{
    "language": "he",
    "title": "Simlah Chadashah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020776110205171/NLI",
    "versionTitle": "Warsaw, 1891",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "versionNotes": "",
    "digitizedBySefaria": true,
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "שמלה חדשה",
    "categories": [
        "Halakhah",
        "Acharonim"
    ],
    "text": {
        "": [
            [
                "יתברך המטהרנו \"ויתעלה \"המקדישנו בקדושתו כמ\"ש והייתם קדושים כי קדוש אני ובכלל הקדושה מה דכתיב בתריה להבדיל בין הטמא ובין הטהור וקבלו רבותינו ז\"ל דקאי אשחיטה שצריך האדם להבדיל ולעיין בעיון נמרץ שיהיו נשחט כהוגן וכמה כתובים נכתבו בזה שאסור לאכול בשר בהמה חיה ועוף בלא שחיטה אלא שאין מפורש בכתוב איזה היא השחיטה ההגונה וכשירה וע\"ז תניא רבי אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משרע\"ה על פה בהלכות שחיטה ויתבאר בע\"ה הכל בסימנים שלפנינו:",
                "אדם מישראל הבא למלאות ידו לעסוק בשחיטה כה משפטו תחלה ילמוד כל הלכות שחיטה ואחר שיהיה בקי בהלכותיה מ\"מ לא ישחוט בינו לבין עצמו שמא יתעלף והוא ענין הסרת הרגשה מחמת מורך לב בראותו דם ויפסיד השחיטה בלי הרגשה רק ישחוט בפני חכם כמה פעמים עד שיתחזק לפניו בתלתא זימני רצופים שהוא אומן יד ואינו מתעלף:",
                "שחט אחד בינו לב\"ע ואין מכירין אותו אם הוא מומחה פי' יודע ההלכות ואם מוחזק שאינו מתעלף שחיטתו כשירה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דלא חציפי לשחוט באינן יודעין ומוחזקין ודוקא בששחט והלך לו דא\"א לבדקו סמכינן ארובא אבל איתא כאן א\"נ אפשר למרדף אבתריה למצאו בקל לא סמכינן ארובא כיון דאפשר לברר וצריך לבודקו אם יודע הלכות שחיטה ומ\"מ א\"צ לשואלו על העילוף דהיינו שישים לב אם ברי לו שלא נתעלף דאיכא תרי רובא חדא דרוב ב\"א אין שוחטין אא\"כ הוחזקו בפני חכם כמ\"ש בסעיף שקודם זה ותו דרוב ב\"א אינם מתעלפים ומ\"מ אפי' ליתיה קמן אם אפשר יבדוק בסימנין אם נשחטו כהוגן דכל מה דאפשר לברר מבררינן:",
                "אפי' לכתחלה יכולין למסור לכל אדם שאין מכירין אותו לשחוט על סמך שיבדקנו אחר שחיטה אם יודע דליכא למיחש שמא ילך לו השוחט בלא בדיקה ויאכלו משחיטתו מה בכך מותרים הם לאכול כדלעיל <small>(ס\"ג)</small> ויראה לי דאם יודעים שא\"א לבודקו כגון שאין שם מי שיודע לבדקו אין ליתן לו לכתחלה לשחוט דלא הקילו חז\"ל לסמוך ארוב מצויין כ\"א בדיעבד שכבר נשחט ולצורך גדול יש להתיר אף לכתחילה דכיון דא\"א הוי כדיעבד:",
                "מטעם שנתבאר דהאי רוב מצויין כו' לא סמכינן עליה כ\"א בדיעבד בדא\"א לברר ולא כ\"ע דיני גמירי שיוכלו לבדוק השוחט ואינן חוששין ואוכלין לכתחלה מכל אשר ימצאו ועי\"ז גם השוחטים לא חיישי להיות בקיאים כראוי דלא מירתתו מטעם דלא שכיח שיבדקוהו וכדי להרים מכשול זה מקרב ישראל הנהיגו החכמים הקדמונים באלו הארצות <small>(בתקנות סוף תשובת מהר\"ם ב\"ב)</small> ותקנו ע\"ז שאין לשום אדם לשחוט בינו לב\"ע או לבדוק הריאה אפי' הוא בקי בכל הלכות שחיטה ובדיקה כ\"א אחר נטילת רשות מחכם שבדקו ועמד על תבונתו ועפ\"ז נמשך קולא לאידך גיסא שהבא לשחוט אע\"פ שאין מכירין אותו נהגו שלא לבודקו לא בתחלה ולא בסוף ולא לבדוק בסימנים דלא שכיח כלל שיהא חצוף כולי האי לשחוט בלא נטילת רשות:",
                "ונבאר כאן הנהגות החכם עם הבא ליטול רשות על השחיטה ראשית חכמה יחקור עליו אם דרכיו מתוקנים ויראת ה' על פניו וגם צריך שיהיה יודע ספר דהיינו לקרות מעצמו ולהבין בקצת גמ' עם פירש\"י ז\"ל שאז יש לו לב מבין להזהר ואח\"כ יבדוק אותו אם יודע ה' הלכות שחיטה שיבוארו אי\"ה <small>(בסי' כ\"ג וכ\"ד)</small> ודיני בדיקת הסכין ושאר הלכות השכיחים וקצת דלא שכיחי ואח\"כ יבחננו החכם בבדיקת הסכין אם יש לו הרגשה טובה ודיעה מיושבת כי הרבה צריך ישוב הדעת לזה כמ\"ש לקמן בע\"ה ואח\"כ ישחוט לפני החכם ג' שחיטות כשירות ואם יטרוף א' מהם צריך לשחוט אח\"כ ג' אחרות בכשרות כדי שיתחזק ברצופים שהוא אומן יד שאינו מתעלף. נהגו שאותן ג' יהיו תרנגולים וא' מהם תרנגול מפני שהשחיטה קשה בו מחשש שמוטה ואז יתן לו רשות לשחוט ולא סגי נטילת רשות הנזכר אפי' משוחט מומחה כ\"א מחכם מורה הוראה שיודע לנסות בחידות ונהגו בכמה מקומות שנוטל כתב מהחכם על זה ובאותן מקומות אם אין לו כתב רעי חזקתו וצריך בדיקה אחריו (ועיין סעיף ל\"א):",
                "השוחט ובודק ראוי שלא ישתכר בשום זמן ויחזור על למודו תמיד בכדי שלא יבא לידי שכחה לפי מה שהוא אדם <small>(בית הלל)</small> וראוי שיחזור פ\"א כל ל' יום ונוהגין לכתוב כן בקבלה שלהם וכל שאינו נוהג במדות הראויות לשוחט הרי הוא מאכיל נבילות וטריפות לישראל ושגגתו עולה זדון וענשו מפורש <small>(ספר גלגולים מהאר\"י ז\"ל)</small> שמגולגל בכלב וחטא הרבים תלוי בו ואין מספיקין בידו לעשות תשובה וראוי לחכמי כל עיר לחקור תמיד על השוחטים והבודקים אע\"פ שנטלו קבלה אם מחזיקים בתומתם ותלמודם סדורה בידם ויראה סכיניהם ואם ימצא החכם שהשוחט יצא מזה הגדר יסיר אדרתו מעליו ויאסור שחיטתו עד כי ישוב ורפא לו:",
                "על של עתה באתי לעורר לבות החרידים אל ה' כי ראינו כמעט חזר הדבר ליושנו בפרוץ הדבר אם מפאת נותני הקבלה שיבא א' מן הנוה מאחרי הצאן ואינו יודע שום ספר רק שמכוין בשאלות השחיטות אף לא כולם ושוחט שלשה עופות ולפעמים אף אם מקלקל אחד מהן שוחט אחרת במקומה והרב נכנס עמו לפנים משורת הדין ונותן לו קבלה ואם מפאת המקבלים כי יש שאינם חוזרים תמיד להיות בקיאים גם ממהרים לשחוט בלי בדיקת הסכין יפה יפה ואין דורש ומבקש להשגיח עליהם הביטו נא וראו מ\"ש רש\"ל ז\"ל <small>(יש\"ש חולין)</small> שפעם א' בא לפניו שוחט דמתא וסכינו בידו ולקח רש\"ל ז\"ל הסבין ושאל אותו אם הוא בדוק וחשיב בדוק הוא ובדק רש\"ל ומצא בה חגירת צפורן והגיד להשוחט חזר השוחט ולקח הסכין מידו ובדקו כהרגלו במהירות ושחט ואמר שאין בו כלום שוב לקח הרב רש\"ל הסכין ומצא בו הפגימה כמקודם והי' שם זקן א' ג\"כ ובעל הוראה ולקח הסכין ובדקו ומצא שאמת הוא כדברי רש\"ל וכן שמעתי כמעשה זה אירע כמה פעמים והנה בקל יוכל לפגוע באיסור חמור ומבואר בזוהר שמטמא נפשו ואין לו חלק בקדושה לכן נ\"ל שכל אשר נגע יראת ה' בלבבו לא יאכל בשר כ\"א בא' מג' פנים או שבקי בשוחט ההוא ונתברר לו שיש בו כל המדות שנתבארו למעלה או שהוא בעיר שיודע שראשיה יראים ושלמים ומדקדקין במצות שבודאי לא הקימו הבלתי ראוי או שעכ\"פ יבדוק הסכין של אותו שוחט ששחט בשר זה בעצמו טרם יאכל גם ישאל לבני מתא אם אינו רגיל בשכרות או שאר רוע מעללים:",
                "מ\"ש <small>(בסעיף ג' ד')</small> שבודקין אותו אם יודע הל\"ש היינו שבודקין אותו עיקרי ההלכות וגם קצת פרטים <small>(כמ\"ש ס\"ו)</small> ואם יודע חזקה שיודע כל ה\"ש ואפי' אם אומר באיזו מן הפרטים דבר זה הייתי מסתפק מ\"מ מקרי שפיר יודע דאע\"פ שלא למד פרט זה או שכחו ולא תיפוק מיניה חורבא דאם יארע לו דבר זה יחמיר מספיק' עד שיאמר על האסור מותר ומ\"מ צריך שידע ששהיות מצטרפות שזה דבר הרגיל אמנם במדינות אלו כשמנסין אותו ליתן לו קבלה מאחר שכל סדר השחיטות והבדיקות סדורים לפניו כשאומר איני יודע על דבר המפורש שם וה\"ה על המותר אסור הא חזינן שאין לימודו עולה יפה ונ\"ל דאין ליתן לו קבלה עד שיהא בקי בלי גמגום וגדולה מזו כ' בס' ב\"ה בא' שלא ידע סי' על אורך הסכין והיה שוחט בעיר גדולה והעבירוהו ל' יום:",
                "ראיתי רבים יחכמו מתוך שחיטות ובדיקות מהרי\"ו ז\"ל והגהותיו ואינם משגיחים ללמוד דברי האחרונים כלל וידוע שחדשו כמה דברים סותרים ובונים ומפיהם אנו חיים לכן נ\"ל דאין ליתן קבלה עד שילמוד הקיצורים החדשים שהובא בהם דברי רבותינו האחרונים ז\"ל:",
                "<small>(ש\"ך בשם רש\"ל)</small> מי שנטל קבלה ע\"י ששחט ג' תרנגולים אעפ\"י שבקי בתרנגולים מ\"מ לא ישחוט לכתחילה עופות הקטנים דהיינו צפורים ותורים ובני יונה עד שיהיה שוחט מובהק מזמן רב כי קשה בהם השחיטה ואפילו המובהק לא ישחוט כ\"א אצל עוף אחר או שני צפורים מחשש ברכה לבטלה דשכיח להתנבל:",
                "יש ללמוד זכות מאי דנהיגי שרב יש לו שכר קצוב מאותו שנוטל ממנו קבלה וגם התרנגולים הם שלו ולא חיישינן לחשדא שיאמרו בשביל הנאתו נתן לו קבלה דאינו נחשד בשביל הנאה מועטת להכשיל רבים לעולם וגם את עצמו שהרי אפשר שגם הרב יאכל משחיטתו שישחוט אח\"כ רק יזהר שלא להעלות בדמים דדמי לגזל כיון שלא יתן לו קבלה בלא\"ה הרי הוא מוכרח ליתן לו ותו דמוכח מילתא דחשדא:",
                "מעיקר הדין נשים כאנשים לענין שחיטה אבל כבר נהגו במדינות אלו שאין הנשים שוחטים בין לצורך עצמן בין לצורך אחרים אפי' מומחות ומוחזקות ואין לשום חכם ליתן להם קבלה כלל ומהראוי לנהוג כן כי דרך נשים להיות מורך בלבבם וחיישינן שתתעלף ותתלה לומר ששחטם כראוי מחמת קלות דעתן ואין לה לשחוט כ\"א ע\"י שיבדוק לה אחר הסכין ויעמוד אצלה מתחילה ועד סוף ואם אירע ששחטה בינה לבין עצמה במקום ששוחטין בלא קבלה צריכה בדיקה אם היא מומחה ואומרת ברי לי שלא נתעלפתי ואז שחיטתה כשרה אבל אי ליתה קמן שחיטתה פסולה כיון דאיכא ריעותא לפנינו ששינתה מן המנהג לא סמכינן ארוב מצויין ובאותן מקומות שהמנהג שהנשים שוחטות אין לסתור מנהגם ושם דינן כאנשים ואין חילוק ביניהם לענין רוב מצויין כו' <small>(פר\"ח)</small> רק שאין להמנותן לשחוט לצורך הציבור שמא תקלקל מחמת ריבוי הנשחטים תכופים:",
                "עבד כנעני שמל וטבל מרצונו הרי הוא שוחט לכתחל' בינו לב\"ע דכיון דאסור הוא לאכול נבילות קרינן ביה וזבחת ואכלת ודינו כישראל לענין רוב מצויין כו' בד\"א שמכירין בו שהוא מוחזק בכשרות וירא ה' אבל סתם עבדים אף על פי שהוא מומחה אין אוכלין ממה ששחט בינו לבין עצמו דסתמייהו אין נזהרים מאסורין ולית בהם הימנותא:",
                "שוחט שנטל קבלה ולאח\"ז בדקוהו ונמצא שאינו יודע הלכות שחיטה אין אומרים אוקמיה אחזקתו ועד השתא ידע ועכשיו שכח הכל דדרך השכחה שגוברת על האדם לאט לאט ובוודאי יש זמן למפרע שהתחיל לשכוח קצת ומאז הלך וחסר עד שעתה אינו יודע הרבה ולכן נ\"ל דאתרע חזקתו ויש לאסור למפרע כל מה ששחט בזמן ההוא לפי אומדן דעת המורה שראוי להיות שאז התחילה שכחתו ושיעור זמן זה הוא לפי ענין האיש וחסרון ידיעתו עתה ויחמיר בשיעורו כי דאורייתא היא וגם הכלים של אותו זמן צריכים הכשר אבל מה ששחט קודם לזמן ההוא יש להתיר מכח ספק ספיקא ספק שכח או ספק ידע ואת\"ל שכח שמא לא בא לידו אותן הדינים שאינו יודע ומעשה בא לידי ולפי חסרון ידיעתו אסרתי שנה למפרע ודוקא שיודע עתה עכ\"פ ענין וסדר השחיטה איך לעשות לכתחלה ובדיקת הסכין רק שאם אירע לו שלא עשה כהוגן אינו יודע איזה טריפה ואיזה כשר ואומר מותר על האסור אבל מי שאינו יודע עיקרי עניני השחיטה ובדיקת הסכין אין בו כ\"א ספק א' ספק ידע או לא אבל א\"ל את\"ל לא ידע בדיקת הסכין שמא מ\"מ בדקו יפה או אתרמי ליה סכין בדוק דז\"א דמסתמא בפגומה שחוט וכן מי שאינו יודע שאסור לשהות או שצריכין רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה וכל כדומה לזה זה ודאי עשוי לקלקל ויש לאסור למפרע עד זמן מה סמוך להקבלה ממש בכדי שוודאי לא שכח בזמן מועט כזה:",
                "בד\"א שיודעים בו שנטל קבלה דאז ודאי ידע ושכח אבל אם אין יודעים בו שנטל קבלה ולא נבדק בשום פעם ועתה בדקוהו ונמצא א\"י מטריפין למפרע כל מה ששחט מעולם וגם הכלים דאין לומר ס\"ס ספק לא ידע מעולם ספק ידע ועכשיו שכח דטפי מסתבר לומר שלא למד מעולם מלמד ושכח דחזקה על הלומד שחוזר על לימודו שישתמר בידו:",
                "אם יודע כל הלכות שחיטה רק בדין א' הוא שינה ואומר מותר על דאסור נראה לי דבין נטל קבלה בין לא נטל יש לאסור שחיטתו איזה ימים למפרע כדי להחמיר באיסורי דאורייתא ולהתיר מקודם זה משום ס\"ס הנזכר דאין סברא לומר אפי' בנטל קבלה עד עתה ידע וברגע זו שכח וגם בלא נטל קבלה אין אומרים מסתבר דמעולם לא ידע דכיון דיודע כל ההלכות עדיין בכלל רוב מצויין כו' וידע גם דין זה ועכשיו זמן מה שכחו והכלים שאינן בני יומן דאסורים מדרבנן אין לאסרן כלל:",
                "עוד נראה לע\"ד דאם בדקוהו ונמצא בקי בכל דיני שחיטות רק אינו בקי בבדיקות אין לאסור למפרע אם הוא הפסד מרובה אפילו מה שבדק תיכף לפני זה אפילו לא נטל קבלה דלא גרע מנאבדה הריאה שיתבאר בנ\"ד ולא אסרינן הבשר אא\"כ נודע שהיה בבהמה זו ריעות שמטרפים בספיקה וכיון שזה לא ידע לבדקה א\"כ טריפה מספק וכן כל הכלים למפרע אין לאסור אותן אא\"כ נתבאר שנתבשל באותו כלי מבהמה שהיה בו ריעותא כזאת ויתבאר זה <small>(בסעיף ד' טרפות)</small> איזה נקרא ריעותא שמטריפין בספק אם לא בדקיה ואם אין כאן ה\"מ דין הבודק שוה לדין השוחט ואם שחט ואח\"כ נמצא חשוד <small>(ע' סי' ב')</small>:",
                "מי שאינו יודע הלכות שחיטה אף על פי ששחט הרבה פעמים בפני מומחה שראה אותו מתחלה עד סוף ששחט שפיר ואח\"כ שחט בינו לב\"ע אותה שחיטה פסולה ואפי' אם גם באותה שחיטה ראה הבקי ששחט סי' א' שפיר ל\"א מדשחיטות הראשונות היו כהוגן וגם סי' א' היה כהוגן בוודאי סימן שלא ראה הבקי היה ג\"כ כהוגן דכיון דא\"י הלכות שחיטה אינו יודע ממה להזהר ושמא שהה או דרס והראשונות ששחט כהוגן כך איתרמי ליה כסומא בארובה ואפי' שאלו לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כהוגן ואפי' תיכף אח\"כ למד כל הלכות שחיטה ואומר ברי שלא קלקלתי בשהיה ודרסה וכן כולם אפ\"ה שחיטה זו פסולה דאמרינן כיון דלא ידע להזהר עביד ולאו אדעתיה:",
                "זה שאמרנו שמה ששחט בפני המומחה הרואה אותו מתחלה ועד סוף כשירה ה\"מ בדיעבד אבל לכתחלה אין מוסרין לא\"י אפי' בפני המומחה דחיישי' שמא יקלקל ולאו אדעתייהו דהמומחים והכי נהוג ואם אין יודעים אם יודע הלכות שחיטה מוסרין לו לכתחלה בפני מומחה אפילו במקומות שאין נוטלין קבלה. וכן יש להקל בו בדין המבואר בסעיף שאחר זה:",
                "מי שאינו יודע הלכות שחיטה לא ישחוט בינו לב\"ע אפי' כוונתו להשליך הבשר לכלבי' דהרואים יאמרו לאכילה הוא צריך ויאמרו שמותר לאינו מומחה לשחוט לאכילה וישחטו גם אחרים שאינן מומחים א\"נ אתו למיכל משחיטה זו שיטעו לומר שחיטה הגונה היא. וכיצד יעשה אם צריך לו לכלבים וכדומה אם אפשר לשוחטה בכשרות ע\"י בקי מה טוב די\"א דאין לעשות בטהורה בידים מעשה נבילות או טריפות היכא דאפשר להכשירה ואם לאו ינחרה או עוקר סימנים כדי שיהא נראה לכל שנבילה היא וזה עדיף טפי משישחטנה בסכין פגום או בשאר פסול שחיטה דלא נראה כל כך שהיא נבילה ולכתחילה היכא דאפשר בנחירה ועיקור אין לשחוט מי שאינו יודע הל\"ש אפי' להשליך לכלבים אפילו מומחין עע\"ג דשמא המומחין לא ישגיחו היטב כיון דשוחט שלא לאכילה ושמא אחר כך יבואו לאכול ובדיעבד נראה לי אפילו שחט לכלבים ומומחים ראו אותו ואמרו ששחט כהוגן מותר אפילו באכילה:",
                "לעיל <small>(סעיף ב)</small> נתבאר שאין לשחוט בינו לבין עצמו עד שיתחזק תלתא זימני בפני חכם אע\"פ שבקי בהלכות שחיטה אם שחט בינו לב\"ע קודם שהוחזק שואלין אותו אם אמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשירה דמתוך ששואלין אותו הוא נותן לב אם נתעלף או לא ואם אמר נתעלפתי <small>(כ\"מ בגמרא)</small> אבל לא שהיתי ולא קלקלתי שחיטתו אסורה דשמא לא הרגיש מתוך העילוף. ואי <small>(רמב\"ם וש\"פ)</small> ליתיה קמן למשיילי' שחיטתו כשירה דרוב ב\"א אין דרכם להתעלף:",
                "מי שהוא רגיל להתעלף לא ישחוט כלל אפי' עומדים ע\"ג מטעם שנתבאר <small>(בסעיף כ')</small> וגם יש להחמיר בו לכתחילה בכל החומרות שנתבארו לעיל <small>(סעיף כ\"א)</small> גבי מי שא\"י הלכות שחיטה. ובדיעבד אם אמר ברי לי שלא נתעלפתי בשחיטה זו כשירה ואי ליתיה כאן טריפה:",
                "במדינות אלו שאין שוחטין בלא קבלה אם עבר א' ושחט בלא קבלה אע\"פ שהוא מומחה ומוחזק שחיטתו אסורה דמסתמא דעת אבותינו שהתקינו ליטול קבלה היתה כך דאל\"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ואם יש לדונו כשוגג כגון שהוא ממדינה אחרת שלא ידע לתקנה מכשירין שחיטתו:",
                "מי שאבדו גדייו ותרנגוליו במקום שרוב ישר' מצויין ומצאן שחוטין שרי דתלינן שישראל עשה זאת בחשבו שנתייאשו הבעלים וכדומה ואחר כך נמלך להחזירם וכיון דתלינן בישראל מסתמא נשחט כהוגן דרוב מצויין כו' <small>(ד\"מ)</small> ומ\"מ יראה אם שחוטה כהוגן היכא דאפשר דלכתחילה מבררינן מאי דאפשר ובמקום רוב גוים אסור דגוים נמי שחטי <small>(ע' סי' ס\"ג)</small> ושם יתבאר בע\"ה אימתי אזלינן בתר רוב העיר או רוב השוק ואם יודע שנגנבו לו אזלינן בתר רוב גנבי העיר אם הם ישראלים שרי דאע\"ג דחשידי אגניבה לא חשידי אשחיטה ואם רוב גנבים גוים אסור:",
                "בד\"א דשרי לעיל ברוב ישראל או ברוב גנבי ישראל כשמצאה בבית או בשאר מקומות שאין דרך להשליך נבילות לשם כ\"א כשירות אבל מצאה באשפה ובשאר מקומות שמשליכין שם גם נבילות חיישינן לזה שנתנבלה ולפיכך הושלכה <small>(ט\"ז וש\"ך)</small> ובד\"א כשמכירים שהם שלו ע\"י סי' או טב\"ע גמור דאל\"כ אסור להאוסרין בשמ\"ה כאשר יתברר בע\"ה <small>(סי' ס\"ג ס\"ח)</small> ואפילו לדידן זימנין דאסרינן כמבואר שם <small>(סעיף י')</small>:",
                "נראה לע\"ד דבמקומות שממנין אנשים ידועים על השחיטה ולא שכיח מצויין אצל שחיטה יש לחקור אצל השוחטים שמא יתברר שלא נשחט על ידם ואם א\"א להתברר יש להחמיר בנגנב אפי' ברוב גנבי ישראל דיש לחוש שנתיירא לילך להשוחט שלא תגלה רעתו בקהל ולהתיר בנאבד והמחמיר גם בנאבד תע\"ב דכל עניינים אלו של תורה הם ובקל יוכל להכשל באיסור נבילות:",
                "חרש שאינו שומע ואינו מדבר בין מתולדתו <small>(ב\"ח וש\"ך)</small> בין פקח ונתחרש ושוטה דהיינו היוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו או לן בבית הקברות או מאבד מה שנותנים לו ודוקא שעשה א' מאלו דרך שטות דאל\"כ <small>(שם)</small> אפילו עשה כולן לא מחזיקי' ליה בשוטה. הרי אלו שחיטתן אסורה אפילו יודעים ה\"ש דסתם מעשיהם מקולקלים מחסרון דעתם <small>(שאלתות פ' בהעלותך וכמה פוסקים)</small> ואם מומחה עמד ע\"ג וראה מתחלה ועד סוף ששחטו כהוגן שחיטתן כשירה אפילו אינם יודעים ה\"ש ולא לאמן ידיהם רק אירע ששחטו יפה כסומא בארובה מ\"מ הרי ראה המומחה שכהוגן נשחטה ואע\"ג דכתיב וזבחת ודרשי' אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו אינהו נמי איתנהו בזביחה דהא מוזהרי' עליהם שלא להאכילם נבילות ולכתחלה אין מוסרין להם לשחוט אפי' בעומד ע\"ג וטעמא מבואר לעיל <small>(סעיף כ\"א)</small>:",
                "הני סימני שוטה <small>(ב\"י)</small> ל\"ד אלו אלא אפי' עשה דבר אחר דרך שיבוש וטירוף דעת לשוטה יחשב כ\"ז שלא סר ממנו דרך פקחות ולא נקטו חז\"ל להני סימנים כ\"א לדוגמא <small>(רמב\"ם הובא טח\"מ סי' ל\"ה)</small> דל\"ת דווקא ההולך ערום בשוק וזורק אבנים זהו שוטה קמ\"ל דאפילו לא נשתבש כ\"כ חזקתו שוטה. ובח\"מ <small>(סי' ל\"ה)</small> נתבאר דהפתאים ביותר מתולדתם או משתגעי' ביותר והנכפים בעת כפייתם כולם בכלל שוטים. וע\"ש כל הדינים לענין עדות וה\"ה לענין שחיטה וע\"ש סי' רל\"ח לענין עתים חלים ועתים שוטה וה\"ה כאן:",
                "ג' מדות בקטן אם אינו יודע לאמן ידיו לשחיטה אפי' יודע ה\"ש ואחרים עע\"ג שחיטתו פסולה דאינו בר זביחה דכתיב וזבחת ואכלת פי' מי שהוא בר זביחה אכול מזבחו ונ\"ל הטעם דל\"ד לחרש ושוטה שנתבאר לעיל <small>(סעיף כ\"ט)</small> דאפי' אינם יודעים לאמן ידיהם הוי בני זביחה דהתם מ\"מ כח גברא איכא משא\"כ בקטנים דליכא כח גברא ולא אומן בם בידיהם ואין מעשיהם כ\"א <small>(יש\"ש פ\"ק דחולין)</small> כמעשה קוף בעלמא. יודע לאמן ידו אע\"פ שאינו בקי בה\"ש לכתחלה לא ישחוט אפי' בעע\"ג שמא יקלקל ולאו אדעתיה דהעומד ובדיעבד שחיטתו כשירה בעע\"ג מתחלה ועד סוף דבר זביחה הוא כדלעיל <small>(סעיף כ\"ט)</small> ובינו לב\"ע שחיטתו פסולה. יודע לאמן ידיו ובקי בה\"ש שוחט לכתחלה בעע\"ג ובלא עע\"ג אפי' בדיעבד שחיטתו פסולה דכיון דעדיין קטן הוא אין רוב מעשיו מתוקנים. ותו דאין עדות לקטן לא מהימנינן ליה על השחיטה ובמקום שאין צורך גדול לא ישחוט לכתחלה אפילו קטן מומחה ויודע לאמן אפילו בגדול עע\"ג ומקרי קטן עד בן י\"ג שנים ויום א' ונ\"ל דבמקומות שהנשים שוחטות דין קטנה פחותה מי\"ב שנה ויום א' כדין קטן וראוי שלא ליתן קבלה לפחות מבן ח\"י שנים שאז גברא בר דעת הוא ויודע להזהר אא\"כ רואין בו שהוא קטן נראה כגדול בתורה וחרד ביראת ה' שאז יש להקל בו:",
                "חרש ושוטה וקטן היודע לאמן ידיו לא ישחטו בינו לבין עצמו אפי' אם רוצים להאכיל לכלבים וטעמא לעיל סעיף כ\"ב והיכא דאפשר לא ישחוט אפי' בעע\"ג ולכלבים אמנם אם הקטן יודע לאמן ידיו ובקי בה\"ש אין להחמיר בכה\"ג ובעע\"ג:",
                "חרש המדבר ואינו שומע לא ישחוט מפני שאינו יכול להשמיע הברכה לאזניו ואם שחט אפי' בינו לב\"ע שחיטתו כשרה דבדיעבד אין הברכה מעכבת והשומע ואינו מדבר ה\"ז שוחט לכתחלה אם אחר שוחט ג\"כ ומברך <small>(ב\"ח)</small> ומכוין להוציא את זה האלם והוא מכוין לצאת:",
                "בד\"א שמכשירים מה ששחטו האינו שומע והאלם בינן לב\"ע דווקא שיודעים ומכירים אותם שהם בדעת שלימה ונכונה כי לפעמים חולי האלמות או החרשות גורם להם טירוף הדעת <small>(וע' בא\"ע סי' קכ\"א)</small> ואם לא עמדנו על דעתן אסורה שחיטתן ואם אין יודעים אם הם מומחין אין מוסרים לאלם לכתחלה לשחוט על סמך שיבדקנו אח\"כ כי הבדיקה קשה בו ע\"י כתיבה או רמיזה ובדיעבד בין באינו שומע בין באלם אם נודע שבקיאין בטוב האולם ככל שאר בני אדם אמרינן בהו נמי רוב מצויין כו' היכא דליתנייהו קמן למיבדקינהו:",
                "זה שכתבנו <small>(סעיף ל\"ג)</small> שאחר מברך ומוציא האלם דוקא שהאחר ג\"כ שוחט כמ\"ש שם אבל מי שאינו שוחט אינו יכול לברך להוציא <small>(כ\"מ בב\"י א\"ח סי' רי\"ג ומ\"א שם)</small> ואפילו עבר וברך לא ישחוט האלם על פי ברכתו ואף על גב דקיימא לן בכל ברכות המצות הבקי מוציא את שאינו בקי משום דהבקי <small>(גמ' ר\"ה ס\"פ ראוהו)</small> שייך במצוה וברכה של האינו בקי דכל ישראל ערבים זה בזה ברכה זו שאני דהאלם גופי' אינו חייב בה לא לשחוט ולא ליברך ודמיא לברכת המוציא שאינו מוציא את האינו בקי אא\"כ אוכל עמו ונלענ\"ד אם אחד שוחט בהמה והאלם רוצה לשחוט עוף יברך שוחט השור ברכת השחיטה להוציא האלם ואחר השחיטה יברך הוא או אחר ברכת הכיסוי ויכסה האלם כיון דבשעת ברכה האלם חייב בה דמיא לברכת המזון שהבקי מוציא את שאינו בקי:",
                "כבר פשט המנהג ששולחין עופות ע\"י קטנים וקטנות לשוחט לשחוט ואין למחות בידיהם שיש להם על מה שיסמכו ואף על גב דנתבאר לעיל <small>(סעיף ל\"א)</small> דאין מאמינין קטן על השחיטה הכא שאני דמירתת לשקר במילתא דעבידא לאגלויי ומ\"מ דוקא בקטן בר דעת שיודע להזהר ואינו מוחזק ברוע מעללים ולקמן סי' קי\"ח יתבאר בע\"ה באיזה אופן מותר לשלוח ע\"י גוי:",
                "שיכור שהגיע לשכרותו של לוט דהיינו <small>(ש\"ע ח\"מ סי' רל\"ה)</small> שעושה ואינו יודע מה הוא עושה ה\"ה כשוטה שנתבאר דינו לעיל סעיף כ\"ט ואם לא הגיע לשכרותו של לוט לא ישחוט לכתחלה מפני שרגיל לעשות דרסה ע\"י שידיו כבדים ויש להסתפק אם אחר עע\"ג אם ישחוט לכתחלה ונ\"ל להקל בשעת הדחק ובדיעבד שחיטתו כשירה אפילו בינו לבין עצמו <small>(בה\"י)</small> ובלבד שהתבוננו בו היטב קודם שחיטה וברי שלא הגיע לשכרותו כו' אבל אם הדבר ספק שחיטתו אסור' בדיעבד <small>(שם)</small> ואם רגיל להשתכר אע\"פ שאינו מגיע כו' יש להעבירו עד שיקבל עליו בחרמות ועונשים שלא ישתכר דמי יחקור תמיד עליו וכ\"ש שהוא בעצמו א\"א לו להתבונן תמיד מתי ישחוט ומתי לא ישחוט. זקן מופלג לא ישחוט שידיו כבדים ועיניו קמו והכל לפי מה שהוא אדם:",
                "סומא מב' עיניו אע\"פ שהוא מומחה לא ישחוט לכתחלה שמא לא ישחוט יפה ובדיעבד בודקין בסימנים ואם נשחטו כהוגן שחיטתו כשירה ואי לא בדקו אסורה ואם אחר עע\"ג יש לו לשחוט בשעת הדחק אפי' לכתחלה. עוד נ\"ל בהפסד מרובה אם בדק הסומא בעצמו במשמוש היד ל\"מ אם הרגיש במשמושו שנשחטו כל הסימנים אלא אפי' רק רובן כשירה ובלבד שירגיש היטב שיש רוב גמור אין לסמוך בזה כ\"א אמובהק בדעת ויראת ה'. ואם שהו בין שחיטה לבדיקה יתבאר לקמן סימן כ\"ה בע\"ה ועיין ר\"ס י\"א:",
                "ערום לא ישחוט מפני שאסור לברך דכתיב <small>(שבת דף ק\"נ)</small> ולא יראה בך ערות דבר פי' כשאתה מדבר בקדושה לא תהא בגילוי ערוה ואפילו אם אחר מברך בהפיכת פנים ומכוין להוציא את הערום לא מהני דהא דיוצאין בברכת חבירו הוא משום דשומע כעונה ולערום אסור לכוון שתהיה שמיעתו כדיבור שאסור לדבר. ול\"ד ערום אלא אפי' <small>(א\"ח סי' ר\"ו)</small> אינו חגור שאין הפסק בין לבו לערוה אסור ויש ליזהר אפילו אם הולך במכנסים תחת כתנתו. גם היכא דאפשר לא סגי אם הוא מכוסה ממתניו ולמטה ולמעלה הוא ערום כ\"א יכסה כל גופו עד צוואר יגיע מפני כבוד הברכה ובדיעבד שחיטת ערום כשירה דהברכה אינה מעכבת <small>(ד\"ע ופשוט הוא)</small> וה\"ה בכל ענין שאסור לברך כמבואר בא\"ח הלכות ק\"ש ותפלה וסימן ר\"ו אסור לשחוט לכתחלה וכשירה בדיעבד:",
                "שחט בהמה לגוי וכשבא ישראל לקנותה אמר לו אל תקנה כי לא שחטתיה והכחישוהו שנים ואמרו בפנינו שחטת אותה לעדים שומעין ומותרת היא <small>(ט\"ז מרשב\"א)</small> ואפילו לא ראו העדים ששחט כהוגן ויש לו מיגו דאי בעי אמר נתקלקלה השחיטה ע\"י שהיה וכדומה כיון שמה שאומר לא שחטתי הוא מוכחש מעדים מיגו במקום עדים לא אמרי' מ\"מ לאותו השוחט אסורה דלגבי נפשיה נאמן כל אדם יותר מק' ערים לומר דבר זה אסור הוא ועדים אלו אם צריכים שיהיו כשרים ושיעידו בפני ב\"ד יתבאר בע\"ה בסימן קכ\"ז וע\"ש עוד מדינים אלו. והא דשרי דוקא כשאומר לא שחטתי לא יפה ולא מקולקל או שאמרו לו שמא טריפה שחטתי' ואומר לא כי לא שחטתי' כלל וכיוצא בזה באופן שא\"א לתרץ דבריו אבל באומר סתם לא שחטתי' יש לתרץ דבריו דשחיט' מקולקלת לא נשחטה קרי לה ואינו מוכחש מעדים ואסורה ונ\"ל אפי' אומר מעיקרא לא שחטתי כלל אפשר דבריו לשחיטה מקולקלת לא שחיטה כלל קרי לה אא\"כ שאלו לו כנ\"ל וחשיב כנ\"ל דמשמע שמשיב שלא שחטה מקולקלת עוד נ\"ל דאם יש לתלו' שאומר כן כדי שלא יקפידו הבעלים על קלקולו וכיוצא בזה יש לחוש ולאסור:",
                "טבח שעשה סימן בראש הכבש השחוט שיהא נראה שהוא טריפה וגם אמר שהוא טריפה ואח\"כ אמר שכשר היה ושלא אמר כן אלא שלא יקחו אותו אחרים וישאר לו ליקח ממנו כשר כיון שנתן אמתלא לדבריו נאמן. ונ\"ל דה\"ה באומר טעיתי בדין זה בדבר הראוי לטעות בו עוד נ\"ל דדוקא שבשעה שהחזיקה בטריפה היה מקום אמתלא כגון שיש דוחק בבשר ולשוחט צריך לו בשר או שהבהמה של גוי והשוחט אינו מפוייס עמו או מחמת נתינה וכדומה באופן שלא הוחזקה בהמה זו בעיני השומעים ורואה הסימן לטריפה וודאית בלי פקפוק אף על גב דמכל מקום אסורה היא כ\"ז שלא חזר בו השוחט מכל מקום עדיין רשות בידו להחזיקה בכשירה באמירת אמתלא אבל אם בשעת אמירתו ומעשה שלו לא נשאר שום ספק בלב השומעים והוחזקה בעיני כל לטריפה ודאית לאו כל כמיניה דהשוחט דכל מידי דאתחזק באסורא א\"א להוציאה מחזקה אלא בראיה ברורה ואפילו בלא עשיית מעשה רק באמירה שאמר טריפה היא ולא היה מקום אמתלא והוחזקה בטריפה וודאית בהוחלט חוכך אני להחמיר שלא להאמינו אחר כך להכשירו באמתלא ויש להחמיר בשל תורה:",
                "שוחט שהעיד עליו ע\"א ששחיטת בהמה זו היתה שלא כהוגן והשוחט מכחישו אמרי' אוקי חד לגבי חד ובהמה בחיה בחזקת איסור עומדת ולכן אסורה בהמה זו ולענין השוחט להבא וכן אם העד מותר לאכול משחיטתו להבא יתבאר בע\"ה סימן ב' סעי' כ'. דין הטילו הקהל חרם שלא לשחוט כ\"א הממונה מהקהל ושחט אחר יתבאר בס\"ד סימן ב' כי שם מקומו:"
            ],
            [
                "<b>אם שחיטת נכרי וממר נבילה</b><br>שחיטת נכרי נבילה <small>(ב\"ח וש\"ך)</small> דאורייתא אפילו הוא קטן אפילו אינו עע\"ז כגון גר תושב או מאומות שאינם עע\"ז או גר שמל ולא טבל כראוי ואפילו בדק לו ישרא' כשר הסכין ועמד עע\"ג וראה ששחט יפה שנאמ' <small>(תוס' ורא\"ש פ\"ק דחולין )</small> וזבחת ואכלת כל שישנו במצו' וזבחת ח\"ל זביחתו זביחה וכל שאין בוזבחת אין זביחתו רק כנהרגה ונבילה היא ומ\"מ מותרת בהנאה אפילו שחיטת נכרי העע\"ז דלא אמרינן סתם מחשבת נכרי לעבודת כו\"ם וה\"ל תקרובת ע\"ז דאסורה בהנאה כמ\"ש אי\"ה סימן ד' אבל שחיטת מין דהיינו כומר לעבודת כוכבים ומזלות הואיל ואדוק בה יש להחמיר ולאסור סתם שחיטתו בהנאה אפילו עורה ומ\"מ נ\"ל דבדיעבד היכא דאתא ליד ישראל יש להקל בהנאה במקום הפסד בסתם שחיטתו ששחט לשולחנו ולא שמעינן דחשיב לע\"ז דאינם אדוקים כ\"כ כלו' בזמן התלמוד בזה\"ז אפי' הכומרים שנאמר סתם שחיטתן לעבודת כו\"ם ודווקא אם שחט הכומר אבל <small>(כ\"מ מתו' ע\"ז דף ל\"ב)</small> הרגה מותרת בהנאה דאין דרכן לע\"ז אלא דרך שחיטה. עוד נ\"ל דבמקומות שדרכן לנחור ולהרוג למאכלן וראינו דשחטה הכומר. א\"כ מוכחא מילתא דלע\"ז קעביד ובכה\"ג יש לאסור בהנאה:",
                "ממר אוכל נבילות לתיאבון פי' שהעידו עליו עדים שאכל נבלה במזיד אפילו פעם א' <small>(ועיין לקמן סעיף י\"ד)</small> לא מיבעיא היכא דראוהו מהדר אכשרה ולא מצא ואכל נבלה פשיטא דזהו לתיאבון מקרי אלא אפילו ראוהו אוכל נבילה סתמא במזיד מ\"מ נ\"ל דתלינן דלתיאבון עשה שלא מצא כשירה ותאב היה לאכול בשר א\"נ <small>(רש\"י פ' ז\"ב)</small> מדשכיחא בזול יותר מדהתירא וחס על ממונו ואכל נבילה וכיון דאלו הוה שכיח ליה חיתרא כמו איסורא תלינן דלא הוה שביק היתרא ואכל איסורא עדיין ה\"ל בר זביחה אלא דאין מאמיני' לו בבדיקת הסכין הואיל וקילא ליה איסור נבילות שעובר עליו להנאתו ה\"נ אי משכח שהסכין פגום לא טרח כולי האי לתקנ' או להדר אחר סכין יפה ושחט בפגומה. לכן ישראל בודק סכין ונותן לו לשחוט אפי' בינו לבין עצמו <small>(רשב\"א בתה\"א)</small> אפילו כמה בהמות אחר בדיקה אחת ומותר לאכול משחיטתו דכיון שבידו לשחוט יפה לא שביק היתרא ואכיל איסורא <small>(תוס' ריש חולין)</small> ואפילו הוא לא יאכל מבהמה זו לא יעבור אלפני עור וגו' חנם <small>(רשב\"א)</small> ולא חיישינן נמי שמא תתקלקל השחיטה ממילא והוא יעלים כדי לאכול בשר דלא חיישינן לקלקול שחיטה במומחה וסכין בדוק חרוב שחיטות עשיות כהוגן.",
                "ודוקא כשיודעים בו שיודע ח\"ש ולא מהני מה דקי\"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דבשביל תאוותו שוחט בדלא גמיר ונלע\"ד דאפילו כתב קבלה שנותנים האידנא לא מהני דלא טרח לחזור על לימודו:",
                "לא בדק סכינו תחלה בודקו אחר שחיטתו <small>(ועיין לקמן סעיף ז')</small> ואם נמצאת יפה שחיטתו כשירה וכן אם לא נבדק תחלה אם הוא מומחה יבדקנו אחר השחיטה <small>(ש\"ך)</small> אבל אי אזל ליה ולא נבדק אם הוא מומחה או שנאבד הסכין ולא נבדק שחיטתו אסורה. ולכן אין ליתן לו לכתחלה לשחוט בלא בדיקת הסכין אפילו עע\"ג או בלי שיודע שהוא מומחה על סמך שיבדוק אחר השחיטה דחיישינן שמא ישכח מלבדוק ויאכל איסורא <small>(הר\"ן)</small> ועוד שמא יראה הרואה שמסר לו לשחוט בלא בדיקת הסכין ולא יסיק אדעתיה שרוצח לבודקו אחר כך ויבואו ליתן לו לשחוט בלא בדיקת סכין כלל ומטעם זה כשבודק סכין ונותן לו יעשה הדבר בפרסום כל מה דאפשר כדי שיבינו רבים דלא מהימן ליה אבדיקה זו. ונ\"ל דהיכא דבידו קבלה ושכח לבודקו קודם השחיטה ואחר השחיטה ליתי' קמן למיבדקי' יש להקל במקום הפסד דעיקרי ההלכות אינם עשוי' להשתכח וסירכי' נקט ואתי:",
                "לכתחלה יש לבדוק הסכין גם אחר שחיטתו וכן הסימנים כי שמא לא טרח לבדוק וסמך עצמו אחזקת הסכין וארוב שחיטות ואנן לא סמכינן בהני תרי מילי כמבואר כ\"א במקומו אי\"ה ובדיעבד בדליתיה לסכין או נחתך הראש בלא בדיקה כשר דבסכין קי\"ל דמוקמי' לה בדיעבד אחזקה ובסימנים אמרינן מסתמא בדקם ואם מצאן שלא נשחטו רובן ממהר הוא לגמור קודם שיעור שהייה דלא תהיה נבילה דאורייתא דאף על גב דלדידן לית לן שיעורא בשהיי' ואסורא במשהו מ\"מ היינו מדרבנן ואע\"ג דבעוף איכא מ\"ד דשיעור שהייתו מועטת מאד כמ\"ש אי\"ה סימן כ\"ג מ\"מ על הרוב הוא שוחט הקנה תחלה וממ\"נ אם רואה שהוא רוב כשר ואם עדיין לא שחט רוב הקנה אין שהייה פוסלת בו מדאורייתא לרוב הפוסקים כמבואר סי' הנזכר כנ\"ל טעמא:",
                "אם יודעים שא\"א שיבואו הסכין והסימנים לפנינו אחר שחיטה אין ליתן לו לשחוט אפי' אחר בדיקת הסכין תחלה דע\"כ לא מקילינן וסמכינן ארובא בבדיקת סכין וסי' אחר שחיטה כ\"א בדיעבד אבל ליתן לו לכתחלה לא אם לא במקום צורך גדול ואי אפשר בענין אחר דאז הוה כדיעבד כמ\"ש סימן א' ס\"ד:",
                "ממר לנבילות לתיאבון שלא בדקו לו סכין אפי' נשבע ששחט ביפה אינו נאמן שלאותו דבר חשוד הוא על השבועה שהרי מושבע ועומד מהר סיני:",
                "<small>(פר\"ח בשם חה\"ר)</small> זה שכתבנו בסעיף ד' שבודק סכינו אחריו דווקא כשמצאו בגמר השחיטה או שב' וג' שחיטות לפניו וסכינו בידו ושוחט והולך דבכה\"ג אמרינן מסתמא בהאי סכין שחט הכל אבל אם בא בקצת זמן אחר שחיטתו לא מהני בדיקת הסכין דשמא באחרת שחט וזו אתרמי ליה אחר השחיטה או שלא היתה ידוע לו בשעת שחיטה ובכה\"ג בעי' שיעיד מי שנאמן באסורים שבסכין זה שחט:",
                "בא תיכף אחר גמר שחיטת ממר זה שלא בדקו סכינו תחלה ומצא לפניו ב' סכינים <small>(ש\"ך ופר\"ח ע\"פ בד\"ה)</small> בגוונא דבוודאי היו שניהם ידועים לו בשעת שחיטה ואחד יפה ואחד אינו יפה ואמר ביפה שחטתי נ\"ל דעדיין חיישינן שמא היה בעיניו שניהם מוחזקות ליפה או לאינו יפה ולא בדק להו כלל והשתא שאומר ביפה שחטתי לאשתמוטי קאמר עד שיאמר בזה היפה שחטתי כיון דיודע איזה היפה מסתמא ידע מעיקרא וביפה שחט:",
                "נמצא ביד ממר זה בשר שדרך לקנותו במקולין ואמר כשירה קניתי ויש בעיר מקולי ישראל המצויים למכור כשרות בזול כמו טרפות ובאותו היום ג\"כ היה כן אמרינן מסתמא כשרה קנה <small>(כ\"מ בתה\"א)</small> אף ע\"ג דמקולים כשרות דחוקה קצת יותר ממקולי טרפות לא חשדינן ליה בשביל טירחא למשבק היתרא <small>(פרי')</small> ובדיעבד אפי' הלך מכאן ולא שאלנו את פיו מאין קנה כשירה <small>(ד\"ע)</small> אבל אם אין זה דבר מצוי אע\"פ שאותו היום היו כשרות בזול כמו הטרפות חיישינן דאיהו סמך ארוב פעמים והלך כפעם בפעם אצל הטרפות ואפילו אמירתו לא מהני ואם נמצא בידו עוף שחוט או בהמה שחוטה שאין קונים במקולין רק קונים חיים ונותנים אותו לשחוט אם יש בעיר שוחט קבוע השוחט לכל הצריך אמרינן נמי מסתמא הלך אליו לשחוט <small>(כ\"מ בבד\"ה ומ\"ה)</small> אלא דבהא איכא למיחש שמא לא מצאו בביתו או לא הלך מספיקא ול\"ד למקולין הקבועים במקומות להכי בעי' לזה שיאמר פלוני שחט לי דאז מירתת שמא יודע שקרותו ע\"י פלו' וכיון דאיכא תרתי לטיבותא דלא שבק היתרא ומרתת סמכינן עליה וע' סי' קי\"ט:",
                "<small>(תו' ע\"ז דף כ\"ו)</small> זה שכתבנו <small>(סעיף ב')</small> דאוכל נבילה תלינן דלתיאבון אכל היינו שנתבלה בשחיטה אבל בהמה שמתה שנפשו של אדם קצה בה ואין דרך לאכלה לתיאבון וכ\"ש אוכל שקצים ורמשים שהם דברים המאוסים וכה\"ג תלינן מסתמא שאוכל להכעיס ויתבאר דינו לקמן אי\"ה דלא תלינן במילתא דלא שכיחא לומר שיש לו רעבון גדול ולא מצא דבר לאכול או בעי למטעם טעמא דאסורא איך הוא טעמם אא\"כ פירש שעושה משום טעם זה ואפילו אוכל נבילה שנשחטה אם אוכל אותה משום טירחא מועטת להלוך אחר הכשרה דלא ה\"ל לתיאבון ולאו בר שחיטה הוא כמ\"ש לקמן אי\"ה:",
                "<small>(בית הלל)</small> יש מי שאומר שהאידנא החשוד לאכול נבילת לתיאבון בכלל ממר יחשב לכל מילי ואין אוכלין ממנו שום מאכל של חשש איסור וכ\"ש שאין אוכלין משחיטתו אחר בדיקת סכין ע\"כ. ואע\"פ שכל הפוסקים האחרונים לא כתבו מזה כלום מ\"מ ראוי לחוש לדבריו וידון המורה בזה לפי ענין הממר ההוא ולפי פרצת הגדר:",
                "מומר להכעיס אפילו בדבר א' פי' כגון שהיתר ואיסור לפניו ויש הנאה בהיתר כבאיסור והוא דוחה ממנו ההיתר בידים ופושט ידיו דוקא אל האיסור שמזה נראה כוונתו להכעיס בוראו או שנזרקה בו מינות שאינו מאמין באותו מצוה ורוצה להראות שדוחה אותה מעליו <small>(ש\"ך בשם רש\"ל וט\"ז סי' רנ\"א)</small> ואפילו בפ\"א שנתברר שעשה כזאת בשאט נפש ה\"ה ככותי ושחיטתו נבילה דאורייתא אפי' בדקו לו סכין וראו ששחט יפה ונלע\"ד בין מצות ל\"ת ובין למצות עשה כגון שלפניו לולב ואתרוג ואינו רוצה ליטול ומראה כוונתו שהוא להכעיס או אינו מאמין ה\"ה בנכרי אבל אם אינו מקפיד בין איסור להיתר שלא להכעיס ושלא לתיאבון כגון שהורגל ללבוש שעטנז ונעשית לו כהיתר או שהסכים בדעתו שא\"א לו לעמוד במצוה זו ועובר עליה בין לצורך בין שלא לצורך וכ\"ש לתיאבון בהא אמרינן ממר לד\"א אינו ממר לכל התורה שאם מצוה זו הוקלה בעיניו עדיין הוא בחזקתו לקיים מצות שחיטה רק דבזה יש חילוק אם הורגל בעבירה אחרת אפי' לתיאבון חיישינן שלא יקיים שום מצוה כהלכתה היכא דצריכה טירחא ולכן אין אוכלין משחיטתו כ\"א אם בדקו לו סכין תחילה או סוף ואפי' נשבע לא מהני אבל אם עבר אעביר' אחרת באקראי שלא להכעיס ושלא לתיאבון אז אפי' בדיקת סכין לא בעי ודוקא בממר לדבר אחר אבל אוכל נבילות אפילו רק אינו מקפיד בין נבילה לשחיטה שלא לתיאבון ושלא להכעיס ואפילו בפ\"א שחיטתו נבילה דלאו בר זביחה הוא ולא קרינן ביח וזבחת ואכלת כמ\"ש סעיף א':",
                "ממר לכל התורה כולה אפי' לתיאבון הוא ככותי לשחיטה ול\"ד לממר לד\"א לתיאבון דלעיל ס\"ב דהתם כיון דמוחזק ונזהר בכל התורה ואפילו בשחיטה היכא דמצי למעבד בהכשר להכי ה\"ל בר זביחה אבל ממר לכל התורה כיון דפקר כולי האי אע\"ג דנזהר בזביחה הוא ככותי הנזהר בזביחה ולאו בר זביחה מקרי:",
                "ובמה יודע שהוא ממר לכל התורה כל שהועד עליו שעובר לתאוותו על כל עבירות הבאות לידו ואף ע\"פ שאינו כופר בעיקר שנזהר הוא מע\"ז ומחילול שבת שהוא כע\"ז כמ\"ש סעי' שאה\"ז מ\"מ כיון שנראה שפרק ממנו עול כל המצות ה\"ה כנכרי ולא ביארו לנו רבותינו בכמה עבירות יתחזק זה לממר לכל התורה ונלע\"ד שאם ראוהו עובר במזיד על שלש עבירות מפורסמות שהעולם נזהרין בהם כגון אכל נבילה ולבש שעטנז דאורייתא והקיף פאת ראשו הוה חזקה לכולהו ואמרינן מסתמא פרק ממנו עול המצות כולן עד שהוחזק שלא פרק ממנו כ\"א אותן שפקר בהן ואז חזר דינו כממר לד\"א דלא הוה ממר לאחריני ומ\"מ נ\"ל דאם ראינוהו עובר עבירות הרבה עד שנראה מתוך עניינו שפרק עול רוב המצות מעל צווארו לתאוותו אז אמרי' רובו ככלו ואפי' אם ראינוהו נזהר במקצת מצות מ\"מ ה\"ה כגוי:",
                "ממר לע\"ז דהיינו שהועד עליו שעבד עבודת כוכבים ומזלות באיסור דאורייתא כגון שניסך לה יין וכדומה <small>(ש\"ך בשם הפוסקים)</small> אפי' פ\"א במזיד אפי' בצינעא וכן המחלל שבת בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מישראל או שהדבר מפורסם וידע שיתפרסם אפי' לא עשה <small>(ש\"ך)</small> אלא פ\"א במזיד באיסור דאורייתא ואפי' לתיאבון ואפי' ראינוהו מקיים שאר מצות שחיטה ה\"ה כנכרי וטעם שהחמירה תורה במצות שבת יותר מכל מצות שבתורה שכשם שהמודה בע\"ז ככופר בכל התורה כך המחלל שבת עוקר יסודי הדת שניתן להורות חידוש העולם כמ\"ש כי ששת ימים וגו' והמחללו כופר בעיקר ומשמע בא\"ע <small>(סימן קכ\"ג)</small> דיוה\"כ כשבת לענין זה ויותר דיני ממרים ותשובתם שיוחזרו לכשרותם ודיני האונסים עיין <small>(סימן קי\"ט)</small> <small>(תוס' ע\"ז כ\"ו)</small> ופשוט דממרים דהאידנא לדתי עבודת כוכבים ומזלות ומטמעים ביניהם הם פוקרים ביותר וכוללים כל עניני ממרים שבסימן זה:",
                "<small>(תשובת מהרי\"ל סי' קצ\"ד)</small> האפיקורסים הנזכרים בפ' חלק שאין להם חלק לעה\"ב מ\"מ כשרה שחיטתן וא\"צ לבדוק להם סכין משום שנראה איסור זה קל בעיניהם ומורים בו היתרא משא\"כ איסור שחיטה שמפורסם ויש ללמוד מזה ה\"ה לשאר עבירות הקלות בעיני ההמון עד שלא נחשב להם לאיסור מחסרון ידיעה דכשרה שחיטתן בלא בדיקת סכין:",
                "טבח שהוציא טריפה מתחת ידו בחזקת כשרה ונתברר שעשה זאת במרד ובמזיד אפי' פ\"א אין לסמוך עליו עוד ונ\"ל דיש לאסור למפרע כל הבשר משחיטתו ולהכשיר הכלים דכיון דבהמה בחזקת שאינה שחיטה עומדת בחייה עד שיוודע לך ע\"י נאמן בשחיטה שנשחטה כהוגן וזה לאו נאמן הוא ואין לומר אוקי גברא אחזקתי' והשתא הוא דאתרע אין חזקה שנתרועעה ודאי מוציאה הבהמה מחזקת איסור שלא נודע אם נתרועעה חזקת איסורא. ומ\"מ נ\"ל דכלי חרס שאין להם תקנה בהגעלה יש להקל להשתמש בהם אחר שימתין להם שלא יהיו בני יומן דכיון דאינו ב\"י מדרבנן יש לסמוך על המקילין למפרע וע' לקמן <small>(סימן י\"ח)</small> וחזרתו לכשרותו יתבאר אי\"ה <small>(בסימן קי\"ט)</small> <small>(תשובת הרשב\"א סימן תרי\"ט וריב\"ש סימן קי\"ג)</small> ואם עדיין לא עשה רק נתברר שרצה לעשות ולא עלתה בידו דינו כאלו עשה:",
                "אם נראים הדברים ששגגה היתה לו בזה ומוחזק כשאר עניניו לאדם כשר אין לאסור לא למפרע ולא להבא ובלבד שיקבל עליו בפני ג' חכמים שבעיר שיזהר מעתה בזריזות נמרץ והכל לפי ראות עיני המורה וראוי להעבירו על חודש או שתים ולהחזירו אח\"כ ע\"פ קבלת זהירות ואפילו מי שלא יצא טריפה מעולם תחת ידו רק שנמצא פ\"א סכינו פגום שלא בשעת שחיטה מצינו בתשובת מהר\"מ ז\"ל <small>(סימן ע\"ו)</small> שהעבירו אותו ומהר\"ם חשיב להם ז\"ל די בזה שהעברתם אותו לזמן מה ועתה שרוצה לחזור לכשרותו תושיבו ב\"ד החשוב שבעירכם דהיינו שתשב מעלתך עם ב' חכמים הלומדים החשובים שבעירך ויבא השוחט לפניכם ויקבל לפניכם דברי חבירות בחומר שבועה שמהיום והלאה ידקדק בבדיקת הסכין ובכל דיני השחיטה והבדיקה וכו' וגם תזהירו אותו שמהיום אם ימצא עוד דקדוק א' כו' אחת דתו להעבירו כו' ומ\"מ תמנו איש הגון שתמיד ידקדק אחריו וישגיח על מעשיו עכ\"ל וכל מה שבסעיף זה ובסעיף הקודם לזה מיירי בין בשוחט לעצמו בין בשוחט לאחרים בין ממונה מהקהל ובין אינו ממונה:",
                "אם הדבר שקול באין מבין אם עשאו במזיד או בשוגג בזה יש לחלק אם שוחט לעצמו ומוכר לאחרים נמצא שיש לו הנאה להזיקו יש לדונו כמזיד אבל אם שוחט לאחרים ואין מגיע לו הנאה מעשותו זאת יש לדונו כשוגג דינם כמבואר בסעיפים הקודמים ואם חזר וקלקל הרי הוחזק זה או בעוקר או בטועה ודינו כעושה במזיד שנתבאר <small>(סעיף י\"ח)</small> וע' לקמן <small>(סימן קי\"ט)</small> שם נתבאר בס\"ד אופן חזרתן לכשרותן ובודק שאינו שוחט עיין <small>(סימן א')</small> סי\"ד דינו לענין למפרע וה\"ה כאן:",
                "אם לא העיד עליו כי אם עד א' אינו נאמן עליו אא\"כ נראה להמורה שאמת הדבר לפי ענין השוחט <small>(יש\"ש פ\"ק דחולין ס\"ט)</small> כגון שיצא עליו כבר שם רע והעד הוא בר סמכא אז יש להעבירו. גם אין לענוש שום עד בשביל הוצאת הלעז <small>(ח\"מ ר\"ס ס\"ח)</small> כיון שכוונתו היה לאפרושי מאיסורא ולענין אם העד עצמו מותר לאכול אחר כך משחיטת שוחט זה שלא העבירוהו נ\"ל אם העד יודע בעצמו שהאמת אתו פשיט' שאסור לו לאכול משחיטת זה השוחט אבל מן הסתם אין אנו צריכין להפרישו וה\"ל כאומר מוטעה הייתי או מבודה הייתי וכדומה וכ\"ש אם נותן אמתלא המקובלת לדבריו מותר הוא לאכול ממה שישחוט אח\"כ ולא מחינן ביה ול\"א דבעדותו הראשון שויא אנפשיה חתיכה דאסורא שאין זה איסור מבורר:",
                "קהל שתקנו שלא ישחוט כי אם שוחט ידוע ומה שישחוט זולתו יהיה אסור דבריהן קיימין דהרשות לצבור לאסור המותר וכ\"ש אם עשו תקנה זו באלה ובשבועה אבל אם לא פרשו שהבשר משחיטת אחרים יהיה אסור רק תקנו סתם שלא ישחוט אדם זולת זה ואפי' גזרו באלה ובשבועה על ככה בגווגא דאפשר לבאר דבריהם דלא פסלו השחיטה בדיעבד רק יענש כעובר דברי הקהל וכעובר גזרת הקהל יש להקל בדיעבד בהפסד מרובה ולומר דאע\"ג דחשוד הוא לעבור הגזרה בענין שחיטה אינו כחשוד לא\"ד ונזהר הוא בכל איסורי שחיטה <small>(ט\"ז)</small> ואם שגג א' שלא ידע מהתקנה ושחט כשירה אפי' בלא ה\"מ ונ\"ל דאם שחט השוחט זה שעבר אגזרה הנזכרת במקום אחר שאין שם תקנה זו או במקום זה אחר ביטול התקנה כשר' שחיטתו בדיעבד אפי' שלא במקום הפסד דדוקא באותה שחיטה שעבר בה הגזרה או התקנה יש לאסרו או מטעם דה\"ל כבשר אסור מחמת התקנה או מקנס השוחט שלא יועילו מעשיו דקעביד באסורא אבל אם שחט אח\"כ בהתירא לא ואם נתבטלה התקנה חוזרים כל השוחטים לחזקת כשרותן כבראשונה ועיין לקמן <small>(סימן רכ\"ה)</small> איזו תקנות יכולים הקהל לבטל:",
                "ממר לערלות דהיינו שאירע שלא נימול בקטנותו וכשהגדיל אינו רוצה למול עצמו שאינו רוצה להצטער או שאינו מל בנו שאינו רוצה לצערו הוה ליה בממר לד\"א לתיאבון שנתבאר דינו לעיל <small>(סעיף י\"ב)</small> אבל אם מתו אחיו מחמת מילה ואינו מל עצמו כי ירא פן ימות גם הוא כאחיו ה\"ה כישראל כשר לכל דבריו:",
                "כותים והם האומות שהושיב סנחרב בערי ישראל שכבר חזרו לסורם וחז\"ל עשו אותם כעכו\"ם לכל דבריהם:",
                "צדוקים ובייתוסים והם הכת שאינם מאמינים בתורה שבע\"פ אע\"פ שהוחזקו בדיני שחיטה לנהוג בהם כישראל בכל הלכותיו שבע\"פ אין מאמינים להם ואפי' אכל הצדוקי מאותה שחיטה לא מהני דכיון דבשאר תורה שבע\"פ אין מאמינים בודאי אף במה שמוחזקין מרופה הוא בידם ואם בדקו לו הסכין וישראל עע\"ג וראה ששחט יפה שחיטתו כשירה שאין דינו כממר רק ישראל תועה הוא מאבותיהם ואם הוא מומחה שוחט לכתחלה בעובד עבודת כו\"ם אחר שבדק לו סכין <small>(ש\"ך בשם רשב\"א)</small> ואפי' יוצא ונכנס סגי דכיון דהוא מומחה יודע להזהר ומירתת מהיוצא ונכנס אבל אם לא הוחזקו בדיני שחיטה שבע\"פ אפילו ידוע בבירור ששחט כראוי ובסכין בדוק שחיטתו נבילה דלאו בני שחיטה נינהו ולכן הקראים שבזה\"ז אינם מוחזקים כישראל ושחיטתן נבילה אפי' שחטו כראוי:",
                "מסור יש אומרים דפסולה שחיטתו דאורייתא דכיון דפקר כולי האי הרי פרק עול וה\"ל כמומר לכל התורה ולא קרינן ביה וזבחת וי\"א דלא הוי כ\"א כממר לעבירה א' לתיאבון שנתבאר לעיל <small>(סימן ב')</small> ונ\"ל דספק דאורייתא לחומרא <small>(בה\"י)</small> רק דאם באקראי עביד פ\"א ואינו מוחזק לכך יש להכשיר בדיעבד:",
                "התחיל הפסול בדבר שעושה אותה נבילה כגון ששחט רוב הקנה או משהו מהוושט אע\"ג דגמר הכשר בלי שום שהיי' פסולה דהא עשאה נבילה קודם שחיטה אבל התחיל הפסול במיעוט הקנה וגמר הכשר <small>(לבוש)</small> או שחט הכשר במקום אחר מהקנה ופגע במיעוט זה ונעשה רוב כשר דהפסול לאו מידי עביד ודוקא כשאחר תפס הקנה בשעת שחיטת הפסול המיעוט וידוע לו שלא נגע הפסול בושט עיין לקמן <small>(סימן כ\"ג)</small>. אם התחיל הכשר וגמר הפסול פסולה דאנן כל השחיטה בכשרות בעינן דוקא שלא שחט והכשר עדיין שיעור הכשר שחיטה כגון מיעוט הקנה והשלימו הפסול לרוב <small>(ש\"ד)</small> אע\"ג שאח\"כ גמרו הכשר לא מהני אבל שחט רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה אע\"ג דגמר הפסול אח\"כ בין שהה בין לא שהה כשירה דכבר נגמרה השחיטה בכשרות ול\"ד לשהה במיעוט בתרא <small>(דסימן כ\"ג)</small> דאסור דהתם חדא שחיטה מיקרי ואע\"ג דשהה או החליד מקרי שחיטה פסולה אבל שחיטת נכרי וכדומה לאו שחיטה היא כלל ואינה מצטרפת לשחיטת הכשר ונ\"ל דה\"ה אם שחט הפסול מיעוט הקנה כגוונא דלעיל והשלימו הכשר לרוב ואח\"כ גמר הפסול נמי כשירה בהפסד גדול כמ\"ש:",
                "היו הכשר והפסול שוחטין כאחת שחיטה אחת ל\"מ אם כל אחד סכינו בידו וכל אחד שוחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמ' דפסולה דא\"א לצמצם ולראות שלא עשה הפסול מעשה טריפה קודם ששחט הכשר הרוב ואנן קי\"ל <small>(לק' סי' כ\"ו)</small> דכ\"ז שלא נשחט רובו של סי' שייך בו טרפות וכ\"ש אם אין כאן רוב כ\"א ע\"י צירוף שחיטה שניהם דפסולה אלא אפילו אוחזין שניהם בסכין אחד ושוחטין כיון דכח שניהם הוא פסולה דה\"ל כאלו שוחט כ\"א חציו ואפילו את\"ל דה\"ל כאלו שחט כ\"א כולו מ\"מ מאי חזית דאזלת בתר הכשר זיל בתר הפסול וה\"ל נבילה ונ\"ל דמה\"ט אפי' שחטו שניהם בסכין א' דבר העושה אותה נבילה כגון רוב הקנה או מיעוט הוושט ונסתלק הפסול וגמר הכשר פסולה. עוד נ\"ל דשניהם שחטו בסכין א' בגוונא דהכשר יכול והפסול אינו יכול כגון שהפסול חלש <small>(תוס' שבת דצ\"ג)</small> או שאחז הסכין בידים רפות או במקום מהסכין שאם לא היה הכשר עושה לא היה יכול הפסול לעשות אפילו מעשה טריפה והכשר כחו יפה ואחז בסכין היטיב בגוונא שהיה יכול לשחוט בלתי סיוע זה מהפסול בהא סיועת הפסול אין בו ממש וכשירה ומ\"מ יש ליזהר לכתחלה שלא יסייע הפסול אפילו בכה\"ג גזירה משום סיוע שיש בו ממש ואם הכשר סכין בידו ואחז הפסול ביד הכשר ושחט פסולה דכח הפסול שחטה ואם הפסול סכין בידו ואחז הכשר בידו ושחט נ\"ל דפסולה מספק דדילמא כח הפסול נמי שחטה אא\"כ יודע שהכשר היה יכול לעכב על ידי הפסול מלשוחטה והפסול לא היה יכול לעכב ע\"י הכשר דכיון שאוחז בידו ומוליכה כרצונו ה\"ל זה יכול וזה אינו יכול וכשרה ומ\"מ אין להקל אפילו בכה\"ג כ\"א בהפסד מרובה:",
                "שחטה הקוף פסולה <small>(תוספתא פ\"ק דחולין)</small> דדרשינן וזבחת שאדם זבחה ולא הקוף:"
            ],
            [
                "<b>ששחיטה אינה צריכה כוונה</b><br>אמרינן <small>(חולין דף ל\"א)</small> בגמ' מדגלי רחמנא בקדשים ושחט את בן הבקר ללמד שיכוין לשחוט בן בקר ש\"מ דשחיטת חולין לא בעי כוונה ואפי' הפיל סכין בידו או ברגלו ולא נתכוין לחתוך בה דבר והלכה ושחטה כראוי כשרה וצריך שידע שלא עשה חלדה כמבואר <small>(לקמן סי' כ\"ה)</small> ואם ראה הניצות או השיער חתוכים ודאי שלא החליד ואי חיישינן שמא נתרחב הנקב ונעשה רוב ע\"י פרכוס <small>(עיין לקמן סימן כ\"ה)</small> ונ\"ל דאפילו הי' הזורק חש\"ו ששחיטתו כשירה בעע\"ג <small>(כדלעיל סימן א')</small> כשרה דהרי נשחטה מכח אדם אבל נפלה סכין מעצמה שלא ע\"י כח ישראל הכשר לשחוט והלכה ושחטה פסול <small>(משנה שם)</small> דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל ונ\"ל דאפילו תפס סכין בידו ופתח ידו או מונחת בחיקו ועמד ונפלה הסכין ושחטה ה\"ז פסולה שלא הלכה מכחו רק עד עתה היתה מעוכבת בידו וכשסר כחו ממנה הלכה בעצמה ואנן בעי' דכח אדם יעשה פעולה שתלך ותשחוט ואפי' פתח ידו בכוונה שתלך ותשחוט לא מהני כיון דליכא כח אדם:",
                "זרק אבן והכה בסכין והלכה הסכין ושחטה נ\"ל דפסולה מספק דכח כחו הוא ודלמא לאו ככחו דמיא:",
                "זרק סכין והכה בכותל ומכח ההכאה חזרה לאחוריה ושחטה בחזירתה כשר ואין זה כח כחו אלא כח ראשון הוא והסכין הראשון הוא ששחט. ואם זרק סכין למעלה והלכה לצדדין ושחטה נ\"ל דכשר דמכחו הלכה דאי לאו כחו הוא היתה יורדת למטה כנגדו ולכן אם זרקה למעלה ואחר שעלתה למעלה ירדה למטה כנגדה ושחטה בירידתה פסול וכל הפסול משום דלאו כחו הוא אפילו נתכוין לשחוט לא מהני:",
                "יש מגדולי הפוסקים שכתבו דאע\"ג דלא בעינן שיכוין אפילו לחתיכה מ\"מ כוונה קצת בעי' דקרא דוזבחת ה\"ל כאלו כתיב ועשית כגון שיכוין להפיל אבל אם לא כיוון לשום דבר רק נכשל ידו הסכין והפילו בכחו בלא כוונה ושחטה פסול ויש לפסוק בדבריהם וה\"ה אם בשינה דחף לסכין או בהקיץ בלא כוונה כלל נמי פסול וכ\"ש אם דחפו נכרי וכיוצא בו על הסכין והלכה ושחטה דפסול ונ\"ל דאם ישראל דחפו לחבירו על הסכין והלכה ושחטה יש להחמיר ג\"כ דהראשון לא קעביד מעשה דכח כחו הוא והשני לא כיון לשם מעשה: דעת רש\"ל <small>(יש\"ש פ\"ב סי\"ג)</small> ז\"ל דהא דמכשרינן זרק סכין דוקא ששחטן סתמא דסתמייהו לשחיטה עומד והוה כאלו כיוון לשחוט אבל כיון לנחור ולעקור ועלתה בידו שחיטה הגונה פסול ע\"כ וראוי לחוש לדבריו:"
            ],
            [
                "<b>השוחט לשם ע\"ז או לשם ד\"א מה דינו:</b><br>השוחט לשם עבודת כו\"ם דהיינו שאמר בשעת שחיט' ששחיטתו תהיה לע\"ז הרי זה זבחי מתים ואסורה בהנאה דילפינן מקרא דכל תקרובות עכו\"ם אסור בהנאה ויתב' <small>(בע\"ה סי' קל\"ט)</small>. ונ\"ל דה\"ה אם אמר ששוחט לשיתוף לשם שמים ודבר אחר נמי שוחט לעכו\"ם מקרי. עוד נ\"ל דאפי' מחשב לע\"ז ולא הוציא בשפתיו אסורה וכ\"ש אי איכא הוכחה למחשבתו <small>(תוס' חולין דף מ' ד\"ה לפני)</small> כגון שרבוצה לפני ע\"ז להקריבה ובא עכו\"ם או ממר ושחטה סתמא ה\"ל כאלו פי' דלע\"ז שחטה:",
                "אפי' שחטה שלא לע\"ז רק חישב בשחיטתה לזרוק מדמה או להקטיר מחלבה <small>(פרי' וט\"ז)</small> או מבשרה לע\"ז ה\"ז אסורה בהנאה דילפינן מפיגול דקיי\"ל בה דאם שחט ע\"מ לזרוק או להקטיר חוץ לזמן ה\"ל פיגול ודוקא אלו הוה עבודה גבי ע\"ז <small>(רש\"י סנהדרין דף ס')</small> שחיטה דכתיב ויזבחו לו זריקה דכתיב בל אסיך נסכיהם מדם קטור דכתיב אשר חלב זבחימו וגו' אבל אם חשב בשחיטה לקבל הדם או להוליך הדם לשם ע\"ז ולא להקריבו לפניו לא נאסרה הבהמה מ\"מ נראה לי דדוקא בדידעינן בההוא גברא דידע שאין זה עבודה שחייבים עליו בע\"ז אבל בלא\"ה חיישינן שמא הוכיח מחשבה זו שגם שחיטתו היה לע\"ז כמ\"ש בסעיף שאח\"ז:",
                "אם לא שמענוהו חושב בשחיטה כלום רק אחר השחיטה אמר שדעתו לזרוק הדם לע\"ז או להקטיר לע\"ז <small>(ש\"ך ופר\"ח בשם רוב הפוסקים)</small> אע\"פ שלא קיים מחשבתו ולא זרק כלום מ\"מ הואיל ופקר לומר כן חיישינן שמא לשם זה שחטה וה\"ז אסורה בהנאה מספק ולא ביארו לנו רבותינו גבול בזה אם אומר כן אחר שחיטה סמוך או מופלג ועד כמה לכן נ\"ל דכל זמן שהדם או החלב קיים בידו והוא אומר שדעתו לזרקו או להקטירו לע\"ז חיישי' למפרע על השחיטה <small>(הסכמת כל הפוסקים)</small> וכ\"ש אם זרק מדמה או הקטיר מחלבה אחר כך לע\"ז דנאסרה למפרע מחששא הנזכר אבל אם השוחט לא חשב כלום <small>(ר\"ן ויש\"ש)</small> ובא אחר וזרק דמה או הקטיר חלבה לע\"ז לא נאסרה הבהמה כ\"א אותו מקצת הדם שזרק או חלב שהקטיר מטעם תקרובות וה\"ה אפילו אם השוחט בעצמו חשב אח\"כ לזרוק או אפילו זרק ובשעת שחיטה שמענו שאמר בפי' ששוחט לשם המצוה שציוונו אלהינו בתורתו לישראל ולא לשם דבר אחר או אומר ששוחט לצורכו שלא לשם כוונה כלל באופן שאין לפרש דבורו לע\"ז ה\"ז כשירה:",
                "ונ\"ל שאם בשעת שחיטה לא שמענו כלום ואחר השחיטה יותר מכ\"ד אמר שהשחיטה תהיה לשם ע\"ז או קבל דמה או הוליך דמה לשם ע\"ז ולא הקריבה אלא החזירה כשירה הבהמה דדוקא היכא דאמר שיזרקנה לע\"ז שנתבאר בסעיף הקודם כיון שאומר שיעבדנה עבודה השייך לה חיישינן שמא כבר עבדה בשחיטה אבל בהני גוונא לא מקרי עבודה ולאו כלום הוא. וגם בהא נ\"ל דוקא בדידעינן בההוא גברא דגמיר דלא מחייב אהני עבודות בע\"ז אבל גברא דלא ידע והעבודות שוות בעיניו אם כן כל מה שעושה בבהמה לשם ע\"ז יש לחוש עי\"ז שמא שחטה ג\"כ לע\"ז:",
                "ישראל ששחט בהמת כותי <small>(לבוש רס\"ב)</small> או כותי ששחט בהמת ישראל או בהמת כותי וחישב בה השוחט לע\"ז ה\"ז אסורה בהנאה דאע\"ג דקי\"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אי עבד בה מעשה אסרה אפילו מעשה כל דהו וכגון מיעוט קמא דקנה ונ\"ל מדאורייתא וכן בכ\"מ שניכר בענין זה שוחט לע\"ז מיירי בכה\"ג <small>(ועיין לקמן סי' קמ\"ח)</small> אבל אם הבעלים חישבו לה לע\"ז ולא השוחט אע\"פ שהשוחט יודע שהבעלים מחשבים אלא שאינו מסכים למחשבתם ואינו מחשב בה כלום ושוחט אותה לאכילה ככל שאר שחיטות אין מחשבת הבעלים פוסלת כלום דאין המחשבה הולכת בזה כ\"א אחר השוחט ולכן אם השוחט ישראל מותרת אפילו באכילה ואם השוחט נכרי או ממר מותרת בהנאה ומ\"מ נ\"ל אי עכו\"ם או ממר שוחט סתמא בהמה לאחרים והבעלים חישבו בה בשעת שחיטה בפני השוחט יש לאסור בהנאה דאף על גב דקיי\"ל דלא אמרינן סתם מחשבת עכו\"ם לע\"ז היכא דהבעלים מחשבים בה בפניו גרע טפי די\"ל דהוא נמי אדעתא דידהו שחט <small>(ועיין לעיל רס\"ב)</small>:",
                "נ\"ל דאין לשחוט לכתחלה לעכו\"ם אם יודע שהעכו\"ם רוצה לחשוב בשחיטה זו לע\"ז או שאמר בפי' כן אע\"ג דאין מחשבתו כלום כדלעיל מ\"מ כיון שכוונתו בזו לע\"ז יש לחוש שיזרוק הדם לע\"ז ויקטיר חלבה לע\"ז דדרך העכו\"ם בכך ואסור לישראל לגרום שתעבד ע\"ז ע\"י וכ\"ש אם יודע שהעכו\"ם רוצה לזרוק או להקטיר ממנה אע\"פ שאינו מחשב בשחיטה כלום ואם יודע שלא יבא הדם והחלב ליד העכו\"ם ה\"ז מותר לשחוט לו אע\"פ שיודע שיחשוב בשחיטה דאין מחשבתו כלום ומ\"מ בדליכא צורך כ\"כ יש להחמיר גם בזה לכתחלה גזירה משום שחיטת ע\"ז ממש אבל בסתם נכרי מותר לשחוט לו לכתחלה כמ\"ש לעיל דסתם נכרים אין מחשבתן לע\"א:",
                "ישראל השוחט לזרוק עכו\"ם מדמה או להקטיר מחלבה לע\"ז נ\"ל לחלק אם כוונתו שהוא רוצה בכך ששחיטתו תהיה ע\"מ שיזרקנה העכו\"ם ודעתו מסכמת לזריקה זו אז העכו\"ם הוא שלוחו בהא וכאלו שוחט ע\"מ שהוא בעצמו יזרוק ואע\"פ שלא נזרק הדם אח\"כ כלל ולא חישב בה שום עכו\"ם כלום הרי זו אסורה בהנאה אבל אם אין דעתו ורצונו לע\"ז כלל רק שוחט לשם הקב\"ה אע\"פ שכל שחיטתו לצורך שהעכו\"ם יזרוק דמו מדעתו לע\"ז ולא שיהיה שלוחו שאין רצונו בע\"ז בהא מותרת בהנאה דלא ה\"ל תקרובת ע\"ז כלל ובאכילה אסורה דאע\"ג דלא בעינן כוונה לשחיטה כדלעיל <small>(סימן ג)</small> מ\"מ כיון דשחטה לצורך דבר איסור גרע טפי וכמתה מאיליה דמיא:",
                "אם חשב השוחט ע\"מ שיזרוק ישראל מהדם לע\"ז או להקטיר מחלבה אע\"ג דהישראל בודאי לא ישמע לו ואין דבר זה בידו מ\"מ נ\"ל דאסורה בהנאה כיון דבידו לעשות כן בעצמו ה\"ל מחשבתו מחשבה כאלו חשב שאם לא יעשנה חבירו יעשה הוא בעצמו:",
                "ישראל ששחט בהמת חבירו לע\"ז <small>(רש\"י ורוב הפוסקים)</small> אפילו כל ב' הסימנים מותרת אפילו באכילה דגדולה חזקה דהשוחט זה שעמד בה עד הנה ולא מפקינן ליה מחזקת יהודית ותלינן שלא היה לבו לע\"ז ולא אמר כן כי אם לצער חבירו בעל הבהמה שיסבור שאסור בהמתו לפיכך אם היה השוחט זה ממר או התרו בו והודיעו לו ששוחט לע\"ז במיתה והוא מ\"מ עשה כיון שמסר עצמו למיתה ודאי דלא כיוון לצערו ואע\"ג דבזמן הזה אין דנין ד\"נ ואיכא למימר דלא חש להתראת' דידע דלאו מידי קעבד רק לצעורי מ\"מ כיון דבזמן סנהדרין היו ממיתין אותו ולא היה ניצול בטענת לצעורי דלאו כל כמינה כיון דעבר אהתראה השתא נמי אמרינן אי לא היה כוונתו לע\"ז לא הוה עביד מידי שיתחייב מיתה מדינא ולהכי אסורה <small>(ט\"ז וש\"ך)</small> אפילו בהנאה:",
                "אם היה לשוחט זה שותפות באותו בהמה י\"א דבזה ל\"א שכיוון לצער שותפו דדוקא היכא שאין לו חלק בה אמרינן למה לי להזיק אחרים ולעבוד ע\"ז בדבר שאינו שלו אם לא להקניטו ואז תלינן דלא עשה כ\"א להקניט ואין לבו לע\"ז כלל אבל היכא דאית ליה שותפות בגווה הרי הוא עובר ע\"ז בשלו ואינו חושש למה שאחרים גם כן נזוקים א\"נ דוקא התם אמרינן לצער הכירו אכל הכא יעלה חבירו אדעתיה שמסתמא אינו עושה כ\"א לפנים דמסתמא חלק עצמו אינו אוסר ויש חולקים וס\"ל דמ\"מ אמרינן לצער שותפו הוא עושה ונלע\"ד דיש להחמיר באכילה ולהתיר בהנאה בהפ\"מ:",
                "נלע\"ד היכא שישראל שוחט לע\"ז בהמת ממר או של כותי אע\"ג דאפשר לומר לצעורי קמכוין שלא יוכל למכרה לישראל מ\"מ אסורה בהנאה דדלמא ל\"א לצעורי כ\"א משום דאין דרך להזיק לאחרים וגם מפסיד לה לגמרי לבעליו אבל הכא י\"ל דסבר דניחא לבעליו בהכי גם אין היזק כ\"כ ונ\"ל דכל ענין לצעורי קמכוין מס\"ט ואילך הוא לפי ראות עיני המורה אי איכא למימר דמכוין לצעורי או לא:",
                "השוחט לשם הרים וגבעות לשם המה ולבנה כוכבים ומזלות ימים ונהרות לשם בעלי חיים אם נתכוין לעבוד הדבר ההוא בשחיטה זו ה\"ז תקרובת ע\"ז דאורייתא ואסורה בהנאה ואף על גב דהנעבד עצמו לא נאסר כאן משום דמחובר ב\"ח לא נאסר בנעבד וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות מחוברין בגלגלים מכל מקום כיון שעובדיהן במיתה ש\"מ <small>(הרשב\"א)</small> דמקרי ע\"ז והמקריב להם מקריב לע\"ז אלא דגזרת הכתוב הוא שלא יאסרו ואם אינו מכוין כ\"א לרפואה <small>(הר\"ן)</small> או משום כשפים וכדומה לשאר דברי הבאי ואין כוונתו שמכבד את ההר או החמה בשחיטה זו ששוחט לשמה שעי\"ז יבא לו איזה רפואה רק כוונתו שע\"י שחיטה זו לשמה מכריח אותו לאיזה ענין ברפואתו וכדומה לזה ה\"ז אסורה באכילה מדרבנן גזרה משום תקרובת ממש ולא אסרוה בהנאה <small>(רשב\"א שם בתה\"א)</small> דכיון הנעבד לא נאסר אינו נראה לגמרי כשוחט לע\"ז ונלע\"ד שה\"ה שוחט למחובר ולבעלי חיים שלו הדין כן דהא טעמא משום דהנעבד לא נאסר איכא היכרא ולא אתי לאחלופי בתקרובת ממש:",
                "שחט לשם שר של א' מאלו שכל א' מאלו יש לו שר והמה י\"ב <small>(תוס' חולין דף מ')</small> מלאכים מנהיגים אותם וכן כולם בין ששחט לשם מיכאל שר הגדול בין ששחט לשר של תולעת קטן שבים אפי' לא נתכוין אלא <small>(טור וש\"ע ע\"פ אחרונים)</small> לרפואה וכיוצא בו ה\"ז אסורה בהנאה מדרבנן גזרה משום עובד לשרים ממש דה\"ל עיקר ע\"ז הכתובה בתורה. ונ\"ל דה\"ה אם שחט לרפואה לשם כל דבר בעולם שאינו מחובר ואינו ב\"ח דינו כן:",
                "אם ישראל שחט בהמת חבירו לשם א' מאלו <small>(כ\"מ בתוס' דף מ\"א ע\"פ אוקימתא דהרמב\"ם)</small> לרפואה לא אסרה דבהא נמי אמרי' לצעורי קמכוין דאין דרכו לעשות כן בשל חבירו אא\"כ הוא ישראל ממר ונ\"ל דבהא אפילו בדאית ליה שותפות בגוה לא אסרה דכיון דמידי דרבנן היא כסעיף י\"ב וכסעיף י\"ג והלך אחרי המקילים הנזכרים בסעיף י':",
                "<small>(משנה שם)</small> שנים אוחזין בסכין ושוחטין א' לשם א' מאלו לרפואה וכיוצא וא' לשם שחיטה כשרה דינו כאלו שחטה הפוסל לבדו וכ\"ש אם א' שחטו לשם ע\"ז ממש ונ\"ל דבהא אפילו סייע הפוסל סיוע שאין בו ממש אסרה ול\"ד <small>(למ\"ש סי' ב' סעיף כ\"ז)</small> להקל דהכא אוסר אפילו במעשה כל דהו שאינו מעשה טריפה:",
                "מותר לשחוט על ההר ולא חיישינן שיאמרו ששחט לשר של הר כדחיישינן בשוחט לתוך הים <small>(לקמן סי' י\"א)</small> שיאמרו לשר הים הוא שוחט דשאני התם דאין דרך לעמוד על הים או נהרות או סמוך להם כ\"כ משום דבעיתא תשמישתי' ומוכחא מילתא דבכוונה עביד וגם דרך עובדי ימים להקפיד לשחוט לתוכן אבל הכא לא מוכחא מילתא שבכוונה שוחט במקום זה דקאמרי דמקום אתרמי ליה הכא גם אין דרך שוחט להר לעלות עליו דוקא:",
                "ישמעאלים שאינם מניחים לישראל לשחוט אא\"כ יהפוך פניו למזרח הנק' אל קיבלא כמנהג חוקותיהם אף על גב דמדינא ליכא איסורא דקיימא לן <small>(לעיל סעיף ה')</small> דזה מחשב וזה שוחט לא אמרי' מ\"מ הואיל ומקפידים על כך ראוי לבטל דבר זה ולגעור בעושה כן:"
            ],
            [
                "<b>השוחט לשם קדשים מה דינו</b><br>השוחט לשם קרבן הנידר ונידב דהיינו שאומר בשעת שחיטה הריני שוחט בהמה לשם עולה או שחיטה זו לשם עולה או שלמים ותודה ופסח ה\"ז מותרת מדאורייתא ונ\"ל הטעם אע\"ג דאילו הקדישה כדינא דהיינו שאמר שלא בשעת שחיטה על בהמה שלו ה\"ז עולה הוה הקדש מדאורייתא ובזמן הבית מחויב להקריבה בבה\"מ ואפילו בזמן הזה דאסרו חז\"ל <small>(מתני' שקלים וגמ' יומא דף ס\"ו)</small> להקדיש שום דבר לבהמ\"ק משום תקלה מ\"מ אי עבר והקדיש ה\"ל הקדש מדאורייתא ולא מהני אם יאמר לשחוק אמרתי וכדומה ואסור ליהנות ממנה רק כונסים הבהמה לכיפה עד שמתה מאליה מ\"מ זה שא\"כ בשעת שחיטה לאו כלום קאמר דכיון דעתה שוחטה בחוץ מעשיו מוכיחים דאין זה נדר וה\"ל כאומר הרי זו להקריבה בחוץ לעולה דלאו מידי הוא דלא קרינן ביה כאשר נדרת לה' וגו' ולפיכך נ\"ל דאפילו אמר ממש לשון ה\"ז עולה ולא הזכיר שם שחיטה כלל כיון דבשעת שחיטה אמרו או כשמבין עצמו לשחוט ונוטל סכין בידו והכל יודעים שדעתו לשחטה תיכף ה\"ל כאומר ה\"ז בחוץ להקריבה עולה ולאו מידי הוא מדאורייתא:",
                "אבל שחיטתו פסולה מדרבנן בין שאמר הריני שוחט לשם עולה או הריני שוחט לעולה או שחיטה זו לעולה או ה\"ז עולה או זה עולה וכן לכל קרבן הנידר ונידב וטעם שהרואים יסברו שזו נדבה גמורה דאורייתא היא וקדשים בחוץ נאכלים וכן האומר זו לעולתי חיישינן שיאמרו נדר בצינעה והשתא מפריש לה ומ\"מ לא גזרו עליו חז\"ל איסור הנאה כקדשים וכן בכל מקום שנזכר בסימן זה פסולה או אסורה היינו באכילה דרבנן ולא בהנאה דלא החמירו בו כ\"כ ותו דכוונתם היה בגזירתם כדי שיזהר כל אדם מלומר כן ודי אם גזרו עליו איסור אכילה שמחמת זה ישמור פיו ולשונו:",
                "ולא גזרו חז\"ל כ\"א השוחט בהנך לישני לקרבן הבא בנדר ונדבה הכהו יש לחוש שיאמרו עכשיו הוא נודב ופסח אע\"ג דאין מקריבין אותו אלא בזמנו <small>(חולין דף מ\"א ע\"ב)</small> מ\"מ כיון דיכול להפרישו כל ימות השנה וקיי\"ל דאי שחיט ליה שלא בזמנו ה\"ל שלמים אם כן יאמרו הרואים עכשיו הוא מפרישו לפסח וכדקשחיט ליה ה\"ל שלמים בחוץ ויבואו להתיר קדשים בחוץ. אבל שוחט לדבר שאינו בא בנדר ונדבה כגון חטאת ובכור ומעשר ותמורה שחיטתו כשרה דכ\"ע ידעי דלאו כלום קאמר דאם <small>(שם)</small> אמר אפילו שלא בשעת שחיטה הרי בהמה זו חטאת ואפי' נתחייב בחטאת ע\"י חטא לאו כלום הוא דלשון זה משמע דנודב עתה ואינה באה נדבה <small>(עיין לקמן ס\"ה)</small> <small>(רש\"י שם)</small> ואפי' אי אמר בהמה זו לחטאתי ולא נודע שנתחייב בחטאת לא חיישינן שיאמרו הרואים נתחייב זה בחטאת ועכשיו מקריבה דאלו עבר עבירה שנתחייב ע\"י חטאת ה\"ל קלא דדרך אדם לפרסם חטאו כדי שיתבייש ויכופר לו:",
                "השוחט באחד מהלשונות הנזכר ברס\"ב לאשם תלוי <small>(הרא\"ש נדרים ופר\"ח הביאו)</small> או לאשם דסתמי' נמי אשם תלוי הוא שחיטתו פסולה ואע\"ג דאין מתנדבין אשם תלוי לכתחלה דדלמא אינו בא בנדבה מ\"מ כיון דאלו עבר והתנדב היו נוהגין בו דין קדשים וכיון שיראו שיאכל יאמרו קדשים בחוץ מותרים אבל השוחט לאשם ודאי ואפילו חייב אשם מותרת דלא אתי בנדבה ולשון זה לשון נדבה היא ולא חיישינן שמא אשם נזיר קאמר שיתבאר <small>(לקמן סעיף ח')</small> דשוחט לשמו פסול כיון דקאמר אשם ודאי סתמא ולא אדכר שמא דנזיר לא חיישינן שמא נזיר הוא ואפילו אמר לאשם וַדָאִי לא חיישינן שמא נתחייב אי לא ידעינן דנתחייב כדלעיל סעיף ג' גבי חטאת:",
                "אם היה מחויב חטאת או אשם ואמר בשעת שחיטה לשם חטאתי או לחטאתי או זו חטאתי וכן באשם בהני לישני וכדומה רק שאומר ביו\"ד לבסוף דמשמע שמתפיסה למה שמחויב אע\"ג דמדאורייתא נ\"ל דלאו כלום היא ונ\"ל דאפי' אומר ה\"ז חטאתי כמ\"ש טעמא <small>(לעיל ס\"א)</small> מ\"מ פסול דרבנן דכל הני לישני התפסה לחובתו הוא ואמרי קשחיט קרבן המחויב וקאכיל בחוץ:",
                "מחויב קרבן דקאמרינן היינו שבאו עדים על זה א\"נ דאיכא קלא שמחויב הוא א\"נ הוא בעצמו אומר מחויב אני זה זמן מיעוט קודם שחיטה או שלא נודע לי כי אם זמן מועט קודם שחיטה בין אמר כן קודם שחיטה בין אחר שחיטה דכל אדם נאמן על שלו לאסור <small>(ט\"ז)</small> ואע\"ג דליכא קלא לא דחינן דבריו דעדיין לא יצא הקול בזמן מועט ומ\"מ כיון דנתחייב איכא דידע בשעת שחיטה ויאמרו קדשים בחוץ היא. אבל אם אמר זה זמן רב שנודע לי מסתמא משקר דאי כדבריו ה\"ל קלא למילתא <small>(כדלעיל סעיף ג')</small> ואפילו אמר כן בשעת שחיטה מידע ידעי דמשקר ונ\"ל דהמחמיר גם באלו תע\"ב. <small>(פר\"ח)</small> ואם אמר שלא בשעת שחיטה זה זמן מה שהקדשתי בהמה זו לחטאת שאני מחויב אפילו אמר זה זמן רב וליכא קלא אסורה בהנאה דבדאורייתא אין להקל משום דליכא קלא:",
                "השוחט לשם חטאת נזיר או עולתו או שלמיו שחיטתו פסולה דכיון דמזכיר שם נזיר אמרי הרואים בצינעא נדר <small>(גמ' ורש\"י חולין דמ\"א)</small> זה שלשים יום שהוא סתם נזירות ואף ע\"ג דאלו קרבנות טהור הן והאידנא כ\"ע טמאי מתים נ\"ל דה\"ט דלאו כ\"ע דינא גמירי וסברי דכשנודרין נזירות אפילו האידנא מביאים קרבנות אחר ל' יום א\"נ כיון דבזמן הבית נאסר חשוחט לשם קרבנות אלו גם עתה לא בטלו חז\"ל הגזרה כיון דאיכא דטעו גם האידנא ונ\"ל דבהא אין צריך שיאמר זו עולת נזירתי ביו\"ד <small>(כמ\"ש לעיל)</small> גבי חטאת דכיון דמזכיר שם נזיר מוכחא מילתא דלנזירותיה קאמר דאי רוצה להתנדב מ\"ש נזיר דנקט הא כל מעשה עולה או חטאת שוה אלא דלחובתו קאמר ומדברי הרמב\"ם ז\"ל נראה דאפילו ידעי' ביה דלאו נזיר הוא אסורה כיון דעיקר נזירות הוא דבר הנידר טעו אינשי ואמרי דהאי נמי נדר הוא:",
                "אם שחט לשם <small>(תוי\"ט)</small> אשם נזיר פסולה דאמרו אשם נזיר טמא הוא דאייתי:",
                "אם יש לו בכור או שאר זבח בתוך ביתו כגון שעבר והקדיש ושחט בהמה ואמר לשם תמורת זבחי פסולה אבל אי לא <small>(תוספות)</small> ידעינן דאית ליה קרבן בביתו אף ע\"ג דאמר לשם תמורת זבחי כשרה דאמרי הרואים אי כדבריו הוה קלא למילתי' דאדם שיש קרבן בביתו מוציא קול שלא ימעלו בו בני אדם:",
                "השוחט לשם קרבני יולדת שחיטתו כשרה דאין זה בא בנדבה ואפילו יש לו אשה לא חיישי' שמא ילדה אשתו או הפילה וחייבת קרבן דאי איתא היה לה קלא ולכן אי נודע שילדה או הפילה ואמר בשעת שחיטה לקרבן אשתי פסולה מפני מראית עין כדלעיל ונ\"ל דווקא כשילדה בקרוב אבל הרחיקה לידתה אע\"ג דבזמן בה\"מ לעולם מחוייב הוא מ\"מ אמרי הרואים אי איתא לא היה ממתין כ\"כ מלהביא עוד נ\"ל דאם אמר שלא בשעת שחיטה על בהמת עצמו ה\"ז עולת אשתי ללידתה אסורה בהנאה אי יש לו אשה אע\"ג דליכא קלא לא סמכי' אקלא להתיר בספיקא דאו'. ונ\"ל דשוחט לשם קרבן תמיד או שאר קרבנות צבור יש להחמיר:",
                "כל היכא דאסרינן לעיל משום שוחט לשם קדשים אין חילוק בין תמימים לבעלי מומין דפעמים אין המום ניכר ואפילו גדולים וניכרים כגון חתיכת יד או רגל ולא היה מכוסה בשעת שחיטה דלא פלוג רבנן ונ\"ל דאפי' לקרבן שאינו קרב ממין זה כגון נקבה לעולה וכדומה ואפילו תור או בן יונה לפסח או לשלמים דכיון דמין מזבח הוא לא בקיאי בני אדם לחלק ואמרי דאי ליכא שה לפסח מקריבין אפילו עוף ותו דקי\"ל דמכל מקום קודש הוא ודווקא מין הקרב אבל שוחט אווזין ותרנגולין או חיות כשרה דכ\"ע ידעו דלאו מין מזבח הוא כלל וה\"ה תורים קטנים שעדיין לא הזהיבו נוצותיה או בני יונה גדולים שהצהיבו נוצותיה ג\"כ לאו מין הקרב לגבי מזבח הן וידעו ביה:",
                "מי ששחט בהמתו לשם קרבן על אדם אחר המחוייב אותו קרבן נ\"ל דפסולה ל\"מ מחוסר כפרה כגון שילדה אשת ראובן ושחט שמעון לשם קרבני יולדת של אשת ראובן דקי\"ל דלא בעי' דעת המתכפר כלל אלא אפי' אם היה ראובן מחויב חטאת חלב ושחט שמעון לשם חטאת ראובן נ\"ל דפסולה דאמרי נתרצה ראובן וה\"ל הפרשתו הפרשה מעלי':",
                "ראובן השוחט בהמת שמעון ואמר שמעון בשעת שחיטה שחיטה זו לעולה וכדומה נ\"ל דכשירה דכיון דאומר דבשחיטה זו תיעשה עולה ולשם כך תשחט והרי השוחט אינו מקיים מחשבתו וליכא מראית עין דידעי דלא שחטה השוחט לכך ולא נתקיימה מחשבתו אבל אם לא תלה בשחיט' רק אמר בשעת שחיטה ה\"ז עולה או חטאתי ומחויב חטאת נ\"ל דאסרה ואפשר אפילו דאורייתא כיון דאין מעשה עצמו מוכיחין עליו <small>(כדלעיל סעיף א')</small>:",
                "ואם ראובן אומר א' מהלשונות האוסרים לעיל יש להחמיר דאע\"ג דאינה שלו כיון שאומר כן בשעת שחיטה הא קי\"ל דע\"י מעשה אדם אוסר של חבירו וכ\"ש אי אית ליה שותפות בה דאסורה ולכן ב' שאוחזין בסכין א' ושוחטין או כ\"א סכינו בידו ואמר אחד לשם קרבן האוסר כדלעיל אע\"ג שאין לו חלק בה אסרה וכיון דמידי דרבנן הוא נ\"ל דאם האומר כן אינו יכול לשחוט בלא סיוע השני והשני יכול בלעדו ה\"ל האומר מסייע שאין בו ממש ואינו אוסר:",
                "אם שוחטין ב' זה אחר זה וא' מהם לשם א' מהקרבנות האוסרים אפילו אין לו חלק בה ה\"ז אסורה ודוקא קודם גמר שחיטה אפילו מיעוט קמא דקנה אבל אם נגמרה השחיטה בהכשר ובא א' ושחט מיעוט בתרא באמירה זו הרי זו כשרה:"
            ],
            [
                "<b>ובמה שוחטין</b><br>בכל דבר התלוש שוחטין בין בסכין של מתכת <small>(לשון הרמב\"ם)</small> בין בצור בין בזכוכית וכיוצא בהם רק שיהיו חדים ובדוקים מפגימה כאשר יבואר הבדיקה אי\"ה במקומה וכן בקרומית <small>(לשון הפוסקים)</small> יבש של קנה אם הוא חד ובדוק ודוקא שהוא מהקנים הגדלים באגמי מים ויודע שהוא מאותן שאין קיסמים נבדלים מהם ע\"י שדוחק אותם בסימנים אבל קרומית של שאר קנים אפי' בדיעבד אסור דחיישי' שמא נבדל ממנו קיסם חד בדוחק ונקב הסי' בשעת שחיטה ואע\"ג דבדק הקרומית אחר השחיטה ומצאו שלם כשהיה א\"א לעמוד היטב על זה וחיישינן שנבדל ממנו באורך בענין שאינו ניכר ובירו' יש עוד טעם שאין לשחוט בקרומית דלאו דאגם משום שרוח רעה שורה עליו:",
                "סכין שצדה א' מגל לא ישחוט אפילו בצד השני שהוא יפה שמא יטעה וישחוט בצד המגל אפילו עשה היכר בצד המגל ע\"י דבר מה ואפילו בשעת הדחק לא מהני דכיון דכל צורתו כך לעולם חיישינן שמא יבא לשחוט במגל בצדו היפה בלא היכר ויטעה וישחוט בצד המגל או שלא ישגיח פעם א' על ההיכר ובדיעבד אם ברי לו ששחט בצד היפה אפילו לא עשה היכר שחיטתו כשרה <small>(משנה)</small> ואם הוחלק צד המגל שוחט במקום ההוא אפילו לכתחלה ולא גזרינן אטו לא הוחלק דלא טעו בהכי:",
                "סכין שיש בו פגימה ונשאר בו שיעור שחיטה מפגימה ואילך ושחט ואמר ברי לי שלא נגעתי בפגימה שחיטתו כשרה <small>(ט\"ז ופר\"ח)</small> ואם לא ידע בשעת שחיטה מהפגימה לא מהני מה שאומר אח\"כ ברי לי דכיון דלא ידע מהפגימה לא ידע להזהר ושחיטתו אסורה ולכתחלה לא ישחוט אפילו במקום היפה מטעמא דלעיל גבי מגל אפילו כרך מטלית על הפגימה <small>(ש\"ג וב\"ח)</small> וגם אחז הפגימה בידו ולכן <small>(ש\"ע סי\"ח)</small> סכין שיש לו ב' פיות צריך לבדוק ב' צדדים שאם ימצא פגם בצד א' לא ישחוט אפי' בצד הב' ובי\"ט או בשעת הדחק שא\"א לו להשחיזה כורך מטלית על הפגימה להיכר ושוחט במקום היפה אפילו באותו הצד של הפגימה ואע\"ג דלעיל גבי מגל לא התירו אפילו בשעת הדחק שאני הכא דלפי שעה נפגמה ודוקא <small>(ש\"ך)</small> שנשאר ממקום הפגימ' מלא ב' צווארי' של דבר ששוחט ואפילו שוחט בהולכה והובאה דקי\"ל לקמן דלא בעינן כולי האי הכא חיישינן שע\"י הולכה והובאה תנתק המטלית ולהכי בעינן כולי האי ונ\"ל דאם שחט בהולכה או בהובאה לחוד בעינן ב' צווארים במקום המטלית ואילך ולא מהני ממקום הפגימ' ואי לאו פסולה בדיעבד <small>(כדלקמן סי' כ\"ד)</small> ולא תלינן להקל שניתק המטלית קצת. עוד נ\"ל דאפי' איכא ב' פגימות ונשאר מקום שחיטה בין הפגימות יכרוך ב' מטלית וישחוט בשעת הדחק והדין בכל זה כמו בפגימה א' רק בדיעבד ששחט בלא כריכה ואמר ברי לי שלא נגעתי בפגימות בעי' מלא ב' צווארים בין הפגימות אפילו שחט בהולכה והובאה:",
                "<small>(ט\"ז ורש\"ל)</small> סכין שיש עוקץ חד בראשו אין לשחוט בו לכתחלה דשמא יעביר הסכין ויעשה חלדה ובי\"ט או בשעת הדחק תוחבין קיסם בראשו או לפת להיכרא ושוחטין בו <small>(שחיטות אחרונים)</small> ולא יתחוב דבר כבד שיכביד על הצוואר ויעשה דרסה. ונ\"ל ללמוד מזה דצד ראש הסכין צריך שלא יהי' פגום לכתחלה דשמא יעבור הסכין שם וישחוט בפגימה. עוד נהגו ליזהר שלא לשחוט בסכין שהלהב חלוק מהקתא בענין שנראה שם כפגימה ובשעת הדחק נ\"ל להקל בזה אם אין מקום ההוא חדוד וראוי לשחוט:",
                "השוחט בדבר המחובר לקרקע או לגוף כגון שן או צפורן המחוברים בב\"ח שחיטתו פסולה דאו' דילפי' ויקח את המאכלת דבעי' דבר הניקח ובתלוש ובסוף חברו בקרקע אם בטלו <small>(לרז\"ה ור' ירו')</small> דהיינו שאין דעתו לעקרו משם הוא בגמ' איבעי' דלא אפשט' אי הוה כמחובר ולחומרא דהוה ספיקא דאו' ואם לא ביטלו שדעתו לעקרו לא ישחוט בו לכתחלה מדרבנן <small>(פר\"ח וכ\"כ הרז\"ה והר\"ן)</small> משום גזירת מחובר ובדיעבד כשרה ונ\"ל דבסתמא שחברו לא אסיק אדעתיה אם להניחו או לעקרו יש לנו להבחין בדבר שחיבר אם הדרך עולם שלא להניחו כגון נעץ סכין בכותל סתמא לא בטל עד שיבטלנו בדעתיה ואם הוא דבר שדרכו להניחו כגון ששתל קנה בארץ או צור בכותל סתמיה בטל אא\"כ כוון שלא להניחו אם חבר דבר בקרקע ונשרש שם אפילו לא <small>(ט\"ז ופר\"ח)</small> בטלו ה\"ל מחובר דהשרשתו משוי לי' מחובר לכל דבר:",
                "חתך מבהמה לחי שיש בו שינים חדים ושחט בו שחיטתו פסולה שההפסק שבין השינים היא פגימה גמורה אבל שן יחידי הקבוע בלחי הנתלש מב\"ח וכן צפורן הקבוע ביד שנתלש' שוחטין בו אע\"ג דאכתי השן מחובר ללחי והצפורן ליד ה\"ל הלחי והיד כבית יד לסכין ונ\"ל דאם עדיין מחובר לדבר מסוים כגון שן המחובר לראש שלם וכ\"ש לגוף שלם אע\"ג דמת ה\"ל מחובר ופסול דיעבד דאו':",
                "בכל ענין ששחט כשרה בין שהסכין בידו ומעבירו על הצוואר שתחת הסכין <small>(כ\"מ מסה\"ג)</small> וזו היא עיקר דרך שחיטה ובין שאוחז הסכין בידו או נעצו בקורה תלושה או מחובר שלא בטלו והחוד של סכין למטה והעביר הצוואר תחת הסכין בהחוד עד שנשחט כראוי ובין שהצוואר למעלה והוא שוחט בהעברת סכין מתחתיו בחודו למעלה או אוחז סכין בידו והחוד למעלה או נעצו בדרך הנזכר והעביר הצוואר על חוד הסכין עד שנשחט בד\"א בעוף אבל בבהמה אם נעץ הסכין בין בתלוש בין במחובר שלא בטלו והעביר הצוואר על חודו של סכין שהוא מתחת לצוואר פסולה דחיישינן שמא מחמת כובד הבהמה שהכבידה על הסכין בא לידי דרס' ואפילו אמר ברי לי שלא דרסתי אסרו חז\"ל שחיטתו דיעבד שלא יעשה כן פעם אחרת ויבא לידי מכשול ונ\"ל דאפילו הסכין בידו ושוחט ע\"י העברת צוואר הבהמה עליה דינו כנעץ עוד נ\"ל דאפילו מעביר הסכין מתחת לצוואר הבהמה לא שרי רק כשראש הבהמה קשורה למעלה דאז אין לחוש שתכביד על הסכין אבל אם עומדת כדרכה או מונחת יש לאסור בדיעבד מטעם דרסה כנזכר:",
                "כל הדרכים המבוארים להיתר בסעיף שלפ\"ז היינו בדיעבד אבל לכתחלה לא דבקצתם עדיין יש קצת חשש דרסה וקצתם אינם דרך שחיטה שהוא רגיל ואימן את ידו בה ואין לשחוט לכתחלה בין בהמה בין עוף כ\"א שהצוואר יהיה למטה או בצדדים והסכין בידו ומעבירו על הצוואר או שהבהמה וכ\"ש עוף ראשם קשור למעלה באופן שא\"א להכביד על הסכין כלל והוא מעביר הסכין בידו מלמטה בצוואר:",
                "בכל מקום שנזכר כאן בהמה אין חילוק בין גסה לדקה שבדקות ובכ\"מ שנזכר עוף אין חילוק בין עוף לעוף דכל העופות קלים בטבעם ופשוט דחיה בכלל בהמה לענין זה:"
            ],
            [
                "<b>הקובע סכין בגלגל אם הותר לשחוט בו</b><br>קבע סכין בגלגל וסיבב הגלגל בידו או ברגלו עד שפגע עם הסכין לצוואר הבהמה או עוף ושחטו כהוגן בסיבוב זה שחיטתו כשרה דהא מכחו של אדם נשחט ואפילו אם אחר שהתחיל לגלגל סר ידו והרי היא מתגלגלת מכח התחלתו ושחטה <small>(פר\"ח)</small> ואפילו מתגלגלת מכחו זה כמה פעמים והוא כבר סר ידו והשחיטה נעשה בסיבוב האחרון מ\"מ הכל מכחו בא וכשרה ונ\"ל דכ\"ז דווקא בדיעבד אבל לכתחלה אין לשחוט בגלגל כלל דגזרינן אטו גלגל הבא שלא מכח אדם כמבואר בסעיף שאח\"ז. ותו דא\"א לאמן ידיו בטוב ויש לחוש שמא יקלקל השחיטה:",
                "אם מים הם המסבבים את הגלגל ושם הצוואר כנגדו בשעה שסובב ונשחט ה\"ז פסולה דשחיטה זו לא מכח אדם באה <small>(וע\"ל סי' ג')</small> ואם אדם פטר את המים כגון שהיו מעוכבים <small>(רש\"י)</small> ע\"י דף ובא ישראל ונטל את הדף והלכו המים וסבבו הגלגל ונשחט ה\"ז כשרה שהרי מכח האדם הלכו המים בד\"א שנשחט בסביבה הראשונה אבל מראשונה ואילך פסולה דפסק כח האדם וכח המים בעצמן הם המסבבים ואפילו בסביבה ראשונה דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא דגזרינן אטו סביבה שני' דהיא פסול דאו' ונ\"ל דאפילו בסביבה ראשונה דווקא שהגלגל סמוך לדף המעכב המים שכשהסיר הדף מיד באו המים וגלגלו ושחטו אבל אם הגלגל רחוק קצת מהדף כבר פסק כח האדם בבא המים לגלגל ואפילו בסביבה ראשונה השחיטה פסול דאורייתא:",
                "כל דיני גלגל שנתבארו בסעיפים הקודמים מיירי <small>(ט\"ז)</small> כשאינם מחוברים לקרקע או לבית רק שמחובר לאיזה כלי העומד או אדם אוחז אותו אבל מחוברים כבר נתבאר <small>(סי' ו' ס\"ה)</small> כל דיני תלוש ולבסוף חברו:"
            ],
            [
                "<b>שיעור סכין של שחיטה</b><br><small>(חולין דף ל)</small> אמרו חז\"ל ושחט אין ושחט אלא ומשך פי' שהשחיטה צריכה שתהיה על ידי משיכה <small>(טור וב\"י סכ\"ד)</small> ולא שידחוק הסכין על הצואר עד שיחתכו הסימנים שאז ה\"ל דרסה ופסולה דאורייתא ולכן צריך שיהא הסכין ארוך כל כך שיוכל לשחוט במשיכה בלא דרסה ונבאר שיעור הסכין ואגב יתבארו קצת דיני דרסה ויתר דינים יתבארו בעזרת השם <small>(לקמן סימן כ\"ד)</small>:",
                "השוחט בהמה או חיה יקח לכתחלה סכין אורכו כרוחב שני צווארים של הנשחט עם העור והמפרקת אפילו רוצה לשחוט בהולכה והובאה שאז יכול לשחוט הסימנים היטב ע\"י משיכה וטוב שיהא אורך הסכין לא פחות מי\"ד רחבי אגודל רמז ושחטתם בזה גי' י\"ד והשוחט עוף נ\"ל דאין צריך אפילו לכתחלה כ\"א שיהא ארוך כמ\"ש לקמן לענין דיעבד אבל מנהג מדינות אלו שאפילו עוף אין שוחטין לכתחלה בסכין קטן כ\"א כמלא ב' צווארים דנשחט אפילו רוצה לשחוט בהולכה ובהובאה <small>(ב\"י וע\"י)</small> ומ\"מ צריך ליזהר לכתחלה שלא לשחוט בסכין גדול ששוחט בו בהמות שקרוב לעשות דרסה מפני כובדו ונ\"ל דבדיעבד אם ברי לו שנזהר מדרסה כשרה ואפילו לכתחלה לצורך גדול ובלבד שיזהר היטב:",
                "לכתחלה יכוין השוחט זה לשחוט בהולכה ובהובאה אע\"פ שסכין ארוך בידו בין בהמה בין עוף ובדיעבד אם שחט בהולכה או בהובאה לבד אם יש בסכין מלא אורך ב' צווארין עם העור והמפרקת דהנשחט בין בהמה או היה בין עוף שחיטתו כשרה ואם לאו שחיטתו פסולה דאורייתא דקיי\"ל לרבנן דבסכין כזה מסתמא דורס הוא כדי שישחוט על ידי הולכה או הבאה לחוד. ולכן אפילו אמר ברי לי שלא דרסתי נ\"ל דפסולה דאורייתא דקיי\"ל לחז\"ל דכה\"ג דורס הוא ולאו אדעתיה:",
                "ואם שחט ע\"י הולכה והובאה בסכין קטן מנהג מדינות אלו בבהמה אם הוא כמלא צוואר עם העור והמפרקת דהנשחט מחוץ לצוואר משהו כשרה ואם לאו פסולה דאורייתא ונראה לי דכן יש לפסוק לדינא בכ\"מ ואפילו בעוף שאם אינו מלא צוואר ומשהו דהנשחט פסולה דכל שאין בו כ\"כ מסתמא דורס הוא רק בהפסד מרובה יש לסמוך בדיעבד באווזים ותרנגולים אפוסקים דס\"ל להכשיר אפילו בפחות מכדי צוואר קצת רק שלא יהא דק ביותר שאז נוקב הוא ולא שוחט ואין זה נכנס לגדר סכין כלל ולכן בעופות הקטנים כתורים ובני יונה אע\"פ שהסכין כמלא צווארו יש לחוש שאינו בגדר סכין ונוקב הוא ונראה לי דאין להכשיר אפי' דיעבד כי אם כמלא ב' צווארים דהנשחט הדק וגם בפסולי דסעיף זה לא מהני אומר ברי לי שלא דרסתי:",
                "הא דאמרינן <small>(לעיל סעיף ג')</small> דבדעבד כשר בהולכה או בהבאה לחוד כשהסכין מלא ב' צווארים <small>(תו' והרא\"ש)</small> אפילו ראה שנשחטו הסימנים קודם שעבר כל אורך הסכין כשר כיון דבשעה שהתחיל לשחוט יש בידו סכין די שחיטה בלא דרסה לא כיוון לדרוס וחידוד הסכין הוא שמיהר לשחוט <small>(ב\"י בשם ריב\"ח)</small> וכן בנתכוין לשחוט בהולכה ובהבאה בסכין קטן כמ\"ש ס\"ד אע\"ג דנשחט בהולכה או בהבאה אחת כשר דלמה ידרוס כיון דרצונו היה להוליך ולהביא עד שישחוט:",
                "בסכין קטן שהכשרנו <small>(לעיל ס\"ד)</small> ע\"י הולכה והבאה דוק' שאין לו עוקץ בראשו דאם יש לו פסולה שחיטתו דשמא מתוך קטנותו נשמט מהצוואר ונקב לסימנים ואפי' אמר ברי לי שלא נשמט פסולה מדרבנן כי היכא דלא לשחוט ביה זימנא אחריתי ולא מהני כריכת מטלית או תחיבת קיסם כדמהני <small>(לעיל סימן ו' ס\"ק ג' ד')</small> גבי סכין גדול:",
                "אם שחט ע\"י הולכה או הובאה לחוד כמלא ב' צווארים והתיז כל הראש יש להטריף בבהמה או חיה כיון דהעצם קשה אין בשיעור זה לחתוך במשיכה בלא דרסה ויש לחוש דהכל נעשה בדרסה:"
            ],
            [
                "<b>השוחט בסכין מלובנת</b><br>השוחט בסכין מלובנת ה\"ז אסורה אע\"ג דקיי\"ל שחידוד הסכין קודם לליבונו מ\"מ צידי הסכין שנכנסין לתוך החתך קודם הכשר שחיטה שורפין הסימנים והוה כנקב ומבואר <small>(לקמן סי' כ\"ו)</small> דכה\"ג טריפה דאורייתא ויש מכשירין בדיעבד אם ידע שהיא מלובנת <small>(לבוש)</small> וידע שהנגיעה בצדדים מטרפת שאז נזהר שלא יגע בהם. אבל העיקר כמחמירים ונ\"ל דשיעור הליבון בכדי שיהא היד סולדת בצדדי הסכין:",
                "רושם שעושים האומנים בצד הסכין כיון שרחוק מן החוד אין לחוש להם מ\"מ לכתחלה יש ליזהר היכא דאפשר שלא ישחוט בסכין שיש בו רושם וה\"ה כל דבר כל שאינו חלק היטב ורושם שהוא בולט נ\"ל לאסור אפילו בדיעבד אפילו רחוק מהחוד:"
            ],
            [
                "<b>יתר דיני סכין</b><br>סכין של משמשי ע\"ז מותר לשחוט בו בהמה בריאה אף ע\"ג דכל משמשי ע\"ז אסורים בהנאה <small>(כמ\"ש סימן קל\"ט)</small> הכא ליכא הנאה דאע\"ג דצריך הוא לבשר מ\"מ עיקר השחיטה הפסד היא דבחיי' דמיה מרובים <small>(רש\"י)</small> שעומדת לג' דברים לגדל ולמלאכה ולבשר ועתה אינה כי אם לבשר לבד ואינו אלא כמוכרה להפסיד ונ\"ל דגם עוף מותר לשחוט אף על גב דאינו עומד למלאכה תרתי מיהא איכא ואסור לשחוט בו מסוכנת מדאורייתא דמתקן הוא ונהנה ונ\"ל דה\"ה כיוצא בזה כגון שהוא נגחן או שטיפולו מרובה משכרו וגידולו או דאייקר בישרא טפי מדמי רדיא בכל כה\"ג שוה אחר שחיטה טפי מבחייו ומתקן הוא ואסור:",
                "סכין זה היינו שחתכו בו עצים שיקריב עליהם לע\"ז כ\"ש אם העצים עצמן תקרובת או איזה עבודה כמ\"ש <small>(לקמן סימן קל\"ט)</small> וכל כיוצא בזה משימושי ע\"ז <small>(גמרא)</small> א\"נ שחט בו לע\"ז והכשירו כדינא משמנונית איסור שבו כמ\"ש <small>(לקמן סעי' ד')</small> אבל אם חתך בסכין עץ שאחר כך ישפו אותו עץ להיות ע\"ז לא נאסר הסכין דבשעה שחתך עדיין לא היה ע\"ז ונ\"ל דאם בחתיכה זו גמרה לע\"ז דהיינו שנעשה העץ ע\"ז נאסר הסכין בחתיכה זו דהשימוש והע\"ז באים כא' וה\"ל משמש לע\"ז:",
                "אם עבר ושחט מסוכנת בסכין משמשי ע\"ז אסורה בהנאה כל הבהמה עד שישליך לאיבוד כדי הנאה שבה דהיינו כדי שכר סכין לשחוט בו ואז מותרת אפי' באכילה ורוב גדולי הפוסקים משמע מדבריהם האיסור זה דאורייתא הוא ונ\"ל דוקא כשהיה אפשר לו ליקח סכין אחר ולקח את זה שאז לא נהנה יותר מכדי שכר סכין אבל אם לא היה סכין אלא זה א\"כ הנאתו מרובה וצריך להשליך מה ששוה עתה יותר מבחייה בהיותה מסוכנת שזו היא הנאת הסכין. עוד נ\"ל דכל היכא דשרי על ידי הולכת הנאה לאיבוד שרי נמי למכרה לעכו\"ם חוץ מכדי הנאת איסור שבו:",
                "אם רוצה לשחוט בסכין של נכרים <small>(ט\"ז וש\"א)</small> יגעילנו תחלה כדין הנעלה המבואר בא\"ח <small>(סי' תנ\"א)</small> כדי לנקותו מבליעת איסור שבו או ישחיזנה בשל נפחים ע\"פ כולה עד שיסיר כל קליפת הסכין מב' צדדיו ואח\"כ ישחוט ואם יש בו גומות אין מועיל לו הנעלה וצריך ליבון במקום הגומות כמ\"ש בא\"ח שם ומ\"מ נ\"ל דהגומות שבקתא אין מזיק לזה כלום כיון דלפי שעה משתמש לשחיטה ואינו מגיע להקתא והטעם דבעינן הכשר כזה <small>(חולין דף ח' ותו' שם)</small> משום דאפילו את\"ל דהחמימות שיש בבית השחיטה בשעת גמר שחיטה אינו כרותח גמור מ\"מ דוחקא דסכינא מהניא ליה לאותו חמימות קצת להבליע שמנונית שבסכין לבית השחיטה:",
                "ואם שחט בלא שום הכשר תחלה קולף ביה\"ש ל\"מ <small>(הרשב\"א ואחרונים)</small> סתם סכינים דקיי\"ל דסתמייהו השמנונית קרוש על פניהם דמתוך רוב תשמישו אין מנקין אותם היטב ואותו שמנונית נבלע בבית השחיטה אלא אפילו ראה שהיא נקי' או שהיתה חלקה שאין בה גומות ונעצה עשר פעמים בקרקע קשה שתיקון זה מועיל להעביר כל שמנונית הקרוש על פניו מ\"מ נ\"ל דבעי קליפה דחום ביה\"ש עם דוחקא דסכינא מפליט מקליפת הסכין ומבליע בביה\"ש:",
                "היכא דבעי קליפה <small>(נ\"ח ועיין סי' צ\"א ס\"ד באחרות)</small> אי לא קלף ונתבשל או נצלה כך צריך ס' נגד הקליפה וקולף אח\"כ אבל אם קלף אע\"פ שלא היה בכל הנשחט ס' נגד הבליעה כשרה דאין הבליעה הולכת יותר מכדי קליפה:",
                "בד\"א כשיודע שהסכין בן יומו דהיינו שנשתמשו בו באיסור תוך מעל\"ע דה\"ל האי קליפת ביה\"ש איסור דאורייתא אבל בשאינו ב\"י או שאינו יודע אם הוא ב\"י דקי\"ל סתם כלי' אינן ב\"י וה\"ל נטל\"פ מ\"מ כשרוצה לשחוט בו יכשירו לכתחלה כמו ב\"י כמבואר ס\"ד לא מבעיא סתם סכין דקי\"ל דשמנונית קרוש עליו וא\"כ ה\"ל דאו' דכל דבר העומד בעינו אינו נפגם לעולם ע\"י שהיי' שלא ישחוט בו בלא נקיון אלא אפילו ניקהו מהקרוש ע\"י נעיצה כנזכר ס\"ה ואין לחוש כ\"א לפליטת הסכין דה\"ל נטל\"פ מ\"מ הא מדרבנן אסור כל נטל\"פ לכתחלה ובדעבד סתם סכין דסתמו אינו נקי בעי קליפת ביה\"ש מדאו' דבלע שמנונית הקרוש עליו ונ\"ל אפילו היה נראה לעין שנקי הוא מכל שומן יקלוף לכתחלה דיש לחוש שהיה שמנונית עליו ואינו ניכר אבל אם היתה חלקה שאין בה גומות ונעצה עשרה פעמים בקרקע קשה כמבואר כל דיני נעיצה <small>(סימן קכ\"א)</small> ושחט בה א\"צ קליפה דבדעבד נטל\"פ מותר. ובשעת הדחק שוחט בה ע\"י נעיצה זו לכתחלה כשאינו ב\"י או שא\"י וכל נעיצה י\"פ הנזכר בסי' זה הוא י\"פ דוקא <small>(פר\"ח וש\"פ)</small> ולא תשע ולא כמנהג העולם <small>(בה\"י)</small> שנועצין ומניחין כך נעוץ בקרקע איזה זמן דזה לאו כלום הוא ונ\"ל דבעל נפש היכא דאפשר יקלוף אפילו באינו ב\"י ונעץ:",
                "אפילו לשחוט ע\"מ לקלוף אסור בכל מקום שנתבאר לעיל שצריך קליפה מדינא דחיישינן שמא ישכח ולא יקלוף אבל במקום שא\"צ קליפה כ\"א לזהירות ולחומרא מותר לשחוט ע\"מ לקלוף וקולף דהא אפילו ישכח ולא יקלוף לאו איסורא קאכיל דעבד:",
                "הדחת הסכין אינו מועיל כלום אפילו דיעבד דמתוך דוחקא דסכינא באיסור שחתך בו נדבק בו השמנונית ואינו יוצא כ\"א בנעיצה:",
                "הגוים החותכין הקנוקנות שבביה\"ש בסכיניהם תיכף אחר השחיטה א\"צ למחות בידם דסמכי בהא אדברי המתירים מאחר שקשה להזהר מזה ועכ\"פ צריך להדיח ולשפשף שם היטב בידים <small>(ועמ\"ש לקמן סעיף י\"ד)</small>:",
                "סכין ששחט בו טריפה אסור לשחוט בו מפני שמנונית טריפה שנדבק אסכין ויבולע לביה\"ש עד שהדיח הסכין בצונן יפה שלא ישאר עליו שום שמנונית וינסה כשיתן מים על הסכין ויזובו מראשו לסופו ומסופו לראשו באין עיכוב שאז נודע שסר השמנונית או יקנח הסכין בבגד קשה תיכף אחר השחיטה בעודו לח קינוח יפה שישער באומד דעתו שנתקנח היטב וסר חלאתו ממנו ונהגו עתה לקנח הסכין תיכף אחר שחיטת כל בהמה בשיער הבהמה ודיו <small>(יש\"ש וב\"ח וש\"א)</small> וחייב המורה להזהירם שיקנחו בהשערות היטב כנזכר לא דרך ארעי והטעם דסגי בהדחה או בקינוח <small>(רש\"י)</small> הוא משום דהסכין קשה לבלוע ע\"י רתיחת ביה\"ש כ\"א ע\"י רותח גמור ולכן א\"צ הגעלה <small>(תו')</small> וגם לא נעיצה משום דלא אידבק איסורא בהאי סכין כ\"כ כסכין ש\"ג שחתכו בו איסור הרבה ורותח גמור <small>(ועיין עוד לקמן סעיף י\"ט)</small>:",
                "שחט בלא שום הכשר <small>(כל האחרונים)</small> יקלוף ביה\"ש משמנונית שנבלע בו מהטיח אסכין ולא ישחוט בלא הכשר ע\"מ לקלוף כמ\"ש ס\"ח <small>(ב\"ח)</small> ובעופות לא נהגו לקנח אחר השחיטה דלא שכיח בהו טריפות ואם נמצא צריך קליפת ביה\"ש למה ששחט אחר הטריפה בלא הדחה או קינוח <small>(שם)</small> וקינוח בנוצות העופות לא מהני דדבר קשה בעי':",
                "ואם שחט ג' בהמות או שלשה עופות ולא קנח הסכין ביניהם ונמצאו כולם טריפות אז אין מועיל הדחה או קינוח הואיל ונדבק שמנונית הרבה על הסכין וצריך לנעוץ הסכין י\"פ כדינא ואי לא נעץ אף על פי שהדיח או קנח אחר כולם רק שלא הדיח או קנח בנתי' יקלוף ביה\"ש ואם לא היה ג' טריפות רצופים רק שחט כשרות ביניהם ולא קנח בין השחיטות נ\"ל לכתחלה ינעץ כדינא ובדעבד אי לא נעץ רק הדיח או קינח אחר כל הטרפות ידיח ביה\"ש בשפשוף היטב:",
                "סכין ששחט בו כשרה או כשרות הרבה אע\"פ שהוא מלוכלך בדם מותר לשחוט בו אחרת בלי שום הדחה <small>(כל האחרונים)</small> או קנוח הסכין דבלא\"ה יש דם הרבה בביה\"ש ודם הרבה על הסכין בשעת שחיטה ולא חיישינן לה דאיידי דטריד ביה\"ש למפלט דם לא בלע דם כ\"א שמנונית <small>(כדלעיל ס\"ה)</small> וי\"א ונ\"ל דראוי שיזהיר כל אדם לבני ביתו שידיחו היטב ביה\"ש אפילו לצלי הדחה מעליא שידעו באומד הדעת שסר כל הדבוק עליו בין דם בין שמנונית וכ\"ש בעוף דלא נהגו השוחטים לקנח הסכין בין שחיטה לשחיטה כמ\"ש סעיף שלפני זה:",
                "והשוחט כשירה ולא קנח הסכין ושחט אחר כך ולא יצא דם דקי\"ל <small>(בסימן כ\"ח)</small> דכשר וא\"כ יש לחוש לדם שעל הסכין שנבלע בביה\"ש כיון דלא טרוד להוציא דם ונלענ\"ד דלכתחלה יקלוף הביה\"ש היכא דאפשר:",
                "סכין ששחט בו כשירה <small>(ש\"ך דלא כלבוש)</small> או כשרות הרבה ורוצה לחתוך בו רותח צריך להגעילו קודם <small>(תוס' חולין דף ח)</small> דמחמת רבוי דם שיש בביה\"ש הסכין בולע דם ויפלוט ברותח ומ\"מ אינו בולע יותר ממערה רותח על כלי לכן הכשירו ג\"כ ע\"י עירוי דהיינו שיערה על הסכין רותחין מכ\"ר עירוי שלא נפסק הקילוח ואם לא הגעילו בין הדיחו בצונן או קינחו או נעצו עשרה פעמים ובין לא עשה בו שום הכשר וחתך בו רותח צריך לקלוף מקום החתך ונ\"ל בדליכא הפסד גדול יש להצריך נטילת מקום וכל שכן בדלא קינח הסכין תיכף אחר השחיטה ולא הדיח:",
                "ואם תחב הסכין לתוך רוטב רותח בלא הגעלה נ\"ל דצריך ששים נגד קליפת הסכין ונגד הטיח עליו עוד נ\"ל פשוט דלא יחתוך בלא הגעלה על מנת לקלוף או יטול מקומו כמ\"ש <small>(ס\"ח)</small>. ופשוט דאם הסכין אינו ב\"י והודח וחתך רותח א\"צ כלום בדיעבד גם מותר לחתוך בכה\"ג לכתחלה על מנת שיקלוף ואם אינו יודע אם הוא ב\"י או לא ג\"ל דיש לדונו כב\"י מספיקא:",
                "בא לחתוך צונן בסכין ששחט בו כשרה או כשרות הרבה ידיחנו לסכין מדם אבל אקינוח בבגד קשה או שיער הבהמה לא יסמוך דאין מנקה כמו הדחה ונ\"ל הטעם דל\"ד למ\"ש <small>(לעיל סעיף י\"א)</small> דמהני קינוח לשחוט אח\"כ משום דיש לחוש לסברת האומרים דדוקא לשחיטה מקילין משום דטרידי סימנים למפלט משא\"כ לחתוך אח\"כ אפילו צונן בעינן נקיון מעולה דהיינו הדחה ומ\"מ נ\"ל דהיכא דלא שכיח ליה להדיחו בקל יכול לקנח היטב בבגד קשה או בשיער הבהמה תיכף אחר שחיטה שעדיין לא נתייבש הדם אסכין ואוכל בו צונן אבל נתייבש בעי הדחה או נעיצה <small>(ועיין לקמן סימן קכ\"ב)</small> ונ\"ל דכל הדחת הסכין שהיא מדם א\"צ לנסותו כמ\"ש <small>(סעיף י\"א)</small> רק משיצחצחו היטב באומד דעתו שסר הדם ממנו סגי:",
                "ונלע\"ד דאם בא לחתוך רותח אחר שחיטת טריפה או לחתוך מאכל חלב רותח אפילו אחר שחיטת כשירה דיש איסור משום שמנונית ולא שריק מסכין כמו דם לא יגעילנו על ידי עירוי רק בעי הגעלה כדינא ואי לא עביד קולף הרותח מטעם סברת הפוסקים הנזכר בסעיף שלפ\"ז דלדידהו בה\"ש רותח ובולע סכין שמנונית מבה\"ש רק דלא פליט כבה\"ש משום דטרידי כו' ולצונן אחר שחיטת טריפה או חלב אפי' אחר כשירה אם שחט רק פ\"א או ב\"פ בסכין זה ידיחנו לסכין לא אמיסך וקינוח ובג\"פ צריך נעיצה כדינא וכל הכשר לצונן שבב' סעיפים <small>(ט\"ז)</small> אלו אם נחתך בלא הכשר מדיח הצונן ודיו ולא יחתוך ע\"מ להדיח או אפי' לקלוף כמ\"ש <small>(ס\"ח)</small> וצונן חריף כגון צנון ושומים ובצלים דינו כשאר צונן לענין דם הטוח אסכין שדי בהדחת הסכין ואי לא הדיח או קינחו כנ\"ל אין די בהדחת צונן <small>(או\"ה)</small> רק בעינן קליפה או נט\"מ כרותח אבל לענין שמנונית בעי נעיצה אפי' בפ\"א ונ\"ל דכל בעל נפש ידונו כרותח לכל דבר ותע\"ב:"
            ],
            [
                "<b>באיזה זמן שוחטין ודין השוחט בתוך המים</b><br>אין שוחטין כ\"א לאור היום או בלילה ואבוקה כנגדו אבל בלא אבוקה או ביום במקום אפל ואין אבוקה כנגדו לא ישחוט שמא יקלקל שחיטתו מבלי ראות ואם שחט שחיטתו כשירה ודוקא אם בדקה סימנים ביום ונ\"ל דאפי' לאור הנר אם נשחטו רובן ולא הגרים ולאור הנר ונ\"ל דה\"ה לאור הלבנה לא ישחוט וכ\"ש לאור כוכבים אבל לענין בדיקת הסימנים דלעיל אם רואה ויכול להבחין בטוב ששחט כהוגן נ\"ל דש\"ד אפי' לאור הלבנה ואם שהה בין שחיטה לבדיקת הסימן יתבאר <small>(בס\"ד סימן כ\"ה)</small>:",
                "שתי נרות בין קלועים בין אינן קלועים רק ששלהבתן נוגע להדדי מקרי אבוקה וה\"ה עצים דמשחן וכיוצא בו שאורו רב ומתקיים כב' נרות יחד הוה אבוקה ואם התחיל לשחוט נגד אבוקה וכבתה גומר שחיטתו דאם יפסוק טריפה לדידן כמ\"ש <small>(סימן כ\"ג)</small> ונ\"ל ה\"ה התחיל בלא אבוקה ונזכר גומר שחיטתו בלא אבוקה:",
                "השוחט בשבת או ביו\"כ בשוגג שחיטתו כשרה וה\"ה במזיד בצינעא ואפילו אין אחר עומד ע\"ג דחשוד לדבר א' אינו חשוד לכל התורה כולה <small>(ועיין סימן ב')</small> מדינים אלו ומ\"מ <small>(ט\"ז וש\"ך)</small> יש בה איסור משום מעשה שבת ומבואר בא\"ח <small>(סימן שי\"ח)</small> אימת היא מותרת ואם שחט במזיד ובפרהסיא דהיינו בפני י' מישראל נ\"ל דאסורה משום שחיטת ממר לחלל שבתות בפרהסיא כמבואר <small>(סימן ב')</small> ואין להתיר כ\"א בהפסד גדול ובשעת הדחק ובפעם ראשון ומ\"מ בעל נפש יחוש לעצמו שלא לאכול ממנה:",
                "מותר לשחוט בראש <small>(גמרא)</small> הגג וראש הספינה <small>(רש\"י)</small> ולא חיישינן שמא יאמרו שעלה לשחוט לצבא השמים <small>(לבוש)</small> שאין דרך השוחטים להם לעלות <small>(וע\"ל סי\"ד סעיף ט\"ז)</small> אבל אין שוחטין לתוך ימים או נהרות שלא יאמרו לשרא דימא או דנהרות קשחיט דאורחייהו דעובדי ימים או נהרות בכך ונ\"ל דכל בריכות המושכים מים בכלל נהרות הן אבל בורות מכונסים ואפי' בארות ומעיינות הנובעים אינן בכלל נהרות ומותר לשחוט לתוכן דאין דרך הגוים בכך ובלבד שיהיו עכורים שאין בבואה נראית בהם דאל\"כ אסור משום דנר' כשוחט לבבואה כמ\"ש אי\"ה סעיף שאח\"ז. גם נ\"ל דדוקא כשהן מלאים על כל גדותיהם דאל\"כ ה\"ל שוחט לגומא דאסור כמ\"ש אי\"ה סימן שאח\"ז <small>(כל אחרונים)</small>. ולתוך ימים ונהרות ואפילו עכורים שאין בבואה נראית בהם אסור לשחוט דלטעמא דלא לימרו לשרא דימא קשחיט אין חילוק בין צלולים לעכורים:",
                "אין שוחטין לתוך כלי שלא יאמרו מקבל הדם לזרקו לע\"ז וע\"ג <small>(פשוט בפוסקים)</small> שרי ולא גזרינן אטו תוכו <small>(וע\"ל סעיף ז')</small> ואם בכלי מעט מים אם הם צלולים אסור לשחוט לתוכו שלא יאמרו לבבואה הנראית במים הוא שוחט ואם הם עכורים או <small>(פר\"ח)</small> צבועים עד שאין בבואה נראית בו או שאין בו מים ויש בו מעט <small>(מרדכי)</small> טיט או עפר מותר לשחוט לתוכו <small>(לבוש)</small> דדרך המקבלים לזרוק להקפיד אמנקרותא דכלי שיהיה נקי:",
                "היה בספינה ורוצה לשחוט ואין לו בה מקום שאינו מקפיד עליו מלטנפו בדם השחיטה שוחט ע\"ג אחורי כלי ומשם שותת הדם לתוך הים או מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דופנותי' והדם שותת מהדופן לתוך הים ונ\"ל דאם א\"א לו בתקנתא ימנע ולא ישחוט להדיא לתוך הים ונ\"ל עוד דל\"ד ספינה אלא ה\"ה בכל מקום שאין דרך לטנף כגון ששוחט בראש גגו וא\"א לו לירד למקום דלא קפיד אטנוף א\"נ חצירו בנוי סמוך לנהר ואין לו מקום מצד אחד וקפיד שלא לטנף חצירו יכול לשחוט ע\"ג אחורי כלים או ע\"ג דף והדם שותת לים או לנהר או שותת משם לתוך בלי כשאין לו מים עכורים או עפר לתת לתוכו או עשה מדרון בארץ סמוך לים או לכלי ושוחט והדם שותת משם לים או לכלי ואם א\"א לו בכך ימנע ולא ישחוט אבל אי סגי ליה לשחוט בל\"ה לא התירו לו היתרים אלו דמ\"מ מתחזי קצת כשוחט לתוך ימים ונהרות וכלי ומ\"מ אין למחות ביד העושים מטבחיים ע\"ג הנהר והדם שותת מקרקע המטבחיים דרך חריצים ונקבים שבו לתוך הנהר דהכא ה\"ל כאי אפשר כיון ששוחטין הרבה תמיד יתרבה הזבל מאד עד אין מקום וכ\"ע ידעי דצריך נקוי מ\"מ צריך ליזהר שלא ישחוט ע\"ג נקב או חריץ ממש במקום שהדם ירד להדיא מהצוואר לתוך הנהר:",
                "נ\"ל דאפילו במקום שא\"א לו לשחוט בהיתרים הנזכר אין לו לשחוט לאחורי כלי שמשם יהיה שותת לאותו כלי גופו או שיש באחורי כלי בית קבול כעין שעושין בבית מושב הכלי אין לו לשחוט לאותו בית קיבול אע\"ג דאינו עיקר המקבל שבכלי מ\"מ שוחט לתוך הכלי מקרי גם אין ליקח כלי מנוקב וישחוט לתוכו שלא כנגד הנקב והדם שותת דרך הנקב לתוך הים או לתוך כלי אחר דמ\"מ ה\"ל שוחט לתוך כלי ואין לנו להתיר לצורך אלא מה שאמרו חז\"ל והם המבואר <small>(בסעיף ו')</small>:",
                "כל האסורים דמסעיף ד' ואילך שאסורין משום מ\"ע נ\"ל אפי' אין רואה אותו אסור דלא חילקו חז\"ל עוד נ\"ל דאפי' אינו שוחט לאכול רק ששוחט לכלבים או לגוים או ששוחט הטריפה אסור בכל הנזכר מסעיף ד' ואילך אם עבר ושחט בא' מהאסורים <small>(שמסעיף ד')</small> ואילך <small>(עיין לקמן סעיף י\"ב)</small>. כל המבואר לכאן בתקנתא דשוחט לתוך ימים ונהרות ולמים אינו ענין לשוחט חיה או עוף דצריך כיסוי ולשחוט לתוך עפר ולא לתוך מים:",
                "יש מקומות נוהגים היתר שאחר השחיטה מקבלים הדם בכלי כשיוצא מהצוואר ומוכרים לגוים נ\"ל דישראל לא יקבל מטעם איסור שוחט לתוך כלים <small>(דלעיל ס\"ה)</small> רק יקבלנו גוי ודוקא בשנמכר בדמים מועטים עד שלא נחשב אצלו לכלום בשעת קניית הבהמה אבל ליטול עבורו דבר חשוב לא דה\"ל עושה סחורה בדבר איסור שנתבאר <small>(סי' קי\"ז)</small>:",
                "במדינות אלו נזהרין השוחטין כששוחטין אווזא בטבת ושבט אוכלין ממנה שאומרים שיש קבלה שיש שעה א' באותן חדשים שאם ישחוט בו אווזא ולא יאכל ממנה ימות השוחט והיו נוהגין לאכול מהלב ויש שהיו נוהגין לאכול <small>(ש\"ך בשם הגמ\"י)</small> מהכבד ויש <small>(ש\"ך בימיו)</small> מהרגלים ועתה רואה אני דאכלי מאיזה אבר שיהיה וכשיש להם הרבה מבשלים מכל האווזות וטועמים המרק ונהרא נהרא ופשטיה:"
            ],
            [
                "<b>שלא לשחוט בתוך גומא</b><br>יש מיני עע\"ז כששוחטים הם שוחטים לתוך גומא <small>(רש\"י)</small> לשם ע\"ז ויש מהם שאוכלים <small>(רשב\"א)</small> על דם שחיטה שבתוך גומא לשם ע\"ז ע\"כ אסרו חז\"ל לשחוט לתוך גומא כלל אפי' בבית או חצר שרוצה שלא לטנף ביתו או חצרו אסור מפני מ\"ע שיאמרו שנתכוין למעשה המינים הנזכר ואם רוצה שלא לטנף ביתו או חצירו יעשה מקום מדרון חוץ לגומא והדם שותת לגומא ונ\"ל דה\"ה דשרי לשחוט לגב כלים ומגבן יורד לגומא <small>(ועי' סימן י\"א סעיף ו')</small>. ובשוק או <small>(לבוש)</small> בשדה שאין דרך ב\"א להקפיד שלא יטנף אסור אפי' ע\"י מדרון <small>(ש\"ך)</small> ואפי' אין רואה ונ\"ל דאפילו הוא צריך עתה לזה המקום ורוצה שלא לטנפו מ\"מ כיון דאין ניכר לכל כמו חצר ובית שכל אדם קפיד שם אטינוף איכא מ\"ע. עוד נ\"ל דבחצר או בית אפי' אפשר לו לצאת משם למקום שאינו חושש לטינוף א\"צ ומותר לעשות מדרון כנזכר דהא ליכא מ\"ע דהכל יודעים שאינו עושה כ\"א לנקר:",
                "אם עבר ושחט בשוק או בשדה לגומא בין ע\"י מדרון ובין ע\"י שלא מדרון או בבית וחצר בלא מדרון נ\"ל דאין לאכול משחיטה זו עד שיבדקו אחריו שמא מין הוא ואם ימצא מין אפי' לא ימצא שהיה מין בשעת שחיטה רק שראו בו אח\"כ דרכי מינות <small>(רש\"ל)</small> יש לאסור הכל בהנאה למפרע דאיגלי מילתא ומסתבר ששחיטתו לתוך גומא שחיטת ע\"ז היתה ואם בדקו ולא מצאו בו לא זכות ולא חובה א\"נ א\"א לבדוק מותר לאכול משחיטה זו דלא מחזקי' לאדם בעובד ע\"ז עד שיבורר ותלי' שחיטתו לגומא באיזה טעם אחר. וה\"ה בכל הני הנזכרים <small>(בסי' י\"א)</small> אם עברו ושחטו הדין כמו שוחט לתוך הגומא מיהו כל זה מדינא אבל האידנא אין דרך עע\"ז בכך ובין לשוחט לגומא ובין <small>(כ\"כ אחרונים)</small> הנהו <small>(דסימן י\"א)</small> א\"צ שום בדיקה כלל אם עבר ושחט רק דאי איתיה קמן נ\"ל דיש לשואלו קודם שיאכל מ\"ט עשית כן ומתוך זה יבורר כוונתו אבל א\"צ לטרוח ולבדוק אחריו ע\"י בני אדם המכירים אותו ומ\"מ אם נתברר אח\"כ שמין הוא יש לאסור למפרע הכל בהנאה:",
                "גומא שאמרנו אפי' <small>(אחרונים בשם תוס' וש\"פ)</small> אינה נקיה מעפר ונ\"ל אפילו מים בו כמ\"ש <small>(סימן י\"א סעיף ד')</small> אבל אם <small>(מרדכי)</small> מליאה עפר שרי ונ\"ל דה\"ה מליאה מים וכמ\"ש שם:"
            ],
            [
                "<b>בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה</b><br>בהמה חיה ועוף טעונים שחיטה מדאורי' כדילפינן להו <small>(חולין דף כ\"ז)</small> מקראי בגמ' דגים וחגבים אין טעונים שחיטה אפילו מדרבנן ומותר לאכלן בין אם הרגן או מתו מאליהן ואפילו חיים אין בהם משום אמ\"ה <small>(שם דף כ\"א)</small> כדדרשו חז\"ל בגמ' אלא משום דמאיסי לאכלן חיים והוא בכלל מ\"ש בתורה אל תשקצו את נפשותיכם כמ\"ש <small>(סימן קט\"ז)</small> ואיסור זה י\"א שהוא דאורייתא כמ\"ש וי\"א דאינו אלא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואין להעביר על פיו חגב חי משום מראית עין שיאמרו קאכיל ליה קעבר אבל תשקצו ונ\"ל דה\"ה דג חי מה\"ט. ומותר לחתוך מהם אבר מן החי ולרחצו יפה שלא יהא מאוס שאז אין בו משום שקוץ לאכלו ונ\"ל שא\"צ להמתין עד שימות הדג או החגב שניטל ממנו אבר זה כמו שצריך בבהמה שחוטה כמ\"ש <small>(סימן כ\"ז)</small> דאין בהם חיות כ\"כ כמו דבר הצריך שחיטה:",
                "השוחט את הבהמה ונמצאת כשרה ומצא בה עובר בן ח' חי או מת או בן ט' מת ואפי' בן ט' חי רק שלא הלך עדיין אע\"פ שעמד ע\"ג קרקע <small>(הרמב\"ם וש\"פ)</small> ואפילו נולד אחר שחיטת האם ה\"ז מותר באכילה ואינו טעון שחיטה דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' בבהמה אותה תאכלו ודרשו חז\"ל דכל הנמצא בבהמה תאכלו ומ\"מ נ\"ל דאין לאכלו חי משום בל תשקצו כמ\"ש <small>(ס\"א)</small> רק ימיתנו או יכול ליטול ממנו אבר מן החי ולרחצו כמ\"ש שם ונ\"ל דאין לאכול האבר עד שתמות הבהמה והעובר כמ\"ש הטעם <small>(סימן כ\"ז בס\"ד)</small> ולענין חלבו וגידו עיין <small>(סימן ס\"ד וס\"ה)</small> ולענין דמו <small>(סי' ס\"ו)</small>:",
                "מצא בה בן ט' חי והלך קצת ע\"ג קרקע <small>(ספר התרומה)</small> או ע\"ג דבר אחר טעון שחיטה מדבריהם מפני הרואים שיאמרו אפילו הנולד מותר בלא שחיטה ולא ידעו שזה בן פקועה הוא וצריך לברך אשחיטתו ככל מצות דרבנן ומ\"מ נ\"ל דאין לברך עליו בפני עצמו רק יברך על דבר אחר הצריך שחיטה ויפטור גם את זו דאין אנו בקיאים בכלו לו חדשיו ואפי' שהה ימים הרבה <small>(ועיין לקמן סעיף ה')</small> אבל שום טריפות אין אוסר אותו בין נוצר טריפה ובין נטרף אחר לידתו דלית ביה מראית עין כל כך דאין הכל בקיאים בטריפות <small>(הרשב\"א)</small> ובעי שאלה לחכם אבל אם <small>(רוב הפוסקים)</small> מת בלא שחיטה א\"נ לא שחטה כראוי כגון בסכין פגום או שהה או דרם וכדומה אסור אפי' דיעבד <small>(הרא\"ש)</small> דכיון דתקנו דבנן שחיטה מעלייתא בעינן רק נ\"ל דאין להחמיר בדעבד בספיקות שבשחיטה כגון ספק בעור נפגמה כו' וכדומה או חומרות שאינן מעיקר הדין. גם נ\"ל דאם נעשה בה מעשה נבילה כהנהו דחשבי' <small>(בחולין דכ\"א)</small> עשאה גיסטרא או ניטל הירך וחלל שלה תו לא מהני ליה שחיטה וכי מתה עומדושוחט ול\"ד שחיטת טריפה דמקרי שחיטה בכ\"מ לטהורים מידי נבילה משא\"כ הכא דלא היה שחיטה כלל:",
                "ואם יש בבן פקוע זה דבר תמוה כגון שפרסותיו קלוטות או שאר דבר תימה אפי' גדל כמה שנים א\"צ שחיטה <small>(רש\"י)</small> דדרך בני אדם לדבר בו על תמיהתו ומזכירין בתוך דבריהם שהוא בן פקוע ולא אתי לאחלופי ודוקא בדעבד יש לסמוך אחד תמי' אבל לכתחלה נ\"ל דיחמיר לשוחטו רק דלא יברך ואם יש בו תמיה ובאמו היה ג\"כ תמי' כיון דאיכא תרי תמיהי מדכר דכירי ליה אינשי וא\"צ שחיטה ונ\"ל בין אותה תמי' כגון שהוא קלוט ואמו היתה גם כן קלוטה ובין תמי' אחרת. עוד נ\"ל דאם יש בבן פקועה גופיה שני תמיהות שונות כגון שרוע וקלוט מקרי תרי תמיהי אבל אחת בבן פקועה ואחת באביו לא מקרי ב' תמיהות דאין הכל יודעים שזה אביו הוא עוד נ\"ל דא\"צ שיהיו כל רגליו בפרסות קלוטות ואפי' באחת סגי ואפי' כולם קלוטות נחשב לתמיהה אחת <small>(ועיין לקמן סעיף י')</small>:",
                "אם לא שחט האם אלא קרעה או שחטה ונתנבלה בידו או שחטה ונמצאת טריפה כל הוולדות הנמצאים בה הם כמוה ומעיקר הדין אם נמצא בתוכה בן ט' חי שידוע לו שכלו חדשיו הרי הוא כבהמה בפ\"ע שוחטין אותו <small>(פר\"ח)</small> ובודקין אותו ומותר דד' סימנים אכשר ביה רחמנא או ב' סימני אמו או סימני עצמו היכא דלא הועילו לו סימני אמו אלא שאין אנו בקיאים עכשיו לסמוך אדעתינו שכלו לו חדשיו ולכן יש לאסור הכל ונ\"ל דאפי' המתין לו וחי עד יום שמיני ויותר לא מהני:",
                "בן ט' חי שנמצא במעי שחיטה כשרה שגדל ובא אבהמה דעלמא והוליד <small>(אחרונים בשם הרז\"ה ורשב\"ם בת\"ה דנ\"ה)</small> א\"נ איפכא דבהמה דעלמא בא אנמצא במעי שחוטה והוליד אותו הוולד אין לו תקנה בשחיטה שאין שחיטה כ\"א בסימנים שלימים והאי חלק סימניו שמצד הבן פקוע הם כשחוטים מדאורייתא. ונראה לי דאם ולד זה שאין לו תקנה בא אבהמה דעלמא או אבן פקוע או איפכא הולד שנולד מזה ג\"כ אין לו תקנה וכן עד סוף כל הדורות דמעולם אין כאן סימנים שלימים דקצת מחם כשחוטה דמי:",
                "בן פקוע הבא אבהמה דעלמא ונשחטה הבהמה שחיטה כשרה ונמצא וולד בתוכה אפי' בן ט' חי <small>(אחרונים)</small> ניתר בשחיטת אמו כשאר ב\"פ <small>(דלעיל סעיף ב' וג')</small>. אבל בהמה דעלמא הבא אבת פקועה ונשחטה הב\"פ ונמצא בה ולד אין לו תקנה שהרי לא הועיל לו שחיטת אמו דאמו כשחוטה דמי מעולם ושחיטת עצמו אין לו דהרי חלק סימניו שמצד אמו כשחוטים דמי ונ\"ל דאין חילוק בין אם הולד בן ט' חי או מת או בן ח' ופחות מכאן:",
                "כל מקום שנזכר בסימן זה אין לו תקנה גם החלב שנחלב מאותו ולד אסור ול\"ד לשאר חלב דיש לנחלבת היתר ע\"י שחיטה ומקרי החלב בא מכח דבר המותר משא\"כ כאן:",
                "בן פקועה שבא אבן פקועה והולידו הרי בנו ובן בנו עד <small>(פר\"ח)</small> סוף כל הדורות כמותם אם אביהם ואמם בני פקועות אין טריפות פוסל בהם וצריכים שחיטה מדבריהם אם נולדו אע\"ג דלא הפריסו ע\"ג קרקע ואם נשחטו ונמצא בם ולד מותר רק דאם הוא בן ט' חי והפריס ע\"ג קרקע צריך שחיטה מדבריהם. ונ\"ל דאם הטילה נפל הוא אסור מדרבנן דאתי לאחלופי בשאר נפל ואם מתה הב\"פ ונמצא ולד בתוכה נ\"ל דאם הוא בן ט' חי ניתר בשחיטת עצמו ואם הוא פחות מכאן או ב\"ט מת אסור מדבריהם כאמו ואפי' ספק אם כלו לו חדשיו יש להתיר בשחיטת עצמו אפילו קודם ח' ימים דספק דרבנן לקולא:",
                "<small>(כל סעיף זה הוא מגי' הרז\"ה ז\"ל)</small> הנולד מבני פקועים שנתבאר לעיל שצריך שחיטה מדבריהם לא מהני לפטרו אם יש בו דבר תמוה <small>(כדלעיל סעיף ד')</small> דכיון דנולד הוא אין סברא דמתוך שידברו בהתמי' ידברו שנולד מפקועים אא\"כ יש בו תמיה ובאמו תמיה ואמו בת פקועה ממש שנמצא במעי אמה אחר שחיטה שמתוך שמזכירין תמיהת שניהם אומרין שהאם ב\"פ היתה ואפילו נולד זה הפריס על גבי קרקע שרי בלא שחיטה:",
                "<small>(פשוט בגמרא ופוסקים)</small> אמרו חז\"ל בהמה גסה יולדת לט' ודקה לחמשה ולכן כל הנזכר בסי' זה לחלק בין בן ט' לפחות מכאן ה\"ה בבהמה דקה בין בן ח' לפחות מכאן:",
                "שחט את הבהמה ומצא בה עובר דמות בהמה ורגליה כרגלי עוף או שאין לו כפות רגלים כלל או שמצא בו דמות אדם אפילו יש לו פרסות כבהמה או דמות עוף אפילו עוף טהור אפילו יש לו פרסות כבהמה או דמות שקץ דגים וחגבים אסור דלא הותר הנמצא בבהמה אלא מין בהמה בין טהורה בין טמאה אפי' חזיר ובלבד שיש ברגליו פרסות או אפי' פרסא דרבוייא דכל בבהמה קאי אמפרסת פרסה דכתיב התם <small>(ש\"ך)</small> וב\"ש אם נולדו הני מינים דלאו בהמה דאסור ובשעת הדחק או בהפ\"מ יש להתיר אפי' נמצא בבהמה ברגלי עוף או שאין לו רגלים כלל רק שהוא דמות בהמה בין טהורה בין טמאה ונ\"ל דדמות היה דינן כדמות בהמה ועוד נ\"ל דאם העובר ראשו ורובו דומה לבהמה אע\"ג דמיעוטו דומה לאדם או לעוף דינו כבהמה:",
                "מצא בה בריה שיש לה שני גבין וב' שדראות והיא השסועה האמורה בתורה הרי זו אסורה:"
            ],
            [
                "<b>דין עובר במעי בהמה</b><br>עובר שהוציא ראשו קודם שחיטת האם אע\"פ שהחזירה קודם שחיטה ה\"ה כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו דמשנולד אין לו עוד שייכות לאמו ואינו בכלל כל בבהמה תאכלו המבואר <small>(סימן י\"ג סעיף ב')</small> ומה טובו של עובר זה אם כשיצא הראש היה בן ח' או פחות בין חי בין מת הרי הוא נפל ואסור דאו' אע\"פ שהחזיר הראש ושהה במעי אמו עד שכלו לו חדשיו קודם שחיטת אמו או נולד כולו קודם שחיטת אמו אחר שכלו לו חדשיו וכן אם היה בן ט' מת אסור משום נפל ואם כשיצא הראש היה בן ט' חי הוא בהמה לעצמו וניתר בשחיטת עצמו בין החזיר הראש והיה בפנים בשעת שחיטת אמו או לא לעולם מהני ליה שחיטת עצמו בחוץ ואם אינו יודע אם היה בשעת יציאת הראש בן ט' או פחות נ\"ל דאם חי עד יום שמיני מיום שיצא כל הגוף יש להתיר כדין שאר בהמות הנשתהי' כמ\"ש <small>(סימן ט\"ו)</small>. ואם ידוע לו שהוא פחות מבן ט' אין להתיר עי\"ז דסתמיה אינו בר קיימא:",
                "הוצאת הראש שאמרנו דהוה כילוד היינו אפילו לא הוציא <small>(ש\"ך וש\"א)</small> כי אם רוב פדחתו ונ\"ל דדוקא לחומרא י\"ל כן אבל לקולא כנון לענין מ\"ש בסעיף שאחר זה נ\"ל דלא הוה כילוד אפילו ביציאת כל הפדחת עד שישער שיצא רוב הראש:",
                "הוציא העובר אבר <small>(לבוש)</small> או אפי' מיעוט אבר קודם שחיטה אין שחיטת האם מותר למה שיצא אפילו החזירו קודם שחיטה דכתיב ובשר בשדה טריפה וגו' פי' כיון שיצא הבשר חוץ למחיצתו אין לו תקנה בחזר' להתירו בשחיטת אמו כטריפה שאין לו תקנה ושחיטת עצמו אין לעובר זה כיון דכל הגוף מה שלא יצא ניתר בשחיטת האם א\"כ הסימנים כשחוטין דמי ואיך ישחטם פעם שנית להתיר היוצא ושאר העובר ניתר בשחיטת האם ואם נולד עובר זה קודם שחיטת האם שוחטו לעובר ומתיר הכל ונ\"ל דאפילו יצא האבר קודם שכלו להוולד חדשיו ונולד כשכלו חדשיו וקודם שחיטת אמו שחיטת עצמו מתיר גם האבר <small>(פר\"ח בק\"א דלא כב\"ה)</small> בין החזירו קודם שחיטה בין לא אבל אם נמצא האם טריפה והוולד בתוכו אע\"ג דהעובר בן ט' וניתר בשחיטת עצמו מדינא כמ\"ש <small>(סי' י\"ג סעיף ה')</small> מ\"מ נ\"ל דאבר היוצא נשאר באסורו רק אם נתנבלה האם בשחיטה או קרעה והוציא העובר אח\"כ שוחט להעובר ומותר גם היוצא מיהו האידנא ליתא להאי היתרא כמ\"ש <small>(סי' י\"ג סעיף ה')</small>:",
                "האבר שיצא אם החזירו קודם שחיטה אינו אסור כ\"א מה שיצא ואם לא החזירו גם מקום החתך אסור דהיינו הסמוך להיוצא כל מה שעומד נגד דופן הבהמה דאע\"ג דלאו בשר בשדה הוא <small>(רש\"י)</small> שהרי נגד הרחם עמד ולא יצא חוץ מ\"מ לאו בבהמה הוא בשעת שחיטה אבל הנשאר בתוך הבהמה אפילו אינו כ\"א מיעוט אבר ורובו יצא לחוץ מותר בין החזיר היוצא או לא דאפילו לספיקא דלקמן <small>(סעיף ה')</small> אי אזלינן באברים בתר רובא הכא <small>[הרשב\"א ור\"ן]</small> כיון דאיכא רוב העובר בפנים שדינן האי מיעוט אבר בתריה ונ\"ל דאם הוציא העובר אבר לבית הרחם דהיינו נגד הדופן עד לחוץ רק שלא יצא ממנו נגד החוץ כלל יש גם כן לחלק כנזכר אם החזירו קודם שחיטה מותר דלאו בשר בשדה הוה ובשעת שחיטה קרינן ביה כל בבהמה תאכלו ואם לא החזירו אסור דלאו בבהמה הוה בשעת שחיטה:",
                "אפילו אם יצאו מהעובר כמה איברים אפילו חצי העובר דינו כיצא אבר א' אבל אם יצא רוב העובר <small>(לבוש)</small> אפילו חזר ואפילו לא היה הראש בתוך היוצא הרי הוא כילוד ואם יצא חציו ברוב אבר הוא בעיא בגמר' אי הוה בילוד ולא איפשטא <small>(אחרונים)</small> ואזלינן לחומרא דאם אינו בן ט' חי הוה כנפל ואסור ואם הוא בן ט' חי שוחט את הוולד ואז מה שהי' בפנים בשעת שחיטת האם מותר ממ\"נ אי לא הוה בילוד ניתר בשחיטת אמו ואי הוה כילוד ניתר בשחיטת עצמו ואפי' היתה האם טריפה מותר אבל היוצא נשאר לעולם באסורו דדילמא לאו כילוד הוא והוה בשר בשדה וגו' ואין שחיטת עצמו מתירתו כמ\"ש <small>(סעיף ג')</small> ונ\"ל דגם מיעוט אבר שבפנים יש לאסור. עוד נ\"ל דעובר שיצא חציו או חציו ברוב אבר וגדל ובא אבהמה דעלמא או אבן פקועה והוליד הוולד אין לו תקנה דסימנים שמצד אביו חציים שחוטים וחציים אינם שחוטים <small>(ועיין סי' י\"ג סעיף ו')</small>:",
                "יצא רובו במיעוט אבר הוה כילוד כל העובר אע\"ג דאלו חשבינן האי מיעוט לרוב אבר שבתוך הבהמה יהיה מה שבחוץ <small>(ש\"ך)</small> רק מיעוט העובר ואפילו אי בפנים יותר מבחוץ בלא המיעוט מכל מקום הואיל והשתא רוב העובר מבחוץ אזלינן בתריה. אבל אם יצא מיעוט העובר ברוב אבר אע\"ג דאי נשדי מיעוט האבר שבפנים בתר רוב האבר שבחוץ יהיה בחוץ רוב העובר כיון דהשתא רוב העובר בפנים אזלינן בתריה ולא הוה כילוד:",
                "הוציא אבר א' והחזירו וחזר והוציא אבר אחר והחזירו עד שהשלים לרוב המיעוט שלא יצא מותר דלא הוה כילוד מחמת יציאת הרוב דבפעם א' בעי' אבל אם הוציא העובר אבר וחתכו אבר וחתכו עד שהשלים רוב כיון דאיכא רוב העובר מבחוץ גם המיעוט שבפנים אסור ונ\"ל דה\"ה אם הושיט ידו לפנים וחתך העובר אבר אבר והוציא הרוב מחותך נאסר גם המיעוט שבפנים וה\"ה אם נחתך רק הראש והוציאו:",
                "עובר שהוציא מיעוטו ושחט את האם שנתבאר ס\"ג דהעובר מותר ומה שיצא אסור אם גדל אותו הוולד ובא על בן פקועה והוליד הולד מותר כולו בלא שחיטה דחיות הולד מצד האב בתר רוב אביו גרירה:",
                "עובר שהוציא אפילו אבר אחד וניתר השאר בשחיטת אמו וגדל והרי היא חולבת החלב שלה אסור ונ\"ל דלא מהני אפילו נשער ויהיה האבר א' מס' או פחות משאר העובר לא מהני:",
                "הושיט ידו למעי בהמה וחתך ממנה דבר מגופה והניחו בתוכו עד אחר שחיטה הרי אותו דבר אסור משום דבר מן החי אבל אם חתך מעובר שבמעיה ולא הוציאו עד אחר שחיטה ה\"ז מותר אם שחט בן ט' חי במעי אמו אבעי' להו בגמ' אי הוה שחיטה או לא ונקטי' לחומרא דלא הוה שחיטה ואי נפיק קודם שחיטת אמו הוה נבילה ואם נשאר במעיה שחיטת אמו מתירתו. ומ\"מ אסור לשחוט האם או האב בו ביום דדלמא הוה שחיטה וה\"ל או\"ב וכן אי שחט חי במעי אמו ויצא דם חייב לכסות מספק דילמא הוה שחיטה:"
            ],
            [
                "<b>שלא לשחוט בהמה עד יום שמיני ללידתה</b><br>אפרוח מעוף טהור שהוא בביצתו משנתרקם ונעשה בשר אסור מדאורייתא משום נבילה ואפי' נזרקה בו נשמה ושבר הביצה והוציאו ושחטו יש לאסרו משום נבילה מדאורייתא דדלמא לא כלה לו זמנו כראוי ולאו בר קיימא הוא כנפל בבהמה דלא מהני לי' שחיטה ונ\"ל דאין להתיר אם שבר הביצה והוציאו או סייע ביציאתו אף ע\"פ שנראה לו שהגיע זמנו לצאת עד שיגדל ויהיה ככל שאר עופות בני קיימא. ואם התחילה להתרקם ועדיין לא נעשה בשר <small>(עיין לקמן סי' ס\"ו ס\"ב וסי' פ\"ו ס\"ח)</small> ואם נולד האפרוח מעצמו מותר בשחיטה מיד שנולד אפי' עדיין לא נתפתחו עיניו ודוקא שיצא עם הנוצות שעל כל גופו אבל כשיצא ערום מהם צריך להמתין עד שיגדלו הנוצות שעל כל גופו דהיינו אותן שיש להם קנים באמצען ואם שוחטן קודם לזה אסורין מדרבנן משום מיאוס:",
                "בהמה שילדה אם ידוע שכלו להוולד חדשיו דהיינו ט' חדשים לגסה וחמשה לדקה מותר לשוחטו מיד ביום שנולד וצריך שיהיה ברי לו שמהתחלת ט' חדשים ואילך לא קיבלה זכר וחדשי עיבור כל אחד ל' יום ונ\"ל דאין אומרים בבהמה יולדות למקוטעים רק בעינן שאפילו חודש אחרון יהיה ל' יום ולמחרתו תלד מיהו נ\"ל דבדקה אם ילדה וולד והוא בריא ככל שאר וולדות דאז לא בעי כילוי חדשים כי אם מדרבנן כמ\"ש לקמן אי\"ה יש להתיר אפילו ליכא כ\"א חמשה חדשים כפי שהם סדורים כגון נתעברה בא' בניסן וילדה א' באלול מקרי כלו חדשים אבל בגסה אינו כן רק בעי' רע\"א יום עם יום הלידה:",
                "וולד ששוחטין אותו ביום שנולד אין חוששין שמא נתרסקו אבריו מחמת לידה ואפילו רואין בהוולד ריעותא שאין יכולים להעמידו תלינן הריעותא בתשות חולשות כחו שעדיין רך הוא ולא בריסוק דבית הרחם רך הוא ואינו עשוי לרסק ונ\"ל דמכל מקום יש להחמיר ולהצריכה פרכוס כדין מסוכנת שבסימן י\"ז ואם שהה איזה ימים או באינו יודע שכלו חדשיו שיתבאר לקמן בס\"ד שצריך להמתין ז' ימים ובכל אותן הימים עדיין לא הלך כיון דאיכא ריעותא גדולה כזו שיוצא מדרך שאר וולדות שרובן ככולן כבר עמדו והלכו בהא נ\"ל דאין להתירו אפילו דיעבד כ\"א אחר שילך ד' אמות הילוך יפה שיצא מכלל כל ספק ריסוק <small>(וע' סי' נ\"ח)</small> ובכל הנזכר לעיל אין חילוק בין מקשה לילד לאין מקשה עוד נ\"ל דאם ראו בשעת לידה שהאם היתה עומדת והולד נפל מבית הרחם ע\"ג הקרקע. אע\"פ שאין המקום גבוה י' טפחים יש לחוש לריסוק ובעי הילוך יפה ד' אמות:",
                "אם לא נודע אי כלו חדשיו אע\"ג דמדאורייתא שרי אפילו ביום לידתו דאזלינן בתר רוב נולדים שהם בני קיימא מ\"מ מדרבנן אסור אפילו דיעבד עד שישהה ז' ימים ויום הלידה בכלל ובתחלת ליל שמיני מותר לשחטו דאז יצא מחשש נפל <small>(ועיין סימן י\"ד ס\"א)</small> מאימתי מונין הלידה ואם חלה תוך ז' ושחטו בחליו אף ע\"פ שפרכס ויצא מחשש מסוכנת נ\"ל דחושש לו לנפל אפילו מדאורייתא. אבל בשהה ז' אף ע\"פ שחלה כל ז' יצא מחשש נפל אפילו דרבנן ועיין סעיף שלפ\"ז. ואם נודע דלא כלו חדשין נ\"ל דראוי להחמיר אפילו מדאורייתא אף על פי ששהה ז' ימים וצריך להמתין עד שיגדל ויהיה ככל שאר בהמות שלא יסופק שהוא ב\"ק עוד נ\"ל דהאידנא אין לסמוך אכילוי חדשים כלל ולעולם צריך שיהוי ז' ימים:",
                "עכו\"ם המביאים עגלים הדקים ואומרים שהם בני ח' האינו נאמן אפילו מסל\"ת דלית הימנותא בעכו\"ם אלא אם כן יש לו קרנים דאז אפילו בלא אמירת העכו\"ם שרי <small>(פר\"ח)</small> ובגדיים אין לסמוך כ\"א אם יש שיני' וגם קרנים קשים שאין יכול לתחוב בהם הצפורן:"
            ],
            [
                "<b>דין אותו ואת בנו</b><br>כתיב ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ופירשו חז\"ל דל\"ש האם ואחר כך בנה או בתה ול\"ש הבן או הבת ואח\"כ האם בין אדם א' שוחט שניהם בין ב' ששחטו א' האם ואחד הבן או הבת או איפכא <small>(ש\"ך ופשוט בגמרא)</small> לעולם לוקה על שחיטת האחרון מדאו' ונ\"ל דאם ב' שוחטין בפ\"א זה האם וזה הבן או הבת אע\"ג דיש לפקפק לענין מלקות אם לוקין מ\"מ תרווייהו עברו אדאוריית' זה על אותו ואת בנו וזה על בנו ואותו ונ\"מ למ\"ש <small>(לקמן סעיף ג')</small> בס\"ד:",
                "איסור או\"ב נוהג בנקבות אם היא אמו ודאית שילדתו בפנינו אבל בזכרים אם הוא אביו ודאי שברור שלא היה אצל אמו זכר כי אם זה הוה ספיקא דאורי' ולכן אסור לשחוט אב ובן או בת או איפכא ביום אחד ואם שחט אינו לוקה דאין מלקין על הספק ואם אינו יודע שזה אביו או אמו אינו חושש מספק דאמרי' הולד בא מרוב בהמות דעלמא ואפי' <small>(יש\"ש ואחרונים)</small> דומה הולד ממש בצורתו וסימניו לאיזה בהמה אינו חושש לומר מסתמא היא אמו או אביו. ואם הולד כרוך אחר נקבה אע\"ג <small>(ש\"ך בשם יש\"ש והוא מגמ')</small> דלא לקי אם שחטן ביום א' דאכתי ספיקא היא שמא מרחמת בנה של אחרת מ\"מ מחזקינן לה כאמו לענין אסורא לשחטן ונ\"ל דאפילו הכרוך הוא דבר טמא ואסור באכילה כמ\"ש <small>(סי' ע\"ט)</small> מ\"מ אסור לשחטן ביום אחד וה\"ה אם שניהם טהורין אף על פי שאינו מינו ואם בעדרו כמה בהמות עם ולדתיהן וברור לו שאלו הוולדות מאלו הבהמות הן רק אינו יודע איזה מזו ואיזה מזו הולכין אחר הכרוך אפי' למלקות <small>(ש\"ך)</small> ומה שנ\"מ עתה אם לוקה או לא <small>(עיין ח\"מ סימן ל\"ד וא\"ע סימן מ\"ב)</small> ואם יודע בודאי שא' משנים הוא מזה האם או אחת משתים היא אמו של זה אסור לשחוט ואינו לוקה ואם א' מג' בהמות שלפנינו היא אמו ואינו יודע איזהו אי שרי לשחוט <small>(עיין לקמן סימן ק\"י)</small> מ\"ש שם בס\"ד:",
                "עבר ושחט או\"ב ביום א' <small>(חולין דף ע\"ה וקט\"ו)</small> מותרים באכילה דאורי' ומדרבנן אסור האחרון בו ביום בין ששחט מזיד <small>(פר\"ח)</small> בין שוגג ונ\"ל בין לו בין לאחרים כדי שלא ישחוט כן פעם אחרת וגם אחרים ימחו בידו כשאין להם תועלת בשחיט' זו <small>(בה\"ג)</small> אבל הראשון מותר ביומו דלאו באיסור נשחט ולהכי נ\"ל שאם שחטו שנים כאחד א' אם וא' הבת אסורים שניהם עד הערב ששניהם עברו כמ\"ש סעיף א' ואס שניהם של אדם אחד יש להתיר לו אחד ונ\"ל דאפי' שוחט ספיקות כגון אב ובנו אסור האחרון כדי שלא יכניס עצמו פעם אחרת לספק דאורייתא עוד נ\"ל דהאידנא דרוב שוחטי בהמות הוא למכור לאחרים יש לקנסו ג\"כ שלא יתקן מעשיו בו ביום וכ\"ש שלא ימכור דלעולם במאי דאכווין קנסי' ליה שלא יהנו לו מעשיו <small>(ועמ\"ש בסוף סעיף שאח\"ז)</small>:",
                "יום אחד האמור באו\"ב היום הולך אחר הלילה כיצד הרי ששחט ראשון תחלת ליל ד' לא ישחוט הב' עד תחלת ליל ה' ובתחלת ליל ה' שרי לשחוט אפי' שחט הראשון סוף יום ד' דיום אחר הוא ובבין השמשות שבין ד' לה' אסור לשחוט הב' דביה\"ש ספק יום או לילה הוא ואם שחט אינו לוקה מספק ואם שחט הראשון בין השמשות שבין ד' לה' לא ישחוט הב' עד תחלת ליל ו' ואם שחט תחלת ליל ה' אינו לוקה כמ\"ש ולא עוד אלא אפילו שחט שניהם זא\"ז בבין השמשות א' אינו לוקה דביה\"ש ספק נמי שמא קצתו יום ואחר משהו זה לילה ושיעור בין השמשות <small>(עיין לקמן סימן רס\"ו)</small> ולענין אכילה אי שחט הראשון ביום ד' באיזה זמן שיהיה והשני בביה\"ש שבין ד' לה' נ\"ל דמותר לאכול הב' תחלת ליל ה' דממ\"נ אי ביה\"ש יום הוה הרי יום ה' יום אחר הוא ואי לילה הוה הא לא קעביד אסורא אבל יש לנדותו ולענשו על שנכנס לספק איסור דאו' וכן לכל שוחט או\"ב או ספק או\"ב:",
                "הלוקח בהמה שוחטה וא\"צ לחשוש שמא יש לה אם או וולד ונשחט היום ואפילו לשאול את המוכר א\"צ משום דאיכא ספיקי טובא שמא אין לה אם או וולד ואת\"ל יש לה שמא לאו לשחיטה עומדת ואת\"ל לשחיטה שמא מכאן ועד עשרה ימים וכ\"ש לוקח מעכו\"ם ששוחט ואינו נמנע ונ\"ל דאם יודע שיש לבהמה זו אם או וולד העומד לשחיטה דהשתא ליכא כ\"א ספק אימת נשחטה ראוי לשאול ולחקור עליה אם לא נשחטה היום אפילו לוקח מעכו\"ם תגר ויודע שהיה לגוי אם או וולד לבהמה זו העומד למכרה לשחיטה יש לשואלו אם מכרה לישראל באותן הימים כדי שיוכל לילך להישראל להכיר אותה בהמה ולשואלו מתי ישחטה שלא יכשל באסורא ואם א\"א לעמוד על הבירור בין לוקח מישראל ובין מגוי הולך ושוחט ואינו נמנע ומ\"מ נ\"ל כשנודע שנמכר היום האם לשחיט' סתם אע\"פ שא\"י מתי תשחט יש למנוע מלשחוט הוולד עכ\"פ אותו יום ולמחר ישחטנה וא\"צ לחשוש שמא גם הלוקח ראשון שוחט היום דא\"כ אין לדבר סוף ואם יודע שנמכר האם בפי' לשחיטה היום או שמסתמא קנאה לשחיטה היום כגון <small>(תה\"ק)</small> שקנאה חתן או כלה ביום חתונתם או שהוא בא' מד' פרקים שיבואר לקמן אז אסור מדינא לשחוט אותו יום הולד או איפכא אע\"פ שא\"א לו לחקור עלי' והנזהר אפי' מן הסתם שקונה ושואל על האם או הוולד בין בשאר ימות השנה בין בד' פרקים נקרא זריז וזהיר במצות וב\"ש שיש ליזהר במקום שצריך לחקור כמ\"ש וא\"א לחקור ועומד להתברר אחר שחיטה שאין לשחוט שלא יחולל שם שמים אחר כך כשיבורר שנשחטו או\"ב ביום א':",
                "כשם שהלוקח צריך לשאול כמ\"ש כך על המוכר מוטל להודיע להקונה אם מכר באותו יום האם או הוולד לשחיטה אפי' לא פירש שישחטה היום ונ\"ל דאפילו יום או יומים קודם וכל שיש לחוש שיזדמן שחיטתן יום א' יש להודיע כדי שיוכל הקונה לחקור ולא יכשל ואם לא הודיעו אפילו מכר באותו יום האם לשחטה אותו יום אין השני יכול לחזור משום מקח טעות דהמוכר אומר לו לך ושחוט למחר ולכן אם היה ידוע להמוכר שהב' קנאה לשחיטת היום כגון ביום חתונתו וכדומה ה\"ז מ\"ט <small>(עיין ח\"מ סוף סימן רל\"ב)</small>:",
                "ד' פרקים בשנה הקונה בהמה סתם אף על פי שלא פירש דלשחיטה קבעי לה מסתמא שוחטה היום והם ערב יו\"ט האחרון של חג וערב פסח וערב עצרת וערב י\"ח שדרך ישראל לאכול בשר באותן י\"ט משא\"כ ערב סוכות טרודים בסוכה ולולב ואין להם פנאי להכין כ\"כ על י\"ט וי\"ט האחרון דפסח אינו רגל בפ\"ע ולכן באלו הד' פרקים אם מכר האם צריך להודיע לקונה הולד אמה מכרתי היום כדי שלא ישחוט השני ואפי' א\"א לו לחקור על קונה ראשון אסור הוא לשחוט דמסתמא הראשון שוחט אותו יום ואם לא הודיעו הוה מ\"ט אם נודע שמכר אותו יום ואם לא נודע שוחט הב' ואינו נמנע וא\"צ אפילו לשאול כמ\"ש <small>(סעיף ה')</small> ואפי' קנה מתגר גוי כל שאינו יודע שהיה לו היום אם או ולד למכור אינו חושש מן הסתם אבל אם יודע שהיה לו אם למכור אע\"פ שאינו יודע אם מכרה כיון דהגוי תגר הוא ועשוי למכור ונ\"ל דלא ישחוט בערב י\"ט עד שיבורר לו מה נעשה באמה ואם מכר הראשון יום שלפני ערב י\"ט והשני בערב י\"ט או שמכר שניהם יום שקודם ערב י\"ט לא הוה מ\"ט אם לא הודיעו כיון שיש ריוח. ומכל מקום נ\"ל כיון דנודע להקונה שנמכר האם או הבת לשחיטת יום טוב לא ישחוט את שלו בערב יום טוב עד שיחקור ובא\"א להוודע יש להחמיר ולא ישחוט בעי\"ט דאין כאן כי אם ספק נשחט אמה אתמול או היום אבל מותר לשחוט בי\"ט עצמו:",
                "אם מכר או\"ב א' להחתן ושני לכלה אף על פי שלא מכרם ביום א' צריך להודיע להשני דמסתמא שוחטין ביום א' ואם לא הודיע הוה מ\"ט <small>(לשון רמב\"ם)</small> וכן כל כיוצא בזה ולכן האידנא שדרך הקצבים לקנות כל שבוע בהמות הרבה ושוחטין על שבת ביום ה' ובמקומות גדולות שרוב עם קונים עיקר שחיטתן יום ד' וכן על יו\"ט עיקר שחיטתן יום שקודם עיו\"ט או קודם דקודם וכן חתן וכלה האידנא אין המנהג ששוחטים שניהם ביום א' והדר הדין בין לענין איסורא בין לענין מקח טעות הכל לפי המקום והנהוג שם:",
                "שניהם שלקחו מא' ביום א' זה האם וזה הוולד אפילו סתם שלא פירשו שלשחיטה קנאו ובאו לבית דין לדון מי ישחוט אותו יום הדין שהלוקח ראשון ישחוט ראשון והשני ימתין עד למחר וב\"ש שהוא קודם להמוכר אם נשאר בידו אם או וולד ומן הסתם שלא באו לב\"ד ולא התרה בו הראשון מותר המוכר או הקונה ממנו לשחוט ע\"פ הדרך שנתבאר <small>(לעיל סעיף ה')</small> והרי זה זריז ונשכר ויודיע להראשון כדי שלא יכשל אבל כשיודע שצריך להראשון לשחוט היום או באחד מד' פרקים וכדומה נ\"ל דאסור לו להפקיע זכותו הראשון. ואם קנאוהו משנים שלא היה לאחד זכות בו יותר מחבירו ונ\"ל דה\"ה קנו שניהם מגוי אפי' ביום א' הרשות ביד כ\"א לשחוט תחלה אם נודע לו שחבירו עדיין לא שחט וימתין השני ואם באו לשחוט כא' נ\"ל דרואין הב\"ד אם לא' צריך ולאחד אינו צריך ידחה האינו צריך ונ\"ל דבכה\"ג אפילו קנו מישראל א' ביום א' כופין על מדת סדום ואם לשניהם צריכים אם אפשר לפשר ביניהם ע\"י ממון שיעלו שכר זה לזה הרי טוב אבל אין לכוף שום א' מהם ע\"ז ואם לא יתרצו יטילו גורל:",
                "אין איסור או\"ב אלא בבהמה טהורה בלבד דדרשינן <small>(ברייתא הובאה בפוסקים)</small> שור ולא חיה שה ולא עופות ונוהג בכלאים הבא ממין כבש וממין עז:",
                "צבי הבא על העז וילדה ושחט העז והוולד לוקה <small>(גמרא)</small> דשה אמר רחמנא ובנו כל דהו. היתה הוולד הזאת <small>(לבוש מגמרא)</small> נקבה והולידה ושחט הנקיבה הזאת עם וולדה ה\"ז לוקה דאפילו אם ת\"ל חוששין לזרע האב ואביה צבי הוא מ\"מ קי\"ל דאפי' מקצת שה אמרינן והכא איכא מקצת שה מצד אם:",
                "עז שבא על הצביה וילדה ושחט הצביה והוולד אינו לוקה דשה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו ומכל מקום לכתילה לא ישחוט הצביה והוולד ואם הולידה הצביה הזאת בת והבת ילדה ולד לא ישחוט הבת והוולד מחשש איסור דאוריית' דלמא חוששין לזרע האב ה\"ל האי בת מקצת שה אבל אין לוקין דדלמא אין חוששין לזרע האב דהדבר ספק לחז\"ל וא\"כ ח\"ל צבי מעליא. ונ\"ל דצבי הבא על העז וילדה מותר לשחוט הצבי והוולד אפילו לכתחלה דלא גזרו חז\"ל בכה\"ג <small>(ב\"ח בקו' האחרון)</small> וכוי שהוא ברי' וספק אם הוא בהמה או חיה אסור לשחוט או\"ב ואין לוקין:",
                "אין איסור או\"ב אלא בשחיטה בלבד ואפי' נמצאת טריפה <small>(מתני')</small> ואפילו שוחט לע\"ז דאסור בהנאה וכ\"ש שחט לעכו\"ם ולרפואה ולכלבים הכל מקרי שחיטה לענין זה <small>(פר\"ח)</small> ולוקין למי ששחט אחריהן אבל נתנבלה בשחיטה וכ\"ש הנוחר והמעקר וחש\"ו ששחטו ואין אחרים רואין אותן <small>(גמרא)</small> דרוב מעשיהם מקולקלין אינו בכלל שחיטה ומותר לשחוט אחריהם וה\"ה אם שחט הראשון <small>(תה\"ק וש\"פ)</small> מותר אחריו לנבל ולנחור ולעקר ולמסור לחש\"ו לשחוט בינם לב\"ע דבר המותר למסור להם כגון טריפה הניכרת דלא אתי למיכל מינייהו דכל כה\"ג לאו שחיטה היא כלל. אבל אם אחרים עמדו ע\"ג חש\"ו וראו ששחטו כהוגן אסור לשחוט אחריהם ולוקין וה\"ה אחר שחיטת הראשון אסור ליתן להם לשחוט לעמוד ע\"ג להורות להם שישחטו כהוגן דאסור להביאם לידי עבירה בידים. <small>(וע' לעיל סי' א')</small> בדיני חש\"ו בשמ\"ח ובת\"ש אימת הוה נבילה דאורייתא לכ\"ע בלא חולק אבל במקום שחלוקים הפוסקים יש להחמיר. ונ\"ל דאפילו חש\"ו שחטו בינן לב\"ע אם בדקו להם סכין תחלה ואח\"כ מצא ששחטו הרוב בלא הגרמא ועיקור אע\"ג דלא ראה אם לא שהו או דרסו או החלידו יש למנוע מלשחוט אחריהם:",
                "<small>(רמב\"ם וכל אחרונים)</small> וכן לענין נתנבלה דוקא נבילה ודאית מותר לשחוט אחרי' אבל ספק כגון נמצא הסכין פגום אחר שחיטה ואפילו היה בו פגם קודם שחיטה <small>(ד\"ע ופשוט הוא)</small> רק דלא ברור לו שפגע בפגם זה קודם שחיטת רוב ב' וכ\"ש שאר חומרות דרבנן אסור לשחוט אחריו ומה\"ט ג\"ל דיש למנוע לשחוט אפילו אחר שחיטה פסולה דהרבה דקדוקים יש המוציאים מידי נבילה דאורייתא ורובא דרובא לא בקיאים בהו דלא מפרשי שפיר מדברי הפוסקים משום דלא נ\"מ דלאיסורא אסרינן הכל. וכן אסור לשחוט אחר גדול שא\"י הלכות שחיטה דדלמא אתרמי דשחט שפיר:",
                "עכו\"ם עע\"ז ששחט אפילו לא שחט שחיטה זו לע\"ז מותר לשחוט אחריו דשחיטתו נבילה דאורייתא אבל גוי שאינו עע\"ז נ\"ל דיש לחוש לדעת האומר דשחיטתו דרבנן ואין לשחוט אחריו <small>(וע\"ל סי' ב')</small> דיני ממרים איזו הוא דשחיטתו נבילה דאורי'. ומ\"מ נ\"ל דיש למנוע לשחוט אחר שום ממר דדלמא הרהר בתשובה כמ\"ש <small>(ש\"ע א\"ע סימן מ\"ב סעיף ה')</small> ודוקא שיש קצת רגלים לדבר:",
                "מותר לשחוט את המעוברת אפילו יש בה בן ט' חי ולא אמרינן כיון דניתר בשחיטת אמו ח\"ל כשוחט שניהם כא' וה\"ל או\"ב דעובר ירך אמו הוא וה\"ל כאחד מאבריה אבל הפריס על גבי קרקע כיון דטעון שחיטה מדרבנן אסור לשוחטו אותו יום ג\"כ מדרבנן ונ\"ל דאם נמצאת האם טריפה ונודע שזה בן ט' חי אף על פי דלא הפריס על גבי קרקע אסור לשחטו אותו יום מדאו' ואם ספק אין לשחטו מספיקא דאו':",
                "כל המבואר בסימן זה שאין לשחוט משום חומרא אי עבר ושחט במזיד נ\"ל דמותר להאכיל לאחרים בו ביום שלא שחט בשבילם ובשוגג מותר אפילו הוא עצמו וה\"ה שחט אחר גדול שאינו יודע ה\"ש:",
                "עכו\"ם שמכר שתי בהמות ואמר שהם או\"ב אם קודם שמכרם אמר כן הוא נאמן אפילו מתכוין לאסור לשחוט היום אפי' יש לתלות שלהשביח מקחו אומר כן וכ\"ש אם אמר כן במסיח לפי תומו אבל אחר שמכרם שאין בידו להחזיקם עוד לעצמו א\"נ עכו\"ם אחר אומר אפילו עדיין לא מכרם לישראל אינו נאמן ואפילו ליכא לתלות דלהשביח מקחו אמר כן דאין עדות לגוי במה שאינו שלו ואם עכו\"ם מהימן בעיניו <small>(תשובת רשב\"א סימן קי\"ח)</small> אפילו כיון הגוי לאסור וכבר יצאו מתח\"י אסור ואם העכו\"ם מסל\"ת אם יש לאסור <small>(עיין סימן ס\"ט מ\"ש שם ס\"ח בס\"ד)</small>:",
                "בהמה שנשחטה אמו או בתה היום ונתערבה באחרות אפילו הרבה דאסור לשחוט אפילו אחת מהם דבהמה זו אינה בטלה אי משום דבעלי חיים אינן בטילין מחמת חשיבותם כמ\"ש <small>(סימן ק\"י)</small> אי משום דה\"ל <small>(לבוש)</small> דבר שיש לו מתירין כמ\"ש <small>(סי' ק\"ב)</small> תקנת בהמות אלו אם רוצה לשחוט מהם היום יצוה לעכו\"ם שיכם ויפזרם ממקום קביעתן ולא יראה ישראל שעת פזורם ויפזר העכו\"ם כולם עד שלא ישאר קבועים כלל ואז יכול ליקח מהמפוזרים לשחוט א' א' דכיון שלא באו ליד ישראל כ\"א במפוזר ולא מהקבוע אמרי' כל דפריש מרובו פריש ושנים האחרונים אסורים לשחטם היום ואם נתערב אם של בהמה שנשחטה היום או איפכא אם י\"ל ספק ספיקא דספק אם נוהג בזכרים כמ\"ש לעיל <small>(סעיף ב')</small> יתבאר בס\"ד בסימן ק\"י:"
            ],
            [
                "<b>דין השוחט בהמה המסוכנת למות</b><br>בהמה המסוכנת דהיינו שמעמידין אותה בגערה או במקל ואינה עומדת אפי' אוכלת כבריאה ואפילו עומדת כשמעמידין אותה ביד ה\"ז מסוכנת <small>(תוס' דף ל\"ז)</small> ומותר לשחטה ואם פרכסה ה\"ז מותרת באכילה ופרכוס זה צריך שיהיה בתוך השחיטה וימשך קצת לאחר השחיטה דהיינו אחר שחיטת <small>(תו\"ה)</small> רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה כדי שיבורר שגמר שחיטתה היה קודם מיתתה. ופשוט דכ\"ש אם כל הפרכוס היה <small>(או\"ה כלל נ\"ו)</small> אחר שחיטתה:",
                "כיצד הוא הפרכוס בהמה דקה וחיה גסה ודקה שפשטה ידה והחזירתה או פשטה רגלה אף ע\"פ שלא החזירה או כפפה רגלה לבד ה\"ז פרכוס אבל פשטה ידה ולא החזירה אינו פרכוס שאין זה אלא שיצאתה נשמתה קודם לכן ואם היתה ידה פשוטה וכפפתה ג\"ז אינו פרכוס דאפילו אין בה היות יכולה לעשות כך. ובגסה בין ביד בין ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה ה\"ז פרכוס. ונ\"ל כל היכא דשרי' הכא ע\"י פשוטה או כפופה לא שהיתה כפופה וכפפה קצת יותר או פשטה קצת או פשוטה שפשטה יותר או כפפה קצת רק בעי' שתה' פשוט' כדרכה וכפפה להיות כמין ד' זה מקרי פשוטה וכפפתו או איפכא מקרי כפופה ופשטתו והוה פירכוס להתיר:",
                "כשכוש זנב בבהמה הוה פרכוס ונ\"ל דוקא לצורך גדול או הפסד גדול יש לסמוך אמתירים בזה וגם זה בכשכוש מעלי' ולא שתרפרף בזנבה קצת. ושאר פרכוסים כגון כשכשה באזנה או בגופה או צועקת ומתרזת ומזונקת בגרונה וכדומה אע\"פ שנראה לו שעשתה כח יותר מפרכוסים שנתבארו מ\"מ לא מהני דאין לך כ\"א מה שקבלו חז\"ל מה הן הדברים שאין המיתה עושה:",
                "מסוכנת שלא פרכסה ה\"ז נבילה דאור' ולוקין עליה ומותר לשחוט אחרי' אמה או וולדה אותו יום כמ\"ש <small>(סימן ט\"ז סעיף י\"ג)</small> ונ\"ל דוקא בדלא פרכסה כלל או דקה וחיה שפשטה ידה ולא החזירה אבל פרכסה קצת ונענעה באיזה אבר או צעקה או הטילה ריע או זינקה בכח וכדומה אע\"ג דכל אלו אין מתירין אותה מ\"מ אין לשחוט אחריהם ואפי' עשתה פרכוסים אלו בתחלת השחיטה דמ\"מ לאו נבלה ברורה היא:",
                "השוחט את הבריאה דהיינו שמעמידים אותה בגערה או במקל ועומדת ונ\"ל <small>(כ\"מ בגמ' ופוסקים)</small> אפילו אינה אוכלת כלל מ\"מ בחזקת בריאה היא ה\"ז מותרת אפילו לא פרכסה כלל ונ\"ל <small>(ג\"ז משמע שם)</small> דאפילו דקה שפשטה ידה ולא החזירה מותרת דכל שהיא בחזקת בריאה אין משגיחין בפרכוס כלל:",
                "עוף המסוכן אפי' לא רפרף אלא בגופו ולא כשכש אלא בזנבו הוה פרכוס וכ\"ש פרכוסי בהמה ונ\"ל כיון דלא אתפרש לן בהדיא בעוף במה נקרא מסוכן יש להחמיר כל שרואין שהוא חולה ואינו הולך כשאר בריאים צריך פרכוס הנזכר:",
                "השוחט את המסוכנת בלילה או ביום במקום אפל ולא ידע אם פרכסה ה\"ז ספק נבילה ואסורה ונ\"ל דאפילו השכים ומצא כותלי החדר שנשחטה שם מלוכלכים בדם שנראה שזנקה בכח למרחוק ואפילו נודע שנעשה זה בסוף שחיטה כגון שלא היה צווארה נגד מקום זה כ\"א בסוף שחיטה מ\"מ לא מהני דאין פרכוס כ\"א מה שאמרו חז\"ל כמ\"ש לעיל <small>(סעיף ג')</small> גם כל ספק שיש בפרכוס ה\"ז ספק נבילה ואסורה:",
                "מסוכנת אע\"ג דמותרת ע\"י פרכוס גדולי החכמים לא היו אוכלים ממנה וזה ממידות חסידות ולא מן הדין ודוקא בשל ישראל אבל בשל עכו\"ם נ\"ל דראוי לכל ישראל ליזהר ממנה ואין לישראל לשחטה או לקנותה לשחיטה ולהרויח בה אא\"כ צריך לו בשר וכדומה דאז אינו כ\"א ממדת חסידות לחסידים אע\"ג דאפי' אין צריך לו אינה אסורה מן הדין כי אם ממידות חסידות מ\"מ כיון דליכא צורך ישראל ראוי לנהוג ולהנהיג לכל ישראל בחסידות זו ואין לשחוט מסוכנת דעכו\"ם אא\"כ עמדה על ידי גערה או מקל והלכה ארבע אמות בדקה ומלא קומתה בגסה דאז לית בה אפילו מדת חסידות כלל וכן ראיתי נוהגים וטעם חסידות אלו נ\"ל משום שמא לא ידקדקו היטב בדיני הפרכוס ובקל יבא לידי איסור נבילה דאוריי' ולכן נ\"ל דהאידנא דנפישי התולין להקל ומקלו יגיד לו ראוי לכל בעל נפש ליזהר אפילו ממסוכנת ישראל אע\"פ שאינו נוהג בשאר פרישות וחסידות <small>(כ\"מ לשון הרמב\"ם וש\"ע)</small> ואין כאן משום יוהרא כלל:"
            ],
            [
                "<b>דין בדיקת הסכין ופגימותיו</b><br>השוחט בסכין שיש בו פגם הרי זה נבילה דאורייתא שהפגם אינו שוחט <small>(לבוש)</small> רק נוקב וקורע ולכן הבא לשחוט צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה שסתם סכין אינו בחזקת יפה שהפגימות מצויות בו גם אסור לשחוט בו בלא בדיקה על סמך שיבדקנו אחר שחיטה דשמא ישכח לבדקו ואוכל נבילה ועוד איך יברך מספק שמא הסכין פגום ואין כאן שחיטה ועוד דאסור לנבל בהמה חנם דקעבר על בל תשחית ואפילו שוחט שיש לו סכין מיוחד ובדוק ומצניעו לשחיטה כמ\"ש <small>(לקמן סעיף ט\"ז)</small> מ\"מ לא ישחוט כי אם על ידי בדיקה קודם וסמוך לשחיטה ולא יסמוך על בדיקה שאחר שחיטה דכיון דבדבר קל סכין נפגם אין לסמוך לכתחלה אשמירתו ומ\"מ נ\"ל דבשעת הדחק יכול לשחוט בכה\"ג על סמך הבדיקה שאחר השחיטה אבל בסתם סכין אסור אפילו בשעת הדחק ובדעבד אפילו בסתם סכין ששחט בו בלא בדיקה תחלה בודקו אחר שחיטה ואם נמצאת יפה שחיטתו כשרה:",
                "שיעור הפגימה כל שהוא בין בעמקה בין במשכה ובלבד שתעכב ויסתבך בה שום דבר אפילו חוט השערה ואף על גב דבדקה אכישרא ואטופרא כמ\"ש <small>(לקמן סעיף ז')</small> ולא הרגיש שום עיכוב ואחר כך מצא בה פגם משהו על ידי ראיה נגד השמש וכדומה יבדוק שם בחוט השערה אם נכנס לשם לא ישחוט בו ואם שחט אסורה אבל אין צריך לבדוק אחר זה כי אם כמו שכתבתי <small>(לקמן סעיף ז')</small> ונ\"ל דאם יש סדק בחודה בעומק קצת יותר מחוט השערה אע\"ג דאין נכנס בו אפי' חוט השער מפני שאין כאן פגם וחסרון והעוקצין ממש זה אצל זה וגם אין הכשר והצפורן נסתכך שם מה\"ט מ\"מ יש לחוש שבדחיקתו על הסימנים יפתח הסדק קצת ויסתבך בסי' ואסורה אפי' דיעבד ואם אין פגם כ\"א כמו תלם ועוקץ יוצא מחוד כל שהוא ומסתבך בו אפי' כחוט השער פשוט דה\"ל כפגם:",
                "ג' מדות בסכין אוגרת והוא <small>(מהרי\"ו)</small> שהסכין נפגם בחודו וא\"כ יש עוקץ מזה ועוקץ מזה ה\"ז פסולה דיעבד בכ\"מ שעומד פגם זה בסכין ואפילו הוליך או הביא לחוד. מסוכסכת והוא שהיה בו <small>(רש\"י)</small> אוגרת והושחז צד אחד ולא נשאר כ\"א עוקץ א' אם היא עומדת בראש אסכין ממש ואחורי העוקץ לצד הראש והוליך ולא הביא שחיטתו כשרה דכיון דעומדת בראש ממש וכשהתחיל להוליך לא היה כח באחורי העוקץ לקרוע העור והבשר וגם הסי' ולא קרע כ\"א העור והבשר וכשבא לסי' כבר עבר הפגם ולכן כשירה ודוקא דיעבד אבל לכתחלה לא <small>(רש\"י)</small> דגזרי' אטו מוליך ומביא. ודוקא בדידע קודם שחיטה שיש כאן מסוכסכת בצידה זו רק שכח דאסור לשחוט בו דאז נזהר אבל בדלא ידע חיישינן אפילו דיעבד אפילו אמר ברי לי שלא עשיתי כ\"א הולכה חיישינן שמא השיב ידו מעט דכל מילתא דלא רמיא עליה עביד לה ולאו אדעתיה ודוקא מסוכסכת א' ולא שנים וכה\"ג איפכא אי קאי המסוכסכת בצד הקתא ממש ואחורי העוקץ בצד הקתא והביא ולא הוליך נמי אסור לכתחלה ומותר בדיעבד וכל זה מדינא דגמרא ע\"פ הסכמת הפוסקים ז\"ל אבל אנן השתא ודאי לא בקיאין לכוין אם הוא ברישא דסכינא או סופו ממש ובאיזה סכין אמרו ובאיזה כח שוחט כדי שיעבור הפגם טרם בואו להסימן לכן יש להטריף כל מסוכסכת בכ\"מ שעומדת אפי' הולך או הביא לחוד ואפילו נמצאת בצדדין וכן נוהגין במדינות אלו ונ\"ל דאפילו אינה נרגשת בירידה מהעוקץ כ\"א בפוגעו בעוקץ ושחט דרך ירידה ועומד בראש הסכין יש להטריף וכן יש לנהוג בכ\"מ:",
                "עולה ויורד והיינו שהיה בסכין פגם <small>(רש\"י)</small> גדול והושחזו ב' העוקצים עד שעברו והוחלק ונעשה מקום הפגם נמוך שם שוחט בו לכתחלה ואפילו יש כמה עולים ויורדים בו ונ\"ל פשוט דה\"ה אם יש בו גובה או כמה גבוהים וגבוה מעל גבוה כל שאין בו כמין עוקץ שוחטים בו לכתחלה:",
                "סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה אלא מגעתה כמגע ראש השבולת שהוא מסתבך באצבע ופגם אין בה נהגו באשכנז שלא לשחוט בה מפני שאין אנו בקיאים בדבר ונ\"ל דמכל מקום כשרה בדיעבד אם שחט בה ולכתחלה ראוי ליזהר בו בכל מקום:",
                "סכין שפיה חלק שאין בה שום פגם רק שאינה חדה לשחוט מהר <small>(ע' לקמן סי' כ\"ג)</small>:",
                "בדיקת הסכין אבישרא כנגד הוושט ואטופרא כנגד הקנה ואתלת רוחתא דסכין פירוש שיעביר חוד הסכין על בשר אצבעו בהולכה והובאה וכן שני צידי החוד ועוד יעביר החוד וב' צדדי' בהולכ' והובא' על צפרנו בין הכל י\"ב בדיקות <small>(טור ומהרי\"ו וש\"פ)</small> ורמז ושחטתם בזה זה גי' י\"ב ובין <small>(מעד\"מ וש\"א)</small> שיעביר הסכין על האצבע ובין האצבע על הסכין שפיר דמי כל אדם לפי שהוא מרגיש יותר. גם אין קפידא באיזה אצבע בודק או אם מקדים א' מהי\"ב בדיקות לחבירו רק שיבדוק <small>(ש\"ע וכל ש\"פ ובודקים)</small> מתון מתון ובכוונה גדולה בלב פנוי מכל מחשבות והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח\"כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונה ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב <small>(ר\"י בשערי תשובה)</small> ולכן אין למנות ע\"ז כ\"א יראי שמים ביותר וחרידים על דבר ה' ואינם נבהלים ונחפזים בדעתם <small>(ע\"י)</small> ואינן משתכרים שהמשתכרי' אפילו שלא בשעת שכרות אבריהם כבידים עליהם וצריכין הממונים לחקור אחר כ\"ז וגם לבדקם אם יש להם הרגשה טובה כשאר בני אדם השלימים בדעתם וכל המרבה לבדוק אחר השוחטים בעניינים אלו ה\"ז משובח:",
                "לא יבדוק <small>(טור)</small> אבישרא ואטופרא כאחד שא\"א להרגיש בטוב בדרך זה ולכן נ\"ל דאם עשה כן אפילו בדיקה אחד אינו עולה לו וצריך לחזור ולבדוק אבישרא לחוד ואטיפרא לחוד וה\"ה והוא הטעם שלא יבדוק שני הצדדים כאחד וצריך לשנות הצפורן אחר קצת בדיקות דשמא נפגם הצפורן בחודו של סכין ואולי יש פגימה שלא ירגיש בה לפי שעוברת בתוך פגימת הציפורן ואם לא בדק מיד אחר השחיטה כגון שנתקל קלה השחיטה כשיבוא לשחוט אח\"כ איזה זמן צריך לרחוץ הסכין תחלה דשמא נפגמה כשהיה הדם לח ונכנס הדם לתוך הפגימה ונתייבש וסותם הפגימה עד שאינה ניכרת וכן היה מעשה לפני הראב\"ד ז\"ל שלא הוכרה הפגימה כ\"א אחר הרחיצה:",
                "סכין שיש בו פגימה אם מותר לשחוט שלא במקום הפגימה וכן סכין שיש בו ב' פיות נתבאר הכל <small>(בסי' ו')</small>:",
                "אע\"פ שבדק הסכין קודם שחיטה צריך לבדקו גם אחר שחיטה י\"ב בדיקות <small>(כבסעיף ז')</small> אע\"ג דאם לא בדקו ונאבד שחיטתן כשרה דמוקמי' לסכין אחזקתו מ\"מ לכתחלה לא סמכי' אחזקה <small>(הרשב\"א)</small> בדאפשר לברר ואם נמצא בו פגם בין אוגרת <small>(מהרי\"ו)</small> ובין מסוכסכת אפילו מן הצד אפילו חתך לתוך עצם המפרקת שחיטתו פסולה דחיישינן שמא בעור נפגמה ואפילו בעוף שעורו רך דינו כבהמה ואפילו שחט הרבה עופות או הרבה בהמות ולא בדק בנתיים ונ\"ל דאפי' שחט עופות ואח\"כ בהמות בסכין א' אין אומרים מסתברא לתלות הפגם במפרקת הבהמה ולא בעור העוף אלא כיון שלא בדק בנתים הרי כולם בספק ואפילו עוף הראשונה ושחיטתו פסולה מספק:",
                "לפיכך השוחט בעלי חי שנים או יותר צריך לבדוק אחר שחיטת כל א' <small>(ש\"ך)</small> י\"ב בדיקות כמו קודם שחיטה כדי שאם ימצא פגימה לא יאסר כ\"א שחיטה אחת שלפני' ואפי' אם ירצה השוחט להכניס עצמו לספק זה נ\"ל דאינו רשאי <small>(הרשב\"א)</small> דאתי לידי בל תשחית כשימצא פגום באחרונה ויאסרו כולם חנם ותו דאפש' לבוא <small>(מהרי\"ל)</small> לידי תקלה שיאכל הראשוני' טרם נודע מבדיקה שאחר כל ואפשר שימצא פגום ואכל ספק נבילה <small>(לבוש)</small> וכל שכן השוחט לאחרים שאינו רשאי להכניס ממון אחרים בספק ואפילו מסרו לו לשחוט בחנם צריך השוחט לעיין בתקנת הבעלים ואם עבר ולא בדק בנתיים ולבסוף בדק ומצאו פגום ונאסרו כולם נ\"ל דא\"צ לשלם דיאמר השוחט לבעלים מנא לך דהשתא בשחיטה זו נפגם דדלמא בשלך נפגם ולכן אם שחט שנים לא' ולא בדק בנתיים צריך לשלם א' ממ\"נ שאלו בדק בנתיים אם מצאו יפה הרי היה הראשון כשר ואם היה מוצא בו פגם זה היה מתקנו ואז היה השני נשחט בהכשר וממ\"נ קלקל לו אחד אבל אם שחוט שני ב\"ח לשני אנשים יכול לדחות את כל אחד ולומר דלמא בשלך נעשה הפגם:",
                "ונ\"ל דבשעת הדחק כגון בעי\"כ שצריך לשחוט כפרות הרב' ואין הזמן מספיק לבדוק בכוונת הלב ובמתון כדינא י\"ב בדיקות וקרוב הדבר שמחמת הנחיצה לא ידקדק היטב בבדיקה לא יבדוק בין כ\"א רק עכ\"פ אחר כל העופות שביד שליח א' כדי שלא ילך השליח קודם הבירור ושפיר דמי בין לענין איסור ובין לענין תשלומין שאין צריך לשלם כלום כשנוהג כן כי לא סגי בל\"ה ואפילו שוחט בשכר:",
                "עוד נ\"ל דבשאר ימות השנה שאין הזמן בהול אפי' שחט א' ונמצא טריפה ע\"י שהיי' וכדומה ורוצה לשחוט אחרת יש לבדוק הסכין בנתיים כדינא שמא נפגם:",
                "אפי' שחט הרבה ולא בדק בנתיים ואחר שחיטת כולם נאבד הסכין בלא בדיקה כשרים דמוקמי' הסכין אחזקתו ואם נגע במפרקת של א' מהם <small>(ב\"ח)</small> אפילו של עוף אסורים כל הנשחטים אחר כך <small>(ט\"ז)</small> דלחומרא חיישי' שמא נפגם במפרקת ולכן פשוט שאם נגע במפרקת אסור לשחוט אח\"כ עד שיבדוק הסכין ומה\"ט נ\"ל דאחר בדיקת הסכין שקודם שחיטה אין לתוחבו לנדן קשה דהוה בנוגע במפרקת ואם תחבו צריך לבדוק שנית קודם שחיטה ואפילו דעבד אם לא בדקו ונאבד אחר שחיטה נ\"ל להחמיר כל שהנדן קשה והחוד או צדדיו נגעו בקשיותו:",
                "שחט בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקנו אחר שחיטה ואח\"כ נמצא והרי הוא פגום נ\"ל דאם יש במה לתלות פגימתו כגון ששיבר עצמות בסכין וספק לו אם בזה אם באחר או שנעלם מעיניו בבית ויש שם משתמשים בסכינים בקשה ואח\"כ מצאו באופן שיש להסתפק שאחד מבני הבית נטלו לעשות מלאכתו בקשה וכיוצא בזה ה\"ז מותרת כיון דק\"ל בנאבד דמותרת וכיון דיצאה בהיתר אין לאסרה מספק אבל מצאה בקרקע שנראה שממנו נפל והיתה במקום זה עד שמצאה ואין כאן מקום לתלות בו הפגם שהוא יודע שלא עשה בה כלום ה\"ז אסורה:",
                "אם לא בדק הסכין קודם שחיטה ושחט בו ונאבד שחיטתו פסולה בד\"א בסתם סכין אבל טבח שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד ה\"ה בחזקת בדוק אפי' <small>(הרשב\"א בתה\"ק)</small> שחט בו ולא בדק' אחר שחיטה והצניעו ואחר כך שחט בו ונאבד קודם בדיקה הרי זה כשרה ונראה לי דוקא שעמד כך זמן מועט ערך שלשה ימים בלא תשמיש אבל יותר מכאן יש לחוש שנפגם על ידי חלודה וה\"ה כסכין שלא נבדק:",
                "ראוי לכל שוחט שיהיה לו סכין מיוחד לשחיטה ואסור לעשות בו שום דבר אפי' ברך ויצניעו שלא יפגם ומ\"מ לא ישחט בו לכתחלה בלא בדיקה כמ\"ש <small>(סעיף א')</small>:",
                "השוחט בסכין שבדקו קודם שחיטה או שמוחזק ומוצנע כמ\"ש <small>(סעיף ט\"ו וט\"ז)</small> ואחר שחיטה לא בדקו ושיבר בו עצמו' דרך שבירה דוקא לא בדרך חיתוך שמוליך ומביא ונ\"ל דאפילו לא נשבר העצם רק שהכה עליו בכח אפי' פ\"א מקרי שבר ונמצא הסכין פגום כשרה וכן <small>(רמב\"ם וסמ\"ג)</small> שבר בו עץ וכיוצא או נפלה <small>(ת\"ה)</small> אאבנים או קרקע קשה ודוקא שראינו שנפלה על חודה אבל מספיקא אין תולין לומר שנפלה על חודה ואם שבר בה עצם המפרקת אין תולין בו אפילו דרך שבירה שהוא רך ומ\"מ בה\"מ נ\"ל להקל בשבר המפרקת דרך שבירה:",
                "בדק הסכין אחר שחיטה והצניעו ואחר כך נמצא פגום לית לן בה דאימור בדבר אחר נפגם או שבר דבר קשה ולא אדעתיה ונ\"ל דאם יודע בבירור שאין לתלות במידי שהיה מונח במקום צנוע ויודע שלא עשה בה שום דבר גם לא היה זמן רב שיש לתלות בחלודה ושכחה יש להחמיר ולאסור דאימור לא בדק תחלה יפה יפה וכ\"ש האידנא דאין כלל דרך להשתמש בסכין שחיטה זולת בשעת הדחק או ה\"מ יש להקל:",
                "מדינא דגמרא היה אסור לטבח לשחוט אפילו סכין בדוק ויפה בידו עד שיראנו לחכם אם <small>(גמרא שם)</small> מפני כבוד החכם ואם מפני זהירות יתירה שיהא הסכין כשר בלי גמגום <small>(שם)</small> ואסמכוה אקרא דושחטתם בזה וכל שלא עשה כן היו מנדין אותו והאידנא בעוונותי' אין לנו <small>(ש\"ך בשם כמה גדולים)</small> תלמיד חכם ואזיל ליה הטעם הראשון גם ממנים יראים ושלימים יודעי תורה וזריזים מפני טעם השני וראיתי במקומות החרדים לדבר ה' ממנים שנים וטובים השנים מן הא' ואיש את רעהו יעזורו ויזהירו ואפי' אי הוה ת\"ח בזמן הזה כבודו מחול לממונים אלו ומה טוב היה בדורות אלו להחזיר הדבר ליושנה למנות א' מגדולי העיר שאליו יובל הסכין לבדקו <small>(ועמש\"ל ס\"ז)</small>:",
                "אין לטבח ליטול שכר כ\"א מכשירות וטריפות בשוה שאם נוטל מכשירות ולא מטריפות הרי נוגע בדבר ולבו יטנו להכשיר בשביל שכרו ואפי' יודע בעצמו שהוא חסיד ולא יטה מ\"מ מידי חשדא לא נפיק אבל יש מקומות שלא נהגו כן רק שהטבח נוטל הכרכשות מהכשירות ומטריפות אינו נוטל שום שכר ויש ללמוד זכות עליהם כיון שאין הטבח מודה שום הוראה בשחיטה ובדיקה היכא שיש נדנוד ספק רק מביא הכל להחכם וא\"כ לא אדון הוא בדבר זה ואינו חשוד בשביל הנאה מועטת להתיר האיסור המפורש או להעלים עיניו מספק שלא להביאו לחכם ומ\"מ נלמד מזה שהמורה אסור לו ליקח אפי' דבר מועט כעין כרכשא מהוראתו רק טעימא בעלמא לברר הוראתו וכן במקומות שאין שם מורה והשוחט הוא המורה אין לו ליקח מכשירות יותר מטריפות <small>(פר\"ח)</small> ובמקומות שעכו\"ם הרבה ושוחטים לעולם עד שיש די לצורך ישראל אז אינו נוגע כלל בדבר ומותר ליטול רק מהכשרות:",
                "מעיקר הדין מותר להיות שוחט ובודק בהמות עצמו ומוכר לאחרים אם הוא מוחזק בכשרות כמ\"ש <small>(ס\"ס ס\"ה)</small> אבל נהגו בכמה מקומות שאין שום אדם רשאי להיות שוחט ובודק לעצמו למכור כ\"א <small>(בה\"י)</small> אותם הממונים מן הקהל ואם אירע לו הוראה בשחיטה אסור אפילו מדינא להורות בעצמו כיון דבחייה בחזקת איסור עומדת אין להוציאה מחזקתה כ\"א בלא פקפוק:",
                "ראובן שאמר לשמעון בדוק סכין זה ובדקו שני פעמים מהי\"ב שצריך ונתנו לראובן וראובן היה הולך לשחוט ולקחו לוי מידו ומצאו פגום וראובן מתנצל ואומר שעדיין היה רוצה לבדקו כהוגן מעשיו מוכיחים עליו שהיה די לו באותה בדיקה <small>(הרשב\"א בתשו' הביאו)</small> שהרי באמרו לשמעון בדוק סכין זה מסתמא היה כוונתו לכל הי\"ב בדיקות וכשראה שבדק שתים ונתנו לו היה לו לומר מה זו עשית מדוע לא בדקת כהוגן ולפיכך מעבירין אותו ואם נראים הדברים שהיה כעין שגגה ושהוא אדם כשר מחזירין אותו ובלבד שיקבל עליו שלא ישוב עוד לדבר כזה <small>(ועיין סימן ב' מסעיף י\"ז)</small> ואילך כל דיני החשודים בשחיטה <small>(ובסי' קי\"ט)</small> דין החזרתן לכשרותן:",
                "טבח שנמצאת פגימה בראש סכינו ואמר זאת הפגימה מפני שאני מכסה דם העופות בראש הסכין וכשאני שוחט אני נזהר שאיני נוגע בפגימה מעבירין אותו וקרוב לומר שהכלים אסורים <small>(ועיין ס\"ס א')</small>:"
            ],
            [
                "<b>דיני ברכת השחיטה</b><br>השוחט צריך שיברך קודם אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה ואם שכח ושחט ולא בירך יהדר אחר איזה ב\"ח וישחוט בברכה ויכוין להוציא גם את זה ואי לית ליה לא יברך אחר השחיטה אפי' תוך כדי דיבור <small>(הרמב\"ם)</small> דכיון דראוי היה לברך קודם ודחי נפשיה הואיל ואדחי אדחי אבל השחיטה כשרה אפי' לעצמו ואפי' הזיד ולא בירך ומכל מקום אם רואים שהעם פרוצים ומקילים בברכות יש לקנוס המזיד ולאסור <small>(ראב\"י בשם הגאונים)</small> אותה שחיטה לו ולחלקותו אבל אחרים מותרים ואם <small>(פר\"ח בקו' אחרון)</small> שוחט טריפה ודאית או שאין כאן בודק ולא תבא לידי אכילה לא יברך עליה דאע\"ג דמטהרה מידי נבילה מ\"מ מצות זביחה גבי אכילה כתיב אבל שוחט כשירה ויש בודק לבדקה כיון שיכולה לבא לידי אכילה אף על פי ששחטה להאכילה לעכו\"ם או לכלבים ה\"ז מברך שאם ימלך יאכל ממנה:",
                "ואם שוחט דבר דאתיילד בו ריעותא וצריך בדיקה <small>(אחרונים)</small> יהדר אחר איזה בעל חי לשחטו בברכה קודם שישחוט הספק ויכוין לפטור גם את הספק וכן נוהגין ואם אין לו שום דבר לא יברך כ\"א אחר הבדיקה שימצא כשר ולא יפסיק בין שחיטה לבדיקה ובין בדיקה לברכה דכיון דא\"א לברך קודם לא אדחי ואם הפסיק בדברים אחרים לא יברך:",
                "אם שוחט במקום מטונף שאסור לברך שם כמ\"ש <small>(א\"ח מסימן ע\"ו)</small> ואילך ילך למקום שיכול לברך כמבואר <small>(באו\"ח שם)</small> דיני ההרחקה ויברך וילך לשחוט. לא יפסיק בדיבור מהברכה עד אחר השחיטה. ואם שוחט במקום שיש לו מחיצות ואין שם מקום בפנים להרחיק מהטינוף ילך חוצה למקום נקי ויברך אחר המחיצה מיד דכיון שמחיצה מפסקת מותר לברך אם אין מגיע לו שם ריח רע ואינו רואה הטינוף ולא יפסיק כנזכר לעיל ונ\"ל דדוקא שהמחיצות גבוהות עשרה טפחים והשוחט בן פקועה <small>(עיין לעיל סימן י\"ג)</small> ענין הברכה:",
                "השוחט הרבה בהמות וחיות ועופות ברכה אחת לכולן:",
                "שנים או יותר ששוחטין כל א' בעל חי נ\"ל דאם כולם מזומנים לשחוט יחד תוך כ\"ד של הברכה יברך אחד דוקא <small>(אחרונים)</small> ויכוין להוציא כולם והם יכוונו לצאת בברכתו ויענו אמן וישחטו כלם תכ\"ד דהברכה אפילו לא ענו אמן יצאו בדעבד רק שכיוונו לצאת בשמיעתן אבל אם אינם מזומנים לשחוט יש להם לכוין שלא לצאת בברכתו של זה ויברך כ\"א לעצמו ובדעבד יצאו ואפילו בכה\"ג רק אם כיוונו לצאת ולא הפסיקו בדברים אחרים ולכתחלה ראוי שלא ישחטו בפ\"א או סמוך ותיכף זה אחר זה בלי היסח הדעת כדי שיברך כ\"א לעצמו:",
                "אם בירך א' והוציא כלם והבעל חי של המברך נטרף מכל מקום יצאו האחרים ונ\"ל דוקא כשענו אמן אחר הברכה אבל בשמיעה לבד מספקא לי אם יצאו כיון דאיגלי מילתא שהמברך עצמו לא היה חייב בברכה <small>(ועיין א\"ח סי' רי\"ט סעיף ד\"ה)</small> ולכן יש להם להפסיק בהיסח הדעת כמ\"ש <small>(לקמן סעיף ט')</small> ויברכו למה שישחטו אח\"כ <small>(ועיין סי' א' סעיף ל\"ג ול\"ה)</small>:",
                "יבדוק הסכין ואחר כך יברך וישחוט מיד תוך כ\"ד לברכה שלכתחלה אסור להפסיק בין ברכה לשחיטה בשום דבר או בשיחה אפילו לצורך שחיטה ובדעבד אם שח אפי' דבור אחד בין הברכה לשחיטה שלא מצורך השחיטה הוה הפסק וצריך ברכה אחרת אבל צורך שחיטה כגון תן לי הסכין או תן לי לשחוט וכדומה לא הוה הפסק וא\"צ ברכה אחרת ואפי' לכתחלה אם בירך ואח\"כ הוצרך לדבר בענייני שחיטה כנזכר או שכח מלבדוק הסכין קודם ברכה ה\"ז מדבר ובודק ואפי' מתקן הסכין לא הוה הפסק רק שלא יסיח דעתו מהשחיטה ולא ישנה מקומו ונ\"ל דה\"ה באמצע שחיטה יכול לזרז להמחזיק בהבעל חי הנשחט שיחזיק בטוב ולא ירפה אם צריך לכך דכל זה צורך שחיטה הוא ואם לא שח בין ברכה לשחיטה רק הפסיק בשתיקה א\"צ לחזור ולברך:",
                "יש מקומות שהעכו\"ם אינם מניחים לישראל לשחוט אם לא שאומר קודם השחיטה סמוך להשחיטה ממש ב' מלות אלו אלל\"ה וואכב\"ר ר\"ל אל כביר נ\"ל דיש להשתדל לבטל זה דנראה כחוקות העכו\"ם ואם א\"א לבטלו יש להשתדל לאמרם קודם הברכה ואם ג\"ז א\"א נ\"ל כיון דהישראל מכוין במלות אלו שהשחיטה היא לשם הקב\"ה שהוא אל כביר שציונו לשחוט לא הוה הפסק דמדבר מענייני שחיטה הוא וא\"א בלא\"ה אבל לא יאמר מלות אלו וישחוט ויברך בבת א' דבעי' הברכה עובר לעשייתן:",
                "שח בין שחיטה לשחיטה בדבר שאינו מצרכי השחיטה אפי' מלה א' יש מחלוקת בין הפוסקים אי צריך ברכה אחרת או לא ולכן צריך ליזהר שלא ישיח כלל בין שחיטה לשחיטה ואם אירע ששח נ\"ל כדי להוציא נפשו מפלוגתא יסיח דעתו מהשחיטה ע\"י שיעקור ממקומו ויעסוק בדברים אחרים כאינו רוצה לשחוט עד אחר זמן הרבה שאז כשיחזור לשחוט יהיה חייב מדינא לברך ואם א\"א להסיח דעתו ישחוט בלא ברכה אחרת דספק ברכות להקל:",
                "אם בירך לשחוט ושמע קדיש או קדושה או שמע קול רעם וכדומה נ\"ל דאם שומע העונים או המברכים לא יפסוק כלל רק ישמע מהם ויהיה שומע כעונה ואז לא הוה הפסק בין בין ברכה לשחיט' ובין בין שחיטה לשחיטה ואם א\"א לשמוע העונים אם הוא בין ברכה לשחיטה לא יפסיק כלל ואם פסק וענה או בירך יברך שנית על השחיטה אבל בין שחיטה לשחיט' יענה ויברך וא\"צ לברך שנית על השחיטה דאין זה הפסק שלא הפסיק בין הברכה לתחלת המעשה ובתוך השחיטות לא הפסיק כ\"א בדבר מצוה המוטלת עליו בהכרח:",
                "שחט עוף ורוצה לשחוט בהמה יכסה תחלה דם העוף בברכה ואח\"כ ישחוט הבהמה בלא ברכה דכיון דהבהמה אין צריך כיסוי ואין מצות הכיסוי שייכא כ\"א להעוף ראוי שיגמור מצוה ראשונה תחלה ומ\"מ לא הוה הכיסוי הפסק בין השחיטות <small>(כ\"נ מהרא\"ש וש\"פ)</small> דהכיסוי גמר השחיטה היא <small>(פר\"ח סו' הסי' ודלא כש\"ך)</small> וה\"ה חיה ואח\"כ בהמ' אע\"ג דצריך לבדוק הריאה דחיה קודם כיסוי כמ\"ש <small>(סי' כ\"ח)</small> אין זה הפסק בין השחיטות ומ\"מ היכא דאפשר ישחוט הבהמה ואח\"כ החיה שלא להפסיק כ\"כ וכן שחט עוף ונמלך אחר כך לשחוט עוף אחר בגוונא שצריך לברך על שחיטת העוף הב' כמ\"ש <small>(לקמן סעיף י\"ד)</small> צריך לכסות מתחלה דם העוף הראשון בברכה כדי לסיים מצוה הראשונה ואח\"כ יתחיל באחרת וכשיכסה דם העוף הב' א\"צ ברכה להכיסוי דברכת כיסוי הראשון פוטרו דהשחיטה לאו הפסק הוא דצורך כיסוי הוא וע' מדינים אלו <small>(מסעיף י\"ז)</small> ואילך ושיחה בין הכיסוי כשיחה בין השחיטות <small>(וע\"ל סי' ט')</small>. ואם שוחט הרבה עופות בברכה א' זה אחר זה א\"צ <small>(עמ\"ש סקכ\"א)</small> לכסות עד אחר כולם שאז מכסה כולם בברכה א' דכל השחיטות מצות א' הם כל שאינם חלוקים בברכות:",
                "זה שאמרנו שאין הכיסוי הפסק בין השחיטות נ\"ל דאפילו מכסה בלא ברכה מחמת ספק אם חייב בכיסוי כמ\"ש <small>(סי' כ\"ח)</small> מ\"מ לא הוה הפסק דעוסק בענייני שחיטה הוא לצאת ידי ספק וכן נמי שחט הרבה שחיטות ונתנבלה א' מהם אפילו הראשונה לא הוה הפסק לא בין השחיטות ולא בין הכסוי' כיון דנתעסק בענייני שחיטה ואם שחט עוף ורוצה לשחוט אח\"כ בהמה ואח\"כ עוף דאז צריך לכסות דם עוף הראשון קודם שחיטת הבהמה כמ\"ש סעי' שלפ\"ז בהא מספקא לי אי הוה שחיטת הבהמה הפסק בין הכסוי' כיון דשחיטה זו לאו צורך כיסוי הוא ולכן ראוי שלא לעשות כן שלא יכנוס לספיקא לכתחלה ואם אירע שעשה כן יכסה בלא ברכה:",
                "אם אינו שוחט רק עוף א' מותר לדבר בין השחיטה לכיסוי ומכל מקום טוב שלא לדבר דהכיסוי גמר מצות השחיטה והמתחיל במצוה אומרים לו גמור בלי הפסק וכ\"מ שנזכר בסימן זה עוף היה כיוצא בו וכ\"מ שנזכר עופות ה\"ה חיות או חיה ועוף:",
                "מי שבירך על השחיטה וגמר שחיטתו ואח\"כ הביאו לו עוד לשחוט בין קודם כיסוי ובין אחר כיסוי או בדבר שא\"צ כיסוי אם הוא מין אחר כגון שחט בהמה או חיה והביאו לו עוף או אפי' אותו מין רק כשבירך גמר בדעתו שאפי' יביאו לו יותר לא ישחוט וכשהובא נמלך לשחוט צריך לברך שנית דאפי' היו לפניו בשעת ברכה רק שאז היה דעתו שלא לשחטן ה\"ל נמלך וצריך ברכה אחרת ולענין כיסוי <small>(עיין לעיל סעיף י\"א ולקמן סעיף י\"ז)</small> אבל בירך לשחוט סתם וכשגמר הביאו לו ממין הראשון בין נסתלקו הראשונים מלפניו ובין עדיין מונחים שחוטים לפניו בזה יש מחלוקת בין הפוסקים אם לברך שנית ונ\"ל אם בהמה היתה הראשונה ויביאו לו בהמה או אפילו הראשונה היתה עוף ואחר כסוי הביאו לו עוף אחר או הובא בין ברכת הכיסוי לכיסוי יכסה ויסיח דעתו כמ\"ש <small>(סעיף ט')</small> כדי לברך אשחיטה שניה וכיסוי שנית בפ\"ע אבל אם הובא קודם ברכת הכיסוי לא יסיח דעתו שהרי מחויב הוא לברך ולכסות מיד וגם אחר הכיסוי אין ראוי להסיח דעתו לחייב עצמו בברכת הכיסוי אחר כך שאינה צריכה ולכן יברך ויכסה וישחוט בלא ברכה גם יכסה אח\"כ בלא ברכה וכן נמי היכא דא\"א להסיח דעתו כגון שנחוץ לו לשחוט ישחוט ויכסה אח\"כ בלא ברכה:",
                "אם בשעת הברכה ראשונה דשחיטה נתכוין לכל מה שיביאו לפניו לשחוט אין צריך ברכה אחרת אפילו במין אחר אפילו הובא אחר שגמר הכל אלא שוחט הכל זא\"ז ומכסה אח\"כ הכל בפעם א' אם אין בהמה מפסקת ביניהם כמ\"ש <small>(לעיל סעיף י\"א)</small> וראוי לכל שוחט לכוין כן כדי שלא יכניס עצמו למחלוקת דסעיף הקודמים <small>(רש\"ל ואחרונים)</small> ושוחט דמתא דינו כמי שמכוין לשחוט כל המובא לפניו שסתם דעתו כן הוא:",
                "מי שבירך על השחיטה ובין ברכה לשחיטה או קודם שגמר לשחוט כל שהיה לפניו בשעת ברכה הובא לו עוד לשחוט אם נמלך ממש דהיינו שנתכוין בברכה ראשונה שאפי' יביאו לא ישחוט ועתה נמלך לשחטם יכסה הראשונות ויברך שנית קודם שחיטת המובאים אבל אם בירך סתם שוחט כל המובא על סמך ברכה הראשונה אפילו הובא מין אחר בכ\"ז שלא גמר <small>(ב\"י)</small> עדיין קבוע הוא לשחוט על סמך הברכה הראשונה. <small>(טור וכ\"מ מר' ירוחם נתיב א' ח\"ב)</small> וגם ע\"ז יש חולקין וכבר נתבאר סעיף שלפ\"ז שראוי שיכוין השוחט לכל המובא לפניו דאז יוצא ידי כולם:",
                "כבר נתבאר <small>(לעיל סעיף י\"א)</small> שמי שצריך לברך שנית על השחיטה ועדיין לא כסה הראשונה יברך ויכסה ואחר כך כשישחוט יכסה בלא ברכה על סמך ברכת הכסוי הראשונה שהרי הובאו החדשים קודם ברכת הכיסוי אבל אם הובאו בין הברכה לכיסוי בזה יש להסתפק אם יברך על הכסוי ב' כיון שבשעת הברכה לא היה לפניו ונ\"ל דאם נתחייב בברכת שחיטה שניה מטעם נמלך שאחר שהובאו נמלך לשחטן ומעיקרא היה דעתו בפי' בשעת ברכה\"ש שלא לשחוט עוד א\"כ מסתמא גם ברכת הכיסוי בדעתו הראשונה היתה וצריך לברך שנית על הכיסוי אבל אם לא נמלך רק נתחייב בברכת שחיטה מחדש מטעם שהובא מין אחר יש לו להסיח דעתו אחר כיסוי הראשונה קודם שיברך לשחוט ואז יברך גם אכיסוי שניה ואם א\"א להסיח יכסה בלא ברכה אבל אם הובאו קודם ברכת הכיסוי ונמלך אז לשחטן שצריך לברך שנית על השחיטה שאחר כסוי הראשונה וקודם שגמר לשחוט כל מה שהובא הובאו עוד לשחטן אפי' מין אחר ושוחט אותם בלא ברכה כמ\"ש <small>(לעיל סעיף ט\"ז)</small> אז א\"צ לברך על כיסוים דכ\"ז שלא גמר הרי הוא קבוע לשחוט ולכסות:",
                "כבר נתבאר <small>(סעיף י\"א וי\"ב)</small> שאין הכיסוי הפסק בין השחיטות ולכן אם שחט חיה או עוף ודעתו לשחוט עוד ושכח וכסה קודם ששחט עוד א\"צ לברך אח\"כ על השחיטה שהרי בשעת ברכה ראשונה נתכוין לשחוט גם את אלו ולענין כיסוי האחרונים אם שכחתו היתה שבשעת ברכה סבור היה שאין כאן עוד לשחוט א\"כ יש לחלק דאם שוחט אח\"כ מין אחר צריך לברך על הכיסוי ואם אותו מין אין לברך כמבואר <small>(לעיל סעיף י\"ד)</small> <small>(לבוש ופר\"ח)</small> ואם היתה שכחתו שסבור שהדין הוא שיכסה מיד אחר הראשונה והאחרות כ\"א אחר השחיטה או שכיסה בלא כוונה כלל יכסה אח\"כ בלא ברכה אבל אם היה סבור שצריך לכסות כ\"א בברכה בפ\"ע יש פוסקים שמברך אח\"כ אבל אני חוכך שלא יברך שאע\"פ שברכתו הראשונה לא היה כ\"א לפטור אחת כיון שידע שיכסה עוד זה אחר זה ולזה נתכוין בהתחלתו במצות כיסוי מה לנו ולטעותו כבר נפטר ממילא:"
            ],
            [
                "<b>מקום השחיטה בצוואר</b><br>שחיטה מן הצוואר ובסימנים הל\"מ ולא כל מקום בסימנים הוא מקום שחיטה רק נמסר למשה המקומות כמו שיתבאר בס\"ד ולפי שאין אנו בקיאים לעמוד על סוף מדתן ראוי לכתחלה לשחוט באמצע הצוואר לארכו בין בבהמה ובין בחיה ועוף ויש נוהגין לכפוף אוזן הבהמה או החיה לנגד הצוואר ובמקום סיומו שם שוחטין ובמקום שנהגו כן אין לבטל מנהגן:",
                "מקום השחיטה דיעבד בבהמה חיה ועוף הוא בקנה משיפוי כובע ולמטה פי' שלמעלה בקנה יש טבעת גדולה ולמעלה ממנו שני גרגרים כעין חיטין ובסיום החיטין למעלה מתחיל הקנה לשפע ולהתקצר ככובע על הראש ואם שחט והשאיר משהו מהחיטים ולמעלה הרי הוא למטה מהשיפוי ואם לא השאיר כלום ה\"ל מהשיפוי ולמעלה ופסול משום הגרמה והיכא דליכא ה\"מ יש לאסור היכא דשחט למעלה מטבעת הגדולה אע\"פ שלא נגע בחיטין ששחט בין החיטין ובין הטבעת אבל שחט בתוך הטבעת אפילו לא השאיר כ\"א מלא חוט למעלה ע\"פ כולו כשרה ונ\"ל דאם שחט בתוך החיטים אע\"פ ששייר מהם למעלה יש להחמיר יותר ואין להכשיר כ\"א לצורך גדול ובעל נפש לא יאכל ממנו:",
                "ולמטה בקנה מקום השחיטה עד נגד סוף האונה דהיינו כשנופחין הריאה ואונות מתפשטים והאונה העליונה שהיא תחתונה כשתלוי ברגלה השמאלי' <small>(ב\"י בשם הגמי\"י)</small> היא מתפשטת יותר מכולם לצד הראש וכל כנגדה בקנה אינה מקום שחיטה וסימנו לשחיטה בחוץ הוא כל אורך הצוואר כשתמשוך הבהמה צווארה לרעות כדרכה <small>(תוס')</small> ולא שתאנוס עצמה לפשוט צווארה יותר מרגילתה ובלבד שלא ימשכו הסימנים מלמטה בשעת שחיטה לנגד מקום הצוואר שרועה כדרכה לא <small>(רש\"י)</small> ע\"י אדם ולא <small>(גמ')</small> ע\"י הבהמה עצמה וכ\"ז בבהמה וחיה ובעוף השיעור למטה בקנה נגד מטה דוושט דידיה:",
                "בוושט צריך שישאר למעלה כדי תפיסת יד ונקרא תורבץ הוושט והוא בגסה רוחב ד' גודלים ממקום חבורו בלחי ועוד סימן בין תורבץ לוושט דהתורבץ כשחותכין אותו מתרחב או עומד במקומו אבל הוושט כשחותכין שם מתכויץ וסותם חלל הוושט רק שאין אנו בקיאים בזה ובחי' ובדקה ובעוף לפי שיעור זה לפי גדלו וקטנו ולמטה ממקום זה הוא מקום שחיטה כן יש לפסוק במדינות אלו הנוהגים ע\"פ מהרי\"ו ז\"ל ונ\"ל דכן יש לנהוג בכ\"מ בדליכא ה\"מ אבל בשאר מקומות ואיכא ה\"מ אין לאסור כ\"א ששחט בתוך רוחב גודל אחד מן החיבור בין בגסה בין בחיה ודקה ונ\"ל דבדקה אפי' יש אצבע מצומצם ובעוף לפי גדלו וקטנו ואם אינו יודע בעוף ישער נגד מקום השחיטה בקנה:",
                "למטה בוושט בבהמה ובחיה מקום השחיטה עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים פרצים כמו הכרס ובעוף עד גגו של זפק <small>(ב\"י)</small> וסימן שנקרא גג ולא וושט שהגג אינו כ\"א עור אחד ולכן ועוף שאין לו זפק כגון אווזא עד נגד התחלת חיבור האגפיים להגוף:",
                "כל שנשחט שלא במקום שחיטה הרי זה נבילה <small>(כ\"מ מהש\"ך)</small> ודוקא אם מתה מאותה שחיטה אבל אם קודם שמתה שחטה כראוי במקום שחיטה אם נטרפה בשחיטה ראשונה ה\"ל טריפה שחוטה <small>(רמב\"ם)</small> ואם ניקב הוושט משהו או נפסק הקנה ברובו במקום שחיטה אע\"פ ששחט במקום אחר במקום שחיטה כראוי ה\"ל נבילה <small>(ועיין ש\"ע סי' ל\"ג ס\"ג)</small> ונ\"מ בין נבילה לטריפה שחוטה לענין או\"ב <small>(סימן ט\"ז)</small> ולענין ביצה <small>(בסימן פ\"ו)</small> ולענין חשוד <small>(סימן קי\"ט)</small> ולנודר הנאה מדבר שאסור משם נבילה או משם טריפה ודוקא שהיא ודאי נבילה כגון בקנה משיפוי כובע ולמעלה ולמטה במקום שאפילו על ידי אונס הוא למטה מכנגד האונה ובוושט בתוך המקום שישעיר אבל בוושט למעלח אפילו עד חיבורו בלחי או בקנה למטה כשאנס בסימן או שאנסה עצמו אינו כ\"א ספק נבילה <small>(ועיין סימן כ\"ד)</small> שאר דיני הגרמה:",
                "לכתחלה יש לשחוט בפנים הצוואר נגד הגרון ובדעבד אם שחט מהצדדי' כשרה והוא שהחזיר הסימן והניחם על צדי הצוואר מתוחים על צד המפרקת כמו שהם מונחים לפנים שאז מסתמא שחט אותם קודם המפרקת ולכן אפי' נמצא גם המפרקת חתוך דינו יתבאר <small>(בס\"ד סי' כ\"ד)</small> אבל אם לא הזיז הסי' כלל ממקומם ונמצאו הסי' שחוטים והמפרקת עם החוט שבו חתוך נ\"ל להטריף דאורייתא דקרוב טפי לומר שהמפרקת נחתך קודם הסימן דהסי' רכים ונדחים מהסכין ואפי' אם מתחן בטוב כיון שהם במקומ' הוה ספק מה נחתך תחלה ואם לא החזיר הסי' רק נתקם לסוף הפנים והחזיקם בטוב עד שיודע בודאי שנשחטו כדינא קודם שבא להחוט השדרה כשרה מדינא אבל לדידן דמחמירין בשהיה משהו כמ\"ש <small>(סימן כ\"ג)</small> נ\"ל דיש להטריף דחתיכת עצם שוהה טפי מחתיכת הסימן וכיון שנחתכו כאחת יש לחוש לשהיה בסי' אבל אם לא נחתך העצם כלל כי אם בשר שבצדדין <small>(ט\"ז דלא כב\"ח)</small> אין להחמיר ולחוש שמא הפסיק בחתיכת הסי' על ידי שחותך בבשר:",
                "כמו שהדין בשוחט בצדדים כך בשוחט מהעורף ואפי' בשוחט בפני הצוואר כדינו טוב ליזהר למשמוש הסימן ולתפשם קודם שחיטה כדי שיזדמנו להשחט מיד וביונים נמצאים הסי' בצדדים וצריך אימון ידים וזהירות גדולה שאם לא ימשמש בהם ויזמינם לפניו קודם שחיטה קרוב הדבר מאד לפשוע ולחתוך המפרקת קודם הסימן ונ\"ל דאם לא הזמינם ביונים ושחט סתם וחתך הסימני' עם המפרקת יש להטריף מדינא דה\"ל ספק מה חתך תחל':"
            ],
            [
                "<b>שיעור השחיטה בכמותה</b><br>שיעור השחיטה המעולה שיחתוך הקנה והוושט לשנים ממש בל ישאר אפילו א' מהם מחובר בקצת בין בבהמה וחיה ובין בעוף לזה יכוין השוחט לכתחלה ובדעבד אם שחט רוב הקנה ורוב הוושט בבהמה וחיה ורוב קנה או רוב וושט בעוף שחיטתו כשירה ורוב זה המנהג במדינות אלו בפוסקים שלא להכשיר כ\"א על ידי רוב גמור הניכר לכל בלא מדידה אבל אם אינו ניכר אף על פי כשמודדים אותו יהיה רוב ה\"ז אסורה ואין לזוז מהמנהג אפילו בה\"מ אבל במקומות שאין מנהג נ\"ל להקל בה\"מ ע\"י מדירה וכשימצא שהנשחט יותר מהקיים אפילו כחוט השערה כשרה ונ\"ל דמ\"מ כל בעל נפש לא יאכל ממנו <small>(ועיין סימן כ\"ג)</small> לענין סכין שאינו חד:",
                "שחט חצי א' בעוף או אפי' חצי כל סימן ואחד וחצי בבהמה וחיה שחיטתו פסולה ואפילו שחט רוב הקנה בעוביו ולא בחללו שהקנה לצר העור עב יותר מצד שני שנגד המפרקת א\"נ שחט רוב חללו ולא רוב עוביו לא מקרי רוב וה\"ה בוושט אי ליכא רוב חללו אפילו שחט עור החיצון דוושט כולו וחצי חלל הפנימי לא מיקרי רובא ופסולה דאוריי':",
                "השוחט בשנים וג' מקומות כגון שהתחיל לשחוט ונדחף ידו קצת למעלה או למטה והתחיל לשחוט שם ושוב נדחף ידו למקום אחר ובכל זאת <small>(ט\"ז)</small> לא הגביהו סכינו <small>(ש\"ך)</small> שהה ושחט רוב במקום אחד אפילו באחרונה שחיטתו כשרה אף על פי שאין השחיטה מפורעת וגלוי <small>(תוס')</small> דדרך ביה\"ש להתרווח והחתכים נמשכים למעלה ולמטה וכאן מה שנגד החתך הראשון אינו נמשך ממקום השחיטה קי\"ל דלא בעי' מפורעת ומ\"מ לכתחלה לא יעשה כן ואפילו בדעבד נ\"ל דהמחמיר תע\"ב ואם יארע כן לאחד בשעת שחיטה יכוין ויחתוך במקום הב' כל הסימן דאז כשר לכ\"ע ובעוף יש להטריף בכל גוונא משום שהייה:",
                "לא שחט רוב הסימן במקום אחד כגון שהתחיל לשחוט ונתהפך הסי' וגמרו שם ובין שניהם רוב כשרה לא מבעי' אם שני החתכים שוים בהקף אחד אלא אפי' הא' לצד הראש והכ' לצד מטה זה שלא כנגד זה בין בקנה בין בוושט לכתחלה לא יעשה כן ואפי' דיעבד נ\"ל שלא להתיר כה\"ג כ\"א לצורך גדול וה\"מ ובעל נפש לא יאכל ממנה:",
                "שחיטה העשויה כקולמוס דהיינו שהניח הסכין על הצואר מעוקם <small>(גמ')</small> קצה א' לצד הראש והקצה הב' לצד הגוף ושחט כך או הניח הסכין ישר רק <small>(ר' ירו' ומהרהנ\"ח הובא בב\"י)</small> שעיקם וירד למטה או למעלה כשרה ואפילו לכתחלה יכול לשחוט כקולמוס:",
                "שחיטה העשויה כשיני המסרק כגון שנכנס בסכינו למעלה בעיקום וחזר ועיקם למטה א\"נ שלא נכנס בסכינו כלל לתוך החלל רק שחט עורות דהסימן סביב סביב עד שנתגלה החלל ובאותו שחיטה עיקם ועלה עיקם וירד כשרה רק אם נזהר בכל זה שלא ישהה ולא יעקר ומה\"ט נ\"ל דלא יעשה כן לכתחלה שאפשר לבא לידי מכשול ופשוט דצריך שיהיה רוב הסימן שחוט לפי היושר אלו לא היה אלכסון:",
                "שנים אוחזין בסכין אחד ושוחטין זה אוחז הקתא וזה הראש של הסכין ואפי' אחד לצד מעלה ואחד לצד מטה שחיטתן כשרה ונ\"ל דלכתחלה לא יעשו כן כ\"א לצורך גדול ויזהרו שלא יעשו דרסה. אבל לאחוז שניהם בקתא שרי לכתחלה. ואם כל אחד סכינו בידו ושוחט שלא במקום שחבירו שוחט אם שחט אחד מהם הרוב דינו בא' ששחט בב' מקומות ואם ע\"י צירוף הוה כאחד ששחט על ידי צירוף ונתבאר <small>(לעיל סעיף ג' וד')</small>:",
                "שחט בבהמה הקנה הרוב למעלה ובוושט הרוב למטה או איפכא או שני ב\"א שחטו כך דינו כשוחט בב' מקומות שנתבאר <small>(סעיף ג')</small>:",
                "היה חצי קנה פגום וחתך שם והשלימו לרוב או התחיל לשחוט במקום השלם ופגע בפגם והפגם משלימו לרוב כשר דכל שלא <small>(רש\"י)</small> נפגם רוב הגרגרת ה\"ל כשלם והרי השוחט עשה בו מעשה רוב. וכ\"ז דוקא כשידוע או ניכר שנעשה הפגם מחמת חולי וראה בבירור שלא שלט <small>(ב\"י וד\"מ וש\"ך דלא כט\"ז)</small> החולי בוושט א\"נ נעשה מחמת אדם שאחז הקנה בידו ויודע שלא הגיע לוושט כלל אבל מן הסתם יש להסתפק בוושט ואנן לא בקיאין בבדיקת הוושט וטריפה מספק <small>(ועיין סי' כ\"ג וסי' ל\"ג)</small>:"
            ],
            [
                "<b>באיזו מין צריך לשחוט הורידין</b><br>בשעת שחיטה מתעורר כל הדם שבגוף החי לצאת דרך הסימנים והורידין שבצוואר ולכן צריך לנקוב הורידין בשעת שחיטה או אח\"כ כ\"ז <small>(אחרונים בשם הרשב\"א)</small> שמפרכס שאז עדיין הדם חם ויוצא ע\"י הנקבים שבורידין ואם לא עשה כן נשאר דמיהם בם ואינו יוצא הכל לא ע\"י מליח' ולא ע\"י צלי' ואפי' נקב הורידין קודם צליה או מליחה כיון שכבר נתקרר הדם וזה תקנתו שינתחנו אבר אבר ואז מותר בין לצלי ובין למליחה ולקדרה דכיון דנחתך כל כך הדם יוצא ונהגו להקל בעוף בהסרת הראש מן הגוף לבד וחשבינן ליה כנתוח אבר אבר דבהמה ולכן לא נהגו האידנא <small>(אחרונים בשם המרדכי)</small> לשחוט או לנקוב הורידין בשעת שחיטה דתמיד מסירין הראש מהגוף בעוף <small>(גמרא)</small> ומנתחין אבר אבר בבהמה קודם מליחה או צליה אפילו בגדיים וטלאים הדקים:",
                "ונ\"ל דאם רוצה לצלות עוף או בהמה שלם או למלחם ולבשלם שלם ע\"י שחיטת או נקיבת הורידין בשעת שחיטה צריך הוא אז לנקוב את כל ורידין וחוטין שבבשר הצוואר עד שלא ישאר שלם גם אחד ואז מותר אפילו לכתחלה בין לצלי בין לבישול ואם לא עשה כן נ\"ל דלא מהני אפי' מחטט הורידין שבצוואר עם הבשר שסביבותם אחר שנתקרר מפני שכל <small>(הרשב\"א)</small> הורידין שבגוף שופכין לורידין שבצוואר בשעת שחיטה וכיון שלא היה להם מקום לצאת אז שוב אינם יוצאים כ\"א ע\"י ניתוח א' א' בבהמה <small>(מרדכי בשם ר\"ת)</small> והסרת הראש בעוף דאז יש להם מקום רחב לצאת ע\"י צליה או מליחה <small>(ועיין ר\"ס ס\"ה)</small> מה צריך ליטול בבהמה ועוף אפילו שחט לורידין או חתך א' א' <small>(ועיין סי' ע\"ו סעיף ג')</small>:",
                "לא שחט ולא נקב הורידין בשעת שחיטה וצלה שלם מותר בדיעבד ע\"י שיחטט כל ורידי הצוואר וישליכם עם כדי נטילה מהבשר שסביבם והוא כרוחב אגודל דדם שבשאר חוטי וורידין שבגוף סמכינין בדיעבד לומר שהאש שואב אות' לגמרי ומכל מקום נ\"ל דכל בעל נפש יזהר מורידי כל הגוף כשנצלה שלם ולא נשחטו הורידין ולא יאכל כ\"א הבשר שאין בו שום גיד ולענין עוף שלא נשחט רק סי' א' <small>(עי' סי' ע\"ו ס\"ג)</small>:",
                "ואם נתבשל שלם בלא נקיבת ורידין בשחיטה נראה לי דאפי' אם חטט ורידי הצוואר אחר שנתקרר וקודם מליחה יש לאסור כולו כי בעי' ס' נגד דם שבכל חוטי הגוף ומי יודע כמה הם והיכן הם לשאר נגדם. ומכל מקום אם בשל עמו שאר דברים אין להחמיר לומר דהעוף או הבהמה נעשה נבילה ולבעי ס' נגד כולו רק אם יש עכ\"פ ס' בכל הקדרה נגד כל הגידים וחוטים שבאותו עוף או בהמה הכל מותר חוץ מאותו עוף או בהמה ובלבד שיהיה ס' נגד ורידי הצוואר עכ\"פ באותו עוף אם לא נפתחו ורידי הצוואר כלל:",
                "ואם נמלח שלם ועדיין לא בשלו נ\"ל דנאסרו כל הורידין שבגוף וצוואר שבלעו ע\"י מליחה דם בעין ממה שבתוכן ולא אמרינן בהו כבולעם כך פולטם דלגבי דם בעין לא אמרינן כן כמ\"ש <small>(סי' ע')</small> ואין לו תקנה כ\"א שיסיר הראש וגם ורידי הצוואר עם הבשר שסביבם באומד פחות מכדי נטיל' ובבהמה ינתחה לאיברים ויצלנו ויאכל רק הבשר בלי שום גידים ואם צלאו בלא הסרת הראש ג\"כ דינו כן רק צריך להסיר סביב ורידי הצוואר כדי נטילה. ואם בשלו אחר מליחה זו אפי' הוסר הראש מעוף אחר מליחה או נתח לאברים הבהמה יש לאסור מטעם שנתבאר סעיף שלפני זה:",
                "אם יש ספק אם נשחטו הורידין או לא נ\"ל דהאידנא חזקה שלא נשחטו בין בעוף בין בבהמה:",
                "השוחט ולא יצא דם מבה\"ש א\"צ לשחוט הורידין כיון דלא נתעורר הדם לצאת ונ\"ל דוקא לענין לצלותו כולו כא' מותר דהאש שואב לכל דם שבכל הורידין וחוטין שבו אבל למליחה ולקדירה בעי ניתוח אבר אבר בבהמה והסרת הראש עכ\"פ בעוף ואם נתבשל כך יש לאסור כשלא יצא דם אפילו שחט לורידין:"
            ],
            [
                "<b>דין שהייה בשחיטה</b><br>כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אף על פי שבא המומחה אחר שחיטתו ומצאו כהוגן אסור לאכול משחיטתו דדילמא קלקל בשעת שחיטה באיזה מהלכותיו ואלו הן שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור ואין לשאול טעם על הלכות אלו דכולם הלכה למשה מסיני הם <small>(ועיין סי' א')</small> בענין ידיעת הטבח:",
                "שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו או עמד מלשחוט אפילו בלא הגבהה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון ואח\"כ גמר השחיטה הוא או אחר הרי זה נבילה דאורייתא. וכמה שיעור שהייה בבהמה גסה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט רוב ב' סימנים ובדקה משערין בהגבהה והרבצה דדקה ושחיטת רוב ב' סימניה וי\"א דהשיעור הוא בלא הגבהה והרבצה רק כשחיטת רוב ב' גסה לגסה ודקה לדקה ובעוף י\"א הגבהה והרבצה דבהמה דקה ושחיטת רוב ב' דדקה. וי\"א <small>(הרא\"ש)</small> כדי שחיטת רוב ב' דבהמה גסה בלא שום הגבהה והרבצה וי\"א רק כדי שחיטת רוב א' בעוף בלי שום הגבהה והרבצה ושחיטת העור מצטרפת <small>(ר\"ן)</small> בכל מקום שנזכר רוב ב' ומריטת נוצה <small>(רשב\"א בתשו' סי' קמ\"ז)</small> אינה מצטרפת דיכול הוא לשחוט בלא מריטה ואינה בכלל שחיטה ומ\"מ השיעור קטן הוא מאוד דשחיטת רוב א' בעוף נעשה מהר ואפילו בבהמה למ\"ד דלא משערי' בהגבהה והרבצה שחיטת רוב ב' נעשה מהר ומי הוא בדורות הללו שיוכל להבחין בשיעורים אלו ולכן הנהיגו קדמונינו במדינות אלו לפסול כל שהייה אפי' במשהו וכהרף עין בין בעוף ובין בבהמה <small>(כל אחרונים)</small> אפילו בהפסד מרובה ושעת הדחק ואין לשנות מה שכבר קיימו וקבלו אבותינו להנצל מאסורי דאורייתא:",
                "ונ\"ל דכן ראוי לנהוג בכל תפוצות ישראל כי רבו הספיקות בשיעורים אלו עד שמתמעטים מאוד אכן במקום ה\"מ וצורך גדול במדינות דלא קבילו עלייהו להחמיר במשהו יש להם לסמוך בבהמה כדיעה הראשונה <small>(דסעיף ב')</small> ובעוף כדי שחיטת רוב ב' דבהמה גסה עם העור בלי שום הגבהה והרבצה ונ\"ל דאין להקל לשער לפי אותו הסכין ששוחט ולפי אותו אדם השוחט כגון אם הסכין אינו חד והשוחט רפה ידים ומתעכבת השחיטה רק צריך לשער ברוב סכינים שהם יפים לשחיטה וברוב שוחטים שהם זריזים לשחוט:",
                "נהגו במדינות אלו לפסול שהייה משהו בין בבהמה בין בעוף בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט ואין לשנות דחשובה לספיקא דאוריי' ומ\"מ בה\"מ נ\"ל דאם תפס הקנה לבדו בידו וברור לו שלא נגע בוושט ושהה במיעט קמא דקנה יש להכשיר ואם לא תפס הקנה לבדו יתבאר <small>(לקמן סעיף י' וי\"א וי\"ב בס\"ד)</small> אבל במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט בין בעוף בין בבהמה אין להקל במדינות אלו אפילו בהפסד מרובה דכבר קבילו עלייהו דעת המחמיר אבל במדינות אחרות דלא קבילו עלייהו יכשירו כשתפס הקנה לבדו ויודע בבירור שלא נגע בוושט ושהה במיעוט קמא דקנה אפי' בלא הפסד מרובה אבל במיעוט בתרא אחר שחיטת רוב ב' בבהמה או רוב א' בעוף לא יכשירו השהייה כ\"א בהפסד מרובה:",
                "אם אחר ששחט רוב ב' בבהמה ורוב א' בעוף שוהה הבהמה או העוף למות לא יחזור וישחוט דהוה שהייה במיעוט בתרא <small>(ש\"ך)</small> ואפי' בסכין פגום לא ישחוט דהוה דרך שחיטה ופסלה בו שהייה וגם הוה עיקור במיעוט בתרא <small>(עי' סי' כ\"ד סעיף ב')</small> <small>(שם בשם סמ\"ק)</small> וגם לא בקורדם מה\"ט רק יכנה על ראשה וכדומה וע\"י עכו\"ם שרי דחתיכת העכו\"ם לא מקרי דרך שחיטה כמ\"ש <small>(סימן ב' סעיף כ\"ו)</small> רק נ\"ל דיש למנוע אפילו ע\"י עכו\"ם דאין הכל בקיאים וסברי מי עדיף ע\"י עכו\"ם מע\"י ישראל ויבואו לעשות על ידי ישראל ועוף שקורין אינדיק נוהגין להתיז ראשו בקורדם מיד אחר שחיטה יש למחות בידם דאסורא קעבדי אפילו דעבד במדינות אלו מטעם הנזכר אם אין יודעים בבירור שכבר יצא נפשו:",
                "אם נמצא אחר שחיטה תוך הוושט או הקנה גמי או אפילו <small>(ש\"ך ופר\"ח דלא כב\"ח)</small> עשב דק מאר ונחתך בשחיטת הסי' טרפה דודאי שהה משהו בשעת חתיכתו כיון שאינו מתוח כמו הסי' אינו נחתך בשוה עם הסי' ונ\"ל דדוקא בעוף אבל בבהמה יש להקל בזה במקום ה\"מ אם לא שהוא דבר קשה שודאי עיכב בשחיטת הסימנים ואם לא נחתך רק נמצא בתוכו נ\"ל דאפילו הוושט מלא שעורים או סובין וכדומה כשר ואם בשעת שחיטה נדחה ידו אל הקיר <small>(שחיטת אחרונים)</small> וכדומה או שהסכין נגע בכותל או בקרקע בכל אלו נוהגין במדינות אלו להטריף משום שהייה בין בבהמה בין בעוף ואם בשעת שחיטה חתך באצבעו <small>(עולת יצחק)</small> ונבהל יש לחוש ששהה קצת מחמת ביעתותא וטריפה ובבהמה נ\"ל דאין להחמיר מספק משהו ואם לא ראה החתך ולא הרגיש כ\"א אחר שחיטה ראה שחתך גם באצבעו אין לחוש כל שלא הסיר הסכין מהסימנים בין בעוף בין בבהמה ואם התחיל בוושט והניחו ושחט הקנה ואח\"כ גמר לשחוט הוושט כשרה הואיל ולא שהה כלל <small>(שחיטת אחרונים)</small> ויזהר לסלק נוצות העוף לצדדים וכן צמר כבשים ויסיר החבל מצוואר הבהמה וכ\"ז שלא יחתך עם השחיטה ויאסר <small>(ועיין סי' כ\"ד סעיף י\"ג)</small> עוד מזה:",
                "שחט מעט ושהה מעט וחזר ושחט מעט ושהה מעט במדינות דלא מטרפי בשהייה משהו ובעי שיעורא אם כשתצטרף כל השהיות יש שיעור שהיה ה\"ז נבילה מספק דהוא בעיא דלא אפשטא:",
                "השוחט בסכין שאינו חד וחותך תמיד מעט מעט שמתוך כך שוהא הרבה בשחיטתו אפילו כל היום כולו כשר כיון שאינו שוהא בלא חתיכה אבל אם לפעמים חותך ופעמים אינו חותך אע\"פ שתמיד הוא מוליך ומביא לחתוך ה\"ל מה שאינו חותך שיהוי בד\"א בעוף אבל בבהמה אע\"פ שחותך תמיד מעט מעט סימן ראשון ואח\"כ סימן שני ה\"ל נבילה מספק דמבעיא לן בגמרא דלמא כיון ששחט רוב סימן ראשון הנשאר בו הוה כחתוך ומה שחותך הוה כחותך בידה או ברגלה ולמ\"ש <small>(לעיל סעיף ג')</small> דשיעור השהייה לפי רוב סכינים היפים לעולם איכא למיחש דלמא יש שיעור שהייה בין סי' לסי' ולכן במדינות דלא קבלו עלייהו להחמיר בשהיות משהו כמ\"ש <small>(ס\"ג)</small> צריך לשער בה\"מ אם לא עכב בהאי מיעוט בשיעור:",
                "אבל במדינות אלו דקבילו עלייהו כמ\"ד שיעורא זוטא בשהייה השוחט בהמה בסכין רעה לעולם אסורה מה\"ט אא\"כ תפס הסימנים בשעת שחיטה והזמינם זה אצל זה שעכ\"פ בשעה שיתחיל מיעוט האחרון יתחיל גם כן בהתחלת שחיטת הב' אבל בעוף אין לחוש מאיסור שהייה דמיעוט בתרא דסי' קמא דהא הכשרו <small>(בסי' א')</small> ומ\"מ נ\"ל דאפי' בעוף יש למנוע מלשחוט בסכין רעה דלפעמים מוליך ומביא בתוך השחיטה ואינו חותך כלום וה\"ל שהייה. ותו דיש לחוש לשאר קלקולים כגון דרסה ועיקור מתוך שדוחק מאד עליהם קודם שחותך ואפי' דיעבד יש להחמיר אם אינו יודע בבירור שלא קלקל ולא שהה. עוד נ\"ל דבבהמה אפילו שוחט בסתם סכין יהיה השוחט זריז וזהיר להזמין הסי' לחתכם יחד כדלעיל דדלמא הסכין שבידו אינו חד כדינו ואתי לידי ספק דאורייתא ובסכין רעה ודאי אפילו בכה\"ג אין לשחוט מטעמים שכתבתי גבי עוף ודינו כמ\"ש שם:",
                "התחיל לשחוט בהמה או עוף אפילו לא חתך רק העור ושהה משהו אע\"פ שלא יצא דם נהגו במדינות אלו לאסור דחיישינן שמא כשחתך העור חתך ונקב גם הוושט אף על גב דאין הוושט סמוך לעור מ\"מ <small>(מרדכי וסמ\"ק)</small> על ידי אחיזתו בסימנים לפעמים בא תחת העור ממש ואנן לא בקיאים בבדיקת הוושט אבל אם לא ידעי' שעבר החתך כל העור גם לא יצא דם יש תקנה שישחוט למעלה ממקום זה או למטה ויהפוך עורו ויבדק נגד מקום החתך הראשון אם העור שלם בצד השני שלא עבר החתך כל העור בשר אבל אם בשעה שחתך חתך הראשון יצא דם אפי' טיפה א' לא סמכינן להתיר ע\"י בדיקת העור כ\"ש בה\"מ ודין זה <small>(ט\"ז בשם מהרי\"ק)</small> דבדיקת העור לא שייכא כ\"א בבהמה שעורה עב אבל לא בעוף דאם חתך מקצת העור ודאי עבר כולה:",
                "במקום דאסרינן לעיל מפני חשש נקיבת הוושט אפי' אמר השוחט ברי לי שלא חתכתי כ\"א העור שאני מרגיש שלא ירד הסכין יותר לא מהני ולא סמכי' עליה אא\"כ אמר <small>(ש\"ך בשם הפוסקים)</small> ברי לי שתפסתי הקנה לבדו בידי בשעת שחיטה והוושט למטה ממנו דאז אפי' חתך גם בקנה א\"צ בדיקה וכשר בה\"מ במ\"ש סעיף ד' ונ\"ל דאפי' אמר סתם ברי לי שלא חתכתי כ\"א העור שלא ירד הסכין כ\"כ מהני כשלא יצא טפת דם כלל בה\"מ אע\"פ שחתך כל העור ע\"י בדיקת הוושט כמבואר הבדיקה בסעיף שאחר זה:",
                "במדינות דלא נהוג להחמיר שלא לסמוך על הבדיקה אפילו שחט לקנה בעוף פחות מרובו וספק אם נקב הוושט ושהה לא יגמור שחיטתו שם רק ישחוט הקנה לבד במקום אחר ויניחנו עד שימות ואז יהפוך הוושט ויבדוק אם אין שם נקב וגם לא טפת דם כשרה ואם ימצא בו נקב או טיפת דם אפילו שלא כנגד חתך הראשון טריפה דהוושט עשוי להמתח ושמא במקום זה ניקב ע\"י חתך הראשון וכן בכ\"מ שנזכר <small>(סעיף י')</small> וי\"א דנהגו לאסור במדינות אלו מתירים במדינות דלא נהוג על ידי בדיקה זו וכ\"ז בעוף אבל בבהמה כיון שצריך לשחוט גם הוושט לא מהני בדיקה זו ובעוף אם חתך העור ולא יצא דם דמ\"מ בעינן בדיקת הוושט לא מהני הבדיקה כ\"א <small>(פר\"ח)</small> כשיצא דם בשחיטה השניה דאל\"כ מאי ראיה שאין בתוך הוושט טיפת דם הא עוף זה אינו מוציא דם ע\"י שחיטה:",
                "אם מרט נוצה מצוואר העוף ויצא דם בין בשעת שחיטה <small>(פוסקים בשם רשב\"א)</small> בין שלא בשעת שחיטה אין חוששין מדינא לנקיבת הוושט אבל כבר נהגו במדינות אלו לאסרו ואין לשנות ומ\"מ <small>(ב\"ח וש\"א)</small> בח\"מ או לכבוד שבת או לעני יש להתיר ויש ליזהר שלא ימרוט הנוצות שלא יבא לידי קלקול אם אפשר לשחוט כך שאינן ארוכים <small>(ועיין סימן כ\"ד סעיף י\"ב)</small> ודוקא שיצא טיפה דם אבל כי יתאדם <small>(ע\"ז)</small> הצוואר וליכא דם כשר וה\"ה כשנמצא על הצוואר איזה <small>(שם)</small> גרר יבש כשר מיהו בהא צריך לשחוט במקום אחר ואחר השחיטה יהפוך העור ויבדוק נגד הגרר אם אין שם ריעותא:",
                "כל היכא דאסרינן הכא העוף אין להשהותו חי דלמא אתי לידי תקלה <small>(ועיין ס\"ס נ\"ז)</small> בדין שהייתו גם שלא לשחטו מה\"ט גם אסור למכרו חי לעכו\"ם שמא ימכרנו לישראל רק ימיתנו וימכרנו לעכו\"ם או ימכרנו לעכו\"ם והעכו\"ם ימיתנו מיד לפניו ועדיף טפי להמיתו ע\"י עכו\"ם אם אפשר בנקל משימיתנו ישראל:"
            ],
            [
                "<b>דיני דרסה וחלדה הגרמה ועיקור</b><br>דרסה כיצד כגון שהניח הסכין על הצוואר ודחק וחתך למטה כחותך צנון וכ\"ש אם הכה בסכין על הצוואר כדרך שמכין בסייף ופסק הסימנים בלי משיכה כל זה הוא נבילה דאורייתא דכתיב ושחט אין ושחט אלא ומשך:",
                "כבר נתבאר <small>(בסי' ח' בס\"ד)</small> דין אורך הסכין שלא ידרוס ולא אשנה כאן קצתם כ\"א בשביל דברים שנתחדשו בס\"ד בם דמה שמבואר שם דאם יש בסכין מלא ב' צווארים דהנשחט השחיטה כשירה בהולכה או בהובאה לחוד היינו שמתחיל מראש הסכין וכוונתו להוליך או להביא כל ארכו ואז אע\"פ שמחמת חדוד הסכין נשחט כמלא צוואר א' כשר אבל אם התחיל במקצת הסכין צריך שיהא כשיעור ב' צווארים משם ואילך וכן אם נתכוין שלא להוליך או להביא כל הסכין כ\"א עד איזה מקום במקצתו צריך שיהא השיעור ממקום התחלתו עד אותו מקום:",
                "ונ\"ל שצריך שיניח ראש הסכין באותו צד הצוואר שרוצה להתחיל לשחוט ולא על הצוואר ויכוין להעביר כל הסכין עד שיהיה כולו בצד השני ולא ישאר ממנו תוך הצוואר כלום אם שוחט בהולכה או בהובאה לבד ואין בסכין כ\"א מלא ב' צווארים. ובסכין פחות מב' צווארים אפי' מכוין כך לא מהני:",
                "יכול אדם לשחוט ב' ראשים או <small>(רשב\"א ור\"ן)</small> יותר כא' דהיינו שמניחם יחד בצימצום שאין צוואר א' גבוה כלל מחבירו ומעביר הסכין בפעם א' על כולם ומוליך ומביא עד שישחטו ובלבד שיזהר שלא יסיר הסכין מא' מהם בשעת הולכה ויחזור עליו בשעת הבאה דהוה שהייה לאותו נשחט. ואם לא שחטן אלא בהולכה או הבאה לבד נ\"ל דאם יש בסכין מלא ג' צווארים ושוחט יחד דהיינו שמתחיל בשפת צוואר החיצון דחיצונה שמניח שם צד קתא דהסכין ומביא אצלו עד שבשעה שיוצא כל הסכין מצוואר החיצון שזה גמר שחיטת החיצון נגמר גם שחיטת הפנימי כשירה שהרי העביר על הפנימי מלא ב' צווארים מצד צוואר זה לצד זה אבל אם אין בסכין כשיעור זה פסולים שניהם דכיון דא' נדרסה גם ב' כן שהרי בפעם אחד שחטן ונ\"ל דאפילו הא' דחיישינן בה לדרסה לא נשחט רובא מ\"מ האחרת פסולה דאנן סהדי דכוון לדרוס ואם העביר כל הסכין גם על השניה לצד צוואר הב' שניהם כשרים שהרי כ\"א נשחט במלא ב' צווארים ועבר מצד זה לצד זה ודין שנים אוחזין בסכין א' ושוחטין <small>(עיין סימן כ\"א סעיף ז')</small>:",
                "אם שחט וחתך גם המפרקת בשחיטה א' אפי' רק רוב המפרקת דהיינו רוב החוד שתוך המפרקת נהגו במדינות אלו לאסור ואין להקל נ\"ל אפילו בה\"מ ואפי' לא נתכוין לכך רק שאין לאסור כ\"א בודאי אבל <small>(ט\"ז)</small> בספיקותיו יש להקל וא\"צ לבדוק אחריו ובמדינות דלא נתברר המנהג נ\"ל דאם נתכוין לכך בשחיטתו אין להקל כ\"א בה\"מ. אבל לא נתכוין לכך ואירע שנחתך גם המפרקת אין לאסור כלל:",
                "כשאדם שוחט עוף ואוחז הסימנים בב' אצבעותיו צריך שיאחז אותם יפה שאם אינו אוחזן בטוב פעמים שנשמטים לכאן ולכאן ולא יכול לשחטן ע\"י הולכה והובאה ויבא לידי דרסה:",
                "<small>(בסימן כ\"ג סעיף ד')</small> נתבאר דיני שהייה ומנהגו במיעוט קמא ובמיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט במדינות אלו ובשאר מדינות וכן הדין בדרסה רק דבהא חמיר דרסה משהייה בשאר מדינות דאם תפס הקנה לבדו בשעת שחיטה ודרס במיעוט קמא דידיה דינו במיעוט בתרא וכמבואר שם הואיל דבשחיטה אחת נעשית:",
                "צריך ליזהר שלא יניח אצבע על הסכין בשעה ששוחט כדי שלא יבא לידי דרסה רק יחזיק אותו בקתא ובדיעבד אין לחוש אם ברי לו שלא דרס ובמדיגות אלו נהגו להחמיר דיעבד גם בהא ואולי הקדמונים בקעח מצאו וגדרו גדר ומ\"מ בח\"מ יש להקל אפי' במדינות אלו:",
                "חלדה כיצד ששחיטתו טמונה כחולדה זו שמכסה עצמה ובין שהכניס הסכין תחת <small>(ש\"ך)</small> הסימנים ושחטן ממטה למעלה ובין שהכניס הסכין תחת סימן א' ושחט העליון ממטה למעלה והתחתון כהלכתו אפי' שחט התחתון תחת הראשון כהלכתו והוציא הסכין ושחט אח\"כ העליון כהלכתו כל אלו נבילה דאורייתא:",
                "ואם החליד תחת העור או תחת צמר מסובך או מטלית המדובק בשעוה על הצוואר או קשור או כרוך על הצוואר או <small>(תוספות בשם ר\"ת דף ל')</small> שתחב הסכין תחת מיעוט סימן ושחט הסימנים כדרכן אע\"פ שאין עור למעלה או שחט מיעוט קמא דוושט בחלדה דהיינו שתחב הסכין תחתיו ושחט מיעוטו מלמטה למעלה והוציא הסכין ושחט השאר כדרכו או שחט מיעוטו מלמעלה רק שתחב תחת העור. או שחט רוב סימן א' בבהמה כדינו והחליד תחת מיעוט הנשאר ושחט השני כל אלה הוי ספק נבילה:",
                "ונהגו במדינות אלו לפסול כל חלדה אפי' במיעוט קמא דקנה ובמיעוט בתרא דסימנים ואין לשנות ובמדינות דלא נהוג הדין כמו בדרסה <small>(עי' סי' ז')</small> ואם מטלית פרוס על צווארה לפי שעה כגון שבא לשחוט ונפל טליתו ממנו על מקום השחיטה וכדומה יש ליזהר לכתחלה ובדיעבד כשר:",
                "כבשים שיש צמר מגודל בצווארן אף על פי שאינם מסובכים וכן עופות שנוצתן גדול בצווארן יש למרטן קודם שחיטה <small>(מרדכי)</small> ולא יחוש לצער ב\"ח ולא יסמוך על הבדלן לכאן ולכאן ממקום שחיטה שאם יבאו על הסכין בשעת שחיטה נ\"ל לאסור. ואם שוחט בי\"ט <small>(עיין א\"ח סי' תצ\"ח סעיף י\"ב וי\"ג)</small>:",
                "כשאדם שוחט וחס על העור שלא יעשה בו קרע גדול ושוחט בראש הסכין ונמצא קצת מקום השחיטה מכוסה ה\"ז פסולה ומזה נראה דבעי' שיהא כל מקום השחיטה והסכין שכנגדו מגולה ולכן צריך ליזהר <small>(ראב\"ן)</small> ליטול החבל מצוואר הבהמה שלא יבא קצת ממנו נגד הסכין במקום שחיטה וכיון שלא מצינו שיעור לדבר נ\"ל דיש לאסור אפי' אם חוט השערה כסה קצת מהסכין במקום שחיטה ולכן יש ליזהר כשצריך לכרוך מטלית על הסכין כמבואר <small>(סימן ו' סעיף ג')</small> שלא יהא כרוך צד העב דהסכין יותר מצד החוד דשמא ישחוט בהחוד במקום שכנגדו כרוך למעלה וכיון דאינו מהסכין ה\"ל כיסוי. וכ\"ז במקום שחיטה אבל אם שחט כדרכו באמצע הסכין אע\"פ שראש הסכין שלא במקום שחיטה נכסה מהעור וכדומה יש ליזהר לכתחלה אבל בדיעבד כשר:",
                "הגרמה כיצד כגון ששחט בסימנים שלא במקום שחיטה <small>(וע\"ל סימן כ')</small> נתבאר מקומן אל נכון. ואם שחט קצת בהגרמה והשאר במקומו מנהג מדינות אלו שמ\"מ אסורה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא וכ\"ש באמצע בין בקנה בין בוושט ואין לשנות ודיגו כמו בדרסה <small>(בסעיף ז')</small> רק דבהא חמיר הגרמא מדרסה דבדרסה מקילין התם בה\"מ בין במדינות אלו ובין בשאר מדינות אי תפס הקנה בידו לבדו ודרס במ\"ק ובהגרמא דוקא אי אחר שהגרים שחט רוב הסי' במקומו דהוה רובו בשחיטה אז יש להקל בה\"מ וכמ\"ש <small>(לקמן סעיף ט\"ו)</small> אבל אי הוסיף על המיעוט שהגרים והשלים לרוב סימן ופסק מלשחוט הוה טריפה מדינא דמה שהגרים אינו מצטרף כמו חצי קנה פגום <small>(גמרא)</small> דהתם במקום שחיטה והכא לאו מקום שחיטה:",
                "במדינות דלא נהוג בחומרות מדינות אלו נ\"ל דיש לאסור בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ובין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אפי' בה\"מ ואם הגרים שליש ושחט שני שלישים בין שבאותו חתך שהגרים גמר שחיטת הב' שלישים שממקום הגרמה ירד למקום שחיטה ובין הניח מקום שהגרים ושחט במקום אחר במקום שחיטה ב' שלישים אין להכשיר כ\"א בח\"מ אבל אם שחט רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה והגרים במיעוט בתרא יש להכשיר <small>(לבוש)</small> דיעבד אפילו בלא ח\"מ:",
                "כל אלו החלוקים להתיר בהגרים קודם שחיטה הם דוקא בקנה לצד הראש דשם פסיקתו ברובו אבל בקנה לצד הריאה ובוושט בין למעלה ממקום שחיטה ובין למטה אפילו הגרים שם כ\"ש קודם הכשר שחיטה ה\"ז פסולה שנקיבת מקומות הללו במשהו הם:",
                "עיקור כיצד כגון ששחט בסכין פגום כמבואר <small>(סימן י\"ח)</small> וכ\"ש אם עקר קצת דסי' ביד או נעקר מאליו ועוד יש עיקור כגון שנעקרו הסימנים או א' מהם ממקום חיבורם בלחי קודם שחיטה או בשעת שחיטה בין ע\"י מעשה בין מאליו והוא הנקרא שמוטה שאין שחיטה מועלת בסימנים עקורים ואפילו בעור שנעקר סימן א' השני שלם ושחט בשני לא הוה שחיטה ונבילה היא דאורייתא דבעינן שיהיו שניהם הסי' ראוים לשחיטה:",
                "בעיקר זה השני יש מחלוקת גדולה בין רבותי' ז\"ל להיות שהוא איסור דאור' נ\"ל דיש לחוש ולאסור אם נפרד רוב תורבץ הוושט מהבשר שבינו ובין הלחי בין שנשאר המיעוט מדולדל כאן מעט וכאן מעט שניכר שנעשה בכח ובין שנשאר המיעוט במקום א' שנעשה בנחת ואפילו מאליו. וכן אם נפרד הבשר שעל התורבץ כולו מהלחי או רובו ונשאר המיעוט מדולדל בב' וג' מקומות שניכר שנעשה בכח וסופו ליפסק הכל וכן יש לאסור בקנה שנפרד מהבשר שבינו ובין הלחי או הבשר שעליו נפרד מהלחי הכל כמו בוושט וכן סימנים שנפרדו זה מזה ברוב ארכן או ברוב אורך מקום שחיטתן וכן אם נפרד אפי' א' מהם ממקום חיבורו באורך הצוואר ברוב ארכו או ברוב מקום שחיטתו ואפי' רק נקלף סביב התורבץ רוב מקום חיבורו בצוואר כ\"ז יש לאסור בין נעשה בשעת שחיטה בין נעשה קודם שחיטה ונשחט אח\"כ יש ליתן עליו חומרי נבילות וחומרי טריפות ואסורי' הביצים וחלב שלהם אפילו חי י\"ב חודש:",
                "אבל במיעוט שנעשה מכל אלה בין נעשה קודם שחיטה בין נעשה בשעת שחיטה אפי' הרוב שנשאר אינו במקום א' כ\"א על ידי צירוף בשר ונ\"ל דיש להחמיר בנפרד הבשר שעל הסי' מהלחי ברובו אפילו שהמיעוט במקום א' בדליכא הפסד מרובה:",
                "במדינות אלו המנהג להטריף עיקור בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט ואין לשנות והיינו נ\"ל עיקור דסכין פגום וה\"ה בנעקר הסימן ממקומו באיזה מדרכים <small>(דסעיף י\"ח)</small> אחר שחיטת רוב הסי' וגמר שחיטת המיעוט בסי' עקור אבל שחט הרוב ועקר הנשאר ביד או עקרן מחבורן ולא שחט אחר כך כלל נ\"ל להכשיר דוקא בה\"מ דלאו דרך שחיטה הוא זה ואינו פוסל השחיטה <small>(בית לחם)</small> וכ\"ש שלא יעשה כן לכתחלה לעקור מ\"ב בעודו חי ואם נעקרו כה\"ג מעצמן פשיטא דכשר אפילו בלא ה\"מ ואם תפס הקנה לבדו בגוונא דליכא למיחש לוושט ועקר בידו מ\"ק או אפילו שחטו בפגום יש להכשיר בה\"מ:",
                "במקומות דלא נהוג חומרות מדינות אלו יש להתיר עיקור דסכין פגום במיעוט בתרא במקום ה\"מ וכן עקר הסי' אחר הרוב וגמר שחיטת המיעוט בו אבל אם עקר מ\"ק דקנה כשתפסו לבדו ביד או בקוץ או מיעוט בתרא כן או ממקום חבורו במיעוט בתרא ולא שחט כלום יש להכשיר דיעבד אפי' בלא ח\"מ:",
                "שחט א' בעוף ואח\"כ נשמט השני כשר נשמט אחד ואח\"כ שחט השני פסול ואם אינו יודע אם נשמט אחר שחיטה או קודם גמר שחיטה וה\"ה אם נמצא סימן השחוט שמוט ואינו יודע אם קודם גמר שחיטה נשמט או אח\"כ אמרו חז\"ל כל ספק בשחיטה פסול ואע\"פ שפרכם אחר השחיטה לא או משמשו ודחקו בסימן אחר השחיטה שאפשר להשמט ע\"י משמוש זה אין תולין לומר שנעשה אחר השחיטה <small>(מהרי\"ו שורש כ\"ה)</small> גם השוחט אינו נאמן לומר הרגשתי בשעת שחיטה שלא היה שמוט שא\"א לעמוד על זה אא\"כ אומר בדקתי אחר שחיטה ומצאתי שלא היה שמוט שאז נאמן אפילו יחידי כמו שנאמן על השחיטה:",
                "האידנא אין חילוק בספיקא דסעיף שלפני זה בין תפס בסי' בשעת שחיטה ובין לא תפס גם אין אנו בקיאין לבדוק ע\"י שיחתוך גם במקום אחר וידמה זה לזה ובכל גוונא אסורא:",
                "כבר נתבאר <small>(סעיף כ\"ב)</small> דכל ספק בשחיטה פסול ולכן אם נמצא אחר שחיטה טבעת נפרש מהגרגרת וספק אם נעשה קודם גמר שחיטה או אח\"כ ה\"ז אסורה ונ\"ל בין נמצא על הארץ ובין על הסכין בין חתוך ובין שלם או ששני צידי החתך מונחים על שני צידי הסכין ותחוב עליו בין באורך הטבעת בין ברחבו הכל הוא ספק בשחיטה ואין לך בו שום צד להיתר כ\"א בנמצא מיעוט טבעת ושאר הגרגרת הוא שלם ואם אין הגרגרת לפנינו וספק אם הוא מיעוט או רוב <small>(עיין לקמן ס\"ס ק\"י בס\"ד)</small>:",
                "השוחט תרנגול או תרנגולת צריך ליזהר שידחק רגלו דהעוף בקרקע או יגבהנו שלא ינעוץ הרגל בקרקע או בכותל ויעקור הסי' <small>(הג\"ה הר\"ץ)</small> וכן צריך ליזהר כששוחט אווזא וכדומה ע\"י שאחר אוחז הסימנים מכאן והוא מכאן שלא ימשכו אילך ואילך בחזקה ויבואו לידי עיקור:",
                "<small>(דרי' בדיני שהיה בשם תשו' תה\"ד)</small> טבח השוחט בשכר אע\"פ שהוא אומן וקלקל השחיטה באחת מהחומרות דנהיגי השתא אע\"פ שמדאוריית' היתר גמור מ\"מ כיון שמפורש בשחיטות לאסור חייב לשלם:"
            ],
            [
                "<b>שצריך לבדוק אחר שחיטה</b><br>השוחט צריך שיבדוק בסימנים אחר שחיטה אם נשחטו רובן או שיראה בשעת שחיטה שהם שחוטין רובן וא\"צ <small>(ט\"ז)</small> למשמש ביד להרגיש על ידי משמוש שיש רוב ועמ\"ש <small>(סי' א' סעיף ל\"ח)</small> <small>(ש\"ך ופר\"ח)</small> גם צריך לבדוק אם לא נעקרו הסי'. ונהגו שתוקף אגודל על השיפוי כובע ומתוך הדחק יפלטו הסי' לחוץ ורואה אם שחוטים הרוב ואם אין חוזרים לפנים בידוע שהם עקורים <small>(עולת יצחק)</small> ולפעמים הסי' יוצא דרך פיו וכשר דמזה נראה שלא היה שמוט בשעת שחיטה ולענין הגרמה נ\"ל אם שחט באמצע הצוואר כמ\"ש <small>(סימן כ' סעיף א')</small> או סמוך לו א\"צ לבדוק אחר הגרמה אבל שחט למעלה או למטה פשיטא דצריך בדיקה:",
                "אם לא בדק אם שחט הרוב ה\"ז ספק נבילה דאורייתא דבחיי' בחזקת אינה שחוטה עומדת וא\"א להוציאה מחזקתה מספק וי\"א דאינה אלא איסורא דרבנן דרוב שחיטות הם ברוב הסי' ויש להחמיר ואם לא בדק לענין עיקור כשר בדיעבד דבהא סמכינן <small>(ש\"ד בשם הפוסקים)</small> ארוב סי' שאינן עקורים ולענין הגרמה היכא דצריך בדיקה כמ\"ש סעי' שלפ\"ז נ\"ל דלכ\"ע הוה ספק נבילה דאו' דהוה ספק השוה. וכל הדינים אלו <small>(רמב\"ם)</small> אפי' בשוחט זריז וזהיר הרבה:",
                "הבדיקה הנז' צריך שתהיה מיד אחר השחיטה <small>(ט\"ז)</small> דשמא ישכח מלבדוק אח\"כ וכ\"ש בעוף שאם לא יבדוק מיד יש לחוש שנעשה רוב אחר שחיטה הואיל ודרכו לפרכס ולקפוץ אחר שחיטה ובדעבד שבדק אחר זמן בבהמה כשרה ובעוף אם מצא שחוט כל הסי' כשר דאין לחוש כולי האי שנקרע ע\"י פרכוס ממיעוט עד הכל אבל אי ליכא כ\"א רוב סי' נ\"ל דאין להקל כ\"א ברוב גדול כמו ב' שלישים ובמקום ה\"מ דוקא ובכל זה אין חילוק בין קנה לוושט:",
                "הבודקים ע\"י שתוחבים נוצה דרך הפה לתוך הסימן <small>(הג\"א ורוקח)</small> תפח רוחם שמאכילים נבילות לישראל דאפילו לא היה רוב הנוצה קורעות <small>(שם)</small> ואסור להתעסק בקבורתם של מאכילי טריפות: נשחטה כראוי הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה אבל כל ספק שאירע בשחיטה פסולה ואם בא זאב ונטל בני מעים והחזירן נקובים לא חיישינן שמא במקום נקב נקב <small>(ועיין פרטי דין זה בסי' ל\"ו ובסי' ג')</small>:"
            ],
            [
                "<b>דין נקב בוושט או בבני מעים קודם השחיטה</b><br>שחט הוושט וקודם ששחט רובו ניקב נגד מקום ששחט כבר או נפגם קצת במקום ששחט באופן שאם לא שחט ונפגם כך היה נקב משהו טריפה אבל אם שחט סי' א' או רובו שוב אין טריפות באותו סי' אפילו בבהמה ועדיין לא שחט הסי' השני ונ\"ל שאין להקל בזה כ\"א במקום ה\"מ ובעל נפש יחוש להחמיר לעצמו עוד נ\"ל דאין להקל בזה כ\"א כשניקב הוושט או נפסק רוב הגרגרת במקום שחיטה דכל מקום שחיטה כשחוט דמיא כמנח בדיקולא אבל אירע בו טריפות שלא במקום שחיטה כגון בתורבץ וכדומה יש לאסור בין סימן לסימן דומה למ\"ש <small>(סעי' שאח\"ז)</small>:",
                "שחט הקנה וקודם ששחט הוושט ניקבה הריאה אע\"ג שחי' הריאה תלוי' בקנה טריפה ולא אמרי' דהריאה כמנח בדיקולא דמיא <small>(הרמב\"ן במלחמות עט\"ז)</small> דמ\"מ אית ביה חצי חיות מן הוושט דינקי מהדדי ויש טריפות לחצי חיות וה\"ה אם שחט הוושט וניקבו הבני מעיים:"
            ],
            [
                "<b>שלא לחתוך אבר מהבהמה בעודה מפרכסת</b><br><small>(גמרא)</small> מותר לחתוך בשר מבית השחיטה בעור הנשחט מפרכס ומדיח יפה יפה ומולחו יפה יפה <small>(רש\"י חולין דף קכ\"א)</small> יותר מבשר אחר מפני שהדם בלוע בתוכו ביותר וחוזר ומדיחו ואכלו בין מבושל בין צלי <small>(ועיין סי' ס\"ז ס\"ג)</small> ובלבד שימתין לאכלו עד שימות הנשחט י\"א מדאורייתא מקרא דלא תאכלו על הדם והרי זה בל\"ת אלא שאין לוקין עליו דהוה לאו שבכללות וי\"א דאינו כ\"א דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ויש להחמיר:",
                "<small>(ש\"ך בשם הרשב\"א)</small> מותר לחתוך בשר מהנשחט בעודו מפרכס וליתן לעכו\"ם לאכול ואין בו משום ולפני עור וגו' אף ע\"ג דהעכו\"ם מצווה על אמ\"ה וכיון דלעכו\"ם לאו בשחיטה תליא מילתא ה\"ל אמ\"ה עד שימות החי מ\"מ ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו\"ם אסור וכיון דשחיטה זו אהני לישראל אהני ג\"כ לעכו\"ם. ולכן אם נתנבלה בשחיטה א\"נ ישראל ששחט טמאה או נכרי בטהורה אסור לחתוך ממנו קודם שתמות וליתן לעכו\"ם אפילו אחר שתמות דהא ליתא לשחיטה כלל אבל ישראל בטהורה אפילו בהמת עכו\"ם אפי' נמצאת טריפה מ\"מ הואיל דאהני האי שחיטה לישראל אהני נמי לעכו\"ם להוציאה מידי אמ\"ה ונ\"ל דבשעת הדחק וצורך גדול מותר להאכיל לעכו\"ם אפילו קודם מיתת החי כיון ששחטה ישראל וטהורה היא אבל בלא צורך גדול אין להאכילו כ\"א אחר מיתת החי כיון דקודם זה עכ\"פ אסורה לישראל משום לא תאכלו וגומר וליכא למימר אז ליכא מידי וכו':",
                "מותר להאכיל ריאה ובני מעיים לעכו\"ם אפילו למ\"ד דכשנשחטו הסי' ה\"ל כאלו ניטלו הריאה ובני מעיים קודם מיתה מ\"מ ליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ולכן אם נתנבלה בשחיטת הסימנים או ישראל ששחט טמאה או נכרי בטהורה יש לאסור ליתן הריאה ובני מעיים לנכרי אפי' אחר שמתה ואם שחט הקנה לבד ומתה אח\"כ נ\"ל דיש לאסור ליתן הריאה לנכרי ואם הוושט לבד לא יתן הבני מעיים וכ\"ש הסי' גופייהו אין ליתן בכה\"ג לעכו\"ם ואם נעשה הבהמה נבילה מחיים כגון נשברה מפרקת ורוב בשר עמה וכדומה נ\"ל דשרי ליתן לעכו\"ם בין ריאה בין בני מעיים או בשר שנחתך בעודה מפרכסת דכבת אחת מת הכל:",
                "הא דנתבאר בסעיף שלפ\"ז דנשברה מפרקת ורוב בשר עמו נבילה דוקא שנפסק ג\"כ החוט השדרה שבתוך המפרקת אבל כשהחוט קיים כשרה <small>(ועיין סימן ל\"ב)</small> בנשבר המפרקת אי חיישינן שמא נפסק החוט:"
            ],
            [
                "<b>דין כיסוי הדם</b><br>השוחט חיה או עוף צריך לכסות דמן לא שנא צדן עתה ל\"ש היו מזומנים בידו שנאמר ואיש וגו' אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר ודרשינן בגמרא אין לי אלא אשר יצוד צידין ועומדין מאליהן מנין ת\"ל ציד מ\"מ א\"כ מה ת\"ל אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה זאת פרש\"י כאלו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר לא יאכל בשר תדיר עכ\"ל <small>(יש\"ש פכ\"ה)</small> ואע\"ג דמסקי' התם דהיינו לבריאים אבל ברורות אלו שאינן בריאים כ\"כ צריכים להשמר שלא יסגף עצמו כלל מ\"מ שמעינן מהאי קרא שעכ\"פ לא יעדן עצמו בתפנוקים שהרי אין זה משמירת הבריאות:",
                "הכיסוי היא מצוה בפני עצמה ואין השחיטה תלויה בה לפיכך השחיטה כשרה אפילו הזיד ולא כיסה <small>(ש\"ך)</small> אפי' להשוחט עצמו ואם העם פרוצים ולא מקיימים מצות כיסוי כראוי או שאין מברכין על הכיסוי אפילו רק אותו השוחט פרוץ במצוה זו יש לקנוס ולהלקות ולאסור הבשר על העובר משום מגדר מילתא:",
                "קודם שמכסה צריך לברך אקב\"ו על כיסוי דם בעפר ואם לא בירך קודם כיסוי נ\"ל דאין לברך אחר הכיסוי ובפעם הראשון שמכסה מברך גם שהחיינו אבל על השחיטה אינו מברך שהחיינו דמזיק לברי':",
                "כוי שהוא בריה בפ\"ע והוא ספק חיה וספק בהמה וכן הנולד מחיה שבא על הבהמה דהוה ספק אי חוששין לזרע האב ודינו כחיה או אין חוששין וה\"ל בהמה וכן מה שקורין פופלי או טור <small>(יש\"ש פכ\"ה)</small> או דוביא בכולן מכסה מספק ואינו מברך ואין שוחטין אותו ביו\"ט שאם שחטן אינו מכסה דמן בי\"ט <small>(ש\"ך בשם טא\"ח)</small> ואפי' יש לו עפר מוכן לכל צרכו אסרו חז\"ל לכסות הספיקות ביום טוב מפני הרואים שיטעו ויאמרו הואיל שמטריחים לכסות בי\"ט ש\"מ דחיה היא ויבואו להתיר חלבו ומה\"ט נ\"ל דלא התירו ליתן הדם לתוך כלי שבו מעט עפר או מים עכורים כדי לכסותו בערב דכל שמקפיד בי\"ט על כיסוי גזרו חז\"ל משום התרת חלבו ואם אירע ששחט מניח הדם ובמוצאי י\"ט אם רשומו ניכר יכסנו כמש\"ל <small>(סעיף י\"א)</small> <small>(ועיין בא\"ח סימן תצ\"ח)</small> ובחול אע\"פ שמכסה הדם לא חיישינן לחלבו אמרינן דאפילו מספיקא טרחינן לכסות ומ\"מ אם אפשר שישחוט עוף אצל דם הספק <small>(ב\"ה)</small> אחר שחיטת הבופלי ויברך ויכסה שניהם עדיף טפי אבל ע\"ג דם הספק לא דדלמא האי ספק בהמה הוא והוה הפסק בין דם העוף לעפר שלמטה ואם שחט העוף עליו <small>(ע\"ל סעיף י\"ז)</small>:",
                "והנולד מבהמה שבא על החיה נ\"ל דאין לשחטו בי\"ט ואם שחטו יכסה דמו ומיהו בין בי\"ט בין בחול לא יברך על כיסוי:",
                "כיצד מכסה נותן למטה קודם שחיטה עפר תיחוח ולא שיהיה לח אלא שיהיה <small>(סמ\"ג)</small> נפרד ואינו דבוק יחד דלא נקרא עפר כ\"א שאפשר לימנות דכתיב אם יוכל איש לימנות את עפר הארץ וגו' ושוחט ע\"ג עפר זה ומכסהו ג\"כ בעפר תיחוח כזה ואם מצא עפר מונח יכול לשחוט לתוכו רק יזמינו בפה שיאמר קודם שחיטה עפר זה יהיה לי לצורך כיסוי הדם ואם שחט ע\"ג עפר המונח כבר ולא הזמינו בפה ועדיין לא כיסה למעלה נ\"ל דיש להחמיר היכא דאפשר לגרר הדם וליתנו לתוך עפר שהזמין ולכסותו בברכה ואם כבר כיסה למעלה פטור:",
                "יכסה בידו או בכלי אבל לא ברגליו שלא יהו מצות בזויות עליו <small>(ב\"ח ממשמעות הסמ\"ג)</small> ולכתחלה יכסה בקתא של סכין ששחט בו ואסמכיה אקרא ושפך וכיסה במה ששפך יכסה <small>(ט\"ז)</small> ולא בראש הסכין שלא יפגימנו:",
                "שחט ע\"ג קרקע שאינ' עפר נפרד ועדיין לא כיסה למעלה מגרר הדם ונותן עפר כמ\"ש <small>(סעי' וי\"ו)</small> ומכסה למעלה בברכה ואם א\"א לגרר מ\"מ מכסה למעלה בברכה ואם כבר כיסה למעלה <small>(עיין לקמן סעי' י\"ב)</small>:",
                "מי ששחט הוא יכסה דכתיב ושפך וכיסה ונ\"ל דה\"ה העפר למטה יתן הוא או יזמינו בפה כמ\"ש <small>(סעי' ו')</small> ואם לא כיסה וראה אחר חייב לכסות <small>(ט\"ז)</small> בברכה <small>(תוספתא)</small> אפילו בי\"ט <small>(ועיין א\"ח סי' תצ\"ח)</small> לענין כל דיני כיסוי ביום טוב דכתיב ואומר לבני ישראל אזהרה לכל ישראל ונ\"ל דאם אחר שאינו שוחט מהדר לקיים מצוה זו יכול השוחט להרשותו דרך כיבוד לפרקים לכסות אכל למכור בדמים או לעשות שליח בשביל שלא לטרוח א\"ע לא ואם אחר כיסה שלא ברצון השוחט <small>(עיין ח\"מ סימן שפ\"ב)</small>:",
                "שחט מאה היות או מאה עופות או חיות ועופות כיסוי א' לכולם ואם הפסיק <small>(עיין סימן י\"ט)</small>:",
                "השוחט ונבלע הדם בקרקע אם רשומו ניכר חייב לכסות בברכה ונ\"ל דיגרר קצתו אע\"פ שבלוע בתוך הקרקע ויתננו ע\"ג עפר נפרד ויכסה עפר למעלה דהא למטה ליכא עפר כ\"א קרקע ודוקא שעדיין לא כיסה למעלה אבל אם כבר כיסה למעלה במקומו ולא גררו פטור:",
                "כסהו הרוח פטור מלכסות ונ\"ל דדוקא כשכסהו הרוח בדברים שמכסין בו <small>(ועיין לקמן סעיף כ\"ז)</small> וכן למטה היה כמו כן דברים שמכסין בו או שלמטה נבלע בקרקע אבל כסהו הרוח בדברים שאין מכסין בהם או שלא היה למטה דברים שמכסין בהם יש לגלותו ולגררו וליתן עפר למטה ומלמעלה ובלא ברכה ואם חזר ונתגלה מעצמו אחר שכסהו הרוח או ע\"י אדם נתגלה אפילו כסהו הרוח מעיקרא בדברים שמכסים בהם יכסנו כדינו ע\"י עפר מלמטה אם לא היה למטה דברים שמכסין ועפר למעלה בלא ברכה:",
                "אם ישראל כסהו כדינו וחזר ונתגלה בין מעצמו ובין על ידי מעשה פטור מלכסות ונ\"ל דמ\"מ אין לכסות במקום התורפה שעשוי להגלות גם אין לגלותו לכתחלה לצורך הדם רק דא\"צ לשומרו גם מותר לנקר חצירו ואם נתגלה נתגלה ואם כסהו בדברים שאין מכסין דינו ככסהו הרוח:",
                "מים שנפל לתוך הדם ונתערב או נפל לתוך ימים בפעם א' אם יש בו מראה דם מכסה בברכה ואם נפל דם טיף טיף לתוך המים ונתבטל מראית הדם ואח\"כ כשנתוסף הדם חזר למראה דם מכסה בלא ברכה ואפי' מכסה הכל אינו מברך:",
                "נתערב ביין אדום או בדם בהמה או בדם חיה טמאה או דם היקז של חיה רואין אם נתערב בכל כך מים היה ניכר מראית דם חייב לכסות בברכה ואם לאו פטור מלכסות <small>(ש\"ך)</small> ואם נתערב לתוך היין או דם הנזכר טיף טיף שאלו היה מים לא היה ניכר הדם ואח\"כ נתרבה עד שהיה ניכר מכסה בלא ברכה ונ\"ל דאם נתערב בדם שחיטת חיה שכבר כיסה מקצת דמו שדמו הנשאר פטור מכיסוי כמ\"ש לקמן <small>(סעי' י\"ט)</small> אם היה מראיתו ניכר אם נתערב כל כך במים יכסה בברכה ואם לאו יכסה בלא ברכה:",
                "שחט חיה או עוף ושחט עליו בהמה או חיה ונתנבלה ויודע שנכסה כל הדם דלמטה ע\"י הדם שעליו פטור מלכסות דכה\"ג מסתמא א\"א בגרירה ואם אינו יודע שנכסה כל הדם דלמטה יכסה בלא ברכה ואם יודע שנתערב יחד הדין כמבואר לעיל <small>(סעי' ט\"ו)</small>:",
                "שחט בהמה ואח\"כ חיה או עוף ע\"ג ויודע שלא נתערב ונתבטל מכסה בברכה דאף ע\"ג דמסתמא א\"א בגרירה ליתן עפר למטה <small>(גמ')</small> כיון דהיה ראוי ליתן עפר למטה קודם שחיטה אינו מעכבת בו ואם אפשר בגרירה או לערבן באופן שחייב בכיסוי כמ\"ש <small>(סעי' ט\"ו)</small> בשחט בהמה ע\"ג היה יגרור ויוציא דם החיה ויכסה ממטה ומעלה בלא ברכה ובחי' ע\"ג בהמה יגרור דם החיה ויכסה ממטה ומעלה בברכה:",
                "דם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אלא הוא חייב לכסותו בברכה וגריר ליה כדי שיתן עפר למטה ולמעלה ונ\"ל דה\"ה שיכול לרחצו במעט מים רק שלא יהיו מרובים שידחו מראית הדם ואם א\"א להפריש הדם נ\"ל דדם הניתז יכסנו במקומו בברכה שהרי יניחנו כך אבל דם שעל הסכין אם אין כאן דם הניתז ולא דם אחר יכסנו בלא ברכה שהרי אפשר שאינו כיסוי הואיל ועשוי להגלות כשירצה להשתמש בהסכין אא\"כ רוצה לבטל שם הסכין בל ישתמש בו עוד וכן כשניתז על דבר שלא יניח שם מכוסה בעפר וא\"א לגררו:",
                "ואם יש דם אחר א\"צ לכסות הניתז ושעל הסכין שא\"צ לכסות כל הדם ואפילו משהו די אלא שצריך ליזהר שיהיה מדם הנפש דהיינו מדם הקילוח וגם מדם הטיפין הבאים אחר הקילוח ולכן נ\"ל דאם מכסה דם הסכין או הניתז כשאין דם אחר לא יברך אא\"כ יודע שהוא מדם הנפש:",
                "השוחט לחולה בשבת אפי' יש לו דקר נעוץ דאין כאן כ\"א איסור דרבנן לא יכסה <small>(אחרונים בשם הר\"ן)</small> שחז\"ל העמידו דבריהם להיכר שהוא יום אסור ואין מותר כ\"א מה שהוא צורך החולה ובלילה אם רשומו ניכר יכסנו כדלעיל <small>(סעי' י\"א)</small> ונ\"ל דישחוט על צחיח סלע כדי שיהא קיים לערב ויוכל לכסות ואם יש לו עפר מוכן לכל צרכיו שאז אפילו איסור דרבנן ליכא נ\"ל דיכסה בברכה:",
                "השוחט ונתנבלה או שנמצאת טריפה פטור מלכסות וכן חש\"ו ששחטו ואין אחרים רואין אותן חזקה שחיטתן מקולקלת ופטור מכיסוי <small>(ש\"ך)</small> ולא יחמיר לכסות במקום שא\"צ לנקר חצירו דיאמרו הרואים שחיטה ראויה היתה ויבואו לאכול <small>(ועיין סי' א')</small> בדיני שחיטות חש\"ו אימת הוה נבילה דאורייתא דכל שיש להסתפק יכסה בלא ברכה ואם אחרים ראו ששחטו כהוגן צריך הרואה לכסות בברכה <small>(שם)</small> וגדול שא\"י ה\"ש ששחט בינו לבין עצמו נ\"ל דצריך כיסוי בלא ברכה <small>(ועיין סימן ט\"ז)</small> וה\"ה כאן:",
                "השוחט אע\"פ שא\"צ אלא לדם <small>(ש\"פ ותוספתא)</small> או שוחט לנכרי ולכלבים חייב לכסות כיצד יעשה נוחר או מעקר כדי שיפטר מכיסוי:",
                "צריך לבדוק הסי' והסכין קודם הכיסוי שלא יבא לידי ודאי או ספק ברכה לבטלה וכן השוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק הריאה ואם ימצא ספק טריפ' מכסה בלא ברכה וה\"ה לכל פסול שהוא מחמת ספק <small>(ש\"ך)</small> כגון שנמצא הסכין פגום אבל חתך כל המפרקת כיון דרוב הפוסקי' מכשירין אע\"ג דאנו נוהגים להטריף כמ\"ש <small>(סי' כ\"ד סי' ה')</small> מ\"מ מכסה בברכה ונ\"ל דהזהיר להוציא ש\"ש לבטלה ולבו נוקפו מלברך בכה\"ג אין לכופו או להענישו כלל כל היכא דאסרי' במפרקת דיש לו על מה שיסמוך:",
                "<small>(תשוב' צ\"צ סי' קט\"ו דלא כשער אפרים)</small> השוחט עופות שמלעיטים ויש תקנה בעיר לבדוק הוושט יכסה קודם הבדיקה דכיון שאין השוחט בעצמו בודק יבא לידי התרשלו' ואתי למנועי ממצוה:",
                "מי שאין לו דברים שמכסין בהם לא ישחוט עד שיהיה לו ואם הולך במדבר או בספינה ואין לו במה לכסות שורף מטלית או שוחק דינר זהב ומכסה ואם לא שוה לו שחיטת העוף בהפסד הבגד שישרוף לאפר או הזהב שישחוק לו תקינו ליה רבנן לשחוט ולמצוץ הדם בבגד או בסנדל וכשמגיע למקום עפר יכבס במעט מים שלא יודחה מראית הדם או יגררנו אם אפשר ויכסה ונ\"ל שלא יברך כ\"א בשעת שמכסה אח\"כ בעפר:",
                "השוחט חיה או עוף וכ\"ש בהמה ולא יצא מהם דם מותרים:",
                "כל הדברים שהזרעים הנזרעים בהם מצמיחים הם בכלל עפר ומכסים בהם ואם אינם מצמיחים <small>(תוספות וש\"פ)</small> אע\"פ שמגדלים צמחים מאיליהם או כשנותנים צמחים ועשבים שגדלו כבר לתוכן הם מצמיחים אותו יותר לא מקרי עפר ואין מכסין בהם לפיכך מכסים בזבל וחול הדק מאוד עד שאין היוצא צריך לכותשו ולא אפילו <small>(ב\"י וש\"פ ע\"פ פי' רש\"י)</small> למעכו ביד להפרידו ובסיד שהוא נפרד וחרסית והיא מין סיד נפרד <small>(פר\"ח)</small> או טיט שעושין ממנה כ\"ח לבינה שכתשה ומגופה של חרס שכתשה ובשחיקת שאר חרס ובשחיקת אבנים ובנעורת של פשתן דקה דהיינו מה שמנערין מן הפשתן ובנסורת עץ שיוצא מן הנחתך במגירה ובשיחור הוא כתישת פחמין <small>(רמב\"ם)</small> או פיח הכבשן וכחול הוא צבע שנותנין לתוך העין ובנקרת פסולים והוא מה שמנקרין עפר מן הרחיים:",
                "אבל אין מכסין באבנים ולא יכפה עליו הכלי ולא יכסה בזבל גס ולא בחול שצריך להפרידו ולא בקמח וסובין ומורסין ולא בשחיקת מתכת חוץ משחיקת זהב שנקרא עפר דכתיב ועפרות זהב לו וכל אלו שאין מכסים אם <small>(אחרונים בשם רמב\"ם)</small> נשרפו ונדוכים לעפר מכסין בהם וה\"ה עצים ואוכלים ובגדים אם נשרפו ונעשו עפר מכסים בהם דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת אלמא דכל הנשרף ונעשה אפר מקרי עפר:",
                "אין מכסין בעפר המדבר שהיא ארץ מליחה ואינה מצמחת ולא בעפר לח כגון מתונתא <small>(פר\"ח)</small> כל דבר שמכסין בו ונפל מים עליו שהרי על ידי הליחות א\"א להפרידן שיהיה עפר הראוי למנות וכן אין לכסות ברגבי אדמה כל זמן שלא כתשן שיהיו עפר מהאי טעמא וכן <small>(גמרא פ' אלו עוברין)</small> אין לכסות בטיט ולא בשלג ומותר לכסות <small>(גמרא ס\"פ כ\"ה)</small> בעפר הבאה מאסורי הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו ונ\"ל דכל הנהו דאין מכסין בהם אם עבר וכיסה בהם מגלה ומכסה כדינו ובלא ברכה:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>דין טריפות הריאה ואונותיה</b><br>ריאה שניקבה טריפה הלכה למשה מסיני וכל טריפות הריאה שיתבאר בסימנים אלו בע\"ה כולם מחמת נקובה הם דקי\"ל לחז\"ל שאם לקתה באחת מאותן לקותות סופה לינקב וכל העומד לינקב כנקוב דמי לכן כל הטריפות שיתבארו בה דאורייתא הם:",
                "הריאה היא שתי ערוגות ומערוגה דימין יפרדו ג' אונות ואומא אחת גדולה ונקראת אומא מפני שנראית עיקר מחמת גדלותה מלשון אם ומערוגה דשמאל יפרדו שני אונות ואומא א' גדולה והיינו כשתולין הבהמה ברגליה ופניה נגד פני הבודק אז האומא וג' האונות תחתיה הם כצד ימין דהבודק שהוא ג\"כ ימין הבהמה ואומא וב' אונות הן בשמאל דהבודהואם לקתה הריאה בחסר או יתיר או חליף טריפה עוד יש לה בצד ימין אונא קטנה ונקראת עינוניתא דורדא על שם קטנותה ותוארה ואינה עומדת בסדר האונות כי אם לפנים קצת ויתבארו דיניה אי\"ה לקמן:",
                "חסר כיצד כגון שאין בה חמשה אונות וב' אומות ואפי' יש בה ארבע אונות והאחת רחבה כשני' ה\"ל חסרה וטרפ' אבל אם יש היכר באחד מהם ששנים הם כגון שיש סדק במקום שדרכן להיות מפוצלות או מחמת סמפון דלכל אונא יש סמפון א' ולזה יש ב' סמפונות או שיש בימין ב' אונות ואומא ובצד האומא שאצל האונות יש סי' שהיא שם ארוכה ועבה כדרך אונא השלישית הסמוכה לאומא ובצדה הב' היא כשאר אומות והאמצעית היא כדרכה או שהאונא השני' הסמוכה עתה לאומא בצד סמיכתה יש סי' זה ובצד השני היא כשאר אונא אמצעית אפילו אין האונא גדולה כשנים רק שיהיה לאמצעי כט\"ד שיתבאר שיעורו לקמן אי\"ה ולסמוכה לאומא כט\"ד וקצת יותר <small>(ג)</small> כמ\"ש לקמן <small>(בסימן כ\"ו)</small> או שיש סי' באומא בצד סמיכת' לאונא שהיא שם גבוהה מאונא שמאלית שכנגדה או שרחבה למעלה בצד סמיכת' בין ב' חודים ושיעור הרוחב ב' אצבעות בכבש בינוני וזה סי' שאונא נדבקה שם דאומ' דרכה במקום זה להיות לה רק חדוד א' כל א' מסימנים הללו הנזכרים משלים לחסרונה נ\"ל דהיכא דיש סי' דארוכה ועבה באונא האמצעית בצד סמיכתה לאומא כמ\"ש לעיל והצד השני שהיא כשאר אונא היא פחות מט\"ד שיתבאר שיעורו לקמן טריפה ולא אמרי' כיון דיש בצדה א' סימן דארוכ' ועבה אין דבר מוכרח לומר דכל אותו מקום האורך ועב הוא אונא הסמוכה לאומא רק קצת ממנה שייך לאונא אמצעית ויש בה כט\"ד ל\"א הכי אלא כל מקום הארוך ועב הוא מהסמוכ' לאומא לבד' ולא נשאר באמצעית כט\"ד וכן כשיש סי' זה דארוכה ועבה באומא כדלעיל דהיינו שצדה הסמוכה לאונא ארוכה ועבה מהצד שכנגדה צריך ג\"כ שיהי' מקום הארוך והעב גדולה מאונא אמצעית כי אותו מקום לבדו נחשב לסמוכה לאומא ואין שאר אומא מצטרף לה וכן כשיש סי' דגבוה באומא כנ\"ל צריך ג\"כ שיהיה ארוכה מאמצעית דאל\"כ ה\"ל חליף וכן בסימן דסמפון כגון שיש באומא ב' סמפונות צריך שיהיה עכ\"פ האומא ארוכה מאונא אמצעית הן כולה הן מצד הסמוך לאונא לבד. (עוד נ\"ל דאף שיתבאר אי\"ה לקמן <small>(סעיף כ\"ו)</small> דחליף באחת דהיינו שאמצעית וסמוכה לאומא שוים כשר בה\"מ מ\"מ הכא בחיסר סימנים אלו צריך דוקא שיהיה הסמוכה לאומה גדולה מהאמצעית אבל אם הם שוים טריפה) והטעם שבא' מסימנים האלו נראה שמתולדתה היו שנים רק שנסרכו להדדי בכסדרן כ\"כ עד שנראה כא'. עוד נ\"ל טעם דאפילו אם נאמר דנבראת כך קי\"ל לחז\"ל דאין הדבר תלוי בהבדל שבין האונות תדע דאם נסרכו ב' אונות להדדי בכסדרן כשירין כמו שיתבאר אי\"ה <small>(לקמן סעי' ל\"ט)</small> דאמרינן שיעמדו כך לעולם ולא יתפרקו עוד ואין הדבר תלוי כי אם שבפנים תהיה הריאה סדורה ככל שאר ריאות שאז תוכל לכלוא את הרוח בקרבה כשאר בעלי חיים משא\"כ אם אין היכר בחוץ אמרינן שבפנים ג\"כ אינה סדורה כשאר בע\"ח ולא תכיל הרוח בקרבה כראוי וסופו לינקב ונ\"מ בטעם זה במקומות דנהיגים כר\"ת להחמיר אונא הסמוכה לאומא כסדרן ונהיגי בקולות היכרים אלו דלטעם הראשון הוה תרי מילי דסתרי אהדדי אבל לטעם הב' אין לסתור מנהגם. ונ\"ל דבמקומות שלא נתברר שנהגו להתיר ע\"י היכרים אלו אין להתיר כ\"א בהיכר סדק שהוא מגמרא ופוסקים קדמונים כ\"א בה\"מ יסמוך על שאר היכרים ובמדינות אלו נהגו להקל אפילו בלא ה\"מ עוד נ\"ל דאין להתיר בסי' אלו ואפי' במקום שנהגו ואפילו ע\"י היכר סדק כ\"א על ידי בקי ורגיל טובא בבדיקת הריאה ובהאסף כולהו טבחא דמתא כי בקל יכול לפגוע באיסור חסרה אונא שהיא דאוריית' <small>(ועיין לקמן סעיף מ')</small> עוד מדינים אלו:",
                "סדק זה שאמרנו הוא דוקא שהוא במקום שדרך להיות שם מפוצל אכל שאר סדקים אינם מועילים. ונ\"ל דאין להקל כי אם כשהסדק ארוך ברובו של מקום הראוי להיות פרוד למעלה או למטה ורחבו ועמקו כל שהוא ואם הסדק בשיפולו וסובב מלמעלה למטה בשיעור שאם היה פרוד שם ממש היה כל האונא כטרפא דאסא רואין כאלו הוא פרוד ומובדל שם וכשר דשיעור אונא כטרפא דאסא וכן אם יש סדק וארכו ועומקו כשיעור אורך ורוחב כטרפא דאסא אפי' בעיקרו או באמצעו וליכא רוב מקום שראוי להיות פרוד כשירה אבל אי איכא סדק בעלמא ואינו בשיפולו ועמוק אינו כטרפא דאסא אפילו אם הוא ארוך כטרפא דאסא אינו מועיל ומ\"מ נ\"ל דאינו אלא ספק טריפה וכן אפילו בפחות מטרפא דאסא בארכו אין לדון אותו בודאי טריפה כל שהוא למראית עין סדק המורה הבדל והפרד האונות אכן אי ליכא שום סדק אפילו כ\"ש הוי ודאי טריפה ונ\"מ בין ודאי לספק טובא עוד נ\"ל נ\"מ בין ודאי לספק בכאן דאם חיתה הבהמה י\"ב חודש דבודאי טריפה לא מהני אבל היכא דאיכא סדק כ\"ש או כטרפא דאסא דהוא ספיקא דפלוגתא וחי יב\"ח כשר כנ\"ל. עוד נ\"ל דדוקא סדק כעין חיתוך מועיל להכשיר אבל אם הסדק רחב וחלק למטה שנראה כעין חסרון מבחוץ לא כשנים דבוקות אינו כלום להכשיר על ידו אע\"פ שהוא ארוך:",
                "כל הנאמר בסימן זה בשיעורים ובסימנים הכל משערים בריאה כשהיא נפוהה דבחיי הבהמה הריאה נפוחה:",
                "אפי' לא חסרה האונה רק שהיא קטנה מאוד שכשהיא נפוחה היא פחותה מט\"ד ה\"ל כאלו חסרה וטריפה:",
                "שיעור ט\"ד י\"א ארכה ורחבה כאורך ורוחב צפורן גודל בינוני וי\"א כאורך ורוחב פרק האמצעי של גודל בינוני לכן בכ\"מ שנזכר שיעור ט\"ד יש לפסוק כסברא החמורה שבשניהם ואין חילוק בין בהמה גסה לדקה לענין שיעור זה: (אונא שפחותה מט\"ד ויש בחודה בועא מעבר לעבר וחוט בשר מקיף באופן דאינה טריפה מחמת הבועא כשרה דהבועא משלמת החסרון דהא כל בועא כשיש בה חוט מקיף הדרא בריא וא\"כ אין כאן חסרון כלל דהא יהי' ט\"ד אחר שתבריא כאשר בראשונה קודם שנעשה הבועה <small>(שפתי דעת סק\"מ בשם כנה\"ג)</small>:",
                "אם חסר אונא א' אפילו בימין אין הוורדא משלמת אפי' במקומות שמכשירין חסרה ורדא כמ\"ש <small>(לקמן סעי' כ\"ה)</small> בע\"ה מ\"מ ה\"ל חליף דטריפה כמ\"ש <small>(לקמן סעיף כ\"ג)</small> כיון שחסרה האונא ממקום שראויה להיות וישנה במקו' אחר ולכן אפי' נמצא יתרת בתואר אונא שלא בדרא דאונא בימין וחסר א' מימין או נמצא בשמאל וחסר א' בשמאל ואפי' לדידן דמכשרינן יתרת מקמא כמ\"ש <small>(לקמן סעי' י\"ב)</small> מ\"מ אינה משלמת החסרון שבצדה מטעם חליף וה\"ה אם נמצא אונא בסוף האומא אינה משלמת מטעם זה ותו דבמקום זה יתיר אומא מיקרי ולא יתיר אונא. (נ\"ל דבמקומות שמכשירין חסר ויתיר בורדא ומכשירין ג\"כ יתרת מקמא מ\"מ היכא דחסרו בימין ב' אונות ונמצא שם מקמא ב' ורדות הוו ודאי טריפ' ובחסר אונא א' מימין בין יש לה ורדא א' בין ב' ורדות הוי ספק טריפה וה\"ה בנמצ' שם עיגוניתא עם יתרת מקמא נמי דינא הכי דבחסר ב' אונו' בימין הוי ודאי טריפה ובחסר אונא א' הוי ספק טריפה. אבל במדינות הללו שאוסרין חסר ויתיר בורדא אזי אפילו חסר אונא אחד ודאי אין הורד' משלמת ואפילו יש ורדא עם יתרת מקמא או שני ורדות אין משלים):",
                "ונ\"ל דאם חסרה אונא א' ויש במקום ההוא כעין הר הקרוי גבשושית שאין להתיר עי\"ז דלאו אונא הוא כמ\"ש <small>(לקמן סעיף י\"ז)</small> כ\"א כשהוא חד בשורשו או בראשו וכ\"ש אם במקום הראוי להיות אונא יש פיצול וגומא תחתי' שיתבאר ענינה <small>(לקמן סעיף י\"ח)</small> שאינו משלים (באונ' העליונה שדרכו להתפצל ולא מיחשב יתרת אפ\"ה אם חסר אונא באמצעית משלים פיצול מהעליונה אם עומד באופן שנוכל לחשבו לאונא כ\"כ בפלתי ואין דבריו נראין):",
                "אע\"ג דכתבנו למעלה <small>(סעי' ג')</small> דלכל אונא יש סמפון בפ\"ע מ\"מ נ\"ל פשוט דאי אירע דנבדק אונא א' ולא מצאו לה סמפון כשרה דלא קפדי' כ\"א אאונ' אבל ריאה שחסר' והוכשרה על ידי היכר סדק או שאר היכרים כדלעיל <small>(סעיף ג')</small> ואירע דבדקוה ולא מצאו ב' סמפונו' שתחלק לב' אונות נ\"ל דאין להקל כ\"א בהפסד גדול ושעת הדחק:",
                "יתיר כיצד אם יש אונא יתירה בגב הריאה בכ\"מ שבה בין בערוגה בין באונות בין באומות אפילו היא קטנה כשהיא נפוחה כעלה של הדס שנתבאר שיעורו לעיל ס\"ז טריפה דכיון דלאו אורחיה בכך ה\"ל יתר וכנטול דמי א\"נ סופו להתפרק ותהיה נקובה ואם היא כשהיא נפוחה פחותה מעלה הדס כשירה (ואם נמצ' יתרת ובועה עליה ובין הכל הוי כט\"ד דהיינו שהבוע' משלמת אם ניכר שכאשר היה נרפא הבוע' היה נשאר בשר הריאה כט\"ד ודאי טריפ' והוא ק\"ו מהנתבאר לעיל (ס\"ז) ע\"ש אבל אם ניכר שכאשר היה נרפא הבוע' לא ישאר כט\"ד נ\"ל שאם בין הכל כאשר הוא עכשיו הוא כפרק אמצעי של אגודל טריפה ואם הוא עכשיו קטן מזה השיעור המקיל בה\"מ לא הפסיד) ואם עומדת <small>(ע' סעיף קטן צ')</small> בדרי דאוני אפי' גדולות אפי' יש בכל צד יותר מחמשה אונות אפי' עומדים היתרים למטה מאומא בדרי דידה או שני אומות גדולות בצד אחד הכל אורח' הוא וכשרה רק שלא יהיה אונות בצד שמאל יותר מבצד ימין דכה\"ג חליף מיקרי וטריפה כמ\"ש <small>(לקמן סעיף כ\"ג)</small>:",
                "ואם יש יתרת מקמא יש מקומות שנוהגין לאסור בכל מקום שעומדת כאלו עומדת מגבה אם היא כט\"ד כשנפוחה רק דאם עומדת בדרי דאוני וכשנופחין אותה נוטה ומתעקם לגבה מטריפין וכשנוטה לקמא מכשירין ונ\"ל טעמייהו דאזלי בתר השורש וה\"ל בדרי דאוני וכשנוטה לגבה מטריפין משום דתתחכך בצלעות ותתפרק משא\"כ בנוטה לקמא דאין מקום להתחכך (עי\"ל) כיון דאיכא רבוות' דמכשירין כל מקמא סמכינן עלייהו מיהת היכא דמשורשת בדרי דאוני אבל במדינות אלו המנהג להכשיר כל יתרת מקמא ואפילו היא משורשת גם כן מקמא בכל מקום שעומדת ונ\"ל דאפילו בסוף שיפולי אומות וטעמם דסכיר' להו דאורחי בהכי ואם הוא נוטה לגבה מטריפין אפילו משורשת בדרי דאוני ואין לשנות המנהג אבל במקום שאין מנהג נ\"ל דהעיקר להורו' כסבר' הראשונ':",
                "הא דמטריפין בנוטה לגבה דוקא בליטה כשיעור ט\"ד אבל נתעקמה קצת למעלה אין לחוש וכן אם אין כאן יתרת רק שאונא א' משורשת במקומה כראוי ומתעקמת לגבה כשירה ונ\"ל דבהא אפי' העיקום בולט כט\"ד כשירה דדוקא יתרת דבלא\"ה רעועה היא כי נוטה לגבה סופה להתפרק אבל כולהו אונות הראיות לה לאו ריעי נינהו וכיון שמשורשת במקומה אין הנטיה מקלקלה וכן אפי' שרשה גבוה מאותה שאצלה כט\"ד אינו מזיק. ונ\"ל דאפילו נתפצלה א' לשנים ברחבה ושורש א' בעובי אצבע דנחשבות לא' כמ\"ש <small>(לקמן סעיף כ\"ב)</small> אם אחת גבוה למעלה כשירה <small>(ועיין לקמן סעיף כ\"ב)</small>:",
                "אם נמצ' יתרת משורשת בדרי דאוני ומשופעת לקמא ולגבה עד שאין נודע נטייתה להיכן צריך לנפחה שיראוה כשנפחוה לאן היא נוטה ואם לא נפחוה אסורה וכ\"ש אם עומדת מגבה או נוטה לגבה וקטנה מט\"ד דטריפ' בדלא נפחוה דדלמ' אי נפחי לה הוי כט\"ד אבל אם היא עומדת בדרי כשאר האונות בלי נטיה לגבה יש לנפחה לזהירות בעלמ' ואי לא נפחוה אין להחמיר דאין דרך אונא להתעקם ואין לחוש מן הסתם:",
                "אונא הימנית העליונ' הסמוכה לגרגרת שהיא תחתונה כשהבהמ' תלויה ברגליה מתוך שדחוקה במיצר החזה דרכה להתפצל ולכן אם נמצא ע\"ג כעין יתרת כשרה דתלינן שנתפצלה כך מחמת הדוחק ודוקא בחציה לצד החוד אבל בחציה לצד השורש לא ודוקא חוץ לחריץ ההולך שם מלמעלה למטה באלכסון אבל מהחריץ ולצד השורש דבמקומות אלו אין שם דוחק:",
                "אם נמצ' באותה אונא יתרת מבפנים אפילו למכשירים יתרת מקמא הכא טריפה מפני שמתחכך בגרגרת ותתפרק ואונא עליונה השמאלית דינה כשאר אונות בין לענין מגבה ובין מקמא:",
                "לא מיקרי יתרת אלא אם יש לה צורת אונא אבל אם נמצא ע\"ג הריאה מקום גבוה כהר רחב למטה ועב למעלה שאינו מתקצרת למעלה כמו אונא ואפילו מתקצרת קצת רק שעגולה למעלה אין זה יתרת אלא גבשושית כשרה אבל אם למעלה חדה או למטה במקום שמתחלת לעלות נראה כעין סדק שהוא חד ככובע או שרחבה למעלה יותר מתחתיתה הוי יתר' ואם הוא כט\"ד טריפ' ופשוט דלמטריפין יתרת מקמא יש לחלק שם ג\"כ חילוקים אלו:",
                "אם נמצ' אונא ע\"ג הריאה וגומא תחתיה וכשנופחין הריאה כל האונא נופלת לתוך הגומא כשרה דאין זה יתרת כ\"א פיצול הריאה ומאחר שהגומא היא תחתיו לנוח בו אינה עתידה להתפרק כיתרת ולכן אפי' אינה נכנסת לתוך הגומא אלא כשמניחין היד בנחת עליה כשרה דכן נמי בחיי הבהמה אם הצלעות דוחפין הפיצול הם מניחים אותו לתוך הגומא ואינה חוככת שתתפרק ולכן נ\"ל דאפילו כשמסירין היד היא חוזרת מיד ויוצאת קצת מהגומא אין להחמיר כל זה דוק' אם בעת שמונחת בגומא שוה מבחוץ לשאר הריאה ממש אבל אם היא גבוה ובולטת למעלה אפילו כעין גבשושית שאינה חדה טריפה ונ\"ל דאפילו אין גבהותה כט\"ד רק שכל הפיצול כט\"ד טריפה דכיון דנתפצלה מהריאה ואינה מחובר כהוגן והבליטה גורם שתתחכך בצלעות קצת איכא תרי ריעותות שתתפרק וכ\"ש אם בולטת מחמת שרחבה מהגומ' וא\"א לה לבא עד תחתית הגומ' טריפה ואם הגומא אינה מתמלאת ממנה מחמת שקטנה מהגומ' בין מלמעלה בין מהצדדים נ\"ל דכשירה אם לא שהחיסרון כשיעור שיתבאר סימן ל\"ו <small>(סעיף כ\"א)</small> בע\"ח:",
                "אם הפיצול צד המחובר שבה למטה לצד השפל וצד הפרוד לצד השררה בהא נ\"ל אם בנפוחה הולכת לתוך הגומ' ומונחת כהלכתה בלי שום תפיסת יד אדם יש להקל דכך היתה מונחת בתוכה בחיי הבהמה אבל אם צריכים להניח היד בנחת עליה אין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות מקום עמידת הפיצול וחיבורה ולפי הילוך הבהמה אם בפגעה בצלעות דוחין אותה להגומ' כשרה ואם לאו טריפה ואם אינו יכול להבחין יטריף מספק:",
                "נמצא פיצול מקמא בתוך גומא אף על פי שכשנופחין אותה היא מונחת בגומ' כתיקונה (אפילו כשאין הריאה הפוכה <small>(תב\"ש סקכ\"ו)</small> ושוה מבחוץ לשאר הריאה טריפה אפילו לנוהגים היתר ביתרת מקמא שאני היא דמושרשת בריאה בכל צדדים אבל פיצול זה מחובר במקצת וסופו ליפול למטה ולהתפרק ונראה לי דבהא אפי' פחות מט\"ד יש להטריף בדליכא הפסד מרובה די\"ל כיון דלאו מטעם יתרת אתינן עלה איכ' קצת כובד אפי' בפחות מט\"ד ויפול למטה (פיצול מקמא הקצר מהגומא או ארוך או רחב מהגומ' ג\"כ טריפה. פיצול מקמ' באונא עליונה במקום חריץ <small>(נודע ביהודה סי' י\"א)</small> מצדד להקל שהגרגרת מחזיקו שלא יתפרק ואינו מתחכך לפי שיש גומא תחתיו ע\"ש ולדינ' צ\"ע כי גם כל דברי התשובה ההיא מגומגמים ע\"ש):",
                "אם נמצ' יתרת נגד חריץ הורדא י\"א דאפילו האוסרים יתרת מקמא הכא כשרה דמהני לה האי חריץ שתנוח בתוכו ולא תתפרק ויש להאוסרים לסמוך ע\"ז בה\"מ וגם היא שעת הדחק:",
                "אונא שנתפצלה לשנים בעובי נ\"ל דאם שורש אחד להם בעובי אצבע נחשבים לא' (ואין דומה זה לפיצול כי פיצול היינו דוק' שאינו עומד בשיפולי אלא בגוף הריאה וגומא תחתיו שנופל מתוך הגומ' אבל כל שנחלק לשנים בין באורך בין ברוחב בין בעובי אין לחושבו לפיצול אלא לנחלק כל שהרואה יראה לעינים שהיא דומה לתמונת נחלק <small>(שו\"ת מאיר נתיבים סימן מ\"א)</small> ואם לאו אם החיצונ' שרשה בולט לחוץ אפי' פחות מטרפא דאסא והפנימית שוה מקמא לשאר אונות שבצדה מזה נראה שהפנימית היא האונא הראוי להיות והחיצונה היא יתרת מגבא וטריפה ואי איפכ' הרי הפנימי' יתרת מקמא ודינה מבואר לעיל <small>(סעי' י\"ב)</small> ואם שניהם אינם בולטים כשרה דהיא קיימי בדרי דאוני ואם שניהם בולטים זו לקמא וזו לגבה יש להחמיר. (נתפצל זה בין יש להם שורש א' בין לא אף אם שניהם אינם בולטים אינו משלים חסרון כגון אם חסר א' מן האונות אין זה משלים) ואם הארוכה ועבה נתפצלה כך ואין שורש א' כעובי אצבע מלבד דינים הנ\"ל צריך שאחד מהן תהיה עבה יותר מאונא אמצעית ואם לאו דאינה עבה כי אם ע\"י צירוף אין להכשיר דה\"ל חליף שיתבאר לקמן בע\"ה כ\"א בה\"מ (פיצול מקמא שמושרש יפה יפה בשורש טוב אם אין בו כט\"ד יש להתירו אף באין ה\"מ אבל אם יש בו כט\"ד אין להתירו ע\"י שמושרש ולכן אם הוא בפרק אמצעי של גודל הוי ודאי טריפה כמו כל פיצול מקמא ואם יש בו כצפורן גודל הוי ספק טריפה. יתרת מגבה טריפה אפילו אין לו סמפון אבל יתרת מקמא במקומות שאוסרין היכא שאין לו סמפון בה\"מ יש להסתפק בו ויש להחמיר:",
                "חליף כיצד הרי שהיו שלשה בשמאל ושנים בימין או ארבעה בימין ואחד בשמאל טריפה דגם זה ה\"ל [עז] חליף כיון דליכא במקום הראוי להיות וישנו במקום שראוי שלא להיות ואם בימין יש שלש אונות או יותר ובשמאל יש יותר מבימין ג\"ז חליף היא וטריפה כי לעולם אין להיות בשמאל יותר מבימין אבל אם הם שוה בשוה כשר:",
                "אי איכא שלשה בימין ושלשה בשמאל ועוד אחד בשמאל בסוף שיפולי אומה נ\"ל להקל בה\"מ דוקא דאע\"ג דהתם נמי דרי דאוני מיקרי <small>(כדלעיל סעיף י\"א)</small> מ\"מ לא קיימא ממש בחשבון החליף. ואי איכא ד' בשמאל וג' בימין וא' בימין סוף שיפולו אומה נ\"ל שאין להקל אפילו בה\"מ דאינה משלמת דיתיר אומה מקרי ואי איכא שלשה בימין ושלשה בשמאל ויתרת מקמא משמאל או אפי' ב' משמאל וב' יתרת מקמא משמאל נ\"ל להחמיר אפילו בה\"מ אפילו לדידן דמקילים ביתרת מקמא דהא בלא\"ה רבו האוסרין יתרת מקמא והכא איכא עוד טעם לאסור משום חליף ומה\"ט נ\"ל נמי איפכ' אי איכא שלשה בימין וארבעה בשמאל ויתרת מקמא בימין כיון דנצטרף ריעות' דחליף בהדי חומרא דיתרת מקמ' ראוי להחמיר אפילו בה\"מ אפילו לדידן. עוד נ\"ל דגבשושית <small>(דלעיל סעיף י\"ז)</small> ופיצול שגומא תחתיו <small>(דלעיל סעיף י\"ח)</small> לא מהני לענין זה בין להקל בין להחמיר:",
                "שלשה בימין ושלשה בשמאל ואחד מהשמאל נתפצלה לשנים ויש להם שורש אחד כעובי אצבע כשרה דאותן ב' כאחד נחשבין ואפילו אם אותן דימין נמי יש לשנים שורש אחד כעובי אצבע אין אומרים ממ\"נ אי דשמאל א' דימין נמי א'. או שבשמאל אחד ונתפצלה לד' בשורש אחד כעובי אצבע די\"ל ממ\"נ אי דיינת ליה כמחולקין ה\"ל ד' ואי לא ה\"ל א' בשמאל ל\"א הכי דקי\"ל דאונא שנתפצלה יש לה מעלת א' ומעלת ב'. וכן בסדקים כה\"ג כגון שבשמאל שלשה וסדק בא' מהן שראוי ליחשב כב' ובימין שלשה כשר ואפילו ג' בימין ובשמאל א' וג' סדקים כשרה ול\"א ממ\"נ דבסדקים נמי קי\"ל דמועילו להכשיר ולא להטריף. אבל אי בימין ב' ואחד מהם יש בו סדק המחלקו ובשמאל שלשה כתיקונם יש להחמיר כיון דאיכא עכ\"פ ריעותא לפנינו שיש ג' נפרדים בשמאל וב' בימין ה\"ל חליף לכולי עלמא לא סמכינן אסדק שבימין להכשיר (ומ\"מ בה\"מ יש להתיר גם בזה והיכא דיש ד' בשמאל ובימין יש ג' ואחד מהן יש בה סדק כשר בלי ה\"מ אבל אם בשמאל ד' ובימין ב' עם ב' סדקים אין להתיר אלא בה\"מ ואם בשמאל ה' ובימין ג' עם ב' סדקים כשר בלי ה\"מ):",
                "צורות האונות דימין אינן דומין לשל שמאל ואם נתחלפו צורתם דשל ימין יש לה צורת שמאל ודשמאל של ימין וה\"ל חליף וטריפה דאינה יכולה לחיות בסגנון זה. ונראה לי דאפילו א' דימין שחילפ' עם אחד דשמאל ה\"ל חליף וטריפה אם אונא אמצעית דימין גדולה מאונא שבצדה הסמוכה לאומה טריפה כיון דאורח' איפכ' ה\"ל חליף. ולפעמים חסר מאונא הסמוכה לאומא ונמצא אותה החתיכה בהאומא וכשנופחין אותה ממלא החסרון ושוה כראוי אם ע\"י צירוף היא גדולה מהאמצעית כשרה [ודוק' שיש לה עם האומא שורש א' כעובי אצבע. אם אונא דשמאל דלצד הראש גדולה מעליונה דימין שכנגדה או [צח] אומא [צט] דימין גדולה מדשמאל או אומות או אומא למעלה ואונות או אונא למטה כ\"ז ה\"ל חליף וטריפה. ונראה לי דאי ליכא חליף רק שניהם שוים כגון אונות דימין ודשמאל כולם בצורה א' כדימין או כולם כדשמאל א\"נ אותן אונות או אומות הראויות להיות גדולה מחברתן הם שוים לחברתן יש להתיר בה\"מ <small>(ריאה שיש לה ג' אונות בימין וג' בשמאל ויש בה עוד ריעות' אחרת שהאומה של ימין ושל שמאל שוים כשר אף באין ה\"מ)</small> עוד נ\"ל פשוט דדוק' שינוים הללו פוסלין באונות מטעם חליף אבל שינוי לצורה אחרת שאינה כצורה שכנגדה כגון שדרך האונות להיות משוכין וחדודים ועתה הם עגולים אפילו כוורד' ובענין אחר אין זה פוסל בה כיון דאין בה משום חילוף אונות או אומות (כל הכתוב בסעי' זה להטריף יש לאסור אף בה\"מ דכך נהגו במדינות אלו אבל אינו נחשב רק לספק טריפה ומ\"מ אין מועיל בו יב\"ח אבל החלב יש להתיר עד ג' ימים קודם שחיטה כנ\"ל זולת בדין אומות למעלה ואונות למטה יש לאסור גם החלב מעולם מיהו באונא א' למטה יש להקל <small>(ועיין לעיל סעיף ח')</small>:",
                "אם יש יתרת בדרי דאוני וצורתן כצורת אונא של צד שכנגדה נ\"ל דיש להכשיר אפי' בלא ה\"מ ואם א' שכנגדה חילפה צורתה עם זאת היותרת נראה לי כיון דאונות הראיות לה בצד אחד לא שינו צורתן יש להקל בה\"מ אבל ביתרת מקמ' בכהאי גוונא יש להטריף <small>(ומ\"מ נ\"ל דאם עבר עלי' יב\"ח כשר החלב קודם ג\"י)</small>:",
                "המנהג הפשוט במדינות אלו להטריף אם אין לבהמה עינוניתא דורדא או שיש לה ב' ורדות ואפילו אם אחת מהם קטנה ואפילו בה\"מ ואפילו אם חיתה הבהמה כמה שנים אין להתיר הבהמה אלא אם כן באם אחד מהם קטנה אז המקיל בה\"מ להתיר הבהמה אם עברו עלי' יב\"ח לא הפסיד והחלב של קודם יב\"ח המקיל בה\"מ לא הפסיד אף באם שני הורדות שוים דה\"ל כחסרה ורדא דכל יתרת כנטול דמי בכ\"מ שעומדת יתרת זו בין בימין בין בשמאל <small>(ועיין סעיף ל\"ג)</small> (גם בשמאל אף שהיא קטנה טריפה ואפי' בה\"מ ומ\"מ המקיל בורדא בשמאל אם עברו עליה יב\"ח להתיר בה\"מ אפילו באם ב' ורדות שוים לא הפסיד ודוק' בשמאל ממש אבל אם עומדים שניהם בימין רק שאחד מהם שינתה מקומה דינו כאלו עומדים שניהם במקום ורדא ממש שנתבאר תחלה) ואפילו יש לה רק אחת ושינתה מקומה אפי' פורת' נוהגין להטריף ולא שיצתה מכל מקומה רק שניתקה קצת ממקומה ואין לשנות המנהג (ואפילו בה\"מ ואפילו היתה כמה שנים הבהמה טריפה אכן החלב של קודם יב\"ח יש להתיר בהפסד) דאף על גב דנוהגין במדינות אלו להכשיר יתרת מקמא הכי גמירי להו שבמדינות אלו אורחייהו דחיות' ביתרת מקמא ולא ביתרת ורדא וג\"ל דבמדינה שאין שם מנהג ידוע יש להכשיר בדליכ' ורדא וכ\"ש אם ידוע דשכיחי שם טובי חסרי ורדא (אבל במדינות אלו שאוסרים חסר ורדא אפילו אם שכיחי טובי טריפה <small>(תב\"ש סקמ\"א)</small> ועיין בדין עגלים שיש נקב בטחול בסימכ' שבט\"ז <small>(סימן מ\"ג)</small> ומה שפלפלו השו\"ת עליו ולפי שאין דין זה שכיח קצרתי) אבל בשתי ורדות יש לאסור כיון דאיכ' רבוותא טובי דאסרי בתרי ורדות מטעם יתרת מקמ' <small>(וע\"ל סעיף י\"ב)</small> ובחיות יש להתיר ב' ורדות בדליכ' מנהג וכן בשינת' מקומה יש להחמי' דנראה מזה דלאו כאורח' הוא ויתרת היא עד שיוודע לך דהמנהג שם להקל בכל:",
                "במה יוודע אם היתרת הוא אונא שמקילין בה במדינות אלו או יתרת ורד' שמחמירין בה אם אין ליתרת זו מצורת ורדא כלל רק צורת אונא היא אונא אבל כשיש בה קצת צורת ורדא נראה לי דיש לחוש לחומרא ואע\"פ שאין ליתרת זו כיס כדרך הורדא ואם יש לה כל צורת אונא [קטז] ויש [לב] לה כיס יש להטריף דכשהעידו רבותינו שבמדינות אלו מכשירין יתרת מקמא לא מצאנו שהעידו אפי' עם ריעותא דיתיר כיס <small>(ועיין לקמן סעיף לג)</small>. ונ\"ל דבלא כיס אין חילוק אם גדולה או קטנה או עומדת בימין או בשמאל רק בתואר תליא מילתא כמ\"ש:",
                "הורדא דרכה להיות עגולה ויש לה חריץ ועומדת בימין מקמא נגד החיתוך שבין אונא התחתונ' לאומ' והחריץ מכוון כנגד החיתוך ופניה נגד הכליות וגבה נגד הלב ואם שינתה תואר זה או שהחריץ במקום אחר וזה נקרא ורדא הפוכה או שאין לה חריץ כלל או חסר ממנה קצת שגם זה בכלל שינוי תואר בכ\"ז המנהג במדינות אלו להטריף ואין לשנות המנהג ואם נתהפכה הודדא מעט כשירה ונראה לי דבמקום דליכא מנהג אין לאסור בכ\"ז כ\"א בשינוי מקום <small>(דלעיל סעיף כ\"ה)</small> ומ\"מ המחמיר בהפוכה תע\"ב דנראה מהיפוך זה שלא הית' מונחת בכיסה כראוי ולפיכך החריץ בהגיד הכיס במקום אחר:",
                "גם מתנאי דורדא שתהי' קטנה מאונות רק לא פחות מט\"ד שאם היא פחותה מט\"ד טריפה ואם היא גדולה אפי' כאונא אמצעית של ימין אע\"פ שיש לה כל צורת ורדא טריפה במקומות שאוסרין חסר ורדא או במקומות שאוסרים יתרת מקמא ובה\"מ נ\"ל שלא לאסור כ\"א כשהיא גדולה כאונא הימנית הסמוכה לאומא. וכל השיעורים שבריאה הכל כשהיא נפוחה משערינן. גם אין חילוק בכל שיעורי הריאה בין דקה לגסה כ\"א היכא שנתבאר בהדיא:",
                "אם יש ב' ורדות ויש להם שורש א' כעובי אצבע נחשבו' לא' אפי' יש באמצע השורש סדק (בין מונחים שניהם בכיס א' בין מונחים בשני כיסים ואם א' יש לה כיס והשני' אין לה כיס אין להכשיר אלא בה\"מ <small>(עיין ס\"ק ע\"ב)</small> ואם אחת הפוכה או שינתה תוארה ואחת היא כתיקונה אם המתוקנת יותר גדולה מהשניה כשרה ואם קטנה או אפילו שוים טריפה ונראה לי דאם אחת שינתה מקומה אפי' שהיא קטנה יש להחמיר (ולי נראה להתיר גם בזה בה\"מ <small>(ע' ס\"ק ע\"ג)</small> ונ\"ל עוד דה\"ה אם שניהם שוים ואחת מהם הפוכה או שינתה תוארה או שינתה מקומה רק שאותה המקולקלת אין לה כיס בפ\"ע ואינה מונחת בכיס הורדא כשרה בה\"מ <small>(ע' ס\"ק ע\"א)</small> עוד נ\"ל בב' ורדות בשורש א' ושניהם שוים וא' הפוכה או שינתה תואר' או שינתה מקומה רק שאותה המקולקלת אין לה סמפון מיוחד כדרך שיש בכל ורדא יש להתיר בה\"מ עכ\"פ משא\"כ ב' ורדות שאינם בשורש א' לא מהני סי' דסמפון ולא סי' דחסרון כיס כן נ\"ל ודע דב\"ו שיש להם שורש א' והקטנ' הפוכה או שינתה תוארה או מקומה או שהם שוים רק שהמקולקלת אין לה כיס או אין לה סמפון כל זה כשר אף במקומות שאוסרין יתרת מקמא ודע עוד דב\"ו בשורש א' והגדולה הפוכה או שינתה תוארה או מקומה דינו לענין יב\"ח ולענין החלב כמו היכא דאין בה רק ורדא א' והיא הפוכה או שינתה תואר' או מקומה וכן אפי' בשניהם שוים וא' מהם הפוך או שינתה תוארה או מקומה דינא הכי ודע עוד דבכל דיני ב' ורדות שנתבארו בסי' זה הן בשורש א' הן באין להם שורש א' כל א' כפי דינו אין חילוק בין ב' ובין ג' או ד' בכל גווני דינם כמו שנתבאר בב' ורדות כן נ\"ל:",
                "הורדא דרכה להיות בכיס להצילה מרחיפת האונות ואם אין לה כיס או שיש לה ואינה מונחת בתוכו ואף כשנותנין אותו לתוכה חוזרת ויוצאת ממנה כשנופחין הריאה (היינו דוקא כשנופחין מעט אבל אם אינה יוצאה רק כשנופחין הרבה אמרי' שמא בחי' לא היתה כ\"כ נפוחה) <small>(שפתי דעת ס\"ק ט\"ז)</small> ע\"ש טריפה דכיון שיצאה מהכיס ודאי שינתה מקומה אי נמי כיון שאינה מונחת בו ה\"ל כאלו אין לה כיס ואם יש שני כיסים אם שניהם בימין בין שהורדא מונחת בשתיהן ובין בזו או בזו בין שאינ' מגעת להב' כלל להיות מונח בתוכו טריפה (ונ\"ל לנהוג בדינים אלו כך דחסר כיס יש לדונו כחסר ורדא וב' בימין שעומדים שניהם במקומן אף שאין הורדא מונחת רק בא' יש לאוסרו אף בה\"מ זולת אם עברו עלי' יב\"ח יש להתיר גם הבהמה בה\"מ ואם הכיס הב' אינו כלל במקום הורדא יש להתיר לעולם בה\"מ אף אם לא עברו עליה יב\"ח) אבל אם היתיר כיס הוא בשמאל והכיס רק אין שום יתרת בתוכו יש להכשיר דבשלמא כשעומד בימין כל יתר כנטול דמי והוי חסרון כיס אבל בשמאל אין לו שייכות לכיס שבימין אע\"ג <small>(דלעיל סימן כ\"ה)</small> גבי ורדות אסרי' אפילו השני' עומדת בשמאל התם אסרי' לה מטעם יתרת מקמ' דאע\"ג דקבלו במדינות אלו להתיר יתרת מקמא לא קבלו כ\"א בצורת אונא ולא בצורת ורד' ומהאי טעמא נ\"ל דאם ורדא יתיר' יש בימין בדרא דאוני טריפה משום כל יתר כו' וה\"ל חסרה ורדא ואם עומדת בשמאל בדרא דאוני כשירה דמשום כל יתר כו' ליכא דאין לה שייכות לורדא דימין ומשום יתיר אונא ליכא דבדרי קיימי:",
                "לא הוי יתיר כיס אלא כשיש לו גיד שפה לפיו כדרך הכיס דורדא אבל אם אין לו גיד ה\"ל דלדול בעלמ' ומכל מקום נ\"ל דאם הכיס דורדא אין לו שפה זו אינה אסורה מחמת חסרון כיס כיון דמונחת בתוכו כראוי:",
                "במקומות שמכשירין חסר ורדא אין משגיחים ג\"כ בכיס כל עיקר וכל החילוקים שכתבנו בה כשרים שהרי טעם כולם משום חסר ורדא הוא ומ\"מ אפשר לומר דגרע היכא דאיכא ורדא ואין לה כיס דסופה להתפרק מהיכא דליכא ורדא כלל ודמי למ\"ש <small>(לעיל סעיף כ')</small> לענין פיצול מקמא לכן נ\"ל דיש להחמיר בדליכא צורך גדול והמחמיר בכל גווני תע\"ב אא\"כ ידוע באותן המקומות שדרך גידולו בכך:",
                "אם חסר מקצת [קמח] מן הורדא יש לבדוק אם מקמא באונות או באומות בין בימין בין בשמאל אם נמצא החתיכ' החסירה וע\"י צירוף תהי' ורדא כתיקונה ממש כשרה דק\"ל דאורחא בהכי ואם יש להחתיכה כיס בפני עצמו הוה ליה כב' ורדות וטריפה ונראה לי דאם נחלקה לג' אפילו כלא כיס יש להטריף ואם יש לה תואר בשרשה כעובי אצבע אף על פי שאין לה תואר ורד בראשה כשרה רק שלא תהא הפוכה ולא שינתה ממקומה:",
                "אם נתפצל הורדא לב' ווררות ואין לה שורש א' כעובי אצבע אע\"ג דע\"י צירוף הוא ורדא א' דבכ\"א יש חצי תואר ורד נ\"ל דטריפה ולא דמי לצירוף חתיכה <small>(דלעיל סעיף ל\"ו)</small> דהתם עיקר הורדא שלימה במקומה ואין בה כ\"א חסרון מעט משא\"כ הכא ה\"ל ב' ורדות (ומ\"מ נ\"ל דאם עברו על הבהמה יב\"ח דיש להכשיר):",
                "כל היכא שנזכר בסי' זה כעובי אצבע היינו אגודל בינוני ואין הכוונה על עביו של האגודל כ\"א על רחבו ואמקום הרחב שבו ולכן בסעיף שלפני זה בעינן שיהיה השורש גבוה כשיעור הרוחב דאגודל במקום הרחב שבו ומשך השורש יהיה ע\"פ כל מקום עמידתו ומ\"מ בחפסד מרובה יש להקל כשהמשך ג\"כ ברוחב אגודל במקום הרחב שבו:",
                "מעשה שהיו בימין ד' אונות האונא הסמוכה לצואר כדרכה ואצלה אונא קטנה ואצלה אונא גדול' ואצלה קטנה סמוך לאומא ורצו להכשיר שהיו אומרים הסמוכה לאומא היא יתרת בדרי דאוני והג' שלמעלה ממנה הם כתיקונם אח\"כ הטריפו מחמת שראו שהאונא הסמוכ' לאומא השמאלית החיתוך שבינה לאונא שעל גבה היה נמוך מחיתוך הימין שבין ב' עליונות לב' תחתונות ומהראוי להיותה גבוה מחיתוך שאחר ב' עליונות הימנית א\"כ נראה מזה שהרביעית הסמיכה לאומא היא כתיקונ' מאחר שהחיתוך שע\"ג נמוך מחיתוך שבין ב' אונות השמאלי' וא\"כ כיון שהרביעית קטנה מלמעלה ממנה ה\"ל חליף וטריפה עוד אמרו כיון שהורדא עומדת למטה מכולם אם נחשב הרביעית ליתרת ה\"ל הורדא שינתה מקומה שהרי הורדא צריכה לעמוד עם הסמפון שלה בין סמפון אונא הסמוכה לאומא ובין סמפון האומה כתבנית שי\"ן או סגו\"ל והרי עתה היא רחוקה מאונא הגדולה השלישית עוד חתכו האונות וראו שכל אונא היה לה סמפון כדרכ' ואונא הסמוכה לאונא עליונה שאצל הצואר לא היה לה סמפון כלל מזה נראה שהיא היתרת ולכן הטריפוה ונ\"ל דאפי' בחדא מהלין טעמי הוי הוכחה רק דלרווחא דמלתא חזרו לראות הכל:",
                "ריאה שהיא חלקה כולה ואין בה חיתוכי דאוני טריפה ואם בכל המקומות שראוי להיות חלקה יש סדק כדרך שנתבאר <small>(לעיל סעיף ג')</small> כשירה מטעם המבואר שם אבל שאר היכרים שנתבארו סעיף ג' לא מהני הכא דכיון דאיכא ריעותא גדולה כזו שאין לה אונות כלל לא מיתכשרא כי אם בהיכר סדק שהוא עדיף מכולם <small>(ועיין לעיל סעיף ד')</small> מ\"ש מדיני הסדק ונוהג גם בהא והיכא שיש שאר היכרים וחיתה יב\"ח אין בידי להכריע) ונ\"ל דאי איכא היכר סדק בכולהו רק באחת הדבוקה בחברת' אין שם סדק רק א' משאר היכרים המבוארים שם יש להכשיר דהסדק שבכולם מוציאה מכלל הריעותא הגדול' עוד נ\"ל דאי איכא ג' אונות דבוקות או ב' אונות ואומא או ד' דבוקות בב' אין להכשיר ג\"כ כ\"א ע\"י סדק ואפי' האחרים פרודות כראוי ומ\"מ בשעת הדחק נ\"ל להקל אפי' בכה\"ג:",
                "דבר פשוט הריאה שהיא חלקה וכשרותה ע\"י סדקים כמבואר סעיף הקודם לזה יש בה בכה\"ג דין חלוף כגון שבימין יש ב' סדקים ומורים שיש שם ב' אונות ואומא ובשמאל ג' ומורים שהם ג' ואומא ה\"ל חליף וטריפה אבל אם בימין ג' סדקים על ג' אונות ואומא ובשמאל על ד' נ\"ל שאין להחמיר (אם נראה סדק תחת העור נגד השמש לא מהני כל שאין נראה מבחוץ) <small>(תב\"ש ס\"ק נ\"ז)</small>:",
                "מעשה בריאה שהיתה כחתיכת בשר א' ולא היה ניכר בה שום חילוק או אונא או אומא ולקח מומחה א' סכין חד ופשט ממנה בנחת קרום א' ע\"פ כולו ואז ראו הריאה ככל שאר ריאות והבינו שקרום העליון הזה לא היתה שייכה לריאה רק נתקרם עליה מחמת שמנונית וכדומה והכשירוה ונ\"ל דלא מיתכשרא כי אם אחר שנפחוה אחר הסרת הקרום וראו שאין בה שום טריפות דאי לא נפחוה יש לחוש שמא מחמת נקב שבה או שאר טריפות קרם עליה עור זה עוד נראה לי דאפי' עור זה דבוק או סרוך לדופן או לאיזה מקום יש להכשיר כל שאין הסירכא מהריא' עצמה (היינו אף בלי מיעוך) <small>(משבצות זהב סקי\"ד)</small> <small>(ועמ\"ש סי' ל\"ט סעיף ס\"ה)</small> וכן הדין כאן <small>(וע' סימן ל\"ח סעיף י\"ז)</small> והיכא דלא נפחוה כאמור טריפה הבהמה מספק ואפילו חיתה יב\"ח והחלב אפשר להתיר עד ג' ימים:",
                "בגדיים וטלאים אין להטריף אי לית להו חיתוכי דאוני אפי' אין היכר סדק כלל דהכי אורחייהו דבקטנות לית להו וכשמתגדלים גדלי אונות בהדייהו ואין להכשיר כ\"א כשיוודע שהם תוך שלשים ללידתן ונ\"ל דבה\"מ ושעת הדחק יש לסמוך להתיר אפי' קצת אחר ל' כל זמן שנקראים בלשון בני אדם גדיים וטלאים כל מקום כפי לשונו ובגדי יש להכשיר כשהורדא דבוקה לריאה וניכר ע\"י סדק ואם קצת אונות נפרדו וקצתם לא נפרדו אין להכשיר אפי' בקטנים מאד כיון דהתחילו ליפרד קצתן הרי לפנינו שאין הקטנות גורם (ואם בצד א' יש סדקים ובצד ב' ליכא סדקים כשר דאין סדק מועיל להטריף) <small>(משבצות זהב ס\"ק ט\"ז)</small>:",
                "היתר זה דגדיים וטלאים יש מקומות שאין נוהגין כן רק מפרידין באצבע כל אונא מחברת' לראות אם הם פרודות ע\"י עור לכ\"א ואין לשנות היכא דנהיג כן ואפי' במקום שאין מנהג המחמיר תע\"ב:",
                "אין כל הדברים הללו אמורים אלא בבהמה וחיה אבל עוף אין לו חיתוך אונות כבהמה ואם ימצא אין לו מנין ידוע אבל שאר טריפות הריאה שיתבארו בסימנים שלפנינו בס\"ד הבאים מחמת נקיבת הריאה או חסרונו כולם שייכים גם בעוף (ה\"ה מראות ובועות וסירכות ושאר דברים ומ\"מ לצלעות מקום שהריא' נחבא שם דבוקה היא והכי רביתייהו אלא מחוץ אם נסרכת למקום אחר אוסר) <small>(שפתי דעת סקט\"ז)</small> רק דא\"צ לבדוק אחריהם דלא שכיח בהם היכא שיש יתרת בדרי בימין שיש שם ד' אונות אם מקום הורדא למעלה מנגד אונא הסמוכה לאומה טריפה לעולם אלא צריכה לעמוד בין אונא הסמוכה לאונא ובין האומא כדרכה הרביעית צריכה להיות עבה וארוכה מאונא השלישי'. וכ\"ז היכא שאין שום שינוי לגריעותא בא' מהאונות אבל אם יש איזה שינוי כגון שאין סמפון לא' מהם שזהו סי' שהיא היתירה אם אחד מג' עליונים היא היתירה כשר רק צריכים לראות שלא יהיה חלוף דהיינו אם הראשונה או השניה היא היתירה צריך שהרביעית תהיה גדולה מהג' ואם הג' היא היתירה צריך שתהיה הד' גדולה מהב' אבל שתהיה הד' גדולה מהג' נ\"ל דאין קפידא אבל אם הד' היא היתירה טריפה בכל ענין כנ\"ל:",
                "נבאר כאן דיני תרתי לריעותא השייכים לסי' זה. יתרת בדרי דאוני אם עומד עליו שום ריעותא אשר מצטרף לתר\"ל כשר כי אין יתרת בדרי ריעותא כלל וכשר מיהו סירכא שלא כסדרן מתוך יתרת בדרי שאנו מתירין כל סירכא של\"כ ע\"י מיעוך בכה\"ג לא מהני מיעוך ומשמוש וטריפה אכן זהו דוקא כשידענו בבירור ששני האונות הסרוכים להדדי בשלא כסדרן הם הם היתרים דהיינו שחיותן נחלק וזה באופן שאגיד היכא שיש דרך משל בימין ד' אונות וכולם שוים ואין שינוי לגריעותא בא' מהם אזי אין טריפה אא\"כ יש ג' סרכות של\"כ דהיינו אונא ראשונה לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית אבל בסירכא חדא או ב' סירכות כשר ע\"י מיעוך ואם יש בא' מהם שינוי לגריעותא כגון שאין לה סמפון או סי' דקטנות אז מהני תמיד מיעוך אפי' בג' סירכות והיכא דיש ה' אונות בימין אז אם יש שני סירכות טריפה אבל בחד סירכא כשר ואפי' בשנים זימנין דכשירה כגון שנסרכה השניה לשלישית ושלישית לרביעית אבל כל שאר ב' סירכות טריפה בהם וכשיש בימין שש אונות אז אפי' בסירכא א' טריפה וכן כשיש בשמאל ד' אונות טריפה בחד סירכא ובשיש בשמאל ג' אונות כשר בחד סירכא ובשנים טריפה ועל דרך זה תבין בכל אופני הסירכות היכא שנסרכות אונות שאינם זו אצל זו כגון ראשונה לשלישית וכה\"ג הכל דינם על הדרך שנתבאר והיכא שסירכא דבוקה יוצאה מתוך יתרת בדרי למטה מחציין ויש חלון או בין אונא לאומא בלי חלון למטה מחציין ואין ה\"מ בעי מיעוך וכה\"מ יש להקל בלי מיעוך ואם בין אונא לאומא למטה מחציין ויש חלון נכון להצריך מיעוך אף בה\"מ ובדיעבד שלא נתמעך יש להקל בה\"מ וכ\"ז לא מיירי אלא כשהיתרת בפ' אמצעי של גודל אבל אם היא פחות מזה לא מיחשב יתרת ומהני מיעוך תמיד כסירכא היוצאת ממנו אלא שאין מציאות לדין זה רק בחמשה אונות בימין או ד' בשמאל ויתרת מקמא שיוצא' ממנה סירכא לאיזה מקום דהוי שלא כסדרן פשיטא דלא מהני מיעוך וטריפה ואפי' סירכא תלויה או בועא או שאר ריעותה העומדים על יתרת מקמא נ\"ל להטריף ומ\"מ סירכא תלויה שמתוך יתרת מקמא ועוברת ע\"י מיעוך ומשמוש אי סירכא ממקום למקום יוצא מתוך יתרת מקמא ועוברת במיעוך נ\"ל להכשיר לכן טינרי היוצא מתוך יתרת מקמא נ\"ל להכשיר ג\"כ ובועא במים זכים העומדת על י\"מ אין נ\"ל להכשיר אף במקומות שמכשירים י\"מ ואין להקל כ\"א בתערובות וכה\"ג שיש עוד צד היתר כל דהו יש להקל אכן כל מה שאסרנו בזה ביוצא מתוך י\"מ היינו היכא שהוא כפרק אמצעי של אגודל אחר נפוחה אבל אם הוא פחות אף אם הוא כצפורן ל\"מ ואף אם יוצא מתוך סירכא דבוקה ג\"כ כשר מיהו אע\"פ שאסרנו סירכא תלויה מתוך י\"מ מ\"מ אם ב' אונות י\"מ נסרכו להדדי למטה מחציין בלי חלון כשר אלא דצריך לזה אסיפת בקיאים לראות במקום שאין הלב שוכב ודוחק אבל מ\"מ אם א' עומד קרוב לורדא ונסרכו אפי' בכה\"ג או ב' ורדות בשורש א' ונסרכו להדדי בכה\"ג טריפה משום דשם הלב שוכב עליהן ודוחקן ויתרת מקמא העומדת ביתרת בדרי נ\"ל להכשיר היכא שיש בימין ג' אונות ובשמאל ד' אונות וא' מאונות השמאלים צמקה כולה או רובה טריפה והיכא שיש יתרת בדרא גרידא רק שיש יתרת בימין או בשמאל וא' מהם צמקה כולה או רובה נ\"ל ג\"כ לאסור ומ\"מ היכי שיש עוד צר להתיר נ\"ל בהא דהמקיל לא הפסיד אמנם כשיש יתרת בדרי ויש בא' מהם שינוי לגריעותא עד שניכר שזו היתירה כגון מצד קטנות' או מצד שאין לה סמפון ואותו היתרת צמקה בהא נ\"ל להכשיר וי\"מ שצמק מקצתו ממנו ולא רובו לדידן שמכשירים י\"מ כשר גם בזה ומכ\"ש ביתרת בדרי שצמק מקצתו שאין בו שום צד איסור אכן בי\"מ שצמקה כולה או רובה טריפה ואף דביתרת בדרי כה\"ג טריפה כתבתי דהיכי שיש עוד צד היתר המיקל לא הפסיד אבל בהא נ\"ל דאין להקל עכ\"פ מיהו אם היתרת מקמא אין לה סמפון או שהיא קטנה מאוד וצמקה כולה או רובה נ\"ל להקל בה\"מ עכ\"פ חסר אונא והוכשרה ע\"י סימנים המבוארי' בריש סי' זה אם יש שם בועא וכה\"ג יש להכשיר ומיהו אם יש שם יתרת מקמא צ\"ע ואפי' היכי דהוכשרה ע\"י סדק ויש בועא או שאר ריעותא במקום חסדק לא מיקרי תר\"ל זולת היכי דיש חשש בועא על הקמט שיתבאר <small>(לקמן סי' ל\"ז סעיף ט\"ו)</small> שאינו ענין לתר\"ל ע\"ש יתרת מגבה פחות מצפורן אגודל מיקרי ריעותא ואם יש עליו שום ריעותא הוי תר\"ל כל מה שנתבאר <small>(לעיל בסעיף י\"ג)</small> להכשיר נ\"ל דלא מקרי ריעותא כלל מה שנתבאר <small>(לעיל בסעיף ט\"ו)</small> ביתרת מגבה באונא עליונה דימין דכשר ע\"ש. היכא דאינו כט\"ד לא הוי ריעותא אבל אם הוא כט\"ד אפי' כצפורן אגודל יש להסתפק בו קצת וכ\"ז במקום דכשר שם לכ\"ע אבל במקום דאיכא התם פלוגתא הוי ריעותא אפי' פחות מט\"ד וכשיש שם עוד ריעותא טריפה אפי' עברו עליה יב\"ח רק דהחלב של קודם ג' ימים מותר ויתרת מקמא באונא עליונה אם יש שם עוד ריעותא טריפה דוקא כשהי' כצפורן גודל גבשושית מגבא כצפורן גודל הוי ריעותא פחות מזה לא הוי ריעותא ומקמא אפי' יותר מפרק אגודל לא הוי ריעות' וגבשושי' באונא עליונה מקמא יש להסתפק בה אי הוי ריעותא אם הוא כט\"ד פיצול מגבא לא מיקרי ריעותא ואפי' אם הפיצול קצר מהגומא שאנו מכשירין לעיל בה\"מ אינו מצטרף לתר\"ל פיצול מקמא פחות מט\"ד שאנו מכשירין בה\"מ מיקרי ריעותא ומצטרף חליף במקומות שהכשרנו לעיל נ\"ל דלא מקרי ריעותא ב' ורדות במקומות ואופנים שנתבאר לעיל דכשר אי איכא בועא או שאר ריעותא בהדא מינייהו או בתרווייהו אסור וכ\"ש אם יוצא מא' מהם סירכא הצריכה מיעוך טריפה אכן ב' ודדות בשורש א' ואפי' אם א' מהן הפוכה באופן שמכשירין כגון שהקטנה הפוכה כ\"ז לא מקרי ריעותא כלל ואם עומד ריעותא אפי' על ההפוכה כשר בלי ה\"מ וכן בריעותא דכיס כגון חסר כיס או יתיר כיס בכל אופנים שהכשרנו לעיל אינו מצטרף להדי שום ריעותא אף באין ה\"מ וב' ורדות בשורש א' ונסרכו להדדי כתבנו לעיל ע\"ש ורדא הפוכה <small>(דלעיל סעיף למ\"ד)</small> מצטרף לתר\"ל לענין דלא מהני י\"ב חודש אם הורדא גדולה כאונא אחת ולא כסמוכ' לאומא שאנו מתירין זאת בה\"מ <small>(בסעיף ל\"א)</small> דינו לענין תר\"ל כדין י\"מ שנתבאר לעיל ורדא בדרי דאונא בין בימין בין בשמאל אינו נקרא ריעותא רק ריעותא כל דהו כמו יתרת בדרי וכל שנתבאר לעיל ביתרת בדרי כך הדין בזה אם חסר מקצת מן הורדא ונמצא החתיכה החסירה בימין או בשמאל שהכשרנו למעלה אם יש עליה איזה ריעותא דינו כדין ריעותא על יתרת מקמא דוקא אם הוא כפרק אמצעי של \"אגודל מה שנתבאר <small>(לעיל סעיף ל\"ז)</small> בנתפצלה הורדא להכשיר ע\"י יב\"ח היינו אפי' אם יש עוד ריעותא שם בנסרכו להדדי <small>(עי' ס\"ק קל\"ב)</small> מכל מה שנתבאר איזה הוי תר\"ל ואיזו לא הוי ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה:"
            ],
            [
                "<b>כמה מיני טריפות בריאה</b><br>הריאה יש לה ב' קרומים ניקב זה בלא זה כשר שחבירו מגין (ואם יש ק\"ד בקרום הב' טריפה ונ\"ל דצריך להוציא הריא' ולנפחה ולשום רוק או פושרין במקום הנקב לראות אם אינו מבצבץ כדי שיוודע בבירור שלא נקב הב' דכל מה דאפשר לברורי מבררין ולא נסמוך האידנא על בקיאותינו ומ\"מ בדיעבד נ\"ל להקל אפי' בדלא נפחה כלל רק שידע במראה ובמישוש שאחת שלימה דלא מחזקינן ריעותא מקרום א' לב' (ונ\"ל דכ\"ז לא מיירי אלא בניקב א' ע\"י חולי ובשני לא ניכר שום חולי אבל אם ניקב ע\"י מחט או שיש להסתפק שמא ניקב ע\"י מחט צ\"ע לדינא אם מהני בדיקה ועכ\"פ בדיקה בעי אפי' דיעבד ובכל דיני נקובים אלו אין חילוק בין נקב בלי חסרון ובין נקב בחסרון ורדא שניקבה אע\"פ שכיס סותמה טריפה אבל אם ניקב הכיס כשר):",
                "ניקבו שניהם אפילו נקב משהו ולית ביה חסרון אפילו זה שלא נגד זה טריפה דכבר כתבנו סי' ל\"ה ס\"ג דענין הריאה לכלוא את הרוח בקרבה והרי הרוח יוצא (כי חזינן דמבצבץ שבא הרוח בין הקרומים הוי ודאי טריפ' אבל אם אינו מבצבץ הוי רק ספק טריפה) דרך נקב שבתחתון והולך בין הקרומים עד שיוצא דרך נקב שבעליון ולכן ה\"ל כנקב מפולש ומטעם זה אפילו אם קרום א' נקב באונא או באומא מגבה והקרום השני נקוב באונא אחרת מקמא יש להטריף שהרוח מתגלגל והולך בין הקרומים מנקב זה לנקב השני [יב] ואפילו נבדקה הריאה ולא יצא רוח מנקב החיצון אין להכשיר דאין משקל לרוח שיבא לעולם בסגנון א' פעם בא בין הקרומים ופעם הקרומים לאחדים ורוח לא יבא ביניהם ועוד דאפי' נניח שמעולם לא בא בחיי' בין הקרומים מ\"מ כיון דעומד לכך כנקב מפולש דמי (מיהו אם קרום א' ניקב בערוגה דימין וקרום א' בערוגה דשמאל כשר דבה\"ג ליכא למיחוש למידי <small>(תב\"ש סק\"ג)</small> כל שנטרפ' מחמת נקב ולא התחיל עדיין להגליד ולהתרפאות החלב שלה מותר ונ\"ל אפי' אם ראינו שבלעה מחט ואחר כמה ימים מצאו מחט זו בריאה או בשאר איברים וניקב מפולש החלב מותר:",
                "[יג] נגלד [יד] עור העליון (נ\"ל דה\"ה אם יש לקותא בכל עור העליון וקולפין ורואין שבתחתון אין שום לקותא דינו כנגלד ודוקא בה\"מ) כולו כשרה ע\"י בדיק' דוקא דכיון דנגלד העליון יש לחוש גם לתחתון שהוא דק ואין לו הגנה כלל ונ\"ל דהבדיק' הוא כך שינפחנה תחל' כראוי לראות ששלימ' היא ועולה בנפיח' בכל מקומותי' ואח\"כ ישימה במים פושרין דוקא דהיינו שיהיו כחמימות הרוק בצאתו מהפה או קצת קרים יותר מזה דאם ישימה במים חמין או צוננים יסתם הנקב וינפח בה כראוי בכדי שידע שאין בה נקב משהו שאם יהיה בה נקב משהו יבצבצו המים ואם לא נבדק' כך טריפה מספק אע\"ג שיתבאר <small>(לקמן סעיף ל')</small> בס\"ד דאנן לא בקיאין בבדיק' מ\"מ כיון דנראה מהפוסקים דלא אתפריש בגמ' כ\"כ שתהיה בדיק' זו מעכבת יש להקל ולסמוך עליה אפי' בזמן הזה ואם הושמה הריאה פעם א' במים חמין או קרים שוב אין מועיל לה בדיקת פושרין ונראה לי דנגלד רובו ה\"ל ככולו:",
                "אפילו נגלד פורתא (נ\"ל דה\"ה ניקב קרום א' לבד בלי חסרון דהיינו נגלד) ונמצא במקום הגלד בועא אפילו במים זכים טריפה ומכל מקום בהפסד מרובה ושעת הדחק יש להכשיר במים זכים מיהו בנגלד כולו או רובו טריפה אף בה\"מ בה\"ג דאמרי' גם קרום הב' הלך לו וקרומים הנמצאים הם מחמת מכת הבועא וקי\"ל כל קרום שעלה מחמת מכה אינה קרום ונ\"ל דה\"ה שאר ריעותא הנמצא במקום הגלד (וה\"ה במקום שניקב קרום א') כמבואר <small>(סי' ל\"ז סעיף ג')</small> דכל מקום דאיכא ב' לקותות במקום א' טריפ'. עוד אומר אני אפי' איכא עליה מידי דלא מחשבי' לריעותא רק שמעכב הבדיקה המבואר בסעיף שלפני זה כגון סירכא מאונא לאונא למטה מחציין <small>(ע' סימן ל\"ט סעיף י')</small> יש להטריף:",
                "אם נפחו לריאה ונקרע הקרום מחמת הנפוחה אם יש לתלות שנקרע מחמת שנפחוה יותר מדאי כשרה ולא מחזקי' ריעותא אבל נפחוה כדרך שנופחין שאר ריאות הרי נשתנית זו וחולי הי' בה בחייה ולא נסתר הקרום בחייה מחמת שלא היתה נפיחה כראוי מחמת החולי א\"נ נסתר ועלח קרום מחמת מכה וטריפה מספק ודוקא שנקרעו ב' הקרומים אבל לא נקרע רק אחד מהם כשר ואם נפחוה מחמת איזה ריעותא הצריך בדיקה כגון מראה וכדומה שנמצא בה קודם נפוחה ואחר שנפחוה הלכה לה הריעותא ונקרע הקרום נ\"ל אם במקום הריעותא או סמוך לה נקרע יש להטריף שאני אומר מחמת ריעותא וחולי שבמקום זה נקרע אבל אם נקרע במקום אחר שלא הי' שם ריעותא כלל יש להכשיר כיון דנפחוה יותר מדאי (נ\"ל דה\"ה אם היה שם ריעותא שאינה מטרפת ונפחוה ונקרע במקום הריעותא או סמוך לה ממש דטריפה ודוקא כשעדיין הריעותא עומדת בעת שנקרע אבל אם הריעותא עברה ונקרע כשר אבל בריעותא דמטריף אף כשחלפה הריעותא בעת שנקרע טריפה כשנקרע במקום הריעותא או סמוך לה וזה שהטרפנו בין בריעותא שאינ' מטריף בשלא עברה ובין בריעותא המטריף בשעברה היינו דוקא בנקרעו שני הקרומים אבל נקרע אחד מהם כשר):",
                "ריאה שניקבה ועלה בה קרום ונסתם אפי' עבה וחזקה טריפה דסופה ליסתר ואף על גב דקיימא לן בכמה דוכתי כגון מרה שניקבה וככד סותמה <small>(לקמן סימן מ\"ב)</small> וכדומה דכשר שאני התם דסתומה בדבר שנברא מעיקרא להתקיים אבל זה לא נברא כי אם לפי שעה ע\"י המכה ולא להתקיים:",
                "ריאה שמשמעת קול כשנופחין אותה צריכה מדינא דגמרא בדיק' המבואר <small>(לעיל סעיף ג')</small> והאידנא נראה לי דאין לסמוך בהא על בדיקתנו וטריפה ואפילו יודעים המקום שמשם הקול יוצא ונ\"ל דאם השמיעה קול פ\"א ונפחוה אח\"כ ואינה משמעת קול מ\"מ טריפה דאנן לא בקיאין בנפיח' ואפשר דאי הוי ידעינן לנפחה ממש מדמעיקרא הוי מפקי קול:",
                "כבר ביארנו בס\"ד בסי' כ\"ח שכשנשחטה כראוי בחזקת היתר עומדת ולכן אם בא זאב או כלב וכדומ' מבעלי חיים ששיניהם חדים ועלולים לנקוב ונטל הריאה והחזירה והרי היא נקובה ומקודם נבדקה הריאה מן הנקבים ל\"ח שמא נקב זה מעיקרא הי' בו רק תולין שהוא נקבה בשיניו ואפי' יש כמה נקבים שלא במקום השיניים מ\"מ תולין בו ואומרים שגלגל הריאה בפיו ממקום למקום ונ\"ל דאפילו החזירה לפנינו ואין נקב במקום שאוחז בשינים ויש נקבים במקום אחר מ\"מ תלינן בו הואיל ועלול לנקוב אמרינן דעתה רפויים הם בפיו ומקודם זה אחז בכח יותר במקום הנקבים עד שניקב בשיניו. ונראה לי דאפי' נתייחד אצל הריאה זאב או כלב כל שלא ראינו שנטלה אין תולין וטריפה מספק ואם נטלה עכו\"ם והחזירה נקובה אין לתלות בו דלמה לו לנקבה אבל אם ידוע שנקבה העכו\"ם רק דלא ידעינן כמה תלינן בו כל הנקבים וכשרה (נ\"ל דזה דוקא בה\"מ או בגדיים וטלאים או שכבר נבדקה מסירכות ולא נבדקה מנקבים וחלוק דין עכו\"ם מדין זאב (עוד נ\"ל דהא דלא תלינן בנכרי אא\"כ שעשה נקבים היינו דוקא היכא שעדיין לא נבדקה הריאה מסירכות ואז אסור אפי' בה\"מ או בגדיים וטלאים מחמת הנקבים שאנו רואין עתה ולא שרינן אא\"כ עשה העכו\"ם איזה נקבים אבל אם נבדק הריאה בפנים ואין שום סירכות ואחר כך לקחה עכו\"ם והחזירה נקובה כשר בכל גווני אף בלי ה\"מ ותלינן שהנכרי עשה הנקבים ואפילו בבהמה גדולה מיהו אם הנכרי היה מתעסק על פי הישראל במלאכת הריאה להוציאה וכה\"ג ונמצאו בידו הנקבים בשעה שעוסק בה יש להסתפק אי תלינן היכא שלא נודע אם עשה בה נקבים אם לא היכא שדרכו למשמש בכח דתלינן במשמוש על הדרך שיתבאר אי\"ה בסעי' ט' כן נ\"ל):",
                "כשם שתולין בזאב כך תולין במשמוש יד הטבח אם נמצאה נקובה נגד מיצר החזה והיינו [מ] מהחוט ולמעלה וידע הטבח שהכניס ידו ומשמש במקום הנקב תלינן שמתוך שהמקום צר וצריך לדחוק ידו שם נקב בצפורנו מתוך הדחק אבל בשאר מקום הריאה לא תלינן אא\"כ יודע הטבח שהעביר ידו בכח במקום הנקב או העביר שם בסכין אפי' בלא כח או שתלש שם בחזקה (אבל בצפורן הטבח לא תלי' אא\"כ העביר בכח אפי' צפורנו גדול וראוי לקרוע ) <small>(תב\"ש ס\"ק י\"ט)</small> וכמדומה לי שיש בודקים נוהגים דכל היכא שנמצא נקב במקום שהעביר ידו בכח וכדומה אע\"פ שאינו יודע בבירור שהיתה ידו במקום הנקב ממש רק שיודע שהיתה בשטח הזה תולה לומר שגם כאן היתה ידו בכח ולא עוד אלא אפי' הוציאה עכו\"ם ומצא' נקובה במקום שדרכם למשמש בחזקה או להעביר סכין שם אע\"ג דלא בריר שהיתה יד עכו\"ם במקום הנקב ממש ואפשר שמשמש סמוך לזה מ\"מ תולין להקל ואומרים הנקב מוכיח על הידים לומר שכל אלה עשתה ידו ונ\"ל דלצורך יש לנהוג כן דיש להם על מה שיסמוכו עוד נ\"ל דכי היכי דתולין בזאב וכדומה אפי' נמצא כמה נקבים <small>(כדלעיל ס\"ח)</small> ה\"ה במשמוש ידא דטבחא וכדומ' אם אפשר לתלות תלי' אפילו כמה נקבים:",
                "כל נקב שהיא פתוח (אבל אם מרגיש הטבח בבירור שמידו נעשה כשר ול\"ח שמא במקום נקב ניקב <small>(תב\"ש ס\"ק ב')</small>) פירוש שיש חלל בנקב כעין נקב שיש בו חסרון (חוץ מנקבי המורנא שהם לעולם פתוחין <small>(ע' לקמן סעיף ט\"ז)</small>) או שאדום או שחור סביב הנקב אין תולין בשום דבר שסי' אלו מראין שודאי מחיים נעשה גם יש לעיין לכתחילה בצלעות נגד מקום הנקב שאם בצלעות אודם או שחור מוכח גם בן שנקב זה מחיים היה ולכן לקותא נגדו גם אם אין הנקב משוך קצת רק עגול אין תולין אותו ביד הטבח דנקב שמיד הטבח ראוי להיות משוך זה הכלל דבר שתולה בו צריך לעיין בנקב אם אפשר להעשות ע\"י אותו דבר אם בזאב צריך שיהיה הנקב כדרך שאפשר להיעשות בשן ואם בסכין כדרך שאפשר להיעשות בסכין וכן כולם עוד יש נותנים סימנים בנקב אם סביבו לבן וקשה או שיוצא ממנו כעין ליחה לבינה ודאי מחיים הוא זה הכלל כל שרואה ענין לקותא או מתוכו או סביבו או בצלעות אין לתלות בשום דבר דנקב שאחר שחיט' אין עוש' שום לקותא כלל רק שמעתי מנהג קצת בודקים שאם הוא אדום קצת במקום הנקב ממש ורך ויוצא ממנו ג\"כ אדום תולין במידי דאיכא למיתלי אע\"ג דמבואר לעיל דאדום הוי סי' דנעשה מחיים היינו שיהיה אדום סביבו בשטח רב וקשה קצת כעין אדמומית מכח נפיחה שבאדם אבל אדום קצת במקום הנקב כך דרכו מחמת דם הריאה שנתעורר לצאת ואין לנהוג כן כי אם מי שיש לו קבלה מרבו במראית עין דוקא כי היכי דלא ליטעי ומעשה שנמצא נקב ועור הריאה תלוי ע\"ג הנקב כעין דלת והיה דעת המורה להקל באומרו שמסתמא אח\"ש נעשה שמחיים ראוי שתהא העור כלה לגמרי מן הנקב ואע\"ג דלא ה\"ל למיתלי ע\"פ הדרכים שנזכרים לעיל רצה להכשיר ונראה שאין לסמוך כלל ע\"ז דפעמים אף בחיים נעשה כך כמ\"ש לעיל גבי גרגרת <small>(סימן ל\"ד)</small>:",
                "אפי' אם נמצא הנקב בבועא או בשאר ריעותא שאין צריך בדיקה אלו לא היה כאן נקב תלינן בדאיכא מידי למתלי ולא אמרי' דהוי תרתי לריעותא דהאי נקב לאו ריעותא הוא כלל כיון דתלינן דאחר שחיטה נעשה אבל אם נמצא במקום סירכא אפילו עוברת על ידי משמוש או סמוך לו וכדומה במקו' שצריך בדיקה טריפ' דהא א\"א לבדוק במקום הנקב אבל בסרכא כסדרן או בסירכא תלויה תלינן נקב במידי דאיכא למיתלי ונ\"ל בהא דוקא לצורך גדול:",
                "היכא דתלינן <small>(כדלעיל סעיף ח' ט')</small> א\"צ לנקוב במקום אחר ולראות אם הנקבים דומים ואם אירע שנקבו נקב אחר בריא' זו והעריכו נגד נקב הספק ולא היו הנקבים דומים במראיהן זה לזה שיראה מזה שהראשון נעשה מחיים לפיכך אין דומה לנקב שנעשה עתה אח\"ש נ\"ל דאם יש לתלות בזמן כגון שי\"ל שהנקב הראשון נעשה סמוך לשחיטה ושני נעשה כמו יום אח\"כ תולין השינוי בזה דודאי דבר השחוט עשוי להשתנות בזמן. וגם אם משמשו ידים בנקב הראשון יש לתלות השינוי בזה וא\"צ למשמש גם בשני לראות אם ידמו אח\"כ דנ\"ל אפילו אירע שמשמשו גם בשני אין להחמיר ותלינן שלא היו המשמושים שוים אבל היכא דליכא מידי לתלות בו השינוי יש להחמיר ודוקא שהנקב הב' ג\"כ באותה ריאה או אפי' ריאה אחר' רק שהוא בהמה כמותה אם שור שור ואם שה שה אבל בע\"א אין לאסור כלל:",
                "אם נמצאת הריאה נקובה ואין בפנינו דבר לתלות בו <small>(כדלעיל סעיף ח' ט')</small> ל\"א נעשה נקב אחר ונראה אם דומין כדי להכשיר עי\"ז דאנן השתא לא בקיאים בהא ונ\"ל [סא] דאפילו אם נתיחד אצל הבהמה זאב או כלב כל שלא ראינו שנטל הריאה אין תולין וטרפה מספק (אף היכא דאיכא איזה קצת צד היתר לא סמכי' אהקפה) <small>(תב\"ש סקכ\"ה)</small>:",
                "[כ] מורנא [כא] בריאה פי' שהריאה נקיבה ע\"י תולעת שיצא ממנח ונקבה כשרה דחזקה לאחר שחיטה פרוש מן הריאה כשהרגיש' שאפס חום הטבעי מהריאה במות הבעל חי דחקה לחוץ לבקש חמימות ויש מחלוקת בין הפוסקי' [כב] במה יודע שנקב זה ע\"י תולעת הוא והעיקר נלע\"ד היוצא מדבריהם הוא כך אם יש נקב או נקבים והתולע בתוך הנקב בין שקצתו בפנים וקצתו בחוץ בין כולו בפנים רק שאינו עמוק מהנקב כלל כי אם פיו בשוה ממש לריאה מבחוץ בין כולו בחוץ רק שוליו ע\"פ הנקב הרי נראה שתולעת זה בא מתוך הריאה מסתמא הוא נקבו ולאחר שחיטה כדלעיל ואפי' אם נמצאו רק קצת נקבים בענין זה וקצת נקבי' בלא תולעת כלל רק שהנקבים אינם בדמיון א' מהנקבים שנמצאו בהם תולעי' יש לתלות שגם אלו נעשו ע\"י תולעים ונאבדו במשמוש ידא דטבחא וכדומ' ואם נמצא נקב או נקבים ואין רואים תולעים בתוכם רק נמצאו תולעים אצלם בין סמוך בין מופלג אין להכשיר מן הסתם דאפשר דהני תולעים לא יצאו מהריא' כלל ומעלמא אתו והנקבים נמי לא מהתולעים הם ולכן יש להכניס הריאה למקום חם כגון נגד השמש בקיץ ובחורף נגד חום התנור אם מתחמם ויוצא אפילו תולעת א' כאלו מנקב א' יש להכשיר אפילו אין מספר התולעים המונחים אריאה כ\"כ כמו הנקבים ואם אין שום תולע יוצא טריפה וכן אם נמצא נקב או נקבים ותולעים בתוכם רק שהתולע עמוק מן החור נמי לא מכשרי' מסתמא דלמא הני תולעים אין בהם כח לרחוש ולנקוב כלל ולא מכשרינן כי אם כשרואין א' יוצא בפנינו או על ידי בדיקת החום כדלעיל אז תולין שמכל הנקבים יצאו תולעים ונאבדו ונ\"ל להקל עוד במקום הפסד אם נמצאו תולעים בחוץ ברחוק ממקום הנקבים תולע בתוך הנקב עמוק מהנקב ומראה התולע באותן שבחוץ אפילו אין יוצא ע\"י בדיקת החום תלינן דלאו מעלמא אתי דהא איכא דומה להם בתוך הנקב:",
                "ונ\"ל דבמקומות שנהגו להכשיר בכל גווני בין בנמצא עמוק מן החור בין בנמצא על הריאה ברחוק מקום מהחור אין לסתור מנהגם דנ\"ל דבדוכתי השכיחא האי מלתא ובדקו כמה פעמים ומצאו שיצאו התולעים ורחשו מהנקבים אם אח\"כ נמצאו תולעים בסתם על הריאה ואין ידוע שמראיהם משונים מהנמצאים הראשונים והריאה מנוקבת יש להכשיר בכל גווני בלא בדיק' דתולין במצוי לכן באותן מקומות שנהגו להקל בכל גווני מסתמא כבר בדקו הקדמונים ונתברר להם שדרך אותן תולעים לצאת מהריאה אבל בשאר מקומות בסתם אין להקל כי שמעתי דאיכא דוכתי דשכיח כך ואיכא דלא שכיח וכן אין לסמוך כלל על מה שאומרים קצת בודקים שהם מכירים נקבי המורנא בט\"ע ומכשירים אפי' ליכא תולע כלל דאין לנהוג כן בשום מקום עוד נ\"ל דבכ\"מ שנזכר כאן ובסעיף הקודם לזה להכשיר בלי בדיקה אם אירע שהכניסו הריאה לתוך החום ולא יצאו מהתולעי' התחובים בהנקבים לחוץ מ\"מ יש להכשיר דתלינן שכבר נתקשו אלו הנשארים בפנים עד שאין בהם כח לצאת:",
                "כבר נתבאר <small>(לעיל סעיף י')</small> שאם יש סי' שנעשה הנקב מחיים אין תולין בשום דבר ולכן ה\"ה במורנא אין תולין חוץ מנקב עגול ופתוח אף על פי שאין תולין ביד הטבח במורנא תולין ע\"פ התנאים שנתבארו לעיל (נראה לי דאם נמצאו נקבי מורנא במקום שנקלף קצת מעור עליון אם התולע מקצתו בנקב ומקצתו בחוץ ויש תולעים כמספר הנקבים כשר וה\"ה בשאר ריעותא העומדת על מקום מורנא זו וכדרך שנתבאר <small>(לעיל בסעיף י\"א)</small> לענין ידא דטבחא וכה\"ג אבל אם אין התולע מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב או שאין כ\"כ תולעים כמספר הנקבים יש להטריף):",
                "ניקב אחד מסמפוני הריאה בפנים לחבירו דהיינו במקום שמתפצלים זה מזה ואין בשר ביניהם טריפה שחבירו קשה ואין מגין עליו וכ\"ש אם חבירו ניקב ג\"כ כנגדו אע\"ג דכל היוצא מנקב זה נכנס תיכף בנקב השני ואינו הולך בין הסמפונות כלל מ\"מ טריפה דנקובה הוא ואין דבר שיסתום אותו (וה\"ה אם ניקב הסמפון למעלה קודם שמתפשט בבשר הריאה ואין עליו בשר רק קרום הריאה פרוש עליו) אבל אם ניקב ברחוק מהפיצול לבשר הריאה כשרה שהבשר רך ונכנס לתוך הנקב וסותמו ולכן נ\"ל אם אין בשר על הנקב אע\"פ שיש בצדדיו וכנגדו או שהבשר שעל הנקב לקוי אין זו סתימה וטריפה (וה\"ה אם נמצא מחט תחוב מהסמפון אל תוך הבשר דטריפה דליכא סתימה):",
                "ריאה שנימוח בשר בפנים והיה למים ומחמת זה נראית ג\"כ חסירה בין שנימוח כל בשרה בין מקצת רק שהקרום קיים בלא נקב ועולה בנפיחה כראוי כשירה ובלבד שיהיו הסמפונות קיימין שאם נימוח אפי' סמפון א' טרפה וכיצד יודעים זה נוקבים הריאה ושופכים אותה לתוך כלי מתכת או חרס המצופה באבר שהוא בהיר אם נראה בו כמו חוטין לבנים טריפה שמיחוי הסמפונות הוא ואם לאו בשר הריאה לבד נימוח וכשרה ול\"ח שמא ניקב סמפון א' והרי אין מגין עליו שהבשר הנימוק למים אינו מגין דאם הי' הקלקול מגיע להסמפונות היו נמוחים ונראים בכלי ואם לא נפחוה או שלא נבדקה כנזכר טרפה ונ\"ל דאין לסמוך האידנא אבדיקה כי אם בהפסד רב וצורך גדול ובהקבץ יחדיו כל הבקיאים בדבר ודוקא שהמים זכים כמים שאין בהם ערבוב עפר או אפי' כעין מוגלא הנמשכת כדבש ואינה סרוחה אבל אם המים הם עכורים או סרוחים או מלוחים נ\"ל כדעת הפוסקים דאין להכשיר אפילו ע\"י בדיקה דבידוע שנתקלקלו הסמפונות ואע\"פ שלא נראו בכלי הוא משום שחזר מראית הסמפונות מחמת קלקולם למראה מיחוי הבשר ומ\"מ היכא דנהוג להקל בבועות שיש בהם מים עכורים וסרוחים ה\"ה בהא יסמוך אבדיקה כמבו' לעיל ומדינות אלו מהנוהגין להקל בבועות עכורים וסרוחים כמ\"ש <small>(סי' ל\"ז אי\"ה)</small> מ\"מ נ\"ל פשוט דצריך שלא יהיו עכורים כ\"כ עד שא\"א להבחין היטב אם יש עמהם סמפונות:",
                "ונ\"ל דאם נתרככה מבפנים כעין נימוחה אבל לא כ\"כ כמים הנשפכים וא\"א לשפכם ועולה בנפיחה בלא שום ריעותא כשרה בלא בדיקת סמפונות דכל שלא נימוח כ\"כ מסתמא עדיין לא הגיע הקלקול להסמפונות עוד נ\"ל דיש להכשיר בנימוחה כולה ונראית חסיר' אפילו מחזיק החסרון יותר מרביעית אבל בנימוחה קצת וחסרה יותר מרביעית אפשר שאין החסרון מחמת המיחוי כי אם חולי אחר וטריפה ביותר מרביעית כמ\"ש לקמן סעיף שאח\"ז:",
                "ריאה שנתרוקנה מבפנים ומבחוץ היא כשאר ריאות ומקום זה שוה לשאר ריאה ועולה בנפיחה כראוי כשרה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון וא\"צ לבדוק אחר הסמפונות ואע\"ג <small>(דלעיל סעיף י\"ט)</small> בעי בדיקה אין מדמין בטריפות וקי\"ל לחז\"ל דבריעות' זו ל\"ח לסמפונות כל שאין רואין דוקא שהחלל אינו מחזיק אחר הנפיחה יותר מרביעית הלוג אבל מחזיק יותר טריפה דחיישינן לסמפונות ואי אפשר לבדוק אי נמי סוף העור לינקב הואיל ונתקלקל כ\"כ ונראה לי דאם נתרוקן בב' מקומות או יותר ובכ\"מ ליכא רביעית לא מצרפינן להו וכשר:",
                "ריאה שכשהיא נפוחה נראה בה חסרון מבחוץ כעין גומא ופגם והעור והבשר אין שום ריעותא אחרת בהם המנהג במדינות אלו להטריף אם החסרון ברוחב הריאה ככ\"ף כפופה דהיינו החסרון מקיף הבשר השלם והוי החסרון כף כפופה ודוקא ששיעור החסרון אחר הנפיחה כמו אצבע אגודל בינוני ופחות מזה כשר אבל אם החסרון ככף פשוטה כשר אפילו חסרון גדול וטעם חילוק זה לא איתפריש לי שפיר וכן אם נפגם שיפול הריאה מעבר לעבר עד שנראה הפגם כפופה וכאן א\"א לומר שמקיף הבשר שלם שבתוכו שהרי מעבר לעבר נפגם בסופו אם יכולים להניח אגודל בינוני לתוך הפגם אחר הנפיחה טריפה כיון דנפגם כ\"כ הרי הפגם סמוך לסמפונות וחיישי' לקלקולם אבל אם צדו אחד ארוך מחבירו וכ\"ש אם צד א' שוה עד למטה והרי הוא ככף פשוט' אין זה חסרון רק יתרת בדרי דאונא וכשר וה\"ה בכף כפופה דלעיל שע\"פ שטח הריאה דוקא כשצד מעלה ומטה שוים אבל אם צד א' ארוך מהב' כזה {כ-} דינו ככף פשוטה וכשר ואין לזוז במדינות אלו מהמנהג כלל ובמקומות שאין בזה מנהג נ\"ל להטריף בחסרון מבחוץ אפי' כל שהוא היכא דליכא ה\"מ ובבהמת עכו\"ם אבל בבהמת ישראל וה\"מ אפי' חסר הרבה ובאיזה תמונה שיהיה יש לסמוך אמכשירין ונ\"ל דבמדינות אלו אם החסרון כעין גומא עגולה או כרצועה אפי' שיעור גדול כשר במכ\"ש מכף פשוטה אבל חסר בתמונות אחרות כגון {ל} או כיוצא בתמונות שאין ללמדם לא מכף כפופה ולא מפשוטה יש להחמיר בדליכא ה\"מ ולהכשיר בה\"מ דה\"ל כאלו ליכא מנהגא בהא ודוקא שהחסרון כשיעור אגודל כנזכר ומכל מקום אף חסרון מועט צריך נפיחה לראות שהעור קיים בלא נקב ואם לא נפחוה טרפה וכן אם יש קמט כעין חריץ צריך לנפוח אפילו דיעבד לראות אם העור קיים (ואם נשבר הצלע נגד מקום שיש בו חסרון וקמט יבואר <small>(אי\"ה בסי' ל\"ט)</small>):",
                "ריאה שנפחוה ונמצא בו מקום אטום כל שהוא שאין הרוח נכנס בו ואינו עולה בנפיחה באיזה מקום ובאיזה צד שיהי' ממשמשין בידים היטב מקום האטום אולי יפתחו הסמפונות גם יתנו מים פושרין לתוך הקנה ונ\"ל דצריך ליזהר שלא יהיו רותחין (אבל חמין קצת יותר משיעורא דפושרין שרי <small>(תב\"ש סקנ\"ו)</small>) שטבעם לרכך אפי' יבש גמור גם אין להשהות הפושרין בתוכו הרבה מטעם זה רק ינענע הקנה או ימשמש הרבה במקום האטום ישפוך אולי יש דבר סותם יוצא עם המים או יתן הריאה למים פושרין וינפח אח\"כ ואם כ\"ז לא יועיל יקרע בנחת בסכין הקרום לבד ע\"ג האטום ואם ימצא שם מוגלא או דם עכור או בשר נרקב כשירה דבחייה היה עתיד זה לצאת ואם אינו מוצא שם כלום יניח על האטום רוק או תבן או נוצה ונופח דרך הקנה אם יתנדנד קצת כשירה שהרי הרוח בא שם ואם לאו כיון שנתקלקל כ\"כ אינו עתיד להתרפאות ותינקב גם העור מחמת הלקותא ואפי' כבר נחתכה הריאה אם יוכל לבדוק ע\"י שפופרת שיבצבץ במקום האטום כשרה <small>(וע' לקמן סעיף ל\"ה)</small> (סירכא מתוך האטום אף שעברה ע\"י משמוש ובדקו ולא בצבץ ואח\"כ קרעו הקרום ע\"ג האטום ובצבץ טריפה אם נמצא באטום חוט אדום נמשך מעט ודאי אטום הוא ולא מהני לי' בדיקה אא\"כ בה\"מ ושעת הדחק יבדוק אבל בחוט לבן ינקוב החוט ויבדוק אם יש נקב במקום האטום ע\"י משמוש יד הטבח וכדומה ואף שנעשה ודאי אחר שחיטה אם הקרומים לבד ניקבו כשר אם מבצבץ אבל אם גם בשר הריאה ניקב טריפה):",
                "לא מיקרי אטום כ\"א כשמראה העור דומה לשאר ריאה רק שאינו עולה בנפיחה ונ\"ל דבין שקשה במשמושו בין אינו קשה רק אם קשה במשמושו ועדיין לא נפחו לריא' לא מיתכשרא בלי נפיחה לראות אם אינה אטומה במקום הקשה (ואם יש במקום הקשה נקב אף שנעשה אח\"ש כל שאינו עולה בנפיחה טריפה מספק זולת אם הוא מקום רחב אותו מקום הקשה בודק במקומות אחרים) אבל אם מראה [קיא] העור כמראה מוגלא אינו אלא טינרי או מורסא וכשר בלא בדיקה (וא\"צ לראות אם יש תחתיו מוגלא ואפי' בודק ורואה שאין שם ליחות מוגלא כשר דהמוגלא נתייבש ומראיתו מוכיח עליו) דאע\"פ שאינו עולה בנפיחה ודאי מחמת ליחה נאטמה (ונ\"ל דאפי' אטום בעבר לעבר אם משני עבריו יש שם מראה מוגלא כשר מיהו אם רק בצד א' מראה מוגלא ולא בצד הב' נ\"ל להטריף משום אותו צד שמראיתו בריאה עוד נ\"ל דאם יש אטום מקום רחב ומקצת מקומו מראה מוגלה והשאר מראה ריאה דטרפה):",
                "ריאה שמשמושה קשה כעץ טריפת דלקותא היא ונ\"ל דאפילו במשהו מהריאה קשה כעץ טריפה דכל לקותא סופו לינקב (והוי ודאי טריפה <small>(תב\"ש סק\"ס)</small>) עוד נ\"ל שאין זה יבש יבואר לקמן <small>(סעיף כ\"ח)</small> דהתם אין בו לחלוחית אבל הכא לחה היא אי מנקבי לה מוציא דם ולחלוחית ומ\"מ במשמושה קשה כעץ גם סתם יבש הוקטן שיעורו מחמת היבשות הזה עומד בשיעורו גם ל\"ד לאטום שהכשרנו <small>(לעיל סכ\"ד)</small> ע\"י בדיקה אע\"פ שקשה במשמושו דהתם עדיין לא הגיע לקושי העץ רק קשה קצת גם לא דמי לטיגרי שכשר כמ\"ש <small>(סי' ל\"ז סעיף ז')</small> אי\"ה אע\"פ שקשה כאבן דהתם מראה מוגלא יש לה והמוגלא שבתוכה נתקשה והיה לאבן אבל כאן מראיה כשאר ריאה וגוף הריאה הוא שנתקשה:",
                "ריאה [קיג] שהיא קלה ה\"ז לקותא וטריפה והיינו כשמרגיש בה קלות שלא כדרך שאר ריאות:",
                "ריאה שנתמסמסה דהיינו כשמונחת היא שלימה וכשתולין אותה נופלת חתיכות חתיכות טריפה דכל בשר שהרופא גוררו הרי הוא כניטל מיהו אנן לא בקיאין בבשר שרופא גוררו לכן כל שינוי שבריאה ללקותא כגון שדרכה להיפסק חיישינן להמסמסה וטריפה (מספק) אבל כשלא נראה ריעותא כי אם שינוי מראה יתבאר <small>(לקמן סי' ל\"ח)</small> ומעש' בריאה א' שנפחוה ונפל ממנה חתיכות חתיכות ולא יצא הרוח וצוה המור' לנפוח בחוזק עד שנפלו כל חתיכות בשר החם וראו קרום חדש על הריא' והריאה שלימה כדינה והכשירו:",
                "ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל טריפ' מספק דדלמא תוספות זה שבגופה ריעותא היא:",
                "ריאה שיבשה משהו מבחוץ טריפה ולא מהני שום בדיקה דכל יבש בניקב דמי ואיזהו יבש כשנפרך בצפורן (הוי ודאי טריפה) ואנן אין בקיאין בזה לכן כשמשרטט בצפורן על הריאה ונראה השרטוט בתוכו ה\"ל יבש (וטריפ' מספק) ונ\"ל דאם חוזר לקדמותו מעצמו לאט לאט אע\"ג דאינו חוזר לאלתר בהסרת הצפורן כי אם בהמשך קצת לא ה\"ל יבש אבל אם חוזר על ידי משמוש ידים או נפיחה יתירה אפילו לאלתר ה\"ל יבש עוד נראה לי דאם אינו חוזר אע\"ג דניקב באותו מקום ומוציא דם יש לאסור דילמא נתייבשו הקרומים לבדם ואם יש חשש יבש או קמט ונפחה ונקרע הקרום אצל המקום טריפ' (ביבש לא מהני כשמרככין על ידי תחבולות):",
                "צמקה הריאה דהיינו שנעש' כמו פירות צמוקי' ועדיין לא הגיע להיות יבישה אם מחמת בני אדם שהפחידוה כגון ששחט אחרת לפניה וכיוצא בזה טריפה שכך קיבלו חכמינו ז\"ל שבידי אדם לא הדרא בריא ואם בידי שמים כגון שפחדה מקול רעם או ראתה זיקי' וכיוצ' בזה הדרא בריא וכשר':",
                "והיאך יודע אם בידי שמים בא לה או בידי אדם דדבר רחוק הוא שיוודע שמעולם לא אירע בבהמה זו שום ריעותא על ידי אדם כי אם בידי שמים או איפכא בודקין את הריאה כמבואר למטה בעזרת השם ובדורותינו אין לנו לסמוך על בדיקתינו דשמא לא נכוון כהוגן בכל פרטי הבדיקה ואפי' אירע שבדקה ובריא טריפ' דיעבר מספיקא מיהו אי אירע שבדקה ובריא בשעה או בשתים נ\"ל דכשר אפי' האידנא) ולכן אין להכשיר שום צמיקת הריאה על ידי בדיקה כ\"א כשנראה לנו בלא\"ה שבא לה ע\"י שמים כגון שנודע ששמעה קול רעם ונבהלה ונרתעה לאחורי' כדרך בהמות הנבהלות ולא ראינו סבה אחרת אע\"ג דמ\"מ יש לחוש שמא אירע לה ע\"י אדם בלא ראו' מ\"מ הואיל ורגלי' לדבר סמכי' על הבדיק' דהיינו שמניחין הריאה לתוך כלי שבו מים פושרין <small>(וע\"ל סעיף ג')</small> היאך הם תהי' שם רק מעל\"ע רצופין ולא יותר וצריך שכל המעת לעת יהיו המים פושרין (שלא יתקררו מעצמן) והיכא דבדק בפושרין שהיו פושרין כל מעל\"ע ולא בריא אף דבריא אחר מעל\"ע הוי ודאי טריפה ואם בדק בחמין ובריא תוך מעל\"ע ה\"ז ספק טריפה ואם לא בריין עד אחר מעל\"ע או לא בריין כלל ה\"ז ודאי טריפה ואם בדק בקרים בין דבריא תוך מעל\"ע בין בריא אחר מעל\"ע בין לא בריא כלל ה\"ז ספק טריפה ואם בדק בפושרין ולא היו פושרין כל מעל\"ע שנתקרר תוך המעל\"ע דינו כאלו בדקו בקרים מתחלתן ונ\"ל שא\"צ שתהא פי הקנה לחוץ אלא אפי' יבואו המים לתוכה אינו מזיק אם עי\"ז תחזר להיות ככל שאר ריאות ודאי בידי שמים הוא וכשירה [קלג] והריאה טריפה כמ\"ש <small>(לקמן סי' ס\"ט)</small> ואם עדיין נשאר בה קצת צימוק טריפה ונראה לי שצריך שתחזור מאליה ולא על ידי משמוש ומיעוך (והיכא דלא הדרא בריא בפושרין כל מעל\"ע באופן שנתבאר תחלה דהוי ודאי טריפה אף אם אח\"כ בריא ע\"י מיעוך לא מהני והוי ודאי טריפה כדמעיקרא אבל אם קודם שבדקה בריא ע\"י מיעוך ה\"ז ספק טריפה או אם בדקה באופן שנתבאר תחלה דאי לא בריא הוי ספק טריפה אזי אם בריא אח\"כ ע\"י מיעוך ה\"ז ספק טריפה כדמעיקרא) ופשוט דאם באה במים חמים או קרים זמן מה ועדיין לא נבדקה בפושרין כמבואר לא מהני לה שום בדיק' ולכתחלה תהיה הבדיקה בקיץ בכלים המקררים ובמים שהתחילו להיות פושרין מקרירתם כדי שישארו פושרין כל מעל\"ע (ושלא יחוממו יותר מדאי <small>(תב\"ש סק\"ע)</small>) ובחורף איפכא כדי שלא יתקררו ויצאו מגדר פושרין להיות קרים אבל בדיעבד כל שנזהר בהם להיותם פושרין כל מעל\"ע ה\"ל בדיקה ואין הכלי מעכב:",
                "הא דתלינן בראינו שנרתעת ע\"י שמים דוקא ששחטוה יום או כמה ימים אח\"ז אבל שחטוה לשעה קלה אחר שהופחדה אין סברא שבזמן מועט כזה צמקה הריאה ומסתברא דנושנת היא וה\"ל ספיקא דליכא לתלות ואין סומכין על הבדיקה ומ\"מ נ\"ל דאם נרתעה בידי שמים ואחר יום או כמה ימים נרתעה גם בידי אדם ושחטוה מיד ונמצא צמיקת הריאה ל\"א מסתמא לאו לשעה קלה נצמקה כי אם מכבר בידי שמים ותתכשר בבדיקה דאין לסמוך להקל ע\"י סברא זו (כלל הדינים כך הוא היכא דראינו שבא בידי אדם שנרתעה לאחורי' ע\"י אדם ושחטוה אחר יום לא מהני לה בדיקה ואפי' הרדא בריא טריפה ונ\"ל דהוי ודאי טריפה אבל אם שחטוה לשעתה אף דאנן לא בקיאין בבדיקה מ\"מ אינו אלא ספק טריפ' וגם אי אירע דבדקו בפושרין שעה או ב' ובריא כשירה והיכא שראינו שבא לה בידי שמים ושחטוה אחר יום או יומים סמכינן לכתחל' אבדיקה ואם נאבד הריאה שרי בה\"מ בלי בדיקה ודע דהיכא דשרי בה\"מ בלי בדיקה אם בדקו במים קרים ובריא תוך מעל\"ע כשר אף באין ה\"מ אבל אם בדקו בחמין או במיעוך אף דבריא תוך מעל\"ע לא שרי אלא בה\"מ אכן אם שחטוה לשעתה אין תולין ודינו כאלו לא ראו כלל ע\"י מה בא לה שיתבאר דינו אח\"כ והיכא שלא ראינו כלל ע\"י מה בא לה ואין לתלות לא בידי אדם ולא בידי שמים אין אנו סומכין אבדיקתינו וה\"ל ספק טריפה ואם בריא בפושרין בשעה או ב' כשרה ונ\"ל ה\"ה היכא דאיכא למיתלי בתרווייהו כגון שנרתעה פעם א' ע\"י אדם ותיכף אח\"כ או אחר יום ויומים נרתעה בידי שמים או להיפוך שנרתעה בידי שמים ותיכף או אחר יום נרתעת בידי אדם ואחר המעשה השניה נשתהה ג\"כ יום או יומים ושחטוה אין אנו סומכין אבדיק' ואי בריא בפושרין בשעה או ב' כשרה והיכא שנרתע' בי\"ש ואחר יום או יומים נרתעה גם ב\"א ושחטוה מיד דינו כמו בדאיכא למיתלי בתרווייהו דלא סמכי' אבדיקה ואי בריא בפושרי' בשעה או ב' כשירה והיכא שנרתע' בי\"א ואחר יום או יומים נרתעה גם בידי שמים ושחטוה לשעתה דינו כאלו לא נרתעה רק בידי אדם והוי ודאי טריפה ולא מהני בדיקה ודע דכל היכא דדיינינין לספק ולא סמכי' אבדיקה או אפי' ראינו שבא בי\"ש דסמכי' אבדיקה כל שנבדקה ולא בריא כל מעל\"ע הויא ודאי טריפה מיהו היכא דאיכא למיתלי דלא בדק שפיר כגון שהיו המים קרים או שנתקררו תוך המעל\"ע וכה\"ג תלינין אבל אי הוי חמין יותר משיעור פושרין לא תלי' והוי ודאי טריפה אבל בקרים תלינן וכאמור ובזה דתלינן בקרירותם יש חילוק דכשהיו מתחלה קודם הבדיקה באופן דדיינינן ליה לספק ואין לו היתר בלי בדיקה אזי שוב אי אפשר לו שיותר ואפילו יבדקנו בפושרין ויבריא בשעה א' אבל היכא שראינו שבא לה בידי שמים דבה\"ג התרנו בנאבד בה\"מ בלי בדיקה ואח\"כ בדקו ולא בריא ואיכא למיתלי בקרירות נ\"ל דאי בדקו אח\"כ בפושרין ובריא כשר וכן אם נאבד אחר בדיקה הראשונה שרי בה\"מ והיתר זה היינו בין שלא שהה בבדיקה ראשונה מעל\"ע בין אי שהה מעל\"ע וגם בה\"ג יש לו היתר בבדיק' ואפי' כי ליתא קמן ולא נבדק אח\"כ בפושרין שרי בה\"מ כן נ\"ל בדינים אלו):",
                "אם ראינו שנרתעה על ידי שאר בריות כגון שאגת ארי' וקול שחל נ\"ל לסמוך אבדיקה להכשיר דוקא בה\"מ דסמכינין אמאן דס\"ל דכה\"ג מיקרי בידי שמים ואם מעצמה נולד לה חולי המפחידה בלי סבה ה\"ל כבידי שמים ונ\"ל דאם הופחדה בידי אדם שהפחידה על ידי שאר בריות כגון שיסה בה את הכלב או רדפה אדם לראשי צוקין ויראה שתפול וכדומה וכן אם הופחדה ע\"י אדם בדלא ידעה מאין בא לה כגון שירה בקנה שריפה המשמיע קול גדול ולא ראתה ממי יצא וכדומה בכל אלו ה\"ל מספיקא כבידי אדם ואני חוכך להחמיר אפי' אם אירע לה ע\"י חולי רק שאדם גרם לה החולי כגון שהלעיטה דבר הגורם לה החולי אין לי ראיה ברורה להתיר כל שיש תפיסת יד אדם בגורם ההוא:",
                "צמקה דאיירינן בה מסעיף כ\"ט עד כאן היינו שצמקה כל הריאה או רובה אבל אם מקצתה כך כשירה בלי בדיקה דאין סופה להתקלקל יותר מיהו אם אונא או אומא שלימה צמקה אף על גב דכל שאר הריאה לא צמקה מכניסה בפושרין וממרס בה גם נותן פושרין לתוך הקנה ושופך ואם אח\"כ חזרה לקדמותה כשירה דבחי' נמי הדרא בריא ואם לאו טריפה (מספק כי הפוסקים חולקים אבה\"ג שהוא בעל דין זה) כיון דאונא שלימה צמקה אם היא כך בחייה אינה יכולה להניף על הלב כראוי וה\"ל חסרה אונא והכא לא מהני שתשרה מעל\"ע בפושרין דכיון דעדיין לא שלט הקלקול כ\"כ אי איתא דתיהדר לאלתר ה\"ל למיהדר ונראה לי דהכא אין חילוק בראינו שהופחדה בידי אדם או בידי שמים:",
                "עוד נראה לי דלא מהני הכא שיקרע הקרום וימצא מוגלא או ישים רוק במקום הקרע כדלעיל גבי אטום <small>(סעיף כ\"ב)</small> דהתם בעי' רק שיהיה חיות במקום האטום ולא יובש אבל הכא אפי' לא הוי צמקה כי אם אטומה מחמת מוגלא בעינן שתהי' המוגלא עתידה לצאת בחייה ותוכל להניף על הלב וכיון שלא יצאה על ידי פושרין ומשמוש גם כחייה לא היתה יכולה לצאת ובטל' ממלאכתה ואינו חוזר והוה ליה כחסרה אונא עוד נראה לי דרוב האונא או רוב אומא ככולה כדקיימא לן בכל התורה רובה ככולה אפי' נשאר בהאי מיעוט כט\"ד לא מהני כיון דמתחלה לא נבראת כך קטנה (צמקה הורדא רובא ונשאר כט\"ר בשורש שלה קיים נ\"ל להתיר בה\"מ אף אם ראינו שאירע לה בידי אדם כשיש ספק אם נעשה בידי אדם או בי\"ש יש להתיר אף בלי ה\"מ וכ\"ז כשנשאר כט\"ד אבל אם לא נשאר כט\"ד אזי בידוע שנעשה בידי אדם יש להטריף אף בה\"מ ובספק יש להכשיר בה\"מ עכ\"פ מיהו אם צמקה אונא שלימה אף שנשאר כט\"ד ואף שאין נודע אם בא בידי אדם או בידי שמים אין להתיר אף בה\"מ):",
                "ריאה שנחתכה ונמצא מחט באחת ההתיכות בין דקה כעין שלנו בין עבה אפי' ראש א' עב כגרעין תמרה והקיפ' דהיינו צד העב לצד הסמפון והדק לצר חלל הגוף טריפה אע\"ג דודאי דרך הקנה נכנסה לסמפון ונקבה בחודה את הסמפון ונכנסה ממנו לסמפונות קטנים ונקבה לתוך הכשר דכה\"ג כשר כמש\"ל <small>(סעיף י\"ז)</small> מ\"מ חיישי' שמא נקבה בחוד' גם קרומי הריאה וחזרה לאחוריה וכ\"ש אם צד העב לחלל והדק לסמפון חיישינן שבא המחט דרך הושט כדרך כל הנבלעים ומשם לדקין ונקבה ויצאה ובאה לתוך הריאה דרך חודה ונקבה הקרומים:",
                "ואם עדיין הריאה שלימה ובמשמוש הרגיש המחט נופחין אותה ורואין אם אינה מוציאה רוח בשום מקום א\"כ הרי לא נקבו הקרומים ובודאי דרך הקנה נכנסה ולא נקבה כלום וכשירה וה\"נ אין חילוק בין מחט דקה לעבה בין קופא לגו בין קופא לבר דאפילו קופא לבר לצד חלל הגוף ל\"א שנכנס דרך הושט רק אמרי' כיון שסמפוני ריאה רחבים ובשר הריא' רך ומרחף תמיד הלכה המחט אפילו דרך קופא מהקנה לתוך הכשר דרך הסמפונות ול\"ח נמי שמא כהליכתה נקבה סמפון א' לחבירו דטריפה כמש\"ל <small>(סעיף י\"ז)</small> דלא מחזקינן ריעותא בדלא חזינן אע\"ג דבסעיף שלפני זה אמרי' דחיישי' שמא ניקב הקרום וחזר אלמא מחזקי' ריעותא נ\"ל דהתם ה\"ט שטבע הבעל חי למשוך ולדחות לחוץ ולפעמים חוזר קצת לפנים ע\"י הנענוע לכן אורחא דמלתא לנקוב משא\"כ הכא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ומ\"מ נ\"ל דלכתחלה יש לפתוח הריאה שהרגיש בה המחט ולראות מקומה אם אינה תחובה באיזה סמפון לחבירו ובדיעבד יש להכשיר בדלא עשה כך:",
                "האידנא אין סומכין על הנפיחה שאין אנו בקיאים בשום דבר הצריך נפיחה ואין דנין דין שלמה כ\"א בה\"מ היכא דאפשר נ\"ל להחמיר לבדוק הריאה בפושרין כדרך שכתבתי <small>(לעיל סעיף ג')</small> ונ\"ל דאם נמצאת בחתיכה וקודם שנחתכה נפוחה אין לסמוך אנפיחה זו אפילו בה\"מ כיון שלא ידעו מעיקרא שהמחט בתוכה חיישי' שמא לא דקדקו יפה:",
                "אם נמצא ק\"ד מבחוץ נגד המחט או סמוך קצת למקום שכנגד המחט אפי' שלמה ובדקוה טריפה דהק\"ד מוכיח על המחט שניקבה וצריך לראות אח\"ז לכתחל' אבל בדיעבד אם הודחה הריאה קודם שיראה אם יש ק\"ד כשירה הואיל שנפחוה כמ\"ש ואם ניקבה המחט את הריאה לחוץ ועדיין תחובה כך ואין ק\"ד סביבה מבחוץ אין אומרים בודאי אחר שחיטה דחקה ועברה דאלו מחיים היה ראוי להיות ק\"ד כדאמרינן כה\"ג לקמן <small>(סי' מ\"ח)</small> דאין מדמין בטריפות דלמא טבע הריאה אינו כך:",
                "נמצא גרעין בריא' כגרעין תמרה שאינה חדוד' בין בשלימ' בין בחתיכ' כשרה דאין דרך גרעין כזה לנקוב ובודאי דרך הקנה נכנסה אבל גרעין החדוד כגרעין זית דינו כמחט שנתבאר לעיל:",
                "ריאה שנימוקה מבפנים ונמצא בה מחט טריפה אפי' נמצאת בבשר מ\"מ הרי ניקב א' מהסמפונות בכניסת' לבשר וכיון שאין בשר מגין עליו טריפ' כדלעיל <small>(סעיף י\"ח)</small>:",
                "מחט שנמצא בסמפון הגדול שבריאה בין שלימ' בין חתיכה בין קטינתא בין אלימתא וקופא לגו או לבר כשיר' בלא בדיק' דמקום זח רחב הוא ודרך הקנה בא ולא נקבה כלום (כל הטריפות שנתבארו בסימן זה אין החלב אסור למפרע כלל אפי' יום א' זולת היכא דאסור משום תרתי לריעותא כגון הדין שנתבאר <small>(בסעיף ד')</small> שיש בועה על מקום שניקב או נגלד עור העליון לענין תר\"ל הוא שהריעותות מעידים על שהיה נקב וכיון דעכשיו ליכא נקב היינו שנתרפא הוי הגליד פי המכה ואסור החלב ג' ימי' למפרע וכן בההוא <small>(דסעיף ו')</small> בקרום שעלה מחמת מכה אסור החלב עד ג\"י):",
                "נבאר כאן דיני תרתי לריעותא השייכים לסי' זה. קרום עליון של הריא' שניקב או נגלד מעט או כולו או רובו הוי ריעותא ומצטרף לתרתי לריעותא זולת בוע' במים זכים במקום שמכשירים ב' בועי דסמיכי במ\"ז כשר אא\"כ בנגלד כולו אסור אף בוע' במ\"ז וכן בנגלד רובו אבל בנגלד פורתא שרי בה\"מ וכ\"ש בניקב קרום עליון וסירכא מאונא לאונא למטה מחציין בנגלד כולו או רובו נתב' <small>(לעיל סעיף ד')</small> ניקב כיס הורדא לא הוי ריעותא נשבר הקרום ע\"י שנפחוה יותר מדאי הוי ריעות' ואם במקום שנשבר או סמוך לו יש איזה ריעותא הוי תר\"ל ודוקא כשאותה הריעותא עדיין לא עברה בנפיח' זו שנקרע הקרום מחמתה ודוקא שנשתברו ב' הקרומים מחמת הנפיח' אבל בא' לבד שנקרע לא הוי ריעותא נקב במקום דממשמש ידא דטבחא או דאיכא למיתלי בזאב וכה\"ג אינו ריעותא זולת אם יש שם איזה ריעותא הצריכ' בדיק' לעיכובא וע\"י אותו הנקב א\"א לבודקו טריפה ונקבי המורנא אם יש תולעים כמספר הנקבים והתולע מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב אינו ריעותא ואם חסר אחד מתנאים אלו הוי ריעותא אלא בעינן דוקא שיהי' בכל נקב ונקב תולע שמקצתו בתוך הנקב ומקצתו בחוץ ואז לא הוי ריעותא. ריאה שנשפכה כקיתון נ\"ל דלא הוי ריעותא וכן ריאה שנתרוקנ' שבסעיף ב' מיהו ביותר מרביעית בנתרוקנה אפי' מי שרוצה להכשיר מ\"מ ריעותא הוי בן נ\"ל קמט בריאה <small>(שבסעיף כ\"א)</small> באופן דכשירה אם ניכר שהוא בא לה ע\"י איזה חולי ולקותא הרי ריעותא אבל אם ניכר שנעשה כך מתחלת ברייתו לא הוי ריעותא ואינו מצטרף לתר\"ל זולת אם יש בוע' על אותו הקמט טריפה כמבואר <small>(בסי' ל\"ז)</small> מטעם סמיכי ע\"ש ואם א\"א להבחין אם הוא מתולד' אם ע\"י חולי יש להחמיר אטום בריא' <small>(שבסעיף כ\"ב)</small> אף אם מתנדנד הרוק דכשר מ\"מ ה\"ל ריעותא אבל אם ע\"י הבדיקה שנתבאר שם בריא ועולה בנפיח' כשאר הריא' נ\"ל דאינו ריעותא כלל דמחזקינן שמחמת ליחה שבתוכה היה נאטם ולאו מלתא היא כלל לקרות' ריעותא יבש בריאה שנתבאר <small>(בסעיף כ\"ה)</small> היכא שכשר כגון שלא הגיע לשיעור יובש הוי צמקה ויתבאר אח\"כ צמקה ריאה מקצת' וכן אפי' צמקה רובה או כולה באופן דכשר כגון דהדרא בדיא ע\"י הבדיקה או צמקה אונא ובריא ע\"י הבדיקה שנתבאר <small>(לעיל סעיף ל\"ג)</small> דכשר בכל אלה לא מיקרי ריעות' ואינו מצטרף לתר\"ל זולת אם יש סירכא שלא כסדרן הצריכ' מיעוך ויוצא מתוך הצימוק טריפה ולא מהני מיעוך וסירכא מאונא לאונא למט' מחציין ויש חלון או בין אונא לאונא למט' מחציין בין בחלון בין בלי חלון צריך מיעוך ואף בה\"מ לא משתריא בלי מיעוך ובכ\"ז אין חילוק בין אם שני ראשי הסירכא יוצאים מהצימוק ובין שבצד א' מהסירכא יש צימוק ובצד השני ליכא צימוק):"
            ],
            [
                "<b>כמה מיני טריפות בריאה</b><br>ריאה שיש בה בועות אפי' הם גדולים מאד מלאים רוח או מים זכים או ליחה הנמשכת כדבש וכיוצא בו בין רכה בין קשה או שיש בתוך הבועה ליחה יבישה וקשה אפי' כאבן והם הנקראי' טינר כשירה גם א\"צ לבדוק סמפונות שתחתיהם ונ\"ל דאפי' יש בה דם כשירה והמנהג במדינות אלו להכשיר אפילו יש בהם מים עכורים מרוחים ומלוחים או ליחה סרוחה (ועכורה <small>(ש\"ך סק\"א)</small>) ואין לזוז מהמנהג (מיהו בוע' ישינה דהיינו שנתמסמס' ביד הבודק טריפה ואפי' במ\"ז והחלב אין אסור למפרע אבל הבהמה ודאי טריפה אם הגיע לבשר שרופא גוררו ואם לא הגיע לזה הוי ספק טריפה ובועה שנקלפת ממקומ' והריא' נשארת שלימ' תחתיה ונקרא שלפוחית הוי ודאי טריפ' והחלב אסור ג' ימים למפרע <small>(עיין סק\"ב)</small>) אבל במקום שאין מנהג נ\"ל שיש להטריף בוע' במים עכורים או סרוחים או מלוחים או ליחה סרוחה וצריך לפתוח הבוע' ולבדוק אח\"ז וביש\"ש העיד שבארץ ישמעאל נהגו לאסור <small>(וע\"ל סי' ל\"ו סעיף ב')</small> (צ\"ל סעיף י\"ח) ובמדינות אלו שמכשירין אין חילוק ובשר אף אם הבוע' בעומק הריא' וא\"צ כלל בריקת הסמפונות זולת אם הבוע' מעבר לעבר שיבואר דינו אם ירצה השם לקמן <small>(ועיין סק\"א)</small>):",
                "סירכא תלויה היוצאת מהבועה טריפה ואם הבועה יש בה מ\"ז כשר בהפס\"מ במקומות שמכשירין סמיכי במים זכים ובבועא מליא' רוח במקומות אלו יש להכשיר אם סירכא תלוי' יוצאת ממנה אפי' בלי ה\"מ וה\"ה בריעותות אחרות שעליהן זולת נגלד רובו או סירכא דבוק' הצריכה מיעוך <small>(ע' סק\"ז)</small> אע\"ג דכל חדא באפי נפש' כשר' <small>(ע' סי' ל\"ט סעיף כ\"ט)</small> מ\"מ הואיל ואיתרמי תרי ריעותות להדדי חדא מעידה על חברתה ורגלים לדבר שמחמת ריעותא דבועא ניקב' ומשם יצא הסירכא (וטריפ' מספק וכן כל תרתי לריעותא טריפותן מספק והחלב בכל תר\"ל אסור עד ג' ימים למפרע <small>(עיין סק\"ו)</small> אבל תלוי' היוצאת מטינרי כשר דאין טינרי ריעות' כ\"כ לשנאמר שמעיד' אתלוי' אבל אם יצאה מטינרי ודבוק' למקום אחר אע\"ג דאנן נוהגין למשמש ולמעך בסרכות כמ\"ש <small>(סי' ל\"ט)</small> הכא לא מהני וטריפה ומשום דענין המיעוך ומשמוש קולא יתיר' הוא לסמוך אבדיקתנו והרבה פוסקים לא ס\"ל לסמוך עלה לכן בהצטרף על זה ריעותא כל דהו טריפה וכ\"ש אם יוצא מבוע' כה\"ג ותלוי מבוע' שאמרנו אי אזלא על ידי משמוש ומיעוך יש להכשיר ונ\"ל דוקא בה\"מ והמחמיר אפי' בה\"מ תע\"ב וע' עוד מדינים אלו <small>(סי' ל\"ט מסעיף מ\"ג עד סעיף מ\"ח)</small>:",
                "מדין זה וכיוצא בו למדו להטריף בכ\"מ דאיכא ב' לקותות אע\"ג דבכל חדא לא מיטרפה מ\"מ בהצטרף יחד נראה דמקולקלת היא במידי דמיטריף ביה א\"נ סופה להתקלקל בכך אך לא פירשו לנו חז\"ל כל הצורך איזו מקרי לקותא גמורה ובהצטרף אלי' לקותא כל דהו טריפה ואיזה מקרי לקותא כ\"ד ואיזו ל\"ח לה כלל ומעט אשר נספר אל חק כאן בס\"ד <small>(ובסימן ל\"ע מסעיף מ\"ג)</small> ואילך ישמע חכם ויוסיף לקח וכל שלא יהי' ברור בידו להקל יש להחמיר מספיקא בב' לקותות דלא ליפגע באיסור דאורייתא:",
                "בועא על הגבשושית שנתבאר ענינה <small>(סימן ל\"ה סעיף י\"ז)</small> או בועא במקום דמשמעת קול או שהבועא בעצמ' משמעת קול או עומדת במקום שאר ריעותא כדומ' לאלו טריפה אבל אם עור חבועא משתנית אחר נפיחה ומשמוש יד על הבועא למראה ריאה שנראה מזה דלאו בועא היא אלא חסרון מבפנים לא מיקרי בוע' ונ\"ל דוקא מראה ריאה גמורה שנראה מזה שגם בשר יש קצת תחת העור דאע\"פ שעדיין גבוהה משאר הריאה אינו כי אם גבשושית לחוד ולא בועא על גבשושי' עוד נ\"ל דמורסא או טינרי אגבשושית כשר אבל מראה כשרה על הגבשושית נ\"ל דטריפה משום תר\"ל וכבר כתבנו <small>(לעיל סימן ל\"ו סעיף ז')</small> דנ\"ל להטריף כל היכא דהריאה משמעת קול:",
                "בועא על הקמט או חסרון מבחוץ דהיינו גומא אע\"פ שחסר קצת ואינו כשיעור אגודל מ\"מ ה\"ל תר\"ל וטריפה אבל קמט במראה אדום או שחור קצת כל שאינו טריפה מחמת המראה ל\"א דתר\"ל הוא שכן דרכו של הקמט בועא על יתרת בדרי דאונא וכ\"ש על יתרת מקמא טריפה כל היכא דיש פוסקים להטריף אע\"ג דאנן לא קי\"ל כוותייהו מיקרי עכ\"פ ריעותא לענין תר\"ל כל היכא דאמרי' תר\"ל טריפה דוקא דכל ריעותא משם אחר לאפוקי היכא דחד שמא נינהו כגון ב' בועי דסמיכי במ\"ז למאן דמכשיר במ\"ז אפי' כמה סמוכים וכה\"ג כשר וכן מראה כשירה אע\"ג דהעלנו לקמן <small>(סימן ל\"ט סעיף מ\"ז)</small> דלקותא היא מ\"מ אי איכא מראות כשירות הרבה זה אצל זה כשר ואי איכא ב' מראות כשירות להדדי כגון אדום וכוחלא יש להסתפק ונ\"ל להכשיר בה\"מ גם בעי' שיהיו ב' הלקותות במקום אחד או סמוכים זה אצל זה שאפשר לתלות ולהעיד א' על חברתה אבל רחוקים זה מזה וביניהם הריא' בריאה אין מצטרפין להטריף עיין <small>(סי' ל\"ו סעיף ד')</small>:",
                "אם יש בריאה ב' בועות סמוכות זו לזו טריפה ופירש\"י ז\"ל הטעם שוודאי לא נסמכו כ\"א מחמת נקב בריאה והעלה בועות אלו סביביו ע\"כ ולפ\"ז אם רחוקים זו מזו אחר הנפיחה בשרשם אע\"ג דהולכות ומתרחבות עד שנוגעות זו לזו למעלה לא מיקרי סמוכות וכשר' ושיעור הרחקת שורשם היא כרוחב קש ונ\"ל לשער בקש רק שיוכל למצוא ובה\"מ אפי' אין רחוקים כ\"א כב' שערות די אבל יש מפורשים הטעם מפני שכשסמוכות זה לזה מתוך שדוחקות זא\"ז סופו ליסתר א' מהן והעומד לינקב כנקוב דמי ולפ\"ז אפי' רחוקים בשורשם יותר משיעור הנזכר כיון שלמעלה הולכת ורחבות עד שנוגעת זו בזו טריפה ואם הולכת ומתקצרות עד שרחוקות זו מזו ולא נגעו כלל אף על גב דליכא הפרש ב' שערות בשרש' כשר להך סברא ונ\"ל לההמיר בשתי הסברות שלא להכשיר כי אם בדלא נגעי אהדדי למעלה ויש הפרש בשרשם שיעור הנזכר וצריך שאותו הפרש יהיה לו מראה ריא' ולא מראה מוגלא או מראה אחרת אפילו מהכשרות שיתבאר אם ירצה השם <small>(בסי' ל\"ח)</small> דכל שנשתנ' בין הבועות נראה דהכל לקותא הוא ומה\"ט נ\"ל פשוט אם בין ב' בועות יש טינרי או מורסא וליכא הפרש בשר ביניהם כדינו יש להטריף דלא עדיפי טינרי או מורסא ממראה מוגלא. (מה שנ\"ל בדינים הללו כך הוא ב' בועות דסמיכי אם אין הפרש בשרשם לגמרי וגם למעלה נגעי אהדדי הוה ודאי טריפה ואם למטה אין הפרש ולמעלה לא נגעי הוי ספק טריפה ולא ודאי ואם למט' יש הפרש כראוי ולמעל' נגעי אהדדי יש להכשיר ובה\"מ דוקא והיכ' דההפרש שלמטה הוא מראה מוגלא או שאר מראה כשיר' או מראה טינרי או מראה מורסא דינו כאלו לא היה הפרש כלל ואם למעלה נגעי הוי ודאי טריפה ואם לאו הוי ספק טריפה וכל היכא דאסור בועי דסמיכי הן בודאי הן בספק החלב אסור ג' ימים למפרע):",
                "בועות אלו דאסרינן בסמוכות בין מלאות מוגלא בין מים זכים אבל אם קשים כאבן והם הנקראים טינרי בשר דלטעם הראשון דהוא דהסמיכות מורה על הנקב שביניהם הוא דוקא בבועה אבל טינרי רגילות הוא בבהמה אפילו בלא נקב ולטעם הב' כיון דקשים הם לא ינקבו זא\"ז אפילו נגעי אהדדי ונ\"ל דאין לחלק בטינרי במראה הליחה הקשה שבתוכו אפילו הוא מראה מוגלא או איזה מראה שיהי' אינו אלא טינרי ובשר:",
                "יש מקומות שנהגו להקל בסמיכי במ\"ז ונראה לי דס\"ל כטעם הראשון <small>(דלעיל ס\"ו)</small> וס\"ל ג\"כ דמ\"ז לאו לקותא היא לשנאמר שנעשו מחמת נקב ואפשר דאפי' לטעם השני ס\"ל דאין סופן לינקב זא\"ז כיון דהקרומים בריאים וליכא לקותא גם עלולים לחזור לברייתן טרם ינקבו גם דרכן להיות להם כיס זולת עורות הריאה כמש\"ל סעיף שאח\"ז ומתחזקת קצת עי\"ז ואין להקל בזה כ\"א במקומות דידעי' דנהיגי הכי:",
                "מים זכים דקאמרינן דוקא שמונחים בתוך כיס והכיס לבן מבפנים ונקלף מהריאה וכשמנקבין אותה אין רוח יוצא והמים זכים צלולים ומתוקים לאפוקי מלוחים או סרוחים או מרים וצריך לבדוק אחר כ\"ז ואם לא בדק טריפה וכשבודק לא ינקוב הבועות בסכין שממלח המים רק ינקוב בקוץ וכן לא יתנם בידו לטעו' בלשונו שהיד ממררת אותן אלא יתנם בכלי ונ\"ל דאפי' הנוהגים להכשיר מ\"ז אם בא' מוגלא ובא' מ\"ז אין להכשיר כ\"א בהפסד גדול ושעת הדחק עוד נראה לי דבועות מלאות רוח דינם כמלאות מ\"ז ובמקו' שמכשירין מ\"ז יש להכשיר גם כן מלאות רוח ולא במקום אחר:",
                "מורסות שבריא' דהיינו צמחים כמו בועות רק שכאשר נופחין הריא' אין בולטת לחוץ כלל כי אם שוה לבשר הריאה בין שיש עליה מראה ריאה בין מראה מוגלא אינו אוסר בסמוכות דלאו בועות נינהו וגם אין דוחקות זא\"ז ואפי' אם מורסות הללו מלאות מוגלא כשר (וה\"ה בועא ומורסא דסמיכי כשר לכ\"ע תרי בועי דסמיכי אם עלה עליהם או על א' מהן מראה ריאה צ\"ע לדינא אף דבסעיף ד' לענין סירכא מתוך הבועא נתבאר להכשיר בה\"ג מיהו אם רחוקים בשרשם ב' שערות ונגעי אהדדי יש להכשיר בכה\"ג כשיש מראה ריאה על א' מהן וכן אם יש בהם מים זכים אף במקומות דאסרי סמיכי כמ\"ז מ\"מ בה\"ג שיש על א' מהן מראה ריאה נ\"ל להכשיר וכן בועא בשיפולי או בועא מעבר לעבר או עלה עליה מראה ריאה כשירה):",
                "בועא וטינרי הסמוכות זל\"ז ונגעי אהדדי אחר הנפיחה יש להטריף אפי' במקומות דנהיגי היתר בבועי דסמיכי במ\"ז הכא גרע טפי דטינרי מחמת קשיותה מנקב' הבועא ולכן אפילו הבועא במ\"ז ובשרשם רחוקים זה מזה טריפה אבל אי לא נגעי אהדדי אף על פי שאין הפרש בשרשם כי אם כחוט השערה ואפי' הבועא מלאה מוגלא יש להכשיר דלטעם רש\"י אין להטריף כ\"א ב' בועי אבל טינרי רגילות הוא בבהמה ואין כאן כ\"א בועא א' ולטעם הב' הרי אין סוף הבועא לינקב מהטינרי דהא לא נגעי אהדדי ובה\"מ אפי' אין בשרשם הפסק כלל רק דמשפעין והולכים עד דלא נגעי משורש ואילך להדדי כלל יש להכשיר:",
                "כל היכא דמכשרינין הכא בטינרי היינו שאין בה טפת ליחה כלל וצריך לבדוק (צ\"ע ממ\"ש שו\"ת רמ\"א <small>(ד\"ק דף ט\"ו)</small> וז\"ל שאם היה חילוק בטינרי בין יש בה מוגלא כו' למה לא אשתמיט שום פוסק כו' להצריך בדיקה בטינרי כו' ע\"ש) אח\"ז ואי לא בדק מחזקינין לה בבועא ואי מצא בה טפת מ\"ז נ\"ל דדינה כבועא במ\"ז:",
                "בועא א' נראה כב' <small>(רש\"י)</small> שיש כמין סדק בתוכה נוקבין אותה בא' מצידיה אם יוצא משתיהן דרך אותו נקב א' אחת היא וכשרה ואם אין שופכת זו לזו שתים הן וטריפה ואם לא בדק כן טריפה ואע\"פ שאם נופחין בא' עולה גם השני או נותנין מים בא' ובא המים לב' דמהני <small>(בסי' מ\"ב)</small> גבי מרה הכא לא מהני כיון דאין מוגלא יוצא מא' לחבירו נראה דב' בועות הן רק דנקובים להדדי ואם לכ\"א כיס בפ\"ע טריפה אפי' במ\"ז במקומות שמקילין כיון דב' כיסים יש ודאי ב' בועות הן והא דשפכי אהדדי לפי שניקבו זה לתוך זה ובועא שניקב' טריפה כמ\"ש לקמן <small>(סעיף י\"ח)</small> ואי לא שפכו להדדי כיון דמחוברות להדדי ודאי ניקבו וסירכא סותמתן וצריך לבדוק אחר הכיסין ואי לא בדק נ\"ל להקל <small>(כלל דינים הללו כך הם)</small> סמיכי דרש\"י או סמיכי דהרשב\"א או סמיכי דתרוייהו טריפה בין שפכי בין לא שפכי כמבואר בש\"ך וכל חד כדינו ואפי' כיס א' להם ואם ב' כיסין להם אפי' הם מרוחקין כיס א' מהשני כשיעור הפרש והיכא דיש ב' בועות פרודות בשורשן בין יש שם שיעור הפרש או לא ומלמעלה נתדבקו מקצתם זה לזה והיו לאחדים טריפה ודאי בין לרש\"י בין להרשב\"א בין שפכי בין לא שפכי בין יש להם כיס א' בין יש להם ב' כיסין והיכא שהיא חדא ונראית כב' דהיינו שיש כמין סדק בה צריך לבדוק לכתחיל' שיהי' שפכי אהדדי ושיהי' להם כיס א' וכשר אף במוגלא עכורה ובדיעבר אם שפכי ולא בדק אם יש כיס א' כשר אבל אם ראה שיש כיס א' ולא בדק אי שפכי טריפה מספק דשמא לא הוי שפכי ואפי' במים זכים דינא הכי ואי חזינן דלא שפכי אהדדי הוי וראי טריפה אף במ\"ז ואפי' כיס א' להם וזה בין אם נופחין אח\"כ בא' ועולה השני בין אין עולה השני מיהו אי לא בדק כלל אי שפכי ואח\"כ נופחין בא' ועולה השני ג\"כ או שנותנין מים בא' ומתמלא השני כשר אף במוגלא ואם יש להם ב' כיסין אפי' מרוחקים זה מזה בין שפכי או לא אסור אף במ\"ז והוי ודאי טריפה יראה לי דאם יש ב' טינרות ומלמעלה מדובקים מקצתם זה לזה טריפה ואף דקי\"ל ב' טינרי דסמיכי כשר דמיירי להרשב\"א דנגעי אהדדי למעלה מ\"מ אינם דבוקים אבל בדבוקים טריפה ויותר מזה נ\"ל דאפי' טינרי אחת ומתחזיא בתרתי שיש בו סדק הוי עכ\"פ ספק טריפה שמא שנים היו ונתרחבו עד שנתדבקו ושוב נתקשו ואף שכל זה הוא דבר חדש לא נמצא במהברים מ\"מ נ\"ל כך והרוצה להתיר עליו הראיה):",
                "טינרי ומורסא דמכשרי' לעיל בסמיכי אפי' יש הרבה כן על הריא' כשרה וה\"ה להמכשירים סמיכי במ\"ז רק דצריך לנפוח לבדוק כל אחד ואין לסמוך אבדיקת הרוב אפי' דיעבד דכך דרכן שלא להתקלקל בפעם א' ואיכא למימר הני דבדק עדיין זכים הם ולא נתקלקלו ואינך כבר נתקלקלו ולכן צריך לבדוק כולם וכן בטינרי:",
                "בועא העומדת על חריץ או אקמט טריפה לא מבעיא אם היא במקום שאין ראוי להיות חריץ או קמט ונעש' כן ובוע' עליה פשיט' דטריפ' דה\"ל תר\"ל <small>(וע\"ל ס\"ג)</small> ואפי' הבועא במ\"ז מ\"מ ריעותא היא אלא אפי' הבועא היא על חריץ אונא עליונה דימין או חריץ הורדא מ\"מ טריפה והטעם נ\"ל משום דהבועא טבעה להגביה עור הריאה ולהתפשט וכאן טבע העור להקמיט ולידבק בבשר וכשתרצה הבועא להפשיט' תקרע העור ומ\"מ בהא דוקא בועא במוגלא אבל במ\"ז המכשירים בסמיכי יש להם להכשיר נמי בהא דטבעה להתרפאות ולא להתגדל וכן כל שיסתפק לך בזה נ\"ל להקל דאין לדין זה שורש משא\"כ ברישא גבי תר\"ל יש להחמיר בספיקן עוד נ\"ל דאם אינו ממש אחריץ אונא עליונה או חריץ הורדא רק סמוך לו ויש הפרש כחוט השערה בינו לחריץ במראה ריאה יש להקל כדמקלי' כה\"ג בבועא בשיפולי לקמן <small>(סעיף י\"ט)</small> ודוקא שעומדת באונא עליונה דימין מחציו ולמטה דהיינו לצד השורש <small>(ועיין סימן ל\"ה סעיף ט\"ו)</small> אבל מחציו ולמעל' אפי' רחוקה מהחריץ יש להטריף אפי' במ\"ז משום דשם מתחככת מדוחק ודרכ' ליפסק ומ\"מ בה\"מ נ\"ל להקל גם בהא אפי' במוגלא ובלבד שיהא הפסק חוט השערה בינו לחריץ (כללא דמלתא באונא עליונה של ימין במקומות שנתבאר <small>(בסי' ל\"ח)</small> דיתרת מגבא כשר משום שדרכ' ליפצל מפני דוחק אסור שם בועא אף במ\"ז שתפקע מדוחק ובה\"מ כשר אף במוגלא ובמקומות שיש שם פלוגת' אם יתרת מותר שרי בועא אף בלי ה\"מ <small>(ע' ס\"ק ע\"ד)</small> וכן באונא זו במקום שמתחכך בגרגרת אסור בועא אף במ\"ז ובה\"מ שרי אף במוגלא וכ\"ז חוץ להחריץ אפי' סמוך אצל החריץ <small>(ע' ס\"ק ע\"ב)</small> אבל אם עומדת שם בועא על החריץ ממש או חוץ לחריץ וקצת הבוע' נכנס לחריץ וכן בחוץ ורדא במוגלא טריפה אף בה\"מ ובמ\"ז כשר וכן בועא העומדת במקום שאר קמט שאינו דרך כלל להיות שם קמט אם ניכר שהוא מברייתו <small>(עיין ס\"ק ס\"ז)</small> אבל קמט שניכר שע\"י חולי או שא\"א לעמוד עליו אם הוא ע\"י חולי או מברייתו הוי תר\"ל ואזי במוגלא אסור אף בה\"מ ובמ\"ז שרי בה\"מ ומלא רוח שרי בלי ה\"מ <small>(עיין ס\"ק ס\"ח)</small> מיהו צריך לידע שע\"פ הרוב דרך הבועא לפעמים להקמיט הריאה וניכר סביבות הבועא כמין קמטים ואין זה תר\"ל כי הכל מחמת הבועא ובהתרפאות הבועא יתפשטו גם הקמטים ולא מיקרי תר\"ל אא\"כ הקמט היה מעצמו בלי הבועא וזה ניכר לבקיאים וצריך בכה\"ג לאכנופי טבחי ובכל דינים אלו אם עולה על הבוע' מראה ריאה בשר):",
                "חוץ ממקומות הנזכרים כשרה בועא בכ\"מ שעומדת אפי' עומדת במקום מהריאה שסמוכה לשדרה ל\"א כיון שנדחקת שם סופו להתפרק אלא דרכה להיכפף וליכנס לפנים ואם נראה לעינים שאין ממנה כלל בתוך הריא' רק כול' בחוץ באלו רק דבוקה לריאה כיון שאין לה מקום להיכפף לתוכה יש לאסור בכל מקום שעומדת על גב הריאה דסופה להתפרק בצלעות:",
                "שני בועות זו נגד זו בין ב' אונות כשירה אף על גב דנגעי אהדדי ל\"ח שא' תפרוק חברתה כדחיישי' <small>(לעיל ס\"ו)</small> כיון דאפשר להם ליפרד אין דוחקת זא\"ז אבל בועא נגד טינרי בכה\"ג טריפה אפי' אינם מכוונים ממש זה נגד זה מכל מקום לפעמים פוגעים זא\"ז והקשה מקלקל הרך ומנקבו (ומ\"מ נ\"ל אם עלה על הבועה מראה ריאה כשר ומטעם זה אפי' הבועא במ\"ז טריפה אבל טינרי נגד טינרי או נגד מורסא לית לן בה:",
                "אם נקלף עור עליון מהבועא <small>(עס\"י ל\"ו ס\"ד)</small> ונ\"ל דאם ניקב עור העליון ג\"כ טריפה דלא עדיף מסירכא תלויה מהבועא <small>(עיין לעיל ס\"ב)</small> אם יש מראה טריפה על הבועא <small>(עס\"י ל\"ח סט\"ו)</small> ואם מראה כשירה עליה ע\"ש <small>(וסי' ל\"ט סמ\"ז)</small> גרב ושחין על הבועא טריפה אטינרי מספקא ונראה לי להטריף מספק ואם יש על הריאה כמו נמורין יש לבדוק אחר נקבים ומעשה שהיה על הריאה כעין נמורין ונקודות וקנחו ביד ומצאו שהיתה מלאה נקבים קטנים והטריפו",
                "בועא בשיפולי ריאה (הגה\"ה אפי' בועא קטנה) דהיינו במקום הקצוות והחידודים שבה שהבועא עומדת על שטח הריאה ומגעת עד חידודה טריפה (הגה\"ה מספק) והטעם דסופה ליפסק במקום זה מחמת שאין לה חיזוק מצד זה והמוגלא מכבידה שם וי\"א הטעם שכיון שהוא בשיפולי היא נראית בב' מקומות על השטח ועל השיפול ויש לחוש למ\"ע שנרא' כב' בועי דסמיכי להדדי ואם בשר מקיפה מכל צד אפי' רק כחוט שער א' כשר דעדיין לא הגיע אל השיפול ממש ונ\"ל דאפי' אם נראית בשיפול רק [סה] שהחוט בשר על החוד בין השטח ובין השיפול כשר לא מבעיא לטעם הראשון דיש לה מקום להתחזק ולהתפשט אלא אפי' לטעם השני לא הוי סמיכי כיון שהחוט בשר מפסיק ואע\"ג דבסמיכי בעי ב' חוטים כמ\"ש <small>(לעיל סעיף ו')</small> מ\"מ הכא דליכא כ\"א מראית עין ובאמת בועא א' הוא סגי בהפסק חוט א' ופשוט דבעי' שיקיף חוט בשר מכל צד למה שנראה מהבועא בשיפול:",
                "חוט בשר זה אע\"פ שאין לו מראה ריאה כשר ובלבד שלא יהיה מראה פסולה המבואר <small>(סי' ל\"ח)</small> ונ\"ל דאם א\"א לעמוד על מראיתו מחמת דקות החוט יש להכשיר:",
                "בכלל שיפולי ריאה כל מקום חידוד וחתוך שבה בין באונות בין באומות ואפי' למעלה במקום שהריאה דבוקה לשדר' נגד חיתוך האונות נקרא שיפולי שהריא' שם חדה אבל נגד האומות דשם הריאה רחבה לא הוי שיפול כן הוא המנהג במדינות אלו ויש מקומות נהגו שאין מטריפין כ\"א בתחתית האונות או האומות או בשאר צדדין אבל בחתוכים שבין אונא לאונא או לאומא מכשירים ונ\"ל הטעם דס\"ל דשם מתחזקת ע\"י אונא שכנגדה ונ\"ל דבמקומות שאין מנהג מבורר יש להקל באותן מקומות (הג\"ה חילוק יש בין סמיכי לשיפולי דבסמיכי בעי' ששני חוטי שיער המפריש ביניהם יהיה בודאי מראה ריאה אבל אם מחמת דקותו אין ניכר ואע\"פ שניכר שאינו מראה טריפה רק אין ניכר אם הוא מראה ריאה או מראה מוגלא או מראה כשירה טריפה משא\"כ בשיפולי <small>(ע' ס\"ק צ\"ט)</small> עוד יש חילוק בין סמיכי לשיפולי דבשיפולי מכשרינן אפי' אם החוט המקיף הוא מראה מוגלא או מראה כשירה ואף כשפתחו הבועא והוציאו המוגלא לא חזר למראה ריאה משא\"כ בסמיכי אפי' אם חזר למראה ריאה טריפה וכן לענין תר\"ל כגון סירכא תלוי' רחוק קצת מהבועא ומה שמפריש ביניהם הוא מראה מוגלא הוי תר\"ל אף אם חזר למראה ריאה אחר שהוציאו המוגלא <small>(ע' ס\"ק צ\"ט)</small> אם נתרוקנה הבועא ועי\"ז נעשה חוט בשר מקיף ומתחלה לא היה כך טריפה וזה בין בסמיכי בין בשיפולי) <small>(שפתי דעת ס\"ק כ\"ג בשם כנה\"ג לענין שיפולי וכ\"ש בסמיכי כן נלע\"ד)</small>:",
                "בוע' בשיפולי במים זכים תלוי במנהג המקומות שנתבאר <small>(לעיל סעיף י\"ח)</small> אבל טינרי או מורסא בשיפולי כשר (הג\"ה ובועא מליאה רוח בשיפולי נ\"ל להקל אפי' במקומו' שיש מנהג במ\"ז לאיסור אם אין מנהג מבורר במלאה רוח <small>(עיין ס\"ק ז' וס\"ק ל\"ב)</small> וכ\"נ דעת משבצות זהב <small>(ס\"ק י')</small>וקצתיש שם ט סוע\"ש):",
                "אם נמצא בועא בשיפולי ריאה ולא הספיקו לנופחה ולראות אם חוט בשר מקיף עד שנחתכה וא\"א לבדוק טריפ' ודוקא שקודם נפיחה לא ראו אם חוט בשר מקיף אכל אם ראו כשאינה נפוחה חוט בשר מקיף אע\"ג דלכתחלה מ\"מ צריך נפיחה ואם אחר נפיחה אינו מקיף לא מהני מה שמקיף כשאינה נפוחה דעיקר שיעור טריפות כשהיא נפוחה משערינן מ\"מ היכא דלא נפחוה אמרי' מסתמא כמו שהיא מוקפת קודם נפיח' אלו נפחוה כך היתה מוקפת <small>(תשו' הלק\"ט סימן רצ\"ד בשם חכמי שלנוקי ורשד\"ם)</small> ויש מכשירין אפילו לא ראו כלל קודם שנחתכה ונ\"ל לסמוך עלייהו לצורך גדול (הגה\"ה אכן אם קרע הבועא במזיד אסור לדידיה ודינו כמבטל במזיד איסור דרבנן כמבואר בי\"ד סי' צ\"ט כ\"כ שפתי דעת ס\"ק כ\"ג):",
                "בועא בשיפולי דליכא בשר מקיף אחר הנפוח' ימשמשו בריאה מצד פנים לצד בועא וינפחו ואם אח\"כ מקיף חוט בשר כשר ואפי' אם כ\"ז לא הועיל ובאו אח\"כ אחרים ומשמשו בבקיאות יותר וע\"י כחן יפה שנפחו היטב (הג\"ה ואם נקרע הקרום ע\"י חוזק הנפיחה <small>(ע' לעיל סימן ל\"ו סעיף ה')</small>) ומשמשו בבקיאות נעשה היקף בשר כשר ולכן אם שנים אומרים שנפחו ולא הי' היקף בשר וב' אומרים שנפחו הם או נופח לפניהם והי' היקף בשר תלי' דאותן האחרונים הי' כחן יפה יותר וכשר ואם מכחישים זא\"ז אפעם א' שנופח בפני שני הכתות ואלו אומרים שהוקף ואלו אומרים שלא הוקף הוא כדין המוזכר <small>(סי' ל\"ט סעיף ג')</small> גבי הכחשה אם הסירכא היתה במקום המטריף ואפשר דהכא קיל טפי וכשר לכ\"ע דדין בועא בשיפולי הבו דלא לוסיף עלה כמ\"ש ב\"י ואחרונים:",
                "בועא בריאה וניכרית בעבר השני נוקבים אותה בא' מצידי' אם שופכין להדדי מצד השני אחת היא וטריפה ואם הצד הב' עומד במילואו שתים הן וכשירה ואפי' מלאים מוגלא או מים עכורים וסרוחים <small>(וע' לקמן סי' מ\"ב)</small> לענין שפכי להדדי ודוקא שעומדת במקום הסמפונות דהיינו במקום העב של הריאה והוא ארבע רחבי אגודל מן השיפול בשור ובקטן לפי קטנו ועכ\"פ אפי' בדקהלא פחות משני רוחבי גודל משיפולי דכיון שעומד במקום סמפונות חיישי' שהבועא כיון שהוא מעל\"ע קילקל' איזה סמפון <small>(וקי\"ל לעיל סימן ל\"ו סעיף י\"ז)</small> דסמפון שניקב טריפה וכאן א\"א לבדוק ע\"י שישפוך לתוך כלי <small>(כבסי' ל\"ו סעיף י\"ח)</small> דחיישי' לקלקול הצדדים שא\"א בשפיכה אבל כשהיא במקום הדק אפי' היא מעל\"ע כשיר' ונ\"ל הטעם דאע\"ג שיש גם שם סמפונות אינו עשוי להתקלקל כ\"כ שאינם תכופים ומסובכים כ\"כ בהדדי ונ\"ל דאם לא בדק אי שפכי להדדי או לא טריפה עוד נ\"ל דבמקומות שנהגו להכשיר במעל\"ע אפי' במקום סמפונות ושפכי אהדדי אין לסתור מנהגם במדינות אלו נהגו לבדוק ולהטריף בשופכי להדדי (הג\"ה מ\"ש הרב דאם לא בדק אי שפכי להדדי טריפ' היינו דוקא שהם מכוונים ממש זנ\"ז שרגלים לדבר שאחד הוא אבל כל שנוכל להסתפק בו כשר אלא דאם במזיד קרעו אסור לדידיה עיין סעיף קטן ק\"ד):",
                "בועא במעל\"ע ובמ\"ז נראה לי דתלוי במנהג המקומות כמ\"ש <small>(לעיל סעיף ה')</small> ושם מבואר התנאים שיהיו נקראים מ\"ז וטינרי או מורסא מעל\"ע יש להכשיר. ונ\"ל דצד א' בועא וצד השני שוה לבשר הריאה כמורסא מ\"מ ה\"ל בועא מעל\"ע עד שתהיה ב' עברים שוים לבשר הריאה ואז אע\"פ שיש מראה מוגלא לעור שעליה אינו אלא מורסא וכשר (הג\"ה אבל אם יש בועא מעל\"ע וע\"י נפיחה ומשמוש עולה מצד א' עור ובשר קצת ואין הבועא ניכרת שם כלל ואפי' היכר מורסא אין שם ה\"ל בועא מצד א' וכשר <small>(תב\"ש סק\"מ)</small>. אכן אם בולטת לחוץ לא מהני מה שנכסה ויש לה מראה ריאה דמ\"מ גבוה הוא מבשר הריאה ודוקא אם שוה מצד א' ומראה ריאה יש להכשיר ולא בענין אחר <small>(שפ\"ד סקל\"ב וכ\"מ מל' התב\"ש סק \"מ)</small> ומה\"ט נ\"ל דאם מצד א' בועא ומצד השני טינרי נמי טריפה והוא כ\"ש מהיכא שיש מראה ריאה ובולטת דהא טינרי יש לה מראה מוגלא מיהו צריך לחתוך כל הריאה ולראות אם יש איזה הפרש והבדל בין הבועא ובין הטינרי בפנים בריאה כי א\"א לבדוק בזה אי שפכי אהדדי כי הטינרי קשה לכן צריך לבדוק כמ\"ש ואם יש קצת הבדל ביניהם כשר אכן מי שרוצה להתיר בכ\"ז בה\"מ וכמו שנתבאר לעיל <small>(סי' י')</small> אין מוחין בידו ודע שדרך הבועות הגדולות לפעמים שאין המים שבתוכם ממלאים כל הבועא ונשפכים כקיתון הנה והנה בתוך הבועא וכשר אף אם יש ריקן בתוכו יותר מרביעית וה\"ה בבועא מעל\"ע אי בשיפולי במקומות שאין בהם איסור מחמת השיפולי או מחמת המעל\"ע אז אפי' יש בהם ריקן בתוך הבועא ביתר מרביעית ג\"כ כשר:",
                "הא דאמרי' הכא דבסמוך לשיפולי כשר בועא מעל\"ע נ\"ל אע\"ג דלעיל <small>(סעיף כ\"א)</small> נתבאר דכל מקום חידוד נקרא שיפול הכא אינו כן ולא נקרא שיפול כ\"א סוף האונות ואומות ממש ששם הוא דקה ואין לחוש לסמפונות כמ\"ש לעיל <small>(סעיף כ\"ה)</small> אבל למעלה במקום העב אפילו סמוך לחידוד ממש טריפה במע\"ל. עוד נראה לי דאם יש בועא במקום סמפונות שכנגדו מעבר הב' למטה ממקום סמפונות דיש להכשיר:",
                "עינוניתא דורדא אצל החריץ טריפה במע\"ל אע\"פ שהוא במקום הדק ממש מ\"מ יש שם סמפונות תכופים וה\"ל כבמקום העב בשאר הריאה. וכן אם העינונותא עומדת על הבועא וניכר מע\"ל טריפה ואם על הטינרי כשר ונ\"ל דה\"ה על המורסא ובועא בכיס הורדא כשר בין בשיפולי בין במע\"ל (הג\"ה וה\"ה בסמיכי דלא גרע מניקב הכיס דכשר ונתבאר לעיל <small>(בס\"ס ל\"ו)</small> דאפי' ריעותא לא מיקרי ע\"ש ודע דבועא מע\"ל מקום שהיא טריפה אינה אלא ספק טריפה דהא יש מקומות שאוכלין אותה וגם האוסרין הוא רק מספק שמא נתקלקל הסמפון ונ\"מ לתערובות ולענין החלב נ\"ל דאין לאסור כלל למפרע):",
                "כבר ביארנו <small>(בסי' ל\"ו סי\"א)</small> דבועא שנמצא בו נקב היכא דממשמש ידא דטבחא כשרה ולא הוי תר\"ל <small>(הג\"ה ואפי' בעכורין וסרוחין משבצות זהב סקי\"ז)</small> גם ביארנו שם <small>(סעיף י')</small> דכ\"מ דתלינין להכשיר בנקב צריך לעיין בצלעות שנגד הנקב שאם יש שם ריעותא טריפה וא\"כ כ\"ש הכא שהנקב על הבועא ומ\"מ נ\"ל דאפי' בהא מכשירים בדיעבד בדלא בדק בצלעות עוד נתבאר שם אם אירע שעשו נקב א' בריאה ולא נדמו הנקבים זה לזה חזינן אי איכא מידי למיתלי ביה השינוי תלינן ולא אמרי' ודאי הראשון מחיים נעשה וא\"כ הכא אי אירע שנקבו במקום אחר בריאה או אפי' בבועא אחרת כמותה ולא נדמו הנקבים יש להכשיר דטבע הבועא להשתנות:",
                "לא מצינו בועא מטרפת כ\"א בריאה אבל בכל שאר מקומות אע\"פ שנקיבתן במשהו אין טריפות בועא שייך בהם ומ\"מ צריך לפתוח הבועא אפי' אין שם כ\"א אחת ולבדוק אם הבשר תחתיו שלם בלא לקותא או נקב ולא דמי לריאה דא\"צ לפתוח בועות יחידות משום דבריאה שכיחי בועות כשירות אפי' ע\"ג בשר בריא משא\"כ במקומות אחרים אין דרך להיות שם כועא וכדמשכחינן לה במקום שהנקב פוסל צריך בדיקה ומ\"מ נ\"ל דאי לא פתח ובדק כשירה רק דאי איתרעי כ\"כ דאיכא בועות הרבה תכופין וכן בדקים של תרנגולים היושבים על הביצים להוציא אפרוחין שחלושין מאד ונמצא בועא בהא יש להטריף בדלא בדק ולענין סירכא בשאר מקומות חוץ מריאה <small>(עי' סי' ל\"ט סעיף ע\"א ור\"ס מ\"ב וס\"ס מ\"א ומ\"ו)</small> (הג\"ה נבאר כאן דיני תר\"ל השייכים לסי' זה. בועא הוי ריעותא כמבואר לעיל <small>(סעיף ב')</small> אכן בועא במ\"ז במקומות שמכשירין סמיכי במ\"ז יכול לסמוך בה\"מ ולומר דלא הוי תר\"ל. ריעותא ובועא המלאה רוח לא חשיב שם ריעותא אפי' באין ה\"מ אבל במקומות שאוסרין סמיכי בכל בועא נחשבין ריעותא ואפי' במקומות שמכשירין סמיכי בהנך בועי דמ\"ז או רוח מ\"מ מיחשב ריעותא כל דהו כמו טינרי שיתבאר דינה אי\"ה בסמוך וכן בנגלד רוב הריאה אסור גם בהא ודין בועא על גבשושית שנזכר <small>(בסעיף ד')</small> ביארנו לעיל <small>(ס\"ס ל\"ה)</small> ודין בועא על הקמט שנזכר <small>(בסע\"ה)</small> ביארנו לעיל <small>(ס\"ס ל\"ו)</small> ודין בועא על יתרת בדרי או מקמא שנזכר <small>(בסע\"ה)</small> ביארנו בס\"ד <small>(לעיל ס\"ס ל\"ה)</small> באורך ע\"ש. בועא שיש בתוכו תולע אי ליכא נקב בבועא רק כשפתחו הבועא נמצא תולע בתוכה ודאי כשר ואם יש נקב בבועא אם התולע מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב נמי כשר ואם התולע אינו בתוך הנקב רק על הריאה הוי תר\"ל. טרם אבאר יתר דיני תר\"ל השייכים לסי' זה ראיתי לכתוב הכללים של תר\"ל. ראשונה כל מלתא דמצינו פלוגתא בש\"ס או בפוסקים מיקרי ריעותא כיון דיש לה מטריפין אכן יש דברים שיצאו מן הכלל הזה דלפעמים אף שיש פלוגתא אינו ריעותא ופעמים אף שאין פלוגתא הוי ריעותא. שנית תר\"ל הוי בין בעומדין זו על גב זו בין עומדין זו אצל זו אכן אם יש ביניהם הפרש כל שהוא כל שרואין שהריאה בריאה ביניהם לא הוי תר\"ל וכשר. שלישית תר\"ל לא הוי אלא אם כל הריעותא משם אחר כמו בועא וסירכא אבל משם א' לא הוי תר\"ל וכשר. הרביעי ספק תר\"ל כשר ודוקא ספיקא דפלוגתא או ספק אחר אבל אם נסתפק לו בדבר א' אי מיקרי ריעותא הוי ספק חסרון ידיעה דאם הוא אינו יודע להכריע יכריע מי שדעתו שלימה. החמישי צריך שתדע כי כל שינוי שנמצא בריאה מה שאין מטריף הבהמה יש בהם ארבעה דברים חלוקים. יש שנקראים ריעותא גמורה ויש שנקראים ריעותא סתם ויש שנקראים ריעותא כל דהו ויש שאפי' ריעותא כל דהוא לא הוי ודיניהם כך הוא כי ריעותא גמורה אפי' בהצטרפה עם ריעותא כ\"ד טריפה וסתם ריעותא אינה מצטרפת להטריף אלא עם ריעותא ולא בהדי ריעותא כ\"ד ומכ\"ש ב' ריעותות כ\"ד אינם מטריפין ומה שאינו אפי' ריעותא כ\"ד אינו מטריף אפי' בהדי ריעותא גמורה אכן מעט הם מה שאינו נקרא אפי' ריעותא כ\"ד והוא רק בדברים שכתבנו כך בהדיא ולא זולת. הששי ב' לריעותא לא הוי אלא היכא ששניהם מעידים עדות מכוונות או שיש נקב או שסופו לינקב וכה\"ג ולא בענין אחר. השביעי כל שיש הפרש בין שתי הריעותות אלא שבמקום המבדיל ביניהם יש דבר שאינו אלא ריעותא כ\"ד או שאינו ריעותא כלל אבל אין הריאה בריאה ממש ביניהם אם ליכא למיתלי שאותה השינוי הוא קצה וסוף מאחת מהריעותות או שראוי להסתפק בו לא הוי תר\"ל אבל אי מסתבר למיתלי השינוי ההוא באחת מהריעותות תלינין ביה והוי תר\"ל הסמוכים זה לזה. ואחרי שביארתי שבעה כללים אלו אחזור לדיני תר\"ל. בועא שמתלבנת מלמטה ע\"י נפיחה ולמעלה אינה מתלבנת כשירה אם אין ריעותא אחרת עליה ולא אצלה. אכן אם אפי' בלי נפיחה יש לה מלמטה מראה ריאה תלוי בראות העין אם למראית עיני הבקיאים הכל הוא מהבועא וכשהיתה מתרפאת הבועא לא היה נשאר שום גבשושית כשירה ואם לאו הוי בועא על גבשושית דהוי תר\"ל. ואם יש להסתפק בזה צריך לאכנופי לכל הבקיאים ואם יסכימו כולם שא\"א לשום בקי להכיר ולהבחין דבר זה יש להכשירו. בועא שחוזרת ע\"י נפיחה למראה ריאה ממש שדומה מראיתה למראית כל בשר הריאה אע\"פ שעדיין גבוה מבשר הריאה אינה ריעותא ולכן אם יש עליה סירכא תלויה או שאר ריעותא כשר ומ\"מ ריעותא כ\"ד הוי כמו טינרי שיתבאר דינה אי\"ה בועא שיש אצלה ריעותא אחרת באופן דהוי תר\"ל וחצי התחתון מהבועא חוזרת למראה ריאה ע\"י נפיחה אין זה מפסיק בין הריעותות והוי תר\"ל טיגרי הוי ריעותא כ\"ד תרי בועי דסמיכי אפי' במקום שנתבאר לעיל <small>(סעיף ו)</small> דכשר מ\"מ פשט דהוי ריעותא ומצטרף לתר\"ל דלא גרע מבועא יחידית ולא עוד אלא אפי' סמיכי במים זכים במקומות שמכשירים מ\"ז מ\"מ הוי ריעותא ואם יוצא סירכא תלויה באחת מהן או אצל אחת מהן או שאר ריעותא טריפה וכן הדין במלאות רוח. מורסא דינה כטינרי דלא הוי רק ריעותא כל דהו כמו שנתבאר לעיל <small>(סעיף ד')</small>. בועא יחידית במים זכים במקומות שמכשירין סמיכי במ\"ז שביארנו לעיל דבה\"מ אינו נחשב ריעותא היינו דוקא כשבדק וראה הסימנים שנתבארו לעיל <small>(סעיף ח')</small> אבל אם לא בדק אע\"פ שטעם המים וראה שהם מ\"ז נחשב עכ\"פ ריעותא. תרי טינרי דסמיכי או תרי מורסא דסמיכי אינם נחשבים רק ריעותא כ\"ד כמו טינרי או מורסא יחידית. וכן בועא ומורסא דסמיכי אין דינה רק בבועא יחידית ואם הוא מ\"ז לא הוי ריעותא בה\"מ ובמלא רוח אף באין ה\"מ. מיהו בועא הנחשבת ריעותא וסמוכה למורסא אזי אם יש עוד ריעותא אצל המורסא הוי תר\"ל ואין מקו' המורסא נחשב הפסק אבל אם בין הבועא והמורס' יש הפרש כל שהוא לא הוי תר\"ל. תרי בועי דסמיכי ועלה עליהן או על א' מהן מראה ריאה ועדיין גבוהים מבשר הריאה ורחוקים בשורשם ב' שערות ונגעי אהדדי שהכשרנו כה\"ג לעיל <small>(בסעיף י')</small> מסתברא לי דהוי ריעותא ואפי' מ\"ז בהם כיון דסמיכי טריפה מדין התלמוד קשה מאוד להוציאו מתורת ריעותא כל שיש איזה ה\"א להטריף לכן גם בה\"ג הוי תר\"ל ואפי' במלאין רוח בועא וטינרי דסמיכי שנתבאר לעיל <small>(בסעיף י\"א)</small> באופן שהבהמה כשירה מ\"מ נ\"ל דהוי ריעותא ואפי' במ\"ז ובין שיש עוד ריעותא סמוך להבועא בין סמוך להטינרי הוי תר\"ל מיהו המקיל בהפסד גדול בבועא במ\"ז הסמוכה לטינרי ובעבר השני של הטינרי יש עוד ריעותא אין מוחין בידו והיינו במקומות שמכשירין סמיכי במ\"ז אבל בבועא מוגלא אפילו מים זכים במקומות שאוסרים סמיכי במים זכים אין להקל כלל. וכן אם הריעותא אצל הבועא אין להקל אפילו במים זכים במקומות שמכשירים סמיכי במים זכים טינרי שלא בדקה אם יש בה טפה של ליחה ויש עליה או סמוך לה עוד ריעותא נראה לי דבמקומות שאוסרים סמיכי במים זכים ה\"ל ריעותא אבל במקומות שמכשירים סמיכי במים זכים יש להכשירה אף באין ה\"מ אך אם קרעה במזיד אסור לדידיה כדין מבטל במזיד איסור דרבנן כדרך שנתבאר לעיל <small>(סעיף כ\"ג)</small> אכן זהו דוקא שראה עכ\"פ במשמוש היד שהוא טינרי אז יש להקל כשלא בדק וכאמור אבל אם לא משמשה בידים לא יצא מחזקת בועא אף שמראיתו כמראה טינרי כי לפעמים בועא וטינרי מראיהן שוה בועא אחת דמיתחזיא כתרתי כל מקום שהיא כשרה כמבואר <small>(בסעיף י\"ג)</small> אזי דינה לענין ריעותא כבועא יחידית ונ\"מ למ\"ז או מלא רוח בועא באונא עליונה של ימין במקום דכשר שם יתרת מגבא שמבואר לעיל <small>(סעיף ט\"ו)</small> בהג\"ה דאפילו מ\"ז אין כשר רק בה\"מ הוי ריעותא ואפילו במלא רוח ובמקומות שיש שם פלוגתא אם יתרת מותר שמבואר לעיל <small>(סעיף טו)</small> בהג\"ה להכשיר בועא אף באין ה\"מ לכן אם שם בועא במ\"ז לא הוי ריעותא בה\"מ ובמלא רוח אף באין ה\"מ ובאותה האונא במקום שמתחכך בגרגרת כשעומד שם בועא במ\"ז או מלא רוח הוי ריעותא אפילו בה\"מ וכשעומדת בועא במ\"ז או מלא רוח סמוך למקום שראוי להיות שם חריץ ונכנס קצתה תוך החריץ או שכולה תוך החריץ אע\"ג שהכשרנוה לעיל <small>(סעיף ט\"ו)</small> מ\"מ ה\"ל ריעותא ומצטרף לתר\"ל ובכל דינים אלו אם עולה על הבועא מראה ריאה אף שעדיין גבוה מבשר הריאה לא הוי ריעותא דין זה נגד זה שנתבאר לעיל <small>(סעיף י\"ז)</small> כל מה שהכשרנו שם אינו נקרא ריעותא מצד שהם זנ\"ז אלא דין הבועא כבועא יחידית ונ\"מ לענין מלא רוח או מים זכים וכן בועא בשיפולי כל שיש חוט בשר מקיף באופנים שנתבאר לעיל שהבהמה כשירה אין דינה רק כמו שאר בועא יחידית לענין מלא רוח או מים זכים אכל כשאין חוט בשר מקיף והוא מלא רוח או מ\"ז אפילו במקומות שנתבאר לעיל <small>(סעיף כ\"ב)</small> דכשר מ\"מ הוי ריעותא כיון דביש מקומות מטריפין להו אכן מה שנתבאר לעיל <small>(בסעיף כ\"ג)</small> כשלא ראו קודם שנחתכה אם היה חוט בשר מקיף אין להתיר אלא לצורך גדול אעפ\"כ אם הוא מלא רוח או מ\"ז במקומות שמכשירין להו בסמיכי אינם נחשבים ריעותא כיון שיש לספק שמא היה חוט מקיף הוי ספק תר\"ל דכשר כמו שנתבאר למעלה בכלל הרביעי ע\"ש וכן מה שנתבאר לעיל <small>(בסעיף כ\"ד)</small> בהכחשת תרי ותרי אם היח חוט מקיף להכשיר נ\"ל גם כן דבמ\"ז או מלא רוח במקומות שמכשירין יש להורות במקום הפסד דלא הוי ריעותא כיון דמכחישין זא\"ז הוי כמו בגוף המעשה והוי ספק תר\"ל וכן בועא מעל\"ע באופן שנתבאר לעיל <small>(סעיף כ\"ה)</small> להכשיר אין דינה רק כשאר בועא יחידית ונ\"מ לענין מלא רוח או מ\"ז אבל במקומות שמכשירין במ\"ז או מלא רוח כמו שנתבאר לעיל <small>(סעיף כ\"ו)</small> מ\"מ הוי ריעותא כיון דביש מקומות מטריפין להו אכן כשלא בדק אי שפכי להדדי ואין רגלים לדבר דכה\"ג נתבאר לעיל <small>(סעיף כ\"ה)</small> דכשר אזי אם הוא מ\"ז במקומות שמכשירין יש להורות דלא הוי ריעותא דהוי ספק תר\"ל וכן בהכחשה הכל כמו שנתבאר לענין שיפולת טינרי או מורסא מעל\"ע דינה רק כטינרי ומורסא דעלמא וכן טינרי או מורסא בשיפולי. בועא בשיפולי מעל\"ע שעלה עליהם מראה ריאה ועדיין הם גבוהים וכן בועא מעל\"ע שמצד א' בועא ומצד השני טינרי נ\"ל שדינם כך שיפולי שעלה עליה מראה ריאה אינה ריעותא. אבל בועא מעל\"ע שעלה עליה מראה ריאה או שצדה א' בועא וצדה א' טינרי ה\"ל ריעותא. ודרך כלל דע שבכל מלתא שאין אנו מכשירין אלא בהפסד מרובה ה\"ל ריעות' ומצטרף הוא לתר\"ל. בועא במקום סמפונות שכנגדו מעבר השני למטה ממקום סמפונות שנתבאר <small>(בסעיף כ\"ז)</small> דיש להכשיר נ\"ל דאין דינה רק כשאר בועא יחידית ונ\"מ לענין מלא רוח או מ\"ז. בועא מעל\"ע במקום החריץ של העינוניתא ה\"ל ריעותא ככל בועא מעל\"ע כיון שלא הכשרנוה למעלה <small>(בסעיף כ\"ח)</small> אלא בה\"מ כבר אמרנו דכל כה\"ג מצטרף לתר\"ל):"
            ],
            [
                "<b>דיני מראות הריאה</b><br>ריאה שנשתנה מראיתה הרגיל בה יש מראות שאם נתהפכה לאותה מראה טריפה דקי\"ל לחז\"ל דכל שנראה בעורה מראה זו כבר נתקלקל העור ועתידה לינקב ומטעם זה אפי' רק משהו נשתנה למראה זו ה\"ל נקב משהו וטריפה. ויש מראות שאפי' נשתנית כולה לאותה מראה או בכמה מקומות כשירה דקים להו לחז\"ל דהדרא בריא ואפי' יש בה הרבה מראות משונות זו מזו וכולם ממראות הכשירות ה\"ז כשרה. (הג\"ה ואפי' אדומה וירוקה זא\"ז כשירה):",
                "סימן למראות הפסולות אל תאכלו ממנו מבש\"ל \"מוריקא \"בישרא \"שחור \"לבן. מוריקא הוא מין כרכום שצבעו נוטה לירוק הנקרא גע\"ל בל\"א ובלע\"ז אמרילו\"י ובין שהוא ירוק כחלמון ביצה או כשעוה או כאתרוג או כזהב או כעין הורקת פנים של חולי ירקון או ככנף טאווס שקורין פאוו\"ה דהיינו הירוק שבה או ככשותא שנותנין לתוך השכר ובל\"א האפי\"ן זה הכלל כל הנוטה למראה ירוק גע\"ל יש לאסור כי א\"א לעמוד על כמה מינים שחשבו חז\"ל וכולם ירוק גע\"ל (הג\"ה ויש להטריף הנוטה לירוק גע\"ל אפי' בקצת <small>(תב\"ש סק\"ג)</small> ומראה אודם דומה קצת לגע\"ל ע\"כ צריך המורה לעיין שלא יהיה דומה לגע\"ל ע' ת\"ח כלל פ\"ט):",
                "היה מראיתה כעין חריות של דקל שהוא נוטה קצת למראה כשר וקצת למראה ירוק גע\"ל ה\"ז ספק טריפה דנסתפקו בזה בגמ' ונ\"מ לענין ספק ספיקא ודוקא אם בקי ויודע בודאי שמראה ריאה זו ממש כחריות של דקל אבל למי שאינו בקי לא נחשב לספק דכל ספק מחמת מיעוט הכרה הו\"ל כודאי. (הג\"ה הא דאמרי' בכל דוכתי דספק חסרון חכמה ה\"ל כודאי היינו לחומרא אבל אם נזדמן לפעמים שע\"י שדנין לודאי נמשך קולא לא דיינינן ליה לודאי וזה פשוט):",
                "בישרא יש בשר שנוטה לאודם ויש שנוטה לירוק גע\"ל הכל לפי זמן הבהמה וכחישות' או לפי שנותיה וצריך להבחין שלא יהיה המראה נוטה לשום מין בשר ואע\"ג דאדום ממראות הכשרות הוא כמ\"ש לקמן אי\"ה צריך להבחין אם אין אדמומית זה נוטה למין בשר ונ\"ל דבבשר חי קאמרי' עוד נ\"ל דאם יש בריאה מראה וויינקשיל שנגמרו בישולם הוא בכלל מראה בשר (הג\"ה ריאה דדמי' לבישרא במשמושה שקשה כמשמוש בשר כשר ולא מיטרף כי אם קשה משמושו כעץ כמ\"ש <small>(סי' ל\"ו סעיף כ\"ד)</small> אבל בקצת קישוי משמוש אין להטריף רק חיישי' לאטום כמ\"ש שם <small>(סעיף כ\"ב)</small> דצריך בדיקה):",
                "שחור כקורט דיו יבש ובזה נ\"ל דלא מיטריף כ\"א כדיו ממש אבל אם נוטה קצת לשחור יש להכשיר רק דאין אנו בקיאין איך שחרורות דיו שלהם ולכן נראה לי דבה\"מ כל שאינו שחור כזפת לא מיקרי שחור כדיו וכשירה ובדליכא הפסד מרובה יחמיר יותר:",
                "לבן בין שהיא כבקעת עץ ובין שהיא כלובן ביצה טריפה ונראה לי דכל הנוטה ללובן יש להטריף דאין אנו יודעין באיזה עץ שיעורו (הג\"ה אפי' נוטה קצת ללובן טריפה <small>(עיין סק\"ז)</small> ומיהו נ\"ל בלבן בריאה יעמיד בצדה בקעת עץ אם דומה ממש הוי ודאי טריפה ואם אינה דומה לא הוי רק ס' טריפה):",
                "סימן למראות הכשירות במרעה טוב ארע\"ך \"אדום \"רקיע \"עשבים \"כחלא אדום אפי' אדומה ביותר אין זה לקותא רק תלי' שהיא מחמת שהדם אינו נבלע כולו בתוך הריאה והיא מבחוץ ובכלל אדום מראה הכבד ונ\"ל דבכבד חי עסקי' דצלי נוטה לפעמים לצבע אחר וכל מראה אודם יש להכשיר רק שלא יהא נוטה לגע\"ל או לשאר מראות אסורות גם שלא יהא לו מראה בשר כמ\"ש לעיל <small>(סעיף ד')</small> ועמ\"ש לקמן אי\"ה <small>(סעיף י\"ג)</small>:",
                "רקיע הוא מראה ירוק בל\"א וכל מין בל\"א יש להכשיר כטחול וכדומה:",
                "עשבים הוא בל מין ירוק גרי\"ן וכל מין ירקות זה יש להכשיר:",
                "כוחלא הוא צבע כחול ובל\"א לאזו\"ר הצבע עצמו שצובעין בו לאזור נוטה לשחרות ובין שהוא כהצבע עצמה ובין כהנצבע ממנה יש להכשיר כל מיני גוונים אלו דקים להו לחז\"ל דלאו לקותא גמורה הן יש מהן שעדיין לא הוטל דם בריאה וזה טעם ירקה ויש מטעמים אחרים (הג\"ה כל מראות הכשירות שנתבארו אפי' אין משתנים כלל ע\"י נפיחה כשר דלא כיש מי שמצריך שיהיה מתלבן קצת ע\"י נפיחה גם י\"א דמראה אודם הנכנס לבשר הריאה טריפה ואין לחוש כלל לזה <small>(תב\"ש ס\"ק י\"ב וכן הסכמות האחרונים)</small> מראה כשרה המקיל בה\"מ לומר דלא הוי ריעותא ואינו מצטרף לתר\"ל אין מוחין בידו ואפי' נכנס לבשר הריאה וגם אינו משתנה כלל ע\"י נפיחה זולת במראה אודם אפי' אינו נכנס לבשר מיקרי ריעותא אפי' בה\"מ אמנם סירכא שלא כסדרן הצריכה מיעוך ומשמוש אם יוצאת מתוך מראה כשירה טריפה ולא מהני מיעוך אפי' בה\"מ ואע\"ג דהמראה אינו רק בצד א' מהסירכא וא\"כ יש ספק שמא הסירכא יצאה מאותו הצד אשר אין בה המראה אפ\"ה טריפה וסירכא דבוקה היוצאה מתוך מראה כשירה בין אונא לאונא למטה מחציין ויש חלון או בין אונא לאומא בלי חלון אין להתיר אפי' בה\"מ בלי מיעוך ומשמוש ואם נקרע או נאבד בלי מיעוך ומשמוש טריפה מראה כשרה על יתרת בדרי דאונא כשר ואפי' אדום על יתרת בדרי כשר כל שאין מכה בדופן אכן מראה כשרה על יתרת מקמא במקומות שמכשירים יתרת מקמא טרפה אפי' בה\"מ ואם נאבד ולא בדקו אם מתלבנת ע\"י נפיחה יש להכשיר בה\"מ וכן היכא שהיתרת אין לה סמפון אזי בה\"מ יש להכשיר אבל יתרת מקמא שהוא פחות מפרק אמצעי של אגודל אחר נפיחה ומראה כשרה עליו כשר אף באין ה\"מ כמו שהכשרנו תחלה ביתרת בדרי בכה\"ג וזה קיל אפי' מיתרת בדרי מראה חריות של דקל הוי ריעותא ונ\"ל דדינה בריעותא גמורה דבצירוף ריעותא כל דהו טריפה משמוש קשה בריאה כמשמוש בשר שהכשרנו לעיל <small>(סעיף ד')</small> נ\"ל דהוי ריעותא מראה הנוטה קצת לשחור שהכשרנו <small>(בסעיף ה')</small> דינה ככל מראות כשרות שהמקיל בה\"מ דלא הוי ריעותא אין מוחין בידו שני מיני מראות הסמוכים זה לזה הוי ריעותא ואם יש עוד ריעותא בין ביניהם ובין מצד א' מהם הוי תר\"ל וכ\"ש באדום וירוק דסמיכי להדדי שאם יש ריעותא בצד הירוק הוי תרתי לריעותא):",
                "אם יש בה מראות אחרות שאינם נכללים לא בפסולים ולא בכשרים כגון מראה ברוי\"ן וגר\"א וכדומה נ\"ל להטריף כיון שלא נתפרשו בהדיא להיתר. ותו דדלמא נכללים במראות האסורים אלא שאין אנו בקיאין כ\"כ והרבה צריך הבחנה להבודק בענין המראות וראוי שלא יורה שום בודק בשום מראה רק יביא לפני חכם מורה הוראה ויעיינו כולם במתון זולת מראה שכבר הורגל בהם הבודק ועלו בידו כמה פעמים להיתר ע\"פ מורה אזי יוכל להורות בעצמו ובלבד שידקדק ויעיין היטב ובמתון אם אין בה שום צד נטיה:",
                "כל אלו מראות האסורות אין עושין בהם מעשה עד שינפחו הריאה וימרסו בה בידים כדי שתעלה היטב בנפיחה וגם אולי יש איזה ליחה על העור שזה מראיתה ואם אחר הנפיחה חזרה למראה ריאה כשרה ונראה לי דאפילו אם אח\"כ כשנחה מנפיחתה חזרה למראה האסורה וכל זמן שהיה נפוחה אין בה מראה האסורה כשרה דכל מידי דמשערינן בה כשהיא נפוחה משערין דבחייה נפוחה הריאה שלה ופשוט דאי לא נפחוה טריפה ואין תולין לומר דלמא אי נפחוה היתה חוזרת עוד נ\"ל פשוט דאם אין בה מראה או שיש בה מראה המותר ונפחוה וחזרה למרא' האסור טריפה מה\"ט (הג\"ה ודוקא שנפחוה כדרכ' אבל יותר מדאי אמרי' דבהייה לא היתה נפוח' כ\"כ אם לא כשיש ממ\"נ טריפה ועל הדרך שנתבאר לעיל <small>(סי' ל\"ו סעיף ה')</small> וע\"ש חילוקי דיניהם משבצות זהב סק\"א) עוד נ\"ל דאם רואין בה מראה המותר צריך לנפחה דכיון דחזי' ריעותא צריך בדיקה לכתחלה ואם לא נפחוה יש להכשיר בה\"מ ואם יש בה מראות פסולות וכשנפחוה לא חזרה למראה ריאה כ\"א למראה כשרה כגון שחור שנהפך לאדום יש להכשיר בה\"מ (הג\"ה מראה המותר שנפחוה וראו שעלה בנפיחה ולא השגיחו לראות אם נשתנה למראה האסורה יש להתיר גם באין הפסד כנ\"ל עוד נ\"ל דמראה ברוי\"ן או גר\"א ושאר המראות שלא הוזכרו בש\"ס אם חזרו למראה המותר יש להתיר גם באין הפסד כלל מראה פסול' החוזרת למראה כשר' ע\"י נפיחה הוי ריעותא ומצטרף לתר\"ל אפי' בה\"מ אכן מראה ברוי\"ן וגר\"א ודומיהן החוזר למראה כשר אין דינו אלא כמראה כשרה מראה פסולה החוזרת ע\"י נפיחה למראה ריאה נ\"ל דאינו נקרא ריעותא ומכל מקום נראה לי דמיקרי ריעותא כל דהו ומהאי טעמא נראה לי דמראה פסולה החוזרת בנפיחה למראה ברוי\"ן או גר\"א ודומיהן טריפה):",
                "היה בריאה אדמומית אפילו כל שהוא ויש מכה בדופן כנגדה טריפה דרגלים לדבר דהמכה הזאת שלטה גם בריאה ולקותא היא שסופ' לינקב (הגה\"ה וטריפה מספק) ולכן כשיש אדמומית בריאה צריך לבדוק בדופן נגדה ונראה לי דאם לא בדק יש להכשיר ואם יש מכה בדופן נגד אדמומית הריאה ונפחה לריאה וחזר למראה ריאה כשר <small>(ט\"ז וש\"ך)</small> ואם לא חזרה למראה ריאה רק למראה א' מהמראות המותרות נראה לי דיש להקל בהפסד מרובה (הג\"ה והמקיל גם בלא הפסד מרובה לא הפסיד) וכל שכן אם גם מתחלה נגד מכה שבדופן ליכא אדמומית כי אם אח' משאר מראות המותרות שיש להכשיר אפי' בלא ה\"מ ואי ליכא מכה בדופן רק שנודע שהוכתה אדופן ומסתברא שמזה באה האדמומית בריאה יש להטריף אם יש על הריאה כמו נקודות אדומות צריך לבדוק אחר נקבים במקום האדמומית ונ\"ל דאם לא בדק טריפה (הג\"ה מיהו במקומות דשכיחי נקודות אדומות ובדק כמה פעמים ולא מצא נקבים אע\"ג דמ\"מ ראוי לבדוק תמיד מ\"מ אי אתרמי בשוגג דלא בדק יש להכשיר מה שנתבאר דאם לא בדק אם יש מ\"ב יש להכשיר מ\"מ ריעותא הוי וכמו שנתבאר <small>(בסעיף י')</small> דכל מראה אודם הוי ריעותא ומה שנתבאר ביש מ\"ב נגד האודם וחזרה הריאה על ידי נפיחה למראה ריאה כשר לא הוי ריעותא וכמו שנתבאר <small>(סעיף י\"ב)</small> במראה פסולה ואם חזרה למראה המותר הוי ריעותא):",
                "אם המראה האסורה רק בקרום העליון והתחתון כמראה הראוי לה נ\"ל דיש להכשיר לצורך גדול (הג\"ה ומ\"מ ריעותא הוי להצטרף לתר\"ל אבל אם חוזרת למראה כשר ע\"י נפיחה יש להקל דלא הוי ריעותא ומכ\"ש אם גם קודם נפוחה אין על הקרום העליון רק מראה כשרה דיש להקל בכ\"ז אפילו באין ה\"מ לומר דאינו ריעותא) אכל אם אין התחתון כמראית' רק כמראה כשרה יש לאסור שאני אומר [לד] שעתירה ליהפך לאיסור כיון שכבר נלקה ובלא צורך גדול אף אם המראה רק על צד חוץ של קרום העליון יש להטריף (הג\"ה נ\"ל דה\"ה אם אירע שקלפו קרום העליון ונמצא בתחתון מראה פסולה ובעליון לא ניכר המראה דינו כמו אם יש בעליון לבד מראה פסולה וכן אם בעליון מראה כשרה ובתחתון מראה פסולה דינו כמו אם בעליון מראה פסולה ובתחתון מראה כשרה ודע דמה שאנו מכשירין במראה פסולה בקרום עליון לבד לצורך גדול אפי' אם המראה ברובה של ריאה דינ' הכי <small>(ע' בס\"ק מ\"א)</small> ודע עוד דאם יש אודם בריאה נגד מכה בדופן ואין האודם רק בקרום העליון לבד ג\"כ כשר לצורך גדול כמו בשאר מראות פסולות ואפילו ברובה של ריאה):",
                "אם יש מראה טריפה על גבי בועא (הג\"ה וה\"ה אם המראה טריפה אצל הבועא דינה הכי דאם הוציאו המוגלא מהבועא וחזר למראה ריאה כשר אפי' אם מתחלה לא היה כלל מוגלא תחת המראה אבל אם לא בדק ונאבד טריפה) או שמוגלא תחת המראה או שיער שחור <small>(ד\"מ בשם מהר\"י מולין)</small> שלפעמים הבהמה בולעת שיער ובא לה להריאה עד הקרום נ\"ל דיש לפתוח ולהוציא המוגלא מהבועא או מתחת המראה או השער אם חזרו הקרומים למראה ריאה מזה נראה שמראה המוגלא או השער היה נרא' כן דרך הקרומים ובקרום אין ריעותא ואפי' מראה המוגלא או השער כמראה שהיתה בהקרומים כגון שזה שחור וזה לבן מ\"מ הואיל ואנו רואין שאין עתה מראה בקרום אמרינן שכך היתה מראה המוגלא או השער דרך הקרומים אבל אם אח\"כ לא הלכה המראה יש להטריף דהא חזינן דלקות הקרומים חיא ועתידים לינקב ואם לא בדק כנזכר יש לאסור ואם היה ניכר מבחוץ שמראה זו מראה המוגלא היא ולא מראה העור בין בבועא ובין בטינרי נ\"ל דא\"צ בדיקה ואע\"ג דאם פתח והוציא המוגלא א\"א לנפוח ולראות אם עברה המראה מ\"מ כיון דמקמי הכי היה בה מראה גם קודם נפוחה ועכשיו כשהוציאו המוגלא הלכה לה רגלים לדבר דלאו מחמת העור הוי ולכן אם גם קודם לא היה לה מראה כ\"א כשנפחוה לא מהני לה בדיקה הנזכרת שאני אומר לא היה אפשר לנופחה אחר שהוציאה המוגלא היה נשאר בעור המראה כבתחלה:",
                "אם מראה כשרה ע\"ג בועא או טינרי (הג\"ה ונראה דה\"ה ע\"ג מוגלא דינא הכי וכן אצל הבועא או טינרי או מוגלא) ולא הלכה המראה אחר שהוציאו המוגלא נ\"ל דיש להכשיר ולא מיקרי תר\"ל דאמרי' המראה והבועא א' הוא ומחמת המוגלא בא לה מראה כשרה והדרא בריא (הג\"ה מה שנלע\"ד בדינים אלו כך הוא מראה טריפה על בועא או טינרי או מוגלא ובהורקת המוגלא חזרו למראה ריאה לא הוי המראה ריעותא להצטרף לתר\"ל והוי כאלו אין שם רק בועא לבד ועל הטינרי לא הוי רק כטינרי לבד ועל המוגלא לא הוי רק כמורסא לבד אבל אם נאבד הריאה ולא בדק הוי ריעותא והיכא דחזרה המראה פסולה ע\"י הורקת המוגלא ממראה ברו\"ן או גר\"א ודומיהן ומכ\"ש אם מתחלה לא היה רק מראות אלו אין לאסור ומ\"מ ריעותא הוי להצטרף לריעותא אחרת אבל עם הבועא שעומדת עליה אין מצטרף להיות תר\"ל והיכא דחזרה המראה פסולה ע\"י הורקת המוגלא למראה כשר ומכ\"ש אם מתחלה לא היה רק מראה כשר נ\"ל דלא הוי המראה ריעותא להצטרף לתר\"ל ודינו כאלו אין שם רק בועא לבד ועל הטינרי לא הוי רק כטינרי לבד ועל המוגלא לא הוי רק כמורסא לבד וכן הדין במראה ברוי\"ן או גר\"א ודומיהן שנשתנו בהורקת המוגלא למראה ריאה או למראה כשרה ככל מה שביארנו במראה פסולה שנשתנה בהורקת המוגלא למראה ריאה או למראה כשרה מראה טריפה אצל בועא או טינרי או מוגלא ובהורקת המוגלא חזרה למראה ריאה לא הוי המראה ריעותא ודינו כאלו אין שם רק בועא לבד או טינרי לבד או מורסא לבד ואם עומדת ריעותא כגון סירכא תלויה וכה\"ג על מקום הריאה דינה כאלו עמדה על הבועא או על הטינרי או על המוגלא אבל אם נאבדה הריאה ולא בדק טריפה והיכא דחזרה המראה פסולה ע\"י הורקת המוגלא למראה ברו\"ן או גר\"א ודומיהן טריפה אבל אם מתחלה לא היה רק מראות הללו יש להכשיר בה\"מ עכ\"פ רק דכל מקום המראה הוי ריעותא לענין אם יש עליה סירכא תלויה וכה\"ג והיכא דחזרה המראה פסולה בהורקת המוגלא למראה כשר נ\"ל דיש להטריף באין ה\"מ בעומדת אצל הבועא אם היא עכורה ואם היא בועא במים זכים במקומות שמכשירין סמיכי במים זכים יש להכשיר אף באין ה\"מ וכן בעומדת אצל טינרי או אצל מוגלא כשר גם באין ה\"מ אבל ריעותא הוי המראה ההיא באין ה\"מ שאם עומד עליה סירכא תלויה וכה\"ג הוי תר\"ל אבל אם מתחלה לא היה שם רק מראה כשרה אז אין דין המראה ההיא רק כדין הדבר שסמוכה אליה שאם סמוכה אצל בועא של מים עכורים הוי ריעותא לענין להצטרף לריעותא אחרת העומדת עליה אבל אם הבועא אינה מצרפת לתר\"ל ואם סמוכה אצל בועא של מ\"ז הוי ריעותא באין ה\"מ להצטרף לריעותא אחרת ובה\"מ במקומות שמכשירין סמיכי במ\"ז אינו ריעותא ואם סמוכה לטינרי או מוגלא אין דינה רק כטינרי או מורסא יראה לי דמראה אודם העומדת על בועא או טינרי או מוגלא או אצלם ויש מכה בדופן נגד המראה אפ\"ה אם בהורקת המוגלא יוזר למראה ריאה כשר אבל אם נאבד הריאה ולא בדק טריפה והיכא דחזר למראה ברוי\"ן ודומיהן או למראה המותר יעמוד המעיין על חילוקי דיניהם מתוך מה שכתבנו תחלה ישמע חכם ויוסיף לקח) עוד נ\"ל פשוט דאם יש מראה טריפה על קרומי הריאה שלא במקום בועא או מוגלא רק במקום בשר וקלפו הקרומים והלכה המראה מהקרומים יש לאסור אע\"ג דנראה שהמראה מן בשר הריאה באה שהיה נראית כך דרך הקרומים ולא הו\"ל כי אם חסרון מבפנים דקי\"ל לא שמיה חסרון הכא שאני דקים להו לחז\"ל דבה\"ג לקותא היא:",
                "אם נפחו לריאה לראות המראה ונמצא שאינה עומדת במקום אחד רק זזה ממקום למקום כשרה דנראה מזה דליכא לקותא בקרומים כ\"א יש איזה מוגלא תחתיהם שמראיתה כך ואותה המוגלא זזה ממקום למקום (הג\"ה וראוי לפתוח הקרומים ולראות מה יש שם <small>(שפתי דעת סק\"ט)</small> ודע דהרבה דיני מראות שנתבארו בסי' זה ישתנה דינם בנפלה לאור ואין כאן מקום דינים אלו <small>(עיין בי\"ד ס' נ\"ב)</small>):",
                "לפעמים יש על הריאה קליפות כמו נתק קולפין הקליפות ממנה ואם תחתיהן נמצאת הריאה שלימה כשרה וצריך לנופחה דהא ה\"ל על כל פנים ריעותא כמו מראה ואפילו יש סירכות מקליפה לקליפה אין זה סירכות הריאה וכשירה גם נמצאת לפעמים על הריאה שומות שקורין ווארצלין הרי זה כשרה (הג\"ה באלו הקליפות או הווארצלין לכתחלה צריך לקלף ולנפוח כמו שנתבאר אבל בדיעבד הקליפה מהעור הוא מעכב שאם לא קלפו או קלפו ולא השגיחו לראות אם הריאה תחתיהם שלם ויפה טריפה אבל אם לא נפחוה כשרה <small>(עי' ס\"ק ע)</small> גם נ\"ל דהקליפות או הווארצלין אינם נקראים ריעותא להצטרף לתר\"ל אם קלפו אותן וראו שהריאה תחתיה שלם ויפה):",
                "כל דיני מראות הנזכר בסי' זה נוהגין גם בחיה ועוף רק שא\"צ לבדוק אחריהם בעוף (הג\"ה מיהו שכיח בעופו' צרורות דם ונראה אדום או שחור והוא בא מבית השחיטה ואין זה צריך אפילו בדיקה כי ניכר הוא למי שהוא בקי בתרנגולים וכשר כשהוא מכיר היטב בזה שאינו רק מחמת צרורות הדם מבית השחיטה) אבל בבהמה וחיה כשבודק הריאה תוך הבהמה אם הוא מומחה הוא מרגיש ע\"י משמוש אם יש בה מראה שמקום המראה משתנה משאר מקום הריאה לחום או לקור או חלקה כמו ריר או נגובה ואז מוציא הריאה לראות (הג\"ה דין סירכא בריאה של עוף <small>(עי' לעיל סי' ל\"ה סעיף מ\"ה ובשפתי דעת ס\"ס ל\"ה וסוף סי' זה ויבואר אי\"ה בריש סי' שאח\"ז)</small> כל הטריפות שנתבארו בסי' זה מחמת המראות אין החלב אסור למפרע כלל זולת כאודם בריאה ויש מכה בדופן כנגדה דמטרפי' ואם ניכרה שהיא מכח ישינה נ\"ל דיש לאסור החלב למפרע י\"ב חודש ואם ראו שנשבר הצלע תוך יב\"ח או שהוכתה בדופן תוך יב\"ח אין החלב אסור רק עד אותו העת ואם הוכתה בדופן קודם יב\"ח נ\"ל דיש להכשיר גם הבהמה עצמה ואם נשבר הצלע קודם יב\"ח יש להתיישב אם להתיר הבהמה עצמה אבל החלב אין אסור כלל למפרע ואם נשבר קודם יב\"ח ונתרפא קודם יב\"ח גם הבהמה כשרה בפשיטות ואם נשבר קודם יב\"ח ונתרפא תוך יב\"ח יש להתיישב אם להתיר הבהמה ומי שרוצה לאסור הבהמה יאסור גם החלב למפרע עד עת הרפואה וכ\"ז הוא באודם אבל בשאר מראות פסולות נ\"ל דאף שיש מכב\"ד לא תלינן כלל במכה והבהמה טריפה והחלב אין אסור כלל למפרע כל זה נלע\"ד בדינים אלו דיני תר\"ל השייכים לסי' זה נתבאר כל או\"א במקומו בס\"ד):"
            ],
            [
                "<b>דיני בדיקת הריאה</b><br>רוב בהמה חיה ועוף המה בריאים וכשירים אע\"ג דהאידנא חזינן לפעמים הטריפות הם יותר מהכשרו היא משום הספיקות והחומרות ושאין אנו בקיאים בבדיקה בכמה דברים אבל מעיקר הדין הרוב כשרים הם ורוב גמור הוא שאפילו לכתחלה סומכין עליו ואין בודקין אחר שום טריפות רק אי חזינן ריעותא שיש לחוש על ידה לאיזה טריפות צריך לבדוק אחר אותו טריפות כמו שמבואר כל א' במקומו חוץ מן טריפות הריאה הואיל והוא מיעוט המצוי גזרו חז\"ל לבדוק אחר כל טריפות שבה בכל מין בהמה וחיה בין זקנים בין ילדים אפי' היונקים ואם עבר במזיד והאביד הריאה כדי לאכול בלא בדיקה דין הבשר כאיסור שנתבטל במזיד ונתבאר דינו <small>(סי' צ\"ט)</small> (הג\"ה דאסור למבטל עצמו אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו והכלים שנתבשל בהם אסורים ג\"כ אליהם אבל לאחרים גם הבשר מותר אלא שאסור למכור בדמי כשרה רק בדמי טריפה כמו שמוכר לנכרי כדי שלא אהני ליה מעשיו הרעים ודוקא בשוחט למכור הבשר אבל מי שאין דרכו למכור בשר ושחט לאכילה ואיבד הריאה במזיד אז אף דלעצמו ולמי שנתבטל בשבילו אסור מ\"מ מותר למוכרו לאחרים אפי' בדמי כשירה והיכא דטעה בדין דסבר שמותר להשליך הריאה אזי לא קנסינן ליה כלל ודינו כנאבדה הריאה בשוגג שיתבאר בסמוך <small>(סעיף ה)</small> ונ\"ל דכ\"ז דוקא אם לא נבדקה מסרכות אבל אם נבדקה מסרכות רק שלא נבדקה משאר טריפות ואיבד הריאה במזיד אע\"ג דראוי לאסור לו הבשר כדי שלא יעשה כך תמיד מ\"מ הכלים שנתבשל בהם מותרים לו):",
                "בדיקה זו היינו שיכניס הבודק ידו לפנים בנחת וימשש בכל חלקי הריאה במתון וישוב הדעת להרגיש אם אין בה חסר או חליף או סרכות וכל שאר טריפות התלוים בריאה ובודק זה צריך שיהי' מומחה לא מיבעיא שצריך לחיות בקי בכל דיני בדיקות הריאה אלא גם צריך שיהיה בקי ביד ובהרגש ויודע כל צורת הריאה ומקומה ודרך הנחתה בתוך הבע\"ח וכשבודק בפנים ומרגיש שאין בה טריפות א\"צ יותר ויש מקומות נוהגין להוציא אח\"כ הריאה ולנפח אותה כי יותר יש לראות בה כשהיא נפוחה והיכא דנהוג כן <small>(לבוש)</small> אין לשנות ונ\"ל דבאותן מקומות אם לא נפח במזיד דינו כלא בדק במזיד שנתבאר סעיף שלפני זה ונ\"ל דאפי' במקומות דלא נהוג לנפוח מ\"מ יש להוציא הריאה אחר בדיקת פנים כדי לבודק' במראות עין ויש גדולים שגזרו חרם על הבודקים שבמקומם ע\"ז ולא יסמוך על בדיקת פנים לחוד כ\"א בודק שהורגל היטב מכמה שנים בקהלה שהבדיקה שכיח שם יום יום וכן ראיתי נוהגין:",
                "כשמרגיש בפנים איזה ריעותא קצת צריך להוציאה לראות בה ואם עדיין הריעותא במקומה עומדת צריך לנופחה ולבדוק ואם לא עשה כן מבואר בכ\"א במקומו באיזה ריעותא טריפה דיעבד כשלא בדק ובאיזה כשר וכשבא להכניס ידו יחתוך בנחת לפתוח הטרפש ויטה לצד הצלעות <small>(פר\"ח)</small> ולא יותר מכדי כניסת ידו כדי שלא יחתוך שם איזה סירכא ויש שאין חותכין הטרפש בסכין כ\"א בצפורן מפני חששא זו ויש חותכין נקב קטן רק להכניס אצבעו ולבדוק סביב ואח\"כ מרחיב הנקב:",
                "נאבדה הריאה קודם בדיקה באונס או בשוגג אין להתיר דחז\"ל עשאוהו כספק טרפה כי היכי דלא לזלזולי בבדיקה זו ומכל מקום בהפסד גדול יש לסמוך אהחולקים ע\"ז ומכשירים דס\"ל דלא החמירו כ\"כ לאסור אפי' דיעבד וסמכינן ארוב בהמות כשרות וכל בעל נפש יחמיר לעצמו אפילו בכה\"ג ובגדיים וטלאים וחיות אע\"ג שנת\"ל דלכתחילה גזרו בהם בדיקה כמו שאר בהמות מ\"מ בדיעבד בשוגג או באונס יש להתיר אפילו בלא הפסד כיון דטריפות היותר שכיח בריאה הם הסירכות והני לא שכיח בהו סירכות כ\"כ מסתמא לא גזרו חז\"ל עליהם איסור בדיעבד וכ\"ז שנקראים בל' ב\"א גדי וטלה יש להם דין זה ובעל נפש יחוש לעצמו אפי' בגדיים וטלאים ולא יורה כן לאחרים וטלאים הגדלים בבתים רגילים להיות הריאה סרוכה לדופן ולכן אם נאבדה הריאה לא יתיר כ\"א אחר העיון בצלעות אם לא נמצא שם סירכא ונ\"ל דעגלים הרכים שעדיין יונק שדי אמו דינם כגדיים וטלאים אבל אם גם אוכלים לא דעל הרוב הסירכות באות מתוך שאוכלים מאכלים שאינם נאותים להם עוד נ\"ל אם בדק אפי' בהמה גדולה מסירכות ולא משאר טריפות כגון שאותו שהכניס ידו אינו בקי בה' טריפות רק יודע להרגיש שאין סירכא ואח\"כ נאבדה הריאה יש להכשיר אפי' בלא הפסד גדול כיון דעביר עיקר הבדיקה ה\"ל כגדיים וטלאים:",
                "במקומות שנוהגין לנפוח כל ריאה כמ\"ש לעיל <small>(ס\"ב)</small> אם בדקה בפנים ונמצאת שלימה ונאבדה קודם נפיחה יש להתיר אפי' בלא הפסד דמסתמא לא קבילו עלייהו תוספת בדיקה זו לאסור דיעבד:",
                "אם נטלה עכו\"ם או ישראל שאינו בקי קודם בדיקה והחזירה והרי היא שלימה בלי שום ריעותא צריכין לנפחה אפי' במקומות שנוהגין לבדוק בפנים הכא חיישי' דילמא אי הוי בדק בפנים קודם שנטלה העכו\"ם היה מרגיש בה הסרכות ועכשיו נתקו ביד העכו\"ם לכן צריך לנפחה אולי ירגיש בה איזה מקום המנותק או נקב ואם אין מרגישין בה כלום כשרה ונ\"ל דאפילו בלא ה\"מ ולכתחילה יש לבודקה אחר הנפיחה בפושרין כמבואר <small>(בשמ\"ח סי' ל\"ו סעיף ג')</small> ואם לא נפחה כלל נ\"ל דאין להכשיר כ\"א בה\"מ או בגדיים וטלאים וכיוצא בכל ריאה שלא נבדקה ואם במזיד לא נפחה דינו כלא בדק במזיד כמבואר לעיל <small>(סעיף א')</small> (הג\"ה נאבדה ריאה בלא בדיקה דאסרינן באין ה\"מ אם יש לו הלב שנחלב מבהמה זו תוך ג' ימים יש להתיר ובעל נפש יש לו להחמיר שלא לאוכלה ואם איבדה במזיד כדי לאכול הבשר אע\"ג דהבשר אסור לדידיה כמש\"נ לעיל <small>(סעיף א')</small> מ\"מ החלב מותר לו אבל אם איבדה גם כדי לאכול החלב אסור גם החלב לדידיה כמו מבטל איסור אבל אם אין לו רק חלב שנחלב קודם ג\"י יכול לכתחילה להשליך הריאה ולמכור הבשר לעכו\"ם ולאכול החלב אכן אם אחר שזרקו הריאה נמצא בצלעות מכה רבה שנסרכה הריאה בצלעות אסור החלב עד יב\"ח מספק משום דניכרים הדברים שהיא מכה ישינה וגרע מהוגלד פי המכה שאין אוסרים רק עד ג' ימים משום דבנ\"י יכול לחיות הוגלד אבל ריעותא גדולה בצלעות ניכר שהיא מכה ישנה ואסור מספק עד יב\"ח אכן הכלים שנשתמשו בהן החלב מן קודם ג\"י אם אינם ב\"י בעת שנמצא המכה כשרים כיון דנותן טעם לפגם דרבנן ה\"ל ספיקא דרבנן ועמ\"ש מזה לעיל <small>(ס\"ס ל\"ח)</small> מענין זה כי יש ללמוד משם לכאן):",
                "אם יש בה סירכא פי' חוט של ריר ראש א' דבוק באונא זו וראש השני דבוק באונא אחרת טריפה ודוקא שלא כסדרן פי' לא מיבעיא שנסרכה אונא ראשונה מאחת מכל המקומות שבה לשלישית כל מקום שבה אלא אפי' נסרכה אונא לאונא שאצלה בין בימין בין בשמאל מגב זו לגב חברתה או לחדודה או לחתוכה דהיינו מקום שמחותכות האונות זו מזו וכ\"ש לשיפולי דהיינו סוף החיתוך מקום שמתפרדים קצת זו מזו על ידי הנפיחה או שנסרך מהחדוד או שיפול זו לחברתה שבצדה לא' מהמקומות שבה או מקמא דאונא לחברתה לאיזה מקום שבה או מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה שכנגדה או מחיתוך ערוגה לקנה שביניהם כ\"ז מיקרי שלא כסדרן וטריפה אבל נסרכו שתי אונות דסמוכות להדדי בחיתוך שביניהם דהיינו מחיתוך לחיתוך שאצלה זה הוי כסדרן וכשירה (הג\"ה ולקמן <small>(סעיף י')</small> יבואר דאין מנהגינו להכשיר רק למט' מחציה ע\"ש סירכא בין אונא לאונא למטה מחציין בלי חלון יתב' לקמן <small>(סעיף מ\"ד)</small> דאינו   ריעותא להצטרף לתר\"ל ויש להתירו אפי' באין ה\"מ מיהו ביש חלון או בין אונא לאומא אפי' בלי חלון יתבאר אי\"ה שם <small>(סעיף מד)</small> דטריפה משום תר\"ל ולא מהני מיעוך ע\"ש סירכא תלויה היוצאת מהבועא בין אונא לאונא למטה מחציין טריפה אבל מטינרי כשר דטינרי אינו ריעותא וסירכא דבוקה היוצאת בין אונא לאונא למטה מחציין ויוצאת מתוך שחין אבעבועות הרבה שאינה טריפה מצד הבועות שאינן סמיכות אם לפי ראות עיני הבקיאים אותו השחין והצמחין מחלחלין עור הריאה ומשוי לה רך יש לאסור באין ה\"מ ובה\"מ שרי אבל אם לפי ראות הבקיאין אין להם כח לעשות המקום ההוא מחולחל ורך כשר אף באין ה\"מ סירכא תלויה היוצאת שם מריעותא אחרת שאינה בולטת או שיש ריעותות אחרות שיש שם ואינן בולטת יש לאסור ג\"כ אפי' בה\"מ זולת אם יש שם עוד איזה צד היתר נוכל לצרף ג\"כ ולומר דכיון שעומדים הריעותות למטה מחציין במקום ששוכבות האונות זו ע\"ג זו ה\"ל סתימה אבל במקום שאין עוד צר היתר חלילה להתיר ודע דכל דינים אלו שכתבתי כאן בדין למטה מחציין נוהגין ג\"כ במיצר החזה במקום רביתא דאוני במקומות שנוהגין היתר באותה סירכא אזי אף אם יוצאה מהבועא כשר ולדידן אין נ\"מ דהא אנו אוסרין אף בסירכא גרידא הן סביך הן סריך כמבואר לקמן <small>(סעיף נ\"ב)</small> ואף דאזלא ע\"י מיעוך דנהגינן שם להכשיר מ\"מ ביוצאת מבועא טריפה משא\"כ במקומות שמכשירין שם סירכא אז גם מבועא כשר וכן במקומות שאין מכשירין אלא סביך אזי בסביך ויש שם בועא כשר וביוצאת משהין אבעבועו' כשר בה\"מ דוקא ותלויה היוצאת מהבועא שם טריפה אבל מטינרי כשר ותלויה שיוצאת משאר ריעותא או ב' ריעותות אחרות שאינן בולטות טריפה אא\"כ יש עוד צד היתר הכל כמ\"ש תחלה לענין למטה מחציין ובטעמי טרפות סרכא נחלקו חז\"ל י\"א דאין סירכא בלא נקב שמתוך שהריאה שואבת כל מיני משקין ונעשים עב בתוכה ויוצאים מעט מעט דרך הנקב שנולד בה ונקרשים ונעשים סירכא ונדבקים למקום אחר ולכן של\"כ טריפה דסירכא זו ה\"ל קרום שעלה מחמת מכה ואינו קרום שסופו ליסתר ואע\"ג דקרום זה יש לו חיזוק במקום אחר דהיינו במקום שנסרך ראשו השני אין זה חיזוק דעשוי להתפרק מחמת נפיחת הריאה בחייה ומושכת אונא זו לכאן וזו לכאן אכל כסדרן אין עשוי להתפרק דבחייה החיתוכי' שוכבים זה על זה ודחקו אהדדי ואין נפרדים והסרכא הולכת מתחזקת וסותמת היטב וצ\"ל לפ\"ז דאע\"פ שדרך האונות למשוך לכאן ולכאן ע\"י נפיחה מ\"מ החתוכים נשארים שוכבים זע\"ז בלי המשכת מקום ממקום וכשנופחין שניהם מתגדלים בחיתוכם כ\"א ולמעלה מחיתוכים נמשכים זה לפנים וזה לאחור וכיוצא בזה ויש מוסיפים עוד טעם דבכסדרן עדיף טפי לפי שהנקב דשם עומד ליסתם שלעת צאת השואבת ממנו אינו נופל שהחיתוך שכנגדו מחזיקו ומיד נקרש ונעשה קרום וכיון דעלולה ליסתם וגם נסתם בטוב הוי סתימה מעלייתא וי\"א דכסררן מש\"ה מהני לה הקרום מפני שיש לנקב זה שתי הגנות א' החיתוך שכנגדה השוכב עליו תמיד וא' הקרום דהיינו הסירכא מש\"ה לא דמי לשאר קרום שעלה מחמת מכה וכ\"ז הוא לטעם זה שהיא שיטת רש\"י ז\"ל וסייעתו ויש שטה אחרת והוא שטת התוספות וס\"ל דסתם סירכא לא חיישינן לה בנקב דרגילות הסרכא להיות בריאה מחמת ליחות שבה מהמשקים ששואבת לתוכה רק אם נסרכה שלא כסדרן מחמת נדנוד האונות עשויה להתפרק עם קרום הריא' מקום שדבוקה בו ויהי' ניקבה הריאה וכל העומד לינקב כנקוב דמי משא\"כ בכסדרן אין נפרדים בחיים זמ\"ז כמש\"ל ואין עשוי להתפרק ויש שטה ג' והוא שטת הראב\"ד וס\"ל דטעם דשלא כסדרן טריפ' משום דאין סירכא בלא נקב וכמש\"ל אליבא דרש\"י ז\"ל ובכסדרן כיון דבחיים שוכבת ודוחקת זה על זה רגילות לבא סירכא מתוך דוחק ואילו הוי ידעינן דגם שם הסירכא ע\"י הנקב באתה לא היה מועיל לה שום סתימה רק דתלינן בסתמא דמחמת הדוחק נעשה הסירכא ולא מחמת נקב וכל אלו הג' טעמים ופירושיהם לא הכריעו בהם רבותינו וצריך להחמיר כדברי כולם וכמו שנבאר אי\"ה לקמן:",
                "מנהג מדינות אלו להכשיר בכסדרן (הג\"ה היינו למט' מחציין כמשי\"ת בסעיף שאח\"ז) אפי' כלא בדיק' לכתחל' דלא חשבינן זה לריעותא אפי' לשטת רש\"י ז\"ל דאמרי' מסתמא סתמה הנקב שכן דרכה ליסתם בטוב בכסדרן ונראה לי דהיכא דלא נהוג יש להניח מקום זה בפושרין ולנפוח כדי לראות שאינו מבצבץ במקום הסירכא ואין צריך להסיר הסירכא מתחלה ובדיעבד שלא בדק כן יש להכשיר ומ\"מ נ\"ל דאפי' במקום דלא נהגו לבדוק בעי נפוחה עכ\"פ לראות היטב מקום עמידת הסירכא שמא לאו כסדרן הוא ואפי' בדיעבד נראה לי לאסור בדלא נפח' כלל דגרע מנאבד' הריאה בהעלמת עין ממקום דאיכא למיחש לאיסורא (הג\"ה ומ\"מ אפי' אם לא נפח רק נתכוין מתחלה להשגיח היטב אם הוא ממש כסדרן ונאבד אח\"כ והוא בקי ואומר שברי לו שהיה כסדרן ממש יש להכשיר):",
                "אפי' במקומות אלו שאין מצריכין בדיקה אי אירע שבדק ונמצא נקוב טריפה לא מיבעיא לטעם הב' והג' דלעיל דס\"ל דאין שום סתימה מועיל לודאי נקוב' אלא אפילו לטעם הראשון שהוא שטת רש\"י ז\"ל דמועיל סתימה בכסדרן הכא חזינן דלא סתמה וליכא למימר עלולה היא ליסתם דיש נקבים שאינם עשוים להסתם לעולם ואנן לא בקיאין בהו ודילמא זה מהנך נקבים ונראה לי אם לא בצבצה כשהסרכא בה ואירע שהסירו משם הסירכא ובצבצ' במקום שהיה הסרכא אע\"ג דלשיטת רש\"י ראוי להכשיר דהא כל סירכא בכסדרן נקובה היא וסתומה ע\"י הסירכא מ\"מ יש להטריף ע\"פ שטה הב' והג' דס\"ל דלא מהני שום סתימה ודוקא שניטלה בנחת (הג\"ה כגון שחתך הסירכא בסכין סמוך לכשר כמ\"ש היש\"ש וכ\"ש היכא שהסרכא עברה על ידי מיעוך ומשמוש ונמצא שבצבצה תחתיה וזה טריפה אפילו לרש\"י) אבל אם פרקוה בכח בגוונא שיש לתלות שנעשה הנקב עתה מחמת הפריקה ואין היכר הנקב דמחיי' הוא כמבו' <small>(סי' ל\"ו סעיף י)</small> יש להכשיר ואם נפחוה ועלתה גם הסירכא בנפיחה נראה לי פשוט להטריף אפילו לשיטת רש\"י ז\"ל דחזינן דניקבה הריאה ואין זה סתימה מעלייתא דלא כמו שראיתי מי שהורה בזה להקל וכ\"כ להדיא בספר דמש\"א <small>(דף צ\"ח)</small> לאסור וכתב דצריך לבדוק אח\"ז):",
                "מנהג מדינו' אלו שלא להכשיר סירכא בכסדרן דהיינו מחיתוך לחיתוך שאצלה כי אם מחצי' החתוכי' ולצד פנים אבל מחציו ולחוץ חושבים לשלא כסדרן היינו לשיפולי כיון דאין אנו יודעים האיך היא נפוחה בחיי' ועד היכן מגיע השיפול ששם מתרווחים ומתפרדים קצת זו מזו לכן עבדינן לחומרא וכן ראוי לנהוג בכל מקום ואף על פי שמעיקר הדין נראה להקל עד אצבע או אצבעים מהראש מ\"מ הואיל ונהגו להקל בלא בדיקה יש להחמיר מיהא בהא ואע\"ג דנתבאר לעיל דבמקומות דלא נהגו בלא בדיקה יש לבדוק לכתחלה מ\"מ יש להחמיר בהא דגם זה קולא היא לסמוך האידנא אבדיקתינו כמ\"ש בכמה מקומות דאין אנו בקיאין בבדיקת נפיחה ובמקום שנהגו בבירור להקל אפי' מחציה ולחוץ ובלא בדיקה אין לסתור מנהגם דיש להם על מה שיסמוכו רק שלא יהא בסופן וסמוך לו דהיינו שיפולן:",
                "סרכא דכסדרן כשרה בכל גווני אפילו יש חלון דהיינו שהסרכא מתחלת להלן ממקום שהתפצלות האונות זו מזו ונשאר במקום פיצולם כמין חלון אפי' יש כמה סירכות כסררן וביניהם כמה חלונות או שהסירכא הולכת באלכסון כגון ראשה א' בעיקר וראשה הא' בחצי חיתוך שכנגדה כשרה דכל כסדרן הסירכא אינה עשוי לינתק ואם הולכת באלכסון וקצרה עד שהבשר נקמט תחתיה או שע\"י הסרכא אין הריאה מונחת כסדרה רק כגון זו לפנים וזו לאחור יש לאסור דעשויה להתפשט ולינתק ובמקום שנהגו להחמיר בב' חלונות אין לשנות:",
                "שתי אונות זו אצל זו אחד ארוכה ואחד קצרה נראה לי דאין למדוד חצי' כ\"א בקצרה ואפי' אם הסרכא דבוקה בהקצרה תוך חציה וקצה השני בארוכה תוך חציה הארוכה ל\"א זיל הכא וה\"ל מחציה ולפנים וזיל הכא ה\"ל מחציה ולפנים דכיון דמחציה ולחוץ של קצרה מחזקינן לשיפולי ואמרינן דמתפרקת שם מחברתה א\"כ גם בחברתה ליכא שם סתימה כ\"א כנגד חצי הקצרה:",
                "אם הסירכא בכסדרן דהיינו מחציה לפנים רק שסמוכה לחודה וכשנופחין הריאה נראה מקום הסירכא מחמת שהיא פרודה שם קצת ומתרחקת מחברתה נ\"ל לחוש לדעת האוסרין בזה ובכלל חודה היא ואנן בעינן מקום ששוכבות זע\"ז ממש ואין להקל כ\"א במקום שידוע המנהג מקדם להקל בבירור אז אין לסתור:",
                "בכ\"מ שנזכר סירכא אין חילוק בין עבה מאד בין דקה כחוט השערה ובין דבוקה ממש בלא שום חוט:",
                "סירכא בכסדרן ומאותה סירכא יוצאה סירכא אחרת תלוי' שלא נדבקה לשום מקום או דבוק' בסירכא עצמה היא הנקראת סירכ' כפולה וכשר ואם דבוקה למקום אחר אפילו אחת מאונות אלו רק שלא מחצי חיתוכן ולפנים טריפה אפילו למכשירין סרכא באונא עצמה ממקום למקום שבה כמ\"ש לקמן <small>(סעיף ל\"א)</small> הכא חיישינן שמא שורשה באונא האחרת והוה ליה מאונא לאונא של\"כ ונ\"ל דמהני כאן מיעוך ומשמוש כמ\"ש לקמן <small>(סעיף לו)</small> דכשינטל הכל על ידי משמוש יראה מזה דהכל היה רק הפשטת ליחה אבל אם הסירכא כפולה עברה על ידי משמוש והראשונה שבין החיתוכים לא עברה שנרא' מזה שסירכא גמורה היא יש להטריף כיון דודאי איכא הכא ריעות' לא סמכי' אמיעוך ומשמוש (הג\"ה סירכ' תלוי' היוצאת מתוך סירכא דבוקה בכסדרן למטה מחציין בין אונא לאונא בלי חלון והדבוקה יוצאת מבועא נ\"ל דכשרה מיהו אם יש איזה היכר שיצאה התלויה מחיתוך הריאה ומכ\"ש אם יוצאת ממש שנים מהחיתוך האחת דבוקה בכסדרן והאחת תלוי' אזי אם הבועא או ריעותא אחרת תחת התלוי' או אצלה הוי תר\"ל וטריפה אבל אם הבועא או שאר ריעותא עומדים סמוך להדבוקה והדבוקה מפסקת בין הריעותא ובין התלוי' נלע\"ד דכשר וכן אם יש שאר שני ריעותות אחד מצד אחד של הדבוקה והשנית בצד השני כשר ג\"כ וכ\"ז הוא דוקא בין האונות בלי חלון אבל בחלון או בין אונא לאומא בלי חלון הוי ריעותא כמו שנתבאר <small>(בסעיף ז')</small> ומצטרפת לכל ריעותא מיהו אם יש סמוך לה סירכא תלויה נ\"ל דכשרה דלא הוי תר\"ל כיון שהם משם א' סירכא כסדרן אפילו מאונא לאונא למטה מחציין בלי חלון וסמוך לה יוצא סירכא של\"כ הן שבמקום יציאתן מהחיתוך הם שנים והן אם יוצאות כא' ונחלקים אח\"כ רק שיש היכר שהם שנים טריפה לכ\"ע ואפי' אם הכסדרן עבה יותר מן השל\"כ ולא מהני בזה אם השל\"כ עברה על ידי מיעוך אבל אם עברו שניהם ע\"י מיעוך יש להכשיר ואפי' הכסדרן הוא החלון או בין אונא לאומא אי אזלי תרווייהו במיעוך כשר והיכא שיוצאת מינה ובה אצל כסדרן הן ששנים הן במקום יציאתן הן שיש רושם ונחלקים אחר יציאתן דכל כה\"ג ניכר שאינה של\"כ אלא ממקום למקום כשרה):",
                "סירכא בכסדרן וארוכה עד שבנפיחה יוצאת מבין החיתוכים לצד הגב יש לאסור דבחייה תתחכך הסירכא כצלעות ותתפרק ולא דמי לסירכא תלויה היוצא מסירכא דכסדרן דהוא אינו כ\"א הפשטת ליחה ככל סירכות תלויות ואפילו תתפרק לא תקלקל הריאה משא\"כ האי סרכא ארוכה אם תתפרק תקלקל הריאה ונ\"ל דאם ארוכה ומכפלת ומונחת מעצמה בתוך החיתוכים או יוצאת לפנים אע\"פ שמתוך שהיא ארוכה אפשר להוציא הכפל לחוץ לצד הגב כשר ואין לומר שמא בחיי' עתידה לצאת לצד הגב דלא מחזקינן ריעותא:",
                "אם יש כעין קרום יוצא מעיקר החיתוכים ודבק בחיתוכים אפי' בא עד הראש דהיינו השיפולי בכלל כשרה בלא בדיקה דאין זה סירכא דכך הוא רגילות למצוא בריא' ואם יוצא סירכא תלויה מקרום זה או דבוקה להקרום עצמו כשר ואם דבוקה לאותה אונא שלא בחיתוך נ\"ל דאם עוברת הסרכא ע\"י מיעוך ומשמוש כשר דליכא תר\"ל דהקרום אינו ריעותא כלל אבל אי לא עברה נ\"ל דטריפה דה\"ל כחיתוך לגב ודוקא דליכא שום חלון באותו קרום דאי יש בה חלון אינו אלא סירכא ונ\"ל דאפי' ליכא חלון אם ניכר שאינו קרום דיש להכיר בין מה שהוא כתבנית קרומים הרגילים בבע\"ח בין מה שהיא כתבנית סירכא שאם אינה חלקה ושוה בכ\"מ או עב ביותר וניכר שנעשה מהריר כשאר סרכות אין לדון בו כ\"א כדין סירכא ודבר זה תלוי בראות עיני החכם המורה והכל כשהיא נפוחה דוקא משערין (הג\"ה קרום זה במקום שהוא כשר אפי' יש תחתיו בועא או שאר ריעותא כשר דאין הקרום ריעותא ואפילו אם יוצא ג\"כ סרכא תלויה מהקרום אבל אם ניכר שהתלויה יוצאה מהחיתוך אם יש תחתיה או אצלה סמוך בועא או שאר ריעותא הוי תר\"ל אם סמוך להקרום יוצא סירכא שלא כסדרן ועברה הסירכא במיעוך כשר):",
                "אין נקרא קרום אלא מחיתוך לחיתוך אבל בשום מקום אחר כגון מריאה לדופן וכיוצא בו אפילו מחוד לחוד אינו אלא סירכא אף על פי שהוא בתבנית קרום ונראה לי דאם הוא יוצא מעיקר החיתוך והולך בסמוך לחוד אע\"ג דלעיל <small>(סעיף י\"ג)</small> אסרנו בהא בקרום יש להקל דעדיין לא נפיק מתורת קרום (הג\"ה ולא מיקרי ריעותא כלל <small>(ע' ס\"ק ע\"ח)</small>) (עוד נ\"ל דבין בקרום ובין בסירכא אם דבוקה בין החיתוכים וגם החוד ה\"ל כסרכא מחוד וטרפה דכיון דאין דרך קרום להיות בחוד כולם סרכא היא ובסרכא יש לאסור לטעם דלעיל <small>(סעיף ז')</small> דיש לחוש שמא החוד נקוב הוא ושם אין סירכא סותמת ולטעם הב' שמא תתפרק מן החוד:",
                "בכל הדינים המבוארים בסי' זה בין לענין סירכות בין לענין קרום אין חילוק בין ב' אונות ובין אונא לאומא רק דאם הסרכא בין אונא לאומא בכסדרן דהיינו מחיתוך לחיתוך מחציו ולפנים ויש שם חלון לצד העיקר אף על גב דלעיל <small>(סעיף י\"א)</small> מבואר להכשיר הכא יש מחמירים כיון דהאומא עומדת במקום רחב ועי\"ז מתנענע יותר חיישי' שתיפסק מחמת הפילוש ונ\"ל דכן יש להורות בדליכא ה\"מ ופשוט דמהני כאן מיעוך ומשמוש שיבואר לקמן <small>(סעיף ל\"ו)</small> אם ירצה השם:",
                "אם נסתפק אם הסרכא בגב האונא או מחיתוך וכשנופחין אותה הרבה היא בחיתוך וכשאין נופחין כ\"כ נראית בגב ויש להסתפק האיך היא נפיחה בחייה כשרה דבהמה בחזקת כשירה עומדת דרוב בהמות כשרות ולא מחזקינן בה ריעותא מספק (הג\"ה מיהו אם היה שם עוד איזה ריעותא כגון בועא וכה\"ג והסירכא יוצאה ממנה למטה מחצי' בלי חלון בין אונא לאונא דכה\"ג אם הוא בחיתוך כשר כמו שנתבאר לעיל <small>(סעיף ז')</small> ולקמן <small>(סעיף מ\"ד)</small> נלע\"ד דיש להטריף דהוי תר\"ל דכיון שמסופקים אם הוא בגב או בחיתוך אף שאנו מכשירין מיקרי ריעותא עכ\"פ):",
                "עינוניתא דורדא לכל מקום שתסרך טריפה דכל המקומות אצלה של\"כ ואפי' נסרכה לכיס שלה ואפילו כולה נדבקת בו לא אמרינן דרביתא היא דלפעמים הרבה בחייה יוצאת מהכיס אכן יפרידנה בידו בנחת מהכיס ויבדקנה בנפיחה בפושרין ואם שלימה היא כשרה ואם לא בדקה כן נלע\"ד דטריפה (ואם אינה סרוכה לכיס ולא דבוקה רק שאינה יכולה לצאת מכיסה מחמת דוחק הניח בספר דמש\"א <small>(דף קע\"ב בצ\"ע)</small> ואם יש ב' ורדות בשורש א' כעובי אצבע והם סרוכים זה לזה טריפה אע\"ג דרביתייהו היא מ\"מ כיון שהלב דוחקן יותר מדאי זע\"ז עשויות ליפרד ונ\"ל דלא מהני מיעוך ומשמוש <small>(וכ\"מ בט\"ז סי' ט' ס\"ק ל\"ב)</small>:",
                "אם הורדא נדבקה למטה השורש שלה עם הכיס שלה כשרה דהיינו רביתייהו (הג\"ה ומ\"מ ריעותא הוי להצטרף לתר\"ל ואם נמצא נקב אחר שהסירו הסרכא טריפה) ולפעמים נמצא בגדיים וטלאים הורדא ע\"ג גידין ויש בה קרום למטה כלפי האומא אין לאותו קרום דין סירכא דהכי אית להו אבל אם יהי' אותו הקרום לצד הראש יש לו דין סירכא ולפעמים היא מחוברת באותן גידין ואינה בכיס ונראה שצריך שיהא מקום חיבורה שהוא אצל האונא שתהא מחוברת באותן גידין ושיחא אותו חיבור מקום גידולה ואינה דבוקה שאם היה דבוקה טריפה וזה תלוי במראית העין אם היא דבוקה או מקום גידולה ונ\"ל שאין לנהוג כן כ\"א במקומות דידעינן דרגילין גדיים וטלאים בהכי ומכירין בו בט\"ע יפה:",
                "יתרת מקמא במקומות שמכשירין אותה כמ\"ש <small>(סי' ל\"ה סעיף י\"ב)</small> אם נסרכה לשום מקום טריפה דג\"כ כולהו לגבי דידה של\"כ ונ\"ל דאפי' עומדת בצד הורדא ונסרכה בכסדרן להורדא לאו רביתא הוא אבל יתרת בדרי דאוני ונסרכה לחברתה בכסדרן כשרה:",
                "אם נסרכה האונא או האומא לגרגרת טריפה דקשה היא ואין מגין וכן לחזה או לשמנונית הלב או לכיסו או לטרפש הכבד או לטרפש העינונות' שהוא סוף טרפש חלב או לרחם או לסמפון היורד בין ב' ערוגות אולקנה הלב או לשמנונית הסמפוגות או לכבד טריפה ואפי' סרוכה לא' ממקומות הללו בלי פילוש ושמנונית הלב אף על גב דקיימא לן חלב טהור סותם היינו כשהחלב דבוק בו מתולדתו אבל האי חלב מאבר אחר הוא דאין לריאה שום חלב:",
                "זה הכלל כ\"מ שתסרך הריאה או תדבק טריפ' זולת במקומו' שמבו' בהדיא להכשיר <small>(וע' סי' זה מסעי' נ\"ב)</small> ואילך עוד מדינים אלו והאונות העליונות הסמוכות לגרגרת אם אחת מהן או שתיהן דבוקות לגרגרת במקום סמיכתן דיבוק גמור אמרינן דכך נבראו וכשר ודוקא שדבוק מעיקר עד סופו ואין חלון ביניהם גדול כ\"כ עד שיכול להכניס האצבע קטנה לתוך החלון אבל בדאיכא חלון גדול כ\"כ גמרינן דאין זה דרך ברייתן רק סרכא ונ\"ל דבאיכא ב' חלונות אפי' אינו מכניס לכ\"א רק מחט משהו טריפה דאין לנו כ\"א מה שהעירו רז\"ל והא דבעינן עד סופו לאו דוקא דאפי' פרודה קצת בסוף כדרך חיתוך כשר ובלבד שלא יהיה חלון. ונ\"ל דהאי קצת ג\"כ שיערו בפחות מרוחב אצבע קטנה דכל שהיא פרוד ברוחב אצבע קטנה אין זה ברייתה ויש מקומות נוהגין להכשיר אפילו בפרוד סופו הרבה רק שאין חלון והיכי דנהוג נהוג ומספקא לי לענין רוחב הדיבוק אי בעינן שיהיה כל רוחב האונא הסמוך לגרגרת דבוק בגרגרת או אפי' קצת הרוחב דבוק ומקצתה פרוד כיון שכל ארכה דבוק היינו ברייתה ונ\"ל דאין להקל כ\"א כשהפירוד בצדרים פחות מרוחב אצבע קטנה שאז הוי רק היכר חיתוך אבל כשיש בצד א' באצבע קטנה אין זה דבק טוב וכ\"ש כשמהודק בצדדי הרוחב ובאמצע פרוד אפילו כ\"ש טריפה עוד נ\"ל דאם אינם דבוקים ממש כ\"א כעין סרכא או עור ביניהם דמדביק' אף על גב דליכא חלון ואדוקה בחוזק מעיקרא לסופה והסרכא קצרה עד שאין הפרש בין האונא לגרגרת כי אם מעט מזעיר משהו בעלמא אפ\"ה טריפה דדבוקה ממש בעי' בתולדותם ולא ע\"י דבר אחר המדביקם דודאי סירכא הוא:",
                "דפני הריאה מבחוץ מקום שהם סמוכים לשומן הדבוק בשדרה היורד בין שתי הערוגות אם אותו מקום בריאה דבוק לאותו שומן אמרינן דכך נבראת וכשרה ודוקא שדבוק כל אורך מהתחלת הריאה עד הפירוד שבין האונות והאומות או כל אורך מהתחלת הפירוד שבין האונות והאומות עד סוף האונות וליכא חלון בדיבוק שיכול להכניס אפי' מחט ואי לאו הכי סרכא הוא ויש מקומות מכשירים אע\"ג דאין הדיבוק ארוך כ\"כ רק שלא יהיה שם חלון והיכא דנהוג נהוג ולענין רוחב הדיבוק יש להכשיר אע\"פ שאין כל מה שכנגד השומן דבוק אפי' פרוד רוחב של צד חוץ אבל אם צד החוץ דבוק ובפנים פרוד אפי' משהו טריפה ונ\"ל דאם אומא אחת דבוקה בדינה ואומא שבצד הב' פרודה לגמרי כשר' וכן נגד האונות שצד א' דבוק והב' פרוד:",
                "אם כל גגות האונות והאומות דבוקים ממש בשדרה ונקרא גג אחורי הערוגות מקום שרובצת על השדרה ואין שום חלון משהו יש להכשיר שכן גידולו ובמקומות שנהגו להכשיר אפילו רק גגות האומות דהיינו מהשלמת האונות עד סוף האומא דבוק בלי חלון אין לסתור מנהגם ומ\"מ ג\"ל דוקא גגות של ב' האומות אבל גג יחידי לא דאין זה דבק טוב ודוקא בדיבוק ולא בסירכא המחברם כמ\"ש לעיל סוף <small>(סעיף כ\"ה)</small> כן הדין כאן ובדבוק <small>(דסעיף כ\"ו)</small>:",
                "כל אלו הדיבוקים <small>(שבסעיף כ\"ה)</small> ע\"כ אין להכשירם כ\"א ע\"י שאלת חכם ומומחה ומורה הוראות וכן יש להחמיר בכל ספיקן כי דברים אלו לא הזכירום כ\"א קצת מרבותינו ז\"ל והבו דלא להוסיף עלייהו להקל באיסורי תורה גם יש חולקים אמ\"ש <small>(סעיף כ\"ה וכ\"ו)</small> ובמקומות שנהגו לאסור בהם יחזיקו במנהגם ובמדינות אלו נהגו להקל גם אין ללמוד מדיבוקים אלו לריאה דבוקה למקום אחר כמ\"ש לעיל <small>(סעיף י\"ד)</small> דדבוק למקום אחר אינו אלא סירכא <small>(וע\"ל סעיף ל\"ו ול\"ז)</small> (הג\"ה וכל אלו העניינים צריך עיונא ואסיפת חכמים להכשיר ואין לסמוך על הבודקים <small>(שפתי דעת סקכ\"ג)</small>):",
                "סירכא היוצא מהריאה בכל מקום שהיא והיא תלויה שאינה דבוקה לשום מקום כשרה אפילו אינה עוברת ע\"י מיעוך ומשמוש לא מיבעיא לטעם השני שבסעיף ז' שאיסור סרכות של\"כ משום שסופו לינתק וליפסק שכיון שעדיין לא נסרך לשום מקום אין סופו לינקב אלא אפילו לטעם הראשון והג' דשם דס\"ל אין סירכא בלא נקב הכא מוכחא מלתא דאינו כי אם הפשטת ליחה ומש\"ה לא היה בה כח להסתרך למקום אחר דסרכא גמורה דרכה להסתרך גם בקצה הב' ולפעמים יש כמין קרום רחב הנקלף מהריאה ותלויה גם זה בכלל סירכא תלויה ונ\"ל דהא סרים סירכא מינה ובה כמ\"ש לקמן <small>(סעיף ל\"א)</small> יש להחמיר גם בהא ונ\"ל דאפילו כמה סרכות תלויות בה יש להכשיר בכל מקום שהן ואם הסרכא תלויה מתנפחת על ידי נפיחת הריאה טריפה שוודאי נקובה והרוח בא דרך נקב לתוך הסירכא וכן אם יש דם בתוך הסירכא ודאי ניקבה הריאה דדם זה מנין ופשוט דלא מהני מיעוך ומשמוש בכל אלה גם אם יש ריעותא בדופן נגד התלויה שנראה שמשם ניתקת הצד הב' דהסירכא דינה בדין דבוקה לאותו מקום וכן אם יש מכה בדופן נגדה אמרינן מסתמא נתפרקה ממנה ודינו כדין נסרכה למכה שבדופן שיתבאר אי\"ה לקמן <small>(סעיף ס\"ג)</small> ונ\"ל דדופן לאו דוקא וה\"ה לכל מקום שיש בו ריעותא או מכה כגון כל הני שנחשבו <small>(סעיף כ\"ד)</small> והוא נגד התלויה חיישינן דנתפרקו משם עוד נ\"ל דלאו דוקא מכח גמור' אלא אפי' שינוי לריעותא כגון בחרות שחורות וכדומה הוי מכח לענין זה וחיישינן שאותו מקום הרעוע רך הוא וניתקה משם אם היא נגד התלויה בין בדופן בין בשאר מקומות (הג\"ה אם יש מכה בדופן כגון נשבר הצלע וכה\"ג נגד כל ריעותא הכשרה בריאה אין זה תר\"ל וכשר זולת בניקב או נגלד קרום העליון כמו שנתבאר לעיל <small>(ר\"ס ל\"ו)</small> ונגד אודם בריאה שנתבאר לעיל <small>(סי' לח)</small> ותלויה נגר נשבר הצלע שנתבאר כאן דדינו כדבוקה ועכ\"פ מהני ביה מיעוך ומשמוש וה\"ה בסרכא דבוקה לדופן בין יש מכה בדופן בין שאין מ\"ב שרי ע\"י מיעוך ומשמוש עוד נ\"ל דבהמה שנשבר הצלע שלה ונתרפאה ואחר שעברו י\"ב חודש מיום שנתרפאה נשחטה ונמצא סירכא דבוקה למקום השבירה או סרכא תלויה נגד מקום השבירה אפ\"ה טריפה ולענין החלב יבואר אי\"ה <small>(בסוף סימן זה עיין שם)</small>:",
                "סירכא תלויה זו א\"צ בדיקת פושרין או רוק רק עיונא בעלמא בריאה אם לא ניתקה מאיזה מקום וכן צריך לעיין בדופן או בשאר מקומות שכנגד הסירכא שלא יהא שם ריעותא כדלעיל סעיף שלפני זה ונ\"ל דגם יש לנפחה ולראות בה ונ\"ל דבדיעבד כשרה אי לא נפחה ולא בדק במקומות כנגדה ודוקא מסתמא לא מחזקי' ריעותא אבל אם אירע שמיעך ומשמש בהתלויה ולא עברה נ\"ל דזה ריעותא הוא דדרך הפשטת ליחה לעבור ע\"י משמוש ולא מיתכשרא אפי' דיעבד כ\"א כשנפחה וגם ראה במקומות שכנגדה ולא נמצא ריעותא או מכה והמחמיר לכתחלה לבודקה גם בפושרין כשיש בה ריעותא זו תע\"ב ואם הריאה מליאה ליחה מבחוץ צריך לבדוק אחר נקבים כי הליחות באו דרך נקב שבריאה וזהו תחלת הסרכא וע\"ל דין סירכא מתוך בועא או מתוך שאר ריעותא וסירכא שהיא תלויה ובסופה כעין כפתור ונראה הבועא מליאה מוגלא נ\"ל דבין בשיפולי ובין בשאר מקום שבריאה דין א' להם דאם הסרכא דקה והכפתור קטן עד שיש לתלותה בהפשטת ליחה בעלמא יש לנפח הריאה אם אין הסרכא עולה בנפיחה כשרה ואי לא נפחה טריפה ואם הסירכא עבה והכפתור גרול ועב בועא תלויה היא זו וטריפה (הג\"ה כל הדבוקים שנתבארו מסעיף כ\"ה ואילך להכשירם פשוט דה\"ל ריעותא ומצטרף לתר\"ל וכן הליחה על הריאה המבואר בסעיף זה אף אם בדק וראה שאין שם נקבים מ\"מ הוי ריעותא להצטרף לתר\"ל):",
                "סירכא שהוא ממקום למקום באונא או באומא עצמה תלוי במנהג יש מקומות שאוסרין אותה ע\"פ שיטת רש\"י ז\"ל דלעיל <small>(סעיף ז)</small> דכיון דאין סרכא בלא נקב ה\"ל סרכא זו קרום שעלה מחמת מכה ואינו קרום והיכא דנהוג איסור נהוג ולדידיה אפילו ממקום למקום בהיתוך אונא או אומא עצמה יש להטריף דאין אונא שכנגדה סותמת שאינה סרוכה לה אבל במדינות אלו המנהג להכשיר סירכא [מט] ממקום למקום באונא או באומא עצמה בכ\"מ שהיא כדין סירכא תלויה ואין לשנות ובמקום שאין המנהג מבורר נ\"ל דהסומך להקל בה\"מ לא הפסיד עוד נ\"ל דאם יוצאה מערוגה ונדבקת באותה ערוגה או מאונא לערוגה נגד אותה אונא וכן מאומה לערוגה שיוצאת ממנה הכל ה\"ל כמו מאונא לאונא עצמה אבל מאונא לערוגה שכנגד האומא או כנגד אונא אחרת ה\"ל כמאונא לאונא אחרת:",
                "אם אונא אחת עומדת בערוגה לפנים משאר אונות עד שחיתוכה במקום שראוי להיות מחובר ויש סירכא מערוגה לאותה אונא עובר על אותו חיתוך (הג\"ה נ\"ל דלאו דוקא עובר על החיתוך אלא אפילו יוצאה הסירכא מאותה האונא ונמשכת באלכסון וראשה השני בערוגה נגד אונא אחרת ואלכסונ' למעלה מהחיתוך) אין אומרים זהו כמו ממקום למקום בערוגה שהרי מקום האונא זו היה ראוי להיות ערוגה אלא אמרי' כיון דהשתא חיתוך הוא ה\"ל כמו מאונא לאונא אחרת ואם האונות דבוקים יחד ומתכשרים על ידי היכר סדק וכדומה כמבואר לעיל <small>(סי' ל\"ה סעיף מ)</small> ויש סרכא מאונא למקום שראוי להיות אונא אחרת דיינינן ליה כפרוד וה\"ל סרכא של\"כ ונ\"ל דכל שכן בגדיים וטלאים שמבואר לעיל <small>(סי' ל\"ה סעיף מ\"ג)</small> שמכשירין בלא היכר כלל אם יש סירכא מאונא למקום שראוי להיות אונא אחרת טריפה דדיינינן ליה כפרוד שהרי דרכן להתפרד אח\"כ:",
                "אפילו במקומות שמכשירין סירכא באונא או באומא מינה ובה צריך לנפח הריאה כמבואר לעיל גבי תלויה ואם אחר הנפיחה רואין שהסרכא קצרה מבשר הריאה עד שהבשר שתחתיה מקמיט טריפה שסופו לינתק (הג\"ה מיהו אם אזלא במיעוך ומשמוש כשר) ונ\"ל דאפי' הסיר הסרכא ועדיין מקמיט טריפה וגרע טפי מאלו אינו מקמיט אחר הסרת הסרכא דה\"ל סרכא על הקמט ולא מהני ביה מיעוך ומשמוש כדין תר\"ל שמבואר <small>(סי' ל\"ז ס\"ג)</small> <small>(הג\"ה נלע\"ד דאם ניכר שהקמט הוא מברייתו בודאי אזי כשר אפילו בלא מיעוך אבל היכא שניכר שנעשה אח\"כ או אפי' יש להסתפק בו אי היה מברייתו או אח\"כ אזי אפי' אם שני ראשי הסרכות רחוקים מן הקמט טריפה)</small> לפעמים נמצא בבהמה שמנה ביותר שראשי האונות מובלעים בשומן מרוב חלב צריך להפריד השומן מהאונות עד שלא ישאר דלדולי שומן בריאה ואח\"כ יבדוק בנפיחה ואז כשר (הג\"ה ואם מקרי ד\"ז ריעותא להצטרף לתר\"ל <small>(עיין לעיל ס\"ס ל\"ח)</small> ולקמן סוף הסי'):",
                "כבר נתבאר לעיל <small>(סעיף י\"ד)</small> שדבוקה ממש וסירכא עבה ורחבה מאד וסירכ' דקה כחוט השערה הכל א' הוא לכל דיני סרכות המבוארים בסי' זה ומ\"מ כתבו כמה רבוותא דדוקא סרכא שרירא אבל מה שנפסק בהכנסת יד הבודק בנחת לבדוק ולא נודע מקומו איה זה לא הוי כ\"א ריר בעלמא וכשרה ואם נפסק והוציאו הריאה ונמצא ראש א' בריאה או בדופן או במ\"א כיון שהרגיש שהיתה מחוברת אע\"פ שנפסקה מחמת ידו עדיין לא יצאה מכלל סירכא דדוקא כשלא היה בה כח להתחזק אפי' באחת מקצוותיה ה\"ל רירא בעלמא לא בענין אחר ואין לנהוג קולא זו כ\"א בבהמת ישראל ובבודק כשר וירא את ה' מרבים שיש לסמוך עליו שלא הכניס בכח:",
                "עוד כתבו שאפי' הוציא הריאה ומצא בה סרכא במקום שמטריף מכניס אצבעו מתחתיה ומגביה קצת אם נפסקה מחמת ההגבהה כל שהוא תלינן שהוא ריר בעלמא וכשרה והכא אפי' נפסק רק באמצע ונשאר ראשי' מחוברין הואיל ונפסק ע\"י תנועה קלה כזו כשרה ויש שכתבו שקבלה בידם דהגבהה זו היינו שלא יוגבה כלל מהריאה על ידה ואם הוגבה קצת מהריאה בהגבהת הסרכא אין זו קלה ולא מהני להכשיר וסברא נכונה הוא וג\"ז דוקא בבהמת ישראל ועל ידי בודק כשר וירא את ה' מרבים (הג\"ה יש בריאה דלדולים ומצוים בשיפולי ואינו סירכא כלל ולא מיקרי ריעותא כלל והיא ניכר לבקיאים):",
                "במדינות אלו נהגו להקל יותר שכשמוצא סירכא במקום שמטריף ממשמשים בה וממעכין אפי' הרבה רק שיהא בנחת עד שמסירין כל הסרכא וכשהלכה ע\"י מיעוך ומשמוש מחזיקין אותה לריר כי סוברים שסרכ' גמורה כל עוד שממשמש בה היא מתחזקת יותר ומ\"מ אחר שהסירו הסרכא בודקין מקום הסרכא ע\"י נפיחה ופושרין או רוק כי חוששין שמא לא נזהר למשמש בנחת כ\"כ או שמא מחמת שזה זמן קרוב שנעשה הסרכא עדיין לא הוקשה ואף ע\"ג דמשמע דבדיקת נפיחה זו אינה עיקר מ\"מ נ\"ל דעשאוהו חובה ומעכבת שאם לא בדק כן טריפה הואיל ועיקר היתר מיעוך סירכות קולא גדולה היא אלא שנהגו (הג\"ה ואשרי מי שלא אכל ממיעוך סירכא ויערב ויבושם לו כרו\"פ <small>(סקי\"ג)</small> וראוי להבודק ליזהר כאשר מכניס ידו ורואה שיש שם סירכ' הצריכה משמוש ימהר להוציא הריאה כל מה דאפשר ולמעך מיד כשהוציאה בעודה חמה):",
                "קולא זו שבמדינות אלו נהגו בה בכל סרכות בין דקה בין עבה ובין בדבוקה כל שנפרד בנחת וכן בכ\"מ בין בריאה ובין בורדא כללא דמלתא אין לך סרכא המטרפת שלא נהגו בה קולא זו כ\"א היכא דאיכא תר\"ל כמ\"ש <small>(סימן נ\"ז סעיף ג')</small> ונהגו אפי' בבהמת עכו\"ם ואפי' שלא במקום הפסד ואין למחות בידם אבל במקום דלא ידוע מנהגא נראה להו דאין להורות כן כי אם כמ\"ש לעיל <small>(סעיף ל\"ד ל\"ה)</small> ובבהמת ישראל כו' כמ\"ש שם וכן אם הלכה הסרכא על ידי נפיחת הריאה יש להקל (הג\"ה אפי' במקומות שאין מקילין במיעוך רק עם מקילין בההוא <small>(דסעיף ל\"ד וסעיף ל\"ה)</small> יש להם להקל גם בזה) אבל לנענע כדי שינתקו הסרכו' על ידי נענוע אין להקל בשום מקום דאין אנו בקיאים האיך היא הנענוע ובמקומות שנהגו לאסור בכל סרכות אפי' ניתקת בקל או ע\"י נפיחת הריאה מנהגא הוא ואין להקל להם:",
                "צריך להזהיר הבודקי' במדינות אלו שלא ימעכו כ\"א בנחת ולא בכח כלל וכ\"ש שלא ימעכו בסמרטוט או בצפורן או ע\"י אפר וחול רק באצבעו' יגלגל קצת ולא יאמר מה בכך הרי עתיד אני לבדוק בפושרין שזה טעו' גמור דבדיק' זו להחמי' הוא ולא לסמוך עליה להקל גם צריך ליזהר שיסיר כל הסירכא מריאה ולא שישאר ממנה כלום ולא שום דלדול דכל שלא הלכה מכל וכל יראה מזה דלאו ריר הוא כ\"א סירכא גמורה ותו דאיך יבדוק אח\"כ בפושרין והלא הסרכא סותמת וכל שאינו נזהר בכל זה הוא מאכיל טריפות לישראל ולכן אין למנות כ\"א בודק כשר וירא ה'. גם ראיתי קצת בודקים דלא קפדי אמיא ובודקים אפי' בצוננים וצריך להזהירם ע\"ז שלא יטלו כ\"א בפושרין (הג\"ה או שיטול המים לתוך פיו קודם הבדיקה כדי שיפשרו בפיו <small>(תב\"ש ס\"ק נ\"ח)</small> כללא דמיעוך ומישמוש כך הוא אם הסרכא שני צדדים להריאה דבוקה צריך למשמש בשני הדיבוקים שיגלגל הסרכא בין האצבעות אפילו הרבה רק שהגלגול יהיה בנחת ואזי אם הוא ריר בעלמא תסתלק הסרכא מעל הריאה ואם לא נסתלקת מהריאה אלא נתפרק' לשנים ונשאר עדיין מעט מהסרכא דבוק אל הריאה ימשמש עוד בהנשאר עד שתסתלק מהריאה ואפי' אם חוט דק נשאר עדיין ומכל הסרכא מחובר בריאה צריך למשמש בחוט המדולדל ההוא עד שיפול ויסתלק מהריאה ע\"י גלגול אצבעות וחלילה לו שיקלוף רק שתסתלק הסרכא מעצמה מעל הריאה על ידי הגלגול באצבעות ואם לא נסתלק מע\"ג הריאה ע\"י גלגול האצבעות יטריפנה כי היא סרכא גמורה וכשנסתלק' ע\"י הגלגול יבדוק בפושרין ככה יעשה בשני צדי הסרכא ואם הסרכא דבוקה מהריאה אל שאר מקומות שאין נקב פוסל שם א\"צ למעך רק בצדה הדבוק לריאה ויעשה ככל האמור ואם אחר שנסתלק כל עובי הסרכא מעל הריאה ע\"י המשמוש נשאר עוד דלדולים כעין קרומים או חוטין להלאה משטח עובי הסרכא א\"צ למשמש בהם ולא לקלפם ואינו צריך להשגיח רק שמקום שטח עובי הסרכא ישאר נקי בלי שום דלדול ואם אירע שקלף אותן הקרומים ואח\"כ בצבץ שם להלאה משטח עובי הסרכא אין לאסור אכן אם יש מנהג באיזה מקומות לקלוף אותן הקרומים עד כל השטח שהם נקלפים ולהטריף אם מבצבץ בכל השטח ההוא מנהגא הוא ואין לשנות מנהגם אבל במקום דליכא מנהגא יש להקל כאמור וצריכים הבודקים ליזהר בכ\"ז ומי שיקל יותר ממ\"ש הוא חוטא ומחטיא את הרבים ויחשוש לנפשו פן יפול בגיהנם ואין מקומו ח\"ו ולהשומע ינעם ויהיה חלקו בג\"ע מי שהוא בעל תורה ומעשיו כשרים יזהר שלא יאכל מן שום סרכא כ\"א כסדרן למטה מחציין ואף גם זאת לצורך שבת או יו\"ט אבל בחול לא אא\"כ מחמת דחק <small>(כ\"כ שפתי דעת ס\"ק ל\"ז)</small> והיכא דאזלא הסירכא במיעוך ונמצא תחתיה נגלד קרום העליון או ניקב קרום עליון אע\"פ שאינו מבצבץ לפי שקרום התחתון קיים טריפה וכן אפי' נגלד קרום העליון או ניקב קרום עליון ע\"י מיעוך הסרכא דהיינו שניכר להבודק שלא היה הנקב או הנגלד ההוא מתחלה אלא שהסרכא הדביקה אליה את הקרום העליון ובעברה מהריאה עבר עמה מעט מהקרום עליון ונעשה נקב או נגלד ומכ\"ש אם כה\"ג ניקב או נגלדו שני הקרומים ע\"י שהסרכא קלטה אליה קרומי הריאה טריפה:",
                "כל הקולות שנזכרו בסעיפים הקודמים לענין נתיקת הסרכות אינם נוהגים בגדיים וטלאים ועגלים הרכים שמתוך ילדותן אפי' הסירכא גמורה אינה חזקה ומתנתקת ומכל מקום נ\"ל אם דבוקים החיתוכים זה לזה אפי' ביותר מחציין ואפי' השיפולים דבוקים להדדי יש להקל כל שנפרדו ע\"י הולכת אצבע בנחת ביניהם כיון דבלא\"ה יש מקילין בסמוכים במקום זח אבל בנדבק במקום אחר המטריף לא מהני בגדיים וטלאים ועגלים הרכים מה שמפרידן בנחת שמחמת רכותיהם הם נפרדים (הג\"ה והיינו דוקא שלא כסדרן אבל כסדרן כשרה <small>(שפתי דעת סעיף קטן ל\"ח)</small> ולענין מה נקרא גדי וטלה יש מקומות שנהגו לקרוא לנולדים מר\"ה ועד חג השבועות ויש נהגו עד ט\"ו באב ויש עד ר\"ה ונהרא נהרא ופשטיה ובמקום דלא ידוע מנהגא יש לפסוק כ\"ז שקורים טלה וגדי בלשון בני אדם וכן נ\"ל לענין עגלים כ\"ז שנקרא כן בלשון בני אדם:",
                "עצה טובה להשקות הבהמה סמוך לשחיטתה שכל שלא הושקתה היא מלאה סרכות ויש שכתבו להשקות צוננים שהסרכא מחמת חמימות באה:",
                "כל היכא שנתבאר לעיל שאין להקל בבהמת גוי היינו אפילו מגיע לישראל ריוח מזה כגון שנוטל שכר מכשרות או אפילו מגיע לו הפסד קצת אין להקל דלא פלוג רבנן אבל כשצריך לו בשר כגון בע\"ש או לשאר צורך גדול נ\"ל דדינו כמו בהמת ישראל:",
                "נהגו בקצת מקומות שאחר שהפשיט את הבהמה תופס בקנה ומושך אותו למעלה בכח וכן לצדדים וצריך שיעשה באופן שלא יהיה ברור שסירכות מתנתקות בתנועה זו ואין לעשות כן כ\"א במקום שנהגו:",
                "כבר ביארנו <small>(בסי' ל\"ז סע\"ב)</small> שסרכא תלוי' היוצאת מהבועא טריפה משום תר\"ל (הג\"ה ואי אזלא התלוי' במיעוך מותר בה\"מ <small>(כ\"כ השמ\"ח שם בסי' ל\"ז)</small> והמתיר אף באין ה\"מ אין מזחיחין אותו) אבל תלוי' היוצא מטינרי כשרה ונשנה בכאן בשביל דברים שנתחדשו בו בס\"ד ואלו הן סרכא מתוך הבועא שאמרנו אפי' הבועא היא עם מ\"ז אפי' למכשירים סמיכי במ\"ז <small>(בסי' ל\"ז סעיף ח')</small> מ\"מ לקותא מיקרי ומורה על הסרכא שנקובה היא ומ\"מ ג\"ל דבמקום שנהגו להכשיר סרכא תלוי' מבועא במ\"ז אין לסתור מנהגם דיש להם על מה שיסמכו ונ\"ל דבועא מלא רוח דינו כמ\"ז <small>(וע' סי' ל\"ז סעיף ט')</small> ויש מקומות נהגו להכשיר תלוי' מבועא אפי' במוגלא ואין לסתור מנהגם:",
                "סרכא מתוך הבועא בחיתוך שבין אונא לאונא למטה מחציין ודבוק' הסרכ' לחיתוך שאצלה עד לדיבוק האונות בלי חלון כשרה ואפי' לא אזלא ע\"י מיעוך שסרכ' זו לאו ריעות' מיקרי דאין סופה להתפרק ונ\"ל דוקא בה\"מ אבל בלא ה\"מ יש להחמיר כיון דאיכא בועא המפסקת בין החיתוכי' אינה מנחת להדבק דבק טוב ואם יש חלון או דבוקה מתוך הבועא בין אונא לאומא למטה מחציין אפי' בלא חלון כיון דיש פוסקים המטריפין סרכות אלו אפי' בלי בועא א\"כ ה\"ל עם בועא תר\"ל וטריפה ובכ\"ז אין חילוק בין אזלא ע\"י מיעוך ומשמוש או לא ואם תלוי' יוצאת מבועא במקומות הללו דינו כשאר מקומות שבריאה שהרי אינה מתחזקת בחיתוך שכנגדה ואם למטה מחציין בין אונא לאונא יש ב' בועות והפרש כקש ביניהם רק שסרוכות להדדי אפילו בלא פילוש א\"נ בועא אחת גדולה וסרכא אצלה שם ולא על הבועא והבועא אינה מנחת להגיע הצדדי' להדדי במקום הסרכא אע\"ג דליכא חלון כ\"ז טרפה ונראה לי דאם הסרכ' אזלא על ידיי מיעוך יש להכשיר:",
                "סרכא היוצא מטינרי לפנים מחציין בין אונא לאונא ודבוקה לחיתוך שאצל' נ\"ל דאם אזלא ע\"י מיעוך יש להכשיר בין דאיכא חלון בין דליכא חלון ואי לא אזלא ע\"י מיעוך יש להכשיר בלא חלון בהפסד מרובה דוקא ובחלון טריפה ויוצא מטינרי בין אונא לאומא ודבוקה לכשנגדה נראה לי בדליכא חלון ואזלא ע\"י מיעוך יש להכשיר בהפסד מרובה אבל איכא חלון (הג\"ה כלומר אפי' אזלא במיעוך) א\"נ ליכא חלון ולא אזלא על ידי מיעוך יש להטריף (הג\"ה כל סרכא אפי' אם יש מכשירין אותה רק אם אנו נוהגין כהמטריפין ואין מתירין אותה אפי' בה\"מ בלי מיעוך אזי אם בצד א' מהסרכא יש טינרי אין מועיל מיעוך אפי' במקום הפסד רב):",
                "סרכא מתוך הגומא או מתוך הקמט אפילו תלויה או דבוקה ואזלא ע\"י מיעוך טרפה (הג\"ה אבל סרכא דבוקה בין אונא לאונא למטה מחצין בלי חלון מתוך הקמט או גומא כשר דלא גרע קמט מבועא שנתבאר <small>(בסעיף מ\"ד)</small> אבל אם יש חלון או בין אונא לאומא למטה מחציין בין בחלון בין בלי חלון צריך מיעוך ואף בה\"מ לא משתריא בלי מיעוך ובכ\"ז אין חילוק בין אם שני ראשי הסירכא יוצאים מהקמט בין שאינו קמט רק בצד א') סרכא תלויה או הולכת ע\"י מיעוך מתוך האטום טריפה ונ\"ל דה\"ה מתוך מרא' כשרה וכ\"מ דמטרפינן סרכא עם איזה ריעותא מחמת תר\"ל לא מהני מיעוך ומשמוש כי אם במקום שמפורש דמהני בועא ואצלה מראה כשרה וכ\"ש עליה נ\"ל דלא מיקרי תר\"ל די\"ל דהשינוי מראה מחמת הבועא הוא ובהתרפאות הבועא יתרפא המראה אבל קליפות כמו נתק המבואר <small>(בסי' ל\"ח סי\"ז)</small> וכן ווארצלין המבואר שם ואצלו מראה כשרה אין בידי להקל סרכא תלויה מתוך הבועא במקום רביתא דהיינו חיתוכי דאוני כמ\"ש לקמן <small>(סעיף נ\"ד)</small> או שדבוקה לשם דינה כמקום אחר אפי' להנוהגין להכשיר שם בלא בועא הכא א\"א שתסתם שם היטב מחמת הביעא:",
                "סרכא תלויה או דבוק' מהבוע' יש לנפוח ולמשמש אם עי\"ז עולה בשר ריאה ומכסה הבועא שאינה ניכרת כשרה דה\"ל יוצא מבשר ולא מבועא ונ\"ל דבדבוקה דאזלא ע\"י מיעוך צריך שיהי' ג\"כ שוה לבשר הריאה אחר הנפיחה דאז לא הי' אפי' מורסא דהא מכוס' הוא בבשר ומראה ריאה אבל אם עדיין גבוה לא עדיף מגבשושית וה\"ל סרכא בתוך גבשושית ותר\"ל הוא כמו בועא על הגבשושית <small>(ע\"ל סי' ל\"ז סעיף ד')</small> וה\"ה בה\"ג מתוך המורסא אבל תלויה מהבועא שנכסה אע\"ג שעדיין גבוה א\"נ תלויה מהמורסא אע\"פ דלית לה מראה ריאה יש להכשיר:",
                "בודק שהוציא ידו ואמר טרפה ואח\"כ הכניס אחר ידו ולא מצא טרפות הרי היא טריפה דלא דיינינן להו כמכחישין זא\"ז אלא אמרי' הראשון מצא בה סרכא המטרפת ובהוצאת ידו נתקה בכח או השני נתקה בהכנסת ידו בכח ולא הרגיש ונ\"ל דאפי' לדידן דנוהגין דאם מוצא סרכא במקום המטריף אינו מחליטה בטרפה רק מוציא הריאה וממעך וממשמש בסרכא כמ\"ש לעיל <small>(סעיף ל\"ו)</small> מ\"מ תלינן שהרגיש שניתקה בכח ממקום המטריף וכ\"ש אי איכא בועא או שאר ריעותא הכשרה חיישי' שמא הרגיש שם סרכא והטריפה בלא מיעוך משום תר\"ל כמבואר <small>(סי' ל\"ז סעיף ג')</small> עוד נ\"ל דמיירי הכא כשהבודק הראשון אמר טריפה והלך לו אבל אם הוא עתה לפנינו ואומר שטריפה ע\"י שמצא בה חסר וכדומה ועכשיו רואין שאינו כן אם יש לתלות שטעה בדבר שראוים לטעות בו קצת ב\"א יש להכשיר אבל בדבר שאין ראוי לטעות בו לאו כל כמיניה להוציאה מחזקת טרפ' ולסתור דבריו הראשונים שטרפה בסתם:",
                "בודק שהכניס ידו ואמר טריפה בריאה ואח\"כ נתברר שלא נפתח הטרפש ולא נגע עדיין בריאה ופתחו ובדקו הריאה ולא נמצא שם שום טריפות כשרה אבל אם אמר סתם טריפה חיישי' שמא נקב הרגיש בטרפש עצמה ואפי' אמר הבודק האחרון אני חפשתי הטרפש ולא מצאתי נקב חיישינן דלמא הראשון הרגיש נקב קטן והבודק הב' לא שם לבו כ\"כ ונ\"ל דאפי' אם הבודק הראשון אומר עתה טעיתי סבור הייתי שנפתח הטרפש והרי כולה דבוקה לאו כל כמיניה כיון שהוחזק לבודק אין סברא שטעה במאי דאין דרך שום בודק לטעות וכיון דמתחלה טרפה כסתם לאו כל כמיניה לחזור:",
                "הקונה ריאה ואמר שמצא בה סרכא במקום שהיא טריפ' והמוכר אומר במקום שהיא כשרה וכן שני בודקים המכחישים זא\"ז זה אומר כסדרן היתה סרוכה וזה אומר שלא כסדרן וכל כיוצא בזה הואיל שבאו שניהם בבת א' לב\"ד אין כאן עדות כלל ומעמידין אותה בחזקת היתר כמו רוב בע\"ח ואם האוסר בא תחלה והחזיקה באיסור ואח\"כ בא המכחיש הרי היא אסורה ועיקר חילוקי דינים אלו <small>(בסי' קכ\"ז אי\"ה ובתב\"ש ס\"ס כ\"ט)</small> (הג\"ה במקו' שאנו מכשירין כאן נלע\"ד דמיקרי ריעותא להצטרף לתר\"ל וכגון שהיה בועא בריאה וממנה סרכא דבוקה לאונא שכנגדו ויש הכחשה זה אומר שהסרכא היתה כסדרן וזה אומר שהיתה של\"כ טריפה משום דהוי תר\"ל):",
                "מקומות ששוחטין בהמות לעכו\"ם למוכרן לישראל יש ליזהר שלא להניחן אצל העכו\"ם בין שחיטה לבדיקה בלא שומר דשמא יכניס העכו\"ם ידו וינתק הסרכות ובדיעבד אין לחוש ולהוציא הבהמה מחזקת כשרותה אבל אם רגילין העכו\"ם בכך אסורה אפילו בדיעבד מן הסתם דה\"ל כמבטל תקנת הבדיקה ובספר דמש\"א דאפי' בטבח ישראל יש לחוש לכתחלה אם יש עליו אפילו חששא קצת עכ\"ל:",
                "המנהג במדינות אלו להטריף כל סרכא מריאה לדופן באיזה מקום שהוא כל שהוא סרכא גמורה שאינה ניתקת ע\"י מיעוך ומשמוש וכן אם דבוקה לדופן ואינה מתפרדת על ידי הולכת היד בנחת וכל שכן כשידעינן שניקבה האונא אע\"פ שהדופן הצר סותמו היטב ואין לשנות כי מנהג קדמונים היא באשכנז וצרפת שאנו מבני בניהם והטעם דמדינא אין להכשיר במגב אונא לדופן כ\"א היכא דסביך היטב בבשר הדופן כמו שיתבאר לקמן אי\"ה ואנן לא בקיאין האיך נקרא סביך א\"ג ס\"ל כהפוסקים דמ\"מ בעי בדיקת הריאה בפושרין ואנן לא סמכינן אבדיקתינו היכא דהוא לקולא ולכן אפי' נסרכה גב אונא לדופן ויש מכה בדופן נוהגין להטריף דס\"ל דמ\"מ צריך לבדוק הריאה בפושרין ובנפיחה ואנן לא בקיאין ואפי' ניתקת ע\"י מיעוך ומשמוש נהגו להטריף בכה\"ג דכיון שיש מב\"ד מחלחלת את הסרכא וניתקת בקל ולכן ליכא נפקותא לדידן בכל מה שיתבאר מכאן עד סוף <small>(סעיף ס\"ט)</small> ולא כתבתי אותן הדינים כ\"א להיכא דליכא מנהגא לבאר מה שנלע\"ד אליבא דדינא ואם באיזה מקומות נוהגין היפך ממה שכתוב בכאן ויש להם על מה שיסמכו ראוי שיחזיקו במנהגם:",
                "מדינא דגמ' ריאה שניקבה בגב האונא ובשר הדופן שבין הצלעות סותמה ומהודק עליו דיבוק יפה וחזק וסותם כל הנקב או שעלה בנקב סרכא הסותמת היטב והסרכא דבוקה צדה הב' להבשר שבין הצלעות דיבוק חזק כשרה אבל אם הצלע סותם הנקב או הסרכא דבוקה בצלע טריפה דסופה ליסתר דעצם אינו מגין ואין חילוק בין ניקבה דהיינו שאחר שהסירו הדיבוק או הסרכא רואין שניקבה או אפי' אין יודעין שניקבה שאחר ההסרה אין רואין נקב לעולם בבשר כשרה ובעצם טריפה וכן אין חילוק בין נמצא כן במקום א' או יותר:",
                "לא כל בשר הדופן מציל על סרוכת או נקובת גב האונות כ\"א במקום צר שהדופן עם הריאה דוחקים אהדדי ואינם עשוים להתפרק והיא ברחבה מהשדרה עד החוד שמנקרים מן החזה ולא עד בכלל ואם הבהמה שמנה ושמנונית יש על הצלעות מן החזה נדון כצלעות דמ\"מ במקום הצר הוא עומד ובארכו מהתחלת הצלעות עד נגד סיום חיתוכי דאוני ששם מתחלת האומא ומן הסתם הוא מחזיק רק עד צלע רביעית ולא בכלל אם לא שהבודק הרגיש ביד שעדיין הדופן נגד האונות ולא מהני הרגשה זו כ\"א כשהבהמה תלויה שאז מתרווחת בארכה כל צורכה אז כל מה שנגד האונות כמו שהם הולכים באלכסון כך נגדם בדופן באלכסון מגין חוץ מהאלכסון אינו מגין:",
                "גב האונות ל\"ד דה\"ה כ\"מ שבריאה מסוף החיתוכי' ולפנים ורואין מהחיתוך שבין אונות לאומא כאלו חוט מתוח משם לצד פנים עד מקום דיבוקה בשדרה מהחוט ולמעלה לצד הצואר הכל נדון כגב האונות שכולו מקום צר ומהחוט ולמטה דינו כאומא דשם מתחיל להתרחב:",
                "אם ניקבה אונא מקמא או בשאר מקומות שבה חוץ מגבה או עלה סרכא מא' ממקומות הללו או ניקבה אומא בכל מקום שבה אפי' בגבה או עלה סרכא מא' ממקומותיה לא מהני לה סתימת הדופן בין שדופן שכנגדו סותמו בין שדופן שכנגד האונות סותמו באלכסון וטריפה דל\"מ כ\"א כשהנקב וגם סתימת הדופן שניהם במקום הצר וההגנה והוא המקום דנזכר לעיל ואז מהני אפי' הסתימה או הסרכא באלכסון כגון ניקב גב האונא זו וסותם בשר הדופן שכנגד אונא שאצלה וכדומה אם ניקב גב האונא ונסתמה בבשר הדופן מחוט החזה ואילך או מבשר שכנגד האומא טריפה ונ\"ל דהא דמכשרינן נקב בגב האונות ונדבקה באלכסון בבשר שכנגד האונות היינו כשאין בשר הריאה מקמיט אחר הנפיחה ע\"י אלכסון דאי מקמיט עשוי להתפשט ולהתפרק ואין זה דבק טוב כמ\"ש לעיל <small>(סעיף ל\"ג)</small> אם סרכא יוצא מגב אונא והיא לעומת הצלע וסרוכה באלכסון לבשר שבין הצלעות מספקא לי אי מגין כיון דהכל הוא במקום הצר או כיון שמקום שיוצא ממנו הסירכא אין הגנה כנגדה שעצם אינו מגין ונ\"ל להקל בה\"מ רק שלא יהיה בשר הריאה מקמיט כמש\"ל:",
                "כל נקובה וסרוכה דמכשירינן הכא על ידי סתימת הדופן נראה לי דיש להחמיר בהפוסקים דבעי שיהא דוקא סביך לבשר היטב והיינו שסרוכה היטב חוטים קצרים פחות מטפח וגם הם עבים קצת וכ\"ש אם הגב דבוק ממש בבשר היטב אבל סרכא בעלמא לא אם לא במקום שנהגו להקל בכל גווני רק שיהא סתום לגמרי בסרכא והסרכא דבוקה בחוזק לבשר ובכ\"מ שביארנו כאן דמהני הסתימה א\"צ בדיקת נפיחה כלל רק שיהא סתום למראית העין דאמרי' מסתמא סתום בכל הנקב כיון שהוא במקום רביתא:",
                "גב האונא שניקבה ונסתם בבשר ובעצם שנגד האונות ולא שנסתם בסרכא כ\"א הבשר והעצם נדבקו היטב על הנקב לסתום מכל צד נ\"ל דאפי' רוב הסתימה בשר ומשהו עצם טריפה דכיון דמקום עצם עשוי להפתח הרי יהיה נקב משהו אבל אם כל הנקב סותם בסרכא היטב והסרכא מדובקת ומסובכת היטב בבשר ובעצם בהא נ\"ל דאזלינן בתר רובא אם הרוב בבשר אמרינן דלא תינתק הסרכא אפי' מהעצם שתתחזק ע\"י קצת הדיבוק בבשר ואפי' אם תנתק מהעצם עדיין תתחזק בבשר הואיל וגם עתה עיקר חיזוקה בבשר ולא תמוט לעולם וע\"י התחזקותה בבשר הרי הנקב סתום מכל צד ומ\"מ אי איתא לקמן סרכא מגב לבשר ולעצם והחלק שנגד העצם פרוד ותלויה סמוך לעצם אע\"פ שהיא מיעוטא אין להכשיר דע\"כ לא נחלקו רבותינו והתירו כ\"א כשהמיעוט שנגד העצם דבוק עכ\"פ לעצם דאיכא תרתי לטיבותא שמא תתחזק גם בעצם ואת\"ל תתפרד שמא די בחיבור הבשר לבד משא\"כ בנ\"ד שאין לנו להוסיף קולא על המקילים וכ\"ש אם הסרכא כולה נגד הבשר וקצת ממנה אפי' מיעוטא תלויה על הבשר ואינה דבוק' בו דטריפ' דנראה מזה דלאו דבק טוב הוא ונקב זה אינו עשוי ליסתם בטוב ובכ\"ז אין חילוק בין ידעינן שנקב תחת הסרכא או לא דסתם סרכא מחזקינן בנקב כמש\"ל <small>(סעיף ז)</small> ובמקומות דנהוג להכשיר סרוכה לבשר ולעצם אין לסתור מנהגם דיש להם על מה שיסמכו ומ\"מ סרוכה לב' צלעות קטנות העליונות הניתן לכהנים אינו בכלל היתר זה דהם הזה מקרי ולא דופן ולא סתמי עד שיודע להם שנהגו בפירוש היתר גם באלו ומ\"מ בה\"מ דינם שוה לשאר צלעות בכ\"מ:",
                "היכא דסרכא יוצא משיפולי אונא או בכ\"מ שמשפע מגב אונא ומתפשטת גם על הגב וסרוכה בבשר כנגדו כראוי אזלינן בתר רובא אם רוב הסרכא בגב אמרי' מסתמא כאן הי' הנקב והסרכא משם יצאה אלא שנתפשט לחותה גם למטה וכשרה ואם לאו טריפה:",
                "גב האונא שנסרך לבשר דופנה ויש סמוך לסרכא על הרואה כמו שחין אבעבועות טריפה דמקום השחין מחלחל ומקלקל הסתימה ועשוי' להתפרק ולפ\"ז נראה לי דאם ידעי' שיש כאן נקב בגב אפי' השחין הזה בדופן סביב הסתימה יש לאסור דהרי עשוי להתפרק משם:",
                "במקום שאוסרין סרוכה לעצם ונמצא מכה בעצם דינו כנסרך מאומא לדופן ומכה בדופן שיתבאר לקמן <small>(סעיף ס\"ג)</small>:",
                "שני אונות הסרוכות מגב לדופן וראשי הסרכות דבוקים זה בזה בדופן ואין ניכר שם ראשי הסרכות טריפה דאמרי' סרכא הוא שעלת' מגב אונא לגב אונא ואח\"כ נדבקה לדופן ואע\"פ שהיא דבוקה דיבוק חזק כשיתפרדו האונות זו מזו תתפרק מהדופן ואם נראה דלאו סרכא אחת היא כגון שהסרכא העולה מכאן עבה והעולה מחברת' דקה עד שנראה דלאו א' הן כשרה:",
                "היכא דנדבק' הריא' או נסרכה במקום דלא מהני סתימה כגון מגב אונא לדופן נגד אומא או משאר מקומות הריא' בין מבחוץ ובין מבפנים לדופן אפי' נגד האונא יש להסתפק אם סרכא זו מריאה באה וטריפ' שהרי אין זה סתימה או מדופן בא די\"ל שהי' בדופן איזהו מכה ומחמת לחות זה קלטה הריאה אצל' או יצא סרכ' ממנו ונאחזה בריא' ולכן מפרקינן הריא' מהדופן ורואים אם יש מכה בדופן שם תלינן הריעותא בדופן וכשיר' ואפי' גם בריא' יש צמחים סביבות הסרכ' או הדיבוק תלינן דמחמ' המכה של דופן עלו צמחי' אלו שכן דרך המכ' להעלות צמחים נגדו וא\"ל איפכא דלמא מכה שבדופן מחמת צמחים שבריא' דאין דרך הדופן להתקלקל מחמת ריעותא שבריא' ונ\"ל דה\"ה שאר ריעות' בריא' במקום הסרכ' כל דאפשר לתלותו במכת הדופן אבל מה שאין דרך להיות בריאה מחמת הדופן כגון שנתרוקן הבשר שם דאפי' מחזיק פחות מרביעית וכדומ' שאין סברא לתלותו במכת הדופן אין להקל ואם אין מ\"ב אע\"ג דבריא' נמי ליכא ריעות' טריפ' דמסתברא לתלות הסרכא בריא' דעלולה לכך:",
                "כשיש מ\"ב דמכשרינן היינו אפי' בלא בדיקה דא\"צ לנפח' ולבדוק אם לא ניקבה הריא' אע\"ג דודאי אי מצא שם נקב טריפ' אע\"ג שיש מכה בדופן מ\"מ לא מחזקינן ריעותא לבדוק אחר זה וכשאין מכה בדופן דמטרפינן לא מהני בדיקה שאפי' אם יבדקנה בפושרין ולא יבצבץ כיון דתלינן הריעותא בריא' אמרי' נמי דקרום עלה בנקב וסתמה וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ונ\"ל דבמקום שאין מנהג אין להכשיר ע\"י מ\"ב אפי' אין ריעותא בריא' כ\"א ע\"י בדיק' דהיינו שיזהר להפריד הריא' מהדופן במתון ע\"י סכין חד שלא יקרע קרומי הריאה ואח\"כ ינפחנה בפושרין כמ\"ש <small>(סי' ל\"ו סעיף ג')</small> לראות אם אינה מבצבצת עוד נ\"ל דבמקום דמכשירין הכא אפי' הריא' נקמטת קצת בנפיח' ע\"י סרכא זו אין לחוש דעיקר ריעותא דקמט שסופה להתפשט ולפסוק הסרכא ויתגלה הנקב שבריא' הא סרכא זו תלינן דמהדופן באה ונהייתה ואין בריא' שום ריעותא ואפי' להסוברים דאיסור סרכות משום שסופה להתפרק ולינקב טעמייהו דמכשרינן בשיש מ\"ב משום דמסתמא תתפרק מצד דופן דבמקום המכה רך א\"נ כיון שהסרכא עיקרה מהדופן רק שנאחז' בריאה אינה דבוק' בריאה בחוזק לשתנקב בהפרדה לכן אפי' הריא' נקמטת קצת אין לחוש שתינקב בהפרד':",
                "ודוקא בסרוכה לדופן מכשרינן ע\"י מכה שבדופן מפני שהיא רחבה ולחותה מרוב' אבל דבוקה או סרוכה הריא' לשאר מקומות כגון הזה וגרגרת ושומן הלב וטרפש וכיוצא בהן אע\"פ שיש שם מכה ואין ריעות' בריא' טריפ' דאין דרך מקומות הללו להוציא ליחה וסרכא ומסתמא מריאה באה ולא מהני בדיקה ובמקומות שנהגו להקל גם במקומות אלו ג\"ל דאין לסתור מנהגן דיש להם על מה שיסמכו:",
                "מכה זו שאמרנו היינו שיש בדופן כעין נגע אע\"פ שחייתה כל שיודעים בודאי שמכה היתה שם אמרי' שקלט' אז הריא' אצלה וכן נשבר הצלע אע\"פ שחזר ונקשר ה\"ל מכה אבל אם יש בהרות שחורות בפנים אינו סי' מכה דזה בא מחמת המכה שהכו אות' על גבה ולכן נ\"ל אם יש מכה בחוץ ובהרת בפנים שפיר קרינן לה מכח אבל אם יש מכה מבחוץ ואין רואין שום ריעותא בפנים אין דינו כמכה:",
                "כשאין מ\"ב אפי' כל הריאה דבוקה יפה בדופן טריפה והמקיל בזה בר נידוי הוא והכלים אסורים:",
                "אם האונא והאומא נסרכו בסרכא א' לדופן כנגד האונות אם רוב הסרכא באונא אמרי' דהסרכא מהאונה באה אלא שנתפשט לחות' גם באומא וכשרה ואם הרוב מהאומ' ואין מ\"ב טריפ' וכן אם נסרכ' אונא לדופן שנגד האונא והאומא או לחזה ולדופן אזלי' בתר רובא ודוקא סרוכה אבל נקוב' דינו כמ\"ש לעיל <small>(סעיף נ\"ח)</small> גבי לבשר ולעצם ועיין עוד שם בדינים אלו וכן ריאה הסרוכה לדופן שיש בו מכה והסרכא במכה וחוצ' לה אם הרוב במכה כשר' ואם הרוב חוצה לה אע\"פ שהמכ' באמצע הסרכא והסרכא מקיפה ויש רוב בהצטרף כל ההיקף שחוץ למכה טריפה וכן אם סרוכה למכה שבדופן לטרפש וכדומה אם הרוב במכה שבדופן כשר' ואם לאו טריפ' ונ\"ל דהיכ' דלא נהוג אין להקל בכולהו רובי שנזכרו בסעיף זה ובסעיף נ\"ט זולת בנסרך לעצם ולבשר שבסעיף נ\"ח יש להקל כמ\"ש שם דהרבה פוסקים מכשירים בעצם או בבשר ובעצם:",
                "בכ\"מ שמכשירין ע\"פ הרוב אם א\"א לעמוד עליו היכן הוא הרוב או שנרא' שהוא מחצה על מחצה טריפ' ויש מקצת שוחטים שרצו להכשיר כשסרוכה לשבר שבצלע אע\"ג דרוב הסרכא חוץ לשבר אומרים דכולה נשבר רק שנקשר יפה עד שאינו ניכר ואין לסמוך ע\"ז כלל:",
                "מי שקנה צד כבש ומצא בין הצלעות סרכות תלויות שלא במקום הצ' דהיינו ממיצר החזה ולמטה כשרה דמעמידין הטבח בחזקת כשרות ואמרי' מסתמא תלויות היו ולא מחוברות לריאה אא\"כ יש איזה אומדנות מוכיחות לזה ריאה שנמצא עלי' כמו חלב כיסוי והוא בשר בלוי קולפין אותה מעליה ואם הריאה תחתיו שלם ויפה כשר ומיהו דוקא אחר הנפיחה לראות שאין שום טריפות ונ\"ל דאם יש איזה ריעותא מצטרף לריעותא דבשר בלוי להיות תרתי לריעותא וטריפה <small>(ועיין לעיל סימן ל\"ה סעיף מ\"ב וסימן ל\"ח סעיף י\"ז)</small> ריאה שנמצא עליה עצם דק ארוך קצת דבוק בעורה לרחבה ומסתמא נפרד מן הצלעות אע\"פ שמפרידין אותה ממנה ונמצא הריאה שלימה טריפה דעלולה לינקב ואנן לא סמכינן אבדיקתינו היכא דצריך בדיקה מדינא ונ\"ל דלצורך גדול יש לסמוך אנפיחה בפושרין (הג\"ה סרכא תלויה מתוך איזה ריעותא ורוב הסרכא חוץ לריעותא אפ\"ה טרפה <small>(ע' ס\"ק קצ\"ח)</small> בשר בלוי שנקלף ונמצא תחתיו שהריאה מזיע כמו טיפי דמים צריך שאלת הרופאים <small>(עיין ס\"ק ר\"ג)</small> כל בהמה שנטרפה ע\"י סרכא של\"כ או ע\"י סרכא עם עוד ריעות' דה\"ל תר\"ל בכ\"ז במקום ה\"מ יש לדון אותה לספק טריפה ולא לודאי טריפה אלא א\"כ נתמעכ' הסרכא ועברה במיעוך ונמצא נקב תחתיו זה הוי ודאי טריפה כיון שיש נקב ברור אבל טם לא יכלה הסרכא לעבור כלל במיעוך אינה רק ספק טריפה כל שלא נראה תחתיו נקב אחר שעברה במיעוך או שחתכה בסכין סמוך לריאה באופן שידוע שלא נעשה הנקב עכשיו וכן נמי לפי ראות עיני הבודק המומחה הבקי בסרכות אם נראה לו לפי ענין הסרכא שכאשר היה חותכה בסכין היה נמצא תחתי' נקב יש לדונה לודאי טריפה וזולת זה אינה רק ספק טריפה וכ\"ז דוקא במקום הפסד גדול אבל בלא\"ה כל שנתבאר לעיל דמיקרי של\"כ יש לדונו לודאי טריפה החלב מכל בהמה שנטרפה ע\"י סרכא של\"כ או סרכא על ריעותא אסור ג\"י למפרע זולת דבוקה למכה בדופן או תלוי' נגד מ\"ב ולא אזלא במיעוך דמטרפינן אזי אם ניכר שהיא מכה ישינה אסור החלב עד יב\"ח וכמש\"ל <small>(סע\"ו)</small> ואם ראו שנשבר הצלע תוך יב\"ח או שהוכתה בדופן תוך יב\"ח ויש לתלות שמאותה הכאה בא המכה שהיתה הכאה גדולה וכל כה\"ג אין החלב אסור רק עד אותה העת):",
                "סירכא שאינה בריאה רק בשאר מקומות שנקיבתן במשהו ודבוקה למ\"א ואינה ניתקת במיעוך ומשמוש או שדבוקה למ\"א בלא סרכא יש להחמיר ולאסור על פי דיעה ראשונה דלעיל <small>(סי' ז')</small> דס\"ל אין סרכא בלא נקב ומ\"מ סרכא מסומכי' דטחול או מלב כיון שאין הנקב פוסל בהם אא\"כ עבר הנקב דופן עב דהיינו הסומכ' בטחול ועד בית החלל בלב תלינן דהנקב לא עבר עד מקום המטריף וכשר ונ\"ל דכ\"ש היכא דלא מיטריף כ\"א בניקבו ב' העורות כגון קורקבן וכדומה יש להכשיר דלא ניקב כ\"א עור החיצון ובין בהא ובין בטחול ולב נ\"ל דאין להכשיר כי אם אחר הבדיקה שלא ניקב או עברה הריעותא תחתיו לסוף המקום המטריף ואפי' בדיעבד מעכבת בדיקה זו <small>(ועיין סי' מ\"א ומ\"ב ומ\"ו)</small> וסרכא מכיס הורדא למקומות אחרים שאין הנקב פוסל כשר:",
                "כגון הא צריך לאודועי לשוחטים ובודקים שלפעמים הוא ניתק ממקום למקום או למדינה אחרת והוא רוצה לנהוג בדבר התלוי במנהג כמו שראה מרבו במקום הראשון וזה לא יתכן דלא במנהג הבודק תליא מלתא כי אם במנהג המקום וצריך לחקור אחר מנהג המקום שהוא שם עתה ואם א\"א להוודע לא יסמוך על מנהגו דמקדם רק יעשה כדינא:<br>סליק"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>דין המוצא בשר ובשר שנתעלם מן העין</b><br>המוצא בשר בשוק במקומות שרבים מצוים שם אם רוב המצוים בשוק ההוא ישראל אע\"פ שרוב העיר גוים ורוב הטבחים גוים או אפילו בהשוק נמי רוב המצויים גוים רק ידוע שבמקום המציאה רוב המצוים ישראל הבשר מותר דתלינן דמהרוב נפל ולא חיישי' נמי שמא עוף או שרץ הביא בשר נבילה מרוב העולם והשליכו לכאן דמלתא דלא שכיחא הוא ולא חיישי' ליה כ\"א בדאיכא רגלים לדבר כדלקמן <small>(סעיף י)</small> ואם השוק ההוא אין מצויין שם ב\"א תדיר עד שנדע מי היה המצוי שם ביותר בשעת אבידת הבשר רק כשא' מבני העיר צריך לו הוא הולך לשם ולא נודע מי ומי ההולכים ביותר בהא אזלינן בתר רוב העיר אם רוב העיר ישראל אמרינן מרוב ישראל בא א' לכאן וממנו נפל ואם רוב גוים או לא נודע מי הרוב הבשר אסור וכן אם לא נודע מי מצויי' במקום המציאה אזלי' בתר רוב אותו שוק:",
                "בעיר שרובה גוים <small>(מתני' מכשירין וגמרא פג\"ה)</small> אם כל טבחי אותה העיר ישראל מותר <small>(ע' ת\"ש עוד חלוקים בזה)</small> דרוב בהמות כשרות ורוב בשר שבעיר כשר אבל אם גם טבחי גוים בעיר אע\"ג דהם המעט חיישי' שמא כשנצטרף טריפות דישראל לשל טבחי גוים לא יהיו הכשירות רוב ולא שרי כ\"א כשנודע בבירור שגם אחר הצירוף איכא רוב כשרות באותו זמן <small>(סמ\"ע סי' רנ\"ט)</small> ואם הנמצא הוא בהמה שלמה ואפשר לבדוק הריאה שרי ברוב ט\"י ולא חיישינן שמא נתנבל בשחיטה דזה לא שכיח כלל:",
                "<small>(גמרא פרק א\"מ)</small> נמצא בשר בדרך מעיר לעיר כנמצא בשוק אם רוב העוברים באותו דרך ישראל או גוים ממקומות שכל טבחים ישראל או רוב טבחים ע\"ד שנזכר לעיל ס\"ב כשר:",
                "<small>(גמרא שם ואליבא דהראב\"ד)</small> נמצא עוף שחוט בשוק או בדרך מותר דוקא ברוב ישראל אבל טבחי ישראל לא מהני דאין מקילינן לעופות וכל א' שוחט בביתו ולא שרינן לעיל כ\"א מה שאין דרכו רק במקולין ונ\"ל <small>(דעת עצמו)</small> דה\"ה במקומות שרגילין לשחוט איש לביתו גדי וטלה ועגלים הרכים אם נמצא שחוט או מבשרו לא מהני ט\"י ולא שרי כ\"א ברוב ישראל וסי' שחיטה אינו כלום דהרבה גוים שוחטים בהמות גדולות וקטנות ועופות ולא חילקו חכמים בזה <small>(ב\"י סי' א' בשם ר' ירוחם)</small> ואם מצא עופות הניצודין ודרך באותו העיר שהצייד בעצמו שוחט אותן מיד הולכין אחר רוב ציידים:",
                "<small>(מתני' מכשירין)</small> נמצא בשר מבושל או צלי הלך אחר רוב אוכלי בשר מבושל או צלי ולא מהני לזה טבחי ישראל דחיישי' שמא גוי בשלו או צלאו בדרך שנאסר <small>(גמ' פרק ג\"ה הובא בש\"ך)</small> ואם ראה שנפל מגוי אסור דמסתמא הוא בשלו ומיד ישראל שרי נמצא <small>(פר\"ח בשם תוס' והרשב\"א)</small> בשר מלוח הלך אחר רוב מולחי בשר:",
                "אם נמצא באשפה שבשוק או בשאר מקומות שרגילין להשליך שם נבילה אסור אפי' ברוב ישראל דמקומו מוכיח עליו:",
                "<small>(תוס' פ' א\"מ ורא\"ש פג\"ה)</small> ראה שהשליך עוף או שרץ בשר לכאן אסור אפי' ברוב ישראל דכיון דראה אותו שעל ידם הובא חיישינן שמא הביאו מרובא דעלמא וגוים נינהו:",
                "<small>(רי\"ף ורמב\"ם ורמב\"ן וסיעת')</small> יש מגדולי המורים רבים וכן שלימים שכתבו דתקנת רבותינו בעלי התלמוד הוא לאסור כל בשר הנמצא בין בשוק ובין ביד גוי אע\"פ שכל המוכרי' וכל השוחטים ישראל ואפילו הלוקח בשר והניחו בביתו ומצאו כמו שהניחו רק שהעלים עינו ממנו אסור דחיישינן שמא הביא עוף או שרץ בשר נבילה מרובא דעלמא והחליפו בבשר זה ולא שרי כ\"א כשהיה לו בו סי' או טביעות עין או צרור וחתום או שתלאו במסמר <small>(הראב\"ד)</small> וכיוצא באופן שא\"א לעוף ושרץ ליטול ולהניח וכן אם הי' ביד גוי ויודעין בוודאי שלקח בשר במקולין ולא היה אפשר לו להחליפה בטריפה אז לא חיישינן שמא הוחלפה אצל הגוי ע\"י עוף ושרץ דסתמא דגוי משמר מה שאצלו וע' לקמן <small>(סעיף י\"ד)</small> ואע\"פ <small>(רש\"י ור\"ת וכל רבני צרפת ור\"ן ורשב\"א וטור וסיעתם)</small> שרוב הפוסקים חלקו עליהם וס\"ל להקל ואפי' בבשר הנמצא כמבואר לעיל וכוותייהו נקטינן מ\"מ בעל נפש יחוש לטריפות דשכיח טובא ולא יאכל שום בשר הנמצא כ\"א במקומות שנהגו לחתוך הכשירו' בענין אחר מהטריפות וניכר חיתוך הכשירות ואז אין לחוש שמא נודע הטריפות אחר החיתוך דמלתא דלא שכיחא הוא ושרי ע\"פ התנאים שבסעיפים הקודמים אא\"כ נמצא באשפה שבשוק וכדומה שאז חיישי' <small>(כ\"מ תו' פ' ג\"ה דף צ\"ד ד\"ה וחתיהא)</small> מחמת ריעותא והמחמיר גם בלא ריעות' תע\"ב ולענין בשר שנתעלם מה\"ע <small>(רמ\"א בהג\"ה)</small> המנהג כמו שאבאר כאן בס\"ד:",
                "המביא בשר ומניח בביתו והעלים עינו ממנו ובא ומצא במקום שהניח ה\"ז מותר ואפי' בעיר עכו\"ם וטבחי' עכו\"ם לא מחזקי' ריעותא דלא שכיח שעופות או שרצים יחליפו בשר כמ\"ש <small>(סעי' א')</small>:",
                "נמצא שלא במקו' שהניחו אם יש לתלות שבני הבית טלטלוהו לכאן לאיזה צורך מותר ואם לאו כגון שנמצא בארץ או שאר מקומות שאין דרך שב\"א יניחו בשר לשם או שהי' החדר סגור או שידוע ההולכים בבית ואומרים שלא טלטלוהו או שנאבד ממקומו אפילו הוחזר אח\"כ למקומו ואין שום סברא לתלות בבני אדם בכל אלו רגלים לדבר שע\"י שרצים או עופת נטלטל או שנמצא מונח במקום דשכיחי שרצי' טובא דמסתמא טלטלוהו בכל אלו הבשר אסור בלא סי' או ט\"ע ואפילו חתיכה גדולה או בהמה שלימה כל שאפשר לשרצים ליטלו ואפי' רוב בשר שבעיר כשר אסור דה\"ל כנמצא בפי עוף שיתבאר לקמן <small>(סי\"ב)</small> בע\"ה:",
                "אם אינו יודע אם הוא במקום שהניחו או לא לא מבעיא ברוב כשר בעיר דמותר אלא אפילו רוב טריפות בעיר נוהגין להתיר אא\"כ איכא ריעותא כבסעיף הקודם ואז דינו כמ\"ש שם:",
                "<small>(טור)</small> נטלו עוף או שרץ בפניו ונעלם מעיניו וחזר והביאו אסור אפי' בשר שבעיר רובו כשר חיישי' שמא ממקום אחר הביאו ובעי' סי' או ט\"ע:",
                "הניח כמה חתיכות בשר במנין קשורים יחד ומצא אחד חסר בין שמצאן קשורים בין מותרים ואפילו הניחם קשורים ומצאם מותרים ולא נחסר כלום הרי הוא כמצאו' שלא במקומו שמבואר לעיל <small>(סעיף י')</small> ואם הניחן מותרים ומצא א' חסר לא חיישינן לנותרים ומ\"מ בדליכא ה\"מ יש להחמיר <small>(פשוט)</small> ואם אינו יודע מספר שהניח בכל גווני תולין להקל:",
                "הניחו בשוק או בדרך בדוכתי דלא שכיחי גוים כהניחו בבית אבל בשוקי גוים אפילו מצאו במקומו אסור עד שיהא בו סי' או ט\"ע דחיישי' להחליפה גוי <small>(ע\"פ הפוסקים)</small> ולא שרי כ\"א ברוב בשר הנמכר בעיר כשר והגוים קונים מכשירות כמו טריפות כמ\"ש בסעיף שאח\"ז:",
                "<small>(הרשב\"א ותו' פג\"ה)</small> תקנו חז\"ל שלא לקנות בשר מגוי אע\"פ שכל טבחי העיר ישראל דחיישינן לטריפות דשכיחי אע\"ג דמיעוטא נינהו <small>(חה\"ר ובד\"ה)</small> ותו דאם הי' מותר לקנות מגוי הי' בדין לאסור למכור טריפות לגוי שמא ימכרנה לישראל וזה הפסד גדול ועכשיו מותר למכור לגוי טריפות שהרי אסור לקנות ממנו ואפי' ראה ישראל שישראל מכר לגוי וא\"ל שכשירה היא יש לחוש שלהשביח מקחו א\"ל כן אמנם התקנה לא היתה כ\"א שלא לקנות אבל אם ראה שנפלה מיד גוי או שלקחה מהטבח והחזירה לו או שנתערבה בשל ישראל וכיוצ' בזה בכל אלו לא גזרו דלא שכיחי ואזלי בכהאי גוונא בתר רוב בשר שבעיר שאם רוב בשר שבעיר הוא כשר אמרינן שגם אותה חתיכה מכשירות היא ומ\"מ בעל נפש יחוש למיעוטא דשכיח אפי' בכה\"ג כדלעיל <small>(סעיף ה')</small> ובמקומות דאין הגוים קונים כשירות כמו טריפו' אי משום דמוזלי טריפות לגבייהו או מטעם אחר מדינא אסור בשר מיד גוי אפי' ברוב כשר בעיר דסתמייהו ממיעוט טריפות נינהו <small>(ועיין לקמן סי' קי\"ח)</small> יתבאר בע\"ה דרך קונים בשר ממקולי גוים ודין שולח על ידי גוי:",
                "<small>(ב\"י בשם רשב\"א)</small> בכל מקום שנזכר לעיל דמהני טב\"ע היינו דוקא בחתיכה ששבעתה העין היטב מעיקרו ודקדק בראייתו דאל\"כ לפעמים העין משקר וסבור שהוא זה ואינו <small>(ב\"י בשם הג\"מ)</small> ואפי' ע\"ה נאמן בט\"ע זה דלא חשיד להאכיל איסור ונ\"ל דה\"ה אשה נמי מהימנא כההיא <small>(דסעיף ח')</small> כיון דמדאורייתא א\"צ לט\"ע שלה אבל בההיא <small>(דסעיף י')</small> וי\"ב דמדינא בעינן ט\"ע אין להאמין אשה דדעתה קלה ואומר' בדדמי וקטן אין להאמינו בט\"ע באסורין:"
            ]
        ],
        "Bone Disqualifications": [
            [
                "<b>דין שבורה או שמוטה ברגלי בהמה ועוף ובו י\"ג סעיפים:</b><br>קולית שנשמט מהגוף דהיינו שניזוז ממקומו בתוך האסיתא ולא יצא מהאסיתא אם אין הפ\"מ טריפה אפי' בודק בניביה ורואה שהם שלמים ובריאים ובהפ\"מ בודק בניביה אם הם שלמים ויפים ובריאי' כשר אבל אם נפסק ואף שהוא בקי ומבין שבודאי לא נתעכלו טריפה אף בהפ\"מ וכן אם לא בדקו כלל בניביה או שהמורה יודע בעצמו שאינו בקי בבדיקה להבין אם יש עיכול אע\"ג שרואה שלא נפסקו טריפה אף בהפ\"מ וכן אם נאבד ולא בדקו טריפה אף בה\"מ וכ\"ז דוקא כשעור ובשר שלמים סביב השבירה שאין בהם נקב כלל אז אף על פי שהעור ובשר נקלפים מעל העצם ואינם דבוקים בו כשר בהפ\"מ כשבודק בניביה וכן אפי' הם מרודדים או ניטל שלישיתו התחתון רק שלא יהי' בהם לקותא בהעו\"ב ואם יש נקב בעו\"ב נגד השבירה אז בעינן שיהי' עו\"ב חופין רוב היקף השבירה בכל דיני חיפוי שלא יהיה נקלף ולא מרודד ושאר דברים המבוארים בי\"ד סי' נ\"ה מסעיף ז' והלאה ע\"ש ואז ג\"כ כשר בהפ\"מ כשבודק בניביה ואם יש נקב בעור אם הבשר שלם בכל סביבותיו לא בעינן עו\"ב חופין רובו בכל דיני חיפוי הנ\"ל ואם יש נקב בבשר והעור שלם בכל סביבותיו אז כשר ג\"כ אם על כ\"פ רוב היקפו של השביר' יש עור ובשר חופה דהיינו שלא יהי' מתלקט הבשר שתחת העור או מרודד ונקלף וניטל שלישיתו התחתון וכה\"ג וכן שלא יהיה בבשר לקותא אבל אם יש נקב בעור ובשר או בבשר לבד והמותר השלם אינו חופה רוב היקף בכל דיני חיפוי טריפה אם אחר שבדק בניבי' והיו שלמים ובריאים נאבד ולא נבדק אם עו\"ב חופין ואפי' ראה שהיה נקב בעו\"ב ולא בדק אם הי' חיפוי כדינו כשר אבל אם הוא עדיין לפנינו והמורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה אם איעכול ניבי' וגם נפסק ולא נשמט העצם כשר בהמ' שנבראת שמוטה מתחלת בריית' ה\"ז ספק טריפ' טריפות זה דבוק' דאטמא דשף מדוכתיה נוהג אף היכא שהבוכנא דבוקה היטב באסיתא ואינה מתנדנדת כלל רק שנפרך ונשבר מקצת עצם מהבוכנא דהיינו מקצת רחבה ושאר הבוכנא דבוקה באסיתא כראוי זה ג\"כ בכלל שמוטה יחשב וכל שנתעכלו ניבי' טריפה וכן כשנפסק דתו לא בקיאינן בעיכול כדלעי' הא דמטרפינן באיעכול ניבי' היינו דוק' רובן או עכ\"פ מחציתן אבל נתעכלו מיעוטן כשר הא דמכשרינן בדלא איעכול ניבי' היינו ב' מיני ניבי' חדא היתרות שבעצם הכף שאוחזת העצם השני מלמעלה על העצם והשני הגיד הדק שבראש העצם המחברו בתוך החור וכל שנתעכל א' מאלו השנים ה\"ז ספק טריפה וכשנתעכלו שניהם ה\"ז ודאי טריפה ואם שניהם לא נתעכלו ואחד מהם נפסק ה\"ז כשר בהפ\"מ ואם בדק היתירות וראה שלא נפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק הגיד הקטן הנזכר כשר בהפ\"מ אבל אם בדק אותו הגיד הדק ונאבד ולא בדק היתירות טריפה והיכא דבדק היתירות וראה שנפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק הגיד הדק אפשר לאסור ומ\"מ המקיל לא הפסיד יראה לי שבהמה הצולעת על יריכה וניכר בחיי' שהבוקא מתנדנדת תוך האסיתא דה\"ל שמוטה ומחזקי' לה לספק טריפה עד שתיבדק בהפ\"מ כדינו אם אח\"כ חזרה ונתרפאה ושוב אינה צולעת ורואין שהבוכנא תוך האסיתא מחוברת והולכת כדרך כל הבהמות כשרה ואינה צריכה בדיקה כלל אם נשחטה ולא עוד אלא אפי' אם בדקה אחר שחיטה וראה שנפסק ניבי' אך לא נתעכל כשירה אבל אני מסתפק אם בדקה אחר שחיטה ומצא הניבי' נתעכל אם יש להכשיר בזה בהמה הצולעת מחמת שנשמט הקולית מדוכתי' מותר למוכר לנכרי <small>(ע' מהד\"ב)</small>:",
                "קולית שנשמט מחיבורו ונשבר לגמרי דהיינו שיצא הבוכנא כולה מחורו מתוך האסיתא טריפה אפי' לא איעכול ניביה ואפי' עור ובשר שלם בלי שום נקב ודבוקיהג\"כ לעצם בכל דיני חיפוי ונ\"ל דאפי' אם יש ספק בזה אם יצא הבוכנ' מתוך האסיתא או לא ולא נבדק טריפ' מספק בהמה שנבראת כך מתחלת ברייתא שהבוכנא יוצא מהאסית' לגמרי ה\"ז ספק טריפה אם הוחזר הבוכנא להאסיתא בידי אדם או מעצמה ואפילו חזרה ונתרפאה אח\"כ לגמרי טריפה <small>(עיין מהד\"ב)</small> בהמה זו שיצא כל הבוכנא מהאסיתא מותר למוכרה לנכרי:",
                "קולית שנשבר סמוך לגוף ולא נקשר כלל אסור אפי' בהפ\"מ ואפי' בדקו בניבי' והם שלמים ויפים וגם העו\"ב שלימים בלי שום נקב וגם דבוקים לעצם ושאר דיני חיפוי מיהו בהפסד מרובה וסעודת מצוה ביחד וכה\"ג יש להתיר כשהעו\"ב שלם בלי שום נקב <small>(ע' מהד\"ב אות ט')</small> ואפי' אינם דבוקים לעצם וגם שאר דיני חיפוי אין בהם רק שלא יהיה בהם לקותא ובדקו ג\"כ בניבי' שלא נפסקו ולא נתעכלו אבל אם חסר א' מאלו התנאים כגון אם לא בדקו בניבי' אסור אפילו בהפ\"מ וס\"מ וכן אם בדק בניבי' וראה שנפסקו ולא נתעכלו וכן אם יש נקב בעור לבד או בבשר לבד אף שהשאר עו\"ב יש בהם דיני חיפוי וכן אם יש לקותא בבשר לבד אבל לקותא בעור לבד אינו מזיק וכן אם בדק בניבי' רק שלא בדק בעו\"ב אם הוא שלם טריפה ג\"כ בכל ענין כל מה שנזכר כאן שלא יהיה לקותא היינו אפי' שינוי מראה מקרי לקותא מה שאמרנו שאם נפסקו ניבי' אף שלא נתעכלו טריפה אף בהפ\"מ וס\"מ היינו דווקא אם נפסקו היתירות וגם הגיד הדק אבל אם א' מהם נפסק או זה או זה ושניהם לא נתעכלו דינם כלא נפסקו ושרי בהפ\"מ וס\"מ ויותר מזה נראה לי דמה שאמרנו דבשלא בדק בניבי' אסור אף בהפ\"מ וס\"מ היינו נמי דוקא כשלא בדק לא היתירות ולא הגיד הדק אבל אם בדק א' מהם או זה או זה ונאבד ולא בדק השני שרי בהפ\"מ וס\"מ אך אם בדק אחד מהם וראה שנפסק ולא נתעכל ונאבד ולא בדק השני כלל בהא ודאי אסור אף בהפ\"מ וס\"מ שעור סמוך לגוף היינו ד' אצבעות בגסה וב' בדקה ובעוף בינוני אגודל ובשאר עופות הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו <small>(ע' מהד\"ב אות ט)</small> בהמה או עוף שנשבר סמוך לגוף מותר למוכרה לנכרי יראה לי דאם בא נשבר סמוך לגוף לפני המורה וראה שהעו\"ב שלם ולא בדק בניבי' וגם לא מדד אם יש השיעור הנ\"ל אגודל בעוף או בבהמה שיעורא דידהו ונאבד דיש להתיר בהפ\"מ וס\"מ וכן אפי' אם בדק בניבי' וראה שנפסקו ולא נתעכלו ולא מדד השיעור ונאבד. אכן אם כבר בדק וראה שנתעכלו ולא מדד אסור בכל ענין השיעורים הנ\"ל בעוף ובבהמה היינו לבד הבוכנא התחוב בתוך האסיתא לולי דמסתפינא הייתי אומר בנשבר סמוך לגוף ועו\"ב שלם בלי נקב ובדק היתירות וראה שנתעכלו ובדק הגיד הדק והיה שלם ויפה דכשר בהפ\"מ וס\"מ אלא דמסתפינא להקל כ\"כ וחלילה לסמוך ע\"ז אכן אם בדק הגיד הדק ורא' שנתעכל ושוב בדק היתירו' והם שלמים ויפים נ\"ל דהמקיל אין לגעור בו בהפ\"מ וס\"מ ולכן טוב שלא לבדוק בתחלה רק היתירו' וכשהם שלמים ויפים לא יבדוק יותר וכשהיתירות נתעכלו יטריף מיד ואם רואה שהיתירות נפסקו ולא נתעכלו אז יבדוק הגיד הדק שכשיהיה שלם ויפה יהיה כשר כן נ\"ל <small>(עיין מהד\"ב)</small> ועיין <small>(בסי' ז' סעיף א' סק\"ט)</small>:",
                "קולית שנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שבר אל שבר יחדו ידובקו אם אין הפ\"מ טריפה אפי' עו\"ב שלם בלי שום נקב ודבוקים בעצמם כראוי וגם בדק בניבי' והיו שלמים ובריאים ובהפ\"מ א\"צ אפי' בדיקה בניבי' והמחמיר לבדוק בניבי' תע\"ב מיהו הא דמכשרינן בהפ\"מ היינו דווקא אם העור ובשר שלמים או אפי' אם יש בהם נקב בשניהם רק שיהיה עכ\"פ באותו הנשאר השלם עור ובשר חופין את רובו בכל דיני חיפוי או על כל פנים בשר לבד חופה רובו בכל דיני חיפוי אף שהעור מקולקל וכשהעור והבשר שלמים בלי נקב או שעל כל פנים הבשר <small>(עיין מהד\"ב)</small> לבדו שלם בלי נקב אז אין צריך כלל שיהיה דיני חיפוי אלא אפי' אם הבשר נקלף וכה\"ג כשר ובלבד שלא יהיה נתמסמס וכן לא יהא בו לקותא ובכל האופנים הללו הוא שאנו מתירים בהפ\"מ וכן אם העור שלם בלי שום נקב אף שיש נקב בכשר א\"צ כלל דיני חיפוי לא בהעור ולא בהבשר רק שלא יהיה מסמוס או לקותא בעור וכן בבשר מזיק מסמוס או לקותא וכל הנ\"ל אנו מתירין בהפ\"מ אבל אם יש נקב בעור ובשר וליכא נמי חיפוי רוב היקפו כראוי בדיני חיפוי אסור אפי' בהפ\"מ כל מה שכתבנו בסעיף זה שלא יהיה לקותא היינו בין לקותא בין שינוי מראה לבד מטריף <small>(עיין מהד\"ב)</small> מה שהתרנו בהפ\"מ אפילו לא בדק בניביה ושאין צריך כלל לבדוק בניביה מ\"מ אם בדק בניביה ורואה שנתעכלו אזי טריפה מיהו אם בדק וראה שנפסקו אך לא נתעכלו כשר מה שאנו אוסרים בדק בניביה וראה שנתעכלו אם בדק הגיד הדק וראה שנתעכל ושוב בדק היתירות וראה שלא נתעכלו כשר ואפילו נפסקו היתירות אבל אם בדק היתירות וראה שנתעכלו ושוב בדק הגיד הדק וראה שלא נתעכל ואפי' שגם לא נפסק אין להתיר יראה לי דבדין חזר ונקשר שבסעיף זה אפי' בדק היתירות וגם הגיד הדק וראה שנפסקו ולא השגיח אם נתעכלו ונאבדו ולא נבדקו אם נתעכלו אפילו הכי שרי כל מה שאסרנו בסעיף זה הבהמה או העוף מחיים ואפי' במקום שאנו אוסרים בסעיף זה אף בהפ\"מ מותר למוכרו לנכרי נ\"ל דבנשבר סמוך לגוף ונקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו ונאבד ולא נבדק אם יש בו חיפוי באופן שנתבארו שצריך בו חיפוי אפ\"ה יש להכשיר אכן אם הוא לפנינו והמורה אינו בקי בדיני חיפוי בשר כראוי יש לאסור והיכא שבא נשבר כזה סמוך לגוף שחזר ונקשר לפני המורה וראה שהעו\"ב שלם או שיש בו חיפוי על הדרכים שנתבארו לעיל אות ג' דכשר בתורת נשבר ואין בו החשש רק משום ניביה ואין ה\"מ שאנו אוסרים אותו מחמת חשש ניבי' כמו שנתבאר בריש הסעיף. אם נאבד ולא נבדק אם יש בו שיעור גודל או בבהמה לפי שיעורה כשר וכן אפי' בדק בניבי' וראה שנפסקו ולא נתעכלו או שלא השגיח עדיין אם נתעכלו בראותו שנפסקו ולא מדד השיעור ונאבד כשר ג\"כ אף באין ה\"מ אבל אם בדק וראה שנתעכלו ונאבד ולא מדד אסור אפי' בהפ\"מ ואפי' לא נתעכלו רק היתירות לבד כל שנתדבקו השברים זה אל זה אפי' אם עדיין עב במקום השבר וניכר עדיין שנשבר כשר ומיקרי שאש\"י ודינו ככל מה שנתבאר כאן וכן היכא שהשבר היה באלכסון בקולמוס ונקשר שאשי\"י רק שעדיין נשאר עוקצין שלא נתכוונו השברים לגמרי זה לזה ומחמת זה יש עוקצין אפ\"ה מיקרי שאשי\"י ודינו ככל מה שנתבאר בסעיף זה הדבר פשוט דכל היכא דמכשרינן ע\"י קשירה היינו דוקא אם נקשר בחוזק עצם אל עצמו אבל קשירה כל דהו שיכול להתפרק בידים לא מהני <small>(עיין מהד\"ב)</small>:",
                "קולית שנשבר סמוך לגוף ונקשר שבר על שבר ולא שבר אל שבר דינו כאלו לא נקשר ושוה לכל דיניו לסעיף ג' וכל מה שנתבאר שם בלא נקשר כלל ה\"ג בזה רק ישתנה בקצת דינים פרטים כאשר יבואר כל מה שמבואר בס\"ג להכשיר בה\"מ וסעודת מצוה דוקא כשר כאן בהפ\"מ לבד מה שמבואר בס\"ג להטריף בנפסקו ניביה או אם א' מהניביה נפסק והב' נאבד דאסרנו שם בכל ענין וכאן שרי בה\"מ אם נאבד אחר שנבדק בניביה ולא בדקו אם היה עוב\"ח דאסרנו בס\"ג וכאן שרי בכה\"ג בה\"מ בצירוף סעודת מצוה רק דכה\"ג צריך שהניבי' לא נפסק דאי איפסק טריפה ובה\"ג נוהג כל הדינין שביארנו בס\"ג בעניני הניבי' כולם כצורת' נוהגי' ג\"כ בדין זה שנאבד ולא נבדק אם היה עוב\"ח וכן כל מה שמבואר בס\"ג בדין י\"ד נוהג בזה נ\"ל דכ\"מ שנקשר שעשי\"י והוא טריפה מותר למוכר' לנכרי כשמכיר בטוב בחיי הבהמה או העוף שהקשיר' שעשי\"י <small>(עיין מהד\"ב)</small>:",
                "קולית שנשבר רחוק מהגוף שיעור שנתבאר לעיל ולא נקשר כלל אף שעור ובשר שלמים ויפים ודבוקי' לעצם כדרכם וחופים השבר ככל דיני חיפוי טריפה באין ה\"מ ובהפ\"מ אם עו\"ב שלמים בלי שום נקב אף שאינם דבוקי' לעצם ואין בהם שאר דיני חיפוי כשר אבל אם יש נקב בעור אף שכל הבשר שלם בלי נקב וחופה ג\"כ כדיני חיפוי טריפה אף בהפ\"מ וכן אם יש נקב בבשר לבד והעור שלם טריפה אף בהפ\"מ אף אם דבוקים לעצם וחופין בדיני חיפוי וכן אפילו העור והבשר שלמים בלי נקב רק שיש בהבשר לקותא או מסמוס או אפילו שינוי מראה לבד טריפה אף בהפ\"מ אבל כשהעו\"ב שלמים ויש לקותא בעור לבד אפי' מסמוס כשרה בהפ\"מ אם נאבד ולא נבדק כלל או שנמצא אחר הבישול וכה\"ג וניכר או ידוע שנעשה מחיים שא\"א שוב להכיר אם היה שלם או חופה טריפה אף בהפ\"מ מיהו אם יודע שהיה עוב\"ח רק שלא השגיח לראות אם יש נקב ונאבד כשר בהפ\"מ וכן אפי' אם היה לקותא בעור ויודע שהיה חיפוי בשר בדינו רק שלא בדק אם יש נקב בבשר ונאבד כשר בהפ\"מ יראה לי דכל שיש נקב בעו\"ב אף שנשבר לפנינו עתה ואומר ברי לי שלא יצא העצם לחוץ דרך הנקב אפ\"ה טריפה אף בהפ\"מ ואף אם לא היה באותו מקום עור שניטל קודם השבירה ואחר כך נשבר באותו המקום ויש נקב בבשר ונשבר לפנינו לא מהני ברי לי שלא יצא לחוץ דרך הנקב אכן אם יש נקב בעור לבד ובדקו תיכף ביום השביר' ורואים שלם הבשר מכל צד בלי נקב ובלי שינוי מראה נ\"ל דיש להכשיר כל היכא דאסור בנשבר העצם מותר למוכרו לנכרי שבר זה שנשבר רחוק מהגוף אם נתרפא יפה רק שהשברים שוכבים זה על זה אם נקב בעו\"ב או בעור לבד או בבשר לבד או לקותא בבשר או שינוי מראה בבשר טריפה אף בהפ\"מ אכל אם אין ריעותא בעו\"ב אפי' יש לקותא באור או מסמוס רק שאין בה נקב יש להכשיר לאחרים אף באין הפ\"מ מיהו נ\"ל דאם נודע שבעת השבירה היה <small>(עיין מהד\"ב)</small> נקב ועתה נקשר שעשי\"י וגם נתרפא הנקב טריפה אף בהפ\"מ היכא דנמצא אחר בישול קשירה שעשי\"י וכל כה\"ג שהיה שעשי\"י ולא נבדק העו\"ב מה היה לו ונאבד יש להכשיר לאחרים ובהפ\"מ דוקא ואם נבדק ונודע שהיה חיפוי כדינו רק שלא נודע אם היה בו נקב כשר בכה\"ג אף באין הפסד מרובה והיכא דנשבר רחוק מהגוף ונקשר שבר אל שבר ונתרפא יפה בחוזק אף שמקום השבירה הוא עב או שהיה השבר כקולמס ונתחברו השברים ועדיין יש עוקצין כל זה מיקרי שבר א\"ש יחדו ידובקו ודינו דכשר אף באין הפ\"מ אף אם יש נקב בעור ובבשר רק שיהיה עכ\"פ עוב\"ח רוב היקפו בדיני חיפוי ושיהי' דבוק בעצם כדרכו וכל שאר דיני חיפוי אך שינוי מראה בעו\"ב אין מזיק בזה וכן אף אם אין נקב רק בעור לבד בעינן דיני חיפוי ואם העור שלם אף שיש נקב בבשר א\"צ דיני חיפוי כלל ואף אם יש לקותא או מסמוס בכשר אינו מזיק וכן אם נמצא העצם כך אחר הבישול ואכילה שיש בו קשר שאשי\"י ולא נבדק העו\"ב מה הי' להם או בנאבד וכה\"ג ולא נבדק העו\"ב כל שראינוהו נקשר שאשי\"י יפה כשר כל שנשבר שבר באופן דמיטריף ביה ושוב נקשר ונתרפא אפי' שאשי\"י טריפה וכן אם היתה י\"ב חודש לא מהני כל שראינו שהיה השבר באופן דמיטרפא בתורת ודאי אבל כל המקומות שהטרפנו מספק מהני בה יב\"ח וזהו כלל בכל דינים הללו כמו בכל הטריפות והיכא שהיא טריפה מטעם ספק פלוגתא דרבוותא <small>(עיין בש\"ך בי\"ד ס\"ס נ\"ז ס\"ק מ\"ח)</small> ואין כאן מקום ביאור דינים אלו זולת יש בדינים אלו איזה מקומות שאף שאינם טריפה רק מספק אפ\"ה לא מהני יב\"ח ויבואר אי\"ה לקמן בסי' י\"א <small>(עיין מהד\"ב)</small>:",
                "קולית שנשמט מהערקום או שנשמט הערקום מהשוק אם עו\"ב שלם בלי שום נקב כשר אף באין ה\"מ אפי' אין העו\"ב דבוק לעצם וכן אפי' אין בו שאר דיני חיפוי ואם יש בעו\"ב נקב אז צריך שיהיה עכ\"פ עוב\"ח את רובו בכל דיני חיפוי ואז כשר ג\"כ אף בלי ה\"מ ואם יש נקב בעור לבד והבשר שלם כשר אפי' לית בי' דיני חיפוי ואם יש נקב בבשר לבד והעור שלם צריך שיהיה בהעו\"ב חיפוי רוב היקיפו בדיני חיפוי כמו אם יש נקב בעור ובבשר ובכל אלה צריך שלא יהיה לקותא או מסמוס בבשר אבל בעור אין מזיק לקותא ומססוס ושינוי מראה אין מזיק אף בבשר ואם יש נקב בעו\"ב או בבשר לבד ואין בו חופין רוב היקפו של השבר בדיני חיפוי ה\"ז טריפה מספק אם נאבד ולא נבדק אם הי' עוב\"ח כגון שראינו בו נקב באופן שצריך חיפוי ולא נבדק כשר אבל אם הוא עדיין לפנינו והמורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה דין שמוטה מתחלת ברייתו אין לו מקום כאן דהכא ודאי כשר בכל סעיף זה אין חילוק בין נתעכלו ניבי' ונפסקו ובין לא נתעבלו ולא נפסקו בהמה או עוף שיש בה שמוטה זו וצולעת וחזרה ונתרפאה היכא שראו מתחלה שהיה באופן דמיטרפא כגון שהיה נקב בעו\"ב ולא היה חיפוי כדינו יש מקום להתיר לכאורה אבל אין להקל ואם לא ראו תחלה אי היה חיפוי או לא אין נ\"מ כלל ברפואה דהא בנאבד ולא נבדק הכשרנו מיהו נ\"מ לענין מה שכתבנו דהיכא דהמורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה ובכהאי גוונא מועיל הרפואה כן נ\"ל שמוטה זו שצולעת ויש נקב בעו\"ב וליכא חיפוי אף שכתבנו שהיא טריפה נ\"ל דמ\"מ מותר למוכרה לנכרי <small>(עיין מהד\"ב וע\"ש אות כט)</small>:",
                "קולית שנשמט ונשבר לגמרי מהערקום או הערקום מהשוק והיינו שיצא כל הבוכנא מחורו לגמרי כה\"ג לא מיקרי נשמט אלא נשבר ודינו ככל מה שנתבאר בסעיף ו' בקולית שנשבר רחוק מהגוף וכל הדינים המבוארים באותו הסעיף אות באות הם ג\"כ בזה כי גם כל דיני נקשר דשם שייכים בזה כשהוחזר למקומו ונתרפא מצולעתו שדבוקה הבוכנא בהחור כשאר כל הבהמות אכן אם הוחזר הבוכנא לחורו ולא נתרפא מצולעתו רק שהבוכנא מונחת תוך החור אפ\"ה דין שבורה עליה ולא דין שמוטה יש להסתפק עצם שנשבר בשני מקומות ואח\"כ נקשר שבירה א' שאשי\"י אי מועיל זאת גם לשבר האחר שלא נקשר או לא ומסתברא דלא מהני ואפי' אם שבר התחתון נקשר ומ\"מ נ\"ל דקולית שנשבר סמוך לחיבורו לשוק או שוק שנשבר סמוך לחיבורו לקולית או סמוך לחיבורו לערקום התחתון וחזר ונקשר כשר כל הדינין הנוהגים בקולי' שנשבר רחוק מהגוף שנתבארו <small>(בסעיף ו')</small> המה ג\"כ בשוק שנשבר למעלה מצומת הגידין וכן בערקום שבין הקולית והשוק אם נשבר ואין בהם שום שינוי כלל בהמה שנבראת חסר רגל בכל מקום שאנו מטריפין אם נחתך ואפי' במקום שלא הטרפנו רק מספק אפ\"ה גם בחסר מתחלת ברייתו טריפה דיני יתרת רגל יבואר אי\"ה בין דיני יתרת שאר אברים <small>(עיין מהד\"ב)</small>:",
                "שוק שנשבר במקום צומת הגידין דהיינו מחצי עצם השוק ולמטה ולא נקשר טריפה בין בבהמה בין בעוף אף אם העור והבשר שלמים ויפים בלי שום נקב אכן בבהמה גדולה שלפעמים יהי' חצי עצם השוק יותר מן י\"ו אצבעות אזי אין טריפה רק עד י\"ו אצבעות מן תחתית השוק אצבעות אלו היינו גודלין והיכא דראו השבר ונאבד ולא נבדק אם היה למעלה מחצי עצם או מי\"ו אצבעות נמי טריפה אכן אם ידעו שהיה השבר רחוק אגודל מהבוכנא של תחתית השוק בעוף קטן בתרנגולת או שני אגודלין מהבוכנא בעוף שהוא גדול מתרנגולת ונאבד ולא נבדק אולי היה למעלה מחצי עצם כשר רק באופן שראו עכ\"פ שהיה עור ובשר חופין רוב היקף השבור' אף שאין ידוע אולי היה נקב בעור ובשר ומכ\"ש כשידוע להם בבירור שגם לא היה נקב בעו\"ב על הדרכים שנתבארו <small>(בסעיף ו')</small> ע\"ש ובכל האופנים אין כשר אלא בהפ\"מ דוקא שיעור אגודל הוא רוחב שבע שעורות בינונית זו בצד זו בדוחק והן באורך שתי שעורות בריווח כל מקום שאנו מתירין בכל הקונטרס הזה בנאבד אינו אלא נאבד בשוגג יראה לי דאם נשבר באלכסון מצד חוץ כלפי הזנב אל צד פנים ובצד חוץ השבר הוא למעלה מחצי עצם ובצד פנים גבוה השבר אצבע בעוף קטן או ב' אצבעות בעוף גדול דיש להכשיר <small>(עיין מהד\"ב)</small>:",
                "והיכא שנקשר שאשי\"י בבהמה בודקים בצ\"ה אף באין ה\"מ ובתנאי שיהיה עוב\"ח ככל נשבר עצם ושאשי\"י שנתבארו דיניו <small>(בסעיף ו')</small> שיעור מקום צ\"ה בבהמה כאן הוא ג\"כ כבסעיף הקודם דהיינו חצי <small>(עיין מהד\"ב)</small> השוק או י\"ו אצבעות אם הם פחותים מהחצי עצם בדיקה זו דצומת הגידין היינו בשני מקומות דהיינו כלפי חוץ שהזנב נופל עליו וגם בפנים העצם שכלפי חלל הגוף וכל שנתקלקל במקום א' הן מבחוץ הן מבפנים טריפה וכן אם נאבד ולא נבדק בצ\"ה טריפה והני מילי כשלא בדק צ\"ה החיצונים שכלפי חוץ אבל אם בדק החיצונים והוו שלמים ונאבד ולא בדק בפנימים כשר אכן אם לא מדדו אם היה השבר תוך חצי השוק או למעלה באופן שיש להסתפק בו אולי היה השבר למעלה מחצי השוק ונאבד ולא נבדק בצ\"ה אפילו גם החיצונים לא נבדקו כשר ובפנימיי' בכה\"ג שלא מדדו ויש להסתפק אולי היה השבר למעלה מחצי עצם אזי אפילו אם ראו שנפסקו הפנימים ואפילו שהחיצונים לא נבדקו כלל ונאבד ולא נמדד כשר עוף הנקרא אינדיק דינו ג\"כ בבהמה לענין כל הדינים אלו שכתבתי בבהמה הם ג\"כ בו וקיל מבהמה לענין דשיעורו שני אגודלין מהבוכנא כאן בסעיף זה בשאשי\"י באווזא דינו לענין כל הדברים כעוף אינדיק ששיעורו ג\"כ ב' אצבעות אלא דבדיקה לא מהני ביה רק בה\"מ וכל מה שנתבאר בסעיף זה להכשיר בבהמה ואינדיק בלי ה\"מ כשר באווזא בה\"מ זולת מ\"ש בדין ה' בלא מדדו דכשר דבר זה כשר גם באווזא אף באין ה\"מ כגון שלא מדדו אם היה ב' אצבעות ונאבד ולא נבדק אפילו כחיצוניים וכן מ\"ש בדין ו' להכשיר כשר ג\"כ באווזא אף באין ה\"מ דהיינו שלא מדדו אם היה רחוק ב' אצבעות וראו שנפסקו הפנימים והחיצונים לא נבדקו כלל ונאבד ולא נמדד כשר גם באווזא אף באין ה\"מ בעוף הדק כמו תרנגולת ודומיהן לא מהני בדיקה אפי' בה\"מ ושיעורו אצבע גודל לבד הבוכנא וכל שנשבר תוך גודל אף שנקשר שאשי\"י טריפה אף בה\"מ אבל כל שרחוק אגודל מהבוכנא כשר אף באין ה\"מ בלי בדיקה רק דבעינן שיהיה עוב\"ח ככל הדינים שנתבארו בסעיף ו' גבי שאשי\"י אם נאבד ולא נמדד כלל ויש בו ספק אם היה רחוק גודל כשר אפי' באין ה\"מ ואפי' ראו שנפסקו צ\"ה הפנימים כל שלא נראה פסוקה בצ\"ה החיצונים הא דאנו מתירין בסעיף זה בעוף אם השבר למעל' מאגודל בעוף דק או ב' גודלין בגס אפי' בלי בדיקה מ\"מ אם ראו שנפסקו הגידין טריפה כל שהוא למטה מחצי עצם אך דוקא בחיצונים אבל אם נפסקו הפנימיים ואף שהחיצונים לא נבדקו כלל לית לן בה עיין <small>(סעיף ו')</small> דין ט\"ז אימת מיקרי שאשי\"י ונוהג גם כאן <small>(ע' מהד\"ב)</small>:",
                "והיכא דנקשר שעשי\"י בבהמה בודקין צ\"ה היינו החיצוניים והפנימיים וכל שנפסק טריפה הן בפנימיים הן בחיצוניי' ואם הם שלמים כשר ובתנאי שיהיה שלם העור וכשר על הדרכים שנתבארו בסעיף ו' בדיני שעשי\"י ע\"ש השיעור הוא חצי עצם או י\"ו אצבעות אם נאבד ולא נבדק בצ\"ה טריפה אפילו אם החיצונים נבדקו רק שלא נבדקו הפנימיי' אכן אם נאבד ולא נבדק אם היה תוך חצי עצם או למעלה מחצי עצם וגם לא נבדקו צ\"ה טריפה וזה דוקא בחיצונים אבל אם החיצונים נבדקו והפנימיים לא נבדקו או אפילו ראו שנפסקו הפנימיי' כשר עוף הנקרא אינדיק דינו ג\"כ כבהמה דבודקין צ\"ה אף באין ה\"מ וקיל מבהמה לענין השיעור דכל שהוא השבר תוך ב' אגודלין מהבוכנא בודקין צ\"ה חיצוני' ופנימיים ואם הוא למעלה מב' גודלין ולמטה מחצי עצם א\"צ לבדוק רק כחיצוניים ובכ\"ז צריך דיני עור ובשר כדרך שנתבאר <small>(בסעיף ו')</small> בדיני שאשי\"י ובנאבד ולא נבדקו צ\"ה דינו כך דאם היה השכר תוך ב' גודלין טריפה אפי' בדקו החיצונים רק שלא נבדקו הפנימיים ואם היה השבר למעלה מב\"א ולמטה מחצי עצם אזי אם החיצוניים לא נבדקו טריפה אבל אם נבדקו החיצוניים ולא הפנימיים <small>(עיין מהד\"ב)</small> כשר ואם לא נמדד כלל ואין ידוע אולי היה למעלה מחצי עצם או אולי היה תוך ב' גודלין וגם לא נבדקו צ\"ה ההיצוניים טריפה אבל אם נבדקו החיצוניים ולא הפנימים כשר ואם ידוע שהיה השבר למעלה מב' גודלין ולא נמדד אולי היה למעלה מחצי עצם אזי אפי' אם גם החיצוניים לא נבדקו כשר ובכ\"ז צריך ג\"כ דיני עור ובשר כדלעיל אווזא אין בודקין צ\"ה אלא בה\"מ דווקא וצריך עור ובשר שלם ג\"כ על הדרכים שבסעיף ו' אלא שנשתנה הדין משם לענין אם לא נבדק העור ובשר ונאבד דנתבאר שם דכשר בה\"מ דוקא וכאן אם לא נבדק העור ובשר רק צ\"ה נבדקו כשר דוקא בה\"מ וסעודת מצוה וכדומה <small>(עיין מהד\"ב)</small> השיעור באווזא וכל דיניו הוא ככל שנתבאר לענין אינדיק וכל שבאינדיק כשר בלי ה\"מ אין כשר באווזא אלא בה\"מ דוקא זולת לענין מה שנתבאר באינדיק בדין ח' דכשר דבר זה כשר באווזא ג\"כ אף בלי הפ\"מ ובכל זה צריך ג\"כ עור ובשר שלם כדרך שנתבאר <small>(בסעיף ו')</small> ובכל גווני נשתנה הדין לענין אם לא נבדק העור ובשר ונאבד דצריך הפ\"מ וס\"מ כמ\"ש בסעיף זה דין ט' זולת לענין מה שנתבאר בדין ח' בזה אין שינוי הדין הזה אלא דאם לא נבדק העור ובשר ונאבד כשר בה\"מ לבד <small>(עיין מהד\"ב)</small> בעוף קטן כתרנגולת ודומיהן לא מהני בדיקה אף בה\"מ ושיעורו חצי עצם שכל שהשבר למטה מהצי עצם טריפה אם נאבד ולא נמדד אם היה למעלה מחצי עצם טריפה אכן אם ידעו שהיה השבר רחוק גודל מהבוכנא ולא נמדד באופן שמסופקין שמא היה למעלה מחצי עצם בשר בלי ה\"מ אך צריך דיני עור ובשר כדלעיל <small>(סעיף ו)</small> בנקשר שעשי\"י הדין שנת' סוף <small>(סעיף ט)</small> שייך גם בכאן רק באופן שלא נתכוונו השברים דאם נתכוונו אפי' נשאר עדיין עוקצין מיקרי שאשי\"י ואז משערין גם לענין צ\"ה החיצונים בשיעור גודל בעוף דק וב\"ג בעוף גם כמו שנתבאר סוף סעיף הקודם. כ\"מ שנשבר במקו' צ\"ה באופן שצריך בדיקה ומכ\"ש באופן דלא מהני בדיקה אסור למכרו לנכרי. אכן אם נשבר למעלה מגודל בעוף דק או למעלה מב' גודלין בעוף גם ולמטה מחצי עצם שרי למכרו לנכרי <small>(עיין מהד\"ב)</small>:",
                "שוק שנשמט מהערקום בבהמה וכן בעוף שבו אין ערקום ונשמט השוק מהגליד היינו מארכובה צריך בדיקה בצ\"ה בבהמה ואינדק אך באין ה\"מ ובאווזא בה\"מ ובעוף הדק טריפה אף בה\"מ. מה שהכשרנו בבהמה ועוף גס ע\"י בדיק' בצ\"ה עדיין צריך שיהי' בו דיני חיפוי עור ובשר על הדרך שנתבאר <small>(בסעיף ז')</small> ע\"ש כל הסעי' שכל דיניו נוהגים גם בזה. בדיקה זו בצ\"ה שאמרנו היינו צ\"ה החיצוני' וגם הפנימי' ואיזה מהם שנתקלקל טריפה אם נאבד ולא נבדקו צ\"ה החיצוני' טריפה אבל אם לא נבדקו הפנימיים והחיצוני' נבדקו כשר. וכל דינים אלו אין חילוק בהם בין אם חזרה ונתרפאה ובין לא חזרה ונתרפאה דבתרווייהו הדינים שוים ככל מה שנתבאר אכן כל זה לא מיירי אלא שנשמט דהיינו שניתק מחיבורו אבל לא יצא מחורו ממקו' קביעתו לגמרי אבל אם יצא כולו מחור מושבו זה מיקרי נשבר ואין בקיאין בבדיקת צומת הגידין אפי' בבהמה ואפי' בהפסד מרובה ואפילו עור ובשר שלם בלי נקב טריפה. ואם נשבר כזה ואח\"כ הוחזר הבוכנא לחורו ולא נתרפאה מצולעתה רק שהבוכנ' מונחת תוך מושבה אפי' הכי דין שבורה עליה ולא דין שמוטה. אכן כשנשבר ואח\"כ הוחזר האבר למקומו וגם נתרפא מצולעת' והרי היא כשאר כל הבהמות אזי הדין כאשר יבואר. בבהמ' בודקין צ\"ה אף באין ה\"מ רק שצריך דיני עור ובשר על הדרך שנתבאר <small>(בסעיף ה' ובסעיף ו)</small>. ואינדק שוה לבהמה אבל אווזא אין בודקין אלא בה\"מ ובכולם צריך דיני עו\"ב כאמור. אבל בתרנגלות ודומיהן אסור אף אם עו\"ב שלם. וכשנאבד ולא נבדק אף בבהמה ועוף הגס טריפה אבל אם בדק החיצוני' ולא בדק הפנימים ונאבד כשר <small>(עיין מהד\"ב)</small>:",
                "ערקום שבין השוק ובין הארכובה התחתונה בבהמה אם נשבר בדקינן מצומת הגידין אך אין צריך לבדוק הצ\"ה שנגד הערקום רק מתחילין לבדוק הגידין מן סוף הערקום בין הערקום ובין השוק ומעט למעלה בעצם השוק כמו ב' או ג' אצבעות. אף אם רואה שהגידין קיימין עדיין צריך לדקדק בדיני עור ובשר ולענין זה שוה נשבר זה לנשמט וכל מה שנתב' <small>(בסעיף ז)</small> נוהג גם בזה. זולת מ\"ש שם <small>(בסעיף ז' דין ג')</small> דא\"צ דיני חיפוי אינו נוהג כאן אלא צריך חיפוי. אכל כל שאר הדיני' שנתבארו שם נוהגים גם בזה. בדיקה זו שאמרנו שבודקין בצ\"ה היינו החיצוניים וגם הפנימיים. ואם נאבד ולא נבדק בחיצוניי' טריפה אבל אם נבדק בחיצוניי' ובפנימיי' לא נבדק כשר. שבר זה אפי' נקשר שאשי\"י צריך בדיקה בצ\"ה ואם נאבד ולא נבדק בחיצוניים טריפה ולענין עור ובשר דינו כמ\"ש <small>(בסעיף ז' דין י\"א)</small>. <small>(עיין מהד\"ב)</small>. שבר זה שנקשר שעשי\"י דינו כאלו לא נקשר כלל וגרע משאשי\"י והחילוק ביניהם הוא לענין מה שנתבאר <small>(סעיף ז דין י\"א)</small>. ערקום שנשמט מהארכובה התחתונה או אפילו נשבר הערקום לגמרי מחיבורו לארכוב' וכן ארכובה עצמה שנשבר' כשר. <small>(עיין מהד\"ב)</small>:"
            ],
            [
                "<b>דין הנעשה סמוך לשחיטה ובו ג' סעיפים</b><br>קולית שנשמט מהגוף שנתבארו דיניו <small>(בסימן א' סעיף א')</small>. היכא דידעינן שנשמט ביד השוחט סמוך לשחיטה מחיים אזי ישתנו שני דברים מהמבואר שם בסי' הקודם ס\"א האחד הוא מה שמבואר שם בדין א' דבאין ה\"מ אסור ולא מהני בדיקה בניבי'. ואלו בכה\"ג מהני בדיקה בניבי' השני מה שמבואר שם בדין ט\"ז דין שני הניבי' לא נתעכלו וא' מהם נפסק כשר בה\"מ ואלו בכה\"ג כשר אף באין ה\"מ:",
                "קולית שנשמט ונשבר לגמרי דהיינו שיצא הבוכנא כולו מחורו מתוך האסיתא שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ב')</small> אפי' היכא דידעינן שנשמט ביד השוחט סמוך לשחיטה מחיים לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם:",
                "קולית שנשבר סמוך לגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ג')</small>. היכא דידעינן שנשבר ביד השוחט סמוך לשחיטה מחיים. אזי ישתנה שבעה דברים מהמבואר <small>(בסי' א' סעיף ג')</small> האחד מה שמבואר שם בדין א' דטריפה אפי' בה\"מ ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ ע\"י בדיקה בניבי' דכמו שהכשרנו שם בה\"מ וסעודת מצוה כשר באותן אופנים בה\"ג בה\"מ לבד. השני מה שמבואר שם בדין ד' דאם נפסקו ניבי' ולא נתעכלו טריפה ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ. השלישי מה שמבואר שם בדין ט' דשרי בה\"מ וסעודת מצוה. ואלו בכה\"ג שרי בה\"מ לבד. הרביעי מה שמבואר שם בדין י' דאם בדק אחד מהניבי' דהיינו או הגיד הדק או היתירות ונאבד ולא בדק השני שרי בה\"מ וס\"מ ואלו בכה\"ג שרי בה\"מ לבד. החמישי מה שמבואר שם בדין י\"א דאם בדק א' משני הניבים וראה שנפסק ולא נתעכל ונאבד ולא בדק השני כלל טריפ' ואלו בכה\"ג שרי בה\"מ. הששי מה שמבואר בדין י\"ד שם אם לא מדד אם היה שיעור גודל ונאבד ולא נמדד וגם לא נבדקו הניבי' או שבדקם וראה שנפסקו אך לא נתעכלו ולא מדד השיעור ונאבד יש להתיר בה\"מ וסעודת מצו' ואלו בכה\"ג שרי בה\"מ לבד. השביעי מה שנתבאר שם בדין ט\"ז אם בדק גיד הדק וראה שנתעכל ושוב בדק היתירות והם שלמים ויפים דהמיקל אין לגעור בו ואלו בכה\"ג אפי' אם היתירות נפסקו אך לא נתעכלו. ותו דאלו התם אף כשהיתירות שלמים ויפים לא הותר אלא בה\"מ וס\"מ ואלו בה\"ג אפי' בנפסקו היתירות שרי בה\"מ לבד. כל הדינים שנתבארו בסי' הקודם מסעי' ד' והלאה כולם נוהגים גם היכא שנעשה הדבר ההוא סמוך לשחיטה זולת שיש שם קצת דינים שאינם במציאו' סמוך לשחיטה אבל אותן שהם במציאו' סמוך לשחיטה דינם כאלו נעשה זמן רב קודם שחיטה <small>(עיין מהד\"ב)</small>:"
            ],
            [
                "<b>דין ספק אימתי נעשה אם קודם שחיטה אם אח\"כ ובו ט' סעיפים:</b><br>קולית שנשמט מהגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף א)</small>. היכא שנמצא כך שמוט לאחר שחיטה ולא ידענו אם נעשה מחיים זמן הרבה קודם שחיטה או אחר שחיטה. אזי ישתנו תשעה דברים מהמבואר שם <small>(בסי' א' סעיף א')</small>. האחד הוא מה שמבואר שם בדין ב' דאם נפסקו ניבי' אף שלא נתעכלו טריפה אף בה\"מ ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ. השני מה שמבואר שם בדין ג' דבנאבד וכה\"ג ולא בדקו בניבי' טריפה. ואלו בכה\"ג כשר בנאבד ולא בדקו בה\"מ הן אם נאבד מיד מי שבקי לבדוק בניבי' וכן אם נאבד מיד מי שאינו בקי. השלישי מה שמבואר שם בדין ה' דאם יש נקב בעור ובשר בעי' שיהי' עו\"ב חופין את רובו בכל דיני חיפוי. ואלו בכה\"ג אף דליכא חיפוי כשר בה\"מ וסעודת מצוה. הרביעי מה שנתבאר שם בדין ז' דאם יש נקב בבשר לבד בעי' ג\"כ חיפוי ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ וס\"מ בלי חיפוי והוא כ\"ש מהקודם. החמישי מה שמבואר שם בדין ח' דאם יש נקב בעו\"ב או בבשר לבד וגם המותר השלם אין חופה רובו טריפה ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ וס\"מ וזהו בעצמו אלו השינויים של דין ה' ודין ז'. הששי מה שמבואר שם בדין י' דאם המורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ וס\"מ דודאי לא גרע מהיכא דחזינן דליכא חיפוי. השביעי מה שמבואר שם בדין ט\"ו דאם נתעכל א' משני הניבים דהיינו או היתירות או הגיד הדק והשני לא נתעכל טריפה. ואלו בכה\"ג בנתעכלו היתירות לבד הוא דטריפה אבל בנתעכל הגיד הדק לבדו כשר בה\"מ. השמיני מה שמבואר שם בדין י\"ח דאם בדק הגיד הדק ונאבד ולא בדק היתירות טריפה ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ. התשיעי מה שמבואר שם בדין י\"ט דהיכא דהיתירות נפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק הגיד הדק אפשר לאסור והמיקל לא הפסיד. ואלו בכה\"ג יש להתיר בפשיטות בה\"מ:",
                "קולית שנשמט ונשבר לגמרי דהיינו שיצא הבוכנא כולו מחורו מתוך האסיתא שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ב')</small> אפילו היכא דנמצא כך אחר שחיטה ולא ידעינן אימת נעשה לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם:",
                "קולית שנשבר סמוך לגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ג')</small>. היכא שנמצא כך אחר שחיטה ולא ידעינן כלל אימתי נעשה אזי ישתנו ארבעה דברים מהמבואר שם <small>(בסי' א' סעיף ג')</small>. האחד מה שמבואר שם בדין ג' דאם לא בדקו בניבי' טריפה ואלו בכה\"ג אם לא בדק בניבי' שרי בהפסד מרובה וסעודת מצוה. השני מה שמבואר שם בדין ד' דאם בדק בניבי' וראה שנפסקו ולא נתעכלו טריפה. ואלו בכה\"ג שרי בהפסד מרובה וס\"מ. השלישי מה שמבואר שם בדין י\"א דאם בדק א' מהניבים וראה שנפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק השני אסור ואלו בכה\"ג שרי בה\"מ וס\"מ. הרביעי מה שמבואר שם בדין ט\"ז דאם בדק הגיד הדק וראה שנתעכל ושוב בדק היתירות וראה שהם שלמים ויפים דהמיקל אין לגעור בו. ואלו בכה\"ג שרי בפשיטות בהפסד מרובה וס\"מ. הדינים שנתבארו <small>(בסעיף ד' ובסעיף ה' בסי' א')</small> אינם במציאות בכאן:",
                "קולית שנשבר רחוק מהגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ו')</small> אזי אפילו היכא שנמצא כך אח\"ש ולא ידעינן אימת נעשה לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם מה שישנם במציאות כאן יהיה הדין בהם ככל המבואר שם:",
                "קולית שנשמט מהערקום או שנשמט הערקום מהשוק שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעי' ז')</small>. היכא שנמצא כך אח\"ש ולא ידעינן אימת נעשה. אזי ישתנו חמשה דברים מהמבואר שם <small>(בסי' א' סעיף ז')</small>. האחד מה שמבואר שם דין ב' דאם יש בעו\"ב נקב אז צריך שיהי' עו\"ב חופין רובו בכל דיני חיפוי. ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ בלי שום חיפוי. השני מה שמבואר שם בדין ד' דאם יש נקב בבשר לבד צריך דיני חיפוי. ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ בלי חיפוי. השלישי מה שמבואר שם בדין ה' שלא יהי' לקותא או מסמוס בבשר. ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ במסמוס ולקותא. הרביעי מה שמבואר שם בדין ו' ביש נקב בעור ובשר או בבשר לבד ואין כו דיני חיפוי דטריפה ואלו בכהאי גוונא כשר בה\"מ ונכלל זה בשינויים הראשונים. החמישי מה שמבואר שם בדין ח' דאם המורה אינו בקי בחיפוי טריפה ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ. יתר הדינים דשם אינם במציאות כאן:",
                "קולית שנשמט ונשבר לגמרי מהערקום או הערקום מהשוק שנתבארו דיניו <small>(בסי' א סעיף ח)</small> אפי' היכ' שנמצא כך אח\"ש ולא ידעינן אימתי נעשה לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם מה שישנם במציאות כאן יהי' הדין בהם ככל המבואר שם:",
                "שוק שנשבר במקום צ\"ה שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ט')</small>. היכא שנמצא כך אח\"ש ולא ידעינן אימת נעשה. ישתנה דין א' מהמבואר שם. היינו מה שמבואר שם בדין א' דמקום צ\"ה הוא מחצי עצם ולמטה בין בבהמה בין בעוף. ואלו בכה\"ג אמרי' דבעוף קטן הוי מקום צ\"ה עד רחוק אגודל מתחתית השוק חוץ מהבוכנ' ובעוף גדול שני אגודלין. הדינים המבוארים שם <small>(בסי' א' סעיף י' וסעיף י\"א)</small> אינם במציאות בכאן:",
                "שוק שנשמט מהערקום בבהמה וכן בעוף שאין בו ערקום שנשמט השוק מהארכובה תחתונה שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעי' י\"ב)</small>. היכא שנמצא כך אח\"ש ואין ידוע אימתי נעשה. אזי ישתנו שני דברים מהמבואר שם. האחד מה שמבואר שם בדין ב' דצריך שיהיה בו דיני חיפוי. ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ אף בלי חיפוי בבהמה ואינדיק אבל באווזא בעי' ה\"מ וס\"מ דוקא. השני מה שמבואר שם בדין ג' דבין אם נפסקו צ\"ה החיצונים בין נפסקו הפנימים טריפה. ואלו בכה\"ג אם נפסקו הפנימים לבד כשר בה\"מ ואפי' באווזא די בה\"מ וס\"מ עכ\"פ. ויתר דינים דשם מה שהם במציאות כאן דינם כמו שנתבאר שם:",
                "ערקום שבין השוק ובין הארכובה התחתונה בבהמה אם נשבר שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף י\"ג)</small>. היכא שנמצא כך אח\"ש ולא ידעי' אימתי נעשה. אזי ישתנו שלשה דברים מהמבואר שם. האחד מה שמבואר שם בדין ב' דצריך עור ובשר חופין רובו. ואלו בכה\"ג א\"צ שום חיפוי כלל בה\"מ. השני מה שמבואר שם בדין ג' דצריך לבדוק צ\"ה חיצונים ופנימים ואלו בכה\"ג דוקא באין הפסד מרובה צריך לבדוק שניהם אבל במקום ה\"מ א\"צ לבדוק רק החיצונים משום דבפנימים אף אם יראה שנפסקו בשר בה\"מ. השלישי מה שמבואר שם בדין ד' דאם נאבד ולא בדק צ\"ה החיצונים טריפה ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ. כל הדינים שנתבארו בסי' זה לא נאמרו אלא היכא שאין שום דבר במה לתלות בו לא מחיים ולא אח\"ש דאלו אם יש לתלות באיזה דבר שנעשה לה מחיים אין בו שום קולא ע\"י ספק זה כיון דמסתבר שנעשה מחיים. והיכא דיש לתלות באיזה דבר שנעשה לה אח\"ש כשר בכל דוכתי בלי שום ספק אחר משום דמסתבר שנעשה אה\"ש ותלינן ביה רק כל הסי' מיירי בכה\"ג שאין שום סבר' לתלות במחיי' יותר מאח\"ש או להיפוך והוי ספק השקול יש להסתפק היכא דאיכא מידי למיתלי ביה שנעשה מחיים ואיכא נמי מידי למיתלי ביה שנעשה אח\"ש כגון שדרסה ורצצת' בכותל וכה\"ג מחיים וגם אחר שחיטה מי נימא דה\"ל ספק השקול כמו היכא דליכא מידי לתלות לא מחיים ולא אח\"ש דה\"ל ספק השקול ה\"ג כי איכא למיתלי בתרווייהו. או נימא כי ליכא שום דבר לתלות לא מחיים ולא אח\"ש שפיר ה\"ל ספק שקול אבל היכא דאיכא למיתלי בתרווייהו לא הוי שקול משום דכיון דאיכא במה לתלות במחיים ואלו לא נעשה הדבר ההוא אח\"ש היינו מחזיקין בודאי דמחיים נעשה א\"כ מה בצע במה שנעשה הדבר ההוא גם לאח\"ש מה יושיענו זה דכיון דכבר נשבר קודם השחיטה מאי נ\"מ אם דרסה גם אח\"ש ויראה לי דכל שיש במה לתלות במחיים אין מועיל מה שיש לתלות גם אח\"ש דכיון דתלינין במחיים כבר נטרפה ולא עוד דאפי' המעשה של אח\"ש הוא יותר מהמעשה דמחיים ואיכא טפי למיתלי בההוא מעשה דאח\"ש אפ\"ה כיון דהמעשה דמחיים נמי איכא למיתלי בה טריפה משום דלא מיקרי כלל בכה\"ג ספק השקול <small>(עיין מהד\"ב)</small>:"
            ],
            [
                "<b>דין ספק אימתי נשבר או נשמט אם קודם שחיטה או אח\"כ וידוע ג\"כ שהיה שלם בשעה שהובא לשחוט ובו ג' סעיפים:</b><br>קולית שנשמט מהגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף א')</small> היכא דידעינן שהיה שלם סמוך לשחיטה בשעה שהובא לשחוט ונמצא כך שמוט אחר השחיטה ולא ידעינין אימתי נשמט אי קודם שחיטה אם אחר שחיטה. אזי ישתנו שנים עשר דברים מהמבואר שם <small>(בסי' א' סעיף א')</small> הא' מה שמבואר שם בדין א' דבאין ה\"מ אסור ולא מהני בדיקה בניבי'. ואלו בכה\"ג מהני בדיקה בניבי' השני מה שמבואר שם בדין ב' דאם נפסקו ניבי' אף שלא נתעכלו טריפה אף בה\"מ. ואלו בכה\"ג כשר אף באין ה\"מ השלישי מה שמבואר שם בדין ג' דבנאבד וכה\"ג שלא בדקו בניבי' או שהמורה אינו בקי לבדוק בניבי' טריפה ואלו בכה\"ג כשר ואפי' בלי ה\"מ הרביעי מה שמבואר שם בדין ה' דאם יש נקב בעור ובשר בעינן שיהיה עו\"ב חופין את רובו בכל דיני חיפוי. ואלו בכה\"ג כשר אף דליכא חיפוי בה\"מ החמישי מה שנתבאר שם בדין ז' דאם יש נקב בבשר לבד בעי' ג\"כ חיפוי ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ בלי חיפוי והוא כ\"ש מהקודם הששי מה שמבואר שם בדין ח' דאם יש נקב בעו\"ב או בבשר לבד וגם המותר השלם אין חופה רובו טריפה. ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ וזהו בעצמו השינויים של דין ה' ודין ז' השביעי מה שמבואר שם בדין י' דאם המורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ השמיני מה שמבואר שם בדין ט\"ו דאם נתעכל אחד משני הניבים דהיינו או היתירות או הגיד הדק טריפה. ואלו בכה\"ג בנתעכלו היתירות לבד הוא דטריפה אבל בנתעכל הגיד הדק לבדו כשר בה\"מ התשיעי מה שמבואר שם בדין ט\"ז דאם שני הניבים לא נתעכלו וא' מהם נפסק כשר בה\"מ ואלו בכה\"ג כשר אף באין ה\"מ העשירי מה שמבואר שם בדין י\"ז דאם בדק היתירות ולא נתעכלו ולא נפסקו ונאבד ולא בדק הגיד הדק כשר בה\"מ ואלו בכה\"ג כשר בלי ה\"מ האחד עשר מה שמבואר שם בדין י\"ח דאם בדק הגיד הדק ונאבד ולא בדק היתירות טריפה. ואלו בה\"ג כשר ואפי' בלי ה\"מ השנים עשר מה שמבואר שם בדין י\"ט דאם היתירות נפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק הגיד הדק אפשר לאסור והמקיל לא הפסיד. ואלו בכה\"ג יש להתיר בפשיטות ואפילו בלי ה\"מ:",
                "קולית שנשמט ונשבר לגמרי מהגוף דהיינו שיצא הבוכנא כולו מחורו שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ב')</small> אפילו היכא שנמצא כך אחר שחיטה ולא נודע אימתי נעשה וגם ידוע שהיה שלם סמוך לשחיטה לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם:",
                "קולית שנשבר סמוך לגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' ס\"ג)</small> היכא שנמצא כך אחר שחיטה ולא נודע אימתי נעשה וגם נודע שהיה שלם סמוך לשחיטה אזי ישתנו שמונה דברים מהמבואר שם <small>(בסי' א' סעיף ג')</small> האחד מה שמבואר שם בדין א' דטריפה אפי' בה\"מ ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ השני מה שמבואר שם בדין ג' דאם נאבד ולא בדקו בניבי' טריפה ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ השלישי מה שמבואר שם בדין ד' דאם נפסקו ניבי' ולא נתעכלו טריפה ואלו ככה\"ג כשר בה\"מ הרביעי מה שמבואר שם בדין ט' דאם א' מהניבים נפסקו או היתירות או הגיד הדק כשר בה\"מ וס\"מ ואלו בכה\"ג כשר בה\"מ לבד החמישי מה שמבואר שם בדין י' דאם בדק אחד מהניבים ונאבד ולא בדק השני שרי בה\"מ וס\"מ ואלו בכה\"ג שרי בה\"מ לבד הששי מה שמבואר שם בדין י\"א דאם בדק א' משני הניבים וראה שנפסק ולא נתעכל ונאבד ולא בדק השני כלל טריפה. ואלו בכה\"ג שרי בה\"מ השביעי מה שמבואר שם בדין י\"ד דאם לא מדד אם היה שיעור גודל ונאבד ולא נמדד וגם לא נבדקו הניבים או שבדקם וראה שנפסקו אך לא נתעכלו ולא מדד השיעור ונאבד יש להתיר בה\"מ וס\"מ ואלו בכה\"ג שרי בה\"מ לבד השמיני מה שמבואר שם בדין ט\"ז דאם בדק הגיד הדק וראה שנתעכל ושוב בדק יתירות והם שלמים ויפים דהמקיל אין לגעור בו. ואלו בכה\"ג שרי בפשיטות. ותו דאלו התם בעינן שיהיו היתירות שלמים ויפים ואלו בכה\"ג אפילו נפסקו היתירות אך לא נתעכלו שרי בפשיטו' ותו דאלו התם אף כשהיתירות שלמים ויפים שאמרנו דאין לגעור בהמקיל היינו דוקא בה\"מ וס\"מ ואלו בכה\"ג אפי' בנפסקו היתירות יש להתיר בפשיטות ובה\"מ לבד כל הדינים שנתבארו <small>(בסי' א' מסעי' ד')</small> והלאה לא ישתנו בכה\"נ רק אותן השינוים שכתבנו <small>(בסי' ג' מסעי' ד')</small> והלאה ידרשנו המעיין משם <small>(עיין מהד\"ב)</small>:"
            ],
            [
                "<b>דין עו\"ב חופיו את רובו בכל פרטיו ובו סעיף אחד</b><br>כל מקום שהזכרנו בסימנים הקודמים דבעינן עו\"ב חופין את רובו בעינן רוב עוביו ורוב היקפו ורבו הפירושים בזה ומחמת ספק הפירושים וגם מחמת שבקל יוכל הבודק לטעות באלה וכמ\"ש בד\"מ <small>(סי' נ\"ה)</small> שאין בקיאין בדיני חיפוי לכן יש להחמיר שלא להתיר במקום שצריך רוב חופין אא\"כ יהיה היקף השבירה מחופה רובו רוב הנראה לעינים ולא במדידה וישער ג\"כ שאילו יעמיד עובי העצם הנשבר במקום שבירתו נגד אותו החיפוי עור ובשר אז יהיה העו\"ב מכסה רובו של השטח עובי כל העצם ובזה יוצא ידי כל הדיעות וכל הפירושים דיני חיפוי בפרטות כך היא הראשון שיהיה החיפוי מן הבשר ואז המיעוט של העור מצטרף עמו דהיינו שאפילו אם המיעוט של ההיקף אין שם בשר רק העור דבוק שם לעצם משלים ג\"כ החיפוי אבל מחצה בשר ומחצה עור טריפה ומשמע דאם יש רוב בשר במדידה אפי' שאינו נראה לעינים כשר ויש להקל לבדוק כך במדידה ולהכשיר רק צריך לדקדק היטב שלא לשגות ולאכנופי כל הבקיאים. וכ\"ז בבהמה אבל בעוף כיון שעורו רך במחצה עור ומחצה בשר כשר אבל רוב עור ומיעוט בשר לא מהני אף בעוף וכן כל שאר הדינים נוהגים גם בעוף וצריך ג\"כ אסיפת בקיאים וכל האמור בדיני חיפוי השני שלא יצטרך בחיפוי זו שום גיד להשלים הרוב. השלישי שיהיה כל החיפוי ההיא מחובר שטח א' ולא יהיה מתלקט מעט כאן ומעט כאן סביבות העצם הרביעי שלא יהיה מרודד ר\"ל שמחמת חוזק המכה והכאב נעשה הבשר ההוא דק איננו עב כראוי לו החמישי שלא יהיה נקלף מעל העצם אלא דבוק בו כדרכו הששי שלא יהיה ניטל שלישיתו התחתון ר\"ל שנרקב וניטל מעט מעובי הבשר במקום שדבוק לעצם אף שאח\"כ נקשר הבשר אל העצם ודבוק בו דאל\"כ הרי הוא בכלל נקלף השביעי שלא יהיה כל חיפוי ההוא ניקב או נסדק. השמיני שלא יהיה החיפוי ההוא נתמסמס או לקותא הקרובה למסמוס או שינוי מראה. וכל אלה הדברים פוסלין אף במקום א' מהחיפוי. אכן כל שהחיפוי הרוב הזה הוא כדינו ומיעוט ההיקף נחסר כולו וניטל מעל העצם כשר. וכל מקום שהזכרנו בסימנים הקודמים שיהיה חיפוי בשר בדיני חיפוי צריך שיהיה בו כל הדינים הנ\"ל זולת במקום שמבואר להדיא על איזה דין מדינים הנ\"ל שאין אותו הדבר מטריף במקום ההוא כל הדינים המוצרכים בחיפוי הזה מיד שנראה פעם א' שאין שם חיפוי כפי הדין באופן דמיטרפא בי' אפילו אם אח\"כ חזרה ונתרפאה וקרם עליה עור ובשר בכל דיני חיפוי ואפילו נתרפא לגמרי כל העו\"ב סביב סביב עד שאין בו נקב כלל אפ\"ה טריפה. ומיהו כל שראינוה שיש עליה חיפוי כשר כדינו אפילו ראינוה זמן רב אחר השבירה כשיר' ול\"ח שמא פעם א' לא היה חיפוי וחזרה ונתרפאה דלא מחזקינין ריעותא לחוש להכי. ומ\"מ פשיטא דלכתחילה מחויב לבדוק תיכף אחר השבירה אולי יתרפא דכל מה דאפשר לברורי מבררינן אפילו נחסר קצת מהעצם במקום השבירה אפ\"ה כל שיש חיפוי כדינו כשירה אלא דצריך שיהי' בעו\"ב לחפות השבר אף אם לא נפל העצם אבל אם אין בו כדי לחפותו אילו לא נפל אע\"ג שיש בו לחפותו עתה טריפה י\"א שיש מקום שעור לבד מציל אפילו בבהמה והוא בסוף השוק לפי שאין שם לעולם בשר אלא עור לבד דבוק עם העצם ומאחר דבלא\"ח אין אנו בקיאין עכשיו בחיפוי ולא התרנו בסימנים הקודמים ע\"י חיפוי רק היכא דאיכא עוד צדדי היתר לכן שפיר יש לסמוך אי\"א הללו מאחר שיש בלא\"ה צדדי היתר בשאר מקומות שדרך להיות שם בשר אם לא היה שם בשר אלא רירין בלבר בין העור והעצם י\"א דכשר ויש לסמוך עליהם מטעם הקודם ורירין הללו היינו שיש בהם ממש ודבוקים היטב הדק כי ההוא דאמרינן פא\"ט ד' נ' מאי ליחה שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא ע\"ש אבל רירין בעלמא ודאי דאינו מועיל יראה לי דאם היה שבר באלכסון מתחיל בתחתית השוק במקום שאין דרך לעולם להיות שם בשר ומשפע ועולה עד המקום שדרך להיות שם בשר והחיפוי אשר שם הוא קצתו בתחתיתו שהעור חופה קצתו למעלה ואין שם בשר אלא רירין דטריפה:"
            ],
            [
                "<b>דיני טריפות בצ\"ה עצמן ובו ב סעיפים</b><br>צומת הגידין בבהמה הם שלשה א' עב ושנים דקים העב מונה על השנים הדקין והוא אותו שמפרידין כשתולין את הבהמה ברגלי' והשנים הם דבוקים בבשר ובעצם. ומקומם כעצם אמצעי הנקרא שוק בסופו מבחוץ במקום שהזנב נופל עליו. ויש כיוצא באלו ממש גם מכפנים לצד חלל הגוף נגד אותן הגידים החיצונים בעצמם ויש גידין אחרים שנבלעים באלו ואינם בכלל צ\"ה ונבאר תחלה דין צ\"ה הפנימים ואח\"כ דין החיצוניים צ\"ה הפנימיים שניטלו או שנפסקו הרי הם ספק טריפה ואם נבראת בהמה חסר צ\"ה הללו ה\"ז כשירה שיעורם מן הערקום ולמעלה דהיינו שאם נפסקו נגד הערקום כשירה רק מן הערקום ולמעלה אם נפסקו הוא שאמרנו דהוי ספק טריפה ושיעורן למעלה הוא עד חצי העצם השוק ואם היא בהמה גדולה אשר חצי השוק הוא יותר מן ט\"ז גודלין אזי אין שיעור צ\"ה רק מהתחלתן עד ט\"ז גודלין אם נקפלו צ\"ה הללו דהיינו שנבדלו מהעצם ומהבשר ועומדין באויר ואינם דבוקים כלום כל שעדיין הם למעלה ולמטה מחוברין לגוף ויונקים ממנו כשר אפי' אם כל שיעור אורכן נקפל רק דבוקים בגוף למעלה מחצי השוק ולמטה מהערקום כשרה אבל אם נחתכו למעלה או למטה ה\"ז ספק טריפה אע\"ג דמצד הפסיקה אינה נטרפת דהא אותה הפסיקה היא למעלה מחצי העצם או למטה מהערקום אפ\"ה טריפה מצד ההקפלה שנקפל מהעצם כל שיעור אורכן דדוקא כשמחוברין עדיין לגוף למעלה ולמטה אז לא ה\"ל כניטל ע\"י הקפלה הזו אבל כשנחתך מצד א' מן הגוף או למעלה או למטה אז ה\"ל כניטלו והוי ספק טריפה מיהו זהו דוקא כשנקפל כל שיעור אורכן אבל אם לא נקפל כולו כגון שהתחיל הקפלתן בתחלת רביע התחתון של עצם השוק ונקפל עד נגד הערקום ושם נגד הערקום נפסקו ה\"ז כשירה וכן להיפוך שמן רביע עצם התחתון נקפלו עד למעלה מחצי עצם השוק ושם נפסקו למעלה מחצי העצם כשירה שיעור פסיקת צ\"ה הללו שתיטרף בהם כך הוא אם נפסק העב ונשארו השנים הדקים כשירה וכן אם נפסקו השנים הדקים ונשאר העב כשרה וכן אם שלשתן נפסק רובן ונשתייר מיעוטן כשרה והוא שיהיה מיעוט ממש דהיינו שליש של כ\"א דאז יש בשיור ההוא ארבעה שלישים כי העב נחשב כנגד שנים הדקים וכן אפי' נפסק האלימא שהוא העב כולו ומשני הדקין נשאר מכל א' רוב דהיינו שני שלישים דהוי ג\"כ בשיור ארבעה שלישים כשר. וכן אפילו נפסק כל האלימא ורוב מן א' מהדקין דהיינו שני שלישים דאז הוי ג\"כ בשיור ארבעה שלישים ע\"י צירוף דהיינו א' מהדקין שלם ושליש מהשני כשר וכן אם שנים הדקין נפסקו כולן והאלימא נפסק מיעוטו ונשאר רובו דהיינו שני שלישים ממני כשר ג\"כ כי שני שלישים מהאלימא הוי ג\"כ שיעור ארבעה שלישים כי האלימא נחשב כפול כשיעור שנים הדקין. כללא דמלתא בכל אופן שישאר מהם ארבעה שלישים כשירה. אבל אם לא היה בשיור ההוא ארבעה שלישים ה\"ז ספק טריפה בעוף יש ג\"כ צ\"ה חיצוניים ופנימיים ודין החיצונים יבואר אי\"ה בסעי' ב' וכאן נבאר דין הפנימיים שאם נפסק רוב א' מהחוטין ה\"ז ספק טריפה ושיעור התחלתן הוא ג\"כ למעלה מהארכובה התחתונה כי אין בעוף ערקום והגליד שבין השוק להארכובה שם מתחילין צ\"ה בעוף בחיצונים ובפנימיים ושיעורם למעלה בעוף הגם כמו אינדיק ואווזא שני אגודלין ובעוף הדק כמו תרנגולת ודומיהן אגודל אחד וכל שנפסקו למעלה מזה השיעור כשר היכא שנמצאו צ\"ה הללו פסוקין ולא נודע אי נעשה קודם שחיטה או אחר כך היכא דאיכא מידי למיתלי בי' שמחיים נעשה אפי' איכא מידי נמי למיתלי באחר שחיטה אפ\"ה הוי ספק טריפה. אבל אי ליכא מידי למיתלי ביה שנעשה מחיים אפילו ליכא נמי מידי למיתלי בלאח\"ש כשירה בין בעוף בין בבהמה בה\"מ וכן אם נפסק או נחתך בצ\"ה הפנימיים ולא בדקו עדיין למדוד אם יש שם שיעור גודל בעוף דק או ב' גודלין בגס ונאבד כשר אפילו בלי ה\"מ ושיעור אגודל כבר ביארנו <small>(בסי' א' סעיף ט' ע\"ש)</small>. גם נתבאר שם דנאבד היינו דוקא בשוגג ככל הקונטרס הזה א' מצ\"ה הפנימיים הללו שנקפל בעוף אפילו נקפל כולו כל שעדיין מחובר בגוף מלמעלה ומלמטה כשירה כמו בבהמה. ואם נחתך מהגוף במקום א' כך הוא דינו. אם התחיל ההקפלה מתחתית השוק במקום תחלת הצ\"ה ונקפלו כל שיעור אורבן דהיינו גודל בדק וב' גודלין בגם ונפסקו שם למעלה משיעורן או אפי' למעלה מחצי עצם ה\"ז ספק טריפה וכן אם נפסקו למטה מתחתית השוק אע\"פ שלמעלה מחוברין ה\"ז ספק טריפה. ואם התחיל הקפלתן באמצע מקום צ\"ה ונקפלו עד למעלה ממקומם ונפסקו שם או שנקפלו מאמצע מקומם עד למטה נגד הארכובה התחתונה כשירה כל מקום שאסרנו בנקפל היינו כשנקפל מעל העצם אפילו עדיין דבוק בבשר או בעור הוי נקפל ומסתברא דמה שאנו מכשירים כשיונקים מהגוף למעלה ולמטה היינו דוקא כשהם מחוברי' כולו לגוף ולא נפסק בשום מקום אבל אם נפסק בשום מקום דרך משל שנקפלו כל אורך צ\"ה בבהמה או עוף וכשיעור טפח או יותר אחר כלות ההקפלה נפסק שם אע\"פ שאותו הטפח הוא דבוק בבשר ובעצם אפ\"ה טריפה וזה לא מיקרי יונק מהגוף וזהו אם נפסק בין למעלה ובין למטה מיהו אם נקפל בעוף כל הגודל בדק או ב' גודלין בגס ולמעלה אחר כלות ההקפלה יש שם מקום עוד שדבוקים הצ\"ה לעצם ונפסק למעלה ונשאר עדיין מקום דבוק בין הפסיקה ובין ההקפלה כשר בין שהיה הפסיקה למעלה מחצי עצם בין אם היה למטה מחצי עצם. ולא עוד דאפילו אם נפסק עוד גם מלמטה נגד הארכובה במקום ההקפלה כל שלמעלה יש מקום דבוק בין הפסיקה ההוא ובין ההקפלה כשר אא\"כ היה ההקפלה כל חצי עצם דאז אם נפסק למעלה מחצי עצם אפילו נשאר עדיין מקום דבוק בין הפסיקה ובין ההקפלה ה\"ז ספק טריפה או אם למעלה לא נפסק כלל רק למטה נפסק נגד הארכובה אפי' נשאר עדיין מקום דבוק שם אפ\"ה הוי ספק טרפה זה שאמרנו בדין י\"ג דאם נפסקו למטה מתחתית השוק ה\"ז ספק טריפה לא נאמר אא\"כ נקפל כל אורך חצי העצם אבל אם לא הגיע ההקפלה מלמעלה עד חצי עצם אפי' הגיע ההקפלה מלמטה עד נגד הארכובה ונפסק שם במקום ההקפלה כשר היכא שהעב נפסק וא' מהדקים נקפל באופן שאוסרת ההקפלה כגון שנפסק מצד א' כמבו' בדין ו' או להיפוך שא' מהדקים נפסק והעב נקפל טריפה היכא שחוט א' נקפל בעוף שיעור גודל או יותר ולא נקפל עד חצי עצם ולמעלה מההקפלה נפסקו שיש עוד מקום חיבור בין ההקפלה ובין החתיכה. ומיד בכלות ההקפלה באותו מקום ממש נפסק חוט אחר שלא נקפלה ה\"ז ספק טרפה בממ\"נ <small>(עיין מהד\"ב)</small> היכא שיש ריעותא במקום צ\"ה כגון נפוח ונצרר הדם וכה\"ג דקי\"ל שצריך לחתוך ולראות אם יש רקבון וכה\"ג. דין זה נוהג ג\"כ אף אם אותה הריעותא אינה רק מבפנים צריך לבדוק ואם יש רקבון טריפה בעוף דק דאין אנו בקיאין בבדיקת צ\"ה ובעוף גס כגון אווזא בודקין בצ\"ה מיהו כשנראה הריעותא דנפוח ולא חתכו לראות אם יש רקבון ונאבד וכה\"ג שא\"א שוב לבדוק אחר רקבון כשר:",
                "צ\"ה החיצונים שניטלו או שנפסקו ה\"ז ודאי טריפה שיעורן בבהמה למעלה ולמטה כמו שנתבאר <small>(בסעי' א')</small> וכן אם נקפלו צ\"ה הללו דהיינו שנבדלו מעל העצם אע\"פ שדבוקים בבשר או בעור ה\"ז ודאי טריפה אפילו לא נפסקו בשום מקום מיהו זהו דוקא כשנקפל כל שיעור אורכן אבל אם נשתייר מקצת שיעורן עדיין דבוק לעצם כשר ולכן בבהמה גדולה אשר חצי העצם מחזיק ט\"ז אצבעות גודלין או יותר ונשתייר מקצת תוך ט\"ז גודלין דבוק כשר ובבהמה אשר חצי עצם אינו מחזיק ט\"ז גודלין ששיעור צ\"ה אצלה אמרנו שהוא חצי עצם אם נשתייר מאותו חצי העצם למעלה מקום דבוק ה\"ז ספק טריפה עדיין. אא\"כ ישער לערך הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו שעדיין הוא תוך שיעור ט\"ז גודלין לפי קוטנו במקום שעדיין דבוק כשר ולפי שאין אנו עכשיו בקיאים בזה לכן כשנשתייר מאותו חצי עצם למעלה טריפה מספק אבל כשנשתייר בו למט' דהיינו בתחתית השוק במקום התחלתן או אפילו למעלה מעט ממקום התחלתן כל שהוא במקום שלא יסופק ושבודאי עדיין שם צ\"ה אם שם נשאר מקום דבוק ה\"ז כשר אכן כשהיה השיור במקום שמסופק בו עדיין אם יש שם צ\"ה או כבר כלו שם הצ\"ה שאמרנו דהוי ספק טריפה אם תיכף ככלות ההקפלה נפסק שם הוי ודאי טריפה אבל אם עדיין יש מעט מקום חיבור בין ההקפלה להפסיק' אינו רק ספק טריפה ושיעור הפסיקה או ההקפלה כך הוא בבהמה. שאם נקפל א' בין האלימא בין א' מהדקין וכן אם נפסק רוב האלימא או רוב א' מהדקין ה\"ז ספק טריפה וכן אם נפסק האלימא כולו או שני הקטיני כולן ה\"ז ספק טריפה. אבל אם נפסק רוב משלשתן או נפסק כל האלימא ורוב מא' מהקטיני ה\"ז ודאי טריפה בעופא שיתסרי הוין ואם נפסק רוב א' מהן ה\"ז ודאי טריפה שיעור התחלתן למטה בעוף כמו שנתבאר בסעיף הקודם דין ט' ע\"ש ושיעורם למעלה עד חצי העצם שאם נפסקו עד חצי העצם הוי ספק טריפה ואם נפסקו תוך גודל בעוף דק או תוך ב' גודלין בעוף גס הוי ודאי טריפה היכא שנמצאו צ\"ה הללו פסוקים ולא נודע אי מחיים אי אח\"ש היכא דאיכא מידי למיתלי במחיים אפילו איכא נמי מידי למיתלי באח\"ש דינו כאלו ידענו ממש שמחיים נעשה. ואי ליכא מידי למיתלי לא במחיים ולא באח\"ש אזי אם הפסיקה ההוא באופן שאמרנו בה דהוי ודאי טריפה אסור בזה מספק ואם הפסיקה ההוא באופן שאמרנו בה דהוי ספק טריפה כשר בזה בה\"מ זולת דאם רחוק הפסיקה בעוף דק גודל ובעוף גם ב' גודלין שבפסיקה כזו אמרנו ג\"כ דהוי ספק טריפה כשר בכה\"ג אפי' באין ה\"מ. מיהו היינו דוקא כשידענו בודאי שהוא רחוק גודל או ב' גודלין אבל אם לא נמדד ונאבד אפילו אם יש בו להסתפק שמא היה הפסיקה למעלה מחצי עצם אפ\"ה הוי ספק טריפה אם נקפל א' מצ\"ה בעוף כל אורך גודל בדק או ב\"ג בגס אף שעור נשאר הרבה עד חצי עצם מחובר ה\"ז ודאי טריפה נבראת חסר צ\"ה הללו כשר בה\"מ אם יש ריעותא במקום צ\"ה כגון שינוי מראה מבחוץ במקום צ\"ה כשר וא\"צ כלל לחתוך הבשר ולראות אולי נרקב מבפנים ואז נתקלקלו הגידין דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן והמחמיר לחתוך ולעיין אחר רקבון תע\"ב. וכן לפעמים נזדמן שע\"י הקשירה שקושרים בכח את הרגלים נראה רושם הקשירה ירוק סביב ולפעמים נחתך העור וקצת בשר ע\"י הקשירה ושוב אין ניכר ריעותא כשר וא\"צ לחתוך כאמור אבל אם יש מבחוץ במקום צ\"ח ריעותא גמורה כגון נפוח שקורין בל\"א גשוואלין או נצרר הדם מבחוץ אפי' מעט אז צריך מדינא לחתוך את הבשר לעומקו אם רואה שהבשר נרקב ונלקה או אפי' לא נרקב ונלקה רק שיש שם צרורת דם הרבה במקום צ\"ה אז בעוף דק כמו תרנגול' טריפה ובאווזא בודקים הצ\"ה בה\"מ דוקא אם הם כולם שלמים ובאינדיק בודקים בהפסד קצת ובבהמה בודקים בלי שום הפסד. אבל אם אחר שחתך ראה שאין בתוכו לא רקבון וגם לא צרורות דם הרבה עד שכמעט אין הגידין ניכרין רק צרורת דם מעט א\"צ כלל לבדוק צ\"ה וכשר ונ\"ל דה\"ה אם רואה קצת רקבון בעובי הבשר ומעמיק יותר בעובי הבשר וכלה שם הרקבון קודם הגיעו אל המקום אשר שם צ\"ה סמוך לעצם באופן שבמקום צ\"ה הבשר בריא כשר וא\"צ לבדוק צ\"ה כלל ריעותא זו שאמרנו שצריך לחתוך הבשר ולבדוק אחרי רקבון נוהג אפילו אם רואה מבחוץ אותה הריעותא למעלה מאגודל בעוף דק או למעלה מב' גודלין בעוף גם דאפ\"ה צריך לחתוך דשמא יראה שם שנתקלקלו צ\"ה ויטריף אפי' שנתקלקלו למעלה מגודל או ב\"ג ותו דשמא מבפנים פשטה הלקותא אל תוך השיעור אכן כשחותך ורואה שסמוך לצ\"ה אין רקבון תוך גודל או ב\"ג ולמעלה מהשיעור יש רקבון בבשר לבדו ובצ\"ה ליכא קלקול יש להכשיר אפי' בעוף דק ובאין ה\"מ אבל כל שהגיע הקלקול אל צ\"ה עצמן אף למעלה מגודל וב\"ג עד חצי עצם טריפה. ואפילו בבהמה טריפה בכה\"ג ולא מהני בדיקה בצ\"ה. והיכא שלא שלטה הלקותא בצ\"ה עצמן אבל הגיע עד מקום צ\"ה שכל סביבה נרקב הבשר או נצרר דם אזי בעוף דק טריפה ובעוף גם בודקין צ\"ה בה\"מ וכאמור יראה לי דכל שנראה נפוח או נצרר הדם במקום צ\"ה החיצונים באופן שאמרנו בה שצריך לחתוך בעובי הבשר ולבדוק אחר רקבון אם נאבד ולא בדק אחר רקבון וכה\"ג טריפה בין בבהמה בין בעוף. מיהו דוקא כשהיה הריעותא תוך אגודל בעוף דק אי תוך ב' גודלין בעוף גס או למטה מחצי עצם בבהמה אבל כל שהיה למעלה מזה השיעור ונאבד כשר עוד יראה לי היכא שראינו שהיה נפוח ונצרר הדם מבחוץ באופן שהיה צריך לחתוך ולבדוק אחר רקבון אלא שלא נמדד אם היה למעלה מחצי עצם או למטה ואפי' אם גם יש להסתפק שמא לא היה גודל או ב\"ג אפ\"ה כשר בנאבד. ולא עוד אפי' ידוע ודאי שהיה למטה מחצי עצם רק שלא נמדד אם הוא למעלה מגודל וב\"ג או לא ונאבד ולא נבדק אחר רקבון אפ\"ה כשר אמנם נ\"ל שכל חילוקים הללו שכתבנו היינו בנראה מבחוץ נפוח או נצרר הדם מעט אכל היכא שנראה מבחוץ נפוח רב או צרורות דם הרבה מאוד באופן שמובן שנתקלקל ונרקב כל הבשר עד מקום הצ\"ה ליתנהו לחילוקים הללו לענין נאבד וכה\"ג אלא דינו ככל שנתבאר <small>(בסימן א סעיף יא)</small> גבי נשבר העצם במקום צ\"ה וכל מ\"ש שם לענין נאבד ולענין לא נמדד הכל נוהג גם בכאן היכא דאיכא נפוח או נצרר דם מעט מבחוץ למעלה ממקום צ\"ה ונמשך אותו הנפוח עד לתוך מקום צ\"ה אלא שבמקום הצ\"ה כבר כלה הנפוח ואין שם רק שינוי מראה דינו לכל דבריו כאלו היה הנפוח גם במקום צ\"ה עצמם:"
            ],
            [
                "<b>דיני שמוטת ושבורת יד בבהמה או גף בעוף ובו ג\"ס</b><br>ידי הבהמה דהיינו הרגלים שלפנים לצד הראש. אם נשבר אחד מהם תוך הגוף ממש דהיינו שנשבר הבוכנא תוך האסיתא לשנים טריפה אפי' לא ראינו שום ריעותא אחרת דהיינו שלא נצרר הדם מעבר לצלעות בפנים לצד חלל הבהמה היכא שלא נשבר הבוכנא לשנים אלא שיצא הבוכנא כולו מתוך האסיתא אל החוץ אני מסתפק ג\"כ אולי יש לאסור בכה\"ג כמו בדין הקודם ומ\"מ המקיל בזה בה\"מ לא הפסיד אם נשמט יד הבהמה דהיינו שניזוז הבוכנא במקומו בתוך האסיתא ולא יצא לגמרי מחורו או נשבר היד סמוך לגוף אסור באין ה\"מ ובה\"מ כשר יראה לי דבכל דינים הללו אם בודק בניבי' ורואה שלא נתעכלו בשר אף באין ה\"מ ואפי' אם רואה שנפסקו ניבי' כל שלא נתעכלו בשר אף באין ה\"מ וכן בנאבד ולא נבדק בניבי' כשר אף באין ה\"מ ומ\"מ יש חילוק בדבר דבדין א' דהיינו בנשבר הבוכנא תוך האסיתא אין להתיר בבדיקת ניבי' אלא בשבודק היתירות ורואה שלא נתעכלו או שנאבד ולא נבדקה כלל אבל אם רואה שהיתירות נתעכלו אף שרואה שהגיד הדק לא נתעכל וגם לא נפסק אפ\"ה טריפה אבל בשני דינים האחרים דהיינו שהבוכנא שלם רק שיצא כולו מחורו או שניזוז ממקומו ולא יצא מחורו אזי אפי' אם רואה שנתעכלו היתירות והגיד הדק לא נתעכל אף שנפסק וכן אף אם ראה שהיתרות נתעכלו ולא בדק הגיד ונאבד כשר אף באין ה\"מ זה שהכשרנו בדין ב' ובדין ג' בה\"מ היינו אפי' אם רואה שנתעכלו הניבים היינו היתירות וגם גיד הדק אפ\"ה כשר שיעור סמוך לגוף בזה היינו ד' אגודלין בגסה וב' בדקה וכל שנשבר רחוק משיעור זה מהגוף כשר אף באין ה\"מ אפי' נחתך לגמרי ושיעור זה היינו לבד מהבוכנא היכא דראו השבר ונאבד ולא נמדד אם היה תוך שיעור הזה או לא כשר בלי ה\"מ היכא דנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שאשי\"י כשר אף באין ה\"מ אבל אם נקשר שעשי\"י אינו מועיל ואינו מותר אלא בה\"מ זה שהכשרנו בדין ח' בנאבד ולא נמדד היינו אפי' אם ראינו דאיעכול ניבי' כל מקום שהכשרנו בסעיף זה בה\"מ או באין ה\"מ היינו דוקא כשאין רואין שעברה המכה מעבר לצלעות וא\"צ לבדוק אח\"ז אבל אם רואין שעברה המכה כגון שנצרר הדם בצלעות לצד חלל הבהמה טריפה אף בה\"מ דחיישי' לנקיבת הריאה ומ\"מ בה\"מ מיתכשר ע\"י בדיקת הריא' והיינו שיניחנה כולה לתוך מים פושרין וינפח היטיב עד שיעלה בנפיחה כולה ואם לא מבצבץ כשר נ\"ל דבדיקה זו שאמרנו לבדוק הריאה בפושרין לא נאמר אלא אם לא שהה הדבר ושחטה מיד אחר השמיטה או השבירה ההוא אבל אם שהה זמן רב אשר לפי ראות עיני המורה היה אפשר במשך זמן ההוא לריאה להתרפאות לא מהני בדיקה בריאה וכל דחזינן ריעותא בצלעות טריפה ולא מהני בדיקה דחיישינן שמא נתרפא זה שאמרנו דהיכא דנצרר הדם מעבר לצלעות חיישינן לנקובת הריאה וצריכה בדיקה ובשהה זמן רב לא מהני בדיקה היינו בנשמט או בנשבר סמוך לגוף דוקא אבל בנשבר רחוק מגוף אפילו רואין שנצרר הדם כשר וא\"צ בדיקה בריאה כלל דכיון שהשבר רחוק מהגוף א\"א שינקב את הצלעות ותלינן הריעותא במידי אחרינא ואמנם שיעור סמוך לגוף לענין זה מיקרי עד חצי עצם הראשון המחובר לגוף ועד שם חיישינן לנקובת ריאה בנצרר דם בצלעות אבל אם נשבר למטה מחצי העצם אפילו נצרר דם בצלעות בשר יראה לי בנשבר היד סמוך לגוף וכ\"ש בנשמט היד אפי' אם תיכף אחר השמיטה או השבירה חתך את היד לגמרי מהבהמה אם כששחטה אח\"כ ראה שנצרר הדם בצלעות טריפה וצריך לבדוק הריאה וכששהה איזה זמן תו לא מהני הבדיקה ובכל מה שנתבאר בכל המקומות שהטרפנו בסעיף זה מותר למוכרה לעכו\"ם בהמה שנבראת חסר יד או חסר כ' ידים כשר דין יתר ביד יבואר אי\"ה לקמן בדין יתרת שאר איברי' היכא שנשמט היד או נשבר בשעת שחיטה קודם גמר השחיטה טריפה ואי אית ביה ספיקא אם נעשה קודם גמר השחיטה או אח\"כ יבואר אי\"ה לקמן <small>(בסי' ט' ע\"ש)</small> <small>(עיין מהד\"ב)</small>:",
                "גף העוף אם נשמט דהיינו בין שיצא הבוכנא מחורו לגמרי אל החוץ ובין לא יצא לגמרי רק שניזוז במקומו טריפה משום דח ישי' שניקבה ריאה ואף אם לא ראינו נצרר הדם בצלעו' ולא שום ריעותא ולא מהני בדיקת הריאה דאין אנו בקיאין בבדיקה אפי' נשמט בידי השוחט קודם גמר השחיטה טריפה כאמור אפילו אם תיכף אחר שנשמט חתך את הגף לגמרי אפ\"ה טריפה אפי' אם הבוכנא אינה מתנדנדת תוך האסיתא ודבוקה בה כדרכה רק שיש שבר בבוכנא שאין הבוכנ' קיים כולו דינו לכל דבריו כנשמט גף העוף שנשמט אע\"ג דשוב חזר ונתרפא שרואין שנתדבק הבוכנא אל תוך האסיתא כדרך כל העופות אפ\"ה טריפה גף העוף שנשמט אם שהה י\"ב חודש או כ\"א יום והטילה בצים כשרה עוף שנשמט גפה אסור למוכרו לעכו\"ם עוף שנברא חסר גף א' או חסר ב' גפיו כשר עוף שבא לפנינו חסר גף ואין יכולים להכיר אם בתולדה היה כך או שנחסר אח\"כ אסור אבל אם הבוכנא קיים והשאר נחסר ממנו ואין מכירין אם בתולדה כשר נ\"ל דה\"ה עוף שנברא שמיטת גפה דכשרה דין יתר גף יבואר אי\"ה לקמן בדיני יתרת שאר אברים <small>(עיין מהד\"ב)</small>:",
                "גף העוף שנשבר אם אינו רחוק מהגוף אגודל לבד מהבוכנא טריפה אף שאין עוקץ בשבר ואפי' לא נצרר הדם מעבר לצלעות ושיעור אגודל נתבאר <small>(בסי' א' ע\"ש)</small> ואם הוא רחוק אגודל מהגוף לבד מהבוכנא אם יש עוקץ בשבר עצם החיצון צריך לעיין בצלעות אם יראה שנצרר שם הדם מעבר לצלעות טריפה ולא מהני בדיקה בריאה דאין אנו בקיאין בבדיק' אבל כשהוא רחוק גודל ואין בו עוקץ אז א\"צ לעיין בצלעות אבל מ\"מ כשרואה שנצרר הדם מעבר לצלעות טריפה אפילו בכה\"ג זה שאנו מטריפין ברואה שנצרר הדם מחשש נקיבת הריאה נוהג בכל עצם הגף המחובר לגוף שבכ\"מ שנשבר אותו עצם ונצרר דם טריפה אבל בעצמות המחוברים לעצם זה אם נשברו אפי' רואין שנצרר דם בצלעות כשר דתלינן אותו הריעות' שבצלעות במידי אחרינא היכא דראו השבר ונאבד ולא נמדד אם היה רחוק גודל או לא כל שידע ודאי שהבוכנא קיים ואין עוקץ מותר ואם לאו אסור היכא דנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שאשי\"י מותר בה\"מ אפי' בתוך אגודל ובתנאי שיהיה הבוכנא קיים וששבר העצם החיצון לא יהיה בו עוקץ ושלא יהיה ריעותא מעבר לצלעות אבל אין צריך לחפש אחר ריעותא בצלעות וגם צריך שלא יהיה נשתנה מראית הבשר שעל השבר מיהו כשנמצא זאת אחר בישול ורואין שהבוכנא קיים ושלא היה בו עוקץ מותר בה\"מ ול\"ח שמא היה ריעותא מעבר לצלעות או שמא נשתנה מראית הבשר תחלה דכל שרואין שנקשר יפה שאשי\"י ובחוזק לא מחזקינן ריעותא לחוש שמא נשתנה מראית הבשר מתחלה מיהו היתר זה היינו דוקא בנקשר שאשי\"י אבל בשעשי\"י אין היתר בשום אופן <small>(עיין מהד\"ב)</small> היכא דנשבר הגף סמוך לגוף פחות מגודל וראינו סבת השבירה ונודע שלא ניקב עדיין את הריאה שלא נכנס השבר לפנים מן הצלעות ושוב חתך מיד כל האבר כשר דתו ל\"ח שניקב בשום פעם הריאה ונ\"ל דדין זה הוא אפילו ביש עוקץ אכן צריך שיהיה הבוכנא קיים <small>(עיין מהד\"ב)</small> וגם צריך שלא יהיה נראה ריעותא מעבר לצלעות אך א\"צ לבדוק אחר ריעותא בצלעות וכן היכא שידוע שהיה שלם כשהובא לשחוט ומרגיש השוחט באצבעותיו שנשבר בשעת שחיטה אפי' שנעשה קודם גמר שחיט' והאגפנים קשורים או שהשוחט תופס בידים את האגפיים באופן דליכא למיחש שניקב אז את הריאה בעת השבירה כשר וזה ג\"כ אף ביש עוקץ אך שיהיה הבוכנא קיים ושלא יהיה נראה ריעותא מעבר לצלעות אך א\"צ לבדוק אחר ריעותא בצלעות כדלעיל בדין הקודם גף העוף שנשבר סמוך לגוף אין לו תקנה בשהיית יב\"ח או בהטלת ביצים גף העוף שנשבר סמוך לגוף ואין עוקץ והבוכנא קיים מותר למכור לעכו\"ם ואם לאו אסור שיעור אגודל שהכשרנו בו בדין ב' היינו אפילו גודל מצומצם אך דכשהוא מצומצם יש להחמיר לעצמו לעיין בצלעות אפי' כשאין עוקץ אבל אם יש מעט יותר מגודל אפילו משהו א\"צ להחמיר אפילו לעצמו לעיין בצלעות אא\"כ יש עוקץ דאז אפי' יש הרבה יותר מגודל חייב לעיין בצלעות אפי' לאחרים כל שאפשר כמ\"ש בדין ב' אם השבר באלכסון וצריך למדוד הגודל מהתחלת השבר לצד הגוף היכא דאיכא אגודל מהתחלת השבר כאמור או שנשבר בשוה ולא באלכסון ורחוק השבר אגודל מגוף אף שקפצו השברים זה על זה ומונחים כך בלי דבוקה או שנדבקו כך זה על זה באופן שממקום שמונח עכשיו שכר החיצון אין ממנו עד הגוף אגודל אפ\"ה כיון שהשבר רחוק גודל כשר ודין זה הוא אפי' אם שבר עצם החיצון יש בו עוקץ <small>(עיין מהד\"ב)</small>:"
            ],
            [
                "<b>דין הנעשה סמוך לשחיטה ביד או גף ובו ס\"א</b><br>יד הבהמה שנשבר או נשמט שנתבארו דיניו בסי' הקודם <small>(סעיף א')</small> היכא שנעשה השבירה או השמיטה ההוא ושחטוה מיד אזי ישתנו שלשה דברי' מהמבואר שם הא' מה שנתבא' שם בדין א' בנשבר בגוף ממש דאסור אף בהפסד מרובה ואלו בכהאי גוונא שרי אף בלי ה\"מ השני מה שנתבאר שם בדין ב' דביצא הבוכנא מחורו לגמרי המקיל בה\"מ לא הפסיד ואלו בכה\"ג שרי בפשיטו' ואף בלי הפסד מרובה השלישי מה שנתבאר שם בדין ג' דאם נשמט היד או נשבר סמוך לגוף אסור באין ה\"מ ואלו בכה\"ג שרי אף בלי ה\"מ שבורת גף בעוף אם נעשה סמוך לשחיטה נתבאר דינו בסימן הקודם <small>(עיין מהד\"ב)</small>:"
            ],
            [
                "<b>דין יד וגף בספק אימתי נעשה אם קודם שחיטה או אח\"כ ובו ג' סעיפים</b><br>יד הבהמה שנמצא שמוט או שבור בגוף או שבור סמוך לגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' ז' סעיף א')</small> היכא שנמצא כך ולא ידעי' אי נעשה מחיים או אח\"ש אזי ישתנו חמשה דברים מהמבואר שם דהיינו שלשה השינוים שבסי' הקודם הם ג\"כ כאן דכשר הרביעי מה שנתבאר <small>(בסי' ז' ס\"א דין ה')</small> דהיכא שרואה שנתעכלו היתירות טריפה בנשבר בגוף ואלו בכה\"ג כשר ולא עוד דאפילו רואה שנתעכלו היתירות וגם הגיד הדק כשר ואפילו בלי ה\"מ החמישי מה שנתבאר שם בדין הנ\"ל בנשמט או נשבר סמוך לגוף דוקא אם הגיד הדק שלם ויפה או שלא נבדק כשר אם היתירות נתעכלו אבל אם רואה שנתעכלו היתרות וגם הגיד הדק טריפה באין ה\"מ ואלו בה\"ג שרי אף באין ה\"מ היכא דמקום המכה שחור או שיש איזה רושם או צרורת דם במקום המכה לא מיקרי ספק כלל ותלינן דוראי מחיים נעשה ולא מיקרי ספק אלא כשאין שום רושם במקום המכה כלום היכא דאיכא למיתלי במידי שנעשה מחיים לא מיקרי ספק כלל ודינו כאלו ודאי נעשה מחיים ואפילו אי איכא נמי מידי למיתלי באח\"ש:",
                "גף העוף שנשמט שנתבארו דיניו <small>(בסי' ז' סעיף ב')</small> היכא שנמצא שמוט ולא ידעינן אי קודם שחיטה נשמט או אח\"כ אם יש במקום המכה איזה רושם בין בעצם בין בעו\"ב שאצל השבירה דינו כאלו נעשה מחיים וכן אם יש איזה ריעותא מעבר לצלעות אף שמבחוץ נקי אפ\"ה דינו כאלו נעשה מחיים ונ\"ל דצריך לבדוק ולעיין אחר ריעותא כצלעות בכה\"ג וכן אי איכא מידי למיתלי שנעשה מחיים אפי' איכא נמי מידי למיתלי ביה שנעשה אח\"ש דינו כאלו ודאי נעשה מחיים אפילו אם המעשה דאחר שחיטה יותר מסתבר למיתלי ביה ולא מיקרי ספק אלא היכא דליכא מידי למיתלי לא במחיים ולא באח\"ש ואי ליכא שום ריעותא מריעותו' הללו באופן דחשיב שפיר ספק אם מחיים נעשה אם אחר שחיטה המתיר בהפסד מרובה אין מזחיחין אותו:",
                "גף העוף שנשבר סמוך לגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' ז' סעיף ג')</small> היכא שנמצא שבור אחר שחיטה ולא נודע אימתי נעשה אי איכא רושם וכה\"ג או ריעותא בצלעות דינו כאלו ודאי נעשה מחיים וכן אי איכא מידי למיתלי הכל כבסעי' הקודם ואי ליכא שום ריעותא מריעותות הללו באופן דחשיב שפיר ספק אם מחיים נעשה אם אח\"ש אזי ישתנה דין א' מהמבואר שם דהיינו מה שנתבאר שם דאם אינו רחוק אגודל מהגוף טריפה ואלו בכה\"ג כשר אפי' באין ה\"מ ויתר הדינים המבוארים שם מה שישנם במציאות כאן לא ישתנו ודוקא כשהבוכנא קיים ואין עוקץ הוא דמתירין בספק אימתי נעשה אבל אם יש עוקץ בשבר עצם החיצון או שאין הבוכנא קיים דינו כנשמט שנתבאר בסעיף הקודם דין ג' ע\"ש ע\"י מה שמעקמין הגפיים בשעת שחיטה מצוי שע\"י כך נשבר הגף והתבאר <small>(בסי' ז' סעיף ג' דין ט')</small> דבאופן דליכא למיחוש ביה לנקיבת הריאה כשר ואם הוא באופן דאיכא חשש כגון שהיה העוף מנדנד באגפיו בהתחלת שחיטה טריפה ואפי' אי איכא מידי למיתלי גם באח\"ש יראה לי כלל גדול בכל דיני שבירת עצמות דאי ידעינן בודאי שהיה שלם סמוך לשחיטה ואח\"כ נמצא שבור אחר השחיטה ואין ידוע אימתי נעשה ואין במקום השבירה שום רושם לא בעצם ולא בבשר כשר משום דודאי לאחר שחיטה נעשה וזה בין היכא דליכא מידי למיתלי לא במחיים ולא באח\"ש ובין היכא דאיכא מידי למיתלי במחיים וגם בלאח\"ש אבל אם איכא מידי למיתלי במחיים ובלאח\"ש ליכא שום מידי למיתלי אין להקל וכ\"ז בנשבר אבל בנשמט אין להכשיר בשום אופן כן נ\"ל <small>(עיין מהד\"ב)</small>:"
            ],
            [
                "<b>דין איסור האבר הנשבר או הנשמט. ובו ה' סעיפים</b><br>כל מקום שנשבר העצם בענין שאין הבהמה או העוף נטרף בו אפ\"ה אותו האבר הנשבר אסור מדרבנן ונוהגין לכתחלה להשליך כל אותו האבר אפי' מה שלמעלה מן השבירה ואפילו העור ובשר שלם סביב השבירה בלי שום נקב ואם האבר דבר חשוב אזי א\"צ אף לכתחלה להשליך רק עד מקום השבירה דהיינו שמשליכין העצם מן השבר ולמטה והבשר משליכין עד מעט למעלה מהשבירה כי א\"א לצמצם לחתוך עד מקום השבירה ממש אבל אם גם הבשר נפרד ונפסק במקום השבר אז א\"צ לחתוך גם מהבשר למעלה מהשבירה כלום מדינא מותר ליתן אותו האבר לבני נח אפילו אין עו\"ב חופין כלל את מקום השבירה רק דכיון דהפסד מועט הוא נכון שלא ליתנו לבני נח אפי' אם עוב\"ח גזירה משום אבר מן החי גמור:",
                "כל מה שנתבאר בסעיף הקודם הוא רק לענין לכתחלה אבל בדיעבד אם נמלח יחד או נצלה או נתבשל דינו כאשר יבואר היכא דאין שום נקב בעו\"ב או אפי' יש נקב רק שעוב\"ח את רובו בדיני חיפוי שנתבארו לעיל <small>(בסי' ה')</small> אף דיש בו ספק שמא יצא השבירה פעם א' לחוץ דרך הנקב וכן היכא שלא נבדק אם היה עוב\"ח עד שנתקלקל וא\"א שוב לבודקו בכל אלה אם נמלח או נצלה או נתבשל עם בשר אחר שרי אפילו ליכא ס' נגד האיסור ומ\"מ אותו האבר ישליך אח\"כ והיכא דראינו שלא היה עוב\"ח את רובו בדיני חיפוי האמור וכן אפילו היה עוב\"ח רק שידענו שיצאה השבירה פעם א' לחוץ דרך הנקב אם אין ה\"מ צריך ס' נגד האבר אפי' במליחה וכ\"ש בצלי ובישול ובה\"מ יש להקל במליחה ע\"י קליפה ובצלי ע\"י נטילה אבל בבישול ראוי לאסור אף בה\"מ דבעי ס' ואף התיבה נעשה נבילה אמרינן ביה רק דדין איסור דבוק אינו נוהג בו והמקיל בהפסד מרובה לעת הצורך אפילו בבישול בלי ס' אין גוערין בו וישליך האבר אח\"כ כדלעיל:",
                "וכל זה בדלא נקשר כלום. אבל אם נקשר שאשי\"י א\"צ אפי' לכתחלה להשליך את האבר ואפי' אין עוב\"ח רובו ואם נקשר שעשי\"י דינו כאלו לא נקשר כלל אכן היכא דאין שום נקב וריעותא בעו\"ב אז מהני נקשר אפי' שעשי\"י דא\"צ להשליך האבר כלל אפי' לכתחלה:",
                "נשמט אבר ממקומו ולא יצא לגמרי מחורו רק שניזוז במקומו תוך האסיתא המנהג לאסור האבר אפילו אם עו\"ב שלם בלי נקב וריעותא כ\"ז לכתחלה ולענין דיעבד אם נמלח או נצלה או נתבשל עם דברים אחרים אם אין ה\"מ יש להתיר במליחה ע\"י קליפה ובצלי ע\"י נטילה אבל בבישול צריך ס' ובה\"מ אפילו בבישול מותר בפחות מס' זה שאנו מקילין בכאן לענין דיעבד היינו אפי' אם אין עוב\"ח כלל אם נשמט וחזרה ונתרפאה מצולעתה והולכת כדרך כל הבהמות שרי אף האבר כולו <small>(עיין מהד\"ב)</small> לא מיקרי נשמט אלא שלא יצא מחורו רק ניזוז שם במקומו אבל אם יצא מחורו לגמרי דינו בנשבר שנתבאר <small>(בסעיף ב')</small> היכא שיצא מחורו לגמרי ואח\"כ הוחזר האבר לחורו אפי' בידי אדם ושוב נתרפא אח\"כ לגמרי מצולעתה שרי האבר אבל אם עדיין צולעת אף שהוחזר האבר לחורו לא יצאתה מכלל נשבר ואין דינה בנשמט אלא דינה כנשבר כבראשונה:",
                "כל מה שנתבאר עד עכשיו בנשבר או בנשמט היינו דוקא שעדיין כל האבר מעורה בגידיו אבל אם אינו מעורה בגידיו כלל רק שמחובר במקצת זה מיקרי אבר מדולדל ודינו שאם הוא בענין שיש להסתפק בו אם יהיה באפשרי לחזור ולהתרפאות אסור ואוסר אף במליחה וצליה עד ס' וכ\"ש בבישול ואין שום היתר בכ\"ז אפי' בה\"מ אבר זה אסור ליתנו אפי' לבני נח מדינא ואם הוא באופן שברור בלי שום ספק שיוכל האבר להתרפאות אפי' נשחטה הבהמה בעודו מדולדל שרי האבר אך רחוק מאד להיות בקיאין עכשיו בזה לכן יש לאסור בכל ענין:"
            ],
            [
                "<b>לבאר בכל טריפות בעצמות אימתי מהני שהי' י\"ב חודש ובו ד' סעיפים</b><br>קולית שנשמט מהגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף א')</small> כל מקום שאנו מטריפים שם מחמת הניבי' לא מהני שהיה יב\"ח או לידה ואפי' שהיה כמה פעמים יב\"ח לא מהני ואף בדין י\"ג דשם לא מהני שהי' כל מקום שאנו מטריפים שם מחמת שאין עור ובשר חופה מהני ביה שהיה י\"ב חודש או לידה במה שנתבאר שם בדין י\"ב דאם נשמטה מברייתא הוי ספק טריפה לא מהני יב\"ח או לידה והיכא שיצא לגמרי הבוכנא מתוך האסיתא שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ב')</small> לא מהני בשום פעם יב\"ח או לידה וכה\"ג קולית שנשבר סמוך לגוף שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעי' ג')</small> כל מקום שאנו מטריפים שם מחמת הניבי' לא מהני יב\"ח זולת בדבר א' דהיינו שאם אנו רואין שנתעכלו היתירות וחי אחר העיכול יב\"ח ושחטו ובדק בגיד הדק וראה שלא נתעכל או שנאבד ולא נבדק הגיד הדק כלל או שראהו שנפסק ולא נתעכל כשר וקיל בהא נתעכל מלא נתעכל דכל זמן שלא ראינוהו נתעכל לא מהני יב\"ח דחיישינן שמא בסוף היב\"ח נתעכל אבל מה שחי אחר העיכול יב\"ח מועיל וכל מקום שאנו מטריפין שם מחמת השבירה שלא היה חיפוי אין מועיל ג\"כ יב\"ח זולת בדבר א' דהיינו מה שנתבאר שם בדין ח' דשינוי מראה לבד אוסר אזי אם ראינו שינוי מראה ומאז חי יב\"ח שרי אבל מה שחי יב\"ח קודם שראינו השינוי מראה לא מהני דחיישינן שמא בסוף היב\"ח נעשה אותה השינוי מראה והיכא דנשבר סמוך לגוף ונקשר שאשי\"י שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ד')</small> כל מקום שאנו מטריפים שם מחמת ניבי' ל\"מ יב\"ח זולת אם חי יב\"ח אחר העיכול כמ\"ש בדין ה' וכל מקום שאנו מטריפים שם מחמת השבירה שלא היה חיפוי מחני תמיד יב\"ח זולת אם ראינו קודם שנקשר שלא היה חיפוי באופן שידענו אז בודאי דטריפה תו לא מהני אף אם נקשר וחי אחר הקשיר' יב\"ח אבל כל שלא בדקנו קודם הקשירה אם עוב\"ח ושוב נקשר וחי יב\"ח ואחר הקשירה ראינו שאין עוב\"ח כשר והיכא דנשבר סמוך לגוף ונקשר שעשי\"י דינו ממש לענין יב\"ח כמ\"ש תחלה לענין שאשי\"י דכל מקום שטריפה מצד הניבים לא מהני יב\"ח ובל מקום שטריפה מחמת השבירה לפי שלא היה חיפוי כראוי מהני כמו שנתבאר בדין הקודם <small>(עיין מהד\"ב)</small> קולית שנשבר רחוק מהגוף שנתבאר דיניו <small>(סי' א' סעיף ו')</small> היכא דלא נקשר כלל לא מהני בשום פעם יב\"ח זולת מה שנתבאר שם בדין ה' לאסור בשינוי מראה בזה מועיל יב\"ח כמו שנתבאר תחלה בדין ו' והיכא בנקשר שעשי\"י מהני יב\"ח ככל מה שנתבאר תחלה בדין ה' ומכ\"ש דנקשר שאשי\"י דמהני יב\"ח ג\"כ באופן הנ\"ל קולית שנשמט מהשוק שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ז')</small> כל מקום שהטרפנו שם לא מהני יב\"ח זולת אם אנו רואין שאין בו חיפוי ואח\"כ חי יב\"ח כה\"ג כשר וכן במה שנתבאר שם בדין י\"א דאם נתרפא לא מהני אזי אם אחר הרפואה חי יב\"ח מהני וכמו שנתבאר תחלה בדין ח' קולית שנשבר מהערקום או שנשבר הערקום או שנשבר השוק למעלה מצ\"ה דינו לענין יב\"ח ככל מה שנתבאר בס\"ק י' וס\"ק י\"א:",
                "שוק שנשבר במקום צ\"ה ולא נקשר שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף ט')</small> לא מהני ביה יב\"ח שוק שנשבר במקום צ\"ה ונקשר שאשי\"י שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף י')</small> מהני אם חי יב\"ח אחר הקשירה שא\"צ לבדוק כלל בצ\"ה אבל אם ראה פסיקה בצ\"ה חיצונים באופן דמיטרפא ודאי אז ל\"מ יב\"ח אבל אם ראה פסיקה בפנימיים כשר כשחי יב\"ח שוק שנשבר במקום צ\"ה ונקשר שעשי\"י שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף י\"א)</small> מהני נמי אם חי יב\"ח כבדין הקודם שוק שנשמט מהערקום שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף יב)</small> מהני ביה יב\"ח זולת אם ראו שנפסקו שם צ\"ח חיצונים ל\"מ יב\"ח אבל אם נפסקו פנימיים מהני יב\"ח שוק שנשבר מהערקום שנתבארו דיניו בסעיף הנ\"ל דאין בקיאין בבדיקת צ\"ה ל\"מ ביה יב\"ח וכשנתרפא מהני יב\"ח כדרך שנתבאר תחלה בדין ך' ערקום שנשבר שנתבארו דיניו <small>(בסי' א' סעיף י\"ג)</small> ל\"מ שם יב\"ח בין לענין החשש דצ\"ה בין לענין חשש דשבירה והיכא דנקשר בין שאשי\"י בין שעשי\"י מהני יב\"ח בין לענין צ\"ה דא\"צ לבדוק ובין לענין שבירה דאפי' רואה בסוף יב\"ח דליכא חיפוי כשר היכא דנשבר הערקום יוכל לחתוך כלו לגמרי וכאשר יהיה אח\"כ יב\"ח כשר:",
                "צ\"ה הפנימיים שנפסקו באופן דמיטרפא כדרך שביארנו <small>(בסי' ו' סעיף א')</small> אם חי יב\"ח מאז שנפסקו חוזרת להכשירה צ\"ה החיצונים שנתבארו דיניו <small>(בסי' ו' סעי' ב')</small> כל מקום שנתבאר שם דהוי ודאי טריפה לא מהני יב\"ח וכ\"מ שכתבנו שם דהוי ספק טריפה מהני בה יב\"ח היכא שהיה נראה ריעותא על הבשר נגד מקום צ\"ה אפילו ריעותא גדולה שנתבארו דיניו שם <small>(בסימן ו' סעיף ב')</small> ואח\"כ נתרפא אם חי אחר הרפואה יב\"ח א\"צ לבדוק כלל בצ\"ח:",
                "ידי הבהמה שנתבארו דינם <small>(בסי' ז' סעיף א')</small> כל מקום שהטרפנו שם מחשש עיכול ניבי' דהיינו עד דין י\"א לא מהני ביה יב\"ח זולת אם ראינו שנתעכלו היתירות ומאז חי י\"ב חודש כשר אפי' אם ראינו אחר שחיטה שנתעכל הגיד הדק וכל מקום שאסרנו שם מחשש נקיבת הריאה דהיינו שיש ריעותא מעבר לצלעות וליכא ביה טריפה דניבי' כגון שנבדקו ניבי' אזי בנשבר בגוף או נשבר סמוך לגוף עד חצי עצם לא מהני יב\"ח דאפילו חי יב\"ח אחר השבירה וכששחטו מצאו ריעותא בצלעות טריפה אבל בנשמט או יצא מחורו לגמרי מהני יב\"ח והיכא דנשבר ברחוק ד' גודלין מהגוף בגסה וב' גודלין בדקה והוא פחות מחצי עצם אם חותך כל האבר לגמרי שרי בלי יב\"ח ואם חותך האבר לגמרי וגם שוהה יב\"ח מהני בנשבר סמוך לגוף אפילו תוך ד' גודלין בגסה וב' בדקה וכן בנשבר בגוף גף שנשמט או נשבר אימת מועיל בו יב\"ח ואימת אינו מועיל נתבאר שם במקומו <small>(בסי' ז' ס\"ב וסעיף ג' ע\"ש)</small>:"
            ],
            [
                "<b>דין טריפות בצלעות הבהמה ובו ד סעיפים</b><br>הבהמה יש לה י\"ח חוליות בגבה מן מקום כלות המפרקת עד סופה וכה סידרן. החוליא הראשונה הסמוכה למפרקת תקועי' בה שני צלעות דהיינו צלע א' מימין וצלע א' משמאל ותקוע הצלע תוך החוליא כבוכנא באסיתא ושני צלעות הללו נקראים חזה ואחר חוליא זו יש עוד י\"א חוליות אשר בהם תקועים כ\"ב צלעות גדולות שיש בהן מוח דהיינו י\"א מימין וי\"א משמאל וצלעות אלו הם ג\"כ תחובים תוך החוליא מזה ומזה כבוכנא באסיתא ואלו הם הנקראים צלעות גדולות ואחר חוליות הללו יש עוד שלשה חוליות אשר בהם תקועים ששה צלעות שאין בהן מוח שלשה מימין ושלשה משמאל ותקועים תוך החוליא בבוכנא באסיתא ואלה הם הנקראים צלעות קטנות ואחר חוליות הללו יש עוד שלשה חוליות אשר אין בהם שום צלעות תחובים ואלו הם הנקראים בש\"ס שילהי כפלי הרי בין הכל י\"ח חוליות כמבואר במשנה דאהלות פרק א' שיש י\"ח חוליות ע\"ש ולפעמים ימצא בהמה שנבראת ביותר חוליות או צלעות מהמספר הזה או פחות ויבוארו דיניה אי\"ה <small>(בסעיף ד')</small> ע\"ש וכאן נבאר תחלה דין אם אירע איזה שבורה בצלעות או בחוליות הללו אחרי הלידה שני צלעות התחובים בחוליא הראשונה אם נשברו אפילו סמוך לחיבורן באסיתא או שנעקרו מתוך האסיתא ויצאו לגמרי כשר ואפי' אם נשתברו או נעקרו גם מהצלעות שאחרי צלעות הללו רק שאין בהם רוב שלא נשברו מהצלעות גדולות רק י\"א וצלעות הללו משלימין לרוב אפ\"ה כשרה אם חוליא זו הראשונה עצמה נעקרה בין שנשברה ונפלה לגמרי מהחוט והחוט קיים בין שלא נפלה לגמרי רק שנפרדה מחיבורה משני קצותיה דהיינו שנפרד חיבורה מהמפרקת וגם מהחוליות שלאחריה דכל כה\"ג אע\"ג שתלויה כל החוליא בחוט ולא נפלה ממנה הוה ליה כאלו נפלה כיון שתלויה באויר ואינה מחזקת בנין וקשר הבהמה וחשיבה כמאן דליתא בכל כה\"ג הדבר פשוט דטריפה אלא דנ\"ל דהוי נמי נבלה מחיים כההוא דאמרינן עשאה גיסטר' נבלה וזו נמי גיסטרא מקרי היכא דנעקרה צלע זו וקצת האסיתא עמה וכן מצד השני נעקר' הצלע כנגד' וקצת האסיתא עמה ואמצעיתה של חוליא קיימת ה\"ז טריפה בודאי ויש בה גם ספק שמא הוי גיסטרא היכא דנעקרה צלע וקצת אסיתא עמה והן פחות מחצי חוליא הן חצי חוליא ממש אני מסתפק אם טריפה או לא ויש להחמיר כללא דמלתא כל מה שאבאר אי\"ה <small>(בסעיף ג')</small> דיני צלעות הקטנות דטריפה טריפה גם בזה וכן מה דהוי שם גיסטרא הוי ג\"כ דינא הכי בחוליא זו דודאי הוליא זו לא גרעה מצלעות הקטנות ולכן קצרתי כאן בכמה דינין יעמוד המעיין עליהם משם דכל מה דאסור שם ה\"ה כאן רק שאנו מסתפקים בכאן אולי חמירי מהתם לענין צלע וקצת חוליא או חצי חוליא שיתבאר שם אי\"ה דבצלעות קטנות כשר בכה\"ג ואנו מסתפקים בזה בכאן דאולי בהא גרע וחמיר מהתם משום דכל מה שלמעלה לצד הראש הוי עיקר בנין הבהמה ולא מצאתי כעת ראיה וגילוי לדין זה:",
                "צלעות הגדולות שהם כ\"ב אם נשתברו רובן דהיינו שנים עשר בין ששה מצד זה וששה מצד זה בין י\"א מצד זה ואחת מצד השני אם השבירה הוא בחציין כלפי שדר' טריפה והיינו נשתברו רוב צלעותיה דתנן בפא\"ט אבל אם נשתברו מיעוטן או חציין או נשתברו רובן שיש ביניהן צלעות שהשבר בהם בחציין השני שכלפי ראשן דהיינו לצד הקרקע שלא כל הרוב נשתברו מחציין כלפי שדרה כשר דדוקא נשתברו רובן בעינן ושכל הרוב יהיה השבר בהם מחציין כלפי שדרה ואין חוששין שמא ניקבה הריאה אפילו אם השבר הוא כלפי פנים לצד חלל הבהמה דהיינו שראשי השבירה בולט לפנים וגם שהשבר הוא נגד הריאה וגם שיצא השבר לתוך החלל של הבהמה שניקב ראש השבר את הבשר ויצא לחללו אפילו הכא כשר דאין חוששין בבהמה לנקיבת הריאה בכה\"ג כלל ואפי' יש עוקץ בשבר אפ\"ה כשר וא\"צ כלל לבדוק את הריאה ומ\"מ נ\"ל דבהצטרף כל הריעותות אלו יחד דהיינו שיש עוקץ בשבר והשבר נגד הריאה ושנטה עוקץ השבר כלפי פנים וניקב כל הבשר ובא לחלל הבהמ' אזי אם הריא' לפנינו יש לבדקה בנפיחה אי מבצבצא דהיינו שיניח אותה ערוגה אשר לצד השבר כולה לתוך מים ובדיעבד אי לא נבדקה כשר אפי' בכה\"ג כן נ\"ל צלע א' מאלו הצלעות גדולות שנעקר ממקום מושכו דהיינו הבוכנא מתוך האסית' והחוליא כולה קיים שלא נשבר כלל מהאסיתא יש לאסור באין ה\"מ אבל בה\"מ כשר ולא מיטרפ' אלא ברובן כמו שיבואר בדין שאח\"ז נעקרו רוב צלעות גדולות הללו ממקומן דהיינו י\"ב בין ו' מימין וששה משמאל או י\"א מצד א' וא' מצד השני טריפה דדינו כמו נשתברו וכן אם קצתן נעקרו וקצתן נשתברו כל שבין כולן יש רוב טריפה דהעקירה והשבירה מצטרפין לרוב נעקר זה שאמרנו היינו אפי' לא יצא הבוכנא כולה מהור האסיתא אלא עדיין מעורה ודבוק הבוכנא בהאסיתא רק שמתנדנד וניזוז במקומו תוך האסיתא זה ג\"כ מיקרי נעקרה כי נעקר דבוקות מושבו כפעם בפעם שדרכו שלא יהיה ניזוז כלל במקום דיבוקו כן נ\"ל מיהו אפילו יצאה הבוכנא מחורו לגמרי לא מיטרפא אלא ברובא ואין שום חילוק בין יצאה לגמרי או לא נשתברו רוב צלעות שאנו אוסרים היינו אפילו אם עור ובשר חופין כל השבר ולא יצא השבר כלל לחוץ לא לצד חלל הבהמה ולא לצד אויר העולם אלא כל העצם טמון תוך הבשר והעור ובשר חופין אותו מכל צדדיו אפ\"ה טריפה אף דגבי רגל שנשבר כשר בכה\"ג כאשר נתבאר בסימן א' אין מדמין בטריפות זה לזה וה\"ה אם חזרו השברים ונקשרו ונתרפאו היטב אפילו שבר אל שבר דבכה\"ג ברגל שנשבר כשר הכא טריפה ומ\"מ יראה לי דהיכא דנשתברו או נעקרו ששה צלעות <small>(ה\"ה יותר כל שהיה פחות מרוב)</small> ונדבקו היטב ונתרפאו שאשי\"י יפה רפואה טובה באופן שאין ניכר בה עוד הקילקול ההוא ואח\"כ נשתברו או נעקרו ששה צלעות אחרות כשר דכיון דבששה הראשונות עדיין לא נטרפה הבהמה לכן כשנתרפאו ה\"ל כאלו לא נשתברו כלל ולא מיטרפא תו בשבירת ששה האחרונות כיון דליכא רובא מיהו היינו דוקא כשנתרפא השבירה שאשי\"י או העקירה נתרפא וחזרה ממש כמו שהיתה אבל נתרפא שעשי\"י ואחר כך נשתברו ששה האחרות טריפה דשעשי\"י לאו רפואה היא וכל מה שנתבאר בדברינו <small>(בסי' א')</small> דמיקרי שאשי\"י ה\"ה כאן והיינו דאפי' מקום השבר עדיין עב וניכר מקום השבירה כל שאין השברים שוכבים זע\"ז מיקרי שאשי\"י ובודקים ע\"י מחט שתעבור בחלל העצם דרך אותו מקום שנקשר וכך הוא הבדיקה גם בהך דסי' א' כן נ\"ל הדבר פשוט דעגל שנשתברו רוב צלעותיה מחציין כלפי שדרה ואח\"כ נתגדל העגל והאריכו הצלעות ונעשה מקום השבר למטה מחציין דטריפה כיון דכבר נטרף בעת השבירה לא הדרא מיתכשרא ואני מסתפק אם נשברו בכה\"ג ששה צלעות (או יותר כל שהיה פחות מרוב) מחציין כלפי שדרה והאריכו הצלעות ונעשה השבר למט' מחציין ואח\"כ נשתברו ששה אחרות למעלה מחציין אי כשר או לא ונראה מסברא דטריפה בכה\"ג אם נעקרה צלע א' מאלו צלעות הגדולות עם מקומה דהיינו עם האסיתא שנשכרה האסיתא לשנים ומ\"מ לא הגיע שבר האסיתא עד מחצית רוחב החוליא ה\"ז טריפה מספק אבל אם הגיע השבר ההוא של החוליא עד מחצית רוחב החוליא ה\"ז ודאי טריפה ומ\"מ אינה נבלה ושחיטתה מטהרתה מידי נבלה כמו כל טריפה דעלמא יראה לי דיש עוד חילוק בין נעקרה צלע וחצי חוליא ובין נעקרה צלע וקצת חוליא דהיינו פחות מחצי'. דאם הגיע השבר עד חצי החוליא אזי טריפה אפי' אם אנו רואין שעדיין הצלע תחוב תוך האסיתא ואינו ניזוז כלל אלא דלא הוי ודאי טריפה בכה\"ג ועכ\"פ ספק טריפה הוא אבל בקצ' חוליא לא מיטרף אא\"כ רואין שנעקרה הצלע דהיינו שיצאה מתוך האסיתא או שניזוז עכ\"פ תוך האסיתא אבל אם אינו ניזוז כלל כשר זה שאנו אוסרים בנעקר צלע וקצת חוליא קצת זה אין לו שיעור דאפילו אם לא נשבר רק מעט מהאסיתא שנפרך קצת האסיתא אפי' מעט מזעיר ה\"ז נקרא נעקרה צלע וקצת חוליא וטריפה מספק נעקרה צלע וקצת חוליא מימין וצלע וקצת חוליא משמאל זה כנגד זה אף שאמצעיתה של חוליא קיים באופן שקשר ובנין הבהמה לא נפרד כלל שאמצעית החוליא מחברן ה\"ז נבלה מחיים דמיקרי גיסטרא והאי נעקרה צלע דאמרן היינו נמי אפילו לא נעקרה לגמרי רק שניזוז תוך האסיתא וכדרך שנתבאר לעיל בדין ד' לענין נעקרו רוב צלעותי' דכל מקום שאנו מזכירין בצלעות נעקרה היינו אפי' אינו רק ניזוז היכא דנעקרה צלע וקצת חוליא מימין וצלע וק\"ח משמאל זה כנגד זה רק שאין רואין כלל שניזוז הצלע תוך האסית' רק רואין שדבוקה הצלע כדרכה תוך האסיתא רק שנשבר קצת החוליא מימין ומשמאל ה\"ז ספק טריפה וגם ספק גיסטרא וה\"ה אם מצד אחד רואין שניזוז הצלע או שיצא כולו מהאסיתא ומצד השני לא ניזוז כלל הוי ג\"כ ספק טריפה וגם ספק גיסטרא מה שאנו אוסרים בנעקרה צלע וק\"ח בשניזוז תוך האסיתא ואנו אומרים דהוי ספק טריפה דין זה נוהג אפי' אם שוב חזר ונתרפא היטב לא מיתכשרא בהכי אך מסתברא דלהא מועיל הרפואה דאם נתרפא יפה כמו שהיתה ואח\"כ נעקרה צלע וק\"ח מצדה השני כנגד זו לא הוי גיסטרא ואינה רק טריפה אבל אם נעקרה צלע וק\"ח מימין וצלע וק\"ח משמאל באופן דהוי גיסטרא אזי אפי' אם אח\"כ נתרפאו שניהם לא מהני ודינה לעולם כנבלה:",
                "צלעות הקטנות שהם שלשה אין נוהג בהם לא דין נשתברו ולא דין נעקרו דהיינו שאפי' נשתברו מחציין כלפי שדרה או נעקרו ממקומן אפילו יצאו מתוך האסיתא לגמרי והאסיתא קיים בשר ואין משלימין לרוב צלעות להטריף היכא דנעקרה צלע א' מאלו הצלעות וחצי חוליא עמה יש לאסור באין ה\"מ אפילו לא יצא הצלע מהאסיתא לגמרי רק ניזוז ממקומו ובה\"מ יש להתיר אפי' אם יצא הצלע כולו מתוך האסיתא אכן זהו דוקא בחצי חוליא אבל בצלע וקצת חוליא כל שלא הגיע השבר על מחצית עובי החוליא כשר אף באין ה\"מ ואפי' בצלע וחצי חוליא שאסרנו באין ה\"מ היינו דוקא כשרואין שניזוז עכ\"פ הצלע תוך האסיתא אף שלא יצא לגמרי מהאסיתא אבל אם אינו ניזוז כלל שרי אף באין ה\"מ נעקרה מאלו הצלעות צלע וקצת חוליא מימין וצלע וקצת חוליא משמאל זה כנגד זה ה\"ז ודאי טריפה וספק גיסטרא זה שאמרנו דהוי ודאי טריפה בדין הקודם היינו כשרואין שניזוז הצלע תוך האסיתא או שיצא מתוך האסיתא לגמרי אבל כשאין רואין כלל שניזוז אלא הוא דבוק תוך האסיתא כדרכו ה\"ז ספק טריפה ואינו גיסטרא אפילו מספק. וכן אם מצד אחד גיזוז הצלע או יצא לגמרי מהאסיתא ומצד השני אינו ניזוז כלל נמי דינא הכי דה\"ל ספק טריפה ואינו גיסטרא אפי' מספק היכא דנעקרה חוליא א' מאלו השלשה חוליות בין שנעקרה לגמרי ונפלה לארץ והחוט קיים בין שלא נפלה לגמרי רק שנפרדה מחיבורה משני קצותיה על הדרך שנתבאר לעיל <small>(בסעי' א' דין ג')</small> ה\"ז וראי גיסטרא יראה לי דהיכא דנעקרה צלע א' מאלו הצלעות וקצת חוליא עמה וראו שניזוז הצלע תוך האסיתא ושוב נתרפא היטב לא ניכר כלל שום מקום קילקול ואח\"כ נעקר צלע וקצת חוליא מצד השני כנגד הראשונה דיש להכשיר דומה למה שנתבאר בסעיף הקודם דין ו' ע\"ש מיהו נ\"ל דהיינו דוקא אם בעקירת צלע וק\"ח הראשונ' ראינו הצלע גיזוז במקומו או שיצא לגמרי בהא הוא דמכשרינן אבל אם לא ראינוהו ניזוז כלל ואח\"כ נעקר מצד השני אפי' אם גם בצד השני לא ניזוז כלל ה\"ז ספק טריפה וגרע בכה\"ג לא נעקרה צלע מנעקרה נשברה השדרה ולא נפסק החוט כשר בכל אורך השדרה אפי' במקום הצלעו' גדולות בין אם נשברה חוליא א' באמצעית' בין שנשבר בין חוליא לחוליא שנפרדה חוליא א' מחברותיה בכל גווני כשר רק שצריך בדיקה בחוט ואם לא נבדק ה\"ז ספק טריפה בכל הנך גווני:",
                "שלשה החוליות שאין בהם צלעות והם נקראים שלהי כפלי דהיינו סוף הכסלים אם נעקרת חוליא א' מהם אף שהחוט קיים ה\"ז ודאי טריפה אבל לא הוי גיסטרא אפילו אם גם החוט נפסק אם נעקר מחוליא א' מאלו קצתה מימין וקצתה משמאל כל שאמצעיתה שלם כשר ואין בהם טריפות אלא כנעקרה חוליא שלימ' כדכתיבנא יראה לי דמה שאנו אוסרין בזה בנעקרה חוליא שלימה היינו בין אם נפלה לגמרי לארץ בין לא נפלה רק שתלוי עדיין בחוט השדרה כל שנפרדה מחיבור' משני קצותיה ה\"ל נעקרה טריפה יראה לי דמה שאנו אומרים דאפי' נעקרה כל החוליא לא הוי גיסטרא ה\"ה אפי' נעקרו שני חוליות או שלשתן נמי לא מיקרי גיסטרא בהמה שנבראת חסר רוב צלעותיה או חסר חוליא או צלע וקצת חוליא וכה\"ג כשר ומ\"מ באין ה\"מ יש לאסור כל שחסר ממנה כ\"כ דהוי מיטרפא אם נעשה בה אחר לידתה דין יתרת בצלעות או בחוליות יבואר אי\"ה בדין יתרת שאר אברים וכן אם יש בבהמה יתר חוליא ואותו היתר נעקר וכן אם יש בה צלעות יתירות ונשתברו או נעקרו רובן הכל יבואר שם אי\"ה:"
            ],
            [
                "<b>דין טריפות בצלעות העוף ובו סעיף אחד</b><br>העוף לא מצינו בו מנין ידוע כמה צלעות יהיה בו ולא כמה חוליות יהיה בו וגם כל מה שנתבאר בסי' הקודם בבהמה שיש חילוק בה בצלעותי' שב' צלעות עליונות נקרא חזה ואח\"כ יש צלעות גדולות שיש בהן מוח ואח\"כ יש צלעות קטנות שאין בהן מוח כ\"ז אין שייך בעוף אלא כל צלעותיו אחת הם וכל הטריפו' שנתבאר בסי' הקודם בבהמה נוהג ג\"כ בעוף דהיינו שכל שנשתברו רוב צלעותיה דהיינו רוב מהצלעות הנמצאות באותו העוף טריפ' וכן היכא שנעקר צלע א' ממקום מושבו דהיינו הבוכנא מתוך האסיתא וחוליא כולה קיים יש לאסור באין ה\"מ. וכן היכ' דנעקרו רוב צלעותי' דהיינו רוב מהצלעות הנמצאות באותו העוף טריפה או אם קצתם נעקרו וקצתם נשתברו כל שבין כולם יש רוב טריפה ונעקר זה שאמרנו היינו אפילו לא יצא הבוכנא לגמרי מחורו רק ניזוז במקומו וכמו שאמרנו לעיל בבהמה ונשתברו שאמרנו היינו אפילו אם עור ובשר חופין רובו וכן אפי' נתרפאו השברים היטב שאשי\"י טריפה ככל שנתבאר בסי' הקודם בבהמה וכן היכא שנעקר' צלע וקצת חוליא והצלע יצא' מתוך האסיתא לגמרי או שניזוז במקומו ה\"ז ספק טריפה והיכא שנעקר' צלע וחצי חוליא אם רואין שהצלע ניזוז או שיצא' ממקומה לגמרי ה\"ז ודאי טריפה ואם אין הצלע ניזוז כלל תוך האסיתא הוי עכ\"פ ספק טריפה ואם נעקרה צלע וקצת חולי' מימין וצלע וק\"ח משמאל אף שאמצעית' של חולי' קיים ה\"ז נבלה מחיים דמיקרי גיסטרא ואפי' לא יצא הצלע לגמרי רק ניזוז במקומו ואם אין הצלע ניזוז כלל לא בימין ולא בשמאל או שמצד א' ניזוז ומצד השני אינו ניזוז ה\"ז ספק טריפה וגם ספק גיסטרא ואם נעקרה חוליא א' אף במקום שאין שם שום צלעות כלל בין אם נפלה החוליא לארץ לגמרי בין לא נפלה רק שתלויה עדיין בחוט השדרה כל שנפרדה מחיבורה בשני קצותי' ה\"ל נעקרה וטריפה סוף דבר כל הטריפות שביארנו בסי' הקודם בצלעות הגדולות כנגדן בעוף טריפה בכל הצלעות יתר עליהם עוף שהוא לפעמים טריפה אף בנשתברו מיעוט צלעותי' או צלע א' ואפי' השבר הוא מחציו כלפי קרקע כגון אם יש עוקץ בשבר דאז חיישי' לנקובת הריאה לא מבעיא אם השבר נגד הריאה דודאי חיישינן דהא ריאה דעוף נחבת בין הצלעות ודבוקה בהם אלא אפילו אם השבר למטה בכל מקום שהוא כל שיש עוקץ טריפ' דחיישי' לנקובת שאר אברים הפנימיי' דמתוך דקות העוף וחולשתו יוכל לנקב את הריאה או שאר אברים מיהו היינו דוקא אם העוקץ בא לפנים אל תוך החלל דהיינו שיצא השבר דרך הבשר הפרוס על העצמות עד שבא תוך החלל אבל אם הבשר כולו חופה על השבר ורואין שאין שום נקב בבשר ולא שום ריעותא ניכר בבשר עד שנבא לחוש שיצא השבר פעם א' דרך הכשר וחזר אזי ודאי אין להחמיר דהא ליכא שום חששא וכן כשאין עוקץ אף שיצא השבר דרך הכשר ובא לתוך החלל כשר ולא עוד דאפי' יש להסתפק בו לפי מראית העין אם היה שם עוקץ או לא וכגון שכבר נקשר השבר ורואין אנו שמתחלה היה השבר תוך החלל דבכה\"ג אם ניכר שהיה עוקץ דהקשירה אינו פועל כלום דשמא קודם שנקשר ניקב אחר מהאברים מ\"מ אם אין ניכר אם היה עוקץ כשר דהוה כעין ס\"ס שמא לא היה עוקץ ושמא לא ניקב וכן כל כה\"ג שיש לדונו בס\"ס יש להכשיר ובה\"מ ולצורך שבת המקיל בצלע עוף אף שיש לו עוקץ ונכנס לתוך החלל אין לגעור בו ומ\"מ נ\"ל דבשבר נגד הריאה בכה\"ג שיש עוקץ וגם נכנס לתוך החלל אין להכשיר בשום אופן כיון דהריאה דבוקה בעוף בין הצלעות עצם שקורין ביליג אם נשבר כשרואין חוששין בו לנקובת הריאה או שאר אברים ואפי' ביש עוקץ מ\"מ הכל לפי ראות עיני המורה שיבין אם קרוב לחשוש לנקב אז יטריף:"
            ],
            [
                "<b>דין אבר עצמו בצלע הנשבר ובו סעי' א'</b><br>צלע שנשבר בין בבהמה בין בעוף במקום שאינו מטריף כגון דליכא רובא או שהשבר מחציין כלפי קרקע נ\"ל דאם ניקב השבר את העור ויצא לחוץ דרך הנקב אזי אותו העצם אסור משום מצות פרוש ככל שנתבאר לעיל <small>(בסי' י')</small> וכן אפילו לא יצא לחוץ דרך הנקב רק שאין עור ובשר חופין את רובו. ודרך כלל כל מה שנת' לעיל <small>(בסי' י' סעיף א')</small> וסעי' ב' לענין רגל שנשבר הוא גם בצלע שנשבר ואם חזר ונקשר דינו כמשנ\"ת שם <small>(בסעי' ג')</small> ויש בו חילוק בין שאש\"יי ובין שעש\"י. ובצלע שנעקרה דהיינו שיצא לגמרי מתוך האסיתא או שלא יצא רק ניזוז במקומו דינם כמבו' שם <small>(סעיף ד')</small> מיהו הכא בצלעו' אין איסור האבר רק בעצם עצמו אבל הבשר שעליו אין בו שום איסור וכל זה אינו רק אם יצא השבר דרך העור לחוץ אבל אם יצא השבר דרך הבשר לפנים לתוך חלל הבהמה אף העצם מותר אלא דמ\"מ לכתחלה יש להשליך אותו העצם ואפי' למעלה מהשבירה כן נ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>דין שבירה במפרקת בבהמה ועוף ודין שדרה עקומה ובו סעי' אחד</b><br>בהמה או עוף שנשבר המפרקת ורוב הבשר שעל המפרקת מאחורי הצוואר וגם נפסק חוט השדרה כולו או רובו ה\"ז נבילה ונ\"ל דה\"ה נמי אפי' לא נשבר רק רוב המפרקת ורוב בשר ורוב החוט נמי ה\"ל נבילה ומ\"מ אין זה ברור כ\"כ ואולי לא הוי בכה\"ג רק טריפה נשבר המפרקת ורוב בשר עמו והחוט קיים ה\"ז ספק נבילה וגם ספק טריפה וה\"ה רוב המפרקת וכמ\"ש בדין הקודם די\"ל דרובו ככולו נשבר המפרקת לבדו והבשר שעליו וגם החוט קיים כשר ומ\"מ כל זמן שלא בדק בחוט ה\"ל ספיקא דאורייתא וצריך לבדוק בחוט וכל שאין בו שום ריעותא כשר אבל אם יש בו ריעותא כל דהוא טריפה ואם בודק מיד אחר השבירה אף אם רואה שנפסק קצת מהחוט כל שלא נפסק רובו ואותו הנשאר שלם אין בו שום ריעותא ולא שינוי מראה באופן שברור שלא קילקל השביר' רק אותו מקצת הנפסק כשרה אבל אם אינו בודק מיד אחר השבירה דאיכא שהות שיתרפא בינתים כל שרואה קילקול כל שהוא אף שהמותר שלם ויפה בלי שום קילקול ושינוי מראה טריפה דחיישינן שמא נתרפא ונ\"ל דהשיעור לזה למיחוש לנתרפא הוא שלשה ימים כי ההוא דאמרינן הגליד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה וכן אף אם בודק מיד אחר השבירה ואף שכולו שלם בלי שום פסיקה רק רואין איזה שום קילקול או שנוי מראה טריפה דאמרי' אולי השבירה מסמסה את החוט השדרה ודע דמה שאנו מתירין כשבודק אחר שלשה ימים כשאין בו שום ריעותא אפילו במקצתו לא לעולם אנו מתירין אלא על הדרך שיתבאר אי\"ה לקמן בדין ה' גבי מפרקת עוקם או שדרה עקומה דהיינו שנשבר ונתרפא וכל מה שיתבאר שם ה\"ה בזה נשבר המפרקת ונפסק החוט כולו או רובו ורוב בשר קיים ה\"ז טרפה ואינו נבלה מה שנתבאר לעיל <small>(סי' י\"ב סוף סעיף ג')</small> דנשבר השדרה ולא נפסקה החוט כשרה נ\"ל דהיינו אפילו אם גם כל בשר שעליה נפסק היא כשרה וכן היכא דנשברה השדרה ונפסק החוט ונפסק ג\"כ רוב בשר אינו רק טריפה ולא הוי נבלה דלא מדמינן בזה שדרה למפרקת ומ\"מ איני מחליט עדיין דברים אלו וצ\"ע יראה לי דאם ניטל חוליא שלימה מהמפרקת אפילו כל הבשר שעליו קיים וגם החוט קיים ה\"ל נבילה בין נפלה החוליא לגמרי לארץ ובין שלא נפלה לארץ רק שנפרדה מחיבורה משני קצותיה אף שתלוי' עדיין ומעורה במקצת ותלוי' על חוט השדרה וכה\"ג דכ\"ז מיקרי ניטל החולי' וכמ\"ש לעיל <small>(בסי' י\"ב)</small> כמה זימנין עוף או בהמה הבאים לפנינו במפרקת עקום דהיינו שנשבר המפרקת ושוב נתרפא וניכר בו עקמומית וכן הבאים בשדרה עקומה דהיינו שנשברה השדרה ונתרפאה נראה לי דדבר זה הוא לפי ראות עיני המורה דאם העקמומית רב מאד דניכר מזה שהיה השבר בכח רב עד שנטה שבר הא' מהשני נטי' רבה ומחמת זה העקמומי' הוא גדול אז שכיח טוב' שנפסק חוט השדרה ולא מהני בדיקה בחוט דאף שרואין אותו שלם ויפה חיישינן שנפסק רק שנתרפא היטב ואינו ניכר אבל אם אין שם עקמומית רק מעט וניכר שלא היה השבירה בכח ובנטי' גדולה אז קרוב שלא נפסק החוט מהני בדיקה בחוט אם הוא שלם ויפה כשר ואם יש בו ריעותא כל דהו אף בקצתו טריפה דאז חיישינן שנפסק או נתמסמס כולו ונתרפא השאר הכל כמו שנתבאר ר\"ס זה ואם לא נבדק ה\"ז ספק טריפה וצריך לבודקו בבקיאות שיראה החוט בשלימות דאלו אם בפתחו השדרה או המפרקת נפסק החוט ולא ראה את החוט שלם שוב אין לו בדיקה וטריפה דיני טריפות בגלגולת השמטתי כי הדיני' המצויים בו נתבאר הכל היטב בכמה חיבורים עיין עליהם: <br>סליק דיני טריפות בעצמות בע\"ה"
            ]
        ]
    },
    "schema": {
        "heTitle": "שמלה חדשה",
        "enTitle": "Simlah Chadashah",
        "key": "Simlah Chadashah",
        "nodes": [
            {
                "heTitle": "",
                "enTitle": ""
            },
            {
                "heTitle": "טריפות העצמות",
                "enTitle": "Bone Disqualifications"
            }
        ]
    }
}