכל, בזכות המעשרות, שנאמר ויתן לו מעשר מכל <small>(בראשית יד כ)</small>, אף יצחק [נתברך] בזכות המעשרות, [שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' <small>(שם כו יב)</small>, ואומר ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו <small>(שם כז לג)</small>, אף יעקב נתברך בזכות המעשרות] שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך <small>(שם כח כב)</small>, הוי וה' ברך את אברהם בכל.  ",
                "ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. מהו המושל, שהיה שולט [ביצרו שנאמר צדיק מושל (ביראת) [יראת אלהים] <small>(ש\"ב כג ג)</small>.  ",
                "אמר לו שים נא ידך. ראה היאך היו מחבבין את המילה, ואף יעקב כשהשביע ליוסף א\"ל שים [נא ידך תחת ירכי] <small>(בראשית מז כט)</small>. על מה היו מחבבין המילה שהיו יודעים שהיא עתידה להציל את בניה מגיהנם לעולם הבא, שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה [ופערה פיה לבלי חק] <small>(ישעיה ה יד)</small>, מהו לבלי חק, אין חק אלא מילה שנאמר אשר כרת את אברהם וגו' ויעמידה ליעקב לחק <small>(תהלים קה ט י)</small>, אבל ישראל שהן מהולין הן נמלטין ממנה, שנאמר כי תעבור במים וגו' <small>(ישעיה מג ב)</small>."
            ],
            [
                "ויוסף אברהם ויקח אשה <small>(בראשית כה א)</small>. זש\"ה וזכור את בוראך <small>(קהלת יב א)</small>, מהו בוראך זה הקב\"ה. עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים [ואין אתה בא לידי עברה וכו' מאין באת מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא]. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ושלשתן בפסוק הזה. וזכור את בוראך זה הקב\"ה, (באריך) [בארך] זו באר שיצאתה מליחה סרוחה. (בוראך) [בורך] למקום שאתה עתיד ליתן דין וחשבון, הוי וזכור.  ",
                "[בימי בחורותיך] <small>(שם)</small> לא תמתין עד משתזקין [אלא] עד אשר לא יבאו ימי הרעה, אמר ר' יצחק אלו ימי הזקנה שהוא אומר לעשות דבר ולא יכול, ולמה ימים של רעה המה, אמר ר' שמעון בן יוחי משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יושב על הדרך ומקפה לעוברים ולשבים, א\"ל המלך חזור בך ולא חזר בו, משהזקין אמר אני משלים למלך, אמרו לו אין המלך מחזיק לך טובה, למה לפי שלא בטובתך חזרת בך, הוי וזכור.  ",
                "והגיעו שנים [אשר תאמר אין לי בהם חפץ] <small>(קהלת יב א)</small>, אלו היסורין.  ",
                "עד שלא תחשך [השמש והאור <small>(שם ב)</small>, השמש], זה פרצוף פנים. והאור, אלו העינים. והירח, אלו הלחיים והכוכבים, אלו השיניים. ",
                " ושבו העבים אחר הגשם <small>(שם שם)</small>. משהגשם בא, העבים באים, לא משהעבים באים הגשם בא, אלא משעיניו דולפות ריסי עיניו יורדין להם, לכך ושבו העבים.  ",
                "ביום שיזועו שומרי הבית <small>(שם ג)</small>, אלו ארכובותיו. ר' חייא בן נחמיה אומר אלו עצמותיו.  ",
                "והתעותו אנשי החיל <small>(שם שם)</small>, אלו זרועותיו.  ",
                "ובטלו הטוחנות, אלו מלתעותיו.  ",
                "וחשכו הרואות, אלו העינים. וסוגרו דלתים בשוק <small>(שם ד)</small>, אלו רגלים. למה כשהוא מזקין אינו מרבה רגליו בשוק שרגליו נאספות מן השוק. בשפל קול הטחנה <small>(שם שם)</small>, על ידי שנתעצל באכילה. ויקום לקול הצפור, אמר ר' לוי ב\"ר שלום אפילו שומע קול הצפור מצפצף הוא סבור שמא גנבים הם.  ",
                "ד\"א ויקום לקול הצפור. כשם שבני הצפור מטין לאביהן שיבא ויתן לתוך פיהם, כך הוא מקוה למי שיבא ויתן לתוך פיו. וישחו כל בנות השיר <small>(קהלת ד)</small>, אלו השפתים, שכל ימיו שהוא בחור קולו יצא, וכיון שמזקין הן מתרפות ואין קולו הולך.  ",
                "גם מגבוה ייראו <small>(שם ה)</small>, אמרו לו מבקש אתה לבא ולבקר את החולה הזה, אומר להן יש שם סולם לעלות, יש שם מקום גבוה, שהוא מתיירא מגבוה. ",
                " ד\"א גם מגבוה [ייראו וחתחתים בדרך]. אומרים לו בא ונצא לבית הכנסת, והוא משבר את הדרך, ועושה אותו קימעא קימעא. ",
                " וינאץ השקד, זה הלוז שיש בסוף השדרה.  ",
                "ויסתבל החגב, אלו רגליו שהן מתנפחות. ותפר האביונה, אפילו התאוה בטלה, כל הדברים הללו מגיעין לזקן, אבל אברהם אע\"פ שכתוב בו ואברהם זקן, לא בטלה תאותו, שנאמר ויוסף אברם ויקח אשה."
            ],
            [
                "ד\"א ויוסף אברהם ויקח אשה. זש\"ה בבקר זרע את זרעך <small>(קהלת יא ו)</small>, שאין אתה יודע איזה מהן (שמרות) [מכשרות] לך. אם למדת תורה הרבה בנערותך, אל תשב לך בזקנותך, למה כי אינך [יודע אי זה יכשר]. ר' יהושע אומר אם בא לידך בבקר דבר של מצוה זרע את זרעך, אל תאמר לאו, ואם בא [דבר מצוה] לערב, ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה מהן עומדות לך, אם של בקר, אם של ערב, אם שניהם [כאחד טובים]. ר' עקיבא אומר בבקר זרע את זרעך, אם העמדת תלמידים בנערותך, אל תשב מהעמיד אחרים בזקנותך. מעשה בר' עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם, אילולי שהעמיד בזקנותו לא היה לו תלמיד אחד, והיה קורא על עצמו בבקר זרע את זרעך.  ",
                "ד\"א א\"ר דוסתאי אם נטלת אשה וילדה ומתה, אל תשב לך בזקנותך חוץ מאשה, למה כי אינך יודע אי זה יכשר, ממי אתה למד מאברהם שבנערותו לא הוליד אלא אחד, ובזקנותו הוליד י\"ב, אמר ר' לוי הוא שהקב\"ה אמר לו ונברכו בך כל משפחות האדמה <small>(בראשית יב ג)</small>, שעל אלהים בדור הפלגה והפיץ מהם שלשים משפחות, שנאמר ויפץ ה' אותם וגו' <small>(שם יא ח)</small>. אמר ר' לוי אמר הקב\"ה ממך אני מעמידן, הוא שהקב\"ה אמר לו ונברכו בך, והעמיד ממנו שלשים משפחות, ואלו הן י\"ב נשיאים שהעמיד מישמעאל, ושש עשרה בני קטורה, ושני גוים בבטנך הרי שלשים משפחות, הוי ויוסף אברהם ויקח אשה."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין, ויצחק בא מבוא באר לחי רואי <small>(בראשית כד סב)</small>, ואח\"כ ויוסף אברהם ויקח אשה, אלא בשעה שנטל יצחק לרבקה אמר יצחק נלך ונביא לאבי אשה, היא הגר היא קטורה, דברי רבי, ורבותינו אומרים אשה אחרת נטל, מה טעמו של רבי, היא הגר היא קטורה, שכתיב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי, אותה שכתיב בה על כן קרא לבאר באר לחי רואי <small>(שם טז יד)</small>."
            ],
            [
                "ויוסף אברהם ויקח אשה. זש\"ה והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד <small>(איוב ח ח)</small>, ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אלעזר הקפר מכאן את למד שתוספתו של הקב\"ה יותר מן העיקר, אברהם מקדם לא הוליד אלא יצחק, כשהוסיף לו הקב\"ה הוסיף לו יותר, שנאמר ותלד לו <small>(בראשית כה ב)</small>, כן את מוצא באדם הראשון כי ילדה לקין ילדה ואח\"כ ותוסף ללדת <small>(שם ד ב)</small>, וכן את מוצא ברחל ילדה ליוסף ואמרה יוסף ה' לי בן אחר <small>(בראשית ל כד)</small>, הוסיף לה בנימין ותומתו, מנין כן, זה לך בן אין כתיב כאן, אלא כי גם זה לך בן <small>(שם לה יז)</small>, וכן את מוצא בחזקיהו המלך כל ימי מלכותו י\"ד שנה, וכשהוסיף לו הקב\"ה הוסיף לו ט\"ו שנה, הנני (מוסיף) [יוסף] על ימיך [חמש עשרה שנה] <small>(ישעיה לח ה)</small>. וכשראו הנביאים שתוספתו של הקב\"ה יתירה מן העיקר, התחילו לברך את ישראל בתוספת, משה אמר [ה' אלהי אבותיכם] יוסף (ה') עליכם [ככם וגו'] <small>(דברים א יא)</small>, דוד אמר יוסף ה' עליכם <small>(תהלים קטו יד)</small>. אף לעולם הבא הקב\"ה קונה לעמו בתוספת, שנאמר והיה ביום ההוא יוסף ה' שנית ידו (ישעי יא יא).",
                "חסלת פרשה חיי שרה"
            ]
        ],
        "Toldot": [
            [
                "ואלה תודלות יצחק בן אברהם <small>(בראשית כה יט)</small>. זש\"ה עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם <small>(משלי יז ו)</small>, מי גרם לאברהם שנתגדל, יעקב, שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם <small>(ישעיה כט כב)</small>, ולמה שאם זכה אדם שיהא בן תורה הוא ובנו ובן בנו, שוב אינה פוסקת ממנו עולמית, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת <small>(דברים ד י)</small>, מה יום מתן תורה אינו בטל, כך הלמד תורה לבנו ובן בנו שוב אינה פוסקת ממנו, וכך כשראה הקב\"ה לאברהם שהיה עוסק בתורה, מנין שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' <small>(בראשית כו ה)</small>, וכתיב כי ידעתיו <small>(שם יח יט)</small>, ועמד יעקב ולא זז מן התורה, שנאמר ויעקב איש תם יושב אוהלים <small>(שם כה כז)</small>. מה התנה הקב\"ה עמהם, לא ימוש ספר התורה וגו' <small>(יהושע א ח)</small>. וכתיב בן חכם ישמח אב <small>(משלי י א)</small>, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע <small>(בראשית כא יב)</small>, ובן כסיל זה ישמעאל, שנאמר ואלה תולדות ישמעאל בן אברם <small>(שם כה יב)</small>. יש בנים מתגנין באבותיהם. יאשיהו מתגנה באביו, שנאמר כי [הוא] אמון הרבה אשמה (דה\"ב לג כג). חזקיהו נתגנה באחז, שנאמר צר תעודה <small>(ישעיה ח טז)</small>. ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו, [שנאמר ובני עלי בני בליעל <small>(ש\"א ב יב)</small>, ואף שמואל נתגנה בבניו] שנאמר ולא הלכו בניו בדרכיו <small>(שם ח ג)</small>. אלא אברהם לא היה כן, אלא הוא נתגדל ביצחק, שנאמר אברהם הוליד את יצחק, וכי לא הוליד אלא יצחק בלבד, והרי כתיב (ואלה תולדות ישמעאל) [ותלד הגר לאברם בן וגו' <small>(בראשית טז טו)</small>], ועוד בני קטורה זמרן ויקשן, ואינו אומר אלא אברהם הוליד את יצחק, אלא שהיה יצחק צדיק, לכך נאמר אברהם הוליד את יצחק.  ",
                "(ויהי רעב. זש\"ה בבא רשע בא גם בוז <small>(משלי יח ג)</small>, מי הוא זה, זה היה עשו הרשע שעל רגליו בא לאבדון. מה כתיב)"
            ],
            [
                "ויגדלו הנערים ויהי עשו אי יודע ציד וגו' <small>(בראשית כה כז)</small>. אמר ר' ברכיה הכהן אמר ר' לוי שניהן הלכו לבית הספר, ושניהן שוין עד ט\"ו שנה, למה היו דומים להדס ועצמונית, כל זמן שהן קטנים אין אדם מפריש מזה לזה, משיגדלו זה מפיח ויהי טוב, וזה מוציא קוציו, כך כל ימים שהיו עשו ויעקב קטנים לא היה אדם מפריש ביניהם, משנתגדלו נתפרשו, מנין שנאמר ויגדלו הנערים וגו'. ויעקב איש תם יושב אהלים <small>(שם שם)</small>. איש יודע ציד. אמר ר' אבהו, מהו יודע ציד, צידיו סורנא, צד בבית [וצד] בשדה. ויעקב איש תם יושב אהלים. א\"ל הקב\"ה אתה התחלתה לישב באהלים, חייך כשאשוב לירושלים בזכותך אני חוזר, שנאמר כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב <small>(ירמיה ל יח)</small>, שבות אברהם לא נאמר, אלא שבות יעקב."
            ],
            [
                "ויזד יעקב <small>(בראשית כה כט)</small>. נכנס עשו מן השדה וראה פניו של יעקב מפוחמות, א\"ל מה את עושה, א\"ל אין את יודע שמת אברהם זקנינו ואני עושה תבשילין, וילך להברות עליו, א\"ל עשו, אהבי ושונאי מתו כאחד, אברהם מת ונמרוד מת, ומה זה לי בכורה, ומה היה התבשיל עדשים, שמקדם היו מכניסין (על) [אל] האבל עדשים, ולבית המשתה עדשים. ויבא עשו <small>(בראשית כה כט)</small>, אמרו ג' עבירות עשה אותו הרשע בו ביום, גנב דכתיב אם גנבים באו לך אם שודדי לילה <small>(עובדיה פסוק ה)</small>, ובעל נערה המאורשה, שנאמר מן השדה, אין שדה אלא נערה, שנאמר אם בשדה ימצא [האיש את הנערה] <small>(דברים כב כה)</small>, והרג את הנפש, שנאמר והוא עיף, אין עיף אלא הורג, שנאמר אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים <small>(ירמיה ד לא)</small>. ",
                " אמר הקב\"ה התניתי עם אברהם, ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה <small>(בראשית טו טו)</small>, וזה אחרית טובה, שיהא הצדיק יוצא לחוץ ויאמרו לו ראה בן בנך מה עושה, אמר דוד כי טוב חסדך מחיים <small>(תהלים סג ד)</small>, לפיכך נסתלק אברהם בשביל עשו, תדע לך שכן הוא, יצחק שבא מכח אברהם חי ק\"פ, ואברהם לא חיה אלא קע\"ה, אמר הקב\"ה שלא יראה עשו עובר עבירות וקורא תגר עליו, לפיכך נגרעו מחייו של אברהם ה' שנים."
            ],
            [
                "[הלעיטני נא מן האדם האדם הזה] <small>(בראשית כה ל)</small>. מהו הלעיטני, אמר ר' יוחנן ממך ומן הדומין לך, מן הצדיקים שהן כיוצא בך.  ",
                "ד\"א הלעיטני, תן לי אין כתיב כאן, אלא הלעיטני, א\"ל הלעיטני נתן לו בזיבורית, א\"ל בזיבורית את נותן לי, שפוך את הקדירה לתוך פי, שאין לשון הלעטה אלא לשון שפיכה, שכך שנו רבותינו אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין, לפיכך אמר הלעיטני.  ",
                "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי <small>(שם לא)</small>, א\"ל בכורה אתה מבקש, מבקש אתה חלקי של עולם הבא, א\"ל איני יודע אם יש לך חלק לעולם הבא, אבל מכור לי הבכורה שהיא מפרסמת כיום. מכרה כיום אמר ר' אחא מי שהוא יודע (להשיב) [לחשב] כראוי לא נטלו ישראל בעולם הזה אלא אלף שנים, שיומו של הקב\"ה אלף שנים הן, שנאמר כי אלף שנים <small>(תהלים צ ד)</small>.  ",
                "ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות <small>(שם לב)</small>, אברהם מת, ורוח הקודש אומר אל תבכו למת בכו בכה להולך <small>(ירמיה כב י)</small>, ולמה זה לי בכורה <small>(בראשית שם)</small>, ורוח הקודש אומרת ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו <small>(תהלים קט יז)</small>. כיצד היו הבכורות מקריבין, עד לא הוקם המשכן היה העבודה בבכורות, וכל מי שהיה מקריב היה ראוי להתברך, שנאמר מזבח אדמה וגו' אבא אליך וברכתיך <small>(שמות כ כד)</small>, אמר עשו אין אותו האיש רוצה לא להקריב ולא להתברך, א\"ל הנביא אם לא דם שנאת ודם ירדפך <small>(יחזקאל לה ו)</small>, אמר ר' לוי בשם ר' חנינא בן חמא זה דם הקרבנות ששנא להקריב להקב\"ה, ורבותינו אומרים זה דם המילה שמשך לו ערלה, שנאמר שלח ידו בשלומיו חלל בריתו <small>(תהלים נה כא)</small>.  ",
                "ד\"א אם לא דם שנאת, ועשו שונא את הדם, אביו מברכו בדם, והוא בטוח בדם, שנאמר ועל חרבך תחיה <small>(בראשית כז מ)</small>, ואומר לו אם לא דם שנאת, אלא ששנא נפשו של אדם, שהיא נתונה בגופו, לפיכך אמר למה זה לי בכורה.  ",
                "ויבז עשו <small>(שם כה לד)</small>, כסבור שהוא שוחק עם יעקב, והקב\"ה מסכים מלמעלה, שנאמר כה אמר ה' בני בכורי ישראל <small>(שמות ד כב)</small>.  ",
                "ויבז עשו. בבא רשע בא גם בוז <small>(משלי יח ג)</small>, זה עשו, שנאמר ויבז עשו, (ויבא קלון) [ועם קלון חרפה] <small>(שם)</small>, שבא הרעב לרגלו, שנאמר ויהי רעב בארץ."
            ],
            [
                "[ויהי רעב בארץ] <small>(בראשית כו א)</small>. זש\"ה הנה עין ה' אל יראיו <small>(תהלים לג יח)</small>, מדבר באברהם שנקרא ירא אלהים, שנאמר כי ירא אלהים אתה <small>(בראשית כב יב)</small>, למיחלים לחסדו <small>(תהלים שם)</small> שהיה מיחל להקב\"ה על פי. להציל ממות נפשם <small>(שם)</small>, ממיתתו של נמרוד ולחיותם ברעב <small>(שם)</small> שבא בימיו, שנאמר ויהי רעב בארץ <small>(בראשית יב י)</small>.  ",
                "ד\"א הנה עין ה', זה יעקב, למיחלים לחסדו, שהיה יעקב מיחל להקב\"ה, להציל ממות נפשם, ממיתתו של עשו, שהיה אומר יקרבו ימי [אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי] <small>(שם כז מא)</small>, לחיותם ברעב, שבא בימיו.  ",
                "ד\"א הנה עין ה', זה שבטו של לוי, שנאמר ואתנם לי מורא [וייראני] <small>(מלאכי ב ה)</small>, למיחלים שהיו מיחלים להקב\"ה בכל עת, להציל ממות נפשם, כשהן נכנסין להקריב קרבן, לחיותם ברעב, שנתן להם אחד מעשרה, שנאמר ואל הלוים <small>(במדבר יח כו)</small>.  ",
                "ד\"א הנה עין ה', לפי שהוא אומר ברח דודי ודמה לך לצבי <small>(שה\"ש ח יד)</small>, מה הצבי הזה כשהוא ישן עין אחת קמוצה ואחת פתוחה, ואף את ודמה לך לצבי, לכך אמר דוד הנה עין ה' אל יראיו.  ",
                "[ד\"א הנה עין ה'], זה יצחק, למיחלים שהיה מיחל להקב\"ה, להציל ממות נפשם, שבקש ישמעאל להורגו, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק <small>(בראשית כא ט)</small>, ואין מצחק אלא הריגה, שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו <small>(ש\"ב ב יד)</small>, ולחיותם ברעב, שבא בימיו הרעב, שבא בימיו הרעב, שנאמר ויהי רעב בארץ."
            ],
            [
                "וילך יצק אל אבימלך וגו' <small>(בראשית כו א)</small>. בקש לירד למצרים מיד נגלה עליו הקב\"ה, א\"ל אל תרד מצרימה <small>(שם ב)</small>, אברהם ירד, ויצחק לא ירד, ולמה לא אמר לאברהם אלא ליצחק אל תרד מצרימה, אמר ר' הושעיא א\"ל הקב\"ה יצחק, אביך שבא מחוצה לארץ ירד למצרים, אבל אתה שנולדת בארץ ישראל ואתה עולה טהורה תרד בתמיה, לפיכך אל תרד מצרימה ",
                "גור בארץ הזאת <small>(שם ג)</small>, אמר ר' חנן בשם ר' שמואל ב\"ר יצחק למה אינו רוצה שיטמא בחוץ לארץ, מפני שנגזרה גזירה, שנאמר ויהי רעב, לפיכך הוא אומר גור בארץ הזאת. אמר ר' יהושע בן לוי בעולם הזה צדיקים היו מטורפין, שנאמר טרף נתן ליראיו <small>(תהלים קיא ה)</small>, אבל לעולם הבא יזכור לעולם בריתו <small>(שם)</small>."
            ],
            [
                "כך דרש ר' תנחומא, ויהי כי זקן יצחק וגו' <small>(בראשית כז א)</small>, את מוצא עשרים דור מאדם עד אברהם, ואין כתיב בהן זקנה אלא באברהם, שנאמר ואברהם זקן <small>(שם כד א)</small>, עמד יצחק אף הוא כתיב ויהי כי זקן יצחק <small>(שם כז א)</small>, עמד יעקב אף הוא כתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן <small>(בראשית מח י)</small>, זש\"ה יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם <small>(תהלים צ טז)</small>, ואין הדרה אלא זקנה ושיבה, שנאמר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה <small>(משלי כ כט)</small>, הוי והדרך על בניהם, שזכה אברהם ליצחק בחמשה דברים, כך שנו רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בנוי מנין, שהיה יצחק נאה כיוסף, כתיב ביוסף ויהי יוסף יפה תואר <small>(בראשית לט ו)</small>, וכשהלך אצל אחיו אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא <small>(שם לז יט)</small>, ונאמר ביצחק מי האיש הלזה וגו' <small>(שם כד סה)</small>, שהיה יצחק נאה כיוסף מנין שהיה יצחק גבור בכח, ראה כמה בארות חפר, שנאמר וישב יצחק ויחפור וגו' <small>(שם כו יח)</small>, ויחפרו עבדי יצחק וגו' <small>(שם יט)</small>, ויחפרו באר אחרת וגו' <small>(שם כא)</small>, ויעתק משם ויחפור <small>(שם כב)</small>, ראה גבורה שהיה בידו, בעושר מנין, שנאמר ויגדל איש וגו' <small>(שם כו יג)</small>, ואומר ויהי לו מקנה צאן וגו' <small>(שם יד)</small>, בחכמה מנין, שאמר לאביו הנה האש והעצים וגו' <small>(שם כב ז)</small>, ושנים [מנין], שהיה בן ק\"פ שנה, ואברהם בן קע\"ה, בשביל חמשת הדברים הללו (שזכה בהן), נוספו לו ה' שנים יותר מאביו, לכך נאמר יראה אל עבדיך פעלך וגו' <small>(תהלים צ טז)</small>, כל מי שיש לו זכות זוכה בה' דברים הללו, וכל מי שאין לו זכות אינו זוכה ונוטל כנגדן ה' פורעניות, ומי היה זה זה יואב, שנאמר יחולו על ראה יואב ובנו, [ואל יכרת איש מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] <small>(ש\"ב ג כט)</small>, זב כנגד הכח, מי שהוא זב אין חלש ממנו, מצורע כנגד הנוי, מי שהוא מצורע אפילו בחור אין כעור ממנו, ומחזיק בפלך כנגד העושר שהוא (כאשה עניה) שאם אינה טוה בפשתן אין לה מנין לאכול, וחסר לחם כנגד החכמה, שנאמר לכו לחמו בלחמי <small>(משלי ט ה)</small>, ונופל בחרב כנגד השנים, מי שהוא חוטא לוקה בהם, אבל מי שהוא זוכה נוטל כי צחק, ודוד מקלס תחת אבותיך יהיו בניך <small>(תהלים מה יז)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי כי זקן יצחק. זש\"ה אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל <small>(משלי יז ח)</small>, אל תאמר כן אלא האבן הוא השוחד בעיני בעליו, בא וראה מה אמר עולתו של הקב\"ה לא היה ראוי שיכהה בעיניו, אדם שהוא נותן נפשו על שמו של הקב\"ה ונעקד על גבי המזבח היה צריך שיכהו עיניו, אלא אמר הקב\"ה הכתבתי בתורתי ושוחד לא תקח <small>(שמות כג ח)</small>, למה כי השוחד יעור עיני חכמים <small>(דברים טז יט)</small>, ונטל שוחד מעשו והכהיתי את עיניו, ומה אם יצחק הצדיק על שנטל שוחד מבנו כהו עיניו, מי שהוא נוטל שוחד מן אחרים על אחת כמה וכמה, לפיכך נאמר אבן חן השוחד, לפיכך ויהי כי זקן יצחק ותכהין. לשון רומיית הלא נאמר בכאן.  ",
                "ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני <small>(בראשית כז א)</small>, ורוח הקודש צווחת כי יחנן קולו אל תאמין בו כישבע תועבות בלבו <small>(משלי כו כה)</small>. ז' מקדשות עתידין ליחרב, אוהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובנין ראשון ובנין שני, לכך כי שבע תועבות בלבו. ",
                " ד\"א הורג את עשרת השבטים ומלכי ישראל הרי שתים, הורג שבט יהודה ובנימין הרי ד', הורג הכהנים והלוים ומלכות בית דוד הרי ז', כי שבע תועבות בלבו."
            ],
            [
                "ד\"א ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. ושלמה צווה כסף סגים מצופה על חרס שפתים דולקים ולב רע <small>(משלי כו כג)</small>, למה עשו היה דומה למולייר שמבחוץ הוא של זהב, ומרגליות קבועות בו, אלא מבפנים הוא של חרס [כך היה עשו אומר לאביו הנני, ובלבו היה אומר מתי ימות], שנאמר ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי <small>(בראשית כז מא)</small>, הרי כסף סגים מצופה על חרס וגו' ופן אתה מוצא שזרעו של [עשו] המן אומר בלבו, ויאמר המן בלבו <small>(אסתר ו ו)</small>, אמר נבל בלבו <small>(תהלים יד א)</small>, ואתה אמרת בלבבך שמים אעלה וגו' <small>(ישעיה יד יג)</small>, והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וגו' <small>(יחזקאל לח י)</small>, אמר בלבו שכח אל <small>(תהלים י יא)</small>, ועתה שמעי (נא את) [זאת] עדינה היושבת לבטח האומרת בלבבה [אני ואפסי עוד] <small>(ישעיה מז ח)</small> הוי כי שבע תועבות בלבו, ושלמה צווח כסף סגים וגו'."
            ],
            [
                "ועתה שא נא כליך <small>(בראשית כז ג)</small>. אמר ר' יצחק נפחא [כליך] זו מלכות בבל, שנאמר ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים <small>(דניאל א ב)</small>, תליך זו [מלכות] מדי, שנאמר ותלו אותו ואת בניו על העץ <small>(אסתר ט כה)</small>, וקשתך זו מלכות יון, שנאמר כי דרכתי לי יהודה קשת <small>(זכריה ט יג)</small>, [וצא השדה זו מלכות אדום] שנאמר ארצה שעיר שדה אדום <small>(בראשית לב ד)</small>.  ",
                "ועשה לי מטעמים וגו', ורבקה שומעת וגו', [וילך עשו השדה] <small>(שם כז ד ה)</small>, כיון שהיה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן, ולמה כך אלא לגלגל את השעות עד שילך יעקב וילך ויעשה ויכנס אצל אביו ויאכל ויטול את הברכות, לכך וילך עשו השדה לצוד ציד להביא.  ",
                "ורבקה אמרה אל יעקב וגו' ועתה בני שמע בקולי לאשר וגו', לך נא אל הצאן וגו' <small>(שם ו ח ט)</small>, כיון שהלך והביא הלך אצל אביו, שנאמר ויבא אל אביו וגו', ויאמר יעקב אל אביו <small>(שם יח יט)</small>, וברכו. ואע\"פ שאתם אומרים שיקר יעקב לא שיקר, בלעם אמר לא הביט און ביעקב <small>(במדבר כג כא)</small>, אלא [אמר] אנכי יעקב, עשו [הוא] בכורך וגו', קום נא שבה וגו', ויאמר יצחק אל בנו וגו' <small>(שם שם כא)</small>, א\"ל כי הקרה ה' אלהיך לפני <small>(בראשית שם שם)</small>, ועוד אמר לו כשנעקדת על גבי המזבח ואמר המלאך אל תשלח ידך אל הנער <small>(שם כב יב)</small>, שמא היה שם כלום לא הצמיח הקב\"ה אלא בשבילך, שנאמר וישא אברהם את עיניו וגו' <small>(שם שם יג)</small>, ואף אמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, וכיון ששמע יצחק שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר אין זה עשו, אמר אין עשו מזכיר ה' אלהיך, א\"ל גשה נא ואמושך בני וגו', ויגש יעקב אל יצחק אביו וגו', <small>(שם כא כב)</small> א\"ל הויא את עושה בקולך אבל הידים ידי עשו. אמר ר' יהודה בר אילעאי בדורות הראשונים היה דורש מהו הקול קול יעקב, קול אדרינוס קיסר [הרג] בביתר שמונים אלף רבוא, אמר ר' יוחנן קולו של יעקב צווח מה שעשו לו ידי עשו בביתר.  ",
                "ולא הכירו כי היו ידיו וגו' <small>(בראשית כז כג)</small>, צפה שהרשעים עתידין לעמוד ממנו ולא בקש לברכו (כיון שצפה יקום כשנכבשה ירושלים, היו אומרים העולם מתייראין להכנס לבית המקדש מה עשה נכנס והביא את המנורה, כשראה אותו לא בקש לברך את יעקב בשבילו ולא הכירו) וכיון שצפה שהוא עושה תשובה, מיד וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו' <small>(שם כז)</small>, כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו, שנאמר כריח שדה אשר ברכו ה', כשנכנס עשו נכנס גיהנם עמו, שנאמר ויאמר מי איפא <small>(שם לג)</small>, ואין איפא אלא גיהנם, שנאמר כי חצבת לך פה קבר וגו' <small>(ישעיה כב טז)</small>.  ",
                "דא כריח שדה, צפה שהוא עומד ובונה ציון ומקריב קרבנות בתוכה וברכו, ואין שדה אלא ציון, שנאמר ציון שדה תחרש <small>(מיכה ג יב)</small>. אשר ברכו ה', אותה שכתב בהו כטל חרמון וגו' <small>(תהלים קלג ג)</small>."
            ],
            [
                "ויתן לך האלהים <small>(בראשית כז כח)</small>. (מליותו אלא האלהים בשיש לאלהים מליותי) [אלהים אין כתיב כאן אלא האלהים כישלים אלהים מליותו] הוא נותן לך הברכות שבירכתי אותך, למה שיעקב שותף עם בוראו בכל דבר. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' ראובן ראה מה כתיב לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא וגו' <small>(ירמיה י טז)</small>.  ",
                "ודוד מקלס עמך נדבות ביום חילך <small>(תהלים קי ג)</small>, ומנין שהצדיקים שותפים עם הקב\"ה כשהוא צר צורה, שכן כתיב המה היוצאים (יושבי) [ויושבי] נטעים וגו' <small>(דה\"א ד כג)</small>, [שהם] שותפין עם האלהים בכל בריה, שנאמר עם המלך במלאכתו ישבו שם <small>(שם)</small>, עם מלך מלכי המלכים הקב\"ה במלאכו הם יושבים ובוראים ברי', אמר הקב\"ה לא דיין שאין אני עושה דבר חוץ מדעתם, אלא כל מה שאני פועל בעולם הזה ובעולם הבא להם הוא מתוקן, הוא שדוד אומר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' <small>(תהלים לא כ)</small>."
            ],
            [
                "ויתן לך האלהים. ילמדנו רבינו מהו שיקפל אדם את כליו בשבת, כך שנו רבותינו מקפלין את הכלים אפילו ד' וה' פעמים, ומציעין המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת, ובאלו כלים אמרו שמקפלין את הכלים כל שהוא ללבשו בשבת, אבל ללבוש אחר השבת אסור לקפלן בשבת, וכלים שמתקפלין בשני בני אדם אסור, יחידי מותר לקפלו ואינו חושש, שצריך אדם להיות מבד את השבת בכסותו, שנאמר וקראת לשבת עונג <small>(ישעיה נח יג)</small>, ובמה ישראל מכבדין את השבת, במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, שמתחלה כך עשה הקב\"ה, שנאמר ויעש (לו) [ה'] אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם <small>(בראשית ג כא)</small>, מהו כתנות עור, [בגדי] כהונה גדולה שהלבישן הקב\"ה שהיה בכבודו של עולם. ",
                " ועוד שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות, לכך הלביש הקב\"ה לאדם בגדי כהונה גדולה שהיה בכורו של עולם, בא נח [ומסרן לשם, ושם] מסרן לאברהם, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן לעשו, שהיה בכורו, ועשו היה רואה את נשיו עובדות ע\"ז והפקידן אצל אמו, כשעמד יעקב ולקח הבכורה מן עשו אמר רבקה הואיל שלקח יעקב את הבכורה מיד עשו, בדין הוא שילבש הבגדים הללו, שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות <small>(שם כז טו)</small>, נכנס יעקב אצל אביו והריח בו, שנאמר וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו', מה בירכו ממה שקראו בענין ויתן לך האלהים וגו'."
            ],
            [
                "[ויתן לך האלהים]. כתיב שרשי פתוח אלי מים <small>(איוב כט יט)</small>, מי אמר הפסוק הזה, איוב אמרו על עצמו, ועל בית המקדש, ועל יעקב, כיצד מדבר בעצמו שרשי פתוח וגו', פתח ביתו היה פתוח לעוברים ושבים וביותר לבני תורה, מהו אלי מים, לאילי של תורה וגבוריה, כשם שאת אומר ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה <small>(דניאל ח ד)</small>, [למים] אין כתיב כאן, אלא אלי מים, שהיה ביתו של איוב פתוח לעוברי דרכים ושבים, למד מביתו של אברהם, לפיכך וטל ילין בקצירי <small>(איוב שם)</small>. אמר ר' חנינא הכל היו רואין בזמן שהיה איוב קוצר את שדהו שהיו עננים קשורין על קצירו, בשביל שלא ישיב ליהו מן השרב, לכך וטל ילין בקצירי.  ",
                "ד\"א שרשי פתוח אלי מים זה בית המקדש שהיו שעריו פתוחין לתורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים <small>(ישעיה נה א)</small>, כמו ששנו רבותינו ג' בתי דינין היו שם, אחד על פתח הר הבית, ואחד על פתח (העירה) [העזרה], ואחד בלשכת הגזית, הוי שרשי פתוח וגו', ומהו וטל ילין בקצירי, שאין הטל [זז] משם, שנאמר כטל חרמון וגו' <small>(תהלים קלג ג)</small>.  ",
                "ד\"א שרשי פתוח אלי מים, זה היה יעקב מרדף בבתי מדרשות הפתוחין לתורה, לפיכך וטל יין בקצירי, אלא כשיבוא אצל אביו לקבל עשר ברכות בטל הוא פותח לך ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א ויתן לך האלהים, יתן לך ויתן לך, יתן לך משלו, ויתן לך משל אבותי, ויתן לך את ברכת אברהם.  ",
                "ויתן לך האלהים, מהו האלהים, בדין, אם היה ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו לא אמר כן, אלא משמני הארץ וגו' <small>(שם לט)</small>, בין צדיק בין רשע יתן לך, למה אלא כך אמר יצחק, עשו רשע הוא, ויעקב הצדיק אפילו עושה מצוה ומתייסר אינו קורא תגר [אחר מדת הדין, אבל הרשע אם עושה מצוה אחת או התפלל ואינו נענה הוא מתחיל לומר] כשם שהתפללתי לפני ע\"ז ולא מצאתי ממש [אף לפני הקב\"ה התפללתי ולא מצאתי ממש], וכן שלמה אמר כשבנה בית המקדש התחיל מתפלל לפני הקב\"ה, שנאמר אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל <small>(מ\"א ח יב)</small>, התחיל סידר תפלתו ואמר רבונו של עולם כשיהא אדם מישראל בא ומתפלל באז ומבקש בנים או דבר אחר, אם היה ראוי תן לו, ואם לאו אל תתן לו, שנאמר ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע [את] לבבו <small>(שם שם לט)</small>, אבל הנכר אם יבא ויתפלל לתוכו, מה שהוא מבקש תן לו, שנאמר וגם אל הנכרי וגו' <small>(שם שם מא)</small>, (ואתה) [אתה] תשמע השמים וגו' <small>(שם שם מג)</small>, ומה אם אין אתה עושה לו כל מה שהוא מבקש, הוא מסיח ואומר לו כך אותתו הבית של שלמה, הולך מסוף העולם ועד סופו, ונתיגעתי כמה דרכים ובאתי והתפללתי בתוכו ולא מצאתי בו ממש כשם שלא מצאתי בע\"ז, הוי לעשו הוא אומר, הנה משמני הארץ וגו', למה מפני שהוא מחוסר אמנה, אבל ליעקב שהוא בעל אמונה וצדיק, אמר ויתן לך האלהים בדין."
            ],
            [
                "[ויתן לך] מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי כי זקן יצחק וגו' <small>(בראשית כז א)</small>, ורבקה אמרה וגו' <small>(שם שם ו)</small>, ותתן את המטעמים וגו' <small>(שם שם יז)</small>, אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום בשם ר' חלבו הכניסה אותו עד מחיצתה, עד היכן שהיה לה רושת ליכנס, אמרה לו בני עד כאן הכנסתי עמך, מכאן ואילך אלהיך יכנס עמך, נכנס כיון שאמר לו כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר ר' יוחנן בשעה שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר יצחק הלשון הזה אינו לשון עשו אלא לשון יעקב, שנאמר קול קול יעקב, תדע לך שהוא כן, כשנכנס יעקב מה אמר קום נא שבה וגו', אבל כשנכנס עשו [מה אמר לו יקום אבי, ראה] מהו אומר היאך הוא מסיח בטירחא יקום אבי וגו', התחיל יצחק אומר ליעקב גשה נא ואמושך וגו', אמר ר' יהושע כיון שאמר גשה נא הרתית גופו והיה שוחה כשעוה הזו, מה עשה הקב\"ה אמר לשני המלאכים וסייעו, לגבריאל ולמיכאל, למיכאל מימינו ולגבריאל משמאלו, והוא בכבודו יתברך שמו תומך בו מאחוריו, ואמר לו יעקב למה אתה מתיירא וגופך שוחה עליך, אני אלהים ואיסטריא שלי בעזרך ותומכין לך ואתה מתיירא, שנאמר אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי <small>(ישעיה מא י)</small>, אל תירא כי (אתך) [עמך] אני ואל ישוח גופך שאני עמך, ואל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך במיכאל ואף עזרתיך בגבריאל ואף תמכתיך בימין צדקי, מיד א\"ל [יצחק] הקול קול יעקב והידים ידי עשו, כחך קשה משלו, עשו אם תופש את אדם הרי הוא בידו, ואם [הוא] בורח אינו יכל לעשות לו דבר, אבל אתה אפילו אדם בורח מסוף העולם [ועל סופו], הקול קול יעקב, אתה אומר [דבר] בבית הכנסת והרי הוא בא מעצמו."
            ],
            [
                "ד\"א הקול קול יעקב. כל הקולות שלך, שנאמר ויהי קולות וברקים <small>(שמות יט טז)</small>, ואין הגשמים יורדין אלא בזכותך, שנאמר לקול תתו המון מים בשמים <small>(ירמיה י יג)</small>.  ",
                "ד\"א הקול קול יעקב והידים ידי עשו, ידיו של עשו מתמוטטות כשיבא קולו של יעקב, זה מלך המשיח, שנאמר על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך <small>(ישעיה מ ט)</small>.  ",
                "ד\"א הקול קול יעקב, א\"ל עשו אחיך אם יגיעו צרה מתחיל מחרף ומגדף, אבל את אם הגיעך יסורין כבוש יצרך ואל תכעוס בקולך את יוצרך, ואם מפטיט אתה בקולך, הרי ידי עשו ממשמשות בך, [ואם לאו הקול קול יעקב, מהו והידים ידי עשו] שכן את מוצא ברפידים, פיטטו ישראל בקולם ואמרו היש ה' בקרבנו וגו' <small>(שמות יז ז)</small>, מיד בא עליהם עמלק, שנאמר ויבא עמלק <small>(שם שם ח)</small>.  ",
                "א\"ל יצחק אתה זה בני עשו, א\"ל אני, א\"ל הגישה לי ואוכלה וגו', מהיכן היה לו יין, הרי מצאנו שלא נתנה לו אמו יין, אלא ותתן את המטעמים וגו', ומי הביא לו יין, מיכאל הביאו לו יין מגן עדן. אמו רבותינו אין את מוצא יין של ברכה אלא זה, ושל אברהם, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו' <small>(בראשית יד יח)</small>, ואף זה כיון ששתה בירכו. א\"ל גשה נא ושקה לי בני, ויגש וישק לו וגו'. [היה צריך לומר ראה ריח בגדיו ויברכהו אלא אמר ראה ריח בני כריח שדה] והיה צריך לומר ראה ריח בגדי בני, אלא אמר לו ראה ריח בני, מלמד שריחו של צדיקים מעין העולם הבא, מהו כריח שדה וגו' שהיו בגדי אדם הראשון ונטלו ריח מגן עדן, מיד א\"ל ויתן לך האלהים, מטל השמים, זו היא תורה, שנאמר תזל כטל אמרתי <small>(דברים לב ב)</small>, ומשמני הארץ, אלו נביאים ורוב דגן זה תלמוד, ותירוש אלו המדרשים. ד\"א מטל השמים זה המן, שנאמר וברדת הטל <small>(במדבר יא ט)</small>, ומשמני הארץ זה הבאר.  ",
                "ד\"א מטל השמים זה ירושלים, שנאמר כטל חרמון וגו' <small>(תהלים קלג ג)</small>, ומשמני הארץ זו סולת של מנחות, ורוב דגן ותירוש זו שמן זיתים.  ",
                "ד\"א ורוב דגן ותירוש אלו כהנים גדולים, כיון שברכו את אלו, הוסיף שש ברכות כדי שיהיו עשרה, אלו הן ",
                "יעבדוך עמים אלו בני נח, <br>וישתחוו לך לאומרים אלו בני קטורה, <br>הוי גביר לאחיך אלו בני ישמעאל, <br>וישתחוו לך בני אמך אלו בני עשו, <br>אורריך ארור זה בלעם וחביריו, <br>ומברכיך ברוך זה משה וחביריו."
            ],
            [
                "כשבא יעקב לברך את יהודה אמר לו וישתחוו לך בני אביך <small>(בראשית מט ח)</small> שהיו לו נשים הרבה, אבל יצחק שהיה לו אלא רבקה אמר ליעקב וישתחוו לך בני אמך.  ",
                "ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא, <small>(שם כז ל)</small> שתי יציאות כתיב כאן יצא יצא, (יצחק אמר) החלון של יצחק היה לו ב' פיאות, שער מן הצפון ושער מן הדרום, יעקב ירד והריסקוס בידו, צפה את עשו ונטמן אחר הפתח, מי שבאור אינו צופה אותו (שכחו) [שבחשיכה], לכך אך יצא יצא, שאילו ראהו עשו היה הורגו. אמר ר' יהושע בן לוי בשתי שעות היה לומד עשו נכנס אצל אביו ובשש שעות היה יצא. ויעקב שאיחר [כל כך] בכל העסק הזה, היכן היה עשו עד אותה שעה, אמר ר' יהושע בן לוי היה צד ציד ואוסרו, והמלאך מתירו ומבריחו, הוא שנאמר לא יחרוך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ <small>(משלי יב כז)</small>, אמר הקב\"ה לא נודע ליעקב מה נעשה לו נסים, שבשעה שהוא יוצא נכנס עשו, שנאמר ויהי אך יצוא יצא וגו', לכך אמר דוד כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך <small>(תהלים פו י)</small>, יודע מה נסים ונפלאות אתה עושה עם האדם הזה והוא אינו יודע, האדם הזה ישן על מטתו עומד ללבוש בגדיו, עד שהן מפלאין אם יש בו נחש או עקרב ישליכם ולא ידע בהם וניצל מהן, לפיכך א\"ל דוד לך לבדך לעשות פלאים עלינו להיות מברכין אותך, שנאמר ברוך ה' אלהים וגו' <small>(שם עב יח)</small>, במצרים עשית לנו נסים, ואנו אמרנו לך שירה על הים, א\"ל הקב\"ה בעולם הזה עשיתי לכם פלאים, וגאלתי אתכם משעבוד מצרים, כך אני עתיד לגאול אתכם לעתד לבא משעבוד אדום, ולעשות לכם נפלאות, שנאמר כימי צאתך (ממצרים) [מארץ מצרים] אראנו נפלאות <small>(מיכה ז טו)</small>. "
            ],
            [
                "אני ישנה ולבי ער <small>(שה\"ש ה ב)</small>. שאמרה כנסת ישראל לפני הקב\"ה, רבון העולמים אני ישנה מבית המקדש, ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער במצות ובצדקות. אני ישנה מן המצות, ולבי ער לעשותם. אני ישנה מן הקץ, ולבי ער לגאולה. אני ישנה מן הגאולה, ולבי ער להקב\"ה (עד) שיגאלני. אמר ר' חייא בר אבא (היאך) [היכן] מצינו שנקרא הקב\"ה לבן של ישראל, מן המקרא הזה צור לבבי וחלקי אלהים לעולם <small>(תהלים עג כו)</small>. קול דודי דופק <small>(שה\"ש שם)</small>, זה משה, שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה <small>(שמות יא ד)</small>. פתחי לי <small>(שה\"ש שם)</small>, אמר ר' יוסי אמר הקב\"ה פתחי לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לך [פתח] שיהו אוהלות (ובצור צירות) [וכצוצריות] נכנסין בו. אחותי <small>(שה\"ש שם)</small>, במצרים שנתאחו לי בשתי מצות, בדם פסח ובדם מילה. רעיתי <small>(שם)</small>, נתרעו לו בים, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד <small>(שמות טו יח)</small>, יונתי <small>(שה\"ש שם)</small> במרה שנצטויתי לי כיונה במצות, תמתי <small>(שה\"ש שם)</small>, שנתמו לי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע <small>(שמות כד ז)</small>. שראשי נמלא טל <small>(שה\"ש שם)</small> [שנאמר] אף שמים נטפו <small>(שופטים ה ד)</small>  ",
                "ד\"א אני ישנה וגו', יעקב נתייאש לו שלא יטול את הברכות מיצחק, אלא ולבי ער ורבקה אמרה וגו' ועתה בני שמע בקולי וגו' לך נא אל הצאן וגו', והבאת לאביך וגו', א\"ל הן עשו אחי איש שעיר וגו', אולי ימושני אבי וגו', א\"ל אין את יודעת שכל המשחק באביו כאילו עובד ע\"ז, שנאמר והייתי בעיניו כמתעתע, ואין מתעתע אלא ע\"ז שנאמר הבל המה מעשה תעתועים <small>(ירמיה י טו)</small>.  ",
                "והבאתי עלי קללה ולא ברכה, הקב\"ה נתן בלבה קול דודי דופק וגו' למען אחי ורעי אדרבה נא שלום בך <small>(תהלים קכב ח)</small>.  ",
                "תמתי, תומתי אותה שילדה לי (שני) תאומים, תמתי שלא היה מן רבקה, אלא הקב\"ה נתן בלבה אמרה לו וכי אדם הראשון כשחטא הוא נתקלל לא אמו נתקללה ועכשיו אני, את שלך עשה, ואם תקולל עלי קללתך תבוא, שנאמר עלי קללתך בני וגו'. [למה] א\"ל הקב\"ה הרי עיטרתי לך את הברכות, שראשי נמלא טל, מיד הלך, וילך ויקח ויבא לאמו וגו', נכנס אצל אביו ונטל את הברכות שנאמר ויתן לך האלהים וגו'."
            ],
            [
                "כתיב והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים וגו' <small>(מיכה ה ו)</small>, והיה שארית יעקב וגו' אלו שארית שאמר לו הקב\"ה לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' <small>(מ\"א יט יח)</small>, ואלו הן אותן שנתפרשו בימי גדעון בשעה שאמר לפני הקב\"ה אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אני מציג וגו' <small>(שופטים ו לו לז)</small>, א\"ל הקב\"ה אני הכתבתי אהיה כטל לישראל <small>(הושע יד ו)</small>, ואת אמרת ועל כל הארץ חורב <small>(שופטים שם)</small>, אפשר אני איני עושה כן, מנין שאין כתיב כאן ויעש אלהים כן אלא ויהי כן <small>(שם לח)</small>, מעצמו היה, אבל כי אמר יהי נא חורב (על) [אל] הגזה לבדה <small>(שם שם לט)</small>, מיד ויעש אלהים כן ביום ההוא וגו' <small>(שם שם מ)</small>, למה שכן כתוב אהיה כטל לישראל. א\"ל הקב\"ה (רב העם אשר עמך) [עוד העם רב] הורד אותם אל המים ואצרפנו לך שם וגו' <small>(שם ז ד)</small>, ויהי מספר המלקקים וגו' <small>(שם שם ו)</small>, אותם שכרעו על ברכיהם לשתות מים רוצה ולא רוצה היו משתחוים לע\"ז, א\"ל הקב\"ה בשלש מאות איש המלקקים אושיע אתכם <small>(שם שם ז)</small>, דמאותן שלא השתחוו עמדו אלו עליהם הוא אומר והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' <small>(מ\"א י טיח)</small>, ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב וגו', כטל מאת ה', שהטל סימן לתחית המתים, וכן ישעיה אומר יחיו מתיך [נבלתי יקומון וגו' כי טל אורות טלך] <small>(ישעיה כו יט)</small>, אמר רב אריסטי בשם ר' ברכיה ישעיה צווח לפני הקב\"ה יחיו מתיך, אותו שהיו מתנבלין (בשבילנו, זה) נצלוב, למה על שמל את בנו, וזה נשרף למה ששימר את השבת, וזה נהרג למה שקרא בתורה, על אותו הוא אומר נבלתי יקומון. ד\"א והיה שארית יעקב וגו'. אמר ר' פנחס בן חמא אמרו לו ישראל כטל את עושה אותנו, אמר להם כשאתם] זכאין, זש\"ה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב <small>(דברים לג כח)</small>. את מוצא אפילו צדיקים אינן מושלין בטל, (א\"ל הקב\"ה) [אלא הקב\"ה] בעצמו, רצונך לידע בשעה שעמד אליהו ואמר אם יהיו שנים האל טל [ומטר <small>(מ\"א יז א)</small>, ולא שמע הקב\"ה] אלא היה הטל יורד, מנין שכן הוא אומר לאליהו, לך הראה אל אחאב ואתנה [מטר] <small>(שם יח א)</small>, טל אין כתיב כאן, אלא ואתנה מטר על פני האדמה, מכאן שהיה הטל יורד כל אותו הזמן, מן הקב\"ה, להודיעך שאין אדם שליט בטל, אלא הקב\"ה (ואמר) [כך אמר] הקב\"ה לישראל, כשאתם עושים רצוני, כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך אתם אין בריה שולטת בכם, שנאמר והיה שארית יעקב וגו'."
            ],
            [
                "כתיב שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי <small>(תהלים קכא א)</small>, וכתיב מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור <small>(זכריה ד ז)</small> מהו מי אתה הר הגדול, זהו מלך המשיח, ולמה קורא אותו הר הגדול, שהוא גדול מן האבות, שנאמר הנה ישפיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד <small>(ישעיה נב יג)</small>, ירום מן אברהם, ונשא מן משה, וגבה ממלאכי השרת, מן אברהם שכתוב בו הרימותי ידי אל ה' <small>(בראשית יד כב)</small>, ונשא מן משה, שנאמר כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק <small>(במדבר יא יב)</small>, וגבה מן מלאכי השרת שנאמר וגביהן וגובה להם וגו' <small>(יחזקאל א יח)</small>, ממי הוא יוצא [מזרובבל, וזרובבל] מדוד, שנאמר ובן שלמה רחבעם, אביה בנו, אסא בנו, יהושפט בנו, יורם בנו, אחזיהו בנו, יואש בנו, אמציהו בנו, עזריהו בנו, [יותם בנו], אחז בנו, חזקיהו בנו, מנשה בנו, אמון בנו, יאשיהו בנו, ובני יאשיהו הבכור יוחנן, השני יהויקים, השלישי צדקיה, הרביעי שלום, ובני יהויקים, יכניה בנו, צדקיה בנו, ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו, ומלכירם ופדיה ושנאצר יקמיה הושמע ונדביה, ובני פדייה זרובבל, ושמעי, ובני זרובבל משולם וחנניה ושלמית אחותם, וחשיבה ואוהל וברכיה (וחסריה) [וחסדיה] יושב חסד חמש, ובן חנניה (פליטיא) [פלטיה] וישעיה בני רפיה, בני ארנון, בני עובדיה, בני שכניה, ובני שכניה שמעיה, ובני שמעיה חטוש ויגאל [ובריח] ונעריה ושפט ששה, ובני נעריה אליו עיני וחזקיה ועזריקם שלשה, ובני אליועיני הודיוהו ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני שבעה <small>(דה\"א ג, י עד כד)</small>. ועד כאן פרט [לך] הכתוב מי הוא ענני זה [מלך] המשיח, שנאמר חזה הוית (בחיזו עם לי לא) [בחזוי יליא] וארו עם ענני שמיא וגו' <small>(דניאל ז יג)</small>, ומהו שבעה [מה] שכתוב במשיח, שנאמר כי מי בז ליום קטנות ושמחי וראי את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה (הנה) [אלה] עיני ה' המה (משוטטות) [משוטטים] בכל הארץ <small>(זכריה ד י)</small>, לכך נאמר מי אתה הר הגדל לפני זרובבל למישור, אותו שכתוב בו ושפט בצדק דלים והוכיח במישור וגו' <small>(ישעיה יא ג)</small>.  ",
                "והוציא את אבן הראשה <small>(זכריה שם)</small>, זו אבן של יעקב שנאמר וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וגו' <small>(בראשית כח יח)</small>, וכן דניאל אמר חזה הוית עד די התגזרת אבן (חלא) [די לא] בידין וגו' <small>(דניאל ב לד)</small>, וכתיב באדין דקו (בחדא) [כחדא] וגו', [ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב] <small>(שם שם לה)</small>, ומהו לטור (רם) [רב], מי אתה הר הגדול, ומהיכן הוא בא, דרך ההרים, שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר <small>(ישעיה נב ז)</small>, באותה שעה ישראל מסתכלין ואומרין אשא עיני אל ההרים וגו' עזרי מעם ה' וגו'."
            ],
            [
                "ויחרד יצחק חרדה וגו'. זש\"ה לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון <small>(משלי טז א)</small>, מהו מערכי לב, [אם יהיה] לאדם חשבון עם חביריו, או כל עסק, והוא מחשב בלבו ויאמר אם נעמוד [עמו] אומר לי כך וכך, ואני אומר לו כך וכך, עומד עלי פעמים שאחר מכל הדברים שהיה מחשב אינו מדבר אלא שוכח, הוי יפה אמר שלמה לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון.  ",
                "ד\"א לאדם מערכי לב, אמר ר' לוי ששה אברים ברא הקב\"ה לאדם, ג' ברשותו וג' אינן ברשותו, ואלו הן שאינן ברשותו החוטם והעין והאוזן, כיצד אדם עובר בשוק פתאום והיו מעשנין לפני ע\"ז ולא היה מבקש להריח, ואעפ\"י שאין מבקש להריח מה יעשה, הוי החוטם שאינו ברשותו, ואף העין אינו ברשותו, כיצד היה עובר בשוק, וראה עבירה ולא היה מבקש מה יעשה, למה שאין העין ברשותו, ואף אוזן אינו ברשותו, כיצד היה מהלך ושמע אדם מחרף ומגדף, ולא היה מבקש לשמוע גדופים, ועוד שהיה חייב בקריעת בגדים, דאמר ר' שמעון אחד השומע ואחד המגדף חייב בקריעת בגדים, משרבו הגדפנין יש לך לפסוק, הוי אין אדם יכול לשמוע בלסימיה, ומה יכול לעשות ואזניו אין ברשותו. ואלו הן ג' שברשותו, הפה והיד והרגל, היד אם מבקש אדם לגנוב גונב, ואם לאו אינו גונב, ואם מבקש להרוג בידו הורג, ואם לאו אינו הורג, הרי היד, הרגל אם מבקש אדם להלוך ברגליו לעבוד ע\"ז הולך, ואם לאו אינו הולך, ואם מבקש לעשות מצוה הוא עושה, ואם לאו אינו עושה, והפה אם מבקש אדם לדבר [בין טוב ובין רע] הוא מדבר, ואם לאו אינו מדבר, הוי לאדם מערכי לב."
            ],
            [
                "ד\"א ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא, אין אדם אומר גדולה עד מאד אלא שהיתה אחרת לפניה, ומה שתי חרדות חרד יצחק, אחת בהר המוריה, כשעקדו אביו ונטל את המאכלת לשחטו, נגלה הקב\"ה על המלאכים, ופתח את הרקיע, ויצחק נשא עיניו ורואה חדרי המרכבה וחרד ונזדעזע, וכאן חרד חרדה והיתה גדולה מן הראשונה, להלן ראה את הקב\"ה ואת חדרי המרכבה ואת המלאכים וחרד, וכאן בשביל שנכנס יעקב ונטל את הברכות והיתה חרדתו גדלה מאותה חרדה, ולמה חרד, אמר נתן החבר בשם ר' אחא ור' יהודה הלוי ב\"ר שלום בשם ר' יוחנן, כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו, שנאמר וירח את ריח בגדיו וגו' <small>(בראשית כז כז)</small> והרי לא לבש אלא בגדי עזים, שנאמר ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו וגו' <small>(שם שם טז)</small>, ואין לך ריח רע בעולם מ השטף של עזים, ומהו וירח את ריח בגדיו, יש דורשים לומר הקטורת העתידה לעשות בבית המקדש הפיח הקב\"ה ריחה בבגדיו של יעקב, אבל כשנכנס עשו הרשע, ר' אחא ור' יוחנן אמרו נכנסה גיהנם עמו, שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה <small>(משלי יח ג)</small>, יצחק רואה ביאתו של עשו מרתיח הבית ורואה את גיהנם, התחיל מצעק וחרד, שנאמר ויחרד יצחק חרדה וגו'.  ",
                "[ויאמר מי אפוא] מהו מי אפוא, מי איפה, אמר יצחק רבון העולמים מי נאפה בתוך התנור הלזה, אני או יעקב בני, א\"ל הקב\"ה לא אתה ולא יעקב בנך, אלא מי הוא הצד ציד, זה עשו, שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד."
            ],
            [
                "ד\"א למה חרד, על שבירך לקטן קודם לגדול, שכך היה בדעתו לברך את שניהם, וקרא לעשו לברכו תחילה שהיה גדול, ואח\"כ ליעקב, כך היה מחשב, למה שקשה לפני הקב\"ה לעקור שלשלת היחסים, לעקור את הבכורה ממקומו. והרי לא קרא אלא לעשו, מנין אתה אומר שהיה מבקש לברך את יעקב, ממה שהוא אומר יעקב (ואמר) [לאמו] והבאתי עלי קללה ולא ברכה, אמר לה עוד ברכה שהוא עתיד לברכני בסוף אינו מברכני, [לא] חרד יצק, אלא שאמר מה עון בידי שנתקלקלה שלשלת היחסים על ידי לברך את הקטן ואחר כך הגדול, וכן אתה מוצא בכל מקום משה קודם לאהרן, וכשיבא ליחוס, אהרן קודם למשה, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה <small>(במדבר ג א)</small>. אמר ר' אבא בשם ר' יוחנן דבית גוברין אף ראובן כשהגיע אותו המעש על ידו ונתן אביו בכורתו ליוסף, שנאמר ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור, ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו (ליוסף) [לבני יוסף בן ישראל] <small>(דה\"א ה א)</small>, מכאן שהבכורה ליוסף, אבל ביחוס לא יכול לעקור בכורתו ממנו, שנאמר בני ראובן בכור ישראל <small>(שמות ו יד)</small>, כי הוא היה הבכור אין כתיב כאן, אלא כי הוא הבכור, וכן בניו של נח יפת הוא היה הגדול, ומפני שהיה שם צדיק הוא מונה אותו ראשון בכל מקום, שנאמר ויהיו בני נח היוצאים מן התבה שם וחם ויפת <small>(בראשית ט יח)</small>, אל ביחוס מזכיר ליפת שהוא גדול, שנאמר ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול <small>(שם י כא)</small>. אמר ר' תנחומא ויש לך ללמוד דעד גדולה שם הוא היה שני ליפת, אלא את מוצא שנח מוליד בן חמש מאות שנה, כתיב ויהי נח בן חמש מאות שנה <small>(שם ה לב)</small>, והמבול היה שנת שש מאות שנה לחיי נח וגו', וכתיב בשם הוליד בן מאה שנים (חסר שנים) [שנתים אחר המבול], שנאמר אלה תולדות שם שם בן מאת שנ ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול <small>(שם יא י)</small>, אם הוא היה הגדול לא הי צריך לומר אלא ויולד את ארפכשד בשנת המבול, אף מכאן את למד שיפת היה גדול משם ב' שנים שיעור עיבורי, אף כאן לא חרד יצחק, אלא שאמר מה חטא יש בידי שבירכתי את הקטן לפני הגדול ושניתי הסדר, יצא יעקב ונכנס עשו שנאמר אך יצא יצא יעקב וגו' <small>(שם כז ל)</small>, אמר לאביו אני [בנך] בכורך עדו, התחיל אביו אומר מי הוא זה שנכנס ונטל את הברכות, א\"ל רוח הקודש יעקב הוא, א\"ל ואוכל מכל <small>(בראשית כז לג)</small>, אמר ר' יצחק מכל אשר ברא הקב\"ה בששת ימי בראשית טעם יצחק באותו התבשיל, ור' יהודה הלוי ב\"ר שלום בשם ר' אייבו אמר ממה שצפון לצדיקים לעתיד לבא טעם יצחק באותו התבשיל, [א\"ל יצחק כל מה שברא הקב\"ה טעמתי באותו תבשיל] א\"ל עשו אבא [אמור לי] מה הוא אותו התבשיל, א\"ל יצחק שואל אני את פסיאנון טעמתי בו, א\"ל עשו אבא אמור לי עיקר, א\"ל בשר היה, ר' חנניה ב\"ר יצחק אמר כיון ששמע עשו כן התחיל טופח על פניו, אמר אוי לו לאותו האיש, שנאמר (ויזעק זעקה) [ויצעק צעקה] גדולה ומרה וגו' <small>(שם לד)</small>, אמר עשו נזיד של עדשים האכילני ונתתי לו בכורתי, ולאבא האכיל בשר, צריך את לידע מה ברכות בירכו, התחיל מצעק ואומר הכי קרא שמו יעקב וגו' <small>(שם שם לו)</small> א\"ל אביו ומה אעשה לך, א\"ל כבר לקח את בכורתי, א\"ל יצחק על הדבר הזה הייתי מיצר ואומר שמא עברתי על מצות הדין וברכתי את הקטן לפני הגדול, עתה שכבר ברכתיו גם ברוך יהיה."
            ],
            [
                "ויאמר בא אחיך במרמה וגו', היה אומר על צדיק במרמה ח\"ו אלא בא עליך ברמיות.  ",
                "[ויאמר הלא אצלת לי] ברכה, אמר ריש לקיש זה אחד משלשה בני אדם שבאו בעקיפין על הקב\"ה, א\"ל עשו אילו היינו שנינו צדיקים לא היה לאלהיך ברכות לברך את שנינו, ואמר ליה הקב\"ה יסכר פיך, הרי יעקב מברך לשנים עשר שבטים, ולא כשהוא מברך לזה מברך לזה, אע\"פ כן נתמלא עליו רחמים, בא לברכו ונסתלקה שכינה ממנו, התחיל להתפלל ואומר יוחן רשע <small>(ישעיה כו י)</small>, א\"ל בל למד צדק <small>(שם)</small> א\"ל זה אתה מבקש לברך, עתיד הוא להחריב את ביתי ולערבב את הארצות והממונות, שנאמר בארץ נכוחות יעול <small>(שם)</small>, א\"ל יצחק תן לו בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' <small>(שם)</small>, לעתיד לבא שאננקי הוא לי, לפרוע לו הכבוד שכבדני, מיד תלה עשו את עיניו למעלה ובכה, שנאמר וישא עשו קולו ויבך, אמר הקב\"ה אעפ\"י שהוא רשע החניף לו. אמר ר' אלעזר שלש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו ואחת משמאלו, ואחת נסתלק בתוך עינו, אמר הקב\"ה הרי הרשע היה בוכה על חייו מה אני מחזירו ריקם, מיד אמר לאביו שיברכו, זש\"ה האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש <small>(תהלים פ ו)</small>. אמר ר' אבין בשם ר' אחא, אמרו ישראל לפני הקב\"ה רבונו של עולם ומה עשו הרשע על שהוריד שתי דמעות נתמלא עליו רחמים מיד, אנו שדמעתינו תדירה ביום ובלילה כלחם על אחת כמה וכמה, שנאמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה <small>(שם מב ד)</small>, עד עכשיו לא הגיעע הקץ שנתמלא עלינו רחמים, אמר דוד שמע תפלתי ה' ושועתי אזינה אל דמעתי אל תחרש <small>(שם לט יג)</small>, אמר להם הקב\"ה אפרע לעשו הרשע כבוד אבותיו וארוממנהו ואחר כך אני בא ומרומם אתכם, ופורע (להם) [לכם] מה שפעלתם, ומה שפעלו אבותיכם שנאמר ארום בגוים ארום בארץ <small>(שם מו יא)</small>, אלא שאמר הקב\"ה ליעקב והיה זרעך כעפר הארץ <small>(בראשית כח יד)</small>, וכתיב כי [תהיו] אתם ארץ חפץ <small>(מלאכי ג יב)</small>, אמר לו עשו ברכני גם אני אבי, א\"ל יצחק במה אני מברכך, אמר ר' ברכיה אמר לו אדון עשיתיו לך כל מה שאני מברכך, לו אני מברך, למה כל מה שהעבד מסגל, לאדונו הוא מסגל. הוי גביר לאחיך שאמר יצחק ליעקב ברכה שביעית היא, ויצחק הניח עשר ברכות שבירכו ולא אמר לו אלא הן גביר שמתיו לך, אלא אמר לו כל מה שאתה סבור שאני מברכך איני מברך אלא לו, למה שהעבד כל מה שיש לו לאדונו הוא, כך במצרים אע\"פ שנשתעבדו להם, בצאתם הן נוטלין כל סגולתם, וכן שלשים ואחד מלך ישראל מגלים אותם מארצם ונוטלין ממונם, ואף כך מה אומות הועלם עכשיו בוזזים את ישראל, וישראל הם נסגלים לה', שנאמר והיה סחרה ואתננה קודש לה' (צבאות) לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק <small>(ישעיה כ גיח)</small>.",
                "חסלת פרשת תולדות"
            ]
        ],
        "Vayetzei": [
            [
                "ויצא יעקב. זש\"ה דרך אויל ישר בעיניו <small>(משלי יב טו)</small>, זה עשו הרשע, דכתיב למעלה וירא עשו כי רעות בנות כנען וגו' וילך עשו אל ישמעאל וגו' <small>(בראשית כח ח ט)</small>, הוסיף צרה על צרה, ושומע לעצה חכם <small>(משלי שם)</small>, זה יעקב, שנאמר ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול <small>(בראשית כז מב)</small>, אימתי מתנחם כשיהרג אותך, שנאמר מתנחם לך להרגך <small>(בראשית כז מב)</small>, ועתה בני שמע בקולי <small>(שם שם מג)</small>, מהו ועתה בני, אמרה לו אתמול שמעת לי ונטלת את הברכות, עכשיו שמע לי כדי שתחיה, אמר לה וכך הוא הדרך שאצא חוץ מדעתו של אבא, אם יאמר לי אף הוא ואעשה מיד, ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו וגו', קום לך פדנה ארם וגו' <small>(שם כח א ב)</small>, וכיון ששמע אמר לו תן לי אכסיטורין (פי' תייור), אמר לו ואל שדי יברך אותך <small>(שם שם ג)</small>, מיד וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם <small>(שם שם ז)</small>, ויצא יעקב וגו' <small>(שם שם י)</small>, לכך נאמר שומע לעצה חכם."
            ],
            [
                "ד\"א ויצא יעקב, זש\"ה בהתהלכך תנחה אותך <small>(משלי ו כב)</small>, זה יעקב שהיה עוסק בתורה כשיצא מבית אביו ולא הניחה, בשכבך תשמר עליך <small>(שם)</small>, אימתי ויקח מאבני המקום [וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא] <small>(בראשית כח כא)</small>, והיה שוכב והיא היתה משמרתו, והקיצות היא תשיחך <small>(משלי שם)</small>, [וייקץ יעקב משנתו] <small>(בראשית שם טז)</small>.  ",
                "ד\"א בהתהלכך תנחה אותך, בשעה שאדם יגע בתורה בחייו, בשכבך תשמר עליך [שהיא משמרת אותו] מרימה ותולעה, והקיצות היא תשיחך לעתיד כשיעמדו הכל בדין היא סניגורין שלו ומלמדת עליו זכות."
            ],
            [
                "ד\"א ויצא יעקב. זש\"ה רגלי חסידיו ישמור <small>(ש\"א ב ט)</small>, זה אברהם כשרדף את המלכים, שנאמר מי העיר ממזרח וגו' <small>(ישעיה מא ב)</small>, ורשעים בחשך ידמו <small>(ש\"א שם)</small>, אלו ששה עשר מלכים שהרג בחשך, שנאמר ויחלק עליהם ללה <small>(בראשית יד טו)</small>.  ",
                "ד\"א רגלי חסידיו ישמור. זה יעקב שיצא לילך לחרן, שכך אמר לו הקב\"ה והנה אנכי עמך <small>(שם כח טו)</small>, ורשעים בחשך ידמו. זה עשו, שנאמר כל חשך טמון לצפוניו וגו' <small>(איוב כ כו)</small>, והיה בית יעקב אש וגו' ובית עשו לקש <small>(עובדיה פסוק יח)</small> עשו כשיצא לרדוף אחר יעקב בעשר שעות, והכסה הקב\"ה את היום ועשה אותו ערב, שנאמר ויפגע במקום וגו' (בראשית כח יא. והיה עשו עומד בחשך ולא היה יודע להיכן הולך, שנאמר ורשעים בחשך ידמו <small>(ש\"א) ב ט)</small>, למה כי לא בכח יגבר איש <small>(שם)</small>, א\"ל הקב\"ה שמא אתה סבור להיות גבור, ואף לעתיד לבא כך הוא עשה לישראל, שנאמר אור זרוע לצדיק <small>(תהלים צז יא)</small>, ואומר ואור צדיקים כאור נוגה וגו' <small>(משלי ד יח)</small>, ואם תמיה אתה, כבר נעשה בעולם הזה, שנאמר לא ראו איש את אחיו <small>(שמות י כג)</small>.  ",
                "ד\"א רגלי חסידיו ישמור, כיון שיצא יעקב מבית אביו, לא יצא אלא במקלו בלבד, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה <small>(בראשית לב יא)</small>, אמר הקב\"ה ליצחק כך עשה לך אברהם אביך, לא נתן לך את כל אשר לו, שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק <small>(שם כה ה)</small>, וכן ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו <small>(שם כד ב)</small>, אמר ר' שמואל בר יצחק מהו המושל, שהמשילו בכל אשר לו, אמר אפילו אתה נותן כל מה שיש לי, קח אשה לבני משם. ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו <small>(שם שם י)</small>, זו היא דיתיקי (שטר מתנה) הוליך בידו, ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק <small>(בראשית כה ה)</small>, התחיל העבד מחלק לזו נזמים, ולזו קטליות, ולזו טבעות, זש\"ה יש מפזר ונוסף עוד <small>(משלי יא כד)</small>, בירכו הקב\"ה, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק נו <small>(בראשית כה יא)</small>, אבל יצחק לא עשה כן ליעקב אלא הוציאו ריקם, אמר הקב\"ה וחשך מיושר אך למחסור <small>(משלי שם)</small>, ומה היתה לו נסתלקה ממנו שכינה, ואין אתה מוצא שנדבר עמו אלא בשעה שמת, בא וראה מה עשה עשו הרשע ליעקב, ראה אותו ריקם ולא ריחם עליו, אלא אמר הריני קודמו לדרך ואינו יכול לעבור בדרך ושם אני הורגו, ומנין שכך הנביא אומר על רדפו בחרב אחיו וגו' <small>(עמוס א יא)</small>, ידע יעקב ותלה עיניו להקב\"ה, ועשה עמו נסים, ונתן (לו מקלו בידו) [מקלו בירדן] ונקרע הירדן לפניו ועבר, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה <small>(בראשית לב יא)</small>, והמתין עשו בדרך, ולא עבר יעקב בדרך, והרגיש עשו כי יעקב ברח ועבר את הירדן, מה עשה עשו רדף אחריו ומצא אותו במערה מקום דומה למרחץ שבטבריא, אמר יעקב לא פת ולא לחם בידי, אכנס ואחמם במרחץ, בא עשו הרשע והקיף את המרחץ כדי שימות בו, א\"ל הקב\"ה רשע שבעולם כנגדו אתה מזדווג, מיד א\"ל הקב\"ה ליעקב מה אתה מתיירא הנה אנכי עמך, א\"ל יעקב רבונו של עולם, הואיל ובך אני בוטח, וכך אתה מבטיחני אבטח [ואצא, ויצא יעקב מבאר שבע]."
            ],
            [
                "ויפגע במקום. אין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו' ואל תפגע בי <small>(ירמיה ז טז)</small>, ועליו אמר דוד הנה לא ינום ולא יישן וגו', ה' שומרך ה' צלך וגו', יומם השמש לא יככה וגו', ה' ישמרך מכל רע וגו', ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם <small>(תהלים קכא ד ה ו ז ח)</small>.  ",
                "ד\"א ויפגע במקום, ששרתה עליו רוח הקודש על יעקב, וניבא שעתידין ישראל לחטא, ורוח הקודש מסתלקת מהן, (וזה דורש מן כי בא השמש, שכן מצינו בנבואת מיכה שכתיב ובאה השמש <small>(מיכה ג ו)</small> שהיא פורענות וסילוק נבואה), שנאמר ואם נביאים הם ואם יש דבר ה' אתם יפגעו נא בה' <small>(ירמיה כ זיח)</small>, מלמד שפגיעה זו נבואה. ויפגע במקם כי בא השמש, מהו שכתיב ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום <small>(מיכה ג ו)</small>.  ",
                "ויקח מאבני המקום. חשב בלבו זקני אברהם משתי נשים הוליד צדיק ורשע, יצחק צדיק וישמעאל רשע, ויצחק אבא מאש אחת הוליד צדיק ורשע, אני שאטול ארבע נשים, כמה רשעים יהיו ממני, א\"ל הקב\"ה ח\"ו כולך יפה רעיתי ומום אין בך <small>(שה\"ש ד ז)</small>, כיון שהשכים בבקר מצא את האבנים כולם אבן אחת, נתבשר שמטתו שלימה, שנאמר וישכם יעקב בבקר וגו' <small>(בראשית כח יח)</small>, א\"ל הקב\"ה חייך כשם שהאבנים הללו נעשו כולן אחת, כך בניך כולם צדיקים, שנאמר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך <small>(איוב ה כג)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויצא יעקב. כתיב לך עמי בוא בחדריך וסגור [דלתיך] בעדי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם <small>(ישעיה כו כ)</small>, בשעה שאתה רואה השעה חצופה לא תעמוד כנגדה אלא תן לה מקום, שנאמר לך עמי בא בחדריך, הסתכלו בי כביכול שראיתי השעה חצופה בעונותיכם לא עשיתי אלא נתתי לה מקום, שנאמר השיב אחור ימינו וגו' <small>(איכה ב ג)</small>, ואף אתם לך עמי, שכל מי שעומד כנגד השעה נופל בידה, וכל מי שנותן מקום לשעה, השעה נופלת בידו, נבות עמד כנגד השעה (ועמד בה) [ונפל בידה] שאמר לו אחאב תנה לי [את] כרמך ויהי לי לגן ירק <small>(מ\"א כא ב)</small>, מה עשה אמר חלילה לי מה' וגו' <small>(שם שם ג)</small>, מה נעשה לו, נפל ביד השעה, שנאמר ויעידוהו אנשי בליעל [את נבות נגד העם וגו' ויסקלהו באבנים וימות] <small>(שם שם יג)</small>. אברהם נתן מקום לשעה, וברח מפני נמרוד מלך כשדים וחזרה השעה ונפלה בידו והרג ששה עשר מלכים, שנאמר ויחלק עליהם לילה <small>(בראשית יד טו)</small>, ויצחק נתן מקום לשעה בשעה שאמרו לו פלשתים לך מעמנו <small>(שם כו טז)</small>, מיד וילך משם יצחק <small>(שם שם יז)</small> וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר וגו' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וגו' ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך וגו' <small>(בראשית כו כו כז כח)</small>, ויוסף נתן מקום לשעה, בשעה שמכרו אותו אחיו לא היה יכול לומר אחיכם אני, אלא נתן מקום לשעה, וחזרה השעה ונפלה לפניו, שנאמר וילכו גם אחיו ויפלו לפניו <small>(שם נ יח)</small>, משה נתן מקום לשעה, שנאמר ויברח משה (מלפני) [מפני] פרעה <small>(שמות ב טו)</small>, וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר (והאיש) [גם האיש] משה גדול מאד בעיני [עבדי] פרעה ובעיני העם <small>(שם יא ג)</small>, ודוד נתן מקום לשעה שנאמר ויברח דוד מנויות <small>(ש\"א כ א)</small>, וכתיב בברחו מפני אבשלום בנו <small>(תהלים ג א)</small>, וכתיב [בברחו] מפני שאול במערה <small>(שם נז א)</small>, וחזרה השעה ונפלה בידו, ששאול אמר לו הנה [נא] ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל <small>(ש\"א כד כא)</small>. וכן יעקב שברח מפני השעה, ויברח יעקב שדה ארם <small>(הושע י ביג)</small>, ונפלה השעה בידו, שנאמר ויקח עשו את נשיו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו <small>(בראשית לו ו)</small>, הוי לך עמי בא בחדריך.  ",
                "ד\"א לך עמי בא בחדריך, הסתכל בחדרי לבך וראה שלא לפי עונותיך הבאתי עליך יסורין, שאין חדריך אלא חדרי כליות, שנאמר חופש כל חדרי בטן <small>(משלי כ כז)</small>, ואם באו עליך יסורין לא תפתח פיך ותקרא תגר אחר מדת הדין, אלא וסגור דלתיך בעדך, למה חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, אין היסורין באין לעולם אלא (שברים) [עוברים] הן, שנאמר הבי כמעט רגע עד יעבר זעם."
            ],
            [
                "ויחלם והנה סולם וגו'. ילמדנו רבינו מה בין מיתתן של צדיקים למיתתן של רשעים, אמר ר' יוסטא בר שונם בשם ר' יהושע דסכנין מיתתן של רשעים לא בארץ לא בשמים, שכן כתיב באחיתופל ויצו אל (בניו) [ביתו] ויחנק <small>(ש\"ב יז כג)</small>, וכן המן לא בארץ ולא בשמים, שנאמר ויתלו את המן <small>(אסתר ז י)</small>, וכן בניו ותלו אותו ואת בניו <small>(שם ט כה)</small>, אבל מיתתן של צדיקים בשמים ובארץ, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים <small>(ש\"א כה כט)</small>, בארץ מנין, ויעלוהו ויקברוהו במעלה קברי בית דוד וכבוד עשו לו (במיתתו) [במותו] (דה\"ב לב לג).  ",
                "ילמדנו עוד רבינו מה בין חלומות הצדיקים לחלומות הרשעים, חלומות הרשעים לא בשמים ולא בארץ, שנאמר ופרעה חולם והנה עומד על היאור <small>(בראשית מא א)</small>. וכך נבוכדנצר כתיב חלם (הוא) [חזית] ודחלנני <small>(דניאל ד ב)</small>, שלא היה לא בארץ ולא בשמים, אבל חלומות של צדיקים בשמים ובארץ, שכן אתה מוצא שאמר יוסף לאחיו הנה אנחנו מאלמים אלומים <small>(בראשית לז ז)</small>, הרי בארץ, ובשמים מנין, שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי <small>(שם שם ט)</small>, וכן באבינו יעקב ויחלום והנה סולם [מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הרי בשמים ובארץ]."
            ],
            [
                "ד\"א ויחלום והנה סולם, אמר ר' יוסי הגלילי הראה לו מנשה עשה סמל. [ד\"א] ויחלום והנה סולם. אמר ר' אלעזר ב\"ר שמעון בן (יוסי) [יוחי], הראה לו מזבח, שנאמר מזבח אדמה [וגו' ולא תעלה במעלות על מזבחי] <small>(שמות כ כד כו)</small>, וראשו מגיע השמימה, זה ענן הקטורת, והנה מלאכי אלהים, אלו הכהנים שעומדים על כבש המזבח ומשמשין. אמר ר' שמעון בן חלפתא הראה לו קרח, שנאמר ותפתח הארץ את פיה <small>(במדבר טז לב)</small>, וראשו מגיע השמימה, הראה לו משה, שנאמר ולא משה אמר עלה אל ה' <small>(שמות כד א)</small>.  ",
                "ד\"א ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, אמר ר' אלעזר בן עזריה הראה לו אליהו, שנאמר ויעל אליהו בסערה השמים (מ\"ב ב יא). ד\"א ויחלום, אמר ר' שמעון בן יוחי הראה לו סיני, זה סימן, ס' עולה ששים, י' עשרה, נ' חמשים, י' עשרה, הרי מאה ושלשים, וסולם מאה ושלשים. נאמר כאן מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ונאמר בסיני (והנה) [וההר] בוער באש עד לב השמים <small>(דברים ד יא)</small>. ",
                " ד\"א והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן, שנאמר ויעל משה ואהרן <small>(שמות כד ט)</small>, והנה ה' נצב עליו, וירד ה' על הר סיני <small>(שם יט כ)</small>, ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק <small>(בראשית כח יג)</small>, ונאמר בסיני אנכי ה' אלהיך <small>(שמות כ א)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויצא יעקב, זה אחד מארבעה בני אדם שנתקפצה לו הארץ, ואלו הן, אברהם ואליעזר ויעקב ואבישי, אברהם מנין, כיון שיצא לרדוף את המלכים קפצה הארץ לפניו, שנאמר ויחלק עליהם לילה <small>(בראשית יד טו)</small>, ואליעזר מנין, כיון שהלך להביא אשה ליצחק, נתקפצה הארץ לפניו, מה כתיב בו, ואבוא היום אל העין <small>(שם כד מב)</small>, בו ביום יצא ובו ביום הגיע, ואבישי מנין, כיון שהיה נלחם עם ישבי בנב אחי גלית, מה עשה רדף את דוד ברוח מגינו, באותה שעה נתן הקב\"ה פחדו של דוד עליו, ואמר מה קל האיש הזה, היכן דוד וגבורותיו, ומנין שכן כתיב, ויעף דוד <small>(ש\"ב כא טו)</small> באותה שעה אמר דוד מי יתן לי אחד מבני אחותי כאן, והיו יואב ואבישי רחוקים ממנו, ונלחמים עם בני עמון ועם ארם, וכיון שהתפלל דוד הקפיץ הקב\"ה את הארץ לפני אבישי, שנאמר ויעזר לו אבישי בן צרויה <small>(ש\"ב כאי ז)</small>. ויעקב אבינו אף הוא הקפיץ הקב\"ה את הארץ לפניו, שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. <small>(בראשית כט א)</small> [וישא יעקב רגליו]. אמרו רבותינו כל בני אדם רגליהם סובלות אותם, אבל יעקב הוא נושא את רגליו, שנאמר וישא יעקב רגליו."
            ],
            [
                "ויברח יעקב שדה ארם <small>(הושע יב יג)</small>, ומהיכן ברח, מבאר שבע, שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע, וכי בבאר שבע יה, והלא בחברון היה, שנאמר הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק <small>(בראשית לה כז)</small>, אלא ממקום המיוחד לשבועות, ששם נשבע אברהם לאבימלך, שנאמר ועתה השבעה לי באלהים הנה וגו' <small>(שם כא כג)</small>, על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שנים <small>(שם שם לא)</small>, ומנין ששם נשבע יצחק, שנאמר ויבאו עבדי יצחק וגו' <small>(שם כו לב)</small>, ויקרא אותה שבעה <small>(שם)</small>. ואף עשו נשבע ליעקב, שנאמר השבעה לי כיום <small>(שם כה לג)</small>, כשנטל את בכורתו חשב בלבו ואמר אם יבא ואמר בא השבעה לי שלא נטלתה הברכות במרמה, מה אני יכול לעשות לו, אלא אצא מן המקום הזה המוחד לשבועות, לכך נאמר ויצא יעקב מבאר שבע וגו', הוי ויברח יעקב שדה ארם.  ",
                "אמר ריש לקיש נסים עשה הקב\"ה עמו בשעה שראה את החלום, מה כתיב והנה ה' נצב עליו וגו' <small>(שם כח יג)</small>. ",
                " ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה <small>(שם יז)</small>, אין זה אלא בית המקדש, שנאמר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו <small>(תהלים עח נד)</small>, ואין נורא אלא בית המקדש, שנאמר נורא אלהים ממקדשיך <small>(שם סח לו)</small>, ראה אותו חרב, שנאמר אין זה, כי אם בית אלהים שראה אותו בנוי, וכל הנביאים ראו אותו בנוי חרב ובנוי, אלא אמר הקב\"ה אתם ראיתם אותו חרב בעולם הזה, אבל לעולם הבא אני בונה אותו בעצמי. ואני בכבודי חוזר לתוכו ואתם רואים, שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון <small>(ישעיה נב ח)</small>."
            ],
            [
                "וירא ה' כי שנואה לאה <small>(בראשית כט לא)</small>. זש\"ה סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים <small>(תהלים קמה יד)</small>, (לכל הנצבים לא נאמר, אלא לכל הכפופים, ואף לרשעים הוא זוקף(. אמר ר' חייא אין מדותיו של הקב\"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם יש לו אוהב עשיר נדבק בו ונכסף לו, וכיון שמטה ידו ונעשה עני מלעיג עליו, אבל הקב\"ה אינו כן, כיון שרואה אדם שמטה ידו נותן לו יד וזוקפו, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים, לא נאמר לכל העומדים, אלא לכל הנופלים, וזוקף לכל הכפופים, תאמר שאף לרשעים הוא זוקף שאם יבואו ליפול לאו, שנאמר שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום <small>(תהלים ו יג)</small>, נפלו אין להם עמידה, למה שנאמר כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה <small>(שם לה ה)</small>, אבל הצדיקים סומך ה', כיון שראה הקב\"ה ללאה שהיא שנואה, אמר היאך אני מחבבה בפני בעלה, אלא הריני זוקפה ונותן לה בנים תחילה, כדי שתהא אהובה בפני בעלה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה, וכן הוא אומר וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות (ואלו( [ואלה] בניה ישר ושובב וארדון <small>(דה\"א ב יח)</small>, אמר ר' ברכיה אשתו היתה, ולמה נקראת עזובה, שהיתה עזובה וכעורה, אמר הקב\"ה הריני נותן לה בנים כדי שתהא נאה בהם, שנאמר ואלה בניה ישר ושובב וארדון <small>(שם)</small>, לכך נאמר סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. "
            ],
            [
                "ד\"א וירא ה' כי שנואה לאה. לא מפני שהיא שנואה בפני בעלה, אלא מפני שהוכיחה אותו שעבד יעקב שבע שנים ברחל, שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים <small>(בראשית כז מד)</small> וישב שם שבע שנים. ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי וגו', ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו' <small>(שם כט כא כב)</small> כל הלילה היתה עשה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר והנה היא לאה, אמר לה בת הרמאי למה רמית אותי, אמרה לו ואתה למה רמית אביך, כשאמר לך האתה זה בני עשו, ואמרת לו אנכי עשו בכורך, ואתה אומר למה רימיתני, ואביך לא אמר בא אחיך במרמה, ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה, אמר הקב\"ה אין רפואתה של זו אלא בבנים, ובעלה נכסף לה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ודוד מקלס עושה משפט לעשוקים <small>(תהלים קמו ז)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א למה היתה שנואה לא שהיתה כעורה מרחל, אלא שהיתה יפה כרחל, שנאמר וללבן שתי בנות <small>(בראשית כט טז)</small>, שוות בנוי וביופי ובזקיפה, למה אמר ועיני לאה רכות <small>(שם שם יז)</small>, אלא כיון שילדה רבקה עשו ויעקב, נולדו ללבן שתי בנות לאה ורחל, שלחו אגרות אלו לאלו והתנו ביניהן, כדי שיטול עשו את לאה, ויעקב רחל, והיתה לאה שואלת במעשה עשו, והיתה שומעת שמעשיו רעים, והיתה בוכה בכל שעה לומר כך עלה גורלי לרשע הזה, ומתוך כך נעשו עיניה רכות שנאמר ועיני לאה רכות.  ",
                "ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה <small>(שם)</small>, למה שנאמר שמועה טובה תדשן עצם <small>(משלי טו ל)</small>, לא עשה אלא וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו' לו לאשה <small>(בראשית כח ט)</small>, אמר יעקב בשביל הברכות היה מבקש להרגני, וכשאטול את לאה אשתו, מי יודע אם יניח למחלת בת ישמעאל, ויבא עלי ויאמר לי, לא דייך שלקחת בכורתי וברכתי, אלא עוד נטלת ארוסתי, לפיכך אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו' <small>(שם כט ח)</small>, אילולי כן יש אדם שנוטל אשה ומניח את הגדולה ונוטל את הקטנה, אלא ללמדך שהיתה לאה יושבת לשמו של עשו, אמר יעקב אעבדך שבע שנים וגו', וכשראה לבן כך, אמר הריני נותן את הגדולה מיד, ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו', אמר לו יעקב וכך היו התנאים, הלא ברחל עבדתי עמך, ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו וגו', ויעש יעקב כן וגו', התחיל מחבבה יותר מלאה, אמר הקב\"ה הריני נותן ללאה בנים כדי שתהא חביבה יותר מרחל, וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה."
            ],
            [
                "[ד\"א וירא ה' כי שנואה לאה]. זש\"ה כי (תהיינה) [תהיין] לאיש שתי נשים <small>(דברים כא טו)</small> זה יעקב, שנאמר ויעקב איש תם <small>(בראשית כה כז)</small>, שתי נשים <small>(דברים שם)</small> לאה ורחל, אחת אהובה <small>(שם)</small>, זו רחל, שנאמר ויאהב גם את רחל <small>(בראשית כט ל)</small>, והאחת שנואה <small>(דברים שם)</small> זו לאה, שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה <small>(בראשית שם לא)</small>, וילדו לו בנים האהובה והשנואה <small>(דברים שם)</small>, שתיהן ילדו לו, ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה העמידה מלכים וכן רחל [המידה מלכים, לאה העמידה נביאים וכן רחל העמידה נביאים], לאה העמידה שופטים וכן רחל, לכך נאמר וילדו לו בנים <small>(דברים שם)</small>. והיה ביום הנחילו את בניו <small>(שם שם טז)</small>, בשעה שבא ליפטר מן העולם, ויקרא יעקב אל בניו <small>(בראשית מט א)</small>. לא יוכל לבכר את בן האהובה <small>(דברים שם)</small>, ליוסף, למה כי את הבכור בן השנואה יכיר <small>(שם שם יז)</small>, זה ראובן, שנאמר ראובן בכורי אתה <small>(בראשית מט ג)</small>, אע\"פ שאמר בבזיונו פחז כמים אל תותר <small>(שם שם ד)</small>, מהו יצועי עלה <small>(שם)</small>, כשיבא משה, שכתיב בו ומשה עלה אל האלהים <small>(שמות יט ג)</small>, הוא פודה אותו, וכיון שעמד משה בקש עליו רחמים, שנאמר יחי ראובן <small>(דברים לג ו)</small>. אמר הקב\"ה ואל ימות, נמצא נוטל (דמים כפי שניהם) [דימום כפי שניהם], שנאמר כי את הבכור [בן השנואה] יכיר לתת לו פי שנים <small>(דברים כאי ז)</small>. יחי ראובן ואל ימות, יחי ראובן בעולם הזה, ואל ימות לעולם הבא, ולמה כי הוא ראשית אונו [וכתיב כחי וראשית אוני] <small>(בראשית מט ג)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א וירא ה' כי שנואה לאה. זש\"ה היתה לי נחלתי כאריה ביער [וגו' על כן שנאתיה] <small>(ירמיה יב ח)</small>, היאך, ראה הקב\"ה שעתידין לצאת ממנה בנים רשעים, וקרא אותה שנואה, ואלו הן הרשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו. ביהורם כתיב וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב (מ\"ב ח יח), באחז כתיב ולא עשה הישר בעיני ה' [אלהיו] כדוד אביו <small>(שם טז ב)</small>, אמר לו ישעיה שאל לך אות מעם ה' אלהיך העמק שאלה <small>(ישעיה ז יא)</small>, שיחיו המתים או שיעלה קרח משאול, או הגבה למעלה <small>(שם)</small>, תבקש שירד אליהו מן השמים, א\"ל יודע אני שיש בו כח לעשות, אבל איני רוצה שיתקדש שם שמים על ידי, שנאמר ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה' <small>(שם שם יב)</small>, ביהואש כתיב ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ\"ב יב ג), וכיון שמת יהוידע נעשה רע, שנאמר (ויהי אחרי) [ואחרי] מות יהוידע וגו' (דה\"ב כד יז). ראה מה כתיב במנשה וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים <small>(שם לג ז)</small>, באמון כתיב [ויעש הרע בעיני ה' וגו'] ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו וגו' [ולא נכנע מלפני ה' וגו' כי הוא אמון הרבה אשמה] <small>(שם לג כב כג)</small>. וביהויקים כתיב ויתר דברי יהויקים ותועבותיו [אשר עשה] והנמצא עליו <small>(שם לו ח)</small>, שמאס במילה, ומשך את הערלה, ונכנס בפתח שיצא. בצדקיהו כתיב ויעש הרע בעיני ה' אלהיו וגו' <small>(שם שם יב)</small>. הרי שבעה רשעים, לפיכך הנביא צווח ואומר אומללה (היולדת שבעה) [יולדת השבעה] <small>(ירמיה טו ט)</small>, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה וגו'."
            ],
            [
                "[ד\"א וירא ה' כי שנואה לאה], אלא ורחל עקרה, היא היתה עיקר הבית, שלא נשתעבד יעקב אלא בשבילה, שנאמר ויעבוד יעקב ברחל <small>(בראשית כט כ)</small>, מנין שהיא היתה עיקרה של בית, שכן בניה של לאה מודים, בועז וכל סנהדרין שלו מבני יהודה היו, מבני בניה של לאה, ומה כתיב ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם <small>(רות ד יא)</small>, מכאן שרחל עיקר הבית שנאמר ורחל עקרה. אמר ר' ברכיה הכהן (בר) [ברבי] לא היה לה עיקר מיטרין, שנאמר ורחל עקרה וגו', אעפ\"כ היא ובניה עיקרו של עולם שאין מעמיד ישראל בעולם אלא בניה של רחל. ",
                " אמר ר' שמואל בר נחמן מסורת היא ביד בנים של עשו, שאין נופלין אלא ביד בניה של רחל, שנאמר אם לא יסחבום [צעירי] הצאן <small>(ירמיה מט כ)</small> שאם באים השבטים לדון עם עשו לומר לו למה רדפת את אחיך, והוא אומר לם [למה] אתם רדפתם את יוסף אחיכם, ואינם מועילים ממנו, וכיון שהוא בא אצל יוסף, אמר לו למה רדפת אחיך, ואינו יכול להשיבו, ואם תאמר שעשה לך רעה, אף אחי שלמו לי רעה, ואני שלמתי להם טובה, מיד הוא שותק, שנאמר הנה היו כקש <small>(ישעיה מז יד)</small>, זה עשו, שנאמר ובית עשו לקש <small>(עובדיה פסוק יח)</small>, אש שרפתם <small>(ישעיה שם)</small> זה יעקב [שנקרא אש], שנאמר ובית עשו לקש <small>(עובדיה פסוק יח)</small>, אש שרפתם <small>(ישעיה שם)</small> זה יעקב [שנקרא אש], שנאמר והיה בית יעקב אש <small>(עובדיה שם)</small> (שנקרא אש) (ובית יוסף להבה וגו', לא זה יוסף שנאמר ובית יוסף להבה) <small>(עובדיה פסוק יח)</small>, [לא יצילו את נפשם מיד להבה <small>(ישעיה מז יד)</small>, זה יוסף שנקרא להבה, שנאמר ובית יוסף להבה וגו' <small>(עובדיה שם)</small>]."
            ],
            [
                "ויזכר אלהים את רחל וגו' ויפתח את רחמה <small>(בראשית ל כב)</small>. ילמדנו רבינו, מהו שיקנח אדם שלחן בשבת בספוג, כך שנו רבותינו ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו, ואם לאו אין מקנחין בו, שאם אין עליו עור תפור לו הוא בא לקנח [בשבת] והמים נכנסין והוא (כונס) [כובש] והמים יוצאין, ונמצא סוחט בשבת, לפיכך אם יש לו עור בית אחיזה מקנהין בו, [ואם לאו אין מקנחין בו], שלא יהא עוצר והמים יוצאין. בוא וראה מעשיו של הקב\"ה שאינן כמעשה בשר ודם, בשר ודם בשעה שעוצר בספוג המים יורדין, פתח ידו אין המים יורדין, אבל הקב\"ה אינו כן, אם עצר אין המים יורדין, שנאמר הן יעצר במים ויבשו <small>(איוב יב טו)</small>, וכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר <small>(דברים יא יז)</small>, אבל אם פתח הן יורדין שנאמר יפתח ה' לך <small>(שם כח יב)</small>, אמר ר' יוחנן ארבעה מפתחות ביד הקב\"ה ולא מסר אותן לבריה בעולם, ואלו הן, מפתח של גשמים, ומפתח של כלכלה, ומפתח של קברות, ומפתח של עקרות, ולכשהוצרכו מסרן הקב\"ה לצדיקים, מפתח של גשמים מסר לאליהו, שנאמר אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי <small>(מ\"א יז א)</small>. מפתח של כלכלה מסר לנח, שנאמר ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל <small>(בראשית ו כא)</small>, מפתח של קברות מסר ליחזקאל, שנאמר ואמרת אליהם העצמות היבשות <small>(יחזקאל לז ג)</small>, מפתח של עקרות מסר לאלישע, שנאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (מ\"ב ד טז), ומנין של מסרן הקב\"ה לבריה בעולם, אלא הוא בעצמו פותח אותן, מפתח של גשמים, שנאמר יפתח ה' לך <small>(דברים כח יב)</small>, מפתח של כלכלה, שנאמר פותח את ידך <small>(תהלים קמה טז)</small>, ומפתח של קברות, שנאמר הנה אני פותח את קברותיכם <small>(יחזקאל לז יב)</small>, ומפתח של עקרות מנין, ממה שכתיב בענין ויזכר אלהים את רחל ויפתח את רחמה."
            ],
            [
                "[ד\"א ויזכר אלהים את רחל]. זש\"ה פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי <small>(תהלים נהי ט)</small>, מי אמר הפסוק הזה, דוד אמרו בשעה שחלק אבשלום בנו עליו ואמר לו אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון <small>(ש\"ב טו ז)</small>, ואמר לו אביו לך בשלום ויקם וילך חברונה <small>(שם שם ט)</small>, אמר לו אבשלום מבקש אני ממך דבר אחד שתתן לי שני זקנים שילכו עמי שאהיה עושה על פיהם כל דבר שאני עושה, כתב לו [אגרת] שילכו עמו שני זקנים מכל עיר שירצה, נטל את האגרת והיה הולך בכל עיר ועיר, ורואה שני זקנים ובחורים שבעיר היה מראה להם [את האגרת], ואומר להם ראו מה כתב לי אבי, אלא בשביל שאני מחבב אתכם הרבה, אני מבקש אתכם, כך היה עושה בכל עיר ועיר, עד שנטל מאתים זקנים, שנאמר ואת אבשלום הלכו מאתים איש <small>(שם שם יא)</small>, מהו מאתים איש, ר' הונא בשם ר' חייא בר אבא אמר מאתים ראשי סנהדרין לקה עמו, כמה דאת אמר אספה לי שבעים איש <small>(במדבר יא טז)</small>, קרואים והולכים לתומם ולא ידעו כל דבר <small>(ש\"ב טו יא)</small>, שלא היו יודעים היכן היו הולכים, עשה להם אבשלום סעודה, והיו יושבים שני זקנים, ואחד מאותם שחלקו עמו באמצע, והיה אותו שרביץ בין שניהם אומר, מה נאה אבשלום למלך, נניח את דוד ונלך לנו עמו, מה היו עושין, אע\"פ שהיו עמו, לא היו מתפללין אלא על דוד, ומה היו מתפללים, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שנפול ביד דוד ולא יפול דוד בידינו, לכך נאמר כי ברבים היו עמדי <small>(תהלים נהי ט)</small>.  ",
                "ד\"א פדה בשלום נפשי, מדבר ברחל, אמרה רחל פדה בשלום נפשי בזכות מה נתן לי הקב\"ה בנים, כי ברבים היו עמדי, על ידי שהיו יעקב ולאה מתפללים עלי, לכך נאמר ויזכר אלהים את רחל."
            ],
            [
                "[ד\"א ויזכר אלהים את רחל]. זש\"ה זכר חסדו ואמונתו <small>(תהלים צח ג)</small>, מדבר ביהושע, שהוא מבני בניה של רחל, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו <small>(שם)</small>, אותה ישועה שעשה יהושע, שנאמר שמש בגבעון דום <small>(יהושע י' יב)</small>. ",
                " ד\"א זכר חסדו זכירת אמנו רחל לבית ישראל, שנאמר אשר בנו (שתיהן) [שתיהם] את בית ישראל <small>(רות ד יא)</small>, הוי ויזכר אלהים את רחל."
            ],
            [
                "[ד\"א ויזכר אלהים את רחל]. מה כתיב למעל מן הענין, ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב [וגו' ואם אין מתה אנכי] <small>(בראשית ל א)</small>, אמרו רבותינו מכאן אתה למד שכל מי שאין לו בנים חשוב כמת, שכתיב בחנה ה' ממית ומחיה <small>(ש\"א ב ו)</small>, אלא כך אמרה חנה, עד שלא נתן לי בן הייתי מן המתים, עכשיו שנתן לי בן נמניתי עם החיים, אמרה רחל ליעקב, הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ויחר אף יעקב ברחל <small>(בראשית ל א ב)</small>, ורוח הקודש אומרת החכם יענה דעת רוח <small>(איוב טו ב)</small>, אמר יעקב לרחל וכי אנטידיסר של הקב\"ה אני, התחת אלהים (אני) [אנכי] <small>(בראשית שם)</small>, א\"ל הקב\"ה חייך בלשון שאמרת התחת אלהים (אני) [אנכי], בו בלשון בנה עומד ואומר לבניך התחת אלהים אני <small>(שם נ יט)</small>, אמרה לו כך היה יצחק אביך יעשה לרבקה אמך, לא היו שניהם עומדים ומתפללים זה כנגד זה, שנאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו <small>(שם כה כא)</small>, אף אתה תתפלל עלי אל ה', ואברהם זקנך לא כך עשה לשרה, אמר לה שרה הכניסה צרה לביתה, אמרה לו, אם כן הנה אמתי בלהה בא אליה <small>(שם ל ג)</small>, לא עשה, אלא כיון שנתנה לו שפחתה מיד עיברה וילדה, ותאמר רחל דנני אלהים <small>(שם שם ו)</small>, דנני וחייבני, דנני וזיכני, דנני וחייבני שלא נתן לי בן, דנני וזיכני שנתן לשפחתי בן, ותקרא שמו דן, עיברה וילדה לנפתלי <small>(שם שם ח)</small> (פי' לשון נינפי שבכרכי הים קורין לכלה נינפי), נפתולי שלי היתה החופה, שבכל יום רביעי היתה מקושטה להכנס ונכנסה לאה, לפיכך נפתולי ונכנסה אחותי, עם אחותי וגם יכולתי, ותקרא שמו נפתלי <small>(שם)</small>, למה נפתלי, שמגבולם הם עטרים את התורה שכתיב בה ומתוקים מדבש ונופת צופים <small>(תהלים יט יא)</small> כיון שראתה לאה שילדה ששה בנים, אמרה כך התנה הקב\"ה עם יעקב שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, והרי ילדתי ששה בנים ושתי השפחות ד', הרי עשר, והיתה לאה מעוברת, אמרו רבותינו זכר היתה מעוברת, אמרה לאה הריני מעוברת, ואחותי רחל לא ילדה, מה עשתה לאה, התחילה מבקשת רחמים על רחל אחותה, אמרה יעשה מה שבתוך מעיה נקבה ואל תמנע אחותי רחל מלהוליד בן, אמר לה הקב\"ה חייך את ריחמת על אחותך, הריני עושה מה שבתוך מעיך נקבה וזוכרה בכך, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה <small>(בראשית ל כא)</small>, מהו דינה, שדיינה מלהוליד בן על מנת שתלד רחל בן, שכן כתיב אח\"כ ויזכור אלהים את רחל וגו' ותהר ותלד בן <small>(שם שם כב כג)</small>, מהו ותהר ותלד, מקיש לידתה לעיבורה, מה עיבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער. ותאמר אסף אלהים את חרפתי <small>(שם)</small>, מהו אסף, אלא כיון שאין האשה יולדת, חרפה מצויה בתוך ביתה, כיצד שוברת כלי בתוך ביתה, במי יש לה לתלות, כיון שיולדת תולה בבנה, לכך אמרה אסף אלהים את חרפתי."
            ],
            [
                "ד\"א אסף אלהים. אלא בשעה שילדה רבקה ליעקב ולעשו, נולדו ללבן שתי בנות, ושלחו אגרות זה לזה לומר אתה הולדת שתי בנות ואני שני בנים, ניתן אלו לאלו, והיתה לאה שומעת מעשה עשו ובוכה, ורחל שומעת מעשה יעקב ושמחה, [מנין שהיתה לאה בוכה, שנאמר] ועיני לאה רכות <small>(שם כט יז)</small>, תרגם מתורגמניה של ר' יוסי, מהו רכות צירניות (פי' עגילות), א\"ל ר' יוחנן לא תרגמת יפה, ומהו רכות ארוכות, שכל מה שנתן לה הקב\"ה היו ארוכות, כהונה גדולה, ומלכות, ושמן המשחה, וכיון שילדה לאה ליעקב, היתה רחל מצירה, לומר שמא יטלנה עשו מאחר שלא הולדתי בן, וכיון שילדה ליוסף אמרה אסף אלהים את חרפתי, ואין חרפה אלא ערלה, שנאמר כי חרפה היא לנו <small>(בראשית לד יד)</small>, ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, צפה ברוח הקודש שאינה יולדת אלא בן אחר.  ",
                "ד\"א יוסף ה' [לי בן אחר, אמר ריש לקיש] תוספתו של הקב\"ה גדולה מן העיקר, ממי אתה למד מחזקיהו שהיתה מלכותו י\"ד שנים, וכיון שהוסיף לו הקב\"ה הוסיף לו ט\"ו שנים, שנאמר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה (מ\"ב כ ו), הוי תוספת גדולה מן העיקר, וכן אתה מוצא בבנימין שאמרה לו אמו יוסף ה' לי בן אחר, אף הקב\"ה הוסיף לה ממנו י' שבטים ומן יוסף ב' שבטים. אמר ר' שמואל בר נחמן העמיד הקב\"ה מן רחל שנים עשר שבטים, עשרה מבנימין ושנים מיוסף, ומנין שהיו בניו של בנימין, שכתיב ויען שאול ויאמר, הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל [ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין] <small>(ש\"א ט כא)</small>, וכתוב אחר אומר (וישלח שאול) [וישלחו שבטי ישראל אנשים] בכל שבטי בנימין לאמר <small>(שופטים כ יב)</small>, כיון שראו הנביאים שתוספת גדולה מן העיקר, התחילו לברך את ישראל בתוספת, משה רבינו אמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם <small>(דברים א יא)</small>, ואף דוד אמר יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם <small>(תהלים קטו יד)</small>, אף לעולם הבא בלשון הזה הקב\"ה מקבץ גליותיהם של ישראל, שנאמר והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות [את] שאר עמו <small>(ישעיה יא יא)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך <small>(בראשית לא ג)</small>, ילמדנו רבינו, חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכו, מהו שיהא עירובו עירוב, כך שנו רבותינו חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכה אסור לישראל להשתמש בתוכה, עד שיקח רשותו של נכרי עובד כוכבים, למה שכתיב כל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' <small>(שמות כ כד)</small>, ואין הקב\"ה מייחד שמו בתוך עובדי ע\"ז, אלא ונקדשתי בתוך בני ישראל <small>(ויקרא כב לב)</small>, שלא תתחבר בתוך הרשעים, שאין הקב\"ה מייחד שמו בתוכן, תדע לך שוא כן, אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן (קסמא) [זמרא] כל זמן שהיה לוט דבוק עם אברהם, אין אתה מוצא שנתייחד הדיבור על אברהם, כיון שפירש לוט ממנו נתייחד עליו הדיבור, שנאמר וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו <small>(בראשית יג יד)</small>, וכן אתה מוצא בשעה שיצא יעקב לארם נהרים לילך אצל לבן עשה אצלו עשרים שנה, וכל הימים שהיה יעקב בביתו של לבן לא דיבר עמו הקב\"ה, והיה יעקב מהרהר ואומר כך הניחני הקב\"ה, לא כך אמר לי הקב\"ה והנה אנכי עמך <small>(שם כח טו)</small>, ידע הקב\"ה מה הרהר בלבו, א\"ל הקב\"ה אתה מבקש שאהיה עמך, הפרש עצמך מלבן הרשע, ואהיה עמך, מנין ממה שקראו בענין ויאמר אלהים אל יעקב."
            ],
            [
                "[ויאמר אלהים אל יעקב וגו' ואהיה עמך]. כתיב חכו ממתקים <small>(שה\"ש ה טז)</small>, [אמר ר' תנחום ר' יוסי בוא וראה מה הקב\"ה אומר לישראל, ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם <small>(ויקרא יט כח)</small> למה אני ה' <small>(שם)</small>, נאמן לפרוע לכם שכר, יש חיך מתוק מזה, יש אדם אומר לחבירו אם תנוול עצמך ואני נותן לך שכרך, אבל הקב\"ה אמר אם לא תנבלו עצמכם, ושרט לנפש וגו' אני נותן לכם שכר, הוי חכו ממתקים].  ",
                "ד\"א חכו ממתקים, אמר ר' אבהו ראה מה כתיב ואבדיל אתכם מן העמים <small>(שם כ כו)</small>, ראה מדותיו של הקב\"ה, אילו היה כתיב ואבדיל העמים מכם, לא היה תקוה לגוי עובד כוכבים, ולא היה גר מתגייר, כיצד אדם שיש לפניו תאנים, אם בורר הוא הרעות מן היפות, אין סופו לחזור על הרעות, אבל אם הוא בורר הטובות, אם הוא מבקש לברור מן הרעות בורר, לכך אמר הקב\"ה ואבדיל אתכם מן העמים, נתן רמז לגוים למי שמבקש להתגייר, יש חיך האה מזה, הוי חכו ממתקים. ",
                " [ד\"א חכו ממתקים, אמר ר' אחא מלך בשר ודם כשהוא נותן דואנטיבא (פי' מתנה טובה), אינו נותן איסטאטיבא (פי' מנוחה טובה), וכשהוא נותן איסטאטיבא, אינו נותן דואנטיבא, אבל הקב\"ה נותן איסטאטיבא ונותן דואנטיבא, נתן שבת ונתן לחם משנה מה כתיב ראו כי ה' נתן לכם (את) השבת [על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים] <small>(שמות טז כט)</small> הוי חכו ממתקים.  ",
                "אמר ר' יוחנן אמר הקב\"ה ואת שבתותי תשמרו אני ה' <small>(ויקרא טיט ג)</small>, אני נאמן ליתן שכר, ובמה אתה משמרו, במאכל ובמשתה וכסות נקיה ואני נותן שכר, הוי חכו ממתקים.  ",
                "אמר ר' לוי ראה לשון שנתן הקב\"ה לבני אדם מה כתיב והרשע כי ישוב וגו' <small>(יחזקאל יח כא)</small>, אמר הקב\"ה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו (כצדקותיו) [בצדקתו] אשר עשה (חיה) יחיה (ולא ימות) <small>(שם שם כב)</small>, הוי חכו ממתקים.  ",
                "אמר ריש לקיש יש לך לשמוע גדולה מזו, מה כתיב ובשוב רשע מרשעתו [ועשה מ שפט וצדקה עליהם הוא יחיה] <small>(שם לג יט)</small>, וחיה אין כתיב כאן, אלא עליהם הוא יחיה, שהקב\"ה עושה אותם לו זכות והוא חי בהם, הוי חכו ממתקים.  ",
                "ד\"א חכו ממתקים, מלך בשר ודם אם יש לו אוהב הוא מחבבו, ואם חלה אותו האוהב משלח ומבקרו, ואם מחבבו ביותר הוא הול ומבקרו, שמא אם יצא לאכסניא יכול שיצא המלך עמו, אבל מלך מלכי המלכים הקב\"ה היה אוהב ליעקב, שנאמר ואהב את יעקב <small>(מלאכי א ג)</small>, ומתה דבורה ובא לבקרו, וכשיצא לאכסניא היה עמו, שנאמר והנה אנכי עמך <small>(בראשית כח טו)</small>, וכשחזר היה עמו, שנאמר ויאמר אלהים אל יעקב וגו' ואהיה עמך <small>(שם לא ג)</small>."
            ],
            [
                "[ויאמר אלהים אל יעקב וגו']. זש\"ה זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים <small>(תהלים קמב ו)</small>, מי אמר הפסוק הזה, דוד אמרו, חלקי בארץ החיים הוא קורא ארץ ישראל ארץ החיים, למה אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר הקפר מפני שמתי ארץ ישראל חיים תחילה לימות המשיח, לפיכך הוא קורא אותה ארץ החיים, אמר דוד מתאוה אני לישב בתוכה, ואין שאול מניחני, אלא כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' <small>(ש\"א כו יט)</small>, לפיכך זעקתי אליך ה', ועל ידי שעשיתי כך נעשיתי מלך על ישראל.  ",
                "ד\"א זעקתי אליך ה' מדבר ביעקב, כשיצא מבית אביו מהו אומר אם יהיה אלהים עמדי וגו' <small>(בראשית כח כ)</small>, תלה עיניו להקב\"ה אמר אתה מחסי, א\"ל הנה אנכי עמך וגו', חלקי בארץ החיים, שהיה יעקב מקוה לחזור לארץ ישראל, אמר יעקב ברשות יצאתי, אם איני נוטל רשות איני חוזר, אמר הקב\"ה רשות אתה מבקש, השות בידך, שוב אל ארץ אבותיך, כלום באתה אלא בשביל השבטים, הרי הם בידך.  ",
                "ד\"א כלום באתה אלא בשביל רחל, הרי (זכות) רחל בידך.  ",
                "ד\"א כלום היית ממתין אלא עד שיולד שטנו של עשו, הרי נולד."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו' <small>(בראשית ל כה)</small>, ואם אין אתה מבקש לשלחני, שלא ברשותך אני הולך לי, א\"ל לבן בכל הבנים שהולדת לא אמרת לי שלחני אלא ביוסף, א\"ל שהוא יפרע מעשו הרשע, לפיכך שלחני ואלכה וגו'. ויאמר אליו לבן וגו' נחשתי <small>(שם כז)</small>, באותו היום על רגליו של יעקב מצא שימא שהוא למזל, לכך הוא אומר נחשתי. אמר ר' ברכיה לבן ניחש ויעקב לא היה יודע ומה איכפת לו, ויברכני ה' בגללך <small>(שם)</small>, אמר לבן נקבה שכרך, א\"ל אתה נוטל הנקודים ואני נוטל הברודים מכל מה שהן מולידות, ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות <small>(שם לו)</small>, מהו הנותרות, אמר ריש לקיש הזקנות העקרות החולות. מה כתיב ויקח לו יעקב מקל לבנה <small>(שם לז)</small>, אמר ר' הושעיא היה צר צורה, וכשם שהיה צר כך היו מולידות, לא היה חסר אלא ליתן להם נשמה, הולידו ונתברכו לפניו, חזר בו לבן, מנין שכך אמר יעקב והחליף את משכורתי וגו' <small>(שם לא ז)</small>, מה עשה יעקב כיון שנתעכב עליו, שלח אחר בני ביתו, שנאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה <small>(שם ד)</small>, למה לא בתוך ביתו, אמר ר' שמעון בן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את בני המזרח,  ",
                " שאין נושכין בשר בשיניהם אלא בסכין חותכין, וכשהוא נושק את חבירו אינו נושקו בפיו אלא בידו, וכשמבקש ליטול עצה אינו נוטל בבית אלא בשדה,  ",
                "לכך נאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה למקום מרווח.",
                " ויאמר להם רואה אני את פני אביכן וגו', ואתנה ידעתן וגו', ואביכן התל בי וגו', אם כה יאמר וגו' <small>(שם ה ו ז ח)</small>, אמר ר' ברכיה אם כה אמר אין כתיב כאן אלא אם כה יאמר והמלאך היה אומר ליעקב אם יאמר לבן כך, חייך כשם שאתה רוצה כך אני עושה לך:  ",
                "וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו <small>(שם א)</small>, מהו לקח יעקב, אמר ר' הושעיא שנעשו מלאכי השרת כתיפין ליעקב, לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו לקח את כל הכבוד הזה, מהו הכבוד, אמר ר' סימון מכסף וזהב, וכסף וזהב היו לו ללבן ולא היה לו אלא צאן, שהוא אומר כסף וזהב, אלא צאנו של אבינו יעקב משונה היה מצאנו של לבן, ויהי לו מקנה הרבה אין כתיב כאן, אלא ויהי לו צאן רבות <small>(שם ל מג)</small>, שהיו פרות ורבות, והיו אומות העולם באין ונותנין ליעקב כסף וזהב בשביל ליקח ממנו צאנו, אמר ר' סימון אין כבוד אלא כסף וזהב, שנאמר בוזו כסף בוזו זהב וגו' <small>(נחום ב י)</small>, וכמה צאן היו לו, אמר ר' תנחומא בר אבא ק\"כ רבוא היה, שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד <small>(בראשית ל מג)</small>, ונאמר במצרים מאד וירב העם ויעצמו מאד <small>(שמות א כ)</small>, [והם ס' רבוא, וכאן נאמר מאד מאד הרי ק\"ך רבוא]. וכמה כלבים של צאן היו לו, אמר ר' אבא בר כהנא שלש מאות ותשעה, אמר ר' תנחומא מנין ק' ב' ז' ר' הרי החשבון, ויפרוץ האיש, מהו ויפרוץ, שפרץ לו הקב\"ה גדרו של עולם, ואמר לו כך אני פורץ לבני בניך לעולם הבא, שנאמר עלה הפורץ לפניהם <small>(מיכה ב' יג)</small>.",
                "חסלת פרשת ויצא"
            ]
        ],
        "Vayishlach": [
            [
                "[וישלח יעקב מלאכים <small>(בראשית לב ד)</small>. זש\"ה מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע <small>(משלי כה כו)</small>, אמר ר' יהודה ב\"ר סימון כמעין נרפס וכמקור משחת כך כשצדיק מט לפני רשע. ד\"א אפשר למעין נרפס ולמקור משחת, אפשר לצדיק למוט לפני רשע, ומי הוא זה זה יעקב כשבא מפדם ארם מהו משלח ואומר לעשו, כה תאמרון לאדוני לעשו וגו', הוי וישלח יעקב מלאכים וגו'."
            ],
            [
                "וישלח יעקב וגו']. זש\"ה מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו <small>(משלי כו יז)</small>, מי הוא זה, זה יעקב, כיון שיצא מבית אביו מה כתיב וידר יעקב נדר <small>(בראשית כח כ)</small>, מה אמר אם יהיה אלהים עמדי <small>(שם)</small>, כך השיבו הקב\"ה והנה אנכי עמך <small>(שם שם טו)</small>, רבותינו אמרו על הכל השיבו חוץ מן הפרנסה, ר' אושעיא אמר אף על הפרנסה השיבו, שנאמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך <small>(בראשית כו טו)</small>, למה אמר שתי פעמים אשר אשר, כביכול דבר קשה, אמר ר' אושעיא אמר לו הקב\"ה אשריי ואשריך כשאעשה לך הדבר הזה, חזר ותבע ושבתי בשלום <small>(שם שם כא)</small>, א\"ל והשבותיך <small>(שם שם טו)</small>, אמר ר' חנינא ב\"ר יצחק אשריו לילוד אשה שכך שמע מבוראו, ראו כל מה שתבע מבוראו הבטיחו, ועל כל ההבטחות הללו הוא משלח ואומר כה תאמרון לאדני לעשו, הוי יפה נאמר מחזיק באזני כלב, אימתי כששלח יעקב אצל עשו."
            ],
            [
                "וישלח יעקב מלאכים. זש\"ה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך <small>(תהלים צא יא)</small>, אימתי בשעה שאדם בארץ ישראל, מלאכים שבארץ ישראל משמרין אותו, וממי אתה למד מיעקב, שבשעה שבקש לצאת לחוצה לארץ מה כתיב ויחלם והנה סולם וגו' והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו <small>(בראשית כח יב)</small>, לא היה צריך לומר אלא יורדים ועולים, משאדם יורד הוא עולה, והוא אומר עולים ויורדים, א\"ל אותן המלאכים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל עלו להן וירדו אחרים לשמור אותו בחוצה לארץ, לא עשה אלא כשהוא בא מפדן ארם ירדו אותן המלאכים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם וגו' ויקרא שם המקום ההוא מחנים <small>(שם לב ג)</small>, מחנה אין כתיב כאן אלא מחנים, שתי מחנות, אותן הראשונים ואותן האחרונים, מה עשה יעקב, כיון שרצה לשלח אצל עשו, נטל מאלו ומאלו ושלח, ושנאמר וישלח יעקב מלאכים, ואל תתמה שהרי קטן ביתו דיבר עם המלאך, מי הוא זה זה יוסף, שכיון שאמר לו לך נא וראה וגו' <small>(שם לז יד)</small>, מה כתיב וימצאהו איש וגו' <small>(שם שם טו)</small>, מה אמר לו, ויאמר האיש נסעו מזה וגו' <small>(שם שם יז)</small>. מהו דותינה שהיה אותו המלאך משמר דת יה, ואתה אל תתמה על יעקב ששלח מלאכים, ולא ביוסף, אלא אפילו הגר דיברו עמה המלאכים, מה כתיב ויקרא מלאך (ה') [אלהים] אל הגר <small>(שם כאי ז)</small>, כמה מלאכים דברו עמה, ר' לוי אמר, ורבותינו אמרו ג', ומה אם השפחה מסיחה עם המלאכים, אל תתמה עם יעקב שהיה משלח את המלאכים, לפיכך כתיב וישלח יעקב מלאכים."
            ],
            [
                "[לפניו אל עשו אחיו]. מהו לפניו, לפניו הוא נופל את המלכות, שהמלכות בעולם הזה שלו, אבל אתה נוטל באחרונה, אל עשו אחיו, ורוח הקודש אומרת יעקב משלח אל עשו.  ",
                "ארצה שעיר שדה אדום, [מהו ארצה שעיר], שהוא מעמיד שערות של אדם, שדה אדום, הוא אדום, ומאכלו אדום, וגבוריו אדומים, ולבושו אדום, ומגיניו אדומים, וארצו אדומה, ומי שעומד כנגדו אדום, ומי שפורע ממנו אדום, בלבוש אדום. הוא אדום, ויצא הראשון אדמוני <small>(בראשית כה כה)</small>, ומאכלו אדום, מן האדום האדום הזה <small>(שם שם ל)</small>, וגבוריו אדומים, מגן גבוריהו מאדם <small>(נחום ב ד)</small>, ולבושו אדום, אנשי חיל מתולעים <small>(שם)</small>, מגיניו אדומים, מגן גבוריהו מאדם <small>(שם)</small>, וארצו אדומה, ארצה שעיר שדה אדום, ומי שעומד כנגדו הוא אדום, הוא דוד, וישלח ויביאהו והוא אדמוני <small>(ש\"א טז יב)</small>, ומה כתיב בו, וישם באדום נציבים <small>(ש\"ב ח יד)</small>, ומי שפורע ממנו אדום, ודודי צח ואדום <small>(שה\"ש ה י)</small>, מי זה בא מאדום )ישעיה סג א), בלבוש אדום, מדוע אדום ללבושיך וגו' <small>(שם ב)</small>."
            ],
            [
                "ויצו אותם לאמר כה תאמרן לאדני לעשו. הוא קראו אדוני, אמר ירמיה מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש <small>(ירמיה יג כא)</small>. אמר ר' פנחס אנטונינוס היה מכבד את רבינו מה שאין סוף, וכשהיה רבינו משלחני אצלו, והיה כותב לו אגרת וכותב בה עבדך יהודה שואל השלומך, והיה רע לאנטונינוס לומר שהוא קורא עצמו עבד, א\"ל אל תכתוב עוד כדבר הזה, א\"ל רבינו כך אני כותב לך, שאיני טוב מיעקב אבא, כששלח אצל עשו מה אמר לו, כה אמר עבדך יעקב, לא נעשיתי אוונתיסאי, עם לבן גרתי, לא הגיעני אחת מן הברכות שברכני אביך, אביך ברכניויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, <small>(בראשית כז כח)</small>, ואני אין בידי אחת מהן, אלא ויהי לי שור וחמור צאן, שאינו לא מן השמים ולא מן הארץ, כלום אתה שונא אותי, אלא בשביל הברכות, [עדיין לא הגיעני אפילו אחת], וכי שור אחד וחמור אחד היו לו, שהוא אומר ויהי לי שור וחמור וגו', ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר דרך ארץ השיח, כאדם שהוא אומר על הכל, הלך כמור קרא תרנגול, ור' נחמיה אמר לומר לו עבדך יעקב הריני משפיל עצמי לפניך, אם בקשתה הרי יפה, ואם לאו ויהי לי שור וחמור, [שור] זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו וגו' <small>(דברים לג יז)</small>, ומסורת אגדה היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, למה, שאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן <small>(ירמיה מט כ)</small>, אלו בניה של רחל, וחמור זה מלך המשיח, שנאמר גילי מאד בת ציון ריעי בת ירושלים וגו' עני ורוכב על החמור <small>(זכריה ט ט)</small>, צאן אלו ישראל, שנאמר ואתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם <small>(יחזקאל לד לא)</small>, ועבד ושפחה אלו ישראל, שנאמר בהן הנה כעיני עדים וגו' <small>(תהלים קכג ב)</small>."
            ],
            [
                "וישובו המלאכים וגו', באנו אל אחיך אל עשו, מה אתה סבור בו אחיך, עשו הוא, וגם הולך לקראתך, הוא מהלך כל היום, וארבע מאות איש עמו, מה אתה סבור וארבע מאות איש עמו, אמר ר' שמואל בר נחמני כל אחד ואחד היה עשוי על ארבע מאות איש, וכיון ששמע יעקב כן, מה כתיב ויירא יעקב מאד <small>(בראשית לב ח)</small>.  ",
                "ד\"א ויירא יעקב, אמרו רבותינו נעשה גופו כשעוה הזו, ורוח הקודש צווחת התרפית ביום צרה צר כחכה <small>(משלי כד י)</small>, באותה שעה א\"ל הקב\"ה אל תירא כי (אתך) [עמך] אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך וגו' <small>(ישעיה מא י)</small>, אמצתיך במיכאל, עזרתיך בגבריאל, אף תמכתיך בימין צדקי <small>(שם)</small>, הנה אנכי עמך <small>(בראשית כח טז)</small>, באותה שעה ויחץ את העם אשר אתו <small>(שם לב ח)</small>, מה עשה, זיינן מבפנים והלבישן לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה ולדורון ולמלחמה, לדורון מנין, ותעבור המנחה על פניו וגו' <small>(שם כב)</small>, למלחמה מנין, ויאמר אם יבא עשו וגו' <small>(שם ט)</small>, לתפלה מנין, ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו' <small>(שם י)</small>, מה כתיב אחריו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו', הצילני נא מיד אחי מיד עשו <small>(שם יא יב)</small>, א\"ל הקב\"ה אתה קראת אותי, חייך שאני מצילך, שנאמר הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי <small>(תהלים פט כז)</small>."
            ],
            [
                "ויותר יעקב לבדו <small>(בראשית לב כה)</small>, מה כתיב למעלה מן הענין ויירא יעקב מאד וגו', כיון שראה הקב\"ה היאך היה יעקב מיצר, אמר ר' ברכיה שלח ארבע כתות של מלאכים לעשות מלחמה עם עשו כל הלילה, באתה כת ראשונה אמר להם למי אתם, אמרו לו בניו של יחק אנו, והיו מפגישין אותו, אמר להם מבני בניו של אברהם אנו, התחילו מפגישין אותו, כיון שאמרו אחיו של יעקב אנו, התחילו מניחין לאותן בשביל כבודו של יעקב נניח אתכם, הוי ויותר יעקב לבדו. ולא היה יעקב יודע כמה נסים הקב\"ה עשה עמו, לא עשה אלא כיון שבא בבקר, אמר לו עשו אחיו, מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי <small>(שם לג ח)</small>, אשר ראיתי אין כתיב כאן, אלא אשר פגשתי, ויעקב לא היה יודע ששלח לו הקב\"ה מלאכים, אלא היה סבור שהוא עסוק באותו המנחה ששלח לו, לכך אמר לו למצא חן בעיני אדני <small>(שם)</small>, וכיון שראה הקב\"ה שהוא מתיירא, שלח לו מיכאל לעשות עמו מריבה, מה עשה לו המלאך, נדמה לו בדמות רועה, שנאמר ויאבק איש עמו וגו', וירא כי לא יכול לו וגו', ויאמר שלחני וגו' <small>(שם לב כה כו כז)</small>."
            ],
            [
                "ילמדנו רבינו, מה סימן נתן ר' יוסי בן קיסמא לתלמידיו, שהיו מטיילין בטבריא, אמרו לו לר' יוסי רבי אימתי בן דוד בא, אמר להם ר' יוסי אם אני אומר לכם אתם בקשו ממנו אות, אמרו לו לאו, אמר להם רי השער הזה יבנה ויפול יבנה ויפול, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא, אמרו לו רבותינו לר' יוסי מבקשים אנו אות ממך, אמר להם הרי מערת פמייס תהפך לדם, ונהפכה לדם כדבריו.  ",
                "אוי למלכותו של עשו כשיראה הקב\"ה מעשיה ויקום ויפרע ממנו, מצינו במצרים כשהקב\"ה פרע מהם, בהשכמה פרע מהם, שנאמר ויהי באשמורת הבוקר וגו' <small>(שמות יד כד)</small>, ובאשור מה כתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ\"ב יט לה), במדי על ידי מרדכי ואסתר, ביון על ידי מתתיהו ובניו, אבל באדום אמר הקב\"ה אין בריה שפורעת ממנה, אני אפרע בה, מנין, שנאמר חזון עובדיה כה אמר אלהים לאדום שמועה שמענו מאת ה' וגו' <small>(עובדיה פסוק א)</small>, אמר ר' ברכיה מה ראה עובדיה לפרוע מאדום, ראה שהקב\"ה משלם גמול לאהביו, לשונאיו על אחת כמה וכמה, ורוח הקודש אומרת ע\"י אליפז התימני, ויען אליפז התימני ויאמר הנסה דבר אליך תלאה <small>(איוב ד א ב)</small>, א\"ל אליפז לאיוב הרי אתה אומר למה איני כאברהם, כך אמרת, הורני לחומר ואתמשל כעפר ואפר <small>(שם ל יט)</small> סבור אתה שהוא משוה אותךלו, אמר ר' ברכיה סרס המקרא ודרשהו, ואתמשל כעפר ואפר, והוא דן אותך כדור הפלגה, שכתוב בהם ותהי להם הלבנה לאבן גו' <small>(בראשית יא ג)</small>, הורני לחומר, א\"ל אליפז וכי מעשיך כאברהם הם, הנסה דבר איך תלאה וגו' אברהם נתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ואתה בנסיון אחד, הנסה דבר אליך תלאה, הנה יסרת רבים <small>(איוב ד ג)</small>. אתה היית מנחם כל בעלי יסורין כשהיה סומא בא אצלך והיית אומר לו כבר היה יודע הקב\"ה מה עתיד לעשות שסימא לאותו האיש, והיית מנחמו ואומר לו אם היית בונה בית ולא היית רוצה לפתוח חלונים מי היה ממחה בידך, כך עתיד הקב\"ה להשתבח בך, שנאמר אז תפקחנה עיני עורים <small>(ישעיה לה ה)</small> כשהיה חרש בא אצלך [היית מנחמו ואומר לו] אם היית רוצה לעשות קיתון לא היית רוצה לעשות לו אזנים, מי ממחה בידך, כך הקב\"ה עתיד להשתבח בך, שנאמר ואזני חרשים תפתחנה <small>(שם)</small>, לפסח הייתה אומר אז ידלג כאיל פסח <small>(שם שם ו)</small>, והייתה מנחמו, כושל יקימון מליך <small>(איוב שם ד)</small>, ועכשיו שנגע בך נבהלתה, כי עתה תבא אליך (ותלאה) [ותלא] וגו' <small>(שם ה)</small>, הלא יראתך כסלתך <small>(שם ו)</small>, על שאמרת אדם צדיק אני ולמה מייסרני, וכי ראית צדיק אובד מימיו זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' <small>(שם ז)</small>, נח שהיה צדיק נמלט מדורו, אברם נמלט מן הכבשן, יצחק נמלט מן המאכלת, יעקב נמלט מן המלאך, משה נמלט מחרב פרעה, זכר נא י הוא נקי אבד וגו', לישראל הציל ממצרים ואיבד המצרים, כאשר [ראיתי] חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו <small>(שם ח)</small>, ומה היה להם מנשמת אלוה יאבדו וגו' <small>(שם ט)</small>, שנאמר נפשת ברוחך כסמו ים <small>(שמות טו י)</small>, אף כל הרשעים שעתידין לעמוד, שאגת אריה וקול שחל <small>(איוב שם י)</small>, א\"ל איוב הסתכל נא באביך עשו, א\"ל אין לי עסק עמו (הבן) [בן] לא ישא בעון האב וגו', <small>(יחזקאל יח כ)</small>, ליש אובד מבלי טרף <small>(איוב שם יא)</small>, זה עשו שהוא אובד מבלי מעשים, ובני לביא יתפרדו <small>(שם)</small>, אלו אלופיו, א\"ל איוב ואתה מה אתה לך, ואלי דבר יגונב <small>(שם יב)</small>, אני נביא אני אין לי עסק עמו, אלא להוכיחך, בסעיפים מחזיונות לילה <small>(שם יג)</small>, אמר הקב\"ה [לאליפז] לאיוב עבדי בחזון הוכחתה, אני מעמיד ממך נביא שיפרע מבית אביך בחזון, [שנאמר חזון עובדיה], דאמר ר' שמואל בר נחמני מה ראה עובדיה שלא נתנבא אלא על אדום, אלא אמר הקב\"ה, עשו גדל בין שני צדיים ולא למד ממעשיהם, ועובדיה דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, יבא עובדיה ויפרע מעשו, לכך חזון עובדיה, ומה כתוב בנבואתו, והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר <small>(עובדיה פסוק יח)</small>."
            ],
            [
                "ויבא יעקב שלם <small>(בראשית לג יח)</small>. ילמדנו רבינו, מהו לדבר דבר יתר בשבת, כך שנו רבותינו, נשאלין נדרים שהן לצורך השבת, הרי דבר שאין לצורך השבת אין נשאלין, ואין צריך לומר שאסור להרבות דברים בשבת, אמר ר' הונא אם נתקלקל אדם בעבירה, מיד מלאכי חבלה סוטנין אותו, שנאמר ותקרב לשחת נפשו <small>(איוב לג כב)</small>, מה יעשה אדם יעסוק בתורה ויתקיים, ואם אינו יודע לשנות יקרא, ואם אינו יודע לקרות, יחזק בתורה ויחיה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה <small>(משלי ג יח)</small>, שאם לא היה בן תורה יהא מחזיק בספר ובמשנה שהן מלמדין תורה, והוא זוכה לחיות, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, אבל אם היה בן תורה התורה מרפא אותו מכל דבר רע ומכל מכאוב. שנאמר מרפא לשון עץ חיים וגו' <small>(שם טו ד)</small>, זה התורה, אין לך אדם שהיה יגע בתורה כאבינו יעקב, כד\"א ויעקב איש תם יושב אהלים <small>(בראשית כה כז)</small>, אין כתיב כאן יושב אהל, אלא יושב אהלים, יוצא מבית מדרשו של שם, והולך לבית מדרשו של עבר, ומבית מדרשו של עבר, לבית מדרשו של אברהם, לפיכך כיון שנתאבק עם המלאך היה צולע על ירכו, שנאמר ויזרח לו השמש וגו' והוא צולע על ירכו <small>(בראשית לג לב)</small>, מיד נגלה עליו הקב\"ה ורפאו והביאו שלם לעיר שכם, מנין ממה שקראו בענין ויבא יעקב שלם וגו'."
            ],
            [
                "[ויבא יעקב שלם. זש\"ה ה' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם <small>(תהלים קכא ח)</small>, צאתך ויצא יעקב <small>(בראשית כח י)</small>, ובאך ויבא יעקב.  ",
                "ותגזר אומר ויקם לך <small>(איוב כב כח)</small>, הקב\"ה דיבר לצדיק, אם עשית רצוני אף אני אעשה רצונך יותר משלי, ותגזר אומר ויקם לך וגו', אמר ר' ברכיה הכהן מהו ויקם לך, אמר הקב\"ה לצדיק אני אומר דבר ואתה אומר דבר, כביכול אני מבטל את שלי ואקיים שלך הוי ויקם לך. את היה הדבר כשעשו אותו מעשה, מה עשה הקב\"ה אמר למשה לך רד כי שחת עמך <small>(שמות לב ז)</small>, מה כתיב ועתה הניחה לי <small>(שם שם י)</small>, מיד עמד משה בתפלה ובתחנונים, שנאמר ויחל משה וגו' <small>(שם שם יא)</small>, ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך וגו' <small>(דברים ט כו)</small>, והם עמך ונחלתך וגו' <small>(שם שם כט)</small>, א\"ל הקב\"ה איני יכול, א\"ל כשם שסבלתם ממצרים ועד הנה, כך סבול אותם, סלח נא לעון העם הזה <small>(במדבר יד יט)</small> ויאמר ה' סלחתי כדברך <small>(שם שם כ)</small>, מיד וינחם ה' על הרעה <small>(שמות לב יד)</small> ותגזר אומר ויקם לך, אף יעקב נדר דברים לפני הקב\"ה, מנין, שנאמר וידר יעקב נדר לאמר וגו' <small>(בראשית כח כ)</small>, ושבתי בשלום אל בית אבי <small>(שם שם כא)</small>, א\"ל יצחק אבי בקש לצאת לחוצה לארץ, ולא הנחת אותו, בשביל שהיה עולה, נגליתה לו ואמרת לו אל תרד מצרימה <small>(שם כו ב)</small>, ואני איני יוצא בטובתי, אלא לפני אחי שלא יהרגני, נטלתי רשות ממך ומאבי אל תניחני, וידר יעקב נדר וגו' <small>(שם כח כ)</small>,  ",
                "א\"ל הקב\"ה אתה העדת עלי שאנכי עמך, שנאמר ואלהי אבי היה עמדי <small>(שם לא ה)</small> ושמרני <small>(שם כח כ)</small>, ושמרתיך מלבן, ונתן לי לחם לאכול <small>(שם)</small>, ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי <small>(שם לא ט)</small> ובגד ללבוש <small>(שם כח כ)</small>, ויסר ביום ההוא את התיישים וגו' <small>(שם ל לה)</small>, ושבתי בשלם וגו' <small>(שם כח כא)</small>, ויבא יעקב שלם <small>(שם לג יח)</small>,  ",
                "הוי ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור, שתי פעמים, שהשקיע הקב\"ה לשמש שלא בעונתה כשבקש לצאת וכשבקש לדבר עמו, ויצא יעקב מבאר שבע <small>(שם כח י)</small>, מה כתיב שם והנה ה' נצב עליו וגו' <small>(שם שם יג)</small>, וכשבא הזריח לו השמש שלא בעונתה, ויזרח לו השמש <small>(שם לב לב)</small>, ועל כל העולם אין השמש זורחת אלא על יעקב בלבד, אלא בשביל לרפאותו, שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו' <small>(מלאכי ג כ)</small>. אמר ר' ברכיה הכהן מהו ויזרח לו השמש, שהזריח לו השמש שלא בעונתה [ג' שעות], כשם ששקע לו שלא בעונתה, אמר יעקב ה' דברים התנה הקב\"ה עמו ועשאן, ואני אין אני עושה מה שדברתי ושבתי, מיד ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל <small>(בראשית לג כ)</small>, כיון שעמדו ישראל אמר הקב\"ה למשה, משה ה' דברים שעשיתי עם יעקב עשיתי לבניו,  ",
                "אם יהיה אלהים עמדי <small>(בראשית כח כ)</small>, וה' הולך לפניהם יומם <small>(שמות יג כא)</small>, ושמרני, <small>(בראשית שם)</small>, ששמרתי אותם מפרעה וחביריו ונערתי פרעה וכל חילו, וכן עמלק, ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו <small>(שמות יז יג)</small>, ונתן לי לחם לאכול <small>(בראשית שם)</small>, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים <small>(שמות טז ד)</small>, ובגד ללבוש <small>(בראשית שם)</small>, שמלתך לא בלתה מעליך <small>(דברים ד ד)</small>, ושבתי בשלום <small>(בראשית שם)</small>, גם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום <small>(שמות יח כג)</small>,  ",
                "ואח\"כ קיבל עליו מלכותו, שנאמר ויצב שם מזבח וגו' <small>(בראשית לג כ)</small>, ואף הם קבלו עליהם מלכותו, שנאמר אנכי ה' אלהיך <small>(שמות כ ב)</small>, מה אמרו ענו כולם בפה אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע <small>(שם כד יז)</small>, הוי ותגזר אומר ויקם לך."
            ],
            [
                "ויבא יעקב שלם, וכי היה חסר מאומה, הן בשעה שאמרו לו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו <small>(בראשית לב ז)</small>, עמד ועשה דורון, התחיל נותן עזים שהן רכות, אחר כך תיישים רחלים אילים גמלים מניקות ובניהם שלשים, [אמר ר' לוי אם הייתי מחזר בכל אהלי קדר אין את מוצא גמלים מניקות הן ובניהן שלשים], ראה עושרו של יעקב, שוב נתן פרות ארבעים ופרים עשרה, אמר ר' יצחק חוץ מאבנים טובות ומרגליות, שנאמר ויקח מן הבא בידו <small>(שם יד)</small>, דברים הנטלין ביד, אלו אבנים טובות ומרגליות, אמר ר' יהודה ב\"ר שלום כל שנים עשר חודש שעשה אצלו כך היה מכבדו בכל יום, שכך אמר יעקב כי השוחד יעור עיני (פקחים) [חכמים], <small>(דברים טז יט)</small>, ק\"ו לרשעים, אלא הריני מכבדו שלא יגע בי.  ",
                "ד\"א חשב ואמר נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה, לכך היה מבזבזין, אמר ר' הושעיא אמר לי זקן אחד, אומר לך טיבו של מדרש, וכשתהא דורשו אמור אותו משמי, עתיד עשו להחזיר ליעקב כל מה שנטל מיעקב, שנאמר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו <small>(תהלים עב י)</small>, מנחה יביאו אין כתיב כאן, אלא מנחה ישיבו, אמרתי לו הוא זה הדבר הטוב, ומשמך אני דורשו, א\"ל ומה אם שנתן לו מדעתו ודחק עליו שלא היה מבקש ליטול, שנאמר ויאמר עשו יש לי רב <small>(בראשית לג ט)</small>, הוא מחזיר, דברים שנטלו מישראל באונס, על אחת כמה וכמה, באותה שעה הודיתי לו.  ",
                "אמר עשו עד מתי אהא מטריח על אחי, עמד והלך לו, שנאמר ויקח עשו את נשיו וגו' <small>(שם לו ו)</small>. מה עשה יעקב כיון שהעבירו בניו וצאנו לארץ ישראל עמד ומכר כל מה שהביא בידו מחוצה לארץ, ועשאו כריות של זהב, אמר לעשו יש לך חלק עמי במערת המכפלה, ומה אתה מבקש ליקח כריות אלו של זהב, או לחלוק עמי, התחיל עשו אמר מה אני מבקש מן המערה הזו, זהב זה אני מבקש, ומנין שמכר יעקב כל מה שהביא מחוצה לארץ ונטלו עשו, שכן יוסף אמר, אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקבר אשר כריתי לי <small>(שם נ ה)</small>, אמר ר' הונא הכהן ב\"ר אבין כשבקש יעקב לבא לארץ ישראל מה כתיב וינהג את כל מקנהו <small>(שם לא יח)</small>, וכשבקש לירד למצרים מה כתיב ויקחו את מקניהם ואת כל רכושם אשר רכשו בארץ כנען <small>(שם מו ז)</small>, ומה שהביא מארם נהרים היכן הם, אלא מכאן אתה למד שמכרן ונתנן לעשו, ותאמר שחסר דבר, אלא מלא הקב\"ה חסרונו והחזיר לו מיד הכל, שנאמר ויבא יעקב שלם."
            ],
            [
                "ותצא דינה בת לאה <small>(בראשית לד א)</small>, ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בתכשיטיה בשבת לרשות הרבים, כך שנו רבותינו, לא תצא אשה לרשות הרבים בשבת בתכשיטיה, ולא בכבול ולא בעיר של זהב ולא בקטלא (מין תכשיט הוא) ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצתה אינה חייבת [חטאת], בזמן שיצתה בהן בתוך הבית, אבל לא תצא באחד מן התכשיטין לרשות הרבים, ורבותינו אומרים אפילו בחול אינה צריכה לצאת לרשות הרבים, למה שהעם מסתכלין בה, שלא נתן הקב\"ה תכשיטין לאשה, אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה, שאין נותנין פירצה לפני הכשר, וביותר לפני הגנב, וכך איוב אמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה <small>(איוב לא א)</small>, בוא וראה צדקו של איוב, ומה אם הבתולה שכל אדם רשאי להסתכל בה, שמא ישא אותה, או שמא ישאנה לבנו, או לאחד מקרוביו, לא היה איוב נסתכל בה, על אחת כמה וכמה על אשת איש שאינו רשאי להסתכל בה, לפיכך כתיב כל כבודה בת מלך פנימה <small>(תהלים מה יד)</small>, ואם עשתה והצניעה עצמה וזכתה, ממשבצות זהב לבושה <small>(שם)</small>, אמר ר' לוי זכתה שתעמיד כהנים שהם לובשים בגדי כהונה גדולה, ואין משבצות אלא בגדי כהונה, שנאמר ועשית משבצות זהב <small>(שמות כח יג)</small>, וכבר נאמר מן הדבר הזה רמז בתורה שלא תהא אשה מהלכת בשוק הרבה, מנין, שכן כתיב ויברך אותם אלהים וגו' וכבשוה <small>(בראשית א כח)</small>, [וכבשה כתיב] האיש כובש את האשה ואן האשה כובשת את האיש אבל אם הרבתה רגל והיתה יוצאה לשוק, סוף באה לידי קלקל, לידי זנות, וכך אתה מוצא בדינה בת יעקב, כל זמן שהיתה יושבת בבית לא נתקלקלה בעבירה, אבל כיון שיצאה לשוק גרמה לעצמה לבא לידי קלקלה."
            ],
            [
                "ותצא דינה בת לאה. זש\"ה בז לרעהו חסר לב <small>(משלי יא יב)</small>, מי שהוא מבזה את רעהו נקרא חסר לב. ואם היה אותו האיש שהוא מתבזה בעל דעה ותבונה נותן ידו על פיו ומחריש, שנאמר ואיש תבונות יחריש <small>(שם)</small>, בז לרעהו חסר לב זה חמור אבי שכם שאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם <small>(בראשית לד ח)</small>, ואיש תבונות יחריש, זה יעקב, שנאמר וחריש יעקב עד בואם <small>(שם שם ה)</small>, מתוך מה על ידי הקלקלה הזו ותצא דינה בת לאה."
            ],
            [
                "[ותצא דינה בת לאה]. זש\"ה הנה כל המשל עליך ימשול לאמר כאמר בתה <small>(יחזקאל טז מד)</small>, רבינו שאל לר' חייא מה אתם אומרים כאמה בתה, א\"ל כמזבח כן כהניו, הטריח עליו רבי הרבה, א\"ל אמור אמת מה אתם אומרים, א\"ל כנשיא כן הדור.  ",
                "ד\"א כאמה בתה, זו דינה, מה כתיב בלאה, ותצא לאה לקראתו <small>(בראשית ל טז)</small>, ואף כאן ותצא דינה."
            ],
            [
                "[ותצא דינה], זש\"ה ההוה אשר בלבנון (מ\"ב יד ט), זה היה חמור אבי שכם, שלח אל הארז אשר בלבנון <small>(שם)</small>, זה יעקב, שנאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה <small>(תהלים צב יג)</small>, תנה את בתך לבני לאשה (מ\"ב שם), שהוא אומר תנו נא אותה לו לאשה <small>(בראשית לד ח)</small>, ותעבר חית השדה (מ\"ב יד ט), אלו השבטים שהיו משולים בחיות, שנאמר גור אריה יהודה <small>(בראשית מט ט)</small>, בנימין זאב יטרף, <small>(שם שם כז)</small>, נפתלי אילה שלוחה <small>(שם שם כא)</small>, יששכר חמור גרם <small>(שם שם יד)</small>, ותרמוס את החוח (מ\"ב שם), זה חמור ושכם בנו שהרגו לפי חרב על ידי דינה, שנאמר ותצא דינה בת לאה, בכל מקום נטפלת התינוקת בזכרים, וכאן היא נטפלת באמה, אלא שהתחילה הקלקלה באמה."
            ],
            [
                "ד\"א ותצא דינה. ומן חטייא שאמר יעקב קטנתי מכל החסדים <small>(בראשית לב יא)</small>, אמר ר' אחא האכלתי את אבותיך ממעשיהם ואתה אומר קטנתי, א\"ל הקב\"ה יעקב בצדקתך עשיתי לך כל הנסים הללו שאתה אומר קטנתי, אלא הרי היא יוצאה ותעמוד לך זכותך, ותצא דינה."
            ],
            [
                "[ותצא דינה]. זש\"ה ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם <small>(משלי א כה)</small>, מדבר בחוה, כשבקש הקב\"ה לבראותה, אמר הקב\"ה אם אני בורא אותה מן הראש של אדם, רוחה גסה עליה, מעיניו סוקרנית, מפיו תהא דברנית, מידיו תהא גנבת, מרגליו תהא פרסנית, אמר הקב\"ה כל העצה מזאת נטלתי עד שלא בראתי אותה, ולא יצאתי מהם אמרתי אם בורא אני אותה מראשו רוחה גסה עליה, שנאמר ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' <small>(ישעיה ג טז)</small>, ומעיניו, מסקרות עינים, <small>(שם שם)</small>, ומאזנים ושרה שומעת <small>(בראשית יח י)</small>, ומפיו, ותדבר מרים <small>(במדבר יב א)</small>, ומידיו, ותגנב רחל <small>(בראשית לא יט)</small>, ומרגליו היא נכנסת ויוצאה ותצא דינה הוי ותפרעו כל עצתי וגו'."
            ],
            [
                "ותצא דינה בת לאה. אמר ר' חייא בר אבא, לעולם הזכר נתלה באשה, והנקבה באיש, ולמה זו תולה באמה, שהיה עיקר עיבורה זכר, אלא בשעת שילדה לאה ששה, ובלהה ב', וזלפה ב', הרי י', עיברה לאה זכר, באותה שעה נתפללה על רחל, ונעשה תוך מעיה נקבה, לפיכך היא נתלה באמה, ותצא דינה בת לאה."
            ],
            [
                "לראות בבנות הארץ, לראות ליראות, למה הדבר דומה, למי שהיה מהלך שוק וחתיכה בידו, ראה אותה כלב אחד והיה מהלך אחריה וחטפה ממנו, כן היתה דינה יוצאת לראות וראה אותה שכם וחטפה. ד\"א לראות בבנות הארץ, כיון שבאו בני יעקב לארץ ישראל התחילו מראין כחן ועשרן ונויין, מראין כהן ויקחו שני בני יעקב וגו' [איש חרבו וגו' ויהרגו כל זכר] <small>(בראשית לד כה)</small>, מראין עושרן ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות <small>(שם לג יז)</small>, התחיל פותח אטלין, ונויין מנין, ותצא דינה בת לאה לראות וליראות. וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ, הרשעים רואים, וירא המן <small>(אסתר ג ה)</small>, וירא עשו <small>(בראשית כח ו)</small>, וירא אותם שכם בן חמור <small>(שם לד ב)</small>, אמר דוד תחשכנה עיניהם מראות <small>(תהלים סט כד)</small>  ",
                "ויקח אותה וישכב אותה ויענה. ומאיזו חטייא בא עליה הערל, כתיב למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב <small>(איוב ו יד)</small>, אלא בשעה שהיה יעקב אבינו בא והשבטים עמו היתה דינה עמו, כיון שבאו המלאכים ואמרו לו באנו אל אחיך אל עשו <small>(בראשית לב ז)</small>, נטל יעקב דינה ונתנה בתיבה, שלא יראה אותה עשו ויטול אותה לאשה, א\"ל הקב\"ה הסכתה אותה ממנו חייך לאדם ערל היא מתוקנת, הוא דכתיב למס מרעהו חסד, אילו היתה נישאת לעשו שמא היתה מגיירת אותו, כשנטלה איוב לא גיירה אותו, לפיכך חסכתה אותה הרי בן מאירה בא כנגדה, וירא אותה שכם בן חמור."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין ויבא יעקב שלם <small>(בראשית לג יח)</small>. בא מפדן אדם בתנאין שהתנה עמו הקב\"ה לא חיסרו כלום, מה עשה יעקב, התחיל פותח איטליסין, א\"ל הקב\"ה שנדרת לפני שכחת, ולא כך אמרת אם יהיה אלהים עמדי <small>(שם כח כ)</small> שלא אעבוד עבודה זרה, ושמרני <small>(שם)</small>, משפיכות דמים, בדרך הזה <small>(שם)</small> מגילוי עריות, שנאמר כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און <small>(משלי ל כ)</small>, שמרו הקב\"ה, שכן הוא אומר, ושמרתיך בכל אשר תלך <small>(בראשית כח טו)</small>, אמר יעקב אם שמרתני מכל הדברים הללו, כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך <small>(שם שם כב)</small> כיון שבא לארץ שכח אותו נדר, אמר הקב\"ה חייך באותן הדברים שאמרת לשמרך בהם אתה נכשל בע\"ז, מנין שנאמר ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם וגו' <small>(שם לה ד)</small>. בשפיכות דמים מנין, שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו וגו' <small>(שם לד כה)</small>, בגילוי עריות מנין, מדינה, שנאמר וירא אותה שכם בן חמור ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, אמר ר' אבהו למדנו דברים מליחה סרוחה, פרעה אמר ליוסף אני פרעה <small>(שם מא מד)</small>, אני אמרתי שתהא מלך, אמר הקב\"ה לישראל על כל מצוה ומצוה שעושין אני ה', אני שעתיד לשלם לכל אחד ואחד מתן שכרו, ומה בשר ודם שאמר אני פרעה, העלה אותו לכל הגדולה, אני שאמרתי על כל מצוה ומצוה אני ה' על אחת כמה וכמה, וכיוצא בדבר אתה אומר רק הכסא אגדל ממך <small>(שם שם מ)</small>, אמר הקב\"ה לישראל והיית רק למעלה <small>(דברים כח יג)</small>, ומה רק של בשר ודם כך גידל את יוסף, רק של הקב\"ה על אחת כמה וכמה.  ",
                "כתיב בישראל חשק ה' בכם ויבחר בכם <small>(שם ז ז)</small>, וכתיב ויאהב את הנערה <small>(בראשית לד ג)</small>, ואין אתה יודע מה היתה האהבה, [אלא ממה שנתן נפשו עליה את יודע מה היתה אהבה], הקב\"ה שאמר לישראל אהבתי אתכם <small>(מלאכי א ב)</small>, על אחת כמה וכמה, חשק ה' בכם, אין אתה יודע מה, אלא אנו למדין משכם, שנאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם <small>(בראשית לד ח)</small>, אמר ר' אבהו נלמד מליחה סרוחה, כתב בשכם ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, וכתיב בישראל ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום <small>(דברים ד ד)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל <small>(בראשית לה א)</small>, ילמדנו רבינו, המתפלל איכן הוא צריך שיכוין את לבו, כך שנו רבותינו, המתפלל צריך שיכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים ר' אליעזר בן יעקב אומר, המתפלל חוצה לארץ [יכוין את לבו לארץ ישראל, המתפלל בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, המתפלל בירושלים יכוין את לבו לבית המקדש, היה מתפלל בבית המקדש] יכוין את לבו לבית קדשי הקדשים, אמר ר׳ אבין הלוי כתיב כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות <small>(שה״ש ד ד)</small>, מהו לתלפיות שכל הפיות מתפללין בו, [אמר ר׳ יהודה הלוי כתיב הוא ההיכל לפני <small>(מ״א ו ז)</small>, מהו לפני, שכל הפנים פונות בו], אמר הקב״ה הכל הולכין ומתאוין לביתי, אין אתה הולך לשם, קום עלה בית אל:",
                "אמר ר׳ יוסי מיד התחיל נוטל [עצה] את השבטים שיעלו עמו, שנאמר ונקומה ונעלה <small>(בראשית לה  ג)</small>, א״ל לאיכן, אמר להם למקום שאמר לי יוצרי, קום עלה בית אל וגו׳ (שם שם א), אמר ר׳ אחא אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים, שנאמר ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו <small>(תהלים קכב ג)</small> מה כתיב אחריו ששם עלו שבטים וגו׳ <small>(תהלים קכב ד)</small>: "
            ],
            [
                "כתיב זבח לאלהים תודה <small>(תהלים נ יד)</small>. כשיצא יעקב מבית אביו לא יצא אלא במקלו, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה <small>(בראשית לב יא)</small>, מיד נדר יעקב לפני הקב\"ה, שנאמר וידר יעקב נדר <small>(שם כח כ)</small>, מה כתיב בסוף הענין, וכל אשר תתן לי <small>(שם שם כב)</small>, וכיון שהעשיר, שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד <small>(שם ל מג)</small>, שכח את נדרו, מיד גירה בו את לבן, שנאמר ויקח את אחיו עמו <small>(שם לא כג)</small>, וניצל מלבן ונתגרה בו עשו, מ יד נגלה עליו המלאך, א\"ל אין אתה יודע כל הצרה הזאת, כל הצרה למה באה עליך, על שאיחרת את נדרך, א\"ל יעקב (מה) [הגידה נא] שמך <small>(שם לב ל)</small>, א\"ל למה זה תשאל לשמי <small>(שם)</small>. פעמים שהמלאך נעשה רוח, שנאמר עושה מלאכיו רוחות <small>(תהלים קד ד)</small>, פעמים שהוא נעשה ברק, שנאמר התשלח ברקים וילכו <small>(איוב לח לה)</small>, ולפי הנסים הוא עושה עצמו, וכן המלאך אמר למנוח למה זה תשאל לשמי <small>(שופטים יג יח)</small>, מיד ברכו המלאך, שנאמר ויברך אותו שם <small>(בראשית שם)</small>. וישר אל מלאך ויוכל וגו' <small>(הושע יב ה)</small>, מה דיבר עמו א\"ל לך שלם את נדרך, טוב אשר לא תדור וגו' <small>(קהלת ה ד)</small>, מיד מה עשו שמעון ולוי, ויקחו שני בני יעקב [שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו וגו'], מיד נפל על פניו, ולא עמד עד שנתן לו רשות, קום עלה בית אל, וכן ביהושע, [ויפול על פניו] ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה אתה זה נופל על פניך <small>(יהושע ז ו י)</small>, וכן בדוד, ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פנים <small>(דה\"א כא טז)</small>, ומה נאמר לו, עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה <small>(ש\"ב כד יח)</small>, לכך נאמר קום עלה בית אל, מיד נסע הוא וכל ביתו, ונתן הקב\"ה אימתו על כל סביבותיו, שנאמר ויסעו ויהי חתת אלהים וגו' <small>(בראשית לה ה)</small>, ונאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך <small>(דברים כח י)</small>."
            ],
            [
                "וירא אלהים אל יעקב עוד וגו', <small>(בראשית לה ט)</small>. זש\"ה טוב ללכת אל בית אבל וגו' <small>(קהלת ז ב)</small>, אמר ר' שמעון בר אבא שתי מדות הן של גומלי חסדים, לגמול חסד עם הכלה ואת המת, אם באו שתיהן ביחד לתוך ידיך אין אתה יודע איזו מהן לאחזו תחלה, בא שלמה ופירש, טוב ללכת אל בית אבל וגו', מצינו בני אדם שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותם, ובני אדם הלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם ונתפרשו שמותם ונתנבאו ברוח הקדש, ומי היו אלו שהלכו לבית המשתה, כתיב ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול <small>(בראשית כא ח)</small>, מהו גדול, מלמד שהיו שם שם ועבר ואבימלך, ולא נתפרשו שמותם, אבל אלו שהלכו לבית האבל נתפרשו שמותם <small>(איוב וחביריו)</small>, ונדחו מגיהנם, ושרתה עליהם רוח הקדש, שנאמר ויען אליפז תימני <small>(איוב ד א)</small>, ואין ויען אלא לשון נבואה, שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול <small>(שמות י טיט)</small>, הוי טוב ללכת אל בית אבל וגו'. ומי הראה פנים תחלה [לאבל], הוי אומר הקב\"ה אימתי כשמתה דבורה, שנאמר ותמת דבור וגו' <small>(בראשית לה ח)</small>, וכתיב וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' <small>(שם שם ט)</small>."
            ],
            [
                "[וירא אלהים אל יעקב עוד]. זש\"ה ואלי דבר יגונב ותקח אזני שמץ מנהו, בסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים <small>(איוב ד יב יג)</small>. ואלי דבר יגונב [כשהקב\"ה נגלה על הרשעים בגניבה הוא נגלה עליהם בלילה, אבל] כשהוא נגלה על הצדיקים בפרהסיא הוא נגלה עליהן, (אבל כשהו) [אמר ר' יששכר כשהקב\"ה] נגלה על הרשעים הוא נגלה עליהן בלשון עראי בלשון טומאה בחצי דבור, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם <small>(במדבר כג ד)</small>, אין ויקר אלא לשון טומאה, שנאמר אשר לא יהיה טהור מקרה לילה <small>(דברים כג יא)</small>, אבל כשהוא נגלה על הצדיקים בלשון טהרה הוא נגלה עליהן, שנאמר ויקרא אל משה וגו' <small>(ויקרא א א)</small>. לכך נאמר ואלי דבר יגונב, כשהקב\"ה נגלה על הרשעים [נגלה] בלילה, לפי שמעשיהן חשוכי כלילה, לכך הוא נגלה עליהן בלילה, שנאמר ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה <small>(בראשית לא כד)</small>, אבל כשהוא בא אצל הצדיק מה כתיב וירא אלהים אל יעקב עוד."
            ],
            [
                "[וירא אלהים אל יעקב עוד]. זש\"ה כי אתה אלהים שמעת לנדרי וגו' <small>(תהלים סא ו)</small>, יצחק פרצוף פניו דומה לאביו, שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק <small>(בראשית כה יט)</small>, מהו אברהם הוליד את יצחק, שהיה פרצוף פניו דומה לאביו, הוי נתת ירושת יראי שמך <small>(תהלים שם)</small>, מה אברהם דבר עמו הקב\"ה בן צ\"ט שנים, אף יעקב דבר עמו הקב\"ה בן צ\"ט שנים, מה אברהם אמר לו הקב\"ה אני אל שדי פרה ורבה <small>(בראשית לה יא)</small>, אף יעקב דבר עמו באל שדי, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' [אני אל שדי]."
            ],
            [
                "[וירא אלהים אל יעקב עוד ויברך אותו]. זש\"ה ברוך אתה בבואך וגו' <small>(דברים כח ו)</small>, כשיצא יעקב מבית אביו יצא בברכה, שנאמר ואל שדי יברך אותך וגו' <small>(בראשית כח ג)</small>, וכשבא מפדן ארם בא בברכה, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד ויברך אותו, מה ברכו, אמר ר' לוי, ברכת אבלים ברכו, מה כתיב למעלה מן הענין ותמת דבורה וגו' ויקרא שמו אלון בכות <small>(שם לה ח)</small>, אמר ר' שמואל בר נחמן עם שהיה יעקב משמר אבלה של מניקתו, באתה בשורת אמו, שנאמר ויקרא שמו אלון בכות, אחת של דבורה, ואחת של רבקה, אר ר' שמואל בר נחמן לשון אלנסטי מהו אלון אחר, אמר קב\"ה עד מתי יהא צדיק זה יושב ומצטער, אמר ר' יונתן בן אלעי אמר הקב\"ה בדין שאראה לו פנים, שנאמר וירא אלהים אל יעקב וגו'."
            ],
            [
                "[וירא אלהים אל יעקב עוד]. זש\"ה ותגזר אומר ויקם לך <small>(איוב כב כח)</small> מדבר ביעקב, [ועל דרכיך נגה אור <small>(שם)</small>, על] שתי דרכים, כשיצא מבית אביו נגלה עליו הקב\"ה מה כתיב, והנה ה' נצב עליו ויאמר <small>(בראשית כח יג)</small>, וכשחזר מה כתיב וירא אלהים אל יעקב עוד. מהו עוד, אמר ר' יהודה א\"ל עוד פעם אחת אני נגלה עליך, חמשה פעמים נגלה עליו הקב\"ה, כנגד חמש ברכות שבירכו אביו, ואלו הן, ואל שדי וגו' ויתן לך את ברכת אברהם וגו' <small>(בראשית כח ג ד)</small> הרי ה' ברכות, ונגלה עליו  ",
                "כשיצא מבית אביו, שנאמר והנה ה' נצב עליו <small>(שם כח יג)</small>, ואחת אצל לבן שוב אל ארץ אבותיך <small>(שם לא ג)</small>, ואחת קום עלה בית אל <small>(שם לה א)</small>, ואחת וירא אלהים אל יעקב עוד <small>(שם לה ט)</small>, ואחת אנכי ארד עמך <small>(שם מו ד)</small>.   ",
                "ד\"א וירא אלהים אל יעקב עוד, מהו עוד, עוד איני (מייחל) [מייחד] שמי על אדם, אלא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, עוד פעם אחרת אני נגלה עליו."
            ],
            [
                "וירא אלהים אל יעקב עוד, מה כתיב אחריו, אני אל שדי פרה ורבה <small>(שם שם יא)</small>, אתה סימן לבניך כשבאתי אצלך באתי טעון ברכות, וכשאבוא אצל בניך אבא טעון ברכות, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך <small>(שמות כ כד)</small>, הוי וירא אלהים אל יעקב וגו'. ולא ליעקב לבד, אלא אף לאבינו אברהם, מה כתיב, וירא אליו ה' וגו' <small>(בראשית יח א)</small>, כביכול הקב\"ה עומד והוא יושב, בקש לעמוד אמר לו הקב\"ה שב, חייך אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ואני עומד, (שנאמר אלהים נצב בעדת אל <small>(תהלים פב א)</small>) אף בניך יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כביכול ואני עומד שנאמר אלהים נצב בעדת אל, אף כאן אמר הקב\"ה ליעקב, סימן את לבניך, מה אתה כשבאתי אני אצלך באתי טעון ברכות, אף בניך כשאגלה עליהם אהא טעון ברכות, כיון שנעשה המשכן מה כתיב, ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן <small>(במדבר ז א)</small>, וכשנגמרה מלאכתו, אמר הקב\"ה התניתי עמהם כשאגלה עליהם אבא טעון ברכות, מה עשה הקב\"ה ברכן, ואחר כך נגלה עליהם, מה כתיב בברכת כהנים, יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום <small>(שם ו כד כה כו)</small>, ואחר כך ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן."
            ],
            [
                "ויאמר אלהים אני אל שדי פרה ורבה וגו' [ומלכים מחלציך יצאו] <small>(בראשית לה יא)</small>, אמרו חכמים מכאן דרש אבנר והמליך את איש בושת בן שאול, שבנימן עתיד להעמיד שני מלכים, שאמר לו ומלכים מחלציך יצאו <small>(שם)</small>, ועד עכשיו לא עמד אלא שאול, לפיכך המליך את איש בשת בן שאול, ולא עוד אלא בפלגש בגבעה [קרבוהו]. אמר ר' שמואל בר נחמן מכאן קרבו אותו בשעה שחלקו עליו ואמרו איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה <small>(שופטים כא א)</small>, שנידו אותו, ואחר כך חזרו וקבלו אותו, אמרו אילולי שהוא מעולה מן השמים, לא היה הקב\"ה אומר ליעקב אבינו כשהיה בא מחוצה לארץ, ומלכים מחלציך יצאו, הרי מכאן קרבו אותו."
            ],
            [
                "ד\"א אני אל שדי, תירגם עקילס, נאמן אני לשלם לכל אדם לפי מעשיו.  ",
                " פרה ורבה, לך הייתי מצפה שתפרה ותרבה ותעמיד שבטים.  ",
                "גוי וקהל גוים, בישרו שבניו עתידין להיות נעשין כגוים, מה הגוים שבעים, אף בניך שבעים סנהדרין, שנאמר אספה לי שבעים איש <small>(במדבר יא טז)</small>.  ",
                "ד\"א גוי וקהל גוים, בישרו שעצידין בניו להיות מזבחים באשרה כגוים, אימתי בימי אליהו, מה כתיב, וירפא את מזבח ה' ההרוס <small>(מ\"א יח ל)</small>, שריפא אותן והביאן לדרך הטובה, שעשה להם כל אותן הנסים, כיוןשראו אותו מה אמרו, ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים <small>(שם שם לט)</small>, בעולם הזה על ידי שהיתה ע\"ז מצוי אמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים, אבל לעולם הבא כשימלוך הקב\"ה עלינו ועל כל ישראל אומרים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד <small>(זכריה יד ט)</small>.",
                "חסלת פרשת וישלח"
            ]
        ],
        "Vayeshev": [
            [
                "וישב יעקב בארץ מגורי אביו <small>(בראשית לז א)</small>. זש\"ה מעונה אלהי קדם <small>(דברים לג כז)</small>, אמר ר' ירמיה אין אנו יודעים אם מעונה הוא האלהים אם האלהים הוא מעונה, כשהוא אומר תפלה למשה איש האלהים ה' מעון אתה <small>(תהלים צ א)</small> [הוי הקב\"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מקומו]. אעפ\"י שברא הקב\"ה עולמו לא ישב בארץ אלא צדיק, ובזכותן הן מעמידין את הועלם, שנאמר ומתחת זרועות עולם <small>(דברים שם)</small>, בוא וראה שכל ימים שרשעים בעולם, אין הצדיקים נראין, וכן אתה מוצא שכל הימים שהיה עשו בארץ ישראל, לא היה יעקב יכול ליראות, עבר עשו שנאמר ויקח עשו את נשיו וגו' <small>(בראשית לו ו)</small>, מיד וישב יעקב, לפיכך ויגרש מפניך אויב <small>(דברים שם)</small>, באותה שעה, וישכן ישראל בטח בדד <small>(שם)</small>."
            ],
            [
                "[וישב יעקב]. זש\"ה בזעקך יצילוך קבוציך <small>(ישעיה נ זיג)</small>, מהו, אלו המלאכים שניתנו לשמרו בשעה שיצא לילך לארם נהרים, שאין המלאכים המשמשין בארץ ישראל, משמשין בחוצה לארץ ולא של חוצה לארץ בארץ ישראל, כך יעקב ראה עולים ויורדים אחרים לילך עמו לחוצה לארץ, וכשבא לחזור קרא הקב\"ה לאותן המלאכים שהיו משמשין אותו בארץ, אמר להם הרי יעקב חוזר, צאו ונצא לאנפטי שלו (פי' תחום), למה הדבר דומה, למלך שיצא בנו למדינת הים ליקח אשה, אחר ימים בא לחזור לבית אביו, אמר המלך לאפסיקין שלו (פי' לחייל) בואו ונצא לאנפטי של בני, כך כשבא יעקב לחזור לבית אביו, קרא הקב\"ה למלאכי השרת, אמר להם בואו ונצא לאנפטי של יעקב, כיון שתלה יעקב עיניו ראה אותן, שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים וגו' <small>(בראשית לב ב)</small>, כשראה אותן יעקב מנין שהיו משמשין אותו בארץ ישראל, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה <small>(שם שם ג)</small>, לכך נאמר בזעקך יצילוך קבוצך אלו המלאכים, ואת כולם ישא רוח <small>(ישעיה נז יג)</small>, אלו עשו ואלופיו, שנאמר וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו <small>(בראשית לו ז)</small>, והחוסה בי ינחל ארץ <small>(ישעיה שם)</small> זה יעקב, שנאמר וישב יעקב."
            ],
            [
                "[וישב יעקב]. זש\"ה כי גרים אנחנו לפניך [ותושבים ככל אבותינו], <small>(דה\"א כט טו)</small>. כן הן הצדיקים, הקב\"ה עשה אותן עיקר, והן עושין עצמן טפלין, אברהם גידלו הקב\"ה, שנאמר ואברכך ואגדלה שמך וגו' <small>(בראשית יב ב)</small>, וכן קום התהלך בארץ וגו' <small>(שם יג יז)</small>, הוא אומר לבני חת גר ותושב אנכי עמכם <small>(שם כג ד)</small>, וכן יצחק גידלו הקב\"ה, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא וגו' <small>(שם כו יב)</small>, ואומר (ויגר) [וישב] יצחק בגרר <small>(שם כו ו)</small>, וכן יעקב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, לכך נאמר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו."
            ],
            [
                "וישב יעקב וגו', אלה תולדות יעקב יוסף, מה כתיב למעלה מן הענין אלה אלופי בני עשו <small>(בראשית לו טו)</small>, כיון שראה אותם יעקב נתבהל ואמר מי יוכל לעמוד בפני אלו, למה הדבר דומה, לזהבי שהיה יושב ועוסק במלאכו, תלה תלמידו עיניו וראה גמלים הרבה שטעונין תבן, התחיל לומר מי יוכל לעמוד כנגד אלו, א\"ל רבו אם גץ יוצא מן הכור הזה יהא שורף את כולם, כך יעקב אבינו כיון שראה לכל אלופי עשו, התחיל מתיירא ואומר מי יוכל לעמוד כנגד אלו, אמר לו הקב\"ה ראה מה כתיב אחריו, אלה תולדות יעקב יוסף, חייך אדם אחד יוצא מיוסף ששורף כולם, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו' <small>(עובדיה פסוק יח)</small>, אמר ר' חנינא כתיב הנה היו כקש אש שרפתם <small>(ישעיה מז יד)</small>, וכתיב ובית יוסף להבה <small>(עובדיה שם)</small>, לכך נאמר אלה תולדות יעקב יוסף."
            ],
            [
                "ד\"א אלה תולדות יעקב יוסף, שהיו פני יוסף דומין ליעקב, מנין, שכך הוא אמר וישראל אהב את יוסף [מכל בניו כי בן זקונים הוא לו <small>(בראשית לז ג)</small>, והרי בנימין קטן מנו והוא אומר בן זקונים, אלא שהיה איקונין דומה לו הוי אלה תולדות יעקב יוסף]. מה יעקב העמיד שבטים, אף יוסף העמיד שבטים, שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי <small>(בראשית מח ה)</small>, הוי אלה תולדות יעקב.  ",
                "ד\"א מה יעקב נתכסה מאביו כ\"ב שנה, כך יוסף נתכסה מאביו כ\"ב שנה, לכך נאמר אלה תולדות יעקב יוסף. אמר ר' לוי אמר ר' יוחנן כל מקום אשר הוא אומר היה, ראה ג' עולמות, כתיב בנח תמים היה <small>(שם ו ט)</small>, ראה את העולם בישובו עד שלא בא המבול, וראה אותו חרב, וראה אותו בתיקונו אחר כך, לכך נאמר בו היה. משה כתיב היה רועה וגו' <small>(שמות ג א)</small>, ראה ישראל עד שלא נתחזק השעבוד, וראה השעבוד, וראו אותן כשנגאלו. [במרדכי כתיב] איש יהודי היה בשושן הבירה <small>(אסתר ב ה)</small>, ראה אותן עד שלא נשתעבדו ביד המן, וראה אותם בגזירות שנגזרו עליהם, וראה אותם בגאולתם. איוב כתיב איש היה בארץ <small>(איוב א א)</small>, וראה ג' עולמות, היה תם, ונתייסר ביסורין, ואח\"כ נתרפא, ואף יוסף כתיב בו היה, אלה תודלות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה <small>(בראשית לז ב)</small>.  ",
                "כל הדברים שאירעו ליעקב אירעו ליוסף, ביעקב כתיב גנבתי יום <small>(שם לא לט)</small>, אף יוסף כתיב ביה כי גנב גנבתי <small>(שם מ טו)</small>, ביעקב רדף אותו עשו, ואת יוסף רדפו אותו אחיו, יעקב נשתעבד אצל לבן, ויוסף נשתעבד במצרים, לכך כתיב אלה תולדות יעקב יוסף."
            ],
            [
                "ויבא יוסף את דבתם רעה, מהו את דבתם רעה, שאמר לשון הרע על אחיו, ומה לשון הרע אמר עליהם, אמר ר' יהודה אמר עליהם שחותכין אבר מן החי ואוכלין, א\"ל הקב\"ה אתה אמרת לשון הרע על השבטים, חייך למחר אתה יורד למצרים ואת קורא להם שיאכלו עמך, והם חושדים אותך שם על השחיטה, שנאמר וישימו לו לבדו וגו' <small>(בראשית מג לב)</small>, ר' מאיר אומר א\"ל אחיי נותנין עיניהן בכנעניות, א\"ל הקב\"ה אמרת אתה לשון הרע על אחיך, חייך למחר אתה יורד למצרים, והיא אומרת בא אלי העבד העברי <small>(שם לט יז)</small>, הוי ויבא יוסף וגו'."
            ],
            [
                "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו [וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום], שהיה בא ושואל בשלומם ולא היו משיבים אותו, למה שהיה כך מנהגו שיה שואל בשלומם, יש לך אדם עד שלא נכנס לשררה [הוא שואל בשלום בני אדם, אבל משנכנס לשררה] רוחו גסה עליו ואינו משגיח לשאול לשלום בני העיר, אבל יוסף לא היה כן, אע\"פ שנכנס לשררה הו היה מנהגו לשאול בשלום אחיו, שנאמר וישאל להם לשלום <small>(בראשית מג כז)</small>, א\"ל הקב\"ה יוסף אתה היית מתחיל לשאול בשלום אחיך בעולם הה, והם היו שונאים אותך, אבל לעולם הא אני מרצה אתכם ומעביר שנאה מביניכם ומושיב אתכם בשלוה ועושה שלום ביניכם, וכך אמר דוד, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד <small>(תהלים קלג א)</small>."
            ],
            [
                "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו וגו' <small>(בראשית לח א)</small>. ילמדנו רבינו אם נפלה מפולת בשבת ואין ידוע אם יש שם ישראל אם לאו, מהו לפקח עליהן בשבת. כך שנו רבותינו מי שנפלה עליו מפולת [בשבת], ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו [את הגל], מצאוהו חי מפקחין עליו, ואם מת יניחוהו. כתיב בשבת מחלליה מות יומת <small>(שמות לא יד)</small>, ושנו רבותינו פקחין על החי בשבת, אמר ר' אלעזר בן עזריה ומה המילה שאינה אלא אחת מרמ\"ח אברים דוחה את השבת, רמ\"ח אברים תחת האבן אינו דין שדוחין עליו את השבת, ר' שמעון בן מנסיא אומר חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ואם פקחתם עליו להחיות נפש אחת, אף אני אעשה לכם מה שכתוב הנה אנכי פותח את קברותיכם <small>(יחזקאל לז יב)</small>. שאל מין אחד לרבינו אפשר שהמתים חיים, אבותיכם אינן מודים, ואתם מודם, מה כתיב ביעקב, ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו [וימאן להתנחם], אילו היה יודע שהמתים חיים היה ממאן להתנחם, והיה אומר כי ארד אל בני אבל שאולה, אמר לו רבינו שוטה שבעולם, מפני שהיה יעקב אבינו יודע ברוח הקדש שהיה יוסף חי, לפיכך לא קיבל עליו תנחומין, שאין מקבלין תנחומין על החי.  ",
                "ד\"א וימאן להתנחם. אלא אמר יעקב אבינו הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד י\"ב שבטים, ורואה אני מאחר שיוסף הלך הרי פסקה אותו הברית, כל מעשיו של הקב\"ה כנגד י\"ב שבטים י\"ב מזלות י\"ב חדשים י\"ב שעות ביום י\"ב שעות בלילה י\"ב אבנים שהיה אהרן לובש, ועכשיו הלך לו יוסף, הרי נפרצה ברית השבטים. ולא היה יודע יעקב לישא אשה ולהוליד בן כדי שיהיו י\"ב שבטים, אלא מפני שעמד בשבועה של לבן, שאמר אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי <small>(בראשית לא נ)</small>, אפילו אחר מיתתן, מה עשה לבן הוציאו ללחוץ, א\"ל אין איש עמנו ראה אלהים עד וגו' <small>(שם)</small>, מפני אותה השבועה לא היה יכול לישא אשה, כיון שראו בניו שכך היה מתרעם, ולא היה מקבל תנחומין, הלכו להם אצל יהודה, אמרו לו אתה עשית לנו את כל הרעה הגדולה, אמר להם אני אמרתי לכם מה בצע וגו' <small>(שם לז כו)</small>, ואתם אומרים אתה עשית, אמרו לו ולא שמענו לך, אתה אמרת לכו ונמכרנו לישמעאלים <small>(שם שם כז)</small>, ושמענו לך, אילו אמרת לכו ונחזירו לאביו לא היינו שומעים לך, לפיכך באותה שעה עמדו ונידו אותו, מנין ממה שקראו בענין וירד יהודה."
            ],
            [
                "[וירד יהודה]. זש\"ה בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל <small>(מלאכי ב יא)</small>, מהו בגדה יהודה, כיחש יהודה, כשם שאתה אומר אשר אתה בגדתה בה <small>(שם יד)</small>, הוי אומר כיחש יהודה, על מה כיחש כי חלל יהודה קודש ה' <small>(שם יא)</small>, הוי בגדה יהודה, ובעל בת אל נכר <small>(שם)</small> ולהלן הוא אומר היתה יהודה לקדשו <small>(תהלים קיד ב)</small>, וכאן הוא אומר כי חלל יהודה, הוי ובעל בת אל נכר.  ",
                "וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע <small>(בראשית לח ב)</small>, אימתי בשעה שפירש מאחיו, שנאמר וירד יהודה."
            ],
            [
                "[וירד יהודה]. זש\"ה עוד היורש אביא לך וגו' <small>(מיכה א טו)</small>, ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר לאחיותיהם נטלו השבטים, שנאמר ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, וכמה היו הבנות, אלא תיומותיהם היו, שהיתה יולדת עמו תאומים והוא נוטלה, וכן הוא אומר גבי בנימן כי גם זה לך בן <small>(בראשית לה יז)</small>, כי זה לך בן לא נאמר, אלא כי גם זה, שילדה אמו תאומה, הוי ויקומו כל בניו וכל בנותיו וגו' <small>(שם לז לה)</small>, מכאן אתה למד שנטלו את אחיותיהם, ור' נחמיה מקיים בנותיו כלותיו, שחתנו של אדם כבנו וכלתו כבתו, ואין אדם נמנע מלקרוא לכלתו בתו. אמרו רבותינו יהודה שהיה גדול בבית אביו נטל כנענית, שכתיב וירא שם יהודה, והנביא מכריז עד עדולם יבא (קדוש) [כבוד] ישראל <small>(מיכה א טו)</small>, הוי וירד יהודה וגו' ויט עד איש עדולמי."
            ],
            [
                "[וירד יהודה]. זש\"ה כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי <small>(ישעיה נה ח)</small>. משל למלך בשר ודם שהוא יושב ודן לאדם והדיין אומר לו אמור אם הרגת אם לא הרגת, אם אומר לו הרגתי הדיין הורגו, ואם לא הודה אינו הורגו, אבל הקב\"ה אינו כן, מי שמודה הקב\"ה מרחם עליו, שנאמר ומודה ועוזב ירוחם <small>(משלי כח יג)</small>, ר' שמעון בן חלפתא אומר, אמר הקב\"ה לירושלים על מה הבאתי עליך כל המשפטים הללו, בשביל שאמרת לא חטאתי, שנאמר הני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי <small>(ירמיה ב לה)</small>, אבל מי שהוא מודה ועוזב ירוחם, הוי כי לא מחשבותי וגו'. אמר ר' יוסי בן קצרתה בשר ודם עושה לו שביל בהר או בבקעה, שמא יכול לעשות במים, אבל הקב\"ה כתיב בו בים דרכך [ושבילך במים רבים] <small>(תהלים עז כ)</small>, בכל מקום שהוא רוצה עושה לו דרך.  ",
                "ד\"א כי לא מחשבותי מחשבותיכם, מלך בשר ודם קצף על בני אדם, טורדן מן המדינה, שמא הוא יכול לעשות דרך בים להורידן ולשקען בתוכו, [אבל הקב\"ה אינו כן אלא כעס על המצרים ועשה דרך בים והורידן ושקען בתוכו], מנין שנאמר הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה <small>(ישעיה מג טז)</small>, ומה גדול מכולם המוציא רכב וסוס חיל ועזוז, הוי כי לא מחשבותי. ",
                " ד\"א כי לא מחשבותי, יוסף מכרו אותו אחיו למדנים והמדנים מכרו אותו אל מצרים, עד שלא ירד יוסף, ירד יהודה להתקין גואל אחרון זה מלך המשיח [שיצא ממנו מלך המשיח], וילך יהודה אין כתיב כאן, אלא וירד יהודה, אמר ר' יוחנן נסמך ירידה לירידה, ירידת יוסף לירידת יהודה, ויוסף הורד מצרימה וירד יהודה, כיוצא בדבר אתה אומר ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה <small>(דניאל ה ל)</small>, מה כתיב אחריו, ודריוש מדאה קביל מלכותא <small>(שם ו א)</small>, נסמך קוצץ לקוצץ, מחריב בית למחריב בית והפסק מלכות להפסק מלכות."
            ],
            [
                "וירד יהודה. מהו וירד שהורידוהו מגדולתו, למה שמינו אותו מלך עליהם, כיון שמכרו את יוסף נכנסו אצל אביהם לנחמו, [ולא] ביקש להתנחם, אמרו עכשיו הזקן מקפיד עלינו, מה עשו עמדו ונידו אותו, שנאמר וירד יהודה.  ",
                "ד\"א וירד יהודה, כיון שמכרו את יוסף מה כתיב, וישב ראובן אל הבור <small>(בראשית לג כט)</small>, כיון שלא מצאו קרע את בגדיו, אף כולם עמדו ונתפזרו, ואף יהודה נתפזר עמהם, [הוי] וירד יהודה."
            ],
            [
                "[וירד יהודה]. מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר לו לך נא ראה [את שלום אחיך ואת שלום הצאן] <small>(בראשית לח יד)</small>, וכי הצאן יודעות, מהו שלום שאמר לו את שלום הצאן, אמר ר' אייבו צריך אדם שיהא מתפלל על מי שהוא משביר אותו, לפי שהיה יעקב משתכר מצאנו ואוכל החלב ולובש הגז, לפיכך נצרך לשאול בשלומן, לכך נאמר את שלום אחיך ואת שלום הצאן. והשיבני דבר, הם אמרו טרוף טורף יוסף <small>(שם שם לג)</small>.  ",
                "וישלחהו מעמק חברון, וכי יש עמק בחברון, והלא כולה עליה היא, שנאמר ויעלו בנגב ויבא עד חברון <small>(במדבר יג כב)</small>, וכן הוא אומר עלו זה בנגב ועליתם ההר <small>(שם שם יז)</small>, וכאן הוא אומר מעמק חברון, אמר ר' יוחנן (מעיינה) [מעצה] עמוקה שנטל הקב\"ה בינו ובין עצמו, בין הבתרים עם אברהם.  ",
                "וימצאו איש מלאך.",
                "והנה תועה. א\"ל המלאך ואין אתה יודע שאתה הולך לתעות, א\"ל את אחי אנכי מבקש וגו'. ויאמר האיש נסעו מזה. מהו מזה, כיון שהם רואים אותך הן נעשין אכזרים.  ",
                "כי שמעתי אומרים נלכה דתינה, מהו דתינה אמרו רבותינו שהיה המלאך משמר דת יה.  ",
                "וילך יוסף אחר אחיו וגו', ויראו אותו מרחוק. עד שהוא רחוק מיל.  ",
                "ויאמרו איש אל אחיו. מי הם שמעון ולוי.",
                "הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו וגו'. אמר ר' יצחק המקרא אומר לך דרשני, מי אמר ונראה אלא הם אמרו לכו ונהרגהו, ורוח הקודש אומרת ונראה אותם, הם אמרו לכו ונהרגהו, והוא אמר והנה תסובינה אלומותיכם ונראה של מי עומד שלכם או שלי.   ",
                "ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם. למה שרוח הקודש אומרת למען הציל אותו מידם וגו', אילו היה ראובן יודע שהקב\"ה כותב עליו הפסוק הזה, היה נוטלו על שכמו והיה מוליכו אל אביו.  ",
                "ויקחהו וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, מה עשה שמעון כיון שנתנו אותו לתוך הבור היה שמעון מצווה ומשליכים עליו אבנים גדולות כדי להורגו, אבל כשנפל הוא ביד יוסף היה יוסף זורק עליו פטומות.  ",
                "ויעברו אנשים מדינים וגו' והם מכרו אותו למצרים לפוטיפר וגו', נעשו עליו שלש אוניות, כיון שנמכר התחילו הכל צווחין ווי, שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה על איזה חטייא ירד. ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, כל מי שמתחיל במצוה ואינה גומרה גורם לעצמו לקבר אשתו ובניו וגורם עצמו לירידה, מי הוא זה, זה היה יהודה, שנאמר וירד יהודה.  ",
                "[ושמו חירה], אמר ר' יהודה בר סימון הוא חירה בימי יהודה, הוא חירם בימי שלמה, ומימיו הוא אוהב את השבט הזה, שכן הוא אומר רעהו העדולמי, ולהלן הוא אומר כי אהב היה חירם לדוד כל הימים <small>(מ\"א ה טו)</small>.  ",
                "ד\"א וירא שם יהודה. יש שנאף ונשכר זה פנחס, יש שגנב והפסיד זה עכן, יש שנאף והפסיד זה זמרי, נאף ונשכר זה יהודה שממנו עמדו פרץ וחצרון שהן עתידין להעמיד לדוד ולמלך המשיח, שהוא עתיד לגאול את ישראל ראה כמה עלילות הביא הקב\"ה עד שלא העמיד מלך המשיח מיהודה, אותו שכתוב בו ונחה עליו רוח ה' <small>(ישעיה יא ב)</small>."
            ],
            [
                "ויוסף הורד מצרימה <small>(בראשית לט א)</small>, זש\"ה כי ה' אהב משפט ולא יעזוב את חסידיו <small>(תהלים לז כח)</small>, למה הקב\"ה אהב משפט, שהוא נקרא בעל המשפט, שנאמר כי אלהי משפט ה' <small>(ישעיה ל יח)</small>, ואומר ותאחז במשפט ידי <small>(דברים לב מא)</small>.  ",
                "ד\"א לא יעזוב את חסידיו, וכי חסידיו צריכין שימור, אמר ר' ירמיה ראה מה כתיב רגלי חסידיו ישמור <small>(ש\"א ב ט)</small>, וכי הם צריכין שימור, אלא משל ההדיוט אומר גודרין את הגדור ופורצין את הפרוץ הוי לא יעזוב את חסידיו.  ",
                "ד\"א כי ה' אהב משפט וגו' [לעולם נשמרו]. מדבר ביוסף, ואיכן שמרו, [ראה] מה כתיב ויעברו אנשים מדינים סוחרים <small>(בראשית לז כח)</small>, ומה היו טעונין והלא אין דרכן של גמלים לטעון אלא עטרן, וכאן כתיב נכאת צרי ולוט, אלא אמר הקב\"ה יהיה צדיק זה נתון בין ריח רע, אלא אזמין לו ריח טוב, הוי לא יעזוב את חסידיו, וזרע רשעים נכרת <small>(תהלים שם)</small> זה פוטיפר, שלא נטלו לעבוד אלא לדבר אחר, מה עשה הקב\"ה סירסו, הוי וזרע רשעים נכרת ואין הכרת אלא סירוס, שנאמר ומעוך וכתות ונתוק וכרות <small>(ויקרא כב כד)</small>, ומנין שלא היה סריס וסירסו הקב\"ה, שנאמר פוטיפר סריס פרעה."
            ],
            [
                "ד\"א ויוסף הורד מצרימה. זש\"ה ראיי עבדים על סוסים <small>(קהלת י ז)</small>. זה נבוכדנצר שהחריב את בית המקדש, שלא נכנס לתוכו שהיה מתירא, מה עשה מיכאל ירד ואחז בסוסו, והכניסו לקודש הקדשים, ורוח הקודש אומרת ראיתי עבדים על סוסים, זה נבוכדנצר, ושרים הולכים כעבדים על הארץ <small>(שם)</small>, זה מיכאל, שנאמר כי אם מיכאל שרכם <small>(דניאל י כא)</small>.  ",
                "ד\"א ראיתי עבדים על סוסים, מדבר במדינים, והמדינים מכרו אותו אל מצרים <small>(בראשית לז לו)</small>, אמר ר' אבין הלוי בר חמא בן האמה מוכרים ובן העבד קונים, בין אלו ובין אלו נמכר יוסף.  ",
                "ויוסף הורד מצרימה. הורד השבט למצרים, למה הדבר דומה, לפרה שהיו מבקשים להכניסה למקולין, ולא היתה מבקשת ליכנס, מה עשו, נטלו בנה (לבית המזבח) והכניסוהו למקולין, והתחיל בנה גועה, ונכנסה אמו אחריו שלא בטובתה, כך יעקב אבינו ובניו היו הפרה, שנאמר כי כפרה סוררה <small>(הושע ד טז)</small>, ויוסף ירד תחלה למצרים, לקיים גזירה שנגזרה על הזקן שנאמר ועבדום וענו אותם וגו' <small>(בראשית טו יג)</small>, והיה יעקב מתירא לירד, מה עשה הקב\"ה הוריד יוסף למצרים, ומשך לאביו שלא בטובתו, לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה."
            ],
            [
                "ד\"א ויוסף הורד, מהו ויוסף הורד, שהיה מטלטל את המצרים ממקום למקום, כשם שאתה אומר ואת העם העביר אותו לערים <small>(בראשית מז כא)</small>, שהיה נושאן מכאן ונותנן כאן, שלא יהו מונים לישראל לקרותם גלוותא בני גלוותא.  ",
                "ויקנהו פוטיפר, למה נקרא שמו פוטיפר, שהיה מפטם פרים לעבודה זרה. ",
                " ד\"א למה נקרא שמו פוטיפר שנכנס לביתו של פרעה ונעשה ביתו פוטינוס (פי' עשיר), שהבהיק לביתו של פרעה.  ",
                "שר הטבחים. אעפ\"י כן, ויהי ה' את יוסף, אמר ר' אבהו אין לי אלא ברווחה, מנין אפילו נבצער, הרי כתב ויקח אדוני יוסף אותו ויתנהו אל בית הסהר <small>(שם לט כ)</small>, אעפ\"י כן ויהי ה' את יוסף <small>(שם שם כא)</small>. אמר ר' אבהו יש לך אדם שהוא אוהב חבירו ברווחה, הגיעה לו צרה עשה כאילו אינו יודעו, אבל הקב\"ה אינו נכן, אלא ויהי שם בבית הסהר מ<small>(שם שם כ)</small>, ויהי ה' את יוסף <small>(שם שם כא)</small> בצרה וברווחה היה עמו.  ",
                "ויהי איש מצליח. היה חוגר מתניו ואדונו אומר לו מזוג לי כוס חמין והוא מוזג, תן לי צונן והוא נותן לו מאותו מכלי, אדונו אומר לו תן לי יין והוא נותן לו, תן לי משולש הוא נותן לו, ומאליו היה מתמתק, לכך נאמר ויהי איש מצליח. ",
                " וירא אדוניו כי ה' אתו. ראה מעשיו משונים, וכל כך למה, ויהי ה' את יוסף."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין מעשה תמר, ויוגד לתמר לאמר וגו' ותסר בגדי אלמנותה [מעליה] ותכס בצעיף <small>(בראשית לח יג יד)</small>. שתים נתכסו בצעיף וילדו תאומים, אלו הן רבקה ותמר, רבקה כתיב ותקח הצעיף ותתכס <small>(שם כד סה)</small>, וילדה תאומים, עשו ויעקב, שנאמר והנה תומים בבטנה <small>(שם כה כד)</small>, תמר נתכסית בצעיף וילדה תאומים פרץ וזרח.  ",
                "ותשב בפתח עינים. אמר ר' יהושע בן לוי, בפתח שכל העינים תלויות בו ומקוות להקב\"ה.  ",
                "ד\"א ותשב בפתח עינים, בפתח שהקב\"ה מביט בו, שנאמר עיני ה' (משוטטות) [המה משוטטים] בכל הארץ <small>(זכריה ד י)</small>.  ",
                "ד\"א בפתח עינים, כשאדם יוצא לדרך עיניו מביטות לכאן ולכאן.  ",
                "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, אלא אמר ר' יוחנן שכסתה פניה עד שהיא בבית חמיה, מכאן אמרו רבותינו, צריך אדם להיות מכיר כלתו, אמר יהודה זו היא זונה, מה איכפת לי בה, הלך לו, כיון שהלך לו תלתה עיניה להקב\"ה, אמרה לפניו רבונו של עולם, אני יוצאה חנם מגופו של צדיק זה, מיד שלח הקב\"ה מיכאל והחזירו, מנין שכאן כתוב ויט אליה, וכתיב התם ותרא האתון את מלאך ה' וגו' ותט האתון <small>(במדבר כב כג)</small>. ויאמר אליה הבה נא וגו'. למה כי לא ידע כי כלתו היא, ויאמר אנכי אשלח גדי עזים, אמר לה מה הערבון אשר אתן לך, ותאמר חותמך וגו'. ויבא אליה ותהר, לא חסר המקרא כלם, ומהו ותהר לו, אלא שילדה מלכים כיוצא בו. ויהי כמשלש חדשים וגו'. אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום בת ג' חדשים אשה נכרת אם מעוברת אם לאו. ",
                " ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הרה לזנונים, מהו לזנונים, שהיתה נכנסת למרחץ ואומרת לחברותיה עברו מלפני שאני טעונה מלכים, והיה יושב בדין שם יצחק ויעקב ויהודה אמרו הוציאוה ותשרף, אמר ר' יוחנן דיני ממונות מתחילין מן הגדול, ודיני נפשות מתחילין מן הקטן, וגומרין בגדול, ולמה אומר בקטן, שכן תולין את הקלקלה בקטן, למה אמר תשרף ולא אמר תהרג, אפרים מקשאה בשם ר' מאיר אמר בתו של שם היתה, ושם כהן היה לפיכך אמר הוציאוה ותשרף, והיו גוררין בה ומוציאין אותה שלא בטובתה. שנאמר היא מוצאת, ועם שהיא יוצאת בקשה את הערבון ולא מצאה אותם, באותה שעה תלתה עיניה לשמים, מיד שלח לה הקב\"ה אחרים.  ",
                "ד\"א אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום עם שהיא יוצאה האיר הקב\"ה עיניה ומצאה אותם מאחר שאבדתן, שאין מציאה אלא מכלל אבדה, שכתיב או מצא אבדה <small>(ויקרא ה כב)</small>, מיד שלחה אצל יהודה, לאיש אשר אלה לו, אמרה לו יהודה הכר נא את בוראך, מיד ויכר יהודה, באותה שעה יצתה בת קול ואמרה לו תאמר [ממני הרה שלא] תשרף, ואחר כן הודה ממני היה הדבר, א\"ל הקב\"ה יהודה אתה הצלת לי שלש נפשות מן האור, ואחד מן הבור, חייך אף אני אציל לך כשם שהצלת לי מי הם חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש, ודניאל מבור אריות, מה כתיב בהם ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה <small>(דניאל א ו)</small>, מבני חזקיה אין כתיב כאן, אלא מבני יהודה, על ידי מה, על ידי שהציל תמר ובניה ויוסף מן הבור, כיון ששמע ראובן שהודה יהודה, מיד עמד גם הוא ואמר אף אני חללתי יצועי אבי, אמר אליפז לאיוב אחוך שמע לי וזה חזיתי ואספרה אשר חכמים יגידו <small>(איוב טו יז יח)</small>, אלו ראובן ויהודה, לפיכך להם לבדם נתנה הארץ <small>(שם שם יט)</small>, אימתי ולא עבר זר בתוכם <small>(שם)</small>, כשבא משה לברכן, מה אמר, יחי ראובן ואל ימות וגו', וזאת ליהודה <small>(דברים לג ו ז)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויוסף הורד מצרימה. זש\"ה בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה <small>(הושע יא ד)</small>. ראוין היו ישראל לירד למצרים בשלשלאות (ובקולרין, כשם שירדו לבבל, אילולי שקדם יוסף, כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, מה שכתיב ביוסף כתיב בציון ביוסף כתיב יפה תואר ויפה מראה <small>(בראשית לט ו)</small>, בציון כתיב כלילת יופי <small>(איכה ב טו)</small>, לפיכך היה יעקב מתיירא לירד למצרים, לפי שנגזר על אברהם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך <small>(בראשית טו יג)</small>, וישב לו בארץ כנען, באו ואמרו לו נמכר יוסף שנדמה לשור, שנאמר בכור שורו הדר לו <small>(דברים לג יז)</small>. והרי הוא נתון במצרים, כיון ששמע יעקב כן אמר הרי אני יורד למצרים, אע\"פ שאני פורע שטריו של אברהם, מיד ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי <small>(בראשית מה כח)</small>, מיד ירדו כל השבטים עמו, מי גרם להם שירד למצרים, יוסף, בחבלי אדם אמשכם, זה יוסף, ויוסף הורד מצרימה."
            ],
            [
                "[ד\"א ויוסף הורד מצרימה]. זש\"ה כי עזה כמות אהבה <small>(שה\"ש ח ו)</small>, אהבה שאהב יעקב לרחל, שנאמר ויאהב יעקב את רחל <small>(בראשית כט יח)</small> קשה כשאול קנאה <small>(שה\"ש שם)</small>, שקנאת רחל באחותה, ומה תעשה אהבה בצד קנאה. ",
                "ד\"א כי עזה כמות אהבה, אהבת יונתן ודוד, שנאמר ונפש יונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבהו יונתן כנפשו <small>(ש\"א יח א)</small>, קשה כשאול קנאה, שקינא שאול בדוד, ומה תעשה אהבה בצד קנאה.  ",
                "ד\"א כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר וישראל אהב את יוסף <small>(בראשית לז ג)</small>, קשה כשאול קנאה שקינו בו אחיו, ומה תעשה אהבה בצד קנאה. ד\"א כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר וישראל אהב את יוסף <small>(בראשית לז ג)</small>, קשה כשאול קנאה שקינאו בו אחיו, ומה תעשה אהבה בצד קנאה, ומי גרם ליוסף לבוא לידי שנאה, שהאהבה שאהב אותו אביו יותר מדאי."
            ],
            [
                "ד\"א ויוסף הורד מצרימה. שלש מדות היו בו, בן תורה, ונביא, ואת אחיו מכלכל, בן תורה שכן כתיב כי בן זקונים הוא לו <small>(בראשית לז ג)</small>, וכתיב שאל אביך ויגדך [זקניך ויאמרו לך] <small>(דברים לב ז)</small>, ומנין שהוא נביא, שנאמר והוא נער את בני בלהה וגו' <small>(בראשית לז ב)</small>, וכתיב ומשרתו יהושע בן נון נער וגו' <small>(שמות לג יא)</small>, וכתיב ויגדל הנער שמואל <small>(שמואל א ב כא)</small>. ומנין שהוא זן את אחיו, שנאמר ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם וגו' <small>(בראשית נ כא)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויוסף הורד מצרימה וגו'. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי כמשיב ידו [ויקרא שמו פרץ] <small>(בראשית לח כט)</small>, זה מלכות, ואלה תולדות פרץ <small>(רות ד יח)</small>. ואחר כך יצא אחיו <small>(בראשית שם)</small> זה כהן, ואחר כך ויוסף הורד מצרימה, אלא שבישרן הקב\"ה שכל מקום שהן הולכין הן משתמשין במלך וכהן, כיצד במצרים במלך וכהן, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' <small>(שמות ז ח)</small>. וביציאתם נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן <small>(תהלים עז כא)</small>.",
                "חסלת פרשת וישב"
            ]
        ],
        "Miketz": [
            [
                "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם <small>(בראשית מא א)</small> זש\"ה קץ שם לחשך וכל תכלית הוא חוקר <small>(איוב כח ג)</small>, לכל יש קץ להרים לגבעות ולרוח ולימים אפילו לדברי הואי, אפילו לחשך. הרים מנין, שנאמר ושוקל בפלס הרים וגבעות במאזנים <small>(ישעיה מ יב)</small>, לרוח מנין, שנאמר לעשות לרוח משקל <small>(איוב כח כה)</small>. ולמים מנין, ומים תכן במדה <small>(שם)</small>. לחשך מנין, קץ שם לחשך, כל דבר ודבר שהוא בא לאדם אפילו היסורין יש להם קץ, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר, שהקב\"ה יושב וחוקר אם מתבקשין לו יסורין אם לאו, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר. אמר ריש לקיש מי גרם להאיש הזה שבאו עליו יסורים <small>(ואפילה)</small> [אבן אופל וצלמות] <small>(שם ג)</small>, אבן זה יצק הרע שהוא משול באבן שנאמר והסרותי את לב האבן <small>(יחזקאל לו כו)</small>, הוי אבן אופל וצלמות. ",
                " ד\"א קץ שם לחושך, כל היסורין הבאין על האדם קץ יש להם, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר, מדבר ביוסף, בשעה שנאסר בבית האסורים היה שם עשר שנים, והיה לו לצאת באחת עשרה, הוי קץ שם לחושך, מהו לכל תכלית הוא חוקר, שבשעה שהגיעה עונתו לצאת, ישב הקב\"ה וחקר וראה שמתבקש להיות עוד בבית האסורים שתי שנים, על ידי שבטח בשר המשקים שאמר לו ב'פעמים כי אם זכרתני אתך <small>(בראשית מ יד)</small>, והזכרתני אל פרעה <small>(שם)</small>, א\"ל הקב\"ה אתה הבטחת עליו שתי זכירות, חייך עשה עוד שתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים."
            ],
            [
                "[ויהי מקץ שנתים ימים]. זש\"ה לכל עצב יהיה מותר <small>(משלי יד כג)</small>, אמרו רבותינו אפילו צונן שיעשו אותן חמין הנייה הן לגוף, בכל עצב יהיה מותר. ",
                " ד\"א בכל עצב יהיה מותר מן חבירו בתורה יהא מותר ויתרון יש לו, ודבר שפתים אך למחסור <small>(שם)</small> מה שהוא חושך את שפתיו שלא יגע בתורה אך למחסור. מעשה בתלמיד אחד שהיה וותיק, ור' אלעזר בן יעקב שמו היה רגיל בתלמודו, ראה מה היה רגיל בתלמודו, עד שהוא מזיע במרחץ היה עומד על עמדו ועובר על תלמודו, בשביל שלא היה יודע בשפתיו חלה ושכח תלמודו, מי גרם לו על ידי שלא היה יודע בשפתיו, לכך נאמר ודבר שפתים אך למחסור.  ",
                "ד\"א בכל עצב יהיה מותר, זה היה יוסף שנצטער בבית האסורים, והיה לו יתרון, ויוסף הוא השליט, ודבר שפתים אך למחסור, על ידי שדבר בשפתותיו ואמר כי אם זכרתני אתך, א\"ל הקב\"ה חייך הואיל שדברת בשפתותיך דברים שלא כראוי, חייך שאתה עושה עוד בבית האסורים שתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין, ולא זכר שר המשקים את יוסף <small>(בראשית מ כג)</small>. אמר ר' ברכיה ההן ולא זכר, זכורהיה והיה נשואי אלא וישכחהו, היה אומר בחוץ אלך ואומר א פרעה עלו, מיד וישכחהו, עד שהגיע קצו לצאת הביא הקב\"ה עלילות עליו כדי להוציאו, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים.  ",
                "[ופרעה חלם], אמר ר' חייא בר אבא חלם כלב המת חלם אלא לפי שעה על ידי הצדיק. ",
                " והנה עומד על היאור. הרשעים מתקיימים על אלהיהם, אבל הצדיקים בטוחים על בוראם.  ",
                "והנה מן היאור וגו', ותרעינה באחו, מהו באחו, אלא כשהשנים טובות באות, הבריות נעשים אחין זה לזה, וכשהשנים הרעות באות, הבריות נעשות אחרים לחביריהן, שכן הוא אומר שבע פרות אחרות, מהו אחרות, שהיו רואות אלו לאלו והופכין פניהם מהם."
            ],
            [
                "ותפעם רוחו. שהיתה מקשת עליו כפעמון הזה. ד\"א ותפעם רוחו, בנבוכדנצר כתיב ותתפעם רוחו <small>(דניאל ב א)</small>, ובפרעה כתיב ותפעם רוחו, למה פרעה היה ידוע החלום, ולא היה יודע פתרונו, לפיכך היה מטורף טירוף רוחו, למה פרעה היה ידוע החלום, ולא היה יודע פתרונו, לפיכך היה מטורף טירוף אחד, אבל נבוכדנצר לא היה יודע את החלום, ולא פתרונו, לפיכך שני טירופין, שנאמר חלם נבוכדנצר חלומות <small>(שם)</small>, ר' חייא אמר חלום אחד חלם, ולמה הוא אומר חלומות, ששכח את החלום. ר' ינאי אומר שני חלומות חלם, אחד של צלם, ואחד של אילן. ",
                " חלם נבוכדנצר חלומות ותתפעם רוחו ושנתו מטורפת, למה שהיה החלום שלו שהראה לו מלכותו, לפיכך ושנתו נהיתה עליו <small>(שם)</small>.  ",
                "ויאמר המלך לקרוא לחרטומים לאשפים ולמכשפים <small>(שם שם ב)</small>, מהו לחרטומים, אמר ר' סיון לחרטמים כתיב, אלו שהן שואלין בטימי מתים. ולאשפים, מהו ולאשפים, אלו שוחקים את המזל, ואין הלשון הזה אלא לשון דוחק, שנאמר שמעו זאת השאפים אביון <small>(עמוס ח ד)</small>. ולמכשפים ודאי מכשפים. ",
                " להגיד למלך חלומותיו ויבואו ויעמדו לפני המלך <small>(דניאל שם)</small>, כולם באו שלא להנייה לאחד מהן, התחיל לדבר עמהם, שנאמר ויאמר המלך חלום חלמתי ותתפעם רוחי לדעת את החלום, וידברו הכשדים למלך ארמית, מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשריה (נתחווה) [נחוא] <small>(דניאל ב ג ד)</small>, אמר להם נבוכדנצר יודע אני את החלום, אם אומר אני אותו לכם אתם אומרים לי דברים של כזבים, ותאמרו זהו פתרונו, אלא אמרו את החלום ואני יודע שאתם אומרים לי פתרונו, שנאמר (להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשריה תהחוון) [והן חלמא ופשרה תהחון] <small>(שם שם ו)</small>, ענו תנינות ואמרין (למלכא) מלכא חלמא (יימר) [יאמר] לעבדוהי (ופשריה) [ופשרה] נהחוה <small>(שם שם ז)</small>, אמר להן נבוכדנצר ה אני אומר לכם אמרו לי ואתם אומרים לי אמור [לנו], כך אתם סבורים שאתם מסיחים עמי עד הצהרים והולכים להם (דיהן) [די הן] חלמא לא תהודענני (חדא) [חדה] היא דתכון <small>(שם שם ט)</small>, קלווסים (פי' גזירתכון) אחת אני מוציא עליכם ואתם נהרגים, (ומילא כזיבא) [ומלה כדבה] (ושחיתא) [ושחיתה] הזדמנתון (למימר) [למאמר] קדמי <small>(שם)</small>, דברים של כחשים נכנסתם לומר לפני, עד די עידנא ישתנא, ענו כשדאי קדם מלכא ואמרין לא איתי <small>(אינש)</small> [אנש] על יבשתא די מלת מלכא (יכול) [יוכל] (להחוויא) [להחויה] כל קבל די כל מלך רב ושליט (מי לא כדנא) [מלה כדנה] לא (שאיל) [שאל] לכל חרטם ואשף (וכשדאי) [וכשדי] ומלתא די מלכא (שאיל יקירא) [שאל יקירה] ואחרן לא (איתוהו) [איתי] די יחונה קדם מלכא להן אלהין די (מדוריה) [מדרהון] עם בשרא לא איתוהי <small>(שם שם ט י יא)</small>. כשהיה בית המקדש קיים, היה אדם מבקש דבר והוא שואל באורים ותומים, כשהיה אלוהו של עולם דר עם בישרא היה אדם מבקש דבר, והוא אומר לו לכו ושאלו בו, אמרו (לא איתוהו עם בשרא) [עם בשרא לא איתוהי], ומלתא די מלכא שאל יקירה שם שם יא) נבואה היא צריכה, ואין יקירא אלא נבואה, כשם שאתה אומר ודבר ה' היה יקר וגו' <small>(ש\"א ג א)</small>, ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא <small>(דניאל שם)</small>, ואחרן ואהרן, אמרו לו אילו היה לך אחד מבני בניו של אהרן היה מתעטף באוים ותומים ואומר לך. כל קבל (דנא) [דנה] מלכא בנס וקצף (סגיא) [שגיא] <small>(שם שם יב)</small>, אתמלא עליהם חימה, אמר להם וכך היה בית המקדש יפה ונתתם לי עצה שאחריבנו, מיד ואמר להובדה (לחכימי) [לכל חכימי] בבל <small>(שם שם)</small>, יצאת קלווסים כן, שנאמר ודתא (נפקית) [נפקת] וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי (להתקטלא) [להתקטלה] <small>(שם שם יג)</small>, אמר ר' יוסי ב\"ר חנינא ואיתבע דניאל וחברוהי להתקטלא, התחיל דניאל אומר לאריוך על מה דתא (מהחצפא) [מהחצפה] מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל <small>(שם שם טו)</small>, א\"ל דניאל אני מראה לו את הדבר, אדין אריון (בהתבהלא) [בהתבהלה] הנעל לדניאל קדם מלכא <small>(שם שם כה)</small>, אמר לו נבוכדנצר האיתך כהל להודעתני (חילמא) [חלמא] די חזית ופשרה <small>(שם שם כו)</small>, השיבו דניאל מיד ופירש לו, אבל בנו בלשצר א\"ל לדניאל כשבא לפניו לפרש לו מה דפס יד כתבא, אז אמר לו אנת הוא דניאל די מן בני גלוותא די יהוד וגו' <small>(שם ה יג)</small>, לפיכך דורש ר' יוסי שגם נבוכדנצר א\"ל כן אנת הוא דניאל <small>(שם)</small>, וכי לא היה מכירו שאמר לו אנת הוא דניאל, אלא אמר לו יש בך כח לומר לי דבר זה, אמר לו הן, א\"ל אימתי, א\"ל לא שלשים יום, לא עשרים יום, אלא לילה אחת המתן לי, אדיין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע <small>(שם ב יז)</small>, כדי שיתפללו עמו, שנאמר ורחמין (למבעי) [למבעא] מן קדם (אלהא) [אלה] וגו' <small>(שם שם יח)</small>, אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי, אדיין דניאל ברך (לאלהא) [לאלה] שמיא <small>(שם שם יט)</small>. בעולם הזה היתה הנבואה לאחד מאלף, אבל לעולם הבא תהיה הנבואה על כל אדם שנאמר והיה אחרי כן אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו' (יואל ג א)."
            ],
            [
                "וירא יעקב כי יש שבר במצרים <small>(בראשית מב א)</small>. זש\"ה (עין רואה ואוזן שומעת) [אוזן שומעת ועין רואה] ה' עשה גם שניהם <small>(משלי כ יב)</small>. מה ראה שלמה לומר כן, וכי כל הגוף לא עשאו הקב\"ה שאמר על האוזן ועל העין, אלא כל האברין של אדם עתידין ליתן דין, חוץ מן האוזן ומן העין, למה אלא העין הזו רואה שלא בטובת אדם, והאוזן שומעת שלא בטובת אדם, אבל הידים אם אינו רוצה אינו גונב, והרגלים כך, לכך נאמר עין רואה ואוזן שומעת וגו'. בא וראה כל אותו הזמן שנמכר יוסף לא היו יודעין יעקב ובניו שהיה יוסף קיים, וכשהגיע הקץ נתן הקב\"ה רושת לעינים ולאזנים, שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו' ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים."
            ],
            [
                "[וירא יעקב כי יש שבר במצרים]. זש\"ה האומר לחרס ולא יזרח וגו' <small>(איוב ט ז)</small>, (אלא על יעקב ועל בניו אומר שנמשלו בהן, שנאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי), הרי כל חכמתו של איוב, ומי אינו יודע שאם אמר הקב\"ה לשמש או לכוכבים שלא יזרחו, שאינן זורחין, שנאמר האומר לחרס ולא יזרח וגו', אלא על יעקב ועל בניו הוא אומר [שנמשלו בהן שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי <small>(בראשית לז ט)</small>], האומר לחרס ולא יזרח, כ\"ב שנה שעשה יוסף במצרים חוץ מאביו, נגנז רוח הקדש מיעקב ומבניו, ולא היה רחוק מהם אלא מהלך ד' ימים או ה' ימים, ולא היו יודעים שבמצרים היה, וקודם לכן נביאים גדולים היו יעקב ובניו, רצונך לידע כיון שאמר להם יוסף את החלום, מהו אומר, הבא נבא אני ואמך ואחיך, וכשנמכר לא היו יודעין היכן הוא, הוי האומר לחרס ולא יזרח, למה כך, שלא יהו הנביאים מתגאים, לכך הודע להם הקב\"ה כחו והראה להם שאינן כלום, וכן אתה מוצא בגדול הנביאים, על שאמר והדבר אשר יקשה מכם וגו' <small>(דברים א יז)</small>, אמר לו הקב\"ה אתה יכול לפתור דבר קשה, חייך שאני מראה לך, וכיון שהגיע לפניו עסקן של בנות צלפחד, התחיל מתקשה בו ולא היה יודע מה לומר, והקריב משפטן לפני ה', שנאמר ויקרב משה את משפטן לפני ה' <small>(במדבר כז ה)</small>. א\"ל הקב\"ה לא הייתה אומר הדבר אשר יקשה מכם וגו', הרי מה שהנשים יודעות אין אתה יודע, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות וגו' <small>(שם שם ז)</small>, אלו דנות יפה ממך, ואף שמואל שהיה שקול כנגד משה ואהרן, על שאמר לשאול אנכי הרואה <small>(ש\"א ט יט)</small>, א\"ל הקב\"ה אתה אמרת אנכי הרואה, חייך למחר אני מראה לך אם רואה אתה, שנאמר מלא קרנך שמן ולך (בא) [אשלחך] אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך <small>(ש\"א טז א)</small>, כיון שהלך מה כתיב, ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו <small>(שם שם ז)</small>, א\"ל הקב\"ה אתה הוא שאמרת אנכי הרואה, אל תבט אל מראהו וגו' <small>(שם שם ז)</small>. ואף יעקב [ובניו] היו נביאים וחכמים, ולא היה דבר נטמן מהם, כיון שנמכר יוסף לא היו יודעים בו עד [שבקש] הקב\"ה, לפיכך האומר לחרס ולא יזרח וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו', אמר ר' יהושע אדם גדול וזקן ויושב בביתו ורואה מה יש במצרים, אמ הכתוב והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים וגו' <small>(קהלת ז יט)</small>, זה יעקב שהיה יושב ורואה מה יש במצרים, ועשרת בניו היו נכנסין [ויוצאין] ולא היו יודעים."
            ],
            [
                "ד\"א וירא יעקב כי יש שבר וגו'. זש\"ה אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו <small>(תהלים קמו ה)</small>, הראה לו הקב\"ה שהיה יוסף קיים. ",
                " ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. אמר להם יעקב בבקשה מכם היו מצניעים עצמיכם, שאין קשה מעין הרע, וכן אתה מוצא בלוחות הראשונות, על ידי שניתנו בגדולה נשתברו, שנאמר וכל העם רואים את הקולות <small>(שמות כ יח)</small>, אבל הלוחות השנים כשניתנו, לא ראה אותם אלא משה, שנאמר ואיש לא יעלה עמך וגו' <small>(שם לד ג)</small>, ואף ירושלים לא חרבה אלא מפני עין רעה, שנאמר הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש לכל הארץ וגו' <small>(איכה ב טו)</small> ואומר עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי <small>(שם ג נא)</small>, לפיכך אמר יעקב אל תראו עצמיכם, שנאמר ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אלא היו מהלכין בצנעה, שנאמר הגיד לך אדם מה טוב וגו' והצנע לכת עם אלהיך <small>(מיכה ו ח)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו'. זש\"ה לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט <small>(איוב לב ט)</small>, לא כל מי שהוא עוסק בתורה הוא מתחכם, אלא אכן רוח הוא באנוש <small>(שם שם ח)</small>, מי אמר הפסוק הזה, אליהוא אמרו, אימתי בשעה שהיו אהביו של איוב מוכיחין אותו והיה משיבן, כיון שסילקן איוב, ראה אליהוא שלא יכלו להשיבו, שנאמר וירא אליהוא כי אין מענה וגו' <small>(שם שם ה)</small>, באותה שעה אמר להם לא רבים יחכמו, לא כל מי שעוסק בתורה מתחכם, אלא אכן רוח הוא באנוש, אלא אם כן נתן בו הקב\"ה רוח כדי שיהא רגיל בתלמודו, שנאמר אכן רוח היא באנוש. שאלה מטרונא לר' יוסי בן חלפתא אמרה לו הרי כל שבחו של הקב\"ה שהוא נותן לחכמים חכמה, שנאמר יהב חכמתא לחכימין <small>(דניאל ב כא)</small>, לא היה צריך לומר אלא יהב חכמתא לטיפשין, אמר לה יש לך קוזמין, אמרה לו הן, אמר לה אם בא אדם לשאול קוזמין שלך, משאלת את אותם לו, אמרה לו אם יהיה אדם אוקנוס (פי' אדם חכם), אני משאלת לו קוזמין שלי, אמר לה קוזמין שלך אין את משאלת אלא לאדם אוקנוס, הקב\"ה יתן את החכמה לטיפשין, לפיכך אמר יהב חכמתא לחכימין, אמר אליהוא לא כל מי שהוא מבקש הוא נותן לו, הוי לא רבים יחכמו [אלא אכן רוח הוא באנוש. ",
                " ד\"א לא רבים יחכמו] מדבר ביעקב, אמר יעקב לבניו, לא בשביל שאתם רבים תחכמו, שאתם עשרה ואני אחד, שאני אומר לכם רדו למצרים, ואין אתם מבקשים לירד, צופה אני ברוח הקודש שיש שם שבר, שנאמר אכן רוח הוא באנוש, ראיתי שיוסף שם, שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים.  ",
                "רדו שמה. ירידה היא לכם, רדו וכבשו את הארץ לפני בניכם (רדו שמה ושברו לנו משם) [שבו שברו לנו] מעט אכל <small>(בראשית מד כה)</small>, לפני אותם שכתיב בהם, כי אתם המעט מכל העמים <small>(דברים ז ז)</small>."
            ],
            [
                "וירדו אחי יוסף עשרה. אמר להם יעקב בבקשה מכם אל תכנסו בפולי אחד מפני עין הרע, וכן עשו, כיון שנכנסו לא נכנסו כולם כאחד, אלא כל אחד ואחד בפני עצמו, מה עשה יוסף הושיב שומרים על פתח פילאות של מצרים, אמר כל מי שהוא נכנס יהא שמו ושם אביו כתוב אצליכם ותהיו מביאים לי שמותם, וכיון שנכנסו בני יעקב כל אחד ואחד בפני עצמו, הוא היה אומר מה שמך, והוא אומר לו ראובן בן יעקב, וכן כל אחד ואחד מהם כותב שמו ושם אביו, והביאו הכתבים אצל יוסף, אמר להם לכו והביאו אותם, הלכו ומצאום בשוק של זונות והביאום אצל יוסף, מיד הכירם יוסף, שנאמר ויכר יוסף את אחיו, התחיל מזכיר את החלומות, שנאמר ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם, ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות, התחיל מתקשה להם ואמר להם מאין באתם, כיון שאמרו מארץ כנען, אמר לשמעון וללוי למודים אתם להיות בוזזים את בני אדם כשם שעשיתם בשכם, הוי וידבר אתם קשות. ",
                " ויכר יוסף את אחיו, כשנפלו בידו, והם לא הכירוהו, כשנפל בידם. אמר דוד רועה ישראל האזינו נוהג כצאן יוסף <small>(תהלים פ ב)</small> כך דרש ר' תנחומא רדו שמה שראה שיורדים ומשתעבדים במצרים רד\"ו שנים. ד\"א רדו ללמדך שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה היא לו. וירדו אחי יוסף עשרה, בני ישראל אין כתיב כאן, אלא אחי יוסף, לפי שמתחילה לא נהגו עמו אחוה שמכרוהו ולבסוף נתחרטו, ואמרו אימתי נרד למצרים ונחזור את יוסף לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים הלכו כולם בדעת אחת להחזירו, לכך כתיב וירדו אחי יוסף, ולמה עשרה, שהיה בהם לכלות את הפורענות ולבטל את הגזירה, לכך אתה מוצא בסדום שירד אברהם מחמשים עד עשרה, כיון שלא מצא עשרה, שתק אברהם הצדיק, ולפי שלא היו בדור המבול עשרה לא נוצלו, כי לא היה שם אלא נח ושלשה בניו ונשותיהם דהיינו שמונה."
            ],
            [
                "[ואל שדי יתן לכם רחמים וגו' <small>(בראשית מג יג)</small>. ילמדנו רבינו עד כמה תפלות חייב אדם להתפלל ביום, כך שנו רבותינו, אין מתפללין יותר מג' תפלות שתקנו אבות העולם, אברהם תיקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבוקר [אל המקום אשר עמד שם] <small>(בראשית יט כז)</small>, יצחק תיקן תפלת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב <small>(שם כד סג)</small>, יעקב תיקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום <small>(שם כח יא)</small>, ואף דניאל כתיב ביה וזמנין (תלתא) [תלתה] ביומא [הוא ברך על ברכוהי] <small>(דניאל ו יא)</small> ולא פירש באיזה שעה, בא דוד ופירש ערב ובוקר וצהרים וגו' <small>(תהלים נהי ח)</small>, לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלש תפלות ביום, ור' יוחנן אמר ולואי מתפלל אדם והולך כל היום כולו. שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה, אמר ליה אסור, אמר ליה למה, אמר ליה שלא תהא נוהג קלות ראש בגבורה, לא קיבל ממנו, מה עשה, השכים אצלו, א\"ל קירי בדא, לאחר שעה נכנס אצלו, א\"ל (אמנה רטוק) [אמפרטור], לאחר שעה א\"ל שלום עליך המלך, א\"ל מה את מבזה על המלכות, א\"ל ישמע אזניך מה שאתה מוצא מפיך, ומה אתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר כך, המבזה מלך מלכי המלכים הקב\"ה על אחת כמה וכמה, שלא יהא מטריח בכל עת.  ",
                "ר' יוסי בן חלפתא אומר עתים הם להפלה, שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון <small>(תהלים סט יד)</small>, אימתי עת רצון שעה שהצבור מתפללין, לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה, שהרי משה נגזר עליו שלא יכנס לארץ, ושלא לראותה, ועל שהרבה בתפלה ויראהו ה' את כל הארץ וגו' <small>(דברים לד א)</small>, וכן חזקיה נתפלל וביטל הגזירה, ואף יעקב ששלח בניו למצרים נתפלל עליהן, ואל שדי יתן לכם רחמים."
            ],
            [
                "[ואל שדי יתן לכם רחמים]. מה ראה יעקב לברכן באל שדי, ללמדך שהרבה יסורין באו עליו, עד שהוא במעי אמו עשו מריב עמו, שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה <small>(בראשית כה כב)</small>, וכן הוא אומר על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו <small>(עמוס א יא)</small>, רחמו כתיב, ברח מפני עשו ללבן, ראה כמה צרות, הייתי ביום אכלני חורב וגו' <small>(בראשית לא מ)</small>, היאך שיצא רדף אחריו לבן להורגו [שנאמר] וירדוף אחריו דרך (שלשת) [שבעת] ימים <small>(שם לא כג)</small> נמלט ממנו בא עשו בקש להורגו הפסיד עליו כל אותו דורון עזים מאתים וגו' <small>(שם לב טו)</small>, יצא מעשו באתה עליו צרת דינה, ואח\"כ צרת רחל, ואח\"כ הצרות הללו, בקש לנוח קימעא, עד שבאתה צרת יוסף, ואח\"כ צרת יצחק אביו שמת עשר שנים אחר מכירתו של יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז <small>(איוב ג כו)</small>, אח\"כ באה עליו צרת שמעון, ואח\"כ צרת בנימן, לפיכך היה מתפלל ואל שדי ואומר מי שאמר לשמים ולארץ די יאמר ליסורי די, לפי כשברא הקב\"ה לשמים ולארץ נמתחין והולכין עד שאמר להן הקב\"ה די לפיכך כתיב ואל שדי."
            ],
            [
                "וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו <small>(בראשית מג כט)</small>, שמח שהיה דומה לאמו, שכך כתיב בן אמו, מיד ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחות האנשים אוכל וגו' <small>(שם מד א)</small> אמר למנשה, מלא את אמתחות, ואת גביעי גביע הכסף וגו' <small>(שם שם ב)</small>, הבקר אור והאנשים שלחו <small>(שם שם ג)</small>, למה לא שלחן בלילה, אמר יוסף אם אני שלח אותן בלילה, אין כל בריה יכולה להן, לפי שנמשלו לחיות, גור אריה יהודה <small>(בראשית מט ט)</small>, דן גור אריה <small>(דברים לג כב)</small>, יהי דן נחש <small>(בראשית מט יז)</small>, נפתלי אילה שלוחה <small>(שם שם כא)</small> בנימן זאב יטרף <small>(שם שם כז)</small>.  ",
                "הם יצאו את העיר לא הרחיקו <small>(שם מד ד)</small>, אמר יוסף אם ירחיקו אין כל בריה יכולה להחזירן.  ",
                "קום רדוף אחרי האנשים <small>(שם)</small>, כל זמן שאימת <small>(ברך)</small> [כרך] עליהן. ",
                "והשגתם <small>(שם)</small>. הוי שוגג אותם בדברים אחת קשה ואחת רכה.",
                " הלוא זה אשר ישתה אדוני בו וגו' <small>(בראשית מד ה)</small>, ויקרעו שמלותם וגו' <small>(שם שם יג)</small>, אמר להן הקב\"ה אתם הקרעתם בגדי אביכם בדבר של חנם, כך אתם תקרעו בדבר של חנם, ויעמוס איש על חמורו <small>(שם)</small>, לא הוצרך אחד מהן לחמורו, והן עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרים לו, אי גנב ברה דגנבתא ביישתני בן אמך את, כך היא ביישה <small>(אמך)</small> את אבינו, ותגנוב רחל את התרפים <small>(שם לא כ)</small>, בזכות אותן המכות שהכתוהו על כתפיו זכה ושרתה שכינה על כתפיו שנאמר ובין כתפיו שכן <small>(דברים לג יב)</small>.  ",
                "ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף <small>(בראשית מד יד)</small>, מהו ביתה יוסף, והלא בכל יום ויום יוצא לדון בבימה, אלא אותו היום לא יצא, שלא לבייש את אחיו בפני המצריים.  ",
                "ויפלו לפניו ארצה <small>(שם)</small>, לקיים מה שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי <small>(שם לז ט)</small>.  ",
                "ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם <small>(שם שם טו)</small>, אמר להם יוסף אני אומר לכם מפני מה גנבו הנער הזה לקסום בו ולידע היכן אחיו.  ",
                "ויאמר יהודה מה נאמר לאדני <small>(שם שם טז)</small>, מה נאמר על כסף ראשון, ומה נדבר על כסף שני, מה נצטדק על הגביע.  ",
                "האלהים מצא את עון עבדיך <small>(שם)</small>, אל תקרא מצא אלא מוציא, לעולם אין שני אחין נכנסין לבית המשתה ביחד מפני העין, ואנו נמצאינו כולנו בערוגה אחת בעון אחד שהיה בידינו, אמר להם אחיכם זה לא היה עמכם באותה שעה, אמרו לו כל הנמצא עם הגנב נתפש עמו, אמר להם ומה אחיכם הראשון שלא גנב ולא ציער אתכם, אמרתם טרוף טורף, זה שגנב וציער אתכם על אחת כמה וכמה, לכו אמרו לאביו טרוף טורף, והלא דברים ק\"ו ומה תקלה שבאה על ידי צדיקים היתה מחיה לכל העולם, זכות שיביא הקב\"ה על ידיהם על אחת כמה וכמה]."
            ],
            [
                "[ד\"א] ואל שדי יתן לכם רחמים. ילמדנו רבינו מנין התקינו לברך על המזון, שנאמר ואכלת ושבעת וברת <small>(דברים ח י)</small>, הרי לאחריו, לפני המזון מנין, שנה ר' חייא בשם ר' עקיבא קודש הלולים לה' <small>(ויקרא יט כד)</small>, מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו, אמר הקב\"ה כשם שאני זקוק להוריד גשמים ולהשיב רוחות ולהוריד טללים, אף אתה זקוק לברכני, וזהיר להתפלל לפני, לא תהא רואה את עצמך בשעת הרווחה לבזה את התפלה, וכיון שתגיע הצרה תהא עומד ומתפלל, לאו בני לא תעשה, אלא קודם שתבא הצרה תהא מקדים ומתפלל, שנאמר היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח <small>(איוב לו יט)</small>, תדע שהרי יעקב אבינו היה בנימן עמו, ואינו יודע מה עתיד להגיעו, התחיל להקדים ולהתפלל, שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימן, וכן אמר המשל אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה, מהו וכל מאמצי כח, שכך היו עושין מאמצי כח."
            ],
            [
                "[ואל שדי יתן לכם רחמים]. זש\"ה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא וגו' <small>(תהלים לב ו)</small>. זבדי בן לוי ור' יוסי בן פיטרס ור' יהושע בן לוי אחד קרא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך <small>(שם לא כ)</small>, ואחד קרא וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו <small>(תהלים ה יב)</small>, ואחד קרא על זאת יתפלל כל חסיד אליך. [לעת מצא] <small>(שם לב ו)</small>, מהו לעת מצא, לעת מיצוי היום.  ",
                "ד\"א לעת מצא, לעת מיצוי הנפש. אמר (ר' יהושע) [ר' ישמעאל] צריך אדם שיהא מתפלל על יציאת הנפש, שאין לך דבר קשה מימיאת נפש. היאך היא יוצאה, ר' יוחנן אמר כפיטורי היוצאת בפי ושט (פי' החבל בשעה שמושכין אותו בנקב של ספינה לקשרה בו), כך הנפש בשעה שהיא יוצאה מן האדם, שאין אדם צריך להאמין בעצמו עד יום מותו, וכך שנו רבותינו, אל תאמין [בעצמך] עד יום מותך, מעשה באדם אחד מין שהיה רבו שונה ואומר אל תאמין בעצמך עד יום מותך, והיה חולק על דברי רבו, אמר הקב\"ה זה בא לחלוק על התורה, מה עשה לו, ניסה אותו, ויצא יום הכפורים לתוך גינה אחת וראה ריבה אחת מקושטת נאה ומשובחת, ועמדה לו כנדו, ובקש להזקק לה, השיח עמה, אמרה לו אשת איש אני, אמר לה מקובל, אמרה לו כהנת אני, אמר לה מקובל, אמרה לו נדה אני, אמר לה מקובל, ולא זז עד שנזקק לה, הלך וישב לו לביתו אלופסין (פי' צעור) לומר מה עבר עליו, והיו רבותיו עולים ומבקרים אותו, ומוצאים אותו כחולה חודש אחר חודש, לומר מה עשיתי, והוא לא היה חולה, מה עשה הקב\"ה, אמר עד מתי הוא מצטער, רמז הקב\"ה לאותה שידה, והלכה ועמדה לפניו, אמרה לו עד מתי אתה מצטער, אני אותה האשה שנזקקתי עמי, רוח אני, אלא בשביל שהייתה חולק על דברי חכמים, שאמרו אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אף דוד הסכים לומר צריך אדם להתפלל על יציאת נפשו, לכך אמר לעת מצוא.  ",
                "[ד\"א לעת מצוא], שאדם צריך להיות מקוה לדבר שידע סופו, מי היה זה, זה יעקב, אעפ\"י שאמר טרוף טורף יוסף מחכה היה להקב\"ה, בסוף הודיעו שיוסף חי, ולא עוד אלא שבישרו שהוא חי, ואל שדי יתן לכם רחמים."
            ],
            [
                "[ואל שדי יתן לכם רחמים]. זש\"ה אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו <small>(תהלים צד יב)</small>, מהו אשרי הגבר, אמר ר' יהושע אם באו עליך יסורין והייתה יכול ליגע בתורה, יסורין של אהבה הן, ואם לא הייתה יכול ליגע בתורה, יסורין של מרדות הן. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, אמר ר' ביסנא אין אדם בעולם שאינו בא לידי יסורין, הוי אדם חושש בעינו אינו יכול לישן, בשינו אינו יכול לישן, אלא ער כל הלילה ואדם ער כל הלילה ויגע בתורה, זה ער וזה ער, הוי אשרי אנוש שיסוריו בתורה.  ",
                "ד\"א ואל שדי, אמר ר' אלכסנדרי אשרי אדם שיסורין באין עליו, והקב\"ה אומר להם די, שיש להם סוף, מי היה זה, זה היה יעקב, שאמר לבניו אל שדי, אל יאמר ליסורי דייכם, הוי ואל שדי.  ",
                "ד\"א ואל שדי, אמר ר' אחא השמים הללו מדוק נבראו, והארץ משלג נבראת, שנאמר הנוטה כדוק שמים <small>(ישעיה מ כב)</small>, והארץ משלג שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ <small>(איוב לז ו)</small>, כיון שאמר להם הקב\"ה שיבראו היו נמתחים והולכים, אמר ר' אהא אילולי שאמר להם הקב\"ה די, היו נמתחים והולכים עד שיחיו את המתים, אמר יעקב מי שאמר לשמים וארץ דייכם, הוא יאמר ליסורי דייכם, ואל שדי.  ",
                "ד\"א ואל שדי, מהו הלשון הזה ואל שדי קשה הוא, ואם תעשו רצונו הוי מתקיים עליכם, למה שהוא ברחמיו קשה, לפיכך יתן לכם רחמים."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין, וירדו אחי יוסף עשרה <small>(בראשית מב ג)</small>, כיון שירדו למצרים עשה יוסף בערמה שלש פרוסטגמיות (פי' כתבים),  ",
                "אחד שלא יהא עבד נכנס למצרים ליקח בר, ואחד שלא ילך אדם אחד אחר שני חמורים, ואחד שלא יהא נכנס עד שיכתוב שמו ושם אביו ושם זקינו,  ",
                "מה עשה יוסף צוה שיביאו לו שמות בני אדם, שהיו כתובין בכל יום ויום, נכנסו ביום הראשון, הכניסו לפניו את השמות שנכנסו, וכך בכל יום ויום היו מודיעים לו, כיון שירדו אחיו של יוסף, לא נכנסו כולם בפילי אחד, היה בעל הפילי אומר לו מה שמך, אמר לו ראובן בן יעקב בן יצחק, וכן שמעון וכן כולם, הביאו הכתבים אצל יוסף, כיון שקרא אותם, ידע שאחיו היו שם, שלח למנשה בנו, אמר ראה לאיכן הם הולכים, הלך מנשה ראה אותם מחזרין בתוך השוק, יוצאין משוק זה לשוק זה, מן מבוי זה למבוי זה, שלח אחריהם ובאו לפניו, כיון שראה אותם ודאי הכירם, ויתנכר אליהם <small>(שם שם ז)</small>, מהו ויתנכר אליהם, ר' יוחנן אמר נעשה נכרי עליהם, ויאמר אליהם מאין באתם <small>(שם)</small>, אמר להם מרגלים אתם <small>(שם שם ט)</small>, אמרו לו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל <small>(שם שם י)</small>, שנים עשר עבדיך אחים אנחנו <small>(שם שם יג)</small>, אמר ר' יוחנן משל לעורבא דעייל נורא לקיניה (פי' עורב שהכניס את האור לקינו), אמר להם אחים אתם, אמרו לו הן, ולמה לא נכנסתם כולכם בפילי אחד, אמרו לו שכך צונו אבינו מפני עין, אמר להם חי פרעה כי מרגלים אתם <small>(בראשית מב טז)</small>, כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בראשו של פרעה, למה הדבר דומה, לאשה שגנבה שה מהעדר וברחה, והיה הרועה רץ אחריה, הלכה לביתה וכיסתו בבגד, אמר לה הרועה ראית שה אחד, אמרה לו נהא אוכלת מבשרו של זה המוטל במטה שאיני יודעת, כך יוסף כשהיה מבקש ישבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה, ויאמרו אליו לא אדוני ועבדיך באו לשבור אוכל <small>(שם שם י)</small>, אמר להם תדעו שאתם מרגלים, למה הייתם הולכים ומחזרים בכל המדינה, אמרו לו אח היה לנו ומכרנוהו לעבד, ומשעה שמכרנוהו אבינו יושב ומתאבל עליו, וירדנו והכסף בידינו, לומר בכל מקום שאנו מוצאים אותו אנו פודים אותו, אמר להם אדם שמוכר דבר יכול לחזור בו, אמרו לו לכך ירדנו, וכפלים בידינו לפדותו, אמר להם ואם אינו מבקש למוכרו, אמרו לו אפילו אנו נשרפים עליו אין אנו זזים עד שנפדה אותו, אמר להם הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם <small>(שם שם יד)</small>, מה עשה ויקח מאתם את שמעון <small>(שם שם כד)</small>, אמר אסרני והשליכני לבור, אף אני אוסר אותו, מה עשו טענו והלכו אצל אביהם, ויגידו לו את כל הקורות אותם, אמר להם לכו שברו לנו מעט אוכל <small>(שם מג ב)</small>, אמר לו יהודה, העד העיד בנו האיש לאמר לא תראו פני וגו' <small>(שם שם ג)</small>, אמר להם לא אשלח את בנימן אפילו אהרג, אמרו לו טוב לך לאבד נפש אחת ולא שבעים, מה עשה נתן לב את בנימן, והתחיל להתפלל עליהם ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש, לפי שאמרו דבר האיש <small>(שם מב ל)</small>, לפיכך אמר הוא לפני האיש.  ",
                "ד\"א ואל שדי. מדבר בישראל ובגלותם יתן לכם רחמים, (ונתן) [ויתן] אותם לרחמים לפני כל שוביהם <small>(תהלים קו מו)</small>.  ",
                "ושלח לכם. הנה אנכי שולח לכם וגו' <small>(מלאכי ג כג)</small>.",
                "את אחיכם. שלפנים מנהר סמבטיון.",
                "אחר ואת בנימן. אלו שבט יהודה ובנימן, באותה שעה נאמר שירה [שנאמר] ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד <small>(ירמיה לא יב)</small>.",
                "חסלת פרשה מקץ"
            ]
        ],
        "Vayigash": [
            [
                "ויגש אליו יהודה וגו' <small>(בראשית מד יח)</small>. זש\"ה עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' <small>(קהלת ט יד)</small>. ומצא בה איש מסכן (וחכם) [חכם] וגו' <small>(שם שם טו)</small>, מהו, הפסוק הזה נאמר בכל הדורות, עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט, אלו מאתים וארבעים ושמונה אברים [שיש באדם], ובא עליה מלך גדול זה יצר הרע, שהוא גדול מיצר טוב, שלש עשרה שנה ויום אחד, ויצר הרע אומר נאכל ונשתה, ונעשה כל תאותינו, ויצר טוב אומר לא נאכל ולא נשתה אלא נעסוק בתורה, ושומעים ליצר הרע, למה שהוא גדול מכולם, ובנה עליה מצודים גדולים <small>(קהלת ט יד)</small>, אלו הן הן עונות וחטאים, ומצא בה איש מסכן וחכם זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא <small>(שם)</small>, שאין שומעין ליצר טוב לפי שהוא קטן, ומי ששומע ליצר טוב אשריו, שנאמר אשרי משכיל אל דל וגו' <small>(תהלים מא ב)</small>.  ",
                "ד\"א עיר קטנה, זה העולם, ואנשים בה מעט, זה דור המבול, ובא אליה מלך גדול, זה מלך מלכי המלכים הקב\"ה, ובנה עליה מצודים גדולים, שנאמר והנני משחיתם את הארץ <small>(בראשית ו יג)</small>, ומצא בה איש מסכן וחכם, זה נח, ומלט הוא את העיר בחכמתו, בא אתה וכל ביתך אל התבה <small>(שם ז א)</small>, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא <small>(קהלת שם)</small>, אמר הקב\"ה אדם לא זכרו אבל אני זוכרו, שנאמר ויזכור אלהים את נח <small>(שם ח א)</small>.  ",
                "ד\"א עיר קטנה זה המדבר, ואנשים בה מעט זה דור המדבר, ובא אליה מלך גדול זה הקב\"ה, ובנה עליה מצודים גדולים אימתי בשעה שעשו ישראל את העגל, מח כתיב הרף ממני ואשמידם <small>(דברים ט יד)</small> ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה הצדיק, שנאמר עיר גבורים עלה חכם <small>(משלי כא כב)</small>, ומלט הוא את העיר בחכמתו, שנאמר למה ה' יחרה אפך בעמך <small>(שמות לב יא)</small>, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב\"ה אם אדם לא זכרו אני זוכרו, שנאמר ויזכר ימי עולם משה (עבדו) [עמו] <small>(ישעיה סג יא)</small>.  ",
                "ד\"א עיר קטנה, זה מצרים. ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף, ובא אליה מלך גדל זה יוסף, ובנה עליה מצודים גדולים, א\"ל מרגלים אתם, ומצא בה איש מסכן וחכם זה יהודה, ומלט הוא את העיר בחכמתו, ויגש אליו יהודה."
            ],
            [
                "[ד\"א ויגש אליו יהודה]. זש\"ה מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה <small>(משלי כ ה)</small>, מים עמוקים עצה בלב איש, זה יוסף, כל מה שהיה יוסף חכם, בא יהודה ונצח אותו, שנאמר ויגש אליו יהודה, למה הדבר דומה, לבור שהיה עמוק ולא היה אדם יכול לירד בו, בא אחד שהיה ערום והביא חבל גדול והגיע למימיו ודלה ממנו, כך יוסף היה עמוק, ובא יהודה ודל ממנו."
            ],
            [
                "ד\"א ויגש אליו יהודה. זש\"ה אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם <small>(איוב מא ח)</small>, זה יהודה ויוסף, שכל מה שנתגאה יוסף בא יהודה ונצח אותו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק <small>(בראשית מה א)</small>, למה היו דומין, לשור שהיה יוצא והיו כל החיות בורחות מפניו, והיה בועט לזה ומנגח לזה, ובא האריה ולא עמד לפניו, אלא נראה הארי ובקשו לשור ולא נמצא, כך יוסף נמשל בשור, שנאמר בכור שורו הדר לו <small>(דברים לג יז)</small>, והשבטים נמשלו לחיות, והיה יוסף מתגאה עליהם ומבעט אותם, ויתנכר אליהם, ומנגח לזה, ויקח מאתם את שמעון, לא עשה, אלא כיון שיצא הארי, גור איה יהודה <small>(בראשית מט ט)</small>, בקשו לשור ולא נמצא, אלא ולא יכול יוסף להתאפק, למה, ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל <small>(משלי ל ל)</small>, אפילו מפני שכתיב בו ויכלכל. אף לעתיד לבא משוח מלחמה עתיד לעמוד מיוסף, ומשוח העומד מיהודה קשה ממנו, שנאמר וגברתי את בית יהודה [ואת בית יוסף אושיע] <small>(זכריה י ו)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויגש אליו יהודה. זש\"ה בני אם ערבת לרעך וגו', נוקשת באמרי פיך וגו', עשה זאת איפוא בני והנצל <small>(משלי ו א ב ג)</small>. א\"ל יוסף למה אתה מרבה דברים, מסתכל אני שיש גדלים ממך עומדין כאן ואינן מדברים, ואין ראובן גדול ממך, ואין שמעון ולוי גדולים ממך, ואינם מדברים, ואתה למה תרבה דברים, אמר לו מכל אלו אין אחד מהם חושש בו אלא אני בעצמי שאני ערב שנאמר אנכי אערבנו <small>(בראשית מג ט)</small>, וכן אמרתי לאבי שאם איני מביאו לך ומעמידו לפניך הרי אני חוטא לפניך בשני עולמות, בעלם זה ולעולם הבא, שנאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים <small>(שם מד לב)</small>, לפיכך אני נותן נפשי עליו, למה בני אם ערבת לרעך וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. א\"ל בייה אתה מעביר עלינו, למה שאמרת לנו זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא <small>(בראשית מבי ח)</small>, אין אתה מתיירא מן הקב\"ה אלא אתה דומה לפרעה, שנאמר כי כמוך כפרעה <small>(שם מד יח)</small>, הוי בייה אתה מעביר עלינו, א\"ל אין את דנני לא בדיני מלכות, ולא בדיני שמים, בדיני שמים מי שנמצא גונב משלם כפלים. שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים <small>(שמות כב ו)</small>, אם אין לו מה לשלם נמכר בגנבתו, בדיני מלכות נוטלין כל מה שיש לו, אם בדיני מלכות אתה תופשינו, טול לך כל מה שבידינו, ואם בדיני שמים אם אין אנו יכולין לפרוע דמיו, הננו לך לעבדים, בי אדני , בייה אתה מעביר עלינו."
            ],
            [
                "ד\"א בי אדני. בנוהג שבעולם מי שלוקח עבד ומצא אותו גנב מחזירו, וזה שנמצא גנב אתה מבקש לקנותו לעבד, חשוד אתה בדברים רעים, אם לשמשך אתה מבקשו, אני יודע לשמש יותר ממנו, אם למלחמה אתה מבקשו, אני יודע להלחם יותר ממנו, ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני <small>(בראשית מד לג)</small>. ידבר נא עבדך דבר. אמר ר' ירמיה בן שמעיה, אמר לו אם אשמיע קולי דבר תבא במצרים, ידבר נא, אין נא אלא מצרים, שנאמר התטבי מנוא אמון <small>(נחום ג ח)</small>.  ",
                "באזני אדני. א\"ל יכנסו דברי באזניך, שנים ממנו קטנים נכנסו לכרך גדול והחריבוהו, שנאמר ויקחו שני בני יעקב וגו' <small>(בראשית לד כה)</small>, ואנו כלנו כאן אם אנו מבקשים אין אנו משיירים נפש כאן.  ",
                "כי כמוך כפרעה. א\"ל כשם שפרעה גדול כאן, ואתה שני לו, כך אבא גדול בארץ כנען, ואני שני לו, אמר נשבע אני אם אשלף חרבי מתערה בך אני מתחיל, ובפרעה אני מסיים, שנאמר ברזל בברזל יחד <small>(משלי כז יז)</small>, נאה לשניהם עומדין זה כנגד זה, נאה למלך מתגאה כנגד מלך, יהודה מלך, שכתיב בוא יהודה גבר באחיו <small>(דה\"א ה ב)</small>, יוסף מלך שכתיב בו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו <small>(בראשית מא מג)</small>, לפיכך היו שניהם מנגחין זה עם זה, לכך נאמר בי אדני."
            ],
            [
                "ד\"א כיון שראה יהודה ליוסף שאינו מתפייס התחיל לומר לאחיו [מה] אנו עומדים, מזה נתחיל ובפרעה נסיים, והם לא היו יודעים שיוסף מבין לשונם, שנאמר והם לא ידעו כי שומע יוסף <small>(בראשית מב כג)</small>, כיון שראה יוסף כך, התחיל אומר להם בתחנונים ובלשון רכה, אמר להם איני רוצה לידע אלא לבנימן הזה, מי נתן לו עצה לגנוב את הגביע, שמא אתם נתתם לו עצה לגנוב את הגביע, כיון ששמע בנימן כך, אמר לא הם נתנו לי עצה, ולא אני נגעתי בגביע, אמר לו השבע לי, התחיל לישבע לו, ובמה נשבע לו, בפרישותו של יוסף אחי ממני, לא נגעתי בו, ולא בשילוח חצים שנשתלחו בו, שנאמר וישטמוהו בעלי חצים <small>(בראשית מט כג)</small>, ולא בהפשט שהפשיטוהו, שנאמר ויפשיטו את יוסף את כתנתו <small>(שם לו כג)</small>, ולא בהשלכה שהשליכוהו לבור, שנאמר וישליכו אותו הבורה <small>(שם שם כד)</small>, ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים, ולא בטבילה שטבלו כתנתו בדם, שלא נתנו לי עצה, ולא נגעתי בגביע, אמר יוסף מי יודיע לי שאתה נשבע על אחיך באמת, א\"ל משמותן של בני אתה יכו לידע כמה אני מחבבו, שהוצאתי שמותן על מה שאירע לו, א\"ל ומה שמותן של בניך, א\"ל בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד <small>(בראשית מו כא)</small>. א\"ל למה בלע, א\"ל על ידי שנבלע אחי ממני, ובכר שהיה בכור לאמי, ואשבל לשנשבה אחי, גרא שהיה גר באכסניא, נעמן שהיו דבריו נעימים. אחי שהיה אחי מאם, ואין לי אלא הוא. וראש שהיה גדול ממני. מופים שהיה לומד תורה מפי אבינו ומלמדה לי, והיו כל אחיו חוזרים ורועים והוא יושב אצל אבי ולומד ממנו המסורות מה שקיבל משם ומעבר. וחופים שנתחפה עד היום הזה. ד\"א חופים, שלא ראיתי בחופתו והוא לא ראה בחופתי. ד\"א חופים שעד עכשיו אני מתאבל עליו והולך יחף. וארד שהוריד את כלנו לכאן. ד\"א וארד כי ארד אל בני אבל שאולה <small>(בראשית לז לה)</small>. בבקשה ממך לא תוריד את אבא ביגון שאולה, וכן יהודה אמר כי איך אעלה אל אבי וגו' <small>(שם מד לד)</small>. כיון ששמע יוסף לא יכול לכבוש רחמיו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק וגו' <small>(שם מה א)</small>, ויתן את קולו בכי וגו' <small>(שם שם ב)</small>, ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף <small>(שם שם ג)</small>, כיון שאמר להם אני יוסף (אחיכם) לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו <small>(שם)</small>, ר' אלעזר ב\"ר שמעון בשם ר' אלעזר בן עזריה אמר ומה אם יסף שאמר לאחיו אני יוסף, וידעו מה שעשו בו, לא יכלו לענות אותו, כשיבא הקב\"ה להתווכח עם כל אחד ואחד מן הבריות ולומר לו מעשיו כמו שכתוב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו <small>(עמוס ד יג)</small> על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד."
            ],
            [
                "ד\"א ויגש אליו יהודה. נגש להלחם עמו, ואין הלשון הזה אלא לשון מלחמה, שנאמר ויגש יואב (וכל העם) [והעם] וגו' <small>(ש\"ב י יג)</small>. אמרו רבותינו כשהיה יהודה מתמלא חימה, היו שערותיו עומדות ובוקעות את כליו, ויש אומרים שהיה נוטל אפונים של ברזל ונותנן לתוך פיו ומכסכס בה בהן וחמתו עולה, לכך נאמר ויגש וגו'. (ויאמר בי אדוני בייה אתה מעביר עלינו, אתמול אמרת לנו את אחיכם הקטן תביאו אלי והביאנוהו, עכשיו נטלתה אותו, אין זו בייה).  ",
                "ויאמר בי אדני. כי עבדך ערב את הנער, אימתי פרע יהודה ערבותו בימי גלית, כין שהיו ישראל באותה שעה בצרה, מה כתיב ויגש הפלשתי השכם והערב <small>(ש\"א יז טז)</small>, מחרף ומגדף התחיל שאול מוציא כרוז והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך וגו' <small>(שם שם כה)</small>, ואתה מוצא כל מי שמחרף חייב מיתה, שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת וגו' <small>(ויקרא כד טז)</small>, והוא הרשע היה מחרף ארבעים יום <small>(ש\"א שם טז)</small>, אמר משה ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו <small>(דברים ז י)</small>, רשע שהוא עוש צדקה הקב\"ה טורפה על פניו בעולם הזה כדי להאבידו לעולם הבא, ולצדיקים מניח צדקותיהם בעולם הבא, מה עשה הרשע הזה שהיה מחרף ארבעים יום, ר' יצחק ור' לוי, ר' לוי אמר על ידי שהלכה ערפה אמו עם חמותה ארבעה מילין [פרעה לה הקב\"ה] והעמיד הקב\"ה ממנה ארבעה גבורים, שנאמר את ארבעה אלה יולדו להרפה בגת <small>(ש\"ב כא כב)</small>. ר' יצחק אמר ארבעים פסיעות הלכה עמה, לפיכך נתן לה הקב\"ה שכרה ונתן לה גלית, והיה מחרף לפני הקב\"ה ארבעים יום, שנאמר ויתיצב ארבעים יום <small>(ש\"א יז טז)</small>, אמר ישי לדוד בנו, הרי השעה לקיים אותו הערבות של זקינך שערב את בנימין מיד אביו, שנאמר אנכי אערבנו, אלא לך והוצא אותו מערבותו, שנאמר ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח <small>(שם שם יח)</small>, ואין ערובתם אלא ערבות, מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות, והרג את גלית, א\"ל הקב\"ה חייך כשם שנתת את נפשך על שאול, שהוא משבטו של בנימן, כשם שעשה יהודה זקינך על בנימן, שנאמר ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני וגו' <small>(בראשית מד לג)</small>, כך אני נותן בית המקדש בגבולך, ובגבול בנימין, ומנין שהיה בית המקדש בחלקו של בנימין, ובחלקו של יהודה, שכתוב אחד אומר בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד <small>(שם מט כז)</small> זה תמיד של שחר, ולערב יחלק שלל <small>(שם)</small>, זה תמיד של בין הערבים, וכתוב אחד אומר יפה נוף משוש כל הארץ <small>(תהלים מח ג)</small>, ולא עוד אלא חייך שכל השבטים גולים, ושבט יהודה ובנימין אינן גולים עמהם, למה ששני השבטים האלו הם האמינו בי וקדשו את שמי בים עם משה. אמר ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי כיון שנבקע הים לישראל היה בו טיט והיה שבט ראובן אומר לשבט שמעון מטיט יצאת ולטיט אתה בא, שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל וגו' <small>(הושע יב א)</small>, מה עשו שבט יהודה ובנימין, קדשו שמו של הקב\"ה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה רגמתם וגו' <small>(תהלים סח כח)</small>.  ",
                "ד\"א בי אדני אדוני שאל, ונאמר אל אדני, ועתה ישב נא עבדך וגו'. א\"ל הקב\"ה הרי ריפתה עתה מן הכח הראשון ודברת תחנונים, חייך אעפ\"כ שאמרתי וריב לה' עם יהודה <small>(הושע יב ג)</small>, אלא חנון אני וארחם עליך, שנאמר כי לא לעולם אריב <small>(ישעיה נז ו)</small>, ואין עולם אלא יהודה, שנאמר ויהודה לעולם תשב (יואל ד כ)."
            ],
            [
                "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף <small>(בראשית מו כח)</small>. זש\"ה זאב וטלה ירעו כאחד וגו' <small>(ישעיה סה כה)</small>. בא וראה שכל מה שהכה הקב\"ה בעולם הזה, מתרפאין לעולם הבא, העורים מתרפאין, שנאמר אז תפקחנה עיני עורים <small>(שם לה ה)</small>, והפסחים מתרפאין, שנאמר אז ידלג כאיל פסח <small>(שם שם ו)</small>, ואלמנים מתרפאין, שנאמר ותרון לשון אלם <small>(שם)</small> הכל מתרפאין, אלא כשאדם הולך כך הוא בא, הולך עור ובא עור, הולך חרש ובא חרש, הולך פסח ובא פסח, הולך אלם ובא אלם, כשם שהולך לבוש כך בא לבוש, שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש <small>(איוב לח יד)</small>, ממי אתה למד משמואל, כשהעלה אותו שאול מה אמר לאשה, אמר לה מה את רואה, ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל <small>(ש\"א כח יד)</small>, שכך היה לבוש, שנאמר ומעיל קטן תעשה לו אמו <small>(שם ב יט)</small>, ולמה כשאדם הולך כך הוא בא, שלא יאמרו רשעי עולם משמתו ריפא אותן הקב\"ה, ואחר כך הביא אותן, כמדומה שאין אלו אותן אלא אחרים הם, אמר הקב\"ה אם כן יעמדו כשם שהלכו, ולאחר כך אני מרפא אותם, שנאמר לפני לא נוצר אל <small>(ישעיה מג י)</small>, ואחר כך אף החיות מתרפאות, שנאמר זאב וטלה ירעו כאחד וגו' <small>(שם סה כה)</small>, ומי שהביא מכה על הכל אינו מתרפא, שנאמר ונחש עפר לחמו <small>(שם)</small>, ולמה שהביא את הכל לעפר.  ",
                "ד\"א זאב וטלה ירעו כאחד, זאב זה בנימין, שנאמר בנימין זאב יטרף <small>(בראשית מט כז)</small>, וטלה אלו השבטים, שנאמר שה פזורה ישראל וגו' <small>(ירמיה נ יז)</small>, ידעו כאחד, אימתי כשירד בנימין עמהם, והיה יעקב אומר לא ירד בני עמכם <small>(בראשית מב לח)</small>, כיון שהגיע השעה וירד עמהם, היו ממצעין אותו ומשמרין אותו, וכן יוסף וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו' <small>(שם מג כט)</small>, אריה זה יהודה, שנאמר גור אריה יהודה <small>(שם מט ט)</small>, כבקר זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו <small>(דברים לג יז)</small>, יאכל תבן שנמצאו אוכלים כאחת, שנאמר וישבו לפניו הבכור כבכורתו <small>(בראשית מג לג)</small> לפיכך ואת יהודה שלח לפניו."
            ],
            [
                "[ואת יהודה שלח]. אמר הכתוב וסרה קנאת אפרים <small>(ישעיה יא יג)</small>, לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף, לפי שהביא לו את הכתונת, שנאמר ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו <small>(בראשית לז לג)</small>, ואין חיה רעה אלא אריה ויה יעקב אומר לו אתה טרפת אותו, ואתה עתיד לטרוף לאחיו, לא טרפתה אותו אלא מן הקנאה, מיד ויקרע יעקב שמלותיו וגו' <small>(שם שם לד)</small>.  ",
                "כי ארד אל בני אבל שאולה <small>(שם שם לה)</small>, מהו אבל שאולה, שמא אני מת במיתת הרשעים בעולם הזה ולעולם הבא, למה שהבטיחני הקב\"ה שיהא נותן לי שנים עשר שבטים, והרי מת אחד מהם, שמא לא זכיתי בהם ואני מת בשני עולמות, לכך אמר כי ארד אל בני אבל שאולה <small>(שם שם לה)</small>, מהו אבל שאולה, שמא אני מת במיתת הרשעים בעולם הזה ולעולם הבא, למה שהבטיחני הקב\"ה שיהא נותן לי שנים עשר שבטים, והרי מת אחד מהם, שמא זכיתי בהם ואני מת בשני עולמות, לכך אמר כי ארד אל בני אבל שאולה. רצונך לידע כשראה אותו שהוא חי מה אמר, ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם <small>(שם מו ל)</small>, ומה ראה לומר אמותה הפעם, אלא אמר כשבאו ואמרו לי מת יוסף, אמרתי אני מת בשני עולמות, עכשיו שראיתי שאתה חי אני מבושר שאיני מת, אלא פעם אחת, אמותה הפעם.  ",
                "ויבך אותו אביו <small>(שם לז לה)</small>, מה כתיב אחריו, והמדנים מכרו אותו אל מצרים <small>(שם שם לו)</small>, אמר הקב\"ה ליהודה אין לך בנים, לכך אין אתה יודע מה צערן של בנים, והטעיתה את אביך ואמרת לו מת בנך, חייך שתטול אשה ותקבור את בניך, כדי שתדע צערן של בנים, מה כתב אחריו, ויהי בעת ההיא וגו' <small>(בראשית לח א)</small>, וכתיב וימת ער ואונן <small>(שם מו יב)</small>, וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ מאביו היה דעתו של יעקב על יהודה, מנין אתה למד מבנימן, שאמר יהודה ליוסף כי עבדך ערב את הנער <small>(שם מד לב)</small>, וכיון שנתן דעתו על בנימן ונתוודע יוסף, נמצא יהודה נקי, שנאמר וסרה קנאת אפרים וגו', לכך ואת יהודה שלח לפניו וגו'."
            ],
            [
                "[ואת יהודה שלח]. זש\"ה הנה אנכי שולח לכם מלאכי ופינה דרך לפני וגו' <small>(מלאכי ג א)</small>. בא וראה כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף <small>(בראשית לז ג)</small>, ובציון כתיב אהב ה' כל שערי ציון <small>(תהלים פז ב)</small>, ביוסף כתיב וישנאו אותו <small>(בראשית לז ד)</small>, בציון כתיב נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה <small>(ירמיה יב ח)</small>, ביוסף כתיב והנה אנחנו מאלמים אלומים <small>(בראשית לז ז)</small>, ובציון כתיב בא יבא ברנה נושא אלומותיו <small>(תהלים קכו ו)</small>, ביוסף כתיב ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו <small>(בראשית לז ח)</small>, ובציון כתיב אומר לציון מלך אלהיך <small>(ישעיה נב ז)</small>, ביוסף כתיב ויחלום יוסף חלום <small>(בראשית שם ה)</small>, ובציון כתיב בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים <small>(תהלים קכו א)</small>, ביוסף כתיב הבוא נבא אני ואמך להשתחוות לך ארצה <small>(בראשית שם י)</small>, ובציון כתיב אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו <small>(ישעיה מט כג)</small>, ביוסף כתיב ויקנאו בו אחיו <small>(בראשית שם יא)</small>, ובציון כתיב קנאתי לירושלים קנאה גדולה <small>(זכריה ח ב)</small>, ביוסף כתיב לך נא ראה את שלום אחיך <small>(בראשית שם יד)</small>, ובציון כתיב ודרשו את שלום העיר <small>(ירמיה כט ז)</small>, ביוסף כתיב ויראו אותו מרחוק <small>(בראשית שם יח)</small>, ובציון כתיב זכרו מרחוק את ה' <small>(ירמיה נא נ)</small>, ביוסף כתיב ויתנכלו אותו להמיתו <small>(בראשית שם שם)</small>, ובציון כתיב על עמך יערימו סוד <small>(תהלים פג ד)</small>, ביוסף כתיב ויפשיטו את יוסף <small>(בראשית שם כג)</small>, ובציון כתיב והפשיטוך את בגדיך <small>(יחזקאל כג כו)</small>, ביוסף כתיב וישליכו אותו הבורה <small>(בראשית שם כד)</small>, ובציון כתיב צמתו בבור חיי <small>(איכה ג נג)</small>, ביוסף כתיב והבור רק אין בו מים <small>(בראשית שם שם)</small>, ובציון כתב [ובבור] אין מים כי אם טיט <small>(ירמיה לח ו)</small>, ביוסף כתיב וישבו לאכל לחם <small>(בראשית שם כה)</small>. ובציון כתיב אשור לשבוע לחם <small>(איכה ה ו)</small>, ביוסף כתיב וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור <small>(בראשית שם כח)</small>, ובציון כתיב (והעלה עבד מלך הכושי את ירמי וגו') [וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור] <small>(ירמיה לח יג)</small>, ביוסף כתיב ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו <small>(בראשית שם לד)</small>, ובציון כתיב ויקרא [אדני] ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק <small>(ישעיה כב יב)</small>, ביוסף כתיב וימאן להתנחם <small>(בראשית שם לה)</small>, ובציון כתיב אל תאיצו לנחמני <small>(ישעיה כב ד)</small>, ביוסף כתיב והמדנים מכרו אותו אל מצרים <small>(בראשית שם לו)</small>, ובציון כתיב ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היונים (יואל ד ו). כל הרעות שאירעו ליוסף אירעו לציון וכן הטובות, נאמר ביוסף ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה <small>(בראשית לט ו)</small>, ובציון כתיב יפה נוף משוש כל הארץ <small>(תהלים מח ג)</small>, ביוסף כתיב ויהי ה' את יוסף <small>(בראשית שם כא)</small>, ובציון כתיב והיה עיני ולבי שם כל הימים <small>(מ\"א ט ג)</small>, ביוסף כתיב איננו גדול <small>(בראשית שם ט)</small>, ובציון כתיב ה' בציון גדול <small>(תהלים צט ב)</small>, ביוסף כתיב ויט אליו חסד <small>(בראשית שם כא)</small>, ובציון כתיב זכרתי לך חסד נעוריך <small>(ירמיה ב ב)</small>, ביוסף כתיב רק הכסא אגדל ממך <small>(בראשית שם מ)</small>, ובציון כתיב יקראו לירושלים כסא ה' <small>(ירמיה ג יז)</small>, ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש <small>(בראשית שם מב)</small>, ובציון כתיב עורי עורי לבשי עוזך ציון <small>(ישעיה נב א)</small> ביוסף כתיב ואת יהודה שלח לפניו <small>(בראשית מו כח)</small>, ובציון כתיב הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני <small>(מלאכי ג א)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו. מהו, אמר ר' נחמיה להתקין לו בית תלמוד שיהא שם מורה תורה, שיהו השבטים הוגים תורה, תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו היה יעקב יודע באיזה פרק פירש ממנו, שהיה שונה אותו, כיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו עוד יוסף חי ויפג לבו שלא היה מאמין בו, שנאמר כי לא האמין להם <small>(בראשית מה כו)</small>, נזכר יעקב באיזה פרק פירש ממנו יוסף, אמר להם נתן לכם סימן באיזה פרק פירש ממני יוסף, אמר יעקב בלבו יודע אני שבפרק עגלה פירש ממני יוסף, אמר להם אמרו באיזה פרק פירש ממני ואאמין לכם, אף יוסף נזכר באיזה פרק פירש ממנו, מה עשה יוסף נתן להם עגלות, שנאמר ויתן להם יוסף עגלות <small>(שם שם כא)</small>, ללמדך שבכל מקם שהלך היה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נינה התורה, והרי כתיב באברהם וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי <small>(שם כו ה)</small>, ומהיכן למד אברהם את התורה, ר' שמעון בן יוחי אומר נעשו לו שתי כליות כשתי כדים שלמים, והיו נובעות תורה, ומנין שכך הוא אומר אף לילות יסרוני כליותי <small>(תהלים טז ז)</small>, אמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן בן אלעזר איש הבירה אפילו עירובי תבשילין היה יודע אברהם אבינו, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' <small>(בראשית כו ה)</small>, ובן ג' שנים הכיר אברהם לבוראו, שנאמר עקב, שכל ימיו של אברהם היו מאה ושבעים וחמש, מכאן אתה למד שבן ג' שנים הכירו, והיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' <small>(שם יח יט)</small>, א\"ל הקב\"ה אתה למדת את בניך תורה בעולם הזה, ולעולם הבא אני בכבודי אלמדם את התורה, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך <small>(ישעיה נד יג)</small>.",
                "חסלת פרשת ויגש"
            ]
        ],
        "Vayechi": [
            [
                "ויחי יעקב בארץ מצרים וגו' <small>(בראשית מז כח)</small>. למה פרשה זו סתומה מכל פרשיות, אלא כיון שמת יעקב התחיל השעבוד על ישראל. וטעם אחר שבקש לגלות את קץ הימין ונסתם ממנו. וטעם אחר שסתם ממנו כל צרות שבעולם."
            ],
            [
                "ויקרבו ימי ישראל למות וגו' <small>(בראשית מז כט)</small>, זש\"ה כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו (כי צל) [כצל] ימינו עלי ארץ ואין מקוה <small>(דה\"א כט טו)</small>, ולא כצלו של כותל. ולא כצלו של אילן, אלא כצלו של עוף, שנאמר (ימינו) [ימיו] כצל עובר <small>(תהלים קמד ד)</small>. ואין מקוה, אין מי שיקוה שלא ימות, הכל יודעין שעתידין למות, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי <small>(בראשית טו ב)</small>, יצחק אמר בטרם אמות <small>(שם כז ד)</small>, יעקב אמר ושכבתי עם אבותי <small>(שם מז ל)</small>, אימתי בשעה שנטה למות, ויקרבו ימי ישראל למות."
            ],
            [
                "[ויקרבו ימי ישראל למות]. זש\"ה אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות <small>(קהלת ח ח)</small>. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי חצוצרות שעשה משה במדבר, כיו שנטה למיתה גנזן הקב\"ה כדי שלא יהא תוקע בהם אדם והן באין אצלו, לקיים מה שנאמר ואין שלון ביום המות.  ",
                "וכיון שעשה זמרי אותו מעשה מה כתיב, ויבא אחר איש ישראל אל הקב\"ה וגו' <small>(במדבר כה ח)</small> ואיכן היה פנחס מדבר לפני משה, לקיים מה שנאמר ואין שלטיון ביום המות, [ואין מות] אלא לשון השפלה ניתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה.  ",
                "ואף דוד כתיב בו והמלך דוד זקן <small>(מ\"א א א)</small>, וכיון שנטה למות מה כתיב, ויקרבו ימי דוד למות <small>(שם ב א)</small>, המלך דוד אין כתיב כאן, אלא ויקרבו ימי דוד, ואף יעקב כיון שנטה למיתה התחיל משפיל עצמו אצל יוסף, ואמר אם נא מצאתי חן בעיניך <small>(בראשית מז כט)</small>, אימתי כיון שקרב למיתה ויקרבו ימי ישראל למות."
            ],
            [
                "ד\"א מהו ויקרבו. אמר ריש לקיש א\"ל הקב\"ה חייך נטמן אתה ואין אתה מת, ויקרבו ימי ישראל למות.  ",
                "ד\"א מהו ויקרבו. היום קובל עליך לומר כי הוא יקום, כאדם שהוא אומר פלוני קרב על חבירו הוי ויקרבו.  ",
                "אמרו רבותינו כל מי שנאמר בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו, כתיב ויקרבו ימי דוד למות <small>(מ\"א ב א)</small>, שלא הגיע לימי אבותיו, בועז עובד וישי, אמרו רבותינו יותר מארבע מאות שנה היו חיין, דוד לא חיה אלא שבעים שנה, לא הגיע לימי אבותיו, לפיכך כתיב בו קריבה, עמרם חי מאה ושלשים (ושלש) [ושבע] שנה, ומשה לא חיה אלא מאה ועשרים, לפיכך כתיב בו קריבה, הן קרבו ימיך למות (דברים לא יד), ויעקב כתיב בו קריבה, שלא הגיע לימי אבותיו, אברהם חיה קע\"ה שנה, יצחק ק\"פ, ויעקב קמ\"ז, לפיכך כתיב בו קריבה, ויקרבו ימי ישראל למות."
            ],
            [
                "ויקרא לבנו ליוסף. למה לא קרא לא לראובן ולא ליהודה, ראובן היה בכור, ויהודה היה מלך, והניחן וקרא ליוסף, אלא בשביל שהיה ספיקה בידו לעשות, לפיכך ויקרא לבנו ליוסף.  ",
                "ויאמר [לו] אם נא מצאתי חן בעיניך [וגו'] ועשית עמדי חסד ואמת, ויש חסד של שקר הוא אומר חסד ואמת, למה כן, משל ההדיוט אומר מת בריה דרחמך טעון מת רחמך פרוק, א\"ל אם תעשה עמדי חסד לאחר מיתתי חסד אל אמת הוא. ",
                "אל נא תקברני במצרים. למה שסופה של מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות תחת גופי, לפיכך אל נא תקברני במצרים:",
                "ד\"א מפני מה לא בקש ליקבר במצרים, שלא יעשו בו ע\"ז שכשם שנפרעין מעובדי ע\"ז, כך נפרעין מע\"ז עצמה, שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' <small>(שמות יב יב)</small>. וכן אתה מוצא בדניאל, כיון שפתר לנבוכדנצר את החלום, מה כתיב באדין נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה <small>(דניאל ב מו)</small>, אבל דניאל לא בקש אמר כשם שנפרעין מעובדי ע\"ז כך נפרעים ממנה. וכן אתה מוצא בחירם, כיון שעשה עצמו אלוה מה כתיב בו, יען (כי) גבה לבך ותאמר אל אני <small>(יחזקאל כח ב)</small>, א\"ל הקב\"ה הנה חכם אתה מדניאל, נבוכדנצר בקש לקרב לו ולא רצה ואת עשה עצמך אלוה, מה סופך (אל) [על] ארץ השלכתיך וגו'.  ",
                "ד\"א אמר יעקב שלא יפדו בי המצרים שנמשלו בחמור, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם <small>(יחזקאל כג כ)</small>, ואני נמשלתי בשה, שנאמר שה פזורה ישראל <small>(ירמיה נ יז)</small>, וכתיב ופטר חמור תפדה בשה <small>(שמות לד כ)</small>, שלא יפדו בי, הוי אל נא תקברני במצרים."
            ],
            [
                "ושכבתי עם אבותי וגו' <small>(בראשית מז ל)</small>. למה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל, אמר ר' חנניה אמר ר' יהושע בן לוי דברים בגו, אתהלך לפני ה' בארצות החיים <small>(תהלים קטז ט)</small>, אמרו רבותינו שני דברים בשם ר' חלבו למה אבות מחבבין ארץ ישראל לקבורה, שמתי ארץ ישראל חיים תחלה לימות המשיח, ואוכלין שנות המשיח. ור' חמא ב\"ר חנינא אמר מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם שתי מיתות יש בידו, מנין שנאמר ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל אהביך אשר נבאת להם בשקר <small>(ירמיה כ ז)</small>. אמר ר' סימון אם כן הפסיקו הצדיקים שבחוצה לארץ נקברין, אלא מה הקב\"ה עשה (מחזר) [מחרר] לפניהם את הארץ, ועש אותן כנודות הללו והם מתגלגלין ובאין, עד שמגיעין אל ארץ ישראל, וכיון שמגיעין לארץ ישראל נותן בהם רוח חיים, והן עומדין מנין, שנאמר (הנני) [הנה אני] פותח את קברותיכם וגו' <small>(יחזקאל לז יב)</small>, ואחר כך ונתתי רוחי בכם וחייתם <small>(שם שם יד)</small>. אמר ריש לקיש מקרא מלא הוא כיון שמגיעין לארץ ישראל, הקב\"ה נותן בהם נשמה, שנאמר נותן נשמה לעם עליה <small>(ישעיה מב ה)</small>.  ",
                "מעשה בר' קצרא ור' אלעזר שהיו מהלכין בפולי של חוץ מטבריא ראו ארון של מת שבא מחוצה לארץ ליקבר בארץ ישראל. אמר ר' קצרא לר' אלעזר מה מועיל שיצתה נפשו בחוצה לארץ, ובא להקבר בארץ ישראל, אני קורא עליו, ונחלתי שמתם לתועבה <small>(ירמיה ב ז)</small>, בחייכם, ותבואו ותטמאו את ארצי <small>(שם)</small>, במיתתכם, א\"ל כיון שנקבר בארץ ישראל הקב\"ה מכפר לו שנאמר וכפר אדמתו עמו <small>(דברים לב מג)</small>.  ",
                "ר' יוחנן כשהיה מסתלק מן העולם, אמר לתלמידיו אל נא תקברוני אלא בכלים צבועים, ולא בכלים לבנים, [ולא בכלים שחורים], אם אעמוד בין הצדיקים לא אבוש, ובין הרשעים לא אכלם.  ",
                "ר' יהודה כשנפטר מן העולם אמר למי שהוא עומד עליו אמור להם קראו לי לתלמידיי, אמר להם קברו אוי בכלים לבנים, שלא אבוש במעשי להקביל פני בוראי.  ",
                "רבינו הקדוש כשהיה מסתלק מן העולם, צוה ג' דברים, אמר להן  ",
                "לא תזוז אלמנתי מתוך ביתי, <br> ואל תספדו לי בעיירות שבארץ ישראל, <br> ואל תניחו לנכרי שיגע במטתי, אלא מי שנטפל לי בחיי, יטפל לי במותי,  ",
                "והוא דר בצפורי שבע עשרה שנה, שלש עשרה שנה חשש בשיניו, וכל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל, ולא הפילה אשה עוברה בארץ ישראל, ובסוף שלש עשרה שנה כעס רבינו הקדוש על ר' חייא הגדול, נכנס אליהו זכור לטוב אצל רבינו הקדוש בדמותו של ר' חייא, ונתן ידו על שינו ומיד נתרפא, למחר נכנס ר' חייא אצלו, א\"ל ר' אותו השן שלך מה היא עושה, א\"ל משעה שנתת עליו ידך אתמול נתרפאה באותה שעה, אמר ר' חייא אי לכם חיות שבארץ ישראל, [אי לכם עוברות שבארץ ישראל], אפילו כן אמר לו לא נתתי אני ידי על שינך, מיד ידע רבינו שאליהו היה, מאותה שעה התחיל ר' חייא נוהג בו כבוד."
            ],
            [
                "ושכבתי עם אבותי. אמר יעקב ליוסף אם אתה עושה לי כמו שאני אור לך הרי יפה, ואם לאו נפשי יוצאה ממני, אמר לו כך אני עושה לך, אמר לו השבע וישבע לו, כיון שנסתלק מה כתיב, ויעשו בניו לו [כן] כאשר צום <small>(בראשית נ יב)</small>, אמר הקב\"ה בעולם הזה אין המות מניח לאדם שישמח, אבל לעולם הא בלע המות לנצח וגו' <small>(ישעיה כה ח)</small>, כיון שהמות מסתלק מה כתיב וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול (צעקה) [זעקה] <small>(שם סה יט)</small>."
            ],
            [
                "ויקרא יעקב אל בניו <small>(בראשית מט א)</small>. לא היה צריך לומר אלא ויקרא עשו אל בניו, למה שהוא גדול, אמר הכתוב כי לא שאול תודך מות יהללך <small>(ישעיה לח יח)</small>, מי מודה מי שהוא חי, ומשתחוה לאל חי, שנאמר חי חי הוא יודך כמוני היום וגו' <small>(שם שם יט)</small>, וכן עשו הרשע לא מת על מטתו, ולא עשה דייתיקי (פי' צוואה), ומי עשה דייתיקי יעקב, שנאמר ויקרא יעקב אל בניו."
            ],
            [
                "[ויקרא יעקב אל בניו]. זש\"ה מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח <small>(איוב יב כ)</small>, זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסטירין של הקב\"ה (פי' סודו) יצחק קרא לעשו בקש לגלות לו את הקץ וגנזו הקב\"ה ממנו, שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול וגו' <small>(בראשית כז א)</small>, ואף יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר האספו ואגידה לכם וגו', למה הדבר דומה, לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו, בא אותו העבד למות, קרא לבניו לעשותן בני חורין, ולומר להם היכן הוא דייתיקי שלהם, עמד המלך למעלה ממנו, ראה אותו העבד והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם, התחיל אמר להם בבקשה מכם עבדיו של מלך אתם היו מכבדין אותו, כדרך שכיבדתיו אני כל ימי, כך יעקב קרא לבניו להודיע להם אימתי הקץ, מיד נגלה עליו הקב\"ה, א\"ל לבניך אתה קורא ולי לא קראת, ולא אותי קראת יעקב <small>(ישעיה מג כב)</small>, כיון שראה הקב\"ה נגלה עליו, מיד התחיל לומר להם בבקשה מכם היו מכבדין להקב\"ה, כשם שכבדוהו אבותי, שנאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו' <small>(בראשית מח טו)</small>, אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד <small>(דברים ו ד)</small>, מיד וישתחו ישראל על ראש המטה <small>(בראשית מז לא)</small>, התחיל לומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר לו הקב\"ה כבוד אלהים הסתר דבר <small>(משלי כה ב)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויקרא יעקב אל בניו. זש\"ה אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי <small>(תהלים נז ג)</small> אמר ר' יהושע בן לוי שלשה דברים גזרו בית דין של מטה, והסכים הקב\"ה עמהם, אלו הן,  ",
                "אחת בימי עזרא, בשעה שעלו מבבל בקש הקב\"ה להתיר להם את המעשרות, מה עשו עמדו וגזרו על עצמן שיהו מעשרין, שנאמר ואת ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי וגו' <small>(נחמיה י לח)</small>, מה עשו כתבו אותו בספר, ונתנו אותו בהיכל, מה עשו למחר נכנסו ומצאו אותו חתום, שהסכים הקב\"ה עמהם, שנאמר ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה (וחותמים על) [וכותבים ועל] החתום וגו' <small>(שם שם א)</small>. ואחת בימי מרדכי ואסתר, שנאמר קימו וקבלו <small>(אסתר ט כז)</small> קיימו למעלה מה שקבלו למטה. ואחת בימי יהושע, כשנכנסו ישראל לארץ, אמר להם יהושע והיתה העיר [ההיא] חרם <small>(יהושע ו יז)</small>, ואין אתה מוצא שאמר לו הקב\"ה דבר זה אלא מעצמו עשאו, ומנין שהסכים הקב\"ה עמו, שנאמר חטא ישראל <small>(שם ז יא)</small>,  ",
                "הוי אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.",
                "ד\"א אקרא לאלהים עליון, מדבר ביעקב, כיון שנכנסו בניו לברכם, התחיל לחלק להם פרוקפאות (פי' מתנות), ומנין שהסכים הקב\"ה עמו, את מוצא כל ברכות שבירך אבינו יעקב את השבטים כך ברכן משה, שהסכים הקב\"ה עמו על כל ברכה וברכה, הוי ויקרא יעקב."
            ],
            [
                "[ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו] ר' פנחס הכהן בר חמא ור' יהודה הלוי בר שלום אמרו מהו האספו, הטהרו, כשם שאתה אומר תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף <small>(במדבר יב יד)</small>. ",
                " ד\"א האספו, העשו אסופות אסופות, מה עשו כיון שנכנסו התחיל מקנתרן.  ",
                "ראובן בכורי אתה <small>(בראשית מט ג)</small>. חד אמר לפגם וחד אמר לשבח, לפגם, אמר לו ראובן בכורי אתה, אתה בכור ואני בכור, אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום שמונים וארבע שנה לא ראה יעקב קרי, אני בכור ואתה בכור.  ",
                "כחי וראשית אוני יתר שאת. שלך היתה ראויה כהונה גדולה, ואין שאת אלא כהונה גדולה, שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם <small>(ויקרא ט כב)</small>.  ",
                "ויתר עז שלך היתה המלוכה ראויה, ואין עז אלא מלכות, שנאמר ויתן עז למלכו <small>(ש\"א ב י)</small>. וחד אמר לשבח, ראובן בכורי אתה, נאה אתה לבכורה, אע\"פ שחללת בקנאתו של אמו קינא, למה כל ימים שהיתה רחל קיימת היתה מטתו של יעקב אצלה, משמתה נטל יעקב מטתו ונתנה אצל בלהה, מה עשה ראובן נטל קנאתו של אמו, עשה עצמו כאילו ישן באותה מטה, כדי שיטול יעקב מטתו אצל לאה, לפיכך הוא מ קלסו, ראובן בכורי אתה, כחי וראשית אוני, אתה הייתה טפה ראשונה שיצתה ממני."
            ],
            [
                "פחז כמים אל תותר. מהו כמים, ר' ירמיה ור' נתן, חד אמר לפגם, וחד אמר לשבח, לפגם מהו כמים לא הנחת לך כלום, אלא כמים, כיצד אדם מפנה חבית של דבש והוא משייר בה קימעא, כשמערה בה מים אינו משייר כלום, כך לא שיירתה לך כלום זכות, אלא פחז כמים. וחד אמר לשבח, מהו כמים, אדם שהוא מערה דבש או שמן משייר קימעא, אתה לא שיירתה לך עון אלא כמים, מה המים מטהרין אף אתה כן נטהרתה.  ",
                "ד\"א פחז כמים, לשון נוטריקון הוא, ר' אליעזר אומר מהו פחז, פ'חית ח'טית ז'נית, הפרחתה חילך.  ",
                "[ד\"א פחז כמים]. שנו רבותינו שלשה משקין אסורין משום גילוי, המים והיין והחלב, נמצא היין מגולה הרי הוא מיצר בו שהוא שופכו, אכל המים אם נמצאו מגולין אינו מיצר מהן אם שופכן, כך עשית כל הכתרים שהיו לי השלכת אותם כמים, פחז כמים, נכנסו שמעון ולוי וקנתרן, אמר שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם, מהו מכרותיהם כלי חמס.  ",
                "בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי, כששני השבטים האלו נקהלים לא יזכר שמי שם, כשיעמוד זמרי ויחטא אל תחד כבודי [שנאמר זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני <small>(במדבר כה יד)</small>, וכן ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו' ויקהלו על משה ועל אהרן <small>(שם טז א ב)</small>, בקהלם אל תחד כבודי].  ",
                "כי באפם הרגו איש. כשהרגו את שכם בן חמור אמר להם עכרתם אותי, מיד ארור אפם כי עז, אין השבטים הללו יכולין לישב כאחת, אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, נכנס יהודה וקילסו. יהודה אתה יודוך אחיך, אתה בשמך הודת אמך כשילדה אותך אמה הפעם אודה את ה' <small>(בראשית כט לה)</small>, ומה ראתה להודות ביהוה, אלא ילדה לראובן, וראה דתן ואבירם ולא הודת בו, ילדה לשמעון וראתה זמרי ולא הודת בו, ילדה ללוי וראתה קרח ולא הודת בו, כיון שילדה ליהודה מיד הודת בו, שהוא הודה במעשה תמר, שנאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני <small>(שם לח כו)</small>, א\"ל אביו אמך הודית בך ואת הודית, לפיכך אחיך יודו לו. יצחק כשבירך ליעקב אמר לו וישתחוו לך בני אמך <small>(שם כז כט)</small>, שלא היה לו אלא אשה אחת, אבל יעקב שהיו לו ארבע נשים אמר בני אביך, למה יודוך אחיך שכל ישראל יקראו על שמך יהודים, ולא עוד אלא שהמשיח יוצא ממך שהוא מושיע את ישראל, שנאמר ויצא חוטר מגזע ישי וגו' <small>(ישעיה יא א)</small>."
            ],
            [
                "בנימן זאב יטרף. זש\"ה כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים <small>(עמוס ג ז)</small>, בתחלה היה הסוד ליראי ה', שנאמר סוד ה' ליראיו <small>(תהלים כה יד)</small>, חזר ונתן אותו לישרים שנאמר ואת ישרים סודו <small>(משלי ג לב)</small>, חזר ונתן אותו לנביאים, שנאמר כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.  ",
                "כל מה שהצדיקים עושים ברוח הקודש עושין, יעקב כשבירך את יהודה בירכו באריה שנאמר גור אריה יהודה <small>(בראשית מט ט)</small>, כנגד מלכות בבל, שכתיב בו קדמייתא כאריה <small>(דניאל ז ד)</small>, וחנניה מישאל ועזריה מזדווגין לה, ליוסף זיווגו כנגד מלכות רומי הרשעה הזו. אמר ר' שמואל בר נחמן מסורת של אגדה היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל [שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן <small>(ירמיה מט כ)</small>]. ומשה זיווג שבטו של לוי כנגד מלכות יון בני חשמונאי שהיה מלוי, ולוי שבט שלישי הוא, וזו מלכות יון שלישית, לוי שלש אותיות, ויון שלש אותיות זה מקריב פרים וזה כותב על קרן השור אין להן חלק באלהי ישראל, אלו מרובין ואלו מועטין, ראה אותן משה ובירכן, שנאמר ברך ה' חילו וגו' <small>(דברים לג יא)</small>, ויעקב זיווג לבנימן כנגד מלכות מדי, וכתיב במלכות מדי, וארו (חיווא) [חיוה] אחרי (תיניינה דמייא) [תנינה דמיה] לדוב <small>(דניאל ז ה)</small>, שהרי הקישה כנגד שבט בנימן שנמשל בו, שנאמר בנימן זאב יטרף, מה הזאב הזה חוטף כך היה שבטו של בנימן חוטף, שנאמר וראיתם (את) [והנה אם יצאו] בנות שילה וגו' וחטפתם לכם <small>(שופטים כא כא)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א בנימן זאב יטרף וגו'. מדבר בשופטו באהוד מה כתיב ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות <small>(שם ג טז)</small>, שהיה עוסק בתורה שנקראת חרב פיפיות, ולה שני פיות, שאוכלת בשני עולמות, העולם הזה והעולם הבא.  ",
                "ד\"א ויעש לו אהוד חרב, ונתנה על ירך ימינו, נכנס אצל עגלון אמר לו דבר אלהים לי איך (המלך) ויקם מעל הכסא <small>(שם שם כ)</small>, אמר הקב\"ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בת שיעמוד ממנה בן ואני משיבו על כסאי, זו רות המואביה שעמד ממנה שלמה, שכתיב בו וישב שלמה על כסא ה' <small>(דה\"א כט כג)</small>, מה כתיב וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו <small>(שופטים ג כא)</small>. בבקר יאכל עד, ויתקעה בבטנו ולערב יחלק שלל."
            ],
            [
                "ד\"א בנימן זאב יטרף. מדבר בארצו, בבקר יאכל עד זו יריחו, שהיא מבכרת פירותיה, ולערב יחלק שלל, זו בית אל שהיא מלקשת פירותיה.  ",
                "ד\"א בנימן זאב יטרף וגו'. מדבר בשאול, בבקר יאכל עד, ושאול לכד המלוכה על ישראל [וגו'] ויעש חיל ויך את עמלק <small>(ש\"א יד מז מח)</small>, ולערב יחלק שלל, וימת שאול ושלשת בניו <small>(שם לא ו)</small>.  ",
                "ד\"א בנימן זאב יטרף, מדבר באסתר המלכה, בבקר יאכל עד, ויבא המלך והמן לשתות <small>(אסתר ז א)</small>, ולערב יחלק שלל, ביום ההוא נתן אחשורוש לאסתר המלכה וגו' <small>(שם ח א)</small>.  ",
                "ד\"א בנימן זאב יטרף, מדבר בקרבן, בבקר יאכל עד, את הכבש האחד תעשה בבקר <small>(במדבר כח ד)</small>, ולערב יחלק שלל, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים."
            ],
            [
                "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. אלו השבטים, אבל לבלן בישמעאל שנים עשר נשיאים יוליד <small>(בראשית יז כ)</small>, אבל השבטים על סדרו של עולם הוא מהלך, היום י\"ב שעות, הלילה י\"ב שעות, השנה י\"ב חדשים, המזלות י\"ב, לפיכך כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. אמר ר' יוחנן, וכי שנים עשר שבטים היו, והלא אפרים ומנשה הרי י\"ד, אלא כשלוי נמנה עמן אין אפרים ומנשה נמנה עמהן, וכשאין לוי נמנה עמהן אפרים ומנשה נמנין עמהן שבט אחד, מנין שנאמר לבני יוסף לאפרים אלישמע בן עמיהוד <small>(במדבר א י)</small>, הוי כל אלה שבטי ישראל שנים עשר לא פחות ולא יותר. אפילו רבקה ראתה אותם [שנים עשר] שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך <small>(בראשית כה כג)</small>, הרי ב', ושני לאומים הרי ד', ולאום מלאום יאמץ הרי ו', ורב יעבוד צעיר הרי ח', והנה תאומים בבטנה הרי י', ויתרוצצו הבנים בקרבה הרי י\"ב."
            ],
            [
                "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם. אותו אין כתיב כאן אלא ברך אותם, למה כן, בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי, וליוסף גבורתו של שור, ולנפתלי קלותו של איל, ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה, כללן באחרונה, איש כברכתו ברך אותם, שחילק להם את הארץ, ונתן ליהודה את הארץ עשה שעורים, ולבנימן ארץ שהיא עשה חטים, אעפ\"י כן כללן אלו באלו שיהו אוכלין אלו משל אלו, הוי וזאת אשר דבר להם אביהם, אליהם אין כתיב כאן, אלא להם, וזאת עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם, וממקום שפסקתי אני הוא מתחיל, שנאמר וזאת אשר דבר להם אביהם, כיון שעמד משה פתח בוזאת הברכה <small>(דברים לג א)</small> מהיכן שפסק יעקב, הוי וזאת, אמר להן הברכות הללו אימתי מגיעות לכם משעה שתקבלו את התורה, שכתיב בה וזאת התורה <small>(שם ד מד)</small>, הוי וזאת. ואף במה שחתם יעקב פתח להן משה, אמר משה מזקנים אתבונן <small>(תהלים קיט ק)</small>, יצחק כשבירך את יעקב אמר ואל שדי יברך אותך <small>(בראשית כח ג)</small>, במה חתם בסוף ברכתו בקריאה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו <small>(שם כח א)</small>, אף יעקב במה שפסק אביו משם התחיל, ויקרא יעקב אל בניו <small>(שם מט א)</small>, וחתם יעקב בזאת, ואף משה כשעמד לברך את השבטים התחיל בוזאת וזאת הברכה <small>(דברים לג א)</small>, ובמה חתם משה באשריך, שנאמר אשריך ישראל מי כמוך <small>(שם שם כט)</small>, ראה דוד פתח באשרי האיש <small>(תהלים א א)</small>, הוי מזקנים אתבונן."
            ],
            [
                "(ד\"א וזאת אשר דבר להם אביהם). [ויעשו בניו לו כן כאשר צום]. מה עשו, חנטו אותו והעלו אותו, מה כתיב ויבאו עד גורן האטד <small>(בראשית נ י)</small>, וכי גורן יש לו לאטד, שאמר עד גורן האטד, אלא אלו כנענים שנטלו כתריחן והקיפו ארונו של יעקב כגורן זה שמקיפין אותו באטד, ר' אליעזר אומר כיון שראו ארונו של יעקב אבינו התירו אזורי מתניהם וחלקו כבוד ליעקב אבינו. ר' שמואל בר נחמן אמר קשרי אצבעותיהם התירו, ורבותינו אומרים באצבע הראו את הארון, ואמרו אבל כבד זה למצרים, בשביל כן נתן להם הקב\"ה גורן. ויעש לאביו אבל שעת ימים, מכאן שאבילות שבעת ימים, ואמרי לה מכאן ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים <small>(ויקרא ח לג)</small> ולמה עושין שבעה ימי אבילות כנגד שבעת ימי השמתה, אמר להם הקב\"ה בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק, ושמרתם לו אבל שבעת ימים, לעולם הבא אני מחזיר אותו האבל לשמחה, שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם <small>(ירמיה לא יב)</small>, וכשם שאני מנחם אתכם, כך אני מנחם לציון, שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה <small>(ישעיה נא יג)</small>.",
                "חסלת פרשת ויחי.",
                "וסליק ספר בראשית."
            ]
        ],
        "Shemot": [
            [
                "ואלה שמות בני ישראל <small>(שמות א א)</small>. זש\"ה כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ וגו' <small>(תהלים מח יא)</small>. מלך בשר ודם נכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור, ואינו אלא חלש, מקלסין אותו שהוא רחמן, ואינו אלא אכזרי, מקלסין אותו שהוא נאה, ואינו אלא כעור, מקלסין הרבה דברים כן, אבל הקב\"ה אינו כן, אלא כל מי שהוא מקלסו הוא יותר מקילוסו, כיצד מקלסין אותו שהוא גבור והוא גבור [שנאמר] האל הגדול הגבור והנורא <small>(דברים י יז)</small>, מקלסין אותו שהוא נאה והוא נאה, שנאמר דודי צח ואדום <small>(שה\"ש ה י)</small>, מקלסין אותו שהוא רחום והוא רחום, שנאמר כי אל רחום ה' אלהיך וגו' <small>(דברים ד לא)</small>, הוי כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום ראה מה כתיב נורא תהלות עושה פלא <small>(שמות טז יא)</small>, הונא הכהן בר אבין אמר מהו נורא תהלות, נורא אלהים על כל תהלותיך, הוי נורא תהלות, אמר ר' סימון ראה מה אמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגו' <small>(דה\"א כט יא)</small>, שמך מתנשא לכל לראש הגדולה שנקלסך.  ",
                "אמר ר' אבין הלוי ראה היאך אנשי כנסת הגדלה מקלסין להקב\"ה, [ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה <small>(נחמיה ט ה)</small>], כל מה שנקלסך שמך מרומם על כל ברכה ותהלה, הוי כשמך אלהים.  ",
                "אמר ר' יוסי בר' חנינא יש בני אדם [ששמותיהם נאין ומעשיהן כעורין], ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאין, יש ששמותן נאים ומעשיהן נאים, יש ששמותן כעורין ומעשיהן כעורין. יש ששמותן נאים ומעשיהן נאים, יש ששמותן כעורין ומעשיהן כעורין. יש ששמותן נאין ומעשיהן כעורין, זה אבשלום, שנאמר ויבא אבשלום אל פילגשי אביו <small>(ש\"ב טז כב)</small>, שמותן כעורין ומעשיהם נאין. אלו עולי גולה שנא' בני (ברקום) [ברוס] בני סיסרא בני (תמה) [תמח] <small>(עזרא ב נג)</small>, שמותן כעורין ומעשיהן כעורין, אלו המרגלים, מה כתיב, למטה אשר סתור בן מיכאל <small>(במדבר יג יג)</small>, שמותן נאין ומעשיהם נאים, אלו השבטים, שנאמר ואלה שמות בני ישראל וגו' ראובן שמעון לוי ויהודה. "
            ],
            [
                "ד\"א ואלה שמות בני ישראל. זש\"ה הרופא לשבורי לב וגו' מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא <small>(תהלים קמז ג ד)</small>, כיון שמת יעקב מה כתיב, ויראו אחי יוסף כי מת אביהם <small>(בראשית נ טו)</small>, מה ראו, ראו כל ימים שהיה יעקב קיים היה יוסף סועד עמהם, והיו אוכלין על שלחנו, וכיון שמת יעקב לא אכלו על שלחנו, שנאמר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, אמרו יש רעה טמונה בלבו של יוסף, ושב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו <small>(שם)</small>, ויצוו אל יוסף לאמר <small>(שם שם טז)</small>, למי צוו לבלהה שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' <small>(שם שם יז)</small>, אמר ר' אבין אמר הקב\"ה אתם אמרתם בלשון הזה אנא, עתיד כהן גדל ליכנס לבית קדש הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה אנא השם. ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך <small>(שם)</small>, לפשע עבדיך אין כתיב כאן, אלא לפשע עבדי אלהי אביך, אע\"פ שמת אביך הוי יודע שאלהיו קיים, ויבך יוסף בדברם אליו <small>(שם)</small>, אמר יוסף כך חשדו אותי אחי, וינחם אותם וידבר על לבם <small>(שם שם כא)</small>, דברים שהן סמוכין על הלב, אמר להם, עד שלא ירדתם למצרים, היו חלוקים הבריות עלי לומר עבד הוא, והורדתם והודעתם שאני בן חורין, ואני הורג אתכם, יאמרו יש אדם שהורג את אחיו הוי וינחם אותם.  ",
                "ד\"א אמר להם אתם עשרה ולא יכולתם לי, ואני אחד ואוכל לעשרה, לפיכך וינחם אותם. ד\"א אמר להם אתם עשרה ולא יכולתם לי, ואני אחד ואוכל לעשרה, לפיכך וינחם אותם. ",
                " ד\"א אמר דוד הרופא לשבורי לב <small>(תהלים קמז ג)</small> אלו השבטים, שהיה שבור לבם לומר שמא יהרגם יוסף, מונה מספר לכוכבים <small>(שם שם ד)</small>, אלו השבטים, מה הכוכבים הללו אינן יוצאין אלא בשמות, שנאמר לכלם שמות יקרא <small>(שם)</small>, וכן בכניסתן נכנסין במנין, שנא' מונה מספר לכוכבים, כך השבטים כשנכנסו למצרים כתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה <small>(דברים י כב)</small>, וכשיצאו כשש מאות אלף רגלי <small>(שמות יב לז)</small>, והשבטים על שלא ירדו למצרים נתפרשו שמותם, ומשנכנסו נתפרשו שמותם, שנא' ואלה שמות בני ישראל."
            ],
            [
                "[ואלה שמות]. אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, וכל מקום שנאמר ואלה, מוסיף על הראשונים. "
            ],
            [
                "הבאים מצרימה <small>(שמות א א)</small>. כבר היה להם ימים הרבה שם, ולמה הוא אומר הבאים, אלא כל ימים שהיה יוסף קיים לא היה עליהם משאוי של מצרים, וכיון שמת יוסף ניתן משואן של מצרים עליהם, לפיכך הבאים, כאילו אותו היום נכנסין כל הבאים מצרימה.  ",
                "את יעקב. מהיכן הם הבאים, מכוחו של יעקב.  ",
                "איש וביתו באו. אמר ר' הונא מלמד שלא ירד יעקב מצרים עד שמנה לפרץ ולחצרון, זה בן שנה, וזה בן שתי שנים, וזיווג להם נשים."
            ],
            [
                "ראובן שמעון לוי ויהודה <small>(שם שם ב)</small>, כל השבטים לשם גאולתן נקראו,  ",
                "ראובן ויאמר ה' ראה ראיתי וגו' <small>(שם ג ז)</small>,  ",
                "שמעון וישמע אלהים את נאקתם <small>(שם ב כד)</small>,  ",
                "לוי ונלוו גוים רבים אל ה' <small>(זכריה ב טו)</small>,  ",
                "יהודה ואמרת ביום ההוא אודך ה' <small>(ישעיה יב א)</small>,  ",
                "יששכר כי יש שכר לפעולתך <small>(ירמיה לא טו)</small>,  ",
                "זבולון שמו של בית המקדש, בנה בניתי בית זבול לך <small>(מ\"א ח יג)</small>,  ",
                "דן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי <small>(בראשית טו יד)</small>",
                "נפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה <small>(שה\"ש ד יא)</small>,  ",
                "גד לשם המן, והמן כזרע גד הוא <small>(במדבר יא ז)</small>,  ",
                "אשר לשם הגאולה, ואשרו אתכם כל הגוים <small>(מלאכי ג יב)</small>,  ",
                "יוסף והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו <small>(ישעיה יא יא)</small>,  ",
                "בנימן נשבע ה' בימינו <small>(שם סב ח)</small>,  ",
                "הוי כל שמות השבטים על שם הגאולה נקראו.",
                "א\"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי שמותן של שבטים שוין בכ\"מ, אלא זה מקדים לזה, ומאחר לזה, ללמדך שלא היו אלו גדולים מאלו, ולמה מקדים אלו לאלו, לפי שהן תקרתן של עולם, ומי שהוא מקרה כראוי נותן ראשה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת, לפיכך הוא מקדים אלו לאלו, ומנין שהן תקרתו של עולם, שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי <small>(ישעיה מח יב)</small>."
            ],
            [
                "וימת יוסף וכל אחיו <small>(שמות א ו)</small>. אע\"פ שמתו, ובני ישראל פרו וישרצו <small>(שם שם ז)</small>, אמר ר' יוחנן, כל אחת מישראל היתה יולדת ששים, שנאמר ותמלא הארץ אתם <small>(שם)</small>, אמר ר' יוחנן מילאו את מצרים.  ",
                "ד\"א ותמלא הארץ אותם. שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות מהם, מיד גזרו עליהם לרוש מן המטה, שנאמר ותמלא הארץ אותם [וגו']."
            ],
            [
                "ויקם מלך חדש על מצרים <small>(שם שם ח)</small>, אמר ר' אבא בר כהנא וכי מלך חדש היה, אלא שחידש עליהן גזירות של פורעניות.  ",
                "ד\"א ויקם מלך חדש על מצרים. הוא היה פרעה הראשון, אלא שאמרו לו בא ונזדווג לאומה זו, אמר להן עד עכשיו היינו משלהן, ואנו מזדווגין להן, אילולי יוסף לא היו לאותן האנשים ידים, ואתם מזדווגין להן, לא שמע להם, מיד הורידוהו מכסאו שלשה חדשים, כיון שראה שהורידוהו אמר להם כל מה שאתם אומרים אני שומע לכם, לפיכך ויקם מלך חדש.  ",
                "אמר הנביא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו <small>(הושע ה ז)</small>. שהיו מולידים ולא מלים, עתה יאכלם חודש <small>(שם)</small>, חדש כתיב, הוי ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף, ולא היה מכיר את יוסף, שאמר אשר לא ידע את יוסף, אמר ר' אבין הלוי ב\"ר למה הדבר דומה לאחד שרגם איקונין של מלך, אורכסיניא (פירוש דמותו), אמר המלך טלו אותו וחתכו את ראשו, עכשיו עשה לזה כך, למחר עושה לי, כך פרעה עכשיו אמר אשר לא ידע את יוסף, למחר אמר לא ידעתי את ה' <small>(שמות ה ב)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו <small>(שם א ט)</small>. אמר ר\"מ מהיכן הם פרים ורבים ממקור שנאמר ה' ממקור ישראל <small>(תהלים סח כז)</small>.  ",
                "הבה נתחכמה לו <small>(שם שם י)</small>. חירף כלפי למעלה.",
                "פן ירבה <small>(שם)</small>, אמר הקב\"ה אתם אמרתם פן, ואני אומר כן ירבה וכן יפרץ <small>(שם שם יב)</small>.  ",
                "והיה כי תקראנה מלחמה <small>(שם שם י)</small>, הם מיתוספים על שונאינו ועולים להם מן הארץ, אמר דוד כי שחה לעפר נפשנו <small>(תהלים מד כו)</small>, באותה שעה קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך <small>(שם שם כז)</small>."
            ],
            [
                "ומשה היה רעה <small>(שמות ג א)</small>. זש\"ה יודיע דרכיו למשה וגו' <small>(תהלים קג ז)</small>, למה יודיע דרכיו למשה, שכל דרכיו של הקב\"ה ידע משה, ואדם אחר לא ידע, כתיב ועתה [וגו'] הודעני נא את דרכיך <small>(שמות לג יג)</small>, אמר לו הקב\"ה על דרכיו אתה מבקש לעמוד, חייך שאני מודיעך, יודיע דרכיו למשה.  ",
                "ד\"א יודיע דרכיו למשה, שהקב\"ה בלבד היה יודע את הקץ של גלות מצרים שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים <small>(שם ב כה)</small>, ולמי הודיע למשה, שנאמר ומשה היה רועה וגו'."
            ],
            [
                "[ומשה היה רעה]. זש\"ה ה' בהיכל קדשו וגו' <small>(תהלים יא ד)</small>, אמר ר' שמואל בר נחמן עד שלא חרב בית המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל, שנאמר ה' בהיכל קדשו, ומשחרב בית המקדש ה' בשמים כסאו <small>(שם)</small>, סילק שכינתו לשמים, אמר ר' אלעזר בן פדת בין חרב ובין לא חרב אין השכינה זזה ממקומה, שנאמר ה' בהיכל קדשו, ומניין שנאמר והיה עיני ולבי שם כל הימים <small>(מ\"א ט ג)</small>, וכן הוא אומר קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה <small>(תהלים ג ה)</small>, שאפילו הר הרי הוא בקדושתו. אמר ר' אלעזר בן פדת ראה מה כתיב ויבן את בית ה' אלהי ישראל הוא האלהים אשר בירושלם <small>(עזרא א ג)</small>, אינו זז משם. אמר ר' אחא, לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו <small>(שה\"ש ב ט)</small>, הוי ה' בהיכל קדשו. אמר ר' ינאי אע\"פ שאמרו ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם <small>(תהלים יא ד)</small>. למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס, וכניס את הפועלים לתוכו, והיה על פתח הפרדס אוצר אחד מלא כל טוב, אמר המלך כל מי שיעשה מלאכתו בכל נפשו יטול שכרו מכאן, וכל מי שאינו עושה מלאכתו בכל נפשו, אשב בתוך פלטין שלי ואדון אותו, מי הוא זה המלך, זה מלך מלכי המלכים הקב\"ה, ומי הוא זה הפרדס, זה העולם הזה, נתן הקב\"ה את בני האדם לתוכו, שיהו משמרין את התורה, והתנה עמהם ואמר להם כל מי שהוא משמר את התורה באמת הרי גן עדן לפניו, וכל מי שאינו משמר את התורה באמת הרי גיהנם לפניו, אמר הקב\"ה אע\"פ שנראיתי מסלק שכינתי מבית המקדש, אלא עיני יחזו למי הוא בוחן ה', צדיק יבחן, ולמה אינו בוחן את הרשעים, אמר ר' ינאי הפשתני הזה כשהוא כותש ורואה את הפשתן שהוא יפה הוא כותש עליו הרבה, אבל כשהוא רואה שאינו יפה, אינו כותש עליה שלא תקריס, לפיכך עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, [ולמי בוחן, לצדיק, שנאמר] ה' צדיק יבחן <small>(שם שם ה)</small>.  ",
                "ד\"א ה' צדיק יבחן, אמר ר' יצחק במה הוא בוחן הצדיקים במרעה, דוד נבחן במרעה, שנאמר מאחר עלות הביאו לרעות וגו' <small>(תהלים עח ע)</small>, עמוס נבחן במרעה, ויקחני ה' מאחרי הצאן <small>(עמוס ז טו)</small> אף משה נבחן במרעה, שנאמר ומשה היה רועה וגו'."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין ולכהן מדין שבע בנות <small>(שמות ב טז)</small>, מה כתיב שם, ויבואו הרועים ויגרשום <small>(שם שם יז)</small>, מה עשו להם, נטלום להשליכם למים, ויקם משה ויושיען <small>(שם)</small>, ואין הלשון הזה אלא הצלת מים, שנאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש <small>(תהלים סט ב)</small>, וישק את צאנם, <small>(שמות ב יז)</small>, ותבאנה אל רעואל אביהם <small>(שם ם יח)</small>, שבעה שמות נקראו לו, יתר יתרו, רעואל, חובב, [חבר], קיני, פוטיאל.  ",
                "ויאמר מדוע מהרתן בא היום, ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים <small>(שם שם יח יט)</small>, מ כאן שהשליכום למים, שנאמר וגם דלה דלה לנו <small>(שם שם יט)</small>.  ",
                "ויאמר אל בנותיו ואיו <small>(שם שם כ)</small>, מיד (יצאתה) [רצתה] צפורה כצפור והביאתהו. ד\"א למה נקראת צפורה שטיהרה כל בית אביה כדם הצפור.  ",
                "ויואל משה לשבת את האיש <small>(שמות ב כא)</small>, ר' יהודה אומר מהו ויואל, שנשבע לו, שנאמר ויואל שאול את העם <small>(ש\"א יד כד)</small>, קיבל עליו לדור עמו, ואין ויואל אלא לשון דירה, שנאט' ועתה הואל נא ולין <small>(שופטים יט ו)</small>, ויתן את צפורה בתו למשה <small>(שמות שם שם)</small>, כיון שנטל בתו קבע עליו לרעות צאנו, שנאמר ומשה היה רועה <small>(שם ג א)</small>, מהו היה רועה, אמר ר' יוחנן, כל מי שנאמר בו היה, הוא היה בתחילתו, והוא היה בסופו, הוא היה בתחלתו כשר, ובסופו כשר, רבנין אמרין כי מי שנאמר בו היה, זן ופרנס, אמרו לו והרי והנחש היה ערום <small>(בראשית ג א)</small>, אמר להן הוא יה מתוקן לפורענות, אמרו לו והכתיב וקין היה עובד אדמה <small>(שם ד ב)</small>, אמר להם אף הוא מתוקן לגלות, אמרו לו והכתיב והיה (כי) [כאשר] נלכדה ירושלם <small>(ירמיה לח כח)</small>, אמר להן סימן יפה היה לה, שאילולי שנלכדה ירושלים נתאכלו שונאיהן של ישראל. ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, לפיכך ומשה היה רועה."
            ],
            [
                "וינהג את הצאן אחר המדבר <small>(שמות ג א)</small>. למה היה רודף אחר המדבר, להרחיק עצמו מן הגזל. ד\"א היה רודף למדבר, שראה שהוא נוטל גדולה מן המדבר. תורה מן המדבר, מצות מן המדבר, משכן מן המדבר, שכינה מן המדבר, מלכיות וכהונה מן המדבר, הבאר מן המדבר, המן מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, לפיכך היה רודף אחר המדבר.  ",
                "ויבא אל הר האלהים חורבה <small>(שם)</small>. אמר ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא הלכה צאנו של משה ארבעים יום בלא אכילה לא טעמה כלום, כשם שעשה אליהו זכור לטוב, [שנאמר ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים חורב <small>(מ\"א יט ח)</small>].  ",
                "ד\"א וינהג [את] הצאן אחר המדבר, אמר ר' יהושע בן קרחה, בישרו שצאנו כלה במדבר והוא נאסף עמה. וינהג את הצאן, רמז לו שינהג את ישראל ארבעים שנה, ואח\"כ הוא נאסף, ואף משה כשתבע צרכן של ישראל כשאמר לו הקדוש ברוך הוא לך בשליחותי, א\"ל משה הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה וגו' <small>(שה\"ש א ז)</small>, כמה חיות יש בהן, כמה מעוברות יש בהן, כמה ריקוחין התקנתה למעוברות שבהן, הגידה לי שאהבה נפשי, השיבו הקב\"ה ואמר לו, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו' <small>(שם שם ח)</small>, לפיכך וינהג [את] הצאן אחר המדבר. כיון שהגיע לחורב מיד מה כתיב וירא מלאך ה' אליו בלבת אש <small>(שמות ג ב)</small>, למה בלבת אש, כדי ללבבו, כשיבא לסיני ויראה אותה האש ויתיירא, לפיכך בלבת אש, ד\"א למה בלבת אש, שלהב נתון משני חלקים, למה מתוך הסנה ולא מתך אילן אחר, אמר הקב\"ה עמו אנכי בצרה <small>(תהלים צא טו)</small>, והם נתונים בשעבוד, ואני נגלה מתוך אילן אחר, לפיכך מתוך הסנה שכולו מהקוצים."
            ],
            [
                "ויאמר משה אסורה נא ואראה <small>(שמות ג ג)</small>. ר' יוחנן אמר שלש פסיעות פסע משה, ר\"ל אמר לא פסע אלא צוארו עקם, א\"ל הקב\"ה נצטערתה לראות, חייך שאגלה עליך, מיד ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני <small>(שם שם ד)</small>, אמר לו הקב\"ה אתה אמרת הנני, חייך שתבא שעה ותאמר פלה על ישראל ואנכי אענה אותך מיד, שנאמר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני <small>(ישעיה נח ט)</small>."
            ],
            [
                "וילך משה וישב אל יתר חותנו <small>(שמות ד יח)</small>. זש\"ה והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש <small>(איוב כג יג)</small>, דרש ר' פפייס לפי שהוא יחידי בעולמו ואין מי שימחה בידו כל מה שמבקש לעושת עושה, שנאמר ונפשו אותה ויעש, אמר לו ר' עקיבא דייך פפייס אין דורשין כך, ומהו והוא באחד ומי ישיבנו, כשם שהשואל למטן כך שואל למעלן, מנין שנאמר בגזירת עירין (פתגמין) [פתגמא] (ובמאמר) [ומאמר] קדישין שאילתא וגו' <small>(דניאל ד יד)</small>, כשם שנושאין ונותנין בהלכה למטן כך למעלן, והכל במשפט, שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת <small>(שם י כא)</small>, והקב\"ה נושא ונותן במשפט, ואומר היאך יצא דינו של פלוני זה, והם אומרים כך יצא, והקב\"ה מסכים עמהם, ממי אתה למד ממיכה, ראה מה כתיב, ויאמר (מיכיהו) לכן (שמעו) [שמע] דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים (עומדים) [עומד] עליו מימינו ומשמאלו <small>(מ\"א כב יט)</small>, וכי יש שמאל למעלה שהוא אומר מימינו ומשמאלו, אלא אלו מיימינים מטים לכף זכות, ואלו משמאילים מטים לכף חובה, הוי הכל במשפט, ומהו והוא באחד ומי ישיבנו, על שהוא יחידי בעולמו הוא יודע דעת של בריותיו.  ",
                "ד\"א והוא באחד ומי ישיבנו, על שהוא יחיד בעולמו אין משיב על דבריו, ראה עד כמה נתקשה יונה מלילך בשליחותו. שנאמר ויקם יונה וילך אל נינוה כדבר ה' וגו' <small>(יונה ג ג)</small>, ירמיה אמר לפני הקב\"ה נער אנכי <small>(ירמיה א ו)</small>, א\"ל הקב\"ה אל תאמר נער אנכי כי על כל אשר אשלחך תלך וגו' <small>(שם שם ז)</small>, לא זז עד שהלך בשליחותו של הקב\"ה הוי ונפשו אותה ויעש, אף משה כשאמר לו הקב\"ה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה <small>(שמות ג י)</small>, אמר משה שלח נא בידי תשלח <small>(שם ד יג)</small>, אמר לו הקב\"ה אני אומר לך לכה ואשלחך, ואתה אומר שלח נא ביד תשלח, נראה של מי עומדת, לא זז עד שהלך, שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו <small>(שם ד יח)</small>."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה <small>(שם ג ד)</small>, ר' אבא בר כהנא אמר כל מי שנכפל שמו יש לו חלק בשני עולמות, ולא מת אברהם אבינו עד שנתבשר ממעשה תרח אביו שעשה תשובה, שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום <small>(בראשית טו טו)</small>, א\"ל כל מה שסיגלתו מעשים טובים אני הולך אצל אבותי, באותה שעה בישרו הקב\"ה ואמר לו חייך שעשה אביך תשובה לפיכך נכפל שמו תרח תרח."
            ],
            [
                "ויאמר הננה <small>(שמות ג ד)</small>, א\"ר יהושע בן קרחה מהו הנני הנני, הנני לכהונה הנני למלכות, א\"ל הקב\"ה (שעמד) [במקום] עמודו של עולם אתה עומד, אברהם אמר הנני, ואתה אמרת הנני.  ",
                "ויאמר אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך וגו' <small>(שם שם ה)</small>, ביהושע כתיב של נעלך <small>(יהושע ה טו)</small>, ובמשה כתיב של נעליך.  ",
                "ויאמר אנכי אלהי אביך <small>(שמות ג ו)</small>, נגלה עליו בקולו של עמרם אביו, כדי שלא יתיירא, באותה שעה שמח משה ואמר עמרם אבי [חי], א\"ל הקב\"ה אתה אמרת שאני אביך, ואיני אלא אלהי אביך, באותה שעה ויסתר משה פניו וגו' <small>(שמות ג ו)</small>, א\"ל הקב\"ה חייך לחלקת לי כבוד, אני חולק לך כבוד, שנאמר וראו בני ישראל את פני משה וגו' <small>(שמות לד לה)</small>, אתה יראת, כי ירא מהביט <small>(שמות ג ו)</small>, חייך אני עושה כמו שאמר וייראו מגשת עליו <small>(שם לד ל)</small>, בזכות מהביט, ותמונת ה' יביט <small>(במדבר יב ח)</small>."
            ],
            [
                "ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ וגו' <small>(שמות ג ט)</small> מלמד שהיה הקב\"ה מביט במצרים היאך היו משעבדין בישראל, שנאמר הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלץ וגו', כביכול אני עמהם, אשר מצרים לוחצים אותם, וארד להצילו <small>(שם שם ח)</small>. ",
                " ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה <small>(שם שם י)</small>, ר' אלעזר אומר ועתה לך, לך היו ישראל מצפים, לך היו ישראל מקוים, ועת לך גדולה יש לך בדבר הזה, ר' יוחנן אמר [א\"ל הקב\"ה] לך מסור הדבר הזה."
            ],
            [
                "ויאמר משה אל ה' בי אדני <small>(שם ד י)</small>, בייה את מעביר עלי, אהרן אחי גדול ממני ואתה משלחני, בי אדני, לא אי דברים אנכי <small>(שם)</small>, א\"ל הקב\"ה מי שם פה לאדם וגו' <small>(שם שם יא)</small>.  ",
                "ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך וגו' <small>(שם שם יב)</small> ר' יהודה בר' סימון אמר [אמר] הקב\"ה למשה אני עוש אותך בריה חדשה כאשה זו שהיא הרה ויולדת, שנאמר והוריתיך אשר תדבר <small>(שם)</small>. ",
                " ד\"א אמר לו הקב\"ה למשה אני יורה דברי לתוך פיך כחץ, ואין הורתיך אלא לשון ירה יירה <small>(שמות יט יג)</small>, כיון שבישרו הקב\"ה שהוא עמו, מיד קיבל עליו לילך, שנאמר וילך משה וישב וגו' <small>(שם ד יח)</small>, ולא היה צריך לומר אלא וישב אל מצרים, אלא למה שב אל יתרו להתיר נדרו, שאמר להקב\"ה נשבעתי ליתרו, הלך אצל יתרו, מה עש הקב\"ה קשר ענן שם כביכול התיר נדרו של משה.  ",
                "ד\"א וילך משה וישב שהלך ליטול רשות ממנו.  ",
                "ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי וגו' [לך לשלום] <small>(שם)</small>, כל מי שכתוב בו לשלום הולך וחוזר, וכל מי שכתיב בו לך בשלום, הולך ואינו חוזר, באבנר כתיב וישלח דוד את אבנר וילך בשלום <small>(ש\"ב ג כא)</small>, הלך ולא חזר, אבל יתרו אמר למשה לך לשלום, הלך וחזר, שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום."
            ],
            [
                "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור <small>(שמות ד כ)</small>, זה אחד מן הדברים ששינו רבותינו לתלמי המלך כשכתבו לו את התורה יוונית, אלו הן,",
                "אלהים ברא בראשית <small>(בראשית א א)</small>,",
                "זכר ונקבה בראם <small>(שם שם כז)</small>,",
                "ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי <small>(שם ב ב)</small>,",
                "ויברא אלהים את האדם בצלם ובדמות <small>(שם א כז)</small>",
                "הבה ארדה ואבלה <small>(שם יא ד)</small>,",
                "כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס <small>(שם מט ו)</small>,",
                "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם <small>(שמות ד כ)</small>,",
                "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות <small>(שם יב מ)</small>,",
                "אשר חלק ה' אותם להאיר <small>(דברים ד יט)</small>,",
                "אשר לא צויתי לעובדם <small>(דברים יז ג)</small>,  ",
                "וכתבו את צעירת רגלים <small>(ויקרא יא ו)</small>, ולא כתבו את הארנבת, הוי ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו'."
            ],
            [
                "ויקח משה את מטה האלהים בידו <small>(שמות ד כ)</small>, א\"ל הקב\"ה טול המטה הזה בידך.  ",
                "וכל הנסים שאתה מבקש לעשות בו עשה בו.",
                "ויאמר ה' אל משה בלכתך לשוב מצרימה <small>(שם שם כא)</small>. הראה לו הקב\"ה נסים שהוא עתיד לעשות לו, ואמר לו לך ואספת את זקני ישראל וגו' <small>(שם ג טז)</small>, ואח\"כ אתם הולכים אצל פרעה, אמר משה אם יאמרו לי מה שמו מה אומר אליהם <small>(שם שם יג)</small>, אמר לו אמור להם אהיה אשר אהיה <small>(שם שם יד)</small>.  ",
                "(ד\"א, והיה אם לא יאמינו לך וגו') [והן לא יאמינו לי וגו'] <small>(שמות ד א)</small>.  ",
                "אמר לו הקב\"ה מה זה בידך וגו' <small>(שם שם ב)</small>, ויאמר השליכהו ארצה וגו' <small>(שם שם ג)</small>.  ",
                "א\"ל אתה אומר לשון הרע על בני, מה הנחש שאמר לשון הרע, והלקיתי אותו בצרעת, אף אתה הבא נא ידך (אל חיקך) [בחיקך] ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג <small>(שם ד ו)</small>, א\"ל הקב\"ה אתה אומר על בני שאינן מאמינים, והם מאמינים בני מאמינים, והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה <small>(שם שם ט)</small>, רמז לו הקב\"ה רמז, א\"ל מהיכן את נוטל שלך מן המים, שנאמר ולקחת ממימי היאור <small>(שם)</small>.  ",
                "אמר ר' שמואל בר נחמיה רמז לך שאת נוטל את שלך מן המים, שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים <small>(במדבר כ י)</small>."
            ],
            [
                "וילך משה ואהרן ויאספו וגו' <small>(שמות ד כט)</small>. אמר להם כך אמר הקב\"ה פקוד פקדתי אתכם, סימן היה לישראל כל גואל שיבא בסימן הזה פקוד פקדתי, הם יודעים שהוא גואל של אמת, שכן אמר להם יוסף, ואלהים פקוד יפקוד אתכם <small>(בראשית נ כד)</small>, כיון שהזכיר להם פקוד יפקוד מיד ויאמן העם <small>(שמות ד לא)</small>, אמרו להם משה ואהרן באו עמנו אצל פרעה, מיד קבלו עלים זקני ישראל והלכו עמהם.  ",
                "עד שהיו הולכין היו מגנבים עצמם אחד אחד ושנים שנים, כיון שהגיעו לפלטין של פרעה, לא נמצא עמהן אפילו אחד מהן, שנאמר ואחר באו משה ואהרן <small>(שמות ה א)</small>, והיכן הם הזקנים, אלא שהלכו להם, אמר להם הקב\"ה מה אתם סבורים שאיני פורע לכם, חייכם כשיעלו משה ואהרן לקבל את התורה אתם עולים עמהם, ואני מחזיר אתכם, שנאמר ואל הזקנים אמר שבו לכם בזה וגו' <small>(שם כד יד)</small>, אמר להם הקב\"ה בעולם הזה לא ראיתם בכבודה של תורה, אבל לעולם הבא אתם מתכבדים בל תורה, שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד <small>(ישעיה כד לג)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה וגו' <small>(שמות ד כז)</small>.",
                "זש\"ה ירעם אל בקולו נפלאות וגו', <small>(איוב לז ה)</small>, מהו ירעם אלא בשעה שנתן הקב\"ה את התורה בסיני הראה הקב\"ה בקולו לישראל פלאי פלאים, כיצד היה הקב\"ה מדבר והיה הקול יוצא ומחזיר בכל העולם, וישראל שומעין את הקול, בא להן מן הדרום, והיו רצין (מן הדרום) [לדרום] לקבל את הקול משם, וכן לארבע רוחות, ואחר כך נהפך להם מן השמים, והיו תולין עיניהם לשמים, והיה הקול נהפך להם מן הארץ, מנין שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (דברם ד לו).  ",
                "והיו ישראל אומרים זה לזה, והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה <small>(איוב כח כ)</small>.  ",
                "וכל העם רואים את הקולות <small>(שמות כ יח)</small>, מהו את הקולות, אלא שהיה הקול נהפך לשבעה קולות, ומשבעה לשבעים לשון, ולמה לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האומות, וכיון שהיה הקול יוצא, היתה כל אומה ואומה שומעת קולו של הקב\"ה ונפשו יוצאה, אבל ישראל לא היו נזוקין, כיצד [היה הקול יוצא, א\"ר תנחומא] היה הקול יוצא והורג לאומות (כדי שיקבלו) [שלא קבלו] את התורה, ונותן חיים לישראל (שיקבלו) [שקבלו] את התורה, והוא שמשה אמר להם בסוף ארבעים שנה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי <small>(דברים ה כו)</small>, ואומר השמע עם קול אלהים וגו' <small>(שם ד לג)</small>, אתה היית שומע וחיה, אבל האומות היו שומעים ומתין, בא וראה האיך היה הקל יוצא לישראל, כל אחד ואחד היה שומע לפי כוחו, הזקנים לפי כוחן, והבחורים לפי כוחן, והנערים הקטנים והיונקים והעוללים לפי כוחן, ואף משה לפי כוחו, שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול, <small>(שמות יט יט)</small>, מהו בקול, אלא בקול שהיה יכול משה לסבול, וכן הוא אומר קול ה' בכח <small>(תהלים כט ד)</small>, בכחו של כל אחד ואחד, המעוברות לפי כוחן, והכל לפי כוחן. אמר ר' יוסי בר' חנינא אם תמיה את עליו, למד מן המן.  ",
                "שלא היה יורד לכל אחד ואחד, אלא לפי הצריך לו, הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים <small>(שמות טז ד)</small>, הזקנים היו אוכלים אותו כדבש, שנאמר וטעמו כצפיחת בדבש <small>(שם שם לא)</small>.  ",
                "הקטנים כחלב משדה אמן, שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן <small>(במדבר יא ח)</small>, והחולה היה טועמו כטעם סולת המעורב בשמן ובדבש, כטיסני הזה שעושין לחולה, (בל\"ע פנכוכא) שנאמר ובשלו בפרור <small>(שם)</small>, ואומר ולחמי אשר נתתי לך סולת [ושמן] ודבש האכלתיך <small>(יחזקאל טז יט)</small>. אמר ר' יוסי בר' חנינא מה אם המן שהיה מין אחד מתהפך לכמה גוונין ולמינין הרבה, בשביל צרכן של ישראל, הקול שהיה בו כח, על אחת כמה וכמה, הוי ירעם אל בקולו נפלאות וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א ירעם אל בקולו נפלאות וגו'. אימתי עשה הקב\"ה בקולו נפלאות, בשעה שביקש הקב\"ה לשלח משה בשליחותו לגאול את ישראל, והיה במדין מתיירא שברח מפני פרעה שמא יהרגנו, שנאמר ויברח משה מפני פרעה וגו' <small>(שמות ב טו)</small>, כיון שנגלה עליו הדיבר במדין ואמר לו שיחזור למצרים, שנאמר ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרימה <small>(שם ד יט)</small>, נחלק הדיבור לשני קולות, ונעשה, דיו פרצופין, ושמע משה במדין לך שוב מצרים, ואהרן שמע במצרים לך לקראת משה המדברה, ומה שבאמצע לא היו שומעין כלום, הוי ירעם אל בקולו נפלאות."
            ],
            [
                "ד\"א לך לקראת משה המדברה. זש\"ה מי יתנך כאח לי <small>(שה\"ש ח א)</small>, ישראל אומרים להקב\"ה מי יתנך כאח לי, כאיזה אח, את מוצא מתחילת ברייתו של עולם ועד עכשיו האחין שונאין זה לזה, קין שנא להבל והרגו, שנאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו <small>(בראשית ד ח)</small>, ישמעאל שנא ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק <small>(שם כא ט)</small>, ואין מצחק אלא שביקש להרגו, שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו <small>(ש\"ב ב יד)</small>, ועשו שנא ליעקב, שנאמר ויאמר עשו בלבו וגו' <small>(בראשית כז מא)</small>, והשבטים שנאו ליוסף, שנאמר וישנאו אותו <small>(שם לז ד)</small>, וכאיזה אח, אמרו ישראל כמשה ואהרן, שנאמר הנה מהטוב ומה נעים וגו' <small>(תהלים קלג א)</small>, שהיו אוהבים זה לזה, ומחבבים זה לזה, שבשעה שנטל משה את המלכות, ואהרן כהונה גדולה, לא קנאו זה לזה, אלא היו שמחין, זה בגדולת זה, וזה בגדולת זה, תדע לך שכן אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב\"ה למשה ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה וגו' <small>(שמות ג י)</small>, א\"ל משה שלח נא ביד תשלח <small>(שם ד יג)</small>, את סבור שמא עיכב משה שלא לילך, לא עשה אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן מתנבא להם שמונים שנה, הוא שנאמר ואודע להם בארץ מצרים <small>(יחזקאל כ ה)</small>, ומנין שאהרן היה מתנבא להם, שנאמר ויבא איש אלהים אל עלי, ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי (לבית) [אל בית] אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן <small>(ש\"א ב כז כח)</small>, אמר לו כל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם, ועכשיו אני בא להם בתחום אחי שיהא מיצר, לכך לא ביקש משה לילך, א\"ל הקב\"ה אהרן אחיך אינו מיצר בדבר הזה, אלא ישמח תדע לך שהוא יוצא לאנפטי שלך, שנאמר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו <small>(שמות ד יד)</small>, לא בפיו בלבד אלא בלבו, לבו יותר מפיו, וראך ושמח בלבו, אמר ר' שמעון בן יוחי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן <small>(שמות כח ל)</small>, הוי וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, כיון שאמר לו כך קיבל עליו לילך, מיד נגלה הקב\"ה על אהרן, א\"ל צא לקראת משה אחיך, כדי שידע שאתה שמח בדבר, לכך נאמר לך לקראת משה המדברה, הוי מי יתנך כאח לי כמשה ואהרן, שהיו אוהבין זה לזה, אמצאך בחוץ אשקך <small>(שה\"ש ח א)</small> וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו <small>(שמות ד כז)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א לך לקראת משה המדברה. זש\"ה חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו <small>(תהלים פה יא)</small>, צדק זה משה, נאמר צדקת ה' עשה <small>(דברים לג כא)</small>, שלום זה אהרן, שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי <small>(מלאכי ב ו)</small>, חסד זה אהרן, שנאמר וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך <small>(דברים לג ח)</small>, ואמת זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן. הוא <small>(במדבר יב ז)</small>, לכך חסד ואמת נפגשו, וילך ויפגשהו וגו', צדק ושלום נשקו, וישק לו.  ",
                "ד\"א וישק לו, כל הנשיקות של תיפלות, חוץ משלש, ואלו הן, נשיקת פרישה, ונשיקת גדולה, ונשיקת פרקים, נשיקת פרישה, שנאמר ותשק ערפה לחמותה <small>(רות א יד)</small>, נשיקת גדולה, שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו וגו' <small>(ש\"א י א)</small>, נשיקת פרקים, שנאמר וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו."
            ],
            [
                "ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' אשר שלחו <small>(שמות ד כח)</small>, התחיל משה אומר לו כל מה שאמר לו הקב\"ה היאך ילך, והיאך יעשה את כל האותות, כיון שהלכו הישוו אצל הזקנים שנאמר וילך משה ואהרן ויאספו וגו' <small>(שם שם כט)</small>. לעולם הזקנים מעמידין את ישראל, וכה\"א וכל ישראל וזקניו. (ושוטריו) [ושטרים] ושפטיו עומדים מזה ומזה לארון <small>(יהושע ח לג)</small>, אימתי ישראל עומדים, כשיש להם זקנים, למה כשהיה בית המקדש קיים היו נשאלים בזקנים, שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך <small>(דברים לב ז)</small>, שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים הרי זה משובח, תדע לך כששלח בן הדד אצל מלך ישראל ואמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא <small>(מ\"א כ ג)</small>, שלח לו מלך ישראל כדברך אדוני המלך לך אני וכל אשר לי <small>(שם שם ד)</small>, שלח לו פעם שניה, כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו וגו' והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו <small>(שם שם ו)</small>, [וכי] מכל מה שתבע בראשונה אינו חמדה, בקש כסף וזהב והם חמדה, שנאמר ובאו חמדת כל הגוים וגו' לי הכסף ולי הזהב <small>(חגי ב ז ח)</small>, ביקש נשים והן חמדה, שנאמר בן אדם. הנני לוקח [ממך] את מחמד עיניך במגפה <small>(יחזקאל כד טז)</small>, [ביקש] בנים והם חמדה, שנאמר והמתי מחמדי בטנם <small>(הושע ט טז)</small>, הוי כל מה שתבע בראשונה חמדה הן, ומהו כל מחמד עיניך, דבר שהוא חמד מן החמדה, זו התורה, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב <small>(תהלים יט יא)</small>, כיון ששמע מלך ישראל אמר אין שלי זה הדבר של זקנים הוא, מיד ויקרא מלך ישראל (אל כל) [לכל] זקני הארץ ויאמר (להם) דעו נא וראו כי רעה זה מבקש וגו', ויאמרו אליו [כל] הזקנים וכל העם. (לא) [אל] תשמע ולא תאבה <small>(מ\"א כ ז ח)</small>, כיון ששמע לעצת הזקנים עמד ויצא מלך ישראל ויך את הסוס וגו' <small>(שם שם כא)</small>, הוי לעולם נמלכים בזקנים. וכן משה ויקרא לזקני העם <small>(שמות יט ז)</small>, ואח\"כ לראשים ולשופטים, אימתי יש להם לישראל ראשים, כשיש להם זקנים, ואף כאן וילכו משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, מהו ויאספו, שמינו אותם זקנים, שכך אמר לו הקב\"ה לך ואספת את זקני ישראל <small>(שם ג טז)</small>. אמר הקב\"ה בעולם הזה חילקתי כבוד לזקנים, ואף לעתיד לבא אני חולק להם כבוד, שנאמר ונגד זקניו כבוד <small>(ישעיה כד כג)</small>.",
                "חסלת פרשת שמות"
            ]
        ],
        "Vaera": [
            [
                "וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה', וארא אל אברהם וגו' <small>(שמות ו ב ג)</small>. זש\"ה שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך וגו' <small>(תהלים נ ז)</small>. אמר ר' יוסי ב\"ר סימון עד שלא עמדתם על הר סיני וקיבלתם את תורתי, ישראל הייתם נקראים, כשם שאומות העולם נקראים סבתכא ורעמה, אבל כשעמדתם על הר סיני, וקבלתם את תורתי נקראתם עמי, שנאמר שמעה עמי ואדברה.  ",
                "ד\"א שמעה עמי ואדברה. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא שמעה עמי שיהא לי פתחון פה להשיב לאומות העולם, ישראל ואעידה בך, ר' יוסי אומר אלהים אני, דיין אני, פטרונך אני, (ר' אלעזר אומר אלהים אני), ר' יהודה הלוי בר' שלום אומר בשפטים הוא מדבר אמר להם, בשביל שקראתי אתכם אלהים, שנאמר אלהים לא תקלל <small>(שמות כב כז)</small>, אלא היו יודעים שאני על גביכם אלהים אלהיך אנכי <small>(תהלים שם)</small>, א\"ר פנחס הכהן בר חמא שמעה עמי שיהא לי פתחון פה להשיב לאומות העולם, ישראל ואעידה בך, ר' יוסי אומר אלהים אני, דיין אני, פטרונך אני, (ר' אלעזר אומר אלהים אני), ר' יהודה הלוי בר' שלום אומר בשפטים הוא מדבר, אמר להם, בשביל שקראתי אתכם אלהים, שנאמר אלהים לא תקלל <small>(שמות כב כז)</small>, אלא היו יודעים שאני על גביכם אלהים אלהיך אנכי <small>(תהלים שם)</small>, א\"ר פנחס הכהן בר חמא אמר הקב\"ה למשה בשביל שקראתי אותך אלים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה <small>(שמות ז א)</small>, אלהים אלהיך אנכי, ולכך נאמר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה'."
            ],
            [
                "[ד\"א וידבר אלהים אל משה]. זה שאמר הכתוב כי העושק יהולל חכם וגו', <small>(קהלת ז ז)</small>, כשהחכם מתעסק בעיסוקין הרבה הן מערבבין אותו מן החכמה, ויאבד את לב מתנה <small>(שם)</small>, מה שנקראת מתנה הוא מאד מלבו, שנאמר ממתנה נחליאל <small>(במדבר כא יט)</small>. ד\"א כי העושק יהולל חכם, עיסוק שהחכם מתעסק בצרכי צבור, הן משכחין אותו מן החכמה. אמר ר' יהושע בן לוי ששים הלכות למדתי, מיהודה בן פדייה בחרישת הקבר, ובשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור, שכחתי את כולן הוי כי העושק יהולל וגו'.  ",
                "ד\"א כי העושק יהולל וגו'. עסקים שעסק שלמה בדברים שלא היה צורך בהן, הטעו אותו, שנאמר ויהי לעת זקנת שלמה [נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים] <small>(מ\"א יא ד)</small>, אמר ר' חייא בר אבא נוח לו אילו היה גורף ביבין ולא נכתב עליו הפסוק הה, ומה הן דברים, דברי אגור בן יקה המשא [נאם הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל] <small>(משלי ל א)</small>, למה נקרא שמו אגור, שאגר את התורה, בין שהבינה, יקא שהקיאה, מהו לאיתיאל, שכתב הקב\"ה בתורתו לא ירבה לו נשים <small>(דברים יז יז)</small>, בשביל שלא יסור (את) לבבו, אמר שלמה אני ארבה ואיני מתיירא שלבו סר. אמר ר' יהושע בן לוי עלה יו\"ד ונשתטחה לפני הקב\"ה, אמרה לפני רבונו של עולם הכתבתה בתורתך אות אחת לבטלה, תני ר' שמעון בן יוחי עלה ספר משנה תורה לפני הקב\"ה אמר לפניו רבונו של עלם הרי שלמה ביקש לעקור יו\"ד ממני שכתבת בי (לא ירבה לו נשים), לא ירבה לו סוסים, [לא ירבה לו נשים], וכסף וזהב לא ירבה לו מאד <small>(שם שם יז יז)</small>, ריבה סוסים מנין, שנאמר ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים <small>(מ\"א ה ו)</small>, ריבה לו נשים מניין, שנאמר ויהי לו נשים שרות שבע מאות וגו' <small>(שם יא ג)</small>, ריבה לו כסף וזהב, שנאמר ויתן המלך את הכסף וגו' <small>(שם י כז)</small>, א\"ל הקב\"ה חייך שלמה בטיל ומאה כיוצא בו, ואות אחת אינו בטל, ומי גרם לשלמה לבא לידי כך, עיסוק שעסק בדברים שאין בהן צורך, הוי כי העושק יהולל חכם. ולא תאמר שלמה בלבד אלא אפילו משה בשעה שהלך אצל פרעה, מה כתיב ואחר באו משה ואהרן וגו' <small>(שמות ה א)</small>. אמר ר' חייא בר' אבא יום פרוסביסרא של פרעה היה, והיו כל המלכם באין ומעטרין אותו, שהיה קוזמוקטור של עולם (פי' חוזק), והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטון, נכנסו אצל פרעה, אמרו לו שני זקנים עומדים על פתח פלטין שלך, אמר להם ויש בידם עטרות, אמרו לו לאו, אמר להם באחרונה יסעו, נכנסו אצל פרעה, אמר להם מה אתם מבקשים, אמרו לו ה' אלהי העברים שלחנו אליך, ואמר לנו שנאמר לך, שלח (עמי ויחוגו לי) [את עמי ויעבדוני] במדבר <small>(שמות ז טז)</small>, אמר להם מי ה' אשר אשמע בקולו <small>(שם ה ב)</small>, ולא היה יודע לשלוח לי עטרה משלו, אלא בדברים בא אלי, ומי ה' אשר אשמע בקולו. ",
                " אמר ר' יהושע בן לוי באותה שעה הוציא דיפתרא של אלוהו, וקרא אלוה אדום ומואב וצידון, אמר להם הרי קראתי ואינו מוצא מה שאתם אומרים כאן, אמר ר' לוי למה הדבר דומה לכהן שהיה לו עבד, יצא הכהן מן המדינה, הלך עבדו לבקשו בין הקברות, התחיל צווח אדוני אדוני, אמרו לו מי הוא אדוניך, אמר להם פלוני כהן, אמרו לו שוטה שבעולם כהן אתה מבקש בבית הקברות, כך אמר פרעה למשה מי ה', הוציא דיפתרא של אלהות וביקשו בתוכו, א\"ל שוטה שבעולם אלהות שבידך מתים הם, אבל אלהינו חי וקיים הוא, שנאמר וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם <small>(ירמיה י י)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א מי ה' <small>(שמות ה ב)</small>. אמר לו הקב\"ה אתה אמרת מי, חייך במי אתה לוקה, מי ים למפרע, בים אתה יודע מי אני, שאמרת לא ידעתי את ה' <small>(שם)</small>, חייך למחר אתר אומר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים <small>(שם ט כז)</small>, אתה אמרת וגם את ישראל לא אשלח <small>(שם ה ב)</small>, חייך למחר אתה אוחז ביד כל אחד ואחד לשלחו, לכך נאמר [ויהי בשלח פרעה את העם] <small>(שם יג יז)</small>.  ",
                "אלהי העברים. <small>(שם ה ג)</small>, אמרו משה ואהרן בשביל ששנינו את הלשון הקשה עלינו, חזרו ואמרו אלי העברים. ר\"ש בן יוחי אומר התחיל לחרק בשיניו כנגדם ואמר נרפים אתם נרפים וגו' <small>(שם שם יז)</small>."
            ],
            [
                "אמר ר' יהודה הלוי שבטו של לוי היה פנוי לטרגיה במצרים, אמר להם פרעה שביל שאתם פנויים אתם באים ותאמרו נלכה וגו' ונזבחה <small>(שמות ה ג)</small>, אמר להם למה משה ואהרן תפרעו <small>(שם)</small>.  ",
                "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר <small>(שם שם ט)</small>. שהיה להם מגילות שהיו משתעשעים בהם משבת לשבת לומר שהקב\"ה גואלינו, אמר להם פרע אל ישעו בדברי שקר, אל יהו נשענים, ואל יהו משתעשעים, ואל יהו נפושים, שנאמר ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר <small>(שמות ה ו)</small>, אמר להם לא תאסיפון לתת תבן לעם וגו' <small>(שם שם ז)</small>, אמר הקב\"ה למחר אני מביא עליהם מכות, והן אומרים פרעה חוטא ואנחנו משלמים, כיון שישראל יוצאין להביא קש לעשותו תבן, היה המצרי מכה אותו בזמן שרואה אותו בתוך שדהו, לפיכך ויפץ העם בכל ארץ מצרים וגו' <small>(שם שם יב)</small>. ויבאו שוטרי בני ישראל (ויאמרו) [ויצעקו] אל פרעה וגו' <small>(שם שם טו)</small>, מה השיבם נרפים אתם נרפים <small>(שם שם יז)</small>.  ",
                "ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם <small>(שם שם כ)</small>. אלו דתן ואבירם שכתיב ואבירם שכתיב בהם יצאו נצבים <small>(במדבר טז כז)</small>, ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפט <small>(שמות ה כא)</small>, אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום אמרו לו ישראל למה אנו דומין, לשה אחת שבא הזאב ונטלה מן העדר, ובא הרועה אחריו, מה עשה הזאב ביקש לבקע את השה מבין הרועה, הגיע השה בסכנה, כך אמר משה לפני הקב\"ה, לבין פרעה ובינך אנו מתים, שנאמר אשר הבאשתם את ריחנו וגו' <small>(שם)</small>.  ",
                "וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעותה לעם הזה וגו' ומאז באתי אל פרע וגו' <small>(שם שם כב כג)</small>, ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו' <small>(שם י א)</small>, מה אני עושה לפרעה ולמצרים, אבל מה שאני עושה לשלשים ואחד מלכים אין אתה רואה, באותה שעה ביקש הקב\"ה לישב עליו בדין, מנין שנאמר וידבר אלהים אל משה <small>(שם שם ב)</small>, ואין אלהים אלא דיין שנאמר אלהים לא תקלל <small>(שמות כב כז)</small>, נכנסה סניגוריא ולימדה עליו זכות, שנאמר ויאמר אליו אני ה' <small>(שמות ו ב)</small>, ואין ה' אלא רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון וגו' <small>(שם לד ו)</small>. "
            ],
            [
                "ד\"א וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם <small>(שם ו ג)</small>, לא פירסמתי להם אם מפורש הוא, ולך גליתי אותו, שאתה הולך לגאול את ישראל כדי שתצליח, אמר הקב\"ה בעולם הזה ליחידים גליתי שמי, אבל לעולם הבא לכל ישראל אני מודיע שמי, שנאמר לכן ידע עמי שמי וגו' <small>(ישעיה נב ו)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה <small>(שמות ז א)</small>. כתיב שאו שערים ראשיכם וגו' <small>(תהלים כד ז)</small>, מי אמר הפסוק הזה שלמה אמרו, בשעה שעשה את הארון עשה ארון אחד של עשר אמות, ונשא אותו להכניסו לבית קדשי הקדשים, כיון שהגיע לבית המקדש היה הפתח של עשר אמות, והארון של עשר אמות, ואין עשר אמות יכולות לכנוס בתוך עשר, ועוד שהיו טוענין בו, כיון שראה שלא היה יכול להכניסו היה מתבייש, ולא היה יודע מה לעשות, התחיל להתפלל לפני הקב\"ה, מה עשה שלמה הלך והביא ארונו של דוד אביו, והיה מתפלל ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך <small>(דה\"ב ו מב)</small>, כיון שהזכיר זכותו של דוד אביו מיד נענה, מה כתיב אחריו, וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה [מהשמים וגו' וכבוד ה' מלא את הבית] <small>(שם ז א)</small>, ורוח הקדש צווח ושבה אני את המתים <small>(קהלת ד ב)</small>, התחיל שלמה אמר שאו שערים ראשיכם, ביקשו השערים באותה שעה לרוץ את גלגלתו, שהיו סבורין שמא על עצמו הוא אומר ויבא מלך הכבוד <small>(תהלים כד ז)</small>, אמרו לו מי הוא זה מלך הכבוד <small>(שם שם י)</small>, אמר להם ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה <small>(שם)</small> כיון שאמר להם כך הניחו אותו."
            ],
            [
                "ד\"א מי הוא זה מלך הכבוד. מי הוא זה המלך שחילק כבוד ליראיו, ה' צבאות וגו', כיצד מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו, והקב\"ה הושיב שלמה על כסאו, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' <small>(דה\"א כט כג)</small>, מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו, והקב\"ה הרכיב לאליהו על סוסו, ומהו סוסו של הקב\"ה סופה וסערה, שנא' ה' בסופה ובשערה דרכו וגו' <small>(נחום א ג)</small>, מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, ומשה נשתמש בשרביטו של הקב\"ה, שנאמר ויקח משה את מטה האלהים בידו <small>(שמות ד כ)</small>, מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו, והקב\"ה נתן עטרות למלך המשיח, שנאמר תשית לראשו עטרת פז <small>(תהלים כא ד)</small>. מלך בשר ודם אין לובשין לבושו, וישראל לבשו לבושו של הקב\"ה עוז, שנאמר עורי עורי לבשי עז זרוע ה' <small>(ישעיה נא ט)</small>, ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן <small>(תהלים כט יא)</small>, מלך בשר ודם, אין קוראין בשמו כמו קיסר אגוסתוס, בסילואוס, ואם קרא אדם אחד באחד מהם אין לו חיים, תדע לך שאדם קרוא לחבירו אוגסטה פלוני, אבל הקב\"ה אמר למשה הרי עשיתי אותך כמותי לפרעה אלהים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה <small>(שמות ז א)</small>, הוי מי הוא זה מלך הכבוד, שחלק מכבודו ליראיו."
            ],
            [
                "ד\"א ראה נתתיך אלהים לפרעה, אמר הקב\"ה לפי שעשה את עצמו אלוה הודיעו שאינו כלום בעולם, הריני עשה אותך עליו אלהים. ומנין שעשה פרעה עצמו אלוה, שנאמר (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני <small>(יחזקאל כט ג)</small>, אני הוא שבראתי את עצמי. וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו את עצמן אלהות, ונבעלו כנשים, שלשה מאומות העולם ואחד מישראל, אלו הן, חירם ונבוכדנצר ופרעה ויואש, חירם מנין, שנאמר אמור לנגיד צור כה אמר ' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני <small>(שם כח ב)</small>, ולפי שעשה את עצמו אלוה נבעל כנשים שנאמר שיחת חכמתך על יפעתך וגו' לראוה בך <small>(שם שם יז)</small>, מהו לראוה בך, יעבדון ריעותיהן בך. נבוכדנצר מנין, שנאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון <small>(ישעיה יד יד)</small>, א\"ל הקב\"ה חייך אך אל שאול תורד אל ירכתי בור <small>(שם שם טו)</small>, מה עשה הקב\"ה, הגלה אותו עד שהוא במלכותו, והאכילו עשב כבהמה שנאמר ועשבא כתורין לך יטעמון וגו' <small>(דניאל ד כב)</small>, והיו הבהמה והחיה רואין אותו בדמות בהמה ובועלין אותו, שנאמר ושוד בהמות יחיתן <small>(חבקוק ב יז)</small>, מהו יחיתן, כענין שנאמר לא תתחתן בם <small>(דברים ז ג)</small>, שנעשה חתן לכל בהמה וחיה. יואש מנין, שנאמר ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך <small>(דה\"ב כד יז)</small>, מהו וישתחוו למלך, שעשו אותו אלוהא וקיבל עליו, שנאמר אז שמע (אליהם המלך) [המלך אליהם], ונבעל כנשים, שנאמר ואת יואש עשו שפטים <small>(שם שם כד)</small>, כד\"א ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם <small>(ויקרא כ יג)</small>, ופרעה עשה עצמו אלוהא ונבעל כנשים, שאמר הנני נותן את פרעה הפרע מלך מצרים <small>(ירמיה מד ל)</small>, מהו הפרע, שפרעו לאחריו, הוא פרעה שהיה זכר ונעשה נקבה. ד\"א הפרע, כענין שנאמר ופרע את ראש האשה <small>(במדבר ה יח)</small>, ואיזהו בית אב שלו, ביום ההוא יהיה (אדמת מצרים לחגא וגו') [מצרים כנשים] <small>(ישעיה יט טז)</small>, ומי גרם לו שעשה את עצמו אלוהא, שנא' (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני <small>(יחזקאל כט ג)</small>, לפיכך אמר הקב\"ה למשה לפי שעשה עצמו אלוה, לך והעשה עליו אלוהא, שנאמר ראה נתתיך אלים לפרעה <small>(שמות ז א)</small>, למה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם <small>(קהלת ה ז)</small>, הוי אתה אלוהא עליו, ועשה אותו שחץ בעולם שנעשה עצמו גבוה, והיינו דכתיב את כל גבוה יראה (והוא) [הוא] מלך על כל בני שחץ <small>(איוב מא כו)</small>, וכי השפלים אין הקב\"ה רואה, והכתיב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ <small>(זכריה ד י)</small>, ומהו את כל גבוה יראה, אמר ר' ברכיה אילו הן הגוותנין, שרוחן גסה עליהן, ומגביהין את עצמן, ועושין עצמן אלוהות, מה הקב\"ה עושה להם, מראה אותם לבריות, ועושה אותן שחץ בעולם, שנאמר הוא מלך על כל בני שחץ, כגון נבוכדנצר שעשה אותו שחץ, שנאמר ומן ני (אינשא) [אנשא] טריד וגו' <small>(דניאל ה כא)</small>, וכן סנחריב נעשה שחץ, שנאמר ויהיה בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' <small>(מ\"ב יט לה)</small>, שהקב\"ה מראה שחץ גיוותנין לכל בריה, אמר הקב\"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' <small>(ירמיה כג כד)</small>. אמר ר' בנימן בר לוי אם ילך אדם ויגע בתורה וישב לו אני מראה מעשיו בעולם, וכך אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה, אני מראה מעשיו לעולם, שנאמר ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' <small>(שם)</small>, ומהו אני מלא, אמר ר' חמא בר' חנינא אמר הקב\"ה אני ממלא ממנו את העליונים ואת התחתונים, ומראהו שחץ לבריות, למה שהן מתגאין ועושין עצמן אלוהות, ואת כל גבוה יראה (והוא) [הוא] מלך על כל בני שחץ, שהוא מולך על כל אותן שמתגאין ועושה אותן שחץ, לפיכך אמר הקב\"ה למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה, לך ופרע ממנו, לך והבא עליו עשר מכות, א\"ל היאך אביא עליו את המכות, א\"ל הקב\"ה ואת המטה הזה תקח בידך וגו' <small>(שמות ד יז)</small>. אמר ר' יהודה בר אמי המטוה משקל ארבעים סאה היה בו, ושל סנפירינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו בנוטריקון דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. א\"ל הקב\"ה המטה הזה יביא עליו את המכות, ראה נתתיך אלהים לפרעה."
            ],
            [
                "ד\"א ראה נתתיך אלהים לפרעה. מהו לפרעה, לא בשביל שקראתי אותך אלוה תהא רוחך גסה עליך, אין אתה אלוה אלא על פרעה, וכן הוא אומר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' <small>(שמות ו ב)</small>, מהו אני ה', אלא אמר לו אע\"פ שעשיתי אותך אלוה אני ה', אין אתה אלוה אלא על פרעה, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה.  ",
                "כיוצא בדבר אתה אומר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי <small>(תהלים נ ז)</small>, כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע <small>(שמות כד ז)</small>, אמר ר' יוחנן ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו עטרות בראשיהן, ר' סימאי אמר פורפירן הלבישן, רב הונא מצפורין אמר זוניאות חגרן, ר' שמע' אמר כלי זיין נתנו להם, השם הגדול היה חקוק בהן, וכל זמן שהיה בידן לא היה מלאך המות יכול לשלוט בהן, שנא' חרות על הלוחות <small>(שם לב טז)</small>, מהו חרות, ר' יהודה אומר חירות מן המלכיות, ר' נחמיה אומר חירות ממלאך המות, אמר ר' פנחס הכן בר חמא בשם ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי [הגלילי], אם יבא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי, אני אומר לו אם בראתיך, על אומות העולם בראתיך, ולא על בני, למה שעשיתי אותם אלהים, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם <small>(תהלים פב ו)</small>, לפיכך כשבא ליתן להם את הדברות אמר להם שמעו מה שאני אומר לכם, לכך נאמר שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי, ראה כאן אמר הקב\"ה למשה אע\"פ שעשיתי אותך אלהים, אני הוא אלהיך, ואין אתה אלהים אלא לפרעה, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה."
            ],
            [
                "ד\"א כשם שהדורש יבא ודורש והאמורא אומר לפניו, כך אתה תדבר (אל) [את] כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה <small>(שמות ז ב)</small>, הם המדברים אל פרעה וגו' <small>(שם ו כז)</small>, אמר הקב\"ה בעולם הזה פרעתי ממצרים בעשר מכות, ולעולם הבא כך אני פורע מגוג, שנאמר ונשפטתי (אותו) [אתו] בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו' <small>(יחזקאל לח כב)</small>."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת וגו' <small>(שמות ז ח ט)</small>, זש\"ה מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה <small>(ישעיה מו י)</small>, מהו מגיד מראשית אחרית, הקב\"ה מגיד מתחילה מה עתיד להיות בסוף, מנין שכך אמר למשה, הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' <small>(דברים לא טז)</small>, א\"ל מה שעתידין ישראל לעשות אחר מיתתו של יהושע אחר כמה שנים, וזנה אחרי אלהי נכר הארץ <small>(שם)</small>, וכך עשו, ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו' <small>(שופטים ב יא)</small>. ועזבני והפר את בריתי <small>(דברים שם)</small>, ויעזבו את ה' (ולא עבדוהו) <small>(שופטים שם יב)</small>, הוי מגיד מראשית אחרית. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מי שהוא שומע את הפסוק סבור שמא (פקלוניא) [פלונקיא] יש למעלן, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה <small>(ישעיה מו י)</small>, למה כן, שאין הקב\"ה חפץ לחייב כל בריה, שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' <small>(תהלים ה ה)</small>, וכן הוא אומר (לא) [אם] אחפץ במות הרשע וגו' <small>(יחזקאל לג יא)</small>. הוי אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, שהקב\"ה חפץ לצדק כל בריותיו, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר <small>(ישעיה מב כא)</small>, הוי וכל חפצי אעשה.  ",
                "ד\"א מגיד מראשית אחרית. הגיד הקב\"ה למשה עד שהוא בסנה מה שפרעה עתיד לעשות, אמר לו משה מה זה בידך ויאמר מטה, ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וגו' <small>(שמות ד ב ג)</small>, ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו וגו' <small>(שם שם ד)</small>, וחזר ונעשה מטה, א\"ל הקב\"ה משה כשם שהנחש מתעקם, כך פרעה עתיד להתעקם עליכם, הוי מגיד מראשית אחרית, אלא כשיבא ויאמר תנו לכם מופת, כשם שעשיתי כך עשו לפניו."
            ],
            [
                "ד\"א כי ידבר אליכם פרעה וגו', זש\"ה כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה <small>(משלי כט יא)</small>, מי שהוא אויל או כסיל בא להריב את חבירו ומוציא דברים שיש לו וכיון שהוא חכם באחרונה הוא מסלקו. ד\"א כל רוחו יוציא כסיל, מי זה, זה פרעה, כיון שהלכו משה ואהרן אצלו, אמר להם הקב\"ה עד שלא תלכו אצלו אני אומר לכם מה שהוא עתיד לעשות ושואל לכם, כי ידבר אליכם פרעה, אלא הוו זהירין, ואמרת אל אהרן קח את מטך וגו' <small>(שמות ז ט)</small>, כיון שהלכו אצל פרעה, אמר תנו לכם מופת, מיד וישלך אהרן את מטהו <small>(שם שם י)</small>, באותה שעה שחק פרעה עליהם אמר להם משה ואהרן מה אתם סבורים שבאתם לשחק עלי, אלא איני מתיירא מן הדברים האלו, כל מצרים מלאה כשפים, יש מוליכין תבן לעפרים, כתם לרקם.  ",
                "ויקרא פרעה אין כתיב כאן, אלא ויקרא גם פרעה <small>(שם שם יא)</small>, אמר ר' לוי שקרא לאשתו ואמר לה ראי היאך באו היהודים לשחק בי, מנין שנאמר ותתן גם לאישה <small>(בראשית ג ו)</small>, אף כאן ויקרא גם פרעה.  ",
                "ויעשו גם הם חרטומי מצרים וגו' <small>(שמות ז יא)</small>, באו חרטומי מצרים וישליכו איש מטהו <small>(שם שם יב)</small> כמה שעה אהרן, ויהיו לתנינים <small>(שם)</small>, מה כתיב, ייבלע מטה אהרן את מטותם <small>(שם)</small>, הוי כלרוחו יוציא כסיל, זה פרעה, וחכם באחור ישבחנה, זה משה ואהרן שכתוב בהם ויבלע מטה אהרן את מטותם."
            ],
            [
                "ד\"א כי ידבר אליכם פרעה וגו'. אמר הקב\"ה למחר אני מוציא בני ממצרים ונותן להם התורה, וכתיב בה כי יקום בקרבך נביא וגו' <small>(דברים יג ב)</small>, בדין הוא שיהא תובע אתכם ואומר לכם תנו לכם מופת וגו', בתחלה הוא מדבר עליכם בקושי, ואין לשון ידבר אלא לשון קושי, כד\"א דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות <small>(בראשית מב ל)</small>, א\"ל אהרן יהא עושה את הדברים האלה, ואתה עומד כנשיא גוזר על הזקנים, והן עושין, ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה וגו' <small>(שמות ז ט)</small>. ",
                " ויבא משה ואהרן וגו' <small>(שם שם י)</small>. אהרן היה ראוי ליכנס תחילה שהיה גדול ממנו שלש שנים, אלא משה היה גדול יותר מאהרן בעיני מצרים, שנאמר (וגם) [גם] האיש משה גדול מאד בארץ מצרים וגו' <small>(שם יא ג)</small>. ",
                " ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה' וישלך אהרן את מטהו <small>(שם ז י)</small>, תחילה ואחר כך המכה הזו הביאו, ואח\"כ מכה שניה, עשו כל המעשים לפניו, אעפ\"כ לא השגיח."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה <small>(שמות ז יד)</small>, אמר הקב\"ה חייך בו בלשון שהכבדת את לבך אני מתכבד, שנאמר בהכבדי בפרעה <small>(שם יד יח)</small>.  ",
                "מאן לשלח, <small>(שם ז יד)</small> אמר הקב\"ה ממאן אתה לשולחן, חייך שאתה תאחז ביד כל אחד ואחד ואתה משלחן, אמר הקב\"ה למשה לך והבא עליו מכת דם ואמרת אליו בזאת תדע כי אני ה' וגו' <small>(שם שם יז)</small>, למה הביא עליהן מכת דם תחלה, שהיו פרעה והמצרים עובדים ליאור, אמר הקב\"ה למשה, לך והכה את אלהיהן לפניהן, משל הדיוט אומר מחי אלהא ומבהתין כומריא, (פי' הכה לטעות ויבושו הכמרים), לפיכך הנה אנכי מכה וגו' <small>(שם)</small>. ראה מה כתיב, על נהרותם <small>(שם שם יט)</small>, מהו על נהרותם, בכל מקום שהיו המים נעשין דם, מהו על כל מקוה מימיהם <small>(שם)</small>, אפילו מה שהיה בקיתון נעשה דם, ואפילו מה שהיה המצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם, שנאמר והיה דם בכל ארץ מצרים <small>(שם)</small>. אמר ר' אבין הלוי ממכת הדם העשירו ישראל, כיצד היו המצרי וישראל נתונים בבית אחד, והיתה הגיגית מלאה מים, והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה ונעשית דם, וישראל הולך ושותה מים מתוכה, והיה המצרי אומר תן לי בידך מעט מים והיה נותן לו, נמצאו ביד מצרי דם, והיה אומר לו בוא אני ואת ונשתה מן הקערה, והיה ישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה מצרי לוקח מים מישראל במקח שותה מים, לפיכך ממכת הדם העשירו ישראל, וכמה היתה המכה עושה בהן, ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר כ\"ד ימים היה מתרה בהם, וז' ימים היתה המכה משמשת בהן, וחד אמר שבעת ימים היה מתרה בהן, וכ\"ד ימים היתה משמשת בהן."
            ],
            [
                "ר' אלעזר בן פדת אומר כשם שהביא הקב\"ה על המצרים עתיד להביא על אומה זו, שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר <small>(ישעיה כג ה)</small>, אמר ר' אלעזר כל צר האמור במקרא (מלא) [חסר], על אומה הרשעה הזו מדבר, מה מצרים לקו בדם, אף אומה הרשעה הזו. ונהפכו נחליה לזפת וגו' <small>(שם לד ט)</small>, אמר ר' תנחומא זו תכרוש ותוצינוש, שהן נתונין על שפת רומי, וכתיב ולילה ויומם לא תכבה <small>(שם שם י)</small>, ולמה שבטלו ישראל מן התורה שהיו יגיעין בה יומם ולילה, האש שאני מביא עליהן אינה כבה לעלם, אלא לעולם יעלה עשנה <small>(שם)</small>, לפי ששרפו את ביתי והיה העשן עולה ממנו, והם אומרים קול שאול מעיר <small>(ישעיה סו ו)</small>, אמר להם הקב\"ה אלא קול מהיכל <small>(שם)</small>, ואומר (זכור) [זכרו] מה עשיתם בהיכל, קל ה' משלם גמול לאויביו <small>(שם)</small>, לעולם הבא שהוא פודה את ישראל, שנאמר גמול ה' אלהים הוא יבא ויושיעכם <small>(שם לה ד)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה וגו' <small>(שמות ט יג)</small> כי בפעם הזאת וגו' <small>(שם שם יד)</small> זש\"ה שיתה ה' מורה להם <small>(תהלים ט כא)</small>, האדים פניהם, מהו מורה, הכניס בהם רוח של שטות. ד\"א שיתה ה' מורה להם, לפי שהן עושין עצמן מריות, הודע להם שאתה אדון על כולם, שיתה ה' מורה להם, ידעו גוים שהן אנוש, והן עושין עצמן אלוהות. חירם מלך צור עשה עצמו אלוה, שנאמר יען גבה לבך ותאמר אל אני <small>(יחזקאל כח ב)</small>, הודיעו הקב\"ה שהוא אנוש, שאמר אל ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך, לראוה בך <small>(שם שם יז)</small>, הודיעו הקב\"ה שהוא בשר ודם, הוי ידעו גוים אנוש המה סלה.  ",
                "נבוכדנצר עש עצמו אלוה, שנאמר אעלה על במתי עב וגו' <small>(ישעיה יד יד)</small>, הודיעו הקב\"ה שהוא בשר ודם, שנאמר ומן אנשא לך טרדין <small>(דניאל ד כט)</small>.  ",
                "ויואש עשה עצמו אלוה, שנאמר (אחרי) [ואחרי] מות יהוידע (הכהן) <small>(דה\"ב כד יז)</small>, אמרו לו אלוה אתה, אילולי שאתה אלוה לא היתה עושה שש שנים בבית קודש הקדשים, כהן גדול לא היה נכנס אלא פעם אחת, והיו הכל מתפללים עליו שיכנס בשלום, ואתה עשית שם שש שנים, אילולי שאתה אלוה לא היתה חי, באותה שעה קיבל מהם, שנאמר אז שמע המלך אליהם <small>(שם)</small>, מיד הודיעו הקב\"ה שהוא בשר ודם, מה כתיב, ואת יואש עשו שפטים, <small>(שם שם כד)</small>, הוי ידעו גוים אנוש המה סלה.  ",
                "פרעה עשה את עצמו אלוה, שנאמר יען אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני (עשיתיני) [עשיתי] <small>(יחזקאל כט ט)</small>, אמר אני הוא שבראתי את עצמי, מיד הודיעו שהוא בשר ודם, אמר הקב\"ה בשביל שעשה את עצמו אלוה, הודיעו שהוא בשר ודם, הרי הוא יוצא לדרכו ולצורכו בבוקר, אחוז בו והודיעו שהוא בשר ודם, מה עשה משה מיד כשא\"ל הקב\"ה השכם אל פרעה, אחז בו משה, אמר הנח לי שאעשה צרכי ואחר כך אני מדבר עמך, אמר משה יש אלוה שהוא עושה צרכיו, לפיכך אמר לו הקב\"ה השכם בבוקר והודיעו כי הוא בשר ודם."
            ],
            [
                "ד\"א השכם בבקר. זש\"ה חזית איש מהיר במלאכתו וגו' <small>(משלי כב כט)</small>, רבי יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אומר מדבר ביוסף בשעה שנמכר למצרים, מהיר במלאכתו ויבא הביתה לעשות מלאכתו <small>(בראשית לט יא)</small>, לפני מלכים יתיצב, <small>(משלי שם)</small> זה יוסף, מה כתיב בו, ויוסף בן שלשים שנה [בעמדו לפני פרעה מלך מצרים <small>(בראשית מא מו)</small>], בל יתיצב לפני חשוכים <small>(משלי שם)</small>, זה אשתו של פוטיפר.  ",
                "ד\"א חזית איש מהיר במלאכתו, מדבר במשה, מה כתיב, ויהי בימים (הרבים) ההם ויגדל משה וגו' <small>(שמות ב יא)</small>, ר' יהודה אומר כל בנים אינן גדילין שהוא אומר ויגדל, אלא שהיה בן ה' שנים ונמצא כבן י\"א, מה כתיב [ויגדל הילד <small>(שם שם י)</small>] ויגדל משה <small>(שם שם יא)</small> שני פעמים, למעלה בקומה למטה בגדולה, מה היתה גדולה שיצא אל אחיו.  ",
                "ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים <small>(שם שם יג)</small>, אמר ר' אבהו שהיו עקב עקבותיהן מוציאין ניצוצין, ויאמר לרשע למה תכה רעך <small>(שם)</small>, אמר ר' יצחק מיכאן אתה למד שכל השולח יד בחבירו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע, אמר לו מי שמך <small>(שם שם יד)</small>, אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום היה משה אומר לפני הקב\"ה רבונו של עולם מפני מה זאת האומה משתעבדת, שבעים אומות יש בעולם ואינן משועבדות אלא האומה הזאת בלבד, אכן נודע החטא הזאת, כדכתיב אכן נודע הדבר <small>(שמות ב יד)</small>, שלא על חנם אתם משתעבדים, מה עשה משה, ויברח משה מפני פרעה והלך לו למדין אצל יתרו. איש מהיר במלאכתו, זה משה, לפני מלכים יתיצב, זה פרעה, בל יתיצב לפני חשוכים זה יתרו, שאמר לו הקב\"ה לך שוב מצרים, ואמר לו השכם בבוקר, אמר ר' נחמיה הרי עשית הקודש חול, והחול קודש, לפני מלכים יתיצב לפני הקב\"ה, בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה, שנאמר ובתחפנחס חשך היום <small>(יחזקאל ל יח)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א לפני מלכים יתיצב זה הקב\"ה שכתוב בו ואתה פה עמוד עמדי <small>(דברים ה כח)</small>, בל יתיצב לפני חשוכים זה פרעה [דכתיב] השכם בבקר, כל הרשעים מתקלקלין בחייהן, את מוצא בצדקיהו מלך יהודה, והיו כל המלכים משתעבדין לנבוכדנצר, מה כתיב בו (כל) [וגם את] חית השדה נתתי לו לעבדו <small>(ירמיה כז ו)</small> עלה צדקיהו להעלות דורון, אמר נבוכדנצר סעוד עמי בצהריים, ועשה סעודה, ואין סעודת בבל כסעודת ארץ ישראל, הכניס לפניו בשר שהיבהב, ראה לנבוכדנצר אוכל ורירו יורד על זקנו, והיה צדקיהו מביט בו ותמיה, ואמר לזה כל העולם משתעבדין, סעד עמו, מה עשה משסעד נטלו לצדקיה והשביעו, אמר לו שלא תלך לארצך ותניח אותי, ונפטר ובא לו לארץ ישראל, התחיל מבזה אותו, וכפר באותה שבועה, ויחזקאל קרא עליו אשר בזה (אלה) [את אלתו] <small>(יחזקאל יז טז)</small>, שמעו המלכים שהיו מסובין אצלו, שלחו ואמרו לו צדקיהו יושב ומשחק בך, ומנין ששלחו לו ואמרו לו, ר' שמואל אמר כתיב שלחו כר מושל ארץ <small>(ישעיה טז א)</small>, מהו כר, כאדם האומר לחבירו הכר למי מושל ארץ, ומנין שנשבע לו, שנאמר וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים <small>(דה\"ב לו יג)</small>, מה עשה, מיד שלח והביאו והיה מאכיל אותו שעורים, ומעמיד אותו ומבזה אותו בקלון, אמר הקב\"ה כך אתה מבזה אותו, חייך אין אתה יוצא מן העולם עד שיהו כל הבריות שוחקין עליך, שנאמר ומן אנשא לך טרדין <small>(דניאל ד כט)</small>, ולא עוד אלא כשם שביזית אותו כך אתה מתבזה בפני כל הבריות, מה כתיב, ושוד בהמות יחיתן וגו' <small>(חבקוק ב יז)</small>, אמר ר' אבא בר כהנא שנעשה חתן לכל בהמה וחיה, ומי גרם לו הבזיון הזה, אלא על ידי שביזה את צדקיהו,  ",
                "ואף פרעה היה מחרק בשיניו כנגד משה ואמר להם נרפים אתם נרפים <small>(שמות ה יז)</small>. אמר ר' יהודה ב\"ר סימון מהו נרפים, אמר להם קדושים אתם, על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה' <small>(שם שם יז)</small>, אמר הקב\"ה השכם בבקר והודע לפרעה שאינו כלום, (הנה הוא יוצא המימה). כה אמר ה' [אלהי העברים] שלח [את] עמי ויעבדני, כי בפעם הזאת וגו' <small>(שמות ט יג יד)</small>, אמר לו שלח עמי ויעבדני, כך יפה לך, ואם לאו כי בפעם הזאת וגו', כתיב מי כמוהו מורה <small>(איוב לו כב)</small>, שמורה רשעים שיעשו תשובה, אמר לפרעה ועתה שלח העז את מקנך וגו' <small>(שמות ט יט)</small>, ומה כתיב הנני ממטיר כעת מחר וגו' <small>(שם שם יח)</small>, ולאחריו אני מביא את הארבה, שנאמר הנני מביא מחר ארבה בגבלך וכסה את עין הארץ <small>(שם י ד ה)</small>, אמרו רבותינו כשם שיש לאשה ראש, כך יש לארץ ראש שנא' וראש עפרות תבל <small>(משלי ח כו)</small>, וכשם שיש לאשה אזנים, כך יש לארץ אזנים, שנאמר והאזיני ארץ <small>(ישעיה א ב)</small>, וכשם שיש עינים לאשה, כך יש עינים לארץ, שנאמר וכסה את עין הארץ (שמו י ה), וכשם שיש פה לאשה, כך יש פה לארץ, שנאמר ותפתח הארץ את פיה <small>(במדבר טז לב)</small>, וכשם שיש ידים לאשה, כך יש ידים לארץ, שנאמר והארץ הנה רחבת ידים <small>(בראשית לד כא)</small>, וכשם שיש טבור לאשה, כך יש טבור לארץ, שנאמר יושבי על טבור הארץ <small>(יחזקאל לח יב)</small>, וכשם שהאשה עוברת ויולדת, כך הארץ, שנאמר היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת, <small>(ישעיה סו ח)</small>, אלו ישראל שהקב\"ה מביאם ומכניס אותם פעם אחת בירושלים וירושלים תמיה, שנאמר ואמרת בלבבך מי יולד לי (כל) [את] אלה <small>(שם מט כא)</small>, א\"ל הקב\"ה חייך לשעה קלה אני מקבץ את גלותך, שכך אמר ישעיה, שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך <small>(שם שם יח)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה נטה [את] ידך על השמים וגו' <small>(שמות ט כב)</small>. זש\"ה כל אשר חפץ (ה') עשה וגו' <small>(תהלים קטו ג)</small>, אמר הקב\"ה השמים שמים לה' וגו' <small>(שם שם טז)</small>, למה הדבר דומה, למלך שאמר וגזר על בני רומי שלא ירדו לסוריא, ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך הקב\"ה בשעה שברא [העליונים אמר] השמים שמים לה' [והארץ נתן לבני אדם] <small>(שם)</small>, וכשביקש הקב\"ה ליתן תורה לישראל, ביטל את הגזירה הראשונה, ואמר התחתונים יעלו לעליונים, והעליונים ירדו לתחתונים, ואני הוא המתחיל, שנאמר וירד ה' על הר סיני <small>(שמות יט כ)</small>, וכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' <small>(שם כד א)</small>, הוי כל אשר חפץ ה' עשה [בשמים ובארץ], כשביקש אמר יקוו המים <small>(בראשית א ט)</small> וכשביקש אמר ועשה את הים יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו [ביבשה] בתוך הים וגו' <small>(שמות יד כט)</small>. ",
                " ד\"א כל אשר חפץ ה' עשה. שאין הקב\"ה חפץ לחייב כל בריה, שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה <small>(תהלים ה ה)</small>.  ",
                "נטה את ידך וגו' [ויהי ברד בכל ארץ מצרים] <small>(שמות ט כב)</small>. למה הכה אותן בברד, שחשבו המצרים שיהיו ישראל כורמיהם, אמר דוד יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל <small>(תהלים עח מז)</small>, וכיצד היה יורד, ר' פנחס ור' יהודה הלוי בר' שלום, אחר מהם אמר כחלזון הזה היה יורד ומקצץ את האילנות, יהרג בברד גפנם וגו' וחד אמר כחנמל הזה יורד ושקמתם בחנמל. כתיב החטה והכסמת לא נכו <small>(שמות ט לב)</small>, אלא שהיה יורד על כל דבר ודבר לפי כחו, על הבהמה לפי כוחה, ועל העשב לפי כחו, ועל האדם לפי כחו, מה כתיב למעלה מן הענין, ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו' <small>(שם שם טז)</small>, לספר פלאי העמדתיך, שלא המיתיך במכות הראשונים, בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ <small>(שם)</small>."
            ],
            [
                "הנני ממטיר כעת מחר <small>(שמות ט יח)</small>. זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה אחת על הכותל, א\"ל למחר כשתגיע השמש לכאן, אני מוריד ברד עליך, אשר לא היה כמוהו <small>(שם)</small>, כמוהו לא היה, אלא עתיד להיות לאומים הוא מתוקן לסנחריב דברי ר' סימון, ר' חנינא אמר למכת גוג ומגוג היה מתוקן, שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש <small>(יחזקאל לח כב)</small>.  ",
                "הנני ממטיר כעת מחר וגו', אלא ועתה שלח העז את מקנך וגו' <small>(שמות שם יט)</small>. אמרו רבותינו בכל המכות לא אמר פרעה ה' הצדיק אלא במכת ברד בלבד, למה אדם שהוא מבקש להלחם עם חבירו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו, והורגו ונטל כל מה שיש לו, אבל הקב\"ה אמר לפרעה, ועתה שלח העז את מקנך וגו' באותה שעה אמר ה' הצדיק <small>(שם שם כז)</small>. ",
                " הירא את דבר ה' <small>(שם שם כ)</small> מכאן היה ר' שמעון בן יוחי אומר הטוב שבנחשים רצוץ את מוחו, והכשר שבמצרים הרוג, כתיב ויקח שש מאות רכב בחור <small>(שם יד ז)</small>, מהיכן היו, והכתיב וימת כל מקנה מצרים וגו' <small>(שם ט ו)</small>, אלא הירא [את] דבר ה' [מעבדי פרעה] הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים <small>(שמות שם כ)</small>, ואשר לא שם לבו <small>(שם שם כא)</small> אמר הקב\"ה נטה ידך על השמים וגו'."
            ],
            [
                "וה' נתן קולות וברד וגו' <small>(שמות ט כג)</small>, ולמה (ברד) בזכות התורה שניתנה בקולות, שנאמר וכל העם רואים את הקולות <small>(שם כ יח)</small>. ",
                "וה'. וכל סנקליטין שלא גזרו שירד הברד על מצרים.",
                " ו' נתן קולות וברד וגו', וימטר ה' ברד על ארץ מצרים <small>(שם שם כג)</small> אמר ר' חנניה וימטר ה' ברד, בתחילה מטר הוריד הקב\"ה עליהם כשירד נעשה ברד, שנאמר וימטר ה' ברד, למה שאין הרעה דרה עם הקב\"ה, המטר היה יורד ונעשה ברד, שהיתה הרוח נכנסת בו ועושה אותו ברד, שנאמר ורוח סערה עשה דברו <small>(תהלים קמח ח)</small>, הוי וימטר ה' ברד."
            ],
            [
                "ויהי ברד ואש מתלקחת <small>(שמות ט כד)</small>, ר' יוסי בר' חנינא אמר צלוחית מליאה אש ומאחריה ברד, ורבותיני אמרו מטר היה יורד ונעשה ברד, והיתה האש יורדת עמו.  ",
                "כתיב והחטה והכסמת לא הכו כי אפילות הנה <small>(שם שם לב)</small>, ר' פנחס הכהן בר חמא ור' יהודה בר שלום, ר' פנחס אומר מהו כי אפילות הנה, פלאים עשה בהם הקב\"ה, ר' יהודה אומר לקישות היו, אמר לו ר' פנחס והרי כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד <small>(שם שם כה)</small>, ואת אומר בשביל שהיו קטנות לא נוכו, אלא פלאים עשה הקב\"ה בהם, באותה שעה כיון שראה פרעה כך, אמר למשה התפלל עלי, א\"ל (התפאר עלי ואני משלח אותם), במכה הראשונה אמרת לי התפלל עלי, ואני משלח אותם, והתפללתי, ולא שלחת אותם, (למתי אעתיר לך וגו') <small>(שם)</small>, א\"ל פרעה חטאתי [הפעם] (לה' אלהיכם ולכם) <small>(שמות ט כז)</small>, עכשיו אשלחם, כיון ששמע משה כך מה כתיב ויצא משה מעם פרע את העיר ויפרוש כפיו אל ה' וגו' <small>(שם ט לג)</small>, ראה מה חביבים צדיקים לפני הקב\"ה, שכל מה שהן עושים וגוזרין הקב\"ה עושה. אמרו רבותינו מעשה בחוני המעגל שהיה מתפלל שירדו גשמים, עג עוגה ועמד בתוכה, אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שהרי אני כבן בית לפניך, נשבע אי בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, מיד ירדו גשמים, ומה אם חוני המעגל שהיה מבני בניו של משה כך, משה בעצמו על אחת כמה וכמה, לפיכך ויחדלו הקולות והברד [ומטר לא נתך ארצה] <small>(שם)</small>. ואיכן הוא שרוי, אמרו רבותינו נתלה באויר עד שיבא גוג ומגוג, שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' <small>(יחזקאל לח כב)</small>, מיד וירא פרע כי חדל המטר והברד ויוסף לחטוא <small>(שמות שם לד)</small>, כך הרשעים כשרואין כשהצרה באה עליהם הם מכניעים עצמן, וכיון שהצרה באה עליו התחיל מקלס להקב\"ה כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא וגו' <small>(דניאל ד לד)</small>. אמר ר' ברכיה הכהן בשם ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן, אילולי שהקב\"ה דן לבבות ומחשבות קילס נבוכדנצר בפסוק אחד כשם שקילס דוד בכל ספרו, כיון שראה נבוכדנצר עצמו בגדולה התחיל מתגאה, (אנא) [אנה] נבוכדנצר <small>(שם שם א)</small>, הלא דא היא בבל רבתא וגו' <small>(שם שם כז)</small>, אמר לו הקב\"ה, רשע מה אתה מתגאה, עוד מלתא בפום מלכא וגו' <small>(שם שם כח)</small>. כל זמן שהרשעים רואים את הצרה באה עליהם הם מכניעין, כשרואין שהולכת חוזרין לרשעותן, שנאמר וירא פרעה כי חדל וגו' <small>(שמות ט לד)</small>. אומות העולם מוסיפין וחוטאין, אבל ישראל תם עונך בת ציון <small>(איכה ד כב)</small>, אימתי כשיפקוד עוונה של בית אדום, שנאמר פקד עונך בת אדום <small>(שם)</small>, מכאן ואילך אין ישראל גולים אלא הקב\"ה מכנסן לירושלים, שנאמר יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר, ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים <small>(תהלים קז ב ג)</small>.",
                "חסלת פרשת וארא"
            ]
        ],
        "Bo": [
            [
                "ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים וגו' <small>(שמות י כא)</small> זש\"ה שלח חשך ויחשיך [ולא מרו את דברו] <small>(תהלים קה כח)</small>, חשך ששלח הקב\"ה על המצרים היה קשה הרבה, ר' אחא אמר שלא קיבלו (מידותיו) [מרותו] של הקב\"ה עליהם, רבותינו אמרו, מהו לא מרו את דברו, על שהמירו את דברו של הקב\"ה, אמר הקב\"ה למלאכי השרת, ראויין היו המצרים ללקות בחשך, מיד הסכימו ואמרו הן לא המיר אחד מהן אחר הקב\"ה לא מרו את דברו, שלח חשך ויחשיך, למה הדבר דומה, למלך שסרח עבדו עליו ואמר לאחד לך והכה אותו חמשים, הלך והכה אותו מאה, והוסיף לו, כך שלח הקב\"ה חשך על מצרים, וניתוסף החושך, שלח חשך ויחשיך."
            ],
            [
                "ד\"א נטה ידך על השמים. מהיכן היה החשך, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר מחושך של מעלה, שנאמר ישת חשך סתרו <small>(תהלים יחי יב)</small>, ר' נחמיה אומר מחושך של גיהנם, שנאמר ארץ עיפתה כמו אופל <small>(איוב י כב)</small>. אמר ר' יהושע בן לוי בשלשה מקומות שמענו שאדם משמיע תלמודו סמוך למיתתו, שנאמר להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך <small>(משלי כב כא)</small>, וכן שלמה אמר סוף דבר הכל נשמע וגו' <small>(קהלת יב ג)</small>, מהו צלמות ולא סדרים <small>(איוב י כב)</small>, כיון שאדם בצילה של מיתה, הוא סודר תלמודו. ר' תנחומא בר אבא [אמר] כין שהוא בא להסתלק, מלאכי השרת אומרים לו תנו עז לאלהים וגו' <small>(תהלים סח לה)</small>, וכן הוא אומר כה אמר ה' [אלהים] ביום רדתי שאולה וגו' <small>(יחזקאל לא טו)</small>, הוי ארץ עיפתה כמו אופל וגו'. ר' יהודה אומר במה הרשעים מתכסין כשיורדין לשאול, בחושך, חזקיה אמר גיגית זו במה מכסין אותה בכלי חרש מינה וביה, כשם שהיא של חרש, כך אין מכסין אותה אלא בחרש, כך הרשעים מה כתיב בהם והיה במחשך מעשיהם וגו' <small>(ישעיה כט טו)</small>, ולפיכך הקב\"ה מורידן לשאל שהיא חשיכה, ומכסה עליהם את התהום שהוא חושך, שנאמר וחושך על פני תהום <small>(בראשית א ב)</small>, הוי אותו החושך שהוא בא על המצרים, מתוך גיהנם באט. וכמה היה אותו החושך, רבותינו אמרו כדינר עבה גורדיצן (פי' שם מקום) וימש חושך."
            ],
            [
                "ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים <small>(שמות י כב)</small>. ז' ימים של חושך היה על המצרים, ג' ימים הראשונים מי שהיה יושב ומבקש לעמוד עומד, ומי שהיה עומד ומבקש לישב היה יושב, ועוד ג' ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד, ומי שהיה (יושב) [עומד] לא היה יכול לישב, הרי ו' ואיזהו יום שביעי, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה <small>(שם יד כ)</small>, היה הענן במצרים ומאיר לישראל ומחשך למצרים, שנאמר ולכל בני ישראל היה אור במושבותם <small>(שם י כג)</small>, והיו ישראל נכנסין לבתיהם של מצרים, וכל מה שהיה למצרים היו ישראל מחפשין ורואים, ובשעה שאמר הקב\"ה לישראל ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו' <small>(שם ג כב)</small>, היו ישראל נכנסין אצל מצרים ואומר כל אחד ואחד לחבירו לשכינו השאילני אותו הכלי שיש לך, והוא אומר אין לי, והוא אומר אני יודע שיש לך, והרי היא בתוך התיבה שלך, הרי הוא במקום פלוני, אני ראיתי אותו בידך, והיה משאילו אותו הכלי, ומהיכן היו ישראל יודעין, אלא באותן ימי החשך היו נכנסין לתך בתיהן ורואין כספם וזהבם וכליהם שהיו להם, אמר ר' אבין הלוי אף מכת הדם כשבאת על המצרים נהפך היאור לדם, שנאמר ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות וגו' <small>(שם ז כד)</small>, מה היו עושין, היו רואין לישראל ממלא את חביתו מן היאור, והיו הולכין אחריו ומבקשין ממנו לשתות מים, והיו נעשין לתוך פיהם דם, אמר ר' אבין מה שהיו לוקחין מישראל במקח היו שותין מים, שאי אפשר לאדם להיות בלא מים, והיו לוקחין מישראל מים, ומשם העשירו ישראל, [ואף כאן כשבאת מכת חשך עליהן הכירו בתיהן של מצרים ומשם העשירו ישראל]."
            ],
            [
                "נטה (את) ידך על השמים <small>(שמות י כא)</small>. בטכסיס [מלך] בשר ודם הביא הקדוש ב\"ה עליהם את המכות, מלך בשר ודם כיון שהמדינה מורדת עליו, מה עושה משלח לגיונות, והן מקיפין עליה, בתחילה הוא (שובר) [סוכר] אמת המים שלהם, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הוא מביא עליהם קלנים, [ואם חוזרין מוטב, ואם לאו יורה בהן חצים, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם, לגיונות, אם חוזרין מוטב, ואם לאו מביא עליהם דורמסיות], אם חוזרין מוטב, ואם לאו זורק בהם נפט, אם חוזרין מוטב, ואם לאו משליך בהם, אבני בליסטרא, ואם חוזרין מוטב, ואם לאו מגרה בהן (לגיונות ו) אוכלסין הרבה, אם חוזרין בהם מוטב, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, אם חוזרין מוטב, ואם לאו הורג את הגדולים שבהם, כך הקב\"ה בא על המצרים בטכסיס של מלכים, בתחילה (שבר) [סכר] אמת המים שלהן, שנאמר ויהפך לדן יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון <small>(תהלים עח מד)</small>, ולא חזרו הביא עליהם קלנים, אלו הצפרדעים, שנאמר על דבר הצפרדעים וגו' <small>(שמות ח ח)</small>, ולא חזרו הביא עליהם את החצים, אלו הכנים, שנאמר ותהי הכנם [באדם ובבהמה] <small>(שם שם יג)</small>, שהיתה נכנסת בגופו של מצרי כחץ הזה, [ולא חזרו הביא עליהן לגיונות זה ערוב שנאמר ישלח (בם) [בהם] ערוב ויאכלם <small>(תהלים עח מה)</small>, ולא חזרו הביא עליהם דורמסיות, זה הדבר], ולא חזרו זרק בהן נפט זה השחין, ולא חזרו השליך בהן אבני בליסטרא, זה הברד, ולא חזרו ואחר כך, גירה בהן אוכלוסין הרבה, זה הארבה, ואחר כך נתנם בבית האסורים [זה החשך] שנאמר וימש חשך וגו' <small>(שמות י כא)</small>, ולא חזרו והרג כל הגדולים שבהן, שנאמר וה' הכה כל בכור <small>(שם יב כט)</small>."
            ],
            [
                "כל מה שחשבו המצרים על ישראל הביא [הקב\"ה] עליהם מה שחשבו להם, הם חשבו להם שיהו שואבי מימיהם, מה כתיב ויהפך לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון <small>(תהלים עח מד)</small>, הם חשבו עליהם שיהו טעונין (פרגמוטרם) [פרגמוטיס], שלח עליהם צפרדעים והיו משרפים אותם, הם חשבו שיהו עושין בארץ, הרחיש הקב\"ה את הארץ כנים, הם חשבו שיהו טוענין את בניהם כפדגוג הזה, שלח בהם אריות וזאבים ודובים, היה למצרי י' בנים אמר לישראל שיוליכם לשוק, והיה הארי בא ונוטל אחד, והזאב אחד, והדוב אחד, והנמר אחד, ונחש שרף אחד, והיה נכנס אצל המצרי לבדו, והמצרי אומר איכן הם בני, אומר לו ישראל שב ואני אעשה לך חשבון, נטל האריה אחד וכך וכך עד שנתן לו חשבון, והם חשבו שיהו רועים את מקניהם, ושילח בהם את הדבר, שנאמר וימת כל מקנה מצרים <small>(שמות טו)</small>, הם חשבו שיהו בלנין (רוחצין אותם), הביא עליהן את השחין, הם חשבו לסקול אותם באבנים, הביא עליהם הקב\"ה את הברד שנאמר ויהי ברד וגו' <small>(שם שם כב)</small>, הם חשבו שיהו כורמיהם, הביא הקב\"ה את הארבה ואכל אילנותיהם, שנאמר (ואכל) [ויאכל] את כל עשב הארץ וגו' <small>(שם י טו)</small>, הם חשבו לאסור אותם בבית האסורים, הביא הקב\"ה עליהם חושך, שנאמר לא ראו איש את אחיו וגו' <small>(שם שם כג)</small>, הם חשבו להרג אותם, הקב\"ה הרג בכוריהם, שנאמר וה' הכה כל בכור <small>(שם יב כט)</small>, הם חשבו לשקע אותם במים, אף הקב\"ה שקען במים, שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף וגו' <small>(תהלים קלו טו)</small>."
            ],
            [
                "וכל מכות שהביא הקב\"ה על המצרים, הוא עתיד להביא על אדום, שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור <small>(ישעיה כג ה)</small>, אמר ר' אלעזר כל מקום שכתיב צור מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר, וכל מקום שכתיב בו צר חסר ו', במלכות רומי הרשעה הזו הכתוב מדבר, שהיא מצירה לישראל. במצרים הביא עליהם מכת דם, אף באדום כן, שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש וגו' והירח לדם <small>(יואל ג ג-ד)</small>, במצרים הביא עליהם צפרדעים, שהיה קולן קשה אף באדום כן, שנאמר קול שאול מעיר וגו' <small>(ישעיה סו ו)</small>, במצרים הביא עליהם כנים אף באדום [כן, שנאמר] ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית <small>(ישעיה לד ט)</small>, אין עפר אלא כנים, כד\"א והך את עפר הארץ והיה כנים וגו' <small>(שמות ח יב)</small>, במצרים הביא עליהם ערוב, אף באדום כן, שנאמר וירשוה קאת וקפוד [וינשוף ועורב ישכנו בה] <small>(ישעיה לד יא)</small>, במצרים הביא עליהם דבר, אף באדום כן, שנאמר ונשפטתי אתו בדבר <small>(יחזקאל לח כב)</small>, במצרים הביא עליהם שחין, אף באדום כן, שנאמר וזאת תהיה המגפה [וגו' המק בשרו] <small>(זכריה יד יב)</small>, במצרים הביא עליהם ברד, אף באדום כן, שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש <small>(יחזקאל שם)</small>, במצרים הביא עליהם ארבה, אף באדום כן, שנאמר בן אדם [וגו'] אמור לצפור כל כנף וגו' <small>(שם לט יז)</small>, במצרים הביא חשך, אף באדום כן, שנאמר ונטה עליה קו תוהו וגו' <small>(ישעיה לד יא)</small>, במצרים נגף בכוריהם, אף באדום כן, שנאמר שמה נסיכי צפון <small>(יחזקאל לב ל)</small>, ר' מאיר אומר וירדו ראמים עמם וגו' <small>(ישעיה לד ז)</small>, מה במצרים משפרע מאלהיהם, ואחר כך פרע מהם, אף באדום משפרע משר שלהם, אחר כך הוא פורע מהם, שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא (מרום) [המרום] במרום, ועל מלכי האדמה (באדמה) [על האדמה] <small>(שם כד כא)</small>."
            ],
            [
                "כך דרש ר' תנחמוא, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, החדש הה לכם ראש חדשים וגו' <small>(שמות יב א ב)</small>. זש\"ה ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך כי הנה הסתיו עבר וגו' <small>(שה\"ש ב י יא)</small> הנצנים נראו בארץ וגו' <small>(שם שם יב)</small>. ענה דודי על ידי משה, ואמר לי על ידי אהרן. קומי לך רעיתי, בתו של אברהם שריעה אותי בעולמי. יפתי בתו של יצחק שייפה אותי בעולמי בשעה שעקדו אביו על גבי המזבח. ולכי לך, בתו של יעקב ששמע אל אביו ואל אמו [וילך פדנה ארם] <small>(בראשית כח ה)</small>. ר' עקיבא אומר קומי לך [לכי] כתיב יו\"ד עשרה, [בזכות] יו\"ד דברות שאתה עתיד לקבל בסיני. קומי לך רעיתי יפתי וגו', ר' יוחנן אמר רעיתי שכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר וגו' <small>(שמות כט לט)</small>.  ",
                "ד\"א רעיתי, בתו של אברהם שהיה ריעי, שנאמר זרע אברהם אהבי <small>(ישעיה מא ח)</small>, יפתי בזכותו של יצחק, שיפה אותי בעולמי כששטח צוארו על גבי המזבח, ולכי לך בזכותו של יעקב, שאמרה לו אמו קום לך פדנה ארם וגו' <small>(בראשית כח ב)</small>. כי הנה הסתיו עבר [הגשם חלף הלך לו], מהו הסתיו והגשם, אלא הסתיו ו' חדשים ואין טרחות בתוכו אלא כשהגשם יורד. ",
                " ד\"א כי הנה הסתיו עבר, אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים, הגשם חלף הלך לו, אלו מאתים ועשר שנים שעשו אבותינו במצרים.  ",
                "ד\"א כי הנה הסתיו עבר, אילו רד\"ו שנה שהיו אבותינו במצרים, הגשם חלף הלך לו, אלו שמונים ושש שים שחיזק השיעבוד על ישראל במצרים משנולדה מרים, לפיכך נקרא שמה מרים על שם המירור.  ",
                "הנצנים נראו בארץ, אלו הגואלים. ועת הזמיר הגיע, הגיע זמנה של ערלה להזמר, הגיע זמן שתעשה לי זמרה שנאמר עזי וזמרת יה <small>(שמות טו ב)</small>. הגיע זמנה של תורה להנתן, שכתוב בה זמירות היו לי חקיך <small>(תהלים קיט נד)</small>, וקול התור נשמע בארצנו ר' יוחנן אמר קול התור זה משה, שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' <small>(שמות יא ד)</small>. התאנה חנטה פגיה <small>(שה\"ש שם יג)</small>, אלו רשעי ישראל שמתו בשלשת ימי החשך, והגפנים סמדר נתנו ריח <small>(שם)</small>, אילו הבינוניים שעשו תשובה ונתקבלו. אמר להם הקב\"ה מה אתם יושבים, קומי לך מתו הרשעים והבינונים עשו תשובה, קומי לך בחודש הזה אתם נגאלים."
            ],
            [
                "ד\"א החדש הזה. זש\"ה מה כחי כי איחל וגו' אם כח אבנים כחי (ואם) [אם] בשרי נחוש <small>(איוב ו יא יב)</small>, אמרו ישראל לפני הקב\"ה רבונו של עולם אם כח אבנים כחינו ואם בשרינו של נחושת הוא, מה כחי כי איחל, אמר להם הקב\"ה חייכם כל מה (שהייתם) [שקויתם בהיותכם] משועבדים יפה (הייתם) [קויתם], ובחדש הזה אתם נגאלים.  ",
                "מה כתיב למעלה מן הענין ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה וגו' <small>(שמות יא ט)</small>, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר הפרשה הזו מתחילת המכות היא מדברת, לא ישמע אליכם פרעה, ור' נחמיה אומר במקומה היא אמורה, בים יותר ממצרים. ומשה ואהרן עשו את כל המופתים וגו' <small>(שם שם י)</small>, ביקש הקב\"ה ליתן את הפרשה הזו למשה לעצמו, א\"ל הקב\"ה יפה לימדת, חייכם לשניכם אני נותנה, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו' <small>(שם יב א)</small>.  ",
                "החדש הזה לכם, בארץ מצרים נגלה עליהם הקב\"ה, זה אחד מן המקומות שנגלה הטהור במקום הטומאה, וכל כך למה, בשביל ישראל, החדש הזה לכם, משעה שבראתי את עולמי לא התחלתי לגאול אומה מתוך אומה אלא לכם אני מחדש הדבר הזה.  ",
                "ד\"א החדש הזה, אמר הקב\"ה משעה שבראתי את עולמי הייתי נושא משאוי לחשב [חשבונות] של חדשים, מכאן ואילך הוא מסור לכם, לכם הוא מסור, ואין אתם מסורין בידו.  ",
                "מעשה בר' חייא הגדול שעלה הירח ערב ראש השנה והלכו הבהמין לאורו מהלך ג' מילין, ראה אותו ר' חייא נטל צרורות ועפר והיה זורק בו, אמר למחר אנו מבקשין לחדשך ועלית לך עכשיו, מיד נבלע במקומו, למה שהוא ברשותו."
            ],
            [
                "החדש הזה לכם. אתם מונין לחדשים, אבל אומות העולם מונים ליום, אמר ר' אבין הלוי מנהגו של עולם הוא, שיהא הגדול מונה לגדול, והקטן לקטן, עשו שהוא גדול, שנאמר בנה הגדול <small>(בראשית כז טו)</small>, מונה לחמה שהוא גדול שנאמר את המאור הגדול <small>(שם א טז)</small>, יעקב שנקרא קטן, שנאמר בנה הקטן <small>(שם כז טו)</small>, מונה לקטן ללבנה, שנאמר ואת המאור הקטן <small>(בראשית א טז)</small> הוי החדש הזה [לכם]."
            ],
            [
                "[החדש הזה]. ר' שמואל בר אבא אמר כל חודש שהוא נולד משש שעות ולמטה, יש כח בעין לראות, משש שעות ולמעלה, אין כח בעין לראותו, ואותו החודש שאמר הקב\"ה למש נולד משש שעות ולמעלה, ולא היה כח בעין לראותו, והראהו לו הקב\"ה באצבע, ואמר לו החדש הזה."
            ],
            [
                "[החדש הזה]. ר' יהודה (בן) [בר] שמעון אומר מה החדש הזה, למה הדבר דומה, למלך שהיה נוטל נשים הרבה, ולא היה כותב להם (אגמיקסין) [לא גמיסקין] ולא איפטייה ולא חדש ולא שבת, ראה אחת בת טובים ובת גינוסים, וכתב לה אגמיקסין ואיפטיה וחדש ושבת ועיבור שנים, כך אמר הקב\"ה, כיון שבראתי את עולמי, היו אומות הועלם עומדים, לא נתתי להם לא חדש ולא שבת ולא עיבור שנים, וכיון שעמדו ישראל נתתי להם ראשי חדשים ועיבור שנים, לכך נאמר החדש הזה."
            ],
            [
                "ד\"א החדש הזה. ר' יהושע בן לוי אמר למה הדבר דומה למלך שהיה לו, (אודלוגין) [אורלוגין] והיה מביט בה, והיה יודע איזו שעה של יום, לא עשה אלא כוון שעמד בנו על פרקו, אמר לו בני עד עכשיו (אודלוגין) [אורלוגין] זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך, כך הקב\"ה היה מקדש חדשים ומעבר שנים, כיון שעמדו ישראל, אמר להם עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם, שנאמר החודש הזה לכם."
            ],
            [
                "אמר ר' הושעיא בשעה שישראל מגיעין לראש השנה, הקב\"ה אומר למלאכי השרת, העמידו בימה (והושיבו) [והוציאו] הספרים, והם אומרים למה והוא אומר שאני מבקש לדון לבני למחר שהוא ראש השנה, מיד מעמידין (מוציאין) בימה [ומוציאין] הספרים, נמלכו בית דין של מטה לעברו, אומרים למחר אנו עושין ראש השנה, אומרים מלאכי השרת לפני הקב\"ה, רבונו של עולם לא אמרת לנו למחר ראש השנה, אמר להם החשבון בידם שנאמר החדש הזה לכם מסור הוא לכם, ואני ואתם נלך אצל בניי שכל מה שהם עושים נלך עמהם. אמר משה (ומי) [כי מי] גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו <small>(דברים ד ז)</small>, ואין לשון קראנו אלא מועדים, שנאמר [אלה מועדי ה' וגו'] מקראי קדש <small>(ויקרא כג ד)</small>, לכן כתיב החדש הזה."
            ],
            [
                "אמר להם הקב\"ה לישראל בחדש הזה אתם גאלים, אמרו לו תאמר שאתם נגאלים, ואנו עתידין להשתעבד פעם אחרת, אמר להם עד עכשיו יש לכם ראש וראשון, ראש זו מלכות בבל, שנאמר אנת הוא רישא דדהבא <small>(דניאל ב לח)</small>, זה נבוכדנצר, וראשון זה עשו, שנאמר ויצא הראשון אדמוני <small>(בראשית כה כה)</small>, אלו הן העתידים להשתעבד בכם."
            ],
            [
                "ד\"א החדש הזה. אם זכיתם אתם מונין למליאתו, אברהם יצחק ויעקב [יהודה] פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עוד ישי דוד ושלמה, וישב שלמה על כסא ה' למלך <small>(דה\"א כט כג)</small>, ואם לאו אתם מונין לפגמו, רחבעם (אביה), ומן רחבעם התחילו פוגמין והולכין, שלמה עשה מגיני הזהב, וכיון שעמד רחבעם עשה של נחושת, שנאמר ויעש המלך רחבעם תחתם מגיני נחושת <small>(מ\"א יד כז)</small>, התחילו לפחות, (רחבעם) אביה אסא יהושפט (יהודה) [יהורם] אחזיהו יואש אמציהו עוזיהו יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו צדקיהו, [וכתיב] ואת עיני צדקיהו עוד <small>(מ\"ב כה ז)</small>, הוי החדש בפגמו, בא הירא התחילו מהלכים בחשך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב\"ה רבונו של עולם עד מתי יהיה החשך עולם עלינו, והאור לאומות העולם, אמר הקב\"ה [חייכם לעולם הא אני מביא חשכה לאומות העולם] והאורה לכם, אמר ישעיה כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, ועליהם יזרח ה', וכבודו עליך יראה <small>(ישעיה ס ב)</small>."
            ],
            [
                "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' <small>(שמות יב כט)</small>. זש\"ה חצות לילה אקום להודות לך <small>(תהלים קיט סב)</small>, אמר דוד חייב אני לעמוד ולהודות לך, על מה שעשית עם זקיני ועם זקינתי בחצות הלילה, אימתי בשעה שחזרה נעמי ורות המואביה כלתה, מה כתיב ותהום כל העיר [עליהן ותאמרנה הזאת נעמי] <small>(רות א יט)</small>, זו היא שהיתה מהלכת (באיסקופיא סתטא) [באיסקופיסטא], נעמי זו היא שהיתה מהלכת ולובשת מילתין, האמונים עלי תולע וגו' <small>(איכה ד ה)</small>, ישבו שתיהן בוך בית אחד. ותאמר [לה] נעמי (אל רות כלתה) [חמותה] בתי הלא אבקש [לך] מנוח וגו' <small>(רות ג א)</small>, מיכאן אמרו שאין לאשה מנוח בבית אביה כי אם בבית בעלה, ועתה הלא בועז מודעתנו <small>(שם שם ב)</small>, מהו מודעתנו מקרובינו הוא, (הלא) [שנאמר] קרוב לנו האיש וגו' <small>(שם ב כא)</small>. ונשיא של דור למה היה יוצא וישן לו בגורן, אלא שהיה הדור פרוץ הרבה, והיה יוצא וישן בגורן, בשביל לגדור את הפרוצים, אלא ורחצת וסכת <small>(שם ג ג)</small> לא עשתה כן, אלא רות היתה נקיה הרבה, אמרה מי שהיתה רואה אותי כך, אומר זונה זו מה עשתה, ותרד הגורן [ותעש ככל אשר צותה חמותה] <small>(שם שם ו)</small>, משירדה עשתה כל מה שצותה חמותה. ",
                " ויאכל בועז וישת וייטב (אל) לבו <small>(שם שם ז)</small>, מהו וייטב לבו, שאכל מתיקות אחר מזונו, לפי שמיני מתיקה מרגילין הלשון לתורה.  ",
                "ד\"א וייטב לבו. שיגע בתורה שכתוב בה טוב לי תורת פיך <small>(תהלים קיט עב)</small>. ויבא לשכב בקצה הערימה [ותבא בלט] <small>(רות שם)</small>, בלט בנוח.  ",
                "ותגל מרגלותיו ותשכב <small>(שם)</small>, ויהי בחצי הלילה וגו' <small>(שם שם ח)</small>, שעמד לעסוק בתורה, ויחרד האיש וילפת. <small>(שם)</small>, בא לצעוק מיד אחזה בו, ואין הלשון הזה אלא לשון תפיסה, שנאמר וילפת שמשון <small>(שופטים יז כט)</small>, מהו ויחרד, סבר שמא רוח הוא או מזיק, נתן ידו על ראשה ומצאה אשה, כי השדים אין להם שיער. ",
                " ויאמר מי את, ותאמר אנכי רות אמתך [וגו'], ויאמר ברוכה את לה' בתי <small>(רות ג ט י)</small> לא דייה שלא קיללה, אלא שבירכה, היטבת חסדך האחרון מן הראשון <small>(שם)</small>, כך היה בועז, דורש מה אוהבת אשה בחור עני מזקן עשיר, ואני בן שמונים שנה, ובאת אצלי לקדש שם שמים, התחיל לברכה, אמר לה ליני הלילה וגו' [אם יגאלך טוב] <small>(שם שם יג)</small>, ואם לא חפץ לגאלך וגו' <small>(שם)</small>, אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום בא לו יצר הרע, אמר לו אתה פנוי והיא פנויה, טול אותה, מיד השביע ליצרו ואמר לו חי ה' <small>(שם)</small>, איני נוגע בה. אמר ר' הונא אמרה לו בדברים אתה מוציאני, אמר לה חי ה' איני מוציאך בדברים, אמר דוד חייב אני להודות לך על נסים שעשית עם זקני ועם זקנתי בלילה, לכך חצות לילה אקים להודות לך. ",
                " ד\"א חצות מדבר בישראל שהיו במצרים רבוצים על מטותיהם, והקב\"ה עשה מלחמתן, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'."
            ],
            [
                "[ויהי בחצי הלילה]. זש\"ה מקים דבר עבדו וגו' <small>(ישעיה מד כו)</small>. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר מהו מקים דבר עבדו, אין אנו יודעין שאומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה <small>(שם)</small>, אלא מלאך אחד מגלה על יעקב אבינו, א\"ל מה שמך א\"ל יעקב, לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' <small>(בראשית לב כח)</small>. ועצת מלאכיו ישלים <small>(ישעיה שם)</small>, נגלה הקב\"ה על יעקב לקיים גזירתו של אותו מלאכיו ויאמר לו אלהים שמך יעקב <small>(בראשית לה י)</small>, ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה על אחת כמה וכמה.  ",
                "ד\"א מקים דבר עבדו, זה משה, שנאמר ו לא כן עבדי משה <small>(במדבר יב ז)</small>, ועצת מלאכיו ישלים זה משה, שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים <small>(שם כ יז)</small>, אמר הקב\"ה למשה, לך אמור לישראל ועברתי בארץ מצרים, הלך משה ואמר לישראל כחצות הלילה, אמר הקב\"ה והלא כבר הבטחתי את משה ואמרתי לא כן עבדי משה, אני לא אמרתי כן ויהא עבדי משה נראה כמכזב, אלא מה משה אמר כחצות הלילה, אף אני אעשה בחצי הלילה, לקיים גזירתו של משה, הוי מקים דבר עבדו, לפיכך ויהי בחצי הלילה, מלמד שנחלק הלילה מאליו, וחלק כחוט השערה. ",
                " ויהי בחצי הלילה, ר' אלעזר בן פדת אמר כל מקום שנאמר וה' הוא וסנקליטין שלו, ישב עליהם הקב\"ה בדין וגזרו בית דין של מעלה שינגפו בכורי מצרים, לכך ויהי בחצי הלילה וגו'.  ",
                "אמר ריש לקיש מלמד שהיה לפני המכה מכה אחרת, כיצד כל שעה שהיה הקב\"ה מבקש להביא מכה על המצרים משלח משה ואומר לו לך אמור להן שאני מביא עליהן מכה פלונית, ובשעה שבאת מכת בכורות, אמר להן משה כחצות הלילה."
            ],
            [
                "ומת כל בכור <small>(שמות יא ה)</small>. נתכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן אמרו להם כל מה שאמר משה הביא עלינו, אין אתם מבקשין שנחיה, אלא בואו ונוציא את (העבדים) [העברים] הללו מבינינו, ואם לאו הרי אנו מתים, השיבו אותם ואמרו להם אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאין מכאן, מה עשו נתכנסו כל הבכורות והלכו להם אצל פרעה והיו מצווחין אל פרעה ואומרים לו בבקשה ממך הוצא העם הזה שבשבילם הרעה תבא (עליהם ועליו) [עלינו ועליך]. אמר להם לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו, מה עשו הבכורות, מיד יצאו ונטל כל אחד ואחד מהם חרבו והרג אביו, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם <small>(תהלים קלו י)</small>, למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, משנהרגו אבותיהם נגלה [עליהן] הקב\"ה והרגן, שנאמר וה' הכה כל בכור, אם בכורות המצרים חטאו השבויים מה חטאו, אלא שהיו (אומרין ושמחין) [שמחין ואומרין] נהא בשעבודים ואל יצאו ישראל מכאן, לפיכך הרגן עד בכור השבי <small>(שמות יב כט)</small>, וכל שכן בכור השפחה שהיו משעבדין בהם. ולמה בכור בהמה, שהיו המצרים משתחוים לטלאים, שלא יאמרו קשה יראתינו שלא שלט בה את הפורענות [לכך וכל בכור בהמה]."
            ],
            [
                "ויקם פרעה לילה <small>(שמות יב ל)</small>. מהו לילה, שהיה חשוך (בלילה) [כלילה].  ",
                "הוא וכל עבדיו. הוא חשוך והן חשוכין.",
                "ותהי צעקה גדולה וגו' <small>(שם)</small>, כיצד מצרי נושא חמש נשים, והיו לו חמש בכורות מהן וכן אשה שהיתה נשואה לחמש אנשים, והיו לה מהן חמש בכורות (מהן), והיו כולם מתים, לקיים מה שנאמר ומת כל בכור. ובית שלא היה בו בכור היתה צווחה גדולה (מן הבית) [כבבית] שהיה בו בכור, שהיה בעל הבית בכור, שנאמר (גם) [אף] אני בכור אתנהו <small>(תהלים פט כח)</small>, שנאמר ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת <small>(שמות שם)</small>.  ",
                "ויקרא למשה ולאהרן <small>(שם שם לא)</small>. היה הולך וקורא בלילה בכל שוק ושוק ואומר היכן הוא משה והיכן הוא דר, והיו בניהם של ישראל משחקין בו, ואומרים לו פרעה להיכן אתה הולך, והוא אומר להם למשה אני מבקש, והם אומרים לו כאן הוא דר ומשחקים בו עד שעמד עליו, [א\"ל פרע] קומו צאו מתוך עמי <small>(שם)</small>, אמר לו משה וכי גנבים אנו, הקב\"ה אמר לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר <small>(שם שם כב)</small>, א\"ל פרעה בבקשה ממך קומו צאו, א\"ל משה למה אתה מטריה הרבה, א\"ל שאני בכור ומתיירא אני שמא אמות, א\"ל משה אל תתירא מן הדבר, לגדולה מזו אתה מתוקן, ולא תאמר שפרעה בלבד היה דוחק אלא כל המצרים היו דוחקין, שנאמר ותחזק מצרים וגו' <small>(שם שם לג)</small>, אמר להם הקב\"ה חייכם אין כולכם מתים כאן אלא בים, למה לא מתו כולם במכת בכורות אלא בים, אמר ר' שמואל בר נחמן בערמה באו מצרים על ישראל, אמרו אם משעבדים אנו אותם באש, יכול אלוהיהן להביא עלינו אש מלמעלה, כשם שהביא על הסדומים, אלא נשבע שאיני מביא עוד מבול לעולם, (חייכם) בואו ונשעבדם במים, אמר להן הקב\"ה אני נשבעתי שאיני מביא עוד מבול לעולם, חייכם אותן אנשים הלכו למבול, שנאמר יגירהו על ידי חרב <small>(תהלים סגי ב)</small>, אותן האנשים נגררין והולכין מעצמן לים, מנת שועלים יהיו <small>(שם)</small>, אמר שלמה אחזו לנו שועלים וגו' <small>(שה\"ש ב טו)</small>. אמר ר' שמואל (שעל הים הביטו) [שעל ים כתיב].  ",
                "פרע מהם הקב\"ה במצרים, ואח\"כ פרע מהם על הים, במצרים מה כתיב, ויהי בחצי הלילה, כיון שהכה השר שלהן ואחר כך הכה אותן, וכן הוא אומר ובכל אלהי מצרים וגו' <small>(שמות יב יב)</small>, של אבן היה נימוק, של כסף ושל זהב היה ניתוך, כיון שפרע מאלהיהם ואחר כך פרע מהם, סוס ורוכבו רמה בים, זה השר, ואח\"כ מרכבות פרעה וחילו], אף במלכות רומי הרשעה הזו משהקב\"ה פורע משר שלהם ואחר כך פורע מהם, כשם שעשה למלכות בבל, משפרע משרם ואחר כך פרע מנבוכדנצר, שנאמר ופקדתי על בל בבבל <small>(ירמיה נא מד)</small>. ואף כך הוא עושה לאדום, שנאמר מדוע נסחף אביריך <small>(שם מו טו)</small>, זה השר שלהם, שמלקה אביריך אותו בצרעת, ואין נסחף אלא צרעת, שנאמר שאת או ספחת וגו' <small>(ויקרא יג ב)</small>, ואחר כך הוא פורע ממנה, שנאמר כי ה' הדפו <small>(ירמיה שם)</small>, וכן הוא אומר יפקד ה' על צבא המרום במרום <small>(ישעיה כד כא)</small>, ואחר כך ועל מלכי האדמה (באדמה) [על האדמה] <small>(שם)</small>, אבל ישראל כשם שאלהיהם חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך הם חיים וקימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם <small>(ירמיה י י)</small>, ובישראל כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום <small>(דברים ד ד)</small>.",
                "חסלת פרשת בא"
            ]
        ],
        "Beshalach": [
            [
                "ויהי בשלח פרעה וגו' <small>(שמות יג יז)</small>. זש\"ה חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם <small>(איוב ט ד)</small>, [חכם לב], זה הקב\"ה, שנאמר עמו חכמה (ותושיה) [וגבורה] וגו' <small>(שם יב יג)</small>, מי הקשה אליו וישלם, דור המבול נתקשו כנגדו ושטפן במים, דור הפלגה נתקשו כנגדו, הפיצם בכל העלם, אנשי סדום נתקשו כנגדו, מה היה סופן, וה' המטיר על סדום <small>(בראשית יט כד)</small>, פרעה אמר מי ה' <small>(שמות ה' ב)</small>, והקב\"ה אמר לו שלח את עמי <small>(שם שם א)</small>, ואף הוא נתקשה, שנאמר ויהי כי הקשה פרעה (לשלחם) [לשלחנו] <small>(שם יג טו)</small>, כיון שבאת מכת הבכורות עליו, מיד שלחן, לכך נאמר ויהי בשלח פרעה וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א [והיה בשלח פרעה]. זש\"ה אמרו לאלהים מה נורא מעשיך <small>(תהלים סו ג)</small>, ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר מהו אמרו לאלהים, אמור לפועלך הטוב [יישר].  ",
                "ברוב עוזך יכחשו לך <small>(שם)</small>, ר' ברכיה ור' יהודה הלוי בר' שלום, חד אמר יכחשו לך ישברו, כשם שאמר וכיחשו אויביך לך <small>(דברים לג כח)</small>, וחד אמר יכחשו לך ישקרו ויעשו אויביך כחשים, נבוכדנצר אמר בריך אלההון די שדרך מושך ועבד נגו וגו' <small>(דניאל ג כח)</small>, הוי יכחשו לך, סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות וגו' <small>(מ\"ב יח לח)</small>, לא זז משם עד שכיחש, שנאמר וישב בבושת [פנים לארצו], פרעה אמר לא ידעתי את ה' וגו' <small>(שמות ה ב)</small>, נעשה כחשן, שאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים <small>(שם ט כז)</small>, והוא בעצמו שלחן, שנאמר ויהי בשלח פרעה וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א [והיה בשלח]. זש\"ה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו <small>(משלי טז ז)</small>, אמר ר' יהושע בן לוי במי הוא מדבר, ביצר הרע, ויש אויבי גדול מזה, בנוהג שבעולם אדם שהוא דר בכרך עם חבירו שנה אחת, אפילו הוא שונאו נעשה אוהבו, יצר הרע גדל עם האדם מנערותו ועד זקנותו, ובכל יום ויום רוצה להפילו, ואם אינו יכול להפילו בתוך י' שנים מפילו בתוך כ' שנים, אמרו עליו על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. ",
                " ר' ברכיה קורא עליו אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' <small>(שם כה כא)</small> זה יצר הרע, האכילהו מלחמתה של תורה, כשם שאומר לכו לחמו בלחמי <small>(שם ט ה)</small>, ואם צמא הקשהו מים <small>(שם כה כא)</small> ממימיה של תורה, כשם שאומר הוי כל צמא לכו למים <small>(ישעי' נה א)</small>, מפני מה כי גחלים אתה חותה על ראשו וגו' <small>(משלי שם כב)</small>, הוי ברצות ה' דרכי איש, זה יצר טוב, גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע, אמר דוד כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו <small>(תהלים לה י)</small> יצר טוב מיצר רע.  ",
                "ר' שמואל בר נחמני אמר גם אויביו ישלים זה הנחש, שכתיב בו ואיבה אשית וגו' <small>(בראשית ג טו)</small>, וכשהקב\"ה רוצה בדרכיו של אדם הוא משלים אותו לו. מעשה בנחש אחד שהיה ב ומרתיע מן השדה, נכנס לתוך ביתו של אדם ערב שבת עם חשיכה, וראה קערה של שום שחוק נתונה על השולחן, נתן פיה עליה לאכול את השום, וכשאכלו הקיאו לתוכה, וכיסה את הקערה, כשם שהיתה מתחילה, ראה אותו נחש אחר של בית, מה עשה, הלך וגילה את הקערה, ומצאו אותה מגולה ושפכוה, מי גרם לבעל הבית הזה שלא מת, אותו נחש שגילה אותה, הוי ברצות ה' דרכי איש וגו'.  ",
                "ד\"א ברצות ה', אלו ישראל שכתיב בהם (וכל) [כל] איש ישראל <small>(דברים כז יד)</small>, כשהיו במצרים כיון שבאתה השעה להיגאל, גם אויביו ישלים אתו, זה פרעה, שכתיב בו אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל <small>(שמות טו ט)</small>, לכך נאמר ויהי בשלח פרעה."
            ],
            [
                "ד\"א [ויהי בשלח]. למה הדבר דומה, למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך והביאו, נטל את השבאיי ותלאו בגרדון, התחיל לצער אותו ואמר למה עשית כך לבני, עם שהוא מצערו, התחיל להודות, ואמר המלך ווי שהודה זה, הייתי מבקש לצערו הרבה והודה מיד, נתן לו אפופסין, כך פרעה שיעבד את ישראל במצרים, התחילו המכות באות עליו, ולא שילח את ישראל אלא אחר שבאו עליו כל המכות התחיל לשלחן, אמר הקב\"ה ווי ששילח אותן ויהי בשלח פרעה."
            ],
            [
                "ד\"א [ויהי בשלח]. מי קרא ווי, פרעה קרא ווי, אמר ר' יונתן בן אלעזר למה הדבר דומה לאדם שהיה לו קצצין של ארז, מכרם בדמים מועטים, הלך הלוקח ועשה מהם תיבות ומגדלים וחפצים הרבה, יצא אותו האיש שמכרם וראה אותן החפצים התחיל (להתאנף) [להתאנח] ואמר אוי לו לאותו האיש מה מכר. כך פרעה היו ישראל משועבדים לו בטיט ולבנם, ולא היו נכרים שהן אומה, כיון שיצאו ממצרים ובאו ונעשו דגלים על הים, יצא פרעה וראה אותן שהן עשויין דגלים, באותה שעה התחיל קורא ווי ויהי בשלח פרעה."
            ],
            [
                "[ד\"א ויהי בשלח], מי קרא ווי, אמר ריש לקיש המצרים קראו ווי, למה הדבר דומה לרופא שהיה במדינה, והיה אדם נפצע והיה מרפא אותו, [נעשה] חולה מרפא אותו, כיון שיצא הרופא מן המדינה היו בני המדינה קוראין ווי, כך (היו) [כשהיו] ישראל במצרים, כשהיה המכה באת על המצרים היו באים אצל משה ומבקשים ממנו, והוא מתפלל ומרפא את המכה, כשיצאו ישראל ממצרים, באותה שעה אמרו המצרים ווי ששילח פרעה את העם, ויהי בשלח פרעה."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי בשלח פרעה, מי קרא ווי, הכנענים [קראו ווי], למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן קטן, והיה לו אוסיא, (פי' פרדס), והיה מבקש לצאת למדינת הים, אמא לאריס אחד שיהא משמרה, ושיהא אוכל מפירותיה, עד שיעמוד בנו על פרקו, ואחר כך נותנה לו, כגדל בנו של מלך בקש האוסיא, מיד התחיל האריס קורא ווי, כך היו ישראל במצרים והכנענים יושבים ומשמרים את ארץ ישראל ואוכלים פירותיה, כיון ששמעו שיצאו ישראל ממצרים התחילו צווחין ווי, ויהי בשלח פרעה."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי בשלח פרעה, ולהלן הוא ואמר וגם את ישראל לא אשלח <small>(שמות ה ב)</small>, וכאן הוא משלחן למה הדבר דומה, למלך שנתן לעבדו מעות, ואמר לו קח לי דג אחד, והלך ולקח לו דג אחד מבאיש, אמר לו המלך חייך אין אתה יוצא מאחת משלש, או הדג אתה אכול, או דמיו אתה נותן, או אתה לוקה מאה מגלבין, אמר לו אני אוכלו, לא הספיק לאכול ממנו קימעא עד שנקטה נפשו עליו, אמר אני לוקה מאה מגלבין, לא (הסכין לאכול) [הספיק ללקות] חמשים [מגלבין] עד שהסכין למות, אמר אני נותן את דמיו, נמצא אוכל דג מבאיש, ולוקה, ונותן את דמיו, כך פרעה שיעבד את ישראל במצרים יותר מדאי, אמר לו הקב\"ה שלח עמי, אמר לא ידעתי את ה', הביא עליו עשר מכות ולא שלחן, א\"ל הקב\"ה חייך יש לך ליתן שכרן, שנאמר וה' נתן את חן העם וגו' <small>(שמות יב לו)</small>, משנטל המכות ונתן שכרן, אחר כך שילחן, לכך נאמר ויהי בשלח פרעה."
            ],
            [
                "[ולא נחם אלהים], לפי שהקב\"ה אמר לנביא בן אדם נהה על המון מצרים וגו' <small>(יחזקאל לב יח)</small>, התחיל פרעה מתגאה ואמר אני יורד אצלו, אמר לו ממי נעמת וגו' <small>(שם שם יט)</small>, ממי את יפה, טוב אתה ממלך אשור, או ממלך צור וצידון, רדה והשכבה את ערלים <small>(שם)</small>, (שמה) [שם] אשור וכל קהלה <small>(שם שם כב)</small>, שם עילם וכל המונה <small>(שם שם כד)</small>, שם משך תובל וכל המונה <small>(שם שם כו)</small>, שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה <small>(שם שם כט)</small>, שמה נסיכי צפון <small>(שם שם ל)</small>, באותה שעה היה פרעה רואה אותם ומתנחם, שנאמר [אותם] יראה פרעה ונחם [על כל המונה חללי חרב פרעה וכל חילו] <small>(שם שם לא)</small>, א\"ל הקב\"ה פרעה אין אתה מתנחם ממה שעשית לבניי, [הוי] ולא נחם אלהים."
            ],
            [
                "ד\"א ולא נחם אלהים, לא נחם כדרך כל הארץ, כיצד דרך ארץ העבד טוען את רבו, שמא אדונו טוענו, הקב\"ה לא נהג עמם כך, אלא ובמדבר אישר ראית אשר נשאך ה' אלהיך וגו' <small>(דברים א לא)</small>, ואומר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' <small>(שמות יט ד)</small>, דרך ארץ העבד מרחיץ את רבו, אבל כאן הקב\"ה היה מרחיץ אותנו, שנאמר וארחצך במים <small>(יחזקאל טז ט)</small>. דרך ארץ העבד מלביש את אדונו, אבל כאן הקב\"ה מלביש אותם, שנאמר ואלבישך רקמה <small>(שם שם י)</small>, דרך ארץ העבד מנעיל את רבו, אבל כאן ואנעלך תחש <small>(שם)</small>, דרך ארץ העבד מאיר לרבו, אבל כאן הקב\"ה מאיר לישראל, שנאמר וה' הולך לפניהם וגו' <small>(שמות יג כא)</small>, הוי ולא נחם אלהים כדרך כל הארץ, וכל כך למה, כי קרוב הוא, שהם קרובין של הקב\"ה שנאמר וירם קרן לעמו [תהלה לכל חסידו] לבני ישראל עם קרובו <small>(תהלים קמח יד)</small>."
            ],
            [
                "אז ישיר משה וגו' <small>(שמות טו א)</small>, זש\"ה אתי מלבנון כלה [אתי מלבנון תבואי] <small>(שה\"ש ד ח)</small>. לא היה צריך לומר אלא אתי מלבנון (תבואי) [כלה] מהו אתי מלבנון תבואי, אלא לעולם הבא הקב\"ה מביא ומכנס גליותיהן של ישראל, והן הולכין לירושלים, והשכינה תצא לאנפטי (פי' לתהום) שלהם, שנאמר אתי מלבנון תבואי.  ",
                "ד\"א אתי מלבנון כלה, אמר ר' לוי אמר הקב\"ה עמכם הייתי בשעבודה של מצרים. אמר ר' ברכיה הכהן דרש ר' לוי בר סוסי ויראו את אלהי ישראל <small>(שמות כד י)</small>, משנגאלו, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר <small>(שם)</small>, עד שלא נגאלו, במקום שדרכה של לבינה [להנתן] היתה נתונה. גדול היה שעבודה של בבל מן שעבודה של מצרים, במצרים כתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, ובבבל כתיב כמראה אבן (הספיר) [ספיר] וגו' <small>(יחזקאל א כו)</small>, במצרים כתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה <small>(שמות א יד)</small>, ובבבל כתיב והיה ביום הניח ה' וגו' ומן העבודה הקשה <small>(ישעיה יד ג)</small>, אמר להם הקב\"ה בבבל הייתי עמכם ובמצרים הייתי עמכם, הוי אתי מלבנון כלה. ",
                "[תשורי מראש אמנה.] <small>(שה\"ש ד ח)</small> אמר ר' יוסי בן שונם ר הוא ושמו אמנה, וכיון שהגליות מגיעות להר זה אומרות שירה, שנאמר תשורי מראש אמנה, בזכותו של אברם. מראש שניר <small>(שם)</small>, בזכותו של יצחק. וחרמון <small>(שם)</small> בזכותו של יעקב.  ",
                "ד\"א [תשורי מראש אמנה] בזכות מה זכו ישראל לומר שירה על הים, בזכות האמנה שהאמינו, מה כתיב למעלה מן הענין, וירא ישראל את היד הגדולה וגו' [ויאמינו בה' ובמשה עבדו] <small>(שמות יד לא)</small>. אמר ר' נחמיה בזכות מה אמרו שירה, בזכות האמנה שהאמינו תחילה, שנאמר ויאמן העם <small>(שם ד לא)</small>, תשורי מראש אמנה, בזכות האמנה זכו לומר שירה שנאמר אז ישיר משה וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א [אז ישיר משה]. זש\"ה קוה קויתי ה' וגו' <small>(תהלים מ ב)</small>, אמר ' פנחס הכהן בר חמא אם קויתה ולא באח זורוקוה, אמר דוד קוה אל ה' [חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'] <small>(תהלים כז יד)</small>, אם בא קויך יפה, אם לאו חזור וקוה אל ה', ואמר דוד קוה קויתי אל ה', מתוך הקיווי ויט אלי וישמע שועתי <small>(שם מ ב)</small>. וישמע אלהים אתל נאקתם וגו' <small>(שמות ב כד)</small>, ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו' <small>(תהלים שם ג)</small>, מטיט לבינים, ויקם על סלע רגלי <small>(שם)</small>, שנתן לי בזת מצרים ובזת הים, (כונן אשורי), ויתן בפי שיר חדש <small>(שם שם ד)</small>, אז ישיר משה וגו'. מהו אז, באז עשה הקב\"ה לדורו של אנוש היבשה ים, שנאמר אז הוחל לקרא בשם ה' <small>(בראשית ד כו)</small>. ולנו עשה הים יבשה, באז אנו מקלסין אותו.  ",
                "ד\"א למה באז, אמר משה באז קראתי תגר לפני הקב\"ה, שנאמר ומאז באתי וגו' <small>(שמות ה כג)</small>, ובלשון שסרחתי, בו בלשון אני מתקן ואקלס אותך.  ",
                "ד\"א אז, א' אחד, ז' שבעה הרי שמונה, אמר משה בזכות המילה שניתנ לשמונה נקרע הים, ונקלס באז. אמר ר' לוי לגוזרי ים סוף לגזרים <small>(תהלים קלו יג)</small>, שכן בלשון ארמי קורין למהולין גזורים, בזכות המילה נקרע הים."
            ],
            [
                "ד\"א [אז ישיר משה]. אז שר לא נאמר אלא אז ישיר, לעתיד לבא עתידין ישראל לומר שירה לה', (נאה השירה) [הוא נאה לשירה], והשירה נאה לה'. ",
                " ויאמרו לאמר <small>(שמות טו א)</small>, מהו לאמר, לאמר הנסים לדורות שעשה הקב\"ה עם ישראל.  ",
                "ד\"א אז ישיר, בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב\"ה, ולא הניחן הקב\"ה, שנאמר ולא קרב זה אל זה וגו' <small>(שם יד כ)</small>, ואומר וקרא זה אל זה <small>(ישעי' ו ג)</small>, למי היו דומין, למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך להביא אותו. ובאו הבריות לומר לו אימנון, אמר להן לכשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי, כך ישראל היו נתונים בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב\"ה נזף בהם, אמר להם הקב\"ה בניי נתונים בצרה, ואתם מקלסין לפני, כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר ר' אבין הלוי למה הדבר דומה, למלך שירד למלחמה ונצח, ואו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך, באו למלך ואמרו לו בנך ועבדך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחילה, אמר להם שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני, יכנס בני תחילה, כך כיון שעלו ישראל מן הים, באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב\"ה למלאכי השרת הניחו לישראל תחילה, אז ישיר משה [ובני ישראל], נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחילה, אמר ר' חייא בר אבא רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות <small>(תהלים סח כו)</small>, קידמו שרים (אחר נוגנים) אלו ישראל, (ואחר כך) [אחר] נוגנים, אלו המלאכים, (ואחר כך) בתוך עלמות תופפות, [אלו הנשים], אמר ר' לוי השמים, לא אקבל הדבר הזה, אלא הנשים קילסו תחילה, שאלא שאחר נוגנים אלו ישראל, בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים, התחילו מלאכי השרת להתרעם לפני הקב\"ה, אמרו לא דיינו שקדמו לנו האנשים, אלא אף הנשים כן, אמר להן הקב\"ה חייכם כן, אמר ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן ראה מה כתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי <small>(יחזקאל ג יב)</small>, מהו אחרי אחרי שקילסתי אני וחבירי, אחר כך הלכו מלאכי השרת ואמרו ברוך כבוד ה' ממקומו <small>(שם)</small>, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהן <small>(שם א כד)</small>, מהו [בעמדם], מי ששומע בעמדם סבור שמא יש ישיבה למעלה, [חס ושלום, אין ישיבה למעלה], אלא הכל עומדים שנאמר שרפים עומדים וגו' <small>(ישעי' ו ב)</small>, וכן הוא אומר קרבת (אל) [על] חד מן קאמיא <small>(דניאל ז טז)</small>, מהו בעמדם, אלא כשישראל עומדים ומקלסין להקב\"ה אותה שעה תרפינה כנפיהם."
            ],
            [
                "אשירה לה' כי גאה, <small>(שמות טו א)</small>. אמר ר' אבין הלוי ד' גאים יש בעולם, הגאה שבחיות אריה, וגאה שבבהמות שור, וגאה שבעופות נשר, ואדם גאה על כולן, נטלן הקב\"ה וקבען בכסא הכבוד, שמתגאה על גאים, הוי אשירה לה' כי גאה גאה. ",
                " סוס ורוכבו <small>(שם)</small>, וכי סוס אחד היה שכתיב סוס ורוכבו, אלא כולם לא היו ספורים לפני הקב\"ה אלא כאחד.  ",
                "ד\"א סוס ורוכבו. [בר קפרא אמר] קשרם הקב\"ה זה בזה, למה שיהנו ישראל בבזה, למה כיון שיצאו ישראל ממצרים ויצאו המצרים לרדוף אחריהם, אמר להם פרעה יודע אני שנטלו כספיכם וזהביכם, אלא אל תתנו דעתכם בביזה, מה עשה פתח תסבריות של יוסף, אמר טלו לכם כסף וזהב, ונטלו ועטרו את סוסיהם, שנאמר כל סוס רכב פרעה <small>(שמות יד ט)</small>, לפיכך היו קשורים זה בזה, כדי שיהנו ישראל בבזה, בעולם הזה נהנו ישראל בבזת שונאיהם, אבל לעולם הבא כל מה שהאומות מסגלין, לישראל הוא, שנאמר והיה סחרה ואתננה קדש לה' <small>(ישעי' כג יח)</small>. "
            ],
            [
                "ויסע משה את ישראל וגו' <small>(שמות טז כב)</small>, זש\"ה ויסע כצאן עמו <small>(תהלים עח נב)</small>, למה כצאן, אלא מה הצאן מתפזרה והרועה מכנסה, כך היו ישראל במדבר מתלחמין ובוכים ומתרעמים בכל שעה, שנאמר כמה ימרוהו במדבר וגו' <small>(שם שם מ)</small>, כביכול לא נסתלק מעליהם הקב\"ה אלא ניהגם כצאן, שנאמר ויסע משה.   ",
                "ד\"א למה כצאן, אלא מה הצאן הזה משברת את האילנות, ואע\"פ כן אין בעליה מקפיד עליה, לפיכך קורא אותם צאן, וכן הוא אומר ואתנה צאני צאן מרעיי אדם אתם <small>(יחזקאל לד לא)</small>, אם צאן למה אדם, ואם אדם למה צאן, אלא אמר ר' יוחנן צאן לעונשים ואדם למתן שכר, [אם חייבים נוהג בהם כצאן כדי ענשו, ואם עשו מצות נוהג בהם כאדם ליתן להם שכר, הוי צאן לעונשים ואדם למתן שכר]. ",
                " ד\"א ויסע כצאן עמו אמר ר' ברכיה ראה מה חביבין ישראל לפני הקב\"ה שקראן שה, שנאמר שה פזורה ישראל <small>(ירמיה נ יז)</small>, ומי שיש לו שה אחד מאכילו ומשקו בעונתו שהוא אחד, אבל מי שיש לו צאן הרבה, אינו יכו להזדקק להם, אלא מתייגע עמהם הרבה, ראה חיבה שחיבב הקב\"ה את ישראל, שקראן צאן, ואומר ארבה אותם כצאן <small>(יחזקאל לו לז)</small>.  ",
                "ד\"א למה כצאן, אלא [כשם] כשהרועה זהיר בצאנו ביום מפני החמה, ובלילה מפני הזאבים, כך היה הקב\"ה זהיר בישראל, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם וגו' <small>(ישעיה ד ו)</small>, ואומר לא ימיש עמוד הענן וגו' <small>(שמות יג כב)</small>, ואומר נחית כצאן עמך וגו' <small>(ישעיה ד ו)</small>, ואומר לא ימיש עמוד הענן וגו' <small>(שמות יג כב)</small>, ואומר נחית כצאן עמך וגו' <small>(תהלים עז נא)</small>. מהו נחית אלא נחית לשון נוטריקון הוא, \"נוראות הראית במצרים, \"חרונך שפכת עליהם, \"ימינך בלעה אותם. \"תהום כסית עליהם. ר' יהושע אומר, \"נפלאות עשית לנו, חירות נתת לנו, \"ים בקעת לנו, \"תורה נתת לנו. ר' אלעזר המודעי אמר, \"נסים עשית לנו, \"חיים (עשית) [נתת] לנו, \"ידך הראית לנו, \"תלוי ראש נתת לנו. וחכמים אומרים \"נביאים העמדת ממנו, חסידים העמדת ממנו, \"ישרים \"תמימים העמדת ממנו, וכל אילו בזכות משה, לכך נאמר ויסע משה."
            ],
            [
                "ד\"א [ויסע משה]. מהו ויסע משה, שהסיען בעל כרחן, שלא בטובתן, כיצד אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים, יצא פרעה לרדוף אותם בכל אותם האוכלוסין, שנאמר ויקח שש מאות רכב בחור <small>(שמות יד ז)</small>, מה עשה עמד וקישט כל אותן הסוסים באבנים טובות ומרגליות, כשבאו לים וטבען הקב\"ה היו צפין על שפת הים כל אותן האבנים טובות ומרגליות והיו מושלכים, והיו ישראל יורדין בכל יום ונוטלין מהם ולא היו מבקשים לזוז משם, כיון שראה משה כך, אמר להם מה אתם סבורים, שבכל יום הים מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות, עמד והסיען בעל כרחן.  ",
                "ד\"א ויסע משה אמר ר' יהושע, איזו היא הנסיעה שנסעו ישראל שלא על פי הגבורה, זו שנאמר ויסע משה <small>(שם טו כב)</small>. ר' אלעזר המודעי אומר על פי הגבורה נסעו, זו שנאמר ויסע משה <small>(שם טו כב)</small>.  ",
                "ר' אלעזר המודעי אומר על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו במקום (אחד) [אחר] שנים ושלשה [מקומות] על פי ה' יסעו וגו' <small>(במדבר ט יח)</small> ואף כאן אעפ\"י שכתב ויסע [משה] על פי הגבורה נסעו, ומהו ויסע משה, בשעה שאמר להם שיסעו, לא אמרו לו להיכן אנו נוסעין למדבר, שמא אין בו כלום, אלא עמדו ונסעו להם, על פי אמנה, אמר ירמיה הלוך וקראת באזני ירושלים [לאמר כה אמר ' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה] <small>(ירמיה ב ב)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור, אמרו רבותינו מדבר שור היה שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה, והיה מלא נחשים ועקרבים וחיה רעה. אמר ר' יוסי היה שם נחשים כקורות בית הבד, ועקרבים כמלא הזרת, וכן הוא אומר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו' <small>(דברים ח טו)</small>. עשה בשבור מלכא שהיה עובר שם, ועברה שיירא ראשונה, ובלעה הנחש, עברה שניה ובלעה, שלישית ובלעה, והיה המלך יושב ומיצר, היו עמו שם איסקולסקיטון, אמרו לו מה אתה עומד, הביא עשרה גבורים, והביא, אמרו לו ימלאו סרודות (פי' שקים) של תבן, והיו ממלאין את הסרודות תבן, ומגלגלין לפניו והוא בולע, עד שנפתח כריסו, ולא היה יכו לזוז, ועמדו והרגו אותו, הוי המוליכך וגו'. ",
                " ואומר אפעה ושרף מעופף <small>(ישעי' ל ו)</small>, מהו שרף מעופף, העוף שהיה פורח עליו מיד היה נשרף, ר' חייא הגדול אמר אדם אחד היה בארץ ישראל מרוטה שמו, למה נקרא שמו מרוטה, אמרו פעם אחת עלה ללקט עצים מן ההר, וראה את הנחש ישן, והנחש לא ראהו, ומפחדו נשרו שערותיו, והיו קוראין אותו מרוטה, ולא צימח בו שיער עד יום מותו, הוי המוליכך וגו'.  ",
                "אמר ר' יוסי ב\"ר חנינא גדול הוא אלהינו שהצילנו מן המדבר ההוא."
            ],
            [
                "[וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים] <small>(שמות טו כב)</small>. ר' יהושע אומר בשעה שעברו ישראל בים, יצאו להם מים מתוקים, ומהם נטלו בכליהם והיו שותים, וכיון שכלו המים היו מתרעמים, שנאמר וילונו העם על משה וגו' <small>(שם שם כד)</small>. ויבואו מרתה <small>(שם שם כג)</small>. היה להם להימלך בגדול שבהן, אלא עמדו ונתרעמו. ר' אלעזר המודעי אומר למודין היו ישראל לומר דברים של תרעומת לפני הקב\"ה, מיד ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ <small>(שם שם כה)</small>, ויראהו לא נאמר אלא ויורהו, אמר ר' שמעון בן יוחי [דבר] מן התורה שכתיב בה עץ חיים <small>(משלי ג יח)</small> לימדו הקב\"ה, ואמר על המים ונמתקו.  ",
                "ד\"א ויורהו ה' עץ, ומה היה, ר' יהושע אומר, עץ זית היה, ר' נחמיה אומר עץ של ערבה, ויש אומרים עיקרי תאנה, ויש אומרים עיקרי רימון, שאין מרים כהם, וחכמים אומרים הרדופני עץ הוא, ואין מר כמוהו. אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, ראה מה גדולים נסים של הקב\"ה, בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקב\"ה במר מרפא את המר, שנאמר כי [אעלה ארוכה לך] וממכותיך ארפאך נאום ה' <small>(ירמי' ל יז)</small>, במה שהוא מכה הוא מרפא, אמר הקב\"ה למשה שיתן דבר מר בתוך דבר מר למתוק בו, כיוצא בו כתיב ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח וגו', ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים <small>(מ\"ב ב כא)</small>, כיוצא בו ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וגו' <small>(ישעי' לח כא)</small>, והלא בזמן שנותנים שרף של תאנים על הבשר מיד הוא מתאכל, אלא כדי לעשות נס."
            ],
            [
                "שם שם לו חק ומשפט <small>(שמות טו כה)</small>. חק כיבוד אב ואם.",
                " ויאמר אם שמוע תשמע <small>(שם שם כו)</small>. רצה אדם לשמוע מצוה אחת, שומע הרבה. (ר' אלעזר) [ר' שמעון בן אלעזר] אומר כל הרוצה לשמוע משמיעין אותו.  ",
                "(בקול) [לקול] ה' אלהיך <small>(שם)</small>. מיכאן אתה למד, כל השומע מפי תלמיד חכם, כשומע מפי הגבורה.  ",
                "והישר בעיניו תעשה <small>(שם)</small>, זה משא ומתן בשלום.  ",
                "והאזנת למצותיו <small>(שם)</small>. אלו הלכות.",
                "ושמרת כל חוקיו <small>(שם)</small>. אלו הגזירות.",
                "כי אני ה' רופאך <small>(שם)</small>. אמר קב\"ה לישראל תורה שנתתי לכם הם מרפאים אתכם, שנאמר רפאות תהי לשריך וגו' <small>(משלי ג ח)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים <small>(שמות טז ד)</small>. זש\"ה כי בם ידין עמים [יתן אוכל למכביר] <small>(איוב לו לא)</small>, השמים הללו בם הוא דן את אומות העולם, תדע לך כשחטאו דור המבול דנם בהם. שנאמר ימטר על רשעים פחים וגו' <small>(תהלים יא ו)</small>, הוי כי בם ידין עמים וגו'. אנשי סדום כשחטאו דנם בשמים, שנאמר וה' המטיר על סדום וגו' <small>(בראשית יט כד)</small>, אף סיסרא כשחטא בשמים דנו, שנאמר (משמים) [מן השמים] נלחמו וגו' <small>(שופטים ה כ)</small>, בשמים הוא דן את העמים. יתן אוכל למכביר, מהן נתן מזון לישראל, למה הדבר דומה לנחתום שהיה עומד על הכבשן, נכנס שונאו וחתה נחלים ונתן על ראשו. נכנס אוהבו רדה פת חמה, ונתן לו הגחלים והפת, שניהם יצאו מתוך הכבשן, כך הקב\"ה הוריד אש על הסדומים ושרפן, ומן השמים הוריד לישראל מן, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו'. ",
                " ד\"א לא היה צריך לומר מן השמים, אלא מן הארץ, שאין דרכו של לחם לעלות אלא מן הארץ, וזש\"ה כל אשר חפץ ה' עשה וגו' <small>(תהלים קלה ו)</small>, כשביקש קרע הים לפני ישראל ועשאו יבשה, וכשביקש עשאו ים, דרכו של שמים להוריד טל ומטר, והארץ להוציא לחם, שנאמר ארץ ממנה יצא לחם <small>(איוב כח ה)</small>. וכשביקש הוריד הלחם מן השמים, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו', והטל עולה מן הארץ, שנ אמר ותעל שכבת הטל <small>(שמות טז יד)</small>. זש\"ה כי יהיו (לי עבדים) [לו לעבדים] וגו' <small>(דה\"ב יב ח)</small>, ולא יהיו עבדים לנבוכדנצר, שנאמר ויהיו בהם מבני יהודה דניאל וגו' <small>(דניאל א ו)</small>, מה היה עושה להם, וימן להם המלך [דבר יום ביומו] <small>(שם שם ה)</small>, במדה, אבל כשהורדת להם מן, היה יורד כשם שהמטר יורד, ואין לו קצבה. כך הייתי ממטיר [לכם לחם מן השמים]."
            ],
            [
                "זבדי בן לוי אמר שני אלפים אמה היה יורד המן בכל יום, והיה עומד עד ארבע שעות, כיון שהיה השמש באה עליו היה נימוק ונעשה נחלים נחלים ושטף ויורד, ולמי היה מתוקן עכשיו, לצדיקים לעולם הבא, מי שהוא מאמין זוכה ואוכל ממנו, ומי שאינו מאמין אל ירא בפלגות וגו' <small>(איוב כ יז)</small>, וכיון שהיה יורד בנחלים היו אומות העולם באין לשתות ממנו, והוא נעשה בפיהם גד ולענה, שנאמר והמן כזרע גד הוא וגו' <small>(במדבר יא ז)</small>. אבל לישראל נעשה בתוך פיהם דבש, כשם שאומר וטעמו כצפיחית בדבש <small>(שמות טז לא)</small>. אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום חשבון הוא שהיה המן יורד לישראל [בכל יום] מזון שני אלפים שנה, וגבהו ששים אמה, כתיב במבול ביום הזה נבקעו כל מעינות וגו' <small>(בראשית ז יא)</small>, וכתיב במן ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח <small>(תהלים עח כג)</small>, הדלת ארבע חלונות, וכתיב נוצר חסד <small>(שמות לד ז)</small>, וכתיב פוקד עון אבות וגו' <small>(שם)</small>, מיכאן שמדה טובה מרובה על מדה פורעניות חמש מאות כפלים שתי חלונות שנפתחו במבול ירדו כל אותן הגשמים שנים עשר חדש, וכאן כתיב ודלתי שמים פתח, מיכאן שהיה המן יורד בכל יום מזון שני אלפים שנה."
            ],
            [
                "אומות העולם לא היו יכולין לטעום מנו, שהיה בפיהם כגידין מרין, ומה היו עושים, היו צדין צבי שהיה שותה ממנו, וטועמין ממנו מטעמו של מן, והיו אומרים אשרי (הגוף) [הגוי] שככה לו. אמר ר' יוסי בר חנינא לא כשם שהזקן טועם ממנו התינוקות טועמין אותו, כיצד התינוקות היו טועמין אותו טעם חלב, שנאמר והיה טעמו כטעם לשד השמן <small>(במדבר יא ח)</small>, והבחורים היו טועמין בו כדבש, שנאמר וטעמו כצפיחית בדבש <small>(שמות טז לא)</small>, והזקנים טועמין בו כלחם, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים <small>(שם שם ד)</small>, והחולה היה טועמו כסולת המעורב בשמן ודבש, כטיסני זו שעושין לחלולה, שנאמר ובשלו בפרור <small>(במדבר יא ח)</small>, ומנין שהיה בו טעם סולת ודבש, שנאמר ולחמו אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש וגו' <small>(יחזקאל טז יט)</small>, כל אחד ואחד היה טועם בו לפי כחו, מי שהיה זריז היה יוצא ומלקט מן השדה, שנאמר ויצאו העם ולקטו <small>(שמות טז ד)</small>, והבינונים היו יוצאין לפתח אהליהם [ומלקטים], והעצלים היו רובצין להם, ופושטין ידיהם והוא יורד לתוך ידיהם, שנאמר ותעל שכבת הטל וגו' <small>(שם שם יד)</small>. [דק מחספס] <small>(שם)</small>.  ",
                "בר קפרא אמר מהו מחספס, לחם שהיה נטור ברמ\"ח אברים, כמנין אותיות מחספס, מ' ארבעים, ח' שמונה, ס' ששים, פ' שמונים, ס' ששים, הרי רמ\"ח, כנגד רמ\"ח אברים שבאדם, שנאמר לחם אבירים <small>(תהלים עח כה)</small>, אל תיקרי לחם אבירים, אלא לחם איברים, היו מלאכי השרת טוחנין את המן, והיה יורד ישראל והיו אוכלין אותו, ולא היה אחד מהם צריך לנקביו, לפי שהיה נטור באיברים, הוי לחם אבירים לחם איברים."
            ],
            [
                "אמר ר' חמא ב\"ר חנינא המן כשנתן לשיראל. באלוש ניתן להם, למה באלוש, בזכות אמינו שרה, דכתיב לושי ועשי עוגות <small>(בראשית יח ו)</small>, לכך נתן להם באלוש.  ",
                "הנני ממטיר לכם לחם וגו', אמר להם הקב\"ה ראו מה ביני וביניכם, אתם מקריבים לי עומר אחד בכל שנה, שנאמר והבאתם את עומר וגו' <small>(ויקרא כג י)</small>, ואני נתתי לכם לכל אחד ואחד עומר, שנאמר עומר גלגולת <small>(שמות טז טז)</small>, ולא עוד אלא אתם הייתם מקריבים לי עומר אחד בשנה, ואני נתתי לכם מן בכל יום, שנאמר ויצא העם ולקטו [דבר יום ביומו]."
            ],
            [
                "ראו כי ה' נתן לכם (את) השבת. <small>(שמות טז כט)</small>. מהו ראו, אמר ר' יצחק ראו היאך אתם משיבים לאומות העולם, שאם יאמרו לכם למה אתם משמרים את השבת, מה נסים נעשו לכם, ראו כי ה' נתן לכם (את) השבת, אמרו להם בכל ים היה יורד פרידה אחת, ובערב שבת שתי פרידות, שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה וגו' <small>(שם ה)</small>, מהו משנה, אם תאמר שנים, והלא כבר נאמר שני העומר לאחד <small>(שמות טז כב)</small>, ומהו משנה, חזקיה בר חייא אמר שהיה משונה בטעמו ובריחו ובתוארו, ולא עוד אלא שבכל יום מי שהיה מותיר ממנו מערב ועד בקר היה מבאיש, ובשבת כתיב לא הבאיש וגו' <small>(שם שם כד)</small>. הוי לקטו לחם משנה. (ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה <small>(שם שם כב)</small>] באותה שעה נזכר ששכח לומר להם פרשת שבת, שאמר לו הקב\"ה כיון שבאו ואמרו לו, אמר להם משה, הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קודש לה' מחר וגו' <small>(שם שם כג)</small>. אמר ירמיה למה (תריבון) [תריבו] אלי וגו' <small>(ירמיה ב כט)</small>, אפילו משה שאמרתי לו לומר להם פרשת שבת שכח ולא אמר להם, כולכם פשעתם בי <small>(שם)</small>, ר' יהודה אומר כיבד הקב\"ה את השבת, שבכל יום היה המן יורד, ובשבת לא היה יורד, שנאמר והיה ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו <small>(שם שם כז)</small>, אמר להם משה כל מי שהוא נוטל עומר לגלגולות לא יטול יותר ממנו, שנאמר ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו וגו' <small>(שם שם יט)</small>, ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו <small>(שם שם כ)</small>, ומי היו, אילו דתן ואבירם. ר' יהושע [דסכנין] בשם ר' לוי אמר כשהניחו מן המן היו תולעים יוצאים מתוך אהליהם, ונכנסין בתוך אהליהם של ישראל, ורוח הקדש צווחת ואומרת עליהם, אתם סבורים שאתם עושין בסתר, ואינו גלוי לפני, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וגו' <small>(ירמיה כג כד)</small>. אמר הקב\"ה בעולם זה אכלתם את המן בזכות אבותיכם, אבל לעולם הבא אני מאכיל אתכם בהמות זיז ולויתן, אתם אוכלים בזכות עצמיכם, שנאמר יכרו עליו הברים יחצוהו בין כנענים <small>(איוב מ ל)</small>.",
                "חסלת פרשת בשלח"
            ]
        ],
        "Yitro": [
            [
                "וישמע יתרו וגו' <small>(שמות יח א)</small>. זש\"ה ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו <small>(קהלת ח י)</small>. וכי יש רשעים קבורים [באים] ומהלכים, ששלמה אמר קבורים ובאו, אלא אמר ר' סימון אלו הרשעים שהן קבורים ומתים בחייהם, שנאמר כל ימי רשע הוא מתחולל <small>(איוב טו כ)</small>, מהו מתחולל, שהוא מת וחלל.  ",
                "ד\"א ובכן ראיתי רשעים מדבר בגרים, שהם באים ועושין תשובה, וממקום קדוש יהלכו <small>(קהלת שם)</small>, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.  ",
                "ד\"א וממקום קדוש יהלכו, ממקום שישראל [מהלכים, ישראל] נקראו קדושים, וישתכחו בעיר <small>(שם)</small>, שהן משכחין מעשיהם הרעים.  ",
                "ד\"א וישתבחו, שמשתבחין במעשיהם הטובים, גם זה הבל <small>(שם)</small>, שאין זה הבל שאומות העולם רואין אותן היאך הם באין ומתגיירין ונכנסין תחת כנפי שכינה ואינן מתגיירין, גם זה הבל, מי היה זה שבא ונתגייר גר של אמת, זה יתרו, שנאמר וישמע יתרו וגו'."
            ],
            [
                "[וישמע יתרו]. זש\"ה לריח שמניך טובים וגו' <small>(שה\"ש א ג)</small>. אמר ר' ינאי הראשונים נתת להם ריח מצות לאדם נתת לו ז' מצות, לנח ולבניו נתת ז' מצות, ריח מצות נתת להם, אבל אנו כשבאנו לסיני. כאדם שמערה מפי החבית היית מערה לנו את כל המצוות, שנאמר שמן תורק שמך <small>(שם)</small>. ",
                " ד\"א שמן תורק שמך, אמר ר' ברכיה כשם שהשמן מאיר כך התורה מאירה, על כן עלמות אהבוך <small>(שם)</small>, העולם הזה והעולם הבא.  ",
                "ד\"א עלמות אהבוך. אלו אומות העולם שמתגיירין, מי היה זה יתרו, בשעה ששמע מה נסים נעשו לישראל, בא ונתגייר, שנאמר וישמע יתרו."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין מפלתו לש עמלק. ואחר כך וישמע יתרו, זש\"ה לץ תכה ופתי יערים <small>(משלי יט כה)</small>, לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו, בשעה שבא עמלק להלחם בישראל, מה כתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים <small>(שמות יז ח)</small>, מהו ברפידים על ידי שריפו ידיהם מן המצות, והיאך רפו ידיהם, כתיב ויקרא שם המקום מסה ומריבה <small>(שם שם ז)</small>, התחיל צווח להם עד מתי אתם מנסים אותי, עד מתי תריבון עמדי, ואף משה צווח ומה תריבון עמדי ומה תנסון את ה' <small>(שם שם ב)</small>, ומה היו מנסים, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר כך היו מרננין ואומרים אם מספק לנו מזונות [כמלך שנכנס למדינה והן מקלסין אותו ומכבדין אותו והוא מספק להם מזונות] נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ר' נחמיה אומר, כך היו ישראל אומרים אם עשה לנו צרכינו [כמלך שנכנס למדינה ומקלסין אותו ומכבדין אותו והוא עושה להם כל צרכם] נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ורבותינו אמרו כך היו מהרהרים, ואומרים הרי אנו מהרהרים בלבנו, אם הוא ידוע מה אנו מהרהרים נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, שנאמר [היש ה' בקרבנו] <small>(שם שם ז)</small>. ר' ברכיה אמר בלבן היו משיחים, והקב\"ה נותן להם את שאלתם, שנאמר וינסו אל בלבבם [לשאל אוכל לנפשם] <small>(תהלים עח יח)</small>, מה כתיב ויאכלו וישבעו מאד <small>(שם שם כט)</small>, אמר הקב\"ה כך הרהרתם בלבבכם, חייכם אני מודיע לכם הנה עמלק לפניכם, שנאמר ויבא עמלק."
            ],
            [
                "למה היו ישראל דומין, לאחד שהיה רוכב על כתיפיו של אביו, והיה רואה דבר של חפץ, ואמר לאביו ליקח לו, ולקח לו, כן פעם שני, ופעם שלישי, עד שהן מהלכין ראה אדם אחד אמר לו ראית את אבי [אמר לו אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני עושה לך ואתה אומר לו ראית את אבי] מה עשה השליכו מעל כתיפו, ובא הכלב ונשכו, כך היו ישראל, כשיצאו ישראל ממצרים, מיד הקיפו אותם ענני כבוד, בקשו מן הוריד להן הקב\"ה, בקשו שליו הביא להם, שנאמר ותאותם יביא להם <small>(תהלים עח כט)</small>, היה נותן להם כל צרכם, התחילו מהרהרים ואומרים היש ה' בקרבנו אם אין <small>(שמות יז ז)</small>, אמר להם הקב\"ה חייכם אני מודיע אתכם הרי הכלב בא ונושך אתכם, ומי הוא זה זה עמלק, שנאמר ויבא עמלק.  ",
                "אמר ר' ברכיה למה נקרא שמו עמלק, עם לק, שבא ללוק דמן של ישראל ככלב. ",
                " ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וגו' <small>(שם שם ט)</small>, ולמה ליהושע בשביל לזרזו, וצא הלחם בעמלק <small>(שם)</small>, אמר יהושע, כמה גדולים יש כאן, אהרן וחור וע' זקנים לא אמר אלא לי, מה עי לעשות לקיים גזירתו, מיד ויעש יהושע וגו' <small>(שם שם י)</small>.  ",
                "והיה כאשר ירים משה וגו' <small>(שם שם יא)</small>, מה היה הסוף, ויחלוש יהושע וגו' <small>(שם שם יג)</small>, ר' ברכיה הכהן אמר הפיל עליהם גורלות, ארבעה שמות נקרא, גורל פור חבל חולש.  ",
                "את עמלק <small>(שם)</small>, (כשמועו) [כמשמעו], ואת (עמלק) אלו אשתו ובניו, עמו, (אלו) אוכלוסין שבאו עמו, לפיכך כששמע יתרו נסים שעשה הקב\"ה בעמלק מיד בא ונתגייר, הוי לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו."
            ],
            [
                "וישמע יתרו כהן מדין. כומר לע\"ז היה. ויחד יתרו <small>(שם יח ט)</small>, שיחד שמו של הקב\"ה. ד\"א ויחד יתרו, שנעשה יהודי. ויאמר יתרו ברוך ה' <small>(שם שם י)</small>. אמר יתרו לא הנחתי אלוה שלא עבדתי אותו, ולא מצאתי אלוה כאלוהו של ישראל, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים <small>(שם שם יא)</small>. ד' בני אדם אמרו ד' דברים אילו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליהן, ומי הן משה ויתרו ושלמה ונבוכדנצר, משה אמר הצור תמים פעלו [כי כל דרכיו משפט] <small>(דברים לב ד)</small>, [אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מנין זה יודע דרכיו של הקב\"ה, אלא] לפי שכתיב יודעי דרכיו למשה <small>(תהלים קנ ז)</small>, לכך נאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. ושלמה אמר את הכל עשה יפה בעתו <small>(קהלת ג יא)</small>, אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מי הודיעו לזה, מה יפה ומה אינו יפה, אלא שלמה שלא חסר כלום משולחנו, הוא היה יודע מה יפה. אמר ר' יוסי בר חנינא אפילו מרר בתמוז, (ובילפפונין) [ומלפפונין] (פי' צנון וחזרת) בתשרי, לא חסר שלחנו של שלמה. נבוכדנצר אמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין <small>(דניאל ד לב)</small>, אילו אמרו אחר היו שוחקין עליו על מה שלט אדם זה, אפילו על יתוש לא שלט, אבל בנבוכדנצר נאה לומר כן, שנאמר בו וכל [די] דיירין (בבני) [בני] אנשא [חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטוך בכלהון]. <small>(שם ב לח)</small>. יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים <small>(שמות יח יא)</small> לפי שלא ראה בכל אלהות שלו גדול כה', כי בדבר אשר זדו עליהם <small>(שם)</small>, א\"ר אלעזר במה שחשבו מצרים לאבד את ישראל במים, בו הם אבדו ונשתקעו בתוך הים."
            ],
            [
                "ויבא יתרו חותן משה וגו' ויאמר אל משה אני חותנך וגו' <small>(שמות יח ה ו)</small>, מי אמר למשה אני חותנך, לא היה יכול לבוא אצל משה, מה עשה כתב איגרת, וקשרה בחץ, וירה ובא החץ אצל משה וקרא אותה משה ויצא אצלו, ושנאמר ויצא משה לקראת חתנו <small>(שם שם ז)</small>, נכנס עמו למחנה, מה כתיב, ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם <small>(שם שם יב)</small>, משאכלו עמו אמר תן לי רשות שאלך לי למקומי, אמר לו משה והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך <small>(במדבר י לב)</small>, אמר לו מבקש אני לילך ולומר שבחו של הקב\"ה במקומי מיד וישלח משה את חתנו וגו' <small>(שמות יח כז)</small>. וכשהקב\"ה עשה נסים לישראל הם מקלסים אותו [ואומות העולם מקלסים אותו], שנאמר יודוך (עמים אלו) [ה'] כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך <small>(תהלים קלח ד)</small>."
            ],
            [
                "בחדש השלישי וגו' <small>(שמות יט א)</small>. זש\"ה הלא כתבתי לך שלישים במועצות וגו' <small>(משלי כב כ)</small>, אם בקשת ליטול עצה, מן התורה הוי נוטלה, אמר דוד כשהייתי רוצה ליטול עצה הייתי נוטל מן התורה, שנאמר בפקודיך אשיחה וגו' <small>(תהלים קיט טו)</small>, בן זומא אומר מה כתיב בחדש השלישי, ביום ההוא [אין כתיב כאן אלא ביום הזה] כאילו ביום הזה באו מדבר סיני, כל יום שאתה עוסק בתורה, הוי אומר כאילו ביום הזה קיבלתיה מסיני, ואומר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' <small>(דברים כו טז)</small>."
            ],
            [
                "בחדש השלישי. התורה משולשת, ואותיותיה משולשות, והאבות משולשין, והשבט שניתנה על ידו משולש, ומשה (משולש מביניהם) [שלישי ביניהם], ואותיותיו משולשין, ואחים שלשה, ונצפן לג' ירחים [וביום השלישי, ובחדש השלישי], התורה משולשת תורה נביאים וכתובים, ואותיותיה משולשות אלף בית גימל, האבות משולשין אברהם יצחק ויעקב, ומשה שלישי ביניהם אנכי עומד בין ה' וביניכם <small>(דברים ה ה)</small>, ואותיות משולשות משה, ומשבט שלישי ראובן שמעון ולוי, ואחים שלשה משה אהרן ומרים, ונצפן לג' ותצפנהו שלשה ירחים <small>(שמות ב ב)</small>, וביום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' וגו' <small>(שם יט יא)</small>, [ובחדש השלישי שנאמר בחדש השלישי]."
            ],
            [
                "[בחדש השלישי]. זש\"ה דרכיה דרכי נועם וגו' <small>(משלי ג יז)</small>. ביקש הקב\"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ישראל ממצרים, והיו חולקין זה על זה והיו אומרים בכל שעה נתנה ראש ונשובה מצרימה <small>(במדבר יד ד)</small>, מה כתיב ויסעו מסכות ויחנו באיתם <small>(שמות יג כ)</small>, שהיו נוסעים במריבה וחונים במריבה, כשבאו לרפידים הושוו כולם ונעשו אגודה אחת, ומנין שנעשו כולם אגודה אחת, שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר <small>(שם יט ב)</small>, ויחנו אין כתיב כאן, אלא ויחן, אמר הקב\"ה התורה כולה לשום, ולמי אתננה לאומה שאוהבת שלום, הוי וכל נתיבותיה שלום <small>(משלי ג יז)</small>."
            ],
            [
                "בחדש השלישי וגו'. זש\"ה בעצלתים ימך המקרה <small>(קהלת י יח)</small>, מי גרם לאשה זו שתא שופעת דמים, על ידי שהיא מתעצלת לבדוק עצמה אם טמאה היא אם לאו, לפי ששנו רבותינו כל היד המרבה לבדוק בנשים הרי זה משובחת ובאנשים תיקצץ. מעשה בשפחה של רבן גמליאל שהיתה מפנה מבית לבית כל ידות וחביות, והיתה בודקת עצמה על כל חבית וחבית, באחרונה בדקה עצמה ונמצאת טמאה, ונתיירא אבן גמליאל, לומר שמא נטמאו הטהרות, אמר לה לא היתה בודקת עת עצמך, אמרה לו חייך אדוני שהייתי בודקת את עצמי בין כל חבית וחבית, ובאחרונה בדקתי עצמי ונמצאת טמאה, אמר רבן גמליאל אילו נתעצלה האשה הזו כבר היו כל הטהרות טמאות, בעצלתים ימך המקרה, הוי על ידי שהאשה הזו מתעצלת היא שופעת דמים, ואין המקרה אלא דמים שנאמר ואת מקורה הערה <small>(ויקרא כ יח)</small>, ובשפלות ידים ידלף <small>(קהלת י יח)</small>, ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' <small>(ויקרא טו כה)</small>.  ",
                "ד\"א בעצלתים ימך המקרה וגו', מדבר בישראל בשעה שבאו לרפידים, למה נקרא רפידים ששם רפו ידיהם מן העבירות, מה כתיב ארץ רעשה גם שמים נטפו וגו' <small>(שופטים ה ד)</small>, אימתי היו כל הדברים האלו ביום מתן תורה."
            ],
            [
                "בחדש השלישי. מה כתיב למעלה מן הענין פרשת יתרו, משהוא למד למשה ואתה תחזה מכל העם <small>(שמות יח כא)</small> ואחר כך וישלח משה וגו' <small>(שם שם כז)</small>, ואחר כך בחדש השלישי. אמר שלמה לב יודע מרת נפשו וגו' <small>(משלי יד י)</small>, ולפיכך ובשמחתו לא יתערב זר <small>(משלי יד י)</small>, אמר הקב\"ה בניי היו מושעבדים בטיט ולבנים, ויתרו היה יושב בתוך ביתו בהשקט, ובא לראות בשמחת התורה עם בניי, לכך וישלח משה את חתנו, ואחר כך בחדש השלישי, למה כך, דרש משה קל וחומר, ומה אם מצוה אחת כשבא הקב\"ה ליתן מצות פסח אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו <small>(שמות יב מג)</small>, שש מאות ושלש עשרה מצות שרוצה ליתן לישראל, יהא יתרו כאן ויראה אותם, לפיכך וישלח משה ואחר כך בחדש השלישי, למה בחדש השלישי, ולא בחדש השני, ולא בחדש השביעי, ולא בחדש אחר, אמרו רבותינו אמר ר' אושעיא שנה לי ר' חייא הגדול גיורת שבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יארסו עד שלשה חדשים, כך ישראל נקראו גרים, שנאמר כי גרים הייתם בארץ מצרים <small>(ויקרא יט לד)</small>, שבוים שנאמר והיו שובים לשוביהם <small>(ישעיה יד ב)</small>, משוחררים שנאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים וגו' <small>(ויקרא כו יג)</small>, אמר הקב\"ה אמתין להם שלשה חדשים, ואחר כך אתן להם את התורה."
            ],
            [
                "ד\"א בחדש, בא חודש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב\"ה על משה בסנה, אמרלו בהוציאך את העם (הזה) ממצרים תעבדון וגו' <small>(שמות ג יב)</small>, והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ, אלא כיון שהגיע [הקץ] אמר הקב\"ה בא חודש שהיתה מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי, כמו שהוא אומר בירח זיו <small>(מ\"א ו לז)</small>, בירח בול <small>(שם שם לח)</small>, בירח האיתנים <small>(שם ח ב)</small>, אלא בחודש [השלישי], אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום אמר להם הקב\"ה חידוש דברים אני עושה ומחדש אתכם, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן, ועמד על פרקו ביקש אביו להשיאו, ולא היה לו, ארגינטירין (פי' חצר) חדשה, אמר המלך אין זה כבודו של בני להשיאו (בחצר) [צ\"ל בארגינטירין] ישנה, אלא אם אמתין עד שאעשה לו חדשה אני מאחר שמחתו של בני, מה עשה המלך הביא נפחין ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחושת, הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ, [נמצא המלך משיא את בנו על ארגינטירין ישנה שהיא נראית חדשה], כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין וחרשים וחיגרים. אמר הקב\"ה [התורה כולה שלימה שנאמר תורת ה' תמימה <small>(תהלים יט ח)</small>], אתן אותה לדור זה, ויש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה הקב\"ה ריפא אותן, ונתן להם את התורה, ומנין [שריפא אותם], מי שהיה סומא היה רואה, שנאמר וכל העם רואים וגו' <small>(שמות כ יח)</small>, ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע <small>(שם כד ז)</small>, ומי שהיה חיגר נעשה שלם, שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר <small>(שם יט יח)</small>, הוי חידוש דברים אחדש לכם."
            ],
            [
                "בחדש השלישי. למה בחודש תאומים, שלא יהא פתחון פה לאומות העולם, אילו נתן לנו את התורה היינו מקיימין אותה, אמר להם הקב\"ה ראו באיזה חודש נתתי את התורה, במזל תאומים, שאם יבא עשו הרשע להתגייר יבא וילמד תורה, לפיכך נתנה תורה בתאומים.  ",
                "ביום הזה באו מדבר סיני, כי ביום הזה באו, אלא כשתהא לומד, אל יהו בעיניך ישנים, אלא כאילו היום הזה ניתנה, ביום ההוא אין כתיב כאן, אלא ביום הזה, אמר להם הקב\"ה ביום הזה נתתי להם את התורה והיו יגעים בה יחידים, אבל לעולם הבא אני מלמדה לכל ישראל ואינן שוכחין אותה, שנאמר (זאת התורה) כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל, אחרי הימים (ההמה) [ההם] נאום ה' [נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה] <small>(ירמיה לא לב)</small>, ולא עוד אלא שאני מרבה את השלום ביניהם, אמר ישעיה וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך <small>(ישעיה נד יג)</small>."
            ],
            [
                "אנכי ה' אלהיך וגו' <small>(שמות כ ב)</small>. זש\"ה רכב אלהים רבותינו אלפי שנאן <small>(תהלים סח יח)</small>, אמר ר' אבדימי דמן חיפה שניתי במשנתי שירדו עם הקב\"ה לסיני כ\"ב אלפים מרכבות של מלאכי השרת. אמר ר' ברכיה הכהן (במחנה) [כמחנה] לוים, צפה הקב\"ה [שאין עומדין במומיהם אלא שבטו של לוי לכן ירד בעשרים ושנים אלף כמחנה לויה, ד\"א רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, מלמד שירד עם הקב\"ה עשרים ושנים אלף מרכבות], וכל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל. רכב אלהים אמר ר' אלעזר בן פדת וכולם ירדו בחרבות שנונים לכלות שונאיהם של ישראל, שאילו לא קבלו את התורה היו מכלין אותם. אמר ר' לוי אלא שראו פני שכינה, ומי שהוא רואה פני שכינה אינו מת, שנאמר באור פני מלך חיים <small>(משלי טז טו)</small>. ",
                " ד\"א רכב אלהים רבותים. אמר ר' אלעזר בן פדת מהו אלפי שנאן, הנאים והמשובחים שבהן, אעפ\"כ ה' מסויים ביניהן, אמרה כנסת ישראל, דודי צח ואדום <small>(שה\"ש ה י)</small>, מלך בשר ודם יוצא לקמפון, כמה נאים כיוצא בו, כמה גבורים כיוצא בו, אבל הקב\"ה אינו כן, כשבא לסיני נטל עמו מלאכי השרת הנאים והמשובחים שבהם, אמר ר' יהודה בר' סימון מה כתיב הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש <small>(דברים לג ב)</small>, ואות הוא בתוך רבבות קודש, אין כמותו, ומי דומה לו. אמר ר' אלעזר בן פדת במקום שיש אוכלוסין הרבה יש דוחק, אבל בסיני כשבא הקב\"ה ירדו עמו אלפי אלפים ורבו רבבות אלפי שנאן אעפ\"כ היה להם ריוח. ר' אלעזר בן עזריה ור' אלעזר המודעי אמרו, חד אמר ומחזיק היה ההר, [אלא] א\"ל הקב\"ה הרחב הארך וקבל בני אדונך, וחד אמר כשישוב הקב\"ה לירושלים הוא מחזיר את הגליות לתוכה, שנאמר הנה אלה מרחוק יבואו (לך) וגו' <small>(ישעיה מט יב)</small>, ויכולה היא להחזיק, אלא הקב\"ה אמר לה הרחיבי מקום אהלך וגו' <small>(שם נד ב)</small>, אדני בם <small>(תהלים שם)</small>, אמר ריש לקיש טבלא יש על לבו של כל מלאך ומלאך, ושמו של הקב\"ה משותף עם שמו של כל מלאך ומלאך, מיכאל, רפאל, אדני בם."
            ],
            [
                "אנכי ה'. שז\"ה שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך <small>(תהלים נ ז)</small>, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא שמעה עמי ואדברה, שיהא לי פתחון פה לאומות העולם. אמר ר' יהודה הלוי ב\"ר שלום לשעבר היו שמותיכם כשמותן של אומות הועלם, סבא וחוילה, אבל כשקיבלתם את התורה שמכם ישראל, שנאמר שמעה עמי ואדברה [ישראל ואעידה בך], אין מדברים אלא למי שהוא שומע. אלהים אלהיך אנכי <small>(תהלים שם)</small> אלהים אני, דיין אני, פטרון אני, מתקיים אני עליך. ר' שמעון אומר אלהיך אני, פטרונך אני, מה הפטרון מועיל אצל הדיין, אלהים אלהיך אנכי, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא למי הוא מדבר למשה לא בשביל שקראתי אותך אלהים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרע <small>(שמות ז א)</small>, אלא אלהיך אנכי, מהו אנכי, רבותינו אמרו, לשון נוטריקון, אנא נפשי כתבית יהבית, ר' ברכיה הכהן אמר אנא נהורך כלילך יאותך, אימתי כשתקבלו עשרת הדברות."
            ],
            [
                "אנכי ה' אלהיך וגו'. אמר ר' אחא כ\"ו דורות היה אל\"ף קורא תגר לפני הקב\"ה לומר שאני ראש לכל האותיות, ולא בראת בי את העולם אלא בב', בראשית ברא אלהים <small>(בראשית א א)</small>, אמר הקב\"ה חייך שאפרע לך, התורה שנבראת אלפים שנה עד שלא נברא העולם, וכשאבוא ליתן תורה לישראל (כך) [בך] אני פותח, אנכי ה' אלהיך. אמר ר' נחמיה מהו אנכי לשון מצרי הוא, למה הדבר דומה, למלך שנשבה בנו, ועשה ימים רבים עם השבאים, למד סיחתן של אותן השבאים, כשעשה נקמה באויביו והביאו ובא להסיח עמו בלשונו, ולא היה יודע, מה עשה, התחיל לספר עמו בלשון השבאים, כך עשה הקב\"ה עם ישראל, כל אותן השנים שהיו ישראל במצרים, למדו סיחתן של מצרים, כשגאלן הקב\"ה בא ליתן להם את התורה, לא היו יודעים לשמוע, אמר הקב\"ה הריני מסיח עמהם בלשון מצרי, אנוך, אדם שהוא מבקש לומר לחבירו במצרים אני, הוא אומר אנוך, כך פתח הקב\"ה בלשונם ואמר אנכי.  ",
                "ד\"א לפי שנראה להם הקב\"ה בים כגבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תורה, נראה להם בימי שלמה כבחור, ונראה להם בימי דניאל כזקן, אמר להם הקב\"ה לא בשביל שהם רואים אותו דמויות הרבה, אני הוא שבים, אני הוא שבסיני, אנכי ה' אלהיך.  ",
                "אמר ר' חייא בר אבא לפי כל עסק ועסק, וכן כל דבר ודבר, נראה להם בים כגבור עשה מלחמותיהם של ישראל, בסיני היה מלמד תורה לישראל ועומד כסופר, בימי דניאל כזקן מלמד תורה, שכן נאה להיות תורה יוצאה מפי הזקנים, נראה להם בימי שלמה כבחור לפי מעשיהם, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים <small>(שה\"ש ה טו)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א אנכי ה' אלהיך. אמר ר' חנינא בר פפא נראה להם הקב\"ה פנים זעומות, פנים בינוניות, פנים מסבירות, פנים שוחקות. פנים זעומות למקרא, כשאדם מלמד לבנו תורה חייב ללמדו ביראה, פנים בינוניות למשנה, מסבירות לתלמוד, שוחקות לאגדה, אמר להן הקב\"ה אע\"פ שאתם רואין כל הדמויות הללו, אנכי ה' אלהיך. אמר ר' לוי נראה להם הקב\"ה כאיקונין הזו שיש להם פנים מכל מקום, אלף בני אדם מביטין בה, והיא מבטת בכולם, כך הקב\"ה כשהיה מדבר, כל אחד ואחד מישראל היה אומר עמי היה הדבור, אנכי ה' אלהיך כתיב, אמר ר' יוסי בר חנינא לפי כחן של כל אחד ואחד היה הדיבור מדבר עמו, ואל תתמה על הדבר הזה, שמצינו במן כשיורד לישראל וכל אחד מהן היה טועמו לפי כחו, הדיבור על אחת כמה וכמה, אמר דוד קול ה' בכח <small>(תהלים כט ד)</small>, בכחו אין כתיב כאן, אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד, בעולם הזה נגאלו ישראל ממצרים ונשתעבדו בבבל, ומבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום, ומאדום הקב\"ה יגאל אותם ולא ישתעבדו עוד, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים [לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד] <small>(ישעיה מה יז)</small>.",
                "חסלת פרשת יתרו"
            ]
        ],
        "Mishpatim": [
            [
                "ואלה המשפטים וגו' <small>(שמות כא א)</small>. זש\"ה ועוז מלך משפט אהב <small>(תהלים צט ד)</small>, כל העוז והגבורה והשבח להקב\"ה הן, אמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגו' <small>(דה\"א כט י)</small>, עוז של מלך מלכי המלכים הקב\"ה, את מוצא מי שהוא בעל זרוע אינו עושה דבריו במשפט, אבל מעבר על המשפט, אבל הקב\"ה הוא בעל זרוע ואוהב משפט, אתה כוננת מישרים <small>(תהלים שם)</small>, אמר ר' אלכסנדרי שני חמרים היו מהלכין בדרך, והיו שונאין זה את זה, רבץ לו חמורו של אחד מהם, ראה אותו חבירו, ועבר, משעבר אמר כתיב בתורה כי תראה חמור שונאך [וגו' עזב תעזב עמו] <small>(שמות כג ה)</small>, מיד חזר וטען עמו, התחיל לשיח בלבו אמר כך היה פלוני אוהבו ולא הייתי יודע, נכנסו להם לפונדוק ואכלו ושתו, מי גרם להם שעשו שלום, על ידי שהביט זה בתורה, אתה כוננת מישרים וגו', איזה זה, זה משפט."
            ],
            [
                "ואלה המשפטים. זש\"ה מלך במשפט יעמיד ארץ <small>(משלי כט ד)</small>, זה הקב\"ה, ואיש תרומות יהרסנה <small>(שם)</small>, זה אדם הראשון, שהופרש בתרומה אמר ר' יוסי בן קצרתה מנין שהופרש בתרומה, שנאמר ואל יעלה מן הארץ וגו' <small>(בראשית ב ו)</small>, ואחר כך וייצר ה' וגו' <small>(שם שם ז)</small>, ככהנת הזו הנותנת מים בתוך עיסתה, ואח\"כ נוטלת חלה, הוי אומר ואיש תרומות יהרסנה, שצוהו הקב\"ה מזה אכול ומזה לא תאכל, ועבר על הציווי, מה גרם, ארורה האדמה בעבורך <small>(שם ג יז)</small>, הוי יהרסנה.  ",
                "ד\"א מלך במשפט יעמיד, זה הקב\"ה כשבא ליתן תורה לישראל פתח במשפט, מה כתיב, שם שם לו חוק ומשפט <small>(שמות טו כה)</small>, וכאן למד משה את המשפטים שלמד לישראל.  ",
                "אמר ר' אבהו כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, וכל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים, כתיב אלה תולדות השמים <small>(בראשית ב ד)</small>, מה פסל, פסל תהו ובהו וחשך, וכן ואלה המשפטים, מוסיף על הראשונים, שם שם לו חק ומשפט וגו'."
            ],
            [
                "ואלה המשפטים וגו'. זש\"ה מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' <small>(תהלים קמז יט כ)</small>, עקילס בן אחותו של אנדרינוס היה מבקש להתתגייר, והיה ירא מפני אנדרינוס דודו, א\"ל מבקש אני לעשות סחורה, א\"ל שמא אתה חסר כסף או זהב הרי התיסברון לפניך, א\"ל מבקש אני לעשות סחורה, ולידע דעתן של בריות, ואני מבקש להימלך בך היאך לעשות, א\"ל כל פרקמטיא שאתה רואה שהיא נתונה בארץ, לך עסוק בה שסופה להתעלות, והוא היה מתכוין להתגייר, בא לו לארץ ישראל ולמד את התורה, כיון שבא אצלו אחר ימים מצאוהו ר' אליעזר ור' יהושע וראו פניו משונות, אמרו זה לזה עקילס למד את התורה, כיון שבאו אצלו התחיל לשאול להם שאילות, והם משיבין אותו, עלה אצל אנגדרינוס, א\"ל על מה פניך משונות, שמא הפסידה הפרגמטיא שלך, או שמא דם מיצר לך, א\"ל לאו, ולמה פניך משונות, א\"ל שלמדתי תורה, ולא עוד אלא שמלתי, א\"ל ומי אמר לך, א\"ל בך נמלכתי, א\"ל אימתי, א\"ל בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי כל פרגמטיא שאתה רואה שנתונ לארץ עסוק בה שסופה להתעלות, וחזרתי על כל אומות ולא מצאתי אומה הנתונה לארץ כישראל, וסופן להתעלות, שכן אמר ישעיה כה אמר ה' גואל ישראל קדושו (לבוזה) [לבזה] נפש למתעב גוי לעבד מושלים וגו' <small>(ישעיה מט ז)</small>, אמר לו סונדוקרוס שלו עתידין אלו ששמדתה שיהו המלכים עומדין מפניהם, שנא' מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו <small>(ישעיה מ טז)</small>. הכה אותו אנסרינוס על לחיו, א\"ל יש נותן רטיה אלא על המכה, שמא [אדם] נותן על בשר בריא לא על המכה הוא נותן, עכשיו אם רואין גולייר אחד אינן עומדין מפניו, מה עשה סונדוקרוס שלו, עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקדש צווחת כן יאבדו כל אויביך ה' <small>(שופטים ה לא)</small>, א\"ל אדנריינוס לעקילס למה עשית כך, א\"ל שבקשתי ללמוד תורה, א\"ל היה לך ללמוד ולא לימול, א\"ל אם אין אדם מל אינו יכול ללמד, שנאמר מגיד דבריו ליעקב [חוקי ומשפטיו לישראל <small>(תהלים קמז יט)</small>, ליעקב] למי שהוא מל מיעקב, חוקיו זו תורה, ומשפטיו אלו הדינין, [שנאמר] שם שם לו [חוק ומשפט] <small>(שמות טו כה)</small>, אמר הקב\"ה למשה נתתי להם את התורה, תן להם את המשפטים, אמר להם הקב\"ה מבקשים אתם לעמוד בעולם שמרו את המשפטים, שאין (אדם) [עולם] יכול לעמוד בלא משפט, דור המבול לא אבדו מן העולם אלא שעברו על המשפט, אמר ר' אלעזר בן פדת מה כתיב בם, מבקר לערב יוכתו מבלי משים לנצח יאבדו <small>(איוב ד כ)</small>, הוי ואלה המשפטים."
            ],
            [
                "ר' אלעזר אמר אם יש דין למטה אין דין למעלה, אם אין דין למעלה יש דין למטה, כיצד אם יעשו התחתונים דין אין דין למעלה, לכך אמר הקב\"ה שמרו את המשפט מלמטה שלא תגרמו לי לעשות משפט מלמעלה, הוי ואלה המשפטים. אמר להם הקב\"ה, כל שאני עושה בדין אני עושה, שאם הייתי מבקש לעבור על הדין פעם אחת, לא היה העולם יכול לעמוד, אמר ישעיה חימה אין לי [מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד] <small>(ישעיה כז ד)</small>, פסיעה אחת הייתי פוסע ומעביר על הדין, אציתנה יחד מיד היה העולם נשרף, או יחזק במעוזי <small>(שם שם ה)</small>, שידי אחוזה בדין, [שנאמר] ותאחז במשפט ידי <small>(דברים לב מא)</small>, יעשה שלום לי <small>(ישעיה שם)</small>, יעשה שלום ביני ובין המשפט, אם שנותי ברק חרבי <small>(דברים שם)</small>, אם משנה אני מדת הדין, ברק אחד יצא ויחריב את העלם, ומה אני עושה תאחז במשפט ידי, אמר הקב\"ה אני נקראתי בעל המשפט, ואני מבקש לפשוט בעשו ידי, ואיני יכול עד שאפרע לו שכר מצוה קלה שעה לי בעולם הזה. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא ראה מה כתיב והיה ביום ההוא (נאום ה') אבקש להשמיד את כל הגוים <small>(זכריה יב ט)</small>, אומרים לו ישראל רבונו של עלם ומי ממחה על ידך שאתה אומר אבקש, אלא אמר הקב\"ה כשאבקש להם זכות ולא אמצא, באותה שעה אבקש להשמיד את כל הגוים, אמר ר' לוי ראה מה כתיב חזה הוית עד (דיכורסון) [די כרסון] רמיו <small>(דניאל ז ט)</small>, אמר הקב\"ה כשאקנה מאומות העולם מעט מצות קלות שעשו לפני באותה שעה עד די כורסון רמיו, כסאות של אומות העולם עתיד הקב\"ה להפכן, שנאמר והפכתי כסא ממלכות [והשמדתי חוזק ממלכות] הגוים <small>(חגי ב כב)</small>, באותה שעה אני גואל אתכם, ואין אתם משתעבדים עוד, שנאמר וענתיך ולא אענך עוד <small>(נחום א יב)</small>."
            ],
            [
                "אם סף תלוה את עמי וגו' <small>(שמות כב כד)</small>. זש\"ה נבהל להון איש רע עין <small>(משלי כח כב)</small>, כל מי שהוא מבהל לגזול ממון חבירו, ולא ידע כי הסר יבואנו <small>(שם)</small>, שחסרון בא עליו, ומי היה זה היה עפרון החתי, כשאמר אברהם תנו לי אחזת קבר וגו', ויענו בני חת וגו', שמענו אדני <small>(בראשית כג ד ה ו)</small>, אמר לו עפרון ואיזה מקום אתה מבקש, א\"ל במקום שדך אני מבקש, אמר לו ארץ ארבע מאות שקל כסף <small>(שם שם טו)</small> מיד וישמע אברהם אל עפרון, וישקל אברהם (לעפרון) [לעפרן] <small>(שם שם טז)</small>, חסר ו', על ידי שנתאווה לקחת ממונו של אברהם, לא ידע כי חסר יבואנו, הוי נבהל להון וגו'.  ",
                "כל מי שמלוה ברהית ומתאווה לממון, ולא ידע כי חסר יבואנו, הקב\"ה קוצף עליו ומאבדו מן העולם, מה כתיב למעלה מן הענין, וחרה אפי וגו' <small>(שמות כב כג)</small>, אימתי אם כסף תלויה את עמי <small>(שם שם כד)</small>, זש\"ה מרבה (את) הונו בנשך <small>(משלי כח ח)</small>, כיצד היה ישראל מבקש ללוות ממנו, [ונכרי מבקש ללוות ממנו], אמר מוטב לי שאני מלוה לנכרי שאטול רבית ממנו, והלוה לו, עליו שלמה קורא, מרבה הונו [בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו]. מי הוא חונן דלים, ה עשו, ועשו חונן דלים הוא, אלא שהמלכות נתגרה בו ונוטלת (ממנו) [ממונו] ועושה בו צרכי רבים איסטוטין ודימוסיות, הוי לחונן דלים יקבצנו, לפיכך אמר להם משה הזהרו שלא תלוו ברבית."
            ],
            [
                "אם כסף תלוה וגו'. פתח בה ר' תנחומא מלוה ה' חונן דל <small>(משלי יט יז)</small>, כל מי שהוא מלוה לעני, כביכול כאילו מלוה להקב\"ה, מלוה ה' חונן דל [וגמולו ישלם לו] <small>(שם)</small>, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מהו וגמולו ישלם לו, אמר הקב\"ה נפש של עני היתה מבקשת לצאת והחייתה, חייך שאני מחזיר לך נפש תח נפש, למחר בנך או בתך באים לידי חובה או לידי מיתה, ונזכר להם, ואתן להם נפש תחת נפש, אמר הקב\"ה חייך שנקראת מלוה אותו, שנאמר מלוה ה'. את מוצא על כל עבירות שאדם עושה הקב\"ה יושב עליו במשפט, לומר היאך יצא משפטו, מי שגונב הקב\"ה יושב עליו בדין, ועל מי שנואף, ועל מי שעובר עבירה, וכן אתה מוצא בימי אחאב, מיכה אמר לכן (שמעו) [שמע] דבר ה' ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים (עומדים) [עומד] עליו מימינו ומשמאלו <small>(מ\"א כב יט)</small>, וכי יש שמאל למעלה, והלא כתיב ימינך ה' וגו' <small>(שמות טו ו)</small>, ואומר ימין ה' רוממה וגו' <small>(תהלים קיח טז)</small>, וכאן הוא אומר משמאלו, מהו מימינו ומשמאלו, [אלו מיימינים ואלו משמאילים], אלו מטים לכף זכות, ואלו מטים לכף חובה, כך עושה הקב\"ה לכל עוברי עבירה, נושא ונותן בדינם, אבל המלוה ברבית אינו נושא ונותן בדינו, אלא בעצמו פוסק את דינו, שכן אמר הקב\"ה למלאכי השרת, בנשך נתן (ובתרבית) [ותרבית] לקח <small>(יחזקאל יחי ג)</small>, מיד מלאכי השרת עונין לא יחיה את כל התועבות [האלה] עשה מות יומת <small>(שם)</small>, לכך אמר משה אם כסף תלוה את עמי."
            ],
            [
                "ד\"א אם כסף תלוה. מה בין מעשה אדם למעשה הקב\"ה, אדם שחייב לחבירו אומר תן לי מה שיש לי בידך, הוא אומרלו אין לי עתה, מיד עושין מריבה ומבזין זה לזה, אבל הקב\"ה אינו כן, שכן אתה מוצא בקיץ לוה היום מן הלילה, עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז ועד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מנין אמר דוד יום ליום יביע אומר <small>(תהלים יט ג)</small>, זה מלוה לזה, וזה מלוה לזה, ואין אדם שומע מה ביניהם, שנאמר אין אומר ואין דברים וגו' <small>(שם שם ד)</small>, ובני אדם מלוין זה לזה ועושין מריבה, אמר הקב\"ה למשה, לך אמור להם לישראל, אע\"פ שאתם מלוין זה לזה, לא תהיו נוהגין מנהג בזיון."
            ],
            [
                "אם כסף [תלוה את עמי], לא תאמרו כסף, אלא אפילו כל דבר שתלוה אותו לא תהיה לו כנושה, ולא תאמר כסף אמרה תורה שלא להלוות ברבית, אני מלוה אותו בחטים, שנאמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, הוי מביט בעני כאילו הוא עמך, מכאן אמרו רבותינו עני שבשוק ועני [בחצר שלך] שבחצר קודם. עני קרובך ודר בעיר אחרת עני קרובך קודם, את העני עמך, אותו העני שהוא עמך ומשלך לא תהיה לו כנושה, לא בשביל שאמרתי לך [לנכרי תשיך], תהא מלוה לנכרי ומניח לישראל, לומר שאני משתכר מן הנכרי, אמר הקב\"ה הוי יודע שאני שעשיתי אותו עני ולך עשיר, יכול אני להחזירך לעשות עני אותך. אמר רב נחמן [ראה] מה כתיב נתן תתן לו [וגו'] <small>(דברים טו י)</small>, כי למען אין כתיב כאן, כי (אם) בגלל הדבר הזה <small>(שם)</small>, מהו בגלל, הוי יודע גלגל הוא, אני עשיתי אותו עני ואותך עשיר, לא תגרום לי להחזיר את הגלגל, ואעשה אותך עני. אמר ר' שילה ראה מה כתיב לא תאמץ את לבבך [וגו' מאחיך] <small>(שם שם ז)</small>, מהו מאחיך, מעני אין כתיב כאן, אלא מאחיך, ששניכם שוים, לא תגרום לי שאחזיר את הגלגל ואעשה אותך כמותו. ",
                " מאחיך האביון. אמרו עליו על ר' תנחום בן חנילאי כשהיה לוקח לביתו בשר או ירק, או כל דבר, היה אומר לבני ביתו הפרישו לעניים חלקם, שלא לקחתי אלא ליטרא אחת של בשר בשבילי, ולעני חצי ליטרא, שהיה מקיים ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה <small>(קהלת ז יד)</small>, שתבא על אחרים, למה שאין אתה רחוק מן העניות אצלך הוא, ואת העני עמך."
            ],
            [
                "אם חבול תחבול שלמת וגו', <small>(שמות כב כה)</small>, אמר הקב\"ה אתה כמה חייב לי אתה חוטא לפני ואני מתין לך, ונפשך עולה אצלי בכל אמש ואמש, ונותנת דין וחשבון והיא חייבת ואני מחזירה לך שאתה חייב, אף אתה אע\"פ שהוא חייב עד בא השמש תשיבנו לו (שמת כב כה). כי הוא כסותה לבדה וגו', והיה כי יצעק אלי וגו' <small>(שם שם כו)</small>, למה שהוא קורא תגר לפני ואומר אני אדם והוא אדם, הוא שוכב על מטתו, ואני אין לי במה לשכב, ושמעתי כי חנון אני <small>(שם)</small>. אמר הקב\"ה בעולם הזה היה יחיד צועק אלי ואני שומע אליו, אבל לעולם הבא אתם צועקים אלי, ומיד אענה לכם, אמר הנביא חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך <small>(ישעיה ל יט)</small>."
            ],
            [
                "הנה אנכי שולח מלאך וגו' <small>(שמות כג כ)</small>. זש\"ה (ואני) [ואנכי] אמרתי איך אשיתך בבנים וגו' <small>(ירמיה ג יט)</small>. ר' אלעזר בן פדת אומר מה זה אשיתך עלתה על דעתי שנהא בעולםאני ואתם, היאך עשיתם לי להכניס ביניכם אומות העולם, ואין הלשון הזה אלא לשון הבדלה, וישת לו עדרים וגו' <small>(בראשית ל מ)</small>. ר' חמא בר חנינא אמר מהו אשיתך, אהבה גדולה היתה ביני וביניכם, היאך עשיתם שאהא שונא אתכם, איך אשיתך בבנים, אין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר ואיבה אשית <small>(בראשית ג טו)</small>. ד\"א איך אשיתך בבנים, ר' יהושע בן לוי אמר אני הייתי ממד סניגוריא. עשיתם לי שאהא מקטרג אתכם ומחייב אתכם, ואין הלשון הזה אלא לשון חיוב, שנאמר אם כופר יושת עליו <small>(שמות כא ל)</small>. ד\"א איך אשיתך בבנים, ר' ברכיה הכהן אמר חביבין הייתם עלי כאדם שיש לו שדה אחת והוא מזבלה ומעדרה ומנכשה, כך הייתם חביבין עלי, עשיתם לי לעשות אתכם הפקר, ואין הלשון הזה אלא לשון הפקר, שנאמר ואשיהו בתה וגו' <small>(ישעיה ה ו)</small>. ואתן לך ארץ חמדה <small>(ירמיה ג יט)</small>, ארץ שחמדו לה גדולי עולם, אברהם אמר לבני חת תנו לי אחזת קבר <small>(בראשית כג ד)</small>, אף הקב\"ה מחבבה (בבני) [לפני] יצחק, שנאמר גור באץ הזאת וגו' <small>(שם כו ג)</small>, יעקב אמר בקברי אשר כריתי לי <small>(שם נ ה)</small>, הוי ארץ חמדה. [נחלת צבי] <small>(ירמיה שם)</small>. מהו נחלת צבי, מה הצבי הזה שוחטין אותו ומפשיטין את עורו, והן מבקשין להחזיר את הבשר לתוך העור ואינו מחזיק, כך ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה, מה כתיב והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה <small>(ישעיה ל כד)</small>, בראשונה היו זורים ברחת, ואחר כך במזרה, למה שהיה הדגן יתר על התבן, ואעפ\"כ היה במזר התבן פירות, מנין שנאמר בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה, בלילים היו מן הפירות, הוי [ארץ חמדה] נחלת צבי, ארץ שלא היתה מחקת פירותיה, ארץ שהיתה טובה וכל מלכי עולם נתאוו לה, כתיב מלך יריחו אחד מלך (לעי) [העי אשר מצד בית אל] אחד <small>(יהושע יב ט)</small>, ואין בין יריחו לעי אלא ג' מילין, והוא אמר מלך יריחו, אלא כל מי שהוא קונה חוצה לארץ, ולא היה קונה בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך, למה שהיו מתאוים לארץ ישראל. אמר ר' (יצחק) [יוחנן] ראה מה כתיב וארא בשלל אדרת שנער <small>(יהושע ז כא)</small>, פורפירא בבליקון, שהיה מלך בבל לובש ושולט ביריחו, הוי נחלת צבי צבאות גוים. ואומר אבי תראו לי <small>(ירמיה ג יט)</small> מה האב הזה זקוק לתפנוקים של בתו, כך הייתי ממטיר לכם, ותעל שכבת הטל וגו' <small>(שמות טז יד)</small>. אכן בגדה אשה מרעה <small>(ירמיה שם כ)</small>, אמר ר' יהודה בר סימון ולואי כאשה בוגדת, האשה הזו שיש לה ריע מאכילה ומשקה, והיא אוהבת אותו, כיון שנתמעטה ידו, היא מנחת אותו והולכת לה, אכן בגדה אשה מרעה, אני לא עשיתי לכם כך, המן היה יורד לכם, והבאר עולה, חיסרתי אתכם דבר שבגדתם בי, הריני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם, הנה אנכי שולח לכם מלאך, כשזכיתם וקבלתם את התורה, בעצמי הייתי הולך לפניכם, ועכשיו שנתחייבתם הריני שולח לפניכם מלאץ. [ד\"א] אמר הקב\"ה למשה, לפניך אני משלח ולא לפניהם, אמר אם לפני אתה משלח, איני מבקש, אבל יהושע ראה את המלאך ונפל על פניו, מה אמר לו, הלנו אתה אם לצרינו <small>(יהושע ה יג)</small>, כיון שאמר לו הלנו, התיל צועק מתחת צפרני רגליו, ויאמר לא כי [אני] שר צבא ה' עתה באתי <small>(שם שם יד)</small>, הרי ב' פעמים באתי להנחיל את ישראל, אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי, עתה באתי, ויפול יהושע (על) [אל] פניו <small>(שם)</small>, ראה אותו ונפל על פניו, אבל משה ראה ודחה אותו, אמר הקב\"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך, לך ולכל מי שמשמר את התורה, [כיוצא בך, אמר ריש לקיש כתיב באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה <small>(תהלים צא ד)</small>, כל מי שמשמר את התורה] צנ וסוחרה אמתו <small>(שם)</small>, לפיכך לשמרך בדרך וגו' <small>(שמות כג כ)</small>."
            ],
            [
                "השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם <small>(שם שם כא)</small>, לא זכיתם לשמוע בקולי, שמעו בקולו של מלאך, הוא אינו יכול לישא לפשעכם, כי הוא מן הכת שאינן חוטאין. ד\"א כי לא ישא לפשעכם, למה שהוא שליח וכל מה שהשליח מצווה לעשות הוא עושה, אבל אני נושא לכם פנים, שנאמר ישא ה' פניו <small>(במדבר ו כו)</small>, אמר לו דוד רבונו של עולם ולמלאך אתה מוסרני, שאינו נושא פנים, מי יוכל לעמוד בו, אם עונות תשמר יה (ה') [אדני] מי יעמוד <small>(תהלים קל ג)</small>, אם תאמר שהסליחה אינה עמך, עמך היא, שנאמר כי עמך הסליחה למען תורא <small>(שם שם ד)</small>."
            ],
            [
                "כי שמי בקרבו <small>(שמות כג כא)</small>. שמו של הקב\"ה משותף עם כל מלאך ומלאך, א\"ל משה איני מבקש שילך עמנו מלאך, אם אין אתה מהלך עמנו אין אנו זזים ממקומינו, א\"ל הקב\"ה חייך אפילו מלאך לא אשלח לפניך, אלא הצרעה אשלח לפניך, שנאמר ושלחתי את הצרעה וגו' <small>(שמות כג כח)</small>. כיצד האמוריים היו מתים, אמר ר' לוי שתי צרעות היה מזווג לכל אחד ואחד, וכל אחת ואחת היתה שופכת ארסה בתוך עיניו, ומיד היה מת. ר' חייא בר אבא אמר כיצד היו מתים, חולחול היה נכנס בהם, והיו (מתרוין) [מתריזין] והיו מתים לפני ישראל. ר' ברכיה אמר הקב\"ה היה אוסרן לפני ישראל, והיו באין והורגין אותן, שנאמר ויתן ה' אלהינו בידינו וגו' <small>(דברים ג ג)</small>. כאדם שאוסר שונאו של בנו ונותנו לפני בנו, אם תאמר קטנים היו האמוריים, הקב\"ה משבחן [ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם] אשר כגובה ארזים גבהו <small>(עמוס ב ט)</small>, ומה הייתי עושה להם, ואשמיד פריו ממעל <small>(שם)</small>, זה השר שלהן, ושרשיו מתחת <small>(שם)</small>, אילו אמוריים, אמר הקב\"ה בעוה\"ז שלחתי מלאך לפניהם והיה מכרית אומות העולם, אבל לעוה\"ב אליהו זכור לטוב הוא אני משלח לכם שנא' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא <small>(מלאכי ג כד)</small>.",
                "חסלת פרשת משפטים"
            ]
        ],
        "Terumah": [
            [
                "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ויקחולי תרומה וגו' <small>(שמות כא א)</small>. זש\"ה כי לקח טוב נתתי לכם וגו' <small>(משלי ד ב)</small>, לקח הוא תורתי בנוהג שבעולם שני פרגמטין שהיו במדינה, זה לוקח מטכסין, וזה לוקח אולוסירקא, עמדו זה עם זה, אמר אחד לחבירו מבקש אתה להחליף, א\"ל הן, החליפו זה עם זה, זה נתן מטכסין ולקח לו אולוסירקא, נמצא ביד זה דבר אחד, וביד זה דבר אחד, אבל תורה אינה כן, זה שונה סדר זרעים, וזה שונה סדר נזיקין, עמדו שניהם זה עם זה, אמר אחדלחבירו השנה לי סדר זרעים, ואני אשנה לך סדר נזיקים, נמצא ביד זה שנים, וביד זה שנים, יש מקח גדול מזה, הוי כי לקח טוב וגו'.  ",
                "ד\"א מי שלקח סחורה ויוצא לדרך מתיירא מן הליסטין, אבל התורה אינה כן, שמא יכולים הליסטים ליטול תורתו מתך לבו, הוי כי לקח טוב.  ",
                "אמרו רבותינו מעשה בספינה שהיו בה פרגמטוטין, והיה שם חבר אחד, אמרו לו מה פרגמטיא שלך, אמר להם מוצנעת היא, אמרו לו למה לא תראה לנו אותה, אמר להם כשאכנס למדינה אראה אותה לכם, התחילו לחזור על הספינה ולא מצאו, התחילו שוחקין עליו, לא עשו אלא עמדו המוכסין עליהם ונטלו כל מה שהיה בידן, ולא היה להן לא לאכול ולא ללבוש, אותו חבר נכנס לבית הכנסת התחיל וישב ודורש להן, התחילו לכבד אותו ולפרנס אותו, אותן שהיו עמו בספינה התחילו באין עליו ומבקשין ממנו, אמרו לו בבקשה ממך בשביל שאתה מכיר אותנו למד עלינו זכות, מי גגרם לו להנצל התורה שבלבו היתה, הוי כי לקח טוב.  ",
                "ד\"א כי לקח טוב, אדם שהוא לווה מבני אדם, ולוקח סחורה ויוצא לדרך, פעמים שהיא מפסדת, אבל התורה אינה כן, אלא לומד אדם מכאן פרק אחד, ומכאן פרק אחד, הוא מתפרנס בהן, הוי כי לקח טוב."
            ],
            [
                "[ויקחו לי תרומה]. אמר להן הקב\"ה, היתה התורה שלי ונטלתם אותם קחו אותי עמה. ויקחו לי תרומה. אמר ריש לקיש כך שנו רבותינו חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן רומיה, החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם את של ישראל [אפילו ברשותו] אין תרומתו תרומה. וכולן מן הפסוק הזה, דבר אל בני ישראל, יצא חרש שאינו שומע, אשר ידבנו לבו, יצא שוטה שאינו מתנדב בלבו, מאת כל איש, יצא קטן שאינו איש, והתורם את שאינו שלו, שנאמר מאת כל איש, משלהן, ונכרי שתרם של ישראל אפילו ברשותו, שנאמר דבר אל בני ישראל, יצא נכרי שאינו מישראל."
            ],
            [
                "ד\"א דבר אל בני ישראל. ויקחו תרומה אין כתיב כאן, אלא ויקחו לי תרומה, כל דבר שנאמר בו לי, בעוה\"ז ובעוה\"ב, והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי [הארץ] <small>(ויקרא כה כג)</small>, בעוה\"ז ובעוה\"ב, [כי לי כל בכור בבני ישראל <small>(במדבר ח יז)</small>, בעו\"ז ובעוה\"ב, והיו לי הלוים <small>(שם שם יד)</small>, בעוה\"ז ובעוה\"ב], ואף התרומה בעולם הזה ובעוה\"ב.  ",
                "ד\"א ויקחו לי תרומה. כל נדבה שנאמר בה לי, יש בה ברכה, התרומה הזו יש בה ברכה, אמר ר' יוחנן כל מלאכת המשכן הביאו ישראל לשני בקרים, מנין, שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבקקר בבקר <small>(שמות לו ג)</small>, שניתנה ברכה בתרומת המשכן, ויקחו לי תרומה.  ",
                "[ד\"א ויקחו לי תרומה]. אמר להן הקב\"ה איני מטריח על אומה אחרת אלא עליכם, מה כתיב הנה עופלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה <small>(חבקוק ב ד)</small>, הנה עופלה, זה נבוכדנצר, כיצד המליך הקב\"ה אותו על כל העולם, ולא היה שמח בחלקו, לא ישרה נפשו בו, והיה מביט בעצמו ומתבייש, ואומר אני מלך, ואומר לא ישרה נפשו בו, וצדיק באמונתו יחיה, לעולם הבא הקב\"ה דן את בני אדם כל אחד ואחד עם בני אומנותו וצדיק עם אמונים יחיה, אמר להן הקב\"ה כל אחד ואחד (היה) [חיה] מן אומנותו, ואני גאלתי אתכם ממצרים ואין אתם מפרישים לי תרומה ויקחו לי תרומה וגו'."
            ],
            [
                "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו', ותכלת וארגמן וגו', ועורות אלים וגו', שמן למאור וגו' <small>(שמות כה ג ד ה ו)</small>, אמר ר' יהודה בר' סימון לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי י\"ג דברים, כנגד י\"ג דברים שהפרשתי לכם במצרים, ואלו הן, ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש ואחבשך בשש וכסך משי ואעידך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך, ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך, עטרת תפארת בראשך <small>(יחזקאל טז י יא יב)</small>, ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך <small>(שם שם יט)</small>, הוי י\"ג שהפרשתים לי כנגד י\"ג דברים שהפרשתי לכם במצרים, לעתיד לבא אני גומל לכם כנגד י\"ג דברים הללו, מה שנאמר וברא ה' על [כל] מכון הר ציון וגו', וסוכה תהיה לצל יומם וגו' <small>(ישעיה ד ה ו)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א וזאת התרומה [וגו' ועורות תחשים]. ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר חיה גדולה היתה במדבר ונטלו אותה ועשו אותה יריעות ממנה, ור' נחמיה אמר מעש נסים היה, ובשעה שנבראת בו בשעה נגנזה."
            ],
            [
                "ד\"א וזאת התרומה [וגו' זהב וכסף ונחושת]. זהב כנגד מלכות בבל, שכתיב בו אנת הוא (רישא דיהבא) [ראשה די דהבא] <small>(דניאל ב לח)</small>, וכסף זו מלכות מדי, שכתיב בו ועשרת אלפים ככר כסף <small>(אסתר ג ט)</small>, ונחושת זו מלכות יון, שהיתה פחותה מכולם, עורות אלים מאדמים זו מלכות אדום, שנאמר ויצא הראשון אדמוני <small>(בראשית כה כה)</small>, אמר הקב\"ה אע\"פ שאתם רואים ארבע מלכיות האלו מתגאות עליכם חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השיעבוד, מה כתיב אחריו שמן למאר <small>(שמות כה ו)</small>, מהו מאור, זה מלך המשיח, שנא' שם אצמיח קרן לדוד [ערכתי נר למשיחי] <small>(תהלים קלב יז)</small>, ודניאל היה רואה [ארבע] מלכיות אלו ומתיירא, שנאמר אתכרית רוחי אנה דניאל <small>(דניאל ז טו)</small>, ומה היה דניאל רואה, אלא כיון שראה נבוכדנצר את החלום, ודניאל בא ופתר לו, אמר לו אנת הוא (רישא דידהבא) [ראשה די דהבא] <small>(דניאל ב לח)</small>, חדוהי ודרעוהי די כסף <small>(שם שם לב)</small>, זו מלכות בבל, ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מינך <small>(שם שם לט)</small>, מעוהי (וירכתוהי) [וירכתה] די נחש <small>(שם שם לב)</small>, זו מלכות מדי, ומלכו תליתאי אחרי (דנחשא) [די נחשא] די תשלט בכל ארעא <small>(דניאל ב לט)</small>, שקוהי די פרזל <small>(שם שם לג)</small>, זו מלכות יון, ומלכו רביעאה (תהוי תקפא) [תהוא תקיפה] כפרזלא, (ורגלוהי) [רגליא] מנהן (די פרזל) [פרזל] ומנהון (די) חסף <small>(שם שם מ מב)</small>, זו אדום, למה נמשלה בברזל ובחרס, אמרו רבותינו המלכות הרשעה הזו היא עתידה להשתמש במטבע של חרס. ",
                " ד\"א למה נמשלה בברזל ובחרס, אלא מה הברזל קשה כך המלכות הרשעה הזו קשה, ובחרס למה שעתיד הקב\"ה לשברה כחרס, שנאמר ושברה כשבר נבל יוצרים וגו' <small>(ישעיה ל יד)</small>, וראה מלך המשיח, שנאמר חזה הוית עד די התגזרת אבן וגו' <small>(דניאל ב לד)</small>, אמר ריש לקיש זו מלך המשיח, ומחת לצלמא על רגלוהי <small>(שם)</small>, לכל המלכיות שהן נתונות בצלם, ובזכות מה נמשל מלך המשיח באבן, בזכות יעקב, שנאמר משם רועה אבן ישראל <small>(בראשית מט כד)</small>, די מטורא אתגזרת אבן <small>(דניאל שם מה)</small>, שוא מכלה את העולם כולו, שנאמר והכה ארץ בשבט פיו <small>(ישעיה יא ד)</small>, באותה שעה ישראל יושבין בהשקט ובטח, שנאמר וישבו עליה לבטח <small>(יחזקאל כח כו)</small>."
            ],
            [
                "ועשית יריעות עזים וגו' <small>(שמות כו ז)</small>. זש\"ה אהבתי אתכם אמר ה' <small>(מלאכי א ב)</small>, הפסוק הזה מי אמרו, מלאכי [אמרו], אימתי בשעה שהיה מוכיח את ישראל, אמר להן מלאכי, היקבע אדם אלהים <small>(שם ג ח)</small>, השיבו אותו במה קבענוך <small>(שם)</small>, אמרו רבותינו דורו של מלאכי היה מוכיחן והן משיבין אותו, אמר להן היקבע אדם אלהים, אמר ר' לוי לשון ערבי הוא, ערבי בא להשיח עם חבירו יאמר לו האת גוזלינו האת קובעינו, היקבע אדם אלהים, ואמר ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה <small>(שם)</small> שאין מוציאין אותו כראוי, חזר ואמר להן הלא אח עשו ליעקב <small>(שם א ב)</small>, ואתם אומרים במה אהבתנו <small>(שם)</small>, בנוהג שבעולם מי שיש לו בנים אחד בכור ואחד קטן מי נוטל הרבה הבכור, עשו יצא תחילה, שנאמר ויצא הראשון אדמוני <small>(בראשית כה כה)</small>, הוא היה ראוי ליטול שני חלקים, ולא עשיתי כך, אלא יעקב נטל שני חלקים, העולם הזה והעולם הבא, כך עשו אמר ליעקב נסעה ונלכה וגו' <small>(בראשית לג יב)</small>, נהלך שנינו בעולם, אמר לו יעקב טול עולמך ועבור, שנאמר יעבור נא אדוני לפני עבדו וגו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה <small>(שם שם יד)</small>. אמר ר' יעקב חזרתי על כל המקרא אם הלך יעקב שעירה אם לא הלך, ולא מצאתי, ואימתי הוא הולך לעתיד לבא, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' <small>(עובדיה א כא)</small>, לפיכך ואוהב את יעקב, יעקב שותף עם עשו בעולם הזה, (אני) [אבל עשו אינו] שותף עם יעקב לעולם הבא, אמר שלמה יהי לך לבדך ואין לזרים אתך <small>(משלי ה יז)</small>."
            ],
            [
                "אהבתי אתכם אמר ה' <small>(מלאכי א ב)</small>. ראו מה חיבה אתכם, מן הארץ ועד הרקיע מהלך ה' מאות שנה, וכן מרקיע ראשון לשני ומשני לשלישי ומשלישי לרביעי ומרביעי לחמישי ומחמישי לששי ומששי לשביעי, ואין צריך לשער מטלפי החיות, והכסא למעלה מכולם, וראו מה חיבבתי אתכם שהונחתי כולם, ואמרתי לכם עשו לי יריעות עזים ואבוא לשכון אצליכם, אמר ר' יהושע בן לוי אילו היו אומות העולם יודעים, מה היה המשכן טוב להם, היו מקיפין אותו אהליות וקסתריות, למה עד שלא הוקם המשכן היה הדיבור יוצא ונכנס לתוך אהליהם של אומות העולם והיו נתרזים, שנאמר כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי <small>(דברים ה כג)</small>, אתה היית שומע וחי, אבל אומות העולם היו שומעים ונתרזים בתוך אהליהם. ולא תאמר במשכן אלא אפילו בית המקדש היה יפה להם, מנין הוא ששלה סידר בתפלתו, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו' <small>(מ\"א ח מא)</small>, אתה תשמע השמים וגו' <small>(שם שם מג)</small>, אבל ישראל כשהיה בא להתפלל מה אומר, ונתת לאיש (כדרכיו) [ככל דרכיו] אשר תדע את לבבו וגו' <small>(שם שם לט)</small>, אבל הנכרי בין עושין ובין שאין עושין תן לו כל מה שהוא תובע, למען [ידעון] כל עמי הארץ וגו' <small>(מ\"א ח מג)</small>, לפיכך בית המקדש היה יפה לאומות הועלם, [אמר ר' שמואל בר נחמן עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על תרנוס של שני רגלים, אבל משנבנה בית המקדש נתבסס העולם ועמד בישיבו, ולא תאמר בית המקדש, אפילו המשכן היה יפה לאומות העולם], לפיכך אמר הקב\"ה למשה עשה לי משכן, שאני מתאוה לשכון אצל בני, כיון ששמעו מלאכי השרת כן אמרו לפניו רבונו של עולם למה אתה מניח עליונים ויורד לתחתונים, שבחך הוא שתהא בשמים, אשר תנה הודך על השמים <small>(תהלים ח ב)</small>, אמר להם הקב\"ה חייכם שאני עושה כשם שאמרתם, אמר חבקוק הנביא, אלוה מתימן יבא <small>(חבקוק ג ג)</small>, ואחר כך ותהלתו מלאה הארץ <small>(שם)</small>, אמר להם הקב\"ה ומה אתם תמהים על זה, ראו מה אני מחבב את התחתונים ויורד ושוכן תחת יריעות עזים, שנאמר ועשית יריעות עזים."
            ],
            [
                "ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר חיה טהורה גדולה היתה במדבר וממנה עשו יריעות, ור' נחמיה אומר מעשה נסים היתה, לשעה היתה נבראת ונגנזה, תדע לך שכתיב ועשית יריעות וגו', אורך היריעה האחת שלשים באמה וגו', מי מביא לך יריעות של שלשים, מכאן אה למד כדברי ר' נחמיה שהיה מעשה נסים, [ולא תאמר ביריעה אלא אפילו בקרשים היה מעשה נסים], מהיכן היו הקרשים, יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים, אמר לבניו בני עתידים אתם להגאל מכאן, והקב\"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלים עשו לי משכן, אלא עמדו ונטעו ארזים, בשעה שיאמר לכם לעשות משכן, והארזים מצויין בידכם, מיד עשו כשאמר להם אביהם, עמדו ונטעו ארזים.  ",
                " אמרו רבותינו הבריח התיכון ירד ביד יעקב למצרים, שהיה משמש מן הקצה אל הקצה, לא עשה אלא היו הארזים אמרו שירה, הוא שדוד אומר אז ירננו כל עצי היער וגו' <small>(תהלים צו יב)</small>, אין אז אלא שירה שאומר להקב\"ה, ואומר אימתי יעשה משכן, וכשאמר הקב\"ה [למשה] שיעשה את המשכן, מה אמר לו ועשית את הקרשים למשכן, אותם הקרשים שהתקין, להם אביהם. אמר ר' שמואל בר נחמני כ\"ד מיני ארזים היו, ומכלם לא נבחר אלא ז', שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו <small>(ישעיה מאי ט)</small>, ברוש אלטיין, תדהר (איספרנמין) [איספנדמון], תאשור (נקשנון) [פקסנון] שהוא מאושר מכל מיני ארזים, ומכולם לא נבחר אלא השיטה בלבד, [שנאמר] עצי שטים, ולמה קרא אותה שטים, אלא כדי לרפאות מה שעשו ישראל בשטים. ד\"א עצי שטים, חטאו בשטים, ולקו בשטים, חטאו בשטים וישב ישראל בשטים <small>(במדבר כה א)</small>, ולקו בשטים ויהיו המתים במגפה <small>(שם שם ט)</small>, ולא זזו משם עד שנתרפאו, עמד פנחס והחזיר את החימה מהם, שנאמר פנחס בן אלעזר וגו' <small>(שם שם יא)</small>, אמר הקב\"ה לעולם הבא אני מרפא את השטים, שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב, (ואפיקי) [וכל אפיקי] יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים <small>(יואל ד יח)</small>.",
                "חסלת פרשת תרומה"
            ]
        ],
        "Tetzaveh": [
            [
                "ואתה תצוה את בני ישראל וגו' <small>(שמות כז כ)</small>. זש\"ה הנך יפה רעיתי וגו' <small>(שה\"ש א טו)</small>, אמר ר' עקיבא לא כל העולם כולו ומלואו כדאי, כיום שניתן בו תורת שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קדשים. אמר ר' אלעזר בן עזריה למה הדבר דומה, למך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום, ואמר לו הוצא לי ממנה כך וכך סולת, כך וכך מורסן, כך וכך סובין, כך כל הכתובין קודש ושיר השירים קודש קדשים. א\"ר ראה מה הקב\"ה מקלס כנסת ישראל בתוכו, הנך יפה רעיתי, הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשה אבותיך, הנך יפה בית, הנך יפה בשדה, בבית על מזוזות ביתך <small>(דברים ו ט)</small>, בשדה בתרומות ומעשרות ובלקט שכחה ופאה, הנך יפה בגג ועשית מעקה לגגך <small>(שם כב ח)</small>, הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא.  ",
                "הנך יפה רעיתי, ר' סימון בן פזי אמר היא מקלסת אותו לשון פשוט, והוא מקלס אותה לשון כפול, למה הוא מלקס אותה לשון כפול, שאם אינה עושה רצונו יכול להמירה באחרת, אבל היא מקלסת אותו לשון פשוט, שאינה יכולה להמיר אותו באחר, הנך יפה דודי אף נעים, לפיכך הנך יפה רעיתי הנך יפה עינים יונים, אלו סנהדרין, מה כל הגוף מהלך אחר העינים, כך ישראל היו מהלכין אחר סנהדרין, על מה שאומרין להם טמא טמא טהור טהור, עיניך יונים, מה היונה הזאת כשהעופות כולן נשחטין הם מתפרכסין, אבל היונה אינה עושה אלא פושטת צוארה, כך אין נותן נפשו על הקב\"ה אלא ישראל, שנאמר כי עליך הורגנו כל היום [נחשבנו כצאן טבחה] (תהים מד כג), מבעד לצמתך <small>(שה\"ש ד א)</small>, האשה הזו כשגודלת שער ראשה. היא נותנת את השער לאחריה, והוא נאה לה, כך ישראל סנהדרין שלהם היתה יושבת בלשכת הגזית ומצומצמת מבעד לצמתך.  ",
                "ד\"א עיניך יונים, אמר ר' יצחק אמר להם הקב\"ה דוגמא שלך דומה ליונה, מי שמבקש ליקח חטים, אומר לחבירו הראיני דוגמא שלהן, אף את דוגמא שלך דומה ליונה, כיצד כשהיה נח בתבה מה כתיב, וישלח את היונה וגו', ותבא אליו [היונה] לעת ערב <small>(בראשית ח ח ויא)</small>, אמר להן הקב\"ה מה היונה הביא אורה לעולם, אף אתם שנמשלתם ליונה הביאו זית והדליקו לפני, שנאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית."
            ],
            [
                "[ואתה תצוה וגו']. זש\"ה ראשך עליך ככרמל <small>(שה\"ש ז ו)</small>, הדלים והרשים שבכם הן חביבין לפני כדניאל, [מלך אסור ברהטים] <small>(שם)</small>, אמר להן הקב\"ה כביכול אסור אני ביניכם, בזכות מה, בזכות הריצות שרץ אברהם לפני, שנאמרוימהר אברהם האהלה, ואל הבקר רץ אברהם <small>(בראשית יח ו ז)</small>, הוי מלך אסור ברהטים, ר' לוי אמר בזכות יעקב שכתיב בו ברהטים בשקתות המים <small>(שם ל לח)</small>.  ",
                "ד\"א מלך אסור ברהטים, א\"ל הקב\"ה למשה, משה מלך עשיתיך, מה המלך גוזר והן עושין, אף אתה גזור עליהן והן עושין, ואתה תצוה וגו'."
            ],
            [
                "ואתה תצוה וגו' ויקחו אליך [שמן זית זך], למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות, אלא בשמן של זית, לפי שהשמן זית אורה לעולם.  ",
                "שמן זית זך [כתית] למאור, בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שמן רע מדליקו בנר, אבל היפה הוא נותנו בתבשיל, אבל בבית המקדש לא היו עושין כך, אלא שמן זית זך היו נותנין למאור, והשני לו היו נותנין למנחות, אמר דוד כי אתה נרי ה' וגו' <small>(ש\"ב כב כט)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א ואתה תצוה וגו', לא בשביל שאני צריך אורה, אלא בשביל להאיר לך, אמר ר' יוחנן העין הזו לבנה, והשחור באמצע, מהיכן הוא צריך לראות, לא מן הלבנה, ואינו כן, אינו רואה אלא מתוך השחור, ועל אור העינים אין אתה יכול לעמוד, ואתה מבקש לעמוד על דרכי, שלא יטעה אותך יצרך לומר שמא צריך הוא אורה, אמר ר' אבין הלוי (את מבקש מי שהוא רוצה) [את מוצא מי שהוא מבקש] לעשות לו חלונות, עושה אותם רחבות מבפנים, וצרות מבחוץ, למה שיהיו שואבות אור, אבל של בית המקדש היו רחבות מבחוץ, וצרות מבפנים, למה שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם, האור יוצא מתוך ביתי, ואני צריך לאורה, ושמא תאמר למה צריך לנר, בשביל להאיר לנו, ויקחו אליך וגו', להעלות נר תמיד, שיהא אורך לפני תדיר, אמר דוד או זרוע לצדיק <small>(תהלים צז יא)</small>. "
            ],
            [
                "באהל מועד מחוץ לפרוכת <small>(שמות כז כא)</small>, שלא יטעה אותך יצרך לומר צריך הוא אורה, ראה מה כתיב מחוץ לפרוכת וגו', לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרוכת, אצל הארון, והיא נתונה מחוץ לפרוכת, להודיעך שאינו צריך אורה, למה אמר לך, בשביל לזכותך למאור. ד\"א בנוהג שבעולם מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן, הוא נותן את המנורה משמאלו, אבל בבית המקדש אינו כן, אלא המנורה היתה נתונה מימינו של שלחן, להודיעך שאינו צריך אורה משלך, למה אמר לך, להאיר לך לעולם הבא, כשתבא חשיכה על אומות העולם, שנאמר כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה <small>(ישעיה ס ב)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א שמן זית זך. את מוצא מי שנתן בחשך רואה מה שבאור, ומי שנתון באור אינו רואה מה שבחשך, אבל הקב\"ה רואה מה שבחשך ומה שבאור, אמר דניאל הוא גלי עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא <small>(דניאל ב כב)</small>. אמר ר' יהודה בר אלעאי השמש הזה נתון בתוך חיקו, שנאמר לשמש שם אוהל בהם <small>(תהלים יט ה)</small>, ובתקופת תמוז הוא יוצא מתוך חיקו לבשל את הפירות, ואין העולם יכול לעמוד בו, למה שהוא קשה באורו, אמר הקב\"ה בבריה שלי אין אתה יכול להסתכל, ואני צריך לאורה משלך, אלא למה אמרתי לך לעולם הבא.  ",
                "שמן זית, כיצד היו עושין את השמן, שנו רבותינו הזיתים שהיו עושין פירות יפין היו ניכרין להן, היו נוטלין אותן וכותשין אותן, השמן הראשון שהיה יוצא היו מפרישין אותו למנורה, והשני לו למנחות, לקיים מה שנאמר שמן זית זך כתית למאור, אמר הקב\"ה לישראל בעולם הזה הייתם זקוקים לאורו של בית המקדש, אבל לעולם הבא בזכותו של אותו הנר, אביא לכם את מלך המשיח שנמשל לנר, שנאמר שם אצמיח קרן לדוד [ערכתי נר למשיחי] <small>(תהלים קלב יז)</small>, ולא עוד אלא שאני עושה לכם אורה, שכך אמר ישעיה והיה ה' לך לאור עולם ואלהיך לתפארתך וגו' <small>(ישעיה ס יט)</small>."
            ],
            [
                "וזה הדבר אשר תעשה להם וגו' <small>(שמות כט א)</small>. זש\"ה כבוד חכמים ינחלו <small>(משלי ג לה)</small>, אלו ישראל, וכסילים מרים קלון <small>(שם)</small>, אלו אומות העולם, ואימתי ינחלו ישראל את הכבוד, כשקיבלו את התורה מסיני, אמר ר' יוחנן ששים רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב\"ה לסיני, והיו נותנין עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל, אמר ר' אבא בר כהנא כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, מיד חיבבן הקב\"ה, ונתן לכל אחד ואחד מהם שני מלאכים, והיה האחד חוגר זיינו, והאחד נותן לו עטרה בראשו, אמר ר' סימוחן פורפיראות הלבישן, שנאמרואלבישך רקמה <small>(יחזקאל טז י)</small>. ר' שמעון בן יוחי אומר כלי זיין נתן להם ושם המפורש חקוק עליו, הוי כבוד חכמים ינחלו אלו ישראל שקיבלו את התורה, וכסילים מרים קלון, אלו אומות העולם, הקב\"ה עושה להם קלון. אמר ר' שמואל כבוד חכמים ינחלו, אלו דוד ושלמה שבנו בית המקדש, וכסיים מרים קלון, אלו אומות העום שהחריבוהו, הקב\"ה עושה להם קלון, אמר ר' נחמן ראה מה כתיב אדני בעיר צלמם תבזה <small>(תהלים עג כ)</small>, למה בעיר, אלא המשל אומר במקום שהלסטים מקפח שם הוא נתלה, לכך כתיב בעיר.  ",
                "ד\"א כבוד חכמים ינחלו, אלו משה ואהרן, וכסילים מרים קלון, אלו דתן ואבירם, למה בשעה שירד המן לישראל אמר משה איש אל יותר ממנו עד בוקר, ולא שמעו אל משה [ויותירו אנשים ממנו עד בקר <small>(שמות טז יט כ)</small>, ומי היו אלו דתן ואבירם], אמר ר' לוי קלאנון (חיל) של תולעים היו יוצאים מתוך אהליהם. ",
                " ד\"א כבוד חכמים ינחלו, זה אהרן ובניו שנתבסמה הכהונה בידם על פי הדיבור, וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם וגו'."
            ],
            [
                "[וזה הדבר וגו'], זש\"ה לעולם ה' דברך נצב בשמים <small>(תהלים קיט פט)</small>, אמר ר' ברכיה הכהן מעולם היית נוהג עמנו במדת הרחמים, אימתי בשעה שהושלך אברהם אבינו לכבשן האש, היו המלאכים מריבין זה עם זה, מיכאל אומר אני ארד ואציל אותו, וגבריאל אמר אני ארד ואציל אותו, אמר הקב\"ה אני ארד בכבודי ואציל אותו, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' <small>(בראשית טו ז)</small>. אמר להן לבני בניו אתם מצילן, כיון שירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, ירד המלאך והצילן, באותה שעה אמרו המלאכים, לעולם ה' דברך נצב בשמים <small>(תהלים שם)</small>, כוננת ארץ ותעמוד <small>(שם שם צ)</small>, אתה הוא קיומו של עולם. ",
                " ד\"א ותעמוד, תעמוד בדבריך, באיזה דבר, בדבר אשר דברת לאהרן שתהא הכהונה מתבסמת בידו."
            ],
            [
                "וזה הדבר אשר תעשה להם. להם אתה עושה ולא לאחרים, התחיל ללמדן האיך יהיו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה, לקדש אותם לכהן לי, אמר ר' מני בשם ר' אליעזר כל מקום שנאמר לי, לעולם ולעולמי עלמים, בכורות לעולם, שנאמר כי לי כל בכור <small>(במדבר ג יג)</small>, הכסף והזהב לעולם, שנאמר לי הכסף ולי הזהב <small>(חגי ב ח)</small>, המלכות לעולם, שנאמר כי ראיתי בבניו לי מלך <small>(ש\"א טז א)</small>, והארץ לעולם, שנאמר כי לי הארץ <small>(ויקרא כה כג)</small>, וישראל לעולם, שנאמר כי לי בני ישראל <small>(שם שם נה)</small>, והלוים לעולם, שנאמר והיו לי הלוים <small>(במדבר ג יב)</small>, הכהונה לעולם, שנאמר לכהן לי <small>(שמות כט א)</small>."
            ],
            [
                "וזה הדבר אשר תעשה להם וגו'. לקח פר אחד בן בקר <small>(שם)</small>, במקח ולא מן הגזל ואילים שנים <small>(שם)</small>, איל מכאן ואיל מכאן והפר באמצע, למה ג' כנגד ג' הדרי עולם, פר כנגד אברהם, ואל הבקר רץ אברהם <small>(בראשית יח ז)</small>, ואילים שנים [תמימים] <small>(שמות שם)</small>, [כנגד] יצחקויעקב, ולחם מצות <small>(שמות כט ב)</small>, בזכותם אברם הלחם. אמר ר' חייא בר אבא כשהיו הקרבנות קריבין היתה סאה ארבלית עושה סאה סולת, סאה קמח, סאה קיבר, סאה סובין, סאה מורסן, סאה גבונים, אבל עכשיו אדם מויך סאה חטים לטחון, ואינו מביא אלא כשהוא מויך ויותר מעט, למה שבטל לחם הפנים, רה מה היו הקרבנות שהיו קריבין על גבי המזבח יפין להם, שכל מה שהיה קרב ממינו היה מברך את מינו, אמר ר' חייא בר אבא אפילו עיקרו של מזבח לא נעשה אלא בשביל כפרתן של ישראל, למה נקרא שמו מזבח, מ' שהוא מוחל עונותיהם של ישראל, ז' שהוא זכרון טוב לישראל, ב' שהוא ברכה לשיראל, ח' שהוא חיים לישראל, לחם המצות ולחם הפנים היו מברכין את הלחם, וביכורים היו מברכין את פירות האילן, מעשה בר' יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת, והיתה התאנה מלאה תאנים יפות, ירד טל והיו התאנים שואבים דבש, והיה הרוח מגבלן בעפר, באתה עז אחת והיתה מנטפת חלב בדבש, וקרא לתלמידים ואמר להם בואו וראו דוגמא מעין העולם הבא, וכל כך למה שהיו הקרבנות קריבין, מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה ושנה, והכירו אותו בני ירושלים שהיה גדול בתורה, אמרו לו טול לך חמשים זהובים בכל שנה ושנה ושב לך אצלינו, אמר להם יש לי גפן אחת והיא יפה לי מכולן, והיא עושה לי שלש דיפריאות בכל שנה, ושש מאות חביות היא עושה בכל שנה, הראשונה היא עושה שלש מאות, ושניה מאתים ושלישית מאה, ואני מוכר אותם בדמים יקרים הרבה, וכל השבח הזה לירושלים, בשביל ניסוך היין שהיו מקריבין, כיון שביטל ונמנעו כל הטובות הללו, ואתה מוצא כיון שגלו ישראל לבבל, היה אומר להן עזרא, עלו לארץ ישראל, ולא היו רוצין, אמר הקב\"ה כשהייתם מקריבים לחם הפנים הייתם זורעים מעט ומביאים הרבה, אבל עכשיו זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה <small>(חגי א ו)</small>, משביטל ניסוך היין, לבוש ואין לחום לו <small>(שם)</small>, משביטלו בגדי כהונה, אמר הנביא כי תאנה לא תפרח <small>(חבקוק ג יז)</small>, משביטלו את הביכורים, ואין יבול בגפנים <small>(שם)</small>, משביטלו הנסכים, כחש מעשה זית <small>(שם)</small>, משביטל שמן זית למאור, ושדמות לא עשה אוכל <small>(שם)</small>, מהו רשדמות, ושדי בהמות, משביטלו הבכורות, גזר ממכלה צאן <small>(שם)</small>, משביטלוהתמידין, ואין בקר ברפתים <small>(שם)</small> משביטלו הפרים. אמר ר' שמעון בן גמליאל מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, שנאמר ואל זועם בכל יום <small>(תהלים ז יב)</small>, אבל לעולם הבא הקב\"ה מחזיר את הברכות שהיתה עושה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא <small>(יחזקאל לו ח)</small>.",
                "חסלת פרשת תצוה"
            ]
        ],
        "Ki Tisa": [
            [
                "כי תשא את ראש בני ישראל וגו' <small>(שמות ל יב)</small>, זש\"ה שררך אגן הסהר אל יחסר המזג <small>(שה\"ש ז ג)</small>, מדבר בסנהדרין של ישראל שהיתה נתונה באמצעי של בית המקדש בלשכת הגזית שנמשל בשדר, מה השרר הזה נתון באמצע הגוף, כך היתה סנהדרין של ישראל נתונה באמצע בית המקדש.  ",
                "ד\"א שררך, מה השרר הזה כל זמן שהתינוק נתון במעי אמו השרר שלו ממנו חי הוא, כך ישראל חיין מסנהדרין, לפיכך נמשלו בסנהדרין בשרר, מהו אגן הסהר פתרון של פרגמטיא, (הסהר כמו הסוחר), כל מה שצריך הוא יוצא מתוכו, ואין הלשון הזה אלא לשון פתרון, שנאמר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמו כד ו). ד\"א שררך אגן הסהר, אבין בר רב חסדא אמר מחו אגן הסהר כחצי הירח, שקורין לירח סיהרא, אגן הסהר, שנו רבותינו סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, אל יחסר המזג, שאינן חסירין אחת משלשתן, המזג מי שהוא מוזג כראוי, מוזג שלישו של כוס יין, וב' חלקים מים, כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד של שחר, עד תמיד של בין הערבים, שלא היה אחד מהם נפנה לצרכו, ומה היו עושין, כשהיה אחד מהם רוצה לצאת, היה סופר אם היו כ\"ג היה יוצא, ואם לאו לא היה יוצא, שכתיב אל יחסר המזג, ולא היו חסרים אחד משלשתן, לפיכך אל יחסר המזג."
            ],
            [
                "בטנך ערמת חטים <small>(שה\"ש ז ג)</small>. אמר ר' יוחנן ערמת חטים זו תורת כהנים, שכולה חטאות ואשמות, חטאת הוא, אשם הוא, והוא נתון באמצע תורה, וכולו חטאות ואשמות, הוי בטנך ערמת חטים וגו', אמר ריש לקיש למה נמשלה בחטים, אלא מה החטים הללו כולם עולים במדה, כך היו ישראל כולם עולים במנין, הזקנים והחסידים והחכמים וכל ישראל עולין במנין.  ",
                "בטנך ערמת חטים, אמר רב אידי והלא ערימה של איסטרובילין יפה משל חטים, והוא אומר בטנך ערמת חטים וגו', אלא אין העולם יכול לעמוד על איסטרובילין, אבל יכול הוא לעמוד על החטים, לכך כתיב בטנך ערמת חטים וגו'.  ",
                "אמר ר'יצחק אין אדם מונה על בן ביתו לא משפלות של זבל, ולא של מוץ, ושל קש, ומהו מונה על בן ביתו, משפלות של חטים, לא משפלות של זבל, מהו עושה, ממחה אותו במים, וכן דור המבול מה כתיב בו, יאמר ה' אמחה <small>(בראשית ו ז)</small>. ולא משפלות של מוץ, ומהו עושה, מזרה אותו לרוח, וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם <small>(שם יא ח)</small>. וכן חבילות של קש, ומהו עושה, נותן אותן בקמין, וכן עשה למצרים, יאכלמו כקש <small>(שמות טו ז)</small>, [ומה מונה בן ביתו, חבילות של חטים, כך ישראל נמשלין בחטים, ליכך הוא סופרן, כי תשא]."
            ],
            [
                "[כי תשא]. זש\"ה רבים אומרים לנפשי וגו' <small>(תהלים ג ג)</small>, זה דוד כשהגיע לידו אותו מעשה, אמרו מה אדם ששבה הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה, אין ישועתה לו באלהים <small>(שם)</small>, אמר דוד, ואתה ה' הסכמת עמהם, וכתבת בתורה מות יומת הנואף והנואפת <small>(ויקרא כ י)</small>, אלא מגן בעדי <small>(שם)</small>, שהגנת עלי בזכות אבותי, שהחזרתי אותי למלכות, ומרים ראשי <small>(שם)</small>, תחת אשר הייתי חייב לך הרמת ראש, נתת לי תלוי ראש, על ידי נתן הנביא, [שאמר לי] גם ה' העביר חטאתך לא תמות <small>(ש\"ב יב יג)</small>.  ",
                "ד\"א אמר דוד כנגד מעשה העגל היה העולם אומר אומר זו ששמעה מפי אלהיה לא ייה לך <small>(שמות כ ג)</small>, ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל <small>(שם לב ד)</small>, יש להם ישועה, אין ישועתה לו באלהים סלה, אין רבים אלא אומות העולם, שנאמר הוי המון עמים רבים <small>(ישעיה יז יב)</small>, אמרו ישראל ואתה הסכמתה עמהם ואמרת למשה רבינו הרף ממני ואשמידם <small>(דברים ט יד)</small>, אלא מגן בעדי שהגנת עלינו בזכות אבותינו, וזכרת לנו זכותו של אברהם, שאמרת לו אנכי מגן לך <small>(בראשית טו א)</small>, עד שלא עשיתי אותו מעשה לא השרית שכינתך בקרבינו, אבל משעשיתי אותו מעשה ואמרת ועשו לי מקדש וגו' <small>(שמות כה ח)</small>, ומרים ראשי, תחת אשר היינו חייבין לך הרמת ראשינו ונתת לנו תלוי ראש, על ידי משה רבינו כי תשא את ראש."
            ],
            [
                "[כי תשא את ראש]. מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו <small>(שמות ל י)</small>, כיון שחטאו ישראל אמר הקב\"ה למשה לך כפר להם, אמרלפניו רבונו של עולם לא כך אמרת אחת בשנה, אמר לו הקב\"ה לך זקוף אותו עכשיו, ר' אבין הלוי אמר אמר משה לפני הקב\"ה רבונו של עולם מכל אומה שיש לך בעולמך אין אתה מצויני אלא על ישראל, ואל בני ישראל תאמר <small>(ויקרא כ ב)</small>, אל בני ישראל תדבר <small>(שמות ל לא)</small>, למה הדבר דומה למלך שהיה לו פורפיראות, והיה לו פורפירון אחת והיה מחבבו יותר מכולן, והיה מצוה לעבדו ואומר לו נערה קפלה, ואמר לו תן דעתך עליה, אמר לו אדוני המלך מכל פורפריאות שלך אין אתה מצויני אלא על זו, א\"ל לפי שאותה לבשתי כשמלכתי תחילה, לפיכך אני מחבבו יותר מכל אותן פורפריאות שלי, כך אמר הקב\"ה כשאמר לו מפני מה אתה מצויני על ישראל מכל אומות שבעולם, אמר לו מפני מה שהמליכוני תחילה על הים, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד <small>(שמות טו יח)</small>."
            ],
            [
                "כי תשא. אמר ר' יהושע הכהן בר נחמני אמר הקב\"ה למשה לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב\"ה כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וגו' <small>(בראשית כח יד)</small>, וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' <small>(הושע ב א)</small>, ואתה אומר לך מנה את ישראל, אמר משה לפני הקב\"ה איני יכול לעמוד על מנינם, א\"ל הקב\"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשתה לעמוד על מנינם של ישראל, טול ראשי אותיות של שבטים, ואתה עומד על מנינם, ר' מראובן, ש' משמעון, ל' מלוי, וכן כל שבט ושבט, למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער, א\"ל ספור לי מעות האלו א\"ל היאך אני יכול לספור אותם, א\"ל ספור ראש שורות של מעות, ותעמוד על החשבון, כך היה משה מתקשה על חשבונן של ישראל, א\"ל הקב\"ה טול ראשי אויותיהם של שבטים ותעמוד על חשבונן, ר' מראובן מאתים אלף, נ' מנפתלי חמשים אלף, ש' משמעון שלש מאות אלף, י' מיהודה, י' מיוסף, י' מיששכר שלשים אלף, ז' של זבולון שבעת אלפים, ד' של דן ארבעת אלפים, ג' של גד שלשת אלפים, ב' של בנימן ב' אלפים, א' של אשר אלף, הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבעה אלף, איכן השלשת אלפים, אלו שנפלו בימי העגל, שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש <small>(שמות לב כח)</small>, לכך אמר הקב\"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו."
            ],
            [
                "ד\"א כי תשא (וגו'] ולא יהיה בהם נגף. כיון ששמע משה כן נתיירא ואמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו <small>(איוב ב ד)</small>, אמר ר' יהודה ב\"ר אלעאי אמר משה כבר מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף, שנאמר והיה נפשך תחת נפשו או כר [כסף] תשקול <small>(מ\"א כ לט)</small>, ר' יוחנן אמר ממי למד ממוציא שם רע, שנאמר וענשו אותו מאה כסף <small>(דברים כב יט)</small>, ואנחנו הוצאנו שם רע על הקב\"ה, ואמרנו אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף, ריש לקיש אמר מן האונס למד משה, כתיב באונס ונתן איש השוכרב עמה [לאבי הנערה חמשים כסף] <small>(דברים כב כט)</small>, ונחנו אנסנו את הדיבור, שכתיב לא יהיה לך [אלהים אחרים] <small>(שמות כ ג)</small>, ועשינו ע\"ז, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף, ר' יהודה בר סימוחן אמר משור נגח למד משה, שנאמר אם עבד יגח השור [או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו] <small>(שמות כא לב)</small>, ואנחנו הרמנו כבודו בשור, שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור <small>(תהלים קו כ)</small>, כל אחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל, ידע הקב\"ה מה בלבו של משה, א\"ל חייך לא ככר כסף, ולא מאה כסף, ולא חמשים שקלים כסף, ולא שלשים שקלים, אלא זה יתנו."
            ],
            [
                "[זה יתנו] <small>(שמות כא יג)</small>. אמר ר' מאיר נטל הקב\"ה כמין מטבע של אש תחת כסא הכבוד, והראהו אל משה, וא\"ל למשה זה יתנו, אמר משה מי יתן, א\"ל הקב\"ה כל העובר בים. מחצית השקל. ",
                " ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל, ור' נחמיה אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל, שהוא עושה ששה גרמיסין. ר' יהודה בר נחמיה אמר בשם ר' יוחנן בן זכאי לפי שעברו ישראל על עשרת הדברות, יתנו עשרת גרה. ר' ברכיה בשם ריש לקיש אמר אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף, לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף, שנאמר ולקחת חמשת חמשת <small>(במדבר ג מז)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א זה יתנו. כמה שבטים יתנו, ז' שבעה, ה' חמשה, הרי י\"ב שבטים.  ",
                "אתה מוצא עשרה פעמים נמנו ישראל.",
                "אחת בירידתן למצרים, במצרים כתיב בשבעים נפש [ירדו אבותיך מצרימה] <small>(דברים י כב)</small>, ואחת בעלייתן, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה [כשש מאות אלף] <small>(שמות יב לז)</small>, ואחת בפרשת כי תשא, ושנים בספר וידבר, אחת בדגלים, ואחת בחילוק הארץ, ושנים בימי שאול, שנאמר ויפקדם בטלאים <small>(ש\"א טו ד)</small>, ויפקדם בבזק <small>(שם יא ח)</small>, ואחת בימי דוד, שנאמר ויתן יואב את מספר מפקד העם <small>(ש\"ב כד ט)</small>, ואחת בעלייתן מן הגולה, שנאמר כל הקהל כאחד (ארבעת) [ארבע] רבוא [אלפים שלש מאות וששים] <small>(עזרא ב סד)</small>, ואחת לעתיד לבא, [שנאמר] עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה <small>(ירמיה לג יג)</small>,  ",
                "אמר הקב\"ה [בעולם הזה] היו בני אדם סופרים אתכם, אבל לעולם הבא אני אספור אתכם, ואין מי יספור אתכם, שנאמר והיה מספר בני ישראל [כחול הים אשר לא ימד ולא יספר] <small>(הושע ב א)</small>."
            ],
            [
                "ויתן אל משה ככלותו <small>(שמות לא יח)</small>. זה שאמר הכתוב נופת תטופנה שפתותיך כלה <small>(שה\"ש ד יא)</small>, ראה שבח שהקב\"ה מקלס כנסת ישראל ר' יהודה בר אבא אמר הוא מקלס אותה ממטה למעלה, והיא מקלסת אותו מלמעלה למטה, למה כן, לפי שהיתה למטה והטלה אותה למעלה, שהיתה משועבדת בלבנים וגאלה, והיא מקלסתו מלמעלה למטה, שהוא נתון למעלה משבעה רקיעים, והורידה אותו אצלה, ראה שבח שהוא מקלסה נופת תטופנה, אמר ר' יוחנן מהו נופת, קלונינפי לשון יוני הוא, ר' אלעזר אמר נופת זה הדבש של צופים, יש דבש שהוא נקרא נופת צופים שהוא מעולה מכל דבש שבעולם, כך אתה מעולה מכל אומות שבעולם, נופת תטופנה [דבש וחלב תחת לשונך], אימתי בשעה שאת עסוקה בתורה. ",
                " ד\"א דבש וחלב תחת לשונך, בשעה שעמדו לפני ה' סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע <small>(שמות כד ז)</small>, באותה שעה אמר להם הקב\"ה דבש וחלב תחת לשונך, ד\"א נופת, אמר להם הקב\"ה כך חבבתם את התורה חייכם שהיא נתונה לכם במתנה, ויתן אל משה."
            ],
            [
                "[ויתן אל משה]. זש\"ה כי ה' יתן חכמה [מפיו דעת ותבונה <small>(משלי ב ו)</small>, גדולה היא החכמה, וגדולה ממנה הדעת והתבונה, כי ה' יתן חכמה], אבל למי שהוא אוהב (יתן) [מפיו] דעת ותבונה. ר' יצחק אמר למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן, והיה בא מבית הספר, מצא תמחוי לפני אביו, נטל אביו חתיכה ונתן לו, מה עשה בנו אמרלו איני מבקש אלא מה שבתוך פיך, מתוך שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו, [הוי] כי ה' יתן חכמה, אבל מי שהוא אוהב מפיו דעת ותבונה. במתנה נתן הקב\"ה תורה לישראל, ויתן אל משה."
            ],
            [
                "[ויתן אל משה ככלותו]. אמר רב הונא אמר ריש לקיש, מה הכלה הזאת מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ\"ד ספרים, אמר ר' לוי מהו ככלותו, מה הכלה הזו כל זמן שהיא בבית אביה היא מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, באה להכנס לחופה מגלת פניה לאמר כל מי שיודע לי עדות יבא ויעיד לי, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו, ומפורסם במעשיו הטובים ככלה הזו שהיא מפורסמת, ויתן אל משה ככלותו."
            ],
            [
                "[ויתן אל משה ככלותו]. אמר ר' אבהו כל ארבעים יום שעשה משה למעלה, היה לומד תורה ושוכחה, א\"ל משה רבונו של עולם הרי יש לי מ' יום ואיני יודע שום דבר, מה עש הקב\"ה כשהשלים מ' יום, נתן לו את התורה במתנה, ויתן אל משה.  ",
                "שני לוחות העדות, כנגד שמים וארץ, כנגד חתן וכלה, כנד שני שושבינין, כנגד העולם הזה והעולם הבא, לפיכך שני לוחות העדות.  ",
                "לוחות אבן. בזכותו של יעקב, שכתיב בו משם רועה אבן ישראל <small>(בראשית מט כד)</small>.  ",
                "והלוחות מעשה אלהים המה <small>(שמות לב טז)</small>, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, [שנאמר] מעשה אלהים, שהם מלאכתו של הקב\"ה.  ",
                "[חרות על הלוחות], מהו חרות, ר' יהודה ור' נחמיה ורבותינו, ר' יהודה אומר חיורת מן המליכיות, ר' נחמיה אומר חיורת ממלאך המות, ורבותינו אמרו חירות מן היסורין."
            ],
            [
                "וירא העם כי בושש משה <small>(שמות לב א)</small>, מהו בושש, באו שש שעות ולא ירד משה, לפי שהתנה משה עמם ואמר להם לאחר מ' ימים אביא לכם את התורה, כיון שבאו שש שעות ולא ירד, מיד ויקהל העם על אהרן, רבותינו אמרו בא שטן ועירבב את העולם, והראה להם כמו משה תלוי מן הארץ ומטתו באויר, והיו מראין אותו באצבע, ואמרו כי זה משה האיש, באותה שעה אמר להם חור קשה עורף אין אתם נזכרים מה עשה לכם, עמדו והרגוהו, ונתכנסו על אהרן, שנאמר ויקהל העם על אהרן וגו' <small>(שמות לב א)</small>, אמרו לו אם תעשה לנו אלהים מוטב, ואם לאו אני עושין לך כשם שעשינו לחור. וירא אהרן <small>(שם שם ה)</small>, ראה מה שעשו לחור, ויבן מזבח <small>(שם)</small>, הבין מזבוח, בקשו לבנות עמו, אמר להן הניחו לי ואני עושה אותו מעצמי שאין מי שיבנה אותו עמי, ואהרן נתכוון לומר עד שאני בונה אותו משה יורד, בנה אותו ולא ירד משה, מיד וישכימו ממחרת וגו' [וישב העם לאכול] <small>(שם שם ו)</small>, כל מקום שאתה מוצא ישיבה שם תמצא קלקלה, שנאמר וישבו לאכל לחם <small>(בראשית לז כה)</small>, מה (קיקלון) [קלקול] היה שם, שמכרו את יוסף ובמקום אחר כתיב וישב ישראל בשטים <small>(במדבר כה א)</small>, ומה קלקול היה שם, ויחל העם לזנות <small>(שם)</small>, ואף כאן וישב העאם, ישיבה של ע\"ז, אמר קב\"ה למשה הם קמו לצחק בע\"ז ואתה יושב, (צא) (קום) לך רד <small>(שמות לב ז)</small>, באותה שעה בא משה לירד וראה מלאכי חבלה ונתיירא לירד, שנאמר כי יגרותי מפני האף והחמה <small>(דברים ט יט)</small>, מה עשה הלך ואחז את הכסא, שנאמר מאחז פני כסא [פרשו עליו עננו] <small>(איוב כו ט)</small>, והגין עליו הקב\"ה ופירשו מזיו שכינתו עליו, בוא וראה כמה גרמו עונות, אתמול היה משה מנגח בהם, ועכשיו נתיירא מהם, כי יגורתי [מפני האף והחמה]. חמשה מלאכי חבלה הם, אף וקצף ומשביר ומשחית וחימה, הזכיר משה ג' אבות, והלכו ג', ונשתייר אף וחימה, אמר משה לפני הקב\"ה רבונו של עולם עמוד אתה באחד ואני באחד, שנאמר קומה ה' באפך <small>(תהלים ז ז)</small>, א\"ל הקב\"ה לך רד, ירידה היא לך, א\"ל למה, א\"ל כי שחת עמך, א\"ל משה עכשיו הן עמי ואינן עמך, שוב מחרון אפך, אמר ר' שמעון בן יוחי לא זז משה מהתפלל עד נרצה לו הקב\"ה, אמר הקב\"ה בעום הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי בכם חטאתם לפני, אבל לעולם הבא אני עוקרו מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר <small>(יחזקאל לו כו)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר משה אל ה' ראה אתה וגו' <small>(שמות לג יב)</small>. כתיב חשבתי ימים מקדם <small>(תהלים עז ו)</small>, אמרה כנסת ישראל לפני הקב\"ה רבונו של עולם יושבת אני ומחשבת לכמה שנים גאלתני ממצרים, לכמה שנים גאלתני מיון, חלותי היא שנות ימין עליון <small>(שם שם יב)</small>, אמר ריש לקיש אם חולים הם יכולים הם להתרפאות.  ",
                "ד\"א חלותי היא, אמר ר' אלכסנדרי כל הדברים האל שבאו עלינו על ידי שלא חלינו להקב\"ה, ואין הלשון הזה אלא לשון תפלה, שנאמר ועתה חלו נא פני אל <small>(מלאכי א ט)</small>, הלעולמים יזנח אדני ולא יוסיף לרצות עוד <small>(תהלים שם ח)</small>, לשעבר כשהיה משה כועס עם ישראל, היה הקב\"ה מרצה אותו, שנאמר ושב אל המחנה וגו' <small>(שמות לג יא)</small>. ",
                "ויאמר משה אל ה' למה הדבר דומה למערה שהיא נתונה על שפת הים ומילא אותה, מכאן ואילך הים נותנת למערה, והמערה חוזרת לים, ויאמר ה' אל משה, ויאמר ה' אל משה, ויאמר משה אל ה'."
            ],
            [
                "[ויאמר משה אל ה']. מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף [וגו'] ועתה הורד (נא) עדיך <small>(שמות לג ה)</small>, מהו עדיך, אמר ר' שמעון כלי זיין שנתן להם הקב\"ה, ושם המפורש חקוק עליו, מיד ויתנצלו בני ישראל את עדים <small>(שם שם ו)</small>, כשראה משה שאבדו את המתנה טובה, אף הוא כעס עליהם.  ",
                "ומשה יקח את האוהל [וגו' הרחק מן המחנה] <small>(שם שםז)</small>, כמה היה רחוק מיל, שנאמר אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה <small>(יהושע ג ד)</small>, למה כעס עליהם משה, אלא כך אמר משה מנודה לרב מנודה לתלמיד, ריש לקיש אמר משל למלך שהיה לו לגיון אחד, מרדו במלך, מה עשה שר צבא שלהן, נטל סיגנון של מלך וברח, כך משה כשעשו ישראל אותו מעשה נטל את המשכן והלך לו.  ",
                "והיה כל מבקש ה' <small>(שמות שם)</small>, כל שמבקש משה אין כתיב כאן, אלא כל מבקש ה', מלמד שכל המקבל פני זקן מלא תורה, כאילו מקבל פני שכינה, כי אפילו המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו ליטול ממנו רשות לצאת, אומרים אלו לאלו הרי הוא במשכנו של משה, חמה ולבנה מבקשים ליטול רשות לצאת לעולם הולכים אל האוהל, והיה כל מבקש ה' [יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה].  ",
                "והיה כצאת משה (האהלה) [אל האהל] <small>(שם שם ח)</small>. היו עומדים על הצדדים ומכבדין אותו ואומרים אשרי יולדתו של משה מה הוא רואה בו, והיה כבוא משה [האוהלה] ירד עמוד הענן <small>(שם שם ט)</small>, היו יודעין שהשכינה נגלית על משה, וקם כל העם <small>(שם שם י)</small>. א\"ל הקב\"ה משה שוב אל המחנה, א\"ל איני חוזר, א\"ל הקב\"ה הוי יודע כי יהושע במשכן, למה הדבר דומה, למטרונא שקצפה על המלך, ויצאה לה חוץ מפלטין, והיתה מגדלת יתומה אחת בפלטין, שלח המלך אחר המטרונא ואמר לה שובי אל הפלטין, ולא בקשה לחזור, אמר לה אני אומר לך שתשובי, ואין את רוצה הוי יודעת שהיתומה נתונה בפלטין, כך ודבר ה' אל משה פנים אל פנים <small>(שם שם יא)</small>, מה דיבר, שוב אל המחנ, ולא היה מבקש לחזור, א\"ל הקב\"ה אני אומרלך לחזור, ואין אתה מבקש, חייך יהושע באוהל מועד, א\"ל משה רבונו של עולם לא בשבילך כעסתי עליהם, ראה אתה אומר אלי, ראה שאין אתה יכול להניח אותם, א\"ל הקב\"ה כבר אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך, א\"ל משה למלאך אתה מוסרני, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה <small>(שמות לג טו)</small>, ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' <small>(שם שם יג)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' הנה מקום אתי וגו' <small>(שם שם כא)</small>. אמר ר' יוסי בר חלפתא הנה אני במקום הזה אין כתיב כאן, אלא הנה מקום אתי, מקומי טפל לי, ואני טפל למקומי, ויאמר אני אעביר כל טובי (ש םש םיט), הטוב כל טובי מדת הפורענות, וחנותי את אשר אחון <small>(שם)</small>, באותה שעה הראה לו הקב\"ה כל האוצרות של מתן שכר שהם מתוקנים לצדיקים, אמר לפניו רבונו של עולם האוצר הזה של מי הוא, א\"ל של עושי צדקה, הה של מי הוא, של מכלכלי יתומים, וכן לכל אוצר ואוצר, עד שראה אוצר אחד גדול, א\"ל זה של מי הוא, א\"ל מי שיש לו אני נותן לו משלו, ומי שאין לו אני עושה עליו חנם, שנאמר וחנותי את אשר אחון <small>(שם)</small>, אשר (נכון) [נחון] אין כתיב, אלא אשר אחון.  ",
                "ויאמר לא תוכל לראות את פני <small>(שם שם כ)</small>, בקש משה לעמוד על מתן שכרן של מצות, ועל שלותן של רשעים, א\"ל הקב\"ה לא תוכל [לראות את פני], ואין הלשון הזה אלאלשון שלותן של רשעים, שנאמר ומשלם לשנאיו [אל פניו וגו'] <small>(דברים ז י)</small>. אמר [לו] הקב\"ה והסירותי את כפי <small>(שמות שם כג)</small>, בעולם הזה אני מראה לך מתן שכרן של יראים, ולעולם הבא אני מראה הטוב שהוא צפון להם, אמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך <small>(תהלים לא כ)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה <small>(שמות לד כז)</small>. זש\"ה אכתוב לו רובי תורתי <small>(הושע ח יב)</small>, כשבא הקב\"ה ליתן את התורה, אמרה למשה על סדר, המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה <small>(שם כא א)</small>, אפילו מה שישאל תלמיד ותיק לרבו, אמר הקב\"ה למשה באותה שעה, שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים, משלמדה משה א\"ל הקב\"ה לך ולמדה את בני, א\"ל משה רבונו של עולם כתוב אותה לבניך, א\"ל מבקש אני ליתן אותה להם בכתב, אלא שגלוי הוא לפני שעתידים אומות הועלם לשלוט בהם, וליטול אותה מהם, ויהיו בני כאומות העולם, אלא המקרא תן להם בכתב. והמשנה והאגדה והתלמוד על פה. ויאמר ה' אל משה כתב לך, זה מקרא, כי על פי <small>(שמות לד כז)</small>, המשנה והתלמוד, שהן מבדיין בין ישראל לבין אומות העולם.  ",
                "(שנאמר) כתב לך. הלוחות הראשונים אני כתבתי אותם, שנאמר כתובים באצבע אלהים <small>(שמות לא יח)</small>, אבל השניים את כתוב לך, למה הדבר דומה למלך שנשא אשה וכתב לה גמיטוס (פי' כתובה) על שלו, לא עשה אלא קלקלה וטירה, בא שושבינה וריצה אותה למלך, אמר לה המלך הרי נתרציתי, אלא לך ועשה גמיטוס אחר.  ",
                "כתובלך. בזכותך אני נותן להם את התורה, אמר ר' יוסי בן חלפתא הוא שמשה אמר להם ואכתוב על הלוחות <small>(דברים י ב)</small>.  ",
                "ד\"א כתוב לך אתהדברים. כל מקום שנאמר דבר דברי דברים, תוכחות הן, כתיב דבר ה' אשר היה אל הושע <small>(הושע א א)</small>, מה כתיב שם, כי אתם לא עמי <small>(שם שם ט)</small>, כתיב דברי ירמיהו <small>(ירמיה א א)</small>, מה כתיב שם, אשר למות למות <small>(שם טוב)</small>, כתיב שם אלה הדברים <small>(דברים א א)</small>, מה כתיב שם, מזי רעב וגו' <small>(שם לב כד)</small>."
            ],
            [
                "כתב לך את הדברים האלה [כי על פי הדברים האלה וגו']. ר' יוחנן ור' יהושע ור' שמעון אומרים (נתתי לך) את הדברים אין כתיב כאן, אלא על פי הדברים, נתתי לך תורה שבכתב ותורה שבעל פה, אם עשית שבכתב על פה, ושבעל פה בכתב, והמרתה אותם אין אתה מקבל שכר, למה שנתת לך תורה שבכתב ותורה בעל פה, וכרתי עמך ברית, על מנת שתהא קורא בהם כן, אבל אם המרתה אותו, הוי יודע שתבטל הברית, שנאמר פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך <small>(דברים יד ט)</small>, שהן כתובין בכתב, ופן יסורו מלבבך <small>(שם)</small>, אלו שבעל פה. ",
                "אתך ברית [ואת ישראל] <small>(שמות לד כז)</small>. בשביל התורה אני אוהב את ישראל, ולא ישראל בלבד, אלא אפילו משה [גדלו] בזכות התורה, כי על פי הדברים האלה כרתי ברית אתך ומה גידל את משה, אמר ר' שמואל בשם ר' ירמיה בר יצחק כל כבוד שראה בעולם הזה לא נטל מן הקרן כלום, אלא הקרן קיימת לו לעולם בא."
            ],
            [
                "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה [לחםלא אכל ומים לא שתה] <small>(שמות לד כח)</small>, אפשר לאדם שיהא ארבעים יום בלא אכילה ובלא שתיה, מלאכים ירדו מן השמים אצל אברהם ואכלו, משה עלה לעליונים ראה שאין שם לא אכילה ולא שתיה, לא אכל ולא שתה.  ",
                "(שנאמר) ויהי שם עם ה' וגו' <small>(שמות לד כח)</small>. מעשה היה בר' יוחנן שהלך מטבריא לצפוריוהיה ר' חייא בר אבא תלמידו עמו, והיו שניהן מהלכין בדרך, והיה ר' יוחנן רואה כרם, והיה אומר לר' חייא זו היתה שלי, ומכרתי אותה בכך, וכן שדה זיתים שלי היתה, ומכרתי אותה בכך, א\"ל ר' חייא ומכל האוסייה (פי' השדות) לא היה לך להניח בזקנותך, א\"ל מכרתי דבר ששוה ו' זהובים, וקניתי דבר ששוה מ' זהובים, א\"ל ומה לקחת, א\"ל מכרתי דבר שדות וכרמים שנבראו לו' ימים, וקניתי תורה שנבראת למ' יום.  ",
                "ויהי שם עם ה' וגו' לחם לא אכל. מלחמה של תורה אכל, ומים לא שתה, מימיה של תורה שתה, שנאמר לכו לחמו בלחמי <small>(משלי ט ה)</small>, ואומר הוי כל צמא לכו למים <small>(ישעיה נה א)</small>.  ",
                "(שנאמר) ויהי שם עם ה', היה לומד תורה ביום, ופושט אותה בלילה בינו לבין עצמו, למה אלא ללמד לישראל שיהיו יגעים בתורה ביום ובלילה, ומאין היה ניזון אותן מ' ימים, מזיו השכינה."
            ],
            [
                "ויכתוב על הלוחות [את דברי הברית עשרת הדברים] <small>(שמות לד כח)</small>, שהיו שוים הראשונים והשניים, וכיצד היו כתובים, י' דברות, ה' על לוח זה וה' על לוח זה, שנאמר עשרת הדברים.  ",
                "ויהי ברדת משה וגו' מן ההר [ומשה לא ידע כי קרן עור פניו] <small>(שם שם כט)</small>, מהיכן נטל משה קרני ההוד, רבותינו אומרים מן המערה, שנאמר והיה בעבור כבודי [ושמתיך בנקרת הצור] <small>(שם לג כב)</small>, ר' ברכיה אור מן הלוחות, א\"ר ארכן ו' טפחים ורחבן ג' טפחים, והיה משה מחזיק בשני טפחים והקב\"ה בשני טפחים וטפחיים ריוח באמצע, משם נטל משה קרני ההוד, ר' יהודה בר נחמיה אומר כשמשה כותב את התורה נשתייר בקולמוס קימעא והעבירו על ראשו, ומשם נעשו לו קרני ההוד, ומשה לא ידע כי קרן. כל ההוד שנטל ממתן שכר, אבל הקרן קיימת, שנאמר (וקרנים) [קרנים] מידו לו <small>(חבקוק ג ד)</small>, וכשיטלו הצדיקים את שכרן לעולם הבא יטול הוא שכרו, מנין שכן הנביא מפרש ואמר הנה ' אלהים בחזק יבא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו <small>(ישעיה מ י)</small>.",
                "חסלת כי תשא"
            ]
        ],
        "Vayakhel": [
            [
                "ויקהל משה וגו' <small>(שמות לה א)</small>. ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם וגו' <small>(שם שם ל)</small>. זש\"ה טוב שם משמן טוב <small>(קהלת ז א)</small>, שהשמן הטוב כמה ריחו הולך מיל אחד או שני מיין, אבל השם הטוב הולך מסוף העום ועד סופו, הוי טוב שם משמן טוב.  ",
                "ויום המות מיום הולדו <small>(קהלת שם)</small>, יום מיתתו של אדם, מיום שנולד בו, למה ביום שנולד בו אין אדם יודע אם מעשיו יפים אם לאו אבל כשהוא מת הוא מודיע מעשיו לבריות.  ",
                "ויום המות מיום הולדו. אמר ר' לוי למה הדבר דומה לשתי ספינות שהיו בים מלאות סחורה, אחת באה ואחת הולכת, אחת שהיתה באה היו מקלסין אותה, עמדו להם מיהים, אמרו למה אתם מקלסים לזו, ואין אתם מקלסים לזו, אמרו להם לזו שבאת אנו מקלסין, כי אנו יודעים שהלכה בשלום ובאה בשלום, אבל זו אין אנו יודעים מה היא עתידה לעשות, כך כשאדם נולד, אין בני אדם מכירין מעשיו, כשנפטר מן העולם הן יודעים מה היו מעשיו, הוי ויום המות מיום הולדו. ",
                " ד\"א טוב שם משמן טוב שמותן של חנניה מישאל ועזריה, משמן הטוב שנמשחו נדב ואביהוא, למה בני ארן נכנסו להקריב ונשרפו, חנניה מישאל ועזריה הושלכו לתוך כבשן האש וניצולו, הוי טוב שם.  ",
                "ד\"א טוב שם. טוב היה שמו של בצלאל, משמן הטוב, למה שפרסמו הכתוב, שנאמר ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל."
            ],
            [
                "[ראו קרא ה' בשם בצלאל]. זש\"ה ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, שאו מרום עיניכם וגו' <small>(ישעיה מ כה כו)</small>, אמר הקב\"ה ואל מי תדמיוני, בשר ודם אם יהיה מהלך בחשיכה, ואדם בא ומאיר לו, אינו צריך להחזיק לו טובה, ואתם ישנים בלילה, ואני מעלה לכם את האורה, אין אתם צריכין להחזיק לי טובה, שאו מרום עיניכם וגו' בזכות מה הם עומדים, אלה תולדות השמים והארץ, בזכות ואלה שמות בני ישראל <small>(שמות א א)</small>, ואלה בזכות מי, בזכות אלה העדות והחקים והמשפטים <small>(דברים ד מה)</small>.  ",
                "מי ברא אלה [המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא] <small>(ישעיה שם)</small>, כתיבלכולם בשם יקרא, וכתוב אחד אומר שמות [לכולם שמות יקרא <small>(תהלים קמז ד)</small>], אם שמות למה בשם, אם בשם למה שמות, אלא כשהקב\"ה מבקש הוא קרוא לכולם כאחת, וכשמבקש קורא לכל אחד ואחד בשמו מיכאל וגבריאל, הוי לכולם בשם יקרא.  ",
                "ד\"א לכולם בשם יקרא, הרי למעלה, מנין מלמטה, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו'."
            ],
            [
                "ואתו אהליאב בן אחיסמך [למטה דן] <small>(שמות לח כג)</small>. שבח לו שבח לאביו שבח למשפחתו ושבח לשבטו שכך יצא ממנו, ושם אמו שלומית בת דברי (וירא כד יא), גנאי לו גנאי לאביו גנאי לאמו גנאי למשפחתו גנאי לשבטו שכך יצא ממנו, עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה <small>(יהושע ז א)</small>, גנאי לו גנאי לאביו גנאי למשפחתו גנאי לשבטו שכך יצא ממנו, ובצלאל בן אורי בן חור [למטה יהודה] <small>(שמות שם כב)</small>, שבח לו שבח לאביו שבח למשפחתו שבח לשבטו שכך יצא ממנו."
            ],
            [
                "ראו קרא ה' בשם [בצלאל בן אורי בן חור]. מה צורך היה לחור להזכר כאן, אלא שנתן נפשו על הקבה, כיון שבקשו ישראל לעבוד ע\"ז לא הניח להם, עמדו והרגו אותו, א\"ל הקב\"ה חייך שאני פורע לך, למה הדבר דומה למלך שמרדו לגיונותיו, עמד שר צבא שלו ונלחם בהם, אמר להם במלך אתם מורדים, עמדו עליו הרגוהו, בא המלך ואמר היכן הוא שר צבא שלי, אמרו לו הרגו אותו הלגיונות, א\"ל המלך חייך אילו ממון נתת עלי הייתי פורע לך, עכשיו נפשך נתת עלי, חייך כל בנים שיש לך אני אכדלן בעולם, ואעשה אותן דוכסין (ואפרסכין) [ואפרכסין], כך חור נתן נפשו על הקב\"ה במעשה העגל, א\"ל הקב\"ה חייך כל בניך אני אגדלן בעולם, ראו קרא ה' בשם וגו', וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת <small>(שמות לה לא)</small>, ולא תאמר בצלאל עצמו, אלא כל מי שהיה עוסק במלאכת המשכן נתן בהם הקב\"ה בינה חכמה ודעת, שנאמר ויעשו כל חכם לב וגו' <small>(שם לו ח)</small>, ומכולם לא נתפרסם אלא בצלאל, שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל."
            ],
            [
                "וכל השבח הזה מהיכן בא, משבטו של יהודה, [שנאמר] למטה יהודה, זש\"ה אז ראה ויספרה הכינ וגם חקרה, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה <small>(איוב כח כז כח)</small>, ר' אחא ורבותינו, רבותינו אומרים שתי פעמים היה אומר הדיבור בינו לבין עצמו, ואחר כך אומר לישראל, שנאמר אז ראה ויספרה, הרי אחד, הכינה וגם חקרה, הרי שנים, ואחר כך ויאמר לאדם, ור' אחא אמר ד' פעמים, שנאמר ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, הרי ד' פעמים, ממי את למד, מיוכבד ומרים, מה כתיב <small>(ויקרא) [ויאמר] מלך מצרים למילדות <small>(שמות א טו)</small></small>, מה אמר להן, וראיתן על האבנים <small>(שם שם טז)</small>, למה עשה כן, אלא שהיו האיסטרולגין אומרים להן ביום הזה גואל של ישראל נולד, ואין אנו יודעים אם מצרי ואם לאו, באותה שעה כינס כל המצרים ואמר להם שאילו לי בניכם יום אחד, שנאמר כל הבן הילוד <small>(שם שם כב)</small>, של ישראל אין כתיב כאן, אלא כל הבן, בין ישראל ובין מצרי, ותראינה המילדות, ומה פרע להן הקב\"ה, ויעש להן בתים <small>(שם שם כא)</small>, בתי כהונה ובתי לויה ומלכות, יוכבד נטלה כהונה ומלכות שכרה, משה ואהרן, ומה נטלה מרים שכרה, חכמה, שנאמר הן יראת ה' היא חכמה <small>(איוב שם)</small>, העמיד ממנה בצלאל שהיה חכם, ואמלא אותו רוח אלהים."
            ],
            [
                "ד\"א ראו קרא ה' [וגו' בחכמה בתבונה ובדעת] ראו חכמה [ותבונה ודעת] שנתתי בלבו, בשלשה דברים הללו נבראו שמים וארץ, שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, [בדעתו תהומות נבקעו] <small>(משלי ג יט כ)</small>, ובג' דברם הללו נעשה המשכן, שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת <small>(שמות לא ג)</small>. ובג' דברים הללו נעשה בית המקדש, שנאמר בן אשה אלמנה וגו' וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת <small>(מ\"א ז יד)</small>, ואף לעוה\"ב יבנה בהמ\"ק בג' דברים הללו, [שנאמר בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ודעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים <small>(משלי כד ג ד)</small>], הוי ואמלא אותו וגו'.  ",
                "ד\"א ואמלא אותו. יהושע שבא משבטו של יוסף אף הוא מלא רוח חכמה, שנאמר בו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה <small>(דברים לד ט)</small>, ועתניאל בן קנז שהוא משבטו של יהודה מלא רוח אלהים, שנאמר ותהי עליו רוח (אלהים) [ה'] <small>(שופטים ג י)</small>, וכל זאת בזכות הברכה שבירך משה את השבט הזה, שנאמר וזאת ליהודה [ויאמר שמע ה' קול יהודה וגו'] <small>(דברים לג ז)</small>, אמר הקב\"ה לישראל בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה, אבל לעולם הבא אני מורה אתכם, שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם <small>(יחזקאל לז יד)</small>."
            ],
            [
                "ויעש בצלאל את הארון <small>(שמות לז א)</small>. זש\"ה פתח דבריך יאיר מבין פתיים <small>(תהלים קיט קל)</small>, שאל ר' שמעון [בן יהוצדק] את ר' שמואל בר <small>(נחמיה) [נחמן] אתה בעל הגדה, אמור לי היאך ברא הקב\"ה את העולם, א\"ל הקב\"ה כשבקש לבראות את העולם, נתעטף באור וברא את עולמו, שנאמר עוטה אור כשלמה (שם קד ב)</small>, אח\"כ נוטה שמים כיריעה <small>(שם)</small>, לכך פתח דבריך יאיר וגו'. אמר ר' יהודה למה הדבר דומה, למלך (שהיה) [שביקש לבנות] לו פלטין ואותו מקום היה (של) חשך, מה עשה הדליק את הנרות, ואחר כך בנה פלטין, כך הקב\"ה כשבנה העולם היה כולו חשך, מה עשה נתעטף באורה ובראו, הוי פתח דבריך יאיר וגו', מן הקב\"ה למדו הצדיקים שיהו מתחילים באורה, כשאמר לו הקב\"ה ועשו לי מקדש <small>(שמות כה ח)</small>, אמר משה לבצלאל שיעשה משכן, מה פתח תחילה, מלאכת הארון, ויעש בצלאל את הארון."
            ],
            [
                "[ויעש בצלאל את הארון]. זש\"ה תן לחכם ויחכם עוד [הודע לצדיק ויוסף לקח] <small>(משלי ט ט)</small>, מדבר בנח כשעשה את התבה, א\"ל הקב\"ה מכל הבהמה הטהורה [תקח לך שבעה שבעה וגו'] <small>(בראשית ז ב)</small>, כשיצא קירב מן הטהורה, אמר לא ריבה הקב\"ה בהמה טהורה, אלא כדי שאקרב ממנה, הוי תן לחכם וגו' ה נח.  ",
                "ד\"א תן לחכם וגו', זה היה משה, כשנתן לו הקב\"ה את התורה, היה הולך ומלמדה לישראל, והיה משביח את דבריו.  ",
                "ד\"א תן לחכם וגו', זה בצלאל, בשעה שאמר לו משה לבצלאל עשה משכן, אמר בצלאל למה הוא המשכן, אמר לו להשרות שכינה בתוכו וללמד לישראל תורה, אמר בצלאל והיכן התורה נתונה, אמר לו כשאנו עושים משכן נעשה ארון, והוא התחיל בארון, שנאמר ויעש בצלאל את הארון וגו'."
            ],
            [
                "[ויעש בצלאל את הארון עצי שטים]. אמר (ר') ירמיה כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך וגו' <small>(ירמיה ל יז)</small>, מלך בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה, אבל הקב\"ה אינו כן, בדבר שמכה בו מרפא, שנאמר ויבואו מרתה [ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם] <small>(שמות טו כג)</small>, אמר ר' לוי למה כי מרים הם, הדור היה מר במעשיו, ויצעק אל ה' [ויורהו ה' עץ] <small>(שם שם כה)</small>, נתן לו הקב\"ה עץ מר, ונתן לתוך מר, וימתקו המים <small>(שם)</small>, הוי וממכותיך ארפאך, אף ישראל כשחטאו בשטים, אמר להם הקב\"ה חייכם במה שחטאתם בו אתם מתרפאים, ויעש בצלאל את הארון [עצי שטים]."
            ],
            [
                "(אמרו רבותינו) מה כתיב למעלה מן הענין, ויעש את הפרוכת וגו' <small>(שמות לו לה)</small>, [אמרו רבותינו] פרוכת עוביה טפח ועל שבעים ושנים נירים היתה נארגת, ועל כל נימה ונימ כ\"ד חוטין, ארכה מ' אמה, ורחבה כ' אמה, ולא היה בה קשר, [ושתים עוישן כל שנה ושנה, וש' כהנים מטבילין אותה], וכיצד היו מטבילין אותה, כל הכהנים היו עולים ומטבילים אותה, ועולים ושוטחים אותה בחיל, ומשעשה משה את הפרוכת שהיתה נתונה בפני הארון, אחר כך אמר להצלאל שיעשה את הארון.  ",
                " את מוצא כל מה שהיה במשכן על הדר היה עשוי, תחילה עשה את הקרשים וחיברם, ואחר כך עשה יריעות שיהא פורש עליהם, שנאמר ועשית יריעות עזים <small>(שמות כו ז)</small>, ואחר כך עשה פרוכת שהיתה נתונה בפני הארון, ואחר כך עשה הארון, ואחר כך עשה כפורת זהב על הארון, אמר ר' אלעזר בר' יוסי אני ראיתיו ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים, שאלתי אותם מה דם הזה שעל הכפורת, אמרו מדם יום הכפורים שהיה כהן גדול נכנס ומזה, למה נקרא שמה כפורת, שהיה מכפר עונותיהם של ישראל, ואחר כך עשה את השלחן שהיה לחם הפנים עליו, ואחר כך עשה את המנורה שהיה מאירה למעלה מן השלחן, הוי כטכסיס של מלכים עשה אותה, לפיכך ויעש בצלאל."
            ],
            [
                "[ויעש בצלאל], וכי בצלאל לעצמו עשה, שכל פעם ופעם הוא אומר ויעש בצלאל, אלא על ידי ששם נפשו הרבה על מלאכת המשכן, לפיכך לא קיפח הקב\"ה שכרו, והוא מפרסמו בכל פעם ויעש בצלאל, אף כיוצא בו אך יונתן בן עשאל ויחזיה בן תקוה עמדו על זאת [ומשלם ושבתי הלוי עזרום] <small>(עזרא י טו)</small>, הכתוב פרסמו ששם יהונתן נפשו, אף כאן ויעש בצלאל.  ",
                "אמר הקב\"ה עשיתם לי יריעות עזים לאוהל על המשכן, כשיצאתם ממצרים הבאתי ענן והיה מגין עליכם, אעפ\"י שאתם פורעים לי, אני פורע לכם לעולם הבא, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם <small>(ישעיה ד ה)</small>, עשיתם לפני כפורת, אני מכפר לכם על כל עונותיכם, שנאמר בכפרי לך וגו' <small>(יחזקאל טז סג)</small>, עשיתם לפני ארון, חייכם שאני מאיר לכם, שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה וגו' <small>(ישעיה ל כו)</small>, ואומר אור זרוע לצדיק וגו' <small>(תהלים צז יא)</small>.",
                "חסלת פרשת ויקהל"
            ]
        ],
        "Pekudei": [
            [
                "אלה פקודי המשכן וגו' <small>(שמות לח כא)</small>. זש\"ה איש אמונות (ורוב) [רב] ברכות [ואץ להעשיר לא ינקה] <small>(משלי כח כ)</small>, את מוצא כל מי שהוא נאמן, הקב\"ה מביא ברכות על ידיו, ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה.  ",
                "ד\"א איש אמונות. זה היה משה על כל הדברים שנעשו נזכר עליהם, והיו מתברכות על ידיו, למה שהוא נאמן. ואץ להעשיר, זה קרח שהיה לוי וביקש עוד ליטול כהונה גדולה.  ",
                "ד\"א איש אמונות רב ברכות, זה משה שנעשה גזבר לעצמו, ואעפ\"י שהיה גזבר לעצמו, היה קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר אלה פקודי המשכן."
            ],
            [
                "[אלה פקודי המשכן], זש\"ה ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים <small>(מ\"ב יב טז)</small>, זה דורו של יואש המלך, שהיו עושין באמונה, שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום הלשכה, לא היה נחנס לא בפרגוד חפות, ולא בפונדיה, שאם יעשיר יאמרו משל לשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כדרך שהוא יוצא ידי שמים, שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל וגו' <small>(במדבר לב כב)</small>, ומשה היה גזבר לעצמו על מלאכת המשכן, בשעה שאמר הקב\"ה למשה ועשו לי מקדש, אמר משה לכל בני ישראל זה הדבר אשר צוה ה', קחו מאתכם תרומה וגו' <small>(שמות לה ד ה)</small>. אמר ר' יוחנן לשני בקרים הביאו לכל המשכן והותירו, ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' והמלאכה היה דים וגו' <small>(שם לו ו ז)</small>, אמר משה לפני הקב\"ה רבונו של עולם עשינו את כל המלאכה של משכן והותרנו, מה נעשה ביותר, אמר לו לך ועשה בהן משכן לדברות, הלך ועשה משכן לדברות, כיון שבא ליתן חשבון, אמר להן כך וכך יצא למשכן, וביותר עשיתי משכן העדות, שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות, מהו משכן משכן שתיפעמים, אמר ר' (שמעון) [שמואל] נתמשכן ב' פעמים על ידם, אמר ר' ישמעאל זה סימן לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד, משכן העדות עדות הוא לכל באי עולם שהקב\"ה נתרצה לישראל, משל למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה, והיה מחבבה ביותר, כעס עליה והניחה, והיו שכינותיה אומרות לה אינו חוזר עליך, לאחר ימים נתרצה לה המלך, ונכנס [עמה] לפלטין שלו, ואכל ושתה, ולא היו שכינותיה מאמינות שנתרצה לה, והיה ריח בשמים עליה, מיד ידעו שנתרצה המלך לה, כך הקב\"ה חבב את ישראל, והביאם לפני הר סיני, ונתן להם את התורה, וקרא אותם מלכים, לסוף ארבעים יום עשו את העגל, ואמרו אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>, באותה שעה אמרו אומות העולם אין הקב\"ה מתרצה להם עוד, כיון שעמד משה ונתפלל עליהם, א\"ל הקב\"ה סלחתי כדברך <small>(במדבר יד כ)</small>, ולא עוד אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם, והכל יודעים שמחלתי להם, שנאמר ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם] <small>(שמות כה ח)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א אלה פקודי המשכן. בשעה שנכנס (אנדרינוס) [אדריינוס] לבית קדשי הקדשים, והיה מתגאה שם ומחרף לפני הקב\"ה אמר ר' חייא בר אבא אמר דוד לפני הקב\"ה רבונו של עולם כך תעלה לפניך אם היו יכולין לעשות סולמות ולעלות להם למעלה היו עולים, שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומוחת <small>(תהלים עד ה)</small>, אלא שאינן יכולין והן מניחין אותך וחוזרין עלינו, שנאמר אלהים באו גוים בנחלתך וגו' <small>(שם עט א)</small>."
            ],
            [
                "אלה פקודי המשכן. כל מה שהיה משה עשה היה עשה על ידי אחרים, שנאמר עבודת הלוים ביד איתמר <small>(שמות לח כא)</small>, לא עשה אלא משנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם בואו ואעשה לפניכם חשבון, נתכנסו כל ישראל עד שהוא יושב ומחשב שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל, שעשה ווים לעמודים, אמר להם ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים [עשה ווים לעמודים] <small>(שם שם כח)</small>. באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן, ומי גרם לו, על ידי שישב ופייסן, אלה פקודי המשכן, ולמה עשה עמהם חשבון, והקב\"ה מאמינו, שנאמר לא כן עבדי משה [בכל ביתי נאמן הוא] <small>(במדבר יב ז)</small>, ומשה אמר בואו ועשו עמי חשבון, אלא שמע משה ישראל מדברים מאחריו, שנאמר (והיה כבא משה האהלה וגו') <small>(שמות לג ט)</small> [והיה כצאת משה אל האהל וגו' והביטו אחרי משה <small>(שם שם ח)</small>], ומה היו אומרים, ר' יצחק אומר לשבח היו אומרים, אשרי יולדתו של זה, מכל ימיו הקב\"ה מדבר עמו, כל ימיו הוא משולם להקב\"ה, והביטו אחרי משה וגו', ור' חמא אמר לגנאי, היו אומרים ראה צואר, ראה שוקים, אוכל משל יהודים, ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים, וחבירו משיבו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר, כיון ששמע משה כך אמר להן חייכם משהמשכן נגמר אני עושה עמכם חשבון, שנאמר אלה פקודי המשכן וגו'."
            ],
            [
                "[אלה פקודי המשכן משכן העדות]. מהו העדות, זו התורה שהיו יגעים בה, אמר להם הקב\"ה בזכות התורה ובזכות הקרבנות אני מציל אתכם מגיהנם, אפילו אברהם אביהם הראה לו הקב\"ה התורה והקרבנות וגיהנם ומלכיות, תורה, ולפיד אש <small>(בראשית טו יז)</small>, וקרבנות, ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת <small>(שם שם ט)</small>, גיהנם תנור עשן <small>(שם שם יז)</small>, מלכיות והנה אימה חשכה גדולה <small>(שם שם יב)</small>, אמר לו הקב\"ה כל זמן שבניך מתעסקין הם בשתים הם ניצולים משתים, כל זמן שמתעסקין בתורה ובקרבנות, ניצולים מגיהנם וממלכיות, ועתיד בית המקד ליחרב, והקרבנות בטלין, אלא מה אתה אומר שישתעבדו בניך בגיהנם או במלכיות, אברהם בירר את המלכיות, א\"ל רבונו של עולם ישתעבדו במלכיות ולא ירד אחד מהם לגיהנם, שנאמר אם לא כי צורם מכרם <small>(דברים לב ל)</small>, ואין צורם אלא אברהם אבינו, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם <small>(ישעיה נא א)</small>, וה' הסגירם <small>(דברים שם)</small>, שהסכים עמו הקב\"ה, אמר ר' חנינא היה עומד אברהם ותמיה ולא היה יודע מה לברור אמר לו הקב\"ה חתוך את הדבר, באותה שעה רמז לו הקב\"ה לברור את המלכיות, הוי אלה פקודי משכן העדות, כל ימים שישראל עוסקים בתורה ובקרבנות, אינן יורדין לגיהנם, אמר הקב\"ה לישראל בעולם הזה הייתם משועבדים בידי מלכיות ולעולם הבא אציל אתכם מגיהנם, בזכות התורה שנקראת אש, שנאמר מימינו אש דת למו <small>(דברים לג ב)</small>, והאש מכבה את האש, שנאמר כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך <small>(ישעיה מג ב)</small>."
            ],
            [
                "ויביאו את המשכן אל משה וגו' <small>(שמות לט לג)</small>, זש\"ה תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק <small>(תהלים לא יט)</small>, מדבר במשה, בשעה שאמר לו הקב\"ה לעשות [משכן], מיד אמר להם קחו מאתכם תרומה לה' <small>(שמות לה ה)</small>, וןהיה משה עסוק במשכן, אמר ר' חנינא ששה חדשים היה עסוק במשכן, ג' חדשים עשו אותו, וג' חדשים קיפלו אותו, אעפ\"י כן היו מתלוננים עליו ואומרים הרי נעשה המשכן, לא היה אומר שהוא משרה שכינתו אצלינו, והקב\"ה נתכוון שיעמד המשכן בחודש שנתבשר אברהם אבינו ביצחק, לא עשה אלא כיון שהגיע החודש, אמר לו הקב\"ה ביום החדש הראשון באחד לחדש [תקים את משכן אהל מועד] <small>(שמות מ ב)</small>, באותה שעה אמר הקב\"ה תאלמנה שפתי שקר, אותם שהיו מתלוצצים אחר המשכן, התחילו טוענים אותו ובאין כל אחד ואחד במלאכה, שנאמר ויביאו את המשכן אל משה."
            ],
            [
                "[ויביאו את המשכן]. זש\"ה (הוד) [עוז] והדר לבושה ותשחק ליום אחרון <small>(משלי לא כה)</small>. מעשה בר' אבהו כשהיה מסתלק מן העולם, הראה לו הקב\"ה מתן שכרו שמתתוקן לו לעולם הבא, והעביר לפניו י\"ג נהרים של בלסמון, והיה רואה אותן ותמיה, והיה אומר כל אלה לאבהו, והיה קורא לעצמו הפסוק לתוהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי <small>(ישעיה מט ד)</small>, [הוי ותשחק ליום אחרון]. זבדי בן לוי, ולוי בן פייטם, ור' יהודה בן לוי [קראו] כל אחד ואחד מהם פסוק בשעת סילוקן מן העולם, אחד קרא על זאת יתפלל כל חסיד וגו' <small>(תהלים לב ו)</small>, והאחד קרא מה רב טובך <small>(שם לא כ)</small>, והאחד קרא וישמחו כל חוסי בך <small>(שם ה יב)</small>, הוי בשעת סילוקן מן העולם הקב\"ה מראה להם מתן שכרן, אמר בן עזאי יקר בעיני ה' המותה לחסידיו <small>(שם קטז טו)</small>, אימתי הקב\"ה מראה לצדיקים היקר שהוא תוקן להם סמוך למיתתן, הוי ותשחק ליום אחרון וגו'.  ",
                "מעשה בתלמיד אחד של ר' שמעון שיצא לחוצה לארץ ובא עשיר, והיו התלמידים רואין אותו והיו רוצין לצאת לחוצה לארץ ידע ר' שמעון הוציאם לבקעה שעל פני מרון עירו, ונתפלל לפני הקב\"ה, ונתמלאת בקע דינרי זהב, אמר להם מי שמבקש ליטול יטול, אלא היו יודעים שכל מי שהוא נוטל עכשיו, מתוך חלקו של עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכרה בעולם הזה, אלא לעולם הבא, הוי ותשחק ליום אחרון. ",
                " מעשה בר' שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאין לאכול, ערב שבת עם חשיכה, יצא לו חוץ מן העיר ונתפלל לפני הקב\"ה, מיד נתנה לו אבן טובה מן השמים, ונכנס ונתנה לשולחני, ופירנס את השבת, והיה יושב ואוכל בלילי שבת, אמרה לו אשתו מהיכן אלו, אמר לה ממה שפירנס הקב\"ה, אמרה לו אם אין אתה אומר לי איני טועמת כלום עד שתאמר לי, אמר לה כך וכך היה מעשה ונתפללתי וניתנה לי אבן טובה מן השמים ואלו ממנה, אמרה לו איני טועמת כלום עד שתאמר לי שאתה מחזירה למוצאי שבת, אמר לה למה, אמרה לו מחר אתה בא וחביריך עמך והם נוטלם יותר ואתה נוטל פחות מהם, למה שאין מתן שכרה של תורה אלא לעולם הבא, שנאמר ותשחק ליום אחרון, כיון שהלך השבת עמד והחזירה, מיד ניטלה ממנו.  ",
                "ד\"א עוז והדר לבושה. זה משה, ומשה לא ידע [כי קרן עור פניו] <small>(שמות לד כט)</small>, ותשחק, אלו ליצני ישראל שהיו מתלוצצים אחר משה לומר אפשר שהשכינה שורה על מעשה ידיו של משה, לא עשה אלא כיון שאמר לו הקב\"ה להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם, ותשחק ליום אחרון, אמר להם הביאו שנקים את המשכן, התחיל כל אחד טוענים ובאים אצלו."
            ],
            [
                "כמה חכמים היו שם ולא היו יכולים להקים את המשכן, אמר שלמה רבות בנות עשו חיל, למה שעשו את המשכן ולא היו יודעים ליישב אותו, נטלו כל אחד ואחד מלאכתו והלכו להם אצל משה, כל אחד ואחד היה אומר הרי קרסי הרי קרשי הרי בריחי, ושרתה רוח הקודש על משה, והקים את המשכן, ולא תאמר משה, אלא המשכן מעצמו עמד, שנאמר הוקם המשכן, ולא תאמר המשכן אלא אפילו בית עולמים, אילולי שעזר הקב\"ה, לא שלמה, ולא כל ישראל, היו בונין אותו, מנין שכך אמר דוד, אם ה' לא יבנה בית [שוא עמלו בוניו בו] <small>(תהלים קכז ב)</small>, לפיכך במעשה נסים הוקם המשכן, כיון שהוקם את המשכן התחילו כל ישראל שמחין, שנאמר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה <small>(שה\"ש ג יא)</small>, במלך שהשלום שלו, זה מלך מלכי המלכים הקב\"ה, [בעטרה] שעטרה לו אמו <small>(שם)</small>, והוא קרוא למשכן עטרה, מה העטרה הזו מצויירת, כך היה המשכן מצוייר תכלת וארגמן.  ",
                "בעטרה שעטרה לו אמו, אמר ר' יצחק חזרתי על כל המקרא כולה ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה, והוא אומר בעטרה שעטרה לו אמו, ר' שמעון בן יוחי שאל לר' אלעזר בר יוסי א\"ל אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו, א\"ל כך אמר אבא, משל למלך שהיתה לו בת יחידה, והיה אהבה יותר מדאי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה [אחותי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה] אמי, כך חיבב הקב\"ה את ישראל וקרא אותם בתי, שנאמר שמעי בת וראי (תהלחים מה יא), ולא זז עד שקרא אותם אחותי, שנאמר אחותי רעיתי <small>(שה\"ש ה ב)</small>, לא זז עד שקרא אותם אמי, שמעו אלי עמי ולאומי וגו' <small>(ישעיה נא ד)</small>, ולאמי כתיב, עמד ר' שמעון בן יוחי ונשקו על ראשו ואמר אילולי לא באתי לעולם אלא לשמוע דבר זה דיי.  ",
                "ביום חתונתו <small>(שה\"ש שם)</small>, על הים. וביום שמחת לבו <small>(שם)</small>, בירושלים.  ",
                "ד\"א ביום חתונתו. בסיני, וביום שמחת לבו, בירושלים. אמר דוד יפה נוף משוש כל הארץ וגו' <small>(תהלים מח ג)</small>, כתאנה הזו שהיא צרה מלמטה ורחבה מלמעלה, שנאמר ורחבה ונסבה למעלה למעלה וגו' <small>(יחזקאל מא ז)</small>.  ",
                "יפה נוף וגו'. ר' לוי אמר נאה היא לעצמה, שהיא מניפה לאומות העולם, שנאמר להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים <small>(ישעיה ל כח)</small>.  ",
                "ד\"א יפה נוף, בהניפתה, שנאמר והניף אהרן וגו' <small>(במדבר ח יא)</small>, והניף את העומר <small>(ויקרא כג יא)</small>.  ",
                "משוש כל הארץ <small>(תהלים מח ג)</small>. אמר ר' יונתן בן אלעזר מעשה היה בפרגמטיוטס (רועה) אחד שהלך לארץ ישראל למכור פלפלין, הלך וישב לו ולא מכר, אמר זו היא שאמרו משוש כל הארץ, לשעה אחת מכר פרקמטיא שלו, אמר ודאי זו היא משוש כל הארץ, הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, וכל השבח הה בשל מה, בשביל שהיא קרית מלך רב, כיון שחרבה ירושלים, ערבה כל שמחה, גלה משוש כל הארץ <small>(ישעיה כד יא)</small>, מהו ערבה חשכה קבלה, כמו שאומרים ויה ערב <small>(בראשית א ה)</small>, בעולם הזה שבת משוש כל הארץ, כשישוב הקב\"ה ויבנה את ירושלים, הוא מחזיר את השמחה, שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה <small>(ישעיה נא ג)</small>.",
                "סליק פרשה פקודי.",
                "וסליק ספר שמות."
            ]
        ],
        "Vayikra": [
            [
                "ויקרא אל משה וגו' <small>(ויקרא א א)</small>. זש\"ה ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו <small>(תהלים קג כ)</small>, ברכו ה' מלאכיו, אלו הנביאים שנקראו מלאכים, שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים <small>(במדבר כ טז)</small>, וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וגו' <small>(דה\"ב לו טז)</small>. ור' הונא בשם ר' אחא אמר אילו ישראל, שהוא אומר גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו <small>(תהלים קג כ)</small>, שהקדימו עשיה לשמיעה. ר' יצחק נפחא אמר אילו שומרי שביעית, ולמה נקראו גבורי כח, כיון שרואה שדהו מובקרת, ואילנותיו מובקרין, והסייגין מופרצין, ורואה פירותיו נאכלין, וכובש יצרו ואינו מדבר, ושנו רבותינו ואיזהו גבור הכובש את יצרו.  ",
                "ר' תנחום בן חנילאי אומר גבורי כח, זה משה, שאין גבור כח כמשה, שישראל עמדו לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע קול הדבור, שנאמר אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו <small>(דברים ה כב)</small>, ומשה לא ניזק, ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו, אלא עומדין ומרתחין ונבהלים, והצדיקים יכולין לשמוע קולו, שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו (וכי) [כי] עצום (עושי) [עושה] דברו <small>(יואל ב יא)</small>, מחנהו אלו המלאכים, שנאמר מחנה אלהים זה <small>(בראשית לב ג)</small>, וכן הוא אומר אלף אלפין ישמשוניה <small>(דניאל ז י)</small>, ומי קשה מהם הצדיקים, שנאמר כי עצום (עושי) [עושה] דברו <small>(יואל שם)</small>, זה צדיק שעשה דברו, ואיזה זה משה, שאמר לו [הקב\"ה] עשה משכן, ונזדרז ועשאו, והיה עומד לעצמו מבחוץ, שהיה מתיירא לבא אל אהל מועד, שנאמר ולא יכל משה לבא אל אהל מועד וגו', כי ענן ה' על המשכן <small>(שמות מ לה לח)</small>, אמר הקב\"ה אינו דרך משה שנצטער במשכן יהא עומד מבחוץ ואני עומד מבפנים, אלא הריני קורא אותו שיכנס, לכך כתיב ויקרא אל משה, הוי קשה כהן של צדיקים שיכולין לשמוע את קולו, וכן כתיב בשמואל, ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל [ויאמר דבר כי שומע עבדך] <small>(ש\"א ג ו)</small>, לפיכך אמר דוד גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ואם תאמר כשהיה מדבר עם משה בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכול לשמוע, לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו את קולו ומתו בדבור ראשון, דכתיב אם יוספים אנחנו וגו' <small>(דברים ה כב)</small>, וכן הוא אומר נפשי יצאה בדברו <small>(שה\"ש ה ו)</small>, ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר, שכן הוא אומר קול ה' בכח קול ה' בהדר [קול ה' שובר ארזים] <small>(תהלים כט ד ה)</small>. וכן הוא אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו <small>(במדבר ז פט)</small>, קול שהיה שומע במתן תורה. (קול ה' שובר ארזים), וכן היה מדבר על כל דבור ודבור, ועל כל אמירה ואמירה, שמא תאמר ישראל היו שומעים את הקול מבחוץ, תלמוד לומר וישמע [את הקול], הוא היה שומע את הקול בלבד, וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר, למה לא היו שומעין, לפי שגזר הקב\"ה על הדבור שיצא וילך אצל משה ועשה לו הקב\"ה שביל, שבו יצא הדבור עד שיגיע למשה, ולא נשמע לכאן ולכאן, שנאמר לעשות לרוח משקל <small>(איוב כח כה)</small>, שכל דבור שיוצא מפי הקב\"ה [הכל במשקל], וכן הוא אומר ודרך להזיז קולות <small>(שם שם כו)</small>, שעשה לו הקב\"ה דרך לאותו הקול שיוצא אצל משה בלבד, שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, אליו היה נשמע ולא לאחר, לכך נאמר גבורי כח עושי דברו."
            ],
            [
                "ויקרא אל משה. זש\"ה כי טוב אמור לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך <small>(משלי כה ז)</small>. ר' תנחום אומר רחק ממקומך שנים שלשה מקומות שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שלא יאמרו לך רד. ר' תנחומא פתח יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת <small>(שם כ טו)</small>, מתלא אמר דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת, אף משה לא עלה עד שקראו הקב\"ה ויקרא אל משה."
            ],
            [
                "[ויקרא אל משה וגו' דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן]. ילמדנו רבינו העובר לפני התבה וטעה [ולא אמר ברכת קללת המינין, מהו שמחזירין אותו, כך שנו רבותינו העובר לפני התבה וטעה] בכל הברכות כולן אין מחזירין אותו, בברכת המינין מחזירין אותו בעל כרחו, חיישינן שמא מין הוא, ולכך מחזירין אותו שאם יהיה בו צד מינות יהיה מקלל את עצמו והקהל עונין אמן, וכן מי שלא אמר בונה ירושלים מחזירין אותו, דחיישינן שמא כותי הוא, אמר ר' יוסי גר שקיבל עליו דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, ולא עוד אלא אפילו דקדוק אחד מדקדוקי תורה או מדקדוקי סופרים. אמר ר' יהודה בר שלום אתה מוצא ארבעים ושמונה פעמים בתורה הזהיר התורה על הגרים, וכנגדן הזהיר על ע\"ז, אמר הקב\"ה דיו שהוא מניח ע\"ז שלו ובא אצלך, לפיכך אני מזהירך עליו שאני אוהבו, שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה <small>(דברים י יח)</small>."
            ],
            [
                "ויקרא אל משה. זש\"ה גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד <small>(משלי כט כג)</small>, כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך. שנאמר וישאלו עוד בה' הבא עוד [הלום] איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים <small>(ש\"א י כב)</small>, מהו כשבאו ואמרו לו דבר המלוכה, אמר להם אין אני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים, אם ראוי אני, ואם לאו הניחו אותי, מיד וישאלו עוד בה', מיד החביא עצמו עד ששאלו אורים ותומים, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים, כך שנו רבותינו, הכלים אלו אורים ותומים, זה ברח מן השררה ורדפה אחריו, שנאמר הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם <small>(שם שם כד)</small>, ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה ואברחה ממנו, שנאמר וילך אבימלך בן ירובעל שכמה וגו', דברו נא באזני כל בעלי שכם וגו' <small>(שופטים ט א ב)</small>, וישלח (ה') [אלהים] רוח רעה בין אבימלך וגו' <small>(שם שם כג)</small>. ",
                " ומשה ברח מן השררה בשעה שאמר לו הקב\"ה (עלה) [לכה] ואשלחך אל פרעה וגו' <small>(שמות ג י)</small>, ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח <small>(שם ד יג)</small>. אמר ר' לוי שבעת ימים היה הקב\"ה מפתה את משה בסנה לשלחו, והוא משיבו שלח נא ביד תשלח. שנאמר ויאמר משה אל ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי <small>(שם שם י)</small>, א\"ל הקב\"ה למשה חייך סופך לילך, כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלהי (העברים) [ישראל] וגו' <small>(שם ה א)</small>, אמר אותו רשע מי ה' אשר אשמע בקולו <small>(שם שם ב)</small>, התחיל משה אומר אני כבר עשיתי שליחותי הלך וישב לו, אמר לו הקב\"ה ישבת לך, בא דבר אל פרעה מלך מצרים <small>(שם ו יא)</small>, על כל דבור ודבור לך אל פרעה, השכם בבוקר, ללמדך שהיה בורח מן השררה, לסוף הוציאם וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השליו, ועשה את המשכן, ואמר מכאן ואילך מה יש לי לעשות, עמד וישב לו, אמר לו הקב\"ה חייך יש לך מלאכה גדולה מכל מה שעשית ללמד לבני טומאה וטהרה ולהזהירן היאך יהו מקריבין קרבן לפני, שנאמר ויקרא אל משה [דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן]. אבימלך רדף אחר השררה וברחה ממנו, לקיים מה שנאמר גאות אדם תשפילנו <small>(משלי כט כג)</small>, ושפל רוח יתמוך כבוד <small>(שם)</small>. זה משה, שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו <small>(תהלים ח ו)</small>."
            ],
            [
                "ויקרא אל משה. זש\"ה אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם <small>(שם פט כ)</small>, אעפ\"י שדיבר הקב\"ה עם אדם הראשון, וצוהו על עץ הדעת, הוא לעצמו היה בעולם, וכן נח אעפ\"י שדיבר עמו הוא היה תמים בדורותיו, וכן אברהם וכן יצחק וכן יעקב יחידים היו בעולם, אבל משה כמה צדיקים [היו בעולם], שבעים זקנים, בצלאל ואורי ואהרן ובניו והנשיאים, ולא קרא מכולם אלא משה, הוי אומר הרימותי בחור מעם זה משה, [דכתיב] (לולא) [לולי] משה בחירו <small>(תהלים קו כג)</small>."
            ],
            [
                "ויקרא אל משה. מהיכן [קרא לו] מאוהל מועד, יהא שמו מבורך לעולם שהניח את העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן בשביל אהבתן של ישראל, שלמה אמר כי האמנם ישב אלהים על הארץ [הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי] <small>(מ\"א ח כז)</small>, יש פחר מתאוה לכלי חרס כביכול כי יוצר הכל הוא <small>(ירמיה י טז)</small>, אלא בשביל האהבה נכספה וגם כלתה נפשי וגו' <small>(תהלים פד ג)</small>. וכן הוא אומר ויקרא אל משה, גדול היה משה, ראה מה כתיב ויקרא אלהים לאור יום <small>(בראשית א ה)</small>, [זו קריאה וזו קריאה מי גדול השובה או הנשבה הוי אומר השובה, ראה מה כתיב ויקרא אלהים לאור יום], ואין אור אלא תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור <small>(משלי ו כג)</small>, משה שבה את התורה, שנאמר עלית למרום שבית שבי וגו' <small>(תהלים סח יט)</small>, א\"ל הקב\"ה בעולם הזה עשיתיך ראש, ולעולם הבא כשיבואו הצדיקים ליטול שכרן, אתה בא בראש כולן, שנאמר ויתא ראשי עם וגו' <small>(דברים לג כא)</small>."
            ],
            [
                "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש <small>(ויקרא א ז)</small>, כל העצים כשרי למערכה, חוץ מגפן ומזית, למה מפני שהן עושין פירות משובחין, הא למדת שבזכות בנים אבות מתכבדין.  ",
                "ואם מנחה על המחבת וגו' <small>(שם ב ה)</small>, וכתיב ואם מנחת מרחשת <small>(שם שם ז)</small>, מה בין מחבת למרחשת, מרחשת יש לו כסוי, מחבת אין לו כסוי, מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין, מחבת צפה ומעשיה קשין, חביתי כהן גדול לישתן ועריכתן בפנים, ודוחות את השבת, טחנן והרקדן אינן דוחות את השבת, כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהן באות חמץ, כל המנחות נילשות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו, ואם החמיצו שיריה עובר בלא תעשה, שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תיעשה חמץ וגו' <small>(ויקרא ב יא)</small>."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל משה לאמר, נפש כי תחטא וגו' <small>(ויקרא ד א ב)</small>. ילמדנו רבינו מהו שיכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו, כך שנו רבותינו, לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו ובאבק שברגלו, שלא ינהג בו קלות ראש אפילו בחרבנו, אמר הקב\"ה את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' <small>(ויקרא כו ב)</small>, ומה ראה להקיש שמירת שבת למקדש, כך שנה ר' חייא הגדול כשם ששמירת שבת לעולם, כך מוראת מקדש לעולם, ושלמה צווח מקום המשפט שמה הרשע <small>(קהלת ג טז)</small>, שלמה היה צופה היאך הרשעים מעוותין במקדש, אמר שלמה מקום שהיו סנהדרין יושבין ודנין דיני נפשות [ודיני ממונות] ודיני מכות ודיני טמאות וטהרות משקצין בו, ראה מה כתיב ויבואו כל שרי מלך בבל וישבו בער התוך נרגל שראצר שמגר נבו שרסכים רב סריס וגו' <small>(ירמיה לט ג)</small>, על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו <small>(איכה ה יח)</small>, א\"ל הקב\"ה אתה קורא הנכנסות, ואין אתה קורא היוצאות, מקום הצדק שמה הרשע, אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא <small>(איכה ב כ)</small>, הרי דמו של זכריה מושלך על האבנים, שנאמר כי דמה בתוכה [היה] על צחיח סלע שמתהו <small>(יחזקאל כד ז)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א מקום המשפט שמה הרשע. זה שער האמצעי שסנהדרי גדולה יושבין בו שמה הרשע, טבעו בארץ שעריה <small>(איכה ב ט)</small>, אמר הקב\"ה מקום הצדק שמה הרשע, מקום אחד היה לצדיקו של עולם בית המקדש המיוחד לשכינה, והרשיעו מנשה והכניס צלם בתוכו.  ",
                "ד\"א מקום המשפט. אמר הקב\"ה בראתי את הנפש והיא נתונה ביד , [שנאמר] אשר בידו נפש כל חי <small>(איוב יב י)</small>, ואף המשפט נתון בידי, שנאמר ותאחז במשפט ידי <small>(דברים לב מא)</small>, ולא נתתי את הנפש אצל הדין, אלא שתהא רואה מה מתוקן לה ולא תחטא, והיא חוטאה, שמה הרשע, כי הנפש נתונה בצד הדין."
            ],
            [
                "נפש כי תחטא. זש\"ה גם בלא דעת נפש לא טוב [ואץ ברגלים חוטא] <small>(משלי יט ב)</small>, מי שחוטא אפילו בשגגה, אינו סימן יפה הוא לו, כיצד היו לפניו שני חנויות, אחת של עובד כוכבים, ואחת של ישראל, נכנס לאותה של עובד כוכבים, נכנס במזיד נקרא חוטא, שנאמר ואץ ברגלים חוטא.  ",
                "אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא, היו לפניו שני דרכים, אחת ארוכה, ואחת קצרה, הקצרה מלאה צרורות, והארוכה אין בה צרור, הניח הארוכה והלך בקצרה בשבת, עליו נאמר ואץ ברגלים חוטא. שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא אפילו בשוגג אפילו במזיד, ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו, אלא שמצות הרבות עתידות לבא לו, לפיכך אם חטא בשוגג אין זה סימן טוב, חט במזיד על אחת כמה וכמה, עליו נאמר ואץ ברגלים חוטא. וכן הוא אומר שש הנה שנא ה' וגו', עינים רמות לשון שקר וגו', רגלים ממהרות לרוץ לרעה <small>(משלי ז טז יז יח)</small>, זה אחאב בן קוליא וצדקיה בן מעשיה שהיו חוטאים בירושלים, ולא דיים אלא משגלו לבבל היו מוסיפין חטא, ומה היו עושין בירושלים, היו נביאי השקר, ולא הניחו אומנותן בבבל, והיו מסרסרין זה לזה, והיה נכנס אחאב אצל גדלי מלכות, והיה אומר לו אני פלוני נביא, הקב\"ה שלחני לומר דבר לאשתך, והוא אומר לו הרי היא לפניך תכנס, והיה מתייחד עמה, ואומר לה הקב\"ה מבקש להעמיד ממך נביאים, אלא לכי ושמשי עם צדקיה, והולידי ממנו נביאים, והוא בא ומשמש עמה, וכן צדקיה היה מסרסר לאחאב, וזה היה אומנותן כמה שנים, בא וראה כמה היו רשעים, הוציאו להם שם בבבל שהם נביאים גדולים, הייתה אשה אחת מעוברת, ורואה אחד מהם אומרת לו נביא מה בבטני, זכר או נקבה, הוא אומר זכר, והיה הולך לשכינותיה ואומר נקבה תלד פלונית, אם ילדה זכר אומרת פלוני הנביא אמר לי, אם היא נקבה השכינות אומרות כך אמר לנו פלוני הנביא, אלא לא רצה להיצר לך, והיו כך עושים עד שהגיע לשמירת אשתו של נבוכדנצר, נכנס צדקיה ואמר לה כה אמר ה' השמיעי לו לאחאב וכו', מי גרם להם לרשעים אלו להשרף על שרצו ברגליהם אחר העבירות, לכך נאמר ואץ ברגלים חוטא, ואעפ\"כ גם בלא דעת נפש לא טוב. לכך אמר הקב\"ה למשה אמור לישראל נפש כי תחטא בשגגה."
            ],
            [
                "נפש כי תחטא בשגגה. הנפש החוטאת, אמר הכתוב מקום המשפט שמה הרשע <small>(קהלת ג טז)</small>, מקום הנפש שניתנה מן הצדק ממקום שאין שם לא עון לא חטא, היא חוטאה הכתוב מתמיה נפש כי תחטא בשגגה. מקום הצדק שמה הרשע, למה הדבר דומה לשני בני אדם שחטאו על המלך, אחד קרתני, ואחד בן פלטין, ראה ששניהם חטאו חטא אחד, פונה לקרתני, ונתן לבן פלטין איפופסין, אמרו לו בני פלטין שלו, שניהם חטאו חטא אחד, לקרתני פנית, לבן פלטין נתת אפופסין, אמר להם לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות, אבל בן פלטין בכל יום הוא עמי, ויודע נימוסי מלכות מה הן, והחוטא אצלי [איזה דין] יצא עליו, אף כך הגוף קרתני, וייצר ה' אלהים את האדם [עפר מן האדמה] <small>(בראשית ב ז)</small> והנפש בן פלטין מלמעלה, ויפח באפיו נשמת חיים <small>(שם)</small>, ושניהם חוטאים, למה שאי אפשר לגוף להיות בלא נפש, שאם אין נפש אין גוף, ואם אין גוף אין נפש, וחוטאים שניהם, הנפש החוטאת היא מות <small>(יחזקאל יח כ)</small>, לכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא בשגגה, מהו בשגגה מכל מצות ה', ללמדך שכל החוטא בשגגה [כאילו] עובר על מצות ה', וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וגו' <small>(במדבר טו כב)</small>, [וכן אמר דוד שגיאות מי יבין מנסתרות נקני] גם מזדים חשוך עבדך וגו' ונקיתי מפשע רב <small>(תהלים יט יג יד)</small>, מחטא הגדול שעשיתי, ואם תעשה כן יהיו לרצון אמרי פי <small>(שם שם טו)</small>, מכאן אתה למד שכל החוטא אפילו בשגגה נקרא חוטא, שנו רבותינו שגגת תלמוד עולה זדון, לפיכך כתיב נפש כי תחטא, לפי שהוא מלמעלה, ולא כתיב אדם."
            ],
            [
                "לעתיד לבא הקב\"ה מביא את הנפש ואומר לה למה עברת על המצות, והיא אומרת הגוף עבר על המצות, מיום שיצאתי ממנו שמא חטאתי, חוזר ואומר לגוף מפני מה עברת על המצות, אומר לו הנפש חטאה, משיצא הנפש ממני שמא חטאתי, מה הקב\"ה עושה מביא שניהם ודנם כאחד, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים ורמונים בכורות, אמר המלך אם אני מושיב שם רואה ומהלך הוא אוכל לעצמו את הבכורות, הושיב שם שני שומרים, אחד חיגר, ואחד סומא, היו יושבים ומשמרים את הפרדס, הריחו הבכורות, אמר חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני ונביאם ונאכלם, רכב חיגר על גבי סומא והביאן ואכלום, לימים בא המלך בקש הבכורות ולא מצא, אמר לסומא אתה אכלת אותם, אמר לו כלום יש לי עינים, אמר לחיגר אתה אכלת אותם, אמר כלום יש לי רגלים, הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקב\"ה מביא נשמה וזורקה בגוף, שנאמר יקרא אל השמים מעל <small>(תהלים נ ד)</small>, זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו <small>(שם)</small> זה הגוף, וצפה דוד היאך הקב\"ה דן את בריותיו, התחיל לבקש רחמים על נפשו, אמר רבון העולם כשאתה דן את בריותיך אל תדינני כיוצא בהם, [ואל תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי] <small>(שם קמג ב)</small>, אלא צדק עשה עמי, שנאמר אני בצדק אחזה פניך <small>(שם יז טו)</small>, אמר הקב\"ה בעולם הזה על ידי שיצר הרע שולט בהם הייתם חוטאים, אבל לעולם הבא אני עוקרו מכם, שנאמר והסרותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר וגו' <small>(יחזקאל לו כו)</small>."
            ],
            [
                "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' <small>(ויקרא ה א)</small>. זש\"ה אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים <small>(קהלת ה א)</small>, אלו בני אדם שמחרפין שמו של הקב\"ה, בוא וראה משנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו, שנאמר כי ביה ה' צור עולמים <small>(ישעיה כו ד)</small>, ולמה לא נבראו בכולו, שאינן כדי להזכיר שמו של הקב\"ה שלם, אוי להם לבריות שמחרפין שמו של הקב\"ה חנם, ראה מה כתיב בקרבנות, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' <small>(ויקרא א ב)</small>, אינו אומר לה' קרבן, לה' עולה, ובני אדם שמחרפין את שמו חנם, לכך נאמר אל תבהל על פיך וגו' [כי האלהים בשמים ואתה על הארץ], כי מי יאמר שהאלהים אינו בשמים, ואין בני אדם על הארץ, אלא אמר שלמה כל זמן שהחלש שבחלשים מלמעלה, הוא נוצח את הגבור מלמטה, צא ולמד מאבימלך ותשלך אשה אחת פלח רכב [על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו ] <small>(שופטים ט נג)</small>, וגבור שבגבורים מלמעלה על אחת כמה וכמה, ראה מה כתיב בו, וכל דיירי ארעא כלא חשיבין [וכמצביה עבדן בחיל שמיא ודיירי ארעא] <small>(דניאל ד לב)</small>, וכתב כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ <small>(תהלים מז ג)</small>, ובני אדם למטן, על כן יהיו דבריך מעטים, ומה עליך לעשות, ליתן ידך על פיך ועל אזנך שלא לדבר ושלא לשמוע, לכך אמר נפש כי תחטא."
            ],
            [
                "והוא עד או ראה או ידע <small>(ויקרא א ה)</small>. זש\"ה חולק עם גנב שונא נפשו [אלה ישמע ולא יגיד] <small>(משלי כט כד)</small>, מע גרם לאדם שיאמר עליו נפש כי תחטא, אלא מפני שלא בא והגיד לחכם פלוני גידף שמו של הקב\"ה, לפיכך חולק עמו עונותיו, שנאמר ואם לא יגיד ונשא עונו <small>(ויקרא ה א)</small>, לפיכך אמר שלמה חולק עם גנב שונא נפשו, וכשם שהגנב נתפס ושותפו עמו מתחייב, אף מי ששומע גידופו של הקב\"ה ואינו מגיד מתחייב עמו, ואל יאמר אדם מה לשון הרע אני אומר, אמר הקב\"ה על כל דבר יש בו לשון הרע, חוץ מקללת השם, למה שכשם שאדם מקלל את חבירו ואחד שומע לא איכפת לו, אבל אם קלל לאביו בפניו, הוא נותן נפשו ואמר לאבי קללת, אמר משה הלא הוא אביך קנך <small>(דברים לב ו)</small>."
            ],
            [
                "נפש כי תחטא ושמעה קול אלה [והוא עד או ראה או ידע]. אמר הקב\"ה אם בקשת להעד העד, ואם לאו אני מעיד, שנאמר והוא עד, ומנין שנקרא הקב\"ה עד, שנאמר ואנכי היודע ועד נאום ה' <small>(ירמיה כט כג)</small>. בא וראה כל הפרשיות הכתובות בספר הזה כתוב בהן שגגה, חוץ מן פרשה זו שלא נאמר בה שגגה, עליו אמר שלמה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך [ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא] <small>(קהלת ה ה)</small>, משל לשנים שרגמו איקונין של מלך, אחד שכור ואחד בדעתו, נתפשו שניהם, ועלו לבימה ונתן איפופסין לבן הדעת, ופינה לשכור, כך כל מי שהוא חוטא כתוב עליו שגגה, נפש כי תחטא בשגגה וגו', ואם כל עדת ישראל ישגו <small>(ויקרא ד יג)</small>, וכולם מפני שהן חוטאין בשגגה, הם מביאים קרבן ונסלח להם, שנאמר ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה <small>(במדבר טו כו)</small>, אבל המגדף נוטל אפופסין, שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת <small>(ויקרא כד טז)</small>, [וכתיב] ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה [והתברכו בו גוים ובו יתהללו] <small>(ירמיה ד ב)</small>, והכתוב אומר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק <small>(דברים י כ)</small>, ואחר כך ובשמו תשבע, את ה' אלהיך תירא, שתהיה כאותן שלשה שכתיב בהן ירא אלהים, באברהם כתיב בו כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וגו' <small>(בראשית כב יב)</small>, וביוסף כתיב את האלהים אני ירא וגו' <small>(שם מבי ח)</small>, ובאיוב כתיב ירא אלהים וסר מרע <small>(איוב א ב)</small>. ואותו תעבוד, שתהא עוסק בתורה ובמצות, ובו תדבק, שתכבד תלמידי חכמים, ותהנה אותם מנכסיך, אמר להם משה לישראל לא תהיו סבורין שמא התרתי לכם לישבע בשמי אפילו באמת, אלא אם יש בכם כל המדות האלו אתה רשאי לישבע בשמי, ואם לאו אין אתם רשאין לישבע בשמי אפילו באמת, לא תהיה כאותן שכתיב בהן השבע לשקר וקטר לבעל <small>(ירמיה ז ט)</small>, מלא כל המדות הללו ואחר כך אתה שלי, שנאמר אם תשוב ישראל נאום ' אלי תשוב וגו', ואחר כך ונשבעת חי ה' וגו' <small>(שם שם ד ב)</small>."
            ],
            [
                "אמרו רבותינו אפילו על האמת אינו יכול לישבע, למה, שנו רבותינו לא יהא אדם מישראל פרוץ בגדרים, לא בשחוק, ולא להטעות את חבירו בשבועה, לומר שאינה שבועה. מעשה בהר המלך שהיו שם שני אלפים עיירות וכולם נחרבו על שבועת אמת, ומה הנשבע באמת כך, הנשבע בשקר על אחת כמה וכמה, כיצד היו עושין, אדם אומר לחבירו שבועה שאני הולך למקום פלוני ואוכל ואשתה, והולכין ועושין ומקיימין שבועתן, לכך נאמר נפש כי תחטא וגו'."
            ],
            [
                "וכשיבא הקב\"ה לדין את כל הבריות לעולם הבא, דן אותם עם מכשפים ועם מנאפים, מנין שנאמר וקרבתי עליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר <small>(מלאכי ג ה)</small>, ומחייבן ומורידן לגיהנם, אמר הקב\"ה במה שנתתי לכם להיות מהללים ומשבחים לשמי, אתם מחרפין ומגדפין ונשבעין בשמי לשקר, כל הבריות לקילוסי נבראו, שנאמר כל פעל ה' למענהו <small>(משלי טז ד)</small>, ולא דייכם שאין אתם מקלסין, אלא אתם מחרפין, אמר הכתוב והרשעים כים נגרש וגו' <small>(ישעיה נז כט)</small>, מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאין ועולין, כיון שכל אחד ואחד מהם מגיע לחול הוא נשבר וחוזר, וחבירו רואה אותו, אף הוא שנשר ומתגאה ועולה ואינו חוזר בו, כך הם רשעים רואים אלו את אלו והם מתגאים, לפיכך נמשלו כים, שנאמר והרשעים כים נגרש וגו'. כל הדורות דורו של אנוש דור המבול ודור הפלגה לא למדו אלו מאלו אלא מתגאין, לפיכך והרשעים כים נגרש, רשעים אין להם נייח בעולם, אבל הצדיקים יש להם השקט, שנאמר ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד <small>(ירמיה ל י)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א והרשעים כים נגרש. מה הים טיטו על פיו, אף הרשעים סריותם על פיהם, שנאמר ויגרשו מימיו רפש וטיט <small>(ישעיה נז כט)</small>, ולא מטובתו של אדם שומע חרופין וגדופין, אלא מתך עונות שיש בידו, שנאמר נפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו'. אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם, ושלשה אינן ברשותו של אדם, אלו הן ברשותו, הפה והידים והרגלים, הפה אם רוצה אדם לעסוק בתורה עוסק, לחרף ולגדף עושה, ששפתותיו ברשותו, הידים אם רוצה ליתן צדקה נותן, לגנוב גונב, למה שהן ברשותו, הרגלים רוצה לילך לבית הכנסת הולך, לגנוב לנאוף לרצוח הולך שרגליו ברשותו. ואלו אינן ברשותו, העינים והאזנים והאף, העינים היה עובר בשוק ראה עשה עבירה בשוק, רואה שלא בטובתו, האזנים שמע קול חרופין וגדופין ולא היה רוצה לשמוע, מה יעשה, שמע שלא בטובתו, האף עבר במקום ע\"ז והריח קטורת של ע\"ז, ולא הריח ברצונו, מה יעשה, הריח שלא בטובתו, וכשהקב\"ה מבקש אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו, הפה, בלעם בא לקלל את ישראל לא הניחו הקב\"ה, אלא בירך אותם, שנאמר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו' <small>(דברים כג ו)</small>, והידים, כן אתה מוצא בירבעם, כיון שבא הנביא ויקרא (אל) [על] המזבח (דבר) [כדבר] ה', ויאמר מזבח מזבח [כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד וגו'] <small>(מ\"א יג ב)</small>, באותה שעה אמר ירבעם משה כתב בתורה כי יקום בקרבך נביא וגו' ונתן אליך אות או מופת <small>(דברים יג ב)</small>, ואתה מה מופת אתה נותן לי, אמר לו מופת אתה מבקש, זה המופת אשר דבר ה' הנה המזבח נקרע <small>(מ\"א יג ג)</small>, באותה שעה (וישא) [וישלח] ירבעם את ידו מעל המזבח לאמר תפשוהו ותיבש ידו <small>(מ\"א יג ד)</small>, ללמדך שלא היתה ברשות, ורגלים מנין, מאנשי ארם, בשעה שבאו על אלישע, אמר להם הקב\"ה ובזכות עצמיכם באתם אתם, מה עשה להם הטעה אותם, שנאמר ויאמר אליהם אלישע לא זה הדרך ולא זו העיר <small>(מ\"ב ו יט)</small>, ללמדך שאפילו הרלגים אינן ברשותו של אדם, ולא עוד אלא אפילו לעולם הבא, [שנאמר] משגיא לגוים ויאבדם <small>(איוב יב כג)</small>, משגא כתיב, ויאבדם מורידם לאבדון, והצדיקים רואין אותן, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה <small>(ישעיה סו כד)</small>.",
                "חסלת פרשת ויקרא"
            ]
        ],
        "Tzav": [
            [
                "וידבר ה' וגו'. צו את אהרן וגו' <small>(ויקרא ו א ב)</small>. זש\"ה כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים <small>(תהלים פט ז)</small>, אמר הקב\"ה אילו הייתי מבקש קרבן, לא הייתי אומר למיכאל שיקריב לי קרבן, וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכן הוא אומר בלחם הפנים ביום השבת ביום השבת [יערכנו לפני ה' תמיד] <small>(ויקרא כד ח)</small>, וכתיב הירצה ה' באלפי אלים ברבבות נחלי שמן <small>(מיכה ו ז)</small>, בלעם הרשע היה סניגרון של אומות העולם, ועל ידו הוא מדבר, הירצה ה' [באלפי אלים ברבבות נחלי שמן], רוצה הוא מה שאתם מקריבים לו לוג שמן, אנו מקריבין לו רבוא רבבות נחלי שמן, מה הקריב אברהם לפניו לא איל אחד, שנאמר וישא [אברהם את] עיניו וירא והנה איל אחר וגו' <small>(בראשית כב יג)</small>, אם רוצה אני מקריבין לו אלפי אלים, ומה הקריב לו בנו, אני אקריב לו בני ובתי, שנאמר האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי <small>(מיכה שם)</small>, בכורי פשעי זה בני הבכור, פרי בטני חטאת נפשי זה בתי. ראה כמה היה בלעם הרשע ערום, התחיל לומר את שבעת המזבחות ערכתי <small>(במדבר כג ד)</small>, לא אמר מזבחות, אלא המזבחות, אלו הן משנברא אדם הראשון ועד עכשיו שבע מזבחות בנו, ואני מקריב שבע כנגד שבעתן, ומה הם מקריבים שתים עשרה חלות, שנאמר ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות <small>(ויקרא כד ה)</small>, כיון שנגלה עליו הקב\"ה א\"ל רשע מה אתה עשה, א\"ל את שבע המזבחות ערכתי, למה היה הרשע הזה דומה, לטבח שהיה מוכר בשוק, והיתה חנותו מלאה בשר, וראה הלוגסטוס והיה מסתכל בבשר, ראה אותו טבח שהיה מסתכל בבשר, א\"ל מרי כבר שלחתי אופסנין לביתך, כך בלעם אמר לו הקב\"ה רשע מה אתה עושה בכאן, אמר לפניו את שבע המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח <small>(במדבר שם)</small>, א\"ל הירצה ה' באלפי אלים <small>(מיכה שם)</small>, אמר לפניו האתן בכורי פשעי, א\"ל הקב\"ה רשע אם הייתי מבקש קרבן, הייתי אומר למיכאל ולגבריאל והיו מקריבין לפני, שנאמר כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים <small>(תהלים שם)</small>, בבני אברהם יצחק ויעקב שהן אילי עולם, אמר לו הקב\"ה מה אתה מבקש להטעות עצמך לפני שאקבל מן האומות קרבנות, אין אתה יכול, א\"ל שבועה היא מאת בני ישראל, ברית עולם תנאין הן, שאין אני מקבל קרבנות אלא מישראל, שנאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר וגו'. והאומות אומרים מה הוא כך שישראל מקריבין ומקטירין, אמר להם הקב\"ה זאת תורת העולה, מי זאת עולה מן המדבר וגו' <small>(שה\"ש ג ו)</small>, ומשה עלה אל האלהים <small>(שמות יט ג)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א וידבר ה' וגו', צו את אהרן וגו', זאת תורת העולה. אמר הקב\"ה קיימו מה שכתיב למעלה מן הענין, ואחר כך וזאת תורת העולה, למה כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה <small>(ישעיה סא ח)</small>, אפילו בעולה, מה כתיב למעלה מן הענין, והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל <small>(ויקרא ה כג)</small>, ואחר כך זאת תורת העולה, אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם כלום, למה כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה, ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה, כשתנקה כפיך מן הגזל. אמר דוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב <small>(תהלים כד ג ד)</small>, ומתחילת הקרבנות אתה למד, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן <small>(ויקרא א ב)</small> למה נאמר אדם, אלא אמר הקב\"ה כשתהא מקריב לפני תהא כאדם הראשון, שלא היה גוזל מאחרים, שהוא היה יחידי בעולם, כך אתה לא תהא גוזל מן הבריות, למה כי אני ה' אהב משפט שונא גזל בעולה.  ",
                "ד\"א זאת תורת העולה, למה נקרא שמה עולה, שהיא עליונה מכל הקרבנות, היא העולה, תדע מי שהוא מביא חטאת הכהן נוטלה, וכך המנחה, וזבח השלמים לבעליהן, ואשם לכהן, אבל העולה אין בריה טועם ממנה, אלא כולה להקב\"ה, לכך נקראת עולה, שהיא עולה להקב\"ה שהוא עליון."
            ],
            [
                "ד\"א צו את אהרן וגו', מה עסקו של אהרן, כאן ישראל מקריבין ואהרן עיכב, והכתוב אומר צו את אהרן, והרי כתיב צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי <small>(במדבר כח ב)</small>, וכאן הוא אומר צו את אהרן זאת תורת העולה, אמר הקב\"ה כל מי שהוא מעלה את עצמו סופו לילך באש, [שנאמר] היא העלה על מוקדה וגו' <small>(ויקרא ו ב)</small>. דור המבול על מה שאמרו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו <small>(איוב כא טו)</small>, לפיכך נידונו באש, וכן הסדומים, שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש <small>(בראשית יט כד)</small>, פרעה שאמר מי ה' [אשר אשמע בקולו] <small>(שמות ה ב)</small>, ועילה את עצמו, ואמר לי יאורי ואני עשיתיני <small>(יחזקאל כט ג)</small>, לפיכך על מוקדה, שכן הוא אומר ירעם (מן שמים) [בשמים] ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש <small>(תהלים יח יד)</small>, ואף סנחריב שעילה את עצמו, ואמר אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון וגו' <small>(מ\"ב יט כג)</small>, מה היה לו, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' <small>(שם שם לה)</small>, הוא חירף על ידי מלאך, לכך ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, ומה עשה לו, ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש <small>(ישעיה י טז)</small>, מהו תחת כבודו, ששרף אותו מבפנים, והניח בגדיו מבחוץ, שכבודו של אדם כסותו, למה הניח הקב\"ה בגדיהם, לפי שהיו בניו של שם, שנאמר בני שם עילם ואשור וגו' <small>(בראשית י כב)</small>, אמר הקב\"ה חייב אני לשם אביהם, שנטל הכסות וכיסה ערות אביו, שנאמר ויקח שם ויפת את השמלה וגו' <small>(שם ט כג)</small>, לכך הניח הקב\"ה בגדיהם ושרף גופם, היא העולה על מוקדה וגו'. וכך נבוכדנצר עילה את עצמו, אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון <small>(ישעיה יד יד)</small>, אמר לו הקב\"ה רשע לא דייך שאמרת השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי <small>(שם שם יג)</small>, אלא שאמרת אעלה על במתי עב, מלמעלה, וכן אמר לחנניה וחביריו, (מאן הוא אלהא די שיזבינכון מידי) [ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי] <small>(דניאל ג טו)</small>, ביתו שרפתי, ועמו הגליתי, ולא עמד עלי בביתו, ובביתי הוא יכול לי, מה עשה השליכן לכבשן האש, מה עשה הקב\"ה, רמז לכבשן ונעשה פלטיה, מי שהיה ראוי להשרף [לא נשרף, ומי שלא היה ראוי להשרף] נשרף ויצאה האש ושרפה חצי האומות, שאתה מוצא כשנתכנסו לחנוכת צלמא בתחילה שמונה אומות [היו שנאמר] באדיין מתכנשין אחשדרפניא סיגניא ופחוותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתאי וכל שלטוני מדינתא <small>(דניאל ג ג)</small>, הרי שמונה אומות, וכשנכנסו לראות לחנניה וחביריו, לא כתוב שם אלא ארבע אומות, (ומתכנסין) [ומתכנשין] אחשדרפניא סיגניא ופחוותא והדברי מלכא <small>(שם שם כז)</small>, (הרי) [והיכן] ארבע אומות, אלא קטיל (יתהון) [המון] שביבא די נורא <small>(שם שם כג)</small>, ואף נבוכדנצר נשרף באש, ונעשה אית שירוף עליו, ולמה לא נשרף כולו, אמר הקב\"ה הניחו לרשע זה חציו שידע על מי גידף, א\"ל הקב\"ה רשע לא אמרת איני רוצה לילך עם בני אדם, אלא אעלה על במתי עב, [חייך] ולך טרדין מן (אינשא) [אנשא] וגו' <small>(דניאל ד כב)</small>, כשם שהביא מכות על פרעה ועל מצרים, כך הביא על נבוכדנצר, שנאמר אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא (דשמיא) [עלאה] שפר קדמי (להחוויא) [להחויה] <small>(שם ג לד)</small>, שנפל אית שירוף עליו, לכך נאמר היא העולה על מוקדה וגו'."
            ],
            [
                "[היא העולה על מוקדה]. זו מלכות הרשעה שעילתה עצמה, שנאמר אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך <small>(עובדיה א ד)</small>, ונידונו באש, שנאמר (חזא) [חזה] הוית עד (דיקטילת) [די קטילת] חיוותא [והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא] <small>(דניאל ז יא)</small>, אמר הקב\"ה והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' כי (פי) ה' דבר <small>(עובדיה א יח)</small>, ומה דבר על ידי משה, היא העולה על מוקדה, ואחר כך ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה <small>(שם שם כא)</small>.  ",
                "וסיסרא שחירף, שכתיב בו, והוא לחץ את בני ישראל בחזקה <small>(שופטים ד ג)</small>, בחירופין ובגידופין, לפיכך נידון באש, שנאמר מן (השמים) [שמים] נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא <small>(שם ה כ)</small>, ולעולם הבא כשהקב\"ה בא ליפרע מעשו, מה עשו עשהו, מתעטף בטליתו כארי, ובא ויושב לו אצל יעקב, שנאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים [וגו' כה יהיה זרעך] <small>(בראשית טו ה)</small>, ויעקב אומר לו אחי לא תהא אתה כיוצא בי, שנאמר אחי דברך מות אחי קטבך שאול <small>(הושע יג יד)</small>, (אחי אחי) [אהי אהי] גזירות שהיית גוזר עלי, היית גוזר עלי שאעבוד ע\"ז, אילו הייתי עושה הייתי מתחייב מיתה בידי שמים, ואם לא הייתי עובד הייתה הורג אותי, לפיכך אהי דברך מות אהי קטבך שאול, לשון אלנסטי, (כיון שנשתייר יעקב ועשו ירד לשאול) [כיון שעשו יורד לשאול נשתייר יעקב לעצמו], שנאמר והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה [יכרתו יגועו והשלישית יותר בה] <small>(זכריה יג ח)</small>, ואין שלישית אלא ישראל, שנאמר (והיה) [יהיה] ישראל שלישיה וגו' <small>(ישעיה יט כד)</small>, וישראל על שעשו עצמן נבזים ושפלים מתנחמים באש, שנאמר ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה <small>(זכריה ב ט)</small>, כיון שעשו מסתלק מן העולם, הקב\"ה [וישראל משתיירין, שנאמר אחת היא יונתי תמתי <small>(שה\"ש ו ט)</small>, ואומר] (אומר) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר <small>(דברים לב יב)</small>."
            ],
            [
                "וזאת תורת זבח השלמים <small>(ויקרא ז יא)</small>. זש\"ה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותי שלום <small>(משלי ג יז)</small>, כל מה שכתוב בתורה, (לשון) [לשום] שלום הוא נכתב, אעפ\"י שכתוב בתורה מלחמות, לשם שלום נכתבו, את מוצא שביטל הקב\"ה את הגזירה מפני השלום, אימתי כשאמר הקב\"ה למשה כי תצור (על) [אל] עיר ימים רבים וגו' <small>(דברים כ יט)</small>, וכל אותו הענין, א\"ל הקב\"ה שיהא מחרים אותם, שנאמר כי החרם תחרימם <small>(שם שם יז)</small>, ומשה לא עשה כן, אלא אמר עכשיו אני הולך ומכה, איני יודע מי חטא ומי לא חטא, אלא בשלום אבא עליהם, שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו' [דברי שלום לאמר] <small>(שם ב כו)</small>, כיון שראה שלא בא בשלום הכה אותו, שנאמר ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו <small>(במדבר כא לה)</small>, אמר לו הקב\"ה אני אמרתי כי החרם תחרימם וגו', ואת באתה עליהם בשלום, חייך כשם שאמרת כך אני אעשה, שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אלה לשלום <small>(דברים כ י)</small>, לכך נאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום <small>(משלי יג יז)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א וזאת תורת זבח השלמים וגו'. זש\"ה אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו <small>(תהלים פה ט)</small>. אמרי אומות העולם לבלעם למה אמר הקב\"ה לישראל שיביאו לו קרבנות, ולנו לא אמר כלום, אמר להם בלעם הקרבנות אינן אלא שלום, ומי שקיבל את התורה שהן כתובין בה, צריך שיקריב קרבן, אתם מתחילה פסלתם אותה, ועכשיו אתם מבקשים להקריב קרבנות, מי שקיבלה הוא מקריב, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלם <small>(תהלים כט יא)</small>, לכך נאמר אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, מה דיבר, וזאת תורת זבח השלמים וגו', למה נאמר זבח השלמים, שהוא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל, בא וראה העולה היתה כולה לאישים, והחטאת היתה חלביה ואימוריה למזבה, ועורה ושרה לכהנים, ולא היה ממנה הנאה לישראל, וכן האשם אבל התודה היתה דמה ואימוריה למזבח, והחזה והשוק לכהנים, ועורה ובשרה לישראל, נמצאת עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל, לכך נקראת זבח השלמים, שעשה שלום לכל."
            ],
            [
                "[וזאת תורת זבח השלמים]. כשהיו מקריבין זבח השלמים, היה הקב\"ה נושא להם פנים, שנאמר ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום <small>(במדבר ו כו)</small>, אפשר שהקב\"ה נושא להם פנים לבריות, שני פסוקין מכחישין זה את זה, כתוב אחד אומר (כי לא) [אם] אחפוץ במות הרשע <small>(יחזקאל לג יא)</small>, וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם <small>(ש\"א ב כה)</small>, היאך לא חפץ במות הרשע, אלא קודם שנתחתם גזר דינם לא חפץ, לאחר שנתחתם גזר דין חפץ ה' להמיתם, וכן דניאל אומר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת <small>(דניאל י כא)</small>, אמרו רבותינו מעשה היה ברבינו הקדוש שהוא עובר בסימוניא, יצאו כל בני העיר לקראתו, בקשו ממנו זקן אחד שילמדם תורה, נתן להם את ר' לוי בר סיסון, אמרו לו רבינו מהו שכתיב בדניאל, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, וכי יש דבר שקר בתורה שאומר אמת, לא מצא להן תשובה להשיבן, מיד יצא לו [משם ובא] לפני ר', א\"ל לא יכולתי לעמוד לפניהם, דבר אחד שאלוני ולא מצאתי מה להשיבן, א\"ל מהו הדבר, א\"ל אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת. וכי יש דבר שקר בתורה, אמר לו תשובה גדולה היה לך להשיבם, א\"ל היה לך לומר להם, האדם חוטא הקב\"ה רושם עליו מיתה, עשה תשובה הכתב מתבטל, לא עשה תשובה הרשום בכתב אמת, אף [כאן] כתוב אחד אומר ישא ה' פניו וגו' <small>(במדבר ו כו)</small>, וכתוב אחד אומר אשר לא ישא פנים <small>(דברים י יז)</small>, אם ישא למה לא ישא, אלא לאומות העולם אשר לא ישא פנים, אבל לישראל ישא ה' פניו אליך, אמר הקב\"ה כשם שישראל נושאים לי פנים, כך אשא להם פנים, והיאך נושאים לי פנים, אדם מישראל עני יש לו ד' בנים, הוא נוטל ככר אחד, הם יושבים ואוכלים כל אותו ככר, ואינן שבעין ממה שיש בו, ומברכין ואומרין ואכלת ושבעת [וברכת], אף אני אשא להם פנים, ישא ה' פניו אליך, לכך נאמר וזאת תורת זבח השלמים."
            ],
            [
                "אם על תודה יקריבנו וגו' <small>(ויקרא ז יב)</small>, ראה היאך הקב\"ה סולח לעונותיהם של ישראל, ומה היו מקריבין להקב\"ה, והקריב על זבח התודה, אלא אמר הקב\"ה מי שיש לו פר יביא פר, ומי שיש לו איל יביא איל, מי שיש לו שה יביא שה, מי שיש לו יונה יביא יונה, ומי שאין לו אלא אחד מכל אלו יביא סולת, ומי שאין לו סולת ולא כלום יביא דברים, שנאמר קחו עמכם דברים [ושוב אל ה'] <small>(הושע יד ג)</small>, לכך נאמר אם על תודה וגו'."
            ],
            [
                "וזאת תורת זבח השלמים וגו'. אתה מוצא ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל (הצאן) [צאן] על אשמתם <small>(עזרא י יט)</small>, והחטאת היתה [באה] על השגגה, שנאמר וחטאתם (לה') [לפני ה'] על שגגתם <small>(במדבר טו כה)</small>, עולה היתה באה על הרהור הלב, שנאמר והשכם בבוקר והעלה עולות מספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם <small>(איוב א ה)</small>, אבל התודה שהיתה באה על חנם, היתה באה, אמר הקב\"ה זו חביבה עלי מכל קרבנות, אמר דוד זובח תודה יכבדנני <small>(תהלים נ כג)</small>, יכבדני לא כתיב כאן, אלא יכבדנני, שתי פעמים העולם הזה והעולם הבא.  ",
                "אמר ר' יהודה בר גדיא כל מי שעונה אמן בעולם הזה, זוכה ועונה אמן לעולם הבא, מנין ברוך ה' אלהי ישראל (מן העולם) [מהעולם] ועד העולם אמן ואמן <small>(שם מא יד)</small>, מהו אמן ואמן, אמן בעולם הזה, ואמן לעולם הבא, לכך נאמר זובח תודה יכבדנני."
            ],
            [
                "וזאת תורת זבח השלמים. [גדולה שלמים] שהן עושין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ר' אלעזר הקפר אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדין ע\"ז, ועושין חבורה אחת, אין מדת הדין פוגעת בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו <small>(הושע ד יז)</small>, אמר ר' לוי גדול השלום שאין חותם בברכת כהנים אלא שלום, שנאמר וישם לך שלום <small>(במדבר ו כו)</small>, אמר ר' שמעון בן גמליאל גדול הוא השלום שכתב הקב\"ה דברים בתורה שלא היו, אלא בשביל השלום, אלו הן,  ",
                "שכשמת יעקב ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וגו' <small>(בראשית נ טו)</small>, מה עשו הלכו אצל בלהה ואמרו לה הכנסי אצל יוסף ואמרי לו, אביך צוה לפני מותו לאמר <small>(שם שם טז)</small>, ומעולם לא צוה יעקב מכל הדברים האלו כלום, אלא מעצמן אמרו דבר זה, אמר רבן שמעון בן גמליאל ראה כמה דיו משתפך, וכמה קולמוסין משתברין, (וכמה ינוקין מתרצעין), וכמה עורות (אבודין) [עבודין], [וכמה ינוקין מתרצעין], ללמד דבר שלא היה בתורה, ראה כמה גדול כח השלום, <br>וכן אתה מוצא בשרה, כיון שבאו מלאכי השרת לאברהם ואמרו לו למועד אשוב אליך כעת היה ולשרה בן <small>(שם יח יד)</small>, באותה שעה ותצחק שרה בקרבה לאמר וגו' [ואדוני זקן] <small>(שם שם יב)</small>, והקב\"ה לא אמר לאברהם [אלא] למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, וכל כך למה בשביל השלום,  ",
                "ולעולם הבא, כשיחזיר הקב\"ה את הגליות לירושלים, בשלום הוא מחזירן, שנאמר שאלו שלום ירושלים <small>(תהלים קכב ו)</small>, וכן הוא אומר הנני נוטה אליה כנהר שלום <small>(ישעיה סו יב)</small>."
            ],
            [
                "וידבר ה' וגו' קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים <small>(ויקרא ח א ב)</small>, זש\"ה אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך <small>(תהלים סה ה(, אשרי מי שבחרו הקב\"ה, אעפ\"י שלא קרבו, ואשרי מי שקרבו אעפ\"י שלא בחרו, ואיזה זה שבחרו זה אברהם, (אבל לא קרבו אלא הוא עצמו קרבו)</small>, שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו' <small>(נחמיה ט ז)</small>, [אבל לא קרבו אלא הוא קרב את עצמו]. יעקב בחרו הקב\"ה שנאמר יעקב אשר בחרתיך <small>(ישעיה מא ח)</small>, ואומר כי יעקב בחר לו יה <small>(תהלים קלה ד)</small>, ולא קרבו אלא הוא קרב את עצמו, שנאמר ויעקב איש תם יושב אלהים <small>(בראשית כה כז)</small>, משה בחרו אבל לא קרבו, שנאמר (לולא) [לולי] משה בחירו וגו' <small>(תהלים קו כג)</small>. דוד בחרו אבל לא קרבו, שנאמר ויבחר בדוד עבדו <small>(שם עח ע)</small>, והוא קרב את עצמו, שנאמר חבר אני לכל אשר יראוך <small>(שם קיט ג)</small>, אשריהם אלו שבחרן הקב\"ה, אעפ\"י שלא קירבן, בא וראה יתרו קרבו הקבה, אבל לא בחרו, רחב הזונה קירבה, אבל לא בחרה, אשרי אהרן בכפלים, שבחרו וקרבו, מנין שבחרו, שנאמר ובחור אותי [מכל שבטי ישראל לי לכהן] <small>(ש\"א ב כח)</small>, ומנין שקרבו, שנאמר ואתה הקרב איך את אהרן אחיך <small>(שמות כח א)</small>, לכך דוד משבחו אשרי תבחר ותקרב."
            ],
            [
                "[קח את אהרן ואת בניו]. כתיב כבוד חכמים ינחלו [וכסילים מרים קלון] <small>(משלי ג לה)</small>, הפסוק הזה משמש בברייתו של עולם, כבוד חכמים ינחלו, זה נח ובניו, וכסילים מרים קלון, זה דור המבול, הוא הדין כבוד חכמים ינחלו, זה שם, שנאמר ברך ה' אלהי שם <small>(בראשית ט כו)</small>, וכסילים מרים קלון, זה חם, שנאמר ויאמר ארור כנען <small>(שם שם כה)</small>. ",
                " ד\"א כבוד חכמים ינחלו, זה אברהם, וכסילים מרים קלון, זה המלכים שהכה, כבוד חכמים ינחלו, זה יצחק, וכסילים מרים קלון, אלו אנשי גרר. כבוד חכמים ינחלו, זה יעקב, וכסילים מרין קלון, זה עשו ואלופיו. כבוד חכמים ינחלו, זה יהושע, וכסילים מרין קלון, אלו שלשים ואחד מלכים שהכה. כבוד חכמים ינחלו, זה דוד, וכסילים מרין קלון, זה גלית. כבוד חכמם ינחלו, זה עלי, וכסילים מרים קלון, אלו בניו שנאמר ובני עלי בני בליעל <small>(ש\"א ב יב)</small>. כבוד חכמים ינחלו, אלו בניו של אהרן, שנאמר קח את אהרן ואת בניו וגו' <small>(ויקרא ח ב)</small>, למה נאמר כאן קח, א\"ל הקב\"ה למשה חייב אני לקיחה, קום אתה וגדלו בלקיחה, ואימתי לקח אהרן, בשעה שיצא הקצף על שונאיהן אל ישראל, א\"ל משה קח את המחתה ותן עליה אש <small>(במדבר יז יא)</small>, א\"ל אהרן מרי משה להרגני אתה מבקש, בני מפני שהקריבו לפני הקב\"ה אש הדיוטות נשרפו, [שנאמר ויקריבו לפני ה' אש זרה וגו' ותצא אש מלפניה' ותאכל אותם] <small>(ויקרא י א ב)</small>, ואתה אומר קח את המחתה, בני הכניסו אש זרה ונשרפו, ואני אוציא אש קודש לחוץ ואני ת או נשרף, א\"ל משה לך ועשה מהרה, שמתוך שאתה מסיח הם מתים, אלא הולך מהרה אל העדה וכפר עליהם <small>(במדבר יז יא)</small>, כיון ששמע אהרן כך אמר אילו אני מת על ישראל איני כדיי, מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה, לכך אמר הקב\"ה למשה קח את אהרן, קבלהו בלקיחה, מה אהרן עתיד להציל בניי בלקיחה, אף אתה גדלהו בלקיחה, לכך נאמר קח את אהרן."
            ],
            [
                "[קח את ארן ואת בניו]. זש\"ה מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו <small>(משלי כ ז)</small>, זה אהרן ובניו, אם מן הדבר הזה, אף משה היה צדיק ולא היו בניו כמותו, ואף עלי היה צדיק ולא היו בניו כמותו, ושמואל צדיק [היה] ולא היו בניו כמותו, ולא הלכו בניו בדרכיו וגו' <small>(ש\"א ח ג)</small>. למה אתה אומר מתהלך בתומו צדיק, שראה בניו אחריו בחייו משמשים בכהונה גדולה, לפיכך קח את אהרן ואת בניו אתו."
            ],
            [
                "ד\"א קח את אהרן. א\"ל הקב\"ה פתח אותו בדברים, לפי שהוא בורח מן השררה, אין קח אלא לשון פיתוי, שכן נבוכדנצר אמר לנבוזראדן קחנו ועיניך שים עליו <small>(ירמיה לט יב)</small> וכן הוא אומר באמנו שרה, ותוקח האשה בית פרעה <small>(בראשית יב טו)</small>, ולא היתה מבקשת לילך, ואף קח את אהרן לשון פיתוי, שהיה בורח מן השררה."
            ],
            [
                "ואת כל העדה הקהל <small>(ויקרא ח ג)</small>. א\"ל הקב\"ה למשה, חלוק לו כבוד כנגד כל ישראל, כדי שיראו אותו שהוא נכנס לכהונה גדולה ותתרה בהן, שלא יחלוקו על הכהונה כקרח וכעדתו, שאני יודע שעתיד עוזיה לעמוד ולחלוק על הכהונה, שנאמר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו' <small>(במדבר יז ה)</small>, הוא אינו מזרע לוי, כשם שהיה קרח, א\"ל זכרון שאתה עשה לקרח אתה עושה לו, א\"ל לא יהיה כקרח וכעדתו <small>(במדבר יז ה)</small>, א\"ל והיאך אתה עושה לו, א\"ל כאשר דבר ה' ביד משה לו <small>(שם שם)</small>, א\"ל כשם שעשיתי לידך, ויוציאה (מחיקו) והנה ידו מצורעת כשלג <small>(שמות ד ו)</small>, כך אני עשה לו, לפיכך ואת כל העדה הקהל."
            ],
            [
                "ואת כל העדה הקהל וגו' <small>(ויקרא ח ג)</small>. א\"ל להיכן, א\"ל אל פתח אהל מועד, א\"ל משה רבינו, רבונו של עולם ששים רבוא אנשים וששים רבוא בחורים היאך אעמידם פתח אהל מועד, ואינו אלא בית סאתים, ואתה אומר ואת כל העדה הקהל, א\"ל הקב\"ה ועל דבר זה אתה תמיה, השמים האלו לא כדוק של עין הוא, ואני עשיתים מסוף העולם ועד סופו [שנאמר] הנוטה כדוק שמים [וימתחם כאהל לשבת] <small>(ישעיה מ כב)</small>, ואף לעתיד לבא כך אני עושה לציון, כל [אותן] האוכלוסין (אותן) מאדם הראשון ועד שיחיו המתים היאך הם עומדין, והם עתידין לומר צר לי המקום גשה לי ואשבה <small>(ישעיה מט כ)</small>, מה אני אעשה להם, אני מרחיבה, שנאמר הרחיבי מקום אהלך <small>(שם נד ב)</small>, מהיכן אתה למד מהר סיני, כיון שנגלה עליו הקב\"ה, מה כתיב רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וגו' <small>(תהלים סח יח)</small>. אמר ר' אבדימי דמן חיפה אני שניתי במשנתי כיון שנגלה הקב\"ה על הר סיני ליתן את התורה, ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכות, אמר ר' ברכיה [הכהן] שצפה הקב\"ה שאין עומדין במימיהם אל שבטו של לוי, לפיכך ירד כנגד מחנה הלוים. אמר ר' ינאי אם כן מהו רכב אלהים רבותים, אלא כ\"ב אלף מרכבות ירדו עם הקב\"ה, וכל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל בן בוזי, והיה מחזיק, אלא מעשה נס היה, אמר הקב\"ה הרחב הארך וקבל בני בני אמונות, וכן אתה מוצא לעולם הבא, שהקב\"ה מרחיב את ירושלים, שנאמר (וארכה) [ורחבה] ונסבה למעלה וגו' <small>(יחזקאל מא ז)</small>, עד שעולה לשמים, ואין מעלה אלא שמים, שנאמר כי גדול מעל (השמים) [שמים חסדך] <small>(תהלים קח ה)</small>, כיון שמגעת עד לשמים אומרת צר לי המקום וגו' <small>(ישעיה מט כ)</small>, אעפ\"י כן הקב\"ה מעלה מן השמים לרקיע, ומן שני לשלישי, ומן שלישי לרביעי ומרביעי לחמישי, ומחמישי לששי, ומששי לשביעי. אמר ר' אלעזר בן יעקב עד שמגעת לכסא הכבוד, וכיצד הן עולין, הקב\"ה מביא עננים והן מפריחן, שנאמר מי אלה כעת תעופינה <small>(ישעיה ס ח)</small>, וכל אחד ואחד מן הצדיקים יש לו חופה בפני עצמו, שנאמר וברא ה' על [כל] מכון הר ציון ועל מקראיה [וגו' כי על כבוד חופה] <small>(שם ד ה)</small>, כיון שמגעת לכסא הכבוד, הקב\"ה אומר להם אני ואתם נהלך בעולם, שנאמר והתהלכתי בתוככם <small>(ויקרא כו יב)</small>, והקב\"ה יושב באמצע והצדיקים מראין אותו באצבע, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו וגו' <small>(ישעיה כה טו)</small>, ואומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות <small>(תהלים מח טו)</small>, לפי שהאומות אומרים, ואמר אי אלהינו (דברין לב לז), לפיכך ישראל אומרים כי זה אלהים אלהינו [עולם ועד] הוא ינהגנו על מות.",
                "חסלת פרשת צו"
            ]
        ],
        "Shmini": [
            [
                "ויהי ביום השמיני וגו' <small>(ויקרא ט א)</small>. זש\"ה שומר מצוה לא ידע דבר רע <small>(קהלת ח ה)</small>, מי היה זה אהרן, שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים <small>(ויקרא ח לג)</small>, ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים <small>(שם שם לה)</small>, אמר להם משה שמרו אבילות ימים שבעה, ושמרתם את משמרת ה' <small>(שם)</small>, א\"ל משה שמרו את משמרת ה', שכך שימר הקב\"ה שבעת ימי אבילות, עד שלא הביא את המבול, ומנין שנתאבל, שנאמר וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ [ויתעצב אל לבו] <small>(בראשית ו ו)</small>, אין ויתעצב אלא אבל, שכן בדוד הוא אומר, (ותהי התשועה לאבל בכל העם כי) [ותהי התשועה ביום ההוא לאבל לכל העם כי שמע ביום ההוא לאמר] נעצב המלך על בנו <small>(ש\"ב יט ג)</small>, וכן עזרא אמר לישראל בשעה שהיו בוכים איש אל אחיו ואיש אל בנו, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' ואל תעצבו כי חדות ה' הוא מעוזכם <small>(נחמיה ח י)</small>, לכך נאמר ויתעצב אל לבו, באותה שעה שימר הקב\"ה שבעת ימי האבל, עד שלא הביא את המבול, שנאמר ויהי לשבעת הימים [ומי המבול היו על הארץ] <small>(בראשית ז י)</small>, וכן משה אומר לאהרן הכהן ולבניו כשם שנתאבל הקב\"ה על עולמו עד שלא הביא את המבול, כך שמרו את אבל עד שלא יגע בכם, והיו משמרים ולא היו יודעים על מה משמרים, למה שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם <small>(קהלת ח א)</small>. "
            ],
            [
                "[ושומר מצוה לא ידע דבר רע וגו']. זה משה שכבר א\"ל הקב\"ה ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי <small>(שמות כט מג)</small>, מתקדש אני שם בכבודי, והיה משה משמש בשבעת ימי המילואים, ומתיירא לומר שמא מדת הדין פוגעת בו, שנאמר ונקדש בכבודי, ולא עשה אלא אמר לאהרן שמרו אבילות שבעת ימים, שכך אמר לי הקב\"ה כי כן צויתי, כיון ששמרו שבעת ימי האבל ובא יום השמיני נכנסו נדב ואביהוא להקריב, פגעה בהם מדת הדין ונשרפו, שנאמר ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' <small>(ויקרא י ב)</small>, בא משה ואמר לאהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש <small>(שם שם ג)</small>, והיכן דיבר במדבר סיני, ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי <small>(שמות כט מג)</small>, לכך נאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע וגו'."
            ],
            [
                "ויהי ביום השמיני וגו'. זש\"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' <small>(תהלים עה ה)</small>, מהו אמרתי להוללים אל תהולו, למי שהוא מזמר במחולת מחנים, וכן הוא אומר לחול במחולות <small>(שופטים כא כא)</small>.  ",
                "(שאין השמחה ממתנת לאדם) אמרתי להוללים אל תהולו, למה לא מי ששמח היום שמח למחר, ולא מי שמיצר היום מיצר למחר, שאין שמחה ממתנת לאדם, וכן הוא אומר לשחוק אמרתי מהולל וגו' <small>(קהלת ב ב)</small>, רצונך לידע שהרי שמחתו של הקב\"ה לא המתינה, אימתי כשברא קב\"ה את עולמו היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר ישמח ה' במעשיו <small>(תהלים קד לא)</small>, ואומר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד <small>(בראשית א לא)</small>, ללמדך שהיה הקב\"ה את עולמו היתה שמחה גדולה לפניו, שנאמר ישמח ה' במעשיו <small>(תהלים קד לא)</small>, ואומר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד <small>(בראשית א לא)</small>, ללמדך שהיה הקב\"ה מתנאה ומשתבח במעשיו, וצוה לאדם הראשון מצוה קלה ולא קיימה, מיד נתן לו אפופסין, שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב <small>(שם ג יט)</small>, וכביכול לא המתין בשמחתו ואמר לא בראתי את הכל אלא בשביל האדם, ועכשיו הוא מת, מה הנאה יש לי, [ומה אם הקב\"ה] לא המתין, בני אדם על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו].  ",
                "אברהם כמה שמח, נתברך בעולם, ונתגדל והרג כמה מלכים, והקנה להקב\"ה שמים וארץ, ונתן לו הקב\"ה בן למאה שנה, ומל אותו וגידלו ולסוף נאמר לו קח נא את בנך את יחידך וגו' והעלהו שם לעולה <small>(שם כב ב)</small>, ועשה מהלך שלשה ימים, שנאמר ביום השלישי וגו' <small>(שם שם ד)</small>, חזר מהר המוריה וקבר את שרה, לא מצא מקום לקוברה עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ואחר כך קפצה עליו זקנה, ומה אם אברם הצדיק כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.  ",
                "יצחק (לא המתין בשמחתו) [אף הוא כמ שמח], מילטו הקב\"ה מן החרב ומן (השרפה) [האש] (ומאנשי גרר) [והצילו מאנשי גרר], והודיע להם [מי היה ובאו הן אצלו] שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר [וגו' ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך] <small>(בראשית כו כח)</small>, ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות <small>(שם כז א)</small>, ומה יצחק עולתו של הקב\"ה כך, והרשעים על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו]. ",
                " יעקב בכורו של הקב\"ה, שנאמר בני בכורי ישראל <small>(שמות ד כב)</small>, כמה שמח, ראה סולם, ומלאכי אלהים עולים ויורדים <small>(בראשית כח יב)</small> ומביטים בו, והקב\"ה עומד למעלה ממנו, שנאמר והנה ה' נצב עליו וגו' <small>(שם יג)</small>. והלך אצל לבן וברח מפני עשו, ונעשה עבד ללבן עשרים שנה, ולסוף העשיר, והוליד בנים, וחזר בשלום, ופגע בעשו וניצול הימנו, ושילם את נדרו, ובסוף לא המתין בשמחתו, אלא ותצא דינה וגו' <small>(שם לד א)</small>, ובאתה לו צרת יוסף, ומה אם יעקב הצדיק, אדם שאמר לו הקב\"ה אשר בך אתפאר, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר <small>(ישעיה מט ג)</small>, לא המתין בשמחתו, הרשעים על אחת כמה וכמה, [לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו]. ",
                " יהושע כמה שמח, הרג שלשים ואחד מלכים, והנחיל לישראל את הארץ וחילקה, ונתנו לו כל ישראל כתף, ואמרו כל איש אשר ימרה את פיך וגו' <small>(יהושע א יח)</small>, מה שלא זכה משה רבינו, ולא המתין בשמחתו, אלא מת בלא בנים, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.  ",
                "עלי כמה שמחה שמח, שהיה מלך, ואב בית דין, וכהן גדול, שנאמר ועלי [הכהן] יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' <small>(ש\"א א ט)</small>, [ועלי הכהן שהיה כהן גדול יושב על הכסא שהיה מלך, על מזוזת היכל ה' שהיה אב בית דין], ולא המתין בשמחתו, אלא ויהי (בהזכירו) [כהזכירו] את ארון (ה') [האלהים] ויפל מעל הכסא אחורנית וגו' <small>(שם ד יח)</small>, ומתו שני בניו חפני ופנחס, ומה (הצדיקים) [עלי הצדיק] כך, הרשעים על אחת כמ וכמה, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.  ",
                "אין אתה מוצא איש ואשה שראתה שמחות כאלישבע בת עמינדב [אשתו של אהרן, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב] <small>(שמות ו כג)</small> ראתה בעלה כהן גדול משמש בכהונה גדולה ונביא, ומשה אחי בעלה מלך ונביא, ובניה סגני כהונה, ואחיה נחשון ראש לכל שבטי ישראל, ולא המתינה בשמחתה, אלא נכנסו שני בניה להקריב קרבן, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' <small>(ויקרא י ב)</small>, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.  ",
                "וכן שלמה אמר לשחוק אמרתי מהולל <small>(קהלת ב ב)</small>, מעשה באחד מגדולי בבל, שהיה משיא את בנו, ועשה סעודה גדולה לחכמים, אמר לבנו עלה והבא לנו חבית יין פלונית מן העלייה, עלה לעלייה הכישו נחש בין החביות ומת, המתין אביו עם המסובין ושהה ולא בא, אמר אבי ואעלה ואראה מה עשה בני, עלה אביו מצאו מושלך בין החביות מת, מה עשה אותו חסיד, המתין בעצמו עד שאכלו האורחין ושתו כל צרכן, כיון שגמרו אמר לברך ברכת חתנים באתם על בני, ברכו עליו ברכת אבלים, להכניסו לחופה באתם, הכניסוהו לקבורה, עלה ר' זכאי דכבול, ואמר לשחוק אמרתי מהולל."
            ],
            [
                "ויהי ביום השמיני. זש\"ה צדיק כתמר יפרח וגו' <small>(תהלים צב יג)</small>, זה אהרן, שנאמר (ופרח) [והנה פרח] מטה אהרן <small>(במדבר יז כג)</small>, כל האילנות נוטעין אותן והן עולין לעצמן, אבל התמרה הזו נוטעין אותה ומעלה שרשין מכל צדדיה, כך היה אהרן נטע ועלו שרשים, אלו בניו של אהרן, אלעזר בנו, פנחס בנו, אבישוע בנו <small>(דה\"א ו לה)</small>, צדיק כתמר יפרח, היכן נטע, שתולים בבית ה' <small>(תהלים שם יד)</small>, ומפתח אהל מועד לא תצאו <small>(ויקרא ח לג)</small>, לכך נאמר ויהי ביום השמיני."
            ],
            [
                "[ויהי ביום השמיני קרא משה וגו']. אמרו רבותינו כל אותן הימים שהיה משה בסנה, אמר לו הקב\"ה לך בשליחותי, והוא אומר שלח נא ביד תשלח <small>(שמות ד יג)</small>, כך היום הראשון והשני, אמר לו הקב\"ה אני מפתה אותך, ואתה אומר שלח, חייך אני פורעה לך, למחר כשיעשה את המשכן תהא סבור בעצמך שתשמש בכהונה גדולה, ואני אומר לך קרא לאהרן שישמש, לכך נאמר קרא משה לאהרן ולבניו. יש קריאה שהיא לשובע, [ויש קריאה לרעב, מנין לשובע] שנאמר וקראתי אל הדגן והרביתי אותתו <small>(יחזקאל לו כט)</small>, לרעב מנין, [שנאמר] קרא ה' לרעב וגו' <small>(מ\"ב ח א)</small>, יש קריאה לגדולה, שנאמר קרא משה, א\"ל משה כך אמר לי הקב\"ה למנות אותך כהן גדול, אמר לו אהרן אתה יגעת במשכן, ואני נעשה כהן גדול, א\"ל חייך אעפ\"י שאתה נעשה כהן גדול כמו שאני נעשה, שכשם ששמחת לי בגדולתי, כך אני שמח לך בגדולתך, ואימתי שמח לו, בשעה שאמר לו הקב\"ה, ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה <small>(שמות ג י)</small>, א\"ל הקב\"ה לך הדבר שמור, א\"ל משה בי אדוני <small>(שם ד י)</small>, בייא אתה מעביר עלי, אחי גדול ממני, ואני הולך לפניו, א\"ל הקב\"ה [חייך] שאמרת כראוי, ואעפ\"י כן וראך ושמח בלבו <small>(שם יד)</small>. אמר ר' שמעון בן יוחי א\"ל הקב\"ה אותו הלב ששמח לגדולתו של אחיו, ונתנו אותם אבנים טובים עליו, לפיכך כל אותן שבעת הימים שחיה משה עוסק במשכן, הוא היה זורק את דם ומקטיר את החלבים, א\"ל הקב\"ה מה אתה סבור שתהיה כהן גדול, קרא לאחיך שישמש כהן גדול, לכך ויהי ביום השמיני קרא משה [לאהרן ולבניו ולזקני ישראל], ולמה אל זקני ישראל, בשביל לגדלו בפני הזקנים, א\"ל הקב\"ה קרא לזקנים ומנה אותו בפניהם, שלא יהו ישראל אומרים מעצמו נעשה כהן גדול, לפיכך ולזקני ישראל."
            ],
            [
                "ויאמר אל אהרן קח לך עגל <small>(ויקרא ט ב)</small>, למה לא נאמר לו פר אלא עגל, א\"ל שעל ידי העגל (נתפקפקה הכהונה בידך, ועל ידי העגל היא מתבוססת בידך, ולא עוד אלא שלא יהו ישראל אומרים יש להם עונות ממעשה העגל, לפיכך אמר הם יקריבו עגל, שנאמר ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וגו' <small>(שם שם ג)</small>, כדי שידעו שנתכפר להם על מעשה העגל, אמר להם הקב\"ה בעולם זה נתכפר להם על ידי קרבנות, ולעולם הבא אני מוחל עונותיהם שלא בקרבן, שנאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור <small>(ישעיה מג כה)</small>."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל אהרן [לאמר] יין ושכר אל תשת <small>(ויקרא י ח ט)</small>. למה הוא מצווה על היין, שכל השותה יין, חבורות ופצעים ובושה וחרפה באות עליו, ורוח הקדש צווחת למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיה למי פצעים חנם למי חכלילות עינים למאחרים על היין, אל תרא יין כי יתאדם, אחריתו כנחש ישך, עיניך יראו זרות, והיית כשוכב בלב ים, הכוני בל חליתי <small>(משלי כג כט ל לא לב לג לד לה)</small>, למי אוי למי אבוי, [על מי הם אומרים ווי, למי מדנים] על מי הן אומרין (שהן בעלי) [שהוא בעל] מריבות, [למי שיח] ועל מי הן מסיחין, (למי הן מסיחין) למי פצעים חנם, למי [הם אומרים] שיש בפניו חבורות, [למי חכלילות עינים] ועל מי הן אומרין שעיניו עכורות ואדומות מן היין, על מי הן אומרין כל רעות הללו, למאחרים על יין. אל תרא יין כי יתאדם, אחריתו דם, נאה מבחוץ, ורע מבפנים, ולא תאמר שהוא יפה מבפנים כמו שהוא [נראה] מבחוץ, כי יתן בכוס עינו <small>(משלי שם לא)</small>, בכיס כתיב, השכור נותן עינו בכוס, והחנווני בכי.  ",
                "ד\"א כי יתן בכוס עינו, רואה את חבירו שותה ואומר מזוג לי ואני אשתה, ושותה ומתקלקל בריעי ובמימי רגלים. יתהלך במישרים, ופו למכור את כל חפצי ביתו, ואל כ ל כלי תשמישו, (וישתמש) [וישתייר] בלא בגד, ובלא כלי תשמישי הבית, (ובלי כלי) [ובלא כלום] ומן הכל יתהלך במישור.  ",
                "ד\"א יתהלך במישרים, סוף שהוא מתיר את העבירות, ועושה אותן (מישור כהפקר) [הפקר כמישור] משיח עם האשה בשוק, מנבל את פיו, ואומר דברים רעם בשכרות, ואינו מתבייש, לפי שנטלטלה דעתו, ואינו יודע מהו אומר ומהו עושה. אחריתו כנחש ישך, הנחש הזה נושך לאדם ואינו מרגיש לשעה, ומשהוא הולך לביתו המכה מתחלחלת בו. אחריתו כנחש ישך, ודאי כנחש, מה הנחש קלל האדמה בשבילו, שנאמר ארורה האדמה בעבורך <small>(בראשית ג יז)</small>, כך היין נתקלל שלישו של עולם בשבילו, שנאמר וייקץ נח מיינו וגו' [ויאמר ארור כנען] <small>(שם ט כד כה)</small>, הוי אחריתו כנחש ישך. עיניך יראו זרות <small>(משלי כג לב לג)</small>, ראה מה היין גורם למי ששותה אותו, גרם לו לעבוד ע\"ז, ואומר גם אלה ביין שגו ובשכר תעו <small>(ישעיה כח ז)</small>, מה (תעו) [אלה שאמרו] אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>, שנאמר וישב העם לאכול ושתו ויקומו (לשחק) [לצחק] <small>(שם שם ו, מתוך היין אמרו אלה אלהיך ישראל. ולבך ידבר תהפוכות <small>(משלי שם לג)</small></small>, שגורם לארבעה דברים ע\"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע, ראה כמה היין קשה, וכתיב ואף כי היין בוגד וגו' <small>(חבקוק ב ה)</small>, וכתיב לץ יהיר זד שמו <small>(משלי כא כד)</small>, ואין זד אלא ע\"ז, שנאמר גערת זדים ארורים <small>(תהלים קיט כא)</small>, ואין זדים אלא גילוי עריות, שנאמר אלהים זדים קמו עלי וגו' <small>(שם פו יד)</small>, ואומר גם מזדים חשוך עבדך <small>(שם יט יד)</small>. ושותה ושוגה ורואה את כל העולם כספינה, שנאמר והיית כשוכב בלב ים <small>(משלי כג לד)</small>, כשהוא שוכב מכין אותו ואינו חושש, שנאמר הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי <small>(שם שם לה)</small>. והוא אינו יודע ואינו מתבייש ומגלה את עצמו, ואחר כך חוזר ומבקשו, [שנאמר] מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד <small>(שם)</small>. ",
                "<small>(ישעיה אמר)</small> ראה מה אחרית רעה של שותי יין [ישעיה אמר] הוי משכימי בבוקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם <small>(ישעיה ה יא)</small>, אמר הקב\"ה הואיל וכן היין גורם, בדין הוא שאצוה את הכהנים שלא יהו שוין יין ומשמשין לפני, הוי יין ושכר אל תשת.  ",
                "שלמה אמר אל תהי בסובאי יין <small>(משלי כג כ)</small>, אל תגרום לעצמך לשתות שבעם, ותראה פני שבעים סנהדרין, ותגרום מיתה לעצמך, ראה מה כתיב, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו' ותפשו בו אביו ואמו וגו' <small>(דברים כאי ח יט)</small>, והדין נעשה בו ורגמוהו [כל אנשי עירו באבנים ומת], למה שהוא זולל וסובא, ושלמה אמר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר, שלא תגרום לך סקילה חמורה שבמיתות.  ",
                "אמר ר' יהודה הלוי בר שלום בלשון עברי שמו יין, ובלשון ארמי שמו חמר, חמ\"ר בגימטריא רמ\"ח, כנגד אברים שבאדם היין נכנס בכל אבר ואבר, והגוף מתרשל והדעת מטולטלת, נכנס היין הדעת יצאה, וכן שנה ר' אלעזר הקפר, נכנס יין שהוא שבעים, ויצא סוד שהוא שבעים, לכך נצטוה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת העבודה שלא תטלטל דעתו שהוא משמר את התורה (ומשמר את העבודה) ואת הדעת, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו <small>(מלאכי ב ו)</small>, ואומר כי שפתי כהן ישמרו דעת <small>(שם שם ז)</small>, לכך הקב\"ה מצוה לאהרן יין ושכר אל תשת וגו', [ולא את עצמך אלא לבניך אתך ולא] תהא סבור שמא לשעבר תחילה צויתי אתכם בזמן שבית המקדש קיים, ואתם משמשין בו, שנאמר בבואכם אל אהל מועד וגו', [אלא] אף לעולם שמרו עצמכם מן היין שנאמר חוקת עולם לדורותיכם, לפיכך שמרו את עצמכם מן היין, שהיין סימן קללה, נח מה כתיב בו, וישת מן היין וישכר <small>(בראשית ט כג)</small>, מה כתיב ויאמר ארור כנען <small>(שם שם כה)</small>, לפיכך יין ושכר את תשת."
            ],
            [
                "וכן אתה מוצא עשרת השבטים לא גלו אלא מתך היין, ראה מהו אומר הוי השאננים בציון <small>(עמוס ו א)</small>, שהיו יושבין בהיכלי עונג בשלוה, והבוטחים בהר שומרן <small>(שם)</small>, שהיו יושבין לבטח [בסבסטי], נקובי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל <small>(עמוס ו א)</small>, כיצד אומות העולם יושבין [ומשיחין] ואומרין מי גבור בישראל, והן אומרים שמשון, וחוזרין ואומרין מי גבור בגוים, ואומרין גלית, שכתיב בו גבהו שש אמות וזרת <small>(ש\"א יז ד)</small>, (ואלו משכימין) [ואלו לאלו מסכימין] ואומרין שמשון גבוה בישראל, הוי נקובי ראשית הגוים. וחוזרין ואומרין מי עשיר באומות העולם, ואומרין (אנדריינוס) [אדריינוס], ומי עשיר בישראל ואומרין שלמה, שכתיב בו ויתן המלך את הכסף [בירושלים כאבנים] <small>(מ\"א י כז)</small>. בא וראה כל שבט ושבט היה לו מיומם בפני עצמו, כיון שהיה מבקש לילך למיומם שלו, היה נוטל עדרו עמו, כדי שיהא אוכל מן צאנו פטומין, שנאמר ואוכלים כרים מצאן וגו' [השותים במזרקי יין] <small>(עמוס ו ד ו)</small>, מה סופן, לכן עתה יגלו בראש גולים <small>(שם שם ז)</small>, למה על ידי שהיו להוטין אחר היין, לפיכך מזהיר לאהרן יין ושכר אל תשת."
            ],
            [
                "אשרי אדם שאינו להוט אחר היין, שכן אתה מוצא בבני יהונדב בן רכב, שצוה להם אביהם ואמר להם שלא לשתות יין, ומה ראה שלא לשתות יין, אלא שמע ירמיה מתנבא שבית המקדש חרב, אמר להם היו מתאבלים מעכשיו, בית לא תבנו [וזרע לא תשרעו] וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם, כי באהלים תשבו כל (ימי חייכם) [ימיכם] <small>(ירמיה לה ז)</small>, ושמרו מצות אביהם, כיון שהיה ירמיה מתנבא לישראל לומר להם עשו תשובה, ולא היו עושין, אמר הקב\"ה לירמיה אתה אומר להם עשו תשובה ואינן עושין, ובניו של יונדב בן רכב מצוה קלה צוה להם אביהם והן משמרין אותה, ואני אומר לישראל עשו תשובה ואינן שומרין, שנאמר הוקם את (דבר) [דברי] (יונדב) [יהונדב] בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין, ולא שתו עד היום הזה, כי (שמרו) [שמעו] את מצות אביהם, ואנכי דברתי (לכם) [אליכם] השכם (והערב) [ודבר] ולא שמעתם [אלי] <small>(שם שם יד)</small>, מה כתיב שם, אמר הקב\"ה לירמיה, אמור להם חייכם הואיל ושמרתם את המצוה הזו, שאין משפחותיכם פוסקת מלפני לעולם, שכן כתיב לכן כה אמר ה' [צואות אלהי ישראל] לא יכרת איש ליונדב בן רכב (עוד) [עומד] לפני כי הימים <small>(שם שם יט)</small>, לכן הוא מזהירן על היין יין ושכר אל תשת. אמר ישעיה צווחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה <small>(ישעיה כד יא)</small>, מהו ערבה כל שמחה, חשכה כל שמחה, כד\"א ויהי ערב <small>(בראשית א ה)</small>, (שבת) [גלה] משוש הארץ <small>(ישעיה שם)</small>, ששבתה ציון, שכתב בה יפה נוף משוש כל הארץ (תהים מח ג) אמר הקב\"ה לישראל בעולם הזה היין סימן קללה, אבל לעולם הבא אני אעשה אותו עסיס, שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' <small>(יואל ד יח)</small>."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, דברו אל בני ישראל לאמר, זאת החיה אשר תאכלו וגו' <small>(ויקרא יא א ב)</small>, (כתיב) [זש\"ה] עמד וימודד ארץ וגו' <small>(חבקוק ג ו)</small>, מהו עמד וימודד ארץ, אלא בשעה שבקש הקב\"ה ליתן את התורה עמד ומדד את הארץ, ונתן את התורה בפרהסיא במדבר, לכך עמד וימודד ארץ.  ",
                "ד\"א עמד וימודד ארץ. שקש להחזיר את העולם למדידות מימיו, כשלא בקשו האומות לקבל את התורה, אילולי ישראל שקבלוה היה העולם חוזר למדידות מימיו, כד\"א מי מדד בשעלו מים <small>(ישעיה מ יב)</small>, וכיון שקבלוה ישראל שקטה הארץ, שנאמר ארץ ישראל ושקטה <small>(תהלים עו ט)</small> ומשם נטלו הגוים אפופסין שלהם, ראה ויתר גוים <small>(חבקוק שם)</small>, מה היתה, אמר ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן דמם (של ז' עממין) התיר, שנאמר והגוים חרוב יחרבו <small>(ישעיה ס יב)</small>, ר' שמעון בן יוחי אומר (התיר דמם (של ז' עממין) ונכסיהון) [אילולי, כענין שנאמר לתור את הארץ] <small>(במדבר יג טז)</small>, ר' אחא אמר הקפיצן לגיהנם, שנאמר לנתר בהם על הארץ <small>(ויקרא יא כא)</small>, ר' הונא דציפורי אמר התיר (זוביאות) [זוניאות] שלהם, כענין שנאמר מוסר מלכים פתח [ויאסור אזור במתניהם] <small>(איוב יב יח)</small> ר' תנחום בן חנילאי אמר התיר להם את האסורים את השקצים ואת הרמשים, למה הדבר דומה לרופא שהלך לבקר שני חולין, ראה אחד מהן שהיה בסכנה, אמר לבני ביתו תנו לו לאכול כל מה שהוא מבקש, ראה את האחד שהיה חוזר לחיים, אמר לבני ביתו כך וכך מאכל יאכל, כך וכך מאכל לא יאכל, אמרו לו לרופא מה ראית בין זה לזה [שלזה שהוא בסכנה אמרת יאכל כל מה שהוא מבקש, וזה שהוא לחיים אמרת לו כך וכך יאכל כך וכך לא יאכל], אמר להם הרופא, לזה שראיתי שהוא למיתה, אמרתי תנו לו שהוא למיתה, [אבל זה שיש בו לחיים ישמור את עצמו], וכך הקב\"ה התיר לגוים עובדי כוכבים שקצים ורמשים ואת כל העבירות לפי שהן לגיהנם, אבל לישראל שהם לחיי גן עדן, אמר להם (והייתם קדושים כי קדוש אני) אל תשקצו את נפשותיכם <small>(ויקרא יא מג)</small>, [והייתם קדושים כי קדוש אני] <small>(שם שם מד)</small>, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו, למה שהן חיים, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום <small>(דברים ד ד)</small>, הוי עמד וימדוד ארץ וגו'."
            ],
            [
                "[זאת החיה אשר תאכלו]. שלשה דברים נתקשה משה, מעשה המנורה, והירח, והשרצים. מעשה המנורה כיצד, בשעה שעלה משה היה הקב\"ה מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן, כיון שהראה לו מעשה המנורה נתקשה בו משה, א\"ל הקב\"ה הרי אני עושה אותה לפניך, מה עשה הקב\"ה, הראה לו אש לבנה, [אש אדומה], אש שחורה, אש ירוקה, ועשה מהן את המנורה, גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים, ואומר לו זה מעשה המנורה <small>(במדבר ח ד)</small>, שהקב\"ה מראה לו באצבע, ואעפ\"י כן נתקשה, מה עשה הקב\"ה חקקה על ידו, אמר לו רד ועשה כשם שחקקתיה על ידך, שנאמר וראה ועשה [כתבניתם) [בתבניתם] <small>(שמות כה מ)</small>, ומנין שחקקה על ידו, שנאמר וישלח תבנית יד <small>(יחזקאל ח ג)</small>, ואין תבנית אלא מעשה המנורה שנאמר וראה ועשה (כתבניתם) [בתבניתם] וגו', ואעפ\"י כן נתקשה ואמר מקשה [תיעשה המנורה] <small>(שמות כה לא)</small>, מה קשה היא לעשותה, א\"ל הקב\"ה השלך את הזהב לאש והיא תיעשה מאליה, שנאמר מקשה תיעשה המנורה [תיעשה כתיב] מעצמה תיעשה.  ",
                "הירח מנין, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה <small>(שם יב א ב)</small>, כזה ראה וקדש, הראה לו באצבע החודש הזה.  ",
                "בשרצים מנין, שנאמר וזה לכם הטמא [בשרץ השורץ על הארץ] <small>(ויקרא יא כט)</small>, תפש הקב\"ה כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו זה תאכל וזה לא תאכל, [שנאמר] (וזה) [זאת] החיה אשר תאכלו [וגו' אך את זה לא תאכלו] <small>(שם שם ב ד)</small>, ואל תתמה על הדבר, שהרי הראה הקב\"ה ואני מה שמי, א\"ל ה' הוא שהכתוב אומר אני ה' הוא שמי <small>(ישעיה מב ח)</small>, [זה שמי שקרא לי אדם הראשון], הוא שמי שהתניתי ביני ובין בריותי, ומה אדם הראשון העביר הקב\"ה את הבריות לפניו, משה שהיה הקב\"ה מבקש להזהיר את ישראל על הטומאות ועל הטהרות אתה תמה שהראה לו ואמר לו זאת (תאכלו וזאת לא תאכלו) [החיה אשר תאכלו]. (שא\"ל)"
            ],
            [
                "[זאת החיה אשר תאכלו. א\"ל] קב\"ה הזהיר ישראל שלא יאכלו דברים רעים, שלא יטעך יצרך לומר כי דברים טובים אסר הקב\"ה לישראל, אמר הקב\"ה כל מה שאסרתי לך התרתי לך כנגדו, אסרתי לך דם נדה, התרתי לך דם בתולים, [אסרתי לך את הדם, התרתי לך את הטחול ואת הכבד שכולם דם], אסרתי לך בשר חזיר, התרתי לך לשון דג ששמו שיבוטא שדומה לחשיר, אסרתי לך אשת איש, התרתי לך אשת יפת תואר, [שנאמר וראית בשביה את יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה] <small>(דברים כא יא)</small>, אסרתי לך אשת אח, התרתי לך לאחר מיתתו, [שנאמר] יבמה יבא עליה [וקלחה לו לאשה] <small>(שם כה ה)</small>, אסרתי לך כלאים והתרתי לך סדין בציצית, אסרתי לך חלב בהמה, והתרתי לך חיה, אמר ר' ביסנא בשם ר' חייא מה שאסר הקב\"ה בבהמה התיר בחיה, ומה שאסר בעוף התיר בדג, כיצד אסר חלב בבהמה, התיר בחיה, אסר גיד הנשה בחיה, התיר בעוף, אסר את הדם בעוף, התיר בדג, וכל כך למה ליתן שכר טוב לישראל שמשמרין את המצות.  ",
                "האל תמים דרכו וגו' <small>(ש\"ב כב לא ותהלים יח לא)</small>, כי כל דרכיו של הקב\"ה תמימות הן, וכי מה איכפת להקב\"ה בין שוחט בהמה ואוכל אותה לנוחר בהמה ואוכל אותה, כלום מועילו או מזיקו, או מה איכפת לו בין אוכל טמאות לאוכל טהרות, אלא אם חכמת חכמת לך [ולצת לבדך תשא] <small>(משלי ט יב)</small>, הא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן [את הבריות] שנאמר אמרת ה' צרופה <small>(ש\"ב שם)</small>, למה שהוא מגן עליך, [שנאמר] מגן הוא לכל החוסים בו <small>(שם)</small>, הוי זאת החיה אשר תאכלו."
            ],
            [
                "אמר איוב מי יתן טהור מטמא לא אחד <small>(איוב יד ד)</small>, משהתיר הקב\"ה את הפרה ואסר את הגמל, מי יוכל לטהר או לטמא, מי עשן כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. בא וראה מתחילת ברייתו של עולם היה הכל מותר, שנאמר כירך עשב נתתי לכם את כל <small>(בראשית ט ג)</small>, ומשעמדו ישראל על הר סיני הרבה להם תורה ומצות ליתן להם שכר טוב, ואם כן למה לא צוה לאדם הראשון, אמר הקב\"ה מצוה קלה צויתי לו ועבר ליה, כל המצות הללו איך יכול לקיים, בו ביום שנצטוה בו, בו ביום ביטל ועבר עליהם, לא היה יכול לעמוד בציוי יום אחד, כיצד אמר ר' יוהדה בן פדייה, י\"ב שעות הוי היום בשעה ראשונה עלה אדם הראשון במחשבתו של הקב\"ה להבראות, בשניה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גיבלו, בחמישית ריקמו, בששית העמידו גולם, בשביעית נפח בו נשמה, שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים <small>(בראשית ז׳:כ״ב)</small>, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית צוהו מזה אכול ומזה לא תאכל, בעשירית חטא, באחת עשרה נידון, בשתים עשרה נתגרש, הוי שלא עמד בציוי אפילו שעה אחת. אמר ר' יהודה בן פדייה מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בנסיונך אפילו שעה אחת, והרי בניך משמרין כל המצות שניתנו להם ועומדין בהם, אחד מהם עומד ונוטע מעדר ומנכש, מזמר טורח ומשקה, ורואה פירות נטיעותיו שהן מבכירות וקופץ ידיו ואינו טועם מהם, לקיים מה שנאמר שלש שנים [יהיו לכם] ערלים וגו' <small>(ויקרא יט כג)</small>, וארם הראשון נאמר לו מזה אכול ומזה לא תאכל, [שנאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת וגו'] <small>(בראשית ב טז יז)</small>, ולא עמד בציווי שעה אחת, [אלא ותתן גם לאישה עמה ויאכל] <small>(שם ג ו)</small>, ובניך נצטוו את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו [ועומדים בהם], בריאה ונמצא טרפה מונע ידו ואינו אוכל, הוי אמרת ה' צרופה. [לפיכך לא נצטוה אדם הראשון שהיה גלוי לפני הקב\"ה שלא היה יכו לעמוד בהן, אבל ישראל כמה מצות נתן להם הקב\"ה והיו מקבלים ואומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, לכך הזהירן זאת החיה אשר תאכלו וגו', אך את זה לא תאכלו וגו']."
            ],
            [
                "את המגל ואת השפן ואת הארנבת ואת החזיר <small>(ויקרא יא ד ה ו ז)</small>, את הגמל, זו מלכות בבל, שנאמר בת בבל השדודה [אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו] <small>(תהלים קלז ח)</small>, את ארנבת, זו מלכות מדי, שנאמר ויבקש המן להשמיד וגו' <small>(אסתר ג ו)</small>, את השפן זו יון שהשפילה את התורה מפי הנביאים, ואת החזיר זו מלכות אדום הרשעה, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער <small>(תהלים פ יד)</small>, למה נמשלה לחזיר שעתיד הקב\"ה להחזיר עליה את מדת הדין, כיצד לעתיד לבא הקבה מוציא כרוז כל מי שעסק בתורה יבא ויטול כרו, ואף הגוים אומרים תן לנו שכרינו שאף אנו עשינו מצוה פלונית, אמר הקב\"ה כל מי שלא אכל שקצים ורמשים יבא ויטול שכרו, באותה שעה הם נוטלין איפופסין שלהן, שנאמר אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יספו נאם ה' <small>(ישעיה סו יז)</small>.",
                "חסלת פרשת שמיני"
            ]
        ],
        "Tazria": [
            [
                "וידבר ה' אל משה לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר <small>(ויקרא יב א ב)</small>, זש\"ה מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני <small>(איוב כט ב)</small>, הפסוק הזה איוב אמרו כשבאו עליו היסורין, אמר מי יתנני [כירחי קדם], ולואי היו לי הימים שהיו לי כשהייתי במעי אמי. כימי אלוה ישמרני, מלמד שהתינוק משתמר כשהוא במעי אמו.  ",
                "[בהלו נרו עלי ראשי <small>(שם שם ג)</small>, מכאן את למד שאורה לתינוק במעי אמו].  ",
                "כאשר הייתי בימי חרפי [בסוד אלוה עלי אהלי <small>(שם שם ד)</small>, מדבר בתינוק] כשם שהגשם טורחת בקרקע ומלוכלך, כך התינוק מלוכלך במעי אמו, (בסוד אלוה עלי אהלי <small>(שם)</small> מדבר בתינוק), וכשם שהתינוק עומד מלוכלך, [כך אדם מלוכלך] בעונות והצרות באות עליו, אותה שעה אמר מי יתנני כירחי קדם, ולואי היו לי הימים שהייתי במעי אמי, מהו אומר באחרונה, כאשר היתי בימי חרפי, אמר ר' אבהו התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם וכל משבחין ומחבבין, אותו, וביותר כשהוא זכר, הוי אשה כי תזריע וילדה זכר."
            ],
            [
                "ד\"א אשה כי תזריע. זש\"ה אחור וקדם צרתני וגו' <small>(תהלים קלט ה)</small>, הכתוב מדבר באדם הראון, [אמר ר' יוחנן] כתיב בו שתי יצירות, שני יודי\"ן, וייצר ה' אלהים את האדם <small>(בראשית ב ז)</small>, יצירה אחת בעולם זה ואחת לעולם הבא, אבל הבהמה והחיה והעוף כתיב בהן יצירה אחת, ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה <small>(שם שם יט)</small>, לכך הוא אומר אחור וקדם צרתני. ר' שמעון בן לקיש אומר אחור למעשה יום ששי, וקדם למעשה יום הראשון, מה טעם, (ריש לקיש אמר) [דאמר ר' שמעון בן לקיש] ורוח אלהים מרחפת על פני המים <small>(שם א ב)</small> זו נפשו של אדם הראשון, לפיכך הוא אומר אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום ששי, וקדם למעשה יום ראשון. ר' אלעזר בן פדת אומר אחור למעשה יום ששי, וקדם למעשה יום ששי, כיצד ששה דברים ברא הקב\"ה ביום הששי, אלו הן נפש חיה ובהמה ורמש וחיתו ארץ ואדם וחוה, ונפשו של אדם נבראת תחילה, שנאמר תוצא הארץ נפש חיה, ואין נפש חיה, אלא נפשו של אדם, שנאמר ויהי האדם לנפש חיה <small>(בראשית ב ז)</small>, הרי קדם למעשה יום הששי, ואחור ליום הששי, שהיה עסוק בו כל יום הששי, הוי אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום הששי, וקדם למעשה יום הששי. ר' שמואל בר נחמני אמר מהו אחור וקדם, דו פרצופין, זכר ונקבה, הוי אומר אחור וקדם צרתני. אמר אדם אחר שברא הקב\"ה כל בהמה וחיה ברא אותי, כך התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו הקב\"ה מצוה עליו מזה אכול ומזה לא תאכל, וזה לכם הטמא, ומשהוא מקבל עליו במעי אמו את כל המצות שבתורה אחר כך נולד, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר."
            ],
            [
                "[אשה כי תזריע וילדה זכר]. זש\"ה אין קדוש כה' כי אין בלתך <small>(ש\"א ב ב)</small>, מהו כי אין בלתך, אלא מלך בשר ודם בונה פלטין ובנינו מבלה אותו, אבל הקב\"ה מבלה את עולמו, כביכול כי אין בלתך, כי אין בלותיך, ואין צור כאלהינו <small>(שם)</small>, כיצד בשר ודם צר צורה על הכותל, שמא יכול לצור על מים, הקב\"ה צר את העובר במעי אמו בתוך המים, הוי אין צור כאלהינו, אין צייר כאלהינו.  ",
                "ד\"א אין צור כאלהינו, בשר ודם צר צורה הוא מדבר וצורתו אינה מדברת, [והוא] משבח את צורתו, אבל הקב\"ה צורתו עומדת ומשבח לפניו. [ד\"א אין צור כאלהינו] בשר ודם מבקש לצור צורה כמה סממנין צריך להביא עד שלא צר אותה, אבל הקב\"ה הוא צר צורה מתוך טיפה אחת, בא וראה הטווס שבו שלש מאות וששים [וחמשה] מיני צבעונין, והוא נוצר מטיפה אחת של לובן, ולא תאמר בעוף, אלא אפילו באדם מטיפה אחת של לובן הוא נוצר, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, [הוי אין צור כאלהינו. ד\"א מלך בשר ודם צר צורה, אבל אין צורתו עוש צורה. אבל הקב\"ה צר צורה וצורתו עושה צורה, שהוא צר את האשה, והאשה יולדת ועושה צורה כיוצא בה, אשה כי תזריע]."
            ],
            [
                "[ד\"א אשה כי תזריע וילדה זכר]. אם קדמה האשה יולדת זכר, אם קדם האיש (מוליד) [יולדת- נקבה. אמר ר' אבין הלוי [ברבי] רמז לך הכתוב אם נקבה תלד, אם קדם האיש מולדת נקבה, קודמת האשה מולדת זכר, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. אמר ר' חייא בר אבא לפיכך הזכר נתלה באשה, והנקבה באיש, שנאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו ואת בוז אחיו <small>(בראשית כב כ כא)</small>, ובתואל ילד את רבקה <small>(שם שם כג)</small>, וכן הוא אומר פלגש כלב (ילדה) [מעכה ילד] (שכר) [שבר] ואת תרחנה. ותלד (שצף) [שעף] אבי מדמנה, (ואת) [את] שוא אבי מכבנא ואבי (גבעה) [גבעא] ובת [כלב] עכסה <small>(דה\"א ב מח מט)</small>, הוי נתלו הנקבות באיש והזכרים באשה, לכך נאמר אשה כי תזריע. אמר ר' אייבו מעשה נסים הקב\"ה עושה עם האיש הזה, אדם שהוא נתון בקמון יום אחד, אין נפשו מפרכסת עליו, אבל התינוק ההוא נתון במעי אמו תשעה חדשים והקב\"ה משמרו, רבותינו אמרו מעשה נסים הקב\"ה עשה עם האדם הזה, האדם שהוא נתון באמבטי יום אחד נפשו מקנטת עליו, והתינוק נתון במעי אמו ט' חדשים ואין נפשו קניטה עליו, [למה שהקב\"ה עושה עמו מעשה נסים]. אמר איוב אשא דעי למרחוק <small>(איוב לו ג)</small>, והיה איוב ראה בני אדם אשה יולדת איש, והספינה שטה בתוך המים אצבע על אצבע, ותמה על הדברים האלו, ואומר אשא דעי למרחוק, לכך כתיב אשה כי תזריע."
            ],
            [
                "[ד\"א אשה כי תזריע]. אמר ר' יהודה [בר סימון] שני יריכי אשה נעשין כשני יריכי אבנים, כדי שיהא בה כח כשהיא יולדת, שנאמר (וראיתם) [וראיתן] על האבנים <small>(שמות א טז)</small>. אמר ר' [מאיר] מעשה נסים הקב\"ה עושה עם התינוק הזה, כיצד עד שלא תלד האשה מושכת דמים, משילדה הדמים מסתלקין לשדים ונעשה חלב, והתינוק יונק מהן. אמר ר' אבא בר כהנא מעשה נסים הקב\"ה עושה עם התינוק הזה, כיצד הפונדיה (פי' כיס) שהיא מליאה ופיה למטה המעות מתפזרין, אבל האשה הזו פונדיה שלה למטה, והולד נשמר. ד\"א הבהמה הזו מהלכת והולד רבוץ בתוך מעיה, אבל האשה הזו מהלכת זקופה והולד בתוך מעיה והקב\"ה משמרו."
            ],
            [
                "ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה וגו' <small>(ויקרא יב ו)</small>. למה היא מביאה קרבן, אמרו רבותינו מאה פעמים היא פועה בשעה שהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשעה למיתה ואחד לחיים, וכיון שהצרות מגיעות אצלה, היא נודרת שאינה מכרת אישה עוד, לכך היא מביאה קרבן, שנאמר תביא כבש בן שנתו וגו'."
            ],
            [
                "וביום השמיני ימול בשר ערלתו <small>(ויקרא יב ג)</small>. אין כתיב כאן שיוציא הוצאות, ראה כמה ישראל מחבבין את המצות, כמה הן מוציאין הוצאות כדי לשמרן, אמר הקב\"ה אתם משמחין את המצות, אף אני אוסיף לכם שמחה, שנאמר ויספו ענוים בה' שמחה <small>(ישעיה כט יט)</small>. שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזה מעשים נאים של הקב\"ה או של בשר ודם, א\"ל של בשר ודם נאים, א\"ל טורנוסרופוס הרשע הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם, א\"ל ר' עקיבא לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם. א\"ל למה אתם מולים, א\"ל אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקב\"ה, הביאו לי שבולים וגלוסקאות, [אמר לו אלו מעשה הקב\"ה ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים, הביאו לי] אנוצי פשתן וכלים מבית שאן, א\"ל אלו מעשה הקב\"ה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים, א\"ל טורנוסרופוס הואיל הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו, א\"ל ר' עקיבא ולמה שוררו יוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו, ולמה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב\"ה לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן, לכך אמר ודוד (כל) אמרת (אלוה) [ה'] צרופה וגו' <small>(תהלים יח לא)</small>."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' <small>(ויקרא יג א ב)</small>, זש\"ה מי פלג לשטף תעלה <small>(איוב לח כה)</small>, אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בערביא קורין לשער שטפא, שכל שער ושער שבאדם ברא לו מעין בפני עצמו, לפי שאיוב קורא תגר ואמר אשר בערה ישופני [והרבה פצעי חנם] <small>(שם ט יז)</small>, על חנם הביא את כל היסורין האלו עלי, א\"ל אליהוא חס ושלום, חלילה לאל מרשע ושדי מעול, אלא כי פועל אדם ישלם לו [וכאורח איש ימציאנו] <small>(שם לד י יא)</small>, הכל במדה הוא מביא, אמר ר' אבין הלוי בשם ר' אבא בר כהנא אין הקב\"ה מודד מדה (בנפישה) [בכפישה], אלא הכל במשפט, [שנאמר כי אלהים שופט] זה ישפיל וזה ירים <small>(תהלים עה ח)</small>, א\"ל הקב\"ה לאיוב אפילו השער שעליך מעין עשיתי לו, ומדה עשיתי לו, שנאמר מי פלג לשטף תעלה. מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים, נתמטה ידו, ובקש לצאת לחוצה לארץ, קרא לאשתו, אמר לה בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי להראות את נגעיהם, בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים, אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהי יודעת שלקה, לפי שכל שער ושער ברא לו הקב\"ה מעין בפני עצמו, [שיהא שותה ממנו], יבש המעין שלו יבש השער, אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער ברא לו הקב\"ה מעין בפני עצמו [שיהא שותה ממנו] אתה שאתה אדם, וכמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמין לך הקב\"ה פרנסה, לפיכך לא הניחה אותו לצאת לחוצה לארץ.  ",
                "ד\"א מי פלג לשטף תעלה. כשהקב\"ה ברא את האדם בחכמה ברא אותו, כיצד אם ברא אותו רובו מים ומיעוטו דם, נעשה איסטניס, אם ברא אותו רובו דם ומיעוטו מים, נעשה מצורע, חציו מים וחציו דם [הרי זה] אדם שלם."
            ],
            [
                "אדם כי יהיה בעור בשרו גוו'. למה אינו אומר דבר אל בני ישראל כשם שהוא אומר בכל הפסקות, [אלא אדם כי יהיה], זש\"ה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע <small>(תהלים ה ה)</small>, לפי שהפסוק אומר (האומר) [אומר] עצתי תקום וכל חפצי אעשה <small>(ישעיה מו י)</small>, מי ששומע את הפסוק הזה אומר שמא יש עיבור דין למעלה, אמר ר' תנחומא בר אבא מהו וכל חפצי אעשה, שאינו חפץ לחייב שום בריה, שנאמר [כי אם אחפוץ במות הרשע <small>(יחזקאל לג יא)</small> הוי] כי לא אל חפץ רע אתה, מהו לא יגורך רע. אמר ר' יוחנן אמר דוד לפני הקב\"ה רבונו של עולם אם אתה חפץ לזכות מי ימחה בידך, באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה <small>(קהלת ח ד)</small>, מי גדול ממך, בנוהג שבעולם שלטון שהוא יושב לדין, ומבקש לזכות או לחייב, הוא מתיירא מן גדול הימנו, שלא יתנו עליו אנקליטון לקומוס, קומוס מתיירא מאפרכוס, אפרכוס מתיירא מן המלך, המלך מתיירא ממך, ואתה אם מבקש אתה לזכות בריותיך, ממי אתה מתיירא, לא יגורך רע, ואין הלשון הזה אלא לשון יראה, כענין שנאמר כי יגורתי מפני האף והחמה <small>(דברים ט יט)</small>."
            ],
            [
                "אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. זש\"ה איום ונורא הוא וגו' <small>(חבקוק א ז)</small>. הפסוק הזה מדבר באדם הראשון, ובפרעה, ובאדום, [ובסנחריב, ובנבוכדנצר], ובבני אדם, באדם הראשון כיצד, כשברא הקב\"ה (את העולם) את אדם הראשון, אמר ר' אבא בר כהנא בראו בדמותו, שנאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו' <small>(בראשית א כז)</small>, ובראו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים <small>(דברים ד לב)</small>, והיה שולט בכל העולם, שנאמר ורדו בדגת הים וגו' <small>(בראשית א כח)</small>. ואומר ומוראכם וחתכם יהיה וגו', <small>(שם ט ב)</small>, לכך נאמר איום. ונורא זה אדם הראשון, ממנו משפטו ושאתו יצא <small>(חבקוק שם)</small>, זו חוה שיצאה ממנו וגרמה לו למות, [שנאמר] ותתן גם לאישה עמה ויאכל <small>(בראשית ג ו)</small>, [ומנין שיצאה ממנו, שכן כתיב עצם מעצמי ובשר מבשרי] <small>(שם ב כג)</small>, הוי איום ונורא הוא. [ד\"א] איום ונורא הוא, זה פרעה שהיה (נח) (קוזמוקטור) [קוזמוקרטור], שנאמר מושל עמים ויפתחהו <small>(תהלים קה כ)</small>. ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה שהיה מגודל בתוך ביתו והיה סבור שהוא בן בתו, שנאמר ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן <small>(שמות ב י)</small>. עמד והביא עליו עשר מכות, שנאמר [ועתה לך ואשלחך אל פרעה] <small>(שם ג י)</small>, ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות <small>(שם ד יז)</small>. אמר ר' יהודה המטה משאוי ארבעים סאה היה, ושל סנפירינון היה, והיה חקוק עליו עשר מכות, נוטריקון דצ\"ך עד\"ש באח\"ב, ומשה מביט במטה ורואה את המכה הראויה לבוא ומביאה על פרעה הוי איום ונורא.  ",
                "[ד\"א] איום ונורא זה אדום, שנאמר (דחילא) [דחילה] ואימתני [ותקיפא] <small>(דניאל ז ז)</small>, ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיהו (שהיה גר אדומי) [אמר ר' יצחק גר אדומי היה] ומתנבא עליו, חזון עובדיה [כה אמר אדני אלהים לאדום וגו'] <small>(עובדיה פסוק א)</small>, (אמר ר' יצחק עובדיה זה גר אדומי היה) הוי איום ונורא זה אדום, ממנו משפטו ושאתו יצא זה עובדיה. ",
                " [ד\"א] איום ונורא זה סנחריב, שנאמר ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור <small>(מ\"ב יט כד)</small>, ואמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי <small>(שם יח לה)</small>, [וכן הוא אומר] והיו מוטות כנפיו וגו' <small>(ישעיה ח ח)</small>, חד מששים באוכלוסין היה מספק את ארץ ישראל, שנאמר והיו מוטות כנפיו המוטה הזו של תרנגול אחד מששים בכנפיו, כיון שבא להכנס לירושלים, אמר לאוכלוסיו שכבו, ובבוקר אנו משליכין לתוכה טבעות שלנו ונסקל אותם בהם, הוי איום ונורא, זה סנחריב, ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו כשעלה להחריב את ירושלים לא עלתה בידו, [שנאמר] ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' <small>(מ\"ב יט לה)</small>, וכתיב וישב בבושת פנים לארצו ויבא בית אלהיו (ויוצאי) [ומוציאי] מעיו (הכוהו בחרב) [שם הפילוהו בחרב] <small>(דה\"ב לב כא)</small>, [נכנס להתפלל לפני נסרוך אלהיו, אמרו בניו כן זה מטעה עצמו, היו לו לעמוד כשנשרפו כל אוכלוסיו, והיו נוססין והורגין אותו], שנאמר ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב <small>(מ\"ב יט לז)</small>, הוי איום ונורא זה סנחריב, ממנו משפטו ושאתו יצא זה בניו. ",
                " [ד\"א] איום ונורא זה נבוכדנצר, שנאמר ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו' <small>(ישעיה יד יג)</small>, ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך, אמרו רבותינו כשנטרד נבוכדנצר, כמו שכתוב ומן אנשא לך טרדין <small>(דניאל ד כט)</small>, כל אותו זמן היה אויל מרודך משמש תחתיו, וכיון שחזר חבשו בבית הכלא, וכל מי שנחבש על ידו אינו יוצא מבית הכלא לעולם עד יום מותו, שנאמר (ואת) אסיריו לא פתח ביתה <small>(ישעיה יד יז)</small>, כשמת נבוכדנצר בקשו להמליך לאויל מרודך, נכנסו עליו ולא קיבל, אמר להם בראשונה שמעתי לכם, לכך נחבשתי, ועכשיו אשמע לכם שמא חי הוא ויעמוד עלי ויהרגני, עמדו על נבוכדנצר וגררוהו מקברו והוציאוהו, וראה אותו שמת, והמליכוהו, לקיים מה שנאמר ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב <small>(שם שם יט)</small>, הוי איום ונורא זה נבוכדנצר, ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך. ",
                " ד\"א איום ונורא זה האדם שמושל בכל מה שברא הקב\"ה בעולמו, שנאמר תמשילהו (במעשה) [במעשי] ידיך וגו' <small>(תהלים ח ז)</small>, ממנו משפטו ושאתו יצא, שבשעה שוא חוטא מביא עליו יסורין מגופו, למה שאין מדותיו כמדת בשר ודם, בשר ודם כהוא רוצה עבדיו לרדות, מביא (גבלין) [מגלבין] וכבלים ורודה אותם ומצערן, אבל הקב\"ה אינו כן, אלא מכל גופו של אדם רודה אותו ומכהו (שנאמר ממנו משפטו ושאתו יצא) [מנין ממה שקרינו בענין אדם כי יהיה בעור בשרו]."
            ],
            [
                "אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. זש\"ה כי לא אל חפץ רשע אתה <small>(תהלים ה ה)</small>, ללמדך שאין הקב\"ה חפץ לחייב בריה, שנאמר כי לא אחפוץ במות המת <small>(יחזקאל יח לב)</small>, ובמה חפץ להצדיק בריותיו [שנאמר ה' חפץ למען צדקו וגו' <small>(ישעיה מ בכא)</small> למען צדק בריותיו] ולא לחייב, וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשבראו נתנו בגן עדן, וצוהו ואמר לו, זה אכול ומזה לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו מות תמות <small>(בראשית ב יז)</small>, עבר הביא עליו איפופסין, בא השבת ופינהו, התחיל מסיח עמו מא יעשה תשובה, שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם <small>(שם ג ט)</small>, אין ה' אלא מדת הרחמים, שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון <small>(שמות לד ו)</small>, הקדים לו מדת רחמים למדת הדין, הוי כי לא אל חפץ רשע, שאינו חפץ לחייב בריה, התחיל מסיח מי הגיד לך וגו' <small>(בראשית ג יא)</small>, ויאמר האדם האשה וגו' <small>(שם שם יב)</small>, הניח מאדם, התחיל מסיח עם האשה, שנאמר ויאמר ' אלהים לאשה וגו' <small>(שם שם יג)</small>, אבל כשבא אצל הנחש לא הסיח עמו, אלא מיד נתן לו איפופסין, שנאמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת וגו', ואיבה אשית וגו' <small>(שם שם יד טו)</small>, חזר אצל האשה ואמר לה, הרבה ארבה עצבונך והרונך <small>(שם שם טז)</small>, וכשחזר אצל האדם, לא חייבו, אלא רמז לו לעשות תושבה, מנין, אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך <small>(שם שם יט)</small>, אין שובך אלא לשון תשובה, שנאמר שובה ישראל <small>(הושע יד ב)</small>, כיון שלא עשה תשובה, טרדו מגן עדן, שנאמר [ויגרש את האדם <small>(בראשית ג כד)</small>, הוי] כי לא אל חפץ רשע אתה, מהו לא יגורך רע, אמר ר' תנחומא בר חנילאי בשם ר' ברכיה בשם ר' יוחנן אין עומדין לפני הקב\"ה אלא מלאכי שלום ומלאכי רחמים, אבל מלאכי הזעם רחוקים ממנו, שנאמר באים מארץ מרחק מקצה השמים ה' וכלי זעמו לחבל (את) כל הארץ <small>(ישעיה יג ה)</small>. [ד\"א] לא יגורך רע, אמר ר' יוחנן אין אתה גורר אחר הרעה, ואין הרעה גוררת אחריך ואינה דרה אצלך."
            ],
            [
                "ד\"א לא יגורך רע. אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוחנן אין שמו של הקב\"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקב\"ה את האור ואת החושך וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור, ולא הזכיר שמו על החושך, שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה <small>(בראשית א ה)</small>, וכן אתה מוצא כשברא אדם וחוה, הזכיר שמו עליהן, שנאמר ויברך אותם אלהים וגו' <small>(שם שם כח)</small>, וכשקללם לא הזכיר שמו עליהם, שנאמר אל האשה אמר <small>(שם ג טז)</small>, ולאדם אמר <small>(שם שם יז)</small>, ואם תאמר על הנחש הזכיר בשעת קללתו, [דכתיב ויאמר ' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור את <small>(שם שם יד)</small>], כך שנו חכמים, על ג' דברים הזכיר הקב\"ה שמו, אעפ\"י שהן לרעה,  ",
                "על המסית זה הנחש שהסית את האשה ואמר כי יודע אלהים וגו' <small>(שם ג ה)</small>, ולפי שהסית הזכיר את שמו עליו, ועל העובר על דברי חכמים, שנאמר כה אמר ה' [אלהי ישראל] ארור האיש אשר לא ישמע וגו' <small>(ירמיה יא ג)</small>,  <br>ועל העושה פטרונו בשר ודם, שנאמר כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו (ומה') [ומן ה'] יסור לבו <small>(שם יז ה)</small>,  ",
                "וכן אתה מוצא בנח כשבירך את בניו, שנאמר ברוך ה' אלהי שם וגו' <small>(בראשית ט כו)</small>, אבל כשקילל את כנען [לא הזכיר שמו של הקב\"ה עליו], שנאמר ויאמר ארור כנען וגו' <small>(שם שם כה)</small>, וכן אתה מוצא באלישע הנביא, כשבא מלך ארם להלחם בישראל, נתייעץ בעבדיו, ועשה להם פיטסים, אמר כשיבואו ישראל להלחם בנו יפלו בתוך הפיטסים (פי' חפירות), שנאמר ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלוני אלמוני תחנותי, וישלח איש האלהים אל מלםך ישראל [לאמר] השמר מעבור (אל) המקום הזה כי שם ארם נחתים <small>(מ\"ב ו ח ט)</small>.ואין הקב\"ה עושה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים <small>(עמוס ג ז)</small>, כיון שעברו ישראל פעם ראשונה ושניה ולא נפלו, הרגיש מלך ארם ואמר לעבדיו, הלא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל, אמרו לו עבדיו כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך ויאמר לכו וראו וגו' <small>(מ\"ב שם יא יב יג)</small>, וישלח שמה סוסים ורכב <small>(שם שם יד)</small>, מיד ויצעק ויאמר אהה אדני איכה נעשה, ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם <small>(שם שם טו טז)</small>, מיד נתפלל אלישע לשמו של הקב\"ה, שנאמר ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש (סביב) [סביבות] אלישע <small>(שם שם יז)</small>, מיד עמד אלישע וקלל ארמים, ויאמר (הכה) [הך נא] את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע <small>(שם שם יח)</small>, ולא הזכיר את השם, וכשחזר והתפלל עליהם שיפקחו עיניהם אמר ה' פקח (נא) [את עיני אל ויראו] <small>(שם שם כ)</small>, הוי שאין שמו של הקב\"ה נזכר על הרעה. וכן אתה מוצא כשבאו מלאכי חבלה להחריב את ירושלים, שנאמר והנה ששה אנשים באים וגו' <small>(יחזקאל ט ב)</small>, אמר לו הקב\"ה לגבריאל מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר, כדכתיב ויאמר אל האיש לבוש הבדים וגו' <small>(שם י ב)</small>, בא גבריאל ועמד לו אצל האופן, א\"ל הכרוב מה אתה חפץ, א\"ל כך וכך צוני הקב\"ה, א\"ל טול, א\"ל תן אתה בידי, וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים <small>(שם שם ז)</small>, אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי אילמלי לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ולא רצה הקב\"ה לעשות את הרעה על ידי עצמו אלא על ידי מלאך, אבל לעתיד לבא הטובה עושה על ידי עצמו, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' <small>(שם לו כה)</small>, הוי כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע."
            ],
            [
                "[ד\"א] מהו ולא יגורך רע. שאין שמו של הקב\"ה מיחל על הרעה, חוץ משני דברים שיחל הקב\"ה שמו עליהם, ואלו הן, וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו <small>(דניאל ט יד)</small>, משום דצדיק ה' אלהינו וישקד על הרעה, אלא צדקה עשה הקב\"ה שהקדים והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר וכל גבורי התורה וירדו לבבל ועשו תרביץ לתורה, שאילולי כן היתה התורה משתכחת בגלות, אלא שיצאו אלו שהאמינו לדבריו של ירמיה עם התורה והחרש, והמסגר אלף <small>(מ\"ב כד טז)</small>, מהו חרש, כיון שפותחין בתורה נעשו הכל כחרשין, מסגר משהיו סוגרין לא היה בכל ישראל מי שהיה יכול לפתוח, הוי כי צדיק ה' אלהינו.  ",
                "וצדקה עשה באותה גולה ששקד עליה, ועוד טובה גדולה עשה לה לאותה גולה, כיצד בטבת היו ראוין לגלות מירושלים, שכן הוא אומר בן אדם כתוב לך את שם היום [את עצם היום] הזה וגו' <small>(יחזקאל כד ב)</small>. מה עשה הקב\"ה, אמר אם יוצאין עכשיו בצינה הן מתים, מה עשה להם המתין להם בקיץ והגלה אותם, הוא שהנביא אומר אסוף אסיפם נאם ה' <small>(ירמיה ח יג)</small>, אין אסוף אלא גלות, שנאמר אסוף (אאסף) [אסף] כל וגו' <small>(צפניה א ב)</small>. והשניה ויאמר 'אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחת האנשים וגו' <small>(יחזקאל ט ד)</small>, א\"ל הקב\"ה לגבריאל לך ורשום על מצחות הצדיקים תיו של דיו, כדי שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה, ועל מצחות הרשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה, נכנסה קטיגוריא לפני הקב\"ה, [אמרה לפניו] רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הקב\"ה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לו היה בידם למחות ולא מיחו, אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו לא קיבלו מהן, אמרה לפניו רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו, אעפ\"י כן היה בידם להתבזות על קדושת שמך ולקבל על עצמן הכאות מישראל, כשם שהיו הנביאים סובלים, שהרי ירמיה כמה צרות סבל מישראל, וישעיה שכתיב בו גוי נתתי למכים וגו' <small>(ישעיה נ ו)</small>, ושאר הנביאים, מיד חזר ואמר למלאכי חבלה זקן בחור ובתולה טף ונשים [תהרגו למשחית] <small>(יחזקאל ט ו)</small>, אף זה לטובה (שהפגיע) [שהפיג] הקב\"ה את חמתו בירושלים, שנאמר כלה ה' [את חמתו <small>(איכה ד יא)</small>, שאילולי כן, כל ישראל נתחייבו כליה, הוי לא יגורך רע, שאין הקב\"ה מיחל שמו על הרעה, ואפילו ישראל חלק להם כבוד ולא הזכירן לרעה, כשבא על הקרבנות אמר למשה, דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' <small>(ויקרא א ב)</small>, מכם ולא מאומות העולם, אבל כשבא להזהיר על הנגעים אמר, אדם כי יהיה בעור בשרו, אדם מכם אינו אומר, אלא אדם כי יהיה בעור בשרו וגו', הוי לא יגורך רע."
            ],
            [
                "ד\"א אדם כי יהיה בעור בשרו. קשה לפני הקב\"ה לפשוט ידו באדם זה, אלא מתרה אותו ומלקה ביתו, שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם <small>(ויקרא יד לד)</small>, חזר בו יפה, ואם לאו מלקה את בגדו, שנאמר והבגד (אשר) [כי] יהיה בו נגע צרעת <small>(שם יג מז)</small>, חזר בו יפה, ואם לאו באין על גופו, שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו."
            ],
            [
                "[ד\"א] אדם כי יהיה בעור בשרו. על מה הנגעים באים על הזנות, וכן אתה מוצא בירושלים לפי שהיו שטופין בזנות לקו בצרעת, מה כתיב שם ויאמר ' יען כי גבהו וגו' <small>(ישעיה ג טז)</small>, ואומר ושיפח ה' (את) קדקד בנות ציון <small>(שם שם יז)</small>, [אין ספח אלא צרעת שנאמר שאת או ספחת <small>(ויקרא יג ב)</small>], ואומר ולשאת ולספחת <small>(שם יד נו)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' לנגע צרעת. מדבר בארבע מלכיות, שאת זו בבל, שנאמר ונשאת (את) המשל הזה על מלך בבל ואמרת וגו' <small>(ישעיה יד ד)</small>, ולספחת זה מדי, שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד. בהרת זו מלכות יון. נגע צרעת זו מלכות אדום הרשעה, שהקב\"ה מלקה אותה בצרעת ואת שר שלה, שנאמר מדוע נסחף אביריך וגו' <small>(ירמיה מו טו)</small>. לעולם הבא הקב\"ה יושב בדין על מלכות הרשעה, הוא אומר לה למה את משעבדת בבני, היא אומרת אתה עשית שמסרת אותם בידינו, ואומר לה הקב\"ה בשביל שמסרתי אותם בידך לא נתתה להם רחמים, אלא על זקן הכבדת עולך מאד <small>(ישעיה מז ו)</small>, זה ר' עקיבא ששעבדה בו המלכות מה שאין סוף.  ",
                "ד\"א על זקן הכבדת עולך מאד, שהיתה מכבדת עולה על הזקן כבחור, אומר לה הקב\"ה חייך שאני יושב עליך במשפט ודן אותך ומחייבך, שנאמר רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כסא בת כשדים וגו' <small>(שם שם א)</small> הוא קורא לאדום בת בבל, והוא קורא לאדום בת כשדים, אלא מהו בת בבל תאומתה דבבל, מה בבל החריבה את ביתי, אף זו החריבה את ביתי, לכך בת בבל שבי לארץ אין כסא, כי לא תוסיפי יקראו לך (הרכה והענוגה) [רכה וענוגה] <small>(שם שם)</small>, לפי שהיתה מתפנקת על בני, לפיכך לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה, ומה אני עושה לך, אני פורע מן השר שלך, ומכה אותו בצרעת, ואחר כך אני פורע הימנך, לא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו על גוג שהוא מתגאה בעולם ועולה, אני מכה אותו בצרעת, שנאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים <small>(זכריה יד יב)</small>, על ידי מה על ידי שנתגרו בישראל, וזאת תהיה המגפה על ידי מה על ידי שצבאו על ירושלים. ואל תתמה שאפילו בעולם הזה פרע הקב\"ה משונאיהם בצרעת, ומי היה זה נעמן, שנאמר ונעמן שר צבא מלך ארם [וגו'], והאיש היה גבור חיל מצורע <small>(מ\"ב ה א)</small>, בשביל מה נצטרע, בשביל ששבה מארץ ישראל נערה קטנה, ואף לעולם הבא הקב\"ה מלקה אותם בצרעת, שנאמר וזאת תהיה המגפה <small>(זכריה שם)</small>, אמר הקב\"ה בשביל שהייתם קוראים לבני טמאים, אני מטמא אתכם בטומאה גדולה בצרעת, ומנין שהיו קורין ישראל טמאים, שנאמר סורו (סורו) טמא קראו למו <small>(איכה ד טו)</small>, אבל ישראל אני אקדש אותם ומטהרן וגואלן מביניכם, שנאמר וקראו להם עם הקדש גאולי ה' <small>(ישעיה סב יב)</small>, וכן אמר שלמה כולך יפה רעיתי ומום אין בך <small>(שה\"ש ד ז)</small>.",
                "חסלת פרשת תזריע"
            ]
        ],
        "Metzora": [
            [
                "זאת תהיה תורת המצורע וגו' (ועקרא יד ב). ילמדנו רבינו כמה בני אדם אין להם חלק לעולם הבא. כך שנו רבותינו אלו שאין להם חלק לעולם הבא, שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, שלשה מלכים ירבעם אחאב ומנשה. אמר ר' יהודה הלוי בר שלום בקשו חכמי המשנה לשנות ארבעה מלכים ולמנות עמהן שלמה, אלא שיצתה בת קול ואמרה על תגעו במשיחי <small>(תהלים קה טו)</small>, ואע\"פ כן חזרו יום אחד לשנות, באתה אש מן השמים וליחכה בספסליהם, חזרה ואמרה, המעמך ישלמנה כי מאסת <small>(איוב לד לג)</small>, כל כך למה היו שונים, על שכתיב והמלך שלמה אהב נשים נכריות [וגו'], ויעש שלמה הרע בעיני ה' <small>(מ\"א יא א ו)</small>. וארבעה הדיוטות בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי, אתה מוצא שהללו מפני דבור פיהם נתחייבו לגיהנם, בלעם על ידי לשונו נדחף לגיהנם, שנאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב <small>(במדבר כג ז)</small>, מן הרמים הייתי, ממחיצת אבות הייתי, ינחני בלק וזרקני לגיהנם, ואין ינחני אלא גיהנם, שנאמר בן אדם נחה על המון מצרים והורידהו וגו' אל ארץ תחתיות <small>(יחזקאל לב יח)</small>, וכן דואג על לשונו נטרד, אימתי בשעה שברח דוד לנוב עיר הכנים (לאחימלך) וקיבלו [אחימלך], הרגיש שאול וכינס כל עבדיו, ואמר להם יפה אתם עושים לי, כי דוד עשה כל מה שהוא מבקש, ואין אחד מכם גולה את אזני, שנאמר כי קשרתם כולכם [עלי ואין גולה את אזני וגו'] <small>(ש\"א כב ח)</small>, התחיל דואג לספר לשון הרע, שנאמר ויען דואג האדומי והוא נצב על עבדי שאול <small>(שם שם ט)</small>, ועל ידו נהרגו שמונים וחמשה כהנים נושאי אפוד, ואחימלך כהן גדול, ונוב עיר הכהנים הכה לפי חרב. וכן אחיתופל על לשונו נטרד, שנאמר ואחיתול רא כי לא נעשתה עצתו וגו' ויצו אל ביתו ויחנק <small>(ש\"ב יז כג)</small>. וגחזי על לשונו נטרד, בשעה שנצטרע נעמן, ונתרפא על ידי אלישע, התחיל נעמן ליתן כסף וזהב ודורונות לאלישע ולא רצה לקבל, היה גחזי משמש לפני אלישע, ראה את הכסף ואת הזב ואת הבגדים, ואמר חשך אדני את נעמן וגו' <small>(מ\"ב ה כ)</small>. וצרעת נעמן [תדבק בך ובזרעך לעולם] <small>(שם שם כז)</small>, למה שנאמר לא ידבק בידך מאומה מן החרם <small>(דברים יג יח)</small>, והיה נעמן ומלך ארם עובדין ע\"ז, וכתיב לא תביא תועבה אל ביתך וגו' <small>(שם ז כו)</small>, ואמרת ולקחתי (מידו) [מאתו] מאומה <small>(מ\"ב ה כ)</small>, חייך מומו אתה לוקח, שנאמר וצרעת נעמן תדבק בך, אמר ר' פדת ברית כרותה להקב\"ה בעולם, שכל המספר בלשון הרע לוקה בצרעת, מנין ממה שכתיב בענין זאת תהיה תורת המצורע, המוציא רע:"
            ],
            [
                "[זאת תהיה תורת המצורע]. אמרו רבותינו אין הנגעים באדם אלא על לשון הרע שיוצא מפיו, ורוח הקודש צווחת, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך <small>(קהלת ה ה)</small>, להלקות את גופך, [ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא] <small>(שם שם)</small>, ואל תאמר לפני המלאך הממונה עליך, בשגגה הוצאתי מפי את הדבור, שכל דבור שיצא מפיך בספר נכתבין, בין טוטב ובין רע בשוגג ובין במזיד, ומנין שהוא כן, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו [ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו וגו'] <small>(מלאכי ג טז)</small>, וכן במדת פורענות אמר דוד אתה ידעת שבתי וקומי וגו' <small>(תהלים קלט ב)</small>, ואמר איוב על שרשי רגלי תתחקה <small>(איוב יג כז)</small>, למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך <small>(קהלת שם)</small>, אלו הידים והגוף שהן לוקין בנגעים."
            ],
            [
                "ד\"א אל תתן את פיך. בלשון נקי דברה לך התורה, אם אמרה לך אשתך שהיא נדה, אל תחטיא את גופך ותיגע בה, אל תאמר לפני המלאך הממונה על צורת הולד שוגג הייתי ולא הייתי יודע, למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך, אלו הבנים שלוקים בנגעים. אמר ר' אחא אם שימש אדם את אשתו נדה, הבנים לוקין בצרעת, כיצד שימש ביום ראשון לנדתה, הבן נולד מהם לוקה לעשר שנה, שימש עמה ביום שני לוקה לעשרים שנה, ביום שלישי לוקה לשלשים שנה, ביום רביעי לוקה לארבעים שנה, ביום חמישי לוקה לחמשים שנה, ביום ששי לוקה לששים שנה, ביום שביעי לוקה לשבעים שנה כנגד שבעת ימי נדתה. ואינו יוצא מן העולם לעד שרואה פירותיו מקולקלין, ואין ימי חייו של אדם אלא שבעים שנה, שכן דוד הוא אומר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' <small>(תהלים צ י)</small>, ואם זכה שמונים, שנאמר ואם בגבורות שמונים שנה <small>(שם)</small>, לכך אם שימש אדם עם האשה נשדה בשביעי, הולד לוקה בן שבעים שנה, שלא יצא מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלין, כביכול אין המרדות הללו משלי, כבר העדתי בך ואמרתי לך זאת תהיה תורת המצורע. ",
                " ד\"א אל תתן את פיך. אם עשית בזדון ותטעה כהן גדול שנקרא מלאך, שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא <small>(מלאכי ב ז)</small>, ותאמר בשגגה חטאתי, אל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, למה לעצמך אתה מטעה, את עצמך את מכה, קול שאת מוצא מפיך יחבל את מעשה ידיך, למה יקצף האלהים על קולך [וחבל את מעשה ידיך] אלו הבנים שלוקין בצרעת שנאמר זאת תהיה תורת המצורע וגו'."
            ],
            [
                "[זאת תהיה תורת המצורע]. זש\"ה מות וחיים ביד (הלשון) [לשון] <small>(משלי יח כא)</small>. הכל תלוי בלשון, זכה זכה לחיים, לא זכה נתחייב למיתה, עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים, שהתורה [נקראת חיים שנאמר] עץ חיים היא למחזיקים בה <small>(שם ג יח)</small>, והיא רפואתו על לשון הרע, שנאמר מרפא לשון עץ חיים <small>(שם טו ד)</small>, ואם עסק בלשון הרע מתחייב נפשו למות, שקשה לשון הרע משפיכות דמים, שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחת, והמספר לשון הרע הורג שלשה, האומרו והמקבלו והנאמר עליו, דואג אמר על אחימלך לשון הרע ונהרג, [שנאמר] ויאמר (שאול) [המלך] מות תמות אחימלך <small>(ש\"א כב טז)</small>, ונהרג שאול [שנאמר] במעלו אשר מעל בה' <small>(דה\"א י יג)</small>, וכן שאול אמר עמוד נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ <small>(ש\"ב א ט)</small>, קטיגוריא של נוב עיר הכהנים, ואין השבץ אלא בגדי כהונה, שנאמר ועשית משבצות זהב <small>(שמות כח יג)</small>. ודואג נשתרש מחיי העולם זה, ומכל חיי העולם הבא, שנאמר גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ (החיים) [חיים] סלה <small>(תהלים נב ז)</small>, מן חיי העולם הבא. מי קשה המכה בחרב או מכה בחץ, [הוי אומר המכה בחץ], המכה בחרב אינו יכול להמית את חבירו אלא אם כן קירב אצלו ונגע בו, והמכה בחץ אינו כן, אלא זורק החץ ומכה אותו בכל מקום שהוא רואה אותו, לכך נמשל מספר לשון הרע לחץ, שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר <small>(ירמיה ט ז)</small>. ואומר בני אדם שיניהם חנית וחצים [ולשונם חרב חדה] <small>(תהלים נז ה)</small>. ראה מה קשה לשון הרע שהוא קשה מגילוי עריות ומשפיכות דמים ומעבודה זרה, מגילוי עריות, דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים <small>(בראשית לט ט)</small>. משפיכות דמים, דכתיב ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא <small>(שם ד יג)</small>. ע\"ז, דכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה <small>(שמות לב לא)</small>. וכשהוא מזכיר לשון הרע אינו אומר לא גדול ולא גדולה, אלא גדולות, שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות <small>(תהלים יב ד)</small>, לכך נאמר מות וחיים ביד (הלשון) [לשון].  ",
                "[ד\"א מות וחיים ביד לשון] אל תאמר הואיל ונתנה לי רשות לדבר הרי אני מדבר כל מה שאני מבקש, הרי כבר הזהירה התורה אותך נצור לשונך מרע [ושפתיך מדבר מרמה] <small>(שם לד יד)</small>, שמא תאמר שאתה מחסר, אין אתה אלא משתכר, ורוח הקדש מצווחת שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו <small>(משלי כא כג)</small>, אל תהי קורא כן, אלא שומר מצרעת נפשו."
            ],
            [
                "ד\"א מות וחיים ביד (הלשון) [לשון]. קשה לשון הרע שאין אדם מוציאו מפיו עד שהוא כופר בעיקר, שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו <small>(תהלים יב ה)</small>, כביכול הקב\"ה צווח על מספרי לשון הרע, מי יקום לי עם מרעים וגו' <small>(שם צד טז)</small>, מי יכול לעמוד בהן, ומי יעמוד בהן גיהנם, וגיהנם צווחת אף אני איני יכולה לעמוד בהן, אמר הקב\"ה אני מלמעלן ואתה מלמטן, אני זורק בהם חצים מלמעלה, ואת הופכת עליהם גחלים מלמטה, שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים <small>(שם קכ ד)</small>, אמר להם הקב\"ה רצונכם להמלט מגיהנם רחקו עצמיכם מלשון הרע, ואתם זוכין בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב <small>(שם לד יג)</small>, החפץ חיים בעולם הזה, אוהב ימים לעולם הבא, לכך נאמר נצור לשונך מרע וגו' <small>(שם שם יד)</small>. אמרו רבותינו מעשה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות, והיה מכריז ואומר מי מבקש סם חיים, שמעה בתו של ר' ינאי, אמרה לאביה רוכל אחד מסבב ואומר מי מבקש סם של חיים, אמר לה לכי וקראי לו,] הלכה וקראה לו אצל ר' ינאי, א\"ל איזהו סם של חיים שאתה מוכר, א\"ל אותו הרוכל בי אין אתה יודע מה הסם הזה, א\"ל אפילו כן הודיעני, א\"ל הבא לי ספר תלים, הביאו לו וגיללו, והוא מראה לו מה שאמר דוד, מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' <small>(תהלים לד יד)</small>. מה עשה ר' ינאי נתן לו ששה סלעים, אמו לו תלמידיו רבי לא היית יודע הפסוק הזה, א\"ל הן, אלא שבא זה וביררו בידי. (לפיכך הצרעת בא על מי שמספר לשון הרע, זאת תהיה תורת המצורע), ללמדך שהמספר לשון הרע הנגעים באין עליו, שנאמר זאת תהיה תורת המצורע, המוציא רע."
            ],
            [
                "[זאת תהיה תורת המצורע. מי שהוא מדבר לשון הרע בחבירו הצרעת באה עליו, מנין את למד ממרים], ראה מה כתיב במרים, ותדבר מרים ואהרן במשה <small>(במדבר יב א)</small>, לפיכך ויפן אהרן אל מרים והנה [מרים] מצורעת כשלג <small>(שם שם י)</small>, מה כתיב שם, זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים <small>(דברים כד ט)</small>, ומה דברה במשה, אמרה נטל משה אשה, והוא בטל מפריה ורביה, מה עשה להן הקב\"ה, נגלה עליהן, והיו צריכין טבילה, שנאמר ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן ואל מרים <small>(במדבר יב ד)</small>, מהו פתאום, שנגלה אליהם והיו צריכין למים פתאום, אמר להם וכך היו צריכין למים, ואני מדבר עמכם, מיד לקתה מרים בצרעת, שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג <small>(שם שם י)</small>, והלא דברים קל וחומר, ומה מרים שלא דברי כי אם באחיה חביבה שלא בפניו, ולא נתכוונה אלא להחזירו לאשתו, כך, המספר לשון הרע על חבירו על אחת כמה וכמה, מה כתיב למעלה מן הענין השמר בנגע הצרעת <small>(דברים כד ח)</small>, ואף אהרן שהיה כהן גדול נגעה בו ידו של הקב\"ה, שנאמר ויחר אף ה' בם <small>(במדבר יב ט)</small>, באהרן ובמרים, אלא שאהרן נתרפא מיד, ומרים לאחר [שבעת] ימים, [שנאמר] ותסגר מרים [מחוץ למחנה] שבעת ימים <small>(במדבר יב טו)</small>, הוי זאת תהיה תורת המצורע, המוציא רע שמצא רע."
            ],
            [
                "[זאת תהיה תורת המצורע]. וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני על שאמר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע, ומה אמר, אמר ר' יהושע בן לוי כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו [וגו'] <small>(בראשית ג ה)</small>, אמר לה כל אומן שונא את חבירו, וכשבקש לבראות את עולמו מן האילן הזה אכל וברא את עולמו, אף אתם אכלו ממנו ואתם יכולין לבראות כמוהו, אמר לה הקב\"ה את ספרת לשון הרע, סופך ללקות, שנאמר ויאמר ה' אל הנחש וגו' <small>(שם שם יד)</small>. במה איררו בצרעת, ואין ארירה אלא צרעת, שנאמר כי צרעת ממארת הוא <small>(ויקרא יג נא)</small>. אמר ר' הונא דשאב [בשם] ר' יהושע בן לוי, הסלעין (פי' הגוונין) שהן על הנחש הוא צרעותו, ולא עוד אלא כל בעלי מומין מתרפאין לעולם הבא והנחש אינו מתרפא, שנאמר ארור אתה מכל הבהמה <small>(בראשית שם)</small>, מהו מכל, שהכל מתרפאין והוא איננו מתרפא, בני אדם מתרפאין, שנאמר (אז ידלג כאיל פסח וגו') אז תפקחנה עיני עורים וגו' [אז ידלג כאיל פסח וגו'] <small>(ישעיה לה ה ו)</small>, ובחיה ובהמה כתיב, זאב וטלה ירעו כאחד <small>(שם סה כה)</small>, אבל הנחש אין לו רפואה, שנאמר ונחש עפר לחמו <small>(שם)</small>, אמר ר' חלבו אפילו אוכל כל מעדני עולם, אינו טועמן אלא עפר, ואף לעתיד לבא כן, ונחש עפר לחמו, שאינו מתרפא לעולם, שהוא הוריד את הבריות לעפר, ומי גרם לו, עטל ידי שאמר לשון הרע, לכך זאת תהיה תורת המצורע, הרבה תורות בספר הזה, (זאת תורת האשם), זאת תורת העולה <small>(ויקרא ו ב)</small>, [זאת תורת האשם] <small>(שם ז א)</small>, זאת תורת זבח השלמים <small>(שם שם יא)</small>, ואף כאן התקנתי תורה למצורע, זאת תהיה תורת המצורע וגו'."
            ],
            [
                "[זאת תהיה תורת המצורע] ביום טהרתו. במה בשתי צפרים חיות טהורות, מה נשתנה קרבנו מכל הקרבנות, אלא הוא סיפר לשון הרע, לפיכך אמר הכתוב צפרים, שהן מוליכות קולן, שנאמר כי עוף השמים יוליך את הקול <small>(קהלת י כ)</small>.  ",
                "ועץ ארז. הארז הזה אין עץ גבוה ממנו, ולפי שהגביה את עצמו כארז, באתה עליו את הצרעת, דאמר ר' שמעון בן אלעזר על גסות הרוח הצרעת באה, שכן אתה מוצא בעזיהו (ובחזקתו) [וכחזקתו] גבה לבו עד להשחית וימעול (מעל) בה' [אלהיו], ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו <small>(דה\"ב כו טז יט)</small>, ובאזוב, אין באילנות ]נמוך] כאזוב, לפי שהשפיל עצמו, לפיכך מתרפא על ידי אזוב. ",
                " ושחט את הצפור האחת <small>(ויקרא יד ה)</small>. למה שוחט אחת ומשלח אחת, אלא אם עשה תשובה אין את רואה אותה עוד, ואם אין את חוזר בך, הצרעת חוזרת עליך, כשם שהצפור החיה יכולה לחזור, לכך ושלח את הצפור וגו'. ",
                " והובא אל הכהן <small>(שם שם ב)</small>. מהו והובא, והוא בא, למה שהכל רחוקין ממנו, שכן דוד אמר אוהבי ורעי (רחקו ממני) מנגד נגעי יעמודו וקרובי מרחוק עמדו <small>(תהלים לח יב)</small>, וכן הוא אומר בדד ישב מחוץ למחנה <small>(ויקרא יג מו)</small>, לכך נאמר והובא, והוא בא.\n"
            ],
            [
                "ד\"א זאת תהיה תורת המצורע. מדבר בישראל כשהיו בירושלים, והיה ירמיה אומר להן עשו תשובה, ולא עשו, ומה עשה הקב\"ה הלקה אותן בצרעת, שנאמר וספח ה' קדקד בנות ציון <small>(ישעיה ג יז)</small>, ואין ספח אלא צרעת, שנאמר שאת או ספחת וגו' <small>(ויקרא יג ב)</small>.  ",
                "וראה הכהן. זה ירמיה, שנאמר מן הכהנים אשר בענתות וגו' <small>(ירמיה א א)</small>. והנה נרפא נגע הצרעת. שהגלה אותן לבבל, משגלו א\"ל נבוכדנצר שיכרעו לצלם, שנאמר ומן די לא יפול ויסגוד <small>(דניאל ג ו)</small>, א\"ל לאלהך (לית אנחנא) [לא איתנא] פלחין וגו' <small>(שם שם יח)</small>, מה עשה. ולקח הכהן עץ ארז ושני תולעת ואזוב, זה חנניה מישאל ועזריה, והשליך אל תוך שרפת הפרה, שהשליכן לאש, שנאמר ורמיו לגו אתון נורא וגו' <small>(שם שם כא)</small>, א\"ל הקב\"ה בעולם הזה מפני העונות הייתם מתיסרין ומטהרין וחוזרין ומתיסרין, לעתיד לבא אני הוא שמטהר אתכם מלמעלן, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם <small>(יחזקאל לו כה)</small>."
            ],
            [
                "כי תבואו אל ארץ כנען וגו' ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם <small>(ויקרא יד לד)</small> ילמדנו רבינו על כמה דברים הצרעת באה, כך שנו רבותינו, על אחת עשרה דברים הנגעים באים, על ע\"ז, ועל ברכת השם, ועל גילוי עריות, ועל הגניבות, ועל לשון הרע, ועל עדות שקר, ועל הדיין המקלקל את הדין, ועל שבועת שוא, ועל הנכנס בתחום שאינו שלו, ועל החושב מחשבות של שקר, ועל המשלח מדנים בין אחים, ויש אומרים אף על עין רעה, [ואת דורש כולן]. ",
                "על ע\"ז מנין, שבשעה שעשו את העגל לקו בצרעת, שנאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא <small>(שמות לב כה)</small>, וכתיב במצורע ראשו יהיה פרוע <small>(ויקרא יג מה)</small>. ועל ברכת השם מנין, מגלית שנאמר ברו לכם איש <small>(ש\"א יז ח)</small>, ואין איש אלא הקב\"ה, שנאמר ה' איש מלחמה <small>(שמות טו ג)</small>, וכתיב היום הזה יסגרך, ואין סגירה אלא צרעת, שנאמר והסגירו הכהן <small>(ויקרא יג ה)</small>. ועל גילוי עריות, דכתיב וספח ה' קדקד <small>(ישעיה ג יז)</small>, וכתיב ולשאת ולספחת ולבהרת <small>(ויקרא יד נו)</small>. על הגניבות ועל שבועת שוא, שנאמר הוצאתיה נאם ה' (אלהים) [צבאות] ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו (את) [ואת] עציו ואת אבניו <small>(זכריה ה ד)</small>, ואיזה הוא דבר שמכלה עצים ואבנים, הוי אומר זה צרעת, דכתיב ונתץ את הבית [את אבניו ואת עציו] <small>(ויקרא יד מה)</small>. ועל לשון הרע, מן מרים, [דכתיב והנה מרים מצורעת כשלג, ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת] <small>(במדבר יב י)</small>, ואומר זאת תהיה תורת המצורע, המוציא רע. ועל מעידי עדות שקר, שהעידו ישראל על הקב\"ה ואמרו אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>, לקו בצרעת, דכתיב וירא משה את העם כי פרוע הוא <small>(שם שם כה)</small>. ועל הדיין המקלקל את דין, שנאמר והיה כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפא (פרחם) [שרשם] כמק יהיה (ושרשם) [ופרחם] כאבק יעלה כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו <small>(ישעיה ה כד)</small>, ואין פרחם אלא צרעת, שנאמר אם פרוח תפרח הצרעת <small>(ויקרא יג יב)</small>. ועל הנכנס בתחום שאינו שלו, מן עוזיהו שנכנס בתחום הכהונה, שנאמר והצרעת זרחה במצחו <small>(דה\"ב כו יט)</small>. ועל המשלח מדנים בין אחים, שנאמר וינגע ה' את פרעה <small>(בראשית יב יז)</small>, על שנטל שרה מאברהם.  ",
                "ועל עין הרע, אמר ר' יצחק כיון שעינו של אדם רעה להשאיל חפציו, אדם הולך ואומר השאילני מגלך, השאילני קרדומך, או כל חפץ ואומר לו אין לי. מה עושה לו הקב\"ה מלקה ביתו בצרעת, הוא בא לכהן, ואומר לו כנגע נראה לי בבית, והוא מצוה ונתץ את הבית וגו' <small>(ויקרא יד מה)</small>, והכל רואין את כליו כשהן (מוציאין וגוררין) [גוררין ומוציאין] לחוץ, ומפרסמין את כליו, והכל אומרים לא היה אומר לא יש לי מגל, לא יש לי קרדום, הרי יש לו חפץ פלוני פלוני, ולא היה רוצה להשאיל, והיה עינו צרה [והוא מתפרסם] מנין שכן וא אומר יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו <small>(איוב כ כח)</small>. ויש אומרים אף על גסות הרוח מנעמן, ונעמן שר צבא מלך ארם [וגו' והאיש היה גבור חיל מצורע] <small>(מ\"ב ה א)</small>, שהיה גס רוח. ועל האומר דבר על חבירו, שכן אתה מוצא במשה רבינו על שאמר (והם) [והן] לא יאמינו (בי) [לי] <small>(שמות ד א)</small>, א\"ל הקב\"ה הם מאמינים בני מאמינים, [מאמינים] ויאמן העם <small>(שם שם לא)</small>, בני מאמינים שנאמר והאמין בה' <small>(בראשית טו ו)</small>, אלא שצריך [אתה] ללקות (בגופו) [בגופך] שהחושד בכשרים לוקה בגופו, שנאמר ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך [ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג] <small>(שמות ד ו)</small>, אמר להם הקב\"ה לישראל, ראו מה ביניכם לאומות העולם, כשהן חוטאין, בגופן אני נוגע תחילה, ואחר כך בבתיהם, שנאמר וינגע ה' את פרע נגעים גדולים ואת ביתו <small>(בראשית יב יז)</small>, אבל אם אתם חוטאים, בבתיכם אני נוגע תחילה, מנין (שנאמר) [ממה שקראו בענין] כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם."
            ],
            [
                "ד\"א כי תבואו אל ארץ וגו'. זש\"ה אך טוב לישראל [אלהים], יכול לכל, ת\"ל לברי לבב <small>(תהלים עג א)</small>. [כיוצא בדבר אתה אומר טוב ה' לקויו <small>(איכה ג כה)</small>, יכול לכל, ת\"ל לנפש תדרשנו <small>(שם)</small>, כיוצא בדבר אתה אומר טוב ה' למעוז ביום צרה <small>(נחום א ז)</small>, יכול לכל, ת\"ל ויודע חוסי בו <small>(שם)</small>, כיוצא בדבר אתה אומר טוב לה' לכל <small>(תהלים קמה ט)</small>, יכול לכל, ת\"ל ורחמיו על כל מעשיו <small>(שם)</small>, כיוצא בדבר אתה אומר אשרי אדם עוז לו בך <small>(שם פד ו)</small>, יכול לכל, ת\"ל מסלות בלבבם <small>(שם)</small>, אלין דשבילייא דאורייתא בלביהון, כיוצא בו הטיבה ה' לטובים <small>(שם קכה ד)</small>, יכול לכל, ת\"ל לישרים בלבותם <small>(שם)</small>, כיוצא בו קרוב ה' לכל קוראיו <small>(שם קמה יח)</small>, יכול לכל, ת\"ל לכל אשר יקראוהו באמת <small>(שם)</small>, כיוצא בדבר אתה אומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע <small>(מיכה ז יח)</small>, יכול לכל, ת\"ל לשארית נחלתו <small>(שם)</small>, לפיכך אך טוב לישראל אלהים לברי לבב, אינו אומר טוב לישראל אלהים, אלא אך טוב, אך מיעוט היסורין שהביא עליהם טובים, למה לברי לבב, לברר אותו היום לעולם הבא, לכך נאמר אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה <small>(תהלים עג ג)</small>, ראיתי שלותן והייתי מקנא, באלו שהן עושין חללים חללים, שנאמר כל ימי רשע הוא מתחולל וגו' <small>(איוב טו כ)</small>, שלום רשעים, יושבים השקט ובטח בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם <small>(איוב כא ט)</small>, כי אין חרצובות למותם ובריא אולם <small>(תהלים שם ד)</small>, מה חרצובות לא הורדתם לאין ולא חרצבתם ליסורין, ובריא אולם, לפיכך הם בריאים כאולם.  ",
                "ד\"א ובריא אולם, שהם בריאים כסבלו של עולם, יצא מחלב עינימו עברו משכיות לבב <small>(שם שם ז)</small>]."
            ],
            [
                "ד\"א כי תבואו אל ארץ וגו'. מה חטאת הארץ שלוקה, אלא בעון בני אדם הארץ לוקה, שנאמר ארץ פרי מלחה מרעת יושבי בה <small>(תהלים קז לד)</small>, מפני מה היסורין באין לעולם, מפני הבריות שיראו ויסתכלו ויאמרו מי שחטא הוא לוקה, ומי שלא חטא אינו לוקה, ולמה העצים והאבנים והכתלים לוקין, כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה, וכן אתה מוצא כשחטאו ישראל ובקש הקב\"ה להגלותן, אמר הקב\"ה אם אני מגלה אותן תחלה, עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה הביא סנחריב הרשע על כל האומות והגלה אותן, שנאמר ותמצא כקן ידי חיל העמים <small>(ישעיה י יד)</small>, וכתיב ואסיר גבולות עמים וגו' <small>(שם שם יג)</small>, אמר הקב\"ה יהיו ישראל רואים שהגליתי אומות העולם ויעשו תשובה ויראו במשפטי, שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי וגו' <small>(צפניה ג ו ז)</small>, כיון שלא עשו תשובה מיד גלו, לכך הקב\"ה מתרה אותם ומלקה בתיהם תחלה, כדי שיעשו תשובה, שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בגופו, שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' <small>(ויקרא טו ב)</small>, (לפיכך האבנים לוקים תחילה), עשה תשובה מוטב ואם לאו בגדיו לוקין, שנאמר והבגד כי יהיה בו נגע צרעת <small>(שם י גמז)</small>, ואם לא חזר לוקה בגופו, שנאמר ואיש כי ימרט ראשו <small>(שם יג מ)</small>, ועדיין יש במריטת הראש ממש ספק לטמא ספק לטהור, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בשחין, שנאמר [ובשר] כי יהיה בו שחין [ונרפא] <small>(שם שם יח)</small>, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה חמשה מגלבין (פי' הכאות), שאת ספחת בהרת נתק ונגע, וכל כך למה על שלא חזר בו, אמר (הקב\"ה) [הכתוב] נכונו ללצים שפטים [ומהלומות לגו כסיים] <small>(משלי יט כט)</small>, אמר הקב\"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו את כל אלו, משל לעבד רע שהיה נמכר, הלך רבו לקנותו, והיה יודע בו שהוא עבד רע, לקח עמו כבלים ומגלבים, שאם סרח (והוא) [יהיה] רודה אותו בהם, כיון שסרח הביא את הכבלים וכיבלו, הביא את המגלבים והכהו, א\"ל העבד לא היתה יודע שאני עבד רע, למה קנית אותי, אמר לו לפי שהייתי יודע שאתה עבד רע, התקנתי לך כבלים ומגלבים, שאם תסרח, אני ארדה אותך בהן, אף הקב\"ה יתברך שמו, עד שלא ברא את האדם, התקין לו יסורין, לפי שהוא יודע כי יצר לב האדם רע [מנעוריו] <small>(בראשית ח כא)</small>, לפיכך התקין לו את כל אלו, שנאמר נכונו ללצים שפטים [ומהלומות לגו כסילים]."
            ],
            [
                "ואשה כי יזוב דמה וגו' <small>(ויקרא טו כה)</small>. ילמדנו רבינו, מהו לנדה שתישן עם בעלה הוא בבגדו והיא בבגדה במטה אחת, זה לצד אחד וזה לצד אחד. כך שנו רבותינו אסור לשכב, שאין נותנין פרצה לפני הכשר וכל שכן לפני הגנב, שמשלו חכמים את הדבר כאש בנעורת, ואומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב <small>(ויקרא יח יט)</small>, ללמדך שהקב\"ה מזהיר את ישראל על הקדושה ועל הטהרה, שלא יעשו כמעשה העובדי כוכבים, ולא יטמאו בנשותיהן כשהן נדות, שכל המשמש עם אשתו כשהיא נדה חייב בהכרת, שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' ונכרתו שניהם <small>(שם כ יח)</small>, לפי שהעובדי כוכבים אינם בדילים מן הנדה חייבין בהכרת, שנאמר כי יכרת ה' [אלהים] את הגוים <small>(דברים יב כט)</small>, לפי שכל העובדי כוכבים בני נדות ונקראו שקץ טומאה ותועבה וחרם כע\"ז שלהם, שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך <small>(שם ז כו)</small>."
            ],
            [
                "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים. והלא שבעה ימי נדה הם, ולמה קרא אותם ימים רבים, [אלא לפי שפורשת מן בעלה והן ימים של צער לפיכך קורא אותם ימים רבים], כיוצא בו ויהי בימים הרבים ההם <small>(שמות ב כג)</small>, על שהיו ימים של צער קורא אותם ימים רבים."
            ],
            [
                "כי יזוב זוב דמה ימים רבים. שלשה ימים הן, כיצד האשה הזו נטמאה שבעת ימים, ונטהרת ביום השמיני, אם ראתה דם באותו יום, שומרת יום כנגד יום ונטהרת, חזרה וראתה ביום (השמיני) [התשיעי] שומרת אותו יום ונטהרת, [חזרה וראתה ביום העשירי שומרת אותו ונטהרת], הרי שלשה ימים שהן ימים רבים, אבל אם ראתה דם ביום אחד עשר, שהוא יום רביעי לטהרתה, חוזרת לטומאתה ושומרת שבעת ימי נדתה מתחילה, שכך שנו חכמים אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני, לפיכך האשה צריכה שתהא שומרת חמשה עשר יום. כיצד היא עושה, שומרת שבעת ימי נדתה, ואחר כך סופרת שבעה ימי נקיים, ונטהרת ביום השמיני, וטובלת טבילה חמורה אחר שקיעת החמה, והיא מותרת לבעלה, שנאמר ואם טהרה מזובה [וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר] <small>(ויקרא טו כח)</small>. "
            ],
            [
                "ואשה כי יזוב זוב דמה. למה אשה ולא איש. לשעבר הייתה נוהגת באנשים ובנשים, שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' <small>(שם שם ב)</small>, ר' מאיר אומר טומאת האיש חמורה היתה מטומאת האשה, למה שטומאת האשה סימן לבנים, אבל של איש צער הוא, שנאמר וזאת תהיה טומאתו (מזובו) [בזובו] רד בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו <small>(שם שם ג)</small>, דבר שחתום וסגור, לשעבר היו האנשים רואים דמים, עד שעמדה רחל, [ואמרה] כי דרך נשים לי <small>(בראשית לא לה)</small> [ונתן לה], לכך נאמר ואשה כי יזוב זוב דמה."
            ],
            [
                "ואשה כי יזוב זוב דמה וגו'. כך שנו רבותינו, על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן, למה שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה, ולשלשתן מן התורה, נדה מנין, ואשה כי יזוב זוב דמה <small>(ויקרא טו כה)</small>, חלה מנין, דכתיב ראשית עריסותיכם חלה וגו' <small>(במדבר טו כ)</small>. הדלקת הנר [מנין], דתנו רבנן מנין שחייב אדם להיות זריז ומזורז בהדלקת הנר, שנאמר וקראת לשבת עונג <small>(ישעיה נח יג)</small>, זו הדלקת הנר, ולמה נמסרו לאשה, אמר הקב\"ה היא כבתה נרו של עולם, דכתיב נר אלהים נשמת אדם <small>(משלי כ כז)</small>, לפיכך תשמור מצות נר. [חלה] אמר הקב\"ה היא טימאה חלתו של עולם, זה אדם הראשון, שהיה חלתו של עולם, דאמר ר' יוסי בן קצרתה כשם שהאשה משקשקת עיסתה במים, ואחר כך נוטלת חלה, כך היה אדם הראשון, ואד יעלה מן הארץ <small>(בראשית ב ו)</small>, ואחר כך וייצר [ה' אלהים וגו'] <small>(שם שם ז)</small>. נדה, אמר הקב\"ה היא שפכה דמו של אדם הראשון, והיא מתחייבת שתשפך דמה, שנאמר שופך דם האדם וגו' <small>(בראשית ט ו)</small>, תשמור נדתה שתכפר לה על הדם ששפכה, הוי ואשה כי יזוב זוב דמה וגו', לפיכך הקב\"ה מדמה טומאת ישראל לטומאת הנדה שנטמאת ונטהרת, כך עתיד הקב\"ה לטהר ישראל, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו' <small>(יחזקאל לו כה)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א כטומאת הנדה היתה דרכם לפני, כטומאת הנדה ולא כטומאת המת, המת בבית אין כהן גדול נכנס לשם, אבל נדה כהן גדול נכנס עמה בבית, ויושב עמה על האיסטווא, ובלבד שלא תהא מתנדדת, כך אילו ישראל נמשלו לטומאת המת אין השכינה חוזרת עליהם לעולם, אבל נמשלו בנדה שיש לה טהרה במקוה, והכהן עמה בבית ואינו חושש, כך השכינה שורה עם ישראל, אע\"פ שהן טמאים מן העובדי כוכבים, שנאמר השוכן אתם בתוך טומאותם (וירא טז טז). אמרו רבותינו בשעה שהיו ישראל במצרים לא היו רואות הנשים דם נדות, מפני אימת מצרים עליהם, ואף משיצאו ישראל ממצרים לא ראו נדות במדבר, שהשכינה היתה ביניהם, והנשים קיבלו את התורה תחילה, שנאמר כה תאמר לבית יעקב <small>(שמות יט ג)</small>, אלו הנשים, ותגד לבני ישראל <small>(שם)</small>, אלו האנשים, וכן הוא אומר איומה כנדגלות <small>(שה\"ש ו י)</small>, ועליהם נאמר גן נעול [אחותי כלה] גל נעול [מעין חתום] <small>(שם ד יב)</small>, אמר הקב\"ה לישראל בעולם הזה הייתם מטהרין וחוזרין ומטמאין, אבל לעתיד לבא אני מטהר [אתכם] שלא תטמאו עולמית, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם <small>(יחזקאל לו כה)</small>.",
                "חסלת פרשה מצורע\n"
            ]
        ],
        "Achrei Mot": [
            [
                "וידבר ה' אל משה אחרי מות וגו' <small>(ויקרא טז א)</small>. זש\"ה הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו'<small>(קהלת טב)</small>, שלמה היה מביט וצופה בכל הדורות בצדיקים וברשעים, וראה דברים שמגיעין לרשעים ומגיעין לצדיקים, ואומר זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל <small>(שם שם ג)</small>, הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק, זה אברהם שנקרא צדיק, שנאמר כי ידעתיו [למען] אשר יצוה וגו' [לעשות צדקה] <small>(בראשית יח יט)</small>, לרשע זה נמרוד, שהמריד את כל העולם כולו בהקב\"ה, זה מת וזה מת. לטוב ולטהור [ולטמא <small>(קהלת שם)</small>, לטוב] זה דוד, שנאמר יפה עינים וטוב רואי <small>(ש\"א טז יב)</small>, לטמא זה נבוכדנצר, זה בנה יסודי בית המקדש, וזה החריבו, זה מלך ארבעים שנה, וזה מלך ארבעים שנה, לזובח <small>(קהלת שם)</small>, זה שלמה, שנאמר ויזשלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף <small>(מ\"א ח סג)</small>, לאשר איננו זובח <small>(קהלת שם)</small>, זה ירבעם, שביטל ישראל מלעלות לרגל, שנאמר רב לכם מעלות ירושלים וגו' <small>(מ\"א יב כח)</small>, זה מלך אחר זה. כטוב <small>(קהלת שם)</small>, זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא <small>(שמות ב ב)</small>, כחוטא <small>(קהלת שם)</small>, זה מרגלים, שנאמר חטאים תרדף רעה <small>(משלי יג כא)</small>, משה לא נכנס לארץ, והם לא נכנסו לארץ, הנשבע <small>(קהלת שם)</small>, זה צדקיהו, שנאמר גם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו (אלהים) [באלהים] וגו' <small>(דה\"ב לו יג)</small>. (כל אשר) [כאשר] שבועה ירא <small>(קהלת שם)</small>, זה שמשון, שנאמר ויאמר (אליהם) [להם] שמשון השבעו ליוגו' <small>(שופטים טו יב)</small>, לזה עוורו עיניו, ולזה עוורו עיניו.  ",
                "ד\"א כטוב, זה בניו של אהרן. כחוטא, אלו אותם שחלקו על אהרן קרח ועדתו ונשרפו, שנאמר ואש יצאה מאת ה' <small>(במדבר טז לה)</small>, ובניו של אהרן נכנסו להקריב ותצא אש מלפניה' ותאכל אותם <small>(ויקרא י ב)</small>, אלו מקריבין ונשרפין, ואלו מקריבין ונשרפין, ושלמה צווח כטוב כחוטא, כיון שנשרפו בניו של אהרן היה יושב ומתרעם, לומר מה חטא אירע לבני שכך נעשה להם, מיד נגלה הקב\"ה על משה, וא\"ל לך נחמו מנין שכן כתיב אחרי מות שני בני אהרן, ומה א\"ל דבר אל אהרן אחיך וגו' <small>(ויקרא טז ב)</small>, ואין דבור אלא ניחומים, כד\"א דברו על לב ירושלים וגו' <small>(ישעיה מ ב)</small>."
            ],
            [
                "[ואחרי מות שני בני אהרן]. ר' אבא בר כהנא פתח לשחוק אמרתי מהולל [ולשמחה מה זו עושה] <small>(קהלת ב ב)</small>. מה מעורבב שחוק של אומות העולם שעושין [בבתי] טרטיאות ובתי קרקסיאות שלהם. ולשמחה מה זו עושה מה טיבתן של תלמידי חכמים שם.",
                "ד\"א לשחוק אמרתי מהולל. אמר ר' אחא אמר שלמה דברים ששחקה עליהם מדת הדין, כתיב לא ירבה לו נשים <small>(דברים יז יז)</small>, וכתיב ויהי לו נשים שרות שבע מ אות וגו' <small>(מ\"א יא ג)</small>, כתיב לא ירבה לו סוסים <small>(דברים שם טז)</small>, וכתיב ויהי לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים <small>(מ\"א ה ו)</small>, [כתיב] וכסף וזהב לא ירבה לו מאד <small>(דברים יז)</small>, וכתיב ויתן המלך את הכסף וגו' <small>(מ\"א י כז)</small>, ולא היו נגנבות, אמר ר' יוסי בר חנינא היו כאבני עשר אמות, וכאבני שמונה אמות, תני ר' שמעון בן יוחי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו. ולשמחה מה זו עושה, א\"ל הקב\"ה מה העטרה הזו בידך, רד מכסאך, מיד ירד מלאך בדמות שלמה וישב על כסאו, והיה שלמה מחזר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואומר אני קהלת הייתי מלך [על ישראל בירושלים] <small>(קהלת א יב)</small>, והם אומרים לו שלמה המלך יושב על כסאו, ואתה הולך ומשתטה, והיו מכין אותו בקנה, ונותנין לפניו קערה של גריסין, באותה שעה אמר שלמה וזה היה חלקי מכל עמלי <small>(קהלת ב י)</small>.  ",
                "ד\"א לשחוק אמרתי מהולל. מה מעורבב היה השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול, [דכתיב] שורו עיבר וגו' <small>(איוב כא י)</small>, ישלחו כצאן עויליהם <small>(שם שם יא)</small>, ישאו (תוף) [בתוף] וכנור וגו' <small>(שם שם יב)</small>, יבלו בטוב [ימיהם] <small>(שם שם יג)</small>, כיון שאמרו מה שדי כי נעבדנו <small>(שם שם טו)</small>, אמר להם הקב\"ה ולשמחה מה זו עושה, חייכם אני מאבד זכרוניכם מן העולם, [דכתיב] וימח את כל היקום <small>(בראשית ז כג)</small>.  ",
                "[ד\"א לשחוק אמרתי מהולל. מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אנשי סדום, ארץ ממנה יצא להם ותחתיה נהפך כמו אש <small>(איוב כח ה)</small>, מקום ספיר אבניה וגו' <small>(שם שם ו)</small>, נתיב לא ידעו עיט וגו' <small>(שם שם ז)</small>, ולא הדריכוהו בני שחץ וגו' <small>(שם שם ח)</small>, כיון שאמרו נשכח את הרגל מבינותינו, דכתיב פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וגו' <small>(שם שם ד)</small>, א\"ל הקב\"ה ולשמחה מה זו עושה, חייכם שאשכח אתכם מן העולם, הה\"ד וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' ויהפוך את הערים האל וגו' <small>(בראשית יט כד כה)</small>].  ",
                "ד\"א לשחוק אמרתי מהולל. אמר ר' פנחס מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב, שראתה ארבע שמחות ביום אחד, ראתה יבמה מלך, ובעלה כהן גדול, ואחיה נשיא, ושני בניה סגני כהונה, כיון שנכנסו להקריב קרבן יצאו שרופים, ונהפכה שמחתה לאבל, [הה\"ד וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן]."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל משה אחרי מות. זש\"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' <small>(תהלים עה ה)</small>. למערבביא, אלו שלבן מלא עליהן חולחליות רעות. ר' לוי קרא [להון] (דהוניא) [זהוניא] אלו שמביאין אללי לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן <small>(שם)</small>, הצדיקים לא שמחו בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. [אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי]. ר' לוי בשם ר' שמעון [בן מנסיא] אמר תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, [ואל תתמה על זה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני דסקרין אחת לו ואחת לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב\"ה וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות לא כל שכן שיהא תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל המה], ומה תפוח עקבו מכהה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר י\"ג חופות קשר לו הקב\"ה לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך <small>(יחזקאל כח יג)</small>, ואחר כל הכבוד הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב <small>(בראשית ג יט)</small>. אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי, אברהם נולד לו בן לסוף מאה שנה, ואמר לו הקב\"ה קח נא את בנך את יחידך <small>(שם כב ב)</small>, והיה מהלך ג' ימים, דכתיב ויהי ביום השלישי [וישא אברהם את עיניו] וירא <small>(שם שם ד)</small>, מה ראה, ראה ענן קשור על ההר, אמר לבנו בני מה אתה רואה, אמר לו רואה אני הר נאה וענן קשור עליו , אמר לנעריו רואים אתם כלום, אמרו לו רואין אנו הרוגבעה, אמר להן שבו לכם פה עם החמור <small>(שם שם ה)</small>, עם הדומה לחמור, נטל את יצחק בנו ועלה לראש ההר, ובנה את המזבח, וערך את העצים, ועקדו על המזבח, ונטל את הסכין, אילולי שאמר לו המלאך אל תשלח [ידך אל הנער] <small>(שם שם יב)</small>, כבר היה שחוט, כיון שבא אצל אמו, אמרה לו מה עשה לך אביך, אמר לה נטלני אבא, והעלני הרים, והורידני בקעות, והעלני לראש הר אחד, ובנה מזבח, וסיפר את כל המעשה, אילולי שאמר לו המלאך אל תשלח ידך, כבר הייתי שחוט, אמרה לו ווי לך ברא דעלובתא אילולי שאמר לו אל תשלח, כבר הייתה שחוט, לא הספיקה לגמור הדבר עד שיצאה נשמתה, שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה <small>(שם כג ב)</small>, מהיכן בא, מהר המוריה בא.  ",
                "כביכול הקב\"ה לא שמח בעולמו ובני אדם מבקשין לשמוח בעולמו, שמח ה' במעשיו, אין כתיב כאן, אלא ישמח [ה' במעשיו] <small>(תהלים קד לא)</small>, ואימתי ישמח במעשיהם של צדיקים לעתיד לבא.  ",
                "ישראל לא שמחו בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח, שמח ישראל בעושיו, אין כתיב כאן, אלא ישמח [ישראל בעושיו] <small>(שם קמט ב)</small>, שעתידין לשמוח בהקב\"ה, לפיכך כתיב אמרתי להוללים אל תהולו. "
            ],
            [
                "[אחרי מות שני בני אהרן]. ר' יודן דמן גלייא פתח אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קינו <small>(איוב לט כז)</small>, אמר הקב\"ה לאהרן על מימר פיך הייתי [משרה שכינתי על גבי הארון לא על מימר פיך הייתי] מסלק שכינתי שעל גבי הארון, מקדש ראשון, סלע ישכון ויתלונן <small>(איוב לט כח)</small>, לינה אחת, מקדש שני על שן סלע ומצודה <small>(שם)</small>, לינות הרבה, ותנינן תמן משניטל הארון אבן אחת היתה שם מימות נביאים הראשונים, ושתיה היתה נקראת, ולמה נקראת שמה שתיה, שממנה הושתת העולם, וכיצד היתה תפלת כהן גדול ביום הכפורים, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא השנה הזו גשומה שחונה וטלולה, שנת זול, שנת שובע, שנת רצון, שנת ברכה, שנת משא ומתן, שנת שלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו, שנת שלא יגביהו [ישראל] שררה אלו על אלו. ורבנן דקסרין אמרי על אחינו שבקיסרין שלא יגביהו שררה אלו על אלו, (ורבינו) [ורבנן דדרום] אמרין על אחינו שבדרום שלא יעשו בתיהם קבריהם.  ",
                "משם חפר אוכל (למרחוק עיניו יביטו) <small>(איוב לט כט)</small>, משם היה מאלל ומרגל אוכל של כל השנה כולה, למרחוק עיניו יביטו <small>(שם)</small>, היה יודע מראש ועד סוף, הא כיצד, כיון שהיה צופה וראה עשן המערכה עולה לדרום, היה יודע שבדרום שובע, וכן לצפון, וכן למערב, וכן למזרח, כלפי רקיע, היה יודע שכל העולם שובע. [ואחר כל השבח הזה ואפרוחיו יעלעו דם וגו' <small>(שם שם ל)</small>, חמי אפרוחיו מגעגעין בדם ושתיק, אלא ובאשר חללים <small>(שם)</small>, נדב ואביהוא, שם הוא <small>(שם)</small>, שם הוא השכינה]. אמר ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא קרבו שאו את אחיכם מאת הקדש אין כתיב כאן, אלא מאת פני הקדש <small>(ויקרא י ד)</small>, כאדם שאומר לחבירו העבר המת מלפני אביו, עד מתי יראה את בנו מת, לכך כתיב לאחרי מות שני בני אהרן."
            ],
            [
                "[אחרי מות שני בני אהרן]. (ר' יצחק) [ר' אחווא] בר זעירא אמר אף לזאת יחד לבי ויתר ממקומו <small>(איוב לז א)</small>, מהו ויתר, מקפץ, כמו שאמר לנתר בהם על הארץ <small>(ויקרא יא כא)</small>, ומתרגמינן לקפצא, טטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים (וגירר) [וגידר] את הפרוכת, ונכנס בשלום ויצא בשלום, ובני אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים [דכתיב אחרי מות שני בני אהרן.  ",
                "אחרי מות. ר' ברכיה פתח גם ענוש לצדיק לא טוב <small>(משלי יז כו)</small>, אעפ\"י שענשתי את אהרן. ונטלתי את שני בניו ממנו, לא טוב אלא להכות נדיבים עלי יושר <small>(שם)</small>, [הה\"ד אחרי מות וגו']."
            ],
            [
                "אחרי מות. תני [בשם] ר' אליעזר לא מתו נדב ואביהוא, אלא מפני שהורו הלכה בפני משה רבן, מעשה ברבי אליעזר שהורה תלמידו לפניו הלכה ואמר לאימא שלום אשתו, זה אינו מוציא שנתו, וכן היה לא הוציא שנתו, אמרו לו תלמידיו רבינו נביא אתה, אמר להם לא נביא ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני מרבותי, כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.  ",
                "תניא אסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו, עד שירחק ממנו שנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל, [הה\"ד ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים] <small>(במדבר לג מט)</small>. ר' נחום ר ירמיה הוה בחפר הוו שואלין ליה והוא מורה, שאלין ליה והוא מורה, אמרין ליה והא כדין אלפין רבי אסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו עד שירחק ממנו י\"ב מיל, כנגד מחנה ישראל, והא ר' מני [רבן] יתיב בציפורי, אמר להו ייתי עלי אם הייתי יודע לא הייתי מורה מן ההיא שעתא לא אורי."
            ],
            [
                "בארבעה מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן [ומזכיר סורחנן, וכלכך למה, להודיעך שלא היה בידם אלא אותו עון בלבד. אמר ר' אלעזר המודעי צא וראה כמה הוא קשה מיתתן של בני אהרן לפני הקב\"ה, שבכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סורחנן, וכל כך למה, שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר מעשים מקולקלין היה להם בסתר שעל ידי כן מתו.  ",
                "בר קפרא בשם ר' ירמיה בר אלעזר אמר בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן], על ההקריבה ועל ההקרבה, ועל אשר זרה, ועל שלא נטלו עצה זה מזה, על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים, ועל ההקרבה שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו, ועל אש זרה שהביאו אש מבית כיריים, ועל שלא נטלו עצה זה מזה.  ",
                "ר' מני דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן, ובכולם כתיב מיתה, על שנכנסו שתויי יין, ואומר יין ושכר אל תשת וגו' ולא תמותו <small>(ויקרא י ט)</small>, ועל שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, ואומר בבואכם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו <small>(שמות ל כ)</small>, ועל שנכנסו מחוסרי בגדים, ומה היו חסירין, אמר ר' לוי מעיל היו חסירין, וכתיב בו מיתה, שנאמר והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו' [ולא ימות] <small>(שם כח לה)</small>. ועל ידי שלא היו להם בנים, וכתיב בו מיתה, שנאמר וימת נדב ואביהוא וגו' ובנים לא היו להם <small>(במדבר ג ד)</small>. אבא חנן אומר על ידי שלא היו להם נשים, וכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו <small>(ויקרא טז ו)</small>. אמר ר' לוי שחצים היו הרבה, והיו אומרים איזו אשה הוגנת לנו, הרבה נשים היו יושבות עגונות וממתינות להם, והיו אומרים אחי אבינו מלך, אבינו כהן גדול, אחי אמנו נשיא, אנחנו סגני כהונה, איזו אשה הוגנת לנו. ר' מנחמא בשם ר' יהושע בר חנינא [אמר] עליהם הוא אומר בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו <small>(תהלים עח סג)</small>, למה בחוריו אכלה אש, על בתוליו שלא הוללו, ועוד מן הדא ואל משה אמר עלה אל ה' [אתה ואהרן נדב ואביהוא] <small>(שמות כד א)</small>, מלמד שהיו משה ואהרן מהלכין תחילה, ונדב ואביהוא הולכין אחריהם, והיו אומרים עוד ימותו שני זקנים אלו, ואנו נוהגים בשררה על הצבור תחתיהם. [ר' יודן בשם] ר' אייבו אמר בפיהם אמרו זה לזה, ר' פנחס אמר בלבם הרהרו. אמר ר' ברכיה אמר להם הקב\"ה אל תתהלל ביום מחר וגו' <small>(משלי כז א)</small>, הרבה סייחין מתו, ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהם, ועוד מן הדא ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו <small>(שמות כד יא)</small>, מכאן שהיו ראוין להשלחת יד. אמר ר' הושעיא וכי קלורין (פי' עוגות) עלו עמהן לסיני שאומר ויחזו את האלהים וגו' <small>(שם)</small>, אלא שזנו עיניהם מן השכינה, כאדם שמביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה. ר' יוחנן אמר אכילה [ושתיה] ודאי, דכתיב באור פני מלך חיים <small>(משלי טז טו)</small>. אמר ר' תנחומא מלמד שהגיסו את לבם, ועמדו על רגליהם, וזנו עיניהם מן השכינה. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה, שנאמר ויסתר משה פניו וגו' <small>(שמות ג ו)</small>, ועוד מן הדא וימת נדב ואביהוא לפני ה' <small>(במדבר ג ד)</small>, וכי לפניה' מתו, אלא מלמד שקשה לפני המקום בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקין [בחייהם]."
            ],
            [
                "ר' נחמן דיפו בשם ר' פנחס בשם ר' סימון אמר לפני ה' לפני ה' <small>(במדבר ג ד)</small>, שתי פעמים, על פני אהרן אביהם <small>(שם שם)</small>, פעם אחת, אלא מלמד שקשה לפני הקב\"ה כפליים כאביהם.  ",
                "במדבר סיני <small>(שם שם)</small>, [אמר ר' מאיר] וכי במדבר סיני מתו, אלא שמהר סיני נטלו איפופסין שלהם למיתה. למלך שהיה משיא את בתו, ונמצא בשושבינון שלו דבר זוהמא, אמר המלך אם אני הורגו אני מעכב בשמחת בתי, למחר שמחתי באה, מוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי, כך אמר הקב\"ה אם אני הורג נדב ואביהוא עכשיו, אני מעכב את שמחת התורה, למחר שמחתי באה, מוטב בשמחתי ולא בשמחת התורה, הה\"ד ביום חתונתו וביום שמחת לבו <small>(שה\"ש ג יא)</small>, ביום חתונתו זה יום מתן תורה, וביום שמחת לבו זה אהל מועד. "
            ],
            [
                "ובנים לא היו להם <small>(במדבר ג ד)</small>. ר' יעקב בר אביי בשם ר' אחא אמר אילו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר, שכל הקודם (בגדולה) [לנחלה] קודם לכבוד, ובלבד שיהא נוהג במנהג אבותיו.  ",
                "ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם <small>(במדבר שם)</small>. ר' יצחק אמר בחייו, ור' חייא בר אבא אמר במותו, על דעתיה דר' יצחק דאמר בחייו, נאמר כאן על פני ונאמר להלן פני, על פני תרח אביו <small>(בראשית יא כח)</small>, מה פני האמור להלן בחייו, אף פני האמור כאן בחייו, ועל דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו, נאמר כאן פני ונאמר להלן פני, ויקם אברהם מעל פני מתו <small>(שם כג ג)</small>, מה פני האמור להלן במותו, אף פני האמור כאן במותו, ועל דעתיה דר' יצחק דאמר בחייו, אירעה טומאה באהרן, ושימש אלעזר, אירעה טומאה באלעזר שימש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם מלך הערביים, ניתזה צינורא מפיו על בגדיו וטמאהו, ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה, אותו היום ראתה קימחית שני בניה כהנים גדולים, אמרו שבעה בנים היו לקמחית, וכולן שימשו בכהונה גדולה, נכנסו חכמים אצלה אמרו לה אמרי לנו מה מעשים טובים יש בידך, אמרה להם העבודה מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי, אמרין כל קמחייא קמחין, וקמחא דקמחית סולת, קראו עליה את הפסוק הזה, כל כבודה בת מלך פנימה [ממשבצות זהב לבושה] <small>(תהלים מה יד)</small>.  ",
                "ועל דעתיה דר' חייא בר אבא דאמר במותו, מת אהרן שימש אלעזר, מת אלעזר שימש איתמר תחתיו."
            ],
            [
                "אמר ר' אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פרשת מרים לפרשת אפר פרה, אלא מלמד שכשם שאפר פרה מכפר, כך מיתת צדיקים מכפרת, אמר ר' [יודן] מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשיבור הלוחות, מלמד שקשה לפני הקב\"ה מיתת צדיקים כשיבור הלוחות. אמר ר' חייא בר אבא באחד בניסן מתו בניו לש אהרן, למה מזכיר מיתתן ביום הכפורים, (א\"ל) [אלא] ללמד כשם שיום הכפורים מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת, ומנין שיום הכפורים מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם <small>(ויקרא טז ל)</small>, ומנין שמיתת צדיקים מכפרת, שנאמר ויקברו את עצמות שאול וגו' ויעתר אלהים לארץ אחרי כן <small>(ש\"ב כא יד)</small>."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל משה אחרי מות. זש\"ה אף לזאת יחרד לבי <small>(איוב לז א)</small>, [מי אמר הפסוק הזה אליהוא אמרו] אליהוא היה צופה האיך בניו של אהרן נכנסין להקריב ויוצאין שרופין, ותמה ואומר אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, מה ראה לומר כך, אלא בשעה בשעה שנתפקפקה (פי' שנחלשה) הכהונה ביד אהרן, מה כתיב שם וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד וגו' <small>(במדבר יז כא)</small>, וכתב שמו של כל שבט ושבט על מטהו, ושם אהרן כתב על מטה לוי, ונתנו באמצע, אמר משה שלא יאמרו בני ישראל מריח היה בשכינה ועשה פרי, [אמר משה הרי אני נותנו באמצע כדי שלא ליתן פתחון פה שנאמר ומטה אהרן בתוך מטותם <small>(במדבר יז כא)</small>], מה כתיב שם, וינח משה את המטות [וגו'] ויהי ממחרת וגו' והנה פרח מטה אהרן וגו' ויגמול שקדים <small>(שם כב כג)</small>, לא חסר המקרא כלום, מהו ויגמול שקדים, גמל על כל מי שהיה שוקד רעה על שבטו של לוי, ומה אם עצים יבשים הריחו בחייו של עולם [הפריחו] ויצאו חיים [ועשו פירות], ובני אהרן שכנסו שם חיים יצאו שרופים, ואליהוא היה מביט באלו ובאלו ואמר אף לזאת יחרד לבי וגו', אימתי וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן."
            ],
            [
                "[אחרי מות שני בני אהרן]. ארבעתן היו ראויין למות ונתפלל משה עליהן ועשתה תפלתו מחצה, אימתי בשעה שעשו ישראל את העגל, מה כתיב שם, ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו <small>(דברים ט כ)</small>. ואין השמדה אלא כליה, שנאמר ואשמיד פריו ממעל <small>(עמוס ב ט)</small>, כיון שנתפלל משה עשה תפלתו מחצה.  ",
                "[אחרי מות שני בני אהרן]. א\"ל הקב\"ה אהרן לא כך כתבתי בתורתי, על כל דבר פשע על שור [וגו'] <small>(שמות כב ח)</small>, אין אתה זכור מה עשית בשור, שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור <small>(תהלים קו כ)</small>, על חמור, אותן מצרים שכתיב בהן, אשר בשד חמורים בשרם <small>(יחזקאל כג כ)</small>, עשית להן עגל שיהיו משתחוים לו, [שנאמר] והאספסוף אשר בקרבו <small>(במדבר יא ד)</small>, על שה, אלו ישראל, שנאמר שה פזורה ישראל <small>(ירמיה נ יז)</small>, על שלמה, אותו שכתיב בו שמלה (לך) [לכה] קצין תהיה לנו <small>(ישעיה ג ו)</small>, על כל אבידה שכתיב בהן צאן אובדות היו עמי <small>(ירמיה נ ו)</small>, אשר יאמר כי הוא זה, אותן שאמרו (זה) [אלה] אלהיך ישראל <small>(שמות לב ח)</small>, עד האלהים יבא דבר שניהם, זה משה שכתיב בו ראה נתתיך אלהים לפרעה <small>(שם ז א)</small>, ישב משה ודנן, אשר ירשיעון אלהים, אלו דיינין, שכתיב בהם אלהים לא תקלל <small>(שם כב כז)</small>, ישלם שנים לרעהו, אלו שני בני אהרן, הוי אחרי מות שני בני אהרן."
            ],
            [
                "[מהיכן היתה הטייה שנטלו [את שלהן], א\"ר הושעיא בשעה שהיה משה עולה וזקני ישראל עמו מן המדבר, היה אהרן וחור ושבעים זקנים ונדב ואביהוא עולים עמו, משה ואהרן היו מהלכין תחילה, נדב ואביהוא מהלכין אחריהם, וכל זקני ישראל מהלכין אחריהם, והיו נדב ואביהוא מהרהרין בלבם, ואמרו אימתי שני זקנים הללו מסתלקין כדי שניטול שררה ונהיה אנחנו ראשונים לכל דבר, אמר להם הקב\"ה, אל תתהלל ביום מחר <small>(משלי כז א)</small>, הרבה סייחין מתו ועשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותיהן, אמר להם מאותה שעה הייתם צריכים ליטול את שלכם, אלא מה אני עושה, הרי אני ממתין לכם עד שיעלה המשכן, ואחר כך אני דן אתכם, לפיכך כשעמד המשכן נטלו אפופסין שלהן ומתו, אחרי מות שני בני אהרן.  ",
                "ר' אחא אמר מהיכן נטלו את שלהן, אלא שלא נזקקו לפריה ורביה, היו אומרים אנו פרחי כהונה גדולה, ואנו נוטלין נשים שאינן הוגנות לנו, אמר ר' אחא בחוריו אכלה אש <small>(תהלים עח סג)</small>, למה בשביל בתולותיו לא הוללו <small>(שם)</small>.  ",
                "רבותינו אומרים בשביל שזנו עיניהם מן השכינה, אמרו לא כך עשה משה שהלך לרקיע והביט בשכינה, ולא צריך לא אכילה ולא שתיה, אף אנו כיון שאנו מביטים בשכינה, אין אנו צריכין לא אכילה ולא שתיה, אעפ\"י כן ויחזו את האלהים <small>(שמות כד יא)</small>, וצרכו לאכילה ושתיה, שנאמר ויאכלו וישתו <small>(שם)</small>, מאותה שעה בקש הקב\"ה לפשוט יד בהן, אמר קב\"ה אני אמתין עד שיעשה המשכן, והן נכנסין להקריב , ואני עושה בהן מדת הדין, שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו <small>(ויקרא טז א)</small>, ב' פעמים כתיב לפני ה', וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה [לפני ה'] <small>(במדבר ג ד)</small>, למה ב' פעמים, אמר הקב\"ה הוציאו את המת מלפני, שכן כתיב קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש <small>(ויקרא י ד)</small>, כביכול כשישראל בצרה אף הוא עמהם, שכן כתיב בכל צרתם לון צר <small>(ישעיה סג ט)</small>, אמר ר' מאיר ויושע ה' ביום ההוא <small>(שמות יד ל)</small>, ויושע כתיב, אמר ר' אבהו ראה מה כתיב לפני אפרים ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו <small>(תהלים פ ג)</small>, שלך ושלנו היא הגאולה, אמר הקב\"ה לעולם הבא אני גואל אתכם, ואתם שמחים ואני שמח, [שנאמר] ישמח ה' במעשו <small>(תהלים קד לא)</small>, ישמח (ה') [ישראל] בעושיו <small>(שם קמט ב)</small>]."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל משה לאמר [וגו'], איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה <small>(ויקרא יז א ג)</small>, ורוח הקודש צווחת ממזרח שמש ועד מבואו [גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה] <small>(מלאכי א יא)</small>, משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע, אין קילוסו של הקב\"ה פוסק מפיו, שנאמר ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' <small>(תהלים קיג ג)</small>, וכן אתה מוצא בשעה שעשה יהושע מלחמה בגבעון, מה כתיב שם, אז ידבר יהושע לה' וגו' שמש בגבעון דום <small>(יהושע י יב)</small>. בקש יהושע לשתק את החמה, לא אמר לו שמש בגבעון עמוד, אלא דום, למה אמר דום, שכל שעה שהוא הולך הוא מקלס להקב\"ה, וכל זמן שהוא מקלס יש בו כח להלך, לכך אמר לו יהושע שישתוק, שנאמר שמש בגבעון דום, אמר השמש ליהושע וכי יש קטן אומר לגדול דום, אני נבראתי ברביעי, ובני אדם נבראו בששי, ואתה אומר לי דום. א\"ל יהושע בן חורין שהוא קטן ויש לו עבד זקן, אינו אומר לו שתוק, אברהם אבינו הקנה לו הקב\"ה שמים וארץ שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ <small>(בראשית יד יט)</small>, ולא עוד אלא שהשתחוית ליוסף, שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי <small>(שם לז ט)</small>, [ואת מדבר כנגדי] הוי שמש בגבעון דום, א\"ל השמש ליהושע, וכך אתה גוזר עלי שאדום, א\"ל הן, א\"ל ומי יאמר קילסו של הקב\"ה, א\"ל דום אתה ואני אומר קילוסו של הקב\"ה שנאמר אז ידבר יהושע <small>(יהושע י יב)</small>, ואין אז אלא שירה, שנאמר אז ישיר משה <small>(שמות טו א)</small>. ובכל מקום מקטר מוגש לשמי <small>(מלאכי שם)</small>, שאל ר' אמי את ר' שמואל בר נחמן מהו ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, התורה מזהירה השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר וגו' <small>(דברים י ביג יד)</small>, וכן הוא אומר איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה [וגו'] ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וגו' <small>(ויקרא יז ג ד)</small>, והנביא אומר ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי, א\"ל ר' שמואל בר נחמן איזו היא מנחה טהורה שבכל מקום מוקטר ומוגש לשמו של הקב\"ה זהו תפלת המנחה, אין מוקטר אלא תפלת המנחה, שנאמר תכון תפלתי קטורת לפניך וגו' <small>(תהלים קמא ב)</small>, [ואומר] ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו וגו' <small>(מ\"א יח לו)</small>."
            ],
            [
                "[ד\"א] איש איש מבית ישראל. זש\"ה היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו' <small>(תהלים נא כ כא)</small>, למה הדבר דומה, לעשיר גדול רווק ואין לו אשה, אין ביתו בית, למה כשהאריסין באין הוא אומר להם לכו לחנות, למה שאין לו בית, ואין לו אשה, נטל אשה היה אומר להם כל מה שתביאו לי מכאן ואילך העלו אותם לבית, כך כל הימים עד שלא העמיד משה אהל מועד, היו הקרבנות קריבין (מכל) [בכל] מקום, שנאמר וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' <small>(שמות כד ה)</small>, וכן הוא אומר דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ל' אלהינו <small>(שם ח כג)</small>, כיון שהוקם המשכן, א\"ל [הקב\"ה] למשה אמור להם, מכאן ואילך אין אתם רשאין להקריב קרבן אלא באוהל מועד, ושם היו מעלין את (הדורות) [הדורון] להקב\"ה, שנאמר השמר לך פן תעלה עולותיך[בכל מקום אשר תראה] כי אם במקום אשר יבחר ה' [באחד שבטיך שם תעלה עולותיך] <small>(דברים יב יג יד)</small>, והיכן בחר הקב\"ה בירושלים, שנאמר כי בחר ה' בציון [אוה למושב לו] <small>(תהלים קלב יג)</small>, לפיכך משה מזהיר ישראל לאמר, איש איש אשר ישחט וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן וגו' <small>(ויקרא יז ג ד)</small>."
            ],
            [
                "[זה דבר] <small>(שם שם ב)</small>, צפה הקב\"ה שבית המקדש עתיד ליחרב, ואמר הקב\"ה כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבין קרבנות לתוכו מתכפר עליכם, אין בית המקדש קיים במה מתכפר עליכם, התעסקו בדברי תורה, שהן משולין בקרבנות והן מכפרין עליכם, שנאמר זה הדבר, וכן הנביא אומר קחו עמכם דברים <small>(הושע יד ג)</small>. בכל הקרבנות נמשלו דברי תורה, מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר ויין לנסך רביעית ההין <small>(במדבר טו ה)</small>, ונמשלה תורה ביין, שנאמר ושתו ביין מסכתי <small>(משליט ה)</small>, (ונמשלה תורה בלם, שנאמר) [מקריבין לחם על גבי המזבח, שנאמר את קרבני לחמי לאשי <small>(במדבר טו ה)</small>, ונמשלה תורה ביין, שנאמר ושתו ביין מסכתי <small>(משלי ט ה)</small>, (ונמשלה תורה לחם, שנאמר) [מקריבין לחם על גבי המזבח, שנאמר את קרבני לחמי לאשי <small>(במדבר כח ב)</small>, וכה\"א] ונתת על השלחן לחם [פנים לפני תמיד] <small>(שמות כה ל)</small>, ותורה נמשלה בלחם, שנאמר לכו לחמו בלחמי <small>(משלי ט ה)</small>. מקריבין שמן על גבי המזבח, שנאמר סולת בלולה בשמן <small>(ויקרא ב ה)</small>, ונמשלה תורה בשמן, שנאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך (לא) [אל] יחסר <small>(קהלת ט ח)</small>."
            ],
            [
                "איש איש מבית ישראל אשר ישחט. ר' עקיבא אומר כשהיו ישראל במדבר היו נוחרין את הבהמה ואוכלין אותה, וכאן אסרה להם, ואמר להם איש איש מבית ישראל וגו', ואמר להם אסור לכם לשחוט חוץ מאוהל מועד. ר' ישמעאל אומר כיון שאמר להם משה היו מתאוים לאכול בשר, באותה שעה הזהירו עצמן מן השחיטה, שלא לשחוט חוץ מאוהל מועד, ולמה כן, אלא שהיו להוטין עד עכשיו אחר ע\"ז, ומנין שהם שוחטין לע\"ז, שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם וגו' <small>(ויקרא יז ז)</small>, כיון שבקשו ליכנס לארץ ישראל, באו אצל משה, אמרו לו רבינו אם בקשנו לאכול בשר כיצד נעשה, אמר להם לשעבר כשהייתם במדבר היה אסור לשחוט לכם חוץ מאוהל מועד, אבל כשאתם נכנסין לארץ מותר לכם לשחוט בכל מקום, שנאמר כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר <small>(דברים יב כ)</small>, אמר להם לא כשהתרתי לכם את השחיטה תהיו נוטלים מתוך הצאן ושוחטין, אמר שלמה ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך <small>(משלי כז כז)</small>, משה מלמד לישראל ואומר להם, אם יש לכם כבשים שאתה גוזז לכסות שלך, שנאמר כבשים ללבושיך ומחיר שדה עתודים <small>(שם שם כו)</small>, מהו ומחיר שדה עתודים, שכל מה שאתה עושה מן העתודים הוי קונה מהם שדות, ודי חלב עזים, דייך חלב עזים ללחמך ללחום ביתך. אמר ר' עקיבא ראה היאך חס הקב\"ה על נכסיהן של צדיקים וישראל, ראה מה כתיב (וקלחת) [וזבחת] מבקרך ומצאנך <small>(דברים יב כא)</small>, ממה שהן יולדות, לא תהא נוטל ומקריב, אלא ממה שהן מולידות, שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך וגו' <small>(שם טז יט)</small>, [ממה שהן מולידות אתה רשאי להקריב]. אמר ר' אלעזר [בן עזריה] לימדך התורה דרך ארץ, אם יהיה לאדם מישראל עשרה ליטרין של כסף, יהא אוכל ירק בקדירה, ואם יש לו עשרים יהא אוכל באילפס, ואם יהיה לו שלשים יהא אוכל ליטרא בשר משבת לשבת, ואם יהיה לו חמשים יהא אוכל בשר בכל יום [ויום], וכל כך למה, כדי לחוס על נכסיהם של ישראל. אמר ר' אלעזר בן שמוע, וכשיהא לוקח משבת לשבת, לא יקח עד שיהא נמלך בתוך ביתו, מנין שכך כתיב [כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך] ואמרת אוכלה בשר וגו' <small>(דברים יב כ)</small>, לפיכך משה מזהירן ונותן להם רמז בשביל שלא יהו מרבים בשחיטה."
            ],
            [
                "איש איש מבית ישראל אשר ישחט וגו', ואל פתח אהל מועד וגו'. ישעיה אמר שוחט השור מכה איש <small>(ישעיה סו ג)</small>, כל מי שהוא גונב שורו של חבירו ושוחטו, כאילו מכה לבעליו. ד\"א שוחט השור מכה איש, עד שלא הוקם המשכן היו כל (הבהמות) [הבמות] מותרות, [ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות], אמר הקב\"ה מי שהוא מקריב שור חוץ מאוהל מועד כמכה איש, [כאילו נפש הוא שוחט], שנאמר דם יחשב [לאיש ההוא דם שפך] <small>(ויקרא יז ד)</small>, וכל מי שהוא שוחט במשכן [מכבדני, שנאמר זובח תודה] יכבדנני <small>(תהלים נ כג)</small>, ומה שכר אני פורע לו, כשאבי. ישועה לישראל הוא זוכה לראות בה, שנאמר ושם דרך אראנו בישע אלהים <small>(שם)</small> אמר ר' אבהו כל ישועה שבאה לישראל היא של הקב\"ה, שנאמר עמו אנכי בצרה [וגו' ואראהו בישועתי] <small>(שם צא טו טז)</small>, רבונו של עולם הואיל ואמרת עמו אנכי בצרה, כביכול הוא נושע, הושיעה ימינך וענני <small>(שם ס ז)</small>, שאם אתה עונה אותנו הישועה שלך היא, שנאמר ולכה לישועתה לנו <small>(שם פ ג)</small>. אמר ר' ברכיה הכהן [בירבי] ראה מה כתיב גילי מאוד בת ציון וגו' צדיק ונושע <small>(זכריה ט ט)</small>, ומושיע אין כתיב כאן, אלא ונושע, וכן הוא [אומר] אמרו לבת ציון הנה ישעך בא <small>(ישעיה סב יא)</small>, מושיעך אין כתיב כאן, אלא ישעך, [כביכול הוא נושע]. אמר ר' מאיר ויושע ה' ביום ההוא <small>(שמות יד ל)</small>, ויושע כתיב כביכול כשישראל נגאלין הוא נגאל. אמר ר' מאיר משה מקלס כנסת ישראל, אשריך ישראל מי כמוך עם [נושע בה'] <small>(דברים לג כט)</small>, עם הושיע ' אין כתיב כאן, אלא עם נושע בה', משל לאדם שהיה לו סאה של חטים של מעשר שני, מהו עושה, נותן מעות ופודה, כך ישראל במה הם נפדים, כביכול בהקב\"ה, עם נושע בה'. אמר הקב\"ה לישראל בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בשר ודם, במצרים על ידי משה ואהרן, בימי סיסרא על ידי ברק ודבורה, במדינים על ידי שמגר בן ענת, וכן על ידי השופטים, [ועל ידי שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים], אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם, ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים <small>(ישעיה מה יז)</small>.",
                "חסלת פרשת אחרי"
            ]
        ],
        "Kedoshim": [
            [
                "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלים קדישם תהיו [כי קדוש אני ה' אלהיכם] <small>(ויקרא יט א ב)</small>, זש\"ה ויגבה ה' צבאות במשפט [והאל הקדוש נקדש בצדקה] <small>(ישעיה ה טז)</small>, אימתי נעשה הקב\"ה גבוה בעולמו, כשיעשה דין ומשפט באומות העולם, שנאמר נצב לריב ה' ועומד לדין עמים <small>(שם ג יג)</small>, ואומר (חזי) [חזה] הוית עד (דיכורסוון) [די כרסון] רמיו <small>(דניאל ז ט)</small>, מהו (כורסוון) [כרסון], וכי כסאות הרבה הן, והכתיב ואראה את ה' יושב על כסא <small>(ישעיה ו א)</small>, מהו כורסוון, ר' יוסי הגלילי וד' עקיבא חד אמר כורסוון זה הכסא ואפיפורין שלו (הדום רגליו), וחד אמר אלו כסאות של אומות העולם שעתיד הקב\"ה להפכן, שנאמר והפכתי (את) כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים <small>(חגי ב כב)</small>. תדע [לך] שכן הוא, כורסוון יתיב אין כתיב כאן, אלא רמיו, וכתיב סוס ורוכבו רמה בים <small>(שמות טו א)</small>. ורבנן אמרין מהו כורסוון, לעתיד לבא הקב\"ה יושב, והמלאכים נותנים כסאות לגדולי ישראל והם יושבים, והקב\"ה יושב כאב ב\"ד עמהם, ודנין לאומות העולם, שנאמר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו <small>(ישעיה ג יד)</small>, על זקני עמו אין כתיב כאן, אלא עם זקני, מלמד שהקב\"ה יושב עם הזקנים ושרי ישראל ודן לאומות העולם, ומי הן אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר כי שם ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד <small>(תהלים קכב ב)</small>. אמר ר' פנחס בשם ר' חלקיה [הדרומי] בשם ר' ראובן אם אתה אומר כי שם ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, ומה ועתיק יומין יתיב <small>(דניאל ז ט)</small>, שהוא יושב ביניהם כאב בית דין, ודן עמהם את האומות לפיכך כתיב עד (דיכורסוון) [די כרסון] רמיו. מהו ושער (רישיה) [ראשה] כעמר (נקי) [נקא] <small>(דניאל שם)</small>, שהקב\"ה מנקה את עצמו מאומות העולם, ופורע להם שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה, כדי לדון אותן ולחייבן בעולם הבא, כדי שלא יהא להם פתחון פה, ולא ימצא להם זכות, שנאמר ומה יענה מלאכי גוי כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו <small>(ישעיה יד לב)</small>, ומיד הוא עושה בהם את הדין, באותה שעה הקב\"ה נעשה גבוה בעולמו, שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט [והאל הקדוש נקדש בצדקה] <small>(שם ה טז)</small>, מהו והאל הקדוש נקדש בצדקה, שהוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל, שנאמר אני מדבר בצדקה <small>(שם סג א)</small>, אמר קב\"ה לישראל אני מתקדש בך, שנאמר כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב וגו' <small>(שם כט כג)</small>, וכן הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר <small>(שם מט ג)</small>, ואתם מתקדשים בי, ואני מתקדש בכם, שנאמר [והתקדשתם] והייתם קדוישם כי קדוש אני <small>(ויקרא יא מד)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א קדושים תהיו. א\"ל הקב\"ה לישראל, עד שלא בראתי את עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם, ומקדשין אותי בכם, ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם <small>(דה\"א טז לו)</small>, כיון שנברא אדם הראשון, אמרו המלאכים רבונו של עולם זה הוא שאנו מקלסין אותך בשמו, אמר להם [לאו] גנב הוא זה, שנאמר ותאכל מן העץ אשר צויתיך וגו' <small>(בראשית ג יז)</small>, בא נח אמרו לו זה הוא, אמר להם [לאו] זה שיכור הוא, שנאמר וישת מן היין וישכר וגו' <small>(שם ט כא)</small>, בא אברהם אמרו לו זה הוא, אמר להם זה גר הוא, בא יצחק אמרו לו זה הוא, אמר להם זה אוהב את שונאי, שנאמר ויאהב יצחק את עשו <small>(שם כה כח)</small>, כיון שבא יעקב אמרו לו זה הוא, אמר להן הן, וכן הוא אומר לא יקרא שמך עוד יעקב וגו' <small>(שם לה י)</small> ונקראו כל ישראל בשמו, באותה שעה קידש הקדוש ברוך הוא אותן על שמו, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר <small>(ישעיה מט ג)</small>, א\"ל הקב\"ה הואיל ולשמי נתקדשתם, עד שלא בראתי את עולמי היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. למה הדבר דומה למלך שקידש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת לשמי, אני מלך ואת מלכה, כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך, למה שאת אשתי, כך אמר הקב\"ה למשה לך קדש את ישראל, שנאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר <small>(שמות יט י)</small>, קידשם [בא] הקב\"ה ואמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש <small>(שמות יט י)</small>, למה כי קדוש אני, ואף אתם תהיו קדושים כשם שקידשתם אותי, שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגו', אמר להם הקב\"ה אם זכיתם תקראו עדת קדושים, לא זכיתם, תקראו עדה רעה, עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' <small>(במדבר יד כו)</small>."
            ],
            [
                "דבר אל כל עדת בני ישראל. מה ראה לומר הפרשה הזו בכינוס, למה לא אמר דבר אל בני ישראל כשאר פרשיות, אלא אל כל עדת, לפי שכל הדברות כלולין בתוכה, כיצד  ",
                "בדברות כתיב אנכי ה' אלהיך <small>(שמות כ ב)</small>, וכאן אני ה' אלהיכם <small>(ויקרא יט ב)</small>, <br>בדברות כתיב לא יהיה לך <small>(שמות שם ג)</small>, וכאן אל תפנו אל האלילים <small>(ויקרא שם ד)</small>, <br>בדברות כתיב לא תשא <small>(שמות שם ז)</small>, וכאן לא תשבעו בשמי לשקר <small>(ויקרא שם יב)</small>, <br>בדברות כתיב זכור [את יום השבת] <small>(שמות שם ח)</small>, וכאן כתיב את שבתותי תשמורו <small>(ויקרא שם ג)</small>, <br>בדברות כתיב כבד את אביך ואת אמך <small>(שמות שם יב)</small>, וכאן כתיב איש אמו ואביו תיראו <small>(ויקרא שם ג)</small>, <br>בדברות כתיב לא תרצח <small>(שמות שם יג)</small>, וכאן כתיב לא תעמוד על דם רעך <small>(ויקרא שם טז)</small>, <br>בדברות כתיב לא תנאף <small>(שמות שם יד)</small>, וכאן כתיב קדושים תהיו <small>(ויקרא שם ב)</small>, <br>בדברות כתיב לא תגנוב <small>(שמות שם טו)</small>, וכאן כתיב לא תגנובו <small>(ויקרא שם יא)</small>, <br>בדברות כתיב לא תענה <small>(שמות שם טו)</small>, וכאן כתיב לא תלך רכיל בעמך <small>(ויקרא שם טז)</small>, <br>בדברות כתיב לא תחמוד <small>(שמות שם טז)</small>, וכאן כתיב לא תעשוק את רעך ולא תגזול <small>(ויקרא שם יג)</small>,  ",
                "הוי [למה אמר לו הקב\"ה לומר את הפרשה הזו בכינוס] שכל הדברות כלולין בתוכה, לכך נאמר דבר אל כל עדת בני ישראל."
            ],
            [
                "[ד\"א דבר אל כל עדת בני ישראל] קדושים תהיו כי קדוש אני. א\"ל הקב\"ה היו קדושים כשם שאני קדוש בכל דבר, ראה מה כתיב כי אלהים קדושים הוא <small>(יהושע כד יט)</small>, מהו כרי אלהים קדושים הוא, פסוק זה פתח הוא למינין שנראה כשתי רשויות, שאלו המינין את ר' שמלאי מהו כי אלהים קדושים, אין אתם אומרים שהוא רשות אחד, הרי שתי רשויות הן, אמר להם שוטים שבעולם [ראו מה כתיב כי אלהים קדושים הוא], אילו אמר כי אלהים קדושים הם, אתם אומרים שתי רשויות הם, [ומה אלהים קדושים], אמר ר' ברכיה בשם ר' אבא מהו קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, כיצד אמר ר' אחא בר חנינא דבורו בקדושה, שנאמר אלהים דבר בקדשו <small>(תהלים ס ח)</small>, דרכו בקדושה, שנאמר אלהים בקדש דרכך <small>(תהלים עז יד)</small>, נראה בקדושה, שנאמר כן בקדש חזיתיך <small>(שם סג ג)</small>, קילוסו בקדושה שנאמר מי כמוכה נאדר בקדש <small>(שמות טו יא)</small>. חשיפת זרועו בקדושה, שנאמר חשף ה' וגו' <small>(ישעיה נב י)</small>, הוי קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות."
            ],
            [
                "קדושים תהיו. למה כי קדוש אני, לפי שהדבקתי אתכם במתני, שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וגו' <small>(ירמיה יג יא)</small>, אמר להם הקב\"ה לישראל איני כבשר ודם, מלך בשר ודם אין רשות לבריות להקראות בשמו, תדע לך שבשעה שאדם מבקש לקטרג את חבירו, קורא לו אגוסטה פלוני, ואין לו חיים, אבל ישראל נקראו על שמו של הקב\"ה, נקרא אלהים, וקרא לישראל אלהים, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם <small>(תהלים פב ו)</small>, נקרא חכם, שנאמר חכם לבב ואמיץ כח <small>(איוב ט ד)</small>, וקרא לישראל חכם, שנאמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה <small>(דברים ד ו)</small>, נקרא דוד, שנאמר דודי צח ואדום <small>(שה\"ש ה י)</small>, וקרא להם דודים, שנאמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים <small>(שם שם א)</small>, נקרא בחור, שנאמר בחור כארזים <small>(שם שם טו)</small>, וקרא להם בחורים, שנאמר (כי) בך בחר [ה' אלהיך] <small>(דברים ז א)</small>, נקרא חסיד, שנאמר כי חסיד [אני] נאום ה' <small>(ירמיה ג יב)</small>, וקרא להם חסידים, שנאמר אספו לי חסיד <small>(תהלים נ ה)</small>, נקרא קדוש, שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות <small>(ישעיה ו ג)</small>, וקרא לישראל קדושים, [שנאמר קדושים תהיו], אמר הקב\"ה בעולם הזה נקראתם קדושים, ובעולם הבא והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו <small>(ישעיה ד ג)</small>."
            ],
            [
                "קדושים תהיו. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא אמר ר' ראובן מהו דכתיב ואשמע אחרי קול רעש גדול <small>(יחזקאל ג יב)</small>, מהו אחרי, אחרי שקילסתי אני וחבירי שמעתי מלאכי השרת שקילסוהו, ואמרו ברוך כבוד ה' ממקומו <small>(שם)</small>, ואומר ברן יחד כוכבי בוקר <small>(איוב לח ז)</small>, והדר ויריעו כל בני אלהים <small>(שם)</small>, אמר ר' מני לא תהא קריית שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה רמ\"ח תיבות, כנגד אברים שבאדם, ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר הקב\"ה אם שמרתם שלי לקרותה כתיקנה, אף אני אשמור את שלכם, לכך דוד מקלס שמרני כאישון בת עין <small>(תהלים יז ח)</small>, א\"ל הקב\"ה שמר מצותי וחיה <small>(משלי ד ד)</small>. אמר ר' שמעון בן חלפתא למה הדבר דומה, לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה, ואחד ביהודה ויש לו כרם בגליל, אותו שבגליל הולך ליהודה לעדר את כרמו, אותו שביהודה הולך לגליל לעדר את כרמו, עמדו זה עם זה, אמרו זה לזה, עד שתבא אתה למקומי שמור שלי בתחומך, ואני אשמור שלך בתחומי, כך אמר דוד שמרני כאישון בית עין, אמר לו הקב\"ה שמר מצותי והיה, כך אמר הקב\"ה לישראל, שמרו מצותי, מצות קריית שמע שחרית וערבית, ואני משמר אתכם, שנאמר ' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך <small>(תהלים קכא ז)</small>."
            ],
            [
                "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו' <small>(ויקרא יט כג)</small>, זש\"ה ועתה לא כימים הראשונים וגו' כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה וגו <small>(זכריה ח יא יב)</small>, מהו לא כימים הראשונים, כיון שיצאו ישראל ממצרים, והיו מהלכין במדבר, והוריד להם את המן, והגיז להם שליו, והעלה להם את הבאר, והיה כל שבט ושבט עשה לו אמת המים, [וממשיכה מן הבאר], ומכניסה אצלו, והיה [כל אחד ואחד] נוטע תאנים וגפנים ורמונים, ועושין פירות בני יומן, כשם שהיה מתחילת ברייתו של עולם, עץ פרי עשה פרי למינו <small>(בראשית א יא)</small>, אילו זכו בני אדם, עד עכשיו כך היה, אדם נוטע אילן ועשה פירות מיד, כיון שחטא אדם נתקללה האדמה שנאמר ארורה האדמה בעבורך <small>(שם ג יז)</small>, מכאן ואילך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך <small>(שם)</small>, זרע חטים וצמחה דרדרים, שנאמר וקוץ ודרדר תצמיח לך <small>(שם שם יח)</small>, כשיצאו ממצרים העלה להם [הקב\"ה] את הבאר, והיו נוטעין על מימיה, והיו האילנות עושי פירות בני יומן, משנסתלקה הבאר [נסתלקה הטובה] מה כתיב שם, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון <small>(במדבר כ ה)</small>, א\"ל הקב\"ה למשה, אמור להם לישראל כשתכנסו לארץ ישראל אני מחזיר לכם את כל הטובה, שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון וגו' ארץ אשר לא במסכנות וגו' <small>(דברים ח ז ח ט)</small>, כיון שבאו לארץ ישראל התחילו חוטאים, שנאמר ותבאו ותטמאו את ארצי וגו' <small>(ירמיה ב ז)</small>, ולא היתה עושה פירות כראוי, היו זורעין הרבה ומביאין מעט, שנאמר זרעתם הרבה והבא מעט <small>(חגי א ו)</small>, למה שביטלו את הביכורים, אכול ואין לשבעה <small>(שם)</small>, משבטל (הביכורים) לחם הפנים, שתו ואין לשכרה <small>(שם)</small>, משבטל ניסוך היין, לבוש (ולא) [ואין] לחום לו <small>(שם)</small>, משבטלו בגדי כהונה, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב <small>(שם)</small>, משבטלו עושי צדקה. שכר האדם לא נהיה <small>(זכריה ח י)</small>, משבטלו עולי רגלים, ושכך הבהמה איננה <small>(שם)</small>, משבטלו הקרבנות, אבל לעתיד לבא אין הקב\"ה עושה כן, שנאמר ועתה לא כימים הראשונים אני לשארית העם הזה נ אום ה' צבאות, כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה וגו' <small>(זכריה ח יא יב)</small>."
            ],
            [
                "כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אמר להם הקב\"ה לישראל, אעפ\"י שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם נטעו לבניכם, שלא יאמר אדם אני זקן ולמחר אני מת, ולמה אני יגע בשביל אחרים, אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם [נתן בלבם] <small>(קהלת ג יא)</small>, העלם כתיב, למה אילולי שהעלים הקב\"ה מבני אדם יום המיתה, לא היה אדם לא בונה, ולא נוטע, שהיה אומר למחר אני מת, למה אני עומד ליגע בשביל אחרים, לפיכך העלים הקב\"ה לבות בני אדם מן המיתה, שיהא אדם בונה ונוטע, זכה [יהיה] לו, לא זכה לאחרים. מעשה באדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה, והיה הולך עם גייסות שלו להלחם עם מדינה אחת שמרדה בו, ומצא זקן אחד שהיה נוטע נטיעות של תאנים, א\"ל אדרינוס אתה זקן עומד וטורח ומתייגע לאחרים, א\"ל לאדרינוס אדוני המלך, הריני נוטע אם אזכה אוכל מפירות נטיעתי, ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה, וחזר לאחר שלש שנים, מה עשה אותו זקן, נטל כלכלה ומילא אותה ביכורים של תאנים יפות, וקירב לפני אדרינוס, א\"ל אדוני המלך קבל אלו התאנים, שאני הוא אותו זקן שמצאת בהילוכך, ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתייגע לאחרים, הרי כבר זיכני הקב\"ה לאכול מפירות נטיעותי, ואלו בתוך הכלכלה מהם, אמר אדרינוס לעבדיו, טלו אותה ממנו ומלאוה אותה זהובים, ועשו כך, נטל הזקן את הכלכלה מלאה זהובים, והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו, וסח להם את המעשה, היתה שכינתו עומדת שם שמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים, והקב\"ה נותן להם, ומזמן להם טובה, ואתה יושב בביתך חשוך באופל, הרי [שכן] שלנו כיבד את המלך בכלכלה של תאנים, ומילא אותה לו זהובים, ואתה עמוד וטול סל גדול, ומילא אותו מיני מגדים מן תפוחים ותאנים, ושאר מיני פירות יפים, שהוא אוהב אותן הרבה, לך וכיבדו בהן, אולי ימלא אותו לך זהובים, כמו שעשה לשכננו הזקן, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומילא אותו תפוחים ותאנים, וטען על כתיפו, וקירב לפני המלך בקופנדר, ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב את הפירות, ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך (לסדריוטין) [לסרדיוטין], טלו הסל וטפחו לו על פניו, וכן עשו וטפחו אותו על פניו, עד שנפחו פניו, ושברו את עיניו, ועשאוהו דוגמא, והלך לביתו כשהוא עשוי דוגמא ובוכה, והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים, וראתה אותו פניו נפוחות, וגופו מושבר ומוכה, אמרה לו מה לך, אמר לה ששמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון, וטפחו אותי על פני, אילולי שמעתי לך והיטלתי בסל מיני פירות קשין, כבר היו מרגמין את פני ואת כל גופי בהן, וכל כך למה, ללמדך שהנשים הרעות מפילות את בעליהן, לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא עוד יוסיף ויטע, אפילו זקן, אמר הקב\"ה לישראל למדו ממני, כביכול אמר ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם <small>(בראשית ב ח)</small>."
            ],
            [
                "קדושים תהיו. זש\"ה ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך <small>(תהלים כ ג)</small>, [מקדש] מקידוש מעשים שבך, ומציון [יסעדך, מציון] מעשים שבך. אמר ר' ברכיה מעשה היה בקריתנו ברוח אחד, שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדווג לה, ובקש להוציאה משם, היה שם חסיד אחד, ור' יוסי איש צייתור שמו, נגלה לו אותו הרוח, אמר לו רבי הרי כמה שנים אני נתון כאן, ובצהרים ובלילה לא היזקתי בריה, (ואף לא ביום), והרוח הזה בא עלי ממקום אחר, ומבקש להוציאני מכאן, ולהזיק את הבריות, א\"ל מה נעשה, א\"ל טלו מקליכם ומגליכם וצאו עליו בשעת הצהרים, ואמרו שלנו נוצח, שלנו נוצח, והוא יברח, כך עשו והבריחוהו משם, אמו לא זזו משם עד שראו כחררת דם צף על המים, כששמען חכמים בדבר אמרו ומה אם דבר שלא נברא לצורך סיוע צריך סיוע, בני אדם על אחת כמה וכמה, לכך אמר דו דישלח עזרך מקדש."
            ],
            [
                "כי תבאו אל הארץ ונטעתם. זש\"ה עשיתי לי גנות ופרדסים [ונטעתי בהם עץ כל פרי] <small>(קהלת ב ה)</small>, וכל כל בני אדם אינן נוטעין כל מה שהם מבקשים, כל מה שיטע אדם בארץ הוא עושה, בין פלפלין ובין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, אלא שאין אדם יודע מקום של נטיעה ונטיעה היכן היא נוטע, אבל שלמה שהיה חכם נטע כל מיני אילנות, [שנאמר עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי], אמר ר' ינאי אפילו פלפלין נטע שלמה, וכיצד היה נוטען, אלא שלמה היה חכם, והיה יודע עיקר משתיתו על עולם, מנין מציון מכלל יופי אלהים הופיע <small>(תהלים נ ב)</small>, מציון נשתכלל כל העולם כולו, למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, והיה שלמה יודע איזה גיד הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין, הרי מה שהוא אומר נטעתי בהם עץ כל פרי.  ",
                "ד\"א נטעתי בהם וגו'. כשם שהטיבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל טיבורה של עולם, שנאמר יושבי על טבור הארץ <small>(יחזקאל לח יב)</small>, ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, והאבן שתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם, שלמה שהיה חכם עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות, לפיכך אמר עשיתי לי גנות ופרדסים."
            ],
            [
                "ד\"א כי תבאו אל הארץ. זש\"ה ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו וגו' <small>(תהלים קה מד מה)</small>, ויתן להם ארצות גוים, כל מה שנטל הקב\"ה מאומות העולם נתן לישראל, ארצות כסף וזהב שדות וכרמים וערים, ולא נתן להם, אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו וגו' <small>(שם)</small>, והם לא עשו כן, אלא ויטמאו (אותם כדרכם) [אותה בדרכם ובעלילותם] <small>(יחזקאל לו יז)</small>, טמאו אותם בחרמו של עכן שנאמר ותבואו ותטמאו את ארצי <small>(ירמיה ב ז )</small>, [בחרם עכן], ונחלתי שמתם לתועבה <small>(שם)</small> בצלמו של מיכה, ומה עשה להם הקב\"ה, הגלה אותם מתוכה, שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם <small>(דברים כט כז)</small>, מהו ויתשם, התיש חילם, היו זורעים ויגיעים, ואומות העולם באין ונוטלין, שנאמר והיה אם זרע ישראל וגו' <small>(שופטים ו ג)</small>, וכתיב ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ <small>(שם שם ד)</small>, וכשעושים תשובה לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל למה שהן נוטעין ואינן נותשין, שנאמר ולא ינשתו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך <small>(עמוס ט טו)</small>."
            ],
            [
                "כי תבאו אל הארץ. זש\"ה ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה <small>(ירמיה ג יט)</small>, משל למלך שהיו לו פלגשים, והיו לו בנים הרבה, והיה לו בן אחד ממטרונא אחת, והיה מחבבו יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפלגשים שדות וכרמים, ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היה כל (קלאדין) [קלארין] שלו עולה, שלח הבן ואמר לאביו, לבני הפלגשים נתת שדות וכרמים, ולי נתת פרדס אחד, א\"ל המלך חייך כל (קלאדין) [קלארין] שלי מן הפרדס הזה היה לי, ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתי אותו לך, כך הקב\"ה ברא אומות העולם, כמה שנאמר ששים המה מלכות <small>(שה\"ש ו ח)</small>, אלו האומות, אחת היא יונתי <small>(שם שם ט)</small>, זו כנסת ישראל, וחילק הקב\"ה לאומות העולם [שדות וכרמים], שנאמר בהנחל עליון גוים <small>(דברים לב ח)</small>, ונתן להם לישראל ארץ ישראל, (קלאדין) [קלארין] של הקב\"ה, הקרבנות ממנה, לחם הפנים ממנה, הביכורים ממנה, עומר ממנה, כל הטובות שבעולם [ממנה], וכל כך למה, כדי להפריש בין בנה של מטרונא לבני הפלגשים, שנאמר ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים וגו', אהבה גדולה היתה בין הקב\"ה לישראל, והיאך הכניסו את השנאה, אמר הקב\"ה איך אשיתך, ואין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר ואיבה אשית <small>(בראשית ג טו)</small>.  ",
                "ד\"א איך אשיתך בבנים. אמר להם הקב\"ה אני הייתי מלמד עליכם סניגוריא היאך עשיתם אותי לקטרג עליכם, איך אשיתך בבנים, ואינו אלא לשון קטיגור, שנאמר אם כופר יושת עליו וגו' <small>(שמות כא ל)</small>."
            ],
            [
                "כי תבאו אל הארץ. שלמה אמר זממה שדה ותקחהו <small>(משלי לא טז)</small>, בא וראה כל מה שהרהר אברהם בלבו נתן לו הקב\"ה, הרהר [על] ארץ [ישראל] ונתן לו, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים [לתת לך את הארץ הזאת לרשתה] <small>(בראשית טו ז)</small>, אמר אברהם לפני הקב\"ה, רבונו של עולם, אתה נתת לי רשות לומר לפניך כמה אדע <small>(שם שם ח)</small>, השיבו ואמר לו ידוע תדע <small>(שם שם יז)</small>, אוי לו לאדם שמוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע היאך מוציאו , על שאמר במה אדע נתחייבו בניו להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה, ושלמה אמר כל עמל האדם לפיהו וגו' <small>(קהלת ו ז)</small>, מהו כל עמל אדם לפיהו, כל מצות וצדקות שאדם עושה, דיו לשעה שנפשו יוצאה הימנו, לכך נאמר כל עמל אדם לפיהו. כששמע אברהם ידוע תדע הרהר בלבו ואמר שכל אומה שמשתעבדת בבני יוצאה בשלום ואינה מתחייבת, אמר לו הקב\"ה וגם את הגוי וגו' <small>(בראשית טו יד)</small>, לכך נאמר זממה שדה ותקחהו."
            ],
            [
                "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם (את) ערלתו את פריו <small>(ויקרא יט כג)</small>, מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים <small>(שם)</small>, שאין יכול לא להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו [קודש] <small>(שם שם כד)</small>, שאביו מקדשיו לתורה, הילולים לה' <small>(שם)</small>, [מהו הילולים], משעה שמהלל להקב\"ה, ובשנה החמישית תאכלו את פריו <small>(שם שם כה)</small>, משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה, להוסיף לכם תבואתו <small>(שם)</small>, מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, לפי שבעולם הזה אדם מוליד לו בן, ומוליכו לבית הספר, יגע עמו ומלמדו תורה, ומתוך עונות הוא מת, ואינו שמח ממנו, אמר הקב\"ה לישראל בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי בכם, אתם חוטאים ובניכם מתים, אבל לעתיד לבא אני מסיר יצר [הרע] מביניכם, ומולידין ושמחים, שנאמר לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם <small>(ישעיה סה כג)</small>."
            ],
            [
                "[כי] איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו' <small>(ויקרא כ ט)</small>. אמר שלמה מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך <small>(משלי כ כ)</small>, רבותינו אמרו חם על שום שראה ערות אביו, אבל קללה לא קיללו, נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל העולם, המקלל את אביו על אחת כמה וכמה, והכתוב אומר כי לא תהיה אחרית לרע <small>(משלי כד כ )</small>, בא וראה כבוד אב ואם כמה היא חביבה לפני הקב\"ה, שאין הקב\"ה מקפח שכרו בין צדיק ובין רשע, מנין מעשו הרשע, על ידי שכיבד את אביו, נתן לו הקב\"ה את כל הכבוד הזה, ר' אלעזר אומר שלש דמעות הזיל עשו הרשע, [אחת] מעינו של ימין, ואחת מעינו של שמאל, והשלישית נקשרה בעינו ולא ירדה, אימתי בשעה שבירך יצחק את יעקב, שנאמר וישא עשו את קולו ויבך <small>(בראשית כז לח)</small>, ומה אם רשע זה על שכיבד את אביו פרע לו הקב\"ה, מכבד אבותיו על אחת כמה וכמה. אמר מי הקדימני ואשלם וגו' <small>(איוב מא ג)</small>, אמר הקב\"ה מי הוא זה שהקדים כיבוד לאביו ולא נתתי לו בנים, וכן באיוב הוא אומר מי יתן אלוה דבר וגו' <small>(שם יא ה)</small>, ויגד לך תעלומות חכמה וגו' <small>(שם שם ו)</small>, החקר אלוה תמצא וגו' <small>(שם שם ז)</small>, למה איוב דומה, למי שנתון בקולר, ואמר אני יודע מה שבתוך פלטין של מלך, אמרו לו התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר, אף כך איוב היה לבוש שבעה מיני שחין, והיה צריך לצדקה, שנאמר חגוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי <small>(שם יט כא)</small>, והוא אומר הגעתי לסוף מעשיו של הקב\"ה, שנאמר אדעה מלים יענני [ואבינה מה יאמר לי] <small>(שם כג ה)</small>, אמרו לו חבריו החקר אלוה תמצא וגו' <small>(שם יא ז)</small>, הן (יחרם) [יהרוס] ולא יבנה וגו' <small>(שם יב יד)</small>, מי משהרס סדום ועמורה והפכה מי בנאה, אין בריה יכולה לעמוד על מעשיו, נאמר ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו <small>(קהלת ז יג)</small>, אמר הקב\"ה בעולם הזה בשביל יצר הרע בני אדם לוקין, אבל לעולם הבא אני מסיר יצר הרע מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' <small>(יחזקאל לו כו כז)</small>.",
                "חסלת פרשת קדושים\n"
            ]
        ],
        "Emor": [
            [
                "ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן וגו' <small>(ויקרא כא א)</small>. זש\"ה אמרות ה' אמרות טהורות וגו' <small>(תהלים יב ז)</small>, כל מה שהקב\"ה מזהיר את ישראל בשביל קודשתן וטהרתן, אמרות ה' אמרות טהורות, אמור אל הכהנים ואמרת אליהם, הרי [אמירה] שתי פעמים, למה הדבר דומה לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך, אמר המלך גוזרני עליך שלא תראה מת כל ימיך, מפני שאתה נכנס ורואה את פני, שלא תטמא פלטירין שלי, כך הקב\"ה גזר על הכהנים הנכנסים לבית המקדש שלא יטמאו למת, לפיכך הוא אומר לנפש לא יטמא בעמיו <small>(ויקרא שם)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א אמור אל הכהנים. זש\"ה יום ליום יביע אומר וגו' <small>(תהלים יט ג)</small>, אין אומר ואין דברים <small>(שם שם ד)</small>, אתה מוצא בימות הסתיו היום מלוה את הלילה, ובימי הקיץ הלילה מלוה את היום, אין בריה שומע ביניהם, שנאמר אין אומר ואין דברים [בלי נשמע קולם], אבל למטה בני אדם מלוין זה לזה, וכמה מריבות הן עושין, שנאמר אין אומר ואין דברים וגו' [בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם] <small>(שם שם ה)</small> העליונים אינם צריכין לא אמירה ולא דיבור, אבל התחתונים צריכין אמירה ודיבור ואמרות, אמור ואמרת אולי יעמדון, שנאמר אמור אל הכהנים [ואמרת אליהם]."
            ],
            [
                "אמור אל הכהנים. מה כתיב למעלה מן הענין, ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני וגו' <small>(ויקרא כ כז)</small>, זש\"ה וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים <small>(ישעיה ח יט)</small>, אמר הקב\"ה לישראל אם יאמרו אליכם דרשו אל האובות, והניחו אלהיםשבשמים, אמרו להם הלא עם [אל]אלהיו ידרוש <small>(שם)</small>, כשם שאמר אליהו לאחזיהוהמבלי אין אלהים בישראל וגו' <small>(מ\"ב א ג)</small>, למה לנו להניח לחי העולמים, וה' אלהים אמת [הוא אלהים חיים ומלך עולם] <small>(ירמיה י י)</small>, וכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים <small>(דברים ד ד)</small>, לפיכך נדרוש באלהים חיים, אבל [אלוה] אומות העולם מתים, כמוהם יהיו עושיהם <small>(תהלים קטו ח)</small>, מה כתיב אחריו לתורה ולתעודה [אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר] <small>(ישעיה ח כ)</small>, ר' יוחנן ור' לקיש, ר' יוחנן אמר אמר הקב\"ה אם לא יאמרו כדבר הזה לאומות העולם אשר אין להם שחר, [ור' לקיש אומר אשר אין לו שחר] האובות והידעונים על עצמם אינן מעלים את השחר, שהם נתונין באופל, וכל שכן על אומות העולם, ואם תאמר ממי נדרוש, הרי הוא אומר, ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו' על פי התורה אשר יורוך <small>(דברים יז ט יא)</small>."
            ],
            [
                "ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני <small>(ויקרא כ כז)</small>, מה כתיב אחריו, אמור אל הכהנים, מה ענין זה אצל זה, אלא צפה הקב\"ה שעתיד שאול למלוך על ישראל, ולהרוג את הכהנים, ולדרוש באוב וידעונים, שנאמר ויאמר שאול (אל עבדיו) [לעבדיו] בקשו לי (אשה) [אשת] בעלת אוב <small>(ש\"א כח ז)</small>. אמר ריש לקיש למה שאול דומה, למלך שנכנס למדינה ואמר כל התרנגולין שבמדינה זו ישחטו בלילה, בקש לצאת לדרכו, אמר אין כאן תרנגול שיקרא, אמרו לו לא צוית אתה לשוחטן, אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים <small>(שם שם ג)</small>, ואמר בקשו לי (אשה) [אשת] בעלת אוב. ויתחפש שאול <small>(שם ח)</small>, מהו ויתחפש, שנעשה חפשי מן המלכות, וילך הוא ושני אנשים עמו <small>(שם)</small>, מי היו, אבנר ועמשי, לימדה תורה דרך ארץ שלא יצא אדם לדרך (בלילה) לבדו, וכן עשה אברהם אבינו, ויקח את שני נעריו (עמו) [אתו] (ואת יצחק בנו) <small>(בראשית כב ג)</small>, וכן וילך הוא ושני נעריו (אתו) [עמו] <small>(ש\"א כח ח)</small>, ויבואו אל האשה לילה <small>(שם)</small>, וכי לילה היה, אלא אותה שעה היתה להם אפילה כלילה, ויאמר קסמי נא לי באוב וגו' <small>(שם)</small>, ותאמר האשה (אל שאול) [אליו] הנה אתה ידעת [את] אשר עשה שאול אשר הכרית את האובות ואת (הידעונים) [הידעוני] <small>(שם שם ט)</small>, מיד וישבע לה שאול בה' לאמר [חי ה'] אם יקרך עון בדבר הזה <small>(שם שם)</small>, אמר ריש לקיש למה שאול דומה, לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה, ונשבעת בחיי בעלה, ותאמר השה את מי אעלה לך <small>(שם שם יא)</small>, מאומרי מי כמוכה <small>(שמות טו יא)</small>, או מאומרי מי ה' <small>(שם ה ב)</small>, אמר לה את שמואל העלי לי <small>(ש\"א שם)</small>, עשתה מה שעשתה והעלתה, ותרא האשה את שמואל ותזעק (קול) [בקול] גדול ותאמר למה רמיתני ואתה שאול <small>(שם שם יב)</small>, מהיכן ידעה, אמרו רבותינו, לא כשם שעולה ללך עולה להדיוט, למלך פניו למעלה ורגליולמטה, כדרך כל האדם, ולהדיוט רגליו למעלה ופניו למטה, ויאמר לה המלך [אל תיראי כי] מה ראית ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ <small>(שם שם יג)</small>, עולים תרי, ומי היו משה ושמואל, כששמע שאול כן נתיירא שקרא אחד ועמדו שנים, ויאמר לה מה (תוארו) [תארו] ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל <small>(שם שם יב)</small>, שלשה דברים אמרו במעלה את האוב, המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו, השואלו שומע את קולו ואינו רואהו, העומדין שם לא רואין אותו ולא שומעין את קולו, איש זקן עולה והוא עוטה מעיל, ולהלן הוא אומר ומעיל קטן תעשה לו אמו <small>(ש\"א ב יט)</small>, תנא המעיל בו גדל, בו נקבר, בו עלה, תני בשם ר' נתן כסות שיורד עם אדם לקבורה בו עתיד לעלות בתחית המתים, שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש <small>(איוב לח יד)</small> וידע שאול כי שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי <small>(ש\"א כח יד טו)</small>, לא היה לך להרגיז בוראך אלא בי שעשית אותי ע\"ז, לא כך שנינו כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, ויש אומרים למה הרגזתני שאמר לו הייתי מרגיז שמא יום הדין הוא והיתי מתיירא, והרי דברים קלוחומר, ומה שמואל [רבן] של כל הנביאים היה מתיירא מיום הדין, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאוד וגו' [ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות] <small>(ש\"א כח טו)</small>, למה לא אמר לו באורים ובתומים, אמר ר' יצחק לב יודע מרת נפשו <small>(משלי יד י)</small> על שהרג נוב עיר הכהנים, ויעש ה' לך כאשר דבר בידי, ויקרע ה' את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד <small>(ש\"א שם יז)</small>, א\"ל [כד הוית גבן אמרת לי ו יתנה לרעך הטוב ממך, וכדו אמרת לרעך לדוד, א\"ל] כד הוינא גביכון הוינא בעלמא דשקר, והוינא אמרין לך מלין דשקר דדחילת מ ינך דלמא תקטלינני, ברם אנא כען בעלמא דקשוט, לא תשמע מני אלא מלין דקשוט, ולא על חנם עשה לך את הדבר הזה, כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק [וגו'], ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי <small>(שם שם יח יט)</small>, עמי במחיצתי, כששמע כך וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל <small>(שם שם כ)</small>, אמרו לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל, אמר להם אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח, ובנך מתמנין רברבן. אמר ריש לקיש באותה שעה קרא הקב\"ה למלאכי השרת, אמר להם בואו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה, אינו מוליך בניו עמו, מפני מראית העין, וזה שיורד למלחמה ויודע שהוא נהרג נוטל בניו עמו, ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראהו הקב\"ה למשה, דור דור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ומלכיו, והראהו שאול ואת בניו נופלים בחרב, אמר לפניורבונו של עולם מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב, א\"ל משה ולי אתה אומר, אמור אל הכהנים שנרג שמקטרגין אותו. תנו רבנןעל חמש חטאות נהרג אותו צדיק, שנאמר וימת שאול במעלו אשר מעל בה' <small>(דה\"א י יג)</small>,  ",
                "על שהרג נוב עיר הכהנים, <br>ועל שחמל על אגג, <br>ועל שלא שמע לשמואל, שנאמר שבעת ימים תוחל וגו' <small>(ש\"א י ח)</small>, והוא לא עשה כן, אלא ואתאפק ואעלה העולה <small>(ש\"א יג יב)</small>, <br>וגם אשר שאל באוב, שנאמר וגם לשאול באוב לדרוש, <small>(דה\"א י יג)</small>, ולא דרש בה' וימיתהו <small>(שם שם יד)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים. אמר ר' יוחנן כל מקום שהוא אומר אמור ואמרת צריך להדרש, ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה <small>(אסתר ז ה)</small>, ויאמר ויאמר למה, אמר לה אם הוא זה מוטב, ואם לאו אמרו שהוא הוא, ר' אבין אר עד שלא הכיר בה שהיא יהודית היה מספר עמה על ידי מתורגמן, משהכיר בה התחיל לספר עמה בעצמו, כיוצא בו ויגש איש האלהים ויאמר אל (אחאב) מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' <small>(מ\"א כ כח)</small>, ויאמר ויאמר למה, אמר לו כשיפולבן הדד בידך לא תחמול עליו, אמירה שניה אמר לו, הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתילו עד שבא לידך, ועכשיו אם הפקד יפקד (והיה) [והיתה] נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו <small>(שם שם מב)</small>, [כיוצא בו] ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל <small>(יחזקאל י ב)</small>, אמר אל המלאך, והמלאך אמר לכרוב, אמר לו גזר עלי הקב\"ה ואני אין לי רשות להכנס תוך מחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים, מיד וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים <small>(שם שם ז)</small>, ר' פנחס אמר הפשירן ונתנן לו, אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שני גחלים היו עמומות בידו של גבריאל שתי שנים ומחצה, סבור שישראל עושין תשובה, כיון שלא עשו בקש לזורקן ולקעקע ביצתן, אמר לו הקב\"ה גבריאל אל תעשה יש בהן בני אדם שעושין תשובה וצדקה אלו עם אלו, שנאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם <small>(שם שם ח)</small>, לפיכך ויאמר ויאמר, ואף כאן אמור אל הכהנים ואמרת, אמירה ראשונה למת מצוה שיטמא, והשניה לאחרים לא יטמא."
            ],
            [
                "[ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים]. מה כתיב אחרי הענין הזה, והכהן הגדול מאחיו <small>(ויקרא כא י)</small>, למה נקרא שמו גדול שהוא גדול בחמשה דברים, בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בנוי שהוא נאה מאחיו, בכח שהיה גבור בכח, בא וראה אהרן כשהניף את הלוים עשרים ושנים אלף ביום אחד, כיצד היה מניף, מליך ומביא מעלה ומוריד, הוי שהיה גדול בכח, ובעושר שאם לא היה עשיר, אחיו הכהנים מעשרין אותו. מעשה בפנחס הסתת שמינוהו כהן גדול, ויצאו אחיוהכהנים וראו אותו חוצב אבנים, ולא הניחוהו, ומלאו את המחצב לפניו דינרי זהב, [ומנין] שאם אין לו, אחיו הכהנים מגדלין אותו, שנאמר והכהן הגדול מאחיו, ולא כהן גדול בלבד, אלא מלך כיוצא בו, וכן אתה מוצא בדוד, כשהלך להלחם עם גלית הפלשתי, אמר לו שאול, לא תוכל ללכת אל הפלשתי וגו' ש\"א יז לג), א\"ל דוד, רועה היה עבדך [לאביו] בצאן וגו' <small>(שם שם לד)</small>, ויצאתי אחריו והכיתיו וגו' <small>(שם שם לה)</small>, גם את הארי גם את הדוב וגו' <small>(שם שם לו)</small>, א\"ל שאול ומי אמר לך שאתה יכול להרוג אותו, השיבו דוד וכי קניגויי למדני אבא, ה' אשר הצילני מיד הארי וגו' <small>(שם שם לז)</small>, מיד וילבש שאול את דוד מדיו וגו' <small>(שם שם לח)</small>, וכתיב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם <small>(שם ט ב)</small>, כיון שהלבישו וראה שהם עשוים לו, מיד הכניס לו עין צרה, כשראה דוד שהלבין פני שאול, א\"ל לא אוכל (לצאת) [ללכת] באלה כי לא נסיתי <small>(שם יז לט)</small>, הא למדת שאפילו יהא אדם קצר ויתמנה מלך נעשה ארוך, למה שבשעה שהיה נמשח בשמן המשחה היה משובח יותר מאחיו, אמר דוד בשמן המשחה שנמשחתי בו אני שמח שאיני זז מכבודי לעולם, שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח (תהים טז ט)."
            ],
            [
                "שור או כשב או עז כי יולד וגו' <small>(ויקרא כב כז)</small>. זש\"ה צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה <small>(תהלים לו ז)</small>, אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, שנאמר שמעו הרים את ריב ה' וגו' <small>(מיכה ו ב)</small>. ומשפטיך תהום רבה, אלו הן הרשעים, שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף <small>(תהלים קלו טו)</small>. ",
                " [ד\"א צדקתך כהררי אל. אלו הצדיקים, מה הרים הללו מעלים עשבים, כך הצדיקים יש להם מעשים טובים. משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים, מה התהום אינו מעלה עשבים, אף הרשעים אין להם מעשים טובים].  ",
                "ד\"א צדקתך כהררי אל. מה ההרים ראוין לזרע ועושין פירות, כך הצדיקים עושין פירות, ומטיבין לעצמן, ומטיבין לאחרים, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו <small>(ישעיה ג י)</small>, למה הדבר דומה, לפעמון זהב, והגיל שלו של מרגלית, כך הצדיקים הם מטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים. ומשפטיך תהום רבה. אלו הרשעים, מה התהום אינו יכול להזרע ואינו עושה פירות, כך הרשעים אין בהם מעשים טובים, אלא מצירין לעצמן ולאחרים.  ",
                "ד\"א צדקתך כהררי אל. סרס את המקרא ודרשהו, צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, שנאמר צדק מלאה ימינך <small>(תהלים מח יא)</small>, וכתיב ותאחז במשפט ידי <small>(דברים לב מא)</small>, מה ההרים האלו כובשים על התהום שלא יעלה ויצוף את העולם, כך מעשיהם של צדיקים מכבשין את הפורעניות שלא תבא לעולם.  ",
                "ד\"א צדקתך כהררי אל. מה ההרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. ומשפטיך תהום רבה, מה התהום אין לו חקר, כך אין חקר לפורענותן של רשעים לעתיד לבא.  ",
                "ד\"א צדקתך כהררי אל. ר' ישמעאל ור' עקיבא (אומרים), [ר' ישמעאל אומר] הצדיקים שהם עושים את התורה שניתנה מהררי אל, [הקב\"ה עושה עמהן צדקה כהררי אל, והרשעים שאין עושין את התורה שניתנה מהררי אל], הקב\"ה מדקדק עמהם עד תהום רבה. שיטין הרבה יש למקרא הזה אלא בשביל שלא להטריח. [ר' עקיבא אומר אחד אלו ואחד אלו הקב\"ה מדקדק עמהן וגובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי לשלם להם שכר משלם לעולם הבא, ומשפיע שלוה לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה, לפרוע להם לעולם הבא, רבי מאיר אומר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים בדירתן, כמו שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם <small>(יחזקאל לד יד)</small>, ומשל את הרשעים בדירתן, שנאמר כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום <small>(שם לא טו)</small>, הובלתי כתיב. אמר ר' יהודה בר אמי משל אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף, ולא של זהב, ולא של נחושת, ולא של ברזל, [ולאשל עופרת], אלא של חרש, מפני שהוא מין במינו, כך אמר הקב\"ה, גיהנם חשך, שנאמר יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם <small>(תהלים לה ו)</small>, והתהום חשך, שנאמר וחשך על פני תהום <small>(בראשית א ב)</small>, והרשעים חשך, שנאמר והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי ידענו <small>(ישעיה כט טו)</small>, יבא חשך ויכסה חשך, כמה דאת אמר כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה <small>(קהלת ו ד)</small>]."
            ],
            [
                "[ד\"א] צדקתך כהררי אל. אמר ר' יהודה בר סימון צדקה שעשית עם נח בתבה כהררי אל, [שנאמר] ותנח התבה בחדש השביעי [בשבעה עשר יום לחדש] על הרי אררט <small>(בראשית ח ד)</small>, ומשפטים שעשית עם דורו ודקדקת עמהם עד תהום רבה, [שנאמר] ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה <small>(שם ז יא)</small>, וכשהזכרתו לא לבדו נזכרת, שנאמר ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה <small>(שם ח א)</small>, הוי אדם ובהמה תושעי ה'.  ",
                "ר' יהושע בן לוי סליק לרומי, ראה שם שני עמודים של שיש מכוסין בקיטאות, בשרב שלא יפקעו, ובצינה שלא יקרשו, ראה שם עני אחד מחצלת של קנים מתחתיו, ומחצלת של קנים על גביו, על העמודים קרא צדקתך כהררי אל, הן דאת יהיב את משפיע, ועל העני קרא ומשפטיך תהום רבה, [הן] דאת מחי את מדקדק."
            ],
            [
                "אלכסנדרון מוקדון אזל [לגבי מלכא קציא] לאחורי הרי חשך, מטי להדי מדינתא דשמא קרטיגנא, והות כולה (שנין) [נשין] נפקין לקדמוניה, אמרו ליה אי את עביד עמנא קרבא ונצחת לן שמך נפיק בעלמא [דמהוזא] דנשי חרבת, ואי אנן עבדין עמך קרבא ונצחונך, שמך נפיק בעלמא דנשי עבדו עמך קרבא ונצחו לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו, כי נפיק כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מוקדון מלך שטיא הוינא עד דאתית לקרטיגנא מדינתא ואליפית עצה מן נשיא, אזל למדינתא אחריתי דשמה אפריקי, נפקין קדמוניה [בחזורין דדהב], ברימונין דדהב, ובלחם דדהב, אמר להו וזהבא מתאכיל בארעכון, אמרו ליה ולא הוה לך (מידי למיכל) [כדון] בארעך דאתית גבן, אמר להו לא עותריכון אתית למיחמי, אלא דיניכון אתיית למיחמי, עד דאינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא, חד אמר מרי מלכא חורבה זבנית מהאי גברא, וגרפיתה ואישכחית בה סימא, ואמרית ליה סיב סימתתיך, דחורבה זבנית סימא לא זבנית, ואחרינא אמר כמה דאת מסתפי מעונש גזל, הכי אנא נמי מסתפינא מעונש גזל, וכד זבינית לך חורבה, וכל מה דאית בה זבינית, מתהום ארעא עד צית שמיא, קרא לכא לחד מנהון, א\"ל אית לך בר, א\"ל אית לי, קרא לאחרינא א\"ל אית לך ברתא, א\"ל הין, אמר להון (לון) [יזלון] וינסבון דין לדין, ויכלון סימא תרויהון, שרי אלכסנדרוס תמה, א\"ל מלכא מה לך דקא תמהת ולא דנית טב, א\"ל הן, א\"ל אילו הוה הדין דינא בארעכון מה עבדיתון ביה, א\"ל קטילנא דין ודין, וסימתא סלקא לביה מלכא, א\"ל ושימשא נהירא עליכון, א\"ל הין, ומיטרא נחית עליכון, א\"ל הן, א\"ל דילמא אית בארעכון בעיר דקיק, א\"ל הן, א\"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעיר דקיק שמשא נהרא לכון, ומיטרא נחית עליכון, [ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבין], דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' <small>(תהלים לו ז)</small>, בזכות בהמה תושיע אדם.  ",
                "אמרו ישראל רבונו של עולם אדם אנחנו וכבהמה תושיענו, לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר משכני אחריך <small>(שה\"ש א ד)</small>, להיכן אנו נמשכין אחריך לגן עדן, שנאמר ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם <small>(תהלים לו ט)</small>, אמר ר' אלעזר בו מנחם עדנך אין כתיב כאן, אלא עדניך, שכל צדיק וצדיק יש לו מדור בעדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה', אמר ר' יצחק משפט אדם ומשפט בהמה [שוין], משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו <small>(ויקרא יב ג)</small>, ומשפט בהמה, ומים השמיני והלאה ירצה וגו' <small>(שם כב כז)</small>."
            ],
            [
                "ר' תנחומא פתח מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא <small>(איוב מא ג)</small>, זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים, אמר קב\"ה עלי לשלם גמולו בן זכר, אמר ר' ירמיה בר אלעזר עתידה בת קול שתהא מפוצצת בראשי ההרים, ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, [הה\"ד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל] <small>(במדבר כג כג)</small>, ורוח הקדש צווחת מי הקדימני ואשלם, מי קילס לפני עד שלא נתתי בו נשמה, מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית, מי עשה לפני מעקה [עד שלא נתתי לו גג, מי עשה מזוזה] עד שלא נתתי לו בית, מי עשה לפני סוכה עד שלא נתתי לו מקום, מי הפריש פאה עד שלא נתתי לו שדה, מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן, מי הפריש בכורות ומעשרות וקרבן עד שלא נתתי לו בהמה, [הה\"ד] שור או כשב או עז."
            ],
            [
                "ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו פתח ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון <small>(יחזקאל כט טז)</small>, וכתיב שרפים עומדים ממעל לו וגו' <small>(ישעיה ו ב)</small>, בשתים יכסה פניו שלא להביט בשינה, ובשתים יכסה רגליו שלא יראו פני השכינה, דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל <small>(יחזקאל א ז)</small>, על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. ",
                " תמן תנינן כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא של עגל על שם לא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון. תמן תנינן והרגת את האשה ואת הבהמה <small>(ויקרא כ טז)</small>, אם אשה חטאת בהמה מה חטאת, אלא לפי שבאת לאשה תקלה על ידה, לפיכך ואת הבהמה תהרוגו. (ד\"א) שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנהרגה אשה פלונית על ידה, וזה הוא ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, ותנן מפני מה אמרו אין סוטה שותה בכוס של חברתה, שלא יאמרו הבריות בכוס זה שתתה אשה פלונית ומתה, וזהו ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון, ואף כאן שור או כשב, וכי שור נולד הלא עגל נולד, אלא דכתיב עשו להם עגל מסכה <small>(שמות לב ח)</small>, לפיכך כתיב שור ולא כתיב עגל, [הה\"ד] שור או כשב או עז וגו'."
            ],
            [
                "[ד\"א שור או כשב או עז. זש\"ה] מה שהיה כבר הוא וגו' <small>(קהלת ג טו)</small>, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר אם יאמר לך אדם שאם לא חטא אדם הראשון היה חי וקים לעולם, אמור לו אתה הרי אליהו (וכו') [שלא חטא הוא חי וקים לעולם, ואשר להיות כבר היה וגו' <small>(קהלת שם)</small>, אם יאמר לך אדם שהקב\"ה מחיה מתים, אמור לו הרי כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל [ורבי נחמיה אומר אם יאמר לך אדם שעתיד הקב\"ה לעשות את הים יבשה, אמור לו כבר עשה כן בימי משה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם] <small>(שמות יד כט)</small>, ור' אחא בשם ר' שמואל בר נחמן אמר כל מה שעתיד הקב\"ה לעשות לעתיד לבא, כבר הקדים ועשה מקצת על ידיהם של צדיקים בעולם הזה, אמר הקב\"ה אני עתיד להחיות את המתים, כבר עשיתי על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל, אמר הקב\"ה אני עתיד לעשות את הים יבשה, כבר עשיתי ובני ישראל הלכו ביבשה <small>(שם)</small>, אמר הקב\"ה אני עתיד לפקוח עיני עורים, כבר נעשה, שנאמר ויפקח ה' את עיני הנער <small>(מ\"ב ו יז)</small>, אמר הקב\"ה אני עתיד לפקוד עקרות, כבר נעשה, שנאמר וה' פקד את שרה וגו' <small>(בראשית כא א)</small>, אמר הקב\"ה [אני עתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם שנאמר] והיו מלכים אומניך וגו' <small>(ישעיה מט כג)</small>, כבר נעשה על ידי דניאל [שהשתחוה נבוכדנצר לדניאל] שנאמר לדניאל סגיד <small>(דניאל ב מו)</small>.  ",
                "והאלהים יבקש את נרדף וגו' <small>(קהלת ג טו)</small>, ר' הונא בשם ר' יוסף אמר, עתיד הקב\"ה לתבוע דמן של נרדפים מיד רודפיהם, צדיק רודף צדיק, האלהים יבקש נרדף, רשע רודף רשע, האלהים יבקש את נרדף, [רשע רודף צדיק, והאלהים יבקש את נרדף, אפילו את חוזר ואומר צדיק רודף אחר רשע, מכל מקום והאלהים יבקש את נרדף] (מכל מקום), תדע שהוא כן, שהרי הבל נרדף מפני קין, לכך נאמר וישע ה' אל הבל ואל מנחתו <small>(בראשית ד ד)</small>, נח נרדף מפני דורו, ונח מצא חן <small>(שם ו ח)</small>, ודורו וימח את כל היקום <small>(שם ז כג)</small>, אברהם נרדף מפני נמרוד, אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם <small>(נחמיה ט ז)</small>, יצחק נרדף מפני פלשתים, ויאמרו ראה ראינו וגו' <small>(בראשית כו כח)</small>, יעקב נרדף מפני עשו, כי יעקב בחר לו יה <small>(תהלים קלה ד)</small>, יוסף נרדף מפני אחיו, ויהי ה' את יוסף וגו' <small>(בראשית לט ב)</small>, משה נרדף מפני פרעה ויאמר להשמידם לולי משה בחירו <small>(תהלים קו כג)</small>, ישראל נרדפים מפני אומות העולם, בך בחר ה' אלהיך <small>(דברים ז ו)</small>, ר' יהודה בר סימון בשם ר' [יוסי בר] נהוראי אף כאן שור נרדף מפניארי, כבש מפני הזאב, עז מפני נמר, אמר הקב\"ה לא תביאו לפני קרבן מן הרודפים אלא מן הנרדפים, שנאמר שור או כשב או עז."
            ],
            [
                "[ד\"א שור או כשב. זש\"ה] עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי <small>(מיכה ו ג)</small>, אמר ר' אחא ענה בי וקבל שכר, ואל תענה ברעך עד שקר, ותקבל דין וחשבון, אמר ר' שמואל בר נחמן בשלשה מקומות בא הקב\"ה להתווכח עם ישראל, והיו אומות העולם שמחים, ואמרו היאך יכולים אלו להתווכח עם בוראן, עכשיו הוא מכלה אותן, באותה שעה שאמר להם לכו נא ונוכחה <small>(ישעיה א יח)</small>, שמחו ואמרו עכשיו הוא מכלה אותן, כיון שראה הקב\"ה שהיו שמחין, הפכה להם למוטב, אמר אם יהיה חטאיכם כשנים כשלג וגו' <small>(שם)</small>, כששמעו אומות העולם כן, תמהו ואמרו זו תשובה וזו תתוכחת, אמרו לא אתא אלא למתפגגא עם בנוהי, השניה כשאמר להם שמעו הרים את ריב ה' [כי ריב לה' עם עמו ועם ישראל יתוכח] <small>(מיכה ו ב)</small>, שמחו אומות העולם, ואמרו עכשיו הוא מכלה אותן, כשראה הקב\"ה כן, הפכה להם למוטב, ואמר עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואה וגו', במה אקדם ה' <small>(שם שם ה ו)</small>, תמהו אומות העולם ואמרו זו תשובה וזדו תוכחת, לא אתא אלא למתפגגא עם בנוהי, השלישית כשאמר וריב לה' עם יהודה [ולפקוד על יעקב כדרכיו] <small>(הושע יב ג)</small>, אמרו אומות העולם עכשיו הקב\"ה מכלה אותן, כשראה הקב\"ה כן, הפכה להם למוטב, בבטן עקב את אחיווגו' <small>(שם שם ד)</small>. משל לאשה שהיתה קובלת על בני לדיין, כיון (דהוות) [דחמת] דיינא דהוה דיין (לברתיה) [לברייתא] לקטלא, [אמרה] אם מהודענא סורחניה דברי יימר למיקטליה, מה עבדת דרכא [עד] דחסל מדיניה, אמר לה מה סרחנותיה דברך, א\"ל כד הוה במעי בעט בי, א\"ל וכדון עבד לך כלום, אמרה לא, אמר לה זילי לית דין סורחן כלום, תמהו אומות העולם [ואמרו] זו תשובה וזו תוכחת, לא אתא [אלא] למתפגגא עם בנוהי.  ",
                "ומה הלאיתיך וגו' <small>(מיכה ו ד)</small>, [אמר ר' ברכיה] משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה, נטלו אותה, [עמדו על רגליהם], ופרעו את ראשם, וקראו אותה בפחד וביראה בזיע וברחתת, אמר הקב\"ה לישראל דא קרית שמע פרוזדוגמא שלי הוא, לא הטרחתי עליכם, ולא אמרתי לכם שתהיו קורין אותה לא עומדין על רגליכם, ולא פורעין ראשיכם, אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך <small>(דברים ו ז)</small>.  ",
                "ד\"א ומה הלאיתיך. אמר ר' יהודה בר סימון עשר בהמות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע שלא ברשותך, אלו שברשותך שור שה כשבים ושה עזים, ואלו שאינן ברשותך אילוצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתילכם לעלות בהרים, ולהתייגע בשדות להביא לפני קרבן מאלו [שאינן ברשותך], אלא מאלו שברשותך הגדילות על אבוסך, [הה\"ד] שור או כשב או עז."
            ],
            [
                "[ד\"א שור או כשב]. זש\"ה הן אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם <small>(ישעיה מא כד)</small>, לשון יוני הוא, הן חד, חד אתם לי, [מאין] מן אומות העולם שקרוין אין, [דכתיב] כל גוים כאין נגדו <small>(ישעי' מ יז)</small>. ופעלכם מאפע, אמר ר' לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב\"ה לעשות עם ישראל, אינן אלא (בשם) [בשכר] פעיה אחת שפעו בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע <small>(שמות כד ז)</small>. תועבה יבחר בכם, אותה תועבה שעשיתם עגל מסכה, [מאותה תועבה] הביאו לפני קרבן, ואני אבחר בכם, שור או כשב או עז."
            ],
            [
                "[ד\"א שור או כשב. זש\"ה] ברעתם ישמחו מלך <small>(הושע ז ג)</small>, וכי מה ראה בשור לעשותו ראש לקרבנות, אמר ר' לוי משל למטרונא שיצא עליה שם רע מאחד מגדולי המלכות, בדק המלך בדברים, ולא מצא בהם ממש, מה עשה המלך עשה סעודה גדולה והושיבו בראש המסובין, להודיע שבדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש, [כך לפני שהיואו\"ה אומרים לישראל אתם עשיתם את העגל ובדק הקב\"ה את הדברים ולא מצא בהן ממש] לפיכך נעשה [שור] ראש לקרבנות. [הה\"ד] שור או כשב או עז. ",
                " ר' הונא ור' אידי בשם ר' שמואל בר נחמן מוצלים היו ישראל מאותו מעשה, שאילו עשו את העגל היה להם לומר אלה אלהינו ישראל, אלא גרים שעלו עמהם עשאוהו ואמרו לישראל אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>."
            ],
            [
                "[ד\"א שור או כשב]. שור בזכות אברהם, שנאמר ואל הבקר רץ אברהם <small>(בראשית יח ז)</small>, כשב בזכות יצחק, שנאמר והנה איל <small>(שם כב יג)</small>, עז בזכות יעקב. שנאמר לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים <small>(שם כז ט)</small>, מהו טובים, אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו טובים לך וטובים לבניך, טובים לך שעליהם אתה מתברך, וטובים לבניך שעליהם מתכפר להם."
            ],
            [
                "והיה שבעת ימים תחת אמו. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למלך שנכנס למדינה, [והוציא כרוז] ואמר כל אכסנאין שיש כאן אל יראו פני עד שיראו פני מטרונא [תחלה], כך אמר הקב\"ה לישראל, בני לא תקריבו לפני קרבן עד שיעבור עליו השבת, שאין שבעה בלא שבת, ואין מילה בלא שבת. אמר ר' יצחק משפט אדם ומשפט בהמה, [משפט] אדם, וביום השמיני ימול <small>(ויקרא יב ג)</small>, [ומשפט] בהמה, מיום השמיני והלאה ירצה <small>(שם כב כז)</small>."
            ],
            [
                "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד <small>(ויקרא כב כח)</small>. וש\"ה יודע צדיק נפש בהמתו וגו' <small>(משלי יב י)</small>, זה הקב\"ה, שאמר לא תקח האם על הבנים <small>(דברים כב ו)</small>, ורחמי רשעים אכזרי <small>(משלי שם)</small>, זה סנחריב, שכתיב בו אם על בנים רוטשה <small>(הושע י יד)</small>.  ",
                "[ד\"א] יודע צדיק. זה הקב\"ה, שאמר ושור או שה, אותו ואת בנו וגו', ורחמי רשעים אכזרי, זה המן, שכתיב בו להרג ולאבד וגו' <small>(אסתר ג יג)</small>. אמר ר' לוי אוי להם לרשעים שהם מתעמקין עצות על ישראל, כל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך, עשו אמר שוטה היה קין שהרג את הבל [אחיו] בחיי אביו, ולא היה יודע שאביו יפרה וירבה, אני איני עושה כן, אלא יקרבו נא ימי אבל אבי [ואהרגה את יעקב אחי] <small>(בראשית כז מא)</small>. פרעה אמר שוטה יה עשו, שאמר יקרבו ימי אבל [אבי], לא היה יודע שאחיו יפרה וירבה בחיי אביו, אני איני עושה כן, אלא עד דאינון דקיקין תחות כורסי אימתהון, אנא מחנק להון, דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגו' <small>(שמות א כב)</small>. המן אמר שוטה היה פרע, שאמר כל הבן הילוד [וכל הבת תחיון], לא היה יודע שהבנות נושאות לאנשים, ופרות ורבות מהן, אני איני עושה כן, אלא להשמיד להרוג ולאבד [את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד] <small>(אסתר ג יג)</small>. אמר ר' לוי אף גוג [ומגוג] עתיד לומר כן, שוטים היו הראשונים שהיו מעמיקים עצות על ישראל, לא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן, בתחלה אזדווג לפטרונן, ואחר כך אזדווג להם, הדא הוא דכתיב יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו <small>(תהלים ב ב)</small>, א\"ל הקב\"ה רשע, לי באת להזדווג, חייך שאני עושה עמך מלחמה, שנאמר ה' כגבור יצא וגו' <small>(ישעיה מב יג)</small>, ואומר ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב <small>(זכריה יד ג)</small>."
            ],
            [
                "וכי תזבחו זבח תודה לה' <small>(ויקרא כב כט)</small>. ר' פנחס ור' לוי ור' יוחנן אמרו בשם ר' מנחם דגליל לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין, וקרבן תודה אינה בטלה [לעולם], כל ההודאות בטילות, והודאת תודה אינה בטילה [לעולם], נאמר קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו (לה') [את ה' צבאות כי טוב ה'] כי לעולם חסדו [מביאים תודה בית ה' <small>(ירמיה לג יא)</small>, הודו את ה' אלו ההודיות, מביאים תודה] זה קרבן תודה, וכן אמר עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך <small>(תהלים נו יג)</small>, תודה אין כתיב כאן, אלא תודות ההודיה וקרבן תודה."
            ],
            [
                "[ד\"א] ומיום השמיני והלאה [ירצה לקרבן אשה לה'] <small>(ויקרא כב כז)</small>, שלא יטעך יצרך לומר שלפניו יש אכילה ושתיה, מי היה מקריב לו עד (שעמדו) [שלא עמדו] ישראל, אמר דוד כי מי בשחק יערוך לה' <small>(תהלים פט ז)</small>, מי היה מקריב לו קרבנות, אמר ר' אבין הלוי מי כיוצא כהקב\"ה מפרנס יתומים, ומאכיל רעבים, ואין לשון הזה אל לשון פרנסה, שנאמר ביום השבת וגו' יערכנו <small>(ויקרא כד ח)</small>.  ",
                "ד\"א כי מי בשחק יערוך לה', מי כיוצא כהקב\"ה מאיר עיני השכים, ואין הלשון הזה אלא לשון אורה, שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות <small>(שם שם ד)</small>.  ",
                "ד\"א כי מי בשחק יערוך לה', מי כיוצא כהקב\"ה מלביש ערומים, ואין הלשון הזה אלא לשון כסות, שנאמר וערך בגדים (ומחייתם) [ומחיתך] <small>(שופטים יז י)</small>.  ",
                "ד\"א כי מי בשחק, מי כיוצא כהקב\"ה עשה מלחמתן של ישראל, ואין לשון יערך אלא לשון מלחמה, שנאמר ויערכו מלחמה פתח השער <small>(ש\"ב י ח)</small>. ",
                " ד\"א כי מי בשחק יערוך לה', אם בא יצרך לומר לך מי היה מקריב להקב\"ה עד שלא נברא העולם, [אמור לו] הרי משה עלה לרקיע, ועשה שם מאה ועשרים יום, יאמר לך אם היו מקריבים להקב\"ה ולא עוד אלא הוא היה למוד לאכול, וכיון שעלה אצלי, [ראה שאין אכיל ושתיה למעלה] לא אכל ולא שתה, [שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה] [שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה] <small>(שמות לד כח)</small>. ",
                " אמר ר' שמעון בן לקיש אם בא יצרך להרהר ולומר אילולי שיש לפניו אכילה ושתיה לא היה אומר לי שאקריב ואנסך לו, מה כתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני <small>(במדבר כח ו)</small>, וכי בהר סיני הקריבו קרבנות, אלא הרי משה שעלה להר סיני, יאמר לך אם יש לפני אכילה ושתיה, אמר הקב\"ה הטרחתי עליכם להביא קרבן בשביל לזכות אתכם.  ",
                "אמר ר' חייא בר אבא גבור המהלך בדרך וצמא והולך לשתות מים כמה ישתה בכפיו, עשר כפים שש כפים ארבע כפים, פחות משתים אינו שותה, וכל המים שבכל העולם מלא שעלו, שנאמר מי מדד בשעלו מים <small>(ישעיה מ יב)</small>, להודיע שאין לפניו לא אכילה ולא שתיה, למה אמר לי להקריב קרבן כדי לזכותך, הוי שור או כשב או עז כי יולד."
            ],
            [
                "ומיום השמיני. זש\"ה כי מקרה בני האדם [ומקרה הבהמה מקרה אחד להם וגו' ומותר האדם מן הבהמה אין] <small>(קהלת ג יט)</small>. כתיב באדם לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו <small>(דברים כב יא)</small>, וכתיב בבהמה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו <small>(שם שם י)</small>, מקרה אחד (לכל) [להם] <small>(קהלת שם)</small>, מה האדם מקבל טומאה, אף הבהמה מקבלת טומאה, כתיב באדם הנוגע במת (יטמא) [לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים] <small>(במדבר יט יא)</small>, ובבהמה הנוגע בנבלתה טמא <small>(ויקרא יא לט)</small>, כמות זה כן מות זה <small>(קהלת שם)</small> באדם, והרגת את האשה <small>(ויקרא כ טז)</small>, ובבהמה כתיב ואת הבהמה תהרוגו שם שם טו). (ומי) [מי] יודע רוח [בני] האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ <small>(קהלת שם כא)</small>, רוח האדם לפי שניתנה מלמעלה, כתיב ביה עליה, ובהמה לפי שניתנה מלמטה, כתיב בה ירידה, ומותר האדם מן הבהמה אין <small>(קהלת שם יט)</small>, מהו אין, שהוא מדבר והיא אינה מדברת, ועוד שיש באדם דעת, ובבהמה אין דעת, ועוד שהאדם יודע בין טוב לרע, והבהמה אינה יודעת בין טוב לרע, ועוד האדם נוטל שכר על מעשיו, אבל הבהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה, ועוד האדם מת מטפלין בו ונקבר, והבהמה אינה נקברת, [הוי] ומותר האדם מן הבהמה אין, מה כתיב באדם אשה כי תזריע וגו' וביום השמיני ימול <small>(ויקרא יב ג)</small>, ובבהמה כתיב שור או כשב או עז [וגו', ומיום השמיני ירצה]."
            ],
            [
                "[ד\"א שור או כשב או עז וגו']. זש\"ה ורעתה ירום ראשי על אויבי סביבותי [ואזבחה באהלו זבחי תרועה] <small>(תהלים כז ו)</small>, כיון שעשו ישראל אותו מעשה, היו אומות העולם אומרים אין להם תקומה, [ואינו חוזר עליהם לעולם], כששמעו ישראל שיקריבו שור רמה ראשם, שנאמר ועתה ירום ראשי וגו' <small>(שם)</small>, והיו אומרים עכשיו אנו יודעין שנתרצה לנו הקב\"ה, התחילו אומרים שירה, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשיר הואזמרה לה' <small>(שם)</small>."
            ],
            [
                "[ד\"א] שור או כשב או עז. למה אמר הקב\"ה להקריב שור, לכפר על תבנית שור, שנאמר הסולח לכל עוניכי וגו' <small>(תהלים קג ג)</small>, תדע לך ראה מה כתיב ארבעה פנים [לאחת] (וארבעה) [וארבע] כנפים (לאחד) [לאחת] להם <small>(יחזקאל א ל)</small>, מה כתיב שם ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל <small>(שם שם ז)</small>, ובשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם [עוד] שתי כנפים, שנ אמר שש כנפים [שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו] <small>(ישעיה ו ב)</small>, למה כדי שיתכסו הרגלים שהן דומות לעגל, כדי שלא יראה אותם, ויכור מעשה העגל, בשתים יכסה רגליו, וכל כך למה, אלא לכפר על ישראל, הסולח לכל עוניכי. אין לך גדול בעוף אלא הנשר, ונעשה פנים לחיה, שנאמר ופני נשר לארבעתן <small>(יחזקאל א י)</small>, הגדול שבחיה ארי, והוא עשוי פנים לחיה, שנאמר (פני האחד) [והשלישי] פני אריה <small>(שם י יד)</small>, והשור גדול בבהמה, ועשה אותו פנים לחיה, שנאמר ופני השור [מהשמאל] לארבעתן <small>(שם א י)</small>, (ופני אדם) ובשביל ישראל מחה הקב\"ה את השור, ונתן כרוב תחתיו, שאין אתה מוצא שהוא מזכיר אם אלא כרוב, שנאמר פני האחד פני הכרוב <small>(שם י יד)</small>, וכל כך למה, לכפר על ישראל, הוי יפה אמר הסולח לכל עוניכי. למה הסיר הקב\"ה את העגל, שיהו ישראל זכין לפניו, ולא עוד אלא כשאחד מישראל מהרהר בלבו עבירה או דבר רע, [אין] הקב\"ה מצרפה, שכן דוד אומר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' <small>(תהלים סו יח)</small>, ומה הקב\"ה שומע, כשאדם עומד ומהרהר בתפלה, שנאמר אכן שמע אלהים והקשיב בקול תפלתי <small>(שם שם יט)</small>, ולא עוד אלא כששני בני אדם יושבין ועוסקין בתורה, הקב\"ה מקשיב ושומע, שנאמר [אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו] ויקשב ה' וישמע <small>(מלאכי ג טז)</small>, אמר הקב\"ה בזכות התורה שאתם עסוקין בה הייתי מקשיב ושומע תפלותיכם, אבל לעולם הבא עד שלא תאמרו לפני תפלה ותקראו לפני, אני שומע אתכם, שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה [עוד הם מדברים ואני אשמע] <small>(ישעיה סה כד)</small>."
            ],
            [
                "ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' <small>(ויקרא כג מ)</small>. זש\"ה שמע בני וקח אמרי <small>(משלי ד י)</small>, אמר הקב\"ה הרבה לקיחות צויתי אתכם בשביל לזכות אתכם, אמרתי לכם ויקחו אליך פרה אדומה <small>(במדבר יט כב)</small>, שמא בשבילי, לא, [אלא] בשביל לטהר אתכם, לא כך כתיב והזה הטהור [על הטמא] <small>(שם שם יט)</small>, אמרתי לכם ויקחו לי תרומה <small>(שמות כה ב)</small>, בשביל שאדור ביניכם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם <small>(שם שם ח)</small>, דבר קשה כביכול אמר להם קחו אותי שאדור ביניכם, ויקחו תרומה אין כתיב כאן, אלא ויקחו לי תרומה, אותי אתם לוקחים. אמרתי לכם ויקחו אליך שמן זית זך <small>(שם כז כ)</small>, וכי אור שלכם אני צריך, אלא בשביל לשמור את נפשותיכם, שהנפש נמשלה לנר, שנאמר נר אלהים נשמת אדם <small>(משלי כ כז)</small>, ועכשיו שאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, לא בשביל שצריך לי אלא לזכות אתכם."
            ],
            [
                "פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות [וערבי נחל] <small>(ויקרא כג מ)</small>, מה טיבן של ארבעה מינים הללו, מהן עושין פירות, ומהן אינן עושין פירות, פרי עץ הדר כפות תמרים אלו הצדיקים, [שיש להם מעשים טובים], וענף עץ עבות וערבי נחל אלו הבינונים של ישראל, אמר הקב\"ה [יקשרו להם כאחת] ויעשו כלם אגדה אחת, כדי שלא [יהיה] בבני פסול, אם עשיתם כך, (אני מעלה עליהם שכר) [באותה שעה אני מתעלה, וכן הנביא אומר הבונה בשמים מעלותיו <small>(עמוס ט ו)</small>, ואימתי הוא מתעלה. כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה <small>(שם)</small> ]."
            ],
            [
                "ולקחתם לכם. בלקיחה שלא תהא גוזל ועומד בו, ונמצא סניגורו נעשה קטיגורו. ",
                " ולקחתם. תני (בשם) ר' חייא במקח ולא בגזל, במקח ולא בחנם, להוציא את השאול ואת הגזול, משל למה הדבר דומה, לשליח של מלך שהלך לגבות (את העיר) [בעיר], משגבה אותה, מצאו עירוני אחד בדרך (לסטים), קיפחו ונטל את כליו, ואת המוגבה שהיתה בידו, לאחר ימים בא לאותו עירוני דין לפני השלטון, בא לשכור לו אדם שילמיד עליו זכות, א\"ל הגביי מה אתה עושה כאן, א\"ל יש דין ואני מבקש לשכור לי אדם שילמד עלי זכות, א\"ל תן לי [אותו זהב ואותן הכלים] אותן עבוטות שנטלת ממני, ואני אלמד עליך זכות, א\"ל כן אעשה, הלך ונתן לו אותו זהב, ואותן עבוטות מקצת, והלך לו, למחר כשעמד לפני השלטון, אמר יש לך מי שמלמד עליך זכות, השיב ואמר איש פלוני, א\"ל השלטון מה זכות אתה מלמד על זה, א\"ל מרי אני אומר דברים שעה לי חברי זה כשהלכתי לגבות את עיר פלוני, עמד עלי וקיפחני, ונטל כל מה שהיה בידי, והכלים האלו שאתה רואה בידי הם מקצת הכלים שהחזיר לי, כדי שאלמד עליו זכות, עכשיו התחילו הכל אומרים ,או לו לזה שסניגורו נעשה קטיגורו, כך אין אדם מישראל צריך להלל בלולב הגזול, (אם אין לו) [אלא אם כן] לוקח לו בדמים, שנאמר ולקחתם לכם."
            ],
            [
                "[ד\"א ולקחתם לכם ביום הראשון וגו']. זש\"ה אז ירננו (עצי היער) [כל עצי יער] וגו' <small>(תהלים צו יב)</small>, במי הכתוב מדבר, בישראל ובאומות העולם, שהקב\"ה דן אותם ביום הכפורים, אלו ואלו נכנסין [לדין] ואין אנו יודעין מי נוצח, למה הדבר [דומה], לשני בני אדם נכנסין לדין לפני המלך, ולא היה אדם יודע מה ביניהן, אלא המלך בלבד, דנן [המלך] ולא היו הבריות יודעות מי נוצח לחבירו, אלא מי שהוא יוצא ואגוז בידו, הכל יודעים שהוא נוצח, כך ישראל ואומות העולם נכנסים לדין ביום הכפורים, ואין הבריות יודעות מי נוצח, אמר הקב\"ה טלו לולביכם בידכם, כדי שידעו הכל שאתם זוכים בדין, לכך אמר דוד אז ירננו וגו', (אימתי) כי בא לשפוט (את) הארץ <small>(תהלים שם יג)</small>. [אימתי] ביום הכפורים. מה ישראל עושין, ממתינים לו עוד ד' ימים, כדי שידעו הכל שישראל זכו, לכך נאמר ולקחתם [לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו']."
            ],
            [
                "[ולקחתם לכם. זש\"ה כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך <small>(תהלים לה י)</small>, יפה אמר דוד הפסוק הזה, תדע לך שהלולב הזה דומה לשדרה של אדם, וההדס הזה דומה לעינים, וערבה דומה לשפתים, והאתרוג דומה ללב, אמר דוד אין לי אבר אחד גדול מאלו שהן שקולים כנגד כל הגוף, הוי כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך]."
            ],
            [
                "ולקחתם לכם. אחר כל החכמה שכתיב בשלמה, [ותרב חכמת שלמה וגו'] ויחכם מכל (אדם) [אדם] <small>(מ\"א ה י יא)</small>, הניח כל הדברים האלו וישב לו, תמיה על ארבעת המינין הללו, זש\"ה שלשה המה נפלאו ממני <small>(משלי ל יח)</small>, [פסח מצ ומרור, וארבע לא ידעתים <small>(משלי דם)</small>], אלו ארבעת מינין שבלולב (שאינו יכול) [שבקש] לעמוד עליהן, ואם תאמר פרי עץ הדר שהוא אתרוג, כל האילנות עושין פירות, כפות תמרים, צריך אדם ליטול שתי כפות [ולהלל בהם], ואינו נוטל אלא לבה של תמרה זה הלולב, וענף עץ עבות, מי אומר לך שהוא הדס, שכתיב במקום אחר צאו ההר והביאו עלי זית [ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות] <small>(נחמיה ח טו)</small>, וערבי נחל כל האילנות גדלים במים. וארבעה לא ידעתים, ובמקום אחר אומר שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת <small>(משלי שם כט)</small>. אלו ארבעה מינין שבלולב, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ויקח לו אחד מהם, ולהלל לפני קב\"ה שנתרצה לו, ויכפר לו על כל עונותיו, מטיבי לכת, מי שרוא אותם ארבעה מינים הללו הוא בוסר עליהן, והן גדולות לפני הקב\"ה, ארבעה הם קטני ארץ <small>(שם שם כד)</small>, אלו ארבעת מינים הללו, והמה חכמים מחוכמים <small>(שם)</small>, [שהן מתחכמין ומלמדין זכות (וחכמה) [וחיבה] לפני מי שאמר והיה העולם.  ",
                "ד\"א ארבעה הם קטני ארץ, אלו ד' מינים שהן נראין קטנים והם גדולים בכחם, ומי פירש לנו בפירוש שארבע מינין הללו שהן אתרוג ולולב והדס וערבה (אמרו רבותינו) [חכמים], שכתיב והמה חכמים מחוכמים]."
            ],
            [
                "ולקחתם לכם ביום הראשון. ואפילו בשבת, (בזמן שבית המקדש קיים היו נוטין, ועכשיו גזרו עליהם חכמים (הראשונים) [האחרונים] שלא ליטול בשבת, שמא ילך אצל הבקי ללמדו ויעביר ארבע אמות ברשות הרבים, וכן לענין שופר ומגילה).  ",
                "ביום הראשון, וכי ראשון הוא, והלא יום חמשה עשר הוא, אלא מאי ראשון, ראשון לחשבון עונות, ר' מני ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למה הדבר דומה למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, והיה המלך משלח לגבותה, ולא היתה נותנת לפי שהיה השטר גודל, כך פעם ראשון, ופעם שני, והיה משלח ולא היו נותנין, מה עשה המלך, אמר לבני פלטין שלו [עמדו ונלך עליהם], עד הן הולכין כמו עשרת מילין, שמעו בני המדינה, מה עשו, התחילו גדולי המדינה לילך לאנפטי של מלך, אמר להם מי אתם, אמרו לו אנו בני מדינה פלונית ששלחת לגבותינו, אמר להם ומה אתם מבקשים, אמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו חסד שאן לנו מה ליתן, אמר להם אני מניח לכם מחצה, עד שהוא בא יצאו (בריוני) [בינוני] המדינה וקדמוהו כמו (עשר) [חמשה] מילין, אמר להם מי אתם, אמרו לו אני בני מדינה פלונית, אמר להם ומה תבקשו, אמרו לו בבקשה ממך רחם עלינו, אמר להם כבר הנתי מחצה, ובשבילכם אני מניח מחצה על מחצה, עם שהוא [מהלך] יצאו כל בני המדינה, אמר להם ומה אתה מבקשים, אמרו לו אדונינו המלך אין לנו מה ליתן, רחם עלינו, אמר להם כבר הנחי מחצה, ומחצה על מחצה, ובשבילכם אני מניח את הכל, אלא מכאן ואילך ראש חשבון הוא, המלך זה [מלך מלכי המלכים] הקב\"ה, בני המדינה שלו אלו ישראל, שהן מסגלין עונות של כל השנה כולה, מה הקב\"ה עושה, אומר להם עשו תשובה בראש השנה, והם נכנעים ובאים ביום הכפורים, והם מתענין ועושין תשובה, והקב\"ה מוחל להם את הכל, ובסכות כלם נוטלים את לולביהם ביום טוב ראשון ומקלסין להקב\"ה והוא מתרצה להם ומוחל להם, אמר להם הרי ויתרתי לכם כל עונותיכם הראשונות, [אבל מעכשיו ראש חשבון הוא, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון, וראשון לחשבון עונות]. אמר להם הקב\"ה בעולם הזה אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי גמולי שעשיתי לכם, שנאמר [בסוכות תשבו שבעת ימים וגו'] כי בסוכות הושבתי את בני ישראל <small>(ויקרא כג מב מג)</small>, ואני מעלה עליכם כאילו אתם גומלים לפני, ולעולם הבא אופיע עליכם במלכות, ואגן עליכם כסוכה, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' <small>(ישעיה ד ו)</small>."
            ],
            [
                "[ויצא בן אשה ישראלית <small>(ויקרא כד י)</small>. מהיכן יצא, ר' לוי אומר מעולמו יצא, כמד\"א ויצא איש הבינים <small>(ש\"א יז ד)</small>, ר' ברכיה אמר מפרשה של מעלה יצא, שנאמר ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות <small>(ויקרא כד ה)</small>, אמר דרך המלך לאכול פת חמה, שמא צוננת, כההיא דתנינן תמן לחם הפנים אין נאכל פחות מתשעה, ולא יותר על אחד עשר, כיצד נאפה בערב שבת, ונאכל בשבת לתשעה, חל להיות יו\"ט בערב שבת נאכל לעשרה, שני ימים טובים של ראש השנה אכל לאחד עשר, שאינו דוחה לא את השבת ולא את יו\"ט, רשב\"ג אומר משום (רבי) שמעון בן הסגן דוחה את יו\"ט ואין דוחה את יום הצום, שתי הלם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלש, כיצד נאפות מערב יו\"ט נאכלות ליו\"ט לשנים, חל יו\"ט להיות אחר השבת נאכלות לשלשה]."
            ],
            [
                "ויצא בן אשה ישראלית מהיכן יצא, ר' חייא בר אבא אמר מפרשה של יוחסין יצא, כשבא ליטע אהלו במחנה של דן ודחוהו, ואמרו לו בן מצרי אתה, וכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם <small>(במדבר ב ב)</small>, ולא לבית אמותם, [מיד] התחיל לנקוב את השם ולקללו, ר' לוי אמר ממזר היה, כיצד היו נוגשים משל מצרים, והשוטרים משל ישראל, הנוגש היה ממונה על עשרה שוטרים, והשוטר על עשרה ישראלים, נמצא הנוגש ממונה על (ק\"י) [ק'] ישראלים, חד זמן קדמו נוגש לשוטר, א\"ל זיל כנוש עשריותיך, כשהלך נכנס בביתו וקילקל עם שלומית אשתו של שוטר, חזר בעלה מצאו יוצא מביתו, כיון שידע שהרגיש בו, היה מכה אותו בכל יום, נצנצה רוח הקדש במשה, תלה עיניו למרום, אמר לא די לרשע זה שעינה את אשתו, אלא שחוזר ומכה אותו, מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול <small>(שמות ב יב)</small>, אמר הקב\"ה בעולם הזה בעונות אתם נמסרים ביד אומות העולם, אבל לעולם הבא והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך [אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי] <small>(ישעיה מט כג)</small>.",
                "חסלת פרשת אמור\n"
            ]
        ],
        "Behar": [
            [
                "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר <small>(ויקרא כה א)</small>, וכי תמכרו ממכר לעמיתך <small>(שם שם יד)</small>. זש\"ה נבהל להון איש רע עין [ולא ידע כי חסר יבואנו] <small>(משלי כח כב)</small>, הפסוק הזה מדבר בהרבה בני אדם, (בקין ובעפרון ובמלוה ברבית), [נבהל להון איש רע עין, זה היה קין, שהרג לאחיו בשביל שירש לעצמו את העולם, הוי נבהל להון איש רע עין], אמר הקב\"ה אתה נבהלת להעשיר ולירש את העולם חייך חסרון יש לך בדבר הוי ולא ידע כי חסר יבואנו, ומה היה לו שנטלטל בעום, שנאמר נע ונד תהיה בארץ <small>(בראשית ד יב)</small>, הוי נבהל להון איש רע עין זה קין.  ",
                "ד\"א נבהל להון איש רע עין, זה היה עפרון החתי, בשעה שמתה שרה אשת אברהם, הלך לו אברהם אצל עפרון, שימכור לו המערה, אמר לו עפרון תן לי את דמיה, אמר לו ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא ואת מתך קבור <small>(שם כג טו)</small>, התיל אברהם צובר לעפרון את הכסף. שנ אמר וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף וגו' <small>(בראשית כגט ז)</small>, אמר בן מאמא אעפ\"י שאמר ר' חנינא כל שקלים שבתורה סלעים הם, חוץ מאלו שהם קנטרין, ארבע מאות קנטרין צבר אברהם לפני עפרון, כיון שראה עפרון את הכסף נבהל ונתפתה, שנאמר במבחר קבריו קבור את מתך <small>(שם שם ה)</small> אמר לו הקב\"ה אתה נבהלת לממון, נבהל להון איש רע עין, חייך חסרון יש לך בדבר, ולא ידע כי חסר יבואנו, ומהו חסרונו, אמר ר' יהודה הלוי בר שלום כל עפרון שכתוב כאן עד שלא נטל הכסף מאברהם מלא, עפרון, וזה חסר, וישקל אברהם לעפרן, חסר ו' כתיב.  ",
                "ד\"א נבהל להון איש רע עין, זה המלוה ברבית שהוא מתבהל להעשיר, מלוה כדי ליטול רבית מן הלוה, ויעשיר מן הרבית, ומארה ניתנה בנכסיו, ולא ידע כי חסר יבואנו.  ",
                "ד\"א [נבהל להון וגו'] אלו סוחרי שביעית, שהם נבהלים להעשיר, ואינן משמרין את השביעית, וסבורים שהם מתעשרין, א\"ל הקב\"ה נבהלת להעשיר מן השביעית, חייך חסרון יש לך בדבר, ולא עשה אלא כיון שלא שימר את השמטה, התחילה המאכה נכנסת בממונו, והוא מוכר כל מה שיש לו, מה כתיב למעלה מן הענין, ושבתה הארץ שבת לה' <small>(ויקרא כה ב)</small>, ואח\"כ וכי תמכרו ממכר <small>(שם שם יד)</small>."
            ],
            [
                "אמר ר' אלעזר הקפר כתיב שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז וגו' <small>(שה\"ש ה טו)</small>. העמוד הזה אם אין לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, אינו נראה נאה. אמר ר' שמואל בן גדליה אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלה, ובסיס מלמטה, מה כתיב למעלה מן הענין, וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל [וגו'] ושבתה הארץ <small>(ויקרא כה א ב)</small>, ואחר כך פרשת יובל, וספרת לך שבע שבתות שנים <small>(שם שם ח)</small>, אם לא שימר שמטה ויובלות, סוף שימכור מטלטלין שלו, [שנאמר] וכי תמכר ממכר וגו' <small>(שם שם יד)</small>, חזר בו מוטב, ואם לאו סוף שמוכר את שדהו, [שנאמר] כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו <small>(שם שם כה)</small>, חזר בו מוטב, ואם לאו סוף שהוא מוכר את ביתו, שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב <small>(שם שם כט)</small>, חזר בו מוטב, ואם לאו סוף שהוא מסבב על הפתחים, שנאמר וכי ימוך אחיך וגו' <small>(שם שם לה)</small>, חזר בו מוטב, ואם לאו סופו שהוא נמכר לך, שנאמר [וכי ימוך אחיך] עמך ונמכר לך <small>(שם שם לט)</small>, חזר בו מוטב, ואם לאו סופו שהוא נמכר לגוים, שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך <small>(שם שם מז)</small>, ולא הוא לעצמו, אלא הוא וכל ישראל, שכן אתה מוצא בימי ירמיה, בשביל שחיללו את השביעית נמכרו לגוים, שנאמר ויעל עליהם [את] מלך כשדים [וגו'] וכל כלי בית האלהים [וגו'], ואוצרות בית ה' [וגו'] <small>(דה\"ב לו יז יח)</small>, הרי ענין ישראל, א\"ל הקב\"ה משה ראה היאך נמכרין לגוים, בשבל שחללו את השביעית, אמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת וכי ימוך אחיך [ומטה ידו עמך], קיים מה שאמרת [אחיך ישראל שנאמר למען] אחי ורעי <small>(תהלים קכב ח)</small>, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, כשתמוט ידם לפני נבוכדנצר, כביכול ישכינה עמהם, שנאמר למענכם שלחתי בבלה <small>(ישעיה מג יד)</small>, והחזקת בו, תפוס בידם, שלא יאבדו בידו, אלא מה גר ותושב וחי עמך, אע\"פ שהם נעשים גרים ותושבים בבבל, אלא וחי עמך, א\"ל הקב\"ה בעונותיהם אני מוכר ביתי לכשדים, שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב (יקרא כה כט), זה ביתו של הקב\"ה, שנאמר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו <small>(תהלים קלב יג)</small>, ומה היה לו וישרף את בית ה' <small>(מ\"ב כה ט)</small>. עיר חומה <small>(ויקרא שם)</small>, [זה עירו של הקב\"ה, שנאמר] וינתצו את חומות ירושלים וגו' <small>(דה\"ב לו יט)</small>, הוא שהקב\"ה אומר, וכי תשיג יד גר ותושב <small>(ויקרא כה מז)</small>, יד גר זה נבוכדנצר, ותושב זה מלכות מדי, ונמכר לגר תושב עמך <small>(שם)</small>, זו מלכות יון, או לעקר משפחת גר <small>(שם)</small>, זו מלכות רביעית, אמר משה לפני הקב\"ה רבונו של עולם למה נמסרו למלכיות הללו, אמר לו מפני שמחללין את השביעית, שנאמר ויגל השארית מן החרב אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס, למלאות דבר ה' בפי ירמיהו, עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה <small>(דה\"ב לו כ כא)</small>, לכך אמר הקב\"ה למשה רצונך שלא יגלו, הזהירם על השמטות ועל היובלות. הוא שאמר בסוף כל הפרשיות את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' <small>(ויקרא כו ב)</small>, אני הוא העתיד ליתן שכר טוב לכם את תשר אותם, ואם לאו אני עתיד ליפרע מהם ביד המלכיות, לפיכך הזהירן על השביעית, שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' <small>(ויקרא כה ב)</small>, שלא יגיעו אותן פרשיות הכתובות אחריהן."
            ],
            [
                "וכי תמכרו ממכר לעמיתך [או קנה מיד עמיתך] אל תונו <small>(ויקרא כה יד)</small>. שלא תהיו מונים זה לזה, שאף אני מכרתי, אימתי בשעה ששמר אברהם מצותיו של הקב\"ה, עד שלא ניתנה התורה שמרה אברהם אבינו [ושימר כל המצות שבתורה, אמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' אלכסנדרא אפילו עירובי תשבילין שימר אברהם, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו' <small>(בראשית כו ה)</small>, מהו עקב, אמר ר' שמעון בן לקיש בן ג' שנים הכיר אברהם להקב\"ה, מנין עק\"ב, ע' שבים, ק' מאה, ב' שתים, הרי מאה ושבעים ושתים, וחיה אברהם מאה ושבעים וחמש, צא מהם ג' שהיה קטן, הרי בן ג' שנים הכי אברהם להקב\"ה], כיון שראה הקב\"ה היאך חיבב אברהם את המצות, התחיל מקנה לו העליונים והתחתונים, שנאמר ברוך אברם לאל עליון [קונה שמים וארץ <small>(שם יד יט)</small>, וכן הוא אומר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה] <small>(שם יג טו)</small>, אמר הקב\"ה כל העולם כולו שלי הוא, ומכרתי אותו לאברהם, על ששימר מצותי, ואתם גרמתם בעונותיכם] לי להיות [דומה] לתושב ששכר בית מבעליו, שכן ירמיה אמר למה תהיה כגר בארץ <small>(ירמיה יד ח)</small>, וכשחטאתם לפני מכרתי אתכם, שנאמר תמכור עמך בלא הון וגו' <small>(תהלים מד יג)</small>, לפיכך אם צריך אדם למכור בית או שדה או חפץ, לא תהיו מונין זה את זה. לכך נאמר לא תונו איש את אחיו <small>(ויקרא כה יד)</small>, ולא תונו איש את עמיתו <small>(שם שם יז)</small>."
            ],
            [
                "ועשיתם את חקותי וגו' [והארץ לא תמכר לצמיתות] <small>(שם כה יחי ג)</small>. א\"ל הקב\"ה כשם שמכרתי את עמי, וחזרתי עוד וקרבתים, שנאמר שובו בנים שובבים (אמר) [נאום] ה' כי (אני( [אנכי] בעלתי בכם <small>(ירמיה ד יד)</small>, וכתיב [כי] כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו <small>(ישעיה נב ג)</small>, לכך לא תמכר הארץ לחלוטין, שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ <small>(ויקרא כה כג)</small>, חביבה עלי ארץ ישראל שקידשתי אותה מכל הארצות, תדע לך כשהיתה ארץ ישראל מתחלקת לשבטים, לא היתה עוברת משבט לשבט, אלא [נחלקת] כל שבט בפני עצמו, תדע לך וראה כמה דינין דנו בנות צלפחד שלא תתעבר נחלתן משבט לשבט אחר, והודה הקב\"ה לדבריהם, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות וגו' <small>(במדבר כז ז)</small>, ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר <small>(שם לו ט)</small>, לפיכך אם נמצא לו גואל יפה, ואם לאו מי שלקחה עשה לפניו עד היובל ומוציאה ביובל, שנאמר ויוצא (ביובל) [מעמך] הוא ובניו עמו <small>(ויקרא כה מא)</small>, אמר הקב\"ה כשתקרב שנת הגאולה אני גואל אתכם, שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה <small>(ישעיה סג יד)</small>."
            ],
            [
                "וכי ימוך אחיך ונמכר מאחוזתו <small>(ויקרא כה כה)</small>. זש\"ה אל תגזל דך כי דל הוא וגו' כי ה' יריב ריבם וגו' <small>(משלי כב כב כג)</small>, אמר הקב\"ה לישראל, אל תגזל דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל, ומי שהוא גוזלו או מלעיג עליו חרף עושהו, כאילו עלי הוא מלעיג, שנאמר לועג לרש חרף עושהו <small>(שם יז ה)</small>, מהו אל תגזול דל, וכי יש אדם גוזל דלים, מהו גוזל ממנו והוא דל, אלא אם היתה למוד לפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לו, ואתה מונע שלא ליתן לן, דע כי אתה גוזלו, הוי אל תגזל דל, אלא הוי מפרנסו שאין לו מקום אחר, ואל תדכא עני בשער <small>(משלי שם)</small>, שלא אעצור בשבילך [את] השמים שאף הן נקראו שער, שנאמר וזה שער השמים <small>(בראשית כח יז)</small>, כי ה' יריב ירבם <small>(משלי שם)</small>, רב אני אותך שאני עשיתי אותו עני ואתה עשיר, אני הופך מנגנון שלי, ואעשה אותו עשיר ולך עני, שנאמר עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה' <small>(שם כב ב)</small>, למה כי ה' יריב ריבם, למה שנפשו אתה מחסרו, שאם אין אתה מפרנסו, לפיכך וקבע את קובעיהם נפש <small>(שם שם כג)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב וגו', מי הוא גואלו, אני הוא, שנאמר כה אמר ה' עשוקים וגו' גואלם חזק ה' וגו' <small>(ירמיה נ לג לד)</small>.  ",
                "[ד\"א כי ימוך אחיך[, שבעה שמות נקראו לעני, אלו הן דך עני מך רש תכך מסכן אביון."
            ],
            [
                "וכי ימוך אחריך וגו'. זש\"ה פעמים רבות יצילם וגו' [וימוכו בעונם] <small>(תהלים קו מג)</small>, אתה מוצא בימי שפוט השופטים שהיו ישראל עובדים ע\"ז, והיו משועבדים בידי אומות העולם, שנאמר ויעשו בני ישראל הרע וגו' <small>(שופטים ג ז)</small>, ומה עשו, ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' מושיע לבני ישראל [ויושיעם] את עתניאל בן קנז <small>(שם שם ט)</small>, מיד עשו תשובה ונגאלו, כך פעם אחרת, [שנאמר] ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע ויחזק ה' את עגלון וגו' <small>(שם שם יב)</small>, [מיד עשו תשובה] והעמיד להם גואל (ועשו תשובה) את אהוד [בן גרא ונגאלו על ידו], ועוד עבדו ע\"ז, ונמכרו ביד סיסרא, שנאמר והוא לחץ את בני ישראל בחזקה <small>(שם ד ג)</small>, מהו בחזקה, אמר ר' שמעון בן לוי בחרופין ובגדופין, כד\"א חזקו עלי דבריכם <small>(מלאכי ג יג)</small>, כיון שעשו תשובה העמיד להם גואלים דבורה וברק [ונגאלו על ידם], הוי פעמים רבות יצילם וגו' וימוכו בעונם <small>(תהלים שם)</small>, מהו וימכו בעונם, שנעשו דלים בתוך האומות, שנאמר וידל ישראל מאד וגו' <small>(שופטים ו ו)</small>, מהו וידל, ר' יצחק ור' לוי, חד אמר שהיו דלים ממעשים טובים, וחד אמר שלא היה להם להביא אפילו קרבן דל, שנאמר ואם דל הוא [ואין ידו משגת וגו'] <small>(ויקרא יד כא)</small>, הוי וימוכו, שנעשו דלים."
            ],
            [
                "ד\"א פעמים רבות יצילם. מדבר בבני אדם, כיון שמגיע לו צרה, מיד הוא עושה תשובה, והקב\"ה מצילו, כך פעם ראשונה ושניה, חזר בו מוטב, ואם לאו מביא עליו צרה, למה שקשה לפני הקב\"ה לפשוט ידו באדם הזה ומהו עושה לו, כיון שהוא חוטא, תחלה פושט ידו בנכסיו, ממי אתה למד מנעמי ובניה ואלימלך שהיה ראש הדור, כיון שבא רעב מה עשה, הניח ארץ ישראל והלך לו לארץ מואב, והיה הקב\"ה קוצף עליו, שהיה נשיאו של דור, א\"ל הקב\"ה, אילו היו בני עושין כן, כיו מניחין ארץ ישראל שממה, מה כתיב שם, וימת אלימלך איש נעמי <small>(רות א ג)</small>, ולא היה לבניו ללמוד מאביהם לחזור לארץ ישראל, ומה עשו אף הם, וישאו להם נשים מואביות <small>(שם שם ד)</small>, שלא הטבילו אותן, ולא גיירו אותן, שם האחת ערפה ושם השנית רות <small>(שם)</small>, ערפה שהפכה עורף לחמותה, רות שראתה דברי חמותה, וישבו שם כעשר שנים <small>(שם)</small>, כל אותן י' שנים היה הקב\"ה מתרה בהן, כשראה שלא חזרו בתשובה, התחיל לפשוט ידו בגמליהם ובמקניהם, ולא חזרו, כשראה שלא חזרו, מיד וימותו גם שניהם מחלון וכליון <small>(שם שם ה)</small>, הוי שקשה לפני הקב\"ה לפשוט ידו באדם הזה, ומהו עושה להן, מדלדלן מנכסיהון ומוכרין אותן. ",
                " אדם שהוא חוטא בתחלה מה הקב\"ה עושה לו, מביא עליו עניות, והוא מוכר שדהו, שנאמר וכי ימוך אחריך ומכר מאחוזתו, אם חזר הרי יפה, ואם לאו הוא מוכר את ביתו שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב, אם חזר הרי יפה, ואם לאו הוא מוכר את בתו, שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה <small>(שמות כא ז)</small>, אם חזר הרי יפה, ואם לאו הוא מוכר את עצמו, שנאמר כי ימכר לך אחיך העברי, כל כך למה, ע\"י שמך בעונות, כי ימוך אחיך.  ",
                "ובא גואלו, מי היה זה בועז, אימתי בשעה שמכרה נעמי השדה, שנאמר חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי <small>(רות ד ג)</small>, הוי ומכר מאחוזתו. אמר ר' שמעון בן יוחי אלימלך ושלמן ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולם היו בני נחשון בן עמינדב, אלימלך ומחלון וכליון היו פרנסי הדור, ומפני מה נענשו, מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ, שנאמר ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי <small>(שם א יט)</small>, מהו הזאת נעמי, ראיתם נעמי שיצאה מארץ ישראל לחוצה לארץ מה הגיע לה. ובא גואלו, זה בועז, שנאמר קרוב לנו האיש מגאלינו הוא <small>(שם ב כ)</small>, אותה שעה הלכה לה רות אצל בועז, אמרה לה חמותה הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה <small>(שם ג ב)</small>, הוא היה נשיא, והיה זורה בגורן, אלא שהיה דורו פרוץ בעריות וגזל, והיה יוצא לשמור גרנו, אמרה לה ורחצת וסכת <small>(שם שם ג)</small>, ואחר כך וירדת הגורן <small>(שם)</small>, וירדתי כתיב, אמרה לה זכותי תרד עמך. היא לא עשתה כמו שאמרה לה חמותה, מה עשתה רות, לאחר שירדה הגורן עשתה, שנאמר ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה <small>(רות ג ו)</small>, למה, אלא אמרה הדור פרוץ בעריות הוא, שמא יראו אותי מקושטת, ויאמרו שמא זונה היא, ויאכל בועז וישת וייטב לבו <small>(שם שם ז)</small>, מהו וייטב לבו, שעסק בתורה, שנאמר לכו לחמו בלחמי <small>(משלי ט ה)</small>, ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט <small>(רות שם)</small>, [מהו בלט, בסתר], כמד\"א הנה היא לוטה בשמלה <small>(ש\"א כא י)</small>, ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפה <small>(רות שם ח)</small>, מהו וילפת, שאחז בראש, שהיה סבור שרוח הוא, כד\"א וילפת שמשון את שני עמודי התוך <small>(שופטים טז כט)</small>, ויאמר מי את, ותאמר אנכי רות אמתך <small>(רות שם ט)</small>, אמר לה מה באת לעשות כאן, אמרה לו לקיים את התורה. כי ימוך אחיך וגו' [ובא גואלו], עמוד וקיים את התורה, אמר לה הואיל ובאת לקיים את התורה, ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב <small>(שם שם יג)</small>, שהיה לו אחר גדול ממנו ששמו טוב, אמר ר' חנינא, אמרה לו בדברים אתה מוציאני, אמר לה חי ה' <small>(שם)</small>, איני מוציאך בדברים, ובועז עלה השער וישב שם <small>(שם ד א)</small>, א\"ל שב ונביט בתורה, מה וכי ימוך אחיך, א\"ל בועז לטוב, חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי <small>(שם שם ג)</small>, ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה <small>(שם שם ד)</small>, שאתה גדול ממני לגאולה, אם תגאל גאל <small>(שם)</small>, ויאמר הגואל (לבועז) גאל לך <small>(שם שם ו)</small>, באותה שעה גאל בועז מה שמכרה נעמי, ומהיכן למד בועז, מן הפרשה הזו, וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו וגו'."
            ],
            [
                "וכי ימוך אחיך, אלו ישראל, שנאמר וימוכו בעונם <small>(תהלים קו מג)</small>, ומכר מאחוזתו, שנמכרו ביד מדי, בידי המן, ובא גואלו זה מרדכי, וגאל את ממכר אחיו, שכיסה עונותיהם של ישראל, שכולם היו ראויין להריגה, שאכלו מתבשלישי עובדי כוכבים, שנאמר ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם וגו' <small>(אסתר א ה)</small>, ונתגרה בהם המן, שנאמר הפיל פור וגו' <small>(שם ג ז)</small>, וזכות מרדכי נצולו, נאמר ונהפוך הוא וגו' <small>(שם ט א)</small>, הוי וגאל את ממכר אחיו.  ",
                "ד\"א ובא גואלו הקרוב אליו, זה הקב\"ה, שנאמר גואלם חזק ה' <small>(ירמיה נ לד)</small>, הקרוב אליו, זה הקב\"ה, שנאמר וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה <small>(תהלים קמח יד)</small>.",
                "חסלת פרשה בהר\n"
            ]
        ],
        "Bechukotai": [
            [
                "אם בחקתי תלכו וגו' <small>(ויקרא כו ג)</small>. זש\"ה אם חרוצים ימיו [ומספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור] <small>(איוב יד ה)</small>, מהו אם חרוצים ימיו, כשברא הקב\"ה את העולם חרץ ימיו של כל אחד ואחד, שנאמר והיו לאותות ולמועדים [ולימים ושנים] <small>(בראשית א יד)</small>, ולמי נתנם לישראל, שנאמר מגיד דבריו ליעקב [חקיו ומשפטיו לישראל] <small>(תהלים קמז יט)</small>, מספר חדשיו אתך חקיו עשית <small>(איוב שם)</small>, אמר הקב\"ה לישראל, אם עשיתם (חוקיו) [חוקי], אין השטן נוגע בכם, שנאמר מדי עברו יקח אתכם <small>(ישעיה כח יט)</small>, חקיו עשית ולא יעבור <small>(איוב שם)</small>, כך אמרתי לשלמה בשעה ששאל את החכמה, ומה אמרתי לו, גם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד <small>(מ\"א ג יג)</small>, ואם תקיים את התורה, אין מלאך המות נוגע בך, שנאמר לו והארכתי [את] ימיך <small>(שם שם יד)</small>, חוקיו עישת ולא יעבור וגו'. אדם הראשון אילו שמר את התורה ואת המצות נתתי לו לא מת, לפיכך כתיב אם בחקותי תלכו וגו'."
            ],
            [
                "[אם בחקתי תלכו], זש\"ה ימאסם אלוה כי לא שמעו לו <small>(הושע ט יז)</small>, אמר הקב\"ה אני אמרתי שתהיו נתונים בשלוה, שנאמר ונטעתים אל עדמתם וגו' <small>(עמוס ט טו)</small>, איתי אם בחקותי תלכו, ואכלתם לחמכם לשובע וגו' <small>(ויקרא כו ה)</small>, אני כך יעצתי, אבל אתם לא עשיתם כן, אלא ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן וגו' <small>(מ\"ב יז ט)</small>, אף אני דברים שלא הכתבתי בתורה נתתי עליכם, שנאמר גם כל חלי וכל מכה אשר לא (כתובה) [כתוב] בספר התורה (הזה) [הזאת] <small>(דברים כח סא)</small>, ומה [אם דברים] שלא היה בי נתתם עלי, שכן ישעיה אמר עזבו את ה' <small>(ישעיה א ד)</small>, אל תאמר עזבו אלא עיזבו אותי כביכול, ונקראתי אל רחום וחנון ארך אפים <small>(שמות לד ו)</small>, ובעונותיכם נעשיתי אכזרי והפכתי את מדתי, שנאמר היה ה' כאויב <small>(איכה ב ה)</small>, ואומר ויהפך להם לאויב <small>(ישעיה סג י)</small>, לכך אמר הושע מי גרם לכם לכך על שלא שמעתם לו, שנאמר ימאסם (אלהים) [אלהי] כי לא שמעו לו ויהיו נודדים בגוים <small>(הושע ט יז)</small>, [וכתיב] ובגוים ההם לא תרגיע <small>(דברים כח סה)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א אם בחקותי תלכו וגו', ונתתי גשמיכם בעתם וגו', ואם לא תשמעו לי וגו', ונתתי את שמיכם כברזל וגו' <small>(ויקרא כו ג ד יד יט)</small>, וכן הוא אומר על כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה <small>(חגי א י)</small>, כי בשביל עונותיכם אף הם לוקין, היו מעמידין שני איסטרטיוטין כדי שיהיו משמרין כל אחד ואחד מישראל [שלא יחטאו, ולא דיין שאין האומות משמרין את ישראל, אלא עוד מבטלין אותן מן המצות, ועל שישראל חוטאין כל העולם כולו לוקה, שנאמר על כן עליכם כלאו שמים מטל, ואם אינם חוטאין כל העולם מתברך בשבילם, שנאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ <small>(בראשית כו ד)</small>, אמר הקב\"ה למשה אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם <small>(שמות ה כב כג)</small>, שאם תחטאו ותתפללו לפני איני עונה אתכם, שנאמר ויהי כאשר (קראתי) [קרא] ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר ה' צבאות <small>(זכריה ז יג)</small>, לכך לא תעשון אתי אלהי כסף וגו']."
            ],
            [
                "אם בחקתי תלכו וגו'. זש\"ה חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה <small>(משלי א כ)</small>, שאל ר' שמואל בר נחמן את ר' יונתן בן אלעזר שהיה עומד בשוק, א\"ל שנה לי פרק אחד, א\"ל לך לבית התלמוד ואני אשנה אותך שם, א\"ל רבי לא למדתני חכמות בחוץ תרונה, א\"ל אין אתה יודע לקרות, ואין אתה יודע לשנות, מהו חכמות בחוץ תרונה, בחוצה של תורה, המרגלית היכן היא נמכרת בחוצה, כך התורה בחוץ שלה היא נאמרה, מהו ברחובות, במקום שמרחיבין לה, והיכן מרחיבין לה, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לכך נאמר ברחובות תתן קולה. ",
                " בראש הומיות תקרא <small>(משלי א כא)</small>, [בראש הומיות היא קוראה, כיצד מראשה של תורה כמה אוכלוסין היא מאבדת, דור המבול, דור הפלגה, דור סדום, הוי בראש הומיות תקרא.  ",
                "ד\"א בראש הומיות תקרא, בראש מות היא קוראה באדם הראשון, מה כתיב בו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות <small>(בראשית ב יז)</small>, הוי בראש הומיות תקרא.  ",
                "בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר <small>(משלי שם)</small>, בראשונה היו עושים בתי כנסיות בגבהה של עיר, לקיים מה שנאמר בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר, אם אמרת בדברי תורה, לא תאמר כבר אמרתי, אלא חזור ואמור שכך כתיב, אמריה תאמר. ",
                " ד\"א אמריה תאמר, אמר ר' אחא אומרת הטובה, ואומרת הרעה, אם לא תשמעו לי יתן ה' את מטר ארצך אבק וגו' <small>(דברים כח כד)</small>, הרי הרעה, ואומרת הטובה, אם בחקותי תלכו, מה כתיב שם, ונתתי גשמיכם בעתם]."
            ],
            [
                "[ד\"א אם בחקותי תלכו, מה כתיב שם, ונתתי משכני בתוככם <small>(ויקרא כו יא)</small>, אם תקיימו מצותי מניח אני את העליונים, וארד ואשכון ביניכם, שנאמר ושכנתי בתוך בני ישראל <small>(שמות כט מה)</small>, שעל מנת כן יצאו ממצרים שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם, שנאמר וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם <small>(שם שם מו)</small>, ואם יעשו רצוני אין שכינתי זזה מביניהון, למה אמר ר' שמואל בר אבא נתאוה הקב\"ה כשם שיש לו דירה למעלה, כך יהא לו דירה למטה, שכך הוא אומר לאדם הראשון, אם זכית, כשם שאני מלך על העליונים, כך אני עושה אותך מלך על התחתונים, שנאמר ויקח ה' אלהים את האדם <small>(בראשית ב טו)</small>, ואין לשון ויקח אלא לשון עילוי, כשם שאת אומר ותוקח האשה בית פרעה <small>(שם יב טו)</small>, וכה\"א ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו <small>(אסתר ב טז)</small>, והואלא עשה כן, אלא כיון שחטא אדם סילק שכינתו ממנו, וכיון שעמדו ישראל, אמר להם הקב\"ה לא יצאתם ממצרים אלא על מנת שתעשו לי משכן, ואשרה שכינתי ביניכם, שנאמר ועשו לי מקדש <small>(שמות כה ח)</small>, וכן אמר לשלמה, הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחוקתי (ואם את) [ואת] משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם והקימותי [את דברי] אתך אשר דברתי (את) [אל] דוד אביך <small>(מ\"א ו יב)</small>, ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב וגו' <small>(שם שם יג)</small>, אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי וגו' <small>(שם ט ו)</small>, מה אני עושה, והכרתי את ישראל מעל [פני] האדמה אשר נתתי להם, ואת הבית (הזה) [אשר הקדשתי לשמי אשלח וגו'] <small>(שם שם ז)</small>, למה, תנאים הן, שנאמר אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי משכני בתוככם וגו', ואם לא תשמעו לי, מה כתיב שם, והשימותי את מקדשיכם <small>(ויקרא כו לא)</small>, מה עשה שלמה, הרבה לו נשים וסוסים, וכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו <small>(מ\"א יא ד)</small>, א\"ל הקב\"ה אני נתתי לך את התורה לעשות את מצותיה, וראית תנאים שהתניתי לך בה, שנאמר לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך <small>(תהלים עב א)</small>, וכתיב יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את (הממלכות) [הממלכה] מעליך ונתתי לעבדך <small>(מ\"א יא יא)</small>, ומה אני עושה, כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם <small>(ישעיה נה יא)</small>, עמד מנשה ועשה את הצלם והכניסו לבית קודם הקדשים, שנאמר וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים אשר אמר אלהים אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי (לעולם) [לעילום] <small>(דה\"ב לג ז)</small>, והקב\"ה קרא אל ירמיה ואמר לו, גם תנין חלצו שד הניקו גוריהן וגו' <small>(איכה ד ג)</small>, התנין הזה כשהוא בא לינק את אמו, היא רואה אותו מרחוק וחולצת שדיה בשביל שיינק, ולא יראה שדיה מכוסין, ואינו יונק, ובני לא עשו כן, אלא כשראו אותי נכנס לבית, בא נשה והכניס שם את הצלם כדי להוציאני מתוכו, [בתחלה עשו לו פרצוף אחד והעמידו למערב כביכול היתה השכינה הולכת לזויות אחרת מקום שלא נראה הפסל כשראה מנשה כך עשה לו ד' פרצופין שיראה השכינה ויסתלק, שנאמר כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס <small>(ישעיה כח כ)</small>] אף לא כתנין חלצו שד הניקו גוריהן, אמר הקב\"ה מה אני עושה כאן, אלך אשובה אל מקומי <small>(הושע ה טו)</small>, אלך ואשובה אין כתיב כאן, אלא אלך אשובה, שאילו היה כתיב אלך ואשובה לא היה תקוה, אלא אמר הקב\"ה אעפ\"י שאני הולך יעשה תשובה ואני חוזר, לכך כתיב אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני <small>(שם שם)</small>, מתוך צרה שהיא בא עליהם, הן עושים תשובה, ואני מחזיר שכינתי, ר' אליעזר אומר אם ישראל עושים תשובה נגאלים, ואם אין ישראל עושים תשובה אין נגאלים, שנאמר בשובה ונחת תושעון <small>(ישעיה ל טו)</small>, ר' יהושע אומר בין עושין תשובה, ובין שאינן עושין תשובה, כיון שהגיע הקץ מיד נגאלין, שנאמר אני ה' בעתה אחישנה <small>(שם ס כב)</small>. אמר ר' אלעזר הקב\"ה מעמיד עליהם אדם רע כהמן, והוא משעבד בהם, ומתו כך הן עושין תשובה, שנאמר כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו <small>(שם נט יט)</small>, באותה שעה ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה' וגו' <small>(שם שם כ)</small>, כך דרש ר' תנחומא ברבי]."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל [ואמרת אליהם] איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה' <small>(ויקרא כז א ב)</small>, זש\"ה כי מי בשחק יערך לה' [ידמה לה' בבני אלים] <small>(תהלים פט ז)</small>, אמר הקב\"ה כל מי שעושה כמעשי יהא דומה לי, אמר ר' לוי משל למלך שבנה מדינה והדליק בתוכה שני פנסין, אמר המלך כל מי שמדליק שני פנסין כאלו, אני קורא אותו אגוסטה ואיני מקנא בו, כך הקב\"ה ברא את השמים, ונתן בהם [ב' פנסים שיהיו מאירין לעולם] חמה ולבנה, שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ <small>(בראשית א יז)</small>, אמר הקב\"ה כל מי שיעשה כאלו, יהא שוה לי, שנאמר כי מי בשחק יערך לה', אין הלשון הזה אלא לשון אור, שנאמר על המנורה הטהורה יערך <small>(ויקרא כד ד)</small>, [הוי כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים, הוא שכתיב ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש <small>(ישעיה מ כה)</small>, יאמר לו קדוש, כשם שנאמר לי קדוש. ",
                " ד\"א כי מי בשחק יערך לה', אמר ר' אבין הלוי ברבי, מי כמוך מאיר עיני חשכים, כענין שנאמר על המנורה הטהורה יערך וגו' <small>(ויקרא כד ד)</small>, הוי כי מי בשחק יערוך לה', אמר ר' אבין מי כמוך מלביש ערומים, שנאמר וערך בגדים ומחיתך <small>(שופטים יז י)</small>, הוי כי מי בשחק יערך לה'. ",
                " ד\"א כי מי בשחק יערוך לה', אמר ר' אבין מי כמוך סודר מלחמות, ואין יערוך אלא מלחמה, שנאמר ויערכו אתם מלחמה <small>(בראשית יד ח)</small>, הוי כי מי בשחק יערך לה'.  ",
                "ד\"א כי מי בשחק יערך לה'. אמר ר' אבין מי כמוך זן רעבים, ואין יערך אלא זן רעבים, שנאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם והיתה לאהרן ולבניו ואכלהו במקום קדוש <small>(ויקרא כד ח ט)</small>, הוי כי מי בשחק יערך לה'.  ",
                "ד\"א כי מי בשחק יערך לה', בשעה שבקש הקב\"ה לבראות לאדם, היו מלןאכי השרת אומרין לפני הקב\"ה מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו <small>(תהלים ח ה),</small> מה אתה מבקש מן האדם הזה, אמר להם הקב\"ה מי מקיים תורתי ומצותי, אמרו לו אנו מקיימים תורתך, אמר להם אין אתם יכולים, אמר לו למה, אמר להם כתיב בה אדם כי ימות באהל <small>(במדבר יט יד)</small>, ואתם אין ביניכם מתים. כתיב בה אשה כי תזריע וילדה זכר <small>(ויקרא יב ב)</small>, ואתם אין ביניכם יולדות, כתיב בה את זה תאכלו <small>(שם יא כא)</small>, ואתם אין ביניכם אכילה, הוי אין התורה יוצאה אצליכם, שנאמר ולא תמצא בארץ החיים <small>(איוב כח יג)</small>, אלא כיון שאמר הקב\"ה לישראל שיעשו לו משכן, ועשו אותו, התחילו עושים מזבח העולה, מזבח הקטורת, ומקריבין בתוכו, התחיל הקב\"ה נותן להם כמה מצות, מצוה אותן על כל דבר ודבר, והן עושין, התחיל הקב\"ה אומר למלאכי השרת מי ביניכם עורך לי כשם שישראל עורכים לי, שהייתם אומרים לי מה אנוש כי תזכרנו וגו', עורכים לי קרבנות כמה שנאמר וערך הכהן אותם <small>(ויקרא א יב)</small>, עורכים לי שלחנות, כמה שנאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד, עורכים לי נפשות, כמה שנאמר איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה', הוי כי מי בשחק יערוך לה']."
            ],
            [
                "ד\"א איש כי יפליא וגו'. זש\"ה פרי צדיק עץ חיים [ולוקח נפשות חכם] <small>(משלי יא ל)</small>, זה התורה, שמתוך שהוא בן תורה הוא לומד היאך לוקח נפשות, שנאמר לוקח נפשות חכם, וכן אתה מוצא ביפתח הגלעדי, מפני שלא היה בן תורה איבד את בתו, אימתי בשעה שנלחם עם בני עמון ונדר, שנאמר וידר יפתח נדר לה', והיה היוצא וגו' <small>(שופטים יא ל לא)</small>, באותה שעה כעס עליו הקב\"ה, אמר הקב\"ה אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל יקריב לפני, זימן לו הקב\"ה בתו, שנאמר והנה בתו יוצאת לקראתו, ויהי כראותו אותה <small>(שופטים יא לד לה)</small>, והלא פנחס היה שם, והוא אמר לא אוכל לשוב <small>(שם)</small>, אלא פנחס אמר אני כהן גדול בן כהן גדול אשפיל עצמי ואלך אצל עם הארץ, ויפתח אמר אני ראש שבטי ישראל, ראש הקצינים, אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט, מבין שניהם אבדה ההוא עלובה, ושניהם נתחייבו בדמיה, פנחס נסתלקה ממנו רוח הקדש, יפתח נתפזרו עצמותיו, שנאמר ויקבר בערי גלעד <small>(שם יב ז)</small>, אמרה לו בתו אבי שמא כתיב בתורה שיקריבו נפשות בניהם על גבי המזבח, והלא כתיב [אדם כי יקריב מכם קרבן לה'] מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן וגו' <small>(ויקרא א ב)</small>, מן הבהמה ולא מן בני אדם, אמר לה בתי נדרתי והיה היוצא וגו' <small>(שופטים יא לא)</small>, [אמרה לו] יעקב אבינו שנדר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך <small>(בראשית כח כב)</small>, ונתן לו הקב\"ה שנים עשר שבטים, שמא הקריב אחד מהם, [ולא עוד הלא חנה כשהיא נודרת ואומרת ונתתיו לה' כל ימי חייו <small>(ש\"א א יא)</small>, שמא הקריבה את בנה להקב\"ה], כל הדברים האלה אמרה לו, ולא שמע אליה, אמרה לו הניחני ואלך אצל בית דין, שמא אחד מהם ימצא פתח לדבריך, שנאמר הרפה ממני שנים חדשים [ואלכה וירדתי על ההרים] <small>(שופטים יא לז)</small>, אמר ר' לוי בן ברכיה וכי יש אדם יורד על ההרים, והרי עולים על ההרים, אלא מהו וירדתי על ההרים, אלו סנהדרין, שנאמר שמעו הרים את ריב ה' <small>(מיכה ו ב)</small>, [הלכה אצלם ולא מצאו פתח להתיר את נדרו, ועליו אמר הכתוב גבר רש ועושק דלים מטר סוחף ואין לחם <small>(משלי כח ג)</small>, גבר רש זה יפתח שהיה רש בתורה, גרופות של שקמה היה, עושק דלים שהיה עושק את הדלים, בשעה שהיו אומרים אמר שבולת ויאמר סבולת <small>(שופטים יב ו)</small>, והיה שוחטו, לפיכך מטר סוחף ואין לחם, שהיה לו מי שיתיר את נדרו, אלא ואין לחם, שהעלים הקב\"ה מהן את ההלכה שלא ימצאו [פתח] להתיר את נדרו, כיון שלא מצאו [פתח] להתיר את נדרו, עלה ושחטה לפני הקב\"ה, ורוח הקודש צווחת נפשות הייתי מבקש שתקריב לפני, אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי <small>(ירמיה יט ה)</small>, אשר לא צויתי לאברהם שישחוט את בנו, אלא אמרתי לו אל תשלח ידך אל הנער וגו' <small>(בראשית כב יב)</small>, בשביל להודיעך היאך היה אברהם עושה רצוני, שהיו אומות העולם אומרים למה הקב\"ה מחבב לאברהם הרבה, לכך אמר לו קח נא את בנך וגו' <small>(שם שם ד)</small>, הוי אשר לא צויתי לאברהם לשחוט את בנו ודאי, ולא דברתי ליפתח להקריב לי את בתו, ולא עלתה על לבי שיפול מלך מואב ביד מלך ישראל ויקריב לי בנו בכורו, שנאמר ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה {מ\"ב ג כז)], מי גרם ליפתח לאבד את בתו, על שלא קרא בתורה, שאילו קרא בתורה לא איבד את בתו, שכתיב איש כי יפליא נדר וגו', ואם נקבה היא <small>(ויקרא כז ד)</small>, הרי פרי צדיק עץ חיים."
            ],
            [
                "[ד\"א] איש כי יפליא נדר. האומות אומרים במה אקדם לה' אכף לאלהי מרום [וגו'] הירצה ה' באלפי אלים [וגו', האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי] <small>(מיכה ו ז)</small>, אמר להם הקב\"ה בניכם אתם מבקשים להקריב לפני, לא בניכם ולא קרבנותיכם אני מבקש, לבני נתתי פרשת ערכין, ופרשת קרבנות, שקרבנותיהם חביבין לפני, וכן הוא אומר טוב מעט לצדיק <small>(תהלים לז טז)</small>, תדע לך שתחילתו של ספר דבר אל בני ישראל [ואמרת אליהם] אדם כי יקריב מכם <small>(ויקרא א ב)</small>, מכם ולא מן האומות, וסופו של ספר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש כי יפליא נדר וגו' <small>(ויקרא כז ב)</small>, ואומר מגיד דבריו ליעקב וגו' <small>(תהלים קמז יט)</small>, אמר הקב\"ה לישראל, אם אתם מביאים לפני ערכים שלכם, ואני מעלה עליכם כאילו הקרבתם נפשותיכם לפני, לכך נאמר איש כי יפליא נדר בערכך נ פשות לה' וגו', אמר הקב\"ה בזכות נערכים אני מציל אתכם מעריכת גיהנם שכתב בה כי ערוך מאתמול תפתה <small>(ישעיה ל לג)</small>, ואערוך לפניכם שלחן, כמו שאמר דוד תערך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה <small>(תהלים כג ה)</small>.",
                "סליק פרשה בחקותי.",
                "וסליק ספר ויקרא.\n"
            ]
        ],
        "Bamidbar": [
            [
                "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד <small>(במדבר א א)</small>, זש\"ה צדקתך כהררי אל [משפטיך תהום רבה] <small>(תהלים לו ז)</small>, אמר ר' מאיר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים, במרעה טוב ארעה אותם (ובמרעה שמן) [ובהרי מרום ישראל] יהיה נויהם <small>(יחזקאל לד יד)</small>, ומשל את הרשעים, כה אמר ה' [אלהים] ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את התהום <small>(שם לא טו)</small>, ובמה הרשעים מתכסין כשהם יורדים לגיהנם, בתהום, חזקיה בר חייא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה, בכלי חרס, מפני שהיא של חרס, לפיכך מכסין אותה בכלי חרס, כך הרשעים כתיב בהן, והיה במחשך מעשיהם <small>(ישעיה כט טו)</small>, לפיכך הן חשוכין לפני הקב\"ה, והוא מורידן לשאול, שהיא חשיכה, ומכסה עליהם את התהום שהוא חושך, שנאמר וחושך על פני תהום <small>(בראשית א ב)</small>.  ",
                "ד\"א צדקתך כהררי אל, צדקה שהקב\"ה מביא לעולם מפורסמת על ההרים הללו, משפטיך תהום רבה, משפט שאתה עושה לעולם תהום רבה, מה תהום בסתר, אף משפטיך בסתר, כיצד כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה, וכשנראה ליחזקאל נראה בעשר, למה שלא לפרסם, אבל כשהוא בא לגדל את ישראל הוא מפרסם, [באיזה יום], באי זה מקום, באי זה חודש, באיזו שנה, (בשנה השנית), באיזו איפטייא, (תחום). [באיזה יום באחד לחודש, באיזה מקום במדבר סיני, באיזה חדש לחדש השני, באיזה שנה בשנה השנית, באיזה איפטייא] לצאתם מארץ מצרים, לאמר, מה אמר להם, שאו את ראש <small>(במדבר א ב)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' אל משה במדבר סיני. זש\"ה הדור אתם ראו דבר ה' [המדבר הייתי לישראל וגו'] <small>(ירמיה ב לא)</small>, אמר הקב\"ה לישראל על שאמרתם למשה למה העליתנו (מארץ מצרים) [ממצרים] <small>(במדבר כ ה כא ה)</small>, המדבר הייתי לישראל <small>(ירמיה שם)</small> כמדבר עשיתי לכם, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיוצא למדבר, שמא [מוצא שם] שלוה, כשם שהיה [מוצא] בפלטין שלו, או אכילה או שתיה, ואתם הייתם עבדים לפרעה במצרים, והוצאתי אתם משם, והרבצתי אתכם תחת ענני כבוד, והעמדתי לכם שלשה גואלים משמשין אתכם, [שנאמר] ואשלח לפניך [את] משה אהרן ומרים <small>(מיכה ו ד)</small>, [בזכות משה הייתם אוכלים את המן שלא ראו האבות הקדושים, שנאמר ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וגו' <small>(דברים ח ג)</small>, ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד, שנאמר פרש ענן למסך ואש להאיר לילה <small>(תהלים קה לט)</small>], שבעה עננים היו, מלמעלה ומלמטה ומרבע רוחות ואחת בפניהם, מכה נחשים ועקרבים, ומשוה להם את ההרים ואת העמקים ושורף את הקוצים, והן מעלין עשן, ורואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, ואומות העולם אומרים מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן <small>(שה\"ש ג ו)</small>, וכתיב ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר [לא בלו שלמותיכם וגו'] <small>(דברים כט ד)</small>, התינוק הזה כל זמן שהוא [גדל] לבושיו ושמלותיו גדלין עמו, והבאר בזכות מרים, שאמרה שירה על המים, אמר ר' ברכיה הכהן בשם ר' לוי משל למלך בשר ודם שיש לו מדינה, והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה, שיהיו נושאין משואן ועושין משפטן, מי צריך להיות זקוק למזונותיהם, לא בני המדינה צריכין להיות זקוקים למזונותיהם, והקב\"ה לא עשה כן, אלא שלח למשה ולאהרן [ומרים], שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים <small>(מיכה ו ד)</small>, שבזכותן היו ישראל מתנהגין, המן בזכות משה, [תדע לך שהוא כן, כיון שנסתלק משה מה כתיב, וישבות המן ממחרת <small>(יהושע ה יב)</small>], ענני כבוד בזכות אהרן, תדע לך שהוא כן, כיון שנסתלק אהרן מה כתיב, ותקצר נפש העם בדרך <small>(במדבר כא ד)</small>, שהיתה השמש זורחת עליהן, והבאר בזכות מרים, שנאמר ותמת שם מרים, ולא חיה מים לעדה <small>(במדבר כ א ב)</small>, והיאך היתה [הבאר] עשויה, כמין סלע היתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות, כיון שהיו הדגלים חונים, והמשכן עומד, היה הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גביו ואומרים עלי באר <small>(שם כאי ז)</small>, והבאר עולה, ואח\"כ הבאתי לשם שלוים, המדבר הייתי לישראל <small>(ירמיה ב לא)</small>, שמא כמדבר נהגתי אתכם, אם ארץ מאפליה <small>(ירמיה ב לא)</small>, לא אני בעצמי הייתי מאיר לכם, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם וגו' <small>(שמות יג כא)</small>.  ",
                "ד\"א מאפליה. שמא אמרתי לכם שאני מביא טובה והלקשתי אותה, ואין מאפליה אלא לשון הלקשה, שנאמר כי אפילות הנה <small>(שם ט לב)</small>. אמר (ר') יהושע לא נפל דבר (אחד) מכל (דברו) [הדבר] הטוב אשר דבר ה' אל (בני) [בית] ישראל הכל בא <small>(יהושע כא מג)</small>, מדוע אמרו עמי רדנו <small>(ירמיה ב לא)</small>, לשון משנה הוא, הרודה פת חמה, אמרו כשהפת מתבשלת בתנור וניטלת ממנו יכולה היא לקבוע בתנור עוד, ואנו היינו בירושלים כבתנור, שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים <small>(ישעיה לא ט)</small>, והגליתנו לבבל, מה אתה מבקש ממנו עוד, מדוע אמרו עמי רדנו.  ",
                "[ד\"א מדוע אמרו עמי רדנו, מהו רדנו], כענין שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר <small>(מ\"א ה ד)</small>, אמרו לו נתת לנו בית המקדש, וסילקת שכינתך ממנו, ומה אתה מבקש ממנו עוד, לא נבוא עוד אליך <small>(ירמיה ב לא)</small>, אמר להם ומי יתן, שנאמר (ו)מי יתנני במדבר מלון אורחים <small>(שם ט א)</small>, היכן שהייתי מתקלס, שנאמר ישאו מדבר ועריו [וגו' ישימו לה' כבוד ותהלתו באיים יגידו] <small>(ישעיה מב יא יב)</small>, משל לנשיא שנכנס למדינה, וראו אותו בני המדינה וברחו, נכנס לשניה וברחו מפניו, נכנס לעיר אחרת (והחריבה) [חריבה], וראו אותו בני המדינה וקילסו אותו, אמר אותו הנשיא זו העיר טובה מכל המדינות, כאן אני בונה לי אכסניא, וכאן אני דר, כך הקב\"ה בא לים ברח מפניו, שנאמר הים ראה וינס <small>(תהלים קיד ג)</small>, בא במדבר חריבה קילסו אותו, שנאמר ישאו מדבר ועריו [וגו'] <small>(ישעיה מב יא)</small>, אמר זו העיר טובה היא, כאן אני בונה לי אכסניא, ירד לתוכה התחילו שמחים, שהקב\"ה דר בתוכו, שנאמר יששום מדבר וציה [ותגל ערבה ותפרח כחבצלת] <small>(שם לה א)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד. עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה, שנאמר <small>(ויקרא) [וירא] מלאך ה' אליו בלבת אש מתך הסנה <small>(שמות ג ב)</small></small>, [אחר כך דבר עמו במדין, שנאמר ויאמר ה' אל משה במדין <small>(שם ד יט)</small>], אחר כך דבר עמו במצרים, שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים <small>(שם יב א)</small>, ואחר כך דבר עמו בסיני, שנאמר וידבר ה' אל משה בהר סיני <small>(ויקרא כה א)</small>, כיון שעמד אהל מועד אמר יפה הצניעות, שנמר והצנע לכת עם (ה') אלהיך <small>(מיכה ו ח)</small>, התחיל לדבר עמו באהל מועד, וכן דוד אומר כל כבודה בת מלך פנימה [ממשבצות זהב לבושה] <small>(תהלים מה יד)</small>, בת מלך זה משה, שנאמר וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה <small>(ישעיה יט ד)</small>, אלו המכות שבאו על המצריים, ומלך עז ימשל בם <small>(שם שם)</small>, זה משה, שהוא מלכה של תורה, שנקראת עז, שנאמר ה' עז לעמו יתן <small>(תהלים כט יא)</small>, לפיכך כל כבודה בת מלך פנימה. ממשבצות זהב לבושה, זה אהרן, שנאמר ועשית משבצות זהב <small>(שמות כח יג)</small>, מכאן אמרו רבותינו כל כלה שהיא מצנעת עצמה אפילו ישראלית, ראויה שתנשא לכהן, ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר ממשבצות זהב לבושה <small>(תהלים מה יד)</small>, אמר הקב\"ה כך הוא נאה שיהא מדבר מבפנים, שנאמר [ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו <small>(במדבר ז פט)</small>, אמר ר' יהושע בן לוי אילו היו אומות העולם יודעים מה בית המקדש יפה להם, קסטריות היו מקיפין אותו כדי לשמרו, שהיה יפה להם יותר משל ישראל, שכן שלמה סידר בתפלתו, וגם (את) [אל] הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה (ובא להתפלל) [ובאו והתפללו] אל הבית הזה ואתה תשמע [מן] השמים [מ]מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל עמי הארץ את שמך [ו]ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי <small>(דה\"ב ו לב לג)</small>, אבל כשהוא בא אצל ישראל מה כתיב, ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו <small>(שם שם ל)</small>, אמר שלמה רבון העולמים אם ראוי תן לו, אם אינו ראוי אל תתן לו, ולא תאמר בית המקדש, אלא אילולי ישראל לא היה המטר יורד לעולם, ולא השמש זורחת, שבזכותן הקב\"ה מרויח לעולם, ולעולם הבא אומות העולם רואים לישראל היאך הקב\"ה עמהם, והם באים להדבק בהם, שנאמר בימים (ההם) [ההמה] אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי [לאמר] נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם <small>(זכריה ח כג)</small>."
            ],
            [
                " ד\"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני [וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל]. זש\"ה שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים <small>(שה\"ש ז ג)</small>, מדבר בסנהדרין של ישראל, שהיתה נתונה בלשכת הגזית, והיא משולה כשרר, ולמה נמשלה כשרר, אלא מה השרר הזה נתון באמצע הגוף, כך היתה סנהדרין של ישראל נתונה באמצעו של בית המקדש, אל יחסר המזג, מהו אל יחסר המזג, שלא היו חסרים אחד משלשתן, אל יחסר המזג, מי שהוא מוזג כראוי מוזג שלישו של כוס יין, ושני חלקים מים, כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, ולא היה אחד מהן נפנה לצורכו, ומה היו עושין כשהיה אחד מבקש לצאת, היה סופר אם היו שם עשרים ושלשה היה יוצא, ואם לאו לא היה יוצא למה שכתיב אל יחסר המזג, שלא היו חסרין משלשתן, לפיכך כתיב אל יחסר המזג. בטנך ערמת חטים, נמשלה ישראל בערימה של חטים, מה חטים הללו נכנסות לאוצר במנין ויוצאות במנין, כך אמר הקב\"ה שיהו ישראל נמנין בכל שעה, לכך נאמר בטנך ערמת חטים, אבל התבן והקש אינן נמנין אלא נמדדין, כך אומות העולם נמשלו בתבן ובקש, שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה <small>(תהלים לה ה)</small>, וכן הוא אומר ובית עשו לקש <small>(עובדיה פסוק יח)</small>, ולמה שאין להם הנאה מהן, שנאמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו <small>(ישעיה מ יז)</small>, אבל ישראל יש להקב\"ה הנאה מהן, קורין שמע ומתפללים ומברכים שמו של הקב\"ה בכל יום, לפיכך הן נמנין בכל שעה, לכך נמשלו בחטים, שנאמר בטנך ערמת חטים, לכך וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו'."
            ],
            [
                " ד\"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו'. זש\"ה לא עשה כן לכל גוי וגו' <small>(תהלים קמז כ)</small>, וכן וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו <small>(שם קמח יד)</small>, משל למלך שנשא אשה ראשונה ולא כתב לה כתובה, גירשה ולא כתב לה גט, כך לשניה ולשלישית היה עושה, ולא היה כותב להן לא כתובה ולא גט, (לא עשה אלא) [לזמן] ראה ענייה אחת יתומה בת אבות, ביקש ליטול אותה, אמר לשושבינו אל תנהוג בה כבראשונות, זו בת אבות היא, צנועה היא במעשיה וכשרה, כתוב לה כתובה, באיזה שבוע באיזה שנה, באיזה חדש, בכמה בחדש, באיזה איפרכיא, כשם שכתוב באסתר, ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו <small>(אסתר ב טז)</small>, כך כביכול ברא לדור המבול, ולא כתב אימתי בראן, העבירן מן העולם, ולא כתב אימתי העבירן, אלא ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו <small>(בראשית ז יא)</small>, וכן לדור הפלגה, [וכן לסדומיים], וכן למצרים, לא היה כותב להם אימתי נבראו, ולא אימתי מתו, (לא עשה אלא) כיון שעמדו ישראל אמר הקב\"ה למשה איני נוהג באלו כאותן הראשונים, אלו בני אבות הן, בני אברהם יצחק ויעקב הן, לפיכך כתוב להם, באיזה חדש, בכמה בחדש, ובאיזו שנה, ובאיזו איפרכיא, באיזה מדינה רוממתי קרנם, ונתתי להם תלוי ראש, לכך נאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני, הרי איפרכיא, באהל מועד הרי המדינה, באיזה שנה בשנה השנית, באיזה חדש בחדש השני, בכמה בחדש באחד לחדש, [לצאתם מארץ מצרים] הרי נכתבה איפטייא, למה שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו', לקיים מה שנאמר לא עשה כן לכל גוי וגו', מה עשה וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה <small>(תהלים קמח יד)</small>."
            ],
            [
                " ד\"א וידבר ה' אל משה. אשריו משה, ששים רבוא עומדים והכהנים והלוים והזקנים הכל עומדים שם, ומכולם לא נדבר שם אלא עם משה, שנאמר וידבר ה' אל משה. במדבר סיני. למה במדבר סיני, מכאן שנו רבותינו בג' דברים ניתנה התורה, באש ובמים ובמדבר, באש מנין, שנאמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד (ה' עליו) [עליו ה'] באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד <small>(שמות י טיח)</small>, במים מנין, שנאמר ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים <small>(שופטים ה ד)</small>, ובמדבר מנין, שנאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני, ולמה ניתנה בשלשה דברים הללו, אלא מה אלו חנם לכל באי העולם, כך דברי התורה חנם הם, שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב <small>(ישעיה נה א)</small>.  ",
                "ד\"א למה במדבר. אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר, אינו יכול לקנות את התורה, לכך נאמר במדבר סיני."
            ],
            [
                " ד\"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני. ששה שמות נקראו לו, הר אלהים, הר בשן, הר גבנונים, הר חמד, הר חורב, הר סיני, הר אלהים, שישב בו האלהים בדין, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם <small>(שמות כא א)</small>, הר בשן, הר שבא שם הקב\"ה, הר גבנונים, הר שפסל שם כל ההרים, מנין כשם שאת אומר או גבן או דק <small>(ויקרא כא כ)</small>, הר חמדה, שבו חמד הקב\"ה לישב, שנאמר ההר חמד אלהים לשבתו <small>(תהלים סח יז)</small>, הר חורב, שעליו נשמטה החרב, שנאמר מות יומת הנואף והנואפת <small>(ויקרא כ י)</small>, מות יומת הרוצח <small>(במדבר לה טז)</small>, הר סיני, שבו נשתנאו אומות העולם להקב\"ה, ונתן להם איפופסין, שנאמר והגוים חרוב יחרבו <small>(ישעיה ס יב)</small>. אמר ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו, שנטלו איפופסין שם."
            ],
            [
                " ד\"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו'. מה אמר לו, שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' אמר הקב\"ה לישראל, לא חבבתי לבריה יותר מכם, לכך נתתי לכם תלוי ראש, ודמיתי אתכם לי, שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי העולם, שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש <small>(דה\"א כט יא)</small>, כך אף לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש, לכך נאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל, לקיים מה שנאמר וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללויה <small>(תהלים קמח יד)</small>, וכן הוא אומר ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ <small>(דברים כח א)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו' <small>(במדבר ב א ב)</small>, ילמדנו רבינו בתוך כמה אמות מותר לאדם להלך בשבת, כך שנו רבותינו, השובת בדרך עושה לו עגולות עד ארבע אמות, דברי ר' חנניא בן אנטיגנוס, ומטלטל בתוך ארבע אמות בשבת ואומר שביתתי במקומי, וזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח, וכמה הן ד' אמות, ר' יהודה אומר כדי שיטול חבית מן מרגלותיו ויתננה במראשותיו, והשובת במדינה אפי' היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה, ועיבורה וחוץ מעיבורה אלפים אמה, ומהו עיבורה, החנויות והפונדקיות שחוץ למדינה על הדרך, והשובת במערה, אפי' היא גדולה כמערה שברח בה צדקיה מלך יהודה, שהיה בה שנים עשר מיל, מהלך את כולה, וחוץ ממנה אלפים אמה לכל רוח שירצה, ומנין סמכו חכמים, מדברי תורה [שנאמר] ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' <small>(במדבר לה ה)</small>, וכל אתה מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, אמר להם יהושע עתידים אתם לעשות שם את השבת, אל תרחקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח, למה שתהיו רשאין לבוא להתפלל לפני הארון בשבת, וכן הוא אומר אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה <small>(יהושע ג ד)</small>, וכן אתה מוצא כשאמר האלהים למשה שישרה את ישראל דגלים, א\"ל השרה אותם לדגליהם לכל רוח, מנין ממה שקראו בענין איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו."
            ],
            [
                " איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו' <small>(במדבר ב ב)</small>. זש\"ה נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול וגו' <small>(תהלים כ ו)</small>, אמרו ישראל ה' אלהים אנו מרננים בישועתך מה שעשית לנו בשמך, נרננה בישועתך, שנאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל <small>(שמות יד ל)</small>, (וישע) [ויושע] כתיב, כביכול, ישראל נגאלים, וכאילו האלהים נגאל, ובשם אלהינו נדגול, שקבל האלהים שמו] בשמותינו ועשה אותנו דגלים, שנאמר איש על דגלו באותות. חיבה גדולה חיבב הקב\"ה את ישראל כי עשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהו ניכרים, בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן, ומנין שהיה אוהבן, שנאמר [הביאני אל בית היין] ודגלו עלי אהבה <small>(שה\"ש ב ד)</small>, למה הדבר דומה, לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין, נכנס לבודקו ומצא אותו חומץ, בא לצאת מן האוצר, מצא שם חבית אחת יין [טוב], אמר חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר, כך ברא הקב\"ה שבעים אומות, ומכולן לא מצא הנייה אלא בישראל, שנאמר הביאני אל בית היין, יו\"ד יו\"ד עשרים נו\"ן חמשים הרי שבעים, ומכולם לא אהב אלא ישראל, שנאמר ודגלו עלי אהבה, ואומר ששים המה מלכות וגו' אחת היא יונתי תמתי <small>(שם ו ח ט)</small>.  ",
                "הביאני אל בית היין. [רבי יהודה אומר למרתף הגדול של יין, זה סיני, ולמדני משם תורה שהיא נדרשת במ\"ט פנים, ודגלו עלי אהבה.  ",
                "ד\"א הביאני אל בית היין] אמר ר' חוניא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכין לבית הספר, ומראין את האזכרות באצבע, אמר הקב\"ה ודגלו עלי אהבה.  ",
                "[ר' יששכר אמר מהו ודגלו עלי אהבה, אפי' אדם יושב ועוסק בתורה ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק, יאמר הקב\"ה חביב עלי הוא ודגלו עלי אהבה, ודלוגו עלי אהבה.  ",
                "ד\"א ודגלו עלי אהבה, אמר הקב\"ה יש לאומות העולם דגלים, ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב, שנאמר ודגלו עלי אהבה]."
            ],
            [
                " איש על דגלו באותות. זש\"ה מי זאת הנשקפה [כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה וגו'] <small>(שה\"ש ו י)</small>, [קדושים] וגדולים ישראל בדגליהם, וכל האומות מסתכלין בהם, ותמהים ואומרים מי זאת הנשקפה, אמרו להם האומות שובי שובי השולמית <small>(שם ז א)</small>, הדבקי לנו ובאי אצלנו, ואנו עושין אתכם שלטונין דוכסין והגמונין, [שנאמר] שובי שובי ונחזה בך <small>(שם)</small>, [ואין ונחזה אלא שררה, שכן יתרו אמר למשה ואתה תחזה מכל העם וגו' <small>(שמות יח כא)</small>], וישראל אומרין להם מה תחזו בשולמית <small>(שה\"ש שם)</small>, ומה גדולה אתם נותנים לנו, שמא כמחולת המחנים <small>(שם)</small>, שמא אתם יכולים ליתן לנו כגדולה שנתן לנו ה' אלהינו במדבר, דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן, יכולים אתם לעשות לנו כך, מה תחזו בשולמית, שמא כמחולת המחנים, שאנו חוטאים והוא מוחל לנו, ואומר לנו והיה מחניך קדוש <small>(דברים כג טו)</small>, כך אף בלעם הרשע הביט בהם ויצאה עינו כנגדם שלא היה יכול ליגע בם, שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו <small>(במדבר כד ב)</small>, התחיל לומר מי יוכל ליגע באלו בני אדם שכל אחד ואחד יושב בדגלו. "
            ],
            [
                " [איש על דגלו באותות לבית אבותך. זש\"ה] אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק <small>(איוב לו ג)</small>, לא היה צריך לומר אלא איש על דגלו [באותות יחנו בני ישראל], ומה תלמוד לומר על דגלו באותות [לבית אבותם], אלא בשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם, אמר להם ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם <small>(בראשית מז ל)</small>, חזר על כל בניו ובירכם ופקדם, אמר להם כשתטלו אותי ביראה ובכבוד תטלו אותי, ולא יגע אדם אחר במטתי, לא אחד מן המצריים, ולא אחד מבניכם, מפני שיש בהם שנשאו מבנות כנען, וכן הוא אומר ויעשו בניו לו כן כאשר צום <small>(שם נ יב)</small>, [וישאו אותו בניו ארצה כנען] <small>(שם שם יג)</small>, בניו ולא בני בניו, (וישאו אותו בניו ארצה כנען), היאך צום, אמר להם יהודה יששכר וזבולון יטענו מטתי מן המזרח, ראובן ושמעון וגד מן הדרום, אפרים ומנשה ובנימין מן המערב, דן ואשר ונפתלי מן הצפון, יוסף על יטעון שהוא מלך, ואתם צריכין לחלוק לו כבוד, ולוי אל יטעון, למה שהוא טוען את הארון, ומי שהוא טוען את ארון חי העולמים, אינו טוען ארונו של מת, אם עשיתם כן וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם, הקב\"ה עתיד להשרות אתכם דגלים דגלים, כיון שנפטר טענו אותו כשם שצוה אותם, שנאמר ויעשו בניו לו כן כאשר צום, מה כתיב אחריו וישאו אותו בניו ארצה כנען, כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקב\"ה הרי השעה שיעשו דגלים דגלים, כשם שבישרן אביהן, שהן עתידין לעשות דגלים, מיד אמר הקב\"ה למשה עשה אותם דגלים לשמי, מיד התחיל משה מיצר, אמר עתיד מחלוקת להיות בין השבטים, אם אומר לשבט יהודה לשרות במזרח, אומר אי אפשר לי לשרות אלא בדרום, וכן כל שבט ושבט כיוצא בו, אמר לו הקב\"ה [מה איכפת לך] אינן צריכין לך בדבר זה, מעצמן הם מכירין דירתן, למה שצוואת אביהם בידם, היאך לשרות בדגלים, איני מחדש עליהם דבר, כבר יש בידן טכסיס אביהן, כשם שהקיפו את מטתו, כך יקיפו את המשכן, מנין שנאמר איש על דגלו באותות [לבית אבותם]."
            ],
            [
                " כיצד היו שרויין, הלוים יחנו סביב למשכן העדות, משה ואהרן ובניו מן המזרח, שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה [ו]אהרן ובניו <small>(במדבר ג לח)</small>, וסמוכים להם יהודה יששכר וזבולון, מכאן אמרו אשרי הצדיק ואשרי שכיניו, אלו ג' שבטים שהיו סמוכים למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה, שנאמר לא יסור שבט מיהודה [וגו'] <small>(בראשית מט י)</small>, [יששכר כתיב] ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים <small>(דה\"א יב לב)</small>, אלו מאתים ראשי סנהדראות שיצאו מיששכר, [וכל אחיהם על פיהם <small>(שם)</small>, שהיו מסכימים הלכה על פיהם. מזבולון כתיב], ומזבולון מושכים בשבט סופר <small>(שופטים ה יד)</small>, על שהיו שכיני תורה, נעשו כולם בני תורה, ומן הדרום בני קהת, וסמוכים להם ראובן ושמעון וגד, מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו, אלו שלשה השבטים שהיו שכנים לקרח ולעדתו בדרום, אבדו עמו במחלוקתו, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם וגו' <small>(במדבר טז לב)</small>, מן המערב בני גרשום, וסמוכים להם אפרים ומנשה ובנימין. ומן הצפון ובני מררי, וסמוכים להם דן ונפתלי ואשר, והיו [שבעה ענני כבוד מקיפין אותם, וכן היתה נסיעתם, סימן היה למשה בענן אימתי היה מסתלק, כיון שהיה מסתלק היה אומר קומה ה' ויפוצו אויביך <small>(שם י לה)</small>, והענן מסתלק, נסתלק הענן, והיו כולם מתקינין ליסע ומישבין כליהם, מי שהיה לו בהמה, ואם לא היה לו, הענן נוטל את השאר, כיון שנתיישבו תקעו בחצוצרות, ונסע יהודה ודגלו תחלה נשיאו ושבטו אחריו, וסימניות על כל נשיא ונשיא מפה, [ומהם למדו המלכות להית עושה לה מפה], וצבע שעל כל מפה ומפה, כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, כל שבט ושבט היתה צבועה מפה שלו כצבע של אבנו, ועננים היו על גביהם, (עד שהיו מתיישבין תקעו חצוצרות הלכו, וכך היו מהלכין על גביהם), וכמין קורה יוצא מן הענן שהיו יודעין לאיזה רוח הם נוסעין, כך היה מסע של כל דגל ודגל, גמרו להלך עד היכן שהוא רוצה שיחנו, אותו הענן שהיה נראה כמין קורה היה כנוסע עצמו, והן יודעין שבאותו המקום הן חונין, עמדו להן ענני כבוד, התחילו מיישבין באהליהם היכן ישרו, והענן שהיה על גבי המשכן היה מהלך על גבי מחנה הלוים באמצע המחנות, הוא היה עומד תחלה, כיון שהיה עומד לו, היו בני קהת ובני לוי מעמידין את המשכן קודם לכל המחנות עד שלא היו באים, שנאמר והקימו את המשכן עד בואם <small>(במדבר י כא)</small>, וכיון שהיו מעמידין את המשכן היו מעמידים כל אחד ואחד במקומו, וענני כבוד עומדין על גביהם, זו היתה גדולה ביד משה, שלא היה ענן כבוד השכינה יורד למשכן, עד שהיה משה אומר שובה ה' רבבות אלפי ישראל <small>(שם שם לו)</small>, וענני כבוד היו מקיפין אותן, ורוח הקדש אומרת על ידי שלמה יפה את רעיתי כתרצה <small>(שה\"ש ו ד)</small>, מהו כתרצה, שאני מתרצה לכם.  ",
                "ד\"א כתרצה, כשם שאתם מתרצין לי בקרבנות, שנאמר ונרצה לו לכפר עליו <small>(ויקרא א ד)</small>, נאוה כירושלים, <small>(שה\"ש שם)</small>, כאותן מלאכי השרת שהן יראים ומושלמים לי, איומה כנדגלות <small>(שם)</small>, כדגלים שנתתי לך, ודוד רואה ואומר לא עשה כן לכל גוי <small>(תהלים קמז כ)</small>, אלא לעמו."
            ],
            [
                "איש על דגלו באותות. זש\"ה ימצאהו בארץ מדבר <small>(דברים לב י)</small>, מציאה גדולה מצא הקב\"ה את ישראל כאדם שהוא מהלך במדבר והוא מוצא שם ענבים, כך מצא הקב\"ה את ישראל, שנאמר כענבים במדבר [מצאתי ישראל] <small>(הושע ט י)</small>, לכך נאמר ימצאהו בארץ מדבר, מדבר היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים, ובתהו ילל ישימון <small>(דברים שם)</small>, תוהו ויללה היה העולם עד שלא קיבלו ישראל את התורה, (לא עשה אלא) כיון שיצאו ישראל ממצרים וקיבלו את התורה האיר העולם, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור <small>(משלי ו כג)</small>, [יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו] <small>(דברים שם)</small>, מהו יסובבנהו, שהקיפן בענני כבוד, יבוננהו שהבינם דברי תורה, יצרנהו אשרי האזנים ששמעו, עד היכן חיבבן, עד היכן שמרן, עד היכן נצרן כביכול עד כאישון עינו, ראה היכן חיבבן ושמרן ונצרן, שאמר הקב\"ה למשה אמור להם שיעשו משכן ואשכון ביניהם, [כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם], ולא עוד אלא שאעשה אותם דגלים לשמי, למה שהם בני, שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם <small>(שם יד א)</small>, והם צבאותי, שנאמר והוצאתי את צבאותי [את עמי בני ישראל] מארץ מצרים <small>(שמות ז ד)</small>, וכן הוא אומר דגל מחנה יהודה (תימנה) לצבאותם <small>(במדבר ב ג)</small>, לפיכך עשה אותם דגלים לשמי, שנאמר איש על דגלו וגו'."
            ],
            [
                " [איש על דגלו באותות]. זש\"ה הביאני אל בית היין [ודגלו עלי אהבה] <small>(שה\"ש ב ד)</small>, מהו הביאני אל בית היין, כיון שנגלה הקב\"ה על הר סיני ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות של מלאכים, שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן <small>(תהלים סח יח)</small>, והיו כולם עשויים דגלים דגלים, לכך נאמר דגול מרבבה <small>(שה\"ש ה י)</small>, כיון שראו אותם ישראל שהם עשויים דגלים דגלים, היו מתאוים לדגלים, אמרו ולואי אנו נעשים דגלים כמותם, לכך נאמר הביאני אל בית היין [ודגלו עלי אהבה], בית היין זה סיני, שבו ניתנה תורה, [שנמשלה ביין], שנאמר ושתו ביין מסכתי <small>(משלי ט ה)</small>, הוי הביאני אל בית היין, זה סיני, ודגלו עלי אהבה, אמרו ולואי הוא מדגיל עלי אהבה, וכן הוא אומר נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול <small>(תהלים כ ו)</small>, אמר להם הקב\"ה נתאויתם לדגלים, חייכם שאני עושה שאלתכם, שנאמר ימלא ה' כל משאלותיך <small>(שם)</small>, מיד הודיע הקב\"ה את אהבתו לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו."
            ],
            [
                "איש על דגלו באותות [וגו'. מנגד סביב לאהל מועד יחנו]. מהו מנגד, אמר ר' יצחק מרחוק מיל, אמר הקב\"ה יהיו ישראל רחוקים מן הארון אלפים אמה, שנאמר אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה וגו' <small>(יהושע ג ד)</small>, ומשה ואהרן יהיו סמוכים לו, שנאמר והחונים לפני המשכן [קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו וגו' <small>(במדבר ג לח)</small>, למה היה משה ואהרן סמוכים לון, אלא אמר הקב\"ה אם כעסתי על בני, יהיו עושין פשרה ביני ובין בני, לכך היו סמוכים לו. אבל השבטים מנגד סביב לאהל מועד יחנו.  ",
                "ד\"א והחונים קדמה מזרחה, אתה מוצא בכל מקום יהודה קודם לדגלים, שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה <small>(שם ב ג)</small>, הרי לחנייה, לנסיעה מנין, שנאמר (ונסע) [ויסע] דגל מחנה [בני] יהודה <small>(שם י יד)</small>, לקרבנות מנין, שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון [וגו'] [נחשון בן עמינדב למטה יהודה] <small>(שם ז יב)</small>. מנין למלחמה, [שנאמר] מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו, ויאמר ה' יהודה יעלה <small>(שופטים א א ב)</small>, ואף כשיבוא המבשר יהודה מתבשר תחלה, שנאמר הנה על ההרים רגלי מבשר [משמיע שלום] חגי יהודה חגיך שלמי נדריך <small>(נחום ב א)</small>. אמר להם הקב\"ה בעולם הזה עשיתי אתכם דגלים, שנאמר איש על דגלו וגו', ולעולם הבא בזכות הדגלים אני (מדגל) [מדלג] וגואל אתכם, שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים וגו' <small>(שה\"ש ב ח)</small>."
            ],
            [
                " פקוד [את] בני לוי וגו' <small>(במדבר ג טו)</small>. זש\"ה צדיק כתמר יפרח <small>(תהלים צב יג)</small>, מה התמרה הזו צלה רחוק, כך מתן שכרן של צדיקים רחוק, מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה נובלות, כך הן ישראל יש בהן בני תורה ויש בהן עמי הארץ, מה התמרה הזו יש בהן נובלות שאינן נכנסים לאוצר, ועושה תמרים והן נכנסין לאוצר, כך ישראל כשהיו במדבר, מהן נכנסו לארץ ישראל, ומהן לא נכנסו.  ",
                "ד\"א צדיק כתמר יפרח. מה התמרה הזו אם נקצצה או נעקרה, אין עולה תחתיה אחרת, וכן הארז כשהוא נעקר או נקצץ אינו מחליף, לכך נמשלו הצדיקים בתמר ובארז.  ",
                "[ד\"א] צדיק כתמר יפרח. מה התמרה הזו עושה תמרים ועושה קוצים, כל מי שמבקש לגנוב התמרים, הקוצים שולטים בו, כך הצדיקים כל מי שאינו משמר נפשו מהם לוקה, למה שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש.  ",
                "[ד\"א] צדיק כתמר יפרח מדבר בשבטו של לוי, שהפרישן הקב\"ה במעשיהם הטובים, מה כתיב אחריו, שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו <small>(תהלים צב יד)</small>, ללמדך שלא היו זזים מבית המקדש, שנאמר עיני בנאמני ארץ [לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני] <small>(שם קא ו)</small>, לכך נאמר שתולים בבית ה', שלא היתה עזרה חסירה מהם, שנאמר בחצרות אלהינו יפריחו, מהו בחצרות, זש\"ה אשרי תבחר ותקרב [ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך <small>(שם סה ה)</small>, אמר הקב\"ה הואיל והם לגיונותי לך וספור אותם, לכך נאמר פקוד את בני לוי וגו'."
            ],
            [
                " פקוד את בני לוי. זש\"ה אלהים מושיב יחידים ביתה <small>(תהלים סח ז)</small>, שאלה מטרונא אחת את ר' יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב\"ה את העולם, אמר לה לששת ימים, שנאמר כי ששת ימים עשה ה' <small>(שמות לא יז)</small>, אמרה לו ומשנברא העולם מה הוא עושה, יושב ומזווג זיווגים, וגוזר גזירות, ואומר פלוני ישא פלונית, שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה, מי היה זה, זה עמרם ויוכבד אשתו, שבזכותם הוציא הקב\"ה את ישראל ממצרים, שהיו משועבדים בטיט ובלבנים, מה עשה הקב\"ה, זיווג את יוכבד לעמרם, כדי להעמיד מהם גואל לישראל, ולהעמיד מהם כהנים גדולים, לכך נאמר אלהים מושיב יחידים ביתה, אמר הקב\"ה הואיל והשבט הזה למוד הוא להיות מעמידים גואלים, לך וספור אותם פקוד את בני לוי."
            ],
            [
                " ד\"א פקוד את בני לוי. ובמקום אחר כתיב אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא וגו' <small>(במדבר א מט)</small>, אלא אמר הקב\"ה הואיל והם נתנו את נפשם עלי, לך ספור אותם לבדם, ואימתי נתנו נפשם על הקב\"ה, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, שנאמר ויעמוד משה בשער המחנה [ויאמר י לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי] <small>(שמות לב כו)</small>, א\"ל הקב\"ה למשה הואיל והן עומדין במומיהן, לך ספור אותם, פקוד את בני לוי. ר' יהודה בר שלום אומר למוד הוא השבט הזה, להיות מונה אותו הקב\"ה בכל מקום עד שהן קטנים, מנין שבשעה שאמר הקב\"ה ליעקב שירד למצרים, אותה שעה סיפר את ישראל ובניו ונמצאו כולם ששים וששה, [שנאמר (ו)כל הנפש וגו' ששים ושש <small>(בראשית מו כו)</small>], ושני בניו של יוסף ויוסף, הרי שבעים חסר אחד, והוא אומר כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים <small>(שם שם כז)</small>, אמר רב לוי אמר רבי שמואל בר נחמן למוד הוא השבט הזה שהקב\"ה מונה אותן עד שהן במעי אמן, אמר רבי ברכיה [הכהן ברבי] השרף הזה אינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו, כך יוכבד היתה אמה מעוברת ממנה, והיתה במעי אמה, ונמנה עליה. אמר ריש לקיש עד שאמה נכנסת בפתח מצרים ילדה אותה, לכך נאמר בשבעים נפש, ואף בני בניה אמר הקב\"ה למשה כל זכר מבן חדש ומעלה [תפקדם] <small>(במדבר ג טו)</small>, א\"ל משה יכול אני להיות עומד ומסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד ואחד מהם, שאתה אומר כל זכר מבן חדש ומעלה, א\"ל הקב\"ה למשה את עשה את שלם ואני עושה את שלי, אמר ר' יהודה הלוי בר שלום היה משה הולך ועומד על פתח האהל והשכינה מקדמת ואומרת לו חמשה תינוקות יש באהל הזה, עשרה תינוקות יש באהל הזה, מנין שנאמר ויפקוד אותם משה על פי ה' כאשר צוה <small>(שם שם טז)</small>, כשם שהשכינה אומרת לו."
            ],
            [
                "פקוד את בני לוי <small>(שם שם טו)</small>. השבט הזה היה חביב לפני הקב\"ה ביותר, ולמה מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה, שנאמר ובחור אותו [מכל שבטי ישראל לי לכהן וגו'] <small>(ש\"א ב כח)</small>, כיצד ברא לו הקב\"ה ימים ובחר לו אחד מהם, שנאמר ימים יוצרו ולו אחד בהם <small>(תהלים קלט טז)</small>, ואיזה הוא, אמר ר' לוי זה יום השבת. ברא שנים ובירר לו אחד מהם, זו שביעית, שנאמר ושבתה הארץ שבת לה' <small>(ויקרא כה ב)</small>. ברא שבועים ובירר לו אחד מהם, זה היובל, שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה <small>(שם שם י)</small>. ברא ארצות ובחר לו אחד מהם ארץ ישראל, שנאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה [תמיד עיני ה' אלהיך בה] <small>(דברים יא יב)</small>, [וכך הקב\"ה קורא אותה ארצו שנאמר ואת (ארצו) [ארצי] חלקו] <small>(יואל ד ב)</small>. ברא רקיעים ובחר לו אחד מהם זה ערבות, שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו <small>(תהלים סח ה)</small>. ברא אומות ובחר לו אחד מהן זה ישראל, שנאמר בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה <small>(דברים ז ו)</small>, גוי בשר ואתה בשר, ובך בחר ה' אלהיך וגו', למה בחר אתכם הקב\"ה לפי שאהב אתכם, שנאמר כי מאהבת ה' אתכם <small>(שם שם ח)</small>. ברא שבטים ובחר לו אחד מהם, זה שבט לוי, שנאמר ובחור אותו [מכל שבטי ישראל וגו'] <small>(ש\"א ב כח)</small>, לפיכך הוא מחבב אתכם ביותר, ואומר למשה בכל פעם פקוד את בני לוי. [כל זכר]. למה אמר כל זכר, ולא מזכיר שם נקבה, מפני שכבודו של אלהים עולה מן הזכרים, כל זכר, אמר דוד הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן <small>(תהלים קכז ג)</small>, [נחלת ה' בנים] אלו הזכרים, [שכר פרי הבטן] ואם באו הנקבות אף הם שכר, ולמה פוקד אותם בכל פעם ופעם, שהם טכסיס שלו, והמלך שמח בטכסיס שלו הרבה. ואתה מוצא שכל שבטו של לוי הוא ממועט, ולמה היה ממועטין, שהיו רואין את השכינה, ואף כשעלו ישראל מן הגולה לא מצאו מהן שהיו מועטין, שנאמר ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם <small>(עזרא ח טו)</small>, אמר הקב\"ה בעולם הזה היו מתכלין על שהיו רואין את כבודי, שנאמר כי לא יראני האדם וחי <small>(שמות לג כ)</small>, אבל לעולם הבא כשאחזיר שכינתי לציון, אני נגלה בכבודי על כל ישראל ורואים אותי וחיים לעולם, שנאמר כי עין בעין יראו <small>(ישעיה נב ח)</small>, ולא עוד אלא מראים את כבודי זה לזה באצבע, ואומרים כי זה אלהים אלהינו <small>(תהלים מח טו)</small>, ואומר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו [ויושיענו] זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו <small>(ישעיה כה ט)</small>."
            ],
            [
                " ויאמר ה' אל משה פקוד כל [בכור] זכר וגו' <small>(במדבר ג מ)</small>. ילמדנו רבינו תינוק שנולד לשמונה חדשים מחללין עליו את השבת, כך שנו רבותינו תינוק שנולד לשמונה חדשים אין מחללין עליו את השבת, ואין חותכין את טיבורו, ואין טומנין את שלייתו, ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, אבל אמו גוחה עליו ומניקתו, והמטלטלו בשבת כאילו מטלטל את האבן, ספק בן שמונה, ספק בן שבעה, אין מחללין עליו את השבת, ואין חותכין את טבורו, ואין טומנין את שלייתו, ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, ואם דבר ברור הו שהוא בן שבעה, מחללין עליו את השבת, וחותכין את טיבורו, וטומנין את שלייתו, ומטלטלין אותו ממקום למקום, ולמה מחללין את השבת על ילוד שנולד לשבעה, לפי שהוא של חיים, אבל הנולד לשמונה אינו לחדשיו, ואינו של חיים, לכך אין מחללין עליו את השבת, שאלו לר' אבהו מנין לנולד בן שבעה שהוא חי, אמר להם בלשון יוונית זיטא איפטא איטא אקטו, ואיזהו בן שמונה, כל שאין שערו וצפורנו גמורין, רשב\"ג אומר כל שאינו חי שלשים יום אינו לחדשיו אלא נפל הוא, ובמה סמכה דעתו של רבן [שמעון בן] גמליאל לדבר תורה, לפי שאין הבכורות נפדין אלא לאחר שלשים יום, [שנאמר] ופדויו מבן חדש תפדה <small>(במדבר יח טז)</small>, לפיכך אמר הקב\"ה למשה שלא יהו הבכורות נפקדים אלא מבן חדש, מנין ממה שקראו בענין פקוד כל בכור זכר בבני ישראל מבן חדש וגו'."
            ],
            [
                " [פקוד כל בכור זכר]. זש\"ה מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך <small>(ישעיה מג ד)</small>, אמר הקב\"ה ליעקב יעקב הרבה אתה יקר בעיני, למה כביכול שקבעתי איקונין שלך בכסא כבודי, ובשמך המלאכים מקלסים אותי, ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל <small>(תהלים מא יד)</small>, הוי מאשר יקרת בעיני נכבדת.  ",
                "ד\"א מאשר יקרת. אמר הקב\"ה יעקב יקר אתה בעיני שכביכול אני ומלאכי נצבים עליך בשעה שיצאת לפדן ארם ובביאתך, שנאמר ויצא יעקב וגו', ויפגע במקום וגו', והנה ה' נצב עליו וגו' <small>(בראשית כח י יא יג)</small>. אמר ר' הושעיא אשריו לילוד אשה שראה את המלך ופמליא שלו נצבים עליו ומשמשין אותו, ומנין בביאתו, שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים <small>(שם לב ב)</small>, הרי מלאכים, השכינה מנין, וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' <small>(שם לה ט)</small>, לכך נאמר מאשר יקרת בעיני.  ",
                "[ד\"א מאשר יקרת בעיני נכבדת] אמר הקב\"ה יקר אתה בעיני, שלכל האומות לא נתתי להם מנין, ולך נתתי מנין, משל למלך בשר ודם שהיו לו גרנות הרבה והיו כולם טנופות ומליאות זונין, ולא היה מדקדק במנין, אבל הגורן הזו חטין יפות הן, לכך אני רוצה לדקדק במנין, כמה כורין הן, כמה שקים יש בה, כמה מדות יש בו, כך המלך הזה מלך מלכי המלכים הקב\"ה, והגורן זה ישראל, שנאמר מדושתי ובן גרני <small>(ישעיה כא י)</small>, ואומר קדש ישראל לה' [ראשית תבואתה] <small>(ירמיה ב ג)</small>, בן ביתו זה משה, שנאמר [לא כן עבדי משה] בכל ביתי נאמן הוא <small>(במדבר יב ז)</small>, א\"ל הקב\"ה האומות נמשלו כקוצים, שנאמר והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים <small>(ישעיה לג יב)</small>, לפיכך אל תדקדק במניינם, אבל ישראל צדיקים הם, שנאמר ועמך כולם צדיקים <small>(ישעיה ס כא)</small>, ואומר כולך יפה רעיתי [ומום אין בך] <small>(שה\"ש ד ז)</small>, לכך דקדק במניינם של ישראל, כך עשה משה מנה אותם כמה כורים, שנאמר שאו את ראש וגו' <small>(במדבר א ב)</small>. כמה שקים, שנאמר וצבאו ופקודיהם <small>(שם ב ד)</small>, כמה מדות, שנאמר פקוד כל בכור זכר."
            ],
            [
                "ד\"א פקוד כל בכור זכר. זש\"ה ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר אחת היא יונתי תמתי וגו' <small>(שה\"ש ו ח ט)</small>, משל לאחד פרגמטוט שהיה לו אבנים של זכוכית, והיה מוציאן לשוק, ולא היה מבחין במניינם, שלא היה מוציאם במנין, ונכנס להניחו ולא היה מניחן במנין, לפי שהיו של זכוכית, לא היה משגיח עליהן, והיה לו ליניה אחת של מרגליות נאות, והיה נוטלה ומוציאה במנין ומניחה במנין, כך כביכול אמר הקב\"ה לאומות העולם לא נתתי להם מנין, לפי שאינן חשובין לפני כלום, שנאמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו <small>(ישעיה מ יז)</small>, אבל אתם, בניי אתם, שנאמר העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם <small>(שם מו ג)</small>, לכך אני מונה אתכם בכל שעה, לכך נאמר פקוד כל בכור זכר, הוי ששים המה מלכות [וגו' ועלמות אין מספר] אחת היא יונתי תמתי, אלו ישראל."
            ],
            [
                " ד\"א פקוד כל בכור זכר. אמר הקב\"ה בשביל חיבתם של ישראל שניתי סדרו של עולם, כיצד כתבתי בתורתי שיהא חמור נפדה בשה, שנאמר ופטר חמור תפדה בשה <small>(שמות לד כ)</small>, ואני לא עשיתי כן, אלא פדיתי שה בחמור, המצריים נמשלו בחמור, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם <small>(יחזקאל כג כ)</small>, וישראל נקראו שה, שנאמר זה פזורה ישראל <small>(ירמיה נ יז)</small>, והרגתי את בכוריהם של מצריים, והקדשתי בכוריהן של ישראל, שנאמר כי לי כל בכור [בבני ישראל באדם ובבהמה ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי <small>(במדבר ח יז)</small>, לכך אמר לו פקוד כל בכור זכר בבני ישראל]."
            ],
            [
                " [ד\"א פקוד כל בכור זכר]. והרי אני מוציאם מאתים ושבעים ושלשה בכורות שנמצאו עודפים על הלוים בשעה שמנה אותם משה. ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר כך עשה משה, נטל (מאתים ושבעים ושלה) [שנים ועשרים אלף] פיטקים, וכתב בהם לוי לוי, ונטל עוד רע\"ג פיטקים, וכתב בהם חמש סלעים, טרפן ונתנן בקלפי, והיה אביו של בכור מושיט ידו בקלפי, אם עלה בידו פטק שכתיב בו בן לוי היה נפדה, והיה פטור מה' סלעים, ואם עלה בידו פטק שכתוב בו ה' סלעים, היה נותן ה' סלעים, אלו דברי ר' יהודה, ר' נחמיה אומר עדיין היא מחלוקת בדבר, שהיה יכול לומר לו אין כאן פטק שכתוב בו בן לוי, לפיכך לא עלה בידי, אלא כך עשה משה, נטל פטקין כמנין כל הבכורות, וכתב בהן בן לוי, ועוד לקח פתקים אחרים במניינם, וכתב בהן חמשה סלעים, טרפן ונתנן בקלפי, והיה אביו של בכור מושיט ידו בקלפי, אם עלה בידו פטק של בן לוי, היה יודע שפדאו בן לוי, והיה פוטרו מה' סלעים, ואם עלה בידו פטק של ה' סלעים, [היה נותן חמשה סלעים], והממונה אמר לו הלא יש שם פטק אחר שכתוב בו בן לוי, ולא היתה ראוי לפדות בן לוי."
            ],
            [
                "[ד\"א] פקוד כל בכור זכר. יש פקידה לבכורות, שנאמר פקוד כל בכור זכר, יש פקידה לבנים, כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים <small>(ש\"א ב כא)</small>, יש פקידה לשמירה, ופקודתך שמרה רוחי <small>(איוב י יב)</small>, יש פקידה לשלום, ושמתי פקודתך שלום <small>(ישעיה ס יז)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי <small>(במדבר ד י זיח)</small>, זש\"ה אל תגזל דל כי דל הוא <small>(משלי כב כב)</small>, אמר ר' תנחומא בר אבא אמר ר' לוי אל תגזל דל כי דל הוא. זה התורמוס שהוא נכנס עם הפרפרת, לא יאמר אדם יש לפני אגוזים תמרים עליהם אני אומר, ומניח את התורמוס, אמר הקב\"ה אל תגזל דל כי דל הוא, א\"ר חזקיה ור' ירמיה בר אבא בשם ר' יוחנן, כל שאינו אומר דבר בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזול דל כי דל הוא, וצריך אדם כשהוא שומע דבר, לומר אותו בשם אומרו, אפילו משלישי של הלכה, ששנו רבותינו אמר ר' נחום הלבלר מקובל אני מר' מייאשא שקיבל [מאבא שקיבלו מן הזוגות שקיבלו] מן הזקנים הלכה למשה מסיני. ומי שאינו אומר דבר בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזל דל, וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ממי אתה למד מאסתר, ששמעה הדבר ממרדכי, ואמרה לאחשורוש, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי <small>(אסתר ב כב)</small>, על ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידיה, הוי אם שמעת דבר הוי אומר בשם אומרו.  ",
                "ד\"א אל תגזל דל. הוא מדבר בשבטו של לוי, והוא קורא לשבטו של לוי דל, וכי דלים היו, ר' יהודה בר סימון ורבותינו, אחד מהם אומר למה נקראו דלים, לפי שהיו דלים מנחלה, שנאמר ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה <small>(יהושע יג לג)</small>, לפיכך אל תגזלהו מן המתנות שאמרתי לך, ואחד אמר שהיו דלים מן המנין, ולמה שהיה הארון מכלה בהן, לפיכך הקב\"ה מצוה [את] משה ואומר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי."
            ],
            [
                "[אל תכריתו]. ילמדנו רבינו, העובר על כריתות שבתורה, במה הם מתכפרים, ויוצאין מידי כריתתן, כך שנו רבותינו, כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר והפילו השופט וגו' ארבעים יכנו לא יוסיף וגו' ונקלה אחיך <small>(דברים כה ב ג)</small>, כיון שלקה הרי הוא אחיך. ולמה ארבעים, אלא האדם הזה נוצר לארבעים יום, ועבר על התורה שניתנה לארבעים יום, ילקה ארבעים ויצא ידי עונשו, וכן אתה מוצא באדם הראשון כשנצטווה ונאמר לו מעץ הדעת [טוב ורע לא תאכל וגו'] <small>(בראשית ב יז)</small>, נתחייב מיתה, ולקה העולם בארבעים עונשין, עשר לאדם, עשר לחוה, עשר לנחש, עשר לאדמה, לפיכך כיון שיעבור אדם על אחת מן העבירות ילקה ארבעים, וכן אתה מוצא על כל דבר ודבר שצוה הקב\"ה את משה אזהרות ועונשין, כתיב בשבת זכור את יום השבת <small>(שמות כ ח)</small>, אזהרה, ועונש מחלליה מות יומת <small>(שם לא יד)</small>, באו למדבר ומצאו מקושש, ולא היה משה יודע באיזו מיתה הוא נהרג, אלא (ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה' <small>(ויקרא כד יב)</small>), [ויניחו אותו במשמר וגו' <small>(במדבר טו לד)</small>], אמר הקב\"ה מות יומת האיש רגום אותו באבנים <small>(שם שם לה)</small>, מיד עמד משה בתפלה, ואמר רבש\"ע אם יחטא אדם מישראל כך הוא נסקל הרי הם מתכלים, עשה להם תקנה, א\"ל ילקו ארבעים ויצאו ידי כריתתן, כך כשמתו בני אהרן, ראה אותן שבטו של קהת, התחילו צווחין על משה לאמר כך אנו מתין, א\"ל הקב\"ה למשה כשם שעשיתי תקנה לאהרן, שנאמר בזאת יבא אהרן וגו' <small>(שם טז ג)</small>, ואף למשפחות הקהתי כך אני עושה תקנה, שלא ימותו בבואם אל קדש הקדשים, וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו וגו' <small>(במדבר ד יט)</small>, מנין ממה שקראו בענין אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי."
            ],
            [
                " אל תכריתו. זש\"ה הנה עין ה' אל יראיו [וגו' להציל ממות נפשם] <small>(תהלים לג יח יט)</small>, מדבר הכתוב בשיטין הרבה, אלא למה שאנו צריכין, מדבר בשבטו של לוי, ומנין שנקראו שבטו של לוי יראי ה', שנאמר ואתנם לו מורא ויראני <small>(מלאכי ב ה)</small>. למיחלים לחסדו <small>(תהלים לג יח)</small>, שהם מייחלים לשמו של הקב\"ה בכל עת, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב <small>(שם יט)</small>, בעשרים וארבע מתנות שנתן הקב\"ה להם, עשר במקדש, ועשר בגבולין, וארבע בירושלים, עשר במקדש, ",
                "חטאת, <br>ואשם, <br>וזבחי שלמי צבור, <br>חטאת העוף, <br>ואשם תלוי, <br>ולוג שמן של מצורע, <br>ושתי הלחם, <br>ולחם הפנים, <br>ומותר העומר,<br> ושירי מנחות. ",
                "עשר שבגבולין, ",
                "תרומה, <br>ותרומת מעשר, <br>וחלה, <br>וראשית הגז, <br>והזרוע והלחיים והקיבה, <br>ופדיון הבן, <br>ופטר חמור, <br>וגזל הגר, <br>וחרמים, <br>ושדה אחוזה.  ",
                "וארבע בירושלים,  ",
                "הבכורות, <br>והבכורים, <br>והמורם מאיל תודה ומאיל נזיר וחזה השלמים והשוק, <br>ועורת קדשים,  ",
                "הרי אילו עשרים וארבע מתנות, הוי ולחיותם ברעב."
            ],
            [
                " [ד\"א] אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. צפה הקב\"ה שקרח עתיד לעמוד ולחלוק על הכהונה, אמר הקב\"ה לא בשביל קרח נאבד את הלוים. אל תכריתו, זש\"ה למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך <small>(ישעיה מח ט)</small>, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן ונדבק עם הליסטים, ונתפשו ונתפש בנו עמהם, אמר המלך מה אעשה אהרוג את הליסטים אפשר בני עמהם, אלא בשביל בני אני פונה אותם עכשיו, כך היו הלוים נושאים את המשכן, שנאמר (ובני) [ולבני] קהת לא נתן [כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו] <small>(במדבר ז ט)</small>, והיה הקב\"ה מביט בקרח ובעדתו שעתידין לחלוק על משה ואהרן, אמר הקב\"ה מה אעשה לאלו, להרוג אותם אי אפשר, למה שנטל הקב\"ה חצי שמו ונתן עליו י\"ה הקהתי, לפיכך הוא אומר למען שמי אאריך אפי וגו' לבלתי הכריתך."
            ],
            [
                " ד\"א אל תכריתו. הרי יפה אמר הכתוב ולא דבר ה' למחות את [שם] ישראל מתחת השמים <small>(מ\"ב יד כז)</small>, אין הקב\"ה מבקש שימות אחד מישראל, ראה מה כתיב, ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו <small>(ישעיה נו ג)</small>, ומה על בן נכר אמרתי שלא לפוסלו, על אחת כמה וכמה בניי, הוי לא דבר ה' למחות את [שם] ישראל, וכן הגבעונים שלא היו גרים של אמת, אלא היו גרים גרורים, [ונתגיירו] מן היראה, קבלתי אותם, ועל שביקש שאול להזדקק להם, ונהרג מהם, הרגתי אותו, ולא עוד אלא שהבאתי שלש שנים רעב בשבילו, שנאמר ויהי רעב בימי דוד שלש שנים <small>(ש\"ב כא א)</small>, ומה אם לגבעונים שבאו אצלכם איני פוסל, ולבני אני פוסל, הוי ולא דבר ה' למחות [את שם ישראל מתחת השמים] <small>(מ\"ב יד כז)</small>, ללוים על אחת כמה וכמה שמשרתים לפני, הוי אל תכריתו."
            ],
            [
                " אל תכריתו. זש\"ה טוב ה' למעוז [ביום צרה] <small>(נחום א ז)</small>, אין מדתו של הקב\"ה כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה, הוא עושה בה אנדרולומוסיא, והורג הטובים עם הרעים, ואינו אומר זה חטא, וזה לא חטא, אלא הורג את כולה, והקב\"ה אינו כן, אלא בשעה שהדור מכעיס לפניו, הוא ממלט את הצדיקים ומאבד את הרשעים, חטאו דור אנוש איבד אותם, והציל את חנוך, ויתהלך חנוך את האלהים <small>(בראשית ה כד)</small>, למה ביום צרה ויודע חוסי בו <small>(נחום שם)</small>, דור המבול הכעיסוהו ואיבדן, שנאמר וימח את כל היקום <small>(בראשית ז כג)</small>, והציל לנח, שנאמר ונח מצא כן <small>(שם ו ח)</small>, וכן הסדומיים ואיבדן, שנאמר וה' המטיר על סדום <small>(שם יט כד)</small>, והציל לוט, שנאמר וישלח את לוט <small>(שם שם כט)</small>, הביא חושך על המצרים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם <small>(שמות י כג)</small>, למה ביום צרה יודע חוסי בו, יצאו ממצרים באו למדבר, עשו אותו מעשה, חוץ משבטו של לוי, שנאמר ויאמר מי לה' אלי <small>(שם לב כו)</small>, מהו מי לה', ר' שמעון בן יוחי אומר מי שלא נתן נזם לע\"ז יבא אלי, ויאספו אליו כל בני לוי <small>(שם)</small>, אמר הקב\"ה ביום צרה יודע חוסי בו, מי נשתתף במעשה העגל ומי לא נשתתף, מה עשה הרג לחוטאים, שנאמר ויגוף ה' את העם וגו' <small>(שם לב לה)</small>, אבל שבטו של לוי שנתנו נפשם לשמו של הקב\"ה, אמר למשה ולאהרן אל תכריתו וגו'."
            ],
            [
                "[ד\"א אל תכריתו]. וכן הוא אומר במקום אחר פקוד את בני לוי <small>(במדבר ג טו)</small>, וחזר ואמר אך את מטה לוי לא תפקוד <small>(שם א מט)</small>, ולא אמר לו אלא בתוך בני ישראל, ולא אמר לו להוציאם מן הגזירה, שצפה הקב\"ה שעתידין ישראל להכעיס לפניו, והוא אמר להם במדבר הזה יפלו פגריכם (ש ם יד כט), לפיכך הקב\"ה אמר בני לוי לא יהיו מן אותה גזירה, שנאמר ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל <small>(שם א מט)</small>, למה שהם שלי, והיו לי הלוים, שכל מי שקירב את עצמו מעט, מקריבין אותו הרבה, והם קרבו עצמן, כשאמר משה מי לה' אלי, ולא עוד אלא ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות <small>(שם שם נ)</small>, שכל מי שנבדק בדבר ונמצא נאמן, הקב\"ה מאמינו לעולם, שכן אתה מוצא ביהושע, שנבדק בעמלק, ועשה בו כתורה וכמצוה שנאמר ויחלוש יהושע וגו' <small>(שמות יז יג)</small>. א\"ל הקב\"ה משבטך אני מעמיד ופורע מעמלק, שנאמר מני אפרים שרשם בעמלק וגו' <small>(שופטים ה יד)</small>, [מהו מני אפרים] מנה אפרים בלבו לשרש ביצתו של עמלק, א\"ל הקב\"ה [אחריחך] בנימין בעממיך, הניח לשאול בן קיש בן ימיני הוא משרתו.  ",
                "ד\"א מני אפרים. נבדק שאול ולא נמצא נאמן בבפקדונו, אלא ויחמול שאול והעם על אגג <small>(ש\"א טו ט)</small>, החזירו לאחריו וניטלה המלכות ממנו, שנאמר אחריך בנימין בעממיך <small>(שופטים ה יד)</small>, ואף השבט הזה בדקתי אותו ונמצאו שמרים בכבודי, ונתנו את נפשם על קדושת שמי, שימו איש חרבו על ירכו <small>(שמות לב כז)</small>, ויעשו בני לוי כדבר משה <small>(שם שם כח)</small>, ולא נשאו להם פנים, לפיכך משה מברכן ואומר להם, האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו [וגו'] <small>(דברים לג ט)</small>, ואף אני מקרבו ועושה אותו פלמנטירין שלי, ואני מאמין להם ביתי וקדושתי שנאמר ואתה הפקד את הלוים וגו' <small>(במדבר א נ)</small>, ומה שאמרתי לך אך את מטה לוי לא תפקוד <small>(שם א מט)</small>, להוציאם מן הגזירה שאני עתיד לגזור על ישראל, אלא להם אני חולק כבוד גדול, שאתה מונה אותן לעצמן בדיבור פקוד את בני לוי <small>(שם ג טו)</small>, ומה אם ללוים שנושאים את המשכן כיבדתי אותן, על אחת כמה וכמה בני קהת הנושאים את הארון, [שנאמר ומשמרתם הארון והשולחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש וגו'] <small>(שם לא)</small>, לכך אמר להם אל תכריתו וגו', אמר הקבה [מה אם בני קהת] בשביל שיראו אותי חלקתי להם כבוד [ולבניהם], כך כל מי שהוא מתיירא ממני [אני מכבדו], ואיני מכרית שמו מן העולם, ממי את למד, מיונדב בן רכב, שנאמר לא יכרת איש ליונדב בן רכב וגו' <small>(ירמיה לה יט)</small>. ומה אם אותם שיהו גרים, על שעשו רצוני כך עשיתי להם, ישראל שהן עושין רצוני על אחת כמה וכמה לא יכרתו ולא ישמד שמם מלפני, אלא חיים וקיימים הם לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום <small>(דברים ד ד)</small>.",
                "חסלת פרשת במדבר\n"
            ]
        ],
        "Nasso": [
            [
                " וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו <small>(במדבר ה יא יב)</small>. ילמדנו רבינו מי שהיה מבקש לקנאות לאשתו כיצד היה מקנא לה, כך שנו רבותינו, המקנא לאשתו היה מוליכה לב\"ד הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה על דרך שמאיימין על עידי נפשות, ואח\"כ מעלין אותה לשער המזרח, לשער ניקנור, ששם מטהרין את המצורעים, ומשקין את הסוטות, כהן היה מביא פיילי של חרס, ונותן לתוכה חצי (לוגמין) [לוג מים] מן הכיור, נכנס להיכל ופנה לימינו, ומקום היה שם אמה על אמה, וטבלא של שיש שם, וטבעת קבועה בה, מגביה ונוטל עפר מתחתיה, ונותן על המים, שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים <small>(שם יז)</small>, והיה כותב את המגילה ואם לא שכב איש אותך וגו' <small>(שם שם יט)</small>. מכאן שנו רבותינו שפותחין בדיני נפשות מתחילה לזכות, ועוד כותב ואת כי שטית וגו', יתן ה' אותך לאלה וגו' <small>(שם שם כ כא)</small>, וכן שלמה אמר אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה, ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך והרשיע רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו <small>(מ\"א ח לא לב)</small>. בפרשת סוטה הכתוב מדבר, שנאמר וכתב את האלות האלה <small>(במדבר ה כג)</small>, ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו <small>(מ\"א שם)</small>, וצבתה בטנה ונפלה ירכה <small>(במדבר ה כז)</small>, להצדיק צדיק לתת לו כצדקתו <small>(מ\"א ח לב)</small>, ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע <small>(במדבר שם כח)</small>. ואם היתה טמאה לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידים, והכהן אומר הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה, כשם שהמים בודקין את האשה, כך המים בודקים את האיש, שנאמר ובאו ובאו <small>(שם כב ושם שם כד)</small>, כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר ונטמאה ונטמאה, אבל אם שתת ונמצאת טהורה, אם היתה עקרה נפקדת, היתה למודה [להיות] יולדת כעורים יולדת יפים, שחורים יולדת לבנים, קצרים יולדת ארוכין, נקבות יולדת זכרים, שנאמר אם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע <small>(שם כח)</small>, אמר הקב\"ה למשה כתוב פרשת סוטה, כדי שתהא יודעת איזה שם הכהן מוחק בשבילה, ומהו מיתה והיאך היא מתפרסמת, מנין (שנאמר) [ממה שקראו בענין] איש איש כי תשטה אשתו."
            ],
            [
                " [איש איש כי תשטה אשתו]. אם יש לה זכות תולה לה שנה או שתים, ר' שמעון אומר אין זכות [תולה] במים [המרים], שאם אתה אומר כן, נמצאת (מדחה) [מדהה] את כל הנשים השותות, ומוציא לעז על הטהורות ששתו, לומר טמאות היו, אלא שהזכות תולה בהן, ר' מאיר אומר לעולם הזכות תולה במים המרים, אבל אם היתה טמאה, שוב אינה יולדת ומשבחת, ומתנוונה והולכת, לסוף מתה באותה מיתה."
            ],
            [
                " [איש איש כי תשטה אשתו]. זש\"ה שש הנה שנא ה' [ושבע תועבת נפשו] <small>(משלי ו טז)</small>, ר' יוסי הגלילי אומר שבעה דרכים בסוטה הן אמורות, עינים רמות <small>(שם שם יז)</small>, שהאשה הסוטה תולה עיניה לאיש אחר, וכן הוא אומר יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים <small>(ישעיה ג טז)</small>, לשון שקר <small>(משלי שם)</small>, שהיא נואפת עם איש אחר ומתעברת ממנו ומשקרת ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת, וידים שופכות דם נקי <small>(שם)</small>, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש יהרוג או יהרג. לב חורש מחשבות און <small>(שם יח)</small>, שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און, אימתי הם חוטאים, ואומרים זה לזה באיזה מקום באיזה שעה. רגלים ממהרות לרוץ לרעה <small>(שם)</small>, בוודאי שממהרים לעשות את החטא. יפיח כזבים עד שקר <small>(שם יט)</small>, שאם יתפשו הם מכזבים ומשקרים, ונשבעים ואומרים מסיחים היינו בדברים אחרים. ומשלח מדנים בין אחים <small>(שם)</small>, שכל ישראל אחים הם, והנואף אשת חבירו בעלה שומע ושונאו, וזה אינו יכול לראותו, הוי ומשלח מדנים בין אחים, הרי שבעה דברים קשים (שהזנות) [שהסוטה] עושה."
            ],
            [
                " אמרו רבותינו בשם ר' חנינא אביו של ר' אחא הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות, אמר להם על תשעה אנו מודים, אלא על השבת כיצד,  ",
                "על אנכי, שכל הנואף אשת חבירו כאילו כופר בהקב\"ה, שנאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא <small>(ירמיה ה יב)</small>. <br>לא יהיה, שכתוב בו כי [אנכי] ה' אלהיך אל קנא <small>(דברים ה ט)</small>, ושני פעמים אמור בסוטה ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו <small>(במדבר ה יד)</small>, ולמה שני פעמים, שהוא מקנא להקב\"ה ולבעלה, שנאמר כי מנחת קנאות הוא <small>(שם שם טו)</small>, שהיא שתי קנאות.<br> לא תשא את [שם] ה' אלהיך, שהוא נואף ונשבע על שוא שלא עשה. <br>כבד את אביך, שהנואף עם הסוטה מתעברת ממנו, ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת, והעובר גדול, ומכבד לפני בעלה, סבור שהוא אביו ואינו אביו, ועובר בשוק ומבזה את הנואף, שסבור שאינו אביו. <br>לא תרצח, הנואף נכנס על מנת שאם נתפס או יהרוג או יהרג. <br>לא תנאף, וודאי שהוא נואף. <br>לא תגנוב, שהוא גונב מקור חבירו, וכן הוא אומר מים גנובים ימתקו וגו' <small>(משלי ט יז)</small>. לא תענה ברעך, שמעידה עדות שקר [לבעלה] ואומרת ממך אני מעוברת. <br>לא תחמוד בית רעך ולא תחמוד אשת רעך, שכל מי שחומד אשת חבירו ונואף עמה, חומד כל אשר לחבירו, כיצד כשהוא נואף עמה והולך לו, והיא יולדת ממנו, סבור בעלה שהוא ממנו בא, כשבא להיפטר מן העולם, סבור שאותו הבן שלו, וכותב לו דייתיקי מכל נכסיו, ומורישו כל מה שיש לו, ואינו יודע שאינו בנו, נמצא שהנואף חומד כל מה שיש לו לחבירו,  ",
                "אמרו לו לר' חנינא הרי אמרנו תשעה, [זכור את יום] השבת כיצד עובר עליו, אמר להם אני אומר לכם פעמים כהן שיש לו אשה כהנת, ישראל נואף בא עליה, והיא יולדת ממנו, סבורים בו שהוא בנו של כהן, ועומד התינוק ומשמש בבית המקדש, ועורך עצים ומעלה בשבת, ונמצא מחלל השבת, הרי עשרת דברות שהסוטה עוברת עם הנואף, ועליה אמר שלמה ומוצא אני מר ממות [את האשה אשר היא מצודים וחרמים] <small>(קהלת ז כו)</small>, מהו מצודים, צדה בעולם הזה ולעולם הבא, וחרמים החרם הזה צד במים, ואינו צד ביבשה, אבל האשה צד בים וביבשה. ",
                " ד\"א ומוציא אני מר ממות. אם זכה אדם, מצא אשה מצא טוב <small>(משלי יח כב)</small>, ואם לאו ומוציא אני מר ממות. את האשה <small>(קהלת שם)</small>, כשהיא טובה אשת חיל מי ימצא <small>(משלי לא י)</small>, וכשהיא רעה ומוצא אני מר ממות. טוב לפני האלהים ימלט ממנה <small>(קהלת שם)</small>, זה יוסף, וחוטא ילכד בה <small>(קהלת שם)</small>, זה זמרי. ד\"א [טוב] זה בועז שהוא אומר לרות ליני הלילה <small>(רות ג יג)</small>, וחוטא ילכד בה, זה שמשון. ד\"א טוב לפני האלהים ימלט ממנה, זה פלטי, וחוטא ילכד בה, זה אבשלום.  ",
                "ד\"א טוב לפני האלהים ימלט ממנה, מי שהוא רואה אשה סוטה ובורח ממנה, וחוטא ילכד בה, מי שהוא נתפס בה, לכך נאמר איש איש כי תשטה אשתו. ד\"א ומוציא אני מר ממות, לא קולנית, ולא רגל רמה, ולא פרוצה בשחוק, זה דרך בנות ישראל, ואם היתה פרוצה באחת מהן, מתרה בה ע\"פ שנים [עדים ואומר לה], מה ליך לשחק עם פלוני, מה ליך לדבר עמו, אם דיברה עד עכשיו מותרת לביתה ולאכול בתרומה, [נכנסה עמו בסתר ושהתה כדי טומאה אסורה לביתה ולאכול בתרומה]."
            ],
            [
                " והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים <small>(במדבר ה טו)</small>. למה מביאה קמח שעורים, לפי שנהגה עמו מנהג בהמה, לפיכך תביא קרבנה מאכל בהמה. [לא יצוק עליה שמן] <small>(שם)</small>, למה לא יצוק עליה שמן, שהשמן אור וקרוי יצהר, וזו אהבה את האפילה, לפיכך לא יצוק עליה שמן, [ולא יתן עליה לבונה] <small>(שם)</small>, למה לא יתן עליה לבונה, לפי שהלבונה זכר לאמהות הוא, [שנאמר] אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה <small>(שה\"ש ד ו)</small>, וזו פירשה מדרכיהם, לפיכך תהא מזכרת עון, ולא מזכרת זכות. ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרס, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן <small>(במדבר ה יז)</small>, הוא נברא מן העפר, והיא נוצרה מן המים, לפיכך היתה נבדקת במים ובעפר אם טהורה היא כברייתה או לאו, ועוד למה נבדקת במים ובעפר, לפי שהן עדיה, שנאמר העידותי בכל היום את השמים ואת הארץ <small>(דברים ל יט)</small>.  ",
                "ד\"א למה נבדקת במים [ובעפר], לפי שהאדם (יודע) [זורע] כמה זרעים בעפר, ואינו יוד מה הן, עד שהמים יורדים עליהם ומודיעין אם הם של בעל השדה, או מה שזרעו אחרים."
            ],
            [
                " ד\"א [איש] איש כי תשטה אשתו. זש\"ה ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין <small>(איוב כד טו)</small>, שכן הנואף אומר אין ברי' יודע בי, והקב\"ה עיניו משוטטות בכל הארץ, ואומר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו <small>(ירמיה כג כד)</small>, כך דרך של עוברי עבירה, משמרין שעה אפילה, שלא יראה אדם אותם, לכך נאמר עין נואף שמרה נשף, וכן גנבים משמרין שעת חושך, שנאמר חתר בחשך בתים <small>(איוב כד טז)</small>, וכן הוא אומר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם [ויאמרו מי רואנו ומי יודענו] <small>(ישעיה כט טו)</small>. קשה הגנב והנואף שמסלקין את השכינה, כביכול הקב\"ה מלא העליונים והתחתונים, שנאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' <small>(ירמיה כג כד)</small>, ובמקום שבא הנואף לנאוף, הלא הקב\"ה בכבודו שם, שנאמר מלא כל הארץ כבודו <small>(ישעיה ו ג)</small>, והנואף אומר להקב\"ה סלק עצמך ותן לי מקום לשעה הדבר קשה עד מאד כביכול הוא מלא רחמים ארך אפים, ונותן לו מקום, כי הוא ידע מתי שוא [וירא און ולא יתבונן] <small>(איוב יא יא)</small>, ואומר וסתר פנים ישים <small>(איוב כד טו)</small>, הוי ועין נואף שמרה וגו', ומה הקב\"ה עושה וסתר פנים ישים, שם פנים של נואף באותו העובר, שנואף ונואפת אינן מבקשים שתתעבר, אלא שיעשו תאותן בלבד, והקב\"ה מפרסמן בעולם, הוי וסתר פנים ישים, כדי שידעו הבריות ויאמרו בוודאי שפניו של זה דומין לפני נואף, שצר צורת העובר בדמות הנואף, הוי וסתר פנים ישים, לפיכך נקרא זימה, שהן כופרין שניהן ואומרין אין אנו יודעין מה אתם אומרין, והבריות אומרין אם כן זה מה הוא. אמר ר' יצחק קשה כח הנואף שהוא מרשל כח השכינה, כיצד העובר שהוא מתעבר מן האיש, הקב\"ה צר צורתו לארבעים יום, שכך שנו רבותינו, לארבעים יום צורת העובר ניכר, לאחר ארבעים יום והנואף בא עליה והקב\"ה עומד ותוהא ואומר של מי אצור, צורת האיש, או צורת [הנואף] כביכול צור ילדך תשי <small>(דברים לב יח)</small>, יו\"ד זעירא, תש ידי הצייר. אמר ר' אבהו למה הדבר דומה, לצייר שהוא צר איקונין של מלך, בא לגמור את הפרצוף, אמרו מת המלך, ועמד מלך אחר, כיון ששמע הצייר כך, נתרשלו ידיו, התחיל לומר מה אעשה באלו הסמנין אשר בידי אצור בצורת המלך הראשון, או בצורת המלך השני, התחיל תמיה, וכן האיש משמש עם אשתו, הקב\"ה צר את העובר בדמות אביו, חזר הנואף ובא עליה הרי נתערבו הסמנין, שנאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים נגעו <small>(הושע ד ב)</small>, מה עושה כביכול חוזר והופך את הצורה לדמות, הוי וסתר פנים ישים."
            ],
            [
                " איש איש כי תשטה אשתו. שנו רבותינו אין המנאפין מנאפין עד שתכנס בהן רוח של שטוות, שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, למדנו לאשה, לאיש מניין, שנאמר נואף אשה חסר לב <small>(משלי ו לב)</small>."
            ],
            [
                " איש איש כי תשטה אשתו. זש\"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וגו' <small>(ירמיה כג כד)</small>, [אמר ר' בנימין ב\"ר לוי] אמר הקב\"ה אם יעשה אדם מעשה ואני לא אראנו, הרי כתיב עיני ה' המה (משוטטות) [משוטטים] בכל הארץ <small>(זכריה ד י)</small>, ומה כתיב ואני לא אראנו, לא אראנו לבריות ואפרסם מעשיו, מהו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' <small>(ירמיה כג כד)</small>, אמר הקב\"ה אני ממלא העליונים והתחתונים, לכך נאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו.  ",
                "ד\"א אם יסתר איש במסתרים. משל (לארביטטקון) [לארכיטקטון] יצא (קאטריקון) [קאטדיקון] על אותה מדינה (פי' עונש בלשון יון), התחילו בני המדינה מטמינים כספם וזהבם בתוך אותם המטמונים, אמר להם (הארביטטקון) [הארכיטקטון] אני בניתי את המדינה, ואני עשיתי את המטמונים, ממני אתם מטמינים, כך אמר הקב\"ה למנאפים, ממני אתם מסתירים עצמכם, אם יסתר איש במסתרים, אני בראתי אתכם ועשיתי אתכם מחילים מחילים, [שנאמר] ותשכח אל מחוללך <small>(דברים לב יח)</small>, לא מועיל לכם כלום מה שאתם מטמינים עצמיכם, לפי שאני ה' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו <small>(ירמיה יז י)</small>, ואני הוא שמקרב אתכם למשפט, שנאמר וקרבתי (אתכם) [אליכם] למשפט <small>(מלאכי ג ה)</small>, לפיכך אל תהיו טועים אחר יצר הרע, שלא תשטה אשתו של אחד מכם, כמה שנאמר איש איש כי תשטה אשתו."
            ],
            [
                " ד\"א איש איש כי תשטה. ללמדך שמועלת וכופרת בשנים, באיש של מעלה, ובאיש של מטה, באיש של מעלה, ה' איש מלחמה <small>(שמות טו ג)</small>, ובאיש של מטה, זה אישה. ",
                " ד\"א איש איש כי תשטה אשתו. אמר לה הקב\"ה באישך של מטה את משחקת, שמא בי [את יכולה (לשקר) [לשחק], משל למה הדבר דומה, למי שהיה חבוש תוך שני בתים זו לפנים מזו, והיו שם שני שומרים, אחד בפנים ואחד בחוץ, פתח את הפנימי ויצא, ולא הרגיש בו השומר, בא לצאת מן החיצון, הרגיש בו תפשו, אמר לו באותו שבפנים שחקת, אבל בי אין אתה יכול לשחק, כך אמר הקב\"ה לאשה המנאפת, באישך שחקת, אבל בי אין את יכולה לשחק, אבל אני יושב ומשחק על בריותי, שנאמר יושב בשמים ישחק <small>(תהלים ב ד)</small>."
            ],
            [
                " ושכב איש אותה שכבת זרע <small>(במדבר ה יג)</small>. פרט לקטן שאינו איש. [אותה] שכבת שרע, ששכבתה פוסלת, ואין שכיבה אחרת פוסלת אותה, מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו, והיתה אחת נשואה בעיר אחת, ואחת היתה נשואה בעיר אחרת, ביקש בעלה של אחת מהן לקנאות בה, ולהשקותה מים המרים בירושלים, הלכו לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם, אמה לה אחותה מה ראיתם לבא בכאן, אמרה לה בעלי מבקש להשקות אותי, אמרה לה אחותה אני הולכת תחתיך ושותה, אמרה לה לכי, לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה, ושתתה מי המרים ונמצאת טהורה, וחזרה לבית אחותה, יצתה לקראתה שמחה וחבקה ונשקה, כיון שנשקה זו לזו, הריחה במים המרים, ומיד מתה, לקיים מה שנאמר אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות וגו' <small>(קהלת ח ח)</small>."
            ],
            [
                " ונעלם מעיני אשה <small>(במדבר ה יג)</small>, פרט לסומא, ד\"א ונעלם מעיני אישה, שלא יהא בעלה רואה ומעמעם, ונסתרה <small>(שם)</small>. עדיין לא שמענו שיעור לסתירה, ר' אלעזר אומר כדי חזרת דקל, ר' יהושע אומר כדי מזיגת הכוס, בן עזאי אומר כדי לשתותו, ר' עקיבא אומר כדי לצלות ביצה, ר' יהודה אומר כדי לאכול ג' ביצים זו אחר זו, ר' אלעזר בן פנחס אומר כדי לקשור גרדי את הנימא, חנן אומר כדי שתתן אצבעה לתוך פיה, פלימו אומר כדי לפשוט ידו על הסל ליטול ככר לחם, ואע\"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם <small>(משלי ו כו)</small>."
            ],
            [
                " ועד אין בה <small>(במדבר ה יג)</small>. אע\"פ שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, כיוצא בדבר אתה אומר ותהי שרי עקרה אין לה ולד <small>(בראשית יא ל)</small>, אע\"פ שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, שנאמר וה' פקד את שרה וגו' <small>(שם כא א)</small>, כיוצא בדבר אתה אומר, לא הגידה אסתר <small>(אסתר ב י)</small>, אעפ\"כ שלא הגידה לו עכשיו, הגידה לו לאחר זמן, שנאמר ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה <small>(שם ח א)</small>, ואף כאן ועד אין בה, אע\"פ שאין לה עכשיו, יש לאחר זמן, שנאמר והייתי עד ממהר [במכשפים ובמנאפים] <small>(מלאכי ג ה)</small>."
            ],
            [
                "אמרו רבותינו אשה שהוא מתייחדת עם בעלה, והוא משמש עמה, והיא נותנת עיניה באחר בשעת תשמיש, אין לה ניאוף גדול מזה, שנאמר האשה המנאפת תחת אישה [תקח את זרים] <small>(יחזקאל טז לב)</small>, וכי יש אשה שמנאפת תחת בעלה, אלא זו שפגעה באיש אחד, ונותנת עיניה בו, והיא משמשת עם בעלה, ולבה עליו. שאל מלך הערביים את ר' עקיבא, אני כושי ואשתי כושית, וילדה לי בן לבן, אני הורגה שזינתה תחתי, א\"ל יש לך צורות בתוך ביתך, א\"ל הן, א\"ל צורות ביתך לבנות או שחורות, א\"ל לבנות, א\"ל כשהיית עסוק עמה, נתנה עיניה בצורות, וילדה כיוצא בהם, ואם תמיה אתה על הדבר, למוד מצאנו של יעקב מן המקלות היו מתייחמות, שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות וגו' <small>(בראשית ל לט)</small>, והודה מלך ערביים לר' עקיבא. הוי כל אשה שמתייחדת עם בעלה בקדושה, סוף מעמיד ממנה בנים צדיקים, שכן מצינו בחנה, שנתייחדה עם בעלה בקדושה, לא קיפח הקב\"ה שכרה, אלא נתן לה בן צדיק כמשה, שנאמר אם יעמד משה ושמואל לפני <small>(ירמיה טו א)</small>, ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו <small>(תהלים צט ו)</small>, וכן אמרה חנה אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי <small>(ש\"א א כז)</small>, למה שנזרע בקדושה, אמר הקב\"ה בעולם הזה כל האומות תיעבתי אותם על שהם מזרע הטומאה, ובחרתי בכם שאתם מזרע אמת, שנאמר ואנכי נטעתיך שורק (כולו) [כלה] זרע אמת <small>(ירמיה ב כא)</small>, וכתיב בך כחר ה' אלהיך (דברי ז ו), ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם שאתם זרע קודש, שנאמר לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה [כי זרע ברוכי ה' המה] <small>(ישעיה סה כג)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' [אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] כה תברכו את בני ישראל <small>(במדבר ו כב כג)</small>. ילמדנו רבינו כהן בעל מום מהו שישא את כפיו, כך שנו רבותינו כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו, ורבי היה שונה כהן שיש מומין בכולו לא ישא את כפיו, ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועים סטים או קוצה או פואה, לא ישא את כפיו, למה שדרך בני אדם להיות מסתכלין בו. ר' יהושע הגדול שונה אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך, מותר לו לישא את כפיו.  ",
                "כה תברכו, אמר הקב\"ה מתחלה הייתי מברך בריותי, מכאן ואילך הרי הברכות מסורין לכם, אתם היו מברכין את בני לכך אמר הקב\"ה למשה שיזהר את אהרן ואת בניו להיות מברכין את ישראל (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] כה תברכו."
            ],
            [
                " [כה תברכו]. זש\"ה השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך <small>(דברים כו טו)</small>, וכן דוד אומר ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך וגו' (ומברכותיך) [ומברכתך] יבורך (את) בית עבדך לעולם <small>(ש\"ב ז כט)</small>, אמרה כנסת ישראל לפני הקב\"ה, רבש\"ע לכהנים אתה אומר לברכנו, אין אנו צריכין אלא לברכתך, השקיפה ממעון קדשך מן השמים, אמר להם הקב\"ה אע\"פ שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, אני עומד עמהם ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורסין כפיהם, לומר שהקב\"ה עומד אחרינו, וכן הוא אומר הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים <small>(שה\"ש ב ט)</small>, משגיח מן החלונות מבין אצבעות של כהנים, מציץ מן החרכים, בשעה שפושטין את כפיהם, לכך נאמר כה תברכו. "
            ],
            [
                "ד\"א כה תברכו. זש\"ה הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה <small>(שה\"ש ג ז)</small>, וכי מה ראה שלמה לעסוק במטה, שאמר הנה מטתו, אלא אינו עסוק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בית המקדש, ולמה נמשל בית המקדש למטה, אלא מה מטה הזאת אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היו פרין ורבין, שנאמר ויאריכו הבדים <small>(מ\"א ח ח)</small>, ואומר והזהב זהב פרוים <small>(דה\"ב ג ו)</small>, שהיה עושה פירות, וכן הוא אומר ויבן את בית יעקב הלבנון <small>(מ\"א ז ב)</small>, למה נמשל ליער, מה יער פרה ורבה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה, לכך נאמר הנה מטתו. ששים גבורים <small>(שה\"ש ג ז)</small>, אלו ששים אותיות שבברכת כהנים, כולם אחוזי חרב <small>(שם ח)</small>, שכל אחר ואחד שמו של הקב\"ה נזכר בו, יברכך ה', יאר ה', ישא ה', <small>(במדבר ו כד כה כו)</small>, איש חרבו על ירכו <small>(שה\"ש שם)</small>, מה ראה הירך להזכר כאן, אלא אפילו אדם רואה בחלומו החרב שלופה נתונה על צוארו וקוטע את ירכו, משכים בבקר והולך לבית הכנסת, מפחד בלילות <small>(שם)</small>, מפחד שראה בלילות בחלומו, ורואה את הכהנים נושאים כפיהם, החלום רע מתבטל ממנו, לכך נאמר מפחד בלילות, לכך אמר הקב\"ה למשה הזהר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את בני, שנאמר כה תברכו [את בני ישראל]."
            ],
            [
                " [ד\"א כה תברכו]. אמר הקב\"ה לשעבר הייתי זקוק לברך בריותי, ברכתי לאדם הראשון ולאשתו, שנאמר ויברך אותם אלהים וגו' <small>(בראשית א כח)</small>, ברכתי לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו <small>(שם ט א)</small>, ברכתי לאברהם, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל <small>(שם כד א)</small>, אמר הקב\"ה מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, שנאמר והיה ברכה <small>(שם יב ב)</small>, מה עשה אברהם נוליד שנים ישמעאל ויצחק ולא בירכן, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס, והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים, ואילן אחד של סם המות, מורכב על גביו, אמר האריס אם אני משקה אילן של סם החיים, אילן של סם המות שותה, אמר האריס אני אעבוד ואשלים זמני, ומה שהמלך רוצה לעשות בפרדסו יעשה, המלך זה הקב\"ה, והפרדס זה העולם, מסרו הקב\"ה לאברהם, א\"ל והיה ברכה, מה עשה אברהם, היו לו שני בנים, אחד צדיק ואחד רשע ישמעאל ויצחק, אמר אברהם אם אברך את יצחק וישמעאל מבקש שאברכנו והוא רשע, אלא אני בשר ודם, כשאפטר מן העולם, הקב\"ה יעשה רצונו, כשנפטר אברהם, נגלה הקב\"ה על יצחק ובירכו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו <small>(שם כה יא)</small>, ויצחק בירך את יעקב, ויעקב בירך לשנים עשר שבטים, שנאמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר <small>(שם מט כח)</small>, מכאן ואילך אמר הקב\"ה הרי הברכות מסורות לכם, והכהנים יהיו מברכין את בני."
            ],
            [
                " ד\"א כה תברכו את בני ישראל. יברכך ה' וישמרך, עם הברכה השמירה, יברכך בשמירה בעושר, וישמרך שתהא עושה מצות, יאר ה' פניו וגו', יעמיד ממך בנים בני תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה וגו' <small>(משלי ו כג)</small>, יאר ה' פניו, יעמיד ממך כהנים שמאירים על גבי המזבח, שנאמר לא תאירו מזבחי חנם <small>(מלאכי א ה)</small>, ויחנך, שנה ר' חייא הגדול יחנה ה' אצלך, ד\"א ויחנך, יעמיד ממך נביאים, שנאמר ושפכתי על בית (יהודה) [דוד ועל יושב ירושלים] רוח חן ותחנונים <small>(זכריה יב י)</small>, ד\"א ויחנך, יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך, שנאמר ותשא חן וחסד <small>(אסתר ב יז)</small>, ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחר אומר אשר לא ישא פנים <small>(דברים י יז)</small>, הא כיצד, עשה תשובה עד שלא יתחתם גזר דין ישא ה' פניו, כיון שנתחתם אשר לא ישא פנים. ד\"א יברכך ה' וישמרך, עם הברכה שמירה, מלך בשר ודם יש לו אוהב בסוריא, והוא יושב ברומי, שלח המלך אחריו, עלה ובא אצלו, נתן לו מאה ליטרין של זהב, טענו יצא לדרך, נפלו עליו ליסטין, נטלו כל מה שנתן לו, וכל מה שהיה אצלו, שמא יכול לשומרו מן הליסטין, לכך נאמר יברכך ה' וישמרך. ד\"א יברכך בממון, יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שהנקיבות צריכות שמירה, וכן הוא אומר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך <small>(תהלים קכא ה)</small>. [יאר ה' פניו אליך], יאר לך מאור פניו, ואין יאר אלא חיים, דכתיב באור פני מלך חיים <small>(משלי טז טו)</small>, ואומר אל ה' ויאר לנו <small>(תהלים קיח כז)</small>, וכן הוא אומר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו <small>(שם סז ב)</small>. ישא ה' פניו וגו', וכי הקב\"ה נושא פנים לבריה, והכתיב אשר לא ישא פנים וגו', אלא אמר הקב\"ה כשם שהם נושאים לי פנים כך אני נושא להם פנים, כיצד כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת <small>(דברים ח י)</small>, ואדם יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה, ונושאין לי פנים, ומברכין ומדקדקין על עצמן עד כזית עד כביצה, לכך ישא ה' פניו אליך.  ",
                "כה תברכו [את בני ישראל] אמור להם. מלא, אמור להם לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל, תהיו מברכין אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין אותן בכוונת הלב, כדי שתשלוט הברכה בהם, לכך נאמר אמור להם."
            ],
            [
                " ויהי ביום כלות משה <small>(במדבר ז א)</small>. ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו, שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, [וישראל], ושמו של משיח, והתשובה, ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם. כסא הכבוד מנין, שנאמר נכון כסאך מאז מעולם אתה <small>(תהלים צג ב)</small>, והתורה מנין, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז <small>(משלי ח כב)</small>, בית המקדש מנין, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו <small>(ירמיה יז יב)</small>, האבות מנין, שנאמר כענבים במדבר מצאתי (את) [ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי] אבותיכם <small>(הושע ט י)</small>, ישראל מנין, [שנאמרו] זכור עדתך קנית קדם <small>(תהלים עד ב)</small>, שמו של משיח מנין, שנאמר לפני שמש ינון שמו <small>(שם עב יז)</small>, תשובה מנין, שנאמר בטרם הרים יולדו <small>(שם צב)</small>, וכתיב תשב אנוש עד דכא [ותאמר שובו בני אדם] <small>(שם שם ג)</small>, גן עדן מנין, שנאמר ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם <small>(בראשית ב ח)</small>, גיהנם מנין, שנאמר ערוך מאתמול תפתה <small>(ישעיה ל לג)</small>, בא וראה בשעה שא\"ל הקב\"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, א\"ל הקב\"ה למשה אמור להם לישראל כביכול לא בשביל שאין לי איכן לדור, אני אומר לכם שתעשו לי משכן, עד שלא נברא העולם הרי מקדשי בנוי למעלה, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון וגו' <small>(ירמיה יז יב)</small>, ושם היכל כסאי בנוי, שנאמר וה' בהיכל קדשו וגו' <small>(חבקוק ב כ)</small>, וכן ישעיה אמר ואראה את (ה') [אדני] יושב על כסא רם ונשא <small>(ישעיה ו א)</small>, ובשביל חיבתכם אני מניח בית המקדש העליון, שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, ורד ואשכון בתוככם, שנאמר [ועשו לי מקדש] ושכנתי בתוכם <small>(שמות כה ח)</small>. אמר ר' יהודה בר סימון בשם ר' יוחנן זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו, בשעה שאמר לו ונתנו איש כופר נפשו <small>(שם ל יב)</small>, אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו, כתיב עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו <small>(איוב ב ד)</small>, ועדיין אינו מגיע, שנאמר אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו <small>(תהלים מט ח)</small>, א\"ל הקב\"ה איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, זה יתנו <small>(שמות ל יג)</small>. [אמר ר' מאיר נטל הקב\"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה זה יתנו כזה יתנו]. ובשעה שאמר את קרבני לחמי לאשי <small>(במדבר כח ב)</small>, אמר משה מי יוכל להספיק לך קרבנות, אם אנו מקריבים כל חיתו יער, וכל עצי לבנון, אינן כדיי, שנאמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה <small>(ישעיה מ טז)</small>, א\"ל איני מבקש לפי כחי אלא לפי כהן, שנאמר ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' <small>(במדבר כח ג)</small>, ולא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים <small>(שם שם ד)</small>, ובשעה שאמר לו ועשו לי מקדש <small>(שמות כה ח)</small>, אמר משה [לפני הקב\"ה] הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך <small>(מ\"א ח כז)</small>, ואומר את השמים ואת הרץ אני מלא נאם ה' <small>(ירמיה כג כד)</small>, ואומר השמים כסאי והארץ הדום רגלי <small>(ישעיה סו א)</small>, ואנו יכולין לעשות לו מקדש, א\"ל הקב\"ה איני מבקש [לפי כחי], אלא לפי כחן, שנאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות <small>(שמות כו א)</small>, כיון ששמעו ישראל כך עמדו ונתנדבו ברצון ועשו את המשכן, וכיון שעשו את המשכן נתמלא מכבודו, שנאמר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' <small>(שם מ לה)</small>, אמרו הנשיאים הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה שכינה בינינו, מנין (שנאמר) [ממה שקראו בענין] ויהי ביום כלות משה."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי ביום כלות משה. זש\"ה נוצר תאנה יאכל פריה <small>(משלי כ זיח)</small>, אין הקב\"ה מקפח שכר כל בריה, אלא בכל מה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב\"ה מקפח שכרו, לכך נאמר נוצר תאנה יאכל פריה, רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר ויבן שלמה את הבית ויכלהו <small>(מ\"א ו יד)</small>, ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שיבנה, שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא (אל אהל) [באהל] ביתי אם עלה על ערש יצועי [וגו'], עד אמצא מקום לה' <small>(תהלים קלב א ב ג ה)</small>, לא קיפח הקב\"ה את שכרו, אלא הכתיבו על שמו, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד <small>(שם ל א)</small>, [לשלמה אינו אומר אלא לדוד], יפה אמר שלמה נוצר תאנה יאכל פריה, וכן אתה מוצא במשכן, שהכל נתנו את נפשם ועשו את המשכן, כל ישראל נתנדבו, הנשים טוו את העזים, וכן ויעשו כל חכם לב <small>(שמות לו ח)</small>, וכן (עשו) [ועשה] בצלאל ואהליאב <small>(שם שם א)</small>, בשביל שנתן משה נפשו עליו שיעשה כשם שהראה לו הקב\"ה בהר, שנאמר וראה ועשה (כתבניתם) [בתבניתם] וגו' <small>(שם כה מ)</small>, והלך משה ונתן נפשו שלא יטעו, לכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה <small>(שם לט א ה ז כו כט לא מב)</small>, וכן הוא אומר וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה <small>(שם שם מג)</small>, ומה ברכה ברכן, אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, אמר הקב\"ה הואיל ומשה נתן נפשו על המשכן, איני כותבו אלא על שמו, שנאמר ויהי ביום כלות משה."
            ],
            [
                " [ויהי ביום כלות משה]. זש\"ה מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל <small>(במדבר כד ה)</small>, אם אהליך למה משכנותיך, ואם משכנותיך למה אהליך, אלא מה טובו אהליך אלו אהלי משכנותיך, אל תהי קורא כן אלא משכנותיך, א\"ל הקב\"ה למשה אמור לישראל שיעשו לי משכן, שאם יחטאו שיהא מתמשכן על ידיהם, תדע לך שהוא כן, כשחטאו מה כתיב, שמע אלהים ויתעבר <small>(תהלים עח נט)</small>, מה כתיב אחריו ויטש משכן (שילה) [שלו] אהל שיכן באדם <small>(שם שם ס)</small>, זה המשכן שלא נעשה אלא שיהא מתמשכן על ישראל."
            ],
            [
                " ד\"א ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשחם וגו'. כשמשחו חזר ומשח את כליו, ויקריבו נשיאי ישראל. אמרו הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה השכינה ביניהו, וכיון שראו שנעשה המשכן ולא היה [חסר] להם בו כלום, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות, שיהו נושאים עליהם את המשכן, ומי נתן להם את העצה הזאת, שבטו של יששכר, שהיו חכמים וגבורים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים <small>(דה\"א יב לב)</small>, לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר <small>(במדבר ז יח)</small>, למה בכל הנשיאים נאמר קרבנו, וכאן נאמר הקריב את קרבנו <small>(שם שם יט)</small>, שעל פי הדבור הקריב, שביקשו שאר השבטים שיהו גדולים ממנו להקריב [תחלה], והכריעו אותו מן השמים, ונצטוה שבט יששכר להתקרב קרבן המזבח, ולהקריב קרבנו, תדע לך שכן כתיב הקרב חסר יו\"ד, שהיה רחוק ונתקרב לבא, וכל כך למה, על שהיו יודעים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים [וגו'], וכל אחיהם על פיהם <small>(דה\"א יב לב)</small>, ללמדך שכולם מסכימים הלכה על פיהם."
            ],
            [
                "ד\"א ויהי ביום כלות. זש\"ה היטיבה ברצונך את ציון [וגו', אז תחפוץ זבחי צדק וגו'] <small>(תהלים נא כ כא)</small>, לפי שבעולם הזה הקריבו קימעא, שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו <small>(במדבר ז יב)</small>, מה הקריב את קרבנו קערת כסף אחת, כף אחת, פר אחד, איל אחד, כבש אחד, שעיר עזים אחד, ולזבח השלמים בקר שנים, הרי כל הקרבן, למה הדבר דומה, למלך שיצא לדרך, והיו מביאין לפניו סעודה, לפי הדרך ולפי הפונדק, אמר להם המלך, כך אתם מכבדין אותי, כך אתם נוהגים לי, ואיני מלך, ואיני שולט בעולם, אמרו לו אדונינו המלך, בדרך אנו נותנין לפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך, אלא נכנס למדינה, וכשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה במה אנו מכבדין אותך, כך כשהוקם המשכן, הקריבו לו הנשיאים דורון, כף אחת פר אחד איל אחד כבש אחד שעיר עזים אחד, אמר להם הקב\"ה כך הוא כבודי, אמרו לו רבון העולמים במדבר אנו נתונין, ולפי המדבר הקרבנות לפניך, אלא כשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה כמה פרים נקריב לפניך, שנאמר היטיבה ברצונך וגו' אז יעלו על מזבחך וגו' <small>(תהלים שם)</small>, ולא פר אחד. וכן אתה מוצא בשלמה [כשבנה] בית המקדש, ביקש להקריב לחנוכת בית המקדש, ראה מה כתיב שם, ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף, <small>(מ\"א ח סג)</small>, וכן בימי עזרא מה כתיב שם, והקריבו לחנוכת בית אלהא (דנא) [דנה] תורין מאה דיכרין מאתן אמרין ארבע מאה וגו' <small>(עזרא ו יז)</small>, הוי היטיבה ברצונך את ציון וגו'."
            ],
            [
                " ד\"א ויהי ביום כלות משה. רבי אומר כל מקום שנאמר ויהי [דבר חד הוא, ורשב\"י אומר כל מקום שהוא אומר ויהי] דבר שהיה ופסק להרבה ימים, וחזר להיות לכמות שהיה, זש\"ה באתי לגני וגו' <small>(שה\"ש ה א)</small>, בשעה שברא הקב\"ה העולם, התאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים, קרא את אדם וצוהו ואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו <small>(בראשית ב ט זיז)</small>, ועבר על ציוויו, א\"ל הקב\"ה כך נתאויתי, כשם שיש לי דירה בעליונים, כך יהא לי בתחתונים, ודבר אחד צויתי אותך, ולא שמרת אותו, מיד סילק הקב\"ה שכינתו לרקיע, מנין שנאמר וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום <small>(שם ג ח)</small>, [וכיון שעברו את ציויו סילק את שכינתו לרקיע הראשון], עמד קין והרג את הבל, מיד סילק שכינתו מרקיע הראשון לרקיע השני, עמדו דור אנוש והיו עובדי ע\"ז, שנאמר אז הוחל לקרא בשם ה' <small>(בראשית ד כו)</small>, וסילק שכינתו מן השני לשלישי, עמדו דורו של מבול, וכתיב בהם ויאמרו לאל סור ממנו <small>(איוב כא יד)</small>, מיד סילק שכינתו מן הרקיע השלישי לרביעי, עמדו דור הפלגה אמרו לא כל הימנו, לבור לו את העליונים, וליתן לנו את התחתונים, מה אמרו, הבה נבנה לנו עיר <small>(בראשית יא ד)</small>, ומה עשה להם הקב\"ה, ויפץ ה' אותם משם <small>(שם שם ח)</small>, עמד וסילק שכינתו מן הרקיע הרביעי לחמישי. עמדו הסדומיים מה כתיב בהם, ואנשי סדום רעים וחטאים [לה' מאד] <small>(שם יג יג)</small>, רעים זה לזה, וחטאים בגילוי עריות, לה' בע\"ז, מאד בשפיכות דמים, מיד סילק שכינתו מן הרקיע החמישי לששי. עמדו הפלשתים והכעיסו להקב\"ה מיד סילק שכינתו מרקיע הששי לשביעי. אמר הקב\"ה שבעה רקיעים בראתי ועד עכשיו יש לרשעים לעמוד, מה עשה הקב\"ה קיפל כל דורות הרשעים והעמיד לאברהם אבינו, כיון שעמד אברהם אבינו ועשה מעשים טובים, מיד ירד הקב\"ה מרקיע השביעי לששי, עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח, וירד מרקיע הששי לחמישי, עמד יעקב וירד מן החמישי לרביעי, עמד לוי והיו מעשיו נאים וירד מן הרביעי לשלישי, עמד קהת וירד מן השלישי לשני, עמד עמרם והורידו מן השני לרקיע הראשון, עמד משה והוריד את השכינה, אימתי כשהוקם המשכן, אמר הקב\"ה באתי לגני לדבר שהייתי מתאוה לי, וזה הוא ויהי ביום כלות משה, מכאן אמר ר' שמעון בן יוחאי אין ויהי אלא דבר שהיה ונפסק להרבה ימים וחזר לכמות שהיה."
            ],
            [
                " [ויהי ביום כלות משה]. אמר ר' יהודה בר סימן יום שהוקם המשכן נכנס משה, והיה שומע קול הדר, קול נאה, קול משובח, אמר משה אשמעה מה ידבר האל ה' <small>(תהלים פה ט)</small>, בקושי הוא מדבר, ברחמים הוא מדבר, אשמעה מה ידבר האל ה', א\"ל הקב\"ה משה שלום אני מדבר, אין בלבי על בני, שנאמר כי ידבר [שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה <small>(שם)</small>, וכתיב בתריה אך קרוב ליראיו ישעו וגו' <small>(תהלים פה י)</small>, אימתי ביום שהוקם המשכן, [דאמר ר' יהושע הכהן בשם ר' אליעזר], שעד שלא הוקם המשכן היה תחרות בין הקב\"ה לישראל, וביום שהוקם המשכן נעשה שלום, שנאמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה, אמר ליה רשב\"ל מה לי ללמוד מספר תהלים, דבר תורה הוא, ואפי' במקומה אינה חסרה כלום, מה כתיב למעלה מן הענין, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, אימתי ביום שהוקם המשכן]."
            ],
            [
                " [ויהי ביום כלות. אמר ר' ברכיה הכהן ברבי] שעד שלא הוקם המשכן שעמדו ישראל לפני הר סיני רמזן הקב\"ה ואמר להם כשאבוא אליכם אני בא טעון ברכות, אמר ר' ברכיה הכהן ברבי, האנוש מאלוה יצדק וגו' <small>(איוב ד יז)</small>, יעקב כשהלך אצל פרעה, לא יצא מאצלו עד שברכו, ומה ברכו, א\"ל יעלה נילוס לרגלו, מנין שנאמר ויברך יעקב את פרעה <small>(בראשית מז ז)</small>, ואני כשאבוא אליכם אבוא טעון ברכות, ואיכן רמזה להם בסיני, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו' אבוא אליך וברכתיך <small>(שמות כ כד)</small>, וכשבא אליהם ברכן, שנאמר יברכך וגו', אימתי ביום שהוקם המשכן, ויהי ביום כלות משה."
            ],
            [
                " ד\"א ויהי ביום כלות משה, אמר ר' יוחנן מהו ביו כלות, לשון כילוי, ביום שהוקם המשכן נתכלו המזיקין מן העולם, שעד שלא הוקם את המשכן היו מזיקין מצויין בעולם, כשהיה משה עולה בהר, היה אומר המזמור הזה, יושב בסתר עליון <small>(תהלים צא א)</small>, שישב בסתרו של הקב\"ה, בצל שדי יתלונן <small>(שם)</small>, שלן שם ק\"כ יום, אומר לה' מחסי <small>(שם ב)</small>, שהוא מחסי ועשו לי כחומה, אלהי אבטח בו <small>(שם)</small>, א\"ל הקב\"ה בי בטחת, [חייך] אני עומד לך, כי הוא יצילך מפח יקוש <small>(שם ג)</small>, [מהו מפח יקוש], ממצודתו של צייד, תחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו <small>(תהלים צא ד)</small>, אמר ריש לקיש צינה אני נעשה לכל מי שהוא סוחר בתורה, לא תירא מפחד לילה <small>(שם ה)</small>, [מכאן] שהיו מתייראין, מחץ יעוף יומם. אמר רבי ברכיה הכהן [ברבי], יש מזיק שהוא פורח כעוף, וקושט כחץ, מדבר באפל יהלוך מקטב ישוד צהרים <small>(שם ו)</small>, זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו אין לו חיים [בעולם] בין אדם בין בהמה ובין חיה, כיצד עשוי, ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה מתוך מצחו, והוא שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב לפיכך כתיב מקטב ישוד צהרים, לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך <small>(שם שם י)</small>, עד אהליך, הוי עד יום שהוקם המשכן היו המזיקים מצויין, וביום שהוקם המשכן נתכלו, אמר (רשב\"ג) [רשב\"ל] מה לי ללמד מספר תהלים, נלמד ממקומו, יברכך ה' מן המזיקין, וישמרך מכל רע, אימתי ביום שהוקם המשכן, ויהי ביום כלות משה."
            ],
            [
                " ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, ביום שנכנסת כלה לחופה."
            ],
            [
                "ויקריבו נשיאי ישראל <small>(במדבר ז ב)</small>. את מוצא בשעה שהכריז משה ואמר קחו מאתכם תרומה <small>(שמות לה ה)</small>, מה עשו נשיאים, אמרו לא היה משה יודע לומר לנו שנעשה המשכן, מה עשו לא נתנו נדבה, אמר אלו עושין את המשכן, ולנו הוא אומר שניתן נדבה, אמר הקב\"ה חייכם שיש לכם לידע שאיני צריך לכם, מה כתיב שם, והם הביאו אליו [עוד] נדבה בבקר בבקר <small>(שם לו ג)</small>, אמר ר' יוחנן לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן ויותירו, שנאמר והמלאכה היתה דיים [לכל המלאכה לעשות אותה והותר] <small>(שם שם ז)</small>. וירא משה את כל המלאכה [וגו' ויברך אותם משה] <small>(שם לט מג)</small>, ומה ברכה ברכן, אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, בעולם הזה ברכן משה, אבל לעולם הבא הקב\"ה מברכן, שנאמר יברכך ה' מציון (עושה שמים וארץ), [וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך] וראה בנים לבניך שלום על ישראל <small>(תהלים קכח ה ו)</small>."
            ],
            [
                " ביום השביעי נשיא לבני אפרים <small>(במדבר ז מח)</small> זש\"ה לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי <small>(תהלים ס ט)</small>, אמר ריש לקיש אם המינים יאמרו לך שאין הקב\"ה מחיה מתים, אמור להם הרי אליהו [מעיד] שהחיה את המת [על ידו], הוי לי גלעד. ולי מנשה, אם יאמרו לך המינים שאין הקב\"ה מקבל שבים, אמור להם הרי מנשה מעיד שקבלתי אותו בתשובה, שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו [וישמע תחנתו] וישיבהו (לירושלים) [ירושלים] למלכותו <small>(דה\"ב לג יג)</small>, הוי לי מנשה. אפרים מעוז ראשי. אם יאמרו לך המינין שאין הקב\"ה פוקד עקרות, [אמור להם] הרי אלקנה [מהר אפרים] מעיד שפיקדתי חנה אשתו, שנאמר כי פקד ה' את חנה וגו' <small>(ש\"א ב כא)</small>, הוי אפרים מעוז ראשי וגו'. יהודה מחוקקי, אם יאמר לך אדם שאין הקב\"ה מציל מן האש, הרי חנניה וחביריו מעידין שהצלתי אותם מן האש, שנאמר ויהי בהם מבני יהודה [דניאל חנניה מישאל ועזריה] <small>(דניאל א ו)</small>, הוי יהודה מחוקקי."
            ],
            [
                " ד\"א לי גלעד. אם יאמר לך אדם למה בנה אליהו מזבח בהר הכרמל והקריב עליו, ובית המקדש היה קיים באותה שעה, ואמר משה איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו [להקריב קרבן הל' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא וגו'] <small>(ויקרא יז ג ד)</small>, אמור לו מה שעה אליהו לשם הקב\"ה עשה, ועל פי הגבורה, שנאמר ויהי (כעלות) [בעלות] המנחה [ויגש אליהו הנביא וגו' ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה] <small>(מ\"א יח לו)</small>, הוי לי גלעד. לי מנשה, אם יאמר לך אדם הרי נדעון הקריב בבמה, והיה אסור, שהרי שילה קיימת, ואמר ר' אבא בר כהנא שבעה דברים עשה גדעון, הקריב פר הנעבד, ופר המוקצה, ובנה מזבח, וכרת עצים מן האשרה, והקריב בלילה ובלא כהן, והיה בין הכמרים, וכל מה שעשה על פי הגבורה עשה, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור [וגו'] <small>(שופטים ו כה)</small>, הוי לי [גלעד ולי] מנשה. [יהודה מחוקקי], ואם יאמר לך אדם הרי דוד עבר על לא תעשה, אמר הקב\"ה למד את השבטים כסופר מלמד תינוקות, שנאמר אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו <small>(תהלים נא טו)</small>, הוי יהודה מחוקקי. אפרים מעוז ראשי, אם יאמר לך אדם למה חילל יהושע את השבת ביריחו, אמור לו על פי הגבורה עשה, שנאמר ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו <small>(יהושע ו ב)</small>, וכתיב וסבותם את העיר וגו', כה תעשה ששת ימים ושבעה כהנים וגו' וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות <small>(שם שם ג ד)</small>, ומנין שהיתה שבת, שאין לעולם שבעת ימים בלא שבת, ועוד דבר אחר עשה יהושע מדעתו, מה שלא נאמר בו, כיון שנכבשה יריחו שבת היה, אמר השבת כולה קודש, וכל מה שכבשנו בשבת יהא קודש לה', שנאמר וכל כסף וזהב (וכל) [וכלי] נחושת וברזל קודש הוא לה' וגו' <small>(שם ו יט)</small>, אמר ר' ברכיה הכהן [ברבי] עשאה כעיר הנדחת, והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה, שנאמר ושרפת באש את העיר (ו)את כל שללה כליל לה' אלהיך <small>(דברים יג יז)</small>. אמר ר' יהודה הלוי בר שלום, לימד לישראל, מה שאמר הקב\"ה לישראל, ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה] <small>(במדבר טו כ)</small>, אמר יהושע הואיל וכבשנו אותה תחלה נעשה אותה חלה להקב\"ה, נקדיש את כל שללה לגבוה, אמר הקב\"ה הואיל וכך עשית הרי קרבנך מסייע את שבטך ודוחה את השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים."
            ],
            [
                " [ביום השביעי נשיא לבני אפרים. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי] זש\"ה (כאשר) [באשר] דבר מלך שלטון וגו' שומר מצוה לא ידע דבר רע <small>(קהלת ח ד ה)</small>, וכן הוא אומר אמרק אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל (ביראת) [יראת] אלהים <small>(ש\"ב כג ג)</small>, מי הוא זה, זה שמושל ביצרו, ומי היה זה, זה יוסף אבי (מנשה) [אפרים], אבי אביו של יהושע בן נון, מה כתיב בו, ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף [וגו'] וימאן וגו' <small>(בראשית לט ז ח)</small>, אמר לו הקב\"ה, אתה לא שמעת לה, חייך אני ממליכך על מצרים, ויהיו הכל נשמעים לך, שנאמר ויאמר פרעה (אל כל) [לכל] מצרים לכו אל יוסף <small>(שם מ אנה)</small>, ואומר אתה תהיה על ביתי <small>(שם שם מ)</small>, ולא יעשו בני פלטירין שלי דבר חוץ מדעך, ואומר ויוסף הוא השליט על הארץ <small>(שם מב ו)</small>, על ששלט ביצרו נעשה שליט בארץ. ויהי איש מצליח <small>(בראשית לט ב)</small>, לא היה צריך לומר אלא איש צדיק, למה כתב איש מצליח, א\"ל הקב\"ה שוית אתה מה שלא שוה אדם הראשון, אין מצליח אלא שוייה, שנאמר וצלחו הירדן לפני המלך <small>(ש\"ב יט יח)</small>, א\"ל הקב\"ה אין קרבן יחיד דוחה את השבת, חייך שקרבן בנך דוחה את השבת, בשביל מצוה שעשית, הוי ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. אמר ר' עזריה א\"ל הקב\"ה ליוסף אתה שמרת מצות לא תנאף וקיימת התורה קודם שנתתיה, אין שבט מפסיק בין שני בניך, אלא אפרים ביום השביעי ומנשה ביום השמיני."
            ],
            [
                " [ד\"א ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד], ר' מאיר ור' יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות, אלישמע אלי שמע, ולאדונותו לא שמע, בן עמיהוד עמי היה אבל עמה לא היה, וכן גמליאל בן פדהצור <small>(במדבר ז נד)</small>, אמר יוסף [גמליאל] גמל אל עמי גמולים טובים, בן פדהצור פדה אותו צור, ומי גרם לו, יגמלני ה' כצדקי, (כבורי) [כבור ידי] וגו' <small>(תהלים יח כא)</small>, אמר ר' שמואל בר אבא מהו (כבורי) [כבור ידי], כברירות ידי, שהייתי ברור במצות, יגמלני ה', כיצד אדם כשהוא עני בוטח בהקב\"ה, וכשהוא עשיר עבוטח בעשרו, ואין עליו יראה, אבל יוסף כשהיה עבד היה ירא את ה', שאדונותו משדלתו בדברים, והוא אומר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים <small>(בראשית לט ט)</small>, וכשנעשה מלך הוסיף יראה, שנאמר את האלהים אני ירא <small>(שם מבי ח)</small>, וכשירדו אחיו אצלו שנייה, וירא יוסף אתם וגו', וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים <small>(שם מג טז)</small>, והלא אין דרך מלכים (לאכול) [להכין] מיום לחבירו, א\"ר יוחנן שבת היתה, ואין הכן אלא יום השבת, שנאמר והכינו את אשר יביאו <small>(שמות טז ה)</small>, א\"ל הקב\"ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים."
            ],
            [
                " אמר ר' אבין הלוי [ברבי], היה יוסף מברך ואדונו רואה אותו מלחש בפיו, א\"ל יוסף מה אתה אומר, והוא משיבו ואומר לו, אני מברך להקב\"ה, א\"ל אני מבקש לראות אלהיך, א\"ל יוסף הרי חמה, אחד מכמה שמשין שלו, אין אתה יכול להביט כבודו על אחת כמה וכמה, א\"ל הקב\"ה בשבילך אני נגלה עליו, שנאמר וירא אדניו כי ה' אתו וגו' <small>(בראשית לט ג)</small>, אמר ר' אבין הלוי ברבי, מהו (מי הוא זה) [ויבא] מלך הכבוד <small>(תהלים כד ט)</small>, שהוא חולק מכבודו ליראיו, זה הקב\"ה, מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, והקב\"ה נתן שרביטו למשה, שנאמר ויקח משה את מטה האלהים בידו <small>(שמות ד כ)</small>, ואין יושבין על כסאו, [אבל הקב\"ה הושיב את שלמה על כסאו], כתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך <small>(דה\"א כט כג)</small>, ואין רוכבין על סוסו, [אבל הקב\"ה הרכיב את אליהו על סוסו], ואיזהו סוסו של הקב\"ה סופה וסערה, שנאמר ה' בסופה ובסערה דרכו (החום א ג), וכתיב ויעל אליהו בסערה השמים <small>(מ\"ב ב יא)</small>, הוי שהקב\"ה חולק מכבודו ליראיו, ולבושו נתן למלך המשיח, שנאמר הוד והדר תשוה עליו <small>(תהלים כא ו)</small>, ולבושו של הקב\"ה הוד והדר, [שנאמר הוד והדר] לבשת <small>(שם קד א)</small>, מה כתיב בהקב\"ה (כעל) [כי אל] גמולות [ה' שלם ישלם] <small>(ירמיה נא נו)</small>, שהוא משלם לטובים כטובים, ולרעים כרעים, מה כתיב ביוסף בן פורת יוסף <small>(בראשית מט כב)</small>, א\"ל הקב\"ה יוסף יהא שלום על העין שעצמה ולא הביטה באחת מן המצריות, שנאמר בנות צעדה עלי שור <small>(שם)</small>, אמר ר' ראובן מהו עלי שור, אמר הקב\"ה עלי לשלם שכר לאותו העין. שנו רבותינו שהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים, אבל בשילה כמלא עין, מה שעשה יוסף פרע לו הקב\"ה, מה כתיב ויעזב בגדו (אצלה) [בידה וינס ויצא החוצה] <small>(בראשית לט יב)</small>, א\"ל הקב\"ה [חייך] כשיצאו בני ישראל ממצרים , עתיד הים לראות את ארונך ולהיוה בורח, שנאמר הים ראה וינס <small>(תהלים קיד ג)</small>, ומה ראה, [ראה] ששמר יוסף כל עשרת הדברים. שמעון איש קיטרון אומר עצמות של יוסף ראה, ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך לפני הארון, ואומות העולם רואין אותו, ואומרין מה טיבו של ארון זה שמהלך עם ארון התורה, וישראל משיבין אותם ואומרים קיים ה מה שכתוב בזה, ומה היה בארון עשרת הדברות, ויוסף קיים את כולם עד שלא ניתנו מסיני, א\"ל הקב\"ה ליוסף יוסף אע\"פ שפרעתי לך מקצת שכר בעולם הזה, הקרן קיים לך לעולם הבא, כשיגאלו ישראל גאולת עולמים, בזכות יעקב ובזכותך הם נגאלים, שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה <small>(שם עז טז)</small>.",
                "חסלת פרשת נשא\n"
            ]
        ],
        "Beha'alotcha": [
            [
                " וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרות <small>(במדבר ח א ב)</small>, ילמדנו רבינו, מהו להדליק בשמן שריפה ביום טוב. כך שנו רבותינו, אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב, [ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן] מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות [בשמן דגים] בשמן פקועות בעיטרין ובנפט, ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד, עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזין, [ומה יעשו אנשי אלכסנדריא שאין להם אלא שמן צנונות], ומה יעשו אנשי קפוטקיא שיאן להם לא זה ולא זה אלא נפט, אמר להם ר\"ט הרי מצינו שחיבב הקב\"ה שמן זית מכל השמנין בנר, ויתר מכל מנחות הנקרבות, תדע שהרי כל המנחות לא נאמר בהן אלא ונתת עליה שמן, ובהדלקת הנר כתיב שמן זית זך, [לכך אמר ר\"ט אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד]. ואנו מוצאין כי בכמה מקומות ההיר הקב\"ה על הנרות להדליק בשמן זית זך, וכן הוא אומר ויקחו אליך שמן זית זך <small>(שמות כז כ)</small>, וכן הוא אומר [ויקחו אליך שמן זית וגו'] על המנורה הטהורה יערוך את הנרות <small>(ויקרא כד ד)</small>, ואף כאן הוא מזהיר על הנרות, מנין ממה שקרינו בענין בהעלתך את הנרות וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א [בהעלתך את הנרות]. זש\"ה ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר <small>(ישעיה מב כא)</small>, כביכול אמר הקב\"ה למשה אמור לישראל לא בשביל שאני צריך לאורכם, אני אומר לכם להדליק נר, אלא בשביל לזכותכם, וכן הוא אומר ה' חפץ למען צדקו, כביכול כתיב בו ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה (שרי) [שרא] <small>(דניאל ב כב)</small>, וכן הוא אומר גם חשך לא יחשיך ממך [ולילה (כאור) [כיום] יאיר כחשיכה כאורה] <small>(תהלים קלט יב)</small>, להודיעך שאיני צריך לכם, תדע לך בא וראה כשאדם בונה בית והוא עושה חלונות בתוך [ביתו], והוא מבקש שיהא האור נכנס, הוא עושה את החלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים, למה כדי שיה האור נכנס מבחוץ ומאיר מבפנים, וכשבנה שלמה את בית המקדש לא עשה כן את החלונות, אלא צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר מבחוץ, שנאמר ויעש לבית חלוני שקופים אטומים <small>(מ\"א ו ד)</small>, להודיעך שכולו אור ואינו צריך לאורה משלך, ולמה צויתי אתכם בשביל לזכותכם, לכך נאמר בהעלתך את הנרות, הוי ה' חפץ למען צדקו, ולא עוד אלא אם הייתם זהירים להדליק נרות לשמי, אף אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא, שנאמר קומי אורי כי בא אורך [וגו' והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך <small>(ישעיה ס א ג)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א בהעלתך את הנרות. את מוצא שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח, שבט לוי לא הקריב כלום, והיו מצירים למה רחקנו מהקרבה לחנוכת המזבח, משל למה הדבר דומה, למלך שעשה סעודה והיה קורא בכל יום אומניות אומניות, והיה לו אוהב אחד שהיה אוהבו יותר מדאי, ולא קרא אותו עמהם, והיה מיצר לומר שמא יש בלבו של מלך עלי, לפיכך לא זימנני המלך בכל הסעודות, כיון שעברו ימי הסעודה, קרא לאוהב אמר לו לכל בני המדינה עשיתי סעודה, ולך לעצמך אני עושה סעודה אחת בלבד יחידה, למה שאתה אוהבי, כך המלך זה מלך מלכי המלכים הקב\"ה, [את מוצא י\"ב שבטים הקריבו לחנוכת המזבח] וקיבלן הקב\"ה, שנאמר קח מאתם <small>(במדבר ז ה)</small>, ושבטו של לוי לא הקריבו, כיון שעברה חנוכה המזבח, א\"ל הקב\"ה לאהרן ולבניו כל השבטים עשו חנוכה, ואתם לעצמכם עשו חנוכה, לכך נאמר דבר אל אהרן בהעלתך את הנרות, מה כתיב אחר כך, קח את הלוים <small>(שם ח ו)</small>."
            ],
            [
                "[ד\"א] בהעלתך את הנרות [וגו'. וזה מעה המנורה]. את מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראה לו הקב\"ה באצבע, וכן בפרסות בהמה טהורה, שנאמר זאת החיה [אשר תאכלו וגו' אך את זה לא תאכלו] <small>(ויקרא יא ב ד)</small>, וכן בירח, א\"ל הקב\"ה החדש הזה <small>(שמות יב ב)</small>, וכן במעשה המנורה, שנאמר וזה מעשה המנורה [מקשה זהב] [<small>(במדבר ח ד)</small>], מהו מקשה, כלומר מה קשה הוא לעשות, שהרבה יגע משה עד שלא נעשתה המנורה, שכן הוא אומר מקשה תעשה המנורה <small>(שמות כה לא)</small>, [כאדם שהוא אומר מה קשה לי המלאכה הזאת], וכיון שנתקשה לו, א\"ל הקב\"ה משה טול ככר זהב והשליכהו לאור והוציאוהו ומעצמה נעשית, [שנאמר] (כפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה) [ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנ יהיו] <small>(שם)</small>, היה מכה בפטיש ומעצמה נעשית, לכך נאמר מקשה תיעשה, יו\"ד מלא, ולא כתיב תעשה, כלומר מעצמה תיעשה. מה עשה משה, נטל ככר זהב והשליכה לאור, ואמר משה רבש\"ע הרי הככר [נשלך בתוך האש], כשם שאתה רוצה תיעשה לפניך, מיד יצאה המונרה עשויה כתקונה, לכך כתיב כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה <small>(במדבר ח ד)</small>, עשה משה אין כתיב כאן, אלא עשה סתם, ומי עשאה הקב\"ה, לכך אמר הקב\"ה למשה להזהיר לאהרן [להדליק שנאמר] בהעלתך, אמר הקב\"ה לישראל אם אתם מדליקין לפני אף אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע שלא יגע בכם דבר, שנמשלו נפשותיכם כנר, שנאמר נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם חופש כל חדרי בטן <small>(משלי כ כז)</small>."
            ],
            [
                " בהעלתך את הנרות. זש\"ה כי אתה תאיר נרי וגו' <small>(תהלים יח כט)</small>, אמרו ישראל לפני הקב\"ה רבש\"ע אתה אומר שנאיר לפניך, אתה אורו של עולם, והאורה [דרה] אצלך דכתיב (והוא גלי) [הוא גלא] עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא <small>(דניאל ב כב)</small>, ואתה אומר אל מול פני המנורה יאירו וגו', הוי כי אתה תאיר נרי, אמר להם הקב\"ה לא שאני צריך לאורכם, אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם, כדי לעלות אתכם בפני כל האומות, שיהו אומרין ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל, למה הדבר דומה, לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, א\"ל הפיקח לסומא, בא ואני מסמך אותך, והיה מסמכו ומהלך, כשנכנסו לעיר ונכנסו לבית, א\"ל פיקח לסומא צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי, א\"ל הסומא כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני עד שנכנסתי לבית, ואתה היית מלוה אותי, ועכשיו אתה אומר לי צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי, א\"ל הפיקח שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך, לכך אמרתי לך האר לי, כך הפיקח זה הקב\"ה, שנאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ <small>(זכריה ד י)</small>, והסומא אלו ישראל, שנאמר נגששה כעורים קיר <small>(ישעיה נט י)</small>, והיה הקב\"ה מנהיגם ומאיר להם, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם וגו' <small>(שמות יג כא)</small>, כיון שעמד המשכן קרא הקב\"ה למשה ואמר לו אמור להם שיאירו לי, שנאמר דבר אל בני ישראל בהעלתך וגו'. אמרו ישראל להקב\"ה כי אתה תאיר נרי וגו'. ואתה אומר שנאיר לך, אמר להם הקב\"ה בשביל לעלות אתכם אמרתי לכם שתאירו לי, כשם שהארתי לכם, לכך נאמר בהעלתך."
            ],
            [
                " [בהעלתך את הנרות]. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי ביום כלות משה [וגו'] ויקריבו נשיאי ישראל <small>(במדבר ז א ב)</small>, ואחר כך דבר אל אהרן [ואמרת אליו] בהעלתך, זש\"ה יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו <small>(תהלים לד י)</small>, אתה מוצא למעלה אחד עשר שבטים הקריבו, ושבט אפרים הקריב, ושבט לוי לא הקריב, וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה נשיאו של לוי, זה אהרן, שנאמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי <small>(במדבר יז יח)</small>, ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב\"ה מקבל שבטו של לוי, א\"ל הקב\"ה לך אמור אל אהרן אל תירא, לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר דבר אל אהרן וגו', הקרבנות בזמן שבהמ\"ק קיים הן נוהגים, אבל הנרות לעולם, אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בניי, אינן בטלין לעולם."
            ],
            [
                "ד\"א אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שלא תהיו מבזין את המנורה הזו, שנאמר כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה (זריה ד י), מהו שבעה, אלו שבעה כוכבים שמשוטטין בכל הארץ, יאירו שבעת הנרות, שבעה אלה כך הם חביבין לפניו, שלא תהיו מבזין עליהן, לכך נאמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנ רות, שלא יטעה אותך יצרך לומר שהוא צריך אורה, ראה מה כתיב באורה, בחלונות בית המקדש, וחלונות אטומות אל התאים [וגו' כהחלונות האלה] <small>(יחזקאל מ טז כה)</small>, בחלונות אין כתיב, אלא כהחלונות, שהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים, כדי שיהיו מוציאים אורה לחוץ, אמר ר' ברכיה הכהן [ברבי] הברק הזה תולדת אש שלמעלה הוא כשהוא יוצא מבהיק את כל העולם שנאמר ודמות החיות [מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים וגו' ומן האש יוצא ברק] <small>(שם א יג)</small>, אמר הקב\"ה איני צריך לאורה שלכם, [ולמה אמרתי לכם] אלא כדי להעלותך.  ",
                "אמר ר' חנינא העינים שבך, שחור ולבן יש בתוכן, ואין אתה רואה מתוך לבן, אלא מתוך שחור, (ואני) [ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן ואין את רואה אלא מתוך השחור, הקב\"ה שכולו אורה] צריך אורה משלך."
            ],
            [
                " ד\"א אל מול פני המנורה. בשר ודם מדליק נר מנר דולק, שמא יכול להדליק נר מתוך החשך, והקב\"ה האיר נר מתוך החשך, שנאמר וחשך על פני תהום <small>(בראשית א ב)</small>, מה כתיב אחריו, ויאמר אלהים יהי אור <small>(שם שם ג)</small>, ומתוך החשך הוצאתי אורה, ואני צריך לאור שלכם, ולמה אמר, אלא בשביל לעלותכם להעלות נר תמיד."
            ],
            [
                " בהעלתך. זש\"ה חשך לא יחשיך ממך [ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה] <small>(תהלים קלט יב)</small>, ואתה אומר לנו בהעלתך את הנרות, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב, א\"ל המלך תהא יודע שאצלך אני סועד, אלא התקין לי, הלך אוהבו התקין מטה של הדיוט, מנורה של הדיוט, שלחן של הדיוט, כיון שבא המלך באו עמו שמשין, סובקין לפניו מכאן ומכאן מנורות של זהב, כיון שראה אוהבו את כל הכבוד, נתבייש והטמין כל מה שהתקין, שהיה הכל מן ההדיוטות, א\"ל המלך מה זה, לא אמרתי לך שאצלך אני סועד למה לא התקנת לי כלום, א\"ל אוהבו אדוני המלך ראיתי את כל הכבוד הזה שבא עמך, ונתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, מפני שהן כלי הדיוטות, א\"ל המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי, ובשביל אהבתך איני חפץ להשתמש אלא בשלך, כך הקב\"ה כולו אורה, שנאמר ונהורא עמיה (שרי) [שרא] <small>(דניאל ב כב)</small>, והוא אומר לישראל התקינו לי מנורה ונרות, מה כתיב שם, ועשו לי מקדש <small>(שמות כה ח)</small> ועשית מנורת זהב טהור <small>(שם שם לא)</small>, כיון שעשו באת שכינה, מה כתיב שם, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' <small>(שם מ לה)</small>, מיד קרא למשה <small>(ויקרא אל משה)</small>, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו <small>(במדבר ז פט)</small>, ומה דיבר אליו בהעלותך, חייכם בשביל חיבתכם אני פוסל את הכל, ומשתמש בשלכם, בהעלותך את הנרות."
            ],
            [
                " ד\"א בהעלתך את הנרות. אמרו ישראל שלח אורך ואמתך המה ינחוני <small>(תהלים מג ג)</small>, גדול אורו של הקב\"ה, החמה והלבנה מאירים לעולם, ומהיכן הן מאירין, מן זקוקי אור של מעלה הן חוטפים, שנאמר לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך <small>(חבקוק ג יא)</small>, גדול אור של מעלה, שלא ניתן לכל הבריות אלא אחד ממאה, שנאמר ידע מה בחשוכא וגו' <small>(דניאל ב כב)</small>, לפיכך עשיתי המה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ <small>(בראשית א יז)</small>."
            ],
            [
                " ד\"א אל מול פני המנורה יאירו. אמר (דוד) [שלמה] באור פני מלך חיים <small>(משלי טז טו)</small>, אמר ר' יעקב בר יוסי נמנעה שמחה מן הרשעים, וניתנה לישראל, שהוצרך הקב\"ה לישב עם בשר ודם בנר, שאמר להם אל מול פני המנורה, ר' לוי אמר מנורה טהורה ירדה מן השמים, למה שאמר לו הקב\"ה למשה ועשית מנורת זהב טהור <small>(שמות כה לא)</small>, א\"ל כיצד נעשה, א\"ל קשה תעשה המנורה <small>(שם)</small>, אעפ\"כ נתקשה משה, וירד ושכח מעשיה, עלה ואמר רבש\"ע שכחתי, א\"ל ראה ועשה, שנטל מטבע של אש, והראה לו עשייתה, ועוד נתקשה על משה, א\"ל הקב\"ה לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה, ירד משה ואמר לבצלאל, מיד עשאה, התחיל משה תמיה, ואמר אני כמה פעמים הראה לי הקב\"ה ונתקשיתי לעשותה, ואתה שלא ראית עשית מדעתך, בצלאל שמא בצל אל היית עומד כשהראה לי הקב\"ה, לפיכך כשחרב בית המקדש נגנזה המנורה, וזה אחד מחמשה דברים שנגנזו, הארון, והמנורה, והאש, ורוח הקודש, וכרובים, וכשישוב הקב\"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן למקומן, ומשמח את ירושלים, שנאמר ישושום מדבר וציה וגו' <small>(ישעיה לה א)</small> ואומר פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון ניתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו <small>(שם שם ב)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' וגו' קח אל הלוים <small>(במדבר ח ה ו)</small>. ילמדנו רבינו, כמה נימין היו בכנור שהיו הלוים מנגנין בו, כך שנה ר' יהודה שבע נימין היו באותו כנור, שנאמר שובע שמחות את פניך <small>(תהלים טז יא)</small>, אל תקרי שובע אלא שבע, וכן אמר דוד שבע ביום הללתיך <small>(שם קיט קסד)</small>, ולימות המשיח נעשית שמונה, שכן אמר דוד בניגון, למנצח בנגינות על השמינית <small>(שם ו א)</small>, ולעתיד לבא נעשית עשר, שנאמר <small>(שירו לאלהים שיר חדש וגו')</small> [אלהים שיר חדש אשירה לך בנבל עשור אזמרה לך] <small>(שם קמד ט)</small>, ומי התקין להם, שמואל ודוד, שנאמר המה יסד דויד ושמואל הרואה באמונתם <small>(דה\"א ט כב)</small>, והם העמידו חלוקי השיר, והיו הלוים עומדין על הדוכן, ומזמרין לפני מי שאמר והיה העולם, ראה חיבה שחיבב הקב\"ה את הלוים, ומתחלה בחק בהם הקב\"ה שיהו משמשין אותו, לפיכך אמר הקב\"ה למשה, הרבה הלוים חביבים לפני, קח אותם לשמי לשררה, (שנאמר) [מניין ממה שקראו בענין] קח את הלוים."
            ],
            [
                "ד\"א קח את הלוים. זש\"ה ה' צדיק יבחן <small>(תהלים יא ה)</small>, אין הקב\"ה מעלה את האדם לשררה, עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו, הוא מעלה אותו לשררה, וכן אתה מוצא באבינו אברהם ניסה אותו הקב\"ה עשר נסיונות, ועמד בנסיונו, ואחר כך בירכו, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל <small>(בראשית כד א)</small>, וכן יצחק ניסהו בימי אבימלך, ועמד בנסיונו, ואחר כך ברכו, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא [וגו' ויברכהו ה'] <small>(שם כו יב)</small>, וכן יעקב ניסהו בכל אותן הצרות, בעשו ובדינה וביוסף, והיאך יצא מבית אביו ואמו, כי במקלי עברתי וגו' <small>(שם לב יא)</small>, וברכו, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד [בבואו מפדן ארם ויברך אותו] <small>(שם לה ט)</small>, וכן יוסף ניסהו באשת פוטיפר, והיה חבוש י\"ב שנה, ואחר כך יצא ונעשה מלך, על שעמד בנסיונו, הוי ה' צדיק יבחן, ואף שבטו של לוי נתנו נפשם על קדושת שמו של הקב\"ה, שלא תבטל התורה, שבשעה שהיו ישראל במצרים, מאסו את התורה, ואת המילה, והיו כולם עובדי ע\"ז, שכן יחזקאל מוכיחן, שנאמר ואמרת אליהם כה אמר ה' אלהים ביום בחרי בישראל וגו' <small>(יחזקאל כ ה)</small>, ומה כתיב בסוף, וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי [איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו] <small>(שם שם ח)</small>, מה עשה הקב\"ה הביא חשך על המצרים שלשת ימים, והרג בהם כל רשעי ישראל, שכן הוא אומר [כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר בארץ מצרים] [וגו'] וברותי מכם וגו' <small>(שם שם לו לח)</small>, וכן הוא אומר התאנה חנטה פגיה וגו' <small>(שה\"ש ב יג)</small>, אלו הרשעים שהיו בישראל, והגפנים סמדר נתנו ריח <small>(שם)</small>, אלו הנשארים שעשו תשובה ונתקבלו, קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך <small>(שם)</small>, שהרי הגיע קץ הגאולה, אבל שבטו של לוי כולם היו צדיקים, והיו עושים את התורה, שנאמר כי שמרו אמרתך <small>(דברים לג ט)</small>, זו התורה, ובריתך ינצורו <small>(שם)</small>, זו המילה, ולא עוד אלא כשעשו ישראל את העגל לא נשתתפו שם שבטו של לוי, שנאמר ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי <small>(שמות לב כו)</small>, כיון שאמר משה [שימו] איש חרבו על ירכו <small>(שם שם כז)</small>, מיד עשו כן, ולא נשאו פנים, וכן משה מברכן האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו', כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו <small>(דברים לג ט)</small>, כיון שראה הקב\"ה שהיו כולם צדיקים, וניסה אותם ועמדו בנסיונם, שנאמר אשר נסיתו במסה <small>(שם שם ח)</small>, מיד אמר הקב\"ה והיו לי הלוים, לקיים מה שנאמר ה' צדיק יבחן <small>(תהלים יא ה)</small>, אבל רשעים כתיב בהם ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו <small>(שם)</small>, אמר דוד אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו <small>(שם קכח א)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' וגו' עשה לך שתי חצוצרות כסף <small>(במדבר י א ב)</small>, זש\"ה שאו שערים ראשיכם [והנשאו פתחי עולם] <small>(תהלים כד ז)</small>, בשעה שהכניס שלה את הארון לבהמ\"ק, התחיל לומר שאו שערים ראשיכם, שהיו הפתחים שפלים, [ואמר] והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, א\"ל השערים מי הוא זה מלך הכבוד <small>(שם שם י)</small>, מיד בקשו השערים לבלעו, אילולי שאמר ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה <small>(שם)</small>, חזר ואמר ה' עזוז וגבור <small>(שם ח)</small>, אמר להם התגדלו שמלך הכבוד בא עליכם, מיד חלקו לו כבוד, ונשאו לו כבוד, ונשאו את עצמן, ונכנס הארון, אמר להם הקב\"ה אתם חלקתם לי כבוד, כשאחריב את ביתי, אין אדם שולט בכם, תדע שכל כלי בהמ\"ק גלו לבבל, שנאמר ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה [ומקצת כלי בית האלהים ויביאם ארץ שנער] <small>(דניאל א ב)</small>, אבל שערי בהמ\"ק במקומן נגנזו, שנאמר טבעו בארץ שעריה <small>(איכה ב ט)</small>."
            ],
            [
                " [ד\"א] מהו ה' צבאות הוא מלך הכבוד <small>(תהלים כד י)</small>. שהוא חולק מכבודו ליראיו ככבודו, כיצד הוא נקרא אלהים, וקרא למשה אלהים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה <small>(שמות ז א)</small>, הוא מחיה מתים וחלק מכבודו לאליהו והחיה את המת, שנאמר ויאמר אליהו ראי חי בנך <small>(מ\"א יז כג)</small>, שהקב\"ה חולק מכבודו ליראיו למלך המשיח מלביש לבושו, שנאמר הוד והדר תשוה עליו <small>(תהלים כא ו)</small>. שנו רבותינו מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו, ואין לובשין לבושו, ואין משתמשין בכתבו, ואין יושבין על כסאו, ובכולם חלק הקב\"ה ליראיו ונתן להם, מנין שנאמר ה' בסופה ובשערה דרכו <small>(נחום א ג)</small>, ונתנה לאליהו, שנאמר ויל [אליהו] בסערה השמים <small>(מ\"ב ב יא)</small>, ואין לובשין לבוש, מה כתיב הוד והדר לבשת <small>(תהלים קד א)</small>, ובמלך המשיח כתיב, הוד והדר תשוה עליו <small>(שם כא ו)</small>, ואין משתמשין בכתרו, מה כתיב במשה, ומשה לא ידע כי קרן עור פניו <small>(שמות לד כט)</small>, ואין יושבין על כסאו, וכתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך <small>(דה\"א כט כג)</small>, ואין משתמשין בשרביטו, ונתנו למשה, שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך וגו' <small>(שמות ד יז)</small>, מה הקב\"ה כתיב בו, עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר <small>(תהלים מז ו)</small>, אמר הקב\"ה למשה מלך עשיתיך, שנאמר ויהי בישרון מלך <small>(דברים לג ה)</small>, מה המלך כשהוא יוצא תוקעין לפניו, אף אתה כשאתה יוצא יהי תוקעין לפניך, עשה לך שתי חצוצרות כסף."
            ],
            [
                " ד\"א [עשה לך שתי חצוצרות כסף]. זש\"ה ירא את ה' בני ומלך <small>(משלי כד כא)</small> אמר ר' יצחק בר אלעזר דקיסרין מה שעשתה חכמה עטרה לראש, עשתה ענוה (שוליים) [סוליים] לרגלה, כתיב ראשית חכמה יראת ה' <small>(תהלים קיא י)</small>, כתיב להלן עקב ענוה יראת ה' <small>(משלי כב ד)</small>, לכך אמר שלמה ירא את ה' בני ומלך, מהו ומלך, אלא המליכהו עליך, ד\"א ומלך, ומלוך על יצר הרע שנקרא מלך, שנאמר ובא אלימלך גדל וגו' <small>(קהלת ט יד)</small>, ד\"א ומלך, מן המלך, יכול אם יאמר לך המלך עבוד ע\"ז שתשמע לו, ת\"ל ירא את ה' בני, כך נבוכדנצר אמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד ע\"ז לא שמעו לו, אלא אמרו לו לאלהך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד <small>(דניאל ג יח)</small>, הצדא שדרך מישך ועבד נגו <small>(שם שם יד)</small>, [אונטוס אתם אומרים, אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו ע\"ז, היה הולך לירושלים, שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון <small>(ישעיה י י)</small>, ועכשיו באתם להצדות ע\"ז שלי, הצדא שדרך מישך ועבד ונגו], לא כך אמר לכם הקב\"ה שתהיו שומעין למלכות, כל מה שהיא אומרת לכם, שנאמר אני פי מלך שמר <small>(קהלת ח ב)</small>, אמרו לו אתה מלך עלינו למסין ולארנוניות, אבל לעבוד ע\"ז נבוכדנצר וכלב שוה, ענו שדרך מישך ועבד נגו [ואמרין למלכא נבוכדנצר] לא (חששין) [חשחין] אנחנא על (דנא) [דנא וגו'] הן איתי אלהנא וגו' <small>(דניאל ג ט זיז)</small>, אמרו בין מציל ובין אינו מציל ידיע (להוי) [להוא] לך וגו' <small>(שם שם יח)</small>, הוי ירא את ה' בני ומלך. עם שונים אל תתערב <small>(משלי כד כא)</small>, עם אותן שואמרין שהן שתי אלהות בעולם אל תתערב להם שסופן לאבד מן העולם, שנאמר והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים [בה] יכרתו [יגועו] והשלישית יותר בה <small>(זכריה יג ח)</small>, מי הם השלישית אלו ישראל, שנאמר ביום ההוא (יהיו) [יהיה] ישראל שלישיה <small>(ישעיה יט כד)</small>, הוי ירא את ה' בני ומלך."
            ],
            [
                " [ד\"א ירא את ה' בני ומלך]. כל מי שירא מן הקב\"ה נעשה מלך, ממי אתה למד מאברהם על ידי שנתיירא מן הקב\"ה נעשה מלך, שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה <small>(בראשית כב יב)</small>, ומניין שנעשה מלך, [אמר ר' ברכיה הכהן ברבי בשם ר' חלבו] כתיב אל עמק שוה הוא עמק המלך <small>(בראשית יד יז)</small>, [מהו עמק שוה], שהושוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבו אותו עליהם מלך, ולא תאמר אברהם בלבד אלא משה שנתיירא מן הקב\"ה נעשה מלך, [ומניין שירא, שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים <small>(שמות ג ו)</small>, ומניין שנעשה מלך], שנאמר ויהי בישרון מלך <small>(דברים לג ה)</small>, א\"ל הקב\"ה למשה מלך עשיתיך, מה מלך כשיוצא למלחמה תוקעין לפניו, אף אתה כשאתה יוצא למלחמה יהי תוקעין לפניך, שנאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף."
            ],
            [
                " ד\"א עשה לך, משלך, עשה לך, לך אתה עושה, ולא לאחרים, אתה משתמש בהן, ואין אחר משתמהש בהן, תדע לך שהרי יהושע תלמידו לא נשתמש בהן, אלא בשופרות, כשבאו להלחם ביריחו, נתחנסו ביריחו שבעה אומות, שנאמר ותעברו [את] הירדן ותבואו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמרי והפרזי [והכנעני והחתי והגרגשי] החוי והיבוסי <small>(יהושע כד יא)</small>, וכי שבע אומות היו בעלי יריחו, שהוא אומר בעלי יריחו האמורי וגו', אמר ר' שמואל בר נחמני יריחו היתה נגרה של ארץ ישראל, אמרו אם יריחו נכבשת כל הארץ נכבשת, לפיכך נתכנסו לתוכה שבע אומות, מה כתיב וירע העם ויתקעו בשופרות <small>(שם וכ)</small>, מלמד שאפי' יהושע תלמידו לא נשתמש בהן, ולא תאמר ליהושע, אלא אפי' משה רבינו עצמו עד שהוא חי נגנזו. אמר ' יצחק הרי שמשה אמר בשעה שהוא בא להפטר מן העולם, הקהילו אלי [את כל זקני שבטיכם ושוטריכם] <small>(דברים לא כח)</small>, והיכן היו החצוצרות, שלא היה אומר תקעו בהן ויתכנסו, אלא שעד שהוא בחייו נגנזו, אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות <small>(קהלת ח ח)</small>, הוי עשה לך, ואין אחר משתמש בהן כל ימיך."
            ],
            [
                " ד\"א עשה לך. אתה משתמש בהן, שאתה מלך, ואין אחר משתמש בהן, אלא דוד המלך, שנאמר ויעמדו הלוים (על עמדם) [וגו'] והשיר משורר והחצוצרות מחצרים <small>(דה\"ב כט כו כח)</small>, אמרו רבותינו אף החצוצרות שהיו במקדש אף הם נגנזו, אבל דוד המלך היה משתמש בכנור, שנאמר עור כבודי עורה הנבל וכנור <small>(תהלים נז ט)</small>. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא כנור היה תלוי למעלה מראשותיו של דוד, כיון שהגיעה חצות לילה, רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו, מיד היה דוד עומד וכל התלמידים שהיו עוסקין בתורה, והיו מנדדין שינה מעיניהם, והוגין בתורה עד עמוד השחר, לפיכך היה אומר דוד עורה כבודי, דרך השחר להיות מעוררת בני אדם, אבל אני אעירה שחר.  ",
                "ד\"א עורה כבודי. מהו עורה כבודי, מפני כבוד יוצרי, שהיה יצרו אומר לו דוד הלא אתה מלך, דרך מלכים להיות עומדים בשלש שעות [ביום], ולמה אתה עומד בחצות לילה, והיה אומר לו עורה כבודי, אין כבודי לפני כבוד יוצרי, לכך נאמר עורי כבודי, והיה עומד בחצות לילה ומקלס להקב\"ה, שנאמר חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך <small>(שם קיט סב)</small>, אמר דוד חייב אני לעמוד בחצי הלילה ולקלסך על פלאות שעשית עם זקינתי בחצי הלילה, שנאמר ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת גו' ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך, אמר לה ליני הלילה [והיה בבקר] אם יגאלך טוב וגו' <small>(רות ג ח ט יג)</small>. אמר ר' יהודה [הלוי] בר שלום אמרה לו בדברים אתה מוציאני, אמר לה חי ה' <small>(שם שם יג)</small>, איני מוציאך בדברים. [ד\"א] חי ה', מלמד שהשביע ליצרו שהיה מקטרגו, ואמר לו אתה פנוי והיא פנויה, הוי השעה שתזקק לה, מיד נשבע אותו הצדיק חי ה' איני נוגע בה בזו הלילה, ולא בועז לבדו אלא כל הצדיקים משביעים על יצרם, שכן אתה מוצא בדוד שכשנפל שאול בידו מה אמר דוד, ויאמר דוד חי ה' כי אם [ה'] יגפנו או יומו יבא ומת <small>(ש\"א כו י)</small>, למה נשבע שני פעמים, אמר ר' שמואל בר נחמן היה יצרו בא ואומר לו אילו נפלת אתה בידו לא היה מרחם עליך והיה הורגך, ומן התור מותר להורגו, שהרי רודף הוא, לפיכך קפץ ונשבע שני פעמים, חי שאיני הורגו, אמרו ישראל לפני הקב\"ה רבש\"ע אתה יודע כחו של יצה\"ר שהוא קשה, אמר להם הקב\"ה סילקו אותו קימעא קימעא ואני מעבירו, שנאמר סולו סולו המסלה וגו' <small>(ישעיה סב י)</small>, ואומר סלו סלו פני דרך וגו' <small>(שם נז יד)</small>, ולעולם הבא אני עוקרו מכם, שאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם <small>(יחזקאל לו כו)</small>, כך דרש ר' תנחומא בר אבא."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' <small>(במדבר יא טז)</small>. ילמדנו רבינו בתוך כמה אמות אדם חייב לעמוד מפני הזקן כשהוא רואה אותו, כך שנו רבותינו, בתוך ארבע אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן, שנאמר מפני שיבה תקום <small>(ויקרא יט לב)</small>, וכורע לפניו, ושואל בשלומו בתוך ארבע אמות, ואיזהו הידור שאמרה תורה, והדרת פני זקן <small>(שם)</small>, שלא יעמוד במקומו, ולא ישב במקומו, ולא יהא סותר את דבריו, וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה, ולא יקפוץ להשיב, ולא יהא נכנס לתוך דבריו, שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו, נקרא רשע לפני המקום, ותלמודו משתכח, ושנותיו מתקצרות, ולסוף הוא בא לידי (עבירות) [עניות], שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים <small>(קהלת ח יג)</small>, מורא זה איני יודע מה הוא, כשהוא אומר מפני שיבה תקום [וגו'] ויראת מאלהיך, הוי אומר זה מוראת תלמידי חכמים, ואימא זו מוראת ריבית ומוראת משקלות, אלא אמר ר' אלעזר נאמר כאן פני זקן ויראת מאלהיך, ונאמר להלן איננו ירא מלפני (האלאים) [אלהים] <small>(קהלת שם)</small>, וחייב להקדים לכל אדם בכניסה וביציאה, ולנהג בו מורא וכיבוד, שנאמר את ה' אלהיך תירא <small>(דברים ו יג)</small>, לרבות בעלי תורה, שאין לך מדה כיוצא בה, וכן הוא אומר ואתן אותם ראשים (על העם) [עליכם] (שאם א טו), מכאן אתה למד שתנהוג בו מנהג נשיאות, לעמוד לפניו, ולהקדימו לכל דבר של גדולה, שלא יהא אדם מונע עצמו מלעמוד לפני הזקן. אמר ר' אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה אחת של בני אדם, הייתי מהלך בדרך אחרת, שלא להטריח עליהם, שלא יהו רואין אותי ועומדין מפני, וכשאמרתי דברים לפני ר' יוסי בר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם, ויהיו רואין אותך, ועומדין מפניך, ואתה מביאן לידי יראת שמים, שנאמר מפני שיבה תקום [וגו'] ויראת מאלהיך <small>(ויקרא יט לב)</small>, למה שמעלתם של צדיקים מעלה שאין לה ירידה, אבל מעלתו של עשו הרשע מעלה שכולה ירידה היא, היום איפרכוס, למחר פגן, למחר קומוס, למחר סרדיוט, וכן כל גדוליהם, וכן הנביא אומר אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' <small>(עובדיה פסוק ד)</small>, אבל מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה, ואין קדושתם מתחללת לעולם, וכן אתה מוצא שהזקנים אחד משלשה עשרה דברים שהן כתובין לשמו של הקב\"ה אלו הן, הכסף והזהב, והכהנים, והלוים, וישראל, והבכורות, והמזבח, והתרומה, ושמן המשחה, ואהל מועד, ומלכות בית דוד, והקרבנות, וארץ ישראל, והזקנים.  ",
                "הכסף והזהב מנין, שנאמר לי הכסף ולי הזהב <small>(חגי ב ח)</small>, <br>והכהנים [מנין, שנאמר] לקדש אותם לכהן לי <small>(שמות כט א),<br></small> הלוים [מנין, שנאמר] והיו לי הלוים <small>(במדבר ג יב),<br></small>ישראל [מנין, שנאמר] כי לי בני ישראל<small>(ויקרא כה נה),<br></small> הבכורות [מנין, שנאמר] כי לי כל בכור <small>(במדבר ח יז),<br></small> המזבח [מנין, שנאמר] מזבח אדמה תעשה לי <small>(שמות כ כד),<br></small> התרומה [מנין, שנאמר] ויקחו לי תרומה <small>(שם כה ב),<br></small> שמן המשחה [מנין, שנאמר] קדש יהיה זה לי <small>(שם ל לא),<br></small> אהל מועד [מנין, שנאמר] ועשו לי מקדש <small>(שם כה ח),<br></small> הקרבנות [מנין, שנאמר] את קרבני לחמי [לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי <small>(במדבר כח ב),<br></small> מלכות בית דוד [מנין, שנאמר] כי ראיתי בבניו לי מלך <small>(ש\"א טז א),<br></small> ארץ [ישראל מנין, שנאמר] כי לי הארץ <small>(ויקרא כה כג),<br></small> הזקנים [מנין] ממה שקראו בענין אספר לי <small>(במדבר יא טז)</small>."
            ],
            [
                " [אספה לי]. זש\"ה הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה <small>(עמוס ט ו)</small>, למה הדבר דומה לפלטין שהיתה בנויה על גבי מספינות, כל זמן שהספינות מחוברות, הפלטין שעל גביהן עומדות, כך הבונה בשמים מעלותיו וגו'. כביכול אימתי כסאו (מבוסם) [מבוסם] למעלה, בזמן שישראל עשוין אגודה אחת, לכך נאמר הבונה בשמים מעלותיו, אימתי בזמן שאגודתו על ארץ יסדה, וכן הוא אומר ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל <small>(דברים לג ה)</small>, לכך אמר הקב\"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, למה שכינוסן של צדיקים הנאה להם, והנאה לעולם, אבל כינוסן של רשעים, תקלה להם, ותקלה לעולם."
            ],
            [
                " ד\"א אספה לי שבעים איש. בשעה אמר הקב\"ה למשה אספה לי שבעים איש, אמר משה היאך אעשה להביא מכל השבטים, אם אביא חמשה חמשה מכל שבט, אינן עולין למנין שבעים, [אינם אלא ששים], ואם נביא ששה ששה מכל שבט, הן עולין למנין שנים ושבעים, ואם נביא חמשה משבט זה וששה משבט זה, אני מטיל קנאה בין השבטים, מה עשה משה, ר' יהודה אומר נטל שבעים פתקים וכתב בהן זקן, ונטל עוד (שבעים) [שנים] פתקים חלקים, טרפן ונתנן בקלפי, ואמר להם בואו וטלו פתקיכון, כל מי שהיה נוטל פתק שכתיב בו זקן, היה יודע שנתמנה זקן, וכל מי שעלה בידו פתק חלק היה יודע שלא נתמנה זקן, אמר לו ר' נחמיה עדיין היה מחלוקת שהיה יכו לומר לו איכן פיתק שכתיב בו זקן, אילו היה שם היה עולה בידי, אלא היאך עשה להם, אמר ר' נחמיה נטל שבעים ושנים פתקים וכתב בהן זקן, ועוד שבעים ושנים פתקים חלקים, וטרפן ונתנן בקלפי, אמר להם בואו וטלו פתקיכם, אם עלה בידו פתק שכתיב בו זקן, היה יודע שנתמנה זקן, ואם עלה בידו חלק היה יודע שלא נתמנה, והממונה אומר לו הרי יש שם פתק אחר וכתוב בו זקן, אילו היתה ראוי להתמנות היה עולה בידך, כיון שעשה משה כך נתמנו הזקנים, אלדד ומידד היו שם ומיעטו את עצמן, אמרו אין אנו כדאי להיות במנין הזקנים, ועל שמיעטו את עצמן נמצאו יתירים על הזקנים בחמשה דברים, ",
                " הזקנים לא נתנבאו אלא למחר, שנאמר ואל העם תאמר [התקדשו למחר] <small>(במדבר יא יח)</small>, והם נתנבאו מה שעתיד להיות בסוף ארבעים שנה, שנאמר וישארו שני אנשים במחנה [שם האחד אלדד ושם השני מידד וגו' מתנבאים במחנה] <small>(שם שם כו כז)</small>, ומה היו מתנבאין, יש אומרין על מפלתו של גוג ומגוג, ויש אומרים היו מתנבאין משה מת, ויהושע מכניס את ישראל לארץ, תדע לך שכן היו מתנבאין, שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם <small>(שם שם כח)</small>, וירץ הנער ויגד למשה וגו' <small>(שם שם כז)</small>, ומי היה, גרשום בן משה היה, <br>הזקנים לא נכנסו לארץ, ואלו נכנסו לארץ, אלדד זה אלידד בן כסלון <small>(שם לד כא)</small>, ומידד זה קמואל בן שפטן <small>(שם שם כד)</small>, <br>הזקנים לא נתפרשו שמותן, ואילו נתפרשו שמותן, <br>הזקנים פסקה נבואתן, ואלו לא פסקה נבואתן, שנאמר ויתנבאו ולא יספו <small>(שם יא כה)</small>, <br>הזקנים היתה נבואתן משל משה, שכן אמר הכתוב, אצלתי מן הרוח <small>(שם שם יז)</small>, אבל אלו היתה נבואתן משל הקב\"ה, שנאמר ותנח עליהם הרוח <small>(שם שם כו)</small>,  ",
                "ואם תאמר הזקנים שהיתה נבואתן משל משה, שמא חיסר מנבואתו כלום, לאו, למה היה משה דומה, לנר שהיה דולק, הכל מדליקים ממנה, ואורו איננה חסר כלום, אף כן משה, אע\"פ שנטלו הנביאים מנבואתו, לא חסרה נבואתו של משה כלום, [שנאמר] ולא קם נביא עוד בישראל כמשה <small>(דברים לד י)</small>."
            ],
            [
                " אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. וכי לא היה להם זקנים לשעבר, והלא כבר נאמר במצרים, לך ואספת את זקני ישראל <small>(שמות ג טז)</small>, אלא מפני מה אמר הקב\"ה אספה לי וגו', ללמדך כי בשעה שאמר פרעה הבה נתחכמה <small>(שם א י)</small>, קיבץ פרעה את כל ישראל, אמר להם בבקשה מכם עשו עמי היום בטובה, היינו דכתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך <small>(שם שם יג)</small>, בתחלה בפה רך, פרעה נטל סל ומגריפה, וכל מי שהיה [רואה פרעה] נוטל סל ומגריפה ועושה בלבנים, היו עושה, מיד הלכו ישראל בזריזות, ועשו אומנות עמו כל היום לפי כחן, לפי שהיו בעלי כח וגבורים, כיון שהחשיך העמיד עליהם נוגשים, אמר להם חישבו את הלבנים, מיד עמדו ומנו אותן, אמר להם כזה אתם מעמידין לי בכל יום ויום, מינה את הנוגשים של מצרים על השוטרים של ישראל, והשוטרים נתמנו על יתר העם, וכשאמר להם לא תוסיפון לתת תבן לעם, היו הנוגשים באים ומונים הלבנים, נמצאו חסירות, היו הנוגשים מכים את השוטרים, שנאמר ויכו שוטרי בני ישראל אשר שמו עליהם וגו' <small>(שם ה יד)</small>, שהיו השוטרים מוכים על יתר העם, ולא היו מוסרים אותם ביד הנוגשים, והיו אומרים מוטב לנו ללקות, ואל יכשלו יתר העם, לפיכך כשאמר הקב\"ה למשה אספה לי וגו', אמר משה רבש\"ע איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי, אמר לו אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו <small>(במדבר יא טז)</small>, אותם השוטרים שמסרו עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבנים, הם יבואו ויטלו בגדולה הזו, לפיכך אמר אשר ידעת כי הם [זקני העם ושוטריו] מיכאן אתה למד שכל מי שמוסר עצמו על ישראל, זוכה לכבוד ולגדולה, לכך כתיב אשר ידעת [כי הם זקני העם ושוטריו, מי הם אותם שכתוב בהם] ויוכו שוטרי בני ישראל."
            ],
            [
                " אספה לי וגו'. והיכן היו אותן הראשונים, זש\"ה ירוע כבירים לא חקר [ויעמד אחרים תחתם] <small>(איוב לד כד)</small>, כשהיו הנשיאים במצרים היו להם שבעים זקנים, שנאמר לך ואספת את זקני ישראל <small>(שמות ג טז)</small>, ועמהם יצאו ממצרים, וכשעלה משה לקבל את התורה, היו עמו, שנאמר ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל <small>(שם כד ט)</small>, ואל הזקנים אמר שבו (לכן) [לנו] בזה וגו' <small>(שם שם יד)</small>, כיון שעלה משה התנה עם ישראל שירד לסוף ארבעים יום, כיון ששהה לירד, כמה שנאמר וירא העם כי בושש משה <small>(שם לב א)</small>, ואין בושש אלא שיהוי, שנאמר מדוע בושש רכבו לבא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו <small>(שופטים ה כח)</small>, נתכנסו כל ישראל אצל הזקנים, אמרו להם משה התנה עמנו שירד לארבעים יום, והרי ארבעים יום ולא ירד, ועוד שש שעות יותר, ואין אנו יודעים מה היה לו, אלא קום עשה לנו אלהים <small>(שמות לב א)</small>, כיון ששמעו כך, אמרו להם מה אתם מכעיסים למי שעשה לכם את כל הנסים והנפלאות, עמדו עליהם והרגום, ולפי שעמד עליהם חור בדברים קשים, עמדו עליו והרגוהו, [מנין שהרגו לזקנים וחור], שכך אמר ירמיהו, גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה <small>(ירמיה ב לד)</small>, [מהו על כל אלה], בשביל אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>, אחר זמן כשסלח להם הקב\"ה אמר למשה אספה לי שבעים איש, תחת אותן שנהרגו על קדושת שמי, הוא שכתיב ירוע כבירים לא חקר [ויעמד אחרים תחתם] <small>(איוב לד כד)</small>."
            ],
            [
                " אספה לי. זש\"ה דברי חכמים כדרבונות <small>(קהלת יב יא)</small>, מה הדרבן הזה מביא חיים לעולם, אף דברי תורה מביאין חיים לעולם, דכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך <small>(דברים ל כ)</small>. [ד\"א כדרבונות], מה הדרבן זה מכוין את הפרה לחרוש לשוות את התלמים, אף דברי תורה מכוונין [את לומדיהם] לומר על האסור אסור על המותר מותר, ומראין פנים והוראות מן התורה. דברי חכמים כדרבונות, שלש שמות נקראו לו, דרבן מרדע מלמד, למה נקרא שמו מלמד, שהוא מלמד את הפרה לחרוש, מרדע שהוא מורה דעה לפרה לחרוש, דרבן שהוא דר בה בינה, לכך נאמר דברי חכמים כדרבונות, ואם תאמר כשם שהדרבן מיטלטל כך דברי תורה מיטלטלין, ת\"ל וכמסמרות נטועים <small>(קהלת שם)</small>, כמשמרות כתתיב, אם קבעת אותם כמסמר הם משתמרין ומשמרין אותך.  ",
                "ד\"א וכמסמרות נטועים, מי כאן אמרו חכמים אסור לקרות בספרים החיצונים, שנאמר כמשמרות נטועים, מה משמרות הכהנים עשרים וארבע, אף הספים עשרים וארבע, בעלי אסופות <small>(שם)</small>, אלו סנהדרין, ואם תאמר זה מתיר וזה אוסר, וזה פוסל וזה מכשיר, וזה מטמא וזה מטהר, [ר' אליעזר מחייב ור' יהושע פוטר], בית שמאי (מחייבין) [אוסרין] ובית הלל מתירין, למי אשמע, אף על פי כן כלם נתנו מרועה אחד. "
            ],
            [
                " אספה לי. [זש\"ה אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך] <small>(משלי כב יא)</small>, למה לא אמר לו שבעים אנשים, אלא שבעים איש, אלא [א\"ל שבעים איש מיוחדים] שהם דומין לי ולך, ה' איש מלחמה <small>(שמות טו ג)</small>, והאיש משה <small>(במדבר יב ג)</small>."
            ],
            [
                " אספה לי. וכי לא היו זקנים קודם לכן, והרי כתיב בהר סיני ויעל משה [וגו'] ושבעים מזקני ישראל <small>(שמות כד ט)</small>, והפרשה הזאת אחר כך היתה, והיכן היו הזקנים, אלא בשעה שעשו ישראל אותן הדברים, שנאמר ויהי העם כמתאוננים [וגו', ותבער בם אש ה'] <small>(במדבר יא א)</small>, נשרפו כולם באותה שעה, אלא שהיתה שריפתן כשריפת נדב ואביהוא, שאף הם הקלו ראשם בעלותם לסיני כשראו את השכינה, שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו <small>(שמות כד יא)</small>, וכי אכילה ושתיה היתה שם, למה הדבר דומה, לעבד שהיה משמש את רבו, ופרוסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו את ראשם כאוכלים ושותים, והיו ראוין באותו יום לישרף הזקנים ונדב ואביהוא, ומפני שהיה מתן תורה חביב לפני הקב\"ה, לפיכך לא רצה לפגוע בהן, ולעשות בהם פירצה בו ביום, הדא הוא דכתיב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו <small>(שם)</small>, מכלל שהיו ראוין לשילוח יד, אבל לאחר זמן נשרפו, נדב ואביהוא נשרפו בכניסתן לאהל מועד, והזקנים נשרפו כשנתאוו תאוה, שנמר והאספסוף אשר בקרבו וגו' <small>(במדבר יא ד)</small>, מהו והאספסוף, ר' שמעון בן מנסיא ור' שמעון בר אבא, חד אמר אלו הגרים שעלו עמהם ממצרים הנאספים עליהם, שנאמר וגם ערב רב וגו' <small>(שמות יב לח)</small>. וחד אמר אין אספסוף אלא סנהדרין, שנאמר אספה לי [שבעים איש]. מה כתיב שם, ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה <small>(במדבר יא א)</small>, בקצינים שבמחנה, ומנין שאותן הזקנים שעלו להר נשרפו, שנאמר ותבער איש בעדתם <small>(תהלים קו יח)</small>, ואין עדה אלא סנהדרין, שנאמר והיה אם מעיני העדה וגו' <small>(במדבר טו כד)</small>, וכתיב ואם כל עדת ישראל ישגו <small>(ויקרא ד יג)</small>, וחזרו ובכו ובקשו בשר, ואם תאמר בשר היה מה שבקשו, והלא כל מה שבקשו היה המן נעשה לתוך פיהם, שנאמר ויתן להם (את) שאלתם <small>(תהלים קו טו)</small>. ואם תאמר שלא היה להם שור ובהמה, והכתיב וגם ערב רב עלה אתם [ו]צאן ובקר <small>(שמות יב לח)</small>, ואם תאמר אכלום במדבר, והלא כתיב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד <small>(במדבר לב א)</small>, מיכאן אמר ר' שמעון לא בשר היה שנתאוו, שכן הוא אומר וימטר עליהם כעפר שאר <small>(תהלים עח כז)</small>, ואין שאר אלא עריות, שנאמר איש איש אל כל שא בשרו <small>(ויקרא יח ו)</small>, הוי אומר שבקשו להתיר להם את העריות, וכן הוא אומר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו <small>(במדבר יא י)</small>, וכשבקשו כך ויחר אף ה' (בם) מאד וגו' <small>(שם)</small>. באותה שעה אמר משה לפני הקב\"ה למה הריעות לעבדך וגו' <small>(שם שם יא)</small>, לשעבר היה עמי מי ישא במשואן של ישראל, ועכשיו אני לבדי, דכתיב לא אוכל אנכי לבדי לשאת וגו' <small>(שם שם יד)</small>, ואם ככה את עושה לי וגו' <small>(שם שם טו)</small>, באותה שעה אמר לו הקב\"ה מנה זקנים אחרים תחת אותן הזקנים, [שנאמר] אספר לי שבעים איש. "
            ],
            [
                " וירדתי ודברתי <small>(שם עמך)</small> [עמך שם] <small>(שם יא יז)</small>. להודיעך שיום מינוי זקנים היה חביב לפני הקב\"ה כיום מתן תורה, שנאמר כי ביום השלישי ירד ה' וגו' <small>(שמות יט יא)</small>, ואף במינוי הזקנים וירדתי כתיב, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס, ושכר לתוכו שומר, ונתן לו שכר שמירה שישמור הפרדס, לאחר זמן אמר לו השומר איני יכול לשמור כולו לבדי, אלא תן לי אחרים שישמרו עמי, א\"ל המלך לך נתתי את כל הפרדס כולו לשמרו, וכל שכירות שמירתו לך נתתי, ועכשיו תאמר לי לך והבא אחרים שישמרו עמי, הריני מביא אחרים שישמרו עמך, אלא הוי יודע שאיני נותן להם שכרם משלי, אלא מתוך שכרך שנתתי לך הם נוטלים שכירותם, כך אמר הקב\"ה למשה, כשאמר לפניו איני יכול לבדי, אמר לו הקב\"ה אני נתתי בך בינה ודעת לפרנס את בניי, ולא הייתי מבקש אחרים, אלא כדי שיהא בך כח ודעת, ותתייחד אתה באותה הגדולה, ועכשיו אתה מבקש אחרים, הוי יודע שמשלי אינן נוטלין כלום, אלא משלך, שנאמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך <small>(במדבר יא יז)</small>, ואעפ\"כ משה לא חסר כלום, תדע לאחר ארבעים שנה אמר למשה, קח לך את יהושע בן נון ונתתה מהודך עליו <small>(שם כז יח כ)</small>, מה כתיב ביהושע, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה <small>(דברים לד ט)</small>, למה, כי סמך משה את ידיו עליו <small>(שם)</small>, אמר הקב\"ה בעולם הזה יחידים נתנבאו, אבל לעולם הבא כל ישראל יהיו נביאים, שנאמר והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו' <small>(יואל ג א)</small>.",
                "חסלת פרשת בהעלתך\n"
            ]
        ],
        "Sh'lach": [
            [
                " וידבר ה'. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען <small>(במדבר יג א ב)</small>. כך דרש רבי תנחומא בר אבא, ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים, כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה לים הגדול שלשה ימים קודם לשבת, בזמן שהוא רוצה להלוך במקום רחוק, אבל אם מבקש לפרוש כגון מצור לצידון, מותר לו לפרוש אפי' בערב שבת, שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום, והני מילי בשלוחי הרשות, אבל בשלוחי מצוה מותר לו לפרוש באיזה יום שירצה, למה שהוא שליח מצוה, ושליח מצוה דוחה את השבת, וכן אתה מוצא בסוכה, שנינו שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, שאין לך חביב לפני הקב\"ה כשליח שהוא משתלח לעשות מצוה, ונותן נפשו להצליחותו, ואין לך אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונתנו את נפשם להצליח בשליחותן, כאותן שנים ששלח יהושע בן נון, [שנאמר וישלח וגו'] שנים אנשים מרגלים חרש לאמר <small>(יהושע ב א)</small>, מי היו שנו רבותינו אלו היו פנחס וכלב, והלכו ונתנו נפשם והצליחו בשליחותן, מהו חרש, שעשו עצמן קדרין והיו צווחין הרי קדירות מי שרוצה יבא ויקנה, כדי שלא ירגיש בהם אדם, קרי ביה חרס, כדי שלא יאמרו בני אדם הן מרגלין, ויכלו ויבואו (אל) בית אשה זונה <small>(שם שם)</small>, עמדה וקיבלה אותם, הרגיש בהם מלך יריחו ושמע שבאו לחפור את הארץ, שנאמר ויאמר למלך יריחו [וגו'] <small>(שם שם ב)</small>, כיון שהלכו לבקשם, מה עשתה רחב, נטלה אותם להטמינם, אמר לה פנחס אני כהן, והכהנים דומין למלאכים, שנאמר (ושפתי) [כי שפתי] כהן ישמרו דעת \\ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא <small>(מלאכי ב ז)</small>,והמלאך מבקש נראה, מבקש אינו נראה, ומנין שהנביאים נקראו מלאכים, שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים <small>(במדבר כ טז)</small>, והלא משה היה, מיכאן שנמשלו הנביאים למלאכים ומנין שלא הטמינה אלא לכלב, שנאמר ותקח [האשה] את שני האנשים ותצפנו <small>(יהושע ב ד)</small>, ללמדך כמה נתנו עצמן שני הצדיקים האלו לעשות שליחותן, אבל שלוחים ששלח משה רשעים היו, (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] שלח לך אנשים."
            ],
            [
                " [שלח לך אנשים ויתורו וגו']. זש\"ה אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם <small>(תהלים עו ו)</small>, אשתוללו אבירי לב, זה משה ואהרן אחרי ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ, לא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו בדבר, מיד עמד כלב ושיתק כל אותן האוכלוסין, שנאמר ויהס כלב וגו' <small>(במדבר יג ל)</small>, עמד לו על הספסל והיה משתקן, ואומר להן, [וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם], והן שותקין לשמוע הימנו, אמר להם טובה הארץ מאד מאד <small>(שם יד ז)</small>, אמר לו הקב\"ה למשה טובה גדולה אני מחזיק לכלב, שנאמר זולתי כלב בן יפונה <small>(דברים א לו)</small>, מאי זולתי, זה לוה אתי יותר מששים רבוא מכם, אתם לא מצאתם ידיכם, לפיכך נתרשלתם, לכך נאמר אשתוללו אבירי לב וגו', כל כך למה, שהיו שלוחים טפשים, [עליהם אמר שלמה מקצה רגלים המס שותה שולח דברים ביד כסיל] <small>(משלי כו ו)</small>."
            ],
            [
                "שלח לך אנשים וגו'. ר' אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם <small>(ישעיה מ ח)</small>, למה דבר דומה, למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו בוא לך עמי ואני נותן לך מתנה, הלך עמו ומת, אמר המלך לבנו שלל אוהבו, אע\"פ שמת אביך, איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לו, בוא וטול אתה, המלך זה הקב\"ה, והאוהב זה אברהם, שנאמר זרע אברהם אהבי <small>(שם מא ח)</small>, א\"ל הקב\"ה, בא לך עמי, שנאמר לך לך מארצך <small>(בראשית יב א)</small>, התנה עמו לתת לו מתנה, שנאמר קום התהלך בארץ [וגו'] כי לך אתננה <small>(שם יג יז)</small>, ואומר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה [ולזרעך עד עולם] <small>(שם שם טו)</small>, א\"ל הקב\"ה למשה אע\"פ שהתניתי עם האבות יתן להם את הארץ ומתו, איני חוזר בי, אלא ודבר אלהינו יקום לעולם <small>(ישעיה מ ח)</small>."
            ],
            [
                " שלח לך אנשים. זש\"ה כחומץ לשינים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו <small>(משלי י כו)</small>. ניכרים היו המרגלים שהיו אומרים לשון הרע על הארץ, שנאמר וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ <small>(ירמיה ט ב)</small>, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו כרם, כשהוא רואה שהיין יפה, הוא אומר לאריסיו הכניסו בביתי, וכשהוא רואה שהוא חומץ, אומר לאריסיו הכניסו אותו בבתיכם, אף כאן כשראה הקב\"ה הזקנים כשרים קרא אותם בשמו, שנאמר אספה לי וגו' <small>(במדבר יא טז)</small>, כשראה המרגלים שעתידים (לחטאת) [לחטוא], קרא אותם לשמו של משה, שנאמר שלח לך."
            ],
            [
                " [שלח לך אנשים]. בכל מקום שנאמר אנשים צדיקים הם, [שכן הוא אומר ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים] <small>(שמות יז ט)</small>, וכן הוא אומר והאיש בימי שאול זקן בא באנשים <small>(ש\"א יז יב)</small>, וכן חנה אומרת ונתתה לאמתך זרע אנשים <small>(שם א יא)</small>, ולאלו אתה קורא כסילים, שולח דברים ביד כסיל <small>(משלי כו ו)</small>, ולא נקראו חסילים, אלא על שהוציאו דבה רעה על הארץ, שנאמר ומוציא דבה הוא כסיל <small>(שם י יח)</small>, ואעפ\"כ בני אדם גדולים היו, ועשו עצמן כסילים, ועליהם משה אומר כי דור תהפוכות המה וגו' <small>(דברים לב כ)</small>, שנבחרו מכל ישראל על פי הקב\"ה ועל פי משה, שנאמר וייטב בעיני הדבר ואקח מכם וגו' <small>(שם א כג)</small>, (מנין) [מכאן] אתה אומר שהיו צדיקים בעיני ישראל ובעיני משה, ואף משה לא רצה לשלחם עד שנמלך בהקב\"ה על כל אחד ואחד [ואמר] פלוני [משבט פלוני], ואמר לו הקב\"ה ראויין הן, שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה' [כלם אנשים ראשי בני ישראל המה] <small>(במדבר יג ג)</small>, ואחר כך לסוף ארבעים יום נהפכו ועשו כל אותה צרה, והם גרמו לאותו הדור שלקה אותה המכה, שנאמר כי דור תהפוכות המה, שנתבררו צדיקים [ונתהפכו], לכך נאמר שלח לך אנשים."
            ],
            [
                " [שלח לך אנשים]. זש\"ה לא ידעו ולא יבינו (בחשיכה יתהלכו) כי טח מראות עיניהם <small>(ישעיה מד יח)</small>, מה ראה לומר אחר מעשה מרים, שלח לך, אלא שהיה צפוי לפני הקב\"ה שהם באין ואומרין לשון הרע על הארץ, אמר הקב\"ה שלא יאמרו לא היינו יודעין עונשו של לשון הרע מהו, לפיכך סמך את הענין [זה] לזה, ולפי שדיברה מרים באהיה, לקתה בצרעת, כדי שיהו הכל יודעין עונשו של לשון הרע, שנאמר ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן <small>(במדבר יב טז)</small>, שאם באו לומר לשון הרע יהיו מסתכלין במעשה מרים, ואעפ\"כ לא רצו ללמד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו, לכך כתב הקב\"ה שילוח מרגלים, אחר מעשה מרים."
            ],
            [
                " ד\"א שלח לך. אע\"פ שאמר הקב\"ה שלח לך, לא היתה מן הקב\"ה שילכו, למה שכבר אמר להם הקב\"ה את שבחה של ארץ ישראל, שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה <small>(דברים ח ז)</small>, וכן הוא אומר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וגו' <small>(שם יא י)</small>, ועד שהם במצרים אמר להם וארד להצילו וגו' [אל ארץ טובה וגו'] <small>(שמות ג ח)</small>, ומהו שלח לך, אלא הם בקשו הדברים הללו, שבשעה שהגיעו התחומין, אמר להם משה ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ <small>(דברים א כא)</small>, באותה שעה נתקרבו ישראל אצל משה, שנאמר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים וגו' <small>(דברים א כב)</small>, זה שאמר עזרא וימאנו לשמוע ולא זכרו (נפלאותיו) [נפלאותיך] וגו' <small>(נחמיה ט יז)</small>, ואומר וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגו' לתור להם מנוחה <small>(במדבר י לג)</small>, (אלא) [והם] אמרו נשלחה אנשים וגו', (לא) [אלא] שלא האמינו בתורתו, וכן אמר דוד לא האמינו (בתורתו) [באלהים] וגו' (תהלם עח כב). ר' יהושע אומר למה היו דומין, למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה, א\"ל המך זימנתי לך אשה נאה בת טובים ועשירה אין כמותה בכל העולם, א\"ל הבן אלך לראותה, שלא היה מאמין לאביו, מיד הוקשה הדבר והורע לאביו, אמר אביו מה אני עושה, אם אומר לו איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר כעורה היתה, לפיכך לא רצה להראותה, לסוף אמר לו ראה אותה, ותדע שלא כחשתי בך, ובשביל שלא האמנת לי, קונם שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה, וכך הקב\"ה אמר לישראל טובה היא, ולא האמינו אליו, אמרו נשלחה אנשים, אמר הקב\"ה אם מעכב אני עליהם והם אומרים לא טובה הארץ, שלא הראה אותה לנו, אמר הקב\"ה אלא יראו אותה, ובשבועה שאין אחד מהם נכנס בתוכה, שנאמר אם יראו את הארץ וגו' <small>(במדבר יד כג)</small>, אלא לבניהם אני נותנה."
            ],
            [
                "[שלח לך אנשים]. כיון שאמרו למשה נשלחה אנשים, התחיל משה עומד ותוהא, אמר אי אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקב\"ה, הלך ונמלך, א\"ל כך וכך מבקשים בניך, א\"ל הקב\"ה אין זה תחילה להם, עד שהיו במצרים הלעיגו לי, שנאמר זו לעגם בארץ מצרים <small>(הושע ז טז)</small>, למודים הם לכך, אני איני צריך, שנאמר ידע מה בחשוכא וגו' <small>(דניאל ב כב)</small>, א\"ל הקב\"ה למשה יודע אני מה הם [אומרים], אלא אם בקשת שלח [לך אנשים, לך] לעצמך, מנין שכתיב אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ <small>(במדבר יג טז)</small>."
            ],
            [
                " ויקרא משה להושע בן נון יהושע <small>(שם)</small>. ומה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו\"ד, אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה וגו' <small>(יהושע יד ט)</small>, ויהושע [נטל] שכר עשרת מרגלים שתוסף על שמו יו\"ד עשרה, ויקרא משה להושע בן נון יהושע. [ד\"א] כיון שראה משה שהם רשעים הרבה, א\"ל משה י\"ה יושיעך מן הדור הרע הזה."
            ],
            [
                " אלה שמות האנשים <small>(במדבר יג טז)</small>. ומה היה שמותם, סתור בן מיכאל <small>(שם שם יג)</small>, נחבי בן ופסי <small>(שם שם יד)</small>, גאואל בן מכי <small>(שם שם טו)</small>, יש בני אדם (ששמותם כעורים ומעשיהם נאים), שמותם נאים ומעשיהם כעורים, [שמותם כעורים ומעשיהם נאים], שמותם ומעשיהם נאים, שמותם ומעשיהם כעורים, שמותם נאים ומעשיהם כעורים, זה ישמעאל ועשו, ישמעאל שומע אל, עשו עושה רצון עושיו והיו מעשיהם כעורים. שמותם כעורין ומעשיהם נאים, אלו עולה גולה, בני (ברקום) [ברקוס] בני סיסרא בני תמח <small>(עזרא ב נג)</small>. שמותם נאים ומעשיהם נאים, אלו השבטים, שמותם כעורים ומעשיהם כעורים, אלו המרגללים, מה כתיב בהם, סתור <small>(במדבר יג יג)</small>, שסתרו אל מן העולם."
            ],
            [
                " ויאמר אליהם עלו זה בנגב [ועליתם את ההר] <small>(שם יג יז)</small>. עם שהם עולים, אמר ר' ברכיה הכהן [ברבי] מצאו שלשה בני ענקים שם, אחימן ששי ותלמי <small>(שם שם כב)</small>, למה נקרא שמו אחימן, שהיה אומר אחי מאן יבא עלי, ששי שהיא בריא כשיש, תלמיד שהיה הולך ועושה תלמים בארץ, ילידי הענק שהיו עונקים את החמה, כשראו אותם מרגלים נתייראו, מיד הלכו ואמרו כי חזק הוא ממנו <small>(שם יג לא)</small>, אמר ריש לקיש הקישו כלפי מעלה, ובאותו עון נגזר עליהם גזירות רעות, מה הקב\"ה אומר לירמיהו, לך אמור להם אין אתם יודעים מה הוצאתם מפיכם ליום המולה גדולה <small>(ירמיה יא טז)</small>, אמרו ונהי בעינינו כחגבים <small>(במדבר יג לג)</small>, אמר הקב\"ה ויתרתי עליה, אלא וכן היינו בעיניהם <small>(שם)</small>, מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים, ידעתם מה עשיתי אתכם בעיניהם, מה גרמתם לכם במספר הימים אשר תרתם את הארץ <small>(שם יד לד)</small>, לא דיים כן אלא שלא נכנסו לארץ, אמר הקב\"ה לישראל, בעוה\"ז על ידי שהיו שלוחי בשר ודם, נגזר עליהם שלא נכנסו לארץ, אבל לעולם הבא אני אשלח מלאכי פתאום ויפנה דרך לפני, שנאמר הנני שולח (מלאך) [מלאכי] ופינה דרך לפני [ופתאום יבוא אל היכלו] <small>(מלאכי ג א)</small>."
            ],
            [
                " וישלח אותם משה [וגו'] עלו זה בנגב <small>(במדבר יג יז)</small>, למה בנגב, שכן (הבקרין) [התגרים] עושין מראין את הפסולת תחלה, ואחר כך מראין את השבח, וראיתם את הארץ מה היא <small>(במדבר י גיח)</small>, שלש פעמים אמר להם משה היו מסתכלין בארץ ישראל, יש ארץ שמגדלת גבורים, ויש מגדלת חלשים, ויש מגדלת אוכלוסין, ויש ממעטת אוכלוסין, כך פיקדן, ואת העם היושב עליה החזק הוא (אם רפה) [הרפה], המעט הוא אם רב, ומה הארץ השמנה היא אם רזה <small>(שם שם יח כ)</small>, ומנין אתם יודעין כחן, אם במחנים הם שרוים, הם גבורים ובוטחין על כחל, ואם במבצרים, חלשים הם ולבן רך, ומה הארץ, השמנה היא אם רזה, אם פירותיה קלים או שמנים, אמר להם הסתכלו באבנים ובצרורות שלה, אם של צונמא הם הם שמנים, ואם של חרסית הם רזים. והימים ימי בכורי ענבים <small>(שם שם כ)</small>, מכאן אתה למד שאין תקופה תמוז בלא תאנים וענבים."
            ],
            [
                " ויעלו ויתורו את הארץ <small>(שם יג כא)</small>. כיצד היו נכנסין לעיר, הדבר היה נוגף הגדולים, והיו בני העיר מתעסקין בקבורתם, והיו נכנסין, ובריה לא היה רואה אותם, לכך אמרו הארץ אשר עברנו בה וגו' <small>(שם שם לב)</small>, בניסים שהקב\"ה עושה להם הוציאו דבה."
            ],
            [
                " וחברון שבע שנים נבנתה וגו' <small>(שם שם כב)</small>. להודיע שבחה של ארץ ישראל, שהפסולת שלה משובח מארץ מצרים, שבשעה שנחלו בני נח את העולם אחר המבול, הם בנו עיירות תחלה, ולא במקום השבח, אלא בחרו את הפסולת של ארץ [ישראל, וחברון פסולת של ארץ ישראל], וצוען היא הטובה שבארץ מצרים, וזו קדמה לה שבע שנים, אם תאמר לא מי שבנה זו לא בנה זו, הוא הדור היא המשפחה, ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען <small>(בראשית י ו)</small>, ועמד ובנו זו לפני זו, וחברון שבע שנים נתנתה לפני צוען מצרים."
            ],
            [
                " ויבואו עד נחל אשכול <small>(במדבר יג כג)</small>. לא רצו ליטול מן פירות ארץ ישראל, אילולי כלב (ששלח) [ששלף] את הזיין, וירד לפניהם ואמר להם אם אין אתם נוטלים או אתם נורגים אותי, או אני אהרוג אתכם, לא היו נוטלים, לכך נאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה [וגו'] כי לאת אחרי ה' אלהי <small>(יהושע יד ט)</small>. וישאוהו במוט בשנים <small>(במדבר שם)</small>, אין פחות משני מוטות, לפי שאינו אומר במוט שנים, אלא בשנים, ויש אומרים שלשה במוט אחד בשנים הוי שלשה, וכמה היה משאוי ביד כל אחד ואחד, צא ולמד מן האבנים שנטלו מן הירדן, שנאמר ואת [שתים] עשרה האבנים [האלה אשר לקחו מן הירדן הקים יהושע בגלגל] <small>(יהושע ד כ)</small>, כמה שיעורה של כל אחת מהן, משאוי ארבעים סאה, מכאן אתה מחשב לאותו אשכול, אדם נושא משאוי לעצמו ומגביה סאה, מגביה עליו חבירו נושא סאתים, נושא עם חבירו נושא שלש, הוי מכאן חושב.  ",
                "וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום <small>(במדבר יג כה)</small>, והלא אתה מוצא שהלכו מן הדרום לצפון, ולארבעים יום היו מהלכין את כולה, אלא גלוי היה לפני הקב\"ה שהן באין ואומרין לשון הרע, ונגזר על אותו הדור שנים של צרה, יום לשנה [יום לשנה] תשאו את עונותיכם ארבעים שנה <small>(שם יד לד)</small>, וקיפץ הקב\"ה לפניהם את הדרך."
            ],
            [
                " למקום ההוא קרא נחל אשכול וגו' <small>(שם יג כד)</small>. זש\"ה מגיד מראשית אחרית [ומקד אשר לא נעשו] <small>(ישעיה מו י)</small>, שהכל צפוי לפני הקב\"ה, אשכול אוהבו של אברהם היה, ונקרא אשכול על אודות האשכול שהיו ישראל עתידין לכרות משם ממקומו."
            ],
            [
                "וילכו ויבואו וגו' <small>(במדבר יג כו)</small>. ויספרו לו ויאמרו באנו וגו' <small>(שם שם כז)</small>, אפס כי עז וגו' <small>(שם שם כח)</small>, כך דרכן של מספרי לשון הרע, פותחין בטובה ומשלימין ברעה."
            ],
            [
                " עמלק יושב <small>(שם שם כט)</small>. מה ראו לפתוח בעמלק, משל למה הדבר דומה, לתינוק שסרח ולקה ברצועה, כשמבקשין להפחידו מזיכירין לו הרצועה, כך היה עמלק רצועה רעה לישראל, ומה ראה לישב לו עד הדרך, שכך ציוהו עשו זקנו לקדמו לדרך, ועקר ממקומו וישב לו בדרך, (וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא) [והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר] והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן <small>(שם)</small>, אלו הגבורים יושבים על הדרך, לפיכך נתכוונו המרגלים לשבר לבן של ישראל, שנאמר ויניאו את לב בני ישראל <small>(שם לב ט)</small>."
            ],
            [
                " ויהס כלב וגו' <small>(שם יג ל)</small>. שבתחלה אמר להם אני עמכם בעצה אחת, ולבו היה לומר את האמת, שנאמר (ואשיב) [ואשב] אותו דבר כאשר עם לבבי <small>(יהושע יד ז)</small>, והקב\"ה מעיד עליו, שנאמר ועבדי כלב [עקב היתה רוח אחרת עמו] <small>(במדבר יד כד)</small>, וכשבאו המרגלים, אמרו נאמן עלינו כלב, מיד עמד על הספסל ושיתק כל ישראל, שהיו מצווחין על משה, שנאמר ויהס כלב את העם אל משה, והם היו סבורים שהוא אומר לשון הרע, לכך שתקו, פתח ואמר עלה נעלה וירשנו אותה <small>(שם שם)</small>, מיד חלקו ואמרו לא נוכל לעלות וגו', ויוציאו (את) דבת הארץ וגו' <small>(שם שם לא לב)</small>."
            ],
            [
                " ותשא כל העדה וגו' <small>(שם יד א)</small>. זש\"ה דברי נרגן כמתלהמים <small>(משלי יח ח)</small>, דברים שרגנו אחר הקב\"ה הם גרמו להם צרה לדורות, שאילו לא נשתוו למרגלים לא היו לוקין עמהם, אלא השלימו עמהם, שנאמר ותרגנו באהליכם וגו' <small>(דברים א כז)</small>."
            ],
            [
                " ותשא כל העדה ויתנו את קולם. זש\"ה נתנה עלי בקולה וגו' <small>(ירמיה יב ח)</small>, אותו קול שבכיתם גרם לכם ללקות כשונאין, ועל אותו הדור אמר ישעיה ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש (ישעי יז יא), ביום שעברתי ליתן לכם נחלת אבותיכם, נעשיתם כרוז בעולם וכאב אנוש, זו הפורענות, שנטלתם ירושה לדורות, שבכו העדה בליל תשעה באב, אמר הקב\"ה אתם בכיתם בכייה של חנם, אני אקבע לכם לילה הזה בכייה לדורות, ומן אותה שעה נגזרה גזירה על בהמ\"ק ליחרב, ושיגלו בני ישראל לבין האומות, שנאמר וישא ידו להם [להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות] <small>(תהלים קו כו כז)</small>, נשיאת יד כנגד נשיאת קול."
            ],
            [
                "וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים וגו' <small>(במדבר יד ב)</small>, משל למלך שעלה אחד לבימה שלו לידון, הוציא דבר מפיו במה שחייב את עצמו, הניח המלך האילוגין שלו וחייבו מפיו, א\"ל במה שהוצאת מפיך אני דנך, ויהא לך כמה שאמרת, כך אמר להם הקב\"ה במדבר הזה יפלו פגריכם <small>(שם שם כט)</small>, התחילו לומר ולמה ה' מביא אותנו וגו' <small>(שם שם ג)</small>, ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה, (ויפלו) [ויפל] משה ואהרן על פניהם וגו', ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם, ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר וגו', אם חפץ בנו ה' וגו', אך בה' אל תמרודו וגו' <small>(שם שם ד ה ו ז ח ט)</small>, אמרו להם אין אתם נאמנין עלינו, אחינו חוששין בנו יותר מכם, שנאמר אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו <small>(דברים א כח)</small>, ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים <small>(במדבר יד י)</small>, ומי הם משה ואהרן, וכבוד ה' נראה באהל מועד <small>(שם שם)</small>, מלמד שהיו זורקין אבנים והיה הענן מקבלן."
            ],
            [
                " ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני [העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי] <small>(שם שם יא)</small>, אמר הקב\"ה שתי צווחות צווחתי מפניכם, סופכם לצווח ארבע בשעבוד מלכיות, עד אנה ה' תשכחני נצח <small>(תהלים יג ב)</small>, עד אנה (ה') תסתיר את פניך ממני <small>(תהלים יג ב)</small>, עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם <small>(שם שם ג)</small>, עד אנה ידום אויבי עלי <small>(שם)</small>, צווחתי עד מתי לעדה הרעה <small>(במדבר יד כז)</small>, סופכם לצווח ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי <small>(תהלים ו ד)</small>."
            ],
            [
                " אכנו בדבר ואורישנו וגו' <small>(במדבר יד יב)</small>. אמר משה רבש\"ע הבט לברית אבותם שנשבעת להם שתעמיד מהם מלכים נביאים וכהנים, א\"ל הקב\"ה ואין אתה מבניהם, ואעשה אותך לגוי גדול [ועצום ממנו] <small>(שם שם)</small>, כיון שראה משה כך עמד במדה אחרת, ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים וגו', ואמרו אל יושב הארץ <small>(שם שם יג יד)</small>, יאמרו לא היה כח לזון אותם, א\"ל והלא ראו נסים וגבוהות שעשיתי להם על הים, והיאך יאמרו מבלתי יכולת ה' <small>(שם שם טז)</small>, יאמרו בפרעה היה יכול לעמוד, בשלשים ואחד מלכים לא היה יכול לעמוד, [רבון כל העולמים עשה בשבילך], ועתה יגדל נא כח ה' <small>(שם שם יז)</small>, וינצח מדת הרחמים למדת הדין, כאשר דברת לאמר <small>(שם)</small>, אני אמרתי לפניך באיזו מדה אתה דן עולמך, הודיעני נא את דרכיך <small>(שמות לג יג)</small>, [ומדת הדין] העברת ממני, ויעבר ה' [על] פניו וגו' <small>(שם לד ו)</small>, אותה המדה שאמרת לי קיים יגדל נא כח ה' וגו', קיבל הקב\"ה את דבריו והודה לו, ויאמר ה' סלחתי כדבריך <small>(במדבר יד כ)</small>."
            ],
            [
                " אם יראו [את הארץ אשר נשבעתי לאבותם <small>(שם שם כג)</small>, וכתיב אם יראו] האנשים העולים ממצרים מבן עשרים שנה [ומעלה] <small>(שם לב יא)</small>, בין שהיה בעצה ובין שלא היה בעצה נכנס, אנשים העולים ממצרים, אם הביא שתי שערות והוא פחות מבן עשרים, אם היה עמהם בעצה לא היה נכנס, ואעפ\"כ לא מת אחד מהם פחות מששים, בא וראה מה בין צדיקים לרשעים, [כענין שנאמר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע] <small>(מלאכי ג יח)</small>, משל למטרונית אחת שהיתה לה שפחה [כושית], והלך בעלה למדינת הים, כל הלילה היתה שפחה אומרת למטרוניתא, [אני נאה ממך והמלך אוהב אותי יותר ממך, אמרה לה אותה מטרוניתא] יבא הבקר ונדע מי [נאה ומי] אהב המלך, כך אומות העולם אומרים לישראל אנו מעשינו יפין ובנו חפץ הקב\"ה, לכך (אמר ישעיה) [אמרו ישראל] יבא הבקר ואני יודעין במי חפץ הקב\"ה, שנאמר אמר שומר אתא בקר <small>(ישעיה כא יב)</small>, יבא העולם הבא שנקרא בקר, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע <small>(מלאכי ג יח)</small>. ",
                "כתיב אך הבל בני אדם <small>(תהלים סב י)</small>, אמר ר' חייא בשם ר' לוי כל הבלים שעושין ישראל כל ימות השנה, במאזנים לעלות <small>(שם)</small>, הקב\"ה מוחל להם במזל מאזנים, בחדש תשרי, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' <small>(ויקרא טז ל)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' וגו'. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם <small>(במדבר טו א ב)</small>, ילמדנו רבינו כמה דברים האב חייב לעשות לבן, [כך שנו רבותינו חמשה דברים האב חייב לעשות לבן, למולו, וללמדו תורה, ולפדותו מפדיון הבן, וללמדו מצות, ולהשיאו אשה, האב זה הקב\"ה, כשם שהאב חייב לבנו, כך הקב\"ה עושה לישראל, האב חייב למול את בנו, כך עשה הקב\"ה מל את ישראל על ידי יהושע, ושוב מול את [בני] ישראל שנית <small>(יהושע ה ב)</small>, האב חייב לפדות את בנו, כך הקב\"ה עשה להם לישראל, פדה אותם, שנאמר (ו)מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ [אשר הלך האלהים לפדות לו עם] <small>(דה\"א יז כא)</small>, ללמדו תורה, (הקב\"ה למד תורה לישראל), שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם <small>(דברים יא יט)</small>. [והקב\"ה למד תורה לישראל שנאמר] אני ה' אלהיך מלמדך להועיל <small>(ישעיה מח יז)</small>, ללמדו מצות, הקב\"ה לימד את המצות לישראל, אלה המצות אשר צוה ה' <small>(ויקרא כז לד)</small>, הקב\"ה אמר לישראל פרו ורבו <small>(בראשית א כח)</small>, וכשם שהאב כותב נכסיו לבנו, ואף בנו חייב להעלות לו דורון, אף כך הקב\"ה אמר לישראל כי תבואו אל ארץ מושבותיכם [וגו'] ועשיתם (עולה) [אשה] לה' [וגו'] ריח ניחוח וגו' <small>(במדבר טו ב)</small>."
            ],
            [
                "כך פתח ר' תנחומא בר אבא בשם ר' חנינא אביו של ר' אחא בר חנינא, הפרשה הזו של נסכים היא, שנאמר או לאיל תעשה מנחה [וגו'] ויין לנסך (חצי) [שלישית] ההין <small>(שם שם ו ז)</small>, ומכאן ואילך בחלה, והיה באכלכם מלחם הארץ [וגו'] ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וגו' <small>(שם שם יט כ)</small>, הרי חלה למטה, ונסכים למעלה, לפיכך פתח ר' חנינא לך אכול בשמחה לחמך וגו' <small>(קהלת ט ז)</small>, כיצד הפסוק מדבר כנגד אברהם, שאמר לו הקב\"ה קח נא את בנך <small>(בראשית כב ב)</small>, השכים אברהם נטלו בזריזות, והוליכו והעלהו להר המוריה, [א\"ל הקב\"ה אל תשלח ידך אל הנער] <small>(שם שם יב)</small>, אמר אברהם לפני הקב\"ה רבש\"ע על חנם אמרת לי קח נא, א\"ל לאו, אלא להודיעך בעולם, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' <small>(שם יח יט)</small>, אמר ר' שמעון בן יוחי אמר לו הקב\"ה חייך מעלה אני עליך, שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך, שלא היית מעכב על שמי, והית שומע להשחט על שמי, מנין אמר ר' שמעון בן יוחי, א\"ל הקב\"ה ולא חשכת את בנך את יחידך <small>(שם כב טז)</small>, הרי כבר פירש את יצחק, מהו את יחידך, אלא נפשו של אברהם, שהנשמה קרויה יחידה, שנאמר [הצילה מחרב נפשי] מיד כלב יחידתי <small>(תהלים כב כא)</small>, אמר אברהם לפני הקב\"ה אפשר לי לילך מכאן בלא קרבן, א\"ל הקב\"ה לאברהם, הרי קרבנך מתוקן מששת ימי בראשית, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו' ויעלהו לעולה תחת בנו <small>(בראשית כב יג)</small>, באותה שעה אמר אברהם לפני הקב\"ה רבש\"ע איני זז מכאן עד שתשבע לי שלא תנסני עוד לעולם, שאם ח\"ו לא שמעתי לך, הייתי מאבד כל מה שיגעתי מימי, אמר ר' חנן א\"ל הקב\"ה חייך כך הוא, שאילו לא שמעת לי, לא היה בידך כלום, באותה שעה שנשבע לו הקב\"ה שלא ינסהו עוד לעולם, שנאמר ויאמר בי נשבעתי נאם ה' <small>(בראשית כב טז)</small>, אמר לו הקב\"ה חייך יסורין קשין ונסיונין אחרים היו ראויין לבא עליך, ועכשיו אינן באין, אלו הן אותן יסורין שבאו על איוב היו ראויין לבא על אברהם, שכן הוא נסמך לפרשה ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם וגו' את עוץ בכורו וגו' <small>(שם שם כ כא)</small>, והוא איוב, שנאמר איש היה בארץ עוץ [איוב שמו] <small>(איוב א א)</small>, א\"ל הקב\"ה לאברהם לך אכול בשמחה לחמך [וגו'] כי כבר רצה אלהים את מעשיך <small>(קהלת ט ז)</small>."
            ],
            [
                " ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית <small>(במדבר טו לז לח)</small>, זש\"ה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה <small>(תהלים צז יא)</small>, ואומר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר <small>(ישעיה מ בכא)</small>, זרע הקב\"ה את התורה ואת המצות לישראל, להנחילם חיי עולם הבא, לא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרוש, לא תחרוש בשור ובחמור יחדו <small>(דברים כב י)</small>, לזרוע, לא תזרע כרמך כלאים <small>(שם שם ט)</small>, לקצור, כי תקצור קצירך בשדך [וגו'] <small>(שם כד יט)</small>, לש, ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה <small>(במדבר טו כ)</small>, שחט, ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה <small>(דברים יח ג)</small>, קן צפור, שילוח הקן, בחיה ובעוף, ושפך את דמו וכסהו בעפר <small>(ויקרא יז יג)</small>, נטע, [ונטעתם כל עץ מאכל] וערלתם (את) ערלתו <small>(שם יט כג)</small>, קבר את המת, לא תתגודדו <small>(דברים יד א)</small>, מגלח שער, לא תקיפו פאת ראשכם <small>(ויקרא יט כז)</small>, בנה בית, ועשית מעקה <small>(דברים כב ח)</small>, וכתבתם על מזוזות ביתך <small>(שם ו ט)</small>, נתכסה בטלית, ועשו להם ציצית <small>(במדבר טו לח)</small>."
            ],
            [
                " [ועשו להם]. תעשה ולא מן העשוי, שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה מהן, אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה, אימתי כשהיה תכלת, ועכשיו אין לנו אלא לבן, שהתכלת נגנז. על כנפי <small>(במדבר טו לח)</small>, ולא באמצע אלא על הכנף. פתיל <small>(שם)</small>, שהוא צריך לפותלן, אמר ר' מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, שהתכלת דומה [לים, וים דומה] לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר <small>(שמות כד י)</small>."
            ],
            [
                " והיה לכם לציצית וראיתם אותו <small>(במדבר טו לט)</small>. שתהא נראית, וכמה שיעורה, בית שמאי אומרי אבע אצבעות, ובית הלל אומרים שלש, וראיתם אותו, פרט לכסות לילה, אתה אומר לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא, הרי חוזר ואומר למען תזכרו <small>(שם שם מ)</small>, הרי נתן ראייה ונתן זכירה, זכירה למי שאינו רואה, וראייה למי שהוא רואה. וראיתם אותו, אותו ולא אותה, כשישראל מסתכלין באותה ציצית של תכלת, נראה להם כאילו שכינה שרויה ביניהם. וראיתם וזכרתם, הראייה מביא לידי זכרון, וזכרון מביא לידי מעשה, שנאמר למען תזכרו ועשיתם <small>(שם)</small>, למה, כי לא דבר רק הוא מכם <small>(דברים לב מו)</small>."
            ],
            [
                " ולא תתורו אחרי לבבכם [ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם] <small>(במדבר טו לט)</small>. הלב והעינים הם סרסורין לגוף, שהם מזנין את הגוף. [למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי] <small>(שם שם מ)</small>, משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל, א\"ל תפוש את החבל הזה בידך ואת תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים, אף כך אמר להם הקב\"ה לישראל, כל זמן שאתם מדובקים במצות, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום <small>(דברים ד ד)</small>, וכן הוא אומר החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא חייך <small>(משלי ד יג)</small>.  ",
                "והייתם קדושים <small>(במדבר טו מ)</small>. בזמן שאתם עושים המצות אתם מקודשים, ואימתכם על האומות, פירשתם מן התורה, נעשיתם מחוללין, אמר להם הקב\"ה לישראל, בעולם הזה על ידי יצר הרע, אתם פורשין מן המצות, לעתיד לבא אני עוקרו מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו (ואת משפטי) [ומשפטי] תשמרו ועשיתם <small>(יחזקאל לו כו כז)</small>.",
                "חסלת פרשת שלח\n"
            ]
        ],
        "Appendix to Sh'lach": [
            [
                " ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי וגו' <small>(במדבר יד יא)</small>. זש\"ה ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם [וגו'], נאצו כל תוכחתי <small>(משלי א כה ל)</small>, מהו ותפרעו כל עצתי, אלא כל טובה שיעצתי עליכם קלקלתם אותה ופרעתם אותה, שנאמר ופרעו כל עצתי, מתחלה אמרתי למשה, וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וגו' <small>(שמות ג ח)</small>, ואתם לא עשיתם כן, אלא באתם לים, ומיד קלקלתם את העצה, שנאמר וימרו על ים בים סוף <small>(תהלים קו ז)</small>, באתם להר סיני, וירדתי אני ודברתי עמכם, באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים הורדתי בשבילכם, ומסרתי לכל אחד ואחד מישראל ב' מלאכים, אמר ר' יוחנן אחד חוגרו זינו, ואחד נותן עטרה בראשו, ר' חונא דציפורין אמר זינם אסר להם, ור' סימוי אמר פורפירה הלבישן, שנאמר ואלבישך רקמה <small>(יחזקאל טז י)</small>, רשב\"י אומר כלי זיין הלבישן, ושם המפורש כתוב עליו, וכל ימים שהיה בידם, לא היה דבר רע נוהג בהם, ולא מלאך המות, ולא דבר אחר, וכיון שחטאו אמר להם משה, ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך <small>(שמות לג ה)</small>, באותה השעה וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו וגו' <small>(שם שם ד)</small>, ומה כתיב ויתנצלו [בני] ישראל את עדים וגו' <small>(שם שם ו)</small>, מה עשה הקב\"ה הביא למלאך המות, וא\"ל כל העולם ברשותך, חוץ מן האומה זו שבחרתי לי, אמר ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר מלאך המות לפני הקב\"ה על חנם נבראי בעולם, א\"ל הקב\"ה בראי אותך שתהא משכל באומות העולם, חוץ מן האומה הזו, שאין לך רשות עליה ליטול אחד ממנה, ראה עצה שיעץ עליהם הקב\"ה שיהו חיים וקיימים, שנאמר ואת הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום <small>(דברים ד ד)</small>, וכן הוא אומר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות <small>(שמות לב טז)</small>, מהו חרות, ר' יהודה אומר חירות מן המלכיות, ור' נחמיה אומר חירות מלאך המות, ורבותינו אומרים חירות מן היסורים ראה עצה שיעץ הקב\"ה עליהם, ומיד קלקלו את העצה הזו, אחר ארבעים יום, לכך נאמר ותפרעו כל עצתי."
            ],
            [
                " [ד\"אג עד אנה ינאצוני העם הזה]. אמר להם הקב\"ה אני אמרתי שאין אתם חוטאים, אלא שתהיו חיים וקיימים כמותי, כשם שאני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם <small>(תהלים פב ו)</small>, כמלאכי השרת שאינם טועמים מיתה, ובקשתם אחר הגדולה הזאת למות, אכן כאדם תמותון <small>(שם שם ז)</small>, כאדם הראשון, שצויתי אותו מצוה אחת שיעשה אותה, ויהיה חי וקים לעולם, שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו <small>(בראשית ג כב)</small>, וכן ויברא אלהים את האדם בצלמו <small>(שם א כז)</small>, שיהיה חי וקים כמותו, והוא חבל מעשיו, וביטל גזירתו, ואכל מן האילן, ואמרתי לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב <small>(שם ג יט)</small>, ואף אתם אני אמרתי אלהים אתם, וחבלתם מעשיכם כאדם, אכן כאדם תמותון, ומי גרם להם כך, ותפרעו כל עצתי, נאצו כל תוכחתי, לכך נאמר עד אנה ינאצוני העם הזה וגו'."
            ],
            [
                " [עד אנה ינאצוני העם הזה וגו']. זש\"ה מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים <small>(ישעיה ה ד)</small>, אמר הקב\"ה מה טובות בראתי בתוך עולמי לא עשיתי לכם, ובאותה הטובה שעשיתי עמכם הייתם מכעיסים אותי, הוצאתי אתכם ממצרים ובאתי לים, ועשיתי אותו כמלוא טיט, שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים <small>(חבקוק ג טו)</small>, והיו מהלכים בו, ואומרים זה לזה פלוני ראובן איכן אנו, אין אתם יודעים מטיט ולבנים הוציאנו, ולטיט החזירנו, שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים <small>(שמות א יד)</small>, וכן דרכת בים סוסיך חומר מים רבים <small>(חבקוק שם)</small>, אמר להן הקב\"ה בטובה שהבאתי עליכם בה אתם מכעיסים אותי, באו למדבר והורדתי לכם את המן ארבעים שנה, ולא נצטרך אחד מהן לנקביו אותן מ' שנה, אלא אוכלים את המן, והוא נעשה להם בשר, שנאמר לחם אבירים אכל איש [וגו' וימטר עליהם כעפר שאר וגו'] <small>(תהלים עח כה כז)</small>, שהיה נעשה בהם אברים ובשר, ובו הכעיסו אותתו, רואין עצמן שלא צרכו לצאת כבני אדם, והתחילו אומרים זה לזה אין אתה יודע יש לנו עשרים יום ושלשים [יום] שלא עשינו צורכינו מה הוא כך, אדם שאינו עושה צרכו ד' ימים או ה' [ימים] אינו מת או נבקע, ואנו נפשנו קצה בלחם הקלוקל <small>(במדבר כא ה)</small>, למה נאמר הקלוקל, שהיה קל בתוך מעיהם.  ",
                "אמר הקב\"ה במה שהטבתי להם בו הכעיסו אותי, שנאמר מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי וגו' <small>(ישעיה ה ד)</small>, הלכו המרגלים וראו את הארץ, ואת מוצא שבכל מקום שישראל הולך ניכר הוא, שנאמר כל רואיהם יכירום וגו' <small>(שם סא ט)</small>, אלא אמר הקב\"ה אם רואים הם הורגים אותם, אלא מה אני עושה, על כל מדינה ומדינה שהיו המרגלים נכנסים לתוכה, היה ראש המדינה ניגף, או מלכה [היה ניגף], כדי שיהו עסוקים להוציא מתיהם, ואינם נותנין דעתם למרגלים, שלא יהרגו אותם, נכנסים וראו את הארץ, ובדקו אותה שהיא יפה, ראה טובה מה שעשיתי עמהם, ובה הכעיסו אותי, כשבאו אצל משה ואצל ישראל, מה אמרו, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וגו' <small>(במדבר יג לב)</small>, התחיל הקב\"ה צווח מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי וגו'."
            ],
            [
                " [עד אנה ינאצוני העם הזה וגו']. אמר הקב\"ה אני הייתי סבור ומקוה שאתם נעשים כאבות, שכתיב כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם <small>(הושע ט י)</small>, ולא הייתי סבור שאתם נעשים כסדום שנשרפו באש, שנאמר כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה [ענבימו ענבי רוש וגו'] <small>(דברים לב לב)</small>, מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים <small>(ישעיה ה ד)</small>, כסדום שנשרפו באש לכך נאמר עד אנה ינאצוני העם הזה."
            ],
            [
                " [עד אנה ינאצוני העם הזה]. אמר משה להקב\"ה ומה את מבקש, א\"ל אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו <small>(במדבר יד יב)</small>, א\"ל משה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו, ואמרו אל יושב הארץ הזאת וגו', מבלתי יכולת ' להביא את העם הזה וגו' <small>(שם שם יג יד טז)</small>, שלא יהו אומות העולם אומרים אלהי כנען קשים הם מאלהי מצרים, למה אלהיהן של מצרים של שקי הן, אבל של כנען של בעל הן, ואמרו אל יושבי הארץ הזאת [וגו'] מבלתי יכולת ה' להביא וגו', מבלתי יכולת שלא היה לו להספיק כדי מזונות הוציאם להמיתם במדבר, ואין לשון יכולת אלא מזונות, שנאמר ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חטים מכולת לביתו <small>(מ\"א ה כה)</small>."
            ],
            [
                " ד\"א, שלא יהו אומות העולם אומרים נוהג בך כאכזרי, כלומר בא דור המבול ואיבדם במים, שנאמר והמבול היה מים על הארץ <small>(בראשית ז ו)</small>, וכן בא דור הפלגה ואיבדן, וכן באו הסדומיים ואיבדן, וכן באו המצריים ושקען במים, ואף לאלו שקרא אותן בני בכורי ישראל <small>(שמות ד כב)</small>, הרי הוא מכלה אותן כלילית הזו שאינה מוצאה כלום, והיא הופכת על בניה, כך מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר <small>(במדבר יד טז)</small>. אמר משה רבש\"ע (כי) [אשר] עין בעין נראה אתה ה' <small>(שם שם יד)</small>, מה (כי) [אשר] עין בעין, אמר ר' שמעון בן לקיש הרי מאזנים מעוין, אתה אומר אכנו בדבר ואורישנו <small>(שם שם יב)</small>, ואני אומר סלח נא <small>(שם שם יט)</small>, נראה של מי עומדת, א\"ל הקב\"ה חייך משה שלך עומדת ושלי בטילה, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך <small>(במדבר יד כ)</small>, ואעפ\"כ לא בטלה גזירתו של הקב\"ה שאמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו <small>(שם שם יב)</small>, העמיד ממנו ששים רבוא, ולעולם הבא הקב\"ה מכנסן, שנאמר הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים <small>(ישעיה מט יב)</small>, והגליות באות עמהם, והשבטים שהם נתונים לפנים מן סמבטיון, ושלפנים מן החשכה, הם מתכנסין ובאין לירושלים, עליהם אמר ישעיה לאמר לאסורים צאו <small>(שם שם ט)</small>, לאלו שהם נתונים לפנים מן סמבטיון, לאשר בחשך הגלו <small>(שם)</small>, אלו שהם נתונים לפנים מן ענן חשך, על דרכים ירעו (ועל) [ובכל] שפיים מרעיתם <small>(שם)</small>, אלו שהן נתונים בדפני של אנטוכיא, אותה השעה הן נגאלים, ובאין לציון בשמחה, אמר ישעיה ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה <small>(שם נא יא)</small>."
            ],
            [
                " עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר (הם) [המה] מלינים עלי וגו' <small>(במדבר יד כז)</small>. ילמדנו רבינו תינוק שיש בידו אבן בשבת, מהו ליטול בשבת, כך שנו רבותינו נוטל אדם את בנו והאבן בידו, כלכלה ואבן בתוכה, מדור המדבר אתה למד שהקב\"ה נושאם במדבר כביכול, ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו <small>(דברים א לא)</small>, והיתה ע\"ז בידם, שנאמר אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' <small>(נחמיה ט יח)</small>, וכן את מוצא כשעברו בים, צלמו של מיכה עבר עמהם, שנאמר ועבר בים צרה <small>(זכריה י יא)</small>, וכל כך לא הניחם הקב\"ה, אמר למשה הרבה טובות עשיתי עמהם, והרבה הן מכעיסים אותי, קרעתי להם את הים הכעיסו אותי, שנאמר וימרו על ים [בים] סוף <small>(תהלים קו ז)</small>, הבאתי אותם במדבר ושם הכעיסו אותי, וכן הוא אומר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי <small>(במדבר יד כב)</small>, אף כאן אמרתי לך לשלם לתור את הארץ, והכעיסו אותי, והוציאו עליה שם רע, איני יכול לסבול, עד מתי אהיה סובל להם, מנין ממה שקראו בענין, עד מתי לעדה הרעההזאת."
            ],
            [
                "[ד\"א עד מתי וגו']. זש\"ה ויהי כאשר (קראתי) [קרא] ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר ה' צבאות <small>(זכריה ז יג)</small>, מדה כנגד מדה, אמר הקב\"ה לפי שאמרתי ד' פעמים, כך אתם עתידים לומר ד' פעמים כיוצא בו, אני אמרתי ד' פעמים  ",
                "עד אנה מאנתם <small>(שמות טז כח),</small> <br>עד אנה ינאצוני <small>(במדבר יד יא),</small> <br>ועד אנה לא יאמינו בי <small>(שם),</small> <br>עד מתי לעדה הרעה הזאת <small>(שם שם כז)</small>,  ",
                "אף אני אמסור אותם ביד ד' מלכיות, והן עתידים לצווח ולומר ד' פעמים,  ",
                "עד אנה ה' תשכחני נצח <small>(תהלים יג ב)</small>, בבבל, <br>עד אנה תסתיר את פניך ממני <small>(שם)</small>, במדי, <br>עד אנה אשית עצות בנפשי <small>(שם שם ג)</small>, ביון, <br>עד אנה ירום אויבי עלי <small>(שם שם)</small>, באדום,  ",
                "לקיים מה שנאמר ויהי כאשר (קראתי) [קרא] ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע וגו', לכך נאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'."
            ],
            [
                " ד\"א עד מתי לעדה הרעה הזאת. זש\"ה כי ממזרח שמש [ו]עד מבואו גדול שמי בגוים <small>(מלאכי א יא)</small>, אמר הקב\"ה אומות העולם מכבדים אותי, ואתם כמה נסים עשיתי לכם, ואתם מכעיסים אותי, רצונך לידע עגלון מלך מואב ערל היה, ונכנס אהוד בן גרא אצלו, וכיון שהזכיר לו שמי חולק לי כבוד, ועמד לו מכסאו, שנאמר ואהוד בא אליו והוא יושב בעליית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא <small>(שופטים ג כ)</small>, לקיים מה שנאמר כי ממזרח שמש [ו]עד מבואו גדול שמי בגוים <small>(מלאכי א יא)</small>, אמר הקב\"ה אומות העולם מכבדים אותי, וחולקים לי כבוד, ואתם מכעיסים אותי, ואני טוען אתכם, עד מתי אני סובל, עד מתי לעדה הרעה הזאת."
            ],
            [
                " ד\"א עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'. אמר הקב\"ה בא וראה טובות שעשיתי להם שהלכו לתור את הארץ, כל מקום שהיו נכנסים הייתי עושה לראש העיר למות, וכיון שהיו נכנסין מוצאין כל בני העיר מטפלים עם ראש העיר, ולא היו נותנים דעתם להם, ובטובה שעשיתי להם הוציאו שם רע, מה אמרו למשה, ארץ אוכלת יושביה היא <small>(במדבר יג לב)</small>, אחר כל הטובה הזאת שעשית עמהן שלא יתנכרו בהם הם מרגלים ויתפשו אותם, ואחר כל אלו אמרו לשון הרע ואני סובלן, עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'."
            ],
            [
                " ד\"א עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'. אמר הקב\"ה כביכול אדם קונה לו עבד שיהא העד נוטל את הפנס ומאיר את קונו, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדי, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם <small>(ויקרא כה נה)</small>, ואני הייתי נוטל את הפנס ומאיר להם, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם <small>(שמות יג כא)</small>."
            ],
            [
                " ד\"א בנוהג שבעולם אדם קונה לו עבד שאם יצא לדרך יהא עבדו קודם ומתקן לו איטימסיאה, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדיי ואני הייתי מתקן איטימסיאה, שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה <small>(במדבר י לג)</small>."
            ],
            [
                " ד\"א בנוהג שבעולם אדם קונה לו עבד שיהא עבדו אופה לו לחם, וקונה לו אוכל, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדיי, ואני הייתי אופה לכם שתהיו אוכלים, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים <small>(שמות טז ד)</small>, וכן הוא אומר לחם אבירים אכל איש <small>(תהלים עח כה)</small>, אחר כל הטובות הללו שעשיתי לכם אתם מכעיסים אותי, עד מתי אני סובל, עד מתי לעדה הרעה הזאת."
            ],
            [
                " [ד\"א עד מתי לעדה הרעה]. אמר הקב\"ה למשה מכלה אני אותם מלפני, שכן הוא אומר אכנו בדבר ואורישנו <small>(במדבר יד יב)</small>, מיד עמד לו משה מבקש רחמים מן הקב\"ה, כיצד בשעה שעשו ישראל את העגל עמד לו משה, באותה שעה היה מבקש עליהם, אמר לו בבקשה ממך הודיע אותי באיזה מדה את נוהג בעולמך, שכן הוא אומר הודיעני נא את דרכיך ואדעך וגו' <small>(שמות לג יג)</small>, א\"ל הקב\"ה במדת רחמים אני נוהג בעולמי, שנאמר ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת <small>(שם לד ו)</small>, כיון שראה משה שאמר לו הקב\"ה ארך אפים, התחיל אומר להקב\"ה רבון העולמים זאת שאמרת ארך אפים כך אתה מאריך רוחך, א\"ל הקב\"ה אעפ\"כ עתיד אני לפרוע להם, לא עשה אלא כיון שביקש הקב\"ה לכלותם כאן, שנאמר אכנו בדבר ואורישנו, עמד משה והיה מבקש רחמים לפני הקב\"ה, ואמר לו בבקשה ממך אותן התנאים שהתניתה ואמת ארך אפים, כאן קיים דברך, ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר <small>(במדבר יד יז)</small>, ומה אמר ה' ארך אפים ורב סד וגו' <small>(שם שם יח)</small>, אמר משה לפני הקב\"ה רבש\"ע עבד אם יהיו מעשיו טובים, ויהא רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, אין מחזיקין לרבו טובה, ואימתי הן מחזיקין לו טובה, בזמן שהעבד של תרבות רעה, ומעשיו רעים, ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, כך אף את רבש\"ע אל תבט בקשי ערפם, שנאמר אל תפן אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו <small>(דברים ט כז)</small>, אמר לו הקב\"ה הרי בשבילך אני סולח להם, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך <small>(במדבר יד כ)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם, ועשיתם אשה לה' עולה או זבח לפלא נדר וגו' <small>(שם טו א ב ג)</small>. זש\"ה איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואומר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובו <small>(ירמיה ג יט)</small>, מהו איך אשיתך בבנים, היאך אשוה אותך כחיבת בנים, אמר ר' יוסי בר חנינא מהו איך אשיתך בבנים, אהבה גדולה היתה ביני וביניכם, היאך הכנסתם שנאה ביני וביניכם, איך אשיתך בבנים, ואין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר ואיבה אשית בינך ובין האשה <small>(בראשית ג טו)</small>.  ",
                "ד\"א איך אשיתך בבנים, אמר ר' יהושע הלוי אמר הקב\"ה אני הייתי מלמד עליכם סניגוריא, ועשיתם אותי שאהא מלמד קטיגוריא, איך אשיתך בבנים, ואין הלשון הזה אלא לשון חיוב, שנאמר אם כופר יושת עליו וגו' <small>(שמות כא ל)</small>.  ",
                "ד\"א איך אשיתך בבנים, אמר ר' חייא אמר הקב\"ה לאיזו אומה עשיתי מה שעשיתי לכם, לאיזו אומה קרעתי את הים, לאיזו אומה נתתי לה את התורה, לאיזו אומה הבדלתי כשם שהבדלתי אתכם, איך אשיתך בבנים, אין הלשון הזה אלא לשון הבדלה, שנאמר וישת לו עדרים לבדו וגו' <small>(בראשית ל מ)</small>.  ",
                "ד\"א איך אשיתך בבנים, אמר ר' אליעזר אמר הקב\"ה לאיזו אומה עשיתי מה שעשיתי לכם, לא עשיתי אתכם אומה מיוחדת בעולם, והפרשתי אתכם מכל האומות, שנאמר לא תתחתן בם וגו' <small>(דברים ז ג)</small>, איך אשיתך בבנים וגו', אין הלשון הזה אלא לשון השתופייה, שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר <small>(בראשית ד כה)</small>.  ",
                "ד\"א איך אשיתך בבנים, אמר ר' ברכיה הכהן בירבי חביבין הייתם עלי כאדם שהיה לו כרם אחד, והיה מעדרו ומנכשו, ועושה כל צורכו, היאך עשיתם לי לעשותכם הפקר, ואין הלשון הזה אלא לשון הפקר, שנאמר ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית <small>(ישעיה ה ו)</small>."
            ],
            [
                " ואתן לך ארץ חמדה <small>(ירמיה ג יט)</small>. ארץ שנתחמדו לה אבות העולם, אברהם, שנאמר ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה <small>(בראשית יב ט)</small>, וכן הוא אומר גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם <small>(שם כג ד)</small>, ויצחק, (אף הוא נתחמדה לה כשהיה מסתלק מן העולם, מה אמר לבניו קברו אותי אל אבותי אל שדה עפרון בן צוחר החתי) [אף הקב\"ה מחבבה לפני יצחק, גור בארץ הזאת וגו' <small>(שם כו ג)</small>], ויעקב כך הוא מצוה, בקברי אשר כריי לי בארץ וגו' <small>(שם נ ה)</small>, הוי ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שהיא צביונים של אומות העולם. ",
                "ד\"א נחלת צבי, ארץ שמריצה פירותיה כצבי.  ",
                "ד\"א נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שצביונות אומות העולם בה.  ",
                "כתיב מלך יריחו אחד מלך העי אשר מצד בית אל אחד <small>(יהושע יב ט)</small>, ואין בין זו לזו ג' מילין, והוא אומר מלך יריחו מלך העי, אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל מלך שהיה בחוצה לארץ, ולא היה קונה לו עיר אחת בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך, מה כתיב וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה <small>(שם ז כא)</small>, מהו אדרת שנער (פורפירורה) [פורפירה] בבליקון, אלא שהיה מלך בבל, וחנוי בארץ ישראל, הוי נחלת צבי צבאות גוים, ואומר אבי תקראו לי <small>(ירמיה ג יט)</small>, מה עסקו של אב, אוהב את הבן, מה עסקו של בן זקוק לתפנוקו של אביו, מאכילו ומשקהו, אף אתם הוי זקוקים לאביכם שבשמים."
            ],
            [
                " [כי תבואו וגו']. מה כתיב למטה מן הענין, ראשית עריסותיכם לה תתרימו תרומה <small>(במדבר טו כ)</small>, הרי מאכל, ומנין משקה, כי תבואו אל ארץ מושבותיכם [וגו'] ויין לנסך <small>(במדבר טו ה)</small>, זש\"ה לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך <small>(קהלת ט ז)</small>, מדבר בשלמה בשעה שבנה בהמ\"ק ושכללו, מה עשה, עשה ז' ימים חנוכה, וחזר ועשה עוד ז' ימים של חג ושכחו לעשות יום הכפורים והיו מצירים, אמר ר' יצחק יצתה בת קול ואמרה לו לך אכול בשמחה לחמך וגו'.  ",
                "ד\"א לך אכול בשמחה לחמך, מדבר בישראל בקרבנות שהיו מקריבים, ושתה בלב טוב יינך בנסכים, אר להם הואיל והקב\"ה מתרצה לכם בקרבנות, שנאמר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח וגו'."
            ],
            [
                " ד\"א כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וגו'. אמר ר' זכאי דשאב, אמרו ישראל רבש\"ע בכל מקום אתה קורא אותה [ארץ כנען וכאן] ארץ מושבותיכם, אמר להם הקב\"ה חייכם לאבותיכם נתתי אותה, לאברהם ליצחק וליעקב, לאברהם אמרתי לזרעך אתן את הארץ הזאת <small>(בראשית כד ז)</small>, ליצחק אמרתי גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות הל וגו' <small>(שם כו ג)</small>, וליעקב אמרתי הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך <small>(שם כח יג)</small>, והבן יורש את האב, לפיכך אמר אליהם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם."
            ],
            [
                " [ד\"א כי תבואו אל ארץ מושבותיכם]. מה כתיב למעלה מן הענין פרשת המרגלים, ויעפילו לעלות אל ראש ההר <small>(במדבר יד מד)</small>, מהו ויעפילו הביאו אפילה, ויאפילו ישבו כולהם באפילה, למה וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה <small>(שם)</small>, שלא עלו עמהם, שנאמר לא משו מקרב המחנה, אמר משה כך אמר הקב\"ה לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם <small>(דברים א מג)</small>, אמר להם משה עכשיו אמרתם אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וגו' <small>(שם שם כח)</small>, מהו המסו, המסיב את לבנו.  ",
                "ד\"א המסו, ר' יהודה בר' סימון חלקו את לבבנו, לשון אליונוסטי אימיסו.  ",
                "ד\"א המסו, אמרו רבותינו מיכן עישרו הרמונים ששנו רבותינו הרמונים משימסו.  ",
                "עם גדול ורם ממנו <small>(דברים א כח)</small>, אמר להם מתחלה חלקתם אותה, ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחמה אנשים לפנינו <small>(שם שם כב)</small>, וכתיב ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים <small>(שם שם כז)</small>, הקב\"ה אומר להם אהבתי אתכם <small>(מלאכי א ב)</small>, והן אומרים בשנאת ה' אותנו הוציאנו <small>(דברים א כז)</small>, אמר ר' יוסי בר' חנינא שונה אותה בשם שר' ישמעאל משל ההדיוט אומר מה בלבך על חבירך מה שבליבי עלי בשנאת ה' אותנו היו דורשים ואומרים תדע לך שהוא שונא אותנו, מלך בשר ודם שיש לו ב' בנים, ויש לו ב' שדות, אחת שקי, ואחת של בעל, למי שהמלך אוהב הוא נותן של שקי, ולאותו ששונא הוא נותן לו אותה של בעל, ארץ מצרים של שקי והיינו בתוכה, וארץ כנעל של בעל, והוציאנו ממצרים [לתת לנו את ארץ כנען], אעפ\"כ ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלות ההרה, ויאמר ה' אלי אמור להם לא תעלו ולא תלחמו <small>(שם שם מא מב)</small>, סבור הייתי לעלות אתכם, ועכשיו לא תעלו, ירידה היא לכם אינה עלייה לכם, אעפ\"כ ותחגרו [איש] נעשיתם כולכם אגודה אחת, ותהינו לעלות ההרה <small>(שם)</small>, מהו ותהינו לעלות ההרה, שהיו אומרים מטיפה לטיפה נתמלא ההין, כתוב אחד אומר ותזידו <small>(שם א מג)</small>, וכתוב אחר אומר ותהינו <small>(שם שם מא)</small>, מהו ותזידו, שהזידו על הניותיו של הקב\"ה."
            ],
            [
                " ויצא האמורי היושב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים <small>(שם שם מג מד)</small>,  ",
                "מה הדבורה הזו כיון שהיא מכה לאדם מיד היא מתה, אף אתם כיון שהיה אחד מהם נוגע בכם מיד היתה נפשו יוצאה. כאשר תעשינה הדבורים, מה הדבורה פורחת, כך היו פורחים עליכם, לשעבר היו שומעים שמעכם ומתים, שנאמר שמעו עמים ירגזון וגו' <small>(שמות טו יד)</small>, עכשיו וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים וגו'. ",
                " ותשובו ותבכו לפני ה' ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם <small>(דברים א מה)</small>, כביכול עשיתן מדת הדין כאילו אכזרי, ולא שמע ה' בקולכם וגו'. ",
                " ויאמר ה' אלי קום לך למסע לפני העם ויבואו ויירשו את הארץ וגו' <small>(שם י יא)</small>, ואם באתי לעשות עמהם משפט אינם נכנסים לארץ, אלא קום לך למסע לפני העם וגו', הוי כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וגו'."
            ],
            [
                " ועשיתם אשה להה' עולה או זבח וגו' <small>(במדבר טו ב ג)</small>. אמר להם הקב\"ה כל מי שמקריב לי קרבן בעולם הזה אינו מקריבו על חנם, אל [אם] מקרבו והוא ערב עלי, אף לעולם הבא הוא זרה לקרב ואני מקבלו והוא ערב עלי, שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות <small>(מלאכי ג ד)</small>.",
                "חסלת הוספה לפרשת שלח\n"
            ]
        ],
        "Korach": [
            [
                "ויקח קרח <small>(במדבר טז א)</small>. זש\"ה אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון <small>(משלי יח יט)</small>, אח נפשע זה קרח, שחלק כנגד משה, ומרד וירד מכבוד שהיה בידו, ואין נפשע אלא מרידה, שנאמר מלך מואב פשע בי <small>(מ\"ב ג ז)</small>, ואומר אז תפשע לבנה <small>(שם ח כב)</small>, ומדינים כבריה ארמון <small>(שם)</small>, שחלק על הקב\"ה ועל משה."
            ],
            [
                " [ד\"א] ויקח. אין ויקח אלא לשון משיכת דברים רכים, שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו, במשה כתיב ויקח משה ואהרן את האנשים האלה וגו' <small>(במדבר א יז)</small>, וכן כתיב קח את אהרן ואת בניו וגו' <small>(שם כ כה)</small>, הוי ויקח קרח, שבדברים רכים משך לבם."
            ],
            [
                " ויקח קרח. על [ידי] מה נחלק, על [ידי] אליצפן בן אחי אביו, שנעשה על משפחתו נשיא, שנאמר ונשיא בית אב למשפחת הקהתי אליצפן בן עויאל <small>(שם ג ל)</small>, אמר קרח ארבעה אחים היו [אחי אבא] , ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל <small>(שמות ו יח)</small>, עמרם הבכור זכה אהרן בנו לכהונה גדולה, ומשה אחיו למלכות, ומי ראוי ליטול השניה, לא השני, ובני קהת עמרם ויצהר, ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות נשיא של משפחתי, והוא עשה בנו של עוזיאל, קטן של אחי אבא יהא גדולי עלי, הרי אני חולק ומבטל כל דבריו כל מה שעשה, לפיכך היתה מחלוקת."
            ],
            [
                " ויקח קרח. מה כתיב למעלה מן הענין, דבר אל בני ישראל [ואמרת אליהם] ועשו להם ציצית <small>(במדבר טו לח)</small>, א\"ל קרח למשה רבינו, משה טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מן הציצית, א\"ל משה חייבת בציצית, א\"ל קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטרין אותה, בית שמלא ספרים, מהו שיהא פטור מן המזוזה, א\"ל חייב במזוזה, א\"ל כל התורה כולה רע\"ה פרשיות יש בה, ואינן פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית, א\"ל דברים אלו לא נצטוית עליהם, אלא מלבך את בודאם, הדה הוא דכתיב ויקח קרח."
            ],
            [
                "ויקח קרח. אין ויקח אלא לשון פליגא שלבו לקחו, שנאמר מה יקחך לבך <small>(איוב טו יב)</small>, הוא שמשה אמר להם המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם וגו' <small>(במדבר טז ט)</small>, כל אותו הענין, עד כמות כל האדם <small>(שם שם כט)</small>, אמרו חכמים חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה קרח, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו <small>(שם ז ט)</small>, וקרח בן יצהר בן קהת, כשאמר משה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת <small>(שם טו לח)</small>, מה עשה, מיד צוה ועשו מאתים וחמשים טליתות של תכלת, ונתעטפו בהן אותן מאתים וחמשים ראשי סנהדראות שקמו על משה, כענין שנאמר ויקומו לפני משה [ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים וגו'] <small>(שם טז ב)</small>, עמד קרח ועשה להם משתה, ונתעטפו כולם בטליתות של תכלת, באו בני אהרן ליטול מתנותיהם, חזה ושוק הימין, עמדו כנגדם ואמרו להם מי צוה אתכם ליטול כך, אמרו משה, ענו הם ואומר לא נין לכם כלום שלא ציוהו הקב\"ה, באו והודיעו למשה, הלך לפייסן, מיד עמדו כנגדו, שנאמר ויקומו לפני משה <small>(שם)</small>, ומי היו אליצור בן שדיאור וחביריו, האנשים אשר נקבו בשמות <small>(שם א יז)</small>, אע\"פ שלא פיסמן הכתוב, נותן את סימניהם, ומתוך המקראות אתה מבין אותם, משל למה הדבר דומה, לבן טובים שגנב כלים מן המרחץ, ולא היה רוצה בעל הגנבה לפרסמו, התחיל נותן סימניו, אמרו לו מי גנב את כליך, אמר בן טובים, בעל קומה, ושיניו נאות, שערו נאה, משנתן סימניו ידעו מי הוא, ואף כאן שסתמן הכתוב, ולא פירש שמותן ובא ונתן את סימניהם, אתה יודע מי הם, נאמר להלן אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם <small>(שם שם טז)</small>, וכתיב ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות <small>(שם שם יז)</small>, וכאן כתיב נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם <small>(שם טז ב)</small>."
            ],
            [
                " ויקח קרח. לקח טליתו והלך ליטול עצה מן אשתו, בשעה שאמר הקב\"ה קח את הלוים מתו בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם וגו', והעבירו תער על כל בשרם <small>(שם ח ו ז)</small>, מיד עשה כך לקרח, התחיל לחזר על כל ישראל, ולא היו מכירים אותו, אמרו לו מי עש לך כך, אמר להם משה, ולא עוד אלא נטלוני בידי וברגלי ומניף אותי, ואומר לי הרי אתה טהור, והביא את אהרן אחיו וקישטו ככלה, והושיבו אהל מועד, מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובניו סגני כהונה, תרומה לכהן, תרומת מעשר לכהן, כ\"ד מתנות כהונה לכהן, מיד ויקהלו על משה ועל אהרן, ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' <small>(במדבר טז ג)</small>, אמר ר' לוי באותה שעה כינס קרח את עדתו ויאמר להם הרביתם עלינו משאוי יותר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת מצרים ולא תחת ידכם, שבכל שנה מתין ממנו חמשה עשר אלף וארבעים וחמש, וביקשו לסקלו, לפיכך וישמע משה ויפל על פניו <small>(שם שם ד)</small>, אמר להם משה לא מלוכה אני מבקש, ולא אהרן כהונה גדולה, שנאמר ואהרן מה הוא כי תלינו עליו <small>(שם שם יא)</small>, אמר משה לפני הקב\"ה רבש\"ע לא כך צויתני, ואתה הקרב אליך וגו' <small>(שמות כח טו)</small>, והם עמדו עלינו להרגנו, א\"ל בוקר ויודע ה' <small>(במדבר טז ה)</small>, (מהיכן) [מהו כן], אמר ר' נתן אמר הקב\"ה אם יתקבצו כל חרטומי העולם וביקשו להפוך את הבוקר לערב לא יוכלו, וכשם שהבדלתי בין אור לחשך, כך הבדלתי אהרן להקדישו קודש קדשים, מיד וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה <small>(שם שם יב)</small>, לא נלך ולא נבא, אין כתיב כאן, אלא לא נעלה, פי כסיל מחתה לו <small>(משלי יח ז)</small>, פתחו פיהם בירידה, לומר שאי להם עלייה, כשם שאמרו, כך מתו, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה <small>(במדבר טז לג)</small>, אמר משה הואיל ולא רצו לבוא, אני אלך אצלם, אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואבירם <small>(שם שם כה)</small>, כשראו אותו התחילו לחרף ולגדף, שנאמר ודתן ואבירם יצאו נצבים <small>(שם שם כז)</small>, וכי יושבין או כורעין או נופלין יוצאין בני אדם, אלא שיצאו הן מחרפין ומגדפין, נאמר כאן יציאה והצבה, ונאמר להלן בגלית הפלשתי יציאה והצבה, דכתיב ויצא איש הבינים [וגו'] ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום <small>(ש\"א יז ד טז)</small> מה יציאה והצבה דהתם חירופין וגידופין, אף יציאה והצבה דכאן חירופין וגידופין לכך פתח משה ואמר אם כמות כל האדם וגו', ותפתח הארץ את פיה וגו' <small>(במדבר טז כט ל)</small>, בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב\"ה מאבד את זכרו, שנאמר ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש <small>(שם שם לה)</small>, אמר ר' ברכיה כמה קשה המחלוקת שב\"ד של מעלה אינן קונסין אלא מבן עשרים שנה, וב\"ד של מטה מבן שלש עשרה שנה, ומחלוקתו של קרח תינוקות בני יומן נשרפו, ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב ונשיהם ובניהם וטפם <small>(שם שם כז)</small>, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה <small>(שם שם לג)</small>, לכך נאמר ויקח קרח."
            ],
            [
                " ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי. ולא כתיב בן יעקב בן ישראל, זש\"ה בסודם אל תבא נפשי <small>(בראשית מט ו)</small>, אלו המרגלים, ובקהלם אל תחד כבודי <small>(שם)</small>, זה קרח, אמר יעקב לפני הקב\"ה, רבש\"ע לא במרגלים ולא במחלוקתו של קרח יזכר שמי, [ל] אותן הרשעים שעתידין להכעיס, ואימתי יתייחד שמי, כשהן מתייחדין לעמוד על הדוכן, בן אסיר בן אביאסף בן קרח בן יצהר [בן קהת] בן לוי בן ישראל <small>(דה\"א ו כב כג)</small>."
            ],
            [
                " ודתן ואבירם <small>(במדבר טז א)</small>. מיכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק טוב לשכנו, דתן ואבירם, שהיו שכנים לקרח, שהיה שרוי בדרום, דכתיב משפחות בני קהת יחנו וגו' <small>(שם ג כט)</small>, דגלו של ראובן סמוך להם, [שנאמר] דגל מחנה ראובן תימנה <small>(שם ב י)</small>, אבל דגל של יהודה היה במזרח, וישככשר וזבולון עמו, [שנאמר] והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה <small>(שם שם ג)</small>, וסמוכין להן משה אהרן ובניו, [שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו] <small>(שם ג לח)</small>, לפי שהיו אלו סמוכין לתורה, לכך זכו להיות בני תורה, דכתיב יהודה מחוקקי <small>(תהלים ס ט)</small>, [וכתיב] ומבני ישככר יודעי בינה לעתים (דה\" יב לב), [וכתיב] ומזבולון מושכים בשבט סופר <small>(שופטים ה יד)</small>, ודתן ואבירם שהיו שכנים לקרח בעל מחלוקת, לקו ואבדו מן העולם."
            ],
            [
                " ויקהל עליהם קרח <small>(במדבר טז יט)</small>. אמר להם, כי כל העדה כולם קדושים [ובתוכם ה'] <small>(שם שם ג)</small>, וכולם שמעו בסיני אנכי ה' אלהיך, ומדוע תתנשאו <small>(שם)</small>, מיד נזדעזע משה, לפי שכבר היה סורחן רביעי בידם, משל לבן מלך שסרח על אביו, ופייס עליו אוהבו פעם שתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך, אמר כמה פעמים אטריח על המלך, אף כן משה, חטאו בעגל, ויחל משה <small>(שמות לב יא)</small>, במתאוננים ויתפלל משה אל ה' <small>(במדבר יא ב)</small>, [במרגלים ויאמר משה אל ה'] <small>(שם יד יג)</small>, ושמעו מצרים וגו' <small>(שם)</small>, במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו, אמר כמה אוכל להטריח לפני המקום, לפיכך וישמע משה ויפל על פניו <small>(שם טז ד)</small>."
            ],
            [
                " וידבק אל קרח ואל כל עדתו לאמר בוקר [ויודע ה' את אשר לו] <small>(שם שם ה)</small>, מה ראה לומר בוקר ויודע ה', אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה, לפיכך אמר בוקר, שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה, אמר להם אין [לי] רשות ליכנס עכשיו, אין לפניו לא אכילה ולא שתיה, אלא בשבילנו על שאכלנו ושתינו.  ",
                "ד\"א בוקר. אמר משה גבולות חלק להם הקב\"ה בעולמו, יכולים אתם לערב בוקר לערב, והוא דכתיב בתחלה ויהי ערב ויהי בוקר <small>(בראשית א ה)</small>, ויבדל אלהים בין אור ובין החושך, כך הבדיל ישראל מן האומות [שנאמר] ואבדיל אתכם מן העמים <small>(ויקרא כ כו)</small>, וכך הבדיל אהרן, [שנאמר ויבדל אהרן] להקדישו קדש קדשים הוא ובניו <small>(דה\"א כג יג)</small>, אם יכולים אתם לערב אותם הבדלות שהבדיל בין היום ובין הלילה, אתם יכולים לבטל את זו, לכך אמר להם בוקר ויודע ה' את אשר לו, כבר הוא מתוקן, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו."
            ],
            [
                " זאת עשו קחו לכם מחתות [קרח וכל עדתו] ותנו בהן אש <small>(במדבר טז ו ז)</small>. מה ראה לומר להם כך, אמר להם בדתי העובדי כוכבים טעיות הרבה יש, (ונימתרין) [ונימוסין] הרבה, וכומרין הרבה, כולם מתקבצין בבית אחד, ואני אין לי אלא ה' אחד, ותורה אחת, ומשפט אחד, ומזבח אחד, כהן גדול אחד, ואתם מאתים וחמשים איש, מבקשים כהונה גדולה, אף אני רוצה בכך, לכך אתה וכל עדתך הנועדים על ה' <small>(במדבר טז יא)</small>. זאת עשו קחו לכם מחתות, הרי לכם תשמיש חביב מהכל, היא הקטורת חביבה מן הקרבנות, וסם המות ניתן בתוכה, שבה שרפו נדב ואביהוא, לפיכך התרה בהן, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש וגו' <small>(שם שם ז)</small>, כבר הוא בקדושתו, והיה האיש אשר יבחר ה', כבר הוא שמי שיבחר ה' הוא הקדוש, אלא אמר להם משה, הרי אני אומר לכם שלא תחייבו בנפשותיכם חמשים ומאתים שאתם מקריבים מי שיבחר מכם יצא חי, וכולכם אבודין."
            ],
            [
                "רב לכם בני לוי <small>(שם שם ז)</small>. הרי אמרתי לכם, לא טיפשין היו, שכך התרה בהם וקיבלו עליהם, הם חטאו על נפשותם, שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשות <small>(שם יז ג)</small>, וקרח שפיקח היה מה ראה לעשות שטות זו, אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו, שמואל ששקול כמשה ואהרן, ועשרים וארבע משמרות עומדות מבניו, שכולן מתנבאין ברוח הקודש, [שנאמר] כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי (אלהים) [האלהים] להרים קרן <small>(דה\"א כה ה)</small>, אמר אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני, ואני אובד ולא ראה יפה, לפי שבניו עומדין בתשובה ויוצאין מהן, כך היה רואה, לכך נשתטה לבוא לאותה חוקה ששמע מפי משה שכולם אבודין ואחד פלט, והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש."
            ],
            [
                " ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי <small>(שם טז ח)</small>. יש לך אדם שמדבר עם יוסף, ואומר לשמעון שמע, ישאומרים שהיה מבקש שיחזור בו ואמר לפניו דברים רכים, כיון שראה שלא שמע לו, אמר עד שלא ישתתפו אחרים עמו יחזרו בהן, התחיל לזרז בהם שמעו נא בני לוי, הקטון הוא הכבוד שבידכם, המעט מכם וגו' <small>(שם שם ט)</small>, חזר על קרח, ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך <small>(שם שם י)</small>, שהיה הגדול בשבט שנעשו אחיו טפילה לו."
            ],
            [
                " לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' <small>(שם שם יא)</small>. המחלוקת הזו שאתם עושים אותה כנגדינו, אינה אלא כנגד הקב\"ה, משל למלך שהיו לו עבדים הרבה, רצה לעשות אחד מהם בר חורין, ליתן לו זמורה, חזר ועשה אותו סנקליטין, עמדו חביריו כנגדו, אילו הוא עצמו עשה בר חורין ונטל לעצמו אותה גדולה, יפה עמדו כנגדו עכשיו שרבו עשה לו, כל מי שעומד כנגדו לא כנגד רבו עומד, אף כך אמר להם משה, אילו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה, יפה עשיתם שנתרעמתם עליו, הקב\"ה נתן לו, שהמלכות והגדולה שלו, כל מי שעומד על אהרן אחי, לא על הקב\"ה הוא חולק, לפיכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו <small>(במדבר טז יא)</small>, בא וראה חסידותו של אהרן הצדיק, בשעה שהציק משה על אהרן שמן המשחה, נזדעזע אהרן ונבעת, אמר לו למשה אחיו שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן המשחה, ומעלתי ונתחייבתי כרת, שנאמר על בשר אדם לא ייסך <small>(שמות ל לב)</small>, לפיכך העיד עליו הקב\"ה, הנה מה טוב ומה נעים וגו', כשמן הטוב [על הראש] יורד על הזקן זקן אהרן וגו', כטל חרמון וגו' <small>(תהלים קלג א ב ג)</small>, הקיש שמן המשחה לטל חרמון, מה טל חרמון אין בו מעילה, כך שמן המשחה שעל ראש אהרן אין בו מעילה, לפיכך כתיב הנועדים על ה'."
            ],
            [
                " [ואהרן מה הוא כי תלינו עליו] <small>(במדבר טז יא)</small>. כל הדברים האלו פייס משה לקרח, ואין אתה מוצא שהשיבו דבר, לפי שהיה פיקח ברשעו, אמר אם אני משיבו יודע אני שהוא חכם גדול, עכשיו יקפחני בדבריו ומקלקלני ואני מתרצה לו בעל כרחי, מוטב שלא אזקק לו, כיון שראה משה שאין בו תועלת, פירש הימנו, וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם <small>(שם שם יב)</small>, אף הם עמדו ברשען, ולא נזדקקו להשיבו, ויאמרו לא נעלה <small>(שם)</small>, פיהן הכשילן לרשעים, וברית כרותה לשפתים, וירדו להם לשאול, שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה <small>(שם שם לג)</small>, לאחר שירדו חיים שאולה מתו."
            ],
            [
                " המעט כי העליתנו וגו' <small>(שם שם יג)</small>. על מה אתה מתרברב עלינו, מה טובה עשית עמנו, הוצאתנו מארץ מצרים שהיא כגן ה', ובארץ כנען לא הכנסתנו, אלא הרי אנו מתים במדבר, והנגף משתלח בנו בכל יום, העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה <small>(שם שם יד)</small>."
            ],
            [
                "ויחר למשה מאד <small>(שם שם טו)</small>. מצטער למה, שהאדם דן עם חבירו מתווכח עמו ומשיבו יש שם נחת רוח, ואם אינו משיבו הרי זה צער גדול."
            ],
            [
                " ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם <small>(שם)</small>. אל תקבלם בתשובה, היה צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם, מהו אל מנחתם, כך אמר לפני הקב\"ה, רבש\"ע יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריב, [שנאמר] מלבד עולת התמיד ומנחתה ונסכה <small>(במדבר כח לא)</small>, והיתה של כל ישראל קריבה, הואיל ופירשו אילו מבניך, אל תסתכל בחלקם, תניחנו האש ולא תאכלנו."
            ],
            [
                " לא חמור אחד מהם נשאתי <small>(שם טז טו)</small>. מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי, בנוהג שבעולם דם שהוא עשה בהקדש נוטל שכרו מן ההקדש, בשעה שהייתי יורד ממדין דמצרים, היה דרכי ליטול מהם חמור, שבשביל צורכיהם אני יורד ולט נטלתי, וכן שמואל הצדיק אמ הננו ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי (ואת חמור) [וחמור] מי לקחתי <small>(ש\"א יב ג)</small>, שור שהייתי מקריב לקרבנותיהם, ומבקש רחמים עליהם, וכן למשוה עליהם מלך משלי היה, שנאמר עגלת בקר תקח בידך וגו' <small>(שם טז ב)</small>, וכן הוא אומר כי זבח היום לעם בבמה <small>(שם ט יב)</small>, ולא נטלתי משלהם, ובשעה שהייתי חוזר ועושה את דיניהם וצורכיהם והולך וסובב עיירות, שנאמר והלך מדי שנה בשנה וגו' <small>(שם ז טז)</small>, דרך העולם בעלי דינין הולכין אצל הדיין, ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום, וכן אמר משה לישראל כי יהיה להם דבר בא אלי <small>(שמות יח טז)</small>, ואני לא עשיתי כן, אלא אני מטריח והולך אצלם, ולא הרעותי (לאחד) [את אחד] מהם <small>(במדבר טז טו)</small>, שלא חייבתי את הזכאי, ולא זכיתי את החייב, כשראה משה שעמדו בגאותם ובמרדיהם, ויאמר משה ל קרח אתה וכל עדתך וגו', וקחו איש מחתתו וגו', ויקחו איש את מחתתו וגו' <small>(שם שם ט זיז יח)</small>, הלך קרח כל אותה הלילה, והיה מטעה את ישראל, ואומר להם מה אתם סבורים שאני עוסק ליטול הגדולה לעצמי, אני מבקש שתהא הגדולה חוזרת על כולנו, שמשה נטל גדולה לעצמו, וכהונה גדולה נתן לאהרן אחיו לחק עולם, והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי לו, עד שנשתתפו עמו, מנין שבשעה שנכנסו ובאו עמו, מיד וידבר ה' וגו', הבדלו וגו', ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחות לכל בשר וגו' <small>(שם שם כ כא כב)</small>, אמרו לפניו רבש\"ע, מלך שמרדה עליו מדינה, שעמדו וקיללו את המלך, או שלוחיו עשרה או עשרים מהן, משלח לגיונותיו, ועושה בה אנדרולומוסיא, והורג הטובים עם רעים, לפי שאינו מכיר בהם, מי מרד ומי לא מרד, מי כיבד את המלך וי קיללו, אבל אתה יודע מחשבותיו של כל אדם, ומה הלבבות והכליות יועצות, ואתה יודע מי חטא ומי לא חטא, ואתה יודע רוח של כל אחד ואחד, לכך נאמר אל אלהי הרוחות לכל בשר, אמר להם הקב\"ה יפה אמרתם, אני מודיע את הדבר מי חטא ומי לא חטא."
            ],
            [
                " וידבר ה' [וגו'] דבר אל העדה לאמר העלו מסביב <small>(שם שם כג כד)</small>. אע\"פ ששמע משה מפי הגבורה, לא אמר להם העלו, עד שהלך והתרה בהם, שנאמר ויקם משה וילך וגו' <small>(שם שם כה)</small>, להודיע רשעתן, שאע\"פ שהלך משה ברגליו אצלם, הרשעים קשים לרצות, מה עשו לא רצו לצאת מאהליהם כנגדו, כיון שראה משה כך, אמר עד כאן היה עלי לעשות."
            ],
            [
                " [סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה] <small>(שם טז כו)</small>. שנו רבותינו ארבעה נקראו רשעים,  ",
                "הפושט ידו על חבירו להכותו, אע\"פ שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך <small>(שמות ב יג)</small>, הכית לא נאמר אלא למה תכה.<br> והלוה ואינו משלם, שנאמר לוה רשע ולא ישלם <small>(תהלים לז כא)</small>. <br>[ומי שיש לו עזות פנים ואינו מתבייש מגדול הימנו, שנאמר העז איש רשע בפניו <small>(משלי כא כט)</small>]. <br>ומי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר סורו נא מעל אהלי [האנשים] הרשעים <small>(במדבר טז כו)</small>, ",
                " ושניהם היו בדתן ואבירם, עזות פנים, ומחלוקת, מחלוקת באותיותיה נדרשות, מ' מכה, ח' חרם, ל' ליקוי, ק קללה, ת' תועבה. ויש אומרים תכלית, כלייה מביא לעולם."
            ],
            [
                " ויעלו מעל משכן קרח <small>(שם שם כז)</small>. כיון שראו כך שנסתלקו ישראל מסביבותיהם, יצאו מחרפין, שנאמר יצאו נצבים <small>(שם)</small>, ולהלן ויגש הפלשתי השכם והערב <small>(ש\"א יז טז)</small>, פתח משה ואמר, בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו' <small>(במדבר שם כח)</small>, משל למה הדבר דומה, לשושבין בתו של מלך, שהיו עדותיה בידו, עמד אחד מן המסובין כנגדו, וקילל את השושבין, [ואמר] לא היו בתולין לבתו של מלך, עמד השושבין כנגד המלך ואמר לו [אם] אין אתה מוצא זה להרגו בפני הכל, אף אני אומר בודאי לא היו בתולים לבתו של מלך, מיד אמר המלך מוטב לי להרוג את זה, שלא יוציא השושבין שם רע על בתי, כך קרח נחלק על משה, ואמר בלבו ומעצמו אמר משה אל כל הדברים האלה, פתח ואמר כי בזאת תדעון כי ה' שלחני אם כמות כל האדם, ואף אני אומר לא ה' שלחני ומלבי אמרתי."
            ],
            [
                "ויהי ככלותו לדבר [וגו'] ותקבע האדמה אשר תחתיהם <small>(במדבר טז לא)</small>. שמכל מקום שהוא רוצה הוא מצמיח את הפורענות.",
                "וירדו הם וכל אשר להם וגו' <small>(שם שם לג)</small>. יש אומרים חיים נידונין עד עכשיו.",
                "ותכס עליהם הארץ <small>(שם)</small>, הם אבדו אבל לא סררותם, אבל נעשו תחתיהם שרים אחרים.  ",
                "וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם <small>(שם שם לד)</small>, שהיו צווחין למשה משה רבינו הצילנו. ",
                " ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת <small>(שם שם לה)</small>, אלו היו נבלעים, ואלו היו נשרפים וקרח עומד בין השרופים ,שאמר משה, ואתה ואהרן איש מחתתו <small>(שם שם יז)</small>, וקרח לקח יותר מן כולם, שנשרף ונבלע, ולמה נעשה בו שני דינים, שאילו נשרף ולא נבלע, היו הבלועים מתרעמים ואומרים שלא הביא עלינו את כל הפורענות אלא קרח, והרי הן בלועין והוא ניצול, ואילו היה נבלע ולא נשרף, היו השרופין מתרעמין ואומרים שלא הביא עלינו את כל הפורענות הזו אלא קרח, והרי הן שרופין והוא ניצול, לפיכך נידון בשתי מיתות, ליהטו האש תחלה לעין כל השרופים, שבידו היה המחתה, ובה הקטורת, וקיפלתו האש כדור, האש מגלגלת בו, עד שהביאתו לפי הארץ לבין הבלועים, שנאמר ותפתח הארץ את פיה <small>(שם שם לב)</small>."
            ],
            [
                " ואון בן פלת <small>(שם שם א)</small>. למה נקרא שמו און, שלן באנינות כל ימיו. בן פלת, בן שנעשו לו פלאות, אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו, ואמרה ליה מה לך בהדין פלוגתא, אי אהרן כהנא רבא, אנת תלמידא, [אי קרח כהנא רבא את תלמידא], אמר לה ידענא דכולה כנישתא קדישא, דכתיב כי כל העדה כולם קדושים <small>(שם שם ג)</small>, מה עבדא אשקיתיה חמרא ארויתיה ואגניתיה בערסיה, והוה יתבא היא אבבא [דביתא], וסתריה לזייה, כל מאן דאתי בשביל און בעלה חזיה והדר, אדהכי והכי נבלעו, היינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה <small>(משלי יד א)</small> זו אשתו של און, ואולת בידיה תהרסנה <small>(שם)</small>, זו אשתו של קרח."
            ],
            [
                " ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קריאי מועד <small>(במדבר טז ב)</small>, שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, אנשי שם <small>(שם)</small>, שהיה להם שם בכל [העולם].  ",
                "וישמע משה <small>(שם שם ד)</small>. מה שמועה שמע, שחשדוהו מאשת איש, שנאמר ויקנאו למשה במחנה <small>(תהלים קו טז)</small>, אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב מלמד שכל אחד ואחד קינא לאשתו ממשה."
            ],
            [
                " דרש רבא [מה דכתיב] שמש ירח עמד זבולה <small>(חבקוק ג יא)</small>, מלמד שעלו שמש וירח לזבול, ואמרו לפניו רבש\"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא, ואם לאו לא נצא, עד שזרק בהם חצים, אמ להם לכבודי לא מחיתם, לכבוד בשר ודם מחיתם, והאידנא עד דמחו להו לא נפקי."
            ],
            [
                " דרש רבא מאי דכתיב ואם בריאה יברא ה' <small>(במדבר טז ל)</small>, למאי אילימא למיברייה ממש, והכתיב ואין כל חדש תחת השמש <small>(קהלת א ט)</small>, אלא לקרובי פיתחא, ובני קרח לא מתו <small>(במדבר כו יא)</small>, תנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו [ואמרו שירה], אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזילנא באורחא ואמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך בלועי דקרח, אזלי וחזאי תרי ביזעי דקא נפקי קיטרא מינייהו, שקלי גבבא דעמרא ואמשייה במיא, ואותבה בריש רומחא ואיחרך, ואמר לי אצית מאי שמעת, שמעי דהוו קא אמרי משה ותורתו אמת והן בדאין, ולעתיד לבא הקב\"ה עתיד להוציאם, ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל <small>(ש\"א ב ו)</small>.",
                "חסלת פרשת קרח\n"
            ]
        ],
        "Appendix to Korach": [
            [
                " ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו' <small>(במדבר טז א)</small>. ילמדנו רבינו מהו להציל כתבי הקדש בשבת, כך שנו רבותינו, כל כתבי קודש מצילין ותן מפני הדליק בשבת, בין שקורין בהן, ובין שאין קורין בהן, אבל ספרי מינין, אני קורט אזכרותיהן ושורף את השאר, א\"ל ר' טרפון אקפח את בני שאם יפלו ספרי מינין לתוך ידי, שאני שורפן עם אזכרותיהן, ואם יהא אחד רודף אחרי, שאני בורח לבית עובדי ע\"ז, ואיני בורח לבית המינין, שעובדי ע\"ז אינן מכירין את הקב\"ה וכופרין בו,[והללו מכירין וכופרין בו], ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט וגו' <small>(תהלים קלט כא)</small>, מי גרם לקרח לאבד מן העולם, אינו אלא שפירש למינות, וחלק על משה ועל אהרן, מנין ממה שקראו בענין ויקח קרח וגו'."
            ],
            [
                " ויקח קרח. זש\"ה אח נפשע מקרית עוז ומדנים כבריח ארמון <small>(משלי יח יט)</small>, מדבר בקרח, אח נפשע מקרית עוז, זה קרח שפשע בתורה שהיא קרית וזו של הקב\"ה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן <small>(תהלים כט יא)</small>, ועשה מריבה עם משה, שנאמר ומדנים כבריח ארמון, מהו כבריח, שהעלה הארץ בריחיה בעדן, ומי גרם לו לבוא לכל הקלון הזה, אלא שחלק על משה ואהרן, ומה היה אומר, ראו מה בן עמרם עושה, נתן את הכהונה לאחיו אהרן, ונטל את המלכות לעצמו, ועשה אותו (כתף) אורגטיס, שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו <small>(במדבר ז ט)</small>, שהיה טוען בארון, התחיל חולק עליהם ואומר לא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול, ולא תורה ניתנה מן השמים, כיון ששמע משה כך התחיל הולך לו אצל הקב\"ה, א\"ל אוותר על בזיוני, ועל בזיונו של אהרן, ועל בזיונה של התורה אני תובע, שנאמר בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו' <small>(שם טז כח)</small>, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה וגו' <small>(דברים ד מד)</small>, משל לשושבינה של בת המלך, שביקש בני פיקון [צ\"ל בניפיקון] מן המלך, אמר למלך אם אינך תובע בני פיקון [צ\"ל בניפיקון] שלי, אף אני אומר שלא היה לבתך בתולים, כך אמר משה לפני הקב\"ה, אם מתים הם על מטותם, כדרך שכל בני אדם מתים, והרופאים עולים ומבקרים אותם, כדרך שכל החולים מתבקרים, אף אני כופר ואומר ודאי אין תורה ניתנה מן השמים, שנאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו' <small>(במדבר טז כט)</small>."
            ],
            [
                " זהו אח' מג' נביאים שאמרו בלשון הזה, אליהו ומיכה ומשה, ואליהו מהו אמר, ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים <small>(מ\"א יח לו לז)</small>, ואם אין אתה עונה אותי, אני אומר ואתה הסבות את לבם אחורנית <small>(שם)</small>, וכן מיכה מהו אומר לאחאב, אם שוב תשוב בשלום <small>(שם כב כח)</small>, אף אני אומר לא דבר ה' בי <small>(שם שם)</small>, ומשה אף הוא אומר אם כמות כל אדם וגו', אף אני אומר לא ה' שלחני, א\"ל הקב\"ה משה מה אתה מבקש, א\"ל משה רבש\"ע אם בריאה יברא ה' וגו' <small>(במדבר טז ל)</small>, אם בראת פה לארץ מתחלת ברייתו של עולם הרי יפה, ואם לאו יברא ה' עכשיו פה, א\"ל הקב\"ה וכך אמרת ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור <small>(איוב כב כח)</small>."
            ],
            [
                " ותפתח הארץ את פיה ותבלע וגו' <small>(במדבר טז לב)</small>. ר' יהודה אומר באותה שעה נפתח לארץ פיות הרבה, שנאמר בקרב כל (הארץ) [ישראל] <small>(דברים יא ו)</small>, א\"ל ר' נחמיה והרי כתיב ותפתח האטרץ את פיה ותאכל אותם וגו', א\"ל והיאך את מקיים בקרב כל (הארץ) [ישראל], אלא שנעשית הארץ כמשפך, וכל איכן שהיה אחד מהן עומד ממנו היה מתגלגל ובא ויורד עמו, נמצאת מקיים בקרב כל (הארץ) [ישראל], נמצאת מקיים ותפתח הארץ את פיה, ומהו ואת כל היקום אשר ברגליהם <small>(דברים יא ו)</small>, זה הממון שהוא מעמיד את הרגלים.  ",
                "רבותינו אומרים אפי' היה להם כלים ביד הכובס, היו מתגלגלים ובאים ונבלעין עמהם. אמר ר' שמואל בר נחמני אפי' מחט שהיה שאולה ביד ישראל מידם, אף היא היתה נבלעת עמהם, שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה <small>(במדבר טז לג)</small>, כיון שהיו נבלעים היו מצווחים ואומרים משה מלך ונביא ואהרן כהן גדול, ותורה ניתנה מן השמים, והיה קולן הולך בכל מחנה ישראל, שנאמר וכל ישראל אשר סביבותיהם נסו לקולם וגו' <small>(שם שם לד)</small>, כל כך למה לפי שחלק על הקב\"ה, ואעפ\"כ לעתיד לבוא הן עתידים לעלות, ר' יהודה בן בתירא שונה שיש להם חלק לעולם הבא, מה כתיב בהו ויאבדו מתוך הקהל <small>(שם שם לג)</small>, ונאמר בדוד תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי <small>(תהלים קיט קעו)</small>, מה אבידה שכתב בדוד היא עתידה להתבקש, אף אבידה זו עתידה להתבקש, וכן אתה מוצא שחנה מתפללה עליהן בתפלה, שנאמר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל <small>(ש\"א ב ו)</small>."
            ],
            [
                " ד\"א ויקח קרח וגו'. זש\"ה אח נפשע מקרית עוז ומדנים כבריח ארמון <small>(משלי יח יט)</small>, אח נפשע מקרית עוז, אמר ר' אחא זה קרח שהיה מסובלי הארון, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו <small>(במדבר ז ט)</small>, והוא היה גדול מכל השבט ופשע אך בארון, שנאמר אח נפשע מקרית עוז, ואין עוז אלא ארון, שנאמר ויתן לשבי עוזו וגו' <small>(תהלים עח סא)</small>.",
                "חסלת הוספה לפרשת קרח\n"
            ]
        ],
        "Chukat": [
            [
                " זאת חקת התורה <small>(במדבר יט ב)</small>. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב\"ה, שברא את עולמו בחכמה ובתבונה, ולנפלאותיו אין חקר, ולגדולתו אין מספר, וכונס כנד מי הים, ונותן באוצרות תהומות <small>(תהלים לג ז)</small>, ומהו כונס כנד מי הים, בשעה שברא הקב\"ה את העולם, אמר לו לשר של ים, פתח פיך ובלע כל מימי בראשית, אמר לפניו רבש\"ע דיי שאעמוד בתוך שלי, והתחיל לבכות, בעט בו והרגו, שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב <small>(איוב כו יב)</small>, [את מוצא ששר של ים רהב שמו, מה עשה הקב\"ה כבשן ודרכן], וכך קיבלן הים, שנאמר ודורך על במתי ארץ ה' [אלהי] צבאות שמו <small>(עמוס ד יג)</small>, ושם להן חול בריח ודלתים, שנאמר ויסך בדלתים ים <small>(איוב לח ח)</small>, ואומר האותי לא תיראו נאם ה' [אם מפני לא תחילו] אשר שמתי חול גבול לים <small>(ירמיה ה כב)</small>, ואומר עד פה תבא ולא תוסיף <small>(איוב לח יא)</small>, אמר לו הים רבש\"ע אם כן יתערבו מימי המתוקין במלוחין, א\"ל לאו, כל אחת ואחת יש לו אוצר בפני עצמו, שנאמר נותן באוצרות תהומות <small>(תהלים לג ז)</small>, ואם תאמר שזה תימה גדול שאין מתערבין מימיהן, הרי פרצוף שברא הקב\"ה בבני אדם מלא הסיט, יש בו כמה מעיינות ואינן מתערבין זה בזה, מי עינים מלוחים, מי אזנים שמנים, מי החוטם סרוחין, מי הפה מתוקין, מפני מה מי עינים מלוחין, שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה, מיד היה מסתמא, אלא על שהן מלוחין פוסק ואינו בוכה, מפני מה מי אזנים שמנים, שבשעה שאדם שומע שמועה קשה (אילמלא) [אלמלי] תופשה באזניו מתקשרת בלבו ומת, ומתוך שהן שמנים מוציא בזה ומכניס בזה, מפני מה מי החוטם סרוחין, שבזמן שאדם מריח ריח רע אם לא מי החוטם סרוחין שמעמידים אותו מיד מת, ומפני מה מי הפה מתוקין, פעמים שאדם אוכל אכילה שאינה מתקבלת בלבו ומקיאה, ואם לא מי הפה שמתוקין, אין נפשו חוזרת עליו, ועוד שהוא קורא בתוה, שכתיב בה ומתוקים מדבש ונופת צופים <small>(שם יט יא)</small>, לפיכך מי הפה מתוקים, והרי דברים קל וחומר, ומה מלא הסיט יש בו כמה מעיינות ואינם מתערבים, הים הגדול על אחת כמה וכמה, שנאמר זה הים (הגדול) [גדול] ורחב ידים וגו' <small>(שם קד כה)</small>, ללמדך שבכל עושה הקב\"ה את שליחותו, ולא ברא דבר אחד לבטלה, ופעמים שעשה הקב\"ה שליחותו על ידי [צפרדע, ועל ידי יתוש, ועל ידי צרעה, ועל ידי] עקרב, אמר רבי חנן דציפורי, מעשה בעקרב אחד הלך לעשות שליחותו בעבר הירדן, וזימן לו הקב\"ה צפרדע אחת ועבר עליה, והל אותו עקרב ועקץ אדם ומת. ומעשה בקוצר אחד שהיה עומד וקוצר בבקעת בית טופח, כיון שבא השרב, נטל עשב (קצרו) [קשרו] בראשו, אתא עליה חד חיויא גבר קטליה, עבר עליה חד חבר חמא חיויא קטילן, א\"ל מאן קטיל האי חיויא, א\"ל אנא, אסתכיל בעשבא דברישיה, א\"ל מרים את עשבא דברישיך, א\"ל אין, כיון דארים יתיה, א\"ל את יכול מרים הדין חיויא בהדין חוטרא, א\"ל אין, עביד הכי קרב לגביה לא הספיק ליגע בו עד שנשר איברים איברים.  ",
                "ר' ינאי היה יושב ושופט בפתח עירו, ראה נחש מרתיע ובא לעיר, כד מוקמין ליה מהכא, הוה אזיל להכא, אמר כמדומה אני שזה הולך לעשות שליחותו, כיון שנכנס לעיר נפל הברה בעיר, פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת.  ",
                "מעשה בשני בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אחד פיקח ואחד סומא, ישבו לאכול פשטו ידיהם לעשבי השדה ואכלו, זה שהיה פיקח נסתמא, וזה שהיד סומא נתפקח, לא זזו משם עד שזה נסמך על זה שהיה סומכו.  ",
                "מעשה באחד שהיה הולך מארץ ישראל לבבל, כשהיה אוכל ראה שני צפורים מתנצים זה עם זה, הרג אחד מהן את חבירו והלך והביא עשב, [והניחו על פיו] והחייהו, הלך אותו האיש ונטל אותו עשב שנפל מן הצפור והלך להחיות בו את המתים, כשהגיע לסולמה דצור, מצא ארי מת מושלך, הניח העשב על פיו והחייהו, עמד הארי ואכלו, מתלא אמר טב לביש לא תעביד ובישא לא מטי לך.  ",
                "מעשה בשיחין באחד סומא שירד לטבול במים במערה, נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא, טיטוס הרשע נכנס לבית קודש הקדשים, כשהוא מחרף ומגדף עמד וגידר את הפרוכת, ונטל ס\"ת והוציאה והציעה, והביא שתי זונות ועבר עליהן, שלף חרבו וקצץ את (הפרוכת) [הספר], נעשה נס והתחיל הדם מבצבץ ממנו, התחיל משתבח לומר שעצמו הרג, התחיל מתגבר והולך, כיון שהגיע לים, התחיל הים הולך וסוער, אמר אלהיהן של אלו אין לו כח אלא בים, עמד פרעה וטבעו בים, וכן לסיסרא, עכשיו אם הוא רוצה הרי היבשה בינו לביני, ונראה מי נוצח, אמר הקב\"ה רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע, בריה קלה פחוה שבבריותי אני משלח בך לבערך מן העולם, נכנס יתוש בחוטמו ומת במיתה משונה, למה נקרא שמה בריה שפלה, שמכניס ואינו מוציא.  ",
                "ופעמים על ידי צרעה, דכתיב ושלחתי את הצרעה לפניך <small>(שמות כג כח)</small>, אמרו רבותינו כששלח הקב\"ה את הצרעה לפני ישראל להרוג האמוריים, ראה מה כתיב בהן, ואנכי השמדתי את האמורי [מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים וגו'] <small>(עמוס ב ט)</small>, היתה נכנסת בעינו של ימין, ושופכת ארסה בו, והיתה מתבקע ונופל ומת, שכן דרכו של הקב\"ה לעשות שליחותו על ידי דברים קלים לכל המתגאים עליו, שולח להם בריה קלה ליפרע מהם, להודיען שאין גבורתן אלא ממנו, ולעתיד לבא הקב\"ה עתיד ליפרע מן האומות עובדי כוכבים על ידי דברים קלים, שנאמר והיה ביום ההוא ישרוק [ה'] לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר (בקצה ארץ) [בארץ] אשורו באו ונחו כלם וגו' <small>(ישעיה ז יח יט)</small>."
            ],
            [
                " שאילתא דמחייבין דבית ישראל לאפרושי מן מידעם מסאב, שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור <small>(ויקרא כ כה)</small>, ולא מיבעיא מן [מדעם] מסואבא דאסיר, אלא אפי' מני דאיבשיל בהו מדעם מסואבא אסיר לישראל לבשולי בהון, עד דפליט להו כל חד וחד, שנאמר כל [דבר] אשר יבא באש [תעבירו באש וטהר] <small>(במדבר לא כגכ)</small>, כגון השפודין והאסכלאות, דאשתמשו בהו עובדי כוכבים, לא משתריין עד דעיילין בנורא, כדתנן השפוד והאסכלא מלבנן באור, עד כמה מלבנן, [אמר ר' מני] עד שתשיר קליפתן. היורות והקומקמסין ומחמי חמין, דתשמישן על ידי רותח, צריך לפלוטינהו על ידי האור ברותחין, ואע\"פ דקומקמסין לאו דירכא לבשולי בה, זימנין דלא משכח מנא מקרי ומבשל בהו. יורה שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה, לא צריך לפלוטיה, דתנן כוספן של עובדי כוכבים (פי' פסולת של תמרים שעשו מהן שכר וחולטין אותן בחמים), אם הוחמו חמיו ביורה גדולה אסור, ביורה קטנה מותר, ואיזו היא יורה קטנה, [אמר ר' ינאי] כל שאין ראש צפור דרור יכול ליכנס בתוכה, והיכי מפליט להו ברותחין, [אמר ר' הונא] מניח יורה קטנה בתוך יורה גדולה, ויורה גדולה מאי, כי הא דהאי דודא דהוה ליה (למר) [לרב] עוקבא עבד לה גדנפא דליישא, ומליא מיא וארותחיא, וכפה צריך למשריא בגוה דדודא ופלוטיה. קערות תשמישן בכלי שני הן, כי נטל מדודא ושדי עלייהו שפיר דמי, ואע\"ג דמפליט להו, צריך לאטבולינהו בנהרא, דתניא וכולן צריכין טבילה במקוה של ארבעים סאה והדר משתמש בהו ישראל, מנה\"מ אמר רבא דאמר קרא כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, אך במי נדה יתחטא וגו' <small>(במדבר לא כג)</small>, הוסיף הכתוב טהרה אחרת, ותני בר קפרא ממשמע שנאמר אך במי נדה יתחטא, שומע אני שצריך הזאה שלישי (ורביעי) [ושביעי], ת\"ל וטהר, אם כן מה ת\"ל מי נדה, מים שנהדה טובלת בהן, וכמה [הם] ארבעים סאה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו הלוקח כלים חדשים מן השוק מן העובד כוכבים צריכין טבילה, [דהא] ישנים מלבנן והוו להו כחדשים, אפי' הכי צריכין טבילה, מתקיף לה רב ששת א\"כ אפי' סתם כלי, אמר רבא כלי סעודה האמורין בפרשה, דכתיב כל [דבר] אשר יבא באש וגו' <small>(במדבר לא כג)</small>. רב יצחק בר יוסף (וכן) [זבן] ההוא מנא דמרדתא חדתא סבר לאטבולא, א\"ל ההוא הרבנן ור' יעקב שמו, הכי אמר ר' יוחנן כלי מתכות האמורין בפרשה, שנאמר אך את הזהב ואת הכסף <small>(שם שם כב)</small>, אבל הני מני דפחרא נינהו חדשין אין צריכין טבילה, ישנים לא מיפלטין, דאשכחינן גבי חטאת וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר <small>(ויקרא ו כא)</small>.  ",
                "ברם צריך למימר הני קערות דקוניא דאשתמשו בהו ברותחין, מי אית להו פליטא או לא, משום דמעיקרינהו כלי חרס נינהו, ושעינהו בקוניא מי מיגין ההוא שיעתא דקוני אעליהון ולא בלע חרש, משום דקוניא מתכת הוא וסגי ליה בפליטה, או דילמא לא מיגין ובלע חרס ולית ליה תקנתא, תא שמע דבעו מניה ממרימר, לענין חמץ בפדח, הני (מילי) מני דקוניא מי אית להו פליטה ושרי לאישתמושי בהון בפסחא או לא, דאית בהון גרטופני, לא קא מבעיא לון, דהא בלע במקום קרטופני, יורקא לא קמבעיא לן דמצרף, כי קא מיבעיא לן חיור או אוכם, אמר להו (הוינא) [חזינא] להו דכי רמו בהו חמימי מידיית גבייהו ש\"מ בלעי, הלכך ככלי חרס דמיין, והני מילי לענין חמץ בפסח ולענין תשמיש עובד כוכבים דתשמישייהו ברותח, אבל לענין יין נסך דתשמישתיה בצונן, יורקא אסור משום דמצרף, אוכמא וחיורא אית בהו קרטופני אסור, לית בהו קרטופני, בשיכשוך בעלמא סגי להו, [אלמא] ככלי מתכות דמי דקיימא לן הלכה כרב זביד, דאמר רב זביד הני מני דקוניא חיורי ואוכמי שרי, יורקי אסור, ואי אית בהו קרטופני כולהו אסירי, וכן הוא הלכתא."
            ],
            [
                " ד\"א [זאת חקת התורה וגו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה <small>(במדבר יט ב)</small>. ילמדנו רבינו פרה שקרניה וטלפיה שחורים, מהו שתהא כשרה, כך שנו רבותינו פרה שקרניה וטלפיה שחורים כשרה, אבל כולה צריכה שתהא אדומה, אמרו מעשה שהיו מחזירין שנה אחת ומבקשים פרה אדומה תמימה, באו אצל עובד כוכבים אחד ומצאו אצלו, אמרו לו מכור אותה לנו, ראה אותן שהיו צריכים לה הרבה, התחיל מתפרנית עליה, אמרו לו בכמה, אמר להם במאה זהובים, אמרו לו טול והוציאה ונתנו לו, נכנס לביתו ויצא, אמר להו איני מוכרה אם אין אתם מוסיפים לי, הוסיפו לו חמשים זהובים, ועוד נכנס לביתו ויצא, עד שנתנו לו שלש מאות זהובים, אמר בינו לבין עצמו אני אלעיג על היהודים, נכנס ונטל העול והניח על צוארה כל הלילה, לבוקר הוציאה להם, כשראו אותה ידעו שעלה עליה עול, שראו עיניה מפלגלות, כשהן באין ליתן עליה עול מפלבלות עיניה, ומבטת בעול, כיון שראו סימניה שעלה עליה עול, אמרו לו תן לנו זהובים, שאפי' בחנם אין אנו נוטלין ממך, אין אנו צריכים לה, כיון שראה אותם שמסתכלים בה, וידעו שעלה עליה עול, נתן להם ממונם, והתחיל מקלס להקב\"ה ואמר ברוך אלהיכם שנתן בכם חכמה ודעת, החזיר להם את הזהובים וחנק לעצמו, להודיעך שגזירת הכתוב היא שלא יהא מביאין אלא פרה אדומה, מנין ממה שכתוב בענין ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול <small>(שם)</small>]."
            ],
            [
                " ד\"א זאת חקת התורה. זש\"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד <small>(איוב יד ד)</small>, כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, מרדכי משמעי, ישראל מאומות העולם, [ועולם הבא מן העולם הזה], מי עשה כן, ומי צוה כן, ומי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. תמן תנינן [בהרת כגריס טמא, פרחה בכולו טהור, מי עשה כן, מי גזר כן, מי צוה כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן] האשה שמת ולדה תוך מעיה, והושיטה [חיה] את ידה, ונגעה בו, החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד, [וכן] המת בבית הבית טהור, יצא ממנו אותו מטמא, מי עשה זאת, לא יחידו של עולם. תמן תנינן כל העסוקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת טמאים, אלא הקב\"ה אמר חוקה חקקתי לכם, גזירה גזרתי, ואין אתה רשאי לעבור על גזירתי."
            ],
            [
                " [ד\"א זאת חקת התורה. ר' תנחום בר חנילאי פתח אמרות ה' אמרות טהורות <small>(תהלים יב ז)</small>, כלום אמרות ה' הוו אמרות, אבל אמרות בשר ודם אינו אמרות, אלא בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו, וערב לו קילוסן, אמר להם למחר אני בונה לכם דימוסאות, למחר אני בונה לכם מרחצאות, למחר אני מכניס לכם את אמת המים, ישן לו ולא עמד, היכן הוא, והיכן אמרותיו, אבל הקב\"ה אינו כן, אלא וה' אלהים אמת <small>(ירמיה י י)</small>, ולמה הוא אמת, אמר ר' אבין לפי שהוא אלהים חיים ומלך עולם]."
            ],
            [
                " ד\"א זאת חקת התורה. אמרות ה' אמרות טהורות <small>(תהלים יב ז)</small>, ר' יהושע בן לוי אמר מצינו שעיקם התורה שתים ושלש תיבות בתורה, שלא להוציא דבר טומאה מפיו, שנאמר מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה היא <small>(בראשית ז ב)</small>, ולא כתיב מן הבהמה הטמאה. אמר ר' יודן כשבא לפתוח בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא בסימני טהרה, את הגמל כי לא מפריס פרסה הוא, אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה הוא <small>(ויקרא יא ד)</small>, [ואת הארנבת כי לא מפריס פרסה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מעלת גרה <small>(שם שם ו)</small>, את החזיר כי לא מעלה גרה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מפריס פרסה <small>(שם שם ז)</small>]."
            ],
            [
                " [מזוקק שבעתים <small>(תהלים יב ז)</small>]. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעים לדרוש את התורה בארבעים ותשע פנים טמא, וארבעים ותשע פנים טהור, והיה דוד מתפלל עליהם ואומר, אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם <small>(תהלים יב ח)</small>, אתה ה' תשמרם נטר אוריותהון בלבהון, תצרנו מן הדור זו לעולם, [מן דרא] שהוא חייב כלייה, ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, [על ידי שהיה בהן דלטורין], הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני דם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה <small>(שם נז ה)</small>, נפשי בתוך לבאים, אלו אבנר ועמשא, שהיו לבאים בתורה, אשכבה לוהטים, אלו דואג ואחיתופל, שהיו לוהטים אחר לשון הרע, בני אדם שיניהם חנית וחצים, אלו אנשי קעילה, שנאמר היסגרוני בעלי קעילה וגו' <small>(ש\"א כג יא)</small>, ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים,] שנאמר בא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו <small>(תהלים נד ב)</small>, באותה שעה אמר דוד רומה על השמים אלהים <small>(שם נז ו)</small>, סליק שכינתך מביניהם, אבל דורו של אחאב כולם עובדי ע\"ז היו ועל ידי שלא היו בהן דלטורין יוצאין למלחמה ונוצחין, הוא שאמר עובדיה לאליהו, הלא הוגד לדוני את אשר עשיתי וגו' ואכלכלם לחם ומים <small>(מ\"א יח יג)</small>, אם לחם למה מים, אלא שהיה המים קשה להביא להם יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר, אני נותרתי נביא לה' לבדי <small>(שם שם כב)</small>, וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא."
            ],
            [
                " אמר ר' שמואל ב\"ר נחמן אמרו לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדירות, אמר להם אני פרצתי גדרו של עולם, אמרו לו מפני מה אתה הולך ולשונך שותת, אמר להם הוא גרם לי, אמרו לו מפני מה כל החיות נושכות ואינן ממיתות, ואתה נושך וממית, אמר להם אם ישוך הנחש בלי לחש וגו' <small>(קהלת י יא)</small>, אפשר דאנא עביד כלום, ולא מתאמר לי מן עליותא, ומפני מה אתה נושך באבר אחד, וכל האיברין מרגישין, אמר להם ולי אתם אומרים אמרו לבעל הלשון, שהוא כאן והורג ברומי. ",
                " ולמה נקרא שמו של לשון הרע שלישי, שהורג שלשה, האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו, ובימי שאול הרג ארבעה, דואג שאמרו, שאול שקיבלו, אחימלך שנאמר עליו, [ואבנר הן נר], ואבנר בן נר למה נהרג, ר' יהושע [בן לוי] אמר על ידי שהקדים שמו לשמו של דוד, הדה הוא דכתיב וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו [לאמר] למי ארץ <small>(ש\"ב ג יב)</small>, כתב מן אבנר לדוד, ר' שמעון בן לקיש אמר על ידי שעשה דמן של נערים שחוק, שנאמר ויאמ אבנר וגו' יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו <small>(שם ב יד)</small>, ורבנן אמרו על ידי שלא המתין לו לשאול להתפייס מן דוד, שנאמר ואבי ראה גם ראה <small>(ש\"א כד יב)</small>. א\"ל אבנר מה את בעי מן גלימא אמרת בסירא הוערת, כיון דאתי לגבי מעגל, אמר ליה הלא תענה אבנר, בכנף מעיל בסירה אמרת הוערת, חנית וצפחת בסירה הוערו, ויש אומרים על ידי שהיה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה."
            ],
            [
                " [מזוקק שבעתים]. ר' חנן בר פזי פתר קרא בפרשת פרה, שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות, שבע שריפות, שבע הזיות, שבע כבוסים, שבעה טמאים, שבעה טהורים, שבעה כהנים, אם יאמר לך אדם חסר הן, אמור לו משה ואהרן בכלל היו, שנאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה."
            ],
            [
                " ר' יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה <small>(קהלת ז כג)</small>, כתיב ויתן אלהים חכמה לשלמה [וגו' כחול אשר על שפת הים] <small>(מ\"א ה ט)</small>, רבנן אמרי ניתן לו חכמה כנגד כל ישראל, ור' לוי אמר מה חול גדר לים, כך היתה חכמה גדר לשלמה, מתלא אמר דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת, עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו <small>(משלי כה כח)</small>, [כעיר פרוצה שאין בה חומה כן איש אשר אין מעצור לרוחו]. "
            ],
            [
                " ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם <small>(מ\"א ה י)</small>, [מה היתה חכמתן של בני קדם], שהיו יודעין במזל, וערומים בטייר (בלשון ישמעאל קורין לעוף טייר), אמר רבן שמעון בן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים,  ",
                "שאין נושקין בפה אלא ביד, <br>כשחותכין בשר אין חותכין אלא בסכין ולא בפה, <br>וכשנוטלין עצה לט נוטלין אלא בשדה,  ",
                "שנאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו <small>(בראשית לא ד)</small>. ומכל חכמת מצרים <small>(מ\"א ה י)</small>. מה היתה חכמתן של מצרים, אתה מוצא כשביקש שלמה לבנות את בית המקדש, שלח אצל פרעה נכה, א\"ל שלח לי אומנין בשכרן, שאני רוצה לבנות בהמ\"ק, מה עשה, כינס כל (איצטרוגולין) [איצטרולוגין] שלו, [ויאמר להן] צפו בני אדם שעתידין למות באותה שנה, ושלחן לו, כשבאו אצל שלמה, צפה ברוח הקודש שהן מתין באותה שנה, נתן להם את תכריכיהן ושלחן לו, שלח לו לומר לא היו לך תכריכין לקבור את מתיך, הרי לך ותכריכיהן."
            ],
            [
                " ויחכם מכל אדם <small>(מ\"א ה יא)</small>. מאדם הראשון, ומה היתה חכמתו, אתה מוצא בשעה שביקש הקב\"ה לבראות אדם הראשון, נמלך במלאכי השרת, אמר להן נעשה אדם בצלמנו <small>(בראשית א כו)</small>, אמרו לו מה אנוש כי תזכרנו וגו' <small>(תהלים ח ה)</small>, אמר להם [אדם שאנירוצה לבראות בעולמי תהא] חכמתו מרובה משלכם, מיד העביר לפניהם כל בהמה חיה ועוף, אמר להן מה שמותן של אלו, ולא ידעו, כיון שברא אדם הראשון העבירן לפניו, אמר לו מה שמותן של אלו, אמר לזה נאה לקרותו שור, לזה ארי, לה סוס, וכן לכולם, שנאמר ויקרא אדם שמות לכל הבהמה וגו' <small>(בראשית ב כ)</small>, א\"ל אתה מה שמך, א\"ל אדם, שנבראתי מן האדמה, א\"ל הקב\"ה אני מה שמי, א\"ל ה', שאתה אדון על כל הבריות, היינו דכתיב אני ה' הוא שמי <small>(ישעיה מב ח)</small>, שקרא לי אדם הראשון, [הוא שמי שהתניתי ביני לבין אומות העולם]."
            ],
            [
                " מאיתן האזרחי <small>(מ\"א ה יא)</small>. זה אברהם, שנאמר משכיל לאיתן האזרחי <small>(תהלים פט א)</small>, והימן <small>(מ\"א שם)</small>, זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא <small>(במדבר יב ז)</small>. וכלכל <small>(מ\"א שם)</small>, זה יוסף, שנאמר ויכלכל יוסף <small>(בראשית מזי ב)</small>, אמרו המצרים כלום מלך עבד זה עלינו אלא בחכמתו, מה עשו לו, הביאו שבעים פתקים, וכתבו עליהם שבעים לשון, והיו משליכים אותו לפניו, וקורא כל אחד ואחד בלשונו, ולא עוד אלא שהיה מדבר בלשון הקודש, שלא היה בהן כח לשמוע, שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע <small>(תהלים פא ו)</small>. ודרדע <small>(מ\"א שם)</small>, זה דור המדבר שהיה בהם דעה. בני מחול <small>(שם)</small>, בנים שמחלה להם שכינה במעשה העגל."
            ],
            [
                " וידבר שלשת אלפים משל <small>(שם שם יב)</small>. אמר ר' שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקראות, ולא מצינו שנתנבא שלמה אלא קרוב לשמנה מאות פסוקים, אלא מהו שלשת אלפים, מלמד שכל פסוק ופסוק שאמר יש בו שנים שלשה טעמים, כמד\"א נשם זהב וחלי כתם <small>(משלי כה יב)</small>, ורבנין אמרין שלשת אלפים משל על כל פסוק, ואלף וחמש טעמים על כל משל ומשל, ויהי שירו חמשה ואלף <small>(מ\"א שם)</small>, שירה אין כתיב כאן אלא שירו, שיירו של משל. ",
                " וידבר על העצים וגו' <small>(שם שם יג)</small>, וכי אפשר לו לאדם לדבר על העצים, אלא אמר שלמה מפני מה מצורע נטהר על הגבוה שבעצים, ובנמוך שבנמוכים, בעץ ארז [ושני תולעת], ואזוב <small>(ויקרא יד ד)</small>, אלא על ידי שהגביה עצמו כארז לקה בצרעת, כיון שהשפיל עצמו כאזוב, לכך נתרפא על ידי אזוב."
            ],
            [
                " וידבר על הבהמה ועל העוף <small>(מ\"א שם יג)</small>. וכי אפשר [לאדם] לדבר על הבהמה ועל העוף, אלא מפני מה בהמה ניתרת בשתי סימנים, ועוף בסימן אחד, על שבהמה נבראת מן היבשה, שנאמר תוציא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה <small>(בראשית א כד)</small>, ועוף, כתוב אחד אומר מן היבשה, וכתוב אחד אומר מן הים, מן היבשה דכתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים <small>(שם ב יט)</small>, וכתוב אחד אומר ישרצו המים שרץ נפש היה ועוף יעופף על הארץ <small>(שם א כ)</small>, בר קפרא אמר מרקק שבים נבראו, ר' אבין בשם ר' שמואל [קפוטקיא] אמר רגלוהי דתרנגולא דמיין לחרצפיתיה דנונא.  ",
                "ועל הרמש <small>(מ\"א ה יג)</small>. וכי אפשר לדבר על הרמש, אלא אמר שלמה מפני מה שמנה שרצים שבתורה הצדן והחובל בהן חייב, ושאר שקצים ורמשים פטור, מפני שיש להם עורות.  ",
                "ועל הדגים <small>(שם)</small>. וכי אפשר לומר כן, אלא אמר שלמה מפני מה בהמה וחיה ועוף טעונין שחיטה, ודגים אינן טעונין שחיטה, הורה יעקב איש כפר נבוריא בצור על הדגים שטעונין שחיטה, שמע ר' חגי שלח ואתייה, א\"ל מנן הורית כן, א\"ל מהכא, ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף <small>(בראשית א כ)</small>, מה עוף טעון שחיטה, אף הדגים טעונין שחיטה, א\"ל ארבעוניה דילקי, א\"ל בר נש דאמר מלתא דאורייתא ילקה, א\"ל לא הורית טב, א\"ל מנן, א\"ל מהכא, הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם <small>(במדבר יא כב)</small>, אלו טעונין שחיטה, ואלו באסיפה, א\"ל חבוט חביטך דהוא טבא לקילטא. ",
                " ועוד הורה יעקב איש כפר נבוריא בצור על בר ישראל הבא על הנכרית, והולידה לו בן, שנימול בשבת, שמע ר' חגי שלח ואתייה, א\"ל מנא לך הא, א\"ל [מן הא דכתיב] ויתילדו על משפחותם לבית אבותם <small>(במדבר א יח)</small>, אמר להו ארבעוניה דילקי, א\"ל בר אינש דאמר מלתא דאורייתא ילקה, א\"ל לא הורית טב, א\"ל מנן, א\"ל רביע ואת שמע, א\"ל אי אתי בר עממיא נבך על מנת למיגייריה ביומא דשבתא, או ביומא דכיפוריא, מחללין עליו את השבת או לא, אמר לו אין מחללין עליו את השבת [ולא יו\"כ], אלא על בנו של ישראל בלבד, א\"ל מנא לך הא, א\"ל ועתה (נכרתה) [נכרת] ברית לאלהינו להוציא כל נשים (נכריות) והנולד (מהן) [מהם] וגו' <small>(עזרא י ג)</small>. א\"ל מן הקבלה את מלקני, א\"ל כתיב (בתורה) [וכתורה] יעשה <small>(שם)</small>, א\"ל מאיזו תורה, א\"ל מדר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כתיב ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו <small>(דברים ז ג)</small>, למה כי יסיר את בנך מאחרי וגו' <small>(שם שם ד)</small>, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך, אלא בנה, א\"ל חבוט חביטך דהוה טבא לקילטא, אמר שלמה על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, ואמתי אחכמה והיא רחוקה ממני <small>(קהלת ז כג)</small>."
            ],
            [
                " מי כהחכם ומי יודע פשר דבר <small>(שם ח א)</small>. (שיטין הרבה יש במקרא, אלא שלא להטריח בפני רבותינו, נפתח ענין צורכינו). מי כהחכם זה הקב\"ה, שנאמר בו ה' בחכמה יסד ארץ <small>(משלי ג יט)</small>, ומי יודע פשר דבר, זה הקב\"ה, שפירש התורה למשה.  ",
                "חכמת אדם תאיר פניו <small>(קהלת שם)</small>, והנ קרן עור פניו <small>(שמות לד ל)</small>, ועוז פניו ישונה <small>(קהלת שם)</small>, [שמשנה מדת הדין למדת רחמים על ישראל]. "
            ],
            [
                "[ד״א מי כהחכם. זה אדם הראשון, דכתיב ביה, אתה חותם תכנית מלא חכמה <small>(יחזקאל כח יב)</small>, ומי יודע פשר דבר, שפירש שמות לכל הבריות, שנאמר ויקרא אדם שמות לכל הבהמה וגו' <small>(בראשית ב כ)</small>. חכמת אדם תאיר פניו, ר׳ לוי בשם ר׳ שמעון בן מנסיא אמר תפוח עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, ואל תתמה על זה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני דיסקרין, אחד לו ואחד לבן ביתו, של מי עושה נאה, לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו, וגלגל חמה לתשמישן של בריות, לא כל שכן שתפוח עקיבו יהא מכהה גלגל חמה, ומה אם עקיבו כך, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה:  ",
                "אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא שלש עשרה חופות קשר לו הקב״ה לאדם הראשון בגן עדן, דכתיב בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך <small>(יחזקאל כח יג)</small>, ריש לקיש אמר אחת עשרה, ורבנן אמרי עשרה, ולא פליגי, מאן דעביד להון תלת עשרה, עביד כל אבן יקרה מסוכתך תלת, מאן דעבד להון אחת עשרה, עבד להון חדא, ומאן דעבד להון עשר, לא עביד חדא מנהון. ואחר כל השבח הזה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב <small>(בראשית ג יט)</small>, ועוז פניו ישונה, בשעה שאמר האשה אשר נתתה עמדי וגו׳ <small>(שם יב)</small>, ואף הקב״ה שינה פניו וטרדו מגן עדן, דכתיב וישלחהו ה׳ אלהים מגן עדן <small>(שם שם כג)</small>]:"
            ],
            [
                " [ד\"א מי כהחכם. אלו ישראל, דכתיב בהון רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה <small>(דברים ד ו)</small>, ומי יודע פשר דבר, שיודעים לפרש את התורה, מ\"ט פנים טהור, ומ\"ט פנים טמא, חכמת אדם תאיר פניו, ר' זכאי דשאב בשם רבי שמואל בר נחמן את מוצא כיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, ואמרו נעשה ונשמע <small>(שמות כד ז)</small>, נתן להם קב\"ה מזיו השכינה, הה\"ד ויצא לך שם בגוים ביפיך <small>(יחזקאל טז יד)</small>, וכיון שאמרו לאותו מעשה העגל אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>, נעשו שונאים למקום, הה\"ד ועוז פניו ישונה, ואף הקב\"ה שינה עליהן את הדברים, שנאמר אכן כאדם תמותון <small>(תהלים פב ז)</small>]."
            ],
            [
                " [ד\"א מי כהחכם. זה תלמיד חכם, ומי יודע פשר דבר, בשעה שהוא יודע לפרש משנתו, חכמת אדם תאיר פניו, בשעה שנשאל ומשיב, ועוז פניו ישונה, בשעה שהוא נשאל ואינו משיב.  ",
                "ר' חייא יתיב ותני, מנין שאין ממירין בבכור, זחלין אפוי דבר פדא, אמר הדין ידע מה אנא יתיב ומתני.  ",
                "גוי אחד ראה את ר' יודה ב\"ר אלעאי דהוי אפוי נהירין, אמר הדין גברא חדא מן תלת מילין אית ביה, או מוזיף בריביתא, או מגדל חזירים, או חמר הוא שותה, שמע קליה ר' יהודה ב\"ר אלעאי, א\"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, דכל חדא מנהון לית בי, לא מוזיף בריביתא אנא, דכתיב לא תשיך לאחיך <small>(דברים כג כ)</small>, ולא מרבה חזירים אנא, דאסיר לבר ישראל למרבי חזירים, דתנינן תמן, לא יגדל אדם חזירים בכל מקום, ולא שקויי דחמר אנא, דארבעת כסי דפסחא דאנא שתי בפסחא, חזיק ראשי מן פסחא לעצרתא, ר' מני חזיק ראשיה מפסחא לחגא, אמר ליה ועל מה אפך נהירין, א\"ל אורייתא היא דמנהרא לי אפוי, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו. ר' אבהו אזל לקיסרין ואתא מתמן כד אפוי נהירין, חמיניה תלמידיה אפוי נהירין, סלקין ואמרין לר' יוחנן הדין ר' אבהו אשכח סימא, אמר להון למה, אמרין ליה דאפוי נהירין, אמר להון ודלמא אורייתא חדתא שמע, סליק לגביה, ואמר ליה מה אורייתא חדתא שמעת, אמר ליה תוספתא עתיקא אמרית, וקרא עלוי חכמת אדם תאיר פניו]."
            ],
            [
                " [ד\"א מי כהחכם. זה משה, דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם <small>(משלי כא כב)</small>, ומי יודע פשר דבר, שפשר תורה לישראל, חכמת אדם תאיר פניו], אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי על כל דבר ודבר שהיה אומר הקב\"ה למשה, היה אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים <small>(ויקרא כא)</small>, אמר לפניו רבש\"ע ואם נטמא במה טהרתו, ולא נשיבו, באותה שעה נתכרכמו פניו של משה, הה\"ד ועוז פניו ישונה, וכיון שהגיע לפרשת פרה, אמר לו הקב\"ה משה, אותה אמירה שאמרתי לך, לך אמור אל הכהנים, ואמרת לי אם נטמא במה תהא טהרתו, ולא השבתיך, זו היא טהרתו, ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת <small>(במדבר יט יז)</small>."
            ],
            [
                "[משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו <small>(תהלים צט ו)</small>. ר' יודן בשם ר' יוסי ב\"ר יהודה, ר' ברכיה בשם ר' יהושע בר קרחה, כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה, הה\"ד משה ואהרן בכהניו. ור' ברכיה בשם ר' סימון מייתי לה מהכא, בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' ולברך בשמו עד עולם, ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי <small>(דה\"א כג יג יד)</small>, משה נקרא איש אלהים, אבל בניו על שבט הלוי יקראו, אמר ר' אלעזר ב\"ר יוסי פשט הוא לן שבחלוק לבן שמש משה במדבר, אמר ר' תנחום ב\"ר יודן כל שבעת הימים היה משמש משה בכהונה גדולה, ולא שרתה שכינה על ידיו, וכיון שבא אהרן ושמש בכהונה גדולה, שרתה שכינה על ידיו, הה\"ד כי היום ה' נראה אליכם <small>(ויקרא ט ד)</small>]."
            ],
            [
                " [קוראים אל ה' והוא יענם <small>(תהלים צט ו)</small>. זה קורא ונענה, וזה קורא ונענה. בעמוד ענן <small>(שם שם ז)</small>, הרי שמענו במשה שנדבר עמו בעמוד ענן, שנאמר וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם <small>(שמות לד ה)</small>, ובאהרן נדבר עמו בענן, שנאמר וירד ה' בענן ויעמוד פתח האהל <small>(במדבר יב ה)</small>, אבל במשואל לא שמענו, והיכן שמענו מן הדין קרא, ותענינה אותם ותאמרנה יש הנה לפניך <small>(ש\"א ט יב)</small>, ר' יודן בשם ר' מרי בר יעקב, אמרו להם הנשים, אי אתם רואים ענן קשור למעלה מחצירו, ואין יש אלא ענן, כמה דתימר ויש אשר יהיה הענן <small>(במדבר ט כ)</small>. ושמואל בקוראי שמו, שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי <small>(מלאכי ג כב)</small>, ובשמואל נכתב לו ספר, שנאמר ויכתב בספר וינח לפני ה' <small>(ש\"א י כה)</small>, אבל באהרן לא שמענו, אלא מלמד שניתנה לו הפרשה הזו, שלא תזוז ממנו ולא מבניו, עד סוף כל הדורות, ואיזו זו זאת חוקת התורה]."
            ],
            [
                "[ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, ד' דברים יצר הרע משיב עליהן, ובכולם כתיב בה חוקה, ואלו הן, ערות אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה.  ",
                "ערות אשת אח מנין, דכתיב ערות אשת אחיך לא תגלה <small>(ויקרא יח טז)</small>, וכתיב יבמה יבא עליה <small>(דברים כה ה)</small>, בחיים אסורה, מת בלא בנים מותרת לו, וכתיב בה חוקה, דכתיב ושמרתם את [כל] חקותי <small>(ויקרא כ כב)</small>, <br>כלאים מנין, דכתיב לא תלבש שעטנז <small>(דברים כב יא)</small>, וסדין בציצית מותר, וכתוב בה חוקה, דכתיב את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים וגו' [ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך] <small>(ויקרא י טיט)</small>, <br>שעיר המשתלח מנין, דכתיב והמשלח את השעיר לעזאזל וגו' <small>(שם טז כו)</small>. והוא עצמו מכפר על אחרים, וכתיב בה חוקה, דכתיב בה, והיתה זאת לכם לחוקת עולם <small>(שם יט לד)</small>, <br>פרה מנין, דתנינן תמן כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים, והיא עצמה מטהרת טמאין, וכתיב בה חוקה, דכתיב זאת חקת התורה]."
            ],
            [
                " ויקחו אליך <small>(במדבר יט ב)</small>. אמר ר' יוסי בר חנינא א\"ל הקב\"ה למשה, לך אני מגלה טעמו של פרה, אבל לאחרים חקה,  ",
                "אמר רב הונא כתיב כי אקח מועד אני מישרים אשפוט <small>(תהלים עה ג)</small>, וכתיב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון <small>(זכריה יד ו)</small>, דברים המכוסים מכם בעולם הזה, עתידים להיות צפים לכם לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי, דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו [וגו'] אשים מחשך לפנים לאור [וגו'] אלה הדברים עשיתם <small>(ישעיה מבט ז)</small>, אעשה לא נאמר, אלא עשיתם, שכבר עשיתם לר' עקיבא וחביריו. [אמר ר' אחא דברים שלא נגלו למשה, נגלו לר' עקיבא, שנאמר וכל יקר ראתה עינו <small>(איוב כח י)</small>, זה ר' עקיבא וחביריו].  ",
                "אמר ר' יוסי בר חנינא רמזו שכל הפרות כלות, ושלו קיימת לעולם. ר' אחא בשם ר' יוסי בר חנינא אמר בשעה שעלה משה לרקיע, שמע קולו של הקב\"ה יושב ועוסק בפרשת פרה, ואומר הלכה בשם אומרה, ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, אמר משה רבש\"ע והלא העליונים והתחתונים שלך הם, ואתה אומר הלכה משמו של בשר ודם, א\"ל צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי, ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה, ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה, ופרה בת שתים, אמר לפניו רבש\"ע יהי רצון שיהא מחלציי, א\"ל חייך שהוא מחלציך, שנאמר שם האחד אליעזר <small>(שמות יח ד)</small>, שם אותו המיוחד אליעזר."
            ],
            [
                " [תמן תנינן אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושין אותה משל עצמן, ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבש של חבירו, אלא סותרו וחוזר ובונה אותו משלו, אמר ר' אחא בשם ר' חנינא יותר מששים ככרי זהב היה מוצא עליו, וכלם שחצים היו, והתנן שמעון הצדיק עשה שתי פרות, ולא בכבש שהוציא את הראשונה הוציא את השני, אית לך למימר על אותו צדיק שהיה שחץ, ר' אבין בשם ר' אלעזר אמר משום סלסול פרה]."
            ],
            [
                " שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין מילין דאתון עבדין, נראין כמין כשפים, מביאין פרה ושורפין אותה, וכותשין אותה, ונוטילין אפרה, ואחד מכם מטמא למת, מזין עליו שתים שלש טיפין, ואומר לו טהרת, א\"ל נכנסה בך רוח תזזית מימיך, א\"ל לאו, א\"ל שמא ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית, א\"ל הן, א\"ל ומה אתם עושים לו, א\"ל מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו, ומרביצין עליה מים, והיא בורחת, אמר לו ישמעון אזניך מה שאתה מוציא בפיך [כך הרוח הזו רוח טומאה היא, דכתיב וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ <small>(זכריה יג ב)</small>, מזין עליו מי נדה והוא בורח]. לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר, אמר להם חייכם, לא המת מטמא, ולא המים מטהרין, אלא [גזירתו של מלך מלכי המלכים הוא], אמר הקב\"ה חקה חקקתי לכם גזירה גזרתי אין אתה רשאי לעבור על גזירתי, דכתיב זאת חקת התורה, ומפני מה כל הקרבנות זכרים והיא נקיבה, אמר ר' אייבו משל לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך, אמר המלך תבא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקב\"ה תבא פרה ותכפר על מעשה העגל."
            ],
            [
                " [פרה <small>(במדבר יט ב)</small>. זו מצרים, שנאמר עגלה יפיפיה מצרים <small>(ירמיה מו כ)</small>. אדומה <small>(במדבר שם)</small>, זו בבל, שנאמר אנת הוא רישא די דהבא <small>(דניאל ב לח)</small>. תמימה <small>(במדבר שם)</small>, זו מדי, דאמר ר' חייא בר אבא מלכי מדי תמימים היו, ואין להקב\"ה עליהן אלא שעבדו ע\"ז שקבלו מאבותיהם בלבד, אשר אין בה מום <small>(שם)</small>, זו יון, אלכסנדרוס מוקדון כד הוה חמי לשמעון הצדיק, הוה קאים על ריגלוהי, ואמר ברוך אלהי של שמעון הצדיק, אמרי ליה בני פלטין דידיה, מן קמיה דיודא את קאי, אמר להון כד אנא נחת לקרבא, כדמותיה אנא חזי ונצח.  ",
                "אשר לא עלה עלה עול <small>(שם)</small>, זו אדום, שלא קבלה עליה עולו של הקב\"ה, ולא דייך שלא קבלה, אלא מחרפת ומגדפת, ואומרת מי לי בשמים וגו' <small>(תהלים עג כה)</small>.  ",
                "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן <small>(במדבר שם ג)</small>, [מפנימה נעשית באלעזר, ולא נעשית באהרן, מפני שהיה לו שותפות במעשה העגל]. והוציא אותה מחוץ למחנה <small>(שם)</small>, לפי שהוא עתיד לדחוף את שרה ממחיצתו.  ",
                "ושחט אותה לפניו <small>(שם)</small>, שנאמר כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום <small>(ישעיה לד ו)</small>, אמר ר' ברכיה טבח גדול באדום.  ",
                "ושרף את הפרה לעיניו <small>(במדבר שם ה)</small>, ויהיבת ליקדת אשא <small>(דניאל ז יא)</small>.  ",
                "את עורה ואת בשרה ואת דמה <small>(במדבר שם)</small>, היא ודוכסיה ואפרכיה (ואסטרטיליא) [ואסטרטילטיה], הה\"ד הונך ועזבוניך מערבך, מלחיך וחובליך, ומחזיקי בדקך, ועורבי מערבך [וגו'], יפלו בלב ימים ביום מפלתך <small>(יחזקאל כז כז)</small>, אמר ר' שמואל בר יצחק אפי' אותן שהיו חוץ מקהלך, ובאו ונדבקו בקהליך, אף הם יפלו בלב ימים ביום מפלתך]."
            ],
            [
                " [ד\"א פרה <small>(במדבר יט ב)</small>. אלו ישראל, דכתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל <small>(הושע ד טז)</small>. אדומה <small>(במדבר שם)</small>, אלו ישראל, דכתיב אדמו עצם מפנינים <small>(איכה ד ז)</small>. תמימה <small>(במדבר יט ב)</small>, אלו ישראל, דכתיב יונתי תמתי <small>(שה\"ש ו ט)</small>. אשר אין בה מום <small>(במדבר שם)</small>, אילו ישראל, דכתיב ומום אין בך <small>(שה\"ש ד ז)</small>. אשר לא עלה עליה עול <small>(במדבר שם)</small>, זה דורו של ירמיה, שלא קבלו עליהם עולו של הקב\"ה. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן <small>(במדבר שם ג)</small>, זה ירמיה, דכתיב מן הכהנים אשר בענתות <small>(ירמיה א א)</small>. והוציא אותה אל מחוץ למחנה <small>(במדבר שם)</small>, ועמה הגלי לבבל <small>(עזרא ה יב)</small>. ושחט אותה לפניו <small>(במדבר שם)</small>, ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו <small>(מ\"ב כה ז)</small>. ושרף את הפרה <small>(במדבר שם ה)</small>, וישרוף את בית ה' ואת בית המלך <small>(מ\"ב כה ט, ירמיה נב יג)</small>. את עורה וגו' <small>(במדבר שם)</small>, ואת כל בתי ירושלים ואת (הבית) [כל בית] הגדול שרף באש <small>(ירמיה שם)</small>, ולמה הוא קורא אותה בית גדול, אלא זה בית מדרשו של ר' יוחנן בן זכאי, ששם מתנים גדולתו של הקב\"ה. ולקה <small>(במדבר שם ו)</small>, זה נבוכדנאצר. [הכהן <small>(שם)</small>, זה ירמיה, שנאמר קחנו ועיניך שים עליו <small>(ירמיה לט יב)</small>]. עץ ארז ואזוב ושני תולעת <small>(במדבר שם)</small>, זה חנניה מישאל ועזריה. והשליך אל תוך שריפת הפרה <small>(שם)</small>, קטיל המון שביבא די נורא <small>(דניאל ג כב)</small>. ואסף <small>(במדבר שם ט)</small>, זה הקב\"ה, שנאמר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל <small>(ישעיה יא יב)</small>. איש <small>(במדבר שם)</small>, זה הקב\"ה, שנאמר ה' איש מלחמה <small>(שמות טו ג)</small>. טהור <small>(במדבר שם)</small>, זה הקב\"ה, שנאמר טהור עינים <small>(חבקוק א יג)</small>. את אפר הפרה <small>(במדבר שם)</small>, אלו גליותיהם של ישראל. והניח מחוץ למחנה במקום טהור <small>(שם)</small>, זו ירושלים, שהיא טהורה. והיתה לעדת בני ישראל למשמרת <small>(שם)</small>, לפי שבעולם הזה ישראל מטמאים ומטהרים מפי כהן, אבל לעתיד לבא אינו כן, אלא הקב\"ה עתיד לטהרן, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם <small>(יחזקאל לו כה)</small>]."
            ],
            [
                " וידבר ה' אל משה לאמר, קח את המטה והקהל את העדה [וגו' והשקית את העדה ואת בעירם] <small>(במדבר כ ז ח)</small>, מכאן שהקב\"ה חס על ממונן של ישראל. ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע <small>(שם שם י)</small>, מלמד שכל אחד ואחד רואה את עצמו כאילו עומד על פני הסלע, וכן הוא אומר ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד <small>(ויקרא ח ג)</small>, וכאן כל ישראל עומדין ורואין נסים שבסלע, התחילו לומר יודע משה חק הסלע, אם הוא מבקש יוציא לנו מים מזו, נמצא משה עומד בספק, אם שומע להם מבטל דברי המקום והקב\"ה לוכד חכמים בערמם <small>(איוב ה יג)</small>, לפי שהיה משה משמר בעצמו כל אותן ארבעים שנה, שלא להקפיד כנגדם, שהיה מתיירא מן השבועה שנשבע הקב\"ה, אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזדה וגו' <small>(דברים א לה)</small>, אמרו לו הרי סלע, כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר תוציא מזו, צווח עליהם שמעו נא המורים וגו' <small>(במדבר כ י)</small>."
            ],
            [
                " וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים <small>(במדבר כ יא)</small>, הכה פעם אחת התחיל הסלע נוטף מים מועטין, שנאמר הן הכה צור ויזובו מים <small>(תהלים עח כ)</small>, כזב שהוא נוטף טיפין, אמרו לו בן עמרם המים הללו ליונקי שדים או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן, והכהו פעמים, ויצאו מים רבים, ואעפ\"כ לא עשה משה, אלא מסלע שאמר לו הקב\"ה."
            ],
            [
                "[יען לא האמנתם בי] <small>(במדבר כ יב)</small>. וכי לא אמר משה דבר קשה מזה, שנאמר הצאן ובקר ישחט להם <small>(שם יא כב)</small>, אף שם אינה אמנה והיא גדולה מזו, ולמה לא גזר עליו הקב\"ה מיתה שם, משל למלך שהיה לו אוהב, והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים, ולא הקפיד עליו המלך, לימים עמד והגיס בפני הלגיונות, גזר עליו מיתה, אף כך אמר הקב\"ה למשה, מה שעשית ביני לבינך [לא הקפדתי], עכשיו כנגד הרבים אי אפשר, שנאמר להקדישני לעיני בני ישראל <small>(שם כ יב)</small>."
            ],
            [
                " ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי וגו' <small>(שם)</small>. אם משה חטא, אהרן מה חטא, משל לבעל חוב שבא ליטול גרנו של לוה, נטל שלו ושל חבירו, אמר הלוה אם אני חייב, שכיני מה חטא, כך אמר משה רבש\"ע אני הקפדתי, אהרן מה חטא, לפיכך הקב\"ה מקלסו, וללוי אמר תמיך ואוריך [לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה] <small>(דברים לג ח)</small>, אמר משה לפני הקב\"ה רבש\"ע הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור הרע הזה, שנאמר כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון <small>(תהלים עח מ)</small>, עכשיו יאמרו הדורות אני שוה להם, יכתב עלי על מה נכנסתי לעונש, לפיכך כתיב יען לא האמנתם בי, א\"ל הקב\"ה למשה באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ, משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך, ונשבית הצאן, ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, אף כאן אמר לו הקב\"ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא, וקברתם במדבר, ואתה מכניס דור אחר, עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא, אלא שכב בצדן ותבא עמהן, שנאמר [כי שם חלקת מחוקק ספון] ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל <small>(דברים לג כא)</small>."
            ],
            [
                " וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל וגו' <small>(במדבר כ יד)</small> זש\"ה וחרפה לא נשא על קרובו <small>(תהלים טו ג)</small>, בנוהג שבעולם אדם עוסק בפרקמטיא עם חבירו והפסיד, פירש ממנו ואינו רוצה לראותו, ומשה אע\"פ שנענש על ידי ישראל, שנאמר וירע למשה בעבורם <small>(שם קו לב)</small>, לא פרק משואן מעליו, אלא וישלח משה מלאכים.  ",
                "אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו <small>(במדבר שם)</small>, אמר לו אתה ידעת כשאמר הקב\"ה לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך (בראטשית טו יג), אנו נשתעבדנו ואתה בן חורין."
            ],
            [
                " וירדו אבותינו מצרימה <small>(במדבר שם טו)</small>. כל אותו הענין, משל לשני אחים שיצא שטר חוב על זקינם, עמד אחד מהם ופרע אותו, לימים התחיל לשאול חפץ מאחיו, א\"ל אתה ידעת שאותו חוב על שנינו היה, ואני הוא שפרעתו אל תחזירוני מן חפצי שאני שואל."
            ],
            [
                " נעברה נא בארצך וגו' ולא נשתה מי באר <small>(שם כ יז)</small>. מי בורות היה צריך לומר, לימדך תורה דרך ארץ, שההולך לארץ שאינה שלו, [ויש בידו צרכיו], שלא ישתה ממה שבידו, אלא שלו יהא מונח, ויקנה מן החנוני בשביל לההנותו, וכך אמר לו משה, הבאר עמנו, ומן שלנו אנו אוכלים, לא תאמר שאנו מטריחין עליך, שכר אתה עושה לעצמך, וכן אמר משה אוכל בכסף תשבירני <small>(דברים ב כח)</small>.  ",
                "דרך המלך נלך <small>(במדבר כ יז)</small>, שאנו חוסמין את בהמתינו.  ",
                "לא נטה ימין ושמאל <small>(שם)</small>, זו קשה מכולם, שאמרו בכל סביבותינו יש לנו רשות להרוג ולבוז, ובגבולך לא נטה ימין ושמאל וגו'."
            ],
            [
                " ויאמר אליו אדום לא תעבור בי וגו' <small>(שם שם יח)</small>. זש\"ה אני שלום וכי אדבר המה למלחמה <small>(תהלים קכ ז)</small>, ומנין שאף הקב\"ה אמר להם שאין מניחין אתכם לעבור, ולא הכל מהם, אלא אני הוא שרוצה, שנאמר אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם וגו' <small>(דברים ב ה)</small>."
            ],
            [
                " ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל וגו' <small>(במדבר כ כב)</small>. זש\"ה בהתחברך (לרשע) [עם אחזיהו] פרץ ה' את מעשיך <small>(דה\"ב כ לז)</small>, על שנתחברו לרשע זה לעבור בארצו חסרו אותו צדיק, לכך נסמכה אסיפת אהרן אחר פרשת מלך אדום, ויט ישראל מעליו, ויסעו מקדש.  ",
                "[ויבאו בני ישראל כל העדה] <small>(במדבר כא כב)</small>, מהו כל העדה, עדה שלימה, עדה הנכנסת לארץ, לפי שמתו יוצאי מצרים, ואילו אותן שכתיב בהן ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום <small>(דברים ד ד)</small>. ",
                " [הר ההר] <small>(במדבר שם)</small>, מהו הור ההר, הר על גבי הר, כתפוה קטן על תפוח גדול, ואע\"פ שענן מהלך לפניהם משפיל את הגבוה, ומגביה את השפל, הניח הקב\"ה את ההר דוגמא שידעו נסים שעשה להם הקב\"ה, שלא הניח הר במדבר, שלא יהו מתייגעים עליהם, ולא עוד אלא אע\"פ שהיה הענן עושה כל המדבר מישור, היה מניח מקום גבוה למשכן, שיהא שם חנייתו, והניח שלשה הרים, הר סיני לשכינה, הר נבו לקבורת משה, והר ההר לקבורת אהרן."
            ],
            [
                " ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר [וגו'] יאסף אהרן <small>(במדבר כ כג כד)</small>. מלמד שמודיעין לצדיקים יום מיתתן, כדי שיורישו כתרם לבניהם, ומפני מה לא מת אהרן כמו שמתה מרים, ולא ידע בה בריה, אלא נאמר למשה יאסף אהרן, משל למלך שהיו לו שני (קלנליקין) [קתוליקין], ולא היו עושין בלא דעת המלך, היה לאחד מהן חלוק יפה אצל המלך, והיה המלך צריך לו, אמר המלך אע\"פ שאני צריך לו שהוא ברשותי, איני מסלקו עד שאני מודיעו, אף כך אמר הקב\"ה, הללו שני צדיקים לא עשו דבר חוץ מדעתי, עכשיו שאני מסלקן, איני מסלקן עד שאודיעם, לכך נאמר יאסף אהרן. "
            ],
            [
                " (על אשר מעלתם בי) [על אשר מריתם את פי למי מריבה] <small>(במדבר כ כד)</small>. זש\"ה לא ירעיב ה' נפש צדיק <small>(משלי י ג)</small>, זה אדם הראשון, שכל הצדיקים שעמדו ממנו, ונגזרה עליהם גזירת מיתה, אינן נפטרין עד שרואין פני שכינה, ומוכיחין אדם הראשון ואומרין לו אתה גרמת לנו מיתה, והוא משיבן אני בידי חטא אחד, ואתם אין כל אחד ואחד מכם, שאין לו בידו הרבה עוונות, ומנין שרואין פני שכינה, שנאמר אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים <small>(ישעיה לח יא)</small>, והצדיקים נענשין מיתה על ידי עבירות קלות, שלא יהא אדם הראשון נתפס על ידיהם, שנאמר לא ירעיב ה' נפש צדיק, לכך נאמר על אשר מריתם [את] פי."
            ],
            [
                "קח את אהרן [וגו'] והפשט את אהרן <small>(במדבר כ כה כו)</small>. אמר הקב\"ה למשה הרי אתה מנחמו, שאתה מוריש כתרו לבנו, מה שאין אתה מוריש לבניך.  ",
                "ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אותם את אלעזר בנו <small>(שם שם כח)</small>, והלא אם יצא הכהן גדול בבגדי כהונה חוץ להר הבית סופג את הארבעים, שהיו צמר ופשתים, אלא להודיעך שבלשון שקרבו לכהונה, ואמר לו קח את אהרן <small>(ויקרא ח ב)</small>, בו בלשון אמר לו לעלות בהר.  ",
                "ויעש [משה] כאשר צוה ה' <small>(במדבר שם כז)</small>, ללמדך שאע\"פ שאמר לו גזירה קשה על אחיו, לא עיכב."
            ],
            [
                " ויראו כל העדה כי גוע אהרן <small>(שם שם כט)</small>. כיון שירדו משה ואלעזר ,מן ההר], נתקבצו כל העדה עליהם, ואמרו להם מת, אמרו להם היאך יכול מלאך המות לפגוע בו, אדם שעמד במלאך המות ועיצרו, שנאמר ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה <small>(שם י זיג)</small>, אמרו להם אם אתם מביאין אותו מוטב, ואם לאו נסקל אתכם, באותה שעה אמר משה רבש\"ע הוציאנו מן החשד, מיד פתח הקב\"ה את המערה והוציאו להם וראוהו, שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן וגו'."
            ],
            [
                "[ויראו כל העדה וגו']. מה כתיב אחריו, וישמע הכנעני מלך ערד <small>(שם כא א)</small>, זה עמלק, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב <small>(שם יג כט)</small>, והיה יושב על הפירצה, כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, מיד נתגרה בהן. ",
                " דרך האתרים <small>(במדבר כא א)</small>. שמת התייר הגדול, שתר להם את הדרך, שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה <small>(שם י לג)</small>.  ",
                "וילחם בישראל <small>(שם כא א)</small>. עמלק היה, למה קראו כנעני, לפי שנאסרו ישראל להלחם עם בני עשו, שנאמר בהם אל תתגרו בם <small>(דברים ב ה)</small>, כשבא עמלק ונתגרה בם פעם ושתים, אמר להם הקב\"ה אין זה אסור כבני עשו, אלא הרי הם ככנעניים, שנאמר בהם כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני <small>(שם כ יז)</small>, לכך נקרא כנעני, ומעולם היה עמלק (מכת) [רצועת] מרדות לישראל, את מוצא במות אהרן, יצא עליהם עמלק וחזרו ישראל לאחוריהם שבע מסעות, שנאמ ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וגו' <small>(שם י ו)</small>, וכי שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, שנאמר וימת <small>(שם אהרן)</small> [אהרן שם] בראש ההר <small>(במדבר כ כח)</small>, והפסוקין מוכיחין שבע מסעות לאחור, ללמדך שחזרו לאחוריהן."
            ],
            [
                " ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך <small>(שם כא ד)</small>. והלא כתיב ורוחך הטובה נתת להשכילם <small>(נחמיה ט כ)</small>, אלא אותן שיריים שיצאו ישראל ממצרים, שנגזרה עליהם מיתה, לא היו רואין במדבר נחת רוח, ולא רוח טובה, וכן הוא אומר ובניכם יהיו רועים במדבר (של) [וידעתם את תנואתי] <small>(שם יד לג לד)</small>, זהו שקצרה נפש העם בדרך."
            ],
            [
                "וידבר העם באלהים ובמשה <small>(שם כא ה)</small>. השוו עבד לקונו.",
                " ונפשנו קצה בלחם הקלוקל <small>(שם)</small>. שלא היה אותו הדור יכול לטעום מפירות הארץ כלום, אמר ר\"ע כשהיו מגלין להם תגרין [הסל] מן פירות הארץ היו מתים, שנאמר אם יראו האנשים וגו' <small>(במדבר לב יא)</small>, כל טוב הבא מחמת הארץ, לכך כתיב ותקצר נפש העם בדרך <small>(שם כא ד)</small>."
            ],
            [
                " וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים <small>(שם שם ו)</small>. מה ראה הקב\"ה לפרוע מהם בנחשים, אלא נחש פתח בלשון הרע תחלה ונתקלל, ולא למדו ממנו, אמר הקב\"ה יבא הנחש שהתחיל בלשון הרע, ויפרע ממספרי לשון הרע, הה\"ד ופורץ גדר ישכנו נחש <small>(קהלת י ח)</small>.  ",
                "ד\"א למה נפרע מהם בנחשים, הנחש אפילו אוכל כל מעדני עולם נהפכין לו לעפר בפיו ובמעיו, שנאמר ונחש עפר לחמו <small>(ישעיה סה כה)</small>, ואלו אוכלים את המן, שנהפך למטעמים הרבה, שנאמר ויתן להם (את) שאלתם <small>(תהלים קו טו)</small>, ואומר זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר <small>(דברים ב ז)</small>, יבא נחש שאוכל מינין הרבה, ובפיו טעם אחד, ויפרע (ממין אחד ואוכין) [מאוכלי מין אחד] וטועמין מינין הרבה. ",
                " השרפים <small>(במדבר כא ו)</small>, שהן שורפים את הנפש."
            ],
            [
                "ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו <small>(שם שם ז)</small>. ידעו שדיברו במשה ונשתטהו לפניו, ואמרו התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש <small>(שם)</small>, להודיעך את ענותנותו של משה, שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כח התשובה, כיון שאמרו חטאנו, מיד נתרצה להם, ללמדך שאין המוחל נעשה אכזרי, ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואמר לו חטאתי, ואינו מוחל לו שנקרא חוטא, שנאמר (וגם) [גם] אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם <small>(ש\"א יב כג)</small>, אימתי כשבאו ואמרו לו חטאנו, [שנאמר] ויאמרו (העם אל שמואל) חטאנו וגו' <small>(שם שם י)</small>.  ",
                "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף [וגו'] והיה כל הנשוך <small>(במדבר כא ח)</small>. לא נשוך נחש בלבד, אלא כל הנשוך, אפילו נשו פתן ועקרב וחיה רע וכלב.  ",
                "ויעשה משה נחש נחושת <small>(שם שם ט)</small>. זרקו לאויר ועמד.",
                "ויסעו בני ישראל ויחנו באובות <small>(שם שם י)</small>. שנעשו אויבים למקום.",
                "ויחנו בעיי העברים <small>(במדבר כא יא)</small>. שהיו מלאים עבירות.",
                " ויחנו בנחל זרד <small>(שם שם יב)</small>. שלא היה הנחל אלא כמלא זרת, ולא יכלו לעבור שלשים ושמונה שנה, [שנאמר] עתה קומו ועברו [לכם] את נחל זרד [וגו'], והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה <small>(דברים ב יג יד)</small>.  ",
                "משם נסעו ויחנו מעבר ארנון וגו' <small>(במדבר שם יג)</small>, שנתרצה להם המקום."
            ],
            [
                " אז ישיר ישראל את השירה הזאת <small>(שם כא יז)</small>. נאמרה שירה זו בסוף ארבעים, והבאר נתנה להם מתחלת ארבעים, ומה ראה ליכתב כאן, הענין הזה נדרש למעלה הימנו, על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה <small>(שם שם יד)</small>, אותות ונסים [שנעשו להם] בנחלי ארנון, כנסים שנעשו להם בים סוף, מה הם הנסים של נחלי ארנון, אדם עומד על ההר מזה, ומדבר עם חבירו בהר הזה, והוא רחוק ממנו ז' מילין, והדרך יורד לתוך הנחל ועולה, ודרכן של ישראל לעבור בתוך הנחלים, נתכנסו כל האומות אוכלוסין עד אין סוף, ישבו מקצתן בתוך הנחל, והנחל עשוי מלמעלן מערות מערות, וכנגדן הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים כמין שדים, שנאמר ואשד הנחלים <small>(שם שם טו)</small>, נכנסו האוכלוסין לתוך המערות, ואומרו כשיורדין ישראל לתוך הנחל, אלו עומדין מלפניהם שבתוך הנחל, ואלו למעלה מן המערות ונהרוג את כולם, כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום, לא הצריכן הקב\"ה לירד למטה לתוך הנחל, אלא רמז להרים ונכנסו שדיים של הר זה לתוך המערות ומתו כולם, והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה, ונעשו דרך כבושה, ולא נודע איזה נסמך לחבירו, ואותו נחל מפסיק בין תחומי ארץ ישראל לארץ מואב, שנאמר כי ארנון גבול מואב <small>(שופטים יא יח)</small>, הר שבארץ מואב [לא] נזדעזע, שבו המערות, והר שבארץ ישראל נזדעזע שבו הסלעים, כמין שדיים, ונסמך להר שכנגדו, ומפני מה נזדעזע, מפני שהוא מארץ ישראל, משל לשפחה שרשאתה בן אדונה בא אצלה, קפצה וקידמה אותו וקיבלתו, נכנסו הסלעים לתוך המערות, ורוצצו כל אותן הגבורים, והבאר ירדה הנחל, ונתגברה שם, ואיבדה כל האוכלוסין, כשם שאיבד אותם הים, לכך כתיב את והב בסופה ואת הנחלים ארנון <small>(במדבר שם יד)</small>, ועברו ישראל על אותן ההרים, ולא ידעו כל הנסים האלו, אמר הקב\"ה הרי אני מודיע לבני ישראל כמה אוכלוסין איבדתי מפניהם, ירדה הבאר לתוך המערה, והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר, וישראל חזרו לבקש את הבאר, וראוה מאירה כלבנה בתוך הנחל, שהיא מוציאה את איברי האוכלוסין, ומנין שהבאר הודיעה בהם, שנאמר ואשד הנחלים וגו' <small>(שם שם טו)</small>. ",
                " ומשם בארה <small>(שם שם טז)</small>, וכי משם היתה, והלא מתחלת שנת הארבעים היתה עמהם, אלא שירדה לפרסם את הנסים, והיו ישראל עומדין על הנחלים ואומרין ןלה עלי באר ענו לה, ואמרו שירה עליה."
            ],
            [
                " אז ישיר ישראל. ומפני מה לא נזכר משה שם, מפני שנענש על המים, ואין אדם מקלס לספקלטור שלו, ולמה שמו של הקב\"ה אינו נזכר שם, משל לשלטון שעשה סעודה למלך, אמר המלך פלוני אוהבי שם, אמרו לו לאו, אמר גם אני איני הולך לשם, [אף כאן אמר הקב\"ה הואיל ומשה אינו נזכר, אף אני איני נזכר שם].  ",
                "באר חפרוה שרים <small>(שם שם יח)</small>. וכי חפורה היתה שם, אלא שניתנה בזכות אבות שנקראו שרים, שנאמר פתח צור ויזובו מים וגו' [כי] זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו <small>(תהלים קה מא מב)</small>.  ",
                "כרוה נדיבי העם וגו' <small>(במדבר שם)</small>, שהיו הנשיאים עומדין על גבה, ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתתו, וריוח שהיה בין הדגלים, מלא מים מגוברין, אשה שהיתה צריכה לילך אצל חבירתה, היתה הולכת מדגל לדגל בספינה, שנאמר הלכו בציות נהר <small>(תהלים קה מא)</small>, ואין ציות אלא ספינות, שנאמר וצי אדיר (בל יעברנהו) [לא יעברנו] <small>(ישעיה לג כא)</small>, והמים היו יוצאין חוץ למחנה ומקיפין פיסא גדולה, שנאמר ינחני במעגלי צדק <small>(תהלים כג ג)</small>, ומגדלין מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף, שנאמר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני <small>(שם שם ב)</small>, כל הימים שחיו במדבר היו משמשין בו, לכך קילסו עליה, באר חפרוה שרים.  ",
                "וממדבר מתנה <small>(במדבר כאי ח)</small>, שבמדבר ניתנה להם לשמשן."
            ],
            [
                " ד\"א למה ניתנה במדבר. שאילו ניתנה להם בארץ, היה השבט שניתנה בתחומו מדיין ואומר אני קודם בה, לכך ניתנה במדבר שיהו הכל שוין בה, ועוד למה ניתנה במדבר, כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד, כך המקבל דברי תורה פירקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, כשם שמדבר לא מעלה ארנונא, כך בני תורה בני חורין.  ",
                "ד\"א במדבר. מי מקיים את התורה, מי שמשים עצמו כמדבר, ומפליג עצמו מן הכל."
            ],
            [
                " וממתנה נחליאל ומנחליאל במות <small>(שם כא יט)</small>. אלו סנהדרין בעזרה בצד המזבח. ומבמות הגיא אשר בשדה מואב <small>(שם שם כ)</small>, אלו סנהדרין אשר בלשכת הגזית, בתחום אותה שבאתה משדה מואב, [שנאמר] נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדי מואב <small>(רות ב ו)</small>.  ",
                "ונשקפה על פני הישימון <small>(במדבר שם כ)</small>, שמשם תורה יוצאה לעולם.  ",
                "ד\"א ונשקפה. זה לענין באר שבאתה עמהם, עד שנגנזה לתוך ימה של טבריא, והעומד על פני הישימון רואה בתוך הים כמלא פי תנור, והיא הבאר הנשקפה על פני הישימון."
            ],
            [
                " וישלח ישראל מלארים אל סיחון <small>(שם כא כא)</small>. זש\"ה סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו <small>(תהלים לד טז)</small>, לא פיקדה התורה לרדוף אחר המצות, אלא כי יקרא קן צפור <small>(דברים כב ו)</small>, כי תפגע שור אויבך <small>(שמות כג ג)</small>, כי תראה חמור שונאך <small>(שמות כג ה)</small>, כי תחבוט זיתך <small>(דברים כד כ)</small>, כי תבצור כרמך <small>(שם שם כא)</small>, כי תבא בכרם רעך <small>(שם כג כה)</small>, אם באו לידך אתה מצוה עליהן, ולא לרדף אחריהם, והשלום בקש במקומך ורדפהו במקום אחר, וכן עשו ישראל אע\"פ שאמר להם הקב\"ה החל רש והתגר בו מלחמה <small>(שם ב כד)</small>, רדפו אחר השלום."
            ],
            [
                "וישלח ישראל מלאכים <small>(במדבר כא כא)</small>. כל דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל זה פותח, כאן נאמר וישלח ישראל מלאכים, ובמקום אחר תלה השליחות במשה, [שנאמר] ואשלח מלאכים ממדבר קדמות <small>(דברים ב כו)</small>, ללמדך שראש הדור הרי הוא ככל הדור. נעברה נא בארצך <small>(במדבר כ יז)</small>, כמו ששלח למלך אדום, אוכל בכסף תשברני וגו' <small>(דברים ב כח)</small>, דרכן של מים ליתן בחנם ואני נותן את דמיהם. (דרך) [בדרך] המלך נלך [עד אשר נעבור גבולך] <small>(במדבר כא כב)</small>, ובמקום אחר כתיב עד אשר אעבור את הירדן <small>(דברים ב כט)</small>, משל לשומר את הגפן או תאנה, בא אחד אמר אעבור מיכאן שאבצור את הכרם, א\"ל איני יושב לשמור אלא בשבילך, ואתה בא לבוצרה, כך הוא סיחון היה נוטל שכר מכל מלכי כנען, והם היו מעלין לו מסים, שהוא היה ממליך אותם והיה שקול כנגד כלם, הוא ועוג, שנאמר לסיחון מלך האמורי וגו' ולעוג מלך הבשן <small>(תהלים קלו יט כ)</small>, אמרו לו ישראל נעבור בארצך לכבוש את המלכים, אמר להם איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם, ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסוף סיחון את כל עמו ויצא לקראת ישראל <small>(במדבר כא כג)</small>, במחשבה עשה הקב\"ה למוסרו בידם שלא בצער, כתיב לסיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון <small>(שם שם לד)</small>, אילו היתה חשבון מליאה יתושין, אין כל בריה יכולה לשלוט בו, ואין צריך לומר שהיה גבור ושרוי בעיר מבצר, אילו היה יושב בעיירות שלו הוא ואוכלוסין, היו ישראל מתייגעין לשלוט בו, ולכבוש את כל עיר ועיר, אלא הקב\"ה כינסן למוסרן בידם שלא [בצער, וכן הוא אומר ראה החלותי תת לפניך את סיחון <small>(דברים ב לא)</small>, הרגו כל גבוריו שיצאו לקראתו, וחזרו על הנשים ועל הטף שלא] ביגיעה, לכך כתיב ויאסף סיחון את כל עמו <small>(במדבר כא כג)</small>."
            ],
            [
                "ויקח ישראל את כל הערים האלה <small>(שם שם כה)</small>. זש\"ה כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה <small>(ישעיה סא ח)</small>, אמר הקב\"ה למשה, אל תצר את מואב <small>(דברים שם ט)</small>, וחשבון של מואב היתה, שנאמר כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב הראשון <small>(במדבר כא כו)</small>, באו ישראל נטלו חשבון מיד סיחון וכל מה שנטל ממלך מואב שאילו נטלוה ממנו היתה בידם גזל, אלא נטל סיחון מן מואב, ונטלו ישראל מן סיחון, שהיו פטורין מן הגזל, לכך כתיב כי חשבון עיר סיחון וגו'."
            ],
            [
                " על כן יאמרו המושלים <small>(שם שם כז)</small>. זה בלעם ואביו, ששכרן סיחון לקלל את מואב, והם אמרו תבנה ותכונן עיר סיחון <small>(שם)</small>.  ",
                "כי אש יצאה מחשבון [וגו'] אכלה ער מואב <small>(שם שם כח)</small>. שקיללו את מואב שימסרו בידו.",
                "אוי לך מואב וגו', ונירם אבד חשבון וגו', וישב ישראל (בכל ערי) [באר] האמורי <small>(שם שם כט ל לא)</small>, נשתיירה יעזר.  ",
                "וישלח משה לרגל [את] יעזר <small>(במדבר כא לב)</small>, אותם מרגלים זריזים היו, אמרו בטוחים אנו בתפלתו של משה, והאמינו בהקב\"ה, ועשו כך והרגו את האמורי אשר בה.  ",
                "ויפנו ויעל <small>(שם שם לג)</small>, יש אומרים מלחמת סיחון באלול, ועשו את הרגל בתשרי, ואחר הרגל מלחמת עוג, [כמד\"א] ופנית בבקר <small>(דברים טז ז)</small>, וכתיב ויפנו ויעלו, גזירה שוה, מה להלן אחר הרגל, אף כאן ויפנו ויעלו אחר הרגל. ",
                " ויצא עוג מלך הבשן וגו' <small>(במדבר שם)</small>. שכינסן הקב\"ה למוסרם בידם."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו וגו' <small>(שם שם לד)</small>. זש\"ה אשרי אדם מפחד תמיד וגו' <small>(משלי כח יד)</small>, כך מדת הצדיקים אע\"פ שהקב\"ה מבטיחן, אינן פורקן יראה, וכן ביעקב כתיב ויירא יעקב <small>(בראשית לב ח)</small>, למה נתיירא, אמר שמא נתקלקלתי אצל לבן בכלום, וכתיב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך <small>(דברים כג טו)</small>, והניחני הקב\"ה, אף משה תפש את היראה כדרך אביו, ולמה נתיירא, אמר שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון, או נתקלקלו בעבירה, א\"ל אל תירא אותו, שלא עמד בעולם גבור קשה ממנו, שנאמר כי רק עוג מלך הבשן וגו' <small>(שם ג יא)</small>, והוא נשאר מהגבורים שהרגו אמרפל וחביריו, שנאמר ויכו את רפאים וגו' <small>(בראשית יד ה)</small>, וזה הפסולת שלהם, כפריצי זיתים שיוצאין ולפיטים מתחת הגפת, שנאמר ויבא הפליט וגו' <small>(שם שם יג)</small>, וכוונתו היה לזה שיצא אברהם ויהרג, נתן לו הקב\"ה שכר רגליו, וחיה כל אותן שנים עד שנפל ביד בניו, כשבא משה לעשות עמו מלחמה נתיירא ממנו, אמר אני בן מאה ועשרים שנה והוא בן חמש מאות שנה, אילולי שיש לו זכות לא חיה כל אלו השנים, אמר הקב\"ה אל תירא אותו (ונחרם אותם וגו') <small>(דברים ג ו)</small>, [ועשית לו כאשר עשית לסיחון וגו'] <small>(במדבר כא לד)</small>, והלא כתיב וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו <small>(דברים שם ז)</small>, אלא גופו החרימו שלא ליהנות ממנו כלם  ",
                " ויכו אותו ואת בניו <small>(במדבר שם לה)</small>, בנו כתתיב, שהיה לו בן קשה ממנו, אמר הקב\"ה לישראל בעולם הזה אתם מכלים את האומות קימעא קימעא, ולעתיד לבא אני מבערן מן העולם בבת אחת, שנאמר והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו <small>(ישעיה לג יב)</small>.",
                "חסלת פרשת חקת"
            ]
        ],
        "Appendix to Chukat": [
            [
                " מפרשת פרה מעשה היה בר' מתיא בר חרש, שהיה עשיר, וירא שמים, ובעל מדות טוובות, ורודף מצוה וצדקה, ומהנה תלמידי חכמים מנכסיו, והיו יתומים ואלמנות מצויין על שלחנו תמיד, וכל ארחותיו ביושר, וכל ימיו עוסק בתורה, כר' מאיר רבו, והיה זיו פניו מבהיק כזוהר השמש, ואמרו עליו שמימיו לא הסתכל באשת איש ולא באשה אחרת, פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה, ועבר השטן וראהו ונתקנא בו, אמר אפשר צדיק בלא חטא בעולם, מיד עלה למרום ועמד לפני הקב\"ה ואמר רבש\"ע מתיא בן חרש מהו לפניך, אמר לו צדיק גמור, אמר לן לי רשות ואנסנו, נתן לו רשות, מיד הלך ומצאו יושב ועוסק בתורה, נדמה לו כאשה יפה שלא היה כיופיה מימות נעמה אחות תובל קין, שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה <small>(בראשית ו ב)</small>, כיון שראה אותה הפך פניו לאחוירו, חזר השטן והלך כנגד פניו, החזיר פניו לצד אחר והשטן כנגד פניו, כיון שראה שמתהפכת לכל הצדדים, אמר בלבו מתיירא אני שמא ישלוט בי יצר הרע, ומה עשה אותו צדיק, קרא לאחד מתלמידיו שהיה משמשו, ואמר לו בני לך והביא לי אש ומסמרים, כיון שהביאם הבעירם באש, ונעץ אותם בעיניו, וכיון שראה השטן כך, נבהל ונרתת והלך מעליו, ועלה למרום, ואמר רבש\"ע כך וכך היה המעשה, מיד קרא הקב\"ה לרפאל שר של רפואות, ואמר לו לך ורפא עיני מתיא בן חרש, הלך רפאל המלאך ועמד בו, אמר ר' מתיא מי את, אמר לו אני רפאל המלאך שלוחו של הקב\"ה ששלחני לרפאות את עיניך, השיבו איני רוצה מה שהיה היה, חזר רפאל לפני הקב\"ה ואמר לו כך וכך אמר לי מתיא בן חרש, אמר לו הקב\"ה לך אמור לו מהיום ואילך אל תירא, אני ערב לך בדבר זה שלא ישלוט בך יצה\"ר כל ימי חייך, כיון ששמע מפי המלאך קבל רפואתו ונתרפא, מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל באשה אחרת, אין יצה\"ר שולט בו, ולעתיד לבא הקב\"ה מסיר יצה\"ר ממנו, ויתן בקרבנו רוח קדשו, שנאמר והסירותיאת לב האבן מבשרכם ואת רוחי אתן בקרבכם <small>(יחזקאל לו כו)</small>."
            ],
            [
                "מפרשת קח את אהרן. ויעש משה כאשר צוה ה' <small>(במדבר כ כה כז)</small>, בא ללמדך שאע\"פ שאמר לו גזירה קשה על אחיו, לא עכב, אמר הקב\"ה למשה לך אמור לאהרן אחיך הגיע זמנך ליפטור מן העולם, מיד עמד משה בתפלה לפני הקב\"ה, ואמר רבש\"ע איך אומר לאחי הגיע זמנך, אמר לו הקב\"ה כבר גזרתי עליו גזירה שלא נגזרה על אדם אחר, שלא אמסרנו ביד מלאך המות באותו יום שעצר המגפה. וכך היה מנהגם בכל יום ההנשיאים משכימים לפתחו של אלעזר, ואלעזר והנשיאים בפתחו של הרן, ואהרן ואלעזר והנשיאים משיכמים לפתחו של אלעזר, ואלעזר והנשיאים בפתחו לש אהרן, ואהרן ואלעזר והנשיאים משיכמין לפתתו של משה, ואותו היום שנה משה את המנהג, השכים הוא ואלעזר והנשיאים לפתחו של אהרן, אמר לו אהרן משה אחי למה שנית את המנהג, אמר לו משה כך צוני הקב\"ה, וכך היה סדר הליכתם משה באמצע אהרן מימינו, ואלעזר משמאלו, וכיון שראו ישראל כך, אמרו זה לזה ניטלה רוח הקדש ממשה ונתנה לאהרן, והיו ישראל אוהבין יותר אהרן ממשה, לפי שהיה משה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן היה משים שלום בין איש לחבירו ובין איש לאשתו, ואם היה שומע על אדם בעולם שרוצה לילך לדבר עבירה בלילה, היה יוצא בדרך, וכשהיה מוצאו אומר לו בני מפני מה אתה מהלך בדרך שמא יחשדוך בני אדם בדברים רעים, ואתה בני איש טוב וממשפחה מיוחסת וטובה אתה, ומזהירו ומשיבו מדרך רעה, והיו כל ישראל אוהבים את אהרן אנשים ונשים, ולכך אמרו רבותינו ז\"ל הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ועל כך ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל <small>(במדבר כ כט)</small>, אנשים ונשים, ובמשה כתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום <small>(דברים לד ח)</small>, האנשים לבד, ואותו יום אמר אהרן למשה, אחי אמור לי מה אתה צריך ממני, אמר לו המתן עד שנעלה בהר, לאחר שעלו אמר לו אחי שמא פקדון הפקיד הקב\"ה עמך ומבקשהו ממך, אמר לו אהרן משה אחי, אהל מועד וכליו מוקפדין בידי, שמא חסרתי מעבודתם, אמר לו משה, מנורה ושבעה נרותיה מסר לך הקב\"ה, והוא לא היה נותן בלבו שעל נשמתו הוא אומר, נר אלהים נשמת אדם <small>(משלי כ כז)</small>. ולא הרגיש בדבר, אמר לו משה, אהרן אחי הגיע זמנך ליפטר מן העולם, כשמוע כך הניח ידיו על ראשו, והיה צועק ובוכרהוהיה קורא מקרא ה, לכו (חזו) [וראו] מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם <small>(תהלים סו ה)</small>, וכיון שרצו ליכנס במערה, אמר לו משה אהרן אחי, שם מתו אברהם יצחק ויעקב, ואתה לובש בגדי כהונה שמא תטמא אותם, לבוש אתה בגדי אלעזר, ואלעזר ילבש בגדיך, ונכנס אני ואתה במערה, וכן עשה, כיון שנכנסו, ראו נר דלוק ומטה מוצעת, אמר לו משה, אהרן אחי עלה בזו המטה, ועלה, אמר לו פשוט ידיך, ופשט, קפוץ עיניך, וקפץ, סתוך פיך, וכן עשה, ובאותה שעה יצאה נשמתו, כיון שראה משה כך, חמד מיתתו, אמר לו הקבה חייך כמות זה, כן מות ה, כך תהיה מיתתך, שנאמר כאשר מת אהרן אחיך בהור ההר ויאסף אל עמיו (דבריו לב נ).",
                "חסלת הוספה לפרשת חקת\n"
            ]
        ],
        "Balak": [
            [
                " וירא בלק בן צפור <small>(במדבר כב ב)</small>. זש\"ה הצור תמים פעלו וגו' <small>(דברים לב ד)</small>, שלא] הניח הקב\"ה פתחון פה לאומות העולם לעתיד לבא לומר שאתה רחקתנו, ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם הזה, [מה] עשה הקב\"ה כשם שהעמיד מלכים ונביאים [וחכמים] לישראל, כך העמיד מאומות העולם, ונדבקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם [של ישראל] עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם, העמיד שלמה מלך על כל הארץ, וכן עשה לנבוכדנצר, זה בנה בית המקדש, וזה החריבו, נתן לדוד עושר לקח הבית לשמו, נתן להמן עושר ולקח אומר שלימה לטבחה, כל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו אומות העולם. כיוצא בה העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה, העמיד בלעם לאומות העולם כדי שידבר עמו כל זמן שירצה, ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, נביאי ישראל מזהירים את האומה על העבירות, וכן הוא אומר צופה נתתיך לבית ישראל <small>(יחזקאל ג יז)</small>, ונביא שעמד מן האומות, העמיד פירצה לאבד הבריות מן העולם הבא, ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם, שכן אמר ישעיה על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' <small>(ישעיה טז יא)</small>, וכן יחזקאל אמר שא על צור קינה <small>(יחזקאל כז ב)</small>, וזה אכזרי עמד לעקור אומר שלימה על חנם, על לא דבר, לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סילק הקב\"ה רוח הקודש מאומות העולם שזה עמד מהן וראה מה עשה."
            ],
            [
                " וירא בלק. ראה פורענות שעשו ישראל לאמורי, נוח לרשעים שיהו סומין, שעיניהם מביאין מאירה לעולם, בדור המבול [כתיב] ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו' <small>(בראשית ו ב)</small>, [וכתיב] וירא חם אבי כנען <small>(שם ט כב)</small>, [וכתיב] ויראו אותה שרי פרעה וגו' <small>(שם יב טו)</small>, [וכתיב] וירא אותה שכם בן חמור וגו' <small>(שם לד ב)</small>, וכן [כאן] וירא בלק, משל למי שהושיב שומרין לשומרו מן הגייס, והיה בטוח עליהן שהיו גבורים, עבר הגייס והרגן, והיה מרתת על עצמו, אף בלק כך, ראה מה נעשה בסיחון ועוג, שהיה מעלה עליהן שכר לשומרו, ונתיירא מעצמו, ועוד שראה נסים של נחלי ארנון."
            ],
            [
                " ויגר מואב <small>(במדבר כב ג)</small>. מהו ויקר, כשהיו נראים לעמונים נראים עטופים לשלום, למואבים נראים מזויינים, שנאמר וקרבת מול בני עמון אל תצורם [ואל תתגר בם <small>(דברים ב יט)</small>, אל תצורם] כל מיני צרה, ואל תתגר בם כל מין גירוי, ולמואב אמר אל תצר את מואב [ואל תתגר בם מלחמה] <small>(שם שם ט)</small>, מה שאתה יכול לחטוף מן החוץ חטוף, לפיכך נראין מזויינין והם היו נאגרים לעריהם, שנאמר ויגר מואב, אין ויגר אלא לשון אסיפה, כמד\"א אוגר בקיץ בן משכיל <small>(משלי י ה)</small>.  ",
                "ד\"א ויגר. לשון יראה, שהיו מתייראין מפניהם.  ",
                "ויקץ מואב, שהיו רואין את עצמן כקוץ בפניהם. "
            ],
            [
                " ויאמר מואב אל זקני מדין <small>(במדבר כב ד)</small>. מה טיבן של זקני מדין כאן, אלא שהיו רואין את ישראל נוצחין שלא כדרך הנוצחין, אמרו מנהיג שלהם במדין נתגדל נדע בהם מה מדתו, אמרו להם זקני מדין אין כחו אלא בפיו, אמרו להם אף אנו נביא אדם כנגדן שכחו בפיו.  ",
                "ויאמר מואב אל זקני מדין. והלא אתה מוצא שמדינים נלחמין עם המואבים, שנאמר המכה את מדין בשדה מואב <small>(בראשית לו לה)</small>, והשנאה ביניהם מעולם, משל [לשני] כלבים שהיו צהובין זה לזה, בא זאב על אחד מהם, אמר חבירו אם איני עוזרו, היום הורג את זה, למחר יבא עלי, לפיכך נתחברו מואב עם מדין.  ",
                "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור <small>(במדבר שם)</small>. מה שור כחו בפיו, אף הם כחם בפיהם, מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה, אף אלו כל מה שמלחכין, אין בו סימן ברכה, מה שור מנגח בקרניו, אף אלו וקרני ראם קרניו <small>(דברים לג יז)</small>.  ",
                "ובלק בן צפור מלך (מואב) [למואב] <small>(במדבר שם ד)</small>. והלא מתחלה נסיך היה, שנאמר את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון וגו' <small>(יהושע יג כא)</small>, אלא כיון שנהרג סיחון המליכוהו תחתיו. ",
                "בעת ההוא <small>(במדבר שם)</small>. שנזדמנה לו אותה שעה."
            ],
            [
                " וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה <small>(שם שם ה)</small>. שם עירו, ויש אומרים שולחני היה שהיו מלכי אומות העולם נמלכים בו, כשולחני שהכל מריצים לו, ויש אומרים בתחלה פותר חלומות היה, חזר להיות קוסם, וחזר לרוח הקודש.  ",
                "ארץ בני עמו <small>(שם)</small>. שמשם היה בלק, והוא אמר לו סופך למלוך.  ",
                "לקרוא לו <small>(שם)</small>. שכתב לו לא תהא סבור שלעצמי בלבד אתה עשה, ואני לבדי מכבדך, אם תעקרם מכל האומות אתה מתכבד, וכנענים ומצרים הכל משתחוים לך.  ",
                "הנה עם יצא ממצרים <small>(שם)</small> א\"ל אתה מה איכפת לך, א\"ל הנה כסה את עין הארץ <small>(שם)</small>, שתי עינים שהארץ תלויה בהן, סיחון ועוג, החרימום וכיסו עיניהם  ",
                "והוא יושב ממולי <small>(שם)</small>. ממלי כתיב, כד\"א בשם ה' כי אמילם <small>(תהלים קיח יא)</small>."
            ],
            [
                " ועתה לכה נא ארה לי <small>(במדבר כב ו)</small>. מהו ארה לי, אולי אוכל אני לשלוט בהן קימעא קימעא, כאדם שהוא אורה את התאנה.  ",
                "כי עצום הוא ממני <small>(במדבר כב ו)</small>. לא שהן גבורים ממני, ולא חיילותיהם מרובין משלי, אלא שהן נוצחין בפיהם, מה שאיני יכול לעשות.  ",
                "אולי אוכל נכה בו <small>(שם)</small>. מה ראה זה להתגרות בה, לא כך אמר להם הקב\"ה, שלא נוטלים מארצם, אלא שהיה בעל נחשים וקסמים יותר מבלעם, שכך כתיב בו וירא בלק, אלא שלא היה מכוין הדברים לאמיתם, וכן הוא אומר נלאית ברוב עצתיך יעמדו נא ויושיעוך הברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך הנה היו כקש וגו' <small>(ישעיה מז יג יד)</small>, והיה רואה שישראל נופלים בידו, לפיכך הפקיר את בתו ונפלו בה כ\"ד אלף, לכך נתגרה בהם ולא היה יודע היאך, אולי אוכל נכה בו, כמו שמנכה אחד מן כ\"ד בסאה, וכך נפלו כ\"ד אלף מישראל חסר אחד, (פי' כ\"ד פעמים כ' אלף הם מ\"ח ריבואות, וכ\"ד פעמים ה' אלפים הם י\"ב ריבואות, נמצא שאם נמצא כ\"ה אלף זהו חלק כ\"ד מס' ריבוא, ולא נפלו כי אם כ\"ד אלף, הרי חסר אלף אחד).  ",
                "ואגרשנו מן הארץ <small>(במדבר שם)</small>. שלא היה מבקש אלא לגרשם שלא יכנסו לארץ.",
                "כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר <small>(שם)</small>. מנין שהיה יודע, שבשעה שביקש סיחון להלחם במואב היה מתיירא, לפי שהיו גבורים, שכר בלעם ואביו לקלל את מואב, שכן הוא אומר על כן יאמרו המושלים וגו', כי אש יצאה מחשבון וגו', אוי לך מואב וגו', <small>(שם כא כז כח כט)</small>, לכך אמר כי ידעתי וגו'."
            ],
            [
                " וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם <small>(שם כב ז)</small>. שהוליכו בידם כל מיני קסמים, שהן קוסמים בהם, שלא ליתן לו עלילה, וביד זקני מדין היו הקסמים, שאמרו אם יבא עמנו יצליח, ואם יעכב שעה אין בו תועלת, כיון שראו שאמר לינו פה הלילה, הלכו להם זקני מדין, שידעו בקסמים שלהם שאין בהם תועלת."
            ],
            [
                " ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך <small>(במדבר כב ט)</small>. זש\"ה משגה ישרים בדרך רע [בשחותו הוא יפול] <small>(משלי כח י)</small>, שבתחלה היו הבריות [נוהגות] בכשרות, ובדבריו אלו נפרצו בעריות, שבראשונים [כתיב] ורחל באה עם הצאן <small>(בראשית כט ט)</small>, ולכהן מדין שבע בנות <small>(שמות ב טז)</small>, עמד בלע הרשע והטעה את הבריות בעריות, וכמו שהטעה הוטעה, בעצה שנתן בה נפל, [היינו דכתיב] בשחותו הוא יפול <small>(משלי שם)</small>, והטעהו הקב\"ה, שנאמר משגיא לגוים ויאבדם שטח לגוים וינחם <small>(איוב יב כג)</small>, שאל לו מי האנשים האלה עמך, אמר אותו רשע איני יודע בהם, אלא בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי, הנה העם היוצא ממצרים וגו', להודיע שהוא שונא ישראל יותר מבלק, לפי שבלק לא אמר קבה, אלא ארה <small>(במדבר שם ו)</small>, וזה אמר קבה בפירוש, והוא אמר ואגרשנו וגו' <small>(שם)</small>, וזה אמר וגרשתיו <small>(שם שם יא)</small>, מן העולם הזה ומן העולם הבא."
            ],
            [
                " ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם <small>(שם שם יב)</small>. א\"ל א\"כ אקללם במקומי, לא תאר את העם <small>(שם)</small>, א\"ל אברכם, א\"ל אין צריכין לברכתך, כי ברוך הוא <small>(שם)</small>, משל אמרי ליה לצרעה, לא מן דובשך ולא מן עוקצך.  ",
                "ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם וגו' <small>(שם שם יג)</small>. לא אמר להם לא נתן לי הקב\"ה רשות לילך ולא לקלל, אלא מאן ה' לתתי להלוך עמכם <small>(שם)</small>, אמר לי אינו כבודך לילך עם אילו, אלא עם גדולים מהם, שהוא חפץ בכבודי, ויקומו שרי מואב (וילכו) [ויבאו] אל בלק ויאמרו מאן בלעם הלוך עמנו <small>(שם שם יד)</small>, לפיכך ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה <small>(שם שם טו)</small>.  ",
                "ויבואו אל בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור וגו' כי כבד אכבדך מאד <small>(שם שם טז יז)</small>, יותר ממה שהיית [מבקש] לשעבר אני נותן, וכל מה שאתה חפץ, ומה שאתה גוזר אעשה. ",
                " ויען בלעם ויאמר אל (שרי) [עבדי] בלק אם יתן לי בלק וגו' <small>(שם שם יח)</small>. מיכאן אתה למד שהיה בו (רוח גבוה, עין רעה), [עין רעה, רוח גבוה], נפש רחבה. עין רעה, שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו <small>(שם כד ב)</small>, ורוח גבוהה, מאן ה' לתתי להלוך עמכם <small>(שם כב יג)</small>, נפש רחבה, אם יתן לי בלק [מלא ביתו כסף וזהב] <small>(שם שם יח)</small>.  ",
                "לא אוכל לעבור [את פי ה'] <small>(במדבר כב יח)</small>. מתנבא שאינ יכול לבטל את הברכות שנתברכו אבות מפי השכינה.",
                "ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה <small>(שם שם יט)</small>. שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים.",
                "ואדעה מה יוסף ה' <small>(שם)</small>. שהיה מתנבא שעתיד הקב\"ה להוסיף להם ברכות על ידו."
            ],
            [
                " ויבא אלהים אל בלעם לילה <small>(שם שם כ)</small>. זש\"ה בחלום (בחזיון) [חזיון] לילה וגו', אז יגלה אוזן אנשים וגו', להסיר (מאדם) [אדם] מעשה וגוה מגבר יכסה <small>(איוב לג טו טז יז)</small>, מהו מגבר יכסה, העלים הקב\"ה ממנו, שהליכתו מאבדתו מן העולם, ומוליכו לבאר שחת, שבשעה שאדם הולך לחטא השטן מרקד לפניו, עד שהוא גומר את העבירה, כיון שאיבדו חוזר ומודיעו, שנאמר הולך אחריה פתאום וגו' עד יפלח חץ כבדו <small>(משלי ז כב כג)</small>, כך העלים הקב\"ה מבלעם עד שהלך ואיבד את נפשו, משיצא מכבודו והלך ואיבד את נפשו וידע במה שהוא בו, התחיל לבקש על נפשו, תמות נפשי מות ישרים <small>(במדבר כג י)</small>."
            ],
            [
                " ויבא אלהים אל בלעם לילה. זש\"ה ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה <small>(שמות יב מב)</small>, כל נסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה, ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה <small>(בראשית לא כד)</small>, ויבא אלהים אל אבימלך [בחלום הלילה] <small>(שם כ ג)</small>, ויהי בחצי הלילה <small>(שמות יב יט)</small>, ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה <small>(שם יד כ)</small>, ויחלק עליהם לילה <small>(בראשית יד טו)</small>, וכולם ליל שמורים.  ",
                "ד\"א למה נגלה עליו בלילה, לא היה ראוי לרוח הקודש [אלא בלילה], לפי שכל נביאי העובדי כוכבים בלילה מדבר עמם, וכן אליפז אומר בשעיפים מחזיונות לילה <small>(איוב ד יג)</small>.  ",
                "קום לך אתם <small>(במדבר שם כ)</small>. כיון שהעיז פניו, שנאמר ויחר אף אלהים כי הולך הוא <small>(שם שם כב)</small>, אמר הקב\"ה רשע איני חפץ במיתתן של רשעים, הואיל ואתה רוצה ליאבד מן העולם, קום לך אתם.  ",
                "ואך את הדבר [אשר אדבר אליך אותו תעשה] <small>(במדבר שם כ)</small>. ללמדך שהלך בהתראה. מיד השכים בבקר, ויקם בלעם בבקר ויחבוש את (חמורו) [אתונו] <small>(שם שם כא)</small>, וכי לא היה לו עבד או שפחה, אלא ששנאת ישראל קדמתו, ועמד בזריזות הוא בעצמו, א\"ל הקב\"ה רשע כבר קידמך אברהם אביהם לעקידת יצחק בנו וישכם אברהם בבקר וגו' <small>(בראשית כב ג)</small>.  ",
                "וילך עם שרי מואב <small>(במדבר שם)</small>. ללמדך שהיה שמח בפורענות של ישראל.",
                "ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' [בדרך לשטן לו] <small>(שם שם כב)</small>, מלאך של רחמים היה ולו נעשה שטן, וכך אמר [אל] בלעם גרמת לי לשמש אומנות שאינה שלי, שנאמר הנה אנכי יצאתי לשטן <small>(שם שם לב)</small>.  ",
                "ושני נעריו עמו <small>(שם שם כב)</small>. זו דרך ארץ, היוצא לדרך צריך שנים לשמשו, וחוזרין ומשמשין זה את זה.  ",
                "ותרא האתון את מלאך ה' <small>(שם שם כג)</small>. וכי לא היה המלאך יכול לנשוף בו, ולהוציא רוחו, אלא שלף חרבו, והרי כתיב בסנחריב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' <small>(מ\"ב יט לה)</small>, וכתיב וגם נשף בהם ויבשו וגו' <small>(ישעיה מ כד)</small>, אלא אמר לו הפה ניתנה ליעקב, שנאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו <small>(בראשית כז כב)</small>, והאומות כולם בחרב חייהם, ואתה תחליף אומנותך ותבא עליהם בשלחהם, אף אני אבא עליך בשלך."
            ],
            [
                " ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים <small>(במדבר כב כד)</small>. וכי לא היה יכול לילך אחריו לשדה, אלא כך מדתו של הקב\"ה, מלך ב\"ו משלח ספקלטור להרוג את האדם, הולך אחריו ימים רבים וזה שנתחייב מיתה אוכל ושותה, והספקלטור מהלך אחריו ממקום למקום, ולפני הקב\"ה אינו כן, אלא הספקלטור במקומו, ומי שנתחייב מיתה בא צלו ברגלו, כדי שלא יהא מלאך נצטער לילך אחר בלעם אלא קדמו לדרך, שכך כתיב ועמוד מלאך ה' במשעול הכרמים וגו', א\"ל הכרמים נמכרים בשועלים.  ",
                "גדר מזה וגדר מזה <small>(שם)</small>. אין אתה יכול לשלוט בהם, שבידם לוחות כתובים [משני עבריהם] זה ומזה הם כתובים <small>(שמות לב טו)</small>.  ",
                "ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ וגו' ויוסף מלאך ה' עבור <small>(במדבר שם כה כו)</small>. מה ראה לקדמו ג' פעמים, סימנים של אבות הראהו כאן, עמד לו בראשונה והיה ריוח מיכאן ומכאן, [שנאמר] ותט האתון מן הדרך <small>(שם שם כג)</small>, בשניה לא יכלה לזוז אלא לצד אחד, בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאל, ומה היו הסימנין,  ",
                "אם אילו ביקש לקלל בניו של אברהם, היה מוצא בני ישמעאל ובני קטורה מיכאן ומיכאן, ביקש לקלל בניו של יצחק היה מוצא בניו של עשו לצד אחד ותלחץ אל הקיר, <br>אלא בניו של יעקב לא מצא בהן פסולת ליגע בהן, לכך כתיב בשלישית במקום צר. ",
                " ותרא האתון אל מלאך ה' ותרבץ תחת בלעם וגו' ויך את האתון במקל <small>(שם שם כז)</small>, על בזיון שביזתה אותו."
            ],
            [
                "ויפתח ה' את פי האתון (ש ם שם כח). להודיעך שפה ולשון ברשותו שאם ביקש לקלל פיו ברשותו.",
                "ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים <small>(שם)</small>. רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה.",
                "ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי <small>(שם שם כט)</small>. אע\"פ שהיה עובד כוכבים היה מדבר בלשון הקודש. עובד כוכבים לשונו סרוח.  ",
                "לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך <small>(שם)</small>. משל לרופא שבא לרפאות בלשונו נשוך הנחש בדרך, ראה אנקה בדרך, התחיל מבקש מטה להורגה, אמרו לו זה אין אתה יכול ליטול, האיך באתה לרפאות בלשונך נשוך נחש, כך אמרה האתון לבלעם לי אין אתה יכול להרגני, אלא אם כן יש חרב בידך, והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלימה, שתק ולא מצא תשובה, התחילו תמיהים שרי מואב, שראו נס שלא היה כמותו בעולם. ויש אומרים שאמר להם אינה שלי, השיבתהו הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה <small>(במדבר כה ל)</small>, הא למדת שלא היה זקן, שהיתה גדולה ממנו.  ",
                "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה <small>(שם)</small>. כיון שדיברה מתה, שלא יהו הבריות אומרים זו היא שדיברה ועושין אותה יראה. ",
                " ד\"א חס הקב\"ה על כבוד של אותו רשע, שלא יאמרו זו היא שסילקה את בלעם."
            ],
            [
                " ויגל ה' את עיני בלעם וירא <small>(שם שם לא)</small>. וכי סומא היה, אלא להודיעו שאף העין ברשותו.  ",
                "ויקד וישתחו (על אפיו) [לאפיו] <small>(שם)</small>. שדיבר עמו.",
                "ויאמר אליו מלאך ה' וגו' <small>(שם שם לב)</small>. עלבון של אתון בא המלאך לבקש מידו, אמר לו ומה האתון שאין לה זכות, ולא זכות אבות, נצטויתי לתבוע עלבונה מידך, אומה שלימה שאתה בא לעקור על אחת כמה וכמה.  ",
                "הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי <small>(שם)</small>. יראתה ראתה נטתה.",
                "ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים, אולי נטתה מפני כי עתה גם אותכה הרגתי ואותה החייתי <small>(שם שם לג)</small>. מיכאן אתה למד שהרג את האתון. ",
                " ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי <small>(שם שם לד)</small>. להודיע כי הוא רשע גמור, ידע כי אינו עומד בפני הפורענות אלא תשובה, שכל מי שיחטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו.  ",
                "כי לא ידעתי <small>(שם)</small>. אע\"פ שמשבח אותו רשע ויודע דעת עליון, פיו העיד ואמר לא ידעתי.  ",
                "ועתה אם רע בעיניך אשובה לי <small>(שם)</small>. אמר לו אני לא הלכתי עד שאמר לי הקב\"ה קום לך אתם <small>(שם שם כ)</small>, ואתה אומר שאחזור כך אומנותו, לא כך אמר לאברהם להקריב את בנו, ואחר כך ויקרא אליו מלאך ה' [וגו'] ויאמר אל תשלח ידך <small>(בראשית כב יא יב)</small>, למוד הוא לומר דבר, ומלאך בא ומחזירו, הוא אמר לי לך אתם, ועכשיו אם רע בעיניך אשובה לי. ",
                "ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים <small>(במדבר כב לה)</small>. שחלקך עמהם וסופך ליאבד עמהם מן העולם.",
                "וילך בלעם עם שרי בלק <small>(שם)</small>. [מלמד שכשם שהם שמחים לקלל, כך הוא שמח.  ",
                "וישמע בלק כי בא בלעם <small>(שם שם לו)</small>], מלמד ששלח שלוחים אל בלק לבשרו. ",
                " ויצא לקראתו אל עיר מואב <small>(שם)</small>. אל מטרפולין שלהן, מה ראה לקדמו לגבולין, א\"ל הגבולין הללו שנקבעו מימי נח שלא תיכנס אומה בגבול חבירתה, אלו באין לקלקל, והיה מראה לו היאך פרצו ועברו גבול סיחון, כאילו קובל עליהן. ",
                " ויאמר בלק אל בלעם הלא שלח שלחתי אליך וגו' <small>(שם שם לז)</small>. נתנבא שסופו לילך בקלון, ואף בלעם השיבו בענינו, ויאמר בלעם אלבלק הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה <small>(שם שם לח)</small>. שאין בידי רשות לומר מה שאני רוצה."
            ],
            [
                " וילך בלעם אל בלק ויבואו קרית חוצות <small>(שם שם לט)</small>. שעשה שווקים של מקח וממכר, ועשה אטלס, כדי להאות לו אוכלוסין, לומר מה אלו באים להרוג בנים ותינוקות שלא חטאו להם. ",
                " ויזבח בלק בקר וצאן <small>(שם שם מ)</small>. הצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה, באברהם כתיב ואקחה פת לחם <small>(בראשית יח ה)</small>, ואחר כך מהרי שלש סאים וגו' <small>(שם שם ו)</small>, ואל הבקר רץ אברהם וגו' <small>(שם שם ז)</small>, והרשעים אומרים הרבה ועושים מעט, בלק אמר כי כבד אכבדך מאד וגו' <small>(במדבר כבי ז)</small>, כשבא לא שיגר אלא בקר וצאן, התחיל בלעם חורק שיניו עליו, שהיתה דעתו רחבה, אמר כך שלח לי זה, למחר אני נותן מאירה בנכסיו, [שנאמר] ויאמר בלעם [אל בלק] בנה לי בזה וגו' <small>(שם כג א)</small>.  ",
                "ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל <small>(שם כב מא)</small>. בלק היה בעל קסמים ונחשים יתר מבלעם, שהיה בלעם נמשך אחריו כסומא, למה היו שניהם דומין, לאחד שהיה בידו סכין, ואינו מכיר את הפרקים, וחבירו מכיר את הפרקים ואין בידו סכין, בלק רואה את המקומות שישראל נופלין בהם ויעלהו במות בעל, זה בעל פעור, שראה שישראל נופלין שם."
            ],
            [
                "ויאמר בלעם [אל בלק] בנה לי בזה וגו' <small>(שם כג א)</small>. למה שבע מזבחות, כנגד שבעה צדיקים שבנו שבע מזבחות, מאדם עד משה ונתקבלו, אדם הבל נח ואברהם ויצחק ויעקב ומשה, ואמר למה קבלת את אלו, לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם, לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות, ולא מאומה אחת, השיבו רוח הקודש טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב <small>(משלי יז א)</small>, טובה מנחה בלולה בשמן וחריבה, מבית מלןא זבחי ריב, שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני ישראלף. ",
                " ויעש בלק כאשר (אמר) [דבר] בלעם וגו', ויאמר בלעם התתיצב על וגו' וילך שפי <small>(במדבר כג ב ג)</small>, שפוי היה לקלל, שעד אותה שעה היה שפוי, ומאותה שעה נטרד.  ",
                "ויקר אלהים אל בלעם <small>(שם שם ד)</small>. א\"ל הקב\"ה רשע מה אתה עושה. ",
                " ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי <small>(שם)</small>. משל לשולחני שמשקר במשקלות, בא בעל השוק הרגיש בו, א\"ל מה אתה מעול ומשקר במשקלות, א\"ל כבר שלחתי דורון לבית אדוני, אף כך בלעם קראו רוח הקודש, א\"ל רשע מה אתה עושה, א\"ל את שבעת המזבחות (הזה) ערכתי, א\"ל טוב ארוחת ירק [ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו] <small>(משלי טו יז)</small>, סעודה שאכלו ישראל במצרים על מצות ומרוים, מפרים שאתה מקריב על ידי [שנאה], (שנאמר) וישם ה' דבר בפי בלעם <small>(במדבר שם ה)</small>. שעיקם פיו ופקמו, כאדם שקובע מסמר בלוח, ר' אליעזר אומר מלאך היה מדבר, ור' יהושע אומר היה מחכה. ",
                " ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר, וישב אליו והנה נצב על עולתו וגו' <small>(שם שם ה ו)</small>. שהיו עומדין ומצפין מתי יבא."
            ],
            [
                " וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם <small>(שם שם ז)</small>. מן הרמים הייתי, והורידני בלק לבאר שחת.  ",
                "ינחני. כמה דאת אמר (נחה) [נהה] על המון מצרים והורידהו <small>(יחזקאל לב יח)</small>.",
                "ד\"א מן ארם עם רם של מעלן הייתי, והורידני בלק מן כבודי. משל למי שמהלך עם המלך, ראה ליסטין, הניח את המלך ומטייל עם הליסטין, כשחזר עם המלך, אמר לך עם מי שטיילת עמו, שאי אפשר לך שתלך עמי עוד, כך בלעם נזקק לרוח הקודש, כשנזדווג עם בלק נסתלקה ממנו רוח הקודש, וחזר להיות קוסם כבתחלה, שנאמר ואת בלעם [בן בעור] הקוסם <small>(יהושע יג כב)</small>, לכך צווח רם הייתי והורידני בלק. ",
                "ד\"א מן ארם ינחני, א\"ל השוינו גם שנינו להיות כפוי טובה, שאילולי אברהם אבינו לא היה בלק, שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט <small>(בראשית יט כט)</small>, כי אילולי אברהם לא פלט לוט מן סדום, ואתה מן בני בניו של לוט, ואילולי יעקב איבהם לא עמדתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב, שבתחלה כתיב ורחל באה עם הצאן <small>(שם כט ט)</small>, ואילו היה לו בנים, היאך בתו רועה, כיון שהלך יעקב לשם נתנו לו בנים, שנאמר וישמע את דברי בני לבן וגו' <small>(שם לא א)</small>, ויאמר וגו' נחשתי ויברכני ה' בגללך <small>(שם ל כז)</small>, ואילולי אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם.  ",
                "לכה נא ארה לי <small>(במדבר כב ו)</small>. מי שמאררן, עצמו הוא מארר, שנאמר ומקללך אאור <small>(בראשית יב ג)</small>, ואומר אורריך ארור ומברכיך ברוך <small>(שם כז כט)</small>.  ",
                "לכה ארה לי יעקב. אילו אומה אחרת אמרת לי לקלל, כגון [בני] אברהם ויצחק הייתי יכול, אלא יעקב, מלך שבורר לעצמו מנה ועמד אחר ואמר גנאי עליה, כלום יש לו חיים, ואלו נחלתו וחבלתו וסגולתו, שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו <small>(דברים לב ט)</small>, והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' <small>(שמות יט ה)</small>. ",
                " ולכה זועמה ישראל <small>(במדבר כג ז)</small>. מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו, ואמר אדם עליה שאינה כלום, יש לו חיים, ואלו כתיב בהם ישראל אשר בך אתפאר <small>(ישעיה מט ג)</small>."
            ],
            [
                " מה אקוב לא קבה אל <small>(במדבר שם ח)</small>. בשעה שהיו ראוים להתקלל לא נתקללו, בשעה שנכנס יעקב לקבל את הברכות, דכתיב ואת עורות גדיי העזים וגו' <small>(בראשית כז טז)</small>, אמר לו אביו מי אתה <small>(שם שם יח)</small>, א\"ל אנכי עשו בכורך <small>(שם שם יט)</small>, המוציא בפיו שקר אינו ראוי להתקלל, ולא עוד אלא שנתברך, שנאמר גם ברוך יהיה <small>(שם שם לג)</small>, והיאך אני מקללו לא קבה אל. ",
                " ד\"א [מה אקוב לא קבה אל]. בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך חייב מיתה, ואלו כפרו ומרדו בו ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>, לכך לא היו ראויין לכללותן אפילו באותה שעה, לא זז מחיבתן אלא לווה עליהם ענני כבוד, ולא מנע מהם המן והבאר, וכן הוא אומר אף כי עשו להם עגל מסכה וגו', ואתה ברחמיך הרבים לא (עשיתם כלה) [עזבתם במדבר וגו'] ומנך לא מנעת מפיהם <small>(נחמיה ט יח יט כ)</small>, והיאך אני יכול לקללם, זש\"ה מה אקוב לא קבה אל.  ",
                "[ד\"א מה אקוב לא קבה אל]. בשעה שהיה מצווה אותם על הברכות ועל הקללות, בברכות היה מזכירן, שנאמר אלה יעמדו לברך את העם וגו' <small>(דברים כז יב)</small>, ובקללות לא היה תובען, שנאמר ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל <small>(שם שם יג)</small>, ועוד כשהן חוטאין ואומרין להביא עליהן קללה, אינו כתיב שהוא מביאן, אלא בברכות הוא מברכן, שכן הוא אומר והיה אם שמוע תשמע <small>(שם כח א)</small>, ונתנך ה' אלהיך עליון <small>(שם שם ב)</small>, יצו ה' אתך את הברכה <small>(שם שם ח)</small>, ובקללות והיה אם לא תשמע [וגו'] ובאו עליך <small>(שם שם טו)</small>, מעצמן, הוי מה אקוב לא קבה אל."
            ],
            [
                " כי מראש צורים אראנו <small>(במדבר כג ט)</small>. להודיעך שנאתו של אותו רשע, שמתוך ברכותיו אתה יודע מחשבותיו, למה הוא דומה לאדם שבא לקוץ את האילן, מי שאינו בקי קוצץ את הענפים כל ענף וענף ומתייגע, והפקח מגלה את השרשים וקוצץ, כך אמר אותו רשע מה אני מקלל לכל שבט ושבט, הרי אני הולך לשורשיהם, בא ליגע ומצאן קשים, לכך נאמר כי מראש צורים.  ",
                "[ד\"א] כי מראש צורים. אלו האבות, ומגבעות אשורנו, אלו האמהות.  ",
                "הן עם לבדד ישכון <small>(במדבר כג ט)</small>. כשהוא משמחן אין אומה שמחה עמהן, אלא הכל לוקין [שנאמר] ה' בדד ינחנו [ואין עמו אל נכר] <small>(דברים לב יב)</small>, וכשהאומות שמחין בעולם הזה, הם אוכלים עם כל מלכות ומלוכת, ואינן עולה להם מן החשבון, שנאמר ובגוים לא יתחשב <small>(במדבר כג ט)</small>."
            ],
            [
                " מי מנה עפר יעקב <small>(שם שם י)</small>. מי יוכל למנות מצות הן עושין כעפר, לא תחרוש בשור ובחמור <small>(דברים כב י)</small>, לא תזרע כרמך <small>(שם שם ט)</small>, ואסף איש טהור את אפר הפרה <small>(במדבר יט ט)</small>, שלש שנים יהיה לכם ערלים <small>(ויקרא יט כג)</small>, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן <small>(במדבר ה יז)</small>.  ",
                "ומספר את רובע ישראל <small>(שם כג י)</small>, הרביעיות שלהן, מי יוכל למנות אוכלוסין שיצאו מתוכן מאותן שהן חוטפות ומחבבות את המצות, שנאמר ותאמר לה המעט קחתך את אישי <small>(בראשית ל טו)</small>, הנה אמתי בלהה בא אליה <small>(שם שם ג)</small>, ותרא לאה כי עמדה מלדת <small>(שם שם ט)</small>, ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה וגו' <small>(שם טז ג)</small>.  ",
                "תמות נפשי מות ישרים <small>(במדבר שם)</small>. משל לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך, התחיל המלך צופה, כיון שהרגיש כך, התחיל משליך את הסכין, ומשפשפף בה, וממלא את האבוס לפניה, התחל לומר תצא נפשי שבאתי [לשומטה, והרי זיניתה, כך אמר בלעם תצא נפשי שבאתי] לקלל ואני אברך, הרי תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו."
            ],
            [
                " ויקחהו שדה צופים [אל ראש הפסגה] <small>(שם שם יד)</small>. ראה שישראל נפרצין שם, ששם מת משה, שנאמר על ראש הפסגה <small>(דברים ג כז)</small>, יש פירצה גדולה מזו, ראה בנחשים והיה סבור שבידו הם נופלין שם.  ",
                "ויבן שבעה מזבחות [וגו'] ויאמר אל בלק התיצב כה וגו', (וישב) [ויבא] אליו והנו נצב על עולתו ושרי מואב אתו <small>(במדבר כג יד טו יז)</small>. בראשונה כתיב הוא וכל שרי מואב <small>(שם שם ו)</small>, כשראו שלע הועילו כלום, הניחוהו ונשתיירו עמו מקצת שרי מואב.  ",
                "ויאמר לו בלק מה דבר ה' <small>(שם שם יז)</small>. שראה שאינו ברשות עצמו לומר מה הוא רוצה ישב לו והיה משחק בו, כיון שראה שהיה משחק אמר לו בלעם עמוד משם, אין אתה רשאי לישב, ודברי המקום נאמרים, קול בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור <small>(שם שם יח)</small>, שניהם היו מנה בן פרס, שהיו עושין עצמן גדולים מאבותיהם, נאם בלעם בנו בעור <small>(שם כד ג)</small>.  ",
                "לא איש אל ויכזב <small>(שם כג יט)</small>. אינו כבשר ודם, [בשר ודם] קונה אוהבים, מצא אחרים יפים מהם, כופר בראשונים, והוא אינו כן, אי אפשר לו לכזב בשבועת אבות הראשונים  ",
                "ההוא אמר ולא יעשה <small>(שם)</small>. כשהוא אומר להביא עליהם רעות, שאם עשו תשובה מבטלן, אתה מוצא כתיב זובח לאלהים יחרם <small>(שמות כב יט)</small>, ועשו את העגל, לא היו ראויין כליה, והייתי סבור לקללן ולהכחידן, ומעט עשו תשובה וביטל וינחם ה' על הרעה <small>(שם לב יד)</small>."
            ],
            [
                " לא הביט און ביעקב <small>(במדבר כג כא)</small>. אמר בלעם אינו מסתכל בעבירות שבידם ולא בגיאות שלהם. ה' אלהיו עמו <small>(שם)</small>. אמרת לי לכה נא ארה לי, פרדס שאין לו שומר הגנב יכול להזיקו, או אם ישן לו השומר, נכנס הגנב, ואלו הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל <small>(תהלים קכא ד)</small>, והיאך אני יכול להזיקן, ה' אלהיו עמו, א\"ל בלק הואיל ואין אתה יכול ליגע בהן מפני משה משמשן, ראה זה אחריו מה יהיה, א\"ל אף הוא קשה כמותו, ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, תוקע ומריע ומפיל חומה.  ",
                "אל מוציאם ממצרים <small>(במדבר שם כב)</small>. אמרת לי הנה עם יצא ממצרים <small>(שם כב ה)</small>, אינו כן אלא הוא בעצמו הוציאן. ",
                " כתועפות ראם לו <small>(שם)</small>. כך הוא מדתו, חטאו קימעא הורידן כעוף, שנאמר אפרים כעוף יתעופף כבודם <small>(הושע ט יא)</small>, זכו מעלן ומרומם למעלה כעוף, שנאמר מי אלה כעב תעופינה <small>(ישעיה ס ח)</small>."
            ],
            [
                " כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל <small>(במדבר שם כג)</small>. הרי אתה מנחש ומקוסם באיזה מקום תשלוט בהן, והן אינן כן, כשהן צריכין להלחם בשונאים, עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים, ונשאלין בהקב\"ה, וכל הגוים מקסמים ומנחשים, ואלו מבדין אותן בתשובה ומבטלין קסמיהן, דכתיב מפר אותות בדים וקוסמים יהולל <small>(ישעיה מד כה)</small>. ",
                " כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל <small>(במדבר כג כג)</small>. ראתה עינו שישראל יושבין לפני הקב\"ה כתלמיד לפני רבו, ושומעים כל פרשה ופרשה למה נכתבה, וכן הוא אומר כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה וגו' <small>(ישעיה כג יח)</small>, ואומר ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך <small>(שם ל כ)</small>, ומלאכי השרת שואלין אותם מה הורה לכם הקב\"ה, לפי שאינן יכולין להכנס למחיצתן, שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.  ",
                "הן עם כלביא יקום <small>(במדבר שם כד)</small>. אין לך אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הם ישנים מן התורה ומן המצות, עמדו משנתן עומדין כאריות, חוטפין קרית שמע, ממליכין להקב\"ה, ונעשין כאריות, מפליגין לדרך ארץ, למשא ומתן, אם נתקל אחד מהן, או אם מחבלין באין לינע באחד מהם ממליך להקב\"ה.  ",
                "לא ישכב עד יאכל טרף <small>(שם)</small>. כשהוא אומר ה' אחד, נחבלים המחבלים מפניו, ומלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והוא נסמך בקרית שמע משומרי היום לשומרי הלילה, וכשבא לישן הוא מפקיד רוחו ביד הקב\"ה, שנאמר בידך אפקיד רוחי <small>(תהלים לא ו)</small>, וכשננער ממליך להקב\"ה, שומרי הלילה מוסרין אותו לשומרי היום, שנאמר נפשי לה' משומרים לבקר <small>(שם קל ו)</small>, לכך בלעם אומר אין אומה כזו.  ",
                "ודם חללים ישתה <small>(במדבר שם)</small>. נתנבא שאין משה שוכב עד שיתן נקמה בו ובחמשת מלכי מדין, לא ישכב עד יאכל טרף, זה בלעם. ודם חללים ישתה אלו חמשת מלכי מדין וכלי [הקודש <small>(שם לא ו)</small>, זה] הציץ, שנאמר בו קדש לה', וחצוצרות התרועה בידו <small>(שם)</small>, אמר משה להם לישראל, בלעם הרשע עשה לכם כשפים, ומפריח לחמשת מלכים, ופורח ומפריח, הראו לו את הציץ, ששמו של הקב\"ה גלוף בו, והן נופלין לפניכם, תדע שכן כתיב ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו', ואת בלעם בן בעור <small>(שם לא ח)</small>, מה ביקש אותו רשע עם מלכי מדין, לא כך כתיב וילך וישב למקומו <small>(שם כד כה)</small>, אלא כששמע שנפלו בעצתו ארבעה ועשרים אלף, חזר ליטול שכרו, לכך כתיב בלעם בן בעור עם חמשת מלכי מדין."
            ],
            [
                "וישא משלו ויאמר <small>(שם כג ג)</small>. ילמדנו רבינו מי שאכל ולא נטל ידיו, מה יהא חייב, כך שנו רבותינו, נטילת ידים לפני המזון רשות, לאחר המזון חובה. מעשה היה בשעת השמד בחנוני ישראל שהיה מבשל בשר טהור, ובשר חזיר, ומוכר שלא ירגישו בו שהוא יהודי, וכך היה מנהגו, כל מי שנכנס לחנות שלו ואינו נוטל ידיו, היה יודע שהוא עובד כוכבים, ונותן לפניו בשר חזיר, וכל מי שהיה נוטל ידיו ומברך, יודע שהוא יהודי, ומאכילו בשר טהור, פעם אחת נכנס יהודי לאכול שם, ולא נטל את ידיו, היה סבור שהוא עובד כוכבים, נתן לפניו בשר חזיר, אכל ולא בירך, בא לעושת עמו חשבון על הפת ועל הבשר, ובשר חזיר נמכר ביוקר א\"ל יש לי עליך כך וכך מן בשר שאכלת, שהחתיכה שוה עשרה מנה, א\"ל אתמול נתת אותה לי בשמונה, והיום אתה רוצה עשרה, א\"ל זו של חזיר היא שאכלת, כיון שא\"ל כך עמדו לו שערותיו, ונבהל ונפחד, א\"ל בצינעה יהודי אי ונתת לי בשר חזיר, א\"ל תיפח רוחך כשראיתי שאכלת בלא נטילל ידים ובלא ברכה, הייתי סבור שאתה עובד כוכבים, מיכאן אמרו חכמים מים הראושנים האכילו בשר חזיר, מים אחרונים הרגו את הנפש.  ",
                "מעשה באדם אחד אשכל קיטנית ולא נטל ידיו, ירד לשוק וידיו מטונפות מן הקיטנית, ראה אותו חבירו, הלך ואמר לאשתו, אמר ליך בעליך סימן שאכל עכשיו קיטנית, שגרי לו אותו טבעת, לאחר שעה בא בעלה, אמר לה היכן הטבעת, אמרה לו פלוני בא בסימנין שלך ונתתיה לו, נתמלא חימה עמד והרגה, לפיכך מי שאינו נוטל את ידיו אחר המזון כאילו הורג את הנפש, לפיכך הזהיר הקב\"ה את ישראל שלא לפשוע אפילו במצות קלות, שנאמר כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם <small>(דברים לב מז)</small>, אפילו דבר מצוה שאתה רואה אותה שהיא ריקה וקלה, בה חיים, ואריכות ימים, אמר הקב\"ה לישראל אם שמרתם את מצותי, אני אפיל שונאיכם לפניכם, שנאמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע וכגו' <small>(תהלים פא יד טו)</small>. כשראה בלעם היאך ישראל משמרים את המצות הקלות, אמר מי יוכל לקלל את אלו שהם משמרים מצות, ושמו גלוף עליהם, שנאמר ה' אלהיו עמו <small>(במדבר כג כא)</small>, המקלל מקלל לעצמו, ששמו משותף עמהם, התחיחל הופך למשלים.  ",
                "וישא משלו. זש\"ה מברך רעהו בקול (רם) [גדול] בבקר השכים קללה תחשב לו <small>(משלי כז יד)</small>, כשבא בלעם לקלל את ישראל, פקם הקב\"ה את לשונו והתחיל לברך, שנאמר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה <small>(דברים כג ו)</small>, נתן הקב\"ה כח בקולו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, כדי שישמעו האומות שהוא מברכן, ועליו נאמר מברך רעהו בקול (רם) [גדול] וגו', שאמר לכה איעצך, והרג ארבעה ועשרים אלף, יש קללה כזו."
            ],
            [
                "וישב ישראל בשטים <small>(במדבר כה א)</small>. ילמדנו רבינו בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים, כך שנו רבותינו בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו שמם, ולא שינו לשונם, ולא גילו מסתורין שלהם, ולא נפרצו בעריות.  ",
                "שלא שינו שמם, שראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו. ולא שינו לשונם, שנאמר כי פי המדבר אליכם <small>(בראשית מה יב)</small>, שהיו מספרין בלשון הקודש. שלא גילו מסתורין שלהן שאמר להם משה ושאלה אשה משכנתה <small>(שמות ג כב)</small>, והיה הדבר מופקד אצלם י\"ב חודש, ולא גילו למצרים, ולא נפרצו בעריות, שנאמר גן נעול מעין חתום אלו הנקבות, תדע לך שהוא כן, שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב, ויצא בן אשה ישראלית [וגו', ושם אמו שלומיצת בת דברי למטה דן] <small>(ויקרא כד י יא)</small>, וכל אותן מ' שנה שהיו במדבר לא סרחו בערוה עד שבאו לשטים, לכך נאמר וישב ישראל בטשטים וגו'. שטים, שעשו שטות, שנאמר נואף אשה חסר לב <small>(משלי ו לב)</small>."
            ],
            [
                "וישב ישראל בשטים ויחל העם וגו' <small>(במדבר כה א)</small>. יש מעיינות שמגדלים גבורים, ויש שמגדלים חלשים, ויש נאים, ויש מכוערים, [ויש צנועים], ויש שטופים בזימה, ומעיין שטים של זנות היה, והוא היה משקה סדום. אתה מוצא שאמ איה האנשים וגו' <small>(בראשית יט ה)</small>, ולפי שנתקלקל אותו מעיין, עתיד הקב\"ה ליבשו, שנאמר ומעין מבית ה' יצא והשקה [את] נחל השטים <small>(יואל ד יח)</small>, מימות אברהם לא נפרצו בעריות, עד שבאו לשטים ושתו מימיו, וכיון ששתו מימיו, נפרצו בזנות, שנאמר ויחל העם לזנות וגו'.  ",
                "ויחל העם. כל מקום שנאמר העם לשון גנאי הוא, וכל מקום שנאמר ישראל לשון שבח הוא, ויהי העם כמתאוננים רע (בעיני) [באזני] ה' <small>(במדבר יא א)</small>, וידבר העם באלהים ובמשה <small>(שם כא ה)</small>, עד אנה ינאצוני העם הזה וגו' <small>(שם יד יא)</small>, (וירא) [וישמע] משה את העם בוכה למשפחותיו <small>(שם יא י)</small>, ויבכו העם בלילה ההוא <small>(שם יד א)</small>, ויקהל העם על אהרן <small>(שמות לב א)</small>.  ",
                "ויחל העם וגו'. זרוק מטה לאויר לעיקרו נופל, מי שפתח בזנות תחלה השלים לבסוף. (את) אמותיהם התחילו בזנות, ותבא הבכירה ותשכב את אביה וגו', ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו' <small>(בראשית יט לג לד)</small>, לימדה אותה בזנות, ולפיכך חס הקב\"ה על הצעירה ולא פירסמה, אלא ותשכב עמו <small>(שם שם לה)</small>, ובגדולה כתיב ותשכב את אביה <small>(שם שם לג)</small>, אותה שפתחה בזנות תחלה, השלימו בנותיה תחלה לזנות, ויחל העם לזנות אל בנות מואב."
            ],
            [
                " ותקראן לעם לזבחי אלהיהן <small>(במדבר כה ב)</small>. שהלכו בעצת בלעם, שנאמר הן הנה היו לבני ישראל וגו' <small>(שם לא טז)</small>, עשו להם קלעים, והושיבו בהן זונות, ובידיהן כל כלי חמדה, והיתה זקינה מסרסרת לילדה, שהית הזקינה בפנים מן החנות, בשעה שישראל עוברין לטייל בשוק, זקינה אומרת לו בודאי מבקש אתה כלי פשתן שבאו מבית שאן, והיתה מראה לו, זקינה אומרת לו ביותר, וילדה בפחות, מיכאן ואילך ילדה אומרת לו אתה כבן בית שב, וצרצור יין עמוני מונח אצלה, שעדיין לא נאסר יין של עובדי כוכבים, וילדה יוצאת מבוסמת ומקושטת ומפתה אותו, ואומרת לו למה אנו אוהבים אתכם, ואתם שונאים אותנו, טול לך כלי זה חנם, כולנו בני איש אחד, בני תרח אבי אברהם, ואין אתם רוצים לאכול מזבחותינו ומבישולינו, הרי לך עגלים ותרנגולים ושחטנו כמצותכם ואכלו, מיד משקתו היין, ובער בו השטן, והיה נשטה אחריה.  ",
                "ויש אומרים בלעם צוה אותם שלא להשקותם יין, שלא יסונו כשתויי יין אלא כמזידין, כיון שהיה תובעה, היתה אומרת איני שומעת לך, עד שתשחוט לפעור, והוא נשטה אחריה, ושוחט תרנגול לפעור ואוכל עמה, ונצמדים זה לזו, לכך כתיב ותראן לעם [וגו']. ויצמד ישראל לבעל פעור, כצמידים הללו, ר' לוי אמר זו היתה קשה מן העגל, [דאילו בעגל כתיב ויתפרקו כל העם <small>(שמות לב ג)</small>, וכאן ויצמד ישראל, כצמידים, בעגל נפל כשלשת אלפים, וכאן ארבע ועשרים אלף]."
            ],
            [
                " קח את כל ראשי העם והוקע אותם <small>(במדבר כה ד)</small>. אמר ר' יודן ראשי העם תלה על שלא מיחו בבני אדם המסויימין בהם כשמש, ר' נחמיה אמר לא תלה, אלא אמר הקב\"ה למשה הושיב להם ראשי סנהדראות ויהיו דנין כל מי שהלך לפעור, אמר ליה ומי מודיעו, א\"ל הקב\"ה אני מפרסמו, כל מי שטעה, הענן נקלף מעליו, והשמש זורחת עליו בתוך הקהל, וידעו הכל מי שטעה ויתלו אותו, תדע לך שהוא כן, ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו וגו' <small>(שם שם ה)</small>."
            ],
            [
                " והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית <small>(שם שם ו)</small>. מה ראה לעשות כן, ללמדך שלא חלק כבוד לא לשמים ולא לבריות, ועליו נאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון <small>(משלי כא כד)</small>, אמרה לו איני נשמעת אלא למשה, או לאלעזר, שהיא בת מלך, אמר לה אף אני גדול כמותן שלעיניהם אני מביאך, תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה, אמר לו בן עמרם זו מותרת או אסורה, ואם תאמר שהיא אסורה, זו היא מדינית אותה שתחתיך מדינית, ומי התירה לך, נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, היינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד <small>(במדבר כה ו)</small>, למה בוכים, שנתרפו ידיהן באותה שעה, משל למה הדבר דומה, לבת מלך שנתקשטה ליכנס בחופה, לישב באפריון, ונמצאת מקלקלת עם אחר, נתרפו ידי אוהביה וקרוביה, כך ישראל בסוף ארבעים שנה חנו על הירדן לעבור אל ארץ ישראל, ושם נפרצו בזנות, ורפו ידי משה ויהי צדיקים עמו, ולמה נתעלמה הלכה ממנו, אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו, ולפי שנתעצל לא ידע איש את קבורתו, ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר וקל כנשר, לעשות רצון קונו שבשמים, ומיכאן אתה למד שמדקדק הקב\"ה עם הצדיקים כחוט השערה."
            ],
            [
                " וירא פינחס <small>(במדבר שם ז)</small>. וכולן לא ראו (והלא לעיני כל ישראל ולעיני משה), [והלא כתיב לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל <small>(שם שם ו)</small>, אלא ראה מעשה ונזכר הלכה, שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו.  ",
                "ויקם מתוך העדה <small>(שם שם ז)</small>. מהיכן עמד, אלא שהיו נושאין ונותנין בדבר, אם הוא חייב מיתה, אם לאו, והוא עמד מתוך העדה ונתנדב. ",
                " ויקח רומח בידו <small>(במדבר כה ז)</small>. נטל שיני של ברזל בידו, והניחו בחיקו, והתחיל מסמיך על העץ כמקל, שנתיירא מפני שבטו שהקיפו אותו, כיון שהגיע אצלם, אמרו לו למה באתה, אמר להם אף אני באתי לעשות צרכי, הניחוהו ונכנס, שאלמלא כן לא הניחוהו.  ",
                "ויבא אחר איש ישראל אל הקובה וידקור את שניהם <small>(שם שם ח)</small>. דקר את שניהם זה על גב זה לתוך טומאת שניהם, שלא יהו ישראל אומרים לא היתה שם טומאה, בא וראה כמה נסים ננעשו שם, נתן כח בזרועו לסובלן, וכח במקל לעמוד בהן, ונתלה הפתח שיצאו שניהם תלויין, כשיצאו עמדו בני שבטו לפגוע בו, ועמד המלאך ונגף לפניו, כשראה פינחס שעמד לכלותן חבטן בקרקע, ועמד והתפלל וסילקן, הה\"ד ויעמד פינחס ויפלל <small>(תהלים קו ל)</small>, שהוא עשה את הדין, אין ויפלל אלא דין, שנאמר ונתן בפלילים <small>(שמות כא כב)</small>.  ",
                "ויהיו המתים במגפה וגו' <small>(במדבר שם ט)</small>. להודיעך בכל שעה שנופלין נמנין, אמ הקב\"ה בעולם הזה על ידי סרחון נופלין, אבל לעתיד לבא והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר וגו' <small>(הושע ב א)</small>.",
                "חסלת פרשת בלק\n"
            ]
        ],
        "Pinchas": [
            [
                " וידבר ה' אל משה לאמר פינחס בן אלעזר וגו' <small>(במדבר כה י יא)</small>. ילמדנו רבינו הרואה בני אדם משונים כיצד מברך, [כך] שנו רבותינו הרואה הכושי, ואת הגיחור, ואת הלווקן, ואת הקיפח, ואת הבוהקנים, ואת הננס, ואת הדרקונוס, אומר ברוך משנה את הבריות, הרואה [את הקטוע], את הסומא, ואת מוכה שחין, אומר ברוך משנה את הבריות דיין האמת, אימתי בזמן שהיו שלימין ונשתנו, אבל אם היו כן ממעי אמן, אומר ברוך משנה הבריות, הרואה בריות טובות, ואילנות טובות, אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה ברא לו בעולמו, אבל אם ראה אוכלוסין של בני אדם, אומר ברוך חכם הרזים, כשם שאין פרצופותיהן שוין זה לזה, כך אין דעתן שוה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפניעצמו, וכן הוא אומר לעשות לרוח משקל <small>(איוב כח כה)</small>, משקל של כל אחד ואחד, תדע לך שהוא כן, שכן משה מבקש מן הקב\"ה בשעת מיתה, ואומר לפניו רבונו של עולם גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד מהם, ואין דעתו של זה דומה לדעתו של זה, ובשעה שאני מסתלק מהם בבקשה ממך אם ביקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, מנין ממה שקראו בענין יפקוד [ה'] אלהי הרוחות לכל בשר וגו' <small>(במדבר כז טז)</small>."
            ],
            [
                "[יפקוד ה' אלהי הרוחות] <small>(שם)</small>. זש\"ה האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני <small>(ישעיה מה יא)</small>, משל למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה, והיה לו שושבין, כל זמן שהמלך כועס על אשתו, השושבין מפייס ומתרצה המלך, בא השושבין למות, התחיל מבקש מן המלך, א\"ל בבקשה ממך תן דעתך על אשתך, א\"ל המלך עד שאתה מצוני על אשתי, צוה לאשתי עלי, שתהא זהירה בכבודי, כביכול כך אמר הקב\"ה למשה, עד שאתה מצויני יפקוד אלהי הרוחות לכל בשר, צוה אותם עלי, שיהו זריזין בכבודי, מה כתיבלמטה, וידבר ה' אל משה לאמר, צו את בני ישראל [ואמרת אליהם] את קרבני לחמי לאשי וגו' <small>(במדבר כח א ב)</small>."
            ],
            [
                "נחזור על תחלת הסדר. מה ראה הקב\"ה לייחס פינחס אחר מעשה זה, שבשעה שנדקר זמרי בן סלוא עם כזבי בת צור, עמדו השבטים עליו, ואמרו ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים, הרג נשיא שבט מישראל, לכך בא הכתוב ויחסו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.  ",
                "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום <small>(במדבר כה יב)</small>. וכן הוא אומר בריתי היתה אתו החיים והשלום <small>(מלאכי ב ה)</small>.",
                " והיתה לו ולזרעו אחריו [וגו'] ויכפר על בני ישראל <small>(במדבר שם יג)</small>. וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה, אלא ללמדך שכל השופך דמם של רשעים כאילו הקריב קרבן.  ",
                "ושם איש ישראל המוכה <small>(שם שם יד)</small>. כשם שהקב\"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנותן של רשעים כדי לפרסמן בעולם, פינחס לשבח, עליו נאמר זכר צדיק לברכה <small>(משלי י ז)</small>, וזמרי לגנאי, ושם רשעים ירקב <small>(שם)</small>.  ",
                "זמרי בן סלוא <small>(במדבר שם)</small>. שכל מי שפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו הכתוב תמיה עליו פור בן גודר אביו, קינא על הזנות תחלה, שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי <small>(בראשית לד כה)</small>, וזה פרץ גדר שגדר אביו.  ",
                "ושם האשה המוכה המדינית וגו' <small>(במדבר שם טו)</small>. להודיעך עד כמה נתנו המדינים עצמן, שבת מלכים הפקירו בקלון, ואת מלכי מדין הרגו [וגו' ואת צור] <small>(שם לא ח)</small>, צור גדול שבכולן היה, ולפי שהפקיר את בתו ופירסמה, גרעו הכתוב ומנאו שלישי, [אבל הוא מלך גדול שבכולם, שנאמר ראש אומות בית אב במדין הוא] <small>(שם כה טו)</small>."
            ],
            [
                " וידבר ה' אל משה לאמר, צרור את המדינים <small>(שם שם ט זיז)</small>. למה כי צוררים הם לכם <small>(שם שם יח)</small>, מיכאן אמרו חכמים בא להורגך השכם להרגו, [ר' שמעון אומר] שכל המחטיא את האדם יותר מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא. שתי אומות קדמו ישראל בחרב, מצרים ואדומים, שנאמר ארדוף אשיג אחלק שלל <small>(שמות טו ט)</small>, ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך <small>(במדבר כ יח)</small>, ושתים בעבירה מואב ועמונים, על אלו שקדמו בחרב כתיב לא תתעב אדומי וגו' לא תתעב מצרי <small>(דברים כג ח)</small>, ועל אלה שקדמו בעבירה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' <small>(שם שם ד)</small>."
            ],
            [
                " צרור את המדינים. אע\"פ שכתיב בתורה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום <small>(דברים כ י)</small>, אבל אלו לא תדרוש שלומם <small>(שם כג ז)</small>.  ",
                "ד\"א צרור את המדינים. לפי שכתבתי כי תצור אל עיר [וגו'] לא תשחית את עצה <small>(שם שם יט)</small>, לאלו לא תעשו כן, אלא חבלו אילנותיהן, וכן אתה מוצא כשהלך יורם לך ישראל ויהושפט מלך יהודה ומלך אדום להלחם במואב ויסובו דרך שבת ימים, ולא היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם <small>(מ\"ב ג ט)</small>, התחילו בוכים, ויאמר מלך ישראל אהה כי קרא ה' לשלשת המלכים וגו' <small>(שם שם י)</small>, השיבו יהושפט האין פה נביא לה' וגו' <small>(שם שם יא)</small> ויאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו <small>(שם)</small>, להודיע רשעו של יורם שלא היה מודה בו, ויאמר יהושפט יש (אתו) [אותו] דבר ה' וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום <small>(שם שם יב)</small>, למה לא נאמר כאן ביהושפט מלך, להודיע ענותנותו של אותו צדיק שלא רצה לירד לפני הנביא בבגדי מלכות, אלא כהדיוט, ויש אומרים מפני שנגזרה גזירה שיהרג עם אחאב, והיה הכתוב מונה לבנו מאותה שעה, לפיכך לא נכתב מלך, ובשכר שירדו לפני הנביא זכו לראות כל אותן נסים, (אמר) [ויאמר] אלישע (למלך) [אל מלך] ישראל מה לי ולך לך אל נביאי אביך וגו' <small>(שם שם יג)</small>, התחיל מתחנן לפניו, א\"ל כי קרא ה' וגו' <small>(שם)</small>, ויאמר [אלישע] חי ה' צבאות אשר עמדתי לפניו כי (לולא) [לולי] פני יהושפט [מלך יהודה] אני נושא וגו' <small>(שם שם יד)</small>, ועתה קחו לי מנגן [וגו'], כי כה אמר ה' לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים וגו' <small>(שם שם טו יז)</small>, מה שהיו צריכין, ועוד אמר להם (המואבים יפלו בידכם) [ונתן את מואב בידכם] והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתומו <small>(שם שם יח יט)</small>, אמרו לו והא כתיב לא תשחית את עצה <small>(דברים כ יט)</small>, ואתה אומר כן, אמר להם על שאר האומות צוה, וזהו נקלה ובזויה היא, שנאמר ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם <small>(מ\"ב ג יח)</small>, וכתיב לא תדרוש (את) שלומם וטובתם <small>(דברים כג ז)</small>, אלו האילנות טובים, לכך נאמר צרור את המדינים."
            ],
            [
                " ויהי אחרי המגפה <small>(במדבר כה יט)</small>. שאו את ראש <small>(שם כו ב)</small>.כל זמן שנופןין הוזקקו למנין, משל לזאב שנכנס לתוך הצאן, הוצרך בעל הצאן למנותם לידע כמה חסרו.  ",
                "ד\"א למה מנה אותם, משל לרועה שמסר לו בעל הבית צאנו במנין, השלים שמירתו כשמחזירן צריך למנותן, וכשיצאו ישראל ממצרים מסרן למשה במנין, דכתיב וידבר ה' אל משה במדבר סיני [וגו'], שאו את ראש [וגו'] <small>(שם א א ב)</small>, ואף כשיצאו כתיב ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף רגלי <small>(שמות יב לז)</small>, הרי קיבלן במנין, בא להפטר בערבות מואב החזירן במנין."
            ],
            [
                " ותקרבנה בנות צלפחד <small>(במדבר כז א)</small>. אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצין, שכך אתה מוצא שאמר להם אהרן, פרקו נזמי הזהב <small>(שמות לב ב)</small>, ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר ויתפרקו כל עם את נזמי הזהב אשר באזניהם <small>(שם שם ג)</small>, והנשים לא נשתתפו במעשה העגל, וכן במרגלים שהוציאו דיבה וישובו וילנו עליו [את] כל העדה <small>(במדבר יד לו)</small>, עליהם נגזרה גזירה, שאמרו לא נוכל לעלות <small>(שם יג לא)</small>, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, מה כתיב למעלה מן הענין, כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש <small>(שם כו סה)</small>, [איש] ולא אשה, על מה שלא רצו להכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשת מדין לפרשה זו, שמה שפרצו האנשים גדרו הנשים."
            ],
            [
                " ד\"א ותקרבנה וגו'. גדולה להן גדולה לאביהן, גדולה למכיר גדולה ליוסף, שכן יצאו ממנו נשים צדקניות וחכמות, ומה הן חכמתן, על פי השעה דיברו, שהיה משה עסוק בפרשת נחלות, לאלה תחלק הארץ <small>(שם כו נג)</small>, אמרו לו אם כבן אנו נירש, ואם לאו תתיבם אמנו, מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה' <small>(שם כז ה)</small>, צדקניות היו שלא נישאו, ולמה זימנו למשה, שלא יראה את עצמו שפירש מן האשה ארבעים שנה, הודיעו הקב\"ה באלו לומר הרי נשים שלא נצטוו ישבו ארבעים שנה עד שנישאו להגון להם."
            ],
            [
                " ויקרב משה את משפטן <small>(שם)</small>. לפי שמשה אמר והדבר אשר יקשה מכם <small>(דברים א יז)</small>, באו בנות צלפחד לדין, אמר הקב\"ה לא אמרת הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי, הדין שאינך יודע, הרי הנשים דנו אותו.  ",
                "ד\"א ויקרב משה את משפטן, אמר ר' שמעון בן לקיש יודע היה משה רבינו את הדין הזה, אלא באו לפני שרי עשרות תחלה, אמרו להן דין של נחלה הוא, ואין זו שלנו, אלא של גדולים ממנו, באו לפני שרי חמשים, ראו שכיבדו אותן שרי עשרות, אמרו שרי חמשים אף [אנו] יש <small>(שם)</small> גדולים ממנו, וכן לשרי מאות, וכן לשרי אלפים, וכן לנשיאים, השיבו להם כולם כענין הזה, שלא רצו לפתוח פה בפני מי שגדול מהם, אמר משה אם אומר להם את הדין, אטול את גדולתם, אמר להם אף אני יש גדול ממני, לפיכך ויקרב משה את משפטן, השיבו כן בנו צלפחד דוברות <small>(שם שם ז)</small>, שהודה הקב\"ה לדיבורן.  ",
                "נתון תתן להם <small>(שם)</small>. תן להם מטלטלין, ובכורת אביהן בנכסי חפר נטלו שלשה חלקים, לק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור נטל שני חלקים."
            ],
            [
                " ד\"א נתון תתן להם שנטלו בעבר הירדן, וקרבו לפני יהושע ואלעזר בארץ כנען, שנאמר ותקרבנה לפני אלעזר הכהן ולפני יהושע בן נון ולפני הנשיאים וגו' <small>(יהושע יז ד)</small>, ואף יעקב אבינו ידע שנוטלות מיכאן ומיכאן, שנאמר בנות צעדה עלי שור <small>(בראשית מט כב)</small>, זה הירדן שנעשה למשה שור שלא יכנס לארץ ואמר לו [יעקב ליוסף] בנותיך נוטלות מיכאן ומיכאן.  ",
                "והעברת את נחלת אביהן להן <small>(במדבר כז ז)</small>. נאמר בירושה ונתתם <small>(שם שם ט)</small>, ובבת והעברתם, שהיא מעברת נחלה משבט לשבט.  ",
                "והיתה לבני ישראל לחקת משפט <small>(שם שם יא)</small>. מלמד שהנחלות יוצאות בדיינין.",
                "(וידבר) [ויאמר] ה' אל משה [לאמר] עלה אל הר העברים הזה וגו' <small>(שם שם יב)</small>. מה ראה ליכתב אחר פרשת נחלות, אלא ששמע משה מפי הקב\"ה נתון תתן להם, סבור שנתרצה לו הקב\"ה, אמר הרי אני מנחיל את ישראל, א\"ל הקב\"ה גזירתי במקומה עומדת. עלה אל הר העברים וגו', אין אתה יפה מאחיך."
            ],
            [
                " וידבר ה' אל משה לאמר, צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי וגו' <small>(שם כח א ב)</small>. ילמדנו רבינו המנחות שהיו נקרבות על גבי המזבח כיצד היו נקרבות, כך שנו רבותינו כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה, ושתי הלחם, שהן באות חמץ, ר' מאיר אומר השאור בודה להן מתוכן ומחמצן, ר' יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר, אלא מביא את השאור, ונותן לתוך המדה וממלא את המדה, אמרו לו אף היא היתה חסירה או יתירה, כל המנחות נילשות בפושרין ומשמרין שלא יחמיצו, ואם החמיצו שיריה עובר בלא תעשה. שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ <small>(ויקרא ב יא)</small>, וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה, ואין לך חביב מכל הקרבנות יותר מן התודה, א\"ל הקב\"ה למשה, אמור להם לישראל, לא בשביל שאני צריך לכם אמרתי לכם להקריב לי קרבנות, שכל העולם כולו שלי הוא, שנאמר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה <small>(תהלים נ יב)</small>."
            ],
            [
                " ואמרת להם זה האשה וגו' <small>(במדבר כח ג)</small>. לא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש האחד תעשה בבקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים <small>(שם שם ד)</small>, אמר ר' יהודה בר סימון מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון, כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום, מכל מקום לא לן בירושלים אדם ובידו עון, שנאמר צדק ילין בה <small>(ישעיה א כא)</small>, אמר להן הקב\"ה לישראל בעולם הזה אתם מקריבים לחם הפנים וקרבנות, אבל לעולם הבא אני אערוך לכם שולחן גדול, ויהיו אומות העולם רואין ובושין, שנאמר תערוך לפני שולחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה <small>(תהלים כג ה)</small>, ואומר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו' <small>(ישעיה סה יג)</small>."
            ],
            [
                " ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' <small>(במדבר כט לה)</small>. ילמדנו רבינו מהו לאכול בחג חוץ לסוכה, כך שנו רבותינו [ר' אליעזר אומר] ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה, וחכמים אומרים אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב הראשון [של חג בלבד], ולמה התירו חכמים להפטר מן הסוכה ביום טוב האחרון, אלא כל שבעת ימי החג היו מתפללין לטללים, ויום האחרון מתפללין על הגשמים, לכך נפטרים מן הסוכה, כדי שיתפללו בלב שלם על הגשמים, ואעפ\"כ יום טוב האחרון עולה לימות החג, למה שכך כתיב עצרת תהיה לכם, והיתה ראויה להיות אחר החג חמשים ימים, כשם שעצרת אחר הפסח חמשים ימים, אלא אמר הקב\"ה חורף הוא, ואינן יכולים להניח בתיהם ולבא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת, מנין ממה שקראו בענין ביום השמיני עצרת."
            ],
            [
                "[ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו']. זש\"ה תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה <small>(תהלים קט ד)</small>, אתה מוצא בחג ישראל מקריבים שבעים פרים על שבעים אומות, לפיכך היו צריכין להיות אוהבין אותנו, לא דיין שאין אוהבין אותנו, אלא עוד שונאין אותנו, שנאמר תחת אהבתי ישטנוני, לפיכך אמר להם הקב\"ה שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קרבנות על אומות העולם, אבל עכשיו קרבו על עצמיכם, ביום השמיני עצרת תהיה לכם."
            ],
            [
                " והקרבתם עולה [אשה ריח ניחוח לה'] פר אחד איל אחד <small>(במדבר כט לו)</small>. משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזימן כל בני המדינה בשבעת ימי המשתה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו כבבר יצאנו ידי בני המדינה, נגלגל אני ואתה במה שתמצא, ליטרא בישרא או דג או ירק, כך אמר הקב\"ה לישראל, כל קרבנות שהקרבתם בשבעת ימי החג על אומות העולם הייתם מקריבים, אבל ביום השמיני עצרת תהיה לכם, גלגלו במה שאתם מוצאים, בפר אחד ואיל אחד."
            ],
            [
                " ביום השמיני. מה ראה להיות פוחת בכל יום, אלא לימדך התורה דרך ארץ, מן הקרבנות, שאם ילך אדם לאכסניא וקיבלו חבירו, יום ראשון מקבלו ומאכילו עופות, ובשני מאכילו דגים, [בשלישי מאכילו בשר], ברביעי מאכילו ירק, כך פוחת והולך עד שמאכילו קיטנית."
            ],
            [
                " ביום השמיני עצרת תהיה לכם. מהו לכם, אמר להם הקב\"ה לישראל השמחה נאה לכם, ראשי חדשים נאים לכם, מועדים נאים לכם, ימים טובים נאים לכם, לכך נאמר תהיה לכם. שאל עובד כוכבים אחד את ר' עקיבא, א\"ל למה אתם עושים מועדות, לא כך אמר לכם חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי <small>(ישעיה א יד)</small>, א\"ל ר' עקיבא אילו אמר חדשי ומועדי שנאה נפשי הייתי אומר, לא אמר אלא חדשיכם ומועדיכם, בשביל אותם מועדות שעשה ירבעם, שנאמר ויעש ירבעם חג וגו' <small>(מ\"א יב לב)</small>, אבל המועדות האלו אינן בטלין לעולם, ולא החדשים, למה שהן להקב\"ה, שנאמר מועדי ה' <small>(ויקרא כג ב)</small>, ואומר אלה הם מועדי <small>(שם שם)</small>, [אלה מועדי ה'] <small>(שם שם ד)</small>, לכך אינם בטלים לעולם ועליהם נאמר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר <small>(תהלים קיא ח)</small>.",
                "חסלת פרשת פנחס\n"
            ]
        ],
        "Matot": [
            [
                " וידבר משה אל ראשי המטות וגו', איש כי ידור נדר לה' <small>(במדבר ל ב ג)</small>. ילמדנו רבינו כיצד קונמות ונדרים, כך שנו רבותינו קונם [שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך האומר לאשתו קונם שאני משמשך ה\"ז בלא יחל דברו, שבועה] שאיני ישן, קונם שאיני מדבר, שאיני מהלך, אסור, חומר בשבועות מבנדרים, ובנדרים מבשבועות. כיצד, קונם סוכה שאיני עושה, לולב שאיני נוטל, תפילין שאיני מניח, בנדרים אסור להניחן ולעשותן, אע\"פ שהן מצות, ובשבועות מותר, לפי שאין נשבעין לעבור על המצות, אמר להן הקב\"ה לישראל, הוו זהירין בנדרים, ואל תפרצו בהן, שכל הפורץ בנדרים, סופו למעול בשבועות, והמועל בשבועות כופר בי, ואין לו מחילה לעום, שנאמר כי לא ינקה ה' וגו' <small>(שמות כ ז)</small>, וכתוב אחד אומר ונשבעת חי ה' וגו' <small>(ירמיה ד ב)</small>, אמר להם הקב\"ה לישראל לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפי' באמת אין אתם רשאין לישבע בשמי, אלא אם יהיה בך כל מדות אלו, אל ה' אלהיך תירא [ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע] <small>(דברים י כ)</small>.",
                "שתהא כשלשה אלו שנקראו יראי אלהים, אברהם איוב ויוסף. אברהם, דכתיב כי ירא אלהים אתה <small>(בראשית כב יב)</small>, ובאיוב כתיב תם וישר וירא אלהים וסר מרע <small>(איוב א א)</small>, וביוסף כתיב את האלהים אני ירא <small>(בראשית מב יח)</small>, הוי את ה' אלהיך תירא. [אותו תעבוד], אם אתה מפנה עצך לתורה, ולעשות מצות, ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר ואותו תעבוד ובו תדבק, וכי יכול אדם לידבק בשכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא <small>(דברים ד כד)</small>, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם שקורא ושונה, והעושה לו פרקמטיא, והמהנהו מנכסיו, עליו נאמר ובו תדבק.",
                "אם יש בך כל הללו אתה יכול להשבע, ואם לאו אין אתה רשאי להשבע, מעשה (בהר) [בינאי] המלך אשר היה לו שני אלפים עיירות בהר המלך, וכולן נחרבו על שבועת אמת, כיצד אדם אומר לחבירו בשבועה שאני הולך ואוכל כך וכך במקום פלוני, ואשתה כך וכך במקום פלוני, והיו הולכין ומקיימין את שבועתם ונחרבו, ומה הנשבע באמת כך, הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה."
            ],
            [
                "וידבר ה' אל משה לאמר, נקום נקמת בני ישראל [וגו' וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו] <small>(במדבר לא א ב ו)</small>. ילמדנו רבינו כמה תקיעות תוקעין ערב שבת להבדיל את העם מן המלאכה, כך שנו רבותינו שלש תקיעות תוקעין להבטיל את העם מהמלאכה, כיצד חזן הכנסת נוטל את החצוצרות ועולה לגג גבוה של עיר ותוקע, כל מי שהיה רחוק מן העיר נפטר ממלאכתו, וחוזר ובא ותוקע שניה, הקרובים נכנסין לעיר, שלישית תוקע והיו מטמינין את החמין, ומדליקין את הנרות, גמר לתקוע היתה קדירה על גבי כירה, היו מניחין אותה בארץ, ואם היה נר ביד אשה היתה מנחת אותה בארץ, השבת בחצוצרות היא מתקדשת, וכן ראשי חדשים והמועדים, שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות <small>(במדבר י י)</small>, וכשהיו נוסעין בחצוצרות היו תוקעין ונוסעין, שנאמר ותקעתם תרועה [שנית] ונסעו המחנות וגו' <small>(שם שם ו)</small>, וכשמתכנסין בחצוצרות היו תוקעין, שנאמר ובהקהיל את הקהל תתקעו <small>(שם שם ז)</small>, וכשהצר מיצר תוקעין בחצוצרות, שנאמר וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות <small>(שם שם ט)</small>, וכשהלכו לנקום במדין בחצוצרות עשו נקמה בהם, שנאמר וכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו."
            ],
            [
                "נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך <small>(שם לא ב)</small>. אמר ר' יהודה אילו רצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שתלה הקב\"ה מיתתו אחר נקמת מדין, אמר משה בשביל שאחיה אעכב נקמת ישראל מן המדינים, מיד וידבר משה אל העם לאמרה חלצו מאתכם אנשים <small>(שם שם ג)</small>.  ",
                "הקב\"ה אמר נקמת בני ישראל <small>(שם שם ב)</small>, ומשה אמר נקמת ה', אמר להם הקב\"הף דין שלכם מתבקש, שגרמו לי להזיק אתכם, אמר משה רבון העולמים אם היינו ערלים, או עובדי עבודת כוכבים, או כופרים במצות, לא היו רודפים אחרינו, אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו, הלכך הנקמה שלך, הוי לתת (את) נקמת ה'."
            ],
            [
                " אלף למטה אלף למטה <small>(שם לא ד)</small>. יש אומרים שני אלפים מכל שבט ושבט שלח, ויש אומרים שלשת אלפים [מכל שבט ושבט], שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף שהיו משמרין כליהם, ושנים עשר אלף לתפלה, ומנין שנאמר אלף למטה אלף למטה <small>(שם)</small>.  ",
                "וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה <small>(שם שם ה)</small>. ומהו וימסרו, שהיו נמסרין זוגות זה לזה, וימסרו בעל כרחם, שתלה הכתוב מיתת משה אחר נקמת מדין, אמרו נלך למדין וימות משה נמנעו מלילך, אמר הקב\"ה למשה הפל עליהם גורלות על השבטים והם נמסרים מאיליהם."
            ],
            [
                " וישלח אותם משה <small>(במדבר לא ו)</small>. הקב\"ה אמר למשה נקום בעצמך, והוא שלח לאחרים, אלא על ידי שנתגדל במדין, אמר אינו כדין שאני מיצר למי שעשו לי טובה, המשל אומר באר ששתת ממנו מים אל תזרוק בו אבן. ולמה שלח לפניהם פינחס, אמר מי שהתחיל במצוה הוא גומרה, הוא השיב את חמתי, הוא יגמור את מצותי.  ",
                "וכלי הקדש <small>(שם)</small>. זה הארון, שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו <small>(שם ז ט)</small>, ר' יוחנן אמר אלו בגדי כהונה שבהן אורים ותומים, שנאמר ובגדי הקדש אשר לאהרן וגו' <small>(שמות כט כט)</small>. ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב <small>(במדבר שם ח)</small>. ומה ביקש שם, אלא שהלך ליטול שכר של כ\"ד אלף שנפלו בעצתו. ",
                "ויקחו את כל השלל [וגו'] ויביאו אל משה <small>(שם שם יא יב)</small>. להודיע שבחן שלא רצו ליטול הביזה עד שהביאו לפניו ואחר כך [נטלו] ברשותו.",
                "ויצא משה ואלעזר הכהן <small>(שם שם יג)</small>. להודיע ענותנותו של משה, שהיו כולם תלמידי תלמידיו."
            ],
            [
                " ד\"א נקום נקמת בני ישראל. זש\"ה לא יגרע מצדיק עיניו <small>(איוב לו ז)</small>, מהו לא יגרע מצדיק עיניו, אין הקב\"ה מונע מצדיק מה שרוצה לראות בעיניו, מלמד שהיה משה מתאוה לראות נקמת המדינים קודם שימות, ועליו נאמר ישמח צדיק כי חזה נקם <small>(תהלים נח יא)</small>, ישמח צדיק זה משה, כי חזה נקם, נקמת מדין, פעמיו ירחץ בדם הרשע <small>(שם)</small>, זה בלעם."
            ],
            [
                "ומקנה רב היה לבני ראובן וגו' <small>(במדבר לב א)</small>. ילמדנו רבינו כמה מתנות טובות נבראו בעולם, [כך שנו רבותינו שלש מתנות ברא הקב\"ה בעולם] חכמה וגבורה ועושר, זכה אדם לאחת מהן נטל חמדת כל העולם, אימתי בזמן שבאות מאת הקב\"ה, ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועושרו של אדם אינן כלום, שכן אמר שלמה שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגו' כי עת ופגע יקרה את כולם <small>(קהלת ט יא)</small>, וכן אמר ירמיה כה אמר ירמיה כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו <small>(ירמיה ט כב)</small>, ומתנות אלו כיון שלא באות מן הקב\"ה סופן להפסק ממנו."
            ],
            [
                " שנו חכמים שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל, ואחד מאומות העולם, בלעם מאומות העולם, ואחיתופל מישראל, ושניהם אבדו מהעולם זה ומהעולם הבא, [שני גבורים עמדו בעולם, אחד מישראל, ואחד מאומות הועם, שמשון מישראל, וגלית מאומות העולם, ושניהם אבדו מן העולם], שני עשירים עמדו בעולם, קרח מישראל, והמן מאומות העולם, ושניהם אבדו מן העולם, למה שלא היתה מתנתן מן השמים, וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים הרבה, והיה להם מקנה גדול, וחבבו את המקנה, וישבו להם חוצה לארץ ישראל, לפיכך גלו תחלה מן השבטים, שנאמר ויגלם לראובני ולגדי <small>(דה\"א ה כו)</small>, [מי גרם להם, על שהפרישו עצמן מן אחיהם בשביל מקניהם, ומנין ממה שקראו בענין ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד <small>(במדבר לב א)</small>]."
            ],
            [
                " ומקנה רב. זש\"ה כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים <small>(תהלים עה ז ח)</small>, מהו כי לא ממוצא וממערב, לא ממה שאדם עמל ויוצא לסחורה, והולך ממזרח למערב נעשה עשיר, אפילו פורש בספינות, והולך ממזרח למערב, וחוזר על המדבריות, ועל ההרים, לא נעשה עשיר, מהו ולא ממדבר הרים, אמר ר' אבא כל הרים שבמקרא הרים, חוץ מזה שהוא רוממות, שאין אדם מתרומם מן הדברים הללו, ומה הקב\"ה עושה, נוטל מזה ונותן לזה. שאלה מטרונית אחת את ר' יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב\"ה את עלמו, אמר לה לששת ימים, אמרה לו ומאותו יום מהו עושה, אמר לה יושב ועושה סולמות, מעלה לזה, ומוריד לזה, תדע לך כשביקש שיתעשרו בני ראובן ובני גד, הפיל את המדינים בידם, מה כתיב וישבו בני ישראל את נשי מדין [ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקניהם] <small>(במדבר לא ט)</small>, ואחר כך ומקנה רב היה לבני ראובן, הוי כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים, ואיזה עשיר השמח בחלקו, שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לםך <small>(תהלים קכח ב)</small>.",
                "חסלת פרשת מטות\n"
            ]
        ],
        "Masei": [
            [
                " אלה מסעי בני ישראל <small>(במדבר לג א)</small>. ילמדנו רבינו מי שנרדף מן הגייס ומן הליסטין, מהו שיחלל את השבת, כך שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הגייס ומן הליסטים, מחלל את השבת ומציל את נפשו, שכך אנו מוצאין בדוד, כשביקש שאול להורגו ברח מפניו וימלט, אמרו רבותינו מעשה שבאו כתבים רעים מן המלכות לגדלי ציפורי, באו ושאלו את ר' אליעזר בן פרטא אמרו לו כתבים רעים באו לנו מן המלכות, מה אתה אומר נברח, והיה מתיירא לומר להם ברחו בשבת, אמר להם ולי אתם שואלים, לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד, ביעקב כתיב ויברח יעקב <small>(הושע יב יג)</small>, במשה כתיב ויברח משה מפני פרעה <small>(שמות ב טו)</small>, בדוד כתיב ודוד ברח וימלט <small>(ש\"א יט יח)</small>, ואומר לך עמי בא בחדריך וגו' <small>(ישעיה כו כ)</small>, ומנין שפיקוח נפש דוחה את השבת, שנאמר ושמרתם את חקותי [ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם] וחי בהם <small>(ויקרא יח ה)</small>, ולא שימות בהם, וכתיב במילה וביום השמיני ימול בשר ערלתו <small>(שם יב ג)</small>, ואפילו בשבת, והלא דברים קל וחומר, ומה המילה שהיא אחת מרמ\"ח איברים [של אדם], דוחה את השבת, כל גופו על אחת כמה וכמה. אמר הקב\"ה [לישראל] בני הזהרו במצותי, ושמרו את התורה, כי כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם מיום שיצאתם ממצרים, והפלתי את שונאיכם, והעברתי אתכם בים, והפלתי פחד ורעדה באויביכם, והשמדתי את האמורי וסיחון ועוג, וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר, לא הנחתי אתכם שעה אחת, וכמה נחשים ועקרבים הרגתי לפניכם, שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב <small>(דברים ח טו)</small>, לכך אמר הקב\"ה למשה, כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע, (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'."
            ],
            [
                " [אלה מסעי]. משל למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה את המסעות, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת בראשך, כך אמר הקב\"ה למשה מנה להם את כל המקומות, היכן הכעיסוני, לכך נאמר אלה מסעי."
            ],
            [
                " וידבר ה' [אל משה לאמר] צו את בני ישראל וגו', כי אתם באים אל הארץ כנען <small>(במדבר לד א ב)</small>. מלמד שהראה הקב\"ה למשה כל מה שהיה, ומה שעתיד להיות, הראה לו שמשון עומד מדן, וברק מנפתלי, וכן כל דור ודורשיו, דור ופרנסיו, דור וחכמיו, דור ורשעיו, דור וצדיקיו.  ",
                "ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר <small>(דברים לד ד)</small>. אמר הקב\"ה למשה שבועה שנשבעתי להם קיימתיה לבניהם, לכך נאמר לאמר."
            ],
            [
                " כתיב ויאמר יהושע אל עכן וגו' <small>(יהושע ז יט)</small>. אמר לו עכן בשביל דבר זה שאתה אומר אלי אני מת, כיון שראה עכן כך, אמר בלבו עתה אלכד בנורל ולא אאמן ואחשב כזבן לפני יהושע, באותה שעה אמר עכן ליהושע, על מה אתה מפיל גורלות ביני ובית ביתי, אפיל הגורל בינך ובין פינחס, אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין, באותה שעה (אמר) [ויאמר] יהושע (לעכן) [אל עכן] בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן [לו] תודה והגד נא לי מה עשית <small>(שם)</small>, א\"ל עכן ליהושע אף אתה הגד לי מה עשית, מיד נפלה מחלוקת בישראל, ועמדו שבט יהודה במריבה, והרגו מישראל כיתות כיתות, כיון שראה עכן כך, אמר בלבו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואני על ידי נהרגו כמה אנשים מישראל, אני הוא חוטא ומחטיא, מוטב שאודה פשעי לפני הקב\"ה ולפני יהושע ולא תבא קלקלה על ידי, מה עשה עכן עמד והשמיע קולו והסו כל הקהל לפניו, אמר ליהושע אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי <small>(שם שם כ)</small>, ולא זאת בלבד, שכבר מעלתי באחרות, א\"ל יהושע ואני כך הייתי י ודע שהדבר תלוי בך, והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני <small>(שם שם יט)</small>, וארא בשלל <small>(שם שם כא)</small>, [אמר ליה] ראיתי מה כתיב בתורה ואכלת את שלל אויביך <small>(דברים כד יד)</small>, אדרת שנער וגו' <small>(יהושע שם)</small>, ואל תאמר שאני עני והייתי צריך, שאין בשבט יהודה עשיר ממני, מיד וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה וגו' <small>(שם שם כב)</small>, מפני מה שלח אותם יהושע, כדי שלא יגנבו אותם שבט [יהודה] ויוסיפו במחלוקת, לפיכך שלח יהושע מהרה, ויביאום אל יהושע ואל כל בני ישראל ויציקם לפני ה' <small>(שם שם כג)</small>, מהו ויציקום, אמר יהושע רבש\"ע על אלו כעסת על בניך, הרי הם נתונים לפניך, מיד ויקח יהושע את עכן בן זרח וגו' [ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו] <small>(שם שם כד)</small>, את בניו ואת בנותיו כדי לרדותן, ואת שורו ואת חמורו ואת אהלו לשריפה, וכל ישראל עמו <small>(שם)</small>, לראות בדינו כדי שלא יהו רגילין לעשות כן, ויעלו אותם (אל) עמק עכור <small>(שם)</small>. ויאמר יהושע מה עכרתנו [יעכרך ה'] (היום הזה) [ביום הזה] <small>(שם שם כה)</small>, היום הזה הוא עכור ויש לו חלק לעולם הבא, וירגמו אותו כל ישראל אבן <small>(שם)</small>, הוא לבדו, וישרפו אותם באש <small>(שם)</small>, בממונו הכתוב מדבר, שכן נאמר לו על פי הגבורה, והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו ואת כל אשר לו <small>(שם שם טו)</small>, אלא ללמדך שהודה עכן שבשבת גנב אותם, והוציא מיריחו והטמין בתוך אהלו, ונסקל על חילול שבת, ונשרף על שמעל בחרם, ומנין אתה מוצא, שכן הקב\"ה אמר ליהושע, ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת, כה תעשה ששת ימים, ושבעה כהנים וגו' <small>(שם ו ב ג ד)</small>, ללמדך שבשבת נכבשה יריחו, ודבר זה עשה יהושע מדעתו, והסכים הקב\"ה על ידו, אמר יהושע השבת קודש, שנאמר ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם <small>(שמות לא יד)</small>, וכל מה שכבשנו בה יהא קדש, שנאמר וכל כסף וזהב וכלי נחשת [וברזל קדש הוא לה'] <small>(יהושע ו יט)</small>, ומנין שהסכים על ידו, שנאמר [והיתה העיר] חרם היא וכל אשר בה לה' <small>(שם שם יז)</small>, באותה שעה וישב ה' מחרון אפו <small>(שם ז כו)</small>, ועליו נאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה <small>(משלי טז יד)</small>, זה יהושע שהשיב חרון אף ה' מישראל."
            ],
            [
                " וידבר ה' [אל משה לאמר] צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל הארץ כנען וגו' <small>(במדבר לד א ב)</small>. ילמדנו רבינו עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון, כך שנו רבותינו עד שלא נכנסו לארץ היו מברכין ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו היו מברכין על הארץ ועל המזון, כיון שחרבה ירושלים הוסיפו בונה ירושלים, משנקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו, והמיב שניתנו לקבורות, ואין לך חביב מכולם יותר מברכת הארץ, שכך אמרו חכמים כל שאינו מזכיר בברכת המזון, על הארץ ועל המזון, ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית ותורה חיים ומזון, לא יצא ידי חובתו, אמר הקב\"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל, אני הוא שתרתי אותה, שנאמר אל (הארץ) [ארץ] אשר תרתי להם <small>(יחזקאל כ ו)</small>, וכן הוא אומר ואתן (להם) [לך] ארץ חמדה וגו' <small>(ירמיה ג יט)</small>, אתה מוצא כשהרג יהושע אותן המלכים, אמר ר' ינאי הכהן ששים ושנים מלכים היו, ל\"א ביריחו ול\"א בסיסרא, כיון שהלך להלחם עם ישראל נהרגו אף הם עמו, למה שהיו מתאוים עמו לשתות מים ממימי ישראל, וביקשו מן סיסרא ואמרו לו בבקשה ממך נבא עמך בחנם, שאנו מתאוים למלאות כרסינו מן המים של ארץ ישראל, שנאמר באו מלכים נלחמו וגו' בצע כסף לא לקחו וגו' <small>(שופטים ה יט)</small>, להודיע חיבתה של ארץ ישראל, אמר הקב\"ה למשה הארץ הזאת חביבה עלי, שנאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה <small>(דברים יא יב)</small>, וישראל חביבין עלי, שנאמר כי מאהבת ה' וגו' <small>(שם ז ח)</small>, אמר הקב\"ה אכניס [את ישראל שהם] חביבין עלי, אל ארץ שהיא חביבה עלי (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] כי אתם באים אל הארץ וגו'."
            ],
            [
                " כי אתם באים אל הארץ. [מה כתיב למעלה מן הענין, והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם] <small>(במדבר לג נב)</small>, זש\"ה מלפנו מבהמות (הארץ) [ארץ] <small>(איוב לה יא)</small>, אמר להם לישראל, למדו מפרו של אליהו, כי בשעה שאמר אליהו (לעובדי) [לנביאי] הבעל בחרו לכם (את) הפר האחד ועשו ראשונה <small>(מ\"א יח כה)</small>, באותה שעה נתקבצו ארבע מאות וחמשים נביאי הבעל, (ות\"נ) [וארבע מאות] נביאי האשרה, ולא יכלו לזוז רגלו מן הארץ, ראה מה כתיב שם, ויתנו לנו שנים פרים וגו' <small>(שם שם כג)</small>, אמר להם אליהו בחרו לכם שנים פרים תאומים מאם אחת, הגדילים על בוס אחד, והטילו עליהם גורלות, אחד לשם, ואחד לבעל, בחרו להם הפר האחד, ופרו של אליהו היה נמשך והולך אחריו, ואותו הפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל אותן נביאי הבעל, ונביאי האשרה, לזוז רגלו מן הארץ, ולא יכלו, עד שפתח אליהו ואמר להם לך עמהם, השיב הפר ואמר לאליהו לעיני כל העם, ואמר לו אני וחבירי יצאו מבטן אחד, וגדלנו במרעה אחד, על אבוס אחד, הוא עלה בחלקו של הקב\"ה, ושמו של הקב\"ה מתקדש עליו, ואני עליתי בחלק הבעל, להכעיס את בוראי, אמר לו אליהו לך עמהם, ואל ימצאו עלילה, כשם ששמו של הקב\"ה מתקדש על זה שעמי, כך מתקדש עליך, א\"ל וכן אתה יועצני, שבועה שאיני זז מכאן עד שתמסרני בידם, שנאמר ויקחו את הפר אשר נתן להם ויעשו <small>(שם שם כו)</small>, ומי נתנו להם, אליהו, ואתה למד שאליהו אמר להם בחרו לכם הפר האחד <small>(שם שם כה)</small>, ולבסוף כתיב ויקחו את הפר אשר נתן להם <small>(שם שם כו)</small>, לכך נאמר מלפנו מבהמות ארץ. ומעוף השמים (תחכמנו) [יחכמנו] <small>(איוב לה יא)</small>, אמר הקב\"ה לימדו מן העורבים, שהיו מכלכלים את אליהו, שנאמר ואת העורבים צויתי לכלכלך שם [והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו'] <small>(מ\"א יז ד ו)</small>, מהיכן היו מביאים לו לחם ובשר ובבקר ולחם ובשר בערב, מן שוללחנו של יהושפט, לפי שלא היו רוצים אותם עורבים ליכנס בביתו של אחאב, להוציא משולחנו של אותו רשע כלום לאותו צדיק, מפני שהיתה ביתו מליאה עבודת כוכבים, הוי מעוף השמים (תחכמנו) [יחכמנו], אמר הקב\"ה לישראל לימדו מן הפר, ומן העורבים, ואל תפנו אל האלילים להסתכל בהם, (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] והורשתם את כל יושבי הארץ."
            ],
            [
                " כי אתם באים. זש\"ה הדור אתם ראו דבר ה' [המדבר הייתי לישראל] וגו' <small>(ירמיה ב לא)</small>, אל תהי קורא אלא המדבר הייתי לישראל דבר ולא הייתי עושה לישראל, הארץ שהתניתי ליתנה להם שמא אמרתי שהיא נאה והטעיתי אותם, אם ארץ מאפליה <small>(שם)</small>, מהו מאפליה, שמא אמרתי לכם להכניס אתכם לארץ והלקשתי אתכם, שאין מאפליה אלא לשון הלקשה, שנאמר כי אפילות הנה <small>(שמות ט לב)</small>, הרי אתם נכנסין לתוכה. כי אתם באים אל הארץ כנען, ארץ של פרקמטיא, ארץ של סחורה, כמה דאת אמר כנעניה כבדי ארץ <small>(ישעיה כג ח)</small>.  ",
                "זאת הארץ אשר תפולת לכם בנחלה <small>(במדבר לד ב)</small>, מהו לכם, לכם היא ראויה, משל למלך שהיו לו עבדים ושפחות, והיה משיא עבדיו ן אוסיא אחרת, עמד המלך וחישב בדעתו, אמר העבדים שלי, והשפחות שלי, מוטב שאשיא עבדי לשפחותי שלי (לשלי), כך אמר הקב\"ה, הארץ שלי הוא, שנא' כי לי הארץ וגו' <small>(ויקרא כה כג)</small>, ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' <small>(תהלים כד א)</small>, וישראל שלי הם, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים <small>(ויקרא כה כה)</small>, מוטב שאנחיל את ארצי לעבדי שלי, לעם שלי, לכך נאמר זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה."
            ],
            [
                "וידבר ה' [וגו'] כי אתם עוברים וגו' <small>(במדבר לה ט י)</small>. זש\"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך <small>(תהלים כה ח)</small>, זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו' <small>(שם שם ו)</small>, אמר דוד לפני הקב\"ה רבש\"ע אילולי רחמיך שקידמו לאדם הראשון, לא היה לו עמידה, שאמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות <small>(בראשית ב יז)</small>, ולא עשית כן, אלא הוצאתו מגן עדן, שנאמר ויגרש את האדם <small>(שם ג כד)</small>, ולמה נתגרש, על שהביא מיתה לדורות, והיה צריך למות מיד, אלא שריחמת עליו וגירשתו, כדרך הרוצח בשגגה, שגולה בערי מקלט, לכך נאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו', כיון שעמד משה, א\"ל הקב\"ה והקריתם לכם ערים וגו' <small>(במדבר שם)</small>, אמר משה רבש\"ע זה שהורג נפש בשגגה בדרום או בצפון, מנין יהא יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח שם, א\"ל תכין לך הדרך <small>(דברים יט ג)</small>, תכוון לך הדרך, שלא יהו טועים, וימצא אותו גואל הדם ויהרגוהו, ולו אין משפט מות, א\"ל היאך, א\"ל העמד להם (איטלסיות) [אסטליות] מכוונות לערי מקלט, שיהא יודע לילך לשם, ובכל (איטלס) [איסטל] רשום עליה רוצח לערי מקלט, שנאמר תכין לך הדרך וגו', לכך אמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, אם לרוצחנים עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו, לצדיקים על אחת כמה וכמה, ידרך ענוים בשמפט <small>(תהלים כה ט)</small>."
            ],
            [
                " ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה <small>(במדבר לה יא)</small>. ולא בזדון, אם ילך אדם ויהרוג בזדון, ויאמר בשגגה הרגתי, ויהא בורח לערי מקלט, אמר הקב\"ה אפי' נכנס ובורח למזבחי הרגו אותו, שנאמר וכי יזיד איש וגו' מעם מזבחי תקחנו וגו' <small>(שמות כא יד)</small>, ומי היה זה שברח למזבח ונהרג, זה יואב, שנאמר והשמועה באה(אל) [עד] יואב וגו' ויחזק בקרנות המזבח <small>(מ\"א ב כח)</small>, את מוצא שהיה יואב חכם גדול, וראש סנהדרין, שנאמר יושב בשבת תחכמוני <small>(ש\"ב כג ח)</small>, ולא היה יודע שכתיב בתורה מעם מזבחי תקחנו למות <small>(שמות כא יד)</small>, [שהלך והחזיק בקרנות המזבח], אלא אמר [יואב] הרוגי ב\"ד אינן נקברים בקברות אבותיהם, אלא הם לעצמם, מוטב למות כאן, שאקבר עם אבותיי, וישב בניהו (אל) [את] המלך דבר לאמר, כה דבר יואב וכה ענני, ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו <small>(מ\"א ב ל לא)</small>, למה נהרג שכן צוהו דוד אביו, וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה וגו' <small>(מ\"ב ב ה)</small>, מה עשה לו, אתה מוצא בשעה שכתב דוד ליואב הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה <small>(ש\"ב יא טו)</small>, עשה כן ונהרג, נתקבצו כל שרי החיל על יואב, שנאמר בו, אוריה החתי כל שלשים (וששה) [ושבעה] <small>(שם כג לט)</small>, הראה להם הכתב, לכך נאמר [אתה ידעת את] אשר עשה לי [יואב בן צרויה] ואשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר [וגו'] <small>(מ\"א ב ה)</small>, היו סבורין שדוד צוהו להורגו, שהיה אבנר בן דודו של שאול, ולכך עמד דוד וקילל את יואב, ואמר ואל יכרת מבית יואב וגו' <small>(ש\"ב ג כט)</small>, ונתפייסו כל ישראל, וידעו שלא היה מן דוד, וצוה לשלמה בנו שיהרוג אותו, שהיה יואב בן אחות של דוד, ורצה לקרבו לעולם הבא, כיון שביקש שלמה להורגו, אמר יואב לבניהו, לך אמור לשלמה אל תדינני בשני דינין, אם תהרגני טול מעלהי את הקללות שקללני דוד אביך, ואם לאו הניחני בקללותיו, מיד ויאמר לו [המלך] עשה כאשר דבר [ופגע בו וקברתו] <small>(מ\"א ב לא)</small>, אמר ר' יהודה כל קללות שקילל דוד את יואב כולם נתקיימו בזרעו של דוד, [ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] <small>(ש\"ב ג כט)</small>, זב מרחבעם בן שלמה, והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה <small>(מ\"א יב יח)</small>, וכתיב בזב וכל המרכב אר ירכב עליו הזב <small>(ויקרא טו ט)</small>, מצורע מעוזיהו, שנאמר ויהי מצורע עד יום מותו <small>(מ\"ב טו ה)</small>, מחזיק בפלך מאסא, דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו <small>(מ\"א טו כג)</small>, שאחזתו פדגרא, נופל בחרב מיאשיהו, דכתיב ויורו (המורים) [היורים] למלך יאשיהו <small>(דה\"ב לה כג)</small>, ואמר רב יהודה אמר רב נעצו בו שלש מאות (לולכיאות) [לונכיאות] של בזל, עד שנקבוהו ככברה, חסר לחם מיהויכין, שנאמר וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאת המלך <small>(מ\"ב כה כט)</small>, משלחנו של אויל מרודך, ואת מוצא כל זמן שהיה יהוידע קיים, היה יואש עשה רצון בוראו, שנאמר ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן <small>(מ\"ב יב ג)</small>, ואחרי מות (יהידע) [יהוידע] באו (אליו) שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם <small>(דה\"ב כד יז)</small>, שקיבל על עצמו לעשותו אלוה, לפיכך ואת יואש עשו שפטים <small>(שם שם כד)</small>, ומפני מה נענש אבנר, מפני שעשה דמן של נערים שחוק, שנאמר ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקומו <small>(ש\"ב ב יד)</small>, ויש אומרים מפני שהקדים שמו לשמו של דוד, שנאמר וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ <small>(שם ג יב)</small>, וחכמים אומרים על שלא [המתין] לשאול להתפייס עם דוד, והיה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה."
            ],
            [
                "אתה מוצא סנחריב הגלה את ישראל שלש גליות, ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי, השניה שבט זבולון ושבט נפתלי, שנאמר כעת הראשון הקל ארצה שבולון וארצה נפתלי <small>(ישעיה ח כג)</small>, והשלישית הגלה לשאר השבטים, שנאמר והאחרון הכביד <small>(שם)</small>, נבוכדנצר אף הוא הגלה שלש גליות מן שבט יהודה ובנימין, בראשונה הגלה יהויקים, בשניה יהויכין, מה עשה קשר אותו (בקרובין) [בקרוכין] ומוקר לו, שנאמר הנני משלחך כגבירה, מה הגבירה הזו אדם מיקר לה, כך עשה לו נבוזראדן והגלה לצדקיהו, הרי שלש גליות, אמר הקב\"ה בעולם הזה על ידי עונות גלו ישראל, אבל לעתיד לבא אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך <small>(דברים ל ד)</small>, ואומר ונפוצות יהודה יקבץ וגו' <small>(ישעיה יא יב)</small>, ואומר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה <small>(שם לה י)</small>, ואומר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה <small>(שם נא ג)</small>.",
                "חסלת פרשת מסעי וספר במדבר\n"
            ]
        ],
        "Devarim": [
            [
                "אלה הדברים <small>(דברים א א)</small>. יתברך שמו ויתעלה זכרו, שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות בציון, במדבר כתיב אלה הדברים, ובציון כתיב אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים [עשיתים ולא עזבתים] <small>(ישעיה מב טז)</small>,  במדבר כתיב וכל העם רואים את הקולות <small>(שמות כ יח)</small>, ובציון כתיב קול ששון וקול שמחה קול חתן וגו' <small>(ירמיה ז לד)</small>, במדבר כתיב ארץ רעשה <small>(תהלים סח ט)</small>, ובציון [כתיב] ואני מרעיש את השמים ואת הארץ <small>(חגי ב ו)</small>, במדבר כתיב וה' הולך לפניהם יומם <small>(שמות יג כא)</small>, ובציון כתיב כי הולך לפניהם ה' <small>(ישעיה נב יב)</small>, במדבר [כתיב] כי ישוב ה' לשוש עליך <small>(דברים ל ט)</small>, ובציון [כתיב] וגלתי בירושלים וששתי בעמי <small>(ישעיה סה יט)</small>, [יששום מדבר וציה <small>(שם לה א)</small>]. מה ראה ישעיה לומר כך, אלא כשעברו ישראל את התורה עמד הושע ואמר ושמתיה כמדבר [ושתיה כארץ ציה] <small>(הושע ב ה)</small>, לפיכך אמר ישעיה יששום מדבר, וכל הנחמות שאמר ישעיה כפלים הם, לפי שלקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה <small>(ישעיה מ ב)</small>, ולפיכך ניחמה ישעיה כפלים, נחמו נחמו <small>(שם מ א)</small>, אנכי אנכי <small>(שם נא יב)</small>, עורי עורי <small>(שםשם ט)</small>, התעוררי התעוררי <small>(שם שם יז)</small>, שוש אשיש <small>(שם סא י)</small>, פרוח תפרח <small>(שם לה ב)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א יששום מדבר וציה. מפני מה כתיב כן, ללמדך כי בשעה שהקב\"ה מגלה שכינתו על ישראל, אינו (נגלה) [מגלה] עליהם כל טובתו כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה, שאם יגלה עליהם טובתו בפעם אחת ימותו כולם, ראה מה כתיב, ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה וגו' <small>(ישעיה סד ג)</small>, צא ולמד מיוסף, שבשעה שנתוודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם יוסף, אני יוסף (אחיכם) <small>(בראשית מה ג)</small>, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו <small>(שם)</small>, הקב\"ה על אחת כמה וכמה, אלא מה הקב\"ה עושה להם, מגלה להם קימעא קימעא, בתחילה משיש את ההרים שנאמר יששום מדבר וציה, ואחר כך ותגל ערבה, ואחר כך פרוח תפרח. ואחר כך כבוד הלבנון (אליך יבא) [ניתן לה], ואחר כך המה יראו כבודה' הדר אלהינו <small>(ישעיה לה א)</small>, לפיכך אמר דוד כי בנה ה' ציון נראה בכבודו <small>(תהלים קב יז)</small>, ואומר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון <small>(ישעיה נב ח)</small>, [ואומר] ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיעני זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו <small>(ישעיה כה ט)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אלי לאמר, רב לכם סוב את ההר הזה, ואת העם צו לאמר וגו' <small>(דברים ב ב ג ד)</small>. זש\"ה למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד <small>(תהלים ס א)</small>, אימתי בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה <small>(שם שם ב)</small>, והלא כבר נאמר [ויך כל זכר באדום] כי (ששה) [ששת] חדשים ישב שם יואב וגו' <small>(מ\"א יא טז)</small>, ואחר כך אומר וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח <small>(תהלים ס ב)</small>, זש\"ה קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד וגו' <small>(ישעיה נ ח)</small>, נתן הקב\"ה תורה לישראל כדי שיזכו בה לכל האומות, אתה מוצא שיואב היה ראה סנהדרין, שנאמר (ואלה) [אלה] שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני ראש [השלישי] <small>(ש\"ב כג ח)</small>, זה יואב, ודוד חכם מן הכל, שנאמר ואדוני חכם [כחכמת מלאך אלהים] <small>(שם יד כ)</small>, ולא היו עושין דבר אלא על פי סנהדרין, שנאמר למנצח על שושן עדות מכתב לדוד <small>(תהלים ס א)</small>, שושן עדות אלו סנהדרין, שנאמר סוגה בשושנים <small>(שה\"ש ז ג)</small>, עדות על שם התורה, שנקראת עדות, מכתם זה דוד, שעשה עצמו מך, ותם על שהלך בתמימות עם קונו, אימתי בהצותו את ארם נהרים, מהון כשהלך יואב להלחם עם ארם נהרים, יצאו לקראתו, אמרו לו אתה מבני בניו של יעקב, ואנו מבני בניו של לבן, והרי תנאי שלהם [קיים], דכתיב עד הגל הזה <small>(בראשית לא נב)</small>, כששמע יואב חזר אצל דוד, א\"ל  מה אתה אומר הרי תנאו שבועת יעקב אבינו, מיד הושיבו סנהדרין שושן עדות, [ללמד] למדוהו ואמרו באמת כך היה, אלא הם עברוהו תחילה,  בלעם הרשע מפני מה עבר, לא כך אמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו' <small>(במדבר כג ז)</small>, וכושן רשעתים לא שיעבד בנו, שנאמר ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים שמונה שנים <small>(שופטים ג ח)</small>, הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות, כיון (שהודו) ,שהורו] לו ב\"ד, מיד חזר עליהם והרגן, שנאמר בהצותו את ארם נהרים וגו' <small>(תהלים ס ב)</small>, לא עם ארם עשה מלחמה, מהו ויך את אדום <small>(שם)</small>, היה צריך לומר ארם, ולא אדום, אלא כשבא יואב להלחם עם ארם, עמדו עליו בני אדום, ואמרו לו לא אמר לכם הקב\"ה אל תתגרו בם <small>(דברים ב ד)</small>, השיבם יואב לא כך אמר לנו אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו <small>(שם ב ג)</small>, הניחו אותנו לעבור ולא רצו, אמר יואב אם נחריב אדום עכשיו אין אנו מוצאים בחזירתנו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהם, לכך נאמר וישב יואב ויך את אדום וגו' <small>(תהלים ס ב)</small>, אמר הקב\"ה אתם החריבו את אדום קימעא קימעא, כיון שיגיע זמן אני אכלה ואחריב אותה, שנאמר וירשו (את) הנגב (ואת ההר) [את הר] וגו' <small>(עובדיה א יט)</small>, ואומר וגלות החל הזה וגו' <small>(שם שם כ)</small> ואומר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו <small>(שם שם כא)</small>, באותה שעה והיתה לה' המלוכה <small>(שם)</small>."
            ],
            [
                "רב לכם סוב את ההר הזה <small>(דברים ב ג)</small>, זש\"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות <small>(שה\"ש ב ז)</small>, שלש שבועות בשיר השירים למה, אחת שהשביע הקב\"ה את ישראל שלא יגלו את הקץ, ושלאי דחקו את הקץ, ושלא ימרדו על המלכיות, אמר להם הקב\"ה אם אתם מקיימין את השבועות מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם, כצבאות או כאילות השדה, שאין להם דורש ולא מבקש, כך לא אדרוש את דמכם."
            ],
            [
                "ויאמר ה' (אל משה)[אלי] ראה החילותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו <small>(דברים ב לא)</small>, [וכתיב] ואנכי השמדתי את האמורי [מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו] <small>(עמוס ב ט)</small>, בזכות מה, בזכות התורה, שהחכמים מורים אותה, אמרו רבותינו קשה היה סיחון כמגדל חומה היה גובהו, והיה קשה מכל הבריות, וארוך מכל מגדל שבעולם, ורגליו מגיעות לארץ, ואין כל בריה יכולה לעמוד לפניו, כמה שהוא אומר ואשמיד פריו ממעל וגו' <small>(שם)</small>, מה עשה הקב\"ה כפת שר שלו ושל ארצו, והפילו (במקומו) [ממקומו], ומסרו לפני ישראל, אמרו רבותינו קשין היו סיחון ועוד יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה, כך היו ראויין לומר שירה על מפלתן, אלא שבא דוד ואמר עליהן שירה, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם וגו' <small>(תהלים קלו י)</small>, למכה מלכים גדולים וגו' לסיחון מלך האמורי וגו' <small>(שם שם יז יטו)</small>.",
                "חסלת פרשת דברים\n"
            ]
        ],
        "Appendix to Devarim": [
            [
                "אלה הדברים אשר דבר משה <small>(דברים א א)</small>. זש\"ה אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם <small>(ישעיה לה ו)</small>, בוא וראה כשאמר הקב\"ה למשה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה <small>(שמות ג י)</small>, א\"ל משה בייא אתה מעביר עלי, לא איש דברים אנכי <small>(שם ד י)</small>, א\"ל שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא פרוזביטרון ממקום אחר מדברים עמו בלשונו, ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר שאני שלוחו של מקום. וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם, אין שוחקין עלי, לומר ראו שליח של מי שברא העולם, ואת כל הלשונות אינו יודע לשמוע ולהשיב, הוי בייא, לא איש דברים אנכי <small>(שמות ד י)</small>. (הן אני) [ואני] ערל שפתים <small>(שמות ו יב)</small>, א\"ל הקב\"ה והרי אדם הראשון שלא למדו בריה, מנין היה יודע שבעים לשון, שנאמר ויקרא להם שמות <small>(בראשית ג כ)</small>, שם לכל הבהמה אין כתיב כאן, אלא שמות, [מי שם פה לאדם שהיה קורא שמות שם לכל אחד ואחד משבעים לשון], הפה שאמר לא איש דברים אנכי, אמר אלה הדברים, והנביא צווח ואומר אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם, למה כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה <small>(ישעיה לה ו)</small>, לכך נאמר אלה הדברים."
            ],
            [
                "אלה הדברים אשר דבר משה. זש\"ה מוכיח אדם אחרי הן ימצא ממחליק לשון <small>(משלי כח כג)</small>, מוכיח אדם זה משה, שהוכיח את ישראל, אחרי חן ימצא, שמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, שנאמר אם נא מצאתי חן בעיניך ה' <small>(שמות לד ט)</small>, ממחליק לשון זה בלעם, שהיה אומר לישראל מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל <small>(במדבר כד ה)</small>, למה היו דומין, לבן מלך שהיו לו שני פדגוגין, אחד אוהב ואחד שונא, זה שהיה אוהב היה מזהירו, ואומר בני הזהר בעצמך שלא תעשה עבירה, שאביך דיין ואם שומע שעברת עבירה אע\"פ שהוא אביך, אינו נושא לך פנים, והאחד שהיה שונא אותו, אמר לו מה אתה מיצר, אביך מלך, עשה כל תאותך, ואל תתירא משום בריה, כי אביך אינו מקפיד עליך, כך הבן אלו ישראל, השני פדגוגין הם משה ובלעם, משה היה אוהבם ואמר להם השמרו לכם פן יפתה לבבכם [וגו'] וחרה אף ה' בכם <small>(דברים יא ט זיז)</small>, למה שהוא דיין, שנאמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים <small>(שם ד לט)</small>, אבל בלעם היה אומר אל תיראו, בניו אתם, עשו כל מה שאתם מבקשים, ואינו מקפיד עליכם, לכל האומות עושה כל מה שגוזר עליכם, למה לא איש אל ויכזב <small>(במדבר כג יט)</small>, אבל בכם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה <small>(שם)</small>, לכך צווח שלמה ואומר נאמנים פצעי אוהב <small>(משלי כז ו)</small>, זה משה, ונעתרות נשיקות שונא <small>(שם)</small>, זה בלעם, לכך אלה הדברים."
            ],
            [
                "רב לכם סוב את ההר הזה <small>(דברים ב ג)</small>. זש\"ה השבעתי אתכם בנות ירושלים <small>(שה\"ש ב ז)</small>, אמר ר' לוי ארבעה פעמים כתיב השבעתי אתכם, ולמה, כנגד ארבעה מלכיות, שלא ימרדו באחת מהם, אמר ר' חלבו כנגד ארבעה דברים, שלא ידחקו את הקץ, וכשיעלו מן הגולה שלא יעלו המונים המונים, ושלא ימרדו על המלכות, ושלא יגלו מסטורין שלהם, ולפיכך השביען ארבעה פעמים. [בנות ירושלים], מהו בנות ירושלים, קורא לאומות בנות ירושלים, אמר ר' יוחנן עתיד הקב\"ה לעשות ירושלים מטרופוליא לכל העולם, שנאמר ונתתי (אותם) [אתהן] לך לבנות ולא מבריתך <small>(יחזקאל טז סא)</small>, מהו ולא מבריתך, ולא ממוהר אמך ולא מפרקמטיא של אביך ולא שיש לך קורבה אצלו, מהו לבנות, כמו עקרון ובנותיה (כלומר) וחצריה <small>(יהושע טו מה)</small>, ולפיכך קורא אותן בנות ירושלים. בצבאות <small>(שה\"ש ב ז)</small>, מהו בצבאות בצבא של מעלה, ד\"א במילה שבכם שהוא צביונו. ד\"א באבות ובאמהות ובשבטים שנמשלו כצבי. או באילות <small>(שם)</small>, אלו השבטים שנתמשלו באיל, שנאמר נפתלי אילה שלוחה <small>(בראשית מט כא)</small>."
            ],
            [
                "רב לכם סוב. זש\"ה דום לה' והתחולל לו <small>(תהלים לז ז)</small>, מהו לה', קבל עליך את הדין, שאפילו אתה נעשה על שמו של הקב\"ה חלל, כשם שאמר איוב (אם) [הן] יקטלני לו איחל <small>(איוב יג טו)</small>.  ",
                "רב לכם סוב את ההר, סיבב את ההר הרבה כיבד עשו ליצחק אביו, אמר רבן שמעון בן גמליאל כיבד עשו מה שלא הייתי יכול לכבד אני את אבי, כשהייתי נכנס אצל אביו לשרתו, לא הייתי לובש כלים נאים, אבל עשו לא בהכלים שהיה לובש בחוץ היה לובש ומשרת אביו, ומה היה עושה, היה פושט בגדים שהיה משרת בהם, ולובש בגדים נאים, שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית <small>(בראשית כז טו)</small>, לפיכך הרבה כיבד את הורו, ומשאני פורע לו כיבוד אבותיו, אני פורע ממנו, שנאמר [כי] כה אמר ה' צבאות אחר כבוד שלחני את הגוים השוללים אתכם <small>(זכריה ב יב)</small>, אבל עכשיו רב לכם."
            ],
            [
                "ד\"א סוב את ההר. מה עושה בבית המקדש, שכתיב הר ציון ירכתי צפון <small>(תהלים מח ג)</small>, לא דייכם שאין אתם נוטלין את הרו, אלא הוא נכנס להר שלכם ומחריבו. פנו לכם צפונה <small>(דברים ב ג)</small>, התקינו עצמיכם למלכיות, שהם באות עליכם, שנאמר כי הנני קורא לכל ממלכות צפונה נאם ה' <small>(ירמיה א טו)</small>. ואת העם צו לאמר <small>(דברים שם ד)</small>, ללמד לדורות שהם באים אחריכם שיהו מצוין אלו את אלו שיהו זהירין מן עשו.  ",
                "אתם עוברים <small>(דברים שם)</small>, סימן יפה להם שהם עוברין, למה כשתבא את הפורעניות אינה באה אלא על היושבים, שנאמר פחד ופחת ופה עליך יושב הארץ <small>(ישעיה כד יז)</small>.  ",
                "אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו <small>(דברים שם)</small>, והנביא קורא עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך <small>(עובדיה א ז)</small>.  ",
                "וייראו מכם ונשמרתם מאד <small>(דברים שם)</small>, אע\"פ שהם יראים מכם, ונשמרתם מאד, אמר רבן שמעון בן גמליאל בשעה שהם יראים ממנו אמר לנו ונשמרתם מאד, אנחנו שמובלעים ביניהם על אחת כמה וכמה."
            ],
            [
                "אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל <small>(דברים ב ה)</small>. ר' מאיר אומר עד שיעמדו רגליו ביום ההוא, ר' שמואל אומר עד שיבא אותו שכתיב בו דרך כוכב מיעקב <small>(במדבר כד יז)</small>, זה מלך המשיח, אמר להם הקב\"ה בעולם הזה אין לך רשות בהר הזה, אבל לעולם הבא אתם נגאלין ודורשין ויורשין אותו, שנאמר וירשו הנגב את הר עשו <small>(עובדיה א יט)</small>, וכתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה <small>(שם שם כא)</small>."
            ],
            [
                "ראה החלותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש וגו' <small>(דברים ב לא)</small>. זש\"ה ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים <small>(עמוס ב ט)</small>, אמר ר' יוחנן קולייתו של סיחון היה בה שמונה עשרה אמות, באמות בני דורו, ועוג מלך הבשן, אבא שאול אומר, קובר מתים הייתי, פעם אחת רצתי אחר צבי, ונכנס לתוך קולית של מת, ורצתי אחריו שלשה פרסאות, והצבי לא הגעתי, וקולית המת לא כלתה, ושאלתי מי הוא, ואמרו לי קולית עוג מלך הבשן היא זו.  ",
                "אדריינוס הרשע כשכיבש את ירושלים היה מתגאה לומר כיבשתי את ירושלים בכח, אמר לו רבן יוחנן בן זכאי אל תתגאה אלולי שהיה מן השמים לא כבשת, מה עשה רבן יוחנן, נטלו והכניסו לתוך המערה, והארה לו אמוריים קבורים, והיה אחד מהם של שמונה עשרה אמה, אמרתי לו כשהיה לנו זכות כל אלו נפלו בידינו, ועכשיו על ידי עונותינו שלטת בנו, והכתוב אומר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם, באיזה זכות, בזכות התורה שקבלתם שמתחלת אנכי ה' אלהיך <small>(שמות כ ב)</small>, בשביל אנכי, אנכי השמדתי את האמורי מפניכם."
            ],
            [
                "אמרו רבותינו קשה היה סיחון כמגדל חומה, כשהיה יושב על החומה רגליו מגיעות לארץ, ואין בריה בעולם יכולה לעמוד בפניו,  ומה עשה הקב\"ה כפת את שרו של מעלה והפילו ומסרו ביד משה, שנאמר ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת <small>(עמוס ב ט)</small>, זה זרעו, למה שצפה הקב\"ה את בניו ואת בני בניו עד תחיית המתים, שאין אחד מהם ירא שמים, מיד הכרית זרעו, וכיצד היו האמוריים מתים, אמר רבי לוי זימן הקב\"ה שתי צרעות לכל אחד ואחד מהם, שנאמר (ואת) [וגם את] הצרעה ישלח ה' (אלהים) [אלהיך] בם <small>(דברים ז כ)</small>, והצרעה פורחת ומכה אותו לתוך עינו, ומיד היתה עינו יוצאת ומת, וזה הוא שאמר דוד, כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו וגו' <small>(תהלים מד ד)</small>, אלולי לא עזרת אותם לא היו יכולים להם, ולכך כשראה אותם משה נתיירא מהם, עד שאמר לו הקב\"ה אל תירא מהם. אמרו חכמים יותר היו קשים סיחון ועוד מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה וחילו, כך היו ראויים לומר על סיחון ועוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו <small>(תהלים קלו יט כ)</small>."
            ],
            [
                "ראה החלותי תת לפניך. לא אמר לפניכך, אלא לפניך, בשבילך, ולא שיש לישראל מעשים טובים אני מוסרם, אלא לפניך, אמר משה מלאך אתה משלח. איני צריך לו, אם אין פניך הולכים <small>(שמות לב טו)</small>, אמר הקב\"ה בשביל המלאך אתה קורא תגר, חייך אף לא מלאך אלא צרעה אחת אני משלח והיא מכלה אותם, וכן הוא אומר ואשלח לפניכם את הצרעה <small>(יהושע כד יב)</small>."
            ],
            [
                "ראה החלותי תת לפניך. מה כתיב שם והתגר בו מלחמה <small>(דברים ב כד)</small>, והם לא עשו כך, אלא ואשלח מלאכים <small>(שם כו)</small>. אמר הקב\"ה אני אמרתי והתגר בו מלחמה, ואתה אומר לשלום, אין שלום אמר ה' לרשעים <small>(ישעיה מח כב)</small>, ראה גדולים דברי שלום שבטלו ישראל מה שאמר להם והתגר בו מלחמה ולא כעס עליהם.  ",
                "[ממדבר קדמות <small>(דברים ב כו)</small>]. מהו ממדבר קדמות, אמר לו משה ממך למדתי שקדמת לעולם, יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף המצריים, ולא עשית, אלא שלחתני לפרעה שנאמר שלח את עמי <small>(שמות ה א)</small>, הוי קדמות. ",
                "ד\"א ממדבר קדמות, מן התורה למדתי שקדמה לכל, כשבאתה ליתן אותה גלוי היה לפניך שאין בני עשו ובני קטורה מקבלין אותה, ואעפ\"כ קימת ותבעת אותה להם שיקבלו אותה, לכך ואשלח מלאכים, אמר הקב\"ה אתם שואלים שלום, חייכם אתם יורשים את ארצם בשלום, שנאמר וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום <small>(תהלים לז יא)</small>.",
                "חסלת הוספה לפרשת דברים\n"
            ]
        ],
        "Vaetchanan": [
            [
                "ואתחנן אל ה' וגו' <small>(דברים ג כג)</small>. זש\"ה אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה <small>(איוב ט כב)</small>, אמר משה רבונו של עולם הכל שוין לפניך גזירה אחת לצדיקים ולרשעים, וכן שלמה אמר הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח כטוב כחוטא הנשבע כאשר שבועה ירא <small>(קהלת ט ב)</small>, לצדיק זה נח, ר' פנחס בשם ר' יוחנן בשם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי נח עם כשהוא יוצא מן התיבה הכישו הארי ושברו, ולא היה כשר להקריב קרבן, והקריב שם בנו תחתיו. לרשע, זה פרעה נכו, בשעה שביקש לישב על כסא שלמה, לא היה יודע מנגנון שלו, הכישו הארי שבכסא ושברו, זה מת צולע וזה מת צולע. לטוב זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא <small>(שמות ב ב)</small>, שנולד מהול. לטהור זה אהרן, שמטהר עוונותיהם של ישראל. לטמא, אלו מרגלים, אלו אמרו גנותה של ארץ ישראל,  ואלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו. לזובח זה יאשיהו, שנאמר וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים וגו' <small>(דה\"ב לה ז)</small>. ולאשר איננו זובח, זה אחאב, שביטל קרבנות מעל המזבח, והכתיב ויזבח לו אחאב צאן ובקר <small>(שם יח ב)</small>, לו לזבח, ולא לקרבנות, זה מת בחיצים, דכתיב ויורו (המורים) [היורים] למלך יאשיהו <small>(שם לה כג)</small>, וזה מת בחיצים, דכתיב ואיש (מושך) [משך] בקשת לתומו <small>(מ\"א כב לד)</small>. כטוב, זה דוד, שנאמר עם יפה עינים וטוב רואי <small>(ש\"א טז יב)</small>. כחוטא, זה נבוכדנצר, דכתיב חטאך בצדקה פרוק <small>(דניאל ד כד)</small>, זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה חרב בית המקדש ומלך ארבעים שנה. נשבע, זה צדקיהו דכתיב בו וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים <small>(דה\"ב לו יג)</small>, מאי מרדותיה, אשכחיה צדקיהו לנבוכדנצר דקא אכיל ארניבתא חיה, א\"ל נבוכדנצר לצדקיהו אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע ליה, לסוף הווה מצטער בגופיה, איתשיל אשבועתיה, והגיד לה' מלכים שהמשילו נבוכדנצר עליהם, שמעו מלכי אחריני והוו מבזו ליה, והוו אמרין ליה זהו מושל ארץ שאוכל ארנבת חיה, שמע נבוכדנצר ושלח לאיתויי הסנהדרין וצדקיהו, אמר להו חזיתון מה עביד בי צדקיהו, אמר להו אישתילית אשבועתי, אמר לסנהדרין מי משתלין אשבועתא, אמרו ליה משתלין לסכנת נפשות, אמר להו אימת, אמרו לו בו ביום, בפניו או שלא בפניו, אמרו לו בפניו, ומאי טעמא לא אמריתון לצדקיהו, מיד ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון <small>(איכה ב י)</small>, אמר ר' יצחק ששמטו כרים וכסתות מתחתיהן. כאשר שבועה ירא, זה שמשון, (שאמר) [ויאמר] להם [שמשון] השבעו לי פן תפגעון בי אתם <small>(שופטים טו יב)</small>, מכאן שהיה שבועה ירא, זה מת בניקור עינים וזה מת בניקור עינים, [זה מת בניקור עינים], שנא' ואת עיני צדקיהו עור <small>(מ\"ב כה ז)</small>, זה אחד משבעה שנדמו לאדם הראשון, צדקיהו בעיניו ונעצו בו לולכיות של ברזל ולא נתעוורו עיניו, עד ששחטו בניו לעיניו, שנאמר וישחט מלך בבל וגו' <small>(ירמיה לט ו)</small>. ושמשון [מת בניקור עינים שנאמר] ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו <small>(שופטים יז כא)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע, אמר משה [לפני הקב\"ה רבון העולמים] הכל שווין לפניך תם ורשע (אתה) [הוא] מכלה <small>(איוב ט כב)</small>, מרגלים הכעיסו לפניך בדיבת הארץ, ואני ששימשתי את בניך במדבר ארבעים שנה, מקרה אחד לי ולהם, משל למה הדבר דומה, למלך שביקש לישא אשה, שלח שלוחין לראותה, אם נאה היא ולא לאו, הלכו וראו אותה, באו ואמרו לו ראינו אותה, ואין עזובה וכעורה ממנה, שמע שושבינה ואמר מרי אין נאה הימנה בעולם, בא לישא אותה, אמר אבי הנערה לשלוחי המלך, נשבע אני שאין אחד מכם נכנס, כיון שבזיתם אותה לפני המלך, בא השושבין ליכנס, ואמר ליה אף אתה לא תכנס, אמר ליה השושבין אני לא ראיתיה, ואמרתי למלך שאין נאה הימנה, ואותם אמרו אין כעורה הימנה, ועכשיו אראה אם כדבריי אם כדבריהם, כך אר משה לפני הקב\"ה רבונו של עולם המרגלים דברו לשון הרע, ארץ אוכלת יושביה <small>(במדבר יג לב)</small>, אבל אני לא ראיתי אותה ושיבחתי אותה לפני בניך, ואמרתי כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' <small>(דברים ח ז)</small>, ועכשיו אראה אותה אם כדבריי אם כדבריהם, שנאמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה <small>(שם ג כה)</small>, אמר ליה כי לא תעבור <small>(שם שם כז)</small>, אמר ליה אם כן הכל שוין לפניך, תם ורשע הוא מכלה."
            ],
            [
                "ד\"א ואתחנן אל ה'. זש\"ה ושמעת אל (תפלת) [תחנת] עבדך <small>(מ\"ב ח ל)</small>, הרבה שמות נקראת התפלה, תפלה, תחנה, צעקה, זעקה, שוועה, רננה, פגיעה, נאקה, קריאה, עתירה, עמידה, חילוי, למה לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים, שנאמר ואתחנן אל ה', אלא בשעה שעמד משה ואמר לפני הקב\"ה הראני נא את כבודך <small>(שמות לג יח)</small>, א\"ל רבונו של עולם הראיני נא באיזו מדה אתה מנהיג עולמך, א\"ל הקב\"ה אני אראה לך, ויאמר אני אעביר כל טובי <small>(שם שם יט)</small> א\"ל הקב\"ה איני חייב לבריה כלום, אלא חנם אני נותן להם, שנאמר וחנותי את אשר אחון <small>(שם שם)</small>, [א\"ל משה א\"כ עשה עמי מצוה ותן לי חנם, לפיכך אמר ואתחנן]."
            ],
            [
                "ד\"א ואתחנן. זש\"ה כי עם בציון ישב בירושלם [בכה לא תבכה חנון יחנך וגו'] <small>(ישעיה ל יט)</small>, מה כתיב למעלה מן הענין, ועריו נתתי (לבני ראובן לבני גד) [לראובני ולגדי] <small>(דברים ג יב)</small>, לימד משה את באי עולם, שלא יאמר אדם הואיל וחולה שלו מסוכן, ועשה דייתיקי, וחילק כל אשר לו, לא יאמר הואיל ועשה דייתיקי לא יתפלל עוד, אלא יתפלל, שאין הקב\"ה פוסל תפלת (בריא) [כל בריה], שהרי משה עשה דייתיקי, שנאמר ועריו נתתי לראובני ולגדי [וגו'], יאיר בן מנשה וגו' <small>(שם יד)</small>, ולמכיר נתתי את הגלעד <small>(שם טו)</small>, ולראובני ולגדי נתתי [וגו'] <small>(שם טז)</small>, (ואצוה) [ואצו] אתכם בעת ההיא לאמר [וגו'] <small>(שם יח)</small>, ואת יהושע צויתי [בעת ההיא] לאמר וגו' <small>(שם שם כא)</small>, [הרי דייתיקי, שמא תאמר עמד לו ולא התפלל, תלמוד לומר ואתחנן אל ה']."
            ],
            [
                "ואתחנן אל ה'. למה כדי שיכנס לארץ, זש\"ה שמעה אלהים (צדק) [רנתי] וגו' <small>(תהלים סא ב)</small>, אמר ליה מה אתה מבקש, אמר ליה מקצה הארץ אליך אקרא בעטוף לבי <small>(שם שם ג)</small>, א\"ל הקב\"ה רב לך אל תוסף <small>(דברים ג כז)</small>, [א\"ל משה] רבונו של עולם אתה קראתני משה עבדי, לא כן עבדי משה <small>(במדבר יב ז)</small>, אני עבד ולויתן עבד, אני מתחנן לפניך, והוא מתחנן לפניך, שנאמר הירבה אליך תחנונים <small>(איוב מ כז)</small>, תחינת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו, שנאמר היכרות ברית עמך תקחנו לעבד עולם <small>(שם שם כח)</small>, ואני עבדך ואמרת לי, הנה אנכי כורת ברית <small>(שמות לד י)</small>, ולא קיימתה, אלא אמרת לי, ומות בהר וגו' <small>(דברים לב נ)</small>, ולא עוד אלא כתבת בתורה ואמרת, ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו' <small>(שמות כא ה)</small>, ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך, לא אצא חפשי <small>(שם)</small>, איני מבקש למות, והגישו אדוניו אל האלהים ועבדו לעולם <small>(שם שם ו)</small>, ולא קיימת עמי, ועכשיו בבקשה שמעה אלהים רנתי <small>(תהלים סא ב)</small>, ואל תתעלם מתחנתי <small>(שם נה ב)</small>, א\"ל הקב\"ה אי אפשר, רב לך <small>(דברים ג כו)</small>, בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזירה שתמות וכל הבריות כמותך. ",
                " אדם הראשון שאכל מן האילן גרם מיתה לכל, ד\"א ויאמר ה' רב לך בעל דין שלך כבר הקדימך, שכבר אמר איוב מי יתן שומע לי [הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי] <small>(איוב לא לה, ואיזה [ספר], זה ספר תולדות אדם <small>(בראשית ה א)</small></small>, ומה אמר איוב, קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו <small>(איוב ג יט)</small>, הוי רב לך אל תוסף דבר."
            ],
            [
                "[רב לך אל תוסף דבר] <small>(דברים ג כו)</small>. זה שאמר איוב אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע <small>(איוב כ ו)</small>, כנגד מי אמר המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד יום המיתה, שאפילו אדם יעלה לשמים ויעשה לו כנפים כעוף, כיון שיגיע קיצו למות, נשתברו כנפיו ונופל לפני מלאך המות, כבהמה לפני הטבה, וכן אמר דוד תצא רוחו ישוב לאדמתו <small>(תהלים קמו ד)</small>. ",
                " אם יעלה לשמים שיאו <small>(איוב שם)</small>, זה משה שעלה לרקיע ודשו רגליו ערפל, והיה כמלאכי השרת, ודיבר עמו פנים בפנים, וקיבל את התורה מידו, כיון שהגיע לקיצו למות, א\"ל הן קרבו ימיך למות <small>(דברים לא יד)</small>, אמר לפניו רבונו של עולם לשוא דשו רגלי ערפל, לשוא רצתי לפני בניך כסוס, סופי רימה ותולעה,  אמר ר' אבהו למה הדבר דומה, לאחד מגדולי מלכות, שמצא סייף אחד הינדוי, שאין כמותו [בעולם] ואמר אין זה ראוי אלא למלך, מה עשה הביאו דורון למלך, אמר המלך חתכו את ראשו בו, ואף כך אמר משה לפני הקב\"ה בדבר שקילסתיך, ואמרתי הן לה' אלהיך וגו' <small>(דברים י יד)</small>, בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה, ואומר הן קרבו ימיך <small>(שם לא יד)</small>, אמר לו כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון, אמר לפניו רבונו של עולם אדם [הראשון] היה ראוי למות, מצוה קלה צוית אותו ועבר עליה, ואני לא אמות, א\"ל הרי אברהם שקידש את שמי בעולם ומת, אמר לפניו רבונו של עולם הרי יצא ממנו ישמעאל שגיזעו מכעיסין לפניך, שנאמר ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו <small>(איוב יב ו)</small>, אל הרי יצחק שפשט צוארו על גבי המזבח, אמר לפניו מיצחק יצא עשו הרשע, שהחריב מקדשך ושרף היכלך, א\"ל הרי יעקב שיצאו ממנו שנים עשר שבטים, אמר לפניו יעקב לא עלה לרקיע, ולא דשו רגליו בערפל, ולא קיבל תורה מידך, ולא דיבר עמך פנים אל פנים, א\"ל הקב\"ה רב לך אל תוסף דבר, אמר לפניו שמא יאמרו הדורות אילמלא לא מצא במשה דברים רעים, לא היה מסלקו מן העולם, א\"ל כבר כתבתי בתורתי ולא קם נביא עוד בישראל כמשה <small>(דברים לד י)</small>, אמר לפניו רבונו של עולם שמא [יאמרו הבריות] בקטנותי עשיתי רצונך, בזקנותי לא עשיתי רצונך, א\"ל כבר כתבתי [על אשר מעלתם בי וגו'] על אשר לא קדשתם אותי <small>(שם לב נא)</small>, אמר לפניו אם רצונך אכנס לארץ [ואהיה שם] שתים ושלש שנים, ואחר כך אמות, א\"ל גזירה היא מלפני, א\"ל אם לא אכנס בחיי, איכנס לאחר מותי, א\"ל לא בחייך ולא במותך, אמר לפניו רבונו של עולם כל הכעס הזה עלי למה, על אשר לא קדשתם אותי <small>(שם)</small>, אמר לפניו עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלה פעמים, שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר <small>(איוב לג כט)</small>, ואני עון אחד נמצא בי, ואין אתה מוחל לי, א\"ל הקב\"ה משה הרי עשית ששה עונות, ולא גילית אחד מהם, בתחילה אמרת שלח נא ביד תשלח <small>(שמות ד יג)</small>, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך [הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך] <small>(שם ה כג)</small>, לא ה' שלחני <small>(במדבר טז כט)</small>, ואם בריאה יברא ה' <small>(שם שם ל)</small>, שמעו נא המורים <small>(שם כ י)</small>, והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים <small>(שם לב יד)</small>, ואברהם יצחק ויעקב חטאים היו, שאמרת לבניהם כך, אמר לפניו מך למדתי, שאמרת מחתות החטאים <small>(שם יז ג)</small>, א\"ל אני אמרתי בנפשותם <small>(שם)</small>, ולא באבותם, אמר לפניו רבונו של עולם, אני יחיד וישראל ששים רבוא, הרבה פעמים חטאו לפניך, ובקשתי עליהם רחמים, ומחלת להם, על ששים ריבוא השגחת בשבילי, ועלי אין אתה משגיח, א\"ל משה אינו דומה גזירת ציבור לגזירת יחיד, ועוד עד עכשיו היתה שעה מסורה בידך, ועכשיו אין שעה מסורה בידך, אמר לפניו רבש\"ע עמוד מכסא דין, ושב על כסא רחמים עלי ולא אמות, ועוונותי יהיו נמחלות ביסורין שתבא בגופי, ואל תתנני בחבלו של מלאך המות, ואם אתה עושה כך אגיד שבחך לכל באי עולם, כשם שאמר דוד לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה <small>(תהלים קיח יז)</small>, א\"ל זה השער לה' [צדיקים יבאו בו] <small>(שם שם כ)</small>, מכאן לצדיקים, ולכל הבריות מתוקן מות מימות עולם, כשראה משה שאין משגיחין עליו, הלך אצל שמים וארץ, ואמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך, נבקש רחמים על עצמינו, שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה <small>(ישעיה נא ו)</small>, הלך אצל חמה ולבנה, אמר להן בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמנו, שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה <small>(ישעיה כד כג)</small>, הלך אצל כוכבים ומזלות, אמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו [עד שנבקש רחמים עליך] נבקש רחמים על עצמנו, [שנאמר] ונמקו כל צבא השמים [וגו'] <small>(שם לד ד)</small>, הלך אצל הרים וגבעות, אמר להם בקשו עלי רחמים, אמרו לו נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה <small>(שם נד י)</small>, הלך אצל ים הגדול, א\"ל [בקש עלי רחמים, א\"ל] הים, בן עמרם מה היום מיומים, הלא אתה בן עמרם שבאת עלי במטך והכיתני, חילקתני לשים עשר חלקים, ולא הייתי יכול לעמוד לפניך, מפני שכינה שהיתה מהלכת לימינך, שנאמר מוליך לימין משה וגו' <small>(שם סגי ב)</small>, ועכשיו מה עלתה לך, כיון שהזכיר לו הים מה שעשה בנערותו, צווח ואמר מי יתנני כירחי קדם <small>(איוב כט ב)</small>, בשעה שעמדתי עליך הייתי מלך בעולם, ועכשיו אני משתטח ואין משגיחין בי, מיד הלך לו אצל שר הפנים, א\"ל בקש עלי רחמים שלא אמות, א\"ל משה רבי טורח זה למה, כך שמעתי מאחורי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעת בדבר זה, הניח משה ידיו על ראשו, והיה צועק ובוכה, ואמר אצל מי אלך לבקש עלי רחמים. אמר ר' שמלאי באותה שעה נתמלא הקב\"ה עליו בעברה, שנאמר ויתעבר ה' בי <small>(דברים ג כו)</small>, עד שפתח משה ואמר מקרא זה, [ויעבור ה' על פניו ויקרא] ה' ה' אל רחום וחנון וגו' <small>(שמות לד ו)</small>, מיד התקררה רוח הקודש, א\"ל הקב\"ה למשה, משה שתי שבועות נשבעתי, אחת שתמות, ואחת לאבד את ישראל, לבטל שתיהן אי איפשר, ואם תרצה אחתה להחיות יאבדו ישראל, אמר לפניו רבונו של עולם בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש את החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כמותו, ואל יאבד אחד מישראל. אמר לפניו רבונו של עולם רגלים שעלו לרקיע, ופנים שהקבילו פני שכינה, וידים שקיבלו תורה מידך, ילחכו עפר, ווי לכל הבריות, יאמרו ומה משה שעלה למרום, והיה כמלאכי השרת ודיבר עמו פנים בפנים, וקיבל תורה מידו, לא היתה לו תשובה להשיב לפני הקב\"ה, בשר ודם שילך בלא תורה ובלא מצות על אחת כמה וכמה, א\"ל הקב\"ה למשה כל צער זה שאתה מצטער למה, אמר רבונו של עולם מתיירא אני מחבלו של מלאך המות, א\"ל איני מוסרך בידו, אמר לפניו רבונו של עולם [יוכבד] אמי שהקהו שיניה בשני בניה בחייה, יקהו שיניה במיתתי, אמר לו כך עלתה במחשבה, וכך מנהגו של עולם, דור דור ודורשיו, דור דור ופרנסיו, דור דור ומנהיגיו, עד עכשיו היה חלקך לשרת, [ועכשיו הגיע חלקו של יהושע תלמידך לשרת], אמר לפניו רבונו של עולם אם מפני יהושע אני מת, אלך ואהיה תלמידו, א\"ל אם אתה רוצה לעשות כך לך עשה, עמד משה והשכים לפתחו של יהושע, והיה יהושע ישב ודורש, ועמד משה וכפף קומתו, והניח ידו על פיו, ונתעלמו עיניו של יהושע ולא ראה אותו, כדי שיצטער וישלים עצמו [למיתה], והלכו ישראל אצל פתחו של משה, ומצאוהו בפתחו של יהושע, והיה יהושע יושב ומשה עומד, אמרו לו ליהושע מה עלתה לך שמשה רבינו עומד, ואתה יושב, כיון שתלה עיניו וראהו, מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה, ואמר רבי רבי אבי אבי ואדני, אמרו ישראל למשה משה רבינו למדנו תורה, אמר להן אין לי רשות, אמרו לו אין אנו מניחין אותך, יצתה בת קול ואמרה להם למדו מן יהושע, קיבלו עליהן לישב וללמוד מפי יהושע, ישב יהושע בראש, ומשה מימינו, ואלעזר ואיתמר משמאלו, ויושב ודורש בפני משה, אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן בשעה שפתח יהושע ואמר ברוך שבחר בצדיקים ובמשנתם, נטלו מסורות החכמה ממשה וניתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל, אמרו לו למשה סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונופל, באותה שעה אמר רבונו של עולם עד עכשיו בקשתי חיים, ועכשיו הרי נפשי נתונה לך, וכיון שהשלים נפשו למיתה, פתח הקב\"ה ואמר מי יקום לי עם מרעים <small>(תהלים צד טז)</small>, ומי יעמוד להם לישראל בשעת כעסי, ומי יעמוד במלחמתו של בניי, ומי יעוד ויבקש עליהם רחמים, בשעה שחוטאין לפני, באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, אמר לפניו רבונו של עולם בחייו של משה שלך הוא, ובמותו שלך הוא, א\"ל הקב\"ה אמשל לך משל, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן, ובכל יום ויום היה כועס עליו אביו, ומבקש להורגו, שלא היה עומד בכבוד אביו, והיתה אמו מצלת אותו מידו, לימים מתה אמו, והיה המלך בוכה, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך מפני מה אתה בוכרה, אמר להם לא על אשתי לבד אני בוכה, אלא על בני, שהרבה פעמים כעסתי עליו, ובקשתי להרגו, והצילתו מידו, אף כך אמר הקב\"ה למטטרון, לא על משה לבד אני בוכה, אלא עליו ועל ישראל, שהרי כמה פעמים הכעיסוני, וכעסתי עליהם, ועמד בפרץ לפני [להשיב חמתי מהשחיתם], באו ואמרו למשה הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח כל ימיי, מפני תוכחות ואזהרות שהייתי מוכיחן, התחיל לברך כל שבט בפני עצמו, כיון שראה שנתקצרה השעה, כללן כולן בברכה אחת, באו ואמרו הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם לישראל, הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי, אמרו לו רבינו אדונינו מחול לך, אף ישראל עמדו לפניו, ואמרו לו משה רבינו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו, אמר להם מחול לכם, באו ואמרו לו הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם, אמר ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד, אמר להם לישראל, בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי, ואמרו אוי לו לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס, ונפלו עצמותיו במדבר, באו ואמרו לו הגיע חצי רגע, נטל שתי זרועותיו והניח על לבו, ואמר לישראל ראו אחריתו של בשר ודם, שני ידיי שקיבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר, באותה רגע יצתה נשמתו בנשיקה, שנאמר וימת שם משה עבד ה' וגו' <small>(דברים לד ה)</small>. ולא נתעסקו בקבורתו, לא ישראל ולא אחד מן המלאכים, אלא הקב\"ה שנא' ויקבור אותו בגיא וגו' <small>(שם שם ו)</small>, ומפני מה נקבר בחו\"ל, כדי שיחיו מתים שבחוצה לארץ בזכותן, שנאמר וירא ראשית לו וגו' <small>(שם לג כא)</small>. ואימתי מת משה רבינו, בשבעה באדר, שנאמר וימת משה עבד ה' וגו' <small>(שם לד ה)</small>, וכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום וגו' <small>(שם שם ח)</small>, וכתיב ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו' <small>(יהושע א א)</small>, משה עבדי מת <small>(שם שם ב)</small>, והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש (הזה) [הראשון] <small>(שם ד יט)</small>, צא מהן שלשה ושלשים יום למפרע, הרי בשבעה באדם מת, ומנין שבשבעה באדר נולד, שנאמר ויאמר להם בן מאה ושרים שנה אנכי היום <small>(דברים לא ב)</small>, מה תלמוד לומר היום, ללמדך שהקב\"ה ממלא שנותיהם של צדיקים, מיום ליום, ומחודש לחודש, שנאמר את מספר ימיך אמלא <small>(שמות כג כו)</small>.",
                "חסלת פרשת אתחנן\n"
            ]
        ],
        "Appendix to Vaetchanan": [
            [
                "אם יעלה לשמים שיאו <small>(איוב כו)</small>. זה משה שעלה אל הרקיע, ונגש אל הערפל, והיה כמלאכי השרת, ודיבר עמו פנים בפנים, וקיבל תורה מידו של הקב\"ה, והיה מתחנן לפניו של ימות, ואמר לו הקב\"ה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה <small>(דברים ג כו)</small>, ולמה כעס הקב\"ה עם משה, בשביל שהוכיח את ישראל, משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן, מסרו לפדגוג, כעס עליו הפדגוג ונזף בו, שמע המלך ואמר חיי מלכותי אין אתה מכניס לפלטרין שלי, כך אמר משה לישראל שמעו נא המורים <small>(במדבר כ י)</small>, אמר לו הקב\"ה לכן לא תביאו את הקהל הזה <small>(שם שם יב)</small>. ",
                " אתה החילות <small>(דברים ג כד)</small>. א\"ל אתה הוא שפתחת לי פתח להתפלל לפניך, אימתי בשעה שעשו אותו מעשה, אמר לו הקב\"ה הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים <small>(דברים ט יד)</small>, אמר משה מי מחזיק בהקב\"ה, אינו מבקש אלא להתפלל על בניו, מה כתיב שם ויחל משה את פני ה' אלהיו <small>(שמות לב יא)</small>, אמר משה אחת נתפללתי על הציבור ונעניתי, אילו התפללו עלי הציבור לא יהיו נענין, למה שגזרת עלי, ואתה הוא שהחלות שקראת להם למשמרת לאות לבני מרי <small>(במדבר יז כה)</small>, ועל שקראתי אותם שמעו נא המורים, אמרת לכן לא תביאו את הקהל הזה <small>(במדבר כ יב)</small>.  ",
                "ויתעבר ה' בי <small>(דברים ג כו)</small>. מהו ויתעבר, ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר נתמלא עברה, וחד אמר עשה אותו כאשה עוברה שאינה יכולה לשבת מפני עוברה, אמר הקב\"ה למשה אתה הוא דוגמא של דיינין והן מקלקלין, לכך רב לך, הרבה יש לך אצלי לעולם הבא שאני פורע לך, ועליו נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך <small>(תהלים לא כ)</small>."
            ],
            [
                "כי תוליד בנים ובני בנים <small>(דברים ד כה)</small>. זש\"ה מגיד מראשית אחרית <small>(ישעיה מו י)</small>, כשהגיע משה ליפטר מן העולם, הגיד לו הקב\"ה מה ישראל עתידים לעשות אחר מיתתו של יהושע, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ <small>(דברים לא טז)</small>, לפיכך משה מזהיר בהם כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון <small>(שם שם כט)</small>, ואמרו לו אין אנו עושים את הדבר הזה, אמר להם עתידים אתם להוליד בנים ובני בנים ולשכח שמו של הקב\"ה, שנאמר (העיד אני) [העידותי] בכך היום את השמים ואת הארץ וגו' <small>(דברים ד כו ל יט)</small>, הוי מגיד מראשית אחרית.  ",
                "וכן אתה מוצא שעשו ישראל כל מה שאמר להם בימי השופטים, שנאמר ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות <small>(שופטים י ו)</small>, וכן ירבעם, שנאמר ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וישם האחד בבית אל ואת האחד <small>(שם)</small> [נתן] בדן <small>(מ\"א יב כט)</small>, ולא היה מניח לישראל לעלות לירושלים, והיה אומר אלה אלהיך ישראל, וכן אחאב חטא והחטיא את ישראל מכל הרשעים שהיו לפניו, ויעש אחאב [בן עמרי] הרע בעיני ה' מכל אשר לפניו <small>(שם טז ל)</small>, תדע לך שהיה מוכר עצמו לעבודה זרה, שנאמר כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' <small>(שם כא כה)</small>, והשכיח שמו של הקב\"ה, היאך, היה מוחק את האזכרות, וכותב תחתיהם וידבר הבעל, בראשית הבעל, ויאמר הבעל וכל התורה כולה עשה כן, הוא שהנביא אומר החושבים להשכיח את עמי שמי <small>(ירמיה כג כז)</small>, ומנשה עשה יותר מכולם, שנאמר וישם [את] פסל הסמל וגו' <small>(דה\"ב לג ז)</small>, והוא העביר [אות] בניו באש (למולך) בגי בן הנום ועונן וניחש [וכשף] ועשה אוב וידעוני [הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו] <small>(דה\"ב לג ו)</small>, וכיצד היה המולך בגיא בן הנום, עשוי חוץ לירושלים, ובמקום מופלג, וצלם היה ופניו של עגל, וידיו פשוטות כאדם [שפותח ידיו לקבל] דבר מחבירו, והיו מסיקין אותו עד שהידים נעשים כאש, ושבעה קנקלים היו לו, והוא לפנים מהם, ולפי קרבנו של כל אחד ואחד היה נכנס, מי שמקריב עוף נכנס לקנקל הראשון, עז נכנס לקנקל השני, שה לשלישי, עגל לרביעי, פר לחמישי, שור לששי, מי שמקריב בנו אומרים הכומרים כי אין למעלה הימנו, היה נכנס לפנים מן הקנקל השביעי, והיה הולך ונושקו, שנאמר זובחי אדם עגלים ישקון <small>(הושע יג ב)</small>, והיו הכומרים נוטלין בנו ממנו ונותנין התינוק על ידי המולך, ונוטלין התופין ומקישין בהן כדי שלא ישמע אביו קול בנו, ומעיו של תינוק מתמעכין עליו, והיה התינוק מנהים עד שישליט נפשו על ידו. אמר ר' יהודה הלוי הוא שכתוב ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנום <small>(ירמיה ז לא)</small>, מה היא התופת, שהיו מקישין בתופים, מה הוא הנום, שהיו הכומרים אומרין למולך כשהתינוק מנהים יהנה לך יערב לך. ראה היאך היו להוטין אחרי ע\"ז, אמר הקב\"ה על ידי יצר הרע הייתם חוטאים וגולים, אבל לעתיד לבא אני עוקרו מכם, שנא' והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר <small>(יחזקאל לו כו)</small>."
            ],
            [
                "אז יבדיל משה שלש ערים <small>(דברים ד מא)</small>. זש\"ה אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה <small>(קהלת ה ט)</small>, ר' נחמיה אומר מי שאוהב את התורה לא ישבע תורה, שנה המשנה מבקש לשנות התלמוד, שנה תלמוד מבקש לשנות תוספות, וגם אוהב בהמון לא תבואה, ואינו מעמיד תלמידים, גם זה הבל.  ",
                "ד\"א אוהב בהמון, מי שהומה ומהמה אחר המצות, לא תבואה, ואין לו מעשים טובים, גם זה הבל. ומי שהיה מחבב את המצות, זה משה, שעם שבא להסתלק מן העולם, מצוה קטנה שהניח, אינו מסתלק מן העולם עד שאפרשה בעוד שיש בידי כח, שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים."
            ],
            [
                "אז יבדיל משה <small>(דברים שם)</small>. מהו אז, לשון שירה, מי אמר שירה, הרוצח, שכתוב בו מות יומת הרוצח <small>(במדבר לה טז)</small>, ורוצח לא יהרג.  ",
                "ד\"א מי אמר שירה, משה אמר שירה, משל הדיוט אמר מי שאכל התבשיל יודע מה טעמו, לפי שהרג את המצרי וברח לכך יודע מה בנפשו של הורג, ואמר אז יבדיל משה.  ",
                "ד\"א מי אמר שירה, ישראל אמרו שירה, שכתוב ולארץ לא יכופר לדם <small>(במדבר לה לג)</small>, אמרו ישראל כל מי שהרג בשגגה נהרג, כיון שאמר משה רפואתו של דבר, אמרו ישראל שירה.  ",
                "אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש. כל הרצחנים בורחים למזרח, שנאמר וישכן מקדם לגן עדן <small>(בראשית ג כד)</small>, קין ברח למזרח, שנאמר ויצא קין מלפני ה' וישב בארץ נוד קדמת עדן <small>(שם ד טז)</small>,  ",
                "לכך כתיב מזרחה שמש. אמרו ישראל רבונו של עולם יש הות נפש שלא בטובתו, אמר הקב\"ה מי שהרג נפש בשגגה, הרי נתתי לו מקום שיברח לשם, לכך נאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו <small>(משלי כח יז)</small>, מהו עד בור ינוס, אמר הקב\"ה מי שחטא בשגגה הרי נתתי לו מקום בתחומו של ראובן, את בצר במדבר בארץ המישור <small>(דברים ד מג)</small>."
            ],
            [
                "אנכי ה' אלהיך <small>(דברים ה ו)</small>. למה פתח בלשון יחיד, ולא אמר אלהיכם, אמר רבי שמעון כדי ליתן סניגוריא, שבו למד משה סניגוריא במעשה העגל, אמר לו על מה אתה כועס, למה [ה'] יחרה אפך בעמך <small>(שמות לב יא)</small>, כלום צוית להם.",
                "חסלת הוספה לפר' ואתחנן"
            ]
        ],
        "Eikev": [
            [
                "והיה עקב תשמעון וגו' <small>(דברים ז יב)</small>. זש\"ה למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני <small>(תהלים מט ו)</small>, יתברך שמו של הקב\"ה שנתן תורה לישראל שבה שש מאות ושלש עשרה מצות קלות וחמורות, ואין בני אדם משגיחין בהן, אלא משליכים אותם תחת עקבותיהם, כלומר שהן קלות, לכך דוד היה מתירא מיום הדין, והיה אומר רבון העולמים איני מתיירא מן המצות החמורות שבתורה שהן חמורות, ממה אני מתיירא מן הקלות, שמא עברתי על אחת מהן, אם עשיתי אם לאו, מפני שהיא קלה, ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה, לכך אמר למה אירא בימי רע."
            ],
            [
                "והיה עקב תשמעון. זש\"ה הנחמדים מזהב ומפז רב וגו', גם עבדך נזהר בהם וגו' <small>(תהלים יט יא יב)</small>, בא וראה היאך דוד משבח דבר תורה, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב, ולא עוד אלא בכל מיני תבואה אין חביבה מסולת נקיה, שהיא צפה בפה, ודברי תורה חביבין ממנה, שנאמר ומתוקים מדבש ונופת צופים <small>(שם שם)</small>, אמר ר' חנינא אם תאמר שאין בכל משקין מתוך מדבש, דברי תורה מתוקין מדבש, אמר דוד לפני הקב\"ה רבונו של עולם אם תאמר שהן מתוקין כפרתי בהן חס ושלום, אלא גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב <small>(שם)</small>, לפיכך מה רב טובך וגו' <small>(שם לא כ)</small>, זה שכרך על המצות קלות."
            ],
            [
                "והיה עקב תשמעון. זש\"ה אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע <small>(משלי ה ו)</small>, [אמר ר' אבא בר כהנא] שלא תהיה נושא ונותן במצותיה של תורה ורואה איזה שכרה של תורה ומצוה מרובה ועושה אותה, למה נעו מעגלותיה לא תדע, מטולטלין הם שבילי התורה, אמר ר' חייא משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס, והכניס בו פועלים, ולא גילה להם המלך שכר נטיעותיו, כי אילו גילה להם שכר נטיעותיו רואה איזה נטיעה שכרה מרובה ונוטעין אותה, נמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטילה ומקצתה קיימת, כך לא גילה הקב\"ה בתורה שכר כל מצוה ומצוה, שאילו גילה נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטילות, ור' אחא בשם ר' אבא בר כהנא טילטל הקב\"ה שכר עושה מצות בעולם הזה, כדי שיהו ישראל עושין אותם משלם.  ",
                "תני ר' שמעון בן יוחי שתי מצות גילה הקב\"ה מתן שכרה, אלו הן קלה שבקלות חמורה שבחמורות, קלה שבקלות שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים <small>(דברים כב ז)</small>, חמורה שבחמורות כבד את אביך ואת אמך וגו' למען יאריכון ימיך וגו' <small>(שם ה טז)</small>, הרי הן שוין בעולם הזה במתן שכרן. אמר רבי אבא בר כהנא ומה דבר שהוא פריעת חוב, כתיב בו אריכות ימים, דבר שהוא הפסד כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה, ור' לוי אמר גדולה מזו אמרו, גדול דבר שהוא פריעת חוב, מדבר שהוא הפסד כיס וחסרון נפשות, ור' אבא בר כהנא בשם ר' שמעון בן יוחי אמר כשם שמתן שכרן מרובה, כך עונשיהון מרובה, הדא הוא דכתיב עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה ערבי נחל ויאכלוה בני נשר <small>(משלי ל יז)</small>, למה יקרוה עורבים ויאכלוה נשרים, אמר הקב\"ה יבא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקור אותה ואל יהנה ממנה, ויבא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה ממנה, ומנין שעורב אכזרי על בניו, שנאמר מי יכין לעורב צידו [כי ילדיו אל אל ישועו יתעו לבלי אוכל] (שאיוב לח מא), ואומר לבני עורב אשר יקראו <small>(תהלים קמז ט)</small>, כשהעורב מוליד הוא מוליד לבנים, ואומר הזכר לנקבה שעוף אחר בא עליה והם מואסין אותן ומניחין אותן, מה הקב\"ה עושה, מוציא מצואה שלהן יתושין ופורחין ואוכלין ומשם משחירין, הדה הוא דכתיב מי יכין לעורב צידו, ומניין לנשר שהוא רחמני, שכתיב כנשר יעיר קנו <small>(דברים לב יא)</small>, ואינו מאמין בהם מפני עופות אחרים שרודפים אחריהם, מהו עושה, יפרוש כנפיו יקחהו וגו' <small>(שם שם)</small>, הוי יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר."
            ],
            [
                "והיה עקב תשמעון. מה כתיב למעלה מן הענין, לא מרובכם מכל העמים וגו' <small>(דברים ז ז)</small>, אמר להם הקב\"ה לישראל לא ממה שאתם מרובים מכל האומות, ולא ממה שאתם עושים מצות יותר מהם, והם מגדלים שמי יותר מכם, שנאמר כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים וגו' ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגואל הוא וניבו נבזה אכלו <small>(מלאכי א יא יב)</small>, כי אתם המעט מכל העמים, כי מאהבת ה' אתכם <small>(דברים ז ז ח)</small>, בזכות שאתם ממעיטים את עצמכם לפני, לפיכך אני אוהב אתכם, וכן הוא אומר אהבתי אתכם אמר ה' <small>(מלאכי א ב)</small>, ואת עשו שנאתי וגו' <small>(שם שם ג)</small>, ואומר ארפא משובתם [אהבם נדבה] <small>(הושע יד ה)</small>, מהו אהבם נדבה, נדבה נפשי לאהבתם, אע\"פ שאינן הגונין, וכן הוא אומר כי מאהבת ה' אתכם וגו' <small>(דברים ז ח)</small>."
            ],
            [
                "כתיב והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וגו' <small>(ישעיה ב ב)</small>, זש\"ה והיה ראשיתך מצער וגו' <small>(איוב ח ז)</small>, ללמדך שכל המצטער מתחילתו נוח לו בסופו ואין לך שמצטער יותר מאברהם, שהושלך בכבשן האש, וגלה מבית אביו, ורדפו אחריו ששה עשה מלכים, ונתנסה בעשר נסיונות, וקבר את שרה, ולבסוף נחה, ואברהם זקן בא בימים וה' ברך וגו' <small>(בראשית כד א)</small>. יצחק נצטער בנערותו, ויקנאו בו פלשתים, שנאמר] ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד <small>(שם כו טז)</small>, לסוף בקשו ממנו [שנאמר] ויאמר אליהם יצחק (למה) [מדוע] באתם אלי וגו' <small>(שם שם כז)</small>. ויעקב נצטער בנערותו, שנאמר רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל <small>(תהלים קכט ב)</small>, עד שהוא במעי אמו ביקש עשו להורגו, שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו' <small>(בראשית כה כב)</small>, [וכשקיבל הברכות, וישטום עשו את יעקב וגו'] ויאמר עשו בלבו וגו' <small>(שם כז מא)</small>, וברח ללבן ונצטער בבתו, ואחר כך ביקש לבן להורגו, שנאמר ארמי אובד אבי<small>(דברים כו ה)</small>, יצא מאצלו ופגע בעשו, שנאמר וישא יעקב (את) עיניו וירא והנה עשו בא וגו' <small>(בראשית לג א)</small>, באתה עליו צרת דינה, וצרת יוסף, ולבסוף נחה, [שנאמר] ויכלכל יוסף את אביו וגו' <small>(שם מזי ב)</small>, הוי והיה ראשיתך מצער וגו'."
            ],
            [
                "ד\"א נכון יהיה הר בית ה' וגו', והר תבור יהיה גבוה מאד, משל למה הדבר דומה לבני פלטירין של מלך ירדו מן העיר והרגו אריות ונמרים ודובים ביער, והביאום ותלו אותם כנגד שער העיר, וכל בני העיר היו תמידין, מי הרגל אותם אריות, כך עשה הקדוש ברוך הוא, בא סיסרא לישראל בהר תבור, מן שמים נלחמו הכוכבים וגו' <small>(שופטים ה כ)</small>, התחילו הכל תמיהים, שמעולם לא היה כמעשה הזה, שירדו כוכבים מן השמים לעשות מלחמה עם בשר ודם, אמר הקב\"ה בעולם הזה הכוכבים נלחמו בשבילכם, אבל לעלם הבא ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' ועמדו רגליו וגו' <small>(זכריה יד ג ד)</small>, וכל אותו הענין, והיו הכל מראין אותו באמצע, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו <small>(ישעיה כה ט)</small>.",
                "חסלת פרשת עקב\n"
            ]
        ],
        "Re'eh": [
            [
                "ראה אנכי וגו' <small>(דברים יא כו)</small>. זש\"ה (ולעם) [ואל העם] הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות <small>(ירמיה כא ח)</small>, וכתיב משכיל (לאיתן האזרחי) [לאסף] האזינה עמי תורתי <small>(תהלים עח א)</small>, וכתיב רק השמר לך [וגו'] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וגו' <small>(דברים ד ט י)</small>, לומר לך שכל המבטל דברי תורה, כאילו כופר בהקב\"ה, שלא נתן תורה אלא כדי שיהו ישראל עוסקין בה יומם ולילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה <small>(יהושע א ח)</small>, וכתיב כי אם בתורת ה' חפצו וגו' <small>(תהלים א ב)</small>, וכל העוסק בתורה ומקיימה, כאילו קיבלה מסיני, לפיכך כתיב והודעתם לבניך [וגו'] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך <small>(דברים ד ט י)</small>, כשבא אסף התחיל לומר האזינה עמי תורתי וגו' <small>(תהלים עח א)</small>, וכן אמר שלמה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו <small>(משלי ד ב)</small>, אמרו ישראל לאסף, וכי יש תורה אחרת שאתה אומר האזינה עמי תורתי, כבר קיבלנוה מסיני, אמר להם פושעי ישראל אומרים שהנביאים והכתובים אינן תורה, ואין אנו מאמינים בהם, שנאמר ולא שמענו בקול ה' אלהינו ללכת (בתורתו) [בתורתיו] אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים <small>(דניאל ט י)</small>, הרי הנביאים וכתובים תורה הם, שנא' האזינה עמי תורתי."
            ],
            [
                "ד\"א האזינה עמי תורתי. זשה\"כ (איש) [לב] חכם ישכיל פיהו וגו' <small>(משלי טז כג)</small>, כשישראל חוטאין נמנעין מכל טוב, וכשזוכין מוסיפין טובה, וכן אתה מוצא כשעשו אותו מעשה, נמנעה מהם כל טובה, שנאמר ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וגו' <small>(שמות לב יט)</small>, וכשביקש משה רחמים עליהם, אמר לו הקב\"ה משה לא בראתי את העולם אלא בשביל תורה, שנאמר ואשים דברי בפיך וגו' <small>(ישעיה נא טז)</small>, והם המירו כבודי בתבנית שור, ואתה שברת את הלוחות, והיאך העולם עומד בלא תורה, אמר לו מה אעשה, אמר לו פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים <small>(דברים י א)</small>, לכך כתיב (איש) [לב] חכם ישכיל פיהו וגו' <small>(משלי טז כג)</small>, לפיכך כשעמד אסף הזכיר למעלה נחית כצאן עמד ביד משה ואהרן <small>(תהלים עז כא)</small>, ואחר כך משכיל לאסף <small>(שם עח א)</small>."
            ],
            [
                "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים <small>(דברים יב כט)</small>. משל למה הדבר דומה, למלך שנטע כרם בתוך שדהו, והיה בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקיצץ את הארזים, והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך הקוצים שהם אוחזים בבגדינו הנחת, וקיצצת את הארזים, אמר להם אם הנחתי את הארזים, וקצצתי את הקוצים, במה הייתי (גוזר) [גודר] את כרמי, וכן ישראל כרמו של הקב\"ה, שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל <small>(ישעיה ה ז)</small>, והכניס את ישראל לארץ, וקיצץ את הארזים שבה, שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי [מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו] <small>(עמוס ב ט)</small>, והניח את בניהם, ואת בני בניהם, כדי שישמרו ישראל את התורה, שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה', לנסות בם את ישראל <small>(שופטים ג א)</small>, וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה, והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים וגו' <small>(ישעיה לג יב)</small>, וכתיב כל הגוים כאין נגדו <small>(שם מ יז)</small>, ראה כמה אוכלוסין הוציא פרעה אחרי ישראל, כשראו אותם ישראל נבהלו מפניהם ואמרו מי יוכל לעמוד כנגד אלו, אמר הקב\"ה חייכם כל אלו אינן חשובין לפני [רק] כסוס אחד, שנאמר כי בא סוס פרעה <small>(שמות טו יט)</small>, וכולם מתו בנשיפה אחת, שנאמר נשפת ברוחך <small>(שם שם י)</small>, כך עתיד גוג ומגוג לבוא על ישראל, ובו יעשה הקב\"ה משפטיו, שנאמר ונשפטתי (אותו) [אתו] בדבר ובדם וגו' <small>(יחזקאל לח כב)</small>, באותה שעה והתגדלתי והתקדשתי [ונודעתי] לעיני (עמים) [גוים] רבים וידעו כי אני ה' <small>(שם שם כג)</small>."
            ],
            [
                "עשר תעשר <small>(דברים יד כב)</small>. זש\"ה נבהל להון איש רע עין ולא ידע וגו' <small>(משלי כח כב)</small>, רבי חנינא פתר קריא בעפרון, דאמר רבי חנינא כל שקלים האמורים בתורה סלעים, ושבנביאים ליטרין, ושבכתובים קינטירין, בר משקלי עפרון דאינון קינטירין, הדא הוא דכתיב בכסף מלא יתננה לי <small>(בראשית כג ט)</small>, על ידי שהכניס עין הרע בממונו של אברהם, חסרו הכתוב וי\"ו.  ",
                "אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא <small>(שם שם טו)</small>, א\"ל איבעית למיתן לי ארבע מאוון קינטירין דכסף מן סחורתא (ס\"א חרוותא, פי' בערוך זבל) של ביתך, את יכיל יהיב לי, על ידי שהכניס עין הרע בממונו של אברהם חסרו וי\"ו, שנאמר וישקל אברהם לעפרן <small>(שם שם טז)</small>, עפרון תניינא חסר."
            ],
            [
                "רבי אמי פתר קרא בשואל פרה, והיתה עינו צרה לשכור שתי פרות, שאל אחת ושכר אחת, ולא ידע כי חסר יבואנו <small>(משלי כח כב)</small>, דכתיב (אם) בעליו אין עמו שלם ישלם <small>(שמות כב יג)</small>."
            ],
            [
                "רבי יצחק פתר קרא בזה שמלוה לישראל בריבית, והיתה עינו צרה להלוותו שלא בריבות, ולא ידע כי חסר יבואנו, דכתיב מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו <small>(משלי כח ח)</small>, איזהו חונן דלים, זה עשו הרשע, וכי עשו הרשע חונן דלים, והלא עושק דלים הוא, כגון אילו אפוטרופא דנפקין לקירייתא ובוזין לאריסיה, ועלון למדינתא, ואמרון כנסין מסכיניא דבעינן למעבד עמהון מצוה, [מתלא] אמרה גיורא בחזורין ומפלגא לבישיא (פי' הזונה קונה תפוחין ומחלקת לחולין)."
            ],
            [
                "רבי לוי פתר קרא בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, דאמר רבי לוי מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחת, והיתה עושה אלף מדות בכל שנה, והיה מוציא ממנה מאה מדות למעשרותיו, מהמותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו, בשעת מיתתו קרא לבנו, א\"ל בני תן דעתך על שדה זו, כך וכך מדות היא עושה, וכך וכך אני מוציא מעשר, וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, שנה ראשונה רעה אותו הבן ועשתה אלף מדות, והוציא ממנה למעשה מאה מדות, לשנה שניה נכנס בו עין רעה, ופיחת הוא עשרה, ופיחתה היא מאה, וכן [שלישית] רביעית וחמישית, עד שעמדה על מעשרותיו, כשראו קרוביו ואוהביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים, נכנסו אצלו, אמר להם למה באתם לשמח על אותו איש שנדוה, אמר לו חס ושלום לא באנו אלא לשמח עמך, לשעבר היית בעל הבית, והקב\"ה כהן אבל עכשיו הקב\"ה נעשה בעל הבית, ואתה כהן, לפיכך משה מזיר את ישראל עשר תעשר."
            ],
            [
                "בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה <small>(תהלים לז ג)</small>, ר' חגי בשם ר' יצחק הוה מסרס קרא, עשה טוב בטח בה', משל לבעל השוק שיצא לשער את המדות, ראה אותו אחד התחיל מטמין מלפני, אמר לו מה לך לטמון מלפני, שער את מדותיך ואל תיירא, הדה הוא דכתיב בטח בה' ועשה טוב. [שכן ארץ ורעה אמונה, עשה שכונה של ארץ, הוי זורע, הוי נוטע, ורעה אמונה, רעה אמונתן של אבות, דכתיב עיני (ה') בנאמני ארץ <small>(שם קא ו)</small>.  ",
                "ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר בזכות שני דברים ישראל מתחטאים לפני המקום, בזכות שבת, ובזכות מעשרות, בזכות שבת דכתיב אם תשיב משבת רגלך וגו' <small>(ישעיה נח יג)</small>, מה כתיב בתריה, אז תתענג על ה' וגו' <small>(שם שם יד)</small>, ובזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב <small>(דברים כו יא)</small>, ואין טוב אלא תורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם <small>(משלי ד ב)</small>, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר]."
            ],
            [
                "כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך <small>(משלי ג ט)</small>, שאם היית נאה, אל תהי פרוץ בעריות, שלא יהו הבריות אומרים איש פלוני נאה ואינו כגדור מן הערוה, על שם כבד את ה' מהונך. ",
                " ד\"א [כבד את ה' מהונך], אם היה קולך ערב, הוי פורס על שמע, ועובר לפני התיבה, על שם כבד את ה' מהונך [ממה שחננך].  ",
                "[חייא בר אדא, בר אחתיה דבר קפרא, היה קולו ערב, והיה בר קפרא אומר לו, בני פרוס על שמע, ועובר לפני התיבה, על שם כבד את ה' מהונך, ממה שחננך. ד\"א כבד את ה' מהונך, עבוד בהונך, עד דלא תעבוד בלא הונך]. ",
                " מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן, ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, מה עשה לו הקב\"ה, הכניס בו רוח תזזית (פי' רוח רעה), ונטל את המקל, והתחיל משבר את החביות, גער בו בן ביתו, מה עשה לו, נטל המקל ופצעו על ראשו, א\"ל תחות מסייעתי את אנא גער בך, א\"ל תן לי המקל ואני משבר, נתן לו את המקל, הוה מתב ראיהו חדא, הוה מתב ראיהו תרתי, מי גרם לו על ידי שלא (הוא) הוציא מעשרותיו כראוי.  ",
                "אמר ר' לוי מעשה באחד שהוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחחת, ונתן לו הקב\"ה בלבו, ועשאה חצייה זרע, וחציה בית מקוה מים, ובאה שנת בצורת, והיה מזבין סאה חטין בסלע, וסאה מים בתלת סלעין, מי גרם לו על שהוציא מעשרותיו כראוי, לכך משה היה מזהיר את ישראל עשר תעשר."
            ],
            [
                "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים <small>(משלי לא כא)</small>, חזקיה אמר משפט רשעים מגיהנם שנים עשר חדש, ששה חדשים בחמה, וששה חדשים בצינה, בתחלה הקב\"ה מכניס בהם חיכוך, והם אומרים זו גיהנם של הקב\"ה, ואחר כך הוא מוציאן לשלג, והם אומרים זו היא צינתו של הקב\"ה, בתחלה הם אומרים ווה, ולבסוף הם אומרים ווי, הוא שדוד אמר ויעלני מבור שאון מטיט היון <small>(תהלים מ ג)</small>, ממקום שאומרים וה וויי, והיכן משלימין עצמם, ר' יהודה [ברבי] אומר בשלג, הדה הוא דכתיב בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון <small>(שם סח טו)</small>, השלג הוא צלמונא שלהם, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר כי כל ביתה לבוש שנים, מילה ופריעה, ציצית ותפילין, הענק תעניק, נתון תתן, פתוח תפתח, עשר תעשר, לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר."
            ],
            [
                "והארץ הנפה תחת יושביה <small>(ישעיה כד ה)</small>. מראה לך קמה, ואינה מראה לך גדיש, מראה לך גדיש ושאינה מראה לך גורן, מראה לך גורן ואינה מראה לך ערימה, למה כי עברו תורות חלפו חק <small>(ישעיה כד ה)</small>, שעברו על שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, חלפו חק, חק מעשרות, הפרו ברית עולם <small>(שם)</small> ברית אבות, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר."
            ],
            [
                "נצור בני (תורת) [מצות] אביך וגו' <small>(משלי ו כ)</small>. אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר הרימותי ידי אל ה' אל עליון <small>(בראשית יד כב)</small>, ואין הרמה אלא תרומה, שנאמר והרמותם ממנו (את) תרומת ה' <small>(במדבר יח כו)</small>, יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים <small>(בראשית כו יב)</small>, אמר ר' אבא בר כהנא והלא אין הברכה שורה, לא על המדוד, ולא על השקול, ולא על המנוי, ולמה מדדן, בשביל לעשרן, הדה הוא דכתיב ויברכהו ה' <small>(שם שם)</small>. יעקב הפריש מעשר ראשון, שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך <small>(שם כח כב)</small>.  ",
                "כותי אחד בא ושאל את ר' מאיר, א\"ל לאו אתון אמרין דהדין יעקב אביכן קשוט הוא, דכתיב תתן אמת ליעקב וגו' <small>(מיכה ז כ)</small>, א\"ל הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים, לא היה לו להפריש עוד משנים, א\"ל את אמרת דאינון תרי עשר, ואנא אמרי דאינון ארבעה עשר, שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי <small>(בראשית מח ה)</small>, א\"ל והא אית ליה מסייע, הוספת קמח הוספת מים, א\"ל אין את מודה שהן ארבע אמהות, [יצא מהם ארבעה בכורות], ואין הבכור מתעשר, למה שהוא קודש, ואין קודש מוציא מידי קודש, א\"ל טובי אומותיך דאת בגוה, ואל תטוש תורת אמך <small>(משלי ו כ)</small>, אומתך, הוא שאמר דוד, לעשות רצונך אלהי חפצתי וגו' <small>(תהלים מ ט)</small>, אמר ר' אחא [בר עולא] וכי יש תורה בתוך מעיים, ולא כך כתיב ועל לבם אכתבנה <small>(ירמיה לא לג)</small>, אלא אמר דוד יבא עלי מאירה אם ירד דבר לתוך מעי, אלא כשהוא מעושר, הדה הוא דכתיב ועל אוצרות המלך עזמות בן (עזריאל) [עדיאל] ועל האוצרות בשדה (בכרמים ובהרים ובמגדלים) [בערים ובכפרים ובמגדלות] (יונתן) [יהונתן] בן עוזיהו <small>(דה\"א כז כה)</small>, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר."
            ],
            [
                "אם עלי אדמתי תזעק <small>(איוב לא לח)</small>. א\"ל [הקב\"ה] איוב כלום יש לך עליה אלא ארבע אמות קרקע בשעת מיתתך, ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, והא עבידא דידך, ר' חייא רבה, ור' שמעון בן חלפתא, ר' חייא רבה אמר, משל לאחד שמכר טלית באיטליס, עבר אחד ראה אותה, א\"ל שלי היא, א\"ל התעטף בה, אם מחזקת היא לך הרי היא לך, ואם לאו אין היא שלך, כך אמר הקב\"ה לאיוב, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא <small>(ירמיה כג כד)</small>, ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, הא עבידא דידך. ור' שמעון בן חלפתא אמר משל לאחד שהיה מוכר שפחה באטלס, עבר אחד וראה אותה, ואמר שלי היא, א\"ל נזוף בה, אם נשמעת היא לך היא שלך, ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב\"ה לאיוב כתיב בי המביט לארץ ותרעד <small>(תהלים קד לב)</small>, ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק,  הא עבידא דידך, באותה שעה אמר איוב רבון העולמים לא כך אמרתי, אלא [כלשון הזה אמרתי אם עלי אדמתי תזעק], אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי, ויחד תלמיד יבכיון <small>(איוב לא לח)</small>, אם זרעתי אותה כלאים, אם כוחה אכלתי (בלא) [בלי] כסף <small>(שם שם לט)</small>, זה מעשר שני, שנאמר ונתתה בכסף וגו' <small>(דברים יד כה)</small>. ונפש בעליה הפחתי <small>(איוב לא לט)</small>, זה מעשר עני, אם לא עשיתי כן, תחת חטה יצא הוח וגו' <small>(שם מ)</small>. תני רבי הושעיא לימדתך תורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים, יפה לזורעה חטים, שדה שמעלה באושים, יפה לזורעה שעורים, מאי טעמא דכתיב תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה. תמו דברי איוב <small>(שם שם)</small>, [עד עכשיו] חוזר ומתנבא כמה נבואות, ואתה אומר תמו דברי איוב, אלא אמר איוב, אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהא לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית <small>(דברים כו יג)</small>, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר."
            ],
            [
                "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וגו' <small>(דניאל ט ז)</small>, אמר ר' יהודה בר אלעאי עבודה זרה עברה עם ישראל בים, שנאמר ועבר בים צרה <small>(זכריה י יא)</small>, ואין צרה אלא עבודה זרה, שנאמר והמסכה צרה כהתכנס <small>(ישעיה כח כ)</small>, והים נקרע לפניהם, הוי לך ה' הצדקה. אמר ר' יודן כתיב ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם <small>(שופטים א כב)</small>, הולכים לעבוד עבודה זרה, [ואת אמר] וה' עמם, הוי לך ה' הצדקה. ר' יהודה ב\"ר סימון אמר (והם) [והמה] לקחו את אשר עשה מיכה <small>(שם יח כז)</small>, [זה] צלמניא, ואת הכהן אשר היה לו <small>(שם)</small>, [זה] כומרא, ויבואו (אל) [על] ליש וגו' <small>(שם)</small>, עובדין עבודה זרה והיא מצלחת בידיהן, ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לע\"ז, שנאמר ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאם ה' <small>(יחזקאל טז יט)</small>, מהו ויהי, אמר ר' יודן כמה דאת אמר ויהי למחר ואעפ\"כ ומנך לא מנעת מפיהם <small>(נחמיה ט כ)</small>, הוי לך ה' הצדקה."
            ],
            [
                "[לך ה' הצדקה, אמר ר' אלעזר חנניה מישאל ועזריה בכשן האש אמרו הפסוק הזה, את מוצא כיון שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש נתכנסו כל מלכי אומות העולם, הה\"ד ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא וגו' <small>(דניאל ג כז, והיו כל אומות העולם אומרים להם הייתם יודעים שיש כח באלהיכם לעשות לכם לכל הנסים הללו, וגרמתם לו להחריב את ביתו ולהגלות את בניו, והיו כל אוה\"ע מרקקין לפניהם, עד שעשאו גוש של רוק, והיה חנניה מישאל ועזריה מגביהין את פניהן כלפי מעלה, ואומרים לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. אמר ר' יהושע בר נחמיה לך ה' הצדקה צידוק הדין הוא, ולנו בושת הפנים, שאנו מכעיסין לפניך כמה פעמים ואתה סובלינו].  </small>",
                "תני בשם ר' חנינא בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שדה אחת, והוא נותנה לשליש ולרביע, אבל הקב\"ה אינו כן, משיב הרוח, ומעלה עננים, ומוריד גשמים, ומפריח טללים, ומגדל צמחים, ומדשן פירות, ולא אמר להפריש אלא אחד מעשרה, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר."
            ],
            [
                "[עשר תעשר] מה כתיב למעלה מן הענין, לא תאכלו כל נבלה וגו' <small>(דברים יד כא)</small>, ר' עזריה ור' יונתן בן חגי ור' יצחק בר מריון בשם רבי יוסי בר\"ח אמרו, האוכל פירותיו טבלים, כאילו אוכל נבילות וטריפות, מה טעם לא תאכלו כל נבלה [עשר תעשר], רבי אבא ורב וא בשם רב אמרו האוכל פירותיו טבלים למעשר עני חייב מיתה. אמר ר' יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לעניינו, ואחד לענין תורה, ואחד לענין מעשרות, לעניינו מהו אומר, ראשית בכורי אדמתך וגו' [לא תבשל גדי בחלב אמו] <small>(שמות כג יט)</small>, מה כתיב אחריו, הנה אני שולח מלאך לפניך וגו' <small>(שם שם כ)</small>, ולענין תורה, [מה כתיב] ראשית [בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו <small>(שם לד כו)</small>], מה כתיב אחריו ויאמר ה' אל משה כתב לך וגו' <small>(שם שם כז)</small>, [א\"ל הקב\"ה למשה משה עד דסנדלא ברגלך כבוש כופה, מלא תבשל גדי בחלב אמו כתב לך את הדברים האלה], ולענין מעשרות, מה כתיב לעיל, לא תאכלו כל נבלה [וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו <small>(דברים יד כא)</small>, וכתיב בתריה עשר תעשר. אמר הקב\"ה אל תגרמו לי לבשל גדיים בחלב אמותם עד שהן בחלב אימותם, שאם אין אתם מוציאין מעשר כראוי, רוח אחד של קדים אני מוציא ומשדפתן, כמה דאת אמר ושדפה לפני קמה <small>(מ\"ב יט כו)</small>."
            ],
            [
                "עשר תעשר. עשר בשביל שתתעשר, עד שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים, להוציא אחד מעשרה לעמילי תורה. תבואת זרעך היוצא השדה <small>(דברים יד כב)</small>, אם זכיתם אתם יוצאים לזרוע שדה, ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם, זה עשו, שנאמר (ויבא עשו מן השדה) [איש יודע ציד איש שדה] <small>(בראשית כה כז)</small>.  ",
                "ד\"א תבואת זרעך. זכיתם סופך נפיק לחקלך, וחמי עלמא צריך מטר, ותתפלל ותענה, ואם לאו סוף ששנאי ישראל יוצאין לקבור בניהם בשדה.  ",
                "שנה שנה <small>(דברים יד כב)</small>. אין מעשרין משנה לחבירתה, דברי ר' עקיבא. ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך <small>(שם שם כג)</small>. אם זכיתם דגנך, ואם לאו דגני, שנאמר לכם אשוב ולקחתי דגני בעתו <small>(הושע ב יא)</small>, זכיתם תירושך, ואם לאו תירושי, [שנאמר ותירושי במועדו <small>(שם שם)</small>]. אמר ריש לקיש [אמר הקב\"ה] אני אמרתי לך שתהא מוציא מעשרותיך מן המובחר, הא כיצד בא בן לוי אצלך, אם נתת לו מן המובחר, אף אני אתן לך מן המובחר, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב <small>(דברים כח יב)</small>, אם נתת לו מן החפוריות ומן הקיטניות, יש לי ליתן לך כמותו, שנאמר יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו' <small>(שם שם כד)</small>. ",
                " ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה וגו' <small>(דברים יד כט)</small>. ר' יהודה ב\"ר סימון אמר, אמר הקב\"ה אתה יש לך ארבעה בני בתים ואני יש לי ארבעה בני בנים, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך <small>(שם טז יד)</small>, שלך, והלוי והגר והיתום והאלמנה <small>(שם)</small>, שלי, וכולם בפסוק אחד. אם אתה משמח את שלי, בימים טובים שנתתי לך, אף אני משמח את שלך, בבית הבחירה, שנאמר והביאותים ללאל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו' <small>(ישעיה נו ז)</small>.",
                "חסלת פרשת ראה\n"
            ]
        ],
        "Appendix to Re'eh": [
            [
                "עשר תעשר. אמר משה רבונו של עולם מכאן מוציאין מעשר, א\"ל הקב\"ה כי שאל נא לדור רישון וכונן לחקר אבותם וגו', הלא הם יורוך יאמרו לך וגו' <small>(איוב ח ח י)</small>, כיצד אדם שת אנוש <small>(דה\"א א א)</small>. מאדם ועד נח עשרה דורות, ולקחתי את העשירי, ומנח ועד אברהם עשרה דורות, ולקחתי את העשירי שהוא אברהם, ולכך כתיב הלא הם יורוך ויאמרו לך להוציא אחד מעשרה. שנה בשנה <small>(דברים טו כ)</small>. אם הוצאת מעשר בשנה זו, אתה זוכה לשנה אחרת, אמר רבי אבא בר כהנא קשה של מעשרות בכל התורה, כתיב לא תנסו את ה' אלהיכם <small>(דברים ו טז)</small>, ובמעשרות כתיב [הביאו את כל המעשר וגו'] ובחנוני נא בזאת וגו' <small>(מלאכי ג י)</small>, ומי בחן המעשרות, דורו של חזקיהו, שנאמר וידרוש יחזקיהו (המלך) [וגו'] על הערמות, ויאמר [אליו] עזריהו הכהן הראש לבית צדוק [וגו'] אכול (ושתה) [ושבוע] והותר וגו' למה כי [ה'] ברך (ה') את עמו <small>(דה\"ב לא ט י)</small>, אמר הקב\"ה בעולם הזה דור אחד ברכתי, אבל לעתיד לבא לעולם הבא אני מברך את ישראל, שנאמר עוד יאמרו [את] הדבר הזה (בהר ה' ובירושלים ובכל ערי יהודה) [בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם] יברכך ה' נוה (קדש) צדק הר הקדש <small>(ירמיה לא כג)</small>.",
                "חסלת הוספה לפרשת ראה\n"
            ]
        ],
        "Shoftim": [
            [
                "שפטים ושטרים וגו' <small>(דברים טז יח)</small>. זש\"ה מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישרשאל <small>(תהלים קמז יט)</small>, דבריו אלו דברי תורה, חקיו אלו המדרשות, ומשפטיו אלו הדינין [לישראל], לא נתן הקב\"ה את התורה ואת הדינין אלא לישראל בלבד, ומנין אתה למד שישראל וגוי עובד כוכבים שיש להם עסק זה עם זה, שאסור לישראל לומר לגוי, לך עמי לערכאות שלכם, שהוא עובר בלאו, שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום <small>(שם שם כ)</small>, והלא אוה\"ע נצטוו על הדינין, שהוא אחת משבע מצות בני נח, ומהו ומשפטים בל ידעום, אילו דקדוקי הדין, שכך שנינו מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים, ובני נח נהרגין בעד אחד, ובדיין אחד, ושלא בהתראה, מה שאין כן בישראל, לפי שדיני ממונות בשלשה, ודיני נפשות בעשרים ושלשה, וכתיב לא יקום עד אחד באיש וגו', על פי שני עדים וגו' <small>(דברים יט טו)</small>, וצריכין דרישה וחקירה, כיצד בודקין את העדים, מכניסין אותן ומאיימין עליהן, ועוד היו בודקין אותן בשבע חקירות, באיזו שבוע, באיזה שנה, באיזה חודש, בכמה בחודש, באיזה יום, באיזה מקום, התריתם בו, וכך אתה מוצא בפרנסי ישראל, שלא נשתבחו אלא על ידי הדין, בשמואל כתיב והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל וגו' ושפט את ישראל וגו' <small>(ש\"א ז טז)</small>, ואף דוד לא נשתבח אלא על ידי הדין, שנאמר ויהי (דוד) עשה משפט וצדקה לכל עמו <small>(דה\"א יח יד)</small>."
            ],
            [
                "ואף יהושפט כיון שהוחזק במלכות, לא נתעסק בעסקי מלכות, ולא בכבוד, אלא בעסקי הדין, שנאמר [וימלוך יהושפט וגו'] ויתחזק על ישראל <small>(דה\"ב יז א)</small>, מה [ויתחזק], שנתחזק ומינה את הדיינין, ואומר ויגבה לבו בדרכי ה' ועוד הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה <small>(שם שם ו)</small>, וכי גסות הרוח היתה בו, שהוא אומר ויגבה לבו, אלא שמינה עליהם את הדיינין היודעים ללכת בדרכי ה', ושמרו דרך ה', ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים, כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר (המשפט) [משפט], ועתה יהי פחד ה' עליכם, שמרו ועשו, כי איןעך ה' אלהינו עולה ומשוא פנים ומקח שוחד <small>(דה\"ב יט ו ז)</small>, ומה משה רבינו שלא נצטוה על הדיינין, אלא אמר לו יתרו ואתה תחזה מכל העם וגו' <small>(שמות יח כא)</small>, הושיב סנהדרין לישראל, אנו שהרי נצטוינו בתורה שופטים ושוטרים תתן לך על אחת כמה וכמה, ומניין שהושיב משה סנהדרין, שנאמר ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל וגו' <small>(שמות יח כה)</small>, ואף ירושלים לא נשתבחה אלא על ידי הדין, שנאמר ויצא לך שם בגוים (ביופיך) [ביפיך] <small>(יחזקאל טז יד)</small>, ואיזה הוא הידור, זה הדין, שנאמר ודל לא תהדר בריבו <small>(שמות כג ג)</small>, ולא חרבה ירושלים אלא על קלקול הדין, שנאמר טמאת השם רבת המהומה <small>(יחזקאל כב ה)</small>, שם שהיה לך בתחילה על ידי דין טמאת, וכתיב מלאתי משפט <small>(ישעיה א כא)</small>, וכך אמר להם ירמיה, לא האמינו מלכי ארץ [וגו'] מחטאת נביאיה עונות כהניה וגו' <small>(איכה ד יב יג)</small>, באותה שעה נשבע הקב\"ה שהוא בעצמו נפרע מהם ומהדיינין, שנאמר לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל וגו' <small>(ישעיה א כד)</small>, ואין לכן אלא לשון שבועה, שנאמר ולכן נשבעתי לבית עלי <small>(ש\"א ג יד)</small>, ואין אביר אלא לשון אב ב\"ד, שנאמר אביר הרועים אשר לשאול <small>(שם כא ח)</small>, ללמדך שהקב\"ה נעשה אב בית דין להפרע מהן, ומניין שבדיינין הכתוב מדבר, ראה מה כתיב אחריו, ואשיבה שפטיך כבראשונה <small>(ישעיה א כו)</small>, לכך אמר דוד מגיד דבריו ליעקב <small>(תהלים קמז יט)</small>."
            ],
            [
                "שופטים ושוטרים. שופטים אילו הדיינין, ושוטרים אילו פרנסים שמנהיגין את העדה, ר' אלעזר אמר אם אין שוטר אין שופט, כיצד כיון שנתחייב אדם בבית דין לחבירו, אם אין שם שוטר שיוציא ממנו, כיון שפירש מן הדיינין, אין ספיקה ביד הדיין לעשות לו כלום, אלא אם כן מוסרו ביד שוטר, והשוטר מוציא ממנו. אמר ר' אלעזר בן פדת אילמלא  שיטנו של יואב, לא היה דוד יכול לעשות את הדין וכן הוא אומר ויהי (דוד) עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא <small>(דה\"א יח יד טו)</small>, וכי דוד ויואב שופטים היו, אלא כל מי שאינו שומע לדיין, מוסרין אותו ביד יואב, ומוציאין ממנו בעל כרחו, וכן איוב אמר אב אנכי לאביונים וגו' ואשברה מתלעות עול <small>(איוב כט טז יז)</small>."
            ],
            [
                "תתן לך <small>(דברים ט זיח)</small>. ולא לאומות העולם ד\"א תתן לך. מלמד שנקראו הדיינין על שם משה, וזה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהם ונקראים על שמו, נתן נפשו על התורה, [שנאמר ויהי שם [וגו'] ארבעים יום וארבעים לילה] <small>(שמות לד כח)</small>, ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי <small>(מלאכי ג כב)</small>, נתן נפשו על ישראל, שנאמר ואם אין מחני נא <small>(שמות לב לב)</small>, ומניין שנקראו על שמו, שנאמר כי שחת עמך <small>(שם שם ז)</small>, ינתן נפשו על הדיינין, שנאמר ויך את המצרי [וגו'] ויאמר לרשע למה תכה רעך <small>(שם ב י ביג)</small>, לפיכך נקראו על שמו, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך."
            ],
            [
                "[שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו']. בכל עיר ועיר. לשבטיך <small>(דברים ט זיח)</small>, אפילו עיר שכולה משפחה אחת, מנה לך דיינין. ושפטו את העם משפט צדק <small>(דברים שם)</small>. ללמדך שצדקה עושין עם שניהם, עם הזכאי שנוטל את שלו, ועם החייב שמוציאין את הגזילה מתחת ידו.  ",
                "ד\"א משפט צדק. בזמן שדנין צדק, עושין צדקה עם הבריות, שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף <small>(תהלים כה יב)</small>, בזמן שדין אמת מארץ תצמח, הקב\"ה עושה צדקה עם הבריות, ומציל אותם מפורענות, ומיסורין, וטובה באה לעולם."
            ],
            [
                "לא תטה משפט לא תכיר פנים <small>(דברים טז יט)</small>. אזהרה לנשיא שלא יושיב את הראוי למטה למעלה, והראוי למעלה למטה.  ",
                "ד\"א לא תטה. בממון, לא תכיר בכבוד.  ",
                "ד\"א שלא יהא עני עומד ועשיר יושב. ",
                " ד\"א לא תטה משפט,  לעולם יהיו הדיינין רואין כאילו שכינה ביניהם, שנאמר בקרב אלהים ישפוט וגו' <small>(תהלים פב א)</small>, מכאן לבעלי דינין שינהגו אימה בעצמן.  ",
                "ד\"א לא תטה משפט. אזהרה לחכם שלא יושיב אצלו מי שאינו ראוי לדין, ואם הושיב כאילו נטע אשרה, דסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ <small>(דברים טז כא)</small>. מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי, בא ועמד לפני שמעון בן שטח, אמר ליה דין יש לי אצל המלך, אמר לם שמעון בן שטח לאותן הדיינין שהיו דנין עמו, אם משגר אני בשביל המלך, אתם מוכיחין אותו, אמרו לו הן, שיגר בשבילו, ובא נתנו את הכסא אצל שמעון בן שטח, אמר לו שמעון בן שטח עמוד על רגליך ותן את הדין, א\"ל וכי דנין את המלך, פנה לימין וכבשו (את) הדיינין את פניהם בקרקע, פנה לשמאלו וכבשו את פניהם בקרקע, בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצתה נשמתן, מיד נזדעזע המלך, א\"ל שמעון בן שטח עמוד על רגליך, ותן את הדין, כי לא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם, מיד עמד על רגליו, ונתן את הדין, מכאן שיהיו בעלי דינין נוהגין אימה בעצמן כביכול להקב\"ה דנין, שכך אמר יהושפט לדיינין דעו [מה אתם עושים], כי לא לאדם תשפטו כי לןה' <small>(דה\"ב יט ו)</small>, אמר ר' חמא בר חנינא בא וראה אילמלא מקרא כתיב אי אפשר לאומרו, שבשר ודם דן לבוראו, אמר הקב\"ה לדיינין היו נוהגין אימה בעצמכם כאילו דנין אותי, כיצד אדם עושה מצוה לפני גזרתי עליו ליתן לו מאה שדות, אם אתה מעביר עליו את הדין באחת מה שגזרתי עליו, אני נותן לו אחרים משלי, ומעלה אני עליך כאילו ממני נטלת."
            ],
            [
                "לא תקח שוחד <small>(דברים טז יט)</small>. כיון שנותן הדיין לבו על השוחד, נעה עור בדין, ואינו יכול לדין אותו באמת, אמר ר' אלעזר הרי הוא אומר הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך וגו' <small>(יחזקאל כב ו)</small>, שהיו פושטין זרועותיהן תחת כנפיהם, ונוטלין את השוחד. אמר ר' אבהו כל הנוטל שוה פרוטה מחבירו נקרא רשע, שנאמר שוחד מחק [רשע] יקח <small>(משלי יז כ ג)</small>. אמר ר' ישמעאל בן אלישע בא וראה כמה קשה השוחד, פעם אחת בא דם אחד, והביא לי ראשית הגז, והיה לו דין לפני הדיין, ואני הייתי עומד לצד אחד, ואמרתי עם יטעון לפני הדיין כך וכך יזכה בדין, והייתי מצפה לזכותו, אע\"פ שלא נתן לי אלא משלי, ולא שוחד היה, ונתקרב לבי עמו, כל זמן שראייו, ואע\"פ שהלך לב\"ד הייתי שואל עליו אם זכה אם לאו, להודיעך כמה קשה השוחד, שמעוור את העינים, והרי דברים ק\"ו, ומה אני שהביא לי משלי, ומשלי נטלתי, הייתי מצפה לזכותו, הנוטל שוחד על אחת כמה וכמה.  ",
                "היה רבן יוחנן בן זכאי אומר וקרבתי אליכם למשפט [והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר] <small>(מלאכי ג ה)</small>, אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מום התוכחה, הקיש הכתוב מטי דין, לכל עבירות החמורות, לפיכך הזהיר הקב\"ה לט תאה. אמר ר' חמא בר אושעיא אדם חש בעינו, נותן ממון הרבה לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והנוטל שוחד מקלקל הדין, ומעוור את עיניו, וגורם גלות לישראל,  ומביא רעב לעולם, שנאמר צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת <small>(דברים טז כ)</small>, ואם לאו לא תירש.  ",
                "צדק צדק תרדוף. [שני פעמים] מכאן אמרו שיהא אדם רודף אחר ב\"ד יפה.  ",
                "ד\"א צדק צדק תרדוף שני פעמים, אזהרה לדיינין שדנין דיני נפשות, שלא יהו חותכין את הדין ביומו, אלא יהו מלינין את הדין, כדרך שמלינין בירושלים, שנאמר [מלאתי משפט] צדק ילין בה <small>(ישעיה א כא)</small>.  ",
                "למען תחיה <small>(דברים טז כ)</small>. כל הדן דין אמת לאמיתו, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר (כי) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו' <small>(ישעיה נו א)</small>."
            ],
            [
                "והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה וגו' <small>(זכריה יג ח)</small>. זו היא שנאמר ברוח הקודש על ידי דוד, יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים <small>(תהלים צז ז)</small>, כנגד מי אמרו, לא אמרו אלא כנגד מעשים של הקב\"ה, אמר ר' חנינא עתיד הקב\"ה להראות כבודו לכל באי עולם, ולהוריד כסאו באמצע הרקיע, וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת, אמר ליה ר' חנינא הזקן אפשר לראות כבודו, והכתיב כי לא יראני האדם וחי <small>(שמות לג כ)</small>, ואתה אומר עתיד הקב\"ה להראות כבודו לכל באי עולם, א\"ל הרי כתיב כי שמש ומגן ה' (צבאות) [אלהים וגו'] <small>(תהלים פד יב)</small>, מה שמש ומגן מגין עליו בשעת מלחמה, אף הקב\"ה מגין על בניו בשעת מלחמה באותה שעה, אמר ר' חנינא בשעה שידין הקב\"ה אומות העולם, הוא תופסן לדין, הן ואלהיהן, ומעמיד להן פיטומין, ומביא שתי הלוחות, ועשרת הדברות, ואומר להם כלום השגיחו עליכם, ואומרים לפניו מיום שבראתנו לא השגיחו עלינו אלא ישראל עמך בלבד, המתהללים באלילים <small>(שם צז ז)</small>, ראוי למקרא לורה בטחים, מהו המתהללים, שלא עבדו עבודה זרה עד שנהגו כבוד זה בזה, א\"ל הקב\"ה בכל יום ויום אתם מתביישין לפני, יש בכם שהם עובדין ליונים, והרבה יונים נשחטין, ויש בכם שעובדים ללבנים, והרבה לבנים נשברים, יש בכם שעובדים לדנים, והרבה דנים נמכרים בשוק, מיד הקב\"ה מביישן, שנאמר יראו גוים ויבושו <small>(מיכה ז טז)</small>."
            ],
            [
                "אמר ר' חמא בר חנינא מהו כל הגוים נקבצו יחדו <small>(ישעיה מג ט)</small>, לעתיד לבא הקב\"ה מביא ספר תורה, ומניחה בחיקו ואומר כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו, מיד מתקבצין כל האומות בערבוביא, שנאמר כל הגוים נקבצו יחדו [וגו'], א\"ל הקב\"ה אל תקבצו בערבוביא, אלא כל אומר וסופריה, [שנאמר] ויאספו לאומים <small>(שם)</small>, נכנסה מלכות רומי, א\"ל הקב\"ה במה עסקתם, אומרים הרבה שווקים תיקננו, הרבה מרחצאות עשינו, וכסף וזהב הרבינו, הכל כדי שיעסקו ישראל בתורה, א\"ל כל מה שעשיתם לצריכיכם עשיתם, שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא, שנאמר לי הכסף ולי הזהב <small>(חגי ב ח)</small>. נכנסה מלכות פרס, א\"ל במה עסקתם, אומרים הרבה כרכים (תקיננו) [כבשנו] הרבה גשרים תיקננו, הרבה מלחמות [עשינו], הכל בשביל ישראל, א\"ל כל מה שעשיתם בשביל עצמיכם עשיתם, כרכים לעשות בהם אנגריא, גשרים ליטול מכס, מלחמות אני עשיתי, שנאמר ה' איש מלחמה <small>(שמות טו ג)</small>, כלום יש בכם מגיד זאת, שנאמר מי בהם יגיד זאת <small>(ישעיה מג ט)</small>, ואין זאת אלא תורה, שנאמר וזאת התורה אשר שם משה <small>(דברים ד מד)</small>, אומרים לפניו כלום נתת לנו ולא קבלנוה, [עליהם הוא אומר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו <small>(שם לג ב)</small>, מלמד שהחזיר הקב\"ה על כל אומות העולם ולא קבלוה], אומרים לפניו רבש\"ע תנה לנו מראש ונעשנה, א\"ל מצוה קלה אני נותן לכם, אם אתם משמרין אותה אתן [לכם שכר] כישראל, א\"ל לכו ועשו סוכה, מיד כל אחד ואחד הולך ועשה לו סוכה, והקב\"ה מוציא חמה מנרתיקה וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא, נאמר ננתקה את מוסרותמו <small>(שם ב ג)</small>. והקב\"ה משחק עליהם, שנאמר יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו <small>(שם שם ד)</small>."
            ],
            [
                "(וישתחוו לך) [השתחוו לו] כל אלהים <small>(תהלים צז ז)</small>, כשידין לאומות העולם ידין לאלהיהם עמהם, שנאמר כי באש ה' נשפט וגו' <small>(ישעיה סו טז)</small>, כיון שאין יכולין לעמוד באש פורחין והקב\"ה משלח מלאכים בקולרין ובשלשלאות, ומשליכין אותן לתוך האור, שנאמר ולהט אותם היום הבא וגו' <small>(מלאכי ג יט)</small>.  ",
                "ד\"א (וישתחוו לך) [השתחוו לו] כל אלהים. אומרים אומות העולם לאלהיהם, בואו ונשתחוה לפני הקב\"ה, שאתם התעיתם אותנו, מיד והאלילים כליל יחלוף <small>(ישעיה ב יח)</small>, והקב\"ה מוריד אומות העולם לגיהנם, לכך נאמר יבושו כל עובדי פסל וגו' <small>(תהלים צז ז)</small>. והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה יכרתו (ויגועו) [יגועו] והשלישית יותר בה <small>(זכריה יג ח)</small>, [אלו ישראל שהם משלישותו של עולם בני שלשת אבות, ד\"א והשלישית יותר בה] שאין מתיישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, שניה זו גאולת עזרא, שלישית אין לה הפסק. אמר ר' שמלאי תרי\"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה, שנאמר ה' מי יגור באהלך [וגו'] הולך תמים וגו' <small>(תהלים טו א ב)</small>, עד עושה אלה לא ימוט לעולם <small>(שם שם ה)</small>, בא ישעיה והעמידן על שש, שנאמר הולך צדקות, ודובר מישרים, מואס בבצע מעשקות, נוער כפיו מתמוך בשוחד, [אוטם אזנו משמוע דמים], עוצם עיניו מראות ברע <small>(ישעיה לג טו)</small>, וכתיב בתריה (והוא) [הוא] מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו, לחמו ניתן מימיו נאמנים <small>(שם שם טז)</small>, בא מיכה והעמידן על שלש, שנאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והנצע לכת עם אלהיך <small>(מיכה ו ח)</small>, בא עמוס והעמידן על שתים, שנאמר כי כה אמר ה' [וגו'] דרשוני וחיו <small>(עמוס ה ד)</small>, בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה <small>(חבקוק ב ד)</small>.",
                "חסלת פרשת שופטים\n"
            ]
        ],
        "Ki Teitzei": [
            [
                "כי תצא למלחמה וגו' ושבית שביו <small>(דברים כא י)</small>. שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, וראית בשביה אשת יפת תאר [וגו'] וגלחה א ראשה <small>(שם יא יב)</small>, כדי שלא תמצא חן בעיניו, מה כתיב אחריו, כי תהיין לאיש שתי נשים <small>(שם שם טז)</small>, שתי נשים בבית, מריבה בבית, ועוד האחת אהובה, והאחת שנואה, או שתיהן שנואות, מה כתיב אחריו, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה <small>(שם שם יח)</small>, כל מאן דנסיב יפת תואר נפיק מינייהו בן סורר ומורה, שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי [בן גרא] ושבע בן בכרי, ואחיתופל, ומפיבושת, ואיש בשת, והשליט ציבא על כל בית שאול, ותניא ר' יוסי אומר וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר, ושתה חצי לוג יין, אמר תורה יצא לבית הסקילה, אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסופו לגמר נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עמהם, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים, והורג ומלסטם את הבריות, ואמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים נאה להם ונאה לעולם, ומה כתיב אחיו, וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת <small>(שם שם כב)</small>, אם ניצל מזה לא ניצל מזו, למדנו שעבירה גוררת עבירה, מצוה גוררת מצוה מניין, שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך וגו', שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים(שם כב ו ז), אחריו מה כתיב [כי תבנה בית חדש] <small>(שם שם ח)</small>, תזכה לבנות בית ולעשות מעקה, מה כתיב אחריו, לא תזרע כרמך כלאים <small>(שם שם ט)</small>, תזכה לכרם ולזרוע שדה, מה כתיב אחריו לא תחרוש בשור ובחמור <small>(שם שם י)</small>, תזכה לשורים ולחמורים, מה כתיב אחריו, לא תלבש שעטנז וגו' <small>(שם שם יא)</small>, תזכה לבגדים נאים מצמר ומפשתן, מה כתיב אחריו, גדילים תעשה לך <small>(שם שם יב)</small>, תזכה למצות ציצית, מה כתיב אחריו, כי יקח איש אשה <small>(שם שם יג)</small>, תזכה לאשה ולבנים, למדנו שמצוה גוררת מצוה, לכך נסמכו פרשיות אלו לאלו. "
            ],
            [
                "כי יקרא קן צפור [וגו'], שלח תשלח את האם <small>(שם שם ו ז)</small>. זש\"ה מכל משמר נצור לבך [כי ממנו תוצאות חיים] <small>(משלי ד כג)</small>, אמר ר' אבא רמ\"ח מצות [עשה] בתורה כנגד איברים שבאדם, שכל אבר ואבר צווח על האדם ואומר עשה בי מצוה שנחיה בזכותה ותאריך ימים, ושס\"ה מצות לא תעשה, כמנין ימות החמה, שבכל יום חמה זורחת עד שהיא שוקעת, אומרת וצווחת לאדם גוזרני עליך במי שהגיע ימים ליום זה, אל תעבור בי את העבירה הזאת, ואל תכריע אותי, ואת כל העולם לכף חובה, הרי תרי\"ג מצות, וכל מצוה ומצוה נזכר מתן שכרה, כגון כבוד אב ואם, ושילוח הקן, אריכות ימים, ויש מצוה שמתן שכרה בנים, כגון שרה שאירחה את האורחים, והשונמית שקיבלה את אלישע, ויש עבירה טעונה סקילה שריפה הרג וחנק, ואין קלה בכל המצות כשילוח הקן, ומה שכרה, למען ייטב לך והארכת ימים. משל למה הדבר דומה למלך שהכניס פועלים לתוך שדהו לנטעה, ולא גילה להם שכר נטיעתן, לערב כל מי שנטע אילן אחד, נתן לו זהוב אחד, התחילו הכל תמהין [ואמרין], ומה זה שלא נטע אלא אילן קל ופחות, [נטל] זהוב אחד, אנו שנטענו הרבה על אחת כמה וכמה, ומה שכר שילוח הקן [שכרה אריכות ימים], שכר מצוה שיש בו חסרון כיס וטורח והחיית נפשו, על אחת כמה וכמה. לפיכך לא פירש הקב\"ה שכר מצות שבתורה, שיהו ישראל עושין אותן מעצמן, כדי להרבות שכר, שכך שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב וכו', [לכך כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים] <small>(משלי ד כג)</small>."
            ],
            [
                "שלח תשלח <small>(דברים כב ז)</small>. אם שלחתו, כעל גמולות כעל ישלם <small>(ישעיה נט יח)</small>, ראה מה כתיב עשוקים בני ישראל וגו' מאנו שלחם <small>(ירמיה נ לג)</small>, ואומר גואלם חזק ה' צבאות <small>(שם שם לד)</small>, ואומר והיה כעוף נודד קן משולח תהיינה בנות מואב מעברות לארנון <small>(ישעיה טז ב)</small>, זש\"ה קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וגו' <small>(ירמיה יז יא)</small>, מה כתיב אחריו כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו <small>(שם שם יב)</small>, מה ענין זה לזה, מי שהוא אומר קורא דגר, אומר כסא כבוד, ללמדך כי הקורא הזה מביא ביצים משאר עופות ויושב עליהן עד שיוצאין מקליפתן, ונעשין אפרוחין, ועולין עליו ומורטין את כנפיו, וכשיוצא לפרוח אינו יכול שנמרטו כנפיו, ומוצא אותו חיה או שרץ ואוכלו, ומי גרם לו על שגדל ביצים שאינן שלו, כך יהיו אומות העולם שפשטו ידיהם בכסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, והחריבוהו ושרפואת היכלו, והגלו את ישראל, ומואב ועמון הקב\"ה יאבד זכרם, שנאמר לכן חי אני נאם ה' צבאות [אלהי ישראל] כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה וגו' ושממה עד עולם שארית עמי יבזום וגו' <small>(צפניה ב ט)</small>."
            ],
            [
                "זכור את אשר עשה לך עמלק <small>(דברים כה יז)</small>. זה שאמר הכתוב יזכר עון אבותיו אל ה' וגו' <small>(תהלים קט יד)</small>, וכי אבותיו של עשו רשעים היו, והלא צדיקים היו, אברהם זקינו, יצחק אביו, ואתה אומר יזכר עון אבותיו, אלא חטא שחטא על אבותיו, ומה חטא על אבותיו, אתה מוצא יצחק מכח אברהם בא, וחיה מאה ושמונים שנה, ואברהם חיה מאה ושבעים וחמש, רבי לוי אמר בתוך חמש שנים שמנעו מחייו של אברהם, עבר עשו שתי עבירות קשות, בא על נערה המאורסה, והרג את הנפש, הדא הוא דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף <small>(בראשית כה כט)</small>, ואין שדה אלא נערה המאורסה, [שנאמר ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה <small>(דברים כב כה)</small>], ואין עיף אלא הורג, שנאמר אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים <small>(ירמיה ד לא)</small>. ר' זכאי [רבה] אמר אף גנב, שנאמר אם גנבים באו לך <small>(עובדיה ה)</small>. אמר הקב\"ה אני כבר הבטחתי לאברהם אוהבי, ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר וגו' <small>(בראשית טו טו)</small>, ועתה הוא רואה את בן בנו, שהוא גוזל וחומס, מגלה עריות, ושופך דמים, והדין הוא סבא טבא, טב ליה לההוא צדיקא דמתכניש בשלם, שנאמר כי טוב חסדך מחיים <small>(תהלים סג ד)</small>, ומה חטא חטא על אביו, גרם לו שכהו עיניו בחייו, מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע גורם לו שיכהו עיניו בחייו, בן רשע מיצחק, דכתיב ותכהין עיניו מראות <small>(בראשית כז א)</small>, [למה שהעמיד עשו הרשע], תלמיד רשע מאחיה השלוני, שנאמר ואחיהו (השלוני) לא יכל לראות כי קמו עיניו משיבו <small>(מ\"א יד ד)</small>, למה שהעמיד לירבעם תמיד רשע. [וחטאת אמו אל תמח    <small>(תהלים קט יד)</small>], ומה חטיא על אמו, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר כשיצא ממעי אמו חתך מיטרין שלה (פי' שליא), שלא תלד, הה\"ד על רדפו בחרב אחיו ושיחת רחמו <small>(עמוס א יא)</small>, ור' ברכיה אומר לא תאמר לכשיצא, אלא עם כשהוא יוצא ממעי אמו זירתיה (פי' אגרוף) מתוחה לקיבליה, מה טעם זורו רשעים מרחם <small>(תהלים נח ד)</small>, ר' נחמיה אומר גרם לה שלא תעמיד שנים עשר שבטים, דאמר רב הונא ראויה היתה רבקה שתעמיד שנים עשר שבטים, שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים [בבטנך <small>(בראשית כה כג)</small>, הרי] תרי, ושני לאומים, הרי ארבעה, ולאום מלאום יאמץ, הרי שיתא, ורב יעבוד צעיר, הרי תמניא, והנה תאומים בבטנה, הרי עשרה, ויצא הראשון אדמוני, [הרי אחד עשר], ואחרי כן יצא אחיו, הרי שנים עשר. ואית דמייתו לה מהכא, ותאמר אם כן למה זה אנכי <small>(שם שם כב)</small>, ז\"ה בגימטריא י\"ב, ורבנין אמרו גרם לה שלא תצא מטתה ברבים, אתה מוצא כשמתה רבקה, אמרי מאן יפוק קומה, אברהם מת, יצחק עיניו כהות ויושב בבית, יעקב הלך לפדן ארם, יפוק עשוק רשיעא קומה, ויימרון ברייתא, לייטין בזייה דהדין יינקין, (פי' ארואין שדים שהניקו כזה), מה עשו הוציאו מיטתה בלילה, אמר ר' יוסי בר חנינא לפי שהוציאו מיטתה בלילה, לא פירשה הכתוב אלא מן הצד, דכתיב ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' [ויקרא שמו אלון בכות] <small>(שם לה ח)</small>, מהו אלון בכות, שתי בכיות, עד שיעקב יושב ומשמר אבלה של (מיניקתו) [מניקתה], באתה לו בשורה של אמו, הה\"ד וירא אלהים אל יעקב עוד [וגו'] ויברך אותו <small>(שם שם ט)</small>, מה ברכה ברכו, ברכת אבלים ברכו, אמר הקב\"ה אבוהי שלים ליה ביש, אימיה שלים ליה ביש, אחוהי שלים ליה ביש, [אבוהי] סבי שלים ליה ביש, אתון שלמין ליה ביש, ואנא אשלים ליה ביש, תהיו אתם מזכירין שמו מלמטה, ואני מוחה שמו מלמעלה. יהיו נגד ה' תמיד <small>(תהלים קט טו)</small>, כל מה שעשה לנגדי עשה, שנאמר ויכרת מארץ זכרם <small>(שם)</small>, [הוי] זכור את אשר עשה לך עמלק."
            ],
            [
                "[זכור את אשר עשה לך עמלק]. ר' תנחום בר חנילאי פתח. זכרונכם משלי אפר לגבי חומר גביכם <small>(איוב יג יב)</small>, אמר הקב\"ה לישראל, אותם שתי זכרונות שהזכרתי לכם בתורה (תהיו נזהרים בהם), תמחה את זכר עמלק <small>(דברים כה יט)</small>, [מחה אמחה את זכר עמלק <small>(שמות יז יד)</small>, תהיו נזהרים בהם]. משלי אפר <small>(איוב שם)</small>, אם זכיתם אתם בניו של אברהם שהמשיל את עצמו באפר, דכתיב ואנכי עפר ואפר <small>(בראשית יח כז)</small>, ואם לאו לגבי חומר גביכם <small>(איוב שם)</small>, התקינו עצמכם לשעבוד מצרים, דכתיב וימררו את חייהם וגו' בעבודה קשה בחומר ובלבנים <small>(שמות א יד)</small>."
            ],
            [
                "רבי יודן בשם ר' איבו פתח. אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וגו' <small>(תהלים לב ט)</small>, ששה דברים נאמרו בסוס, אוכל הרבה ומוציא קימעא, אוהב זנות, אוהב מלחמה, ורוחו גסה, ומואס שינה, ויש אומרים אף מבקש להרוג את אדונו במלחמה, אל תהיו ככסוס כפרד [וגו'] עדיו לבלום <small>(תהלים לה ט)</small>, הסוס הזה שמתגו והוא בולם, מאכילו שעורים והוא בולם, משכשכו והוא בולם, קריב לגביה והוא בולם (פי' בועט), אתם אל תהיו כן, אלא הוו זהירין [למיגזי] לטבא טבותיה, ולמיגזי לבישא בישותיה, זכור את אשר עשה לך עמלק."
            ],
            [
                "רבי בנאה פתח מאזני מרמה תועבת ה' וגו' <small>(משלי יא א)</small>, אם ראית דור שמדותיו של שקר, דע שהמלכות מתגרה באותו הדור, מה טעם כתיב מאזני מרמה תועבת ה' וגו', מה כתיב אחריו בא זדון ויבא קלון <small>(שם שם ב)</small>."
            ],
            [
                "ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא פתח. האזכה במאזני רשע וגו' <small>(מיכה ו יא)</small>, אפשר כן דור שמדותיו של שקר שהוא זכה, אלא ובכיס אבני מרמה <small>(שם)</small>. אמר ר' לוי אף משה רמזה להם בתורה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן, ולא יהיה לך בביתך איפה ואיפה וגו' <small>(דברים כה יג יד)</small>, אם עשית כן המלכות באה ומתגרה בך, ומה טעם כי תועבת ה' [אלהיך] כל עושה אלה וגו' <small>(שם שם טז)</small>, מה כתיב אחריו, זכור את אשר עשה לך עמלק."
            ],
            [
                "ר' לוי פתח. גערת גוים אבדת רשע וגו' <small>(תהלים ט ו)</small>. גערת גוים, זה עמלק, דכתיב ראשית גוים עמלק <small>(במדבר כד כ)</small>, אבדת רשע, זה עשו, שנאמר וקראו להם גבול רשעה <small>(מלאכי א ד)</small>, אם יאמר לך אדם אף יעקב הוא בכלל, אמר לו אבדת רשעים אין כתיב כאן, אלא אבדת רשע, [זה עשו הרשע],שמם מחית לעלם ועד <small>(תהלים שם)</small>,תמחה את זכר עמלק וגו' <small>(דברים כה יט)</small>."
            ],
            [
                "(השב) [והשב] לשכנינו שבעתים אל היקם הרפתם וגו' <small>(תהלים עט יב)</small>, ר' יודן בר גדיא ור' יהושע בן לוי ורבנן, ר' יודן בר גדיא אמר יזכר מה שעשה לנו במילה, שהיא נתונה בחיקו של אדם, ואתיא כי האי דאמר ר' חנינא בר שלקא ור' יהושע דסכנין ור' לוי בשם ר' יוחנן, מה היו עושין בני ביתו של עמלק לישראל, היו מחתכין מילותיהן, והיו זורקין כלפי למעלה, ואומרין הא לך מה שבחרת. ר' יהושע [בן לוי] אמר יזכר להם מה שעשו בבית המקדש, שהוא חיקו של עולם, שנאמר ומחיק הארץ עד העזרה וגו' <small>(יחזקאל מג יד)</small>, בא שמואל ופרע להם, שנאמר וישסף שמואל את אגג וגו' <small>(ש\"א טו לג)</small>, מה עשה לו, ר' אבא בר כהנא אמר היה מחתך בבשור כזיתים כזיתים, והיה מאכיל לנעמיות, הה\"ד יאכל בדי עורו יאכל בדיו בכור מות <small>(איוב יחי ג)</small>, ביכר לו מיתה מרה, ורבנן אמרי העמיד ארבע קונדסין ומתחו עליהם, והוא אומר אכן סר מר המות <small>(ש\"א טו לב)</small>, כך ממיתין את השרים מיתות חמורות, ור' שמואל בר אבדימי אמר בדיני אומות העולם דנו, לא בעדים ולא בהתראה, ר' יצחק אמר סירסו, שנאמר ויאמר שמואל כאשר שיכלה נשים חרבך וגו' <small>(שם שם לג)</small>, אמר ר' לוי אף התורה רמזה להם לישראל, שנאמר כי ינצו אנשים יחדו וגו' <small>(דברים כה יא)</small>, ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה וגו' <small>(שם שם יא יב)</small>, מה כתיב אחריו, זכור את אשר עשה לך עמלק."
            ],
            [
                "[זכור את אשר עשה לך עמלק. אמר ר' ברכיה] אמרו ישראל לפני הקב\"ה, רבש\"ע אתה אומר לנו זכור, אתה זכור, שאני שכחה מצויה בינינו, אבל אתה שאין שכחה לפניך, הוי זכור את אשר עשה, לנו עשה ולך עשה, זכור ה' לבני אדום את  יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה <small>(תהלים קלז ז)</small>, ר' אבא בר כהנא אמר פגרו פגרו (פי' שברו), כמו שנאמר חומת בבל הרחבה ערער תתערער <small>(ירמיה נא נח)</small>, ר' לוי אמר פנון פנון, כמו שנאמר ותער כדה את השוקת וגו' <small>(בראשית כד כ)</small>, על דתיה דמאן דאמר [פגרו פגרו עד יסודיה מטון ולא עד היסוד בה, ומאן דאמר] פנון פנון פנו יסודותיה."
            ],
            [
                "עמלק <small>(דברים כה יז)</small>. עם לק פרח כזחלא. ד\"א עמלק, עם לק, אומה שבא ללוק דמן של ישראל ככלב, ר' לוי בשם ר' שמעון בן חלפתא אמר למה היה עמלק דומה, לזבוב שהוא להוט אחר המכה, כך היה עמלק להוט אחר ישראל ככלב, תני בשם ר' נתן ארבע מאות פרסה בא עמלק להלחם עם ישראל ברפידים, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב וגו' <small>(במדבר יג כט)</small>, והוא [יושב] לפנים מכולם. בדרך בצאתכם ממצרים <small>(דברים כה יז)</small>, אמר ר' לוי מן הדרך בא עליהם כליסטים, משל למלך שהיה לו כרם, והקיפו גדר, והושיב בו המלך כלב נשכן, אמר המלך כל מי שיבא ויפרוץ הגדר ינשכו הכלב, לימים בא בנו של מלך, ופרץ הגדר, נשכו הכלב, כל מקום שהיה מבקש להזכיר חטא של בנו שפרץ הכרם, אמר לו זכור אתה שנשכך הכלב, כך כל זמן שהקב\"ה מבקש להזכיר חטאן של ישראל, מה שעשו ברפידים, שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין <small>(שמות יז ז)</small>, הוא אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק."
            ],
            [
                "אשר קרך בדרך וגו' <small>(דברים כה יח)</small>, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר, אשר קרך, טימאך, כד\"א מקרה לילה וגו' <small>(שם כג יא)</small>, ר' נחמיה אמר קראך ממש, ומה עשה עמלק, ירד לארכיון של מצרים, ונטל טימוסיהן של שבטים, שהיה שמם חקוק עליהם במתכונת הלבנים, והיה עומד חוץ לענן, והיה קורא להם, ראובן שמעון לוי, פוקו דאנא אחיכון, ובעינא למיעבד עמכון פרקמטיא, כיון שהיו יוצאין, היה הורג אותם, ורבנן אמרין קרך, הקירך לפני אחרים, אמר ר' (הונא) [חנינא] משל למה מהדבר דומה, לאמבטי רותחת שלא היה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אע\"פ שנכוה, הקירה לפני אחרים, אף כך כשיצאו ישראל ממצרים, ונקרע הים לפניהם, ונשתקעו המצרים לתוכו, נפל פחדם על כל האומות, שנאמר אז נבהלו אלופי אדום וגו' [תפול עליהם אימתה ופחד <small>(שמות טו טו טז)</small>], כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אע\"פ שנטל את שלו מתחת ידיהן, הקירן לפני אומות העולם."
            ],
            [
                "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך <small>(דברים כה יח)</small>.הכה אותם מכת זנב, כי הא דאמר ר' חנינא בר שלקא, מה היו בית עמלק עושים, היו חותכין מילותיהן [של ישראל] וזורקין כלפי למעלה, ואומרים הא לך מה שבחרת, לפי שלא היו יודעין ישראל מה טיבה של זמורה, והנם שולחים את הזמורה אל אפם <small>(יחזקאל ח יז)</small>, עד שבא עמלק ולימדה להם, ממי למדה, מעשו זקינו, שנאמר ויאמר הכי קרא שמו יעקב <small>(בראשית כז לו)</small>, חיכך בגרונו והוציא את הזמורה."
            ],
            [
                "כל הנחשלים אחריך. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנין, ר' יהודה אומר מי שהיה נצוח היה ניצול, ור' נחמיה אומר כל מי שהיה הענן פולטו, היה ניצול, ורבנן אמרין שבטו של דן שפלטו הענן, שהיו כולם עובדי ע\"ז.  ",
                "[ד\"א כל הנחשלים אחריך. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, ר' יהודה אמר, אמרו אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ור' נחמיה אמר, אמרו אם מספיק הוא לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסרה כלום נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו, ורבנין אמרין אמרו אם מסיחין אנו בלבבינו והוא יודע מה אנו מסיחין נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו, ר' ברכיה [בשם ר' לוי] אמר בלבם היו מסיחין, והקב\"ה נותן להם שאלתם, ומה טעם וינסו אל בלבבם וגו' <small>(תהלים עח יח)</small>, ראה מה כתיב תמן, ויאכלו וישבעו מאד <small>(שם שם כט)</small>]."
            ],
            [
                "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים <small>(דברים כה יח)</small>. עיף בצמא, ויגע בדרך, ולא ירא אלהים <small>(שם)</small>, ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמני אמר, מסורת אגדה היא, ביד בניה של רחל עשו נופל, שנאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן <small>(ירמיה מט כ)</small>, למה קרוא אותם צעירי הצאן, לפי שהיו קטניהם של שבטים, שבזה כתיב נער, ובזה כתיב קטן, בזה כתיב נער, והוא נער את בני בלהה <small>(בראשית לז ב)</small>, ובזה כתיב קטן, הנה קטן נתתיך בגוים <small>(עובדיה פסוק ב)</small>, זה גדל בין שני צדיקים, ולא למד ממעשיהם, וזה גדל בין שני רשעים, ולא למד ממעשיהם, לפיכך יבא זה ויפול ביד זה, יבא זה שכתוב בו ולא ירא אלהים <small>(דברים כה יח)</small>, ויפול ביד זה שכתוב בו את האלהים אני ירא <small>(בראשית מבי ח)</small>."
            ],
            [
                "והיה בהניח ה' אלהיך לך וגו' תמחה את זכר עמלק <small>(דברים כה יט)</small>. אמר ר' עזריה אמר ר' יהודה בר סימון בשם ר' יהודה בר אלעאי, על שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ,  ",
                "למנות עליהם מלך, דכתיב שום תשים עליך מלך <small>(שם יז טו)</small>, <br>ולבנות בית הבחירה, דכתיב ועשו לי מקדש <small>(שמות כה ח)</small>, <br>ולמחות את זכר עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק.  ",
                "ר' יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי כתוב אחד אומר תמחה את זכר עמלק, וכתוב [אחד] אומר כי מחה אמחה את זכר עמלק <small>(שם יז יד)</small>, כיצד יתקיימו שני כתובין הללו, עד שלא פשטו ידיהן בכסא תמחה, משפשטו ידיהן בכסא אמחה, אפשר בשם ודם יכול לפשוט ידו בכסאו של הקב\"ה, אלא על ידי שהחריב את ירושלים, דכתיב כי בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה' <small>(ירמיה גי ז)</small>, לפיכך כתיב כי מחה אמחה."
            ],
            [
                "ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק <small>(שמות יז טז)</small>, תני בשם ר' אלעזר, שבועה נשבע הקב\"ה, ואמר ימיני ימיני, כסאי כסאי, אם יבואו גוים מכל האומות אני מקבלן, ומזרעו של עמלק איני מקבל, ואף דוד עשה כן, שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי <small>(ש\"ב א יג)</small>, אמר ר' יצחק בנו של דואג האדומי היה, ויאמר לו דוד דמך על ראשך <small>(שם שם טז)</small>, [דמיך כתיב], הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים.  ",
                "מדור דור <small>(שמות יז טז)</small>. אמר דוד אמר הקב\"ה מדור דור ואנא בתריהון לדרי דרין, ר' אליעזר ור' יהושע ור' יוסי, ר' אליעזר אומר מדורו של משה, ועד דורו של שמואל, ר' יהושע אומר מדורו של שמואל, ועד דורו של מרדכי ואסתר, ור' יוסי אמר מדורו של מרדכי ואסתר, עד דורו של של מלך המשיח שהוא שלשה דורות, ומנין לדורו של מלך המשיח שהוא שלשה דורות, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים <small>(תהלים עב ה)</small>, דור חד, דורים שנים, הא תלתא. ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא [אמר] כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם, כביכול כאילו כנף מכסה את הפנים, אבד זרעו של עמלק מן העולם, ניטלה הכנף, שנאמר ולא יכנף עוד (את) מוריד וגו' <small>(ישעיה ל  כ)</small>.  ",
                "[כי יד על כס יה]. ר'  לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם, לא הכס שלם, אבד זרעו של עמלק מן העולם, הכס שלם, והשם שלם, מה טעם שנאמר האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם  המה <small>(תהלים ט ז)</small>, מה כתיב אחריו וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו <small>(שם שם ח)</small>, [הרי השם שלם והכסא  שלם].",
                "חסלת פרשת תצא\n"
            ]
        ],
        "Ki Tavo": [
            [
                "והיה כי תבא אל הארץ <small>(דברים כו א)</small>, היום הזה ה' אלהיך, מצוך לעשות וגו' <small>(שם שם טז)</small>, זש\"ה בואו נשתחוה ונכרעה נברכה וגו' <small>(תהלים צה ו)</small>, ומה תלמוד לומר נשתחוה ונכרעה, אלא צפה משה שבהמ\"ק עתיד ליחרב, וביכורים עתידין לפסק, עמד ו התקין להם לישראל שיהו מתפללין שלש פעמים בכל יום, שחביבה תפלה לפני הקב\"ה ממאה מעשים טובים, כיון שנגזר עליו שלא ליכנס לארץ, התחיל להתפלל, ואמר אעברה נא ואראה <small>(דברים ג כה)</small>, אמר לו הקב\"ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה וגו' <small>(שם שם כו כז)</small>, לכך נאמר ה' אלהיך מצוך לעשות וגו'."
            ],
            [
                "[היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו']. מה כתיב למעלה מן הענין, השקיפה ממעון קדשך <small>(שם כו טו)</small>, אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא כמה מתחטאין ויש להם פתחון פה לעושי מצות, אדם יש לו עסק אצל המלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון, עד שמגיעין אותו אצל המלך, כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה לו שאילתו, ספק אינו עושה לו שאילתו, אבל הקב\"ה אינו כן, אלא אדם יורד לתוך שדהו, רואה אשכול שביכר, תאינה שביכרה, רימון שביכר, מניחו בסל, ועמד באמצע השדה, ומבקש רחמים על עצמו, ועל ישראל, ועל ארץ ישראל, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו', ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן, עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתיב אחריו היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' <small>(שם כו טז)</small>. אמר ריש לקיש יוצאה בת קול ואומרת תשנה לשנה הבאה כיום הזה כאדם שהוא נותן פרי חדש לחבירו, ואומר יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה הבאה."
            ],
            [
                "היום הזה. מהו היום הזה, וכי עד עכשיו לא צוה הקב\"ה לישראל, והלא אותה שנה שנת הארבעים היתה, שנאמר ויהי בארבעים שנה וגו' <small>(דברים א ג)</small>, ומה תלמוד לומר היום הזה, אלא כך אמר משה לישראל, בכל יום ויום תהא חביבה עליכם התורה, כאילו קבלת אותה היום הזה מהר סיני, וכתיב במקום אחר והודעתם לבניך וגו' <small>(שם ד ט)</small>, וכתיב יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך וגו' <small>(שם שם י)</small>, את החקים <small>(שם כו טז)</small> אלו המדרשות, ואת המשפטים <small>(שם שם)</small> אילו הדינין.  ",
                "ד\"א את החקים ואת המשפטים. לרבות קלין וחמורין, וגזירות זוות ודקדוקי סופרים. ",
                " ושמרת ועשית אותם <small>(שם שם)</small>. אמר ר' יוחנן כל העושה תורה לאמיתה, מעלין עליו כאילו עשה את עצמו, שנאמר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם [חקים ומשפטים לעשותכם אותם <small>(שם ד יד)</small>, לעשות לא נאמר, אלא לעשותכם אותם, מכאן שמעלין עליו כאילו עשה את עצמו. ",
                " [בכל לבבך] <small>(שם כו טז)</small>. בשעה שאתם מתפללין לפני הקב\"ה, לא יהיו לכם שתי לבבות, אחד לפני הקב\"ה, ואחד לדבר אחד."
            ],
            [
                "וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל <small>(שם כז ט)</small>. מהו הסכת, אמר להם משה לישראל עשו כיתות כיתות לתורה, והטו לבבכם לשמוע דברי תורה.  ",
                "בכל (לבבכם) [לבבך] <small>(שם כו טז)</small>, ר' אליעזר בן יעקב אומר בא הכתוב להזהיר את ישראל לדבר אחר. ובכל נפשך <small>(שם שם)</small>, אפי' נוטל את נפשך. פעם אחת גזרו שמד שלא יעסקו בתורה, הלך ר' עקיבא ישב ועסק בתורה, בא ומצאו פפוס בן יהודה, א\"ל רבי הרי אתה מסתכן בעצמך, שאתה עובר על גזירת המלך, א\"ל ר' עקיבא אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשועל שהולך על גב הנהר, ראה שם דגים, אמר להם באו לכם אצלי, ואטמין אתכם בנקיקי הסלעים, ואל תתייראו, א\"ל אתה הוא פיקח שבחיות, אין אתה אלא טיפש, כל חיינו אינו אלא במים, ואתה אומר לנו לילך אל היבשה, כך כל חיותם של ישראל אינו אלא בתורה, דכתיב כי הוא חייך ואורך ימים <small>(דברים ל כ)</small>, ואתה אומר מסכן אתה בעצמך, לימים מועטים תפשו את שניהם, א\"ל מוטב לך שנתפשת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפש על דברים בטלים, לימים כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו מסרקין את בשרו, והוא קורא קריאת שמע, עליהם אמר דוד ממתים ידך ה' <small>(תהלים יז יד)</small>, אמר ר' חנינא בר פפא אל תקרי ממתים, אלא קורא ממיתים, שממיתים עצמן על התורה שניתנה לכך שבני אדם שרואים אותם אומרים זה לזה חטאים יש בידם, לכך הם נהרגים, והם אינן יודעין שחלקם בחיי עולם הבא, וכל טובה צפונה להם, שנאמר וצפונך תמלא בטנם <small>(שם שם)</small>, ולא עוד אלא שזוכין לבניהם אחריהם, ומתוך שישראל מוסרין נפשם על התורה ועל קדושת שמו של הקב\"ה, לפיכך עושה להם הקב\"ה ברכה בעולם, שנאמר את ה' האמרת היום <small>(דברים כו יז)</small>, וכשם שישראל עושין [חטיבה] להקב\"ה, כך הקב\"ה עושה להם [חטיבה], שנאמר וה' האמירך היום <small>(שם שם יח)</small>, אמר ר' יהושע בן לוי כשם שהעליה כובשת, כך ישראל עתידין לכבוש ארבע מלכיות, שנאמר ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת <small>(שם כו יט)</small>.",
                "חסלת פרשת תבא\n"
            ]
        ],
        "Nitzavim": [
            [
                "אתם נצבים היום כולכם וגו' <small>(דברים כט ט)</small>,  זש\"ה הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד (וגו') <small>(משלי יב ז)</small>, כל זמן שהקב\"ה מסתכל במעשיהם של רשעים, ומתהפך בהם, אין להם תקומה, הפך במעשיהם של דור המבול, ולא היה בהם תקומה, מה כתיב בהם, וימח את כל היקום <small>(בראשית ז כג)</small>, הפך במעשיהם של סדומיים, ולא היתה להם תקומה, שנאמר ויהפוך את הערים האל <small>(שם יט כה)</small>, הפך במעשיהם של מצריים, ולא היתה בהם תקומה, שנאמר לא נשאר בהם עד אחד <small>(שמות יד כח)</small>, הפך במעשיהם של בבל, ולא היתה להם תקומה, שנאמר והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד וגו' <small>(ישעיה יד כב)</small>, ועל כולם אמר דוד שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום <small>(תהלים לו יג)</small>, אבל ישראל נופלין ועומדין, שנאמר אל תשמח אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו' <small>(מיכה ז ח)</small>, ואומר כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם <small>(מלאכי ג ו)</small>, אמר ר' חנינא בר פפא אמר הקב\"ה מעולם לא הכיתי אומה ושניתי בה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם, שנאמר חצי אכלה בם <small>(דברים לב כג)</small>, חצי כלין והם אינם כלין, וכן אמרה כנסת ישראל דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ <small>(איכה ג יב)</small>, למה הדבר דומה, לגבור שהעמיד את הקורה, וזורק בהם את החצים, חצים כלים, והקורה עומדת, אף כך ישראל, כל זמן שהיסורין באין עליהם, היסורין כלים, והם במקומם עומדין, לכך נאמר הפוך רשעים ואינם [וגו']. "
            ],
            [
                "[אתם נצבים היום]. אמר חזקיה בנו של ר' חייא, למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו, חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כהנים, מיד הריקו פניהם, ואמרו מי יוכל לעמוד באילו, מיד קרא אותם משה, והיה מפייסן בדברים."
            ],
            [
                "מה כתיב למעלה מן הענין, ויקרא משה אל כל (זקני) ישראל [ויאמר אליהם] אתם ראיתם וגו' <small>(דברים כט א)</small>, המסות הגדולות וגו' <small>(שם שם ב)</small>, ותבואו אל המקום הזה וגו' <small>(שם שם ו)</small>, ואתם מפני מה לא כליתם, ואתם לא שמעתם בקולי, ואתם אמרתם לפני דברים שאתם חייבים עליהם כלייה, ולא עשיתי אתכם כלה, שנאמר אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך וגו' <small>(תהלים קו ז)</small>, ולא עוד אלא אמרתם לעגל אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>, ואם תאמרו מפני מה אומות העולם מתחייבין כלייה, ואנו קיימין ועומדין, לפי כשבאין עליהם יסורין מבעטין בהם, ואינם מכירין שמו של הקב\"ה, שנאמר שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וגו' <small>(תהלים עט ו)</small>, אבל ישראל כשהיסורין באין עליהם נכנעים, שנאמר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא <small>(שם קטז ג ד)</small>, לפיכך אמר הקב\"ה אע\"פ שהקללות באות עליכם, הן הן מעמידות אתכם, וכן הוא אומר למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך  באחריתך <small>(דברים ח טז)</small>, כך אמר משה לישראל אע\"פ שהיסורין באין עליכם יש לכם עמידה, לכך נאמר אתם (לכך נאמר אתם) נצבים."
            ],
            [
                "ד\"א אתם נצבים היום. מה היום פעמים מאפיל, פעמים מאיר, אף אתם אע\"פ שאפילה לכם הקב\"ה עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר והיה לך ה' לאור עולם <small>(ישעיה ס יט)</small>, אימתי כשתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר [ואתם הדבקים בה' אלהיכם] חיים כולכם היום <small>(דברים ד ד)</small>, בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואילו נוטל אחת אחת אפי' תינוק יכול ומשברם, וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת, שנאמר בימים (ההם) [ההמה] ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל [המה] ובני יהודה יחדו <small>(ירמיה נ ד)</small>, ואומר [בימים (האלה)] [החמה] ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדיו מארץ צפון <small>(שם ג יח)</small>, כשהן אגודים מקבלים פני שכינה."
            ],
            [
                "ראשיכם שבטיכם <small>(דברים כט ט)</small>. אע\"פ שמניתי לכם ראשים ושופטים זקנים ושוטרים, כולכם שוין לפני, שנאמר כל איש ישראל <small>(שם)</small>.  ",
                "ד\"א כולכם ערבים זה בזה, אפי' צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדין בזכותו, ולא אתם בלבד, אלא כל העולם כולו, שנאמר וצדיק יסוד עולם <small>(משלי י כה)</small>, וכשאחד חוטא כל הדור לוקה, וכן אתה מוצא בעכן, הלא עכן בן זרח מעל [מעל] בחרם ועל כל [עדת] ישראל היה קצף והוא איש אחד ולא גוע בעונו <small>(יהושע כב כ)</small>,  מדת פורענות מועטת, והדור נתפש, מדה טובה מרובה, על אחת כמה וכמה, לכך נאמרכל איש ישראל, ולא גדולים שבכם בלבד, אלא טפכם נשיכם וגרך <small>(דברים כט י)</small>, לכך נאמר כל איש, שבשר ודם מרחם על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל הקב\"ה אינו כן, אלא ורחמיו על כל מעשיו <small>(תהלים קמה ט)</small>, על הזכרים ועל הנקבות, על הצדיקים ועל הרשעים, שנאמר מחוטב עציך עד שואב מימיך <small>(דברים כט י)</small>, אמר ר' יצחק בן טבלי מלמד שבאו הגבעונים אצל [משה ולא קיבלן, ובאו אצל] יהושע וקיבלן, שנאמר (ועשו) [ויעשו] גם המה בערמה <small>(יהושע ט ד)</small>, מהו גם המה, מלמד שבאו אצל משה ולא קיבלן."
            ],
            [
                "לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו <small>(דברים כט יא)</small>. שלש בריתות כרת הקב\"ה להם לישראל, אחת כשיצאו ממצרים, ואחת כשעמדו לפני הר סיני, (ואחת בחורב), ואחת כאן, ולמה כרת עמהן כאן, מפני שאותה שכרת עמהם (בשלוה) [בטלוה] ואמרו אלה אלהיך ישראל <small>(שמות לב ד)</small>, לפיכך חזר וכרת עמהם בחורב, וקבע ליה קללה למי שחוזר בדבריו, ואין לשון עברך, אלא כאדם שאומר לחבירו תעבור בי קללה זו, אם חוזר בדבר זה, וכן אתה מוצא כשהכעיסו להקב\"ה והלכו בגלות, מה דניאל אמר וכל ישראל עברו את תורתך [וגו'] ותתך עלינו (את) האלה (ואת השבועה) [והשבועה] <small>(דניאל ט יא)</small>, ואין אלה אלא קללה, שנאמר והיתה האשה לאלה <small>(במדבר ה כז)</small>, ללמדך שכשם שמשביעין את הסוטה, כך השביע הקב\"ה את ישראל, ושמא תאמרו כל הטורח הזה למה, לא מפני שאני צריך לכם, אלא מה אעשה לכם שכבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובבניכם עד עולם, לכך נאמר למעל הקים אותך היום לו לעם [וגו] <small>(דברים כט יב)</small>, ואומר מלך אסור ברהטים <small>(שה\"ש ז ו)</small>, ואין אסור אלא שבועה, שנאמר ואסרה אסר <small>(במדבר ל ד)</small>, לפיכך אינו יכול לעבור על שבועתו."
            ],
            [
                "וכן אתה מוצא כשביקשו לפרוק עול בימי יחזקאל, כתיב באו אנשים (מבני) [מזקני] ישראל לדרוש את ה' <small>(יחזקאל כ א)</small>, אמרו לו בן אדם כהן הקונה את העבד, מהו שיאכל בתרומה, אמר להם יאכל, אמרו לו אם חזר כהן ומכרו לישראל לא יצא מרשותו, אמר להם הן, (אמר להם) [אמרו לו] אם אנו יצאנו מרשותו של הקב\"ה, נהיה כאומות העולם, אמר להם יחזקאל (העלה) [והעולה] על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים [וגו'] חי אני נאם [אדני] ה' אם לא [ביד חזקה ובזרוע נטויה] ובחימה שפוכה (וביד חזקה) אמלוך עליכם <small>(שם שם לב לג)</small>, אמר להם כל זמן שלא מכרו ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר [כי] כה אמר ה' חנם נמכרתם <small>(ישעיה נב ג)</small>."
            ],
            [
                "למען הקים אותך היום לו לעם וגו' <small>(דברים כט יב)</small>. שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותם. ולא אתכם לבדכם <small>(שם שם יג)</small>, אלא אף דורות העתידין לבא היו שם, שנאמר כי את אשר ישנו פה עמנו וגו' ואת אשר איננו פה עמנו היום <small>(שם שם יד)</small>, ולמה אומר ישנו פה ולמה אומר איננו פה, לפי שכל הנפשות היו שם, והגוף עדיין לא נברא, לפיכך לא נאמר כאן עמידה, אמר ר' אלעזר תבא מאירה על לבן שאמר ליעקב למה גנבת את אלהי <small>(בראשית לא ל)</small>, לעצמה אינה יכולה להציל [מן הגניבה] לאחרים היאך יכולה להציל, אבל ישראל אינו כן, שנאמר הוא תהלתך והוא אלהיך <small>(דברים י כא)</small>, והוא משמר את ישראל כאב המשמר את הבן, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל <small>(תהלים קכא ד)</small>.",
                "חסלת פרשת נצבים\n"
            ]
        ],
        "Ha'Azinu": [
            [
                "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי <small>(דברים לב א)</small>, זש\"ה נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו <small>(משלי טז כו)</small>, מה ראה משה לקרוא לשמים ולארץ בשעת פטירתו, אלא ללמדך שקרא אותם לצוותן על עצמו, אמר להם הרי גזר עלי הקב\"ה שאמות תנו דעתכם היאך תהיו מקבלין אותי בכבוד, שתהיו מסתכלין בי, כאילו אני חי, ומדבר דברי תורה לעולם, האזינו השמים שכבר אמרתי לכם, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ <small>(דברים ד כו)</small>, תנו דעתכם שלא תהיו מקטרגים על ישראל לאחר מותי, אלא כך תהיו זכורים כאילו אני חי, עומד ומבקש רחמים על ישראל."
            ],
            [
                "[האזינו השמים ותשמע הארץ]. אמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ <small>(ישעיה א ב)</small>, מה ראה ישעיה לומר שמעו שמים והאזיני ארץ, אלא ללמדך שכל דברי הנביאים שוים, משה אמר האזינו השמים, וישעיה אמר שמעו שמים. אמר ר' עקיבא מלמד כשאמר משה את התורה בשמים היה, ומדבר עם השמים כאדם שהוא מדבר עם חבירו שאמר האזינו השמים, וראה הארץ רחוקה ממנו, ואמר ותשמע הארץ אמרי פי, אבל ישעיה שהיה בארץ, אמר שמעו שמים, [שהיו הן] רחוקים ממנו, אחר כך אמר האזיני ארץ, שהיתה קרובה לו.  ",
                "כי ה' דבר <small>(שם שם)</small>, אמרו לו לישעיה וכי דיבר הקב\"ה ולא רעשה ארץ, והכתיב ארץ רעשה (וגם) [אף] שמים נטפו <small>(תהלים סח ט)</small>, והמים נזדעזעו, שנאמר מקולות מים רבים <small>(שם צג ד)</small>, אימתי וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר <small>(שמות כ א)</small>, אילו דבר עמך היתי חי, משל לשלטון שנכנס למדינה, בא איסטרטיגון של אותה מדינה, כיון שבא שלטון לדבר עמהן ניטלה דעתן, בא קרתני אחד, אמר להם השלטון זה הוא אוהבי, ואני רגיל לדבר עמו, אמרו לו אין אנו יכולין לדבר עמו, אלא אם הוא אוהבך דבר עמו בעדינו, כך אמרו ישראל לישעיה, אנו קראנו בניו, שנאמר בני בכורי ישראל (וגו') <small>(שם ד כב)</small>, וכתיב העמוסים מני בטן וגו' <small>(ישעיה מו ג)</small>, כיון שדיבר עמנו בחורב, נפשנו יצאה בדברו, שמא ידבר עמנו נמות, אלא אתה רבינו קרב אתה ושמע, כמו שעשה משה רבינו, ומה היתה העטרת הזו לישעיה, שנאמר ועתה (כה) אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו וגו' <small>(שם מט ה)</small>, לכך אמר שמעו שמים וגו'."
            ],
            [
                "האזינו השמים, יערוף כמטר לקחי <small>(דברים לב ב)</small>. אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום עמדו המלאכים להורגו, אמר להם בשביל שני דברים שיש בידי שניתנו לי מן השמים, אתם מבקשים להרגני, הניחוהו, משל למה הדבר דומה, לסוחר גדול המהלך במקום הסכנה, תפשוהו ליסטין, ביקשו להורגו, אמר להם בשביל חמשה מנים שיש בידו, אתם הורגים אותי, ולא היו יודעים שיש בידו אבנים טובות ומרגליות, שאין להם דמים, אמרו זה לזה מה בצע בהריגתו, אין בידו כלום, הניחוהו, כיון שנכנס למדינה, התחיל למכור אבנים טובות ומרגליות, אמרו לו אתמול כשתפשנו אותך, אמרת אין עמי אלא חמשה מנה, ועכשיו אתה מוציא אבנים טובות ומרגליות, אמר להם כשאמרתי לכם במקום הסכנה הייתי עומד, אף כך משה רבינו אמר למלאכים שני דברים בידי, מתנה גדולה היתה בידו, שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם <small>(תהלים סח יט)</small>, לכך אמר דוד טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף <small>(שם קיט עב)</small>, ואומר הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' <small>(שם יט יא)</small>, ואומר אמרות ה' אמרות טהורות <small>(שם יב ז)</small>, אמרו ישראל למשה רבינו אשריך שלקחת מתנות, אמר להם אילולי שאמרתי למלאכי השרת שהן שני דברים, הייתי נשרף מאישם, והתורה הזאת הצילתני מידם, עליהם אמר יערוף כמטר לקחי, אין יערוף אלא הריגה, שנאמר וערפו שם את העגלה <small>(דברים כא ד)</small>, ואין לקחי אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם <small>(משלי ד ב)</small>."
            ],
            [
                "ד\"א יערוף כמטר. אמרו ישראל למשה רבינו לא באת לדבר עם שמים וארץ אלא עם המטר והטל, משל לעשיר שהלך לכבד את המלך, לקח עמו שרים גדולים ואנשים מכובדים, נכנס עמהן אצל המלך, והמלך קבלם בסבר פנים יפות, וכך אמר משה, מוטב שאקרא השמים והארץ והמטר והטל ויהיו עמי ואקרא להקב\"ה ויענה אותי, לפיכך אמר להם האזינו שמים וגו', יערוף כמטר וגו', כי שם ה' אקרא וגו' <small>(דברים לב ג)</small>.",
                "חסלת פרשת האזינו\n"
            ]
        ],
        "V'Zot HaBerachah": [
            [
                "וזאת הברכה <small>(דברים לג א)</small>. זש\"ה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה <small>(משלי לא כט)</small>, זו ברכתו של משה, שהרי הדורות הראשונים ברכו כל אחד ואחד את דורו, ולא היה בכולם כברכתו של משה. נח בירך את בניו, היה בה מחלוקת, בירך אחד וקילל אחד, יפת אלהים ליפת <small>(בראשית ט כז)</small>, ויאמר ארור כנען <small>(שם שם כה)</small>. יצחק בירך ליעקב, היה בה קטטה, שאמר לעשו בא אחיך במרמה <small>(שם כז לה)</small>, וכתיב וישטם עשו את יעקב <small>(שם שם מא)</small>. יעקב בירך את השבטים היתה בהם קטטה, שאמר לראובן פחז כמים <small>(שם מט ד)</small>, וכן שמעון ולוי <small>(שם שם ה)</small>. ומנין למדו האבות לברך כל אחד ואחד את דורו, [למדו] מן הקב\"ה, כשברא את האדם ברכו, שנאמר ויברך אותם אלהים <small>(בראשית א כח)</small>, [והיה העולם מתנהג באותה ברכה, עד שבא דור המבול ובטלוה, שנאמר ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי <small>(שם ו ז)</small>, כיון שיצא נח מן התיבה, ראה הקב\"ה שבטלה מהם אותה ברכה, חזר וברך את נח ואת בניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו <small>(שם ט א)</small>, והיה העולם מתנהג באותה ברכה, עד שבא אברהם לעולם, והוסיף לו הקב\"ה ברכה אחת, שנאמר ואעשך לגוי גדול וגו' <small>(שם יב ב)</small>, כיון שבא אברהם, אמר הקב\"ה אינו דרך כבוד לפני שאהיה אני זקוק לברך את בריותי, אלא הריני מוסר את הברכות לאברהם ולזרעו, וכל מי שקובעין בו ברכה, אני חותם על ידיהם, שנאמר והיה ברכה <small>(שם שם)</small>, ואברכה מברכיך וגו' <small>(שם שם ג)</small>, מהו ואברכה מברכיך, אמר הקב\"ה הריני מוסר את הברכות לכל מי שאתה מברך ואני חותם על ידיך, וכי מאחר (שנאמרו) [שנמסרו] הברכות לאברהם, למה לא בירך את יצחק, לפי שראה אברהם שעשו יוצא ממנו, אמר אם אני מברך את יצחק הרי עשו מתברך, ונמצא יעקב חסר, משל למה הדבר דומה, לבעל הבית שהיה לו כרם, נתנו לאריס, והיה באותו הכרם אילן של חיים, והיה מודלה על גב אילן של סם מות, ואינו יודע מה לעשות, אמר אם אעדור אותו כרם, הרי אילן של סם המות מתגדל, ואם אינו עודר אותו כרם, הרי אילן של חיים מת, אלא מה אעשה, אגלגל בכרם הזה, עד שיבא בעל הכרם ויעשה בכרמו מה שירצה, ואף כך אמר אברהם, אם אברך את יצחק, נמצא עשו מתברך, ויעקב מפסיד, אלא הריני מניחו עד שיבא הקב\"ה ויעשה את שלו], בא יעקב וקיבל חמש ברכות, שתים מאביו, ואחת של אברהם, ואחת מן המלאך, ואחת של הקב\"ה, שים מאביו, שנאמר ויחרד יצחק <small>(שם כז לג)</small>, למה ויחרד, אמר ר' אלעזר בן פדת שראה גיהנם פתוח לעשו, ביקש לומר ארור, חזר והוסיף ברכה, ואמר גם ברוך יהיה <small>(שם שם)</small>, הרי אחת, שניה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו <small>(שם כח א)</small>, [וברכת של אברהם, ויתן לך את ברכת אברהם וגו' <small>(שם שם ד)</small>, וברכת מן המלאך, ויברך אותו שם <small>(שם לב  ל)</small>, וברכה של הקב\"ה, וירא אלהים אל יעקב עוד וגוק ויברך אותו <small>(שם לה ט)</small>], כשבא יעקב לברך את השבטים, ברכן חמש ברכות שהיו בידו, והוסיף להם ברכה אחת, שנאמר כל אלה שבטי ישראל וגו' ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם <small>(שם מט כח)</small>. בא משה לברך את ישראל הוסיף להם ברכה שביעית, שנאמר וזאת הברכה, תוספת על הברכות שבלעם בירך את ישראל שהיה ראוי לברך שבע ברכות, כנגד שבע מזבחות, ולא ברכן אלא שלש, שנאמר והנה ברכת ברך זה שלש [פעמים <small>(במדבר כד י)</small>, אמר לו הקב\"ה רשע אתה עינך צרה לברכן, אף אני איני מספיק על ידך שתשלים ברכתך על ישראל, יבא משה שעינו יפה, ויברך את ישראל, ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך <small>(משלי כב ט)</small>, אל תקרי יבורך, אלא יברך, זה משה רבינו שעיניו יפה בברכתו את ישראל, וברכן ארבע ברכות,  ",
                "הראשונה וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה <small>(שמות לט מג)</small>, <br>השניה ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וגו' <small>(ויקרא ט כג)</small>, <br>השלישית ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם <small>(דברים א יא)</small>, <br>הרביעית וזאת הברכה,  ",
                "לכך נאמר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה."
            ],
            [
                "וזאת הברכה אשר ברך משה. למשה נאה לברך את ישראל, שנתן נפשו עליהם בכל שעה.  ",
                "איש האלהים <small>(דברים לג א)</small>, אמר ריש לקיש אלמלא מקרא אי אפשר לאומרו,  כאדם שגוזר על אשתו ועושה, כך הקב\"ה גוזר על משה ועושה לו.  ",
                "את בני ישראל <small>(שם)</small>. זכותן של ישראל גרמה לו.",
                "לפני מותו <small>(שם)</small>. וכי תעלה על דעתך שלאחר מותו בירך את ישראל, ומהו לפני מותו, לפני מלאך המות, שבשעה שאמר לו הקב\"ה עלה [וגו'] ומות בהר הזה <small>(שם לב מח מט)</small>, היה מלאך המות סבור כבר נתן לו הקב\"ה רשות על נפשו של משה, בא ועמד למעלה הימנו, אמר לו משה כבר הבטיחני הקב\"ה שלא ימסרני בידך, והיה מברך את ישראל לפני המלאך המות, לכך נאמר לפני מותו."
            ],
            [
                "ויאמר ה' מסיני בא וגו' <small>(שם לג ב)</small>. מלמד שהחזיר הקב\"ה את התורה על אומות העולם, ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה, שנאמר וזרח משעיר למו <small>(שם)</small>, אלו בני עשו, שהן בני שעיר, הופיע מהר פארן <small>(שם)</small>, אלו בני ישמעאל שנאמר וישב במדבר פארן <small>(בראשית כא כא)</small>, וכתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים <small>(חבקוק ג ו)</small>, שראה שלא רצו לקבל את התורה, הקפיצן לגיהנם, כמו שאמר לנתר (בהם) [בהן] על הארץ <small>(ויקרא יא כא)</small>, ובמקום אחר הוא אומר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך <small>(תהלים קלח ד)</small>, ועדיין צריכין אנו לומר שמא רצו לשמוע, בא מיכה המורשתי ופסק הדבר, שנאמר ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו (וגו') <small>(מיכה ה יד)</small>, הא למדת שלא רצו לקבל את התורה, בא דוד ונתן הודאה להקב\"ה על כך, שנאמר אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך <small>(תהלים עז טו)</small>, אמר דוד רבש\"ע פלאים שעשית בעולמך שהודעת תורתך לאומות העולם, אין עוזך אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן <small>(שם כט יא)</small>, אמר ר' אבהו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאין אומות העולם מקבלין את התורה, ומפני מה יצא ידיהם, אלא כך הוא מדותיו של הקב\"ה, עד שיצא ידי בריותיו ואחר כך טורדן מן העולם, לפי שאין הקב\"ה בא בטרוניא על בריותיו. [מדה שניה מפני מה יצא ידיהם, מפני פייס האבות. ",
                " ואתה מרבבות קדש <small>(דברים לג ב)</small>. מלמד שהקב\"ה גדול ומהולל שמו, בכל צבא שלו, שאין מדותיו כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם אם המלך יצא בפמליא שלו הוא נאה, ויש בצבאותיו נאים ממנו, הוא גבור ויש בצבאותיו גבורים ממנו, אבל הקב\"ה אין בכל רבבותיו כמוהו, שנאמר אין כמוך באלהים ה' <small>(תהלים פו ח)</small>, ואומר מי כמוכה באלים ה' וגו' <small>(שמות טו יא)</small>].  ",
                "מימינו אש דת למו <small>(דברים לג ב)</small>. מלמד שאין התורה ניתנה אלא בימין, אמר ר' יוחנן כל מי שרוצה לעסוק בתורה יראה בעצמו כאילו עומד באש, לכך נאמר אש דת."
            ],
            [
                "אף חובב עמים <small>(שם שם ג)</small>. אמר משה לפני הקב\"ה רבש\"ע שני עולין אתה מטיל על בניך, עול תורה, ועול שעבוד מלכיות, א\"ל הקב\"ה כל העוסק בתורה [ניצול משעבוד מלכיות], כל קדושיו בידך <small>(שם)</small>.  ",
                "והם תכו לרגליך <small>(שם)</small>. תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר ללמוד תורה, ופורקין מעליהם עול מלכות.  ",
                "ד\"א והם תכו לרגליך. אע\"פ שהן לוקין ממשכנותיך אין זזין אלא ישא מדברותיך <small>(שם שם)</small>.  ",
                "תורה צוה לנו משה מורשת קהלת יעקב <small>(שם שם ד)</small>. ירושה היא לכל קהלות יעקב, שכל העוסק בה לשמה זוכה הוא לנחלת יעקב, שנאמר אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך <small>(ישעיה נח יד)</small>."
            ],
            [
                "ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות <small>(דברים לא יד)</small>. זש\"ה הן צדיק בארץ ישולם <small>(משלי יא לא)</small>, כנגד מי נאמר המקרא הזה, לא אמרו אלא נגד משה הצדיק, שלא היה כמותו, לא בנביאים, ולא בחכמים, שהרי הקב\"ה מעיד עליו לאחר מותו, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' <small>(דברים לד י)</small>, אעפ\"כ לא היה ספיקה בידו, להציל עצמו מן המיתה, שכן אמר דוד כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה <small>(דה\"א כט טו)</small>, והלא כתיב קוה אל ה' ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ <small>(תהלים לז לד)</small>, ומה תלמוד לומר ואין מקוה, אמר דוד רבש\"ע לכל מדות אדם מקוה, אם הוא עני עד שיעשיר, חלש עד שיהיה גבור, חולה עד שיתרפא, חבוש בבית האסורין עד שיתירוהו, אבל יום המיתה אין לו תקוה, שהרי הקב\"ה דיבר עם משה פנים בפנים, ולא יכול להציל עצמו מן המיתה, וכן שלמה אמר הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע <small>(קהלת ט ב)</small>. אמר ר' חנינא רוח פסקונית יש לה רשות לדבר לפני הקב\"ה, כסנטר לפני המלך, ואומר לפניו רבש\"ע כל בשר למיתה, אברהם בדקו מיתה, נמרוד הרשע בדקו מיתה, יצחק בדקו מיתה, אבימלך בדקו מיתה, משה בדקו מיתה, פרעה הרשע בדקו מיתה, שכן אמר שלמה הכל הולך אל מקום אחד <small>(שם ג כ)</small>, ומעתה מה הועילו הצדיקים שעסקו בתורה ובמצות ובמעשים טובים בעולם הזה, ומה הפסידו הרשעים שחטאו והחטיאו בעולם הזה, שלמה פירשה מי יודע רוח בני האדם וגו' <small>(שם שם כא)</small>, רוח בני האדם, אלו נשמתן של צדיקים, שהן מונחות וגנוזות תחת כסא הכבוד, ורוח הבהמה (היא היורדת) [היורדת היא] למטה לארץ <small>(שם)</small>, אלו נשמותיהן של רשעים, שיורדות לגיהנם, וכן הוא אומר אך אל שאול (תרד) [תורד] וגו' <small>(ישעיה יד טו)</small>, ומנין שהצדיקים קרויין אדם, שכן אמר יונה ואני לא אחוס על נינוה וגו' אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם וגו' ובהמה רבה <small>(יונה ד יא)</small>, אדם אלו הצדיקים, ובהמה אלו הרשעים, שמעשיהם כמעשה רשעים, לכך נאמר הן צדיק בארץ ישולם."
            ],
            [
                "[הן קרבו ימיך. אמר משה לפני הקב\"ה רבש\"ע לשון שקלסתיך שאמרתי הן לה' אלהיך השמים <small>(דברים י יד)</small>, בו קנסת עלי מיתה, א\"ל הקב\"ה אני אעשה קורת רוח, הנך שוכב עם אבותיך וגו' <small>(שם לא טז)</small>, אמר ר' אבהו אין לשון הנך אלא קורת רוח, שנאמר ושם ינוחו יגיעי כח <small>(איוב ג יז)</small>]."
            ],
            [
                "הן קרבו ימיך למות. אמר ר' יהושע בן לוי נאמר קריבה באבות, ונאמר קריבה במלכים, ויקרבו ימי דוד למות <small>(מ\"א ב א)</small>, בנביאים הן קרבו ימיך, אמר רבי שמואל בר נחמני וכי ימים מתים, אלא אלו הצדיקים שהן מתים ימיהם בטלו מן העולם, אבל הן עצמן קיימין, שנאמר אשר בידו נפש כל חי (איו יב י), וכי חיים מסורים בידו, מתים אינם מסורים בידו, אלא אלו הצדיקים שאפי' במיתתן קרויין חיים, שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל וגו' <small>(ש\"ב כג כ)</small>, אבל הרשעים בחייהם ובמיתתם קרויים מתים, שנאמר ואתה חלל רשע וגו' <small>(יחזקאל כא ל)</small>, וכן הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת <small>(דברים יז ו)</small>, וכי יש מת שחייב מיתה אחרת, אלא רשע בחייו חשוב כמת, מפנימה, כשרואה חמה זורחת ואינו מברך ברוך יוצר המאורות, שוקעת אינו מברך מעריב ערבים, אוכל ושותה אינו מברך, אבל הצדיקים מברכים על כל דבר ודבר, ולא תאמר בחייהן, אלא אפי' במיתתן, שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וגו' <small>(תהלים קמט ה)</small>.",
                "חסלת פרשת ברכה\n"
            ]
        ]
    },
    "versions": [
        [
            "Midrash Tanhuma haKadum veHaYashan, S. Buber, 1885",
            "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987633"
        ]
    ],
    "heTitle": "תנחומא בובר",
    "categories": [
        "Midrash",
        "Aggadah"
    ],
    "schema": {
        "heTitle": "תנחומא בובר",
        "enTitle": "Midrash Tanchuma Buber",
        "key": "Midrash Tanchuma Buber",
        "nodes": [
            {
                "heTitle": "בראשית",
                "enTitle": "Bereshit"
            },
            {
                "heTitle": "נח",
                "enTitle": "Noach"
            },
            {
                "heTitle": "לך לך",
                "enTitle": "Lech Lecha"
            },
            {
                "heTitle": "וירא",
                "enTitle": "Vayera"
            },
            {
                "heTitle": "חיי שרה",
                "enTitle": "Chayei Sara"
            },
            {
                "heTitle": "תולדות",
                "enTitle": "Toldot"
            },
            {
                "heTitle": "ויצא",
                "enTitle": "Vayetzei"
            },
            {
                "heTitle": "וישלח",
                "enTitle": "Vayishlach"
            },
            {
                "heTitle": "וישב",
                "enTitle": "Vayeshev"
            },
            {
                "heTitle": "מקץ",
                "enTitle": "Miketz"
            },
            {
                "heTitle": "ויגש",
                "enTitle": "Vayigash"
            },
            {
                "heTitle": "ויחי",
                "enTitle": "Vayechi"
            },
            {
                "heTitle": "שמות",
                "enTitle": "Shemot"
            },
            {
                "heTitle": "וארא",
                "enTitle": "Vaera"
            },
            {
                "heTitle": "בא",
                "enTitle": "Bo"
            },
            {
                "heTitle": "בשלח",
                "enTitle": "Beshalach"
            },
            {
                "heTitle": "יתרו",
                "enTitle": "Yitro"
            },
            {
                "heTitle": "משפטים",
                "enTitle": "Mishpatim"
            },
            {
                "heTitle": "תרומה",
                "enTitle": "Terumah"
            },
            {
                "heTitle": "תצוה",
                "enTitle": "Tetzaveh"
            },
            {
                "heTitle": "כי תשא",
                "enTitle": "Ki Tisa"
            },
            {
                "heTitle": "ויקהל",
                "enTitle": "Vayakhel"
            },
            {
                "heTitle": "פקודי",
                "enTitle": "Pekudei"
            },
            {
                "heTitle": "ויקרא",
                "enTitle": "Vayikra"
            },
            {
                "heTitle": "צו",
                "enTitle": "Tzav"
            },
            {
                "heTitle": "שמיני",
                "enTitle": "Shmini"
            },
            {
                "heTitle": "תזריע",
                "enTitle": "Tazria"
            },
            {
                "heTitle": "מצורע",
                "enTitle": "Metzora"
            },
            {
                "heTitle": "אחרי מות",
                "enTitle": "Achrei Mot"
            },
            {
                "heTitle": "קדושים",
                "enTitle": "Kedoshim"
            },
            {
                "heTitle": "אמור",
                "enTitle": "Emor"
            },
            {
                "heTitle": "בהר",
                "enTitle": "Behar"
            },
            {
                "heTitle": "בחוקתי",
                "enTitle": "Bechukotai"
            },
            {
                "heTitle": "במדבר",
                "enTitle": "Bamidbar"
            },
            {
                "heTitle": "נשא",
                "enTitle": "Nasso"
            },
            {
                "heTitle": "בהעלותך",
                "enTitle": "Beha'alotcha"
            },
            {
                "heTitle": "שלח",
                "enTitle": "Sh'lach"
            },
            {
                "heTitle": "הוספה לשלח",
                "enTitle": "Appendix to Sh'lach"
            },
            {
                "heTitle": "קרח",
                "enTitle": "Korach"
            },
            {
                "heTitle": "הוספה לקרח",
                "enTitle": "Appendix to Korach"
            },
            {
                "heTitle": "חקת",
                "enTitle": "Chukat"
            },
            {
                "heTitle": "הוספה לחקת",
                "enTitle": "Appendix to Chukat"
            },
            {
                "heTitle": "בלק",
                "enTitle": "Balak"
            },
            {
                "heTitle": "פנחס",
                "enTitle": "Pinchas"
            },
            {
                "heTitle": "מטות",
                "enTitle": "Matot"
            },
            {
                "heTitle": "מסעי",
                "enTitle": "Masei"
            },
            {
                "heTitle": "דברים",
                "enTitle": "Devarim"
            },
            {
                "heTitle": "הוספה לדברים",
                "enTitle": "Appendix to Devarim"
            },
            {
                "heTitle": "ואתחנן",
                "enTitle": "Vaetchanan"
            },
            {
                "heTitle": "הוספה לואתחנן",
                "enTitle": "Appendix to Vaetchanan"
            },
            {
                "heTitle": "עקב",
                "enTitle": "Eikev"
            },
            {
                "heTitle": "ראה",
                "enTitle": "Re'eh"
            },
            {
                "heTitle": "הוספה לראה",
                "enTitle": "Appendix to Re'eh"
            },
            {
                "heTitle": "שופטים",
                "enTitle": "Shoftim"
            },
            {
                "heTitle": "כי תצא",
                "enTitle": "Ki Teitzei"
            },
            {
                "heTitle": "כי תבוא",
                "enTitle": "Ki Tavo"
            },
            {
                "heTitle": "נצבים",
                "enTitle": "Nitzavim"
            },
            {
                "heTitle": "האזינו",
                "enTitle": "Ha'Azinu"
            },
            {
                "heTitle": "וזאת הברכה",
                "enTitle": "V'Zot HaBerachah"
            }
        ]
    }
}