{
"title": "Ta'amei HaMinhagim",
"language": "he",
"versionTitle": "merged",
"versionSource": "https://www.sefaria.org/Ta'amei_HaMinhagim",
"text": {
"": [
[
"בעז\"ה אתחיל לפרש טעמי המנהגים כפי מה שהורו לנו חז\"ל את הדרך אשר נלך בה:",
"טעם. שתקנו נט\"י בבוקר. משום דבשחרית נעשה כברי' חדשה שנאמר חדשים לבקרים ע\"כ תקנו נטילה בעת ההוא. (ב\"י סי' ד') עוד טעם. שרוח רעה שורה עליהם. (זהר פ' וישב):",
"קונטרס אחרון
שרוח רעה שורה עליהם. עי' שערי תשובה סי' א' סק\"א וז\"ל בברכ\"י כתב דאם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו. נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מד\"א. ולא נהירא ועדיף שילך במרוצה שלא להשהות ר\"ר השורה על ידיו ע\"ש. ובעטרת זקנים סי' ד' כתב בשם הזוהר דההולך ד' אמות בשחרית קודם שנטל ידיו חייב מיתה.
ובספר אגרא דפרקא אות ט' כתב בשם דודו זקינו סבא קדישא מהרמ\"ז זצוק\"ל הא דאין רשאי לילך ד' אמות בלי נטילה שחרית. יש ליזהר שלא להציג רגליו על הארץ בלא נטילה כי בהציג רגליו על הארץ בלא נטילה אזי ח\"ו כל חמוה הרע. שבנפש הבהמיות. רודף אחריו להסיתו. ואמר ע\"ז רמז הפסוק יתיצב על דרך לא טוב. אזי ח\"ו רעה לא ימאס ע\"כ. וכתב שם טעם לזה. משום דהנה בעוד הרוח מסאבה שורה על ידי האדם אין ליתן לו שיעור קומה.
ועי' בש\"ע הרב סימן ד' סעיף ב' שצריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילה בשום מאכל או משקה שלא לטמאם. ונהגו להקל בנגיעת הקטנים שלא הגיעו לחינוך שלא נכנס בהם נפש הקדושה. וכן לנגיעת הנכרים אין לחוש. והנזהר מנגיעת הקטן מיום המילה ואילך קדוש יאמר לו ע\"ש.
ובענין אם יכול לברך כנגד מי הנטילה. כתב בהפר ברכ\"י דמנהג החרדים אל דבר ה' שלא לקרות ולברך כנגדם. ובספר עבוה\"ק כתב שיכסה הכלי שבו המים שרחץ ידיו כי הם מים טמאים והם יותר ממי רגלים. ובזוהר וישב דף קפ\"ד כתב שאל ישהה המים הטמאים בבית ע\"ש. ובס' נחלה לישראל כתב ששמע ממרן הגאון הקדוש מסאנץ זצוק\"ל שבעל עבוה\"ק חזר ממש\"כ שאסור לקרות כנגדן. ובספר אשל אברהם להגאון הק' מבוטשאטש זצוק\"ל סי' ד' כתב דשייך בזה ביטול ברוב:
ובשם הגאון הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שהנושא מתוך הבית את הכלי עם מימי הרחיצה מנט\"י שחרית ושופכין לחוץ היא מסוגל ליראת שמים ע\"כ. ע\"כ טוב למעט תיפלה מתוך ביתו כל מה דאפשר:
כתב בספר קב הישר פ\"ג וז\"ל נוהגים אנשי מעשה להתפלל תיכף אחר ברכת נטילת ידים תפלה זו. אל אלהי הרוחות. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתעמוד לנו זכות אברהם יצחק יעקב להציל אותנו ואת זרעינו מכל פשע ועון כדי לקיים מצות תורתך הקדושה בלי שום מחשבה זרה. וטהר לבנו לעבדך באמת ובתמים אמן. ואל תהי מצוי. ברכה זו קלה בעיניך כי מצאתי תפלה זו בחבור הראשונים בימי רש\"י ז\"ל אשר קבלה הוא בידם. כי מיום שחרב בהמ\"ק ובטלו הקרבנות נכנסו התפלות במקום הקרבן לעורר רחמים עלינו כו' וטוב לומר תפלה זו תיכף אחר ברכת נטילת ידים שהוא עת רצון ועת רחמים ומרומז בה זכות התורה וזכות האבות: "
],
[
"טעם. שצריך ערוי ג' פעמים עליהם. כי בתלתא הוי חזקה והולך לו. אבל בשאר ענינים בשפיכה אחת עליהם כראוי מועיל. (סדה\"י):",
"קונטרס אחרון
לערות על ידיו ג' פעמים. ובענין שבכמה מקומות המנהג להעמיד חבית מים בבית המדרש וכל א' תוחב שם את ידיו אפי' לאחר שעשה צרכיו יש להסתפק אי מהני כי לדברי הט\"ז בסי' ד' סק\"ג שכתב דלרוח רע בעי עירוי ג\"פ דוקא. ושכשוך בכלי אפי' ק' פעמים לא חשוב אלא אחד שמיד נטמאו המים. א\"כ לדברי האומרים דהיוצא מביה\"כ צריך לרחוץ ג\"פ דוקא צריך להיות השכשוך עכ\"פ בג' מימות מחולפים. ואפי' להאומרים דסגי בפ\"א י\"ל דבשכשוך נטמאו המים ושוב אין ראויין לאחר. ולכן יזהרו לעשות כלי לשאוב בו מן החביות ולערות על ידיו. כתר תורה בזר זהב."
],
[
"טעם. שתקנו רז\"ל לומר על נט\"י בנוסח ברכה זו לשון נטילה. מפני שהוא לשון הגבהה מתרגום ותשאנו רוח ונטלתנו. וכתיב (ישעיה ס\"ג) וינטלם וינשאם כל ימי עולם שצריך שיגביה ידיו למעלה. (שלחן ארבע):"
],
[
"עוד טעם. לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון תלמוד. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שכוחותיו הטמאים הם שורין על בני אדם בלילה בשעה שהם ישינים על מטותם על ידיהם יותר מן כל האיברים שיש באדם. בשביל שהידי' עסקניות הן ועוד יש להם אחיזה קצת יותר בידים בעבור הצפרנים שהם קליפה וכל קליפה היא מסטרא דלהון ולכן אין ראוי להגדילם יותר מדאי אלא למוהל שיעשה פריעה בהם וכך הוא ראוי יבא הקליפה שהוא צפורן ויקרע ויפרע הערלה ויבטל הערלה מעל הברית דאיהו אות קודש ונמצא שהקליפה מסאבא מתבטלת ע\"י כח דיליה ממש וכך צריך שכוחותיו ממש יבעטו באדוניהם ויבטלו אותו וזוהמתו ולכן ראוי לשפיך מים על ידיו עם יד שמאלא על יד ימינו כדי שהשמאל יבטל כת סטרא דיליה דאיהו סטרא שמאלא כו' ואין צער גדול יותר מזה כשעבדים שולטין באדוניהם ושפחה כי תירש גבירתה ואח\"כ יטול הכלי מיד שמאלא ויזרוק מים עם ימינו אחר שנטהר על יד שמאלו וסטרא אחרא כשרואה שהימין מטהר השמאל דאיהו מסטרא דיליה לא יקטרג על המטהר ידיו כל ההוא יומא והוא נהנה מאותם המים מהנטילה ולכן גזרו רז\"ל שלא ידרסו עליהם בני אדם בשביל הסכנה מן המזיקים שהם נהנים מאותן המים ואם האדם ידרוס עליהם יעלה עצמו בסכנה שיכול שיהיה ניזוק כו' וכל זה חנף לס\"א שלא יקטרגו על בני יעקב כו' ורמו שאנו רואים שהקב\"ה צוה בתורה לנו בענין עזאזל ושחיטת הקרבנות בצפון ואימורין ופדרין הנשרפין כל הלילה כדי לחנפם הה\"ד לא תחסום שור בדישו. (גלי רזיא):"
],
[
"טעם. דמברך ענ\"י אע\"ג דקי\"ל אפי' עשה צרכיו ועומד להתפלל אינו מברך ענ\"י ובשחרית מברכין. מטעם דבבוקר נעשה כברי' חדשה וצריכין אנו להודות לו ועד\"ז תקנו כל ברכות השחר לפיכך צריכין אנו להתקדש בקדושתו וליטול ידיו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. מ\"א סימן ד' ס\"ק א' בשם הרשב\"א. ובדיעבד היכא דא\"א בע\"א אינו מעכב לא כלי ולא כח גברא. ע' רמ\"א שם סעי' ז' ומ\"א שם",
"קונטרס אחרון
עמק ברכה. ובסידור יעב\"ץ כתב שברכת אלהי נשמה צריך לתוכפה לאשר יצר כי היא ברכה סמוכה. ולזה אינה פותחת בברוך. ומי שלא ישן בלילה אינה אומרה. ועיין ט\"ה ח\"א סעיף ל':"
],
[
"טעם. כשינעל מנעליו אם הם מנעלים שאינם צריכים קשירה ינעול של ימין תחלה. שכן מצינו לעולם בתורה שהימין חשובה כגון לענין בהן יד ובהן רגל ולענין חליצת יבמה שחולצת בימין ואם הם מנעלים שצריכים קשירה ינעול של ימין תחלה ולא יקשרנו ואח\"כ ינעול של שמאל ויקשרנו תחלה. משום דגבי ענין קשירה מצינו בתורה דאחשבה לשמאל כגון בקשירת תפילין. לבוש סי' ב' סעיף ד'. אבל כשחולץ מנעליו יחלוץ של שמאל תחלה בין במנעלים קשורים בין במנעלים שאינם קשורים דבזה יהי' ג\"כ חשיבות לימין שאם יחלוץ של ימין תחלה יצטרך לעמוד יחף על הימין לבדו עד שיחלוץ של שמאל וה\"ל בזיון לימין וכן בתפילין חולצין של ראש תחלה שלא תמתין קדושת של ראש בראש עד חליצת תפילין של יד כיון שהגיע זמן חליצתן רק תמתין של יד על של ראש. שם סעי' ה' ועי' שבת דף ס\"א ע\"א:",
"קונטרס אחרון
והוי לי' בזיון לימין. בספר ישמח משה (שופטים) פי' הפסוק לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. עפ\"י הגמרא (שבח ס\"א) דיש לימין חשיבות שניתנה תורה בימין. ויש לשמאל חשיבות דקשירה דתפילין הוא בשמאל. א\"ר נחמן בר יצחק וירא שמים יוצא ידי שניהם. נועל של ימין וקושר של שמאל דחשיבת שמאל היא בקשירה ע\"כ. ושמא יאמר האדם מה לי לדקדק בזה הלא ימין ושמאל אברים שלי הם ולא יתר אפם עלי ומה שייך בזה יראת שמים. לזה אמר הפסוק ולא תסור מן הדבר אשר יגידו החכמים גם במה שהוא לך ימין ושמאל שהם אברים שלך מ\"מ לא תסור מדברי חכמים לפי שהכל דוגמא דלעילא וכל עשיותיו ראוי להיות על דוגמא עליונה:"
],
[
"טעם. שאין לובשין שני מלבושים יחד. כי קשה לשכחה לפי שאינו מניח את האור המיקף לעבור ולהקיף בין כל מלבוש ומלבוש ועי\"ז אין הקליפה נדחית ואז השכחה מצויה. נגיד ומצוה:",
"קונטרס אחרון
כי קשה לשכחה. כי מלבוש האדם מן הקדושה ואמנם ע\"י עבירות שעושה גורם שיתאחזו הקליפות במלבושיו. והנה כל מלבוש ומלבוש יש לו אור מקיף ואור פנימי. והמקיף דוחה הקליפות והלובש שני מלבושים יחד אינו מניח אור המקיף לעבור ולהקיף בין מלבוש למלבוש ועי\"ז אין הקליפות נדחים וגורם השכחה כי שכחה אותיות חשכה היא הקליפה שמחשיך עיני האדם. ש\"ע האריז\"ל:
ובס' בני יששכר חדש תשרי כ' בשם הרב הצדיק הק' מהר\"פ מקאריץ זצוק\"ל אשר יכול האדם להתבונן המבחן מה בין ישראל לעכו\"ם ממנהגיהם דמנהג ישראל דהבגד עליון. הנקרא טוזליק. או איינהו\"ל הוא להם בגד כבוד ולבוש יקר. וכשהולך איש נכבד לביהכ\"נ או אפי' אל בית אדם חשוב הולך דוקא מלובש בבגד העליון כי זה כבודו. ואצל העכו\"ם הוא בהיפך אפילו כשהוא מלובש באיזה בגד עליון שקורין אייב\"ר רו\"ק מחמת הקור וכיוצא בהליכתו לבית שרים נכבדים מפשיט מעליו את בגד העליון. כי הוא להם לחרפה. לפי שישראל יש להם אור מקיף וזה כבודם ותפארתם. משא\"כ העכו\"ם אין להם מקיף. בסוד הכתוב והנחש הי' ערום:
כתב בליקוטי מהרי\"ל הא דאמר (הוריות י\"ג) המניח בגדיו מראשותיו קשה לשכחה. ר\"ל כל אחד מבגדיו הן סרבל קטא וכתונת. ולא כמו שסבורין דוקא כתונת. ואמר שהוא בעצמו נזהר בכך כשהולך בדרך ואין לו כר או כסת לשים תחת ראשו טרם שלוקח אחד מבגדיו הי' נוטל אוכף הסוס מתחת ראשו. ובס' עבוה\"ק כתב אם יהי' סמוך למראשותיו מנעלים או מכנסיים וכיוצא. יגביר כחם להכשילו ח\"ו:"
],
[
"טעם. שאנו אומרים בכל מצוה בשם כל ישראל. משום שכל מצוה ומצוה תלוי בה כל התורה כולה וכולל כל האדם ע\"כ אומרים בכל מצוה בשם כל ישראל. שצריך לכלול עצמו בכלל ישראל אחד אל אחד יגשו. בית אהרן מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אהרן מקארלין זצוק\"ל פ' עקב:"
],
[
"טעם שאין אומרים לשם יחוד על מצות הכנסת אורחים כשיזדמן לאחד לקיים. ולמה יגרע זה מכל המצות כי גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. ולכך אין שייך לומר לשם יחוד. דגל מחנה אפרים: ",
"קונטרס אחרון
לשם יחוד בספר זרע קודש להגאון הק' מראפטשיץ זצוק\"ל (וירא) כ' שצריך ליזהר בשעה שעושה המצוה שלא יתערב בזה חלילה שום צד פניות מחשבת פסול לחשוב בלבו בשעת עשיית המצוות או אח\"כ כמה גדול עבדות זאת שעשיתי ציווי ית\"ש בזה. וכתב וכן שמעתי שהבעש\"ט ז\"ל בשעת מותו הי' רוחש בשפתיו והטו אזנם אליו ושמעו שהתפלל שינצל מפניות.וסיים מכאן יש להבין עד היכן הדברים מגיעים שצדיק כמוהו בשעת הסתלקות ג\"כ ירא לנפשו מפניות ומחשבות חוץ ע\"כ צריך ליזהר שלא יהי' לרע אחיזה בו חלילה רק ישאר הטוב לבד בלתי תערובות חלק אלף להנאתו ע\"כ.
ובס' דרך פקודיך כתב וז\"ל קבלתי מרבותי שמהני מסירת מודעה קודם העבודה אפי' בינו לבין עצמו יאמר לפני בוראו רבש\"ע גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצוניך דייקא ובאפשר באמצע העבודה יסתני יצרי הרע ויפול במחשבתי איזה מחשבה אחרת לעבוד העבודה באיזה פנויה הנני מבטל אותה המחשבה והרהור ורעותא דלבא כי רצוני באמת עצור בעצמותי ודבוק במחשבתי לעבוד עבודה שלימה בלתי לה' לבדו עכ\"ל: "
],
[
"טעם. עטיפת הטלית. לפי שכסוי זה מכניע את לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. ב\"י סי' ח' ועיין באר היטב שם ס\"ק ג' וז\"ל וצריך לכסות ראשו כו' כדי שיתפלל באימה. כתב א\"ר שם ס\"ק ד' בשם עדי זהב ומ\"מ צריך לכסות ראשו מתחלת התפלה עד סופו. ולא כמו קצת אנשים שמברכין על הטלית וזורקין אותו מאחריהם ועליהן נאמר ואותי השלכתך אחר גוויך ע\"כ. וכן משמע בזוהר פ' במדבר ופרשא על רישין פירושא דמצוה. ומ\"א שם ס\"ק ג' כ' משמע בקדושין דף כ\"ט שבחור שלא נשא אשה לא היה מכסה ראשו אפי' הוא ת\"ח ובדף ח' איתא דמי שאינו ת\"ח אפי' נשוי לא היה מכסה ראשו ע\"ש: ",
"קונטרס אחרון
וצריך לכסות ראשו. ועי' ט\"ז סי' ח' סק\"ג דאפי' בלא תפלה יש ליזהר מלהיות בגילוי הראש מאחר שהעם תופסים אותו לקלות ולפריצות ואיסור גמור הוא מאחר שחוק הוא עכשיו בין העכו\"ם שעושין כן תמיד תיכף כשיושבין פורקין מעליהם הכובע וא\"כ זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו ע\"ש. ובסוף שבת כסי רישך כי היכי דליהוי עלך אימת' דמרך. וכן בקדושין דף ל\"ג ההוא גברא דלא מכסי רישי' אמרו כמה חציף האי גברא כו'. ואיתא במס' כלה בעובדא דההוא תינוק שעבר לפני הזקנים וראשו מגולה אמר ר\"א שהוא ממזר ור\"י אמר בר הנדה ורע\"ק אמר ממזר ובר הנדה ושאל לאמו והודה לו שכן היה. ע\"כ ירחיק עצמו בזה יותר משאר חוקותיהם ע\"ש:
ועי' בכור שור (שבת) דכתב ראיתי מדקדקים אפילו במרחץ מניחים מטלית על הראש וכן נהגתי מעודי ע\"ש וע\"ל בהשמטה לסעי' רמ\"ט.
ובס' צמח דוד ח\"ש אלף הרביעי כתב וז\"ל בתחילת מלכות יון הי' חכם א' באטיני עיר החכמה וי\"א ברומי והי' דורש ברבים שהעם יסירו את הכובע מעל ראשם בשעת עבודתם וטעמו שמקודם היתה ההכנעה היותר גדולה בהולכי יחפי רגל כענין שנאמר הוא הולך יחף. ובהיות שהראש יותר נכבד מהרגלים יותר ההכנעה יש בפריעת הראש מבפריעת הרגלים. ומזה נתפשט המנהג שהפחות מחבירו או אפי' דומה לו מכניע את עצמו במה שפורע ומגלה את ראשו. אך המנהג הזה בין הנוצרים לבד ולא לזולתם ע\"כ:",
"מברך שהחיינו. ומה שדעת רוב הפוסקים שאין לברך שהחיינו על עשיית מצוה חדשה שלא עשאה מעולם עי' ש\"ך סי' כ\"ח סק\"ה. הלא אין לך שמחה גדולה יותר מזה. ועל פרי חדש או בגד חדש מברכין. לפי דבאמת כל מצוה אפי' ישנה צריכה להיות חדשה בכל יום כמו שאמז\"ל על פסוק
והיו הדברים וגו' אשר אנכי מצוך היום על לבבך. בכל יום יהי' בעיניך כדיוטגמא חדשה. ואם יברך על מצוה החדשה שהחיינו נראה דמה שאינו מברך על הישנה הוא משום שאינה אצלו כחדשה א\"כ כדי בזיון. ולזה אין מברכין כלל אפי' על מצוה החדשה. ייטב לב (עקב). ועי' ט\"ה בליקוטים סעי' ק\"פ:",
"דמברך לאחר העיטוף. מי שנתנו לו טלית להתעטף ובירך עליו וקודם עטיפה בא השמש וחטפו מידו ונתן לו טלית אחר' צריך לחזור ולברך. זכור לאברהם אוח ט'. ועי' הלק\"ט ח\"ש סי' קנ\"ג דמי שנטל טלית ע\"מ להניחה ובירך עלי' וקודם שסיים הברכה נאבד מידו (או שחטפו מידו) ימשוך בברכה וילך למקום טלית או תפילין ויסיים אקב\"ו להניח תפילין. או ציצית. וע\"ל בהשמטה לסעי' רי\"א בד\"ה כתב בספר.
בענין אם יברך בבוקר על טלית קטן כתב הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יחזקאל אבד\"ק שינאווא זצוק\"ל בהסכמה להסידור דעת קדושים וז\"ל ראיתי ושמעתי כמעט מכל הצדיקים שברכו על טלית קטן להתעטף בציצית שבשעת לבישה נתעטפו ברחבו לראשו וזרקו כל הד' ציצית לצד שמאל כמו בטלית גדול והשיעור הוא שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן בן ט' ובס' תניא נתן השיעור אמה על אמה בכל צד היינו מלפניו ומלאחריו ובשם הרא\"ש דאם ישן בטליתו יש לברך בכל בקר על מצות ציצית משום הפסק הלילה דפטור מציצית וטוב כשיהי' ידיו נקיות שימשמש בטליתו בשעת שמברך. ואין שייך לברך להתעטף כי אינו מתעטף אז ע\"כ יש לברך על מצות ציצית. ומ\"ש בטור והישן בטליתו בלילה א\"צ לברך עליו בבוקר נלענ\"ד ברור דנזדקר טעות תיבה א' בדברי הטור שצ\"ל שאינו צריך לפשטו ולברך עליו וי\"ל כי מן השמים נזדקר טעות זה כי בימיהם הי' הארבע כנפות של רובא דעלמא של שאר בגדים ולא של צמר גם לא הי' בהם השיעור שנתנו חז\"ל והמ\"א כתב דיש פוסקים דאין לברך רק בטלית של צמר וציצית של צמר ע\"כ נפל הטעות בדברי הטור ועי\"ז נסתפק הט\"ז והב\"ח ועשאוהו בספק ברכה שאינה צריכה (עי' ט\"ז סימן ח' ס\"ק ט\"ז ומ\"א שם ס\"ק כ\"א) אבל עתה שזכינו שרוב בני תורה לובשין ט\"ק של צמר והוא כשיעור ודאי שפיר דמי יש לסמוך על המחבר ורמ\"א ז\"ל שפסקו בסתם לברך על מצות ציצית בכל בוקר אם ישן בטליתו ובשעת לבישה להתעטף וכן אני נוהג עכ\"ל:
ועי' ט\"ז סי' ת' סק\"ז בשם הד\"מ הטעם שמברכין על ט\"ק בעל כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בט\"ק כזה לפי שאין בו עיטוף ולכן לא מברכין להתעטף דהוי משמע דמקיימין המצוה כתיקונו. רק מברכין להשי\"ת שנתן לנו מצות ציצית ואף שאין מקיימין עכשיו כתיקונו ולזה מברכין לשון על דמשמט לשעבר וכן כתב הלבוש שס סעי' ה' ועי' פרמ\"ג שם.
ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' ת' כתב וז\"ל הייתי נהוג לברך על טלית קטן דצמר על מצות כמ\"ש מוהרמ\"א ז\"ל שם סעי' ו' ואין לשנות ונוסח ברכה זו הוא בתוספתא ומ\"ש בש\"ע סעי' ג' לעשות גם עיטוף בט\"ק אולי הרי זה גבי מי שאין לו רק ט\"ק ורוצה לצאת ידי חובת מצות עיטוף והברכה שבש\"ס להתעטף. אבל לפי מנהג שלנו שיש לכל א' מהנשואים טלית גדול אין צריך עיטוף בט\"ק כלל:
אך זה לי כמה שנים שאני מברך רק על טלית גדול להתעטף ופוטר בזה גם ט\"ק מהברכה כו' כיון שבלאו הכי בעת לבישת הט\"ק א\"א לברך עליו מצד שאין הידים נקיות וכיון דאדחי אדחי ומ\"מ אני נהוג כעת להרהר הברכה בעת לבישת הט\"ק כי בהרהור אין שום קפידא בידים שאינם נקיות וגליתי דעתי פעם א' על כל ימי חיי ברכה הסתמית שעל הטלית גדול קאי גם על הט\"ק גם אם אשכח בשום פעם מלכוון להוציא הט\"ק בברכה עכ\"ל:
יחזיר ב' ציציות לפניו וב' ציציות לאחריו כדי שיהא מסובב במצוות. ויש נוהגין לשום צד ימין על כתף שמאל כדי שיהי' מסובב בציצית. ש\"ע הרב סי' ח'. ועי' שו\"ת הרדב\"ז ח\"ג סי' תקע\"א דצריך שישליך ד' הכנפות על צד השמאל ולא יהי' מהם כלום על צד הימין לתקן את יצר הרע דכתיב ולא תתורו וכו':
עוד כתב איתא במדרש שגבריאל הי' מכריז ואומר למי ים סוף שלא ישטפו את ישראל שעתידין להתעטף בציצית מאחוריהם משמע שבשעת העטיפה יהי' כל הטלית והציצית מאחוריו ע\"ש:",
"לברך קודם לבישה. ובסידר לב שמח כתב וז\"ל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן. בטלית לאחר ששם על ראשו אלא שלא שם הציצית בידו ולא השליכו לאחוריו."
],
[
"טעם. חוטי הציצית שמונה. דאמרינן בגמרא מנחות דף מ\"ב ע\"א גדיל ב' גדילים ד'. פי' אי הוה כתוב גדיל הוה משמע ב' דאין גדיל פחות מב' השתא דכתיב גדילים ד' משמע ואם תחבם בכנף ויכפלם ואז יהי' ח'. ט\"ז סי' י\"א סקי\"ג:",
"קונטרס אחרון
ואז יהי' ח'. בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מוהר\"ר אברהם דוד מבוטשאטש זצוק\"ל סימן י\"ב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל מרימנאב זצוק\"ל דאם נחסר רק חוט א' מהח' חוטים שבכל אחד ואחד מד' ציצית כיון שנשאר רק ל\"א חוטים מכל הד' ציצית נכון לעשות אחרים. ועפ\"י האריז\"ל מצוה זו סגולה להנצל מזנות וסמיכין לזה מפסוק נואף אשה חסר לב היינו אם חסר הל\"ב חוטים.
ומה שיש צד קפידא מלהוריד ציצית שבבגד ממה שהם תשמישי מצוה כי אין ליטלם בחנם מעל גבי הבגד. כיון שיש כאן הידור מצוה שבודאי יותר מהודר הוא כשאין חסר גם חוט אחד מהל\"ב ונלמד ממש\"ה זה אלי ואנוהו. לכ\"ע אין שוה צד קפידא על מה שמוריד עי\"ז חוט א' או חוטים ממצות כגון שעושה כן מצד מצות הידור מצוה. אך מ\"מ נראה שכל שיש בחוט השמיני כדי עניבה אין דרך חסידות להחמיר עוד להוריד מצות מצד רמז מספר ל\"ב חוטין כי אין להפריז במדת חסידות יותר מופלג מכפי סגנון עיקרי ההלכה המסורות שיש חשש להורידם ממצוה ורק מצד הידור יש היתר כנ\"ל וכל שיש כדי עניבה (דהיינו שבחוט הנפסק יהא נשאר בו שיוכל לכרוך על ח' חוטים. עי' מ\"א סי' י\"ב סק\"א וס\"ק י\"ב. ובחיי אדם כלל י\"א כתב דלפי שאין אנו בקיאין בכדי עניבה נחשוב בד' גודלין) אולי הרי זה בכלל הידור מצוה כי כיון שנשאר כדי עניבה ה\"ל כחוט שלם. ומי שמטיל מחדש גם שנשאר בחוט הח' יותר מכדי עניבה ג\"כ אין עליו טענה כי מ\"מ יש בזה הידור ע\"ש:
ובס' יוסף אומץ כתב דכל בעל נפש כשיראה שום קלקול אפי' חוט א' לבד נתקלקל יהי' זריז ונזהר לתקנו תיכף ויקח משל עלמו אם נתקלקל המלבוש שהלך בו לפני נכבדים רק במקצת הי' ממהר לתקנו כ\"ש המלבוש המיוחד למצוה רבה כזו לכבד בו ממ\"ה הקב\"ה. ובתשב\"ץ כתב ארבע ציצית בטלית ובכל ציצית ח' חוטין הרי שלשים ושנים שמצות ציצית שקולה כנגד כל התורה כולה שהתורה מתחלת בב' ומסיימת בל'. בראשית. לעיני כל ישראל:"
],
[
"טעם. דנקראו הציצית גדילים. לפי שדרך העולם לעשות ציצית אף לקטן טרם יחנכו אוחו לשאר מצות. והנה כל מה שיגדל הילד תגדל המצוה עמו כי בכל פעם ירגיש יותר ויותר טעם ומתיקת המצוה לכך נקרא גדילים לשון גידול. בשם קדוש ה' רבינו צבי הכהן מרימינוב:"
],
[
"טעם שהציצית צריכין שיהיה לבנים. לפי שאמרו חז\"ל מלמד שנתעטף הקב\"ה כש\"צ והיינו בטלית של ציצית ומצינו אצלו ית' כתיב לבושי' כתלג חוור אם כן גם ציצית יהיה לבנים. עטרת זקנים סי' ט' ועי' שערי תשובה שם ס\"ק ד' וז\"ל וכן העטרה שעושים למעלה אין לעשות אלא מדבר לבן ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
גם ציצית יהי' לבנים. יש לזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו (סי' כ\"א העי' ד') ועי' שע\"ת שם סק\"ה בשם בעל ע\"מ שמצוה מן המובחר שיהיו הציצית משולשין ולא נגררים אלא יהי' תלוים ועומדים מחצי גופו ולמטה. וכן הוא בכתבי הרב זללה\"ה כו' ועי' בברכ\"י בשם פרי הארץ שטלית ארוך יכול לתחוב הציצית בחגורתו כדי שלא יגררו ע\"ש:"
],
[
"טעם. שעושין בהטלית וגם בשפת הטלית קטן צבע ירוק שקורין בל\"א זכר לתכלת. פ\"מ סי' ט' ס\"ק ו':"
],
[
"טעם. שעושין בטלית קטן שני נקבים כעין צירי ולא בטלית גדול משום שהצירי הוא ע\"פ סוד והטלית קטן הוא מכוסה לא מיחזי כיוהרא אבל בטלית גדול שהוא מגולה ומיחזי כיוהרא. מ\"א סימן י\"א ס\"ק י\"ג:"
],
[
"טעם. הכריכה באויר ראשון ז' כריכות. ובשני ח'. ובשלישי י\"א. וברביעי י\"ג. שהוא כמנין ה' אחד. (ב\"י שם). וטעם החמשה קשרים. כנגד חמשה חומשי תורה. א\"ח סימן כ\"ד סעיף א'. ועוד דציצית בגימטריא ת\"ר וה' קשרים וח' חוטין הרי תרי\"ג. רש\"י מנחות דף מ\"ג ע\"ב. וטעם לבישת טלית קטן כל היום כדי שיזכור המצות בכל רגע. א\"ח שם:",
"קונטרס אחרון
כנגד חמשה חומשי תורה. בספר מדרש פנחס כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל שהי' מקפיד בענין עשיית קשירת הציצית שיהיו בלא הפסק דיבור. ועי' ט\"ז סי' קצ\"א. ומצוה מן המובחר שיהיו כל חוט מח' כפול לח' שיהי' כל חוטי הד' כנפות רנ\"ו רמז לכנפי החיות זכור לאברהם בשם קדוש א' כ\"י:"
],
[
"טעם. כשעושה הנקב שתוחב בו הציצית לא יעשנה למעלה משלשה גודלין משפת הבגד. מפני שנאמר על הכנף ולמעלה מג' אין זה כנף אלא בגד. ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד סיף הציפורן. משום שנאמר על הכנף ואם הי' למטה ממלא קשר גודל הוי תחת הכנף. א\"ח סימן י\"א סעיף ט':",
"קונטרס אחרון
פיאות הראש. ובשו\"ת הד\"ר ח\"א סי' נ' כתב ששמע מהרב הצדיק הקדוש מהרי\"א מזידיטשוב שאמר בשם דודו ורבו הגאון המפורסים מוהר\"צ זללה\"ה שהקפיד שלא ללמד את התינוק עדי היותו בן ד' שנים:
ובס' מעשה יחיאל (תולדות) כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יחיאל מיכל מגלינא זצוק\"ל שיתחיל ללמוד אחר שיהי' ג\"ש ואז יחנכו בפיאות ג\"כ והשערות של הראש ישקול במאזנים עם מטבעות של כסף ויתנם לצדקה:",
"להסתכל בציצית. בספר כתב יושר כתב בשם האריז\"ל שצריך בכל רגע להסתכל בציצית באופן זה. היינו שיקח הארבע ציצית בידו ויסתכל בהם ב' פעמים. כנגד ב\"פ עין. ויאמר כאלו יש בהם תכלת ובשעת התפלה שלא יכול להפסיק יכוין כאלו יש בהם תכלת ודבר זה מועיל מאד להתפלל בדחילו ורחימו ולהעלות הנשמה בלילה. כי ממשיך על האדם אור מקיף כו' ויועיל מאד להביא לאדם יראת הרוממות. ויועיל מאד לפרנסה בסוד הכתוב עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו. ובס' קיצור של\"ה כתב בשם הכוונת שכל המעביר ציצותיו על עיניו בשעה שהוא אומר פ' ציצית יהא מובטח שלא יבא לידי סימוי עינים.
ובס' מסורת הברית פי' הפסוק ופרשת כנפיך על אמתיך. ע\"ד שכ' הרב החסיד בעל שלה\"ק כי כנף גימ' כעס כי מי שהוא כועס יאחוז בכנף הציצית וזה סגולה לבטל הכעס ע\"כ. והנה רות ראתה שהחרידה את בועז והיתה מתירא לנפשה לקללת חכס בועז חלילה שלא יקללה מתוך כעס שיכעוס עליה על שהחרידה אותו וכדאי' במדרש חרדת אדם יתן מוקש חרדה שהחרידה רות לבועז וכו'. ולכן נתחכמה רות ואמרה לו ופרשת כנפיך על אמתיך. כנפיך דייקא שאמרה לו אל תכעס עלי ולהעביר הכעס אחוז בכנף ציצית שלך:"
],
[
"טעם. שנוהגין כאשר מתקנין ציצית בטלית וצריך לקצרם שאינן חותכין בסכין אלא נושכים. הוא עפ\"י המשנה ד' פ\"ג דמדות שהברזל פוסל בנגיעה כו' שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם כו' ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך. ואי' בגמ' בעון ציצית בניו מתים כשהם קטנים. וא\"כ הציצית נבראו להאריך ימיו של אדם ואינו בדין שיונף המקצר. ולכן אין חותכין בסכין כאשר יתקנו אותן. מסורת הבריח."
],
[
"טעם. שמתעטפין בציצית תחלה קודם הנחת תפילין. כיון שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות. ועוד שהוא תדירה יותר שנוהגות בין בחול בין בשבת ויו\"ט משא\"כ בתפילין וק\"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. לבוש סי' כ\"ה סעיף א':",
"קונטרס אחרון
ברכות השחר מעוטף בטלית ותפילין. בספר דברי יצחק כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שהי' מקפיד על מי שאומר ברכת השחר בלי טלית ותפילין. וג\"כ מקפיד על התולה הכיס עם הטלית ותפילין. וג\"כ מקפיד על מי שחוגר א\"ע בפארטשיילע. והמדליק יי\"ש הנשפך על השלחן. והנוטל מים אחרונים בכף שאוכלין בו ואמר שכל אלו הדברים קשים לפרנסה. וג\"כ הי' מקפיד שלא לאכול מאכל שהי' בבית הכסא:"
],
[
"טעם. שמניחים תפילין בזרוע שמאל. דכתיב ידכה פי' יד כהה דהיינו השמאל שהוא תשה. מנחות דף ל\"ז ע\"א:",
"קונטרס אחרון
בזרוע שמאל. התפילין נקראים פאר. ע\"כ צריך האדם להתנאות בהם ויקח מהמובחרים שיוכל ויהיו נאים ומשובחים בעצמן וברצועותיהם. ואם כלו יקח חדשים שאין ההוצאה בהם כל כך. ואם אין ידו משגת ייפה אותם בבתים חדשים וישחיר אותם מזמן לזמן בדיו שחור היטב שנראים כחדשים סדה\"י:
וצריך ליזהר שלא יניח תפילין שאולים. ובזה נכשלים רבים מעוברי דרכים כי הקשר צריך שיהי' עשוי לפי מידת ראשו של כל אחד וא'. ואין בני אדם שוים שהרי יש קטן וגדול ובינוני. ועי' בספר זכור לאברהם בשם הש\"צ דל\"ט דצריך להאפיל בטליתו על הזרוע בשעת הנחת התפילין של יד ע\"ש. ונ\"ל דהטעם הוא. שלא להיות לאחרים לאות. עי' ט\"ז סי' כ\"ז סק\"ב.",
"ובסידור לב שמח כתב שמעתי מצדיקים שאומרים מקשירה של יד שלהם הם מקשרים כמה וכמה אנשים מישראל לחי החיים ב\"ה:
וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל (ואתחנן) וז\"ל הצדיקים בחייהם בדיבורם ובעשייתן הם מדבקים ומקשרים נשמת ישראל לשרשן. כמו ששמעתי שאמר ר' ר' מיכלי זלה\"ה בשעה שבירך להניח תפילין והי' קושר השל יד הי' מקשר נשמת ישראל להקב\"ה על כמה מאות פרסאות ואמת הוא. מ\"מ אמר רק על כמה מאות פרסאות וגם לא לעולם רק בחיים בשעה שהי' מניח תפילין וכדומה. ודוד המע\"ה התפלל אגורה באהלך עולמים. שיגור באוהל הקב\"ה לעולם שיזכה למדריגות גדולות ונתקבל תפלתו. וכן כל נשמת הצדיקים בכל דור ודור לפי מדרגתו כך הם זוכים.
ובענין מתי יתחיל להניח תפילין אם בשנת בר מצוה כדעת הרמ\"א ז\"ל סי' ל\"ז או איזה חדשים קודם כדעת המג\"א ז\"ל, כתב בספר הדרת קודש בשם הגאון הקדוש המפורסם מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל דטוב יותר שהתעוררות בחיבה יתירה שיש לו בהתחלת המצוה שיהי' בזמן החיוב מה\"ת:
עוד כתב שם דמה שאומרים העולם דמנהג ביתום שיתחיל להניח תפילין קודם. אולי הטעם. כדי לזכות נפש הנפטר לזה יתחיל קודם ע\"ש.",
"ועי' רמ\"א או\"ח סי' נ\"ה סעי' ט' דמי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני:
ובשם הבעש\"ט זי\"ע שפי' המדרש פליאה אין מניחין תפילין אלא בשבת. כי הנה כאשר אומרים השיר של יום. אזי ביום א' אומרים היום יום ראשון בשב\"ת. וכן ביום ב' אומרים היום יום שני בשב\"ת. וכן ביום ג' ויום ד' ויום ה' ויום ו' אומרים היום יום פלוני בשב\"ת. אמנם בשיר של יום השביעי אומרים היום יום שבת. ושוב אין אומרים לשון בשבת. וזהו אין מניחין תפילין אלא כשאומרים בשבת. והיינו כל ששת ימי המעשה ולא כשאומרים שבת והיינו ביום השבת:"
],
[
"טעם. שתקנו בתפילין של ראש שיהיו השערות מגולין קצת. כדי ליתן חלק לס\"מ שלא יקטרג על ישראל ומטעם זה תיקנו גם כן לשוח מילתא דבדיחותא קודם הלימוד. חפארת יונתן פ' ראה: ",
"קונטרס אחרון
שלא יקטרג. ועפ\"ז נראה דלכך תקנו מקום הנחת תפילין של ראש מהתחלת עיקרי השער במצחו. עי' או\"ח סי' כ\"ז סעיף ט'. וכן הקשר שצריך להיות מאחורי הראש באמצע העורף צריך להתחיל קצה התחתון בצמיחת השערות עי' א\"ר שם. כדי ליתן חלק לס\"ם וע\"ד שכתב בספר ערוגת הבושם לשיר השירים ע\"פ שערך כעדר העזים שהשערות הוא שורש הדינים. ומהם יונקים החיצונים ולכן נאמר אצל הלוים והעבירו תער על כל בשרם:",
"דיפוק לבר ויתחזי. בספר קיצור של\"ה כתב בשם המקובלים שיש ליזהר עד מאד שלא יהי' ארוכין כשעורה רק פחות משעורה והוא עפ\"י סוד גדול כידוע ליודעי חן. ע\"כ אם הסופר עשאן ארוכין יקצרן ויעשם פחות משעורה ע\"ש."
],
[
"טעם. ז' כריכות על הזרוע כנגד ז' נערות הראויות לתת לה מבית המלך (קיצור של\"ה). וטעם שצריך לכרוך על אצבעו שלשה כריכות טעמו ע\"ד הקבלה. ט\"ז סי' כ\"ז ס\"ק ח'. ואין להניח תפילין דר\"ת כל ז' ימי אבילות. באר היטב סי' ל\"ח ס\"ק ה' בשם האר\"י. וע' ברכי יוסף סי' ל\"ח סעיף ד' וז\"ל יש שכתבו משם האריז\"ל שהאבל לא יניח תפילין דר\"ת. אבל ראיתי למופת הדור המקובל המופלא קדוש יאמר לו כמהר\"ר שלום נר\"ו שהניח תפילין דר\"ת בימי אבלו ואמר מר שבכתבי מהרח\"ו זצ\"ל האמיתיים לא נמצא זה ולדעתו יש להניחם גם בימי האבל ע\"ש. אך בשיורי ברכה סימן ל\"ח ובברכ\"י יו\"ד סימן שפ\"ח כתב כיון דפליגי בזה שב ואל תעשה עדיף: ובספר בני יששכר כתב בשם האריז\"ל שלא להניח תפילין דר\"ת בימי האבל אשר הם מצד מוחין דחכמה כי בימים האלה מסתלקין מוחין דחכמה:",
"קונטרס אחרון
טעמו ע\"ד הקבלה. ובספר תפלה לדוד להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל כתב לכרוך כריכה אחת על אצבע קודם הנחת של ראש לצאת ידי האומרים שצריך לעשות הקשר בכל יום ע\"כ תיכף כשיעשה הכריכות על הזרוע יעשה תיכף כריכה אחת על האצבע האמצעי והוי כמו שני תכיפות בין האצבעות והוי כקשר גמור ואח\"כ יניח של ראש ואח\"כ יתיר הכריכה מן האצבע ויעשה הג' כריכות כדינו ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין לכרוך הרצועה על האצבע עד שיניח תפילין של ראש. מפני שהרצועה שאנו כורכין באצבע הוא טבעת הקידושין שהזכר נותן לה ע\"כ אין ראוי לכרוך הרצועה על האצבע עד שיניח תפילין של ראש שהיא סוד הזכר שאם עדיין לא בא הזכר קדושין מהיכן ואין ראוי לשנות המנהג. וצריך שתהיה מעומד שהזכר המקדש את האשה מקדש אותה מעומד. ראשית חכמה שער הקדושה פ\"ו:"
],
[
"טעם שמברכין. על מצות עירוב. על מצות תפילין. ולא מצינו שום ברכה שיאמר בה על מצות. מפני שאינו יכול לערב תחומין אלא לדבר מצוה תקנו לומר כן בשאר עירובין. ותפילין של ראש מפני שכבר בירך על של יד להניח תפילין הוצרך לשנות בתפילין של ראש ולומר על מצות לפי שקרוב היה ליפטר בברכה ראשונה. אבודרהם. ע\"ל סעיף תתק\"ט:",
"קונטרס אחרון
על מצות תפילין. כתב בספר אור צדיקים מהרב הקדוש מוהר\"ר מאיר פאפירש זצוק\"ל וז\"ל כבר ידוע אזהרת חז\"ל שלא יסיח דעתו מן התפילין ק\"ו מציץ ע\"כ בהתפלל זמירות וברכות ימשמש בתפילין כל שעה שלא יסיח דעתו מהם ח\"ו. והי' מעשה בתלמיד ותיק א' של האריז\"ל שנפטר והלך לעולמו. לאחר כמה ימים ראה אותו האריז\"ל בחלום ושאל לו על מעמדו בעוה\"ב. אמר ליה טוב מאוד רק בשביל דבר א' דקדקו עמי קצת. כשהייתי מגיע לתפילת למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה של ובא לציון הייתי מכוון שם ביותר כי הוא תפלה עצומה ומחמת הכוונה הגדול' הסחתי דעתי אז מן התפילין. ובזה ראה עונש המסיח דעתו מן התפילין מחמת מחשבות זרות ח\"ו. זולת בתפלת י\"ח אז אין צריך למשמש בהם. ויתפלל בכוונה ואין לחשוש אם יסיח דעתו מן התפילין בשביל הכוונה כדאיתא בסודי האריז\"ל ע\"ש:
ובס' הקנה כתב וז\"ל א\"ל ר' מאי האי דכתיב חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם א\"ל בני זה המניח תפילין והקובע מזוזה והמתעטף בטלית. א\"ל ר' אני ראיתי רשעים רבים וצדיקים גמורים ועוסקים בתורה ביום ובלילה ומזוזה ותפילין מקיימין ואפ\"ה לא נשאר להם שריד ופליט היש גדול כר' יוחנן ואמר דין גרמא דעשיראי ביר וא\"כ זו היא השמירה ששמר אותו המלאך ה' א\"ל בני מי סברת שהשמירה הוא שלא ימות ושלא יחלה אדרבא מיתה ויסורין זכות הוא לו אלא שכרו בעוה\"ב והמלאך רואה שמקיים ג' מצוות. ציצית. תפילין. ומזוזה. שומרו מלחטוא.
ובספר שער התפלה כתב על מה שאחז\"ל (מנחות מ\"ג) כל שיש לו תפילין בראשו וכו' וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו כו' בחוזק שלא יחטא. והא אנחנו רואין ב\"א ששלש אלה יעשה להם ואינם בטוחים מן החטא. אמנם במי שהם על ראשו לבד ואינם משימם בראשו לשום מחשבתו בהן. הרי הוא כמו שמניחין על הכותל והשלחן וכדומה. רק מי שיש לו תפילין בראשו היינו שיחשוב בראשו את הכתוב בד' פרשיות אלו שיש בהם יחודו ואחדותו ית\"ש בעולם ושנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים ובזה יקבל עליו עול מלכות ית' זה הוא בחוזק שלא יחטא כי מורא ופחד ואימת ה' אלהיו עליו ואהבתו ית' קשורה בו וצמודה:"
],
[
"טעם. דלא נהגו העולם לברך אם נשמטו התפילין ממקומן. משום שאנו אין לובשים אותן כל היום אלא בשעת התפלה ואז מסתמא אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן ע\"מ להחזירן. מ\"א סי' כ\"ה ס\"ק כ\"א בשם של\"ה: "
],
[
"טעם. שהתלמיד לא יחלוץ תפילין לפני רבו מפני שנראה כמי שאין אימת רבו עליו שמיקל בכבודו ומגלה ראשו בפניו. לבוש סימן ל\"ח סעיף י' ועיין ב\"י שם. וחולצן בשמאל שמראה שקשה עליו חליצתן. מ\"א סימן כ\"ח ס\"ק ג'. וע\"ל סעיף צ\"ג:",
"קונטרס אחרון
וחולצין בשמאל. בספר אשל אברהם סי' כ\"ה כתב אחד חלץ תפילין בר\"ח ונזכר שלא אמר יעלה ויבא צויתי שיניחם בברכה כי המניחים תפילין במנחה מניחים בברכה וכן הוא בפוסקים לברך ע\"י היסח הדעת.
עוד כתב שם אחד הניח תפילין בברכה ונודע לו שנפסקו כמה תפירות וחלצן והניח אחרים אמרתי לו שיברך שנית וכדקיימא לן גבי ציצית דגם לדידן שאין מברכים כשנפל טליתו מרוב גופו על כל זה בלובש טלית אחר' מ\"מ מברך שנית. וקיימא לן כשמתעטף בטלית שני בעוד הראשון עליו מברך שנית. ול\"ד לברכת הפירות בסי' ר\"ו בעוד מין ראשון לפניו וכ\"ש בזה שהתפילין הראשונים אין עליו כלל ולא עלה בלבו שיהי' לו תפילין אחרים עכשיו. וכן נמי כשניתר הקשר כתבו הפוסקים ז\"ל לברך שנית. והאחרונים ז\"ל שכתבו שלא לברך הוא רק בכגון קשר שאינו מחוסר ממשה גדול ודעתו שיעשנו תיכף אבל כשמניח תפילין אחרים אף בניתר הקשר כ\"ע מודים שצריך לברך שנית ע\"ש. ועי' ט\"ז שם ס\"ק י\"ג.
ועי' פ\"מ סי' ל\"ד סק\"ב דכתב וז\"ל אחר שסילק דרש\"י יניח תפילין דר\"ת ויקרא בהם ב' פרשיות שמע והיה אם שמוע אבל פרשת ציצית א\"צ כי חששא דשמא מעיד עדות שקר בקורא קריאת שמע בלא תפילין תיקן בב' פרשיות וחדשים מקרוב חולצין תפילין דרש\"י ומניחין דר\"ת לאחר קדושה של י\"ח. ובאמת מלבד שעושין שלא כדין המבואר בסי' כ\"ה סעי' י\"ג גם צריך לכוין בתפלת י\"ח לש\"ץ לא לעסוק בדבר אחר ולא רציתי לשאול כלל אותם ולא רוצה אני בתירוצם:
ובס' כתב יושר כתב וז\"ל על כל פנים לחזרת התפלה צריך להניח תפילין דר\"ת כי העובדא לשמונה עשרה הם התפילין דר\"ת גם בש\"ע הוא היחוד העליון ואי אפשר ליחוד בלא בחינת חי'. והם התפילין דר\"ת שהם בחינת חכמה וחי' כמו שכתוב והחכמה תחי':
ובסדה\"י כתב ראיתי מדקדקין כשמגיעים ליהי רצון מלפניך שנשמור חקיך מתחילין להסיר הרצועה מעל היד וממתינים עד שיאמר ש\"צ תתקבל ומסירים תפלה של ראש. אבל לי נראה שאין ראוי למדקדק להסיר התפילין והטלית כ\"א אחר עלינו לשבח שהוא שבח גדול וחשוב וראוי לאומרו בטלית ותפילין מ\"ש. ומנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן. אבודרהם בשם גאון בפרק ע\"פ."
],
[
"טעם. שאסור ליקח רצועה של ראש וליתן בשל יד. מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. מנחות דף ל\"ד ע\"ב ועיין באר היטב סי' נ\"ד ס\"ק ז' בשם יד אליה' וז\"ל רצועות שנמצאו ואינם יודעים אם הם של רש\"י או של ר\"ת אם באותו מקום נוהגים להניחם שני זוגות יניחם לאיזהו שירצה ואם הוא במקום שהרוב מניחים של רש\"י יניחם בשל רש\"י ע\"ש וטעם שנקראת מעברתא. ע\"ש שצריך שלא יהיו הרצועות קבועות אלא מעבירין ומושכן לכל צד שירצה. תוס' מנחות דף ל\"ה ע\"א בד\"ה מעברתא. כתב א\"ר סי' מ' סק\"ה דמי שנופלין לו תפילין יתענה באותו יום. ואם נפלו תפילין עם הכיס שלהם יתן פרוטה לצדקה ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ולענין אם נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר אם מותר להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר עי' הלק\"ט ח\"ש סי' נ\"א דכתב דלענין דינא כל שהוא גוף א' מה למעלה מה למטה כל שאין דרך גדולתו בכך כגון שופר ולולב ע\"ש. ועי' באה\"ט סי' מ\"ב סק\"ב. ועי' אשל אברהם שם שכתב דגם המ\"א מתיר להפוך אם לא יגיע מקום הקשר למקום הכריכות ממש בין אם יגיע אחר כל הכריכות בין אם יגיע לבין ז' הכריכות ובין ג' כריכות שעל האצבע. שכנראה שעיקר כוונת המ\"א על עצם היו\"ד ואולי על הקשרים שע\"י נעשים הלולאות. ואולי על הלולאות עצמם אין קפידא לכ\"ע. ואולי גם על הז' כריכות אין קפידא. כי רק הכריכה שעל האצבע יש לה סמך בש\"ס. והרי מוטב מלהורידו לגמרי לקצצו שיהי' תועלת להכריכות דשווינהו עם ב\"י חובה ע\"ע. גם יש סברא שכל הרצועה אחת ואין הפרש בין מקומותיה בפרט ע\"ש.
ועי' במגן גבורים סי' מ\"ב שכ' עפמ\"ש הט\"ז בא\"ח סי' קנ\"ד סק\"ז דכי אמרינן דאין מורידין לקדושה קטנה היינו כ\"ז שראוי לקדושה גדולה. אבל אם אין ראויה לזה רק לקלה עדיף שיעשה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהי' פנוי' ותגנז. ה\"נ אם לא יעשה בהרצועה להפכה ע\"כ תגנז עדיף להורידה לקדושה קלה. וראי' ממטפחת שבלה עושין תכריכין למת:
ובענין הספסלים של ביהכ\"נ עשויים לישב עליהם ובתוכם תיבות אשר בתוכן התפילין אם מותר לישב עליהם. עי' פחד יצחק אות ס' שהאריך בזה וכ' שאסור לישב על הספסלים שיש בהן תפילין או שום ספרי קודש באיזה כתב שיהי' משום בזיון שיושבין ועגבותיהן כנגד התפילין ממש. אף כי יהי' כלי בתוך כלי מ\"ש. ועי' שע\"ת סי' מ' סק\"ה דכ' בשם אוהל יעקב להתיר היכא דאיכא גובה טפח בינם לבין התפילין המונחים שם ע\"כ. וסיים שבעל נפש יש לו להחמיר גם בזה כי תפילין יש להזהר בקדושתן מאד ע\"ש:
ועי' ב\"י סי' רפ\"ב בשם ה\"ר מנוח דשלא בשעת בית המדרש אסור לישב בשוה עם ספרים. אבל בזמן בית המדרש והמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים וכך נוהג ה\"ר משולם מבדרש\"י כשלא הי' במקום בית המדרש הי' מדקדק שיהי' הספר נתון ע\"ג ד\"א כל שהו. ובשם בעל ספר ארחות חיים כתב שאין להקל בדבר שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים ע\"ש. ובקיצור של\"ה כ' שהספרים יהי' מונחים טפח יותר גבוה מהיושב וכן אל יניח ספרים על המטה:
וכן כתב בשו\"ת הרדב\"ז ח\"ג סי' תקט\"ו דמנהג יפה הוא שלא ישב אדם על מטה או ספסל שיש עליו אפי' ספרי התלמוד והפוסקים וכן תפילין ואפי' מונחין בתוך תיקן אם לא יהי' גבוה טפח כדי לתת כבוד והידור לכל דבר שיש בו קדושה מצד עצמו:",
"יניחם בשל רש\"י ע\"ש. יכול לעשות רצועות לתפילין של רש\"י ולהתנות שלכשירצה יוכל להסירם משם לתלותם בתפילין של ר\"ת וכן להיפך. שערי תשובה שם סק\"ז בשם מח\"ב.",
"יתן פרוטה לצדקה. ובספר א\"ל אברהם מהדורא תנינא סי' מ\"ד כתב דגם בתפילין דר\"ת ז\"ל יש לחשוש אם א' מהזוג הגיע לארץ בלא הכיס גם שהרצועה בידו או תענית או צדקה ראוי ע\"כ:
ובשו\"ת מהר\"י מברונא סי' קכ\"ז כתב לנערים הוריתי שילמדו ב' או ג' שעות יותר בו ביום. ועי' בהשמטה לסעי' תר\"פ:",
"בשם האריז\"ל. ובספר אשל אברהם סי' כ\"ה כתב וז\"ל אודות תפילין דר\"ת שאין להסיח ביניהם. בבאה\"ט ס\"ק י\"א נראה דגם ב\"ה וב\"ש אין לענות וכמו בפסוקי דזמרה. וגם שאין זה שיחת תולין מ\"מ אינו בגדר אמנם או קדיש שכתב לענות דמשמע דפחות מזה בהדרגה אין לענות כו'. ואפשר לסמוך א\"ע על הרהור גבי ב\"ה וב\"ש שזה עצה טובה בכל המבוכות כמ\"ש הט\"ז ז\"ל סי' ס\"ב ועיין תוס' ברכות דף י\"ג בד\"ה ובאמצע דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפילו בלשון הקודש.
ובסי' כ\"ח כ' כמו שנכון שלא להפסיק בין תפילין של יד לתש\"ר גם דרבינו תם גם בדברי תורה וכמ\"ש במק\"א בזה. כך נכון ליזהר באילו בחליצת תפילין שלא להפסיק בין תפילין ש\"י לתש\"ר של רש\"י או גם דר\"ת. כיון שנכון שיהי' הוי\"ה אחת לשניהם. כ\"ה נכון גם בחליצתן וצ\"ע בזה כי יש סברה כי ההוי\"ה הוא בקיום הנחה העושה מצוה ע\"ש:
ועי' שערי תשובה סי' ל\"ד סק\"ו בשם מכתם לדוד סי' ד' דאם אין לו של רש\"י רק של ר\"ת ילבשם גם שחרית בלא ברכהובמנחה אע\"פ שיש לו של רש\"י לא יניח אלא של ר\"ת על דרך האמת ולא יברך ע\"ש.
ובסק\"ג כתב וז\"ל בס' פנים מאירות ח\"א סי' ס\"ז כתב שהמניח תפילין של ר\"ת בלא ברכה וקורא בהם ק\"ש רשאי להפסיק באמצע הפרק מפני הכבוד. ומ\"מ לא ישיח שיחה בטילה ע\"כ. ונראה להחמיר להפסיק אף מפני הכבוד ע\"ש.
ובספר ארחות חיים שם אות ט' כתב בשם מק\"מ שבספר דעת קדושים סק\"ט שזהו כשקורא בזמנה. אבל בקורא כשעבר זמנה דהוי רק כקורא בתורה רשאי להפסיק לצורך ע\"ש.
והחילוק שבין תפילין של רש\"י לר\"ת. סדרן של רש\"י קדש לי. והי' כי יביאך. והי' אם שמוע. מימינו של קורא שהוא משמאל של המניח. וסדרן של ר\"ת קדש לי. והי' כי יביאך. והי' אם שמוע. שמע. היינו שמע מבחוץ. והי' אם שמוע מבפנים. עי' מנחות ל\"ד. ובתוס' שם בד\"ה והקורא:
ובענין תפילין של שמושא רבה. כתב בס' ארחות חיים סי' ל\"ד אות ב' וז\"ל עי' שו\"ת הרמב\"ם החילוק שבין תפילין של שמושא משל רש\"י מהפ\"ח נראה דאינו רק מהתגין לבד שמקפיד בהם והוא דחה דבריו דאם הקפידא הוא רק מהתגין הא נוכל לתייג של רש\"י שלנו כדעת הש\"ר דהא רש\"י לא מקפיד כלל מהתגין הצריכים.
אמנם בספר מאמר מרדכי עה\"ת בסוף בליקוטים כתב ששמע מרבינו הקדוש מוהר\"ר צבי מזידיטשוב זצוק\"ל שצוה עליו לעיין בדבר ואחר העיון העלה שם שאין שום חילוק בין תפילין דרש\"י לשל תפילין של ש\"ר רק לענין הבתים דלשיטת הש\"ר צריכין להיות הבתים אצבעיים על אצבעיים דוקא. ועי' בס' פרי קודש הלולים מ\"ש בזה. ועי' בפע\"ח שער התפילין פ\"י וז\"ל ואח\"כ צוה לעשות לו תפילין של שמושא רבא כסברת רש\"י זצלל\"ה אלא שהי' אצבעיים על אצבעיים מרובע כנזכר בש\"ר ותפילין אלו הי' מניח במנחה תמיד והי' אומר כי התפילין אלו עולין כב' הסברות כרש\"י וכר\"ת כו' ע\"ש. ועי' כסף משנה הלכות תפילין פ\"ג דכתב על מה שכתב הרמב\"ם וכל התפירות יהי' החוט שלהם סובב משתי רוחות שהטעם הוא מפני שהם מפרשים כן מ\"ש בשימושא רבה על מספר התפירות שהם י\"ב בר מדעיל ונפיק:
מחויב האדם לומר בכל יום הד' פרשיות של תפילין בעודם התפילין עליו. וצריך לאומרם כסדר שהן כתובים בתורה. קדש לי. והי' כי יביאך. שמע. והי' אם שמוע. ע\"כ צריך לומר הב' פרשיות קדש לי והי' כי יביאך קודם שיתחיל לומר ברוך שאמר. אור צדיקים."
],
[
"טעם. שתקנו לומר אדון עולם קודם התפלה ואחר התפלה. כי הוא כמוסר מודעא שעל כוונה זו יזכור השמות. והנה אדון עולם וכו' היא הקדמה לשם אדני. בלי ראשית וכו' ולו העוז והמשרה היא הקדמה לשם אלקים דהיינו תקיף ובעל היכולת. והוא היה והוא הוה וכו' היא הקדמה לשם הוי' ב\"ה ע\"כ צריך לכוין מאוד באמרו אדון עולם ואח\"כ על הקדמה זו יזכור כל השמות. בשם הרב הקדוש מאפטא זצ\"ל. וע\"ל סעיף תתכ\"ט בהשמטה:",
"קונטרס אחרון
אדון עולם קודם התפלה. כתב א\"ר סימן מ\"ו אות י'. בשם תשובת רש\"ל וז\"ל אני מתחיל ברוב חסדך ומדלג מה טובו שאמרו בלעם. ואף הוא אמרו לקללה ופסוק האחרון ואני תפלתי אני מדלגו כי אין לאמרו אלא במקום שקבעו חכמים דהיינו במנחה בשבת ע\"ש:
ובספר קיצור של\"ה כתב בשם ר\"י החסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון כל שמכוון בעת התחלת אדון עולם שהוא שיר נאה ומשובח ערב אני בדבר שתפלתו נשמעת ואין שטן מקטרג על תפלתו. ואין שטן ופגע רע בר\"ה ויו\"כ בתפלתו ואויבים נופלים תחתיו. וי\"א אף היצה\"ר משלים אתו. ואפשר מזה הטעם נתפשט המנהג שאומרין אותו קודם כל ברכה ותהלה וגם לאחר התפלה עכ\"ל.
ובספר דברי קהלת פי' בידך אפקיד רוחי בעת אישן ומ\"ש ואעירה ואם רוחי גויתי פירושו אחר שאפקיד רוחי בעת שינה אעיר בבוקר ואז מוצא אני גויתי עם רותי יתד אחר שנפרדו בעת שינה הדומה למות ה' לי עד אתה ולא אירא גם להבא. ומה שאמר ואעירה בחרוז הקדום ולא באחרון עם ועם רותי גויתי. כדי להשוות מספר התנועות וסופי החרוזים וכן דרך שיר.
וקבלה מרבינו יהודה חסיד זצ\"ל אדם היוצא מן ביתו שחרית קודם שיתפלל יש לו לומר פסוק זה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. תשב\"ץ סי' רמ\"ח: "
],
[
"טעם. שאנו אומרים נותן התורה לשון הווה ' כי הוא יתברך שמו נותן לנו בכל יום תמיד תורתו דהיינו כשאנו עוסקים בה הוא ית\"ש ממציא לנו טעמים ודינים חדשים. ספר חסידים. ",
"קונטרס אחרון
לא נתחייב בהן כו' סק\"ב. וברכת על נטילת ידים אם נגע במקום מטונף או עשה צרכיו צריך לברך. משום דעל חידוש העולם הוא מברך. ד\"ח בשם א\"ר:",
"ללמוד תורה הקדושה. בספר מים רבים (בראשית) כתב בשם ספר תורת משה להגאון בעל חת\"ס (תצוה) סגולה נפלאה לאוקמי גירסא הוא לדבק עצמו ומחשבתו במשרע\"ה וכבר רמזו חכז\"ל בירושלמי דשקלים על פסוק בצלם יתהלך איש שלעולם יראה האדם כאלו בעל השמועה לנגדו ע\"ש רוצה לומר שעי\"ז מכוון שמועתו ביותר כיון שמדבק נפשו בבעל השמועה מכ\"ש במרע\"ה דאיהו שרשא דאורייתא כולא עכ\"ל."
],
[
"טעם. שאנו חייבים לברך בכל יום מאה ברכות. לפי שהיו מתים בכל יום ק' נפשות מישראל ולא הי' יודעים על מה הי' מתים עד שחקר דהע\"ה והבין ברוה\"ק שעליו שהי' מפני שלא הי' משבחין ומברכין כראוי לשם יתברך על כל טובותיו שהשפיע עליהם ע\"כ היו מתים בעונש זה לפיכך עמד דוד ותיקן להם לישראל מאה ברכות כנגד המאה שמתו ומאז פסקו למות וזה שנאמר נאם הגבר הוקם ע\"ל. ע\"ל בגימטרי' מאה הוי. טור סימן מ\"ו.",
"קונטרס אחרון
בכל יום מאה ברכות. אסור להפסיק באמצע הברכה אפי' לדבר מצוה. ולענין לענות אמן וקדושה יש חילוק אם מברך ברכה ארוכה דהיינו ברכה שמתחלת בברוך ומסיימת בברוך כמו ברכת אשר יצר או ברכת ק\"ש וכדומה אזי מותר לענות אמן של האל הקדוש. ושומע תפלה. ואמן של ברכת התורה. ואמן יהא שמיה רבה עד לאחר תיבת יתברך. ואמן שמסיים החזן דאמירן בעלמא. ומודים דרבנן דהיינו שישחה עם החזן ויאמר רק תיבות מודים אנחנו לך ולא יותר. ובקדושה לא יאמר רק קדוש וכו' עד כבודו וידלג לעומתם וכו' ויענה ברוך כבוד ד' ממקומו ולא יותר ואם שומע ברכו יענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. אבל ב\"ה וב\"ש ושאר אמנים לא יענה. וה\"ה אם הקהל אומר ק\"ש לא יענה עמהם פסוק ראשון רק יעשה הניגון כקורא עמהם. ואם דיבר באמצע ברכה ארוכה בשוגג א\"צ לחזור אלא למקום שפסק אבל בברכה קצרה כמו בברכות השחר מהנותן לשכוי או ברכת הפירות קודם אכילה אם דיבר באמצע הברכה צריך לחזור ולברך לכ\"ע. ואם ענה אמן על שאר ברכות צ\"ע אם יחזור ויברך. חיי אדם כלל ה' העיף י\"ג:"
],
[
"עוד טעם. כדי להגן על צ\"ח קללות הכתובים במשנה תורה וכשתדרוש גם כל חולי וכל מכה הרי ק'. רוקח.",
"קונטרס אחרון
יותר מן המברך. בס' שמן הטוב פי' בשם ספר תשובה מאהבה ח\"ב הי' רל\"ז הפסוק האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו. עפ\"י מה שכתב ברוקח סי' ש\"כ רמז שכל ברכה שוה י' זהובים. כי סמך עשרה זהב משקלם אצל ברוך ה' אלהי אדוני אברהם. הרי למאה ברכות אלף זהובים האלף לך שלמה ע\"כ. והנה לפי החשבון מאה ברכות בכל יום חסרים ביום השבת עשרים ברכות ואמז\"ל (מנחות מ\"ג) דממלא להו באספרקמי ומגדי. עוד כתבו הפוסקים דמנין הקרואים העולים בשבת שמברכין לפניהם ולאחריהם. והציבור מכוונים ועונים אחריהם אמן גם בזה משלימין מאה ברכות. וזה האלף לך שלמה. היינו שבכל יום נותנים להשי\"ת אלף זהובים בזה שאנו מברכים בכל יום מאה ברכות וכל ברכה שוה עשרה זהובים. ומאתים. היינו אותן עשרים ברכות החסרים בשבת שעולים למנין מאתים. עשרים פעמים עשרה. לנוטרים את פריו יכולים למלאות בפירות ומיני מגדים. גם יש עוד תקנה היושבת בגנים. היינו כנסת ישראל שיושבים בבתי כנסיות. חברים מקשיבים לקולך השמיעני. מכוונים לצאת בברכות ששומעים מחבריהם בשעה שעולים לקרות בתורה והם עונים אמן וגם בזה ממלאים המאה ברכות:"
],
[
"טעם. שמברכין שלא עשני גוי. ואינו מברך שעשני יהודי. לפי שאינו נכון לברך על עשיית האדם משום שנוח לאדם שלא נברא כלל ואי מברכינן שעשני ישראל הי' משמע דטובה לאדם שברא הקב\"ה אותו לכן מברכינן שלא עשני גוי השתא שנבראתי בע\"כ ברוך המקום שלא עשני גוי. ב\"ח. ועי' מ\"א סי' מ\"ו ס\"ק י' דהברכות שלא עשני גוי ושלא עשני עבד מברכין על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמות עכו\"ם או עבד א\"כ גם גר יכול לברך כן ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
שעשני יהודי. בספר ברית אברם (יתרו) פי' בשם מוהר\"ר יצחק חריף ילקוט ראובני התמי' כששמע משה אנכי ולא יהיה לך. הי' מברך ברוך שלא עשני גוי ע\"כ. ע\"ד שהקשו המפורשים למה אמר אשר הוצאתיך מארמ\"צ ולא אמר אשר בראתיך. ותירצו משום דטוב לאדם שלא נברא משנברא לכך לא אמר אשר בראתיך. והנה הפוסקים הקשו ג\"כ על ברכה שלא עשני גוי למה אין מברכין שעשני ישראל. ותירצו ג\"כ כתירוץ הנ\"ל משום דטוב לאדם שלא נברא כו'. לכן מברכין ברוך שלא עשני גוי וז\"ש כששמע משה אנכי כו' אשר הוצאתיך. וקשה למה לא אמר אשר בראתיך אע\"כ צריך לומר דטוב לאדם שלא נברא משנברא. מש\"ה הי' משה ג\"כ מברך ברוך שלא עשני גוי ולא שעשני ישראל. משום דטוב לאדם שלא נברא משנברא ועי' פרמ\"ג סי' ו' סק\"ט דראוי שלא לומר רק הש\"צ הברכות משום יוהרא:"
],
[
"טעם. שהאשה מברכת שעשני כרצונו מפני שהוא כמו שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו. אבודרהם:"
],
[
"עוד טעם. דאיתא בברכות דף ס\"א ע\"א ר' אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם הא כיצד בתחלה עלה במחשב' לברוא ב' ולבסוף לא נברא אלא אחד ע\"כ. ואם כן לפ\"ז אחר כך כשנקח הש\"י את הצלע וברא ממנה נקבה הנה נשלם המחשבה שהוא הרצון ולכך מברכת שעשני כרצונו. (מגיד תעלימה):"
],
[
"עוד טעם. דהנה מבואר במ\"ר נעשה אדם שהקב\"ה נמלך במלאכים על בריאת האדם והיינו כמבואר שם. לפי שאם האדם חוטא ח\"ו פוגם גם בעולם המלאכים ע\"כ צריך שיסכימו על עשייתו ואף שאם הקב\"ה חפץ מי יאמר לו מה תפעל. אמנם מדרך ענוה כשהדבר נוגע לקטן נמלך הגדול בו. ואמנם דבריאת האשה עשה הקב\"ה ברצונו לבד כי היא חלק מן האדם וכמו שלא ימלך על הראש ביחוד ועל שאר אברים ביחוד כן האשה חלק מן האיש כו' וכיון שהיא משלמת את האדם לכך נבראת ברצונו של הקב\"ה בלי המלכת במלאכים וזהו שמברכת שעשני כרצונו דהיינו כרצון הקב\"ה לבד בלי המלכת המלאכים. ישועות יעקב סי' מ\"ו סק\"ה:"
],
[
"טעם. על ענין הברכות שבתחלתן מדבר כלפי השם כאלו הוא כנגדו ובסופן כאלו אינו כנגדו. משום שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד וכשמזכיר את השם ואומר ברוך אתה ה' הוא עומד לנגדו וכיון שאומר אח\"כ מלך העולם נמצא שאינו עומד לנגדו שר\"ל אותו אלהינו שהוא מלך העולם הוא קדשנו במצותיו וצונו לעשותם. אבודרהם. ועיין שבלי הלקט הלכה קס\"ה שויתי ה' לנגדי תמיד רב אמר ברוך אתה ושמואל אמר ברוך הוא הלכך תקינו רבנן כתרווייהו ברוך אתה כרב אשר קדשנו כשמואל ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
הוא עומד לנגדו. ומה שאנתנו אומרים אתה הוא י'י אלקינו. את\"ה הוא נוכח. הו\"א נסתר. כי הנה השי\"ת מנהג את עולמו בשתי הנהגות. הנהגה ניסיית והנהגה טבעיית. והנה הנהגה הניהיית נראה עין בעין רוממת גדולתו. אומרים להשי\"ת אתה לנוכח. והנהגה הטבעיית השגחתו יתברך מסתתרת בה. ולזה אומרים להשי\"ת הוא. אגרא דכלה (דברים):
ובספר נועם אלימלך (בחקותי) כתב מה שאנו אומרים ברוך אתה הוא נגלה אשר קדשנו הוא נסתר. מחמת שבהתחלת כאדם לעבוד הבורא נראה ונדמה לו שהוא כבר קרוב לה' מאד. אבל בהתמדתו בעבידתו יתברך בתמודות אז מבין ורואה שהוא רחוק מאד מהבורא ב\"ה ועדיין לא התחיל בעבודה כלל:"
],
[
"עוד טעם. מפני שהקב\"ה נגלה ונסתר. נגלה מצד מעשיו ונסתר מצד אלהיתו. וגם הנשמה נראית ונעלמת לכן הנפש מברכת בנכח ונסתר כמו שנאמר ברכי נפשי את ה' כו'. אבודרהם: ועיין ערבי נחל פ' בלק דלכך אומרים תיכף מלך העולם בכדי שלא יהיה משמעות ללשון זה שאינו מולך רק עלינו ולכן אנו אומרים מיד גם כן מלך העולם לומר באמת שהוא מלך על כל האמצעיות וכולם הם משועבדים ונכנעים לו כי אין להם מציאות מבלעדו ע\"ש: "
],
[
"טעם. שעונין אמן אחר המברך. שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר להם משה לישראל כשאני מברך אתם תענו אמן. אבודרהם. ומהאי קרא גופא ילפינן ביומא כששומע הזכרת השם. צריך לשבחו ולומר ב\"ה וב\"ש. עיין מחצית השקל סימן קצ\"ב:",
"קונטרס אחרון
אתם תענו אמן. בספר אור צדיקים כתב וז\"ל צריך האיש תשובה גדולה על שלא ענה אמן אפי' פעם א'. כששומע מן המברך איזה ברכה על איזה פרי או על איזה מצוה ומכ\"ש אחר תפלת הש\"ץ בבהכ\"נ פשיטא שצריך תשובה גדולה וק\"ו בנו של ק\"ו כשלא ענה איש\"ר. לשון הזוהר פ' וילך אע\"פ שעונה אמן אם אינו מכוון טב ליה דלא אברא. מאן דשמע ברכה מחבריה ולא מתכוון באמן עליו נאמר ובוזי יקלו. ומאי עונשי' כד נפיק מעלמא מכריזין עליו כרוז ואומרים סגרו כל הפתחים לפני פב\"פ ולא יעול ולא יכנס לג\"ע ולא תקבל אותו כמו שהוא לא פתח באמן ווי ליה ווי לנשמתיה ומורידין אותו לתוך גיהנם למדור התחתון הנקרא. אבדו\"ן. שאו\"ל. תחתי\"ת. צלמו\"ת. ושם נאבד בר מנן לעולם. כי אין לגיהנם זה לא פתח ולא חלון ע\"ש. כו' אלא א\"כ עושה תשובה על כל אמן ואמן שלא ענה. וכן להיפך שכר טוב למי שעונה עניית אמן יש\"ר. ומי שעונה איש\"ר בקול רם הקב\"ה מתמלא רתמים. וכן איתא בזוהר פ' נח בזמנא דישראל איתובו בקול רם איש\"ר וגו' הקב\"ה אתמלא רחמים. לכן כל אדם יהי' לו זה הכתב בתוך הסידור שלו או על הכותל בשעת התפלה. וכך יאמר בשעה שמתחיל להתפלל.
רבש\"ע גלוי וידוע לפניך שאני בשר ודם ואין בי כח לכוון כוונת אמן כראוי בכן יהי רצון מלפניך שתהא עולה כוונת אמן שלי עם כוונת אמן מאותן השרידים היודעים לכוון עניית אמן כראוי. ויאמר הוידוי אשמנו בכל יום ויבכה בדמעות על אותן אמנים שלא ענה עכ\"ל. ובס' עבוה\"ק כתב בשם הלק\"ט ת\"א סי' פ\"ה דמי שנזדמן לו לענות אמן על שני דברים יאמר אמן ואמן.
כתב בס' אשל אברהס סי' רט\"ו דמ\"ש בזוהר חדש רות המדור השלישי כו' ומי שאינו עונה אמן אחר המברך. נראה דלא שייך כן במי שטרוד בעיון או בשיחה בד\"ת. גם שרשאי לענות מ\"מ הרי שייך בזה העוסק במצוה פטור מהמצוה ע\"ש. ובס' ארחות חיים שם סעי' ב' כתב בשם ס' מאורי אור דמאן דפוסק בפסוקים ומגיע לדבר רע בשעת שמיעת ברכה פטור לענות אמן דהוי כמקלל כמ\"ש ספ\"ד דשבועות:
אם סיים ברכה עם הש\"ץ בבת אחת לא יענה אמן דהוי עונה אמן אחר ברכותיו רק בישתבח וביהללוך שבסוף הלל ואחר ברכת שומר עמו ישראל לעד עונה אמן דהוה סיום ברכות. וה\"ה אם החזן סיים ברכה אחרת והוא אמר ברכה אחרת מותר לענות אמן. מ\"א סי' נ\"א ס\"ק ב' ומחה\"ש שם. ועי' מ\"א סי' רט\"ו סק\"ב בשם המדרש כששומע א' מתפלל דבר או מברך לישראל אפי' בלא הזכרת השם חייב לענות אמן. ועי' בספרי לקוטי דברים נחמדים דף א' בהשמטה בד\"ה בספר יש נוחלין."
],
[
"טעם. שלא יענה ב\"ה וב\"ש בברכה שחברו מוציא אותו. (וכן אם השומע הוא עומד במקום שאסור לו להפסיק). משום דברוך הוא וברוך שמו לא מוזכר בגמרא והוי הפסק דהא דחבירו מוציא אותו הוי כמו שהוא אומר הברכה ואסור להפסיק באמצע הברכה. דגול מרבבה. ועי' שערי תשובה סי' רי\"ג ס\"ק ג' שנכון ליזהר אך אין למחות במי שעונה ב\"ה וב\"ש ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
ב\"ה וב\"ש. בספר אשל אברהם סי' קכ\"ד כתב וז\"ל הפר\"ח בסי' קכ\"ח כ' שחייב לענות בהוב\"ש על כל הזכרת שם גם שאינו בבחי' ברכה ע\"ש. ואין שום מנהג כן והראי' מבית המקדש איננה מכרעת כי שם היו מזכירים השם ככתבו משא\"כ עכשיו. ואולי כוונתו מצד ברכת כהנים של חשיבות המצוה הרי הזכרת השם היא מעין שהי' בבהמ\"ק ויש לענות בהוב\"ש. אך מנהגינו רק בברכה וכמ\"ש שם בשם הרא\"ש ע\"ה והיינו מצד דביהמ\"ק שאני:"
],
[
"טעם. שאנו מברכין בבוקר כל הברכות זא\"ז בב\"א אע\"ג דלפי הדין היה לנו לומר כל אלו הברכות כל ברכה וברכה בשעתה דהיינו מיו שיתעורר משנתו שחזרה אליו נשמתו שיצאה ממנו בשינה הי' ראוי לומר מיד אלהי נשמה שנתת בי עד לפגרים מתים לתת שבח למקום ית' על שהחזירה לו נשמתך וכן אם שמע קול התרנגול אע\"פ שהוא שוכב עדיין במטתו הי' לו לומר בא\"י אמ\"ה הנותן לשכוי בינה כו'. וכי לובש כתנתו בעודנו שוכב הי' לו לומר מלביש ערומים. וכי מנח ידיו על עיניו לפותחם היטב הי' לו לומר פוקח עורים. וכן כולם עד הגומל חסדים. משום דהיינו בימיהם שהם היו מתנהגים בטהרה ובקדוש' אפילו בלילה והי' ידיהם נקיות בכל עת אפילו מיד שנתעוררו משנתם אבל עכשיו אנו אין ידינו נקיות באלו הזמנים שחלות הברכות כל אחת ואחת בעתה. ועוד מפני עמי הארץ שאינם יודעים אותן נהגו לסדרן בבית הכנסת כדי שיענו העמי הארצות אמן אחריהן ויצאו ידי חובתן ואע\"ג דקי\"ל כל הברכות מברכין עובר לעשייתן היינו ברכת המצות שאמר בהם וצונו לעשות כן אבל אלו הברכות הודאות ושבח הן יכולין לברך אח\"כ. לבוש סימן מ\"ו סעיף ב' וסעיף ג'.",
"קונטרס אחרון
כל הברכות זא\"ז בב\"א. בספר תורת השם (ויצא) כתב דלכן אנו מברכים בכל יום שלא עשני אשה. כי בישראל הזכר חשוב יותר מהנקיבה מצד התורה והמצות שנוהג רק בזכרים. אבל באוה\"ע הנקיבה תשובה יותר מהזכר כידוע שגם מוליכין הנקבות לפני הזכרים:
ובספר אגרא דכלה על פסוק ויקח יתרו כו' אשת משה ואת שני בניה כו' ובניו ואשתו. שנהג מנהג ישראל להקדים הזכרים ולא כמנהג עשו שלקח את נשיו ואת בניו שהקדים הנקבות:",
"הגומל חסדים. בספר לבושי מכלול כתב מה שאומרים ביהי רצון שתצילינו היום ובכל יום. כי לפעמים יוכל לפגוע ע\"פ קודם התפלה ע\"כ מקדימין תפלה לצרה."
],
[
"טעם. שאומרים לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כו'. כיון שתקנו ברכה בא\"י מקדש את שמך ברבים כנגד דורות שגזרו בהן שמדות שלא לקרות ק\"ש והצרכו לקרות בסתר לכך מתחלת לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כו' כלומר אף אחר שנתבטל השמד ורשאין לירא אותו בגלוי מ\"מ מזכירין שיהא כל אדם ירא שמים אף בסתר כלומר שיהא תוכו כברו ומסיימין מקדש שמך ברבים שנותנים תודה ושבח לשם יתברך שנתבטל גזירת השמד ירשאין אנו לקדש שמו יתברך בגלוי ברבים. לבוש סימן מ\"ו סעיף ח':",
"קונטרס אחרון
בספר תורת משה להגאון הקדוש בעל חת\"ס זצוק\"ל (ויגש) כתב מה שאמרינן קראת את שמו ישראל וישורון. הוא עפ\"י מה שאמחז\"ל הקב\"ה קרא ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל אלקי ישראל הקב\"ה קורא ליעקב אל ואם תצטרף אל עם ישראל יהי' גימטרי' ישורון:
ובספר דברי קהלת פי' ע\"פ מ\"ש ראב\"ע (ישעי' מ\"ד) ויוצרך מבטן רמז ליעקב כטעם בבטן עקב את אחיו. וא\"כ מ\"ש אח\"כ וישרון בתרתי בו מוסב על יעקב אבינו. ושם נקרא ישרון:"
],
[
"טעם. שאנו אומרים. ואומרים פעמים באהבה שמע ישראל ולמה נתן לישראל יחוד שמו הגדול בלשון שמיעה ולא אמרינן בלשון הסכת או בלשון הבנה שכך פירושו של שמע הבינו או השכילו שה' אלהינו ה' אחד. משלו משל למה\"ד למלך שעשה סעודה ליום הולדתו ושלחו לו מתנות רבות ובתוך המתנות הי' שני מנורות יקרים מאוד קבועים באבנים טובות ומרגליות אשר שלח לו אחד ואמר המלך לעבדו שיבא את המנורות לפני השרים וכאשר לקח אותם נפל מידו מנורה אחת ונשברה ובא בפחד לפני המלך ואמר לו שמנורה אחת נשברה אמר לו המלך לך והביא את המנורה השנימה הנה להראות אותה ותחזור אוחה למקומה ואח\"כ תקח פעם שנית זאת המנורה ותבא אותה ע\"י פתח אחר לכאן כדי שיראו השרים שיש לי שני מנורות וכן עשה. וכן כאן המנך זה הקב\"ה והעבדים אלו ישראל והם אמרו נעשה ונשמע חטאו בעגל ואמרו קום עשה לנו אלקים ואבדו זכות של נעשה אמר הקב\"ה במה שנשאר בידם והוא זכות של נשמע בו יהיה מיחדים את שמי פעמים בכל יום. ע\"כ אומרים פעמים שמע ישראל. אחד בשביל נעשה ואחד בשביל ונשמע. (שמעתי) ועי' אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
לא הוי עדות שקר. וכן משמע קצת ברש\"י פ' בלק הן עם כלביא יקום. כשהן עומדים משנתן שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרא את שמע ולהניח תפילין. משמע ג\"כ דגם בימיהם הי' קורין ק\"ש קודם שהניחו התפילין בבוקר מחשש שמא יעבור זמנו.
וכן כתב בספר אשל אברהם סי' כ\"ה דאם קשה קצת להניח תפילין תיכף קימה ממטתו נכון לקרות ק\"ש בלי תפילין. ובפרט אם יוכל אח\"כ לקרות ק\"ש תפילין בלי ברכות ק\"ש קודס חשש העברת הזמן. ואח\"כ יתפלל בזמן תפלה. שבזה אין חשש לכ\"ע. שהרי זה כמתנה שאם יוכל לצאת ידי חובת ק\"ש אח\"כ כשיקרא בתפילין לא יצא ידי חובתו אז ע\"ש. ועי' לבוש סי' נ\"ח סעי' ב' דמה שאמרז\"ל הקורא ק\"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר אינו אלא אסמכתא אבל לא אם יש לו איזה אונס וסיבה המונעו:
ובש\"ע התניא סי' מ\"ו סעי' ט' כתב וז\"ל כשירא שהצבור יעברו זמן ק\"ש יש לו לקרות כל הפרשה ראשונה כדי לצאת י\"ח להאומרים שכל הפרשה הראשונה מן התורה. ולהאומרים שגם פ' והיה א\"ש וגו' היא מן התורה יש לקרותה ג\"כ ויכוין שאם יעבור הציבור זמן ק\"ש יהי' ייצא בזה ואם לאו יהי' כקורא בתורה. אבל זכירת יציאת מצרים אע\"פ שמצותה ג\"כ בזמן ק\"ש מ\"מ יוכל לסמוך על זכירת מצרים שבפסוקי דזמרה. כגון אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים:
ובזוה\"ק אמרו מי שאינו קורא רמ\"ח תיבות של ק\"ש בעונתה נעשה ח\"ו מן רמ\"ח חרם. ועי' זוהר בלק דף קפ\"ו ובמקדש מלך שם שהקם בבוקר אפי' עוסק בתורה ועושה כמה מצוות אין רוח הטומאה מסתלק מרמ\"ח אברים עד שיקרא רמ\"ח תיבות דק\"ש. ובספר לחם שמים להגאון יעב\"ץ על המשניות כתב שבשעת הדחק יש לסמוך על הדרישה שסובר שבין בקיץ ובין בחורף זמן ק\"ש עד זייגער ניין.
ובספר זכרון טוב כתב ששמעו מפה קדשו של הרב הצדיק הקדוש מינעסכאיז זצוק\"ל שזמן ק\"ש שוה בין בימים הקצרים. ובין בימים הארוכים. בכולם זמן ק\"ש בשעה תשיעית. היינו תשע שעה לאחר חצות הלילה. ולסוף ימיו הי' רגיל לאחר זמן התפלה. והי' אומר בשם אביו הג' מוהר\"ם זצוקלה\"ה שהמאחר זמן התפלה של שחרית צריך לאחר גם תפלת המנחה. יהי' דבר המצוי מאד שהתפלל תפלת המנחה בצאת הכוכבים וגם לאח\"כ:
ובספר נחלה לישראל שאלה ל\"א כתב שהרב הקדוש מבוטשאטש זלה\"ה התפלל שחרית אחר חצות היום הוא ובע\"ת א' והיו קוראין מן השוק אנשים למנין: ורק ק\"ש אמר בבוקר השכם. וכתב כאשר הייתי אצל הגאון הקדוש מבעלזא זי\"ע ראיתי שבא להתפלל מנחה כמו שתי שעות בלילה ואח\"כ אמרנו תשליך עם נרות. ובעיני ראיתי לרבינו הקדוש מסטרעטין ז\"ל שהי' בא להתפלל מנחה לבהמ\"ד כמו שעה ושתיים בלילה מוכתר בטו\"ת. ושמעתי דלפעמים התפלל מנחה בש\"ק בביתו סמוך לחצות הלילה ובירך על הטלית ואח\"כ אכל סעודה ג'. וח\"ו להרהר אחריהם כי לילה כיום יאיר להם כו' ע\"ש:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"י מרוזין זצוק\"ל שפ\"א בבוקר קודם התפלה המשיך בסיפורי מעשיות ובשבחי צדיקים וקדושים עד שנתארך מאד בזמן התפלה והפסיק ואמר הנה כבר עבר זמן תפלה ואנכי לא התפללתי. אכן מה הפרש וחילוק יש בין הללו עבדי ה' ובין הללו שם ה' ואולי יאמר א' שיש שום חילוק והפרש הלא מקרא מלא דיבר הכתוב מקבילות הלולאות ששוים המה.
ובהקדמה לספר לב שמח כתב אדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל שמעתי מאא\"ז הקדוש המפורסם מהר\"ש מבעלז זלה\"ה אחר ברכת התורה אמר תיכף כל הג\"פ של ק\"ש. והטעם. שאין האברים והגידים מתישבים על מקומם אלא ע\"י ק\"ש. ואמר שתיכף שיעמוד משנתו יחשוב בשם הלבוש אלוה. ועי\"ז יזכה לכל היום לקדושה.
וטעם שתקנו לומר אתה הוא עד שלא נברא העולם אחר שמע ישראל בבוקר עפ\"י מה שכ' במדרש ואתחנן בשם הירושלמי פ' הרואה וז\"ל כיון שישראל נכנסין לבהכ\"נ ואומרים שמע ישראל וכו' מתקבצים מלאכי השרת ואומרים אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו'. אור צדיקים. להמקובל הקדוש מוהר\"ר מאיר פאפירש זצוק\"ל."
],
[
"טעם. שקבעו לקרות פ' התמיד. כדאיתא במדרש בזמן שאין בהמ\"ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר הקדמתי להם סדר הקרבנות כל זמן שעוסקין בהן מעלה אני עליהם כאלו הקריבים לפני. ועיין טור סימן מ\"ח:",
"קונטרס אחרון
סדר הקרבנות. טוב לומר הקרבנות הן פ' התמיד הן כל הקרבנות דוקא בביהכ\"נ כי הביהכ\"נ נקרא מקדש מעט נחשב לו כאלו הקריב בביהמ\"ק. וע\"כ יאמר כל הקרבנות דוקא בעמידה דומיא דהקרבה. קיצור של\"ה.
אחר הקטורת יאמר פסוקי ה' צבאות וביום שאין אומרים תחנון לא יאמר אתה סתר וכו' שהם מסוגלים להצלה מן סמא\"ל כנרמז בר\"ת \"אתה \"סתר \"לי \"מצר ר\"ת סמא\"ל. ובימים אלו אין לו שליטה ואין לעורר. כ\"כ בס' אור צדיקים אות י\"ג."
],
[
"טעם. למה קבעו לשנות משנת איזהו מקימן. כדי שנזכה בכל יום ללמוד מקרא משנה וגמרא. טור סימן נ'. וכן אנו נוהגים בתחלה מקרא דהיינו פרשת צו ואחר כך משנה דהיינו איזהו מקומן ואח\"כ מדרש של ברייתא דרבי ישמעאל והוי במקום תלמוד שהמדרש כתלמוד. אבודרהם:"
],
[
"טעם. למה אומרים פרק זה מכל שאר פרקי המשנה. שהיא משנה שאין בה מחלוקת. שאין פרק בכל המשניות שאין בה מחלוקת חוץ מפרק זה ונקרא הלכה פסוקה. ועתה אנו צריכים אל השלום ולא אל המחלוקת. ב\"י שם. ועיין ש\"ע האריז\"ל:"
],
[
"טעם. שאומרים הודו לה' קראו בשמו. לפי שדוד קבעו לאומרו בכל יום לפני הארון. טור סי' נ\"א. וטעם. שאומרים ה' מלך ה' מלך בעמידה בזמירות בשבתות וי\"ט. לפי שנמצא בהגדה מלאך אחד עומד שחרית באמצע הרקיע ופותח ואומר ה' מלך ה' מלך וכו' וכל גדודי מעלה עונין אחריו עד שמגיעין לברכו וכשם שהמלאכים אומרים אותו בעמידה כך אנו ראוים לאומרו בעמידה ובחול לפי שמתבטלין ממלאכתן וצריכין למעשי ידיהם ואין להם פנאי לא נהגו לאמרו בעמידה. ונהגו לכפלו בכל ספרד. והטעם. להודיע ייחוד מלכותו. ב\"י סי' נ':",
"קונטרס אחרון
ונהגו לכפול בכל ספרד. בספר דברי יחזקאל כ' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי הכהן מרומנאב הטעם. שאומרים ה' מלך ב\"פ. משום דצריך להמליך השי\"ת על כל האברים ושמא לא המלכנו הבוית\"ש על כל אבר ואבר בפעם הראשון. לכן אומרים שנית להמליכו על כל אבר ואבר:
כשאומר יהי כבוד כשמגיע לה' מלך ה' מלך צ\"ל בעמידה. והאריז\"ל אף אם הי' שומע מפי אחר שאמר ה' מלך וגו' הי' ג\"כ עומד. אור צדיקים:
וטעם שאנו אומרים ה' מלך בסגול תחילה והוא הוה. ואח\"כ ה' מלך בקמץ והוא עבר שהוא להיפך הי' הוה ויהי' וצריכים לומר ה' מלך בקמץ ברישא. לפי שהאדם כצל עובר ואין אדם יודע עתו וכשיאמר תחילה מלך בקמץ שמא ימות אחר זה ולא יוכל לומר אח\"כ מלך בסגול ויהי' משמע חלילה כביכול ה' מלך ולא עתה ע\"כ צריך לומר תחילה מלך בסגול. ראיתי בספר א':
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי מזידיטשוב זצוק\"ל שאמר שהשי\"ת הי' הוה ויהי' ואני לא הייתי ואינני ולא אהי'."
],
[
"טעם. למה נקרא פסוקי דזמרה. ע\"ש שמזמרים הקליפות. ולכאורה מי האיש שראה אפילו פעם אחת קליפות מוטלים לארץ בבית המדרש. אמנם הכוונה שמזמר הקליפות מקרב לבו ועצמותו ע\"ד משל באומרו גדול ה' ומהולל מאד מתחיל לשוב אליו ית' ונותן אל לבו האמנתי כי אדבר גדול ה' ומלא כל הארץ כבודו. אם כן למה עשיתי ככה כזאת וכזאת עשיתי כי ידע אינש בנפשיה גרועות ערכו ומחשבותיו הפרטים שמשוקע בהם תמיד ואזי מתחיל להתחרט ולתהות על הראשונים וכן כיוצא בזה. אור המאיר לר\"ה:"
],
[
"טעם. שתקנו לומר ברוך שאמר. משום דאיתא בפרק כל כתבי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום ומסקינן כי קאמר בפסוקי דזמרה ומאי ניהו תהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה כו' וכן דרש ר' שמלאי ברכות דף ל\"ב ע\"א לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל לכן תקנו לאומרם קודם תפלה וקבעו ברכה זו לפניהם ואחת לאחריהם והוא ישתבח ואומרים מזמור לתודה. ובשבת וי\"ט א\"א מזמור לתודה. לפי שאין תודה קרבה בהן. טור סי' נ\"א:",
"קונטרס אחרון
ברוך שאמר. בספר אשל אברהם סי' נ\"א כתב כשסיים החזן ברוך שאמר והוא עומד באמצע ב\"ש יכול לענות גם ב\"ה וב\"ש. כיון שאמן חיוב לענות. וכדי שלא יהי' כעין מספר פ\"ח ח\"ו. ע\"י מה שעונים גם בהוב\"ש עדיף טפי. אך כל זה קודם אמירת הזכרת שם הק' שבב\"ש. אז ודאי אין שום קפידא לענות גם בהוב\"ש. משא\"כ אחר אמירת בא\"י כו' שבב\"ש דם סיים בא\"י כו' דלסוף ב\"ש אז אין לענות בהוב\"ש רק יסמוך עצמו על ההרהור ע\"ש.
ובספר עבוה\"ק כתב דגם אמן דברכות לא יענה באמצע. דב\"ש נתקן קודם התלמוד. אבל יוכל לענות קדושה וברכו וקדיש כמו בק\"ש באמצע הפרק.",
"ואומרים מזמור לתודה. בפסוק ולא אנחנו עמו כתיב לא וקרינין לו היינו אם אנו מחזיקם את עצמינו ללא בא' אזי לו אנחנו בו'. ואם אנו מחזיקים את עצמינו ללו בו' אזי לא בא' אנחנו אינו נחשב כלום. בוצינא דנהורא."
],
[
"טעם. שאומרים אשרי יושבי ביתך כו' קודם תהלה לדוד שהוא במזמור פ\"ד. משום דצריכים לשהות שעה אחד קודם שיתחיל להתפלל. דכתיב אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה ופרש\"י ברכות דף ל\"ב יושבי ביתך והדר יהללוך לכן ראו חז\"ל לתקן לומר פסוק אחד והיא שיעור השהי' וכיון דמפסוק אשרי יושבי ביתך כו' דרשינן האי דרשה שצריכה לשהות שעה אחד לכן תקנו לומר אשרי קודם תהלה לדוד. תוס' ברכות ד' ל\"ב ע\"ב בד\"ה קודם. והאי דאמרינן אשרי כו' קודם תהלה לדוד בשחרית וקודם למנצח משום לא פלוג. מחצית השקל סי' נ\"א ס\"ק ז'. ואומרים אשרי העם סוף מזמור קמ\"ד ויש בו ב\"פ אשרי ואשרי יושבי ביתך הרי ג' פעמים רמז שיאמרו אותו ג\"פ בכל יום שמובטח לו שהוא בן עוה\"ב. שם. ואגב אותו מזמור תקנו לומר עד סיום תהלים שיש שם י\"פ הללויה כנגד עשרה הלולים שבספר תהלים ניצוח ניגון שיר וכו'. ב\"י שם:",
"קונטרס אחרון
לשהות שעה א'. בספר תולדות אהרן (קרח) כתב חסידים הראשונים הי' שוהים שעה א' קודם התפלה לעשות הכנה. ולא כמו שיש ב\"א שחוטפין את התפלה במרוצה ובמהירות גדול' אח\"כ הולך לאכול ולעסוק בעוה\"ז. ועצה היעוצה ע\"ז הוא כך. שזאת יודע אדם שלא לעולם יחי' בזה העולם רק שיבא זמן שילך לעולם שכולו ארוך. ובאותו זמן בודאי לא יאמר אין לו פנאי. ולכך יחשוב בלבו אולי הוא היום שנגמר מלאכתו בעוה\"ז כמו שאמרו שוב יום א' ומה לו לחשוב לילך במרוצה למלאכת עוה\"ז ולהתפלל במרוצה בלי שום הכנה שמא היום נגמר המלאכה. ובקבר אין זמן להתפלל באריכות וכשיחשוב זאת בודאי יעשה הכנה קודם התפלה לידע לפני מי הולך להתפלל:"
],
[
"טעם. שאומרים פסוק ואנחנו נברך יה אחר תהלה לדוד שהוא במזמור קט\"ו. משום שאמרו חז\"ל כל האומר תהלה לדוד ג\"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה\"ב ולכן אנחנו אומרים שנזכה לברך יה גם לעולם הבא. ב\"י סי' נ\"א. ועוד טעם. לשלשולי הללויה בתר הללויה. כל בו:",
"קונטרס אחרון
שהוא בן עוה\"ב. בספר פורת יוסף כתב בשם הגאון מוהר\"א מבראד דמה דאיתא בש\"ס כל האומר תהלה לדוד ג\"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה\"ב. היינו שאינו אומר רק ג\"פ ולא יותר שאינו שונה בשביל חסרון כוונה. וע\"ד שאמר הבעש\"ט זלה\"ה דהחוזר ושונה בשביל חסרון כוונה כאלו ח\"ו ממעט במציאותו ית' כי אין לך דבר שלא יהא בו מציאות השם יתברך אפי' במחשבה חיצונית שם יש ג\"כ ניצוצות קדושות ובאת המחשבה כדי להעלותה. ואם יחזור ויאמר פעם שנית אז הוא יורה שבפעם הראשון לא הי' שם שום מציאות השם והרי הוא מקצר במציאות השם גלל כן לא יאמר פעם שנית.
ובספר בנין יהושע פירש בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מרדכי מטשערנאביל זצוק\"ל הזוהר בגין דאיהו חד איהו בלא וא\"ו הה\"ד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כי בכל הקפיטל של תהלה לדוד יש בכל פסוק וא\"ו כמו ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. וכן היא בכל הפסוקים. לבד מהפסוק הזה קרוב ה' לכל קוראיו אין שם וא\"ו באמצע הפסוק. והענין הוא כי הוא\"ו הוא ריבוי כי כל השבחים שבאשרי יכול האדם לומר גם לפני מלך בו\"ד אך השבח של הפסוק קרוב ה' לכל קוראיו. היינו לכל קוראיו בפעם אחת זה א\"א למלך בו\"ד דאם ארבעים אנשים יבקשו בפ\"א כ\"א מבוקשו זה יבקש פרנסה, וזה שיעזרוהו משונאיו וכדומה, א\"א למלך שישמע לכולם בפ\"א אבל הקב\"ה יכול לשמוע מכל העולם את בקשותיהם בפ\"א אף אם הם שונות זו מזו. ומשום זה לא כתיב וא\"ו בהפסוק דקרוב ה' לכל קוראיו דלא שייך בזה שום ריבוי. וזהו פי' הזוה\"ק בגין דאיהו חד איהו בלא וא\"ו הה\"ד קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כלומר בגין דאיהו חד. אחד יחיד ומיוחד שרק הוא יכול לעשות דבר אשר מלך בו\"ד אין ביכולתו לעשות זאת. איהו בלא וא\"ו ומפרש מהו הדבר הה\"ד קרוב ה' לכל קוראיו ביחד לכל אשר יקראוהו באמת:
ובספר תשב\"ץ סי' רנ\"ה כתב באשרי תמצא בכל פסוק לאחר האתנחתא וא\"ו חוץ משני פסוקים חנון ורחום. וקרוב ה' שאין בהם וא\"ו אחר האתנחתא וסימנך ח\"ק בגימט' גיהנם ורמז לך שכל האומרו שלשה פעמים בכל יום אינו רואה פני גיהנם:
ובשם הבעש\"ט זי\"ע שפי' הפסוק רצון יראיו יעשה הכוונה כי לפעמים האדם מבקש ומתפלל על דבר שהוא לרצון לו והשי\"ת צופה ומביט אחרית הדבר מראשיתו כי ברבות הימים יצמח מזה דבר שהוא לא טוב עכ\"ז רצון יראיו יעשה תיכף. וגם אח\"כ בבוא הדבר שהוא לא טוב גם אז ואת שועתם ישמע ויושיעם להפכו לטוב."
],
[
"טעם. למה כופלין בפסוק כל הנשמה וכן ה' ימלוך לעולם ועד. לפי שכל הנשמה הוא סוף פסוקי דזמרה. טור שם. וכן ה' ימלוך לפי שהוא סוף השירה. אבודרהם.",
"קונטרס אחרון
סוף פסוקי דזמרה. נוהגין לעמוד כשאומרים ברוך שאמר. ויברך דוד. וישתבח. מפני שהם עיקר השבחים (לבוש סי' נ\"א העי' ט') כשמגיע לועתה אלהינו מודים אנחנו לך לא יכרע ולא ישתחוה דהכריעה אין כאן מקומה (שה) וכן הכורע בוכל קומה לפניך תשתחוה או בולך לבדך אנחנו מודים או בהודאה דהלל וברכת המזון הרי זה מגונה כיון שלא תקנו חכמים לכרוע באותן המקומות הוי יוהרא. שם סי' קי\"ג סעי' ג'. ועי' קו\"א בהשמטה לסעי' ע\"ט. "
],
[
"עוד טעם. משום דאמרינן במס' שבת יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום כלומר שמסיימן ספר תהלים שאמור בהו הללות הרבה ואם אינו כופל שני פעמים אינו נראה כמסיים ונראה כאלו עדיין יש אחריו פסוקין הרבה אבל עתה שמחזיר לאומרו פעם אחרת בידוע שהוא אחרון ונראה כמסיים כן מנהג בני אדם כשגומרין ומפסיקין מלקרות. שונים וכופלין מקרא אחרון זהו סימן למפסיק קריאתו. פרדס סי' ה':"
],
[
"עוד טעם. שכופלין ה' ימלוך לעולם ועד. משום דבסדר בשלח מן פרשת קריעת ים סוף מפסוק ויהי באשמורת הבוקר עד ה' ימלוך יש שם י\"ח אזכרות של שם ארבע אותיות והם עולין במנין בין הכל ע\"ב אותיות נגד ה' שבעים ושתים. ובפסוקי דזמרה מתחילין מויושע ונחסר ארבע שמות מן הפסוקים דקודם ויושע. ולכך כופלין ה' ימלוך ומוסיפין עוד פסוק כי לה' המלוכה כו' שיש בה שמות להשלים המנין והחמישי אינו מן המנין רק מפרש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. מהרי\"ל:",
"קונטרס אחרון
ה' ימלוך לעולם ועד. בספר דברי יחזקאל פ' בשם הרב המגיד הקדוש זצלה\"ה מה שתרגום אונקלס ה' מלכותי' קאים וכו' בלשון הוה. דהתרגום אינו מפרש לשון המקרא רק מפרש תוכן הענין. דמקרא נקרא בתי' מגולה. והתרגום נקרא בחי' הסתרה בחי' אחוריים. ולכן בקרא כתיב ימלוך בלשון עתיד כיון דעתה אינו בהתגלות רק דעתיד הוא למלוך בהתגלות כמ\"ש והי' ה' למלך על כל הארץ וגו'. אלא דבאמת גם עתה ומלכותו בכל משלה רק שאינו עוד בהתגלות. לכן מפרש התרגום מלכותי' קאים בל' הוה.
ובספר לב שמח מהרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל (בשלח) כתב בשם חותנו הגאון הק' מהר\"ש מבעלז זללה\"ה מה שאמרה מרים שירו מחמת שהי' עיכוב מהמלאכים שבקשו לומר תחלה אמר הקב\"ה יקדימו בני תחילה ולכך אז שר לא נאמר אלא ישיר. שהקב\"ה אמר שישיר משה וב\"י תחלה כמבואר במדרש. וזה שאמר דוד המע\"ה קדמו שרים אלו ישראל אחר היינו אח\"כ נוגנים המלאכים. בתוך עלמות תופפות אנשים אמרו ג\"כ קודם המלאכים. שהם אמרו באמצע. ולכך אחר השירה של האנשים בקשו המלאכים לומר שירה אמרה מרים להנשים שירו להשם. היינו אתם תיכף כי גאה גאה ואין המלאכים יש להם כח זה מה שהשירה פעל של משה וישראל ע\"כ ובס' אורח לחיים כתב דע\"כ לקחה התוף בידה וכן כל הנשים כי קול באשה ערוה וע\"י קול התוף לא ישמע קולן:"
],
[
"טעם. שבחרו בחצי קדיש אחר פסוקי דזמרה ואחר תפלת י\"ח ואחר תהלה לדוד במנחה ואחר קריאת התורה בב' וה'. ולא בקדיש שלם בלא תתקבל כמו שאומרים ק\"ש בלא תתקבל אחר פסוקים או הגדה. משום דכללא הוא כ\"מ שאומרי' בשביל פסוקים או הגדה אומר ק\"ש משא\"כ כשאומר החזן להפסיק בין פסוקי דזמרה שנשלמו כאן ואחר ש\"ע שיהא מצוה בפ\"ע ואחר תהלה לדוד במנחה שכל האומר תהלה מובטח כו' ואומרים דרך תחנה לא כקורא בתורה אומרים רק חצי קדיש. ואחר קריאת התורה בב' וה' אעפ\"י שקורא בתורה מ\"מ מצוה ותקנת עזרא אנו אומרי' רק חצי קדיש מה\"ט דאמרן. ודע דלעולם אומרים ח\"ק אחר קריאת ס\"ת אף בשבת במנחה ותענית ציבור במנחה כי הקדיש שאומרים קודם תפלת ר\"י על העמוד קאי לס\"ת והא דא\"א על הבימה במנחה. כדי שידעו העם מתי יתחילו ש\"ע משא\"כ כשאומר אשרי בקול רם. ובשבת שאומרים ח\"ק על הבימה ג\"כ. כדי להפסיק בין ז' קרואים למפטיר. פ\"מ סי' נ\"ה סק\"א:",
"קונטרס אחרון
ואחר תפלת י\"ח. ובענין מה שאומרים העולם שא\"צ לפרוס על שמע ביום קריאת התורה כתב בספר הדרת קודש שראה אצל הרב הצדיק הקדוש מוויזנצא זצוק\"ל שציוה לומר ח\"ק וברכו קודם חזרת התפלה עבורו ביום קה\"ת:
עוד כתב שם שפ\"א נסע בצוותא חדא עם הרב הצדיק הקדוש משינאווא זצוק\"ל לצאנז והתפלל באם הדרך ביחידות ואח\"כ באו האנשים לקבל אור פניו ציוה לומר מזמור וח\"ק וברכו ע\"ש (ועי' לבוש סי' ס\"ט ושו\"ת ריב\"ש סי' של\"ד). וכשאומר ברכו כורע וזוקף בשם. כל בו אות ז'.
וכן כתב בספר שושן סודות כשאומר ברכו ישוח ראשו. והטעם. כי הוא רוצה להמשיך השפע כו' ע\"ש. לא יהפוך פניו ממזרח עד סיום לומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד. אור צדיקים בשם גדול אחד.
ועי' בס' ארחות חיים סי' ס\"ט בהגהות בשם תשובת רמ\"ע סי' פ\"ד דדוקא בשחרית פורסין על שמע מפני שאמרו בספרי אגדה שאין הנשמה מתיישבת עד דענו ברכו. אבל בערבית אין לפרוס.",
"ח\"ק אחר קריאת התורה. ועי' רוקח אות שי\"א דלכך אומרים קדיש אחר קריאת ס\"ת. לפי שאין לך כל דיבור ודיבור שבתורה שאין בו שם המפורש שאין אנו יודעין. לפיכך צריך להקדיש על אותו השם."
],
[
"טעם. שתקנו לומר קדושה ביוצר אור. כדי להוציא מלבם של מכחישים שאומרים עזב ה' את הארץ ונתן הממשלה לשמש ולשאר המאורות והם עושים חפצם בכל אשר ירצו. ואינו כן שאינם השמש ושאר המאורות זזים כי אם במצות בוראם יתברך שמו שהרי כל צבאות מעלה מקדישין ומיחדין אותו שהוא בורא הכל והוא מושל בכל. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שאין אומרים בברכות של ק\"ש אלא קדוש וברוך ובקדושה של שמונה עשרה אומר קדוש וברוך וימלוך. לפי שברכות של ק\"ש מספרים ומגידים ענין שאופנים מקלסין בו. והוא קדוש. לעומתם ברוך יאמרו. אבל ימלוך שהוא קלוסן של ישראל אין צריכין לאומרו בזה הענין אא\"כ בקלוסן של ישראל בתפלת ש\"ע. ס' האורה:"
],
[
"טעם. שבערב אומרים שתי ברכות לפני ק\"ש ושתים לאחרי' ובבוקר רק אחת לאחרי' לפי שבשחרית יש מצות ציצית משא\"כ בערב. רוקח:",
"קונטרס אחרון
לפני קריאת שמע. בסידור לב שמח כתב בשם חותנו הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל טעם. שבפרשה ראשונה כתיב בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. ובפרשה שניה כתיב רק בכל לבבכם ובכל נפשכם. לפי שרק ביחיד יש לך אדם שממונו חביב עליו יותר מגופו ולכך צריך לכתוב ובכל מאודך. אבל ברבים דרך כלל בודאי אין נמצא מדה זאת ולכך אין צריך לכתוב ובכל מאודכם כי אין זה שייך רק ביחיד וכן הוא בספר אור החיים עה\"ת (עקב).
ובספר אוהל מועד כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מרוז'ין זצוק\"ל לפי שבפ' ראשונה הוא עול מלכות שמים שפיר החיוב בכל מאודך. אבל פ' שניה הוא עול מצות ולא שייך בכל מאודכם כי מצוה היא עד שליש במצוה והמבזבז אל יבזבז וכו'."
],
[
"טעם. שנוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון של ק\"ש כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכווין ולפיכך נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה. לבוש סי' ס' סעי' ה':",
"קונטרס אחרון
ואין זה בזיון כלל. ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' נ\"ו כתב דבין ישתבח ליוצר אור אומר ברכה שעל רעם וגם בהוב\"ש אומר:",
"באימה ופחד גדול. ובספר דעת משה (מטות) כתב וז\"ל במדת היראה לבד א\"א לעבדו כי חלילה הי' בטלים במציאות. וכמו ששאל אחד את הרב הצדיק מו\"ר מו\"ה זוסיא זצללה\"ה ללמדו איך לעבוד ד' ביראה. והוריד הרב בידו ונפל אותו האיש על פניו ארצה. ולא יכול לקום על עמדו מגודל היראה עד שהניף הרב ידו אזי קם על עמדו. רק צריך לצרף מדת אהבה בכדי שנוכל להיות קיימים ותתקיים נפשנו בקרבינו.
ובספר זרע קודש (תצוה) כתב בשם הגאון הקדוש מהר\"ש מאסטראפאלי זצוק\"ל כי אהבה ויראה מצטרפין אותיותיהם חצי תיבה מזו והראש התיבה. וכן מזו תצרפם. וכן חצי השני מב' תיבות תצרפם. ויהי' ג\"כ צירוף יראה אהבה. ובספר בני יששכר כ' בשם תלמידי הבעש\"ט זצוק\"ל האדם א\"צ לטרוח רק אחר הירא\"ה ואהב\"ה תבוא לו ממילא מן השמים כי דרכו של איש לחזור אחר אשה אשת חיל יראת י\"י:
ובספר מאור עינים (שמיני) כ' בשם הבעש\"ט ז\"ל שכל הפחדים אפילו בבעלי חיים המגיע לאדם הוא כוונת השם ב\"ה להפחידו כדי שיזכור לירא את השם. ואם האדם חכם ומתבונן בזה אז אין שום דבר המפחידו להרע לו מחמת שבתחילה היתה כוונת השם ב\"ה להפחידו לא משום שיענשו ע\"י הפחד. כ\"א שמפחד זה יבא לירא ולפחד מהשם. וכן יעשה האדם. אבל אם האדם לא יתבונן בזה ולא יפחד וירא מהשם אז בא עליו הרעה שהי' מפחד ממנו. וזהו אשרי האדם מפחד תמיד. היינו שבכל הפחדים המגיעים עליו עי\"ז הוא ירא מהשם ומפחד ממנו תמיד ואז אשרי לו:
ובספר אמרי צדיקים מהרב הצדיק הק' מוהר\"ר דוב בער ממעזריטש זצוק\"ל זי\"ע כתב משל ע\"ז לאיש חיל שבאו לקראו אל המלך. החכם אינו מדבר עם השליח כלל. והשוטה התחיל לשחק עמו ולשטות ולהבל יגיעו. כך כל הדברים הבאים להאדם הן יראה הן אהבה ילך להמלך ית\"ש."
],
[
"עוד טעם. שנוהגין בק\"ש ליתן יד ימין על פניו ולהעצים עיניו מראות. הוא בחינת מיתת הצדיקים כי סומא הוא כמת ומוסרים נפשם בקדושת יחודא עילאה. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל מקאסיב זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שאנו מוסיפין בשכמל\"ו. דאמר ר\"ש בן פזי' ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וכתיב הקבצו ושמעו וגו' בקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ונסתלקה ממנה שכינה אמר ח\"ו שמא יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, וכיצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו שמע ישראל פירוש אבינו ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וזה שאמר פעם שנית ושמעו אל ישראל אביכם כלומר מאמר זה שהוא ברוך שם כבוד מלכותו כו' יהא קבלה בידכם. וענו ואמרו כן אמרי רבנן היכי נעביד נמרי' לא אמרי משה לא נמרי' אמרי יעקב התקינו שיהי' אומרים אותו בחשאי. פסחים דף נ\"ו ע\"א:",
"קונטרס אחרון
אמרי יעקב. להבין למה אמרה יעקב ולא אמרה משה ולהבין המשל הנאמר שם משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדי' והביאו לה בחשאי. איך המשל דומה לנמשל דמה צער יש לנו בהעלמו ומה גנאי יש לנו באמירתו אבל הענין הוא כי אמרו (חולין דף צ\"א) חביבין ישראל יותר ממה\"ש דמה\"ש מזכירין את השם אחר ג' תיבות וישראל אחר שני תיבות וישראל אומרים פעמים בכל יום ומה\"ש פעם אחת ביום. ואמרי לה פעם אחת בשבת. ואמרי לה פעם אחת בחדש. ואמרי לה פעם אחת בשנה. ואמרי לה פעם אחת בשבוע. ואמרי לה פ\"א ביובל. והענין הוא כי כפי קרבתם להקב\"ה כן ענין הזכרת השם ואמירת השירה. וישראל דבקים בה' וקרובים מאד לה', אומרים אחר שני תיבות ובכל יום פעמים אבל מה\"ש שאינם קרובים כ\"כ אומרים אחר שלש תיבות ורק פעם אחת ביום. והיותר רחוקים פ\"א בשבת. והרחוקים עוד יותר פעם אחת בחדש וכן לכלן. ולכך יעקב שראה שנסתלקה ממנו שכינה וא\"כ רחוקים עכשיו מהשכינה והשבטים לא ידעו זאת וחשבו שיש כאן השראת שכינה כפעם בפעם ואמרו שמע וגו' והזכירו השם אחר שני תיבות ויעקב הרגיש בזה וחשש אולי לא הזכירו עכשיו השם כדין לאשר כי עכשיו כאן הסתלקות השכינה ולכך פתח ואמר בשכמל\"ו כדין המזכיר ש\"ש שלא כדת. אבל בימי משה הי' השראת שכינה וכבוד ה' היה במחנה יפה הזכירו אחר שני תיבות ולא חשש לומר בשכמל\"ו. ואנן בגולה מסופקים אי נסתלק השכינה או שוכן אתנו בגולה כדכתיב השוכן אתם בתוך טמאותם. ולכך אנו מסופקים אי לומר בשכמל\"ו או לא ולכך הטיבו אשר אמרו כמשל בת מלך כו' נימרי יש לנו גנאי כי מורה על הסתלקות השכינה מאתנו ח\"ו, לא נימרי יש לנו צער כי אולי באמת אין השראת שכינה כ\"כ והזכרנו השם שלא כדת. לכך תיקנו לומר בחשאי לבל נהיה לבוז. יע\"ד ח\"א דף נ'.
ובצל\"ח פסחים דף נ\"ו כתב יש לדקדק אטו שבח אחד יש לנו שאנו אומרים מה שלא אמרו משה הלא יש כמה פיוטים שאנו אומרים שחברו הפייטנים, ולא יהיה יעקב אבינו כאחד מהפייטנים שניחוש מלומר השבח ששיבח סבא קדישא ישראל סבא עבור שלא אמרו משה, רק נראה שעיקר הקפידא שנפסיק באמצע דברי משה בשבח שלא אמרו הוא כמו בשכמל\"ו שאנו מפסיקין בו בין שמע לואהבת בזה יש קפידא שלא אמרו משה. ומזה הטעם למדתי זכות על קצת קהלות הנוהגים כשמתפללים בערב ר\"ח אחר תפילת יו\"כ קטן אומרים שמע ישראל וגו' בשכמל\"ו הכל בקול רם. וקצת קראו עליהם תגר. ואני אמרתי כיון שאין אומרים רק פסוק ראשון אין קפידא שאין כאן הפסק באמצע דברי משה עכ\"ל:"
],
[
"טעם. שצריך לאחוז הציצית בשעת ק\"ש ביד שמאל. כדי שיהיה כנגד לבו. רמז לדבר. והיו הדברים האלה על לבבכם והלב שבאדם הוא בצד שמאל. לבוש סימן כ\"ד סעיף ב':",
"קונטרס אחרון
ביד שמאל. בספר אשל אברהם סי' כ\"ד כתב בשם ים של שלמה יבמות לאחוז הציצית בעת קריאת שמע סביב הקמיצה דשמאל. ויש סוד עמוק בזה ע\"ש. ובספר אמרות טהורות כתב וז\"ל ראיתי בספר אור עולם שנכון לאחוז הציצית בידיו עד אמירת וים סוף להם בקעת. מצד זכות דעב\"י במצות ציצית לפניהם ולאחריהם עי\"ז הי' קריעת ים סוף וכשאני זוכר אני אוחזם עד אמירת ועוזר דלים עפ\"י הכוונה שכ' בשם האריז\"ל כידוע:
ובספר מדרש תלפיות אות כ' כתב בשם הרב הגדול המקובל האלהי כמהור\"ר אברהם היכיני זצ\"ל שיקח הציצית בידו וישים אותם נגד לבו ויעכבם שם עד שיאמר ותורתך ודברך ישים על לבו וינשק אותם משום דישי\"ם בר\"ת \"יהי \"שם' \"ה' \"מבורך שהוא השם הוי\"ה הרמוז בכל ציצית. דשמונה חוטים שזורים הם י\"ו. וחמשה קשרים כפולים הרי עשרה עולה כ\"ו כשם הוי\"ה. ועי' באה\"ט סימן נ\"ט סק\"ג.
מצוה. לאחוז הציצית ביד שמאל משעה שאומר והביאנו לשלום וכו' עד לעד קיימת (אור הישר)."
],
[
"טעם. שאסור לברך כשלבו רואה את הערוה. משום דכי קרינן לא יראה בך ערות דבר. לדבר שהוא עיקר באדם ועיקר חיותו תלוי בו והוא הלב אבל שאר אבריו לית לן בה אבל אם אחד מאבריו נוגעין בה אסור לקרות ק\"ש או להתפלל דגזרינן נגיעת שאר איבריו משום נגיעת ידיו ע\"כ צריך להפסיקן בבגד או להרחיקם בענין שלא יגע הגיד בהם. שם סימן ע\"ד סעיף ה':"
],
[
"טעם. שהש\"צ חוזר ואומר ד' אלהיכם אמת. כדי להשלים רמ\"ח כנגד איבריו של אדם. כי בק\"ש יש רמ\"ה תיבות. טור סימן ס\"א. ועיין מ\"א שם ס\"ק א' שי\"ל גם בפעם הראשון אמת שלא להפריד ביניהם ואמת השני אינה מן המנין אלא נוסח ברכת אמת ויציב הוא ע\"ש.",
"קונטרס אחרון
כדי להשלים רמ\"ח בספר דגל מחנה אפרים פי' הפסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. בדרך רמז עפ\"י הידיע בק\"ש יש רמ\"ח תיבין כשמצרפין ה' אלהיכם אמת. ובזה מחיים רמ\"ח אברים של אדם בכל יום. ובזה מרומז בפסוק ו\"א\"ת\"ם אותיות אמת הדבקים בה' אלהיכם היינו כשתדבקו תיבת אמת אל ה' אלהיכם ובזה ישלים רמ\"ח תיבין דק\"ש ומזה יומשך לכם חיים כולכם היום. היינו בכל יום ויום צריך לומר כן.
ובספר לבושי מכלול סי' י\"ח כתב בשם ספר מסורת הברית על המסורה דנוהג לומר גם בק\"ש שעל המטה אמת ואמונה משום שמירה. וזה מפחד בלילות היינו בק\"ש שעה\"מ. ואמונתך בלילות בבית ה' בלילות בק\"ש שבבהכ\"נ."
],
[
"טעם. שיחיד הקורא אסור לו לכפול אלו הג' תיבות משום דמשמע כשתי רשויות ח\"ו כדאמרינן בב' פעמים שמע שמע ולא דמי לש\"צ שקורא אותם ב' פעמים שכן דרך הש\"צ בכמה ענינים לקרות בחשאי להוציא א\"ע ולחזור ולהשמיע לעם ע\"כ כשקורא ק\"ש ביחיד יוסיף בתחלה הג' תיבות אל מלך נאמן להשלים רמ\"ח ולא הוי הפסק בין הבוחר ובין עיקר ק\"ש כיון שהחכמים הראשונים אמרו כן לא הוי כ\"כ הפסק והוי במקום אמן שהוא ר\"ת \"א\"מ\"ן ודוקא ביחיד אבל בציבור לא יאמר כלל אל מלך נאמן כי אח\"כ הסכימו כל החכמים לבטל מנהג זה מפני שהוי הפסק בין הבוחר ובין עיקר ק\"ש וכדי להשלים הרמ\"ח תיבות תקנו כשיקראו הציבור עם הש\"צ מסיימין בחשאי אני ה' אלהיכם אמת ואח\"כ יתחיל הש\"ץ פעם שנית בקול רם ה' אלהיכם אמת וכל הציבור שומעים ושומע כעונה וישלימו לרמ\"ח תיבית. לבוש סי' ס\"א סעי' ד'. ועי' שערי תשובה שם דהב\"ח ופר\"ח הסכימו להירושלמי שאם קורא ביחיד שרי לי' למכפל ה' אלקיכם ושמעתי שכ\"כ מהרח\"ו זצ\"ל דנהג כן רבינו האר\"י ז\"ל ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
וישלימו לרמ\"ח תיבות. אם קורא ק\"ש ובאמצע קריאתו אומר החזן ה' אלהיכם אמת יכול הוא לשתוק ולכוין למה שאומר הש\"ץ ושומע כעונה. ואף אם לא התחיל ק\"ש עדיין רק סיים הבוחר בעמו ישראל וכו' ושומע מן הש\"ץ תיבות הללו ה' אלהיכם אמת מהני כמו אמירת אל מלך נאמן ועדיף מיניה. ספר החיים סי' ס\"א. ועי' שערי תשובה שם סק\"ב:"
],
[
"טעם. שנוהגין שהרב בעיר קורא בקול רם פרשת ציצית שהוא יציאת מצרים. משום דיציאת מצרים דאורייתא ולאו כל אדם יכוין בקריאתו לכן הרב אומר בהגבהות הקול לעורר הכוונה. כרם שלמה בשם ספר אחד: ",
"קונטרס אחרון
ע\"י תפלתו. ובספר תולדות אהרן להרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אהרן מ\"מ דק\"ק זיטאמיר זצוק\"ל לימים נוראים כתב וז\"ל צריך ליזהר בכל השנה ובפרט בר\"ה ויוה\"כ להתפלל סתם בפירוש המלות ולא כאותם המתפללי מתוך סידור האריז\"ל ואינם יודעים בין ימינם ושמאלם בשום כוונה והם מכוונים כוונת זרות. רק העיקר שיהי' האדם שפל ברך ולהתפלל פשוט בפירוש המלות ולדבק עצמו אל האותיות התפלה. והאותיות עצמם הם באים למעלה ונעשים הכוונת והיחודים מעצמם. כי מי שאין לי גילוי אליהו ורוח הקודש האיך יכול לכוון בצירופים ויחודים. נמצא הכלל הוא רק לדבק עצמי אל האותיות ומהאותיות בא הארות הקדושה אל האדם ואח\"כ יכול להתפלל בדביקות ע\"ש. ובלקוטים שם כתב שמעתי מאדמו\"ר הגאון בוצינא קדישא אור עולם ז\"ל ששמות הלע\"ז הם עיקר הכוונות. וזה הדבר גדול הוא.
ובספר מגן אברהם להרב המגיד הקדוש מטריסק זצוק\"ל כתב ששמע מאביו הרב המגיד הקדוש מו\"ה מרדכי מטשערנאביל זללה\"ה שאמר בשם הבעש\"ט זצלה\"ה שאם אפי' האדם אינו יודע שום כוונה רק שהוא מתפלל להשי\"ת מחמת שהוא צוה כך להתפלל לפניו אף שאינו יודע אפילו פי' המילות עכ\"ז תפלתי בוקעת ועולה עד לרקיע. והענין הוא כי התיבות הקדושים של תורה ותפלה יש בהם קדושה עליונה מאד אם יוצאים מהגרון לש\"ש ולשם פעלם ועושין בזה תיקונים גדולים בעולמות העליונים.
ובספר יסוד האמונה פי' בשם האריז\"ל הפסוק ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. שהתפלה ישראלית פועלת בגבהי מרומים אפי' בלי שום כוונת הלב ודייק מלשון ויפתוה\"ו שהקב\"ה נתפתה בתפילתן של ישראל אפילו הי' רק בפיהם ולבם לא נכון עמם:
ובספר נועם מגדים (במדבר) פי' בשם מוהר\"י ז\"ל באמרם שנים שנכנסו לבהכ\"נ וקדם אחד מהם ויצא כו' דהכוונה שנים על גוף ונפש שנכנסו לביהכ\"נ להתפלל וקדם אחד מהם. היינו הנשמה השכל שיצא ושוטט בחוצות בעסקי העולם טורפין לו כו' כי נפשו בכפו בעינן:
ובפרשת (שלח) כ' שהמגיד אמר להב\"י הקדוש שבק\"ש בקדושה תשרוף כל הרהורים הבאים לך ותהי רק במחשבות קדושות כל היום ע\"ש במגיד משרים. וכתב שם וזהו ענין יונתן בן עוזיאל עוף הפורח נשרף בהבל פיו. עוף הוא הס\"א ע\"ד ובני רשף יגביהו עוף ומחשבה זרה תעופף בלב ומוח האדם שלא לרצונו והן הן ההרהורים שעליהם אמרו ז\"ל אין אדם ניצל מהם בכל יום. וזה נשרף בהתלהבות אש הקדושה דק\"ש כו' ע\"ש. ובספר בוצינא דנהורא פי' ואתה עיף ויגע וכו' ר\"ל שאין לך זריזות לתורה ולעבודה רק תמיד אתה עיף ויגע סימן הוא שלא ירא אלקים אתה.
ובספר דברי משה (בא) כתב שמעתי מפי קדשו של מורי החסיד האלהי הבעש\"ט ז\"ל שהזהיר על הזריזות והמהירות בעסק התפלה לאנשים כערכו בכדי שינצל מן מחשבות זרות ואמר בשם גיסו הרב החסיד מ' גרשון קוטבר ז\"ל שאמר משל יפה על האנשים שאינם שוהים א\"ע בזה שאינם מרגישים כלל בתפלתם אם הי' במחשבה זרה אם לאו ע\"ש:
ובספר שארית ישראל פי' הפסוק השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו. השולח הוא לשון הפשטה. אמרתו הוא מלשון לבוש כידוע. והפי' הוא שמפשיט לבושי הגשמיות שלו שיש לו הזדככות החומר אז עד מהרה ירוץ דברו שיכול לאמר ולדבר דברי התפלה במהירות עכ\"ל:
כתב בספר אור המאיר (תצוה) וז\"ל שמעתי בשם הבעש\"ט זללה\"ה שהי' אומר עבירה גדולה ביד הציבור כשהש\"ץ אינו מאריך בניגונים ורוצה לסיים איזה ענין מהתפלה והם מאריכים בתפלתם ומעכבים על ידו מלהשפיע. ואם ימתין עד כלותם ויסיימו הציבור בתפלתם בין כך ובין כך יחלש המוחין אצלו ולא יהי' לו אח\"כ מוחין חזקים להשפיע אל השכינה. וא\"כ מה מאד צריכין הציבור להזהר ולהשמר שלא יגרמו ככה ח\"ו ויאבדו טובה הרבה:"
],
[
"טעם. שאין מברכין אקב\"ו על ק\"ש. לפי שהוא בכלל מה שמברכין לעסוק בד\"ת כי ק\"ש בכלל התורה. פמ\"ג סי' רל\"ט. וטעם שאין מברכין על התפלה. מפני שאין לה קבע דהלואי שיתפלל כל היום. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שמפסיקין לקדוש ולברוך כבוד אפי' באמצע פסוק של ק\"ש. לפי שאלו השני פסוקים אמרום ישעי' ויחזקאל ששמעום מפי המלאכים. פחד יצחק בשם עטרת צבי:"
],
[
"טעם. שצריך להסמיך גאולה לתפלה. דסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים דכתיב (תהלים י\"ט) ה' צורי וגואלי וסמך לי' (שם כ') יענך ה' ביום צרה. רש\"י ברכות דף ד' ע\"ב. וכתב הטור סי' קי\"א יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי היינו גאולה וסמיך לי' יענך ה' ביום צרה היינו תפלה ע\"כ. ומה שאומרים בערבית השכיבנו כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמי'. ברכות שם. ועיין ט\"ז סי' רל\"ו ס\"ק ג' דמה שאומרים ברוך ה' לעולם אמן ואמן הוא ג\"כ כגאולה אריכתא ע\"ש. ומה שאומרים ה' שפתי תפתח אינו הפסק דכיון דתקינו לי' רבנן בתפלה כתפלה אריכתא דמיא. ברכות שם. ובשבת אין לחוש לסמוך גאולה לתפלה הואיל דנפיק לן מהאי קרא דיענך ה' ביום צרה ושבת לאו יום צרה הוא. אור זרוע הלכות ק\"ש בשם ר\"ת. וביו\"ט יש לסמוך משום דעיקר גאולה זו מיוסדת על גאולת מצרים כמו שיש בה בפי' ממצרים גאלתנו כו' ובמצרים היו כל הימים ימי צרה חוץ משבת שגם במצרים לא הי' עובדים עבודת פרך בשבת כמו שיסדו ז\"ל בתפלת ישמח משה במתנת חלקו כו' מ\"מ יש להחמיר גם בשבת לסמכה דהחיבור והדיבוק לעולם טוב הוא לישראל. לבוש סי' קי\"א:"
],
[
"טעם. שחותם בא\"י גאל ישראל ולא גואל ישראל. משום שנתקנה על הגאולה שעברה. טור סי' רל\"ו:",
"קונטרס אחרון
ועי' רש\"י מגילה דף י\"ז ע\"ב דמה שחותמים בש\"ע בברכה שביעית גואל ישראל. האי גאולה לאו גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד ע\"ש. ועפ\"ז כתב בס' מדרש פנחס בשם הרב הצדיק הקדוש מקאריץ זצוק\"ל ששיבוש הוא אותן האומרים בתפלה וגאלינו גאולה שלימה. כי לא קאי על הגאולה העתידה רק מן הצרות.
ובספר לב שמח כתב וז\"ל ידוע דבכל יום ובכל שעה הקב\"ה גואל ישראל ויש כמה וכמה הדרגות בזה שמצילו מיד עשקו וג\"כ מצילו מיד היצה\"ר הרוצה לבלעו חנם ולכך אנחנו אומרים ראה נא בענינו ומהר לגאלינו בא\"י גואל ישראל תמיד בכל עת ובכל רגע ולכך אנחנו מתפללים שתגאל ג\"כ גאולה שלימה. וכך הפירוש בכל הברכות רפאינו תפלה רופא חולי עמו ישראל. הוא ג\"כ כך דתמיד אתה מרפא שלח נא עכשיו ג\"כ רפואה. וכך בכל הברכות.
ובספר אור לשמים (בחקותי) כ' וז\"ל שמעתי מרבינו הקדוש מוהרי\"י זצלה\"ה מלובלין על הגמרא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. והתמיה נשגבה כי בגמרא מצינו ממש בכל דף שאומר התנא דבר בשם חבירו או בשם רבו ומדוע עוד לא נושענו מן הגלות. ותירץ כי הבאת הגאולה היא גאולה פרטית לאיש ישראל ממצוקותיו וזה בכלל גאולה:"
],
[
"טעם. שצריך אדם לאזור אזור בשעת התפלה אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה הערוה. משום הכון לקראת אלהיך ישראל שזה הוא הכין כשחגור אזור במתניו. נראה הוא עומד יותר זריז מכשהוא בלא חגורה וה\"מ תפלה כגון י\"ח. אבל לענין ק\"ש ושאר ברכות אין לחוש בחגורה רק שלא יהא לבו רואה ערותו שיהא לו מכנסים. טור סי' צ\"א. ועי' ב\"י ולבוש שם.",
"קונטרס אחרון
אזור בשעת התפלה. בספר מנחם ציון מהרב הצדיק הקדוש מנחם מענדיל מרימנאב זצוק\"ל פ' תצא כתב. כבר דברתי עם המגיד. טעם. למה הולכין בשני חגורות. ואמרתי שכך כתיב והי' צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו. שכשאדם חוגר א\"ע בחגורה אחת הוא מדמה א\"ע ליוצרו שנאמר וילבש צדקה כשריון. ובהשנית אוזר א\"ע באמונה שיהי' נוכח ה' דרכו תמיד ולא ישכח את ה'. ואמת נכון הדבר כי במלבושי אבותינו מימי קדם יש על כל דבר כמה סודות ושכל עליון. כי הנה מה שאנו מברכין בכל יום מלבוש ערומים שניתן באדם שכל והוטבעה בו בושה להכלם לילך ערום. ומה טובה יש בזה הלא הי' טוב יותר אם לא מצטרכין למלבושים והי' הולכין ערומים כבהמות שאעפ\"כ חם להם ביותר. רק בלתי ספק יש בזה טובה ושכל פנימי. והמשנים מלבושיהם משחיתין הכוונה. כי אנחנו ב\"י צריכין להיות מובדלין מאוה\"ע בכל ענינינו ולא להשתוות להם בשום דבר:"
],
[
"טעם. שקודם שמתחילין שמונה עשרה צריך להפסיע לפניו ג' פסיעות ר\"ל ילך לאחוריו ג' פסיעות כדי שיפסיע אח\"כ לפניו ג' פסיעות. כנגד ג' הגשות שנגש משרע\"ה קודם תפלתו לתוך ג' מחיצות חושך ענן וערפל. רקח סי' שכ\"ב. וזהו ג\"כ הטעם לאחר סיום תפלת י\"ח פוסעים ג' פסיעות לאחוריו לחזור מתוך אותן ג' מחיצות. קיצור של\"ה:"
],
[
"טעם. שאסור להתפלל במקום גבוה. משום ממעמקים קראתיך ה'. ברכות דף י' ע\"א. וטעמא הוא שאם הוא עומד במקום גבוה הרי הוא כמחרף כלו' כאילו הוא רוצה להתקרב יותר להש\"י שהוא על השמים ואינו יודע כי מלא כל הארץ כבודו ואפי' בעומד הארץ אין דבר נסתר ממנו וזהו ממעמקים. לבוש סי' צ' סעי' א' ע\"ש. ע\"כ נהגו שהמקום שהש\"צ עומד הוא עמוק משאר הבה\"כ ואפשר דמשום הכי אמרינן בגמ' בכל דוכתא יורד לפני התיבה. ההוא דנחית. מ\"א סי' צ' ס\"ק ג'. כתב הרמב\"ם ז\"ל שלא יהא גבוה ג' טפחים ואם הי' גבוה ג' ויש בו ד' אמות על ד' אמות הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו וכן אם הי' מוקף מחיצות אע\"פ שאין בו ד' על ד' מותר להתפלל שאין גבהו ניכר כיון שחלק רשות לעצמו ע\"ש:"
],
[
"טעם. שהמתפלל צריך שיכוין רגליו. שנאמר (יחזקאל א') ורגליהם רגל ישרה. ומתרגמינן ורגליהן רגל כוונין ירושלמי זה שעומד בתפלה צריך להשוות רגליו. טור סי' צ\"ה. והטעם לפי שכיון שעומד לדבר עם השכינה צריך לסלק כל מחשבות הגוף מלבו ולדמות כאלו הוא מלאך השרת. עוד טעם. שהוא רמז שנסתלק ממנו התנועה לברוח ולא להשיג לשום חפץ מבלעדי ה'. לבוש שם:",
"קונטרס אחרון
יש להזהיר אותן בני אדם שסומכין א\"ע בזרועותיהן על עמידתן שקורין שטענדי\"ר. כיון שצריך לעמוד לפני הקב\"ה כעבד לפני רבו באימה וביראה ובדרך זה לא יהי' יראה אלא עצלות. ולפעמים סומכין את עצמן בכל גופן אם הי' נוטלין העמוד שקורין שטענדי\"ר מתחתיה היו נופלין על פניהם. ובדרך זה לא יהיה נחשב לעמידה כלל במקום שצריך לעמוד. קיצור של\"ה. ועי' ט\"ה ת\"א סעי' תמ\"א:"
],
[
"טעם. שתפלת העמידה צריך בלחש. לפי שהמלאכים הממונים לקבל העמידה נקראים אזנים ואם אותה התפלה נשמעת לאזני האדם אין שומעין לה למעלה לכן צריך ליזהר. זוהר שמות דף פ\"ט:"
],
[
"עוד טעם. שתקנו תפלה בלחש. כדי שלא לבייש את עוברי עבירה המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם. סוטה פ' אלו נאמרין. וטעם. למה שנהגו להתפלל בקול רם בר\"ה ויוה\"כ עי' או\"ח סי' ק\"א סעי' ג'. כיון שכלם מתוודים חטאם. ומכ\"ש למ\"ד צריך לפרט את החטא א\"כ לא יתביישו זה מזה. ובפרט שתקנו בדרך א\"ב וכלם אומרים כאחד ולא שייך ביוש שוב מותר להתפלל בקול רם דברי שאול על חידושי אגדות יומא:"
],
[
"עוד טעם שתפלת העמידה צריך בלחש. משום דאם יתפלל בקול רם הרי הוא מראה עצמו שהוא מקטני אמונה שאינו מאמין שהקב\"ה שומע בלחש. ואין תפלתו מתקבל. אבל בר\"ה ויו\"כ יכול להתפלל בקול רם. משום דבר\"ה ויו\"כ הוא נקרא מלך יושב על כסא דין ומשל לאחד שנתחייב הריגה למלכות צועק אל המלך הושיעה ועשה לי חסד. כן אנו צועקים בקול רם להקב\"ה שישפוט אותנו לרחמים ויזכרנו לחיים טובים. ולכך ג\"כ אומרים המלך הקדוש המלך המשפט אבל בשאר ימות השנה נקרא האל הקדוש לכן יתפלל בלחש כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות ומחשבות כל אדם. ספר הגן ודרך משה:"
],
[
"עוד טעם. דזיל בתר טעמא למה לא יתפלל בקול רם. מפני שאז אינו מאמין בהקב\"ה שהוא יודע מחשבות אבל אם הוא מודה בזה בהתחלתו יכול להתפלל בקול רם. ואפשר לזה תקנו חז\"ל בנוסח התפלה של ר\"ה ויו\"כ לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרות ואתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי. וא\"כ אנו מודים שהקב\"ה יודע מחשבות לכן אנו מתירין להתפלל בקול רם. שם:",
"קונטרס אחרון
רפא נא לה. בספר נחלת יעקב פי' מה שביקש משה אל נא רפא נא לה. ע\"ד שאנו מתפללים רפאנו ה' ונרפא. כי ענין הרפואה הוא בשני אופנים אם הקב\"ה מרפא בעצמו ולא ע\"י שליח אזי רפואה היא לגמרי אבל הרפואה ע\"י שליח אז מוכרח החולי ההוא לבוא על איש אחר. וזה שביקש משה אל נא רפא נא לה. שהקב\"ה ירפא אותה בעצמו ולא יצטרך צרעתה לבוא אל אדם אחר:
ובס' בני יששכר כ' בשם הזוהר עז\"ה הנה מה שאנו אומרים רפאנו י\"י וארפ\"א (ירמי' י\"ז) ל\"ל למימר וארפא. כי כשהרפואה באה ע\"י רפא\"ל וסייעתו הנה הוא מלאך לעשות שליחותו ורצון קונו. הנה רפואתו אינה בטוחה לעולמי עד כי רצונו ומאוייו לעשות עוד רצון קונו בשליחות. משא\"כ כשהרפואה הוא ע\"י השי\"ת בעצמו היא רפואה בטוח לעולמי עד. וז\"ש רפאינו י\"י. אתה בעצמך. וארפא. רפואה עולמית. בני יששכר.
ובסי' בוצינא דנהורא פי' רפאנו ה' ונרפא. כי בזמן החורבן אין השם שלם שנאמר כי יד על כס י\"ה. וזה שאנו מבקשים רפאינו ה'. תרפא לנו את ה' ונרפא ממילא."
],
[
"טעם. שאנו אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ועוד למה אנו אומרים גבי יעקב ואלהי בוי\"ו ולא גבי יצחק. משום דמצינו דאמר דוד לבנו (דברי הימים כ\"ח) ועתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו. פי' שאין לאדם להאמין באלהי מצד מנהג אבותיו כי זה מנהג האומות אלא מצד החקירה. ע\"פ תורתינו הקדושה שהוא אל הבורא יתברך ויתעלה שמו ולכך אמר דע את אלהי אביך מצד החקירה ומצינו באברהם שהוא הי' חוקר ראשון אלהותו והוא הודיע אלהותו בעולם כי בימיו היו עובדים לעכו\"ם ואם היינו אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב הייתי יכול לומר שאברהם הי' חוקר ראשון שחקר אלהותו ויצחק ויעקב בניו סמכו על אמונת אבותם ומנהגם. ולכך אנו אומרים אלהי אצל כל אחד ואחד כדי להודיע שכל אחד מצד עצמו עמד על החקירה ומצא. שאין אחד אלא אלהינו והוא חיזוק אמונתינו הקדושה. ומה שאנו אומרים ואלהי בוי\"ו אצל יעקב. ע\"פ סוד יש טעם גדול ואין לנו עסק בנסתרות כי אין אתנו יודע עד מה. עי' בזוהר פ' וארא. שו\"ת פנים מאירות ח\"א סי' ל\"ט:",
"קונטרס אחרון
ולא גבי יצחק. ראיתי בשם א' קדוש שפי' המדרש פליאה על הא דכתיב אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. מפני מה לא נאמר אלהי ישראל הה\"ד לולא ד' שהיה לנו יאמר נא ישראל. כי בתיבות האלו יש כ\"ו אותיות כמנין שם הוי\"ה ב\"ה. וזהו לולא ד' שהיה לנו שצריך להיות אותיות כמנין שם הוי\"ה ב\"ה יאמר נא ישראל אזי מהראוי לכתוב אלהי ישראל. וזה שנאמר בהפטרה למה תאמר יעקב ותדבר ישראל. היינו למה כתיב אלהי יעקב ולא אלהי ישראל. ותירץ נסתרה דרכי מה'. היינו באם שנאמר אלהי ישראל אזי לא יהי' אותיות כמנין שם הוי\"ה ב\"ה ?
וכשמתחיל ואומר בא\"י אלקינו כו' אחז\"ל ישחה ויכניע לפני מלכו ית'. וכן כשמסיים הברכה ראשונה ויאמר בא\"י מגן אברהם יחזור וישחה. וכן כשיגיע למודים ישחה בתחילתה וסופה ובשאר ברכות בתחילתן וסופן לא ישחה. והטעם. מפני דהכי קים להו לחז\"ל שכן הוא טכסיסו של מלך בשר ודם כשמבקשין ממנו צרכיו. שוחין לפניו בתחלת שבחו פעם או שתים. וכן כשרוצין לסיים ולפטר ממנו. ומלכותא דרקיעא כעין כו' לכן תקנו לעשות כן לפני השם ית' והמשנה ממנהג טכסיסו של מלך ב\"ו הרי זה מגונה ויוהרא הוא. כלומר שמחזיק עצמו יותר כפוף ונכנע יותר מכל אדם כו' וקבעו מקומות שיש לשחות בהן כדי שישחו כולם במקום א'. לבוש סי' קי\"ג סעי' א'. ועי' ט\"ה ח\"א סעי' נ\"ב בהשמטה."
],
[
"טעם שתקנו י\"ח ברכות. עיין בשבילי הלקט שכתב מצאתי אגדה י\"ח ברכות של תפלה הי' מתוקנים זו אחר זו ואנשי כנסת הגדולה כללום ותקנ' כסדרן כשניצל אברהם מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו מגן אברהם. כשנעקד יצחק אמרו מחיה המתים. כשבא יעקב ופגע בשערי רחמים והקדיש שמו של הקב\"ה אמרו האל הקדוש. כשלימד גבריאל את יוסף ע' לשון אמרו חונן הדעת. כשעשה ראובן מעשי בלהה ונקנסו עליו מיתה ושב בתשובה וחיה דכתיב יחי ראובן ואל ימות אמרו הרוצה בתשובה. כשעשה יהודה מעשי תמר ואמר הוציאוהו ותשרף ואמר צדקה ממני ונסלח לו אותו עון אמרו חנון המרבה לסלוח. כשאמר הקב\"ה במצרים לישראל וגאלתי אתכם אמרו גואל ישראל. כשריפא רפאל את אברהם אמרו רופא חולים. כשזרע יצחק ומצא ק' שערים אמרו מברך השנים. כשבא יעקב למצרים ונתקבצו השבטים עם יוסף אמרו מקבץ נדחי עמו ישראל. כשאמר הקב\"ה למשה ואלה המשפטים אמרו מלך אוהב צדקה ומשפט. כשטבעו המצרים בים סוף אמרו שובר אויבים ומכניע זדים. כשאמר קב\"ה ליעקב. ויוסף ישית ידו על עיניך ובטח על דברו ואח\"כ נתקיים אמרו משען ומבטח לצדיקים. כשבנה שלמה בהמ\"ק אמרו בונה ירושלים כשעברו ישראל בים סוף ואמרו שירה אמרו מצמיח קרן ישועה. כשנאנחו ישראל ויזעקו וישמע ה' נאקתם כדכתיב וישמע אלהים את נאקתם אמרו שומע תפלה. כשירדה שכינה במשכן אמרו המחזיר שכינתו. כשהכניס שלמה הארון לפני ולפנים ונענה נתן הודאה ושבח אמרו הטוב שמך ולך נאה להודות. כשנכנסו ישראל ונתקיים להם ונתתי שלום בארץ אמרו המברך את עמו ישראל בשלום ע\"כ. ועי' טור מן סקי\"ד עד סי' קכ\"ב למה תקנו על זה הסדר:",
"קונטרס אחרון
מצמיח קרן ישועה. בברכת את צמח כתב בש\"ע האריז\"ל וז\"ל תכוין במלת צמח לשם הוי\"ה אהי\"ה הוי\"ה אדני. באומרך לישועתך וגו' תכוין למה ששואלין לאדם לאחר מיתתו ציפ\"ת לישועה. וכן בברכה זו תכוין שאתה מן המקוים ומצפים לישועתו ית\"ש. ולכן אנו מכוונים כי ג\"כ השי\"ת עושה עמנו כמה ישועות ואני בעצמי ראיתי תועלת גדול בכוונה זו להנצל מכמה צרות ע\"כ:"
],
[
"טעם. שבימות החמה אין לומר משיב הרוח אלא מוריד הטל לחוד. כי הרוח פי' רצון. דהיינו שאנו צריכין להמשיך אור הרצון כדי שיעורר ע\"י מוריד הגשם ע\"כ אומרים בימות הגשמים משיב הרוח ומוריד הגשם. אבל לענין מוריד הטל. שהטל המשכתו ממקום גבוה ונשא אין אנו צריכין להמשיך הרוח כי אין בכוחנו להמשיך הרצון שלמעלה גבוה מעל גבוה רק כאשר לפעמים לפי הזמן יש איזה הצטרכות להמשיך הרצון רעוא דרעוין אז יודע תעלומות יזמין לפה איש צדיק בתפלתו לומר משיב הרוח ומוריד הטל בימות החמה שלא בכוונה ונמשך ע\"י דבריו הקדושים הענין הנ\"ל. וז\"ש (או\"ח סי' קי\"ד) אין מחזירין אותו. עבודת ישראל פ' תזריע, ועי' יד אפרים שם: "
],
[
"טעם. שאמרו חז\"ל לשון הזכרה בתחיית המתים ולשון שאלה בברכת השנים. לפי שברכת תחיית המתים אינה רק הזכרת גבורות השם ית' ולפיכך נופל עליו לומר בה מזכירין. אבל ברכת השנים הוא שאלת הצרכים לפיכך נופל בה לשון שאלה. כל בו:"
],
[
"טעם. שמזכירין גבורות גשמים בברכה של תחיית המתים. מפני שכמו שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת הגשמים חיים לעולם. והבדלה בחונן הדעת. מפני שע\"י הדעת אנחנו מזכירין מעלת המנוחה ויודעים להבדיל בין קודש לחול. רבינו יונה ברכות פ\"ה:"
],
[
"טעם. שתקנו לומר אבינו בברכת השיבנו ובסלח לנו מה שאין כן בשאר הברכות. משום שאנו מזכירין לפניו שהאב חייב ללמד לבנו ע\"כ אנו אומרים השיבנו אבינו לתורתך ובסלח לנו משום הא דכתיב וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ע\"כ אנו מזכירין רחמי האב כדכתיב כרחם אב על בנים שירחם עלינו ויסלח לנו. טור סי' קט\"ו:",
"קונטרס אחרון
וטעם שתקנו הבדלה בחונן הדעת. לפי שאין אדם מגיע לדעת בין קודש לחול ואור לחושך אלא אחר חכמה גדולה ויגיעה רבה. מטה משה אות תצ\"ו בשם אבודרהם."
],
[
"טעם. שקבעו שאלת ותן טל ומטר בששים בתקופה לפי שעכשיו גלינו לארצות העמים שהן נמוכות, ושיערו חכמים שאינן צריכות למטר עד ששים בתקופה. וזמן התבואה לעולם הולכת אחר התקופה. לפיכך קבעוה בששים. ספר התניא סי' פ\"ח:",
"קונטרס אחרון
קבעו בששים. ובענין אם לומר ושבענו מטובך או מטובה. כתב עטרת זקנים סי' קי\"ז כשהוא בדרך אז יאמר ושבענו מטובך כי אז יש ס\"ת שם של יוה\"ך היוצא מפסוק כ\"י מלאכי\"ו יצו\"ה ל\"ך וגו'. וכן יש ס\"ת פנ\"י האדמ\"ה ושבענ\"ו מטוב\"ך והוא שם שמירת הדרך. משא\"כ כשהוא בעיר אזי י\"ל מטובה. משום שיש בסופי תיבות שם של הוי\"ה. פנ\"י האדמ\"ה ושבענ\"ו מטוב\"ה."
],
[
"טעם. שאם לא שאל מטר בימות הגשמים ונזכר קודם שומע תפלה איך מחזירין אותו ושואל המטר בשומע תפלה ואם טעה ושאל מטר בימות החמה במקום שאין צריכין לו מחזירין אותו ואפי' אומר ותן טל ומטר לברכה. כיון שהמטר הוא קללה להם. לבוש סי' קי\"ז סעי' ג'. ועי' פרי חדש שם ס\"ק א' דכתב וז\"ל שאם לא שאל ביום ס' ואם נמנה מעת לעת אין הס' נשלמים בעת שהתפלל אין מחזירין אותו אלא אם נשלמו כבר הס' מעת התקופה ע\"ש. ועי' מחצית השקל סי' תי\"ט. ",
"קונטרס אחרון
מחזירין אותו. בספר ארחות חיים סי' קי\"ד אות ה' כ' דמי ששכח בימות הגשמים לומר בתפלת שחרית בר\"ת משיב הרוח והתפלל שנית ושכח לומר יעלה ויבא כתב בשם שו\"ת גור ארי' סי' מ\"ז דאין צריך לחזור ולהתפלל כיון דממ\"נ יצא. אמנם בשו\"ת לקוטי צבי סימן יו\"ד חולק עליו וגם הגאון מהרש\"ק חולק והניח בצ\"ע ע\"ש. ונראה דאם שכח לומר במו\"ש בהתפלה ותן טל ומטר או ותן ברכה והתפלל. שנית אין להבדיל בשניה נלמד ממ\"ש המ\"א סי' ק\"ת ס\"ק י\"ג דאם טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במ\"ש שתים של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה משום דהבדלה די פעם אחת דאם עשה פעם א' חול למה יעשה שנית חול ע\"ש:",
"אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו. ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' קי\"ד סעי' ט' כתב דגם האומרים בקיץ מוריד הטל שא\"צ לחזור בלא הזכיר גשם בימי הגשמים. מ\"מ נכון לומר צ\"פ משיב הרוח ומוריד הגשם להזכיר מטר בזמנו."
],
[
"טעם. שאומרים יעלה ויבא בעבודה. שהיא תפלה להשיב ישראל לירושלים. תוס' שבת דף כ\"ד ע\"א בד\"ה בבונה. כתב הנועם מגדים בליל ר\"ח או חנוכה אם אמר בא\"י אעפ\"י שלא אמר שכינתו לציון או הטוב שמך כו' שוב אין אומר שם אחר סיום הברכה אעפ\"י שלא התחיל באחרת כלל. אבל ביום ר\"ח או הזכרה שמחזירין אם סיים הברכה בא\"י מחיה המתים יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם (דאל\"ה יהיה חוזר לראש ע\"כ אומר שם) ע\"ל סעי' קצ\"ב וסעי' קצ\"ד):",
"קונטרס אחרון
להשיב ישראל לירושלים. בספר ליקוטי מהרי\"ל (תרומה) כתב על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם מה שלא כתוב בתוכו. שאם הי' כך כתוב הנה היה מוכרח שיהי' המשכן קיים לעולמים. כי דבר אלקינו יקום לעולם. ובאמת מצינו שאפילו בבית שני לא הי' שכינה. לכך נכתב בתוכם. שקאי על ישראל שהשי\"ת ישכון בתוך בני ישראל וזה יהי' לעולמים כדאי' גלו לבבל שכינה עמהם גלו כו' שכינה עמהם.",
"למדני חוקיך. ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סימן תרצ\"ה כתב וז\"ל שכחתי על הניסים בפורים בברכת המזון ובתפלה ונזכרתי כשהתחלתי ברוך אתה ה' וסיימתי למדני חוקיך והתחלתי נודה לך על חיים חן כו' ועל הניסים כו' וסיימתי הברכה. וכן בתפלת י\"ח מעולם קוינו לך ועל הניסים כו' וסיום הברכה ע\"ש:",
"ויאמר מודים והגאון יעב\"ץ בסידורו כתב דגם בלילה אם שכח וסיים המחזיר שכינתו לציון יאמר שם יעלה ויבא קודם מודים. ועי' אשל אברהם סי' תכ\"ב וז\"ל בערבית ר\"ח שכחתי יעלה ויבא ונזכרתי באמרי תיבת המחזיר קודם שסיימתי התיבה ואמרתי תיכף למדני חוקיך ואמרתי שנית מקודם יעלה ויבא והיום כל הברכה כו' וגם שבאמירת ברוך אתה ה' לבד יש לסיים חוקיך ולא מצינו כן במקום שאין להפסיק גם לא מצינו כן באמירת שום תיבה אחר ברוך אתה ה'. מ\"מ בדיעבד יש תיקון על חשש ברכה לבטלה ע\"י אמירת למדני חוקיך גם כשאמר תיבה או ב' כיון דקיימא לן שאמירה תוך כדי דיבור עושה שיהי' הדיבור שלפניו שמתחרט עליו כאלו לא אמרו כלל א\"כ הרי זה כאלו אמר למדני חקיך תיכף לאמירת תיבות ברוך אתה ה':
שכח יעו\"י ונזכר קודם יהיו לרצון והש\"צ התחיל קדושה. ישתוק וישמע קדושה ויחזור לרצה. ענף עץ עבות בשם שו\"ת שו\"מ סי' קס\"ט:
וראיתי באיזה ספר שפעם א' שאל מתנגד אחד להבעש\"ט אם יודע הדין למי ששכח לומר יעלה ויבא. והשיב לו שהוא א\"צ לזה הדין כי לא שכח מעולם. ואליו לא מהני זה הדין כי פ\"א חזר להתפלל ושכח גם בפעם השני:
הטועה ומזכיר מאורע של שאר תפלה שלא בזמנה. אם הזכיר דבר שלא שייך באותו יום כגון שאמר זכרנו וכתבנו כו' דאין זמן כתיבה היום או שאמר יעלה ויבא עד לאחר ר\"ח הזה שהוא שקר מוחלט דהיום אינו ר\"ח דינו כשח באמצע התפלה שחוזר לראש הברכה ובג' ראשונות חוזר לראש ובג' אחרונות חוזר לרצה עי' סי' ק\"ד סעי' ה' אך אם לא אמר שקר כגון אם אמר זכרנו לחיים ולא אמר וכתבנו או הבדלה בחונן הדעת שמזכיר מה שחנן לו הש\"י לב להבין ולהבדיל וזה שייך בכל השנה לתת תודה להשי\"ת שחלק לו לב להבין ומדע לידע או שאמר יעלה ויבא עד ביום ר\"ח הזה דלא הוי שקר רק כמו שמוסיף בתפלתו מ\"מ כשח לא הוי. ד\"ח דיני תפלה סעי' פ\"ז. והא דאמרינן לעיל דבג' אחרונות חוזר לרצה ה\"מ כשלא שהה כדי לגמור את כולה מראשה לסופה ומשערין לפי המתפלל אבל אם שהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש התפלה עיין סי' ק\"ד סעי' ה'. ועי' אשל אברהם שם דבכל מקום שחוזר לראש צריך לומר בשכמל\"ו על כל האזכרות ע\"ש:
אם עומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפילה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר. ח\"א כלל כ\"ה סעיף ט':"
],
[
"טעם. שאומרים בשחרית בתפלת י\"ח שים שלום. כי כללא נקוט בידך בכל עת שקורין בספר תורה יש לומר בתפלת שמונה עשרה שים שלום לפי שיש בו תורת חיים. תשב\"ץ אות רל\"ט:"
],
[
"טעם. מה שאומרים אחר עושה שלום ואמרו אמן מי יענה אמן. משום דהוי כמו שנוהגין לומר ברוכים יושבין בלשון רבים אפי' לאחד שאוכל אומרים כן למלאכים שעמו ע\"ד כי מלאכיו יצוה לך כך ואמרו אמן להמלאכים שעמו. קיצור של\"ה:"
],
[
"טעם. שתיקנו לנו הקדמונים לומר בסוף תפלת י\"ח פסוק שרומז בו שמו של אדם. שהפסוק מתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו. כי השם של אדם רומז על בחי' חיותו שיש לכ\"א מישראל חלק אלקי קדוש. ואת זה לעומת זה עשה אלקים. וח\"ו כשהס\"א מתגברות נופלים שמות בנ\"י בגלות בין הס\"א ואוה\"ע ובזה שאומר הפסוק בסוף תפלת י\"ח שמתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו בזה הכח יקח את שמו מבין הסט\"א שלא יהי' בגלות ביניהם ויהי' שמו רק בקדושה. זרע קודש:",
"קונטרס אחרון
מצילו מגיהנם. ובספר משפט צדק כתב בשם הסידור שחיבר המקובל הגדול מוהר\"ר הירץ זצללה\"ה קבלה בידינו אשר פסוק המתחיל בשם איש דהיינו כמוני ששמי נפתלי נ' בראשו י' בסופו והיינו פסוק נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני טוב להזכירו בדרך ההולך או עסק את עמיתו הן בלימוד הן בכל חפץ."
],
[
"טעם. למה פוסעין ששה פסיעות דהיינו ג' לאחוריו וג' לפניו. משום דכתיב ורגליהם רגל ישרה וכתיב וכף רגליהם בכף רגל הרי ששה. ב\"י סי' קכ\"ג. ומה\"ט מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדים שם שלא להפסיק בין הששה פסיעות. אבל מה שנוהגין שכשרואין למי שרוצה ללכת לפניהם למהר לשוב למקומם בטרם שימתין השיעור המפורש טעות הוא. באר היטב סי' קכ\"ג ס\"ק ה':"
],
[
"טעם. שפוסעין ג' פסיעות לאחוריו אחר תפלת י\"ח ואומרים יהי רצון שיבנה בית המקדש וכו'. לפי שמצינו בנבוכדנצר שפסע ג' פסיעות לכבוד הש\"י (עי' סנהדרין צ\"ו) ועל ידי כך זכה למלכות והחריב בית אלקינו ואדם זה שהתפלל ליוצרו ופסע ג\"כ ג' פסיעות לאחוריו לכבוד השם ית' אומר יהי רצון שג' פסיעות הללו שחזרתי לאחורי על ידי פסיעות הללו תבנה ותכונן בית אלקינו השמם ע\"י פסיעות של אותו רשע. אגרת הטיול אחיו של הרב הגדול מהר\"ל מפראג:",
"קונטרס אחרון
אחר תפלת י\"ח. ובענין אם אמר יהיו לרצון אחר סיום י\"ח קודם אלהי נצור לדעת הרשב\"א ושלחן ערוך וט\"ז ופרמ\"ג ה' קכ\"ב דלדידן דרגילים לומר אלהי נצור אע\"ג דאמר יהיו לרצון אינו מפסיק בתפלת אלהי נצור או קודם לה רק לקדיש וקדושה ואותן אמן שמותר לענות באמצע ברכות ק\"ש ולא לשאר אמנים. ובקיצור ש\"ע סי' י\"ח סעי' ט\"ו כתב דאותן שנוהגין לומר מיד לאחר המברך את עמו ישראל בשלום את הפסוק יהיו לרצון אמרי פי וגו' ואומרים אלהי נצור ופעם שנית יהי' לרצון. מותרין להפסיק בתפלת אלהי נצור לענות כל אמן.
ובספר אשל אברהם סי' תכ\"ב לתב דאחר שאמר יהיו לרצון אחר סיום י\"ח קודם אלהי נצור יכול לענות קדושה גם נקדישך כו' ולעומתם כו' ובדברי. ויכול לענות ג\"כ בהוב\"ש ואמנים. ואחר אלהי נצור יאמר עוד הפעם יהיו לרצון ע\"ש:",
"ע\"י פסיעות הללו. בס' ילקוט האורים בליקוטים פי' עפ\"ז בשם ס' בן אמונים מה שאנו אומרים במוסף לג' רגלים והשב כהנים וגו' ושם נעלה ונראה וכו' בשלש פעמי רגלינו. ר\"ל זכות ג\"פ שלנו יבטלו ג\"פ שלו. ותיבת בשלש הב' הוא כמו בשביל שלש פעמי רגלינו. היינו בזכות ג' פסיעות שאנו חוזרין לאחר שמ\"ע נעלה ונראה וכו'."
],
[
"טעם. למה עוקרין רגל שמאל תחלה. דבעקירה זו חולק כבוד לשכינה והיינו לימין השכינה שהוא שמאל האדם. ט\"ז סי' קכ\"ג ס\"ק ו'. ועוד שמראה כאילו כבד עליו ליפטר מלפני המקום. מ\"א שם סק\"י וע\"ל סעי' כ\"ז:"
],
[
"טעם. שאפי' יחיד מתפלל אומר ואמרו אמן. משום דהוי כמו שאומרים ליחיד ברוך יושבין שהוא כנגד המלאכים המלוים את האדם בכל יום. א\"ר סי' קכ\"ג ס\"ק ג' בשם ר\"י חסיד:"
],
[
"טעם. שאסור להתפלל אחורי רבו. כי מורא רבך כמורא שמים. ובשעת שיש לו מורא רבו א\"א להיות עליו מורא שמים הראוי לתפלה מחמת שיש עליו מורא ואימה אחרת. אוהב ישראל בשם הרב הצדיק הקדוש מ\"מ דק\"ק קאזיניץ זצוק \"ל:"
],
[
"טעם. שלא נמצא שום ף' בתפלה רק בתפלת מוסף שצ\"ל את מוסף יום פלוני הזה. לפי שאות הף' מצויה בשמן של מלאכי חבלה כגון אף. זעף. שצף קצף. נגף. אנף. רשף. ס\"ח סי' תשנ\"ד. וע\"כ יש נוהגין שלא לומר סוף וקץ רק קץ לכל צרותינו תחלה וראש כו':"
],
[
"טעם. שדימו ז\"ל את המרהר לחזור למקומו אחר שפסע אחוריו הג' פסיעות לכלב ששב על קיאו עי' הרי\"ף ספ\"ה דברכות. משום דאיתא בכמה דוכתי' מי ששב מחטאו יהא נדמה עליו כאלו לא חטא מעולם ויהא בטוח במחילה גמורה ולא יחשוב אולי לא נתכפרו עונותיו. ויגמור בדעתו שלא לחזור לחטוא מעולם. והשתא כשאדם סיים תפלתו ופסע אחוריו ישאר עומד שם וידמה אל לבו שתפלתו נתקבל ונתכפר ונפטר מכל וכל. ואם חוזר מיד נראה כאלו ממהר לבקש ולהתפלל על שיחזור לחטוא עוד. משל לכלב דכבר קץ ומאס במאכל שבמעיו עד שהקיאו. ושוב חוזר עליהם ומתוקים לו כדבש ואוכלם. מהרי\"ל בליקוטים:"
],
[
"עוד טעם. משום כשפסע תחלה הג' פסיעות נראה שסיים תפלתו ופסע לאחוריו כעבד שנפטר מרבו וכשחוזר מיד נראה שמה שחזר מתחלה לאחוריו לא הי' מצד שסיים תפלתו ושנפטר מרבו אלא תנועתו היתה תנועה משובשת בלי כוונה ככלב המקיא שלא לצורך. ע\"כ צריך לעמוד במקום שכלו השלש פסיעות עד שיגיע הש\"צ לקדושה או לפחות עד שיתחיל הש\"ץ בקול רם. וגם הש\"ץ כשמתפלל בלחש צריך לעמוד במקום שכלו השלש פסיעות כדי הילוך ד' אמות קודם שיחזור למקומו. לבוש סימן קכ\"ג סעיף ב' וסעי' ג':"
],
[
"טעם. שהש\"ץ חוזר התפלה. להוציא את מי שאינו בקי. מס' ר\"ה דף ל\"ד ע\"ב:",
"קונטרס אחרון
חוזר התפלה. צריך הש\"ץ להתפלל גם בלחש תחלה כדי להסדיר תפלתו ואפי' התפללו כבר ביחיד ואח\"כ נתקבצו מנין עשרה יעבור ש\"ץ לפני התיבה להוציא רבים בקדושה וקדיש. יעב\"ץ:
אין ספק כשמתפללין בעת חזרת הש\"ץ התפלה הרי זה תפלה עם הצבור ממש. כי הרי בהכרח יש יו\"ד דצייתי והם כעונים ממש לכ\"ע. ומש\"כ בש\"ע בשם הגאונים ע\"ה שידלג. היינו כשהוא באופן שאי אפשר להתפלל בחזרה עם הש\"ץ בחזרה. אשל אברהם סי' נ\"ב:
והמתפלל עם הש\"ץ ומתכוין לעניית אמן אחר הש\"צ שיהי' כעונה אין בזה חשש הפסק והוא יותר טוב מלדלג אשר נתגלה להב\"י ע\"ה שיש ע\"ז קפידות למעלה וגם שבש\"ע כתב למהר לסיים התפלה כדי לענות אמן דש\"ת ומודים. היינו כשאינו מתפלל בשוה ממש עם הש\"ץ. וכשאינו באותו ענין יש חשש הפסק כשישמע שיהיה כעונה ממש משא\"כ כשהשמיעה כשהוא באותו ענין שם.
ומי שדינו לחזור ולהתפלל יכול לסמוך שיכוין עם הש\"ץ רק צריך כונה גדולה וגם שהש\"ץ יהי' הגון וירא ד' שיתפלל כראוי. עבודת הקודש. ועיין סימן ק\"ז סעיף ד'. והיוצא בתפלת הש\"ץ לא יאמר מודים רק ישתוק ויכוין למה שאומר הש\"ץ. שם קשר גודל סי' י\"ד סעיף י\"ג. ובשם גורי האריז\"ל כתב דאם גמר תפלתו בלחש ועדיין הש\"ץ אינו חוזר החזרה. חטא חמור לדבר בין לחש לחזרה. ט' בני אדם שהתפללו לחש שלאמירת חזרה אין שם ט' עונין בביהכ\"נ. ונמצא א' שהוא מאחר בתפלתו שאחר תפלת לחש של הט' הרי הוא בשירה חדשה. יכול זה לומר השמ\"ע בקול רם כדי שיהי' נמצאין ט' עונין בביהכ\"נ הגם שלא קדם תפלת לחש. ארחות חיים סימן קכ\"ד אות ד' בשם שו\"ת לב חיים ח\"ג סי' ל\"ז. ועיין או\"ח שם סעיף ב' ושע\"ת שם הק\"ב ועי' ט\"ז שם."
],
[
"טעם. שנהגו לקרותו בשם חזן. מלשון שמירה. הוא דאמרינן בשלהי פרק השוכר את הפועלים עד מתי שומר שכר חייב עד כדי הייתי ביום אכלני חורב. ואמרינן עלה התם בחזני מתא ומקשי ויעקב חזנא דמתא הוה. אלמא לשון ניהוג ושמירה הוא לפיכך המנהיג בית הכנסת בשמירתו נקרא חזן. וגם נהגו לקרותו חזן מתרגום וירא וחזא מפני שהוא צריך לראות היאך יקרא והיאך קורא בני אדם לקרות בתורה. וכדאשכחן לענין שליח שהוא עומד בין הקורא למתרגם דאמר שליח ציבור עומד ומחזין ביניהם. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
בשמירתו נקרא חזן. כתב מ\"א סימן נ\"ג סק\"ח בשם הזוהר אמור דיש ליזהר שלא יהי' הש\"ץ בעל מום. וכן כתב בשו\"ת חות יאיר סי' קע\"ו לפי שיש בזה העדר כבוד למצוה. וכן אין ניתן לכתחילה לברך ברהמ\"ז לקטוע אצבע ולמוכה שחין. ובס' א\"ר כתב כמה ראיות דמותר להיות ש\"ץ בעל מום. ובשם רש\"ל כתב המ\"א שם דיראה שלא יהי' הש\"ץ סי' שיהי' יוכל לדבר בעסקי הקהל כפי הצורך. ועי' מחה\"ש שם:"
],
[
"טעם. למה כשיחזור הש\"ץ התפלה יאמר ה' שפתי תפתח ואינו אומר בסוף התפלה יהיו לרצון. משום דבשלמא ה' שפתי תפתח צריך שיאמר כדי שיעזור לו הש\"י ליתן לו כוונת הלב להתפלל אבל אחר התפלה שהוא מתפלל בשביל אחרים לא שייך לומר הגיון לבי כי לא התפלל על עצמו אלא הי' צריך לומר והגיון לב השומעים התפלה ואין זה בנוסח הפסוק. ט\"ז שם ס\"ק ט' ועי' מ\"א שם ס\"ק י\"ד. דהטעם הוא. דסומך על תתקבל צלותהון. ובשם השל\"ה כ' לומר יהיו לרצון ע\"ש. ואחר התפלה א\"צ הש\"צ לפסוע ג' פסיעות דסומך על הקדיש שאחר ובא לציון אע\"פ שמפסיקין בקריאת התורה והלל כולהו לסדר תפלה הם באים. שם ס\"ק י\"א ועי' באר היטב שם דאם רגיל לפסוע אין למחות בידו.",
"קונטרס אחרון
כשיחזור הש\"צ התפלה. ובענין מה שנוהגין הרבה פעמים בר\"ח וביו\"ט כשאחד מתפלל מכבדין להב' לומר הלל לפני התיבה. ואח\"כ חוזר הראשון ואומר הקדיש. כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור. ועוד יש לדמות זה למ\"ש המחבר סי' קל\"ה סעי' ח' אם אין לוי בביהכ\"נ קורא הכהן במקום לוי אבל לא כהן אחר כדי שלא יאמרו שהראשון פגום. וכן כאן אם זה שקורא את ההלל יאמר את הקדיש ג\"כ. יאמרו שהעבירו את הראשון מן התיבה ע\"כ חוזר הראשון ואומר את הקדיש אחר ההלל ועי' ט\"ה ח\"א סעיף תתרמ\"ט בד\"ה והנה:"
],
[
"טעם. שממתינין בחזרת התפלה על האב\"ד. שרוב אנשים מתפללין במרוצה ואם יחידים מתפללין מלה במלה לא יוכלו לומר קדושה עם הצבור ואף אם אין אב\"ד בעיר יש להמתין על המתפלל מלה במלה אבל כשמאריך אין להמתין עליו. מ\"א סי' קכ\"ד ס\"ק ז':"
],
[
"עוד טעם. כדי שלא יתפללו הקהל במהירות כ\"כ. שיאמרו בלא\"ה צריכין אנו להמתין. ומ\"מ נראה שאין להרב להאריך כ\"כ כדמצינו בר\"ע שהיה מקצר. ומכ\"ש במקום שממתינין על החכם שעדיין לא בא שיש להקדים עצמו ולהיות מי' ראשונים. א\"ר שם ס\"ק ו': "
],
[
"טעם. מה שנהגו העולם לנענע עצמן בקדושה. דכתיב וינועו אמות הסיפים מקול הקורא הי' מתנוענעים ומזדעזעים מפני אימת המלך. ק\"ו מה אם אבנים נזדעזעו שאין מכירין שום דבר אנו על אחת כמה וכמה. ב\"י סי' קכ\"ה:",
"קונטרס אחרון
לנענע עצמן בקדושה. עי' שערי תשובה סימן קכ\"ה סק\"ה בשם האריז\"ל שצריך ליזהר בתכלית הזהירות לכוון הרגלים בעת הקדושה ששתיהן יהיו דומות רגל א' בלבד ע\"ש ואודות הנוסח לדור ודור נגיד גדלך. שיש נוהגים שלא לומר בחזרה כ\"א במוסף. ויש שא\"א אותו אפי' במוסף. עי' אשל אברהם סימן קי\"ד שהאריך בזה:
וראיתי באיזה ספר דע\"כ אומר הש\"ץ אחר הקדושה לדור ודור נגיד גדלך כו'. שאנו מבקשים מהשי\"ת שלא יבוא ח\"ו עוד גזירה להשבית אותנו מלהקדיש שמו ית' רק לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש. ועיין ט\"ה סעי' שס\"ג:
ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' קי\"ד כתב דיחיד המתפלל עם החזן גם שהחזן אומר לדור ודור הוא יכול לומר אתה קדוש שלא לגרוע תקנת תז\"ל אנשי כנה\"ג ע\"ה. ויכול ג\"כ לשמוע תיבות לדור ודור כו' עד כי כו' מהחזן והוה כאומר ג\"כ. וטוב שישמע ג\"כ מהחזן כשאומר או\"א ברכנו:"
],
[
"טעם. שנקראת התחנה והבקשה תפלה. מלשון פקו פליליה. שענינו דון ומשפט. והטעם. כי המתפלל מבקש מאת השם שישפטנו ברחמיו ולא יפנה לרוב הרעות שעושה כי המשפט הוא שיעזוב לו מעונותיו ולא יזכרם לו כלום כמו שאמר הנביא יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעטני. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שבשעה שהש\"ץ אומר מודים וכורע כל העם שוחין ואומרים הודאה קטנה. מפני שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה ע\"י שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל ע\"י שליח אינה קבלה גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו אבל בשאר התפלה שהוא בקשה יכול לתבוע צרכיו ע\"י שליח שכל אדם חפץ בטובתו ולא יכחיש ויאמר לא שלחתיו. וזה שאמר דוד אמרת לה' ה' אתה. אני בעצמי אמרתי לו ולא ע\"י שליח. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
מודים וכורע. כששוחין מודים עם הש\"ץ לא ישחה כמו הש\"ץ שצריך לשחות כשיעור שאחז\"ל עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. אלא שוחין מעט עם הש\"ץ שלא יהי' נראה ככופר ח\"ו ואם ישחה כמו שהוא שוחה בלחש בתפלתו יהי' מוסיף על דברי חז\"ל. כן מבואר בפוסקים אחרונים. ודע כי כן נהג רש\"ל ז\"ל כשאמר מודים עם הש\"ץ הי' שוחה מעט וכשאמר שאתה הוא ה' אלהינו כשהזכיר השם הי' זוקף מעט אבל עכ\"פ הי' שוחה מעט וכשהגיע תיבת על שאנו מודים לך הי' שוחה יותר מעט. ולא כמו שעושין המוני עם שוחין עם הש\"ץ כמו ששוחין בתפלת לחש ואינו ראוי לעשות כן. אור צדיקים ובס' עבוה\"ק כתב בשם האריז\"ל דבמודים דרבנן ירכין הראש בלבד:"
],
[
"טעם. שנקרא מודים דרבנן. לפי שהוא תיקן הרבה חכמים כדאיתא בסוטה דף מ' ע\"א. טור או\"ח סי' קכ\"ז:"
],
[
"טעם. שהחזן נקרא ש\"ץ. כי כתוב בספרים שיש מן הארץ עד לרקיע ש\"ץ אוירים מלאים קליפות. ולכן נקרא החזן ש\"ץ על כי ע\"י השירות ותשבחות שמשורר בקול נעים בגילה ורנן נכרתים ונסתלקים הקליפות מן הש\"ץ אוירים. זרע קודש לפסח:"
],
[
"טעם. שתפסו חז\"ל בשליח צבור לשון העובר לפני התיבה ולא נקטו היורד או העומד. כי הש\"צ ע\"י תפלתו יכול להמשיך השפעות טובות כנודע והוא הצינור המעבר השפעות בחי' סוד מדת יוסף ע\"ד יוסף הוא המשביר. אהבת שלום מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל מקאסיף. זצוק\"ל פ' פנחס:"
],
[
"טעם. שנתפשט המנהג שהחזנים אוחזים פניהם בשני ידיהם בשעת התפלה כדי שלא להביט חוץ בבהכ\"נ ויישר מחשבתו לפניו ויראה תמיד בסידור התפלה אשר לפניו ויקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ולא יהרהר בלבו בשעת התפלה כמה קול ערב וחזק יש לי וכמה בני אדם נהנים ממנו ששומעים אותי כי כן דרכו של יצר הרע כדי להפיל את האדם ברשתו ושלא יהיו מעשיו לש\"ש. מטה משה אות ס\"ג:"
],
[
"טעם. שאמרו חז\"ל כל תפלה שאין בה פושעי ישראל אינה נשמעת. לפי שהצדיק כשהוא בדביקות גדול' אז בלתי אפשר לו שיפסיק מדביקותו להשפיע לישראל. וכשיש פושעי ישראל דהיינו שפשע במדרגות ישראל אף שאינו רשע גמור כי אם שפשע באותה מדרגה הנקרא ישראל אז הוא גורם להפסיק הצדיק מדביקותו וגורם בזה שמטה הצדיק עצמו לצרכי העולם מה שהם צריכין להשפיע להם ואז תפלתו נשמעת עבורם לכל צרכיהם. נמצא בכל תפלה צריך פושעי ישראל אחד למנין עשרה כדי שיפעול את ההשפעה בנטיית הצדיק. נועם אלימלך פ' וירא ועי' לקמן סעי' תשמ\"ז:",
"קונטרס אחרון
החלבנה שריחו רע. ובספר בית שמואל אחרון (וירא) פי' בדרך הלצה מה שאמחז\"ל במשנה אבות ואל תהי רשע בפני עצמך. דרשע שהולך בין הציבור לפעמים הוא תועלת דאם מדת הדין מקטרג' על ישראל שהמה אין צדיקים. רואה הקב\"ה דנגד הרשע הזה המה צדיקים אבל אם הוא רשע בפ\"ע ואין הולך לביהכ\"נ אין בו שום תועלת:
וזה פי' כל פועל ה' למענהו דדרשו חז\"ל כל מה שברא הקב\"ה לא ברא דבר לבטלה. דהכל צורך אל העולם. וגם רשע. ר\"ל דמה שברא רשע הוא ג\"כ לצורך עולם. דתועלת הוא ליום רע. ר\"ל דכשישראל בצרה תועלת הוא הרשע דמרחם הקב\"ה על הצבור דכנגד הרשע הזה המה צדיקים. וא\"כ גם הרשע לא ברא לבטלה.
ובספר מדרש אליהו דרוש י' כתב דעם זה פירשו מז\"ל בפסוק פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם דקשה דהל\"ל ולא בזה את תפלתו לשון יחיד כמו שנכנס בלשון יחיד. אמנם הכוונה פנה הקב\"ה אל תפלת הערער שהוא הרשע. ובזה לא בזה את תפלתם של המתפללים עמו."
],
[
"טעם. שגדול העונה אמן יותר מן המברך. כי המברך אינו מזכיר כ\"א הזכרה אחת והעונה אמן מזכיר שתים. דאמן בגימטריא ידו\"ד אדנ\"י. תשב\"ץ אות רנ\"א. וצריך האדם להשלים בכל יום מדת צדיק שהוא נוטריקון צ' אמונים ד' קדושות י' קדישים ק' ברכות. ש\"ע האריז\"ל:"
],
[
"עוד טעם. מפני שהמברך לא יכול לומר רק מה שתקנו חז\"ל ברכת השחר וברכת ק\"ש וש\"ע וברכת הפירות אם יש לו. אבל אמן יכול לענות אפי' שומע ברכות ממאה או אלף אנשים. דרך משה:"
],
[
"טעם. שאסור לאכול קודם התפלה. כיון דקודם התפלה עדיין חסר א' מאדם והיינו אלופו ש\"ע ונשאר דם. וזהו מה שאמז\"ל על פסוק לא תאכלו על הדם אזהרה לאכול קודם התפלה. אהבת שלום להרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל מקאסיף. זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שהש\"צ אומר ברכת כהנים בתפלה. לפי שבימיהם היו עולים לדוכן בכל יום וכנגד זה אנו אומרים ברכת כהנים זעירא. כלבו אות י\"א."
],
[
"טעם. שהש\"צ אומר ברכת כהנים אחר הודאה. לפי שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות העולה וגומר. ועבודה והודאה חד מלתא הוא. שם:"
],
[
"טעם. שאין עונין אמן בשעת שהש\"ץ אומר ברכת כהנים. מפני שאין עונין אמן אלא כששומעין מפי המברך ולכן יש מקצת יחידים שעונין כן יהי רצון במקום אמן. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
אומר ברכת כהנים. כתב קיצור של\"ה יש להזהיר ההמונים שאומרים אמן כן יהי' רצון על ברכת כהנים. אלא כך יש לנהוג אחר וישמרך יאמר יהי רצון ואחר ויחנך ג\"כ יהי רצון. אבל אחר שלום יאמר כן יהי רצון לפי שאם אין שלום אין כלום. והיא הברכה העיקרית ע\"כ אומרים שם כי\"ר להורות שבזה היא עיקר הברכה ע\"ש. ועי' ט\"ז סימן קכ\"ז סק\"ד. ובלבוש שם כתב הטעם שאין עונין אמן. לפי שהש\"ץ אינו אומר אותה אלא בלשון בקשה שמתחיל אלקינו וכו' ברכנו וכו' אינו נופל אחריו לשון אמן. אלא כן יהי רצון. כלומר גם אנחנו מבקשים ממנו ית' שכן יעשה. וכן יהי רצונו יתברך. וכן נוהגין ע\"כ:
ובספר אלה המצות להגאון החסיד מהר\"ם חאגיז זצ\"ל אות שע\"ח כתב וז\"ל ראיתי נוהגים כשהחזן אומר ברכת כהנים הציבור עונים בלחש על פסוק ראשון. יהי רצון בזכות אברהם. ע\"פ ב'. י\"ר בזכות יצחק ע\"פ ג'. י\"ר בזכות יעקב. יש סמך למנהג זה ע\"פ דברי רבינו בעל הטורים ז\"ל שכתב וז\"ל יברכך כנגד אברהם דכתיב בי' ואברכה מברכך. יאר כנגד יצחק דהי' עולת ראיה. ישא כנגד יעקב דכתיב בי' וישא יעקב רגליו:
וע' כלבו אות י\"א וז\"ל שלמה תיקן ברכת כהנים לומר בתפלה. ובפסוק ראשון ג' תיבות כנגד ג' אבות. ומברכין להם כדי שיזכור להם ברית אבות. פסוק שני חמשה תיבות כנגד חמשה חומשי תורה. שבזכות אבות נתנה תורה. וכן הוא אומר באר תפרוה שרים. ואומר להם עשו מה שכתוב בתורה שנתנה בזכות אבות פסוק שלישי ז' תיבות כנגד ז' רקיעים. ואומר להם שוכן שבעה רקיעים יברך אתכם. וכן הוא אומר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. וכי שלמה צריך שמירה אלא שהי' חקוק סביב למטתו ברכת כהנים שהן ששים אותיות. ועי' ט\"ה סעי' תקס\"ו."
],
[
"טעם. שהכהנים חולצים מנעליהם כשעולין לדוכן. מפני שהוא תיקון חכמים שתקנו לחלוץ המנעלים שמא יפסיק לו רצועה מסנדלו והוא ילך וישב לחזור ולקשרו וחביריו יברכו והוא ישב כאן ויקשור ולא יברך. ויאמרו עליו שהוא בן גרושה או בן חליצה ולכך אינו מברך לפיכך יחלוץ מנעליו ולא יצטרך לקשור אבל בבתי שוקים מותר לישא כפיו אפילו הם של עור מפני שאין בהם רצועות ולא גזרו עליהם אבל מנעלים אסורים אפילו אין בהם רצועות דעל סתם מנעלים גזרו ולא פלוג רבנן. לבוש סי' קכ\"ח ועי' מס' סוטה דף מ' ע\"א:",
"קונטרס אחרון
אבל מנעלים אסורים. ולפ\"ז נראה דגם מנעל של בגד ושל שעם וקש ג\"כ אסור עי' ט\"ה סעיף תשמ\"א. אבל בשו\"ת כנסת יחזקאל סי' י\"א העלה דרשאין הכהנים לעלות לדוכן במנעלים שקורין פילט\"ץ."
],
[
"טעם. שצריך ליטול ידיו. משום שנאמר (תהלים קל\"ד) שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. כלומר כשתשאו ידיכם קדשו אותם בתחלה והיינו נטיל' ואח\"כ וברכו את ה' והוא ברכת כהנים ואע\"פ שנטל ידיו שחרית יחזור ויקדש אותם קודם הנשיאות כפים דקרא תיכף לקדושה ברכה משמע. שם סעיף ו' וסעיף ז':"
],
[
"טעם. שאומרים הכהנים באהבה. משום דאיתא בזוהר כל כהן דלא רחים לעמא או עמא לא רחמין לי' לא ישא כפיו. מ\"א סי' קכ\"ח ס\"ק י\"ח:",
"קונטרס אחרון
באהבה. הספר אגרא דכלה (נשא) כתב בשם אדמו\"ר הרב הקדוש מוהר\"ר יעקב יצחק מ\"כ בק\"ק לובלין זצוק\"ל כי אמו\"ר להם הוא מלשון אהבה מלשון את י\"י האמרת היום. כמבואר בזהר שצריך לברך את ישראל באהבה. וזה נוסח הברכה כנודע. ומה שאין אומרים הברכה בלשון רבים יברככם וישמרכם. מפני כשיאמרו בלשון רבים אזי יהי' המשמעות על כל העולם. וא\"כ גם אוה\"ע יהנו ח\"ו מאותו הברכה. ע\"כ צוה ית\"ש לומר בלשון יחיד ואינו נכנס בגדר הברכה רק עם המיוחד. וז\"ש כה תברכו את ב\"י אמור לה\"ם דייקא תצמצמו את הברכה לבל תלך רק לישראל עם קרובו:
והראוי לומר הברכה יברכנ\"ו וישמרנ\"ו כדי לכלול א\"ע עם ברכת ישראל. אבל באמת השי\"ת צוה לכהנים שלא יכללו א\"ע בברכה זו דהנה המצוה מוטלת עליהם למצות עשה ומצות לאו ליהנות ניתנו והבטיח להם השי\"ת שהוא יברכם לכהנים. וז\"ש אמו\"ר לה\"ם לנוכח רק לישראל יברכך וכו':"
],
[
"טעם. שהכהנים חולקין אצבעותיהם. דכתיב מציץ מן החרכים ה' חרכים דהיינו חלונות ע\"כ מכוונים לעשות ה' אוירים. טור שם:"
],
[
"עוד טעם. כי פתיחת האצבעות הוא סימן שאימת שכינה עליהם כאלו הם מתחלחלים. שבולי הלקט:"
],
[
"טעם. שנוהגים הכהנים לשלשל טלית של מצוה על פניהם וידיהם כדי שלא יוכלו הם להסתכל בעם ולא העם בהם ויבואו לידי היסח דעת ומנהג יפה הוא. ב\"י שם. והגאון יעב\"ץ כתב שאין נכון לשלשל הטלית עה\"פ לא הכהנים המברכים ולא ישראל המתברכים. אלא צריך דוקא פנים כנגד פנים שניהם מגולים רק יעמדו באימה ובכוונה על הברכה:",
"קונטרס אחרון
באימה ובכוונה. וטעם. כשהכהנים עולים לדוכן מנגנים תמיד ניגון אחד מתחלה ועד סוף. משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת (מטה משה אות קצ\"ג). וטעם. אם הכהן אבל על אביו או אמו אינו נושא כפיו כל י\"ב חודש וה\"ה בשאר קרובים תוך ל' רק יוצא מביהכ\"נ בשעה שקורא הש\"ץ כהנים או כשנותנים מים ליטול ידיהם. לפי שאינו שרוי בשמחה וראוי למברך שיהי' שרוי בשמחה כמו שמצינו ביצחק אחר שאכל אמר ואברכך. לבוש סי' קכ\"ח סעי' מ\"ג:"
],
[
"טעם. שאנו אומרים בשעת ברכת כהנים רבונו של עולם חלום חלמתי. מפני שהחלום הוא אחד מששים בנבואה והכהנים הוא כולו נבואה שמטעם זה אסור להסתכל בידי הכהנים שהשכינה שורה בידיהם ולכן אנו אומרים רבש\"ע כדי לבטל החלום בששים. נועם אלימלך פ' תרומה:",
"קונטרס אחרון
לבטל החלום בששים. ובספר מדרש תלפיות אות ח' כתב בשם ספר תורת חיים. טעם. דהחלום מבטלו בברכת כהנים לפי שיש ס' אותיות בברכת כהנים. וחלום הוא כנגד א' מששים בנבואה. לכן ברכת כהנים מבטלו:"
],
[
"טעם. שאין נושאין כפיהם אלא ביו\"ט. משום שאז שרויים בשמחת יו\"ט. וטוב לב הוא יברך משא\"כ בשאר ימים. רמ\"א סי' קכ\"ח סעיף מ\"ד. ועיין מ\"א שם סק\"ע:"
],
[
"טעם. שאין נושאים כפיהם במנחה. משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שכור ע\"כ אין אומרים במנחה או\"א אבל בתענית אומרים. תענית דף כ\"ו ע\"ב ועי' או\"ח סי' קכ\"ט סעיף א':"
],
[
"טעם. שאין נופלין על פניהם בערב יו\"ט ובערב שבת נופלין. מפני שערבי ימים טובים וימי מוצאיהם הם ימים מעטים בשנה ולכן אין נופלין בהם בתחינה לא בשחרית ולא במנחה ואם היינו עושים כן לשבתות הרי חצי השנה לא היינו מתחננים ולא יתכן. ועוד כי ימים טובים יש להם יתרון מפני שקורין את ההלל. אבודרהם: ",
"קונטרס אחרון
ובע\"ש נופלין. בספר דברים נחמדים כתב מה שנוהגין בקצת מקומות שלא לומר תחינה ביום ו' וביום א' יש לבטל המנהג ההוא. דאמרינן בגמרא שבתות וי\"ט דאורייתא ולא צריכין חיזוק. וא\"כ מי שאינו אומר תחינה מראה ח\"ו שאינו דאורייתא:
ומה שנוהגין בקצת מקומות שלא לומר תחינה אחר המולד הלבנה. הגם שהוא יום קודם ר\"ח. מהראוי לבטל המנהג. כי הוא מתנגד להגמרא שסיפרו שם בכלתו של רפרם שהספידה ר\"ג הספד גדול. לא מפני שראוי' לכך אלא כדי לפרסם שאינו ר\"ח. ומה שנמצא כתוב בשם המקובל מהר\"י סרוק (עי' מ\"א סי' תנ\"ז סק\"ג) היינו שהי' נוהג להתענות התענית קודם המולד דווקא בשעת מיעוט הירח ולא אחר החידוש ע\"כ:
ובספר אזור אליהו (תזריע) כתב על מה דאמרינן בש\"ס על מה דציוותה התורה להקריב שעיר בר\"ח אמר הקב\"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. הלא זאת הכפרה הי' צריך להביא בער\"ח בזמן שמיעט את הירח ולא בזמן ר\"ת. שאז הוא התחדשות הירח. רק הטעם הוא כי בזמן סילוק הירח אז הדינים שולטים ח\"ו. ואין אז זמן כפרה. רק בחידוש הירח שאז התחלת החסד והרחמים וצריך כפרה על שעבר:"
],
[
"טעם שאין נופלין על פניהם בתחנון במנחה בע\"ש וער\"ח וערב יו\"ט וערב חנוכה ופורים וכדומה. שמתוך זה יזכור בתפלת ערבית לומר יעלה ויבא בר\"ח או עה\"נ בחנוכה ופורים או עכ\"פ שיזכור יום המאורע אשר יבא בערב. (מצאתי):"
],
[
"טעם. שאין נופלין על פניהם בלילה כי הנפילת אפים הוא להכניע למידת הלילה שהיא מדת הדין ואם הי' נופלים בלילה הי' מגבירין כחה והוי כמקצץ בנטיעות ח\"ו כידוע ליודעים חן ובליל המשמרות נוהגים ליפול על פניהם מפני שהוא קרוב ליום. לבוש סי' קל\"א סעי' ג' ועי' עמק ברכה דאם אינו קרוב ליום אומרים המזמור בלא נפילת אפים בקול רם כקורא בתורה. ועי' מ\"א שם ס\"ק ט' דאחר חצות הלילה נופלין על פניהם דרק קודם חצות הוא תגבורת הדינין משא\"כ אחר חצות ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין נופלין על פניהם לא בבית האבל ולא בבית החתן ולא בבית הכנסת ביום שיש בו מילה. הטעם בבית האבל שלא להגביר בה הדין ח\"ו כי האבל כבר מדת הדין מתוחה כנגדו והוי כמו קיצוץ ח\"ו. והטעם בחתן ובמילה מפני ששרוים בשמחה ועת התעוררות ומדת הרחמים כמו בשבת ויו\"ט לכן אין נופלין שלא לעורר מדת הדין בעת הרחמים. ובמילה ג\"כ דוקא בשחרית אין נופלין אבל במנחה אפילו מתפללים בבית המילה אצל התינוק אומרים התחנון מפני שאין שרוין כ\"כ בשמחה משום צערא דינוקא. (ועי' פ\"מ סי' קל\"א ס\"ק י\"א וס\"ק י\"ב דכשמתפללין אצל התינוק א\"א גם במנחה וכן אצל התינוק א\"א צו\"צ במנחה ע\"ש). אבל בחתן אין אומרים התחנון אצל החתן כל אותו היום של החופה ולא יותר. לבוש שם סעי' ד' ועי' מ\"א שם ס\"ק י\"ב דיש נוהגין שלא ליפול כל ז' כשהחתן בבהכ\"נ. ועי' ברכי יוסף סי' קל\"א סעיף ה' בשם הרב החסיד המקובל מוהר\"ר יעקב צמח שאע\"פ שלא נכנס לחופה כיון שבאותו יום עתיד ליכנס לחופה אין נופלין ע\"פ ויום מילה יוכיח ע\"ש: וע\"ל סעי' תתרמ\"ד: ",
"קונטרס אחרון
ביום שיש בו מילה. אבל היה\"ר שאחר קה\"ת אומרים. לפי שיש בו בקשה לחיי הנמול בכלל ישראל ולא גרע ממ\"ש שעושין לו. ואפי' בשבת אומרים בקשת רחמים לחיי כלל עדת ישראל כמו שאומרים יקום פורקן ומי שבירך. יעב\"ץ:
ועי' בספר לבושי מכלול סי' ד' דכתב וז\"ל לא נמצא שלא לומר יה\"ר ביום שאין בו נפ\"א. ואני חזיתי להרב הקדוש מוהר\"ר יחיאל מיכל מגלינא זצוק\"ל בהלולא של מר חותנו הרב הצדיק הקדוש מפרימישלאן זללה\"ה. שלא אמר תחנה ואחר קה\"ת אמר יה\"ר וכן אני נוהג אחריו אם דבכמה מקומות אומרים תחנה ג\"כ עכ\"ז רוב החסידים תפשו שלא לומר תחנה כמו דהלולא דרשב\"י ע\"ה זי\"ע ומדליקין נרות. ואדמו\"ר הקדוש מסטרעטין ציוה לשורר על הציון הפיוט של בר יוחאי. ועושין משתה ובליקוטי תורה להאריז\"ל כתב דטוב לומר על היא\"צ של הצדיק חיד\"ת משמן.",
"ולא יותר. ועי' מ\"א שם ס\"ק י\"ב דכתב וז\"ל במדינות אלו נוהגים שלא ליכנס לבית הכנסת יום או יומים קודם החופה ואולי הוא מהאי טעמא כדי שיוכלו הקהל לומר תחנה ומיהו אם נכנס אומרים תחנון מלבד יום החופה. ועי' ט\"ז שם סק\"י דכל ז' ימי המשתה לא יבא החתן לביהכ\"נ מטעם זה שלא ימנעו לומר תחנון.
ובספר אשל אברהם שם כתב ונראה שכשהוא בביהכ\"נ או בביהמ\"ד הק' המיוחדים לרבים והוא איננו מתפלל כלל בין המתפללים אז ולא הניח כלל טלית ותפילין כי דעתו להתפלל עם מנין שיתפללו אחר כך בזה לכ\"ע אין למנוע מלומר תחנון ע\"י החתן כי רק כשמתפלל עמהם גם שאינם שווים במקום אחד שייך צירוף מה שאין כן כשהוא לומד והם מתפללים. ומ\"מ כשיוצא החתן לחוץ ללמוד בחדר הסמוך הוא עצהיו\"ט ע\"ש. ובאלמן שנשא אלמנה דוקא תוך ג' לנשואין אבל לאחר ג' נופלין. באר היטב שם ס\"ק י\"ד."
],
[
"טעם. שנופלין תחנון על יד שמאל משום שהסיבת שמאל דרך בן חורין ומכניעין עצמינו באותו צד ובשחרית עפני התפילין יטה על ימינו. פ\"מ סי' קל\"א ס\"ק ב':",
"קונטרס אחרון
תחנון על יד שמאל. בספר מעשה רב להגר\"א ז\"ל סי' מ\"ט כתב שלא יאמר פסוק ויאמר דוד שנאמר גבי פורעניות רק יתחיל רחום וחנון."
],
[
"עוד טעם. שבשחרית כשנופל על פניו יטה על ימינו הנה בש\"ע סימן קל\"א כתב הרמ\"א הטעם. משום כבוד התפילין ולכאורה מה בזיון לתפילין כשיפול על שמאל. רק הטעם הוא. כי מה שאין אנו נופלין תחנון בשבת הוא מטעם שהוא יום קדוש ואות אשר בחר בנו ואנו במעלה העליונה ואז אין שייך לעורר הדינים בנפילת אפים ובכלל זה שאר הימים שהקדושה שולטת. והתפילין ג\"כ אות ומורים על יחוד הגדול. ע\"כ כשיפול על יד שמאל ששם התפילין הוא בזיון גדול שמראה כאלו אינם אות ח\"ו וכשאומר תחנה בנפילת אפים בשבת בודאי הוא בזיון גדול לשבת. הכי נמי לא שנא. אור צדיקים בשם המאור הגדול מוהר\"ר וואלף ז\"ל הרב דק\"ק פוזנא."
],
[
"טעם. דמסתירים פנים כשאומרים תחנון. לפי כשישראל הי' משתחוים בעזרה הי' בין כל אחד ד' אמות כדי שלא ישמע ודוי של חבירו ויתבייש ממנו וע\"כ אנו עושים ג\"כ כי האי גוונא בהסתר פנים כאלו כל אחד אינו רואה ויודע מה שהתפלל חבירו. מטה משה אות ר\"ד:",
"קונטרס אחרון
בהסתר פנים. דעת המקובלים שלא ליפול אל תוך היד כ\"א על גבי היד. והטעם נפלא. (אור צדיקים). בני אסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין. משום דדמי לאבילות המתגלגל. מהרי\"ל:"
],
[
"טעם. שאין נופלין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס\"ת. משום דכתיב במלחמת עי ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה'. רוקח סי' שכ\"ד. אם אין שם ס\"ת אומרים תחינה בלא כיסוי פנים וכן נוהגים. רמ\"א סי' קל\"א סעיף ב', ואפי' יחיד בביתו נופל אם יש שם ס\"ת. מ\"א שם ס\"ק ו'. ועי' בברכי יוסף שם סעיף א' דע\"פ הקבלה נהגינן לומר נ\"א בכל מקום ואין להקפיד אם יש שם ס\"ת ע\"ש:"
],
[
"טעם. למה בבא החתן לבהכ\"נ אין נופלין על פניהם ובבא האבל לבהכ\"כ נופלין, כיון דחתן ואבל מחד טעמא. רק טעם החתן מפני שהוא שרוי בשמחה וכיון שהוא מלך אזלינן בתרי' כל הקהל אבל האבל מטעם שלא להגביר מדת הדין לכן כשהאבל בבהכ\"נ עבדינן עיקר משאר הקהל דאינם אבילים. באר היטב סי' קל\"א ס\"ק י\"א וע\"ל סעי' תתרנ\"ח:",
"קונטרס אחרון
עבדינן עיקר משאר הקהל. בספר אשל אברהם סי' קל\"א כתב וז\"ל פעם אחד קבע אבל א' על אמו לישב בביהמ\"ד הק' שהותנו בפי' שיהי' היתר לישב ולדור בו ולאכול כי לא הניחו לעשות מנין בביתו. נראה שאין נמנעים בביהמ\"ד על ידו מלומר תחנון. ומ\"מ אין נכון שיהי' אבל בר מינן מיחד לו מקום לישב בביהכ\"נ או בביהמ\"ד הק' כל שיש לו בית או שאפשר לו שיבחור לו מקום אחר לישב. ואין לו לבוא לשל צבור. ויש דלא ניחא להו. ואולי אין נכון לומר שם תחנון גם שאין הצבור גרירי בתריה וכיון שאין מפורש לומר שם תחנון נכון למנוע משישב שם בכל האפשרי ובפרט כשאפשר לו לישב במקום שמת בו הבר מינן ע\"כ:
ועי' שלטי הגבורים מ\"ק פ\"ג בשם רבינו האי דבחול אינו יוצא ובשבת תלוי במנהג המדינה היכא דרגילים דאתי לבי כנישתא דמקדים ואתי מצפרא קמי צבורא לבי כנשתא. והיכא דרגילי למיתב בביתיה יתיב. ובבבל בכפרים כ\"ע נפקי לבי כנישתא. ובכרכים ועיירות רובן יושבים בבתיהם וריעיהן גומלי חסד באין אליהן ומיעוט עיילי לבי כנישתא ויתבי במקום אבלים ומצלי:
ועי' כלבו שכתב וז\"ל אמר בעל ההגהה לענין בית הכנסת הדבר תלוי במנהג נהגו להכנס נכנס שלא להכנס אינו נכנס. ובאבל רבתי כתב דהולך לבית המדרש אבל לא לביכה\"נ. ועי' קיצור ש\"ע סי' רי\"ד דאם א\"א לו לאסוף עשרה ויהא מוכרח להתפלל ביחידות ובשכונתו יש מנין יכול ללכת להתפלל שם שלא להתבטל מתפלה בצבור. ועי' חכמת אדם קונטרס מצבת משה אות ח'. ועי' פ\"ת סי' שצ\"ג סק\"ב:"
],
[
"טעם. שאומרים והוא רחום בשני ובחמישי. כי עובדא הוי בספינתא דיהודאי אתא מן גלותא דירושלים לאתרא דהוה תמן הגמונא. א\"ל מנן עם אתון בעינא למנסא לכון כמה דמנסו חנניא מישאל ועזריה בגו אתון נורא אמרו לי' הב לן זמן תלתין יומין יהב לון זמן יתבו בתעניתא וכל יומא מה דחזי בחלמא הוי משתעי באפי קהלה כד בעי למשלם תלתין יומין הוה תמן חד סבא דדחיל חטאין ולא הוי חכים כולו האי אמר להו אנא חזינא בחלמא דאקרו לי חד פסוקא דהוה כתיב בי' תרי כי ותלתא לא ולא ידעני מאי האי א\"ל חד סבא חכימא לחדא האי קרא ודאי דאהני לך מן שמיא כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך. כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. את ודאי תעול בנורא ותשתיזיב דהא ודאי מן שמיא אתרחיש לך ניסא עבדו בטעם הגמונא נורא רבתא לחדא ועלה האי סבא דחלם ההוא חלמיא בגו נורא ואתפליג אישתא לתלתא חלקין ואחזי דעלוי בגויה תלתא צדיקי לקבולי אנפוי דהאי סבא והנהו תלתא כן שבחו ואמרו והוא רחום. קדמאה אמר עד אנא מלך רחום וחנון. תנינא אמר עד אין כמוך. תליתאי אמר מתמן ולהלאה ובכולהו מתחילין ברחום ומסיימין ברחום ותקנוה לומר בשני ובחמישי שהוא יומא דדינא. כל בו:"
],
[
"טעם. שאומרים ואנחנו לא נדע. כלומר כבר עשינו כענין שעשה משה בהר בעלותו לקבל התורה שאמר בתחלה ואשב בהר בלשון ישיבה. ואח\"כ ואנכי עמדתי בהר. ואח\"כ ואתנפל לפני ה'. וכן עשינו אנחנו בתחלה פסוקי הזמירות בישיבה. ואח\"כ י\"ח בעמידה. ואח\"כ נפילת אפים. ומעתה אין אנו יודעים להתפלל בענין אחר. וזה ואנחנו לא נדע. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שיש לומר אל ארך אפים מעומד. מפני שאומרים בו חטאנו לך אדון והוא עיקר הוידוי כדאיתא ביומא דעיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו. מטה משה אות רכ\"א:"
],
[
"טעם. שנוהגים להתענות שני וחמישי. אומר בתנחומא בפסוק וה' המטיר על סדום כשחטאו בעגל עלה משה בה' וסוף ארבעים יום הי' יום שרי מכאן תקנו חכמים שמתענים יום שני ויום חמישי בעלייתו של משה ובירידתו. ועי' תוס' בבא קמא ד' פ\"ב ע\"א בד\"ה כדי. ועי' ליקוטים סעי' ט\"ו:"
],
[
"טעם. שאין אומרים אא\"א ולמנצח בר\"ח. משום דאומרים בהם חצי הלל גם ר\"ח איתקש למועדים (עי' לבוש סי' תי\"ח סעי' א') מש\"ה יש לו יתרון על שאר ימים שא\"א תחנון ואפ\"ה אומרים אא\"א ולמנצח משא\"כ בר\"ח. גם י\"ל דבר\"ח בזמן שביהמ\"ק הי' קיים היו מקריבין בו קרבן מוסף מש\"ה יש לו מעלה יתירה. חנוכה אין אומרים אא\"א ולמנצח יענך כו'. מפני שאומרים הלל הוה כעין יו\"ט עי' לבוש סי' קל\"א סעי' ו' ותרפ\"ג סעי' א'. פורים אין אומרים אא\"א ולמנצח הן בשנה פשוטה ואף בשנה מעוברת א\"א בי\"ד וט\"ו באדר ראשון וכ\"ש באדר שני. משום דהם ימי משתה ושמחה דאף אדר א' מצוה להרבות (עי' א\"ר סי' תרצ\"ז אות א' דשני ימים מצוה להרבות) ועוד נ\"ל הואיל וברוב ימים א\"א בי\"ד בפשוטות ה\"ה במעוברת לא פלוג. וב\"י סי' תרצ\"ז סיים דיומי נס והצלה נינהו. ע\"פ אין אומרים אא\"א ולמנצח. משום שיום הקרבת ק\"פ הוה כיו\"ט אף עכשיו יש לו מעלה יתירה שאין אומרים אא\"א ולמנצח. עיו\"כ אין אומרים למנצח (אא\"א לא משכחת לי' דלא חל יו\"כ באג\"ו) כי עיו\"כ הוא כיו\"ט לכמה דברים ואסור להתענות בו וי\"א מה\"ת אסור עי' מ\"א סי' תר\"ד אות א' וד\"מ כתב שם דמי שנדר שלא לאכול בשר כ\"א ביו\"ט מותר בעיו\"כ דהוא יו\"ט. אלמא דעיו\"כ יש לו חשיבות טפי ומש\"ה אין אומרים למנצח. תשעה באב אין אומרים אא\"א ולמנצח. משום דאיקרי מועד קרא עלי מועד. נועם מגדים:"
],
[
"טעם. דכתיב ישגבך שם אלהי יעקב ולא אברהם ויצחק. לפי שכל הבנים הי' שלו וטרח הרבה בגידולם יבקש עליהם רחמים. רש\"י ברכות ס\"ד:",
"קונטרס אחרון
וטרח הרבה בגידולם. ובספר כד הקמח אות מ' כתב אין לך צדיק בעולם שעברו עליו צרות רבות כיעקב. צרת עשו. צרת לבן. צרת רחל. צרת דינה. צרת יוסף. ולכך הזכיר הכתוב (תהלים כ') יענך ה' ביום צרה וגו' יעקב יותר משאר האבות:"
],
[
"טעם. שתקנו סדר קדושה בסוף. בעבור עמי הארץ המתאחרין לבא לתפלה שלא יפסידו שמיעת הקדושה דאמרינן בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרא דקדושא ואיהא שמיה רבא דאגדתא ולכך תקנו לתרגם סדר קדושה זה כדי שיבינו עמי הארץ שאין מכירים לדבר בלשון הקודש אלא בלשון תרגם שהי' רגילים לדבר בו באותו זמן כמו שתקנו בלילי שבת ברכה מעין שבע בעבור המאחרים לבוא והגירסא קדיש בעלם עלמיא. וטעם. שאין אומרים אותו בשבתות ויו\"ט בשחרית. מפני שכולם באים בבהכ\"נ בתפלה ראשונה. ואומרים אותו בשבתות וי\"ט במנחה לפי שהי' דורשין בימים אלו קודם תפלת מנחה ורגילות הוא לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה וגם עמי הארץ באים לשמוע הדרשה. אבודרהם: ",
"קונטרס אחרון
סדר קדושה בסוף. בספר דברי שאול בהשמטות כתב בשם הרב המגיד מדובנא ז\"ל במה שאנו מבקשים ונזכה ונחי' ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח. וכמה אמוראים אמרו ייתי ולא אחמיני'. עפ\"י משל שנגיד אחד עשה משתה וביקש עשירים ועניים. והנה קרה שעשיר א' קדם לבוא ובבואו ועוד לא התקבצו אנשים אל המשתה. א\"ל הנגיד שילך לחדר א' וישן על המטה כבודה. ובהתקבץ אנשי הקרואים יעוררו אותו. והנה עני א' קדם ג\"כ לבוא וכשמעו זאת הלך גם הוא לישן באיזה מקום ונרדם וישן והניחו לישן אותו והקיץ ונפשו ריקה. ולעשיר הקיצו בבוא זמן המשתה. כמו כן האמוראים שבטחו בצדקתם שבודאי יעוררו אותם ע\"כ אמרו דייתי ולא אחמיני' ולמה להם כל הצרות אשר ישמעו. אבל אנו מבקשים ונזכה ונחיה כי פן לא נזכה שיעוררו אותנו:
ובס' אגרא דכלה (בשלח) כתב על פסוק ויאמר משה וכו' למשמרת לדורותיכם. קבלתי מכתבי מהרמ\"ע כ\"מ שנאמר לדורותיכם הוא בעת שיהי' כל הדורות ביחד היינו לימות המשיח והתחי' ב\"ב. וכל מקום שכתב עד היום הזה מרומז עד תחיית המתים בב\"א עי' זוה\"ק בראשית (דף קע\"ה ע\"א) בד\"ה ויצב יעקב מצבה דלא אתכסיא אתרא עד יומא דזמין קב\"ה לאתייא מיתיא כמה דאתמר עד היום עד ההוא יומא ממש:",
"בפסוקי גאולה וקדושה. בספר לקוטי הפרדס פי' ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. יושב לשון שהיי' והמתנה כמו שבו לכם פה. וישבו שרי בלק ומתרגמ' ואוריכו. וכן ואתה קדוש יושב תהלות ישראל יושב ושוה' תהילותן של ישראל."
],
[
"טעם. שאומרים קדיש עם תתקבל לאחר ובא לציון ולא מיד אחר תפלת י\"ח. לפי שסדר קדושה בתר תפלה גרירא. לבוש סי' נ\"ה:"
],
[
"עוד טעם. לפי מה שכתב הלבוש בסי' קל\"ב דסדרא דקדושה ובא לציון הוא במקום קדושה דתפלה עפ\"י גזירה שהיתה א\"כ שפיר תקנו קדיש עם תתקבל לאחר ובא לציון. נועם מגדים:",
"קונטרס אחרון
לאחר ובא לציון. ויאמר שיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן והוא כדי לזכור חרבן ביהמ\"ק ולדאג על זה ולבקש מאת אלהינו שיחזור עטרה ליושנה ויחדש ימינו כקדם ונקריב לפניו קרבנות חובותינו. סדה\"י:"
],
[
"טעם. שבראשון היו הלוים אומרים לה' הארץ ומלאה. ע\"ש שקנה שמים וארץ והקנה תבל ליושבי בה ושלט בעולמו יחידי. בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאוד. ע\"ש שהבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה וישב במרום. בשלישי היו אומרים אלקים נצב בעדת אל. ע\"ש שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו שנאמר ותראה היבשה. ברביעי היו אומרים אל נקמות ה'. ע\"ש שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן. בחמישי היו אומרים הרנינו לאלקים עוזנו. על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו כשאדם רואה עופות משונים זה מזה נותן שבח לשמו. בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש. ע\"ש שגמר מלאכתו ומלך עליהם. בשביעי היו אומרים מזמור שיר ליום השבת. ליום שכולו שבת. שעתיד העולם להיות חרוב ואין אדם וכל המלאכות שובתות על אותו יום אומרים שיר של שבת. ר\"ה דף ל\"א ע\"א:",
"קונטרס אחרון
ברביעי הי' אומרים אל נקמות ה'. והמנהג בשיר של יום ד' דסיומו יצמיתם ד' אלקינו. לסיים הפסוק לכו נרננה דהיא בקפיטל שלאחריו כדי לסיים בדבר טוב. וזה ג\"כ הטעם שנוהגין לסיים בקפיטל אשרי איש תאות רשעים תאבד הללויה. דמתחיל בקפיטל שלאחריו כדי לסיים בדבר טוב. ומה שכתב המהרש\"א בח\"א פסחים דף קי\"ז אהא דאמרו בש\"ס שם הכל מודים תאות רשעים תאבד הללויה דבתרי' ריש פרקא. דאין לומר הללויה על אבידת הרשעים. וכמו דלא אמרו המלאכים שירה על הים עכ\"ל. דהא לא סיים באבידת הרשעים רק שהתאוה של הרשעים תאבד."
],
[
"טעם. למה אומרים פיטום הקטירת אחר התפלה. כדי להבריח הקליפות מ\"א סי' קל\"ב ס\"ק ג'.",
"וטעם. שאומרים תחלה אין כאלקינו כו'. לפי שהקטורת מעשרת ולכך אומרים אין כאלקינו שלא יאמר כחי ועוצם ידי כו'. שערי תשובה שם ס\"ק ו':",
"קונטרס אחרון
להכרית הקליפות. ומה שאומרים אחר התפלה מימרא של אמר ר' אלעזר אמר ר\"ח תלמידי חכמים מרבים שלום לפי שיש בו ו' פעמים שלום להכביד ו' כנפים של סמאל שלא יתערער על התפילה. ספר עונג שבת בשם חכם א'."
],
[
"טעם. שיש נוהגין שלא לומר אין כאלהינו ופיטום הקטורת בחול. מפני שהאמירה הוא במקום הקטורת וחיישינן שמא ידלג אחד מסממניה וכבר אמרו אם חסר אחד מסממניה חייב מיתה ולכך לא נהגו לאומרו בחול שממהרין למלאכתן וחיישינן שמא ידלג. לבוש סי' קל\"ג:",
"קונטרס אחרון
בי\"ג עקרים אני מאמין כו' שהבורא ית\"ש יודע כל מעשי ב\"א כו' שנאמר היוצר יחד לבם וכו'. ומהפלא מה נשתנה העיקר הלז מכל הי\"ב עיקרים. משום דכל הי\"ב עיקרים אין השכל מכחיש אותם. אמנם העיקר הזה הוא להאמין בדבר. אשר הוא בענין הידועה מביא הפסוק שנאמר וכו' כי משם ראי' אשר אין להרהר בזה דבר ולא לשאול שום שאלה וקושי'. בשם הגאון בעהמ\"ח ספר ברוך טעם ז\"ל."
],
[
"טעם. שנוהגין לומר הג' פסוקים טרם צאתם מבהכ\"נ והם אלו. אל תירא מפחד פתאום כו'. כי בימי המן הרשע ראו התינוקות סי' הגאולה ע\"י פסוקים אלו. כי המן הרשע הלך לבתי מדרשות לבחון ולנסות אם יצליח ברשעו מצא לתינוק אחד אמר ליה פסוק לי פסוקיך אמר ליה אל תירא מפחד פתאום וכו'. מצא לב' א\"ל פסוק לי פסוקיך א\"ל עוצו עצה ותופר וכו'. מצא לג' א\"ל פסוק לי פסוקיך א\"ל ועד זקנה אני הוא וכו'. ע\"כ קבעו אותן הפסוקים לומר להזכיר חיבת ישראל לפני השי\"ת ב\"ה בכל עת אולי ירחם השי\"ת עלינו ויגאלנו במהרה בימינו אמן סלה. אור צדיקים:"
],
[
"טעם. למה כל דבר שבקדושה אין אומרים פחות מיו\"ד. דכתיב במקהלת ברכו אלהים. במקהלת בגימטריא בעשרה. מ\"א:",
"קונטרס אחרון
אין אומרים פחות מיו\"ד. בספר אגרא דכלה (קרח) כתב וז\"ל אמרז\"ל מנין לדבר שבקדושה שלא יהי' בפחות מעשרה אתיא תו\"ך תו\"ך אתיא עד\"ה עד\"ה כתיב בקדושה. ונקדשתי בתוך ב\"י. וכתיב בעדת קרח. הבדלו מתו\"ך העד\"ה הזאת. וכתיב במרגלים עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב שמעתי סתם מכבוד אדמו\"ר הרב מהרמ\"מ זצוק\"ל ראה עד היכן הדברים מגיעים עד שכל הדברים שבקדושה שבישראל נשמעים ממרגלים ומעדת קרח:
וצריך שיהיו כל העשרה במקום א' וש\"צ עמהם אבל אם מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר אחר אינם מצטרפים אעפ\"י שהפתח פתוח ביניהם ואפילו אם הרוב עומדים בביהכ\"נ והמיעוט בעזרה שלפני ביהכ\"נ אינם מצטרפים ואפי' העומדים על האסקופ' בתוך הפתח. בד\"א כשהעומדים בחוץ אינם נראה להעומדים בפנים אבל מי שמראה פניו להעומדים בבהכ\"נ מצטרף עמהם. ש\"ע הרב סי' נ\"ה סעי' ט\"ו וט\"ז ושכן משמע במ\"א שם ס\"ק י\"ב. ועי' באר היטב ושערי תשובה שם ס\"ק י\"ד ולבושי שרד שם סעי' ט\"ו.
ובספר דרך משה כתב וז\"ל צריך כל אדם ליזהר בזה לילך תמיד להתפלל דוקא בביהכ\"נ אפי' אם אין מנין בעיר. ובדורינו בעוה\"ר יש כמה וכמה בעלי בתים אפי' לומדים שאינן נזהרין בזה. וזה מוכח מגמרא מה' ברכות כל מי שיש לו ביהכ\"נ בעירו ולא בא להתפלל נקרא שכן רע. מדקאמר הגמרא ביהכ\"נ בעירו ולא מי שיש לו מנין בעירו משמע שאף בלא מנין צריך לבוא לביהכ\"נ מקום מיוחד לתפלה. ומכ\"ש כשיש מנין בביהכ\"נ והוא אינו רוצה להתפלל עמהם במזיד ומבטל איש\"ר א\"כ אין לו מליץ יוש\"ר שהוא ר\"ת \"יתגדל \"ויתקדש \"שמיה \"רבא לתפלתו. ואפי' אם הוא אנוס ואין לו פנאי להתפלל במנין. או שהוא דר בישוב במקום שאין לו מנין. מחויב לעשות לעצמו מקום קבוע להתפלל שם ערב ובוקר שאין השכינה שורה אלא בביהכ\"נ. או במקום קבוע על הישובים. כך מצאנו בכתבי האריז\"ל.",
"בגימטרי' בעשרה יש ליזהר מלמנות את ישראל לגולגלותם לראות אם יש מנין או לא דאמרינן רפ\"ב דיומא אסור למנות את ישראל אפי' לדבר מצוה דכתיב וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים. פר\"ח סי' נ\"ה. ונוהגין למנותם באמירת הפסוק הושיעה את עמך וגו' שיש בו עשרה תיבות. קש\"ע סי' ט\"ו. ובס' האורה לרש\"י ז\"ל ח\"א סי' נ\"ו כ' למנות מן ואני ברוב חסדך עד ביראתיך ידעו דאיכא עשרה. ובח\"ש סי' נ\"ט כ' דאפי' עשרה שפרשו מן הצבור הרי הן כיחידין."
],
[
"טעם. שקורין בתורה בשבתות ובב' וה'. כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה ע\"כ תיקנו להם שיהיו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורא בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת. ב\"ק דף פ\"ב ע\"א. כתוב בסדרי היום אם לא אמר בריך שמיה בשעת הוצאת ס\"ת יאמר אותו כשפותחין לפני העם:",
"קונטרס אחרון
בשבתות ובב' וה'. כשמוציאין הס\"ת מחוייבים הכל לעמוד ויהיו עומדים עד שיגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם יש מחמירים שצריך לעמוד מיד ששומע קול הנושא ס\"ת אע\"פ שאין רואה אותו. ומטעם זה נהגו קצת לתלות פעמונים בכלי קודש שמעטרים בהם הס\"ת שאז כששומעים קול הפעמונים יודעים כי הולך הוא עם הס\"ת ועומדים מיד. שערי אפרים שער י' סעי' ג'.
ונוהגים שכ\"א מקרב עצמו קצת לראות הס\"ת משום ברוב עם. וכל המתקרבים נושקים הס\"ת בפה ואומרים ישקני מנשיקות כו' ואם אין יכול לנשק בפה ינשק ביד. ובסידורים מלגלג על נשיקת היד וליתא דכיון שניכר שעושה זה שמנשק בידו במקום שיגע בס\"ת שפיר דמי לעשות כן שמראה כאלו ע\"י הנגיעה בס\"ת נדבק ביד רושם קדושה ולכך מנשק שם. וכן העולם נוהגין כשמשמשין ביד בתפילין משום היסח הדעת או כדי לתקן כשהזיזו ממקומם נושקים היד. וענין נשיקה הוא חיבור לטהרה ויש בזה משום חיבוב מצוה. שם סעי' ד':"
],
[
"טעם. שהעולם אומרים אם קורין בתורה ג' ימים רצופים יבא גשם. משום שכתוב וילכו שלשת ימים ולא מצאו מים וע\"כ התקינו שלא יהא ג' ימים בלא תורה וע\"כ אם קורין ג' ימים רצופים יבוא גשם ויהי מים. ועי' פ' מרובה דף פ\"ב ע\"א וע\"ל סעי' ק\"צ:",
"קונטרס אחרון
ולא מצאו מים. ובספר שו\"ת הד\"ר כתב וז\"ל ראיתי בס' מ\"מ שהזהיר להב\"י ז\"ל לטבול בבו\"ה ושמעתי מקפידין שלא יעבור ג' ימים בלא מים. כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו שלא ילכו שלשת ימים בלא מים וראיתי בשו\"ת מן השמים דזה מעכב הגאולה ח\"ו עכ\"ל וראיתי בספר א' רמז לזה בפסוק הוא יתחטא בו ביום השלישי.",
"יבא גשם ויהי' מים. בספר הברית ח\"ש מאמר י\"א ובס' העולמות כ' סימנים שיודעים אם הגשם מעותד לבוא. נודע מכל הנמצאים מודעת זאת מן המדבר. כי ירגיש האדם כאב וכובד ראש. והמוכה שחין יחכך ביותר. והחולה ירגיש בצערו יותר. ומודעת זאת מבעלי חיים. החתול מסרק בשערו העופות מבדילים נוצותיהם התרנגול קורא. התרנגולת מתפלש' בעפר. הטווסים שואגים במר נפשם. האווז ובר אווז ושאין עופות המים מתוועדים אל שפת הנהר ופורשים כנפים דא לדא נקשן וצעקתם רבה היא. כל שרץ השורץ על הארץ יוצא חוצה מן האשפתות. הצפרדעים נחים. הדבורים יושבים בכוורת שלהם. ואינה יוצאים מפתח ביתם החוצה. ומודעת זאת מן הצומח כי עלי האילנות יתנועעו בלי נשיבת רוח. ומודעת זאת מן הדומם. האבנים יזיעו. המלח יתלחלח. על פני המים יתראו אבעבועות רבות. וכדומה לזה יש סימנים רבים ע\"ש.
השמש יבשר הגשם. אם הבוקר יתאדם אור בתערובות צבעים. אם יעטרוהו עננים גסים ושולח נצוציו לצד צפון ובדרום הוא עכור אז יורה גשם ורוח. אם במזרח או במערב יתלבן. אם ביציאתו על הארץ נראה בכמות גדול חוץ ממנהגו. אם יראה קרוב לשמש במזרח או במערב עגול בהיר יורה על הגשמים או רוחות. אם בקיץ בעלייתו תארו לבן יורה על הברד. אם בשקיעתו נראים נצוציו זכים ואדומיים יגיד הצחות ואם עכורים יבשרו הגשם.
אם השמים אדומים בשקיעתו יורה הצחות. וכן אם בעלייתו מתפזרים העבים. וכן אם יעטרוהו עבים קטנים בזריחתו או בשקיעתו או אם יתאדם השמש במערב אחר הגשם.
הירח יורה על הגשם. אם יראה בכמות גדול ועב ביותר. אם ביום שלישי למולד יהי' רוח תדע שביום רביעי בו ירד הגשם. אם בששה עשר למולד יראה הירח בתמונות אש הבוער אז יהי' קרובים הסערים החזקים. הנוטה ללובן יגיד הגשם. והאדמדם הרוח:
עננים הנוטים לגוון הירוק והשחרות מביאים ברד. קיטור או ערפל היורד מלמעלה למטה מזככים השמים. עננים אם יאדימו בעלות השמש סוף הגשם לבוא לעת ערב. אם יאדימו בשקיעת החמה מבשרים הצחות למחרתו.
קשת בשחרית. הוא אות הגשם. ואם בערב הצחות. בצד מערב מביא הרעם. ואם לצד מזרח יעיר על מובחרי הזמנים. אם ירעם בבוקר יורה על הרוחות. ואם בצהרים יודיע הגשמים. אם יבריק בעת צח וצלול תהי' התחלה לסערות העתידות:
אותות הרוחות. אם השמש בשקיעתו יהי' אחריו עננים אדומים. וכן באדמימות הלבנה וביותר במילוי הירח יורה על הרוח המופלג. וכן עיגול או זר סביב לשמש יורה כמו כן על הרוח הגדול. הרוח הדרומי המנשב בנחת יגיד הצחות והחזק סופו מטר."
],
[
"טעם. המנהג הפשוט שאפילו כהן ע\"ה קודם לקרות התורה לפני חכם וגדול ישראל ואפי' אם הכהן רוצה למחול על כבודו ולחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו אינו רשאי לעשות כן. משום דלא ליתא לאנצויי ולמימר כל אחד אנא נמי קרינא ברישא. מס' גיטין דף נ\"ט ע\"ב:",
"קונטרס אחרון
קרינא ברישא. ועיין פמ\"ג סי' קל\"ה סק\"ז דמי שביטל מ\"ע זו דוקדשתו במזיד. וקרא ישראל במקום שיש כהן לוקה מכות מרדות. ועי' מ\"א שם וז\"ל דאם המנהג לקנות במעות מי שקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית אם קונה ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מביהכ\"כ ופעם א' לא רצה לצאת הכהן מביהכ\"נ. ומותר לכפותו ע\"י השלטון לצאת מביהכ\"נ כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה ע\"כ. ובשם כנה\"ג כ' דאפי' לא יצא יקרא הישראל ע\"ש. ואין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי הצנועים מושכין ידיהם מלחם הפנים. מ\"א סי' נ\"ג ס\"ק כ\"ו:",
"אלא אפי' בב' וה'. עי' בהגהות רב\"פ על הש\"ע סימן קכ\"ח ס\"ק ל\"ט על הט\"ז שכ' דאם הכהן מוחל לא' מותר לקרותו במקומו כי זה כבודו שבידו לחלק הקריאה ראשונה למי שירצה ואומר זה נקרא ראשון תחתי. משא\"כ כשאומר הכהן שביד הממונה יהיה רשות לקרות למי שירצה אז אינו יכול למחול. ועל מה שכתב במ\"א סי' קל\"ה סק\"ו דאם הכהן קורא את שמע או עוסק בברכות של ק\"ש אין לקרותו. עי' שערי אפרים שער א' ס\"ג שכתב שאם קראוהו שיעלה ויברך רק שלא יקרא בתורה אם הקורא רק ישתוק לגמרי ויטה אזניו לשמוע מפי הקורא ואין הפרש בין כהן ללוי וישראל בדין זה ע\"ש:
אם קראו לכהן או ללוי ואינם שם לא יקראו לאחר בשמו שלא יאמרו על הראשון שהוא פגום. אלא יאמר להאחר עלה אתה. ומותר לקרות בנו תחתיו. אבל אביו אסור עיין מ\"א סי' קל\"ה ס\"ק י\"ח. וכן אם הכהן או הלוי עומדים בתפלה יכולין לקרוא לאחר בשמו. שם ס\"ק י\"ז. וכן אם קראו לא' מהם לאחרון או למפטיר בשבת ויו\"ט יכולין לקרוא לאחר בשם. וכן אם קראו לישראל ואינו שם יכולין לקרוא לאחר בשם. כי בישראל לא שייך פגם. קיצור ש\"ע סי' כ\"ג אות י\"א.
אם אין לוי בביהכ\"נ קורין להכהן שקרא ראשון במקום לוי ויברך פ\"ב לפניה ולאחריה (סי' קל\"ה) ובספר ארחות חיים שם אות ה' כתב בשם הרבה פוסקים כשאין לוי לא נכון שיצא הכהן מביהכ\"נ כדי שלא יצטרך לברך ב' ברכות רק יכול לברך ב' ברכות גם במקום לוי:
עיר (וכן ביהכ\"נ) שכולה כהנים קורא כהן אחר כהן. ואם יש ישראל א' ביניהם אותו ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום. סי' קל\"ה סעי' י\"ב ואם יש ישראל א' או ב' ולוי א' או ב' והשאר כהנים קורא כהן לוי ישראל ואח\"כ הכהנים. ואם יש לוי א' או ב' והשאר כהנים יקרא לוי תחלה ואח\"כ כהן אחר כהן. ט\"ז שם ס\"ק י\"א. ומ\"א שם ס\"ק כ' כתב בשם לבוש דאם יש שם ב' ישראלים וב' לוים יקרא כהן לוי ישראל. כהן לוי ישראל והשביעי יהי' כהן ע\"ש. ועי' פמ\"ג שם ס\"ק י\"א שכתב דגם הט\"ז סובר דביש ב' לוים וב' ישראלים שיקרא כהן לוי ישראל כהן לוי ישראל והשביעי יהי' כהן ע\"ש. דין זה יכול לבוא הרבה פעמים בשמחת תורה כשיש עולין הרבה וקורין הרבה פעמים:
אין לטלטל ס\"ת לקרות אלא לאדם חשוב או לחולה עי' מ\"א שם ס\"ק כ\"ג. וגם אצל האבל מוטב להתפלל בלא קריאה כמבואר להדיא בש\"ע סימן שד\"מ סעיף י\"ח:",
"שהוא לו בדרך קצרה. ובשו\"ת חת\"ס סימן קפ\"ז כתב דימין עדיף מדרך קצרה."
],
[
"טעם. שתקנו חז\"ל שלא יקראו פחות מי' פסוקים ביום שקורין ג'. מפני שאין נקרא קריאה חשובה בתורה פחות משיעור זה. טעם. כשקורין פרשת עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים לא רצו חז\"ל להוסיף עליהם איזהו פסוקים מלמטה או מלמעלה. מפני שעמלק גרם להיות השם והכסא חסר כדכתיב כי יד על כס יה כך יהי' פרשותיו חסירים. לבוש סי' קל\"ז סעיף ב' ועי' תוס' מגילה דף כ\"א ע\"ב בד\"ה אין ובדף כ\"ב ע\"א בד\"ה אין ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין מוסיפין בשני ובחמישי יותר משלשה. משום ביטול מלאכה. ושבת במנחה. סמוך לחשיכה הוא שהרי כל היום היו רגילים לדרוש ואין מפטירין משום האי טעמא. רש\"י מגילה דף כ\"א ע\"א. וע\"ל סעי' שכ\"א וסעי' שע\"ט וסעי' תתפ\"ז וע\"ל סעי' נ\"ה:",
"קונטרס אחרון
כקורא בפסוק. ואם אמר אמ\"ה שאז א\"א בו לסיים למדני חוקיך. אז יש לסמוך שיסיים הברכה אחר שגלל למקום הראוי. ואף אם יש שהות קצת לפי שהפסק שתיקה אינו חשוב הפסק כ\"כ. שערי אפרים:
ועי' באה\"ט או\"ת סי' קס\"ו סק\"ב בשם ע\"ת ומהרש\"ל דבדיעבד אף שתיקה מרובה או הילוך כ\"ב אמות לא הוי הפסק. ועי' מ\"ז יו\"ד סי' י\"ט סק\"ד דמ\"ש רמ\"א או\"ח סי' קס\"ו ואם שהה כדי הילוך כ\"ב אמה מקרי הפסק. פירושו דלכתחלה אין לעשות כן. אבל דיעבד א\"צ לחזור ולברך ע\"ש. וא\"כ ה\"נ הוי כדיעבד:
ועי' ט\"ז סי' קמ\"ו דמהר\"ם הי' מחמיר ועמד בשעת קריאת התורה ובשעת אמירת ברכו פשיטא שצריך לעמוד ואיתא בירושלמי כל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו. ומטעם זה נראה דכשהקהל רוצין לישב אחר אמירת הש\"ץ ברכו לא ישבו עד שיאמרו תחלה ברוך ה' המבורך לעולם ועד ע\"כ. ועי' מ\"א שם סק\"ו דכתב ג\"כ דבשעת ברכת התורה צריכין הכל לעמוד דהוי דבר שבקדושה ע\"ש.
ובספר שברי לוחות להרמ\"ע מפאנו זצוק\"ל כתב שמעתי מי שהביא ראי' לקיים חיוב העמידה לדברים שבקדושה מן הבבלי דר\"ה דקאמר תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדים אלמא בחזרת מוסף ודכוותא צריך לעמוד.
ובסידור האריז\"ל כתב שהי' מנהגו לישב בשעת קריאת התורה ולעמוד בעת הקדיש וחוזר ויושב. וזהו כשיש אליממרא בביהכ\"נ דהוי רשות בפ\"ע אבל כשקורין על שלחן בלא אליממרא צריכין לעמוד ולישב בין גברא לגברא. ובש\"ע האריז\"ל כתב דמה שכתב בירושלמי דבכל דבר שבקדושה בעי למיקם ארגליו זה אינו מהירושלמי עצמו רק חכם א' עשה ההג\"ה ואח\"כ הדפיסו בירושלמי וטעות הוא. והוא ז\"ל הי' נוהג כי בכל הקדישים שלאחר העמידה דשחרית מנחה וערבית הי' נשאר מעומד ובשל תתקבל של חזרת ס\"ת להיכל והי' עונה איש\"ר ואח\"כ הי' יושב ע\"כ. וכתב שם מכאן נראה כי הקדיש שאומרים אחר קבלת שבת שאז אדם עומד שצריך לענות אותו קדיש קודם שישב:
ובספר התשב\"ץ אות קפ\"ב כתב דמירושלמי (דמגילה דף ע\"ד) גבי ההוא דהוה סמוך בשעת שהי' קורא בתורה ואמר ליה אידך כנתינתה כך קריאתה מה נתינה באימה ובעמידה אף קריאתה באימה ומעומד. משמע דוקא הקורא בתורה צריך לעמוד אבל האחרים מותרים לישב וכן נהגו ע\"כ:
כתב בס' ארחות חיים סי' קמ\"ו בשם ם' טוב עין דאם כולם קמים בקריאת עשרת הדברות אין לשום יחיד לישאר מיושב כיון שנהגו אחרים לעמוד ע\"ש:
ובספר לדוד אמת להגאון הקדוש חיד\"א זצוק\"ל סי' ז' כתב וז\"ל אם כל הצבור עומדים בעת קריאת י' הדברות אינו נכון ואם איזה יחידים עומדים לית לן בה ולפמ\"ש בריש מח\"ב דהאר\"י לא שאני ליה בין יחיד לצבור א\"כ אפי' יחיד לא יעמוד. אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים:"
],
[
"טעם. דנוהגין ביום שיש בו שני ס\"ת דמוציאין בב\"א. משום כבוד הציבור שלא ימתינו עד שיוציאו עוד ספר. ישועות יעקב סי' קמ\"ז ס\"ק ה' ועי' מ\"א שם ס\"ק י':",
"קונטרס אחרון
מפני כבוד הצבור. ואם טעה והוציא הב' תחלה מן ההיכל ואח\"כ הא'. ש\"ד לקרות בס' שהוציא באחרונה. וליכא פגמא דראשון. עי' זכור לאברהם אות ס'. ועי' לבוש סי' ק\"מ סעי' ג' כשהוציאו שני ס\"ת ונתחלפו והניחו האחרונה תחילה ופתחו אותה צריכין לגוללה וליקח הראשונ' תחלה ולא אמרינן יגללו בשניי' עד המקום ההוא. דאין גוללין בצבור. ואף די\"ל גם זה טורח י\"ל כ\"א למה שהוכנה כן יעשה. וע\"ש סי' קמ\"ד סעי' ג' ועי' פמ\"ג שם במ\"ז ססק\"ד."
],
[
"טעם. דביום שיש ב' ספרי תורה אין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השנייה על השלחן. כדי שלא יסיחו דעתן מן המצות ומניחין השנייה על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמרו הקדיש על שתיהן. מ\"א סי' קמ\"ז ס\"ק י\"ב. ובחוה\"מ של פסח א\"א קדיש עד אחר שקרא הרביעי שנשלם מנין הקרואים. מ\"א סי' ת\"צ ס\"ק ד'. ואחר שקרא הרביעי מניח הראשונה ג\"כ על השלחן כדי שיאמרו הקדיש על שתיהן כדלעיל. ד\"ח דין קדיש וסדר הפטרה ועי' פ\"מ סי' תרפ\"ד ס\"ק ה' דביום שיש ג' ס\"ת כשאומרים קדיש על השני' מניחין השלישית אצלה לא הראשונה דפשיטא שהקדיש על הא' ג\"כ קאי ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
על האחד ג\"כ קאי. וכשאין רק ס\"ת א' נכון לומר הקדיש קודם גלילה לקריאה שניי'. כדי שלא יהא הפסק בין קריאה לקדיש והרי קאי על כל הקריאות. אשל אברהם סימן קמ\"ז. אם יש שבעה ב\"א שלא שמעו קריאת התורה יכולים להוציא ס\"ת פ\"ב או פ\"ג ולקרות בשבילם רק צריך להיות עשרה שישמעו הברכות כמו שאר דבר שבקדושה. ונכון להוציא זה הס\"ת שקראו בו מקודם. שם סי' ס\"ט. ועי' בס' ארחות חיים שם."
],
[
"טעם. שס\"ת אינו מנוקד. כדי שיוכל האדם לדרוש מה שירצה. כי האותיות כשאינם מנוקדות סובלות כמה כונות ומתחלקות לכמה ניצוצות. וזה טעם. שלא ננקד הס\"ת. כי משמעות כל תיבה לפי הנקוד ואין משמעותם עם הנקוד כ\"א ענין אחד ובלי נקוד יוכל האדם לדרוש כמה ענינים נפלאים רבים ונכבדים. דבש לפי בשם רבינו בחיי ז\"ל:"
],
[
"עוד טעם. שס\"ת בלי נקודות. משום שהתורה ניתנה בכל לשון ואם היה נקוד לא היתה סובלת רק לשון הקודש אבל בלי נקודות יכול לסבול כל לשון. נחלת יעקב פ' חיי בשם ספר מכבי יהודא:"
],
[
"טעם. לסיום התורה ופתיחתה. כי אמרו רז\"ל רחמנא ליבא בעי ע\"כ לב כולל כל התורה. דברי אמת:",
"קונטרס אחרון
ובספר אמרי צדיקים ח\"ש כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר חיים מקראסני זצוק\"ל עפ\"י מה דאיתא (מגילה ט') במעשה דתלמי המלך שאסף ע\"ב זקנים וכתבו לו אלהים ברא בראשית ופרש\"י שלא יאמר בראשית שם הוא וב' רשיות הן הא' ברא את השני וקשה באמת מפני מה לא התחילה התורה באלהים ברא בראשית. אך דאיתא בשביל ישראל שנקרא ראשית ברא עלמא. והוא לא יקבל זאת. לכן כתבו לו אלהים ברא בראשית. וזה פי' לעיני כל ישראל מותר לכתוב בראשית ברא אלהים אבל לתלמי הוצרכו לכתוב אלהים ברא בראשית:
ובספר בוצינא דנהורא כתב לעיני כל ישראל בראשית. לקשר סיפא לרישא. היינו התורה הנקראת ראשית ניתנה לעיני כל ישראל כלומר כל או\"א מישראל רואה בהתורה כפי יכולתו. וזכות וטוהר עינים שלו:
כתב בספר בית לחם יהודא סי' רע\"ח בשם מהר\"ם מלובלין סי' ח' שיש ליזהר ולהחמיר שלא לעשות שום תיקון הס\"ת ע\"י אשה הן לגרור המחקים והן לתפור היריעות ולחברם יחד בתפירות גידין ובדיעבד אם תפרה אם אפשר בקלות להתיר לתפירות שתפרה האשה הוא יותר טוב כו' וצריך לזרז הסופרים ולענשם שלא לעשות שום תיקון ע\"י אשה או קטן. ועי' נחלת צבי יו\"ד סי' רפ\"א סעי' ג' מש\"כ בזה."
],
[
"טעם. שאיפסקא הלכתא כר' אשי (בהקומץ) שצריך לסיים לעיני כל ישראל בסוף התורה באמצע שטה. להורות שלא בא לסופה ותכליתה של תורה. אגד\"פ בסופו אות ו': "
],
[
"טעם. שאנו קוראין להתפלות של שחרית מנחה וערבית דאבנין. כי תפלות אבות תיקנום. מגיד תעלומה:"
],
[
"טעם. שעושין בנין בילעמיר בבהכ\"נ. כדי דלהוי רשות בפני עצמו. שהרי אין היתר לישב אלא מטעם דהס\"ת ברשות אחרת כמ\"ש רמ\"א ביו\"ד סי' רמ\"ב סעי' י\"ח. ועי' ט\"ז שם ס\"ק י\"ג דה\"ה נמי על השלחן שהוא גבוה מי' טפחים ורוחב ארבע שגם הוא רשות בפני עצמו שאין צריכין לעמוד. וכן אין חיוב לעמוד בזמן שפותחין ארון הקודש רק שעושין כן מפני הכבוד ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאמרו ז\"ל שבכל ביהכ\"נ יהי' י\"ב חלונות. לפי שכל א' מי\"ב שבטים ב\"י יש לו חלון אחד ברקיע כפי בחינת נשמת שבטו וממונים בכל ביהכ\"נ י\"ב שרפים נגד שבטי יה. וכל שרף מעלה תפלת בני שבטו דרך חלון ומדרגה הקדושה המתווך לנשמתו שפתי צדק פ' ל\"א:"
],
[
"טעם שמכין ג\"פ לקריאה לבהכ\"נ. משום שכל אדם יש לו ג' שותפין אביו ואמו והקב\"ה. וע\"כ מכריז השמש שהג' חלקים יבואו ויהללו וישבחו ויפארו לאל הכבוד. גאולת ישראל: "
],
[
"טעם. שנוהגין להכות ג' הכאות בהְהַמַיִר שקוראין בו לבית הכנסת ואם מת ח\"ו איזהו אדם אזי אין מכין רק שני הכאות. כי האדם כשהוא חי אזי יש בו ג' שותפין הקב\"ה ואביו ואמו וכשהוא מת אז השי\"ת נוטל לו חלקו והיא הנשמה וחלקי אביו ואמו נשאר מונח לפניהם. ע\"כ מכה בו השמש ג' הכאות ומרמז להאדם שיזכה ע\"י ההליכה שילך לביהכ\"נ שיהי' בו השלשה שותפין שלו בשלימות והיינו שיהי' חי ויאריך ימים. וע\"כ כאשר מת איזהו אדם מכין ב' הכאות שמרמזין בו שיש בעיר אדם כזה שאין לו כ\"א ב' שותפין דהיינו שהקב\"ה חלק את עצמו מן השותפות ונטל את חלקו והיא הנשמה הק' והוא סימן לדבר הק' הזה. שם:"
],
[
"טעם. למנהג ישראל הק' שקוראין לזה שמכה בו השמש השלשה הכאות וקורא על ידו לבית הכנסת בשם הַמִיר. כי הנה איתא בגמרא מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו הולך בו נקרא שכן רע שנאמר הוי על כל שכיני הרעים וכו' נמצא בזה שמכה השמש הג' הכאות וקורא על ידו לביה\"כ גורם הוא שלא יהי' נקרא בשם שכן רע נמצא ע\"כ קוראין אותו בשם המ\"ר כי תיבת המ\"ר ר\"ת \"הרחק \"משכן \"רע כי זה ההמ\"ר הוא המזהיר לאדם לך לבה\"כ והרחק עצמך שלא תהי' נקרא שכן רע ח\"ו והוא מרמז לדבר הק' הזה. שם: "
],
[
"טעם. שהזהירו ז\"ל להדליק נרות בבית הכנסת. מפני שדרשו ר\"זל (ישעי' כ\"ד) ע\"כ באורים כבדו ה' באילין פנסיא. כי הבית שמדליקין שם נרות הלא הוא מפואר ומכובד בעיני הבריות. כד הקמח:",
"קונטרס אחרון
בבית הכנסת. עי' לבוש סימן צ\"ד דכתב וז\"ל ודע שכל הארצות אלו שאנו מפוזרין בהם כולם הם כנגד מערבית צפונית של א\"י ואינם מכוונים במערב של א\"י ממש. לפיכך טוב ונכון כשעושין בית הכנסת שיזהרו שיעשו כותל המזרחי שעושין שם הארון ומתפללין כנגדו שתהא נוטה קצת לצד מזרחית דרומית ואז נעמוד מכוון כנגד א\"י וירושלים ובית המקדש וקדשי הקדשים. וגם לא יהי' כחוקת המינים שיאמרו אנו מתפללין כנגד השמש כמותם ע\"כ. ובס' קיצור של\"ה כתב בשם ל\"ח וז\"ל ואני רגיל לצדד מזרחית דרומית אם לא שאני מתפלל ועומד נגד דרום הארון שאז יהא נראה כהופך עורף ולא פנים כלפי הארון שאז אני הופך פנים למזרח בלבד ודי לי אז בשחיות שאני שוחה בנטייה קצת עכ\"ל:",
"לפני ארון הקודש. בס' יוסף אומץ אות ס\"ד כ' אסור לישב או להעמיד התינוק על השטענדי\"ר שמשימין עליו מחזורים ותפילת שמיוחד לקדושה. וכתב ר' אליעזר ממיץ אותן הספסלים שמושיבין עליו נערים בביהכ\"נ שאין הבעלים רשאין לחזור ולהוליכן לבתיהם לישב עליהם. ואע\"פ שנותנין אחרים המוטבין מהם תחתיהן אין לשנותן מקדושתן. והמחמיר תע\"ב ואפי' על השלחן שאוכלין עליו כ' בספר חסידים שאסור עכ\"ל:
וז\"ל ס\"ת סי' תתק\"כ דילד אחד עמד לפסוע על השלחן שאביו הי' משים תדיר ספריו. וכשרצה לאכול לחם לקח הספרים מעליו עד שאכל וכשירד הילד מהשלחן נחתך כף רגלו בסכין. אמר האב פשעי גרם שהנחתי לבני לפסוע על השלחן שהי' עליו ספרים. עוד כתב שם סי' תת\"י מי שאבד מעות בביהכ\"נ בלילה לא יקח נר מלפני ארון הקודש לבקש מעותיו לאור הנר שלפני הארון:
ועי' שע\"ת סי' קנ\"ד סק\"כ דבבתי מדרשות שחכמים ותלמידיהם קבועים ללמוד וללמד וצריכים לפעמים לעישון הטאב\"ק לא מטריחינן עלייהו ללכת לבית להבעיר שם את הפיפ\"א. שיש בזה משום ביטול תורה ובכה\"ג ודאי לב ב\"ד מתנה ומ\"מ בנר של תפלה יש להחמיר שאולי אין דעת המתנדבים נר למאור בשעת תפלה לזה. אבל בנר יא\"צ שדולק כל המל\"ע יש להתיר ע\"ש. ומ\"א שם כתב דאצל הנרות שנודרים לביהכ\"נ. וכן באותם שעומדים על המנורה אסור לקרות דבר של חול:
ובענין קדושת ביהכ\"נ עי' ט\"ז סי' קנ\"א סק\"ג דיש ליזהר באותם שעושין דף שקורין שטענד\"ר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע\"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי. ובספר עיקרי הד\"ט סימן ל' אות כ\"א כתב בשם משאת בנימין ושאר פוסקים שאסרו לסתור בנין שהי' כתוב בכתב אשורית אתה אחד וכיוצא דבקליפת טיט הכותל יומחקו אותיות הקודש. רק יטלו כל החתיכה שנכתב בה אתה אחד וכיוצא ויגנז. ואם יפסדו האותיות ממילא יפסדו ע\"ש:
ובשו\"ת רצ\"ה סי' ק\"ג כ' בענין השמות הנכתבים בביהכ\"נ על הכתלים אסור למוחקם גם ע\"י עכו\"ם. ואין תקנה אלא ע\"י ישראל אומן שלא ישתברו ח\"ו הגעזומס. ואסור לקצוץ אותו אם לא לעשות אחר יפה במקומו. כמבואר באו\"ח סי' קנ\"ב דרק קלקול ע\"מ לתקן במקומו מותר:
ובספר כרם שלמה כ' על מה שכ' המ\"א סי' מ\"ה סק\"ב בשם רי\"ו מעשה שרקם א' פסוקי ויאמר על טליתו כו' מביא פסוקי התורה לידי זלזול כו' ע\"ש. מכאן תוכחה מגולה לזמנינו אלה שמדפיסין פסוקי ויכולו השמים וגו' על מטפחות השלחן ושייך עוד יותר שיביאו פסוקי התורה לידי זלזול. ומי שיש בידו למחות עושה מצוה ע\"ש. ובס' ארחות חיים סי' כ\"א בשם ס' מאורי אור שכתב לאסור מה שכותבים על בלי חרס המשתמשים לאוכל ומשקה כתב אשורית. בשר. חלב. פסח. משלות מנות. ואחר שבירתם מוטלים בבהכ\"ס ואשפות. וגם נוסף שרושמים שבתוכם מלכלכים במרק ע\"ש. ובתשו' רדב\"ז ח\"א סי' מ\"ה כ' דאפילו דברים של חול אסור לרקום בכתב אשורית שהכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ואם כתב פסוקים מן התורה אפי' בכתב אחר אסור. ועי' ש\"ך סי' רפ\"ג בשם העט\"ז דהתירו לכתוב פסוקים על המפות של ס\"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות ע\"ש.
תיבות ישנות שבביהכ\"נ שאין ראויות עוד לתשמישן פקע קדושתן. ויש לצדד דמותר לשרפם. וע\"צ היותר טוב ימכרו לעצים להסקה ובדמיהם יעשו תיבות חדשות אחרות במקומן. זכור לאברהם ח\"א אות ב' בשם הרב זרע אמת.
ועי' באה\"ט סי' ק\"נ סק\"ז בשם ס' אמונת שמואל גבאי צדקה שסייד וכייד במעות צדקה אין לכתוב זאת נעשה בפקודת ג\"צ פלוני בביהכ\"נ. ואפילו כבר נכתב יכולין למוחקו אם לא שנעשה בממונו ע\"ש:
אסור לנטוע אילנות בחצר ביהכ\"נ ואם נטעו נכון לעקרם. ארחות חיים סי' ק\"נ אות א' בשם שו\"ת מהר\"ם שי\"ק או\"ח סי' ע\"ח וסי' ע\"ט. ובהגהות הגאון רע\"א סי' ק\"נ כתב ג\"כ דאסור ליטע אילנות בחצר ביהכ\"נ.
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש סי' קנ\"ד כתב נהוג בכל קהלות קדושות ששמענום לשמור התיבה של טחינת מצות בביהכ\"נ הק' במקום שקורין פאליש בודאי הוא בכלל לב ב\"ד מתנה. וכ\"ש בביהמ\"ד שהותנו בשעת בנינו לאכול בו. ולזה טוחנים כאן מצה שמורה בביהמ\"ד הק' דפה שהותנו כנ\"ל. ונוהגים להחזיק החוטים השמורות משעת הקצירה במקומות הקבועים לתפילה ע\"ש. ועי' טעמי המנהגים סעי' שע\"א:
ובספר דברים נתמדים כתב על מה שאמז\"ל עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שיקבעו בא\"י. והנה אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מב\"כ וב\"מ. הנה בודאי שיקבעו בא\"י. והנה כ\"א מישראל כאשר קונה בתים בחו\"ל וקובע בתוכו לתורה ולתפלה. ועושה בתוכו צדקה ומצוה. הנה נתקדש המקום ההוא. ועתיד שיקבעו בא\"י. הנה הקונה ההוא לש\"ש מוסיף על א\"י ומצוה קעביד ע\"ש. ובס' ייטב לב (לך) כ' מקובלנו מפי מוזלה\"ה כשמקדש אדם ד\"א שלו נקרא בחי' א\"י:
ובענין מה שנוהגין העולם בבנין ביהכ\"נ ששולחין לאדם גדול להניח אבן ראשונה מקור לזה. משמואל א' י\"ד. ויבן המלך שאול מזבח לד'. וברד\"ק הביא מדרש ששאול המלך בעצמו נתן אבן הראשונה ואח\"כ בנאו הבונים המזבח עד כלותו. ומזה מקור טהור למנהג זה. קונטרס קרן לצבי להה\"ג מניזניב ז\"ל."
],
[
"טעם. שתקנו רז\"ל לומר על נטילת ידים בנוסח ברכה זו לשון נטילה מפני שהוא לשון הגבהה מתרגם ותשאנו רוח ונטלתני וכתיב (ישעי' ס\"ג) וינטלם וינשאם כל ימי עולם שצריך שיגביה ידיו למעלה. (שלחן ארבע):",
"קונטרס אחרון
שהוא לשון הגבהה. ובסדר היום כתב רמז לזה שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. כי אין להגביה ידיו כ\"א בברכה או בתחינה או בתפלה. אבל בשאר דברים בעלמא אסור. וכן איתא בזוהר כשאדם מגביה ידיו למעל' ואינו לא זמן תפלה ולא ברכה יש למה\"ד לקטרג עליו. רוח הטומאה שורה על הידים:"
],
[
"טעם. שמברכין ענ\"י אחר הנטילה אע\"ג דכל המצות מברכין עליהם קודם לעשייתן. שאני הכא שפעמים שאין ידיו נקיות ואינו יכול לברך קודם הלכך תקנו שלעולם יברך אח\"כ. טור סי' קנ\"ח. ועוד כיון דמברך קודם הניגוב הוי שפיר קודם לעשייתן כדאמר ר' אבהו כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא (סוטה דף ד' ע\"ב). ובשעת שנוטל ידיו יאמר. רבון כל העולמים מלא ידי מברכותיך ומברכותיך יברך בית עבדך לעולם ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך. כי בשעת המעשה התפלה נשמעת. ופעם אחת מצאו ר\"ש בן יוחאי לר' אליעזר שהי' נוטל ידיו בשופע והתפלל עליו ואמר רבון כל העולמים מלא ידיו מברכותיך ומן היום ההוא נתעשר. מעבר יבק שפתי רננות פרק י\"ט):"
],
[
"טעם. ששיערו חכמים דכדי הילוך כ\"ב אמות הוי הפסק והיסח הדעת בין בציעה לנטילה וכיוצא. משום דאמרו (ברכות מ\"ב) שלש תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לנטילת ידים ברכה כו' וגבי מצורע לא הי' תיכף לסמיכה שחיטה שלא הי' רשאי ליכנס לעזרה והיה סומך על הקרבן לפני שער נקנור ואח\"כ היו מוליכין הקרבן למזבח ומן השער עד המזבח הי' כ\"ב אמה ש\"מ דזה מקרי הפסק. עי' מ\"א סי' קס\"ו סק\"ג וט\"ז שם. ועי' מחצית השקל שם מ\"ש בזה: "
],
[
"טעם. שצריך נ\"י לפת. משום סרך תרומה שהידים שניות ופוסלות את התרומה אבל חולין לא מהני' בהן שני ומפני סרך תרומה שירגלו אוכלי תרומה ליטול ידיהם נוהגות בחולין. רש\"י מס' חולין ד' ק\"ו ע\"א:",
"קונטרס אחרון
נ\"י לפת. בספר אשל אברהם סי' קס\"א כתב בשם הרב מוה' אבא בק\"ק בוטשאטש יצ\"ו שפקפק על המרבים בנ\"י לסעודה מצד מ\"ש בש\"ע דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא כו' כי אין הכוונה להרבות רק במה שיש בזה תועלת כבש\"ע אם מצד שיהי' רביעית בכל שפיכה אם מצד שיהי' בטוח שיהי' המים בשפיכה אחת על כל מקום כל דהו השייך לנ\"י ויותר אין להרבות ע\"ש. כ' מהרש\"ל שאין ליטול ידיו ממים ששאבו עכו\"ם וכן שפחה וכן הוא בתשב\"ץ אות רע\"ח ובספר ארחות חיים סי' ד' סעי' י\"א כתב בשם חותנו ששמע מפיו הקדוש הרב הגאון מוהר\"ר חיים מסאנץ זי\"ע אשר רבינו הקדוש ר\"ר שמעלקי מניקלשפורג זללה\"ה הי' לו שלש מאות חומרות בנט\"י לאכילה וחשב גם א' מהם מים ששאבו עכו\"ם:
עשה במים מלאכה וה\"ה אם הדיח בהן ירקות, פסולים. מ\"א סי' ק\"ס סק\"ה ובס' הדרת קודש אות ל\"ה כתב בשם ספר יד הקטנה דאם שרה ירקות מעט בחביות מים ואין צורך להם אלא מעט מים. וניכר לכל שלא ירד כל החביות לצורך הירקות אין המים נפסלין ומותר ליטול בהם ידיו ע\"ש."
],
[
"טעם. שא\"צ נ\"י לפת הבאה בכסנין (פי' פת עשוי' עם ציקארי שקדים ואגוזים או פת שנילושה בדבש או בחלב וחמאה או בשומן או בשמן או במי בצים או במי פירות ויין או בשאר משקין חוץ ממים ואפי' עירב בה מים אם הרוב הוא משאר משקין שמברכין עליו במ\"מ וברכה א' מעין ג'. עי' ט\"ז סי' קס\"ח ס\"ק ו' וש\"ע הרב שם סעי' ט' וסעי' י\"א). לפי שאין רוב התרומה אלא ממיני פת דכתיב (דברים י\"ח) ראשית דגנך וגו' והדגן שהוא ה' מיני תבואה אין דרך לאכול אלא אחר שעושין ממנו פת לא גזרו ג\"כ נטילה אלא כשאוכל פת והוא כל דבר שמחייבין לברך עליו ברכת המוציא אבל הפת שאין מברכין עליו ברכת המוציא כגון לחמניות דקות או פת הבאה בכסנין אין צריך נ\"י לפי שאין רגילין לקבוע סעודה עליהם א\"צ נ\"י כמו שאין צריך לדגן קודם שנעשה פת אע\"פ שתרומתו מן התורה אלא שאינה רגילה ומצוי' כ\"כ בבית לפיכך לא גזרו בשבילם בחולין. הרר\"י פ\"ח דברכות. ועי' לבוש סי' קנ\"ח סעי' א':",
"קונטרס אחרון
אז יברך המוציא. ובס' הדרת קודש סימן קכ\"ד כתב ללמד זכות על האוכלין פת הבאה בכיסנין יותר מכשיעור בלא נט\"י ובהמ\"ז כיון דדעתו לאכול אח\"כ סעודת קבע ועכשיו בא רק להסיר רעבונו לפי שעה ע\"כ לא נחשב אצלם לסעודת קבע. ובספר חוט המשולש כתב ג\"כ בשם זקינו הגאון הקדוש בעל חת\"ס זצוק\"ל שלא הקפיד על שיעור ד' ביצים המובא בש\"ע או\"ח:
ועי' מ\"א סי' קע\"ח ס\"ק י\"ב שבשבעת המינים יחמיר לכתחלה לברך במקומו. ועי' ב\"י סי' קפ\"ג בשם הרמב\"ם והמרדכי שגם ברכת מעין שלש צריך לאמרה מיושב ע\"ש:
וע' פת\"ש סימן ר\"ח סעיף י\"ג דכתב בשם הברכ\"י דמש\"ע והטור משמע דאם אכל בשר ודגים ומחמשת מינים אע\"ג שבאו הבשר והדגים ללפת הה' מינים אין ברכת על המחי' פוטרת את הבשר ואת הדגים ע\"ש. ונראה דצריך לברך ברכה הראשונה ג\"כ דדוקא בלחם שהוא עיקר חיי האדם לפיכך אם קבע עצמו לאכול לחם וברך עליו פוטרת כל הדברים הבאים ללפת כגון בשר ודגים אפי' אכל בלא פת כיון שדרך לקבוע סעודה עליהם או פירות שאוכלן עם פת נעשה הכל טפל לפת וא\"צ לברך אבל בפת הבאה בכיסנין אפי' אם אוכל ביחד עם דברים הבאים ללפת צריך לברך על כל או\"א.
אחרי כתבי זאת ראיתי בספר אשל אברהם סי' ר\"ח וז\"ל גם שללחם טפל כל מה שאוכל עמו כאחד מ\"מ מה שנאכל כאחד עם כיסנין נכון לו לברך על כל מאכל בפ\"ע ומקדים מה שמה' מינים ע\"ש. ועוד נראה דלכך הפת פוטרת כל הדברים הבאים ללפת אפי' אכלן בלא פת. דהואיל מתוך חשיבותו קובע לו ברכה בפני עצמו בכמה מקומות אע\"פ שאין צריך לאכול אז כגון בשבת דצריך פת עי' מ\"א סי' קפ\"ח סק\"ט וסי' תע\"א סק\"ה על כן כל הדברים הבאים ללפת טפלים הם אצלו ויוצאין בברכתו. וכמו שכ' הלבוש סי' קע\"ד סעי' ד'. הטעם. שהיין פוטר כל מיני משקין. כיון שקובע לו ברכה בפ\"ע בכמה מקומות כגון קידוש והבדלה. כל מיני משקים טפלים הם אצלו ע\"ש. ועי' ט\"ה סעי' ר\"ח בהשמטה בד\"ה אם אכל ועי' תרומת הדשן סי' ל\"א.
עור צואר ממולא בקמח אם חשש שלעיסת העור שוהה אחר הקמח יש לברך על העור בפ\"ע וגם בלא\"ה רשאי לברך על כאו\"א בפ\"ע ואינו טפל אז. אשל אברהם מהדורא תנינא סי' ר\"ת:
ובענין אם טעה ובירך ברכת בנ\"ר על דבר שצריך לברך מעין ג' כתב בס' אשל אברהם סי' ר\"ח שברכת בורא נפשות אינו פוטר על המחיה בשום אופן ע\"כ אין חשש עי\"ז מלברך על המחיה וקודם שיברך על המחיה יאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
אם בירך על לחם גמור במ\"מ או בירך המוציא על פת הבא בכיסנין שלא קבע עליו אפי' על פלאדי\"ן יצא בדיעבד. פר\"ח ס\"ס קמ\"ב. ונראה דאם טעה ובירך אחר ענבים ברכת בנ\"ר יצא. כיון דאיכא פוסקים דלעולם צריך לברך על הענבים בפה\"א. ועי' אהעו\"ז סימן ר\"ב שכיון שא\"א בקיאין בשיעור פול הלבן ע\"כ ירא שמים לא יאכל ענבים אלא תוך הסעודה. ע\"כ אם טעה ובירך בנ\"ר בוודאי יצא:
ובהגהות מהרצ\"א כ' הטעם שאין מברכין ברכת המזון רק על חמשת מינים. עפ\"י מה שכתוב בזוהר פנחס דף רמ\"ד ע\"א ובגין דאיהו נהמא לא אתפקד על נהמא דחמשת מינין וכו' ממנא דעלמא ולא שוי ממנא עלייהו אלא קוב\"ה בלחודוי ע\"ש. והאוכל פחות מכזית אינו מברך לאחריו כלל. או\"ח סי' ר\"י סעיף א'. ופת סופגנין שנתפח עד שאין האוירים שבו נרגשים האוכל כזית ממנו כמות שהיא אינו מברך דלפי האמת לא אכל כזית. שע\"ת שם סק\"א בשם זרע אמת:
ושיעור כזית הוא חצי ביצה. אמנם י\"א שהוא קצת פחות מכשליש ביצה (עי' מ\"א סי' תפ\"ו בהתחלה) ע\"כ יש ליזהר לכתחילה שלא להכניס עצמו לידי ספק ברכה ויאכל כחצי ביצה או הרבה פחות משליש ביצה בדבר שא\"צ כזית. ש\"ע התניא שם."
],
[
"טעם. שאין צריך נ\"י להמשקין. כגון יין ושמן אע\"ג שחייבין לתת מהם תרומה. דכתיב ראשית דגנך תירושך ויצהריך. לפי שאין דרך ליגע בידיו במשקין ששותה אלא שותה אותם בכוס ואינו נוגע במשקה לפיכך א\"צ נטילה אפי' קובע עצמו לשתייה. לבוש שה סעי' ה':"
],
[
"טעם. שלא נהגו רוב המון עם ליטול ידיהם לכל דבר שטיבולם במשקה. משום שאין אנו נזהרין מלטמאות עצמינו ומלאכול אוכלין טמאין. תוס' פסחים דף קט\"ו ע\"ב בד\"ה כל. ועי' חק יעקב סי' תע\"ג ס\"ק כ\"ח דהא דנוטלין בליל פסח משום דהוא כאחד משאר שינוים שעושין בליל זה כדי שישאלו ע\"ש."
],
[
"טעם. שהנוטל ידיו לפירות ה\"ז מגסי הרוח. משום דתרומת פירות דרבנן ולכן לא גזרו בחולין. ואע\"ג שצריך לברך עליהם סתם ידים כשרות לברכה אא\"כ יודע שנגע במקום מטונף. מ\"א סי' קנ\"ח ס\"ק ט':"
],
[
"טעם. דיש לברך על היכא דקדים בשולה דפת המוציא. כי בזה נאחזים החיצונים היותו מוקדם ולכך צריכים לברך עליו ולקדשו בברכה ולבטל מהם כחו דיצה\"ר. יערות דבש ח\"ש:"
],
[
"טעם. שתקנו המוציא בה\"א דמשמע להבא ולא תקנו הבורא אלא בורא פה\"א. לפי שאמרינן עתיד הקב\"ה להוציא גלוסקאות ממש. ולכך אמרינן ג\"כ לחם אע\"ג שעדיין לאו לחם הוא אלא דגן. עטרת זקנים סי' קס\"ז:"
],
[
"טעם. מי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא או שאר ברכות להוציא האוכלים. כיון שאין חובה עליהם לאכול. לא יאכלו ולא יברכו. לבוש סי' קס\"ז סעי' י\"ח:"
],
[
"טעם. שאין העולם נזהרים להקדים הכהן לכל דבר שבקדושה. לפי שאין אנו בקיאים ביחוסי הכהונה עי' מ\"א סי' ר\"א סק\"ד. ועי' סעי' תתקל\"ו ",
"קונטרס אחרון
ומותר להיות שם. ובספר עקרי הד\"ט סי' ל\"ה סעי' ל\"א כתב בשם שאלת יעב\"ץ ח\"ב סי' כ\"ו דכהן שמת לו מת והי' עמו בבית ושוב מת אחר בשכונתו כל זמן שלא פירש ממנו ל\"מ שא\"צ לפרוש ואינו רשאי ליבטל מהמצוה אלא שרשאי ג\"כ לקבור מתים אחרים.
ובשו\"ת מהר\"י מברונ\"א סי' צ\"ט כתב שאין הכהן מטמא לנפל של עצמו אלא לבר קיימא דומי' דלאביו ולאמו ולא לנפלים:"
],
[
"טעם. שעל חמשת המינים שהם. גפן. ותאנה. ורימון. וזית. ותמר. מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש. כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל העליונה כיון שנשתבחה בהן א\"י. (תולעת יעקב) ועי' ט\"ז סי' ר\"ח ס\"ק א':",
"קונטרס אחרון
כיון שנשתבחה בהן א\"י. אם אכל שנים או ג' דברים מדברים הטעונים ברכה מעין ג'. כגון מזונות ויין וענבים. דהדין הוא לכוללם יחד בברכה אחת על המחיה וכו' ושכח בפתיחה ודילג א' או ב' מהדברים הנ\"ל וסמוך להחתימה נזכר, יסיים הברכה על הדברים שהזכיר בפתיחה ואח\"כ יברך ברכה בפ\"ע על הדברים שדילג. ואם בדיעבד כלל בחתימת הברכה כל הדברים ההם אף שבתחילה דילג. מהני החתימה בלא הפתיתה. עי' ארחות חיים סי' ר\"ח אות י\"ד."
],
[
"טעם. שאין מברכין על הפת בורא פרי האדמה כמו בשאר פרי האדמה או בורא פרי החטה. משום דלישנא דקרא נקט להוציא לחם מן הארץ ובשאר ברכות נמי נקט לישנא דקרא שנאמר הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה. ולפי זה ניחא מאי שנא דאמרינן ארץ ומ\"ש באידך דאמרינן אדמה משום דלישנא דקרא הכי הוא. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
ראשית פרי האדמה: בספר אוהב ישראל (לשבועות) כתב שמעתי מהרב הקדוש כו' מו\"ה לוי יצחק זללה\"ה אב\"ד דק\"ק בארדיטשוב אשר סוד הבאת הבכורים הוא. כי הפירות שיש בהם ניצוץ הק' וטהור ביותר רום המעלות המה מתבכרים בתחלה וראש. ולזה ציוה הבורא ב\"ה וב\"ש להביאם בראש להבהמ\"ק. וכתב שם דלכן נקרא יום חג הק' הזה יום הבכורים כי עם ה' בני אל חי נתבכרו תחלה בחג הק' הזה בקבלת תוה\"ק וכן כתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וידוע שישראל עלו במחשבה תחלה להבראות והמה נקראו בנים למקום. וזה נתברר ביום חג הקדוש הזה:"
],
[
"טעם. שצריך לטבול המוציא במלח. כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח והוא מגין מן הפורענות (רמ\"א סי' קס\"ז סעי' ה'). ועוד כשישראל יושבין וממתינין זה לזה עד שיוטלו ידיהם והם בלא מצות והשטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם. תוס' ברכות דף מ' ע\"א בד\"ה הביאו. ונוהגין להטביל פרוסת המוציא ג' פעמים במלח כי השם של הוי\"ה ך\"ו וג\"פ ך\"ו גי' מלח והוא סוד גדול. ויש להניח המלח על השלחן עד אחר בהמ\"ז. קיצור של\"ה. כתב הכלבו נהגו כל ישראל שלא להאכיל בהמה חיה ועוף ולא גוי מחתיכה שנוגעת בה חתיכת המוציא. ועי' ב\"י סי' קס\"ז. וכן כתב מחצית השקל שם ס\"ק מ\"ב וז\"ל והעולם ראיתי נוהגים שקולפים מעט גם מפרוסה הגדולה במקום שנגעה בפרוסה שבצע להמוציא ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
שבצע להמוציא. ובספר אגרא דכלה פי' חי' כתב בשם ס\"ח דאם בירך על צלוחית מים ונשאר בכלי לא יתן ממנו לעכו\"ם ולבהמה הואיל שהזכיר ש\"ש על הדבר אינו מהראוי ליתן ממנה לבהמה ע\"ש.
ופי' בזה הפסוק ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד כו' ותשאב לכל גמליו. כי העבד הנאמן הזה שדלה והשקה מתורת רבו בודאי בירך על המים והזכיר שם שמים וכששמעה החסידה הזאת שהזכיר ש\"ש אמרה אין מהראוי ליתן מזה להגמלים ע\"כ אמרה אל העבד גם לגמליך אשאב מחדש. ותמהר ותער כדה. הוריקה מקודם את המים ששתה העבד ואח\"כ ותרץ אל הבאר לשאוב. ובספר בני יששכר מאמר א' כתב ראיתי לאנשי מעשה שהי' נזהרים מליתן ממאכלי שבת לעכו\"ם ונכון הוא במקום שאפשר ובמקום שא\"א להזהר הנה יתקיים בזה כל אוכליו יאשמו:",
"בהשמטה כנגד ג' הויות דלחם. בספר זכרון טוב כתב שהרב הקדוש מהר\"י מנעסכיז סיפר בשם הרב הצדיק הקדוש מקאזניץ זלה\"ה שלזקנותו לא הי' יכול לאכול כלל. ונחלש מזה ביותר. ופקד לספר זה לפני הרב הצדיק הקדוש מלובלין זצוק\"ל שיתפלל בעדו ע\"ז. ופקד הלובלינר אליו שיאכל לחם ויין. לחם מספר ג\"פ הוי\"ה ב\"ה. וכתיב לחם לבב אנוש יסעד. יין מספר סוד כמארז\"ל נכנס יין יצא סוד. וכתיב ויין ישמח לבב אנוש. וסיים הרב הצדיק הקדוש מנעסכיז זי\"ע שמי שהוא חלש ואין בו כח לאכול. יוכל להתחזק בכח הרמזים הנ\"ל ויתחזק כחו ויוכל לאכול:"
],
[
"טעם שמברך על היין שבתוך הסעודה. משום דחשוב שבכמה מקומות מברכין עליו אע\"פ שאין צריך לשתי' כגון קידוש והבדלה. מ\"א סימן קע\"ד ס\"ק א'. ועי' רש\"י ברכות דף מ\"ב ע\"א בד\"ה דגורם. ועי' תוס' שם דף מ\"א ע\"ב בד\"ה א\"ה דמהאי טעמא אין מברכין בפסח על החזרת בורא פרי האדמה רק על אכילת מרור בלבד כיון דרחמנא קבעיה חובה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הוי כמו דברים הרגילין לבא מחמת הסעודה דפת פוטרתן ע\"ש. ואף שנוהגים עכשיו לקדש ולהבדיל על השכר אפ\"ה א\"צ לברך עליו בתוך הבעודה דעיקר תקנת חכמים הי' על יין אלא דקצת מקילין לקדש על השכר ושאר משקים במקום שאין היין מצוי לכן אין לברך עליהם בתוך הסעודה דחשיבות אינם מצד עצמם אלא כיון דאין יין מצוי. (ארץ חמדה):",
"כתב קיצור של\"ה מצאתי כתוב בשם גדול א' שנוהגין כן בארץ איטליא, מי שאין לו פנאי ללמוד על שלחנו או שאינו יכול ללמוד יאמר לכל הפחות ג' פסוקים מתורה. וג' פסוקים מנביאים. וג\"פ מכתובים. (ג\"פ מתורה) ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא (שמות ט\"ז). ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך (שמות כ\"ג). ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (דברים ח'). וג\"פ בנביאים) הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים (ישעיה ל\"ג). למה תשקל כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה. שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם (ישעיה נ\"ה). הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך לא תתעלם. (ישעי' נ\"ח). (וג\"פ מכתובים) ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק\"ד). טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו (תהלים קי\"א). עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים (תהלים קמ\"ו):",
"עוד כ' וז\"ל (מצאתי במשניות הנדפסי' באמשטרדם שנת ת\"י שיש לומר אלו פסוקים אחר כל סיום ספר וגם לאחר אכילה קודם ברכת המזון והמה מסוגלים עד מאוד שלא יחסר מזונו כל ימי חייו). להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר ולנצח על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך. בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי. שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי. כי הלבישני ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'. ישמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. אודך כי עניתני ותהי לי לישועה. ואח\"כ יאמר השיר של יום שהיו הלוים אומרים בבית המקדש ע\"כ:",
"קונטרס אחרון
דאזלינן בתר רובא בכל שני מינים. ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' ר\"ח כתב ז\"ל ומרק שעם שארי תבשילים שאינו מה' המינים מברכים שהכל רק על המרק או על החלב כאלו הוא ודאי עיקר ויוצא ידי חובתו גם על התבשיל כיון שבלא\"ה שהכל פוטר בדיעבד גם התבשיל. ומ\"מ טוב ליקח בשעת הברכה המרק בפני עצמו ואין חשש ע\"י אכלו אח\"כ המרק עם התבשיל כי לא שייך בזה איגלאי מלתא למפרע ע\"ש. ועי' בש\"ע הרב סי' ר\"ב סעיף י\"ג:
אורז ודוחן (הירז ורייז) שנתבשלו אם לא נתמעכו מברך עליהם בפה\"א. ואם נתמעכו ירא שמים לא יאכל אלא בתוך הסעודה. ובשעת הדחק שאין לו פת מברך בין על הירז בין על רייז שהכל ולאחריהם בורא נפשות. קש\"ע סי' נ\"ב סעיף י\"ז: ובספר מעשה רב להגר\"א ז\"ל סי' ע\"א כתב אורז הוא רייז מברך לפניו במ\"מ ולאחריו בנ\"ר.
חמשת מינים גפן. ותאנה. ורימון. זית. ותמר. חמשת מיני דגן. חטה. ושעורה. וכוסמי\"ן (הוא הנקרא בל\"א אורקיש). שבולת שוע\"ל (הנקרא האבער). שיפון (הוא הנקרא קארין). ומה שלועזין המון עם לתיבת דגן קארין הוא טעות כי תיבת דגן כולל כל החמש מינים כולה נקראים דג\"ן. וקארי\"ן הוא שיפון בלשון הקודש. דרך פקודיך.
כתש אותם במכתשת והסיר קליפתן ונתמעכו ונדבקו יחד ע\"י הבישול. וכן כל מיני גרויפן גערשטני או האבערנע גרויפן שידוע שהם נחלקים ע\"י הכתישה ולא נשארו שלימים. וכן (קאשי) של דגן כ\"ז לפי שנחלקו ע\"י כתישה אפי' לא נדבקו יחד ע\"י הבישול מברך תחלה במ\"מ ולבסוף על המחיה. עי' ט\"ז סי' ר\"ח ס\"ק י\"א וח\"א כלל נ\"ד סעיף ב'. אבל אם לא הוסרו קליפתן וגם לא נתמעכו מברך בפה\"א. ולאחריו יש מחלוקת אי מברך בנ\"ר או מעין ג' ע\"כ לא יאכל כשיעור רק תוך הסעודה ואם אירע שאכל שלא בתוך הסעודה מברך בנ\"ר. ד\"ת בשם מ\"א שם סק\"ב:
על מאקיראניס או טאהרט שעושים משקדים וצוקער וביצים ונותנים בו קמח לדבק ולא שיתן טעם בתערובות אם השאר מינים הם הרוב אין לברך עליהם רק שהכל כברכת הפירות שנתרסקו לגמרי. קש\"ע סי' מ\"ח סעי' י' וסי' נ\"ב סעי' ט\"ז. וכן בכל שאר תערובות של ה' מינים עם שאר מינים. אבל אם הה' מינים הם הרוב או שבאים כדי ליתן טעם. מברך במ\"מ. ולענין ברכה אחרונה אם אכל שיעור שיהי' בו כזית בכדי אכילת פרס יברך מעין ג' ואם לאו יברך בנ\"ר. עי' מ\"א סי' ר\"ד ס\"ק כ\"ה וט\"ז סי' ר\"ח סק\"ג ובאה\"ט שם סק\"ג. ועי' מ\"א סי' ר\"י סק\"א. וראוי ונכון שישאל כל אחד קודם שיאכל דברים כאלו באיזה אופן שנעשו בכדי שידע לברך ברכה הראוי' לו בין לפניו בין לאחריו. מאנדלין המחופין בצוקער אפי' מחופין לגמרי מברך עליהן בפה\"ע. באה\"ט סי' ר\"ד ס\"ק י\"ט. על ורד שקורין רוזי\"ן ברכתו בפה\"א. עי' מ\"א שם ס\"ק כ\"ג:
חרעמזליך שעושים מקמח של קארטאפליס. (באלביס) שנתפררו וחוזרין ולשין אותם בשמן וביצים ברכתם שהכל. פת הנעשה מטאטערקי (שקורין רעטשקי) או של שאר מיני קטניות מברך שהכל. עי' סי' ר\"ח:",
"יברך על היי\"ש בתחלה. ובס' עמק ברכה כתב אם הביאו לפניו יי\"ש ומיני מרקחת שיש בהם פרי העץ או פרי האדמה יברך בתחלה על המרקחת יהיה מה שיהי' ואח\"כ יברך על היי\"ש שהכל אע\"פ שחפץ יותר ביי\"ש מ\"מ מחויב להקדים דבר שברכתו ב\"פ העץ או ב\"פ האדמה (ואצ\"ל דבר שברכתו במ\"מ) לפני שהכל ואח\"כ יברך על היי\"ש וישתה:",
"מחמת ספק ברכה. ובספר אור צדיקים (דרך סעודה) כתב ג\"כ דעל כל מיני פירות הן חיין הן מבושלים רק בלא בשר וכן על האגוזים ומיני קטניות הבאים בתוך הסעודה צריך לברך ברכה הראויה וברכת המזון פוטרת מברכה אחרונה ע\"ש:
ושמעתי מאדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל בשם זקינו הגאון הקדוש מהר\"ש מבעלז זללה\"ה שאם הובא לו קטניות בתוך הסעודה הי' מברך עליהם כיון שלא הי' דעתו עליהם קודם הנטיל' ועל הפולים (שקורין בויניס) לא הי' מברך. כיון שדרכן לבוא בתוך הסעודה. ובפורים אמר לי שאינו יודע האיך נהג ע\"כ:
מעשה אופה צוקער קיכען. טארט. מאנדיל קיכען. וכדומה. אם אוכל מהן מחמת רעבון כדי לשבוע מהן אינו צריך לברך עליהן בתוך הסעודה אבל אם אוכל מהם רק לתענוג יש ספק בברכה. וע\"כ ראוי לאדם לכוין בשעת ברכת המוציא לפטור כל מה שיאכל ממינים אלו. קש\"ע סימן מ\"ג סעיף ו'. וכן כ' בס' עמק ברכה."
],
[
"טעם. שיש ליזהר כשבא לברך ברכת המזון שיסיר את המאכלת מעל השלחן. מפני שהשלחן נקרא מזבח ומה מזבח הזהרנו בו שלא להניף עליו ברזל, שנאמר (שמות כ') לא תבנה אתהן גזית וכו' ודין תורה היא שאם עשאה לאבני מזבח גזית בכלי כסף או בשמיר שהי' מותר הא אין עיקר האסור בגזית אלא מפני הברזל שהוא החרב והתורה הרחיקו מן המשכן שכתוב (שם כ\"ה) זהב וכסף ונחושת. ולא הזכיר שם ברזל וכן במקדש כתוב (מלכים ו') ומקבות והגרזן כל ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. והטעם. לפי שהוא כוחו של עשו שנתברך בה מפי אביו (בראשית כ\"ז) ועל חרבך תחי' וכתיב (מלאכי א') ואת עשו שנאתי לכך הוא מרוחק מן המקדש וכן השלחן הזהרנו לסלק החרב מעליו לפי שהחרב הוא המחריב שהוא סיבת החרבן שהוא הפך השלום ואין לו העמדה במקום ברכה שהוא שלום שהרי המזבח והשלחן מאריכין ימיו של אדם והחרב מקצר ואינו דין שיונף המקצר על המאריך. (שלחן ארבע):",
"קונטרס אחרון
המאכלת מעל השלחן. בסידור לב שמת כתב דבשבת ששלום בכל ואין שטן ואין פגע רע והכוחות ההם שובתים אין לסלק כי אין לעוררם כלל. ובשם מהר\"י כתב וז\"ל יש להסיר פת שלם מהשלחן כשמברכין בה\"מ ועוד דאין ברכה מצויה בדבר שלם דהוה כמו דבר שבמידה שאין הברכה מצויה.
ובספר לחם מן השמים כתב שצריך להשאיר בכוס של ברכת המזון מעט יין על השלחן ומעט פירורי לחם ולא לחם שלם. משום העורכים לגד שלחן ומפה פרוסה על השלחן.",
"לסלק החרב מעליו. בספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' ק\"פ כתב דלגבי סכין בשעת ברהמ\"ז מהני כסוי לכ\"ע רק למי שידע בו האריז\"ל שהוא משורש קין אמר לסלק הסכין מהשלחן לגמרי בברהמ\"ז. ע\"כ להניחו בתיבה שתחת השלחן שקורין טישלא\"ד י\"ל דקיל היטב."
],
[
"טעם. שהכוס שטעונין לברכת המזון צריך שיהיה משל יין מפני שהיין הוא המשובח שבמשקין ונאה לברך עליו לשם יתברך ואם אין יין מצוי באותו מקום או שהוא ביוקר והשכר או שאר משקין הוי חמר מדינה מברכין עליה חוץ מן המים. וטעם. שאין מברכין על המים אפי' אין לו שאר משקין. כיון שאין שותין אותן אלא מתוך צמא ודוחק גדול שאין זנין את האדם אינן נקראין משקה ק\"ו חמר מדינה. לבוש סי' קפ\"ב סעי' ב' ועי' מ\"א שם סק\"ב וט\"ז שם סק\"א. וע\"ל סעי' רפ\"ה וסעי' רפ\"ו:",
"קונטרס אחרון
צריך שיהי' משל יין. עיין או\"ח סי' ק\"צ סעי' ג' דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו. ועי' ט\"ז סי' ר\"י סק\"א דביי\"ש צריך לברך ברכה אחרונה אם שתה כדרך שבני אדם שותין בפעם א' או אפי' בשתי פעמים כשאין הפסק ביניהם כשיעור שתיית רביעית אע\"ג באין שם רביעית כיון דראוי למזוג בו מים עד רביעית וא\"א לשתות רביעית לסתם אדם קרינן ביה שפיר ושבעת. ועי' שם סימן ק\"צ סק\"ג דיש חיוב לברך אם שתה מלא לוגמיו מכוס גדול' או אפי' פחות מזה אם שתה רוב הכוס כמו לענין כוס של ברכה. והוא דשתה ד' חומשי ביצה. וכתב כן אף ביין ע\"ש. ועי' באר היטב שם סק\"ו בשם א\"ר שדחה דברי הט\"ז והעלה דלעולם צריך רביעית שלם ע\"ש. ומ\"א שם סק\"ד כתב וז\"ל ויש רוצין לומר דעל יין שרף מברך בפחות מכזית דבפורתא מייתבא דעתיה ול\"נ דבעי כשיעור דהא בודאי יש יינות חזקים ומאכלים טובים כיין מרקחת דבפורתא מייתבא דעתיה ואפ\"ה בעי' כשיעור דלא חלקו רז\"ל בשיעורים. ועי' מחצית השקל סי' קע\"ד ס\"ק י\"ד דיש ליזהר שלא לשתות יי\"ש קודם סעודה שיעור שב\"א שותים בפ\"א להוציא א\"ע מפלוגתיה הט\"ז ומ\"א ע\"ש: ועי' ט\"ה סעי' רצ\"ט בהשמטה בד\"ה ועי'."
],
[
"טעם. דברכת הזימון בשלשה. משום דאסמכוה רבנן אקרא דגדלו לה' אתי ואין אחד יכול לומר לאחד גדלו ולפיכך אין יכולין לזמן אם לא בשלשה. ברכות דף מ\"ה ע\"א. ועי' לעיל סעי' קנ\"ב:",
"קונטרס אחרון
אם לא בשלשה. ואם אחד אוכל גבינה ושנים בשר או להיפוך מצטרפין דהאוכל גבינה מצי אכיל עם האחרים. והאוכל חלב מברך ומוציא השני לפי שיכול לאכול עם השני ולא להיפוך. מ\"א סימן קצ\"ו סק\"א ע\"ש. ונראה לי דזה דוקא מדינא דש\"ע כשהיו נוהגין שא' הי' מברך להוציא אחרים משום ברוב עם הדרת מלך כמ\"ש הט\"ז סימן קצ\"ג סק\"ג אז אמרינן דהאוכל חלב מברך ויכול להוציא כיון שיכול לאכול עמהם. אבל למנהגינו שכ\"א מברך ברהמ\"ז עי' ט\"ז סימן קפ\"ג סק\"ו יוכל האוכל בשר ג\"כ לברך ברכת הזימון כיון שלא מוציא אותם י\"ח. וכן נמי מ\"ש המ\"א שם דאם אחד אוכל גבינה קשה אין מצטרפין, זה הוא ג\"כ דוקא כשהיו נוהגין שא' הי' מברך והוציא השני. וכן משמע נמי ממ\"ש הט\"ז סימן קצ\"ו סק\"ד דהאוכל פחות מכזית לא יוכל להוציאן י\"ח אם יתנו לו הכוס לברך. וכעין זה כתב בנשמת אדם כלל מ\"ח סק\"א. וכן משמע נמי ממ\"ש התשב\"ץ שנים שאכלו יחד אם רצו לזמן מזמנים אלא שמצוה שכל אחד מברך לעצמו אבל אם א' יודע וא' אינו יודע מברך היודע ויוצא השני. וא\"כ עכ\"פ אם זה שאוכל חלב עדיין לא גמר סעודתו ורוצה לאכול עוד והאוכלים בשר רצונם לברך יוכל האוכל בשר לברך. ועי' ח\"א כלל מ\"ח דכן נמי אם זה שאוכל חלב אינו שותה יין מוטב שיברך זה שאוכל בשר בכוס מלברך בלא כוס:
ועי' מ\"א סי' ר' סק\"ג דאם מתחלה אכלו ג' והפסיק א' לב' ואח\"כ באו ב' אחרים ואכלו עם הא' יכול להפסיק פעם שנית. דכיון דנצטרפו עמו ב' אחרים שלא זימנו יכולים לזמן עליו וה\"ה פעם ג' או יותר יכול לזמן. ומיהו דוקא אכל עם השנים אח\"כ כזית. וכזית מכל מאכל סגי. אבל אם היו ה' בחבורה א' והפסיק א' לב' שוב לא יוכל לזמן עם הב' הנשארים דפרח זימון מכולהו אעפ\"י ששנים הנותרים לא היו שם ולא ענו מידי דהוי אד' בכל חבורה בסי' קצ\"ג סעי' ו'. אבל ששה דנחלקין אז שפיר דמי. וכן אם היו ז' או ח' והפסיק א' לשנים יכול להצטרף אותו שהפסיק אח\"כ ב' פעמים. ואם הם י' ומפסיקין ג' לז' אם חזרו הג' ואכלו יכולים לזמן יחד. ויכולין להצטרף לז' אחרים לומר אלהינו. (אפילו לא אכלו כלל אחר שהפסיקו. ד\"ח) דלא שייך לומר פרח זימון דאמירת אלקינו דאכל בי' י' שכינתא שריא. ואפי' יש ה' שהפסיקו מצטרפין עם ה' אחרים לברכת אלקינו. אבל אם הם ששה דהם רוב שוב אין מצטרפים ע\"ש. ועי' מחצית השקל ופ\"מ שם:
כתב בשו\"ת חות יאיר סי' קע\"ו אין ליתן לכתחלה לברך ברהמ\"ז לקטוע אצבע ואפי' למוכה שחין דלא עדיף זה מידיו מזוהמות דצריך להעביר הזוהמא כבסי' קכ\"א מלבד מה שיש בזה העדר כבוד למצוה ע\"ש.
ובספר תורת השם (ברכות ד' כ') כתב על מה שאמז\"ל כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו וכו' והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה ע\"כ. צריך להבין מאי מעליותא הוא לברך כמה ברכות שבברכת המזון שלא כדין הכתוב שנאמר ואכלת ושבעת ואז וברכת. רק, שלשה מדות הן באדם בדרך אכילתו, מדת הרשע הוא לאכול אכילה גסה כמ\"ש ובטן רשעים תחסר. ומדה בינונית היא לאכול רק לשובע וכמ\"ש ואכלת ושבעת. אבל מדת הצדיקים לדקדק על עצמם וגופם להסתפק במיעוט כשיעור כזית או כביצה וז\"ש צדיק אוכל לשובע נפשו ולא לשובע גופו. כמ\"ש בחרדים ובשאר ספרי מוסר שלא לאכול לשובע לפי שנאמר פן תאכל ושבעת ורם לבבך וכו'. ואיתא בגמ' שבת פ' ט\"ו במתניתא תנא ותאכל בעוה\"ז ותשבע לימות המשיח ותותר לע\"ל. וזה שבעוה\"ז אינו ראוי לצדיק כ\"א לאכול אבל לא לשובע וזשאז\"ל בלשונם והם דקדקו על עצמם עד כזית ולא אמרו תיבת לברך עד כזית מפני שקאי גם על האכילה וממילא משתמע כיון שהסגילו עצמן שאכילה מועטת ככזית משביע נפשם בודאי מקרי ושבעת וחייבים לברך ברהמ\"ז מן התורה.
ועי' לבוש סי' קפ\"ד סעיף ו' דמדאורייתא אין חייבין אלא כשאכל כדי שביעה. אלא שחז\"ל אסמכיה מדכתיב בלשון אכילה וסתם אכילה הל\"מ הוא שהוא בכזית:",
"אחר הש\"ץ. ובספר החיים סי' נ\"ז כתב שהחזן צריך לענות אמן אחר הקהל אף שיאמר אח\"כ ברוך ה' המבורך כמו בשומע שאר ברכה מחבירו שצריך לענות אמן אף שבירך גם הוא תיכף אותה ברכה וכן נמי בזה. ועי' בא\"א סי' נ\"ז סק\"א ובמ\"ז סי' קצ\"ח סק\"א."
],
[
"טעם. שאין מזמנין בשם. דהוה דבר שבקדושה וכל דבר שבקדושה לא יהא אלא ביו\"ד אנשים גדולים ובני חורין. ב\"י סי' קצ\"ט. ועיין מעשה ארג מהרב הצדיק יצחק יהודא אייזק מקאמארנא זצ\"ל ברכות פ' ז' משנה ב' קטן היודע למי מברכין לאביו שבשמים מזמנין עליו ובפרט בזמן הזה שכל אחד מברך בפני עצמו ומכ\"ש לעשרה שיכולין להצטרף קטן וכן עשה מעשה אבי הגאון אמיתי מוהר\"ר אלכסנדר שצוה לי לברך בשם להוציא את הרבים בעת היותי קטן בן י' שנים:",
"קונטרס אחרון
אלא ביו\"ד אנשים גדולים. ובספר יוסף אומץ אות קנ\"ט כתב וז\"ל אע\"פ דשלשה או עשרה שאוכלין אין רשאין לחלק נ\"ל דבסעודות גדולות שמאריכין מאד ויש בהם שקשה עליהם האריכות אם מצד הבריאות או מצד איבוד זמנם אם מצד דאגתם שלמחרת לא יוכלו להשכים לתורתם או תפלתם אזי יש היתר לברך בלא זימון כו' ועל זה סמכתי מעשה כמה פעמים אכן אם הי' אצלי אחוזת מריעיי ראיתי שצרפתי בה עמי לזמן בנחת שע\"כ לא הרגיש בעל הסעודה ולא הפציר בנו לישאר בסעודה. ועי' מ\"א סימן קצ\"ג סק\"ז.
ובספר אשל אברהם סימן קצ\"ב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר משה יהודא ליב מסאסוב זצוק\"ל שהי' עומד בעת אמירת הזימון בעשרה והיו עומדים עמו כל המסובין. וכתב שם וז\"ל ולכולי עלמא הוא טוב על פי מדת חסידות שגם בעת קריאת התורה הקדושה מדת חסידות לעמוד (עי' ט\"ז סי' קמ\"ו). והנוהגים לישב סבירא להו דהוה ליה כמו ברכת חתנים שבעשרה דיקא וכדומה ומ\"מ אין חיוב לעמוד. ודוקא כשקראו חז\"ל להדיא בגדר דבר שבקדושה נכון לעמוד. ומכל מקום מדת חסידות נכון ודאי לעמוד לכבוד השם הק'. מה שאין כן ברכת חתנים ששוה לכל ברכות ולא הי' עיקר תקנתו מצד העשרה. וזימון שנתקן מצד עשרה נוטה יותר לבחי' דבר שבקדושה עכ\"ל.
ובספר שלחן ארבע כתב וז\"ל צריך אתה לדעת כי ממה שאמחז\"ל (חולין פ\"ז) יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים יתבאר מזה שכל ברכה וברכה ממאה ברכות שוה עשרה זהובים ואסמכתא מן הפסוק כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. כלומר כל אחת מכ\"ף והן מאה ברכות שוה עשרה זהב. וטעם שכל ברכה וברכה שוה עשרה זהובים. לרמוז שיש לכלול עשר ספירות בכל ברכה וברכה ע\"ש:
ובענין אם לומר ב\"ה וב\"ש קודם בהמ\"ז עי' מ\"א סימן קצ\"ב בהתחלה בשם הטור ואבודרהם דביו\"ד או בג' יש לאומרו אבל ביחיד פשיטא שלא יאמרו רק מתחיל ברוך אתה וכו'. אם א' מהג' שאכלו יחד בירך ברהמ\"ז בפ\"ע מ\"מ השנים מזמנים עמו אבל אם נצטרף א' ליו\"ד או לג' ע\"י ששתה כוס משקה שיש בו רביעית או אכל כזית ירק ובירך ברכה אחרונה שוב לא יכול לזמן עמהם. מ\"א סימן קצ\"ז סק\"ד.
כתב הב\"ח הירא שמים לא יברך במצנפת הקטנה רק ישים הכובע על ראשו ויתעטף בבגד העליון ע\"ש. ועי' לבוש סי' ער\"א סעי' י' דכל דיני הכוס צריך ליזהר בכוס של קידוש והבדלה ושאר כוסות שתקנו לברך עליהם ע\"ש:
וברכת המזון דינה כתפלה לענין שאילת שלום עי' סי' קפ\"ג העי' ח'. ובענין עניית אמן באמצע ברכה כתב בס' ארחות חיים שם סעי' ח' בשם שו\"ת בנין עולם דאין עונין אלא אמן דהאל הקדוש ושומע תפלה כמו בברכת ק\"ש. ובאמן דברהמ\"ז אחר אותה ברכה עונה דמעין אותה ברכה לא הוי הפסק. כמו דאמן מברכת המוציא לא הוי הפסק בין ברכת המוציא לאכילה. משום דהוי מעין אותה ברכה ואמן של זכרינו דיעלה ויבא אין להפסיק שאין בו חיוב כלל רק מנהגא בעלמא. וכן אמן של הרחמן ג\"כ ודאי דהוי הפסק ע\"ש. ועי' רמ\"א סי' קפ\"ג סעי' ז' דיקדים לסיים קצת בברהמ\"ז קודם המברך כדי שיענה אמן ע\"ש. ובספר תפלה לדוד להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל כ' שבברהמ\"ז נכון לענות אמנים גם באמצע ברכה:
ועי' פמ\"ג סי' קפ\"ט בשם תה\"ד בחורים שעשו תקנה בקנס שלא לדבר בברהמ\"ז ראוי לתקן עד שיתחיל הרחמן הוא ע\"כ. ואף בהרחמן הוא לא יפסיק שלא לצורך דהא בטור אמר שאין הרחמן הפסק בין ברהמ\"ז לפה\"ג הא דברי חול הוה הפסק ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאינן מזמנין על אכילת פירות ועל פת הבאה בכיסנין. משום שאין להם קבע לזימון עיין ט\"ז סי' קצ\"ו סק\"א: ",
"קונטרס אחרון
קבע לזימון. עי' באה\"ט סי' קצ\"ג סק\"ב בשם הב\"ח די\"א שאף על ז' מינין מזמנין ולכן טוב שלא יקבעו ג' על ז' מינים. ובשע\"ת שם כ' בשם הברכ\"י שמנהג פשוט לקבוע כמה אנשים על פירות מז' מינים. וכן לאכול פת הבאה בכיסנין ולא זהירי בזה ע\"ש."
],
[
"טעם. שנוהגין ליטול מים אחרונים קודם ברהמ\"ז אע\"פ שאין מלח סדומית מצוי בינינו (עי' מ\"א סי' קפ\"א סק\"ח). משום דכשם שהיו נותנים חלק מהקרבנות מהעשן המתעקם לצד צפון. כך המים אחרונים המה חולקא דמסאבא כידוע ליודעי חן. ולפיכך נקראים מים אחרונים חובה על שם המקבל. ואף כשאוכל יחידי ואפי' פת חריבה שידיו נקיות אפי' הכי צריך נטילת מים אחרונים. ומים אחרונים נוטלין בכל מיני משקין. אור צדיקים. ועי' סי' ק\"ס סעי' י\"ב וסי' קפ\"א סעי' ט':"
],
[
"טעם. למה בברכת התורה אומר המברך ברכו את ה' ובברכת המזון נברך אלקינו. משום דהנה מזונות שהש\"י זן ומפרנס אותנו זה ג\"כ מצד הדין שהדין ג\"כ נותן כיון שהוא בראנו לכבודו הדין הוא שיזון אותנו ע\"כ מברכין נברך אלקינ\"ו שם הדין משא\"כ מה שנתן לנו את תורת\"ו זה מצד החס\"ד הגמור והרחמי\"ם כי גברו חסדיו עלינו להודיע לבריותיו ולגלות להם מסטירין דילי' ע\"כ מברכין ברכו את הוי' שם החסד והרחמים. עי' תוי\"ט ברכות פ\"ז משנה ג'. והנה מטעם זה מנהג אבותינו תור\"ה הוא לאכול מאכלי חלב בחג השבועות ביום מתן תורתינו. כי חלב רמז לחסד גוון לובן והנה \"להגיד \"בבוקר \"חסדך ר\"ת חלב. (בני יששכר):",
"קונטרס אחרון
ברכו את ה'. ואין זה מוציא עצמו מן הכלל וא\"כ הי' לומר נברך כמו בברהמ\"ז שאומר נברך. דכיון דאמר מבורך לא מפיק נפשיה מן הכלל והוי כמו נברך. מטה משה אות ע\"ט:"
],
[
"טעם. שאין מברכין בפה\"ג קודם ברכת המזון כדרך שמברכין בקידוש והבדלה בתחלה. לפי שברכת המזון הוא סילק והיסח הדעת למה שלפניו הלכך אם הי' מברך בפה\"ג תחלה הוי ברכת המזון הפסק בין ברכה לשתיי'. תוס' ברכות דף נ\"ב ע\"א בד\"ה ורבי. ויש לכסות הפת בשעת בה\"מ שלא יראה בשתו. מ\"א סי' ק\"פ ס\"ק ד' ודוקא שהכוס בידו. מחצית השקל שם ועי' רמ\"א סי' תע\"ג סעי' ז': "
],
[
"טעם. שאומרים יעלה ויבא בברכת המזון בבונה ירושלים ובתפלה בעבודה. משום דיעלה ויבא הוא תפלה ותחנונים תקנוה בבונה ירושלים דהיא נמי תפלה. ובי\"ח תקנוה בעבודה שהיא חפלה להשיב ישראל לירושלים. תוס' שבת דף כ\"ד ע\"א בד\"ה בבונה:"
],
[
"טעם. דאם חל ר\"ח ביום א' והי' אוכל ויצא שבת שאומר רצה ויעלה ויבא עי' ט\"ז סי' קפ\"ח ס\"ק ז' (וכן ראיתי שהרב המאה\"ג מוהר\"ר יוסף שאול נ\"ז אבד\"ק לבוב זללה\"ה שנהג כן אף שלא אכל כזית פת בלילה) משא\"כ בחנוכה ופורים שאינו מזכיר רק של שבת. משום דאינו אלא רשות להזכיר כדאיתא בפ' במה מדליקין דף כ\"ד ע\"א עי' מ\"א סי' קפ\"ח ס\"ק י\"ג וס\"ק י\"ח:",
"קונטרס אחרון
עי' מ\"א סי' קפ\"ח כו' וס\"ק י\"ח. ובש\"ע הרב שם סעי' י\"ז כתב דלכך במו\"ש של חנוכה ופורים מזכיר של שבת ולא של חנוכה ופורים. לפי שכל יום שאין קרבן מוסף אין הזכרתו חובה בברהמ\"ז מ\"ש. היה אוכל ביו\"ט וכן בר\"ח וחנוכה ופורים וחשכה לו אם עדיין לא התפלל ערבית צריך להזכיר מענין היום אעפ\"י שמברך בלילה. כיון שהתחלת הסעודה היתה ביום. ואם אכל בער\"ח ונמשכה סעודתו גם תוך הלילה ואכל גם בלילה כזית פת צריך לומר יעו\"י וכן בחנוכה ופורים אעפ\"י שבהתחלת הסעודה הי' פטור מלהזכיר לפי שמ\"מ חל עליו חיוב ההזכרה באכילת כזית שמשחשיכה. שם.
והנה כתב לחלק בין אם חל תנוכה או פורים ביום א' והי' אוכל ויצא שבת אין להזכיר רק של שבת. אבל אם חל תנוכה או פורים באמצע השבוע אז אע\"פ שבהתחלת הסעודה הי' פטור מלהזכיר אם אכל גם בלילה פת צריך לומר בלילה על הנסים:"
],
[
"טעם. שאם שכח לומר יעלה ויבא בברכת המזון בר\"ח או בחולו של מועד אין מחזירין אותו ובתפלה מחזירין אותו. לפי שבתפלה חובה על כל איש ואי אפשר שלא יתפלל אבל ברכת המזון אינה חובה כי אפשר שלא יאכל דברים הטעונים ברכת שלש ובלבד שלא יתענה ואפשר בפירות או בדברים אחרים. ברכות דף מ\"ט ע\"ב ועי' כל בו. וע\"ל סעי' פ\"ז בהשמטות:",
"קונטרס אחרון
אין מחזירין אותו. ועי' אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' תכ\"ב דיותר טוב לצאת י\"ח ספק עצהיו\"ט שיטול ידיו ויאכל כזית ויברך ברהמ\"ז כראוי. והפוסקים סמכו א\"ע שמי שאפשר לו בכך יבין מאליו לעשות עצהיו\"ט. ועי' באה\"ט סי' ר\"ט סק\"ו שכ' כעין זה בשם הטור. "
],
[
"טעם. דאם טעה ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר קודם המלך הטוב והמטיב בא\"י אמ\"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא\"י מקדש השבת וכן אם טעה ולא הזכיר ביו\"ט יעלה ויבא אומר בא\"י אמ\"ה אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים ואם טעה בר\"ח אינו אומר רק בא\"י אמ\"ה שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם בברוך. דכיון דבר\"ח סגי דלא אכל פת ולא הוי הך ברכה חובה ביום זה. לבוש סי' קפ\"ח סעי' ו' וסעי' ז': ",
"קונטרס אחרון
יעלה ויבא. אם כבר התחיל ברכה רביעית בשבת ויו\"ט לחזור לראש ברהמ\"ז ולא מקרי התחלה עד שאמר בא\"י אמ\"ה האל אבל אם לא אמר רק בא\"י אמ\"ה אע\"ג שכוונתו הי' על הטוב והמטיב יסיים אשר נתן כו' וראי' לזה ממש\"כ המ\"א בסי' רס\"ח סק\"ג דאם אמר בערבית ומנחה אתה וסבור שהוא חול אומר אתה קדשת או אתה אחד דלא מקרי התחלה בשל חול אלא בשחרית שדיבר ג\"כ שלא כהוגן וכן כאן אם לא אמר רק עד אמ\"ה ולא התחיל עדיין האל יסיים אשר כו' ומדוקדק לישנא דגמ' אבל פתח הטוב והמטיב. ח\"א כלל מ\"ז סעי' י\"ח:"
],
[
"טעם. שעונין אמן אחר ברכת בונה ירושלים אע\"פ שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו. כדי להפסיק בין ג' ברכות הראשונות שבבהמ\"ז שהם מן התורה לברכה רביעית שהוא מד\"ס. טור סי' קפ\"ח. ועי' קונטרס אחרון לט\"ה לסעי' רמ\"ג בד\"ה בספר:",
"קונטרס אחרון
ברכת בונה ירושלים. בספר בני יששכר כתב על מה שאמז\"ל כל מי שלא נבנה ביהמ\"ק בימיו כאילו וכו' וז\"ל מהראוי לעיין הלא רבים וכן שלימים יסודי עולם הלכו למנוחות ולא נבנה ביהמ\"ק בימיהם. אבל האמת הוא שהצדיקים בונים בימיהם חלק מביהמ\"ק כ\"א חלקו השייך לנשמתו וכל מי שאינו נבנה ביהמ\"ק בימיו כאילו וכו'. ע\"כ כאשר האדם אינו מבין בדעתו איזה ענין בלימוד תורתו הוא מפני כי חלק ביהמ\"ק שלו עדיין לא נבנה בימיו מגודל חטאו. הנה ישוב אל י\"י על עונותיו ויתפלל על הגאולה ותתחזק דעתו ויראה פלאות מה שלא ידע עד עתה. והוא לדעתי סוד הפסוק כי יפלא ממך וכו' וקמ\"ח. בשיעור קומה שלך. ועלית אל המקום אשר יבחר י\"י עכ\"ל.
ובספר זרע קודש (תצא) כתב וז\"ל במה שאנו אומרים בונה ירושלים ה'. היינו שבונה אותה בימינו בכל יום. כשאדם עובד אותו ית' הכל לפי מעשיו בונה את ירושלים וביהמ\"ק. יש בונה ביום שורה א' שלימה. ויש מניח לבינה אחת. כל א' כפי עבודתו. עד שיהי' נבנה בשלימות ב\"ב. וכן שמעתי מהרב הקדוש מוהר\"ר אלימלך זצ\"ל שכשעשה עליות נשמה ראה שנושאים את כלי ביהמ\"ק ואמרו לו שהם אותם הכלים שהוציאו הוא מהגלות. ופ\"א אמר שנפלה בית טומאה א' בצורה גדולה מאד ובכל יום עולים אלפי אלפים בעלי מלאכות בנאים ולבנות החומה. אבל יש לי שומר טוב שכשהרב מוהר\"ר יעקב יצחק מלאנצהוט מתפלל תפילת י\"ח מתפלת מנחה מפיל כל מה שבונים. והבנתי דבריו הקדושים שמפיל זה ע\"י שע\"י תפלתו בונה חומות ירושלים לביהמ\"ק.. ולפי ערך שבונה חומות ירושלים לפי ערך זה מפיל בהבית הזה של טומאה. כי כשזה קם זה נופל.
ובסידור לב שמח מהרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל פי' הפסוק ואני אהי' להם נאם ה' חומת אש סביב. והי' שייך יותר לומר ואני אהי' חומת אש סביב נאם ה'. או שהי' לומר בתחלה נאם ה' אני אהי'. רק שע\"י שאיש ישראל מתפלל כראוי ואומר דיבורים כראוי וכנכון עומדים מלאכי השרת ומנסרים מדבורים שלהם אבנים לבנין ביהמ\"ק. וביותר אפי' ביהמ\"ק של אש ג\"כ יבא ע\"י דבורים של ישראל. וזה ואני אהי' נאם ה'. ע\"י דבורים של ה'. חומת אש סביב. ע\"י שאיש ישראל אומר דבורים ע\"י אש טהור שהוא ביראתו. בזה נעשה לעתיד חומת אש סביב:
ובמהר\"ם שי\"ף בסופו דרוש לפ' ואתחנן כתב בשם הקדמונים דלעתיד שיהי' הבית המקדש מעשה ידיו של הקב\"ה אזי יהי' משה הכהן:"
],
[
"טעם. שתקנוה לומר הטוב והמטיב. משום הרוגי ביתר דאמרינן באיכה רבתי חמש מאות בתי מדרשות היו בביתר ובכל בית המדרש הי' חמש מאות מלמדי תינוקות ואנשי העיר בעלי אומנות ששים רבוא ובמלכות אדריאנוס לקחו אותם הרומיים וישפכו דם לרוב מאוד ויהרגו עד תום כל העיר טף ונשים ויצו המלך לבלתי קברם ויהי שם מחוץ לעיר כרם גדולה רחבה שנים עשר מילין ויקיפו את הכרם סביב סביב ממתי ישראל זה על זה ועמדו שם כ\"ה שנים כל ימי אותו המלך ולא הסריחו ויהי אחרי מות אותו המלך ויעמוד מלך אחר ויצו לקברם וילכו כל העם מן העיר לקברם ויקברום במקומם בכרם. בו ביום תקנו הטוב והמטיב. הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה. וטעם שקבעו כאן. כיון דבאותה שעה נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולפיכך קבעוה אחר בונה ירושלים. (כל בו):",
"קונטרס אחרון
בונה ירושלים. בפסח אומרים המדקדקים לפני הרחמן הוא יזכנו. הרחמן הוא יגאלנו כמו שגאל את אבותינו. יוסף אומץ אות תשפ\"ז. ברהמ\"ז בבית עכו\"ם יאמר הרחמן ישלח לנו ברכה מרובה במקום הליכתינו וישיבתינו ועל שלחנות בבתינו שאוכלים עליהם. עי' באה\"ט סי' קצ\"ג סק\"ה:"
],
[
"טעם. שבברכת בעה\"ב מסיים ונאמר אמן. לפי שאין יכול לגזור אומר ואמרו אמן. משא\"כ בעושה שלום וכו' שהוא שבחו של הקב\"ה וכל ישראל מצווין ע\"כ אומר ואמרו אמן. מ\"א סי' קפ\"ט סק\"א:",
"קונטרס אחרון
ואמרו אמן. בספר עבודת הלוי פי' הפסוק יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו. שהכתוב מלמדנו שלא כדברי עמי הארץ שאומרים שהיראי ה' המה מחוסרי פרנסה. ע\"כ אומרים לא אהי' חובש מחובשי ביהמ\"ד אלכה נא אל רשעי ארץ למען הצליח. לכן אמה\"כ יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו פי' זה שתהי' ירא שמים לא יזיק לך. והראי' כמה יש כפירים היינו רשעים. רשו ורעבו. וכמה יש דורשי ה' אשר לא יחסרו כל טוב לכן תבחר בחיים:"
],
[
"טעם. שאם שותה מכוס של קידוש או מכוס של בהמ\"ז ונותן לחבירו ג\"כ לשתות מזה הכוס שופכין בו מעט. משום דרך ארץ כדי שיצא מתורת שיור ויחזור לחשיבותו. הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק כ\"ט. ומשגר לאשתו כוס של ברכה כדי שתתברך. וכתב הפרישה ומה\"ט נתפשט המנהג קצת שלא לשתות בין איש לאשתו. א\"ר סי' קפ\"ג ס\"ק י':"
],
[
"טעם. שאנו מברכים על כל דבר בלשון בורא או עושה בל' הוה ולא ברא או עשה דמשמע לשעבר. ע\"ד שאמר הרב הצדיק הק' מסטרעליסק זצוק\"ל מי שמאמין שהבורא ית' ברא שהמים יכבה אש אין זו אמונה שלימה רק החיוב לידע ולהאמין שבכל עת ורגע נותן הקב\"ה כח השגחתו בכל מיני מים הנמצאים בעולם שיהי' להם כח הטבע לכבות האש ובלא זה לא היו המים מכבין האש אף שהם מים. וזה שמברכין בל' הוה שתמיד בורא ועושה ומקיים כל מעשי שמים וארץ אף שכל המעשים נבראו ונגמרו בששת ימי בראשית עכ\"ז בכל עת ורגע היא בורא אותם ומחי' אותם לקיימם בסוד המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית. שפתי אמת להרב הצדיק הקדוש מברעזאן זצוק\"ל: ",
"קונטרס אחרון
יבואר היטב לעשות. ובספר דברת שלמה תלמוד מובהק של כבוד מורינו גאון ישראל הצדיק הקדוש מוהר\"ר דוב בער זלה\"ה (ויקהל) כתב וז\"ל שמעתי ממורי זללה\"ה ע\"פ הגדיל ד' לעשות עם אלה כו' דהנה כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות. ואחז\"ל שהניח הקב\"ה את העולם בלתי מתוקן בשלימות והטיל על ישראל עם קדושו שיתקנו הם את העולם להביאו אל שלימותו. וז\"ש אשר ברא אלהים לעשות. ר\"ל שנצרך עדיין לעשות והוא ביד ישראל. והנה התיקון של העולם ע\"י ישראל הוא ע\"י התורה והמצות כמ\"ש בתיקונים לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפקודין דל\"ת. והנה כשיהי' התיקון שיתוקן העולם בשלימות יבוא משיחינו בב\"א:
וז\"ש אז יאמרו בגוים הגדיל ד' לעשות עם אלה. ר\"ל כי מה שהניח הקב\"ה לתיקון כבר נתקן ונתגדל על שלימותו. וז\"ש הגדיל ד' לעשות. ר\"ל אשר ברא אלהים לעשות כבר הגדיל וכ\"ז ע\"י ישראל: "
],
[
"טעם. שכל הברכות מברבין בורא ובברכת שהכל מברכין נהי'. כיון שתקנו ברכה זו על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בעלי חיים והיוצא מהן ע\"כ אין לומר בהם בורא שעיקר בריאתם לא לכך היתה וראי' לדבר אדם הראשון שלא הותר לו בשר באכילה. (אבודרהם):",
"קונטרס אחרון
ובברכת שהכל מברכין נהי'. ופי' של הברכה של בורא נפשות כך הוא. בורא נפשות רבות וגם כל מה שהם היו חסירים מהם אם לא נבראו מפני שהיו צריכין להם והכרחיים הם להם לצורך קיום חיותן כמו לחם ומים. וזהו פי' של וחסרונם. וגם יהא ברוך על כל הדברים שברא ואינם הכרחיים להם. ולא היו חסירים מהם אם לא בראן שאינו אלא להתענג בהם להחיות נפש ולהברותם על צד היותר טוב והם הפירות וכיוצא בהן. לבוש סי' ר\"ז.
ובש\"ע האריז\"ל כתב הטעם שבברכת שהכל אנו מזכירין בריאת הנפשות וחסרונם שהוא כללות כל הנבראים. כי המים הם מגדלים הצמחים והזרעים וכל חסרוני האדם. ולכן כיון שהמים סיבת הכל אנו כוללים הכל בהם גם כפי הסוד כי הכל נמשך מהמים שהם החסדים שמהם הנשמות יוצאים וכל הבריאות וז\"ש באברהם ואת הנפש אשר עשו בחרן כי אברהם הוא בחינת חסד שהם סוד החסדים מים:
ובספר דברת שלמה (וישב) כתב מה שתקנו בברכה אחרונה בורא נפשות רבות וחסרונם. ר\"ל כל מה שנחסר לאדם מחלקו וחיותו ונשמתו נשלם ע\"י אכילתו או מלבושיו ושאר הנאותיו אם משליך על ד' יהבו הוא מדריכו ומזמין לו כפי הנאות לו לתלקו ולנשמתו כמ\"ש מד' מצעדי גבר כוננו כו'. ולכך כתיב בכל דרביך דעהו וכו'. ולפעמים הוא צריך לילך ולעשות איזה דבר ולשים לדרך פעמיו. ויבא מזה איזה מצוה או קידוש השם. או יגמור איזה שידוך ע\"י גלגל כן צריך האדם הנלבב אשר עיני שכל לו לבטוח בד' ואעפ\"כ אם יראה שיזדמן לו איזה דרך או איזה מעשה אף שלפי הנראה הוא דרך הטבע כדרך כל הארץ. ידע נאמנה שהיא בהשגחה פרטית מהבורא ית\"ש. ואולי יבין ויראה איזה מצוה או איזה קידוש השם או עובדא שרצון הבורא ב\"ה בו ויעשה בדרך הילוכו. וזשחז\"ל מאן דביש ליה בהאי מתא ליזל למתא אחריתי. ולא קשה למה לא יבטח ולא ישען באלהיו כי אע\"פ שהוא בעל בטחון ויכול הקב\"ה לעזור לו בכאן. יחשוב אולי רצון הבורא ית' שאשים לדרך פעמי ומיני' וע\"י יתקלס עילאה. ולכך ליזיל למתא אחריתא. וכן הוא בעניני פרנסה או בשאר עניניו כ\"מ שמזדמן לפניו יתשוב כן אע\"פ שהוא בעל בטחון אולי רצון הבורא ב\"ה בזה כנ\"ל. ומכ\"ש כשנעשה איזה דבר שלא כדרך הטבע רק דרך נס ופלא. ובודאי ראוי לחשוב שזהו בודאי מהשגחת הבורא ב\"ה. והנה ראוי ונכון להשגיח ולראות שיצמח מזה שיתקדש שמו הגדול ע\"י.",
"יש לו להרהר הברכה. בספר אשל אברהם סי' ס\"ב כתב על מש\"כ הט\"ז שם סק\"א להתיר לברך על ידי הרהור בלילה כשצריך לשתות דאין זה סתירה מהמשנה ערום לא יתרום והרי הוא יכול להרהר. כי גם הט\"ז לא כתב כ\"א במה שהוא כעין דיעבד קצת מצד הצורך הגדול וכגון שאין לו כ\"א מעט מים כדי גמיעה לצמאונו שחזק עליו בצער גדול וא\"א לו ליטול ידיו ממים אלו כי לא ישאר לו לשתות בזה הוא שהתיר הט\"ז ע\"י הרהור. וכן במרחץ כשגבר עליו כל כך הצמאון שא\"א להמתין עד צאת חוץ לבית החצון דמרחץ וליטול ידיו במים נקיים ולכסות גופו שלא יהי' לבו רואה את הערוה בכהאי גוונא הוא שיש היתר הנ\"ל משא\"כ במשנה דערום לא יתרום מיירי בלכתחילה ממש ע\"ש. ועי' מ\"א סי' ק\"א סק\"ב.
ובספר זכור לאברהם כתב בשם הרדב\"ז דישפשף ידיו בלילה במטפחת קשה יפה יפה ויברך ושכן הוא נוהג. וכ\"פ א\"ר סי' ל\"ח דישפשף ידיו בכותל או בצרור ויברך (ובס' ש\"צ כתב בשם הרב ברכ\"י יצ\"ו דיהרהר בלבו) אמנם י\"ש יאנוס לדחוק עצמו לעמוד וירחץ ידיו ג\"פ ויברך. ובשם שער המצות להרב האריז\"ל כתב שישתה קודם שישן פחות מרביעית ויברך לפטור כל מה שישתה כל הלילה ובבוקר אם שתה כל הלילה שיעור רביעית בב\"א יברך ברכה אחרונה ע\"ש. ועי' מ\"א סי' קפ\"ד סק\"ט דכפי דבריו אין תיקון זה מועיל. ועוד הא שינת קבע הוי הפסק עכ\"ל ע\"ש:
ובספר צמח דויד מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר דויד מדינוב זצוק\"ל כתב בשם הבעש\"ט נבג\"מ שאמר כי פעם אחד הי' בבית עכו\"ם. והי' שמה ע\"ז וכשיצא משם אמר לתלמידיו שהוא בשמחה גדולה. מחמת שבשעה אחת קיים כל התורה כולה. כי ע\"ז דינא כצואה ואסור להרהר בד\"ת במקום המטונף ובמה ששמר מחשבתו מבלי להרהר בשום דבר מד\"ת נחשב לו כאילו קיים כל התורה.
ופי' בזה הפסוק עם לבן גרתי. פרש\"י ז\"ל ותרי\"ג מצות שמרתי. וקשה האיך הי' יכול לקיים שם כל התרי\"ג מצוות הלא כמה מצות המה התלוים בארץ ושאר עניני מצות שלא כל אדם יכול לקיימן. ולפי הנ\"ל ניחא כי גם כאן בית לבן הי' מלא גלולים ותרפים ומוכרח הי' יעקב אע\"ה בבואו לביתו לשמור מחשבתו מבלתי להרהר שם בשום ענין מד\"ת ולזאת נחשב לו כאלו קיים כל התורה:
כתב בס' דרך פקודיך וז\"ל שמעתי מגדול א' שיש בידו קבלה כשיש בבית איזה ס' מספרי המינים אסור לספר ד\"ת כי היא ע\"ז ממש וע\"ז היא כמו צואה צא תאמר לו:
ובשו\"ת דברי חיים ח\"ב יו\"ד סי' ס' כתב נידון השאלה בעסק הספר מאפיקורס שהעתיק מלת הגיון עם פירוש מר' מה לעשות בו. לפי הנראה אין לחלק בין ס\"ת לשארי ספרים שלהם הא אדרבה מבואר בס' ב\"י שבשארי ספרים שלהם כ\"ע מודים שנשרפין לכן בודאי ראוי לשריפה. אך כמדומה לי ששמעתי מאדמו\"ח זצל\"ה שבא מעשה כזה לידו וצוה לגנזו בכ\"ח חדש על בה\"ק וטעמו לא ידעתי זה ראיתי להודיע והבוחר יבחר עכ\"ל ע\"ש:"
],
[
"טעם. שמברכין על היין בפה\"ג. כיון שמחמת השינוי חשוב יותר שסועד ומשמח הלב קובע ברכה לעצמו. ברכות ל\"ה ע\"ב:"
],
[
"עוד טעם. הואיל ועסקיו מרובין ממנו לקידוש ולהבדלה ממנו לאירוסין ולחופה. כיוצא בו פת ממנו לחלה ולמצה. רוקח אות שנ\"ב:"
],
[
"טעם. שמברכין על שנוי יין הטוב והמטיב ועל שנוי פת ובשר אין מברכין. משום דיין אית בי' תרתי משמח וסועד. תוס' ברכות דף נ\"ט ע\"ב בד\"ה הטוב. ועוד דלא אשכחינן שירה אלא על היין. ועוד כיין שהיין חשוב שקובע ברכה לעצמו ראוי' לברך עליו הטוב והמטיב. שם: ",
"קונטרס אחרון
הטוב והמטיב. כששתו יין והביאו להם יין אחר שאינו מאותו יין עצמו ששתו מברך עליו בא\"י אמ\"ה הטוב והמטיב. ודוקא כשיש להם עוד מהראשון ורוצים לשתות הב'. אבל אם שותין יין השני מפני שכבר כלה הראשון אין מברכין עליו הטוב והמטיב. ומברכין הטוב והמטיב על כל שינוי יין מן הסתם אפי' אינו יודע שהשני משובח מן הראשון כל שאינו יודע שהוא גרוע ממנו. וכן אם הביאו להם עוד יין שלישי מברכין ג\"כ עליו הטוב והמטיב (והוא שלא היתה דעתם מתחלה עליו כשבירכו בראשונה. ש\"ע הרב פי' קע\"ה) ודוקא בשוין במראה אפי' בסתם מברכים דמן הסתם אמרינן דשוין ומברך על הריבוי. משא\"כ כשהראשון לבן ושני אדום דאפי' השני שוה לראשון בטעם מ\"מ הראשון עדיף שהוא בריא. לכן צריכים לידע בודאי שהאדום משובח בטעם.
ואם שתו תחלה יין אדום והביאו להם יין לבן אע\"פ שהוא גרוע מברכין. שהלבן יותר בריא לגוף. ואין לברך הטוב והמטיב אא\"כ יש אחר עמו דהכי משמע הטוב לו והמטיב לחבירו. וה\"ה עם א' מבני ביתו. אבל אם הוא יחידי לא:
והאורח שמסב אצל בעל הבית אם הבעה\"ב נותן הקנקן על השלחן ושותין מי שירצה א\"כ כולן שוין גם האורח מברך. אבל אם בעה\"ב נותן לכ\"א כוסו. אין האורח מברך. סי' קע\"ה ומ\"א שם ועי' מחצית השקל שם סק\"ג.
ובסידור יעב\"ץ כתב שאם נתן הבעה\"ב הקנקן על השלחן כמו בסעודות גדולות שכל הקרואין שוין לטובה הוא דמברך הטוב ל\"ש בעה\"ב ל\"ש האורח לאפוקי היכא דבעה\"ב מוזג לו כוס לאורח ואין לאורח רשות ליקח מן היין כוס לעצמו כחפצו לא מיבעי' דהאורח אינו מברך על שינוי היין אלא אף בעה\"ב לא יברך:
ובליל פסח שרבו הספיקות אי לברך הטוב והמטיב אם הביא לו יין אחר עי' שע\"ת שם סק\"א. נראה שיביאו לו יין אחר קודם ברהמ\"ז ואז לא יצטרך לברך אח\"כ הטוה\"מ דהא כבר אמר הטוב והמטיב בבהמ\"ז. עי' מ\"א רס\"י קע\"ה:
ואין לברך הטוב והמטיב רק כששתה כשיעור שתי' לברכה אחרונה. משא\"כ בפחות מכשיעור אינו סגנון שתי' לחייב בברכת הטוה\"מ. אשל אברהם שם."
],
[
"עוד טעם. משום רבוי שמחה שהרי במקום סעודה יהי' מרבין שם יין ואין ספק שיש שם רבוי שמחה ולפי שאסור לו להרבות שמחה בעולם הזה כענין שכתוב (תהלים ב')יגילו ברעדה ע\"כ תקנו בשינוי יין ברכת הטוב והמטיב שהיא ברכת האבל שאומרין אותה בבית האבל. (כל בו):"
],
[
"טעם. שמברכין ברוך שפטרני בלא שם ומלכות. משום שלא נזכר בש\"ס. א\"ר סי' רכ\"ה בשם ל\"ח. ועי' לבוש שם סעי' ב' דמשמע משם דהבן יברך ברכה זו. ועי' ליקוטים סעי' ע\"ו בהשמטות. ועי' א\"ר סי' רכ\"ג ס\"ק ג' וז\"ל כתב הב\"ח העילם נוהגין לברך דיין האמת בלא שם ומלכות ואינו נכון. ואצ\"ל במיתת ת\"ח או אדם חשוב דיש לברך בשם ומלכות ע\"כ. וכ\"כ של\"ה דהמברכין ברוך דיין האמת או ברוך שכוחו וגבורתו או ברוך מעשה בראשית בלא שם ומלכות לא יצאו ידי חובת הברכה ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
יזכיר שם ומלכות. בספר ברית אברם בהפטרת שבת הגדול כתב בשם ספר זרע יצחק שהקשה למה לא מברך על הרעה אלקים דיין אמת מאחר שהרעה באה מצד הדין. ותי' משום דהרעה הוא ג\"כ טובה כדי להרבות לו שכרו לעוה\"ב ע\"כ. וזש\"ה הודו לה'. פי' שיברך תמיד בשם ה' הוי\"ה. כי טוב אף שנראה עתה לכאורה שהוא רעה אעפ\"כ יברך בשם הוי\"ה. כי לעולם היינו לעוה\"ב הוא חסדו. היינו להרבות לו שכרו לעוה\"ב. וז\"ש כשם שמברך ולא אמר כמו שמברך. משום דמתניתין אתי לאשמועינן דאף על הרעה יברך דוקא בשם הוי\"ה ולא בשם אלקים. וז\"ש חייב אדם כו' כשם שמברך פי' כמו זה השם שמברך על הטובה היינו בשם הוי\"ה ב\"ה: "
],
[
"טעם. שאין מברכין ברכה זו בנקיבה יב\"ש וב\"ש. כי לטעם הלבוש דבנים קטנים נענשים בשביל אב לא שייך זכרים ונקיבות. ולמ\"ד חינוך י\"ל דאין מחויב לחנך בתו הקטנה עי' מ\"א סי' שמ\"א סק\"ג. פ\"מ סי' רכ\"ה סק\"ה:"
],
[
"טעם. שיין פוטר כל מיני משקין. משום דהואיל מתוך חשובתו קובע לו ברכה בפני עצמו בכמה מקומות אע\"פ שאין צריך לשתיה כגון קידוש והבדלה. כל מיני משקין טפלים הם אצלו ויוצאין בברכתו. לבוש סי' קע\"ד סעי' ד' ועיין ט\"ז ומ\"א שם סק\"א: "
],
[
"טעם. שאין מברכין שהחיינו על ירק חדש. משום דעומד על הקרקע כל ימות השנה ואין ניכר בין חדש הגדל בשנה זו למה שגדל אשתקד ע\"כ אין מברכין שהחיינו על שום ירק אפי' הוא חדש כי יש ירק שאמר עליו ראה זה חדש (ר\"ל גדל בשנה זו) וכבר הי' לעולם שגדל בשנה שעברה ואיחר עד עתה בקרקע ומתוך שנתלש עתה מקרוב מן הקרקע והוא ירוק נראה לבריות שהוא חדש ממש והואיל שאין אנו יכולין לידע הדבר בברור ונשאר בספק ע\"כ אין לנו לכנוס בספק ברכה לבטלה. של\"ה. עוד טעם. משום שהירקות ומיני לפתן מצויים ואין לאדם שמחה כ\"כ בהם לכן נהגו להקל. חיי אדם:"
],
[
"עוד טעם. שאין מברכין שהחיינו על ירק חדש. כיון שדרכן לעמוד כל ימות השנה בקרקע ואימתי שירצה הוא תולשן ע\"כ אין מברכין עליהן שהחיינו שאינן באין מזמן לזמן שהם מצוין תדיר. לבוש סי' רכ\"ה סעיף ו': ?)"
],
[
"טעם. שאין מברכין שהחיינו על לחם חדש. לפי שאין ניכר יפה בין חדש לישן. כמו שאין מברכין על שום ירק אף שידוע שהוא חדש והעולם יטעו ויבואו לידי ברכה לבטלה. של\"ה. ועי' א\"ר סי' רכ\"ו ס\"ק י\"ג. כתב מ\"א סי' רכ\"ה ס\"ק י\"ד עתיד אדם ליתן דין על שראה איזה מין מן מיני מגדים ולא אכל והוא בירושלמי ר\"א חש לה ואכל מכל מין חדש של כל שנה ע\"כ. וכל דבר שמברכין עליו ראוי לאחוז בימין בשעה שמברך. כל בו. ואל יתחוב בסכין. מ\"א סי' ר\"ו סק\"ו. ועי' בשו\"ת מהר\"י אשכנזי סי' ט' דאין לברך שהחיינו על האתרוג אחר הבישול והטיגון כיון שבירך על האתרוג בשעת נטילתו למצוה ונהנה ממנו ג\"ש. וכן כתב בספר נחלה לישראל בשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שפסק כן להלכה כיון שבירך בשעת נטילתו למצוה. כתב בכ\"ג בשם ספר שמע שלמה במקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יש להם לברך מלביש ערומים ושהחיינו והטוב והמטיב ע\"כ. ולכתחלה אין לאכול שום פרי או שאר דברים אא\"כ יודע תחלה ברכה הראויה לאותו דבר בין בתחלה בין בסוף. וה\"מ דלא גמור אבל אם הוא גמור וסבור רק שהוא מסופק בדבר מאיזה מין הוא אם הוא בפה\"ע או בפה\"א יאמר שהכל. עמק ברכה:",
"קונטרס אחרון
כיון שבירך בשעת נטילתו למצוה. בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' רכ\"ה כ' דעל אתרוג מטוגן אין מברכים שהחיינו מטעם שאין ניכר אחר הטיגון בין חדש לישן. וקודם הטיגון איננו עומד כלל לאכילה ואנן קיימא לן דברכת שהחיינו היא אאכילה ע\"ש. ובספר הלכות קטנות ח\"ב סי' רנ\"ז כתב ג\"כ דעל אתרוג אין לברך שהחיינו כיון שדר ב' וג' שנים באילן ע\"ש. ועי' ליקוטים סעי' ק\"פ. על ערד עפפעל יש לברך שהחיינו. מהרי\"ל:
עוד כתב בספר אשל אברהם שם דעל ב' מיני פלומין שיש בהם עגולים ורכים גם ארוכים ומוטעמים ביותר. נראה פשוט שיש לברך ב' פעמים שהחיינו עליהם על כל אחד ואחד בפני עצמו וגם שלא נהגו לברך ב' פעמים שהחיינו על ב' מיני תפוחים. ועל ב' מיני אגסים. על כל זה בזה נכון לברך ב\"פ שיש שנוי גדול בממשותן. ויש שינוי גדול בטעמם זה מזה. ויש בהם שינוי שם ג\"כ ולכ\"ע נכון לברך ב' פעמים.
ובסי' רכ\"ג כתב שגם בתיקון כרים וכסתות נכון לברך שהחיינו ומה שמתקנים כרים וכסתות ע\"י נוצות מעופות ששוחטים בשביל הנהגת הבית ומתקבץ מעט מעט עד שנעשה מזה כר או כסת. צריך לעשות הברכה בעת שנגמר. ובזה יש לברך שהחיינו אם הוא מיוחד רק לו. ואם הוא מיוחד לבני ביתו יברכו המיוחדים לזה הטוב והמטיב כו' ע\"ש:
על דבר שאינו חשוב כל כך כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות אין לברך עליהם. ואפי' עני ששמח בהם אינו מברך. ועשיר גדול שקנה כלים חשובים שאין שמח בהם ואין נחשבים לו לא יברך. מ\"א סי' רכ\"ג סק\"י ופרמ\"ג שם. והקונה כובע יברך עוטר ישראל. ובאבנט אוזר ישראל. הלק\"ט ח\"א סי' ה'. והמניח כתב שם לברך בלא שם ומלכות. ע\"כ טוב ללבשן פעם הראשון שחרית ויכוין לפטרן בברכות אלו שאומר אותן בסדר הברכות:
ועי' מעשה אורג להרב הצדיק הקדוש מקאמארנא זצוק\"ל ברכות פ\"ט מ\"ג דכתב מנהגי לברך על בגדים שהחיינו בעת הבאתו מבית האומן ודרכי ללבשו קודם התפלה ולפוטרו בברכת מלבוש ערומים שבכל יום: ובלוח ברכת הנהנין מהתניא פי\"א כ' כשקונה כלים חדשים יברך שהחיינו אחר שלבשו מיד. ואם לא בירך יכול לברך כל זמן שלא פשטו. אבל אם פשטו על דעת שלא לחזור וללבשו לאלתר אלא לאחר זמן שוב לא יברך בלבישה שני'.
ובס' אשל אברהם סי' רכ\"ה כ' דעל קניית הבגד יכול לברך גם אחר שכבר לבשו כמה פעמים ע\"ש. ועי' ט\"ה סעי' תשצ\"ז בהשמטה. ובס' ברכת הבית שם סעי' ל\"ט כ' דמה שלובש תחילה לראות אם הוא טוב עליו ולא על דעת לילך בו אינו נחשב ללבישה ואינו מברך אז אלא בשעה שלובש לילך בו משום דאין הנאת הלבישה אלא כשלובשו ע\"ד לילך בו. אבל מה שלובש לנסות לא נחשב ללבישה אבל אם בירך בלבישה ראשונה יצא כיון דהי' שלם אז ע\"ש:
ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב. וישתחוה נגד מזרח ויברך. מ\"א סי' רכ\"ג סק\"ב בשם מ\"כ. וכן אם נולד לבנו בן. וכן כשנולד לבתו בן מברך הטוב והמטיב. ס\"ח סי' תתמ\"ג מי שבאה לו בשורה טובה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחלה למי שחננו בבן זכר (ברכת הטוב והמטיב) שם הי' תתמ\"ד:
ובענין אם לא בירך הטוב והמטיב בשעת השמיעה אי אריך לברך לאחר שעה. הנה בסי' רכ\"ז לענין ברכות רעמים משמע דצריך לברך דוקא תכ\"ד. אך המ\"ז שם כתב דזה רק לכתחלה אבל ודאי יכול לברך גם אחר תכ\"ד ג\"כ ע\"ש. ויש לדמות הדבר להא דקיי\"ל ביו\"ד סימן ש\"מ ס\"ז דאם לא קר. בשעת מיתה או ביום שמיעה יוכל לקרוע עדיין בשעת חימום ההספד ולכאורה י\"ל דגם ברכות דיין אמת יוכל לברך אז. וכן ג\"כ בברכת הטובה אם לא בירך בשעת שמיעה אם נתחמם אח\"כ כגון שרואה את הנשמע וכדומה באופן שנתרחב השמחה בלבו ביותר שפיר יש מקום לברך. שער בת רבים:
ובספר אשל אברהם סימן רכ\"ג כתב שכל שלא בירך בשעה ששמע הבשורה אין לברך בשם ומלכות רק להרהר שם ומלכות ע\"ש ועי' פמ\"ג א\"א שם סק\"ב:
ועי' עוד שם דהיכא שיש ריעותא כגון ספק בן ז'. ספק בן ח' וניכר כן בלידתו שאינו נגמר כראוי אין להאב לברך כ\"א אחר שלשים. וכשימתין עד המילה הוא ג\"כ נכון וטוב. ועי' הלק\"ט ח\"ב סי' קע\"ט קהל שבנו או שקנו ביהכ\"נ יעמוד הש\"ץ ויברך בקול רם בא\"י הטוב והמטיב וכן אם נסתר וחזרו ובנאוהו דפנים חדשות באו לכאן ע\"ש:
מי שגמר לחבר ספר וכן להדפיס ספר כתב הרב מור וקציעה דיברך שהחיינו. והגאון חיד\"א בפירושו על ס\"ח סי' תתר\"כ כתב לברך בלא שם ומלכות ע\"ש. ובקיצור ש\"ע כ' שאין לברך שהחיינו על ספרים חדשים שקנה דמצות לאו ליהנות ניתנו:
ובענין מי שקנה ס\"ת או כתב לו ס\"ת אם לברך שהחיינו כתב בבאה\"ט סי' רכ\"ג סק\"י בשם ספר נאמן שמואל שיברך על ס\"ת בפעם ראשונה שקורא בס\"ת:
ובספר ארחות חיים כתב בשם שו\"ת מהרי\"א אסא\"ד שהעלה לדינא שילבש בגד חדש ויברך שהחיינו בשעת שעולה לקרות בו.
ועי' פמ\"ג סי' רכ\"ג א\"א סק\"ה דגם על כלים חדשים ראוי לברך בלא שם ומלכות כמ\"ש הרב סעי' א' דיש שכתבו להקל בברכה זו שאינה חובה אלא רשות עי' מ\"א שם סק\"ג. ובסי' רכ\"ה במ\"ז כתב דריב\"ש בשם מורו הי' מלעיג לומר בלא שם כי מה תועלת ע\"ש. ונראה לומר בנוסח בריך רחמנא מרי' מלכא דעלמא שהחיינו וכו' כמ\"ש בספר דרך פקודיך ובס' אשל אברהם סי' רי\"ט בענין ספק ברכות. ע\"ל בד\"ה ובספר.
ועל מה שכתב הב\"י סי' רכ\"ג סעי' ה' בשם הירושלמי אם נתנו לו במתנה מברך הטוב והמטיב שהוא טובה לו ולנותן שאפי' המקבל הוא עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו. עי' מ\"א שם סק\"ח. כתב בתשו' פרת שושן כלל א' סי' י\"ב דהתוס' והרי\"ף והרמב\"ם לא ס\"ל כהירושלמי הזה ומש\"ה העלה שם דבמקומות שנוהגים שעושים הלבשה לנערים יתומים שמברכין היתומים מלביש ערומים ושהחיינו ולא הטוב והמטיב ע\"ש. ועי' באר היטב שם ס\"ק ט\"ו. וכן כתב מסגרת השלחן בקיצור ש\"ע סי' נ\"ט סק\"ז בשם סידור הרב דיברך שהחיינו שהיא ברכה הראוי' ואין לבטלה לדברי הכל. ועי' באה\"ט סי' ש\"ו סק\"ו בשם המרדכי דאסור ליתן דבר במתנה בשבת וביו\"ט אא\"כ לצורך מצוה.
ובענין הסבלונות הניתן בשעת הנשואין. וגם בשעת החופה שנגמר לו קנין כל המטלטלים. והנדן. מב' הצדדים. שאין מנהג לברך כלל. כי לפי הדין הי' ראוי להחתן לברך הטוב והמטיב על כל ?תן מב' הצדדין שגם מה שקנתה אשתו קנה הוא. רק כי כמו שהחתן פטור מק\"ש מצד טרדתו כן הוא בברכות אלו שהם חלים רק בשעת גודל טרדתו בעת עצם הקידושין והחופה. ובשעת החופה שנגמר לו קנין כל המטלטלים מב' הצדדים אז הוא טרוד. וקודם לזה לא קנה גם המוכן מצד אביו. כי לא הוכן רק בשביל נשואין. ועל המלבושים מסתמא בירך עליהם בתחילת לבישתן. וע\"ל בהשמטה לסעי' תתקס\"ח:
ועוד נראה שסומכים א\"ע על הטלית ששולחים להחתן. ובתחלת לבישתו הוא מברך בודאי שהחיינו. וגם שמוטל עליו לברך ג\"כ הטוב והמטיב מצד מלבושיה. שיש הנאה מהם לאשתו. מ\"מ קיימא לן דבדיעבד יוצא ידי חובת ברכת הטוב והמטיב ע\"י אמירת שהחיינו. ומ\"מ נראה נכון להשגיח שתברך הכלה בעת לבישה ראשונה של תכשיטין החשובים שלובשת אחר הנשואין. ובמתכוון לכלות בפירוש כל הנאותה ג\"כ היא פטורה מלברך כיון שהיא טפילה לו. ובפרט בקנין מטלטלים אלו היא טפילה. אשל אברהם סי' רכ\"ג.
ובמהדורא תניינא שם כתב דמ\"מ ראוי לכתחלה לברך בשם ומלכות על המטלטלין אחר החופה ולא גרע מברכה פרטית שראוי לפרט ולא לכוללה בברכה כללית. ורשאי לשהות עד יום שלאחר החופה ובז' ימי המשתה הו\"ל כעסוקין בכך באין היסח הדעת ואחר טרדתו מברך היטב ע\"ש. ובספר דברת שלמה (פ' לך) כתב בשם כהאריז\"ל דצריך לברך ברכת הנהנין בקול רם ובזה מסלק הס\"א:",
"יאמר שהכל. כתב בסדר היום (בעניני פסח) בכל מקום שהוא מסופק בברכות אם צריך לברך יברך בלבו ולא יזכיר ה' בפיו ליראת ה' הנכבד ולמוראו ע\"ש. ובשו\"ת גינת וורדים בגן המלך סי' כ\"ג כתב וז\"ל כתב הרמב\"ם פ' ראשון מהלכות ברכות דבירך בלבו יצא מכאן יש ללמוד לאדם שנסתפק אם בירך ברכה א\"ל שיברכנה בלבו וממנ\"פ ש\"ד שאם לא בירך הרי יוצא יד\"ח בברכה זו שמברך בלבו ואם בירך לא הוי ברכה לבטלה כיון שאינו מבטא בשפתיו ובכלהו שבועות ל\"ח שבועה כ\"א בביטוי שפתים ע\"ש ועי' ט\"ז ס' ס\"ב סק\"א:
ובספר אשל אברהם סי' רי\"ט כתב דבכל ספק ברכה יש לברך בלשון ברוך רחמנא מרי מלכא דעלמא ע\"ש ובספר דרך פקודיך כתב וז\"ל אם הוא מסופק בברכת הנהנין אם צריך לברך ברכה הלזו אם לאו אזי נראה שיברך בלשון תרגום בריך רחמנא מרא מלכא דעלמא מרי דהאי מיכלא או משתייא. והיינו דוקא כשהוא דבר שא\"א להתברר דינו מחמת מחלוקת הפוסקים או שא\"א לו לילך אצל חכם ללמוד ואין לו לאכול רק המאכל ההוא המסופק בברכה אבל אם חסר א' מאלה התנאים אסור לו לאכול המאכל ההוא עד שילמוד הברכה הנצרכת לאותו דבר ע\"ש ועי' מ\"א הי' ר\"ב ס\"ק ל\"ו. ונראה דמ\"ש בסי' ר\"ו סעי' א' ועל הכל אם אמר שהכל יצא היינו בדיעבד. וע\"ל בהשמטה להעי' תנ\"ד.
ראוי לכל בעל נפש לכוין בכל ברכותיו כדין וכשורה בנחת ובדעת שלימה. ומברכותיו של אדם ניכר מה טיבו אם ת\"ח הוא וירא שמים אם סכל הוא בעבודתו. סדר היום.
כתב בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סימן ר\"ט לדקיי\"ל בסי' ר\"ט דפתח אדעתא דחמרא כיון דסיים בדשכרא יצא י\"ח לזאת כשטועה ואומר בא\"י אלקינו ונזכר ויש לפניו דבר מאכל או ריח יסיים הברכה ויאכל או יריח. אך כשלא אמר כ\"א בא\"י אז יותר טוב לסיים למדני חקיך. כיון דסיום ברכת הנהנין להרמב\"ם צ\"ל גם ההתחלה על דעת כן ע\"ש. וע\"ל בהשמטה להעי' י\"א בד\"ה דמברך.
אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא אחר גמר הפרי. או\"ח סי' רכ\"ה סעי' ז'. אבל אם תקנם לאכילה ע\"י בישול יכול לברך ואחר שגמרו גידולם טוב לברך על פרי חדש ולהוציא ג\"כ את זה. עי' ארחות חיים שם אות י\"ג. ומ\"א שם סק\"ח ובשו\"ת הרדב\"ז ח\"ד סי' מ\"ג כתב לברך שהחיינו על בוסר של עדשים עכ\"פ בשעת אכילה ומסיים בפרט שהוא ברכות הודאה אינו תלוי בגמר פרי ע\"ש.
פירות שלא נגמר בישולן על האילן ואינו ראוי לאכילה אפי' ע\"י הדחק אפילו בישלן או טיגנן בדבש וכדומה מברך עליהם שהכל. אשל אברהם שם ועי' קש\"ע סי' נ\"ב סעיף י\"ב. אם טעה ובירך בפה\"ע או בפה\"א על דבר שברכתו שהכל ונזכר יש לומר בשכמל\"ו ויברך שהכל. יד אפרים סי' ר\"ב:
אם שתה איזה משקה ודעתו לשתות עוד וטעה ובירך אחריו א\"צ לברך בתחלה כיון שהי' דעתו לשתות עוד. מ\"א סימן ק\"צ סק\"ג ומחה\"ש ש. אבל לאחריו נראה שצריך לברך:
אם טעה ובירך בורא פרי העץ על פרי האדמה לא יצא אבל איפכא יצא (סי' ר\"ו סעי' א'). כל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך לא בתחלה ולא בסוף חוץ מברכת המזון מפני שהוא של תורה סי' ר\"ט סעי' ג'.
מי שהוא מסופק אם בירך ברכה אחת מעין שלוש לפי דעת הטור הוא דאורייתא ע\"כ מי שהוא ירא שמים צריך להדר שיאכל מאותו המין ויברך ברכה הראויה ואח\"כ יברך ברוך אתה ויכוין להוציא הספק רק יאכל כשיעור. אור צדיקים. ועי' ט\"ז שם סק\"ג.
כל האוכלין מצטרפין לשיעור כזית לברך ברכה אחרונה בורא נפשות דהיינו פת הבאה בכיסנין שמלאוהו בפירות ואין בעיסה שיעור כזית מצטרף המילוי עם העיסה לשיעור כזית לברך אחריו בורא נפשות. שם. ועי' מ\"א סי' ר\"י סק\"א:",
"וזו הנכון. אם לא בירך באכילה ראשונה שהחיינו יכול לברך בשני' דהא עדיין לא יצא י\"ח שחלה עליו. לבוש סימן רכ\"ה סעי' ג' ומ\"א שם סק\"ט כתב בשם הרדב\"ז וכן הוא בהלק\"ט ח\"א סי' ר\"ל שאינו מברך גם אם יחזור לאכול מאותו פרי. ועי' באה\"ט שם סק\"ח. ובספר א\"ח שם אות ז' כתב בשם שו\"ת מהר\"ם שיק דאם שכח לברך שהחיינו יש להדר אחר פרי חדש אחר לברך שהחיינו ויכוין לפטור את זו. ועי' זכור לאברהם אות ט' דמי ששכח ואכל פר\"ח בין המצרים בלא שהחיינו. לא יאכל עוד מאותו פרי עד לאחר בין המצרים ואז יברך על פרי אחר שהחיינו ויכוין לפטור גם את זה. ובלוח ברכת הנהנין מהתניא פי\"א כ' דאם לא בירך בראיי' ראשונה או באכילה ראשונה יש לברך על הראיי' שני' או על האכילה השני' בלא שם ומלכות ע\"ש ונראה לומר בנוסח בריך רחמנא מרי' מלכא דעלמא שהחיינו וכו' כמ\"ש לעיל:"
],
[
"טעם. שאין מברכין ברכה לאחר הלימוד כמו שמברכין על המזון לאחריו כיון דהגיית התורה כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה ע\"כ לא שייך לברך לאחריו. ארחות חיים סי' מ\"ז בשם הב\"י:",
"קונטרס אחרון
שהוא בכזית. ורבינו בחיי (תרומה) כתב וצפית אותו זהב טהור. מכאן רמז לשלש ברכות של ברכת המזון מן התורה. ז'ה'ב'. ז' ברכת הזן את העולם. ה' המזון. ב' בונה ירושלים."
],
[
"טעם. שעל ענבים בעודם בוסר כל זמן שלא הגיעו לכפול הלבן אעפ\"י שראוין לאכילה אינן נחשבים עדיין לפרי העץ ומברכין עליהם בפה\"א. כיון שאינם עיקר הפרי. שאין עיקר פרי הגפן אלא כשראוי לעשותו יין. אינם נחשבים עדיין לפרי העץ אלא כשאר פרי האדמה מברכין עליהם בפה\"א. אבל שאר כל אילנות מיד שיוציאו הפרי ורוצה לאוכלו נחשב בפה\"ע דלהכי קאי רק שלא יהי' מר או עפיץ ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפי' ע\"י הדחק. לבוש סי' ר\"ב סעי' ב': "
],
[
"טעם. שאין מברכין על הטובא\"ק ששואפין בחוטם. לפי שאין בו ריח ראוי לברכה. וכן העשן מטובא\"ק. וטובא\"ק שהעשן ממנו יש לו ריח טוב מבושם ראוי למנוע ממנו בלי ברכה תחלה על בשמים ממש. וטובא\"ק שבה מים ששרו בהם בשמים יותר מעת לעת או ששלקו בהם בשמים אולי שצריך לברך. ע\"כ נכון שלא לברך ושלא לשאוף כלל טובא\"ק שבה מים ששרו בהם בשמים וטובא\"ק שהי' מונח בין הבשמים וקלט הריח אין לברך עליו דהוי ריח שאין לו עיקר. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' רט\"ז ועי' באר היטב שם ס\"ק י\"ג:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על עשב שקורין טובא\"ק שנותנין לתוך השפופרת ומדליקין אותו ושואבין העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו. עי' בס' מ\"ב סי' ר\"י שכתב דאם הי' בימי רז\"ל בעלי התלמוד אפשר שהיו קובעים ברכה אלא דהאמת הוא דכיון שהוא ענין מחודש ודאי דליכא ספיקא שאין לברך עליו עכ\"ל:"
],
[
"טעם. שאין מברכין ברכה על הצדקה כמו על שאר המצות. מפני שצריך ליתן בשמחה והמון עם רובא דרובא אינם נותנים בשמחה ע\"כ אין מברכין על הצדקה. מאור ושמש פ' פנחס בשם הרב הצדיק מוהר\"ר מנחם מענדיל זללה\"ה מפריסטיק:",
"קונטרס אחרון
ויתן לי כו' טוב. ובספר צמח דוד להרב הצדיק הקדוש מדינאב זצוק\"ל פי' הפסוק כי יהי' בך אביון. כי אביון נקרא מי שהוא אביון ממצות. ובא הכתוב באזהרות הללו לא תאמץ ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון אע\"פ שהוא אביון ממצות. כי וקרא עליך אל ד'. והי' בך תטא. כי יפשפשו ג\"כ אחר מעשיך אם ראוי אתה לפי מעשיך להשפיע לך די מחסורך מכ\"מ. אולי גם בך ימצא חטא. איזהו חסרון. ותגרום לך לקלקל ח\"ו צינורת השפע כמו שאתה קופץ ידיך מאחיך האביון במצות. ולזה בא הכתוב להודיעני נתן תתן לו כי כל הפושט יד נותנין לו. אף כי לפי דעתך הוא מהאנשים שאינם מהוגנים. כי בגלל הדבר הזה יברכך. היינו כמו שאתה מתנהג עצמך ואתה נותן אף למי שאינו הגון ואינו כדאי. כן יברכך ד' בכל מעשיך ובכל משלח ידך מ\"מ ולא יהי' מקום עליך לקטרג ותצליח בכל אשר תעשה בחיי בני ומזוני.
ובשם קדוש א' על מה שפי' רש\"י למה נקרא שמה חסידה שעושה חסד עם חברותי'. דמטעם זה איננה מעופות הטהורים יען שעושה חסד עם תברותי' דייקא דצריכין לרחם על הכל אם דקרוב קרוב קידם והעיקר ענייס הוגנים. עכ\"ז יש לפעמים מעלה ללמד עליו זכות כמו שהוא מקרב את הרחוקים כמו כן ירחמו עליו מן השמים אעפ\"י שאינו כדאי:
אם תעשה איזה שמחה של מצוה צריך להאכיל לעניים ג\"כ והעיקר הוא לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות שכל מי שמשמח לב האומללים האלה משמח את הקב\"ה דאינון מאנין תבירין דילי' ולא כאותן שקורין ומזמינים רק עשירי עם כי המה שמחים מאליהן בלא\"ה ולא ישמע ליצרו הרע אשר יפתנו להרחיק העניים מעל שלחנו. וראיתי באיזה ספר מאמר, עני אחד שהלך לבית סעודת נשואין ולא הי' מי שהביט עליו לקרבו אל השלחן לאכול. אמנם אחר האכילה נאבד כף של כסף ואמרו הבני בית בודאי העני גנב הכף וע\"ז אמר העני נשכחתי כמת מלב. בשעת האוכל נשכחתי כמת שלא הי' מי שיביט עלי. ונחשבתי כאפס ואין, אך הייתי ככלי אובד. מתי הייתי לנמצא ויש. ככלי אובד. כאשר נאבד הכלי אז הנני הנני. וכמאמר איש אחד שאמר כבר אמרו חז\"ל כבדהו וחשדהו. והשי\"ת יודע כי לא אוכל לקיים כבדהו אך ואחשדהו אקיים על צד היותר טוב. אבל תדע כי העיקר הוא לשמח למי שאינו שמח ולשבוע למי שאינו שבע ובזכות זה יעזור לו השי\"ת:
ובספר ילקוט האורים (ראה) פי' בשם ספר דברי יוסף הפסוק נתן תתן ואל ירע לבבך בתתך לו עפ\"י דאיתא בכתובות מר עוקבא הוי שלח לעני א' ד' מאות זוז במעלי יוה\"כ יומא חד שלח נהלי' ביד ברי' אתא א\"ל לא צריך א\"ל מאי חזית א\"ל חזאי דקא מזלפי לי' יין ישן אמר מפניק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ח' מאות זוז. וזהו נתן תתן פעם אחר פעם אם יודע לך שצריך יותר תתן לו כפול. כי בגלל הדבר הזה יברכך ד'.
ובספר ישמח משה (לר\"ה) כתב קבלתי שאם נגזר על אדם מישראל ההפסד ממון בידי עכו\"ם אם יחלק ויפזר לעניים חלק א' מששים יפטר וכתב רמז לזה הפ' (ישעי' ח' ח') והי' מטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. דמטות כנפיו היינו א' מששים כפי' רש\"י בשם התנחומא. מלא רוחב ארצך שיפזר רק אחד מששים מלא רוחב ארצך לעניים שבה אף שיגיע רק לכל א' רק מעט מן המעט מ\"מ עמנו אל ולא יוכלו האויבים לנגוע בנו:",
"כדי לומר תהלים. כתב בספר כרם שלמה מזמורים שאומרים בעד החולה מן צ' עד ק\"ח. כ'. ל\"ח. מ\"א. פ\"ו. קי\"ח. ואח\"כ השם של החולה בתמניא אפי ובסוף קר\"ע שט\"ן מהפסוקים שבתמניא אפי. אח\"כ יאמרו תפלת החולה:
מי שהי' חולה ועי\"ז היו משנין את שמו אם עמד מחליו ע\"י שינוי שמו אם קורין אותו או את בניו לתורה לעולם מזכירין שם השינוי קודם לשמו הראשון. אבל אם לא עמד ע\"י שינוי השם מחליו אם קורין את בניו לתורה יזכירו שמו הראשון של אביהם קודם לשם השינוי. קיצור של\"ה עניני ס\"ת:
ובספר רחמי האב כתב בשם ספר במ\"ח בראשית וז\"ל שמעתי מפי אדמו\"ר נזר ישראל וכו' רבינו יחיאל מיכל זצוק\"ל שאמר לי בפי' שחלילה לשנות שם החולה אם לא אדם שכל מעשיו כמעט ברוה\"ק כי שם הנקרא לאדם בהולדו ודאי רובו ככולו מזדמן מאת השי\"ת באשר הוא שמו למעלה והוא חיותו של אדם כל ימיו ואפשר שבשינוי השם עוקרין חיותו:
ובספר דבש לפי מערכת ש' אות י\"ד כתב שינוי השם כשעושים לאשה לא יקראוה רחל בת שבע תמר לאה. אלא חנה שרה יוכבד. ובשו\"ת מהר\"י מברונא סי' ק\"א כתב פעם אחת בקשו במקרה להטיל שם אחד על אדם חולה ומצאו שם ראשון שבעמוד שם של אדם רשע ומחיתי מלקרוא לאדם חולה שנאמר שם רשעים ירקב דאסור לקרוא אחר בשמם. וה\"נ כתבו התוס' בריש פ' ב' דייני גזירות דגרסי' תנן בן אבישלום ולא אבשלום שהי' רשע וכן שבנא ע\"ש.
ובספר עבודת הקודש סנסן ליאיר כתב שינוי השם ע\"י חכם ויר\"ש בכוונה גדולה להמשיך לו נפש חדשה מקדושה ויתאמץ מאד בכוונת ויעבור וי\"ג מדות לעורר הרחמים ע\"ש. ואפשר דמה שאינם נזהרים שלא לשנות את השם כי הם אינם מכוונים לעקור שם הראשון אך להוסיף שם. ונכון שיזהירו שלא לומר נוסח התפלה בל' עקירת השם ומעתה לא יקרא כו' אך בלשון הוספת שם לשמו הראשון:"
],
[
"עוד טעם. שאין מברכין על נתינת צדקה. כי שמא יחזור בו העני ולא ירצה לקבל. אשל אברהם סי' רכ\"ג בשם הפוסקים וטעם שאין מברכין על הצדקה שנותנין לקופת מתן בסתר. משום דאז אין גמר המצוה דהעיקר גמר עשיית המצוה צדקה בעת שמקבל העני. ארחות חיים סי' צ\"ב: "
],
[
"טעם. שאין מברכין שהחיינו על הריח. משום דמהריח הנשמה נהנית והנשמה הוא נצחיית ואין שייך לברך שהחיינו. כרם שלמה בשם ספר בגדי ישע:"
],
[
"טעם. שאין מברכין ברכה אחרונה על הריח. משום דהנאה מועטת הוא שנפסק מיד ודומה למאכל שנתעכל במעיו. רש\"י נדה דף כ\"ב. ועי' מ\"א סי' רי\"ו ס\"ק א' דמה\"ט אין מברכין עליו שהחיינו. עוד טעם. דאין מברכין אלא על דבר שהגוף נהנה ממנו. כל בו",
"קונטרס אחרון
שנתעכל במעיו. ומטעם זה תקנו על פחות מכזית ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה. כיון ששיעור הברכה בברהמ\"ז וכל שאר הנאת מאכל עד שיתחיל להתעכל ובפחות מכזית מיד נתעכל. מהר\"ם שי\"ף בדרושים. ועי' קונ\"א בהשמטה לסעי' תתרע\"ג.",
"שהגוף נהנה ממנו. אם אוכל או שותה איזה דבר לרפואה אומר. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה בתוך חולי עמך ישראל כי רופא חנם אתה. מ\"א סי' ר\"ל סק\"ו. ואם הדבר הוא שנהנה ממנו יברך ויטעום ואח\"כ יאמר יה\"ר.",
"על שתיית הקאוו\"י. כשבא לשתות קאוו\"י או טע\"ה טוב לברך על הצוקר וכיוצא שברכתו שהכל ולכוון ג\"כ על הקאוו\"י או על הטע\"ה מטעם די\"א לברך עליהם בפה\"א וי\"א בפה\"ע וי\"א שהכל. עי' באה\"ט סי' ר\"ב ס\"ק י\"ט. ע\"כ טוב לברך על הצוקער בתחלה. ארחות חיים סימן ר\"ד בשם ס' כף החיים:
ובס' הדרת קודש שם כ' ע\"ז ולא ידעתי מה הועילו חכמים בתקנתן דסוף סוף אינו יברך רק שהכל ואדרבא כשישכח לכוון בפירוש לפטור הקאווע יהי' יותר סברא לברך ברכה הראוי' לו להנך פוסקים עכ\"ל. וראיתי רבים נהגו שטובלין הצוקער בהקאווע או בהטע\"ה ומברכין על הצוקער שהכל ויפה הם עושים:",
"ואנשי מעשה מניחין אותו שיצטנן. ובס' א\"ח סי' ר\"ד אות ה' בהגהות כ' וז\"ל בדין שתיית קאווע וטע\"ה רותח מצאתי בתשו' פמ\"א ח\"ב סי' כ\"ז ומוצל מאש סי' ט\"ז שהוכיחו לברך בנ\"ר. וכן נהגו הגאון בעל שו\"מ והגאון בעל מנחת חינוך והוא הוסיף שלדעתו אם שתהו פושרין שהוא שלא כדרך שתייתו אין לברך בנ\"ר ע\"ש ועי' משנה למלך הלכות ברכות פ\"ג:
ועי' הלק\"ט ח\"א סי' ט' כתב המני\"ח כיון די\"א דשיעור שתייה כשיעור אכילה. עיין סימן תרי\"ב סעיף י'. ואי אפשר שישהה בו האדם מגמיעה לגמיעה שיעור אכילת ד' ביצים ע\"כ צריך לברך ברכה אחרונה על הקאווע. ובפרט דלתלמידי הר\"י מברכין לבסוף אף שאין שם שיעור ע\"כ. ובד\"ח כתב ג\"כ דצירוף שתייה כשיעור אכילת פרס וכתב ואף שיש חולקין ספק ברכות להקל ע\"ש:"
],
[
"טעם. שלא תקנו ברכה על שמיעת קול שיר כמו שתקנו על הריח ועל שמיעת בשורות טובות. לפי שכל ההנאות נשאר רושם התועלת בגוף אף משיעבור זמן הפעולה. אבל השיר משמח בשעת שמועה ברוחני ומשיעבור לא ישאר תועלת גשמי וה\"ל כדבר שאין בו ממש דמש\"ה ריח שאין בו עיקר אין מברך עליו. הלכות קטנות. ח\"ש סי' ק\"ס: "
],
[
"טעם. שאין מברכין על מצות כבוד אב ואם. משום דאפשר למעקריה לעשה שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול כאותה שאמרו פרק אלו נערות. שיורי ברכה סי' ר\"מ אות א' בשם הרשב\"א:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על בדיקת הסכין. שמא ימלך ולא ישחוט. באר היטב סימן י\"ח סק\"ו:"
],
[
"טעם. שא\"צ לברך על מצות בדיקה כשבודקין את הריאה. משום שאם ימצא טריפה ופורש מלאכול מקיים הלאו והבדיקה שלא לפגוע בלאו ואין מברכין על הלאוין. ומאי שמברכין על העריות. אגב עשה דקידושין. ומה\"ט מברכין על הטבילה ולא על הגעלה. משום שהטבילה מצות עשה והגעלה מצות ל\"ת שלא לאכול נבילות. עיין ראש אפרים סי' ל\"ט ס\"ק י\"ט:"
],
[
"טעם. מה שאין נזהרין בברכה הרואה לחבירו לאחר שלשים יום שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו לברך שהחיינו. מפני שחביריו כאלו הם מעוטים. אכן לאחיו ולאחותו וכ\"ש לבנו ובתו או אביו ואמו דמסתמא חביבין עליו ביותר הוי חיוב גמור לברך. ואם לא ראם תוך י\"ב חודש מברך. בא\"י אמ\"ה מחיה המתים. יוסף אומץ אות תנ\"א. ועיין לקוטים סעי' ס\"ג: ",
"קונטרס אחרון
וכ\"ש לבנו ובתו. ובספר ארחות חיים סי' רכ\"ה אות א' כתב. בשם ספר יפל\"ל ח\"ב בקונ\"א דאין לאדם נכבד לברך שהחיינו אפי' על אשתו ואפי' על בתו לא נהגו לברך. ועי' בראב\"ע פ' יתרו בפסוק ויצא משה לקראת חותנו:",
"חידוש לו. ובתשובת הרא\"ש כלל ד' סי' ד' כתב דברכה שמברכים ברוך שעשה הים הגדול הוא על ים אוקינוס ולא על הים הגדול שלנו שעוברים בו לארץ ישראל ולמצרים וכתב ראי' לדבריו ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על עשיית דין. אע\"ג דמצות עשה הוא דכתיב ושפטתם צדק. משום דדילמא לא מקבלו בעלי דינין ההוא דינא עלייהו אי נמי מחלו להדדי מאי דתבעי ומיעקר ליה עשה וליתיה כלל. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על השבת גזלה ורבית. ועזיבת לקט שכחה ופאה לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה. דכתיב וכרמך לא תעולל וגו' ואם לקטת לעני ולגר תעזוב אותם. ואם לא לקט ולא כלה אלא עזב מעיקרא דלית בהו עבירה לא מברכינן עליהו משום דלית בהו מעשה. אי נמי משום דמחלו עניים גבי' ועקרי לי' לעשה. וכגון השבת העבוט דכתיב לא תבוא אל ביתו לעבוט ואם באת לביתו ונטלת עבוטו השב תשיב לו את העבוט. שם:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על השמטת כספים וקרקעות. מפני שאין בהם מעשה. שם:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על הוכחת חבירו. דהא אמרינן תמה אני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח ומי שמקבל תוכחה. שם:"
],
[
"טעם. שהרואה חמה בתקופתה והוא מכ\"ח שנה לכ\"ח שנה והתקופם בתחלת ליל ד' כשרואה אותה ביום ד' בבוקר מברך בא\"י אמ\"ה עושה מעשה בראשית. מפני שאז היא עומדת בנקודה שהיתה עומדת בתחלת התלותה ברקיע במעשה בראשית שבד' נתלו המאורות. לבוש סי' רכ\"ט ופ\"מ שם ס\"ק ה'. כתב מ\"א דאם לא בירך עד אחר ג' שעות לא יברך שכבר עברה אז ממקומה ע\"כ. ופ\"מ שם כתב דעד חצות יברך בלא שם ומלכות ע\"ש:"
],
[
"טעם. שהרואה מלכי ישראל אומר ברוך כו' שחלק מכבודו כו' ועל מלכי אומות העולם מעכו\"ם אומר שנתן מכבודו כו'. משום שישראל הם חלק אלוה ודבקים בו לכן אומר שחלק. מ\"א סי' רכ\"ד סק\"ד: ",
"קונטרס אחרון
ויתן לך. ואם לא ראה אילנות מלבלבין עד שכבר יש בהם פירות אבל אין ראוין עדיין לאכילה מ\"מ יברך אבל אם כבר גדלו הפירות עד שראוין לאכילה אין מברכין ברכה זו. ח\"א כלל ס\"ג:
ועי' מרדכי פ' כיצד מברכין דכתב בשם רבינו יוסף דה\"ה אם לא ראה עד כי גדלו הפירות שצריך לברך כך. ובספר מגיד תעלומה שם כתב דלפי דרכי המקובלים אין לברך רק ביומי ניסן. ואח\"כ יש להחמיר שלא לברך בשם ומלכות:"
],
[
"טעם. מה שאין אנו נוהגין לברך על אילנות טובות ובריות טובות שככה לו בעולמו. וכן אין אנו מברכין על כושי וננס ופיל וקוף משנה הבריות. משום דאין מברכין אלא בפעם ראשון שהשינוי גדול עליו כדאיתא בש\"ע סי' רכ\"ה וכבר כתב המ\"א בשם רדב\"ז גבי שהחיינו אם לא בירך באכילה ראשונה שוב אין מברך וה\"ה בכל הברכות דכמו דהתם הברכה הוא על השמחה וכבר עברה ה\"ה בכולם וכיון שאנו רגילין תמיד בזה אין לנו שינו גדול. ח\"א כלל ס\"ג:"
],
[
"טעם. שקורין לתפלה שאחר חצות תפלת מנחה. מפני שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון חטא וזה לרוח היום ומתרגמינ' למנח יומא. אבודרהם: ועי' ליקוטים סעי' קי\"ז. קי\"ח. קי\"ט:",
"קונטרס אחרון
למנח יומא. בספר אזור אליהו (חיי) כתב על פסוק ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה. שמעתי בשם צדיק אחד דמה שאמר אליעזר ברוך ד' אלקי אדני אברהם התפלל בזה תפלת מנחה ואז הי' זמן מנחה שתיקן יצחק. לכך יש לומר דהשתחואה היתה בשביל תפלת מנחה שחייב לכרוע ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. דהנה תפלת שחרית צריך אדם להתפלל על זה שהחזיר לו הנשמה וגם עשה לו הש\"י כמה טובות היינו השמש המאיר ועוד כמה דברים ותפלת ערבית גם כן מחויבים אנו להתפלל על מה שאנו נותנים להשם יתברך הנשמה בפקדון ומאמינים שהבורא ברוך הוא הנאמן בפקדונו בודאי יחזור לנו כרצונו אבל תפלת מנחה אין אנו מחויבים להתפלל רק שאנו מנדבים אותו ולכך נקרא לשון מנחה שהוא לשון נדבה. קדושת לוי פרשת חיי שרה:",
"קונטרס אחרון
בסדה\"י כתב וז\"ל יש מי שאינו אומר עלינו לשבח אחר תפלת מנחה מטעם לפי שאין ק\"ש בתפלת מנחה אין מקום לומר עלינו לשבח כי במקום שיחדנו שם אלהינו אנו משבחים אותו שאינו עוד מבלעדיו לאמת היחוד ולקיימו אבל במקום שאין יחיד בפועל אין מקום לזה השבת. אבל אין טעם הזה מספיק כי לא יגרע מפני שלא יחדנו שם אלהינו ית\"ש ביחוד ק\"ש הכתוב בתורה שלא ניחד אותו בענין אחר ולמה נמנע עצמנו מלומר השבח הגדול שמצינו מתוקן וטוב ויפה והלואי שיאמר האדם אותו כל היום כולו. אדרבא תועלת היא לו וקבלת עול מלכותו ולבקש יראתו על פנינו לבלתי נחטא. הלכך טוב ויפה לאומרו ע\"ש. וכן כתב בש\"ע האריז\"ל שהוא שבח גדול עד אין קץ וצריך לאומרו אחר כל ג' תפילות היום. ועי' כלבו שצריך לאומרו מעומד. ועי' ליקוטים סעי' קע\"ט:
והרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מ\"מ מקאסוב זצוק\"ל הנהיג אשר תיכף אחר תפלת שחרית אומרים עלינו וגם אחר תפלת מוסף. כי קריאת התורה הוא הפסקה בין שחרית למוסף:
הר\"מ כשבא במנחה לבהכ\"נ סמוך לחשיכה היה מתפלל י\"ח ואח\"כ אמר תהלה לדוד כדי להתפלל עם הקהל בצבור. ואם כבר עבר זמן המנחה אין לומר אשרי הואיל והיום כלה שלא אמר ג\"פ אשרי אין לזה תשלומין. הגהות מנהגים בשם כתבי מהר\"מ. ועי' מ\"א סימן ק\"ח סק\"ה דמהזוהר משמע דמותר לאומרו שלא אדעת' דחובה:
כתב בספר מטה משה אות שע\"ז בשם נ\"י פרק כיצד הרגל דמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה שאינו נקרא מזיד ופושע. אלא הרי הוא בכלל טעה ולא התפלל שמתפלל שתים א' לתשלומים:
ואם שכח להתפלל מעריב. למחרתו לאחר שהתפלל תפלת יוצר וש\"ע ברכות מתחיל אשרי ואח\"כ מתחיל ש\"ע עבור מעריב. תשב\"ץ סי' רכ\"ג:
ובשו\"ת ריב\"ש סי' ק\"מ כתב אם היו הצבור טרודים בדבר מצוה לקבורת המת ולא התפללו תפלת המנחה עד הלילה שהשלימו אותה אחר תפלת ערבית י\"ל אשרי קודם תפלת המנחה:
מי שבא לביהכ\"נ אחר שהתחילו הקהל להתפלל יתפלל הוא מנחה וק\"ש וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד. וברוך ה' לעולם אמן ואמן ויראו עינינו יאמר אחר התפלה כדי שיתפלל עם הציבור תפלת מעריב ואחר עלינו יאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן. קיצור של\"ה בשם המ\"א."
],
[
"טעם. שמשש שעות ומחצה ולמעלה נקראת מנחה גדולה. כי הן עוד היום גדול. ועוד שעמה מרובין בערבי פסחים. (כי משעה זו דוקא מצותיה בערבי פסח) שחל להיות בע\"ש. ועוד שכתר מלכו של עולם באותו פרק הולך וגדול בשחיטת פסחים. וטעם. שמתשע שעות ומחצה ולמעלה נקראת מנחה קטנה. לפי שעל תמיד של שחר הושלמו הקרבנות כולם. ותמיד של בין הערבים קרב יחידי. אלפסי זוטא להרמ\"ע ז\"ל ברכות פ\"ד. ועי' שערי תשובה סימן קי\"ט סק\"ג בשם הזוהר שאין לומר תפלה על מזונות בתפלת המנחה ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
מנחה קטנה. תפלת המנחה תקנו נגד תמיד של בין הערבים וזמן שחיטתו כשר אחר חצות היום ומ\"מ עיקר הקרבתו הי' בט' ומחצה ולכן זמן תפלת מנחה לכתחלה מט' שעות ומחצה ולמעלה והרוצה לאכול או לעשות מלאכה ויש לחוש שמא ישכח להתפלל מותר לכתחלה להתפלל מנחה גדולה והוא מששה שעות ומחצה ונמשך זמנה לכתחלה עד שעה ורביע קודם הלילה ובדיעבד או בשעת הדחק מותר להתפלל עד סמוך לצאת הכוכבים דאע\"ג דבעיר נראה שהוא כמעט לילה הדבר ידוע שבשדה עדיין הוא יום רק מחמת גובה הבתים נראה כלילה (ח\"א כלל ל\"ג סעי' א'):
ובסידור יעב\"ץ כתב דמה שאמז\"ל צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי (הוא מתחלת שעה שביעית) אע\"פ שיצחק תיקן תפלת המנחה. משום שיצחק תיקן אותה תפלת חובה במנחה קטנה שהיא מדתו שעתא דדינא אבל אברהם מתפלל נדבה מנחה גדולה שעדיין הוא עת רחמים. ומכאן סמכו לתפלת מנחה גדולה וקטנה:
וידוע אברהם נקרא האדם הגדול וגדולה הוא מדתו. ע\"כ אם השעה דחוקה כגון שי\"ל לילך לדרך בשיירא שלא ימתינו עליו להתפלל מעומד יכול להתפלל מתחלת שבע. אבל שלא מדוחק או אפי' להתפלל בעשרה אעפ\"י שלא יוכל לקבצן אח\"כ אינו רשאי להקדים להתפלל מנחה בצבור קודם חצי שבע שלא לעקור תקנת חז\"ל ע\"ש:"
],
[
"טעם. שנקרא התחלת הלילה ערב. כי אז מתעוררים הס\"א הנמשכים מערב רב. אור צדיקים: "
],
[
"טעם. שלא התקין יעקב תפלת ערבית עד עכשיו. עפ\"י מה דאיתא שבת דף י\"א דת\"ח שתורתן אומנותן א\"צ להפסיק מד\"ת לתפלה. ולכך עד עכשיו הי' יושב בבה\"מ של שם ועבר גם בלילה לא נתן שינה לעיניו והי' תורתו אמונתו כדאי' במדרש לא הי' צריך להפסיק לתפלה. אבל במקום ההוא שהי' בא בדרך ולא הי' עוסק בד\"ת ולכך ויפגע במקום. התקין תפלת ערבית. מעשה רוקח. ועי' ליקוטים סעיף ג' בהשמטות בד\"ה בס' מצודות דוד:",
"קונטרס אחרון
קורא ק\"ש ומתפלל. כתב מ\"א סי' רל\"ב סק\"ח בשם מהרי\"ו וז\"ל מי שלא התפלל ערבית עם הצבור אסור במלאכה ובלימוד עד שיתפלל. אבל בשחרית כיון שהציבור מתפללין לא חיישינן שמא יפשע ומה\"ט נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה (מט' שעות ומחצה ולמעלה) כיון דעכשיו נוהגים להתפלל מנחה בציבור שרי דלא חיישינן שמא יפשע. ועוד דהשמש מזכיר וקורא לביהכ\"נ. אבל במקום שאין מנין אסור ללמוד בשחרית וכ\"ש מנחה קודם שיתפלל ע\"כ. ועי' מחצית השקל שם. ועי' רמ\"א שם סעי' ב' דבסעודה גדולה (דהיינו סעודת נשואין או מילה) יש להחמיר אפי' סמוך למנחה גדולה (דהיינו ו' שעות ומחצה) ומ\"א שם ס\"ק ע\"ז כתב בשם הב\"ח וז\"ל כשיש חתונה בשבת (ונראה דה\"ה מילה) ולא יצאו מבהכ\"נ עד אחר חצות יתפללו מנחה בציבור ואח\"כ יאכלו דסעודת נשואין הוי ס\"ג. אבל סעודת שבת בביתו לא מקרי ס\"ג ע\"ש. ועיין סימן רל\"ג העי' א' ומ\"א שם. ועי' ליקוטים סעיף קע\"ד:
ובספר תרומת הדשן סי' א' כתב מה שבאיזה מקומות נוהגין בימים ארוכים בימי הקיץ לקרות ק\"ש של ערבית ולהתפלל איזה שעות לפני צאת הכוכבים. י\"ל שהמנהג נשתרבב ע\"י תשות כח שירדה לעולם ורוב ההמון תאבים ורעבים לאכול בעוד יום גדול בימים ארוכים ואם הי' אוכלים קודם מנחה היו שוהים באכילה ושתיה ולא יצאו כלל לביהכ\"נ ומתוך כך לא הי' כח לת\"ח לפרוע ההמון עם מלהתפלל תפלת ערבית ולקרוא את שמע בעוד היום גדול:
וכתב שם ושמעתי בישיבה מפי אחד מהגדולים ששמע וקבל כי בימי הקדמונים בקרימ\"ש התפללו ערבית וקראו את שמע בע\"ש בעוד היום גדול כל כך שהיה רב העיר שהי' מהגדולים הקדמונים הוא וכל טובי הקהל עמו הלכו לטייל אחר אכילה של סעודת שבת על שפת הנהר דונא\"י והי' חוזרין לבתיהם קודם הלילה. גם נמצא כתוב בשם א' מהגדולים שהורה להתפלל ערבית ולקרא את שמע בעוד היום גדול מאד לצורך סעודת נשואין:
ובזוהר חי (בחקתי) כתב שרבינו הקדוש מוהר\"ר אלימלך לא הי' מדבר שום דיבור אחר מעריב עד אחר השינה:"
],
[
"טעם. שמסיר הטלית מעל הראש בשעת מעריב. כדי שלא אתו למטעי לומר שיש מצוה ודאי בציצית בלילה. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' כ\"א. ועי' מ\"א סי' י\"ח סק\"א ופ\"מ שם:"
],
[
"טעם. שנהגו בקצת מקומות לומר שיר המעלות הנה ברכו כו' קודם ערבית. ע\"פ מ\"ש בברכות דף ה' אנא אם הי' רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה ואח\"כ קורא ק\"ש ומתפלל וה\"ט כדי לעמוד בתפלה מתוך ד\"ת ובחרו במזמור זה דכתיב בי' העומדים בבית ה' בלילות. ומה\"ט אם מתפללים מנחה ומעריב סמוכים אין לומר המזמור כיון שהתפלל מקודם וקודם תפלת המנחה אמר אשרי דהוי כמו ד\"ת והם סמוכים זה לזה תו א\"צ. א\"ר סימן נ\"ד סק\"ד וסי' רל\"ז סק\"ד. ועי' מחצית השקל שם ס\"ק א':"
],
[
"טעם. שאומרים והוא רחום בתפלת ערבית. לפי שהפושעים הם לוקים בין מנחה למעריב ואומר על המלקות שלש פעמים והוא רחום ע\"כ מכריז החזן והוא רחום יכפר עון. ספר המנהיג:"
],
[
"עוד טעם. לפי שאין במעריב קרבן לכפר העון אבל ביוצר ובמנחה שיש הקרבת תמידין שהן מכפרין א\"צ לאומרו. פרדס סי' ב' בשם ר' אליעזר הגדול:",
"קונטרס אחרון
קרבן לכפר העון. בספר קב הישר פרק ע' כתב תפלת ערבית תקנו כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו ע\"ג המזבח ונתפקעו מע\"ג המזבח הזהיר התירה לכהנים להחזיר האברים ופדרים ע\"ג המזבח ולכן היה האש של מזבח תיקד כל הלילה. והענין הוא מבואר בזוהר פ' תרומה כי העשן של כל הקרבנות הי' עולה במישור משא\"כ העשן של אברים ופדרים שפקעו מע\"ג המזבח וכשחוזרין ומעלין אותן ע\"ג המזבח מבערב הי' העשן מתעקם והולך לצד צפון אשר שם דירת הס\"א ומן העשן ההוא הם יונקים ולא יוכלו לקטרג על ישראל. וכנגד זה תקנו תפלת ערבית באשר כתות הנזכרים יוצאים מערב רב וע\"כ נקראת תפלת ערב להתיש כח הנזכרים וצריך האדם לכוין היטב בתפלת ערבית כדי להתיש כח הס\"א הנ\"ל כו' ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאומרים ברוך ה' לעולם אמן ואמן בתפלת ערבית. לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם שמונה עשרה הזכרות כנגד י\"ח ברכות של שמונה עשרה ותקנו אחריהם יראו עינינו ונפטרים בקדיש. והשתא נמי שמתפללין ערבית בבה\"כ לא נתבטל המנהג הראשון. טור סי' רל\"ו. ועי' תוס' ברכות דף ד' ע\"ב בד\"ה אר\"י:"
],
[
"עוד טעם. משום שגזרו שמד על ישראל שלא יתפללו תפלת ערבית תקנו לומר י\"ח הזכרות כנגד שמונה עשרה ברכות של י\"ח ואע\"פ שבטל השמד לא בטלה התקנה תדע כי בליל שבת אין אומרים אותו מפני שאין מתפללין שמונה עשרה. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שתפלת ערבית אין הש\"ץ חוזר ואומר. לפי שהוא רשות. ומזה הטעם. אומרים קדיש להפסיק בין גאולה לתפלה. להורות דערבית א\"צ סמיכה וכן הקדיש שבין המפטיר לשבעה קרואים. להורות שאין ממנין הקרואין ואף כי קיי\"ל דעולה למנין ז'. מטה משה אות שפ\"ח:",
"קונטרס אחרון
לפי שהוא רשות. לפיכך לא יברך הברכות לבטלה שאין כאן אדם שנתחייב בהן שיתפללו כדי להוציאו ידי חובתו. כלבו. בספר אשל אברהם סי' ס\"ו כתב דבברכת השומר ומלך בכבודו יש לענות בהוב\"ש ועי' מ\"א סי' רל\"ג סק\"א דכתב וז\"ל דבין הפרקים דינן כמו בשחרית דדוקא בין גאולה לתפלה יש מקילין משוה דתפלת ערבית רשות אבל בין ק\"ש וברכותיה חובה לכ\"ע
בספר הגהות מהרצ\"א מוכח ממש\"כ בזוהר בראשית דף מ\"ח ע\"א כגון שומר עמו ישראל לעד אמן. דאחר סיום כל הברכות עונין אמן אחר ברכת עצמו ולאו דוקא אחר בונה ירושלים. ועיין בפוסקים:
ועל מה שכתב המ\"א סי' רל\"ו סק\"ד שהמלך בכבודו יקרא מלת תמיד למטה. ע\"י מחה\"ש שם בשם הפרישה שיקראנו למעלה ע\"ש. ובס' דברי שאול (איכה) פי' המלך בכבודו תמיד. היינו שבאמת שהמלך בכבודו תמיד ולא נגרע כביכול ממלכותו דבר, אבל אנחנו מבקשים שימלוך עלינו לעולם ועד ע\"כ: אם יש א' שלא התפלל מעריב יכול לעמוד בפני העמוד אם ט' שהתפללו ויאמר ברכו בקול רם וגם יאמר ברכה א' בקול רם ואפשר שגם קדיש יאמר קודם הש\"ע פמ\"ג סימן ס\"ט סק\"ג:"
],
[
"טעם. המנהג בכל ישראל לאפות לחמים לכבוד שבת. כדי שתטול האשה חלה שבע\"ש נברא אדם הראשון שהי' חלתו של עולם והיא קלקלה חלתו של עולם לכך לוקחת חלה לתקן את זה. ילקוט בראשית. עוד טעם. כדי לאכול פת ישראל. עי' מ\"א סי' רמ\"ב סק\"ד:",
"קונטרס אחרון
שהי' חלתו של עולם. בספר אספקלריא המאירה (בלק) כתב בשם מדרש מגורי האריז\"ל שמשה רבינו ע\"ה נקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו ותרומה נקרא' ראשית לומר לך שמשה רבע\"ה הוא הי' תרומתו של עולם כי תרומה שיעורה תרי ממאה וכמה שני הוי עלמא שית אלפי צא וחשוב לכל מאה שנה תרי ותמצאם ק\"כ שני חיי משה רבע\"ה לא פחות ולא יותר ע\"כ:",
"לכך לוקחת חלה לתקן את זה. בשעה שמפריש חלה יברך אקב\"ו להפריש חלה. ונוהגין ליטול כזית. מהרי\"ל לכתחלה צריך להפריש חלה מהעיסה ולא יסמוך להפריש אחר אפייה דכתיב ראשית עריסותיכם. ח\"י סי' תנ\"ז סק\"ה:
אין חייבין בחלה אלא ה' מיני תבואה ואלו הן. חיטין. שעורין. כוסמין. ושיבולת שועל. ושיפון היינו דגן. סי' שכ\"ד. שתי עיסות שאין בשום א' מהן שיעור חלה ויש בשתיהן ואין מקפיד על תערובתן. אם נוגעות זו בזה עד שנדבק כ\"כ שאם תנטל עיסה אחת ינטל מחברתה עמה מצטרפין וחייבין בחלה. וכן אפילו אם אין נדבקין זו בזו והם בכלי א' הכלי מצרפן לחיוב חלה. סימן שכ\"ה:
צירוף כלי צריך שלא יצא שום ככר או עיסה א' חוץ לדפני הכלי דאז אין הכלי מצרף לאותו ככר או אותה העיסה היוצאת חוץ לדפני הכלי. אם נתן את העיסות או את הככרות בטבלה שאין לה לבזבזין יניחנה במפה ויכסה המפה ג\"כ עליהם. ש\"ך שם סק\"ה בשם מהרי\"ל. ואם אין לו מפה גדולה כ\"כ יחבר ב' מפות או ג' שיתפור אותם באיזה מקומות ויכסה כולן במפה זו וגם יתחוב ראשי המפות תחתיהן כל מה דאפשר ויפריש מהם חלה. שערי ברכה שער ס\"א סעי' י\"ט וכתב שכן משמע פשטות לשון הש\"ע שם סעי' א':
בד\"א שמצטרפין ע\"י נשיכה וצירוף כלי דוקא שהיו העיסות של אדם א' ואינו מקפיד על תערובתן אבל אם מקפיד כגון שהאחת פת קיבר והא' פת נקיה וכדומה אין מצטרפין. וכן אפילו בעיסה שאין סתם ב\"א מקפידין אם הוא מקפיד בפירוש שלא יתערבו זה עם זה אין מצטרפין סי' שכ\"ו:
אם יש שני עיסות ויש בכל עיסה כשיעור ורוצה להפריש מזו על זו או שאפה אותן פת ורוצה להפריש מא' על כולם א\"צ לא צירוף כלי ולא נגיעה. אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזה על זה. וזה מיקרי מן המוקף. ובזה אפי' אם הוא מקפיד עליהם שלא יתערבו כגון שהא' פת קיבר והב' פת נקיה או בא' יש כרכום ובשני אין בו כרכום רק אם הם של אדם א' מפרישין מא' על חבירו כשהן מוקפין. סי' שכ\"ה סעי' ב'. ואין מפרישין מא' על כולם רק עיסת שעורים וש\"ש מפרישין מזה על זה אבל שאר מינים אין מפרישין מזה על זה. סי' שכ\"ד.
צריך ליזהר שהבצק שלוקחין מהעיסה הגדולה ומשהין אותה שיהי' לשאור להחמיץ בה עיסה אחרת. שיקחו אותה קודם הפרשת חלה כי יש לחוש שמא יזדמן שיבוא השאור לידה בשעת הפרשת חלה מהעיסה ויהי' מן הפטור על החיוב. שם סעי' י\"א:
המנהג בקצת מקומות שנחתום ישראל עושה עיסה גדולה ובאות הנשים ולוקחות ממנו כ\"א כדי שיעור חלה וכל אחת לוקחת חלה מעיסה שלקחה מהנחתום. אם הנחתום יש לו מכירין שלוקחין ממנו תמיד. והם קונים על מנת כן שהם יפרישו חלה. הנה בודאי הוא מקנה להם בשעת גלגול העיסה לכל אחד חלקו וא\"א לו ליקח חלה מהעיסה דהוה כאינו שלו ובשעת חלוקה נוטל כ\"א חלקו ומפריש ומברך. עי' ט\"ז סי' שכ\"ו סק\"ב. ואם בחלק א' אין שם שיעור חלה תיטול חלה בלא ברכה. אבל אם אין לו מכירין צריך הנחתום ליטול חלה מכל העיסה ואסור לו לחלקם בלא נטילת חלה. שם:
ובספר יוסף דעת סי' שכ\"ו כתב דאשה ובתה יכולה כל אחת לקחת חלה מהעיסה לאחר שנאפה אף שנעשה כל העיסה ביחד מ\"מ כיון דדעת האשה מתחלה לקחת העיסה ולחלקה או בשעת לישה או בשעת אפייה כדי שיוכלו שתיהן לקחת חלה יכולין לחלק ולזכות כ\"א במצוה ע\"ש:
עיסה שנלושה במי פירות אפי' בלא שום מים חייבת בחלה. סי' שכ\"ט: והרא\"ש פוטר משום שאין חיוב חלה אלא בלחם דכתיב באכלכם מלחם הארץ לפיכך הסופגנין העשוין כספוג רכיכים רכים והדובשני' פטורים מן החלה. עי' טור שם. ועי' ש\"ך שם סק\"ט דיש להפריש בלא ברכה. או אם יש לו עיסה שלא הורמה חלתה יניח עיסה זו שנילושה במי פירות אצל עיסה שלא הורמה חלתה ויפריש חלה מעיסה שלא הורמה חלתה גם על זו שנילושה במי פירות:
ועי' פתחי תשיבה שם סק\"ב בשם תשובת פנים מאירות. דלעקיך הנעשה מדבש אם עיסתו עבה חייב בחלה בברכה. ואם עיסתו רכה פטור. ובנילוש בצוקער יפריש בלא ברכה. וכ\"כ בתשובת בית אפרים חלק א\"ח סי' י\"א י\"ב. ושלא כדין נהגו העולם שנוטלים חלה מן לעקעך בלא ברכה ע\"ש.
וכן כתב בד\"ח הדובשנין שבלילתן עבה כגון לעקי\"ך חייב בחלה לכ\"ע. לכן כשועשין לעקי\"ך שיעור חלה צריך להפריש חלה. וכן במקום שהמנהג כשעושין חתונה או ברית מילה שולחין לו אוהביו כ\"א לעקי\"ך וכ\"א אין מפריש חלה ממנו בביתו מפני שהוא פחות מכשיעור. אח\"כ כשנצטרפו יחד בכלי אצל מי שנשתלחו לו חייבים בחלה. וצריך להפריש מהן חלה. והיינו לבצוע מכ\"א מעט בלא ברכה. והטעם. כי שמא נטל א' בביתו בהצטרפו עם שאר עיסה שלו ויהי' מהפטור על החיוב כשיבוא בידו זה. לכן יבצע מכ\"א מעט ע\"ש. ועי' בהשמטה לסעיף תצ\"ו בד\"ה ועי':
העושה עיסה עבה על דעת לבשלה לעשות ממנה לאקשי\"ן או קרעפלי\"ך או על דעת לטגנה במחבת בשמן ויש בה שיעור חלה יפריש חלה בלא ברכה. ואם הי' בדעתו בשעת לישה לאפות מעט ממנה אפי' פחות משיעור חלה, מפריש חלה בעודו בצק בברכה. ד\"ח. ועיין סימן שכ\"ט וש\"ך שם סק\"ד. ובענין חלה שנפלה בתבשיל רותח אם יש להתיר התבשיל עי' ט\"ז ס\"ס שכ\"ג ובפרמ\"ג שפ\"ד סי' צ\"ב סק\"י:
עיסה שנלושה בעיו\"ט אסור להפריש ממנה חלה ביו\"ט. מפני שמתקנו בכך וזה הי' יכול לעשותו מאתמול אלא אוכל ומשייר קצת ולמחר מפריש מן המשוייר חלה. אבל אסור לשייר רק כדי חלה לחוד. משום דגבי חלה כתיב ראשית לכן בעי' שיהי' שירים ניכרים דהיינו לאחר שהפריש חלה ישארו שירים עי' לבוש סי' תק\"ו ומ\"א שם סק\"ט ומחצית השקל שם:
שכח להפריש חלה מן המצות בע\"פ אם אין בכל עיסה שיעור בפני עצמה ולא נתחייבו בחלה רק ע\"י צירוף סל אוכל והולך ואח\"כ מפריש מהנשאר בסל על מה שכבר אכל. דגול מרבבה על הפר\"ח סי' תנ\"ז ועי' מקור חיים שם סק\"א ויד אפרים סי' תק\"ו בד\"ה במ\"א סק\"ח:
וכן כתב בספר יוסף דעת סי' שכ\"ה דכל שנצטרפו בסל יוכל לאכול ואח\"כ מפריש אחד על הכל ואם לקח חלות מהמצות בע\"פ ומהקמח של המצות לא לקח אמנם בשניהם הי' צירוף סל קודם הפסח כתב שם כיון שכבר הופרש חלה מהמצות ויש ספק על הקמח אם אולי היא באה מאותה שכבר הופרש חלה מהמצות הוה כמו מדומע ויוכל להפריש אף ביו\"ט ע\"ש:
שכח להפריש חלה מלחם חמץ וחל ע\"פ בשבת עי' בספר ארחות חיים סי' תק\"ו בשם שו\"ת ספר יהושע סימן רל\"ב שכתב ב' תקנות לזה האחד שיתן לעכו\"ם במתנה גמורה רק יבטיחנו שלאחר הפסח יקנה ממנו ויתן לו יותר משויו. והב' להפריש פחות מכזית וליתן אותו במקום שא\"י להעלותו משם. וגם בספר נתיב חיים העיר בזה שישייר פחות מכזית ויכפה עליו כלי עד מוצאי יו\"ט ע\"ש. ועי' שע\"ת סי' תמ\"ד סק\"א בשם שו\"ת פנים מאירות דלא הוי ההפרשה תיקון מדאורייתא ושפיר מותר להפריש בשבת וליתן לכהן קטן ולאכול ע\"ש. ובסידור יעב\"ץ כתב לשייר ממנו קצת. ואם יש כהן טהור אוכלה הוא או בהמתו וא\"צ לחזור אחריו שאפילו זר יכול לאכלה ע\"י ביטול ברוב:"
],
[
"טעם. שנוהגין בע\"ש לשבר את לחם המוציא בידים. כי יום ו' הוא נגד יסוד יוסף. וביוסף כתיב בשבר אשר הם שוברים. שמעתי:"
],
[
"עוד טעם. כי רמז חיתוך המוציא לשם חת\"ך. הוא שם של פרנסה. ומשביע גימ' חת\"ך. וביום הששי עש\"ק כתב הש\"ע שאין לאכול כדי להשביע. ע\"כ אין לחתוך המוציא בסכין רק לפרוס אותה בידים. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
הוא שם של פרנסה. מצוה להשחיז הסכינים בע\"ש. ובספר היראה אסמכי' אקרא והכינו את מלשון והי' לאתים ולמזמרת יוסף אומץ אות תקע\"ז ובספר לבושי מכלול קו\"א כתב בשם ספר א' דסכין חד סגולה לפרנסה דאינו עושה פרורין דקשה לעניות. והנה ס\"ת של פותח\" את\" ידיך\" הוא השם הממונה על הפרנסה וע\"כ טוב לחתוך בסכין חד וחלק:
ובספר סגולות ישראל אות ר' כתב ששמע מפי אנשים נאמנים ששמעו מפיו הק' של הרב הצדיק המפורסים מהרי\"א מזידיטשוב זצוק\"ל שאמר שיקנה לו כל אחד בערב ר\"ה סכין חדש וישחיזנו והוא מסוגל לפרנסה על כל השנה:
ובספר זכרון טוב כתב שהרב הצדיק הקדוש מהר\"י מנעסכאיז זצוק\"ל סיפר שהרב הצדיק הקדוש מלובלין זלה\"ה הי' מחלק סכינים בר\"ה להמקורבים לסגולה על פרנסה. וכמ\"ש חותך חיים לכל חי וכמ\"ש פותח את ידך וס\"ת כנודע. וע\"ל בהשמטה לסעי' תש\"ו בד\"ה בס':
יאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת שע\"י הדיבור יחול קדושת שבת על אותו דבר כי הדיבור באדם לא דבר ריק הוא. עי' מ\"א סימן ר\"נ ומתצית השקל שם. ובשם הרב הצדיק הקדוש מרימנאב זצוק\"ל אכלוהו היום כי שבת היום וגו' הכניסו קדושת השבת אל תוך עצמיכם כמו המאכל הנכנס לתוך מעי האדם. וזהו אכלוהו את היום. עוד אמר. דעו כי עם קדושת שבת יורדת כל מיני השפעות שבעולם והאיש אשר ירצה לקבל השפע העליונה הוא מוכרח להביא הרצון אל הדיבור ולומר לכבוד ש\"ק והשפע יורדת ממילא מלמעלה. וזה רמזו חכז\"ל זכור ושמור בדבור א' נאמרו. היינו כי בדיבור תלי' מלתא:
וכן הוא בזוהר הקדוש אשר נשא לבן כו' בשעתא דהוו עבדין עבידתא הוו אמרין דא למקדשא. דא למשכנא. דא לפרוכת. וכן כל אומנין כו' בגין דתשרי קדושה על ידיהון ואתקדש ההוא עבידתא:
ובספר לב דוד להגאון הקדוש חיד\"א זצוק\"ל פי' בשם ס' קרן אור פני משה ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם. דבאכילת שבת וכיוצא משאר הנאות גופניות לא סגי לכוון שעושה לש\"ש ע\"ד שכ' בש\"ע א\"ח סי' רל\"א אבל צריך שיכוין שעושה הכל לכבוד שבת. וז\"ש ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם. היינו אפי' בדבר שהוא לכם להנאתכם צריך שתכונו בקודש:
כתב בספר עמק ברכה צריך לפנות קורי עכבוש מהבית בע\"ש כי הוא סוד הקליפות שרצונם למנוע שלו\"ם בי\"ת. והם המה העכביש שצריך לפנותם מהבית שהוא סוד להעביר גילולים מן הארץ בפרט ביום שבת קודש:"
],
[
"עוד טעם. שנוהגין שלא לחתוך פרוסת המוציא בסכין ביום עש\"ק בבוקר. לפי שנוהגין לאכול בעש\"ק מהחלות אשר נאפים לכבוד שבת קודש ע\"כ נוהגין לפרוס בעש\"ק פרוסת המוציא בידים כדי לחלק בין החלות אשר אוכלים אותם בעש\"ק לבין החלות שאוכלים אותם בשבת קודש שחותכים אותם בסכין שמעתי מאדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
כי דגים בגימ' דגן. ובספר לבושי מכלול קו\"א כתב בשם הרב הצדיק הקדוש משיניווע זצוק\"ל. טעם. הנוהגין לאכול לחם דגן עם הדגים. משום שהי' המנהג ליתן שומן בלחם שבת כמ\"ש הפמ\"ג מ\"ז סי' רמ\"ב ע\"ש.
וראיתי בספר א' שהוא משום בריאות. משום שדרך הדגן לחמם ודרך הדגים לקרר. ובפ' שירה לא נזכר בדגן השי\"ת ובדגים נזכר פעמים:"
],
[
"טעם. שעושין בשבת י\"ב לחמים. דוגמת לחם הפנים ולכן כיון שגם בשבת שחל בו יו\"ט היו מסדרין לחם הפנים לכן עושין הי\"ב לחמים גם היום אבל ביום טוב שחל בחול אין עושין י\"ב לחמים. עי' שערי תשובה סי' רע\"ד ועי' מטה אפרים סימן תרכ\"ד אות נ'.",
"קונטרס אחרון
גם היום. בספר יוסף אומץ אות תקע\"ו כתב וז\"ל מצוה לטעום בע\"ש מתבשילי שבת אם הם מתוקנים ומתובלין כראוי לפי כבוד שבת. וכתב מוהר\"ר הירץ טרויש ז\"ל המקובל שהי' פה חזן בפירוש התפלה שחבר על טועמיה חיים זכו שיש לטעום השאליט בע\"ש. וכן הוא בש\"ע האריז\"ל שצריך לטעום בע\"ש מכל מה שיבשל לצורך שבת בסוד טועמיה חיים זכו."
],
[
"טעם. שצריך לרחוץ במים חמין בע\"ש. דוגמת הטבילה שטובלין הנשמה בנהר דינור להסיר ממנה כתמי העונות. כן ע\"י רחיצה זו בחמין בע\"ש יוסר מהאדם כתמי עונותיו. דבש לפי בשם הרב תורת חיים. ולכן ברחיצה זו יכוין להבריח הרע והזוהמא של הגוף. ורוח הטומאה השורה על האדם בימי החול יברח ממנו. שם בשם ס' קרבן שבת. ",
"קונטרס אחרון
שהטבילה תהי' סמוך לקבלת שבת. בספר אהבת שלום להרב הצדיק הקדיש מוהר\"ר מנחם מענדיל מקאסוב זצוק\"ל (תולדות) כתב שמעתי מפה קדוש ישראל מוהר\"ר זכריה מענדיל בזה הלשון פ\"א הייתי אצל אדמו\"ר הקדוש רשכב\"ה מו\"ה אלימלך בעת בואו מטבילת המקוה של עש\"ק והניח עצמו על מטתו. ואמר בזה הלשון מאן יכול למסבל ריחין דבוסמין:
ובש\"ע האריז\"ל כשהי' עולה מן הטבילה לא הי' מנגב עצמו במטפחת וכיוצא. ואמר כי הם מי שבת וראוי הגוף לשאוף אותם:
ובספר רצון ישראל (מ\"ה) כתב וז\"ל ראיתי בשם מרן הרב הקדוש הגאון האלקי מוהר\"ר מנחם מענדיל מרימנאב זצוק\"ל שפעם א' הלך למקוה ונתקלקל המקוה והי' הכרח לחזור לביתו בלא מקוה. ואמר אח\"כ היום הי' לי מקוה בכל הכוונות. כי תמיד שאני הולך אין כח בשר ודם לכוון כל כוונת המצוה. אבל היום הוא בגדר חושב אדם לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה והנה הכתוב יודע כל הכוונות:
ובשם קדוש א' שאמר שאינו יודע במקוה שום כוונה רק מה שהוא פושט ולובש. ובשם הרב הצדיק הק' מוהר\"ר מאיר מפרעמישלאן זצוק\"ל שאמר בה אנא רחי\"ץ. היינו דביקתי בהתבודדותי וחפצי ותשוקתי באהבות ד'. זאת היא מקוה טהרה שלי:
ובסידור לב שמח כתב שמעתי ממו\"ח הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שלכך מסיים הגמ' בברכות (דף כ\"ב) בענין טבילת עזרא כל הנזהר בה מאריך ימים שדרך הת\"ח שיש לו מזג רך ויחשוב שאם ילך למקוה יזיק לו. ולכך איתא בגמ' שמאריך ימים מבלי היזק חלילה."
],
[
"טעם. שנקרא יום ששי ערב שבת. לשון תערובות. כי ביום הששי יתערב שם קדושת שבת הבא. כי ערב שבת הוא הממוצע בין השבת והחול ובו מתערבים ומתמצעים. ולכן קורין בקידוש יום הששי ויכולו השמים ביחד הגם ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו כו' כי באמת יום הששי הוא המחבר את יום השבת לחול ולרמז זה אנו קורין את ליל שבת על יום הששי שקורין בל\"א פרייטאג צו נאכט. וכן להפך ביציאת שבת אנו קורין את ליל א' על שבת בל\"א שבת צו נאכט. ולכאורה הי' ראוי להיות בהפך לקרות את ליל כניסת שבת על שם שבת וליל יציאת שבת על החול כי הלילה הולכות אחר היום שלאחריו רק כי מורה כנ\"ל על קדושת שבת שמתערב בחול ולכן גם בליל מוצאי שבת קורין על שם שבת שקדושת שבת משפיע לימי החול. זרע קודש פ' בראשית. וע\"ל סעי' תכ\"ז ועי' ליקוטים סעי' קי\"א וסעי' קי\"ג:",
"קונטרס אחרון
יום ששי ערב שבת. בספר תולדות אהרן (תשא) כתב שבכל עש\"ק צריך אדם לפשפש במעשיו כערב יו\"כ שהוא סוף השנה כך ערב ש\"ק הוא סוף ששת ימי המעשה. ולכך צריך להתודות ולקבל על עצמו קדושה וטהרה גדולה כדי שיוכל לכנוס לשבת ולדבק א\"ע ביראה עילאה ולא יסיח דעת מקדושת שבת. כי התעיף עיניך בו ואיננו ולכך ושמרו בני ישראל את השבת לעשות הכנה לקבל את השבת:
ובספר אור לשמים (בהר) כתב שמעתי בשם רבינו האלקי מוהר\"ר אלימלך זצוק\"ל שעש\"ק הוא בחינת עיוה\"כ:"
],
[
"טעם. שנוהגים שמניחים את החלות על השלחן ע\"ש מבעוד יום קודם הדלקת הנרות. כדי שלא יהא השלחן בסיס לדבר האיסור ולא יהא רשאי לטלטל השלחן אבל אם מניח קודם את החלה אז הוי בסיס לאיסור ולהיתר וההיתר חשוב יותר מהאיסור שהרי צריך לסעודת שבת. לקוטי הלכות שבת כלל ס\"ז:"
],
[
"טעם. שנהגו לקרות הלחמים שאופין לכבוד שבת קודש בשם חלה. כי ע\"י שקורים העיסה בשם חלה ואומרים נעשה חלה וכהנה לשונות. על ידי שם זה מדכר דכירי ליטול חלה כיון ששמה ועצמיותה של העיסה היא מזכרת. אשל אברהם סי' ר\"ס: "
],
[
"טעם. שנוהגים העולם לחתוך בסכין איזהו דבר אחר נטילת צפרנים. משום דאיתא במס' נדה דאי קץ איזה דבר לית לן בה כו' והעולם נוהגים לעשות תרתי לטיבותא לחתוך איזהו דבר וגם לשרפן. תו\"ש:"
],
[
"טעם. שצריך לשרוף הצפרנים משום דקודם חטא אדם הראשון הי' מלבושו ציפורן. וכשחטא נתפשט ממנו ולא נשאר ממנו רק הצפרנים ומאחר שהאשה גרמה שנתפשט המלבוש לכך מה שנשאר מהם יש לחוש להענש בו האשה. באר היטב סי' ר\"ס ס\"ק ב':",
"קונטרס אחרון
לשרוף הצפרנים. עי' פרישה סי' רמ\"א דאין חילוק בכל זה בין צפרני ידיו לשל רגליו מדלא אשכחן שום חילוק בינייהו גם אין טעם לסברא לחלק בינייהו. ועי' אשל אברהם סי' תקנ\"א דכתב אני נוהג לרחוץ רגלים בצונן אחר נטילת צפרני רגלים מחשש שמא מעין רחיצת ידים אחר נטילת צפרני ידים שייך ג\"כ אחר נטילת צפרני רגלים ע\"ש."
],
[
"טעם. שאמרו ז\"ל בצפרנים שורפן חסיד. כי שריפת הצפורן מזקת לאדם וכן כל דבר הבא מן האדם ולכך הוא חסיד שמחמיר לשורפן אע\"ג שמזיק לו. תוס' נדה דף י\"ז ע\"א בד\"ה שורפן חסיד בשם הערוך: ",
"קונטרס אחרון
ובשאר ימים אין לקוץ כלל. אודות צפרני הידים ורגלים ביום א' מסברא שהלילה הולכת אחר היום שלאחריה בכך. ואולי חשש גם בצפורן א' דיד וא' דרגל. ומ\"מ רק גירור בסכין אינו בכלל נטילת צפרנים וגם לגבי אבילות וחוה\"מ קיל בכך וכ\"ש בהנ\"ל. אשל אברהם מהדורא תנינא סי' ר\"ס:
צפרנים שאין ליטול בר\"ח אם התחיל בשוגג אינו פוסק וליל ר\"ח גם להתחיל קיל בכך. שם סי' תי\"ז:
צריך ליזהר שלא לגלח אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה שאז מתעוררים הדינים בסוד לא תחסום שור בדישו ואפי' בע\"ש הי' נזהר מאד כי עדיין אין הדינים ממותקים כ\"כ אלא עד סמוך ללילה. לחם מן השמים להאריז\"ל:",
"לפי הניגון. ובס' תוי\"י (ויקרא) פי' דע מה למעלה ממך. אי אכזריות או רחמים זה נמשך ממך. אי קיימא בנהירו דאנפין. כדכתיב עבדו את ה' בשמחה. גורם כך למעלה. וה\"ה בעצבות. אי אכזריות. או רחמים. גורם כך למעלה שלפי אתערותא דלתתא כך נתעורר למעלה.
ובפרשת צו כתב בשם בעל עקידה (נח) כי העולם הגדול שהוא עולם העליון והעולם הקטן שהוא עוה\"ז הם כשני כלי ניגון הנערכין על יחוס אחד שאמרו חכמי הניגון כי בהניע טור מהא' מתעורר אל קולו הטור דשכנגדו בכלי השני מפני יחוס השוה שביניהן. וז\"ש שכנור דוד הי' מנגן מאליו."
],
[
"טעם. שאומרים שיר השירים בע\"ש. עפ\"י זוה\"ק פ' (נח) וז\"ל תלת זימנין ביומא רווחין לחייבי גיהנם בכל פעם שעתא ופלגא. בשעה שישראל מתפללין ואומרים איהש\"ר ולבתר. תייבין לאשייהו. וידוע דביום השבת אית להון נייחא כל כ\"ד שעות לילה ויום ובששת ימי החול יש קמ\"ד שעות יאית להון נייחא בכל יום ד' שעות וחצי עולה לששת ימים כ\"ז שעות אית להון רווחא ונייחא וא\"כ נדונין בכל שבוע קי\"ז שעות במכוון לכך אמר שלמה קי\"ז פסוקים בשה\"ש להנצל בזה מן דינא של גיהנם קי\"ז שעות. ובזה דרשו רז\"ל הנה מטתו שלשלמה כו' מפחד בלילות מפחדה של גיהנם הדומה ללילה אלמא שהי' מפחד מגיהנס לז\"א קי\"ז פסוקים להנצל מזה. ולכך תקנו הקדמונים לומר אותו בכל שבת כי מי שאומר אותו בכוונה שלימה ניצול מדינה של גיהנם בכל שבוע קי\"ז שעות. (עניני שבת):",
"קונטרס אחרון
לומר אותו בכל שבת. כתב בספר יוש\"ה שער ח' יזהר האדם מאד באמירתה בדקדוק התיבות ולא יפסיק באמצע קריאתו אפי' בד\"ת ונמצא כתוב בספרים שאם לא ידקדק היטב בתיבות או יעשה הפסקות יעשה פירוד ח\"ו בין מדות העליונים הקדושים לפי שכל הפסוקים של שיר השירים מסודרים בסדר מעלות המדות העולמות העליונים הקדושים ועי' זוה\"ק פ' תרומה דף קמ\"ג ע\"ב ואם אין לו שהות לקרותה בעש\"ק אזי יקרא בשבת מתי שיוכל:"
],
[
"טעם. שאסרו לשתות מים בערב שבת בין השמשות. מפני שגוזל את המתים שיש לרשעי גיהנם מנוחה בשבת וכשהם יוצאים בע\"ש הם שותין ורוחצין ומצטננין במים עד שהשותה מים באותה שעה הוצרכו לומר שהוא גוזל אותם מהם ועשו את השותה גזלן ומחוסר אמנה. (כד הקמח). ועי' רמ\"א סי' רצ\"א סעי' ב'. די\"א דאסור לשתות מים בשבת בין מנחה למעריב דאז חוזרים הנשמות לגיהנם. ועי' מטה משה אות תצ\"ב:",
"קונטרס אחרון
שיש לרשעי גיהנם מנוחה בשבת. בספר נשמת חיים מאמר שני פ' י\"ד כתב בשם מדרש הנעלם בראשית ל\"ב דהרשעים נדונים ביום הששי משנה להרויח להם ביום השבת:"
],
[
"טעם. שצריך להוסיף בשבת מחול על הקודש. משום שבכניסת ליל שבת משמש מזל מאדים ולכך מוסיפין כדי שלא יתחיל שבת בשעה שמאדים משמש. יסוד האמונה:"
],
[
"טעם. שתוספת יוה\"כ דאורייתא ותוספית שבת דרבנן. משום שיוה\"כ קיל וצריך סייג כדי שלא יבא לעבור על גוף יוה\"כ. משא\"כ שבת דקושתו חמורה ואין צריך סייג. ולכך אם חל יוה\"כ בשבת אז שוב לא צריך לסייג. ל\"צ לתוס' מן התורה. בשם הגאון בעל נועם מגדים עה\"ת: "
],
[
"טעם. שמדליקין שני נרות בשבת. אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור כו'. והנשים מוזהרות בו יותר כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם פי' גרמה מיתה לאדם הראשון. והרמב\"ם ז\"ל נתן טעם מפני שמצויות בבית ועוסקת בצרכי הבית. ועי' טור סי' רס\"ג. ונוהגין בב' נרות אף ביו\"ט נגד איש ואשה. א\"ר שם. ובפעם הראשון שמקיימין המצוה מברכין שהחיינו וה\"ה לכל המצות. יעב\"ץ. ועי' בס' חלת לחם סי' ז' סעי' א' שפסק דהכלה שמפרשת חלה בפעם הראשון צריכה לברך שהחיינו. כתב א\"ר סי' רס\"ב סק\"ג דיש לכסות בשבת כל השלחנות אפילו בחדר שאין אוכל שם. וע\"ל סעי' תתמ\"ד:",
"קונטרס אחרון
שמדליקין שני נרות בשבת. בספר דבש לפי מערכת נ' אות ל' פי' בשם גדול א' המדרש פליאה זכרנו את הדגה מכאן שמדליקין נרות בשבת. דקשיא לי' לבעל המאמר מאי קאמר זכרנו את הדגה והלא היו טועמים מה שרוצים דהמן הי' לו טעם הדבר ההוא וא\"כ יחשבו לטעום דג ותיכף הי' המן בטעם דג אלא מוכרח דמראית עין עיקר וכמש\"ה לא תשבע עין לראות מכלל דאיכא שביעה בעין ומזה תשכיל שצריך להדליק נרות בשבת דכתיב וקראת לשבת עונג וישבע עינו בראותו מאכלי שבת. ועי' בהשמטה לסעי' שס\"ח בד\"ה בס' תורת אמת:",
"והנשים מוזהרות בו יותר. עי' אשל אברהם סי' רס\"ג דכתב וז\"ל אודות הברכות דכמה נשים על שלחן אחד ב' נרות לזו בסמוך ב' נרות לזו שכתב בא\"ח סי' רס\"ג בהגהה שמנהג לברך נראה שגם הב\"י ז\"ל מודה שכשכבר נהגו כן אין עליה שום חשש ברכה לבטלה בשום צד ושייך בזה וצונו. כיון שהוא מצוה דנשים מוחזקת מהאמהות ז\"ל הק' והלאה. וכבר קבעו חובה על עצמם שלא תהי' שום אשה שנישאת פעם אחת לאיש בלי הדלקת ב' נרות פשיטא ששייך בזה וצונו לכ\"ע וגם במנורה אחת אין קפידא עכ\"ל. ועי' באר היטב שם ס\"ק י\"ב:
ואם האשה יולדת כשאין בעלה בביתו וצריכה בעצמה להדליק וטירחה גדולה להוליכה לשלחן או השלחן אצלה, יעמדו אצלה על שלחן או ספסל ותדליקם ותברך עליהם ויעמדו שמה שעה מועטת ואח\"כ יכול ליטלם ויעמידום על השלחן שרוצה לאכול שמה אבל אינו רשאי שאחר יאחוז הנרות בידו והיא תברך עליהם כי אינו נראה שהוא לכבוד שבת והרואה יאמר לצרכו הוא אוחז אותם. דה\"ח:
כתב רבינו בחיי פ' יתרו ראויה האשה להתפלל להשי\"ת בשעת הדלקת נר של שבת שהיא מצוה מוטלת עליה שיתן לה השי\"ת בנים מאירים בתורה כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה שנקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור:
ובספר דעת משה להמגיד הקדוש מקאזניץ זצוק\"ל פ' תרומה כתב שסיפר לו אביו הה\"ק זללה\"ה על אמו של הרב הקדוש מוהר\"ר שמואל קאדנייבור זצללה\"ה בעל ספר ברכת הזבח על סדר קדשים וספר ברכת שמואל עה\"ת ועוד ספרים. שלא היתה יודעת להתפלל כלום, אמנם בשעת הדלקת נרות של שבת התפללה בלשון רוסי'. יה\"ר שיהא בנה שמואל ת\"ח.
והא דאיתא במס' שבת דף קי\"ט רב הונא מדליק שרגא פי' המהרש\"ל היינו שהדליק מתחילה נר אחד כדי שאשתו תדליק בה את הנרות של שבת.
ובספר סידורו של שבת כתב בשם פע\"ח הוי זהיר בתיקון הנר של שבת אך הדלקתם יהי' ע\"י אשתך. וכן הוא בסידור האריז\"ל הכנת הנר יהי' על ידך דוקא. והוא, שתערוך ותעמיד הנרות על המנורה ואך הדלקתם יהי' ע\"י אשתך.
ובספר בני יששכר מאמר ג' כתב שמעתי ממדקדקים להדליק בשבת ל\"ו נרות. כי נר שבת הארה מהאור הגנוז ששימש ל\"ו שעות י\"ב שעות של ע\"ש וי\"ב שעות של ליל שבת וי\"ב שעות של שבת. וכן נרות מצוה של חנוכה הם ל\"ו נגד אור הגנוז:
ועי' א\"ר סי' רס\"ה סק\"ט דמותר ליתן מים מבע\"י בתוך הקנה שעומד בו הגר של חלב או של שעוה קודם הדלקה וכתב טעם מסתבר ע\"ש. וכן כתב בתשב\"ץ אות י' וכתב שכן המסקנא בתוספות כל מה שעושין מבעוד יום אין בו משום גרם כיבוי. וטעם שנוהגים להעמיד חלה של שבת כנגד הנר שמתחיל לטפטף כדי להזכיר ששבת היום ולא יבא להטות. שמעתי:
ובענין מה שיש מקומות שנהגו הכלות להדליק נרות בחול ביום החופה ולברך כתב בשו\"ת טטו\"ד מד\"ג סי' צ\"ח שיש ללמוד זכות עליהן דהוי רק דרך לימוד שמלמדין אותה איך לעשות והוי כמו מלמד תינוקות שמותר ללמד להם הברכות. לכך לא יבטל להם מנהגם [השמטה: לא יבטל להם מנהגם. בשו\"ת השיב משה סי' י\"ג כתב בשם הרשב\"א בתשובותיו דאין לדחות הקבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמינו מפני ששים ריבוא מופתים המראים סותרו דחק הישראלי הוא למעלה מהטבע והשכל ע\"ש:]. רק יודיע להם שיאמרו להכלה זה דרך לימוד איך תברך בשבת ויו\"ט ולא לכוין לשם ברכה עכשיו.
ועי' בס' א\"ח סי' רכ\"ה וז\"ל וע\"ד המנהג שהכלה מברכת שהחיינו כשטובלת טבילה ראשונה קודם החופה עיין בחת\"ס או\"ח סי' נ\"ה דהיכי דלא נהוג לא נהוג והיכא דנהוג נהוג ואין כאן חשש ברכה לבטלה ובזכל\"א ח\"ג אות ב' הביא בשם כמה תשובות שלא לברך וכ\"כ בחופת חתנים בשם שיורי ברכה. ועי' בהגהות יד שאול יו\"ד סי' ר' שכ' ג\"כ דראוי להודיע להם שלא לברך."
],
[
"טעם. שמשימין היד לפני הנר אחר הדלקה בע\"ש ומברכין ואח\"כ מסלקין היד. כיון דהמנהג כהי\"א שמברכין אחר הדלקה ע\"כ משימין היד לפני הנר שלא יהנה ממנו עד לאחר הברכה כדי שיהא הברכה עובר לעשייתו. רמ\"א סי' רס\"ג סעי' ה'. וטעם. היש אומרים שמברך אחר הדלקה. משום דאי תברך קבלה לשבת ואסורה להדליק וא\"כ ביו\"ט תברך ואח\"כ תדליק כ\"כ בסוף ספר הדרישה בשם אמו. אבל אין חכמה לנשים דלא חלקו חז\"ל. מ\"א שם ס\"ק י\"ב:",
"קונטרס אחרון
הברכה עובר לעשייתו. ובספר אשל אברהם סימן רס\"ג כ' כשמדליק איש נכון לברך קודם ההדלקה שאצלו אין ההדלקה קבלת ש\"ק וי\"ל שגם המ\"א יודה בזה וכן הוא נוהג ע\"ש:
כשמתארח אצל א' ויש לו חדר מיוחד צריך להדליק בחדרו ולברך אע\"פ שאינו אוכל שם. לפי שהדלקת נר שבת חובה אף בלא אכילה כדי שלא יכשל בעץ ואבן. ואם אין לו חדר מיוחד שם. ואפי' אם יש לו אלא שבעה\"ב משתמש שם ג\"כ וצריך הבעה\"ב להדליק שם נר שלו. אין האורח צריך להדליק שם כלל. כי מצות הדלקת נר שבת הוא מקיים במה שמדליקין נר שבת בביתו משלו. ש\"ע הרב סימן רס\"ג סעי' ט'. ובירידים שכמה אורחים בחדר א' אחד מדליק ומברך ואחרים עונים אמן. עי' פמ\"ג שם ס\"ק י\"ד.
ובענין אם מותר להדליק בנפט לבן נרות של שבת עיין בשו\"ת שו\"מ מהד\"ת ח\"ג סי' קי\"ח שהורה דאם הנפט מזוקק יפה ולבן אז מותר להדליק. ובשו\"ת בית יצחק חיו\"ד ח\"א סי' ק\"כ אות ד' ה' העלה דיכול לברך על גאהזליכט או על עלעקטרישעס ליכט להדליק נר של שבת. דכל מאור הדבוק בכלי בפלאטינען דראטה בגליהליכט. או בפחמים בבאגענליכט נקרא נר ע\"ש."
],
[
"טעם. שפותחין בליל שבת בארצות הללו לכו נרננה וגומרים ו' מזמורים מן צ\"ה עד צ\"ט וכ\"ט. כנגד ו' ימי החול. ובשבת מתפללין שבע. דוגמת חתן ביום חתונתו שמתברך בז' ברכות. יעב\"ץ:"
],
[
"טעם. שיש נוהגין לחלק עשבים בבהכ\"נ בע\"ש להריח בהם ולברך עליהם. משום קבלת נשמה יתירה שנהנית מן הריח. מטה אפרים סי' תרכ\"ה סעי' ל\"ו. וע\"ל סעי' ת\"ט: ",
"קונטרס אחרון
קדושת שבת. ובספר אספקלריא המאירה (יתרו) כתב וז\"ל ידוע מדברי קבלה שנשמה יתירה הבא' לאדם בשבת אינה שוה בכל נפש דאית דבא לו נפש יתירה ואיכא דאייתו להו רוח יתירה ואיכא דאתי להו נשמה יתירה. והנה הנפש יתירה בא לו לאדם בערב שבת אחר חצות והיינו אחר שהכין עצמו לשבת ברחיצה וטבילה ושאר הכנות והרוח יתירה היא בא בתפלת ערב בשבת קודם ויכלו והיינו כשאומרים פורס סכת שלם וכו' ונשמה יתירה היא בא בשבת בתפלת שחרית כשאומרים נשמת כל חי כדאיתא בפרשת ויקהל ופקודי:"
],
[
"טעם. שפותחים בקבלת שבת לומר לכו נרננה וכו' למי אומרים לכו וכו' הו\"ל לומר נלכה ונרננה וכו'. רק כיון שבכל ימות החול יש שליטה לחיצונים ע\"כ אז זמן הדמוי' וצריכין להסתיר כו' אבל בשבת שבטל שליטתם אנו אומרים להחיצונים לכו לדרככם כי עתה אינו זמן שליטתכם רק עתה הוא הזמן שליטתינו לכן נרננה אנחנו לד' וכו'. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר שמעון מיעריסלאב זצוק\"ל.",
"קונטרס אחרון
לכו נרננה. וטעם. שבבית הכנסת הש\"ץ אומר לכו נרננה ומקבל שבת על הבימה שבאמצע ביהכ\"נ. לפי שבימים הראשונים הי' המנהג שיצאו מביהכ\"נ לקבל שבת. עי' שבת דף קי\"ט ע\"א רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה. ועי' באה\"ט סי' רס\"ב סק\"ה בשם כנה\"ג דיש למקבלי שבת לצאת לעזרת ביהכ\"נ. ובש\"ע האריז\"ל עניני שבת אות ג' כתב קבלת שבת תצא השדה בסוד חקל תפוחין קדישין כו' ע\"ש. ע\"כ הולך הש\"ץ על הבימה לקבל שבת שהיא מקום גבוה וקרובה אל הפתח.",
"בואי בשלום. בספר תולדות מנחם כתב. הטעם. לב' המנהגים שנוהגין בישראל. א'. שכל הקהל מהפכין פניהם לצד מעריב כשאומרים בואי בשלום. ב'. שאם יש חתן בביהכ\"נ בשבת הראשון לחתונתו מושיבין אותו למעלה. לפי שבכל השבוע לית כל עמא תמן שהן טרודין במלאכתן ולזאת אין יודעין מהתוגה ומהשמחה אשר בעיר לזאת בכדי שידעו שיש אבל בעיר לנחם אותו מהפכין פניהם קודם קבלת שבת לצד הפתח שבמערב ששם יושבין האבילים כדי לראות אותו ושידע לנחם אותו. וכן מושיבין החתן למעלה כדי שידע הקהל שיש חתן ויצאו ידי חובתן בגמילות חסדים לשמוח עמו ולשמח אותם. ועי' טעמי המנהגים סעי' תתקל\"ט וסעי' תתרנ\"ח בהשמטה בד\"ה כתב:"
],
[
"טעם. שיש נוהגין להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בע\"ש קודם שתשקע החמה. לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה. חרדים:"
],
[
"טעם. שאין אומרים והוא רחום קודם ערבית כמו בחול. משום שכוונת אמירתנו פ' והוא רחום הוא לפי שתפלת ערבית נגד אברים ופדרים שכיפרו על עונות ישראל וכמ\"ש לא לן אדם בירושלים ועון בידו תמיד של שחר מכפר כו' לכן אנו מחלים פניו ית' יהיה שילום פרים שפתינו בתפלת ערבית והוא רחום יכפר כו'. משא\"כ בליל שבת שלא הי' מקריבים אברים ופדרים לכן א\"א והוא רחום כו'. ב\"י סי' רל\"ז:"
],
[
"טעם. למה חותמין בשבת ופרוס ואין חותמין שומר עמו ישראל לעד. מפני שאומר במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר. טור סי' רס\"ז: ",
"קונטרס אחרון
בשבת ופרוס. בספר יוש\"ה שער ח' פ\"ד כתב בשם האריז\"ל כשיגיע לופרוס עלינו סוכת שלומך צריך לעמוד.",
"שהשבת שומר. כתב בספר זרע יצחק (שמות) דבכל הד' בחי' שהם דצח\"מ יש בכל א' דבר המאוים שהאדם ירא ממנו ויתרחק שלא יבא לידי סכנה עד\"מ בדומם יש סם א' שקורין בל\"א ארשניק וכדומה שהוא מין אבן וכל הטועם ממנו בא לידי סכנות נפשות. וכן בצומח יש כמה צמחים מסוכנים וקוצים וברקנים. וכן בחי יש כמה חיות רעות ויותר מכולם הוא השממית שאם נפלה למשקה והאדם הוא שותה אותה הוא מסוכן גדול ח\"ו וע\"י שמירת ש\"ק שהאדם שומר שבת כהלכתו הוא יכול להנצל מכולם שלא ישלוט בו שום רע ת\"ו. כי אז מסתלקים כל החיצונים וכל הדינים קשים מהעולם כמבואר בזוה\"ק כד עייל שבתא איהי אתיחדת וכו' וכל דינים מתעברין מינה:"
],
[
"טעם. שנוהגין לומר בע\"ש בערבית ושמרו בני ישראל וגו' בין גאולה לתפלה. לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה והוא ג\"כ מעין גאולה שאם שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין. (שם):",
"קונטרס אחרון
מיד נגאלין. ובספר אשל אברהם סי' שפ\"ב כתב שמעתי בילדותי שמצד מחללי שבת בדרבנן נכון החסידות שלא לטלטל גם שיש עירוב ונכון הוא:
מותר לשאת נייר או דבר אחר לקנח בו בבית הכסא אפי' ד' אמות בכרמלית ומכרמלית לרשות היחיד אם צריך לכך מפני שאיסור הכרמלית אינה אלא מדרבנן והתירוהו משום כבוד הבריות (רמ\"א סי' שי\"ב בשם י\"א וכן הוא בש\"ע הרב שם סעי' ד') ומ\"מ לא יוציא רק בצמצום מה שצריך עתה. עי' מסגרת השלחן בקיצור ש\"ע סי' פ\"ב סק\"ו. ועי' בס\"ח סי' תשע\"ג דאסור לצאת בשבת בחגורה רפוי' ואינו הדוק' במתניו דהוה משוי:
ובספר ארחות חיים סי' תקי\"ד כ' בשם שו\"ת השיב משה סי' י' ע\"ד החבורה שומרים לבוקר המשכימים לומר תהלים קודם אור הבוקר בביהמ\"ד אם מותר לומר בשבת לנכרי להדליק להם נרות קודם אור היום. ותורף דבריו לא מיבעי' לומר לעכו\"ם קודם שבת או יוה\"כ להדליק למחר פשיטא דשרי וכבר יצא היתר מהגאון מלבוב בישועות יעקב סי' ש\"ז אלא אף לומר לנכרי להדליק בשבת בשביל ת\"ת דרבים או לומר תהלים ברבים נמי יש היתר ויש להם על מה לסמוך. ואין למחות ביד המקילין ע\"ש. ועי' באה\"ט שם ס\"ק י\"ג שלימד זכות על שנוהגין שביו\"כ מדליק העכו\"ם נרות בביהכ\"נ קודם תפלת נעילה ומתפללין לאורה.
ונתפשט המנהג לומר לנכרי להדליק נר לצורך סעודת שבת מאחר שגופו נהנה מיד והוא דליכא נר אחר ושלא גמרו עדיין סעודת שבת וכ\"ש בסעודת חתונה ומילה בעת צורך גדול. מעדני אשר דף א'. ועי' או\"ח סי' רע\"ו סעי' ב' בהג\"ה. ושל\"ה מחמיר אף לצורך גדול עי' באה\"ט שם סק\"ה: ובספר צפנת פענת כתב בשם הזוהר כי בשבת יוצאין כל הנשמות מגיהנם חוץ ממחללי שבתות. ופי' בזה הפסוק כל העושה מלאכה מות יומת. ר\"ל גם לעתיד יומת בגיהנם שאש גיהנם לא תכבה ממנו גם בשבת.
ובסידור לב שמח דרך התפלה כתב וז\"ל מה שהותר בפי כל להסיק האגראלנו בשבת ע\"י מכירה לעכו\"ם וכל מי שרואה רואה שהוא רק הערמ'. ובזה יש ג\"כ מלאכה דאורייתא שביתת בהמ' וכדומה והמוכר היינו הבעה\"ב עומד ומסתכל האיך הי\"ש הולך אם יהי' הרבה או לא. ובודאי הימים הראשונים היו טובים מאלה שלא היו יודעים מגראלנוס אלא קודם כניסת שבת היו משביתים ממלאכה ואפשר עי\"ז יש עכשיו ר\"ל התגברות חולאים בעולם בכל פעם חולאת משונה ר\"ל. דידוע דהשעה ראשונה מכניסת שבת היא מזל מאדים ובזה שצוה השם לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בזה נמתק המזל מאדים המורה חלילה על חולאים וביותר קודם כניסת שבת ישראל מדליקין נרות ובזה האור של נר שבת נמתק הכל ולכך אם מחללין שבת בהדלקה יש התגברות של מזל מאדים ומזה בא כל עניני חולאת ר\"ל ומי שיראת השם נוגע בלבו לא יעבוד ביום השבת או יקח עכו\"ם ויתן לו חלק שביעית ויתנה כך בתחילת השנה ובזה ודאי יתברך ויהי' לו ברכה:",
"צד מצוה מותר. אותן הכותבין דבר סתר בנייר עם חלב שנחלב ולא נתבשל עדיין ונבלע בנייר ואין רישומו ניכר וכשבא לחבירו נותן אותו אצל האש ושלהבת ומתחמם וניכר הכתב ההוא אסור לעשות זה בשבת דדומה לכותב. פרמ\"ג סי' ש\"מ סק\"ג.
ובשפתי רננות כתב כתיבה העשוי' מאיזה מי פירות כגון מיץ של לימוני אין מתראה מה שכתוב בו עד כי יקרבוהו אצל האש. אסור לעשות זה בשבת:
כתב בספר אשל אברהם סי' שכ\"ז וז\"ל התרתי לשפוך יי\"ש לראש בשבת קודש מצד מיחוש והזהרתי על סחיטה. ומצד איסור רפואה אין חשש לכ\"ע שכבר נהוג לבריאים לשפוך לראש כדי לישן תיכף או כדי להמית כנימה שבשערות וכל הנעשה לבריאים אין חשש כבסי' שכ\"ז גבי סיכה ע\"ש.
מטר היורד בשבת וביו\"ט מותר לרחוץ ולשתות מהם. הגהות מנהגים בשם רב האי גאון. וכן הוא בשבלי הלקט סימן פ\"ה בשם רב צמח גאון זצ\"ל משום דאסיקנא מיא בעבים מינד ניידי ולא הוי מוקצה.
אם יש עינבל קבוע בדלת אותו שפותח אין כוונתו להשמיע קול. פמ\"ג סימן של\"ח בשם א\"ר. מותר לטלטל בבהכ\"נ השטענד\"ר אף כשהנר דולק עליו. באה\"ט סי' רע\"ז סק\"ו בשם א\"ז. ויש להניח עליו סידור קודם הדלקה. ועי' ט\"ה סעי' רנ\"א. מולחין את הילד אחר שנולד כדי שיתקשה הבשר. מ\"א סי' ש\"ל ס\"ק י\"ד.
אסור לקלוע, האשה שערה בשבת ולא להתיר קליעתה אבל יכולה לחלוק שערה. ויש אוסרים לחלק שערה וכן נהגו לאסור לעשות ע\"י כלי אבל באצבע בעלמא נהגו להקל. או\"ח סי' ש\"ג סעי' כ\"ו:
אסור לסרק במסרק בשבת ואפי' אותו שעושים משער חזיר שא\"א שלא יעקרו השערות. ואפי' להי\"א דפסוק רישיא דלא ניחא ליה שרי מ\"מ כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות וא\"א זה זולת ההשרה חייב. שם סעי' כ\"ז ומ\"א שם ס\"ק כ\"ב. ועי' באה\"ט שם ס\"ק י\"ג בשם מהריב\"ש שמתיר לתקן מעט שער ראשה בכלי העשוי משער חזיר אבל במסרק אסור. וכ\"ש אם הי' לה כלי השער חזיר מיוחדת לשבת דשרי וכ\"פ המ\"א בסי' שכ\"ז סעי' ג' ע\"ש. והנה בעוה\"ר רבו עתה המתפרצים ובשט נפש עוברים על כמה וכמה לאווין. ע\"כ כל מי שיראת השם נוגע בלבו יגרש את הממארת הזאת מביתו:
ובענין איסור ברירה. כשם שיש איסור ברירה באוכלין כך ישנו בשאר דברים כגון בכלים ובמלבושים וכן בספרים. כגון אם הי' לפניו ב' מיני כלים מעורבים או איזה מלבושים ורוצה לברור מין א' מחבירו הרי מין זה חשוב כאוכל והשני חשוב כפסולת וצריך לברור את זה שרוצה לילך בו או להשתמש בו כי השני חשוב כפסולת וצריך לברור האוכל מתוך הפסולת. ויש ליזהר שלא לברור מלבוש או הכלי הצריך לו רק סמוך ללבישה ואם לאו אסור דהוי כבורר לאוצר וחייב עי' ש\"ע הרב סי' שי\"ט סעי' ח' וסעי' ב'. ומ\"מ אם מונחים מלבושים זע\"ז או שתולה א' ע\"ג חבירו והוא צריך להתחתון מותר להסיר הבגדים העליונים וליקח את זה שצריך משום דהוי כמו פסולת שמונח ע\"ג אוכל או שני מיני אוכל שמונח א' ע\"ג חבירו שמותר לפזר את הפסולת וליקח את האוכל. ועוד דהוי כמו קליפת הפירות שמותר לקלף. וע\"ש סעיף ו'.
ובענין אם מותר לכתוב בשבת ק' שיבא רופא אל חולה שיש בו סכנה. אם בלא כתיבה לא יבא, רשאי לכתוב. ומ\"מ לא יכתוב כ\"א ההכרחיות מאי דלא סגי בלא\"ה. וכל זה רק ברופא מומחה משא\"כ במי ששולח אחר אוהבו או מי שיתפלל בעדו י\"ל שאין היתר לכתוב וצע\"ע היטב. אשל אברהם סי' שכ\"ח:
ובספר ארחות חיים סי' ש\"ו אות י\"ג כתב בשם שו\"ת שו\"מ מהד\"ג ח\"ב סי' ק\"פ שהי' מתיר לאיש א' בלבוב שבא לו ידיעה שאשתו תקיף לה עלמא ר\"ל בטריסקאוויץ לרכוב על סוס בש\"ק לשם. וצוה עליו אשר בעת רוכבו לא ילבש בדרך שיכירו בו שהוא יהודי. כדי שלא יהי' ח\"ה. ובשם שו\"ת מגדל השן סי' ב' כ' דלחולה שיש בו סכנה מותר לישראל ליסע בשבת עם הרופא בעגלה דחיישינן שמא לא יזדרז הרופא:
ועי' בשו\"ת הרי בשמים מהד\"ת סי' קפ\"ט שכ' להתיר לאוהבו של החולה שיב\"ס שיסע עם הבאהן כשחולה מבקש. וכ\"כ בספר מנורה הטהורה. ואסור לומר לצדוקי לעשות לנו מלאכה בשבת דכישראל חשיבי. פחד יצחק אות א':
ובסידור לב שמח כתב וז\"ל ראיתי שתופסין וחולקים על צדיקים מה ששולחין להם שליח בשבת להתפלל בשביל החולה וזה בודאי מותר להחולה כמבואר בהר\"ן שאפי' לקרובים מותר לשלוח כדי שלא תטרף דעתו עליו ומכ\"ש אין לך גדול האמונה והבטחון שיש לחולה כשיודע ששולחים להצדיק מזה עצמו נמשך לו רפואה. וממילא הוא אצלו כסכנת נפשות אם אין שולחין. וביותר להצדיק דאתמחי גברא מצינו בגמרא להיתר. והצדיק בעצמו בודאי אינו חייב בזה שאינו מצוה לשום אדם שיבא אצלו בשבת:"
],
[
"טעם. שאומרים במועדים וידבר משה את מועדי ה' וגו' תיכף לחתימת הפורס סוכת שלום עלינו. כלומר שיפרוס סוכת שלומו עלינו אם נשמרהו כראוי. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שבחתימת שבת אין מזכירין ישראל כמו בימים טובים אלא בשבת בלבד. מפני שהשבת קדמה לישראל שנאמר כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש וכתיב ראו כי ה' נתן לכם השבת. שהי' כבר. (שם):"
],
[
"טעם. שתקנו לומר אחר התפלה עוד הפעם ויכלו. לפי כשחל יו\"ט בשבת אין אומרים אותו בתפלה שמתפללין אתה בחרתנו ואז צריכין לאומרו מפני שלא אמרוהו בתפלה ואגב זה תקנו לאומרו בכל השבתות. תוס' פסחים דף ק\"ו ע\"א ד\"ה זכרהו:",
"קונטרס אחרון
תקנו לאומרו בכל השבתות. בספר בני יששכר מאמר ד' אות ד' פ' בשם הרב הקדוש בעל אוה\"ח על מה שארז\"ל כל האומר ויכל\"ו וכו' כאילו נעשה שותף להקב\"ה במ\"ב. עפ\"י מ\"ש הכתוב כי ששת ימים עשה י\"י וגו' ולא כתיב בשש\"ת. כי השי\"ת לא ברא רק ששת ימים ושוב ברא את יום השב\"ת. ושוב ע\"י שומרי מצותיו קדושת יום השב\"ת נברא שוב ששת ימים וכן עד סוף כל הדורות. ואלו יצויר ח\"ו שלא הי' שומר שבת בעולם, הי' מתבטל העולם. וז\"ש הכתוב כי ששת ימים עשה י\"י ולא כתיב בששת. להורות אשר השי\"ת לא ברא רק ששת ימים ושומרי מצותיו יום השב\"ת בקדושת היום נברא עוד ששת ימים וכן כל ימות עולם. נמצא השומר שב\"ת ואומר ויכלו כאילו נעשה שותף וכו' שבאמת הוא כעין שותף שהשי\"ת ברא ששת ימים וזה ע\"י שמירתו ואמירתו בכח בורא ג\"כ ששת ימים:
ובספר ייטב לב (בראשית) כתב שמעתי מפי אאזמ\"ו זצלה\"ה לפרש שומריו וזוכריו המה מעידים כי לששה כל ברואים ועומדים. לא אמר בש\"ש כ\"א לששה. כי הבריאה מתחילה היתה רק לששה ימים ורק ע\"י שבת היה בריאה מחדש לתת נפש לעולם להתקיים עוד כל ימי עולם:
ובספר נחלי דבש (ויקהל) כתב בשם ס' ברכת שמואל בשם הגאון מו\"ה שכנא ז\"ל ביאור המכילתא לא תעשה מלאכה מנין שאף אמירה לעכו\"ם אסור ת\"ל את שבתותי תשמרו. דהוא ית' שמר השבת במניעת מלאכה. ומה הי' מלאכתו בששת ימי המעשה היינו רק האמירה. דבדבר ה' שמים נעשו. לזה מוכח שפיר מאך את שבתותי תשמרו דהיינו השבת שלי ששמרתי. כן תשמרו גם אתם. ומוכח דגם אמירה אסור:"
],
[
"עוד טעם. כדי להוציא מי שאינו בקי. ונהגו לומר אותו בקול רם ומעומד. וטעמא. משום שהוא עדות להקב\"ה על מעשה בראשית וכתיב ועמדו שני האנשים ודרשינן אלו העדים שצריכין להעיד ביחד ומעומד. טור סי' רס\"ח ועי' לבוש שם סעי' ז': "
],
[
"טעם. שאומרים ברכת מעין ז'. משום סכנת מזיקין שבתי כנסיות שלהם היו בשדות ותקנו אותה בשביל בני אדם שמאחרין לבא לבהכ\"נ שיסיימו תפלתם בעוד שהש\"ץ מאריך. טור שם. וביו\"ט שחל בשבת אומרים אותה ג\"כ אבל אין צריך הש\"צ להזכיר בה אותה י\"ט שלא תקנו אלא בשבת וכיון שאין הטעם אלא משום סכנה מאי דתיקון תיקנן ואין להוסיף עליה. שבת דף כ\"ד ע\"ב ועי' לבוש שם סעיף ט'. וטעם. שלא תקנו לאומרה בשאר לילי החול ולילי יום טוב שג\"כ יש לחוש משום סכנת מזיקין. משום דבשאר לילי החול היו עסוקין כל איש במלאכתו וכשגמר מלאכתו מתפלל ערבית בביתו ולא היו באים לבהכ\"נ ולפיכך אין שם חשש. אבל בלילי שבתות היו באין לבית הכנסת וחששו חכמים משום סכנת מזיקין. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
משום סכנת מזיקין. והא דאמר לעיל דאין חותמין שומר עמו ישראל לעד. שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר'. היינו לומר בעיר מפני חלאים או שאר פגע רע. לאפוקי שמירה מפני מזיקין א\"צ כ\"א בשדה. דרישה סי' רס\"ז. ובפרישה כתב דאין השבת שומר' אלא כשמשמרים אותו כראוי. וידוע שאין משמרים אותו כראוי דאלמלא שמרו ישראל שני שבתות כראוי מיד נגאלין:
מגן אבות אין היחיד אומר אותה ואם רוצה לאומרה בלא פתיתה שיתחיל מגן אבות ויסיים בלא חתימת הברכות רשות בידו. עמק ברכה:"
],
[
"טעם. שאין אומרים ברכת מעין שבע בבית חתנים ואבלים. משום דליכא טעמא דמאחרין לבוא שיהי' נזוקין. א\"ח סימן רס\"ח סעיף י' ועי' מ\"א שם ס\"ק י\"ד דבמקום שנוהגין לאמרה אין למחות בידם. ועיין קני מנורה שם ס\"ק י\"א וז\"ל ומזה למדו אחרונים למנין שאינו קבוע דאין אומרים אבל מכוונת האר\"י ז\"ל החיוב לאמרה בכל ענין ע\"ש. ויחיד אין לו לפתוח ולחתום בברכה אלא מתחיל מגן אבות כו' עד זכר למעשה בראשית. תשב\"ץ:"
],
[
"טעם. שאין אומרים במה מדליקין ביו\"ט שחל להיות בע\"ש. מפני שאין יכולין לומר עשרתם לפי שאין מעשרין ביו\"ט. ונוהגין שאין לאומרו לא בשבת שבחוה\"מ ולא בי\"ט שחל להיות בשבת משום לא פלוג דבי\"ט שחל להיות בע\"ש. לבוש סי' ע\"ר. וע\"ש סעי' תפ\"ז סעי' ג':"
],
[
"טעם. ששורין הצמוקין במים ג' ימים אף דבכל מקום קימ\"ל דשיעור כבישה הוא מעל\"ע. מ\"מ לענין קידוש וברכה ראוי להחמיר כדעת האומרים דאין כבישה פחות מג' ימים. (רלב\"ח):",
"קונטרס אחרון
במים ג' ימים. ובספר חכמת אדם כלל ע\"ה סעי' ח' כ' וז\"ל וצ\"ע למה לי ג\"י שהרי כבוש הוי מע\"ל ובאו\"ה ובד\"מ לא נזכר ג\"י ולכן נ\"ל דלאחר מעל\"ע דינו כיין. ותשו' רלב\"ח אינו בידי. ואפשר דמעשה כך הי' ע\"ש. ובהגהות יד שאול יו\"ד סי' קכ\"ג כ' דברלב\"ח יש שם סתירה קצת שכפי הנראה מהמעשה לא הי' ג\"י כו' וא\"כ לדידן דכבוש הוי במעל\"ע גם לענין היין הדין כן הן לענין לנסכו והן לענין ברכת בפה\"ג וסיים דכן נראה לדעתו ברור ע\"ש. ובספר ארחות חיים סי' ר\"ב אות ט\"ז כתב ראיתי נדפס בלוח התיקון שבס' ברכת הבית אשר הגה\"צ מוהר\"ר יחזקאל משיניווע זצוק\"ל השיג על הגהות יד שאול ואומר שאין להקל כלל בפחות מג\"י דבעינן טעם חזק ומכ\"ש כשאינו תוסס כראוי בודאי לא הוי יין ע\"ש. ובסוף בהשמטות כתב דבאמת שהמעיין בתשובת רלב\"ח סי' מ\"א ימצא ששריית הצימוקים במים הי' ביום ד' ובליל שבת אירע מגע העכו\"ם ולא הי' עוד ג\"י מעל\"ע והוא השיב דלא בעינן המשכה היין מהצימוקים כיון שכבר עברו ג\"י משנתנו המים בהצימוקים ע\"ש. ונראה שהתשובה הי' מפני מעשה שהי' וה\"ה בפחות. וגם דוקא משום שלא משכו היין מהצימוקים משא\"כ אחר הסינון אם רואין שנגמר היין יש להקל גם בפחות מג\"י ע\"ש:
ובשם א\"ר שם ס\"ק י\"ד כתב שצידד דגם בפחות ממעל\"ע אם רואים שנתנו הצימוקים טעם בהמים מברכין בפה\"ג ע\"ש. ולי נראה לחלק דבחורף צריך להיות שריית הצימוקים במים ג\"י. אבל בקיץ עפ\"י רוב יקלקל טעם היין בשריית הצימוקים במים ג\"י ע\"כ אם לפי ראות העין שהיין יגמר בביתו בב' מעל\"ע או אפי' בפחות מזה יכול לברך עליו בפה\"ג. ואדרבה בשריית ג\"י מעל\"ע כבר עבר טעמו ויש להסתפק אם יוכל לברך עליו בפה\"ג:
ובספר מדרש תלפיות אות י' כתב בשם ספר טעמי המצות וז\"ל ראיתי אנשי מעשה שהיו מחמירים על עצמן שאפי' בראיית העכו\"ם את היין לא היו רוצים לשתותו אעפ\"י שלא נגע בו הערל כיון שנתן עיניו בו אין בו סימן ברכה ומנהג וותיקין הוא:
ובספר תורת משה להגאון הקדוש בעל חת\"ס כתב על פסוק וימכור את בכורתו ליעקב ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת. דהאי וישת היינו יין שהכין יעקב להברות האבל. וכיון שהי' במכירה זו יין הוצרך לגמור המכירה בשבועתו טרם נתן לו יין. משום דבנגעו בו נתנסך ושוב הוי הבכורה דמי יי\"נ. עי' מס' ע\"ז דף ע\"א כי כייליתו חמרא לנכרים וכו' ע\"ש:"
],
[
"טעם. שצריך לקדש. לפי שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. כלומר זכרהו זכירות שבת וקידוש. וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש. וביציאתו בהבדלה. רמב\"ם פכ\"ט. ועי' רוקח סי' רצ\"ז כתיב מקרא קודש יהי' לכם. מכאן שמקדישין ביו\"ט: "
],
[
"טעם. שנהגו לקדש בזמן הזה בביהכ\"נ אע\"פ שאין אורחים אוכלין שם כדי להסדיר להמון העם סדר הקידוש הצריכין ללמוד אותו דלא גרע מתפלת של פרקים שצריך להסדיר. כלבו סי' נ\"ח:"
],
[
"טעם. שנותנים מפה על השלחן תחת הפת ומפה אחרת פרוסה על גביו. כדי שלא יראה הפת בשתו שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה וגו' ואנו מברכין על היין קודם לו לפיכך מכסין אותו שלא יראה בשתו. טור סי' ער\"א:",
"קונטרס אחרון
שלא יראה הפת בשתו. עי' אשל אברהם סי' קפ\"ב דכמו שיש לכסות שלא יראה פת בשתו בשבת ק'. כן יש לכסות בשעת ברהמ\"ז על הכוס שהרי גם קידושא רבא אין אומרים על הלחם ומכל מקום מכסים. ואולי אין לכסות כ\"א שלימה משא\"כ חסירה אינה ראוי לזה כל כך. ואולי גם בש\"ק אין צריך לכסותה. וכן כיסנין גם שלימה אין צריך לכסות וצע\"ע היטב ע\"ש."
],
[
"עוד טעם. כי היכי דתיתי הסעודה ביקרא דשבתא ולטעם זה לא יגלהו עד אחר הקידוש אבל לטעם הראשון מיד כשבירך בפה\"ג רשאי לגלותו. מ\"א שם ס\"ק כ':",
"קונטרס אחרון
עד לאחר שבירך ברכת המוציא. ובספר אשל אברהם סי' ער\"א כתב הטעם כיון שבליל שבת ק' אזדמן ברכאן אכל שתא יומא דשבתא כידוע מהזוהר הק' לזה עושים זכר למן בשבת\"ק וכ\"ה בבחי' ויברך את יום השביעי והברכה שורה בסמוי מעין. וברכו במן דששי וקדשו במה שהי' משנה. ועי\"ז נכון לכסות גם בשחרית שבת\"ק וסעודה ג' כי אין הטעם מצד שלא יראה בשתו לבד שזה לא שייך רק בלילה או בשעת קידושא רבא מה שאין כן טעם דברכה שייך תמיד וכ\"ה עצהיו\"ט ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. זכר למן שלא הי' יורד בשבתות וי\"ט והי' טל מלמעלה ומלמטה והמן בנתים. תוס' פסחים דף ק' ע\"ב בד\"ה שאין ועיין תוס' פסחים דף קט\"ז ע\"א בד\"ה מה ועי' ט\"ז שם ס\"ק י\"ב."
],
[
"טעם. שחייבו חז\"ל לקדש על היין. הואיל והכלה נכנסת לחופה צריך לשמחה ולהמשיך לה אצילות רוח הקודש ממקום יניקתה סוד פחד יצחק ששם סוד היין המשמח אלקים ואנשים כדאיתא פרק כיצד מברכין אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלקים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין תולעת יעקב:",
"קונטרס אחרון
אלא על היין. וכוס של קידוש תקבלנו משתי ידים זולתך לב' ידיך ותחזיק הכוס ביד ימינך לבד בלתי סיוע מן השמאל. וכן ג\"כ בברהמ\"ז צריך לקבלו מב' ידים לב' ידיו. האריז\"ל. וע\"ל בהשמטה לסעי' תי\"ז בד\"ה ובס' א\"ח:"
],
[
"טעם. לשבח למה מקדשין את השבת דוקא על היין. ולמה מברכין בפה\"ג והלא יין הוא נקרא. ולמה דוקא מקדשין על היין בסעודה הא' ולא בסעודה ב' וג'. ולמה מתחילין ביום הששי כו'. רק דהענין הוא כך כי אדה\"ר חטא בההוא שעתא כדאיתא בגמ' אדה\"ר נברא בע\"ש ובשעה י\"א סרח ושעה י\"ב הי' שעת הכנסת שבת דמוסיפין מחול על הקודש וכשחטא אדם טימא כל הארצות וגרם שסילק השכינה מלמטה למעלה וכבר נודע דעת חכמי אמת דבשעה שמקדישין את השבת השכינה יורדת למטה ועומדת למעלה משלחנו. וע\"י שחטא אדה\"ר וטימא כל הארצות ולא יכלה השכינה לירד למטה בההוא שסרח דהוא שעה י\"ב. לכך תקנו לברך על היין לתקן חטאו כי בגפן חטא אדה\"ר שאכל בלא ברכה כדאיתא בי\"מ. ולכך מזכירין בדבר גפן ולא יין להורות שהברכה זו הגפן היא תיקון הגפן שחטא בו אדה\"ר מה שאכל בלא ברכה. אמנם סברה זו ליתא אלא אם נאמר דמוסיפין מחול על הקידש וכדלעיל ולהורו' זה מתחילין יום הששי. דמינה ילפינן דמוסיפין מחול על הקודש. כתונת פסים:",
"קונטרס אחרון
לברך על היין לתקן חטאו. ולכך מצוה לאכול לחם משנה חטים בש\"ק. כי י\"א עץ שאכל ממנו אדם הראשון חטה הי' ובזה הוא מתקן חטאו. אשל אברהם סי' קמ\"ט:"
],
[
"טעם. שיש נוהגין שלא לקדש בתחלת ליל שבת (משעה ו' עד שעה ז'). עי' רש\"י במס' שבת דף קכ\"ט ע\"ב שכתב שמתחלת יום ד' נתלו מאורות ברקיע. וכן ז' כוכבי לכת שסימנם שצ\"ם חנכ\"ל וכל אחד משמש שעה אחת ואח\"ז משמש שעה כוכב שאחריו וכן חוזרים חלילה נמצא תחלת יום ו' משמש שעה א' כוכב נוגה. ואחריו כוכב. ואחריו לבנה. אח\"ז חוזרים חלילה שצ\"ם חנכ\"ל הרי עבר מיום ו' עשרה שעות נשאר מן יום שתי שעות ומשמש בהן שבתאי ואחריו צדק ואחריו מאדים א\"כ צדק משמש סוף יום הששי שהוא שעה י\"ב ומאדים שאחריו תחלת ליל שבת (משעה ו' עד שעה ז') והוא ממונה על חורבן ומלחמה והיא במשלת ס\"ם ועי' ברש\"י עירובין דף כ\"ו. ואין זה אלא בזמן שיום ולילות שוים שתחלת שעה שביעית מן שעות ההשואה. והיא שעה א' מן יום אז משמש נוגה וכן בשעה ששית אחר חצות היום משמש מאדים. מחצית השקל סי' ער\"א סק\"א. וע\"ל סעי' רנ\"ח:",
"קונטרס אחרון
ואחריו מאדים בספר אהבת יונתן פי' הפסוק (ישעי' י') שוחט השור מכה איש. עפ\"י מ\"ד בגמרא דשבת האי מאן דבמאדים. ר\"ל שמקבל מקרה ממזל מאדים הוא ממהר לשפוך דם. וכן הנולד בכל א' מז' כוכבי לכת ע\"ש. ולפ\"ז נוכל לומר דאין שכר ועונש כי זהו סיבת ההכרח ומונע סיבת הבחירה. אולם י\"ל דבאמת אין זה טענה דודאי אדם מקבל מקרה מן המזל ואעפ\"כ יש לו רשות בידו לבטל הטבע דהיינו אם מקבל מקרה ממאדים יוכל לתקן עצמו ולהיות חתן דמים למולות או להיות שוחט והוי דבר שיש לו מתירין וזהו רשות ביד כל אדם. וז\"ש שוחט השור. הכוונה שיוכל לתקן עצמו במותר לו והוא לא עשה כן אלא מכה איש."
],
[
"טעם. דאין לברך על כוס פגום ואע\"פ שנשאר בו יותר משיעור רביעית משום דמחזי כמאן דמברך אשיורי כוסות. אבודרהם. ",
"קונטרס אחרון
ופגום פי' חסר. וצריך לתקנו מכוס שיש בו רביעית וכ\"ש כשמתקן במים דצריך שיעור. עי' זכור לאברהם אות כ'. ובשם א\"ר כ' דלא מהני תקון מעט יין או מים אלא באין לו כוס שאינו פגום אבל בדאפשר אין להתיר ע\"ש. וצריך לחזור אחר כלי שלם. סימן קפ\"ג. וכלי שנשבר ויש בו חסרון כדי חגירת צפורן פסול. וסדק פוסל אף בלא חסרון. ואף בנשבר בסיס שלמטה פסול אף שיכול לעמוד בלא סמיכה. וכל זה בדאפשר אבל בא\"א יש לברך על כוס שבור. עי' מ\"א שם סק\"ה. ועי' בס' זכור לאברהם אות כ':"
],
[
"טעם שאין לברך על המים. כי הפכים הם לכוונת הכוס שהוא עקרו אש ודין. ומים הם הפוכן שהם רומזים לרחמים גמורים ולחסד משא\"כ בשאר משקין שמעורבין במיני' הרבה כמו העטר' שהיא כלול' מכולן וע\"ל סעי' קפ\"ה ולבוש שם:"
],
[
"טעם. שתקנו קדושה והבדלה וברכת חתנים בתר בורא פרי הגפן. משום דכיון דצריך לקדש ולהבדיל לא אפשר למיכל עד דמקדש ומבדיל והוי צורך אכילה ומשום הכי לא הוי הפסקה. וכן נמי הני ברכות דחתן דחובה הן עליו ועל היושבין שם לברוכי קמי קב\"ה מעין אכילתן ושמחתן וכיון דהכי הוא צורך אכילה נינהו אבל שאר מילי אפי' דברי תורה הפסיק בה צריך לחזור ולברך. כל בו סי' ל\"א:"
],
[
"טעם. שאומרים. יום הששי. כדי להשלים ע\"ב תיבות. עי' מ\"א סי' ער\"א ס\"ק כ\"ב."
],
[
"טעם. שנוהגין לומר ויכלו קודם הקידוש. כדי להוציא את בניו ואת ב\"ב שלא הי' בבהכ\"נ ולא שמעו כשאמרו הציבור ויכלו. תוס' ע\"פ דף ק\"ו ע\"א ד\"ה זכרהו. (וע\"כ מתחילין בבהכ\"נ בפה\"ג):"
],
[
"טעם. שמברך על היין תחלה ואח\"כ מברך על היום. משום שהיין גורם לקידוש היום. ועוד כי ברכת היין היא תדירה וברכת היום אינה תדירה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אבודרהם."
],
[
"טעם. שאומרים סברי מרנן. רבו בו הטעמים.",
"והטעם. הנכון הוא על שם דאמרינן בפרק כיצד מברכין בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו לפי שאין בית הבליעה פנוי ועכשיו שבית הבליעה פנוי הוא אומר היש בדעתיכם רבותי לשמוע הברכה ולכוין דעתיכם לצאת בה ידי חובה והן עונין לחיי בלשון התלמיד ר\"ל הן. אבודרהם:"
],
[
"טעם. כשיש בידו כוס של קידוש או הבדלה הוא אומר סברי מרנן והקהל אומר לחיים מפני כשהיו דורשין לעדים על העבירה שאדם עושה. וכששבין מלחקור אומר להם סברי מרנן (פי' איך אתם סוברים אם הוא חייב מיתה או לא) והם אומרים אם לחיים ואם למיתה ואם הוא מחויב סקילה מביאין לו יין טוב וחזק ומשקין אותו כדי שלא יצטער מן הסקילה ובאין העדים ועוקדין לו ידיו ורגליו ושמין אותו בבית הסקילה ולוקחין העדים אבן אחת גדולה שימות בה ושמין אותה על לבו ע\"כ אם אומר הש\"ץ סברי מרנן אומר הקהל לחיים כלומר כי לחיים יהא הכוס. מדרש תנחומא פ' ויקהל:"
],
[
"טעם. שאומרים סברי על היין ולא על השכר. משום שהיין הביא קללה לעולם בימי נח שנשתכר ונתארר בנו כנען. ע\"כ אנו אומרים סברי כלומר תבינו שבדעתי לשתות ובדעתיכם אשתה דלא יזיק וע\"כ רגילין להשיב אחריו לחיים. עי' עטרת זקנים סי' קפ\"ט:"
],
[
"טעם. שאין מרשין אלא על הפת ואין מסבירין אלא על היין. לפי שלחם הוא רשות שאם רוצה שלא לאכול לחם אפי' בשבת הרשות בידו לפיכך נוטל רשות כדי שיסכימו כולן דעתן. אבל בברכת המזון וקידוש והבדלה שהן חובה אין צריך לומר ברשות אלא סברי מרנן או סברי מורי או רבותי. כלומר תנו דעתיכם על הברכה כדי לצאת בה ידי חובתכם. שבלי הלקט אות ק\"מ:"
],
[
"טעם. שאין אומרים בשבת אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון כמו בימים טובים. לפי שבמרה נצטוו על השבת שנאמר שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ואמרו ז\"ל שבת ודינין במרה אפקוד ועדיין לא בחר בהם הקב\"ה עד שנתן להם התורה אבל כשנצטוו על ימים טובים כבר נתן להם התורה ובחר בהם ולכך אין אומרים בשבת אשר בחר בנו וגם אין אומרים בשבת ורוממנו לפי שקאי על הנסים גדולים שדליתני על אויבי ולכן ארוממך וימים טובים נצטוו בהם ע\"י נסים ונפלאות שעשה עמהם הקב\"ה אבל שבת לא נצטוו בו ע\"י נסים ונפלאות אלא על שם ששבת בו ממלאכה ולכך א\"א בשבת ורוממנו מכל לשון. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
יקדשו שנים או יותר ביחד. כתב בצוואות הגאון הקדוש מו\"ה נפתלי כ\"ץ זצוק\"ל וז\"ל שמעתי מנהג הגאון בעל ט\"ז שהי' אומר הקידוש של שבת ויו\"ט תמיד מתוך הספר. ואמר הטעם מלבד שיש קדושה באותיות. ג\"כ מהאי טעמא. שפעמים שמתארח אצל עם הארץ או שמיסב עמו בבית אחד ועם הארץ אינו יודע בע\"פ הקידוש על נכון וגם יתבייש לומר מתוך הסידור ע\"כ הי' עושה הוא עצמו כן כדי שיעשה כן הע\"ה ולא יתבייש. ולפעמים הי' אומר לו עשה כמוני לומר מתוך הסידור ומנהג וותיקין הוא:"
],
[
"טעם. שאנו אומרים בהקידוש זכר ליציאת מצרים. לפי שאינו חוזר על השבת אלא למקראי קודש שהשבת תחלה למקראי קודש שהם זכר ליציאת מצרים אבל השבת אינו אלא זכר למעשי בראשית. סדר היום: "
],
[
"טעם. שהנשים חייבות בקידוש. אע\"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. משום דאתקש זכור לשמור והני נשי הואיל ואתנהו בשמירה איתנה בזכירה. ברכות דף כ' ע\"ב:",
"קונטרס אחרון
שהזמן גרמא. עי' תוס' שבת סי' רפ\"ו סק\"ד דכתב וז\"ל לפמ\"ש המ\"א בסי' ק\"ו סק\"ב דהנשים יוצאות באיזה בקשה שאומרות מיד אחר הנטילה בכל לשון שירצו ורשאים לאכול מיד א\"כ לדידהו אסורין גם לשתות מים קודם תפלת שחרית דחל עלייהו חובת קידוש:",
"איתנהו בזכירה. וזה הקידוש הוא מן התורה שכן דרשו חז\"ל זכור את יום השבת וגו' מה היא הזכירה שיזכרנו לקדשו על היין בכניסתו. או אפילו מבעוד יום אם ירצה להוסיף מחול על הקודש. לבוש סימן ער\"א סעי' א':
מי ששכח לקדש עד לאחר שבירך ברכת המוציא ונזכר קודם שאכל פריסת המוציא יקדש על הפת ואח\"כ יאכל. ומכל מקום צריך להביא לפניו לחם משנה דכיון ששכח בלי ספק חתך הלחם כדרכו ואין ראוי לצרף ללחם משנה. ולא הוי הפסק מה שימתין או יצוה שיביאו לו לחם משנה דכיון שהוא צורך סעודה לא הוי הפסק. עי' מחה\"ש שם ס\"ק י\"א:
וכתב הט\"ז סק\"ז דנראה פשוט דגם לאחר שאכל קצת הוי כן שיקדש ולא יצטרך לברך שנית. ופרמ\"ג שם כתב דמש\"ה נקיט קודם שאכל דאחר שאכל יקדש על היין אם יש לו משא\"כ קודם שאכל צריך לקדש על הפת אעפ\"י שיש לו יין דאל\"כ יהי' בפה\"ג הפסק בין ברכת המוציא ובין אכילה. ועי' השמטה לסעי' ש' בד\"ה ובענין:"
],
[
"טעם. שנהגו למוזג היין לבהמ\"ז ולקידוש באלו הארצות אף שאין היינות חזקים. משום שהיין הביא יללה לעולם וכאשר מחבר היין למים אין היין מוכן עוד לילול אלא לברכה. אלי' רבה סי' קפ\"ג ס\"ק ב'.",
"עוד טעם. כי יין הוא גבורה ומים מצד החסד. ולכן הנהגתי בביתי בקידוש ובהבדלה ובכל מין ברכה שהיא על היין. ליצוק בתוכו בג' פעמים לפחות ג' טיפין מים. שפת אמת פ' כ\"ח:",
"קונטרס אחרון
ומים מצד החסד. בספר מדרש פנחס כתב בכל הדברים יש בחי' אור ישר שהוא רחמים ואור חוזר. ובמים אין בו בחי' אור חוזר כי מים למפרע הוא ג\"כ מים. ומילוי ג\"כ מים דהיינו מילוי מ\"ם הוא מ\"ם אחרת. ומילוי יו\"ד. י'. וא\"ו וד' בגימטריא י'. וכן מ\"ם השני. וע\"כ איתא בגמרא (פסחים) לא שאילו אינשי. וכתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל שיש סכנה לומר במים לשון הלואה. וגם שמע ממנו כי מה שהאב נותן לבנים הוא בחי' אור ישר שהוא רחמים. ומה שהבנים נותנים לאב הוא בבחי' א\"ח שהוא דין ע\"כ אמרי אינשי כי אבא יכול לפרנס י' בנים ועשרה בנים אינם יכולים לפרנס אב אחד."
],
[
"טעם. דבקידוש אין לברך ב\"א אחריו קודם הסעודה אף דבהבדלה אמרינן דצריך לברך ברכה אחרונה קודם שיטול ידיו מטעם שאין היין בא לצורך אכילה אלא לצורך מצוה. שאני קידוש דצורך סעודה דאין קידוש אלא במקום סעודה. מ\"א סי' רצ\"ט ס\"ק י\"א: ",
"קונטרס אחרון
שהיא דאורייתא. על המחיה ועל הכלכלה מעין ברכת הזן. ועל ארץ חמדה מעין ברכת הארץ. רחם ה' אלהינו מעין ברכת בונה ירושלים. כי אל טוב ומטיב אתה מעין ברכת הטוב והמטיב. ואע\"פ שנתקנה מעין ד' אין קורין אותה אלא מעין ג' שהם מן התורה. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שיהי' הקידוש במקום סעודה. דכתיב (ישעי' נ\"ח) וקראת לשבת עונג במקום עונג תהא הקריאה של קידוש. רשב\"ם פסחים דף ק\"א ע\"א ועי' נועם מגדים דה\"ה ביו\"ט צריך להיות הקידוש במקום סעודה. ורפואות הקידוש שהשותה יתן ע\"ג עיניו. פ\"מ סי' רס\"ט ועיין טור וב\"י שם. ועי' תוס' פסחים דף ק' ע\"ב בד\"ה ידי:",
"קונטרס אחרון
הקידוש במקום סעודה. בקונטרס עיון תפלה כתב וז\"ל מה שנהגו כמעט בכל תפוצות ישראל בליל שני של יו\"ט אחרון של חג שהוא שמחת תורה לעמוד אחד ולעשות קידוש קודם תפלת ערבית ומוציאים רבים ידי חובתם ואוכלין פירות ושותין משקאות. צריך להודיעם שצריכין אז לאכול איזה פת הבא בכיסנין שיהי' הקידוש במקום סעודה ואל\"ה אף ידי קידוש לא יצאו. וא\"כ צריך עיון איך יכולין היוצאים לצאת בהקידוש אם הם אינם אוכלים פת כיסנין ג\"כ כמו המקדש עצמו כיון שרוצים לצאת בקידוש זה עכ\"ל:
ובספר זכור לאברהם אות ק' כתב בשם ספר עם לועז פ' יתרו וז\"ל רביעית יין של קידוש אם שותהו כולו המקדש, מהני לכל הקהל וחשוב במקום סעודה אפילו לדידהו דלא שתו כלום ויכולים לשתות שארופ\"י והדומה ואפי' לכתחילה ע\"ש. וכן כתב הלבוש סי' קס\"ז סעי' ז' בענין הבציעה די\"א דאם כבר אכל הבוצע פרוסת המוציא אע\"פ שהשומע לא אכל ושח אינו צריך לחזור ולברך שכיון שהבוצע אכל כבר יצאו כולם באכילת הבוצע שאין כולן חייבים לאכול פריסת הבציעה אלא שעושין כן כדי לחבב המצוה ולכן בדיעבד יש להקל ע\"ש. אבל אם אכל פירות וכן אם שתה שכר. אע\"ג דהוי חמר מדינה לא יצא בו במקום סעודה אבל בתמרים יוצא כיון דסעדי וזיינו. עי' סי' רע\"ג סעי' ה' ומ\"א שם סקי\"א ופ\"מ שם:
ועל מה שכתב המ\"א סי' רע\"ג אך אם יצא ממקומו צריך לחזור ולקדש שנית עי' בס' זכור לאברהם שם בשם שכנה\"ג דלא אמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה אלא כל שאינו אוכל במקום שקידש אבל אם אוכל במקום שקידש אע\"פ שבין קידוש לאכילה קם מדוכתיה והלך לאיזה מקום כל ששב למקום שקידש לאכול קידוש במקום סעודה מיקרי ע\"ש:
ועי' אבודרהם בשם רבינו נסים דהא דאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה היינו היכא שהי' בדעתו מתחלה לאכול במקום הקידוש ושוב נמלך לאכול במקום אחר. אבל אם מתחלה קידש אדעתא דלאכול במקום אחר יצא ידי קידוש והביא ראי' מהא דאמרינן בירושלמי בסוף פ' כיצד מברכין מי שסוכתו עריבה עליו ליל יום האחרון מקדש בביתו ואוכל בסוכתו ע\"ש. ועי' אשל אברהם סימן רע\"ג שגם דעתו כן הוא. ועי' טור וב\"י סי' רע\"ג בשם התוס' שפי' הא דמהני תנאי לקדש כאן על דעת לאכול במקום אחר דוקא בבית א' מחדר לחדר או מאגר' לארעא אבל לא מבית לבית:
ובסידור ד\"ח דיני קידוש בבהכ\"נ אות א' כתב דדעת השר מקוצי הביאו הב\"י סי' רס\"ט דאף דאסור לטעום קודם קידוש היינו אם לא קידוש כלל. אבל אם קידוש אף שלא הי' במקום סעודה מ\"מ מותר. דהא דקי\"ל אין קידוש אלא במקום סעודה היינו לענין אם רוצה לאכול בבית אחר צריך לקדש שנית אבל עכ\"פ מהני הקידוש לשתות שם:
אמנם היינו עכ\"פ אם שתה כמלא לוגמיו דהוא רוב רביעית דאל\"כ לא הוי קידוש כלל כמבואר בסי' ער\"א במ\"א ס\"ק ל\"ב והוי כטועם קודם קידוש ואיסור גמור הוא לכן נכון כמ\"ש המ\"א לשתות וא\"צ לברך ברכה אחרונה כמו שמבואר ברמ\"א סי' קע\"ח ע\"ש ויסמוך על שתיית יין שישתה כמ\"ש המ\"א סי' קע\"ח ע\"ש ועי' רמ\"א דהליכה לא הוי הפסק ע\"ש:
ובענין אם טעה ובירך קודם הקידוש על פת הבאה בכסנין שהי' לפניו כתב בשו\"ת ויעתר יצחק סי' י\"א בשם שו\"ת שואל ומשיב מהד\"ת סי' י\"ח דיקדש על היין ויאכל תיכף לאחר ששתה הכוס של הקידוש פת הבאה בכסנין בלא ברכה. ויסמוך על מה שבירך מקודם במ\"מ ולא יהי' ברכה לבטלה. ואף דקי\"ל בסי' ר\"ו ס\"ג שלא יפסיק בין ברכה לאכילה יותר מכדי דיבור. זה לא מקרי הפסק כיון דאסור לאכול עד שיקדש וישתה היין א\"כ לא גרע מאלו הפסיק בין המוציא לאכילה בצרכי סעודה כמו הביאו מלח או מאכל לבהמה וכדומה כמבואר בסי' קס\"ז סעי' ו' מכ\"ש בזה דהא אסור לאכול עד שישתה הקידוש קודם. וע\"ל בהשמטה לסעי' רצ\"ז בד\"ה מי:",
"שהשותה יתן ע\"ג עיניו. ובספר עמק ברכה כ' בשם הר\"י על מה שאמז\"ל פ' במה מדליקין פסיעה גסה נוטל א' מחמש מאות ממאור עיניו של אדם ומהדרי בקידושא דבי שימשא. פי' בזכות שיהי' רגיל בקידוש השבת אבל לא שיתן את היין בתוך עיניו דהא אמרינן במס' שבת שאפי' על גב העין אסור מפני שהוא דרך רפואה:
ובספר ממ\"נ שבת קי\"ג ע\"ב כתב בשם חי' הר\"ן דדוקא להלוכא דחול מסי אבל להלוכא דשבת לא מסי ולית ליה תקנתא כלל. וכן כ' הרא\"ה ז\"ל דהילוכא דשבתא אסירא ולית ליה תקנתא ע\"ש:"
],
[
"טעם. שצריך לשתות בקידוש מלא לוגמיו והוא רובו של רביעית. כדי שיהנה מכוס של ברכה דאל\"כ הוי ברכה לבטלה ושיערו חז\"ל דלא מקרי של הנאה בפחות מלא לוגמיו. לבוש סי' ער\"א סעיף י\"ג. ועי' תוס' שבת שם ס\"ק ל\"ז דשאני ברכת הנהנין דצריך לברך אפי' על משהו משום דבדידיה תליא מלתא דאי בעי שתה ואי בעי לא שתה א\"כ כיון שהוא רוצה בכך לשתות כל שהוא הרי ניחא לי' בהכי ואחשביה לגבי אבל כוס של חובה דלאו בדידיה תליא מלתא דהא חובה עליו לשתות אף אם אינו רוצה לכך שפיר שיערו במלא לוגמיו דוקא דהאי שיעורא הוי הנאה לרוב בני אדם. ולפי טעם זה אין שתיית שנים מצטרפות (ומ\"מ מצוה מן המובחר שיטעמו כלם. א\"ח סי' ק\"ץ סעי' ד') ולדעת הי\"א דשתיית שתים מצטרפות.",
"הטעם. הוא דשיערו כמלא לוגמיו. משום דחז\"ל חלקו כבוד לכוס של ברכה דבעינן שיעורא טפי והיינו כמלא לוגמיו ע\"ש. ונראה דאם אינו יכול לשתות מלא לוגמיו יש לו ליתן לשתות מכוס זה גם לאחד מהמסובין או לב' עד שבטעימת כולם יהי' מלא לוגמיו: "
],
[
"טעם. שחייבו לבצוע על שתי ככרות. שנאמר לקטו לחם משנה והא דאינו בוצע רק אחד דאי אמרת ליבצע תרתי מתחזי כרעבתנותא. אבודרהם ועי' שבת דף קי\"ז ע\"ב דכיון דכל יומא לא עביד והאידנא הוא דקעביד לא מיחזי כרעבתנותא ע\"ש ועי' ב\"י סי' רע\"ד:",
"קונטרס אחרון
לחם משנה. עי' לבוש סימן תקכ\"ט דגם ביו\"ט חייב לבצוע שתי ככרות כמו בשבת. דכמו בע\"ש הי' יורד לחם משנה ה\"נ ביו\"ט הי' כן דהוי נחית בעי\"ט זוגי זוגי. ועי' רי\"ף פ\"י דפסחים דף כ\"ח ועי' מחצית השקל הי' רע\"ד וז\"ל כתב בס' ת\"ש דמ\"ש הט\"ז סי' קס\"ח דאין ליקח פת הבב\"כ ללחם משנה מיירי שי\"ל לחם א' שלם הנילש במים ולחם השני הוא פת הבב\"כ ומצרפו עם לחם ראשון כדי שיהי' לו לחם משנה. ובסעודתו ודאי יאכל מן הלחם שנילש במים. רק מחמת שאין עליו תורת פת דהא מברך עליו במ\"מ לכן כתב הט\"ז דאין ליקח פת הבב\"כ ע\"ש:
ובספר דעת זקנים (בשלח) כתב שבכל יום הי' יורד לישראל מן פרידה אחת ובשביל שבת שתי פרידות פי' כפולות וכך היו עושין ביום הששי שחרית היו עושין מחצי העומר לחם א' ובשביל שבת הי' כל חצי העומר נכפל לשני לחמים הרי לך ששה לחמים מעומר וחצי ובכל השלש' סעודות היו אוכלין שני לחמים כי דרך לאכול בשבת יותר מסעודות של חול מפני נשמה יתירה ולפ\"ז תמצא שהי' להם בשבת במנחה שני ככרות והלכך יש לנהוג לבצוע משני ככרות גם במנחה:
ובשם ר' מאיר מרוטנבור\"ג כתב דמן העומר עשו ב' לחמים הרי ד' לחמים: הי' נאכל א' בע\"ש. בליל שבת השני. בבוקר השלישי. הרי שנשאר עוד ככר אחד שלם בסעודה שלישית וזה ראי' שאין בוצעין בשני ככרות במנחה בשבת ע\"ש:
ובלחמים הנדבקים יחד בכוונה ואופין אותם כן ביחד צ\"ע אם כשמפרידן אח\"כ מקרי שלימות. מחה\"ש שם. ובספר ארחות חיים שם כ' בשם ס' מנחת פתים שכ' להוכיח דמקרי שלם בכה\"ג. ובשו\"ת שו\"מ מהד\"ק ח\"א סוס\"י קס\"ז כתב דב' חלות שנתדבקו זל\"ז באפייתן כיון שדעתו להפרישן זמ\"ז אינן חיבור ויוצא בהם י\"ח לחם משנה גם בהיותן דבוקים ע\"ש. ועי' סימן קס\"ח סעי' ב' וסעי' ג':
אשה ששכחה ליטול לה מעיסתה ולאחר אפיה ע\"י צירוף בסל שברה מהלחם והפרישה חלתה מותר לבצוע על אותו פת בשבת ויוצא בו משום לחם משנה דשלם מיקרי. ע' לקט הקמח. ועי' חכם צבי סימן ס\"ב. ועי' כרם שלמה יו\"ד סי' שכ\"ו:
ועיין אשל אברהם סי' רע\"ד דיוצאים ידי חובת לחם משנה בשמיעה ומהני גם קודם נט\"י ונט\"י אינו הפסק. ועי' בסידור ר\"ש ז\"ל דברכות ענט\"י דבש\"ק תהי' הנטילה והניגוב מעומד ע\"ש:"
],
[
"טעם. למה רושמין בשבת המוציא בסכין קודם הברכה. לפי שמבואר בסי' קס\"ז שצריך לחתוך פרוסת הבציעה ואח\"כ יתחיל לברך ובשבת אין חותכין כדי שיהי' הככרות שלימות ע\"כ רושמין. לבושי שרד סי' רע\"ד:"
],
[
"טעם. דבשבת אין חותכין בככר עד אחר הברכה. דשמא תפול הפרוסה ולא יהי' לו לחם משנה. תוס' ברכות דף ל\"ט ע\"ב בד\"ה והלכתא:"
],
[
"טעם. לאכילת דגים בשבת. דהנה אשכחן במעשה בראשית ברכה לג' דברים בשלשה ימים זה אחר זה ברכה לדגים ביום ה' ברכה לאדם ביום ו' ברכה לשבת ביום ז' והנה חוט המשולש לא במהרה ינתק. ע\"כ אדם האוכל דגים בשבת לכבוד שבת יתברך בברכה המשולשת. בני יששכר. ועי' קונטרס אחרון לטעמי המנהגים בהשמטה לסעי' שס\"ח בד\"ה בס' תורת אמת.",
"קונטרס אחרון
ברכה לשבת ביום ז'. ומטעם זה ג\"כ אומרים מזמור לדוד ה' רועי וכו' בסעודה ג' של שבת. שיש בו אותיות מנין ברכ\"ה. ואומרים ג\"פ להיות ברכה משולשת (ותבין ג\"כ שיש בו תיבות מנין ז\"ן הוא מנין דגים). גם להשפיע מזונות לימי החול ונרמז במזמור הזה ג\"כ בנאות דש\"א ירביצני ר\"ת \"דגים \"שבת \"אדם בני יששכר:
כתב בספר אור הישר מצוה גדולה הוא לקנות דגים לכבוד שבת לכל ג' סעודות בפרט בסעודה שלישית וראיתי שאין לאכול דג בחול באומרו אין בחול כח להעלות הניצוצות רק הכל בזכות שבת ע\"ש:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מאיר מפרעמישלאן זצוק\"ל דעד יום ד' בשבוע הי' אוכל דג בחול ומיום ד' ואילך לא היה אוכל דג בחול:
ובספר ישמח משה פ' וירא בד\"ה ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו' כתב מה שהשיב למורו הצדיק הקדוש מוהר\"ר יעקב יצחק מלובלין זלה\"ה על מה שהקשה לו מ\"ט לא נזכר בתוה\"ק בסעודת המלאכי' דגים. וכן ויזבח יעקב בהר. לפי שעיקר הסעודה להעלות ניצוצות ולתקן גלגולם. והנה איתא בכתבי האר\"י דרוב צדיקים מגולגלים בדגים והיינו ודאי צדיקים קטנים אבל הצדיקים הגדולים אין צריכין לשום תיקון. ואז בימי אברהם לא היה רק הצדיקים הגדולים הנזכרים בתורה וקלסיה מאד. ואמר שמשום זה לא נזכר ג\"כ בסעודת שלמה דגים. לפי שאז היתה סיהרא במילואה ואיש תחת גפנו היינו שהי' הכל נשמות חדשות ע\"כ:
ובספר מצודת דוד לרדב\"ז מצוה קפ\"ה כתב וז\"ל והוי יודע שאפילו לדעת האומרים שיש גלגול בבעלי חיים, בחגבים ודגים שכל שאסיפתו מתירתו אין שם אדם כלל. ואע\"פ שבקצת חיות ועופות נמצאים בני אדם. דע שהם צדיקים גמורים בצאתם משם. כי מעט הזדקקות צריכים והרי הם כמלאכי עליון ע\"ש. ועי' ליקוטים סעי' קט\"ו קט\"ז:",
"יתברך בברכה המשולשת. ובמ\"א סי' רמ\"ב כתב שיאכל בכל ג' סעודות דגים. וברד\"ק בראשית כתב על פסוק ויברך אלהים שיש דג א' בים שאינו שותה ביום השבת והוא נח כל היום סמוך ליבשה או לסלע:
ובענין מה שיש נוהגין שלא לאכול דגים שקורין שלייען בחדש תמוז ובחדש אב. הוא עפ\"י מה שכתב התוס' מכות דף ט\"ז ע\"ב בד\"ה ביניתא וז\"ל כמו דג קטן הנמצא במחרישה אע\"ג דנמצא במים הי' מותר לפי שיש לו קשקשים אפ\"ה לוקה ע\"כ. והנה הדגים שקורין שלייען דרכם להיות בקרקע המים. ובימי תמוז ואב מחמת שהחום גדול יחמו הרבה מעינות וימים ובקרקע הארץ הם נמצאים ואין יכולים להבחין כי אולי המה מהנמצאים במחרישה. אבל אם רואין שהם שטין במים בודאי מותרים. וכן שמעתי בשם צדיקים אף שאין אוכלין שלייען בחדשים הנ\"ל מ\"מ מבשלים אותם ביחד עם שאר דגים:
ויש מקומות שהמים מגדלים בדגת הים שרצים אצל הסנפירין סמוך ממש להם וגם על הסנפירין ובתוך הפה והם עגולים כעדשה ואין ניכרין כלל ויש להם עינים שחורים כב' טיפי זבובים סמוכין זה אצל זה והמכיר אותן יכול להפרישן בסכין וקורין אותן (פיש לייז) וכמה פעמים הפרשתי אותן והנחתי בצלוחית של מים וראו אותן שטין במים. ולכן עכ\"פ חיוב גדול לגרר היטיב היטיב על הסנפירין וסמוך להם ועל הזנב ויבדוק היטב היטב אחורי אזנים ובפה. ובכל המקומות צריך לבדוק תיכף מתחלת ימי הפסח בדגים בפה ובאזנים ובפרט בדג שקורין העכט יש שם תולעים כמו חוטין והם כמו נחש ארוך ודק וכמעט זה מצוי בהעכט מקודם פסח עד ימי החורף. חכמת אדם כלל ל\"ח סעי' כ\"ח:"
],
[
"עוד טעם. לפי שהדג אין לו עפעפים ועיניו פתוחין והוא רמז שהקב\"ה הוא עיניו אל יראיו פקוחות להשגיח עליהם ברחמים גדולים. מנחת יעקב. ואם הערלים מיקרין שער הדגים נכון לתקן שלא יקנו דגים. מ\"ח סי' רמ\"ב סק\"א:"
],
[
"טעם. שאין מניחין תפילין בשבת. משום דבשלש מצות נאמר אות. במילה ובשבת ובתפילין. במילה. והי' לאות ברית ביני וביניכם. בשבת. ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. בתפילין. והי' לאות על ידכה והן שלשתן אות ועדות לישראל שהם עבדים להקב\"ה ועל פי שנים עדים יקום דבר כי כל אחד מישראל אינו יהודי שלם אלא אם כן יש לו שני עדים שהוא יהודי הלכך בשבת ויו\"ט שנקרא ג\"כ אות שבת פטור אדם מלהניח תפילין כי יש לו שני עדים שהוא יהודי שבת ומילה. אבל בחול חייב כל אחד להניח תפילין כדי שיהי' לו שני עדים תפילין עם המילה. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שיש נוהגין שלא לומר והוא רחום בשבת ויו\"ט בפסוקים מלוקטים שאומרים אחר סיום מזמור הודו לה' קראו לפני תפלת שחרית וכן בפסוקי דזמרה ובובל\"צ. כיון שנתקן נגד התעוררות הדינין דוקא כידוע וכמשמעו ע\"כ יש למנוע אמירתו בשוי\"ט חוץ לזמנו וחוץ למקומו שאסור נתת מקום ופ\"פ לעוררם במתכוין. רק במקומו העצמי בספר תלים כשקוראין אותו הנוהגים לומר תלים תמיד. שם ודאי אסור לדלגו לשנות המזמור ממשמעו חלילה. שו\"ת יעב\"ץ חלק שני סי' ק\"כ. ובשערי תשובה סי' רס\"ז סק\"ב כתב בשם מח\"ב שבאה\"ק ירושלים יש קהלא קדישא המתנהגים עפ\"י מנהג רבינו האר\"י ז\"ל בדקדוק וגם הם נהגו לאומרו וכן בחברון ובכל א\"י ע\"ש. ועי' מ\"א ריש סי' רפ\"א:"
],
[
"טעם. שנהגו להוסיף מזמורים בשבת. לפי שאין בו ביטול מלאכה לעם. טור סי' רפ\"א. ואומרים בשחרית למנצח מזמור לדוד. שמדברים מן היצירה ומהתורה שנתנה בשבת. ובזהר תרומה מבאר אותן עד\"ה באורך. ואומרים רננו. שכתוב בו בדבר ה' שמים נעשו וגו' שנשתכללו בשבת כמ\"ש ויכלו השמים וגו'. ואומרים המזמור לדוד בשנותו כי המזמור הלז עשאו דוד כאשר ברח מפני שאול אל אכיש מלך גת. ולפי שבשבת היה המעשה לכן אומרים אותו בשבת. ואומרים תפלה למשה. לפי שכתוב בו שבענו בבוקר חסדך שהוא בוקר של עוה\"ב יום שכולו שבת. ואומרים יושב בסתר. כי הוא שיר של פגעים בכניסת שבת מתעברים ומסתתרים בנת\"ר וזה דוקא כשישראל שומרים שבת כהלכתה משא\"כ כשאינן נזהרים כראוי אז אדרבה מתגברים בליל שבת קודש לפי שהוא שעת שליטתן כו' וביחוד מאחר שמחזירין אחריהם לבטלם ולסלקם באותה השעה לכן כשמוציאין במה להאחז מתפשטין יותר וצריך שמירה מעולה לכן התקינו זה המזמור בשחרית לטהר האויר מהם. ואומרים הללויה הללו כו'. כי ממנו מתחיל הלל הגדול ובדין הוא לאומרו בשבת וי\"ט בהיותו מדבר מנסי ה' ונפלאותיו המורים חידוש העולם ויכולת השי\"ת וממשלתו ושבת ויו\"ט נתייחדו להורות על זאת. מזמור שיר ליום השבת. זה המזמור מרע\"ה אמרו ורמז בר\"ת בהתחלתו. ה' מלך גאות לבש. הוא שיר ליום הששי. ונדרש על כניסת שבת כשסיים הקב\"ה מלאכתו נתעטף בתפארת לבושו לכבוד ש\"ק. וכן יסדו ביוצר תפארת עטה ליום המנוחה לפיכך נסמך לכאן. ואומרים נשמת. שנתקן נגד הנשמה הבאה לאדם עתה. יעב\"ץ. ולכבוד ימים טובים אנו אומרים אותן כמו בשבת. (שגם הם נקראו שבתון ומקראי קודש ומקדשים אותם על הכוס כמו בשבת אבודרהם). כל בו:",
"קונטרס אחרון
מזמור שיר ליום השבת. ובשם הגאון רע\"א ז\"ל ביאור הפסוק איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. כי תיבת צום גימ' קל\"ו. קול גימ' קל\"ו. ממון גימ' ג\"כ קל\"ו. ב\"פ קל\"ו גימ' בע\"ר. וזה איש מי שהוא בחי' איש. אזי בער לא ידע. היינו לפחות אוחז בא' בהמידות של צום קול ממון. ושנים מהם שהם גימ' בע\"ר לא ידע. וכסיל מי שהוא כסיל לא יבין את זא\"ת גימט' ת\"ח צו\"ם קו\"ל ממו\"ן. דהיינו שאינו יודע אפי' אחת מהם:",
"ועקידת יצחק בן אברהם. בספר הנותן אמרי שפר מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר ישעי' הירץ מדינוב זצוק\"ל פי' המדרש המובא בס' בשעה שאמר לו הקב\"ה אל תשלח ידך אל הנער מכאן לתחיית המתים מן התורה ואף יצחק בירך ברוך אתה ד' מחיה המתים. עפ\"י שאי' במדרש כי באמת נשחט יצחק א' ונשרף ע\"ג המזבח עד שנעשה אפר ואח\"כ החי' אותו השי\"ת. והנה על המדרש קשה איך יפרש הכ' אל תשלח ידך וכו' ואל תעש לו מאומה. ובע\"כ המדרש הזה מפרש שלא יתכן שהשי\"ת ישנה דבורו שאמר והעלהו לעולה. רק אמירה זו הי' אחרי שהחי' אותו השי\"ת אמר לו השי\"ת לא\"א לבל ישלח ידו שנית אל הנער. ומעתה יצא לנו רמז לתחיית המתים מה\"ת ויצחק א' הי' ראשית לנס זה על כי שמו מרמז על התחי' העתידה יצחק אותיות ק\"ץ ח\"י גם ברכת מחי' מתים בשמ\"ע היא בברכת יצחק:
ובספר ברית אברם (חיי) כתב כמדומה לי שראיתי באיזה ספר שאאע\"ה שחט את יצחק ועשה בו פגם ומלאכים היו מוליכין אותו לג\"ע לרפאות אותו:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי אלימלך מדינאב זצוק\"ל על פסוק ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים כו' ויאמר אל תשלח ידך אל הנער. הנה מהפלא הוא כי א\"א ע\"ה שמע מפיו של הקב\"ה קח נא את בנך וגו' והעלהו שם. לעולה. וע\"י קריאת המלאך אליו מן השמים אל תשלח ידך אל הנער, מנע מלקיים מצות בוראו הלא הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו וגומר. ומדוע האמין אאע\"ה להמלאך כי כן הוא רצון הבורא ית'. רק נשמע מזה כי לשחוט נפש מישראל אסור לאדם להעלות על דעתו ח\"ו זולת בשמעו מפיו של הש\"ת בעצמו. אמנם למען להחיות נפש מישראל די גילוי מלתא בעלמא ע\"י המלאך:",
"ואומרים תפלה למשה. בספר דברת שלמה (בלק) כתב וז\"ל והנה במזמור תפלה למשה שלכאורה הוא כמתאונן ומתרעם בכל הקאפיטל כמ\"ש תשב אנוש עד דכא כו' כי אלף שנים כו' זרמתם שנה כו' כי כלינו כו' שתה עונותינו כו' כי כל ימינו כו' ימי שנותינו כו' מי יודע כו' למנות ימינו כו' שובה ה' עד מתי כו' שבענו בבוקר כו' עד סופו. והנה שמעתי מש\"ב כ\"ש מוהר\"ר אברהם זללה\"ה בן מורי זללה\"ה שאמר לי ששאל מאביו שהוא מורי זללה\"ה מהו התירוץ על כל הקשיות והתרעומות של כל הקאפיטל הנ\"ל. ואמר שהשיב לו שהתירוץ הוא כל הקאפיטל שלאחריו שהוא יושב בסתר כו' אומר לד' מחסי כו'. כי הוא יצילך כו' עד סופו ע\"כ:"
],
[
"טעם. שהמזמור (תהלים קל\"ו) נקרא אצל רז\"ל הלל הגדול. מפני שהקב\"ה יושב ברומו שלעולם ומחלק מזונות לכל ברי' דכתיב בי' נותן לחם לכל בשר והיינו דבר גדול. ערבי פסחים דף קי\"ח ע\"א.",
"וטעם. דאמרינן האי הלילא פי' וכי מאחר דאיכא הלל הגדול שמשובח יותר דכתיב בי' נותן לחם לכל בשר אנן מ\"ט אמרינן האי הלילא על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא על הציבור לכשנגאלין. מפני שיש בו ה' דברים. יציאת מצרים. קריעת י\"ס. מתן תורה. שעבוד מלכיות. תחיית המתים. יציאת מצרים. דכתיב בצאת ישראל ממצרים. קריעת י\"ס. הים ראה וינוס. מתן תורה דכתיב ההרים רקדו כאילים שעבוד מלכיות דכתיב לא לנו ה' לא לנו. תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה' בארצות החיים. כד הקמח:",
"קונטרס אחרון
הלל הגדול. בספר קרבן עני לפסח כתב הטעם שלא הזכיר בהלל הגדול מן ומעמד הר סיני ותורה כמו בהגדה. לפי ששיר הזה אומרים המלאכים. כל פסוק מלאך אחר והם מתקנאים אותנו על נתינת התורה כמ\"ש תנה הודך על השמים. ע\"כ אין רוצים להזכיר מן וסיני שכ\"ז היה הכנה לקבלת התורה:",
"נותן לחם לכל בשר. בספר זכרון טוב כתב שפ\"א שאל הרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק\"ל בעה\"ב א' היכן אתה נוטל לחם ואמר מעל הדף שמניחים עליו הלחם אני נוטל. וישאלהו ומי נותן לשם. ואמר אשתי מניחתו שם. וענה הגסכיזר הסכלת לענות. כי אם היית מזכיר מי הנותן לחם הי' לך פרנסה ועשירות:"
],
[
"טעם. שנהגו בשבת לומר ובכן ישתבח יותר מבימי החול. מפני שזה השבת נתקן על שירת הים ובשירת הים יש בה רמז לשם בן ע\"ב ועליו אנו אומרים ישתבח שמך שבכחו רגע הים והוא רומז בפסוק ויסע ויבא ויט. ובשבת שסמכנו להשירה שבח אחר והוא נשמת כל חי תברך את שמך עד בפי ישרים תתרומם וכו' הוסיפו מלת ובכן והוא רמז לשם בן ע\"ב של ישתבח שמך. סדה\"י.",
"קונטרס אחרון
תברך את שמך. כתב הר\"ר יונה בסוף פ' אין עומדין דאין לשחות כשאומרים בנשמת כל חי ולך לבדך אנחנו מודים שאין לכרוע אלא דוקא במקומות שתקנו חכמים ע\"כ. ומטעם זה ג\"כ אין לשחות כשאומרים בויברך דוד ועתה אלהינו מודים אנחנו לך. מטה משה אות נ\"ו."
],
[
"טעם. שנהגו לומר קדיש אחר פסוקי דזמרה. לפי שאין כל תיבה ואות שבתורה שאין שם המפורש יוצא מהן מה שאין אנו יודעין לכך נהגו להקדיש. ספר התניא: "
],
[
"עוד טעם. לפי שכבר סיימו את המצוה של פסוקי דזמרה ואח\"כ יתחילו האחרת קריאת שמע בברכותיה ושמא יפסיקו לפסוק צדקה או לדבר אחר. או שמא יעכב עליהן מעכב מלקרות את שמע ויצאו בלא קדיש. לפיכך נתקן הקדיש אחר פסוקי דזמרה. שם וע\"ל סעי' נ\"ה:"
],
[
"טעם. שתקנו לומר אלפא ביתא ביוצר של חול ושל שבת. להודיע כי לא נתקיימו שמים וארץ ותולדותיהם אלא בעבור התורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. והתורה כלה יוצאת מאותיות אלפא ביתא כ\"ב אותיות וזהו שאמר הכתוב נגילה ונשמחה בך. ואומר במדרש חזית בך בכ\"ב אותיות שכתבת בהן את התורה והפוך כ\"ב ויהי' בך. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שנתקן בברכת המאורות אלהי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו. משום דאמרינן בירושלמי יהי מארת. מארת כתיב חסר בלא וא\"ו. מפני שגורמין להפיל אסכרא בתינוקת. לפיכך תקנוהו לומר ברחמיך הרבים בברכת המאורות. שם:"
],
[
"טעם שאין מתפללין בשבת י\"ח. מפני טורח הצבור.",
"עוד טעם. לפי שאי אפשר שלא יהא שם דבר שהוא צורך היום כגון פרנסה בכל יום הוא צריך. אבל מי שברך שאומרים החזנים בשבת שהוא כללי אין לחוש. הלכות קטנות ח\"א סי' ס\"ב:"
],
[
"טעם. למה מתפללין ג' תפלות משונות זו מזו בשבת. אתה קדשת. ישמח משה. אתה אחד. וביו\"ט לא תקנו אלא אחת. אתה בחרתנו לערבית ולשחרית ולמנחה. מפני ששבת נקראת כלה והקב\"ה נקרא חתן תקנו אתה קדשת על שם הקדושין שנותן החתן לכלה ואח\"כ ישמח משה על שם שמחת החתן בכלה ואח\"כ מוסף. על שם התוספות שמוסיף החתן לכלה על הכתובה ועל שמתיחד החתן עם הכלה אומרים במנחה אתה אחד. וה\"ר קלונימוס כתב טעם אחר ששלש תפלות אלו הן כנגד שלש שבתות. שבת בראשית. ושבת של מתן תורה. דכולי עלמא מודו דבשבת נתנה תורה. ושבת שלעתיד. וכן הוא הפירוש אתה קדשת מיירי בשבת בראשית. וישמח משה מיירי בשבת מתן תורה. ואתה אחד מיירי בשבת שלעתיד שאז יהי ה' אחד ושמו אחד. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
דבשבת נתנה תורה. וא\"ת הא קיימא לן כי פסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום חמישי. וא\"כ יום מתן תורה יבא ביום ששי והיכי אמרינן דבשבת נתנה תורה. וי\"ל דקיימא לן אייר דההוא שתא עבורי עברוה כלומר הוסיפו יום אחד. מטה משה אות ת\"ן:",
"ושבת שלעתיד. ולפ\"ז ניחא מה שאומרין בתפלה ולא נתתו ד' אלקינו לגויי וכו' ולא הנחלתו כו' וגם במנוחתו וכו' דמתחיל בלשון מתנה ואח\"כ בלשון נחלה. גם מקודם אומרים לשון עבר ולא נתתו ולא הנחלתו וסיים בלשון עתיד לא ישכנו כו'. אכן להנ\"ל י\"ל דקאי על ג' שבתות. ולא נתתו היינו שבת בראשית ונקרא בל' מתנה עפ\"י מה דאי' (שבת י':) מתנה טובה יש לי ושבת שמה כו'. ולא הנחלתו היינו שבת מתן תורה ונקרא בל' נחלה עפ\"י מה דאי' (סנהדרין נ\"ט) תורה צוה לנו משה כו' לנו מורשה ולא להם. וגם במנוחתו לא ישכנו אומרים לשון עתיד על שבת דלעתיד יום שכולו שבת. זאת כתב לי ידי\"נ הרב הה\"ג מו\"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן אבד\"ק פלונסק שליט\"א:"
],
[
"טעם. למה כשחל יו\"ט או אפי' ר\"ח בשבת דוחין ברכה האמצעית בשמ\"ע שנתקנה לשבת ואומרים ברכה האמצעית של יו\"ט וכוללין בה שבת דזה הוא ח\"ו כהעדר כבוד לשבת ושבת קדושתו חמורה יותר מכל המועדים. משום דזה כבוד גדול לשבת להורות דקדושת שבת קביע\"א וקיימא והוא כעין בעה\"ב וקדושת יו\"ט הבאה ביום השבת הוא כעין אורח הבא להתארח אצל בעל הבית. ע\"כ יו\"ט נקרא מקר\"א קד\"ש מלשון ואח\"כ יאכלו הקרואי\"ם היינו האורחים המזומנים ומדרך המוסר של בעה\"ב לכבד את האורח יותר ממנו כו'. ע\"כ זה מורה על קדוש\"ת שב\"ת שגבה מעלתו שהוא כעין בעה\"ב קבוע וקיים לעד ומכבד את האורח הטוב היינו יו\"ט.",
"וטעם. שאורח מברך. כדי שיברך לבעה\"ב וע\"כ בסיום הברכה מקדימין של שב\"ת היינו לומר מקדש השבת כי האורח בברכתו מברך לבעה\"ב. בני יששכר:"
],
[
"טעם. שיש נוהגין שלא לסיים בשחרית זכר למעשה בראשית משום דבשחרית נכלל ב' שבתות יום וליל לוחות ראשונות לוחות שניות ובלוחות ראשונות כתיב זכר למעשה בראשית ובלוחות שניות כתיב זכר ליציאת מצרים ולכך כאן כולל שניהם לא כתיב לא זכר למעשה בראשית ולא זכר ליציאת מצרים. אבל במוסף שורש תכנת שבת רצית קרבנותיה שורש בנין תיקון עולם ולכך הוסיפו זכר למעשה בראשית לוחות ראשונות כי ששת ימים עשה ד' כו' ע\"כ ברך ולכך שייך זכר למעשה בראשית. סידור לב שמח:"
],
[
"טעם. שאומרים בערבית וינוחו בה. בשחרית בו. ובמנחה בם. משום דבערבית הוי ככלה בבית אבי' דהשמחה תלוי' בה. ובשחרית הוי ככלה בבית חמי' שהשמחה תלוי' בו. ובמנחה השמחה תלוי' בשניהם. תוס' שבת סי' רס\"ח אות ד':",
"קונטרס אחרון
ובמנחה בם. וי\"ל הטעם כי בסתם שנה איכא חמשים שבתות וז' ימים טובים מקרא קודש מה\"ת. ב' דפסח ב' דסוכות. שבועות. ר\"ה. יו\"כ. ובין נ\"ז יום לשביתה ומנוחה. ותיבות ב\"ה. ב\"ו. ב\"ם. בגימטרי' נ\"ז ורמזו בזה על הנ\"ז יום בשנה. היינו השבתות עם הימים טובים שינוחו בהם ישראל מקדשי שמו יתברך. כתב לי ידי\"נ הרב הה\"ג מו\"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן אבד\"ק פלונסק שליט\"א בשם גדול אחד:",
"מאפילה לאורה. והעיקר הוא לענג את השבת בלימוד תורתינו הקדושה. ובס' סידורו של שבת פי' בדרך הלצה בדברי זמירות של שבת. לנוח בו ולשמוח בתענוג אכול ושתו זה כל עדת ישראל יעשו אותו. בזה ניכר הפרש שבת קדשינו מימות החול בכל עדת ישראל אף לקטני ופחותי הערך במה שהם מרבין לשמוח בו בתענוג אכול ושתו. ולא כן ניכר אצלו קדושת השבת בשארי דברים להיות משתוקק בלבו לעבודת ה' יותר מבחול ולחפוץ בו באהבת אור התורה וללמוד אז תורה הקדושה:",
"קאי על הלילה. ובספר נועם מגדים (תשא) כתב בשם הרב אור החיים שפי' הסמיכות איש אמו ואביו תיראו כו' בדרך רמז נכון דהנה בימי הגאון החסיד הראב\"ע ז\"ל הי' מין א' ועיקם ועיקש לומר דשבת התחלתו מיום השביעי ולילה שלאחריו והביא ראיות של מינות ואפיקורסות לדבריו הנידחין. והראב\"ע ז\"ל סתר דבריו המעוקשים לחזק דתינו ודעתינו כדעת חז\"ל הקדושים. וזה ירמוז בקרא עם הידוע כי שבת דלילא יתייחס לאור בחי' כלה אימא קדישא חקל תפוחין. ושבת דיממא לעתיקא קדישא אב הרחמים. וזהו אומרו איש אמו ואביו תיראו והקדים אם לאב ואמר ואת שבתותי ר\"ל עד\"ז תשמרו את שבתותי להקדים אימא והוא שבת דלילא ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין אומרים על הכל רק בשבת ויו\"ט. משום ביטול מלאכה דעם. לבוש סי' קל\"ד סעי' ב' וע\"ל סעי' קנ\"ה וסעי' קנ\"ו:",
"קונטרס אחרון
בשבת ויו\"ט. וטעם שבחול אומרים קודם הקריאה ותגלה. ובשבת ויו\"ט ויעזור. כי לכך השמיטו בשבת שחרית ויו\"ט בקשת ביאת משיח לפני הקריאה. לפי שתקנוה ברכה לעצמה אחר ההפטרה. שמחנו וכו'. ומה שאומרים ותגלה. וכו' במנחת תענית אף שאומרים ברכת ההפטרה הזאת. הוא שלא להשוות תענית לשבת ויו\"ט. וגם נוח להם להרבות בתענית תפלות ובקשות על הגאולה. ראיתי באיזה ספר."
],
[
"טעם. דנוהגין ביום שיש בו שני ס\"ת דמוציאין בב\"א. משום דאם יוציאו השניה בין קריאה לקדיש יהי' הפסק. ואם יוציאו אח\"כ לא יהי' הקדיש קאי על שניהם. וכשאין רק ספר אחד נכון לומר הקדיש קודם גלילה לקריאה שניה כדי שלא יהי' הפסק כי הקדיש קאי על כל הקריאות. אשל אברהם סי' קמ\"ז:"
],
[
"טעם. שאין מוציאין ב' ספרי תורות בשבת לקרות פרשה המוספין בהשני מפני שאין בה אלא שני פסוקים. תוס' מגילה דף כ\"ג ע\"א בד\"ה כיון:"
],
[
"עוד טעם. שאין מוציאין ב' ס\"ת בשבת לקרות פ' המוספין בהשני. מפני שצריך להפטיר בכל שבת מענינו של יום ואי הוה קרינן בשל שבת הי' צריך להפטיר בדסליק מיניה והיינו בשבת. וא\"כ יהיו כל ההפטרה מענין א'. תוס' מגילה דף כ\"ג ע\"א בד\"ה כיון:"
],
[
"טעם שהחזן עונה אמן בקול רם קודם שיתחיל לקרות. כדי שיבינו הקהל וישמעו כשיתחיל לקרות. הגהות מנהגים בשם מהר\"ם"
],
[
"טעם. שתקנו שיהי' הש\"צ קורא לא העולה. כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לקרות. פ\"ח סי' קמ\"א אות ב':"
],
[
"טעם. שקורין בשבת שבעה. שאם יארע לאדם אונס שלא בא לבהכ\"נ כל ז' ימי השבוע ולא שמע ברכו יאזין מפי הקורין ז\"פ ברכו ויצא י\"ח. טור א\"ח סי' רפ\"ב. וע\"ל סעי' קנ\"ב:",
"קונטרס אחרון
בשבת שבעה. אין מניחין לעלות שני אחים זא\"ז וכן הבן אחר האב בשביל עין הרע וגם אב עם בן בנו אין לקרות בזא\"ז אם אין כ\"כ צורך בדבר. ואב עם בן בנו יש להקל לקרות השני למפטיר וכן אם המפטיר עדיין אינו בר מצוה יש להקל בזה. וכן בשבת או בי\"ט שמוציאין שני ספרים והמפטיר קורא בספר אחר וגם יש הפסק קדיש יש להקל בזה. ובחוה\"מ פסח או שבת שיש בו ג' ס\"ת והקורא בספר השני אינו למפטיר רק להשלים הקריאה וגם אין הפסק קדיש יש להחמיר קצת שלא לקרות שני אחים בזאח\"ז אם לא יש צורך בדבר. וכן בשמחת תורה מקילין בזה. שערי אפרים:
ועי' עטרת זקנים סי' קמ\"א שכתב הטעם שאין לקרות שני אחים זא\"ז. משום דפסולים לעדות. וכתב הפ\"מ שם סק\"ח ולפ\"ז כל אותם שאין מעידין כמבואר בח\"מ סי' ל\"ד אין ראוין לעלות וכ\"ש הפסול לעדות מחמת עבירה ע\"ש:
בשני אחים או אב ובן אם קראוהו לא יעלה ואם עלה לא ירד. ובאחים מן האם או האב עם בן בנו יש להקל אם קראוהו יעלה. שערי אפרים.
אשה שהפילה אעפ\"כ בעלה חיוב בשבת ראשון שהולכת לבהכ\"נ או אחר מ' יום כו'. אבי הילד זכר חיוב בשבת שלפני המילה ואם התינוק חלש ולא ימולו אותו בשבוע זו אינו חיוב עד השבת שקודם שבוע של המילה. ואם הי' סבורים למול בשבוע זו ועלה בשבת שלפניו בתורת חיוב ואח\"כ נדחה המילה שוב אינו חיוב בשבת אחר שיהי' קודם המילה. שם:
אבי הילד בשבת שהולכת אשתו לביהכ\"נ הוא חיוב שהוא במקום קרבן. ואם אינה הולכת לביהכ\"נ אין הבעל חיוב אלא אם הוא מ' יום לזכר ופ' יום לנקבה שאז הוא זמן הבאת הקרבן. מ\"א סי' רפ\"ב ס\"ק י\"ח יולדת בשבת שהולכת לביהכ\"נ איש שיולדת בת קודם לאבי הילד הזכר. והטעם. לפי שיולדת בן כבר הי' לו חיוב בשבת שלפני המילה. מחצית השקל שם. ובספר ארחות חיים שם אות ט\"ו בהגהות כתב בשם ת\"ח לסנהדרין צ\"ד בענין עליית הבעל לס\"ת שיכוין לפטור אשתו מברכת הודאה:
מקומות שהחתן קורא בס\"ת שלו פ' ואברהם זקן אינו עולה למנין ז'. לדוד אמת להגאון הקדוש מו\"ה חיד\"א זצוק\"ל סי' ה'. מקומות שנהגו שהחתן קורא תחילה בסדר היום ואח\"כ קורא בס\"ת שבזרועו פרשת ואברהם זקן ושאר עולין קורין בספר ראשון אין למחות בידם. שם. יש נוהגין להפטיר הפטורת השבוע ואח\"כ אומר שוש אשיש עד ישיש עליך אלקיך ואח\"כ מברך. ונוהגים כך אף שעדיין לא עלה החתן עס ס\"ת שלו. ויש שנהגו שאין מפטירין עד שיעלה החתן ואז מפטירין הפטרת השבוע והפטרת החתן. שם סי' כ\"א:
ובספר אבודרהם כתב וז\"ל נוהגין בכל המקומות בשבת של ז' ימי החופה אחר שקורין בס\"ת בסדר היום לקרות עם החתן בס\"ת בואברהם זקן עד ולקחת אשה לבני משם. וגם לאחר שמפטירין מענין הפרשה מפטירין גם בישעי' שוש אשיש בה' עד ישיש עליך אלהיך. ואם אירע זה הענין בשבת שמוציאין ב' ס\"ת או ג' צריך לקרוא תחלה הפרשיות המוטלות על הצבור ואח\"כ יקרא פ' החתן כי הראשונות הם חובה וזאת רשות:"
],
[
"טעם. שצריכין לעמוד שלשה על הבימה כשקורין בתורה. משום שכתוב העידותי בכם היום והתראה בפני שנים וע\"כ האחד קורא והשנים מתרה בפניהם. הגר\"א. ועי' מ\"א סי' קמ\"א ס\"ק ח'. כתב הלבוש סי' קמ\"א סעיף ד' וז\"ל בעל הסגן עומד במקום הש\"י ב\"ה. שהרי מצוה לקרות למי שישר בעיניו והש\"ץ הוא הסרסור במקום משה. והעולה הוא המקבלה במקום כל ישראל ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
כשקורין בתורה. כתב בספר כרם שלמה בשם ירושלמי מגילה דף י\"ד ע\"א וז\"ל זה שהוא עומד לקרות בתורה צריך שיהיה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב. ובספר פחד יצחק כתב דלאו דוקא טוב בסימן ימצא בכל פרשה לכל העולם. אלא דבר טוב דקאמר למעוטי שאינו קללה אלא דבר אחר ע\"ש. וטובת ורעת עכו\"ם לא מיקרי טובה או רעה. לדוד אמת. ועי' רמ\"א או\"ח סי' קל\"ח דהלומד תורה או כותב יזהר תמיד לסיים בדבר טוב ע\"ש. ועי' מ\"א סי' קל\"ח סק\"ד.
אם הראו להעולה המקום שיקרא ובירך ואח\"כ נזכרו שאין זה המקום שצריכין לקרוא, אם המקום שצריכין לקרוא הי' ג\"כ גלוי לפניו אפי' הוא בעמוד אחר ולאחר המקום שהראו לו א\"צ לברך שנית משום דדעתו הי' על המקום שבירך ועל כל מה שנגלה לפניו. אבל אם לא הי' המקום גלוי לפניו או אפי' הי' נגלה אלא שהוא קודם להמקום שהראו לו צריך לברך שנית אשר בחר בנו אבל ברכו לא יאמר שנית ויאמר תחלה בשכמל\"ו על הברכה הראשונה שבירך לבטלה. ואם המקום הוא למעלה ממקום שהראו לו אבל הוא סמוך שיכולין לקרות לו גם ג' פסוקים ממקום שבירך ולהלן שהכל הוא בפ' היום יעשו כן ולא יברך שנית. קיצור ש\"ע סי' כ\"ג סעי' י\"ח:
ועי' פמ\"ג סי' ק\"מ סק\"ד דכי אמרינן י\"א שחוזר ומברך דוקא בהראו לו פרשה אחרת וסבור שזו חובת היום ועליה בירך. משא\"כ בטעות עד\"מ פתחו ס\"ת וסברו ששם כתיבה פ' חובת היום ובירך ואח\"כ הוצרכו לגלול אמרינן הפסק שתיקה אינו הפסק ע\"ש ועי' באה\"ט שם סק\"א:
אם נמצא טעות בס\"ת באופן שהוא טעות גמור, המנהג שאם נמצא בין גברא לגברא צריך להוציא אחרת ולהתחיל ממקום שפסקו ולהשלים מנין הקרואים והעולין כבר בס\"ת הפסול עולין למנין הקרואים. ואם אפשר לקרות ז' קרואים ממקום שפסקו עד סוף הסדרה ודאי ראוי ונכון בכל מה דאפשר. אמנם אם נמצא הטעות באמצע הקריאה או לאחר שאמר בא\"י יקרא בספר הלז לאחר שנמצא הפסול בו ג\"פ ויברך לאחריה ואם הוא ב\"פ סמוך לפ' יקרא עד הפרשה כיון שאין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים והטעות יקרא על פה ואח\"כ יוציא ס\"ת אחר להשלים מנין הקרואים. וה\"ה שאין מפסיקין לסיים בדבר רע וכה\"ג עי' סי' קמ\"ג ובמ\"א שם ובא\"ר:
ובספר קיצור של\"ה כתב בשם מ\"א שם סק\"ד דאם קראו רק תיבה אחת בפסוק ג' ונמצא טעות יגמור אותו הפסוק ויברך ואפי' שהוא רק ב' פסוקים סמוך לפתיחה או לסתימה. ואם נמצא טעות בשביעי יגמור כל הסדרה ואותו שקראו לשביעי יאמר ג\"כ ההפטרה:
ובשם מנחת יעקב תשובה י\"ח כתב דאפי' באחרון אם קרא ג' פסוקים ואפשר לסיים כגון שיש עוד ג\"פ קודם הפרשה יסיים ויברך אחריה ויקראו אחר לאחרון. ואפי' אם אותו אחרון הי' כהן מותר לקרות כהן אחר אחריו. ואין לחוש משום פגמו של ראשון שהרי נקראין בשני ס\"ת וכדמשמע בלבוש סי' קל\"ה סעי' י' ע\"ש:
על חסירות ויתרות אין מוציאין ספר תורה אחרת. ודוקא תיבה שנמצא פעם א' בתנ\"ך חסר או מלא וקריאתן שוה בין שהוא מלא בין חסר כמו אבותך אבתך. או טובות. טבת. דנמצא פעמים מלא ופעמים חסר ונקרא בשוה וגם הענין שוה. אמנם אם נשתנה הקריאה כמו בפ' תולדות כתיב תומם חסר. א אם נמצא תואמים מלא פסול שנשתנה לשון הקריאה וצריך להוציא אחרת. וכן אם נשתנה בענין ג\"כ מוציא אחרת כמו אם נמצא במקום ימצה דמו ימצא דמו אף שקרא ממש בשוה במבטא מ\"מ נשתנה בענין ומוציאין אחרת. וכן כל כיוצא בזה. עי' מ\"א שם סק\"ז. בשמחת תורה אם נמצא טעות בפ' בראשית לא יוציאו ס\"ת אחרת. תורת השלמים להג' הק' מו\"ה חיד\"א זצוק\"ל:
כתב בס' ארחות חיים סי' קל\"ה אות ב' בשם ס' משא חיים וז\"ל המנהג שלא לעלות לס\"ת או לעשות מצות קס\"ת בלתי טלית וכן הסנדק ע\"ש:"
],
[
"טעם. שנתנו חכמים סי' להפסקת פרשת האזינו יותר משאר פרשיות התורה. כגון מן האזינו עד זכור ימות עולם. השני עד ירכיבהו. והשלישי עד וירא ה' וינאץ. והרביעי עד לו חכמו. והחמישי עד כי אשא אל שמים ידי. והששי מן כי אשא עד סוף השירה. כדי שלא יתקוטטו עם הש\"ץ העולין לקרות בעבורם מפני שהם הפסקות רעות. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שקורין ישכבנה במקום ישגלנה אע\"פ שאסור לקרות בתורה אפי' אות אחת שלא מן הכתב. מפני שהוא הלכה למשה מסיני. כמו שאמרו בפ' אין בין המודר מקרא סופרים ועיטור סופרים קריין ולא כתיבן כתיבי ולא קריין הל\"מ. טור סימן קמ\"א:"
],
[
"טעם. שקורין בתורה ליששכר. ישכר. מפני שליששכר היה לו בן וקרא אותו שמו יוב ובימים הקדמונים הי' אליל ששמו יוב וע\"כ בא בנו בקובלנא לפני אביו על שכינה את שמו בשם ע\"ז ונתן לו אות משמו הש' ונקרא שמו ישוב וע\"כ קורין ליששכר בשי\"ן אחד. (מדבר קדמות):"
],
[
"עוד טעם. מה שיש בתיבת יששכר קרי וכתיב. דהיינו הקריאה הוא בחד שי\"ן וכתיב הוא בב' שי\"ן ואף שאין בהמסורה הקרי והכתיב עי' בספר יצירה שכתבו בפירוש שאין להזכיר השי\"ן הבי\"ת בקריאה. משום דבשני שי\"ן רימזה ב' שכירות אחד שכר שנתנה שפחתה והב' שנתנה דודאים ולכך נכתב בשני שי\"ן. אבל בקריאה אנו קוראים בחד שי\"ן. כדי שלא תהא רחל בושה בזה שזלזלה במשכב הצדיק כמו שפירש\"י שנענשה על זה שלא זכתה ליקבר עמו ביחד. דעת זקנים:"
],
[
"טעם. שמוסיפין בשבת. כי שמא יש א' שא\"י צורת אותיות ואין ממנין (א\"ר) והעולם אין נזהרים ומוסיפין הרבה וקורין להוספה אנשים פחותים מראשונים ולטעם זה יש לתקן לקרות יותר חשובים להוספה. פ\"מ סימן קל\"ה ס\"ק ה':",
"קונטרס אחרון
ומוסיפין הרבה. שבת שמוציאין ג' ס\"ת כגון ר\"ח טבת שחל בשבת או שקלים והחדש שקורין ו' בס\"א והשביעי בס\"ב והמפטיר בס\"ג ויש הרבה חיובים לעלות, הנה בשו\"ת הלק\"ט ח\"ב סי' ר\"ח כתב דלא יעשו הוספות אלא יחלק הש\"ץ הפרשה לששה וישלימנה ושאר העולים יחזרו ויקראו מה שקראו כבר שעי\"ז אין עולין למנין שבעה והשביעי יקרא פ' ר\"ת ע\"ש. ועי' פר\"ח סי' תרפ\"ד שכתב בפשיטות שיוכלו להוסיף בספר ראשון כמה עולים. ובס' זכור לאברהם אות ס' כתב דאין למחות ביד הנוהגים כדעת הלק\"ט או כדעת הפר\"ח ונהרא נהרא ופשטיה ע\"ש:
ובספר ארחות חיים סי' רפ\"ב אות ג' כתב בשם שו\"ת נחלת שבעה סי' ל\"ח על מ\"ש הטו\"ז דבשבת שיש בו ב' פרשיות מחברין ב' פרשיות להעולה רביעי דנעלם ממנו דברי הלבוש שם סעי' ד' דכתב שזה דקדוק ענית הדעת הוא רק יקראו במקום שמוסיפין על שבעה חצי הקרואים בפ' ראשונה וחצי השני בפרשה שניה אדרבא כשאין קורין רק ד' בראשונה הרי עושין השניי' עיקר שקוראין בה רוב הקרואים ע\"ש. וכן פסק בא\"ר כהלבוש."
],
[
"טעם. שאין מפסיקין בקללות שבתורת כהנים. משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. א\"ר אחא אל תעשה התוכחה קוצים קוצים ואמר רבי יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחלה וסוף. תוס' מגילה דף ל\"א ע\"ב בד\"ה אין:",
"קונטרס אחרון
אין קפידא. ובספר אגרא דפרקא אות רנ\"ט כתב ומנהג ישראל תורה היא מה שמקפידין שלא לעלות לתורה בקריאת התוכחות כי המקרא קורא לנוכח ואיתא בגמרא (שבועות דף ל\"ו) יככה אלקים וכן יככה וכו' יתיב רב כהנא קמי' דר\"י ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתניא א\"ל כנ\"ה. היינו צוהו לכנות ולומר בלשון אחר שלא לומר לנוכח לחבירו לשון קללה אפי' דרך לימודו. וסיים ואני מקפיד בקריאתי התוכחות שלא יעמוד אדם נגדי או אצלי כיון שהוא דינא דגמרא ע\"ש:
ובמהרי\"ל כתב וז\"ל בתוכחות דבסדר בחקותי קרא ש\"צ יעמוד מי שירצה. וגער בו מהרי\"ל לקרוא אחד מיוחד ככל שאר הפרשיות דדוקא לתוכחות דבמשנה תורה קורין מי שירצה משום דאינהו נאמרו בלשון יחיד. וראיתי פעם אחת דעלה עני ואביון אחד לקרא באותן תוכחות דבמשנה תורה וא\"ל מהרי\"ל מה לך ולצערך הלא כבר בעוה\"ר נגעו בך התוכחות וכעס עליו שעלה. והיה מנהג במגנצ\"א שהיו מתנים עם שמש ביהכ\"נ כששוכרין אותו שאם לא ימצא שום עומד לקרא אל התוכחות שאז הוא יקרא בהן דמאחר שהוא מושכר לכך אין להקפיד כ\"כ ע\"ש:
ובספר ארחות חיים סי' תכ\"ח אות ת' בהגהות כתב בשם שו\"ת הר הכרמל חאו\"ח סי' י\"ב בדבר עיר שהי' קשה למצוא מי שירצה לעלות בתוכחה עד שמבקשין ברצי כסף לאיש בזוי ואיכא בזיון התורה ובזיון הציבור יוכל הש\"צ לקרוא התוכחה בלא ברכה ויש להתחיל קצת פסוקים שלפניהם וגם יסיים בפרשה שלאחריה ע\"כ. ובשם שו\"ת שו\"מ מהד\"ת סי' מ\"ח כתב דגם כשמסיים העולה לפניו עד קוממיות יוכל העולה בתוכחה להתחיל פסוק אחד לפניו וליכא בזה חשש הנכנסים ויוצאים שהכל יודעים שהוא מפני התוכחה:
כתב בשו\"ת יוסף דעת סי' ט' אם קראו התוכחה בלא גברא והי' ראוי להיות חמישי לא נחשב למנין ויקראו אחר התוכחה איש אחד לחמישי:
ובספר מאור ושמש פ' ויקרא כתב שמעתי מהרב הקדוש רבינו מנחם מענדיל מרימנאב זצו\"קל שהמנהג הי' מקודם כשסיים הקורא לקרות פ' ויקרא שמסתיימת לאשמ\"ה ב\"ה היו הקהל עונין אחריו לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי שהוא ר\"ת לאשמ\"ה ב\"ה:
כתב בספר החיים סי' תכ\"ח מה שאין אנו נוהגין כמ\"ש המ\"א סק\"ח בשם כנה\"ג לקרוא ללוי פ' העגל בקול נמוך. לפי שבימיו הי' המנהג שהעולה הי' קורא בעצמו ואז כיון דקורין אותו ללוי והוא לא הי' בכלל מעשה העגל וא\"כ הוי נראה אם הי' מגביה קולו כמקנטר את ישראל וכגבהות כאלו כוונתו ששבטו לא עשו כן רק שאר ישראל לכך יש לקרוא בקול נמוך. אבל לדידן דאין העולה קורא בעצמו רק אחר קורא א\"כ מה בכך שהעולה הוי לוי כיון דהקורא הוי אחר אין בזה חשש קנטור כלל:"
],
[
"טעם. מה שנהגו למכור ששי בפני עצמו יש קצת סמך מהזוהר שלח לך עמוד שי\"ב. עי' מ\"א סימן רפ\"ב סק\"ט. [הנהגות חיובים עי' מ\"א ס\"ס רפ\"ב]:",
"קונטרס אחרון
ששי בפני עצמו. בספר בית אהרן מהרב הצדיק הקדוש מהור\"ר אהרן מקארלין זצוק\"ל כתב בשם הרב הצדיק הקדוש רש\"ק זצוק\"ל שצריכין דוקא לקרות ששי מי שהיא צדיק. ובש\"ע האריז\"ל כתב שלישי הוא גדול מכולם שהוא כנגד ת\"ת חוץ מן הששי שהוא כנגד היסוד המגולה והוא גדול מכולם ולכן רבי כרוספדאי לא הוה סליק אלא ששי וזה נזכר בזוהר ר' כרוספדאי דמימיו לא סליק אלא ששי דאיהי צדיק בו ירוץ צדיק ונשגב שביעי הוא קטן שבכולם כו' ע\"ש:
ועי' לבוש סי' קל\"ה סע\"י דבדורות הללו מחשבין האחרון חשוב מכולם מפני שמסיים הפרשה ולגדול שבציבור קוראין לאחרון ע\"ש:
ועוד דבימי הגמ' לא הי' מברך הברכה אחרונה רק האחרון או השביעי וע\"ל סעי' של\"ו וסעי' של\"ד בהשמטה.
ועי' פת\"ש יו\"ד סי' רמ\"ב הק\"א בשם שו\"ת רדב\"ז במי שעלה רבו שלישי לקרוא בתורה אינו רשאי התלמיד להיות הוא המשלים דאיכא זילותא לרבים ואפי' אם קראוהו לא יעלה ואין כאן בזיון התורה כיון דמשום כבוד רבו עביד הכי. ואם מה שקראו לרבו שלישי הי' לכבוד הרב כמו שירת הים או שהי' קורין השלישי עד אחר עשרת הדברות פשיטא דשרי. ואם רבו נתן לו רשות חייב לעלות ע\"כ:",
"הנהגות חיובים. להטיל גורל מי יאמר קדיש או מי יעלה לתורה שרי בשבת. מ\"א סי' שכ\"ב סק\"ט. ובענין הגורל כתב בס' ארחות חיים סי' שכ\"ב בשס ס' דברי גאונים שהביא דבר פלא שמצא בשו\"ת גאוני קדמאי דפוס ישן נושן שכ' באחים שחלקו עפ\"י גורל וז\"ל ובכ\"מ שיפול הגורל יטלנו ואין רשות לשום אדם מישראל לעבור על הגורל שאין הגורל אלא מפי שמים שנאמר ע\"פ הגורל תחלק הארץ. והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות ע\"כ. ועי' בשו\"ת חו\"י סי' ס\"א שכתב שם שהגורל ידבק בו השגחה עליונה ע\"ש:
נוהגין לקרות למי שעתיד לצאת לדרך אחר שבת או שבא מן הדרך וכן נוהגין לחלוק כבוד לאורח נכבד לקרותו אבל אין דוחין שום חיוב. שערי אפרים:
ובשו\"ת מהר\"י מברונ\"א סי' ק\"פ כתב רגילים בריינו\"ס בימי הגדולים כל מי שקונה טלית חדש לקרותו לס\"ת לפרסם האיך זהירים בחיבוב המצוה:"
],
[
"טעם. דנהיגי עלמא למקרי אדם חשוב באחרונה. משום דבזמן המשנה לא בירך ברכה אחרונה אלא האחרון וגם הי' הגולל ס\"ת. תוי\"ט מגילה פרק ד': "
],
[
"טעם. שהחזן והקהל אומרים בקול רם חזק וכו' לכל המסיים ספר בתורה מהקוראים. כדאמרינן בבראשית רבה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך מלמד שהי' ס\"ת בחיקו של יהושע. שאין אומרים הזה אלא למי שתופס החפץ בידו וכשסיים יהושע אמר לו הקב\"ה חזק ואמץ מכאן למסיים כל ספר וספר מחומשי התורה שאומרים לו חזק. אבודרהם:"
],
[
"עוד טעם. משום שהתורה נקראת תושיה שמתשת כוחו של אדם. ועוד דאמרינן פרק אין עומדין ד' דברים צריכין חיזוק ואלו הן תורה ומע\"ט וכו' שנאמר רק חזק בתורה ואמץ במע\"ט. פ\"ח סי' קל\"ט ס\"ק י\"א:"
],
[
"עוד טעם. שנוהגין לומר חזק בקול רם כשמסיים ספר בתורה. ע\"ד שאומרים אחר כל מס' הדרן עלך. כלומר השמר לך פן תשכח. או כמו שנוהגין לומר לחזן יישר כחך. כלומר גמרת מצותיך. יה\"ר שתזכה לעשות עוד מצות. ארחות חיים סימן קל\"ט. בשם שו\"ת מהר\"מ מינץ סימן פ\"ה:"
],
[
"טעם. שבשנת קביעות הש\"א פשוטה חקת בלק נפרדות ומטות ומסעי מחוברות. ולכאורה למה לא יהיו חקת ובלק מחוברות ומטו\"ת ומסע\"י נפרדות. לפי שיותר טוב שיקרא פ' פנחס בימי בין המצרים שבו מבואר חלוקת הארץ וכל המועדים והוא בשורה טובה לישראל בימים הללו שעתידין לירש הארץ והימים האלה יהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים. אגרא דפרקא אות רל\"ז. וע\"ל סעי' תש\"ל:"
],
[
"טעם. למה מפטירין בנביאים. לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה וכנגד שבעה שהיו עולין לקרות בתורה ואין קורין פחות משלשה פסוקים עם כל אחד ואחד תקנו לקרות כ\"א פסוקים בנביאים ולא יפחות מהם ואם נשלם הענין בפחות מכ\"א כגון הפטרת שובה שהוא קטנה א\"צ לקרות יותר. ולכן נקראת הפטרה. לפי שהי' נפטרין בה מקריאת התורה. אבודרהם. ועי' שם עוד טעמים למה נקרא הפטרה:",
"קונטרס אחרון
מפטירין בנביאים. והפטרה אינו יוצא ידי חובה לשמוע אותה מן המפטיר אלא צריך לקרות מתוך הספר ש\"ע האריז\"ל. ובסידור יעב\"ץ כתב דהגדול שבצבור עולה למפטיר אע\"פ שכבר עלה וקרא פ\"א בשלישי או בששי אין בכך כלום. ועי' ט\"ה סעי' שכ\"ב בהשמטה:
ונוהגין שאין קטן מפטיר במרכבה ביום א' של שבועות. ולא בז' של פסח. ולא בשבת תשובה. עי' מ\"א סי' רפ\"ב ס\"ק י\"ב. וע\"ש ס\"ק י\"ד דה\"ה בשבת של חזון צריך לקרות להפטיר מי שיודע לקונן:
כתב הפ\"מ סי' תצ\"ד בשם א\"ר דראוי לומר הפטרת המרכבה דיום א' דשבועות בעמידה ע\"כ. ומשמע בשאר הפטרה רשאי לישב וצ\"ע.",
"וע\"כ אין לענות אמן. וכן אין לענות אמן אחר המעביר שינה עד שיחתום גומל חסדים. וכן אין לענות אמן אחר תיבות ובורא את הכל שבברכת יוצר אור. וכן אין לענות אמן אחר תיבות קונה שמים וארץ שבברכת מעין שבע בליל שבת קודש. לפי שאינו סיום ברכה ואין לענות אמן באמצע הברכה:"
],
[
"טעם. שהמפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה שהרי לא נתקנה ההפטרה אלא כשלא קראו בתורה. מפני כבוד התורה. פי' אחר שחזר ההפטרה ליושנה והותר לקרות בתורה לא יהא כבוד התורה וכבוד הנביא שוה כלומר שאם יקרא המפטיר בנביא לבדו כמו הז' הקרואים בתורה לבדה הוי כבוד התורה וכבוד הנביא שוה. ולפי שאין המפטיר ממנין העולים שאינו קורא בתורה אלא מפני כבוד התורה ע\"כ מפסיקים בקדיש בין קריאתו לקריאת העולים. עי' לבוש סי' רפ\"ב סעי' ה' וט\"ז שם ס\"ק ב':"
],
[
"טעם. שאם חל ר\"ח להיות בשבת אין מסיימין בברכת הפטרה מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. משום שאלמלא שבת אין נביא בר\"ח. ספר התניא סי' ל\"ה. וע\"ל סעי' תקפ\"ב:"
],
[
"טעם. שאם חל ר\"ח להיות בשבת מפטירין של ר\"ח ודוחי' הפטרה פרשת היום. לפי שראש חודש הוא לפרקים וכדי לעשות לו היכר. כמו כן בשבת וראש חודש וחנוכה לפי שחנוכה בא לפרקים תדחה הפטרת פ' היום ופרשת ראש חודש ומפטירים בחנוכה. ועוד שהרי המפטיר קורא בתורה בשל חנוכה וצריך שיפטיר מעין מה שקרא בתורה. שם סי' ל\"ז:"
],
[
"טעם כשקורין שתי פרשיות ביחד מפטירין ההפטרה השייכה לאחרונה מלבד באחרי וקדושים מפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרת אחרי מות. מפני שהוא כוללת כל הנזכר בשתי הפרשיות וגם שיגאלנו ממנה אחר ההקאה דבפרשת אחרי מות כתיב ולא תקיא הארץ אתכם כו' וכאן כתיב ביום ההוא אקים סוכת דוד הנופלת וגו'. לבוש סי' תצ\"ג סעי' ד'. וכתב שם וזה הטעם אפשר לטעם המנהגים. אבל נראה לי דטעות סופר הוא ולעולם מפטירין בשניי' משום דסליק מינה כו' (יע\"ש האיך נפל הטעות). ואם איישר חילי אבטל המנהג ולומר התשפוט גם בכפולין. ועי' מ\"א סי' תכ\"ח ס\"ק י'."
],
[
"טעם. שחייבו חז\"ל על כל אדם לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שמו\"ת. כדי שיהא רגיל בתורה. לבוש סי' רפ\"ה סעיף א'. ודוקא פרשיות השבת ולא פרשיות יו\"ט אבל בארבע פרשיות שבאדר צריך להשלים שמו\"ת גם פרשיות הנקראת בהם (חוץ הסדרא דיומא) הגם שכבר השלים הפרשה בזמנה שמו\"ת (דברי חמודות אות מ\"ם בשם ת\"ה) ובזה יתכן לנו לשון לעולם ישלים אדם וכו' (מגיד תעלומה). ונהגו לומר אחר התרגום פסוק אחרון של הפרשה כדי לסיים בתורה. מ\"א סימן רפ\"ה ס\"ק א':",
"קונטרס אחרון
שיהא רגיל בתורה. ובספר קרבן שבת פ\"ה כתב בשם המטה משה וז\"ל שמעתי. הטעם. למה קוראים שנים מקרא וא' תרגום. מצד התורה שניתנה ג\"פ. פעם א' בהר סיני. ופעם ב' באוהל מועד. פעם ג' באר היטב. לכך השלישי תרגום נגד באר היטיב ע\"כ:",
"כדי לסיים בתורה. ובספר עבודת הקודש כתב שיחזור לקרותו ב' מקרא לבד ויקרא ההפטרה. ואם בשבת יקראו הפטרת שבת ור\"ח או מחר חודש הוא יקרא הפטרת הפרשה. ובסידור האריז\"ל כתב לקרות פ' וזאת הברכה שמו\"ת בערב שמחת תורה. ובשע\"ת סי' רפ\"ה סק\"ח כ' בשם האריז\"ל דיקראנה ביום הו\"ר:
ובספר ארחות חיים שם כתב בשם הרב הצדיק מוהר\"ר מאיר מסטאבניץ זצוק\"ל בעהמ\"ח סה\"ק אור לשמים עה\"ת שמי שקוצץ הצפרנים בע\"ש וגומר הפרשה שמו\"ת קודם חצות היום בע\"ש. אזי הוא מובטח לכל השבוע שלא יבוא לידו עבירות חמורות ר\"ל:
ועי' עטרת זקנים שם דצריך לקרות ב\"פ מקרא זולת מה ששומע מפי הש\"ץ. וכן כתב בשו\"ת מהר\"י מברונ\"א סי' ק\"ג משום דלא קיימא ביהכ\"נ רק לשמיעה ולא לקריאה. ומ\"א שם סק\"ח כ' דבדיעבד יצא. ועי' שע\"ת שם בשם מחזיק ברכה שאין לקרות שמו\"ת באשמורת יום הששי כי כתבו גורי האריז\"ל שאין לקרות תרגום בלילה ובספר לדוד אמת להגאון הקדוש מו\"ה חיד\"א זצוק\"ל סי' ח' דיש מי שכתב דלא יקרא תרגום בשבת:
ועיין הלק\"ט ח\"ב סי' ק\"ע שכתב המנוח בשם יפה תואר במד\"ר ר\"פ ויגש חילוק בין תרגום שהוא הלכה למשה מסיני לשאינו הלכה למשה. תרגום של תורה ושל נביאים הוא הלכה למשה מסיני. אבל תרגום של כתובים אינו הל\"מ אלא לפרש הענינים כפי הסברא. וכתובים לא תרגם יהונתן ב\"ע אלא רב יוסף. וכן עקילס הגר אינו אונקלוס ע\"ש:
ובספר הגהות מהרצ\"א להגאון הקדוש מוהר\"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק\"ל כתב על מה שכתוב בזוהר פנחס דף רנ\"ז ע\"א לית כל אלא צדיק דכתיב כי כל בשמים ובארץ ותרגם יונתן ב\"ע דאחיד בשמיא ובארעא ע\"כ. אין בידינו תרגומו על כתובים. ומן התימא הוא שהרי בתלמוד אמרו שלא הניחוהו מן השמים לתרגם כתובים. ועי' ליקוטים סעי' קפ\"א:"
],
[
"טעם. שנהגו לפסוק צדקה בעד המתים שכבר מתו מזמן רב כשמזכירין נשמות אע\"פ שאפשר שכבר קיבלו דינם. משום דכל ישראל ערבים החיים בעד החיים וביודעים ויש בידו למחות. אבל ברוצח ע\"מ כן פדאם קבלו עליהם שלא יהי' בזרעם שום רוצח שופך דמים ומש\"ה כתיב (דברים כ\"א) כפר לעמך ישראל אשר פדית כו' ובעוה\"ר דשכיחו מלבינים פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים גורמים עון על יוצאי מצרים לכן ראוי לפייס וליתן צדקה ולהתפלל עליהם. פ\"מ סי' רפ\"ד ס\"ק ב' ועי' לבוש שם סעיף ז' ועי' ב\"י שם:",
"קונטרס אחרון
אשר פדית. בספר רבינו בחיי (שופטים) כתב וז\"ל כפר לעמך ישראל דרשו בפסיקתא אלו החיים שמתכפרין בממון החיים. ולמדנו מזה שההקדשות שנוהגין החיים להקדישם בעד המתים שיש בהם תועלת למתים וכ\"ש אם הבן מקדיש בעד אביו שהוא זכות לאביו. והוא הדין לאומר בשבילו קדיש או שום ברכה בביהכ\"נ בצבור:",
"ולהתפלל עליהם. בספר נועם מגדים (חקת) פי' מה שאנו אומרים בנוסח התפלה דר\"ה אתה זוכר כו' ופוקד כל יצורי קדם. ע\"ד שכתבו כי המתים נידונין ג\"כ בר\"ה ויוה\"כ מי שיעלה למדריגה יותר גדולה או ברשעים בהקל עונשם. וזהו דנקט אצלם פוקד ע\"ד קפידה עיוני בעלמא משא\"כ החיים זוכר שנידונין ממש:"
],
[
"עוד טעם. כי גם לאחר מיתה יכולין הרוחות לחטוא ולהענש כענין רוח של נבות לכך נותנים צדקה בעד המתים. ואם הם זכאים אז יתפלל על הנותנים ועל אשר להם. סודי רזי וע\"ל סעי' תתרע\"א:",
"קונטרס אחרון
כענין רוח של נבות. בספר ראשית חכמה שער הקדושה פ' י\"ב כתב וז\"ל גרסי' במדרש רוחו של נבות היזרעאלי לא זכתה למחיצה עליונה אלא מפני שהרגו אחאב דם נקי ונדחה אח\"כ ממחיצת הקב\"ה מפני שהרהר לדבר כזבים שנאמר (מלכים א' כ\"ב) מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות וגו' ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו וגו' ויאמר ה' צא. מאי רוח. זה רוחו של נבות. מאי צא. צא ממחיצתי. משום דובר שקרים לא יכון לנגד עיני:"
],
[
"טעם. שאומרים בשבת יקום פורקן ולא ביו\"ט. לפי שאין הרוחות בגיהנם פי' רוחות של רשעים במיתתן הם מזיקים כל תולדות קין שמתו נעשו נשמותיהן מזיקין וניתן להם רשות להזיק למחללי שבתות או אם היו עצבון בשבת או אפי' אינו מתעדן לכך רוח תחלואי רוחות בשבת ולכך סמך שיר של פגעים לשיר של יום השבת לכך אומר בשבת יקום פורקן ובריות גופא ולא ביו\"ט. ספר חסידים סי' תתש\"ע.",
"וטעם. שהוא בלשון ארמי. לפי שנתקן בבבל. אלי' רבה סי' רפ\"ד ס\"ק י\"א:"
],
[
"טעם שנוהגין שהש\"ץ מחזיק בידו הס\"ת ביום השבת כשאומר יקום פורקן. כיון שכוונת הש\"ץ אז להתפלל על לומדי תורה וע\"כ מחזיק הס\"ת בידו הוה כמו לולב בזמנו. ט\"ז סי' צ\"ו ס\"ק א':"
],
[
"טעם. שאומרים אב הרחמים בשבת שמברכין ר\"ח אייר ור\"ח סיון. לפי' שאז היו צרות קשות לאחינו בני ישראל וכמה קהלות קודש נחרבו בעוה\"ר בשנת תתנ\"ו לאלף ה'. (ואפי' יש שם מילה או חתונה אומרים א\"ה פ\"מ סי' רפ\"ד ס\"ק ח'). מחצית השקל שם:",
"קונטרס אחרון
כל ימי הייתי מצטער. ואית גרסינן בגמרא אמרו לו תלמידיו רבינו ע\"כ ותו לא. ופי' בס' תשואות חן בשם דודו הרב רבי ליב פאליק ע\"פ מה שכתב האריז\"ל שהשם תכ\"ה משם ע\"ב הוא מסוגל להריגת השונא ובשם זה הכה משה את המצרי ולזה כאשר אמר משה לרשע למה תכ\"ה רעיך השיב לו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי ע\"ש. והנה ר\"ע הי' מאריך באחד ואמרו לו תלמידיו ע\"כ ותו לא למה אתה מאריך באחד מוטב אמור עוד ואהבת את\" ה\" אלהיך\" ותכוון בסופי תיבות של את ה' אלהיך שם תכ\"ה ותהרוג בזה את השונא ותנצל והשיב להם כל ימי הייתי מצטער ע\"ז וגו':
ובספר מדרש אליהו דרוש ב' פי' בשם גדול א' הפסוק והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש עפ\"י מאמרם ז\"ל שכל ימיו של ר' עקיבא היה מתאוה למות באחד כמו שאמר לתלמידיו כל ימי הייתי מצטער על זה עכשיו שבא לידי לא אקיימנו באופן שיצתה נפשו באחד. ולזה אמר והוא באחד שרבי עקיבא נתאוה למות בא' ומי ישיבנו מלעשות כן מאחר שנפשו של ר\"ע רצה כך ויעשה לו הקב\"ה תאותו כי הוא רצון יראיו יעשה:
ובספר ברית אברם (נח) כתב עש\"ה ל\"ך תיב\"ת עצי גופר. ס\"ת למפרע שם תכ\"ה להרוג את המזיקין בשם שהרג משה את המצרי. וזש\"כ תיבת לך שנראה לכאורה כמיותר כיון דכתיב אח\"כ ובאת אל התיבה כו'. אלא כדי לרמז על שם הנ\"ל. מש\"ז אמר בלשון לך שג\"כ פירושו בשבילך שלא יהרגוך רשעים. וז\"ש התרגום ואגין ה' במימרי\"ה. דהיינו במה שאמר השם הנ\"ל.
ובספר אגרא דכלא (בראשית) כתב דהשם הקדוש כה\"ת סגולתו להנצל מכל אויב ואורב והוא חילוף שם שד\"י באותיות של אחריו ונרמז זה בתוך קללת הנחש ואיבה\" אשית\" בינך\" ס\"ת שם הקדוש הזה להינצל מכל המקטריגים והמזיקין מסטרא דנחש הקדמוני. והוא בס\"ת הפסוק כי לא עזבת\" דורשיך\" ה\" ובר\"ת \"כל \"הנשמה \"תהלל. והשם הזה מסוגל להריון ושלא תפיל אשה פרי בטנה ונרמז בס\"ת הנך\" הרה\" וילדת\" בן.
ובספר מגלה עמוקות פ' שמות כתב דכל המכוון בשם זה ניצל מאדם רע כל אותו היום. ולכן סדרו לי' בסוף סידורא דקדושה כי לא עזבת\" דורשיך\" ה\" ויבטחו בך יודעי שמך כי ע\"ז השם מדבר. והוא סוד הת\"ך ששלחה אסתר למרדכי שהוא צדיק שכל דברי המלכות נחתכין על פיו להמית אדם רע בליעל שהוא המן הצר הצורר את היהודים. וכן בזה הפסוק ויבטחו בך \"יודעי \"שמך \"כי ר\"ת יכ\"ש והוא סוד מופלא בריך רחמנא שבשני ענינים אלו הרג משה את המצרי ע\"ש:
ובספר דבש לפי מערכת מ' אות כ' כתב בשם ס' קב הישר דהרגו בשם יכ\"ש. והוא ס\"ת מי\" שמך\" לאיש\" וגם רבינו האריז\"ל יש מי שכתב משמו דהרגו בשם יכ\"ש ע\"ש. ובאות ה' כתב דמה שאמרו כמה זמני נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות אינו מסוג הורג בשם רק היו מכוונים איזה כונה להמשיך ניצוץ קדושה שיש ברשע אליו ונשאר גל של עצמות:
עוד כתב בספר תשואות חן (פקודי) וז\"ל איתא בכוונת האריז\"ל בסוד הקטורת שהסגולה לבטל מותנא הוא שם משה במילואי מ\"ם שי\"ן ה\"א בצירוף שם מע\"ב שמות מה\"ש שהוא גימט' האמת ומאותיות מות נעשה האמת ע\"כ:
ועפ\"י פי' בספר דגל מ\"א (פ' קרח) הפסוק וישב אהרן אל משה והמגפה נעצרה. דלכאורה קשה הא לא אמר לו כלום כששב אליו ואמאי הוא תולה בחזרת אהרן אל משה עצירת המגפה ורש\"י ז\"ל תירץ זה ע\"ש. רק הכוונה בדרך רמז כי ידוע דאיתא בכוונת לעצור המגפה ולבטלה ע\"י שם מה\"ש שהוא במילואו מספר מות ונמתק ע\"י אלופו ש\"ע ונעשה ואמת ע\"ש. והוא שמרמז וישב אהרן אל משה היינו זה השם עי\"ז והמגפה נעצרה:
ובספר עולת החדש כתב בשם האריז\"ל בכוונת ביקור חולים דהשם הזה סגולתו להיותו רופא חולים. וזה כוונת מאמרם ז\"ל הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר \"שבת \"הוא \"מלזעוק ר\"ת למפרע מה\"ש השם הקדוש המסוגל לרפואה וזה ורפואה קרובה לבוא:",
"שנתחלף צורתם. ובספר מדרש אליהו כתב עפ\"י מה שכ' בעמק המלך שבשעה שהביאו לר\"ע לפני הקיסר להורגו אמר שם והניח לקיסר במקומו והוא ישב במקום הקיסר כדמותו וזה שהשיב הקב\"ה למשה כך עלה במחשבה. זה שאתה חושב שהורגים אותו. ג\"כ עלה במחשבה של בריות שהורגים אותו. אבל אינו כן שהקיסר נכנס במקומו והוא עולה לשמי מרומים:"
],
[
"טעם. למה אומרים אשרי בשבת אחר קריאת ס\"ת בקול רם יותר מבשאר ימים. משום ראשי תיבות שבו והם אלו אשרי אחר ששת ראשונים ימים. ישבי יום שביעי בחר יה. ביתיך ברכת יה תמלא יין כוס. עוד עופות ובשר דגים. יהללוך. ישלש הסעודות לבוש לבנים וחלף כסותך. סלה סליקא לעשות הבדלה. עי' לבוש סי' רפ\"ו שמצא כן בשם ר\"ת וכתב עליו דה\"ה ביו\"ט ויהיה ר\"ת ישבי יום שבתון בחר יה ע\"ש: ",
"קונטרס אחרון
יום שביעי בחר יה. במדרש ויקרא פכ\"ט כל השביעין חביבין לעולם. למעלן השביעי חביב. שמים ושמי השמים וכו' וערבות. וכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו. בארצות שביעית חביבה זו ארץ ישראל. ז' שמות הן ארץ. אדמה וכו' ותבל. וכתיב והוא ישפוט תבל בצדק (ותבל היינו א\"י שהיא מתובלת מכל הארצות שכל הארצות מה שיש בזו אין בזו. אבל א\"י אינה חסרה כלום). בדורות שביעית חביב. אדם שת וכו' חנוך וכתיב ויתהלך חנוך את האלהים. באבות שביעי חביב. אברהם. יצחק. יעקב וכו' משה. וכתיב ומשה עלה אל האלהים. בבנים השביעי חביב שנאמר (ד\"ה א' ב') דוד השביעי. במלכים השביעי חביב. שאול וכו' אסא. וכתיב ויקרא אסא אל ה'. בשנים שביעי חביב שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה. בשמיטים שביעי חביב. שנאמר וקדשתם את שנת החמישים. בימים שביעי חביב. שנא' ויברך אלהים את יום השביעי. בחדשים שביעי חביב. שנאמר בחודש השביעי בא' לחודש. וכתב בס' שפתי צדיקיס (בשלח) בשם הרב הצדיק הקדוש מאפטא זצוק\"ל. הטעם. שאוהב השי\"ת השביעית. מפני שהוא יתברך מחבב מלכותו שהיא מדה השביעית. וע\"ל בהשמטה לסעי' תרי\"ד:"
],
[
"טעם. כשעושין מי שבירך עבור החולה מזכירין אותו על שם אמו. הוא ע\"פ שהקשה בזוהר על הכתוב והושיעה לבן אמתך וכי לא הי' בן ישי למה לא הזכיר אביו. מכאן הוציא רשב\"י ע\"ה כי כשיבא האדם ליזכר אצל ב\"ד שלמעלה. יזכיר דבר שהוא ודאי יותר ולכך הזכיר אמו. מעולפת ספירים יום עשירי אות כ\"ב:"
],
[
"טעם. מה שיסדו בתפלה שמתפללים על החולה ר\"ל שתשלח מהרה כו' רפואת הנפש ורפואת הגוף. מה מקום לתפלה רפואת הנפש. עפ\"י מה דאיתא (נדרים מ\"א) אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו שנאמר הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי. וזהו שמתפלל על רפואת הנפש דהיינו שימחול לו הקב\"ה עונותיו ואחר זה יוכל להיות רפואת הגוף. אמרות טהורות. "
],
[
"טעם. ענין הנוסח בבקשת הרפואה. שישלח השי\"ת רפואה שלימה מן השמים מה שלא יאמר כן בשום בקשה אחרת. כי האדם נברא מד' יסודות. עפר. רוח. אש. מים. וסיבת החלאים ר\"ל יתהוה מפני שהיסודות לא ימשלו בשוה ואחד גבר על חבירו ואין שלום ביניהם. והנה בפסוק ויקרא אלקים לרקיע שמים. פירש\"י שמים. אש ומים. אף שהם מתנגדים זה לזה ערבן הקב\"ה ועשה שלום ביניהם וברא מהם שמים. וזה שאנו מבקשים רפואה שלימה היינו שיעשה שלום בין היסודות וכמו שעשה בשמים וזהו מן השמים. בוצינא דנהורא:",
"קונטרס אחרון
שיעשה שלום בין היסודות. בספר תולדות יצחק להרב הקדוש מוהר\"ר יצחק אייזיק ז\"ל ראב\"ד דק\"ק מונקאטש (בראשית) כתב שמעתי בשם הרב הקדוש מו\"ה אורי מסטרעליסק זצוקלה\"ה איך שפעם אחת נתנו לו קאווע לשתות ונתנו לו ג\"כ חתיכת צוקער למתק הקאווע. ולקח הצוקער והחזיקו בידו. ובידו השנית שתה הקאווע בלי צוקער. ואח\"כ פתח את ידו והראה להאנשים שאצלו את חתיכת הצוקער איך שהוא כחתיכת עפר בעלמא ואין בו שום מתיקת כלל והי' הדבר לפלא בעיניהם. ואמר להם שהסיב' לזה הוא. כי הנה כתיב אין שלום בעצמי מפני חטאתי. כי הטעם שיש פירוד וחילוק בין כחות הנפש באיברי האדם וחושיהם הוא מפאת חטא אדה\"ר אין ביניהם שלום. זה הוא הסיבה שאין יכולים לראות רק באבר העין. ולשמוע רק באבר האזן. וכמו כן בשארי החושים. אבל מי שמתקן כל החטאים עד שורש נפשו לגמרי בחטאו של אדה\"ר הנה נעשה שלום באיבריו ועצמותיו. ולזה הוציא כל המתיקות מן הצוקער אף שלא בא כלל לתוך פיו וזה מפורסם אצל אנשיו של הצדיק הנ\"ל:"
],
[
"טעם. שאומרים יהללו כשמחזירין הס\"ת למקומה. לפי שבברכת התורה משתחוים לכבוד התורה אומרים יהללו להודיעך שלא בשביל אלהות שבתורה הוא משתחוה ששכינתו שורה עליה ולא בשביל שגם הוא אלוה שהרי נשגב שמו לבדו. רוקח סי' שי\"ט ועי' מ\"א סי' קל\"ט ס\"ק ו' וע\"ל סעי' תת\"ז:"
],
[
"טעם. שאומרים בשבת שחרית בשעת חזרת ס\"ת מזמור הבו לה' בני אלים כו'. משום שנתקן על ס\"ת סמוך למוסף כי שבע דמוסף כנגד ז' קולות כו' אבל בחול או ביו\"ט וחש\"מ מנהג בורות הוא מי שאומר אותו. פ\"מ סי' רפ\"ד ס\"ק ב':"
],
[
"עוד טעם. שנוהגים לומר בהכנסת ס\"ת בשבת בשחרית מזמור כ\"ט. מצד שיש בו קולות דמתן תורה הקדושה וכולי עלמא מודים דבשבת ניתנה תורה הק'. אשל אברהם סימן קמ\"ט:"
],
[
"טעם. שבמוסף של שבת בתכנת שבת נאמר בדרך תשר\"ק. כי בחול הכל בלבושים עד\"מ הא' מתלבש בב' והב' בג' וכן כל האותיות עד ת' ובשבת הוא דביקות העליון בלי הפסק אומרים בתשר\"ק דרך פשיטות הלבושים. ישמח משה פרשת נח בשם האלקי מוהר\"ר ישראל בעש\"ט זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
שבמוסף של שבת. מי שטעה והתפלל מוסף של שבת במקום מוסף שבת ור\"ח נכון שיכוין עם הש\"ץ תיבה בתיבה. זכור לאברהם אות ת':"
],
[
"טעם. שאומרים בשבת בקדושת מוסף כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו כו' ולא בחול. לפי שבימי החול אין האור א\"ס ב\"ה שופט בעולם התחתון רק בצימצום גמור כמבואר בסה\"ק והמלאכים הקדושים כשאומרים קדושה הם עונים למעלה מתנשאים לעומת השרפים ואומרים ברוך כבוד ד' כו' אבל ביום השבת ק' אז יש עלי' לכל העולמות ונתרבה אור א\"ס ב\"ה להאיר גם בעולמות התחתונים כמ\"ש והשער הפונה מזרח סגור יהי' כל ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח כו' ונתמלאו כל העולמות מאור א\"ס ב\"ה ולכן משרתיו שואלים זה לזה אי' מקום כבודו להעריצו. בשם הרב הק' מוהר\"צ מדדיטשוב זללה\"ה:",
"קונטרס אחרון
כבודו מלא עולם. עי' לבוש סי' תכ\"ג סעי' ג' שכתב הטעם שא\"א כבודו מלא עולם במוסף של ר\"ח. לפי שדרך להתפלל בר\"ח תפלת מוסף בבוקר קודם ג' שעות על היום ואין לומר עדיין כבודו מלא עולם. כי בשלשה שעות ראשונות הוא יושב ומתבודד ועוסק בתורה. ובשנייה הוא יושב ודן את כל העולם כדאי' פ\"ק דע\"א ושייך לומר כבודו מלא עולם. וזהו דוקא בשבתות וי\"ט שמתפללין המוספים אחר שלשה שעות על היום אומרים אותו אבל בר\"ח שמתפללין מוסף בבוקר קודם ג' שעות אין לומר אותו:
ובספר זאת זכרון כתב שמעתי מר\"ז שיחי' דמה שמלאכי השרת אומרים תמיד מלא כל הארץ כבודו. וחוזרים ואומרים אי' מקום כבודו וכי שקרו קודם ח\"ו. אלא דבאמת לית אתר פנוי מיני' ית' סובב כל עלמין וממלא כל עלמין ותחות כל עלמין ולעילא מכל עלמין ובכל אתר רק האמת שאין מושג כבודו ית' הגם שמצמצם אורו ית' שיהי' קיום להעולמות הוא בערך הנבראים. משא\"כ בעצמותו ית' אין שום שינוי כלל:
והנה במדריגה קטנה נראה שמרגישין ומבינים שכבודו מלא עולם כאשר הוא באמת. ובמדריגה יותר עליונה מבינים שאינו מושג אורו ית' כי משיג מעולמות עליונים יותר ושם הוא רוחנית יותר. והנה טוב להתנהג כאשר הוא במדריגה כן ישבח הבוב\"ה לפי הבנתו באותו עולם שהוא בו באותו זמן. הגם שאין זה שבת לפי עולם העליון. וכשהוא במדריגה יותר עליון ישבח כפי הבנתו שבת הבוב\"ה. ובאמת לפי כל שבח אין כערכו ית' ע\"כ מלאכי השרת משבחים מלא כל הארץ כבודו. ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. פי' ממקום גילוי שכינתו ית'. ובשבת קודש וי\"ט בעליות העולמות יותר משיגים אור יותר אומרים אי\"ה מקום כבודו שמשיגים. הגם שמכה\"כ הוא נעלם וא\"א להשיג אורו. ובחול הגם שיודעים כבר שאי' מקום כבודו שנודע להם בשבתות אינם אומרים רק מה שמבינים לשבחו באותו זמן ע\"ש:
כתב בספר בני יששכר מה שאנו אומרים במוספין ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב. ובר\"ח ואת מוסף יום ר\"ח הזה נעשה ונקריב. הנה תיבת הזה אינו מובן. והוא עפ\"י מש\"כ הרב הקדוש הרמ\"ע ז\"ל בעל ע\"מ שלעתיד לבוא ב\"ב נצטרך להקריב כל הקרבנות שחסרנו כל ימי גלותינו. דהיינו כשיגיע ר\"ח ניסן נצטרך להקריב כל הקרבנות המוספין של כל ראשי חדשים של ניסן של כל ימי הגלות. וכן בשבתות למשל בהגיע שבת פ' נשא נצטרך להקריב כל הקרבנות המוספין של כל ימי הגלות של שבתות האלו ע\"כ. ולפ\"ז ידוקדק היטב שבאמת נעשה ונקריב מוסף השבת הזה ור\"ח הזה ע\"ש:"
],
[
"טעם. דבשבת בשחרית אומרים ממקומך. ובמוסף ממקומו. לפי דבשחרית עדיין הם ג' שעות הראשונות שישב הקב\"ה על כסא כבודו וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כנים ושייך לומר לשון נוכח. אבל במוסף כבר עמד מכסאו וישב עלכסא דין ודן כי סתם מוסף בשניות אנו מתפללים שיפנה מכסא דין לישב בכסא רחמים. ולכן ביום הכפורים שהוא דן את כל העולם כולו אומר בכל הד' תפלות ממקומו. מטה משה אות תתע\"ב ועי' לקמן סעי' תשנ\"ח:"
],
[
"עוד טעם. שאומרים בשבת במוסף ממקומו. לפי שכבר הרבו בשירות ותשבחות ואז הכסא כבוד עולה ונגבה. וכן ביו\"כ לפי שבו ביום מרבים בתפלה ותשבחות ע\"כ אומרים בכל ארבע תפלות ממקומו. שם:"
],
[
"טעם שאומרים במוסף שבת ויו\"ט שמע ישראל ואני ה' אלהיכם שהוא ראש וסוף של ק\"ש. לפי שבימי רב גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו ק\"ש מה עשו חכמים שבאותו הדור תקנו להבליעו בין הקדושות רישא שמע ישראל וסיפא אני ה' אלהיכם ולמה תקנו לומר בהבלעה כך כדי שלא תשתכח ק\"ש מפי התינוקות ובקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע יוזגדר מלך פרס בבית משכבו ובטלה הגזירה אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל שלא לאומרה בקדושה כלל כדי שיתפרסם הנס לדורות אלא נקבע אותה בתפלת המוספין ובתפלת נעילה שאין שם ק\"ש כלל. ב\"י סי' תכ\"ג בשם הגאונים. ומה שלא תקנוהו בר\"ח. שאין שם כ\"כ עם כמו בשבת ויו\"ט וליכא פרסומי ניסא. לבוש שם סעי' ג':"
],
[
"טעם. מה שאנו אומרים אדיר אדירנו בכל יו\"ט ולא בשבת. משום דשבת מרמז נגד העולם האצילות וי\"ט נגד עולם הבריאה. ובעולם הבריאה הוא המרכבה עם הדגלים לזה אומרים אדיר נוטריקון \"אפרים \"דן \"יהודא \"ראובן שהן המה הדגלים. אוהב ישראל: "
],
[
"טעם. שקורין הקידוש של שחרית בשבת קידושא רבא. לפי שאינו עיקר כקידוש של לילה וזוטר שיעורי' כדקרינן לסומא סגי נהיר דלא הוי רק מדרבנן. רבינו נסים ערבי פסחים דף כ\"ד ע\"א.",
"עוד טעם. כמו דאמרינן צומא רבה. הושענא רבה וזהו חשיבתו שמקדש אפי' על השכר לאפוקי קידוש לילה שאינו מברך אלא על היין. א\"ר סי' ער\"ב בשם רש\"ל:",
"קונטרס אחרון
וזוטר שיעורי'. בספר אשל אברהם סי' ער\"ב כתב וז\"ל יש ללמד זכות על העושים קידוש על יין שרף בכלי קטן מכפי מ\"ש בצל\"ח ז\"ל סוף פסחים כי כמ\"ש הט\"ז ז\"ל בסי' ר\"י סק\"א שברכה אחרונה דיי\"ש הוא גם על שיעור קטן מצד שמעט ממנו נרגש הרבה. ואולי כן י\"ל גם בזה לגבי שיעור קידוש היום. ומ\"מ טוב ונכון ודאי לברך על כשיעור כמ\"ש בצל\"ח ז\"ל ולצרף שתיות מכמה אנשים בזה כי לא נתפרש קולא הנ\"ל ע\"ש. וע\"ל בהשמטה לסעי' קפ\"ה:
ובספר ארחות חיים סי' ער\"ב כתב בשם חותנו שראה בעיניו שהגאון הקדוש מוהר\"ר חיים אב\"ד דק\"ק סאנז זצוק\"ל נהג לקדש בשחרית על יי\"ש ולא שתה מהכוס רק מעט מזעיר ע\"ש. וכן שמעתי מאיש נאמן שאמר לו הרב החסיד מוה' אלי' שו\"ב מבעלז ז\"ל ששמע מהרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שאם קידש על יי\"ש יום שבת בבוקר יוצא ידי קידוש אפילו אם טעם רק מעט:
ובשו\"ת מהרש\"ם סימן קע\"ה כתב וז\"ל העיד לפני ת\"ח זקן שהי' בעצמו במעמד בפני הגאון הקדוש אבד\"ק ראפשיטץ זצ\"ל שצוה לתלמידיו לקדש ביום על יי\"ש על צלוחית קטן כדרך שתייתו וא\"צ שיעור כוס והגם שהי' לפניו יין על השלחן אמר שמכבדהו ביי\"ש כדי להורות הלכה לתלמידים. וכן הועד לפני בשם הגאון החסיד אבד\"ק קאמינקא זצ\"ל שנהג כן תמיד והיינו עפ\"ד הט\"ז סי' ק\"צ ומשום שכך דרך שתייתו ושביעת גרונו. וכן הועד לפני בשם הרב הקדוש מלובלין זצ\"ל וכדאי הם לסמוך עליהם בקידוש היום ודוקא ביין ושכר בעי' שיעור כוס ע\"ש:
עוד כתב בספר ארחות חיים סי' רפ\"ט בהגהות בשם שו\"ת נחלת שבעה סי' ל\"ה דבקידוש שחרית יוצאים גם במה שאינו חמר מדינה כגון קוואס כמ\"ש בתשובת רש\"ל לענין ברהמ\"ז ומכ\"ש על יי\"ש ע\"ש. וע\"ש בהגהות עובר אורח סימן רצ\"ו בשם גאונים רבים דאם אין לו יין מותר להבדיל על כוס טייא מתוקה או קאפפע מתוקה כי כל שהוא עשוי לכיבוד לאורחים נקרא חמר מדינה ע\"ש. ובספר שארית ישראל כתב מעת הבעש\"ט ז\"ל המנהג שיהי' מי דבש חמר מדינה להורות על המתקת הדינין. וכעת כל המשקאות מרמזים על המתקת הדינין כי יי\"ש הוא ג\"כ ששורף כחות הדינין וגם כְבַש בל\"א מרמז על כבשם ללבושך. וזה הוא כעת חמר מדינה שאנו כעת בחומר ודינין וצריך להמתיקם ע\"ש:
ועי' עטרת זקנים סי' פ\"ט בשם מהרש\"ל דקודם מוסף מותר לשתות מים כי לא הגיע עדיין זמן קידוש:
כתב מ\"א סי' רפ\"ו סק\"א בשם הב\"ח מדינא שרי לאכול אפילו סעודה קודם תפלת מוסף אלא שהמנהג להחמיר וכל מאן דחלש ליביה וקשה עליה טובא להתפלל מוספין קודם אכילה יקדש ויאכל קודם מוסף ע\"ש. ובספר זכור לאברהם אות ק' כתב בשם א\"ר דבשעת הדחק שאין לו יין ופת רק פירות וחלש ליביה מותר לטעום קודם מוסף בלא קידוש דיש לסמוך בזה על הראב\"ד דמתיר לטעום קודם קידוש של יום. ובשם הרב ברכ\"י כתב הרוצה לטעום קודם מוסף יקדש מקודם ואם ירצה יקדש ויאכל כזית פת או פירות קודם מוסף ואחר מוסף יחזור ויקדש וליפוק י\"ח אליבא דכ\"ע ע\"ש:
ובספר ארחות חיים סי' רפ\"ט כתב בשם ס' זכרון יהודה בהנהגות הגאון אמרי א\"ש דבר\"ה אם צריך לטעום קודם מוסף א\"צ לקדש דעדיין לא חל עליו חובת קידוש ע\"ש. וע\"ל בהשמטות לסעי' תשט\"ו בד\"ה ובספר ולסעיף תשצ\"ח בד\"ה ובענין:
כשמקדש בשחרית בשבת ואוכל פת הבאה בכסנין א\"צ לכסות הבאה בכסנין בשעת קידוש דלא שייך כאן הטעם שלא יראה הפת בשתו שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה ושעורה וגו'. משום דזה דוקא בפת שמחייבין לברך עליו ברכת המוציא. וגם דאפשר לקדש על הפת. אז צריך לכסות את הפת שלא יראה בשתו דשייך בו חיוב קדימה. אבל הפת שאין מברכין עליו ברכת המוציא וגם אין מקדשין עליו כגון לחמניות דקות או פת הבאה בכסנין לא שייך בו חיוב קדימה ושלא יראה הפת בשתו ע\"כ א\"צ לכסות הפת הב\"ב. ועי' לבוש סימן קנ\"ח סעי' א' דמה\"ט א\"צ נ\"י לפת הב\"ב. ועי' ט\"ז סי' רצ\"ט סק\"ח. וכן כתב בספר אשל אברהם סי' קפ\"ב. ועי' ט\"ה ח\"א סעי' קע\"ב:
ועי' בספר ברכי יוסף סימן רפ\"ט אות ב' בשם האריז\"ל דקידוש היום הי' אומר מיושב וכן נהגו רבנן קדישי בעיר הקודש ירושלים ת\"ו. והמקדש מעומד מ\"מ לא ישתה עד שישב משום דת\"ח לא יאכל ולא ישתה עד שישב. הגהות מנהגים:"
],
[
"עוד טעם. לפי שברכה זו גדול כוחה שהיא ראשונה לכל הברכות הסדורות על הכוס. כל בו סי' ל\"א:"
],
[
"עוד טעם. ע\"ד סגי נהור שלא יש שום קידוש רק בפה\"ג ואין בו דבר נוסף על ברכת הנהנין. דבש לפי בשם הה\"מ פכ\"ט דשבת. וע\"ל סעי' רצ\"ט בהשמטות:",
"קונטרס אחרון
בצלים ושומים. סעלאט גורקען וכן שאר מיני טיבולין שעושין מבצלים מותר למלחן שכיון שנותנים לתוכן מיד שמן או חומץ אינו דומה לעיבוד וצריך ליזהר לשפוך את השמן או את החומץ תיכף ומיד אחר המליחה. ש\"ע הרב סי' שכ\"א:
ובספר מעדני אשר דף כ\"א כתב מותר לחתוך הצנון דק דק ולמולחו ולשפוך עליו החומץ מיד טרם שיזיע. וה\"ה במליחת אוגערקין כשנותן עליו השמן יתן טרם שיזיע. ועי' ט\"ז סי' שכ\"א סק\"א ומ\"א שם סק\"ז:",
"בכל מיני תענוגים. בספר תוי\"י (משפטים) כתב בשם הרב המגיד מוהר\"מ לבאר קושית התוס' בש\"ס דביצה אמר. הקב\"ה לישראל לוו עלי ואני פורע. הא אמרי' עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. כי לוו עלי יש לו ב' פירושים. א'. לשון הלואה. ב'. לשון חיבור וזה נמשך מזה. כי אם צריך ללות כדי לחבר ולדבק עצמו בו יתברך כדי לשמח הגוף והחומר שלא יעכב שמחת ודביקות בו ית'. אז אני פורע. משא\"כ אם רוצה ללות לענג א\"ע. אז עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות:
ובפרשת בהעלותך תירץ בשם הרב המגיד מבאר ע\"ה קושית התוס' כי יש מדריגות שונות בכל אדם לפי בחינתו והאמנתו ובטחונו בו ית' שאם הוא במדרגה זו של האמונה ובטחון ותופס דעה זו לענג שבת ויו\"ט בטענה זו שאמר הקב\"ה לוו עלי ואני פורע. והאדם המאמין בזה ובוטח בו ית' ללות ודאי השי\"ת פורע. ויש אדם שאינו במדריגת בטחון ואינו רוצה ללות מאחרים כשאין לו משלו באומרו הלא אמרז\"ל עשה שבתך חול וכו' אז אחר שתופס דיעה זו כך הוא האמת לפי בחינתו:
ובספר החיים סי' רמ\"ב פי' עפ\"ז משאחז\"ל לעולם לא זזה שכינה מישראל בשבת אפי' בשבת של חול ולפי הנ\"ל א\"ש דלא נימא דדוקא אם ישראל מענג השבת במאכל ומשתה אז השכינה שורה ע\"ד שאמרו במקום אחר אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה כו' אבל לא כשאדם עושה שבתו חול לכך קמ\"ל שבאמת אחר כוונת הלב הן הן הדברים ואם האדם מכוין לבו לשמים ועושה שבתו חול כדי שלא יצטרך לבריות אז השכינה שורה ביניהם כאלו אכלו ושתו. וז\"ש שלעולם אין השכינה זזה מישראל אפי' בשבת של חול ע\"ד שחז\"ל עשה שבתך חול:",
"לא הי' בהמן. בספר תורת אמת מהרב הצדיק הקדוש מאפטא זצוק\"ל (עקב) כתב איתא במדרש פליאה ויענך בטורח הדרך וירעיבך מטעם דגים כו' דהנה איתא דבמן היו מרגישין כל הטעמים זולת טעם דגים לא הי' בו כו' ולכך אמרו זכרנו את הדגה כו' וע\"ש הטעם שלא הי' בו טעם דגים. ולפ\"ז י\"ל דמטעם זה אוכלים בשבת דגים. כדי להשלים עונג שבת בכל מיני טעמים שבעולם:",
"בכל מיני מטעמים. בספר בני יששכר מאמר ג' אות י' כתב על מה שכתב במ\"ר ר' אליעזר בשם ר' יוסי אמר מפני האסטנוסות ברכ\"ו במטעמים. פי' מי שהוא איסטניס ובימי החול אינו יכול לאכול מאכלים צוננים או חמין הטמונים מיום אתמול לשבת ובטבע איסטניסותו מזיקים לו מאכלים כאלה בחול. בשבת לא ידאג ע\"ז יאכלו ענוים וישבעו. הגם שמאכלים כאלה הטמונים מיום אתמול מזיקים לגוף בימות החול. כיון שהם נטמונים לשבת שורה בהם הברכה שיהיו מבוסמים. וטעמם כמעדני מלכים ערבים לנפש ולגוף. ומי שהוא מאמין לדברי חכמים יבחין זה ג\"כ בחוש הנראה לעין בכל איש הישראלי אפי' החלושי כח. משא\"כ המתפלספים אשר ערב לנפשם לחם שקר ואינם מאמינים לדברי חכמים. מאכל שבת להם כמו שער בנפשם. ועי' בבעל המאור שהאוכל למעדנים מאכלים הנהוגים בישראל להטמין לשבת יזכה לתחי' ע\"ש:
ובספר מטה משה סי' ת\"ע כתב בשם אבודרהם שמעתי כל מי שאינו אוכל בשבת חמין צריך לעשות בדיקה אם הוא מין. ואם מת יתעסקו בו עממין. ובשם הכלבו סי' ל\"א כ' דדוקא שאינו אוכלו מחמת שסובר שאיסור הוא בדבר לזה יש לדקדק עליו שמא הוא מין. אבל מי שאינו אוכלו מחמת שכאב לו אכילת חמין שקורין שאלנ\"ט והעונג שלו הוא לאכול צונן קרוב הוא בעיני דאסור לאכול חמין דהא מצער ליה במה שאוכל. מהרב הקדוש והטהור וכו' הרב מוהר\"ר אהרן הגדול זצוק\"ל מקארלין נמצא בספר בית אהרן:
יה אכסוף נועם שבת המתאמת ומייחדת בסגולתך. משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך. קדשם בקדושת השבת המתאחדת בתורתך. פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך. יה אכסוף וכו':
היה הוה שמור שומרי ומצפים שבת קדשך. כאיל תערוג על אפיקי מים נפשם תערוג. לקבל נועם שבת המתאחדת בשם קדשך. הצל מאחרי לפרוש מן השבת לבלתי תהי' סגור מהם ששה ימים המקבלים קדושה משבת קדשך: וטהר לבם באמת ובאמונה לעבדך. יה אכסוף וכו':
ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך. להשקות צמאי חסדך מנהר היוצא מעדן. לעטר את ישראל המפארים אותך על ידי שבת קדשך. כל ששה ימים להנחילם נחלת יעקב בחירך. יה אכסוף וכו':
השבת נועם הנשמות והשביעי עונג הרוחות ועדן הנפשות להתעדן באהבתך ויראתך. שבת קודש נפשי חולת אהבתך. שבת קודש נפשות ישראל בצל כנפיך. יחסיון ירויון מדשן ביתך. יה אכסוף וכו'.",
"מלא שבע רצון. בספר נועם מגדים (ראה) פי' משאחז\"ל בנזיר על פסוק וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. דהחטא הוא שציער עצמו מן היין. לכאורה מה חטא הוא זה. ולא מצינו בתורה שיהי' חובה שתיית היין. אך הכוונה ע\"פ אמרם ז\"ל נשמה יתירה ניתנת לו לאדם בע\"ש כו' שבת וינפש כו' הרי שבמקרא נקראת תוספת קדושה דשבת נפש. וידוע כי כל מאכלי ומשקה ותענוגי שבת הם עונג לנפש הנוספת. והנה גודל יקר ורב שכר למענג שבת ידוע מדברי חז\"ל. והנה סתם נזירות ל' יום ושבתות קדושים בתוך ימי הנזירות. והנה כל דבר שהאדם משתוקק בשבת ותשאלהו נפשו אזי חיוב הוא לעשות. ובאם לאו חטא גדול הוא בידו ופגם לנפש הנוספת אשר תאוה ותשאל העונג. וזה הנזיר אסור ביין בשבת וזה שאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש הכוונה על הנפש הידוע הנוספת בשבת:
והנה בפסוק (ויקרא י' ט') יין ושכר אל תשת אתה וכו' בתיבת אתה יש פסיק לפניו וכן לאחריו. ושמעתי מהרב הקדוש מוהר\"ר ארי' לייביש שליט\"א מבערזאן שפי' הפסיק בשם זקינו הרב הצדיק הקדוש מראפטשיץ זצוק\"ל יין ושכר אל תשת. אתה. היינו כשאתה לבדך תהי' בביתך ותרצה לשתות יין אז בא הכתוב לזרז אותך שלא תשתה. רק מתי תוכל לשתות יין. ובניך אתך. היינו כשתעשה שמחת נישיאין לבניך אז תוכל לשתות יין. וכן בבואכם אל אוהל מועד. היינו כשתעשו חנוכת הבית אז תוכל לשתות יין. ולא תמתו. היינו כשיקום מחליו ויעשה סעודת הודאה אז תוכל לשתות יין. חקת עולם לדורתיכם. חק זה מילה. כשתעשה ברית מילה אז תוכל לשתות יין. ולהבדיל בין הקודש ובין החול. היינו בקידוש וכן בהבדלה אז תוכל לשתות יין. ובין הטמא ובין הטהור. זה פורים. כי חייב אדם לבסומא בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן שהוא טמא לברוך מרדכי שהיא טהור. ולהורות את בני ישראל את כל החוקים. היינו כשתעשה סיום הש\"ס או סיום מסכתא אז תוכל לשתות יין. אבל לא כשאתה תשב לבדך בביתך:",
"שהתורה אסרה עלי. ובשם הצדיק הגאון מו\"ה הירש חריף בעהמ\"ח טיב גיטין זלה\"ה דמה שחיוב לומר אפשי ואפשי ואבי שבשמים גזר עלי זה לא שייך לומר בריחוק עבירה של עריות כי שם אסור לומר אפשי ואפשי משום שגם ההרהור ומחשבה עבירה היא:
ובספר אבקת רוכל פי' בזה כוונת הפסוק (ויקרא י\"ח) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'. היינו שלא תקרב מחשבה זאת בלבך לומר אפשי ואפשי ומתוקה ונעמה עבירה זאת. רק אבי שבשמים גזר עלי. חלילה לך להרהר כן וזהו לא תקרבו. ולא תחניפו את הארץ. מז\"ל כשופך דמים:
ופי' ג\"כ כוונת הפסוק (שמות י\"ט) לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת. על דרך רמז. לאמר זה גילוי עריות. (עי' סנהדרין דף נ\"ו ע\"ב) ויצה\"ר נקרא הר (עי' מאחז\"ל סוכה) וזהו השמרו לכם עלות בהר של עבירות לאמר. ונגוע בקצהו. לומר אפשי ואפשי. משום כל הנוגע בהר בענין לאמר מות יומת. רשע נקרא מת:
והרמב\"ם מפרש דמה שאמר ר' אלעזר בן עזרי' (עי' רש\"י ויקרא סי' כ') לא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר אבל יאמר אפשי ואפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי. אבל במצות שכליות אסור לומר כן אפשי ואפשי להיות צר עין ולראות בעוני העני הזה למות ברעב ואפ\"ה אינו נותן לו. ורק עבור אבי שבשמים גזר עלי מש\"ה אני נותן לו. משום כשאומר כן מורה על רוע מזגו וגנות מדותיו. ואיך תעשה עצמך רשע ותאמר שאתה גרוע מתנין ובנות יענה:"
],
[
"טעם. על מנהג ישראל שנוהגין לאכול בשבת בצלים ושומים. כי הנה חייב אדם לענג את השבת קודש בכל מיני תענוגים שישנן בעולם וכמש\"ה וקראת לשבת עונג דהיינו שצריך לאכול את כל מיני מאכלים שישנן בעולם ואז הוי בכלל מענג את השבת בשלימות ולשתות את כל מיני משקאות טובות שישנן בעולם שלא ימצא עוד בעולם שום תענוג ושום הנאה שלא יהנה ממנו בשבת קודש רק שא\"א לקיים להשיג שיהי' לו כל מיני מאכלים ומשקאות שישנן ונמצאים בעולם עד גדר שלא ימצא עוד שום מאכל ומשקה שלא הי' לו אמנם האמת הוא שבתבשילי שבת שמכינים על שבת יש בהם טעם מן והנה המן הי' כולל כל הטעמים שבעולם ונמצא יוצא אדם ידי חובתו בתבשילי שבת על כל מיני מאכלים ומשקאות שישנן בעולם. והנה זאת ידוע שהמן הי' כולל כל הטעמים שבעולם רק טעם שומים ובצלים לא הי' בהמן כדי שלא יזיק למעוברת כידוע. וע\"כ צריך לאכול שומים ובצלים בשבת כדי להשלים עונג שבת בכל מיני טעמים שבעולם. גאולת ישראל: ",
"קונטרס אחרון
משמעות כל הפוסקים. ומכל מקום יש להקל לערות הרוטב בכלי שלישי. דהיינו מן הקדירה שנתבשל בה לקערה ומן הקערה לקערה שניה ואח\"כ ליתן הפת לתוכו. פרמ\"ג שם במ\"ז סקט\"ו ובא\"א ס\"ק ל\"ה: "
],
[
"טעם. שנתפשט המנהג ישראל שאוכלים בש\"ק מאכל הנעשה מן הרגלים. כי זאת ידוע לנו אשר בזמן הגלות נאמר רגליה' יורדת מות כי שם שליטות החיצונים. אבל בזמן הגאולה יעלו אפי' בחי' הרגלים למעלה. ולזה אמרו ז\"ל ג\"כ הלשון תצפו לריגלא דמשיחא וזאת ידוע ג\"כ כי שבת הוא מעין עוה\"ב. ולכן אוכלים בש\"ק מאכל הנעשה מן הרגלים לרמז כי מחכים אנחנו שנזכה להעלות את בחי' הרגלים למעלה עד הראש ואז יאיר לנו השי\"ת באור עליון מבחי' אור הראשון שנגז יד אהרן מהרב הצדיק הקדוש מהור\"ר אהרן ליב מנאדבורנא זצוק\"ל."
],
[
"עוד טעם. דידוע דשקר אין לו רגלים וקושטא קאי ואמת יש לו רגלים. ושבת הוא אמת. לכן אוכלים מאכל רגל בש\"ק להראות כי שבת הוא אמת ויש לו רגלים. בשם קדוש אחד: "
],
[
"טעם. שהרבה צדיקים נוהגין שבשעת שנותנים המאכל על השלחן אומרים זמירות או יצוו לא' לפתוח פיו בשירי זמרה. ע\"ד שאמז\"ל למה נקרא שמו לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. כי ע\"יז נתוסף קדושה על המצות. ומטעם זה המנהג בין החסידים שהחיטים שקצרו למצות מצוה תולין אותם בביהמ\"ד ומטעם זה אומרים אז ג\"כ הזמירות. כדי להרבות עליו הקדושה ויהי' מאכל דאסויתא. משכנות הרועים:"
],
[
"טעם. שנהגו לאכול מלייתא היא פשטידא או דייסא בשבת. דמשום שלא ירד המן בשבת לכך יש לעשות איזהו דבר לזכר. עי' רמ\"א סי' רמ\"ב ועי' תוס' פסחים דף ק' ע\"ב בד\"ה שאין:"
],
[
"עוד טעם. לפי דשבת בראשית הוא דוגמת שבת שלעתיד לבוא שהוא יום שכולו שבת וכן אנחנו עושין כמה דברים בשבת זה דוגמת שבת שלעתיד והיינו לאכול בשר ודגים נגד סעודת שור הבור וסעודת לויתן ומקדשין על היין נגד יין המשומר לע\"ל וכבר אמרו רז\"ל דלכך נקרא רקיע שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים לע\"ל. ולכך יש לעשות זכר למן ההוא. כי לטעם זכר למן שהי' מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה הא מן לא ירד בשבת. הגאון בעל תורת חיים:"
],
[
"טעם. שאומרים בשבת בבה\"מ רועינו זוננו אע\"ג דאסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת. משום דטופס הברכות כך הוא. טור סי' קפ\"ח ועי' מ\"א סי' רפ\"ח ס\"ק י\"א דאינו אסור שאלת צרכיו אלא כשמבקש על חולי או פרנסה ודומה לו שיש צער לפניו ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
לתבוע צרכיו בשבת. ומה שאומרים בנוסח בהמ\"ז בשבת שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתינו. ויותר היה נכון להתפלל שלא תהא צרה ויגון לעולם. רק כמו שבאדם עיקר החיות תלוי בלב וכל האברים מקבלים חיות מן הלב. כן השבת הוא חיות הזמן כל ימי השבוע. וכמו שבאדם עיקר השמירה הוא על הלב כן אנו מתפללים בש\"ק שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו. וממילא יהיה כל טוב גם בימות השבוע המקבלים חיות מן השבת קודש כמו האברים מן הלב. צמח דוד להרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר דוד מדינוב זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שאם חל יו\"ט או ר\"ח בשבת אין לדלג רצה והחליצנו ולהזכיר שבת ביעלה ויבא ובתפלה מדלגין תפלות השבת כלן ואומרים תפלות יו\"ט ומזכירין בהם השבת. מפני שרצה והחליצנו הוא בקשת הגאולה כנגד השבת שאם ישמרהו ישראל כראוי יהי נגאלין ונשמטין מן הגלות. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שתקנו בנוסח רצה דשבת לנוח בו באהבה. הוא משום דכל התורה לא קבלו ברצון כי אם ע\"י כפיי' אבל שבת במרה נצטוו קודם הכפיי' והיינו באהבה. רבי מרדכי יפה סי' קפ\"ח סעי' ו':"
],
[
"טעם. שאומרים בשבת ויו\"ט ור\"ח בבהמ\"ז מגדול בחול\"ם ובחול מגדיל בחיר\"ק. מפני שהשבת הוא מלך גדול כנגד החול ומגדול הוא מלא בוא\"ו וחול\"ם בוא\"ו הוא מלך גדול ומגדל הוא חסר יו\"ד וחיר\"ק בלא יו\"ד הוא מלך קטן. ועוד מגדל הוא בתהלים ועדיין לא הי' מלך ומגדול הוא בנביאים וכבר הי' דוד מלך. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
בלשון ב\"א מיקרי חוה\"מ יו\"ט. ועי' אמרי שמואל על ספר מעשה רב סי' קע\"ד שכתב עי' מוע\"ק דף י\"ד דנין ד\"נ כו' ופריך והא קא מימנעו משמחת יו\"ט הלא נראה דחז\"ל קראו חוה\"מ יו\"ט ממש ע\"ש:
ובספר סדור המנהגים בזכרון אשר כתב איתא במשנה (סוכה ל\"ח) מי שבא בדרך ולא הי' בידו לולב וכו' ומסיק בגמרא דמיירי ביו\"ט שני דאי ס\"ד ביו\"ט ראשון מי שרי לילך ממקום רחוק ע\"ש. הנה מש\"כ ביו\"ט שני היינו בחוה\"מ. א\"כ חזינן דבל' הגמרא מיקרי חוה\"מ יו\"ט. ועי' פרמ\"ג סי' תרל\"ט סק\"א בשם א\"ר דחוה\"מ מיקרי יו\"ט:",
"ולנוח בו כבשבת. וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל (פנחס) שכתב בשם המגיד זללה\"ה שאמר בשם מו\"ר ר' דוב נ\"ע הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ואז ומנוחה לחי העולמים. שעכשיו אין להקב\"ה מנוחה ע\"י צערן של ישראל. ולעתיד במהרה יהי' נמשך רק טובות וישועות להעולם וממילא יהיה להקב\"ה מנוחה:"
],
[
"טעם. שאומרים סדר קדושה שבת במנחה ולא בשחרית. כי סדר קדושה. בכל יום לשמור מדין גיהנם לכך הניח למנחה כדי לצנן אש של גיהנם ודחו סדר קדושה בהשכמה מפני ריבוי תפלות. רוקח סי' שס\"ב ועי' א\"ר סי' רצ\"ב ס\"ק א'. ובספר המנהיג כתב מ\"ש במנחה שבת ולא בשאר מנחת לפי שסדר קדושה מגאולה מדבר ובזכות שבת הן נגאלין ע\"כ. ועי' לעיל סעי' קמ\"ב:"
],
[
"עוד טעם. מפני טורח הציבור שלא יכבד על הזקנים והעוברות והמניקות אם יאחרו כל כך בבית הכנסת ויצומו עד אחר אמרם כל הסדר. כל בו:"
],
[
"עוד טעם. שאומרים סדר קדושה שבת במנחה ולא בשחרית מפני שמן המנחה ולמעלה מתעוררת מדת הדין ובקדושה זו מתעוררים הרחמים ובתפלת שחרית אין צריך לאומרו כי מדת הרחמים שולטת. ובימות החול אומרים אותה בשחרית. מפני שבחול ימי הרעה שולטים ואחר שחרב ביהמ\"ק אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו כי בזכות העבודה הי' העולם מתברך. ועתה נצטרך לומר זה לבסם העולם קצת כדאמר בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרי דקדושה ואיהא שמיא רבא דאגדתא. סידר של\"ה:"
],
[
"טעם. שאומרים בשבת במנחה ואני תפלתי. לפי שישראל אומרים לפני הקב\"ה אע\"פ ששתינו אנו מתפללים לא כשאר אומות. טור סי' רצ\"ב וביום הכיפורים אין אומרים אותו לפי שמתענין. שם סי' תרכ\"ב: "
],
[
"עוד טעם. לפי שצרה אחרונה שלא נהיתה כמוה תהי' ט' חדשים והיום האחרון הוא יהי' בשבת ותכבד הצרה מכל שלפניו עד עת מנחה יהי' לענין ויבא הגואל. ספר התניא סי' י\"ט:"
],
[
"עוד טעם. שאנו אומרים במנחה בשבת ואני תפלתי לך ה' עת רצון כו' ואז נקרא רעווא דרעווין. משום שאז עלה במחשבה לפניו להבראות כי התחלת הבריאה הי' ויהי ערב ויהי בוקר יום א' והרצון העליון שקודם הבריאה הי' בשבת שקודם יום א' שהתחיל הבריאה ואז עלה במחשבה לפניו לברוא בחסדו וטובו להטיב לנבראיו. ולכן בכל שבת במנחה מתעורר כביכול זה הרצון הקדום. ולזה אנו מתפללין עת רצון שיתגלה הרצון שהי' להיטב לברואיו בעת הזאת שעת מנחה. זרע קודש פ' חקת בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל מרימנאב זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שמתעטף בציצית קודם שיאמר ואני תפלתי. כי בציצית יש בחי' תפלה כענין שנאמר תפל\"ה לעני כי יעטוף. בני יששכר חדשי כסלו טבת מאמר ג' סי' מ\"ו. ואין מכסים הפנים בטלית. לרמוז כי אז מתגלה מצח דעתיק וגם אנו מגלים מצח שלנו. יעב\"ץ בשם כאר\"י:"
],
[
"טעם. שאין אומרים במנחה של יו\"ט ואני תפלתי. כיון דאין קורין בתורת מ\"א סי' רצ\"ב. וכשחל בשבת אומרים ואני תפלתי. פ\"מ שם סק\"א:",
"קונטרס אחרון
ואני תפלתי. ואם אין שם ס\"ת יאמר אחר אשרי ובא לציון ואני תפלתי ואח\"כ יאמר ח\"ק ויתחילו להתפלל ש\"ע. ואם יש שם חומש יאמר קדיש. ואני תפלתי. ואח\"כ יקראו הפרשה בחומש בלא ברכה ואח\"כ יאמר ח\"ק לפני ש\"ע. שערי אפרים שער י' ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. משום דשכיחה שכרות א\"כ האיך נשבח בעצמנו ואני תפלתי. יעב\"ץ:"
],
[
"טעם. שקורין בתורה במנחה בשבת. משום יושבי קרנות פי' רש\"י יושבי חניות כל ימות החול עוסקין בסחורה ואין קורין בשני ובחמישי תיקן בגינייהו קריאה יתירה והוא מעשרה תקנות שתיקן עזרא. בבא קמא דף פ\"ב ע\"א:"
],
[
"טעם. שאין הש\"ץ רגיל לומר קדיש במנחה בשבת אחר קריאת ספר תורה וכן במנחה בתענית. מפני שאין אומרים קדיש אא\"כ אומר שום דבר בתחלה שכך נהגו לומר במנחה בכל יום בתחלה אשרי ואח\"כ עומד הש\"ץ ואומר קדיש קודם תפלה וכאן יאמר קדיש על חנם כיון שכבר אמר אשרי קודם קריאת ספר תורה לכך נהגו שלא לומר קדיש אחר קריאת ס\"ת בתיבה עד שיחזור התורה ויעמוד ויאמר קדיש ויתפללו הצבור אבל בשבת בשחרית וכן בימים טובים ובראשי חדשים ובתענית בשחרית כיון שאומר אשרי בתיבה לאחר שנכרך ס\"ת אומר קדיש אחר קריאת ס\"ת לאלתר וקדיש שחוזר ואומר קודם לתפלה אחר שהחזיר ס\"ת אומרו על אשרי שהוא תפלה אחרת. ויש מקומות שנהגו לומר במנחה בשבת אחר קריאת ס\"ת מזמור שיר ליום השבת ולפי זה הי' יכול לומר קדיש אחר קריאת ס\"ת והקדיש האחר הי' בא על המזמור. אבודרהם. (ואנו אומרים המזמור אודה ה' בכל לבב). ואולי משום טורח הצבור נגעו בה. יעב\"ץ ועי' פ\"מ סי' נ\"ה סק\"א וע\"ל סעי' נ\"ה:"
],
[
"טעם. שאין מתפללין בשבת אלא שבע ברכות. לפי שאסור לו לאדם לבקש צרכיו בשבת ובתפלת י\"ב ברכות יש דברים שאדם מיצר עליהן אם צריך להם ובא למעט בעונג שבת. ספר התניא סי' י\"ט:"
],
[
"טעם. שא\"א ישמחו במלכותך. בתפלת מנחה. מחמת היות עת פטירת הצדיקים ערבה שמחה. ואומר ג\"פ צדקתך שהם צ\"ה על פטירת ג' צדיקים משה יוסף דוד ע\"ה. יעב\"ץ:",
"קונטרס אחרון
ואומר ג\"פ צדקתך. בסידור לב שמח כתב. הטעם. שהאשכנזים מהפכים הסדר ואומרים צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת קי\"ט. וצדקתך אלהים עד מרום כו' קפיטל ע\"א. צדקתך כהררי אל כו' במזמור ל\"ו. ואנחנו ספרדיים אומרים כסדר. כי האשכנזים בדעתם זמן מנח' עת רצון יש הארה מלמעלה למטה ולכך אומרים תחלה צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. ואח\"כ וצדקת\"ך אלהי\"ם. כו' ואח\"כ צדקתך כהררי אל אדם ובהמה תושיע ד'. אבל הספרדיים סוברים בעת רצון מוטב שיהא יותר התקשרות מלמטה למעלה ולכך אומרים תחלה צדקתך כהררי אל כו' תושיע ד'. ואח\"כ וצדקתך אלהים. ואח\"כ צדקתך כו' ותורתך אמ\"ת כפי הפסוק ד' אלהים אמת. ובאמת שניהם כאחד טובים שע\"י מלמטה למעלה יש הארה מלמעלה למטה באין גבול ושיעור:
ובשו\"ת מהר\"י מברונ\"א סי' ק\"ן כתב שאלה היכי משכחת ט' שבתות באחד אומרים צדקתך ובשני אין אומרים צדקתך. והשיב כשחל ר\"ח שבט בשבת וט\"ו בשבת: "
],
[
"עוד טעם. שאומרים צדקתך. שהוא כמו צידוק הדין על פושעים שעתידין לחזור לדינם אחר השלמת הסדר מצדיקין את הדין על דינם החוזר כדאמרינן בב\"ר מלאך הממונה על הרוחות מכריז בע\"ש ואומר צאו פושעים מגיהנם ונוחו כדרך שישראל שובתין ובמוצאי שבת מכריז ואומר חזרו פושעים לגיהנם שכבר השלימו ישראל את סדריהם וכל זמן שלא התפללו מנחה אינם דואגים ואומרים עדיין לא פנה השמש אבל כיון שהתפללו מנחה והוא ערב דואגים על הלילה הבאה שעתידין לחזור לדינם ולפיכך מצדיקין את הדין במנחה. כי לפי הטעם כי הוא צידוק הדין על שמת משה רבינו ע\"ה בשבת במנחה קשה הא כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשינן היום מלאו ימי ושנותי. ואמרינן בו ביום כתב י\"ג תורות ואם הי' בשבת האיך כתב. אבודרהם. ועי' תוס' מנחות דף ל' ע\"א בד\"ה מכאן. ועוד הא בשבעה באדר מת משה וא\"כ הי' ר\"ח אדר ביום א' ור\"ח ניסן ביום ב' וזה א\"א דלא \"ב\"ד\"ו פסח. קני המנורה סי' רצ\"ב ס\"ק ב':",
"קונטרס אחרון
בו ביום כתב י\"ג תורות. בספר דעת זקנים (וילך) כתב בשם מדרש באותו יום של שבעה באדר קודם פטירת משה רבינו כתב י\"ג ספרי תורה לשנים עשר שבטים וקרא לכל שבט ושבט והוכיחן והזהירן על התורה ועל המצות אנשים בפני עצמן ונשים בפני עצמן. וספר תורה אחד לקח והניחו לצד ארון הברית שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ד'. וי\"א שירד גבריאל ונטל את התורה מידו של משה והעלה אותו לב\"ד הגדול שבשמים הרי להודיע צדקתו של משה בפמליא של מעלה שנאמר צדקת ה' עשה וגו' ולא עוד אלא שצדיקים שבמרום קורין בו בשני ובחמישי ובשבתות ובראשי חדשים וימים טובים:",
"האיך כתב. ובספר עטרת צבי בהוספות כתב וז\"ל ומה שהקשה הרא\"ש ז\"ל בפ' ערבי פסחים ע\"ז האיך אפשר הא כתב י\"ג ס\"ת בו ביום. זו אינו קשה כשם שא\"א לשכל וכח אנושי להבין איך ביום א' יהי' יכולת לכתוב י\"ג ס\"ת ודרכי הכתיבה הזאת נעלם מאתנו. כן נעלם מאתנו היתר הכתיבה הזאת הנעשית מראש הנביאים בעת הסתלקו בהאי עת רצון בכתיבה הרוחניות באש דקה מן הדקה:
ובספר דבר יום ביומו (ז' אדר) כתב בשם ספר מדבר קדמות כשכתב משרע\"ה ס\"ת ביום סלוקו ירד גבריאל ולקח ס\"ת והוליכו לרקיע לפרסם ולהודיע גדולתו של משרע\"ה והצדיקים אשר במרום קורין בס\"ת זה בשבת ויו\"ט ושני וחמישי:",
"דלא בד\"ו פסח. ובצל\"ח פסחים דף נ\"ח כתב דגם כשקדשו עפ\"י הראיה היו משגיחין שלא יהיה אד\"ו ראש אבל על בד\"ו פסח לא היו משגיחין כי הטעם שלא בד\"ו פסח אינו בשביל הפסח אלא בשביל אד\"ו ראש. שאם חל פסח באחד מימי בד\"ו ממילא חל ר\"ה בא' מימי אד\"ו ושם יש קפידא בשביל יוה\"כ ושבת שלא יהי' סמוכים ובשביל יום ערבה וכל זה עכשיו. אבל בימים שקידשו עפ\"י הראיה לא הי' זה נקשר בזה שאף שהי' פסח בא' מימי בד\"ו הי' אפשר לחסר א' מחדשי הקיץ או ליתיר ולא הי' בא הראש בימי אד\"ו ע\"כ. וכתב שכן כוונת רש\"י שם בד\"ה בשני בשבת. ושיטת התוס' שס ע\"ב בד\"ה כאלו חל בשני דגם בזמן המקדש היו נזהרים שלא יהי' בד\"ו פסח:
ועי' ר\"ה דף ו' ע\"ב דפעמים היו עושין חודש ניסן ואייר מלא ופעמים שניהם חסרין ע\"ש. א\"כ יוכל להיות שאף שהי' פסח באחד מימי בד\"ו לא הי' בא הראש בימי אד\"ו:",
"א\"כ אפשר דהגזירה היתה במנחה בשבת. ובס' אהבת יהונתן (ויחי) כתב דכל אדם מן מין הישראלי יש לו נפש רוח נשמה ובעת שיפרד החומר אל מרכזה גם הנשמה מתפרדת מעל גויתה. ואולם קודם שימות הגשם מיתה טבעית הנשמה מסתלקת ממנו יום שלפניו. וזהו מ\"ש בסדר עולם דבאותו יום כתב י\"ג ספרי תורות. היינו ביום פרידת הנשמה ואותו היום הי' ערב שבת. ואולם מיתת הגשם הי' ביום השבת.
ובספר מנחם ציון כתב ג\"כ דאותו היום שמת משה ערב שבת הי'. וכן כ' בס' בני יששכר בשם הרא\"ש דמרע\"ה נפטר בע\"ש. ובשם הרב בעל ע\"מ להרמ\"ע כתב דבאמת נסתלק ממנו פנימיות נשמתו בע\"ש ונפשו והטמנת גופו הקדוש הי' בשבת. וא\"כ שני ענינים היו אסיפת נשמתו וגניזת גופו. וז\"ש ונאספת אל עמך ואח\"כ גם אתה. היינו גופך הטהור. וכיון שהרעיא מהימנא נפטר במנחת שבת אומרים כמתנחמים י\"י רוע\"י לא אחסר. רצ\"ל הגם שנפטר הרועה הנאמן עכ\"ז כיון שהשי\"ת הוא רועינו והוא חי וקיים לעד ע\"כ לא אחסר. ועי' אגרא דכלה (פנחס).
ובשם הרב הצדיק הק' אברהם יהושע העשיל מאפטא זצוק\"ל שפי' המדרש פליאה אלדד ומידד מתנבאים במחנה. היינו דאמרי' מילא בסלע שתיקתא בתרי. דהנה נודע שהתנבאו משה מת ויהושע מכניס. והנה הטעם דמת משה הוא משום שהכה הסלע ולא קיים מאמר השי\"ת לדבר אליו ולזה כוון כאן במאמרו מילא בסל\"ע. פי' אם הי' מדבר אל הסלע שתיקת\"א בתר\"י לא היו מתנבאים כלל:
ובספר סידורו של שבת כתב בשם הרב הצדיק הקדוש הנ\"ל שהקב\"ה לא מצא עילה להביא מיתה על משה רבינו ע\"ה אם לא שמצא לו אף בזה מקום שליחות. והוא עפ\"י מאמר חז\"ל (ברכות י\"ח ע\"ב) ע\"פ זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר. מאי לאמר. אמר הקב\"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתי לבניכם. לכן תיכף שצוה לו השליחות הלז אמר לנפשו שחי ונעבורה ומסר נפשו תיכף למיתה בכדי לעשות שליחות המקום ברוך הוא וברך שמו:
עוד שם. פי' משאמז\"ל ב\"ב ט\"ו וימת שם משה עבד ה'. אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא הקב\"ה אומר ומשה כותב בדמע. ולכאורה על התירץ יותר קשה איך אמר הקב\"ה וימת משה אם עדיין לא מת. רק האמת הוא שהצדיקים מקבלין עליהם המיתה בכל עת. ומה שאמר הקב\"ה וימת משה כוונתו הי' על מה שכבר הי' מקבל גזירת המיתה והי' מרגיש צער מיתה בכל יום ויום בחייו ע\"ד כי עליך הורגנו כל היום, כי בכל יום רצה למסור נפשו על עבודת ה' וכבוד שמו. ולמען תהי' תורה בשלימותה ולא יחסר שמונה פסוקים אמר לו הקב\"ה לכתוב את זאת בהתורה הקדושה ומשה רבינו מרוב ענותנותו לא הי' ניחא לו להתגלות מחשבתו הטהורה בתורה הקדושה לעיני כל ישראל. ע\"כ משה כתב בדמע כי לא רצונו בכך:
ובספר יסוד התורה בסופו כתב דלכך כתב משרע\"ה בעודו חי וימת משה כי ראה סר צלו וצלמו מעליו והרי הוא כמת:"
],
[
"טעם. שאין אומרים צ\"ץ כשחל ר\"ח במוצאי שבת. משום דנשמות אין חוזרין לדינן כדאיתא בפסיקתא אמר רבי אפטוריקי אור של גיהנם שובת בשבת ובר\"ח ודריש לי' מדכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' וסמיך לי' והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. וכן כשחל יו\"ט במוצ\"ש א\"א אותו אע\"פ שחוזרות לדינם ביו\"ט כמו שפי' במס' ביצה פרק המביא מ\"מ אין לאומרו מפני כבוד יו\"ט כדי שלא לפרסם הדבר שחוזרות לדינם ביו\"ט. מרדכי מערבי פסחים:"
],
[
"טעם. שנוהגין להתחיל בשבת בראשית לומר ברכו נפשי. מפני שכל אותו המזמור מדבר מענין מעשי בראשית. וקורין אותו משם ואילך בכל השבתות במנחה כדי לזכור ענין מעשה בראשית באפוקי יומא דשבת שהוא זכר למעשה בראשית. ומה שקורין ט\"ו שיר המעלות לפי שאמרו חכז\"ל כשכרה דוד השיתין וקפא תהומא ובעי למשטפי עלמא לחזור אותו לתוהו ובוהו וע\"י אלו ט\"ו שיר המעלות חזר התהום לאחוריו ונעשה קיום למעשה בראשית לכך אומרים אותו ג\"כ עם מזמור ברכי נפשי. ארחות חיים סי' רצ\"ב בשם כרם שלמה:"
],
[
"טעם. שאומרים בקיץ פרקי אבות. לפי שהעת ההוא זמן תענוגות בני אדם. לזאת תקנו דברי מוסר ויראת ד' להשיב לב האדם לעבודת הבורא יתברך. שם:",
"קונטרס אחרון
פרקי אבות. בספר לקוטי הפרדס כתב דלפיכך נהגו לומר פרקי אבות משה קיבל תורה מסיני לומר הרי אנו מספרין בכבודו של משה רבינו שנפטר בשעה זו כי כן מנהג אחרי שמת האדם מספרים בכבודו ובמעשיו הטובים. ובכך יהיה לו מנוחה טובה:
וטעם. שקראו למסכת זו אבות. לפי שמסכת זו מדברת מן המדו\"ת אשר הם מממשי האבו\"ת המבוחרין בתורה. וגם המדות הללו הם אבות אל המצות. (דברים נחמדים). וטעם שמתחילין בכל פעם קודם הפרק משנת כל ישראל יש להם חלק לעוה\"ב. כדי להפיס דעת עם הארץ. מטה משה אות תפ\"ו בשם הכלבו:"
],
[
"טעם. שאין אומרים ברכו נפשי ולא פרקים בשבתות שחל בהן יו\"ט. משום דקיי\"ל בכל היו\"ט חציו לד' וחציו לכם וכיון שהוא במנחה שהוא אחר חצות שהיא בחצי שלנו אין אומרים כלום. שם סי' ת\"ל:"
],
[
"טעם שחייבו לאכול שלש סעודות בשבת. מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק זמן האכילה שאחרי' וכשיראה שהוא מצוה לאכול שלש סעודות לא יאכל בשום סעודה מהם כ\"א בשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה ולשובע נפשו וישאר לבו פנוי לעסוק בתורה ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו וכשיעשה זה ביום המנוחה כל שכן שיעשה כן ביום המלאכה שלא יכבד עליו לבטלו ממלאכתו. אבודרהם. ועי' לבוש סי' רצ\"א סעיף א' שהחיוב שלש סעודות הוא מהתורה שכן דרשו מס' שבת דף קי\"ז ע\"ב מדכתיב תלתא זימני היום בפסוק אחד. ויאמר משה אכלוהו היום. כי שבת היום לה'. היום לא תמצאוהו בשדה. ודרשו דאכולהו קאי אכל תלתא היום שבקרא ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
מצוה לאכול שלש סעודות. רבים אוכלים בשר ודגים בס\"ג. וראי' מהזוהר פ' בראשית מ\"ח ע\"ב במש\"כ ולזעורי (היינו בסעודה של זעיר אנפין) בתרי תבשילין סגי. וכן נהג הרב הצדיק הקדוש מזידישוב זצוק\"ל:",
"אכלוהו היום ובשם הרב הק' מרימנאב זצ\"ל אכלוהו היום כי שבת היום וגו' הכניסו קדושת השבת אל תוך עצמיכם כמו המאכל הנכנס לתוך מעי האדם. וזה אכלוהו את היום. עוד אמר דעו כי עם קדושת שבת יורדת כל מיני השפעות שבעולם והאיש אשר ירצה לקבל השפע העליונה הוא מוכרח להביא הרצון אל הדיבור ולומר לכבוד שבת קודש והשפע יורדת ממילא מלמעלה. וזה רמזו חכז\"ל זכור ושמור בדבור א' נאמרו. היינו כי בדיבור תליא מלתא.
ובספר אהבת שלום פ' וירא כתב כמו שעיקר חיותו של אדם הוא הנשמה הקדושה והוא שמו של האדם וע\"כ כשקוראין לאדם ישן בשמו יכולין מהר להקיצו כי כשקורין אותו בשמו שהוא הנשמה אזי מעוררין חיותו ממקום שרשו בהשתלשלות עד שמורידין את החיות אל האדם. כן טוב להזכיר בשבת קודש בכל פעם השם שבת כי שבת הוא צרורא דלעילא דבי חיי' כולא וע\"י קריאת השם שבת עי\"ז אנו מעוררין חיות השבת שהוא שמא דקוב\"ה דהוא ושמו חד. וזה ג\"כ כוונת אמרם ז\"ל הנכנס לחולה בשבת אומר שבת הוא מלזעוק פי' שע\"י זעקת השם שבת נתעורר חיות דשבת ומשם נמשך רפואה מאילנא דחיי. וע\"ל בהשמט' לסעי' שנ\"א בד\"ה ובס' עולת החודש:
ובספר הגהות מהרצ\"א פ' יתרו כתב על מה שכתב בזוהר שם דף צ\"ב ע\"א זכור את יום השבת לקדשו כו' מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכא לי' מאן דאדכר שבת צריך לקדשא לי' ע\"כ. דכפי הנראה כשאומר ומזכיר שב\"ת צ\"ל קוד\"ש:
ועי' באה\"ט סי' ש\"ז סק\"ב בשם של\"ה דאדם המבקר חבירו בשבת לא יאמר לו כדרך שאומר בחול כגון צפרא טבא אלא יאמר שבת שלום או שבת טוב לקיים זכור את יום השבת:"
],
[
"טעם שקוראים לסעודה שלישית שלש סעודות. לפי שבזה הוא מקיים כל הסעודות, כי הראשונות גם הוא רעב ויש לו הנאה הגם שהוא מצוה וקראת לשבת עונג. אך סעודה זו וודאי מגלה שהוא לש\"ש כי אינו תאב וממילא מתקן הכל ע\"כ נקרא שלש סעודות. ופשוט אין מצוה נקראת אלא על מי שגמרה. דברי אמת:",
"קונטרס אחרון
ברהמ\"ז ג\"פ. ובספר כבוד התורה (בשלח) פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר ברוך ממעזיבוז זצוק\"ל מה שאומרים בזמירות בליל שבת ק' פוסעים בו פסיעה קטנה ר\"ל הגם שפוסעים בשבת פסיעה קטנה בקדושתה. היינו שסועדים בו בלתי כוונה לקדושת שבת רק לברך כמו בחול. בכל זאת צדקתם תצהיר:"
],
[
"טעם. על שבמוצש\"ק בשעה שאומר הצדיק תורה אין מדליקין נרות. משום שבאים נשמות מעלמא דקשוט לשמוע דברי תורה שאומר הצדיק וכשיראו האור של העולם הזה יחשוך להם. שארית ישראל:"
],
[
"טעם שנוהגים רבותינו הקדושים שמדליקין הנרות במ\"ש קודם ברכת המזון. לפי שהם מאריכין בסעודה שלישית עד כמה שעות בלילה בתוספת קדושת שבת בתורה ושירות ותשבחות להמתיק כל הדינים במס\"נ לה' להמשיך רצון עליון בהשפעות טובות על ישראל מן מצח הרצון ובודאי הם אינם בכלל זה שיהי' על ידיהם ח\"ו גרמא לאדלקא נורא דגיהנם ר\"ל.עטרת צבי פ' בראשית: "
],
[
"טעם. שתקנו הבדלה בתפלה. לפי שכשעלו מן הגולה היו דחוקים בעניות ולא סיפק ביד כולם לקנות יין להבדלה ותקנוה בתפלה. ואח\"כ כשהעשירו ישראל קבעוה חכמים על הכוס וכשחזרו והענו חזרו חכמים וקבעוה בתפלה. וכדי שלא יהא ההבדלה מטולטלת תדיר ע\"י עושר ועוני מתפלה לכוס ומכוס לתפלה התקינו חכמים שלעולם צריך כל אדם המבדיל בתפלה להבדיל גם על הכוס אם יוכל למצוא. ע\"י ש\"ע התניא סי' רצ\"ד סעי' א' וסעי' ב':"
],
[
"טעם. שאומרין ברכת הבדלה קודם וחננו מאתך. משום שאין לתבוע צרכיו קודם הבדלה. מ\"א שם ס\"ק א':",
"קונטרס אחרון
קודם הבדלה. ואע\"ג שהבדיל בתפלה אסור במלאכה גמורה עד שיבדיל. היינו שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול (וא\"צ יותר) בלא כוס ובלא שם ומלכות. ואם שכח ואמר בא\"י בשם ומלכות בלא כוס אפ\"ה צריך להבדיל על הכוס כשיש לו. (ונראה כשיבדיל אח\"כ על הכוס יברך בלא שם ומלכות) ובמו\"ש ליו\"ט י\"ל ברוך המבדיל הבדלת וקדשת כולו ברוך המבדיל בין קודש לקודש בלא שם ומלכות ואין די שיאמר רק המבדיל בין קודש לקודש. אבל הדלקת הנר מותר לאחר הבדלה בתפלה. ומ\"מ בעל נפש יחמיר על עצמו ולא ידליק נר אפי' הבדיל בתפלה עד אחר סדר קדושה כי הזוהר האריך מאד בעונש המדליק נר קודם שסיימו הציבור סדר קדושה. אבל חזן הכנסת יכול להדליק אחר שהבדיל בתפלה משום כבוד הציבור. וטלטול הנר פשיטא דשרי אחר שהבדיל בתפלה. עי' מ\"א סי' רצ\"ט ס\"ק י\"ז ומחצית השקל שם. ועי' פ\"מ שם ובס\"ק י\"ג:
ובתשב\"ץ כתב אסור להדליק נר במו\"ש קודם אתה חוננתנו. אבל אם בירך ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול וביו\"ט המבדיל בין קודש לקודש אז מותר להדליק מיד ע\"ש. ועי' או\"ח שם סעי' י':
ובש\"ע התניא שם סעי' י\"ט כתב וז\"ל וכל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא להדליק ולא לעשות שום מלאכה קודם סדר קדושה של הצבור אע\"פ שכבר הבדיל בתפלה וגם אמר המבדיל וכל העושה מלאכה קודם סדר קדושה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה אבל טלטול הנר וכיוצא בזה מותר אחר שהבדיל בתפלה או אמר המבדיל בלי שם ומלכות ע\"כ. ונראה דראוי לנהוג ולהנהיג לכל ישראל ולהחמיר על עצמו ואין לעשות שום מלאכה עד אחר שיבדיל בתפלה ויבדיל על הכוס. או שיאמר אחר סדר קדושה ברוך המבדיל בין קודש לחול בלא כוס ובלא שם ומלכות. וכן אין לשתות טוטו\"ן עד אחר שיבדיל בתפלה. כי יש לחוש שישכח להתפלל אח\"כ:
מי שמשך סעודתו במנחה בשבת עד למוצאי שבת, אותן שהתפללו והבדילו מבשלין ואופים לאותן שלא הבדילו (שו\"ת הרמ\"א סי' קל\"א) ועי' באה\"ט סי' רס\"ג ס\"ק כ\"ג שכתב בשם תשו' הב\"ח שהמיקל כרמ\"א לא הפסיד והמחמיר כהר\"ן קדוש יאמר לו ותע\"ב. וגם הר\"ן לא נחלק אלא באמירה אבל אם חבירו עשה מעצמו מותר לאותו שמשכה סעודתו להנות ממנו אליבא דכ\"ע:
ובספר מיכלא דאסותא דף כ\"ז כתב ראיתי פ\"א אצל הרב הה\"ג רבינו משולם שהי' אבד\"ק סטאניסלאב זצ\"ל ששלח מעות בס\"ג להביא יי\"ש לפני אורחים. ואולי אמר באמת קודם המבדיל בלא שו\"מ. או שהקל לכבוד האורחים ע\"כ:
טעה ולא הבדיל בתפלה בחונן הדעת משלים תפלתו ואין לו לחזור אפי' לא פתח בברכה של אחריה. זה פסק הש\"ע. אבל יש רבים וגדולים החולקים ס\"ל דכעומד באותה ברכה דיינינן ליה ע\"כ הסומך עליהם לא הפסיד. סידור יעב\"ץ:
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' רצ\"ד כתב דבנוסח דידן שיש בו בקשה החל עלינו הימים כו' ששייך זה לשומע תפלה נראה שגם התוספות מודים שלגבי דיעבד אין שום חשש הפסק בזה ע\"ש ועי' ב\"י שם:
אם טעה ולא הזכיר הבדלה בתפלה ואין לו כוס בלילה וסבור שאף למחר לא יהי' לו צריך לחזור ולהתפלל מיד ולהזכיר הבדלה בתפלה. אבל אם יודע שימצא כוס למתר א\"צ לחזור ולהתפלל (סי' רצ\"ד) ולפ\"ז לא מהני רק כשיודע שיהי' למחר כוס עכ\"פ עד חצות היום. משום דלמחר יש עדיין חובת תשלומי ערבית דאם שכח להתפלל ערבית משלים אותה למחר בתפלת שחרית. ולפ\"ז כשחל ט\"ב במוצאי שבת הנה לא יהי' לו כוס עד ליל ב' צריך לחזור ולהתפלל. מגיד תעלומה:
כשחל יו\"ט במו\"ש ושכח לומר ותודיענו כיון שהתחיל ותתן לנו ה' אלהינו שוב אין להחמיר על עצמו לחזור ולומר ותודיענו. אבל כשסיים תפלתו ורוצה להחמיר על עצמו להתפלל שנית בתורת נדבה רשאי. אך יהא זריז וזהיר ואמוד בנפשו שיוכל לכוון תפלתו מראש ועד סוף שאל\"כ קרינן בי' למה לי רוב זבחיכם כו'. מטה אפרים סי' תקצ\"ט סעי' ז'. ועי' או\"ח סי' ק\"ז סעי' ד':
ונראה דזה דוקא כשסיים הברכה מקדש ישראל והזמנים אין לחזור ולומר ותודיענו אבל אם רק התחיל ותתן לנו ה' אלהינו ועדיין לא סיים הברכה יש לומר ותודיענו כמו שאם שכח הש\"ץ בת\"צ לומר עננו בין גואל לרופא ונזכר קודם שחתם ברכת רפאנו אף שאמר רפאנו ה' ונרפא אומר עננו עם חתימה ואח\"כ חוזר ואומר רפאנו (עי' מ\"א ס\"י קי\"ט סק\"ו) כ\"כ אמרינן כאן שיש לומר ותודיענו: וראוי להתנהג כשחל יו\"ט במו\"ש שיאמר לאחר שיקרב שני נרות ביחד כדי שיברך ברכת מאורי האש על האבוקה כדינו. יוש\"ה שער ט' פ\"ה:
במוצאי שבת לא יאמר אנא ה' חטאתי עד חצות. עי' שערי תשובה סי' ש' בשם האריז\"ל:
ובקונטרס עיון תפלה כתב וז\"ל במו\"ש וכדומה בכל עת שא\"א תחנון לא יכה באגרופו על לבו בשעה שאומר סלח לנו כי חטאנו כי האמירה לבד הוא נוסח התפלה ורשאין לאומרם כמ\"ש לעיל קודם פ' התמיד. נראה להדי' כמתודה ע\"ש:
ובשם אדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אברהם ממיקלייאוו זצוק\"ל שאמר בדרך הלצה מה שסדרו את הוידוי אנא ד' חטאתי בברכת שמע קולנו ולא אצל ברכת סלח לנו. לפי שאנו רואים בעיתים הללו אשר שבת משוש כל כל יראי והוגי תורתו. וכל השפע ניתן ר\"ל לעוברי התורה. ועי\"ז סדרו פה את הוידוי קודם שמתפלל על הפרנסה את פותח יד ומשביע לכל הפושעים בך. אנא ה' חטאתי. וכמוה' גם אני. ולזה אתה ה' הזן ומפרנס כו' הטריפני לחם חקי:"
],
[
"טעם. שאומרים ויהי נועם במוצ\"ש. כי הוא שיר של פגעים ולפי שבמו\"ש מתעוררין החיצונים לשוט בעולם לכן אנו אומרים מפחד בלילות ומה שאין אומרים בשבוע שחל בו יו\"ט ולא במוצאי יו\"ט כיון שאין בהם ששת ימי המעשה. וזה הטעם. צריך תבלין אטו משום דכתיב בי' ומעשה ידינו בעינן ימי המעשה כולם דוקא ומה הפסד יש לאומרו לעולם רק הטעם הוא משום שימי החול שבנתים מוטלים בין קדושות שיש בהן להגן ולהציל מן המזיקין ואם הי' אומרים אותו אז נראה כפוגם בכבוד הקדושה הנוספת שיש בשבוע זו באמצע. יעב\"ץ.",
"וטעם. שאין אומרים סדר קדושה כיון שאם נדחה זה נדחה זה שלא תקנו סדר קדושה לומר אלא שאין דרך לברך להתלמיד שלא יתברך רבו עמו לכך מאחר שמתחיל בברכת עצמו אומר ג\"כ סדר קדושה שהוא ברכת רבו אבל אם נדחה ברכת עצמו אין אומרים סדר קדושה. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
לשוט בעולם. בספר ילקוט האורים כתב בשם הגאון הקדוש מהר\"ש מאוסטראפאלי זצוק\"ל על מה שפי' רש\"י ז\"ל (תשא) על פסוק והסירותי את כפ\"י מכאן שניתן רשות למחבלים לחבל. עפ\"י הפסוק (תצוה) שפה יהי' לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהי' לו לא יקרע. ד' תיבת הללו לפיו סביב מעשה אורג ר\"ת שמא\"ל. ור\"ת תחרא יהי' לו לא יקרע אותיות לילית. ותיבת כפי עומד באמצע ואינו מניח לקרב אותם. וז\"ש והסירותי את כפ\"י ר\"ל תיבת כפי אסור מביניהם ואז ח\"ו רשות למחבלים לחבל:",
"בשבוע זו באמצע. ובספר זכור לאברהם כתב בשם הברכ\"י וז\"ל ראיתי לקצת גדולי הדור שאף כשחל יו\"ט באמצע שבוע הי' אומרים ויהי נועם בלחש שע\"פ הסוד הוא כן ואפי' במו\"ש שבתוך חוה\"מ:"
],
[
"עוד טעם. שאומרים ואתה קדוש במוצ\"ש. משום דעלמא עליה קאי והוא מגין מן הפורענות ע\"כ הוא דבר טוב בעתו. עת התחלת שליטת החיצונים שמחזירין אותם על משמרתן ופקודתן. יעב\"ץ.",
"וטעם שאין מתחילין ובא לציון גואל לפי שאין גאולה בלילה. טור סי' רצ\"ה:"
],
[
"טעם. שכופלין פסוק אורך ימים כו' בויהי נועם. שעי\"כ נשלם השם היוצא ממנו. ט\"ז סי' רצ\"ה ס\"ק א'.",
"עוד טעם. שכופלין אותו. כדי להשלים מנין ק\"ל תיבות שבמזמור זה נגד ק\"ל שנה שפירש אדם מאשתו הוליד פגעים בישין ומזמור זה הוא שיר של פגעים. עטרת זקנים שם."
],
[
"עוד טעם. מפני כי יושב בסתר עליון עם פסוק ויהי נועם יש בו קכ\"ד תיבות וכשתכפלם יהיו רמ\"ח. ומן הדין הי' לכופלו פעם אחרת אלא מפני טורח הצבור תקנו לכפול הפסוק הראשון והאחרון בלבד ויחשב כאלו כופלו כולו ולכך תקנו לאומרו במוצ\"ש שהוא תחלת השבוע כדי לשמור רמ\"ח אברים כדאמרינן באלה הדברים רבה ברמ\"ח תיבות שיש בק\"ש. שמור מצותיו וחיה. שמור רמ\"ח תיבות שבק\"ש והקב\"ה ישמר רמ\"ח אברים שלך. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שיש נוהגין למנוע מלומר ויתן לך בביהכ\"נ. מפני שעדיין לא ברכו מאורי האש. ואין נכון להנות מהנר. כי רוב העולם אינם יכולים לומר בעל פה. לכן טוב יותר לומר אחר הבדלה אשל אברהם סימן רצ\"ח:",
"קונטרס אחרון
ויתן לך. וטעם שאומרים אח\"כ שיר המעלות אשרי כל ירא וכו'. שהוא להזהיר את בני האדם בתחלת ימי השבוע שיעסקו באמונה במשא ובמתן. ולא יאנה איש את חבירו. וזה שאמר יגיע כפיך. ולא מן הגזל ולא מן הגניבה ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך לעוה\"ב ראיתי באיזה ספר:"
],
[
"טעם. מה שאנו מהפכין פסוקי הברכה בויתן לך במוצאי שבת. שהרי התורה הזכירה תחלה ברכת פרי בטן ואח\"כ ברכת הטנא ואנו מזכירין ברכת הטנא תחלה ואח\"כ ברכת הבטן. משום שאנחנו עכשיו בגלות המר הזה וכל יום קללותיו מרובה מיום שלפניו. ולכך יש להקדים ברכת הטנא. ספר החיים:",
"קונטרס אחרון
ברכת הטנא. בספר רבינו בחיי (תבא) כתב וז\"ל ברוך פרי בטנך. הקדים כאן בברכות ברכת הגוף לברכת המזון שאמר אחריו ברוך טנאך אבל בקללות הקדים טנאך ואח\"כ פרי בטנך ללמדך שיענש תחלה בממונו ואם יחזור בו מוטב ואם לאו יענש בגופו. וכן אמרו במדרש אין בעל הרחמים נפרע מן הנפשות תחלה:",
"שבת וינפש. בספר דעת זקנים (תשא) כתב בשם הרב יהודה חסיד וביו\"ם השביע\"י שב\"ת וינפ\"ש מכאן יש רמז לנשמה יתירה בשבת, קח סופי תיבות הללו ויהיו שתים:"
],
[
"טעם. שאין מבדילין אלא על היין לפי שנסתלקה נפש יתירה הנוספת באדם בשבת ונחלש ומתעצב בכניסתו לימי הטורח והעינוי מבדיל על היין להמשיך עליו כח מהגבורה ולעורר השמחה. תולעת יעקב:"
],
[
"טעם. שמריחין הבשמים במוצאי שבת. כדי לעשות נחת רוח לאדם על שהלכה ממנו הנשמה היתירה האבודה במוצאי שבת שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש. וכשחל יו\"ט במוצ\"ש אינו צריך לבשמים שעונג יו\"ט עולה כבשמים. אבודרהם. ועיין תוס' פסחים דף ק\"ב ע\"ב בד\"ה רב:",
"קונטרס אחרון
נחת רוח לאדם. עי' הלק\"ט ח\"ב סי' קפ\"ג כיון דטעם הבשמים במו\"ש בשביל נפש יתירה הם באים. א\"כ אפי' אינו נהנה מטעם הריח מברך ע\"ש. ועי' מ\"א סי' רצ\"ז סק\"ה. על קליפת מראנצין. לימונים מברך במ\"ב. יד אפרים סי' רט\"ז בשם מח\"ב:",
"וי אבדה נפש. בספר דברי אמת (פ' מטות) פי' מה שאמרו רז\"ל כיון ששבת וי אבדה נפש. היינו כיון ששבת וי אבדה נפש. הנפש אבדה את הוי שאין עוד וי לנפש כי נמחלו כל עונותיו וע\"ד שאמרו ז\"ל המתפלל ואומר ויכולו שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר. לפ\"ז ניחא שאנו אומרים זה בתחלת שבת:
ובספר ליקוטי עצות כתב שתיכף בשעת כניסת שבת אזי מחמת גודל התענוג של הנפש יתירה שבא בשבת ע\"כ מתחילין תיכף להתגעגע ולהצטער על אבידת הנפש במוצ\"ש וזה כיון ששבת וי אבדה נפש. וי אבדה נפש. וזה כעין שמובא בזוה\"ק שבעת שהתענגו החברייא מאד מקדושת התגלות של רשב\"י התחילו להתגעגע מאד ואמרו וי לדרא כד תסתלק וזה כעין הנ\"ל ממש:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על הבשמים במוצאי יו\"ט. דליכא נשמה יתירה ביו\"ט. תוס' ביצה דף ל\"ג ע\"ב בד\"ה כי:"
],
[
"טעם. שמברכין על האור במו\"ש. לפי שהתחלת בריאתו במו\"ש כמו שמצינו באגדה בירושלמי במוצ\"ש זימן הקב\"ה לאדם הראשון שני רעיפים והקישן זה בזה ויצא מהם האור ובירך בורא מאורי האש. כל בו. וע\"ל סעיף תשע\"ו וסעי' תשע\"ז:",
"קונטרס אחרון
שהתחלת בריאתו במו\"ש. וטעם שקבעו חז\"ל לברך על האור במו\"ש יותר משאר בריות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני. לפי שנאסר בשבת ובמ\"ש חוזר להתירו כאלו נתחדש ומשום כך מברכין עליו בי\"כ מפני שביום נאסר ועתה נעשה היתר. באה\"ט ס\"ס רצ\"ט בשם הרשב\"א:",
"בורא מאורי האש. אם אחד מוציא אחרים בברכת הבדלה צד היותר טוב הוא שיאמרו עם המוציא אותם שוה מלה במלה. אך גם אם אין ענייתן בשוה מלה במלה עם המוציא אותם נראה ג\"כ שאין קפידא שיאמרו ברכת המבדיל ובפרט שכשיוכלו למהר אמירתם קודם הש\"ץ ויענו אמן. כיון שמה שיוצאים ידי חובתם הוא ע\"י שומע כעונה ויכולים גם לענות לכ\"ע כידוע. אשל אברהם סי' רצ\"ה:
וע\"ש בסי' רצ\"ו דכ' וז\"ל אירע לי בכוס דהבדלה כעין מ\"ש בט\"ז סס\"י רע\"א והיין עמד בצלוחית שלו שפיה צר למעלה אצל השלחן רק טעיתי וסברתי על שכר שהוא יין נראה דבזה לכ\"ע אין צריך ברכה שנית על היין כיון שבדיעבד יצא ידי חובת הבדלה באומרו על כלי כזה גם שאינה מליאה כשעומדת אצלו בבית ובפרט בבעל הבית בשלו שלא יתבייש ליטול היין ולשתות ומי ימחה בידו והוא מלתא דעבידא לגלוי' ליה תיכף ודאי כשיטעום הכוס יתוודע לו שהיין בצלוחית שאצלו והוא דבר הניכר וידוע לכל שהטעות כמאן דליתא והכוונה על היין משא\"כ לגבי תורמוס שנפל מידו שהי' דעתו רק עליו בהחלט כו' ע\"ש:
וכן נשאל למהרי\"ל אם בירך אדם על יין וכשטועם נמצא מים אם צריך לחזור ולברך על היין והשיב שא\"צ לחזור ולברך בפה\"ג שנית מאחר שמתחלה הי' דעתו לשתות יין:"
],
[
"טעם. שתקנו חז\"ל בורא מאורי האש בלשון רבים. כיון דטובי נהורי איכא בנורא. שלהבת. אדומה. לבנה. וירקרקת. מס' ברכות דף נ\"ב ע\"ב.",
"וטעם. שאבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. כי אחרי שפסקו ז\"ל שנוסח הברכה לומר בורא מאורי האש שהוא לשון רבים צריך להיות שם אבוקה שנראין בה מאורות הרבה. כל בו. ודוקא של שעוה. ס' הכוונות ועי' ליקוטים סעיף ק\"ז:"
],
[
"טעם. שאין מברכין מאורי האש בכל שעה שנהנה ממנו דהא אסור ליהנות בעוה\"ז בלא ברכה. משום דדוקא אדבר שהגוף נהנה ממנו מברכין עליו אבל בשאר הנאה לא. ומאור השמש שמברכין עליו היינו לפי שמתחדש בכל יום. מרדכי פ' אלו דברים בברכות:",
"קונטרס אחרון
לפי שמתחדש בכל יום. ובכלבו אות מ\"א כתב הטעם שמברכין על האור במו\"ש ואין מברכין בכל שעה שנהנה ממנו. כיון שהי' נאסר בכל יום השבת ועכשיו הותר. וכיון שברך עליו במוצאי שבת שוב אין צריך לברך עליו כל השבוע כמו שמברכין בכל שער הנאת ברכת הנהנין וכל זמן שאוכל א\"צ לברך עוד אפי' אוכל כל היום. וכן כאן אין הפסק להנאתו שכל היום הוא צריך לאפות ולבשל בו ולחמם כנגדו. וכיון שכן אין אדם מסיח דעתו ממנו ע\"ש:
ונראה דלטעם הכלבו באותם מקומות שהיום מתארך חודש וב' חדשים ויש ששה חדשים ומונין שם ימים של כ\"ד שעות שוות שלנו עי' שע\"ת סי' שד\"מ. צריכים לברך על האור במו\"ש כיון שהי' אסור בכל יום השבת ואחר השבת מבשל ואופה. וכן לטעם שהוא לזכר שנברא האור במו\"ש. וזה ג\"כ דוקא אם עושה אש במו\"ש עבור איזה דבר שאז הוא החיוב לברך בעת שנברא אבל לא אח\"כ וצ\"ע עוד:"
],
[
"טעם. כשמברכין על האורה במו\"ש רואה בצפרניו. כדי שיפרה וירבה כצפרנים הללו. ובאגדה שיצא האור מבין צפרניו של אדם הראשון. ויש אגדה אחרת שכשראה אדה\"ר שחשך היום במו\"ש אמר אוי לי שבשבילי שסרחתי עולם חשך בעדי ונתן הקב\"ה בינה בלבו ונטל שני רעפים והקישן זו בזו ויצא מהן אור ובירך עליו ונסתכל בגופו וראה עצמו ערום לבד הצפרנים ועל זה יש שנהגו להסתכל בצפרנים כשמברכין על האור. כל בו. ויברך מאורי האש אחר הבטה שכל דבר ברכת השבח מברך הברכה אח\"כ (מ\"ז סימן רצ\"ו סק\"ו) ובסי' רצ\"ח סק\"ב כתב דמשמע משכ\"ה דיברך קודם הבטה בצפרנים ע\"ש.",
"עוד טעם לפי שהן לבנים ובהן נהנה מאור הנר בראותם. ספר התניא סי' כ\"א. ואין מברכין אלא על נר העשוי להאיר לאפוקי נר תמיד של ביהכ\"נ או מה שנוהגין להדליק נר כל שבעה במקום שנפטר המת אין מברכין עליו. יעב\"ץ:",
"קונטרס אחרון
לבד הצפרנים. בפרקי דר\"א פי\"ד כתב לבושו של אדה\"ר עור של צפורן וענן כבוד מכוסה עליו כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מעליו וראה עצמו ערום ונסתלק ענן הכבוד מעליו שנאמר מי הגיד לך כי ערום אתה המן העץ אשר צויתיך וגו':
ובפ' כ' כתב ר' יהושע בן קרחה אומר מן האילן שנתחבאו שם תחתיו לקחו עלים ותפרו שנאמר ויתפרו עלה תאנה. ר\"א אומר מן העור שהפשיט הנחש עשה הקב\"ה כתנות עור וילבישם. וכ\"ה בת\"י בן עוזיאל על ויעש ד' לאדם ולאשתו וגו'. ובס' ילקוט ראובני (תולדות) כתב בשם מדרש מעור לויתן היה.
ובספר רזא דחכמתא (יהושע) כ' ידוע שקודם חטא אדה\"ר וחוה הי' מלובשים בלבוש זך רוחני קדוש כמו לבושי הנשמות בג\"ע עד שאמרו חז\"ל עקבו של אדה\"ר מכהה גלגל חמה ואחר שחטאו ונתגשמו נאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ובמ\"ת הק' פסקה זוהמתן וע\"י חטא העגל חזרו לזהומתן וכששבו בבושת פנים בהורד עדים פסקה זוהמתן ולא לגמרי. וזהו הנשאר לנו לבוש עור ברגלים. ולזה נאמר של נעליך מעל רגליך:"
],
[
"עוד טעם לפי שבמוצאי שבת כמה רוחות מתפשטת בעולם וחושבין לשלוט עלינו ע\"כ מסתכלים בצפרנים להתיש כחה בזה ואינו נזוק בכל אותו שבוע ויש לכפוף ארבע אצבעות של יד ימין נגד הנר כו' ואין להסתכל כ\"א באחורי האצבעות שהם רמז למאורות התחתונים שנאמר בהם וראית את אחורי והפנימי רמז למאורות העליונים שנאמר בהם ופני לא יראו ואין להסתכל בו ע\"כ אין כופין פנימיות האצבעות לפני הנר לפי שהם פנימים ואינם מאירים מנר של מטה אבל הם מאירים מהמאור העליון למעלה אבל האחורים מאירים מנר תחתון לפיכך כופין אחורי האצבעות נגדה לרמוז שממנו הם מאירים. תולעת יעקב. ועי' מ\"א סימן רצ\"ח ס\"ק ה'. ועי' מחצית השקל שם דנוהגין לכפוף האצבעות לתוך היד ולראות בצפרנים. ולא יראה האגודל חוצה ואח\"כ אפי' כשפושטן צ\"ל האגודל מכוסה תחת שאר האצבעות ורואים מאחוריהם מקום הצפרנים ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
כשפושטן צ\"ל האגודל מכוסה. בספר תולדות מנחם כתב בשם תשו' מהר\"מ מרוטענבורג. טעם. על פשיטת היד בברכת מאורי האש. להראות כי עד עתה הי' אסורים בעשיית מלאכה והותרה לנו מעתה:"
],
[
"טעם. שנהגו לשפוך מן היין על הארץ. לסימן ברכה כדאמרינן כל בית שאין נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה לכך עושין כן בהתחלת השבוע לסימן ברכה לכל השבוע.",
"וטעם. ששופך ממנו מעט על השלחן לכבות בו את הנר כדי שיהא נראה לכל שלא הודלק נר זה אלא למצות נר של הבדלה לברך עליו ונוהגין לרחוץ באותה השפיכה עיניהם לחיבוב מצוה. לבוש סי' רצ\"ו סעיף א':"
],
[
"טעם. שאין הנשים שותין כוס של הבדלה. מפני שאמרו ז\"ל עץ שחטא בו אדם הראשון גפן היתה ואמרו מלמד שסחטה ענבים ונתנה לו ולפי שנתכוונה להבדיל מאדם ע\"י היין אין הנשים טועמות יין של הבדלה. של\"ה. ועוד מפני שחוה כבתה נרו של עולם:",
"קונטרס אחרון
ע\"י היין. והנשים כיון דדעות חולקים אם נשים חייבות בהבדלה לכן לא יבדילו לעצמם רק ישמעו הבדלה מן האנשים. רמ\"א סי' רצ\"ו סעי' ח'. ויש ללמדם שיאמרו המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות קודם שיעשו מלאכה. מחצית השקל סי' רצ\"ט ס\"ק י\"ד:
ובספר אשל אברהם שם כתב ללמד זכות על המברכות ברכה זו בפיהן הן בפ\"ע או בענייתן אחר המברך ואומרות גם שמות הק'. שכיון שכבר נהגו לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא ברכת אקב\"ו. היינו מצד שהן טפילות לבעליהן ובבחי' והי' לבשר אחד ע\"י זה שייך קצת לומר וצונו. וכ\"ה בברכת המבדיל שצד הספק לומר שהן פטורות הוא רק מצד שהוא מ\"ע שהזמ\"ג וכיון דלגבי מ\"ע שהזמ\"ג מחשבינן הנשים טפילות לבעליהם לגבי הברכה בשם לומר וצונו כן הוא לגבי ברכה זו. וסיים וכעת הזהרתי בביתי ששמות הק' שבהבדלה לא יאמרו בפיהן רק ישמעו משא\"כ בקידוש שיותר טוב גם לומר השמות הק':
ועי' ברכ\"י סי' רצ\"ו אות ז' שהעלה כדעת הרמב\"ם והמחבר דנשים מבדילות לעצמן וגם אם הבדיל האיש מותר להבדיל לנשים ע\"כ. ונראה דאם מבדיל לנשים לא יברך עוד הפעם במ\"ה רק הנשים יברכו ברכה זו בעצמן. ועי' שע\"ת סי' רצ\"ח סעי' י\"ד. ועי' ש\"ע הרב סי' רצ\"ז סעי' ט': ופשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם.
ובספר ארחות חיים סי' ער\"א בהגהות כתב וז\"ל בסידור דה\"ח פסק דנשים היוצאים י\"ח קידוש בשמיעתן לא יברכו בפה\"ג כשטועמין מהיין. ובישויע\"ק פסק דנשים שלא התפללו יברכו בעצמן בפה\"ג. אבל בהתפללו ערבית לא יברכו בעצמן בפה\"ג ע\"ש טעמו."
],
[
"טעם. שסומא חייב לקדש הלבנה. ועל הנר אינו מברך. לפי דבאור הלבנה אע\"ג דבעינן נהנין מאורה אין הכוונה שיהנה המברך כ\"א על טובת העולם. מחצית השקל ר\"ס תכ\"ו."
],
[
"עוד טעם. עפ\"י מה שכ' הב\"י סי' ס\"ט סעי' ב' דסומא מברך יוצר המאורות אע\"פ שהוא בעצמותו אינו נהנה מהמאורות. מ\"מ נהנה ע\"י אחרים שרואים אותו ומצילים אותו שלא יפול בפחת או בור שחת. משא\"כ כאן דבעי' שהוא בעצמותו נהנה דהא בעינן שיעמוד כ\"כ סמוך לנר עד שהוא בעצמו יכיר בין מטבע למטבע כמ\"ש סעיף ד' וזה לא שייך בסומא. שם סי' רצ\"ח ס\"ק י\"ז:"
],
[
"טעם. שיש זמירות למוצ\"ש יותר מבכל השבת. כי ג' סעודות הם נגד אברהם יצחק ויעקב. וסעודת מוש\"ק הוא נגד דוד המע\"ה ודוד המע\"ה הי' נעים זמירות ישראל. צמח דוד:"
],
[
"טעם. שאומרים אליהו במוצאי שבת. מפני שאין אליהו בא בע\"ש וגם בשבת דילמא הלכה יש תחומין למעלה מי' ולא יבא בשבת לכן אומרים אותו במוצאי שבת. טור סי' רצ\"ה. והא דאין מתפללין במוצאי יו\"ט משום דכיון דעושין ב' ימים הואיל ונדחה ידחה. אליהו רבא שם אות יו\"ד ועיין מט\"מ:",
"עוד טעם. מפני שפנחס הוא אליהו שכתב בו ויכפר על בני ישראל שמכפר והולך עד תחיית המתים דאליהו נכנס לקבל יסורין תחת כל צדיק וצדיק להיות נידון מעונות השבוע ובשביל כך רגילין להזכיר אליהו במוצאי שבת. מדרש תלפיות. וראוי ליזהר לומר רבש\"ע כו' החל כו'. כי הוא בירושלמי וטור סי' רצ\"ט ופוסקים וכ\"כ בלבוש שם. א\"ר סי' רצ\"ה ס\"ק ז': "
],
[
"טעם. שאליהו נקרא שמו תשבי. מלשון תושבי שנתיישב בעולם הזה מכל אנשי דורו שכל העולם נקראים גרים משום שהם היום כאן ומחר בקבר. אבל אליהו יכולים לקרוא אותו תושב משום שנעשה תושב. סדה\"י:"
],
[
"טעם. שנהגו הנשים לדלות מים במו\"ש תיכף ששמעו ברכו. שמצינו באגדה שבארה של מרים בימה של טבריא וכל מו\"ש מחזירין על כל מעינות ועל כל בארות וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים וישתה אפי' כל גופו מוכה שחין מיד נרפא. ומעשה באדם א' שהי' מוכה שחין והלכה אשתו במו\"ש לשאוב מים ונתעכבה יותר מדאי ונזדמן לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותן המים כיון שבאה אצל בעלה כעס עליה ומרוב כעסו נפלה כדה משכמה ותשבר הכד ונפלו מטפי המים על בשרו ובכל מקום שנתזו המים נרפא השחין ועל זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו. ולכך נהגו לשאוב מים בכל מוצאי שבת. כל בו:",
"קונטרס אחרון
להזכיר אליהו במו\"ש. ועי' מהרי\"ל בשס התוס' דבמו\"ש יושב אליהו ז\"ל תחת עץ החיים וכותב זכיות של שומרי שבת ולכך נוהגין לומר פסוקי דאליהו וזמירות המיוסדים על שמו:
ובשו\"ת ח\"ס או\"ח תשובה ס\"ז מביא ממרדכי שהפזמון המבדיל שאנו אומרים במו\"ש נתקן לאומרו במוצאי יוה\"כ ולא נתקן כלל לשבת דעלמא כנראה מכל ענינים וחרוזים שמתפלל על כפרת עונות:"
],
[
"טעם. שנוהגין לקפל הטלית במו\"ש מיד. כדי להתעסק במצוה מיד. מהרי\"ל. ואם אינו מקפל מיד אחר יציאת מביהכ\"נ אז הוא סכנה גדולה. כי הקליפות מתדבקים בהטלית. ספר הנהגות אדם פכ\"ד. ואם שכח ולא קיפל מיד במו\"ש אזי למחר בבוקר כשמניח הטלית ינער אותו מכל צד לארץ. מדרש תלפיות. ורשאי לעשותו מיד אחר שהבדיל בתפלה משחשכה. יעב\"ץ. ועי' באר היטב סימן רצ\"ט ס\"ק י\"ג בשם תשובת גינת ורדים כלל ג' סי' כ\"ה דמותר לשתות טוטו\"ן קודם הבדלה דלאו מלאכה גמורה הוא:"
],
[
"טעם. שאומרים במו\"ש דא היא סעודתא דדוד מלכא. ע\"ד שאמרו (בשבת דף ל' ע\"א) שאמר הקב\"ה לדוד שימות בשבת ע\"כ בכל עו\"ש הי' דוד עושה סעודה גדולה על שלא מת וזה שאנו אומרים במו\"ש דא היא סעודתא דדוד מלכא.",
"קונטרס אחרון
כדי ללוות את השבת. ובספר כנפי יונה ח\"ב סי' ג' כתב וז\"ל אחר הבדלה במ\"ש מסדר שלחנו עם ב' ככרות ולא נקיט בידי' אלא חדא ואומר דא סעודתא דדוד מלכא. ובזכותה ניצל מחיבוט הקבר עכ\"ל. ובהגהות מנהגים כתב בשם מרדכי דשלחנו יהא מתוקן כמו לכל השבת כולה.
מי שאין לו רצון לאכול לחם אין מוטל עליו לטרוח לאכול גם לחם ואין משמעות מהש\"ס והפוסקים לאכול אז לחם רק מ\"מ יסדר במפה שיהי' מעין סגנון סעודת קבע קצת. אשל אברהם מהדורא תנינא סי' ש'.
ובספר משפט צדק כתב בשם ספר מח\"ב בשם מהרש\"א וכ\"כ רבינו הרמ\"ע מפאנ\"ו דטוב לעשות דבר מחודש לסעודת מלוה מלכה דבעי סעודה באנפי נפשה ולא משיריים. וע\"ל בהשמטה לסעי' ת\"נ:
ובספר ארחות חיים סי' ש' כתב בשם ספר ארחות יושר דאף שהיא שבע ונפשו קצה באכילה ושתיה מ\"מ ידחיק א\"ע ובזה ינצל שלא יצטרך לאכול מאכלים ומשקים מי המרים לרפואה. עוד שם בשם צדיק מפורסם שטוב לומר בשעת אכילת חמין במו\"ש. חמין במוצ\"ש מלוגמא:
עוד שם בשם הג' הקדוש מוהר\"ר ארי' ליבוש אבד\"ק וויזניצא זצוק\"ל על מאמר הגמרא (שבת דף קי\"ט) חמין במוצ\"ש מלוגמא. והנה לא ביארו בגמרא לאיזה דבר הוא רפואה ואמר הוא ז\"ל שהיא רפואה שלא יהיה לו עצבות והיא מרומז בפסוק ומחב\"ש לעצבותם. כי מחב\"ש ר\"ת \"חמין \"במוצאי \"שבת \"מלוגמא וסמוך ליה לעצבותם לומר שהוא רפואה לעצבות:
ובשם הרב הצדיק הקדוש רבי אלימלך זללה\"ה שסגולה לנשים שלא יתקשו בלידתן הוא שיאכלו בכל מוש\"ק איזה דבר לשם מצות סעודת מלוה מלכה ואף גם יאמרו בפה מלא לשם מצות סעודת מלוה מלכה ועי\"ז יולדו בנקל בעזהשי\"ת עכ\"ל:
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סימן קע\"ד כתב וז\"ל הנזהרים בסעודת הלוית ש\"ק אין חיוב שיהי' בפת ויכול להיות אחר הרבה שעות מהבדלה ואולי מועיל גם ביום שלאחר כך כל שכוונתו בשביל כבוד לויה ושמעתי שיש גדולי הדור מנהיגים כן כעת או גם בכל ג' ימים דלבתר שבת קודש עכ\"ל.
ובספר לבושי מכלול סי' ד' כתב שהרב הצדיק הקדוש רבי ר' שמעון מיערסלאב זצוק\"ל הי' אוכל המלוה מלכה עם אנשים ביום א' בצהרים:",
"ולא אתבלי בעפרא לעלמין. בספר חסד לאברהם להרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אברהם אזולאי זצוק\"ל מעין רביעי נהר נ\"ב כתב וז\"ל במס' ברכות ובזוהר נמצא שיש קשר אל הנשמה עם הגוף אחר הסתלקה ואפי' אחר ששלטה הרקב בעצמות ימצא הקשר הזה בעצם הקטן שהוא כשאור שבעיסה בתחיית הגוף והנרצה שהעצם הקטן הזה הוא תחת המוח בפנימיות הגלגולת ואינו דבוק אל עצם אחר והוא קטן כשעורה והוא עגול וקרוב אל המרובע ובו חוטי דם בדמות עכביש מסובכין אלו באלו כו' ע\"ש:
ובספר מעבר יבק שפת אמת מאמר ב' פ\"ו כ' וז\"ל אמרו בויקרא רבה מהיכן נברא אדם מלוז של שדרה ולעתיד טל התחיה ירד על העצם הנשאר כפי דעת כל אחד ויעשה כשאור בעיסה ויתפשט לכאן ולכאן ויתמתחו מתוכו כל האברים וכל הגידים ועור ובשר ויתגלגלו עד ארץ ישראל ושם יקבלו רוחם. ואינו נהנה רק מסעודת שבת וי\"א מיין הבדלה לבד. ודעת אחרים שאינו נהנה כלל מאכילה ושתי' ומדברי מדרש הנעלם דף קל\"ג נראה שהוא בשדרה ונקרא רמאה דלא סביל טעמא דמזונא כשאר גרמי:"
],
[
"טעם. דבסעודת מלוה מלכה אומרים אתקינו סעודתא ג\"פ ובסעודת שבת אומרים בכל סעודה רק פעם אחד. משום דסעודת מלוה מלכה הוא מדברי סופרים ודברי סופרים צריכים חיזוק יותר משל תורה. לכן אומרים ג\"פ אתקינו סעודתא כדי לחזק הדבר. וראי' לדבר ממשנה גבי עומר (מנחות ס\"ה) כיצד הן עושין כו' אקציר והם אומרים לו קצור אקצור והם אומרים לו קצור ג\"פ על כל דבר ודבר והן אומרים לו. הין. הין. הין. כל כך למה לי מפני הבייתוסים שהי' אומרים אין קצירת העומר במוצאי יו\"ט. הרי חזינן דבג\"פ נתחזק הדבר. דברי יחזקאל:",
"קונטרס אחרון
הוא מדברי סופרים. בספר זכרון טוב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מגעסכאיז זצוק\"ל שהי' אומר גדולה הסעודה של מלוה מלכה שהוא ע\"פ הגמרא. וסיפר שהלובלינר בימי חורפו קודם שהתפרסם בא לפני הרב המגיד ממעזריטש זלה\"ה ויהי היום ועש\"ק. והרב הק' ר' שלמה מסקאהל היה משמש אותו. וערך י\"ב חלות על שולחנו. והלובלינר בעניו ידע שלא יהי' לו מה לאכול בסעודת מלוה מלכה. והמתין עד שיצאו כולם משם. ולקח לו פרוסה מן הי\"ב חלות עבור סעודת מלוה מלכה. וכשבא הרה\"מ אל השלחן שאל מה זאת חלה אחת פרוסה. והשיב הר\"ר שלמה מסקאהל אין זה כי אם מעשה האיש מפולין. ושלח הרה\"מ אחריו ונבהל הלובלינר מאד. וסיפר לו הדברים. אז הניח הרה\"מ ידו על כתפו של הלובלינר ובירכו יהא רעוא שתסעוד מלוה מלכה מתוך הרחבה:"
],
[
"טעם. מה שרגיל בלשון בני עמינו ואומרים על ליל שבת פרייטאג צו נאכט. וכן במוש\"ק אומרים. שפעט צו נאכט. משום שלענין שביתות שבת שייך קצת מן יום. פרייטאג. אצל ליל שבת להוסיף על שבת. וזה משמעות הלשון פרייטאג צו נאכט ששייך קצת יום של פרייטאג. אצל לילה של שבת. וכן במוצש\"ק אומרים שפעט צו נאכט. ולא ידקדק לעשות הבדלה מיד כשנראים שלשה כוכבים אלא ימתין ויאחר זמן מה יותר. אלא שהלשון נשתבש אצל המון לומר (שפייסי נאכט) ולשון זה אין לו שום הבנה. אבקת רוכל כלל ג' פרט י\"א. וע\"ל סעיף רנ':"
],
[
"טעם. מה שאין אנו אומרים בליל שבת לילה טוב כמו בחול. מפני שבשבת אין לילה כלל כי כולו אור. ולכך לא כתיב ג\"כ בשבת ויהי ערב ויהי בוקר. לפי שליל שבת מאירה יותר מימי השבוע לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה ולא שייך לקרותו בשם ערב. ע\"כ אנו מזמרים בש\"ק הזמר ב\"ה יום יום. פי' יום שכולו יום ולא לילה כי אף הלילה ברום המעלות. קרבן עני פ' בראשית בשם הגאון הקדוש מוהרי\"צ מראזדיל זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שמערבין בחצרות. מפני דרכי שלום. מעשה באשה אחת שהיתה דבובא לחברתה. פי' שהיתה שנאה. ושלחה עירובה ביד בנה נסבתיה גפפתיה ונשקתיה אתא ואמר קומי אימיה. אמרה הכין רחימת לי ולא הוינא ידעה ומתוך כך עשו שלום ביניהם. הה\"ד דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו. ספר התניא סי' י\"א:"
],
[
"טעם. שכל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח.",
"וטעם. שאם הניח עירוב בע\"ש לסוף אלפים יוכל לילך משם ולהלאה אלפים. עי' לבוש סי' שצ\"ז וסי' ת\"ח:"
],
[
"טעם. שנהגו הקדמונים ז\"ל לערב מפסח לפסח. לפי שאין לך עני שבישראל שלא יהיה לו קמח משא\"כ בשאר ימות השנה. ספר התניא שם."
],
[
"טעם. שנוהגין להתענות ער\"ח משום מיעוט הירח. מ\"א סי' תי\"ז ס\"ק ג':",
"קונטרס אחרון
להתענות ער\"ח. ועי' באה\"ט סי' תר\"ע סק\"ב וז\"ל וכתב הב\"ח בחנוכה אסור להתענות לפניו. ומה שנוהגין להתענות בכ\"ד בכסליו תמורת ער\"ח אין לבטל מנהגם דלא אסור אלא לגזור ת\"צ בתחלה אבל אם כבר נהגו להתענות איכא חשש איסור נדר בדבר דב\"ש סי' של\"ט ואף ביום שלאחריו אסור כנה\"ג. ועי' מ\"א סי' תרפ\"ו סק\"א ומחצית השקל שם:
ועי' ארחות חיים סי' תצ\"ב אות ג' בשם ס' מול\"ח דמי שנוהג להתענות בכל ער\"ח יתענה ג\"כ בער\"ח אייר וחשוון אף שהן בחדש ניסן ותשרי:",
"משום מיעוט הירח. בספר חדושי שני המאורות כתב בענין שעת קטרוג הלבנה אי אפשר ששני מלכים שישמשו בכתר א'. א\"ל לכי ומעטי את עצמך. והנה מה שאמר לכי. לאיזה מקום תלך. גם הול\"ל אמעט אותך. רק הענין הוא כך דהנה הלבנה בעצם היא כדור שחור. רק בתחלה קודם הקטרוג קרויים שני המאורות הגדולים. שהיו בחלון א'. והיה אור החמה מאיר כנגדה ממש. ולזה היתה סבורה שזה אורה בעצם. ואמרה א\"א לשני מלכים כו'. וא\"ל הקב\"ה לכי מחלון זה וממילא תמעט א\"ע. וע\"ל בהשמטה לסעי' קכ\"ז."
],
[
"טעם. שנהגו לעמוד בשעת שמברכין החודש. דוגמת קידוש החודש שהי' מעומד. מ\"א סי' תי\"ז סק\"א.",
"קונטרס אחרון
בשעת שמברכין החודש. כתב בספר שער אפרים שער י' סעי' ל\"ז נכון לידע בשעה שמברכין החודש אימת יהי' המולד. והטעם. לפי שעיקר שם חודש הוא על חידושה של לבנה שהוא המולד. וכן אנו אומרים יחדשהו כו'. ואם לא ידע לא עיכב. והעיקר הוא לידע יום קבועת ר\"ח בבירור ע\"ש. ועי' באה\"ט סי' תי\"ז סק\"א בשם מנהגים דכשמברכין החודש א\"א בקרוב כדי שלא יהא רק כ\"א תיבות. כמנין השם של אהי\"ה וגימטר' א\"ך טוב:
ובענין אם לומר הבאים כשחל ר\"ח ב' ימים. כתב בספר לבושי מכלול בקו\"א בשם סה\"ק בית אהרן דכתב לבנו שיכוין בחודש אלול גם על חודש תשרי א\"כ ראוי ונכון לימר הבאים בשעת שמברכין חודש אלול עכ\"פ. ור\"ת של אלול. \"לחיים \"ולא \"למות \"אמן. \"לשובע \"ולא \"לרזון \"אמן. \"לברכה \"ולא \"לקללה \"אמן. ראיתי בספר אחד:
וראיתי בכתבי הרב הקדוש המפורסים מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל (ראה) וז\"ל דהכללות ישראל כיון ששמעו שמברכים ר\"ח אלול משימין יראת השם נגד פניהם. הגם שבכל השנה יש לישראל יראה מהבורא ב\"ה מ\"מ בחודש אלול יש להם יראה כוללת ושופכים הלבבות לפני השם ב\"ה. ולכך איתא בכתבי אר\"י שאלול עם הכולל גימט' חיי\"ם כשישראל יש להם יראה כוללת מהבורא ב\"ה בימים הקדושים הללו ושופכים הלבבות לפניו יתעלה ממילא מתברך בשנת חיים. וחיים כולל הכל הן רפואה הן פרנסה שחולה אין חיותו חיות וכן עגום אין חייהם חיים לכך כשישראל שופכים הלבבות לפני השי\"ת יתעלה מתברך בשנת חיים. ולכן נקרא זה החודש בשם אלול שתרגום של ויתורו את הארץ ויאללו ית ארעא בכללות ובפרטות הם מאללים את הארצות שלהם. ולכן מתברכים בשנות חיים. ורפואה ופרנסה בכלל חיים:
ובספר דבש השדה כתב שמעתי מאדמו\"ר מהר\"ש מיעריסליב זצוק\"ל דמה שאומרים אחר יחדשהו הקב\"ה כו' ונאמר אמן. גם זו היא ברכה בפ\"ע. היינו שיהי' בזה החדש בין ישראל רק שמחות וכל טוב וסעודות מצוה. וכל אחד יברך את חבירו שיזכה עוד לשמחות והוא יענה אמן. וכמו כן חבירו יברך אותו על שמחתו וגם הוא יענה אמן. וזהו ונאמר אמן:"
],
[
"טעם. שקורין ליום ער\"ח יום כפור קטן. לפי שבו מתכפרין עונות של כל החודש. דומיא דשעיר ר\"ח. וכדאמרינן במוסף זמן כפרה לכל תולדותם. פ\"ח סי' ת\"ז בשם מהר\"ם קורדוירו. וע\"ש בשם הב\"י כי כינוי תולדותם קאי אל החדשים. ר\"ל כי עולת ר\"ח היתה באה על תולדות ימי החודש לפיכך קרא ר\"ח זמן כפרה ע\"ש: "
],
[
"טעם. שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר\"ח לפי שלא פרקו נזמיהם לעגל ניתן להם ר\"ח ליו\"ט. פרקי ר' אליעזר פמ\"ה:",
"קונטרס אחרון
שלא לעשות מלאכה בר\"ח. ובהגהות מנהגים כתב בשם המרדכי דמלאכה כבידה אף לאנשים אסור. ובס\"ח סימן קכ\"א כתב שנו חכמים העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי יו\"ט במוצאי שבתות ובמוצאי יו\"ט (ודוקא קודם הבדלה עי' טור ס\"ס רצ\"ט) ובחנוכה ופורים ובר\"ח ובכל מקום שיש נידנוד עבירה להביא תענית צבור אינם רואים סימן ברכה לעולם. וכתב הגאון מו\"ה חיד\"א בפירושו שם וז\"ל יש מי שכתב דלאנשים הוי מנהג בורות וכ\"כ הרב פרי חדש סי' זי\"ת והרב דברי יוסף בשו\"ת סי' מ\"ה. איברא הרב מהריק\"ש כתב מתוס' שבת דף כ\"ד דגם האנשים היו רגילים שלא לעשות מלאכה כו' ע\"ש: ",
"ר\"ח ליו\"ט. בסידור לב שמח כתב בשם ר\"י אחיו של השל\"ה זלל\"ה הטעם שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר\"ח. עז\"ה לפי שהמועד נתתקן נגד האבות. פסח נגד אברהם דכתיב לושי ועשי עוגות ופסח הי'. שבועות נגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה הי' באילו של יצחק. סוכות נגד יעקב ולמקנהו עשה סוכות. וי\"ב חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים נגד י\"ב שבטים וכשחטאו בעגל נטלו מהן ונתנו לנשותיהם לזכר שלא הי' באותו חטא ע\"ש. ועי' ט\"ה ליקוטיס סעי' קפ\"ד:",
"שאין עושות להשתכר. כתב בספר אשל אברהם שם יש ללמד זכות מה שקצת נשים עושות בר\"ח בתי רגלים ע\"י עניבות זו בזו. כי קיי\"ל שעניבה אינה כקשירה ואין זה בגדר אריגה ולגבי מנהגא דר\"ח יש להקל בזה. אך מה שעושין ע\"י חוטים כרוכים על עצים עגולים כידוע נראה שהוא בגדר מלאכת אומן ואין להקל בר\"ח. והנוהגת להקל גם בזה בר\"ח צ\"ל מצד שאין להם מה לאכול בלא זה והוא לכבוד ש\"ק ומכל מקום טוב ליזהר ע\"ש:"
],
[
"טעם שאנו קורין הלל בר\"ח. משום שרמזו דוד (בתהלים קנ) הללויה הללו אל בקדשו י\"ב פעמים הללו כנגד י\"ב חדשים וכופלין כל הנשמה כנגד חדש העובר. (תניא רבתי):",
"קונטרס אחרון
כנגד י\"ב חדשים. והללוהו בתקע שופר היא הששה. ושם רמז לתקוע שופר. ייטיב פנים בשם ז' הגאון הקדוש מאוהל זצ\"ל:"
],
[
"טעם. שאומרים הלל בדילוג בר\"ח. כיון שיש מחלוקת בין המפרשים, הרמב\"ם ז\"ל כתב בקריאת ההלל בראשי חדשים הי' מנהג ואינה מצוה ומנהג זה בציבור לפיכך קורין בדילוג. אבודרהם:"
],
[
"עוד טעם. שאומרים הלל בדילוג בר\"ח. משום דהוי יום סליחה כיום הכפורים ור\"ה לכן אין לגמור הלל כדאמר זמן כפרה לכל תולדותם. פי' תולדותם דמיום שנתלו המאורות נפלה אסכרה בתינוקות שלא יכלי לסבול האויר ונתבטלה בקרבן ראש חודש. הגהות מנהגים:"
],
[
"טעם. דמברכינן על קריאת הלל בר\"ח אע\"ג דהוי מנהג (עי' תענית דף כ\"ח ע\"ב ועי' לעיל סעי' תל\"ז) ואמנהגא לא מברכינן. כמו שאין מברכין על הערבה מהאי טעמא (עי' לעיל סעי' תת\"כ). משום דהיינו דוקא אמנהג דערבה דלא הוי אלא מנהג טלטול בעלמא ואמנהג דטלטול לא מברכינן אבל בשאר מנהג כמו קריאת הלל ואחריני כמו אותו מנהג ודאי מברכינן וכן הלכה למעשה. תוס' תענית דף כ\"ח ע\"ב בד\"ה אמר:",
"קונטרס אחרון
דהוי מנהג. בסידור יעב\"ץ כתב דנשים אע\"פ שמחמירות על עצמן במצות עשה\"ג ומבורכת עליהן. מ\"מ בהלל דר\"ח ודאי לד\"ה אין נכון להן לברך. כיון דאפי' אנשים לדעת רבים וגדולים לא יברכו ע\"כ יש למנען מזה:"
],
[
"טעם. שאמז\"ל (שבת קי\"ח ע\"ב) הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף. משום דכתיב ביה עצביהם כסף וזהב וכשאומר אותו בכל יום נראה כמחרף ומגדף כלפי מעלה ולומר שאין יכול לבטלם מן העולם. מדרש תלפיות אות ה' ענף הלל הגדול בשם הירושלמי."
],
[
"טעם. שאומרים הלל מעומד. דכתיב הללו עבדי ה' העומדים. ט\"ז סי' תכ\"ב סק\"ד ואסור לסמוך עצמו לעמוד או לכותל דסמיכה אינה כעמידה. מ\"א שם ס\"ק י\"א: "
],
[
"טעם. שתקנו לכפול הפסוקים מאודך. עד הודו. מפני שאמרם ישי ודוד ואחיו ושמואל. כדגרסינן בפרק ערבי פסחים דף קי\"ט ע\"א אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אוד\"ך כי עניתני אמר דוד. אבן מאסו הבונים אמר ישי על דוד שהי' צעיר שבאחיו ורועה בצאן ולא הי' נחשב בעיניהם ולא עלה בלבם שיהי' הוא מלך. הבונים הבנים כתיב. מאת ה' היתה זאת. אמרו אחיו שהוא לשון רבים. זה היום עשה ה' נגילה. אמר שמואל שהי' מתנבא להם שסופם לגיל ולשמוח שיושיעם הקב\"ה מיד אויביהם על ידו. אנא ה' הושיעה נא. אמרו אחיו. אנא ה' הצליחה נא. אמר דוד שהי' מצליח ומתפלל שיצליח גם במלכותו. ברוך הבא בשם ה'. אמר ישי כשבא דוד מן הצאן. ברכנוכם מבית ה'. אמר שמואל כשקרא אותם אל הזבח. אל ה' ויאר לנו. אמרו כולם. אסרו חג. אמר שמואל שאמר להם שיהי' מקריבין זבח שלמים לשמוח ולזרוק על המזבח. אלי אתה ואודך.. אמר דוד. הודו לד'. אמרו כולם. ומפני כבודם אנו כופלין אותם להראות שאנו חושבין כל פסוק מהם כפרשה בפני עצמה ולכך אנו פוסקין אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא לשנים וכופלין אותם אע\"פ שהוא פסוק אחד. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שאנו נוהגין עכשיו הש\"ץ אומר יאמר נא ויאמרו נא והצבור עונין ע\"כ אחד ואחד הודו. לא מצינו מנהג זה בתלמוד ואפשר שנהגו כן לרמוז שמצוה לענות ראשי פרקים ולפי שהוא פסוק של הודאה ושבח נהגו כן. טור סי' תכ\"ב ועי' פרק לולב הגזול דף ל\"ח ע\"ב וע\"ל סעי' תתפ\"ז ס\"ב:"
],
[
"טעם. שיש נוהגין לומר בר\"ח השיר של יום תיכף אחר תפלת שחרית. כי כן בבהמ\"ק י\"ר שיב\"ב היו הלוים אומרים השיר של יום אחר הקרבת קרבן תמיד של שחר קודם הקרבת קרבן מוסף. יסוד ושורש העבודה שער ח':"
],
[
"טעם. שאומרים בר\"ח ברכי נפשי. לפי שיש בו עשה ירח למועדים. טור סי' תכ\"ג. ובזוהר במדרש הנעלם פ' וירא דבכל ר\"ח אומרים נשמות הצדיקים בג\"ע מזמור זה:"
],
[
"טעם. שחולצין התפילין בר\"ח קודם תפלת מוסף אפי' במקום שאין אומרים כתר יתנו לך. מפני שתפלת מוסף הוא במקום הקרבת הקרבן מוסף שבו ביום ואנו עושין אותו כמו יו\"ט לפחות בעת ההקרבה וי\"ט אין צריך אותו וכ\"ש במקום שאומרים כתר שכיון שאומרים קדושת כתר אין צריכין לכתר תפילין אפי' בעת שאומרים התפלה בלחש. לבוש סי' כ\"ה סעי' י\"ג. ובזוהר פרשת פנחס דמי שמתפלל מוסף בתפילין חייב מיתה:",
"קונטרס אחרון
לכסות התפילין. ובסידור יעב\"ץ כתב דאם השעה דחוקה יזיזם ממקומן ע\"ש:"
],
[
"טעם. שבימים טובים ור\"ח מקדים קדושת ישראל לקדושתן שאומרים מקדש ישראל והזמנים או מקדש ישראל וראשי חדשים כיון שע\"י קדושת ישראל נתקדשו הם ואלו לא נתקדשו ישראל לא הי' קובעים חדשים וקוראין מועדים בבית דין. רש\"י ביצה דף י\"ז ע\"א:"
],
[
"טעם. שאומרים בשנת עיבור ולכפרת פשע. משום דיש י\"ב לשונות לטובה ולברכה כו' נגד י\"ב חודש לכך אומרים עוד ולכפרת פשע נגד עיבור ולנוסחא זו ראוי לאמרו בכל חדשי אותו שנה כמו שאומרים י\"ב לשונות בכל חודש וכן משמע לישנא דנוסחא בשנת עיבור ולא נקט בחדש עיבור. אלי' רבה סי' תכ\"ג ס\"ק ו' ועי' פ\"מ שם שכתב וז\"ל ומ\"מ ראיתי המנהג רק עד ר\"ח ניסן ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
נגד עיבור. ומה שאומרים הנוסח ולכפרת פשע. כי שמא השנה אינה מעוברת ונמצא אוכלים חמץ בפסח. שמעתי:"
],
[
"טעם. דבר\"ח יאמר בקדושת כתר ועמך ישראל ובשבת וי\"ט עם עמך ישראל כי בשבת ויו\"ט ישראל הם עיקר. שערי תשובה סימן תכ\"ג ועי' כל בו סי' ל\"ז:"
],
[
"טעם. שנוהגין לעשות סעודת ראש חודש. זכר לסעודה שהי' עושין לעידי הלבנה בזמן שהי' מקדשין על פי הראיה. כל בו. יש מי שכתב שיש נוהגים להדליק נרות יתרות לכבוד ר\"ח. עי' פ\"ח סי' תי\"ט:",
"קונטרס אחרון
סעודת ר\"ח בספר שכנה\"ג כתב ראיתי מדקדקים כשחל ר\"ח בחול עושים מאכל אחד יותר לכבוד ר\"ח. וכשחל בשבת עושים מאכל א' יותר ממה שעושים לכבוד שבת. ובסידור יעב\"ץ כתב בשם הירו' דכשחל בשבת צ\"ל סעודה ר\"ח ביום א'. וע\"כ נכון להרבות אז בסעודת לוית המלכה להשלים בה י\"ח סעודת ר\"ח. וע\"ל בהשמטה תתצ\"ח:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מלובלין זצוק\"ל דלכן עשה רבינו המחבר בסי' תי\"ט סימן בפ\"ע לענין חיוב לאכול סעודת ר\"ח. וכן בסי' ש' לענין חיוב לאכול סעודת מלוה מלכה כדי שיהי' הענין חשוב בעיני העולם: ",
"לכבוד ר\"ח. ובספר יוסף אומץ כתב וז\"ל הת\"ח כתב שמעתי שיש מקום בארצות המערב נוהגין לכבדו בלילה להדליק נרות כמו בשבת ע\"כ ולכן טוב שלפחות ידליק נר אחד בפמוט מוסיף על הנרות שמנהגו להדליק בשאר ימות החול עכ\"ל. ובספר עבוה\"ק כ' שנכון לעשות שינוי מאור שבת:
ובספר יסוד ושורש העבודה שער ט' כתב וז\"ל ילבש האדם איזה מלבוש חשוב בר\"ת וסימנך חמ\"ש חליפות שמלות. \"ח\"מ\"ש ר\"ת \"חדש \"מועד \"שבת יחליף שמלותיו. ובתיקונים תקון כ\"א דמ\"ו כ' נשמתא יתירה בשבת וביומא טבין ובכל מוספין. הרי כתב בלשונו הק' ובכל מוספין היינו בכל יום שיש בו מוסף שאף בר\"ח מקבל אדם נשמה יתירה. ע\"כ בודאי ראוי וישר להלביש בגד חשוב עכ\"ל. ובספר אור צדיקים כתב ג\"כ דיש להחליף הבגדי' בר\"ח:"
],
[
"טעם. למנהג שהתינוקות מביאין מעות לרבם בר\"ח ונקרא מעות ר\"ח. לפי שאנו אומרים זמן כפרה לכל תולדותם. וע\"כ המעות הללו הם כפרה לתינוקות. (מט\"מ):"
],
[
"טעם. שאין מעברין אלא אדר וכל שאר החדשים אין מעברין. דכתיב (אסתר ג') לחדש שנים עשר הוא חודש אדר ואי מעברין אחת משאר החדשים לא הוי אדר שנים עשר. תוס' סנהדרין דף י\"ב ע\"א בד\"ה אין:"
],
[
"טעם. למה אנו מברכין ברכת הלבנה במוש\"ק. כי אז נחרב הבית והלכה השכינה בגלות. לכן אנו אומרים שעתידין להתחדש כמותה. הרי ביום שנחרב אנו מבשרין חדוש ישראל והשכינה. פע\"ח שער ר\"ח פי\"ג בשם הרח\"ו: ",
"קונטרס אחרון
עד י' בחודש ובסידור יעב\"ץ כתב דאם מו\"ש קודם ז' בחודש ממתינין עד מו\"ש אבל לא יותר. וכ\"ש בימות הגשמים שאין להמתין על מ\"ש יותר מז'. גם האבל אם ז' של לבנה הוא בתוך ימי אבילתו לא יחמיץ המצוה. וכן יש לקדשה לפני יו\"כ דשהוי מצוה לא משהינן ע\"ש. ועי' בהשמטה לסעי' תשע\"ה:"
],
[
"טעם. שאין מקדשין הלבנה בשבת או ביו\"ט. משום כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי\"ט או בשבת חוץ לתחום. עיין ט\"ז סי' תכ\"ו סעיף א'. ועי' ברכי יוסף שם סעי' ז' בשם הרב כנה\"ג דאם לא קדש עד ט\"ו ויום ט\"ו הוא שבת או יו\"ט יכול לקדש ע\"כ. ועי' בשו\"ת השיב משה חאו\"ח סי\"ד שכ' דבשעת הדחק מותר לקדשה בליל ט\"ז בשם ומלכות: ",
"קונטרס אחרון
בליל ט\"ז בשם ומלכות. ובספר דרך פקודיך כתב וז\"ל אמרו לי מגידי אמת בשם אדמו\"ר הרב מוהר\"ר יעקב יצחק זצוק\"ל באם לא נראית הלבנה בזמנה עד אחר אותו הזמן יאמר המימרא בגמרא מאי מברך אמר רב יהודה ברוך אתה י\"י אמ\"ה אשר במאמרו וכו' ול\"נ לומר בריך רחמנא מרי' מלכא דעלמא אשר במאמרו וכו' וכן אני נוהג בכל ספק ברכות עיי\"ש וע\"ל בהשמטה לסעי' רי\"א בד\"ה ובספר א\"א:
בספר נצר חסד פ\"ד כתב וז\"ל יש צדיקים וחסידים שמחשבין מר\"ח שכן מוכח לשון כל הראשונים שסתמו דבריהם ולא הזכירו מולד כלל בדבריה' וקבלה ביד רב חמאי גאון ורב שרירא ורב האי כמובא בדבריהם שאין הלבנה עליונה נפגמת אלא עד עבור ששה עשר מחדש. ואפי' הלבנה הזאת אינו ניכר פרידתה ופגימתה להדיא אלא עד עבור ששה עשר מחדש ואנו מברכין על הנאת אורה וכל שאין ניכר החסרון להדיא יכולין לקדש וכן עשה מעשה הגאון מוהר\"ר אברהם יהושע העשיל מאפטא אף שמימי לא עשיתי כך אבל לא הייתי מקנתר למי שיעשה כך כי כן מוכח פשטות הסוגיא וכל דברי הראשונים. ועוד שענין כזה אמירות ברכה בדרך שבח אינו איסור משום ברכה שאינה צריכה ואין בה לא תשא ע\"ש:
ובספר מנחת פתים סי' תכ\"ו העיד שראה בכתבי הרב מו\"ה שמעריל ז\"ל בעהמ\"ח עיון תפלה שבבראדי נעשה מעשה לברך בליל שיתסר בפני הגאון מו\"ה מאיר אב\"ד דשם:
ובספר בני יששכר כתב לולא דמיסתפינא מרבותי הייתי אומר. דזמן ברכת הלבנה בחידושה תלוי בקביעות ר\"ח שלנו ורשאין לברך עליו עד חציו של חדש. עפ\"י קביעותינו. הן מלא הן חסר. כיון שהשי\"ת מסר זאת בידינו ואומר למלאכים אני ואתם נשאל לב\"ד של מטה אימתי נקבע ר\"ח. אבל מיסתפינא לפסוק כן להלכה מה שלא פסקו כן הראשונים ואחרונים ציינתי כ\"ז למשמרת:",
"ברוב עם הדרת מלך. ובספר ארחות חיים סימן תכ\"ו אות י\"ד כתב בשם כתבי הדע\"ק דאם אין רק ב' ימים זמן לקדש הלבנה מותר לקדש בליל שבת. אבל אם יש ג' ימים יש להמתין ע\"ש:
ובשנת תרס\"ה לא נראה הלבנה עד סוכות שחל בשבת וקידשו אותה הציבור פה לבוב בליל א' אחר התפלה כי לא היה צלול קודם. והרבה אנשים קידשו אותה בליל ב' בשם ומלכות כי לא עבר עדיין מהמולד זמן חצי כ\"ט י\"ב תשצ\"ג. היינו י\"ד מעל\"ע וי\"ח שעות שצ\"ו חלקים וחצי. כי המולד הי' בש\"ק בבוקר לערך שעה ה' ויום א' דר\"ה הי' ביום ש\"ק. והי' עוד זמן עד אור ליום א' ב' דסוכות עד אחר שעה י\"א בלילה:
כתב בספר תולדות אהרן (תולדות) כשיבא משיח צדקינו יהא הלבנה תמיד במילואה. ויהא בסוף חודש שמחה יותר מתחילת חודש. שחצי הראשון של חודש הי' תמיד במלואו משא\"כ בסוף חודש:"
],
[
"עוד טעם. משום דעדיף כבוד שבת מלכתא וקדושת יו\"ט מהקבלת פני לבנה ואין מערבין שמחה בשמחה. חק יעקב סימן תצ\"ד סק\"ב בשם תשובת מ\"ע סי' ע\"ח:",
"קונטרס אחרון
כתב בספר יוסף אומץ אות ת\"ע ראיתי מנהג אבותינו תורה כשיש ב\"מ מת ברחוב שלא נקבר שאין מקדשין בלילה ההוא את הלבנה שמפני שצריך להיות בשמחה בשעת קידושה. אכן אם יש חשש לשעה עוברת אין להקפיד על זה:
ועי' מ\"א סימן תקכ\"ו ס\"ק כ\"א בשם המדרש דאסור לאכול סעודת קבע קודם שנקבר המת. והאסמכתא היא ממ\"ש לא תאכלו על הדם. ועיין מחצית השקל שם דביו\"ט דאיכא מצוה באכילה יוכל לאכול. ועי' שערי תשובה שם בשם מור וקציעה דמ\"ש המ\"א בשם המדרש הוא דוקא היכא דליכא חבורתא. ודוקא ביום שקוברים אותו:
ובפסקי מהרי\"א סי' כ\"ה כתב בשם ס\"ח דאין שואלין בשלום כשיש מת בעיר עד לאחר הקבורה ובשם תוס' דאלפס פ' ואלו מגלחין כתב דאין שואלין בשלום בבית הקברות כשיש שם מת. ובשאין שם מת שואלין ברחוק ארבע אמות מן הקברות:"
],
[
"טעם. שאין הנשים נוהגות לקדש הלבנה אע\"ג דהן מקיימות כמה מ\"ע שהזמ\"ג. מפני שהם גרמו פגם הלבנה. מ\"א סימן תכ\"ו:",
"קונטרס אחרון
יותר נכון שלא לברך. ועיין ברכי יוסף סי' תרנ\"ד אות ב' דכ' וז\"ל מה שנהגו קצת נשים בארץ הצבי לברך על לולב. זה שנים רבות ערערתי על זה דנהגו כך מעצמן ואנן קבלנו הוראות הרמב\"ם ומרן והם פסקו שלא לברך כו' ואחר זמן האיר וזרח ס' נחפה בכסף למורי הרב זללה\"ה ושם כתב שהוא מנהג טעות וכל המבטל המנהג תע\"ב. ואחר זמן רב בא לידי קונטרס מרבינו יעקב ממרוי\"ש מרבוואתא קמאי דמייתי ליה הרב שבלי הלקט והמרדכי שהי' שואל מן השמים ומשיבים לו וכתוב שם וז\"ל שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל תקיעות שופר אם יש עבירה ואם הוי ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות. והשיבו וכי אכשיר דרי כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ולך אמור להם שובו לכם לאהליכם וברכו את ה' אלהיכם והעד מגילה וחנוכה. ופירשו לי שמאחר שהיו באותו הנס חייבות ומברכות בלולב נמי מצינו סמך שאין לו אלא לב אחד לאביהם שבשמים. ובשופר אמרו אמר הקב\"ה אמרו מלכיות שתמליכוני עליכם. זכרונות שיבוא זכרון אבותיכם לטובה לפני ובמה בשופר והנשים נמי צריכות שיבא זכרוניהם לטובה לפיכך אם באו לברך בלולב ושופר הרשות בידם:
ובספר דבש לפי מערכת ז' כתב ג\"כ וז\"ל הגם שהם פטורות יכולות לעשותם כמו שאינו מצווה ועושה ולדעת ר\"ת יכולת לברך ע\"ש. ועי' רמ\"א או\"ח סי' י\"ז סעי' ב':"
],
[
"טעם. שאין מקדשין הלבנה תחת הגג. כדי שלא יאהילו עליו שום טומאה. (מהרי\"ל). וב\"ח כתב. הטעם. שיוצאין לרחוב. כדרך אדם שיוצא לקראת המלך ומ\"מ אם יש לו איזה מיחוש או ששרוים בין העכו\"ם מקדש תחת הגג וז\"ל מט\"מ אני ראיתי רש\"י ז\"ל כשהי' בחבורת שמחה ולא רצה לצאת לחוץ ופתח החלון נגד הלבנה וקידשה וכ\"ש כשיש מבואות המטונפות מוטב לקדש בבית. עי' מ\"א סי' תכ\"ו ס\"ק י\"ד:",
"קונטרס אחרון
מוטב לקדש בבית. ובספר יוסף אומץ אות ט' כתב ג\"כ דבשעת קידוש לבנה צריך זהירות ודיקדוק שיהי' המקום נקי. ולדידן כל הרחוב מלאה קיא צואה בלי מקום נקי ברחובות העיר ולפחות יעשה מחיצה של בני אדם וצ\"ע גדול אם הוא תיקון. ומוטב לקדשה בבית מבמקום הטינופת:
ובספר אשל אברהם סי' תכ\"ו כתב וז\"ל מצד ברוב עם כו' נראה שנכון לקדש הלבנה בתוספת שבת ק' גם קודם ברהמ\"ז דסעודה ג' כשרבים מקדשים אז כיון שהמניעה מלקדש בשבת ק' ג\"כ אינה מפורשת בש\"ס ובמס' ומקדשים כשאין פנאי יותר ותוספות קיל בזה וברוב עם מפורש בש\"ס דהלכה כב\"ה ז\"ל. אך כשאין חשש שיהיה עננים מכסים אחר ברהמ\"ז והם י' נכון להמתין אחר ברהמ\"ז:
ובספר אמרי נועם תשו' ל\"א כתב וז\"ל מותר לקדש הלבנה באמצע קריאת המגילה ובפרט בלילה האחרונה של זמן קידוש אף דיש שעות כל הלילה עכ\"ז יש לחוש שיכסוה העבים ויהי' מצוה עוברת ודלא כהנוב\"י שלא התיר רק כאשר שעות י\"ב תשצ\"ג נוגעים באמצע קריאתה ולפע\"ד אינו כן דהא אפי' שיחה בטילה אם כל הציבור מפסיקין מותר:",
"מעת המולד. ובספר אגרא דפרקא אות ע\"ר כתב ג\"כ דמס' מק\"מ נראה אפי' השבעה ימיה אינם מעת לעת:"
],
[
"טעם. שנוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים. שמלכותו נמשל ללבנה דכמו הירח פעמים מזריח ופעמים מאפיל כן זרעו כשהם טובים מאירים. ומ\"ש חי וקים הוא כמו הלבנה שאפל בירח העבר וחוזר להאיר כן ישראל יגאלו בזמן קרוב ויחזור מלכותו והמלכות שלו חי וקים דחוזר לזרעו והוי כאלו הוא בחיים. אשל אברהם סי' תכ\"ו.",
"וטעם. שעושין רקודין בקידוש החדש דוגמת שמחת נשואין שעתיד כנסת ישראל שתחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב\"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה. רמ\"א שם סעי' ב'. וצריך שלא יהא דבר מבדיל בינו לבין הלבנה אא\"כ הוא דבר זך שהלבנה נראית מתוכו. וכן אם נתכסה בענן דק מברך. ואם אחר שהתחיל לברך נתכסה בעב גומר ואפי' יודע שתתכסה מיד לית לן בה. יעב\"ץ:",
"קונטרס אחרון
רקודין בקידוש החודש. כתב השל\"ה יזהר שלא יכרע בשעה שרוקד דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו ע\"ש. ומטעם זה. נראה שאם רוצה לילך איזה דרך ויש שם מעלות לעלות ושם ע\"ז שלהם ילך בדרך אחר שאם יעלה דרך שם יהא נראה ככורע לע\"ז אבל יוכל לירד דרך שם:"
],
[
"טעם. שאומרים שלום עליכם אחר ברכת הלבנה. משום אחרי כי קלל ואמר תפול כו' ראוי לומר לחבירו לא עליך כי אם שלום. (מט\"מ): "
],
[
"טעם. מה שנוהגין לומר ג' פעמים שלום עליכם אחר ברכת הלבנה כי הקטרוג הראשון (שהוא הפך השלום) הי' ע\"י הלבנ\"ה שאמרה א\"א לשני מלכים וכו' והנה ברכת הלבנה אנו מברכין שתתמלא פגימת הלבנה ובמהרה תהי' אור הלבנה כאור החמה ויהי' שלום, וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו'. ע\"כ אנו אומרים זה לזה שלום עליכם. והנה למה אומרים ג' פעמים. על פי מה שכתב שלום רב לאוהבי תורתך. ואין למו מכשול. שהוא ע\"ד שאמרו ז\"ל ימים שנים רבים שלשה א\"כ לשון ריבוי מורה על מספר שלשה. וז\"ש שלו\"ם ר\"ב לאוהבי תורתך. כשהשלום הוא בריבוי להם היינו ג' פעמים אז ואין למו מכשול. ע\"כ אומרים בחידוש לבנה (שכל המאורעות הם על ידה כי הוא הגלגול היותר קרוב אלינו) ג\"פ שלום אז אין לנו מכשול. (בני יששכר). ועי' מ\"א סימן תכ\"ו ס\"ק י\"א:"
],
[
"עוד טעם. משום שקיטרוג הראשון הי' שא\"א לב' מלכים בכתר אחד ע\"כ אומרים שלום עליכם שלא יהיו קיטרוג. ומשיב ג\"כ ג\"פ פ\"מ שם בשם האריז\"ל:"
],
[
"טעם. שאין מקדשין הלבנה אלא בלילה. משום דשרגא בטיהרא למאי מהניא. ועוד שהגבול הלבנה בלילה דכתיב את הירח וכוכבים לממשלות בלילה. ספר התניא סימן ל\"א:"
],
[
"טעם. שאומרים עלינו אחר קידוש לבנה. משום שפני יהושע כפני לבנה ועלינו תיקן יהושע כשכבש עיר יריחו. וחתם שם קטנותו הוש\"ע למפרע. ע'. \"עלינו. ש'. \"שלא שם. ו'. \"ואנחנו כורעים. ה'. \"ה' הוא אלהינו. א\"ר סימן קל\"ב סק\"ג בשם הכלבו."
],
[
"טעם. שנוהגין לנער בכנפי בגדיהם. אחר קידוש לבנה. לנער הקליפות שנתעוררו ע\"י קטרוג הלבנה. עמק ברכה. ובסידור האריז\"ל כתב שינער שולי כנפי ציצית כי היא נגד מלכות. כתב הט\"ז סי' תכ\"ו סק\"ד בשם ספר שושן סודות דמתחלה מסתכל בלבנה ואח\"כ מסתכל למטה וגו' הברכה. וע\"ל סעי' תשכ\"ה:",
"סימני המועדים",
"לעולם לא בד\"ו פסח. ולא גה\"ז עצרת. ולא אד\"ו ר\"ה. ולא אג\"ו יום הכפורים. ולא זב\"ד פורים. לא בד\"ו פסח. אנו פוסלין סי' בד\"ו לפסח. מפני שאם יבא פסח ביום שני. יבא יום הכפורים ביום ששי ולא יוכל להיות בששי משום מתיא. שאם ימות מת בששי יעמוד שני ימים יום הכפורים ושבת ויסריח. וכן אם יבא פסח ביום ד'. יבא יום הכפורים ביום ראשון ואיכא משום מתיא. וכן אם יבא פסח ביום ו'. יבא יום הושענא רבה בשבת ותתבטל ערבה מפני שאינה דוחה שבת. אבודרהם:",
"סימן לכל מועדי השנה א\"ת. ב\"ש. ג\"ר. ד\"ק. ה\"ץ. ו\"פ. פי' יום ראשון של פסח יהיה ט' באב והסימן א\"ת. ויום שני של פסח יהיה שבועות והסימן ב\"ש. ויום שלישי של פסח יהי' ראש השנה והסימן ג\"ר. יום רביעי של פסח יהי' יום קנין התורה והוא שמחת תורה והסימן ד\"ק. ויום חמישי של פסח יהיה צום כפור והסימן ה\"ץ. ויום ו' של פסח הי' פורים שעבר באותה שנה והסימן ו\"פ. שם. ולעולם ביום שיהי' פורים יהי' ל\"ג בעומר וסימן פל\"ג. או\"ח סי' תכ\"ח סעי' א':",
"קונטרס אחרון
שינער שולי כנפי ציצית. וטעם שמנערין כנפי הציצית דוקא אחר קידוש לבנה ולא בשאר מצות. לרמז בזה שאין אנו מאותן שעובדין לצבא השמים. רק לקיים מצות השם כמו שאין מקיימין במצות ציצית. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אליעזר מקאמארנא זצוק\"ל:",
"דמתחלה מסתכל בלבנה. בענין ברכת הלבנה כתב המקובל הגדול מו\"ה טודרוס הלוי ז\"ל בספר אוצר הכביד וז\"ל שמעתי אומרים על מורי דודי ר' מאיר הלוי שהיה מזהיר אזהרות רבות שלא להסתכל בלבנה כמו שהזהירו רז\"ל שלא להסתכל בקשת כו' וכתבתי זה לאפוקי ממנהג רוב העולם שמסתכלים בה כשמברכין אותה כמעט כל משך אמירת כל הברכה והשייך לזה שאין להסתכל בה כ\"א כמו לגבי הקשת דהיינו כשרוצה לברך יראה אותה ואח\"כ יעלים עיניו ממנה. עי' שבט מוסר פ\"מ:
וע\"ש פרק ט\"ז שצוה ר' אלעזר הגדול ז\"ל להורקנוס בנו ואמר לו בני אל תשב בצל החמה בימי תמוז ואב וכ\"ש שלא תישן. ואל תישן לאור הלבנה וע\"ז נאמר יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ביום מפני קטב מרירי ובלילה מפני אגרת בת מחלת וכ\"ש כשהלבנה בחידושה ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך השם ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם:
אלו ימים שלא יחולו בשבת לעולם. יום שני דפסח. ודר\"ה ודסוכות ור\"ח כסליו. טבת. תמוז. אלול. ושמחת תורה. ויום ראשון דשבועות. ופורים. ור\"ח אייר. סיון. ומרחשון. אדר. ואדר: לידע החדשים שלעולם הם מלאים ואותם שלעולם הם חסרים.
מלאים. ניסן. סיון. אב. תשרי. שבט. חסרים. אייר. תמוז. אלול טבת. אדר. חשון וכסליו פעמים שניהם מלאים ואז נקראת השנה שלימה. ופעמים שניהם חסרים ואז נקראת השנה חסרה. ופעמים שחשון חסר וכסליו מלא ואז נקראת כסדרה:
לידע הימים שהוקבעו בהם ראשי חדשים ולא בזולתם והיינו דוקא ביום השני של ר\"ח שהוא העיקר לחשבון:
ניסן א. ג. ה. ז. אייר ב. ג. ה. ז. סיון א. ג. ד. ו. תמוז א. ג. ה. ו. אב ב. ד. ו. ז. אלול א. ב. ד. ו. תשרי ב. ג. ה. ז. חשון ב. ד. ה. ז. כסליו א. ב. ג. ד. ה. ו. טבת א. ב. ג. ד. ו. שבט ב. ג. ד. ה. ז. אדר ז. ב. ד. ו. וכשהשנים הם מעוברות. אדר ראשון ב. ד. ה. ז. אדרשני ב. ד. ו. ז.: לידע החדשים שלעולם אינם ר\"ח כי אם יום א' ואותם שלעולם הם ב' ימים:
ר\"ח יום א' בלבד. ניסן. סיון. אב. תשרי שבט. ר\"ח לעולם ב.' ימים. אייר. תמוז. אלול. חשון. אדר ראשון. אדר שני. כסליו וטבת. לפעמים שהם ב' ימים. ולפעמים שהוא יום אחד בלבד. כיצד כשחשון וכסליו שניהם מלאים אז יהיו כסליו וטבת ב' ימים ר\"ח. וכשיהיו שניהם חסרים אז לא יהיה כי אם יום א'. וכשיהי' א' חסר וא' מלא אז כסליו יהיה יום א' ר\"ח. וטבת ב' ימים. סימני השנים הפשוטות והשנים המעוברות: סימני הפשוטות: בה\"ג. בש\"ה. זכ\"ה. הש\"א. הכ\"ז. זש\"ג. זח\"א. וסימני המעוברות בח\"ה. בש\"ז. גכ\"ז. הש\"ג. הח\"א. זש\"ה. זח\"ג: פי' האות ראשונה מורה על קביעות ר\"ה. והאות השניה מורה על השנה. שלימה. או כסדרה. או חסרה. והאות הג' מורה על קביעות ראש חודש ניסן ופסח:"
],
[
"טעם. שאמז\"ל שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום. ע\"ד שכתב הרב חסד לאברהם זללה\"ה כי בכל שנה ל' יום קודם הפסח הקב\"ה עושה לישראל משוא פנים ברוב חסדיו ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מעט שיעור חלק א' מל' בכל לילה. וזהו ג\"כ הטעם למה שאמז\"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל כי בניסן הם מוכנים שכבר בל' יום קודם הפסח יצאו חלק נפשם מרשות הסט\"א ובליל פסח הם בני חורין והם מעותדין לגאולה. לב דוד להגאון הקדוש חיד\"א זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שנקרא ניסן אביב. אותיות א\"ב י\"ב. שהוא אב לי\"ב חדשים. בינת משה להרב הצדיק הקדוש מ\"מ דק\"ק קאזניץ:",
"קונטרס אחרון
אב לי\"ב חדשים כמו שהבן ניזון מהאב כן כל החדשים נמשך השפעתם מחודש ניסן. ולכן ראשון הוא לחדשי השנה שהתחדשות והשפעות כל השנה נתחדש בניסן וכל סגולי המצות ומעש\"ט הכנה להם הוא החודש הזה. דעת משה:"
],
[
"טעם. שאין נופלין על פניהם בכל חודש ניסן. מפני שי\"ב נשיאים הקריבו י\"ב ימים וכל יום הקרבן הי' יו\"ט שלו ואח\"כ ע\"פ ופסח וא\"ח. א\"כ יצא רוב החודש בקדושה לפיכך עושין כולו קודש. ב\"י סי' תכ\"ט: ",
"קונטרס אחרון
הי' יו\"ט שלו. אין אומרים כל ימי ניסן צו\"צ וצדוק הדין כי והוא רחום ותחנון וצ\"צ וצדוק הדין לעולם שוין הם. מנהגים. וכן יה\"ר שאחר קריאת התורה אין אומרים בניסן ולא כל יום שאין נופלין בו. וכשאין אומרים צדוק הדין אז א\"א קדיש חוץ מע\"ש אחר חצות שאז אומר צדוק הדין בהליכה וא\"א קדיש. הגהות מנהגים. ולחכם בפניו ג\"כ א\"א רק בל\"ג או ט\"ו באב ובשבט. וימים שאחר ר\"ח סיון לשבועות וכן בתשעה באב מותר לומר צדוק הדין על חכם בפניו אבל לא בר\"ח חנוכה ופורים וחודש ניסן דאלו יש בהם איסור מדין התלמוד. עי' ט\"ז או\"ח סי' ת\"כ ודרך החיים. ועי' באה\"ט סי' שע\"ו סק\"ג בשם א\"ח דאם נקבר בלילה אין אומרים לא צדוק הדין ולא קדיש בבה\"ק:",
"עושין כולו קודש. בספר עולת החדש פי' החדש הזה לכ\"ם ראש חדשים. ע\"ד דאיתא בש\"ע א\"ח סי' רכ\"ט שאין מתענין בכל חדש ניסן. וזה החדש הזה. דהיינו כל החדש. לכם ראש חדשים. היינו כל יום ויום דינו כמו ראש חודש דאיקרי מועד. ולכם יכונה בגמרא לאכילה כפלוגתת ר\"א ור\"י (בביצה) ח\"א חציו לה' וחציו לכם וח\"א או כולו לה' או כולו לכם וע\"ל בהשמטה לסעי' תשפ\"א:"
],
[
"טעם. כשקורין השבת שלפני הפסח שבת הגדול. מפני שלקחו כ\"א שה לפסחו לשחוט אלהיהם ואותו שנה הי' עשור לחודש בשבת (עי' שבת דף פ\"ז ע\"ב) ולא הי' רשאין לומר להם דבר כדאיתא במדרש רבה פ' בא כשלקחו פסחיהן באותו שבת נתקבצו בכורות אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה הי' עושין כך אמרו להם זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש ממנו שישלחו ישראל ולא רצו ועשו בכורות מלחמה והרגו מהם הרבה הה\"ד למכה מצרים בבכוריהם. וא\"ת לפי טעם זה הוי לי' למיקרי לכולהו יומי דמעשור לחודש עד ערב הפסח ימים גדולים דבכולם נעשה נס. וי\"ל שעיקר הנס הי' בהתחלת שאז הי' עיקר קהיון שיני המצרים אבל אחר שעבר היום הראשון כיון דדשו דשו. ב\"י סי' ת\"ל. והא שאין קובעין יו\"ט בעשור לחודש אפי' חל בחול מפני שקבעו בו תענית שמתה בו מרים. מ\"א שם:"
],
[
"עוד טעם. לפי שמאחרין העם בשבת שלפני הפסח לשמוע הדרשה עד אחר חצות סמוך למנחה עד שדורשין שם הלכות ביעור והלכות שמירת המצות הלכות מלאכת יו\"ט הלכות חולו של מועד הלכות עשיית ליל ערב פסח ועוד כדי לספר גבורות אלהינו איך באו אבותינו במצרים איך הוציאם בתועפות ראם לו וקרע לנו את הים ולספר ולדרוש בקהל את כל אשר עשה ומושך הרבה והעם אין נפטרין לבתיהן עד שישמעו שיגמור כו' מפני משך זה נראה בעיני העם היום גדול וארוך יותר מיום אחר. וע\"כ קראו לשבת זה שבת הגדול כיוצא בדבר אתה אומר צום הגדול. צומא רבא. לפי שכל היום הן עומדין בבהכ\"נ להתפלל נראה היום ארוך וגדול ומנהג בני אדם כשאין הולכין לכאן ולכאן כל היום אלא יושבין במקום אחד ואין להם מה לעשות מנהג לומר כמה זה היום גדול. שבולי הלקט הלכה רכ\"ה:"
],
[
"עוד טעם. לפי שהוא שבת ראשון שנכנסו ישראל למצות. פר\"ח סי' ת\"ל:"
],
[
"עוד טעם. דהנה וספרתם לכם ממחרת השבת באה הקבלה ממחרת יומ\"א טב\"א דיו\"ם טו\"ב נקרא ג\"כ שב\"ת והאפיקורסים שאינם מאמינים בקבלת תורה שבע\"פ נתפקרו בזה. והנה הרבה ענינים עשו חז\"ל לפרסם הדבר ולהוציא מלב המינים ע\"כ גם זאת עשו להיכר וקראו לשב\"ת שלפני הפסח שבת הגדול מכלל דאיכא שבת קטן בשבוע הבאה היינו יו\"ט הראשון של פסח שנקרא ג\"כ שב\"ת ששביתתו היא קטן משביתת יום השבת. (בני יששכר):"
],
[
"טעם. דמפטירין וערבה בשבת הגדול. משום דכתיב בה הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו'. שהוא דומה לבשורת משה הגאולה במצרים והוי מעין המאורע בכל שבת הגדול. ואותם שאין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע\"פ. טעם אחריתא הוא. משום דכתיב בה הביאו את המעשר אל בית האוצר וגו' דהיינו ביעור המעשר בשנה רביעית דשמיטה וזמן הביעור לא הי' אלא בע\"פ כמו שפי' רש\"י בפרשה כי תבא כי תכלה לעשר וגו'. לבוש סי' ת\"ל:"
],
[
"טעם. למנהג שהרב דורש בשבת הגדול ובשבת תשובה. משום שבעת שהוציאנו ממצרים הי' משה דורש לפני בני ישראל בשבת שלפני פסח הלכות הפסח כדאיתא במדרש. וגם איתא בשעה שהחכם יושב ודורש הקב\"ה מכפר עונותיהם של ישראל וע\"כ דורשין בשבת תשובה. בני יששכר:",
"קונטרס אחרון
להורות חוקי אלהים ואת תורותיו. בספר חוי\"י (ראה) כתב וז\"ל בענין שמיעת תורה ומוסר מפי חכם יש בישראל ג' כתות חרש שוטה וקטן. כי יש הולכין לבהכ\"נ בשעת שהחכם דורש מפני הבושה וכיוצא בו מאיזה טעם לפגם אבל אין הלב שומע שיכנוס בלבו. זהו נקרא חרש שאינו שומע. כת ב' שנכנס בלבו בעת שמעו מפי החכם ואחר שיצא מפתח ביהכ\"נ אז לפתח חטאת רובץ שבא היצה\"ר בטענות ואמר דייך בשמיעה ולא לעשות עתה שאתה טרוד בעסקך וכיוצא בזה. ובאמת צריך לשמוע ולעשות כמ\"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ה' משא\"כ בשמוע ואינו עושה נקרא שוטה המאבד מה שנותנין לו. ויש כת ג' שאינו נכנס כלל לביהכ\"נ כשנודע לו שיש משמיע תורה ומוסר כמו בריחת שד מן ויהי נועם וזה נקרא קטן שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית לדברי ב\"ה וא\"כ פטור מלהתראות בעזרה:
וזהו ואל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסופו להשמע. כי עצת היצה\"ר הוא כשרואה החימום לעבודת ה' ולתורתו אז עצתו רק לדחותו מהחימום שעוד חזון למועד אחר שיניח מעסקיו אלא צריך לאחוז דברי התורה מיד בשומעו:",
"ולהכניס יראת שמים בלבבם. והנה מה שאמז\"ל בשעה שהחכם יוש\"ב ודורש הקב\"ה מכפר לעונותיהם של ישראל מה שייכות יש להדרש כפרת עונות. ועוד למה אמר בשעה שהחכם יושב ודורש. ולא אמר בשעה שהחכם דורש. רק הכוונה כשהחכם יש לו ישוב הדעת בדרשתו ודורש לש\"ש לעורר את ישראל לתשובה. אזי בודאי בהתעוררת זה ישראל מהרהרים בתשובה כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב אזי בודאי הקב\"ה מכפר לעונותיהם של ישראל. שמעתי מאבי מורי ז\"ל:"
],
[
"עוד טעם. כי להיותינו בעו\"ה שה פזורה בעיירות וכפרים וקודם שבת הגדול ושבת שובה מתקבצים אל העיר וקהלה שהרב שם וחונים שם כל ימי החג לכן הניחו הדרשה עד עת קיבוץ נדחי ישראל. מחצית השקל סי' תכ\"ט סק\"א ועי' לעיל סעי' ת\"ג:"
],
[
"טעם. שנהגו לשפוך מים צוננים על הכלי אחר הגעלה, דאיתא בזבחים בפרק דם חטאת דף צ\"ז מריקה בחמין ושטיפה בצונן כו' מידי דהוה אגיעולי גוים מדמינין לקדשים. (רקח). ובס' לקוטי מהרי\"ל כתב. הטעם. כי ע\"י הגעלה פולטת הכלי מה שבלעה ונשאר הפליטה על הכלי לכך צריך שטיפה. ועי' חק יוסף סי' תנ\"ב דבדיעבד אין קפידא אף שלא שטף כלל. ועי' תוס' ע\"ז דף ע\"ו ע\"א בד\"ה מכאן:"
],
[
"עוד טעם. שנהגו לשפוך מים צוננים על הכלי אחר הגעלה. כדי שלא יחזרו מי הגעלה ויבלעו בכלי. מהרי\"ל:"
],
[
"טעם. שאסור להגעיל שום כלי בן יומו אפי' קודם שעה ה'. (וגם יש במים ס'. מהרי\"ל. ועי' באר היטב סי' תנ\"ב ס\"ק י\"ד). משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני לי' הגעלה כ\"ז שהוא ב\"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך בו נ\"ט בנ\"ט.מ\"א סי' תנ\"ט סק\"ט: ",
"קונטרס אחרון
לשפוך עליהם בזריזות. ועי' חק יעקב סי' תנ\"א ס\"ק נ\"ה דכתב בשם מהרי\"ו דשלחנות אין די בעירוי כיון שלפעמים משימין עליו פשטיד\"א רק יכשירם ע\"י אבן מלובן ועירוי ע\"ש:
כתב מהרי\"ל דאף לאחר הגעלה לא ישתמש עליהם דבר חם אלא ע\"י הפסק סמרטוטין. ויש ליזהר אפי' אם מגעיל קודם שעה חמישית שלא יניחו המים מרתיחתן כל זמן שמגעיל. (רמ\"א סי' תנ\"ב סעי' א'). וצריך שיגעיל היורה שמגעילים בה תחלה אף במגעיל קודם שעה ה' והכלי אינו ב\"י. עי' חק יעקב שם סק\"א. והיינו למלאות אותו מים על כל גדותיו וכשמעלה בבישולו הרותחין יכניס אל תוכו אבן רותח מלובן באש (דצוננת מצנן המים. מ\"א) כדי שיעברו הרותחין ויזבו מעל שפתיו. (מהרי\"ל). ועי' ט\"ז שם ס\"ק י\"א דראוי שיש להגעיל היורה בסוף ג\"כ. ומחצית השקל שם סק\"ה כתב דהיינו כשרוצה להשתמש ביורה בפסח אבל משום הכלי שמגעילין בתוכו א\"צ הגעלה כלל אם מגעילם קודם שעה ה' ע\"ש:
אם יש לו כלים גדולים שאין יכול להכניסם בפעם אחת תוך מי הגעלה יתחוב כל מה שיכניס בפעם אחת ויחזור ויתחוב בצד השני ויזהר מאד לצמצם לתחוב בשנית עד מקום שהכניס בראשונה כל מה דאפשר. ואם א\"א לו לצמצם, אז יותר טוב להכניסו שנית ממה שישאר שם מקצת כלי בלא הגעלה דהך הכנסה שנייה דאוסרים שמא יחזור הצד הנגעל כבר ויבלע מי הגעלה האסורים חומרא בעלמא היא. (מהרי\"ל). וכלים שיש להם ידות צריך להגעיל ידותיהן כמותן ויכול להגעילו ע\"י עירוי שמערה עליהן. סי' תנ\"א סעי' י\"ב ורמ\"א שם:
ולא יניח כלים הרבה לתוך כלי ויגעילם יחד אם נוגעים זה בזה דבמקום נגיעתן לא סלקי הרתיתה. ט\"ז סי' תנ\"ב סק\"ט. ולענין כמה ישהה הכלי ביורה כתב הפר\"ח שם בשם הטור והמרדכי והגמי\"י שהעולם נהגו להכניס ולהוציא מיד ויראה דמנהגן של ישראל תורה היא ע\"ש. ובספר מטה משה אות תקמ\"ו כתב אך זאת תהי' לכם למשמרת שלא יכניס הכלי לתוך מי הגעלה פעמים. וגם לא יגלגלם לסבבם תוך המים.
נוהגים שלא להשתמש בפסח בקדירה שבישלו בה בצים בקליפתן מחשש ספיקא שמא היו הבצים אצל קמח מה' מיני דגן. וסגנון קמח ליפול למטה. וממילא בולעה הקדירה בסוף הערוי בסגנון שאיננו גדר משהו. אך לחזור ולבשל בהקדירה ביצים מקילים כי עכ\"פ אל הבצים אין חשש בלע רק משהו. ובודאי יש בביצה ס' נגד כל שהוא קמח. וגם על פי הרוב ס' פעמים ס' ובחשש משהו קיל. ולא פלוג בזה בהמנהג כי שארי פירות יש חשש שנדבק בהם מהקמח ממש או שאין הם ס'. אשל אברהם סי' תמ\"ז. ובסי' תנ\"ב כתב התרתי להכשיר כלים לפסח בקדירה שבשלו בה יין צמוקים. וכן מותר להגעיל בכלי שבשלו בה ביצים:
תיבה שיש בה כמה דפין קבועין בתוכה ונקרא (אלמיר) יש להגעיל הדפין מלמטה למעלה. והטעם. דאם יגעיל מקודם למעלה יזוב המים למטה ולא יוכל להגעיל אח\"כ למטה שיצטננו מי הגעלה ע\"י המים שזבו מלמעלה ומה שהולך אחר ההכשר מים מלמעלה למטה כשמגעיל למטה מקודם אין חשש. א\"ח סי' תנ\"א בשם שו\"ת דברי שאול ויוסף דעת סי' ד' ובשם ספר שדי חמד:
שן תותבת עשוי מכסף או מעצם ואוכל בו חמץ, כתב בספר שדי חמד באסיפת דינים מערכת חומ\"צ סי' ד' אות כ\"ד בשס ס' בית היוצר דסגי בשיפשוף בעלמא בלא הגעלה כמו שעושה בשן הטבעי ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאסור להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא. משום שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק כלי א' ויגעילנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי למטעי' כדאיתא בחולין דף ח' ע\"ב. עי' מ\"א סי' תק\"ט ס\"ק י\"א:",
"קונטרס אחרון
דלמא אתי למטעי'. ובס' לחם הפנים יו\"ד סי' קכ\"א מביא בשם קיצור של\"ה מי שמכר או נתן שום כלי לאחר שלא רגיל בו מותר להגעיל ולהשתמש בהיפוכו מבשר לחלב או מחלב לבשר וליכא למיחש למטעי' עכ\"ל:
ועי' פרמ\"ג או\"ח סי' תק\"ט א\"א ס\"ק י\"א שכתב שם תקנה להגעיל הכלי מבשר לחלב או איפכא נוהגין להטריף מקודם ובסי' תנ\"א סס\"ק למ\"ד כתב דבפסח י\"ל דמגעילין מבשר לחלב כי לא שייך חששא פ\"א בשנה ונזהר הוא ע\"ש:
דגים חיים שקורין קארפי\"ן שולחים מעיר לעיר וכדי שישארו חיים מניחים חמץ עם יין שרף לפיו. הנה עד הלילה אף שמת ונשאר בפיו יש לצדד להיתר לצורך שמחת יו\"ט שלא יהא נשאר בעין. אבל בפסח אם נשאר חיים אין חשש מידי דהנה בהמת עכו\"ם אוכלין חמץ ושותין החלב ב\"ח ל\"ש בליעה. ובמת י\"ל כבוש בחריף כדי שירתיח אם היין שרף טופח ע\"מ להטפיח גם הדחה בצונן י\"ל דבולע וצ\"ע כעת. פ\"מ א\"א סי' תמ\"ז ס\"ק מ\"ו.",
"טבילה לכלי זכוכית. אם שואל מחנוני ישראל כלי חרס מצופים או כלי זכוכית לצורך שבת או אורחים או סעודה גדולה שיש לחוש שישברו אם יטבילם ויהי' הפסד או שאין פנאי יש לסמוך להשתמש בלא טבילה דטבילת כלים אלו לכ\"ע אינם אלא מדרבנן. ובכלי מתכות ראוי להחמיר דהוי ספק דאורייתא. בינת אדם:
ישראל המחזיק הוטע מזכוכית ויש לו פועלים עכו\"ם או להיפך יש לסמוך על המקילין ולעת הצורך מותר להשתמש בלא טבילה דהוי ספק דרבנן וצריכין להזהיר שלא יברכו על הטבילה אם לא שהמחזיק הוטע נכרי והפועלים נכרים. חכמת אדם:
קומקום שקורין (סאמעוואר) שמרתיחין בו מים לשתיית טייא צריך טבילה כמו קדירה שמבשלין בה. רחיים של קאוו\"ע וכן מכתשת של מתכת צריכין טבילה בלא ברכה שהקאווע צריכה עדיין בישול. (וכן רחיים של בשר) רחיים של פלפלים טבילה בברכה. ריב-אייזין שעושה עכו\"ם טבילה בברכה שמפררין לחם וקריי\"ן. בלעכין שמשימי' עליו המצות צריך טביל' דחזי לתשמיש מאכל ממש פ\"מ סי' תנ\"א סק\"ו וכן המשפכות שקורין ליקע. וכן הברזות שקורין צאפין וכלי ששואבין בו מים צריכין טבילה. חכמת אדם כלל ע\"ג סעי' י':
כיסוי קדירה צריך טבילה דהמרק והזיעה עולה לכיסוי וה\"ל כקדירה. ביאור הגר\"א סי' ק\"כ ס\"ק ט\"ו:
צלוחית של זכוכית שקורין פלעשער או בוטעלקיס שאין משמשיו לשתות בהם ממש כמו כוסות וגם אין מבשלים בהם כקדירות. לא חשיבי כלי סעודה ודמי לתביות וכיוצא שמכניסים לקיום שא\"צ טבילה. יד אפרים סי' ק\"כ:",
"לית להו הך תקנתא. ויש בכלים הללו דרך ששוין בה לכלי חרס. ודרך ששוין בה לכלי זכוכית ושניהן להקל. טבילה לא בעי ככ\"ח ואינן נאסרין מבליעת איסור דאיידי דשיעי לא בלעו דומיא דכלי זכוכית דלא בלעו מה\"ט. שם:",
"הכלים בתורה שאלה. בספר ארחות חיים סי' תמ\"ב כתב בשם שו\"ת חת\"ס סי' ק\"ט שאין לכתוב שמוכר הכלים שהחמץ בתוכו דא\"כ כל כלי מתכות צריכים טבילה אחה\"פ כשיחזור הישראל ויקנה מהעכו\"ם רק כתב בנוסח שט\"מ עפ\"י ציווי רבו הג' מוהרנ\"א שאינו מוכר אלא חמץ הנדבק בדופני הכלים ולא הכלים עצמם ע\"ש או ישכיר הכלים להערל קודם פסח ולא יצטרכו טבילה:
ובספר משכנות הרועים תשו' ז' כתב בשס הגאון מהרש\"ק מבראד זצ\"ל דהכלים שמוכרים המוזגים קודם פסח אינם צריכים אח\"כ טבילה. כיון דכל המכירה הוי רק הערמה רק דבחמץ מהני כיון דבביטול בעלמא סגי א\"כ תינח בחמץ אבל הכלים אינם בכלל הביטול וגם אם יבטלם לא מהני דרק בחמץ מהני כיון דבלא\"ה אינו ברשותו כמ\"ש הר\"ן וא\"כ שוב הוי המכירה הערמה בעלמא ואינו מכירה לכך לא בעי טבילה. וע\"ש שכ' בשמו עוד טעמים:
בספר מדרש תלפיות אות ט' כתב יש מי שאומר דכלי שהי' צריך הכשר והטבילו קודם הכשר אות' טביל' לא מהני דהוי כגר שטבל עד שלא מל:"
],
[
"טעם. שנוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק. כדי שלא ישכח לבטל למחר משא\"כ כשיש לו חמץ נזכר בזמן הביעור לבטל:"
],
[
"עוד טעם. שאם יבדוק ולא ימצא זמן מה יתרשל שוב ויתייאש מן הבדיקה ולא יבדוק עוד היטב. חק יעקב סי' תל\"ב ס\"ק י\"ד: ",
"קונטרס אחרון
והוא מחסרון ידיעתם. ובספר דרך פקודיך כתב ג\"כ וז\"ל רבים מהמון עם שאינם בני תורה טועים וסוברים שהבודק בעת שבודק כל החמץ שמוצא בבדיקתו מחויב לשרוף והוא טעות רק שמחויב לבער החמץ מרשותו. ואם מוצא לחם יפה ראוי לאכילה יבערנו מן העולם ע\"י אכילה או ע\"י נתינה לעכו\"ם ואכילת בהמה וכיוצא ובלבד שיבערנו מרשותו. ואם מוצא חמץ ברשותו אחר זמן איסורו לא סגי בביעור מרשות בלבד רק צריך לבערו מן העולם לגמרי:
ועי' לבוש סי' תל\"ד סעי' ג' דמהאי טעמא יאמר בביטול היום כל חמירא דחזיתיה ודלא חזיתיה דבערתי' ודלא בערתיה. שהרי מבטל הכל ואינו משייר לעצמו כלום משא\"כ בלילה שאין דעתו לבטל אלא מה שלא ראה אבל מה שראה הוא רוצה לאוכלו ואם יאמר בלילה כן מחזי כשיקרא הלכך בלילה לא יאמר אלא דלא תזיתיה ודלא בערתיה:",
"שמכניסין בו חמץ. בשו\"ת משכנות הרועים סי' ז' כתב וז\"ל באתי להזהירכם דבר נחוץ שאין העולם נזהרים בו בדין בדיקת החנויות סומכין על מה שמכבדין אותו יום או יומים קודם פסח והם מבטלין מצות תקנת חכמים שציוו לבדוק אור לי\"ד לאור הנר דוקא ע\"כ תזהרו במצוה יקרה שהיא אחת בשנה:
ונידון אם חנותו רחוק מביתו אם די בברכה אחת או דנימא דהליכה הוי הפסק כתב שם בשם הרב הה\"ג מהרש\"ק מבראד זצ\"ל שיעשה כך שיכוין בשעת ברכה שאינו יוצא בזה רק להבית ולא לחנות או שיעשה אח\"כ איזה הפסק בכוונה כדי שיצטרך אח\"כ ברכה אחרת ואין בזה משום גורם ברכה שא\"צ המבואר בסי' רט\"ו כי כיון שיש בזה דיעות חלוקות מותר לעשות כן:"
],
[
"עוד טעם. מפני שעיקר הביעור חמץ הוא היצה\"ר. ולזה הנהיגו להניח חמץ להראות שבודאי יש בו עדיין עון וחמץ הוא היצה\"ר כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כי האדם שמחזיק עצמו שתיקן הכל בודאי לא התחיל לעבוד את ה' ולזה נוהגים להניח פתיתי חמץ להראות כנ\"ל כי בודאי לא תיקן הכל. עבודת ישראל:"
],
[
"טעם. שמברכין על ביעור חמץ אע\"פ שאינו אלא בודק והי' לו לברך על בדיקת חמץ. לפי שבדיקה זו היא תחילת הביעור ותכליתו שהרי אין הבדיקה מצוה אלא הביעור מן הבית כל מה שמוצא ונודע לו הילכך מברכין על ביעור. לבוש סי' תל\"ב וע\"ל סעי' כ\"ה ולקמן סעי' תתק\"ט:"
],
[
"טעם. שמברכין בעל ולא בלמ\"ד לבער. מפני שהוא מצוה שאפשר להתקיים ע\"י אחד מעבדיו אפי' שלא מדעתו שלא הקפידה התורה אלא שיהא החמץ מבוער מן הבית ואפי' ע\"י אחר. לבוש סי' תל\"ב:"
],
[
"טעם. שנוהגין להניח י' פתיתים קידם בדיקת חמץ. לפי כמו שיש עשרה עלולים בהקדושה ואלו הן. חיות הקודש. אופנים. אראלים. חשמלים. שרפים. מלאכים. אלים. בני אלהים. כרובים. אישים. כמו כן יש עשרה בהטומאה. כי את זה לעומת זה עשה אלקים והביאם הציוני פ' אחרי. ולכן הזהירה התורה לנו אפי' תערובת חמץ ואפי' משהו כי חמץ הוא היצה\"ר כידוע. ע\"כ מניחין עשרה פתיתים חמץ נגד העשרה טמאים ולבערם מן העולם. בשם מקובלים"
],
[
"עוד טעם. נגד עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצרים. וכנגד עשרה דינים שהקב\"ה יהי' עתיד לבע\"ר ולנע\"ר ולכרו\"ת ולהמ\"ם להרו\"ס ולעקו\"ר ולנתו\"ץ ולנתו\"ש ולכלו\"ת ולקעק\"ע ביצתם של מצירי ישראל. וכנגד זה הקב\"ה הוא מקדש את א\"י בעשר קדושות כדאי' בפ' קמא דמס' כלים. קב הישר:"
],
[
"טעם. שאומרים כל חמירא וחמיעא כו' בלשון תרגום. כי בהיות שהלחם היא חיות האדם ואין ראוי לזלזל בכבוד הצריך לו ואלו הי' אומר בלה\"ק שמבינים בו מזיקין ומקטריגים אפשר שיבאו לקטרג על הענין לכן תקנו אותו בלשון תרגום. (סדה\"י). ונראה דמטעם זה אין מברכין זמן על בדיקת חמץ. עוד טעם. מפני עם הארץ שאינם מבינים בלה\"ק כ\"א בלשון ארמי. (ד\"מ):",
"קונטרס אחרון
ומזה הטעם אין מברכין שהחיינו על מצה אע\"פ שיש בה שמחה והנאה לגוף. משום דדי לו בזמן שאומר על הכוס: אבודרהם: "
],
[
"טעם. שאין מברכין זמן על בדיקת חמץ. מפני שהבדיקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל. טור סי' תל\"ב:"
],
[
"עוד טעם. מפני שאין מברכין שהחיינו אלא על דבר שיש בו שמחה והנאה לגוף אבל בדיקת חמץ מצטער הוא באבוד חמצו הנשאר לו ובשרפתו. אבודרהם:"
],
[
"עוד טעם. שאין מברכין שהחיינו על ביעור חמץ. מפני שמכלה החמץ פמ\"ג סי' תל\"ב סוסק\"ב בשם ר\"פ ורשב\"א:",
"קונטרס אחרון
ע\"פ שחל להיות בשבת צריך למכור את החמץ קודם חצות ולכתוב בהשטר מכירה שתחול המכירה שעה א' קודם ליל שבת. ועד אותה שעה הוא ברשות הישראל ויוכל למכור החמץ לעכו\"ם. שו\"ת שו\"מ מהד\"ו סי' נ'.
ובספר ארחות חיים סי' תמ\"ד אות ד' בהגהות כתב דהמיקל במקום פסידא למכור אחר חצות אין לערער. ועכ\"פ אם יעשה מכירת החמץ קודם חצות ולהתנות עם העכו\"ם שכל מה שימכור אח\"כ יהי' על חשבון העכו\"ם ויניח המעות בפ\"ע לכ\"ע שרי ע\"ש:
שכח למכור חמצו בע\"ש שיש לו בחדר מיוחד צריך לתת בשבת במתנה לעכו\"ם החדר עם מסירת המפתח ואפשר דאפי' מכירה ג\"כ שרי ולא הוי כמקח וממכר דאסור בשבת כיון שאינו עושה רק להינצל מאיסור חמץ אך היכי דאפשר במתנה עבדינן אם יודע שהעכו\"ם יחזיר לו אחר פסח. ח\"י סי' תמ\"ד סק\"ח. וכן כתב א\"ר ע\"ש. ועי' פ\"מ שם מ\"ז סק\"ה שכתב שצ\"ע בזה. ובא\"א שם סק\"ח הוסיף להקל שאם ירא שעכו\"ם יחזיק בחמץ וצריך לכתוב שטר על הדמים יכול העכו\"ם לכתוב ולחתום:
לאחר שמכר לו את החמץ אם ירא פן יקלקל שם הקונה יכול גם הוא לתלות שם מסגרת לשמירה. או אם הקונה רוצה להפקיד אצל הישראל המפתח שפיר דמי. קיצור ש\"ע סי' קי\"ד אות ג'. ועי' שע\"ת סי' תמ\"ח סק\"ח דמותר לומר להמשרת שישאל המפתח מהנכרי שצריך לאיזו חפיצים שלו ואח\"כ ישמיט עצמו או שיאמר שאיבדו. או יקח המשרת שלו המפתח מכיסו והוא ידמה בנפשו שנאבד ממנו ע\"ש. ואם מוכר או משכיר חדר התיכון שאין הנכרי יכול לבוא שמה אלא דרך בית ישראל לית לן בה. שם בשם שו\"ת הר הכרמל סי' י\"ג. ועי' מ\"א שם סק\"ד בשם מ\"ב דבדיעבד שלא מסר לו המפתח שרי ע\"ש. ופ\"מ שם כ' שצ\"ע בזה:
בדבר אשר נהגו לכתוב בשט\"מ בפירוש שאם נשכח איזו מין חמץ שאין הבעה\"ב המוכר יודע אם זה המין חמץ נמצא אצלו. נכלל ג\"כ בהמכירה ופסיקת דמי המקח יהי' כפי אשר ישומו ג' תגרים כתב בספר מנחת פתים דף ס\"ב להתיר דבמוכר עפ\"י שומת בקיאים המקח הוא מעכשיו ע\"ש. ועי' בשו\"ת בית יצחק חיו\"ד ח\"ב בקונ\"א סי' י\"ב בא' שמכר חמצו כד\"ת ובשעת המכירה אמר להקונה כל החמצים ששכחתי למכור אני נותן לך במתנה ונזכר בחוה\"מ ששכח למכור מדה של מאלטץ שהי' מונח בחדר שמונח החמץ שמכר לעכו\"ם ועבר הפסח העלה להתיר החמץ ע\"ש ובשו\"ת מהרי\"א הלוי ח\"ב סי' מ\"ז כתב ג\"כ בכה\"ג להתיר ע\"ש:
וע\"ש סי' קמ\"ג בב' שותפים מחזיקי אורנדע ומחמת טרדות סמך כ\"א על חבירו ולא נמסר השטר מכירה להעכו\"ם ולא קבלו ערבון אמנם א' מהשותפים אשר יש לו עוד דברים חמצים אחרים מלבד חלקו באורנדע מכר אותם להעכו\"ם כדין ונכתב בשטר מכירה הזה כי אם יש לו עוד איזה דבר חמץ או תערובות חמץ בכל מקום שהוא ושכח למכרו או לבערו הכל יקנה להקונה מעכשיו אגש\"ק וקבלת הערבון הנ\"ל כפי שער שבשוק והעלה להתיר למכור לעכו\"ם כל החמץ שהי' בהאורנדע בימי הפסח ע\"ש:
ועי' שע\"ת סי' תמ\"ח סק\"ח בשם דודו הגאון מהר\"ם בא' שמכר חמצו בע\"פ וקיבל אדרו\"ף בזמן המותר והישראל אמר להקונה בשעת קבלת הכסף הרי מעתה הכל שלך. וכן הקונה חיזק דבריו ואמר מעתה הכל שלי וטרם שקיבל השטר לידו עבר חצות היום וקיבלו אז. והעלה דאחר שהגיע השטר ליד הקונה קנה למפרע ולכן בהפסד יש להקל ע\"ש. המוצא חמץ בביתו תוך הפסח יבערנו מיד ויברך על ביעור חמץ. ואם הוא י\"ט יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו. עי' מ\"א סי' תמ\"ו סק\"א:
אם אחד נותן לחבירו חמצו במתנה כדי למכרן אג\"ק שלו צריך לקבל קנין לפני ב' על המתנה עי' הגהות רב\"פ ז\"ל סי' תל\"ד ושו\"ת הד\"ר סי' כ\"ה. או יוכל ליתן לו שטר מתנה בעדים או יתן החמץ לתוך רשותו של המוכר:
אותן שיש להם תבואות במקומות של אחרים בשכירות ימכרו אג\"ק שלהם בכאן. או ישכירו להא\"י השפייחלירס (האמאגעזין) שיש להם בשכירות שעם התבואה ויקנו להא\"י אגב שכירות הקרקע שם. ארחות חיים שם אות ט\"ו:
וע\"ש אות י\"ב בשם שו\"ת בגדי ישע כיון דמכירת החמץ הוא מכירה צריך לחזור ולקנות מהנכרי החמץ והמקומות באחד מדיני הקנאה שאל\"כ מחזי המכירה כהערמה אך די בזה שיקנה בחזרה מהעכו\"ם בקנין כסף לחוד ע\"ש:
מי שאינו יכול לחתום שמו על השטר מכירה מותר לומר לאחר לחתום אותו במסה\"ק בפני שני עדים ומכירתו מכירה בלי שום פקפוק כלל. א\"ח סי' תמ\"ח בשם שו\"ת שו\"מ מהד\"ק סי' ר\"ז. אחד שמכר כל חמצו כדינו ושכח לחתום שמו בהשטר מכירה אם שאל אחר הפסח מותר ואין צריך לערבו אפי' ברוב הכשר. ואם בא לשאול בתוך הפסח צריך עכ\"פ לערבו ברוב יי\"ש הכשר. שם בשם שו\"ת שו\"מ מהד\"ת ח\"ד סי' פ' וסי' ק\"ב. ובשם שו\"ת אמרי נועם מהרב הצדיק הקדוש מדזיקוב זצוק\"ל ח\"א סי' ב' כתב באחד ששכח לחתום עצמו על שט\"מ של חמצו ונזכר ב' ימים תוך הפסח והעלה שיש להתיר החמץ מחמת הרבה צדדי היתר בענין שיחתום עצמו תוך הפסח ע\"ש:
ועי' בשו\"ת דברי חיים ח\"ב סי' מ\"א באחד שמכר כל חמצו כדינו רק לאחר זמן האיסור נזכר שלא הי' חתום על שטר המכירה וחתם אז את שמו והי' הפ\"מ כתב שם שהחמץ מותר ע\"ש:
והנה מה שנהגו אם אין לעכו\"ם מעות מלוה לו הישראל המוכר והוא חוזר ונותן הכסף לקנות החמץ אי שפיר עבדי כתב בס' ארחות חיים שם בשם הרב הה\"ג אב\"ד דק\"ק בערזאן ז\"ל שהיא גמרא מפורשת בע\"ז דף ע\"א אוזפינהו והדר שקילו מינייהו ע\"ש. ונראה דיותר נכון להלוות לו ע\"י אחר. ועי' ט\"ז שם סק\"ה דיכול לומר להעכו\"ם בשעת מכירת החמץ דיתן לו ריוח אח\"כ דהא מ\"מ מכירה גמורה היא ע\"ש:
ובענין מה שהרבה אנשים נוהגין למכור קודם פסח לעכו\"ם שאור או הייבין כדי שיהי' לו מוכן במוצאי יו\"ט כתב בספר ארחות חיים שם בשם שו\"ת ברכת יעקב וז\"ל גם נ\"ל לאסור שישראל ימכור שאור לעכו\"ם למען שיהי' מזומן לאפות מיד לאחה\"פ זולת מה שהוכחתי בתשובתי הלא כבר מבואר הדין בישועות יעקב סי' תמ\"ח סק\"ה ומי יבא אחר המלך אשר כבר אסרוהו ע\"ש. וטעם האוסרים העיקר הוא משום דהוי כמו שרוצה בקיומו עכ\"ל:
ובשו\"ת הד\"ר סי' כ\"ה כתב וז\"ל עובדא ידענא דרבינו הק' מראהטין זי\"ע הי' מוכר פ\"א גלוסקא יפיפי' מלחה\"פ של הה\"ק מהרי\"א מזידיטשוב זי\"ע. וכן שמעתי כמה מתחסדים כשיש להם שירי מנחות מי\"ב חלות של צדיק א' מוכרין אותו עד אחר פסח. ואע\"פ שבודאי רוצה בקיומו. רק כיון דאין דעתו לאכלה ומחזיקין אותה רק לשמירה ולזכירה החמץ שבה בטל מעצמה:
ונהירנא בילדותי בשנת תר\"ח שהי' עת צרה בעולם ר\"ל ונסע מורי הרב ר\"י פאליק אלוף נעורי ז\"ל עם פדיון נפש אל הרה\"ק מהר\"מ מפרימישלאן זי\"ע ונתן לו לחם וצפחת מים לתלותו בבית האיש המובחר שבעיר ואמר כתיב וברך את לתמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך וכן עשה ותלוהו בבית דודי הרב זללה\"ה וכאשר פתר לנו כן היה והנה מי יערב לבו לגשת לאכול זאת אשר הוה חיים למוצאיהם תמיד ובודאי בטל ומבוטל ממנו כל ענין שאור וחמץ עכ\"ל:
לשתות החלב מבהמת עכו\"ם האוכלת חמץ בפסח יש אוסרין ויש מתירין שומר נפשו יחמיר. קיצור ש\"ע סי' קי\"ז אות י\"ג. וכן כתב בספר א\"ח שם בשם שו\"ת רמ\"ץ סי' כ\"ח ובשם ספר שדי חמד שאין ראוי ונכון לשתות החלב מהבהמה שאכלה חמץ בפסח ע\"ש. ועי' נשמת אדם הל' מכירת בהמה שאלה ט' ועי' בספר דעת תורה דף רי\"ח ע\"ב אות י\"ב. ועי' שע\"ת שם ס\"ק י\"ז:
ועי' אשל אברהם שם שכתב דאם העכו\"ם שמכר לו החמץ לא בא אחר הפסח והוא צריך אל החמץ וידוע שלא יקפיד העכו\"ם אם הצורך גדול לכך יכול ליטול לפני ב' עדים ע\"מ לשלם ולהעלות בחשבון. ובדיעבד אם לקח בינו לבינו ג\"כ אין עי\"ז צד גרעון להמכירה למפרע רק לכתחלה אין נכון לעשות כן ע\"ש:
ועי' בספר א\"ח סי' תמ\"ח דף מ\"ה וז\"ל עי' בשדי חמד באסיפת דינים מערכת חמומ\"צ סי' ח' אות י\"ט ובח' דברי חכמים סי' ק\"ז בדין חמץ של בני הקראים שעבר עליו הפסח אם מותר לקנות יי\"ש מפאדוול שלהם תיכף אחר הפסח באופן שאין שהות לתלות שנעשה אחר הפסח אם הם חשובים כנכרים או כמומרים דעתו שם אחר שיעברו כמה ימים לאחר הפסח שיהי' זמן לתלות שהיי\"ש שיקח עתה נעשה אחה\"פ יקנו מהם אף בסתם רק שלא ידעו בבירור שהוא אותו שנעשה קודם פסח ע\"ש:
כתב בשו\"ת מהר\"ם שיק ז\"ל העושה סחורה בחמץ שמכר לעכומ\"ז מכירתו בטילה. וא\"כ הרי זה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור עכ\"פ לכל בר ישראל. וכן בשו\"ת אורי וישעי סי' קכ\"א התמרמר מאד על מה שהרב המורשה מוכר חמצו של מומר מכח כתב ההרשאה שכתב לו המומר וחתם שמו שם שיש לו רשות למכור חמצו. והם עצמם לא ישבותו ממסחרם וישאו ויתנו אחר מכירת חמץ ובכל ימי הפסח בחמצם כמעשיהם בכל ימות השנה. א\"כ מה הועילו בתקנתם. והרי כשחוזר ונושא ונותן בכל ימי הפסח בהחמץ שמכר הרי הוא מבטל הרשאתו כאלו לא היתה ע\"ש. ועי' שדי חמד סי' ט' דף ב' וע\"ש דף כ\"ה דכתב הי' מעשה בעיר הזאת שאחד מכר חמץ לנכרי בחול המועד ואותו החמץ הוא מכללות החמץ שמכר לעכומ\"ז קודם הפסח ואסרתי כל חמצו לאחר הפסח לכל ישראל וכן הוכרז בבתי כנסיות שכל חמצו של פלוני אסור לכל בר ישראל שכיון ששלח ידו במה שמכר לעכומ\"ז נתבטלה המכירה שלפני הפסח והוי חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח:
ובספר מעשה רב להגר\"א אות קע\"ט כתב שאחר הפסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל כי המכירה גרוע ע\"כ לא יקנה רק שיהא משל נכרי. וי\"ש ושכר של ישראל לא יקנה עד שיעשה מחדש:
ובספר משכנות הרועים כ' הטעם שהרבה צדיקים נוהגין שלא לאכול מפסח עד עצרת מחמץ של ישראל שמכרו לנכרי ע\"י הערמה רק חמץ של נכרי ממש לפי שימי הספירה הם ימים קדושים ונוראים מאד."
],
[
"טעם. שאין אומרים מזמור לתודה ע\"פ. מפני שלחמי תודה הי' חמץ ואפי' בע\"פ אסור להקריבם שיבאו לידי נותר. מ\"א סי' תכ\"ט סק\"ז:"
],
[
"טעם. שהבכורות מתענין בע\"פ זכר לנס שניצולו ממכות בכורות. לבוש סי' ת\"ע: "
],
[
"טעם. שלוקחין חיטים דוקא לעשות ממנו מצה. כי מן החביב עליו קודם. כדי לקיים מצות אכילת מצה יותר לתיאבון. ואפשר דמהאי טעמא נקט ג\"כ התנא בכ\"מ חיטין לפסח לפי שמסתמא הוא החביב לרוב ב\"א. חק יעקב סי' תנ\"ג:"
],
[
"עוד טעם. עפ\"י מה דאמר שמואל (ברכות ס\"א) יצה\"ר כמין חטה הוא דומה. וע\"כ נצטוונו במה שלוקחים חיטים כדי להכניעו במה שטוחנין אותו ברחיים כמו שמרמזין הכנעת היצה\"ר בפסח. דרוש ר' חיים כהן סי' י\"ח:"
],
[
"טעם. שאין לשין אלא במים שלנו. כדי לצנן המים. כי כל הבריות הן מד' יסודות אש. מים. רוח. עפר. והמים הם ג\"כ מארבע יסודות אלא שיסוד המים רבה על השלשה. ותנן אין מוציאין אש לא מן המים וכו' ושמעתי שממלאין כלי זכוכית מים ומעמידין אותו בשמש בצהרים במוך אחוך והאש יוצא מכלי זכוכית לכך לא ישאבן אלא עם שקיעת החמה. שכבר נתקררו בקרקע כל אותו היום ומלינין אותן כל הלילה שהוא י\"ב שעות משעה שנשאבו ואח\"כ לשין בה. כל בו סי' מ\"ח בשם ה\"ר אשר ז\"ל:",
"קונטרס אחרון
כולא שמשא הוא. כששואבים המים יש להקפיד שלא להוליכה מגולים לביתו. והמנהג לסנן המים ולכסותן וצריכין להעמידם במקום קר. וכשמוליכן אל התנור צריך ג\"כ לכסותן שלא יבא עליהם השמש. ש\"ע הרב סי' תנ\"ה סעי' ט' ותה\"ד סי' קט\"ו: "
],
[
"טעם. שאסור לאכול מצה כל יום ארבעה עשר. מפני שהוא כמו הבועל ארוסתו בבית חמיו שלוקה עליה מכות מרדות מדרבנן על שמראה גודל תאותו ושהוא להוט לשטוף בזימה ולא יוכל להתאפק עד שמכניסה לחופה שמברכין עלי' ז' ברכות כן האוכל מצה בע\"פ מראה תאותו ורעבתנותו שאינו יכול להתאפק להמתין עד הלילה שיברך ז' ברכות קודם שיאכל המצה כגון ברכות יק\"ז נ\"י. בפה\"א. דירקות וברכת המוציא. וברכת על אכילת מצה. לכן לוקין אותו עליו וגם מכות מרדות מדרבנן אם אוכל ביום קודם ברכו כל הברכות הללו. לבוש סי' תע\"א סעי' ב':",
"קונטרס אחרון
הברכות הללו. ועי' באה\"ט סי' תע\"א סק\"ה בשם שכנה\"ג דרבים נוהגים שלא לאכול מר\"ח. ובסידור יעב\"ץ פי' יכול מר\"ח. משעה שהזהיר מרע\"ה על הפסח ומתחילין לשאול ולדרוש בהלכותיו. ת\"ל בעבור זה. וכתב שם מדומה אני שהקפידו שלא להקדים אמירת ההגדה. ועכ\"פ בע\"פ ודאי לא ש\"ד כדרך שיש קפידא על אכילת מצה מבע\"י. ה\"נ מילת' חדתא חביבה ויהבי דעתייהו ושמעו. משא\"כ אם הרגילה על לשונו מבע\"י כבר נזדקנו הדברים. ואין הנפש מתפעלת ממנו כל כך. אם שבודאי אין לאסור לימוד הבנתה מבע\"י אדרבה מצוה רבה היא לטרוח מקודם לירד לעמקה. וכך נאה וראוי לכל י\"ש באמת. אך לא יוציאנה בשפתיו בקריאה ממש כסדרה מטעם הנ\"ל. ועוד דקעבר אב\"ת ותמהתי על מנהג אשכנזים שאומרים עבדים היינו במנחה דשבת הגדול:",
"ויברך המוציא על מצה אחרת תחלה. עי' שערי תשובה סי' קס\"ח ס\"ק כ\"ד בשם שו\"ת בית אפרים חלק א\"ח סי' י\"א וי\"ב דאף פת גמור שנטחן עד אשר דק ואין בו פירורין כזית אעפ\"י שגלגלם יחד ע\"י דבש או שמן כיון שכבר נתבטלו ע\"י פירור מתורת פת אין מברכין עליו רק במ\"מ ע\"ש. ועי' ארחות חיים שם בהגהות בשם ס' גן המלך דמצות דקות הם מכלל רקיקין דקין שכוססין אותן שהם כדין פת הבב\"כ רק משום שהן עיקר לחם לפסח מברכין עליו המוציא אבל מה שנפרד ומטגנין שוב מעולם לא הי' עליו דין לחם. ובס' הדרת קודש כ\"כ בשם הגדה מעשה נסים ובשם עבה\"ק.
ע\"פ שחל בשבת יערה מכ\"ר לכ\"ש ש\"פ ומשם לכלי ש\"ח ואם אין היס\"ב שרי מכ\"ר ובדיעבד אין לאסור. פרמ\"ג סי' תמ\"ד א\"א סק\"ד:"
],
[
"טעם. שבע\"פ אסור לעשות מלאכה מחצות ולמעלה. כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותקון מצה לצורך הלילה דמצוה לטרוח מבעוד יום כדי להסב מהר. רש\"י פסחים דף נ' ע\"א:",
"קונטרס אחרון
מחצות ואילך. להסתפר וכן לקצוץ הצפרנים צריכין קודם חצות ואם שכח יכול לקצוץ צפרניו גם לאחר חצות אבל להסתפר אסור. עי' חק יעקב סי' תס\"ח סק\"ד:",
"ותקון מצה. אמר מהרי\"ל שצריך לומר בפה לשם מצת מצוה אנו עושין הן באפיית מצה של מצוה הן בשאיבת המים הן בנתינת המים לתוך הקמח:
עוד כתב מצוה לכל אדם שיעסוק בעצמו במצות וכן נהג האשר\"י שעמד ועשאם בגופו משום שנאמר צרורות בשמלותם על שכמם והלא סוסים וחמורים הרבה הי' להם. אלא שחביבה היתה המצוה עליהם. ועוד טעם. דכל מצוה יעשה בעל הבית בעצמו כדאשכחן בפ' כל כתבי גבי אמוראים חד חריך רישא לשבתא וחד מלח שיבוטא. ועוד דמצה מתקרי לחם עוני ודרכו של עני הוא מסיק ואשתו לשה:
ובספר שפתי קדושים (תשא) כתב בשם הצדיק המפורסם מוהר\"מ מליסק זצוק\"ל. טעם סמיכות פ' אלהי מסכה לא תעשה לך לפ' את חג המצות תשמור. דהנה מנהג המון עם בשעת אפיית המצות לכעוס מאוד על העוזרים שאינם מהירין וזריזין ומורים היתר לכעס הזה באמרם שהוא צורך מצוה. לזה בא הפ' לומר אלהי מסכה. היינו הכועס כעובד ע\"ז לא תעשה לך. ואעפ\"כ את חג המצות תשמור.
כתב בספר דרך פקודיך וז\"ל בעסק האפי' הנה חכמי האמת הגידו אשר שיעור חימוץ הוא ערך י\"ז מנוטין כשתעמוד העיסה בלא עסק כשיעור הזה אבל תדע ששהיות מצטרפות וגם השיעור הזה הוא דוקא בבית שאין בו אש ולא נתחמם וגם כשהעיסה לא נתחממה מהעסק שעסקו בה בידים. אבל בבית שיש בו אש וכיוצא או שכבר עסקו בהעיסה אזי כרגע באפשר תקבל משהו חימוץ. ע\"כ כל החומרות שעושין המדקדקים אינם ממילי דחסידי רק מן הדין והמבזים והמלעיגים ודוברים עתק באמרם לא היתה כזאת בימי אבותינו עתידין ליתן את הדין והמדקדק בשמירה ישמרהו מכל צרה:
ובספר אגרא דכלה כתב על מה שאמר אאע\"ה לושי ועשי עגות. וכי לא ידעה שרה אמנו האיך לעשות עגות לא הל\"ל רק ועשי עגות. רק מחמת שפסח הי' אמר לה לושי ותיכף עשי עגות שלא תעמוד העיסה בלא עסק כי תתחמץ ועי' ליקוטים סעי' קפ\"ג: כתב שם והנה מצה הגם שרוב הפוסקים פסקו דדי השימור משעת טחינה. הרב הגדול הפר\"ח. הביא ראיות עצומות דלמצה בלילה הראשונה אינו יוצא רק משעת קצירה. לכן בעל נפש יזהר בזה והמדקדקים במעשיהם אינם אוכלים שום מצה אחרת בכל ימות החג רק המשומרת משעת קצירה. וראיתי ושמעתי כמה מתחכמים שוחקים ומלעיגים על המנהג הכשר הלזה. ולדעתי המה כמקצצים רגלי המביאים דורונות למלך ודבר גדול דיבר מר\"ן האריז\"ל כל הנזהר ממשהו חמץ בפסח נשמר מחטא כל ימות השנהע\"כ המחמיר בדבר ביותר שלא לאכול כל ימות החג רק מצה משומרת משעת קצירה אשרי חלקו ותבוא עליו ברכה:
עוד שם המחבבין מצות בוראם נוהגין לנשק המצה והמרור והארבע כוסות להורות חשקם ותשוקתם בדביקות לעשות רצון קונם בדביקות רוחא ברוחא כי חיות הנה המצות עבור שנשפע אליהם רצון אלקי אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות את כל החוקים האלה ומה גם עתה בלילה הזה שהוציאנו השי\"ת מתחת עבדות העכו\"ם ואלקי נכר הארץ להיות עבדים לו לעבוד עבודתו."
],
[
"טעם. דמחמירינן טפי בע\"פ שאסור בעשיית מלאכה משאר יו\"ט. משום שבזמן שהי' בית המקדש קיים היו נוהגים אבותינו בכל יום שיחיד מבי' קרבן הרי הוא לו ליו\"ט כיון שנתכפר בו ואסור לו לעשות מלאכה כמו בי\"ט ובע\"פ כיון שכל אחד מישראל חייב להקריב קרבן פסח הרי הוא כי\"ט לכל ישראל מ\"מ כיון שאין זמן שחיטת הפסח אלא מחצות היום ואילך כמו שנאמר בין הערבים תעשו אותו ופירושו מחצות היום ואילך לפיכך לא נהגו איסור מלאכה ג\"כ אלא מחצות היום ואילך. בד\"א כשעושה מלאכה להשתכר בה והיא מלאכה גמורה כגון לתפור בגדים חדשים ממש אבל מתקן הוא כליו לי\"ט וכן מי שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו מותר כו'. לבוש סי' תס\"ח סעי' א' ועי' טור וב\"י שם וע\"ל סעי' תל\"א."
],
[
"טעם. שאנו קורין את יום טוב המכונה בתורה בשם חג המצות אנו קורין אותו פסח הלא בשל התורה נקרא יו\"ט זה בשם חג המצות. משום דכתיב אני לדודי ודודי לי. היינו שאנו מספרים שבחו של הקב\"ה והקב\"ה מספר שבח של ישראל וכן הוא שאנו מניחין תפילין וכתוב בהן שבח של הקב\"ה. והקב\"ה מניח תפילין שכתוב בהן שבח ישראל. ולזה בתורה נקרא יו\"ט זה בשם חג המצות כביכול השי\"ת מספר שבח של ישראל ואנו קורין היום טוב בשם פסח על שם שבח השם יתברך ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח כו' שהוא שבח השם יתברך על דרך הפסוק אני לדודי ודודי לי. קדושת לוי פ' בא:"
],
[
"טעם. כשחל יו\"ט בשבת אין אומרים מערבית. משום דאין בקיאין בהם ואתי להטות הנר בשבת. לבוש סי' תפ\"ז ס\"ג:",
"קונטרס אחרון
שכח לומר אתה בחרתנו ואמר יעלה ויבא יצא. סי' תפ\"ז. ובספר ארחות חיים שם אות ה' כ' בשם שו\"ת גו\"ר הספרדי כשאמר יעלה ויבא והגיע לסופו נסתפק אם עומד בברכה רביעית וצריך שיאמר והשיאנו או עומד קודם מודים צריך לחזור לברכה רביעית ואם כבר אמר מודים צריך לחזור ולהתחיל אתה בחרתנו ולא אמרי' סירכי' נקט ע\"ש:"
],
[
"טעם. שיש מקומות שנוהגין שלא לשנות פרק במה מדליקין כשחל יו\"ט בערב שבת. לפי אינו יכול לומר עישרתן עירבתן לפי שאין מעשרין ומערבין ביו\"ט. ויש שאין דוחין אותו בכך שהרי בשעה שאומרים אותו אינו עת לא לעשר ולא לערב ולא להדליק נר. ספר התניא סי' י\"ג. ועי' לבוש סי' ע\"ר:"
],
[
"טעם. שאין אומרים ברכת מעין שבע (היינו מבא\"י כו' מגן אבות כו' אלהינו כו' עד בא\"י מקדש השבת) אם חל פסח בשבת. דלא נתקנה אלא מפני המזיקין ובפסח הוא ליל שמורים. טור סי' תפ\"ז:"
],
[
"טעם. שאומרים בליל פסח הלל בציבור בנעימה בברכה תחלה וסוף. לפי שאין מברכין קודם ההלל שקורין בשעת ההגדה לכך קורין הלל בבהכ\"נ כדי שלא יצטרך לברך בשעת ההגדה. חק יעקב סי' תפ\"ז ס\"ק ח':"
],
[
"טעם. שלובשין הקיט\"ל. שלא תזוח דעתו עליו מפני השמחה ע\"כ ילבש בגד מתים ולפ\"ז גם האבל ילבשנו. ט\"ז סי' תע\"ב ס\"ק ג':",
"קונטרס אחרון
מפני השמחה. ולזה מנהג ישראל שאין לובשין הקיטל בשנה ראשונה אחר החתונה. לפי שבאותו השנה החיוב עליו להיות שמח וטוב לב עם אשתו אשר לקח. ראיתי באיזה ספר.",
"גם האבל ילבשנו. ואם האבל אחר ז' כיון שכבר פסקה האבילות חייב להסב רק שצריך לשנות קצת. היינו שיתן כר א' תחת ראשו. ח\"י סי' תע\"ב סק\"ה ופ\"מ שם: "
],
[
"טעם. שכשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו שאין זה דרך חירות. ולא על ימינו. משום סכנתא שלא יקדים קנה לושט דושט הוא על צד ימין ונפתח הכובע שעל פי הקנה מאליו והמאכל נכנס לתוך הקנה ונחנק. לבוש סימן תע\"ב סעי' ג'. ואין חילוק בין איטר לאחר. טור שם:"
],
[
"טעם. שאומרים הקידוש והבדלה מיושב. כדי שיהי' דרך הסיבה וחירות. חק יעקב סי' תע\"ג ס\"ק ב' ובש\"ע האריז\"ל כתב שיברך מעומד: "
],
[
"טעם. דבשאר מועדים אומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום חג המצות הזה זמן חרותינו מקרא קודש כו'. וכשחל בשבת אומר שני פעמים באהבה אחד כדלעיל ואחד זמן חרותינו באהבה מקרא קודש. לפי כשחל בחול אומר באהבה מועדים לשמחה דכלל המועדים קבלו באהבה ולא הפרטים דהא בקבלת התורה הכינו עצמם שלשת ימים בלא כפי' ואח\"כ כששמעו פרטי הדברים מזדעזעים והוצרכו לכפי' ע\"כ כשאומרים את יום חג המצות הזה או את יום חג הסוכות הזה א\"א באהבה שנית משא\"כ שבת קבלו במרה באהבה ולכך אומרים בשבת באהבה שנית על פרט של שבת. לבוש סי' תפ\"ז סעי' א'. וא\"ת הרי פסח במצרים נצטווה ולא בהר סיני. י\"ל דמ\"מ נתחדשו הקרבנות בסיני כענין שכתוב בפ' אמור ובחמשה עשר יום לחודש חג המצות וגו' והקרבתם אשה לה' וגו' לכן אין לומר באהבה מקרא קודש. וגם משום לא פלוג ברגלים. מטה משה אות תר\"ה. וע\"ל סעי' שי\"ח:"
],
[
"טעם. שא\"א שעשה ניסים לפי שעתיד לאומרו בהגדה. חק יעקב סי' תע\"ג סק\"ב:"
],
[
"טעם. על ענין ארבעה כוסות. הנה רבותינו ז\"ל במדרש (שמות רבה ח') אמרו ד' גאולות יש כאן. והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. מכאן סמכו חכמים ותקנו ד' כוסות בלילי פסח אחד על הקידוש והוא נגד ולקחתי כמ\"ש אשר בחר בנו מכל עם כו' ומרוב מעלתו הוא קודם לכל. ואח\"ז בכוס ההגדה בסיפור יציאת מצרים מתחיל בגנות ומסיים בשבח הוא נגד והוצאתי כי פרק עול השעבוד מעל צוארנו. ואחריו כוס בהמ\"ז אשר בו ידבר על השפעות הטובות ושבח הארץ והוא נגד והצלתי אתכם מעבודתם היינו שלא נצטרך כלל אל העבודה ואחריו כוס ההלל הוא על אשר גאלנו ובזרוע נטוי' כי לעומת מה שנתן אותנו לשם ולתהלה בכל הארץ כן מחויבים אנחנו להללו ולפארו ולספר שמו ותהלתו. חסד לאברהם:",
"קונטרס אחרון
הוא נגד והוצאתי. בסדה\"י כתב וז\"ל הגזירה עלה ברצונו לשעבד אותם ת' שנים כדי לצרפם אלא הקב\"ה ברחמיו מיהר את הקץ בחמלתו עלינו בזכות אבותינו שלא נטמע ביניהם. ושמעתי על פקוד יפקוד שהוא סימן שמסר להם יוסף שמי שיאמר אלו הב' מלות הוא ודאי גואל. ר\"ל שמנין פקו\"ד שהוא ק\"צ יפקוד היינו יחסר ממנין ת' וישאר רד\"ו לבד ע\"י הגאולה וברוח הקודש נאמר ליוסף מה שהי' עתיד להיות או קבל כך מאבינו יעקב שהגזירה של ת' שנה לא תהי' מתקיימ' כולה אלא כך יחסר מן המנין. ע\"ש:
ובשם הגראו\"ו זצוק\"ל וימררו את חייהם. נכתב הטעם למעלה קדמא ואזלא. כי ידוע הוא מאמרם ז\"ל אשר קושי השעבוד הי' משלים הת' שנה ולכן היתה הגאולה בשנת רד\"ו לירידת מצרים וקושי השעבוד נרמז בוימררו את חייהם וע\"ז בא הקדמא ואזלא. פי' לכן קדמו ואזלו מהגולה ע\"י מרירת חייהם ואם תרצה לידע כמה היתה הרוחה. ר\"ל סכום השנים אשר קדמו לילך מהגולה צא וחשוב מנין אותיות קדמא ואזלא ותמצא מנינו סכום ק\"ץ ונשארו רד\"ו שנים:
ובסדר הגדה מהרב המופלג החריף מו\"ה ישכר בן הרב המאה\"ג מו\"ה יהושע זצ\"ל אב\"ד דק\"ק פודקאמין פי' וירד מצרימה אנוס ע\"פ הדיבור. כי הנה כתיב ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות ויסע ישראל כו' ויאמר אלקים לישראל כו' אל תירא מרדה מצרימה (רש\"י) לפי שהי' מיצר על שנזקק לצאת לחוץ לארץ. הרי חזינן שהי' מורך וצער בלב יעקב לילך למצרים ועל כל זה לא הי' יכול לחזור בו מדבורו אשר אמר בתחילה אלכה ואראנו בטרם אמות. כי כן הוא מגדר השלימים לשמור מוצא שפתו במה שקיבל עליו אף בדבר הרשות כאשר אם הי' נודר דבר מה ממש במילי דשמיא. וזהו וירד מצרימה. אנוס ע\"פ הדבור. ירצה שלא הי' יכול לחזור בו מדבורו כנ\"ל.
ובספר יסוד האמונה פי' ההגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב\"ה חישב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שנאמר ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וכו'. דהנה אמרו ז\"ל ששר של מצרים טען נגד הקב\"ה אתה אמרת וענו אותם ארבע מאות שנה ולא עבדו רק רד\"ו. והשיב לו הקב\"ה וכי אני אמרתי בארץ מצרים, בארץ לא להם אמרתי, גלוי וידוע לפני משנולד יצחק הי' נעים ונדים והיינו דכתיב כי גר יהיה זרעך משעה שיהי' לך זרע דהיינו יצחק כמ\"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. וזהו שהקב\"ה חישב את הק\"ץ שנה שלא נשלמו לתשלום ת' שנים. וחישב הוא ית' לעשות כמו שאמר לאברהם כי גר יהי' זרעך דייקא משנולד יצחק בארץ לא להם דייקא ולא בארץ מצרים:
ובספר אספקלריא המאירה (שמות) תירץ בשם ר' אלעזר ממיץ קושית הסמ\"ג על אשר כתוב באזהרה שלא לשוב בדרך הזה עוד (דברים י\"ז) ואיך הרבה גדולים וחכמים בישראל אשר עדיין יושבים ודרים שמה וגם הרמב\"ם הלך להתיישב שם. שדוקא באותו דרך שבאו ממצרים אסור לשוב ולא בדרך אחר. וזהו דכתיב בדרך הזה דייק:
ובספר בני יששכר פי' הפסוק ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. עפ\"י מש\"כ הקדוש מהר\"ש זצוק\"ל בספר דן ידין שבאלו ב' שמות כס\"ה בפ\"ז יצאו ישראל ממצרים והם אתוון כס\"ף זה\"ב ע\"כ. ואותיות השמות הללו מסוגלים לכוין בכ\"י למו\"מ ע\"ש:",
"והצלתי אתכם מעבודתם. בספר ליקוטי מהרי\"ל (ראה) כ' בשם זוה\"ק. שרשב\"י אמר לר' אלעזר הטעם הגלות שהי' דוקא במצרים, מחמת שהי' ישראל במעלה עליונה שלא יתקלקלו לכך הגלה הקב\"ה הישראל למצרים שהמצרים הי' שונאים אותם למאוד ולא היו התחברות עמם ולא נתקלקלו:
ובספר הכוונת פי' הפסוק כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם. ע\"ד שאז\"ל כי יוסף העביר העם לערים כדי שלא יאמרו על ישראל שהם גרים כמותם וזהו בארץ לא להם בארץ שאינה של אותם שהם מחזיקים בה כי הלא ואת העם העביר לערים וא\"כ אין זו חרפה כי גם זרעך יהי' שם:"
],
[
"עוד טעם. למצות ד' כוסות. נגד ד' דברים טובים שהי' בישראל בהיותם במצרים שעי\"ז נגאלו אבותינו ממצרים כמשארז\"ל. בני יששכר בשם הרב הגדול החיד\"א זלה\"ה. וכתב שם ולפי\"ז י\"ל כוס ראשון זכרון שלא שינו את שמותם. בני ישראל עלו ובני ישראל נפקו. ע\"כ מקדשין על כוס זה ומברכין מקדש ישראל. כוס ב' זכרון שלא שינוי את לשונם. הנה לשונינו נגביר ושפתינו אתנו להלל בפה ולשון ולספר הניסים והנפלאות אשר פעל הפועל ישועות. כוס ג' זכרון שהי' גדורים מן העריות. מברכין עליו ברהמ\"ז. כי אם הלחם אשר הוא אוכל לישנא מעליא. כוס ד' זכרון שלא היו בהם דילטורין. ע\"כ אומרים עליו לא לנו ד' וכו' למה יאמרו הגוים (דילטורא) אי' נא אלהיהם ע\"ש: "
],
[
"טעם. למה תקנו חז\"ל נגד ד' לשונות של גאולה ד' כוסות יין דוקא הי' להם לתקן ד' מינים אחרים באכילה או באמירה ובסיפור נגד ד' לשונות הללו. אבל להיות שאמרו רז\"ל יכולני לפטור את כל העולם מן הדין מיום שחרב בית המקדש דכתיב שכורת ולא מיין היינו שאין להם דעת כשכור עברו ואין מעשי קטן כלום והאי דיצה\"ר החזיק בנכסים אין מחזיקין בנכסי קטן (היינו מי שאין בו דעת) והנה הוא שעמדה לאבותינו במצרים בהגיע תור הגאולה הגם שהי' הקטרוג הללו עע\"ז והללו וכו' כי הוא שעמדה בשעת הקטרוג עת שכרות הוא לנו קטנות הדע\"ת ואין כאן דין ויכולני לפטור וכו' שנאמר שכורת ולא מיין ע\"כ נגד ד' לשונות של גאולה התקינו חז\"ל יי\"ן המשכ\"ר כי הוא שעמדה אין לסט\"א טענת חזקה כי החזיק בנכסי קטן מבלי דעת ומעשיו אינו כלום כי בגלות נאמר שכורת ולא מיין.",
"ומטעם זה. אמרו חז\"ל בימי הפורים חייב אדם לבסומי וכו' כי נתחייבו על שהשתחוו וכו' והי' הטענה להנצל וכו' עת שכרות וכו' שכורת ולא מיין. (בני יששכר) ומטעם זה המנהג כשאומרים והוא שעמדה לאבותינו אוחזין את הכוס כי הוא שעמדה לנו כנזכר לעיל. שם:",
"קונטרס אחרון
ויכולני לפטור. ובספר דבש לפי מערכת ש' אות כ\"ב כתב בשם חכם אחד עפ\"י מה שכתב הרמב\"ם פכ\"א דאישות האשה ששברה כלים בעת שעשתה מלאכה בתוך ביתה פטורה ואין זה מן הדין אלא מן התקנה שאם אין אתה אומר כך אין שלום בתוך הבית. וכיון דאנו יש לנו עם ה' יתברך כביכול דין אשה ובעלה כמ\"ש רז\"ל במדרשים א\"כ החוטא שמקלקל בחטאו למעלה ח\"ו פטור מפני התקנה ושלום הבית. וזה טעם אין שלום אמר ה' לרשעים דכשאין להם שלום חייבים ואין להם פטור מצד שלום הבית:
ובס' נועם מגדים (נצבים) כתב בשם הבעש\"ט זי\"ע מליצה עבור עם קדוש שכל מה שעושין סוף מעשה הוא לה'. גם העושק והאונאה הכל למען ה' שיחזיק בנו לתורה שיכבד שבת לישא בעול וצדקה. הרי כי הכל עשוי לשם שמים עכ\"ד. וכתב שם דמה שהאשים דהמע\"ה לרשע אשר לא זכר עשות חסד. דמשמע שאין בו רק זה שאינו עושה לפנים משוה\"ד וחסידות ואח\"ז סיפר שהוא רשע גמור. אך הכוונה שבכל הרשעיות לא הי' בו ניצוץ כוונה וזכרון לקדושה וחסד ע\"ש."
],
[
"טעם. שהנשים חייבות בארבע כוסות. מפני שהנשים היו עיקר באותו הנס שבזכות נשים צדקניות נגאלו משא\"כ בסוכה. מ\"א סי' תע\"ב ס\"ק ט\"ז:"
],
[
"טעם. שאין מברכין אקב\"ו לשתות ד' כוסות כמו על נר חנוכה שהוא מדרבנן. לפי שאינו עושה ביחד כמו מגילה אין קורין אותה סירוגין וד' כוסות אם שתתן בבת אחת לא יצא ע\"כ אין לברך דאין ד' כוסות אז לברך עליה כלל: רקח):",
"קונטרס אחרון
שאינו עושה ביחד. ומטעם זה אין מברכין על אכילת ג' סעודות בשבת. לפי שאין מברכים אלא על המצוה הנעשית בבת אחת בלי הפסק. עיין ארחות חיים סי' רמ\"ב.
ובמהרי\"ל כתב וז\"ל אמהר\"י סג\"ל ברוקח כתב אם שתה הד' כוסות בהפסק לא יצא ולא פי' מאי הפסק ואמר שנ\"ל שלא יפסיק ביניהם בדברים בטלים:"
],
[
"טעם. שלוקחין שני תבשילין זרוע וביצה. אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה וזרוע ע\"ש זרוע נטוי' והוא זכר לפסח שהי' נצלה בשפוד ע\"ג גחלים וביצה זכר לחגיגה שהי' מקריבים בי\"ד ונאכל עם הפסח וביצה הוא לשון ביעא בלשון ארמי כלומר בעי רחמנא לפרקינן. והזרוע אין אוכלין בלילה וביצה אוכלין. דבלאו זכר לחגיגה יש בה טעם משום אבילות בית המקדש. כמ\"ש הרמ\"א סי' תע\"ו שליל ט\"ב נקבע באותו לילה של חג הפסח. ט\"ז סי' תע\"ג סק\"ד:"
],
[
"טעם. החרוסת. זכר לטיט שהי' ישראל משתעבדין בו במצרים ועושין אותם ממיני פירות מתוקים ומרורים וחומץ ומתבלין אותם בתבלין לדמותה לטיט שיש בו מכל דבר ונותנין בה תפוח זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזים ע\"ש דכתיב אל גינת אגוז ירדתי. טור סי' תע\"ג ועי' אבודרהם:"
],
[
"עוד טעם. כדי להמית את הקפא (פי' מין תולעת יש במרור והוא מת ע\"י החרוסת) שבמרור שלא יזיקנו: תוס' פסחים דף ט\"ו ע\"ב בד\"ה קפא. והצרכנו לומר שהתליע בתלוש שאם התליע במחובר אסור באכילה על כל פנים אפי' ימות. (כל בו):"
],
[
"טעם. שנקרא חרוסת. זכר ללבינה שהי' מעשה חרסין. מרדכי בשם ירושלמי בע\"פ:"
],
[
"טעם. שאוכלין כרפס. מפני שהוא ניטריקון ס' פרך כלומר ס' ריבוא עבדו עבודת פרך. מ\"א סי' תע\"ג ס\"ק ד':",
"קונטרס אחרון
ובענין אם כרפס בעי הסיבה. בסידור האריז\"ל כתב דא\"צ הסיבה. ובאבודרהם כתב לאכול אותו בהסיבה. וכן הוא בקיצור ש\"ע סי' קי\"ט סעי' ג':
יקח מהכרפס פחות מכזית ומטבילו בחומץ ומברך בפה\"א ואוכל. סי' תע\"ג סעי' ו'. ואם אירע שאכל כזית לא יברך ברכה אחרונ' כדי לפטור המרור. עי' מחצית השקל שם ס\"ק י\"ח. ומהרי\"ל כתב בשם מהר\"ש שאכל כזית ולא בירך אחריו. וכן כתב בספר מעשה רב להגר\"א ז\"ל שאוכל כזית ואינו מברך ברכה אחרונ':"
],
[
"טעם. שאין מברכין על החרוסת עם היותו מצוה. משום שאין מצוה באכילתו. (יעב\"ץ):"
],
[
"טעם. המרור. זכר לומררו את חייהם ועיקר המצוה היא בחזרת שתחלתו מתוק וסופו מר זכר לומררו את חייהם בפרך. תחלה בפ\"רך ואח\"כ בפרך ונוהגין לחזור אחר חסא אפי' לקנותו בדמים יקרים דשמא סימנא מילתא הוא כלומר לרמוז דחס רחמנא עלן ושמעתי דחסא הוא מה שאנו קורין זערזו\"ך בלשון פולין. לבוש סי' תע\"ג סעי' ה':",
"קונטרס אחרון
המצוה היא בחזרת. כתב רבינו ירוחם יש שנהגו שלא לאכול חזרת קודם פסח. וכן הי' נוהג הרשב\"א. לא שהי' אסור אלא שלא לשנות מנהג קדמונים עכ\"ל. וכן נהגו אנשי מעשה שאין לאכול חזרת ביום א' של פסח כמו שנהגו בע\"פ. עי' מטה משה אות תר\"ג:",
"שעשה כן. וכעת השגתי מכתב מהרב הה\"ג מו\"ה פנחס הלוי הורוויץ נ\"י ראב\"ד דק\"ק קארוב ששמע מכמה חסידים שהי' בצאנז בשנה האחרונה קודם פטירתו שאמר קודם אכילת מרור. ידוע שאם יתנו לי כל חללי דעלמא לא אוכל לאכול כזית מרור. עכ\"ז כיון שהוא מצוה נהי שהוא מצוה דרבנן הנני מס\"נ ואוכל. ובירך על אכילת מרור ואכל. ואח\"כ בעוה\"ר הקיא תיכף ע\"כ. והנה לדעתי מה שסיים אז וצונו ונשמרתם מאד לנפשותיכם והניחו מידו ולא אכל. בוודאי בשעת שהתחיל לברך הי' בדעתו לאכול את המרור. רק קודם שסיים את הברכה חשש לאזהרת הרופא שלא יאכל מחשש סכנה ע\"כ בכדי שלא יהי' הברכה לבטלה סיים ונשמרתם מאד לנפשותיכם. וזה היה איזה שנים קודם פטירתו:"
],
[
"טעם. שנהגו העם לעשות בליל פסח שלש מצות. זכר לשלש סאין שאמר מהרי שלש סאין ופסח הי'. ובציעתה זכר לקריעת ים סוף וירדן שנבקע בפסח. דעת זקנים מרבותינו בעלי התוס':",
"קונטרס אחרון
זכר לשלש סאין. ואסור לטלטל בשבת ערב פסח המצות מצוה כיון דאסור באכילה מדרבנן ביום זה הוי מוקצה. אבל שאר מצה מותר לטלטל כיון שיכול ליתנה לעופות או לאינו ישראל או לתינוקות. משא\"כ מצת מצוה שודאי אינו רוצה ליתנה להם. פרמ\"ג סי' תמ\"ד סק\"א:
ובספר אלה המצות כתב ומנהגן של ישראל תורה הוא להיות כל א' יוליך כזית מצה של מצוה ואומרים עליו שהוא לשמירה בים וביבשה ואפי' בין האומות יש ששואלין בשביל כאב הראש ואומרים שהוא בדוק אצלם:
כתב בספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדל מרימנאב זצוק\"ל דהמלאכים שבאו אצל אברהם לבקרו שהו אצלו יותר משבעה חדשים כי ביום הכפורים נמול ובשעת פטירתן היה פסח שאכלו מצות אצלו וע\"ל בהשמטה לסעי' תתרנ\"א:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שפי' המדרש צר הקב\"ה קלסתר פנים של מרע\"ה דומה לאברהם אבינו ע\"ה ואמר למלאכים שרצו לקבל התורה הלא זה שאכלתם אצלו בשר בחלב. דלכאורה קשה דבפסוק נאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר ובכה\"ג אין איסור. רק הטעם. דאסור באכילת בשר קודם חלב דבשר היא דין וחלב רחמים וקיי\"ל תתאה גבר ע\"כ כשאוכל מקודם בשר מתגבר ח\"ו הדין. אבל כשאוכל מקודם חלב רחמים מתערין אולם ע\"י שרצו המלאכים לנצח את התחתונים ויהי' שורת הלכה דעילאי גבר א\"כ אדרבא עשו איסור מה שאכלו חלב קודם:
ובספר שפתי צדיקים (וירא) כתב דזה הטעם שאוכלים בחג השבועות חלב וחמאה ובשר. לזכרון שע\"י שאכלו המלאכים אצל אברהם אבינו חלב ובן הבקר גרם למשה לקבל התורה:
ובמהר\"ם שי\"ף בדרושים פי' (אבות פ\"ג) אם אין קמח אין תורה. אם לא נתן א\"א ע\"ה קמח לאורחים. אין תורה. ואם אין תורה שלמד אברהם אבינו תורה אפי' ע\"ת לא הי' נותן קמח הכנסת אורחים:
ובספר גבולת בנימין פי' בשם גדול א' המדרש פליאה ע\"פ (תהלים ע\"ד) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. באדם בשביל דם נדה. עפ\"י דאיתא במדרש שבשעת מתן תורה כשטענו המלאכים תנה הודך על השמים. והשיב להם משה שהם עברו על התורה שאכלו בשר בחלב אצל אברהם. וע\"ז קשה הלא מתחלה אכלו חמאה וחלב ואח\"כ בן הבקר. רק יש לתרץ עפ\"י מה דאיתא בש\"ע יו\"ד שצריך להפסיק בנתיים באכילת פת בקינוח והדחה בשתייה. והם לא אכלו פת כדאי' במדרש ולחם לא הביא ששרה אמנו פירסה נדה. ועפי\"ז יובן המדרש פליאה הנ\"ל:",
"תעשה מצוה בשלשתן ופעם אחד שלח הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יצחק אייזק מזידיטשוב את בניו להרב הצדיק הקדוש מדזיקוב זללה\"ה וציוה להם לשאול אותו למה בתפילין מניחין ארבע פרשיות. וכן בציצית עושים ארבע ציצית. וגם בלולב לוקחים ארבע מינים. וגם בכוסות של פסח צריכין לשתות ארבע כוסות. ומצות אין מניחין אלא שלשה. וכשבאו אצלו שאלו אותו שאלה זו. ותירץ להם הלא גם במצות בשביל זה שוברין מצה אחת לשנים ונמצא הם ג\"כ ארבע ע\"כ. וכבר אמרז\"ל אפי' שיחת חולין של ת\"ח צריכה לימוד והם מקדשים שמו ית' בכל הדיבורים והמאמרים וממשיכין קדושה בכל עניניהם:
ויזהר משבירך על אכילת מצה ועל אכילת מרור שלא יסיח בדבר שאינו מענין עד שיאכל גם כריכה זו כדי שתעלה ברכת אכילת מצה ומרור גם לכריכה זו וצריך הסיבה ואין נוהגין לטובלו בחרוסת. לבוש סי' תע\"ה סעי' ו'."
],
[
"טעם. שפורסין מצה האמצעית לשנים ולא הראשונה. לפי שאם יבצע הראשונה יהי' המוציא על השניה ואסור. לפי שאין מעבירין על המצות. אבל עתה יהי' המוציא על הראשונה. מנהגים:"
],
[
"טעם. הטיבול ראשון. משום היכרא לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם הסעודה והתינוקות ישאלו ע\"ז. עיין רש\"י פסחים דף קי\"ד ע\"א דאי לא הי' מטבל אלא השני במרור לא הי' ניכר דהוי משום מצוה אלא כדרך בני אדם לטבול תוך הסעודה ע\"כ תקנו לטבל קודם הסעודה דבזה מרמזין שאין הטיבול בא מחמת הסעודה והוא סי' לטיבול השני שהוא ג\"כ שלא מחמת הסעודה אלא מצות חכמים. ט\"ז סי' תע\"ג ס\"ק ז' ובטיבול ראשון יאכל פחות מכזית דאם יאכל כזית יהי' ספק אם יברך ברכה אחרונה. ואם אירע שאכל כזית לא יברך ברכה אחרונה. מ\"א סי' תע\"ג ס\"ק י\"ח ועי' מחצית השקל שם:",
"טעם. שטובלין הכרפס במי מלח. מפני שכרפ\"ס עולה ש' שהוא שמו אלהים במילואו וכדי להמתיק מדת אלהים שהוא מדת הדין טובלין במי מלח שהמים הם מסטרא דחסד והמלח מסטרא דדינא כמבואר ברקנ\"ט. מטה אהרן:",
"קונטרס אחרון
שטובלין הכרפס במי מלח. (בסדר הגדה כ\"י) להגאון הקדוש המפורסים מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שכ' וז\"ל דהנה על כל הד' קשיות של מה נשתנה יש תירוצים כמבואר ולמה מטבילין המרור בחרוסת זכר לאשה ובעלה שהי' דורסים בחומר ובלבנים. אלא שצריך טעם למה מטבילין הכרפס במים מלוחים בשלומא האכילה של כרפס זכר לששים רבוא שעבדו עבודת פרך. רק למה מטבילין. רק דאי' במדרש דבעת שצוה ה' לעשות הפסח הי' מוציא ריח מג\"ע והשבט לוי שהי' מהולים הי' רשאים לעשות הפסח אבל כללות ישראל לא היו מהולים. ותיכף כשבאו אל משה והריחו הריח של פסח ואמרו שרצונם לעשות הפסח ואמר להם שכתוב בתורה כל ערל לא יאכל בו אז תיכף מלו א\"ע. וזה מצינו (פסחים צ\"ב ע\"א) הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וצריך טבילה. ובמצרים לא הי' אלא הנילוס והלכו כל הששים רבוא אל הנילוס ומרוב העם הי' נעכר המים ונקרא מים מלוחים מים עכורים. ולכן טובלין הכרפס במי מלח שמרמז לששים רבוא ולמים מלוחים שבאו כולם אל הנילוס לטבול עצמן."
],
[
"טעם. שנוטלין ידיהם בליל פסח קודם הטיבול ראשון אע\"ג שלא נהגו המון עם ליטול ידיהם לכל דבר שטיבולם במשקה והוא מטעם שאין אנו נזהרין מלטמאות עצמינו ומלאכול אוכלין טמאין. עי' תוספת פסחים דף קט\"ו ע\"ב בד\"ה כל. משום דהוא כאחד משאר שינוים שעושין בליל זה כדי שישאלו. חק יעקב סי' תע\"ג ס\"ק כ\"ח: "
],
[
"טעם. שטובלין שני פעמים. הא' זכר לגאולה כדכתיב ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף. והב' נגד הגלות שהי' בחטא מכירת יוסף דכתיב ויטבלו את הכתונת בדם. (מעשי ה'). והטעם. שמטבל בחומץ. כי כן הי' משועבדים תחת מעוול חומץ. (של\"ה):"
],
[
"עוד טעם. לזכר על ב' טבילות שטבלו יליד בית ומקנת כסף. עוד טעם. כנגד שתי הזאות אחת על המשקוף ואחת אל המזוזות. דעת זקנים:"
],
[
"טעם. שנהגו לפרוס המצה קודם הגדה. כדי שלא יאמר הא לחמא עניא אלא על מצה פרוסה כדאמרינן בפסחים מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן בפרוסה. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
לפרוס המצה. וטעם. שיקח חלק הגדול לאפיקומן. לפי שאותו החצי' של אפיקומן הוא עיקר המצוה שיאכל באחרונה. ט\"ז סי' תע\"ג סק\"ט:"
],
[
"טעם. שמטמינין האפיקומן. כדי שיראו התינוקות וישאלו מפני מה מטמינין המצה ועדיין לא אכלנו ומתוך התשובה נבא לספר יציאת מצרים ומוזגין מיד כוס שני כדי שישאלו התינוקות למה שותין כוס שני קודם הסעודה. לבוש שם סעיף ו' וסעיף ז'. וראוי לכורכה בתוך המטפחת וליתנה בין הכרים. מטה משה אות תרכ\"ז:"
],
[
"טעם. שעושין מצה אפיקומן ואין עושין מרור אפיקומן הלא שניהן כתובין בפסוק אחד כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו. לפי שמצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן. הלכך עבדינן למצה אפיקומן זכר לפסח שהוא מדאורייתא ולא עבדינן למרור אפיקומן זכר לפסח לפי שהוא מדרבנן. ספר התניא סי' מ\"ח:",
"קונטרס אחרון
וזכרון ליציאת מצרים. בספר אמרי נועם להרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מאיר הורוויץ זצוק\"ל אבד\"ק דזיקוב מה שאומרין הצדיקים אשר אפיקומן סגולה לבנים יש רמז עפ\"י המדר' אשר פרעה אמר פן ירבה. ורוה\"ק משיבו כן ירבה ותיבות כ\"ן ירב\"ה עולה אפיקומ\"ן:"
],
[
"טעם. המנהג שהתינוקות חוטפין האפיקומן בליל פסח. שעל ידי זה לא ישנו ויתעוררו לשאול וזה שאמרו בש\"ס פסחים דף ק\"ט ע\"א חוטפין מצה בליל פסחים. חק יעקב סי' תע\"ב ס\"ק ב':",
"קונטרס אחרון
ויתעוררו לשאול. הנה החילוק שבין שאלת הבן חכם להבן רשע. כי מה שאמר הבן חכם אתכם ולא אותנו אין בזה מוציא עצמו מן הכלל. כיון שאמר אלהינו. אלא לפי שאין שוחטין פסח על הקטן אמר אתכם. מטה משה אות תרל\"ז בשם ר' צדקיה ז\"ל:
ובסדר הגדה להגאון הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל כ\"י פי' מש\"כ בעל הגדה ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח. היינו כל הלכות הפסח עד אין מפטירין אחר הפסח ואז ממילא יהי' לו תירוצים על כל שאלותיו כשמודיעים לו כל הלכות הפסח. שזאת המשנה של אין מפטירין הוא סוף המשנה של כל הלכות פסח:
עוד שם וז\"ל הנה אצל שאלת בן רשע כתיב ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו כו' לא הי' נגאל. וקשה דלשון ואמור לו משמע שמדבר לנוכח. ולשון לי ולא לו משמע שמדבר בנסתר. עפ\"י מה דאיתא בגמ' (שבועות ל\"ו ע\"א) בההוא מרבנן דהוה יתיב קמי' דר\"כ ויתיב וקאמר שאחד שאל לחבירו פי' של הפסוק יחתך ויסחך מאוהל וכו' ואמר לו ר\"כ שלא יאמר בל' נוכח דבשלמא כשאדם אומר תהלים מתפלל להשי\"ת אבל כשאדם מדבר עם חבירו צריך לומר בנסתר. וכאן בעל הגדה לא הי' רוצה לומר לו ולא לך מחמת שלא שכיח אצל ישראל בן רשע חלילה ולכך כתיב לי ולא לו בנסתר:"
],
[
"טעם. נכון בהגבהת הקערה באומרו הא לחמא עניא. המפרשים כתבו טעם להגבהה זו כדי שישאלו וטעם זה הוא רחוק. רק י\"ל כפשוטה עפ\"י המדרש מאשפות ירים אביון אלו ישראל שהיו משוקעין במצרים והקב\"ה הגביהן וזהו רמז שאומרים הא לחמא עניא שרומז על עניות במצרים ומגביה הקערה לרמוז על מאשפות ירים אביון כהמדרש הנ\"ל. מטה אהרן בעהמ\"ח ספר בגדי אהרן על התורה:"
],
[
"טעם. שאומרים הא לחמא עניא בלשון ארמית. לפי שכולם הי' מדברים בלשון ארמית ואין עמי הארץ מבינים לשון הקודש. ד\"א כדי שלא יכירו מלאכי השרת מתפארים בכל זה ויקטרגו עלינו ויזכרו עונותינו שאין אנו ראויין להגאל שאין מלאכי השרת מכירין לשון ארמית כמו שפירשנו בקדיש. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
לשון ארמית. ובסידור הק' של מהרמ\"ק סדר הגדה כתב דלכך התחילו בלשון תרגום. כי ידוע שהתרגום הוא לשון ארמי. מאותו רמאי המקטרג תמיד על ישראל. וע\"כ אמרו שלא ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי לפי שאין מלאכי השרת מכירין בו. הואיל והוא לשון מיוחד לארמי אובד אבי. ועכ\"ז למען לא יקטרג בתפלותינו התקינו חכמים לתת לו חלק בהם הלא הוא התרגום שאומרים בקדיש ובקדושה דסדרא. כי יתפאר ויאמר חשוב אני בעיניהם שאומרים תפלותיהם בלשוני. מעתה מאחר שגרשנו אותו מבתנו בביעור החמץ והשאור שהם כנויים של השטן. ואין ספק שהוא מקפיד על הדבר. לפיכך סדרו לנו שניתן לו חלק בראש מעין שעיר המשתלח. ומעין המשל שמשלו חכמים לכלב הצועק בבית המלך אומר המלך תזרקו לו עצם ולא יערבב הסעודה. כך אנו מתחילין בלשון ארמי זה כדי שלא יערבב שמחתנו. ועי' ט\"ה ח\"א סעי' כ\"ב וקונ\"א לט\"ה בהשמטה לסעי' תתקע\"ו בד\"ה ובשל\"ה."
],
[
"עוד טעם. מפני המזיקין שאילו היו מדברים בלשון הקודש היו שומעין מה שאנו אומרים כל שהוא רעב יבא ויאכל היו מתקבצין כולן ומקלקלין כל הסעודה והיו עושין היזק על כן נהגו לומר בלשון ארמית שלא יהיו מבינין מה שאנו אומרין כל דכפין ייתי וייכול. פרדס הגדול בליקוטי דינים:",
"קונטרס אחרון
לומר בלשון ארמית. ובסידור רמ\"ק כתב דלכך התחילו בלשון תרגום. לפי שתרגום הוא לשון ארמי מאותו רמאי המקטרג תמיד על ישראל. וע\"כ אמרו שלא ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי לפי שאין מלאכי השרת מכירין בו. הואיל והוא לשון מיוחד לארמי אובד אבי. ועכ\"ז למען לא יקטרג בתפלותינו התקינו חכמים לתת לו חלק בהם הלא הוא התרגום שאומרים בקדיש ובקדושה דסדרא. כי יתפאר ויאמר חשוב אני בעיניהם. ועתה להיות שגרשנו אותו מבתנו כאשר צונו הוא ית' שאור לא ימצא בבתיכם. כי שאור ותמץ הם כנויים של השטן הוא יצה\"ר. ואין ספק שהוא מקפיד על הדבר. לפיכך סדרו לנו ליתן לו חלק בראש מעין שעיר המשתלח. ומעין המשל שמשלו חכמים לכלב הצועק בבית המלך אומר המלך תזרקו לו עצם ולא יערבב הסעודה. כך אנו מתחילין בלשון ארמי זה כדי שלא יערבב שמחתנו:"
],
[
"טעם. שאומרים די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. כי ויאפו את הבצק לא הי' אלא אחרי יציאת מצרים. ופי' ה\"ר יהוסף האיזובי בשם בן עזרא שהי' שבוי בהודי והי' מאכילין אותו לחם מצה ולא נתנו לו לעולם חמץ.",
"והטעם. מפני שהוא קשה ואינו מתעכל כמהרה כחמץ ויספיק ממנו מעט וכן הי' עושין המצריים לישראל. אבודרהם:",
"עוד טעם. אע\"פ שגורשו ממצרים העיר (מטרופולון של המדינה) בליל ט\"ו מ\"מ לא שלחום עד הגבול בלילה ההוא (כי ארץ מצרים ד\"מ פרסה) והם היו בצוען מצרים באמצע המדינה בלילה ההוא גם ודאי כבר אכלו מצות בלילה זו בארץ מצרים עם הפסח קודם שיצאו ונתגרשו ככתוב על מצות ומרורים יאכלוהו. יעב\"ץ:"
],
[
"טעם. שאומרים לשנה הבאה בני חורין בלה\"ק. כדי שלא יבינו הפרסיים שהם רוצים לברוח. (גבורות ה'):"
],
[
"עוד טעם. שמסיימין בלשון הקודש שהוא דרך בקשה שאנו מבקשין מלפני המקום שישחרר אותנו מעבדות לחירות על כן אומרים שיהיו מבינין מלאכי השרת כההיא דאמרינין לעולם אל יתפלל אדם בלשון ארמי אלא בלשון שיהיו מלאכי השרת מבינים ומבקשים עלינו גם הם רחמים. פרדס שם:"
],
[
"טעם. שנקרא הגדה סדר. כי זה הוא הסדר של כל השנה כי כל המצות תלויות ביציאת מצרים. ובקבלת התורה נאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים. בית אהרן:",
"קונטרס אחרון
שנקרא הגדה סדר. בסידור הק' מהרמ\"ק כתב הטעם שמתחיל המגיד לספר בגנות אבותינו. שכ' מתחל' עובדי ע\"ז היו אבותינו. וכ\"ש מאחר שתרח עשה תשובה אין ראוי להזכיר לו שום רשע לפי שבספור ההוא מקילין לו העונש ויהי' לו כפרה. כי הא דאמרינן מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם ולזילותא דישראל לא חיישינן כי היכי דתהוי להו כפרה. וכן הא דתנן שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעוה\"ב. אין לחשוב שלא יבואו לעוה\"ב מי יתן והייתי זוכה למה שיזכה מנשה מלך יהודה. כי רוב ימי חייו האחרונים היו בתשובה שלימה. אלא סדרו דבר זה במשנה כי היכי דתהוי להו כפרה. כי כשם שכל מי שנאמרה שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. כך כשמספרים בגנותו הוא שומע ומצטער ומתכפרים לו עונותיו. ואם אמרו שאסור לספר אחר מטתן של מתים הוא מאותם שלא החטיאו אחרים. אבל כשחטאו והחטיאו מותר לספר בגנותן אף אם עשו תשובה. ומה שאמרו שאין מזכירין לו שום רשע. הוא בעולם אשר הוא שם. שאין מענישין אותו על עבירות שעשה הואיל ועשה תשובה כו' ע\"ש.
ובספר שכחת לקט כתב דמה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה\"ב. פי' אין להם חלק ידוע בפני עצמם אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות. של צדקה גנוזים לאותן שלא זכו כעני שאין לו מה יאכל וסמוך על שלחן חבירו. וע\"ל בהשמטה לסעי' קמ\"ט בד\"ה ובספרו:",
"מארץ מצרים. בספר גאולת ישראל פי' הפ' (קהלת) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך. עפ\"י מה דאיתא חכם מה הוא אומר. וקשה הא החכם אמר ג\"כ אתכם והוציא עצמו מהכלל כמו הרשע שאמר לכם. אמנם האמת הוא דהנה בתורה כתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה. הנה גבי אור מזכיר שם אלהים וגבי חושך אינו מזכיר שם אלהים. לפי שאין הקב\"ה מייחד שמו על הרע כי בלילה שכיח הרבה מזיקין:
וזה וראיתי אני כו' שבא לתרץ למה נקרא זה בשם חכם וצדיק וזה בשם רשע וכסיל. כי כמו שהאור יש לו יתרון על החושך. שאצל האור נאמר בו שמו של השי\"ת ואצל החושך לא נאמר בו שמו של השי\"ת כך יש יתרון החכמה מן הסכלות. כי בדברי החכם נאמר שמו של השי\"ת במה שאמר ה' אלהינו אתכם. והרשע אינו מזכיר השם:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על קריאת ההגדה כמו שמברכין על קריאת מגילה והלא מצות עשה הוא שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר וכו'. מפני כי במה שאומר בתחלה בקידוש זכר ליציאת מצרים יצא. והרשב\"א כתב טעם אחר שאין לברך על קריאתה. מפני שהוא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפי' בדבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. ונקראה הגדה. ע\"ש והגדת לבנך ביום ההוא וכו'. ועוד מפני שמגיד בה ענין יציאת מצרים והנסים ונפלאות שעשה עמנו הקב\"ה באותו זמן. אבודרהם. ועי' פ\"מ סי' תע\"ג ס\"ק כ\"ט וז\"ל אמירת הגדה אין לומר בהסיבה אלא באימה ויראה ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
להם התורה. ובספר ילקוט האורים בליקוטים פי' בשם ס' זכרון יעקב מה דאי' שלהי מכות ע\"פ ת'ו'ר'ה' צוה לנו משה. תרי\"א מצות קבלנו ע\"י משה. ושתים מפי הגבורה שמענו. זש\"ה אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה. ר\"ל אלו לא נתן לנו את התורה. היינו תרי\"א מצות. רק אלו השתים דמפי הגבורה שמענו דיינו:"
],
[
"טעם. שנוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבעו כשיגיע לדם ואש ותמרות עשן. וכן כשמזכיר המכות דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. זכר למה שנאמר אצבע אלהים הוא וא\"כ יש לזרוק באצבעו חק יוסף סי' תע\"ג ס\"ק ל\"ד. ועוד לרמז שע\"י המכות הי' נחסר מהם כל פעם ומתמעטין:"
],
[
"טעם. שרבי יהודא הי' נותן בהם סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. וכי אין אדם יודע ליקח מכל תיבה אות אחת ולעשות סימן. לפי שבתהלים אינם סדורים המכות כמו שהן סדורין בפרשה לפיכך נתן ר' יהודא סימנים הללו להודיע שסדר הפרשה עיקר. שבילי הלקט הלכה רי\"ח. ועי' שם עוד טעמים:",
"קונטרס אחרון
דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. דברי הפסקי תוספות אות רל\"ד התמי' על דברי המשנה מנחות דף צ\"ו ע\"א רבי יהודא הי' רגיל לתת סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב זד\"ד יה\"ז ומביאין בכורים קורין בסדר הכתוב בחומש ע\"כ. והראה לי ידידי הרב הה\"ג מו\"ה משולם נ\"י ראב\"ד דפה לבוב דברי הגהות מימונייות על הרמב\"ם פ\"ח הלכות חמץ ומצה וז\"ל ור\"ח פירוש דאשמעינן שבסדר הזה היו קורין מביאי ביכורים ולא כסדר שכתוב בתהילים."
],
[
"עוד טעם. משום דבעל הגדה נקט מכות בכורות ולא נקט הכי באינך. דאינהו היו המכה עצמה ור\"י בא להורות בסי' שגם הבכורים היו מכה עצמה כמ\"ש במדרש למכה מצרים בבכוריהם שהבכורים עצמן הכו לאביהם למהר לשלחם יסוד האמונה: ",
"קונטרס אחרון
למהר לשלחם. ובס' יסוד האמונה פי' עז\"ה. ע\"פ המדרש למכה מצרים בבכוריהם. בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם שהיו הבכורים מכים זא\"ז לכך נותן ר\"י סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב. כי קשה דבכל הנוסחאות נמצא כתוב אצל בכורות מלת מכות בכורות אמאי לא נימא מכות דם מכות צפרדע וכו' כמו בבכורות. אבל במה שארז\"ל שהיו הבכורים מכים את אביהס יובן מ\"ש מכות בכורות שפיר שהי' הבכורים מכים את אבותם ור\"י חולק בזה ומפיק מלת בכוריהם לדרשא אחריתא ומרמז במה שנתן סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שהיא אחר חושך תיכף בכורות ולא מכות בכורות שהבכורים לא הי' מכים את אביהם מדלא נתן סימן באחמ\"ב. וז\"ש המדרש לכך ניתן ר\"י סימנים דצ\"ך עד\"ש באח\"ב שר' יהודא בא לחלק בסימניו על הת\"ק ואמר שהבכורים לא היו מכים את אביהם:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על ההלל שבתוך הסעודה. מפני שאין אומרים אותו על השלחן בתורת קריאת ההלל אלא בתורת שיר והודאה בלבד וגם פוסק באמצע ומברך ברכות הרבה ומרבה בשיחת דברים בסעודה ואוכל ושותה לכך אין מברכין עליו. אבודרהם. ועי' לעיל סעי' תק\"ב:"
],
[
"טעם. שקורין בליל פסח הלל מיושב. מפני שחולקים אותו אין מטריחין אותו לעמוד. ועוד שאז דרך הסיבה וחירות. ספר התניא סי' ל\"ב.",
"וטעם. שאומרים הלל מעומד דכתיב הללו עבדי ה' העומדים. ט\"ז סי' תכ\"ב ס\"ק ד':"
],
[
"טעם. חלוקת הלל. מפני דחצי הלל דקודם הסעודה מדבר הכל ביציאת מצרים ושייך לכל ההגדה שקודם הסעודה דאיירי כולה ביציאת מצרים אבל חצי הלל האחרון וגם רוב סיפורי ההגדה שאחר הסעודה מדברים בשאר הגאולות ובגאולה העתידה. לכך קבעוה יחד אחר הסעודה. ומטעם זה נוהגין לומר שפוך חמתך קודם לא לנו. ונוהגין לפתוח הפתח כשמתחילין שפוך חמתך על הגוים וגו' להראות שאנו בטוחים בשם יתברך וליל שמורים הוא ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על הע\"א. לבוש סי' ת\"פ:",
"קונטרס אחרון
אחר הסעודה. ובספר אבודרהם כתב הטעם שחולקין את ההלל כדי להדר בו את כוס שני שכוס ראשון מהדרי בקידוש. וכוס שני מהדרי במקצת ההלל. שבהגדה איכא ספור דברים בעלמא וכוס שלישי מהדרי בברהמ\"ז. וכוס רביעי מהדרי בהשלמת הלל:"
],
[
"טעם. כשיגיע ללפיכך נוטלין כל א' וא' כוסו. מפני שבאים לפתוח בשיר והלל. ומצינו באגדה מנין שאין אומר שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן וכו'. פרדס הגדול סי' קל\"ב:"
],
[
"טעם. כשחל פסח במוצ\"ש יאמר להיפך מן הפסחים ומן הזבחים. משום דאין חגיגה קריבה בשבת. אלי' רבה סי' תע\"ג ס\"ק ל\"ו:",
"קונטרס אחרון
ומן הזבחים. ויש שאין מדקדקין בכך ואומרים הכל נוסח א' שהרי אנו מבקשים שיגיענו ה' למועדים הבאים ששים בעבודתו ושם נאכל לשנה הבאה כשלא יהא חל פסח במו\"ש מן הזבחים מתחילה דהיינו מחגיגה שנאכל בלילה זה ואח\"כ מן הפסחים. שו\"ע הרב סי' תע\"ג סעי' מ\"ט:"
],
[
"טעם. שמברכין על כל כוס וכוס. כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ\"ע מברכין על כל אחד ואחד. מ\"א סי' תע\"ד:",
"קונטרס אחרון
בספר ארחות חיים סי' תע\"ב אות י\"ב כתב בשם ספר ארחות יושר פי\"א שידחוק עצמו לשתות ד' כוסות שלימים ואכילת מצה מצוה ואפיקומן שיעור כזית שהוא ט' דרה\"ם אף שקשה עליו אכילתן ושתייתן ידחוק א\"ע ובזה לא יצטרך לאכול סמים ומשקין מרים לרפואת הגוף."
],
[
"עוד טעם. כיון שבשעת אמירת ההגדה יש היסח הדעת מהשתיה ואינו עולה אז על לבו שישתה אח\"כ עי\"ז יש הפרד גמור בין הכוסות וראוי לקבוע על כל או\"א ברכה בפ\"ע משא\"כ לגבי ברכה אחרונה כיון שלא הי' בו גדר שביעה והסתפקות וקביעות הדעת שלא ישתה עוד לא חל עליו חיוב ברכה אחרונה. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל: ",
"קונטרס אחרון
עי' ברהמ\"ז. ויותר נכון שאם הוא צמא למים ורוצה לשתות תיכף אחר הקידוש יהי' המשקה שרוצה לשתות לפניו בשעה שיברך על היין ואז א\"צ לברך על המשקה שרוצה לשתות לא בתחלה ולא בסוף. ועי' ט\"ה ח\"א סעי' ר\"ח בהשמטה:"
],
[
"עוד טעם. שאין מברך ברכה אחרונה על כל כוס. משום דהוה כנמלך בכל כוס מכח חיוב שחייבהו חכמים לעשות בכל כוס מצוה אחרת. תב\"ש סי' י\"ט ס\"ק י\"ז:"
],
[
"טעם. שנוהגין לאכול המרור קודם הסעודה הא הפסח נאכל על השובע בסוף הסעודה וגבי' כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בשלמא מה שמברכין על אכילת מצה בתחילת הסעודה הוא מוכרח משום שע\"כ צריכין לאכול. מצה בסעודה וצריך לברך עובר לעשייתן אבל במרור קשיא. משום דמצה מורה על הגאולה ומרור מורה על הגלות והנה בזמן שבית המקדש הי' קיים שהיו יודעין שתהי' גלות לבסוף ע\"כ אכלו המרור לבסוף אבל בזמן הזה שאנו מחכים ומצפים לגאולת עולם במהרה בימינו וסוף הכבוד לבוא. ע\"כ אוכלין המרור תחלה. מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מרימנאב זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
בסוף הסעודה. ובספר אבודרהם כתב דבזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאין הפסח ומברכין בא\"י אמ\"ה אקב\"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כ\"א כזית. ואח\"כ מביאין החגיגה ומברכין בא\"י אמ\"ה אקב\"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול החגיגה מביאין הפסח ואוכלין אותו על השבע:"
],
[
"טעם. שנהגו לאכול בסעודה זו בצים. זכר לאבילות מפני שבפסוק על מצות ומרורים יאכלוהו מרומז החורבן לומר שביום שאוכלין מצות יחול ט' באב והוא מרורים וסי' א\"ת ב\"ש כו' כלומר ותהא גילה ברעדה. לבוש סי' תע\"ו סעיף ב':"
],
[
"טעם. למנהג שמוזגין כוס חמישי וקוראין אותו כוס של אליהו הנביא משום דאיכא פלוגתא בגמ' אם צריכין כוס חמישי ולא אפסקא הלכתא וכשיבא אליהו יתברר הספק וע\"כ מוזגין הכוס מספק ואין שותין אותו וקוראין אותו כוס של אליהו כי בבואו יתבררו כל הספקות וגם ספק זה. (הגר\"א):",
"קונטרס אחרון
כוס של אליהו. ובספר תולדות אסתר כתב הטעם שנוהגין למזוג כוס אחד יותר וקורין אותו כוס אליהו הנביא. עפ\"י הירושלמי מנין לארבע כוסות מן התורה ר\"י אמר כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. והנה לכאורה יש שם עוד לשון א' של גאולה והוא והבאתי אתכם אל הארץ. רק יען כי מה שבאנו אל הארץ לא הי' ביאה ממש לדורות רק לפי שעה. וזה יתקיים לעתיד כשנזכה לגאולה שלימה וישלח לנו את אליהו הנביא. לרמז זה אנו קורין את כוס החמישי כוס של אליהו. "
],
[
"טעם. דנוהגין הבעלי בתים לברך ברכת הזימון בעצמן בשני לילי פסח. עפ\"י מה דגרסינן פרק אלו נאמרים אמר ריב\"ל אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יברך ועכשיו נראה בעל הבית טוב עין במה שמחלק לכל בני הבית ונוהג עצמו דרך חירות וכן אמר בתחילה כל דכפין ייתי ויכול שבזה נראה טוב עין וא\"כ לו נאה לברך ולהודות. הגהות מנהגים:"
],
[
"טעם. שתקנו רז\"ל להתחיל בכוס רביעי שפוך חמתך. לפי שעתיד הקב\"ה להשקות לאו\"ה ד' כוסות של פורענות. בחיי פ' וארא:",
"קונטרס אחרון
שפוך חמתך. בספר מנחם ציון לפסח כתב על הא דאיתא במדרש ויהי אך יצא יצא יעקב שעמד אחורי הדלת פי' שמנהג ישראל שפותחין הדלת בשעה שאומרין שפוך חמתך. וכשהגיע יצחק לזה הלך יעקב לפתוח הדלת וראה את עשו בא לקראתו. והתחבא יעקב א\"ע אחורי הדלת. התחיל עשו לצעוק ברכני גם אני שיאכל ג\"כ ממאכלו ואולם יצחק אכל כבר את האפיקומן ולא הי' רשאי לאכול עוד:"
],
[
"טעם. שאינו רשאי לשתות יין אלא מים אחר ד' כוסות. בעבור העניים שפסקו להם ד' כוסות מן התמחוי לב' לילות כדי שלא ישתה יין שנתנו לו לב' לילות בלילה אחת. ועוד טעם. כדי שלא ישתכר לפי שחייב האדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח ויציאת מצרים עד שתחטפנו שינה. חק יעקב סי' תפ\"א ס\"ק א'. ואין לעשן הטוטין בלילי פסח אחר הסדר משום הפגת טעם מצה. שע\"ת סי' תקי\"א ס\"ק ה' ועי' באר היטב סי' תפ\"א דכתב ג\"כ בשם כנה\"ג דבשתיית הטוטין שקורין טובא\"ק שומר נפשו ירחק מהם:",
"קונטרס אחרון
שומר נפשו ירחק מהם. ובספר ארחות חיים שם כתב בשם ס' מאורי אור וז\"ל לענין עישון טאבאק יש מי שאוסר ואין בו ממש. וכן אוסר בת\"צ והן דברים בדוים כו' ולשחוק יחשב מלבד בט\"ב בשעת בהכ\"נ צריך להחמיר לגמרי מפני היסח אבילות ושאר היום המוכרח לבריאות הגוף יעשן בצינעה:"
],
[
"טעם. שנהגו להחמיר שלא לאכול ענבים יבשים שקורין רויזינ\"י ושאר פירות יבשים אם לא שידוע שנתייבשו בדרך שאין לחוש לחמץ והמשקה אשר נעשה מהם שותים. משום דחוששין שמא נדבק בהם קצת חמץ לכן אין אוכלין אותם אבל המשקה שותים דאותו המעט בטל בס' ואע\"ג ששורה גם בפסח מ\"מ לא החמירו מספק ומה שנוהגין איסור לבשלן משום דע\"י בישול יהיב טעמא ביותר. והכלי ששואב בהם המשקה נוהגין שלא להשתמש בהם דבר אחר. מ\"א סי' תס\"ז ס\"ק ח':",
"קונטרס אחרון
אבל המשקה שותים. בספר אשל אברהם סי' תס\"ז כתב וז\"ל לצורך מצות יין קידוש על יו\"ט אחרון דפסח התרתי לעשות בחול המועד יין צמוקים על ידי שרייה כי כנראה שאין חשש ממש בצמוקים דידן ובפרט הקטנים ע\"ש.
ובספר כרם שלמה סי' תס\"ד כתב וז\"ל בימינו אלה מזייפין הקאפפע (וכן הפלפלין) דהיינו שעושין גרעינים מחמץ וצובעים אותו ירוק כמראה הקאפפע והדבר ידוע לרבים אזי צריך לבדוק אחר זה קודם פסח. וכן מה שקורין מושקיטניס יש בו חשש חימוץ גמור כי דרכו להיות נקבים וחלולים וסותמין בבצק והוא דבר ידוע לרבים. וכן מושקיט בליה מוכרין קודם פסח כי שורין אותו במי שעורין ואין לשנות ע\"ש:
ונוהגין במדינות אלו שלא לאכול צפורן. שקורין נעגליך וכרכום. שקורין זאפרי\"ן. לפי שבוחשין קמח עם מים ומזלפין על הכרכום בשעה שמייבשין אותן. והצפורן שורין אותן במי שעורים קודם שמייבשין אותו. ש\"ע התניא סי' תס\"ז סעי' כ\"א. ועי' יו\"ד ס\"ס קי\"ד שיש לאסור זאפרין כל השנה משום שמטילין בו בשר נבלת סום עשוי חוטין חיטין. ובם' ארחות חיים סי' תכ\"ז אות כ' כתב בשם ספר מאורי אור שכתב ראיתי מעשה בבית א\"א זצ\"ל שבדק היטב כרכום של יהודי רמאי הבא למכרו ובהרשאת פו\"מ לקחו והשליכו וגירשוהו. וכן בעשב הטע\"ה ירוק ושחור נוהגין איסור כי מערבים בו מבושלים שנתייבשו. וכל ירא שמים יזהר גם בקנמון אשר ראינו בעינינו הסוחרים משימין תוך יי\"ש של תבואה הנצרף בבשמים שקורין ליקער ומיד מייבשין אותו ע\"ש:
ועי' שע\"ת סי' תנ\"ג סק\"א דיש נוהגין היתר בטיי\"א שבאה מן התגרים אשר במדינות גידולם וגם הבקיאים מעידים שהוא כשר לפסח ע\"י שמכירים במראה וטעם וריח שיש הבדל ביין טיי\"א שנתבשלה ונתיבשה לבין טיי\"א הבאה כדרך גדילתם ולא שלט בה אור לבשלה כלל.",
"ובצנעה לת\"ח אין להחמיר. ומדברי המ\"א סי' תמ\"ז סק\"כ מוכח דמותר לאכול שום בפסח אם לא נחתך בסכין חמץ ע\"ש. ובספר שדי חמד סי' ו' אות ט' כתב בשם הרב שב יעקב שבהמשך הזמן דיבר עם כמה מורי הוראות ולא אחד בהם שידע טעם למנהג זה רק שמע שיש חשש שהעכומ\"ז שורין את השום בשכר ואין רוח חכמתו נוחה בשמועה זו שא\"כ לא הוי שתקו הפוסקים מלהודיע זאת דדוחק לומר שבזמננו נתחדש חשש זה. והביא דברי הפ\"מ הנ\"ל במ\"ש להתיר בצנעה. דהאוכל שאסור בפרהסיא אסור גם בצנעה. משום דהכי לא הוי הטעם משום חשדא רק משום שלא יבואו להקל ביותר גם בדבר שאינו מותר לכן כתב הרב פ\"מ דבצנעה מותר:"
],
[
"טעם. שנהגו שלא לאכול אורז ומיני קטניות בפסח כגון פולין ועדשים. משום דדגן מעשה קדירה וקטניות מעשה קדירה ובכמה מקומות עושים מהם קמח ובזה דומה לה' מיני דגן ויאמרו כשם שמותר לבשל אלו כך מותר לבשל ה' מיני דגן ולא ידעו שאלו באים לידי חימוץ ע\"כ גזרו הא אטו הא שמא יבאו לבשל בקדירה גם מיני דגן. מיהו אם נפל מהם תוך התבשיל אין אוסרין אותו. עי' לבוש סי' תנ\"ג סעיף א':",
"קונטרס אחרון
דומה לה' מיני דגן. בספר ארחות חיים סי' תנ\"ג סעי' א' אות ז' כתב בשם שד\"ח וז\"ל מין שקורין מאגנה ובלשון טורקי קורין אותו קודריט אייל באסי. נראה דמותר לאוכלה בפסח כפי מה שהעיד הרב אבע\"ז בפ' בשלח שעוד היום יורדת מן השמים ברדת הטל בערי עראביסטאן ואינו עשוי בידי אדם והוא כמו שרף הנוטף מהאילנות ואין בו שייך חשש חימוץ כלל:"
],
[
"טעם. שחמץ אוסר תערובתו במשהו. משום דחמץ הוי דבר שיל\"מ ועוד דחמץ לא בדילי אינשי מיני' כולי שתא לפיכך החמירו עליו במשהו. עי' ב\"י סי' תמ\"ז:",
"קונטרס אחרון
החמירו עליו במשהו. בספר דברי שאול חולין דף ל\"ז תירץ מה שהקשה בת הגאון מוהר\"ר יוקל ז\"ל על מה שאמז\"ל השתא בהמתן של צדיקים אין הקב\"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמם לא כ\"ש וכתבו התוס' בכמה מקומות דעיקר היא במאכל איסור דאם כן האיך כתב האריז\"ל דמי שנזהר ממשהו חמץ מובטח שלא יבא חטא לידו והא אין הקב\"ה מביא תקלה ובלי ספק הצדיקים לא אכלו משהו חמץ והרי כתיב כי אדם אין צדיק בארץ כו'. ותירץ דבאמת משהו חמץ אין בו בעצם איסור רק משום דלא מבדל מיניה גזרו אף במשהו או משום דהוי דבר שיש לו מתירין ולכל הטעמים בעצם המאכל אין בו איסור דבטל בשישים רק דגזרו ע\"ז ובכה\"ג לא שייך דאין הקב\"ה מביא תקלה דזה דוקא במאכל איסור. ועוד דבחמץ אין איסור בעצמותו רק דהזמן גורם האיסור:
ובספר אגרא דפרקא אות נ\"ד פי' בשם ספר ע\"מ ח\"א פי\"ג כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אש\"ר יעש\"ה טו\"ב מיותר אך הפי' הוא שאפי' במעשה המצות שלנו יש בהם כמה וכמה חסרונות. וז\"ש שאין צדיק אשר יעשה מעשה הטוב בלא חטא וחסרון ע\"כ. וכתב וכך קבלנו מתלמידי דודי זקני הרב הקדוש מוהר\"ר אלימלך זציק\"ל שאמר שע\"כ במעשה של הנברא מוכרח להיות חסרון כי רק הבורא הוא השלם וכשמעיין האדם בעבודה ותורה ומצות שעושה ואינו מוצא בה חסרון בודאי הוא שכל אותה המעשה לא טוב הוא עכ\"ל:"
],
[
"עוד טעם שחמץ אסור במשהו. משום דאז ולא יכלו להתמהמה אף משהו דכבר היו במ\"ט שערי טומאה. ישמח משה פ' בא: ",
"קונטרס אחרון
מים אחר אפייתה. יש אנשי מעשה שמחמירין על עצמם ואין אוכלים שום מצה שרוי' או מבושלת במים שחוששין שמא נשאר בה מעט קמח שלא נילוש ויתחמץ עכשיו ע\"י השרוי' או הבישול. ולא מהני בזה מה שנקלה באור דהמצה מפסקת בין האור ובין הקמח. עי' שערי תשובה סי' ת\"ס סק\"י שהאריך בזה:
וכן הוא בש\"ע הרב ח\"ג שו\"ת סי' ו'. ובספר אשל אברהם מהד\"ת סי' תס\"ג מלמד זכות על הנוהגים לבשל קמח ממצה טחונה במים וכן חתיכות מצות גם העבות וסיים דגם המחמירים ע\"ע ואינם אוכלים שום מצה מפוררת או מבושלת או מטוגנת כלל ואוכלים מצה שרוי' במרק באחרון של פסח וכן אוכלים מה שקורין קניידליך כי בדרבנן יו\"ט שני לכ\"ע אין מדחס\"י להחמיר בחששות רחוקות:
עוד כתב פירורי מצה בתבשיל לנזהרים עכ\"פ מהדק העולה באפי' אין חשש קמח. ובצונן אין חשש בפירור ע\"ש:"
],
[
"טעם שהש\"ץ מתחיל האל בתעצומות בכל השלש רגלים. מפני שהם זכר ליציאת מצרים המורים על תעצומות עוזו ויכולתו הגדולה. לבוש סי' תפ\"ח סעי' א':"
],
[
"טעם. שאין אומרים י\"ג מדות ורבש\"ע בשעת הוצאת ס\"ת כשחל יו\"ט בשבת משום שיש בו איסור תחנה בשבת משא\"כ בי\"ט דלא קפדו כולי האי. עי' מ\"א סי' קכ\"ח סק\"ע וע\"ל סעי' תשנ\"ט:"
],
[
"טעם. שמכריזין בשמיני עצרת קודם מוסף משיב הרוח ומוריד הגשם ואין מכריזין בתפלת מוסף ביום הראשון של פסח שלא לומר משיב הרוח. מפני שנראה כאלו ממאנים בגשמים. אבל במקומות שאומרים מוריד הטל בימות החמה מבריז השמש בי\"ט ראשון של פסח מוריד הטל. ואז פוסקין גם הציבור בתפלת מוסף להזכיר גשם. לבוש סי' קי\"ד סעי' ג' ועי' לעיל סעי' שי\"ח וסעי' שס\"ד וע\"ל סעי' פ\"ו בהשמטות:"
],
[
"טעם. שהש\"ץ לובש את הקיטי\"ל בתפלת טל ביום א' דפסח ובתפלת גשם בשמיני עצרת ובר\"ה ובהו\"ר. לשבר את לבו ולעוררו על הכוונה שבהם מתפללין על חיי בני ומזוני:"
],
[
"טעם. שקורין ברכת הגשם והטל כי כן הוא הדרך כשאדם נוסע לדרך מתיירא לנפשו פן יבוא לידי אנשים רשעים שלא יכירו ערכו ובהתל באנוש יהתלו בו אזי הולך אצל איש צדיק קודם נסיעתו שיברך אותו שהשי\"ת יצליח דרכו אשר הוא הולך לבל יתעללו בו אנשים רשעים כן הוא הדבר הגשם והטל הולך לכל העולם ולכל האומות. והנה רוצים לבל יבגדו על ידם הרשעים אוה\"ע ע\"כ הולכים בתחילה אל ישראל עם קרובו שיברכו אותם שיזדמן טובתם רק לישראל הקדושים. אגרא דכלה פ' לך בשם הרב הצדיק הקדוש מהרמ\"מ מרימנאב זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שמתחילין לומר משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של יום שמיני של חג הסוכות ומוריד הטל מתחילין לומר בתפלת מוסף של יו\"ט הראשון של פסח. מפני שהטל סי' יפה לעולם ויצאו כל המועדים בטל. והא דאין אומרים אותו בליל א' של פסח. דלית כל עמא תמן שהן טרודין במלאכתן או בעסקי מצה ומרור ונמצא אחד מזכיר ואחד שאינו מזכיר ויהי' שני אגודות.",
"וטעם. שא\"א מוריד הטל בשחרית כיון דאתי למטעי' לשנה הבאה שיהי' סבור שהזכירו מערב לכך מתחילין לומר מוריד הטל בתפלת מוסף של יו\"ט הראשון של פסח. אבודרהם:"
],
[
"עוד טעם. שמתחילין לומר משיב הרוח ומוריד הגשם בתפלת מוסף של יום שמיני של חג הסוכות ומוריד הטל מתחילין לומר בתפלת מוסף של יו\"ט ראשין של פסח. כי אז אוצרות של טללים נפתחים כדמוכח בפרקי ר\"א פ' ל\"ב דאמר התם הגיע ליל יו\"ט הראשון של פסח קרא יצחק לבנו עשו הגדול ואמר לו בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחות כו' עשה לי מטעמים כדי שאברכך. ואומרים גשם בשמיני עצרת דחג דאז נדונין על המים לכן מתפללין עליו. מטה משה אות תתקע\"א ועי' ליקוטים סעי' ק\"י:"
],
[
"טעם. שהש\"צ אומר אלקינו ואלקי אבותינו עד כהנים בלחש לפי שר\"ת כתב דשהכהנים נושאין כפיהם אין הש\"צ אומר או\"א ברכינו בברכה וכו' אלא מיד כשיסיים מודים קורא החזן כהנים ור\"י כתב דגם כשהכהנים נושאין כפיהם נכון לומר וכדי שלא לשנות המנהג יש להש\"צ לומר או\"א עד שמגיע לכהנים בלחש ואומר בקול רם כהנים ומסיים עם קדושיך כאמור בלחש. הגהות מימון פי\"ד מהלכות תפלה. ועי' טור סי' קכ\"ח וב\"י שם:"
],
[
"טעם. שאין נושאין כפיהם אלא ביו\"ט. לפי שהרגלים הם ימי דין כמ\"ש רז\"ל (ר\"ה דף ט\"ו) בארבעה פרקים העולם נידון וכו' ואז הוא עת מסי' פתקין כל אחד בדידיה. וידוע דקודם מסי' הפתקין יתכן לחזור ולהפכו לטוב. ולכך הכהנים נושאים כפיהם ויהפוך ד' הקללה לברכה. ישמח משה פ' נשא:",
"קונטרס אחרון
הכהן עומד עליה. ובספר זכרון כתב מה שאנחנו קורין דוכן יש אומרים שם איצטבא שהוא לשון בימה לפי שהכהנים עומדים במקום גבוה. וי\"א שהוא על פי תרגום על פסוק שאו ידיכם קודש. טולי ידיכון כהניא על דוכן קודשא:"
],
[
"טעם. המנהג רוב המקומות עב\"י למנוע דוכן ביו\"ט וי\"כ שחל בשבת. משום נטילה שקודם ברכה שהוא מפורש בש\"ס ובזוה\"ק והיא חיוב יותר מטבילה ושייך בה שמא יעבור ד\"א ברשות הרבים המים וכלי לנטילה וכדאשכחן שעי\"ז מנעו חז\"ל לשופר ולולב בש\"ק אם דהם הכרחיים. ברכות דוד להרב הצדיק הקדוש אבד\"ק בוטשאטש זצוק\"ל פ' לך."
],
[
"טעם. שנכתבה שמחה בחג שבועות ובחג הסוכות ולא בפסח. לפי שבו טבעו מצרים בים ולפיכך נכתבו ב' שמחות בסוכות א' לעצמו וא' לחג המצות תניא רבתי סי' נ\"ז בשם אגדה:"
],
[
"טעם. שצוה הקב\"ה לספור את העומר. מפני שהעולם בצער מפסח עד שבועות על התבואות ועל האילנות כדאיתא פ\"ק דראש השנה תניא אמר ר\"י מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות אילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה כו' ולפיכך צוה הקב\"ה לספור ימים אלו כדי שנזכור צער העולם ולשוב לו בלב שלם ולהתחנן לפניו לרחם עלינו ועל הבריות ועל הארץ שיהי' התבואות. כתקנה שהם סבת חיינו שאם אין קמח אין תורה. אבודרהם:"
],
[
"עוד טעם. מפני שכל אחד מישראל הי' עסוק בקציר שלו והיו מפוזרים כל א' בגרנו וצוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עלייתם לרגל. שם:",
"קונטרס אחרון
בלא ברכה. ובספר ברכי יוסף סי' תפ\"ט אות י\"ט כתב בשם הרב מקראי קודש דאם שכח לספור יכול לעבור לפני התיבה ולברך ולספור להוציא אחרים ע\"ש. ועי' חק יוסף שם ס\"ק י\"ז שגם דעתו כן הוא. ועי' שערי תשובה שם סק\"כ. ועי' פר\"ח שם סעי' ח':
ובספר ארחות חיים שם אות ח' כ' בשם ס' מאורי אור על מש\"כ באו\"ח שם סעי' א' דביום הראשון אומר היום יום אחד. דמסתברא שאם אמר יום ראשון יום שני וכו' שיוצא. ואדרבה ניחא לשון ראשון בהתחלת היום. דיום א' משמע למחר. כמו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ונראה דנקטי ימי הבריאה שנזכר יום אחד ומיוסד על התורה מזוקק שבעתים מ\"ט שערי בינה. וכמו מ\"ט ימי הספירה וסגי ברמז חד עכ\"ל:
אם טעה הש\"צ בספירה והזכירו אחר לומר כהוגן אם האחר לא אמר היום כך וכך. רק כך וכך יכול לספור בברכה אבל אם אמר היום כך וכך חוזר לספור בלא ברכה. מ\"א סי' תפ\"ט סק\"ט: "
],
[
"טעם. שאין מברכין זמן אספירה. לפי דליכא שמחה והנאה בדבר. חק יעקב סי' תפ\"ט ס\"ק ז'. ועי' כל בו. וע\"ל סעי' תר\"ב:"
],
[
"עוד טעם. שאין מברכין זמן אספירה משום דשמא ישכח יום א' ונמצא ברכה לבטלה. מט\"מ סי' תרס\"ט בשם מהר\"ם מ\"ץ:"
],
[
"עוד טעם. כי אין התשוקה על הימים הנספרים רק על היום שאחר ימי הספירה אז מברכין שהחיינו וקימנו והגיענו לזה\"ז כי כל ימי הספירה היינו סופרים ומצפים ליום הנכבד והנחשק ההוא. בני יששכר בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחם מקארעץ זצוק\"ל:"
],
[
"עוד טעם. משום דכל מצוה שהוא הכנה למצוה אחרת תקנו שיברך שהחיינו על העקרית הלכך ספירת העומר היא הכנה לעצרת ומברך על השבועות ועולה לכאן ולכאן מאחר שנגמרה המצוה היא סוף ותשלים הספירה. פחד יצחק אות ע' בשם הרדב\"ז.",
"עוד טעם. לפי שמצוה זו היא זכר לחורבן ויש בה עגמת נפש. שם בשם הרשב\"א."
],
[
"טעם. שיש נוהגין לספור ספירת העומר בליל שני של פסח אחר הסדר דאם יספור קודם הסדר א\"כ עושיהו חול והאיך יסדור אח\"כ הסדר. והוי תרתי דסתרי אהדדי. שערי בינה:"
],
[
"טעם. שאין אנו סופרים ב' ספירות מספק כמו שאנו עושים ב' יו\"ט מספק. מפני שאין להחמיר כ\"כ כיון שאינו אלא זכר למקדש. ועוד שאם נמנה יום אחד יותר יגיע יום מ\"ט ביו\"ט של עצרת ואתי לזלזולי בי'. אבודרהם. (ונ\"ל עוד טעם שאם נמנה יום אחד שני פעמים יצטרך למנות ביום השלישי היום יום שני ושמא יום הראשון הי' העיקר נמצא שצריך לברך ולמנות ביום השלישי היום יום שלישי לעומר וכן כל הימים). ועי' כל בו דעכשיו בזמן הזה אחרי שאין הספירה אלא זכר למקדש אין להקפיד שיהא ודאי לילה ע\"ש:"
],
[
"טעם. שבליל שבת וליל יו\"ט מברכין וסופרים ספירת העומר אחר קידוש בבית הכנסת. משום דמקדמי' שבת כל מאי דאפשר. אבל בביתו יספור קודם קידוש. דהא אסור לאכול קודם ספירה. מ\"א סי' תפ\"ט ס\"ק י\"ד ובמוצ\"ש ויו\"ט סופרים קודם הבדלה אחר קדיש תתקבל קודם ויתן לך. משום דאפוקי יומא מאחרין ליה כמו דאפשר. מ\"א שם ס\"ק ט\"ו ועי' פ\"מ שם:",
"קונטרס אחרון
אחר קידוש בביהכ\"נ. ואם חל יום אחרון של פסח ביום א' שאז מקדשין ומבדילין בפעם אחת יש לספור קודם קידוש. תרומת הדשן. ופעם אחת הקדימו לב\"ה ואחר תפלת ערבית ברכו על הספירה ולא בירך רבינו יהודא עמהם והראב\"ן הי' סופר בע\"ש כשמקדימין לב\"ה מבעוד יום אבל לא בשאר הימים. הגהות מנהגים:"
],
[
"טעם. שאומרים יהי רצון אחר הספירה. משום שעכשיו ספירה מדרבנן הואיל ואין בהמ\"ק קיים ע\"כ אנו אומרים יה\"ר שיבנה בהמ\"ק ואז יהי' מן התורה ונקיים מצותיו. מטה משה אות תרס\"ז. כתב בשל\"ה שיש לעשות ביום שני בסעודה איזה דבר זכר לסעודת אסתר שביום ההוא נתלה המן:",
"קונטרס אחרון
ויקיים מצותיו. וטעם. שהנהיגו קדמונינו לומר בכל לילה אחרי הספירה המזמור אלהי\"ם יחננ\"ו כו'. כי יש בזה המזמור ז' פסוקים כנגד הז' שבועות. ומ\"ט תיבות כנגד הימים. באר מרים:"
],
[
"טעם. שאומרים הלל בדילוג בחה\"מ של פסח. מפני שבז' של פסח נטבעו המצריים אמר הקב\"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. וכיון שבז' אין גומרין אותו ע\"כ גם בחה\"מ אין גומרין אותו שלא יהא עדיף מיו\"ט האחרון. ט\"ז סי' ת\"צ ס\"ק ג':",
"קונטרס אחרון
ע\"כ גם בחוה\"מ אין גומרין אותו. ובשם הגאון הקדוש מוהר\"ר שמשון מאוסטרפאלי זצוק\"ל וז\"ל רבים וכן שלימים שאלו את פי והם תושבי ק\"ק לובלין ע\"פ כתב מ\"ש במדרש הנעלם על פסוק שנים שנים באו אל נח אל התיבה. אילין אינון יומין דמשלימין בהון הלל הגדול ע\"כ המדרש. והמדרש הזה נעלם מאוד. וכתבתי לע\"ד החלושה והקלושה הלא כבר נתנו סי' להשלמת הלל שסימנו בבט\"ח ר\"ל ב' ימים של פסח. ב' ימים של שבועות. ט' ימים של סוכות. ח' ימים של חנוכה. ואמרי' בעלמא כל אלין רמזה לנו הקב\"ה באורייתא והיכן רמיזא. ונראה שכאן הוא רמוז שני\"ם שני\"ם בא\"ו א\"ל נ\"ח. ור\"ל שני\"ם שני\"ם דכפל קרא רומז לב' ימים דפסח ולב' ימים דשבועות בא\"ו מספרו ט' רומז לט' ימי הסוכות א\"ל נ\"ח מספרו ממש חנוכה באלו הימים משלימין הלל. וע\"ל בהשמטה לסעי' שמ\"א בד\"ה ונוהגין:"
],
[
"טעם דבין בשבת חה\"מ פסח ובין בשבת חה\"מ סוכות קורין ראה. לפי שיש בפ' פסל מצות שבת ורגלים וח\"ה דכתיב בה את חג המצות תשמור ומקרא זה ילפינן איסור מלאכה בחה\"מ במס' חגיגה אלא לפי שבשבת צריכים לקרות ז' גברי לכן מתחילים מראה אתה. מחצית השקל שם: "
],
[
"טעם. שבחוה\"מ פסח בשבת בהפטרה מסיימין מקדש השבת בלבד ואין מזכירין פסח לא באמצע ולא בחתימה. משום דאלמלא שבת אין הפטרה בחה\"מ. ט\"ז שם ס\"ק ה'. אבל בשבת בחה\"מ של סוכות מסיים והזמנים. משום דחלוקים במוספין חמיר טפי. מ\"א שם ס\"ק ח':"
],
[
"עוד טעם. לפי שבשבת חה\"מ דסוכות מוציאין ב' ס\"ת מה שאין עושין כן כל שאר ימי חה\"מ דסוכות דאין מוציאין רק אחת. ובפסח אינו מוציאין בשבת של ח\"ה יותר משאר ימים דמוציאין כל יום ב' ס\"ת. מטה משה אות תרע\"ז ומפטירין בחה\"מ של פסח היתה עלי. כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונצחון גוג ומגוג בתשרי ע\"כ מפטירין בניסן העצמות היבשות ובתשרי ביום בוא גוג. טור שם:"
],
[
"טעם. שנוהגים לומר שיר השירים בשבת של חה\"מ. מפני שמפורש בו ענין יציאת מצרים. ובסוכות קהלת. מפני שהם ימי שמחה וכתיב בקהלת ולשמחה מה זו עושה. ובשבועות רות. דאיתא בילקוט רות רמז תתקצ\"ו מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא נתנה תורה אלא ע\"י יסורין ועוני כו'. מ\"א סי' ת\"צ ס\"ק ח'. ונוהגין לומר ביום ב' דשבועות כי עיקר נתינת התורה בז' הי'. עי' מ\"א ר\"ס תצ\"ד ופ\"מ סי' ת\"צ סק\"ח:",
"קונטרס אחרון
שיר השירים בשבת של חוה\"מ. ואם חל אחרון של פסח בשבת אז אומר בו שיר השירים. וכן אם חל שמיני של סוכות בשבת אז אומר בו קהלת. הגהות מנהגים:",
"ביום ג' שהוא א' של חוה\"מ קורין קדש. וביום ב' של חוה\"מ קורין אם כסף תלוה. ביום ג' של חוה\"מ קורין פסל לך. ביום ד' של חוה\"מ קורין במדבר סיני שבפ' בהעלותך. ושבת של חוה\"מ לעולם קורין פ' פסל לך אפי' הוא יום א' של חוה\"מ ואפי' בחוה\"מ של סוכות. לפי שבפ' זו יש בה ג\"כ מענין שבת וגם מענין חוה\"מ שנא' שם את חג המצות תשמור שבעת ימים מכאן למדו חכמים לאסור בעשיית מלאכה בחוה\"מ. אלא שבשבת מתחילין מן ראה אתה כדי שיוכלו לקרות ז' קרואים. כ\"א כשחל פסח ביום ה' שאז קורין בשבת שהוא יום א' של חוה\"מ פ' ראה אתה שהיא פסל. קורין ביום ב'. ג'. ד'. קדש. בכספא. במדברא.
ואם טעה והחליף פ' יום א' מהם בפרשת יום חבירו יצא כמו שנתבאר בסי' ס\"ד לענין סדר פרשיות של ק\"ש. ש\"ע הרב סי' ת\"צ סעי' ח' ט':
ועי' פ\"מ שם סק\"ג דכתב וז\"ל עפר\"ח בשם הריק\"ש ז\"ל אם טעה ושינה הסדר קורין ביום שלאחריו פ' שדילג כמו שמע והי' בסי' ס\"ד והיינו בד' ימי חוה\"מ. ומשמע הא ביו\"ט אם טעה וקרא בא' שור או כו' קורא בשני ג\"כ שור כו' וא\"י למה:
ובספר ארחות חיים שם אות ו' כ' בשם ספר יפה ללב בעובדא שקרה בביהמ\"ד בשנה שחל פסח ביום ה' שקראו ביום א' של חוה\"מ שחל להיות בשבת פסל. וביום א' מהשבוע שהוא יום ב' של חוה\"מ קראו בכספא במקום קדש כסדר שאר שנים שחל פסח בשאר הימים חוץ מיום ה'. וגם ביום של אחריו יום ג' מחוה\"מ עמדו בטעותם וחזרו וקראו פסל כשאר שנים שקורין פסל ביום ג' דחוה\"מ והשאלה אם קורין ביום הששי של חג שהוא יום ד' דחוה\"מ קדש שלא קראו כלל עם במדברא שהוא מסדר היום. והעלה שם שיקראו במדברא לבד. ופ' קדש אין לה חשלומין. וסיים דטוב ונכון שאחר גמר הקריאה בס\"ת בסדר חובת היום שהוא במדברא וגללו את הס\"ת יקראו פ' קדש בחומש שלא לאבד קריאתו מכל וכל מיחידי הקהל ההוא:",
"כי עיקר נתינת התורה בז' הי'. בספר קדושת לוי תירוץ על מה שהק' המ\"א סי' תצ\"ד דהאיך אנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתינו הרי קיי\"ל דבשבעה בסיון נתנה התורה. משום דעיקר היה ההכנה והקולות וברקים דהי' ביום ששי בסיון וזה נקרא אצלינו מתן תורה:"
],
[
"עוד טעם. שנהגו לקרות בחג המצות שיר השירים. מפני שהוא מדבר מגאולת מצרים שהוא תחלת שעבודן של ישראל וגאולתן ראשונה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה. וגם בחג השבועות נהגו לקרות רות. מפני שכתוב בו בתחלת קציר שעורים והוא זמן הקציר. ועוד טעם אחר. לפי שאבותינו לא קבלו את התורה ולא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כדאיתא בפ' החולץ. ורות גם הוא נתגיירה כדאיתא בפ' החולץ. וגם בשמיני חג עצרת נהגו לקרות קהלת. מפני שכתוב בו תן חלק לשבעה וגם לשמונה. אלו שבעת ימי החג ושמיני חג עצרת ר\"ל לפי שהוא חג האסיף להזהיר על תרומות ומעשרות ונדרים שלא לעבור עליהם בבל תאחר בשלש רגלים. ועוד טעם אחר. כי שלמ\"ה בחג אמרו בהקהל כמו שכתוב במועד שנת השמטה ובחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים הטף. וגו' וכתיב ויקהלו אל המלך שלמה בירח האיתנים בחג וגו' ואז אמרו בהקהל להוכיח את ישראל ע\"כ יתכן לאמרו בחג. אבודרהם. ועי' לקמן סעי' תרי\"ט ועי' ליקוטים סעי' ק\"ח:"
],
[
"טעם. דאם חל יו\"ט בשבת אין חותמים אחר מגן אבות בהזמנים. משום שהרי אם אין שבת אין אומרים מגן אבות ביו\"ט וא\"כ למה יזכור של יו\"ט בברכה זו שאינה באה בשביל יו\"ט. מס' שבת דף כ\"ד ע\"ב:"
],
[
"טעם. שמזכירין נשמות באחרון של ימים טובים. לפי שאחת מעשרה ניסים שהיו במקדש הוא שכל ישראל היו נכנסים לבית המדרש ג\"פ בשנה בחג המצות. ובחנ השבועות. ובחג הסוכות. והיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים וזה הי' נגד טבע והענין הוא כך כי כל רגל ורגל היו באים נשמת אברהם יצחק ויעקב לבהמ\"ק של מעלה עם כל נשמת הצדיקים והמקדש של מטה הי' מסתלק והי' הבהמ\"ק של מעלה יורדת למטה ומקדש של מעלה הוא רוחני ולכן הי' יכול לקבל כל כלל ישראל ולכן עכשיו שחרב הבית בעינינו צריכין אנו להזכיר נשמות אבותינו הקדושים בכל רגל ורגל כדי שיהיה זכותם עומדת לנו ולזרעינו לעד אמן. קב הישר פ' פ\"ו בשם מהר\"י ז\"ל. וכשמזכיר נשמות לא יאמר בעבור שאני נודר צדקה בעד הזכרת נשמתם (רק יאמר בעבור שאתן כו') שמא ח\"ו יעכב בתשלומי הנדר שנדר ואז יהפך אליו אותו הנשמה שנדר צדקה בעבורו למקטרג. שם:",
"קונטרס אחרון
ובחג הסוכות. כתב לו ידי\"נ הרב הה\"ג בנש\"ק מו\"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט\"א אבד\"ק פלונסק בשם אדמו\"ר הגה\"ק בעל שפת אמת זצ\"ל. טעם. שלא נתחייבו ישראל לעלות לרגל ביו\"ט דר\"ה. עפ\"י מה שאמז\"ל (ר\"ה כ\"ו ע\"א) בשופר כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי. א\"כ בכל מקום שהיו בנ\"י שרויין ע\"י מצות שופר היו כבפנים ולא הוצרכו לעלות לרגל להיות בפנים. כיון דגם בחוץ הוי כבפנים כיון דלזכרון הוא:",
"והמקדש של מטה הי' מסתלק. בספר דברי יחזקאל פי' מה שאומרים בסליחות העיר הקודש והמחוזות הי' לחרפה ולביזות וכל מחמדי' טבועות וגנוזות כו' עפ\"י מ\"ש מוח\"ז הגאון הקדוש מאוהל זלה\"ה ע\"פ (תהלים ע\"ד) שלחו באש מקדשיך ולארץ חללו משכן שמך. דבהמ\"ק נשתלח באש לשמים ורק לארץ. למראה עיני הבשר חללו משכן שמך. שהי' נראה לעינים ששרפו אותו. וזה פי' העיר הקודש והמחוזות הי' לחרפה ולביזות לעיני בשר. ובאמת וכל מחמדיה טבועות וגנוזות שנגנז הכל. ואין לנו שיור רק התורה הזאת. היינו דבמה נוכל לזכות שיחזיר לנו הקב\"ה הכל. הוא ע\"י התורה כשנקיים התורה יחזירם לנו הבורא ית\"ש:
ובספר ייטב לב (אמור) כתב בשם עשרה מאמרות להרמ\"ע ז\"ל דאם למטה נחרב. שלמעלה קיים. ובו מיכאל עומד ומקריב קרבנות ונפשות. ופנחס מזרע אהרן הוא אליהו עודנו מקריב תמידין כסדרן בכל יום ע\"ש:
ומקובלני ממוזלה\"ה בעל המחבר ספר ישמח משה ותשובת השיב משה כי פעם אחת אחר שסיים תפלת י\"ח עלה בלבו להתפלל לראות הדבר הנ\"ל האמור בעשרה מאמרות. ועם לבבו אמר אולי קיימא לי שעתא ואזכה לראותו. ותיכף התפלל על זה ומילא ה' שאלתו וראה עין בעין את אליהו מלובש בבגדי כהונה עומד ומקריב התמיד כסדרו. ודבריו הללו נודעו לרבים עכ\"ל:
כתב הפרמ\"ג סי' תקס\"א סק\"א שמעתי מאדוני אבי הרב ז\"ל שאמר כמדומה בשם החסיד ר' גרשון קוטבר ז\"ל שבא לירושלים וראה בשלותה עמים יושבים בה ובכה ואמר שזה שאומרים בראותו כל עיר (ירושלים של מטה) על תלה בנויה ועיר ה' מושפלת ירושלים של מעלה כו'. שם ניכר החורבן ודוממים כו':
ובספר ייטב לב (במדבר) כתב בשם מדרש דלעתיד יהיה ביהמ\"ק גדול כירושלים בעוה\"ז. והטעם. מפני שיחובר למקדש בהכ\"נ ובהמ\"ד שבחו\"ל:",
"בעבור שאתן. ובענין נדרים ונדבות בנוד ר. אם צריך ליתן מעות חדשים או די בישנים. דבר זה תלוי בכוונת הנודר לאיזה מטבע כיון. אם למטבע זו או זו. ואם אינו זוכר אז צריך להחמיר וליתן המטבעות היותר טובים. שו\"ת טטו\"ד מהד\"ג סי' רל\"ח:"
],
[
"טעם. שמזכירין נשמות ואומרים אב הרחמים אף ביו\"ט דהיינו ביום ח' של פסח ובח' של סוכות ובב' של שבועות. מפני שקורין בהם כל הבכור (או עשר תעשר) ובפ' זו כתוב איש כמתנת ידו נודרין לצדקה בעד המתים ג\"כ ויה\"כ מזכירין ג\"כ הואיל ויום הדין הוא מזכירין נשמת המתים. נועם מגדים:",
"קונטרס אחרון
בתוך שנתם. בספר מאור עינים (שמות) כתב בשם כתבי האריז\"ל שאין לומר בנוסח הזכרת נשמות תחת כנפי השכינה שהוא סכנה לנשמת המתים שהוא מורידו לבחינ' מדריגת הגרים. אך שיש לומר למעלה מכנפי השכינה:"
],
[
"טעם. למנהג כשמזכירין נשמות מי שיש לו אב ואם הולך לחוץ מבית הכנסת. משום שאם יהי' שם שמא יאמר עמהם וברית כרותה לשפתים. (לשון חכמים סי' כ\"ד):"
],
[
"עוד טעם. לפי שאם הכל יאמרו יזכור ויהי' עסוקים בדבר זה ואלו יהיו שותקים אמרינן בברכות שלא יהיו הכל עסוקים וכו'. וקצת יש לחוש לעין הרע בכה\"ג וכדאמרינן ביבמות דף ק\"ו אית לך אבא ואמא במתא א\"ל אן יהב בהו עיניו ושכיבן ע\"ש שערי אפרים שער י' סי' ל\"ב:"
],
[
"טעם. כשחל אחרון של פסח בשבת מחליפין הסדר ואומרים באחרון של פסח אותותיך ראינו אז בעין. משום שיש בו שבטי יה שיסדו רבי שמעון הגדול ומשום כבודו אומרים אותו אחר אהוביך אהבוך מישרים יוצר השייך לשבת דחה\"מ. מפני שהוא יסד אותו ג\"כ ובז' של פסח אומרים אימת נוראותיך. לבוש סי' ת\"צ:"
],
[
"טעם. שנקראו הפיוטים באמצע התפלות קרוב\"ץ. כי הוא ר\"ת \"קול \"רנה \"וישועה \"באהלי \"צדיקים. ב\"י סי' ס\"ח. וא\"ר כתב שם דהוא טעות אלא צ\"ל קרובות בתי\"ו ונקראו כן מפני שאומרים אותן בקרב התפלות ובאמצעתם ע\"כ. וכן כתב אבודרהם. וי\"א קרובת שמקרב לבן של ישראל לאביהם שבשמים. פ\"מ בפתיחה. כתב המ\"א סי' ס\"ח סק\"א בשם ש\"ל שמצוה לומר פיוטים וכשפייט ר\"א וחיות אשר הנה וכו' ליהטה אש סביבותיו ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
ליהטה אש סביבותיו. במוסף דשני ימים טובים האחרונים אומרים סדר מוסף כמו בחוה\"מ. וטעם. שאין אומרים פסוק וביום השביעי מקרא קודש יהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו כמו בכל המועדים. לפי שאין לנו מקום לאומרו שאם נמריה מיד קודם והקרבתם אחר מפי כבודך כאמור היינו משנים ממה שכתוב בתורה שהרי בתורה כתיב פסוק וביום השביעי אחר והקרבתם. ואם נאמר אותו מיד אחר והקרבתם קודם ומנחתם לא הי' נופל אחריו לומר ומנחתם דקאי על הקרבנות. ואם נאמר אותו אחר ומנחתם כבר עירבנו יחד כל הקרבנות והנסכים והתמידים של יום השביעי כהלכתן ואינו נופל לומר אחריו וביום השביעי וגו' והואיל ואדחי אדחי לכך אין אומרים אותו כלל. לבוש סי' ת\"צ סעי' ט':",
"כי גדולי הדור תקנו הפיוטים. ובס' מעבר יבק מנחת אהרן פ\"ז כ' שנמצא במדרש כי ר' אליעזר הקליר כשרצה ליסד פיוטין עלה לרקיע ע\"י שם ושאל למיכאל האיך המלאכים משוררים והאיך שירתם מיוסדת ואמר ליה שהם באלפא ביתא. ובספר ארחות חיים סי' ס\"ח אות ב' כתב בשם הב\"ח שבימיו התחיל גדול א' לבטל הקרוב\"ץ ונענש ולא הוציא שנתו ר\"ל. ועי' ליקוטים סעי' קע\"ה: "
],
[
"טעם. דנהגו עדת ישראל מנהג של תורה ביו\"ט אחרון של פסח להקל מעליהם החומרות בעניני עסק שימור. והנה הוא לכאורה כמיקל ע\"ע ביו\"ט שני שהוא מדבריהם וחלילה זאת בישראל. אך האמת י\"ל דנשתרבב המנהג להראות גודל כח דברי חז\"ל אשר עשו משמרת לדברי תוה\"ק שביום הזה הנוסף מדבריהם ועשו משמרת לתוה\"ק הנה הוא משומר מכחם מכל מיני חשש איסור חמץ ואין לשום אדם לחוש בשום חשש חלילה כי הוא משומר מכח משמרותם. צמח דוד מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר דוד מדינוב זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
בעניני עסק שימור. ובספר זרע קודש (לפסח) כתב וז\"ל יו\"ט האחרון של פסח מורה על התחברות ישראל שאין מחמירים כ\"כ ואין אחד מחמיר יותר מחבירו ויכול כ\"א לאכול עם חבירו אז מורה מה פעלנו עם אכילת מצה שבאנו להתחברות והי' ראוי לקרות אז המצה מצת מצוה שהוא לשון התחברות אך הוא ע\"ד נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי הכהן מרימנאב זצוק\"ל דיום אחרון של פסח ויום שמיני עצרת המה בחי' ממוצע בין ימי חג הפסח וימי חג הסוכות לימי החול ולכן מקילין באחרון של פסח בדברים הרבה כמו אכילת קניידליך ועוד. ויושבין בסוכה בשמיני בלא ברכה. והטעם. למען לא נרד פתאום מהקדושה.",
"משומר מכח משמרותם. בס' ארחות חיים סי' תס\"ז כ' בשם שדי חמד דתערובת משהו בפסח אין להשהותו משום חשש תקלה. והביא שם דהגאון מהרי\"ץ שור כשהי' בא לפניו שאלה מחטה שנמצאת בתרנגולת או תבשיל ביום ז' של פסח לא הי' משיב לשואלו רק הי' דוחהו עד הלילה ובחשכת ליל שמיני הי' אומר לו שמותר להשהותו עד אחר הפסח ואז ישרוף החטה ויאכל התבשיל. כי חשש לתקלה על יותר מיום א'. ועי' בהגהות יד שאול ליו\"ד סי' רמ\"ב סי\"ד וז\"ל עי' בשל\"ה דלאחר שההוראה ברורה אצלו אין להחמיץ הדין והוא בכלל עינוי דין אף בהוראות או\"ה ונראה באם אירע בז' של פסח וכש\"כ בח' איזה שאלה בענין ביעור חמץ והוא משהה עד הערב ולא יהי' צריך לבער אין זה בכלל עינוי דין ע\"ש:
ועי' מ\"א שם ס\"ק י\"ד דהיינו דוקא בתערובת משהו נטל\"פ לכן מקלינין להשהותו אבל בדבר שהוא חמץ גמור דאסור מדאורייתא אף ביו\"ט אחרון אסור עכ\"פ מדרבנן אסור להשהותו ע\"ש. ועי' חק יעקב שם סק\"ל:
ובספר מעשה רב להגאון מווילנא ז\"ל אות קפ\"ה כתב דבמוצאי יו\"ט הי' משתדל לטעום חמץ. והי' נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח וכ\"ז להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו. משמע שמצוה איכא בזה להראות שיותר אין אנו מחויבין לאכול. וכן שמעתי שהרב הצדיק הקדוש מצאנז זצוק\"ל עשה במוצאי יו\"ט ש\"פ הבדלה על שכר:
ובמהרי\"ל הלכות פסח דף י\"ט כתב וז\"ל במוצאי פסח בלילה לא הי' שום חמץ בבית מהר\"ש. ולא חשו ואכלו מצה ע\"ש:"
],
[
"טעם. שלובשין ביו\"ט בגדים טובים יותר משל שבת. וכן נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת. משום דחייב בשמחה. מ\"א סימן תקכ\"ט ס\"ק ד': ",
"קונטרס אחרון
להרבות במיני מאכלים. ועי' מ\"א סי' תקכ\"ט סק\"ה וז\"ל בסה\"י כתב טוב שיאכל פירות בסעודה ג'. והכלבו כתב שמזה נתפשט המנהג לאכול ביו\"ט תבשיל א' יותר שיחשב במקום סעודה ג'. ומ\"מ כשחל יו\"ט בשבת אין לסמוך ע\"ז ע\"ש. ועי' לבוש שם:"
],
[
"עוד טעם. שלובשין ביו\"ט בגדים טובים יותר משל שבת וכן נהגו להרבות במיני מאכלים יותר משבת לפי שכל דבר הבא לפרקים חביב על האדם ביותר. שהרי האדם מכבד יותר רבו או אביו הבא לפרקים משהוא תדיר אצלו יוסף אומץ אות תשצ\"ט"
],
[
"טעם. למה שמנקדין הלחם משנה בשבת אחר הפסח במפתח דוקא. ומנהג אבותינו בודאי תורה הוא. והנה י\"ל ע\"ד הכתוב פתחי לי אחותי רעיתי. וידוע מאחז\"ל שהש\"י מבקש מהכנ\"י פתחי לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. וידוע דהכנ\"י כלה קרואה וגם נקרא בבחי' לחם. ע\"ד כ\"א הלחם אשר הוא אוכל. והנה ידוע דבפסח היו כל השערים ומוחין עילאין פתוחים ואח\"כ ננעלו התרעין וצריכין אנו לפותחן ולזה אנו מנקדין הלחמים הק' משבת זו במפתחות לרמז בזה שאנו פותחין מעט ע\"י מצות שבת וה' הטוב יפתח לנו את אוצרו הטוב ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים יפתח. וכאשר נתן לאבותינו המן בחודש אייר שמברכין בשבת זו. אוהב ישראל:"
],
[
"עוד טעם. כי הנה בעת הזאת כשאכלו ישראל מן המן מהקרבת העומר ואילך לא אכלו עוד מן המן כמש\"ה ויאכלו ממחרת הפסח יעבור הארץ. ואמרינן בגמרא ממחרת הפסח אכול עד השתא לא אכול ומאז התחילו לאכול מתבואת הארץ. והיו ישראל צריכין לפרנסה כי עד עתה הי' להם המן. וזאת ידוע שלכל דבר יש שער כמו שאנחנו מתפללין שיפתח לנו השי\"ת שערי פרנסה ומזה נשתרבב המנהג להיות עושין צורת מפתח על החלות לרמז שיפתח לנו השי\"ת שערי פרנסה. שם:"
],
[
"טעם. שנוהגין להתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח וכן אחר חג הסוכות שחוששין שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה אבל בעצרת דאינו אלא יום אחד אין חוששין. מ\"א סי' תצ\"ב ס\"ק א' ועי' תוס' קדושין דף פ\"א ד\"ה סקבא.",
"וטעם. שאין מתענין אותם בחודש ניסן ותשרי. בניסן אין מתענין אותם כיון שיצא להם רובו של חודש בקדושה ע\"כ נוהגין קדושה ויו\"ט בכל החודש שאין מתענין בו חוץ מן הבכורות שמתענין בע\"פ זכר לנס שמתו בכורי מצרים ובכורי ישראל ניצולו. ובתשרי אין מתענין בסופו לפי שהוא מרובה במועדות לכך מתענין אח\"כ. לבוש סי' תצ\"ב ועי' ב\"י שם ועי' לעיל סעי' תס\"ז. ואם יש מילה או חתונה באותו שבת נוהגין לברכו במנחה משום מהיות טוב אל תקרי רע מ\"א שם סק\"ג. ובשבת שמברכין ר\"ח אין להזכיר התענית שנאמר ביום טובה הי' בטוב מכ\"ש בשבת והוא ר\"ח. מהרי\"ל:"
],
[
"עוד טעם. משום שהאויר משתנה באלו זמנים ויש לחוש לסכנת שינוי האויר שיזיק ח\"ו לבריות לכך מתענין שלא יזיק להם שינוי האויר. לבוש שם:"
],
[
"עוד טעם. שמתענין בה\"ב לאחר חג המצות ולאחר חג הסוכות. בשביל הגשמים במרחשוון מתענין בשבת ראשונה בעבור יורה שיורה על הזרעים לברכה. ובאייר מפני שלא תלקה בשדפון ובירקון. ספר חסידים אות רכ\"ז:"
],
[
"טעם. שנוהגים בכל המקומות שלא לישא נשים בין פסח לעצרת. שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי. טור סי' תצ\"ג:",
"קונטרס אחרון
ובסידור יעב\"ץ כתב דנהגו איסור בתספורת ג\"כ כענין שמגדלת האשה שערה בימי ספירת זובה. ובכאר\"י העתיק סוד הענין שהם ימי דינין התלוין בשערות.
ועי' שערי תשובה סי' תצ\"ג סק\"ח דכתב בשם האריז\"ל שלא להסתפר כלל עד ערב חג השבועות ובשם הרמ\"ז כתב שלפי מנהג האריז\"ל אפי' אם יזדמן ברית מילה אין להסתפר בכל זמן העומר ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. לפי שמשפט רשעים בגיהנם לר' יוחנן בן נורי מפסח ועד עצרת. ועוד שהם ימי דין על התבואה ולכך העומר בא מן השעורים. שבלי הלקט. ולכן אין אומרים זמן בספירה. אליה זוטא סי' תצ\"ג ועי' מ\"א שם ס\"ק א' דאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות רקודין ומחולות ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
מפסח ועד עצרת. דדרש שנאמר ומדי שבת בשבתו. כלומר לאחר שיהי' בגיהנם כל כך ימים כמו שיש מיום ראשון של פסח דאיקרי שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' עד עצרת שהוא ממחרת השבת השביעית יצא מגיהנם ויבא להשתחות. רע\"ב סוף פ\"ב דעדיות:",
"ולכן אין אומרים זמן בספירה. בספר בגדי אהרן פ' דברים כתב בשם סודי רזא שאין מברך שהחיינו בימי ספירה. ובס' ארחות חיים סי' תצ\"ג כתב בשם ספר מועד לכ\"ח שכתב וז\"ל מנהג טוב שלא לחנך מלבוש חדש כזה דראוי לומר שהחיינו בין פסח לל\"ג בעומר ומצאת כי תדרשנו בפחד יצחק ובספר עיקרי הד\"ט סוף סי' כ\"א. ומי שיום הנישואין בל\"ג ליכא בי' שום פקפוק ללבוש את הבגדים חדשים בשבת של כניסה לבית הכלה וביום הקידושין ולומר עליהם שהחיינו ע\"ש:
ובספר יוסף אומץ אות תתמ\"ח כתב דאם חל ל\"ג בעומר להיות ביום א' ויש לו מלבוש חדש ללבוש יש מצוה ללובשו בשבת שלפניו ע\"ש:"
],
[
"טעם. שהחודש אייר הוא נבחן ומנוסה בחכמת הרפואה שהוא מסוגל לרפואה להריק האצטומכא מן העיפושים וחולשת המרה. משום דהנה כל החולשת והחולאים עפ\"י הרוב באים מן המאכלים שאינם לפי מזג האדם והנה בחדש זה התחיל המ\"ן לירד לחם אבירים לחם הנבלע באיברים ולא הי' בא מזה שום חולי ושום מכאוב נמצא בחדש הזה נתרפאו כל החולאים ע\"כ נשאר טבע קיים שהחדש הזה סגולה לרפואה. בני יששכר. (ועתה בעוה\"ר אומרים חודש מייא הוא מסוגל לרפואה). עוד טעם. שלכן התחלת שערי רפואה בזה החדש כי הוא ר\"ת \"אני \"יהו' \"רופאך (מצאתי): "
],
[
"טעם. של ל\"ג בעומר. משום דכל ימים שאין אומרים בו תחינה לא מתו תלמידי ר\"ע והם ימי פסח. ב' ימים דר\"ח אייר. וא' דר\"ח סיון. ז' שבתות. בס\"ה י\"ז ימים. וא\"כ נשארו ל\"ב ימים עד מספר מ\"ט שבהם מתו התלמידים וע\"כ שמחים ביום הל\"ג. מהרי\"ל. ועי' פ\"מ סי' תצ\"ג דא\"א תחנון אף במנחה שלפני ל\"ג בעומר. ואם הוא ביום א' אין אומרים צ\"צ בשבת שלפניו. מפני שהוא כמו תחנון. לבוש שם:",
"קונטרס אחרון
ע\"כ שמחים ביום הל\"ג. ובספר נופת צופים כתב דתלמידי ר\"ע מתו בל\"ב ימי הספירה עד שמת רשב\"י ל\"ג בעומר שהי' האחרון שבהם ונמתקו הדינים ול\"ג בעומר הוא יום שמחתו עד היום כידוע:
כתב בספר ארחות חיים סי' תצ\"ג אות א' וז\"ל ראיתי בכתבי הדע\"ק דאם התחילו בנישואין ביום ל\"ג בעומר מותר לגמור בליל ל\"ד גם אם עיקר החופה בלילה שרי כיון שכבר התחילו בהעסק ביום ל\"ג. ובמק\"א כתב דיש להקדים א\"ע ולעשות גם הסעודה ביום ל\"ג ושלא לעשות ריקודים וכלי זמר בליל ל\"ד רק כפי כוונתם לש\"ש קיל לפי שכבר הוא יו\"ט אצל החתן והכלה וחלו עליהם ז\"י המשתה ודוחה האבילות ובמקום פסידא שכבר הכינו הסעודה וחשש קלקול השידוך וכדומה יש להקל ע\"ש:
ובש\"ע האריז\"ל כתב וז\"ל בענין ההולכים על קברי רשב\"י ובנו במירון ביום ל\"ג בעומר ראיתי למורי ז\"ל ה\"ה זה שמונה שנים שהי' שם עם אשתו וביתו הג' ימים ההם. גם הלך לשם לגלח בנו במשתה ושמחה בימים ההם. וגם העיד לי הרר\"א הלוי שהוא הי' נוהג לומר נחם בברכת המזון וגם אמר שם במירון וכשסיים הברכה אמר לי מורי משום רשב\"י הקבור שם למה הוא אמר נחם ביום שמחתי ולכן יהי' בנחמה בקרוב וכן הי' לו כי לא יצא חדש עד שמת בנו הגדול וקיבל נחמה עליו:"
],
[
"טעם. למה התינוקות מורים בקשת בל\"ג בעומר. כי בההוא יומא הוא הלולא דרשב\"י וכל יומא דרשב\"י לא נראתה הקשת והנה ביום עלותו למרום עושין הסימן בקשת לרמז הזה. בני יששכר בשם הרב הצדיק הקדוש מהרמ\"מ זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. על מנהג בני ישראל שנוהגין להרבות באור ביומא דהלולא דרבי שמעון. דהנה ר\"ש כשהי' מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא. אמר (ד' רצ\"א ע\"ב) וז\"ל והשתא בעינא לגלאה רזין קמי' דקוב\"ה וכו'. והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתי' כיומא אחרא דהא כל יומא דא ברשותי קיימא עכ\"ל. רצ\"ל שהי' היום מתארך באורו ולא הי' רשות לאור היום להחשיך. היינו שיתפנה מן העולם עד שנתן לו ר\"ש רשות וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב. היינו רזין סתימין דאורייתא אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים והצדיקים המבינים ברזין דאורייתא הנה מאירים באו\"ר הגנוז בה. ע\"כ אור היום ההוא הי' מתארך ושמר פקודתו של ר\"ש. הנה לבעבור זה מרבין אור ביום ההוא. בני יששכר:"
],
[
"עוד טעם. לפי שהז' שבועות של ספירה הם כנגד הז' קולות והספירה החמשית הוא כנגד קול ד' חוצב להבות אש. ע\"כ בל\"ג בעומר שהספירה הוא הוד שבהו\"ד והוא ג\"כ הלולא דרבי שמעון ע\"כ מרבין באור ביום ההוא. שמעתי מידידי הרב הגדול מו\"ה משה זאב ני':"
],
[
"טעם. שנהגו הנשים (ובכנה\"ג כתב ה\"ה אנשים) שלא לעשות מלאכה לאחר שקיעת החמה בימים שבין פסח לעצרת לפי שבין פסח לעצרת מתו תלמידי ר\"ע קרוב לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה ולאחר שספרו מותר במלאכה תיכף. ט\"ז סי' תצ\"ג סק\"ג. ועי' פ\"מ שם דלאחר ל\"ג בעומר יש להתיר מלאכה ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין אומרים תחנון בתחלת ר\"ח סיון עד ח' בו דהיינו אחר אסרו חג. דמיד בב' סיון א\"ל משה לקדשם לתורה. מ\"א סי' תצ\"ד ס\"ק ד': "
],
[
"טעם. שהעולם קוראין ליום ב' של ר\"ח סיון יום יחוס. לפי שעומד בין ר\"ח ובין ג' ימי הגבלה ע\"כ נקרא מיוחס. ועי' כעין זה תענית דף י\"ח ע\"א הואיל ומוטל בין ב' ימים טובים עשאוהו כיו\"ט עצמו. ועי' סנהדרין דף ק\"ד ע\"א דמש\"ה לא מנו את אחז מפני שמוטל בין שני צדיקים יותם וחזקיה:"
],
[
"עוד טעם. משום דהשי\"ת אמר למרע\"ה בר\"ח סיון שיאמר לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש והייתם לי סגולה מכל העמים. וביום ראשון לא אמר להם משום חולשא דאורחא עד יום ב' לחודש כמבואר בשבת דף פ\"ז ע\"א ע\"כ קוראין ליום זה יום יחוס שנאמר לנו סדר יחוסינו מפי רועה נאמן בשם השי\"ת. שער בת רבים:"
],
[
"עוד טעם. לפי שיוחס של ישראל הוא טעם לקבלת התורה הקדושה ע\"ד דאיתא בילקוט בשעה שקיבלו ישראל את התורה נתקנאו בהם אוה\"ע ואמרו מה ראוי אלו להתקרב יותר מכל האומות אמר להם הקב\"ה הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לד' משפחות עמים כשם שבני אדם מביאים שנאמר ויתילדו על משפחותם. אזור אליהו פ' במדבר:"
],
[
"טעם. למנהג ישראל תורה היא שכותבין באגרות בז' שבועות של ספירה למספר בני ישראל. לפי שאסור להסיח דעתו מהספירה שצריכין להיות שבע שבתות תמימות וכמ\"ש בזוהר הקדוש דצריך דלא יתאבד מיני' חושבנא דא. מנחם ציון. וכתב וכן נהגתי בעצמי לומר כמה פעמים ביום בלי ברכה היום כך וכך לעומר:"
],
[
"טעם שנקרא חג השבועות. כי נשבע הקב\"ה שלא ימיר אותנו ואנחנו נשבענו לו שאין אנו ממירים אותו ח\"ו. הרב עיר וקדיש אור החיי\"ם בס' טור ברקת סי' תצ\"ד. ואפשר שנקרא שבועות לרמוז שלקבל התורה מנינו ז' שבועות כאשה הנטהרת בז' נקיים. ולרמוז שלא ניתנה תורה עד אשר נטהרו בז' שבועות. וע\"כ צריך לפרוש מטומאתינו תמיד ואז נקרב לתורה וע\"כ נקרא חג השבועות. עי' מדב\"ר קדמו\"ת מערכת ש' אות ז\"ך:",
"קונטרס אחרון
חג השבועות. בספר אהבת שלום כתב שכל הדברים נכללו בשביעית והשביעית הן קודש כגון בימים יום הז' הוא קודש שהוא שבת קודש. וכן בשבועות כי יום שאחר ז' שבועות של הספירה הוא מקודש לחג השבועות. וכן בשנים כי שנת הז' מקודש לשמיטה. וכן בשמיטות כי אחר ז' שמיטות מקודש השנה ליובל והן כולן רזא דאחד. וע\"ל בהשמטה לסעי' שנ\"ב ובהשמטה לסעי' שמ\"א בד\"ה ונוהגין:
ובספר דעת משה כתב לבאר מה שאנו אומרים בנוסח התפלה זמן מתן תורתינו. והי' די לומר זמן מתן תורה. מה תורתינו. לפי שכל א' ישראל לפי תיקון וכשרון פעולתו כן הוא מקבל חלק תורתו. וזהו מתן תורתינו. שהוא מתן תורה של כל אחד וא' לפי כשרון מעשיו:"
],
[
"טעם. שנקרא חג השבועות בשם עצרת. מפני שבכל החגים יש בהם שני מיני עבדות להבורא ב\"ה. הא' הוא בעשיית המצוה השייך לחג פלוני בפסח אכילת מצה ודומיהן. והב' הוא איסור עשיית מלאכה ובחג שבועות אינו כן רק מצוה אחת דהיינו שאנו נעצרין מעשיית המלאכה ועל זה נקרא בשם עצרת. קדושת לוי: "
],
[
"עוד טעם. דעצרת הוא לשון עצור ממלאכה ובימי הפסח וסוכות יש ימי חול המועד דמותרים במלאכת דבר האבד והאיך יקרא עצרת משא\"כ בשבועו' דחד יומא ואסור גם במלאכת דבר האבד נקרא עצרת על שם שעוצרים ממלאכה. שם:"
],
[
"טעם. שנוהגין להעמיד אילנות בבהכ\"נ ובבתים. כדי שיזכירו שבעצרת נידונין על פירות האילן ויתפללו עליהם. מ\"א סי' תצ\"ד סק\"ה. ונוהגין לשטוח עשבים בבהכ\"נ ובבתים זכר לשמחת מתן תורה שהיו עשבים סביב הר סיני שנאמר גם הצאן והבקר אל ירעו וגו' ש\"מ שהי' שם מרעה. לבוש שם:"
],
[
"טעם. שנעורים כל הלילה בליל השבועות ועוסקים בתורה. לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב\"ה להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה. מ\"א ריש סי' תצ\"ד:",
"קונטרס אחרון
ועוסקים בתורה. בספר מיכלא דאסוותא כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שאמר ד\"תערוך \"לפני \"שלחן הוא ר\"ת תיקון ליל שבועות. דיכולין לתקן באהבה בתענוגים בסעודות כמו בלימוד התורה:",
"להעיר אותם. וירד ה' על הר סיני הטעם דרגא תביר כי חפץ השי\"ת לגלות מלכותו ויראתו בעולם הזה על ישראל. ומדת מלכות ויראה נקראת אשה יראת ה' והוא מדרגה תחתונה וכביכול כמו ירידה אצלו וע\"כ הטעם מורה ג\"כ ע\"ז דרגא תביר על שם נחית דרגא נסיב איתתא יראת ה'. באר משה בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אברהם המלאך זצוק\"ל:
ובספר דברי שאול (ואתחנן) כתב דלכך בא אלקים בקולות ולפידים ע\"פ מ\"ש הגאון יעב\"ץ בסידור שבים הגדול יבואו בני אדם מהים וישירו בנעימות ואלמלי לא יכו בתוף לשתק הקול היו בני אדם מתים מכח הנעימות ע\"כ. וא\"כ מכ\"ש בנעימות דברות ה' היו מתים מתוך הנעימות וע\"כ בא בקולות ולפידים שלא ירגישו בנעימות כ\"כ:
ובשם הגאון הקדוש המפורסם מוהר\"ר שלום מבעלז זצוק\"ל על מה שדרשו. חז\"ל (מכות כ\"ד) אנכי ולא יהי' מפי הגבורה שמענו. זה שיסד הפייט ופתחו וענו ד' אחד. שכיון שבדיבור אחד נאמרו א\"כ לא הי' מקום לומר הן ולאו וע\"כ ענו ד' אחד. שממילא כל שהוא אחד אין שום עבודת אלהים אחרים:
ובשם הגאון הקדוש מוהר\"ר דוד דייטש זצוק\"ל הטעם שנאמר י' הדברות בלשון יחיד. להורות שאל יחשוב האדם מה איכפת אם לא אהי' מעובדי ה' הלא כמה מלאכים כמה צדיקים עובדים אותו ומה לו לעבודתו ע\"כ אמר הקב\"ה לכל אחד אנכי ה\"א. פי' שתדמה בנפשך שרק אלהיך אני ואין לי עובדים זולתיך וכל העבודה מוטלת עליך וא\"כ בודאי צריך זהירות יתירה:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר דוב בער מ\"מ דק\"ק מעזריטש זצוק\"ל שפי' הפסוק אנכי עומד בין ה' וביניכם ולא עליתם בהר לאמר אנכי ה' אלהיך. תיבת לאמר אין לו הבנה. רק האמת הוא שהשי\"ת ציוה שמשה לבד יעלה בהר ולא המה והשי\"ת עשה זה לטובת ישראל עפ\"י שמצינו בגמרא שאמר משה להמליץ על מעשה העגל רבש\"ע לי ציוית ולא להם שהדברות נאמרו בלשון יחיד. וא\"כ אם היו עולים כל ישראל על הר סיני היו נאמרים הדברות בלשון רבים ולא הי' סנגוריא על ישראל ולכך ציוה השם יתברך ב\"ה שלא יעלה בהר רק משה לבדו ויהא נאמר בלשון יחיד ויהא סנגוריא על ישראל. וזה שאמר משה לישראל ראו החסד שעשה השי\"ת עמכם אנכי עומד וכו' ולא עליתם בהר בכדי לאמר אנכי ה' אלהיך לשון יחיד ויהי' סנגוריא עליכם משא\"כ אם גם אתם עליתם:
ובספר אגרא דכלה כתב דלכך כתיב ויחל משה את פני ה' אלקיו כיון שאליו לבדו הי' המכוון להקראות אלקיו. ומה שאמר למה ה' יחרה אפך בעמי\"ך. כי מה שקנה עבד קנה רבו וא\"כ לו יהי' שהם עמו של משה עכ\"ז נקרא עמו ית':",
"לתקן זה. בספר מאור עינים (פ' יתרו) כתב בשם כתבי האריז\"ל שבכל זמן מהזמנים כגון פסח שבועות סוכות הוא נעשה בכל שנה כשבא זמן הנ\"ל נעשה כמו שהיה בפעם הראשון. בפסח הוא יציאת מצרים ובשבועות מקבלים התורה וכן בכל זמן ולהבין איך מקבלים התורה בכל שבועות והלא כבר ניתנה י\"ל ע\"פ משארז\"ל בכל יום יהיו בעיניך חדשים כיום שניתנה [השמטה: יהי' בעיניך חדשים כיום שנתנה. וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל (ברכה) וז\"ל ראיתי בספר ישן וז\"ל קבלה בידינו דקודם נתינת התורה שלח הקב\"ה את בני לוי לכל אומה ולשון על קבלת התורה ע\"כ. ולמה שלח את בני לוי קודם. מחמת שהם היו הצדיקי הדור. והצדיק של הדור הוא כלול מכל הדור. ובזה שהלכו אצלם ולא רצו לקבלם הי' משברים הכח של כל אומה ולשון כו' ע\"ש:] ואת זה צריך לקבל עליו בכל שבועות עכ\"ל. ועי' טעמי המנהגים סעי' תתע\"ח בהשמטה."
],
[
"טעם. שנוהגים לומר מגלת רות בחג השבועות. לפי שמגלת רות נכתבה ע\"י שמואל הנביא ליחס את דוד המלך שבא מרות המואביה כי כן מן השמים הסכימו על הדבר וסוף המגלה מסיים עיקר היחוס מפרץ עד דוד לכבודו. כדאיתא בכמה מפרשים וביום חג השבועות נולד דוד כדמוכח מן הירושלמי שהביאו התוס' פרק קמא דחגיגה דוד מת בעצרת. וידוע שהקב\"ה משלים שנותיהם של צדיקים לפיכך נכון לקרות מגלת רות ביום הולדת את דוד המלך ע\"ה לכבודו. (בנין אריאל):"
],
[
"עוד טעם. שנוהגים לומר מגילת רות בחג השבועות. זכר למעמד הר סיני שקיבלו אז ישראל סך תר\"ו מצות נוסף על הז' מצות שנצטוו ב\"נ ועולה ס\"ה למספר תרי\"ג ולזה נתקן לומר מגילת רות בחג זה כי רות מספר היא תר\"ו. תשואות חן. וע\"ל סעי' תקפ\"ד וסעי' תקפ\"ה:"
],
[
"טעם. שנוהגין לאכול מאכל חלב יום א' דשבועות. שהוא כמו שני תבשילין שלוקחין בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה כך אוכלין מאכל חלב ואח\"כ מאכל בשר זכר לקרבן שתי הלחם שהיו מביאים ולכן כשאוכל חלב ואח\"כ בשר דצריך לכ\"א לחם מיוחד וצריך שני לחמים והוי זכר זה בזה. מחצית השקל סי' תצ\"ד סק\"ז. כ' הכלבו נהגו לאכול דבש וחלב שהתורה נמשל להן כמ\"ש דבש וחלב תחת לשונך:"
],
[
"עוד טעם. כי חלב רמז לחסד גוון לובן ומה שנתן לנו את תורתו הוא מצד החס\"ד הגמור והרחמי\"ם כי גבר חסדו עלינו. להודיע לבריותיו ולגלות להם מסטורין דילי'. והנה \"להגיד \"בבקר \"חסדך. ר\"ת חלב. בני יששכר. וצריך לאכול גם בשר כי אין שמחה בלא בשר. הגהות מנהגים:"
],
[
"עוד טעם. לפי שעד מתן תורה הותר להם בשר נחירה ובהמה טמאה ועכשיו אחר נתינת התורה נצטוו על השחיטה ועל מאכלות אסורות ונאסרו כל הכלי' ולא היו יכולים להגעיל הכלי' בשבת ביו\"ט כי לכ\"ע בשבת נתנה תורה ולא הי' להם מה לאכול והוכרחו לאכול מאכלי חלב וע\"כ אנו נוהגין ג\"כ לאכול מאכלי חלב בחג השבועות זכר למתן תורה. גאולת ישראל:"
],
[
"עוד טעם. דאיתא במדרש ח' שמות יש להר וחד מנהון גבנינים מלשון נקי כגבינה. ע\"כ אוכלין גבינה בשבועות כי אז קבלנו התורה על הר ששמו כן. בשם הרב הקדוש הגאון המקובל מוהר\"ר שמשון מאסטריפאליע זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
על הר ששמו כן. ובשם ידידי הרב הה\"ג מו\"ה נחום אהרן רוקח נ\"י הטעם שאנו אוכלים מאכל חלב בשבועות. עפ\"י מה שאמז\"ל (בכורות דף ו') וחלב מנלן דשרי הא אבר מן החי הוא. מדכתיב (שמות ג') ארץ זבת חלב ודבש כו' וא\"כ קודם קבלת התורה הי' חלב אסור משום אבר מן החי כי היא משבע מצות שגם בני נח הזהרו עליו ואחר שקבלו התורה אז הותר להם לאכול חלב וע\"כ נוהגין לאכול מאכלי חלב בחג השבועות זכר למתן תורה."
],
[
"עוד טעם. משום שהתורה אין אוהבת אלא שפלות. לכך בימים קדמונים הי' לומדים על הארץ ומאכל חלב הוא קטנות. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שהתירו לנו חז\"ל בחג השבועות שלא להמתין אחר הגבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה. מחמת שאז הוא שעת מתן תורה הקדושה ואנו מראים עצמינו שאנו דוגמת המלאכים בשעת מתן תורה ע\"י התורה. נועם אלימלך פ' משפטים:"
],
[
"טעם. שנהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך ולו ארבע ראשים. זכר לשתי הלחם דקרב בעצרת. או אפשר מפני מזל תאומים המשמש בסיון. כל בו סי' נ\"ב:"
],
[
"עוד טעם. משום דהתורה נקראת לחם וכתיב ארוכה מארץ מדה. ולזה עושים לחם ארוך רומז לתורה ארוכה ורחבה. ובו ד' ראשים כנגד פרד\"ס שיש בתורה. לב דוד:"
],
[
"טעם. שאסרו חכמים ביו\"ט קצירה וטחינה ובצירה וסחיטה וצידה אע\"פ שהם מלאכת אוכל נפש. לפי שהאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כא' ולדרוך כל ענביו ולטחון הרבה ביחד וחשו חכמים שאם היו מתירין בי\"ט הי' קוצר כל שדהו ובוצר כל כרמו ודורך כל ענביו וימנע משמחת יו\"ט וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה. טור סי' תצ\"ה. כתב המ\"א שם סק\"ב דאין לבשל פירות היבשים בי\"ט מפני שהם טובים יותר כשנתבשלו מאתמול ע\"כ. ומחצית השקל שם כתב דיוכל לבשלם ע\"י שינוי ע\"ש: ",
"קונטרס אחרון
מלאכת אוכל נפש. עי' בתשובות כתב סופר סי' ס\"ז דאוסר להדליק הצינד העלציל באפר חם שאין בו רק חום אש הגם דהאפר חם וכח תולדות אש בו מ\"מ א\"ב דבר אש רק בכח האפר חום האש ומולד חדש. וכן לחכך הצינד העלציל בברזל על ענגילישע קעך ג\"כ אסור והעולם אין נזהרים בזה ע\"ש שהאריך בדברי טעם:
ועי' בשו\"ת שו\"מ מהד\"ק ח\"ב סי' קל\"ח שכתב לאסור עשיית הציגארעטין בנייר ביום א' וביום ב' הניח בצ\"ע ע\"ש:
ובספר ארחות חיים סי' תקי\"ד אות א' כתב בשם שו\"ת שאילת שלום סי' מ\"ג שכתב להתיר עשיית ציגארעטין ביו\"ט ע\"י דיבוק הנייר ברוק ויקרע הנייר מעיו\"ט ממקום שהוא מחובר רק לכתחילה יעשה אותם מעיו\"ט:
ובהגהות שם כתב וז\"ל בדין עשיית ציגארעטין ביו\"ט ע\"י דיבוק הנייר ברוק שכתב בשו\"ת שו\"מ מהד\"ק ח\"ב סי' קל\"ח לאסור. די\"ל כיון דכל תיקונו רק לצורך לסתור התיקון בו ביום בשריפתו ליכא משום מתקן וגם הוי תיקון ארעי שאינו דבק המתקיים ואסור להסיר את הקצוות מן ציגארין ביו\"ט. קיצור ש\"ע סי' צ\"ח סעי' ל\"ב. ויוכל להדליק אותו בצד השני:"
],
[
"טעם. שאסור לבשל מיו\"ט לצורך שבת. כדי שלא יבואו לבשל מיו\"ט לחול שיאמרו ק\"ו הוא, מיו\"ט לשבת אין מבשלין מיו\"ט לחול לא כ\"ש. מיהו תקנו חז\"ל שעל ידי עירוב תבשילין שיעשה מעי\"ט לצורך שבת יכול לסמוך ולבשל אפי' לכתחלה מיו\"ט לשבת. שכיון שהתחיל מעיו\"ט לבשל לצורך שבת לא הוי בישולו ביו\"ט לצורך שבת אלא כגומר והולך בישולו ביו\"ט מה שהתחיל מעיו\"ט ודי בזה היכירא שידעו שכיון שאסור להתחיל ביו\"ט לצורך שבת ק\"ו דמי\"ט לחול לגמרי אסור. לבוש סי' תקכ\"ז. כתב הבאר היטב שם סק\"ב וז\"ל מהרי\"ל הי' מניח הבשר על הטעלי\"ר גם לקח לחם שלם ולקחו ללחם משנה בליל שבת ולמחרתו בסעודה ג' הי' בוצע עליו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה ליעבד ביה מצוה אחריתא. ובשל\"ה כתב שלא ליקח עצם שפל אלא יקח חתיכה חשובה ואל תהי' מצוה זו קלה בעיניך ע\"ש: ולאחר שהכין צרכי שבת יכול לאכלו. או\"ח שם סעי' ט\"ז:",
"קונטרס אחרון
דהוה הערמה. ועי' או\"ח סי' תקכ\"ז סעי' כ\"ג דאם עבר ובישל כמה קדירות שלא לצורך יום טוב מותר לאכלן בשבת או בחול. ואם הערים לבשל ב' קדירות לצורך היום והותיר אחת לצורך מחר אסור באכילה. וכתב הט\"ז שם ס\"ק כ\"ב בשם רש\"י הטעם שהחמירו בהערמה טפי מעבר במזיד. משום דאלו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים ואין אחרים לומדים ממנו והוא עצמו משים אל לבו ושב הלכך לא מיעקרא תקנת עירוב. אבל מערים סבור לעשות בהיתר ואחרים לומדים ממנו ומיעקרא תקנת עירוב הלכך קנסוהו רבנן ע\"ש:
כתב בספר דברי דוד מהגאון הגדול מוהר\"ר דוד בעל הטו\"ז (לך) בשם חותנו המאור הגדול זלה\"ה דנשחבשו הספרים שכתבו שאברהם אבינו קיים אפי' עירובי תבשילין. שהי' להם לכתוב עירובי תחומין באשר שהלימוד שהוציאו חז\"ל בזה הוא מדכתיב עקב אשר שמע אברהם בקולי. מצות שאדם דש בעקביו קיים א\"א והיא תחומין וכמו שאיתא במס' עירובין והטעות יצא להם שהי' כתוב לפניהם ע\"ת והי' משתמע לתרי אפי וכתבו תבשילין במקום תחומין:
ובמ\"ר פ' תולדות עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ר' נתן בשם ר' יוחנן אמר אפי' הלכות עירובי חצרות הי' אברהם יודע, תורותי ב' תורות, שקיים אפי' מצוה קלה שבע\"פ עכ\"ל:
ובספר עונג חיים לשבת כתב ג\"כ בשם זרע אפרים על הפסיקתא דר\"כ דשם כתב בשם הגאון ר' זלמן מווילנא ז\"ל דט\"ס נפל בגמ' שלפנינו במ\"ש אפי' ערובי תבשילין שהי' כתוב אפי' ע\"ת ר\"ת ערובי תחומין והמדפיסים טעו בזה. עוד כתב דיש רמז ע\"ז במ\"ש עקב אשר שמע אברהם בקולי \"וישמור \"משמרתי \"מצותי \"חקותי \"תורותי ר\"ת תחומם:
אע\"פ שהניח עירוב אינו יכול לבשל ביו\"ט ראשון. היינו אם חל יו\"ט ביום ה' ו' לשבת. סי' תקכ\"ז סעי' י\"ג. ועי' שערי תשובה שם ס\"ק י\"ב דמ\"ש הרדב\"ז דמיני עופות ומיני בשר שאם יבשלם ביום שחיטתן אינם יפים לאכול כמו הנשחטים מאתמול מותר לשוחטם ביום ראשון. ע\"כ נראה שר\"ל כשצריך להם ביום ראשון או שיאכל ממנו קצת ע\"ש. אין לשין הוורעממיל\"ש (היינו לאקשין) ביו\"ט לפי שהישנים יותר טובים. מ\"א סי' תצ\"ה סק\"ג:
כיצד מצות הנחת ע\"ת נוטל בידו חתיכת פת שיש בה כביצה וכזית בשר מבושל או שאר דבר מבושל שיש בו כזית כדי שבפת זו יהא מותר לו לאפות מי\"ט לשבת ובתבשיל זה יהא מותר לו לבשל מיו\"ט לשבת. ש\"ע הרב סי' תקכ\"ז סעי' ג':
ויותר נכון שיקח שומן אווז שניחך אצל האש או גריווין כי בשר או דגים יוכל להתקלקל ואז לא מהני העירוב:"
],
[
"טעם. שנקרא עירוב. מפני שהוא מערב בישולי צרכי שבת וצרכי יו\"ט לעשותן יחד והואיל והוא דרבנן מותר להניחו בעי\"ט אפי' בספק חשיכה. לבוש סי' תקכ\"ז סעיף א'. וע\"ל סעי' תקצ\"ד וסעי' תקצ\"ה:"
],
[
"טעם. כשמברכין ר\"ח אב אומרים מנחם אב. שמנחם את הא\"ב בשביל שכל הקינות הם באל\"ף בי\"ת וידוע שכל הבריאה נברא בא\"ב וא\"כ כאשר יהי' הגאולה יהי' הנחמה על הא\"ב. (רמתי' צופי'):",
"קונטרס אחרון
יהי' הנחמה על הא\"ב. בין המצרים כבר כתבו הפוסקים שאסור לאכול פרי חדש וללבוש מלבושים מדשים כדי שלא יצטרך לומר עליהם שהחיינו. וכן ראוי לעשות באלו הימים לשמור עצמו מלאכול פרי חדש וגם בר\"ח ובשבתות. ש\"ע האריז\"ל. ועי' ט\"ז סימן תקנ\"ח ס\"ק י\"ז. ועי' מ\"א ס\"ק מ\"ב דאם חל י\"ז בשבת דלכ\"ע מותר לומר שהחיינו:
חולה מותר אף בחול שהפירות פותחין לו תאותו. זכור לאברהם אות ט' בשם מהרי\"ץ כ\"י. ואמר בין המצרים יאכל פרי אחר חדש ויברך שהחיינו עליו ויכוין לפטור גם אותו פרי. יש מי שכתב דלאשה מעוברת יחנו פרי חדש ותאכל בלי שהחיינו כיון שהחיינו רשוח והכא יש לחוש שמא תתאוה ויגרום נזק לה ולולד. וכן קטן שיש לו ידיעה קצת אבל לא יכול להבחין בין ימים אלו לשאר ימות השנה ומתאוה לפר\"ח שרי ליתן לו ויברך שהחיינו כדי שלא יטעה ולא יברך בשאר הימים. שם. ועי' ליקוטים סעי' קע\"ו:"
],
[
"עוד טעם. שנקרא החודש הזה מנחם אב. שכביכול הקב\"ה שמנחם א\"ע כמו אב שמנחם א\"ע בנעוריה בית אביה דרשו חז\"ל כל שבת נעורים לאביה. דביר המוצנע:",
"קונטרס אחרון
נהגו שלא לאכול בשר מר\"ח אב. ולענין אם יש מקום לסמוך על סיום מקרא לאכול בשר בחדש אב ולענין הבכורי' בע\"פ וגם אם מסיים מקרא קטן או מסכת קטנה אם מהני עי' בספר נחלה לישראל שאלה ל\"א בשם הה\"ג מהרש\"ק זללה\"ה מבראד שהסכים לסמוך גם על סיום מקרא. ולענין אם לומד מסכת קטנה או מקרא קטן ירד לחלק דהיכי דהוי דרך לימודו אז אף אם לומד רק מסכת קטנה או מקרא קטן די בזה אבל כשלומד בכוונה כדי שיעשה סיום אז אם הוא לימוד גדול דעכ\"פ יש כאן מצות לימוד אז יוכל לסמוך אף בכה\"ג. אבל כשאין בו לימוד גדול וגם אינו דרך סדר לימודו לא מהני:
ובספר ארחות חיים סי' תקנ\"א אות ל\"ה כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר ישראל מרוזין זצוק\"ל דציוה אחר תענית ט\"ב ללמוד מסכת א' משניות ולסיים ולאכול בשר. ובהגהות שם כתב וז\"ל ובדין סיום מסכת עי' מש\"ז א\"ח סי' ק\"ב סק\"ד דמסכת דרך ארץ לא מיקרי תורה אם כן בסיום מסכת ד\"א אין היתר לאכול בשר ע\"ש:"
],
[
"טעם. שנוהגין שלא לאכול בשר גם בר\"ח אע\"ג דאיתא בסי' תי\"ט דסעודת ר\"ח מצוה משום שמת בו אהרן הכהן ויש שמתענים כמ\"ש בסי' תק\"פ. א\"ח סי' תקנ\"א בשם ס' נזירות שמשון:",
"קונטרס אחרון
בשר גם בר\"ח. וטעם. המנהג לאכול בשר בער\"ח אב לעת ערב ומאמר העולם הוא מיעסט פלייש פאר דער שיהל. כלומר שנוהגין לאכול בשר קודם שילכו להתפלל. הוא כיון דכמה פעמים אוכלין בכל השנה מאכלי חלב ומהם אשר חביב להם יותר חלב מבשר ובמה יודע איפא זכר לחרבן. לזה שמו להם לחק שיאכלו בשר ויין בער\"ח אב לעת ערב מה שלא יאכלו להבא:
עוד טעם. להראות דפורשין מעכשיו לשם עינוי לא משום דמאכל חלב חביב עליהם ראיתי בספר א':"
],
[
"טעם. שנוהגין לישב על גבי קרקע בסעודה המפסקת. כדי שיהא נראה סעודה ענייה ושפלה ולכן אין צריך לחלוץ מנעליו באותה סעודה. עי' ב\"י סי' תקנ\"ב:",
"קונטרס אחרון
סעודה ענייה ושפלה. ומה\"ט יש ליזהר שלא ישבו ג' לאכול יחד סעודת המפסקת כדי שלא יתחייבו בזימון כדי שלא תהי' סעודה תשובה. ח\"א כלל קל\"ד סעי' ד'. ועוד לקיים מה שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו דהא אפי' אבל חייב בזימון. לבוש סי' תקנ\"ב סעי' ח':",
"לחלוץ מנעליו. ובענין מנעלים של בגד חדשים אם מותר לחנכם וללובשם בט\"ב. אפשר כיון שהוא זכר אבילות בלבד שיהי' מותר וטוב הדבר שלא לחנכם בט\"ב אלא ביוה\"כ והמחמיר תע\"ב. הלק\"ט ח\"ש סי' קל\"ט:"
],
[
"טעם. שאסור לאכול שני תבשילין משני קדירות בסעודה המפסקת מפני שהוא דרך שררה וכבוד. ויש להחמיר אפי' מב' מינים בקדירה אחת אא\"כ הוא דבר שדרכו בכך כל השנה כגון אפונים שנותנים עליהם בצלים ובצים. לבוש סי' תקנ\"ב סעי' ב'. ואסור לאכול דגים. משום דאיכא דוכתא דדגים בכלל בשר ועוד דהוא עולה על שלחן מלכים. מ\"א שם ס\"ק ב'. ואסור לעשות לביבות ממולאים בגבינה. כי הם שני דברים כי העיסה הוא מאכל בפ\"ע והגבינה הוא ג\"כ מאכל בפ\"ע ואף שנאכל כשהוא חי מ\"מ כשנתבשל מיקרי תבשיל וה\"ל כשני מינים בקדירה אחת כיון דרוב פעמים אין דרכן בכך (מ\"א ומחצית השקל שם סק\"ד). ונוהגין לאכול עדשים או בצים. מפני שהם סימן לאבל. מה בצים ועדשים זו גלגל אף אבילות גלגל היא שחוזר בעולם. מה בצים ועדשים אין להם פה אף אבל אין לו פה שאין לו להרבות בדיבור ואין אוכלים תבשיל אחרת. לבוש שם סעיף ה' ויש ליזהר שלא ישבו שלשה לאכול בסעודה המפסקת כדי שלא יתחייבו בזימון. ואם אירע שאכלו ג' ביחד לא יזמנו משום דלא חשיב קביעות כיון דדעתם לכתחלה שלא יקבעו יחד לכן אין מזמנים. מ\"א שם סק\"ט:",
"קונטרס אחרון
ממולאים בגבינה. ומותר לאכול ברייטי לאקשין עם גבינה בסעודה המפסקת. ספר החיים להגאון מהרש\"ק מבראד זצ\"ל סי' תקנ\"ב",
"מפני שהם סימן לאבל. בפרקי דר\"א פרק ל\"ה כתב וז\"ל ר' אליעזר אומר העדשים מאכל צרה הם ואבל תדע לך כשנהרג הבל היו אבותיו אוכלין על אבלו מאכל עדשים באבל ובצרה. כשנשרף הרן באור כשדים היו הוריו אוכלין על אבלו מאכל עדשים באבל ובצרה. ויעקב הי' אוכל מאכל עדשים באבל וצרה על שהיתה מלכות ושררה ובכורה של עשו. ובאותו יום מת אברהם אבינו זקנו. וישראל אוכלין מאכל עדשים ואבל וצרה על אבל ב\"ה ועל גלות ישראל. מכאו אתה למד שאין בני עשו נופלין עד שיבא שריד מיעקב ויתן לבני עשו מאכל עדשים באבל ובצרה ויקח מהם שררה מלכות ובכורה שקנה יעקב ממנו בשבועה שנאמר ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו:"
],
[
"טעם. שאין מדליקין נרות בבית הכנסת בט\"ב. דאיתא באיכה רבתי שאמר הקב\"ה למלאכי השרת בשעת חורבן הבית מלך ב\"ו כשהוא אבל מה דרכו לעשות אמרו לו מכבה את הפנסין אמר להם אף אני אעשה כן שנאמר שמש וירח קדרי (פי' פנסין כלים שנותנין בהם הנרות מפני הרוח שלא יכבו שקורין להם עששיות) וכן תרגום באורים כבדו ה' בפנסיא. אבודרהם.",
"קונטרס אחרון
בבהכ\"נ בט\"ב. אין מדליקין נר תפלה בביהכ\"נ בט\"ב שחרית ולמנחה מדליקין ואם יש ברית מילה מדליקין נרות בשעה שמביאין התינוק למול. א\"א סי' תקנ\"ט סק\"ג בשם מהרי\"ל:"
],
[
"טעם. שאומרים בט\"ב אחר תפלת ערבית קדיש שלם עם תתקבל. שעדיין לא קראו איכה שנאמר בו סתם תפלתי. לבוש מנהגים סעי' כ\"ח:"
],
[
"טעם. שלא נהגו באיכה כמו במגילה לכתוב אותה על קלף וספר בפ\"ע כדין כל הספרים שצריכים לצאת בהם ידי חובתם בציבור ולא דמי לשיר השירים ורות וקהלת דשאני הם שאין רגילין לקרותם בש\"ץ אלא כל יחיד ויחיד קוראה בפ\"ע משא\"כ באיכה שצריכים לקרות ע\"י הש\"ץ להוציא הקהל ולמה קורין אותה מתוך החומשין הנדפסין ולא נכתבה כהלכות ספרים. ואפשר שנהגו כן מפני שלא הי' מצוי להם מפני שהסופרים לא נהגו לכותבם משום שאנו מחכים ומצפים בכל יום שיהפך לנו לששון ולשמחה יום זה ולמועד ואם הי' כותבין מגילת איכה הי' נראה כמתיאשי' מן הגאולה ח\"ו משא\"כ: בגאולת פורים כי ימי הפורים לא יהי' בטלים ולפיכך ע\"י הדחק נהגו לקרות איכה מתוך החומשין. לבוש סי' תקנ\"ט סעיף א'.",
"קונטרס אחרון
לששון ולשמחה יום זה. בסידור יעב\"ץ כתב דבזמן ב\"ש הי' אוכלין ושותין ושמחין בט\"ב עצמו ויום זה הי' להם יו\"ט. לפי שבזמן שלום כל הד' תעניות הם יו\"ט ע\"ש. ובזה מבואר המדרש פליאה מובא בספר אוהב ישראל לא הי' יום מועד לישראל כיום שנחרב ביהמ\"ק ע\"כ. כי יום זה הי' להם יו\"ט. וע\"ש מש\"כ בזה. ועי' ט\"ה ח\"א סעי' תתע\"ח בד\"ה ובס' זרע קודש. ועי' מ\"א סי' תקנ\"ב ס\"ק י\"ב והגה מהרר\"צ שפיץ שם:",
"מתוך החומשין. כשמגיע לפסוק השיבנו. אומרים אותו הקהל בקול רם. אח\"כ מסיים החזן וחוזרין הם לאומרו בקול פעם ב'. וכן הש\"ץ אחריהם. יעב\"ץ:",
"ונזכה בב\"א. ובספר מדרש אליהו (מגלת אסתר) כתב על מה שאמר ר' יוחנן הנביאים והכתובים עתידין ליבטל היינו שישתנה קריאתו לטובה על דרך ששמעתי מרבי ומורי זלה\"ה בפסוק איכה ישבה בדד דבימות המשיח יתקרו הפסוק לטובה בסגנון איכה ישבה בדד ירושלים בחרבונה שאפילו בהמה ועוף לא עבר בה נ\"ב שנים כארז\"ל. כנגד זה תהיה העיר רבתי עם לימות המשיח. ובמקום שהיתה כאלמנה תהיה רבתי בגוים. גם תהי' שרתי במדינות. במקום שבגלותה היתה למס ע\"כ. וכן כאן מה שאמר שיבטלו נביאים וכתובים לא שיבטלו ויגנזו חלילה אלא שיתבטל הקריאה הפשוטה המובנת לרעה ויהפכו הקריאה כמדבר מהטובות והנחמות כו' ועד\"ז יהי' ג\"כ קריאת הקללות שבתורה שיהפכו הקריאה הרעה לקוראם לטובה ולברכה בתיבות עצמן של הקללות עתה כי לא ישתנה מן התורה אות ואפי' תג א':"
],
[
"טעם. למה באיכה כתיב פ\"א קודם לעי\"ן. לפי שהי' אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. מ\"ר. עוד טעם. דאיתא בגמ' ס' ע' סומך עניים וכאן לא הי' סמיכה לעניים כי פיה\"ו מריתי לכן אות פ' בין סמ\"ך לעי\"ן. גאולת ישראל:",
"קונטרס אחרון
בספר ילקוט האורים בליקוטים כתב בשם ספר עיר בנימין הטעם שלא כתב מיד בא\"ב הראשון הפ' קודם לע'. עפ\"י מה דאיתא בסנהדרין דף ק\"ד מפני מה הקדים פ' לע' בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. ובמס' סוטה אי' דמרגלים אמרו וגם זבת חלב ודבש אפס כי עז העם משום שכל שקר שאין אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו. ולכך כ' גם בא\"ב הראשון כסדר הע' קודם לפ' שגם המרגלים אמרו אמת בתחלתו אבל בא\"ב השני שפיר רמז כנ\"ל: "
],
[
"טעם. שאין אומרים ויהי נועם כשחל ט\"ב במוצש\"ק. לפי שהוסד על הקמת המשכן ועתה אין לאמרו ביום שנחרב. והוא עיקר. דאי הטעם משום איסור מלאכה גם כשחל באמצע השבוע ט\"ב לא הוי לן למימר מאחר דלא נוכל לומר ומעשי ידינו. מטה משה אות תשכ\"ט:"
],
[
"טעם. שאומרים ואתה קדוש אחר קריאת איכה. מפני שנתחייבו שונאי ישראל כליה שעברו את התורה מאל\"ף ועד תי\"ו. פרדס בלקוטי דינים:"
],
[
"עוד טעם. דכתיב סלה כל אבירי כאדם שאומר נפסל מטבע זו ואין לו תקנה עמדה מגלת איכה ואמרה לפניו רבונו של עולם אם אלו כלין מי יקדש שמך בעולמך ומי יסדר קדושתך בבתי כנסיות שלך ונתרצה להם הקב\"ה והן במדת רחמים לכך כתב ה' ולא אלקים. ולכך תקנו חכמים ז\"ל שיהיו קורין סדר קדושה לאחר איכה. שם:"
],
[
"עוד טעם. משום דאמרו רז\"ל (סוטה דף מ\"ט) עולם מתקיים אקדושה דסדרא והיא במקום תורה שאסורה. הלכות קטנות ח\"ש סי' קל\"ט בשם הח\"ר יוסף מולכו נ\"ע:"
],
[
"טעם. שאין אומרים ובא לציון גואל בט' באב בלילה רק מתחילין ואתה קדוש. לפי שאין גאולה בלילה טור סי' תקנ\"ט:"
],
[
"טעם. שהאבל הולך בלילה לבהכ\"נ וגם ביום עד שיגמרו הקינות. שהרי גם כל העם הם כאבילים ומותר לו לשבת עמהם. לבוש סי' תקנ\"ט סעי' ו' ועי' שערי תשובה סי' תקנ\"ד ס\"ק א' דהאבל יכול לעלות לתורה ולהפטיר: ",
"קונטרס אחרון
לשבת עמהם. ובענין ישיבה על גבי קרקע, עיין ברכי יוסף סי' תקנ\"ב אות ח' דבט\"ב צריך להפסיק בבגד בינו לקרקע עפ\"י הקבלה כי אין לישב אפי' עם בגדיו אלא על בגד שאינו מיוחד למלבושיו ע\"כ. ונוהגין בו כל המצות הנוהגים באבל שמתאבלין על חורבן ירושלים ואסור ברחיצה וסיכה אפי' פניו ידיו ורגליו כו'. עי' לבוש סי' תקנ\"ד סעי' א'. וצריך להפסיק מבע\"י הואיל והוכפלו בו צרות החורבן ב\"פ. שם סי' תק\"נ סעי' ב'. אונן בט\"ב יושב בביתו. פר\"מ סי' תקנ\"ט סק\"ח בשם א\"ר:
ואין מחויב לקום ולהדר לפני רבותיו בט\"ב עפ\"י מה דאיתא בש\"ס דקדושין דף ל\"ב וז\"ל יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ ת\"ל תקום והדרת לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור. וזה ג\"כ הטעם באבל שמעולל בעפר והחולה מוטל על ערש דוי אין זה קימה שיש בה הידור. וא\"כ גם בט\"ב שנוהגין לישב על הארץ להתאבל על חורבן ב\"ה ג\"כ אין קימה שיש בו הידור ואינו מחויב לעמוד מפניו. אכן אם רוצה לעמוד מפניו ודאי אין בו איסור. שו\"ת שבות יעקב סי' כ\"ו:"
],
[
"טעם. שאין מניחין תפילין בט\"ב. משום דאקרי פאר. וטלית. משום דכתיב בצע אמרתו ומתרגמינן בזע פורפריא דיליה. מ\"א סי' תקנ\"ה:",
"קונטרס אחרון
תפילין בט\"ב. עי' באה\"ט סי' תקנ\"ה סק\"א בשם הלק\"ט שמהר\"ם גלאנט\"י הי' מניחם בביתו והי' קורא ק\"ש ואח\"כ הי' הולך לביהכ\"נ ושכן מצא כתב להאריז\"ל ע\"ש. ועי' פתחי תשובה שם סק\"ב דהמקובל מהר\"ש שרעב\"י הי' מניח דרש\"י ודר\"ת בימי אבלו ובט\"ב בבוקר:
ובספר מעשה רב להגר\"א ז\"ל אות ר' כתב שתיכף אחר קינות אפי' קודם חצות מניח תפילין:",
"וטלית. בספר אבודרהם כתב יש שאינם רוצים להיות בלא ציצית ומתעטפין בטלית קטן תחת בגדיהם:"
],
[
"טעם. שאין הש\"ץ אומר ברכת כהנים בט\"ב בשחרית. משום דכיון שתשעה באב אסור בשאילת שלום ואיך יאמר וישם לך שלום. דגול מרבבה:"
],
[
"עוד טעם. כיון שהכהן אבל אינו נושא כפיו ובט\"ב הכהנים אבלים על חורבן המקדש. שו\"ת פנים מאירות:"
],
[
"טעם. שאין אומרים אל ארך אפים אם חל ט\"ב ביום ה' ולמנצח וצו\"ץ. לפי שנקרא מועד. ומטעם זה. אין אומרים עננו בשחרית. ט\"ז סי' תקנ\"ז ס\"ק ב'. ובדגול מרבבה כתב ע\"ז שדבריו תמוהים דמה בכך שנקרא מועד והלא המתענה בשבת או בר\"ח אומר עננו. ובהגהת מנהגים לא כתב כלל מטעם מועד רק מדכתיב שתם תפלתי ע\"ש. וא\"ר שם כתב שהש\"ץ אומר עננו גם בשחרית:",
"קונטרס אחרון
וצו\"ץ. חל ת\"ב במו\"ש אין אומרים צדקתך במנחה בשבת (סי' תקנ\"ט) ות\"ב בשבת אומרים אב הרחמים דהוה כקינות ומזכירין נשמות הצדיקים. עי' פרמ\"ג סי' תקנ\"ד סק\"ט וסי' תקנ\"ט סק\"א בשם א\"ר. וכשמברכין ר\"ח אב כתב בבאה\"ג שאין אומרים א\"ה וכ\"כ בישועות יעקב. ובא\"ר כתב שאומרים א\"ה וכ\"כ במעשה רב סעי' קל\"ח:
ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' רפ\"ד סעי' ז' כתב דמש\"כ הא\"ר ז\"ל לומר א\"ה כשמברכין תודש מנחם אב. י\"ל דהיינו רק כפי מנהג עב\"י שבאשכנז יצ\"ו שאומרים אה\"ר מצד שהזכירו ביוצר צרות וכ\"ש ביהמ\"צ. משא\"כ במדינות אלו יצ\"ו שא\"א יוצר לכך כ' הבאה\"ג ע\"ה שלא לומר אה\"ר."
],
[
"טעם. שאין קורין בשחרית ויחל. שלא להזכיר שלש עשרה מדות. אבל במנחה קורין ויחל. לפי שהיא שעת נחמה. ספר התניא סי' ס':",
"קונטרס אחרון
קורין ויחל. בבוקר א\"א מי שבירך לעולים. ולמנחה קורין ויחל לאותן ג' שעלו לתורה בשחר כדי לעשות להם מ\"ש. יעב\"ץ. ונראה דבמקומות שאין עושין מ\"ש להעולה בימי החול יוכל לקרות למנחה לג' אנשים שלא עלו בשחר:"
],
[
"טעם. שאם יש תינוק למול מלין אותו אחר שגומרין הקינות ולא קודם לכן. משום שמילה צריכים לעשותה בשמחה כדכתיב שש אנכי על אמרתיך. אבל אחר שגמרו הקינות כבר אמרו פסוקי דנחמה ושמחה. לבוש סי' תקנ\"ט סעי' ז'. ועי' קנטרוס אחרון לט\"ה בהשמטה לסעי' תתרמ\"ב בד\"ה ועי' הלק\"ט:",
"קונטרס אחרון
פסוקי דנחמה ושמחה. מילה בט\"ב נוהגין לכנות שם הילד מנחם כמו שאם תהי' מילה בפורים מכנים אותו מרדכי. שו\"ת תשב\"ץ ח\"ג סי' ח'. ועל מש\"כ המחבר סי' תקנ\"ט סעיף ח' בעל ברית לובש בגדים אחרים. כתב בס' כרם שלמה אבל מנעלים דאסור מדינא דגמרא אסור. וע\"ל בהשמטה לסעי' תתרמ\"ב בד\"ה ועי' הלק\"ט:"
],
[
"טעם. דאיתא בש\"ע (סי' תקנ\"א) דבסעודת ברית מילה קודם ת\"ב אין רשאי להיות רק מנין וכיוצא בזה לפי הדיעות אשר שם. ובסיום אין לדקדק כלל. כי החורבן הי' על עזבם את תורתי והתורה הוא התיקון והגאולה תהי' ע\"י התורה. ע\"כ בסיים קודם ת\"ב מותר להיות כמה שירצו. דברי אמת בליקוטים: "
],
[
"טעם. שאין אומרים ואני זאת בריתי רק מדלגין עד ואתה קדוש. מפני שנראה כמקיים ברית על הקינות. ועוד. דלא שייך למימר ואני זאת בריתי שהכל בטלין בו מדברי תורה ואיך יאמרו לא ימושו מפיך וגו'. טור סי' תקנ\"ט וב\"י שם ועי' לבוש שם. ואם אירע ברית מילה בט' באב אומרים ואני זאת בריתי כשאר ימות השנה. מהרי\"ל:"
],
[
"טעם. שאין אומרים ביום אחר סדר קדושה תתקבל. כיון שאמרו כבר באיכה שתם תפלתי. איך יאמרו תתקבל והיא נסתמה ואחר תפלת מנחה אומרים תתקבל כיון שאמרו נחמה נחם בבונה ירושלים. עי' לבוש שם סעי' ב':"
],
[
"טעם. שנוהגין להקל אחר חצות בישיב' על הקרקע. כיון שלא מוזכר בתלמוד של\"ה:"
],
[
"טעם. שאין אומרים נחם בערבית ושחרית עד המנחה. כי עד המנחה הרי הוא כמו שמתו מוטל לפניו ואין ראוי לקבל תנחומין עד המנחה שהוא כנסתם הגולל. (המנהיג). עוד טעם. כי במנחת ט\"ב נולד המשיח הנקרא מנחם. זכור לאברהם אות ט' בשם מהרח\"ו ועי' מדרש איכה פ\"א אות נ\"ז: "
],
[
"טעם. דתשעה באב אסור בת\"ת. משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב תענית דף ל'. ומותר ללמוד בדברים שאבל מותר ללמוד בהם. עי' או\"ח סי' תקנ\"ד סעי' א' וסעי' ב':",
"קונטרס אחרון
ומנהגן תורה היא. ובט\"ב שחל בשבת ק' לא נתפרש אודות עש\"ק אחר חצות בלימוד בדברים המשמחים והי' מקום לומר מכ\"ש מט\"ב שחל ביום א' שבשבת ק' גופי' אחר חצות מונעים מללמוד בדברים משמחים כו' אך מ\"מ נראה מסתמיות לשונות הפוסקים בזה שאין למנוע מללמוד בעש\"ק כי בכזה אין להוסיף על מה שנתפרש להדיא. אשל אברהם מהדורא תנינא סי' תקנ\"ג:
ובשו\"ת מהר\"ם לובלין סי' צ\"ט כתב להתיר ללמוד כל היום בט\"ב שחל בשבת:"
],
[
"טעם. שבט\"ב מטילין שום על בית הקברות. לפי ששום מבריח החיצונים ובכל ימות שנה יכולין לינצל ע\"י תורה ותפלה ואין להם אחיזה. שער המלך:",
"קונטרס אחרון
ששום מבריח החיצונים. שמעתי מפי איש נאמן ירא ד' שהרב הצדיק הקדוש מהר\"י מבעלז זצוק\"ל כשהלך לבקר חולה א' הוליך אצלו שומים:"
],
[
"טעם. שאין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב. כי במוצאי תשעה באב נולד בן דוד ע\"כ יש לקדש במוצאי תשעה באב ומבשרים ללבנה ולישראל שעתידים להתחדש. האר\"י ז\"ל עי' באר היטב סי' תקנ\"א ס\"ק כ\"ה: ",
"קונטרס אחרון
כי במוצאי ת\"ב נולד בן דוד. בספר עבודת ישראל פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק\"ל ביקש רבי לעקור ת\"ב שחל בשבת ואמר הואיל ואידחי ידחי פי' שרצה לעקור צרת ת\"ב כלל ועיקר ולגלות הקץ ע\"י שחל בשבת יום הקדוש והואיל ואידחו ידחי לגמרי. ולכן לא הודו לו חכמים כי אין לדחוק את הקץ:",
"במוצאי ט\"ב. ומה שכ' הט\"ז סי' תקנ\"א סק\"ח דאין מקדשין הלבנה במוצאי ט\"ב או בשאר תענית כתב הפ\"מ שם בשם א\"ר דנוהגין לקדש במוצאי ט\"ב כי נולד משיח במוצאי ט\"ב ואם אפשר לטעום קודם שפיר דמי. ואם עדיין הולך יחף יסיים מסאני' ואין לקדש הלבנה כך:",
"בורא מאורי האש. בספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' תקנ\"ו כתב אודות ברכת מאורי האש במוש\"ק שהוא ט\"ב כיון שעכשיו מדליקין כמה נרות סמוך לאמירת איכה יש ליקח שני נרות כאחד כי אבוקה מצוה מן המובחר ואין לשנות בזה מבכל השנה. ועי' קונ\"א לט\"ה בהשמטה לסעי' ת\"א בד\"ה כשחל:",
"לזכור בהחורבן. ובספר מדרש אליהו כתב שמעתי שבעיר אחד אין לובשים רק שחורים על חרבן הבית ועל גלות השכינה. ולכל העיר יש לבוש מיוחד לחתן וכלה והוא לבוש נאה לכבוד החתן והכלה. ובשעת הקידושין מלבשים להם בתכריכין כדי שיזכרו מיום המות ומשימים אפר על ראש הכלה. ואחר השבע ברכות לוקחים מאותו אפר שבראש הכלה תחת הכובע שלה שהביאה מביתה ונותנין על הביצה ואוכלים. ואותה העיר מתענין שני וחמישי לעולם על גלות השכינה. וסיים שזה שמע מפי זקן נכבד נבון וחכם אשר הלך שם:",
"בניך עשאוני ככינור. בספר כולם אהובים בתיקון הנפש פ\"ח כתב שמעתי מהמגיד מקאזניץ זצוק\"ל שפעם אחת בחג השבועות הי' מאריך מאד בברכת יוצר אור בתיבת וזדים טבעת. וכדומה שהי' מאריך לערך ב' או ג' שעות בב' תיבות אלו. ואמר אחר התפלה מחמת שבדחן א' אמר על דברים אלו דברי ליצנות הי' מוכרח להאריך להעלות אותן הדבורים להקדושה.",
"הוא תואר להם. בספר יערות דבש פי' הפסוק ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך. דהאי לספר הוא לשון גלוח כמו לא ישב אדם לפני הספר. ואמר הכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי. מה לך לגלח ולספר הזקן אשר הוא חק אלקים. ותשא בריתי. ברית נקרא השפתים כמ\"ש ברית השפתים. עלי פיך. היינו על הפה. כי כן דרכן של הרשעים לספר הזקן ושער השפתים מניחין. לכן אמר מה לך לעשות כן. כי אין זה רק מעשה היצר לפתות האדם דוקא בדבר שהוא עבירה לכן בשער הפה שמותר לגלח מפתה אותו שלא לגלח והזקן שיש בו איסור חמור מפתה אותו לספר. וכן מפתה אותו בפיאות הראש שיש בו איסור דאורייתא לגלח אותן ושער הקדקד שיש בו איסור מגדל בלורית מפתה אותו שלא לגלח כדי שיהי' קדקד שער מתהלך באשמיו. וז\"ש ותשלך דברי אחריך. דבר נקרא הפיאות כי דיבור הוא קשה וכן הם השערות כי השערות רומזין לאור חוזר והוא קשה. השלכת אותם אחריך. היינו הפיאות שלך השלכת אחריך לילך בקדקד שער וכלית פאת שדך בקצריך:"
],
[
"טעם. שאין מקדשין הלבנה במוצאי שבת חזן. משום דנחשב לדידן קבלת פני השכינה ואין מקבלין אותה אלא מתוך שמחה. והאידנא אסורים בשמחה. וכן בחודש תשרי אין מקדשין אותה עד מוצאי יו\"כ. משום דקודם לכן מאויימים מיום הדין וליכא שמחה. מהרי\"ל:"
],
[
"טעם. שאנו מתענים על החורבן שכבר עבר. אינו כ\"א ליתן אל לבנו כי גם מעשיהם עתה כמעשיהם אז ונצומה בל יבוא עלינו כאשר בא עליהם. יסוד התשובה פ\"ג בשם הרמב\"ם:"
],
[
"טעם. שאחז\"ל (שבת קי\"ט) לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה. עפ\"י מה דאיתא במדרש שאלו לתורה נפש החוטאת במה תתכפר אמרה תורה יביא קרבן. שאלו להקב\"ה אמר יעשו תשובה כי הקב\"ה רוצה בתשובה ואח\"כ יביא קרבן. אבל בקרבן לבד בלא תשובה לא יכופר. והם הביאו קרבנות ותשובה לא עשו. וזהו אומרם ז\"ל לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על ד\"ת. שהתורה אמרה יביא קרבן ולא כדברי הקב\"ה שאמר יעשו תשובה ואח\"כ יביא קרבן. חסדי אבות:"
],
[
"טעם. שאמרו ז\"ל לא הי' ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב. פי' הראב\"ד ז\"ל שכלו בו מתי מדבר כדאמרינן בירושלמי שכל ערב ט' באב הי' כרוז יוצא למחנה. צאו לחפור. צאו לחפור. והי' חופרים קבריהם והולכין וישנים שם עד הבוקר למחר הי' מוצאים עצמם חסרים ט\"ו אלף ופרוטרוט שנה אחרונה מצאו עצמן שלימים אמרו שמא טעינו בקביעת החדש חזרו שם י' בו וי\"א בו וי\"ב בו וי\"ג וי\"ד כיון שהגיעו לט\"ו ראו הלבנה מלאה ומצאו עצמן שלימים אמרו בטלה גזרתינו ועשו יו\"ט. כל בו:"
],
[
"טעם. ארבעה תעניות. מפורשים בקבלה (זכריה ח') כי כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. צום הרביעי. זה י\"ז בתמוז שהוא בחודש הד'. וה' דברים קשים ארעו בו. א' נשתברו הלוחות. ב' בטל התמיד מבית ראשון. ג' הובקעה העיר ב' פעמים. ד' שרף אפוסטמוס את התורה. ה' העמיד צלם בהיכל. צום החמישי. זה ט' באב שהוא בחודש החמישי. וה' דברים ארעו בו. א' נגזר על ישראל במדבר שלא יכנסו לארץ. וחרב הבית בראשונה ובשניה. ונלכדה עיר גדולה בישראל וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל ונפלו ביד גוים ונהרגו כלם והיתה שם צרה גדולה כחורבן בית המקדש. ובו ביום חרש טורנוסרופוס מלך אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש. צום השביעי. זה צום גדלי' שהוא בחודש השביעי ובו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבות גחלת ישראל הנשארת וסבב להם הגלות. צום העשירי הוא עשרה בטבת שהוא בחודש העשירי שבו סמך מלך בבל הרשע ידו על ירושלים והביאה במצור ובמצוק. כל בו:",
"קונטרס אחרון
זה צום גדלי'. יש מי שכתב שגדלי' נהרג בר\"ה ונדחה תעניתו ליום חול ולכן יש להקל ליולדות שאירע התענית אף שבשאר ת\"צ נהגו להתענות כל זמן שאין להם חולשה ונתרפאו מלידתן מ\"מ בזה שי\"ל שלא נקבע בזמנו יש להקל בחשש מיעוט. מטה אפרים סימן תר\"ב סעיף ג'. ועי' א\"ר ושע\"ת רס\"י תק\"נ דצו\"ג דינו כנדחה ע\"ש:
מי שקשה עליו להתענות ורוצה לשתות קודם שיעלה עמוד השחר משתה קאוו\"ע או טיי\"א צריך להתנות קודם שישכב לישן שיהא מותר לשתות עד שיעלה ע\"ה. וגם לאכול מותר ע\"י תנאי בכל הג' תעניתים. קיצור ש\"ע סימן קכ\"א אות ח'. ועי' סי' תקס\"ד. ומטה אפרים סי' תר\"ב סעי' ו' כתב ג\"כ שמותר לאכול ע\"י תנאי אלא שיש להחמיר באכילה. ובזוהר ויקהל דף רט\"ו ע\"ב כתב שלא לאכול קודם שיאיר היום ויצלי צלותיה היינו עד אחר יוצר ותפלה שח\"ו כאילו עובד ע\"ז. ועי' באה\"ט סי' תקפ\"א ס\"ק י\"ב.
בתפלת ערבית א\"א ענינו. ולא באלקי נצור רבון כל העולמים. שכבר אמרו במנחה. ואם שכח לומר ענינו במנחה אין לומר בערבית לפי שאין זה יום תענית שכבר פנה היום. אבל רבון כל העולמים באלקי נצור יוכל לומר בערבית. שם סעי' ל':",
"הוא עשרה בטבת. באבודרהם כתב וז\"ל י' בטבת אינו חל לעולם בשבת אבל הוא חל לפעמים ביום ששי ומתענין בו ביום. ואפי' הי' חל בשבת לא היו יכולים לדחותו ליום אחר מפני שנאמר בו (יחזקאל כ\"ד) בעצם היום הזה כמו ביום הכיפורים:
ובספר דברי שאול (איכה) פי' עפ\"ז המדרש בפתיחה אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה וקראתם בעצם היום הזה ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים קראתי למאהבי כי לפי דברי האבודרהם כל שכתב בעצם היום הזה הוא דוקא ובירושלמי עירובין פ\"ג אמרו קראתי למאהבי המה רמוני שהי' אומרים לי לעשות שני יו\"ט של גליות ע\"ש. ולזה אמר שאם היו זוכים לא הי' קוראים י\"ט רק בעצם היום הזה ואלו שלא זכו קוראים קראתי למאהבי דהיינו שני יו\"ט של גליות:"
],
[
"טעם. שאם יחיד רוצה להתענות צריך לקבלו מבעוד יום. כי התענית דומה לקרבן שמקריב חלבו ודמו וכמו שהקרבן צריך להקדישו קודם שיקריבנו ואפי' מתעסק בשחיטה פסול דכתיב לרצונכם תזבחו כך המתענה ואינו מקבלו קודם לכן דומה למתעסק בקדשים ופיגול הוא לא ירצה לו ואינו מתפלל עננו. לבוש סי' תקס\"ב סעי' א':",
"קונטרס אחרון
תענית חלום. כתב בשערי תשובה סי' רפ\"ח לענין תענית חלום דאם הי' לו כאב שינים לא יתענה כמו במהרהר ביום ע\"ש. ובס' אשל אברהם שם כתב דכשחלם רק חתיכות מהם נפלו או גרר בידיו ולא חלם לו שנחסר גם אחד מהם אינו בגדר חלום של נפילת שינים ח\"ו שבש\"ע. ואולי ע\"י גרירה בידיו איזה שן אינו כסגנון נפילה והוא חלום טוב:
עוד כתב חלום קראוהו לעלות לתורה הק' ולא עלה והקיץ או לא רצה לעלות אין צריך להתענות ומכל שכן כשיודע ודאי שלא הי' החלום כ\"א קצת מעין אותם שבש\"ע. וכגון קורא בס\"ת הק' בלי הברכות ולא שקראוהו ואולי הוא בדרך שהוא המקרא או בדרך לימוד בעלמא שהקדמונים היו רגילים ללמוד מס\"ת הק' פשוט שאין חשש לכ\"ע. ואין זה בכלל הג' שמתענים עליהם כי הם רק שלשה הראשונים שנזכרו בש\"ע שם והם אלו הרואה ס\"ת שנשרף או יוה\"כ בשעת נעילה או קורות ביתו או שיניו שנפלו. וכשאינו זוכר שקראוהו בשמו ושקרא בפיו הפרשה לכ\"ע אין חשש בזה והוא מוכרע רק לטוב וכשהי' נראה לו מעין יו\"כ בנעילה ומכ\"מ לא הי' בעיניו כן בהחלט רק בהדמיון הי' לו שכבר סיימו תפלת נעילה בחזרה ואמר עוד פיוטים מהרגילים בנעילה ולא הי' בהדמיון שהוא לפני הקדיש רק שהוא אחר סיום נעילה יש להקל בזה מלהתענות:
ועי' ש\"ע הרב שם סעי' ז' די\"א שהרואה יו\"כ אפי' בשעת נעילה אינו חלום רע כי הוא סימן יפה שמחלו עונותיו. וכן הרואה קורות ביתו שנפלו אמרו במדרש שחלמה אשה אחת כך ופתרו לה שתלד זכר וכן הי' לה. וי\"א שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמנינו כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם ע\"ש. ובס' בני יששכר. חדש תשרי מאמר ו' כתב דאם אירע לו חלום בעיו\"כ דא\"צ להתענות ת\"ח. דאכילה ושתי' נקראים תענית ביום זה מן התורה:
איתא במשנ\"ח דחלום טוב יש להזכירו ולכותבו ועי' אשל אברהם סי' ר\"כ דכתב וז\"ל גבי ג' מטיבין חלום. מצטרפין שפיר גם קטנים מפעוטות ולמעלה ומכ\"ש אשר מבינים התיבות של ההטבה. וגם כשכל הג' הם קטנים מבינים לשון הקודש ולומדים מקרא היטב. או אפשר דלית בינייהו חד דגמיר להבין התיבות כמו גדול בר מצוה. כי לא רוב שנים לבד יודיעו חכמה. ע\"כ במקום שאין לפנינו ג' גדולים י\"ל שיש סמיכה גם בקטנים היטב ע\"ש:
ובספר דברים נחמדים (דבש לפי) כתב וז\"ל כתב הרב ששמע מגדול אחד שאין להקפיד על חלומות וראה ת\"ח שהי' חבירו רגיל להתענות ברוב בשבת על חלומות וא\"ל שלא יתענה ושוב לא חלם ע\"כ וכן נ\"ל הקטן עפ\"י השכל ע\"ש:
כתב בספר פורת יוסף שמעתי ממורי האדם יכול להפוך חלום או נבואה מרעה לטובה כמו שרואה בחלום מת יכול להפוך לעשות תם. ז\"ש סור מרע ועשה טוב. וכן מן נגע עונג. וכן מן צרה רצה:
ובמס' ברכות דף נ\"ה שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר וחלומות השוא ידברו (זכריה י'). וכי הוה חזי חלמא טבי אמר וכי החלומות השוא ידברו והכתיב בחלום אדבר בו. ועי' בספר ארחות חיים סי' ר\"כ אות ג' בשם ספר יפה ללב שראה כמה גדולים וחסידים שאמרו סדר הטבת חלום בשבת ויו\"ט.",
"יאמר היחיד עננו. ועי' מ\"ז שם סק\"א דבתענית שעות יאמר עננו בדילוג ב' תיבות צום תעניתנו כיון דלרוב פוסקים לא הוי תענית נמצא שקרן בתפלתו. ויותר טוב לומר אחר התפלה באלקי נצור מלהפסיק בשומע תפלה דלרוב הפוסקים הוי הפסקה שלא לצורך. ע\"כ בעשי\"ת שמתענין תענית שעות עד אחר מנחה גדולה וכדומה יראה דאסור לאכול עד שיתפלל מנחה תחלה כו' ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין היחיד אומר עננו בשחרית. שמא יארע לו אונס חולי או בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו ומה שש\"ץ מתפלל שחרית היינו לפי שא\"א שלא יתענה אחד מהם. תוס' שבת דף כ\"ד ע\"א בד\"ה תעניות:"
],
[
"טעם. מה שהקהל אומרים שוב מחרון אפך וגו' והש\"ץ חוזר ואומר אותו. לפי שהקהל אומרים אותו דרך בקשה. מ\"א סי' תקס\"ו סק\"ב: "
],
[
"טעם. שמפטירין במנחה בתענית ולא בשחרית. משום דכתיב בהפטרה דרשו משפט ועשו צדקה ואגרא דתעניתא צדקתא לעת ערב ומשום הכי נכון לאומרו בערב אחר שיעשו צדקה. תוס' מגילה דף כ\"א ע\"א בד\"ה הקורא:",
"קונטרס אחרון
במנחה בתענית ולא בשחרית. מי שקראוהו לעלות לתורה שסוברים שיתענה והוא יודע שלא יתענה אם חל בב' וה' או אם הוא בוש לומר ברבים שלא יתענה יכול לעלות. אבל בקריאת ס\"ת במנחה לא יעלה מי שלא התענה אפי' בב' וה'. מטה אפרים סי' תר\"ב סעי' י\"ז. ועי' ט\"ז סי' תק\"ו סק\"ז דלא יקרא מי שאינו מתענה ואפי' קראוהו כבר לא יעלה דהוה ברכה לבטלה ומ\"א שם סק\"ח כ' בשם הב\"ח דאם קראוהו לעלות אפי' במנחה יעלה. ובס' בני חייא פסק דלא מבעיא אם קראוהו דיעלה אלא אפילו לכתחלה יכולים לקרותו ולעלות. עי' באה\"ט שם סק\"ז.
ובשו\"ת תורת חן סי' כ\"ב כתב תשובה מהרב הה\"ג מהרש\"ק מבראד זצ\"ל דבט\"ב ויו\"כ יכול לעלות לתורה אף מי שאינו מתענה ואינו דומה לשאר תענית וכתב טעם לדבריו ע\"ש:"
],
[
"טעם. שהש\"ץ אומר עננו בין גואל לרופא. דכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך כו'. ומה שאין היחיד אומר עננו בין גואל לרופא. משום דאין יחיד קובע ברכה לעצמו. ב\"י סי' תקס\"ו:"
],
[
"טעם. שאין היחיד חותם כל תפלת עננו.",
"בא\"י העונה בעת צרה. משום שאין רשות ליחיד לשנות מטבע הברכה של שומע תפלה. לבוש סי' תקס\"ה:"
],
[
"טעם. שכיוונו רז\"ל שהתענית יהי' דוקא יום שלם. משום שדם הנפש של אדם הוא משקל ח\"י דינרין וכשיוצא מאדם משקל איסר אז טועם טעם מיתה. אבל לא פחות מזה וכשמתענה יום שלם אז נתמעט ממנו דם שיעור איסור וטועם טעם מיתה ואז מיתה ממרקת עונו אבל אם מתענה יום פחות שעה או ב' אינו מתמעט דמו שיעור איסר שלם ואינו טועם טעם מיתה להתכפר על עונו. כתונת פסים. ועי' בספר חסד לאברהם:",
"קונטרס אחרון
להתכפר על עונו. ומי שהוא שרי בתענית ושכח ולקח מאכל ובירך עליו ונזכר מהתענית יפלוט ולא יאכל כלום ויאמר בשכמל\"ו. זכור לאברהם בשם הרב שבט יהודה וכ\"כ ג\"כ הרב טל אורות ע\"ש. ובספר ברכי יוסף סי' תקס\"ח אות א' כתב דיאכל פחות מכזית מפני הברכה ועולה לו התענית ע\"כ. אחד שכח ואכל בי' בטבת יש לו להתענות בה\"ב. מהרי\"ל. וכתב בא\"ר דפשוט דיו\"ד בטבת עצמו צריך להשלים אחר שנזכר. ועי' הלקט ח\"ב סי' צ\"ז דכתב להתיר ליקח תרופה מרה ביום התענית:
כתב בספר מגדל עז להגאון יעב\"ץ חזירים דמו מעייהו להאדם לפיכך אם נפל בהו מותנא גוזרין תענית. ועי' או\"ח סי' תקע\"ו סעי' ג':
ועי' במש\"ז סי' תרי\"ב סק\"ח דאסור ליגע באוכלין שלא לצורך בד' צומות אף שהצומות רק מדרבנן ע\"ש:"
],
[
"טעם. דבנקבה כשהיא בת י\"ב שנים ויום אחד חשבה התורה לגדולה לענין תענית וכן לענין שנדריה נבדקין והזכר אינו נחשב לגדול עד היותו בן י\"ג שנים ויום אחד. משום דקים להו לחז\"ל שהאשה מביאה שערות כשהיא בת י\"ב שנים ויום אחד והאיש אינו מביא עד היותו בן י\"ג שנים ויום אחד לפיכך אינו נחשב גדול עד זה הזמן א\"כ האשה מטבעה ממהרת גדולתה מן האיש שכבר ידוע מדברי קבלה שהשערות הם סימני גדולות וכל זמן שלא הביאו שערות נחשבים כקטנים הילכך בת י\"ב ויום א' משלימין מן התורה אם הביאו שתי שערות. עי' נדה דף מ\"ה ע\"ב ועי' לבוש סימן תרט\"ז סעיף ב':"
],
[
"עוד טעם. דכתיב ויבן ד' אלקים. ודרשו במדרש כאן וכן הוא בנדה דף מ\"ה ע\"ב מלמד שנתן הקב\"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש בת י\"ב שנה ויום א' נדריה נבדקים והאיש בן י\"ג ויום א'. ולכאורה הוא שלא במשפט לתת לאשה בינה יתירה מאיש. והנראה בזה דהנה הקדמונים כתבו הטעם מה שחי' האנשים הראשונים אלף שנים ומאז ולהלאה הוקטנו השנים ושבעים שנה ימי שנותינו. לפי שהשכל אנושי קצר מהשיג כל דבר והזמן מספיק להוצאות הדברים מכח אל הפועל. והנה האנשים ההם הי' ראשונים בכל חכמה ומדע וכמה קשה להבין בדבר שלא נודע כלל לכך האריכו ימים להשלים בזמן מה שקצרו בשכל. וז\"ש הוא החל להיות יודע ציד. הוא היה אבי כל תופש כנור להורות נתן למה האריכו ימים ועתה שהכינו כל זאת ורק להבין בדברים די בשבעים שנה. ולפ\"ז האשה ששנותיה קצרים מאיש כמאמרם מיתה שכיחא בנשים א\"כ אינו מספיק להם הזמן וצריכים בינה יתירה להשלים תמורת הזמן. ובפי' המשניות לרבי' בנדה שם נתן טעם דלכך בת י\"ב שנה נדריה נבדקין לפי ששנותיה קצרים והדבר תמוה דבש\"ס במקומו נתן טעם אחר ולפמ\"ש דא ודא אחת הוא. דברי שאול פ' בראשית:"
],
[
"טעם. שרגילין ללכת לבית הקברות בתענית. עי' לקמן סעיף תתרס\"ז:"
],
[
"טעם. שמתחילין לתקוע שופר בר\"ח אלול. משום שמשה עלה למרום ר\"ח אלול לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה והקב\"ה תעלה באותו שופר לכן התקינו שיהיו תוקעין בשופר בחודש אלול בכל שנה כדי להזהיר לישראל שיעשו תשובה. טור סי' תקפ\"א בשם פרקי דר\"א:"
],
[
"טעם. שנוהגין לעמוד באשמורת הבוקר. כי בכל לילה הקב\"ה שט בי\"ח עולמות והג' שעות אחרונות שט בעה\"ז. לבוש שם סעיף א':",
"קונטרס אחרון
באשמורת הבוקר. בספר אגרא דפרקא אות קמ\"ז כתב בשם הזוהר וישלח כתיב יראוך עם שמש כו' וכד לא נהיר יממא לאו הוי יראה בהדי שמשא וצריכה לחברא לון כחדא ודא הוא עם שמש עכ\"ל. וכתב שם ומשום הכי ראיתי כמה מאנשי מעשה נמנעים לומר סליחות בקדרותא דצפרא. ועי' במק\"מ שכתב שאין קפידא רק בתפלת ש\"ע אבל סליחות ותחנונים מותר לומר ע\"ש.
כשמשכימין לסליחות אע\"פ שהוא קודם אור היום צריך לברך בשעת נטילה ברכת על נטילת ידים. וגם צריך לברך ברכת התורה קודם הסליחות. ואח\"כ כשגומרים הסליחות והאיר היום צריך ליטול ידיו שנית ויערה עליהם ג\"כ ג\"פ כמו כל נטילת ידים שחרית (לצאת דעת הסובר הלילה גורם לטהר ידים. יוסף אומץ). אבל לא יברך על נטילה זו ענט\"י. מטה אפרים סי' תקפ\"א סעי' י\"ב. ועי' בס' אשל אברהם שם שכ' דסליחות המתחילות בתיבת אדון י\"ל או\"א ע\"ש:"
],
[
"טעם. שהחזן מתחיל אשרי קודם שאומרים סליחות. מפני שהוא תהלה ושבח גדול להש\"י. שם:"
],
[
"טעם. שהמתפלל סליחות מתפלל גם תפלת יוצר באותו היום ותפלת מנחה. שהמתחיל במצוה אומרים לו לגומרה. שם. ועיין לעיל סעיף קכ\"ט."
],
[
"טעם. שאם חל ר\"ה יום ב' או יום ג' אז מתחילין לומר סליחות מיום א' שבוע מלפניו. מפני שנוהגים להתענות עשרה ימים עם י\"כ לעולם יחסרו ד' ימים מר\"ה עד יה\"כ שלא יוכלו להתענות. דהיינו ב' ימים ר\"ה ושבת שובה ועי\"כ לכך צריך להשלים ד' ימים קודם ר\"ה וכדי שיהי' יום מסוים להתחלה תקנו ביום א' בכל פעם. שם. ועי' קיצור של\"ה דאם יחיד אומר סליחות יאמר סליחות בלי אל מלך יושב וכן בלא ויעבור. ועי' או\"ח סי' תקס\"ה סעיף ה' דיכול לאמרם דרך קריאה בעלמא בניגון בטעמים. כתב קיצור של\"ה לעמוד כשאומרים סליחות ועכ\"פ יעמוד כשאומרים אל מלך יושב וכו' וי\"ג מדות:",
"קונטרס אחרון
שלא יוכלו להתענות. תיקון למי שצריך להתענות וכבד עליו התענית יוכל לפדותו בממון כל תענית וליתן לצדקה בעד כל תענית חצי צוואנציגער (שהוא לערך ארבעה ושלשים העליר. שו\"ת דברי חיים או\"ח ח\"א סי' ל\"ד. ובס' ארחות חיים סי' תר\"ג כתב בשם ס' מאורי אור דיש לשער פדיון התענית העשיר י\"ב סוא. ובינוני שמונה סוא. ועני ארבעה סוא ע\"ש. ולפי חשבון שלנו עולה ארבעה סוא תשעה עשר העללער במדינת עסטרייך:",
"וי\"ג מדות. ומספר השלש עשרה מדות. רחום א'. וחנון ב'. ארך אפים ג'. ורב חסד ד'. ואמת ה'. נוצר חסד לאלפים ו'. נושא עון ז'. ופשע ח'. וחטאה ט'. ונקה י'. וסלחת לעונינו י\"א. ולחטאתינו י\"ב. ונחלתנו י\"ג. וכך יש למנותם כשאומרים הפזמון של אזכרה ועונין י\"ג מדות יאמרו עם וסלחת וגו'. ספר חסידים סי' ר\"נ. ועי' פי' אזולאי שם. ועי' תוס' ר\"ה דף י\"ז ע\"ב בד\"ה שלש עשרה:
ובספר אבודרהם כתב דמספר הי\"ג מדות הם. ה'. ה'. אל. רחום. וחנון. ארך אפים. ורב חסד. ואמת. נוצר חסד לאלפים. נושא עון. ופשע. וחטאה. ונקה. וכן נהגו בכל גלילות ישראל שהחזן אומר ויעבור ה' על פניו ויקרא והקהל מתחיל ה' ה' אל רחום וחנון כו' ע\"ש:
ובספר ארחות חיים סי' ס\"א כ' בשם שו\"ת שאילת שלום שמיישב מה דאנו אומרים בי\"ג מדות ובכ\"ז אנו ליה ועינינו ליה דבש\"ס סוכה פרכינן שם אמתניתין מהא דמודים מודים. ומשני דהכי אמרי אנו ליה משתחוים ועינינו ליה מיחלות ע\"ש. ובסימן תקפ\"א אות ד' בהגהות כ' וז\"ל ובענין פיוט י\"ג מדות מדת הרחמים עלינו התגלגלי. שמעתי שמתחלה ניתקן שיאמרו הקהל להש\"ץ שיעורר ויגלגל עליהם מדת הרחמים ויפיל תחנתם לפני קונו והש\"ץ עונה יה\"ר מלפניך שומע קול בכיות וכו' וכן תמכתי יתדותי וכו' הכל מדברי הש\"ץ ע\"ש:",
"ד' ימים קודם ר\"ה. ובעטרת זקנים סי' תקפ\"א כתב. הטעם. שעומדים עכ\"פ ד' ימים קודם ר\"ה. משום דאי' במדרש בכל הקרבנות נא' והקרבתם ובר\"ה נאמר ועשיתם שיעשה אדם עצמו קרבן בר\"ה. ולהכי צריך ד' ימים לביקור מפני המומין. וע\"י התענית יפשפש במעשיו ויבקר דומיא דקרבן.",
"וכן בלא ויעבור. וטעם. שאין היחיד אומר י\"ג מדות. משום דאר\"י מלמד שנתעטף הקב\"ה כש\"ץ כו' ולכן א\"א כ\"א בציבור. אשל אברהם סי' תר\"ב אות א' בשם תשו' רשב\"ם סימן קצ\"א."
],
[
"טעם. שהש\"ץ מתעטף בציצית כשמשכימין לסליחות אע\"פ שאין זמן ציצית. משום דאיתא הקב\"ה נתעטף בציצית כש\"ץ והרגיל למרע\"ה י\"ג מדות אלמא כשאומר י\"ג מדות יתעטף בציצית.. ומשנכנס אלול כשכותב אדם אגרת לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הבאה עלינו על דרך לשנה טובה תכתב ותחתם. או תולה ארץ על בלימה יטיב לך כתיבה וחתימה. וכה\"ג. ואין לכתוב תיבת שלום באגרת אך נקודה על הוי\"ו וכן הוא בתשב\"ץ דהוא אחד מן השמות הקודש. מהרי\"ל הלכות ימים הנוראים:",
"קונטרס אחרון
שלא לכתוב שלום מלא. בספר בני יששכר כתב וז\"ל דגם שבת אסור להזכירו במקום שאסור לדבר ד\"ת. ידעתי ממדקדקים במעשיהם שנזהרו להזכיר שם שבת ללא צורך. והוא נכון כיון שאמרו חכמי הזוהר שהוא שמא דקוב\"ה. וע\"ש מאמרי שבתות מאמר ז' שכ' שהי' צדיק קדוש א' בדורותינו שהי' כותב שם שבת בקמיעות לשמירה מפגעים כי השם שבת כולל כמה ענינים ורזין עילאין לאין משער ע\"ש:"
],
[
"טעם. שהש\"צ כשמתפלל סליחות מתעטף בטלית שאולה. כדי שלא יצטרך לברך כיון שאומרים סליחות בלילה ולדעת הרא\"ש חייב בברכה בכסות המיוחד ליום אפילו לבשו בלילה ואפי' למאן דפסק לברך על טלית שאולה היינו כששאלו כדי לצאת בו אבל כאן לא נתכוין אלא משום צניעות בעלמא כ\"ע מודים דא\"צ לברך. ט\"ז סי' תקפ\"א ס\"ק ב':",
"קונטרס אחרון
ויאמר סליחות ואח\"כ יתפלל. נוהגים שמי שמתפלל סליחות מתפלל כל היום שחרית ומנחה ומעריב ואפי' ערבית שלפניו הוא מתפלל. והוא קודם לאבל וליארצייט ומוהל. ואפי' יש שם הגון ממנו. ועכשיו לא נהגו כן. ומי שיש לו יא\"צ הוא מתפלל. וכן האבל. מטה אפרים סי' תקפ\"א סעי' ל\"א:
ומה שנהגו בהרבה מקומות שאין האבל אומר סליחות לפני ר\"ה ואינו עובר לפני התיבה כל היום בעשרת ימי תשובה רק בשחרית אומרים מאשרי ובא לציון ואילך כתב בשו\"ת נו\"ב סי' ל\"ב שהמנהג לא נתפשט מבעלי תורה. אך בתוך שבעה אין לו להיות ש\"ץ בימי הסליחות. ובמכ\"ש בער\"ה. מפני שאז מה\"ד מתוחה עליו. שם סעיף כ\"ג ואלף למטה שם:"
],
[
"טעם. שנתקן הוידוי בלשון רבים לומר חטאנו ולא אמר חטאתי. משום שכל ישראל גוף אחד וכל אחד מישראל הוא אבר פרטי וזהו ערבות שאנחנו ערבים זה בזה אם יחטאו וכאשר חבירו עושה איזה חטא כאלו עשאה הוא. ולכן אעפ\"י שאין בו אותו עון צריך להתוודות עליו כי כשעשהו חבירו הרי כאלו עשהו עצמו ולכן יאמר בלשון רבים אף אם יתודה בביתו יחידי כי כל מי שעשה חטא הוי כאלו ב' עשו אותו חטא מחמת ערבות. יסוד התשובה פ\"ו בשם האריז\"ל: "
],
[
"טעם. שבשעת אמירת הוידוי כשמזכיר החטא מכה באגרוף על החזה או על הלב. שהוא כאומר אתה גרמת לי שאחטא. מטה אפרים סימן תר\"ז. וע\"ל סעי' תש\"מ."
],
[
"טעם. שאנחנו אומרים בהוידוי אנחנו ואבותינו חטאנו. למה אנו מזכירים חטא אבותינו. לפי דגם אם חטא אדם אין לעשות עצמו רשע ממש נגד המקטרג. רק ירשיע עצמו במקצת. ויצדיק עצמו במקצת. וזהו שאנו תולים קצת החטא באבותינו דהיינו מה שאנחנו חטאנו הוא ע\"י אבותינו שלא קדשו אותנו בקדושה שלימה. גם זה גרמה לנו שחטאנו. ובאמת אבותינו כבר הן בגן עדן ולא יזיק להם הקטרוג רק שאנו תולין בהם כדי שלא ליתן פתחון פה להמקטרג שאנחנו עצמינו חלילה עושים עצמינו רשעים. נועם אלימלך וישלח:",
"טעם. שבמלת חטא. האל\"ף אינו ניכר בההברה. לפי שהרשע בשעה שרוצה לעבור עבירה שוכח באלופו של עולם. דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' דברים בשם אא\"ז הבעש\"ט זללה\"ה זי\"ע:"
],
[
"טעם. שאנו מהפכים את הסדר ואומרים זכור לנו ברית אבות כאשר אמרת וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואח\"כ ברית אברהם. לפי דהגאולה של ישראל תלויה דוקא אם האבות אינן כסדר. דאיתא עמלק הי' מתגאה ואמר שהוא אדם גדול שר\"ת עמל\"ק. \"עמרם \"משה \"לוי \"קהת והשיבו לו ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. ר\"ל אחרית וסוף התיבות מצדיקים הללו הוא מיתה. וזה הסוד שאנו אומרים זכור לנו ברית אבות דייקא דקשה אם אמר אבות למה אמר אברהם יצחק ויעקב וכי אין אנו יודעין שהם האבות אלא הוא הדבר אשר דברנו כשאנו מזכירין זכות ומבקשים הגאולה מוכרחים אנו להזכירם שלא כסדר. שאם אני אומר בתחלה אברכם אזי אין לו זכות אב כלל שאביו הי' תרח. ואם אני אומר בתחלה יצחק אזי אין לו רק זכות אב אחד ואנו אומרים ברית אבות. אבל יעקב יש לו ברית וזכות אבות. דרך משה בשם האריז\"ל. ועי' ליקוטים סעיף ק\"ט:"
],
[
"עוד טעם. דאיתא במקובלים דסופי תיבות של ג' אבות אברה\"ם יצח\"ק יעק\"ב. הוא במ\"ק והוא בא\"ת ב\"ש שדי ולכך נאמרו אבות אחורנית בתורה כסדר שם זה. רוקח פ' לך:"
],
[
"טעם. שקורין פזמון. כי הוא לשון צעקה. תרגום על ויען איוב ופזים. וכיון שכל הקהל אומרים אותו בקול רם ע\"כ קורין אותו פזמון. פמ\"ג בהתחלה: ("
],
[
"טעם. שאומרים מכניסי רחמים בלשון עברי. לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. פרדס בלקוטי דינים:"
],
[
"טעם. שאומר הש\"ץ אחר סליחות קדיש שלם עם תתקבל אע\"ג שבכל ימות השנה א\"א תתקבל אלא אחר תפלת י\"ח שכן הוא משמעות לשון צלותהון שפירשו תפלה וסתם תפלת ר\"ל תפלח י\"ח. שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפלה של כל היום כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה. והסליחות עם הי\"ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י\"ח שעיקר התפלה הוא י\"ג מדות ואח\"כ נופלים על פניהם כמו אחר כל התפלות ומסיימין ואנחנו לא נדע לכך אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר כל תפלת השנה. לבוש סי' תקפ\"א סעיף א':"
],
[
"טעם. שאין מברכין את החודש תשרי. משום שנאמר בכסא ליום חגינו שהחג הזה צריך להיות מכוסה ונעלם מעיני המלאכים ומהשטן. גם אין מזכירין ר\"ח בתפלה כדי לערבב את השטן שלא ידע יום שהוא ר\"ה.לבוש שם:"
],
[
"טעם. שאין תוקעי' בערב ר\"ה. כדי להפסיק בין תקיעות שהם דרבנן ובין התקיעות שהם דאורייתא. ט\"ז שם ס\"ק ד':",
"קונטרס אחרון
בערב ר\"ה. נוהגין לעשות התרת נדרים בער\"ה. עי' ח\"א כלל ל\"ח סעי' ח'. ויכול להיות אפי' בקרובים. יו\"ד סימן רכ\"ח סעי' ג'. וגם אין חשש אם הב\"ד קרובים זל\"ז. לבושי מכלול סימן כ'. ונוהגים שהמתירים יושבים והמודר עומד. ואם הוא ת\"ח מושיבין אותו. עי' פתחי תשובה שם סק\"ג:
הנוהגים בכל ע\"ש לומר קודם מנחה מזמור ק\"ז בתהילים הודו לה' כו' וזמר ידיד נפש. אומרים אותו גם בער\"ה קודם מנחה. לפי שמזמור הזה הוא על הארבעה שצריכים להודות. ויאמרו גאולי ה' הוא רמז ג\"כ על פדות הנפש. וגם אומר אוילים מדרך פשעם שהוא מעורר הלב לתשובה. וזמר ידיד נפש הוא מלהיב הלב לעבודת הבורא. מטה אפרים סימן תקפ\"א סעי' נ\"ז:
אם חל יו\"ט בשבת א\"א בערבית לא לכו נרננה ולא לכה דודי רק מתחילין מזמור שיר ליום השבת וקצת אנשי מעשה נוהגין להתחיל מזמור לדוד הבו לה' ואומרים אנא בכח ולכה דודי הראשון ומדלגין ומתחילין בואי בשלום. ואח\"כ אומרים מזמור שיר ליום השבת כו'. והנוהגים לומר קודם ברכו כגוונא א\"א אותו היום רק מיד אחר הקדיש מתחילין ברכו. שם סימן תרכ\"ה סעי' מ\"א:
וטעם שאין אומרים מעריבים בר\"ה כמו בשאר יו\"ט. לפי שהעם מתענין לא רצו לטרוח עליהם להאריך בביהכ\"נ שהרי אין צריכים להשלים. והואיל ובלילה ראשונה א\"א אותו מטעם זה. א\"א אותו בליל ב' ג\"כ. עוד טעם. משום דהמעריבים הם כולם שירות ותשבחות לכך א\"א אותו. לבוש סי' תקפ\"ב סעי' א'."
],
[
"עוד טעם. כדי לערבב השטן דאז יהי' סבור שיום הדין כבר עבר. א\"ר שם. עוד כתב מצאתי בס' אמכרל כתוב על קלף וז\"ל מי שרוצה לתקוע כדי ללמוד תוקע במקוה או בחדר סגור שלא להרגיל השטן ע\"כ:"
],
[
"טעם. שנוהגים אצל הרבה צדיקים כשבאים אצלם על ימי הנוראים כל אחד ואחד נכתב בשמו בהכללות צעטיל ואח\"כ יביאו לפני הצדיק את הנייר עם שמות האנשים אשר שמה נכתבים. הוא ע\"ד מה שכתב בספר מעולפת ספירים בשם הזוהר בראשית בזמן שיש דין בעולם כגון ביום הדין אין לאדם להזכיר שמו יחידי לפני הקב\"ה שאם יזכיר שמו יזכירו חובותיו. וזה מאמר הנביא לשונמית היש לדבר אל המלך או אל שר הצבא. אל המלך. זה מלכו של עולם שהי' יום הדין. והשיבה בתוך עמי אנכי יושבת. טוב לי להזכיר עם הרבים: [השמטה: טוב לי להזכיר עם הרבים. בספר א\"ח למהר\"ן כתב צריכין לנסוע לצדיקים אמתיים על ר\"ה. ואפי' מי שאינו זוכה לנסוע עכ\"פ צריך להשתדל לילך ולנסוע אל מקום שיש קיבוץ גדול של כשרים ויראים ביותר להתפלל ולשמוע קול שופר עמהם. וכמו שנוהגין כל ישראל שבר\"ה ויו\"כ מתאספין ומתקבצין יחד מכל הכפרים וכל הרחוקים שאינם נזהרים להתפלל בציבור בכל ימות השנה. אבל בר\"ה כולם נקבצין אל הצבור הקדוש:]",
"קונטרס אחרון
בהכללות צעטיל. בספר זכרון טוב כתב שהרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק\"ל הי' מקפיד שלא להשים חול על צעטיל של מבקשים כדי לייבש הדיו. גם נראה שהי' מחזיק לסימן שאינו טוב אם אירע שנפל לארץ צעטיל המבקש מעל שלחנו:"
],
[
"טעם. שכופלין לעילא בעשי\"ת. מפני שבימים הללו הוא מתעלה יותר כפול ומכופל מפי ברואיו מפני שהוא יושב על כסא דין והכל צריכין לשבחו ולפארו ולבקש רחמים על דינו. לבוש סימן תקפ\"ב סעיף ח'. ועי' מטה אפרים שם אות א' דבכל השנה שאין כופלין אומרים לעילא מן כל ברכתא כדי להשלים כ\"ח תיבות בקדיש (מן יהא שמיה רבא עד בעלמא) ומן ר\"ה עד אחר יוה\"כ שכופלין לעילא אין לומר מן כל ברכתא רק מכל ברכתא. ע\"ש:"
],
[
"טעם. שתקנו להוסיף בברכת מגן זכרנו לחיים. כי בחיים נופל לשון זכירה דכתיב ובשוב רשע מרשעתו כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר עשה יחי' וכתיב זכירה באברהם דכתיב כי זכר את דבר קדשו וגו' לפיכך תקנו זכירה במגן כו' וה\"ר מאיר מרוטבורק לא הי' אומר לחיים טובים אלא לחיים עד לבסוף בהודאה שהי' אומר וכתוב לחיים טובים כי המבקש צריך לבקש תחילה דבר מועט ואח\"כ מוסף והולך כמו שמצינו בדוד תחלה אמר שגיאות מי יבין ואח\"כ ביקש על הזדונות דכתיב גם מזדים חשוך עבדך ואח\"כ אל ימשלו בי אז איתם פי' העבירות החזקות כו'. טור סימן תקפ\"ב:",
"קונטרס אחרון
זכרנו לחיים. ומה שתקנו לומר זכרנו לחיים במגן וכתוב לחיים בהודאה. בספר חיים בשים שלום הא אמר רב יהודא (ברכות ל\"ד) לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות. ולא בשלש אחרונות. כי רב יהודא לא אמר אלא ביחיד שאין לו לבקש דבר הצריך לו. כגון חולה או פרנסה בשלש ראשונות. וזה שאמר לא ישאל. ולא קאמר אין שואלין. אבל צרכי צבור כגון זכרנו. וכתוב לחיים שכל ישראל צריכין לה שואלין",
"וכתוב לחיים מובים. אם טעה ולא אמר וכתוב ונזכר אחר שכבר אמר האל ישועתינו יאמר במקום שנזכר וכתוב כו' בא\"י וכו' ולא יחזור לתחלת וכל החיים כיון שאמר האל שהוא ג\"כ שם. וכל מקום שאין מחזירין אותו מאחר שהזכיר את השם אסור לו לחזור. מטה אפרים סי' תקפ\"ב סעי' י' ועי' טעמי המנהגים ח\"א סעי' פ\"ז: "
],
[
"טעם. שאם לא אמר זכרנו. ומי כמוך אין מחזירין אותו. כיון שלא נזכר בתלמוד. טור סימן תקפ\"ב בשם אביו הרא\"ש ז\"ל:",
"קונטרס אחרון
אין מחזירין אותו. ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' תקפ\"ב כתב דאם חתם ברכה ראשונה ולא אמר זכרנו אומר קודם ברכה שני' וכן בדכוותיה רק שאין חיוב ורשאי לומר. ועיין עוד שם דמ\"ש בטור שלא לומר בפתח ל' דלחיים. נראה שאין זה רק לפי סגנון שיחה של עב\"י שבספרד ששם הי' הטור ז\"ל שהם קורים קמץ כסגנון קריאתינו פתח. ופתח למה שאנו קורים קמץ. משא\"כ לפי סגנון קריאתינו הברת פתח כשקוראים כן ל' אין שום חשש לסבור ע\"ז בחי' לא ע\"ש:
עי' פרמ\"ג בסדר הנהגת המו\"צ אות ל\"ט כתב וז\"ל הרב שכותב והמנהג באשכנז י\"ל ה\"ה פולין פיהם וליטא ורייסין ומערין וכדומה. רק היכא שכתב בני אשכנז או שיש הוכחה. עי' סי' תקמ\"ז בט\"ז ומ\"א שם סק\"ד:"
],
[
"טעם. שאין אומרים בר\"ה ובי\"כ מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון. משום דר\"ה וי\"כ לא מקרי מועד משום דמועד הוא לשון ועד כלומר שהי' ישראל מתוועדין ביחד במקום שבחר השם ית' לשבחו בשילה או בירושלים ושמחים יחד בשלמי שמחה וחגיגה וזה לא הי' כ\"א שלש פעמים בשנה כמו שכתוב בפירוש שלש פעמים בשנה וגו' ולא בר\"ה ולא בי\"כ.",
"ומטעם זה. א\"א ג\"כ והשיאנו י\"י אלהינו את ברכת מועדיך וכו' דברכת מועדיך לא שייך אלא בג' רגלים דכתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. לבוש שם סעיף ח':"
],
[
"טעם. שאם חל ר\"ה בשבת אין אומרים זכרון תרועה באהבה מקרא קודשי כמו בשאר מועדים. משום דלשון תרועה מורה על דין לכך לא רצו לסמוך אחריה מלת באהבה שאין מקבלים הדין באהבה. שם סעיף ז':"
],
[
"טעם. לשבח שנקרא ר\"ה יום הזכרון. בהיות שכל תפלתינו ובקשתינו ביום הדין הזה שהקב\"ה ידין אותנו ברחמים ולא בדין ח\"ו ע\"כ אנחנו אומרים יום הזכרון רחמים הוא סוד זכירה. נחלת יעקב פ' נח אות ה': [השמטה: סוד זכירה ובספר או\"ח למהר\"ן הלכות שבת הלכה ז' סי' ל\"ד כתב דע\"כ נקרא ר\"ה יום הזכרון. כי אז הוא ראשון לעשי\"ת. ועיקר התשובה הוא ע\"י הזכרון שצריכין לזכור בהשי\"ת ובעלמא דאתי להתגבר על מה שכ\"א צריך להתגבר.]"
],
[
"טעם. שאין אומרים והשיאנו בר\"ה. כי דוקא בג' רגלים שעלו והביאו בכורים ומעשרות כדכתיב ג' פעמים וסמך לו כברכת ה' אלהיך וגו'. ובר\"ה לא שייך זה. מרדכי בר\"ה:"
],
[
"טעם. שאנו אומרים בר\"ה עושה השלום ובשאר ימות השנה אומר מברך את עמו בשלום. לפי שעושה בגימ' ספריא\"ל והוא מלאך הממונה על הכתיבה ואנו מזכירין אותו שיכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום. מהרי\"ל ועיין מטה אפרים סי' תקפ\"ב אות א' דמה שאומרים בקדישים שאחר התפלה עושה השלום לפי שיש בו רמז שעושה בגימ' ספריא\"ל וכן השלום בגימ' כן. כתב בספר ווי העמודים טוב לבכות בעת תפלתו ומי שיש לו לב קשה ואינו יכול לבכות יתן קולו בבכי כאלו הוא בוכה. וזה פירוש הפסוק כי שמע ה' קול בכיי וגו':",
"קונטרס אחרון
עושה השלום. ובסידור של\"ה כתב וז\"ל דחלילה לשנות נוסח הברכה מכל ימות השנה. מאחר שלא נמצא זה בתלמוד ובפוסקים כמו המלך הקדוש והמלך המשפט. והרמז שכתבו בעלי הסודות הוא אמת אבל לא בנוסח הברכה רק אחר התפלה שפוסע ואומר עושה שלום במרומיו לא יאמר עושה שלום רק עושה השלום במרומיו לרמז הנ\"ל כן מצאתי בקונטרס\"י האריז\"ל לומר עושה השלום במרומיו ע\"ש:",
"קול בכיי. ובש\"ע האריז\"ל כתב כי מי שאינו בוכה בימים אלו אז אין נשמתו טובה ושלימה. גם אמר כי מי שבוכה אז מעצמו ומתעורר בבכיה גדולה מאליה אותה שעה דיינין אותו בב\"ד של מעלה ונפשו מרגשת ולזה בא לו הבכיה מאליו:
בליל ר\"ה קודם קדיש בתרא או בהיותו בביתו קודם קריאת הגבר יאמר מזמור כ\"ד לה' הארץ ומלואה ויכוין בשמות של הוי\"ה באלו הנקודה היו\"ד בשב\"א והה' בסגול והו' בקמץ יְהֶוָה ונקרא. שם הפרנסה ויכוין בזה היטב ולא יחסרו מזונותיו כל השנה עמק ברכה בשם שערי ציון.
אם חל ר\"ה בשבת אומרים שלום עליכם עד צאתכם לשלום בנעימ' ובשמחת הלב אך לא בשירה וזמרה כשאר ימות השנה כי הוא יום שספרי חיים נפתחים וספרי מתים פתוחים וצריך להיות ירא וחרד מאימת הדין. גם אין לומר פיוט אזמר בשבחין. מטה אפרים סי' תקפ\"ג סעיף א':"
],
[
"טעם למנהג כשחוזר הש\"ץ התפלה אומרים הקהל עם הש\"ץ וכתוב לחיים טובים כו' וכן בספר חיים ואין אומרים כן בזכרנו. משום שלא יתכן שאחר שכבר ביקש דבר היותר גדול שכבר אמר בהודאה וכתוב לחיים טובים שיאמר שוב עם הש\"ץ זכרנו שהוא דבר היותר קטן שאין אומרים בו לחיים טובים רק לבסוף בהודאה אז אומרים עם הש\"ץ וכתוב לחיים טובים וכן בספר שהוא ג\"כ דבר היותר גדול. בשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל:"
],
[
"עוד טעם. מה שאין אומרים כן בזכרינו. ומי כמוך. משום דהנה ג' ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו. משא\"כ בג' אחרונות דומה לעבד הנוטל פרס מרבו ויוצא והולך לו (ברכות ל\"ד). והנה הש\"ץ הוא הנוטל פרס בעד כל הצבור. ע\"כ בנטלו הפרס הנה כ\"א אומר עמו ונוטל חלקו לחיים ולשלום. בני יששכר:"
],
[
"טעם. שבכל השנה אומרים אוהב צדקה ומשפט. משום שעושה עם המשפט צדקה משא\"כ בימים אלו שבמקום המשפט אין צדקה אבל הקב\"ה מרחיב הזמן. בנין אוריאל:"
],
[
"טעם. שאוכלין בליל ר\"ה תפוח. רמז על שדי תפוחים הידוע על פי הקבלה. ט\"ז סי' תקפ\"ג. וראש כבש שנהי' לראש ולא לזנב. וזכר לאילו של יצחק. ואוכלים רימונים ואומרים נרבה זכיות כרימון. שלא לאכול אגוזים שאגוז בגימ' חטא (עם הכולל). ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה. א\"ח שם. ושלא לישן ביום ר\"ה. דאי' בירוש' מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. ט\"ז שם. והאר\"י אומר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע\"י תפלות והתקיעות. עי' מ\"א שם:",
"קונטרס אחרון
בליל ר\"ה תפוח. בספר אמרי נועם לר\"ה כתב רמז מה שאוכלין תפוח בדבש בר\"ה. ע\"ד הפייטן תמוכים בדשן שה עקידה. כי אמרו ז\"ל אשר מקום הדשן במקדש הי' נקרא תפוח. ולזה שה עקידה עולה תפוח. וזה בדשן שה עקידה. ע\"כ אוכלים תפוח. לרמז על שה עקידה שנמתקו דיני יצחק באברהם כידוע אברה\"ם יצח\"ק עולה פרצוף שנמתק הפר ע\"י צוף דבש:
ואוכלין ראש כבש ואומרים שנהי' לרא\"ש. ר\"ת \"לעשות \"רצון \"אבינו \"שבשמים. ייטיב לב (במדבר) בשם מחו' הרב הקדוש מדזיקוב זצוק\"ל.",
"נרבה זכיות כרימון. כתב בספר אשל אברהם סי' תקפ\"ג טוב להרהר הבקשה של שנה טובה מתוקה באכילת הדבש גם בליל ב'. וגם בכל זמן שנוהגים להטביל פרוסת המוציא בדבש לעורר אז רחמים תמיד:
ועי' מטה אפרים סי' תקפ\"ג דבליל א' כשטובלין פרוסת המוציא בדבש אומרים יה\"ר כו'. ובסי' תקצ\"ז סעי' ד' כ' דגם בבוקר אחר הקידוש טובלין פרוסת המוציא בדבש ואומרים יה\"ר. וגם שאר דברים הנזכרים שם לאכול בליל ר\"ה לסימן טוב יש להם מקום לאכול גם בסעודה זו אם יש לו ורוצה:
ובספר בני יששכר דרוש לר\"ה כתב דמ\"ש אביי בריש שת\"א. ולא אמר ברא\"ש השנ\"ה. להורות לנו דוקא בכניסת השנה בראשיתה בלילה הראשונה. הגם דעבדינן תרי יומי. א\"צ לסימן בליל שני. הגם דבעל טה\"ק כתב לערוך בשלחן הסימנים גם בלילה שניה לא קחזינן לרבנן קשישאי דעבדו הכי. ולא אישתמיט חד מהפוסקים קמאי לומר לנו זאת. רק בלילה הראשונה. ונראה הטעם. דהנה בלילה ראשונה הוא בחי' לא\"ה וליל ב' רח\"ל. ורח\"ל מסרה הסימני\"ם ללא\"ה עכ\"ל.",
"שלא לאכול אגוזים. ובתשב\"ץ אות קי\"ח כתב דמהר\"ם לא הי' נזהר מלאכול שומים ובצלים ולא אגוזים ולא שום דבר:",
"ע\"י התפלות והתקיעות ועי' מטה אפריס סי' תקצ\"ח דמ\"ש שהאריז\"ל הי' ישן אחר חצות. הלואי שיהי' ביכלתנו לעשות כמעשהו בהקיץ מני אלף ממה שהוא ז\"ל הי' מתקן בשינתו ע\"כ אין לעשות כן. ובספר עבודת הקודש כתב ג\"כ שלא לישן אפי' אחר חצות. ועי' בספר עבודת ישראל לר\"ה בד\"ה איתא. הטעם. מפני מה השינה מותרת בליל ר\"ה ומאי שנא ביום דאסור עד אחר המוסף:"
],
[
"טעם. לאכילת קר\"א (הנקרא האר\"ביזי) בר\"ה. כי הוא גדל מכח הלבנה שהוא מניע כח המים ומעורר החסדים והוא קר בפנים והוא התקררת והמתקת הדינין. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שבר\"ה וי\"כ אומרים יושב על כסא בלא ה\"א. לפי שפירושו שהוא יושב עתה על כסא דין אבל בה\"א המלך היושב פירושו הרגיל לישב אע\"פ שאינו יושב עתה. לבוש סימן תקפ\"ד סעיף א':",
"קונטרס אחרון
שהוא יושב עתה. נוהגין לומר שיר המעלות ממעמקים מעשי\"ת עד אחר יו\"כ בין ישתבח לקדיש. ואם בשעה שהציבור אומר ממעמקים הוא עומד עדיין בפסוקי דזמר' רשאי לומר עמהם שהרי זמירו' אלו מוסיפין בהם כ\"א לפי מנהגו וכיון שהוא רוצה לומר המזמור עם הצבור רשאי. ומ\"מ כשמגיע אחר ישתבח יוכל לאומרו במקומו. מטה אפרים סי' תקפ\"ד סעי' ט':"
],
[
"טעם. שא\"א הלל בר\"ה וביה\"כ. דאיתא בר\"ה א\"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר\"ה וביוה\"כ. אמר להם אפשר אני יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפני נפתחין וישראל אומרים שירה. טור סימן תקפ\"ד ועיין מס' ערכין דף י':",
"קונטרס אחרון
תלוין ועומדים. בספר נחלת יעקב באבני שוהם (ואתחנן) פי' הלשון תלוין ועומדים ע\"פ הידוע שאסור לומר לחיים בפתח דמשמע לא ח\"ו אלא בצירי וכן פסקינן אצל שאר דברים שלמד בתחלה. ולפ\"ז בר\"ה צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים בנקודתן צירי. ורשעים גמורים נכתבים לאלתר למיתה. ובינונים תלוין ועומדים. היינו שהבינונים נכתבים בר\"ה באותו ספר לחיים רק בלי נקודות. לכן הנקודות תלוין. והתיבה לחיים עומד. ויתכן לשון תלוין ועומדים. וביוה\"כ נכתב החתימה. כלומר הנקודות שהוא סוף דבר של התיבה כי אין רעה יורד מן השמים:
ובספר ברית אברם פי' מה שאנו אומרים בפיוט מוסף ר\"ה יום א'. הן למות אם לחיים חי חי יזכור. היינו דכותב שיחי' עד זמן פלוני וממילא כשיגיע הזמן הזה ימות. כי מפי עליון לא תצא הרעות. וז\"ש הן למות אם לחיים חי חי יזכור כנ\"ל וז\"ש הכתוב משפטי ה' דייקא פי' בין לחיים בין למות הכל הוא אמת. רק ע\"ז קשה הלא מאתו לא תצא הרעות וא\"כ איך יוכל לכתוב למות. לז\"א צדקו יחדיו דייקא פי' יחדיו בין לחיים בין למות הכל כותבין הצדק דהיינו החיים ולא הרעות."
],
[
"עוד טעם. מפני שהלל הוא שירה ושמחה ואין זה דרך מוסר שיאמר שירה או יעשה דבר שמחה קודם שיצא דינו. לבוש סימן תקפ\"ד סעיף א':"
],
[
"טעם. שאומרים א\"מ. דאיתא במס' תענית דכ\"ה ע\"ב שפעם א' גזרו תענית ולא נענו וירד ר' עקיבא לפני התיבה ואמר א\"מ חטאנו לפניך. א\"מ אין לנו מלך אלא אתה ומיד נענה וכשראו הדור שנענה באותם תפלה הוסיפו עליו דברי בקשות ותחנונים וקבעו לי' ימי תשובה. כל בו:",
"קונטרס אחרון
לי' ימי תשובה. אחר שגמר הש\"ץ התפלה אומרים אבינו מלכנו. ובמקום שנוהגים לומר אחר התפלה הוידוי אשמנו כו' אל ארך אפים אתה וי\"ג מדות אומרים כדרכם ואח\"כ אומרים אבינו מלכנו ונופלין על אפים ומתחננים. ואם חל ביום ה' אומרים אחר אבינו מלכנו והוא רחום כו'. והספרדים נופלין על אפים אחר אבינו מלכנו ואח\"כ אומרים והוא רחום. ואפי' בבית האבל שאין אומרים והוא רחום ותחנון מ\"מ אומרים א\"מ. מטה אפרים סי' תר\"ב סעי' י\"א:"
],
[
"טעם. שאין אומרים א\"מ כשחל בשבת. מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת. ר\"ן פ' בתרא דר\"ה:",
"קונטרס אחרון
הרם קרן. ובשם הרב הצדיק הקדוש מ\"מ מקאזניץ זצוק\"ל בדרך הלצה מה שאומרים אבינו מלכנו הרם קרן ישראל עמך. דהנה איתא בגמרא לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים. וענין גרים הוא ענין כמו שנותן מעות לחבירו שיתן לו רוחים. והנה דרך בני אדם אם הלוה הוא איש בטוח אזי מלוה לו מעות ויניח אצלו מעות על זמן כדי שיעלה לו רוחים. ואם הלוה אינו איש בטוח גם על הקרן אזי תובע את הלוה שיתן לו מהר הקרן ואף אם הלוה מבטיח לו שיתן לו רוחים אינו משגיח ע\"ז כיון שהקרן אינו בטוח. והנמשל מובן כיון שישראל בעוה\"ר בהגלות נשקעים בין האומות ובכל יום הולכים ודלים הן בנפש הן בגוף ולומדים ממעשי הגוים כמאמר הקרא ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם. א\"כ כשהקרן אינו בטוח אינו רוצה בהרוחים והגרים המה הרוחים להקרן. ע\"כ אנו מתפללים הרם קרן ישראל עמך. ר\"ל כיון שהקרן היינו ישראל בעצמם אינם בטוחים א\"כ פדה אותם כדי שלא יפסיד ח\"ו הקרן דהוא ישראל ואל תשגיח על הרוחים."
],
[
"טעם. שמלין בר\"ה אחר שקראו בתורה ואין ממתינין עד יציאתם מבהכ\"נ כמו בשאר שבתות וי\"ט. מפני שבר\"ה מאריכין הרבה בבהכ\"נ ויבואו לפעמים להתעכב עד אחר חצות היום וצריכין לימול קודם חצות משום זריזים מקדימים למצות וסדרו אותה קודם תקיעת שופר. שכן הוא סדר הנכון לזכור ברית אברהם שהוא המילה קודם עקידת יצחק שהוא השופר שתוקעין בשל איל זכר לעקידה. לבוש סימן תקפ\"ד סעיף ד': ",
"קונטרס אחרון
אחר שקראו בתורה. מוציאין ב' ס\"ת ואומרים י\"ג מדות ג\"פ. ויש להתחיל מן ויעבור ד' על פניו וכו' ואח\"כ אומרים רבש\"ע מלא משאלתינו ככתוב בסידורים המיוסד ברוח קדשו של האר\"י ז\"ל. ואם חל בשבת יש מקומות שאין אומרים בשעת הוצאות ס\"ת י\"ג מדות ורבים נוהגים לאומרם אף כשחל בשבת. מטה אפרים סי' תקפ\"ד סעיף ט\"ז:
החזן אומר ויעזור ויגן כו' בניגון המיוחד לימים אלו וכן המברכים בה\"ת לפניו ולאחריו מברכין בניגון זה. וכן קריאת התורה קורין הטעמים בניגון המיוחד שלא בניגון הטעמים של שבתות וי\"ט. וגם הקדיש שאחר הקריאה ואין לשנות המנהג אפי' בניגונים. שם סעי' י\"ח:
וכתב בספר חסידים סי' ש\"ב וז\"ל לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים שתקנו הניגונים, שלא יאמר ניגון של תורה לנביאים וכתובים. ושל נביאים לתורה ולכתובים. ושל כתובים לתורה ונביאים. אלא כמו שהוא מתוקן שהכל הלכה למשה מסיני שנאמר יעננו בקול ע\"ש. ובספר מצרף לחכמה פ\"ח כתב ראיתי משניות בכ\"י עם הנגינות:",
"זכר לעקידה. וכן אם חל ר\"ה בשבת אף שאין תוקעין מלין קודם אשרי (ד\"ח). כשהולכין מביהכ\"נ למול תינוק או סנדק שצריך לילך למקום שהתינוק שם וצריך לילך דרך רחוב שדרים שם עכו\"ם וא\"א לילך מעוטף בטלית אזי יסור אותו מעליו ויקח אותו תחת מלבושו העליון ובבואו למקום המילה ילבש אותו ויברך על עטיפת הטלית וכן בחזרה. מטה אפרים סימן תרכ\"א סעי' ג':
ובסי' תקפ\"ד סעי' ד' כתב דיכוין בבוקר בלבישת הטלית בברכה שלא להוציא רק לבישה ראשונה מפני שמאריכין בתפלה קרוב הדבר שיצטרך לצאת לחוץ לגדולים או לקטנים ויכנס בכלל ספק ברכה כיון שיש עליו טלית קטן לכן יכוין שאינו מוציא רק לבישה ראשונה. וטוב שיאמר בפירוש שאינו רוצה לצאת בברכה זו כשיסירנה מעליו במקום שרשאי להפסיק. ואז כשיצטרך לילך לחוץ חוזר ולובשו ומברך שנית לדברי הכל ע\"ש:
וכן כתב התב\"ש סי' י\"ט ס\"ק י\"ז בשם הפר\"ח דיש להזהיר השוחטים לצאת ידי ספק ברכה שיגמרו בדעתם שלא לצאת בברכה ראשונה כ\"א כ\"ז שלא ישיחו שיחה בטלה ע\"ש:
אם יש ברית מילה ויש שהות ביום מצוה שילכו שמה הסנדק והמוהל ובעלי כיבודין לעשות שמה קידוש ולאכול כזית מפת כסנין כי סעודת מצוה הוא ויאמרו שמה הרחמן הוא וכו' כדי לברך הילד הנימול והמטפלים במצוה. אבל אין עושין סעודה ממש שלא לבוא להקל ראש בקדושת היום וגם כי בשאר יו\"ט נהגו שלא לעשות סעודת ברית מילה. שם סי' תקצ\"ו סעי' ה'. ועי' באה\"ט סי' תקמ\"ו בשם א\"ז דביו\"ט אסור לעשות סעודת ברית מילה:
מותר לכתוב תנאים לשידוך בח\"ה כנהוג בינינו. אבל הסעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים אסור לעשות בחה\"מ וכ\"ש ברגל כשהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונה אחר כתיבת התנאים שלנו. ט\"ז סי' תקמ\"ו סק\"ב:"
],
[
"טעם למה גזרו ז\"ל בשופר ולולב ומגילה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים יותר ממילה שהרי מילה דוחה שבת ולא חששו להעביר ארבע אמות. משום דכיון שהמילה אינה מוטלת רק על יחידים כגון האב או על ב\"ד לא חששו שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כי האחרים שאין המילה מוטלת עליהם ימנעום מזה ויזהירום אבל שלשה אלו הם ענינים מוטלין על כל ההמון לכן אפשר שיתעו בו רבים מעמי הארץ. כל בו:"
],
[
"טעם. שתוקעין קודם תפלת מוסף כי מן הדין הי' לנו לתקוע ולסדר ברכות הללו בעת תפלת השחר ולתקוע משום זריזין מקדימין למצות. מפני מעשה שאירע פעם אחת תקעו בראשונה והי' השונאים סוברים שמא עליהם הי' הולכים עמדו עליהם והרגום לכך תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקראו בק\"ש ומתפללין וקוראין בתורה וחוזרין ומתפללין ותוקעין אומרים האויבים בחוקותיהם ובתורותיהם הם עוסקים וזה מצותן לתקוע ואין זה תרועת מלחמה. לבוש סימן תקפ\"ה סעי' ג'. ועי' אבודרהם. ועי' רש\"י ר\"ה דף ל\"ב ע\"ב:",
"קונטרס אחרון
קודם תפלת מוסף. אם יש חולה שהש\"ץ רוצה לעשות לו מי שבירך לחולה אף שנהגו לעשות המי שבירך בעת חזרת הס\"ת בשאר ימי קריאת התורה. מ\"מ בר\"ה לא יעשה כן שיהי' הפסק בין תקיעות דמיושב לתקיעות שעל סדר בדבר שאין מענין התקיעות. אלא יעשה מי שבירך אחר שגמרו ברכת הפטורה. ואם חל ר\"ה בשבת אומרים יקום פורקן ומי שבירך לקהל. ואם יש חולה מברכין אחר מי שבירך לקהל. ונוסח מי שבירך לחולה הוא כדרך שאומר בחול וא\"צ לומר יו\"ט הוא מלזעוק. ואף אם חל בשבת א\"צ לומר שבת הוא מלזעוק. כיון שהיום הוא יום דין. מטה אפרים סי' תקפ\"ד סעי' כ\"ה:
וכן אם חל יו\"כ בשבת אצ\"ל שבת הוא מלזעוק. שהרי הוא יום דין וזועקים ומתחננים כל היום. שם סי' תרכ\"א סעי' א':
כתב מהרי\"ל הכל חייבין בשופר בין קטנים בין גדולים. אכן נשים פטורות דמצות עשה דזמן גרמא הוא. אך שמכניסין את עצמו לחיוב והואיל שמחייבין את עצמן צריכין להזדרז לתקן צרכיהן הן בתכשיטין הן בתבשילין להיות פנויות לבא לביהכ\"נ ולהיות שם לשמוע קול שופר כו' ויכוונו כולם שיהיו בבהכ\"נ הנשים והבתולות לשמוע התפלה והתקיעות מראש ועד סוף ואם היא יולדת ולא תוכל לבוא לביהכ\"נ מותר לתקוע לה ואם יודעת האשה לברך תברך היא בעצמה ואם לא יברך התוקע בשבילה ע\"ש. אבל אין לו לברך שהחיינו דהא כבר יצא. מהר\"י ווייל. וע\"ל בהשמטה לסעי' תנ\"ו:
ובספר אשל אברהם סי' תקפ\"ט כתב וז\"ל גם שהנשים שווי' חוב ע\"ע לשמוע שופר מ\"מ יש להקל להן ע\"י חלישות כל דהו לאכול קודם שמיעתן ולאיש ג\"כ יש להקל לו אחר תקיעות דמיושב ע\"י חלישות כל דהו שיאכל וישתה. הגם שהתקיעות של מעומד הם ג\"כ מצוה ותקנת חז\"ל בקביעות. מ\"מ לא שייך בהם כל כך שכחה כיון שהם טפילות למוסף וכמו שהתירו חז\"ל לאכול לפני מוסף. כן לא מנעו מצד תקיעות של מעומד. ולצריך מותר. וע\"ל בהשמטה לסעי' תשצ\"ח בד\"ה ובענין:
ובספר זכרון יהודא בהנהגות הגאון אמרי א\"ש כתב דיכול מי שהוא חלש לשתות קאפפע אחר תפלת שחרית בלא קידוש כי מאחר שאסור לאכול קודם תק\"ש לא חל עליו חובת קידוש והוי כמו קודם התפלה שלא חל עליו חיוב הקידוש ע\"ש.
ובספר מטה אפרים סי' תקפ\"ח סעי' ב' כתב דמי שלבו חלש ואין דעתו מיושבת לתקוע ולהתפלל עד שיטעום, יעשה קידוש ויאכל כזית לעקיך בכדי שיהי' במקום סעודה ואח\"כ ישתה מעט קאווע או טיי. ומ\"מ יש להם לעשות בצנעה מפני המון עם שלא יקילו ביותר."
],
[
"טעם שאומרים קודם התקיעות ז\"פ למנצח לבני קרח מזמור. לפי שיש בו (עם מן המצר עד ומשפטיך למדני) תקפ\"ז תיבות והוא בגימ' שופ\"ר עם הכולל. וגם יש שם ז\"פ אלהים ויכוין שע\"י התקיעות ימתקם. ועי' סידר ר\"ש:"
],
[
"טעם. שבעת תקיעות שופר דוקא הרב שבעיר הוא המקרה להתוקע. תקיעה תרועה תקיעה. הלא עבודה זו גם אחר יכול לעשות. אלא טעם הדבר. שאם א' מהמון עם יהי' המקרה ויראה נוסח התפלות (הנדפסת במחזורים) עם שמות המלאכים ידמה בדעתו שרק טעם זה הוא יסוד של מצות תקיעת שופר. ורק על פי כוונה זו יקרה להתוקע. משום שלדעתו מי שאינו תוקע על פי כוונה זו לא קיים מצות שופר כלל. ובאמת לא כן הוא. כי מי עמד בסוד ה'. ואמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. מש\"ה היתה התקנה שיהי' המקרה רק הרב שהוא ת\"ח והוא יודע שכל אותן הנוסחאות עם שמות המלאכים רק דברים של מה בכך המה ולא לעיכובא. ועיקר כוונת המצוה הוא רחמנא אמר תקעו. הקב\"ה צוה לבניו קיימו מצות תקיעה. ורק על פי כוונה זו דהיינו הנני מוכן ומזומן לקיים רצון השי\"ת שאמר תקעו הוא מקרה להתוקע והוא היא הכוונה הנבחרת ואין בה משגה. מא\"ד ח\"ד בשם הגאון הקדוש בעל חת\"ס זללה\"ה:",
"קונטרס אחרון
וקרה להתוקע פ\"א כיבד הרב הצדיק הק' מלובלין זצוק\"ל את אחד מתלמידיו שיהי' בעל תוקע בר\"ה וקיבל ע\"ע. וקודם התקיעות קרא אותו לאמור לו ד\"ת כמנהגו לומר לבעל תוקע ד\"ת קודם תקיעות ואח\"כ כשהלכו לביהמ\"ד לתקוע אמר להרב הצדיק הקדוש הנ\"ל. רבי. תדעו כי לא נסיתי עוד מעולם להחזיק שופר בפי. ואין אני יכול לתקוע. ואמר לו הרבי מלובלין מפני מה קבלת ע\"ע לתקוע. ואמר לו כמו כן מצינו במשה שבתחלה שאל להקב\"ה כי יאמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ואחר שאמר לו אהיה אשר אהיה השיבו משה שלח נא ביד תשלח. א\"כ רצה להחזיק לו ידיעת שמו יתברך. וכמו כן מפני שרציתי לשמוע מה שהרבי אומר להבעל תוקע קודם תקיעות. ולא תקע הוא אלא אחר:
וראיתי בספר אחד בשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"י מריזין זצוק\"ל שאמר להמקרא התקיעות לפני התוקע בלשון אשכנז לך ואמור ארבע אול חמש. וכונתו הי' כי יתמשך מקול קריאתו רחמנים וחסדים מרובים הנרמזים ע\"י שם בן ד' ולא דין ח\"ו הנרמז ע\"י שם בן חמש:
עו\"ש כי בפסוק תקעו בחדש וכו' תמצא האותיות הקודמין לאותיות חד\"ש המה גז\"ר. והקודמין לאותיות שופר המה קר\"ע. והקודמין לאותיות כס\"ה המה דין. ונרמז בזה כי בהשופר יקרע הגז\"ד:"
],
[
"טעם. שתוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין. כדי לערבב השטן דכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קול שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר זה הוא ודאי שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטא זימנא למתבלע ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא. ר\"ה דף ט\"ז ע\"ב. ועי' תוס' שם בד\"ה כדי:",
"קונטרס אחרון
כשהן יושבין. עכשיו נהגו הצבור לעמוד כולם גם בשעת התקיעות שתוקעין קודם מוסף ואעפ\"כ נקראין תקיעות מיושב מאחר שרשות לישב בהם. משא\"כ בתקיעות שעל סדר ברכות שהוא באמצע חזרת התפלה שהוא מעומד ולעיקר הדין יש לתקוע בתפלת לחש ואז הכל בעמידה וע\"כ נקראים תקיעות דמעומד. מטה אפרים סי' תקפ\"ה סעי' ה':
יש ליזהר שלא להוציא בפה שמות המלאכים המוזכרים שם ביה\"ר שאומרים אחר שתוקעין ג\"פ תשר\"ת. וכן אחר תש\"ת. וכן אחר תר\"ת רק יכוין בלבו לבד. שם סי' תק\"צ סעי' ל\"ו. ובהרבה קהלות א\"א כלל את היה\"ר שלא להפסיק עד סוף התקיעות. סדה\"י.
אחר התקיעות מחזירין הס\"ת למקומו ואומרים הקהל מזמור לדוד הבו לה' בני אלים כו' אפי' חל בחול. משום שנאמר על מתן תורה שמזכירין היום בשופרות. וכן איתא בר\"ה דף כ\"ט דבמנחה ר\"ה היו אומרים השיר במקדש קול ה' יחיל מדבר ופירש\"י כדי להזכיר זכות של מתן תורה. ובטורי אבן כתב שהיו מתחילין בתחלת המזמור. שם סי' תק\"צ סעי' ל\"ז:
כשתוקעין בלחש אומרים היום הרת עולם גם בתפלת הלחש. אבל אין אומרים ארשת בתפלת לחש. ואם יש יחידים שמאריכים יותר מהש\"ץ ולא הגיעו לסיום הסדר והש\"ץ מתחיל לתקוע יש להם לשתוק ולכוין אזניהם לתקיעת הש\"ץ ולא יאמרו היום הרת עולם במקום שעומדים שם רק עד שיגיעו לסיום ברכת הסדר ואז יאמרו היום הרת עולם. שם סי' תקצ\"א סעי' י\"ג. ואומרים היום הרת עולם אף בשבת שאין תוקעין. טור וב\"י שם:",
"כדי לערבב השטן. ובשם הגאון ר\"ע איגר זצ\"ל על מה שפירש\"י במס' ר\"ה כדי לערבב השטן כיון שיראה שישראל מחבבין את המצות יירא לשטנם. וכי עבור שישראל מחבבין את המצות יירא לשטנם להגיד העבירות שלהם. רק דהנה אמז\"ל דמי שעושה תשובה מיראה זדונות נעשו לו כשגגות. ומי שעושה תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות. וזה כוונת רש\"י ז\"ל כיון שיראה שישראל מחבבין את המצות שעושין דרך חיבה ואהבה יירא לשטנם להגיד העבירות שבהם כי מכל עבירה שיגיד עליהם יתוסף עליהם עוד זכות ומצוה לכן שתיקתו יפה מדיבורו.
ובספר אוהב ישראל (ירמיה) פי' הפסוק בימים ההם וגו' יבוקש את עון וגו' ואיננו. כי קשה למה ועל מה יבוקש העון. אך מצינו שיש בהאותיות שמחשבין בהם הסוחרים כל החשבונות הצריכים להם יש אות א' הנק' בלשונם נו\"ל כזה (0) ואות נו\"ל בעצמו אינו נחשב בהמספר לכלום. רק פעולתו הוא להגדיל מספר האות הכתוב אחריו מיחידית לעשירית. ומעשירית למאות כידוע להעוסקים בזה. כמ\"כ העבירה בעצמה אינה נחשבת לכלום. רק פעולתה הוא להגדיל מספר הזכיות שנעשו מהעבירות בעשותו תשובה שלימה מאהבתו ית' במאחז\"ל מקום שבע\"ת עומדים כו' וכיה\"ר שנזכה לשוב לשמו ית' באמת בכל לבבינו מאהבת השי\"ת במהרה בימינו אמן:
וראיתי בספר א' שפי' מה שאנו מבקשים אבינו מלכנו כתבנו בספר סליחה ומחילה. הלא טוב הי' שלא יכתוב שום חטא. אלא לומר שאנו מבקשים מהשי\"ת שיכתוב החטא והסליחה מחמת שאנו מצפים שנזכה לתשובה מאהבה ועי\"ז ירבו הזכיות:",
"ולא יש קטיגר אז. בסידור לב שמח כתב שמעתי ממו\"ח הק' מהר\"ש מבעלז זלל\"ה על ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ושאל מה הוא הפחד של המלאכים. ואמר דידוע דרצון הבורא הוא להיות מליצי יושר על ישראל. וממילא בר\"ה ויו\"כ הקב\"ה מסתכל על המלאכים אם יצאו ידי חובתו בלימוד סניגוריא ולכך בזה וחיל ורעדה יאחזון ללמד סנגוריא על ישראל ולהמשיך טובות על ידם לישראל:"
],
[
"טעם. שבכל הקרבנות שבפרשת פנחס אומר והקרבתם עולה ובקרבן ראש השנה אומר ועשיתם עולה. לפי שאם האדם עושה תשובה בראש השנה מעלה עליו הקב\"ה כאלו עכשיו נעשה בעולם. שכל אדם החוזר בתשובה דומה הוא כבריה חדשה והשם קורא לו שם חדש. אבודרהם בשם המדרש: "
],
[
"טעם. שבר\"ה ויו\"כ יש רבים שמתפללין בקול רם. ע\"ל סעיף ע\"ו וסעיף ע\"ז והעי' ע\"ח ולקמן סעי' תשנ\"ד וסעיף תשנ\"ה:"
],
[
"טעם. שמאריכין בתקיעה אחרונה ונקראת תקיעה גדולה. למען ישמעו העם וידעו שסיימו הקולות ויאמרו אשרי העם יודעי תרועה. והראיה בפסוק במשוך היובל המה יעלו בהר. נמצא שמשיכת הקול סי' לסילוק שכינה. מהרי\"ל:",
"קונטרס אחרון
סי' לסילוק שכינה. לאחר שגמר כל התפלה נפטרים לבתיהם לשלום ואין צריך שוב לומר לשנה טובה תכתב שהרי הוא אחר הכתיבה שהכתיבה היא בעת התפלה בג' שעות ראשונות. ואם הוא בינוני תלוי ועומד עד יוה\"כ ואינו נכתב היום. ומה שאנו אומרים שוב וכתבינו בספר החיים וכן וכתוב לחיים טובים כו' כל י' ימי תשובה. לפי שכל אדם בעצמו הוא מחזיק עצמו לבינוני ולא לצדיק גמור לפיכך מתפלל בכל עשי\"ת כל א' על עצמו שיכתבהו הקב\"ה לחיים טובים. וכן ביו\"כ עצמו מתפלל כן. אבל לומר כן לחבירו אחר ג' שעות על היום שכבר גמרו הכתיבה למעלה אין זה מדרך המוסר שיאמר לחבירו תכתב לשנה טובה כי מגנהו בפניו בזה שמראה לו שאינו מחזיקו לצדיק גמור אלא לבינוני לפיכך שתיקתו יפה מדיבורו. לבוש סימן תקצ\"ו."
],
[
"טעם. דכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה. משום דעל כל השערים ממונים מלאכים חוץ משערי דמעה אין מלאך ממונה עליהם זולתי הקב\"ה בעצמו מקבל הדמעות. אהבת יהונתן:"
],
[
"טעם. שאמרו ז\"ל לא אד\"ו ראש שאם יהי' ר\"ה יום א' יהי' יום שביעי של חג בשבת ותדחה ערבה כ\"ש שהי' להם לתקן בשביל שופר ולולב שלא תהא מצותן נדחת. משום דשאני שופר ולולב שיש להן תשלומין למחר שהרי אף בני א\"י עושין מר\"ה שני ימים אבל שביעי של ערבה אין לו תשלומין לשמיני. כל בו:",
"קונטרס אחרון
שני ימים. יש לעשות בר\"ה תבשיל נוסף כמו שעושין בכל יו\"ט כיון שי\"א שצריך שלש סעודות גם ביו\"ט. יחשב זה במקום סעודה ג' כמבואר בסי' תקכ\"ט. אבל אם חל בשבת אין לסמוך ע\"ז אלא יחלק סעודתו לשנים כמבואר בסי' רצ\"א ויניח מעט בין שני הסעודות ויאמר מזמור לדוד ה' רועי כו' אף שהמ\"א כתב שם שאף ביו\"ט אם חל במו\"ש אם יודע שיוכל לאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודתו לשנים אך בר\"ה שמאריכים בודאי א\"א שיוכל לאכול שנית קודם שעה עשירית. ואם זמנו בהול וא\"א לו לחלק סעודתו או ששכח לעשות כן יש לו לאכול מיני תרגומא מה' מינים שי\"א שיוציא בכך כמבואר בסי' רצ\"א מטה אפרים סי' תקצ\"ז סעי' ד':"
],
[
"טעם. שהולכין בר\"ה תשליך להנהר ושיש בו דגים. דאיתא במדרש כשהלך אברהם אבינו ע\"ה לעקוד את יצחק בנו הוליכו השטן במים עד צוארו ואמר אברהם הושיעה ה' כי באו מים עד נפש וניצל. וצריך שיהיה בו דגים לזכור שבני אדם משולים לדגים שנאחזים במצודה פתאום כך בני אדם נאחזים במצודות המות והדין ומתוך כך יהרהר יותר בתשובה. מהר\"ם יפה: ",
"קונטרס אחרון
שיהי' בו דגים. ובספר מחזה אברהם קונטרס חזון למועד כתב דצריך שיהי' בו דגים לרמז בחי' עינא פקיחא דלא נעים תדיר בבחי' הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ועיני ה' אל צדיקים שב\"י שכולם צדיקים ועיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ועיניו פקוחות:
ובספר שער בת רבים כתב שמעתי כי דגים ר\"ת י\"ג מכילין דרחמי. ולזה הולכין תשליך לנהר שיש בו דגים יען שאומרים שם מי אל כמוך הנרמז יגמ\"ד.",
"לפניהם מזונות. בס' אזור אליהו (וישלח) כ' שמעתי בשם צדיק א' שתמיד בר\"ה ויוה\"כ הלך לרפת בקר וסוסים ליתן להם מספוא ובזה כשם שהוא מרחם על הבריות כך ירחם עליו הקב\"ה:"
],
[
"טעם. שנוהגים לנער בכנפי בגדיהם. הוא לנער הקליפות מעלינו שנאחזים בנו ע\"י עונותינו כמו שנוהגין אחר קידוש לבנה לנער הקליפות שנתעוררו ע\"י קטרוג הלבנה. אליהו רבה סי' תקצ\"ו אות ג'. ונהגו לנער שולי הבגדים במלת ותשליך ודוקא בגד ציצית כי היא בגד אלמנת השכינה. האריז\"ל. ועי' לעיל סעיף תס\"ד:",
"קונטרס אחרון
לנער בכנפי בגדיהם. ובספר מטה אפרים סי' תקצ\"ח העי' ד' כתב הטעם. לרמז בעלמא ליתן לב להשליך החטאים ולחפש ולחקור דרכים מן הוא והלאה שיהי' בגדים לבנים ונקיים מכל חטא:"
],
[
"טעם. דבקידוש ליל שני של ר\"ה צריך להניח פרי חדש. או ילבש בגד חדש. כדי לומר שהחיינו משא\"כ בשאר יו\"ט. משום דכיומא אריכתא דמיא ואיך יאמר שהחיינו על היו\"ט ב\"פ ביום א' וזה לכתחלה אבל אם אין לו פרי חדש שפיר יאמר שהחיינו כמו בשאר יו\"ט כו' וטעמא דאף בזמן ב\"ד פעמים היו עושים ב' ימים (דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה אע\"פ שאין ב\"ד מקבלין אותם לקדשו היום ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר אעפ\"כ גומרין אותו בקדושה ואסור במלאכה דילמא אתי לזלזולי בי' לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום ויאמרו אשתקד נהגנו בו קודש חנם ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול. ר\"ה דף ל' ע\"ב). ט\"ז סימן ת\"ר ס\"ק ב'. וטוב ללבוש בגד חדש בשופר ביום שני דר\"ה. מ\"א שם ס\"ק ג' ועי' מחצית השקל שם סק\"א:",
"קונטרס אחרון
בגד חדש. הנשים מדליקין הנרות לכבוד היום ומברכין עליהם להדליק נר של יו\"ט ושהחיינו. ויש להם ללבוש בגד חדש בליל שני דר\"ה קודם הדלקה ותכוון לצאת בברכת שהחיינו זו ואם אין לה בגד חדש ותרצה ליקח פרי חדש יש לה להדליק סמוך לקידוש ממש כדי שתאכל אח\"כ הפרי מיד. ואם היא יולדת בשבת ראשונה שיש נוהגין שהבעל עצמו מדליק ידליק הוא ויברך ברכת הדלקה ויקדש מיד וברכת שהחיינו של הקידוש עולה לו. מטה אפרים סי' תקצ\"ט סעי' ט':
ונראה דאף אם חל יו\"ט בשבת דיש זמן הרבה בין ההדלקה להקידוש ג\"כ לא יברך שהחיינו בשעת ההדלקה כמ\"ש הטור סי' תל\"ב הטעה שאין מברכין זמן על בדיקת חמץ מפני שהבדיקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל. וכן כאן הדלקה הוא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל. ועי' אלף למטה סי' תרי\"ט ס\"ק ד' בשם שאילות יעב\"ץ סי' ק\"ז שאין יסוד למנהג הזה שנהגו הנשים לברך שהחיינו בשעת הדלקת הנרות בי\"ט אך אין למחות בהם בחזקת היד ע\"ש:
העולם נהגו שכ\"א מב\"ב נוטל מן הפרי חדש ומברך עליו ברכה הראוי' לו וברכת שהחיינו ובאמת שאין צורך בדבר כי עיקרו לא בא אלא להסתלק מספק ברכה. ואפשר שעושין כן לסימן טוב לחידוש השנה. שם סימן ת\"ר סעי' ו'.
אם אוכל כזית מהפרי צריך לברך ברכה אחרונה קודם נט\"י. וצריך ליזהר כשאוכל ענבים שלימים עם הגרעינין שאז י\"א שאפי' על ענב גרגיר א' צריך ברכה אחרונה ולכן כשאין לו ענבים הרבה יאכל הענב בלא הגרעין או למעך אותם שאז בטל מהם דין ברי'. שם סעי' י'. ועי' ט\"ה ח\"א סי' רצ\"ט בהשמטה בד\"ה ועי' הלק\"ט:
ובקש\"ע סי' נ\"א סע י' ג' כתב דאם נתחלק הדבר קודם האכילה בטל ממנו חשיבותיה ולכ\"ע אין מברכין עליו ברכה אחרונה פחות מכזית: ובספר מעשה רב אות ר\"י כתב דאין לאכול ענבים בר\"ה. והטעם ע\"פ סוד ע\"כ. וכתב המסדר שם שהוא עפ\"י מה שכתב ברכות דף נ\"ו הרואה ענבים כו':
ועי' מטה אפרים סי' ת\"ר סעי' ו' דבמדינות שאין ענבים מצוים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם שיש בהם משום ספק ברכה שאין ידוע אם הגיע לפול הלבן וכל שלא הגיע מברך בפה\"א וגם שהם חמוצים עדיין ואין לאכול דברים חמוצים בר\"ה וגם כי מה שלא נגמר פרי אינו סימן טוב ולכך יש ליזהר ליקח מה שנגמר פריו וטוב למאכל ע\"ש:",
"היו עושים ב' ימים. ובספר לבושי מכלול סי' ג' כתב דמתרגום שני משמע להדיא דאפי' בזמן שהיו מקדשין עפ\"י הראי' הי' שבועות ג\"כ ב' ימים ועי' מ\"א ר\"ס תצ\"ד."
],
[
"טעם. דתקנו בר\"ה דשני הימים הוה כיומא אריכתא כמבואר בביצה דף ה' ורש\"י שם דף ד' ע\"ב בד\"ה אסורה בזה. משום דכיון דתקנו חז\"ל דאם חל ר\"ה בשבת דלא היו תוקעין משום גזירה והרי השופר מערבב השטן וא\"כ כשחל בשבת לא יהי' במה לערבב השטן ע\"כ תקנו חז\"ל דשני הימים הוי כיומא אריכתא וא\"כ עוד לא נגמר הדין עד יום השני ומערבבו בשופר ולכך מה\"ת א\"צ רק יום א'. דברי שאול ח\"א מס' ר\"ה:"
],
[
"טעם. שהוקבע לדון ב\"א בחודש תשרי. מפני שלא כמדת הקב\"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם דן את אוהבו בשעת רצונו ודן את אויביו בשעת כעסו והקב\"ה דן את העולם כולו בשעת רצונו בחודש תשרי שיש בו מועדים ומצות הרבה. שופר. וכיפור. וסוכה. ולולב בארבע מינין. ועי\"כ נקרא שביעי שהוא שבע במצות. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
דן את העולם כולו בשעת רצונו. בספר צמח דוד להרב הצדיק הקדוש מדינאב זצוק\"ל פי' הפיוט ללובש צדקות ביום דין למוחל עונות בדין. עפ\"י דברי הרמ\"ע בספר עשרה מאמרות על פסוק לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שפי' עפ\"י דרז\"ל עני ועשיר שבאו לדין אומרים לעשיר הלבישהו לעני כמותך כדי שלא יסתתמו כענותיו. וזה שאומר הקב\"ה לכנסת ישראל לכו נא ונוכחה. והנה הקב\"ה לבושי' כתלג חיור א\"כ ממילא בהכרח ע\"פ דת התורה אם יהי' חטאיכם כשנים בע\"כ כשלג ילבינו כדין התורה הלבישהו כמותך עכ\"ד.
וזהו ללובש צדקות ביום דין כי מחויב הקב\"ה להלביש אותנו ג\"כ כלבושו כמרומז בהלבוש הקדוש הנ\"ל. עי\"ז למוחל עונות בדין כי כל החטאים כשלג ילבינו:
ובספר עולת החדש פי' בשם ס' בני יששכר פי' הפיוט באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט עפ\"י דברי הרב בוצינא קדישא מהרמ\"ז זללה\"ה שאמר כשהשי\"ת רואה כביכול טענות המקטריגים והוא ית\"ש רוצה להושיע את ישראל ולזכותם. והנה המקטריגים שואלים מה טעם יש בדבר להושיע את ישראל כיון שאין זכות ח\"ו אזי אומר השי\"ת כיון שישראל מקיימים מצות שהם חוקי\"ם בלא טעם. לכן המשפט היא לזכותם ולהושיעם מבלי טעם. וזה באין מליץ יושר מול מגיד פשע שמגיד הפשע ומקטרג שאין כאן זכות להושיע. אזי אתה השי\"ת תגיד להמקטריגים. ליעקב דבר חוק ומשפט. שראוים הם להושיע מבלי טעם כי גם הם מקיימים חוקים בלי טעם:
ובספר זרע קודש (לר\"ה) פי' עפ\"י כוונת רש\"י ז\"ל שפי' בפ' חקת לפי שהשטן ואוה\"ע מונים את ישראל לומר מה טעם יש בה לפיכך כתב בה הכתוב חוקה כו'. כי הנה באמת יש ג\"כ בפרה אדומה טעמים ע\"ד שאחז\"ל תבא אמו כו' רק ית\"ש צוה אותנו שלא לומר להם שום טעם כדי שלא יוכל השטן ואוה\"ע לקטרג עלינו כנ\"ל אבל השטן ואוה\"ע הם רוצים דוקא שנאמר להם הטעם של החוקים כדי שיוכלו לקטרג עלינו שיאמרו שאנו ג\"כ אין שומרים בלא טעם ולא יהי' כביכול ית' להמליץ עלינו. וזה כוונת רש\"י לפי שהשטן ואוה\"ע כו' מה טעם יש בה. לפי שעי\"ז יוכלו לקטרג לפיכך כתב בה הכתוב חוקה:
ובספר שפתי צדיקים פי' הפייט הודאי שמו כן תהלתו. כי הנה הדבר גלוי וידוע לכל שהשי\"ת הוא בורא ועושה לכל המעשים והוא לבדו אלקינו היה הוה ויהי'. אבל לאו כל אפין שוין רק כל הקרוב אל ד' משיג יותר גדלות הבורא ית' לפי שהודאי הזה נתחזק אצלו מאד יותר מאותו שרק מעשי אבותיהם בידיהם. וז\"ש הודאי שמו כן תהלתו. לפי ערך ידיעת הודאי של שמו ית' הקבוע בלבו כן תהלתו אם מעט ואם רב:
והנה בפיוט וכל מאמינים שהוא טוב לכל היודע יצר כל יצורים. מה שייכות יש לדברים הללו זל\"ז. ופי' בספר עומר התנופה כי הקדוש הזה בא לחזק ידים הרפות ביום הדין למען לא ירך לב המאמין במקרא שכתוב טוב ה' לכל וגו' שאיך אפשר זה שייטיב ית' לכל אפי' למי שחטאיו מרובין ח\"ו. וא\"כ איך יוכל להתקרב לבקש תפלה ותחנונים. לכן משמיענו הקדוש הזה בפיוט הזה של ר\"ה שלא יפול לב המאמין בזה כי כל המאמין שטוב ה' לכל לא יחוש בשביל רבוי חטאיו מלבקש רחמים על עצמו. כי לעומת זה הלא הוא יתברך יודע ג\"כ יצר של כל היצורים יצרו של זה לא כיצרו של זה. שכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וכמשארז\"ל. ובשביל שהקב\"ה יודע יצרו של זה כמה הוא קשה ודאי ידונו לזכות ויצא זכאי בדינו:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יהושע העשיל מאפטא זצוק\"ל נאפד נקמה רק בחוץ אבל סתרו מבפנים הוא יושר וטובות וישועות וכן לבושו צדקה מעטהו קנאה. כי לבוש הוא סמוך לגופו ממש ומעטה היא מבחוץ על המלבוש. וזהו לבושו היינו מבפנים הוא צדקה. כי השי\"ת מה דעביד לטב עביד ומאתו לא תצא הרעות רק טובות. אך מעטהו מה שנראה לפעמים איזה פורעניות ר\"ל הוא רק מבחוץ. תוכחת מגולה ואהבה מסותרת.
ובשם הרב הצדיק הקדוש מסטרעליסק זצ\"ל סתרו יושר. היינו היושר שלו הוא בסתר. לכן עצתו. העצה הוא. אמונה. שכל אדם יאמין שפעולתו אמת. שכל מעשיו של הקב\"ה הם אמת:"
],
[
"טעם. שנקרא שבת תשובה ולא שבת שובה. אפ\"ל ע\"ד האמת כי מי שסובר שכבר קיים כל התורה מא' ועד ת' באמת שעדיין לא התחיל לידע אף האל\"ף וצריך לחזור וללמוד האל\"ף. ומזה הטעם נ\"ל מה שכל המסכתות מתחילין מדף ב' ולא מדף א'. להורות שלא יתגאה האדם אחר שלמד כל המסכתות כי עדיין לא למד האל\"ף כו' וכן כל שבת הוא תיקון כל השבוע וא\"כ השבת האחרון של כל השנה הוא נדמה לת' שהוא סוף האותיות כן השבת האחרון של כל השנה ידמה לאדם שכבר תיקן כל השנה ע\"י השבתות אבל באמת צריך לחזור ולתקו כל השבתות בעצמם. וז\"ש שבת ת' פי' האחרון שובה לתקן עדיין שבת הראשון. ברית אברהם:",
"קונטרס אחרון
שבת הראשון. ראיתי בספר א' כשאדם רוצה לעשות תשובה. ראשית התשובה שיעזוב מדרכו הרעה ולשמור מהדברים המסבבים החטאים ואח\"כ יראה לתקן מה שפגם בחטאיו. כמו במלחמה שאין יכול לעמוד לרפאות הפצעים שירא שאם יעמוד במקום א' יפצעו אותו מחדש. רק צריך לברוח מן השונא ואח\"כ יוכל לעמוד ולרפאות א\"ע. כן צריך הבע\"ת שינוס מקודם מן החטאים ומן הדברים המסבבים את החטאים ואח\"כ יראה לתקן מה שפגם בהחטאים:
ע\"כ ראוי לכל אדם לעורר א\"ע עכ\"פ בר\"ה ואמרו המושלים משל לשועל שמצא שער העיר פתוח לפניו ונכנס לתוכה וחטף טרף ואכל וקל מהרה רצה לחזור ולהמלט ומצא שער העיר סגור לפניו ומתיירא מן הרודפים אחריו. מה עשה השליך א\"ע כמת מוטל לפני שער העיר. בא אדם א' ועמד עליו ואומר זנב השועל טוב לכבד בו את הבית לפי שכל המזיקים והרוחות רעות מסתלקים מאותו בית וחותך לו זנבו והוא סובל. ובא אדם אחר ואמר שן השועל טוב לתלות בצואר התינוק ונותק לו שינו והוא סובל ובא אדם אחר ורצה לפשוט עורו ממנו והוא קם ורץ למלט נפשו כי ראה כי כלתה אליו הרע. כן הדבר הזה הגם שמקשה אדם נפשו ולבו כל ימות השנה. אבל בבוא יום הדין שנידון על נפשו ראוי לעורר א\"ע בהתעוררת גדולה. דאם לא יעורר א\"ע משחית נפשו. ברית אברם לחודש אלול:
ובספר מאור ושמש בהפטורה לשבת תשובה כתב ישנם אנשים אשר יחשבו כי תוכן התשובה הוא יום ענות אדם נפשו בתעניתים וסיגופים. ואולם לא בזה בחר ה'. ובפרט בדורות האלו צוה לנו אדמו\"ר הרב האלקי הקדוש מו\"ה אלימלך זצוק\"ל לבל יתענו יותר ממה שציוו חז\"ל כי כשל כח הסבל לסבול התעניות והסיגופים ואין באפשרי לקנות שלימות ע\"י תעניתים זולת מי שבטוח על כחו ואונו שיהי' יכולת בידו לקבלה או פגם ח\"ו בעבירות חמורות יבא לפני צדיקי הדורות להורות לו תשובה וכל ערום יעשה בדעת:
כתב בחדושי הגהות מהה\"ג מהרי\"ש נאטנזאהן ז\"ל סי' תקפ\"ב וז\"ל המנהג פה לבוב כשחל שבת אחר ר\"ה שפותחין בברכו וא\"א מזמור שיר ליום השבת וצ\"ע דאמרו במדרש רבה בראשית פכ\"ב דאמר אדה\"ר כ\"כ גדול כח התשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. וא\"כ בשבת תשובה הי' ראוי לאומרו ולעשות סמך לזה ע\"ש. ועי' ליקוטים סעי' קל\"ו:",
"הי' לו עת דוחק. בספר דברי יחזקאל (וישב) כתב בשם הבעש\"ט הקדוש זי\"ע. שפעם א' לא הי' לו על צרכי שבת ובעש\"ק באשמורת הבוקר הלך ונגע על החלון אצל איש א' ואמר לו שצריך על צרכי שבת ותיכף הלך לדרכו. ומחמת התעוררת שבא ללבו ע\"י הבעש\"ט זי\"ע. קם האיש תיכף ממטתו והלך החוצה לראות מי זאת. וירץ אחריו להשיגו. ואמר לו אם יצטרך על צרכי שבת למה יברח ולא ימתין עד שיתן לו והאיש הנ\"ל לא ידע אם הוא הבעש\"ט כי לא הכירו מעולם והשיב לו הבעש\"ט הקדוש זי\"ע שלעולם עם כל איש הנולד בעולם נולד עמו פרנסתו. אך מחמת שהחטא גורם צריך לעמול על הפרנסה. יש שפרנסתו בביתו. ויש מי שצריך לבקש ממרחק לחמו וכדומה. ואני כפי שגמרתי בדעתי אינני צריך לעמל רב רק לעשות איזה עשי' בלבד. וכאשר עשיתי מה שמוטל עלי לעשות איזה סבה לפרנסתי בודאי יעזור לי השי\"ת. ואין לי שום נפקותא אם אתה תתן לי או לאו. ע\"כ דבריו הקדושים:",
"[השמטה: לתקן כו' שבת הראשון. וטעם. שהתשובה שהיא בינה נקרא בזוה\"ק אמא. דע\"י שהאדם מתודה ומתחרט ולבבו יבין ושב הוא נעשה כקטן שנולד. והרי התשובה היא אמו שילדתו. מאמר מרדכי בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק\"ל. (שם בקנ\"א)
לתקן מה שפגם בחטאים. בספר אור צדיקים כתב וז\"ל וצריך האדם לחוש וימהר בעוד נשמתו בו לתקן כל מה שעשה בעוה\"ז שיבא טהור ונקי לפני כסא כבודו ית'. כי אין הקב\"ה חפץ במות המת כ\"א בשוב הרשע מרשעתו. ומחשבה טובה שמחשב לשוב הקב\"ה מצרפה למעשה שעושה אחרי כן. וכדמצינו מעשה רב ונפלא באיש א' שהי' רשע גמור כל ימיו. וידע בעצמו שתשובתו קשה להתקבל. פ\"א שאל דרך שחוק להחכם ר' משה דלאו\"ן ז\"ל אם יש תרופה על עבירות שלו. אמר ליה אין לו תרופה וכפרה כ\"א שיקבל עליו דין מיתה על כפרת עונותיו. ושאלו באם שיקבל עליו דין מיתה יהי' לו חלק בג\"ע א\"ל הן. אמר ליה השבע לי שיהי' מקומי בשכונתך ונשבע לו ע\"ז. שיראה לקבלו לקרבו סמוך אליו בג\"ע. מיד הלך אחריו לבית מדרשו. וצוה החכם ר' משה שיביאו עופרת והביאו. והי' מנפח תחתיו במפוח עד שהותך העופרת היטב. ואח\"כ לקח את זה האיש והושיבו על ספסל קטן ולקח מטפחת קטנה וקשר אותה על גבי עיניו ואמר לו התודה על כל עונותיך לאלהינו. וקבל עול מלכות שמים בלב שלם ואמור שמע ישראל. וקבל עליך המיתה חלף עונותיך שהכעסת כל ימיך לבוראך:
ועשה הבעל תשובה ככל אשר צוה הרב. ובכה בכיה גדולה ומרה עד מאד. והיו עומדים שם סביביו קיבוץ גדול מזקנים ותלמידי חכמים. ואח\"כ א\"ל הרב פתח פיך ואשליך לתוכה פתילה של אבר ותמות על קדושת שמו הגדול. מיד פתח הבעל תשובה את פיו והטה א\"ע לאחוריו ופער פיו לבלי חק. וכל העם עומדים סביביו. אז לקח הרב ע\"ה כף מלא דבש והשליך אותה לתוך פיו ואמר וסר עונך וחטאתך תכופר. מיד התחיל הבעל תשובה לצעוק בקול מר. רבי למען השם מה זאת עשית לי למה זה רמיתני הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי באבוד נפשי. למה אתאוה עוד אל החיים מאחר שעשיתי כל כך עונות. א\"ל הרב אל תירא ואל תחת. כי כבר רצה אלהים את מעשיך. מאותו פעם והלאה לא זז מבית המדרש. וכל ימיו הי' יושב בתענית ובתשובה גדולה. ולא פסק פומיה מגרסא אחר זמן נתבקש הרב בישיבה של מעלה ונפטר לעולמו. וכיון שראה הבעל תשובה שנפטר רבו לעולמו בכה במר נפשו והתפלל לפני השי\"ת שיקח גם אותו מאחר שאין לו רב שידריכהו. וכל כך הרבה להתפלל עד ששמע הקב\"ה בקולו ונפל למשכב. כיון שהגיע סמוך לפטירתו התחיל לצעוק. פנו מקום. פנו מקום לרב שלי ר' משה דלאו\"ן. ועתה בא אחרי לקיים שבועתו להוליכני לג\"ע. ומיד נפטר ואחר פטירתו ראוהו כמה זקנים וגדולים בחלום איך שיושב בג\"ע אצל רבו ולומדים תורה ביחד ע\"כ.
וכעין זה מובא בספר שלשלת הקבלה וז\"ל קבלתי שהי' להרמב\"ן תלמיד אחד שהי' שמו ר' אבנר ויסת אותו רות עועים ונעשה צדוקי. ומזלו גרם שעלה במעלות ויהי נורא בכל הארץ. אחרי הימים בבוא צוה\"כ שלח והביא לפניו הרמב\"ן רבו. ובפניו הוא עצמו הרג חזיר אחד וינתחהו ויבשלהו ויאכלהו. ואחרי אכלו שאל את הרב על כמה כריתות עבר. והשיב הרב שהי' ד'. והוא אמר שהי' ה' והי' רוצה לחלוק עם רבו. והרב נתן עיניו בו דרך כעס. ויאלם האיש כי עדיין נשאר עליו מעט יראה מאת רבו. ולבסוף שאל הרב מי הביאו אל ההמרה. והוא השיב כי פעם א' שמע שדרש בפ' האזינו שבפרשה ההיא כלולים כל המצות וכל הדברים שבעולם. ולהיות אצלו זה מן הנמנע נהפך לאיש אחר ויען הרב ועדיין אני אומר זה. שאל מה שתרצה. ויתמה האיש מאד ויאמר לו א\"כ הוא הראני נא אם תמצא שמי כתוב שם. ויאמר הרמב\"ן כן דברת מידי תבקשנו. ותיכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל. ויבא בפיו פסוק אמ\"רתי אפ\"אהם אש\"ביתה מא\"נוש זכ\"רם. כי אות שלישי של כל תיבה יש שם האיש שהי' ר' אבנר. וכשמוע האיש הדבר הזה נפלו פניו. וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו. ויאמר הרב אתה שמעת דברי הפסוק. וילך הרב לדרכו ותיכף האיש לקח לו ספינה בלי מלח ונכנס בה וילך באשר הוליכו הרוח. ולא נודע ממנו מאומה:]"
],
[
"טעם. דמחלקים וילך מאתם נצבים כשיש שני שבתות בין ר\"ה לסוכות אע\"פ שהוא פרשה קטנה ומחברין מטות ומסעי שגדולות יותר. משום דבעי' שיתמו שנה וקללותיה שיש קללות באתם נצבים ואין אנו רוצים שיכנסו תוכחות של שנה שעברה בשנה הבאה. תוס' בבא בתרא דף פ\"ח ע\"ב בד\"ה וקללם וע\"ל סעי' ש\"מ:"
],
[
"טעם. שבערב יו\"כ עושים חלות עגולים כדמות כנפים. משום שביום כפור דומין ישראל למלאכים וכתיב במלאכי' שש כנפים להם:"
],
[
"טעם. שאין אומרים בעי\"כ למנצח יענך וגו'. שאינו יום צרה. וטעם. שאין אומרים מזמור לתודה. מפני שבזמן שהי' בהמ\"ק קיים לא יכולין להקריב קרבן תודה בעי\"כ שלא היו יכולין לקיים זמן אכילתו שהוא יום ולילה. עד חצות שהרי בליל י\"כ לא היו יכולין לאכול עד חצות וכיון שלא הי' יכולין לקיים כל זמן אכילתו לא היו יכולין להקריב אותו כלל כדי שלא למעט מן אכילתו ולכך אין לומר ג\"כ המזמור שהיו הלוים אומרים בשיר על הדוכן בזמן הקרבתו שהוא מזמור לתודה. כדי שאם יבנה בהמ\"ק במהרה בימינו לא יטעו להקריבו. לבוש סי' תר\"ד סעי' ב': "
],
[
"טעם. דמצוה לאכול בעי\"כ. כדי שירגיש בצער העינוי לפי שהאדם קובע ווסתות לעצמו ואינו מרגיש בעינוי אם הרגיל עצמו וזה הרגיל עצמו להתענות בימים האלו. מהרי\"ט ח\"ב סי' ח'. וטעם. שנחשב כאלו התענה תשיעי ועשירי. עפ\"י מ\"ש הכוזרי כי הקורבה באכילה במועדים הוא כמו התענית בעת שנצטוינו להתענות ע\"ש לכך אם אוכל בתשיעי כאלו התענה ולכך המצוה של אכילה כמו התענית. ונוהגין שהגבאי מחלק מיני מתוקה ויאמר אם ח\"ו נגזר עלי להנות מצדקה בזאת אקיים. (ד\"ח):",
"קונטרס אחרון
להתענות בימים האלו. בספר מדרש תלפיות אות י' כתב על מש\"כ בזוהר פ' אחרי וז\"ל תענו את נפשותיכם וכו' מאן דאכל ושתי בתשיעאה ומענגא נפשי' במיכלא ומשתי' אשתכח בעשירא' ענוי דנפשא בתרין חולקין ואשתכח כאילו אתעני תשיעאה ועשיראה ע\"כ. ומטעם זה המתענה בעשי\"ת כבר הורגל בתענית ואין לו עינוי צום יום הכפורים לכן צריך שלא יתענה ויאכל באלו הימים כדי שירגיל לאכול בכל יום ובזה מרגיש בכפלים תענית של יום הכיפורים. ועוד כדי שלא יחלש ויתבטל מצום כפור עכ\"ל:",
"כאלו התענה תשיעי ועשירי. כי אם הי' בא להתענות תשיעי שמא לא יוכל להתענות עשירי משום הכי כיון שאוכל מבעוד יום בתשיעי ומתענה מעט קודם שתחשך דבעינן תוספת ליום הרי כאלו מתענה באכיל' זו תשיעי ועשירי. לקוטי הפרדס:
ובספר אורח לחיים פ' אמור מביא פסק מהרב מוהר\"ר דוב בער זי\"ע כשיתענה יום א' קודם עיו\"כ והאכילה של עי\"כ עולה לב' תענית כדמשמע מלשון הגמרא כאלו התענה תשיעי ועשירי ועם יוה\"כ עולה לד' ימים כמנין אלף ושמונים תענית ע\"ש. וכן נהגו כמה אנשים לעשות כן.
ובספר שער בת רבים כתב דאפילו אם חל ח' תשרי בש\"ק לא אבד תקנה זו מי שנוהג כן בכל השנים עפ\"י דברי המדרש תנחומא פ' בראשית שכבוד שבת עדיף מאלף תענית. ותענית של שלשה ימים עולה שמונים יום ויש עדיין אלף ושמונים יום:
ובהגהות מנהגים כתב בשם תשובת מוהר\"ר מנחם מ\"ץ סי' פ\"ב על אחד שעבר חרם הקדמונים וקנס אותו להתענות מ' יום ב' ימים בכל שבוע ב' וה' כתב ע\"ז אם הי' רוצה להתענות נגד אותן מ' יום ג' ימים רצופים ושלא לאכול בערב בכך לא יכפר למען ישים על לבו עותתו. ויתכפר לו באריכות זמן התענית עכ\"ל:
ועי' ח\"א כלל קל\"ב אות ל\"ה וז\"ל מי שנתחייב לצום ע\"פ תקוני תשובה מרוקח והאר\"י כך וכך תעניתים טוב יותר להתענות מפוזרים כמ\"ש וחטאתי נגדי תמיד ומ\"מ אם ירצה יכול לפטור אותם בהפסקות דהיינו ב' ימים וב' לילות רצופים ויפסיק מעט מבע\"י דנחשב ליום אחד ויום ראשון ג\"כ ליום א' ויום ב' נחשב כל שעה ושעה ליום והוא כ\"ד שעות וא\"כ הוי כ\"ו יום ומעט בליל ג' ונחשב לכ\"ז תעניתים וג' ימים וג' לילות רצופים נחשבים לע\"ב תעניתים ע\"ש:
ובספר תולדות אהרן דרוש לפסח כ' דכן נמי כשלומד ב' או ג' ימים בלא הפסק אע\"פ שהוא אוכל או הולך לישן באמצע ועושה זאת למען שיהי' לו כח ללמוד. גם זה הוא נחשב לעסק התורה ונחשב כמו שעסק בתורה. וכשעסק בתורה כל השנה שהוא שס\"ה ימים נחשב לכמה וכמה שנים נמצא במעט שנים יוכל אדם לעשות לעצמו כמה וכמה אלפים שנים: בספר הברית מאמר י\"ב פ\"ב כתב מסורת בידינו מאבותינו. שהעומד ממטתו בעלות השחר או קודם לו מעט. ואינו ישן כל היום וכל הלילה לאחריו. ואינו אוכל אלא כדי שביעה. ומקיים זה אלי שהוא ר\"ת \"זה \"השלחן \"אשר \"לפגי \"ה'. ויושב ועוסק בתורה ומצות עד שיעלה עמוד השחר. ניצל מכרת אחד ע\"ש.
ובש\"ע האריז\"ל כתב דמי שהוא נעור כל הלילה כולה ואינו ישן כלל ועוסק בתורה אם הוא חייב כרת על איזה עבירה שעשה מחייבי כריתות נחשב לו אותו הלילה כמו הכרת:"
],
[
"עוד טעם. כי מעלות התענית הוא לפי שאדם מסגף את גופו ומשבר את תאות נפשו שהוא מתאוה לאכול ולשתות והוא מבטל רצונו מפני רצון המקום ב\"ה זה הדבר נחשב מאוד לפני השי\"ת אבל בעשרת ימי תשובה הוא להיפך שכל אדם מישראל מפשפש במעשיו ומתחרט מאוד על עונותיו עד אשר לא יערב לו אכול ושתות רק אדרבה חפצו ורצונו להתענות ולסגף את גופו שיהא לו כפרה על עונותיו ובפרט בערב יו\"כ שהוא יום שלפני יום הגדול והנורא אז בודאי משתוקק ומתאוה מאוד להתענות לכן הוכיחו חכמים מן המקרא (אמור כ\"ג) ועניתם את נפשותיכם וכו' בתשעה לחודש בערב וכו' ומקשה בגמ' ר\"ה דף ט' וכי בתשעה מתענין וכו' אלא כל האוכל ושותה בתשיעי וישבר בזה את תאותו שהוא מתאוה להתענות כאלו התענה תשיעי ועשירי כי מי שהוא מבטל רצונו מפני רצון הבורא ית' ואוכל בתשיעי כדי לקיים דברי חז\"ל זה נחשב לפניו ית' כאלו התענה תשיעי ועשירי כי בשניהם כוונתו לשמים. שפתי צדיקים פ' אמור:",
"קונטרס אחרון
כפרה על עונותיו. נוהגין לעשות כפרות בעיו\"כ באשמורת הבוקר שאז הרחמים גובר. לוקחין תרנגול שאינו מסורס זכר ותרנגולת לנקבה ובוחרין בלבנים ואם אין לו תרנגולים יקח שאר ב\"ח וי\"א דגים ולא יקח דבר הראוי להקרבה כגון תורים ובני יונה. עי' מ\"א סי' תר\"ה וקש\"ע סי' קל\"א. ועי' רש\"י שבת פ\"א ע\"ב בד\"ה האי פרפיסא.
והנה במ\"ש המ\"א סי' תר\"ה סק\"ג בשם הב\"ח דמכל מקום אין לחזור אחר תרנגולים לבנים דוקא דהוה כעין דרכי האמורי אלא אם יזדמן לו לבן יקח. כתב בספר ארחות חיים שם בשם ס' אדני פז וז\"ל כיון דלבנים הם טובים יותר לאכילה מצד הרפואה כמ\"ש לו רופא מומחה א\"כ לית לן בה דכל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי אמורים א\"כ יכוין הוא נמי משום רפואה ותו לל\"ב. ועוד כיון שהלבן הוא המשובח שבעופות נעשית המצוה כפולה ע\"ש:
אם הכפרה נתנבלה בשחיטה צריך כפרה אחרת. (קהלת שלמה בשם ס' כנף רננה) ואם נמצאת טריפה יש להסתפק בזה (שם ובשלחן שלמה) והנכון לפדות בצדקה. שם בשם שדי חמד מערכת יו\"כ ס\"א אות י\"ג:",
"כוונתו לשמים. בסידור הק' של מהרמ\"ק שער עבודת יוה\"כ כתב דכמו בשבת ק' הוא מזון הנפש הרוחניות ובע\"ש לקטו לחם משנה. כך בעיו\"כ יקחו לח\"מ למזון הגשמי:
וכן הי' נוהג הרב הצדיק הקדוש מהר\"א מסטרעטין זלה\"ה לבצוע בסעודת עיו\"כ על לחם משנה:
ועי' באה\"ט סי' תק\"ע סק\"ה בשם מט\"מ ומהרי\"ל דעיו\"כ נקרא יו\"ט. ומ\"א סי' תר\"ו סק\"ט כתב דלא אקרי יו\"ט. נוהגים בסעודת שחרית לטבול פרוסת המוציא בדבש. וכן בסעודה המפסקת. עי' מטה אפרים סי' תר\"ה סעי' י\"ח וסי' תר\"ח סעי' א':.
ונוהגים שאין אוכלים דגים בסעודה המפסקת. מטה אפרים סימן תר\"ח סעי' א'. ונהגו שאם יש שלשה בעה\"ב מברך ברכת הזימון על הכוס ואחר ברכת המזון ישתה מן הכוס שיעור רביעית ויברך ברכה אחרונה. שם סי' תרי\"ט סעי' א'.
נוהגין שכל בעל הבית עושה נר לביתו. מפני שביוהכ\"פ ירד משה עם הלוחות השניות והתורה נקראת נר. ועוד נר אחד בשביל נשמות אביו ואמו שמתו לכפרה עליהם (קש\"ע) מי שכבה נרו ביוה\"כ יחזור וידליקנו במוצאי יוה\"כ ואל יכבנו עוד אלא יניחנו לדלוק עד גמירא וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה במוצאי יו\"כ נרו לא הוא ולא אחר. רמ\"א סי' תר\"י סעי' ד':
הנרות של יוה\"כ צריכין להיות של שעוה. לפי שהוא אותיות שועה. ישמע שועתינו. ונמסר להנשים בכדי שגם המה יתעסקו במצוה לתקן את שורש אשר פגמו. שער המלך:"
],
[
"עוד טעם. דמצוה לאכול בערב יום כפור. משום דהטעם דמוסיפין מחול על הקודש. היינו להעלות ולעשות מחול קודש. וכן המצוה דאכילה בתשיעי. משום דאז ביה\"כ כל איש מישראל בתשובה מסתמא ועולה למדריגה גדולה וכאלו מקריב את עצמו לקרבן ולכך מצוה שיאכל וישתה בתשיעי כדי שניצוצי הקדושה אשר נשארו בקרבו יעלו עמו אז. ובזה יהי' עלי'. ישמח משה: "
],
[
"טעם. שנוהגין לאכול בעיוה\"כ מאכל לביבות ממולא בפנים בבשר. כי הבשר רומז לדין הוא מכוסה והבצק שרומז לרחמים הוא מעלה ומחברים חו\"ג למזג ולהמתיק הגבורות כי האכילה הזאת הוא הכנה לתענית יוהכ\"פ שאמרו ז\"ל שגם האכילה הזאת נחשבת לעינוי דיוה\"כ. (זרע קודש):"
],
[
"טעם. שתיקנו חז\"ל להתוודות עי\"כ במנחה. לפי שחששו שמא תטרף דעתו עליו שישתכר בסעודה ולא יוכל להתוודות אח\"כ ומ\"מ כל יחיד יוכל לחוש לעצמו שמא מעת המנחה עד עתה נכשל באיזה עבירה ח\"ו ע\"כ טרם כניסת יוה\"כ יאמר בלחש הוידוי קצרה אשמנו ותועיל לזה הוידוי הזה. עי' יומא דף פ\"ז ע\"ב ועי' מטה אפרים סי' תרי\"ט סעי' ח':",
"קונטרס אחרון
עוד לא אעשה כמוהו. בספר דברי ילחק פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל ועשרתם ערבתם הדליקו את הנר. כי הנה עשרה ימים הם מיוחדים לתשובה ולפעמים אם יתעכב מלשוב בהם ישוב עכ\"פ בעיוה\"כ. ואם כבר פנה גם היום הזה אזי יש להתעורר עכ\"פ בעת הדלקת הנרות שכבר נטו צללי ערב. וז\"ש עשרתם שכבר עברו עשי\"ת. ערבתם שכבר עבר ערב יוה\"כ ועתה הנה הדליקו את הנר והוא רגע האחרונה ועד מתי לא תתעוררו לשוב בתשובה:
ובספר בני יששכר מאמרי שבתות מאמר ו' סי' י\"מ כתב בשם הרב הגדול מו\"ה חיד\"א זלה\"ה שפי' בשם האריז\"ל שלשה דברים צריך אדם לומר וכו' בע\"ש בעוה\"ז. שהוא דומה לערב שבת ע\"ד שאמרו מי שטרח בע\"ש יאכל בשבת. עם חשכ\"ה. היינו בימי הירידה לעת זקנתו יאמר לנפשו וכוחותיו עשרת\"ם. כבר השתדלתם להשיג עשירות. ערבת\"ם. כבר השתדלתם להשיג תאוות הערב. הדליקו את הנר. מעתה חובת עליכם להדליק כוחות הנשמ' הנק' נר ה' נשמת אדם. ע\"כ לא אמר הדלקתם רק הדליקו בציווי עכ\"ד:
בספר ישמח משה (ליוה\"כ) כתב שאמר קודם כל נדרי. אחינו בני ישראל שימו נא על לב שבבגדים האלו שאנחנו הולכים כעת באלו הבגדים עצמן נלך לעולם העליון ליתן דין וחשבון לפני ממה\"מ הקב\"ה ע\"כ נדמה דעתינו כאלו אנחנו עומדין באלו הבגדים לפני כסא הכבוד ליתן דין וחשבון. ע\"כ נתחרט בחרטה גמורה כי אז בודאי מתחרטים באמת. רק שאז לא יועיל החרטה אבל עכשיו מועיל. ע\"כ נתחרט בלב שלם על פשעינו ונקבל עלינו באמת שלא נשיב עוד להן ונבקש מחילה וסליחה מאת מלך מוחל וסולח:
ובספר כולם אהובים בתיקון הנפש פ\"ח כ' בשם הרב הצדיק הקדוש מו\"ה משולם זוסיא זצוק\"ל מה שאמר אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. היינו ברמז על ב' סעיפים שבש\"ע היינו בסי' א' שם כ' שויתי ה' לנגדי תמיד ובסימן רל\"א כתב בכל דרכיך דעהו. ור\"ל שאתם מדלגים אותן הסעיפים שהן הן גופי התורה:"
],
[
"טעם. שהנלקה צריך להיות פניו מוטה לצפון. משום שעיקר חטא האדם הוא מחמת ממון וכתיב מצפון זהב יאתה. ע\"כ מכניע עצמו לאותו צד להודיע שמשם לו החטא. ט\"ז סי' תר\"ז סק\"ד:"
],
[
"טעם. על מה שאנו לוקין ל\"ט מלקות שני חלקים מאחוריו וחלק א' מלפניו. הלא עיקר החיוב המה עינים ופה. ומה חייבים עצמות השדרה. והוא עפ\"י המשנה הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. מאין באת. ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד ליתן כו'. ונמצא צריך להתחשב תמיד חלק א' מה שהי' לפניו קודם שבא לעולם. ושני חלקים מה שיהי' לאחריו היינו ולאן אתה הולך. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. וכשאדם עובר ח\"ו עבירה הוא שוכח. לכך מלקין אותו שני חלקים מאחוריו בשביל ששכח מה שיהי' לאחריו. חלק א' מלפניו. בשביל ששכח מאין באת שהי' לפניו. ראיתי באיזה ספר. ועי' לקוטים סעי' ע\"ו:"
],
[
"טעם. שנהגו העולם שלוקין על לבם בשעה שאומרים הוידוי של אשמנו כו'. לפי שביד כל אדם יחתם הרי שהידים הם עדים על כל מעשה האדם וכתיב יד העדים תהי' בו בראשונה. אגרת הטיול:",
"קונטרס אחרון
הוידוי של אשמנו. והטעם. שביוה\"כ אומרים הוידוי ולא בר\"ה. עפ\"י מה שאמז\"ל (יומא כ') השטן בגימט' תלת מאה ושיתין וארבע הוי, תלת מאה ושיתין וארבע יומי אית לי' רשותא לאסטוני, ביומא דכפורי לית לי' רשותא לאסטוני ולכך בר\"ה אין לומר הוידוי כדי שלא לקטרג אבל ביוה\"כ אין לחוש לזה. כי לית לי' רשות להשטין ולכך יוכל להתודות. שמעתי מהרב הה\"ג מוה' נחום אהרן רוקח נ\"י.
ופעם א' אמרתי לאדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל שראיתי בספר א' וגם שמעתי מאנשים יראים ששמעו מזקינו הרב הצדיק הקדוש המפורסם כאן אתנחתא. ואח\"כ אמר עליהם חטאת כו' עליהם ארבע מיתות ב\"ד כו'הר\"ש מבעלז זללה\"ה כשהי' אומר ביוה\"כ ועל חטאים שאנו חייבים הי' עושה ועמד אז אצלו הגבאי שלו הרב ר' שמעון נ\"י בן הרב החסיד ר' אייזיק ז\"ל אשר הי' מקרה לפני הרהצה\"ק הנ\"ל התקיעות ושאל אותו מה אתה אומר לזה: והשיב לו שזאת אדע כי פ\"א בילדותי הייתי עם אבי ז\"ל אצל הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל ובליל כל נדרי בשעה שהרב הצדיק הקדוש הנ\"ל אמר ועל חטאים שמע אביו רעש גדול בחוץ ובמוצאי יוה\"כ שאל אביו את הרהצה\"ק הנ\"ל מה זה הרעש ששמעתי בעת שאדמו\"ר אמר ועל חטאים בליל כל נדרי. והשיב לו הרהצה\"ק הנ\"ל מה חידוש הוא לך כי בשעה שאני אומר את הע\"ח הם בטלים ע\"כ הי' הרעש ההוא. ע\"כ שמעתי:"
],
[
"טעם. שאסור לנעול מנעל של עור ביוה\"כ או בתשעה באב או לאבל מפני שהם משכא דחוויא שהוא מצד הקליפות ומפני שיו\"כ עולה מלכות למעלה בבינה ואין בהם אחיזה לחיצונים לכן לא נאסר אלא מנעלים של עור אמנם שאר מנעלים מותרים כי גם מנעלים דקדושה לא נתבטלו ח\"ו כו' רק אותם מנעלים של עור משכא דחוויא כתנות עור אשר עליהם נאמר רגליה יורדות מות אלו לבד נתבטלו. וכיון שכתנות עור הי' מאותו החטא וגם שגרם מיתה וחירוב ולכן מטעם הנ\"ל אסור לאבל מנעלים של עור וגם בתשעה באב. ש\"ע של האר\"י ז\"ל:",
"קונטרס אחרון
מנעול של עור ביוה\"כ. ובספר אגרא דפרקא אות ד\"ש כתב בשם הרב מהר\"מ חאגיז בספרו משנת חכמים שמביא שם חכמי הרמז דענין לבישת המנעלים הוא כדי שלא יגע בשרו על האדמה כי בחטא של האדם נתקללה ע\"כ עושין הפסק בין הרגל לאדמה. ובעבור זה במקום אדמת קדש שיצאה האדמה מכלל ארור לכלל ברוך יש לילך יחף וזהו של נעליך כו' כי המקום וכו' אדמת קודש הוא עכ\"ד. וכתב שם ובזה מצאנו טוב טעם למשארז\"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. דכיון שההפסק הוא בכדי להפסיק בין הקללה ע\"כ ימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים להפסיק. וזה שמברכין על מנעלים שעשה לי כל צרכי כי זהו כל צרכיו לחפוץ בברכה ולהפסיק הקללה. ומטעם זה נאסר ביום הקדוש יוה\"כ בחליצת מנעל כי נתקדש הארץ בקדושת היום ויוצאת אז מן הקללה לברכה. ותבין ביום המקווה לישועה יום שנולד בן דוד נאסר בחליצת מנעל להורות שע\"י משיח בן דוד תצא האדמה מקללה לברכה והמתברך בארץ יתברך באלקי אמן:",
"הוי מנעל לענין יוה\"כ. ובס' ארחות חיים שם בהגהות כתב דאף דיש להחמיר בשל שעם וקש אבל במנעלים הנקראים קאלאשין הנעשים מקאטשיק דכיון שמקפידים שלא ללבשן על הרגל בלא מנעלים לפי שמזיק לבריאת הרגל אם אינו לובש אותן ע\"ג מנעל עור א\"כ יש להקל שאין זה דרך נעילה ללבשן בלא מנעלים מפני שמזיקין להרגל. ועוד שהרי אינם מכוונים להרגל וגדולים יותר שהרי לובשין אותן ע\"ג מנעלים א\"כ הרי מבואר בא\"ז הלכות אבילות ס\"ס תמ\"ג וז\"ל ונהגו לנעול מנעלים רחבים כמו בוטש מפני איסטנוסות ובשעת התפלה חולץ ע\"ש:"
],
[
"טעם. שנוהגים ללבוש ביוה\"כ בגדים לבנים נקיים. דוגמת מלאכי השרת וכן נוהגים ללבוש קיט\"ל שהוא לבן ונקי וגם לפי שהוא לבוש של מתים ועי\"ז נכנע ונשבר לב אדם לעשות תשובה שלימה. לבוש סי' תר\"י סעי' ד':",
"קונטרס אחרון
ללבוש קיטל. ובספר מטה אפרים סי' תר\"י סעי' י\"א כתב וז\"ל נהגו בעת הנשואין שעושין הקיטל לחתן מיפים אותו ועושין בו עטרה של כסף על בית הצואר וכן היו נוהגים מלפנים לעשות הבית מעוטר בעטרה של כסף. כי אם אינו מצופה כלל אינו רק כמו כתונת ממעל למדיו. וזה מקרוב שעושין של זהב או מקצתה כסף ומקצתה זהב למען הראות תפארת גדולתם ולא ידעו שיש סמך מן התלמוד שלא ללובשו זהב לפי שהוא מזכיר עון העגל שהי' של זהב ואין קטיגור נעשה סניגור כדאמרינן בר\"ה. ולכן ראוי להחזיר עטרה ליושנה להיות נחפה בכסף. וכן הנשים אין לובשות בגדים המחופים בזהב עכ\"ל. ובהגהות מנהגים פקפק בדבר דהא כהן גדול לא נאסר בהם כ\"א בפנים ולא בחוץ:",
"יש שא\"א בי\"ט שחל בשבת רק מזמור לדוד הבו לד' בני אלים וכו'. וחרוז ראשון ואחרון מן לכה דודי מ\"מ כשחל יוה\"כ בשבת א\"א כלל רק מזמור שיר ליום השבת לבד וכן אחר התפלה א\"א במה מדליקין ולא מזמור לדוד ה' רועי כו' אף שנוהגין לומר בכל שבת מזמור זה אף בי\"ט שחל בשבת מ\"מ ביוה\"כ שחל בשבת א\"א אותו. מטה אפרים סי' תרי\"ט סעי' י\"ג. ועי' אשל אברהם שם:"
],
[
"עוד טעם. ע\"ד אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. פ\"ח סי' תקפ\"א בשם מהרש\"ל:"
],
[
"טעם. ששוטחין עשבים ביום הכפורים על הרצפה בבית הכנסת ובבהמ\"ד. משום שביום הזה מרבים בהשתחואות בפשוט ידים ורגלים וע\"כ שוטחין עשבים להפסיק בינו ובין הקרקע ואפי' אם אין שם אבן משכית דיש לגזור אטו אבן משכית שאסור מן התורה דכתיב ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה. רמ\"א סי' קל\"א סעי' ח' ועי' ט\"ז שם ס\"ק י\"ד ועי' מגילה דף כ\"ב ע\"ב:"
],
[
"טעם. דיוה\"כ בעשירי בחודש. מפני דחטא אדה\"ר הי' בע\"ש יום א' בר\"ה וכשחטא קיבל עליו נזיפה דכתיב ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים. ולא נתייחד הדיבור עמו עד אחר שכלו ז' ימי נזיפה כמו גבי מרים. ובשבת לא קיבל נזיפה רק ביום א' וא\"כ כלו ז' ימי נזיפה בשבת וביום א' שהוא עשירי בחדש נתייחד הדיבור עמו ונתרצה לו. ולכן נקבע בו ביום. ולכך כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' דתשיעי הי' בשבת. ראיתי באיזה ספר:"
],
[
"טעם. שנוהגין להתחיל כל נדרי מבע\"י משום דאין מתירין נדרים בשבת ויו\"ט. מ\"א סי' תרי\"ט ס\"ק ה'. וטעם. שנוהגין להעמיד ב' אנשים אצל הש\"ץ בשעה שאומר כל נדרי מפני שהולכי' בתחלה ואומרים ע\"ד המקום וע\"ד הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינין ולזה בעינן ג' ומאחר שהולכים שם עומדי' שם עד אחר כל נדרי. דאי הטעם כדי שיהי' ג' מתירין א\"כ נדרי אותן ג' מי מתיר ואם הקהל אומרים בלחש וזה מהני להם א\"כ ישבו כולן במקומן ויהנה התרת הקהל. דרכי משה שם: "
],
[
"טעם. שאומרים קודם כל נדרי ע\"ד המקום ועל דעת הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. ע\"פ הש\"ס דמנחות כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ואעפ\"כ הכניסה הכתוב בכלל בשמים החשובים. ופי' מלת העבריינים הוא אותם שעברו על דברים שנתחייבו נידוי או שמתא מחמת עבירות שבידם ומתירין להם כדי שיוכלו להתפלל עמהם ואפי' לא יבקשו שיתירו להם מתירין להם. משום דאמרינן כל תענית צבור כו' עי' מטה אפרים סי' תרי\"ט סעי' י' ואלף למטה שם. וע\"ל סעי' קי\"א:"
],
[
"טעם. שנהגו הקהל לומר כל נדרי בנחת עם השליח צבור. כדי להתיר לש\"צ כי אין יכול להתיר לעצמו. הגהות מנהגים:"
],
[
"טעם. שתקנו לומר כל נדרי ביום הכפורים ולא בר\"ה כמו שהוא במשנה. משום דיום הכפורים בטל העם ממלאכה אף מלתקן אוכל נפש ואיכא כינופיא טובא. וסמוך הוא לר\"ה. ופעמים שיום הכפורים נקרא ר\"ה כדכתיב בראש השנה בעשור לחדש השביעי ואמרינן אי זו היא שנה שראש השנה שלה בעשור הוי אומר זה יובל. ספר התניא סי' פ':",
"קונטרס אחרון
כל נדרי בקול רם. ובשם הרב הקדוש המפורסם מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שפי' החרוז מה שאומרים בליל כל נדרי דוד שואג בקול. ששואג על המסטינים שלא יעכבו על ידו. יתן קול דברו סלחתי.
ובספר בארת המים כתב בשם קדוש א' שאמר קודם כל נדרי בעמדו לפני ארון הקודש בבכי' יתירה והתלהבות גדולה הנה אנו אומרים ונסלח וגו' כי לכל העם בשגגה. מהפלא הוא הכי אפשר כי כל העם יהיו שוגגין ולא יהיו שום מזיד ביניהם. אך רבש\"ע אני מעיד בהם כי אין בהם שום איש שיאמר לשם יחוד קודם בואו לעבור עבירה. וא\"כ יתכן לומר עליהם כי כולם שוגגין המה."
],
[
"טעם. שאומרים כל נדרי בלשון ארמי. לפי שנתקן בבבל שהי' עיקר לשונם לשון ארמי לכך תקנוהו בלשון ארמי כדי שיבינוהו הכל. לבוש סי' תרי\"ט סעי' א':"
],
[
"טעם. שהש\"ץ אומר כל נדרי בקול רם. כדי להזכיר להציבור שיאמרו גם הם ויתנו לב על נדריהם שידרו כל השנה ואולי יש אחד בבהכ\"נ שלא נתן לב בפעם א' ישמע בשניה ולכך נוהגין להגביה קולו בפעם ב' יותר מבראשון ובג' יותר מבב' כדי שישמעו כולם ויתנו הם לעצמם שאין תנאי מועיל לאדם אלא מה שיתנה הוא מעצמו ולא אחר מתנה בעדו. לבוש שם:"
],
[
"טעם. שאומר ג' פעמים. משום דלשון חכמים כך הוא. מגל זו. מגל זו. מגל זו. קופה זו. קופה זו. קופה זו. במנחות. וכן חלוץ הנעל. וכן מותר לך. מותר לך. מותר לך. מטה משה סי' תתס\"ד:"
],
[
"טעם. שאומרים בליל יוה\"כ ומחרתו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. משום שבכל השנה אומרים אותה בלחש מפני משה גנבה ממלאכים אבל ביום הכיפורים גם ישראל דומין למלאכים. טור סי' תרי\"ט: "
],
[
"טעם. שיש נוהגין בר\"ה ויו\"כ להשמיע קולם בתפלתם יותר משאר ימות השנה. עי' ספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל מרימנאב זצוק\"ל פ' נצבים דכתב וז\"ל טובה צפרנן של ראשונים הטור והב\"י אשר מימיהן אנו שותין ומפיהן אנו חיין שהי' בעלי רוח הקודש ואוהבי ישראל מאד וחששו על מנהג בני הכפרים המתאספים בימים נוראים להתפלל בצבור ולא הורגלו בכך כל ימות השנה לכך הם מגביהים קולם בתפלתם ובאמת יש איסור גדול להמגביה קולו בתפלתו ובפרט בספרי המקובלים ובזוה\"ק מחמירים ומזהירים מאד ע\"ז וע\"כ דאגו על הדבר שלא יהיה חלילה קטרוג על ישראל. לכך כתבו מותר להגביה קולו בתפלתו מעט בימים הללו. אבל אמת נכון הדבר שההיתר הזה הוא רק לפנים ולא טוב הדבר ואדרבא איסור גמור יש. וע\"כ טובה היא השתיקה. וע\"ל סעי' ע\"ו וסעי' ע\"ז וסעי' ע\"ח: "
],
[
"עוד טעם כדי שילמדו זה מזה ולא חיישינן שיטעו זה את זה הואיל ומצוי בידם מחזורים ותפלות. מרדכי במס' יומא:"
],
[
"טעם. שאין אומרים או\"א רצה במנוחתינו כשחל בשבת. דכיון שהוא יום עינוי אין לנו רצון כ\"כ במנוחתינו. לבוש סי' תרי\"ט:",
"קונטרס אחרון
רצה במנוחתינו. בספר אשל אברהם סי' תרכ\"ב כ' לפי מה שנוהגים בשבת קודש לומר בערבית וינוחו בה. ובשחרית בו ובמנחה בם. נראה שכן ראוי לומר גם ביו\"כ שבשבת קודש ואין ראי' ממה שנדפס סתם בו כיון שהדפיסו בשוה לערבית ולשחרית ומנחה.
ובספר שאגת אריה להרב הה\"ג מו\"ה אברהם אריה אבד\"ק מוינעשט נ\"י בהשמטות כ' בשם הרב הצ' הקדוש מוהר\"ר ישראל מרוזין זצוק\"ל כוונת סיום הברכה בתפלת של יוה\"כ בא\"י מלך מוחל וסולח לעונותינו כו' עפ\"י משל לאב שיש לו בן יחיד החביב לו מאד ויש לו תענוג גדול כשמשתעשע עמו וע\"כ כשיש בידו תפוח נאה נותנו לבנו וכשהוא רוצה לקבלו האב משיב ידו ואינו נותן לו. ואח\"כ שוב האב מושיט ידו ליתן לו וחוזר ומשיב ידו וככה עושה כמה פעמים כדי להשתעשע עמו ולהתענג מזה. והנה אין תענוג מזה רק להאב אבל הבן יש לו צער כי הוא משתוקק ליטול התפוח ולאכלו. וכשהבן הוא חכם עד מהרה יעשה ברכה על התפוח ואז יהא האב מוכרח ליתן לו התפוח למען לא יהי' ברכה לבטלה. כמו כן אנחנו מברכים ביוה\"כ ברכה שנכלל בה כל עניני סליחה ומחילה כדי שהשי\"ת יהי' מוכרח לעשות כן משום חשש ברכה לבטלה."
],
[
"טעם. שאין צריך נטילה ביה\"כ רק רחיצה מעט עד סוף קשרי אצבעותיו. לפי שאין שליטה לרוח הטומאה ביה\"כ. מקדש מלך פ' תרומה:",
"קונטרס אחרון
עד סוף קשרי אצבעותיו. ועיין דגול מרבבה סימן תרי\"ג דכתב וז\"ל כיון שביוה\"כ שחרית אינו נוטל אלא עד סוף קשרי אצבעותיו והכהן צריך ליטול עד הזרוע הי' צריך לברך ענ\"י לכן נלע\"ד שהכהן יטול גם שחרית עד הזרוע. וע\"ש סימן קכ\"ח וקיצור ש\"ע סי' ק' סעי' ד':",
"שאין שליטה לרוח הטומאה ביוה\"כ. ובדין אם מותר לטבול מטומאתו ביוה\"כ עי' מטה אפרים סי' תרי\"ג ס\"ק י\"ח שכתב דאפי' מי שרגיל לטבול לקריו או לשפוך עליו ט\"ק מ\"מ אסור לעשות כן ביוה\"כ. ועי' זכור לאברהם ערך יוה\"כ שכתב בשם גדול אחד להתיר לטבול במי שרגיל כל ימיו לטבול מטומאתו. ובס' ארחות חיים שם אות ט' כתב בשם ס' אור עינים ח\"ב בהקדמה כלל כ\"ד דאס אירע ח\"ו מקרא לילה בליל יוה\"כ ר\"ל לא יאמר שום דבר שבקדושה עד שיטבול תיכף דייקא באור הבוקר. ובאם לא יטבול הוא וב\"ב עומדים בסכנה גדולה. וכתב שכמה וכמה באו לפניו וצוה להם לטבול תיכף וללבוש חלק לבן ואחר הטבילה בירך אותם ולכולם הי' ת\"ל שנה טובה ומתוקה וחיים ארוכים עם ב\"ב:
ובסי' תרט\"ו אות ב' כתב וז\"ל בספר דברי יצחק אות י\"ד כתב שבשנת תרי\"ב נתן תיקון הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל לאנשים שקרה להם בליל יוה\"כ קרי רח\"ל שיאמרו בכל יום משנה זאת חוץ משבתות וי\"ט ב' מזמורים שבתהלים ק\"ג ק\"ד. היינו לדוד ברכי נפשי. וברכי נפשי. ובעהשי\"ת עלתה להם שנה טובה. ובאות ט\"ז כתב ששמע שהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אברהם דוד מבוטשאטש זצוק\"ל צוה לא' שיתן בכל יום משנה זו צ\"ל א' לצדקה פשוטה ועוד צ\"ל א' בכל יום לצדקת א\"י ע\"כ. ובהגהות שם סי' תרי\"ג כתב בשם פסיקתא דר\"כ פסקא דיוכ\"פ דגם מי שטובל ביוה\"כ צריך שיטבול בצנעה שלא יראוהו בני אדם ועי' בס' האשכול הל' ק\"ש סימן ב':
ובשו\"ת מוהר\"י מברונא סי' מ\"ט כתב העיד לפני בחור א' שמהר\"י ווייל יצ\"ו אמר לו שיטבול ביום כפור לקרי להתפלל בטהרה כו' דאי לא טבל לבו נוקפו ולא מצי מתפלל:"
],
[
"טעם. דביה\"כ אומרים ממקומו הוא יפן ברחמים בכל התפלות. משום דהקב\"ה דן כל היום כולו. מ\"א סי' תקפ\"ב ס\"ק ח'. גם אומרים בו משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו כי אף המלאכים לא ידעו מקומו מתוך שכבודו עולה ונגבה ואין שייך לומר ממקומך. מטה משה סי' תתע\"ב:",
"קונטרס אחרון
לקצר בפיוטים. בס\"ח סי' רנ\"ו מתרעם על מה שאומרים הקרובץ ובמשך הפסוקים ממהרים. כי הפסוקים והשבחות ברוח הקודש נאמרו והסליחות תיקנו חכמים ונביאים. וגם הפסוקים הם יסוד הקרובץ שמהם נתייסדו וכשם שמנגנים את הקרוב\"ץ במשך כן יעשו להפסוקים שלא יהיו הפיוטים עיקר:"
],
[
"טעם. שקורין ביה\"כ ששה. כנגד היום שמכפר על מעשי העוה\"ז שנמשל לששת ימי החול.",
"וטעם. שקורין בפ' אחרי מות להורות שאין ראוי לזלזל במצות הנראית אליו קלות שהרי אלו נענשו במצוה שאין בה כרת ולא מיתת ב\"ד. כל בו): ",
"קונטרס אחרון
ביוה\"כ ששה. בספר אשל אברהם סי' ס\"ט כתב וז\"ל הנוהגין לקרות בס\"ת הק' כמה פעמים בימים נוראים כדי שיהיו הרבה עולים לס\"ת הק' נראה אם יש עכ\"פ אחד שלא שמע עדיין קריאת ספר תורה הק' אם קורין בשבילו אין בזה חשש ברכה לבטלה וכדקיימא לן לגבי פורס שמע וברכו שבשביל א' שלא שמע עדיין פורסים ולא שייך חשש ברכה לבטלה וכן נהגו. וכן נראה גם בזה. אך כשקורים ואין גם א' שלא שמע עדיין רק שעושים כן כדי להעלות לס\"ת הק' יש לבטל מנהגם כי הוא חשש ברכה לבטלה לגמרי וגם בזה צ\"ע ונראה נוטה שצריך להיות י' שלא שמעו. או עכ\"פ רוב מנין שלא שמעו. וצ\"ע אם מהני בזה מנהג להוציא מחשש ברכה לבטלה ע\"ש:
רק בשמחת תוה\"ק כיון שכבר נהגו שאיש לא נעדר מלעלות אז לתוה\"ק וכל אחד ואחד מקטן ועד גדול עולים לתוה\"ק ע\"כ אין בזה חשש טעות כלל ומותר לכ\"ע להוסיף. שם סי' תרס\"ה:
ובסי' קל\"ה כתב כיון דכשאין גם א' שלא שמע לכולי עלמא אין לומר ברכו שנית מצד זה נסוגותי אחור ממה שהייתי נוהג איזה פעמים לומר ברכו בליל שבת ק' אחר התפלה קודם עלינו. ואין ראיה מהגדולים הנוהגים כן כי אצלם שכיחי אורחים טובא המתאחרים לבוא לוועד התפלה ויש לפעמים כמה שלא שמעו ברכו. משא\"כ כשידוע שאין גם אחד שלא שמע כגון בקיבוץ קטן מנין מצומצם בידוע שלא בא מי שלא שמע. נכון שלא להנהיג לומר ברכו שנית. אך הנוהגים לומר במקום שמצוי לפעמים מי שלא שמע גם שאין ידוע אם יש מי שלא שמע אומרים בלא פלוג מספיקא. יש עליהם ג\"כ צד זכות. כי כל מדת חז\"ל הוא בלא פלוג ואין נכון ליתן הדברים לשיעורים להתוודע אם יש איש שלא שמע כו' ע\"ש:
וכדי להשלים מאה ברכות שבכל יום שביוה\"כ יש לכוין ולשמוע אמירת הש\"ץ הברכות וחזרת התפלה וברכות של קריאת התורה ב\"פ וברכות ההפטרה ב\"פ ואז לא נחסר רק ג' ברכות, יש לו למלאותם ע\"י שיריח בבשמים ג' פעמים ויברך ברכת הריח. אך צריך להפסיק בנתיים זמן גדול שיהי' היסח הדעת בנתיים. ואם מריח בלילה וישן אח\"כ שפיר הוי היסח הדעת. ואין ליקח פרי הראוי לאכילה לברכת הריח דגזרינן דילמא אתי למיכל מיניה. מטה אפרים סי' תרכ\"ב סעי' ג' ואלף למטה שם:
ובסדה\"י כתב וז\"ל טוב ליקח עמו מעט בשמים או הדס ומשעה לשעה יריח בה ויברך ולא מצאתי תקון אחר קרוב מזה אחר שאינו יוצא מבהכ\"נ. ואין אנו חוששין אם הוא נוהג בכך להריח בעצי בשמים כל שעה דכיון שעושה הדבר לש\"ש אין לחוש. ועוד דתענוג נשמה הוא זה ולא תענוג דגוף כמ\"ש רז\"ל בפ' כל הנשמה תהלל יה איזו דבר הוא שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף זהו הריח וא\"כ אין חשש לתענוג הנפש. ועי' פמ\"ג א\"א סי' תרי\"ב סק\"ד דאותן השורים שנופ\"ף טובא\"ק עם מי טרופין ולחים הם אסור להריח בחוטם. ועי' מ\"ז סי' תרכ\"ב סק\"ג:
כתב בס' דרוש ר' חיים כהן סי' י' כגון דא צריך להודיע לרבים שיוה\"כ כשבת לענין הוצאה ועירוב ולפי שבש\"ע לא נזכר הדין בהדיא כ\"א בטור איתא להדיא. וכל איסור הוצאת שבת נוהגים ג\"כ ביוה\"כ ובפרט שאסור לצוות לעכו\"ם לחזור ולהדליק נר יו\"כ שכבה וחלילה לעשות כזאת כי חס על הנר ואינו חס על נשמתו שנקרא נר אלקים:"
],
[
"עוד טעם. כדי שיתנו אל לבם השומעי' כמה צריך אדם להזהר מן החטא שהרי אהרן שהי' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה לא עמדה לו זכותו ונתערבה לו שמחתו במיתת שני בניו הגדולים על שחטאו לפני ה' ומתוך זה שם שמים יתקדש ע\"ד בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. מטה משה סי' תתע\"ד:"
],
[
"טעם. שאנו אומרים אנא בשם או אנא השם ולא בכינוי בא\"ד. מפני שהכהן לא הי' קורא אותו במקדש כמו שאנו קורין אותו בא\"ד בשאר השמות אלא הי' קורא אותו במקדש בד' אותיותיו ככתיבתו. מה שאין אנו רשאין לקוראו כן כי הוא הנקרא שם המפורש שהוא המקור לכל השמות וכל השמות נאצלים ממנו ועליו אמרו ההוגה את השם באותיותיו בגבולים נעקר מן העולם חוץ מכ\"ג בי\"כ ואם היינו אומרים אנא י\"י בא\"ד הי' משמע שכן הי' לשון כ\"ג בי\"כ בב\"ה בוידויין ולזה אנו אומרים אנא בשם או אנא השם. לבוש סי' תרכ\"א סעיף ו':",
"קונטרס אחרון
אנא בשם כשאומרים חטאו עוו פשעו בני ישראל אנו מדמין נפשינו כאלו אנחנו אותם בית ישראל שהיו אז ומתחרטין על עונותיהם וגם אנו מתחרטין על עונותינו. ויפה עושים המכים על לבם כדרך שעושין באשמנו. מטה אפרים סי' תרכ\"א סעי' ט\"ז:
ובש\"ע האריז\"ל כ' על מה שאנו אומרים כשהיו שומעין את השם המפורש יוצא מפי כ\"ג. וז\"ל דע כשהיה הכהן גדול מזכיר את השם מפורש הי' יוצא השם מאליו מפיהו. ולזה לא אמרו כשהי' מזכיר אלא יוצא. מאליו היה יוצא. וזהו סוד הפסוק שאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי ולא אמר אשר תזכור את שמי ר\"ל אני אזכיר:
ובענין מה שיש נוהגים שלא ליפול כורעים בשב\"ק יש סמך לזה כי לדעת רב שרירא גאון ע\"ה יש חשש אבן משכית גם בעומק הרבה מדאורייתא וכמ\"ש המ\"א ע\"ה ס\"ס קל\"א וצריך להציע ולפעמים שיהי' נגרר משם מה שהציעו מעש\"ק וכשיציעו בשבת\"ק יש חשש אשוויי גומות משא\"כ כשמציעין בשופי על פני כל הבית הכנסת הק' בעיו\"כ אין חשש כ\"כ. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' תרכ\"א:
עוד כתב משום דנראה כנפילת אפים ובכל יו\"כ אין חוששין לזה וכמו שאין אומרים אבינו מלכנו ביו\"כ שחל בשבת\"ק כן הוא בזה שמנעו מליפול בשבת\"ק שלא יהי' נראה כנפילת אפים. אך המנהג הוא שבכל מקום נופל הש\"צ על פניו גם בשבת\"ק. לפי שידוע לכל שהש\"צ אינו אומר יותר מכפי מה שמיוסד במחזורים ובפרט שהוא בתוך התפלה ואסור לו להפסיק ולומר איזה בקשה מלבו בלי תקנת חז\"ל והרי עי\"ז יש ידיעה לכל שאין בזה גדר נפילת אפים. משא\"כ בנפילת רבים על פניהם יש מראית עין שסוברים רבים על רבים מהקהל שהם מוסיפין תחנונים ובקשות הנוגעים נגד חבריהם בפרטי התנגדות שבין זה לזה. וכיון שזה אסור ושבת\"ק גם שהוא יו\"כ לזה הנהיגו בהרבה קהילות ק' שלא ליפול על פניהם בשבת\"ק וכן נוהגים פה ע\"ש:",
"חוץ מכ\"ג בי\"כ. ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אברהם יהושע העשיל מאפטא זצוק\"ל שכמה פעמים אמר ביוה\"כ בעת העבודה. וכך הייתי אומר. כי זכר עוד אז עת אשר שימש בכהונה גדולה בביהמ\"ק והענין מפורסם:"
],
[
"טעם. שאין אנו אומרים אין כאלהינו בי\"כ. לפי שעיקרו לא נתקן אלא להשלים הברכות שמדלגין בשבתות וי\"ט מן הי\"ח ברכו' וביו\"כ בלאו הכי משלימין הברכו' בד' תפלות ובהרבה פיוטין כמו אהללך כו'. גם פטום הקטורת אין צריך לאומרו לפי שהיא כלול כולו בעבודה ובשאר סליחות ופיוטי'. שם. ויותר טוב לאומרו ביחידות שהרי סימני הקטורת לא הוזכרו בעבודה. ט\"ז סי' תרכ\"ב סק\"ג ועי' מ\"א שם סק\"א:"
],
[
"טעם. שאין אומרים ואני תפלתי. לפי שמתענין. טור סי' תרכ\"ב. ועיין לעיל סעי' שפ\"א:",
"קונטרס אחרון
ואני תפלתי. במנחה מוציאין ס\"ת אחת וקורין שלשה בסדר אחרי מות בפ' עריות וא\"א י\"ג מדות ולא שמע ישראל וא\"א על הכל והישראל הוא המפטיר בנביא יונה ומברך אחריו ומסיים מגן דוד. (לפי שאין עבודה במנחה. מנהגים) מטה אפרים סי' תרכ\"א סעי' י\"ט. ועי' ליקוטים סעי' קפ\"ד:"
],
[
"טעם שקורין שלשה במנחה בפרשת עריות. דכשם שהקב\"ה הזהיר שלא לגלות ערוה כך לא יגלה ערות עונותינו. תוס' מגילה דף ל\"א ע\"א בד\"ה במנחה. ועוד לפי דנפשו של אדם חשקה בעריות טפי מכל עבירות ע\"כ מזהירין ע\"ז ביוה\"כ שהוא יום קדוש ונורא. רש\"י שם ועי' ט\"ז סי' תרכ\"ב ס\"ק ד':"
],
[
"טעם. שאין אומרים צדקתך אפי' אם חל בשבת. דכתיב בו משפטיך תהום רבה ואנו מבקשי' רחמי' ביוה\"כ. לבוש שם סעי' ד' ועי' מהרי\"ל דמזה הטעם אין אומרים בשבת תשובה צ\"צ. ורמ\"א סי' תר\"ב כתב דבשבת תשובה המנהג לומר צ\"צ:"
],
[
"טעם. שנקרא התפלה הזאת בשם נעילה. כי אז צדיקי הדור נועלים וסוגרים א\"ע עם הקב\"ה לבדו בהיכל מיוחד סגור ומסוגר ולא יתנו להכנס שמה ח\"ו שום משטין ומקטרג. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי הכהן מרימנאב זצוק\"ל:"
],
[
"טעם שאין היחיד מזכיר בתפלת נעילה (באתה הבדלת) של שבת. כיון שכבר סיים ברכת שבת ולא מצינו הזכרה אחר חתימת הברכה. ודוקא יחיד אבל הש\"ץ שמחזיר התפלה ואומר גם הוידוי תוך התפלה יש לו להזכיר של שבת בוידוי שהרי יחתום אח\"כ מקדש השבת וישראל ויום הכפורים. לבוש סי' תרכ\"ג סעי' ג':"
],
[
"טעם. שאומרי' ז' פעמים ה' הוא האלהים ללוות השכינה שמתעלה לעלות למעלה משבעה רקיעים. באר היטב סי' תרכ\"ג סק\"ה.",
"עוד טעם. כדי לבטל תתק\"ג מיני חולאים ע\"י מספר ז\"פ ה' הוא האלהים. מגיד תעלומה:",
"קונטרס אחרון
וכיוצא הרבה. ובספר ייטב לב (וארא) כתב על מה שאמר המדרש על פסוק וידבר אלהים וגו' לכן אמור לבני ישראל אני הוי'. א\"ל הקב\"ה למשה אתה מקפיד על דברי הי' לך לידע טוב אחרית דבר מראשיתו. וז\"ל וידבר אלקים וגו' מדה\"ד ויאמר אליו אני הוי' רחמים כי נמתקים לאותיות הקודמים שם אכדט\"מ המורה על רחמים. ושמעתי ממחו' הקדוש מו\"ה אליעזר זצ\"ל מדזיקוב שזה השם אכדט\"מ ר\"ת כי טוב אחרית דבר מראשיתו. פי' כי נמתקים אחרית האותיות מראשיתו היינו אותיות הקודמין. וז\"ש המדרש עה\"פ וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' נמתק לרחמים הי' לך לידע כי נמתק באותיות הקודמין אכדט\"מ שר\"ת הוא \"כי \"טוב \"אחרית \"דבר \"מראשיתו ע\"ש.
ולפ\"ז נראה דבזה שאנו אומרים ה' הוא האלהים. נמתקים אותיות אלקים באותיות הקודמין אכדט\"מ המורה על רחמים שר\"ת הוא \"כי \"טוב \"אחרית \"דבר \"מראשיתו."
],
[
"טעם. שאומרים ה' הוא האלהים בקול רם. לפי שצריך להתפלל יה\"ר שיהא השם שלם והכסא שלם דהיינו הו\"א ה\"ו חסר מהשם שנאמר כי יד על כס י\"ה א' חסר מן כסא ויהי' כסא שלם והשם שלם. מטה משה אות תתי\"ו:",
"קונטרס אחרון
בקול רם. וטעם שאומרים שלשה פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ע\"ש ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך היה הוה ויהיה. לבוש סי' תרכ\"ג סעי' ה': ",
"והשם שלם. בספר עונג חיים לשבת פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אברהם יעקב מסאדאגארא זצוק\"ל הו\"א קיים ושמו קיים וכסאו נכון. ר\"ל אם יתקיימו אותיות הו\"א היינו ו\"ה מהשם. וגם א' מהכסא אז יהיה שמו נכון וכסאו נכון:"
],
[
"טעם. שתוקעין לאחר נעילה. שהוא סימן לסילוק שכינה למעלה שנאמר עלה אלהים בתרועה. ט\"ז סי' תרכ\"ג ס\"ק ב':"
],
[
"טעם. שתוקעין במוצאי יוה\"כ. להודיע שהוא לילה ויאכילו את בניהם שהתענו. וגם להכין סעודת מוצאי יוה\"כ שהוא כעין יו\"ט. תוס' שבת דף קי\"ד ע\"ב בד\"ה ואמאי. ועי' פ\"מ סי' תרכ\"ג סק\"ב בשם מט\"מ דלכן אומרים בליל מוצאי יוה\"כ כמו בשבת ויו\"ט יום טוב איש לחבירו ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. שתוקעין לאחר נעילה. זכר לתקיעה שתוקעין ביה\"כ של יובל. כל בו: "
],
[
"עוד טעם. כדי לערבב השטן שחוזר לשלוט במוצאי יוה\"כ. כי ביה\"כ אין בו כח לשלוט בישראל לפי שהם כמלאכי השרת לכל דבריהם שם. ומה שתוקעין קודם ברכו וקודם הבדלה. משום דתקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה ולא אסרהו בשבת אלא גזירה שמא יוציאנו ד' אמות ברשות הרבים כו' לילך אצל בקי ללמוד ומשום חדא תקיעה לא חיישינן. רוקח סי' רי\"ח ועי' לבוש סי' תרכ\"ג סעיף ה':"
],
[
"עוד טעם. לפי שהשופר הוא סניגורו של ישראל בר\"ה. והקב\"ה עומד מכסא דין לכסא רחמים ומצדיק אותם בדין היך מה דאת א' עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר. ועתה שהן יוצאין מבית דין זכאין וגזר דינן נחתם לזכות הסניגור שלהן יוצא עמהן ומשמיע קולו בשמחה. וכן דרך העולם כשבעלי הריב נוצחין את הדין הן מקלסין את סניגורן ושמחים עמו. ספר התניא סי' פ\"א:"
],
[
"טעם. שמקדשין הלבנה במוצאי יו\"כ. דאז שורין בשמחה. רמ\"א סי' תכ\"ו סעיף ב':",
"קונטרס אחרון
דאז שרויין בשמחה. ובס' עבודת הקודש מורה באצבע סי' ט' אות רפ\"ג כ' דיותר נכון לברך ברכת הלבנה קודם יוה\"כ מכמה טעמים. וכן דעת הלבוש שם לקדש קודם יוה\"כ כדי שתהא מצוה זו מסייעת לו ליום הדין. וכן נהג הרב הצה\"ק מהרי\"א מזידיטשוב זצוק\"ל."
],
[
"טעם. שאין מברכין במוצאי יוה\"כ אלא על האור ששבת מבעוד יום ממש ממלאכה כגון עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום אבל לא על האור היוצא מן העצים ומן האבני'. לפי שטעם ברכת האור ביה\"כ לפי שפסקה הנאתו בו ביום ועכשיו הותרה לו וע\"כ צריך אור ששבת והיוצא מן העצים ומן האבנים לא שייך שבת אבל במוצאי שבת של כל השנה אין מקפידין לאור ששבת שטעם ברכת האור במוצ\"ש לפי שהתחלת ברייתה במוצ\"ש כמו שמצינו באגדה בירושלמי במוצ\"ש זימן הקב\"ה לאדם הראשון שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהם האור וברך בורא מאורי האש לפיכך מברכין במוצ\"ש אפי' על היוצא מן העצים ומן האבני' לפי שזהו כעין ברייתה אבל ביוה\"כ שאין לומר טעם זה אין מברכין אלא על אור ששבת מבע\"י או שדלק בהיתר כגון של חיה ושל חולי דההוא ברכה משום דדבר חידוש הוא לו שלא נהנה מן האור היום. כל בו: "
],
[
"עוד טעם. שאין מברכין במוצאי יו\"כ אלא על נר ששבת. כי מלת השטן עולה שס\"ד. וימות השנה שס\"ה. לפי שאין להשטן שום שולטנות ביו\"כ. ואנו מברכין בורא מאורי האש בכל מו\"ש. מפני שנכנסו אז ימי החול לשלוט וכולם נאחזים מן הגבורה דהיינו האש. ולכן אנו מברכים אל הבורא שבראנו כי הוא אלקינו ואין לנו חלק בהם. ולכן עכשיו ביו\"כ שלא יש שום שולטנות אין ראוי לברך על האש החדש שהוא גופא דע\"ז. כדי שלא יתגבר על אור ששבת שכבר נכנע אל הקדושה. ש\"ע האריז\"ל:"
],
[
"טעם. שאפי' חל יוה\"כ בשבת אין לברך על אור היוצא מן העצים להורות שיום זה מקודש ששבת מן האור. מ\"א סי' תרכ\"ד סק\"ז. ובסידור האריז\"ל משמע ג\"כ דאפי' חל יוה\"כ בשבת אין מבדילין אלא על אור ששבת ולא על אור חדש היוצא מאבנים ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על הבשמים במוצאי יום הכיפורים. משום שאין ביוה\"כ נפש יתרה מפני התענית ואפי' חל להיות בשבת. כל בו:",
"קונטרס אחרון
ראוי לברך על הבשמים. ובספר מדרש תלפיות אות ה' כתב. הטעם. שמריחין הבשמים במו\"ש. מפני שבשבת שובת אש של גיהנם ואינו מסריח ובמו\"ש חוזר גיהנם ושורף ומסריח לפיכך מריחין בשמים להפיג ריח רע. אבל ליום הכפורים וביום טוב לא מצינו שביתת גיהנם ע\"כ. ועי' טעמי המנהגים ח\"א סעי' שצ\"ב:"
],
[
"טעם. שקורין את היום שלאחר יוה\"כ צו גאטס נאמין. לפי שבכל העשי\"ת אמרו בתפלת שמ\"ע המלך הקדוש וכעת חוזרין לומר האל הקדוש. גאולת ישראל:"
],
[
"טעם. שאין נופלין על פניהם בימים שבין יוה\"כ לחג הסוכות. לפי שבהן נשלם בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו. שנא' ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו וגו' עד שבעת ימים ושבעת ימים י\"ד יום ספר התניא סי' פ\"א:",
"קונטרס אחרון
שבין יוה\"כ לחג הסוכות. ובסדר היום כתב שלא ליפול על פניהם עד ר\"ח חשוון. והטעם. משום שזה החדש הוא זמן רוב שמחתינו ונבחר בו יום סליחתינו ויש בו ד' מועדים. ר\"ה יוה\"כ. סוכה. ושמיני עצרת. והוא חודש הז' והשביעי לעולם משובח ונשלם בו עבודת ב\"ה בימי שהמע\"ה והוא נקרא ירח האתנים ותחלתו יסורין וסופו שלוה ומפני אלו הענינים ראוי לשמוח בו ושלא להראות שום צער וצרה ברבים. אבל הרשות בידו אם ירצה להתענות ולעשות הטוב בעיניו. וכן הענין בימי ניסן מצד טעמים אחרים וע\"ל בהשמטה לסעי' שנ\"ב:
ובספר אשל אברהם סי' קל\"א כתב וז\"ל בס' חסד לאברהם ז\"ל כ' במעין ב' סי' מ\"ה שבתשרי אין אומרים תחנון רק בחמשה ימים וכן נוהגין עכשיו כמה יחידי סגולה כפי ששמעתי. ונראה שאין כדאי עפ\"ז לשנות ממנהג המיוסד במדינות אלו לומר תחנון אחר אסרו חג סוכות וזה לא דמי להימים שאחר שבועות כי שם שייך תשלומין משא\"כ בזה דלא שייך תשלומין כי שמיני עצרת גופיה חשלומין דראשון. ולא שייך יצא רוב החודש בלי תחנון. כי גם בר\"ה ויו\"כ וסוכות מרבים בתחנונים ושבתות ק' אין לצרפם לגבי מנוים דימי החודש. ונכון שלא לשנות בזה מנהג מדינות אלו. כ\"א בין הטרודים ונחפזים ביותר מצד טוב מעט בכווה. מלהרבות בלא כוונה. נכון להם לסמוך א\"ע ע\"ל החסד לאברהם ז\"ל בזה. משא\"כ בין שאינם טרודים הרבה ע\"ש. ועי' פ\"מ סי' קל\"א אות ז' דאין נופלין ע\"פ כל חודש תשרי ועי' באה\"ט שם ס\"ק י\"ט "
],
[
"טעם. שאין מברכין שהחיינו בשעת עשיית הסוכה. כיון שעכשיו נוהגין שאחד עושה לפעמים סוכה לכמה בני אדם ואין סברא שיברך העושה לאחרים שהרי אין שייך ברכת הזמן אלא בדבר שהוא שמח בעשייתם והעושה לאחרי' אינו שמח בעשייתה אלא העושה לעצמו לפיכך כל אחת שהיא שלו כשיכניס בה חייב לברך כמו הלובש בגד חדש אע\"פ שהוא לא עשאו ואין הכל בקיאין בזה לכך נהגו לסמוך כולה אכסא דקידושא ואפי' העושה לעצמו. לבוש סי' תרמ\"א ועי' ב\"י שם. ועי' רוקח סי' רצ\"ז כתיב מקרא קודש יהי' לכם מכאן שמקדישין ביו\"ט:",
"קונטרס אחרון
כשיכנס בה חייב לברך. ובספר אבודרהם כ' בשם בעל המאור דכל מצוה שיש שהות בעשייתה כדי לברך עליה עד שלא נגמרה כגון ישיבת סוכה שכל היום היא מצותה א\"צ לברך עובר אלא בשעת קיומן. וכגון נטילת לולב שכל זמן שנוטלו בידו עושה המצוה. וכגון להתעטף בציצית שכל היום היא מצותו וכן כל כיוצא באלו ולא הוצרך לומר עובר לעשייתה אלא למצות שאינו מאריך בהם. כגון מילה ושחיטה וכסוי הדם ותקיעת שופר שא\"א לתקוע ולברך ביחד וכן כל כיוצא באלו צריך לברך עובר לעשייתן ע\"כ:
ובשם הרמב\"ם ז\"ל כתב דכל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייתה כמו שחיטה וכסוי הדם והפרשת תרומות ומעשרות ועשיית מעקה וכיוצא בהן. וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעת הצווי האחרון. לפיכך העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין אינו מברך בשעת עשייה לעשות סוכה או לעשות לולב או לעשות שופר או לעשות ציצית או לכתוב תפילין מפני שיש אחר עשייתן צווי אחר. ואימתי מברך בשעת עשיית המצוה:"
],
[
"טעם. שאסור לסכך בדבר שמחובר לקרקע או בדבר שמקבל טומאה דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך מיקבך ודרשינן במס' סוכה דף י\"ב ממה שאתה מאסף מגרנך ומיקבך עשה לך סוכה דהיינו בפסולת גורן כגון קשין שנדושו ובפסולת יקב כגון אשכלות רקנין וזמורות. אלמא דדוקא תלוש בעינן לסוכה דהיינו דבר שצומח מן הארץ והוא עכשיו תלוש ואינו מקבל טומאה דומיא דפסולת גורן ויקב שיש בהם כל הדברים הללו. אבל עורות של בהמה אע\"פ שלא נעבדו שאינם מקבלים טומאה וכן כל מיני מתכות ואבני' לא, כיון שאין צומחין מן הארץ וכן בכלי' לא אפי' נשברו שעכשיו לא נשאר בהן שיעור קבלת טומאה פסולין דהואיל ואידחו אידחו. עי' לבוש סי' תרכ\"ו וסי' תרכ\"ט:"
],
[
"טעם. שסוכה ונויה אסורין כל שבעה. משום דכשם שחל שם שמים על הקדשים ולכך הם אסורים בהנאה כך חל ש\"ש על הסוכה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג דהיינו חגיגה לה' אף סוכה לה'. מס' סוכה דף ט':",
"ואם התנה על אוכלים ומשקים שתולין בסובה כדי לנאותה ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות הרי זה מסתפק מהם בכל עת שירצה. או\"ח סי' תרל\"ח סעי' ב'. אבל בנויין שנותנים בדפנות כגון סדינים המצויירי' יש להקל להסירן מן הסוכה בכל עת שירצה ואפי' לא התנה עליהם מעיו\"ט. והטעם. דכיון דמנהג העולם להסירן מהסוכה מחמת חשש גנבים או בפני הגשמים א\"כ כל אדם שתולה דברים חשובים בסוכה לנוי ודאי אין דעתו אלא ע\"ד המנהג ע\"כ לא אתקצו כלל ואפי' לא התנו. ט\"ז שם סק\"ח: "
],
[
"טעם שאומרים בחג הסוכות זמן שמחתנו. מפני שהוא זמן האסיף שהבריות שמחין בו וכתיב בי' שמחה אע\"ג דגם בשבועות כתיב בי' שמחה ושמחת לפני י\"י אלהיך, שאני סוכה דכתיב בי' ב\"פ שמחה ושמחת בחגך וגו' והיית אך שמח וגו'. ועוד דהתם לא כתיב אלא ושמחת לפני י\"י אלהיך משמע דוקא בבהמ\"ק לפני ה' אבל הכא כתיב בי' סתם ושמחת וגו'. לבוש סי' תרמ\"ב:"
],
[
"טעם. שמברכין על סוכה כל ז' ואין מברכין על מצה כל שבעה. משום דאין מצוה באכילתו משא\"כ בסוכה. מ\"א סי' תרל\"ט ס\"ק י\"ז ועי' אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
משא\"כ בסוכה. בספר מטה אפרים אלף למטה סימן תרכ\"ה סעי' ס\"ד כתב וז\"ל הרוצה לאכול בסוכה אף שירדו גשמים ורוצים לעשות כובע ישועה בראשם להנצל מהגשמים בודאי לא שפיר עבדי כי דרכיה דרכי נועם ואיכא ביטול שמחת יו\"ט. ועוד כיון שהש\"ס מדמה כעבד שמוזג כוס ורבו שופכו על פניו ואם יחזור למזוג בע\"כ יכעוס עליו יותר שמסרב ועושה נגד רצונו בודאי נקרא חסיד שוטה והדיוט. ומ\"מ אם הוא מהחרדים אל דבר ה' ויצטער יותר בבית א\"צ לחוש שיהי' נקרא הדיוט כיון דסוף סוף מצטער הוא. אבל אם יורדים גשמים הרבה בודאי המחמיר הוא מראה עצמו שאחר ששפך רבו הוא מוזג שנית שבודאי יכעוס רבו יותר. ומה נואלו סטומי לב שיושבים בסוכה אף שהגשם גדול ובפיהם ירצו אני רוצה להיות הדיוט לעשות רצון קונם ולו חכמו ישכילו שאינם עושים רצונו אלא עוברי רצונו. ואין להתחכם אל חז\"ל בחומרות שלא נמצא בראשונים ואחרונים. ולמי הי' נאה יותר להתחסד עם קונו מחכמי הש\"ס והירושלמי וכמה פוסקים והש\"ע וכתבו שהוא כשופך רבו קיתון ע\"פ ואינו מקבל שכר רק הוא הדיוט. ואם הי' מקום בזה למידת חסידות הי' מזכירין בזה. ומכ\"ש אם הוא דר עם ב\"ב אחרים והם אוכלים בבית. אז מה שהוא אוכל בסוכה מיחזי כיוהרא יתירה. רק בלילה הראשונה נכון לאכול כל הסעודה בסוכה אף בירידת גשמים כיון דהוא חיוב דאורייתא לאכול כזית אם יאכל הסעודה בבית יש לחוש דאתי למיטעי ולא יאכל כלל בסוכה ע\"ש:
ועי' מחצית השקל סי' תר\"מ סק\"ט דכתב וז\"ל כשהגשמים יורדים וסוגרים דלתות הגג שקורין שלא\"ק מ\"מ עדיף טפי לישן או לאכול תוך הסוכה אע\"ג דהדלתות סגורים מלישן או לאכול חוץ לסוכה. דתחת הדלתות לכמה פוסקים יוצאים מן הדין. וגם בלבוש ס\"ס תרכ\"ו כתב דאותן הדלתות מתחלתן נעשו לשם צל אלא פסולין משום שאין הגשמים יכולים לירד תוך הסוכה ע\"ש. וא\"כ אע\"ג דיש שני טעמים לפוסלו כה\"ג חדא דהסכך בעינן שיהי' עראי וטעם שני דאין הגשמים יכולים לירד לתוכו מ\"מ לכל טעם יש דיעה א' דמכשיר כה\"ג א\"כ עדיף טפי תחת הדלתות מלישב חוץ לסוכה לגמרי. ומ\"מ בעת שיסגור הדלתות יכוין בסגירה לשם צל עכ\"ל ע\"ש. ועי' בפמ\"ג א\"א סי' תרכ\"ו סק\"ט. וזה דוקא שהדלתות של הגג מצופים בעצים שקורין שינדלין אבל אם הם מצופים בטסין שקורין בלעכין לא שייך זה. ובספר זכור לאברהם כתב בשם הרב זרע אמת דאותן שסוגרין הדלתות בעת הגשמים ותיכף שפסקו הגשמים פותחין אין לפקפק שחייבים בסוכה וצריכים לברך:
כתב בספר מנחה חדשה מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אלעזר ישראל זללה\"ה מראזדאל ולבסוף ימיו הי' מתגורר בעיר וועבירנעווקא וז\"ל נ\"ל לידון בדבר החדש במי שרוצה לאכול בסוכה בשעה שהגשמים יורדין. אף לפי המבואר בש\"ע או\"ח (עי' ט\"ז סי' תרל\"ט ס\"ק י\"ז וס\"ק י\"ט ופ\"מ שם) דפטור מישיבת סוכה אעפ\"כ יכול הוא לברך לישב בסוכה. ומילתא דמסתבר הוא מכיון דליכא מניעה בחיוב גוף האדם. אך מניעת אחרות הבאים מעלמא למנוע אותו י\"ל דיכול לברך וכתב ראי' לדבריו ע\"ש:
ובשם הגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל שפ\"א אמר בעת הגשם וחג הסוכות הגשמים מבקשים תפקידם אבל יוכלו לעשות מעשיהם בשעה שישראל מתפללין בבהכ\"נ ובבהמ\"ד וכן הוה:
כתב בהגהות מנהגים וז\"ל מנהג כשר שאין מביאין נר לסוכה אפי' גדולה אך מביאין מנורה של ברזל נחושת ובדיל. ובסוכה קטנה אסור אפי' שרגא של זהב. ובאשרי סוף פ' הישן מפרש הטעם משום שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה ותאחוז בהן הנר. ובמרדכי הוסיף לבאר משום דמבעית ונפיק וגם משום דממעט בשיעורא ובגמרא סוף פרק לולב וערבה דף מ\"ח ע\"א בשמיני אם רוצה לפוסלו אז מדליק נר בסוכה קטנה ע\"ש:
ובספר מדרש פנחס כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקארץ זצוק\"ל שהי' מקפיד שלא להדליק נר של חלב בסוכה. וגם שלא יכנס ערל. וכשהי' צריכים להסיר המנורה בשבת הי' נושאים השלחן לבית ושם הסירו:
ובספר צמח צדיק מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל זצוק\"ל מוויזניצע פי' משארז\"ל המצטער פטור מן הסוכה. ר\"ל מי שהוא תמיד בצער ויסורין אזי מהסגולה לזה לקיים מצות סוכה כראוי ובשמחה ובזה יתבטל ממנו כל מיני יסורין:
ובשם הגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל שפ\"א אמרו לו בשבת קודם סוכות בסעודה ג' שהביאו ערלים למכור סכך לישראל ונתמלא שמחה והכה כף אל כף ואמר ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך. כי מצות סוכה גדולה מאד. וראיתי באיזה ספר. הטעם. דכל מצוה עושין באבר מיוחד ובסוכה נכנסין עם כל גופו לתוך הסוכה:"
],
[
"טעם. שמברכין לישב בסוכה אחר הקידוש או בח\"ה אחר ברכת המוציא ה\"ל לברך קודם הכניסה לסוכה כיון שצריך לברך קודם עשיית המצוה. רק כיון שמצות סוכה היא האכילה והטיול אף אם מברך לאחר שישב מקרי שפיר קודם לעשייתן שהמצוה נמשכת כל זמן האכילה וכל זמן ששוהא בתוכה. ופי' בסוכות תשבו תתעכבו כמו וישב העם בקדש. (אבודרהם). וצריך לעמוד כשמברך לישב בסוכה. עטרת זקנים סי' ח':",
"קונטרס אחרון
אין לברך. שתיית קאווע נכון להחמיר שלא לשתות חוץ לסוכה. מחה\"ש סי' תרל\"ט סק\"ה. ואין לברך על הסוכה:"
],
[
"טעם. שהנשים אינן מצוות על מ\"ע שהזמן גרמא. משום דהם ברשות בעליהן ואם הזמן גורם יוכל להיות דאז יהי' להן מלאכה לעשות לבעל והן משועבדות לבעל במלאכתו ולכך פטרה התורה להנשים ממ\"ע שהזמ\"ג. וגדולה מזאת מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. אבודרהם. ועי' לעיל סעי' תנ\"ו:"
],
[
"טעם. שצוה השי\"ת לעשות זכר לענני הכבוד במצות סוכה ולא עשה כן במ\"ן ובא\"ר. עפ\"י מה שכ' הרב הגדול חיד\"א זלה\"ה בשם הרב צמח דוד דגם הבאר הי' בו טעם כל המשקין כפי רצון האדם. כמו שהמן הי' בו טעם כל המאכלים א\"כ כיון שנצטוינו בשמחת החג בבשר ויין ושאר מטעמים. הנה יש זכר למ\"ן ובא\"ר. בני יששכר:",
"קונטרס אחרון
זכר למן ובאר. ובספר דברים נחמדים כתב דלכך לא עשה כן במן ובאר. לפי שהבאר לא הי' לו דבר אחד בלבד רק אם רצה יין או חלב או דבש הי' טועם וכן המן הי' מרגישין בו כל הטעמים."
],
[
"עוד טעם. לפי שעננ\"י כבו\"ד הי' רק ישראל מיוחדים בטובה. כי הערב רב פלט אותם הענן. משא\"כ מן ובאר גם הע\"ר נהנו מהם. שם בשם הרב החסיד מ' יהודא חאביליי זלה\"ה. ועי' קו\"א לט\"ה בהשמטה לסעי' תרי\"ח בד\"ה בספר:"
],
[
"טעם. למה לוקחין ארבע מינים אלו דוקא דהיינו. לולב. ואתרוג. הדס. וערבה. עי' ספר המנהיג שכתב וז\"ל ראיתי באגדה. ולמה באתרוג. שהוא דומה ללב לכפר על הרהורי הלב. ולמה בהדס. שהוא דומה לעינים לכפר על סיקור עינים הה\"ד ולא תתורו אחרי לבבכם וכו'.",
"ולמה בערבה הדומה לשפתים לכפר על בטוי שפתים.",
"ולמה בלולב. אלא מה לולב אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
הדס וערבה. מה שקוצצים עם בני ישראל ערבות בעצמם נראה שאין עכשיו חשש בזה כיון שיש דינא דמלכותא ושופטים בכל מקום ולא שייך כלל עכשיו חשש גזלנותא דארעא כי יכולים לצעוק אל השופט והשר וכל שהי' אפשר לצעוק ואינו צועק הוא בחזקת רצון כידוע לכל מילי. אשל אברהם סי' תרמ\"ט:"
],
[
"עוד טעם. שלוקחים ד' מינים אלו דוקא. מפני שהד' מינים אלו הם אינם תחת שר ומזל רק תחת הקב\"ה כ\"כ הקדמונים ועפ\"י הדין לא היו ישראל רשאין להשתמש בד' מינים אלו שהוא כמשתמש בשרביטו של מלך אלא שישראל נקראים בנים וזה מעיד שהקב\"ה יכול למחול עונות לישראל ואם הי' לו דין מלך לא הי' יכול למחול דמלך שמחל של כבודו אין כבודו מחול משא\"כ אם ישלו להש\"י דין אב וזה מוכח מנטילת הד' מינים. בשם הרב הגדול מ' חיד\"א. וזה כוונת הפייטן ביוצר ליום א' דסוכות מאמר המתחיל אקחה פרי עץ הדר כו'.",
"ובארבעת אלה תאב. להללו בם כאב. לכאורה הדברי' צריכי' ביאור וטעם. רק שמנטילת המינים מוכח שיש לו דין אב עלינו ואנחנו בנים. היכלי שן:",
"קונטרס אחרון
בד' מינים אלו. ובמדרש ויקרא פ' ל' כתב וז\"ל פרי עץ הדר זה הקב\"ה שכתוב בו הוד והדר לבשת כפות תמרים זה הקב\"ה שכתוב בו צדיק כתמר יפרח. וענף עץ עבות זה הקב\"ה דכתיב והוא עומד בין ההדסים. וערבי נחל זה הקב\"ה דכתיב ביה סולו לרוכב בערבות ביה שמו.:
כתב בסדה\"י צריך כל אדם להשתדל בעבודה הזאת ואל תהי קלה בעיניו שאחר שיש בה יחוד השי\"ת ואהבתו ראוי להחזיק בה ואל יסמוך לומר עם הקהל אני נוטל כי היא סמיכה של הבל כי לא נתקן לולב לקהל אלא שיטול אותו מי שאין לאל ידו משגת לקנות לולב לעצמו או שבא מן הדרך או שאירעו איזה אונס ולא קנה לו לולב ואתרוג תנאי ב\"ד הוא שיועיל לו נטילתו בלולב הקהל אבל מי שבידו ספק לקנות ולחבב המצוה ולהדר אותה לא ידחה אותה מעליו שהיא גדולה במאד מאד בכמות ובאיכות ומגיע לו תועלת רב אם לנפשו אם לגופו אם לכל אנשי ביתו שניצולים מכל צרה ומכל גזירה רעה אם עושה אותו כתקנה. ועוד אעפ\"י שיטול לולב הקהל לא יוכל לנענע אלא פעם א' לצאת י\"ח מצוה אבל הנענועים האחרים בג' מקומות מן ההלל ולהקיף בו בזמן ההושענות איך יעשה:
ואם הוא במקום שהאתרוגים אינם נמצאים גם הלולבים באים מארץ מרחקים ואינו יכול להשיג דבר שיצא בו י\"ח מפני שדמיו יקרים ואין ידו משגת יקנה מן הבא בידו ד' מינים הללו להיותם בידו בשעת ההלל ויברך על אותו שנבחר לקהל ובו יצא י\"ח ומה שיש בידו יהיה לחבוב המצוה וליחד ש\"ש מן הבא בידו וצדקה יחשב לו עכ\"ל ע\"ש. וע\"ל בהשמטה לסעי' רנ\"ו:
ובספר עמק ברכה כתב בשם התוס' דמה שאמז\"ל בפ' רבי עקיבא למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. תפוח היינו אתרוג כי כיון שדר משנה לשנה ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים הוי פריו קודם לאותן עליו. וריח אפך כתפוחים מתרגמי' כריח אתרוגא עכ\"ל התוס':"
],
[
"טעם. שהקפידה התורה על אתרוג שכתוב בו פרי עץ הדר מה שלא כתבה הדר בשאר מינים. כי הנה אמרו ז\"ל אתרוג דומה ללב. והלב עיקר כל האברים כי כל העשר מדות שבאדם הכל מלב כידוע וכן כל העשיות תלוי בלב כמו שאומרים העולם הלב אינו מניח לו לעשות דבר זה וכדומה בכל הדברים. לכן רחמנא לבא בעי כי כולל הכל. ולכן הקפידה תורה על אתרוג שיהי' הדר כי העינים ושפתים ששאר מינים רומזים עליהם ג\"כ עיקר הנהגתם ע\"י הלב. זרע קודש להרב הצדיק הקדוש מראפטשיץ זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
ג\"כ עיקר המדקדק יאחז הלולב בידו כשנכנס מביתו לביהכ\"נ גם בשעת התפלה וכן יחזירו לביתו כדי לחבב המצוה דבירושלים הי' מחבבים המצוה שכל היום היו לולבן בידן כדאי' פ' לולב הגזול דף מ\"א. עי' מטה משה אות תתקמ\"ט:"
],
[
"טעם. שיקח כ\"א מישראל לולב אחד ואתרוג אחד וג' בדי הדס ושני בדי ערבה. שכן דרשו (סוכה דף ל\"ד) מן הפסוקים מדכתיב כפות תמרים בלא וי\"ו משמע כפת תמרים אחד דהיינו לולב אחד. ופרי עץ הדר ג\"כ פרי אחד משמע. וענף עץ עבות שלשה תיבות מדלא כתיב וענף עבות או עץ עבות ה\"ק ענף אחד עץ אחד עבות אחד הרי שלשה וערבי לשון רבים ומיעוט רבים שנים. עי' לבוש סי' תרנ\"א סעי' א':",
"קונטרס אחרון
לולב אחד ואתרוג אחד. בס' ארחות חיים סימן תרס\"ב כתב בשס ס' מועד לכל חי שכתב וז\"ל ביום ב' יזהר שלא יטול לולב אחר שלא נטל בראשון אלא הב' ימים יקח לולב אחד בשביל שלא יכנס בספק ברכת שהחיינו. ובשם בעהמ\"ח ס' אברהם במחזה כתב שהי' אומר משם המקובלים שצריך ליזהר לילך לביהכ\"נ שהלך ביום ראשון של סוכות וסבב ההקפה עם הלולב את התיבה בקריאת ההושענות לילך שם כל שבעת הימים להקיף את התיבה ולומר ס' ההושענות ע\"ש:
ועי' בזכל\"א ח\"ג ערך לולב שכתב בשם הרמב\"ן דכל הארבע מינים נפסלו אם נכבשו במים מעל\"ע. ועי' חת\"ס יו\"ד סס\"י פ\"א שהי' נוהג בלולב ומיניו בשבת שבתוך החג להסירו מן המים ע\"י עכו\"ם בסוף היום כדי שלא יהי' כבושים ויופסלו ע\"ש. ובספר ארחות חיים סי' תרמ\"ח אות כ\"ג כתב בשם שו\"ת שאילת שלום מהד\"ת סי' רל\"ב אחר שהביא דברי הרמב\"ן שהובא בב\"י סי' תרמ\"ה שהדס וערבה שכבשן או שלקן פסולים כתב שם דלהכי לא נזכר בש\"ס וגם בש\"ע מזה מרוב פשיטתו כי הדס וערבה אם נכבשו נופלים עליו וגם המחוברים אינם חיבור וכנפלו דמי ולהכי נראה דבלולב עליו חזקים ולא יפלו בכבישה ע\"ש. וע\"ש בהגהות דכתב ג\"כ דיש ליזהר בערבות שלא ישהו במים מעל\"ע ובשאר ימים יש להקל בכבוש במים מעל\"ע ע\"ש:
ואם הכבישה לא הי' רצופים כ\"ד שעות רק בסירוגין יש להתיר דלא הוי כמבושל. ואפי' רק החליף המים בתוך כ\"ד שעות ג\"כ לא הוי כבוש. שם בשם ח\"א חיו\"ד בערך כבוש ובשם פרמ\"ג:
ובספר נועם מגדים (מקץ) פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר לוי יצחק מברדיטשוב זצוק\"ל מה שדרשו רז\"ל על פסוק ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות. דהנה בימי התשובה ישראל עושים תשובה מיראה מיראת הדין. וידוע דע\"י תשובה מיראה זדונות נעשים כשגגות. ואח\"כ בהגיע החג הק' ישראל עושים תשובה מאהבה בעוסקם במצות השי\"ת באהבה ושמחה רבה ועי\"כ זדונות נעשים כזכיות וא\"כ יום א' דחג מיקרי ראשון לחשבון עונות שמביאין לחשבון כל העונות ומחפשין אחריהם כדי שיתוספו זכיותיהם כי נעשה זכיות:",
"וג' בדי הדס. בספר מקרי דרדקי פ' אמור כתב וז\"ל אם אין לו הדסים שיהי' מכוונים תלת על תלת כראוי הגם שאינו מברך נטילת לולב. אבל ברכת שהחיינו מברך. וכן עשיתי כמה פעמים שלא הי' לי הדס כרצוני ולא ברכתי ברכת לולב. וברכת שהחיינו אמרתי ע\"ש:"
],
[
"טעם. שצריך שיטול אגודת הלולב וההדס והערבה בימין והאתרוג בשמאל משום דהאי תלתא מצוה והאי חד מצוה. סוכה דף ל\"א ע\"ב:",
"קונטרס אחרון
העוקץ בולט. בספר לחם מן השמים להגאון הקדוש המקובל מו\"ה יעקב צמח זלה\"ה כתב. הטעם. שאסור להרכיב האילנות וזרעים וכיוצא בזה. לפי שמערב המגולגלים שהם מאילנות מאילן זה לאילן זה וגורם עונש להם:"
],
[
"טעם. שאין אוגדין את הלולב אלא במינו. משום דרבי יהודה לטעמיה דאמר לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני. סוכה דף ל\"ו ע\"ב. ועי' שערי תשובה סי' תרנ\"א ס\"ק ג' דאם שכח להכין עלי לולב וא\"א לו לאגוד בענין אחר יש נוהגים לתלוש בשיניו דאיכא שינוי ופשיטא דלצורך מצוה שרי בכה\"ג ומ\"מ טוב לעשות בצנעא ע\"ש. ועי' פ\"מ סי' תרנ\"א סק\"ג:"
],
[
"טעם. שבהרבה מקומות נהגו הצבור וגם הש\"ץ ליטול הלולב ולברך עליו אחר חזרת הש\"ץ תפלת שחרית קודם שיברכו על ההלל. משום שעונת ק\"ש היא קודם הנץ החמה. וזמן נטילת לולב היא מהנץ החמה ואילך שכל דבר שכתוב בו ביום אינו אלא מהנץ החמה ואילך וא\"כ ראוי הוא לקרוא ק\"ש ולהתפלל תחלה ואח\"כ יטול לולב שהרי הגיע זמנו. אבל אם הצבור מתעכבים בזמירות וכבר הנץ החמה. יכול ליטול הלולב ולברך עליו אחר שהגיע זמנו ולהיות מן המקדמין סדה\"י: "
],
[
"טעם. שמברכין על נטילת לולב ולא על נטילת אתרוג. הואיל ומינו גבוה מכולם וארבעת המינין שבלולב נקראין כולן בשם לולב. סוכה דף ל\"א ע\"ח:",
"קונטרס אחרון
על נטילת לולב. בליקוטי מהרי\"ל הלכות לולב כתב נשאל מהרי\"ל תינוקת שלא ידעו לברך מה דינם ואמר שינענעו את הלולב ודים ע\"ש. ובמנהגים כ' שבשני ימים הראשונים יתפוס הלולב עם התינוק כשמברך התינוק דתינוק קונה ואינו מקנה וא\"כ הוי כמו שאול לכן יתפוס עמו ע\"ש. ועי' מ\"א סי' תרנ\"ח סק\"ט:
ובענין אם מותר לשתות קאוו\"ע קודם שיטול האתרוג. הכל לפי מה שהוא אדם דאם מצטער ואינו עושה לתענוג ולא יוכל להשיג בנקל האתרוג אזי המקיל לא הפסיד. שו\"ת השיב משה ח\"א סי' י\"ט:
ובספר שדי חמד דף י\"א אות כ\"ב כתב ג\"כ דראוי לכל ירא שמים לחבב המצוה שלא להקדים לה דבר וחלשים שאי אפשר להם להמתין וגם א\"א להם להתפלל בביתם עד אחר ההלל מותרים לשתות ולטעום דבר מועט אבל לא פת. וכן כתב הרוקח סי' שנ\"ו שחסידים הראשונים הי' מתענים על מצוה חביבה כגון לולב ושאר מצות ע\"כ. משמע דאף אם כבר התפלל ולא השיג לולב בעת התפלה נכון שלא לטעום דבר משום חבוב מצוה. ועי' מ\"א סי' תרנ\"ב סק\"ד. וע\"ל בהשמטה לסעי' תשט\"ו בד\"ה ובספר:"
],
[
"טעם. שמנענעין בהודו תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא. משום שנאמר (דברי הימים ט\"ז) אז ירננו עצי היער לפני ה' וגו' וכתיב בתרי' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ואמרו הושיענו כלומר ירננו בעצי היער כאשר יצאו מלפני ה' זכאין כשבא לשפוט את הארץ ובמה ירננו בהודו ובהושיענו. אבודרהם. ועיין תוס' סוכה דף ל\"ז ע\"ב בד\"ה בהודו:",
"קונטרס אחרון
בהודו ובהושיענו. בספר אשל אברהם סי' תרנ\"א כתב דלא שייך חשש אגודות במנהג דנענועים דלולב שיש נוהגים בזה בסדר שכתבו משם האריז\"ל. כי במנהג לא שייך אגודות. וכן במה שכתב הבאה\"ט שקצת נוהגים שלא לנענע רק בהודו תחלה פ\"א ובסוף פ\"א וקצת נוהגים שהחזן מנענע ב\"פ בהודו. ובהודו בסוף ב\"פ. אם קצת נוהגים כן וקצת כמ\"ש בכנה\"ג ע\"ה לא שייך גם כן בזה חשש אגודות כו' ע\"ש:
וכשמנענע לצד מערב אל יהפך פניו למערב רק יהי' בכל הנענועין פניו למזרח וירים הלולב על כתפו למערב מאחוריו. קיצור של\"ה. ובענין הנענועין נוהגין. דרום צפון. מזרח מעלה מטה. מערב. (האריז\"ל). וקצת נוהגין. מזרח. דרום. מערב. צפון. מעלה. מטה:"
],
[
"טעם. שמנענעין באנא ה' הושיעה נא ולא באנא ה' הצליחה נא. מפני שהנענע הוא לעצור רוחות רעות וטללים רעים ולגעור בשטן לפיכך צריך לנענעו על תפלת אנא ה' הושיעה נא כלומר הושיענו מאלו הניזקין אבל באנא ה' הצליחה נא ליכא למימר האי טעמא. שם:"
],
[
"עוד טעם. מפני ששניהם הם פסוק אחד ואין מנענעין בפסוק אחד שני פעמים. והטעם. שאנו מנענעין הלולב. להודיע כי נצחנו את כל המקטריגין עלינו כדרך המלכים הנוצחין ותופסין העיירות לוקחין הרומח ואות המלכות תלוי עליו ועולין על ראש המגדל ומוליכין ומביאים לכל רוח להודיע כי המלך נצח את הכל. שם:"
],
[
"עוד טעם. שמנענעין באנא ה' הושיעה נא ולא באנא ה' הצליחה נא. כי בחי' הושיעה קאי אמדרגת הנוטים לפעלות בבחי' הי' לך לעזרנו ובחי' הצליחה הוא בחי' בטחון בשב ואל תעשה דידן כמאמר המע\"ה אני ישן על מטתי והשי\"ת ילחם לנו. ולזה אנו מורים בחי' שב ואל תעשה באנא הצליחה. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סימן תרנ\"א:"
],
[
"טעם. שאנו מנענעין בלולב בכל נענוע ג' נענועין קטנים. כדי להמשיך מג' מוחין שמשם המשיכו האבות כו'. וכתוב בספרים שגם בנענוע הלולב למטה לא ישפיל ראש הלולב רק יהי' ראשו למעלה להיות דוגמת הצינור ע\"ד סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. זרע קודש:"
],
[
"טעם. שנוהגין להקיף המגדל פעם אחת בכל יום ומניחים הס\"ת על התיבה כשמקיפין אותו. משום שמחה. וביום השביעי מקיפין ז' פעמים. זכר למקדש שהי' סובבים את המזבח בלולב וערבה ז' פעמים. משום שמחת החג שנקרא זמן שמחה. לבוש סי' תר\"ס סעיף ב'. וטעם. למה ז' פעמים דוקא. זכר ליריחו שסבבוהו ז' פעמים כשכבשוה ואסמכוה אקראי וז\"ל אסובבה שנים במסורה. אקומה נא ואסובבה בעיר ואידך ואסובבה את מזבחך י\"י כלומר כנגד שסבבתי את העיר ז' פעמים והוא יריחו ואסובבה ג\"כ מזבחך ז\"פ. וטעם. שלא תקנו ליטול את הערבה כל ז' כמו שתקנו בלולב. משום דלולב אית ליה עיקר מן התורה בגבולין שהרי יום ראשון מן התורה הוא אפילו בגבולין עבדינן ליה זכר למקדש אף בגבולין כל שבעה. ערבה דלית לה עיקר מן התורה בגבולין כלל לא עבדינן לה זכר למקדש בגבולין כל שבעה אלא יום אחד. סוכה דף מ\"ד ע\"א. ועי' לבוש סימן תרס\"ד סעיף י\"א ועי' מטה משה סימן תתקס\"ב וז\"ל לפי שכתוב במלכים אצל יריחו אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי מכלל שבשביל טל ומטר צריך להקיף כמו ביריחו. ולמה ערבה בהושענא רבה לפי שהערבה גדילה על המים ואז נדונים על המים ע\"ש:",
"קונטרס אחרון
מקיפין ז' פעמים. ומי שהוא אבל י\"א דאינו מקיף והמקיף לא הפסיד. ושכר מצוה בידו. ח\"א כלל קמ\"ח סעי' י\"ט. ועי' ט\"ז סי' תר\"ס סק\"ב שכתב הטעם שכל המקיפים הם כשלוחים של שאר הקהל וכיון שמדה\"ד מתוחה נגד האבל ע\"כ לא נכון להיות ש\"ץ משמע דדוקא להיות ש\"ץ אינו מקיף אבל בתוך שאר הציבור יכול להקיף:"
],
[
"טעם. שאוחז ס\"ת בידו על התיבה. כי הס\"ת מכפרת עלינו כמזבח. פ\"מ סי' תר\"ס ס\"ק א':"
],
[
"טעם. למנהג שמסדרין ההושענות כסדר שהם כתובים דהיינו אם חל יום ראשון של סוכות ביום ב' אומרים זה הסדר. ואם ביום ג' זה הסדר וכן כולם. כלל זה נקוט בידך לעולם אומרים ביום א' למען אמיתך. וביום ב' אבן שתיה אם חל בחול. אמת חותמו של הקב\"ה. אבן שתיה בית המקדש. אערוך שועי אומרים לעולם ביום ראשון דחה\"מ כיון שכתוב בו גליתי בצום פשעי ע\"כ ראוי להסמיכו ליום הכפורים. אלא שאין אומרים אותו ביו\"ט או בשבת דהוי כמו תחנה לכן אומרים אותו ביום א' דחוה\"מ. אדון המושיע אומרים לעולם ביום ד' דחוה\"מ דהיינו יום ששי של חג לא קודם. משום דעיקרו מתוקן על המטר ומטר בחג סימן קללה לכן א\"א אותו עד יום ששי שהוא סוף החג ויום קודם הושענא רבה. אע\"ג שהמים הם סימן קללה בחג מ\"מ כיון שכבר עברו כמעט כל ימי החג חוץ מיום אחד לית לן בה. ועוד שמקריאת פ' הקרבנות של יום הששי דרשו חז\"ל רמז לניסוך המים והיין דכתיב בי' ונסכיה ביו\"ד רבים משמע ניסוך מים וניסוך היין:",
"ואם חל יום א' בשבת אז נדחה למען אמיתך מיום א' ואומרים אותה ביו\"ט שני והי' ראוי לומר ביום א' דחוה\"מ אבן שתיה. מה שהי' ראוי לומר ביום שני של יו\"ט אלא שרצו לומר ביום א' דחוה\"מ אערוך שועי. דכתיב בי' גליתי בצום פשעי. כדי להסמיכו ליה\"כ מה שאפשר לכן אומרים אבן שתיה ביום ב' דחוה\"מ: ",
"ואם חל יום ששי בשבת. ר\"ל שחל יום א' דסוכות ביום ב' אז אומרים ביום ששי שהיא שבת אום נצורה. ואדון המושיע שהי' ראוי לומר ביום ששי נדחה לגמרי להא למחר הושענא רבה. וכשחל יום א' דסוכות ביום ה' אז בשני יו\"ט אומרים למען אמיתך. ואבן שתיה כתיקון. וביום א' דחוה\"מ ראוי לומר אערוך שועי. ולפי שהוא שבת אומרים אום נצורה. ולמחרתו שהוא ב' דחוה\"מ אומרים אערוך שועי:",
"וזה סדר אמירתן כשחל יום א' דסוכות ביום ב'. סדרן למען אמיתך. אבן שתיה. אערוך שועי. אום אני חומה. אל למושעות. אום נצורה. וכשחל יום א' דסוכות ביום ג'. סדרן למען אמיתך. אבן שתיה. אערוך שועי. אום אני חומה. אום נצורה. אדון המושיע. וכשחל יום א' דסוכות ביום ה' סדרן למען אמיתך. אבן שתיה. אום נצורה. אערוך שועי. אל למושעות. אדון המושיע. וכשחל יום א' בשבת. סדרן אום נצורה. למען אמיתך. אערוך שועי. אבן שתיה. אל למושעות. אדון המושיע. עיין לבוש סימן תרס\"ג ומחצית השקל וא\"ר שם:"
],
[
"טעם. למנהג אבותינו אחר שגומרין מצות הלולב בהלל והושענות והקפות מסירין הלולב מידן ומכריזין בקול רם למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים אין עוד. ונראה לומר טעם ע\"פ מ\"ש בפרש' שופטים כי ימצא בקרבך כו' וילך ויעבוד אלהים אחרים וכו' ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי הנה תיבות אשר לא צויתי אינו מובן ויש בזה מקום ח\"ו לטענות האפיקורסים. ונראה לבאר דהנה ראוי להתבונן למה יהי' באיסור לכבד ולעבוד לכוכבי השמים וכסיליהן הלא זה מכבוד המלך שעובדין ומכבדין את שריו ועבדיו. משום דהן אמת שמחויבין לכבד את שרי המלך בביתן ובהיכלותיהן מקום שאין שם המלך בכבודו ובעצמו. אבל העובד את שר המלך בהיכל המלך הנה נתחייב ראשו הלא תראה אוריה החתי על שאמר בפני דוד ואדוני יואב נתחייב כידוע ולפ\"ז השי\"ת אשר מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיני' מי שמכבד ועובד איזה דבר חוץ מכבודו ית\"ש הלא הוא כפירה גמורה. ומה שאנו מכבדין את המצות היינו תשמישי המצות מחבבין ומנשקין אותן הלא הוא בפני המלך ובהיכלו. משום דכיון דזה מצוה שנצטוינו מפי ית\"ש הנה אמר ונעשה רצונו א\"כ רצונו כביכול מלובש בהמצוה. וז\"ש הכתוב או לכל צבא השמים אשר לא צויתי. ע\"כ מנהג אבותינו תורה היא כאשר אנחנו משתעשעין ומכבדין את מצות ד' מיני\"ן אשר נתן לנו השי\"ת באהבה ובזמן שמחתינו הנה לא יעלה על לב איש ח\"ו שמותר לעבוד איזה דבר זולת הבורא ית\"ש חלילה חלילה להעלות זה על לב רק מה שאנו מכבדין את המצות על כי כח המצוה ב\"ה מלובש בה והוא אשר קדשנו במצותיו וצונו ע\"ז ע\"כ בגמר המצוה אנו מכריזין ואומרין למען דעת כל עמי הארץ כי הוי' הוא האלהים אין עוד. בני יששכר. ועי' לעיל סעיף שנ\"ו:",
"קונטרס אחרון
הלא הוא כו' גמורה. ובספר ישמח משה (נח) פי' בשם מהרי\"ט הפסוק לא יהי' לך אלהים אחרים על פני. כי טעות דור אנוש הי' לעבוד לצבא השמים באמרם כי מגדולת עבד ניכר גדולת רבו וחשבו כי זה כבודו ית' אבל הוא טעות. כי אין חולקין לעבד כבוד במקום רבו ובפני רבו. רק שלא בפני רבו. וכמו שמצינו דאורי' מורד במלכות הוי משום דאמר בפני דוד ואדוני יואב. והנה אצל השי\"ת הוי הכל בפניו ואסור ליתן כבודו לאחר. וזה אמרו ית' לא יהי' לך אלהים אחרים. ושמא תאמר מגדולת עבד ניכר גדולת רבו לזה אמר על פני. ר\"ל כי הכל הוא בפני ולא שייך זאת.
ובפ' וירא כ' בשם הקדמונים שהקשו על מה שכ' בפסוק וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו כו' וישתחו ארצה. וכן ביהושע כתיב וירא והנה איש עומד לנגדו כו' ויאמר לא כי אני שר צבא ה' ויפול יהושע על פניו ארצה וישתחו. האיך השתחוו למלאך הא כתיב לא תשתחוה להם. ואף שלא לשם אלקות מ\"מ הוא בגדר ע\"ז. ותי' דכשמתלבשים המלאכים בדמות אדם שרי. וכתב שם וכן מצאתי בס' הקנה בענין א' שהשתחוה לאליהו מה\"ט להדי':"
],
[
"טעם. שאין מברכין זמן ביום שני על הלולב. דממ\"נ יצא בזמן שאמר ביום ראשון אף אם הוא חול דלא גרע מאלו אמרו בשעת עשיית הלולב שיצא. ול\"ד לקידוש שאומר בליל ב' זמן שאותו הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה. טור סי' תרס\"ב. ואע\"ג שגבי שופר אומרים זמן גם בשני. ש\"ה דלפעמים עיקר הקדושה ביום ב' דאף בזמן ב\"ה פעמים היו עושים ב' ימים אע\"פ שלא הי' שם ספק שיום ב' הי' עיקר והי' גומרין יום ראשון בקדושה שלא יזלזלו בו לשנה הבאה. ט\"ז שם ס\"ק א'. ועי' לעיל סעי' תשכ\"ט:"
],
[
"עוד טעם. דזמן ליל ר\"ה מדרבנן משום דאבעי לן אי ר\"ה וי\"כ הוי כרגלים ולא אפשיטא לכן אין פוטר את השופר מלברך זמן אבל זמן ליל חג הסוכות דאוריי' לכן פוטר הלולב מלברך זמן. מטה משה סימן תתקנ\"ג:"
],
[
"טעם. שאין מוציאין בכל יום מימות חול המועד של סוכות שני ספרים כמו בחו\"מ של פסח. מפני שבפסח יש שם פרשיות הרבה מענין המועד אבל בסוכות אין שם פרשה מענין המועד אלא הקרבנות בלבד. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שאנו קורין ליום גמר החתימה יום הושענא רבה וכן מה שאנחנו מתפללין בימים הללו בלשון הושענא. דהכוונה הוא הוש\"ע נ\"א היינו הושיע לנו לקבל צעקתינו בנ\"א ימים מן ר\"ח אלול עד היום ההוא וג\"כ הוש\"ע נ\"א תושיע לנו ביום הנ\"א יום גמר החתימה מסירת הפתקין לטובה ולרחמים ולחיים ולשלום ולגאולה שלימה לישראל אמן. בני יששכר. ואומרים מזמורים של שבת ג\"כ שיש בו קדושה יותר משאר הימים ואין אומרים נשמת שאין הנשמה מתאמצת בשמחת יום זה כמו בשאר י\"ט גמור. לבוש סימן תרס\"ד סעיף א':",
"קונטרס אחרון
הושענא רבה. ונוהגין ללבוש הקיטל כמו ביו\"כ. לפי שבחג נדונין על המים. עי' או\"ח סי' תרס\"ד ורמ\"א שם:",
"ואין אומרים נשמת. ויש מקומות שאומרים נשמת וכן יש מקומות שאומרים בכל הקדישים לעלא ולעלא. ובשעת הוצאת ס\"ת אומרים ה' ה' ג\"פ ואח\"כ רבש\"ע הכתוב בסידורים לאומרו בר\"ה ויוה\"כ ויש נוהגין לומר הרבש\"ע שאומרים לשלש רגלים. ובספר ארחות תייס סי' תרס\"ד אות א' כתב בשם תפ\"ש על הרא\"ש סופ\"ק דברכות שמהר\"ם הי' נוהג לומר בהושע\"ר המלך הקדוש. והמלך המשפט:
ובסי' תרס\"ג אות ב' כתב בשם שו\"מ רביעאה ח\"ב סי' ק\"ח אם התפלל מוסף וטעה והזכיר קרבנות של יום אחר צריך לחזור ולהתפלל אף דבלא הזכיר כלל יצא ועל מה שכתב הפרמ\"ג בא\"א סק\"ב דאם קרא במפטיר שבת חוה\"מ רק וביום השני ובירך יחזור ויקרא וביום השלישי בלא ברכה. כתב שם דליתא דהמ\"א סי' קל\"ז והא\"ר פסקו דאם חיסר חובת היום מברך שנית ודוקא בקרא חובת היום ודילג וביום השני שהוא רק משום ספיקא דיומא קורא שנית בלא ברכה כו' ע\"ש:
ובשו\"ת מהר\"ם לובלין סי' פ\"ה כתב שכן אירע פה ק\"ק לבוב והורה שצריך לחזור לפתוח הס\"ת ולקרות וביום השלישי בלא ברכה. וסיים והמורה לחזור ולברך לפניה ולאחריה ולקרות לא הפסיד ואין בזה חשש ברכה לבטלה:",
"מזמור שיר ליום השבת. והטעם. שאומרים בהו\"ר משל\"ה עפ\"י מה דאמרו במ\"ר בראשית פכ\"ב דאמר אדה\"ר כ\"כ גדול כח התשובה מיד פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת וא\"כ ראוי לאמרו בהו\"ר. בשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שנקראים הושענא. משום שמנענעים אותם בשעה שאומרים הושענות. עטרת זקנים סימן כ\"א. וע\"ל סעיף תתפ\"ג:",
"קונטרס אחרון
שנקראים הושענא. בש\"ע האריז\"ל כתב וז\"ל לעשות ההושענא תקח ה' בדים של ערבה ותזהר מאד שלא תחברם עם הלולב כלל כמו שעושין קצת עמי הארץ ולא תטלם בידך רק אחר שאמר הקדיש תתקבל קחם בידך אחר שכבר הונח הלולב מידך וגמרת מצותו אח\"כ קחם בידך ותכה בהם ה\"פ על הקרקע:",
"בשעה שאומרים הושענות. בספר בוצינא דנהורא פי' הושענא מריטת לחי. היינו ישראל וואס רייסין זיך לחי עולמים
ובספר המאור הגדול פי' בשם הרב הצדיק הקדוש מראפטשיץ זצוק\"ל כל שיח תדשא ותושיע. כי אם האדם זוכה אז פועל אפי' בלא תפלה אלא מדבר דברים בעלמא בינו לחבירו ואומר האיש הזה צריך לרפואה נתרפא תיכף. וכן כל מה שאומר פועל בדברים בעלמא בלי שום תפלה. וז\"ש כל שיח אפי' שיחה בעלמא כדרך ב\"א יהא עושה פירות ותדשא ותושיע. ועי' ליקוטים סעי' ס\"ב בהשמטה בד\"ה ובספר:
ובספר זרע קודש מהרב הצדיק הקדוש הנ\"ל פי' הושע נא עננים מלהמניע. שלא ימנע יתברך שמו מלענות אותנו:
הושע נא שלש שעות וכו' ע\"ד אמרם ז\"ל (שבת כ\"ט) אברהם אמר וכו'. יצחק אמר כמה שנין וכו' פלגא עלי ופלגא עלך וכו'. הנה אם נחלק הימים בפרוטרוט עד\"ז פלגא דשינתא נשאר י\"ב שעות פלגא דמיכלא ומשתייא ודבה\"כ נשאר ששה שעות פלגא על הקב\"ה. היינו שלש שעות. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר חיים קראסנער זצוק\"ל:
חנון בידם מעבידים. כי בר\"ה ויוה\"כ אנו עובדים את השי\"ת בפה ולשון. שמרבים תפלות ותחנונים. ובסוכות אנו עובדים את השי\"ת בידים בלקיחת אתרוג ולולב. וזהו חנון בידם מעבידים עובדים את מלך חנון בידים. בוצינא דנהורא: "
],
[
"טעם. שבליל הושענא רבה ניעורין כל הלילה ואומרים כל ספרי תהלים. מצד שהוא אושפיזא דדוד המלך ע\"ה ודוד הי' ניעור ולא הי' ישן רק שיתין נשמי ואמר שירות ותשבחות. לזה אנו מעוררים מדה שלו. מחזה אברהם קונטרס חזון למועד:"
],
[
"טעם. כשמוציאים כל הספרי תורה מהיכל בהו\"ר ובשמחת תורה מעמידין נר בהיכל. משום שנר מצוה ותורה אור:"
],
[
"טעם. שנוהגין להתיר האגודה של הלולב בהושענא רבה. יש סמך לדבר דכתיב כפת חסר וא\"ו לומר ו' ימים יהי' כפות דהיינו באגודה ולא יותר.",
"עוד טעם. משום להרבות שמחה שיש בו יותר שמחה כשמנענעים בלא אגודה וטעם זה עיקר אלא דאסמכוה אקרא זה. לבוש סימן תרס\"ד סעיף א':",
"קונטרס אחרון
ולא יותר. מוצאי יו\"ט יקח הלולב עם מיניו וישמור אותו במקום מיוחד יהי' לו למשמרת יראה אותם ויזכור ויזכה ע\"י להנצל מכל צרה ואל ישליך ויזרוק אותם לאשפה אחר שהם רומזים לענין גדול. סדה\"י. וכן כתב ג\"כ הגאון הקדוש מו\"ה חיד\"א נ\"ע בשם מוהר\"ם דילזאנו דמירושלמי שבת גבי קיטור לולבך משמע שם שהי' נוהגים להצניע לולבם אחר החג בביתם:
ובספר ארחות חיים סי' תרס\"ד כתב בשם ס' יפה ללב דמנהגם ביום הו\"ר אחר התפלה ליקח הלולב כשהוא קשור עם הדס וערבה ולהניחו ע\"ג פתח הבית שהוא ישן בו לשמירה עד הפסח ובער\"פ לוקחין אותו להשליכו מחציתו בבוקר אל תוך שריפת החמץ ומחציתו לתוך התנור שאופין בו המצות של מצוה. והאתרוג עושין אותו מרקחת בצוקער אחר החג להעלותו על השלחן בליל ט\"ו בשבט ר\"ה לאילנות בכלל הפירות שיברכו עליו מאנשי הבית איש או אשה ומ\"ג אם היא הרה ללדת וגם ליתן ממנו למקשה לילד שאומרים שהוא סגולה שתלד בריוח ולא בצער ויצא הולד בר קיימא לחטו\"ל כשאוכלת ממנו באותה שעה ע\"ש:"
],
[
"טעם. שנוטלין הקשר מהלולב בהו\"ר. ע\"ד שאומרים ליולדת השי\"ת יתיר אותך מקשרך. כן אנו מתפללים שיתיר השכינה הקדושה כביכול ויהי' ילד יולד לנו בן ניתן לנו. זרע קודש:"
],
[
"עוד טעם. ע\"ד הכלה שיוצאת בהינומה וראשה פרועה ואז המנהג לבכות ואח\"כ עושין סעודת חתונה וזהו בחי' שומע. שם:"
],
[
"עוד טעם. שנוטלין הקשר מהלולב ונשאר מפורד. לרמוז איך אנו מפוזרים ומפורדים בין העמים. וטעם. שיום הו\"ר נקרא יום הערבה שבו מתערבים כל השמחות. שם:"
],
[
"טעם. לחבטת הערבה בארץ. כדי לבער הדין שלא ימצא ולהורידו עד לעפר שלא יהי' עוד בעולם. תולעת יעקב:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על הערבה כמו שמברכין על הלולב. לפי שערבה מנהג נביאים הוא ואין לברך על המנהג. ספר התניא סי' פ\"ו. וע\"ל סעיף תל\"ט."
],
[
"עוד טעם. לפי שבא לגרש הסט\"א ע\"כ אין מברכין עליה. ע\"ד ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. פע\"ח שער המועדים. ומה\"ט אין לברך על מים אחרונים:",
"קונטרס אחרון
ותרחק ממנו. ובסידור יעב\"ץ כתב בשם האריז\"ל לוקחין ה' בדים ואין קושרין אותה (משום קשר רשעים אינו מהמנין) ולא מחברין אותה אל הלולב:"
],
[
"טעם. דבשמיני עצרת נהגו מקצת לאכול בסוכה ואין מברכין על ישיבת'. עיין סוכה דף מ\"ז ע\"א והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. וכתב הרא\"ש הטעם דלא מברכינן דכיון דיום שמיני עצרת הוא אי אפשר לברוכי בסוכה דקשין אהדדי אי יום סוכה הוא לאו שמיני עצרת הוא ואי שמיני עצרת הוא לאו יום סוכה הוא ומשום דספיקא תרוייהו עבדינן לחומרא יתבינן בסוכה ולא מברכינן. וטעם. שיש נוהגין שלא לישב בה בליל ח'. מפני שבלילה צריך לברך זמן ואם אוכל אז בסוכה נמצא אז אכילתו בסוכה סותרת את ברכת זמן ומפני כך סוברים שמה שאמרו בגמ' מיתב יתבינן ביום דוקא אמר שאין אומרים בו זמן. ב\"י סימן תרס\"ח. וטעם. שיש נוהגין שלא לאכול ג\"כ ביום רק מקדשין בסוכה ואוכלין שם מקצת סעודה והשאר אוכלין בבית. משום שכל שבעת ימי החג מתפללים לטללים וי\"ט האחרון מתפללים לגשמים ולכן נפטרים מהסוכה כדי להתפלל על הגשמים בלב שלם. מדרש תנחומא פרשת פנחס ועי' ט\"ז שם:",
"קונטרס אחרון
דבשמיני עצרת. טעם. שנקרא זה היום עצרת. על שם שהשכינה עוצרת לישראל להקריב לפניו פר אחד. ויום מתן תורה קורין אותו חכמי האמת עצרת כשמיני של חג שקראו הכתוב כן. הא למדת ששמיני של חג זה שקול כיום מתן תורה. כד המקח:",
"ולא מברכינן. וטעם שבליל שמיני אסור לישן בסוכה וביום שמיני אוכלין שם. משום דמה שאוכל שם משום ספיקא הוא ויתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ואית ליה היכר. אבל בליל שמיני אין בו היכר דעל השינה לעולם אין מברכין ונראה כמוסיף. מהרי\"ל:
וטעם. דאתרוג מותר בשמחת תורה ונוי סוכה אסור עד מוצאו. משום דבליל שמיני אוכלים בסוכה ואז איתקצאי לכולי יומא. אכן אתרוג לא איתקצאי למצוה בשמיני דהא לא מברכין עליו לפיכך מותר בשמחת תורה. שם.",
"רק מקדשין בסוכה. בספר זכרון טוב כתב שהרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק\"ל לא הי' אוכל בליל ש\"ע בסוכה. רק בש\"ע ביום היה מקדש בסוכה והי' נפטר משם בניגונים ושמחה:"
],
[
"טעם. שאומרים זמן בשמיני של חג הסוכות משא\"כ בשביעי של פסח. מפני ששמיני רגל בפ\"ע לענין פז\"ר קש\"ב פי' פייס בפ\"ע. זמן בפ\"ע. רגל בפ\"ע. קרבן בפ\"ע. שיר בפ\"ע. ברכה בפ\"ע. פייס. ר\"ל שהי' מפייסין בו אנשי המשמרות על הקרבן מה שלא היו עושין כן בפרי החג אלא הי' חוזרין עליהם חלילה הכ\"ד משמרות כמו שמפורש בפרק החליל. זמן בפ\"ע. שמברכין בו שהחיינו כמו ביום ראשון של חג. רגל בפ\"ע. שבתפלה וברכת המזון אין אומר את יום הסוכות אלא את יום שמיני חג עצרת. קרבן בפ\"ע. שהי' מקריבין כל ימי החג ע' פרים כנגד ע' אומות והי' מתמעטין והולכין סימן לעכו\"ם שיתמעטו ולפי סדר מיעוטם הי' להקריב בשמיני ו' פרים ואין מקריבין אלא אחד והוא כנגד אומה יחידה. שיר בפ\"ע. שהשיר שהיו הלוים אומרים ביום השמיני לא הי' מכלל שירות החג. ברכה בפ\"ע. על שם שמברכין בו את המלך שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך. סוכה דף מ\"ח ע\"א. ועי' אבודרהם:"
],
[
"טעם. שאין נוטלין לולב בשמיני משום ספק שביעי. משום דנטילת לולב במדינה כל שבעה אינו אלא משום זכר למקדש שמן התורה אינו חובה בגבולין אלא יום אחד שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' אבל במקדש חייבין כל שבעה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים לפיכך די לנו בשבעה ואין חוששין לספק. אבודרהם:"
],
[
"עוד טעם. כי בנטילת לולב בשמיני יש בו איסור טלטול. ועוד יש טעם אחר שאם כן היינו עושין אותו חול וכבר קראנוהו שמיני עצרת. שם."
],
[
"טעם. שמתחילין בשמיני עצרת עשר תעשר אפי' חל בחול. לפי שאז זמן המעשרות אמנם בשאר ימים טובים כמו באחרון של פסח ובשני של שבועות אם חל בחול מתחילין מן כל הבכור ובשבת מתחילין מן עשר תעשר. מ\"א סי' תרס\"ח ס\"ק ד'. ועי' לעיל סעיף תקס\"א וסעיף תקס\"ד וסעי' תקס\"ה:"
],
[
"טעם. למה תקנו ז\"ל גבורות גשמים מיו\"ט האחרון של חג ויום השאלה אינו רק בז' במרחשון לבני ארץ ישראל או לס' בתקופה במדינות אלו. מפני שמיו\"ט האחרון ואילך זמן גשמים אע\"פ שאינן צריכין כיון שחג זמן גשמי שנה ושנוי העתים חורף מן הקיץ צריכין אנו להודות לפני השי\"ת בעת השינוי אבל השאלה לא נעשה עד עת הצורך. כל בו: ",
"קונטרס אחרון
שמיו\"ט האחרון ואילך זמן גשמים. כי בא\"י מן הפסח ועד חג הסוכות לא ירד אף טפה מטר. רק בלילה ירד טל רב מאד. ומזה יתגדלו הפירות וכל הירקות הנחמדים למראה. ואם ירד גשם בחג הסוכות לפלא גדול יחשב ואינו סימן טוב. גם יורה על איחור. הגשם כמאמר רז\"ל משל לעבד שמזג כוס לרבו וכו'. לרוב יתחיל הגשם לירד מז' מרחשוון שהיא רביעה ראשונה. ונקרא בתורה יורה. וז' בו מתחילין לומר טל ומטר. ומז' בו ואילך אם עוד מטר לא ניתך ארצה יקראו צום בכל דיני תענית הנזכר (תענית דף י' ודף י\"ב) כי שם הגשם הוא פקוח נפשות הן לשדות וכרמים החרבים כל ימי הקיץ. והן למי בורות המסתפקים מהם כל ימי הקיץ. כי מעיינות שם מועטים. ומי המטר טובים ומתוקים מאד לשתי' ובישול ובכל חצר יש בור מתחת לארץ בור סיד שאינו מאבד טפה. ויזוב המים מהגנות ע\"י מרזיבות. וגם אם יעמדו ימים רבים יותר הם צלולים וקרים. ומה גם בימי הקיץ כששואבים מהבור דלי מים הוא צלול וקר מאד:"
],
[
"טעם שנקרא שמחת תורה. ע\"ש ששמחין בו לעשות שמחה ומשתה לסיומה של תורה. לבוש סי' תרס\"ט:",
"קונטרס אחרון
לכן יברך גדול. והמנהג שלא לקרות וזאת הברכה כי אם לנשוי כידוע שתיבת וזאת מורה בחי' דו\"נ ו' דכר זאת נו\"ק עזה\"ק ר\"פ חוקת ור\"פ ואתה תצוה. אשל אברהם סי' תרס\"ה.",
"לסיומה של תורה. עי' רוקח סי' שע\"א דהנאת סיום התורה והתחלת התורה בשמחת תורה לחתן מברך שהחיינו וקימנו והגיענו ע\"ש. ואנן לא נוהגין כן:"
],
[
"טעם שבשמחת תורה אחר שמסיימין בו התורה קורין מיד בראשית עד סוף ויכלו. כדי שלא יהא פתחון פה לשטן לקטרג ולומר רבש\"ע כבר סיימו אותה ואינם רוצים לקרות עוד. ומה שמסיימין ומתחילין התורה ביום אחרון דסוכות ולא בר\"ה שהוא יום ראשון מן השנה. כדי להטעות את השטן שלא ידע מתי יהי' ר\"ה שהוא יום הדין ולא יקטרג על ישראל וכיון שנדחה הסיום והתחלה מיום ר\"ה דחוהו עד כלות כל הימים טובים כדי שלא יצטרכו להפסיק בפרשיות של היום טוב. שם:",
"קונטרס אחרון
קורין מיד בראשית. כתב לי ידי\"נ הרב הה\"ג מו\"ה צבי יחזקאל שליט\"א אבד\"ק פלונסק וז\"ל שמעתי בענין שישו ושמחו בשמחת תורה דהבדל בין ששון לשמחה כתב הגה\"ק הגר\"א מווילא ז\"ל דשמחה יאמר בעת התחדשות הדבר המשמח את האדם. וששון כשהדבר עומד על גמר טובו ושלמות פעולתו כמאמר שמחים בצאתם וששים בבואם. כאשר יצאו להאיר על הארץ ישמחו. ובעת בואם למערב שגמרו פעולתם הטוב ישישו. ונא' (איוב ג') השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. שבהתחדש להם רגע ראשונה של מיתה הם שמחים. וכאשר נגמר רצונם ישישו. וא\"כ לכאורה מה טעם שאומרים בש\"ת שישו ושמחו. ששון קודם לשמחה. והול\"ל שמחו ושישו אך לפי שאומרים זה אחר קריאת התורה. שמסיימים אז התורה. ומתחילין תיכף בראשית לכן אומרים לשון שישו על הסיום ושמחו על ההתחלה:"
],
[
"טעם. שבשמחת תורה כשקוראין לחתן בראשית עונין כל הקהל בקול רם ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד וכן יום שני וכן יום שלישי וכן כולם עד יום הששי אומרים כל הפסוקים שבויכלו עד לעשות. ומפסיקים בזה פסוקי דלא פסקו משה ולמה נהגו דוקא כן בשמחת תורה ולא בשבת בראשית. אלא לפי שסיימו את התורה ומתחילין לקרות בראשית ותכלית קריאת פ' בראשית אינו להוציא את הרבים ידי חובת הקריאה כי קורין את הפרשה עוד הפעם בשבת בראשית ואם כן אינו דרך לימוד תורה לרבים רק דרך שמחה יתירה כקורין את שמע והודאה בעיקרי האמונה וע\"כ קורין כל הקהל פסוקים אלו להורות שאנו מאמינים בני מאמינים בעיקרי הבריאה וחידוש העולם וע\"כ קורין דוקא פסוקים אלו בקול רם בשמחת תורה וע\"כ בויהי ערב ויהי בקר יום הששי קורין עד לעשות. להורות שאנו מודים ואנו מעידים על חידוש הבריאה ועל שבת. ועוד לרמוז על קרבנות התמיד שהי' ערב ובוקר ולפיכך הי' מעמדות בישראל שהיו קורין במעשה בראשית והעולם עומד בזכות המעמדות. בקורת התלמוד:"
],
[
"טעם. שאפי' כהן או לוי יכולין לעלות לחתן תורה. כיון שכבר קראו יותר מחמשה שקורין ביו\"ט. לבוש סי' תרס\"ט: ",
"קונטרס אחרון
בסוף הקרואים. ובהד\"ט שם כתב דהוא במקום שנוהגין להוציא ס\"ת אחר לח\"ת דהו\"ל תד גברי בתרי ספרי. אבל אם אין מוציאין רק ס\"ת א' יכול לקרותו ללוי ולחתן תורה ע\"ש.
וכן אין מקפידין לקרות אפי' שלושה כהנים זה אח\"ז. כגון א' לחתן תורה. והשני לחתן בראשית והשלישי למפטיר כו' ואפי' אין להם אלא ס\"ת אחת. (לבוש סי' קל\"ה סעי' י') אבל בר\"ח טבת שחל להיות בשבת אעפ\"י שמוציאין ג\"כ ג' ס\"ת אפי' אם רוצים לקרות בס\"ת הראשון ח' גברי אין רשאין לקרות להכהן שיהי' השמיני כיון שעדיין אין משלימין הקריאה בספר זה. והמשלים הוא בספר השני שקורין בו פ' ר\"ח ואז יכולין לקרותו. וכן הדין בשבת שקלים ופ' החודש כשהם בר\"ח. קיצור ש\"ע סי' ע\"ז סעי' כ\"ד."
],
[
"טעם. שנוהגים שהמסיים והמתחיל נודרים נדרים וקוראים לכל מרעיהם ועושין משתה ושמחה ויו\"ט לסיומה של תורה. שנאמר (מ\"א ג') ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו אמר רבי אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. מדרש שיר השירים פרשה א':"
],
[
"טעם. שנוהגים להפוך הס\"ת בהגבהתה בלילה וביום שמחת תוה\"ק. על דרך הפוך בה והפוך בה בעת סיומה והתחלתה שזה בחינת הפוך בה. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' תרס\"ה:"
],
[
"עוד טעם. מצד שנשיא אפרים הקריב ביום השמיני. ועכשיו בשמיני עצרת הנתוסף בבחי' חביבים דברי סופרים חדשים גם ישנים. והוא בגדר תוספות ברכה מורים בחי' מ\"ש שכל את ידיו ליתן הבכורה בברכה לאפרים. וכן עושים בחי' הפיך הידים ביום שמיני ההוא שבו קרבן בפני עצמו וברכה בפני עצמה. שם:"
],
[
"טעם. שקונין מצות בשמחת תורה והלא יו\"ט הוא. וכ\"ת מצוה מותר לקנות בי\"ט. מ\"ש מס\"ת ותפילין דאין קונים בי\"ט. משום דהתם עדיין הם לפניו כל שעה לקנותם והמצות האידנא הן שעתן. ועוד צרכי רבים הם שקונין המצות ומתירין בי\"ט. מהרי\"ל. וע\"ל סעי' רס\"ח בהשמטה בד\"ה עוד כתב:",
"קונטרס אחרון
ומתירין ביו\"ט. בספר מגיד תעלומה (ברכות ט' ע\"ב) כתב בשם הזוהר דהמצות שהאדם עושה בחנם תוכל הקליפה הנק' חכם לשלוט עליה כו' וידעתי מאנשי מעשה שאפי' הי' מכבדין אותן באיזה כיבוד בס\"ת ובבהכ\"נ היו נותנין לצדקה בכדי שלא תהי' המצוה בחנם. וזה שאז\"ל שם התם נמי מיבעיא לך למיהב אגרא אפי' תוכל עשות זאת בחנם ע\"ש:"
],
[
"טעם. כשמברכין חודש חשוון אומרים מרחשוון. משום דאיתא במדרש תנחומא שמעת שהי' המבול נגזר שיהי' כל ימי העולם כן מטר וגשם ערך ארבעים יום מחודש הזה וע\"כ נקרא מר לשון טפה כמו כמר מדלי:"
],
[
"טעם. למה נקרא פ' בראשית שבת בראשית. ולמה לא נקרא כן פ' נח או פ' לך שבת נח או שבת לך. לפי דבימים הנוראים הקדושים כל אדם הי' לו אז הרהור תשובה וקבל אז על עצמו איזה הנהגה טובה כל איש לפי ערכו ומדרגתו. לכן נקרא שבת בראשית. שמזכירין להאדם שמה שעבר עבר ומעתה מתחיל סדר חדש וישתדל א\"ע שיהי' מעתה טוב. דברי יחזקאל בשם חותנו הגאון הקדוש אבדק\"ק ווישניצא זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שנקרא החודש חשוון בול. משום שהי' בו מבול והוא מרחשוון והא דחסר מ' היינו משום דאף שנשבע הקב\"ה שלא להביא מבול מ\"מ מ' יום בכל שנה ושנה הי' אותן הימי' עושין רושם בעולם עד שעמד שלמה ובנה את המקדש ופסקו אותן מ' יום לפיכך כתיב חסר מ' כנגד אותן מ' יום שפסקו. ילקוט מלכים דף כ\"ט ע\"ג:"
],
[
"עוד טעם. מפני שבוללין לבהמות מתוך הבית. שאין מרעה בשדה ומאכילן אותה בבית ממה שהכניסו בבית והוא מלשון יבול. מדרש תנחומא פ' נח:"
],
[
"טעם שעושין חנוכה ח' ימים כיון דשמן שבפך הי' בו להדליק לילה אחד נמצא שלא הי' הנס אלא לז' ימים. משום שאין הוא יתברך עושה נס ליתן ברכה אלא במה שיש כבר בעולם ואפי' הוא דבר מועט אז הוא יתברך נותן ברכות להרבות המעט משא\"כ בדבר ריקן אין שייך בו ברכה לעשות ברי' חדשה וגם כאן הי' הנס דמלילה הראשון נשתייר ממה שהי' ראוי לה ועל אותו השיור באה הברכה שנעשה שם נס להרבות אותו וא\"כ ראינו שגם בלילה הראשונה נעשה נס. ט\"ז סי' תר\"ע ס\"ק א':",
"קונטרס אחרון
שגם בלילה הראשונה נעשה נס. ובספר בני יששכר כתב בשם הרב הקדוש בעל הרוקח ז\"ל סמך שמ\"ן ונרו\"ת לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים ע\"כ. וכתב ע\"ז ומעתה אזדא להו קושית הפוסקים למה קבעו גם ביום הראשון יו\"ט והדלקה הרי בו לא נעשה הנס. כי בודאי חכמי הדור כשקבעו המצוה לדורות האיר השי\"ת את עיניהם למצוא הסמך בתורה. והנה ראו שהסמיך השי\"ת פ' הנרות לסוכות (אמור כ\"ג כ\"ד) הבינו ברוח קדשם שהוא כדי ללמוד מסוכות ח' ימים:
עוד כתב וז\"ל מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים אשר בחנוכ\"ה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין רא\"ש השנ\"ה. ולדעתי עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זא\"ת תנוכ\"ה אשר כוונתו מן נוצ\"ר עם ונק\"ה. ע\"פ מ\"ש האריז\"ל לכוין בהדלקות הנרות אל הי\"ג מדות היינו ביום א' למדה הראשונה א\"ל ובליל ב' רחום וכו' עד בליל ח' מן ונוצ\"ר עם ונק\"ה. מזל עליון ומזל תחתון ובני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזל\"א תליא מלתא. ואעפ\"כ יש לרמז על כל ימי חנוכה כי מתתיה\"ו בגימטריא רא\"ש. השנ\"ה:
עו\"ש \"כל \"הנשמה \"תהלל ר\"ת בגימטריא חנוכ\"ה פורי\"ם. חנוכה הנה ניתן להלל ולהודות ופורים קריאתה זה הלילא. והוא השם תכ\"ה המסוגל להכות ולהכניע הרשעים. ובזה השם הכה משה את המצרי. ואלו הב' מועדים מסוגלים להכניע הרשעים. וע\"ל בהשמטה לסעי' שנ\"א:"
],
[
"עוד טעם. שלאחר שנתנו שמן בנרות המנורה כשיעור נשאר הפך מלא כבתחלה וניכר הנס אף בלילה הא'. א\"נ שבליל הא' נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ובבוקר מצאו הנרות מלאים שמן. וכן בכל לילה ולילה. ב\"י שם:"
],
[
"עוד טעם. משום שחילקו שמן שבפך לח' חלקים ובכל לילה היו נותנים במנורה חלק אחד והי' דולק עד הבוקר ונמצא שבכל הלילות נעשה נס. שם:"
],
[
"עוד טעם. כיון שאפי' בלא נס השמן היו ראוי לקבוע יום כ\"ה שנחו בו מאויביהם להלל ולהודות כמו שקבעו פורים ביום שנחו בו ולפי שבאותו יום מצאו גם השמן התקינו שיהי' מדליקין גם בלילה שלפניו ג\"כ לפרסם הנס של השמן גם באותו יום. חיי אדם:"
],
[
"טעם. שמברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות שהם מדברי סופרים כגון הדלקת נר שבת. ונר חנוכה. וקריאת מגילה. וכגון עירובין. ונטילת ידים. והיכן צונו בתורה במצות עשה שהן מדברי סופרים. משום שנאמר על פי התורה אשר יורוך ועל המצוה אשר יאמרו לך תעשה ולא תסור מן המצוה אשר יגידו לך כו' הרי שצונו לשמוע מן החכמים. נמצא ענין הברכות שהן מדברי סופרים כך הוא אשר קדשנו במצותיו שצונו בהם לשמוע מאלו שצונו לעשות כך וכך. מס' שבת דף כ\"ג ועי' אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
ונר חנוכה. ובספר עמק ברכה אות ע\"א כתב בשם שארית יוסף מי שאוכל אצל חבירו והגיע זמן הדלקה צריך לילך לביתו ולהדליק ולא שידליק שם בסעודה. ומיהו אם רוצה לסמוך על מה שאשתו מדלקת בבית יוכל לסמוך. היינו אם רואה הנרות אצל ב\"ב שסועד אצלו:
ומי שיודע בודאי שמדליקין עליו בביתו יעמוד הוא אצל הבעה\"ב כשמברך ויענה אמן. ואם רוצה ג\"כ להדליק וכבר הדליק ב\"ב יוכל להדליק בפני עצמו ומשום ברכה לבטלה ליכא כאן שאינו רוצה לצאת בשל אשתו חל חיובא עליו. שם בשם תשובת מהרי\"ל:
ובספר ארחות חיים סי' תרע\"ו בהגהות כתב בשם תשו' בש\"ר סי' שמ\"ג שהר' משולם הי' מדליק נ\"ח כשהי' יחידי בכפר בבית עכו\"ם שאין שם ישראל ואמר שאין לסמוך על מה שמדליקין עליו בביתו אלא במקום שיש ישראלים ורואה עכ\"פ נר חנוכה אבל באינו במקום ישראל צריך לעשות זכר לנס. והוא כתב דגם במקום ישראל ראוי לחבב הנס כו' וגס בתשו' ר\"י מברונא סי' נ' כתב דאין חשש ברכה לבטלה כשיברך בעצמו דכיון שאינו רוצה לצאת בשל אשתו חייב להדליק בברכה וגם יש לחוש שמא יהי' אונס לאשתו ולא תדליק לכן מוטב שידליק בעצמו ע\"ש:
ועי' עטרת זקנים סי' תרע\"ז שכתב על מה שכתב בהגהה מדליק ומברך וז\"ל ויש חולקין (מהר\"ש) ונ\"ל ספק ברכות להקל רק אם רוצה להחמיר על עצמו ידליק בלא ברכה ע\"כ. ובספר זכור לאברהם ח\"ג אות ח' כתב בשם ספר מחזיק ברכה שכתב בשם ספר זרע אמת שהעלה דלצאת ידי כל הספקות טוב להשתתף בפרוטה כדין אכסנאי וישמע הברכה מהבעה\"ב ע\"כ. וכתב ע\"ז נראה דדייק לומר דישמע הברכה מהבעה\"ב לומר דהוא לא יברך מכיון שמדליקין עליו בביתו הוא פטור למ\"ד והאיך יברך. אם לא שהבעה\"ב אינו בקי דאז יכול לברך להוציאו אבל לבקי לא:
אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעה\"ב להשתתף עמו בנר של חנוכה וצריך לשמוע הברכות מבעה\"ב דאל\"כ צריך לברך על הראי' עי' פרמ\"ג סי' תרע\"ז סק\"א. ובסמוך על שלחן בעה\"ב מדינא א\"צ להדליק או להשתתף משום דהוא בכלל ב\"ב אלא אם רוצה להיות ממהדרין מ\"א שם:
וצריך בעה\"ב להוסיף מעט שמן בשבילו. לפי שהמדליק מחויב ליתן כשיעור מממונו עד שידליק חצי שעה ואם לא יוסיף על מה שנתן לו האורח לא נתן בעה\"ב מממונו כדי חיובו. ולפ\"ז צריך להוסיף כפי מה שהשתתף (מחצית השקל סי' תרע\"ז סק\"א בשם א\"ר) וה\"ה אם בעה\"ב מקנה חלק בשמן במתנה צריך להוסיף מעט על שיעור חצי שעה כנ\"ל דלא עדיף מאלו נתן לו מעות. שם. ופר\"ח שם כ' דאין צריך להוסיף:"
],
[
"טעם דבחנוכה נוסח הברכה הוא להדליק נר חנוכה וכן הוא נוסח רבי האריז\"ל. ובליל שבת הנוסח הוא להדליק נר של שבת. שנר חנוכה אסור להשתמש לאורה ולזה אומר נר חנוכה. להורות כי הנר אינו כ\"א למצות חנוכה משא\"כ נר שבת הכוונה נר שאנו משתמשים בו ונרו יאיר לתועלתינו וזה הנר המאיר הוא של שבת. ברכי יוסף סי' תרע\"ו:",
"קונטרס אחרון
אורו של מלך המשיח. ובספר זרע קודש (לחנוכה) כתב כמו כשרוצין לחפש דבר הגנוז מחפשין בנר כמ\"ש אחפש את ירושלים בנרות וכמ\"ש חז\"ל במס' פסחים שחיפוש הוא בנר. כן ע\"י אור הנר דחנוכה מחפשין יראתו ית\"ש:"
],
[
"טעם. שמברכין להדליק בלמ\"ד. לפי שמצותיה עד שתכלה רגל מן השוק והוא כמו חצי שעה מן הלילה שהוא זמן הדלקה ולא גמרה מיד. וכן לישב בסוכה. שכל ז' ימי החג צריך לישב. וכן להניח תפילין שמצותה כל היום. אבל על משמע כבר עשה המצוה. רוקח סי' שס\"ו:"
],
[
"טעם. שנס חנוכה לא נזכר כלל במשנה. לפי שרבינו הקדוש מסדר המשנה. הי' מזרע דהמע\"ה ונס חנוכה נעשה ע\"י בית החשמונאים שתפסו המלוכה ולא היו מזרע דוד וזה הרע לרבינו הקדוש ובכתבו המשנה עפ\"י רוח הקודש נשמט הנס מחיבורו. בשם הגאון הקדוש בעל חת\"ס זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. למנהג שאנחנו נוהגים דנשוי מדליק נר חנוכה אפי' סומך על שלחן אביו מדליק בפ\"ע. לפי שהוא נתחייב במזונות אשתו מדין תורה והגם שאביהם התחייב ליתן מזונות לו ולאשתו הנה האב נותן במתנה את המזונות לבעל והאשה ניזונת משל בעלה אשר נתן האב במתנה לבעל ומה לי אם האשה ניזונת מיגיעי כפו שנ הבעל או במה שנתנו לו במתנה וא\"כ האשה ודאי אינה נקראת סומכת על שלחן אביו רק על של בעלה וא\"כ הבעל צריך להדליק בשבילה. ע\"כ נהגו הנשואים להדליק בפ\"ע ואפי' אין אשתו עמו משום לא פלוג. חידושי מהרצ\"א:"
],
[
"טעם. שמדליקין בחנוכה ל\"ו נרות. נגד ל\"ו שעות ששימש אור הגנוז לאדה\"ר קודם שנגנז. רוקח. עוד טעם. נגד ל\"ו מסכתות שבתורה שבע\"פ המפורשת ומזה תתבונן גודל האיסור והפגם הנעשה בנפש מי שעוסק ח\"ו בשחוק הקארטי\"ן (בגימ' שט\"ן) אשר המציאה הקליפה בימי שליטת היוונים ל\"ו קלפי' זה לעומת זה שרצו לבטל עי\"ז התורה הנתונה בידינו בל\"ו מס' מפורשות ורצו להגביר חכמות החיצוניות, לא באלה חלק יעקב, ליהודים היתה אור\"ה זו תורה. בני יששכר:",
"קונטרס אחרון
בחנוכה ל\"ו נרות. עי' שערי תשובה סי' תרע\"ג ס\"ק י\"ג בשם בעל חסד לאברהם דקליפי בצים ובצלים אין מדליקין בהם. ובספר ארחות חיים שם כתב בשם שו\"ת מור ואהלות דאסור להדליק בתפוחי אדמה דדמי לקליפי בצלים ובצים ואף שנשאר בהם מעט אוכל מ\"מ באוכל גופא להדליק לא הוי הידור מצוה ויש בזה ג\"כ משום ביזוי אוכלים כיון שאין המצוה כתיקונה שאינו מקרי כלי לענין זה. גם לא נכון הדבר במה שיש כמה אנשים שמדליקין בנרות של שעוה ואינם עומדין אותם בתוך כלי רק מדביקין אותם בכותל הלא עיקר הנס הי' ע\"י כלי ע\"ש. ועי' באר היטב שם ס\"ק י\"ג. וע\"ל בהשמטה לסעי' תל\"ה:
ובסידור האריז\"ל כ' בשם ריב\"ש לומר ז\"פ ויהי נועם יושב בסתר אחר הדלקת הנרות והי' נוהג לומר ג\"כ בימים נוראים ובכל עת צרה שלא תבא ע\"כ. ועי' תשב\"ץ סי' רנ\"ח שכתב שכהני חשמונאי ובניו הי' הולכים למלחמה ואמרו ז' פעמים ויהי נועם וב\"פ אורך ימים אשביעהו ונצחו.",
"זה לעומת זה. כתב בספר יסוד התשובה פ' י\"ח וז\"ל והדברים האלה הם תוכחת מגולה להמנהג המכוער בכמה מדינות ששוחקים בקארטין בחנוכה ובפורים שנקבעים להודות ולהלל הקב\"ה על הניסים והתשועות שעשה לנו בימים ההם ולא להיות ח\"ו ככופר בעיקר באותן הימים יותר מבשאר ימים. והמנהג הרע הזה יצא על כי זה כמה דורות שלפנינו אשר הראשים ופרנסי קהילות אסרו שחוק זה בחרם כי עבור זה בטלו הרבה מלעסוק בישובו של עולם ושאר טעמים שהיו להם וחששו פן מרוב הרגל לא יוכלו להתאפק ויעברו ח\"ו על החרם בסתר והיה תנאי מפורש שהימים הנזכרים אינם בכלל החרם ובזה ישקוטו יצרם הרע אבל הם לעולם מעותדים לכל העונשים אשר כת לצים מעונשים בהם כמו המשחקים בשאר ימות השנה.
ובספר לב דוד פכ\"ח כתב ישכיל האדם בימי חנוכה אשר קבלנו נסים ונפלאות אשר הגדיל ה' לעשות עמנו והצילנו מכף צר אנטיוכוס ושריו בקריס ונקנור והי' לנס כמפורסם. מחוייבים אנו להודות לאלהינו מרחם. ולא להוציא הימים הקדושים האלה בשחוק וקלות ראש ומשתאות של רשות ולדרוש אל המתים גיעול הקרטי\"ן להפסיד ממון ולפרוק עול תורה ומצות ולא זכרו אם יש תורה בעולם. או להם כי גמלו לנפשם רעה כי תחת אשר הצילנו ועשה לנו נסים ונפלאות לאבד הימים האלו בשאט נפש בדבר שמכעיסים בו ית'. והרי זה דומה לאיש שהמלך הטיב עמו ובו בפרק זה מכעיסו. ואם הראשונים היו עושים סעודות היו מעטרים אותם בשירות ותשבחות כי כל שלתנות מלאו יראת ה' ושמחת הנסים והנפלאות ובפיהם ירצו זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו.
ובשם הרב הצדיק הק' מוהר\"ר נחום מטשופענעשט זצוק\"ל שבימי חנוכה בא פ\"א פתאום אל בית מדרשו והנה איזה אנשים יושבים ומשחקים במשחק הדאהם. וכאשר ראו כי רבם נצב עליהם נבהלו מאד. ופתח הוא את דברות קדשו וענה ואמר הידעתם את כללי משחק הדאהם ושתקו. אמר להם אני אגיד לכם את הכללים מהאדאהם. מען גיט איינס כדי מען זאל חאפין צוויי, קיין צוויי גענג מיט איין מאהל טאהר מען ניט גיין. און מען גייט נאר למעלה ניט למטה. אין אז מען קומט שוין ארויף גייט מען שוין וויא מען וויל:"
],
[
"טעם. שעכשיו אנו מדליקין נר חנוכה בפנים כי הנה עכשיו בעקבות משיחא חוצפי יסגי ורשעי' אשר בקרבינו הם יושבי' הן הן המתגברין על חכמת התורה ולומדי' והנה מדליקין בפנים לבטל כחן וחכמתן. שם:"
],
[
"טעם. שהנשים חייבות בנר חנוכה אע\"פ שהוא מצוה שהזמן גרמא. כיון שהיתה באותו נס שגזרו היונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה והרגו אשה בת יוחנן כ\"ג והביאה את הראש של האויב. כל בו:"
],
[
"טעם. שנוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות. כדי להכיר שאסור להשתמש לאורה. ועוד שמא יכבה הנר שמשתמשים לאורה וע\"כ יכשלו להשתמש לאורה ודוקא נשים החמירו ע\"ע יותר מפני שהתשועה באה ע\"י מעשה ידי אשה. מטה משה סי' תתקצ\"ד ועי' רש\"י שבת דף כ\"א ע\"א ועי' ר\"ן שם דאפי' תשמיש מצוה אסור דכיון שע\"י נס שנעשה במנורה תקנוה עשאו' כמנורה שאין משתמשין בה כלל ע\"ש. ועי' מ\"א סי' תרע\"ג סק\"ד דכתב וז\"ל ובמאור משמע דאפי' שיש שמש אצל הנרות צריך נר על השלחן שלא יאמרו לצרכו הדליקן. ועי' פ\"מ שם:",
"קונטרס אחרון
שמש אצל הנרות. בספר קב הישר פרק צ\"ו כתב וז\"ל ומנהגן של ישראל תורה היא שהמנהג ליתן את השמש המדליק למעלה מהנרות של חנוכה ובמהרי\"ל כתב רמז לדבר שרפים עומדים ממעל ל\"ו. כי מספר הנרות של חנוכה הן ל\"ו. וא\"כ לפ\"ז יש קדושה גדולה ג\"כ בנרות של השמשים אשר הן יותר קצת גדולים מן הנר של חנוכה שהנר השמש הוא דוגמת הכהן שהי' מדליק הנרות בבית המקדש ודוגמת שרפי מעלה. ע\"כ אין לעשות לאורן עסקי חול. וכל מי שמדקדק במצוה זו ואינו מניח לזוז את השמש ממקומו יזכה לראות נרות העתידין להדליק בבית קדשינו במהרה בימינו אמן:
ובספר ארחות חיים סי' תרע\"ו סעי' ה' כתב בשם ספר מאורי אור. דממש\"כ הב\"י שם דיתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני ובליל ב' כשיוסף נר א' סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי להפנות לימין. משמע שיש להעמיד מיד כל השמונה דומיא דמקדש. ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאסור להשתמש לאורה. כדי שיהא ניכר לכל שהוא נר של מצוה לפרסם הנס. לבוש סי' תרע\"ג סעיף ב':"
],
[
"עוד טעם. שאסור להשתמש בנר חנוכה לאורה. כדי שלא יתאחזו החיצונים בקדושת האור ע\"י תשמיש החול הזה. ולפיכך מנהג לומר יושב בסתר עליון וגומר והוא שיר של פגעים כנודע. כדי לשמור אור העליון מאחוזת החיצונים. עבודת ישראל פ' וישב בשם האריז\"ל. ועי' קו\"א לט\"ה בהשמטה לסעי' תתמ\"ט בד\"ה בסידור:"
],
[
"טעם שבבהכ\"נ מברכין נר חנוכה קודם הבדלה ובבית הבדלה קודם לנר חנוכה. שמא ישכח להבדיל בתפלה ועביד איסורא בהדלקה. עי' באר היטב סי' תרפ\"א."
],
[
"טעם. שגומרים את ההלל כל שמונת ימי חנוכה. ותשעת ימי חג הסוכות. ולא בחג המצות אלא שני ימים הראשונים ולא בראשי חדשים. לפי שכל שמונת ימי חנוכה יש בכל אחד מהם דבר חדש שהוא נר אחד יותר ושמונת ימי חג הסוכות חלוקין בקרבנותיהם כי הי' מקריבים בכל ימי החג שבעים פרים ויום ראשון הי' ארבעה עשר פרים ויום שני שלשה עשר ובכל יום מתמעטין והולכין ולכך גומרין בהם את ההלל שחשוב כל יום ויום מימי חנוכה וחג הסוכות כיום טוב בפ\"ע כיון שחלוק בנרותיו ובקרבנותיו אבל בחג המצוה כל שבעת הימים ובראשי חדשים אין בהם חילוק בקרבנותיהם אלא כולם שוים ולכך אין גומרין בהם את ההלל אלא שני ימים. אבודרהם. ועי' ערכין דף י' ע\"ב:"
],
[
"טעם. שקורין בחנוכה בפרשת נשא בנשיאים. מפני שיש קבלה בידינו שנשלם מלאכת המשכן בכ\"ה בכסליו ונס של חנוכה נמי שהי' ג\"כ באותו היום הוא כמו חנוכת המקדש מחדש לאחר שנטמא בימי יוונים דומין להדדי והוי לה מעין המאורע ואע\"ג שלא הקריבו הנשיאים הקרבנות עד ר\"ח ניסן מ\"מ כיון שאלו הקרבנות היו לחנוכת המשכן הוי שפיר מעין המאורע לבוש סי' תרפ\"ד סעיף א'. וע\"ל סעי' תתפ\"ז:",
"קונטרס אחרון
מעין המאורע. והטעם. שמתחילין בברכת כהנים מפני שנעשה הנס ע\"י חשמונאי ובניו שהיו כהנים. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שאין מזכירין מעין המאורע בחנוכה ובפורים בברכה מעין ג' כיון שלא הוזכרו בתורה. מחצית השקל סי' ר\"ח ס\"ק י\"ח. וע\"ל סעי' קצ\"ג:"
],
[
"טעם. שמשחקין בדרעדיל בחנוכה. ובפורים בגראגער. דבחנוכה לא היתה התעוררות מלמטה רק מלעילא כי לא עשו תשובה כהוגן רק הש\"י ברחמיו לכן משחקין בדרעדיל ואוחזין אותו מלמעלה. ובפורים שגזר צום ושק ואפר יוצע לרבים והי' התעוררות מלמטה ע\"כ אוחזין מלמטה. קרבן עני בשם הריצ\"א זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
רק מלעילא. ולזה החילוק שבנוסחא בעל הניסים בחנוכה נאמר רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם. ובהברכה שאחר קריאת המגילה נאמר הרב את ריבנו. הדן את דיננו. והנוקם את נקמתינו. לפי שבפורים הי' הנס ע\"י תפלת ישראל וע\"י התעניתים והי' התעוררות דלתתא לכך שייך לומר הרב את ריבנו. אבל גבי חנוכה לא מצינו שום התעוררות דלתתא כלל רק הקב\"ה בעצמו נתן בלב הגבורים שנלחמו בהיוונים ונצחום. לכך נאמר רבת את ריבם שהקב\"ה עשה מעצמו הריב עם השונא. אזור אליהו לחנוכה:"
],
[
"טעם. שנמשך הנס ח' ימים. לא פחות ולא יותר. מפני שמקום הזיתים שמשם מביאין השמן הי' מהלך ד' ימים וחוזרין בד' ימים הרי ח'. רוקח:"
],
[
"עוד טעם. מפני שכל ישראל הי' בחזקת טמאי מתים וא\"א לתקן שמן טהור עד שיעברו עליהם ז' ימים מיום טומאתם ויום א' לכתישת הזיתים ותקונם להוציא מהם שמן טהור. ב\"י סי' תר\"ע:"
],
[
"טעם. שתקנו להדליק נר חנוכה בבהכ\"נ. מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתקנו קידוש בבהכ\"נ משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא.לבוש סי' תרע\"א סעי' ח':",
"קונטרס אחרון
נר חנוכה בביהכ\"נ. בספר ארחות חיים סי' תרע\"א אות י\"ג כתב בשם שו\"ת בנין שלמה דמה שנוהגים בכמה מקומות בבתי כנסיות ובתי מדרשות להדליק נרות חנוכה גם בבוקר בעת תפלת שחרית. הוא כדי לצאת ידי דעת הרמב\"ם בפ\"ג מהלכות תמידין ומוספין דבהטבת הנרות דשחרית היתה גם הדלקה אם מצא שכבו הנרות ע\"ש:
אם הדליק בלילה הראשונה בביתו ואח\"כ מדליק בביהכ\"נ יברך שהחיינו ג\"כ. ואם הדליק קודם בביהכ\"נ לא יחזור לומר בביתו ברכת שהחיינו אם לא שמדליק להוציא ג\"כ אשתו וב\"ב. שערי תשובה שם ס\"ק י\"א בשם זרע אמת:",
"ללמוד אותן. ועי' עטרת זקנים סי' תרע\"ג בשם הרא\"ש שראוי להדליק בבהכ\"נ עצמה מקום מקדשינו מעט מקום שבו נעשה לנו נס ע\"י שמן:
ובשם ספר נר מצוה כתב דמאחר שהנס נעשה ע\"י שמן צריך לקיים גם המצות ע\"י נרות של שמן. אבל בנרות של שעוה או חלב לא מיקרי נר רק אבוקה פסול לנר חנוכה ע\"ש:"
],
[
"טעם. שנוהגין להדליק בבהכ\"נ בין מנחה למעריב. משום שהוא תחלת הכנסת היום הבא שתפלת ערבית הוא מן יום הבא. לבוש סי' תרע\"א סעי' ח'. ויחיד שמתפלל בביתו מדליק ג\"כ קודם מעריב דא\"צ זמן כ\"כ וליכא למיחש שמא ישכח מעריב. וכ\"כ בכ\"ה שהוא נוהג כן. מ\"א סי' תרע\"ב ס\"ק ה':"
],
[
"טעם. למה אין עושין תשעה ימי חנוכה מספק כמו שאנו עושים בחג הסוכות תשעה ימים תשיעי ספק שמיני. מפני שחג הסוכות מן התורה והחמירו רז\"ל על ספקו לפי שאין אנו קובעין עתה על פי הראי' אבל חנוכה שהוא מדבריהם הם אמרו לעשות שמונת ימי חנוכה והם אמרו חשבון המולדות. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שנוהגין להתענות שובבים ת\"ת. מפני שימים אלו מסוגלים לתקן עון קרי יותר מכל השנה להמתענים בהם לכן מתחיל מפ' שמות שאז התחיל השיעבוד שנתקן הקרי דאדה\"ר ונגמר בפרשה כי תקנה עבד עברי. (בסוד אם בגפו יבא בגפו יצא לרמוז שבחדש אביב יצאו מתוקנים. עי' עטרת זקנים סי' תקס\"ח).האר\"י ז\"ל ועי' באר היטב סי' תרפ\"ה ס\"ק ב':",
"קונטרס אחרון
ויקהל פקודי. והא דאין מתענין בפ' כיתשא משום דמשמיעין בה על השקלים לתת צדקה והוא במקום התענית. כרם שלמה בשם א\"ר:"
],
[
"טעם. שאמר התנא במתניתין בא' בשבט ר\"ה לאילן. כדברי ב\"ש ובה\"א בט\"ו בו לשון יחיד ולא אמר לאילנות כמו באינך. לרמז מה שקבלנו מרבותינו להתפלל בט\"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר שיזמין השי\"ת בעת המצטרך למצוה כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות והוא כפי הזכות של כ\"א מישראל הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה שיזדמן לו השי\"ת לעת המצטרך את הפרי עץ הדר וזה שרמז התנא באומרו לשון יחיד לאילן להורות על האיל\"ן המיוחד המבואר בתורה למצוה. בני יששכר:",
"קונטרס אחרון
ר\"ה לאילן. ונוהגין להרבות בו במיני פירות של אילנות לכבוד שמו של יום. עי' מ\"א סי' קל\"א ס\"ק ט\"ו ופר\"ח שם אות ו' בשם תקון יששכר. ובספר שבט מוסר פ' ט\"ז בצוואה ר\"א הגדול כתב בני הוי זהיר לברך על הפירות בט\"ו בשבט שמנהג ותיקון הוא:"
],
[
"טעם. ד' פרשיות. שלש מהם זכר לזמן שבית המקדש קיים והם פרשת שקלים. ופרשת פרה אדומה. ופרשת החודש. לפי שבאחד באדר משמיעין על השקלים. שהתורה אמרה זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה ומפי השמועה למדו שמראש חודש ר\"ל ואמר בחדשו כלומר חדש והביא קרבן מתרומת שקלים חדשים ולפיכך משמיעין חודש אחד קודם ניסן כדי שיכין כל א' וא' מחצית שלו ויהי' הכל גבוי ומובא למקדש כשיבא ניסן וע\"כ כשחל אדר בתוך ימי השבוע מקדימין להשמיע ביום שבת שעברה שאם יאחרו עד שבת הבאה לא יהי' חודש שלם בין ההכרזה לר\"ח ניסן אבל כשיבא ר\"ח אדר בשבת אין צריך להקדים שהרי יש כאן חדש. ופרשת פרה אדומה. להודיע לעם שהם טמאי מתים שיטהרו באפר פרה לפי שבראש חודש ניסן מתחילין הרחוקים לעלות לירושלים ולפיכך אין מפסיקין בין פרשת פרה אדומה לפרשת החדש. ופ' החדש. להודיע לעם שבשבוע הנכנס יהי' ר\"ח ניסן ויכינו עצמם לעלות לרגל. ופ' זכור. מפני פורים לפי שהמן בא מזרע עמלק ואמרה תורה זכור את אשר עשה לך עמלק ומפי השמועה למדו זכור בפה כו' ואמרינן בירושלמי בדין הוא שתקדים פרשת החדש לפרשת פרה אדומה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני לו נשרפה הפרה ולמה אמרו תקדים פרה אדומה מפני שהוא טהרתן של ישראל פי' מטומאת מת כדי שלא יהי' נדחין לפסח שני. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
ופרשת החודש. בספר הברית ח\"א דרך אמונה פ' ל\"א כתב דשיבוש גדול וטעות דמוכח הוא ביוצר לפרשת החודש: בפיוט המתחיל הוא נקרא ראש וראשון. באמרו שם להנתן דת חדשה. וצריך למחקו. או נטה עליו קו של דיו בלי להזכירו. וכן בנוסח אלהיכם. לשבת חנוכה. הנדפס בסידורים בקדושה של מוסף שבת. כי באלה הדברים אשר בזה הפיוט. תלו עצמן כת ש\"צ ימ\"ש:",
"ואין יוצאין בקריאת קטן כתב בספר מטה משה אות תתקנ\"ט בשם מהרי\"ש אותם שאינם יכולים לבא למניין לפ' זכור יש להם להזהר לאמרה בניגון ובטעמים:
בספר בני יששכר כחב דמה שצותה אסתר להתענות ג' ימים דייקא לפי שבג' ימים מעל\"ע יש בהם ע\"ב שעות לעורר מדת החסד:
עוד כ' ראיתי בספר הרב הגדול מ' חיד\"א זלה\"ה כ' בשם גדול א' מ\"ש אסתר וצומו עלי חיבת עלי אין לו ביאור אבל הוא ע\"ד שאמרה רבקה עלי קללתך בני ומתרגמינן לי איתאמר בנבואה דלא ייחון לווטין עלך ברי ה\"נ תיבת עלי להיות שיום א' מאלו הג' ימים הי' י\"ט הראשון של פסח ואסור להתענות מן התורה. וגם הי' צריכין לבטל מלות אכילת מצה ומרור וד' כוסות. אבל אמרה אסתר וצומו עלי היינו לי איתאמיר בנבואה שהותר לכם עשות כזאת בהוראת שעה ע\"ש:
וז\"ש ואל תאכלו ואל תשתו דלכאורה כיון שאמרה וצומו הנה ידענו שהצום הוא שלא לאכול ולשתות. אבל רמזה בדבריה הגם שיש באלו הימים אכילת מצוה היינו מצה ומרור וגם שתיית מצוה היינו ד' כוסות. עכ\"ז תבטל הכל. והנה הנביא שנתבחן נבואתו רשאי לבטל מצוה כשאומר בציווי השי\"ת בהוראת שעה כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בשעת איסור הבמות באומרו שכן נצטוה מפי השי\"ת בהוראת שעה כידוע. וז\"ש ויעבר מרדכי שעבר על מצות החג ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר. להיות שנתבחן אצלו נבואתה ע\"כ מחויב לשמוע בקולה לבטל על פיה מצוה לשעתה. ומחויב לסמוך עליה ועל נבואתה ע\"ש."
],
[
"טעם. שצותה אסתר להתענות שלשה ימים. לפי שאין הקב\"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים שכן מצינו ברחב (יהושע ב') ונחבאתם שמה שלשת ימים. וביונה (יונה ב') כתיב ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים וגו' וכן בגאולה העתידה כתיב. (הושע ב') יחיינו מיומים וגו' כד הקמח:",
"קונטרס אחרון
יותר מג' ימים ובשם הג' הקדוש מהר\"ש מאסערפאליע זצוק\"ל שפירש המדרש פליאה שאלה אסתר מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלי' והשיבו לה מן השמים מפני שנעשו ישראל מ\"ך ור\"ש מיד פתחה אסתר ואמרה אלי אלי למה עזבתני ע\"כ. כי להיות דבכל מלאך יש אותיות משמות הקודש אשר משם נמשך חיותו מחיי כל החיים ב\"ה וכשמסתלק ח\"ו ממנו אותיות. השמות נשאר בלי תנועה וחיות. והנה מיכאל הוא הממליץ טוב בעדינו בכל זמן ועידן בכח אותיות השם אשר בו. היינו אותיות אלי. ואם ח\"ו גורמים העונות ואינם פועלים בו אותיות אל\"י נשאר מ\"ך. וכן עם הקודש ישרא\"ל דומים למלאכי השרת חיותם והתגברותם ע\"י אותיות השמות המאירים בהם. היינו ג\"כ אותיות אל\"י. וח\"ו כשגורמים העונות אינם פועלים בהם אותיות אל\"י ונשארים ר\"ש. וזכו שהשיבו לאסתר מפני שנעשו ישראל מ\"ך ור\"ש. שנחסרו אותיות אל\"י ממיכא\"ל אפטרופסא דישראל ונשאר מ\"ך. וכן מישראל ונשאר ר\"ש. וזהו שפתחה אסתר ואמרה אל\"י אל\"י למה עזבתני. וע\"י תפלתה חזרו אותיות אל\"י למיכא\"ל ואותיות אל\"י לישרא\"ל:"
],
[
"טעם. שאם חל פורים ביום א' מתענין ביום ה' שלפניו ולא ביום ו' שלפניו. משום כבוד השבת שלא יוכלו להכין צרכי שבת ביום התענית אם הי' מתענין ביום ו' שלא הי' יכולין לטעום התבשילין של צרכי שבת. לבוש סי' תרפ\"ו סעי' ב':",
"קונטרס אחרון
ביום ה' שלפניו. אם הוא נדתה וחל בו ברית מילה יעשה סעודת המילה ביום התענית שהוא יום ה' ולמחר בע\"ה יתענו להשלים מה שלא התענו. רמ\"א סי' תרפ\"ו. ועי' ט\"ז ופ\"מ שם סק\"ב. ומשמע אפי' יותר מיו\"ד. באר היטב שם סק\"ה ע\"ש. וע\"ל בהשמטה לסעי' תתקכ\"ה בד\"ה והגאון:
ולענין קריאת ויחל אם אין בבהכ\"נ עשרה מתענים או אם חל באחד מימי השבוע שאין בו קריאת התורה אין לקרות ויחל. אבל אם חל בב' או בה' כיון שבלא התענית היו קורין היום בתורה אין כאן הוספת ברכה ולכן אם יש שם ששה מתענים רשאי לקרות ויחל בשחרית. אבל במנחה אין קורין כשאין עשרה אפי' חל בב' או בה'. שערי אפרים שער ח':
ובס' עבודת הקודש כתב בשם ברכ\"י וז\"ל הא דבעי עשרה מתענין ה\"מ בתענית צבור שקבלו עליהם ע\"כ צרה שלא תבא אבל בד' צומות אפי' שאין מתענין אלא ו' או ז' והשאר חולים או אונס אחר יכולים לומר ענינו ולקרות ויחל אף שאין עשרה מתענים בבהכ\"נ ע\"ש. ועי' ט\"ז סי' תקס\"ו סק\"ג וסק\"ה בענין קריאת ויחל ובאיזה זמן שקורין ויחל גם בשחרית. ועי' פמ\"ג שם סק\"ז. ובשובבי\"ם קורין בשחרית ביום ה' פרשת השבוע ובמנחה ויחל. פמ\"ג סי' תרפ\"ה. ועי' רמ\"א סי' תקפ\"א סעי' ב':",
"של צרכי שבת. חל פורים ביום א' אין נכון להביא המגילה לביהכ\"נ אפי' במקום שערבו. משום שמכין משבת לחול דומיא להביא יין להבדלה שכ' המ\"א סי' תרס\"ז סק\"ג בשם מנהגים דאסור להביא יין מיו\"ט לחבירו. וגם במהרי\"ל אוסר לחפש הס\"ת משבת ליו\"ט משום הכנה:"
],
[
"עוד טעם. לפי שרגילין להרבות בו בסליחות ותחנון ולא יתכן לעשות כן בע\"ש שלא יוכלו להכין צרכי שבת. טור שם.",
"וטעם. שאין מתענין בניסן כמעשה שהי'. לפי שאין מתענין בניסן. הרא\"ש. ומה שלא נהגו להתענות שלשה ימים כנגד שלשה תענית של אסתר. כדי שלא להכביד על הצבור. לבוש סי' תרפ\"ו סעיף ג':",
"קונטרס אחרון
כדי שלא להכביד על הצבור. ובספר אבודרהם כתב בשם אבן הירחי שהתענית אינו לשם זכר תענית אסתר שהרי אין אנו מתענין ג' ימים לילה ויום. ועוד שאותם בפסח היו. ואין התענית אלא על שם נקהלו היהודים בעריהם בי\"ג בו (אסתר ט' ב') ואמר מר זמן קהלה לכל הוא. וכן פי' בירושלמי ומצפרא כנופיא ונקהלו להתענות וכן פי' ר\"ח ולכך אין מתענין אלא יום אחד ע\"ש:
יש ללבוש בגדי שבת קודם תפלת ערבית. ובספר עבודת ישראל לפ' זכור כתב דבפורים אין מן הצורך ללבוש בגדי יו\"ט כי האור הזה שזורח למטה אינו כ\"כ גדול ואינו צריך ללבוש. רק מחמת שהוא מאור החכמה לכן צריך ללבוש בגדי שבת ע\"ש:"
],
[
"טעם. שנוהגין ליתן קודם פורים ג' מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן. זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הציבור. ונותנים ג' מחצית. משום דבפ' כי תשא כתיב ג\"פ תרומה. רמ\"א סימן תרצ\"ד סעיף א':",
"קונטרס אחרון
נעשה שקל שלם. ועפ\"ז נ\"ל לפרש מש\"כ בספר אוהב ישראל (בהעלותך) על פסוק עשה לך שתי חצוצרות כסף וז\"ל שמעתי בשם הרב הקדוש כו' מו\"ה דוב בער זללה\"ה שאמר אלו הדיבורי עשה לך שתי חצוצרו\"ת נוטריקן שתי חצי צורות. אך פירושן של הדברים לא שמעתי ע\"ש מש\"כ בזה. ונראה שהשי\"ת רמז לו שכ\"א מישראל לא יחשוב שהוא אדם השלם. רק כשהוא בפ\"ע הוא רק החצי ורק בהתחברו עם חבירו אז נעשה שלם. וזה עשה לך שתי חצי צורות ותראה שיהי' לך אחדות עם כאו\"א מישראל:
ובספר ייטב לב (וישלח) פי' הפסוק וכי תבואו למלחמה בארצכם על הצר וגו' והרעותם בחצוצרות. תתחברו בחצי צורות. שידמה לכ\"א שאינו אלא חצי צורה ואיננו אדם שלם בלתי אם יתחבר יחד עם חברים כל ישראל למען יהיו כלם אגודה אחת. ואז אין כל אומה יכולה לשלוט בהן.
והרב אלשיך (תשא) כתב דלכך נתנו ישראל מחצית השקל לכפר על מעשה עגל כופר נפשם. לפי שנשים לא חטאו בעגל כדאיתא וה\"ל רק חצי אדם לכך נתנו רק מחצית השקל:
ובספר מעשה רוקח (וישב) כתב טעם על מה דאיתא מס' שקלים פ\"א ופ\"ב שכ\"א הי' מחויב ליתן קלבון נוסף על ח\"ש. עפ\"י מה דאיתא במדרש פ' זו אתם מכרתם בנה של רחל בה' כסף והי' מגיע לכל א' חצי שקל. וא\"כ כיון שראובן לא הי' בשעת מכירה והי' מגיע לכל א' חצי שקל ועוד חלק משקל שלם. לכך מחויב ליתן כ\"א קלבון עכ\"ל. ועי' רמ\"א סי' תרצ\"ד סעיף א':
וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל (במדבר) דלכך הי' בכל השבטים רק מספר מרובה אלפים מאות ולא הי' בשבט אחד מספר המועט מחמת שא\"א להיות שום איש ישראל נפרד מחבירו אלא אחד כלול בחבירו עד אין גבול ושיעור שהם צבאות השם (צדיק יסוד עולם שכולל כל הנשמות) ולכך הזדמן השם שיהי' רק מספר מרובה. וכל המספרים של הדגלים הי' הכל מכוון כל א' לפי שרשו:
ואפשר דלכך הי' המספר של שבט יששכר נ\"ד אלף לפי השורש הקדוש שלו שהיה בתורה ועבודה לדעת מה יעשה בישראל בדינן ולכך הי' נ\"ד אלף כמנין ד\"ן. וזבולן היה ממשיך פרנסה לישראל ומזין אותו ולכך הי' המספר שלו נ\"ז אלף כמנין זן שהוא שם א\"ל הוי\"ה ב\"ה שמספרם זן כו' ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין מברכין לשמוע מקרא מגילה כמו לשמוע קול שופר או לברך על תקיעת שופר כמו על מקרא מגילה. מפני שבשופר צריך לברך לשמוע לפי שצריך שישמע התוקע קול ואם לא שמע לא יצא אבל במגילה יוצא בה בקריאה לבדה אע\"פ שלא השמיע לאזנו כדאיתא בברכות נמצא שהקריאה עיקר שהבנת הלב תלוי בה בלא שמיעה כק\"ש. אבודרהם וע\"ל סעיף תתמ\"ד: ",
"קונטרס אחרון
על מקרא מגילה. עי' ב\"י ס\"ס רצ\"ח דכתב על מה שכתב הכלבו דפורים שחל במו\"ש שקורין מגילה לאור הנר מברך קודם בורא מאורי האש ע\"כ. דלקרות המגילה לאור הנר דלאו מלאכה היא כלל נראה דבהבדלה בתפלה סגי ע\"ש. ונראה שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות. וע\"ל בהשמטה לסעי' ת\"א:
כשהקורא אומר את הברכות אל יאמרו הקהל ב\"ה וב\"ש אך ישמעו היטב הברכות ואחר כל ברכה יאמרו בכוונה אמן. וכשמברכין על קריאת מגילה ושהחיינו יכוין שיוצא בברכות אלו גם על סעודת פורים שיאכל ולמצות משלוח מנות. של\"ה. והגאון יעב\"ץ כתב שכ\"א מברך בלחש הג' ברכות וגומר קודם הש\"ץ ועונה אמן. ועי' ט\"ה סעי' תשמ\"ו בהשמטה.
ראוי ונכון שיהי' לכל א' מגילה כשרה כדי שיאמר בעצמו מלה במלה בלחש. ופן לא ישמע תיבה אחת מן הקורא. ואותן שאין להם מגילה כשרה צריך להיות לפניהם חומש שאם לא ישמע איזה תיבה מן הקורא יקרא על פה מחומש ויוצא עכ\"פ בדיעבד. פרמ\"ג סי' תר\"צ סק\"ז:",
"בכל האפשר. ופעם א' התחיל החזן הברכה קודם שגללו וגער בו מהרי\"ל עד אשר כרכו כולה והניחוה אצל הקורא על המגדל ואז הזקיקו לחזור להתחיל ולברך. מטה משה אות תתר\"ה:
וברכת הרב את ריבנו נראה דיכול אחד להוציא חבירו. ספר החיים להרב הה\"ג מהרש\"ק מבראד זצ\"ל: "
],
[
"טעם. שאין הנשים מוציאות את האנשים בקריאת המגילה אע\"פ שגם הם חייבים בקריאתה כיון שגם הם היו באותה הנס ועוד שהנס הי' ע\"י אסתר. משום דהוי כמו קריאת התורה. באר היטב סי' תרע\"ה ס\"ק ג':"
],
[
"טעם. שנהגו לומר הציבור ארבעת אלו הפסוקים בקול רם ואחר כך חוזר שליח ציבור אותם. איש יהודי. ומרדכי יצא. ליהודים היתה. כי מרדכי. כדי להרבות שמחה לילדים ולכל. ועוד. כדי לעורר הלב אם יתנמנם אחד מהם שלא ירדם. ואומרים אלו הפסוקים. מפני שהם כתובים גבי מרדכי ומשום כבודו של מרדכי ושענין הנס הי' על ידו כו'. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
ושענין הנס הי' על ידו. בספר ראשון לציון פי' מש\"כ ומרדכי לא יכרע. לשון עתיד. כי מלבד שמרדכי ע\"ה לא הי' משתחוה כדרך שהיו כולם משתחוים להמן. אלא שהי' עושה המצאות להודיע כי אינו חפץ להשתחות. וז\"ש לא יכרע ולא ישתחוה. כי לפעמים שהי' עובר המן ומרדכי מוטה ושוחה ובעבור המן לפניו לא הי' נשאר שוחה אלא יושב ביושר לומר כי לא חפץ לכרוע לו:
ובספר דברי שאול כ' בשם ס' במנות הלוי שכ' בשם א' מהחכמים שאחשורוש בעצמו צוה על מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה שלהיותו יהודי ולכך כתיב לא יכרע ולא כתיב לא כרע. שזה הי' מכלל הפקידה של המלך:
ובספר תורת משה להגאון הקדוש בעל חת\"ס זצוק\"ל פי' ויגידו להמן היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי ע\"ד שאמחז\"ל מגילה דף ט\"ו ע\"א כי המן הי' נמכר לעבד למרדכי בעד פת לחם. והראה בכל פעם שטר מכירה להמן. עי' במנות הלוי כל המעשה וגם נוסח שטר מכירה. ולפ\"ז הי' המן עבד כנעני מהול שחייב במצות כאשה. וא\"כ גם המן יהודי נקרא. כי שם יהודי הוא שם כללי כדאי' במגילה דף י\"ג ע\"א וזהו ויגידו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי. פי' אם יש להם קיום ועמידה כי הגיד להם אשר הוא יהודי שהמן יהודי הוא. וזה וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו. אדרבה בכל פעם הראה לו תחת הכריעה שטר מכירה שהוא עבדו לכן וימלא המן חמה:"
],
[
"טעם. שנוהגין לומר בנשימה אחת מתחלת חמש מאות איש ואת פרשנדתא כו' עד עשרת. משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אותן ה' מאות איש. ט\"ז סימן תר\"צ ס\"ק ט' בשם הרוקח. והיינו לכתחלה ודיעבד אם הפסיק ביניהם יצא. רמ\"א שם סעיף ט'. וכן כ' בס' מטה משה בשם התוס':"
],
[
"טעם שנהגו שמכים המן כשקורים המגילה בבהכ\"נ. כדי שימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב. ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחנם הקבעו. רמ\"א שם סעיף י\"ז וסמך לדבר והיה\" אם\" בן\" הכות הרשע ס\"ת המן מטה משה:",
"קונטרס אחרון
ושם רשעים ירקב. ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל שפי' מחה תמחה את זכר עמלק מדור דור. מחה זה הכאה כמו מחי ומסי:
ובס' קב הישר פצ\"ט כ' בשם הג' מוהר\"ר העשיל ז\"ל שהי' נוהג כשהיה רוצה לנסות את הקולמוס הי' כותב שם עמלק או שם המן וזרעו ואח\"כ הי' מוחק את שמם כדי לקיים המצות עשה מחה תמחה את זכר עמלק כי אנחנו מחוייבים לההתפלל על מחיית עמלק כדי שיהי' השם שלם והכסא שלם ואז יתקיים המקרא והתגדלתי והתקדשתי בתוך העמים וביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. אמן:
ובספר מדרש אליהו כתב וז\"ל קבלתי דכשאומרים ארור המן או כשמזכירין שמו ושם אשתו ובניו ומכין. שעושה הקב\"ה שירגישו ההכאות כדי שיקבלו צער גדול יען שכל הבאים לעולם כאילו בימיהם נעשה הנס לפי שאם נתקיים עצתו לא היו באים לעולם. לכן כל הבאים לעולם צריכים לצערו לכן עושה הקב\"ה שירגישו ההכאות שמכים בהזכרת שמם:
עוד כתב דכשמזכיר אדם המן במגילה צריך לומר ארור המן וארורים בניו וארורה זרש. ואין צריך לומר כשמזכיר מרדכי ואסתר דיאמר ברוך מרדכי ברוכה אסתר:",
"ס\"ת המן. בספר אמרי צדיקים ח\"ש פירש בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר חיים מקראסני זצוק\"ל מ\"ש במגילת אסתר וימלא המן חמה. כי הכלל הוא כך בהמתקת הדינים בשורשם אם יש תיבה אחת או פרשה אחת כמו הקללות שבתורה שהם כולם ברכות כנאמר בזוה\"ק. יש להמתיק את הקללות באותיות המלוי כגון א' המלוי שלו ל\"ף. ב' המלוי שלו י\"ת. וכדומה בכל האותיות. ויכולין עמו ב\"י לצרף אותיות הנ\"ל שיהי' לטובה. כן הוא הדרך אל אנשי אמת. אבל המן הרשע אפי' המלוי שלו ג\"כ המן כי המלוי של ה' ג\"כ ה' כזה ה\"ה. והמלוי של מ' ג\"כ מ' כזה מ\"ם. והמלוי של נ' ג\"כ ן' כזה נ\"ן וא\"כ המלוי שלו ג\"כ המן. וזה וימלא המן אפי' המלוי שלו ג\"כ המן ולכן הוא נשאר בחמה ועי' לקוטים סעיף ע\"ג בהשמטה.",
"המנהג לפי הזמן. ועי' דעת תורה סי' ל\"ה סק\"פ שכתב בשם הש\"ך שכ' בשם הב\"ח דאם הי' מנהג בעיר ע\"פ חכם א' ומת ובא חכם אחר ומיקל בזה יכולים לנהוג היתר במה שאסר ע\"ש. ומה שכתב הש\"ך שם דגם אחר מיתת החכם צריך ללכת אחר הוראתו ואין לבטלה באותו מקום בשום ענין עי' פר\"ח א\"ח סי' תצ\"ו בדיני המנהגים אות ב' דזה דוקא כשאין להם רב אז אין לבטל מנהג שנהגו כחד דיעה. אבל אם יש להם חכם מובהק יכול להורות קולא בדבר אם יש לו ראיות לסתור דברי הפוסק ע\"ש:
ובספר שדי חמד בקונטרס כללי הפוסקים סי' י\"ד כתב בשם תשובת רח\"ב מה\"ג מוהר\"ר דוב בהגאון פנ\"י שקבלה בידו מאביו שבכל מקום שמביא הרמ\"א בשם י\"א ולא סתם וכן ראוי להורות אין כונתו לפסוק כמותו והדבר מסור לחכמים להכריע במאזני צדק:
ובספר הליכות עולם שער החמישי פ' שלישי כתב דמה שאמרו מנהג מבטל הלכה דוקא מנהג ותיקון אבל מנהג שאין לו ראי' ולא טעם מנהג מעות הוא ואינו אלא כטועה בשיקול הדעת. עוד כתב בשם הירושלמי הלכה שהוא רופפת בידך פוק חזי מה עמא דבר ונהוג כן ע\"ש:
כתב בספר שפתי צדיקים בליקוטים דמה שאמז\"ל בכל מקום מסופק אם זה הוא דרך הישר פוק חזי מאי עמא דבר. אין הכוונה על פשוטי העם כ\"א אל השרידים אשר ה' קורא. וקורא להם עם בלשון תיבה ע\"ד הכתוב עמי זכור נא מה יעץ וגו' וכדומה הרבה כתובים ואשר לזה צותה התורה אחרי רבים להטות. ואמרו ז\"ל בכל מקום הלכה כרבים ועל זה הדרך אמרו מנהג ישראל תורה הוא. פי' כשתסתכל במנהג ישראל תלמד ליראה את השם כמו מן התורה כי התורה ומנהג ישראל אחד הוא. ועי' ליקוטים סעי' קס\"ח:",
"שושנת יעקב. הא דנקט דוקא שושנת יעקב. לפי שיעקב התפלל על מפלת המן שנאמר \"הצילני \"נא \"מיד אחי ר\"ת המן כדאי' בבעה\"ט ומהר\"ם שיף. ועוד איתא בזוהר (וישלח) ויצו \"גם את השני \"גם את השלישי וכו' ג' גמין רומזים לג' גואלים ר\"ת \"גואל \"משה. \"גואל \"מרדכי. \"גואל \"משיח. קרבן עני:"
],
[
"טעם. שאומרים ואתה קדוש אחר מקרא מגילה. ע\"ש שאסתר אמרו שהוא סמיך לפסוק אלהי אקרא יומם וגו' דמני' דרשינן מקרא מגילה. וכתיב בתריה ואתה קדוש נמצא תקנה אסדר' קדושה. (מנהגים). ועיין פרדס בליקוטי דינים. ומה שא\"א ובא לציון. לפי שאין גאולה בלילה. רוקח אות רל\"ט. וע\"ל סעיף תרמ\"ה: "
],
[
"טעם. מאמר חז\"ל אם כל המועדים יהיו בטלים ימי הפורים לא נבטלים. לפי שבפורים נפעל ע\"י מרדכי ואסתר שמוח החכמה נתגלה ומופיע על כל העולמות כל היום והארה זו נשאר לנו לכל הדורות שבכל שנה ושנה בפורים נתגלה מוח החכמה כל היום ומאיר על כל העולמות. משא\"כ בשבתות וי\"ט שאין מתנוצץ מוח החכמה במלכות רק בשעת התפלה. ולעתיד יקוים ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם יודעים אותי מקטנם ועד גדלם כי אז יתגלה מוח החכמה בעולם דרך המלכות אז יהיו כל הימים בבחי' ימי פורים שנתגלה מוח חכמה דרך המלכות ולכן יתבטלו כל האורות המתנוצצים במועדות כי הם יהיו כשרגא בטיהרא לנגד גודל הבהירות של מוח החכמה. כי אז יהפוך אל העמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם המיוחד מחמת התגלות החכמה עילאה וזהו ימי הפורים לא נבטלים כי יתגלה מוח החכמה כמו בפורים כל היום. מאור ושמש רמזי פורים. וע\"ל סעיף תקצ\"ה:",
"ובס\"ח סימן שס\"ט כתב בשם י\"א דיוה\"כ לא יתבטל והכפרה יהי' על השגגות. ופי' המפרש אף שלעתיד יתבטל היצה\"ר מן העולם ולא יהיו צריכים כפרה אעפ\"כ יהיו צריכים כפרה על השגגות שהרי אף הנשמות לאחר מיתה חוטאים ונענשים כרוחו של נבות. ועיין קונ\"א בהשמטה לסעיף שמ\"ח: ",
"קונטרס אחרון
ולא יום י\"ו וע\"כ י\"ל שלא לומר תחנון מן יום י\"א עד אחר פורים. ובס' מעש' יחיאל (במדבר) כ' דהמנהג בין החסידי' שלא לומר תחנון ב\"י אחר פורי' משו' הה\"א בגמ' ואימא בשיתסר ואימא בשיבסר. כי באמירת תחנון בעלילה כ\"ד מבטלין לה כי טוב מעט בכוונה:",
"ע\"י אכיל' ושתי'. עוד כ' שם דלכך קבעום למאכל ומשת' על הישוע' שהית'. כיון שפורי' כולל כל המועדים כמו שכת' לעיל מהרב יד יוסף ז\"ל לכך משו' הכי קבעו' לסעוד' כמו שהוא הדין ביו\"ט:
א\"נ בדרז\"ל אמר המן לאחשורוש מוציאים כל השנה בשה\"י ופה\"י. כלומר שבת היום פסח היום ולא יהבי כרגא אמר הקב\"ה אתה מטיל עין הרע במועדים שלהם אני מוסיף להם מועד אחר ע\"כ. ולכן כיון שבמועדי' צריך לאכול ולשתות גם במועד הנוסף דהיינו פורים צריך לאכול ולשתות. לכך הוקבעו לאכילה ולשתיה ע\"ש:"
],
[
"טעם. שאין שום הזכרה במגילה. מפני שניתנה לכתוב בדתי פרס ומדי ע\"כ אין בה אזכרות. ט\"ז סי' של\"ד ס\"ק י\"א בשם מרדכי:"
],
[
"טעם. שכתוב בגתנא ותרש. כי בני המן שהיו סופרי המלך כתבו ענין מרדכי כך הגיד מרדכי על בגתן או תרש כלומר בין שניהם הי' העצה להמית למלך אבל לא נודע ממי יצא העצה תחלה שזה דוקא חייב מיתה. ומחמת ספק תלו את שניהם. ובהיות כן אין ראוי מרדכי לשכר כיון שגרם שאחד נהרג בחנם ונעשה נס ונפרד תיבת או ונעשה חיבר אות א' בסוף תיבת בגתן ונעשה בגתנא ואות ו' בתיבת תרש ונעשה ותרש. וזהו וימצא כתוב על בגתנא ותרש אעפ\"י שהם כתבו כי הגיד מרדכי על בגתן או תרש נעשה נס כנ\"ל וא\"כ בדין הרג המלך לשניהם ומרדכי ראוי לשכר. מדרש תלפיות אות א' בשם מדרש:"
],
[
"טעם שצריך להאריך וי\"ו דויזתא. לסי' שכולם נתלו בזקיפה ושורה אחת זה על גב זה. י\"מ להאריך אותה בכתיבתה והיא מן האותיות הגדולות. וי\"מ להאריך בקריאה. ונוהגין בשניהם. לבוש סי' תרצ\"א סעיף ד': "
],
[
"טעם שראה המן לעשות עץ כל כך גבוה של חמישים אמה. המן ראה בחלומו את מרדכי פורח על גבי ביתו. וכדי לקיים מאמר החלום הזה אמרו לו זרש אשתו וחכמיו שיראה לעשות עץ גבוה יותר מביתו שהי' גבוה מאוד קרוב לחמישים אמה כדרך בית השרים. וכדי שיתלה מרדכי באויר למעלה גבוה יותר מביתו צווהו לעשות העץ גבוה נ' אמה. ולסוף הי' החלום מרמז שעתיד שתשים אסתר את מרדכי על בית המן כן יפלו כל אויבי השם. ספר החיים:"
],
[
"טעם. שבהו\"ר אנו מתפללין שיענה ית' ויושיענו בזכות הצדיקים וחושבין כל צדיק וצדיק ולא חושבין את שאול. ובפורים לא יסד הפייט כלום על ברכת את צמח דוד כמו שיסד על כל ברכה. משום שדוד ושאול היו שונאים ע\"ה בהו\"ר שהוא נגד מדת דוד ואושפיזא דילי' לא נזכר שאול. ובפורים שבא הנס ע\"י זרע שאול לא נזכר דוד ודוד ראה זה והתפלל ע\"ז. ע\"ד המדרש זכרנו ה' ברצון עמך ופקדנו בישועתך. כשתעשה נס לישראל ע\"י מרדכי ואסתר אהי' אני ג\"כ נזכר שם. ולכן נזכר עכ\"פ שבטו ואמר איש יהודי ע\"ש שבט יהודא שבט דוד. זרע קודש בשם הרב הצדיק הקדוש מלובלין זצ\"ל:"
],
[
"עוד טעם. שלא יסד הפייטן בשמונה עשרה של פורים פייט על ברכת צמח דוד. משום דכל מלחמה ניצחת הי' ע\"י מלכות בית דוד דכתיב ידך בעורף אויביך משא\"כ מלחמת עמלק אמרו רז\"ל דעיקר המלחמה הוא ע\"י בני בנים של רחל כמד\"א אם לא יסחבום צעירי הצאן ע\"כ לא יסד לשבח גם מחיית עמלק בפורים בברכת צמיחת קרן דוד כי הוא אינו עיקר במלחמה הזו אגרא דפרקא: "
],
[
"טעם. שא\"א הלל בפורים. משום דקריאת המגילה הלילא. מס' ערכין דף י' ע\"ב:"
],
[
"עוד טעם. שאין אומרים הלל על נס שנעשה בחוץ לארץ. וא\"ת הרי יציאת מצרים התם כדתניא עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל ארצית לומר שירה. א\"נ כדרבא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן הילכך לא אפשר. שם:"
],
[
"טעם. שאין מפטירין ר\"ח שחרית וכן חנוכה ופורים. מפני ביטול מלאכה לעם (אף שפורים מנהגא שלא לעשית מלאכה) חוץ ט\"ב שחרית מפטירין אסוף אסיפם עיין סימן תקס\"ו ס\"א בהג\"ה ולבוש שם. ויראה הטעם משום דבט\"ב הכל בביהכ\"נ עד חצות וליכא ביטול מלאכה. וגם נהגו שלא לעשות מלאכה. ובמנחה יוה\"כ מפטירין ביונה. דליכא טורח שכיון דבלא\"ה הכל בביהכ\"נ עד הלילה. ובת\"צ במנחה שמפטירין. כדי שיאמר דברי כבושים וקורין דרשו כו'. נועם מגדים. וע\"ל סעי' קנ\"ד וסעיף שט\"ו וסעיף ש\"פ.",
"קונטרס אחרון
וכן חנוכה ופורים. נהגו לומר כשמחזירין הס\"ת למקומם שיר המעלות לדוד לולי י\"י מפני שמדבר מענין מה שרצה המן לעשות לנו. ואומר קדיש תתקבל. ואומר למנצח על אילת השחר במקום תפלה לדוד שמדבר מענין אסתר. וגם יש בו רמז לשם המן שנאמר \"הצילה \"מחרב \"נפשי מיד כלב יחידתי ר\"ת המן מכי. אבודרהם:"
],
[
"טעם. כשיש מילה בפורים שמלים התינוק ואח\"כ קורין המגילה. כדי שיהי' ג\"כ בכלל יהודי ולומר ליהודים היתה אורה וגו'. ועוד דאורה זו תורה ושמחה זו מילה שנאמר שש אנכי על אמרתיך וגו' והיינו שיסמוכו זו לזו. דרכי משה סימן תרצ\"ג ס\"ק ד':"
],
[
"טעם. שאין אנו קורין שני ימים מגילה מספק. עי' לעיל סעי' תתס\"ד:"
],
[
"עוד טעם. כי לא יעבור כתיב וכיון שעיר שדינו לקרות ביום י\"ד אין לו לקרות ביום ט\"ו וכל שכן הקורים בט\"ו אין להם לקרות בי\"ו משום לא יעבור. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שחייבו חכמים להשתכר בפורים והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש הי' ע\"י משתה כי בתחלה נטרדה ושתי מן המלכות ע\"י משתה היין שנאמר ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא את ושתי וגו' ובאה אסתר תחתי' ע\"י משתה שנאמר ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וכו' וכן ענין המן ומפלתו ע\"י משתה היין הי' ולכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר ועתה יהי' נזכר הנס הגדול בשתיית היין. אבודרהם. ועיין לעיל סעיף תק\"י:",
"קונטרס אחרון
ע\"י משתה היין. ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"י מבעלז זצוק\"ל שפי' וכלים מכלים שונים כו' דהנה בבלשאצר שהשתמש בכלי ביהמ\"ק יצאה פס יד לסימן כלי' ועונש. והרי אחשורוש השתמש ג\"כ בכלי ביהמ\"ק כמאמרם ז\"ל ומדוע לא נענש. אך הרי אמז\"ל שאחשורוש נטרד ביינו. והיין הי' לו לעונש יותר גדול מן היד הנ\"ל שנתראה לבלשאצר וז\"ש וכלים מכלים שונים כלומר מדוע הכלי' הללו שוני' מן הכלים של בלשאצר שזה האחרון נענש עליהם ואחשורוש לא נענש. ע\"ז תירץ ויין מלכות רב. ר\"ל היי\"ן הי' לו עונש רב כיד המלך כמו העונש של היד שנראתה להמלך בלשאצר:"
],
[
"טעם. שנהגו להשתנות במלבושים שונים בזמן הסעודה ושמחת פורים ולא דבר ריק הוא. שהוא לזכר מה שאמרו רז\"ל הם לא עשו אלא לפנים (מה שהשתחוו בימי נבוכדנצר) אף הקב\"ה לא עשה עמהם אלא לפנים ע\"כ משתנים בזמן השמחה במלבושים שונים ולא ניכר הפנים של מי הוא. בני יששכר. ועי' לעיל סעיף קצ\"ג:"
],
[
"טעם. שמרדכי נקרא שמו פתחיה. שהי' פותח דברים ודורשן. ויודע שבעים לשון. עי' פחד יצחק אות פ'. וכתב ושמעתי חידה פתחיה זה מרדכי על דרך והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד בצורה זו:",
"פ|ת|ח|י|ה.",
"מ|ר|ד|כ|י."
],
[
"טעם. שנקראת אסתר. על שם שהיתה מסתרת דברים שלא הגידה עמה ומולדתה. מ\"ר אסתר. עוד טעם. על שהיתה מסתרת עצמה שלא תלקח אל בית המלך. אילת השחר:",
"קונטרס אחרון
עשה מרדכי עם שמות. בספר בית יצחק על מס' מגילה דף י\"ח כתב בשם הרב המגיד מקאזניץ זלה\"ה וז\"ל הנה נודע מזוה\"ק וכתבי האר\"י ז\"ל דאחשורוש הטמא לא נגע באסתר כלל ח\"ו רק שאסתר השביעה שידה אחת ובאת בדמות אסתר ושמשה עם אחשורוש והי' סבור שהיא אסתר. והנה כתבו המקובלים דשם השדית שהשביעה אותה אסתר מו\"ך שמה עיי' בקנאת סתרים למהר\"א גלאנטי. וזהו שרמזו התוספ' בדבריהם הקדושים שהיתה משמשת במו\"ך ור\"ל שהשתמשה בהשדית ששמה מו\"ך:"
],
[
"טעם. למנהג שג\"פ בשנה אוכלים לביבות. הוא מאכל שהבשר מכוסה בבצק. פורים. והו\"ר. וערב יום כפור. משום שהימי' האלו הם כמו יו\"ט באכילה ושתי' ולא יו\"ט גמור שהרי מותרין במלאכה ובמו\"מ וא\"כ הי\"ט באתכסיא ולא באתגליא. וידוע דרשת חז\"ל ושמחת בחגך אין שמחה אלא בבשר וע\"כ הימים האלו הבשר באתכסיא שאוכלים בשר אבל הוא מכוסה בבצק. גאולת ישראל. וע\"ל סעיף תשל\"ו:"
],
[
"טעם. למה תקנו בפורים משלוח מנות איש לרעהו. להורות דשם הי' נוח מאויביהם כי איש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים והיתה הסעודה בהשקט שלא בחפזון. דרך פקודיך:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על מצות משלוח מנות בפורים. דהרי גם אם אינו רוצה לקבלם יצא כמ\"ש הרמ\"א סי' תרצ\"ה סעיף ה'. משום דעיקר מצות משלוח מנות כמ\"ש במקרא איש לרעהו שפירשו אוהבו להרבות השלום. ומי בוחן לבבות לידע אם חבירו אוהבו באמת ע\"כ לא נתקן ע\"ז ברכה כדי שלא יהי' ברכה לבטלה. ארחות חיים שם בשם שו\"ת מור ואהלות:"
],
[
"טעם. שאין עושין פורים באדר ראשון דהיינו בחודש שנים עשר כאשר כתב במגילה. כדי לקרב גאולת אסתר לגאולת מצרים ואתא כמ\"ד פ\"ק דמגילה קורין אותה באדר השני. ואמרינן מסמיך גאולה לגאולה טפי עדיף. מהרי\"ל. וע\"ל סעיף תנ\"ב:",
"קונטרס אחרון
את שני הימים האלה. בני הכרכים שחל ט\"ו באדר להיות בשבת מקדימין וקורין המגילה בי\"ד ומתנות לאביונים ג\"כ בי\"ד ועל הנסים אומרים בט\"ו סעודה ומשלוח מנות ביום א'. שו\"ת הרדב\"ז סימן תק\"ח. וביום שבת מוציאין שני ספרים ובשנייקורין ויבא עמלק. סימן תרפ\"ח סעי' ו':
יש לאכול מיני זרעונים בליל י\"ד אחר התענית זכר לאסתר כדאמרי' במגילה פ\"ק וישניה לטוב שהאכילה זרעונים ויש שאין אוכלין בשר בלילה כדי שלא יטעו לומר שהיא סעודת פורים ואין נוהגין כן וידלי' נרות ושמח' וכבוד יום עדיף. עי' מ\"א סי' תרצ\"ה סק\"ו ופ\"מ שם והמנהג באיז' מקומות לשורר בפורים ובש\"ת על נהרות בבל תדבק לשוני וכו' על ראש שמחתי. לבושי מכלול: "
],
[
"טעם. שיש ליזהר בכל תקופה מארבעתן שלא לשתות מים בשעת התקופה. משום סכנה שלא יתנזק ויתנפח. מפני שתקופת ניסן הוא. לפי שנהפכו מימי מצרים לדם לפי רגע. ותקופת תמוז. לפי שבשעה שאמר הקב\"ה למשה ולאהרן ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וגו' והם לא עשו כן והכו אותו וזבו ממנו דם שנאמר הן הכה צור ויזובו מים ואין זיבה אלא דם שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ובאותה שעה לקו כל המימות בדם. ותקופת תשרי. לפי שבאותו פרק בא אברהם לשחוט את יצחק בנו וטפטפה הסכין דם ואותה הטיפה נתפרשה במימות. ותקופת טבת הוא. לפי שבאותו הפרק נשחטה בת יפתח ונהפכו כל המימות לדם ואי אפשר לעולם בלא צחצוח דם באותן פרקים והוא מלקת. וי\"א שארבעה מלאכים ממונין על המים בארבעה תקופות אלו כל אחד ואחד בתקופתו ומתחלפין וכשזה יוצא זה נכנס ועומדין המים בלא שמירה. וי\"א שהשטן משליך טפה של מרה במים. וי\"א כי עקרב מתגרה עם ארי' ועקרב משליך טפת דם במים כשאומרים תקופה נופלת. אבודרהם. ועי' טו\"ז יו\"ד סי' קי\"ו ס\"ק ד': ",
"קונטרס אחרון
משום סכנה. ובס' ארחות חיים סי' תנ\"ה כתב דלפמ\"ש בזוהר פ' ויקהל ובפרשת ויקרא ובפ' קדושים בארבע תקופות הכרוז יוצא למעלה על התשובה ודינין מתערין ע\"ש. לכך הנהיגו הקדמונים לשפוך המים לזכרון התשובה:",
"הם מזיקים. ובספר זכור לאברהם כ' שבארץ הצבי וכל גלולות טורקיא\"ה וערי איטלייא נזהרין שלא לשתות מים בשעת התקופה דוקא. אמנם אחר זמנם שותים מאותם מים שהי' בתלוש בשעת התקופה ואין פוצה פה. ובמהרי\"ל כתב שהי' נזהר בה ג' שעות בין מלפניה בין מלאחריה."
],
[
"טעם. שבארבע תקופות השנה עושין שמירה בברזל. כי ברז\"ל ר\"ת \"בלהה \"רחל \"זלפה \"לאה. כדי להכניע ד' קליפות שלהן שלא יהי' להם שליטה. עי' דעת משה פ' בלק:",
"קונטרס אחרון
עושין שמירה בברזל. בספר ארחות חיים סי' תכ\"ח אות י\"ב כתב וז\"ל והנה עכשיו המנהג שאין נותנין הברזל לתוך המים. אלא מניחים הברזל ע\"ג הכלי שבתוכו המים או המשקין. ושמעתי בשם הגאון מהרש\"ק ז\"ל מבראד שאמר דלפ\"ז אם מונח בתיבה שהדלתות תלוים בצירי ברזל או שסגור במנעל של ברזל או גם בית שהדלתות והחלונות קבועים בברזל או שהגג של ברזל או שתקוע במסמרות של ברזל יש צד להקל נגד התקופה ולא אדע אם השמועה אמת עכ\"ל:
ובספר תו יהושע בסופו כתב. הטעם. שנתינת הברזל מהני. לפי שנאמר והיה הדם בארץ מצרים בעצים ובאבנים ולא הוזכר ברזל או שארי מתכות. משמע שלא היתה הגזירה בכלים של ברזל. ולכן אם ישים אדם ברזל במים ינצל מכל אלו:
ובספר קב הישר פמ\"ז כתב דלזה יש תקנה בהנחת הברזל ע\"ד הכתוב תרועם בשבט ברזל. שע\"ז התפלל דוד המלך ע\"ה שישבר ויהרס הקב\"ה את המצערים שמצירין לישראל בזכות י\"ב שבטים הנולדו מן ד' אמהות שראשי תיבות שלהן הן ברז\"ל בלה\"ה רח\"ל זלפ\"ה לא\"ה. שזכות האמהות יעמוד לנו להנצל מן הדינים קשים. כי כל ענין דם הוא מורה על דינים קשים שהן באים מסטרא דמסאבא שבס\"א שהוא לילי\"ת הרשעה עם מחנותיה שבה נכללין ה' מראות דם הטמא: "
],
[
"טעם. למנהג העולם שעושין סעודת זכר בליל שבת קודם המילה לילד היולד. לפי שבליל שבת הוא סעודתא דחקל תפיחין קדישין והעלי' למלכות והיא הנקרא המטרונ'. ומש\"ה צריך להיות שמונה ימים כדי שיראה פני המטרונ' תחל'. היא המל' בליל שבת. ולכן עושין סעודת זכר ולרמז ע\"ז כי עפ\"י אותה סעודה בא שפע קודש על הזכר להכנס לבריתו שאאע\"ה. עבודת ישראל פרשת אמור:"
],
[
"טעם. שנוהגין בשבת לבקר אצל התינוק הנולד. מפני שהוא אבל על תורתו ששכח. ט\"ז סי' רס\"ה ס\"ק י\"ג בשם דרישה. (וע\"כ אוכלין שם עדשים):",
"קונטרס אחרון
על תורתו ששכח. בספר ברית אברם (וישלח) כ' בשם ספר אהבת עולם דלכך לומד אדם תורה בבטן אמו כדי שלא יהא היצה\"ר טוען שהוא מוקדם בזמן. לכך לומד מקודם כדי שיהא היצ\"ט מוקדם יותר. ומה שהמלאך סטרו אח\"כ על פיו כדי שישכח. לפי שהיצה\"ר לא הי' יכול לבוא כלל לאדם מחמת טענת היצ\"ט כנ\"ל ואז לא יהי' כלל מלחמות היצה\"ר ולא יהי' שכר ועונש. והוא ית' רוצה שיהי' שכר טוב לצדיקים ע\"י שעוסקין תמיד במלחמת היצה\"ר וגוברין עליו. לכך משכחין את האדם מה שלמד בעודו בבטן אמו:"
],
[
"טעם. שקורין את הסעודה בליל שבת שקודם המילה שלום זכר. דאיתא בפ' מרובה דף פ' ע\"א רב ושמואל ורב אסי איקלעי לבי שבוע הבן ואמרי לה לבי ישוע הבן. ופי' ר\"ת שנולד שם בן ועל שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב והמליטה זכר נקט לשון ישועה והי' רגילין לעשות סעודה ע\"ש. וע\"כ קבעוה בליל שבת שהכל מצוין בבתיהם ונקרא שלום זכר כי השבת נקרא שלום: ",
"קונטרס אחרון
לעשות סעודה. וכן נוהגין להקיץ ולשמור הנער בליל שמיני. והטעם. לפי שהשטן מכלין להזיק לנער ולמונעו ממצות מילה. לפי שקשה לו שישראל מקיימין המצוה שבזכותה ניצולין מדינה של גיהנם. וסמך לדבר ואתה את בריתי תשמור. שבשעת הברית צריכין שמירה. מטה משה עניני מילה פ\"ד:",
"כמו סעודת אירוסין. ועי' דרישה סי' תקט\"ו דאורחים נכבדים שנתארחו בתוך ביתו וסועדים אצלו חשוב סעודת מצוה אבל כשנתארחו אצל אחד וזימנם אחר לסעוד יש להסתפק אי חשוב סעודת מצוה ע\"ש. ובספר יוסף אומץ אות קל\"ד כ' כשעושין סעודה לכבוד אורח חכם מורינו שבא לעיר קבלתי שהוא סעודת מצוה ע\"ד מה שדרז\"ל על לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים שהנהנה מסעודה שת\"ח מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה. וכן כתב הגאון יעב\"ץ בסידורו. ובסידור האריז\"ל כתב דסעודת מוש\"ק הוי סעודת מצוה:
ובספר שכחת לקט כתב בשם ע\"ה דף קי\"ד ע\"ד דבכל סעודת מצוה אומרים ד\"ת על השלחן ומסיים עם ביאת משיח ובנין ירושלים כדי להזכיר החרבן שלא יהי' קטרוג על שמחת המשתה:"
],
[
"טעם שמדליקין נרות ביום המילה. משום שנאמר ליהודים היתה אורה וגו' וששון זו מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך. וגו'. (יעב\"ץ). ועי' בשבלי הלקט הלכות מילה ז' שכך הי' נוהגין בימי הגזירה להדליק נרות בבית שיש שם בו ברית מילה לאות ולסימן לעוברין דרך שם שיכירו וידעו ישראל שיש שם ברית מילה וילכו שמה לשמוע הברכות. וע\"ל סעי' ק\"ל:",
"קונטרס אחרון
לשמוע הברכות. לכתחלה צריך עשרה משום שהתינוק יצא מבית האסורין וצריך להודות בפני עשרה ולכן אומר הודו לפי שהברכה באה בשבילו ולכך מטעימין אותו והיכא דלא אפשר בי' מהלינן לי' בלא י'. הגהות מנהגים:"
],
[
"טעם. למנהג ישראל שיהי' הסכין של מילה מחודד בשני פיות לשני הצדדים. בכדי שלא יבוא לידי טעות ויחתוך בהצד השני שאינו מחודד ויסכן התינוק ואסמכוה אקרא וחרב פיפיות בידם. דרך פקודיך:"
],
[
"טעם. שנהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה. משום שהתפילין הם אות והמילה ג\"כ אות. ש\"ך סי' רס\"ה ס\"ק כ\"ד:"
],
[
"טעם. שנהגו לעשות כסא לאליהו. מפני כשגזרו בימיו על הברית ונתקנא לדבר וברח לו ונחבא במערה ויאמר ה' לו מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עברו בריתך בני ישראל אמר לו הקב\"ה חייך על מה שקנאת על המילה כל זמן שיעשו את המילה תעיד עליהם שקיימים לפיכך מושיבין כסא למלאך הברית שנקרא אליהו שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים בו הנה בא אמר ה' צבאות. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
תעיד עליהם שקיימים. ובספר אגרא דפרקא אות קמ\"ו כתב בשם קדוש ישראל ה\"ה הרב הקדוש מהר\"ש מקארלין זצללה\"ה שאמר בשם המדרש בשעה שאמר הקב\"ה לאליהו שיצטרך להיות בכל ברית מילה שבישראל. אמר אליהו אתה ידעת שאני מקנא לשמך יתברך הנה אם יהי' הבעל ברית בעל עבירה לא אוכל לסבול להיות שם. והבטיחו השי\"ת שיכפר להבעל ברית ואז יהי' ריקן מעבירות. והשיב עוד אפשר יהיה המוהל בעל עבירה הבטיחו השי\"ת שיכפר גם לו. השיב עוד אפשר יהיו הקהל העומדים שם בעלי עבירות ולא אוכל לסבול, הבטיחו השי\"ת שיכפר לכל הקהל ע\"כ. וכתב שם שזה מרומז בפנחס הוא אליהו תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל. כי הואיל ומדתו קנאה והוצרך להיות אצל כל ברית ולא יוכל לסבול עי\"ז גורם הכפרה לישראל כי הוצרך השי\"ת להבטיחו כנ\"ל:
ובספר בני יששכר חדש תשרי מאמר ד' אות ז' כתב כך שמעתי שיש באיזה מדרש ולא ראיתיו. אבל ראיתי בס' אחד כתב ג\"כ ששמע בשם המדרש שכל העומדים אצל כסא של אליהו מתכפרין עונותיו:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שפי' מאמר אליהו מלאך הברית וכו' עמוד על ימיני וכו' ולכאורה אין להתפלל רק להשי\"ת. רק אנו עושין מצות חכמים שאמרו להזמין את אליהו. וזה הסיום שברתי לישועתך ה'. שאין אני מתפלל רק אליך. רק ומצותך עשיתי. וע\"ל בהשמטה לסעי' תת\"ז:",
"ולא מחיתי בידו. ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' תקנ\"ט כתב כיון דלובשים בגדי שבת למילה בט\"ב גם טלית נכון ללבוש אז עכ\"פ הסנדק ומותר לומר המזמורים שמצד המילה ועכ\"פ בהרהור כי בהרהור אין מניעה רק בדרך לימוד המשמח היטב:"
],
[
"טעם. שאומרים ברוך הבא בקול רם בשעה שמכניסין הילד למקום הוועד למולו. כי הבא בגימטריא שמונה ע\"כ אומרים ברוך הנימול לשמונה. שם:"
],
[
"טעם. שמברכין אשר קב\"ו על המילה בעל. מפני שיכולה להיעשות ע\"י אחרים. לבוש יו\"ד סי' רס\"ה סעי' א':",
"קונטרס אחרון
על המילה בעל. ובספר תוספת חיים כתב על מה שפרש\"י וירא אליו ד' באלוני ממרא. הוא שנתן לו עצה על המילה. האיך אפשר לומר שאאע\"ה לקח עצה מממרא אם לעשות מה שציוה לו הקב\"ה. רק שאאע\"ה הי' מסופק איזה ברכה יברך אם יברך על המילה או למול וממרא נחן לו עצה לברך על המילה כמו שאנו מברכין. וזה שפירש\"י הוא שנתן לו עצה על המילה ר\"ל לברך ברכת על המילה:
ובספר ברית אברם פי' שנתן לו עצ\"ה. היינו מין עצה הנזכר במס' שבת דע\"ו (עצה כמלא גמל) והוא נתן לו שיעשה ממנו איזה רפואה ויתן על המילה כדי שיתרפא מהר. וכן פי' ג\"כ בחזקוני פ' וירא:
ובספר פרקי דר\"א כתב רבן גמליאל אומר שלח וקרא לשם בן נח ומל את בשר ערלתו ובשר ערלת ישמעאל בנו שנאמר בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו. ובפ' ב' כתב דשם יצא מהול:",
"ע\"י אחרים. והא דמברכין על נטילת לולב ולא בלמ\"ד ליטול לולב. משום דמן הדין כיון שהגביהו מיד הי' יוצא אלא שאנו עושין על דרך שיהא נחשב כאילו לא הגביה ע\"כ לא הוה ממש עובר לעשייתן שהרי כבר התחיל בנטילה מעט לכך אנו מברכין בעל דמשמע על עשיית המצוה בשעת עשייתה. לבוש סי' תרנ\"א סעי' ה'. ומה שמברכין על אכילת מצה ולא לאכול וכן על אכילת מרור. לפי שיכול להוציא בברכה זו את עצמו ואחרים עמו וכל ברכה שמוציא אחרים עמו צריך לומר על. שם סי' תע\"ח סעי' א':
ובספר אבודרהם כתב בשם ר\"ת דכל מצוה הנעשית מיד מברכין בעל. כגון על המילה. על ביעור חמץ. על אכילת מצה. על אכילת מרור כו' וכל מצוה שיש בה שהות כגון להניח תפילין כל היום. להתעטף בציצית להיות עטוף בו כל היום. לישב בסוכה לאכול ולטייל בה כל היום. מברכין בלמ\"ד דלהבא משמע. ולהדליק נר של חנוכה יש שהות במצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. וכן לשמוע קול שופר יש שהות להפסיק בין התקיעות ולכך מברכין בלמ\"ד:"
],
[
"טעם. שאין מברכין שהחיינו על המילה. משום שהוא מצוה דרמיא אבי דינא. ועוד כיון שיש צער לבן לא מתקני בי' רבנן שהחיינו אי נמי שיעור חכמים כן הוא דלא מברכינן שהחיינו אפחות משלשים יום ומילה איתא לפחות משלשים יום אבל פדיון הבן אינו לפחות מל' יום דיצא מכלל נפל בעינן. שבלי הלקט הלכות מילה אות ד':",
"קונטרס אחרון
לפחות משלשים יום. ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"י מרוזין זצוק\"ל. הטעם. שאין מברכין שהחיינו על ברית מילה. כי באמת הי' צריך להיות בלי ערלה כידוע שמחמת חטא אדה\"ר נמשך הערלה. אך עתה שיש ערלה מצוה לחתכו ע\"כ אין מקום לברך שהחיינו שטוב הי' שלא יהיה כלל ערלה:"
],
[
"טעם. שאבי הבן מברך להכניסו אחר המילה אע\"פ שאמרו חכמים כל מצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. משום דכל מצוה שהיא תלוי בדבר אחר לא מברכינן אלא לאחר עשייתן כגון מילה שהיא ביד אחר ואבי הבן מברך.שם: ",
"קונטרס אחרון
ומחה\"ש שם. כתב בס' מטה משה עניני מילה אות כ\"ג בשם מהרי\"ק דיש ליזהר שלא ימולו שני אומנים מילה אחת לכתחלה בשבת. כגון שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא יפרע. וסיים וכן הורה מורי הגאון מהר\"ש ז\"ל ע\"ש. ועי' ט\"ז סי' רס\"ו ס\"ק י\"א שכתב שכבר נהגו בהרבה מקומות גדולות שמלין ב' מוהלין בשבת זה מל וזה פורע ע\"ש. ועי' קנאת סופרים דף נ\"ב תשו' י':
ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק רמ\"א סי' רס\"ד בשם א\"ז. ובשו\"ת הד\"ר ח\"א סי' ט\"ל כתב ידוע לכל שהרב הקדוש מוהר\"ר משה ליב מסאסוב זצוק\"ל הי' נוסע לב\"מ אפי' עשרים פרסאות ופ\"א נסע על פסח עם כל ב\"ב לכפר א' להיות שמה על הב\"מ."
],
[
"עוד טעם. לפי שאינה כשאר ברכות שמברכין לעשות המצוה אלא ברכת שבח והודאה היא שהאב מודה לשם שזכהו לבן ולהכניסו בבריתו של אברהם אבינו. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שאנו אומרים בשעת המילה כשם שנכנס לברית. ולא כשם שהכנסתיו. עפ\"י מה דאיתא (מנחות דף מ\"ג) גבי דוד שנכנס למרחץ ראה עצמו ערום אמר או לי שעמוד ערום בלא מצות וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו. והנה אנו רואים בעוה\"ר כאשר יפשפש אדם במעשיו היטב יראה שאין עושה שום מצוה בלי פניי' קצת עכ\"פ. וזה פי' הגמרא גבי דוד כשנכנס למרחץ פי' כשפשפש במעשיו ורחץ עצמו מצואת עונותיו וראה עצמו ערום במצות שאין שום מצוה שלא יהי' בה קצת פניי' דקה מן הדקה עכ\"פ עד שנזכר במילתו ונתיישבה דעתו כי במצוה זו אין שום פניי' כי התינוק כשמלין אותו הוא בן ח' ומה פניי' יש לו. וזה שאנו מברכין להילד הנימול כשם שנכנס לברית. בלי פניי' כן יכנס לתורה ולמע\"ט בלי פניי' בלתי לד' לבדו. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר ברוך ממעזביז זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
כשם שנכנס לברית. ובשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"י מבעלז זצוק\"ל שפי' מה שסיים בברכת אבי הילד ואמו. מיום השמיני והלאה ירצה דמו. עפ\"י הפסוק (לך) ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם. כי הנה מצות מילה אין שום אדם מקיים בעצמו רק כשנולד לו בן ומקיים אז בבנו מצות בוראו ית\"ש נחשב לו בזה כאלו קיים בעצמו אז מצות מילה. וז\"ש אלקים לאברהם ואתה את בריתי תשמור. אתה וזרעך אחריך לדורותם. היינו כשאדם מקיים בזרעו מצות מילה נחשב לו בזה כאלו קיים בעצמו אז. וז\"ש בהרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו כו'. מיום השמיני והלאה ירצה דמו. היינו דמו של אבי הילד. כי אז נחשב כאלו קיים בעצמו אז מצות מילה:"
],
[
"טעם. שמכסין את ערלת הדם בעפר. כיון שבאו ישראל לא\"י אמר הקב\"ה ליהושע אי אתה יודע שאין ישראל נמולין כתיקונן חזור ומל אותם פעם שנית שנא' מול את בני ישראל שנית וקבץ כל הערלו' עד שעשה אותם כגבעה שנאמר וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות והי' ישראל לוקחין את הערלה ואת הדם ומכסים אותם בעפר המדבר וכשבא בלעם הקוסם ראה את כל המדבר מלא מערלתן של ישראל אמר מי יוכל לעמוד בזכות ברית דם מילה שהוא מכוסה בעפר שנאמר מי מנה עפר יעקב מכאן אמרו חכמים מכסין את ערלת הדם בעפר הארץ. פרקי רבי אליעזר:",
"קונטרס אחרון
בעפר הארץ. במהרי\"ל כתב מכאן תקנו רז\"ל עוד היום להטמין הערלה בעפר חול דהוא עפר המדבר ע\"ש. מוהל אחר שחתך הערלה זרקו לארץ לגמור מעשה המילה אם מותר לטלטל הערלה בשבת להניחה לתוך העפר עי' נודע ביהודא מה\"ת דלכתחלה צריך ליזהר שיזרקנה לעפר. אבל אם אירע שזרקה מידו קודם לכן מאן דמתיר להגביה הערלה כדי לתתה בעפר לא משתביש ע\"ש:
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' של\"א כתב וז\"ל אודות עפר של זריקת הערלה לשם הזהרתי להשמש בשבת קודש שלא יעשה כן להכין העפר רק יזרוק לעפר תיחוח שתחת איזה ספסל. והכין בכלי ע\"י תינוק שלא בידיעתו:"
],
[
"עוד טעם. משום דכתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם וכתיב בנחש ונחש עפר לחמו וחול ג\"כ עפר הוא וכבר ידעתי בסוד הקבלה שהערלה הוא מכח הנחש לכך מניחין אותה בעפר לתת לה לחמה ולסתום פיה מלקטרג ע\"ד סוד העזאזל. לבוש יו\"ד סי' רס\"ה סעי' י'. וע\"ל סעי' ה':"
],
[
"טעם. כשאומר ואומר לך בדמייך. חיי נותן באצבעו מן היין על שפת התינוק. משום דאמרינן במדבר סיני רבה שימו איש חרבו על יריכו משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה, פי' לפי שכל אותן ארבעי' שנה שהי' במדבר לא הי' מולים מפני טורח הדרך ומפני שלא נשבה רוח צפונית ועכשיו שהיו עומדים ליהרג לא רצו משה ואהרן שיהרגו בלא מילה ובלא קבלת מצוה ולכך הי' משה מל ואהרן פורע ויהושע משקה אותם עפר העגל שעשו כמו שנאמר ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל וארז\"ל מלמד שבדקן כסוטות ואותה השקאה היתה להם בשעת מילה ופריעה למות ולא לחיים ואנו אומרים השקאה זו של שעת מילה והפריעה יהי' לחיים ולא כאותה של יהושע. ומה שאומר ואומר לך בדמיך חיי ב' פעמים. לרמוז שזוכה ע\"י המילה לשני עולמים העולם הזה והעולם הבא. אבודרהם:",
"קונטרס אחרון
על שפת התינוק. מילה ביו\"כ כיון דטעימת כוס אינו אלא משום גנאי שלא יאמרו שלא לצורך הוא ברכה זו ע\"כ מלבד מה שנותנין לפי התינוק כשאומר בדמייך חיי צריך ליתן לו לשתות קצת מהכוס דאל\"כ מ\"מ איכא גנאי להכוס. מ\"א סי' תרכ\"א סק\"ג:"
],
[
"עוד טעם. שנותן מן היין על שפת התינוק משום שהברכות בשבילו הוא. מ\"א סי' רס\"ט ס\"ק א'."
],
[
"טעם. שאומרים פסוק הודו לה' כי טוב כל\"ח. ע\"ש שהמילה נקראת טוב כדאמרינן במס' סוטה ותרא אותו כי טוב הוא שנולד מהול וזה הודו לה' כי בעבור המילה אנו ניצולין מדינה של גיהנם. אבודרהם. ומה שאומרים אותו שני פעמים. משום שארבעה צריכין להודות חולה שנתרפא והיוצא מבית האסורים וכו' וכן הולד הזה יצא מבית האסורים וגם היולדת היתה חולה ונתרפאת וע\"כ אנו מודים עבורם. מהרי\"ל:"
],
[
"טעם. שמניחין לומר עלינו עד לאחר שמלו התינוק. כדי לכלול גם התינוק הנכנס לברית. במ\"ש שלא עשנו כגויי הארצות. יעב\"ץ:"
],
[
"טעם. שנוהגין ששולחין דורון לנמול. כמ\"ש שהקב\"ה נתן לאברהם אבינו ע\"ה א\"י כשמל. שם:"
],
[
"טעם. להמנהג שהנושא את התינוק להמילה (שקורין קוואטער) שולח להסעודה חלה אחת שקורין קוואטער קויליטש. ורקיק אחד שקורין רעשיטקע. כי בימים הראשונים הי' הרבה שהיו אוכלין רק חולין שנעשה על טהרת הקודש. ובבית היולדת כעת איננו בטהרה. ע\"כ שולח הקוואטער את הנ\"ל כדי שגם הם יוכלו לאכול על הסעודות מצוה. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר שלום אב\"ד דק\"ק קאמינקא זצוק\"ל."
],
[
"טעם. שקורין להמחזיק התינוק על ברכיו סנד\"ק. הוא ע\"פ מה שכתב בזוהר פקודי דף רנ\"ה ע\"ב בזמנא דאתגזר ב\"נ כו' ההוא סט\"א כו' אתבר ולא יכול לשלטאה ולקטרגא כו' דעתעביד סניגוריא על ישראל ע\"כ. וזהו שקורין אותו סנד\"ק. כי הוא נדרש בר\"ת \"סניגור \"נעשה \"דין \"קטיגור. הגהות מהרצ\"א להגאון הקדוש מדינוב זצוק\"ל: "
],
[
"טעם. שאין כופלין לתת בניו לסנדק אחד פעמים ושלש. רק לכל בן בורר סנדק אחר. משום דאיתמר פ\"ק דיומא כהן שהקטיר קטורת פעם אחת לא שינה עוד לעולם מפני שהקטורת היה מעשיר דכתיב ישימו קטורה באפך וסמיך ליה ברך ה' חילו לפיכך בכל פעם היו מעשרין כהן אחר. וה\"נ גדול מצות בעל הסנדק שרגליו נדמו למזבח כאלו מקטיר קטורת לשמים. מהרי\"ל בשם רבינו פרץ ע\"ה:"
],
[
"טעם. שקיים אברהם אבינו ע\"ה כל התורה אפי' ע\"ת שלא עפ\"י הדיבור ומצות מילה לא רצה לקיים עד שצוה לו הקב\"ה. לפי שלא רצה לחבל בעצמו עד שהקב\"ה צוה לו כאשר באמת אמר לו אשכול כשהי' נמלך בו על המילה אמר לו אשכול אתה מחייב נפשך. וא\"כ אם אינו מצוה ועושה והסתכן יהא מחייב בנפשו כי מי אמר לו להסתכן ולכך המתין עד שצוה לו הקב\"ה ואז הי' מוסר נפשו עפ\"י דבורו וגזירת המלך עליו. מסורת הברית:"
],
[
"טעם. שנוהגין לעשות סעודה ומשתה ושמחה ביום המילה. יש סמך לזה. ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל וכו' דרשו דורשי רשומות ביום הג\"מל את יצהק ה\"ג בגימטריא ח'. אבודרהם. וזמנה ביום המילה ולא בלילה רמז ומלתה א\"ז (בח') יאכל ב\"ו (בח') בו ביום. יעב\"ץ: ",
"קונטרס אחרון
ה\"ג בגימ' ח' בספר מדרש תלפיות אות י' כתב בשם מדרש לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים. ר\"ל שיתרו גייר עצמו ומל עצמו ועשה סעודת ברית מילה. ובספר תורת משה להגאון הקדוש בעל חת\"ס זצוק\"ל כתב כתיב ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו. פי' שמל עצמו והי' זה גם סעודת מילה:
כתב בספר דרך פקודיך ובהרבה מקומות יש מדקדקים לעשות ג\"כ סעודה ביום השלישי למילה ויש בזה סמך מסעודת אברהם אבינו למלאכים דיום השלישי למילתו הי' כידוע. ובמהרי\"ל כתב להדליק נר גדול א' ג' ימים אחר המילה. וי\"ב נרות קטנים כנגד י\"ב שבטים והערלה יהי' מכוסה ג' ימים בעפר:
ובקונטרס קרן לצבי כתב בשס ס' בני רבינו גרשון הטעם. שצריכים לעמוד הכסאות ג' ימים אחר המילה כדי שיראה הציבור ויבקשו רחמים על התינוק ועל אמו. ומלבישים הילד הנימול כתונת בד וסרבל של מעיל ומצנפת ונושאים את הילד לביהכ\"נ בהדר מיד אחר שגומרים הציבור תפילתם:
ובספר נגיד ומצוה ח\"ב כתב בשם רש\"ל ז\"ל שאמר בשם אא\"ז ז\"ע דמצות שלישי למילה יש יותר חיוב בסעודת ב\"מ עצמה. דלזה אינו רק רמז ביום הגמ\"ל ה\"ג מ\"ל כדאי' בתוס' פראד\"מ. וסעודה של שלישי למילה מצינו בפי' בתורה שעשה אאע\"ה סעודה גדולה למלאכים ביום שלישי למילתו ע\"ש: ובספר תורת משת כתב על מה שפי' רש\"י ויגדל הילד ויגמל. כשהי' בן כ\"ד חודש. עפ\"י מה דאמרו חז\"ל ביום הגמל יום שמיני שנימול בו. כי אאע\"ה לא עשה סעודת מילה בזמנו. כי יצחק הי' הראשון שנימול לשמונה ואם יעשה סעודה ביומו יאמרו אוה\"ע זקן אכזר שמח בהריגת בנו. רק עתה כשהי' יצחק בן כ\"ד חודש ונגמל מאליו בריא אולם. אז עשה סעודת ברית מילה על יום הגמ\"ל את יצחק בנו. והיתה סעודת מילתו ביום כ\"ד חודש:
והגאון מהרש\"ק זצ\"ל בסה\"ח מתיר גם בלא נדחה לאכול בתענית אסתר בכפר על ב\"מ כיון דיסעו כולם להעיר לקרות המגילה בלילה ויבטלו הסעודה לגמרי. ודרשו ז\"ל בששון זו מילה ע\"ש:
וראיתי באיזה ספר שפ' המדרש פליאה. וידום אהרן מה הו\"ל למימר ביום השמיני ימול בשר ערלתו. כי הנה אמרו רז\"ל דמט\"ז מילה לשמיני כדי שלא יהי' אביו ואמו עצבים והם שמחים. וא\"כ ה\"נ הו\"ל לאהרן לטעון ולומר דלא הי' שורת הדין לערב בשמחתו שיהי' הוא עצב והם שמחים אלא גם הוא קיבל הדין בשמחה:
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סימן כ\"א כתב וז\"ל זה קרוב הייתי מיסב בסעודת ברית מילה בכפר והביאו גודגניות מטוגנות שלא נפתחו ולא נבדקו מחשש תולעים שבהם כידוע והרי בדיעבד הוא מותר כיון שהוא רק חששא דרבנן דחתיכה נעשה נבילה בשאר איסורים דרבנן ובזה יש בכל המטוגן כמה פעמים ס' נגד כל התולעים שאפשר שימצאו על צד היותר והרבוי האפשרי וכן מה שבריה אינה בטילה הוא מדרבנן גם י\"ל שיש ספק ספיקא שמא לא הי' שום תולע ושמא הי' תולע שלא פירש ולא נגע בגרעין אך כדי לזרז לעתיד שיפתחו ויבדקו נוהגים דרך קנס לא לאכול ורבים אוכלים ומלבד מה שהי' מקום לומר שמה שלא אכלתי הי' מצד שאינו אוהב עכשיו מאכל ההוא מלבד זה פרשתי שיחתי להדיא שיש צד היתר בדוחק בדיעבד בזה ואיננו אוכל מצד קנס כדי שידעו מעכשיו לפתוח ולבדוק כו' ע\"ש:
כתב בספר יוסף אומץ אות קמ\"ג וז\"ל באתי להודיע האיסור ומכשול הגדול שנכשלים רוב העולם בפירות הרגילים להיות מותלעים במה שאוכלים אותם בלי בדיקה כי רק תולע אחד איסורו חמור כמו חזיר כ\"ש הרבה. ויש מתחסדים שבודקים אחד מהם בעשרה או בעשרים ואם אינם מוצאים שום תולע בהם אז אוכלים השער בלי בדיקה וגם בזה אין שום היתר בעולם כי נסיתי כמה פעמים שבדקו למאות ולא מצאו שום תולע עד לבסוף מצאו א' או ב'. הגע בעצמך אם יש עדר מבהמות שרובם כשרים בבדיקה היש היתר לאכול האחרות בלי בדיקה בתמי' ואעפ\"י שבהמה כיון שנשחטה בחזקת היתר עומדת מ\"מ אין היתר לאכול המיעוט בלא בדיקה מכ\"ש בפירות הרגילים להיות מותלעים שבחזקת איסור עומדין שאין לאכול שום אחת מהן בלא בדיקה:",
"מילה שלא בזמנה. עי' מ\"א סי' של\"א סק\"ט דבזמן הזה שאין רוחצין אותו ליכא למיחש שיחללו עליו שבת דלא שכיח כלל. ע\"כ תינוק שהי' חולה ונתרפא אין להתרשל בדבר מצוה ומלין אותו ביום ה' וביום ו'. ובס' דרך פקודיך כתב ג\"כ דמילה שלא בזמנה מוהלין ביום ה' וכתב ראי' לדבריו ע\"ש. וכן כתב הש\"ך ס\"ס רס\"ו. ועי' ט\"ז סי' רס\"ב סק\"ג:
ובשו\"ת חכם צבי בליקוטים. אות י\"ד כתב דתינוק שחלה ונתרפא מוהלין בין בה' בין בו' אפי' שלא בזמנה. וכן מוהלין את הגר בכל יום מימות החול.
ועי' שערי תשובה א\"ח סי' תקנ\"א ס\"ק ל\"ג דאם לא הי' אפשר למול מקודם עד שהגיעו ימים הללו אפי' היא שבוע שחל ט\"ב יש להתיר לאכול בסעודה בשר ויין כדין מילה בזמנה ממש כיון שלא נעשה במתכוין. והסעודה היא באה בשביל שמחת המצוה שקיים היום והרי קיים היום מצות מילה שהיתה מוטלת עליו חובה ומה בכך שהוא שלא בזמנה כיון שהי' אנוס ולא הי' יכול לעשות קודם לזמן הזה. וכן מבואר במ\"א סי' רמ\"ט סק\"ה דבמילה שעבר זמנה מחמת חולי כשמל אח\"כ מיקרי זמנה קבוע דבכל שעתא ושעתא זמני' הוא שאסור להניחו ערל:",
"אלא בבשר. ובספר בחיי (וירא) כתב דסעודת ברית מילה מנהג כשר הוא ועליו אמר דהמע\"ה אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. ומזה משמע קצת שאין נכון לעשות סעודה של חלב רק מזובחי זבח:
ובספר מעשה יחיאל (וירא) כתב שהרב הצדיק הקדוש מהרי\"ץ מסטרעטין זצוק\"ל בקשו אותו במק\"א על ב\"מ ולא רצה לילך בלא סעודה. ואמר כשאין בו ריח לזה יעשה בפת לחם ודגים מלוחים:
ובקנטרס קרן לצבי כתב בשס ספר בני רבינו גרשון שבעל הברית עושה שמחה ומשתה ביין ובמיני מגדים באור לשמונה משום חביבות מצוה:
ובדין אם מותר לאכול בשר בלילה שלפני המילה כתב בספר החיים להגאון הק' מהרש\"ק מבראד זצ\"ל בהשמטות לסי' תקנ\"א דבשבוע שחל ט\"ב להיות בתוכה כיון דבזה אסור בבשר ויין לכ\"ע אף בסעודה שלפני המילה אין לאכול בשר. אבל קודם שבוע שחל ט\"ב להיות בתוכה כיון דבלא\"ה יש דעות דמותר בבשר ויין ניהו דנוהגין להחמיר מ\"מ הוי כעין ספק ספיקא ומותר בסעודה שבלילה שלפני המילה בבשר:",
"געהל ביותר בכל הגוף. בהסכמה מהרב הה\"ג אבד\"ק בערזאן ז\"ל על ספר מים רבים כתב וז\"ל מראה ירוק (געהל) שמוכיח על חולי גם בפנים ירוקים סגי. ובדין כאב עינים לענין מילה המנהג פשוט דאם אין שום אדמימות בעין או בעפעף ויש ליחה קצת מרחיצין בחמין ואם אחר קצת שעה אין רואין שיחזור ויתהוה ליחה מלין התינוק כי שכיח מכמה סיבות שאינו בגדר חולי כלל. וד\"ז בדוק דבכל אודם וחולי בעין מיד יתהוה ליחה וציר ומגדר הנמנע שיהיה כאב בלא ליחה. זולת אם הוא רק בגדר חושש קצת בעיניו ולא בכלל חולי כלל. ובדין כאב בעפעפים לא גרע מכאב דידא או דלועא דהוי עכ\"פ בכלל כאב ואין למולו עד שיתרפא. אבל בכלל סכ\"נ אינו אא\"כ יש מיחוש בגוף העין ואין צריך להמתין ז\"י:
ובדין ילד כחוש גס בזכל\"א הספרדי הביא ד\"ז להלכה דאין למולו וכן אני נוהג למה שלא הובא בש\"ע אין שום הוכחה דנכלל במ\"ש בש\"ע שכל שנראה חשש סכ\"נ אין למול עכ\"ל:"
],
[
"טעם. מה שנתפשט המנהג שרוב הסעודות ברית מילה עושין בלילה. (עי' מ\"א סי' תקנ\"ט ס\"ק י\"א). משום דאיתא במדרש וז\"ל כל מי שהוא מגיש את בנו למילה כאלו כהן הגדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי המזבח. (וכן הוא בס' כד הקמח אות מ'.) וקרבן דינו הוא שהלילה הולך אחר יום שלפניו. מש\"ה מותר לעשות סעודות ברית מילה בלילה של אחר המילה ראיתי באיזה ספר: [השמטה: מקריב כו' על גבי המזבח. ועפ\"ז כתב ג\"כ בספר יסוד יצחק להרב הקדוש מו\"ה יצהק אייזיק שוחט זצוק\"ל בעהמ\"ח ספר רזא מהימנא. הטעם. שמילה נקרא ברית קודש. לפי שהמילה הוא במקום קרבן. וכמו כל הקרבנות נקראו בשר קודש. כך המילה נקרא ברית קודש:]",
"קונטרס אחרון
כד הקמח אות מ'. ובספר רבינו בחיי פ' לך כתב כשם שכתב בקרבן ואכלו אותם אשר כופר בהם שאכילת קרבן לכפרה כך ישראל עושין סעודה ביום המילה:
ונוהגין שביום המילה המוהל מנגן שירת הים. וכן הפייט יסד ים ליבשה ביום שיש בו מילה. כי שירת הים נתגלה ע\"י בחי' מילה. וע\"כ המנהג לזרוק אגוזים ושאר דברים כדי שיחטפו התינוקת. רמז לביזת הים שזכו ע\"י מילה. או\"ח למהר\"ן הלכות פסח:"
],
[
"טעם. שנהגו אנשי מעשה בעת שכיבדו אותם בכיבודא דמצוה במילת בן זכר וכיוצא ואפי' לעלות לתורה נותנים דבר מה לצדקה. בכדי שלא תהי' המצוה במגנא. אגרא דפרקא אות רפ\"א:",
"קונטרס אחרון
שהוא מצוה חוקית. ובספר מעשה יחיאל (ויצא) כתב שמעתי דמטעם זה שמו לחוב לשתות יי\"ש אחר קידוש לבנה כדי שלא תהי' המצוה היקרה הזאת במגנא:"
],
[
"טעם. שנהגו לשמח חתן ובעל ברית שיעלו לתורה בציבור. לפי שמצות חופה היא קיום והעמדה לתורה שאם אין פו\"ר אין תורה. וכן המילה היא קיום התורה שלא ניתנה אלא למולים. ועוד שהמילה והתורה נקראו ברית ובשבילם נברא העולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. והחופה והבנים הם עיקר שמחת האדם שישאר אחריו ראשית. לכן ראו הקדמונים שיהי' שמחים בת\"ת שהיא עיקר שמחת כל ישראל כדכתיב פקודי ה' ישרים וכו' וזה ודאי כבוד התורה שמעלה שמחתה על שמחתם כדכתיב נגילה ונשמחה בך. דהיינו כ\"ב אותיות שהתורה נתנה בהם. והיינו טעמא דיום ש\"ת שעולים כולם ומברכין בענין אחד. פחד יצחק אות ס' בשם שו\"ת גינת ורדים: "
],
[
"טעם. שאנו קורין את הילד או הילדה בשם אלטער או אלטע למי שאינו מתקיים לו בניו ר\"ל. כדי לכסות על שמו ושלא יהי' כח. ביד השטן לפגוע בו וקוראין אותו זקן כלומר שיזכה לזקנה ושגור בפי כולם לברכה. ובמדבר קדימות להרב חיד\"א מערכת נ' הביא בשם האר\"י ז\"ל. שאביו של נח לא קרא שמו עד שנתגדל כי מה שהוא באתגלייא שלטא ביה עינא ולכן כתיב ויחי למך ויולד בן ואח\"כ ויקרא שמו נח:",
"קונטרס אחרון
עד שנתגדל. ושמעתי בשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל שאם נולד לא' בת אין לקרות לה שם קודם חמשה ימים. ואם יום השלישי הוא בש\"ק יכול לקרות לה שם בש\"ק. ובס\"ח סי' תתש\"מ כתב זה ספר תולדות אדם מכאן רמז כשמשימין הנער בערס וקורין לו שם. משימין ספר של תורת כהנים מראשותיו. ועי' ליקוטים סעי' קפ\"ב:
ובספר עיקרי הד\"ט סי' כ\"ו כתב בשם שדי הארץ סי' כ\"ב וז\"ל במקום שנהגו לקרוא הבן הראשון שנולד לו לאדם בשם אביו ואשתו רוצה שיקרא ע\"ש אביה. והאיש משום שלום הבית הי' מרוצה אין ביד האדם לשנות שיגיע מזה מיעוט כבוד לאביו. ואם היא מתעקשת יקראהו בב' שמותיהם כדרך כמה בני אדם שכופלין שמות בניהן ובנותיהן. ומה גם שאמרו בשם הרב החסיד שמי שבניו מתים ב\"מ יקרא הבן הנולד בב' שמות שהוא מסוגל שיתקיים ולא יבזבז בכבוד אביו לקרוא לראשון בשם חמיו והב' בשם אביו דשמא לא יזכה לבן ב'. ואף אם יזכה לא יפה עושה להקדים שם חמיו לשם אביו. ופוק חזי מאי סליק בנדב ואביהוא ששמע מפי הרב פרי הארץ בשם רז\"ל דנדב נקרא ע\"ש חמיו שאלישבע היתה בת עמינדב ואביהוא ע\"ש אביו ור\"ל אבי הוא ונענש על הקדמת שמות ע\"ש.
ובספר דעת זקנים כתב על מה שפירש\"י והי' בכזיב שם מקום. לפי שדרך האיש לקרוא שם לבנו הראשון אשר יהי' לו והאשה לשני וכן על הסדר. ולכך נאמר בער בכורו ויקרא ובאונן שהוא שני ותקרא. וא\"כ לשלה שהי' שלישי הי' ליהודא לקרוא לו שם ולמה כתיב ותקרא לפי שלא הי' יהודא שם כי הלך לכזיב. ולפיכך קראה לו שם:
ובספר עמוד העבודה כתב וז\"ל דשמות האנשים שנקרא בכל דור אברהם יצחק יעקב ראובן שמעון כו' הנה הקורא עתה אברהם נקרא על שם זקנו או דודו וכן כולם עד אברהם אבינו שהוא שמו אמיתי אברהם על שם אב רם ואב המון וכל הנקראים אברהם הם מושאלים וכל השמות כיוצא בזה:
כתב מהרש\"ל ביש\"ש גיטין פ\"ד סי' כ\"ו דאחד הי' שם אביו מאיר ושם אבי האשה אורי. והי' מחלוקת כיצד יקראו הילד. ולשום שלום קראוהו שניאור כלומר שני אור מאיר אורי עכ\"ד. ועי' שה\"ג להגאון הקדוש מו\"ה חיד\"א ח\"א אות ש' בסופו:
ובלקוטים מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצק\"ל האריך בענין שמות האדם כי כשמזכירין שם אדם החי ששמו נקרא על שם אדם שמת. אותו אדם שנפטר הוא שם בשעת מעשה:
וראיתי במשנת חסידים בשם האריז\"ל וז\"ל והשם שקורא האב לבן הקב\"ה מזמינו בפיו כי זה שמו שיש לו בקדושה וכנגדו יש לו שם בקליפה וראוי לו שיודיענו כדי לתקנו עכ\"ל והענין הוא כי אף שמות בני אדם הם ג\"כ מלשון קודש ואצל בני אדם הם מושאלים כי שורש נשמתו ר\"ל אותו מקור האור שהנשמה נאצלה ונשתלשלה הימנו הוא נקרא בשם ההוא אברהם או יצחק ואולי אינם שמות הקודש כ\"א כינויים דכנויים ע\"כ:
ובספר המאור הגדול פי' קרואי מועד אנשי שם וז\"ל שמעתי שאפילו בעת שקורא שם לבתו הנולדה הוא קצת מצוה לשמוח ולעשות סעודה כי בא נשמה קדושה מעולם העליון כי הנשמה בא בעת קריאת השם כי נפש חי' הוא שמו. לכן הבני עלי' היודעין מזה עושין מועד ויו\"ט להלל ולשבת לבוראן. וזה קרואי מועד אנשי שם. היינו שהי' מבני עלי' והיו עושין מועד וי\"ט בשיר ושבח והלל בעת שהיו קוראין שם לאנשיהם אפי' בבת שלא הי' שם אלא קריאת שם בלבד אפ\"ה היו עושין מועד ויו\"ט:"
],
[
"טעם. שאין מברכין שהשמחה במעונו. משום צערא דינוקא. אבודרהם. ועי' כתובות דף ח' ע\"א:"
],
[
"טעם. שקבעו ליתן בעד פדיון הבכור ה\"ס. כנגד ה\"ס שקבלו הפדיום מאת העודפים על פדויי הלוים. יעב\"ץ:"
],
[
"טעם. שהכהן שואל אותו במאי בעית טפי דמשמע שנותן לו הברירה שהרי אם רצה האב להניח הבן לכהן אינו יוצא בזה כמ\"ש הרמ\"א סי' ש\"ה סעי' י'. כדי לחבב הפדיון על אביו אומר כן לעשות לו חשק לפדותו דאולי לבו מהסס לפדותו בממון כולי האי כאילו נאנס לכך ואז אין בנו פדוי כדא\"ר חנינא לההוא גברא (בכורות דף נ\"א ע\"ב) לא גמרת דיהבית מידעם ביש עבדת פי' דבר רע עשית מה שאזיל ויתיב קמיה כדי שיראנו מהלך ובא לפניו ויחזיר לו ה' סלעים שנתן לפדיון בנו הילכך אפי' לא אחזירם אין בנך פדוי. לכן כדי שיתן ברצון א\"ל הכהן במאי בעית טפי. משום שנאמר כי לי כל בכור. ואם יחפוץ האב שלא לפדותו יש לו לחוש שמא יחזור הקב\"ה ויקחנו ממנו. פתחי תשובה סי' ש\"ה ס\"ק י\"ב בשם ת' חוט השני סי' צ\"ב. וחייב לפדותו ביום ל\"א כדי שיעברו עליו שלשים יום. יו\"ד סי' ש\"ה סעי' י\"א:",
"קונטרס אחרון
אין בנך פדוי. בספר קרבן עני פי' הפסוק כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם. בדרך רמז מוסר דבא הכתוב להוציא מלב המתחכמים ועושין תחבולות לבלתי תת לכהן החמשה סלעים רק במתנה ע\"מ להחזיר אף כי יש ביכלתם ליתן כסף מלא ולקיים מצות ה' בשלימות מצוה חשובה כזו אשר עפ\"י רוב לא יקרה לאדם אף פעם א' בכל ימי חייו והרבה פעמים אין הנתינה חשובה נתינה ואין בנו פדוי. לזאת אמרה תורה כל בכור בניך תפדה אבל לא יראו פני ריקם רק ישלמו הכל כדין ע\"ש. ואפי' כהן קטן פודה. יעב\"ץ.
ויכול לפדות ע\"י שליח עי' ש\"ך סי' ש\"ה ס\"ק י\"א וט\"ז שם. ועיין ביאור הגר\"א שם ס\"ק י\"ז דאחר יכול לפדות אפי' בלא דעתו של אב כמו בנטע רבעי וכן בהקדש וכ\"ש כאן שאינו אלא חוב בעלמא כו' ע\"ש. ועי' פתחי תשובה שם ס\"ק ט\"ז דכתב וז\"ל בתשו' חתם סופר סי' רצ\"ג ורצ\"ד מבואר שם דמ\"מ אין רגילים לעשות ע\"י שליח דראוי לעשות זכר לבכורי מצרים דכתיב אני ולא השליח ה\"נ יש לפדות בעצמו טפי מבשארי מצות שמצוה ג\"כ בו יותר מבשלוחו. ובסי' רנ\"ז כ' דענין השליחות שנחלקו בו היינו שהשליח נותן ממון של עצמו ורוצה לפדות בנו של פלוני בממון עצמו בשליחות פלוני. ובהא אינו נפדה ע\"י שליח. אבל ממין שלוח מבעלים לכהן אין זה פדיון ע\"י שליח אלא הגעת ממון ע\"י שליח ולכ\"ע אין בכך כלום והרבה שגו בזה. ובסי' רצ\"ו כ' דכהן ולוי נעשים שליחים לפדות ע\"ש:
ובענין ברכת שהחיינו כתב שם בשם צל\"ח פסחים דף קכ\"א אדם פודה ע\"י שליח אין לברך שהחיינו לא השליח ולא האב. ומיבטל ברכת שהחיינו כשפודה ע\"י שליח. וכ\"כ בתשו' פני אריה דהשליח לא יברך שהחיינו אלא מברך אקב\"ו על פדיון הבכור. ובתשו' חתם סופר סימן רצ\"ח כ' דיברך השליח ב' הברכות על פדיון הבן ושהחיינו על עצמו. ומ\"מ מהיות טוב אם ימצא דבר חדש כגון פרי יניח לפניו לאפוקי נפשו. אך העיקר לברך שהחיינו. וכן הוא בהגהת פרישה:
אם מת האב או עבר האב ולא פדאו יכולים הב\"ד לפדותו וכ\"ש אבי אביו. ש\"ך שם. ועי' פתחי תשובה שם בשם ת' חתם סופר סי' רצ\"ה דטוב שיפדנו ב\"ד בברכה בלי שם ומלכות בממון של היתום או יזכו לו הממון ויתנו לכהן במתנה ע\"מ להחזיר ויתלו לו טס של כסף שחקוק עליו ספק פדוי ולכשיגדיל ויביא ב' שערות יחזור ויפדה עצמו ע\"ש. ועי' חכמת אדם כלל קמ\"ה סעי' ז' דאם האב עושה שליח צריך השליח להודיע לכהן שהוא שליח מאבי הבן לפדותו ואומר יש לי בכור לפדותו ע\"ש:",
"סי' תקפ\"א סעי' מ\"א. אם חל ר\"ה ביום ה' וביום ו' וזמן הפדיון ביום ה' יעשה הפדיון במוצאי שבת תשובה. אלף למטה שם בשם נו\"ב מהד\"ק סי' קפ\"ז."
],
[
"טעם. שאומרים העולם שסעודת פדיון הבן. עולה במקום פ\"ד תעניתים כי פ\"ד הוא כענין פ\"ד תעניתים שמתענין שובבי\"ם. (עם ההפסקות) והוא כנגד פ\"ד שנים של יעקב שאמר כחי וראשית אוני. שלא ראה קרי מימיו. לתקן מה שפגם אדם הראשון עי' דבש לפי מערכת י' אות כ\"א. י\"ו בגימ' השם חב\"ו. והוא סוד המבואר בספה\"ק לקבץ הנדחים ונעשקים יכוין שם חב\"ו היוצא מפסוק \"חיל \"בלע \"ויקיאנו. ן' כי הכל עולה לן' שערי בינה. שמעתי מאדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק שליט\"א:"
],
[
"עוד טעם. כי פ\"ד תעניתים הוא כמנין אותיות אחע\"ה היוצאים מן החיך כמו שמתענין בימי שובבי\"ם. והוא ע\"ד שכתב בס' חרדים דכמו שהברית המעור זרע לבטלה מטמא כן בברית הלשון הדברים בטלים מטמאים ונבלות הפה מטמא כמו הזנות. ובהדיא כתיב ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. וה\"ה שאר התועבות התלוין בפה נמי מטמאות כגון דבר שקר מרמה חנופה גאוה ליצנות וכ\"ש שתיקה מדברי תורה ותפלה וכן הדיבור בעזות נמי מטמא. וג\"כ על דרך הנ\"ל וזהו שכ' בפ' במדבר פדיום. שהוא כנגד פ\"ד יום.",
"קונטרס אחרון
כנגד פ\"ד יום. ובקונטרס קרן לצבי להרב הה\"ג מיניזניב ז\"ל כתב רמז לזה בפסוק פד\"ת (חסר י') שלח לעמו ר\"ת פ\"ד תעניתים. היינו שסעודת פדיון עולה במקום פ\"ד תעניתים. צוה לעולם בריתו. דנחשב לתקון הברית:
והרב הה\"ג כש\"ת מוהר\"ר ישראל שליט\"א אבד\"ק בוקארעשט כתב לי ששמע מתלמידי מורו הקדוש מזידיטשוב זצוק\"ל ששמעו מפיו הקדוש שאמר בשם הרב הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זלה\"ה שסעודת פדיון הבן עולה במקום פ\"ד תעניתים:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על סעודת פדיון הבן שהשמחה במעונו. משום דחייב לפדות את בנו הבכור אם מת לאחר ל' ומאחר שאין שם לברך שהשמחה במעונו לא פלוג רבנן בכל פדיון. מהרי\"ל:"
],
[
"טעם. שאין מקיימים בגולה מצוה פדיית פטר חמור. משום דאפשר להיות דאין לנו כהן ידוע ביחוסו ופדיון הבן שאני דא\"א בענין אחר וגם לא נפקא לן ריעותא בזה אבל פטר חמור אפשר יתן הפדיון לכהן שאינו כהן באמת ומשתמש בפטר חמור ובאמת הוא אסור בהנאה כיון שלא נפדה בנתינ' לכהן כו' ואם תקשה א\"כ יש לנו לקיים מצות עריפה. י\"ל משום דהכל יודעין דמצות פדי' קודמת למצות עריפה וכשיראו שאין מקיימין מצות פדי' רק עריפ' יבואו להוציא לעז על הכהנים ע\"כ הנהיגו למכור לגוי כדי לפטרו מבכורה כמו בבכור בהמה טהורה. אבל שמעתי שבאה\"ק נוהגין גם היום לפדות הפטר חמור ואפשר משום דמחזקין ביוחסין טפי מינן. דרך פקודיך: "
],
[
"טעם שנשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים. גזרת הכתוב הוא ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים מעולים טעונים מכספם של מצרים. מס' בכורות דף ה'."
],
[
"טעם. שכותבין בתנאים המגיד מראשית אחרית. ע\"ד שאמרו חז\"ל שמ\"ם יום קודם יצירת הוולד ב\"ק יוצא בת פלוני לפלוני. זרע קודש לט\"ו באב:",
"קונטרס אחרון
בת פלוני לפלוני. במקום שיש מנהג לכתוב תנאים וכתבו רק ר\"פ וקנין יכולין לחזור בהם. ט\"ז א\"ע סי' נ\"ו ס\"ק י\"ב. ומה שאומרים העולם שיותר נכון שיתגרשו אחר החתונה משיתפרק התנאים. הוא עפ\"י מה שאמז\"ל קידושין דף נ' ע\"ב חוששין לסבלונות פירש\"י מי ששידך באשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא קידושין הן ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון. ועי' ב\"י סי' מ\"ה בשם מהרי\"ק שלכך נהגו הקדמונים שלא תקבל הסבלונות הכלה עצמה כי היכי דלא ליהוי קידושין ע\"ש. ועי' פחד יצחק שהאריך הרבה בענין הסבלונות ע\"ש. ורע עלי המעשה שנתחדש כעת שהחתן נותן בעצמו המתנה להכלה. ועי' רמ\"א סי' תרצ\"ה סעי' ד' בענין משלוח מנות שלא ישלח איש לאשה כדי שלא יבא לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין.
ובענין שכר שדכנות כתב בשו\"ת דברי חיים ח\"א חו\"מ סי' ל' בשם פנקס ארצות דיתנו מהצד היותר גדול שני זהובים מכל מאה זהובים מזומנים. וכן ג\"כ מכסף וזהב ותכשיטי השוהו למזומן. ומספרים ומרגליות טובות כתבים קרקעות יתנו החצי ע\"ש:
ובספר מחנה חיים ח\"ב סי' י\"ד כתב בשם הגאון הק' בעל חת\"ס ז\"ל והגאון אמרי א\"ש ז\"ל שפסקו ששכר שדכנות הוא ג' פרעצענט. היינו ממאה זהובים ג' זהובים. ואם השדכן הוא מעבר הנהר והלאה ד' פרעצענט:
ובשם ספר כרם שלמה כ' שמעתיק תקנת מעהרין ששכר שדכנות מצד החתן ממאה זהובים ב' זהובים ומצד הכלה ממאה זהובים א' זהב אף שיהי' סך הנדן כמה אלפים, כן יהי' אם הב' צדדים בעיר אחת. אבל אם צד א' מעיר אחרת בין במקום קרוב בין במקום רחוק יוסיפו לו על כל מאה זהובים חצי זהוב וזה יהי' עד שש מאות ועד בכלל ותו לא. וגם יתן החתן ב' שלישים וצד הכלה חלק שליש א'. זולת מצד החתן מה שאביו מקשר עצמו ליתן לבנו לא יתן כלום שדכנות ממנו. ומכ\"ש שלא ינתן מצד החתן משום רבנות חזנות ושמשות ע\"כ תקנת מעהרין:
ובספר לבושי מכלול סימן כ\"ז כתב בשם ס' משפט שלום סוס\"י קפ\"ה שבמדינתינו נהגו ליתן שכר שדכנות ב' וחצי מכל מאה וברחוקים נותנים כפל ושיעור רחוק הוא עשרה פרסאות. ואם נותנים טאבאלע נותנים רק ב' וחצי מכל מאה:",
"אין שום חשש כלל. ועי' בתשו' נו\"ב תנינא אה\"ע סי' ע\"ט שכתב דכל צוואתו לא הי' אלא לזרעו אחריו ולא לשאר אנשים. וע\"ש עוד שהתרעם על רוב העולם שלתת בתם לע\"ה אינם חוששים והוא נגד דברי חז\"ל ולצוואת רי\"ח חוששין.
ובספר דברים נחמדים להגאון הקדוש מדינוב זצוק\"ל חידושים אות ח\"י כתב וז\"ל בשו\"ת הון יוסף סי' ט' י' י\"א שם חקרו בעניני הזיווגים שאסר ר' יהודא חסיד. והם היפך דברי תלמודא דידן ע\"ש הנה הרב המחבר הפריז על המדה להתיר לגמרי הדברים שאסר מהר\"י חסיד זצוק\"ל. והרב מהר\"י סוזין הפריז ג\"כ לאסור הכל ע\"ש. ולדעתי גם כוונת מהר\"י חסיד אינם לאסור בכל מקום. וגם עפ\"י חכם בדור בודאי הוא מתיר. כי בשמים אינם פוסקים הלכה בשום פעם רק כמו שפוסקין חכמי הדור בעוה\"ז. כי לא בשמים היא. והנה רב פפא שהי' חכם בדורו ונשא היא ובנו ב' אחיות. הנה הסכימו בודאי מן השמים. וכן כעת בבא האדם לשאול לפני חכם והחכם ממציא ראי' מן הגמרא מן מעשה דרב פפא הנה אין כאן בית מיחוש ע\"ש. וע\"ל סעי' תתר\"ה בהשמטה בד\"ה ובספר:",
"ואפי' בכלה וחמותה. ובשו\"ת ויעתר יצחק הי' ס\"ה כ' בשם בעל צ\"צ זצ\"ל בפסקיו לסי' קט\"ז וז\"ל דו\"ז ההגרי\"ל ז\"ל אמר לי משם רבינו הגאון ז\"ל נ\"ע זי\"ע שהקפיד ביותר על ענין שלא יהי' שם כלה כשם חמותה. יותר מעל שמו כשם חמיו. ובפרט כשקורין לא' בשני השמות יחד. וסיפר לי אחד משם רבינו ז\"ל ששאלוהו תרי גיסי שהי' בת של זו כשם אשתו של זו. אם החתן. ורצו לעשות שידוך. והשיב שיוסיפו להכלה עוד שם א'. למשל. רחל. רבקה רחל. וא\"כ אפי' בשינוי סמך לה בכה\"ג. כש\"כ כששמה מעריסה בב' שמות כו' ע\"ש: "
],
[
"טעם. שמוליכין את החתן בשבת שקודם החתונה אל הבהכנ\"ס וקורין אותו לתורה ובשבת שאחר החתונה ג\"כ. משום שראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני המקום וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחת לחתני' כו' והיו ישראל הולכין בשבתות ויושבין בין שני שערי' הללו והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן והיו אומרים לו השוכן בבית הזה ישמחך. בבנים ובבנות כו' משחרב בית המקדש התקינו שיהא חתני' הולכים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ואנשי מקום רואין את החתן ושמחים עמו ויצאו ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים ועליהם הוא אומר בא\"י גומל שכר טוב לגומלי חסדים. פרקי דרבי אליעזר י\"ז. ומזמרים לאחר הקריאה. אחד יחיד ומיוחד. אל נדרש לבר לבב אשר שואל. אך. טוב לישראל הללויה:"
],
[
"טעם. שזורקין על החתן בשבת שקודם החתונה כשעולה לתורה אגוזים ושקדים וצמוקים. משום שאגוז בגימטרי' חט' ובגימטרי' טוב לרמז שמוחלין לו על כל עונותיו ומכפרין לו כל חטאתיו ושקדים הוא פרי הממהר להתבשל ולהוציא פרי כן יזכה ג\"כ להוציא פירותיו ולהוליד תולדות וצמוקים המה ענבים גרועי' עם מעט לחלוחית לרמז לו שלא תוכל אותו אשתו להביאו לידי חטא כמו חוה שסחטה ענבי' ונתנה לאדה\"ר אבל ענבים ההמה גרועי' המה ואין בהם לחלוחית: "
],
[
"טעם. תענית חתן. מפני שבאותו יום מוחלין לו כל עונותיו א\"נ חיישינן שמא יהי' שיכור בשעת קידושין. מ\"א סי' תקע\"ג. וחתן שיום חופתו הוא בר\"ח שאינו מתענה (אם לא בר\"ח ניסן) מ\"מ יאמר הוידוי בתפלת מנחה. עיון תפלה בשם הגאון הצדיק מבוטשאטש. וכן הוא בס' כרם שלמה. אלמן ואלמנה מתענין ביום חופתן אף לטעם מחילת עונות ואף יש לו אשה במקום שנושאין ב' נשים. עי' פ\"מ א\"ח סי' תקע\"ג ס\"ק א': ",
"קונטרס אחרון
מוחלין לו כל עונותיו. בספר ברכת אברהם כתב שהרב הצדיק הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל אמר שכל ז\"י המשתה יש להם להחתנים כח זה דהיינו מחילת עון והגם שלא נמצא בשום ספר כן נראה לו כך מסברא דנפשי' ומדה טובה על ישראל שהוא אומר פוסקים ומסכימין כך בשמים. והיינו שבאם לא זכר קודם החופה לשוב בלבבו אפ\"ה יש בידו לתקן עדיין כל שבעת הימים:"
],
[
"עוד טעם. מה שמתענים החתנים. עד לאחר הברכה. מפני שהמצוה חביבה עליהם כדרך שעושין חסידים הראשונים שהיו מתענין על מצוה החביבה כגון לולב ושאר דברים. רקח סי' שנ\"ו בשם אגדה:"
],
[
"עוד טעם. משום דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא לכך מתענה לבטל הפורעניות. שדי חמד מערכת חתן וכלה בשם מהר\"י מברונא כ\"י:"
],
[
"טעם. שהחתן מתענה בר\"ח ניסן. מפני שהוא אחד מן הימים שמתענין בהם שבו מתו בני אהרן. רמ\"א סי' תקע\"ג. ולפ\"ז אף בכ\"ח בכסליו שהוא ג\"כ אחד מימי' שמתעני' בהםג\"כ מתענה בו ביום חופתו שבו שרף יהויקים המגילה שכתב ברוך מפי ירמי' כדלקמן סי' תק\"פ ולא הזכירו הרב לפי שאין רגילין לעשות נשואין בסוף חודש. ט\"ז שם בשם הב\"ח:",
"קונטרס אחרון
מתענה בו ביום חופתו. ועי' אשל אברהם סי' תקע\"ג שכתב וז\"ל אודות תענית חתן וכלה ביום נשואין מפורש בסי' תקע\"ג באו\"ח במ\"א ז\"ל ובבאה\"ט ז\"ל דבימים שבין יו\"כ לסוכות מתענים. וכבר פשט המנהג כן. ומכל מקום כשנשואין הם בלילה יש להקל. רק ליזהר מלשתות משקה המשכר. ומצד טעם יו\"כ דידיה יש לסמוך על שהוא סמוך ליו\"כ הגדול ולא בא עדיין ראשון לחשבון. ומצד שהתענית לטעם זה הוא רק לשעות עד אחר החופה ואחר החופה אוכלים תמיד גם כשהוא בשחרית. כן הוא כשהחופה בלילה די במה שאינם אוכלים מזמן כניסת הלילה עד החופה ע\"ש ועי' מטה אפרים סי' תרכ\"ה סעי' ב' ועי' פ\"מ שם סק\"א בשם א\"ר דהמקיל שלא להתענות חתן בל\"ג בעומר ובימים שאין אומרים תחנון לא הפסיד:
ונראה דאם החופה בל\"ג בעומר ובימים שאין אומרים תחנון חוץ מאסרו חג וט\"ו באב וט\"ו בשבט שאין מתענין כיון שמוזכר בגמ' עי' מ\"א סי' תקע\"ג סק\"א נכון שיעשו החופה בשחרית ויתענו עד החופה עפ\"י מה שכתב בחופת חתנים בשם כנה\"ג שהביא בשם חכם א' דבכל הימים שאין מתענין יעשו החופה בשחרית ולא יאכלו עד אחר החופה אף שמוזכר בגמרא וא\"כ עכ\"פ יעשו כן בל\"ג ובשאר ימים שא\"א תחנון:
ולענין להתפלל עננו יוכל לומר אף שאינו משלים וידלג ביום צום תעניתנו. עי' ט\"ז סי' תקס\"ב סק\"א. ועי' שע\"ת סי' תרפ\"ו סק\"ה שחתן בתוך ימי חופתו לא יתענה צום אסתר דזה עדיף מברית מילה וא\"צ תשלומין אח\"כ אבל בד' צומות מתענה:",
"אלא באדר שני. ובספר מטה משה אות תשס\"ו כתב וז\"ל אם מת לו אב או אם באדר ונתעברה השנה. השיב מהר\"י מולין בתשובה דמנהג שלו להתענות באדר א'. וראיה מפטירת מרע\"ה דאותו יום נהג עלמא באדר הראשון ופטירתו סמוך לניסן ספ\"ק דקדושין."
],
[
"טעם. דליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא. משום דאיתא שאדם הראשון וחוה דו פרצופין נבראו ואח\"כ נסרם הקב\"ה לשנים ותחילה היתה דבוקה עמו אחור באחור והנסירה היתה להתדבק עמו פנים בפנים וע\"כ קודם היחוד צריך להיות בחי' נסירה להחלק ממנו. בית אהרן:"
],
[
"טעם. שאמרו ז\"ל האי עלמא כבי הילולא דמיא. ע\"ד אומרם ז\"ל כל העולם וכו' וחנינא בני די לו בקב חרובין כו' והנה ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא ועפ\"י הרוב המחותנים בעצמם אין להם שמחה כי נהפך להם ר\"ל כמ\"פ לתוגה ורק האנשים של בי הלולא הם הם שותים ושמחים ואין אתם יודע עד מה והוא כמו שכל העולם ניזון בשביל הצדיק והוא בעצמו אין לו הנאה מזה העולם. ראיתי באיזה ספר:",
"קונטרס אחרון
כבי הלולא דמיא. בספר צפנת פענת כתב שמעתי מהמגיד מוהר\"ם פי' הש\"ס עלמא כהלולא דמיא. כמו הלולא שיש כמה עובדות וכמה טרחות ותכלית הכל הוא תיבת לי שיאמר להכלה בשעת קידושין הרי את מקודשת לי ואם אין החתן אומר תיבת לי שוא עמלו וטרחו שהוא לריק. כך כל עניני האדם מהתחלה עד סופו שיזכה לדבק בו ית' כמ\"ש ובו תדבק וזהו תיבת לי ואם לאו וכו' ע\"כ. וזהו שנהגו כי הרב המסדר קדושין מקרא להחתן כל תיבה הרי את מקודשת חוץ מתיבת לי שאומר החתן לבד.
ובספר בית שמואל אחרון (בהר) פי' בשם אחיו הגאון למה דומה האי עלמא להלולא בדרך משל דהנה החתונה עיקר דחתן מקדש הכלה ואגב זה עושין סעודות ושוררין בכלי זמר. והנה דרך העולם על הקדושין אין משגיחין אם להיות כדין דלפעמים מקדש החתן בטבעת שאולה ולפעמים אין עדים רואין הקדושין. ועל הטפל דהיינו הסעודות וכלי זמר עיקר הוא אצלם. כן עולם הזה דעיקר שבא האדם לעולם כדי לעבוד את הבורא. וכיון שבא לעולם מוכרח לעוה\"ז לאכול ולשתות ולהתעסק בסבת פרנסה. והנה על עיקר שבא אדם לעולם אין משגיחין כלל. ודברים הטפלים צורכי עוה\"ז עיקר הוא אצל בני אדם. לכך דימה העולם להלולא."
],
[
"טעם. מנהג ישראל שביום חתונתו וביום שמחת לבו של אדם ביום שנכנס לחופה עם בת זוגו שולחת לו טלית עם ד' ציצית ל\"ב חוטין. הוא עפ\"י מה שכתב האריז\"ל דמצוה זו סגולה להנצל מזנות וסמוכין לזה מפסוק נואף אשה חסר לב היינו אם חסר הל\"ב חוטין. ע\"כ רומזת לו לפניך חלקך הניתן לך מה' אשה משכלת ליתן לב לשמוח בחלקו דייקא. אור המאיר לסוכות.",
"קונטרס אחרון
ל\"ב חוטין. בספר נועם מגדים (שלח) כתב על פסוק וינס ויצא החוצה. הנה תיבת ויצא לכאורה אך למותר דהוי סגי למיכתב וינס החוצה רק בתיבת ויצא מרומז שיוסף הצדיק ניצל מחטא ע\"י מצות ציצית וכאשר הפרו לנו חז\"ל במנחות מאדם א' ודמי לו כארבעה עדים כו' וזהו וינס שנס מהעבירה והרהור ע\"י ויצא החוצה. הם הציצית שיוצאין חוץ להבגד ומגולין כאמרו ז\"ל אין ציצית אלא יוצא:
עוד כתב שמעתי מה שאמז\"ל דיוקנו של אביו ראה שזה מרומז בתיבת ויצא שנדרש נוטריקון \"וירא \"יוסף \"צורת \"אביו:",
"לשמות בחלקו. ולזה המנהג לומר מי שרוצה שאשתו תאריך ימים יקפל הטלית במוש\"ק יען שהאשה מביאה הטלית להחתן מזה בא ההקפדה שישמור הטלית ויקפל אותו תיכף במוש\"ק כדי להראות שאינו מצפה לטלית אחר שתביא לו אשה אחרת ח\"ו. תולדות מנחם."
],
[
"טעם. שסותרין שערות ראש הכלה וקולעין איתה מחדש קודם החופה. שכן הקב\"ה קלע לחוה וקשטה בכ\"ד קשוטים ויביאה אל האדם. עי' עירובין דף י\"ח ע\"א:"
],
[
"טעם. שהכלות הבתולות פרועות ראשן וסותרין קליעת שערן. מפני שצריכין טבילה וחפיפת הראש. ומטעם זה חברותיה סועדות עמה בשחר מאכלי חלב ודגים שאין חוצצין בין השינים והמנהג שגם שאר הבתולות פורעות ראשן וסותרות קליעתן כדי לחפות עליה לצניעות שאין לגלות שמיוחדת היא לטבילה. מהרי\"ל:"
],
[
"טעם. להדעקטיך שהחתן מכסה את הכלה קודם החופה. על שם ותקח הצעיף ותתכס דרבקה. שם:",
"קונטרס אחרון
קודם החופה. ועי' דגול מרבבה יו\"ד סי' שמ\"ב בשם הב\"ח אה\"ע סי' ס\"א דאפי' לדעת האומרים דמה שמכסין הכלה מיקרי חופה. היינו במדינת רוסי\"א שהחתן בעצמו הולך עם הרב לכסות ראש הכלה ע\"ש וכן עדיין המנהג בכל מדינות וואלי\"ן אבל במדינות הללו שאין החתן הולך כלל לכסות ראש הכלה פשיטא שאין זה מקרי חופה דאי אפשר להיות חופה בלתי חתן או שלוחיו שאם החתן הי' מכבד להרב לכסות ראש הכלה אפשר דשלוחו של אדם כמותו. אבל במדינות הללו צד הכלה מכבדים להרב בכיסוי הינימא בלי שום ידיעת החתן פשיטא שאין זה חופה כלל:"
],
[
"טעם. שבשעת היחוד הכלה פושטת תכשיטיה וכן נוהגין אפי' בשעת החופה להתיר קשרי בגדי הכלה כראוי. להכין היחוד. וכן מה שנכנס הכה\"ג לפני ולפנים רק בבגדי לבן. כי שם נכנס ליחוד. ובשאר עבודת נכנס בשמונה בגדים לקשט הכלה ויכנסו הקישוטין לעורר אהבה בלב דודה כדי שיתיחד עמה אח\"כ והי' לאחדים. עבודת ישראל ליום כפור:",
"קונטרס אחרון
והי' לאחדים. בספר עבודת ישראל בליקוטים כ' כשמתיחדים החתן והכלה בחדר תברך הכלה להחתן ולומר לו תזכה לאורך ימים והתיחד באהבה מעתה ועד עולם. ולפעמים שהכלה איננה משכלת כ\"כ, מדרך החתן ללמד אותה הברכה כלומר ברכני בברכה שאזכה לשבת עמך לעולמים: "
],
[
"טעם. שמכסין את ראש הכלה בשעת שמוליכין אותה לחופה. משום שא' מן הקללות שנתקללה האשה לפי שהביאה מיתה לעולם הי' שתכנס כאבל' עי' ילקוט ראובני פ' בראשית:"
],
[
"טעם. שבעת קבלת פנים להכלה זורקין מיני זרעונים. רמז יראה זרע יאריך ימים. ועי' אבודרהם שנהגו לזרוק חטים לפני החתן והכלה ע\"ש השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך משום שלום ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. על מה שנהגו לזרוק חטים לפני החתן והכלה. סימן הוא שיהו פרין ורבין כחטים (רוקח אות שנ\"ג) ועי' תוס' ברכו' דף נ' ע\"ב בד\"ה ולא דצריך ליזהר שלא יזרקום אלא במקום נקי ע\"ש:"
],
[
"טעם. המנהג שבוכין קודם החופה בבכי' והתעוררות עד התיצבם תחת החופה ותיכף אחר החופה שוברין הכוס ונעשה רינה דיצה וחדוה. והענין הוא דכתיב הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו. דהנה יניקת הקליפות נמשך מחטא אדה\"ר ובק\"ל שנה קודם הולידו בדמותו ובצלמו. הוליד רוחין וכו' ולכן קודם החופה מתעורר ענין העלאת הניצוצות מעמקי הקליפו' שנפלו מרע הנמשך מחטא הנ\"ל. ולכן אז הוא בחינת הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע כי ע\"י המרורות והבכיה מוצאים הנצוצות מהקליפה. והיא דוקא בעת שמכסין הכלה שהיא בסוד עולימתא שפירתא דלית לה עיינין והדברים עתיקין. ולכן מפזרים אז האפפין שהוא דבר מר להורות על ענין המרירות ובכיה הנ\"ל וגם שהוא לשון דילוג בל\"א לרמז על ענין העלאת הניצוצות כנ\"ל ולאחר החופה שוברין כוס שהוא בסוד הפח נשבר שהוא שבירת הקליפות שאז הוא בחינת בא יבא ברנה נושא אלומותיו. היינו שנתעלו הניצוצין לקדושה ויחוד. והוא בחינת נושא עון. שארית ישראל."
],
[
"טעם. שמברכין את החתן ואת הכלה קודם החופה. שנאמר ויברך אותם אלקים. ספר התניא סי' צ\"א:"
],
[
"טעם. שמלבישין להחתן בגדים לבנים וקיטל קודם החופה. משום דכתיב בכל עת יהי' בגדיך לבנים שיזכור יום המיתה ולא ירדוף אחר תאות העוה\"ז. כל בו סי' ע\"ה:",
"עוד טעם. מאחר שנמחלין עונותיהם לכן הוא לבוש הקיט\"ל להראות הסליחה ע\"ד אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. מטה משה ח\"ג."
],
[
"טעם. להמנהג שהשושבינים מלבישים להחתן את מלבושיו. להזכירו יום המיתה שג\"כ מלבישים אותו אחרים בגדים לבנים וישוב לה'. יעב\"ץ: ",
"קונטרס אחרון
וישיב לה'. וטעם. שנמנעו מליתן אפר מקלה בראשי חתנים. מפני שאין העם מוחזקים כלל בהנחת תפילין ולא יהי' בהם האפר תחת פאר ויחישו ג\"כ שמא לא יהי' פאר תחת אפר. ונהגו לעשות זכרון אחר במקומו שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה. וע\"ז פשט המנהג לשבר הכוס אחר ז' ברכות. ב\"י סי' ס\"ה בשם הכלבו. ועי' קונ\"א לט\"ה בהשמטה לסעי' תר\"ס בד\"ה לזכור:"
],
[
"טעם. שב' שושבינים מוליכים אותו אחד מימין וא' משמאל. כדאיתא בב\"ר פרק שבעה אמר רבי יהוד' בר סימן מיכאל וגבריאל היו שושבינין של אדם הראשון. וטעם. שהשני שושבינים כ\"א יש לו נר אחד בידו. כי לאשה יש לה רנ\"ב אברים ולאיש רמ\"ח ובדיבוק איש ואשה הם ת\"ק ב\"פ נר לכן נושאין שתי נרות לפניהם לרמוז לזיווג איש ואשה. ועוד שני פעמים נר בגימ' \"פרו \"ורבו הוא סימן שיהיה פרין ורבין. מטה משה ח\"ג:"
],
[
"טעם. שהולכים אל החופה בנרות דולקות ולפידים. רמז למתן תורה שנאמר ויהי קולות וברקים ולפידים נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של החתן והכלה אנו למדים ממתן תורה שה' הי' מראה עצמו לישראל כחתן נגד כלה. תשב\"ץ אות תס\"ז:",
"קונטרס אחרון
בנרות דולקות ולפידים. השושבינים מוליכין את החתן תחת חופה. ומעמידים אותו פניו למזרח והחזן מנגן כמנהג המקום והשושבינות מוליכות את הכלה. והשושבינים ואנשים חשובים הולכים לקראתה. וכשמתקרבים אליה חוזרים לאחוריהם לחופה. והשושבינות מביאין את הכלה ומסבבין עמה ז\"פ את החתן. ויש מקומות שמסבבין עמה את החתן רק ג\"פ. והחזן מנגן ג\"כ כפי המנהג ומעמידין את הכלה לימין החתן. והמברך מצדד א\"ע ופניו למזרח (קיצור ש\"ע סי' קמ\"ז) וע\"ל בהשמטה לסעי' תתקס\"ג:"
],
[
"טעם. שהשושבינים מסבבין את הכלה סביב החתן. משום שחתן דומה למלך מה מלך חיילין מקיפים אותו אף חתן שושבינים מקיפין אותו מה מלך שולחין לו מנות אף חתן שולחין לו מנות. וטעם ג\"פ. נגד כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. וכי יקח איש אשה ובעלה. וכי יקח איש אשה חדשה. רמז ג' מסירות ע\"כ מוסרין לו הכלה ג' פעמים. שם:"
],
[
"טעם. שברכת נישואין צריך י'. דכתיב (רות ד') ויקח בועז י' אנשים וגו' וארז\"ל שקבצן כדי לברך ברכת חתנים בי'. כתובות דף ז' ע\"ב:"
],
[
"טעם. שמשימין על החתן והכלה הטלית. משום שנאמר ופרשת כנפיך על אמתך. כל בו:",
"עוד טעם. לפי שברוב אסיפת העם אשר הוא שם יראה כמקדש אשה בשוק ורב מנגיד אמאן דמקדש בשוקא משום פריצותא לכן מכסין אותן לקדש בצניעות. ספר המנהיג. ועי' תולעת יעקב שצריך לעשות החופה מכלים יקרים. ועיין מטה משה ח\"ג שכל המנהגים של חתן וכלה אנו למדין ממתן תורה שלשם הי' מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל ולכך מכניסין אותה תחת החופה כויתיצבו תחת ההר ע\"ש.",
"וטעם. שמעמידין הכלה לימין החתן. משום דכתיב נצב\"ה שג\"ל לימינ\"ך ס\"ת כלה. כנסת הגדולה סימן ס\"א סעיף ג'. ",
"וטעם. שנוהגין לעשות החופה תחת השמים. לס\"ט שיהי' זרעם ככוכבי השמים לרוב. שם סעיף ב':",
"קונטרס אחרון
לימין החתן. ועי' בספר שדי חמד מערכת חתן וכלה שהרב יד אהרן כתב בשם האריז\"ל שזהו קודם החרבן אבל בזמננו זה צריך להעמיד החתן בימין הכלה על דרך השיב אחור ימינו עכ\"ל וכתב שם ע\"כ אין למחות ביד הנוהגים כן וזאת היתה לי שלא להקפיד ולדקדק על ימין שהוא שמאל עד ישקיף ה' השקפה לטובה וירם ימינו:
עוד כתב שם אות ג' בשם הרב שבט מוסר בליקוטים שאחר הדרושים שמעתי ממהר\"ן רוזליו שאמרו בחלום שהשותה טיטון תחת אפריון של חתן וכלה דלעוה\"ב נענש בסימוי עינים רמז לדבר עשן בחופה למה. כלומר אין ראוי לעשן שם עשן. וע\"ל בהשמטה לסעי' תתרמ\"ז בד\"ה בס' תפארת ישראל:",
"ככוכבי השמים לרוב. ועיקר החופה הוא מה שאחר הקידושין מוליכין את החתן והכלה לחדר מיוחד ואוכלים שם יחד במקום צנוע. ויש למנוע שלא יכנס שום אדם שם כדי שיהי' יחוד גמור. וצריך ליחד להחתן אותו החדר והוי כהכניסה לביתו. אך אם היא נדה אז צריכין שיהיו בני אדם נכנסים ויוצאין שם דאל\"כ אסורין ביחוד. עי' דרו\"פ סי' ס\"א ודה\"ח ועי' קיצור ש\"ע סי' קמ\"ח:
והנה חדשות מקרוב באו אפי' באיזה בתי היראים לערוך ביום החופה בחדר מיוחד שלחן (סאלווירטער טיש) ועליו כל מיני מתיקה ומשקאות ומיני פירות ותיכף אחר החופה הולכים שמה הקרואים וחוטפים ודורסים ואוכלים כחיות השדה וכל הקודם זכה עד שבזמן מה השלחן פנוי מכל. ואוכלים מעומד היפך מה שאמז\"ל (מס' ד\"א) לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד. והרבה מהם אוכלים בלא ברכה כי הרגע יקר אצלם כי בתוך כך יכול לחטוף ולאכול. וגם מברכה אחרונה ימנע עצמו כי אם לא בירך בתחלה האיך יברך לאחריו. ע\"כ כל מי שיראה ה' נוגע בלבו ירחיק מזה. וכבר אמר הגאון הקדוש בעל החת\"ס ז\"ל החדש אסור מן התורה כי הי' שונא חדשות מעולם:"
],
[
"טעם. מה שפורסין צניף על ראש חתן וכלה בשעת הברכה. לפי שגם זה נקרא כניסת חופה כי חופה לשון כסוי. תשב\"ץ:",
"קונטרס אחרון
ונותן הכתובה מידו ובשו\"ת מהר\"י מברונ\"א סי' פ\"א כתב וז\"ל פ\"א כתבו בכתובה בששי בשבת בחמשה יום לחודש פלוני ורצה ר' אליהו לפסלה ונ\"ב דאין כאן בית מיחוש אע\"ג דה\"ל למכתב ימים. דמוכח דר\"ל ה' ימים לחודש פ' כו' ע\"ש:
והנה זה רבות בשנים רבו המכשלה בכתובות הנדפסות רק עבור בתולות הנשאת ובנשואת אלמנה או גרושה מוחקין וכותבין ומשיירין. במקום שצריך לכתוב ארמלתא או מחרכתא כתיב בתולתא. ובמקום שצריך לכתוב מתרכתיפי או אלמנתיכי כתיב בתוליכי. ובמקום שצריך לכתוב מאה כתיב מאתים וכדומה ובזה ודאי הכחובה פסולה. והרבה פעמים ראיתי כזה ופיגול הוא לא ירצה:
את זה ראיתי ונתון אל לבי לעורר לב חכמי הדור אשר בידם למחות ולגזור על המדפיסים להסיר המכשלה הזאת ולהדפיס עבור כל א' וא' הכתובה כמו שצריך להיות. או שידפיסו ג\"כ כתובות וישאר מקום פנוי (ולבתולה) יכתוב בתולתא. (בגרושה) מתרכתא. (לאלמנה) ארמלתא כו'. (לבתולה) מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא. (בגרושה) מהר מתרכתיכי. (לאלמנה) ארמלתיכי כסף זוזי מאה דחזי ליכי מדרבנן. אם יש לה אב יכתוב דהנעלת ליה מבי אביה. (ואם היא יתומה או שהכניסה הנדוניא משלה) יכתוב מבי נשא וכו' חתן דנן (לבתולה) במאה זקוקים כו' והוסיף לה כו' עוד מאה זקוקים כו' סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף. (ובגרושה או אלמנה) יכתוב בחמשים זקוקים כו' והוסיף לה כו' עוד חמשים זקוקים כו' סך הכל מאה זקוקים כסף צרוף כו' חתן דנן למרת פב\"פ (לבתולה) בתולתא דא (לגרושה) מתרכתא דא (לאלמנה) ארמלתא דא. וצריכים לקבל קנין מן החתן בפני שני עדים על הכתובה ועל התוספת כתובה ואחר קבלת קנין יכתוב אחרי תיבות ודלא כטופסי דשטרי תיבת וקנינא. ובזה ישא ברכה מאת ה' אשר הרים מכשול מדרך העם:"
],
[
"טעם. שנקראת החופה הלולא. על שם שמביאין החתן והכלה. בהלולי'. כל בו:"
],
[
"טעם. למנהג שאין מתכסין בטלית רק אחר החתונה. יש סמך במדרש למה נסמכה פרשת ציצית לנשואי אשה דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך לי' כי יקח איש אשה לומר לך חייב בציצית. ספר המנהיג."
],
[
"עוד טעם. לרמז לו כי עד הנה לא הי' לו אור מקיף ועתה כי זכה לאשה יהיה לו אור מקיף כידוע מכתבי האר\"י. ומטעם זה נוהגין לעשות הקפות עם הכלה סביב החתן תחת החופה. ומזה תראה שכל מנהגי ישראל על שרשי האמת נטועי' יסודתם בהררי קודש. קרבן עני פרשת תצא:"
],
[
"טעם. שלוקחין שני כוסות. אחד לברכת אירוסין ואחד לברכת נשואין. משום דבב' מקומות נתקנו דתניא ברכות דף ז' ע\"ב מברכין ברכת אירוסין בבית האירוסין. וברכת חתנים בבית חתנים כו' וכיון שנתקנו בשני מקומות א\"א להיותם בכוס אחד. תוס' פסחים דף ק\"ב ע\"ב בד\"ה שאין:",
"קונטרס אחרון
דבב' מקומות נתקנו. בספר האורה ח\"ש סי' י' כתב אף על פי שבכוס שני של נשואין יכול לפטור עצמו בברכה אחת של בורא פרי הגפן מכוס ראשון של אירוסין. כמו השותה בסעודה שאפי' שותה עשרה כוסות אינו מברך אלא בכוס ראשון. לפי שברכת אירוסין לחוד וברכת נשואין לחוד. ובנשואין הוא דתקינו רבנן שבע ברכות ובלא ברכת פרי הגפן אינן אלא שש. שמנהג זה שנהגו לעשות אירוסין ונשואין ביום א'. לפי שאינם רוצים לעשות סעודה לאירוסין והא גנאי לחתן ולקרוביו אם לא ירבו בסעודה כל היום. ולפיכך יש בני אדם שעושין אירוסין ונשואין ביחד. ונפטר בסעודה אחת. וע\"כ אחר ששתה המברך בכוס ראשון דאירוסין צריך לברך אחריו על הגפן ועל פרי הגפן. אלא מפני טורח ותמיהות בני אדם הם נמנעין מלעשות כן:"
],
[
"עוד טעם. לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות ואין לדמות זה ליקנה\"ז משום דקדושא והבדלתא חדא מילתא היא. מטה משה ח\"ג אות ט': "
],
[
"טעם. שנהגו לשבר כוס של אירוסין ולא של נישואין. משום דכוס של נשואין אתא לגמר הזיווג לכן אין סברא לשבר אותו שמורה ח\"ו שבירת הענין. חופת חתנים בשם הר\"מ מינץ:"
],
[
"טעם. שמברכין שבע ברכות אלו. כנגד שבע חופות שעשה הקב\"ה לאדם הראשון בגן עדן. כל בו:"
],
[
"טעם. שמברכין ברכת אירוסין. מפני שהוא כמו ברכת הנהנין שמברכים על כל דבר הנאה שבא לידו קודם שנהנה כן מברכין תחלה על ברכת הנהנין על האשה שנתארסה לו ועכשיו נהגו שאינו מברך המקדש עצמו אלא אחר מברך. כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לברך ומאי מברך אקב\"ו על העריות וכו'. חופת חתנים: "
],
[
"טעם. דאין מברכין שהחיינו על קדושי האשה משום דאין מברכין זמן אלא על מצוה שעשייתה הוא גמר מלאכתה ונשלמה המצוה כנטילת לולב וכו' אבל הכא עיקר המצוה הוא פריה ורביה. חופת חתנים ועי' ליקוטים סעי' ק\"ו:"
],
[
"טעם. שאין מקדשין בטבעת שיש בה אבן. מפני שאפשר שסמכה דעתה על האבן שתשוה יותר משהיא סבורה והוו להו קדושין בטעות ואינה מקודשת. אבודרהם. ועי' תוס' קדושין דף ח' ע\"ב ד\"ה והלכתא:"
],
[
"טעם. שנוהגין להשים הטבעת באצבע הסמוך לאגודל. דידוע הרמז האמור על מזמור השמים מספרים דנזכר בו. והוא כחתן יוצא מחופתו. דכשתתחיל למנות התיבות באצבעות ידך מפסוק תורת ה' תמימה וגו' בכל פעם יבא תיבת שמו ית' באצבע ולבסוף הנחמדים מזהב תיבת מזהב נופלת על האצבע לרמוז דכבר קדשוהו שמים ליתן בו טבעת הקדושין. חופת חתנים:"
],
[
"טעם. ששוברין כלי זכוכית בנישואין. לפי שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. במקום גילה שם תהא רעדה. רקח סי' שנ\"ג. ונוהג החתן לשבר הכוס כי הא דתבר זוגיתא חוורתא על שם גילו ברעדה. שם סי' שנ\"ה. ועיין תוס' ברכות דף ל\"א ע\"א בד\"ה אייתי כסא:",
"קונטרס אחרון
וגילו ברעדה. בספר תוי\"י פי' בשם המנוח החסיד מוהר\"י פיסטנר מה שאמז\"ל לישרי לן מר. ר\"ל דבר מר כדי שיהי' גילה ברעדה. והשיב ווי לן דמיתנן. ובספר קרית ספר הנדפס מחדש לבעל הרוקח נמוקי אסתר כ' שע\"כ כתיב וששן חסר ו' כי אין שמחה שלימה לישראל בעוה\"ז:",
"שם תהא רעדה. בספר דברי אמת (חקת) פי' במקום גילה שם תהא רעדה. במקום הוא השי\"ת. גילה כשישראל שמחים עם הבורא ב\"ה נופל פחד על שונאי ישראל. וזה במקום ב\"ה גילה. שם היא הסט\"א רעדה. כי כשזה קם כו':
ובשל\"ה שופטים כתב בשם הרקאנט\"י דע\"כ תקנו לשבור הכוס בשעת החופה כדי לתת למדת הדין חלקו כי מי שעולה למעלה ולגדולה אז מתגרה בו השטן ועולה ומקטרג. וזה מאמר רבותינו ז\"ל ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא ועל ידי כן ועולתה קפצה פיה:
ובספר אור החכמה (דרוש על אדר) כתב עז\"ה דלכך נוהגים לשבור כוס בחופה. להראות שלא יהא שולט עין הרע מאחר שאנו רוצין שיהא שורה המזג טוב שבא מחכמתו ית' בחתן וכלה. רק מחמת רבוי עם שיש בחופה אולי יש עין הרע ע\"כ שוברים הכוס שישלט עין הרע על הכוס והוא חלק לס\"א שרוצה תמיד בחורבן ופירוד:"
],
[
"עוד טעם. זכוכית נק' בלה\"ק צנצנת בגימ' ה' פעמים קול. ה' קולות שמקיימין בשמחת חתן וזוכין לה' קולות של תורה. מגיד תעלומה:"
],
[
"טעם. שבברכת נשואין בברכה ראשונה חותם משמח חתן וכלה. ובברכה אחרונה חותם משמח חתן עם הכלה. מפני שברכה ראשונה הוא דרך בקשה וצריך לבקש רחמים על שניהם ואם הי' חותם משמח חתן עם הכלה לא הי' במשמע שמחה אלא לחתן בלבד שישמח בכלה אבל אינו משמע לשמח הכלה עם החתן אבל בברכה השני' שהוא דרך שבח והודאה על שמחת הזיווג חותם משמח חתן עם הכלה שמשמע החתן לבדו שישמח על עסקי הכלה שכן כתיב ומשוש חתן על כלה. אבודרהם. ועי' רש\"י כתובות דף ח' ע\"א:"
],
[
"טעם. שהחתן מיסב בראש. שנאמר (ישעי' ס\"א) כחתן יכהן פאר מה כהן בראש אף חתן בראש וכהן גופי' מנלן כו'.מ\"ק דף כ\"ח ע\"ב: "
],
[
"טעם שאבי הכלה עושה סעודת הנשואין ולא אבי החתן. משום דאיתא בגמ' ברכות דף ו' ע\"ב כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות וע\"כ עושה אבי הכלה הסעודה ואינו נקרא עוד סעודת חתן וע\"כ לא יהי' בני אדם נכשלים באיסור זה. וזה ג\"כ הטעם מנהג ישראל ליתן דורון דרשה לפי שאין כל אדם יכול לקיים זה ולכך משמחים אותם במתנות. קרבן עני.",
"קונטרס אחרון
ואינו משמחו. מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקד בפניה טור סי' ס\"ה. ובספר שדי חמד מערכת חתן וכלה דף י\"ג כתב בשם הרב תורת חיים מס' ע\"ז דף י\"ז דאסור ללכת במחול עם הכלה בשבעת ימי המשתה אפי' אינו אוחז בידה ממש אלא בהפסק מטפחת כדרך שנוהגין מקצת ת\"ח שבדור הזה אפ\"ה לא שפיר עבדי כדמשמע בגמרא דשום קריבה בעלמא אסור ואין לחלק בין כלה לאחרת דליכא האידנא מאן דמצי למימר דדמיא עליה ככשורה ולא אמרו חכמים אלא כיצד מרקדין לפני הכלה ולא עם הכלה וכה\"ג פסק ש\"ס בפ\"ב דכתובות דאסור להסתכל בפני הכלה כל שבעה כמו שאסור להסתכל באשה אחרת ע\"ש:"
],
[
"טעם. למנהג כשעושין סעודת מצוה עושה הש\"ץ מי שבירך לכל המסובין ונודרים נדרים ונדבות לת\"ת ולשמשים ולחזן. משום דאיתא במדרש רבה בשעה שעשה אברהם אבינו הסעודה ביום הגמל את יצחק קטרג השטן על שלא נדר קרבן תודה לאלהיו וע\"כ נשתלשל נסיון העקידה וע\"כ נודרים נדבות לצדקה שלא יהי' קטרוג:"
],
[
"טעם. שנותנין המתנות מהדרשה גישאנק אל הכלה. בכדי להראות לה שהיא תהיה עקרת הבית ואשת חיל ותחת ידה תהי' כל עניני הבית בכדי שבעלה יוכל לעסוק בתורה:"
],
[
"עוד טעם. המנהג שמוסרין המתנות מהדרשה גישאנק להכלה. יש לזה יסוד בזוה\"ק אמור בד\"ה וביום הבכורים דצ\"ו ע\"ב וע\"ד כנ\"י איקרי כלה כלולה ככלה דכולהו מזמנין לה מאנין וחולקין ותכשיטין כו' ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. משום שאסור לקבל שכר הדרשה משום דנקרא משתמש בתגא ע\"כ תקבל היא המתנות ואין לבעלה חלק בהם:"
],
[
"טעם. שלוקחין שני כוסות. באחת מברכין ברכת המזון ובשני מברכין ברכת חתנים. מפני שאין עושין ב' קדושות על כוס אחד. תוס' פסחים דף ק\"ב ע\"ב בד\"ה שאין:"
],
[
"טעם. שנהגו לומר דוי הסר בסעודות נשואין. לפי שגזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיע קול של שיר לשמח בהם ואסור לשמעם מפני החורבן ואפי' שירה בפה על היין אסורה שנאמר בשיר לא ישתו יין כדאי' בש\"ע א\"ח סי' תק\"ס אכן לצורך חתן וכלה שרי כדאיתא שם בהגהות מהרמא\"י. ע\"כ אחר שאכלו ושתו ושמחו בכל מיני שמחות מזכירין חורבן בהמ\"ק ואומרים דוי הסר ר\"ל אותו דוי שנאמר אצל חורבן בהמ\"ק על זה הי' דוה לבנו (איכה ה') וכן ולבי דוי (שם א') הסר ממנו וגם אותו חרון שנא' אצל חורבן בהמ\"ק כלה ד' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון וגו' (שם ד') אותו חרון הסר ממנו. מטה יהודא:"
],
[
"טעם. שתקנו לומר שהשמחה במעונו. מפני שמצוה ראשונה של נשואין נעשית על ידי הקב\"ה בענין אדם וחוה וכדאמרינן בהגדה שהיה הקב\"ה כשושבין והמלאכים מרקדין ומזמרין לפניו ולפי שמצוה זו נעשית תחלה על ידו אנו מברכין כן. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שתקנו לומר שהשמחה במעונו ולא במכונו או בזבולו. משום דאמרינן בחגיגה בפרק אין דורשין. ז' רקיעים הם. וילון. רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות. ומפרש שם מעון שבו כתות של מלאכי השרת אומרות שירה לפני המקום והשירה הוא השמחה לפני המקום לפיכך אומרים שהשמחה במעונו. שם:"
],
[
"טעם. דמברכין אחר ברכת המזון תחלה שש ברכות ואח\"ז בורא פרי הגפן ה\"ל להקדים עכ\"פ בורא פרי הגפן לשש ברכות כמו בקידוש. משום שלא יהא נראה דמברכים בורא פרי הגפן לצורך ברכת המזון ולא משום ז' ברכות לכך מאחרים בורא פרי הגפן. מחצית השקל סי' ק\"ץ ס\"ק א' בשם ב\"ש:",
"קונטרס אחרון
מאחרים בפה\"ג. אם חל פסח בז' ימי המשתה שצריך לברך ז' ברכות דחתן על ב' כוסות. כמו שכתב באו\"ח כיצד יעשה שלא יהא כמוסיף על הכוסות. יברך ברהמ\"ז על כוס שלישי שלו ויצא בכוס. ועל כוס שלישי דחתן יברך שבע ברכות. ובורא פה\"ג יחזור ויברך על כוס שלו. והחתן ישתה מכוס שלישי ויוצא. מנהגים:"
],
[
"טעם. דנהגינן בברכת חתנים תחת החופה לברך בפה\"ג אחר כך הברכות ובסעודה מאחרין ברכת היין עד אחר הברכות. משום דהנה אנחנו מברכין ברכת חתנים בשביל החתן שנהנה בלקיחת אשה והנה הוא רוצה ליהנות וכן ברכת היין רוצים ליהנות ומקדימין ברכת היין דתדיר וגם קריבא הנייתא לכל אבל אח\"כ בסעודה הנה אחר החופה הותרה לו הכלה להחתן ואפי' לא בעל הנה נהנה בקרבות וא\"כ ברכת חתנים אז על מה שכבר נהנה וברכת היין על מה שרוצים ליהנות ע\"כ מאחרין ברכת היין עד אחר הברכות. ועל כל דבר הנאה דלא תקנו ברכה יש לחייב א\"ע לברך ברכת שהכל על איזה מאכל או משקה ויפטר גם את דבר ההנאה שאין לו ברכה כגון הנאת המשגל וכלי זמר וכיוצא דבברכת שהכל פוטר כל ההנאות כו' הנה כתבתי זה מסברתי והמשכיל לא ישליך דברי אחרי גיוו כי דברי טעם הם. מגיד תעלומה דף צ\"ג להגאון הקדוש מוהר\"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק\"ל: ",
"קונטרס אחרון
דיש לברך ז' ברכות. בספר חופת חתנים כתב וז\"ל אלמן שנשא אלמנה אין מברכין אלא יום ראשון. אבל אם נשא אשה מבערב ואין עושין סעודה עד הלילה אין מברכין ז' ברכות ואפי' שהוא שבת. הרדב\"ז. ומש\"כ האגודה באלמן שנשא אלמנה ביום ו' שאין מברכין אלא בסעודת הלילה ולא למחר בשבת. היינו שעשו הנשואין סמוך להכנסת כלה וחשבינן לי' ללילה כו' דאם אין פנאי לאכול יברכו ז' ברכות בלילה. אבל נודה לשמך ושהשמחה במעונו ואשר ברא אומרים אף באלמן שנשא אלמנה כל שלשה ימים הראשונים אפי' ליכא פנים חדשות רק שיש שם שלשה ויש בהם אנשים שאינם מב\"ב רק שאוכלים שם מחמת שמחת מריעות. ב\"ש. וצריך שני כוסות על כוס אחד אומרים נודה לשמך כו' ובהמ\"ז ועל כוס השני ברכת אשר ברא. שם.
ועי' אה\"ע חלקת מחוקק סי' ס\"ב סק\"ד דלא בעי עשרה אלא כשמברכין כל ברכת הזווג דומיא דבועז. ובשם הר\"ן כ' דברכת אשר ברא לבדה לא מקרי ברכת חתנים וע\"כ לא בעי י' ע\"ש ועי' ט\"ז שם אות ז' דאין לומר דוי הסר אלא כשאומרים ז' ברכות ולא כשאומרים אשר ברא לחוד. דבדוי הסר נזכר שעה ברכת בני ישורין והיינו ברכת חתנים שיש שם ברכה על העתיד על חתן וכלה וכל המתעסקים באותו מצוה ומש\"ה באשר ברא לחוד אין שם ברכה לחתן וכלה אלא הודאה לחוד אומרים נודה לשמך ע\"ש:
ועי' פרישה שם ס\"ק כ\"ז דבאלמן שנשא אלמנה אין מברכין אלא יום א'. כיון שכבר נשא ועכשיו אינו נושא בתולה אלא אלמנה אינו שמח כ\"כ הלכך ביום א' סגי ואפ\"ה בעינן ג' ימים למשתה דימי משתה לתקנת דידה נתקנו. וכן בבחור שלא נשא עדיין דאית לי' שמחה טפי מברכין לעולם שבעה אפי' נשא אלמנה. אבל שמחה דהיינו ביטול מלאכה דהוא משום תקנת דידה כיון דאלמנה היא בשלשה ימים סגי:
ובענין אלמן שנשא אלמנה שלא אכלו הסעודה הראשונה ביום א' רק בלילה שאחר יום הנשואין שאין מברכין ז' ברכות ואפי' איכא פנים חדשות לא מהני. כתב בס' אור פני משה פ' בראשית בשם תוספת דכתובות דלאו דוקא אלמן שנשא אלמנה ה\"ה בעולה והוא אינו בחור ג\"כ אין מברכין ברכת חתנים אלא יום אחד ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. דכיון דהרבה פוסקים סוברים דלא נתקן הז' ברכות על הכוס וא\"כ אם יברך הברכות אחר ברכת בפה\"ג יהי' הפסק בין ברכה לטעימה משא\"כ בחופה שהמברך אינו טועם רק נותנין לאחר לטעום והטועמים אין מפסיקין, יותר טוב לברך בפה\"ג קודם כיון דלהרבה פוסקים נתקן על הכוס וראוי לברך בפה\"ג תחלה. (ד\"ח). וע\"ל סעי' תתקע\"ב:"
],
[
"טעם. שעושין שבעה ימי משתה. אנו למדין מיעקב. ומשמשון. כשירד לארץ פלשתים ולקח לו אשה ועשה משתה ושמחה שבעה ימים שנאמר ויהי כראותם אותו וגו' מה היו עושים היו אוכלים ושותים עמו שנאמר ויאמר להם שמשון אחודה לכם חידה אם הגד תגידו אותה לי שבעת ימי המשתה וגו'. ילקוט שופטים פ' ע':",
"קונטרס אחרון
שבעת ימי המשתה. עי' רש\"ל בח\"ש (כתובות) ע\"ד התוס' דף ה' בד\"ה מהו וז\"ל מכאן יש לדקדק שהיו עושים סעודה לבעילת מצוה אפי' היכא דכבר היו הנשואין אבל בחיבורי שדיתי ביה נרגא עכ\"ל:
והנה מ\"ש הרש\"ל שבחיבורי שדי נרגא דבריו הם ביש\"ש למס' כתובות בפ\"ק סי' י' ושם כ' וז\"ל מה שיש מדקדקים מדברי התוס' שעושים סעודה לבעילת מצוה דהא הכא איירי שנשאת בד' ואפ\"ה איכא חשש דבן עוף היכא דיבעול בליל שבת ונפ\"מ דהוי סעודת מצוה וכה\"ג וטעות בידם כי לא עלה על דעת התוס' כן רק הגזירה דישחוט בן עוף לצורך הנשואין. אבל היכא שכבר נשאת ליכא חיוב סעודה כלל אלא בעילת מצוה לחוד ע\"ש:",
"דז' ימים שלימים בעינן. עי' שערי תשובה או\"ח סי' קל\"א ס\"ק י\"ד דכתב וז\"ל ולענין אי חשבינן הנך ז' ימי המשתה מעל\"ע עי' באה\"ע סי' ס\"ב דבתר סעודה ראשונה אזלינן ועי' בכנסת יחזקאל סימן ס\"ה שאין מקום לומר דאזלינן בתר מעל\"ע ואם נשא ביום ד' אחר חצות וסעודה ראשונה היתה בלילה אור ליום ה' גם ז' ימי משתה נשלמו אור ליום ה'. אבל אם הי' סעודה ראשונה ביום ד' אחר החופה ובירכו ז' ברכות אין לברך ז' ברכות אף בלילה השייך ליום ד' ומכ\"ש ביום ד' קודם חצות ע\"ש. אך במח\"ב כתב דלפי מ\"ש בגינת ורדים לענין ז' ברכות דז' ימים שלימים בעינן לפ\"ז לפמ\"ש בס' כנסת יחזקאל אמרינן דלענין נפ\"א שפיר נהגו דאזלינן בתר מעל\"ע. ולענין ז' ברכות צריך להתיישב ע\"ש. ונראה שטעמו דביש ספק אם נופלין ע\"פ לא יפלו מספק דנפ\"א רשות עכ\"ל ע\"ש:
ובספר זכור לאברהם אה\"ע אות ב' כתב בשם כללי הרא\"ש דז' ימים מתחילין מז' ברכות ולא מסעודה:
מנהג שמתפללין הנערים בליל שבת בבית החתונה אצל הכלה והחתן ואינן נכנסין לביהכ\"נ עד בשחרית בשבת. (מהרי\"ל). ובחופת חתנים כתב דהמנהג אחר התפלה להתחיל \"יום \"הששי \"ויכולו \"השמים דלא כמו בשאר בתי כנסיות שמתחילין מן ויכולו. והטעם. דהוא לרמוז למה שאחז\"ל איש ואשה זכו שם י\"ה ביניהם:"
],
[
"טעם. דשבת ויו\"ט ראשון ושני הוו כפנים חדשות. משום דאמרינן במדרש מזמור שיר ליום השבת אמר הקב\"ה פנים חדשות באו לכאן ודוקא בסעודה הלילה ושחרית אבל לא בסעודה שלישית כיון שאין צריכין פת שהרי יוצאין במיני תרגימה ואנו נוהגין במדינות אלו לברך כל השבעה ברכות אפי' בסעודה שלישית משום שרגילין לדרוש והדרשה הוי כפנים חדשות. לבוש הלכות קידושין סי' ס\"א סעיף ח'. והרמ\"ע מפאנו סי' מ' כתב דסעודה ג' נמי מקרי פ\"ח עפ\"י הסוד בס' הזוהר. ועי' פ\"ת סי' ס\"ב. ופורים ביום י\"ד פשיטא דהוי כפ\"ח. חופת חתנים:",
"קונטרס אחרון
והדרשה הוי כפ\"ח. ובספר עבודת ישראל לסוכות כתב דהסברא נותנת דבסעודה שלישית אפי' ליכא פנים חדשות מברכין שבע ברכות. משום דממ\"נ אם השבת הוי כפנים חדשות בסעודת שחרית אע\"ג דהי' ג\"כ קדושת שבת פנים חדשות בליל שבת מ\"מ אמרינן כל סעודה קדושה אחריתי הוא וכמבואר בדברי האר\"י ז\"ל. לכן מהראוי לברך גם בסעודה ג' שיש בו עלי' לכ\"ע כנודע. ולולא דמסתפינא הייתי אומר על חג הסוכות כשאירע לחתן בתוך שבעת ימי המשתה מברך כל יום ויום שבע ברכות משום דכל יומא קדושה באנפי' נפשי' הוא כי אושפיזא דיומא דא איננו אושפיזא דיומא אחרא כנודע:
ובענין שתיית הכוסות בסעודה ג' ראיתי אצל אדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל על נישואי נכדו שיחי' שבסעודה שלישית הי' בעצמו מברך ברהמ\"ז ואמר הברכות על הכוס השני ג\"כ ואח\"כ הי' שותה מן הכוסות והי' נותן להחתן והכלה ג\"כ לשתות ואמר לי בשם הרב הצדיק הקדוש מלובלין זצוק\"ל שהי' שותה תמיד הכוס אחר ברהמ\"ז בסעודה שלישית. ועי' מ\"א סי' רצ\"ט סק\"ז. ובס' א\"ח שם כתב בשם א\"ר שמקיל לשתות כוס של ברהמ\"ז אף שאינו רגיל תמיד בכוס ע\"ש:
ועי' הגהות מיימון פ\"ב מהלכות ברכות בשם ר\"ת דבשביל פנים חדשות מברכין יום ולילה אע\"פ שלא באו אחרים רק אותם שבאו מאתמול מברכין בשביל פנים חדשות ע\"ש. ומנהג לומר בסעודות אלו מזמור (מ\"ה) רחש לבי וכו' וביום ח' לחופה מזמור (י\"ט) השמים מספרים. וטוב לומר ג\"כ מזמור (קכ\"ב) שיר המעלות שמחתי כדי להעלות זכרון ירושלים תוב\"ב. חופת חתנים:"
],
[
"טעם. שאין נושאין נשים בחסרון הלבנה. משום שאחר חצי חדש כשתתחיל הלבנ\"ה להתחסר אז בעוה\"ר מתגברי' הדינים וכאשר תתחדש הלבנה אז מתמרקין הדיני'. בני יששכר:",
"קונטרס אחרון
אז מתמרקין הדינים. ובספר שדי חמד מערכת חתן וכלה כתב בשם הרב מעשה אברהם אה\"ע סי' ה' דף קמ\"ו דאין זה אלא בבחור ובתולה אבל באלמן ואלמנה אין מקפידים על זה כמו שאין נוהגים בנישואי אלמן ואלמנה להקפיד בכמה דברים שנוהגים בנישואי בחור ובתולה כגון לזרוק על ראשם חטים ואורז ומיני מתיקה והוא לסימנא טבא וכן לעשות החופה תחת אויר השמים שיהא זרעם ככוכבי השמים לרוב כמו כן לענין נישואין שלא במלוי הלבנה וכתב שהעידו לפניו שכן נהגו מימי עולם ומשנים קדמוניות וכתב טעם לזה ע\"ש:
ועי' לבוש סי' רפ\"ב סעי' ז' דאלמן שאין מזמרין אותו אינו חיוב לעלות לתורה בשבת שקודם החתונה:
ובענין אם המולד מתחיל באותו יום ואז שני ימים ר\"ח אם נכון לעשות הנישואין קודם המולד באותו יום. עי' שם אות כ\"ג דאין להקפיד בו כ\"כ מאחר שכבר נתקדש החודש וכבר קרא השם שהוא מועד ר\"ח לא תנוח ההקפדה על חיסור הלבנה כי קפדת הנישואין במילוי הלבנה היא רק משום סימנא טבא וא\"כ ודאי כיון שנתקדש החדש הוי סימנא טבא שיתחדש המזל לששון ולשמחה לסימן טוב ומזל טוב ע\"ש:
ושמעתי דהמנהג היא לעשות החופה עד כ\"ב בחודש. ובספר תו יהושע כתב בשם שו\"ת מהר\"י אסאד שהעלה להקל וכתב שם שגם נשואי יצחק אבינו את רבקה אמנו הי' אחר מילוי הלבנה ע\"ש:
ושמעתי מהרב הצדיק הקדוש מבעלז שליט\"א בשם אביו הרב הצדיק הקדוש המפורסים מהר\"י זללה\"ה שלא לעשות החתונה בז' אדר לפי שהוא אחד מן הימים שמתענין בהם שבו מת משה רבינו ע\"ה (עי' סי' תק\"פ) וכן שלא לעשות החתונה בכ' סיון:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מסטרעליסק זצוק\"ל שלא לעשות החתונה בחודש תמו\"ז כי צירוף הוי' של חודש תמו\"ז הוא הוה\"י יוצא מפסוק וכל זה\" איננו\" שוה\" לי\" מן הס\"ת. השם הוא למפרע לגמרי והוא מורה על דין וצירוף הוי' של חודש מנחם א\"ב הוא הוי\"ה נרמז בתורה הנה יד י\"י הוי\"ה במקנך וכו' תחילתו הוא למפרע וחציו השני י\"ה הוא כסדר כי מן חמשה עשר ואילך מתעוררים הרחמים. ועי' בני יששכר מאמרי חדש תמוז ואב. ועי' ט\"ה ח\"א סעי' תמ\"ז בהשמטה:
ובספר כד הקמח אות מ' כתב מה שנוהגין העולם שאין נושאין נשים בחסרון אלא במילוי הלבנה אין איסור בזה אלא לסימן טוב שיעשו הנישואין במילוי ולא בחסרון וכענין שאנו נוהגין בליל ר\"ה וכענין שמושחים המלכים על המעיין והוא לסימן טוב כדי שתמשך מלכותם:
ואסור לאדם לשהות עם אשתו אפי' שעה אחת בלא כתובה. והטעם הוא. מפני שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה. עי' ב\"י סי' ס\"ו. ע\"כ אם נאבדה הכתובה צריך ליזהר שיכתוב לה כתובה אחרת. ועי' קיצור ש\"ע סי' קמ\"ה סעי' י\"א בלחם הפנים מבעהמ\"ח מסגרת השולחן נוסח הכתובה דאירכסא לבתולה ולאלמנה ולגרושה:
וטעם. שנקרא כתובה ולא כתב. הוא עפ\"י מה שאחז\"ל איש ואשה שכינה ביניהם שם י\"ה. י' באיש. ה' באשה. ועדיין חסר השלמות השם הקדוש ו\"ה. ע\"כ הוסיפו על הכתב שלה בתיבת כתובה ו\"ה. דבש השדה בשם קדוש א'."
],
[
"טעם. שאנו מברכין להחתן הזיווג יהי' עולה יפה. כי כל העבדות לייחד קוב\"ה ושכינתי' בחי' יחוד שמות הוי' ואדני שהצדיקים מייחדין במעשיהם הטובים. והנה כתוב בספרים שלעתיד יהי' משם הוי' אותיות יהיה שהו' תהי' יו\"ד. וזה ביום ההוא יהי\"ה ה' אחד. ולכן אומרים הזיווג יהי' עולה יפה. שהזיווג הזה של איש ואשה מעורר הזיווג העליון לקרב ביאת משיחינו. ויהי' זיווג יהי\"ה אדנ\"י גי' מספר יפה.ותיבת עולה הוא ע\"ד שכותבים ס\"ה עולה. זרע קודש להגאון הקדוש מראפטשיץ זצוק\"ל וירא:"
],
[
"טעם. שנקראים בעל שמחה. שהוא בכחו להיות אדון ובעל על כל דבר שמחה ליתן לאחרים ההשפעת טובות. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק\"ל:",
"קונטרס אחרון
בעל שמחה. בספר דבש השדה אות קכ\"ד כתב וז\"ל ראיתי מאנשים גדולים חסידים גדולים אשר בשעת שמחת הצדיקים כגון חתונה. אזי דייקא בשעת החדוה הגדולה כמו אחר החופה. אזי דחקו א\"ע החסידים הנ\"ל ליתן קוויטיל ולהזכיר את שמם דייקא אז. שהי' סכנת נפשות ממש מפני הדוחק. והוא עפ\"י מש\"כ בספר מאור עינים (ויצא) על מה שפי' רש\"י ז\"ל ע\"פ וישא יעקב רגליו. משנתבשר בשורה טובה כו' נעשה קל ללכת. כי איש המגיד בשורה טובה נתלבשה בו בחי' ניצוץ אליהו ממש. כי הוא המבשר כל הבשורות טובות שבעולם רק שמתלבש בהמגיד ההוא. כי בחי' אליהו הוא מששת ימי בראשית כו' וגם האיש שנתבשר הבשורה נכנס בו הניצוץ אליהו בקרבו ונתרחבה דעתו כו' ע\"ש.
והנה בשעת השמחה ובפרט הצדיק יש לו כח ביותר לברך ולהשפיע. כי נתלבש בו אליהו. וגם בתורתינו מבואר זאת בפירוש שמצינו בשעה שבאה סרח בת אשר לבשר ליעקב אע\"ה בשורת יוסף יוסף בנך חי. אז בגודל השמחה ברכה שתחי' לעולם ונתקיים בה כמו שמצינו במדרשים שסרח בת אשר חי' לעולם בג\"ע וגם בבת שבע כשנתבשרה מדוד המע\"ה שבנה שלמה ימלוך השתחוה לו ואמרה יחי המלך דוד לעולם. ונתקיים. כי דוד מלך ישראל חי וקים הי' ג\"כ מחמת שנתלבש בה אז בחינת אליהו ומחמת גודל השמחה בהבשורה:"
],
[
"טעם. שאין מברכין על מצות פרו ורבו. לפי שא\"א בלי תערובת היצר דרך פקודך בשם ספר נועם אלימלך:"
],
[
"טעם. שהחתן צריך שמירה לפי שיש כחות במזיקים המתקנאים בבני אדם לכן אמרו שלשה צריכים שמירה ואחד מהם הוא חתן ויש אומרים אף תלמוד חכם בלילה כי מתקנאים בהם. וחולה וחיה דריע מזלייהו. שפת אמת פ' כ\"ד:"
],
[
"טעם. למה נקט בת פלוני לפלוני. ולא פלונית לפלוני. משום דבנקבה העיקר להקפיד על משפחתה אם היא ממשפחה הגונה וגבי זכר העיקר יחוס עצמו אם הוא איש הגון. לקוטי שושנים.",
"קונטרס אחרון
ולא פלונית לפלוני. ובספר אגרא דכלה פ' לך כתב הטעם שאין מכריזין פלונית לפלוני ע\"ד שאמרו רז\"ל בדרכי המוסר שבדבר אדם אל אשת חבירו לא יקראנה בשמה רק אשת פלוני בכדי להזכיר שהיא אשת פלוני ואסורה לו ואין לקרוא לאשה בשמה רק בשם בעלה וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא. וזה מאמר השי\"ת שרי אשתך לא תקרא אתה שמה שרי רק שרה משא\"כ לכל העולם בלא זה אין לקרותה בשם כלל רק אשת אברהם. ולזה מכריזין ברקיע קודם יצירת הולד ב\"ת פלונ\"י לפלוני ואין מכריזין פלונית לפלוני דאין להזכיר שמה. ולזה אמר בכאן שרי אשתך כי בכאן נשתנה ההכרזה כיון דאברהם ושרה ראשית המציאות ואין להם התייחסות עם אבותיהם הקודמים בודאי לא הכריזו בת הרן לאברהם רק שרי לאברהם. וז\"ש שרי אשתך דכך הכריזו בשמה ע\"כ לא תקרא וכו' וריבוי הא\"ת לרבות כל נשי עלמא שלא יקראום בשמם:
ובספר הגהות מהרצ\"א כ' דעל כן מכריזין ברקיע בת פלוני לפלוני ולא פלונית לפלוני. הוא עפ\"י מה שכתוב בזוהר שמות דף י\"ב ע\"א אתתא עד לא אזדווגת איתקריאת בת פלוני:
צריך להשיא את בניו לת\"ח ולא כמי שיש לו בת והוא אמוד בנכסים מבקש להשיא אותם עם בן עשיר מיד נותן עיניו בממון ומשיא את בתו לממון לא לאיש כי אינו משגיח אם הוא בור וגולם ואפי' אם לא תהי' יראת ה' על פניו אומר ימים ידברו בו וישוב מדרכו ומרגלא בפיהם הממון מכסה הבושת. וכן לבנו יקח בת ת\"ח ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט:"
],
[
"טעם. שקראו שטר זה גט. דאיתא בירושלמי שנקרא גט כי יש אבן בכרכי הים ומגרש כל סביבותיה וגיטא שמה. כך כתב השלטי גבורים שסביב הרב האלפסי ז\"ל הרי דמשמעות גט הוא לשון ריחוק:"
],
[
"טעם. למה כותבין י\"ב שורות בגט שגט הוא לשון שבר כו' לכך קראו שטר זה גט מפני שהוא כורת ושובר בין האיש והאשה ולזכר זה נוהגין לכתוב י\"ב שורות כמספרו. לבוש הלכות גיטין סי' קכ\"ה סעיף י\"א:"
],
[
"עוד טעם. שכותבין י\"ב שורות בגט. כנגד י\"ב שורות המפסיקין בין ד' ספרי תורה ונגד ס' דברים לא צריך דחוזר מ\"ש בראשונה. תוס' ריש גיטין:",
"קונטרס אחרון
בלא תורה וטעם. שנהגו לקרוע את הגט אחר הנתינה. כדי שלא יבא ליד הבעל ויפסול אותו באחד הדקדוקים שאינם מעכבים מן התורה ויאמר לזה נתכוונתי ולא תנשא לכתחלה בהאי גיטא. שו\"ת הרדב\"ז ח\"ג סי' ת\"מ:"
],
[
"טעם. שמצות חליצה הוא במנעול. ע\"ד שאמרו ז\"ל כל מה שלוקח המת בחלום מן הבית הוא טוב חוץ ממנעל. והרמז שמונע רגלו מזה העולם. אמנם בחיים הוא להיפך. כי הרוצה לקיים כל דבר ושלף איש נעלו רמז שיתקיים בזה העולם עם קנינו. ולכן האשה היא חולצות נעל אחי המת לרמוז כי זה האדם שלא בנה בית אחיו. וזאת האשה שהיא עטרת בעלה נוטלת אותו הנעל לרמוז שהיא מקבלת אותו וכבר נחה רוח המת במקומו וזה הנעל הוא של המת שמקבלת אותו האשה והוא בהיפך מכשהמת נוטל המנעל מן החי. מעולפת ספירים בשם הזוהר במדבר דף פ\"ו ע\"ב:",
"קונטרס אחרון
וכבר נחה רות המת במקומו. מה שמרגלא בפומי דאינשי דבחליצה מי מהם שיקדים קודם לטבול במים או החלוץ או היא זה מצליח קודם לענין נשואין וכדומה. עי' בשו\"ת דברי חכמים להגאון בעל שדי חמד סי' קכ\"ה באריכות:"
],
[
"עוד טעם. להורות כי זה לא רצה לכנוס יבמתו בבעילת מצוה א\"כ ראוי לו לבטל כח התאוה מכל וכל שאף לנשים אחרות לא יתן חילו ולכך וחלצה נעלו מעל רגלו. כי מי שיצרו גובר ורוצה להסיח דעתו ילך יחף על רצפה שיקרר רגליו למטה בעקב ויסיר ממנו.יערות דבש ח\"ש: "
],
[
"טעם שאסור ליקח מינקת חבירו משום סכנת הולד דחשו דילמא מיעברה בעודה מניקה. ותתעכר חלבה ולא תוכל להניק וקטלה ליה לברה ברעב. וכ\"ת א\"ה אפי' באשתו נמי לא ישמש עמה בעוד שהיא מניקה מהאי טעמא דשמא יתעכר חלבה וימות הולד ברעב. בולד דידה לא חיישינן להכי דממסמסא לי' ביצים וחלב. אבל בולד דאחרים לא יניח לה הבעל למסמס לי' וימות ברעב לפיכך גזרו שלא ישא אדם מעוברת ולא מינקת חבירו עד שיהי' לולד כ\"ד חדשים. יבמות דף מ\"ב ע\"ב: ",
"קונטרס אחרון
ויש לו מזל. ובספר ישמח משה (וישב) כתב בשם הזוהר דאם בעל השני הוא יותר גדול מהראשון אין לו לירא מרוחא דשביק לה בעלה משא\"כ אם הוא קטן ממנו ע\"כ. וזה שאמר יהודא שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני. כלומר שיגדל במע\"ט יותר מהם ע\"ש:
כתב בספר דברי דוד להגאון הגדול מוהר\"ר דוד בעל הט\"ז (ויחי) וז\"ל איתא בפסקים וכתבים של מהרא\"י שאלה אשתו של אליהו מהו אשתו של יהושיע כו'. ותשובה אשת איש אסרה רחמנא ולא אשת מלאך וכן כתב בס' אזור אליהו (תזריע) בשם בית שמואל א\"ע סי' י\"ז:
בתולה שנתארסה באירוסין דידן ב' פעמים ומתו החתנים אין חשש קטלנית כיון דאשה יש לה מזונות מבעלה משא\"כ ארוסה וכלה אין לה מזונות מהחתן. שו\"ת חות יאיר סי' קצ\"ז:
אם הי' לאדם אשה ומתה לא ישא אחרת ששמה כשם הראשונה או מת בעל לאשה לא תקח בעל ששמו כשם הראשון כי יחשבו אחר הראשון. ואם יהי' הדבר כל כך לעולם לא יהי' בשלום. או ימות אחד מהן מהרה. וכן לא יהי' לאדם בנים אברהם יצחק יעקב ולא משה ושמואל כי האחד מת או חולה או אלם או שוטה. ספר חכמת הנפש לא' קדוש קדמון (דף כ\"ד):"
],
[
"טעם. שנקט לשון ביקור חולים. ולא לשון ראיה והליכה. להורות לאדם דעת שילמד לחונה שיפשפש ויבקר מעשיו כי בסור הסבה יסור המסובב. מעבר יבק שפת אמת פי\"ד:",
"קונטרס אחרון
ביקור חולים. בס' מדרש תלפיות ענף א' כתב קבלתי מרבותי שהמבקר את חולי המגפה לא ישב רק יעמוד וילך הולכות והובאות בבית עד שילך משם ובזה אין רשות למלאך המות לשלוט בו לנוגפו ע\"כ. וכתב שם ואפשר שכיון שעוסק במצות ביקור חולים והוא עומד והולך ובא בכח המצוה מבטל ריצות אלו לריצת מלאך המות עכ\"ל:
ושמעתי מפי איש נאמן ירא ד' שהרב הצדיק הקדוש מבעלז זצוק\"ל כשהלך לבקר את החולה הוליך אצלו שומים ועי' ט\"ה ח\"א סעי' תרנ\"ט:",
"הוא תיקון וודאי. ובספר מדרש תלפיות אות א' כתב בשם ספר שושן פרח שאדם בשעת מיתתו יזכיר בפיו בראשית שמות ויקרא במדבר דברים. וכן שמות מספרי התלמוד והפוסקים ויחשב לו כאילו עסק בהם ע\"כ. ומה טוב ומה נעים להזכיר מספר אותיות של התורה שהיא אם כל חי לכל הספרים שיש תחת השמש שיזכה ויתעלה נפשו:"
],
[
"טעם. שכתבו המקובלים שיזהרו בעת מיתתו שלא ישאיר אבר מאבריו חוץ למטה. כי כל הנשאר בחוץ עליו נאמר לא יאסף ולא יקבר לחיות השמים נתתיו לאכלה. לפי שסביב המטה כל מיני משחית רוחין ולולין ושדין וצריך אותו אבר הנשאר חוץ למטה לסבול יסורין רבים עד כי יוכל לכנוס לפנים והוא נקרא פליטת הגלגול. ומטעם זה. יעשו המשביעים שדים עיגולים סביבם כי אינם רשאים השדים לכנוס מרשות הרבים לרשות היחיד. ילקוט ראובני פ' ויחי בשם ציוני."
],
[
"טעם. למנהג שמדליקין נרות בפני הגוסס. כי נודע מדברי חכמים שסגולת הנר הוא להבריח המזיקין ואפי' בלילה אבוקה כשנים וע\"כ הדלקת הנרות תועיל לשבר מלתעות עול ולהניס הס\"ם וכוחותיו החוצה. מעבר יבק שפת אמת פ' ט\"ו: ",
"קונטרס אחרון
בפני הגוסס. ומה שנוהגין לסלק הקרובים מחדר הגוסס הוא דוקא כדי שלא לצערו בהרמת קולם כי אז עת לחשות מבכי שלא להטריד כוונת הזוכה לקדש עצמו אז כשרפים אבל אם הי' יכולים לעמוד על עמדם בלא דלויי קול אין ספק שיש תענוג למת בהיות קרוביו החיים שם בעת סילוק נשמתו כמו שמענג מקריבוהי ומרחימוהי המתים הנזכר בזוהר פ' ויחי. אמרי נועם פ' כ\"ז:
וצריך ליזהר שלא לעמוד לרגלי המטה שבו הגוסס. יען כי מ\"ה הוא כנגדו וחרבו בידו כדאמרו רבנן. ואין להתקרב אליו ולא לדחוק מקומו. וכתב בזוהר פנחס דף רל\"ד ע\"ב המבקר את החולה לא ליתיב מראשותיו משום דשכינתא על רישיה ולא לרגלוהי דמ\"ה לרגלוהי כו' ע\"ש. שפתי רננות פ\"ו. "
],
[
"טעם. שאין רשאין ליפרד ממנו. שלא ימות בע\"נ מפני שהנפש משתוממת בשעה שהוא יוצאת מן הגוף והוא יחידי. כל בו."
],
[
"טעם. ששופכים כל המים שאובים שבשכונת המת. בכדי שידעו הכל שיש בו מקרה מות ולא יצטרך להודיע בפה ויהא מוציא דבה. כל בו.",
"עוד טעם. שמלאך המות מפיל במים טפת דם המות. ש\"ך סי' של\"ט סק\"ט: ",
"קונטרס אחרון
ויהא מוציא דבה. בספר נחלה לישראל הלכה מ\"ד כתב מעשה אירע בעוה\"ר שנפל תינוק לבור ומת שם ואח\"כ הביאוהו לבית או\"א ונשאלתי אם צריכין לשפוך המים. והשבתי כי לפי הטעם להודיע שיש מת י\"ל דבמקום שהביאו להתעסק בו שם צריכין לשפוך באותו שכונה. אבל כשמביאין ב\"מ מכפר אין שופכין בעיר המים כיון דכבר שפכו במקום שמת לא ינהגו לשפוך שנית. כי כשמביאין הב\"מ מכפר נתפרסם עי\"ז:"
],
[
"עוד טעם. שאנו שופכין המים חוץ שבשכונת המת. לפי כשמתה מרים הנביאה פסק הבאר דכתיב ולא היה מים לעדה שבזכותה הי' הבאר הולך ואנו מרמזין לזה שהוא גדול ובדין הוא שיפסק המים בשבילו. תשב\"ץ."
],
[
"טעם. שלא נהגו עתה לקרוע כשנמצא בשעת יציאת נשמה. כדי שלא יהא אדם מת יחידי שאין הולכים ב\"א אצל גוסס שלא לקרוע בגדיהם. שו\"ג יו\"ד סי' ש\"מ ס\"ק ט\"ו. וכן נהגו להקל שלא לקרוע על חכם אא\"כ הוא רבו. אע\"ג דדין קריעת חכם פשוט בש\"ס ובפוסקים. משום אם באנו לקרוע ע\"כ חכם וחכם לא נשאר עלינו בגד ביום קרה. זכור לאברהם בשם מור\"ם ז\"ל:"
],
[
"טעם. שהמתים צריכים שמירה. כדי שלא יכנוס בהם רוח רעה כי הם תאבים להשלמת יצירתם שלא נבראו להם גופות. מעבר יבק שפת אמת פ' כ\"ד:",
"קונטרס אחרון
צריכים שמירה. בספר הקנה כתב וז\"ל ידע בני שגם לצדיקים לא הותר לאכול בשר רק בשמירה מעליא שאם נעלם מן העין ואפי' בשלחנו אין לאכלה כו' ויש להצדיקים צער גדול לאכול בשר. והכוונה כי כחות הטומאה מבקשים לחול בגוף הצדיק ע\"י ששולטים וחלין בבשר כי בהפרש הנפש מהגוף כוחות הטומאה חלין שם כי האדם והבהמה שוין ושניהם צריכים שמירה מכחות הטומאה ועל הבשר אמרו דילמא אחלופי מוחלף וע\"י חתימה או סימן אין לטומאה רשות לחול שם.",
"שלא נברא להם גופות. בס' מצודת דוד טעמי מצות לרדב\"ז סי' תל\"ו כתב בשם א' מהגדולים מעשה באשה אחת זקינה שהפליגה בקרוב לק' שנים וספרו עליה אנשי מקומה כי עיניה רעה בעניים והיתה חשודה כל ימיה והי' לה בנים ובנות וחתנים וכלות ולא היתה דרה עמהם אלא יחידה בביתה ובניה היו מסדרין לה פרנסתה ויוצאין והולכין בסחורה ומתה האשה בעוד היו בניה בסחורתם ויותר מג' ימים לא נודע מיתתה וכאשר באו בניה מצאוה מתה באמצע הבית מושלכת ופיה פתוח וידיה ורגליה עקומות ולשונה תלוי' חוץ לפיה ועיניה פתוחות וכאשר קברוה בכל לילה ולילה היתה באה בהקיץ לחולים בדמיון שלה או קורא אותם או מכה אותם ותוך ז' ימים הי' מת. ועד מ' יום מתו יותר ממאתים נפשות וכולם טרם מיתתן העידו על קריאתה אותם בהקיץ או על הכאתה אותם ולא נפסק המות והדבר והדמיון ממנה עד ששרפוה. וכמו ט\"ו למיתתה פתחנו הקבר ומצאנו מגבעת שלה בלועה בתוך פיה ולא הי' ניכר מכל המצנפת רק השביצים לבד והי' דם נובע מפיה ומעיניה.
ופי' בזה הפסוק לא תלין נבלתו על העץ אזהרה שלא ילין את המת בלילה שהיא ממשלת התמורות והשדים והמזיקים כי הם מבקשים נשמות נדחות אולי יוכלו להנות בה ואולי יתלוו לגוף המת וישכנו בו. וכן קבלתי שכך קרה בימי רבינו יהודא החסיד בן ר' שמואל הנביא ע\"ה בית אב למשפחותינו. ומעשה ביצחק המזיק שמת והי' בא בכל לילה כמו המעשה הנזכר עכ\"ל. ועי' בס\"ח בצוואת רבי יהודא החסיד אות ט' וסי' רל\"ו רל\"ז שם בענין הרואה מת בחלום:"
],
[
"טעם. בעצימת עין של מת. לבל יחזו חיזו אחרא בתר חיזו דשכינתא ואם יש לו בן הבן מעצים עיני אביו וכן כתיב ויוסף ישית ידו על עיניך ואם יש עפר א\"י טוב שהבן ישים אותה בעצמו על עיניו וסתימת העינים ע\"י הבן הוא סיוע לדינא דקברא. שם שפתי רננות פ\"ט.",
"עוד טעם. כיון דשריא חוזא אחרא על עינוי בכל אתר דאיהו חזי איתלטיא. זוהר פ' ויחי:"
],
[
"טעם. שמשימין המת ע\"ג קרקע. כי קרקע עולם אינו מקבל לא טומאת מת ולא טומאת מדרס כו' ואם יניחו המת אמטה או ישימוהו ע\"ג שלחן וכלים הראויים לקבל טומאה כ\"ש שידרסו ויחזיקו בו הרוחות כי אין המטה טפלה למת. מעבר יבק שפתי רננות פ\"ט:"
],
[
"טעם. שמכסין פני המת בסדין. לבל יביטו המקטריגים בפניו ובמצחו ששם נרשמים העונות ויוסיפו לו מכאוב ואפי' האדם החי טוב לכסות מצחו לעולם שלא יתראה בפני החיצונים. ועוד שאסור להסתכל בפני המת פן יתבזה בעיניו. שם:"
],
[
"עוד טעם. כדי שלא לבייש את העניים שפניהם מושחרין ברעב. מ\"ק דף כ\"ז ע\"א:"
],
[
"טעם. שאסור להלין את המת. כי כל זמן דגופא לא איתקבר נשמתא לא עאלת קמי הקב\"ה ולא אתגלגל בגופא אחרא לכן אסור למשבק לי' בלא קבורתא דאפשר דהקב\"ה גזר עליה למיתי בגלגולא אחרא מיד לאוטבא ליה. זוהר פ' אמור:",
"קונטרס אחרון
יורש הגוף האחרון הלזה. ובספר קרבן שבת כ' בשם קלף ישן הנקרא עטרת שלמה וז\"ל והנה לפי דעת הזוהר שהאחרון מי שהשלים המצות הוא הזוכה בנשמה ומתלבשת בגופו אבל כל הבאים אחריו סוברים שכל הגופות יעמדו והחכם הפרדס בראשם ונותן טעם לדבר כי אחרי שהנשמה דומה לנר והנר יכול להדליק כמה נרות ואינה חסירה מראשונה כלום כך הנשמות האלו. ואומר אני שזה לדעתי רמז לנו הכתוב סוד זה באמרו נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ר\"ל אחרי שנר ה' נשמת אדם מזה אתה יכול לידע שהוא חופש כל חדרי בטן כל דייקא. ר\"ל שהיה מקודם בכמה גופות הוא חופשת אותם לעתיד ומתלבשת בכולם אחרי שהוא דומה לנר כו' ובודאי צ\"ל כמ\"ש בשם הפרדס שכל הגופים יעמדו והמגולגל נוטל אור מנשמה כפי חלק מצות שעשה והשאר הוא נשאר לאיש הראשון וכן כולם ע\"ש:
ובזוהר תרומה דף קע\"ד כתב כל נשמתין אתו מהאי גופא קדישא. והוא ע\"ד שאמז\"ל בגמרא עד שיכלו הנשמות שבגוף. ופירש\"י חדר ששמו גוף הגהות מהרצ\"א להגאון הקדוש מדינוב זצוק\"ל:
ובספר לב שמח (בראשית) פי' אין בן דוד בא עד שיכלו הנשמות שבגוף. שיש חלילה נדחים בגופים בבהמות ובעופות ובשרצים ורמשים. ועל ידי ישראל נתעלו וכשיכלה הנשמות שבאותן גופים אז יבא בן דוד. וזה הבטחה וירדו בדגת הים ובעוף וכו' ובכל הארץ היינו אותן הנדחים בארץ בעפר ואשפה ובכל הרמש. היינו בשרצים ורמשים. תהיו מושלים להעלות הכל. ופי' ג\"כ ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמוש האדמה. היינו מה שנידח במה שתרמוש הארץ אפי' בשרצים. ובכל דגי הים שיש שם דגים טמאים שאין בקל להתעלות ג\"כ בידכם נתנו להעלות הכל כירק עשב. מה שהי' בכח אדם להעלות כמה מדרגות מצומח למדבר נתתי לכם את כל להעלות ולברר. מעין שפי' בהסידור על ונתתי עשב בשדך לבהמתך יתעלה מצומח לחי והדר ואכלת ושבעת. החי יתעלה למדבר:
וזה כל שתה תחת רגליו. יש שמגולגלים בדגים ובעופות. ופעמים חלילה בעופות טמאים כמבואר כמה מעשיות בזמן האר\"י וע\"י הצדיקים נתקנים. אפי' עובר ארחות ימים. אותן נשמות שמשליכין אותם כף הקלע בימים ובנהרות ג\"כ שתה תחת רגליו להיות תקונין וברורין:
ובספר דברי שאול (שיר השירים) כתב בשם המגיד משרים דשלשה פעמים האדם מתגלגל ולא יותר ואסמכי' אקרא דעל שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. ועי' מהרש\"א בח\"א (שבת קנ\"ב) דאסמכי' אקרא הן יפעל אל פעמים שלש ע\"ש. והטעם בזה. דהנה בעל עקידה פ' צו מדמה חטאי אדם לכלי מתכות וכ\"ח שיש אשר לא יתרחץ כמו כ\"ח. והנה גם כ\"ח קי\"ל דבשלשה פעמים יצא הגיעול ממנו בדרבנן ועי' עיטור ביו\"ד סי' קכ\"א ובחק יעקב ריש סי' תנ\"א בשם הרוקח וא\"כ בשלשה פעמים יוכל להתנקות ולכך הגלגול אינו רק עד ג' פעמים:
ובספר רבינו בחיי (ברכה) כתב וז\"ל יחי ראובן ואל ימות הזכיר יחי על חי העוה\"ב ואל ימות שלא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה וזהו שתרגם אונקלוס ע\"ה ומותא תנינא לא ימות וגלה לנו בזה כי הנשמות מתגלגלות לשום בגוף אחר שקבלו שכרם ועונשם בגן עדן או בגיהנם. וזה ידוע ומקובל כי כשם ששמטות העולם חוזרות ומתגלגלות כן הנשמה אחר שקבלה שכרה בג\"ע או עונשה בגיהנם הנה היא חוזרת אחר זמן בגוף לקבל הראוי לה במדה כנגד מדה והגלגול הזה נקרא אצל רז\"ל תחיית המתים. ותמצא בירושלמי (ישעי' כ\"ב) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון זו מיתה שני' וכן ת\"י אם ישתבק חובא הדין לכון עד תמותון מותא תנינא:
ובספר משכנות הרועים סי' ג' מביא מגאון א' קדוש שעשה שאלות חלום על אשר עפ\"י ד\"ת חייב את הזכאי ממון הרבה והשיבו לו שאבותיו של זה גזלו לאבותיו של הזכאי ע\"כ חשב השי\"ת מחשבות לבל ידח ממנו נדח ואמרה התורה שתחזור הגזילה ליורשים:
ובספר דברי יחזקאל (שופטים) כ' בשם הרב הגאון הק' מו\"ה נתן אדלער זלה\"ה על פסוק לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה. מה ששינה הכתוב כאן ולא כתב לא תלבש אשה שמלת גבר כמ\"ש אח\"כ. כי ידוע מסה\"ק מי שהוא הולך במחשבות של זנות ח\"ו הוא מתגלגל אח\"כ באשה. ע\"כ אמר הכתוב לא יהי' כלי גבר על אשה. כלי הוא לשון מחשבה מלשון נכליהם. או מלשון ויתנכלו. שלא יהי' מחשבותיו של גבר על אשה עי\"ז ינצל ולא ילבש גבר שמלת אשה. שלא יצטרך להתגלגל באשה:
ובש\"ע האריז\"ל כתב האדם כשחייב גילגול ומת ונולד לו בן אחר מיתתו הוא מתגלגל באותו בן. וז\"ש אביי ע\"ש אביו שנתגלגל בו. וז\"ש \"אשר \"בך \"ירוחם \"יתום שר\"ת אביי שהי' יתום: ",
"שמוכרח נשמתו להתגלגל. ועד\"ז ביאר הגאון הקדוש המקובל בעל משנת חסידים זצוק\"ל זי\"ע בספרו חושב מחשבות בפסוק (תהלים י\"ט) תורת ה' תמימה. בשביל שתורת ה' צריכה להיות תמימה לפיכך משיבת נפש. צריך האדם לבא בגלגול עוד הפעם כדי להשלים מה שחיסר ממנה כמ\"ש בכתבי האר\"י זלה\"ה ובספר אספקלריא המאירה (ויחי) כתב בשם הזוהר חדש שאחת מן השאלות לאדם בבואו לעוה\"ב אם יודע מגילגולו ע\"ש:
ובספר אור צדיקים כתב שסיפר תלמיד של האריז\"ל ה\"ה החכם ר' גדליה הלוי ז\"ל שבימי האריז\"ל בכל ערב שבת היו הולכים חוץ לעיר לקבל את השבת וראה פעם א' על בית החיים של צפת חיילות נשמות שעלו מן הקברות לעלות למעלה לגן עדן העליון וכן להיפך ראה רבי רבבות נשמות שירדו כנגדם ואלו הן הנשמות יתירות הנתוספות לישראל בשבת ומתוך רוב בלבול וערבוב הנשמות הוכרח לעצום עיניו. ואעפ\"כ ראה כל הדברים בעינים סגורות:
וכן פעם א' הלך האריז\"ל ללמוד תורה עם תלמידיו בשדה וראה שעל האילנות היו יושבים עליהם נשמות לאלפים ולרבבות וכן סמוך לשם הי' נהר וראה על כל פני המים הי' שטים ונגרים נשמות לאלפים ולרבבות. כיון שראה אותם שאל להן מה טיבן. והשיבו לו ששמעו מקדושתו שיש כח בידו לתקן אותם. ושהם הנשמות שנדחו מחוץ לפרגוד שלא עשו תשובה בימי חייהם בעוה\"ז. והאריז\"ל הבטיחם להעלותם בכל מה דאפשר:
כתב בספר ישמח משה (נח) בשם ספרי חכמי אמת דאף דנשמה המגולגלת באדם אינה יודעת ואינה זוכרת כלל בהיותה בגוף האדם למה היא באה ולמי היתה בגלגול הקודם. אבל הנשמה המגולגלת בבע\"ח שאינם מדברים יודעת וזוכרת משל מי היא ואת אשר עותה ואת אשר נגזר עליה:
ובספר הגלגולים פרק י\"ג כתב מא\"ש בשם ס' המגיד שמי שיש בידו להיטיב לעניים ולנדכאים או לא' מישראל או שהוא עשיר והוא כילי או שהוא בעל תורה ואינו רוצה ללמד לאחרים כל אלו יתגלגלו בנשים:
ובספר יסוד האמונה בליקוטי קהלת פי' הפסוק אדם א' מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי. עפ\"י מה שכתב האריז\"ל בספר הגלגולים שנשים אינם מגולגלות בסוד הפסוק הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וזה הפסיק נאמר על ענין גלגול הוא דוקא עם גבר ולא עם אשה. וכן כאן פי' הפסוק הוא כך ואשה בכל אלה היינו בסוד הגלגול בכל אלה יפעל אל וגו' לא מצאתי שנשים אינם מגולגלות:
ובספר דבש לפי כתב וז\"ל דגלגול הוא לזכרים כי הנקבות מקבלות ענשן לעוה\"ב ובגיהנם ולפעמים תתגלגל האשה בעבור בעלה בסוד ויצאה אשתו עמו ע\"כ:
כתב בספר מעבר יבק דבעולם האמת יש להאיש שייכות עם אשתו הראשונ' ועי' בזוה\"ק בראשית דף כ\"א ע\"ב. דאשה שנשאת לב' אנשים זא\"ז חוזרת לעתיד לבעלה הראשון ועיין באוה\"ח על התורה פסוק הפעם ילווה אישי אלי. וע\"ע במדרש שמואל בפסוק נפלאת אהבתך כו' אביגיל בעוה\"ז ומיכל לעוה\"ב:"
],
[
"טעם. שמטהרין המת. לפי כשהנשמה יוצאה מן הגוף רואה פני השכינה ומחמת פחד פולטת זרע ומטמאה את הגוף. תשב\"ץ אות תמ\"ט: "
],
[
"טעם שטחין את המת את ראשו בביצים טרופין בקליפתם. מפני שהוא מנהג קדום לסימן לפי שהי' מוליכין אותו חוץ לעיר ליקבר וכדי שיכירו הקוברים שהוא ישראל עשו בו סימן זה. וטעם הביצים. שגלגל הוא שחוזר בעולם. כל בו:",
"קונטרס אחרון
לא נכון לגמרי. כתב בספר כרם שלמה בשם ספר בית לחם יהודה דמי שהי' לו טלית נאה ואחר מיתה רוצים להחליפו על טלית רע לא יפה הם עושים דניחא לאדם בטליתו:
ועי' תוס' (נדה ס\"א ע\"ב) בד\"ה אבל בשם ר\"ת הטעם שחייב המת בציצית. כיון דשקולה כנגד כל המצות הוה לועג לרש אם לא יעשו ציצית למת. ועי' תוס' ב\"ב דף ע\"ד בד\"ה פסקי דכתב בשם המדרש למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לומר לך שהמתים חייבים בציצית:
ומה שיש נוהגין להתיר הציצית מטלית של מתים או להכניסם בכנפות. הוא עפ\"י דברי התוס' (ברכות י\"ח) בד\"ה למחר וז\"ל ואר\"ת ששמע מזקני לוטי\"ר דמסירים הציצית. דציצית עולה למנין תרי\"ג עם ח' חוטים וחמשה קשרים ואם לובש ציצית נראה כאילו קיים כל התורה ומיחזי כשיקרא כו' והריצב\"א הי' רגיל שלא להסירם מן הכנף אלא לקשרם ולהדקם בתוך הכנף לאפוקי נפשיה מפלוגתא אם הם חייבין בציצית יש להם ציצית ואם לאו הרי הם מכוסין ע\"ש. ובארץ אשכנז נוהגים להשים ציצית בטלית של מת שיהא ניכר שקיים מצות ציצית ומיד מסירין. תוס' ב\"ב שם. ועי' תוס' נדה שם דאותם שלא היו לובשים ציצית בחייהם אם ישימו לו ציצית הוא יותר לועג לרש שבחייו לא קיים ובמותו יקיים ע\"ש. ואותם ההולכים בטלית של משי יקברוהו אותו בזה ולפסול הציצית. יוסף דעת ח\"ב סי' שנ\"א. אם שכחו להלביש איזה דבר מבגדי המת יניחו אותו על הארון. עי' באה\"ט סי' שנ\"ב. ועי' שו\"ת מהר\"י מברונא סי' קפ\"א:"
],
[
"טעם למנהג שאין עושים קשרים בתכריכי המתים וכן באבנטו. כי מורה בטחון התחיה. מעבר יבק שפת אמת פ\"ו:"
],
[
"טעם שצריכים לתפור התכריכין בחוט של פשתן. מפני שהפשתן נקרא עץ יורה להנהגת עץ החיים. שם אמרי נועם פ' כ\"ו:",
"קונטרס אחרון
בחוט של פשתן. בספר חסד לאברהם מעין רביעי עין יעקב נהר נ\"ב כתב מצאתי בסכ\"י וז\"ל דע שיש סוד גדול בלבישת בגדי פשתן כי הוא תועלת לחיים ולמתים ולגדולים ולקטנים שכל נפטר שמתלבש בבגדי פשתן לבן אפי' נפטר בח\"ל כל קטיגור נעשה סניגור. ואפי' תינוק שאביו מוחזק שמתו לו בנים הרבה כו' תינוק זה בטוח מכל אלו היזקות בסגולת לבישת בגדים אלו. ודוקא שמלביש בגדי פשתן לבדו ולא מין אחר עמו אפי' חוט א' פוסל בו.
ועי' פרישה סי' שנ\"ב בשם נ\"י דכל העושה תכריכים נאים למת וחשובים מכירים בו שהוא מודה בתחיית המתים ותע\"ב:
כתב מהרי\"ל מה שנוהגין להלביש המתים מלבוש פשוט כמין סדין למעלה מכל מלבושיו. משום דאיתא בירושלמי ר' בסדין אקבר. והרר\"ז ז\"ל הביא ראי' מביצה דף י' דקאמר למיגז לי' גלימא וזהו מלבוש העשוי כגולם בלי צורת חיתוך איברים ע\"כ:
ובספר מעבר יבק שפת אמת פ\"ח כתב וז\"ל אמרו רבנן כסות היורדת עם האדם לשאול היא עולה עמו ק\"ו מחטה וכו' ואפי' נשרף האדם הרוח מתלבש בריח מלבושיו. וכן כשהתכריכין בלין הרוח מתלבש בסוד התכריכין ההם. אך אם נפשטו מעליו אין לרוח במה להתלבש. וכן יכולים המתים להתלבש בלבושים אחרים כמו שהמלאכים המושגים לעיני חוש מתלבשים צורה אנושית. ורבינו הקדוש הי' נראה בבגדי חמודות שהי' לובש בשבת ולא בתכריכין ודאי אם באותה שעה היו מחפשים בקברו היו מוצאים עצמותיו או גופו אלא הי' התלבשות בדמות גופו הניכר לבני ביתו וזה לא ימצא אלא בחסידים שהם כבני בית למעלה וניתן להם בקשתם:
ובש\"ע האריז\"ל כתב שכפי גוון המלבושים שאדם לובש בשבת בעוה\"ז כך ממש יתלבש אחר פטירתו בימי שבת תמיד. ועי' ס\"ח סימן תשכ\"ט:
ובספר ילקוט ראובני (ויחי) כתב בשם הציוני דמה שאמז\"ל יעקב אבינו לא מת לפי פשוטו נתלבש צורה כעין גוף האדם קדמאה קודם חטאו ויהא משוטט בעוה\"ז לתועלת עם קדוש:
ובשם הגהה שם כתב שיעקב אבינו ע\"ה הי' יכול להתלבש ולהראות כענין אליהו ז\"ל וז\"ש רז\"ל יעקב אבינו לא מת אלא שנעשה גופו ובשרו לפיד אש ונפשו תחופף עליו כל היום. ר\"ל כל הנפשות נשארו ערומים ואינם לובשים לבוש השני כל עת שירצו ואפי' נפשות הצדיקים אלא בשעה שרוצה הקב\"ה לעשות שליחות הצדיקים כגון נבות היזרעאלי וכיוצא בו ואחרי שעשה שליחתו מתפשטות ונשארו ערומים אבל של יעקב אבינו ע\"ה אינה נשארה ערומה אפי' שעה א' אלא הלבוש שלו מחופף על נשמתה תמיד וכל שעה שנשמת יעקב אבינו ע\"ה רצה להתלבש באותו לבוש הוא לאלתר מתלבש באותו לבוש ע\"כ ארז\"ל יעקב אבינו לא מת וכשישראל בצער הגלות מיד נשמת יעקב לובשה המלבוש ומבקש רחמים מן השכינה על ישראל וע\"ל בהשמטה לסעי' תתרס\"ט בד\"ה ובאלשיך:",
"להנהגת עץ החיים. בספר עיקרי הד\"ט סי' ל\"ה אות י\"ח כתב בשם הרמ\"ז ובשם שאר פוסקים שמזכירים ומזהירים שטעות גדול' ביד עושי ההקפות בבית ואח\"כ הולכים לקברות שאז הוא יותר צער למת. שחוזרים הנגעים להתאחז בו בתוקף גדול מבראשונה. ובספר מדרש אליהו מביא מעשי אדיר ונורא שאירע בימי האריז\"ל על איש אחר שלא קברו אותו מיד אחר ההקפות ושלטו בו המזיקים ב\"מ ושב וא\"ת עדיף ע\"ש:
ובספר מעבר יבק שפת אמת כתב וז\"ל ואם יהי' לו מעפר א\"י ישים תחתיו ובברית המעור וקצת על עיניו וכפיו בסוד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו כו' והועד לי מפי הראיה שעפר א\"י מכלה בשר הגוף בזמן חודש ימים. כי הבשר להיותו מעור הנחש הוא מכלה אותו במהרה להסיר טומאתו ממנה למען יהיה העם היושב בה נשוא עון.
ובספר מדרש תלפיות אות א' כתב שמעתי אם ישימו על עיני המת ועל טיבורו ועל מילתו מעפר של א\"י נחשב כאלו הוא קבור ממש בא\"י:
צריך ליזהר בשעת שמניחין את המת בקבר שלא יהי' עפר על פניו שיש לו בושת משאר מתים כי הנפשות הם כתואר הגופים. שפת אמת פ' כ\"ה:
ובענין מ\"ש בצוואת רבי יהודא החסיד בריש ס\"ח דאין לחצוב קבר ולהניחו פתוח אם אין נותנים בו המת מבעוד יום. ואם יניחנו פתוח עד הבוקר בימים מועטים ימות א' מבני העיר. כתב בספר פחד יצחק שבעיר פירארא כשמת הזקן ר' שמואל ראווינה בשנת התפ\"ב הוצרכו הקוברים לחצוב לו קובר ביום שלפני קבורתו לקברו ביום המחרת בבוקר בהשכמה. ובאו לפני הב\"ד ושאלו אם חוששין לצוואת ר' יהודא החסיד. והתיר להם לחצוב אך בתנאי שאחר החציבה יכסוהו במחצלאות או נסרים ולא יניחוהו מגולה בלילה וכן נעשה:
אין נותנין ב' ארונות זה על זה וצריך למחות בקהלות שהקוברים עושים כן שלא ישימו זה על זה אלא בדאיכא בבירור הפסקת ו' טפחים מיהו אם א\"א לקברו בענין אחר ודאי שרי. ש\"ך סי' שס\"ב סק\"ד:
ובספר דבר יום ביומו (כ\"ז שבט) כתב שבעיר קראקא נקבר השארית יוסף ועליו אשתו הרבנית ועליהם נינה הקטן ועליהם בנו של השארית יוסף כך חקוק במצבתם. וא\"כ ד' אנשים נקברו זה על זה. ועי' פתחי תשובה. שם סק\"ג:"
],
[
"טעם. שמעמידין את המת ג' פעמים קודם שאומרים עליו צדוק הדין. כדי להבריח רוחות הטומאה הרוצים להחזיק בו שלא להכניס עמו לקבורה כי כשמעמידי' אותו הולכים להם ובימים שאין בהם צדוק הדין א\"צ להעמיד אותו כי ביום זה אין כ\"כ רוחות טומאות מצויות. שפתי כהן סי' שנ\"ח ס\"ק ד':",
"קונטרס אחרון
ג' פעמים. ובספר מעבר יבק שפת אמת פ' ל\"א כתב בשם נימוקי יוסף סוף פ' המוכר פירות שמעמידין אותו ז' פעמים. כנגד שבעה דברים שהעולם נפסקין מהם כדכתיב זרע. וקציר. קור. וחום. קיץ. וחורף. יום ולילה לא ישבותו. יום ולילה נחשבים אחד. לומר כי החי יתן אל לבו כי העולם וכל עניניו הבל. ואשרי מי שעמלו בתורה ובמע\"ט:
ובשפתי רננות פט\"ו כתב דבכל זמן שעומדים הנושאים את המת עם הארגז להחליף יכוונו להבריח מעליו ומסביביו הרוחות כי בכל עמידה הרוחות פורחים. ואולי שאין להם רשות רק להלוך לא לעמוד כמו שהמזיק אין לו רשות לזוז ממקומו. ואולי הרוחות נקראים פורחות על זה כדכתיב ונפשותיכן לפורחות:
ונייחא גדולה יהי' לאב בעת שבניו יעסקו בקבורתו וג\"כ ודאי יהי' זכות והנאה לבן בחייו ובמותו ומנהגן של ישראל להקפיד על זה קפידה גדולה. ונלמד ממה שאמר הכתוב באברהם יצחק ויעקב כי קברו אותם בניהם ומנהג המקומות שלוקחין האבלים והקרובים המטה על כתפיהם ואח\"כ שאר העם כאשר כתב המגיה סי' שנ\"ח סעי' ג'. מעבר יבק אמרי נועם פ' כ\"ז:
כשנושאין אותו לקבר אומרים שיר של פגעים. ואחר הקבורה יאמר כל אחד פסוק והוא רחום ג\"פ וזהו גמילות חסד גדול' למת להחליש ראשי המשחית ואם יאמרוהו כל הקהל ג\"פ בקול הנה מה טוב שהם ל\"ט תיבות כנודע ובזה מקילים מעליו כח המלקות מחיבוט הקבר ושאר דינים ואח\"כ יאמרו וסר עונך וחטאתך תכופר. שם פי\"ח:
ועי' ט\"ז סי' שע\"ו סק\"ג שכתב בשם רש\"ל שיש לומר אחר שנקבר ז\"פ ויהי נועם דהיינו בפעם אחד עד מלת כי ומלת כי בכלל. ובפעם הב' עד כי מלאכיו. ובג' עד כי מלאכיו יצוה. בד' עד יצוה לך. ובה' עד לך לשמרך. ובו' עד לשמרך בכל. ובז' עד בכל דרכיך ויש בו סוד. וכתוב בלבוש שגם הוא נהג כן:
אם גשמים מזלפים על מטתו מורה התעוררות הרחמים עליו. שפתי צדק פרק כ\"ד:
צריך כל אדם אפי' העני שבישראל שיהי' הקרקע שהוא קבור בתוכה קנוי לו בכסף. והטעם. לפי שאין רשות לשום משחית להוציא את האדם מרשותו ולא נקרא רשותו אלא א\"כ אותה קרקע קנוי לו ולכך לא רצה אברהם במערה רק בכסף מלא ומטעם זה יעשו בעלי השבעות המשביעים עיגול סביב להם כי אין יכולת השדים לכנוס מר\"ה לרה\"י וכן המנהג את החיות בעת לידתם אחר שהם שוכבים על המטה כדי שלא ישלוט בהם רוחין ולולין. ספר החיים פרק שמיני:
ובענין צדוק הדין כתב בס' חכמת אדם דמנהג הנכון הוא שיאמרו צדוק הדין בשעת יציאת נשמה וכשיגיע לדיין אמת קורע ומברך ברוך דיין אמת בשם ומלכות כל מצטער עליו. וע\"ל בהשמטה לסעי' תתרכ\"ד בד\"ה ועי':
ובספר שבלי הלקט סי' י\"ג כתב וז\"ל מצאתי בשם רבינו שלמה ז\"ל מנהג לומר צידוק הדין בשעת יציאת נשמה וממתינין לכבוד הדבר ואומרים אותו בחצר בית הקברות או על פי המערה בשלום תשכב. פ\"א קברו מת בחוה\"מ ולא רצו לומר עליו צידוק הדין ולא קדיש. שהקדיש אינו בא אלא בשביל הפסוקים של צידוק הדין. ועמד רבי ואמר עליו צידוק הדין וקדיש. שאין זה לא הספד ולא קינה ואין כאן חילול מועד. אלא הוא הודאה וקבלת דין שמים כו' וצידוק הדין כל שבעת ימי אבלותו מצות אמירתו:
ובשם רבינו ישעי' כ' שדחה דבריו וכ' שאין נכון לאומרו לפי שיש בו כמה דברים של עגמת נפש. וכולו הוא מלא דברים המעציבים לבו של אדם ולהזכיר לו יום המיתה. והלכך אין לאומרו בשום יום שאמרו חכמים שאסור להספיד בו. וע\"ל בהשמטה לסעי' תס\"ז בד\"ה אין. בן י\"ב חדש אומרים עליו צ\"ה וקדיש. יעב\"ץ:",
"עד הקבר. בספר מעבר יבק שפתי רננות פ' מ\"ב כתב וז\"ל מצאתי בדרושי גורי האר\"י כי אחרי הקבורה באים ד' מלאכים משפילים הקבר וממעמקים אותו בארץ כגובה קומת האדם. ולהיות כי הקליפה קשורה עם הנשמה ועם הגוף לכן מחברים אותם יחד ואז אוחזים אותם המלאכים באותו האדם כל אחד מן הקצה שלו ומנערים אותו וחובטים אותו במקלות של ברזל כדרך שחובט אדם כסותו ומנערו להסיר ממנו העפר הדבק בו. וכך הם עושים עד שתפרד מעט מעט אותה קליפה מן האדם עד שנעקרת לגמרי. וזהו פירוש חבוט הקבר ממש. אמנם הצדיקים אשר עשו מעשים טובים בחייהם היו חובטים עצמן ומתפרדת קליפה זו מעליהם ע\"י היסורין והצער שסובלין בחייהם ע\"י התורה שמתשת גופו של אדם. ברם להפרידה בחיים לגמרי א\"א ואין איש ניצול מחבוט הקבר אך הרשעים צריכים טרחא יתירה:
ובספר יסוד התשובה פי\"ד כתב וז\"ל פ\"ג במסכת' חיבוט הקבר אמר ר\"י משום ר\"א קשה הדין שהקב\"ה דן את האדם בקבר יותר מדין גיהנם. דין גיהנם מכ' שנה ולמעלה. אבל דין הקבר אפי' צדיקים נידונין בו. אפי' גמולי חלב אפי' יונקי שדים נידונין בה. אבל אמרו חז\"ל הדר בא\"י ומת בע\"ש אינו רואה דין הקבר ומה יעשה וינצל מדין הקבר יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות וג\"ח ומכניס אורחים תוך ביתו ומתפלל תפלתו בכוונה אפי' מת בח\"ל אין רואה דין חיבוט הקבר [השמטה: בקנ\"א אין רואה דין חיבוט הקבר. בספר תוי\"י בקונ\"א כתב וז\"ל רז\"ל חשבו דברים שהעושה אותן ניצול מחיבוט הקבר וחד מהם אם מת בערב שבת וכו' והקשה מורי הא כוונת רז\"ל להשמיענו איך לעשות תקנה להנצל מחיבוט הקבר משא\"כ בזה שימות בע\"ש אין זה בידו לעשות. וביאר שהוא מוסר גדול שימות בע\"ש ר\"ל לפנות א\"ע מכל עסקי עוה\"ז כאלו מת כדי לעשות הכנה לשבת ובזה ניצול מחיבוט הקבר:]. ובשם ס' ח\"ל כתב דמה שנראה מזוהר בלק שיש דין גיהנם אף פחות מכ' שנה. לפי שיש ב' מיני גיהנם העליון הוא גיהנם של נשמה שהוא קשה מאד וע\"ז נאמר שאין נידון בו אלא מכ' שנה שהוא נידון עליון. אמנם יש גיהנם שהוא לרוח ונפש ובזה נידון אפי' קטן לפי שכלו. ובזוהר שלח כתב שענשו התינוק בג\"ע:
ובספר עיקרי הד\"ט סי' ל\"ו אות י\"א כתב וז\"ל בספר פחד יצתק כתב לא נהגו בכמה קהלות לומר ההשכבה בבה\"ק ולא בבית האבל רק לנפטרים מבן י\"ג ומעלה. ונראה הטעם דמי שאינו בר מצוה אינו בן עונשים ומה הצורך לבקש למתק כת הדינים מעליו ע\"כ. וקשה דאי הכי עד בן כ' נמי לא ישכיבוהו דאינו ב\"ע למעלה ומה צורך לבקש מיתוק הדינין עכ\"ל. ולפמ\"ש בס' ח\"ל שיש שני מיני גיהנם. ובגיהנם שהוא לרוח ונפש בזה נידון אפי' קטן לפי שכלו נראה דיכול לומר השכבה וגם קדיש אפי' לפחות מי\"ג כדי למתק כח הדינים מעליו:
ובצל\"ח ברכות דף ק\"ו פי' מה שאמז\"ל כל הקורא ק\"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם. כי קשה ממ\"נ אם הוא צדיק גמור מאי עבידתי' בגיהנם כלל שיצטרכו לצנן לו הגיהנם. ואם הוא חייב לסבול עונש בגיהנם א\"כ מה עונש הוא זה אם לא יסבול צער גיהנם ולמה הכניסוהו לגיהנם לבטלה. רק הוא ע\"פ מ\"ש חכמי המוסר שגם הצדיקים בהכנסם לג\"ע עוברים דרך הגיהנם לטובת קצת רשעים קרוביהם שכבר סבלו קרוב לערך עונש המגיע עליהם ואעפ\"כ אין בכחם לעלות ואין חבוש מתיר עצמו והצדיק בעברו מעלה אותם עמו. והצדיק סובל קצת צער לטובת רשעים ההם. וע\"ז אמרו כאן שהקורא ק\"ש ומדקדק באותיותיה אפי' אם ילך לג\"ע דרך הגיהגם אז יצננו לו הגיהנם דרך הילוכו שם. ואולי לזה כיוונו בשלהי חגיגה ת\"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם. היינו אפי' בעברם דרך שם אין האור שולטת בהם כי ציננו לו האור עכ\"ל:
וראיתי בכתבי הגאון הקדוש מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל (סדר הגדה) שכתב וז\"ל שמעתי שיש צדיקים שבחייהם הולכים בגיהנם ומעלים משם הנשמות. ובספר מדרש אליהו דף מ\"ג כתב דצדיק שבא לתקן הקב\"ה מבטיחו שלא יחטא:
ובשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר חיים מקאסוב זצוק\"ל כשאמר הפסוק (תהלים ט\"ז) לא תתן חסידך לראות שחת אמר רבש\"ע לא יהי' החסידים שלי בגיהנם שלא אצטרך לילך שמה לקחתם משם. וראיתי באיזה ספר כשבא הב\"ח ז\"ל שמה רצו לכבד אותו במצוה זאת ע\"י שמצאו בו שמץ שוגג שבסיבתו הלכו שור וחמור איזה פסיעות וציננו את הגיהנם מקום שלשים יום כמאה\"כ וסביביו נשערה מאד. ובשם קדוש א' שפי' וסביביו נשערה מאד דהאמת אין רק חוט השערה ודי בזה ע\"ד אומרם ז\"ל ה\"ד יסורים וחשב דברים קטנים הושיט ידו לכוס וכו'. ועי' ליקוטים סעי' נ\"ו בהשמטה בד\"ה ובס' שארית ישראל:
כתב בספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מרימנאב זצוק\"ל בשם המדרש דמה שאמרו ז\"ל עתיד הקב\"ה לעשות מחול לצדיקים המחול הזה יהי' בגיהנם שהוא מקום רחבת ידים כי הצדיקים יבקשו רחמים על הרשעים וימחלו עונותיהם:
ובספר תשואות חן כתב קבלתי מרבותי שבחי' משיח יהי' שביכלתו ללמוד זכות על כל ישראל וע\"י הלימוד זכות יפול הרהורי תשובה בכולם ויהיו כולם צדיקים. ופי' בזה כוונת הפסוק סוף מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא. כי בבעלי המחלוקת הושדא נרגא דממ\"נ אם ילמד זכות על אחד ממילא זה שכנגדו נשאר חייב ואם בהיפך נמצא זה חייב. ולצורך כל זה ישלח הקב\"ה את אליהו לעולם יום אחד לפני בואו לעשות שלום בעולם ואז יבא משיח בב\"א ללמוד זכות על כולם ויהיה כל העולם זכאי:"
],
[
"טעם. שחייב לקרוע. מדכתיב גבי בני אהרן ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אחר שלא פרע ולא פרם חייב מדרבנן. שבילי הלקט הלכה כ\"ג ועי' מ\"ק דף ט\"ו ע\"א. והקריעה צריכה להיות מעומד ושיעורה טפח. קריעה מעומד. דכתיב ויקם המלך ויקרע את בגדיו. ושיעורה טפח דכתיב ויאחז המלך את בגדיו ויקרעם ואחיזה הוי טפח. דעת זקנים פ' שמיני:",
"קונטרס אחרון
שיעורה טפח. ועי' באה\"ט סי' ש\"מ ס\"ק י\"ד. דאם לא קרע בגד העליון בדיעבד יצא:
ובספר זכור לאברהם כתב בשם הגו\"ר להתיר באשה שתקרע אפי' לכתחלה בבגד התחתון משום כבודה:
ובספר עמק ברכה כתב בשם מ\"ב על מה שכתב בש\"ע סימן תקמ\"ז נוהגין בני אשכנז שלא לקרוע בחוה\"מ כ\"א על אביו ואמו ועל שאר המתים לאחר המועד. דוקא בני אשכנז ממש ולא כל אותן המדברים בלשון אשכנז כי במדינת פולין והנמשכין אחריהן קורעין על המתים בחוה\"מ:
כתב בספר ברכי יוסף שכל קריעה טוב שתהי' ע\"י אחר דמתבייש ממנו ואיכא עגמת נפש טפי שאחר קורע כסותו והוא שותק ומקבל עליו דינו יתברך:
ועי' בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' רכ\"ד בשם הטור סי' שע\"ו דהאבל מברך דיין האמת אחר קבורה:"
],
[
"טעם. שנוהגין שלא להושיט אחד לחבירו כלי שבו משליכין העפר אלא מניחין אותו לפניו על הארץ וכן המים שרוחצין ידיהם בשובם מבית הקברות אין מושיטין אחד לחבירו. לפי שאין שלטון ביום המות. ועוד שלא להושיט צרה לחבירו. מעבר יבק שפת אמת פ' כ\"ז:",
"קונטרס אחרון
שבו משליכין העפר. ובענין חפירת קבר בכסוי ביו\"ט ב' עי' שערי תשובה א\"ח סי' תקכ\"ו סק\"ג וז\"ל עי' בס' רב משולם בליקוטים של הגאון ח\"צ ז\"ל להתיר בחפירת קבר בכסוי אף שאין מיוחדים לזה. כי הוא להרבות כבודו כדאי' בסוטה כבודו במרובים וכן עשיתי מעשה בא' מתושבי הקהלה שנקבר ביום ב' של ר\"ה וכסיתי עליו עפר הקבורה אם כי לא הייתי מחברת הקברנים דלא גרע מלמיגז ליה אסא עכ\"ל. ועי' באה\"ט שם סק\"ה:
ובספר אשל אברהם מהדורא תנינא סי' תקכ\"ו כתב וז\"ל ב\"מ ביו\"ט ראשון הזהרתי להאונן אז שיזהיר שלא ישליך מי מעב\"י עפר רק גוף הב\"מ נותן יהודי בקבר ולא יותר וטלטול הב\"מ בלילה להניחו ע\"ג קרקע התרתי ע\"י יהודי וכן סתימת פיו וכמו שביום מטלטלין הב\"מ לטהרה וכדומה ועי' או\"ח שם:"
],
[
"טעם. שרוחצין הידים בשובו לחצר בה\"ק. מפני שהשדים מלוין החוזרין ויש לרחוץ גם הפנים. (שנאמר ומחה אלהים דמעה מעל כל פנים). מ\"א סי' ד' ס\"ק כ'. ונהגו להקפיד אם יכנס אדם לבית אחר קודם שירחץ וישב ג\"פ ומנהג אבותינו תורה. רמ\"א יו\"ד סימן שע\"ו סעי' ד'. ועוד רמז. כי ידינו לא שפכו את הדם הזה שלא מנענו ממנו צרכיו ובקורו בעת חליו וטוב שלא לנגב ידיו במפה כי בזה מראה שאינו מסיח דעתו מן האבל ואינו משליך אחרי גוו זכרון יום המות. מעבר יבק שפתי רננות פ' י\"ט ומנהג לשפוך כל המים שבכלי אחר שנטל ידיו מהם כדאמרינן במים של שחרית. שפת אמת פ' ל\"ה:",
"קונטרס אחרון
שלא לנגב ידיו במפה. ובספר עקרי הד\"ט סי' ל\"ה אות ט' כתב וז\"ל יש נוהגים בחזרה מבה\"ק לרחוץ ידיהם ואינן נוגבין אותם וכהרכה\"ג סי' שע\"ו וראה רבותיו מהר\"י בריאל והריב\"ק שהיו מקנחים אותן וכן הי' נוהג כמותן:"
],
[
"טעם. כשיוצאין מבית הקברות תולשין עשבים בצרור עפרם ורחיצת הידים במים. זכר לטהרת טומאת מת שהוא באזוב ואפר פרה ומים. כל בו:"
],
[
"עוד טעם. שתולשין עשבים רמז לתחיית המתים כענין ויציצו מעיר כעשב הארץ. אבודרהם:"
],
[
"עוד טעם. להורות כי נסתלק ממזון תחתון הנרמז בעשב מן הארץ שהוא מאכל לנפשו הבהמות ונתעלה ללחום לחם אבירים ועושין כן ג\"פ לרמוז שנפש רוח נשמה של הנפטר מתעלין למזון העליון. מעבר יבק שפת אמת פ' ל':"
],
[
"טעם. שיושבים ג' פעמים וי\"א ז' פעמים. מפני הרוחות המלוות את המת ובכל עת שהוא יושב בורחין ממנו. לבוש סי' שע\"ו סעי' ד':",
"קונטרס אחרון
ג\"פ. וכשנקבר המת ביו\"ט יכולין לישב כך ג\"פ כמו בחול. רמ\"א סי' שע\"ו סי' ד'. וי\"א ז\"פ כנגד שבעה הבלים שבתחלת ספר קהלת. ר\"ע מברטנורה ב\"ב פ\"ו מ\"ז. ועי' תוי\"ט שם שהנכון שהוא כנגד ז' דברים שעניני העולה נפסקים בהם כדכתיב זרע. וקציר. וקור. וחום. וקיץ. וחורף. ויום ולילה. לא ישבותו. ויום ולילה נחשבין אחת כדכתיב ויהי ערב וגו' יום אחד. לומר כי החי יתן אל לבו כי העולם וכל עניניו הבל. ואשרי מי שעמלו בתורה ומעשים טובים:
וכשאמרו במי שחוזר מאחורי המת לישב ז\"פ לא אמרו אלא למי שהולך לביה\"ק ובחזרתו ובקרובים וביום ראשון ובמקום שנהגו. טור סי' שע\"ו:
ועי' חק יעקב או\"ח סי' תכ\"ט סק\"ז דכתב ליישב ממ\"ש ביו\"ד סי' שנ\"ח דבימים שאין אומרים צ\"ה א\"צ להעמיד המת ג\"פ משום שאין רוחות הטומאה מצויים כ\"כ באותן הימים. משום דדוקא על המת עצמו כיון שאין מדת הדין מתוחה עליו באותן הימים לא חיישינן שידבקו עליו רוחות הטומאה ואינם מצוים אצלו אבל אנשים המלוים אותו צריכין לישב להסיר מהם רוחות הטומאה ע\"ש. ויכול לתלוש עפר ועשבים בחוה\"מ שהוא זכר לתחייה עי' באה\"ט או\"ח סימן תקמ\"ז סק\"ז:"
],
[
"טעם. שנוהגין לתלוש העשבים מן הקרקע בשעה שנפטרי' מן המת ומשליכין אחוריהם ולא לפניהם. לפי שהנשמה מלווה את הגוף של מת עד הקבר ואינה רשאה לחזור לאחוריה עד שיתנו לה הקהל רשות וזריקה לאחוריה היא סימן רשות כמו תלכו למנוחייכי. תשב\"ץ אות תמ\"ט:",
"קונטרס אחרון
תלכו למנוחייכו. בסוף מס' שמחות כתיב הנפטר מן המת יאמר לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. וכתב הר\"ן כי מפני שהוא נבעת צריך לפקדו לשלום בהליכתו. וכזה פסק הרמב\"ם ז\"ל בפרק ד' מהלכות אבל שחובה למלוין לומר כן. וברבות המלוים אותו נשאר לו שמירה מעולה גם אחר שנקבר. שהמצוה ההוא להנאתו ולהגן עליו. ולויית המת וכל צרכיו הוא חסד ואמת כי בהם תתחזק נפשו בצרור החיים. מעבר יבק מנחת אהרן פ\"ה:
ואפי' בלויית החיים אמרו בסוטה פ\"ט כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים וזהו ששוה בחיים ובמתים. ועוד אמרו שם כופין ללויה ששכר לויה אין לו שיעור. גם שיש שיעור ללויה כמו שאמרו הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב שאינו מובהק עד פרסה. ברבו מובהק ג' פרסאות. שם. ועי' ליקוטים בעליית ד\"א בד\"ה אמרו:
ובספר שדי חמד אות ק\"ץ כתב מה שנוהגים שהמלוים את המת ד' אמות ממתינים עד כדי שיתעלם מן העין. אולי עושים כן מפני כבוד המת כדקי\"ל בסי' רמ\"ד סעיף ב' לענין קימה בפני ת\"ח עד שיעבור מכנגד פניו:"
],
[
"טעם. שהקינה מיוחדת לנשים כדכתיב ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. וכן התבוננו וקראו למקוננות. ובמשנה נשים במועד מענות ועי' סי' ת\"א סעי' ה'. מפני שהם מצד הדין ולכן בבכייתן ודמעתן מכבות אותו. כי אותם הבאים מכח הדינים יפה כחם לשברם ולהחלישם. שפתי רננות פ\"י: "
],
[
"טעם. שנהגו האוננים להמתין להתפלל עד אחר הקבורה אף שכבר נתפשרו עם הח\"ק בעד מקום הקבורה. משום דהא דנמסר לכספים מהני. היינו במקום שמוליכין המת למקום רחוק ואין אונן הולך עמהם. אבל במקום שגם קרובים הולכים בשעת קבורה לא מהני. פ\"ת סי' שמ\"א ס\"ק כ\"א בשם הנוב\"י:"
],
[
"טעם. שנוהגין כשחוזרין מללוות את המת הולכין בדרך אחר. הוא עפ\"י משאחז\"ל (ברכות דף נ\"א) אל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שמלאך המות מרקד ובא לפניהן וחרבו בידו ויש לו רשות לחבל ואי פגע מאי תקנתיה כו' ואי איכא דרכא אחרינ' ליזיל בה. ועי' זוהר ויקהל דף קצ\"ו:"
],
[
"טעם. המנהג להברות כל אחד בביצים. לפי שהם עגולים כלומר גלגל הוא שחוזר בעולם. כל בו. ועי' אמרי ברוך סי' שע\"ח בשם שיורי כנה\"ג דאבל לא יקלף בעצמו הביצה מפני שנראה כרעבתן:"
],
[
"טעם. שאסור לאבל לאכול סעודה הראשונה משלו. דאמר קב\"ה ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל ופירושו לחם של שאר אנשים. ודוקא ליחזקאל צוה כן מכלל דכ\"ע כשהם אבלי' אסור לאכול מדידהו רק לחם של שאר אנשים. שבלי הלקט הלכה כ\"ג:",
"קונטרס אחרון
לחם של שאר אנשים.עי' באר הגולה סי' שע\"ט וז\"ל מה שלא ראיתי נוהגין להוסיף ברכת אבלים בברכה רביעית. לפי שסמכו על דברי התוספות כתובות דף ח' ריש ע\"ב שהוכיחו שם דברכת אבלים אינה אלא בעשרה וכ\"כ הב\"י בשם הרמב\"ן:
אין אוכלים סעודה ראשונה משל אבל כי כחות הדין עתה שולטים בביתו ובכל אשר לו ואנו צריכים להשפיעו מכחות החסד ואין מאכלו בריאה לו להיותו עתה מצד כחות הדין ואותם שהיו נוהגים להברותו מסייע לדעת זה. מעבר יבק שפת אמת פ' כ\"ח. [השמטה: בקנ\"א שפת אמת פ' כ\"ח. ועי' חכמת אדם כלל קנ\"ח סעי' ה' שכתב בשם רבינו ירוחם. הטעם. שמברין את האבל. כי האבל דואג ונאנח על מתו ואינו חושש לאכול כי רצונו למות גם הוא ע\"כ צוה השי\"ת לאחרים שיאכילוהו משלהם לפיכך הפוחת לא יפחות מסעודה ראשונה שהוא עיקר זמן מרירותו אבל סעודה שניה מותר אפי' הוא ביום ראשון:
והלבוש כתב. הטעם. שכל זה בכלל נחמה הוא שמראין לאבל שמשימין אותו על לבם ולא ישליכוהו אחר גוום:]"
],
[
"טעם. שאסור בנעילת הסנדל. מדקאמר לי' רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כ\"ד) ונעלך תשים ברגליך מכלל דכולי עלמא אסור. וטעם. שאסור בת\"ה מדכתיב וינחם דוד את אשתו ויבא אליה משמע דוקא אחר הנחמה דהיינו ז' אבל מקודם אסור. מ\"ק דף ט\"ו ע\"ב. ועי' שבלי הלקט הלכה ל\"א.",
"וטעם. שאסור בת\"ת. משום דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב ואבל אסור בשמחה כל ז'. ש\"ך סימן שפ\"ד ס\"ק א'. ועי' מ\"ק דף ט\"ו ע\"א. וע\"ל סעי' תרנ\"ח בד\"ה ובספר: ",
"קונטרס אחרון
משמחי לב. ובספר שדי חמד אות כ\"ה כתב בשם הרב נוה שלום סי' שפ\"ד דאע\"ג דאבל אסור בת\"ת מותר ללמוד בספרי יראה ובספרי מוסר המעוררים לב האדם לשוב אל אבינו שבשמים כי השעה צריכה לכך להיות מדת הדין מתוחה עליו. וגדולה תשובה שמביאה רפואה לו ולכל העולם כי שב אפו ממנו ולא יוסיף לדאבה עוד ע\"ש.
ועי' נועם מגדים בשם שו\"ת הגאון פ\"מ כ\"י סי' נ\"א שכ' דממ\"ש בסי' תקנ\"ג דא\"א פרקים בשבת משמע דה\"ה אבל אין לומר במה מדליקין תוך ז' דאמירת במה מדליקין הוא לימוד תורה להזהיר בדיני שבת ודאי אסור לאבל לומר כן. ושלום עליכם יראה דאין לאבל לומר כי שרוי בצער וצ\"ע ע\"כ. ומותר בשבת לקרות הפרשה שמו\"ת ולא יקרא פירש\"י. חידושים וביאורים להגאון מוהר\"ר אפרים זלמן מרגליות:"
],
[
"טעם. למנהג שמדליקים נר על המתים במקומו בשבעת הימים. כי בה אית נייחא לנשמתא ודאי וכן בכל י\"ב חודש בבתי כנסיות שהוא זמן שכלה גופו בקרקע ונשמתו נדונת אז ועולה ויורדת כנדרש בזוהר פ' חיי שרה. מעבר יבק שפתי אמת פ' ט\"ו. ועי' פ\"מ או\"ח סימן קל\"ב ס\"ק ב' דאם מת לו מת קודם הרגל מדליק נר כל שבעה בחדר שאין אוכלין שם ואין הרגל מבטל זה וע\"י עכו\"ם יש להתיר להדליק ביו\"ט ע\"ש. ואם אין לו חדר אחר יש להדליקו בבהכ\"נ. א\"ר סימן קל\"ג סק\"ז:"
],
[
"טעם. שמעמידין בבית האבל צלוחית עם מים וחתיכת מפה לבנה. לרמז אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ולעורר מדת החסד שיתפשט בעולם. ומים מצד החסד:"
],
[
"עוד טעם. ע\"פ מה דאיתא סנהדרין דף ל\"ב ע\"ב אור הנר בברור חיל (שם מקום) משתה שם. משתה שם. פי' בימי השמד לא היו יכולין לעשות חופה בפרהסיא והיו עושין ישראל הענין בצנעה וכל מי שהיו שם נרות דולקות באסקופא הי' סי' כמי שצועק משתה שם. משתה שם. והיו יודעין שבאותו חצר איכא הכנסת כלה. וכדי שלא יהיו סבורין שזה הנר שמדליקין כדי לעשות נייחא לנשמתא שהוא נר של שמחה ומשתה. ע\"כ נותנין צלוחית עם מים וחתיכת מפה לבנה שנשאר מן תכריכי המת אצל הנר לסימן שזה הנר אינו של שמחה רק שטיהרו כאן את המת בשם ידידי הה\"ג מוה' משולם סאלאט נ\"י ראב\"ד דפה לבוב:"
],
[
"טעם. שאין אומרים האידנא ברכת אבלים בברכה רביעית בבית אבל. לפי שסומכין על התוס' כתובות דף ח' ע\"ב בד\"ה כי דאין אומרים ברכת אבלים שבברכת המזון אלא בעשרה. ואם יש ברית בבית האבל א\"א ברכת אבלים אפי' בעשרה משום דיו\"ט שלו הוא והוי דבר שבפרהסיא. פ\"מ א\"ח סימן קפ\"ט:"
],
[
"טעם. שאסיר להניח תפילין. מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך ואין פאר אלא תפילין מכלל דכ\"ע אסור. מ\"ק דף ט\"ו ע\"א. ודוקא ביום ראשון אסור שאז עיקר מרירותו דדוקא ת\"ת דכתיב בה משמחי לב ושמחה אסורה כל ז' אבל בתפילין אין בהם אלא משום פאר וסגי שלא יתפאר יום ראשון ואח\"כ מותר. שבלי הלקט הלכה כ\"ה. ",
"קונטרס אחרון
דכ\"ע אסור. בספר מעבר יבק שפת אמת פ' ל\"ד כתב דהמבין סוד שער של תפילין יבין עוד טעם לשבח למה האבל פטור מהם ביום ראשון. וכן בט\"ב שבעונותינו ירדנו פלאים אין מניחין תפילין בבוקר בעת האבל וכ' שם וראיתי יחידים שאינן מונעים עצמם מתפילין לא ביום א' של אבילות וגם לא בט\"ב כו' ע\"ש. ועי' ט\"ה סעי' תרמ\"ז בהשמטה ובקונ\"א שם:",
"משמחי לב. ועי' מטה משה אות רמ\"ה וז\"ל כהן אבל אסור לקרות בתורה אפי' אין שם כהן אחר אלא הוא. וטוב שיצא הכהן מביהכ\"נ לפני הקריאה וכן מצאתי בשם תשובת מהר\"ם ע\"ש. ועי' חידושים וביאורים מהגאון בעל יד אפרים סעי' ט\"ז דמי שנתמנה מהציבור לקרות בתורה בכל שבת ואירע לו אבל אם יכול לילך לבהכ\"נ אחר יש לו לילך. ואם קשה עליו לילך לבהכ\"נ אחר אעפ\"כ לא יקרא בס\"ת.
ובשם הבר\"י כתב שהי' ש\"ץ מקובל בקהלה א' והי' נוהג עפ\"י האריז\"ל שלא לנהוג שום אבילות בשבת לא בדבריו ולא במקומו ולא הי' יכול ללכת לבהכ\"נ אחר התרנו לו שיקרא בשבת ע\"ש. ועי' יו\"ד סי' שפ\"ד סעי' ב' וסי' ח' סעי' א'. ובשו\"ת יוסף דעת סי' ת' כתב דמי שהוא קורא איזה שנים מותר לקרות בשבת דהוה כפרהסיא כשאינו קורא. ובמהרי\"ל כ' דאבל קורא בחול בתורה אבל לא בשבת דנראה כאלו הי' לו מעמד קבוע:
מלמד תינוקות מותר ללמוד עם התינוקות אחר ג\"י אם אירע אבילות למלמד עי' באה\"ט סי' ש\"פ ס\"ק י\"ד. ובספר פחד יצחק כתב בשם רש\"ל דמלמד שמת לו מת שרי ללמוד עם התלמידים בתוך ימי אבלו וכן יכולה האשה לאפות ולבשל בימי אבלה אף לצורך אחרים. ובלבד שלא יהי' לצורך אחר ימי אבלה. עיקרי הד\"ט סי' ל\"ו סעי' כ\"ד.",
"לתורה שבת במנחה. ובספר שדי חמד אות כ\"ט כתב בשם מסגרת השלחן סי' שצ\"ה דיש מקומות שנוהגים כשחל יום ז' לאבילות ביום ב' או ביום ה' ג\"כ האבל עולה לס\"ת. ובשם הגאון פני יהושע ח\"ב סי' ט\"ל כתב דבמקומות שגם בשבת אחר יציאת בהכ\"נ מלוין אותו לביתו אם נהג כן גם ביום הז' לא פסק האבילות עד אחר שליוהו:
ועי' הלק\"ט ח\"א סי' רפ\"ט דאבל שהוא בעל ברית לא יאמרו צידוק הדין שיו\"ט הוא לו. ומותר בנעילת הסנדל. ומותר ללבוש בגדי שבת עד אחר ביהכ\"נ וכשהמילה בבית אז מותר עד אחר המילה. ואם אירע בשני ובחמישי מותר לקרותו בס\"ת מאחר שיו\"ט שלו הוא ע\"כ. וע\"ל בהשמטה לסעי' תרנ\"ב:
ובענין אם מת לו מת ונקבר ביו\"ט אם מותר בת\"ת מדברי המ\"א סי' תקמ\"ח סק\"ה משמע דאסור ע\"ש ובשערי תשובה שם כתב בשם הח\"צ סימן ק' דדיקא בשאר השנה אסור בת\"ת שיכול לעסוק בדברים הרעים שבירמיה כו' אבל ברגל אין נכון לעסוק בזה ואין נכון לישב בטל לגמרי מד\"ת וכדאי הוא בכה\"ג לסמוך על הרמב\"ם דסבירא לי' דברגל אין נוהג אפי' דבר שבצנעה עי' ביו\"ד סי' שצ\"ט בטור וב\"י שאין הרמב\"ם יחיד ולכן יש לסמוך על הרמב\"ם וסייעתו ללמוד כי פקודי ה' ישרים כו' ע\"ש. ועי' פתחי תשובה סי' שצ\"ט סק\"א. וע\"ל בהשמטה להעי' תתרנ\"ח בד\"ה בס' א\"ת:
ועי' שערי תשובה סי' תרס\"ד סק\"א בשם שלחן מלכים מי שמת לו מת תוך החג התירו רבני ירושלים עה\"ק שיכול לקרוא תיקון הושענא רבא ע\"ש:",
"וישמע מפיו. אונן בפורים עי' סי' תרצ\"ו סעי' ז'. ועי' פמ\"ג שם ס\"ק ט\"ז מש\"כ בשם א\"ר לענין תפילין. אונן אור י\"ד פטור ממצות בדיקה אבל לבטל ולבער החמץ בע\"פ חייב. ובתשובה מאהבה כתב דיכול ליתן לאחר לבדוק ואותו אחר יכול לברך. ועי' כרם שלמה סי' שמ\"א. מת בערב שבת עת מנחה בענין שא\"א לקברו קודם שבת יתפלל מנחה של ערב שבת. כיון דלא מצי לקברו עתה לא טריד וחייב להתפלל. יד אליהו סי' ט\"ז:
אונן ביו\"ט ולא יכול לקברו עד אחר יו\"ט למחרתו וא\"כ בלילה לא היה יכול להבדיל שהי' פטור מפני אנינות יבדיל ביום אחר הקבורה. יעב\"ץ. וכן הוא בחידושים וביאורים להגאון מו\"ה אפרים זלמן מרגליות.
ועי' מרדכי מ\"ק הלכות אונן וז\"ל מי שמת לו מת בשבת ולא נקבר עד למחר לא יבדיל במו\"ש ונראה להר\"ם שמותר לאכול בלא הבדלה דאמרינן פ' מי שמתו. מי שמתו מוטל לפניו פטור מכל מצות האמורות בתורה ואמר עלה בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וביום המחרת לאחר שנקבר מתו אסור לאכול עד שיבדיל:
ובשו\"ת יוסף דעת ח\"ב יו\"ד סי' שמ\"א כתב על דברי הט\"ז שם סק\"ג והש\"ך סק\"ט. דבשמיני עצרת בלילה וכן בש\"ת לדידן דהוי ספק שמיני בודאי מותר לקדש בלילה שהרי בלילה אתרבי לשמחה יתירה ע\"ש. ועיין מ\"א סי' תקמ\"ח סק\"ח. אונן בשבת או ביו\"ט אם א\"צ לעסוק בצרכי המת כגון במקום שיש חבורה והקרובים סומכים עליהם בענין קבורת המת חייבים בכל המצות. פתחי תשובה סי' שמ\"א ס\"ק ט\"ז בשם ישועות יעקב או\"ח סי' ע\"א סק\"ד:
ועי' חדושי הגהות מהגאון מו\"ה ברוך פרענקיל סי' תקכ\"ו דלפי מש\"כ המ\"א סי' תקמ\"ח סק\"ח דבליל י\"ט יכול האונן להתפלל הוריתי במי שמת לו מת שחרית בר\"ה הואיל ובודאי לא יקברו עד אחר יציאת ביהכ\"נ שהאבל יתפלל כדרכו ובפרטות כי בלא\"ה דעת הרבה פוסקים שמותר להחמיר ע\"ע ע\"כ. ועיין מ\"א סי' תקכ\"ו ס\"ק כ\"א וסי' תרצ\"ו ס\"ק ט\"ז:
כתב הט\"ז סי' שע\"ו סק\"ד מי שמת בשבת או ביו\"ט וא\"א לקברו בו ביום יאמר קדיש תיכף אחר מיתה אבל בחול אין לעשות כן. ובקיצור של\"ה כ' דאם יש בן קטן שאין שייך בו אנינות יוכל לילך אפי' בחול לביהכ\"נ לומר קדיש. ועל מ\"ש בנקה\"כ שם כיון דטעם הקדיש הוא שפודה את אביו מגיהנם א\"כ כל שלא נקבר אין בו דין גיהנם. כתב בית לחם יהודא שם א\"כ לא יאמרו קדיש בשבת ויו\"ט כלל דהא אין ב\"י דין גיהנם אלא ודאי דיש טעם אחר ולכן אומרים קדיש בשבת ה\"ה כאן וכן ראיתי בכמה קהלות ומדינות שנוהגים כהט\"ז. ועוד שכתב בהגהת מנהגים בהדיא דיכול לומר קדיש ע\"ש. ובחדושי הגרשוני שם כ' בשם הזוהר שאין מקום לקדיש עד אחר דאטמיר גופא בארעא ע\"ש:
ובספר מעבר יבק שפת אמת מאמר ב' פ' כ\"א כתב דהקדיש שאומרים בשבתות וימים טובים ור\"ח אין הטעם להנצל מגיהנם רק להעלותו מגן עדן של מטה ממדרגה למדרגה וא\"כ מועיל אפי' בשבת:
ובספר מדרש אליהו דרוש ה' כתב שזהו ג\"כ הטעם שאומרים קדיש על הצדיקים גמורים אע\"פ שאין נכנסים בגיהנם. משום שעם הקדיש עולה בג\"ע למדריגה יותר גדולה. ולכן ראוי לתלמידים לומר קדיש על הרב. ואינו נראה שזה מחזיקו לרשע חלילה. משום שגם בהיותו בג\"ע עולה עם הקדיש למדריגה יותר גדולה בג\"ע:
וטעם המנהג לספוד ולבכות למת אחר תשלום השנה. כי אם הוא רשע וישב בגיהנם י\"ב חודש אנו בוכים ומיללים עליו לסייעו להוציאו חוצה. משום שההספד שסופדים ומספרים שבחיו שהיו בו: הוא מסייעו להעלותו מיד והוא דרך משל למי שישב כמה זמן בבור עמוק ולא הי' לו רשות לצאת משם. וכשנתנו לו רשות אינו יכול לעלות אם לא יתנו לו יד לסייעו. וכן אחר י\"ב חודש ניתן לו רשות לצאת מגיהנם והבכי וההספד הוא כמתפלל עליו לסייעו ע\"י הבכי וסיפור שבחיו:
וכן גבי צדיקים אחר י\"ב חודש אז ההספד והבכי וסיפור מעשיו הוא סיוע לו להעלותו למדריגה יותר גדולה שבגן עדן כו' ע\"ש. ונראה דלאו דוקא אחר י\"ב חודש אלא בכל שנה ושנה ביום היא\"צ יש לספר שבחיו כדי להעלותו למדריגה היותר גדולה עי' סעי' תתרע\"א:",
"וכ\"ש אבילות. והנה מש\"כ בשו\"ת יוסף דעת ח\"ב סי' שע\"ד דמי שנולד במוש\"ק שעה י\"א בלילה ומת אחר ד' שבועות בליל שאחר יום ב' בשעה עשירית א\"צ להתאבל כיון שהי' בתוך מעל\"ע דשעות. נראה דהוא כתב לפי סברתו דז' דבהמה בעינן שיעברו ז' ימים מעל\"ע כדעת הפרמ\"ג סי' ט\"ו סק\"ג דאם נולד סוף יום ז' אם הגיע תחלת ליל מוצאי שבת עדיין לא יצא מכלל נפל עד סוף יום המחרת ע\"ש. ע\"כ צריך ג\"כ באדם ל\"י מעל\"ע אבל לפי מש\"כ התב\"ש שם סעי' ד' דיום הלידה בכלל ולא בעינן מעל\"ע א\"כ גם כאן אם מת בתוך מעל\"ע דשעות צריך להתאבל. ועי' פרמ\"ג או\"ח סימן תצ\"ח במ\"ז סק\"ב שחזר בו דלא בעינן ז' ימים מעל\"ע ע\"ש:
תינוק נפל מלין אותו ומשימים לו שם שירחמוהו מן השמים ויחי' בתחיית המתים כמבואר בסי' רס\"ג ושנ\"ג. וגם לתינוקת נותנים לה שם. ומש\"כ בש\"ע לזכר הוא בציר\"י ולא בקמ\"ץ. ובספר שדי חמד אות ר\"ב כתב בשם שו\"ת השיב משה קבלתי דבלא שם נעשה מן התינוק חצון ומשמשי הח\"ק אין בקיאים בזה וצריך להשגיח ע\"ז ולהודיעם. ואם לא קראו לו שם קודם קבורה יקראו לו שם אחר קבורה. שו\"ת מאיר נתיבים סי' ס\"ז:
ואם קברו התינוק תוך שמונה ימים בלתי נימול בצור מותר לפתוח הקבר ולמולו בצור. עי' פ\"ת סי' רס\"ג ה\"ק י\"א. ואין מלין אותו אפי' ביו\"ט שני של גליות לאפוקי מי שלא נימול מחמת חולה ומת לאחר ל' מלין אותו ביו\"ט ב'. עי' מ\"א סי' תקכ\"ו סק\"כ. וראיתי בספר א' דמה שמשמע (קידושין פ':) כשמוציאין לקבורה תינוק נפל בתוך ל' דצריכים ג' בני אדם ללוותו. כתב באור זרוע הלכה תכ\"ב וז\"ל ואומר אני יצחק המחבר דמיירי בקטן שכלו לו חדשיו ע\"כ. ולענין קבורת נפל ביו\"ט שני של גליות עי' מ\"א שם.
ובענין אם צריך לקבור אבמ\"ה ראיתי בספר אחד בשם יד המלך על הרמב\"ם ה\"א פ\"ב הי\"ד שכתב דצריך קבורה מה\"ת והביא ראי' ממד\"ר ויקרא פ' ל\"ז ביפתח שנענש על שלא הלך אצל פנחס ומת בנשילת אברים ובכ\"מ שהי' הולך נישול ממנו אבר והי' קוברים אותן במקומן. ועי' בפחד יצחק באות אבמ\"ה כמת שלם ובאות קבורה בקרקע שכ' וז\"ל ופה פירארא חתכו רגל הזקן ר\"ש ריאטו מחמת חוליו ותיכף קברוהו כהוראות ב\"ד. ועי' כתובות דף כ' ע\"ב. ואבר מן החי מטמא. סי' שס\"ט:
ובספר עקרי הד\"ט חיו\"ד סי' ל\"ה אות ז' כתב וז\"ל עי' להרב שבות יעקב ח\"א סי' ק\"א דפסק דמי שחתכו רגלו אינו חייב לקברו אם חושש משום סכנה. אך יש ליתנו במקום שלא יכנסו שם כהנים. ועי' ג\"כ להרב יוסף אומץ סס\"ל דהנוהג להצניע שיניו הנופלים ונאבד לו א' לא ידאג ע\"כ אף דמפי שמוע שמע דחכמי המערב זהירין בזה. והביא ראי' מפ\"ק דברכות דאר\"י דין גרמא וכו' ופי' הערוך דהי' שן שאינו מטמא. ואי ס\"ד שיש לקברו איך ר\"י השאירו אצלו קבור יקברנו וכו' אמנם יש לדחות ע\"ש. וע\"ל העי' קע\"ט וקנ\"א שם:
ובענין אשה מעוברת שמתה והולד בבטנה עי' בספר ארחות חיים סי' ש\"ל אות ז' בשם שו\"ת השיב משה הי' י\"ג דחלילה לנוול המת בשביל זה ולא ישמע לקול האומרים לקרוע בטנה וחלילה לעשות כזאת רק להמתין איזה זמן ואם לא תלד הולד ילכו אצלה ג' אנשים כשרים בתורת ב\"ד ויאמרו לה בדברים רכים את (פב\"פ) כבר הוזהרת בחרם ובתקיעת שופר שתמליט הולד ולא שמעת אולי מפני שחששת שמא לא יקרא שם לולד. ע\"כ אנחנו ב\"ד מבטיחים לך שיקרא לו שם בישראל הן אם יהי' זכר והן נקבה ואם יהי' זכר נמול אותו. וע\"י קריאת השם יזכה לעמוד בתה\"מ עמך. כן יאמרו לה ג\"פ בלה\"ק וג\"פ בלשון אשכנז. ואם אז ג\"כ ח\"ו לא יהי' לה הולד אחר זמן מה יפטרה מן החרם ויבקשו ממנה מחילה ויאמרו לה שנעשה הכל עפ\"י מנהגי ישראל ויקברוה כך ולא ידאגו כלל. ואין \"ש\"ו\"פ\"ר ח\"ו רק שלום ושלוה ע\"ש. וכ\"כ בשו\"ת דברי חיים ח\"ב חיו\"ד סי' קל\"ד שאחר שאיימו עליה ונתנו חרם עדיין לא יצא הוולד ימתינו איזה שעות ואם לא יצא הולד ח\"ו אזי יתירו לה החרם ויקברוה כך עם הולד. והשי\"ת יגדור פרצותינו ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו והי' שלום:
ועי' פתחי תשובה סי' שס\"ד סק\"ה בשם תשובת שמן רוקח שנשאל דאשה מעוברת שמתה וא\"א בשום אופן להוציא ולדה אם יש לפתוח את בטנה ולהוציא את ולדה. והשיב דבגוף המנהג שנהגו להרעיש ע\"ז נעלם ממנו מקום מונח לזה ובש\"ס משמע איפכא דניוול היא להוציא ולדה אחר מיתה. ולפ\"ז גם לעכב קבורתה אין מהראוי לעבור על הלנת המת. אך הואיל וכעת הנהוג להרבות מפעלות להוציא ולדה יש לעכב קבורתה עד יום שלישי ולאיים עליה בכל איומים ולהרבות מפעלות מה שיש באפשרי. ואם ח\"ו בתוך הזמן לא תצא ולדה אז יש לקברה כך ולא לפתוח בטנה ולזלזל בכבודה ח\"ו. ועי' בס' יוסף דעת סי' שס\"ג:
ובדין אם שכחו ליטול מאשה אחת בעת קבורתה טבעת זהב. אם לפתוח הקבר אם לא. יש סברא כיון שזהב לנשים שבח שלא נתנו נזמיהם לעגל. אין גנאי לבוא לפני המקום בלבושים שנקברה הגם עם זהב. אבל באיש הוי מיחוש לאין קטיגור נעשה סניגור. תשו' שב יעקב סי' ס\"ד:
ובספר ברית אברם (תשא) פי' עפי\"ז הפסוק כל כבודה בת מלך פנימה. פי' כ\"ל כבודה אפי' עם זהב שנקברה הכל היא כבודה. לפיכך פנימה. פי' מותר להניח הזהב שעליה פנימה בקבר ואין צריך לפותחו. ואמר הטעם משום דממשבצות זהב לבושה ולא פרקו מעליהם בשעת העגל:"
],
[
"טעם. שאין אומרים בבית האבל ברכת כהנים. לפי שאין אחרים שואלין בשלומו כלל וכאמרם במו\"ק דף כ\"א ובמס' שמחות. ואיך יאמרו וישם לך שלום. הר אבל:"
],
[
"טעם. שאין נופלין על פניהם בבית האבל. משום דמדה\"ד מתוחה עליו. לבוש סימן קל\"א ס\"ד. ועי' א\"ר שם אות ט' שיאמרו למנצח יענך בבית האבל. והאבל גופא לא יאמר ע\"ש. וכן אין להאבל לומר אא\"א. וכן ואני זאת בריתי. נועם מגדים:",
"קונטרס אחרון
מתוחה עליו. איש עובר אורח שמת והביאוהו למקום אחד כדי לרחצו ולעשות לו כל צרכו ומשם הוליכוהו לבה\"ק ושוב אח\"כ בז\"י אבלו קבעו באותו מקום שרחצוהו להתפלל בו. ואין שום אבלים שם אין לומר וידוי ונפ\"א באותו מקום. שו\"ת לב חיים ח\"ג סי' מ\"ז. ועי' שע\"ת סי' קל\"א סק\"י. ובענין אם יכול האבל לילך לביהכ\"נ. ע\"ל בהשמטה לסעי' קל\"ה:",
"האבל לא יאמר ויהי נועם. אבל ויתן לך יאמר אף דבט\"ב א\"א ויתן לך מ\"מ האבל אומר כיון שהוא אבילות דיחיד שייך ויתן לך לאחרים. ובכמה מקומות נאמר בשנים כדי שיברך כל אחד לחבירו. לבושי מכלול קנ\"א אות ל':"
],
[
"טעם שמתפללין שם כל שבעה. הואיל והנשמה אוננת עליו כל שבעה במקום שנפטר המת ואפי' יש לו קרוב למת הראוי להתאבל עליו בארץ רחוקה מתפללין במקום שנפטר בשביל קורת רוח לנשמה שחוזרת ומתאבלת עליו כל שבעה. שבלי הלקט שמחות הלכה כ\"א. וקטן פחות מבן שנה אין מתפללין בביתו. כל בו: "
],
[
"טעם מה שאנו נוהגין להתפלל בבית האבל בשחרית של ז'. ולא אמרינן דאימנעו עוד מלהתפלל שם דכבר הוי ז' ימים והלילה הולכת אחר היום. לפי שגם בימי חכמים היו מנחמין אבל גם ביום ז'. ומה שאנו מתפללין בביתו הוא כדי לנחמו. רוקח סימן שי\"ד:",
"קונטרס אחרון
גם ביום ז'. מה שנוהגים האבלים לשנות מקום גם בשבת. כתב הלבוש בסי' שצ\"ג דלא חשבו פרהסיא שכמה פעמים אדם מחליף מקומו אפי' אינו אבל. ובספר ברכ\"י שם כתב דהרב האריז\"ל נהג שלא לשנות מקום בשבת. ומי שהוא מפורסם בחסידות וליכא גביה משום יוהרא יעשה כמנהג האריז\"ל. עי' שדי חמד אות ר\"ט. ובס' עיקרי הד\"ט סי' ל\"ו כתב בשם הרב נחלת שבעה דיולדת זכר דיום ש\"ק יום ד' לאבלה תלך לביהכ\"נ עם הנשים ותשב במקומה של כל השנה ולא תתן להם לחמניות ויין שרף כמנהג ע\"ש:
ביום הז' לאחר שהלכו המנחמין מן האבל מותר בכל הדברים שהי' אסור תוך ז' דאמרינן מקצת היום ככולו חוץ מת\"ה שאסור כל היום. ובמדינות אלו שאין המנחמין רגילין לבוא ביום השביעי צריך להמתין עד שעה שרגילין לבוא בשאר הימים דהיינו לאחר יציאה מביהכ\"נ רגילין לבא מנחמין. וכן אם חל יום השביעי בשבת אזי לאחר יציאה מביהכ\"נ מותר בתלמוד תורה. סי' שצ\"ה. ועי' קיצור ש\"ע סי' רט\"ז סעי' א':",
"כדי לנחמו. ביום שלשים אמרינן ג\"כ מקצת היום ככולו וכיון שאז אין באין מנחמין לכן תיכף כשתנץ החמה בטלה ממנו גזירת שלשים. סי' שצ\"ה:"
],
[
"טעם. שאסור בתספורת. מדקאמר רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכ\"ע מחייבו בפריעת הראש ואין פירוע אלא גידול שער. מ\"ק דף י\"ד ע\"ב. ועי' שבלי הלקט שמחות הלכה ל\"ג. הורה מהר\"י סג\"ל לגדל שערו י\"ג שבועות וכן הוא באגודה:",
"טעם. שאסור בעשיית מלאכה. דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג אסור במלאכה אף אבל אסור במלאכה. וטעם. שאסור ברחיצה. דכתיב (ש\"ב י\"ד) ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה. וטעם. שאסור בשאילת שלום. דקא\"ל רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כ\"ד) האנק דום כלומר בדבר זה תנהוג אבילות ולא תשאל לשלום. מ\"ק דף ט\"ו ע\"א:",
"קונטרס אחרון
אסור במלאכה. מי שמת לו מת פתאום ולא מסר החנות והוא הפ\"מ אם יש לו אוהבים יזכו בזה והם יוכלו לתת לו אח\"כ וכעין דאמרו בירושלמי לענין אחר הביעור שיראה לו אוהבים והוא יפקיר. שו\"ת יוסף דעת ח\"ב סי' שפ\"א:
עוד שם. דאם יש לו פועלים בחנות ומת אביו מותרין הפועלים לעשות מלאכתם. כיון דאומן קונה בשבח כלי א\"כ הוה כמלאכת הפועלים ושרי לעשות:
ובספר משכנות הרועים תשו' י\"ז כתב בשם הה\"ג מהרש\"ק מבראד זצ\"ל מה שהשיב לו בענין המכירה. דאף אם הי' מועיל המכירה באבל במלתא דפרהסיא. היינו אם ישב שם איש חדש הקונה או שליחו. אבל לא שתשב שם אשת האבל שישבה לפנים ג\"כ בלי היכר ושינוי כלל. והוא אוסר בכל גווני. וכן כתב בשם תשו' חת\"ס סי' שכ\"ד לאסור. משום דדבר השייך רק ביחיד ודאי יאמרו דעושה דרך איסור ויבא לידי חשדא ויבואו לזלזולי באבילות. ובשם הגאון מו\"ה שמואל שמעלקא אבד\"ק יאס כתב ג\"כ דאם ישב האחר לבדו יש מקום להתיר. אבל לא אם אשת האבל יושבת ג\"כ דנראה לעינים שלא הי' כלל מכירה בדבר רק כצחוק בעיניהם:
ובספר מעבר יבק אמרי נועם פל\"ז כתב דאחד מהטעמים שאסרו אפי' לעני לעשות מלאכה בהם. כדי להרבות מזמורים והשכבות ותחנונים ובכי' על מתו. ובפרט בג' ימי הבכי כו' וכן יעשה עד סוף השלושים והמשכיל יוסף כרצונו ברוחב לבו ובפרט לאביו ולאמו עד תשלום השנה. ויתן צדקה לכפרת נפשם. ובשפתי צדק שם פ\"ז דף נ\"ה ודף ס' כתב תפלה להתפלל על הקבר בעת שמבקר את מתו בתוך השנה. ובפרט בשלושים יום הראשונים כדפסק מהר\"י קאר\"ו יו\"ד סוף סי' שד\"מ:",
"ורחיצה בכלל סיכה. אסור לאבל לכבס כסותו וכן ללבוש המכובסים קודם לכן כל שבעה. ולאחר שבעה עד ל' נוהגין שאדם אחר לובשם תחלה שעה אחת (כלומר זמן מה) ואח\"כ לובשם האבל. רמ\"א סי' שפ\"ט סעי' א' וש\"ך שס סק\"ד. וה\"ה אם מניחו על קרקע שעה א'. כרם שלמה בשם ס' לחם הפנים. ועי' בשו\"ת גבעת שאול סי' ע' וז\"ל אבל שחל יום שביעי שלו בשבת אסור ללבוש חלוק לבן בבוקר קודם תפלת שחרית וצריך להמתין ולא ילבוש עד אחר התפלה ע\"ש:
ובשו\"ת פני יהושע ח\"ב סי' ל\"ט כתב דבשבת בנץ החמה בטלו גזירת ז' ומותר ללבוש חלוק שלבש אדם אחר תחלה כמו בגזירת למ\"ד:
ועי' פרמ\"ג א\"ח סי' תקנ\"א מ\"ז סק\"ד דבאבל לכבוד שבת פורסין מטפחת מכובס (האנד־טיכער וטיש־טיכער) בתוך ז' אע\"ג דכתונת אסור לו ללבוש:
ועי' פתחי תשובה שם סק\"ב בשם שו\"ת לחמי תודה סי' ל' דהא דלא התירו אלא לאחר שבעה היינו דוקא במחליף לתענוג אבל אם מחליף לצורך כגון שהחלוק מלוכלך או משום עירבוביא שרי אפי' בחול תוך שבעה ע\"י כך כמו ברחיצה דלא אסור אלא של תענוג ומה שלא בא הדבר הזה מפורש בפוסקים אין זה אלא לרוב פשיטתו ע\"ש. ובגליון מהרש\"א שם כ' בשם תשו' רש\"ל סי' ק\"ו דמי שאינו לובש כתונת מכובס בשבת של אבילות הוא חסידות של שטות: ובספר מעבר יבק אמרי נועם פ' ל\"ח כתב וז\"ל מצינו בירושלמי שמתיר רחיצה א' אחר המטה כדאמרו שם מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה רוחצין אמר רבי יוסי ברבי בון מי שמתיר ברחיצה עושה אותו כאכילה ושתי' וכן כתב הרמב\"ן ז\"ל נראה מכאן שיש נוהגין בקצת מקומות שהקרובים היו מרחיצין את האבל קודם ההבראה והיא כדי להמתיק כחות הדין המתגבר על האבל כפי שאפשר וגם זה הוא כמו תקון ההבראה וצורך הנחמה ברם אח\"כ אבל אסור בתכבוסת וברחיצה ובכל שאר דיני אבלות:
ועי' שע\"ת סימן תקמ\"ח ס\"ק י\"ג דנהגו להקל טבילה בצונן אחר ז' כל למ\"ד כדברי הש\"ך ביו\"ד סי' שפ\"א דטבילת כל גופו בצונן ליכא איסורא ע\"ש. אבל רחיצה של תענוג אסור כל גופו אפי' בצונן. אסור ללבוש בגדים חדשים כל י\"ב חודש אך אם צריך להם יתנם לאחר ללבשם תחלה ב' או ג' ימים. קיצור ש\"ע סי' רי\"א סעי' י'. כתב בס' ברכ\"י סי' שפ\"א דחולה שאמר לו הרופא שתרופתו ללכת למרחצאות החמין וישב בכל יום שעה או יותר יש להקל בתוך שלשים:
וכשם שאסור לגלח כל שלושים כך אסור ליטול צפרנים בכלי בין דיד בין דרגל. עי' באר הגולה סי' ש\"צ. אבל בידיו או בשיניו מותר (סי' ש\"צ) ויכול לחתוך קצת בסכין ואת\"כ יטול צפרניו בידיו או בשיניו. שבות יעקב ח\"ג הי' ק'. וע\"ל סעי' רנ\"ה. ובנטילת צפרנים משמע דל\"צ גערה. הלק\"ט ח\"א סי' קי\"ג. ובס' ארחות חיים סי' תנ\"ט כתב בשם ס' שדי חמד בע\"פ התרתי לאבל נטילת צפרנים ע\"י אחר משום חשש חמץ בלוע. ובשו\"ת יוסף דעת ח\"ב סי' ש\"צ כתב דנטילת צפרנים לא נהגו רק בשלושים ופיאות הראש אסור לקצץ כל י\"ב חדש:
אם נעשה אבל קודם יו\"כ אפי' על אביו ועל אמו ר\"ל. מותר לו לגלת ציפרניו בעיו\"ט של סוכות סמוך לחשכה. אף דלענין גלוח שערות לא מהני אפי' גערה עד אחר ל' בפועל. משא\"כ נטילת צפרניים אינו תלוי בגערה כלל דכל שביטל גזירת ל' הוא מותר. מטה אפרים סי' תרכ\"ה סעי' י\"ג וא\"ל שם.
ובשו\"ת נו\"ב ת\"א יו\"ד סי' צ\"ט כתב דאשה מותרת בנטילת שער אחר שבעה תוך ל'. וכן בנטילת צפרנים. וע\"ל סעי' תרל\"ב בד\"ה ועי':
ועי' ברכ\"י שם סעי' ד' דמה שכ' בש\"ע שם דעל אביו ואמו אסור להסתפר עד שיגערו בו חביריו לאו דוקא. רק שאם שהה שיעור הראוי לגעור בו חבירו אף שלא גערו יכול להסתפר וא\"צ י\"ב חודש. ועי' רמ\"א שם סעי' ד':
אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל ונהג בהם גזירת שבעה הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים אפי' חל יום שביעי בערב הרגל ומותר לכבס ולרחוץ ולספר סמוך לחשיכה. סי' שצ\"ט סעי' ג' הא דרגל מבטל גזירת שלשים בשאר מתים אבל באביו ואמו שאסור לספר עד שיגערו בו חביריו אפי' פגע בו הרגל לאחר ל' יום אינו מבטל. שם סעי' ד':
ועי' נוב\"י מהדורא קמא סי' י\"ד דאם גערו בו חביריו תוך למ\"ד והגיע הרגל מבטל גזירת למ\"ד ומותר להסתפר ערב הרגל. וכן אם הגיע יום למ\"ד בערב הרגל לא בעינן גערת חבריו. ועי' פתחי תשובה סי' ש\"צ סק\"ג שצ\"ע בזה:
ועי' עיקרי הד\"ט סי' ל\"ו סעי' ל\"ג בשם הרב אורח לחיים חיו\"ד סי' י\"ב דיש להחמיר בשמועה רחוקה על או\"א לנהוג ל\"י לתספורת ושאף שמרן סי' ת\"ב לא הזכיר רק גערה הדבר פשוט דלא אתא לאפוקי הל' רק בא להחמיר עליו שצריך גם גערה אחר ל' ושהגערה תוך ל' אינה מועלת. אך אם פגע בו הרגל צריך לחקור מנהג המקום הצריך לעשות מעשה. כי יש בדבר להקל ולהחמיר. אמנם כשלא פגע בו הרגל כבר העד העיד בנו דנהוג עלמא להחמיר.
וע\"ש סעי' מ\"א שכתב וז\"ל התרתי למי שחל יום למ\"ד לאבילות או\"א ביום הו\"ר להסתפר בו ביום ע\"י גערה שהוא ג\"כ ערב הרגל בפני עצמו והסכים עמו הרב מ' חיד\"א ז\"ל והוא פשוט:
ונהגו שכל קרובי המת הפסולים לו לעדות מראים קצת אבילות בעצמן כל שבוע הראשונה דהיינו עד אחר שבת הראשון. רמ\"א סי' שע\"ד. ועי' באר הגולה שם דאם היו שני בשני או בן בנו או בן בתו מלבוש כל בגדי שבת חוץ מבגד עליון. וכשמת חמיו או חמותו. וכן אשה שמת חמיה או חמותה. או אבי אביו או אבי אמו. וכן האשה בשביל אבי אביה ואבי אמה אינם לובשים רק כתונת לבן והאשה עוד צעיף לבן וכן המנהג שלא לילך לבית המרחץ ולא לחוף הראש. ועי' לחם הפנים דגם נטילת צפרנים אסור בכל אותו שבת. ועי' ש\"ך שם סק\"ז בשם תשו' משאת בנימין דגם אין לאכול חוץ לביתו לא בסעודת מצוה ולא בסעודת מריעות עד מוצאי שבת הראשון או ביום השמיעה אם הוא תוך ל' עד מו\"ש הראשון ועי' פתחי תשובה שם סק\"ג דמי שמת אשת אביו בחיי אביו דצריך לנהוג מקצת אבילות עד מוצאי שבת הראשון:
אם אותן המתאבלין עמהם מנחמין את אבילים יאמרו בזה\"ל. המקום ינחם אתכם ואותנו עם שארי אבילי ציון וירושלים. שו\"ת שבות יעקב ח\"ג סי' צ\"ח:
ועי' ש\"ך סי' רמ\"ו ס\"ק כ\"ז דאבל תוך י\"ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד על סעודת מצוה. ותנן בהדיא במס' שמחות פ\"ט דעל כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד שישלימו ל' יום ועל אביו ועל אמו אסור כל י\"ב חודש אלא א\"כ הי' של מצוה. ועי' תוס' כתובות דף ה' בד\"ה אבל. ורמ\"א סי' שצ\"א סעי' ב' כתב דבסעודת מצוה דלית בה שמחה מותר ליכנס ולאכול שם. והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י\"ב חודש אם הוא חוץ לביתו ע\"ש. וע\"ש סעיף ג':
כתב הכלבו יש נוהגין היתר בסעודת ברית מילה ובנשואי חופה אבל רבינו טוביה הי' אוסר בסעודת חופה וברית מילה משום דהיא נקראת שמחה דכתיב שש אנכי על אמרתיך. והא דאמרי בירושלמי דבסעודת מצוה מותר ר\"ל סעודה שאין בה שמחה כגון עיבור החודש וכן נמי מחמיר הר\"ף ז\"ל עכ\"ל. והגאון יעב\"ץ כתב דלאחר ז' מותר ליכנס לסעודת הברית אפי' חוץ מביתו. ואבל על או\"א יש מחמירין כל ל':
ובשו\"ת חיים שאל סי' כ\"א כתב בשם רבינו יצחק דאפי' על אביו ואמו מותר לאבל ליכנס אחר ז' דסעודת ברית מילה לא חשובה שמחה דהא איכא צערא לינוקא ומה\"ט לא אמרינן בה שהשמחה במעונו:
ובהגהות מנהגים כתב בשם מהרי\"ש דאבל תוך שנתו לא יברך ברכות חתנים אפי' הכלה בתו. והטעם. משום שהניגונים משמחים אותו עיין שם. ועיין רמ\"א סימן שצ\"א סעי' ג' דאבל יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין תחת החופה שבבית הכנסת ויכול להיות שושבין להכניס את החתן תחת החופה. ויכול ללבוש בגדי שבת ובלבד שיהא לאחר שלשים. ועיין ט\"ז שם סק\"ד בשם הב\"ח דכל שכן שיש להתיר לאבל על שאר קרוביו תוך ל' להכניס החתן דטפי יש להתיר תוך ל' על שאר קרוביו מתוך י\"ב חודש על אביו ואמו ע\"ש. רב ומגהיג גם בתוך שלשים לאב ואם יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין. כנה\"ג:
ועי' חידושים וביאורים מהגאון בעל יד אפרים סעי' כ\"ב דבקרובים יש להקל לסדר קדושין ולהיות שושבין לאחר ז' אף באבילות דאב ואם. וגם ברחוקים ואינו מצוי אחרים כל כך אלא ע\"י טורח יש להקל ע\"ש. אבל לא יכנס לאכול שם על הסעודה ויש מקילין גם לאכול על הסעודה. קיצור ש\"ע סי' רי\"ב. ועי' באר היטב שם סק\"ה דיש נוהגין להיות מן המשמשים על הסעודה ולאכול אח\"כ עם המשמשים אחר גמר הסעודה וזה אין למחות בידם. אבל להסב על השלחן כשאר בעלי הסעודה ראוי למחות. ועי' פתחי תשובה שם סק\"ז בשם פנים מאירות דאותם המכניסין הנוהגים להקל לאכול שם יש להם על מה שיסמוכו ע\"ש. ועי' שערי תשובה סי' תקנ\"א סק\"ג:
ועל מה שכתב המחבר סי' שצ\"ב סעי' ג' מי שלא קיים מצות פריה ורביה ושידך אשה ואחר שהכין צרכי חופה מת אחי המשודכת מותר לכנסה מיד כו'. עי' כנה\"ג דרשאי האב ליכנס לחופת בתו ובלבד שלא יאכל בסעודת חתן ע\"ש. ועי' גליון מהרש\"א סי' שצ\"א סעי' ב'. ועי' בס' יוסף דעת סי' שמ\"ב: ובענין אם מותר לעשות גם רקודין ומחולות עי' אמרי ברוך שם דאפשר לפי מנהגינו שאין שכיח שיהי' סעודת חתונה שאחר החופה בלא כ\"ז נראה לעין כל במניעת כ\"ז באותה סעודה כאבילות בפרהסיא. גם יש לחוש לשמחת החתן שאינו אבל ע\"ש:
מוהל אבל ילך לביהכ\"נ יחף כדי למול ביום א' אם אין אחר אלא הוא. ואם יש אחר אז אסור עד ג' ימים. הגהות מנהגים בשם אגודה. כהן אחר ג\"י יכול לצאת ולפדות את הבן. שיורי ברכה סי' שצ\"ג בשם כנה\"ג. וכתב מהרש\"ל בסוף מ\"ק שנוהגין ליקח עפר במנעלים כשהולך. ובס' ברכי יוסף מתיר לאבל להיות סנדק אף בתוך ז' רק לא ילבש בגדי שבת ולא יאכל עם המסובין מ\"ש:
ועי' בספר עקרי הד\"מ סי' ל\"ו סעי' ח' דאבלה תוך ז' לא תצא להוציא הנער למילה דאין כאן מצוה. ואם המילה בביתה אפשר דמותרת:
אבל תוך ל' או י\"ב חודש דאב ואם שאסור ליכנס לבית משתה ושמחה אף בשבת אסור. ואם הם קרובים לחתן או לכלה יש מקום להקל בשבת לך אם קראוהו דהוי כפרהסיא. ולסעודה שאינה של שמחה כגון במקום שעושים סעודה בליל שבת שנולד זכר או סעודת ברית מילה או סעודה שעושין בשבת שיולדת הולכת לביהכ\"נ יש להקל. ומכ\"ש שמותר לאכול כדרך חברים המסובין סעודה שלישית אף שנמשכה תוך הלילה אין לחוש בדבר. חידושים וביאורים מהג' בעל יד אפרים סעי' כ\"ג:",
"תשאל לשלום. ועי' באה\"ט סי' שפ\"ה דכתב וז\"ל ומיהו אפשר לומר כיון שרוב שאילת שלום שלנו אינו אלא שאומר צפרא טבא וזה מותר שאינו שאילת שלום ממש כדאי' בב\"י באו\"ח סי' פ\"ט. ור\"י פי' שלום כמו כריעה אבל שום בפה מותר כמו צפרא דמרי טב וכיוצא בו ע\"ש. ובזוהר פקודי משמע ג\"כ אינו אסור רק כשמזכיר השם. וזה לענין שלא ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל מ\"מ שכל זה שאנו נוהגין אינו בכלל שאילת שלום ע\"כ יש מקילין האידנא בשאילת שלום האבל לאחר ל' עכ\"ל ע\"ש. ועיין ליקוטים סעי' קס\"א:
משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל ומשבעה עד שלשים שואל בשלום אחרים אבל אין אחרים שואלין בשלומו ולאחר שלושים שואלין בשלומו. סי' שפ\"ה ועי' ש\"ך שם. וכתוב במס' שמחות ובס' התרומה כי האבל אומר לרבים הבאים לנחמו משום כבודם לכו לבתיכם לשלום ושכרכם כפול מן השמים דלכבוד רבים שרי וזה אינו בכלל שאילת שלום דאסור בשלשה ימים הראשונים:
ובספר ייטב לב (חיי) כתב על מה שפי' ז\"ל הפסוק וזרח השמש ובא כשמש עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע. וז\"ל שמעתי מפי מוזללה\"ה שהוא עפ\"י מה דאי' במדרש שבזיי\"ן ימי אבלו של משותלח לא שמשו המזלות ולא זרחה השמש. והטעם. כתבו המפורשים עפ\"מ שאחז\"ל למה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום לקונה ואבל אסור בשאילת שלום ע\"כ. וא\"כ כשח\"ו איזה צדיק נפטר מהעולם אמאי זורח השמש. אבל כתירוץ כי בימי משותלח לא הניח דוגמתו למלא מקומו. אבל עתה שלא שקעה שמשו של זה עד שזרחה שמשו של זה הו\"ל כאילו הצדיק עודנו חי. כי המניח ממלא מקומו כאלו לא מת:
ובענין מה שנוהגין שאם נוסע אחד לבית או לדירה חדשה שולחין לו בשבת הראשון מנוח. יין וכדומה. וגם הולכין אליו בשבת להסב עמו בהשלחן. אם מותר לשלוח כן לאבל ולילך אליו בשבת להסב עמו. עיין רמ\"א יו\"ד סי' שפ\"ה סעי' ג' דבמקום שנהגו שלא לשאול בשלומו בשבת אסור לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו אפי' בשבת כל י\"ב חודש. אבל במקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת גם זה שרי ע\"ש. ועי' ט\"ז א\"ח סי' תרצ\"ו סק\"ג דאין לסמוך ע\"ז. ופמ\"ג שם שם מש\"ז סק\"ג כ' דמ\"ש הרמ\"א דבמקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת שרי זה דוקא תוך י\"ב חודש אבל תוך שלשים אין להקל. ובא\"א שם ס\"ק י\"ב כ' דיש לעיין אי שרי תוך שלשים בשאר קרובים אי מותר בשאילת שלום בשבת דאימא דוקא תוך יב\"ח על אביו ואמו ע\"ש. ועי' ט\"ז יו\"ד סי' שפ\"ה דאבל תוך ל' אינו יכול להזמין לאחרים או להזמין עם אחרים. וה\"ה כל י\"ב חודש על אביו ואמו. ועי' פמ\"ג סי' תרצ\"ו ס\"ק י\"א מי שמת לו מת בפורים לשנה הבאה ישלח מנות דהיא\"צ הוא לאחר יב\"ח. אף שביו\"ד סי' שצ\"ה סעי' ג' מסיק רמ\"א דיש לנהוג כל חומר יב\"ח ביא\"צ מ\"מ בפורים ביא\"צ אין להחמיר:"
],
[
"טעם. שאומרים קדיש. משום שפעם אחד פגע רבי פלוני במת אחד שהי' מהלך ומקושש קוצים ונושאן על כתפיו אמר לו בני כל זה למה לך אמר לו רבי כה משפטי כל הימים להביא באשה של גיהנם [השמטה: באשה של גיהנם. בספר אור ישראל להרב המגיד הקדוש מוהר\"ר ישראל מקאזניץ זצוק\"ל כתב על מה שכתוב בתיקונים דף צ\"ה ע\"א ואית לן קטטה באינון מארי דגיהנם דנידונין בי'. שיש בני אדם שבחייהן יורדת הנשמה לגיהנם ונידון ואז בוער האש בקרבו ומתקוטט עם כולם. ויש שהם בשלוה בחייהם ולאחר מיתה נידונים שם:] להיות נדון אמר לו ואין מי יוכל להצילך מן הצער הגדול הזה אמר לו אין מי שיצילנו אם לא שיאמר בני קדיש או יפטיר בנביא לכבוד השם בעבורי ואם יעשה זה ידעתי כי זכותו תעמוד אלי ויגן בעדי ויבא רבי פלוני ויגד זה לבנו של מת ויעש ככל אשר אמר. לימים נגלה המת אל החכם הנזכר פעם אחרת ואמר תנוח דעתך שהנחת דעתי ועל זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא גם להפטיר בנביא. כל בו: ",
"קונטרס אחרון
אחר כאו\"א. ובענין הקדיש שמעתי מידידי הרב החסיד המופלג מו\"ה יוסף אשר ז\"ל בשם הרב הצדיק הקדוש מסאנז זצוק\"ל שאמר דהקדיש אחר שיר של יום. וכן הקדיש אחר אין כאלקינו אם אין שם יתום יאמר אותם הש\"ץ ואפי' יש לו אב ואם יאמר אלו הקדישים כי הם שייכים ג\"כ להתפלה. ושמע מפיו הקדוש שאמר עד מתי אלמוד אתכם זאת:
ובספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל סי' קל\"ב כתב וז\"ל נראה שאין למעט מאמירת קדישים הנהוגים בכל יום עכשיו. אחר שיר של יום. ואחר אין כאלוקינו ואחר עלינו וכדומה וגם אם אין שם אבל לא יגרעו מהם. וכן אני נוהג לומר כל קדישים אלו כשאני מתפלל לפני העמוד ע\"כ:
קדיש של מזמור שיר ליום השבת אחר קבלת שבת שייך למי שיש לו יא\"צ בשבת ולא למי שהיו לו יא\"צ בעש\"ק. קונטרס עיון תפלה: שהוא בן ז' שהולך כל ימי השבוע לביהכ\"נ לומר קדיש ויש שם יא\"צ ג\"כ אזי יש ליאר צייט קדיש א'. ואם יש קטן בן ז' ויא\"צ ובן למ\"ד אזי יש ליא\"צ קדיש א' ובן ל' אין לו כלום. מטה אפרים שער א' סעי' ב':
מי שבטלה אבילתו ברגל או קובר מתו ברגל יש לו דין ז'. ומ\"מ מחויב ליתן ליא\"צ קדיש א' דומיא דקטן והא דאבל גדול שהולך בשבת לביהכ\"נ דוחה היא\"צ לגמרי היינו משום שהיא\"צ יכול לומר במו\"ש שאז לא יהי' האבל בן ז' בביהכ\"נ. ואע\"פ שכבר עבר זמן היא\"צ מ\"מ שייך השלמה בלילה שאחריו. משא\"כ במי שבטלה אבילתו ברגל שהולך גם בלילה שאח\"כ לביהכ\"נ א\"כ דמי לקטן. מ\"א סי' קל\"ב סק\"ב:
ובספר לבושי מכלול סי' ד' אות נ\"ג כתב בשם האריז\"ל דאותן שאומרים אין כאלקינו הקדיש הזה הוא קדיש יתום ואצ\"ל כלל קדיש אחר עלינו. וכתב וכן ראיתי בזידיטשוב ובסטרעטין ושם המנהג בש\"ק לא הי' אומרים קדיש גם אחר אין כאלקינו. ולא נשאר ליתום רק הקדיש של שירות היום: ועיין בס' שיורי ברכה יו\"ד סי' שע\"ו סעי' ד' בשם ספר ויקהל משה דפוס פיורדא יש מעשה נורא מענין רוח אחד ושם נאמר שלא יש דבר להגין מפני המזיקין כאמירת קדיש על מזמורי תהלים. ולכן יש להנהיג לבנים על אבותם שילמדו בכל יום מהשנה קצת מזמורים ויאמרו קדיש:"
],
[
"עוד טעם. משום שבעניית אמן בכל כחו ממשיך כח הטהרה ומצננים גיהנם שעה וחצי שעה ומכריח כח הטומאה שלא ישלוט באביו או באמו באותו זמן אלא אדרבא מביאין אותו לגן עדן. סדה\"י: ",
"קונטרס אחרון
ועי' נקה\"כ שם. ובשו\"ת פני יהושע מקראקא ח\"א סי' ט' חשב מתחלה להביא ראי' דדין שמועה קרובה או רחוקה מונים מיום המיתה ולא מיום הקבורה. ושוב מסיק דאין ספק דמיום הקבורה מנינן. וכן הוא בהגהות וחדושים מהרב הה\"ג מו\"ה משה טייטלבוים זלה\"ה סי' ת\"ב בשם ספר תפארת למשה:"
],
[
"טעם. שנהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י\"א חדשים. כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים כי משפט רשע י\"ב חודש. רמ\"א סימן שע\"ו סעיף ד': ",
"קונטרס אחרון
י\"ב חודש. עי' הרעב\"ט סוף פ\"ב דעדיות משפט רשעים בגיהנם י\"ב חודש שנאמר והי' מדי חודש בחדשו. כשיבא חודש באותו החודש שמת בו יצא מגיהנם ויבא להשתחות לפני ה'. ובענין מה שצריך להתאבל י\"ב חודש אף אם השנה מעוברת סגי בי\"ב חודש. ש\"ך סי' שצ\"א בשם פוסקים ועי' ליקוטים סעי' קע\"ח:",
"לא יאמר עוד. ובספר שדי חמד אות קס\"ב כתב בשם שו\"ת אגודת אזוב. דאם כלו י\"א חודש בע\"ש יאמר קדיש בשבת ג\"כ. דבשבת אין דין גיהנם. והקדיש בשבת הוא להעלותו ממדרגה למדרגה. אבל ביו\"ט לא יאמר דגם בי\"ט יש עונש גיהנם. וע\"ל בהשמטה לסעי' תשע\"ט:
ביום שנהגו שאם אין אבל לומר קדיש יתום ואמרוהו זה אח\"ז בעלי בתים אחרים ויש שם מי שמת או\"א שכבר עברו י\"א חודש מ\"מ יוכל לאמרו גם הוא כשאר העם ואין זה בזיון לאו\"א שיחזיקים רשעים באמרו קדיש אחר יא\"ח עי' עיקרי הד\"ט סי' ל\"ו סעי' כ\"ז:
ויום זה שהוא פוסק בו יש לו כל הקדישים רק ליא\"צ שייך קדיש אחד וכן לבן שלושים. ואם יש כמה יא\"צ או בני שלושים נדחה הוא מפניהם לגמרי. קיצור ש\"ע סי' כ\"ו סעי' י\"ז. ועי' פרמ\"ג סי' קל\"ב א\"א סק\"ב:",
"מן הבן או מן הבת. ובספר פחד יצחק כתב דאם למד עם בן בנו יאמר קדיש כמו שאר אבלים בשוה. ועי' מטה אפרים שער ד' סעי' ט' דמי שמת ויש לו בן וצריך לנסוע למרחקים שלא יוכל לומר קדיש בעונתו ושוכר איש א' במקומו שיאמר קדיש אחר אביו או אמו. אין שאר האבלים יכוליס לדחותו כיון שאומר בשליחות הבן. וסיים ומ\"מ נראה שיש לעשות ג\"כ פשר שלא יאמר רק חלק שליש ע\"ש:
המניח אחריו בני בנים ואח טוב שהאח יאמר קדיש בשבילו שהוא מהמתאבלים עליו. עי' עקרי הד\"ט סי' ל\"ו סעי' י\"ט: "
],
[
"טעם. שאומרים קדיש בלשון ארמית. לפי שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא הי' מבינין כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה הי' לשונם. כי לפי הטעם שלא יבינו המלאכים ויהי' מתקנאין בנו קשה שהרי יש כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי. תוס' ברכות דף ג' ע\"א בד\"ה ועונין:",
"קונטרס אחרון
ויהי' מתקנאין בנו. ז\"ל הכלבו אות ז' מצינו באגדה לעתיד לבוא יהי' הצדיקים גדולים מן המלאכים ואנו מתפללין הקדיש שימהר הקץ שיתגדל השם ויתקדש. ואם נאמר אותו בלשון הקודש שיבנוהו המלאכים אפשר שיקטריגו כי ידעו כי ידל כבודם ויגדל כבוד הצדיקים עליהם. וכן הדין נותן כי המלאכים אין טבעם לעשות רק טוב וכיון שכן אין להחזיק להם טובה אם לא יחטיאו. אבל הצדיקים המתגברים על יצרם נראה שעתידים לקבל שכר טוב מהם ע\"ש. ובס' אור צדיקים כ' יש מלאכים שחטאו ואינן יכולין לעלות אם לא מכח תענית בני אדם:
ובספר קדושת לוי (וירא) פי' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. כי הכלל הוא כמבואר שבעה\"ב לא יהי' מתנהג בפני האורח יותר מגדול' האורח כדי שהאורח לא יקנא את בעה\"ב. והנה צדיק נקרא מהלך שהולך תמיד ממדריגה למעלה למעלה. ומלאך נקרא עומד וכאן רצה אברהם שלא יקנאו בו המלאכים התלבש עצמו בבחינת מלאך להיות עומד. וזהו והוא עומד עליהם:
ובספר שפתי צדיקים (וירא) פי' בשם הרב הצדיק הקדוש בעהמ\"ח ספר הנ\"ל עפ\"י דאי' במדרש שלא רצו לאכול שהוצרכו לומר שירה עד שאברהם נכנס תחתם במקומם לומר בעדם שירה ואז אכלו. וז\"פ והוא עומד עליהם. פי' במקומם לומר שירה בעדם. כי המלאכים נקראים עומדים כאמור ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. והצדיקים נקראים הולכים מדרגא לדרגא. לזה כשהוא נכנס במקומם לפי השעה נקרא אברהם עומד. וז\"פ והוא עומד עליהם תחתם במקומם ומדריגתם ולכן ויאכלו:
וראיתי בכתבי הגאון הקדוש המפורסים מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל (בחקותי) ששמע מהרב הצדיק הקדוש מלובלין זללה\"ה שפי' הפסוק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. שהמלאך נקרא עומד. וזה ונתתי לך כו' כלומר שאתה תהי' הולך ביניהם. ועי' בני יששכר כסלו:
ובספר דודאים בשדה (לך) כתב בשם ספר אור ישראל שהקשה על מה דאי' בכתבי האריז\"ל ראי' שהאדם חשוב יותר מהמלאכים דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו' ובודאי הנשמר גדול מהשומר. והלא כתיב ה' ישמרך מכל רע נמצא הש\"י בעצמו הוא השומר וסיים שם דבר זה לא ניתן לכתוב רק למסור בע\"פ ע\"ש. ולי נראה כי שם כתיב שהשי\"ת יצוה למלאכיו לשמרך. וזה ראי' שהאדם חשוב יותר. אבל השי\"ת שומר את האדם מעצמו בלי צווי כי הוא אחד יחיד ומיוחד.",
"[השמטה: ובפ' שופטים פי' הפסוק במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך. עפ\"י מה שמצינו דהמלאך נקרא עומד. והטעם הוא. מחמת שנאצל ונברא לעשות הרצון העליון ואין שייך בו שום השתנות כמו האדם שיש בו טוב ורע. ולכך נקרא האדם בשם הולך מחמת שיש בו טוב ורע. ולכך כשגובר הצד הטוב הולך ממדריגה למדריגה. אבל המלאך הוא עומד מחמת שנאצל כך לעשות הרצון העליון. ואין שייך אצלו צד עלייה על ידי מעשיו. ויש מלאכים קדושים שהעלייה שלהם הוא ע\"י שמבקשים רחמים ורצון מאת המלך העליון על בניו ובזה הם מתעלים:
וזה הפי' במה יזכה נער את ארחו. היינו המלאך הגדול שנקרא בספרים בשם נער מה הוא עלייה שלו. לשמור כדבריך. היינו שהוא מבקש רחמים ורצון על ישראל ושומר אותן. וזה לשמור שהוא שומר את ישראל שהם כדבריך כמבואר בספרים מה הקב\"ה פוקד עקרות אף הצדיק כן. שהצדיק הוא דוגמת המלך העליון:]"
],
[
"עוד טעם. לפי שבימיהם גזרו אויביהם שלא יאמר קדיש והנהיגו לאומרו בלשון ארמי שלא יכירו בו. ואף שבטלו הגזירה לא רצו להחזיר הדבר ליושנה כדי שלא ישתכחו הניסים והנפלאות. א\"ר סי' נ\"ו סק\"ה:"
],
[
"עוד טעם. שאומרים קדיש בלשון ארמית. שלא יקטרגו המלאכים על שמתפללין על הגאולה. כל בו. כתב אבודרהם אל יקשה בעיניך מה שתקנו לומר יתברך וישתבח ויתפאר כו' בלשון הקודש כי השבח לא היו יכולין לשנות ללשון תרגום ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. שאומרים קדיש בלשון ארמי. כדי שלא ירגישו מלאכי השרת שמו של הקב\"ה חסר שמא יחריבו את העולם לכך אנו אומרים יהא שמיה רבא מברך בלשון ארמי. כדי שלא ידעו ולא יבינו כי אין מבינין אלא לשון הקודש. אבל ישתבח ויתפאר שהוא שבח אומרים בלשון הקודש שאם יבינו אין בכך כלום ששבח הוא זה. ומה שמתפללין תתקבל צלותהון ובעותא זהו תפלה שיתגדל השם ומתפללין על הגאולה כי בהא תליא מילתא. ליקוטי הפרדס."
],
[
"עוד טעם. כי הסגולה הוא להכניע הקליפות בלשונם ממש. סידור של\"ה בשם הזוהר פ' ררומה. וכתב מהרמ\"ק שמזה למדנו. טעם. למה נתקן הזוהר בלשון ארמי."
],
[
"טעם. דנקרא קדיש דרבנן. לפי שהוא תחנה ובקשה על רבנן. א\"ר סימן קנ\"ה ס\"ק א':",
"קונטרס אחרון
ובקשה על רבנן. ובענין קדיש דרבנן עי' מ\"א סימן נ\"ד סק\"ג וז\"ל בליקוטי פרדס כתב כשהציבור אומרים פסוק או משנה צ\"ל קדיש לפיכך אומרים קדיש אחר פסוקי דזמרה ואף אחר משנה כגון במה מדליקין. ואומר בסיומן אר\"א אר\"ח דהיינו כקריאת התורה כדי לקדש. שאין מקדישין אלא בסיום הפסוק או דרשת הפסוק עכ\"ל. וכן מנהג כל ישראל לומר אחר פרקים ואין כאלהינו ובמה מדליקין הגדת ר\"א כו' א\"כ גם כשלומדין משניות י\"ל הגדה אחריו כדי לומר קדיש (מה שנקרא קדיש דרבנן) ע\"ש. ועי' מחצית השקל שם. ועי' פ\"מ שם דבענין קדיש אחר תנ\"ך אומרים קדיש שלם בלא תתקבל. ויאמר לכל הפחות שלש פסוקים. ולאחר הגדה קדיש דרבנן. ואחר הלכה יאמרו רחב\"ע וכדומה ע\"ש. ובמהרי\"ל כ' כשלא סיים המסכתא בפסוקים הי' מהר\"ש אומר אמר ר' אלעזר א\"ר חנינא תלמידי חכמים כו' כדי לומר קדיש על הפסוקים:
כתב באשל אברהם סימן קכ\"ז וז\"ל מה שקצת נוהגים לומר תיבת טובים רק בקדיש דרבנן. היינו מבחי' אין טוב אלא תורה הק'. וכן תתקבל כו' י\"ל ששייך בו בחי' טובים. מבחי' טובים דודיך מיין. ואימתי אני אהובה כשישמע קול תחנוני כו' ואני נוהג שלא לשנות רק לומר טובים בכל הקדישים. בבחי' אוצרו הטוב השמים. ומצד שבחי' זבולון טפל ליששכר ע\"י זה כל עם בני ישראל שוים לטובה לקבל שפע טוב תורה הק'. עושה שלום במרומיו כו' הוא בבחי' עשיה ברכה לבלי די ברבות הטובה:
כתב בספר אוהב ישראל (שלח) שמעתי בשם הרב הקדוש כו' מו\"ה דוב בער ז\"ל מ\"מ ממעזריטש שאמר על מאמר חז\"ל עושה שלום במרומיו, מיכאל המלאך הק' הוא שר של מים. וגבריאל המלאך הק' הוא שר של אש. ואע\"פ שהמים מכבין את האש עכ\"ז השלום ביניהם וכ\"א על מקומו ומדריגתו יבוא בשלום. וגם כי ישנם מלאכים קדושים שהם חציים של אש וחציים של מים ואעפ\"כ יש להם קיום לשלום:"
],
[
"עוד טעם. דנקרא קדיש דרבנן. כיון שלא נתקן אלא על תורה שבע\"פ שהוא לימוד דרבנן. שם:"
],
[
"טעם לאבילות שהוא שבעה. שנאמר והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה. מ\"ק דף כ'. ומטעם זה. נהגו שלא ליפול על פניהם בבית האבל. ט\"ז סימן קל\"א ס\"ק ט':",
"קונטרס אחרון
אף אבילות שבעה. ובפרקי דר\"א פ' י\"ז כתב דז' ימי אבל אנו למדין מיעקב אבינו שעשה לו יוסף שבעת ימי האבל שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים. וכל עילוי דבן ז' או ל' אינו אלא מיום הקבורה ולא מיום שנודע לו. שעיקר האבילות הוא מיום הקבורה. לבוש או\"ח סימן קל\"ג. ואם מת ביו\"ט מתחיל למנות ז' מי\"ט שני האחרון. ודין שלשים מונה מיום הקבורה. שם סי' תקמ\"ח סעי' א' ועי' ט\"ה ח\"א סי' תתרמ\"ט בהשמטה בד\"ה ובענין מי שנפל לים או שטפו נהר או שאכלתו חיה מונין להם משנתייאשו מלבקש. מס' שמחות:
ומה שמורגל בפי העולם המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה\"ב ולא מצאו כל אנשי חיל מקורו. כתב בקונטרס קרן לצבי ז\"ל שמקורו הוא במ\"ר תהלים מזמור ק\"כ וז\"ל עם הארץ קורין אותו שלישי שהורג ג' הורג עצמו והמקבלו ומי שנאמר עליו וכן אתה מוצא בדואג שהרג עצמו ואין לו חלק לעוה\"ב וכו'. ומזה מקור דברי העולם אף שלא מצאנו בדואג שהרג א\"ע אבל הכוונה שגרם זה לו בעצמו וע\"כ אין לו חלק לעוה\"ב עכ\"ל. אין אוננים ואין מתאבלין על מומר. שו\"ת הרא\"ש כלל י\"ז סי' ט':
ובספר הר אבל כתב אחד שמע שמת אביו והי' קרובו מכחיש שאינו אמת ואחר שני ימים אמר קרובו שהוא אמת ונשאל הרדב\"ז מהיכן יתחיל האבילות והשיב כיון שהיה יודע משמועה ראשונה שמת אביו מונה משמועה ראשונה מ\"מ אותו הקרוב לא טוב עשה שלא קיים עי\"ז האבל אבילות דאורייתא שהוא יום מיתה וקבורה. דיום שמועה קרובה כיום קבורה הוא:
חולה שמת לו מת שחייב להתאבל עליו ונודע לו אם הבריא תוך שבעה גומר הימים הנשארים. וכן תוך שלשים גומר הימים הנשארים אבל אינו צריך להשלים הימים שעברו בחוליו משום דאז נהג ג\"כ מקצת אבילות ודמי לשבת דעולה ואינו מפסיק. וכן היולדת ג\"כ אינה צריכה להשלים הימים שעברו עליה בלידתה רק גומרת הימים הנשארים. קיצור ש\"ע סי' רי\"ז סעי' ג':
ובספר עיקרי הד\"ט סי' ל\"ו כתב בשם הרב שבות יעקב ח\"א סימן צ\"ט שהתיר לאבל תוך ז' על מיתת אחותו ששמע שהי' אביו בא מהדרך שלא הי' יודע במיתת בתו לצאת לקראתו כדי שלא ירגיש אביו פתאום ויצטער ביותר עליה ודוקא אם בא אביו רשאי מפני כבוד אביו. אבל אם בא אחיו אסור. עי' פתחי תשובה סי' שצ\"ג סק\"ז. ובספר שבלי הלקט שמחות סי' ל\"ד כ' בשם מנהגות הגאונים ז\"ל שכל אבל קודם ששלמו ז' ימי אבלו יוצא לחוץ בלויית מת אחר אם ימות ח\"ו קרובו. ואח\"כ חוזר ויושב באבילותו בביתו וכן המנהג.:
ובענין אם האשה אחרי מות בעלה נקרא כגדול הבית עי' חידושי הריטב\"א במס' מ\"ק כ\"א ע\"ב וז\"ל וצ\"ע אשה כגון האם או אחותו הגדולה אם היא חשובה גדול הבית להיות מונה עמהם. ובבדק הבית כתב וז\"ל ומ\"מ מענין מה שנסתפק מי זה יקרא גדול הבית האם שאינה יורשת או הבן היורש. אין הדבר תלוי בראוי לירש אלא כל מי שעיקר הבית תלוי בו. וכן פי' הר\"י גיאות עכ\"ל. ועי' כרם שלמה סי' שע\"ה:
ובחידושי רע\"ק שם כתב בשם תשו' שמש צדקה דגדול הבית הוה דוקא אם הבא הוא נגרר אחר הגדול. כגון בניו וב\"ב הסרים למשמעתו או סמוכים על שלחנו ויושבים ודרים בביתו דאז נקרא הוא גדול הבית לדבר הזה. וכתב עוד שם הוגד לי מפי מגידי אמת שזקני העיר הזאת בעלי הוראה לא דנו דין גדול הבית אלא בבנים לגבי אב. או אחים קטנים לגבי גדולים כשהיו אוכלים מתפיסת הבית דאז גרירי אבתרייהו. אבל באחים הדרים בבית לבדם ומופרדים איש מעל אחיו לא דנו דין זה עכ\"ל:
ועי' חכמת שלמה להגאון הקדוש מהרש\"ק מבראד זצ\"ל דאם יש אחד דהבית תלוי בו אז לא אזלינן בתר גדלות בשנים. רק בתר מי שהבית תלוי בו. ואפילו בן קטן. אבל אם כולן שוין בענין כגון דכולם עוסקין בשוה. או כגון שאין שום אחד מהם עוסק בצרכי המת כגון דהמת הי' דר בבית אחר בפ\"ע והאבלים דרים בבית אחר בפ\"ע. אז אם האבל שבמקום המת הוא גדול בשנים מן הבא עתה אז מונה הבא עמו. ואם אינו גדול בשנים אז אין הבא נגרר אחריו ומונה לעצמו ע\"ש. ועי' ש\"ך סי' שע\"ה ס\"ק י\"ב וי\"ג ועי' קיצור ש\"ע סי' ר\"ד סעי' ט'. דאלמנה שמנהגת את הבית נקראת גדול הבית. וכן הוא בעקרי הד\"ט סי' ל\"ו סעי' י\"ח:
ובשו\"ת יוסף דעת ח\"ב סי' שע\"ה כתב אודות השיעור י' פרסאות בינוניות מהלך יום א' דהיינו י\"ב שעות לענין גדול הבית וא\"כ כעת שנוכל לבוא ע\"י אייזין באהן באיזה שעות אם יוכל למנות עמו. כתב שם דכל שיעור חז\"ל לא מנינן רק מה שהוא עפ\"י דרכי הטבע ולא כפי תחבולות מתחכמות שהמציאו אנשים בזמנינו דאם נימא כן ישתנה דרכי התורה מדי יום יום לפי המצאת בני אדם ע\"ש. בא לו השמועה לאחר ל' די בחליצת המנעל שעה א' ואינו קורע ועל אביו או אמו קורע לעולם. סי' ת\"ב: ",
"ובעיו\"כ כו' או ספסל. ומותר לרחוץ אפי' שעה או ב' קודם הלילה ואפי' הרחיצה בחמין. מ\"א סי' תר\"ו סק\"ו:"
],
[
"טעם. שלושים באבל. כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו וכתיב בנזיר גדל פרע שער ראשו מה בנזיר שלושים אף כאן שלושים. מ\"ק דף י\"ט ע\"ב."
],
[
"עוד טעם. לפי שכל תלתין יומין אתדנו נפשא וגופא כחדא ובגין כך אשתכח נשמתא לתתא בארעא דלא סלקת לאתרה כאיתתא דיתבת לבר כל יומי מסאבותה. זוהר ויקהל דף קצ\"ט ע\"ב:"
],
[
"טעם. שנהגו שלא ליקח שום דבר מבית האבל כל ז'. משום שרוח רע שורה עליהם כל ז' ימים. א\"ר סימן רכ\"ד:",
"קונטרס אחרון
כל ז' ימים. ובספר יוסף אומץ דף קצ\"ב כתב קבלתי ממורי הגאון מהר\"ה סג\"ל ז\"ל מה שנוהגין שלא ליקח מבית האבל שום דבר תוך ז' אין לו שום עיקר בעולם ואמר שטעות זה בא מהא דכתבו הפוסקים המשאיל חלוק לחבירו לילך בו לבית האבל אינו רשאי ליטול ממנו עד שיעברו ימי האבל:"
],
[
"טעם. שאין אומרים הלל בבית האבל. מטעם שנאמר שם לא המתים יהללויה ונמצא לועג לרש. ט\"ז סימן שע\"ו ס\"ק ב'. ועיין פתחי תשובה שם ס\"ק ב' דבבית האבל שאינו בית שמת שם המת אלא שמת במקום אחר אומרים הלל אך האבל אין לומר מטעם שנאמר שם זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. וכן בהבדלה שעושה תוך שבעה על הכוס אע\"ג דרשאי להבדיל אין לו לומר פסוקי שמחה שקודם לה רק יתחיל מהברכות וכל מה דראוי לאבל שלא לומר אפי' רצה להחמיר ע\"ע ולומר אינו רשאי מפני כבודו של מת ע\"ש. ועי' באר היטב א\"ח סימן תכ\"ו ס\"ק ד' דאבל לא יקדש הלבנה בז' ימי אבילות ודוקא כשיש עוד זמן לקדש אבל אם עובר הזמן שאינו יכול לקדש הלבנה יכול לקדש בימי אבלו ע\"ש. וא\"ר שם ס\"ק ט\"ו כ' ונראה דיקדש בביתו אם יכול ע\"ש. ובסידור יעב\"ץ כתב דגם האבל אם ז' של לבנה הוא בתוך ימי אבילתו לא יחמיץ המצוה. וע\"ל סעיף תנ\"ב:",
"קונטרס אחרון
כיון שהכל אומרים. ובספר החיים להגאון הקדוש מהרש\"ק מבראד זצ\"ל סי' תקכ\"ו כ' דגם בשאר יו\"ט ואפי' ביו\"ט שני של ימים אחרונים או בעצרת ביו\"ט ב' דקיי\"ל דיום אחרון עולה למנין שבעה חייב האבל לומר הלל. ואף אם מתפלל בביתו ביו\"ט מ\"מ יאמר הלל כיון שעדיין לא התחיל אבילות כלל. ואף בר\"ח וחנוכה שחל בשבת יאמר האבל הלל אם סיים תפלתו בשוה עם הצבור דהוי בפרהסיא אם לא יאמר עמהם:"
],
[
"טעם. שהקובר את מתו אפי' בעי\"ט לעת ערב ונהג אבילות רק שעה מועטת קודם יו\"ט כיון שבא הרגל מפסיק את האבילות ונחשב לו כאילו כבר נהג אבילות כל ז'. משום דכתיב ושמחת בחגך אתי עשה דרבים ודחו עשה דיחיד. לבוש סימן שצ\"ט סעיף א':",
"קונטרס אחרון
ר\"ה וי\"כ. שעה אחת לפני יו\"כ חשובה כז' ונוהג דין ל' עד ערב החג והחג מבטל ממנו גזרת ל' ומגלח בערב החג לבוש סי' תקמ\"ח סעי' ט\"ו.
שעה אחת לפני החג הרי ז' והחג הרי י\"ד ושמיני עצרת חשוב כז'. והטעם משום דילפינן מקראי שאם לא הקריבו קרבנות של עצרת בעצרת יש לו תשלומין להקריבו כל ז' וחשבוהו ג\"כ כז' ימים לענין אבילות וכל המועדים הוקשו להדדי הרי כ\"א יום ויום שני של ש\"ע הרי כ\"ב יום ומשלים עליהם ח'. וטעם. ששמיני עצרת אינו מבטל דין ל'. לפי שלא נהג גזירת ל' כל ימי החג האיך יבא השמיני ויבטל ממנו גזירת ל' שלא נהג בהן לפיכך דיו שנחשב יום ח' כז' ימים שלימים וישלים עליהם עוד ח' ולא יבטל כל דין ל'. שם סעי' ט\"ז.
השומע שמועה בשבת או ברגל והוא יום ל' ולמוצאי שבת ורגל נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום א' ולערב חולץ מנעליו זמן מה אע\"ג דגם ביום הי' אסור בדברים שבצנעה לא נפטר בזה שהרי עכ\"פ חייב בכל דיני אבילות שעם א' וזה לא הי' נוהג בשבת ולכן אינו דומה שאם חל ז' שלו בשבת אינו נוהג שום אבילות במו\"ש לפי שכבר נהג כל דיני אבילות בכל השבוע. והטעם. שלא ינהוג ז' ול' כאלו שמע ביום ל' בחול. כיון דהשמועה גורם לאבילות ובשבת א\"א לנהוג שאר אבילות. וא\"כ יהי' הגרמתו חמור משל עצמו דבעצמו של יום השמועה אינו נוהג ובמה שהוא גורם ינהוג אבילות משא\"כ כששמע בחול. חכמת אדם כלל קס\"ו סעי' ד' בשם לבוש. ועי' ט\"ז סי' ת\"ב סק\"א:"
],
[
"טעם. דאסור לאבל לישב על מקום גבוה. דכתיב באיוב וישבו אתו לארץ. על הארץ לא נאמר אלא לארץ בדבר הסמוך לארץ. ירושלמי פרק ואלו מגלחין. וסמוך מסתמא היינו בג' טפחים:"
],
[
"טעם. למנהג שאין מנחמים את האבל עד יום ג'. כי עד ג' ימים תוקפו של אבל קיים לפי שצורת הפנים ניכרת והוי כחי ואין מקבלין תנחומין על החי. עיין מד\"ר ויקרא פי\"ח וידי משה שם:",
"קונטרס אחרון
ואין מקבלין תנחומין על החי. וכעת נעשה חדשות שתיכף אחר שנפטר בעודו שוכב על הארץ ילכו שם אנשים ויושבין שם וידברו על לב קרובי המת ובני ביתו ואסור לעשות כן כי הוא מנהג עכו\"ם ועובר על בחוקותיהם לא תלכו:"
],
[
"טעם. דאבילות אין חייב בחינוך אפי' הוא בן י\"ג שנה פחות איזה ימים. עיין סימן שצ\"ו סעיף ג' ועיין רש\"י תענית דף י\"ג ע\"ב בד\"ה אין הבוגרת. משום דטעם האבילות כדי שיפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה עי' טור סי' שצ\"ד בשם הרמב\"ם. נמצא שעיקר טעם האבילות הוא משום תשובה שיחזור בתשובה. אבל בקטן אין שייך טעם זה שיחזור בתשוב' כי הוא לאו בר עונשים שיהי' ערב בעד החולים. ומה שמקרעין לו כשמת לו מת משום עגמת נפש. בית הלל סימן שפ\"א. ועי' באר היטב סי' ש\"מ ס\"ק כ\"ח:",
"קונטרס אחרון
ואינו חייב בו. ועי' פתחי תשובה שם סק\"ד בשם ספר חכ\"א כלל קס\"ח דין ו' דקטן שהגדיל תוך י\"ב חודש אפשר דבזה חייב כיון שאינו אלא משום כבוד או\"א ע\"כ. ונערה בת י\"ב שנים חייבת באבילות. יוסף דעת שם:"
],
[
"טעם. שרגילין ללכת לבית הקברות בתענית. משום דבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קודש והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם אך יבקש מאת הש\"י שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב\"ה. מהרי\"ל הלכות תענית:",
"קונטרס אחרון
להתפלל מנחה ומעריב. ועי' פתחי תשובה סי' שע\"ו סק\"ח בשם תשובת מאיר נתיבים סי' פ' שהאריך להתיר להתפלל בשבת וי\"ט אם גם קודם האבילות הי' דרכו בכך להתפלל בשבת וי\"ט ע\"ש. ועי' ט\"ז שם סק\"ב שכתב בשם הב\"ח דבימים נוראים אם האבל הגון ולא נמצא כמוהו הוא קודם להתפלל אפי' תוך ל' על אביו ועל אמו ולא כיש מקפידים:
ובספר ארחות חיים סי' תקפ\"א אות ז' כתב בשם שו\"ת ריב\"ם שנייטוך סי' מ\"א שמי שהי' מוחזק להתפלל בימים נוראים בר\"ה ויוכ\"פ ונעשה אבל ב\"מ על אביו והוא בתוך י\"ב חודש דמותר להתפלל בימים נוראים לפני התיבה:
ועי' מהרי\"ל דבק\"ק פראנקפורט אין אבל יורד לפני התיבה ביום שאומרים בו הלל אפי' למנחה שלפני אותו יום. וכן בע\"ש אין מתפלל מנחה:
אבל תוך שבעה אין לו להתפלל לפני התיבה (להוציא את הרבים ידי חובתן) אלא אם אין שם אחר מי שיתפלל. אך אם הוא אבל על אביו או אמו נוהגין שמתפללין לפני התיבה אעפ\"י שיש שם אחר. קיצור ש\"ע סי' ר\"י סעי' ה'. ועי' סי' שפ\"ד סעי' ג':"
],
[
"טעם. למה אנו הולכים להתפלל על המתים כשיש שום צער והא כתיב ודורש אל המתים. רק משום דדוקא אל המתים שהולך האדם אל הגוים עע\"ז שלעולם נקראים מתים אפילו בחייהם אבל ישראל ואותם הצדיקים עליהם אמר שהע\"ה ושבח אני המתים שכבר מתו כלומר שבזמן שכבר מתו ועכשיו הם חיים בג\"ע. ועוד כי שאר האומות כשהולכים על המתים הולכים בכשופים אבל ישראל הולכים אצל מתיהם בתשובה ותענית וכוונתם שנשמות המתים יתפללו להשי\"ת עליהם והקב\"ה חס עליהם. זוהר ויקרא דף ע\"א: "
],
[
"טעם. שתולשין עשב או צרור ומשימים על מצבה. אינו אלא משום כבוד המת להראות שהוא הי' על קברו וכתב בר\"מ שיניח ידו על הקבר. באה\"ט או\"ח סי' ר\"ח בשם דרישות. ועי' בספר ברכי יוסף סי' רכ\"ד אות ז' שישים יד שמאלו דוקא ולא יד ימינו:",
"קונטרס אחרון
ידו על הקבר. ובספר מעבר יבק שפתי רננות פ' מ\"ג כתב שלכך משימים יד על ארון המת או על הקבר לבקש רחמים על המת. לפי שבידו של אדם ט\"ו פרקים כמנין ט\"ו תיבות שבפסוק יחיו מתיך נבלתי יקימון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל ואז יאמרו. ונחך ד' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וקורא לך גדר פרץ משובב נתיבות לשבת. שיזכה להעלות נפשות הרשעים מתוך הגיהנם מדי עברו שם כו' והמבין טעם סמיכת כהן גדול על האברים הנקרבים על גבי המזבח יבין טעם שימת היד על המת או על קברו:
ובספר מעבר יבק שפתי צדק פ\"ז דף ס' ודף נ\"ה כתב סדר ההשכבה שנהגו באיזה מקומות לאומרה בקבורת המת ובכל ז' ימים בביתו אחר התפלה. ועוד תפלה בעת שמבקר אדם את מתו כדפסק מהר\"י קארו יו\"ד ס\"ס שד\"מ. ובתוך השנה ובפרט בשלשים יום הראשונים. ובשפתי רננות שם פ' כ\"ג הביא דברי הזוהר ויחי דף רי\"ז ע\"ב דבעי ר' יצחק מר' יהודא דיזיל לקבריה כל שבעה יומין ותבעי בעותך עלי. ואם האבות צוו לבנים לעשות דברים לאחר מותם כשיעשו הבנים הוא כאלו יעשוהו האבות כי ברא מזכה אבא. כיון שע\"י האב זכה הבן. והמתים מתפללין על הבנים בפרט.
ובספר אור צדיקים כ' בשם האריז\"ל כי הזמן המובחר לילך על קברי צדיקים הוא בער\"ח ובט\"ו לחודש שאז הלבנה במילואה ועת רצון הוא למבקשים ומתחננים בקשות ותחנונים וראוי להתפלל וליתן צדקה בעד נשמתם. כי גם הם מתפללים עלינו: ",
"זכרונם לברכה. בספר אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק\"ל כ' דדוק' כשאומר בשמו דבר הלכה אך איננו אומר כן כדי להזכירו לפני שום אדם רק כותב כדי להודיע ההלכה וכדי לומר בשם אומרו מזכיר שמו או כדי לידע אודות פלפולים על פי שיטת בעל המאמר במקומות אחרים על זה הוא שכתב בס\"ח ז\"ל שא\"צ לומר ז\"ל. ולזה הביא ראיה ממה שקורים בתנ\"ך הק' ובלשון חז\"ל ומזכירים ת\"ח שלא נכתב לשון ז\"ל שכיון שאין כוונת הקורא מצד הזכרת האומר רק כוונתו מצד לימוד ההלכה א\"צ לומר ז\"ל כי הוה ליה לא אפשר ולא קמכוון כי מוכרח להזכיר כדי לומר בשם אומרו. משא\"כ כשמזכירו התם ואינו אומר בשמו שום דבר הלכה. וכן כשאומרים דבר הלכה בשם אחד כדי לעורר עליו זכרון הרי ודאי מזכירים טובתו בההלכה שלימוד תורה הק' נקרא טוב וכל שכן הלכה שלולא האומר לא היתה מתקיימת לדורות הרי בודאי יש הזכרת טובתו אומרים ז\"ל כמו שאומרים חרבונה ז\"ל שכיון שמזכירים טובה שעשה אומרים ז\"ל. ומ\"מ נראה דלכ\"ע הרוצה להחמיר ע\"ע ולומר ז\"ל גם כשכוונתו רק מצד לימוד וכן כשכותב אין ע\"ז חשש טענת גרעון כל דהו וכן הוא על צד היותר טוב עכ\"ל:
ובספר מדרש אליהו דרוש ז' כתב דבתוך י\"ב חידש אם אומר דבר בשם אביו. יאמר כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו. ולאחר י\"ב חודש יאמר זכרו לחיי העולם הבא:
ובספר ארחות חיים סי' תרכ\"א בהגהות כתב בשם ירושלמי כשם שהקשת יורה החץ כן אם מזכירים נשמת הצדיק לברכה ואומר זצ\"ל מוציאים נשמתו מדינה של גיהנם ולכן מזכירים נשמות ביו\"כ ע\"ש:
ובספר דברי אמת (פ' ואתחנן) פירש זכר צדיק לברכה. ע\"י שזוכרו בא לאדם ברכה:"
],
[
"טעם. המנהג שנוהגים אנשי מעשה ביום מיתת צדיק שקורין יארצייט שמתאספין על קברו ומתפללין ומדליקין נרות. יצא להם זאת הנה הוא רש\"י ביבמות דף קכ\"ב ע\"א ד\"ה תלתא ריגלי וז\"ל ובתשובת הגאונים מצאתי כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם:",
"קונטרס אחרון
קובעים אותו לכבודו. ועי' ילקוט שמעוני (דברי הימים ל\"ב) וז\"ל מה כבוד עשו לו במותו. ר' יודא אומר בית ועד בנו למעלה מקברו של חזקיה וכשהי' הולכים שם היו אומרים למדינו. וזה ממש אותו המנהג שמביא רש\"י וכונת המדרש שהי' אומרים למדינו הוא כמו דאיתא בשבחי האריז\"ל שכמה פעמים היו הולכים על קברי התנאים וע\"י יחודים הידועים להם היו שואלים מהם ספיקותיהם בעניני התורה. וזה שהי' אומרים למדינו ע\"כ לפי שהיו אומרים לו למדינו והוא מגלה להם ספיקותיהם הלא הוא עדיין עושר בתורה אין בזה משום לועג לרש. וכן קדיש היא דבריו של מת שהם מתפללים עליהם וא\"צ להרחיק ד\"א. מעבר יבק שפת אמת:
וע\"ש אמרי נועם פ\"מ בשם האריז\"ל שהצדיקים שיש להם ציון הם מעלמא דאתגליא ושאין להם ציון הם מעלמא דאתכסיא כי הציון לצדיקים מורה מקום מוצא נשמתם:
ובספר שארית ישראל בהקדמה כתב וז\"ל הנה אר'\"ל ירושלמי שקלים פ\"ב תניא רשב\"ג אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם. גם מאמר דר' נתן במשנה מותר המת בונין לו נפש על קברו כו' והנה מנין קריאת שם נפש לציון המת הוא ע\"פ המביאר בזוה\"ק ובכתבי מרן האריז\"ל אשר מג' חלקי הנשמה שהם נר\"ן תשאר הנפש לחופף תמיד על קברה. זולת בשבתות ובמועדים ובזמנים ידועים שמסתלקת למעלה להתעדן בעדן הנפשות. ולכבודה למען צמצם מקום משכנה מציינים את הקבר או בונים עליו בית. ורוחו מתלבש בתורתו ועבודתו במקום אשר עבד עבודתו בחיים חיותו. והנשמה היא העולה למעלה להתענג מזיו אלקי ולילך מחיל אל חיל:
והנה התנאים הקדושים רמזו לנו במתק לשונם ר\"נ אומר בונה לו נפש על קברו כידוע המבואר בזוה\"ק אשר בקשת החי על קבר המת אזיל הנפש ומודיע לרוח ועי\"ז מגיע לה תוספת אור בסוד המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה. וזהו בונין לו נפש על קברו. וע\"ז קאמר רשב\"ג דלצדיקים אין עושין נפשות ועצה טובה קמ\"ל כי דבריהם הקדושים אשר רוחם מתלבש בהם הם הם זכרונם וע\"י דבריהם יוכל לפעול כל טוב בלא הודעת הנפש לרוח והמשכיל יבין את כל אלה ע\"ש וע\"ל בהשמטה לסעי' תתרע\"א בד\"ה כתב:
וראיתי בספר א' בשם ס' עיקרי הד\"ט חיו\"ד סימן ל\"ה אות י\"ט שמביא בשם האריז\"ל בשער המצות פ' ויחי שהעמדת מצבה הוא צורך גדול ואפשר דמה שאמז\"ל בירושלמי שקלים אין עושין נפשות לצדיקים דדבריהם הם זכרונם גם הוא יודה לשים לצדיקים איזה אבן על קברם ודוקא בנין מפואר אין עושין להם ע\"ש. ועי' בשו\"ת חיים שאל סי' ע\"א אות ו' בשם שאר המצות שסידר מהר\"ש וויטאל פ' ויחי שהמצבה הוא תיקון לנפש ע\"ש:
ובס' מעבר יבק אמרי נועם פ' מ' כתב כי הציון לקברי הצדיקים יועיל לצורך החיים כי בראותם ציון אדם חשוב מעוררים לבקש רחמים על קברו עבור החיים והמתים דודאי ניחא להו לצדיקים דאיתיקרו בהו אינשי ועוד כי בזה גורמים להם זכות דחשיבי למבעי רחמי לכולי דרא ועוד דאגביה מבקשים רחמים על כל שכבי עמו ישראל. ובפ' מ\"א כתב וז\"ל והנה מהר\"י קארו פסק בסי' שמ\"ח שהאבן שנותנין על הקבר נקרא צורך קבורה. ע\"כ ראוי והגון לבנים שיציינו מקום אביהם ויבנו לו נפש על קברו וזה יהי' בכלל ג\"כ מכבדם במותם: ובמנחת אהרן שם פ\"ה כתב דע\"כ קראו במשנת שקלים ציון הקבר נפש דאמרו בונין לו נפש על קברו. כי קברם של צדיקים נעלם למעלה ולכן מסיימין מקום הקבר ומציינין אותו כי קבר הגוף למטה מצויין עם קבר הנפש למעלה:
כתב בצוואת הגאון הקדוש מוהר\"ר נפתלי כ\"ץ זצוק\"ל וז\"ל נכון שלא לחקוק על המצבה שבחים יתרים כי נפרעים מן המתים ומן הספדנים ולדעתי תואר חסיד אסור לכתוב על שום אדם כי אין אנו יודעים בדור הזה מי הוא זה ואיזה הוא המתחסד עם קונו נוסף על החיוב. ובימי חכמי התלמוד שהיו כולם חסידים ואנשי מעשה אחז\"ל כל מקום שנאמר מעשה בחסיד א' או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי הרי שבכל הדור ההוא לא בחרו אלא לאלו לקרותם בשם חסיד. ואף על אלו הובא בכתבים שזה השם של יהודה דוקא הוא מסוגל לשם חסיד כי על זה רמז דהע\"ה ברוח הקודש כי\" הפלה\" ה'\" חסיד\" לו\" ס\"ת יהודה ולולא שנרמז ע\"ז השם ברוח הקודש לקרות חסיד אפשר שלא היו קוראים בשם חסיד אף לאלו בשגם שהיו מפורסמים בחסידות. א\"כ מה יעשה איזובי קיר כמוני היום אשר א\"א להעמיד משפטי הדת על תילם ולכן נ\"ל שזה השם חסיד הס מלהזכיר על שום אדם. כי אם הוא באמת חסיד ואין אנו קוראים אותו בזה השם אין אנו פוגמים בזה כלום לזה הנפש הלא הקב\"ה יודע ועד. ולהיפך כשאנו קוראין אותו ומשבחין ומפארים אותו בזה השם אנו פוגמים וגורמים רעה לו ולא טובה לו ולנו. ע\"כ יותר טוב בשב ואל תעשה וה' רגלי חסידיו ישמור וגומל לאיש כמפעלו:
ועי' בית לחם יהודא סימן שע\"ו בשם לחם הפנים שכ' בשם מענה לשון המנהג פשוט ברוב המקומות שאין מעמידין מצבה אלא לאחר י\"ב חדשים: אם צריך להוסיף על הבית עלמין עי' דברי חיים ח\"ב יו\"ד סי' קל\"ה. ובשו\"ת יוסף דעת ח\"ב סי' שס\"ה כתב מה שהי' אומר פה לבוב:
ובספר נר ישראל להרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר ישראל מ\"מ דק\"ק קאזניץ זצוק\"ל בסופו כתב בשם הבעש\"ט זללה\"ה זי\"ע אם צריכין להוסיף על בית הקברות רח\"ל. ככה יתנהגו מקיפים תחלה המקום שרוצה להוסיף בשבע הקפות עם עשרה אנשים לא פחות. בכל הקפה יאמרו בארבעה קרנות מקום ההוספה בתהלים קפיטל ק\"ב ק\"ג ק\"ד. ובישעי' קפי' מ\"ב מתחיל שירו לד' שיר חדש וגו'. ובכל הקפה יתחילו מצד קרן דרומית מזרחית ותיכף בצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפי' ק\"ב. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו ויהי נועם דרך הקפה עד שיגיעו לקרן מזרחית צפונית. ובצד אותו קרן יאמרו קפי' ק\"ג בתהלים. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן צפונית מערבית ובצד אותו קרן יאמרו בתהלים קפיטל ק\"ד. ומאותו קרן יקיפו ויאמרו דרך הקפה ויהי נועם עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית. ובצד אותו קרן יאמרו בישעי' קפיטל מ\"ב שירו לה' שיר חדש וגו'. ובגמר הקפה ראשונה יאמרו אנא בכח ויכוונו השם הראשון בפסוק הראשון וככה יתנהגו בכל הקפה מהשבע הקפות ואחר גמר כל ההקפות מהשבע הקפות יאמרו אנא בכח ויכוונו שם אחד מהשבע שמות עד שיגמרו השבע שמות בשבע הקפות. וכשיתחילו לעשות מחיצות למקום ההוספה לא יתחילו מרוח צפונית וגם לא יתחילו לקבור ברוח צפונית. גם לא יתחילו מכהן. ויהי רצון שיבולע המות לנצח. במהרה בימינו אמן סלה:",
"להושיב ישיבה שם. ובשו\"ת הרדב\"ז סי' רכ\"ד כתב דליכא בהא משום לועג לרש כיון דלכבודו קא עביד לא חיישינן. וכן הספד וצידוק הדין וכיוצא באלו כולם נקראים דברים של מת ומותר לאומרן בתוך ד' אמות של מת. אבל לענות אמן על קדיש או לומר ברכו וכיוצא בדברים אלו ואצ\"ל לדבר בד\"ת דאיכא משום לועג לרש אסור וכל זה בתוך ד' אמותיו של מת ע\"כ. ועל מה שכתב הש\"ך סימן שד\"מ ס\"ק י\"א בשם המרדכי דכל אותו חדר שהמת מונח בו חשוב כד' אמות. עי' לבושי שרד או\"ח סי' פ\"ז דמדברי הש\"ע שם סעי' ג' משמע דאין הלכה כרשב\"א דס\"ל דכל הבית חשוב כד' אמות:
וכן אסור להתפלל בתוך ד\"א של מת וה\"ה קדיש צריך להרחיק ד' אמות. ש\"ך סי שס\"ז סק\"ג בשם מהרש\"ל. ובספר ארחות חיים סי' כ\"ג כתב בשם שו\"ת מהריט\"ץ דכל מה שאסור משום לועג לרש אפי' אין שם אלא קבר קטן שייך לועג לרש דשמא הוא נשמה של אדם גדול. מובא בכרם שלמה:
ובענין לימוד משניות אצל המת עי' חכמת שלמה סי' ש\"מ דדוקא אם רבים לומדים דניכר דהוי לכבודו אבל כל דלא הוי רבים הניכרין שהוא לכבודו אסור:
ובנידון מי שצוה שלא יספדוהו עי' פתחי תשובה סי' שד\"מ בשם הגאון בעל נוב\"י ז\"ל שאמר בעת שהספיד להגאון בעל פני יהושע אף שצוה שלא להספידו אין שומעין בזה למי שהוא רבן שכבה\"ג ושקיל וטרי בהא וסיים שאין לו היתר ברור לבטל דברי המת ולהספידו במקום שאמר אל תספידוני:"
],
[
"טעם. המנהג בכל העולם שעושין יא\"צ על פטירת אביו ואמו ר\"ל. לפי שכל שנה עולה הנשמה למדריג' יותר גדולה לכך צריך לידון אותה מחדש שיש עבירות שבעולם התחתון אינו נחשב לחטא. אבל בעולם העליון נחשב לחטא ע\"ד וסביביו נשערה מאד. לכך צריך בכל שנה ושנה להתפלל עבורו. אזור אליהו פרשת בהעלותך בשם הרב הקדוש מוהר\"ר יעקב מנאראל זצוק\"ל. וע\"ל סעיף שמ\"ח: ",
"קונטרס אחרון
להתפלל עבורו. כתב מטה אפרים שער ג' דאם הוא יום קריאת התורה אזי הוא עולה לשלישי בחול או לאחרון בשבת שייך לו הקדיש שאחר קריאת התורה:
ובספר שדי חמד אות קס\"ג כתב ג\"כ בשם שו\"ת אגודת אזוב דקדיש שאחר קריאת התורה הוא נוהג לאומרו לזכות נשמת מי שמגיע לו הקדיש עפ\"י הדין האמתי ע\"ש. ולמד כן מתשו' הרשב\"ץ ח\"ג סי' קע\"א דאין קדיש זה שייך להש\"ץ או להקורא בתורה דוקא כ\"א לאבילים:
עוד כתב שם מערכת ביהכ\"נ אות מ' דמה שאוכלין ושותין ביום היא\"צ. לפי שהוא תיקון לנשמת המת. כמו שאומרים שהברכות ועניית אמנים מעלים נשמת המת. וע\"ל בהשמטה לסעי' תתרע\"ז:
ובספר מדרש אליהו כתב בשם בעל לויה לדרך המנהג לומר קדיש שנה בשנה ביום שמת בו אביו או אמו. לפי שבכל שנה מעלין אותו ממדרגה למדרגה יותר גדולה כל עליה שהוא עולה נקראת פטירה מן העולם שיצא משם והוא כעין מיתה מן העולם הזה לעולם הבא ומזה נתפשט המנהג לומר קדיש מדי שנה בשנה וע\"ל בהשמטה לסעי' שמ\"ז.
ובדין אם שכח לומר קדיש ביום יא\"צ אחר או\"א עי' בעיקרי הד\"ט סימן כ\"ט אות ל\"ה בשם ס' ככר לאדן שיאמר ביום אחר ובכל שנה יקבל לומר קדיש גם ביום שלפני מיתת או\"א דוגמא למ\"ש הרמ\"א באו\"ח סימן רס\"ג לענין נר שבת:
ונוהגין שמי שיש לו יאר צייט בשבת הוא עולה למפטיר בנביא וכן אם יש לו יא\"צ בשבוע שאחריו היא עולה להפטיר בשבת שלפניו. שערי אפרים. ובס' ארחות חיים סי' רפ\"ב אות ט\"ו כ' בשם ספר מעשה אברהם דף קמ\"ד יא\"צ שחל בשבת המנהג לקרות הפטרה בשבת הקודם וכן לענין הקדיש מתחיל בשבת עד יום יא\"צ:
כתב בזוהר שמות דף ט\"ז סוד שאם לא מתפללים המתים על החיים לא הי' מתקיימים החיים אפי' שעה אחת. ובדף קמ\"א כתב כי כשהולכים לבית הקברות על המתים שם הם נמצאים ושם היא הנפש ושומעת בצער החיים והוא מודיע הדבר לרוח ואז הרוח מודיע הדבר לנשמה והנשמה הולכת ומעוררת לאבות העולם. וע\"ל בהשמטה לסעי' תתר\"ע בד\"ה והנה:
כי ג' שמות יש לנפש האדם. נפש. רוח. נשמה. נפש היא נמצאת אחר המות בבית הקברות עד שהגוף בלה בעפר. הנפש הזאת מתגלגלת בעוה\"ז להמצא בין החיים ולידע צערם. רוח הוא הנכנס בג\"ע של מטה ומצטייר שם בצורת גוף שהי' לו בעוה\"ז ונהנה מריחי בשמים. ובשבתות ור\"ח ויו\"ט עולה לג\"ע של מעלה ונהנית משם וחוזרת למקומה וז\"ש והרוח תשוב. נשמה היא העולה מיד למקומה וכל זמן שחטא האדם ולא זכתה נשמתו לעלות למקומה גם הרוח והנפש אין להם מנוחה כי הולכות לפתח ג\"ע ואין פותחין להם עד שהנשמה מוצאת מנוחה ואז כלן שבות למקומן. שם:
ובספר שער היחודים דף ה' כתב שהשתטחות על קברי הצדיקים לא כל הימים שוין. כי בשבתות וי\"ט ור\"ח הנפשות עולות לג\"ע הארץ ואינם עומדות שם בקבריהם ואינך יכול להשיג לדבר עם א' שאינו שם ושאר כל הימים הם טובים. אמנם היותר טובים ומובחרים הם ער\"ח ובט\"ו לחודש. ועי' זוהר אחרי דף ע' ע\"ב ודף ע\"א:
ואמרו רבנן במס' ברכות קשה רמה למת כמחט בבשר החי. רצונם בזה אל סוד החושים השוכנים בגוף. ולהיות כי יש לגוף חיות מה בקבר על כן מועיל לפייס הנפטר על קברו כדאמרי' בגמרא ובירושלמי דיומא צריך מפייסתיה על קבירה ומימר סרחין עלך. ואמרי' בזוהר צדיקיא אע\"ג דאתפטרו בהאי עלמא לא אסתלקו כי נשאר הרגש בגופם בקבר עם היות נשמתם בישיבה העליונה. מעבר יבק שפת אמת פ\"ז:
ובספר אזור אליהו (מטות) כתב על פסוק והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים כו' וז\"ל בס' פענח רזא איתא שא\"ל הקב\"ה למשה וכי מפני שאלו חטאו אתה מזכיר שוכני עפר לרעה לך לקבריהם ובקש מהם מחילה. ומכאן נוהגין לבקש מחילה בקבר למדבר על שוכני עפר לפני העדה ע\"כ. ואף שכתב המ\"א סי' תר\"ו סק\"ז דא\"צ לבקש מחילה ממנו אלא במקום שביישו. כאן כיון שנתביישו ביניהם שאמר והנה קמתם תחת אבותיכם הו\"ל כאלו עשה בושה בפניהם וצריך לילך על קבר לבקש מחילה:
ובשפתי רננות פכ\"ד כתב וז\"ל מנהג החכמים לנענע עצמם בחיים בעת שאומרים שירות ובעסקם בתורה ע\"ד כל עצמותי תאמרנה כי היא שומרת האדם בקבר כדכתיב בשכבך תשמור עליך שכל זמן שהעצמות הם בקבר הנפש נמצאת שם. ואלמלי נתן רשות לעין לראות הי' רואה בלילה שיוצא השבת ובלילי ר\"ח ומועדים כדיוקנאות על הקברות בדיוקן שהיה בעוה\"ז הגוף עם העצמות המודים ומשבחים להקב\"ה. ובליל ר\"ה כל הנפשות משוטטות ומתפללות על דין החיים וזהו סמך למנהג האשכנזים שהולכים ערב ר\"ה להתפלל על הקברות:
ובאמרי נועם פט\"ו כתב בשם הילקוט רמז שס\"ה שהמתים מדיינים זה עם זה אחר מיתתן לפני שופט צדק כי כתוב שם שאמר אבנר לישראל אחר שתפסו ליואב בידיו שהי' ישראל מפייסים לפניו שלא יהרוג אותו אחר שהכהו וכמת הי' תחת ידו מכח גבורתו כדאמרו אמר רבי ייסא נוח לכל אדם לזוז כותל של שלש מאות אמות מלזוז רגל אחד של אבנר. ואז אמר להם מה אעשה שכבה את נרי. א\"ל תדון עמו לפני דיין האמת השליכו אותו מידו ונפל זה חי וזה מת. א\"כ לטובתו נתכוון דוד בצוותו את שלמה בנו שלא ינקהו מן המיתה פן ח\"ו יוריד את שיבתו ביגון שאולה וטב עביד ליה דלשקיל למטרפסיה בהאי עלמא והובא ג\"כ באגדת ירושלמי:
ונוהגין שאם לא הלך על קבר אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך. וסיפר לי ידידי הרב החסיד מו\"ה יוסף אשר ז\"ל ששמע מהרב הצדיק הקדוש מבאבוב זצוק\"ל שאמר לו בשם זקינו הגאון הקדוש מסאנז זצוק\"ל שפעם א' הי' בעיר פרעמיסלא ואמר לאנשיו נתפלל ואחר התפלה נלך על קבר אבי שנקבר שם ואחר התפלה אמר שמעתי אומרים שאם לא הלך על קבר אבותיו עשרה שנים שוב לא ילך ע\"כ לא נלך ולא הלך. ופ\"א בא הרה\"צ הנ\"ל מק\"ק דזיקיוו לק\"ק סאנז ושאל לזקינו הגאון הקדוש אם יוכל לילך על קבר אביו שנקבר שם כי אמר ששמע אומרים שנוהגין שאם לא הלך על קבר אבותיו שבעה שנים שוב לא ילך. והשיב לו זקינו הגאון הקדוש זי\"ע תוכל לילך כי שמעתי אומרים עשרה שנים. כ\"ז סיפר לי הרב החסיד הנ\"ל ששמע מהרב הצדיק הק' הנ\"ל:
ובשו\"ת יוסף דעת סימן שנ\"ה כתב שנשאל מהרב מו\"ה צבי הירש הורוויטץ והרב מו\"ה ירחמיאל הורוויטץ במה שנתפשט בין ההמון שמי שלא הי' על קבר אבותיו עשרים שנה שאסור לבא על קברי אבותיו ושאלו אותי אם נמצא זאת. וצחקתי ע\"ז והביא ראי' מכלב שהלך על קברי אבותינו הקדושים בחברון ועבר זמן רב ממיתת אבותינו הקדושים ואפ\"ה נשתטח שם ע\"ש. אבל נראה שיש לחלק:
ובספר לקוטי עצות אות ע\"א כתב כשבאים על קברי אבות כנהוג טוב לומר ולבקש מהמתים השוכנים סביב סביב לקבר אביו ואמו וכיוצא שיודיעו להם שבא בנם או בתם ובקשו והתחננו על כך וכך כי אולי אביהם ואמם וכיוצא אינם שרויים אז על קברם כלל רק נסתלקו למקום שנפרדו לשם. אבל אצל הצדיק אין צריכין לחשוש לזה שמא אינו שם כי מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר אחר וסוגר הדלת אחריו שבודאי אם אחד יבא אצל הדלת ויצעוק ויתחנן אבי אבי. או רבי רבי ומורי וכו' בודאי שמוע ישמע דבריו וצעקתו ויעזור ויושיע לו בכל מה דאפשר:
ובספר קב הישר פ' ע\"א כתב וז\"ל ויבא עד חברון פרש\"י מלמד שהלך כלב על קברי האבות להתפלל שם שיהי' ניצול מעצת מרגלים. מכאן נתפשט המנהג יפה שבישראל שאנחנו הולכים על קבר אבות להתפלל ביום שמת בו אביו או אמו. ואף אם הוא במקום אחר באותו הפעם ביא\"צ ואינו במקום ששוכב שם אביו או אמו מ\"מ כשהולך על שארי קברי ישראל להתפלל מ\"מ מתעוררים כל הנשמות שבג\"ע באותו התפלה וסדנא דארעא חד הוא שהקב\"ה גזר כן להיות נפשות הצדיקים מצויין על הקברות לטובות ישראל שיהיו שומעין לתחנות ותפלות ישראל הבאים להתפלל על הקברות. ",
"להתפלל עבורו. נוהגין להדליק נר יא\"צ. קיצור ש\"ע סימן רכ\"א סעי' א'. ועי' ש\"ע הרב הי' רס\"א סעי' ב' בשם תשו' רש\"ל סימן מ\"ו דמי ששכח להדליק נר של יאר צייט מותר לומר לעכו\"ם ביה\"ש שידליקנו שמאחר שהעולם נזהרים בזה ה\"ז כצורך גדול וכל שהוא צורך גדול בענין שאם לא יעשנו יהי' לו צער לא גזרו עליו בבין השמשות אע\"פ שאין בו צורך שבת כלל. ועיין בספר א\"ח שם אות ג' בשם שו\"ת אמרי אש סימן מ\"א דאין להדליק נר יאצ\"ט ביו\"ט כ\"א ע\"י עכו\"ם. ובשם שו\"ת כתב סופר סי' ס\"ה כ' שיותר טוב להדליקו בביהכ\"נ דאז הוי ככל שאר הנרות שבביהכ\"נ שיש בהם מצוה:
ונותנין להדליק על היא\"צ נר של שעו\"ה אשר שעו\"ה ר\"ת \"הקיצו \"ורננו \"שוכני \"עפר. וגם \"המיחדים \"שמך \"ערב \"ובוקר. לזאת דולק הנר ערב ובוקר. אמרו נועם בשבת אחר הפסח.",
"בין השמשות שידליקנו. מי שיש לו יא\"צ באדר ראשון ידליק נר יא\"צ בראשון ובשני יתנו נר לתפלה. ועשיר ידליק גם בשני. אשל אברהם הי' תקס\"ח:
והנה מה שכתב הרמ\"א סימן שצ\"א סעיף ג' י\"א דאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחרת מת אביו או אמו עי' פתחי תשובה שם אות ח' בשם שו\"ת מקוה שמואל דזה איירי בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה. אבל בסעודת ברית מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא מותר ע\"ש. ובספר כרם שלמה שם מביא בשם המ\"א דרק שנה ראשונה אסור ולא בשאר שנים:"
],
[
"טעם. שהעולם קורין למי שמת לו אב או אם ר\"ל יתום. לרמז שיותם ויבלע המות לנצח:"
],
[
"טעם. שאם מת אדם מישראל מטמא יותר מעכו\"ם. משום דאיש ישראל יש לו נשמה טהורה וכשמת ר\"ל מתקבצים הסט\"א עליו מפני שהי' הגוף בחיים כלי קיבול לקודש ע\"כ רוצים להנות מהקדושה משא\"כ בעכו\"ם. משל לכלי שהי' בו דבש גם בהריקו מהדבש יקבצו עליו זבובים ופרעושים הרבה. זוהר בראשית דף ע\"ח ע\"ד:",
"קונטרס אחרון
וטעם. ששיעור טומאת בשר מת בכזית. לפי שתחלת ברייתו של אדם כזית. מדרש תלפיות אות י' בשם ס' שלשלת הקבלה:
וכתב שם דאפשר לומר דמזה הטעם האוכל שיעור כזית חייב בברכה אחרונה שכיון שברייתו של אדם כזית לכן באכלו שיעור כזית שהוא שיעור התחלת ברייתו בודאי נותן בו כח אכילה זו וחייב לברך:"
],
[
"טעם. שאין הרשעים זוכרים את שמם. כי הרשע אין לו נפש וכמו שרמוז בפסוק ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה הא למדת שהרשע אינו בעל נפש כי נשבית היא ממני ולזה אין הרשעים מכירים את שמם כי אינם בעל נפש בעלת השם. מאור ושמש פ' וילך:",
"קונטרס אחרון
אין הרשעים מכירים את שמם. במס' חיבוט הקבר בעת שנפטר אדם מן העולם בא מה\"מ וא\"ל קום הגידה שמך. והטעם. דשואלו את שמו כתב בספר דעת חכמה ע\"פ דאיתא בילקוט חדש ענין יהושע אות כ\"ב וז\"ל הרשע ע\"י חטאו מאבד אות א' משמו מנלן מעפרון. מתחלה עפרון ומששקל ממון מאברהם נחסר ויקרא עפרן. וכן יהונדב משנתחבר לאבשלום והשיאו עצה רעה במעשה תמר נקרא יונדב ע\"ש. ע\"כ מנסהו בזה ושואל לו בשמו. ואם הוא רשע אינו יכול להגיד את שמו. ובזה יודע מה\"מ שהוא רשע ומחייבו בדין:"
],
[
"טעם. שהצדיקים מתים ביום שנולד. כדי שלא יהי' באותו יום מיתה רע להדור. ע\"כ מחמת שבאותו יום נולד מגין על הרע. נחלת יעקב באבני שוהם פ' ברכה:"
],
[
"טעם. שאנו אומרים בהשכבה וינוח על משכבו בשלום. הכוונה כי צער יש להמתים אם קרוביהם יבואו אצלם בעת צרתם לבקש רחמים עליהם. (כי הם ידעין בצערא דחיי. עי' זוהר שמות בד\"ה רבי יהודא בר שלום הוי אזיל באורחא ור' אבא הוה עמיה כו' וצערא דיליה דחי לי למיעל בדוכתאי ע\"ש) אבל אם יהי' לנו מנוחה אז יהי' להם ג\"כ מנוחה. וזהו שמבקשים וינוח על משכבו בשלום דהיינו שיהיה לנו מנוחה ואז יהי' להם ג\"כ מנוחה וינוח על משכבו בשלום. שמעתי מאדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל:"
],
[
"טעם שנקרא מיתת הצדיק פטירה. שנפטר מצער עוה\"ז מעלמא דשיקרא ובבואו לעוה\"ב לשמחה יחשב לו. תוי\"י תבא. ועי' ליקוטים סעיף ק\"נ: ",
"איזהדברים השייכים לעניני שמחות",
"בספר נפלאות חדשות כתב שמעתי מצדיק א' זצ\"ל שלמד לתלמידו איך לקיים ביקור חולים. כי ידוע מאחז\"ל שמי שמבקר לחולה צריך להתפלל בעדו. וצריך לחשוב מי אני שאתפלל בעד אחר הלא אני מלא חטאים ע\"כ אני מוכרח לעשות תשובה ועושה תשובה ועי\"ז מביא רפואה כמ\"ש ושב ורפא לו:",
"בספר עקרי הד\"ט סי' ל\"ה אות ה' מובא מעשה שאירע בשנת תת\"ל בעיר צינטו שאשה א' קודם מיתתה צותה לנכדתה לשום בראשה כיפה א' שעשתה בידים ושכחה ולא הניחוה בארגז ועל ראשה ובאה בחלוס לגיסה והיה שם מקובל א' וחלו פניו לתקן המעות והלכו לב\"הק ובעודם חופרין קברה אמר המקובל השכבת הרב מעבר יבק הארוכה. ואח\"כ צוה לגיסה ליקח ג' באיוקי פרוטות נחושת ולומר על כל א\"וא הריני נותן פרוטה זו לצדקה כו' כנזכר שם. ובעוד שחפרו הקבר עד חציו מצד הראש אמרו ויהי נועם נד שהגיעו לארגז ועם הקרדום חתכו קצת עץ הארגז ובסכין תחבו הכיפה סמיך לראשה ואמר לגיסה לומר טלי מה שבחרת, קחי מה ששאלת כי אין לך עוד חלק בעוה\"ז וחלקך ונחלתך בעו\"הב תישני בשלום ותשכבי בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום ג\"פ. והמקובל אמר בלחש בשם אלהי צבאות אלהי ישראל הנני משביעך שלא תפחידי ולא תבהילי עוד לא איש ולא אשה לא קטן ולא גדול אלא תישני בשלום כו' וב' אמות בגד פשתן רינס\"א בלע\"ז הניחו על הארגז יען כי אמרם ג\"כ בחלום שעשו לה תכריכים קצרים. ומפני שאמרה לגיסה אם ירצה לילך עמם תוך שנה צוה המקובל שימדדוהו בחוט לבן מראשו מקום תפילין עד סוף אצבעות רגליו באמור ויהי נועם ושם החוט בתוך הנייר וכתב עליו מבחוץ לשם פב\"פ. וזרק הפתק תוך הארגז ואמר תישני בשלום כו' וכשכסו הקבר לגמרי הניחו כולם ידיהם על קברה מצד הראש ואמרו תישני בשלום כו' ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין: גם בשנה ההוא בא מת א' בחלום לאשה אחת וא\"ל היכן הוא הכובע הקטן שלי שאיני מוצאו והוא בחלומה נתנה לו כובע קטן של בנה וצוה לה המקובל ההוא להתענות וללמוד תורה ולתת צדקה וקמח ונר לכופר נפש הנפטר והטבת חלום כנוסח הספרדים וגם צדקה וקמח להצלת בנה ובלכתה לישן לומר בכונה גדולה ג' מזמורים. היינו (ד') בקראי ענני וגו' (כ\"ז) לדוד ה' אורי וישעי וגו' וגו' (ס\"ז) ולמנצח בנגינות מזמור שיר אלהים יחננו וגו' הנה אל ישועתי אבטח וגו'. ולמחרת הלכה היא ובנה והשמש והמקובל לבה\"ק ואמר על קבר המת השכבת הרב מעבר יבק ואח\"כ נשתטח בנה על קבר הנפטר ואמר ג\"פ חטאתי לאלהי ישראל ולפב\"פ והוא רחום יכפר וגו' הנה אל ישועתי וגו' תשכב בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום ג\"פ ונתן שש פרוטות לצדקה לכופר נפש הנפטר כדברי הרב מעבר יבק הנזכר ואמר בכל פרוטה הריני נותן פרוטה זו לצדקה על כל ישראל ועל פ' זה הנפטר למנוחת נפשו בג\"ע. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון חקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה'. ונתרחקו החבירים ואמר המקובל בשם ה' אלהי צבאות ישראל הנני משביע אותך פב\"פ שאל תפחיד ואל תבהיל בחלומות שום בריה מישראל בין איש בין אשה בין גדול ובין קטן אלא תשכב בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום ג\"פ ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ויהי נועם וגו' כולו. והניח הכובע תחת מראשותיו בקבר ואמר טול מה שבחרת קח מה ששאלת ותשכב בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום ג\"פ. וע\"ל בהשמטה לסעי' תתרי\"ג בד\"ה שלא:",
"בהקדמת ישמח משה על נ\"ך הנקרא תהלה למשה כתב אשר הרב הקדוש בעל ישמח משה שלח שני אנשים על הציון של רבינו הקדוש בעל נועם אלימלך להתפלל בעד בנו. אמר להשליחים כאשר תבואו לחצר בית החיים תאמרו. אנחנו מנדרים פרוטה לצדקה בעד הנשמה אשר תלך ותגיד לנשמת הרב ר' אלימלך כי באנו על הציון שלו להתפלל לה'. ואז ירוצו כל הנשמות הנמצאים שם בעת ההוא להגיד ולהודיע להרה\"ק (כי לא בכל עת שורה נפשו של אדם על קברו) ושם בעולם האמת דבר יקר הוא אצל נשמת המתים אשר יכולים להשתכר פרוטה שנותנים לתועלת נשמתם ע\"כ כל אחד ירצה להקדים למען יזכה הוא במצות הפרוטה. ואח\"כ תלכו אל קברו להחפלל בעד בני ע\"כ. וכן שמעתי מאדמ\"ור הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל: וע\"ל בהשמטה לסעי' תתרע\"א בד\"ה ובספר לקוטי עצות.",
"ובספר זכרון טוב כתב ביום ה' כ' שבט תרכ\"ח קודם יום ההסתלקות של הרב הצדיק הקדוש מהר\"י מנעסכאיז זצוק\"ל עמדתי כשנכנס לפניו הרב המגיד מטריסק זללה\"ה ושאלו מרן ז\"ל היכן הי' מע\"כ. וענה הייתי על הבית עלמין. ושאלו מה עשה שם כבודו והשיבו בקשתי את חמי ואת חמי הזקן שילכו אל הבעש\"ט זלה\"ה ושילכו כולם אל אליהו הנביא שיודיעו להאבות הקדושים מחולשת מר. שיתפללו להשי\"ת שישלח לכם הרפואה כי העולם צריך לכם. וענהו מרן זלה\"ה בז\"הל רעכט האט איהר גיטאן.",
"והנאה גדולה יש להמתים כשהחיים הולכים על קבריהם ומתפללים שם על נשמותיהם שיניחו בגן עדן עליון ורוחיהון בג\"ע התחתון ומעוררים את הנפשות המעופפים על קבריהם להיותם הולכים ומודיעים בקשתם אל הרוחות שבג\"ע התחתון והרוחות יודיעו לנשמות שבג\"ע העליון להתפלל בעד בני אדם. וע\"כ נודרים שם ג\"כ צדקה בעד נשמתם וראוי ונכון הוא מאד. אור צדיקים:",
"ובספר דבר יום ביומו (אלול) כתב בשם ספרים דנזהרים שלא לאכול קודם הלוכם לבית עלמין. ויש נוהגים לטעום קודם הלוכם שלא יהי' ח\"ו מאלה אשר עליהם נאמר ודורש אל המתים זה המרעיב א\"ע ולן בב\"הק. ודוקא טעימא בעלמא אבל לא לסעוד ע\"כ:",
"ונראה דאם הולך לבית עלמין ביום היא\"צ של אביו או אמו אין לאכול אפילו דבר מיעוט קודם כי בש\"ע סי' ת\"ב כ' שמצוה להתענות: ",
"בספר אור צדיקים כתב כשהולך על קברי צדיקים לפעמים מרויח שמזדווגות אליו נשמת צדיק אחד ואז הוא מוסיף בתורה וביראה ובמעשים טובים כדמצינו פ\"א אירע שמסר האריז\"ל יחוד אחד לתלמידו ר' חיים וויטאל ז\"ל לילך לכפר עכברא כי שם קברת אביי ורבא ולהשתטח על קבריהם והם ימסרו לו סתרי תורה ובהליכתו בדרך ישב על תילא דארעא והי' חוזר על היחוד שמסר לו רב האריז\"ל והלך משם לדרכו והלך והשתטח על קברם וכוון מה שמסר לו רבו והם. דברו עמו ומסרו לו סתרי תורה. וכשחזר מהם ובא לפני האריז\"ל עמד האריז\"ל לפניו ואמר ברוך הבא והושיבו לימינו ושמח עמו שמחה גדולה. אמר ר' חיים וויטאל ז\"ל אדוני מורי ורבי מה היום מיומים שאדוני עשה לי כל הכבוד הזה לא לחנם הוא. אמר ליה חייך לא מפניך קמתי ולא לך אמרתי ברוך הבא. אלא לבניהו בן יהוידע שנכנס עמך ויהי לפלא בעיני ר' חיים וויטאל ושניהם לא ידעו הסיבה למה נתחבר עמו באותו הפעם נשמת בניהו בן יהוידע עד שלאחר שלשה חדשים הלכו שניהם יחד לכפר עכברא ללמוד שם. ובאמצע הדרך עמד האריז\"ל ואמר רואה אני שבכאן קבור בניהו בן יהוידע ע\"ה. וענה ר' חיים וויטאל חייך רבי שבאותו הפעם שהלכתי להשתטח על ציון אביי ורבא ישבתי קודם לכן בזה המקום ממש וחזרתי על היחוד שמסר לי מורי ורבי כדי שיהיה שגור בפי. אמר הקדוש האריז\"ל אכן נודע הדבר שמכח היחוד שחזרת על הקבר של אותו הצדיק עוררתו והורדת נשמתו לתוך גופו ואח\"כ נתדבקה נשמתו בך:",
"בספר ילקוט ראובני (ויחי) כתב בשם ספר טוב הארץ וז\"ל דע כי יש מסוד הקבלה בידינו שתחיית המתים של א\"י קודם של תחיית המתים בח\"ל ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בח\"ל ויש לו א' ממשפחתו בא\"י שהוא חייב באבילתו בין איש ובין אשה יש כח ביד קרובו שבא\"י להחיות כל קרוביו שבח\"ל וסוד זה נרמז במס' פסחים בפרק תמיד נשחט באמרם שם עתידים צדיקים שיחיו המתים:",
"בספר מגן אברהם להרב הצדיק הקדוש מטריסק זצוק\"ל (לפורים) כתב שמעתי מאדמ\"ור הרב הקדוש מוהר\"ר מרדכי מטשערנאבל זלה\"ה זי\"ע שאמר שבעת שהי' בהאניפאליע על קברי הצדיקים הרב המגיד הגדול והרב הקדוש ר' זוסיא והרב הקדוש ר' ליב כהן זללה\"ה הריח שמה ריח של גן עדן עכ\"ל:",
"כתוב בספר רבינו בחיי (נצבים) שזמן תחיית המתים יהי' מאתים ושש שנים אחר ביאת משיח. ובספר אזור אליהו (נצבים) כתב בשם הבעש\"ט זללה\"ה דמה שאמז\"ל אין בן דוד בא עד שיהי' כולו זכאי או כולו חייב. הכונה שלא יהי' עירוב טוב ורע. רק מי שיהי' זכאי יהי' כולו זכאי. ומי שיהי' חייב יהי' כולו חייב. ומפני כך יהי' הגאולה שבשביל צדיק א' נמי יכול להיות הגאולה אם יהי' הצדיק כולו טוב:",
"בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים:",
"קונטרס אחרון
הלולא בסעודה בכל שנה ביום פטירתו. בספר שערי האמונה כתב בשם הק' לספר חסד לאברהם על משניות זרעים וז\"ל כשראו צדיקי הדור התשות כח שבא לעולם והדור חלש ומתמעט והולך ואין בכחם כלל להתענית ולסגף את גופם. ע\"כ המציאו עצה לזה בלא התענית ויהי' דבר השוה לכל נפש לקיים ביום היא\"צ מצות צדקה והכנסת אורחים בחבורת אנשים יחד לסעודה באחדות וריעות כמ\"ש בס' החיים דבסעודת מריעים מקיים הכנסת אורחים דלעניים נקרא בשם צדקה ע\"כ. וסיים וז\"ל ומזה נשתרבב שאפי' עני שבישראל שאין בכחו לעשות סעודה ביום היא\"צ נותן תיקון ובזה הוא מקיים מצות צדקה כאשר שמעתי מחותני הישיש והנכבד הרב ר' אשר אנטשיל ז\"ל ששמע מפה קדיש של סבא קדישא הנקרא שפאלער זיידע נבג\"מ זי\"ע שזה הוא צדקה אמיתים כשנותן אדם לחבירו איזה דבר לשתות יען כי בזה מחזק את לבו ומשיב את נפשו ונודע מאמר חז\"ל כל המקיים נפש אחת מישראל כו' עכ\"ל:",
"ואומרים יבא שלום. בספר רוקח סימן רכ\"ט כתב בשם המדרש דבכל ראשי חדשים נשמתן של צדיקים עומדים על קבריהם ומרננים על משכבותן והי' מדי חדש בחדשו כו' יבא כל בשר להשתחוות. ובספר זרע קודש (לחנוכה) כתב בשם ספרים שבר\"ח הולכים רוחות הצדיקים מג\"ע התחתון לעליון לקבל הארה. ובזוהר במדרש הנעלם (וירא) דבכל ראש חודש אומרים הצדיקים בג\"ע מזמור ברכי נפשי.
בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים"
]
],
"Miscellany": [
[
"בעזהשי\"ת אתחיל לפרש טעמי המנהגים בפי מה שהורו לנו חז\"ל את הדרך אשר נלך בה:
טעם. למה בדברי רבותינו ז\"ל רש\"י ובעלי התוס' כשהביאו באיזה פעם בכל שיטת הש\"ס ראי' לדבריהם ממס' חולין אמרו בלשונם בשחיטת חולין ולא עשו כן בשאר מס' לומר בקידושי אשה או בגיטי נשים. והטעם הוא. שלא רצו לקרות דברי תורה בשם חולין וקראו בשחיטת חולין. והנה ע\"ז אמרו בדרך צחות אפי' שיחת חולין של ת\"ח צריכה לימוד דהיינו כשמדברין ומסיחין מן מסכת חולין גם בזה צריכה לימוד למה משנין ואומרים בשחיטת חולין. ספר דברים נחמדים מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. למה כשח\"ו אחד מבני עמינו אינו בשלימות הבריאה הנה כשאחד מספר המאורע הוא מספר לו בלשון המורגל אצלו כגון בלשון אשכנז אצלינו פלוני איז קראנק חלילה משא\"כ כשמספרים על עכו\"ם אומרין פלוני איז חולה. והטעם הוא כי לשון הקודש מסוגל לכשיתקיים הדיבור בו ממילא על איש מבני עמינו שאינם רוצים שיתקיים הדבר כך אינם אומרים בלשון הקודש משא\"כ וכו' ע\"כ נאמר נרדה ונבלה שם שפתם כי היו מדברים בלשון הקודש. שם:"
],
[
"טעם. למה חנוך ואליהו שהיו צדיקים גמורים הם חיים מעודם עד היום הזה ולעולם קיימים ולמה לא מתו בעטיו של נחש כמו אלו ארבעה שדרשו רז\"ל בבא בתרא סיף פ' השותפין דף י\"ז ארבעה מתו בעטיו של נחש כלומר לא בחטאם מתו אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש ואלו הן. בנימין בן יעקב. עמרם אבי משה. וישי אבי דוד. וכלאב בן דוד. כדי שיהי' עדים שאלמלא לא חטא אדם הי' חי וקיים לעולם כמותם שהרי חנוך ואליהו לא חטאו וחיו לעולם. כד הקמח:"
],
[
"טעם שמכסין דם חיה ועוף ולא דם בהמה. דבשעה שהלך אליעזר בשביל רבקה ונפלה מעל הגמל ונשרו הבתולים כשבא יצחק על רבקה ומצא פתח פתוח הלך לאליעזר ואמר לו מה עשית כך וכך מצאתי והשיב לו אליעזר שמא כשנפלה נשרו, והלכו שניהם לאותו מקום יצאו שם חיות ועופות שמכסין הדם והבהמה לא יצתה לכסות ולכך מכסין דמיהן ולא שלה. רקח."
],
[
"עוד טעם. הואיל ולמדו לקין האיך יעשה בדם הבל שבאו שני עופות והרג אחד את חבירו וקברו ע\"כ זכו כנ\"ל. מדרש חנחומא:"
],
[
"טעם. שמי שיש לו מאתים זוז לא יטול מן הצדקה. כי צדקה בגימ' מאתים חסר אחד ולכן מי שיש לו מאתים חסר א' הרי זה יטול כי גם הוא כבר צריך לצדקה אבל מי שיש לו מאתים שלמים עבר מכלל הצדקה. ספר הכונות:"
],
[
"טעם. שאמרו ז\"ל כיון ששהא אדם עשרים שנה ולא נשא אשה אומרים לו תיפח עצמותיו של אותו האיש. למה אמר עצמותיו ולא רוחו או גופו וכיוצא. אך הענין כי האשה נלקחה מן הצלע כמ\"ש עצם מעצמי והאיש הלוקחה מוצא עצמו ומשלים עצמותיו ומי שלא נשא אשה נמצאו עצמותיו אבודים. וזהו תיפח עצמותיו. שם בשם האריז\"ל:"
],
[
"טעם. כשאחד מתעטש אומרים לו חיים או אסותא. כי מיום שנבראו שמים וארץ לא הי' אדם חולה אא\"כ הי' בדרך או בשוק הי' עוטש והי' נשמתו יוצא מנחוריו עד שבא יעקב אבינו וביקש רחמים על זאת. ואמר לפניו רבון כל העולמים אל תקח את נפשי ממני עד שאצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנאמר ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו הדברים כל מלכי ארץ ותמהו שלא הי' כמותו מיום שנבראו שמים וארץ. לפיכך חייב אדם לומר בעטישתו חיים שנהפך המות הזה לאור שנאמר עטישותיו תהל אור. פרקי ר' אליעזר. ועי' פ\"מ א\"ח סי' קע\"ד ס\"ק ט' דהמתעטש י\"ל תחלה ברוכים תהיו ואח\"כ לישועתך חדא דנענה תחלה ועוד דהם התחילו. ועיין טעמי המנהגים ח\"א סעיף תש\"ו בהשמטה:"
],
[
"טעם. שלא ירחץ ולא יסתפר אדם מיד ע\"א. דלא לאתעבר' צולמא דילי' בצלמא דע\"א. ספר הכונות:"
],
[
"טעם שנקרא מזבח מקטר קטורת בשם מזבח (תצוה כ\"ט) הא לא תזבח עליו אלא שהי' מקטירין קטורת. רק מחמת שע\"י הקטורת נתקשר כל הקדושות ממילא נתבטלו כל הכוחות ולכך נקרא בשם מזבח ע\"ש הזביחה שלהם. לב שמח:"
],
[
"טעם. שנוהגין להדליק נר חנוכה בבהכ\"נ. לפי שיש בזה פרסום גדול להש\"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות. לבוש סי' תרע\"א סעיף ה' ועי' שערי תשובה שם סק\"י:"
],
[
"טעם. שאין הנדה מברכת על ספירתה. לפי שאם תראה תסתור למפרע. חק יעקב סי' תפ\"ט ס\"ק ה': ",
"(לליקוטים סעי' י\"ב בהשמטה)
ואינו נראה. עוד כתב שם וז\"ל עמ\"ש מור\"ם סע\"ה אבל לחזור ולרחוץ אח\"כ יש אוסרים כו' כתב שם אות כ\"ה וז\"ל ורבי' ישעי' הראשון בתשו' כ\"ו התיר ליכנס למרחץ אחר הטבילה ולרחוץ דבנדה לא גזרו. וזכורני שהרב פרי האדמה ז\"ל הביא תשובת הרבנים גדולי הדור הקדמונים להתיר כו' ע\"ש:",
"נדה שחל ליל טבילתה במוצאי שבת וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה ואבילות שלה נשלם ביום השבת דשבת עולה למנין ז' מותרת לחוף בימי אבלה ביום ו' בחמין ולטבול במוצאי שבת ותחזור ותסרוק מעט במו\"ש. שו\"ת פנים מאירות סי' ח':",
"לא שייך חשש זה. ובסימן נ\"ב כתב בשם הגאון מהרש\"ק מבראד זצ\"ל דשחק על אותן הנוהגין לחזור ולקדש בחופת נדה דאין שום דעה דקדושי נדה אינם מועילין ע\"ש רק צריכין ליזהר להודיע להחתן קודם החופה שהיא נדה:"
],
[
"טעם שאומרים לחיים כששותי' יין וחבירו משיבו לחיים טובים ולשלום. לפי שהיין גרם קללה לעולם והזיק בימי נח ע\"כ אומרים לחיים שהיין הזה לא יזיק לנו כלום רק שיהי' לחיים והם משיבים לחיים הלואי תהי' לך אותה שתייה לחיים ולא להזיק. ליקוטי הפרדס:"
],
[
"טעם. אשר המנהג הוא בין החסידים יראי ה' לשתות מעט יי\"ש ולומר לחיים זל\"ז על כל צרה שלא תבא. כי לחיים בגימטריא מנה\"ג ומנהג משבר ומבטל הדין. בשם הרב הקדוש מהר\"א מסטרעליסק זצוק\"ל זכי\"ע ועכ\"י:"
],
[
"טעם. שנהגו שהגבאי צדקה הולך בבהכ\"נ שני וחמישי לגבות מעות צדקה מכל אחד ואחד.לפי שלכל הפחות חייב כל אדם ליתן שלישית השקל לשנה ואם נתן פחות מזה לא קיים מצות צדקה ע\"כ הולך הגבאי בשני וחמישי לגבות המעות צדקה ואפי' נותן מהפחות שבמטבעות הוא נותן יותר משלישית השקל לשנה. ומנהג נכון היא. ש\"ך יו\"ד סי' רמ\"ט סק\"ד:"
],
[
"טעם. כשנשאר שום קלוף או בצל קלופה בלילה שאם יעבור עליהם הלילה וסכנה לאכול מהם נותנין אותו למלח. כי המלח מבטל את הרוח רע ששורה עליו ולפיכך אם נשאר הראש של השום או הבצל או מעט מקליפת ביצה מותר. תוספת חיים."
],
[
"טעם. שלא נזכר משה בפ' ואתה תצוה. משום שנאמר מחני נא מספרך אשר כתבת ודיבורו של צדיק עושה רושם וע\"כ לא נזכר בפ' הזאת משום שתמיד חל ז' אדר יום פטירתו בפ' תצוה עי' שפתי צדיקים ובעל הטורים פ' תצוה:"
],
[
"טעם. נכון הא דאסור לקרות לרבו בשמו ומאי כולי האי דאין לו חלק לעולם הבא לפי דקי\"ל ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. והנה קי\"ל מורא רבך כמורא שמים. וכמו ששמו של הקב\"ה אסור להגות ולדבר כן שמו של רבו אסור להזכירואף דכל שמותיו של הקב\"ה אנו מזכירין ומוציאין בפה היינו השמות שנקראים ע\"ש פעולתו כשפועל דין נקרא בשם אלהים וכשמשדד המערכות השמים נקרא בשם שדי וכן כולם משא\"כ שם הוי' הוא שם העצם שמו המיוחד אסור להזכירו. וה\"ה שם רבו אסור להזכירו כשם שבהזכיר השם הגדול באותיותיו אין לו חלק לעוה\"ב ה\"ה הקורא לרבו בשמו דאין לו חלק לעוה\"ב כיון דהשוו מורא רבו למורא שמים. (סמיכות חכמים). ואין התלמיד רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא תהא כבודו מרובה משל שמים. שבלי הלקט הלכה מ\"ג. ועי' ש\"ך סימן רמ\"ב ס\"ק ל\"ז די\"א כיון שהשוה מוראו למורא שמים חייב לעמוד אפי' מאה פעמים ביום דאטו אם מקבל פני שכינה כמה פעמי' ביום אינו חייב לעמוד ע\"ש:",
"מורי רבי וכיוצא. כלל יחוסי החכמים ארז\"ל גדול מרב רבי. גדול מרבי רבן. גדול מרבן שמו. כמו שמעון הצדיק שמעי' ואבטליון שנקראו כן מרוב מעלתם כדרך הנביאים שאין מכנין אותן. של\"ה:"
],
[
"טעם למנהג שנמנעים מלימוד בליל שחל תקופת טבת. לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודי' אורבים עליהם ומכים אותם בלילה ההיא אנה שמצאו אותם בחוץ או ברחוב מכות אכזריות ולפעמים עד שמתו תחת ידם שההמון חשבו זאת למצוה. ולכן גזרו גדולי הדור על המלמדים ועל התלמידי' ועל בני הישיבות שיתכבדו וישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות. ליקוטי הפרדס:"
],
[
"עוד טעם. שנמנעים מלימוד בליל שחל תקופת טבת. מפני שבלילה הזה נהרג ושמו הי' יש\"ו שהוא קליפת עורב ונרמז שמו בתורה \"ונוקב \"שם \"יה ר\"ת יש\"ו וכשתצטרף חשבון יש\"ו לחשבון קליפתו ער\"ב בגימט' ש\"ר פ\"ח שכתבו הקדמונים שהוא שם הכלבים (בסוד הפח נשבר ואנחנו נמלטנו). (עי' ילקוט ראובני פ' בראשית) ושמענו ממגידי אמת שאירע מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועוקרתו מן העולם שלמדו בליל זה ובא כלב לבתיהם ומנהג ישראל תורה היא. רגל ישרה מהרב הצדיק הקדוש מדינוב זצוק\"ל.",
"ומנהג ישראל תורה הוא. כתב לי ידי\"נ הרב הה\"ג מו\"ה צבי יחזקאל שליט\"א אבד\"ק פלונסק שמעתי מרב גדול ישיש שהי' פ\"א בימי החורף על ש\"ק אצל אדמו\"ר הגה\"ק בעל חידושי הרי\"ם מגור. ואז הי' העת שנוהגין בכל תפוצות ישראל שאין לומדים בליל שחל תקופת טבת. ובאכלו סעודת ליל שבת קודש עם קהל החסידים הסמוכים לשלחנו הטהור לא אמר אז דברי תורה לפני העם כדרכו בכל ש\"ק רק סיפור כי פ\"א שאל כומר א' את הגה\"ק רשכבה\"ג הרבי ר' יונתן אייבשיץ ז\"ל. הלא יש לכם היהודים עת שאינכם לומדים תורה. וחכמים כתבו כי העולם עומד על התורה וא\"כ על מה העולם עומד בשעות הללו. והשיב לו הרבי ר' יהונתן ז\"ל כי מנהג ישראל תורה. וזאת בעצמו שאין לומדים אז הוא תורה. ועל זה יש קיום העולם:"
],
[
"טעם. שנוהגים השוחטים ליקח הרגלים מן האווזות בטבת ושבט. משום שקבלה הוא שיש שעה אחת באותן חדשים אם שוחט בו אווז ימות השוחט אם לא יאכל ממנה. רמ\"א יו\"ד סי' י\"א סעיף ד' ועי' ש\"ך שם ס\"ק ז'. ועי' בכרו\"פ שכתב וז\"ל שכל זה הי' בימי רי\"ח כי אז רבו המכשפי' באווזות אבל בזמנינו אין להקפיד בכך והוא מגדר דרכי האמורי ודי שאין למחות בידי הנוהגים כך אבל אין להקפיד ע\"ז ותמים תהי' וגו' עכ\"ל: "
],
[
"טעם. שכאשר האיש הישראלי יהי' לו איזהו ספק ומקום עיון בהלכה בתורה או באיזהו שכל מושכל אשר יעיין בתורה הנה בטבעו הוא אשר יושיט ידו אל זקנו ויכלכלהו ויניעהו מצד אל צד. משום דהנה כל מפתחות התורה הוא בי\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. והנה כאשר האדם יסתפק באיזה דבר מעניני התורה הוא מחמת שלא נודע מאין נלמד הדבר הזה בתורה. ומאיזהו מדה הוא נדרש משא\"כ לכשיתודע לו מאיזה מדה הוא נדרש ידע הכל והנה כתיב י\"י צל\"ך. ודרשו חז\"ל מה הצל הזה אם אתה שוחק הוא שוחק וכו' שהצל עושה תנועת האדם כך כביכול י\"י צלך כפי הפעולה שאתה עושה כן תתעורר למעלה וע\"כ הטבע בישראל בעת אשר יעיין האיש הישראלי באיזה מושכל ויסתפק לו הענין הנה יניע הזקן בעת עיונו י\"ג ת\"ד ועי\"ז יתעוררו אל האדם הי\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ויתודע לו מאין מקום מוצא הלימוד הזה בתורה. (והיה ברכה). מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק\"ל:",
"והנה לפי\"ז תבין תמיהת ראב\"ע הרי אני כבן שבעים שנה שהלבינו שערותיו שערות הזקן. דקשה מה היא תמיהתו בשלמא אם הי' זקן ממש יתכן שפיר הרי אני זקן באתי בימים ועכ\"ז לא זכיתי וכו' משא\"כ כשהוא בחור אין כאן תמי' רק דמזה נראה שהפליג בלימוד התורה י\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן לידע מוצא כל דבר מן התורה. ומזה נתעוררו י\"ג מדות של רחמים ת\"ד קדישא עד שנעשה אצלו כביכול דוגמא עליונה שהלבינו שערותיו ואעפ\"כ לא זכיתי שתאמר יצ\"מ וכו'. שם:"
],
[
"טעם שגנז חזקיה מלך יהודא ספר הרפואות. כדי שיבטח החולה באלקים יתעלה ולא ברפואות. ארחות צדיקים:"
],
[
"טעם. שנחשדו עמי הארץ במעשר דוקא. משום דקי\"ל הנותן מעשר זוכה לתורה שנאמר למען תלמד סמוך לעשר תעשר. א\"כ כשהוא ע\"ה ע\"ה לא נתן מעשר דאל\"כ לא הי' ע\"ה. תוי\"י (ראה) בשם הגאון מו\"ה נפתלי בספרו סמיכות חכמים:"
],
[
"טעם. שהנשים פטורות מתלמוד תורה. כי חוה פגמה בקול היוצא מהקנה. והקנה פגום. ואין לדבר דברי תורה בקנה פגום. וכן כתב בירושלמי פ\"ג דסוטה אמר ר' אליעזר ישרפו ד\"ת ואל ימסרו לנשים. דבש לפי מערכת ש' אות ו':"
],
[
"טעם. שאין טהרה אלא במים. כי הרוח. כמ\"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ורוח אין בטבעו לכנס אל המים וכשנכנס אל המים נשלף ממנו מעט מעט. ולכן אמרו חז\"ל צריך שיהא כל גופו במים ואם ישאר אפי' ראש שער א' מגופו לא נטהר כי שם נאחזת הטומאה וחוזרות לשרות בגופו וע\"ד הסוד המים רומזים לחסד כי יש סוד טהרה מהפגם כמ\"ש בחסד ואמת יכופר עון כי מימי חסד נשפעים הם. חסד לאברהם:"
],
[
"טעם. שאנו מתחילין למנות התקופות והמזלות לענין קידוש החמה מתקופת ניסן ולא מתשרי. לפי שלענין תקופות נפסק ההלכה על דעת רבי יהושע שבניסן נברא העולם. עי' תוס' ר\"ה בד\"ה ותקופות כר\"א. ועי' מזה בספר יערות דבש להגאון ר' יונתן מפראג ז\"ל:"
],
[
"טעם. שכתבו האחרונים בענין לחלל את השבת בשביל חולה שיש בו סכנה שנהגו עכשיו ע\"י עכו\"ם דוקא. אעפ\"י שכתב בש\"ע סי' שכ\"ח סעי' י\"ב וט\"ז שם סק\"ה שמצוה בגדולי ישראל. מפני שנתמעטו הלבבות ולא שכיחי כ\"כ גדולי ישראל ויכול להיות חילול שבת שלא במקום פיקוח נפש ע\"כ החמירו ליזהר כל מה דאפשר משא\"כ מי שיודע בעצמו שהוא מגדולי ישראל גם עכשיו הדין כן. שארית ישראל. וכתב שכן עשה מורו הקדוש מטשארנאביל זצוק\"ל וכן שמע בשם הרב הקדוש מלאדי זללה\"ה שעשה כן:"
],
[
"טעם. שאמרו חז\"ל נכרי ששבת חייב מיתה. משום דשבת הוי זיווג לישראל כמ\"ש חז\"ל במס' סנהדרין דף נ\"ח. ולכך כמו דאסור לקדש בלא שידוכין תחלה ורב מנגיד אמאן דמקדש וכו' ה\"נ המילה הוי השידוכין ושבת הקידושין ולכך אם שומר שבת קודם המילה הוי כמקדש בלא שידוכין ולכך חייב מיתה. הרב בעל מעשי ה' במעשי בראשית פי\"ג:"
],
[
"עוד טעם. שאמרו חז\"ל נכרי ששבת חייב מיתה. כי השבת היא בת זוג לישראל כמו שאמרו כנסת ישראל יהיה בן זוגך. ולכן העכו\"ם ששבת חייב. שהוא כבא על אשת רעהו שהשבת היא בת זוג לישראל. קרבן שבת:"
],
[
"עוד טעם. כי השי\"ת קידש את השבת מבראשית ובו שבת הוא ית\"ש מכל מלאכתו וא\"כ נקרא שב\"ת שרביטו של מלך ואסור להשתמש בשרביטו של מלך והמשתמש חייב מיתה. ע\"כ גוי ששבת חייב מיתה. משא\"כ ישראל ניתן להם השב\"ת לאות ולעדות שהם בני\"ם ויכולין שפיר להשתמש בשרביט אביהם. בני יששכר מאמר ט' אות ו':"
],
[
"טעם. שהראשון אומר שלום עליכם וחבירו משיבו עליכם השלום. כי הנה איתא בגמ' איש כי ידור נדר. יאמר נדר לה' או קרבן לה' ולא יאמר לה' נדר או קרבן כי שמא כשיאמר תיבת לה' ימות חלילה ונמצא מוציא שם שמים לבטלה וכן גם עתה בשעת שאילת שלום כי הנה שלום הוא שמא דקוב\"ה כמש\"ה ויקרא לו ה' שלום נמצא המשיב אסור לו להשיב ולומר שלום עליכם כי שמא ח\"ו כשיאמר תיבת שלום לא יספיק לומר תיבת עליכם אמנם השואל שפיר קאמר כי איתא בגמ' דברכות המקדים שלום לחבירו מוסיפין לו חיים ושלום נמצא השואל הוא המקדים שלום ובטוח הוא שלא ימות וע\"כ מותר לו לומר שלום עליכם. גאולת ישראל:",
"(שם סעי' ל\"ב בהשמטה)
ימלוך ה'. ובספר עונג חיים לשבת פי' בשם גדול אחד נעשה ונשמע אמרו כאחד ופתחו וענו ה' אחד עפ\"י מה דמבואר בגמ' (נדרים י') לא יאמר אדם לה' קרבן רק קרבן לה' דשמא לא יגמור דבריו ומפיק שם שמים לבטלה. וקשה למה פתחו וענו ה' אחד אך י\"ל הטעם דאין לומר לה' קרבן משום דיש לחוש למיתה. ומבואר בגמ' (שבת פ\"ח) בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע נעשו כמלאכים. ופי' המהרש\"א שם שנעשו ישראל רוחני כמלאכים שאין בהם מיתה. וא\"כ שפיר יכלו לומר ה' אחד. ובזה יתבארו דברי הפייטן נעשה ונשמע אמרו כאחד לכן פתחו וענו ה' אחד: "
],
[
"עוד טעם. המנהג בנתינת שלום לומר שלום עליכם. והמשיב אומר עליכם שלום. משום דאמרו ז\"ל גזילות העני בבתיכם היינו במה שאינו משיבו שלום ואם יהי' התשובה כעין השאלה יש מקום לחשוד שהמשיב הוא השואל וחבירו אינו משיבו. לזה עשו סימן בדבר לידע מי השואל ומי המשיב. ראיתי באיזה ספר:",
"איברי היד. ובספר דברים נחמדים (משלי) כתב וז\"ל קבלה בידינו ההולך בדרך יעסוק בתורה משום שהשכינה הנקראת שלום מתחברת עמו בדרך וביעקב כתיב ויבא יעקב שלם. ולכן מי שבא מן הדרך מחוייבים ליתן לו שלום ביד תקיפה ובשפה חריפה. ולא בשפה רפה. אבל מי שלא נותן שלום בידו למי שבא מן הדרך יצא כרוז ברקיע פלוני הרע הזה יצא מנכסיו וצדיקים ירשוהו. ע\"ז נאמר יד ליד לא ינקה. כלומר כשלא נותן יד ליד ר\"ל שלו' ינקה מנכסיו האי רשע רע וצדיקים ירשוהו:",
"ועי' ברכות דף כ\"ז ע\"ב דהנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. היינו כשאר בני אדם שלום עליך ולא אמר לו שלום אליך רבי ע\"ש. ובסידור יעב\"ץ למו\"ש כתב שצ\"ל באימה בכפיפת ראש בכבוד. שלום עליך רבי ומורי ושבוע טוב:",
"פשיטא דאסור. ובספר ארחות חיים סי' פ\"ד כתב בשם ספר יפה ללב שהביא בשם קדוש אחד שהיה נזהר בשם יהודא וקרא שם בבית המרחץ הפנימי ליהודא בלשון לע\"ז דהיינו ליאון:",
"אעפ\"י שאינו נואף. ובשו\"ת מהרש\"ם ח\"ב כ' בשם תשו' מהר\"ם שיק יו\"ד סי' י\"ט דגם בלא נתברר שום רשעות רק מה שעוברים בכל יום בכמה לאוין במלבושיהם ותהלוכותיהם נידונים כרשעים:",
"ובשו\"ת מהר\"י מברונ\"א סי' ר' כתב האי מאן דעבר אדרבנן כגון בעירובין וכה\"ג קרי ליה משומד. וכן כתב רש\"י ריש פ' הדר:"
],
[
"טעם. איסור שעטנז. שלא לערב צמ\"ר הוא ממנחת הבל עם פשת\"ן הוא קרבן קין. מדרש תנחומא: ",
"לקטן בן יומו. ובשו\"ת פני יהושע ח\"א סי' ח' כתב נשאלתי אם לסמוך בחוטין שאינן ידועין אם הם חוטי פשתן או קנבוס לבדקן באש. שהפשתן כבה מהר והקנבוס הולך ושורף. וכן שאר בדיקות שאומרים העולם שהקנבוס חוטין ארוכים נמשכים ממנו כשמפרידין שזורתן נמשכים ממנו חוטין דקים ארוכים משא\"כ פשתן:",
"והשיב הנה מתשובת הרא\"ש כלל ב' מוכח דאפי' אם העכו\"ם מסית לפי תומו הי' נאמן. כיון שידוע שחייטי ישראל מחזרין בכפרים אחר קנבוס. הוא אומר כן להשביח מקחו ע\"כ. ושיהי' זה סימן מובהק לקנות מן העכו\"ם לכתחילה מחמת זה לא מצינו בשום פוסק ופשיטא שאין אנו רשאין לבדות מליבנו להתיר איסור דאורייתא כו' ואני מעיד כי ראיתי כמה פעמים פשתן שהולך ושורף כמו קנבוס כו' ע\"כ אין הבדיקה כדאי לסמוך עליה ולמשמועים יונעם ועליהם. תבא ברכת טוב:"
],
[
"טעם למנהג כאשר אדם הולך מביתו לדרך אם שכח איזהו דבר לא יחזור. משום כשיצא אדם לדרך כבר השכינה הולכת מלפניו וא\"כ כאשר ישוב לביתו אשר שם אשתו הנה הוא מניח זווגא עילאי דשכינתא ועביד קלנא כו' וע\"כ מן הראוי שלא ישוב. אגרא דפרקא:"
],
[
"טעם. שלא ליתן תבשיל או משקים תחת המטה. עי' ס' תו\"ח במסכת שבועות דט\"ו ד\"ה ריב\"ל וז\"ל ונראה דהיינו דאיתא בפסחים אוכלין תחת המטה רו\"ר שורה עליהן. מפני שהשינה אחד מס' במיתה היא כיון דנשמתו יוצאת ולהכי רוח מסאבא שריא עלי' דאינש בשעת השינה וזו טעם נט\"י שחרית וכשהוא מאהיל בשעת השינה על האוכלין הרי הן כאלו היו באהל המת ושריא עלייהו רוח מסאבא: ",
"מותר בדיעבד. ועי' הלק\"ט ח\"ב סי' קכ\"ב דאלו המטות עשויות מעץ או מאבן כמין אצטבא וקבועות בקרקע ובכותל כקרקע דמי ואין דינם כמיטה לענין שלא להניח תחתיהם אוכלין. ובס' מיכלא דאסוותא דף כ\"ח כתב בשם פי' רגמ\"ה לב\"ב נ\"ח שכ' דאסור להניח כלים תחת המטה משום ר\"ר. ועי' בפירשב\"ם שם בד\"ה לאוצר בלום:",
"ידיחנו ג\"פ. ובענין אם נפל בשר במים של נטילת ידים שחרית (נעגיל וואסיר) אם יש לחוש ולאסור הבשר מפני שרוח רעה שורה עליהן אם לאו. כתב בשו\"ת ויעתר יצחק סי' ס\"א דאין לאסור דיעבד ע\"ש שהאריך בזה. ולי נראה שידיחנו ג\"פ: "
],
[
"טעם. למה כלליות ישראל נקראים בשם יהודא משום ששבטו של יהודא הוא עיקר לישראל בחי' מלכות על שממנו יצאו הבונים מלכות בית דוד ומשיח צדקנו. הנותן אמרי שפר:",
"בשם יהודא. וטעם. שנקרא שמו זכר. לפי שחייב לזכור את בוראו ואת מצותיו. ולידע כי לכך נוצר ולכך נולד. ולכך קיים. לפיכך כל או\"א חייב לומר בשבילי נברא העולם לעשות נחת רוח לקונו. ילקוט ראובני תזריע בשם פסיקתא:"
],
[
"עוד טעם. משום שבשם יהודא נרמז שם הוי' בד' מלואיהן ולכן נחתמו ישראל בשם זה. שם:"
],
[
"עוד טעם. שכל מי שבשם ישראל יכונה נקרא בשם יוד. משום יו\"ד הרמז בנוטריקין \"ושמרו \"דרך \"ד'. ראיתי באיזה ספר:"
],
[
"טעם שנקרא ספר הקדוש מרשב\"י שפי' על התורה זוהר. כי האבות נקראי' הר. והוא\"ו והז' מרומז על יחוד קוב\"ה ושכינתיה כידוע לי\"ח וזהו שמייחד ע\"י זה הספר שפי' על התורה האבות בקוב\"ה ושכינתי'. שם:",
"ונתגלו לנו. ובספר שם הגדולים להגאון הקדוש מו\"ה חיד\"א זצוק\"ל אות ר' כתב בשם ספר חסד לאברהם דרעיא מהימנא אשר בזוהר הקדוש. כי רשב\"י ע\"ה נכנס לעולם הנפשות אל הזכוך ההוא בחסידתו ושם עסק בתורה עם נפש רעיא מהימנא וחיבר שם ספר רעיא מהימנא לצורך הדור כמ\"ש בתקונים ונתגלו לאמוראים ע\"י אליהו ז\"ל:",
"ובספר מאור ושמש (עקב) כתב בשם הזוה\"ק שהנשמות היו מגלים להתנא הקדוש רשב\"י ז\"ל תורה מה שאומרים בג\"ע והי' שמח עד למאוד שזכה לזה:"
],
[
"טעם. שכתוב במקום אחד מזמור לדוד ובמקום אחד לדוד מזמור כי לדוד מזמור הוא שירה שאמר דוד המע\"ה על ישראל. ומזמור לדוד הוא שאמר שירה על עצמו. זוהר שמות דף כ\"ב:"
],
[
"טעם. שהרעבתן נקרא זולל. לפי שנאמר אם תוציא יקר מזולל שהקדושה הוא יקר. והסט\"א היא זולל. והנה בהכל מעורב טוב ורע פנים וקליפה. והנה האוכל לברר. הוא לוקח היקר ונתעצם בו. והאוכל רק למלא רסן תאותו הוא לוקח הזולל ונתעצם בו. ישמח משה פ' בהר: "
],
[
"טעם. שאסור להסתכל בדמות אדם רשע. לפי שהסט\"א וצלם הטומאה מזיק למסתכל בו וזה לעומת זה המסתכל בפני הצדיק יועיל ראייתו. וכמו שאמר רבינו הקדוש האי דמחדדנא מחבראי משום דחזיתא לר' מאיר מאחוריו ואילו חזיתיה מקמי' וכו' עיין עירובין דף י\"ג ע\"ב:",
"של תתקע\"ד דורות. ובספר ילקוט ראובני (ויצא) כתב בשם גלי רזי תתקע\"ד דורות היו מגולגלים בצאן לבן ואח\"כ הוליכם יעקב למצרי' ומשם זכו להתגלגל במין אנושי ולכן היו ישראל פרים ורבי' מאד במצרי':"
],
[
"טעם. דכל התאוות יתבטלו בימי הזקנה ותאות הממון לעולם עומדת. משום שמעמידין על רגליו ע\"ד שפי' ז\"ל (פסחים קי\"ט) הפסוק ואת כל היקום אשר ברגליהם. זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. ודבר המעמיד לא בטל. לחמי תודה:"
],
[
"טעם. שקורין בת קול ולא בן קול. מפני שיוצא במדה ואין כל אדם שמעו אלא הראוי לשמעו. ובת לשון מדה כמו אלפים בת יכיל. שדי חמד מערכת הבי\"ת דף ס\"ו בשם הרא\"ש:"
],
[
"עוד טעם. שלא היו שומעים קול היוצא מן השמים אלא מתוך אותו הקול יוצא קול אחר כמו פעמים שאדם מכה בכח ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק ואותו קול היו שומעין. לכך קורין אותו בת קול. תוס' סנהדרין דף י\"א ע\"א:"
],
[
"עוד טעם. לפי שאינו קול לו קול אליו כמו שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו שזה נבואה ממש. אבל קול שאנו בו הוא דוגמת הנבואה במדריגה למטה ממנה ולכך קראוהו לו בת קול שהיא הבת לאביה. ולתשות כחה נגד הנבואה לא קראוהו בן קול אלא בת קול. תיו\"ט פרק בתרא דיבמות משנה ו'."
],
[
"טעם. ששירת החולדה הוא כל הנשמה תהלל יה. עפ\"י דאית' במקובלים שכל המינים הטהורים מקבלין שפען מן שני אותיות הראשונות של הוי\"ה. והטמאים מאותיות ו\"ה. והנה מצינו שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה. ומה שביבשה טהור בים טמא וכן להיפך. נמצא כל מין נשפעים מכל ד' אותיות הוי\"ה. אבל החולדה דאינה רק ביבשה ולא בים א\"כ אין לה שפע רק מאותיות ו\"ה ולא מאותיות י\"ה. ע\"כ אומרת כל הנשמה תהלל י\"ה. ישמח משה פ' צו בשם נחלת יעקב פ' ויקרא סי' ז':"
],
[
"טעם. למה קורין הגמון. שכתוב בישעי' ראש וזנב נביא שקר וגו' ותרגום של ראש וזנב הוא ריש והגמון. תשב\"ץ אות תקמ\"ד:"
],
[
"טעם. למה יושבות על הזכר ארבעים יום. כי אדם כלל כל התורה והתורה ניתנה בארבעים יום. לקוטי שושנים:"
],
[
"טעם. שסריס אין לו זקן. דמצינו בגמרא עד אברהם לא הי' זקנה ובא אברהם ואמר אב ובנו נכנסים לשער אחד ואין יודעים מי האב ומי הבן וניתנה הזקנה וזה הטענה לא שייך אצל סריס לכן סריס אין לו זקן. נחלת יעקב פ' תולדות אות ז'."
],
[
"טעם. למה הוצרכו בדורות התנאים והאמוראים לשאול לתינוקות פסוק לי פסוקיך הו\"ל להביט בעצמם בספר. משום דבימיהם לא היו דפוסים והיו נכתבים תנ\"ך בקדושה בגליל' לא היו רוצים לטלטל כתבי הקודש בשביל צרכיהם. וזה פי' ז\"ל בפירוש ילקוט משלי אם בקשתי ליטול עצה מן התור' הוה נוטל. היינו לפתוח ספר לראות פסוק המזדמן. עיין סוף ספר דבש לפי. עוד פי' המדרש הנ\"ל עם בקשת ליטול עצה מן התורה הוה נוטל. היינו כל מה שהאדם לומד בכל יום יכול להתבונן עצה בכל ענינו כדת מה לעשות בני יששכר: "
],
[
"טעם שקובעים את המזוזה באלכסון. משום די\"א דצריכה להיות זקופה וי\"א שצריכה להיות שכיבה וע\"כ אנו יוצאין כל הדיעות וקובעין אותה באלכסון. רמ\"א סימן רפ\"ט סעיף ו':",
"דחייבים במזוזה. בספר מעשה רב להגר\"א ז\"ל סימן צ\"ט כתב דאפילו רפת בקר חייב במזוזה. ואם חושש למקום מטונף יראה שיהי' השם סגור שלא יהי' נראה לחוץ:",
"אם יש ווילגאטש ולחלוחית במקום המזוז' יתן המזוזה בצלוחית ולחתום שם בעץ וטריפאקס. כתר תורה בזר זהב:",
"סמוכים בפרשה. ומה שאין נוהגין עכשיו לקבוע מזוזה ברפת בקר. מפני שעכשיו אין מדקדקים לנקותם תמיד ונפיש זוהמייהו. פ\"ת סי' רפ\"ו:",
"מרתף (קעלער) שהמזוזות עם הפתח שוכבים בארץ פטור דלא נקרא מזוזה אלא כשעומדת. קיצור ש\"ע סי' י\"א סעי' כ':",
"מרתף קטן שאין בו ד' אמות על ד' אמות ומשס נכנס לחדרים גדולים חייב במזוזה בזה החדר הקטן בשני פתחיו. בפתח לבית. ובפתח הפתוח לחצר אע\"ג דאין בו ד' אמות על ד' אמות. זכור לאברהם ח\"ג אות מ' בשם אחרונים.",
"אם נמחק השי\"ן משם שדי הנכתב על המזוזה מבחוץ יכתוב למעלה מן הדל\"ת יו\"ד אי למטה ממנו שם שדי מחדש והדל\"ת יו\"ד ישייר. ויוכל ג\"כ לתקנם או ימחוק המותר כיון דבלי השי\"ן אינו שם ומה בכך שנכתב תחלה בקדושה הרי האות גופו אם נחסר מקצת ממנו מותר למחקו אף דמה שנשאר נמי נתקדש מ\"מ כיון דנתקלקל קצת ואינו תורת אות עליו. א\"כ ה\"ה נמי אם נחסר אות אחת כיון דאינו תורת שם עליו עוד מותר למחקו כו' כי השם נתקדש ע\"ד שיהי' כולו אבל אם נחסר מהשם אזיל לי' קדושתו לכך בודאי מותר למחוק המותר אף בסת\"מ אם נמחק או נפסל אות אחת ממש מותר למחוק הכל. קנאת סופרים סי' פ\"ד:"
],
[
"טעם. שאין לבריא וכ\"ש לחולה לשלב האצבעות של ימין בשל שמאל. כי הם כוחות עליונים ימינים ושמאלים ואין לערבם. מעבר יבק שפתי אמת פרק י\"ד. ובספר הכונות כתב כשאדם משים אצבעותיו תוך אצבעותיו בלא כוונה מורה שהמדות העליונות הסכימו עליו דין גדול. ועי' זוהר ויקרא דף כ\"ד: "
],
[
"טעם. שנקרא הפל\"א בלשון הקודש נס. ע\"פ משארז\"ל מפני מה לא נאמרה נו\"ן באשר\"י. מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל שנא' נפלה לא תוסיף וכו' ואמרו אח\"כ אפ\"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקודש שנאמר סומך ה' לכל הנופלים נמצא לפי\"ז הנפיגה נרמזת בנו\"ן והסמיכ\"ה לאקמא מעפרא נרמז בסמ\"ך וזה מורה תיבת נס בישועה וגאולה שהש\"י מקים לכנסת ישראל. בני יששכר.",
"נרמז בסמ\"ך. וזה ענין ושא נ\"ס לקבץ גליותינו שהוא להרים הנו\"ן ע\"י הסמ\"ך. דברים נחמדים בשם חכם אחד:",
"מקום לכנסת ישראל. וענין הנס דרך התורה לצות על האדם שיעשה כל יכלתו בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע בהן ישלים הנס. כענין התיבה שצוה ה' לעשותה כשיעור הזה. ולרבוי המינין שיצטרך להביא לתוכה היתה קטנה עד מאד. כי יצטרך להביא שם בהמות ועופות טמאים וטהורים. וחיות קטנות עם גדולות שנים מכל ויש חיות גדולות כפילים וראמים. ולפי הטבע חמשים תיבות כיוצא בה היו קטנות מהכיל את המינין האלו כלם. אבל הי' הענין נס גדול ומיעוט החזיק את המרובה. ולזה צוה לעשות את התיבה מעץ הידוע ובמדת ידועות באורך וברוחב וקומה. והקב\"ה יכול להצילם מבלי תיבה ושילכו על פני המים או יכול להפריח באויר כי כל יוכל ולא יבצר ממנו מאומה. רק דרך התורה לצוות על האדם שיעשה כל יכלתו בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע בהן ישלים הנס. וכענין שתצוה התורה באנשי המלחמה שיצאו חלוצים לצבא. רבינו בחיי נח (שם סעי' נ\"ט) ע\"כ פורק אין מידם. ונראה ג\"כ לפרש עפ\"י מה שכתב בספר אור החכמה (נצבים) כשאדם חשב להיות ראש כשהוא כובש לבני עירו או לחבירו יורה רוממת יכולתו וגבורותיו והנה יורה על אכזריות ורוע התכונה ולזה יש לו להשלים עם זולתו כדי שיורה על טוב התכונה. כמשל הדבורים שיש להם עוקץ בפיהם בו ינשכו. והנה הדבורה הגדולה שהיא מלכם של כת הדבורים לא ימצא לה עוקץ בפיה כלל. כל זה לפי שהבורא הכל לא רצה שתוכל להשלים את חרונה מפני היכולת החזק אשר לה. וממנה ילמוד האדם שעם יכולתם לא יעשו חרון אף. אבל יתמידו יכולתם וימנע מעוקץ אכזרי אשר ישחית את העם. שזה ענין והוכן בחסד כסא יכולתו. כי החסד אעפ\"י שיש לאדם יכולת לעשות ימחול.",
"וז\"ש עבדים משלו בנו כמשל הדבורים שיש להם עוקץ בפיהם אשר בו ינשכו ויתמידו יכולתם בהעיקץ שבפיהם. ע\"כ פורק אין מידם:"
],
[
"טעם. לשבח שנותנין פדיון להצדיק. עפ\"י מ\"ש בספר ליקוטי תורה פ' פנחס דניצוצי של אדם המה בתוך חפיציו שבבית ע\"ש. וגם כאן כיון שהמעות שנותן להצדיק המה מעורבים עם ניצוצות נפש הנותן לכן יכולת ביד הצדיק להטיב עם הפדיון ע\"י המעות. אזור אליהו פ' תצא:"
],
[
"טעם. כאשר זמם ולא כאשר עשה כי הרגו אין נהרגין הוא כי התורה סומכת על זכות הסנהדרין שלא ישפכו דם נקי ואלמלא שכבר נתחייב הנהרג ממקום אחר לא נתגלגל עונש זה על ידיהם ולפיכך מניחים העדים כאלו ידענו שאמת העידו אבל כשהוזמו קודם שנהרג הרי הן נהרגין כפי מחשבותם הרע. בחיי פ' שופטים: "
],
[
"עוד טעם. כאשר זמם ולא כאשר עשה כי הרגו אין נהרגין. לפי שחטא זוממין הוא כ\"כ גדול שגרמו הריגת נפש נקי בעדותן השקר שלא יהא להם כפרה במיתת ב\"ד לכן אין נהרגין לאפוקי עד שלא הרגו בעדותן חס רחמנא עלייהו שיהא להם כפרה במיתת ב\"ד ולכן נהרגין שיהא להם כפרה. מסורת הברית. ועי' ט\"ה ח\"א סעיף רצ\"ב בהשמטה:"
],
[
"טעם. מה שארז\"ל כל המיצר לישראל נעשה ראש. כי באמת נתן הבחירה לכל אדם לעשות מה שלבו חפץ. אבל מראשים ושרים ניטלה הבחירה כדכתיב לב מלכים ושרים ביד ד'. לכן כאשר מיצר לישראל נעשה ראש. ואז נוטלין ממנו הבחירה ומוכרח הוא לעשות רק כפי רצון המקום ב\"ה:"
],
[
"טעם שאם יצטרך אדם לצדיק עבור איזה תפלה נותן לו פדיון נפש סך מה ובלא זה אינו יכול להתקרב אצל הצדיק כלל. משום דע\"י הנתינה הנ\"ל הוא מקשר נפשו ברצון של הצדיק במה שמחסר ממנו ונותן להצדיק ובאמת הצדיק אח\"ז עושה בהמעות כלבבו ונותן לאחרים צדקה או שאר דבר מצוה ולפעמים נהנה בעצמו מהמעות כפי שכלו לכך אפי' הצדיק שאינו רוצה ליהנות משל אחרים מקבל מעות מאדם כדי שהאיש יוכל להתקשר עמו לכך אפי' שמואל שלא נהנה משל אחרים עכ\"ז לטובת האדם הנותן קיבל משל אחרים. עיין אזור אליהו פ' קרח: "
],
[
"עוד טעם. למנהג הנהוג בבוא איש ישראל אל הצדיק ומבקש ממנו שיתפלל בעדו נותן לו ממון עבור זה. משום דהנה התבודדות לתפלה ולנבואה צריך להגביה השכל. ולהקטין החומר הגס ולקבל שפע אלקי בהכנת מוחין דגדלות. והנה גסות החומר מושך אחור לבל יתן מקום להכנת השכל רק להמיית תאוותו. ע\"כ עצה היעוצה ליתן לו איזה דבר יוטב בעיני החומר ויניחוהו להתבודד ולהתפלל. והוא דמיון השעיר של יוה\"כ ודמיון השערות שבתפילין. אגרא דפרקא אות ז' בשם הר\"ן: ",
"כאלו הקריב ביכורים. בס' איזור אליהו (תבא) כתב הטעם שאמז\"ל כל הנותן דורן לת\"ח כאלו הקריב ביכורים. לפי שהתורה נקרא ראשית שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. לכך כיון שנותן דורן לת\"ח הוי כאלו הקריב ביכורים שמחזק ראשית דקדושה:"
],
[
"עוד טעם דהענין הוא בבא איש להתפלל אל הש\"י בעד חבירו הנה יחשב לעזות ח\"ו באמור לו למה חבירך אינו מתפלל בעצמו ע\"כ הוא לקבל זו רוח יתירה בך שאתה הגון בעיניך מחבירך להתפלל לפני בוראך. ע\"כ עצה היעוצה ליקח איזה שכר ע\"ז. וא\"כ הוא תשובה בפני המקטרג בשביל זה אני מתפלל בשילמו משכורתי ומחויב אני לעשות שליחותו. שם בשם אדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק\"ל: ",
"רופאי הנפשות. בספר בית שמואל אחרון (דברים) כתב בשם הקדמונים כשם שיש חולי הגוף כך יש חולי נשמה. וכשם שחולי הגוף כסוף לדבר המזיקין לגוף ומואס בדברים המועיל. כך מי שהוא חולי הנפש יכסוף לדברים המזיקים לנשמה ומואס בדברים המועילין לנשמה. וכשם שהחולי בחולי הגוף אם יודע שהוא חולה יבקש רופא לרפאות אותו ורופא מרפאתו. ואם אין יודע שהוא חולה לא יבקש רופא שירפא לו. ויגבר החולה עליו עד שימות. כך מי שהוא יודע שהוא חולה חולי הנפש יבקש רופא הנפש לרפאות אותו עד שישוב בתשובה ואם אין יודע שהוא חולה אין מבקש לו רופא ואין שב בתשובה עד שנעשה כמת. שרשעים בחייהם נקראים מתים:",
"בדמות פניו של צדיק. בסידור לב שמח כתב וז\"ל ידוע בספרים שע\"י הצדיק הלומד תורה הקדוש' מי שבא אליו ורואה פניו ג\"כ נדחה הרע מהרואה אותו. וכך שמעתי ממו\"ח הקדוש מהר\"ש מבעלז זללה\"ה וראה הכהן ע\"י הסתכלות הכהן בזה והנה נרפא נגע הצרעת:",
"למעלה מן הזמן. ובספר דברים נחמדים כתב וז\"ל הא דפסקינן הלכה כר' יהושע לענין ק\"ש עד ג' שעות הוא דוקא בדיעבד. וגם ר' יהושע בעצמו לא אמר זה רק בדיעבד אבל מודה הוא דלכתחילה מחויבין לקרות ק\"ש בזמנה עכ\"פ בתחילת הנץ. והנה פליאה דעת ממני מה שכעת נוהגין בכל תפוצות ישראל לאחר לכתחלה זמן ק\"ש ותפלה עד זמן רב על היום. ורבותינו הנהיגו זה בגולה. להיות בעוה\"ר צריכין לעסוק במו\"מ על המחיה ועל הכלכלה. וקודם התפלה היו נזהרין שלא לעסוק בשום מו\"מ. כי כן היא מדינא דגמרא שלא לאחר זמן התפלה. וקבעו עיתים לתורה. משא\"כ בזמנינו זה הנה מחמת הדחקות והעניות הנה עוסקים במו\"מ גם קודם התפלה. איני יודע למה מאחרין זמן ק\"ש ותפלה:",
"ושמעתי אומרים בשם הרב הגאון מהר\"ש זלה\"ה אשר הי' אב\"ד בקהלתינו שאמר רבותינו הנהיגו זה בגולה בכדי שהתינוקות של בית רבן יבקיעו האויר קודם התפלה. כי האויר משובש בגייסות הקליפות וע\"י הבל של התינוקות של בית רבן בוקעין האויר ותוכל התפלה לעלות. ואמרו זה בפני כבוד אדמ\"ו הרב הקדוש מלובלין זצ\"ל וקלסי' עכ\"ל:",
"ובספר זכרון טוב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק\"ל שהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מיכלי זלה\"ה מזלאטשוב שאלוהו התלמידים טעם על תפלתו לאחר שעת תפלת כל ישראל. ואמר שכמו שמצינו בשבט דן שהי' נוסע באחרונה ומאסף לכל המחנות. פי' שהיה מגביה כל האבידות שנאבדו מכל הנוסעים לפניהם. היינו שהיו מגביהים ומעלים כל התפלות של ישראל שהי' בלא דו\"ר. וכן אני ג\"כ מאסף לכל התפלות שמתפללים בני ישראל בלי כוונה הראויה. והם בחי' אבודים. ואני מאספם ומחזירם לבעליהם פי' לשורשם. וסיים הרב הצדיק הק' הנ\"ל הוא הי' כחו יפה לומר כן. אבל אנן מה נענין:"
],
[
"טעם שאמרו חז\"ל (ברכות דף נ\"ח ע\"ב) הרואה את חבירו לאחר י\"ב חודש אומר ברוך מחיה המתים. משום דהנה חברים כשהם באחדות בחבורה יחד באהבה הנה הוא כעין זיווג הנשמות ונולד מחבורתו מלאך. והנה המלאך הוא כברי' שאין לה עצם ואינו מתקיים יב\"ח. והנה שוב אחר יב\"ח כשמתראין אותן הנשמות באהבת חברים הנה מחיים את המלאך ההוא ע\"כ מברכין ברוך מחיה וכו'. מגיד תעלומה בשם הרב הקדוש מו\"ה אברהם יהושע ממעזיבוז זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שאמרו רז\"ל (ברכות) הרואה קדירה בחלום יצפה לשלום. משום למשל אם צריך לבשל בשר א\"א לבשל רק ע\"י מים. ובלתי קדירה ג\"כ א\"א לבשל. כי המים בלבד תכבה האש. ונמצא ע\"י הקדירה הושם שלום בין המים ובין האש. ונמצא שניהם מבשלים המים והאור וזה הכל ע\"י קדירה. ולכן הרואה קדירה בחלום יצפה לשלום כמו הקדירה העושה שלום. בשם הגאון ר' מרדכי בנעט זצ\"ל. "
],
[
"טעם. למה שתקנו למי שהזכיר השם לבטלה לומר בשכמל\"ו. הוא על שלא כיון בברכתו לא פרחת לעילא לכן אומרים זאת כי הם נקראים גדפין. (דאיתא בכהאר\"י זללה\"ה אינון שית תיבין נגד שית גדפין) ועשה בזה גדפין לפרוח לעילא. הנתן אמרי שפר:"
],
[
"טעם. מה שקורין לאפרים כינוי פישל. הוא מחמת שיעקב בירך את בניו וידגו לרוב. ופירש\"י כדגים הללו שפרים ורבים. ובשם אפרים נכלל יותר הברכה כמו שנאמר כי הפרני אלהים כו'. בשם הרב הצדיק הק' מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל. ואמר כשמברכין את הבנים ישימך אלהים כאפרים. יש לכוין שלא ישלוט בהם עין הרע כמו שפרש\"י ז\"ל ג\"כ:",
"כי הפרני אלקים. בספר אגרא דכלה (יתרו) כתב על פסוק אשר שם האחד גרשום כי אמר כו' ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי. חסר תיבת אמר. וכן ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי כו' וכן אצל בני יוסף כתיב כי נשני אלקים כי הפרני אלקים חסר ג\"כ תיבת אמר. הטעם הוא. כי במקום שהוא מן הצורך להזכיר ש\"ש לא נאמר תיבת אמר כי לא אמרו בפיהם הטעם. בכדי שלא להזכיר ש\"ש בחנם. אך טעמם הי' כמוס עמהם:",
"ובכפר דעת זקנים מרבותינו בעלי התוספות (יתרו) כתב לכך לא נאמר תיבת אמר כשנולד בנו אליעזר כמו שאמר גר הייתי בארץ נכריה. לפי שמשה כתב ספרו והי' אומר כל שעה אלהי אבי בעזרי ואלו כתוב אמר הי' משמע רק לפי שעה:"
],
[
"טעם. שהולכין להקביל פני הרב ברגל. משום שכל הניצוצות מהעולם הדרים בעיר ההיא הם נמצאים בהרב מהעיר ההוא מחמת שהוא הגדול שבהם. וע\"כ הם הולכין להקביל פניו ברגל שאז יוכלו לקבל ממנו הארה גדולה ולהוציא הניצוצות. דעת משה פ' שמות: "
],
[
"טעם. שהאשה נושכת את הפיטם של האתרוג. מפני שאמרו ז\"ל עץ שחטא בו אדם הראשון אתרוג הי' ע\"כ נושכת את הפיטם כדי להראות כשם שאין לי שום הנאה בזאת הנשיכה כך לא הי' לי אז שום הנאה. ראיתי באיזה ספר."
],
[
"טעם. שהזמירות והשירים נקראו מזמורים. מלשון לא תזמור ולפי זה זמירות ר\"ל זמורות שכשם שהמזמר בגפנים יקוץ כל הזמורות ויניח מה שראוי לרטב (היינו השורש ומה שהוא רך שיוכל לצמוח ומה שיבש בו יקוץ ממנה) כך הזמירות שאנו אומרים יסורו ויקופו כל המכשלות והעונות שיש למי לפני הש\"י וכשיבא תפלתינו שתהי' נשמעת ורצויה לפני השם. מנורת המאור ח\"א אות צ\"ג: "
],
[
"טעם. נכון למה בסיום של מס' ברכות מסיים אמר ר' אלעזר אר\"ח תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך. ובסיום מס' יבמות מסיים ורב שלום בניך ואינו מסיים האי אל תקרא בניך אלא בוניך. משום דהנה במס' יבמות מדבר מענין יבום וחליצה והיבם נקרא בונה כמאמר הכתוב אשר לא יבנה את בית אחיו לכן לא רצו בעלי הגמ' לסיים האי אל תקרא בניך אלא בוניך כי אדרבא רצו לסיים בברכה היינו שיהי' להם בנים ולא יצטרכו לבוא ח\"ו לידי יבום וחליצה הנקרא בונים ולכן מסיים ורב שלום בניך. אבל בברכות דלא מיירי המסכתא מענין זה לכן מסיים כל הברייתא אל תקרא בניך אלא בוניך. צמח דוד להרב הצדיק הקדוש מדינוב זצוק\"ל. וע\"ל סעיף ק\"א:"
],
[
"טעם. שאין אוכלין לב בהמה ועוף. שקשה לשכחה. תשב\"ץ סי' תקס\"א: "
],
[
"עוד טעם. מפני שרוח בהמות שורה בהם ואם האדם אוכל אותו מתדבק בו אותו הרוח הבהמות וגורם לו טפשות ושכחה ולפעמים יתגלגל איזה רוח באותו כבהמה או חיה ועוף וידבק בו כי המשכן הרוח הוא הלב. ש\"ע של האר\"י ז\"ל:"
],
[
"טעם. מדוע בישראל היום הולך אחר הלילה ובאו\"ה הוא להיפוך. י\"ל ע\"פ מאמר ז\"ל שהצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה. וברשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין. וידוע דהלילה מרמז על פורעניות ומדה\"ד כמו שכתבו כל המקובלים וגם המקראות ומאמחז\"ל מורים ע\"ז. והיום על מדת הרחמים ולכך בישראל הוי תחלת הלילה והיום בסוף לרמז מתחילתן יסורין וסופן שלוה אבל באו\"ה להיפך תחילתן יום היינו שלוה ואח\"כ לילה לרמז דסופן יסורין. אמרי שפר:"
],
[
"טעם. שנוהגין לשפוך מעט מן המים ששואבין קודם השתי'. לפי שיש מים ששתו מהם השדים וזו רפואתם. חולין דף ק\"ה ודוקא השותה מן המים הוא ישפוך תוס' שם בד\"ה חזונהו: ",
"שיש להם להקיף. בספר זכרון טוב כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מנעסכאיז זצוק\"ל שהי' דרכו להקפיד אם סתרו תנור וביטלו את היסודות שישב עליהם התנור של חומה. אבל לבנות ספסל חומה. או להעמיד שם דבר כבד שאינו מטלטל. והי' מקפיד שלא לסתום מוצא העשן דרך תקרת הבית אבל לעשות במקומו כמין פתח. והי' מקפיד שלא לסתום מרתף או קייליר או באר שהי' בחצר הבית או באיזה חדר. וכשהי' סותרים בית ובונים מחדש הי' מקפיד שלא להכניס לבית מקום נטיפת הגשם מעל הגג. וגם שלא לפתוח חלון בסימטא של מקום צר שאינו נקי. וכל הדברים הללו וכיוצא בהם הי' לפרקים מתיר אותם לאיזה פרטי ע\"פ פקידתו ע\"כ:",
"ושמעתי בשם קדוש א' שצוה לא' שהי' סותר את ביתו ובנה אותו מחדש. ורצה להכניס להבית מקום נטיפת הגש מעל הגג. לחפור במקום נטיפת הגשם מעל הגג אדמה באורך ורוחב ועומק באורך מעטיר א' ולהשליך את האדמה למקום אחר ולמלא אותה באדמה אחרת.",
"ובספר ע\"א כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אברהם יעקב מסא\"ג זצוק\"ל שפעם אחד להכרח גדול צוה מקודם להרחיב הגג ושיהי' כן שנה ואח\"כ להרוס הכותל ולעמוד במקום זה הבנין. וכן במקום שבוער אש בבית הי' מקפיד מאד שלא יקח אותו להבית בשום אופן ולא דוקא בתנור וכירים אפי' בתנור חורף. ובהכרח פעם צוה לבנות על כל זה המקום כגובה ב' או ג' אמות שלא ישתמש בשם כלל:",
"ובענין אם מותר לקצץ אילני פירות לעשות במקום ההוא בית דירה עי' פתחי תשובה יו\"ד סי' קט\"ז סק\"ו בשם תשו' בשמים ראש דבצריך למקומו מותר ואין להחמיר ע\"י עובד כוכבים כלל. ובשם שאילת יעב\"ץ ח\"א סי' ע\"ו כתב דפשיט שאם עוקר אילן עם שרשיו ועם קרקע יניקתו שיכול לחיות ממנו ונוטעו במקום אחר אין כאן שום איסור שהרי היא כנטיעה במקומה. ובתשו' ח\"ס סי' ק\"ב כתב עליו דדוקא לצורך מותר כו' ע\"ש:"
],
[
"עוד טעם. שנוהגין לשפוך כדי שלא יזיקו לו המתים המגולגלים שם. ש\"ע של האר\"י ז\"ל: "
],
[
"טעם. למה מלקין בב\"ד שלמעלה ששים וב\"ד שלמטה מלקין ארבעים חסר אחד. לפי שלמטה עונשין מבן י\"ג מלקין ארבעים חסר אחד. שלשה פעמים י\"ג. ולמעלה אין עונשין כי אם מבן עשרים ולכן מלקין ששים שהם שלשה פעמים עשרים. דעת זקנים מרבותינו בעלי התוספות ז\"ל. וטעם. שמשלשין המכות ג' פעמים. כנגד השלשה שותפין שבאדם. נחלת יעקב פרשת תרומה אות ו':"
],
[
"טעם. התחלת תור\"ה שבע\"פ בברכו\"ת. להורות דאסור ללמוד בלא ברכת התור\"ה. ואמרו רז\"ל בפסוק על מה אבדה הארץ ויאמר י\"י על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה תחילה. (סמיכת חכמים). ועוד כיון דמניעת הברכ\"ה קודם הלימוד נקרא עזיב\"ת התור\"ה כמד\"א על עזבם את תורתי ממילא קניית התורה הוא ע\"י הברכ\"ה ע\"כ התחילה התור\"ה בברכו\"ת. וי\"ל לפי\"ז דהתחיל מס' ברכות בק\"ש להורות ההלכה משקרא ק\"ש א\"צ לברך שכבר נפטר באה\"ר. והיה ברכה להגאון הקדוש מוהר\"ר צבי אלימלך מדינוב:"
],
[
"טעם. שכל המדרש מתחיל הלכה. לפי שמדרש והגדה הוא עניני יראת שמים כמו שאחז\"ל דכל מי שאינו טועם טעם הגדה אינו טועם טעם של יראת חטא מימיו. וכיון שהעיקר הגדה הוא יראת שמים ע\"כ צריך להקדים בהלכה. שע\"י הלכה הוא משבר הקליפות ועי\"ז יכנסו דברי המוסר ויראת שמים הצפונים בדברי הגדה והמדרש בלבו. בנין יהושע בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יצחק מווארקע זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שאמרו חז\"ל (שבת דף קכ\"ט) לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו. משום דלבישת מנעלים הוא כדי שלא יגע בשרו על האדמה כי בחטאו של אדם נתקלקלה ע\"כ עושין הפסק בין הרגל להאדמה וע\"כ במקום אדמת קודש שיצאה האדמה מכלל ארור לברוך יש לילך יחף וזהו של נעליך כו'. אגרא דפרקא אות ד\"ש:"
],
[
"טעם. שהלוים חותמים א\"ע סג\"ל. מלשון סגולה כי כשקיבלו ישראל את התורה כתיב על כל ישראל והייתם לי סגולה עד שחטאו בעגל רק שבט לוי לא חטאו המה נשארים עם סגולה. נחלת יעקב פ' יתרו אות י':"
],
[
"טעם. שבכל מקום שדיברו חז\"ל בעין הרע נקטו בלשונם לשון הזהב עין הרע ולא אמרו עינים רעות. משום דהנותן ע\"ה לא יתכן א\"ל שיסגור עין אחד ויכוין להטיל עין הרע באחד כי בהיותו בב' עינים הוא צלם אלהים ואינו שולט אך כשסוגר עין אחת מתלבש בסט\"א ושולט עין הרע זה ת\"ד. ובהכי ניחא לשון רז\"ל דנקטי עין הרע כי לא יחול עין הרע כ\"א בעין אחת שמתלבש בסט\"א. ולכן קפדי רז\"ל לומר עין הרע עינא בישא. וקרא הכי כתיב. בין פורת עלי עין. משום דעין הרע מוכרח שיהי' בעין אחד ונקטי' גם לענין טובה עין טובה ולישנא דקרא נמי וטוב עין הוא יבורך. וגם אז\"ל כל הנותן בעין יפה הוא נותן. ויש טעם בדבר עד\"ה. הגאון מוהר\"ר נפתלי כ\"ץ בשיטתו לברכות דף מ\"ז ע\"ג."
],
[
"טעם. שאסור לילך בקומה זקופה. כדי לראות על הארץ שימות ואז יהי' לבו נעצב ולא יחטא. של\"ה: "
],
[
"טעם. שהעכו\"ם נקראים אומות או לאומים. מלשון אם שכולם אינם מיוחסים שלא יוכלו לייחס אחר אב רק אחר האם. משא\"כ אומה הישראלי' אחר שקבלנו התורה ועשו את המשכן וכליו זכו להתייחס אחר משפחות אביהם. וזהו שפירש\"י ויתילדו על משפחותם הביאו ספר יחוסיהם. עי' בקדושת לוי פ' במדבר:"
],
[
"טעם. שנקראים חכמים תלמידי חכמים. משום דכל זמן שהוא תלמיד בעיניו שצריך עוד ללמוד דהתורה אין לה סוף הוא חכם. משא\"כ כשמחזיק עצמו לחכם שאינו צריך ללמוד עוד אז לא הוי לא חכם ולא תלמיד. ישמח משה פ' תולדות:"
],
[
"טעם. שקורין תלמיד חכם בשם רבי. כי רבי נוטריקין \"ראש \"בני \"ישראל. ואם הוא משכיל אל דל. אז \"ביום \"רע \"ימלטהו. שפתי צדיקים: "
],
[
"טעם. למה כשאדם מדבר דברים בטלים אינו מכביד בזה על הגוף. כי מדברים בטילים אינו בא להגוף שום חיות מהם כי אין בהם עצמם שום חיות אבל כשעוסק בתורה בדו\"ר אז בא מזה חיות גדול אל הגוף ונעשה הגוף מזה כבד ממה שהי' בתחלה כי תחלה הי' נחסר מחיות זה וזה החיות מכביד על הגוף כמו שבאדם אחר אכילה גופו כבד עליו מפני שחיות בא לגוף מהאכילה. ליקוטי יקרים:"
],
[
"טעם. למה שאמרו חז\"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו. כי בחטאו של אדה\"ר נתקללה האדמה ע\"כ עושין הפסק בין כף הרגל לאדמה ובעבור זה במקום אדמת קודש שיצאה האדמה מכלל ארור יש לו לילך יחף. וזהו של נעליך וכו' כי המקום וכו' אדמת קודש היא. ומזה הטעם אסור לילך ביוה\"כ במנעלים כדי שלא יהא חוצץ והפסק בינו לבין הארץ כיון דנתקדשה הארץ בקדושת היום ויצאתה אז מן הקללה ע\"כ חייב אז לילך יחף אבל בכל השנה אסור לילך יחף כיון שנתקללה הארץ ע\"כ צריך להפסיק הקללה מרגליו. משנת חכמים: "
],
[
"טעם שנקרא עם הארץ. בעבור שאוחז ומדבק בעבודת האדמה ובהבלי העולם הזה עד שיחשוב לעצמו כתושב בארץ אבל החכמים וצדיקים חושבים עצמם כגרים. אגרת הטיול: "
],
[
"טעם. למה כשאיסור נופל בהיתר הוא בטל בס' כי סומך ה' לכל הנופלים. גאולת ישראל בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל."
],
[
"טעם. שנהגו ישראל עם קדושים להתנועע בשעה שקורין בתורה. דוגמת התורה שנתנה ברתת. וכן בשעה שמתפללים ע\"ש כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך. אבודרהם:"
],
[
"טעם. שמי שרוצה שלא ליתן עין הרע לתינוק מסתכל למעלה. כי עין הרע בא מזה כשאדם רואה איזו דבר נאה או איזה גדולה בממון או בבנים או בגבורה או בכל מעלה והוא מתמי' מאוד על מעלתו של זה אע\"פ שמתמי' באהבה זה לזה אעפ\"כ גורם רעה בזה שמתמי' שהוא מפריד הדבר משרשו כי אלו הי' הרואה חכם ודבוק בהשם ית' לא הי' מתמי' כלל כי מה שייך לתמוה על מדת תפארתו של הקב\"ה כי זה שהוא רואה הוא לתפארת ה' או דמיון לחכמתו ית' מה שהאציל בצלמו ודמותו ע\"כ צריך לישא למרום עיניו ובזה מקשר הדבר לשרשו וזה עין טובה ולא עין הרע. זרע קודש פ' ויצא:"
],
[
"טעם שקרא רבינ\"ו הקדוש לכל חלק מהסדר מסכת. כי מַסֶכֶת נקרא אותה הכלי שהאורג משליך עם החוט (של השתי בתוך הערב) ממזרח למערב ואח\"כ ממערב למזרח ובכל פעם ע\"י ההחזרה נארג הבגד יותר כך נקרא כל חלק מן תורה שבע\"פ בשם מסכ\"ת להורות שלא יאמר האדם כבר גמרתי החלק הזה ואין מן הצורך עוד לחזור עלי' רק הפוך בה וחזור עליה ובכל פעם תמצא בה חדש כעין המסכ\"ת שבכל פעם שחוזרת אורגת יותר. והיה ברכה להגאון הקדוש מדינוב זצוק\"ל:",
"ובהעמיק יותר הנה אין קץ לתורתינו. ע\"כ כל חלק ממנה אין לו גמר ותמיד נעוץ סופה בתחילתה כמו מלאכת (המסכ\"ת) כשמגעת אל הסוף חוזרת לראש. ע\"כ המנהג הנהוג בישראל בסיום מסכ\"ת לומר איזה דרוש לנעוץ סופה בתחילתה הדר\"ן על\"ך. שם:"
],
[
"טעם. למה ישראל כשהם לומדין מתנוענעין ואומות העולם אינם מתנוענעין. לפי שנשמותיה' של ישראל הוא מאור של מעלה דכתיב נר ה' נשמת אדם והנה הנר טבעו תמיד שהוא מרחף ומתנוענע סביב הפתילה ואינו נח לעולם כך ישראל שנשמותיהם נאצלה ודבוקה בנר י\"י של מעלה לכך מתנוענעים תמיד כשעוסקים באור תורה אבל האומות שאין נשמותיהם מנר י\"י לכך אינם מתנוענעים. זהר במדבר עמוד ת\"ג:"
],
[
"במדרש הפליאה השגור בפי כל ומובא ביד אליה' פי' על עשרה מאמרות מאמר חקור דין חלק ב' פרק י\"ז וגם בעיקרים. למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב\"ה להחזירו לישראל לעתיד לבוא. והתורה לא תשתנה חלילה דאיזו היתר יהי' לחזיר יותר משאר דברים הטמאים. והראה לי ידידי הרב הגדול החריף וכו' מוה' אורי זאב ז\"ל דיין ומו\"צ דפה לבוב דברי הריטב\"א קדושין דף מ\"ט ע\"ב בד\"ה תשעה וז\"ל זה אדום כדכתיב בו יכרסמנה חזיר מיער ועליהם אמרו בהגדה למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב\"ה להחזירו לישראל לעתיד לבא. והוא דבר יקר מאד:",
"ע\"ד זה אמר טעם. מה שאומרים העולם כי השממית הביאה אש לביהמ\"ק. כי איתא במדרש (משלי ל') שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך. שממית זו אדום והיא בהיכלי מלך ששרף והחריב מקדשו של ממ\"ה הקב\"ה:",
"לחזור להיתרו. ובשם היהודי הקדוש מפרשיסחא זצוק\"ל שכתב על טעם הקדמונים באיסור אכילת עופות טמאים מטעם שמזגן רע ומולידים טבע רע באדם האוכלם. דלכאורה מפרש\"י ז\"ל על והחסידה שעושאת חסד עם חברותיה היא סותר לטעם זה. ואמר כי גם רש\"י מודה לטעם הנ\"ל וכוונתו שעושה חסד רק עם חברותיה ולא עם בני חבורה אחרת שעומדים באכזריות למולם וזהו הטבע ומזג רע שלהם:"
],
[
"טעם. שנוהגין הנשים לעשות בגדים להש\"ץ שמתפלל כל נדרי. משום דאיתא במס' שבת דף ל\"ב ע\"ב בעון נדרים מתה אשה של אדם שנאמר (משלי כ\"ב) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתך ע\"כ הש\"צ שמתיר את הנדרים עושין לו הנשים מתנה עבור זה. בשם הנ\"ל:"
],
[
"טעם. למנהג שאינם ישינים על גבי כרים של נוצות תרנגולים. משום שנוצות של אווז אינו מקבלת לחלוחית ונוצות של תרנגולים ותרנגולת מקבלים לחלוחית וע\"כ כאשר ישכב עליהם ויתחמם יוציא ממנו את הליחות וקשה לראש. ועיין יו\"ד סי' של\"ט:"
],
[
"טעם. למנהג ישראל שנוהגים לזרוק בשבת שירה מזונות לצפרים ועופות. ע\"ד הפסוק למען יראו את הלחם כו'. היינו למען ידעו ויראו הדורות איך אשר בוטחים בישועתו יתברך בלב שלם הוא ממציא מזון להם כאשר המציא לישראל במדבר. ונודע מאחז\"ל שישראל נמשלו לצפור. ועתה בעונינו חרב ביהמ\"ק ונגנזה צלוחית המן. לכך נהגו שבשבת שירה אשר שם נאמר פ' המן זורקים מזונות לצפרים להורות אם ישראל הנמשלים לצפור יפנו א\"ע מעסקיהם ויעסקו בתורה ומצות אז ימציא השי\"ת להם מזונות בלי עמל ויגיעה וירד להם המן מלמעלה כאשר הצפרים מוציאים מזונותיהם נזרקים למעלה על גגותיהם. אור פני משה. להגאון הקדוש בעל חת\"ס זצוק\"ל:"
],
[
"עוד טעם. לפי שדתן ואבירם פזרו מן המן שבידיהם על פני המדבר בליל שבת בכדי להכחיש דברי מרע\"ה במאמרו שבת לא יהיה בו ואמרו אל העם צאו וראו שנמצא מן על פני השדה ויצאו מן העם ללקוט ולא מצאו מפני שהציפרים היו אוכלים מקודם שבאו. וז\"ש ולא מצאו כי קשה דהי' לו לכתוב ולא הי' רק ר\"ל לא מצאו מה שהניחו כי לשון מציאה נופל על דבר שהי' לו ונאבד ממנו. ע\"כ בשבת שירה שקורין פרשת המן נותנין לפניהם מזונות בשכרן. ספר שער בת רבים ששמע מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר אברהם חיים ממיקלייאוב זצוק\"ל בשם הרב הצדיק הקדוש מלובלין זי\"ע ועכ\"י אמן:"
],
[
"עוד טעם. כי אין דבר שיש בו אויר כציפורים מפני שהציפורים פורחים באויר וזמר בא מן האויר וכן כלי זמר אין מנגנין אלא מן אויר כמו פידיל וצימביל ושאר כלי ניגון כולם חלולים וכל אדם שיש לו ריאה גדולה יודע נגן כי הריאה מלא אויר לכן נכתב השירה אריח על גבי לבינה כדי שיהי' אויר באמצע. ליקוטי שושנים:"
],
[
"טעם. שנקרא התרנגול בשם גבר כמאחז\"ל במס' יומא קרא הגבר. מפני שהוא קורא בדמות גבריאל הקורא בג\"ע בחצות לילה לכך נקרא גב\"ר. קצת משם גבריאל לפקוח עינים עורות שישגיחו על קריאתו ויעמדו ממטתם. אור פני משה פ' דברים:"
],
[
"טעם. שבמשנה (חגיגה פ\"א) הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וטומטום ואנדרוגינוס כו' תני בכולהו לשון יחיד חוץ מנשים ועבדים נקט לשון רבים. משום דיותר טוב שירבו ויפרצו בישראל חכמים ושלימים מכל מום. ולא יהיו שוטים וחרשים וטומטום וכו'. ואיידי דאינך תני קטן דדמי להו ג\"כ בלשון יחיד. משא\"כ נשים ירבו ויפרצו בישראל. כי העולם צריך להם. וכן עבדים. הבטחנו יוצרינו לתת לכ\"א מישראל שני אלפים ות\"ת עבדים ולעולם בהם תעבודו. ברכה משולשת מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק\"ל. ועי' בתיו\"ט. וע\"ל סעי' ע':"
],
[
"טעם. שאין לומר למי שלובש בגד חדש או מנעלים חדשים הנעשים מעורות של בהמה תבלה ותחדש. משום דא\"כ היו צריכים להמית בהמה אחרת תחלה שיתחדש ממנו בגד אחר וכתיב ורחמיו על כל מעשיו רמ\"א או\"ח סימן רכ\"ג סעיף ו':",
"תבלה ותחדש. בספר ילקוט האורים כתב בשם ספר אסיפת הכהן על מה שכתב במדרש שמכרוהו ליוסף ולקחו בעד הדמים מנעלים. מה שלקחו בעד הדמים דוקא מנעלים משום דאסור להנות מעוה\"ז בלא ברכה ואפי' על מלבוש צריך לברך שהחיינו. והם לא יכלו לברך על מה שיקנו מן הממון הזה משום דהוי גזל וכתיב ובוצע ברך נאץ ה'. לכך לקחו בעד הדמים מנעלים דמותר ללבוש בלא ברכה דאין מברכין משום צער בע\"ח כידוע:"
],
[
"טעם. שהאדם בעת רעבונו ישקול יותר ממה שישקול בעת שמלא כרסו ואכל ושבע. זהו לסיבת כובד חום הטבעי המתגבר בו מחמת זלעפות רעב. וכן תראה בברזל המלובן באש שישקול יותר ממה ששקל מקודם שבא באש. ספר הברית:"
],
[
"טעם. שנקרא בקר. לשון ביקור ודרישה. שבבוקר יכולין לבקר ולדרוש כל דבר מהו. אבל בלילה א\"א זאת. דעת משה:"
],
[
"טעם. שאמחז\"ל (שבת קנ\"ו) האי מאן דבלבנה אכיל דלאו דילי' ושתו דלאו דילי'. משום שהלבנה אין לה אור מעצמה רק מה שמקבלת מהחמה לזה מאן דבלבנה אכיל דלאו דיליה. בשם הגאון בעל פנים מאירות:"
],
[
"טעם. שאין מברכין שהחיינו על קדושי האשה. לפי שאין לברך על מה שתלוי בדעת אחרים. שאם לא תאבה האשה יבטל המעשה. תבואות שור סי' כ\"ח סק\"ד בשם אבודרהם:"
],
[
"טעם. שנקרא אבוקה. לפי שקושרים ב' או ג' או ד' נרות ביחד לעשות להב גדול ע\"כ נקרא אבוקה מלשון ויאבק איש עמו שהיא לשון קשירה. ספר התשבי:"
],
[
"טעם. שאין נושאין נשים במועד. משום דאין מערבין שמחה בשמחה. עוד טעם. מפני הטורח במועד. מ\"א סי' תקמ\"ו סק\"א:"
],
[
"טעם. שאנו מהפכים את הסדר ואומרים זכור לנו ברית אבות כאשר אמרת וזכרתי את בריתי יעקב ואת את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור. כי כשישראל צריכין לחסד ולרחמים צריך לעורר בחי' יעקב בראשונה כי הוא מובחר שבאבות ובחי' רחמנות כרחם אב על בנים. ליקוטי מהרי\"ל. ויקהל. ועי' ט\"ה סעי' תרפ\"ו: "
],
[
"טעם שאם שכח ואמר בימות החמה משיב הרוח ומוריד הגשם. אם נזכר אחר שהתחיל אתה קדוש צריך לחזור לראש התפלה. לפי דכמו שחשיב טעות להחזיר אם מדלג בשבחו של הקב\"ה. כן חשיב טעות אם אומר שבח יותר ממה שצריך לאומרו שאין זה שבחו של מלך שמשבחין אותו במה שאין עמו צריכין לו. וכ\"ש בדבר שהוא רע ומזיק להם שהגשמים בימות החמה רוב פעמים מזיקי' בא\"י ואנן בתרייהו גרירים. לבוש סי' תרס\"ח סעי' ב':"
],
[
"טעם. דקרי לערב שבת בי שמשי. לפי שבין השמשות שלו שגור בפי כל והכל חרידים אליו לגמור מלאכתן עד שלא תחשך ע\"כ קרי ליה בי שמשי. רש\"י כתובות דף ק\"ג:"
],
[
"עוד טעם. לפי שצריך להוסיף מחול על הקודש בעוד שהשמש קיים. עניני שבת בשם ח\"א:"
],
[
"עוד טעם עפ\"י דאיתא במדרש אחר ששקעה השמש בע\"ש התפלל אדם הראשון וחזרה השמש. לכן נקרא שעה זו בין השמשות. ר\"ל בין שקיעת השמש לזריחת השמש פעם שנית. א\"כ מה\"ט קורים ביה\"ש של ע\"ש בי שמשי. שם בשם רש\"ל:"
],
[
"טעם. שמאכל דגים בנקל יותר להעלותו לשורשו. מחמת שגידולם וחיותם ממים הרומזים לחסדים. וזהו התחלת דרכי העבודה להעלות מדת חסד לשורשו. תולדות יצחק להרב הצדיק הקדוש מניסכאיז זצוק\"ל:"
],
[
"טעם. שצריך לשחוט בסכין בדוק בלי פגימה. כי נשמת הצדיקים מגולגלים בבהמה או בעוף. ולפעמים חשיב השוחט ששוחט הבהמה. או העוף. והוא שוחט צדיק שמגולגל בבהמה או העוף. וצריך שלא יצעריהו. וצריך לקיים ואהבת לרעך כמוך. ושוחט שאינו מקיים זה עובר על ואהבת לרעך כמוך וכו' ויורש גיהנם. תמונה: "
],
[
"טעם. שאמרו חז\"ל עם הארץ אסור לאכול בשר. לפי שאין בע\"ה כח לברר הניצוצות ואדרבא כי מסתלק ממנו מיעוט הקדושה שבו ונמשך אחר הבהמה. דברי משה פ' נח בשם האריז\"ל: ",
"וכתב שם. והנה לפי\"ז יש לחלק כי בהדורות שבין אדם לנח לא היה בהם כח לברר לזה נאסר להם משא\"כ דורות שאחרי נח הי' בהם כח לברר לזה הותר להם. ומה שנאסר לאדה\"ר הוא מבואר בכתבי האריז\"ל בכוונת האכילה. כי עיקר כוונת האכילה הוא כדי לברר הקדושה שיש באותו החיים או הצומח. (שע\"י אכילתינו הם יוצאים מן הקליפות וחוזרין להיות דבר מבשר האדם ממש ואז חוזרין לקדושה. שם פ' בשלח) והנה אדה\"ר ע\"י קריאת השמות אשר קרא לכל בעל חי הי' מברר כל הניצוצות שהי' בהם משא\"כ הצומח. כי הירקות עיקר יציאתו לעולם הי' ע\"י פעולתם של אדם הראשון. כמ\"ש וכל שיח השדה וכו' כי לא המטיר וכו' ואדם אין לעבוד את האדמה כמו שביאר האריז\"ל עד שבא אדם להתפלל עליהם וביאר הניצוצים. ולזה הי' בו כח לברר ג\"כ ע\"י האכילה כיון שעל ידו בא כח גדולם. משא\"כ הבעל חיים שלא הי' לו שום חלק בהויותם לא הי' לו כח לברר ע\"י אכילה. לזה הביאם הקב\"ה לקרא להם שמות כנ\"ל. ולזה נאסר לו אכילת בעל חי. לפי שלא היו צריכים לשום בירור:",
"אמנם נח שע\"י הוציאותם מן התיבה וע\"י הקרבת קרבנות נתקיימו בעולם כמ\"ש וירח ה' וכו' ויאמר בלבו לא אוסיף עוד וכו' היטב יש לו כח לברר הניצוצין שבהם ע\"י אכילתו ולזה הותרו לו ע\"ש: ",
"ע\"י הקרבן. בספר מדרש תלפיות אות ג' כתב בשם הציוני פ' ויקרא שמוכיח מדברי המקובלים שאדם מתגלגל דוקא בבהמה ולא בחיה ולכן לא ציותה התור' קרבן מחיה:",
"קפחתי את פרנסתי. ובשם הרב הצדיק הקדוש מקאסיב זצוק\"ל שראה לאחד שבכה כשאמר וקפחתי את פרנסתי ואמר לו אינך יודע המקום שצריך אתה לבכות. שהי' לך לבכות כשאמרת הרעותי את מעשי ואז ממילא הי' הקב\"ה בעל הרחמים ממלא בקשתך והי' לך פרנסה:"
],
[
"טעם. שקורין לתפלה שאחר חצות תפלת מנחה משום דמנחה היתה קריבה בין הערבים. אף שגם בשחר קריבה מנחת חביתין ומנחת תמיד. בשחר יש לה שם אחר תפלת שחרית. תוס' פסחים דף ק\"ז ע\"א בד\"ה סמוך:"
],
[
"עוד טעם. משום שאז הוא עת רצון כדאמרינן בפ\"ק דברכות הוי זהיר בתפילת מנחה שאף אליהו לא נענה אלא בתפלת מנחה. ושמא בשעת הקרבת מנחה נענה. ולכך קרי לי' תפלת מנחה שאז הי' שעת רצון. שם:"
],
[
"עוד טעם. לפי שיצחק הי' עולה לגבי מזבח וראה שעולתו הי' חסרה מנחה עמד ותיקן תפלה זו וקראה מנחה כדי שתהא מנחה לעולתו. ראיתי באיזה ספר:"
],
[
"טעם. שהדיין השופט יקרא אלקים. לפי שהוא שופט ומנהיג לבני דורו. בשם הגאון הקדוש מוה' אלי' מווילנא זצ\"ל."
],
[
"טעם. שנוהגים להדפיס במקום השם שני יודין. כי זהו מרומז על הוי' אד' שתחילתו יו\"ד וסופו יו\"ד. ראיתי באיזה ספר בשם משנת חכמים להר\"ם חאגיז: "
],
[
"טעם שנקרא הראש בשם מטה. כי מצינו שמקל יקרא ג\"כ בשם מטה. ע\"כ מלמדנו התורה הקדושה בזה איך שהראש הדור לא יתנשא ולא יתגאה עצמו נגד העם כי הוא נמשל ממש למטה. היינו כי דרך העושה המקלות הוא עושה למעלה בית יד כדי שיוכל האדם ההולך עמו לאחוז בו והבעל מלאכה עושה אותו הצד שלמעלה בכלי נאה ומהודר ובצד שלמטה תוחב יתד אחד כידוע וקודם שעושה זה הוא מתיעץ בעצמו באיזה צד שיעשה הראש ואח\"כ הוא עושה בצד אחד הראש והצד השני הוא הרגל. וצד הראש אינו יכול להתגאה על צד הרגל מחמת שאם הי' רוצה הבע\"מ הי' עושה זה הצד להראש. כן צריך להיות בעצמו הראש הדור בלי שום התנשאות נגד העם. ומטעם זה כתבה התורה הקדושה בלשון מטות סמוך אצל ראשי כמ\"ש וידבר משה אל ראשי המטות לרמז ז\"ה. יד אהרן:"
],
[
"טעם. למה אנו מזכירין לפעמים שמות הקודש כמו אדני אלקים שדי ולא יש חששא ושמות המלאכים שהם שמשיו יש ליזהר שלא להזכיר שמם כי הנה המלאכים הנה הם במדור העליון זך מאד ואם יבא אצליו אם יתעכבו בזה האויר הנרגש העב יש פחד שלא יתלבשו מזה האויר וזה הפסד להם ולכן צריך להיזהר להוציא מפיו שם מלאך. אם הוא מלאך טוב אסור מפני שיביא לאותו מלאך הפסד כנזכר. ואם הוא מלאך רע אסור מפני שיזיק למזכיריו ולעומדים עם המזכיר. והוא ע\"ד שכתב הזוהר על פסוק ועברתי בארץ מצרים וגר כי הנה ארץ מצרים הוא מקום טמא ביותר והי' פחד אם מלאך יכנס שם ח\"ו לא הי' יכול להוציאם מאותו הטומאה. ולכן ולא ע\"י מלאך. אבל הקב\"ה אש אוכלה אש הוא ואין זה ח\"ו שייך בו. ש\"ע האריז\"ל."
],
[
"טעם. שצריך לחתיך מעט בסכין פרוסת הבציעה מן הלחם קודם שיתחיל לברך. כדי שלא יפסיק בשהיית החיתוך בין ברכה לאכילה. וצריך לחתוך בענין שאם יאחז בפרוסה יעלה שאר הככר עמה. ש\"ע הרב סי' קס\"ז סעי' ג':"
],
[
"טעם. שהוטבע בטבע ישראל לשחוק על נפילה. כי בוודאי הי' עליו ח\"ו איזה דין וע\"י השחוק נמתק. וז\"ש הכתוב בנפול אויבך אל תשמח וגו'. שהזהיר שלא לשמוח בנפילת האויב רק ידום לד' ויתחולל לווישכים ויעריב עליהם לבהמ\"ד לעבוד ד' ב\"ה וב\"ש ביותר אומץ והם כלים מאליהם דייקא משא\"כ כששמח בו או מכ\"ש כשעושה לו ח\"ו ג\"כ איזה רדיפה כל דהיא אזי עושה טובה להאויב ח\"ו. נופת צופים אות פ\"ז בשם הבעש\"ט זי\"ע. ועי' ברכות דף נ\"ה ע\"ב:",
"בנפול אויבך אל תשמח. וראיתי בכתבי הרב הצדיק הקדוש המפורסם מהר\"ש מבעלז זצוק\"ל (איכה) וז\"ל שמעתי מפי מו\"ר ר' יצחק מלובלין בדרך הלצה שתירץ הפסוקים כתיב בנפול אויבך אל תשמח כו' משמע שאין רשאי לשמוח על נפילת הרשעים. וכתיב באבוד רשעים רנה שיש שמחה כשהרשע נאבד מן העולם. ואמר בנפול אויבך כ\"ז שהוא נופל אל תשמח שיכול להיות שיהיה לו תקומה והאיך אתה יכול לשמוח. באבוד רשעים רנה כשתראה שהם אבודים ואז א\"א להם להקים אז רנה. אבל כל זמן שהם אינם אבודים אע\"פ שהם באמצע הנפילה אין יכול לשמוח שמא יהי' לו רפואה. אבל כשנאבד אז רנה:"
],
[
"טעם. כשמתחיל הילד ללמוד תורה מתחילין לו בספר ויקרא. שכן אמרו ז\"ל מתחילין לתינוקות בספר ויקרא לפי שאמר הקב\"ה יבאו טהורים ויתעסקו בטהרות ומעלה אני עליכם כאלו הקרבתם לפני קרבן כו'. מדרש תנחומא פ' צו. ומרגילין התינוקות לנענע גופן בעת הלימוד כמו שכתוב במתן תורה וירא העם וינועו. כל בו סי' ע\"ד:",
"וירא העם וינועו. והדר הלימוד עם התלמוד. פרק משניות בכל יום. פרקים החמורים וארוכים חצי פרק ויוכל ללמוד זה עם לימוד גפ\"ת. וישגיח שיחזור תמיד עליהם בלי התרשלות ובלי ליאות. ואח\"כ ילמוד הרי\"ף וחלקי הטורים. שו\"ת חות יאיר סי' קכ\"ד:"
],
[
"טעם. שהעובר על דברי חכמים הוא חמור מהעובר על דברי תורה שצריכין עדים והתראה ונידן בסנהדרין. ובד\"ס תיכף חייב מיתה. עד\"מ המרים יד במלך וזורק אבן לראשו של מלך צריך לדונו בדיינים שמא נתכוון לאיש אחר. או שמא שיכור הי' או מטורף. אבל שומר הפתח של המלך העובר ונכנס בפלטרין שלו בלתי רשות. יש לו רשות להרוג כל הנוגע בו מיד. כן חכמים שעשו משמרת עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. צמח דוד (עקב) בשם יערות דבש:"
],
[
"טעם. שכל מיני כשפים נבדקין על מים חיים והם נימוחין. עי' סנהדרין ס\"ז ע\"ב ורש\"י שם. משום דכל כישוף בא מכחו של נחש. ולכך נקרא נחש לשון ניחוש ובים הנחש טהור כי כל מה שיש ביבשה טמא בים הוא טהור. ולכך אין כחם בים והכישוף נתבטל אהבת יהונתן בראשית. וע\"ל סעי' מ\"ח."
],
[
"טעם. שאמז\"ל מי שיש לו מאתים זוז לא יטול מן הצדקה עי' משנה בסוף פאה. כי צדקה בגימטריא מאתים חסר א' כי עד כאן יכול ליטול אבל מאתים לא. ברכי יוסף סי' רנ\"ג בשם דורשי רשומות:"
],
[
"טעם. שארז\"ל על כל עבירות שבעולם אין הקב\"ה נפרע עד שתמלא סאתו חוץ על מי שמדד במדה קטנה נפרעין ממנו מיד. י\"ל ע\"ד הלצה מה שנפרעין ממנו מיד. היינו שהקב\"ה מודד לו מדה כנגד מדה לפי שהוא לא מדד יפה לכך אין הקב\"ה ממתין עד שתתמלא סאתו ונפרע ממנו מיד. אהבת יונתן:"
],
[
"טעם. שנקראו ראשונים סופרים. שהיו סופרים כל אותיות ותיבות שבתורה קידושין דף ל' ע\"א:"
],
[
"טעם. שנקרא ספרים או ספר. על שם ספור שמספרים כבוד ה' פחד יצחק אות ס':"
],
[
"טעם. שקראוהו מדרש הנעלם. לפי שרוב ענין זה הוא על הנשמה שמקורה בבריאה ששם ג\"ע העליון כו' ע\"כ שמו נאה לו מדרש הנעלם. מקדש מלך דף צ\"ז בשם הרמ\"ז:"
],
[
"טעם. שאמז\"ל אין מתחילין בב\"ד ואין מסיימין בד'. בגין דגיהנם אתברי ביומא תניינא ולקותא דנהורין ביומא ד'. זוהר תצא דף רפ\"אועי' ש\"ע יו\"ד סי' קע\"ט סעי' ב':"
],
[
"טעם. שאמז\"ל (קידושין כ\"ח) הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו. לפי שבא לפקח מחייתו ולהפסיד פרנסתו דכתיב כי ימוך אחיך והחזקת בו פרט לרשע שאינו אחיך לפיכך יורד עמו לחייו מדה כנגד מדה. שו\"ת הרשב\"א סי' כ\"ח:"
],
[
"טעם שא\"א פרקים בשבת תשובה. לפי שנוהגין לדרוש בבהכ\"נ בשבת זה בכל הקהילות אין צריכים לומר פרקים, שעיקר הפרקים א\"א בשאר שבתות אלא שיעסקו בתורה ולהשמיע לעם דברי מוסר ותוכחות ביום הפנוי ובשבת זה בלא\"ה דורשין בו. לבוש סי' תר\"ג:"
],
[
"טעם. שנקראו גאונים. על שם שהיו בקיאים בכל הגמרא שהם ששים מסכת כמספר גאון. מדרש תלפיות בשם ספר התשבי."
],
[
"טעם שהטס של זהב שהי' מקיף על מצח הכהן נקרא ציץ לשון הסתכלות. שהכהן הי' מכיר בכח אותיות השם שהיו חקוקים בו בהסתכלות הראשון אם האיש העומד לפניו היא צדיק או רשע שהי' רואה איך האותיות בפניו אבל אח\"כ כשהי' מסתכל לעיין בו לא הי' רואה בגין דחיזו עילאה לא אחולי אלא לפום שעתא. מעבר יבק שפתי צדק בשם הזוהר ויקהל דף רי\"ז ע\"ב:"
],
[
"טעם. שאמז\"ל שנים שדנו דינין דין אלא שנקרא ב\"ד חצוף. משום דמתי שהן שלשה ומחייבין אחד ואם אח\"כ פוגע בכל אחד וא\"ל למה חייבתני מצי להשיב שני חבירי חייבוך והצרכתי לנטות אחר הרוב משא\"כ בשנים דאוקי חד בהדי חד ובהסכמה אחת חייבוהו. מהרי\"ל:",
"ובהסכמה אחת חייבוהו. ובספר באר מרים אות צ\"ח כתב ששמע מהרה\"ג מוהר\"י ראפפורט האב\"ד מטארנא ז\"ל. כי בהיותו צעיר לימים והי' סמוך על שלחן חותנו הגביר ז\"ל ברימנאב בא לפניו משפט מאיש אחד ואשה אשר הי' דו\"ד ביניהם והרב הגאון הנ\"ל עם הב\"ד חתך הדין ויצא מפסקם כי האשה נתחייבה בדין. ובאתה האשה לפני הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי הכהן זצוק\"ל מרימנאב ודמעתה על לחיה בבכי יתירה בלי גבול על אשר לא זכתה בדין. ושלח הרה\"ק לקרוא להב\"ד ובקש מהם להראות לו המקור מאין יצא להם הפס\"ד לחייבה כי נראה לו כי טעו בהפס\"ד. וכאשר הראו לו החשן משפט והי' מעיין עמהם בצוותא חדא אזי הראה להם כי טעו בדברי הרב המחבר בית יוסף. והרה\"ג האב\"ד מטארנא הרהיב בנפשו עוז לשאול להרה\"ק מאין ידע כי הי' טעות בהפס\"ד. והשיב להם כי הנה כתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש והתורה היא נצחיות ובאם הייתם דן הדבר לאמיתה של תורה לא היתה בוכה. ומהבכיה היתירה דנתי כי בל\"ס טעות הי' בידכם:"
],
[
"טעם. שנקראו סנהדרין. מפני ששונאין הדרת פנים בדין. נוטריקון שלה כך. מהרי\"ל:"
],
[
"טעם. שאמרו ז\"ל הפקר ב\"ד הפקר. הוא עפ\"י מה שכתב הכוזרי שענין דת אלקי לא תושג כ\"א ע\"פ מצות אלקי כי ע\"פ שכל אנושי כבר הסכים ראש הפילוסופים שמהראוי שיחלקו כל אנשים בשוה מה שהשפיע השם ממדת טובו לעולם והתורה אלקית הזהירה על זה שכל מה שביד האדם הוא שלו ולא תגע בו יד חבירו אם מחוט ועד שרוך נעל. ולפ\"ז במקום שהפקירו חז\"ל הדבר וראו בעין שכלם שמהראוי לענשו שלא יהי' שלו שוב חזר לשכל האנושי שמהראוי שיד כולם יהי' שוה בו. דברי שאול משפטים בשם חכם א':"
],
[
"טעם. שאם איש א' מכבד לחבירו לשתות יברך הוא תחלה. הוא עפ\"י משאמחז\"ל (ברכות ל\"ה) כתיב לד' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם. כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. דקודם ברכה הוא של הקב\"ה ולאחר הברכה הוא שלו. וא\"כ צריך לשתות הוא תחלה ויברך ויהי' שלו ואח\"כ יתן לחבירו אבל קודם הברכה הוא הכל לד' ואיך יכבד לחבירו בדבר שאינו שלו עי' אה\"ע סי' רי\"ג סק\"א:"
],
[
"טעם. שעשה אליעזר עבד אברהם הסימן במים. כי כשרוצין לעשות לאדם חטיבה צריך להזכיר אותו באותו המדה שהוא עומד בה.",
"ואברהם הי' בחי' החסד ומים הוא ג\"כ חסד ולכך הזכיר אותו במים. מדרש פנחס:"
],
[
"טעם. שקוראין לעור סגי נהור. האיך ראוי לומר דיבור שקר בשביל לישנא מעליא. רק הכוונה הוא עפ\"י מה שכתב הזוהר תזריע דף מ\"ז ע\"ב שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך. כי מן הסכלות ממש אתי תועלתא לחכמתא דאלמלא לא אשתכח שטותא בעלמא לא אשתמודעי חכמתא וכו' כמה דאתי תועלתא לנהורא מחשוכא דאלמלא חשוכא לא אשתמודע נהורא. וכן כאן שע\"י העור. סגי ומתגדל בחשיבות הנהור מהרואה. ספר תורת השם פ' לך:"
],
[
"טעם. שסמוך ליה לראשית בכורי אדמתך. וכו' לא תבשל גדי בחלב אמו. ע\"ד חכמת הטבע והוא כשמבשלים גדי בחלב ומזלפים המרק על צמחים גורמין שהפירות מתבשלין מהרה. וזש\"ה שתביא בכורים ואעפ\"כ לא תבשל כו'. תורת השם."
],
[
"טעם. המנהג כשבא אורח להתפלל אומרים לו שיתן תיקון. לפי שהנה עיקר ביאתו לכאן לא כאשר הוא יחשוב שבא לכאן כדי לעסוק בסחורה וכדומה. כי הבורא יתברך יכול לכל אדם להזמין לו פרנסתו בביתו. רק עיקר ביאתו לכאן הוא. לקבץ חלקיו שצריך להשלמת נפשו. ולהעלות הניצוצות הנוגעים לחלק נשמתו. ע\"כ המנהג הוא שאומרים לו תיקון כדי להזכירו כנ\"ל. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר שמעון מיעריסלוב זצוק\"ל: "
],
[
"טעם שהיצה\"ר נקרא\" בעל דבר. כי היצה\"ר הומה בדבריו תמיד. יומם ולילה לא ישבות עד שעושין חפצו. גם לא בדעת ידבר לחטוא ולאבד נפשו. אבל היצ\"ט בדעת ידבר לדבק נפשו בה' וטוב לו בזה ובבא ע\"כ פיו פתוח בחכמה פעם א' והשומע ישמע והחדל יחדל. תוי\"ו שופטים:"
],
[
"טעם. שנקרא חסיד. על ששומע שמחרפים ומגדפי' אותו ואז משתנה בו פניו ושותק ואינו משיב. ואת החסידה תרגום ית חוריתא. ועל שם שפניו משתנים נקרא חסיד. ספר הגן:"
],
[
"עוד טעם. שנקראים חסידים. להיות שממשיכים החסדי\"ם. וכמו שאמרתי איזהו חסי\"ד המתחס\"ד עם קונו. בני יששכר:"
],
[
"טעם שאמז\"ל שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו. כי כמו שחורבן ביהמ\"ק גרם הגלות כמו כן מיתת הצדיקים גורם אריכות הגלות. כי הצדיק לקט והעלה בכל יום כמה נשמות וניצוצים והיה מקרב הגאולה ועכשיו שמת ח\"ו יתארך הגלות. דודאים בשדה."
],
[
"טעם. שאין מברכין שהחיינו על התשובה. לפי שהיא תמידית. בשם הרב הצדיק הקדוש מראהאטין זצ\"ל. ועי' מהרש\"א ז\"ל ח\"א שילהי מגילה דמטעם זה לא חשיב ר\"ה ויו\"כ דכל דבר בעתו. דתשובה יש לעשות תמיד ע\"ש."
],
[
"טעם. שהתנאים ואמוראים הי' נודדין בשדות וביערים ללמוד תורה. משום שהשכינה נודדת כביכול בגנות ושדות התורה ג\"כ. משום הכי היו הם ג\"כ נודדין בגלות דיו לעבד שהוא כרבו. ובזה הי' משגיחין פלאות התורה. חסד לאברהם:"
],
[
"טעם. שאין לקרות מקרא בלילה. לפי שאז שליטת העשייה ששם הוא בחינת הדינין. ולכן אין לקרות מקרא. אבל בליל ששי יש מציאות שיוכל לקרות מקרא כי הוא מכין לשבת והרחמים מתעוררין אז. ש\"ע האריז\"ל. ובספר ברכי יוסף סימן רל\"ח אות ב' כתב רמז לזה בפסוק קומי רוני בלילה תרגם המתרגם עסוקי משנה בלילה: ידע החייב מי חייב אותו. כדי שיהי' הדיינים אהובים אצל בנ\"א."
],
[
"טעם. ליציאת הבע\"ד לחוץ. שלא ישא פנים לא' מהבע\"ד. ועוד. שלא פי' המשניות להרמב\"ם פז\"ב. וע\"ל סעי' קל\"ט: "
],
[
"טעם שאסור לישראל ליטול צדקה מן העכו\"ם ונדרים ונדבות מקבלים. משום דנדרים ונדבות לא אתי לכפרה וצדקה אתי לכפרה ולא ניחא דתיהוי להו כפרה. שיורי ברכה סי' רנ\"ד: "
],
[
"טעם. שנקרא הנשיא והמושל המדריך את הדור בשם פרנ\"ס הדור. כי ע\"י המושג והנשיא כפי אשר ידרוך את הדור כן תהיה הפרנסה בענין שנאמר ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ עד שעמד בועז לנשיא ונתהווה שובע בעולם (כי שמעה בשדה מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. תירגם המתרגם בזכותי' דבועז צדיקא וכו' ע\"ש). בני יששכר:",
"בשם פרנס הדור. וטעם למה נקרא שמם של ראשים ומנהיגים וקצינים נשואים. מפני שאם אדם זוכה ונוהג ביראת ה' ינשא מעלה מעלה. וגם נשמתו בעוה\"ב צרורה היא בצרור החיים במעלות קדושה. משא\"כ אם האדם אינו נוהג כראוי אז הוא בכלל נשיאים ורוח. כי כאשר הענן כלה וילך. וכאשר הרוח הולך. כן המושל ומנהיג שאינו נוהג כשורה ואינו סובל עליו משא בני ישראל ומתגאה לנגדן פתאום עובר מן העולם ואין זכרון ליוצאי חלציו. ע\"כ יראה אותו האדם שהוא מנהיג או פרנס שיהי' רחמן ולא אכזר. קב הישר פרק ט':",
"ובספר עונג חיים לשבת (בראשי בשמים) פי' מה שכתב הבעה\"ט על פסוק (במדבר) ואתה הפקד את הלוים. הפקד ב' במסורה דין ואידך הפקד עליו רשע וזה הוא שאמרו אין אדם נעשה שוטר מלמטה אא\"כ נעשה רשע מלמעלה. עפ\"ד הגמ' (סנהדרין י\"ד.) דרבי זירא הוה מיטמר למיסמכי' עד דשמע שאין אדם עולה לגדולה עד שמוחלין לו. וכן כאן הכוונה דאדם שהוא מלשון חשיבות אינו רוצה לקבל עליו להיות שוטר מלמטה אא\"כ חושב בדעתו מחמת ענותנותו שנעשה רשע מלמעלה אז הוא מקבל עליו להיות שוטר כדי שימחלו לו עונותיו:"
],
[
"טעם. שהנשים מחלקות. והלא מדת הזכר להשפיע. לפי שהזכר כיון דמדתו להשפיע הי' נותן הכל לאיש א' לכך אין באפשרי לו לחלק. אבל הנוקב' שהיא מדת הצימצום לכך באפשרי לה לצמצם בכדי להחליק לכל א'. נופת צופים בשם הבעש\"ט זי\"ע. ואמר שענין זה כולל ערך שלשה דפין מעץ החיים:"
],
[
"טעם. שנקרא הסכין מאכלת. לפי שמאכלת את הבשר. וטעם. שנקרא חליף. שמחליף מחיים למיתה. ובספר לקוטי מהר\"ן כתב. הטעם. שסכין של שחיטה נקרא חליף. שחוזר ומחליף ומעלה ע\"י השחיטה מבהמה לאדם: "
],
[
"טעם שב\"ד של מעלה אינם מענישים עד בן כ' שנה. לפי שאדה\"ר נברא כבן עשרים. ציוני פ' בראשית וע\"ל סעי' ע\"ו:"
],
[
"טעם שאמרו ז\"ל המלוה בריבית אין עומד בתחיית המתים. לפי דענין התחייה הוא דגוף האדם הוא נפסד לא אשתייר ממנו כלום כ\"א עצם אחד משדרה ועל אותו עצם נבנה כל הגוף. וזהו כעין ריבית. דהעצם הוא קטן בכמות ונתגדל אח\"כ. כן הוא ענין הריבית דלוה מעט ומרויח הרבה. ולכך מי שלקח ריבית בעוה\"ז אין נוטל לעוה\"ב דכבר נפש בעליו לקח. אהבת יהונתן פ' וירא. ועי' ט\"ה ח\"א סעי' תכ\"ה בהשמטות:"
],
[
"טעם שאסור ליתן שלום לחבירו קודם התפנה (עי' או\"ח סי' פ\"ט) לפי ששמו של הקב\"ה שלום ואם ח\"ו מקדימו להאדם לכבדו טרם שימלוך את הבורא אז גורם פגם למעלה ג\"כ שמראה שיש כח ומכובד זולת היוצר וזה סתירה למה ששמו של הקב\"ה שלום. עבודת ישראל פ' נח:"
],
[
"טעם. שאמרו ז\"ל כל הגוזל פרוטה מחבירו יוליכנו אחריו אפי' למדי. מפני מה תפסו בלשונם דוקא מד\"י. משום דכתיב גבי מדי הנני מעיד עליהם את מד\"י אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו. הנה נראה דבמדי אינו חשוב כ\"כ כסף וזהב ומכ\"ש פרוטה אחת לא נחשב לכלום קמ\"ל דאפ\"ה צריך להוליך אחריו אפי' למד\"י. אגרא דפרקא אות צ\"ד: "
],
[
"טעם שקראו לרבי רבינו הקדוש. מפני שלא שלח ידו מאבנטו ולמטה. שבת דף קי\"ח. וי\"א בירושלמי לפי שנולד ביום השמד ואביו רצה למולו. ובירושלמי דסנהדרין אמר לפי שלא הביט מעולם במילתו:"
],
[
"טעם. שכמה פעמים נזכר ר\"מ בשם אחרים. לפי שכל השמועות שקיבל ר\"מ מאלישע בן אבויה שהי' רבו כדמוכח במס' חגיגה ובכמה מקומות מן המדרש קבעום בשם אחרים. מפני שהי' שמו אחר. אבל שאר השמועות קבעום בשמו. כי לפי הטעם דאמר' בגמ' (הוריות דף י\"ג) על שרצה לזלזל בכבודו של רשב\"ג להיותו יותר חכם ממנו ונתגלה הדבר לרשב\"ג וגזר שלא יאמרו התלמידים הלכה בשמו כי אם בשם אחרים. קשה הא אמרינן בגמ' (ברכות ט') מאימתי קורין את שמע בשחרית ואפליגו ר\"מ ואחרים. א\"כ אחרים לאו היינו ר\"מ. הליכות עולם דף ג'. וכתב וכן מצאתי בברייתות:"
],
[
"טעם. שר\"מ נקרא ג\"כ ר' נהוראי. ע\"ש שהי' מאיר עיני חכמים בהלכה לימוד התלמידים כלל ב' אות א':"
],
[
"טעם. שנקרא יחזקאל בן בוזי. על דהוה מבזה גרמיה לגבי מאן דגדול מיניה. זוהר פ' תרומה:"
],
[
"טעם. שרב אחא ורב גבוהה ורב אחדבו והרבה זולתם קראו רבנן סבוראי. לפי שנתגלגלו לישראל צרות משונות ולא היו יכולין הישיבות ללמד על מי מנוחות והי' מפלפלין על הבנת המשניות עפ\"י הסברות. שם כלל ד' אות ד': "
],
[
"טעם. שנוהגין למנות רב לפורים. עפ\"י מ\"ש (ב\"ב קס\"ד) דמי שהי' שר ועברוה' והדר אוקמוהו נקרא ארכן דיגון שהחזירוהו אחר שהעבירוהו ע\"ש. והנה ר\"ת של אד\"ר ארכן דיגון. רב שנתמנה פעם שנית אחרי שהעבירוהו. כי בכל שנה מחדשין אותו. ראיתי באיזה ספר:"
],
[
"טעם שכתבו התלמוד בבבל ובארץ ישראל בלשון ארמי. כדי שידעו את המצות אפי' עמי הארץ. ולכך הי' מתרגמין בעת קריאת התורה ס\"ח סי' תשפ\"ה:"
],
[
"טעם. שלא נקרא אבוה דשמואל בשמו. יען כי אביו הלך בסחורה למקום רחוק לימים מצאה אותו מדיינית אחת שהיתה יודעת בלשון העופות ותבעתו לדבר עבירה ונתנה לו אלף ככרי כסף ואמר לה למה. אמרה ליה שמעתי כי בזה הלילה תוליד בן שלא יהי' כמוה בחכמה. וכששמע זה הלך בקפיצה הלילה לביתו וידע את אשתו ונתעברה ושב לדרכו בקפיצה. וכשבא הדבר לב\"ד הלקוה וילדה בן ונקרא שמו שמואל ואח\"כ בא אביו והעיד עליו. והיה שמואל אומר אני ידעתי כשלקו את אמי והכוני ב\"ד ברצועה על ראשי ומקום הרצועה ניכר בראשי. שפצעו אותו. וע\"ז היו קורין אבוה דשמואל. להודיע לכל כי אביו הוא. עיין תוס' קידושין דף ע\"ג ע\"א בד\"ה מאי איכא והרא\"ש שם סימן ז':"
],
[
"טעם. שאמז\"ל העונה אמן אל יגביה קולו יותר מן המברך. כי עיקר המברך הוא הנשמה. כל הנשמה תהלל יה. והגוף אינו אלא כעונה אמן ונגרר אחר הנשמה. לזה אל יגביה קולו יותר מהתלהבות המברך הוא הנפש והנשמה. נועם מגדים בשם הרב הקדוש מוהר\"ר משולם זלה\"ה:"
],
[
"עוד טעם. לפי שנאמר גדלו לי\"י אתי ונרוממה שמו יחדיו. לבוש סי' קכ\"ד סעי' ו':"
],
[
"טעם. שששה סדרי משנה מתחילין במ\"ם פתוחה מאימתי כו' ומסיים במ\"ם סתומה בשלום. לרמוז שאין לפתוח פיו רק לדברי תורה ולסתום פיו אח\"כ זרע קודש לפסח: "
],
[
"טעם. שאומרים והוא רחום בתפלת ערבית עפ\"י המדרש שלשה מלאכי חבלה מושלים בגיהנם ושמם משחית אף וחמה. ולעת ער שולטים. ולכן אומרים והוא רחום יכפר עון ולא ישחית. כנגד המלאך ששמו ישחית. והרבה להשיב אפו כנגד המלאך ששמו אף. ולא יעיר כל חמתו. כנגד המלאך ששמו חימה. ראיתי באיזה ספר:"
],
[
"טעם. שנקרא יוצר. נפי שקרבו הפייט ליוצר אור ובורא חשך. עוד טעם. לפי שהוא שבח ליוצר כל."
],
[
"טעם שנקראים הימים מי\"ז עד אחר ט' באב בין המצרים לפי שקורין באלו השבועות פנחס מטות ומסעי ודברים שיש בהן חלוקת הארץ להיות רמז לנחמת ציון וירושלים שנזכה לחלק הארץ כמו שנאמר לאלה תחלק הארץ. ומן המצר נזכה לעלות ברחבה לארצינו. ראיתי באיזה ספר:"
],
[
"טעם. המנהג כשאומרים פותח את ידיך נותן היד על התפילין. לפי כשאומר פותח את ידיך צריך לכוין הר\"ת פא\"י וס\"ת חת\"ך והוא השם של פרנסה ויתפלל במחשבתו על מזונותיו. ע\"כ מניחין היד על התפילין בשעה שאומר פותח את ידיך לרמז מה שאנו מתפללין על הפרנסה הוא רק כדי לקיים המצות ולא להנאת גופינו.",
"כדי לקיים המצות. ומטעם זה נותן היד על התפילין כשאומר יוצר אור ובורא חושך. לרמז שלא נברא היום והליל' רק כדי לקיים והגית בו יומם ולילה ולא יאבד אחת מכן בשינה ובאכיל' ושתי' ודברים בטלים אלא בדברי תורה ותפלה:"
],
[
"טעם. שנוהגין שא\"א קדיש רק י\"א חודש שלא להחזיקו לרשע. והרינו כפרת משכבו (עלי יבא כל דבר רעה הראוי לבוא על נפשו) אומר הבן כל י\"ב חודש. לפי שאם אינו אומר הכ\"מ צריך לומר ז\"ל ושמא עדיין לא זכה לעוה\"ב ויש כאן שקר משא\"כ במה שאינו אומר קדיש הוא בשב ואל תעשה. ט\"ז יו\"ד סי' ר\"מ ס\"ק י\"ב:"
],
[
"טעם. שפותחין הארון בתפלת עלינו שאומרים במוסף לר\"ה ויוה\"כ ואין פותחין בכל השנה. לפי שעלינו לשבח הוא שבח גדול ביותר ע\"כ אין פותחין הארון לאמירתו אלא בר\"ה וביוה\"כ כדי להגדילו בעיני העם ויאמרוהו עי\"כ גם בשאר ימות השנה בכוונה יותר גדולה. לבוש סי' קל\"ג:"
],
[
"טעם. שמברכין שהחיינו אפי' על המצות שאינם תלוים בזמן. לפי שקצוב לכל יום כך וכך מצות יהי' נעשים ביום זה כמ\"ש יום ליום יביע אומר וכן שהחיינו כמה יברכו. נמצא זה תלוי בזמן ומברכין שהחיינו כו' לזמן הזה. זרע קודש בליקוטים: "
],
[
"טעם. שהצדיק נקרא כל. לפי שהוא שלם בכל המדות כי מי שהוא שלם במדה אחת לבד אינו נקרא צדיק. ותיבת כל ואת מורין על ריבוי. כי את הוא התחלה מא\"ת ב\"ש שמחבר אותיות מא\"ב הרחוקים זה מזה. וכל הוא הסיום מא\"ת ב\"ש ומורה על בחינת צדיק המחבר לעצמו את מי שמשפיע אליו. זרע קודש לפסח:"
],
[
"טעם. המנהג שהיולדות בעת לידתם אחר שהם שוכבים על המטה עושים עיגול ומחיצה סביב להם. כדי שלא ישלוט בהם רוחין ולילין. כי אין יכולת השדים לכנוס מר\"ה לרה\"י. ספר החיים פרק שמיני. ועי' קונ\"א לט\"ה בהשמטה לסעי' תתרכ\"ג בד\"ה צריך:"
],
[
"טעם. המנהג שעושין המצות של פסח עגולות. עפ\"י מש\"כ רבינו סעדי' ורמב\"ם לפי שהאמינו אז בכמה אלקות זה בשנים וזה בשלושה וזה בצורת לבנה המאמין בלבנה. וכדי להרחיק את ישראל מאמונת הטפשים ההם תיקנו אז לעצמם לעשות הלחמים שלהם תמיד עיגול. כמו שעיגול אין לו תחלה ולא סוף. והוא רק צורה שוה. כן אמונת בני אברהם יצחק ויעקב רק ביחיד ומיוחד ית\"ש תולדות מנחם בשם שו\"ת מהר\"י אסאד ז\"ל או\"ח. סי' קנ\"ז:"
],
[
"טעם. שאומרים במוצאי יוה\"כ ז\"פ ה' הוא האלהים. עפ\"י מה שכתבו הספרים שהרגלים הם כנגד האבות. פסח הוא כנגד אברהם שבועות כנגד יצחק. סוכות הוא כנגד יעקב כמאה\"כ ויעקב נסע סכותה. והנה כתבו הפוסקים שתיכף במוצאי יו\"כ יתחילו בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה (עי' רמ\"א סי' תרכ\"ד סעי' ה') והנה יעקב גימט' ז\"פ הוי'. ולכן אומרים ז\"פ ה' הוא האלהים. כי סוכה בגימט' האלהים בכדי שיזכירו שתיכף במוצאי יוה\"כ יתחילו בעשיית הסוכה:",
"ובהעמיק יותר כי הנה באליהו שהוא גימט' ב\"פ הוי' אמרו שני פעמים ה' הוא האלהים. ויעקב גימט' ז\"פ הוי' ע\"כ אומרים ז' פעמים ה' הוא האלהים. כי האלהים גימט' הוי\"ה אדנ\"י ובגימט' סוכה. בשם ידידי הרב הגדול מו\"ה משה זאב מזווה נ\"י:"
],
[
"טעם. שבכל פעם שתוקעין בסדרים אומרים אחריהם היום הרת עולם. לפי דקי\"ל בא' בתשרי נברא העולם. וראוי להזכירו בשעה שתוקעין שהוא סימן לקבלת מלכותו כמלך שתוקעין ומריעין לפניו בחצוצרות ביום קבלת מלכותו. לבוש סי' תקצ\"ב סעי' ב':"
],
[
"טעם. שכותבים בכתובה כ\"כ ימים בחודש. ובגט כותבים לירח פלוני. ע\"פ הפסוק כי יקח איש אשה חדשה. נאמר חדש בלקיחה. וכתיב גרש ירחים. אצל גירושים כתיב ירח. ארץ החיים:"
],
[
"טעם. שנקרא ר\"י בן פזי לפי שבא לרשב\"י וא\"ל שרוצה ללמוד תורה כדי שיהי' לו עושר והשיב שילמוד והוא יתן לו עושר. פ\"א אמר לר\"ש והיכן העושר אמר ר\"ש ש\"מ שאינו עוסק בתורה לש\"ש והיה רוצה לענשו ובא ב\"ק וא\"ל לא תענשיה דגברא רבא להוי. א\"ל תיב ברי ואנא יהיב לך עותרא אדהכי בא חד ב\"נ והביא כוס דפ\"ז לר\"ש וא\"ל שירש מאביו י\"ג כוסות כאלו והוא נדר א' לת\"ח לקח ר\"ש ונתנו לר\"י בן פזי פ\"א ראה ר\"ש שבכה וא\"ל על מה אתה בוכה א\"ל טול הכוס ממני וכי אני אמכור שכר התורה ח\"ו. ונשאר השם לווי בן פזי. שם בשם הזוהר:",
"וטעם. שנקרא ר' יוחנן בן תורתא. משום מעשה שחסיד א' מכר את שורו לנכרי. וביום השבת לא רצה השור לחרוש ורצה הנכרי לבטל כמקח. ולחש אותו החסיד באזני השור ואמר לו כל זמן שהיית בבית ישראל מצווה היית על שביתת השבת. אבל בבית זה אי אתה מצווה על שביתתה. ועמד השור וחרש. ונשא הנכרי ק\"ו בעצמו ונתגייר ונפק ממנו רבי יוחנן ולכך נקרא בן תורתא:",
"וכתב לי ידי\"נ הרב הה\"ג בנש\"ק מו\"ה צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט\"א האבד\"ק פלונסק בשם גדול א' דלכך נקרא רבינו גרשון מאור הגולה. ולא נקרא כן שום א' מגדולי הראשונים ז\"ל. משום דשני תקנות של רבינו גרשון ז\"ל מאיר לישראל בגלות. וזה מאור הגולה. כי הוא תיקן שלא לישא אשה על אשתו ושלא לגרש בע\"כ. א\"כ לא נירא שיחליף השי\"ת אותנו באומה אחרת כי אין לגרש בע\"כ. וכתיב (ישעי' נ') אי זה ספר כריתות אמכם כו' וכן בטוחים אנחנו במה שכ' והייתם לי סגולה כו' שלא יבחור עוד באחרת כי אין לישא אשה על אשתו כביכול וזה וארשתיך לי לעולם כו':"
],
[
"טעם. שעושין חריצין לסימן על כלי החלב ולא על כלי הבשר. משום שנאמר ובחריצי החלב. לבוש סימן פ\"ט: "
]
],
"Segulot": [
[
"אל תטוש תורת אמך.
עי' חת\"ס יו\"ד סי' ק\"ז סוף התשובה שהעלה שמנהג אבותינו לשנות. איסור תורה הוא אצלינו. ועי' סנהדרין דף ע\"ד ע\"א דבדבר שבפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור. אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא. שרוך הנעל. שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר אפילו שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל. רש\"י שם. ורבינו אשר פי' הנכרים הי' נוהגין שהי' עושין שרוך מנעליהם אדומות וישראל היו עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש נכרי. ואם אומר הנכרי לישראל בפרהסיא עשה רצועות מנעליך אדומות או נהרוג אותך יהרג ואל יעבור. ובש\"ע חו\"מ סי' ב' דיש לילך בדור פרוץ אחר זמן ולהוסיף גדרים על גדרי התורה ע\"ש:",
"ובספר מנחם ציון להרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל מרימנוב זצוק\"ל כתב שאברהם אבינו ע\"ה התחיל להיטיב להשכיל בחכמות אלוהות והבין שאין בירה בלא מנהיג הממציא כל הנמצאים ותהי ראשית מלאכתו שלא לדור בשום בית רק באהלים ישב כל ימיו. כי העוסק בבנין מטריד מחשבתו ושכלו בעצים ואבנים למדוד את תבנית הבית לכל מוצאיו ומובאיו כתבניתו. וגם אחר גמר ותשלים הבנין הוא חפץ להשים בו כלי תשמיש ותכשיטין. כלים מכלים שונים. וכמו כן שאר האבות וצאצאיהם והבאים אחריהם לא ישבו בבית נכון ועליות מרווחים רק באוהלים. וכזאת מצינו ביונדב בן רכב שצוה בניו אחריו שלא לדור בבתים. וכן בארץ גושן הנהיגו מנהג אבותיהם לדור רק באוהלים. ובמצרים עשה פרעה בערמה למען שיתערבו בגוים ונתן להם חירות לקנות להם בתים במצרים. וכמו שעושין המלכיות עתה. וכן עשו רבים מעמי הארץ עכ\"ל. נראה מכל זה שישמור כל אדם א\"ע מדבר שהוא מותרות. ובפרט שהרבה פעמים עוברים עי\"ז על כמה לאוין:",
"וכן צריך ליזהר שלא לשנות שום מנהג ישראל אף אם הדבר תימא. וע\"ז נאמר אל תטוש תורת אמך. גם נאמר צאי לך בעקבי הצאן. וכבר אמרו מנהג עוקר הלכה. ומנהג ישראל תורה הוא.ועי' בהוריות דף י\"ב שהי' להם בימי הקדמונים מנהגים תמוהים ואעפ\"כ חששו להם מאד. וזה סימן התחלות אפיקורסות ומינות מי שמשנה מנהגי ישראל וצריך בדיקה אחריו. עי' שו\"ת חת\"ס או\"ח סי' נ\"א שהאריך הרבה בזה: ",
"ובספר מא\"ד אם לא תדעי לך היפה בנשים. פירש\"י שחדל לו הרועה מלהנהיג אותם צאי לך בעקבי הצאן. הסתכלו בפסיעות דרך שהלכו הצאן והתבוננו בדרכי אבותיך הראשונים שקבלו תורתי ושמרו משמרתי ומצותי ולכו בדרכיהם עכ\"ל הרש\"י ז\"ל. הכוונה אין לך עצה אחרת אלא להשגיח ולהסתכל מאד מאד שלא לזוז שום נטיות מפסיעות של אבותיך הראשונים ומכל מנהגיהם וסייגיהם וגדריהם לשנות לשון ושם. ומנהגי ביהכ\"נ. והנהגות לימוד הילדים. וכ\"כ יהי' דברים האלו יקרים אצלך מה שקבלת מאבותיך שאם יבוא אחד וירצה לשנות שום דבר ממה שקבלת מאבותיך תאמר לו כופר אתה. פושע אתה ומינות נזרקה בך. וגם אם הוא כגובה ארזים גבהו. ואותן הגבולים שגבלו הראשונים ואותו המסילה והדרך שפינו אבותיך וסלקוהו מאבן ודרכו בה מימות עולם. המה יביאוך אל הדרך הישר ולהרחיק אותך מחברתם ותלך לבטח עד נכון היום.",
"[השמטה: (שם דף ל\"ה ע\"ב) לשנות לשון ושם. בספר הגלגולים פ' נ\"ט כתב שכל אדם מישראל מלבד השם שיש לו שקורים לו אביו ואמו יש ג\"כ שם אחר אל אותה הקליפה שהיא עם האדם. והשם שקורים לו אביו ואמו בעת שנימול הוא נכתב למעלה בכסא הכבוד וכך הוא נקרא למעלה כי אין הדבר באקראי כי הקב\"ה מזמין אותו השם בפי אביו ואמו שיקראוהו כן ולכן ר' מאיר ור' יהושע הוו בדקו בשמא. ועי קונ\"א בהשמטה להעי' תתקכ\"ט בד\"ה וראיתי: ]",
"וכן לא תאמרו כיש מהכופרים כי נשתנו העתים ונתחלפו הזמנים. יוצק זהב רותח לפיות האומרים כן. כי הטבע והזמן המה נכנעים ומשועבדים לתורה ולא שהתורה תשתנה ח\"ו עבור הזמן. כי כל העולמות נבראו רק עבור קיומה של תורה:",
"וראיתי בספר אחד שמביא ראיה מש\"ס דנשתנה מנהג במתים ממה שנהגו מלפנים. ובודאי עבור דהנכרים התחילו לנהוג כן ולכן עזבוהו ישראל. דהנה תנן (ברכות דף נ\"ג ע\"א) אין מברכים על הנר ועל הבשמים של מתים מ\"ט נר לכבוד היא דעבידא. ואר\"י א\"ר כל שמוציאין לפניו ביום ובלילה אין מברכים עליו. ופירש\"י מת שהוא חשוב להוציא לפניו נר ביום אם הוציאוהו בלילה במו\"ש לקבורה אין מברכין על אותו נר דלכבוד עבידא ולא להאיר ע\"ש. וכן תנן (ביצה ו' ע\"א) יו\"ט שני לגבי מת כחול שוי' רבנן ואפי' למיגז לי' גלימא ולמיגז לי' אסא. הנה גם בזה נראה שהמנהג הי' בימי התלמוד לתת פרחים והדסים למת. ומדוע עתה נשתנה. אלא ודאי הטעם. לפי שהעכו\"ם התחילו לנהוג כן וכמבואר בספרי פ' שופטים על קרא לא תקום לך מצבה אשר שנא ה' אלהיך אף שהי' המצבה חביבה בימי האבות. מ\"מ עכשיו שנא אותה. מפני שעשו האומות אותם ג\"כ חק לעבודתם והובא ברש\"י ע\"ש:",
"ובספר פחד יצחק אות צ' כתב בשם באר שבע. הטעם. שאין אנו מתפללים בכריעת ברכים שיש לה שורש ועיקר ממש מן התורה ומן הכתובים ומן הנביאים משלמה ודניאל וזולתם. משום חוקי ע\"ז. ומעתה אם שדבר המביא לידי הכנעה וכוונה גדולה נוכח פני ה' בטלו אותה מאחר שקבעו הכריעה בחוק ע\"ז. דברים שמביא שעל ידי זה מתערבים בגוים ולומדים מעשיהם עאכו\"כ:",
"ובספר הואיל משה כתב בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר שלום מבעלז זצוק\"ל לפרש המסורה ושמתי פדות בין עמי ובין עמך (וארא) חסר ו'. פדות שלח לעמו (תהלים קי\"א) ג\"כ חסר ו'. והרבה עמו פדות (שם ק\"ל) היא מלא. ואמר בדברי קדשו שהוא כנגד ג' מלחמות היצר שיש לישראל. הא' עם בני בריתו כמשל ההמוני אמור לי עם מי תלך ואגיד לך תכונתך. והב' בהתבוללות והתערבות מבני עם זולתו כמ\"ש ויתערבו בגוים כו'. והג' אויבו היצר הרע שבא עמו מיום הולדו וזהו פדות שלח לעמו היא נגד מלחמה הא'. ושמתי פדות כו' היא נגד הב'. והרבה עמו פדות היא נגד השלישי שהוא מלחמה הגדולה. לזאת כתיב מלא. ולולא שהקב\"ה עוזרו הי' נופל בידו:"
],
[
"עליית דרך ארץ
בספר מגדל עז להגאון יעב\"ץ כתב בשם ס' מעלת המדות וז\"ל בני בואו ואלמדכם מעלת ד\"א דעו בני כי מעלת ד\"א מדה חשובה עד מאד בעבורה יקנה האדם חיי העולם הזה והבא. חביבה היא מדת ד\"א לפני המקום ב\"ה לפי שאין ישובו של עולם כלים אלא בד\"א. וכל מי שאינו בד\"א אינו חשוב לכלום אלא כבהמה וכחיות המדבר. ואמרו חז\"ל כל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בד\"א אינו מן היישוב. והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק:",
"לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד. ולא ידבר בסעודה. ולא יקנח הקערה. ולא ילקק אצבעותיו (מס' ד\"א). ויאכל בימין ולא בשמאל (יעב\"ץ). בא לאכול צנון ובצלים אוכל ממקום העלין (ביצה כ\"ה). ולא יאכל דבר ויתלוש בין שיניו ויחזור בקערה על השלחן. ולא יתכוין לישב בראש אלא במקום שיזדמן לו ואפי' הוא אדם גדול ממנו בשנים שהרי זה עובר על חק המוסר. ועוד שיש לחשוב שמתוך שהוא גדול ממנו אולי יש לו זכות יותר ממנו. וא\"צ לומר אם גדול ממנו בחכמה כי הוא עובר על חק התורה (ארחות חיים להרא\"ש). לא ישתה כוסו בב\"א ואם שתה הרי זה גרגרן. שנים דרך ארץ. שלשה מגסי הרוח (מס' ד\"א פ\"ו). לא ישתה הכוס ויתננה לחבירו מפני סכנת נפשות (שם פ\"ט). אין שותין מים בפני רבים אלא הופך פניו לצד אחד ושותה. ודכוותי' במס' ביצה בפ' אין צדין בתוספתא לא יאכל אדם מן הפרוסה ויחזרנה בקערה משום סכנת נפשות. א\"ר אלעזר כל מי שאינו משייר פת על השלחן אינו רואה סימן ברכה לעולם. לא יאכל אדם כביצה פרוסה בידו ואם אחז ה\"ז רעבתן. אין מסתכלין בפני האוכל ולא במנתו שלא לביישו. רמב\"ם פ\"ז מהלכות ברכות:",
"בפרק ג' שאכלו. שנים ממתינין זה לזה בקערה (אפי' כל א' קערה שלו לפניו או במיני פירות שיש לכל אחד לפניו. ב\"ח) שלשה אין ממתינין. בעירובין דף נ\"ג משיירין פאה בקערה. בפרק אחרון דקדושין בסופו האוכל בשוק הרי זה ככלב ופסול לעדות. בכתובות דף ס\"ח אין משהין בפני שמש בשר ויין או פירות שיש לו ריח. אם יבא אדם לביתך אשר תרצה לכבדו לא תשאל לו אם יאכל או ישתה איזה דבר. כי על השאלה הוא תשובה שלא יאכל ולא ישתה. רק תכין לפניו מה שתרצה בלי שאלה:",
"אל תשמיע לאזנך דברים בטלים שהן נכנסין תחלה בדין. לא יהא נכנס לתוך דברי חבירו. ולא יהא סותר דבריו. אל יספר פיך לה\"ר ורכילות. אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו. יזהר תמיד שלא יטיפו נחיריו. ושלא יבא ריח מפיו כדי שלא יהא מאוס אצל בני אדם. ויהי' כל גופו נקי ויתקן שערו כדי שלא יהא מכוער אצל חבירו. ויזהר בבגדיו שיהיו נקיים בלא כתם ובלא שמנונית. תחשוב על דבריך קודם שיצאו מפיך כי משיצאו מפיך לא תוכל להשיבם לאחור כאשר לא יוכל המורה בקשת אחרי שיצא החץ להשיבו אליו (יעב\"ץ):",
"אל תראה יכולת נגד שום אדם אם ידך גברה כי לא תדע אם תחלוש. אל תעלה בדעתך לנצח את החכם כי לא תרבה על חכמתך חכמה. אל תהי קפדן לדבר מועט נגד שום אדם פן תקח שונאים על חנם. אל תהי להוט לדעת הסתרים שבין אדם לחבירו ודבר המכוסה ממך. אל תחשוב עון למי שבא להתנצל לפניך אם אמת ואם שקר. ארחות חיים להרא\"ש:",
"הכותב לחבירו צריך שיכתוב לו יצ\"ו או שיחי' (הלק\"ט ח\"ש סי' נ\"ז). דרך ארץ לומר לאדם שעוסק במלאכה תצלח מלאכתך ואפי' לעכו\"ם (עי' מ\"א סי' שמ\"ז סק\"ד). אל יוציא דבר מגונה מפיו ולכן לא יאמר בתלמוד בצים אלא בעים (שם סי' קנ\"ו בשם יש\"ש). בעל הבית נכנס תחלה לבית ואורח אחריו. וכשיוצא אורח יוצא ובעל הבית אחריו (שלחן ארבע). אם יגיע הפסד לחבירך מחיוב אתה לבקש רחמים עליו שהקב\"ה ימלא חסרונו (קיצור של\"ה):",
"אין להשביע חי נפשו כי הנפש חלק אלהי ממעל. (יוסף אומץ אות ש\"נ בשם ר\"ח ות\"ח). יזהר שלא יושיט ידו וישבע בזקנו שהיא שבוע' חמורה (זוהר נשא דף קל\"א ע\"א). לא יאמר אדם בשבועתו כך אזכה לעולם הבא אם לא כך הוא (ס\"ח סי' תתרצ\"א). אין לישבע לקיים המצות כי השטן יקטרג ולא יקיים שבועתו. שם סי' ת\"כ:",
"אם ישאלו לאחד על שמו. יאמר שמו סתם. ולא הפאר שקודם שמו. כמו רב או רבי. רק שמו סתם.אם תחזור לא' החוב אשר מגיע לו. תראה שימחוק תיכף את החוב מהפנקס שלו. כשנושא ונותן עם חבירו אל ידקדק בדבר מועט. וגם אם יש לו חשבון עם חבירו אל ידקדק עמו בדבר מועט (קיצור של\"ה). אם יש לאדם דבר מה על חבירו שנתחייב לו. אל ימהר לבא במשפטים אפי' אם אתה זכאי. כי גנאי הוא לת\"ח לבזות עצמו בפני דיינים. כי על השני בעלי דינין ארז\"ל יהיו בעיניך כרשעים. וראוי לוותר דבר מה. אם לא שהוא בלתי אפשרי אז יעמוד עמו בדין (שם):",
"ראוי לאדם שיתרחק מאד ומאד משבועות וקבלת חרם באיזה מו\"מ שיהי' לו עם אחרים אף שהאמת אתו. ויותר ראוי לו שיוותר ממונו ולא ישבע ולא יקבל בחרם כל ימי חיותו ובודאי השם ימלא חסרונו (יוש\"ה). צריך אדם ליזהר ביותר ולשמור פיו ולשונו שלא ידבר בפני בניהם דבר מגונה וכ\"ש שלא לעשות. ואע\"פ שהוא מגונה אם יעשה שלא בפני הבן. מ\"מ הוא יותר מגונה אם מדבר או יעשה בפני הבן שלא ילמוד בנו ממנו. ר\"ח:",
"אם אדם מביא שום דבר לשוק למכור או מביא שום דבר מהשוק. והוא מתבייש אם תראהו אזי השמר ואל תעמוד שם. אלא השמט ממנו. על כל דבר שחושב יאמר בלי נדר. ועל דבר הרשות יאמר אם יגזור ה'. ואם עשה והצליח או הרויח יאמר עשיתי או הרווחתי בחסדו יתברך ועזרתו (עבודת הקודש). לא יאכל אדם מידי דנפל מפתורא לארעא (מדרש תלפיות אות א' בשם ספר הנהגת האדם):",
"לא יניח אדם ספר פתוח ויצא לחוץ אם אין עליו מפה. וידוע לחכמי האמת שיש מלאך אחד נקרא ש\"ד והוא שומר דפין על מי שמניח ספר פתוח ויוצא שמשכח תלמודו (עי' ש\"ך סי' רע\"ז). לא יחשוב כמה הוציא בבית. כדי שישרה עליו הברכה בביתו ויהי' האיש העיקר והיא לא תדע כלל ממספר המזון ויהי' המשא ומתן בצנעה כדי שישרה עליו הברכה. אמרי צדיקים בשם הרב הצדיק הקדוש ממעזריטש זצוק\"ל:",
"סגולה כשישב לאכול ואומר בפה מלא אין אני אוכל להנאת גופי רק לבריאת הגוף לעבודת בורא. בזה הדיבור בורא מלאך חדש ומסלק הס\"א. ספר זכירה בשם פענח רזא:",
"כל מה שידבר אדם איזה דיבור אפי' בהפלגה וגוזמא בהכרח שיתקיים איזה פעם. ע\"כ ישמור האדם א\"ע שלא להוציא מפיו איזה דבר לא טוב כי ח\"ו יתקיים באיזה זמן. אגרא דכלה (בשלח). בשם ס\"ח:",
"לא ישנה בדבורו ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן. מי שיודע בשורה טובה לחבירו יבשרנו במהירות כי מצוה גדולה הוא. לא יגהק בפני חבירו. כדי שתשרה שכינה במעשיך יאמר על כל דבר לשם יחוד קוב\"ה ושכינתיה. (מהרמ\"פ זללה\"ה):",
"[השמטה: (שם דף ל\"ח ע\"ב) מפני השלום. בספר רבינו בחיי (וירא) כתב על פסוק ויאמר ה' אל אברם. השליח נקרא בשם השולח וע\"כ קרא הכתוב את המלאך בשם המיוחד. והוא שאמר היפלא מיי' דבר. והי' לו לומר ממני. אלא שהוא דבר המלאך. וזהו שאמר למועד אשוב. כי זה שאמר למה זה צחקה הוא עצמו אמר למועד אשוב אליך: ]",
"ירגיל אדם עצמו שלא יעשה דבר שחבירו מתבייש לומר לו. יעב\"ץ. לא ישחוק עם חבירו ביד ולא בדיבור ולא יאמר חברי הוא. כי אם ירבה עמו בשחוק אהבתם תשוב לאיבה. כ\"א חבירו חכם יקפיד על הדברים שהוא אומר לו דרך שחוק ויטור האיבה בלבו. ואם חבירו הוא פתי מיד יתקוטט על אותן הדברים שאומר לו דרך שחוק ויאמר לו אחרים כנגדן ויגלה מיד כל סתריו ויאמר כל אשר בלבו (שם):",
"אמרו בסוטה פ\"ט כל שאינו מלוה ומתלוה כאלו שופך דמים. ושכר לויה אין לו שיעור. גם שיש שיעור ללויה כמו שאמרו הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב שאינו מובהק עד פרסה ברבו מובהק ג' פרסאות. מעבר יבק מנחת אהרן פ\"ה: ",
"ובספר קיצור של\"ה כתב דהאידנא אין נוהגין כן שמוחלין על כבודם. ובשם מהר\"ש כ' דמ\"מ ילך עמו או עם חבירו עד לפני שער העיר או לכל הפחות ד\"א:",
"אדם יראה שכל צרכי הנהגת הבית יהי' ע\"פ הנהגתו דוקא ולא ע\"פ הנהגת האשה ואז אין מקרה רע יקרה באותו בית. מפני שהאיש מדת רחמים והשכינה שורה בבית המתנהג ע\"פ מדת רחמים. תו יהושע בשם ספר חסד לאברהם.",
"יזהר האדם שלא לחתום השטר בשם עדות אם לא כשיקראוהו מקודם מה שכתוב בו.",
"אדם יתנהג שיכבד כל אדם ויאהב אותו וירחם עליו. אך אם תראה שהוא מתקרב אליך מאוד ומתאמץ מאד להטיב לך בכל דבר חנם ומפזר לפעמים ג\"כ את ממונו עליך ובפרט באכילה ושתי'. ופתאום יבוא אליך ויאמר לך אחי תן לי מהרה כך וכך מעות בהלואה על שעה א' או שתים ותיכף אשיבנו לך אזי השמר מפניו אל תאמין בו ולא תתן לו כי לא תוסיף לראותם עוד עד עולם. וכל מה שהיטיב לך עד הנה הכל הי' הצעות מצודות לגנוב את לבבך ולצודד את כספך לא זולת. תו יהושע:",
"לא ישליך חשבון ישן מחשבנותיו כי פעמים יתברר ע\"י חשבון ישן כמה דברים. וכן ראוי לכתוב כל דבר חשבון קטן או גדול למען לא יחשוד כשרים ח\"ו (מהרמ\"פ ז\"ל). אחז\"ל הין צדק. הן שלך צדק ולאו שלך צדק. קריצותיו ורמיזותיו של אדם יהי' צדק. ואף נענוע ראשו של אדם שכשהוא כופף את ראשו כשאומר הן וכשאומר לאו הוא מנענע ראשו לצדדים ואמר רב טבית אי יהבי ליה כל חללי דעלמא לא משנה בדיבורו (ס\"ח):",
"כשתדבר בלילה השפל קולך וכשתדבר ביום הבט סביבותיך. והזהר בדבריך מן הכותל שאחריך כי ימות אדם בכשלון לשונו. אהוב את השמא ושנא את מה בכך:",
"יתנהג כשמודיע צערו לחבירו שיאמר לו לא אליכם. עי' סנהדרין דף ק\"ד. אל תתעצל להקדים שלום לכל אדם ואפי' לנכרי מפני דרכי שלום: ",
"[השמטה: (שם דף ל\"ט ע\"א) המשיב כופל השלום. ודרך העולם שאומר לו צפרא למורי טב. ומשיב לו לשנה טובה תזכה. שו\"ת מהר\"י מברונא סי' קי\"ג. ]"
],
[
"סגולה. פירש\"י אוצר חביב. עי' דבש לפי מערכת ס'
(לחש לעין הרע בדוק ומנוסה)",
"משביע אני עליכם כל מין עינא בישא עינא אוכמא עינא צרובא עינא תבלתא עינא ירוקא עינא ארוכה עינא קצרה עינא רחבא עינא צרה עינא ישרה עינא עקומה עינא עגולא עינא שוקעת עינא בולטת עינא רואה עינא מבטת עינא בוקעת עינא שואבת עינא דדכורא עינא דנוקבא עינא דאיש ואשתו עין דאשה ובתה עין דאשה וקרובתה עין דבחור עין דזקן עין דזקנה עין דבתולה עין דבעולה עין דאלמנה עין דנשואה עין דגרושה כל מין עינא בישא שיש בעולם שראתה והביטה ודברה בעין הרע על (פב\"פ) גזרנא ואשבענא לכון בההוא עינא עילאה עינא קדישא עינא חדא עינא חוורא עינא דאיהי חיוור גו חיוור עינא דכליל כל חיוור עינא דכלא ימינא עינא פקיחא עינא דאשגחותא תדירא עינא דכלא רחמי עינא דאיהי רחמי גו רחמי עינא דכליל כל רחמי עינא דלית עלה גבניני עינא דלא אדמיך ולא נאים עינא דכל עיינין בישין אתכפיין ואתטמרן גו כיפין מן קדמוהי עינא דנהיר לישראל כדכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכתיב הנה עין ה' אל יריאיו למיחלים לחסדו בההיא עינא עילאה גזרית ואשבעית עליכון כל מין עינא בישא שתסורו ותערקו ותברחו ותרחיקו מעל (פב\"פ) ומעל כל ב\"ב ולא יהיה לכם כח לשלוט (בפב\"פ) ובכל ב\"ב לא ביום ולא בלילה לא בהקיץ ולא בחלום ולא בשום אבר מרמ\"ח אבריו (לנקבה מרנ\"ב אבריה) ולא בשום גיד משס\"ה גידיו (גידיה) מהיום ולעולם אמן נצח סלה ועד. אתה סתר לי כו' יושב בסתר עליון כו'. עבודת הקודש כף אחת אות ל\"א:",
"סגולה לעין הרע מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל מרימנאב זצוק\"ל זי\"ע ועכ\"י:",
"יאמר מקודם ג\"פ הפסוק ואני תפלתי וגו' עד ישעך. ואח\"כ יאמר רבש\"ע בעל השמות היוצא מפסוק ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה. אל היכל קדשך ביראתך. מהראשי תיבות ומסופי תיבות ומאמצעי תיבות. תסיר העינא בישא (מפב\"פ) אמן ויה\"ר כאלו כוונתי כל הכוונות שכיוון בהכי רב הונא עליו השלום:",
"סגולה לעין הרע מהרב הצדיק ר\"ר שמעלקא מניקלשבורג זצוק\"ל זי\"ע ועכ\"י:",
"יאמר כך. אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם וממדבר מתנה. וממתנה נחליאל. ומנחליאל במות. טרם שאמנה תשעה ישלח לו (לנקבה לה) רפואה שלימה מן השמים כשם שהרפאת יחזקיהו מלך יהודא מחליו כן תרפא את (פב\"פ) מחולה ע\"ה שלו (לנקבה שלה):",
"שלש נשים היו עומדות על שן סלע. אחת אומרת חולה ואחת אומרת אינו חולה ואחת אומרת אינו חולה ולא תהיה שום חולשה אם אדם זכר עשה לך שום רעה יפול שער ראשו וזקנו. אם אשה עשה לך שום רעה יפול לה שיניה ודדיה. כשם שהמים אין להם דרך ודגים ונמלה אין להם כליות כך לא יהא (לפב\"פ) שום חולשה ושום רעה ושום היזק ואל ישלוט בו (לנקבה בה) שום היזק ושום עין הרע כי מזרע דיוסף קאתי שלא ישלוט בו (לנקבה בה) שום עין הרע. דכתיב בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור:"
],
[
"(לרפואה ולכל דבר יאמר)
הריני מנדב שמן למאור לעילוי נשמתו של רבי מאיר בעל הנס כדי שהקב\"ה בזכות רבי מאיר בעל הנס יצילני לי ולאשתי מכל חולי ומכל כאב ונהיה בריאים דשנים ורעננים ושקטים ויצילנו מכל צרה ומכל מיני פורעניות ויאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים לעבודתו יתברך. אלהא דר' מאיר ענני (ג' פעמים). אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי חנני ה' כי אליך אקרא כל היום עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתנו למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. עבודת הקודש להגאון הקדוש מוהר\"ר חיד\"א זצוק\"ל: "
],
[
"(סגולה להולך לפני מלך או שר ומושל שיצליח)
יאמר טו\"ב פעמים אמתלאי בת כרנבו קודם שיעמוד לפניו ועוד יאמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ (יכוין בו ירוץ גימ' שד\"י ר\"ת \"שומר \"דרך \"ה') צדיק ונשגב. עבודת הקודש כף אחת אות ט':",
"סגולה. לחן לפני השלטון. או מי שתרצה לבא לפניו. שים ידך על מצחך ואמור ג\"פ השיבה לי ששון ישעך ורוח קדשך תסמכני. בחון ומנוסה. מדרש תלפיות אות ח' בשם סכ\"י:",
"סגולה להעמיד דם מילה. היינו ליקח מן הדם ולרשום אלו האותיות על מצח הילד הנימול [במ\"ק] והוא שד\"י באתב\"ש. ויש לכוין ברשימה [השם]",
"שדי שאמר לעולמו די. והוא דבר המעמד. דברים נחמדים דבש לפי להגאון הקדוש מדינוב זצוק\"ל:",
"סגולה מר' פפא למי שרוצים לנשכו כלבים יאמר לפניהם יש בי תשי\"ו עצמות דקדושה יבטלו תשי\"ו עצמות דטומאה ואז אין הכלבים יכולים להזיק:",
"סגולה לכאב השנים מהרב הצדיק הקדוש מהר\"י מרוזין זצוק\"ל לומר בשעת קידוש הלבנה אחרי אומרו. כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה ג\"פ. יאמר בכל פעם ולא יהי' לי כאב שניים:",
"סגולה אם צמא למים בתענית או שאין לו מים יכוון אל אלהי\"ם ביודי\"ן שבהסרת שרשו נשאר רוח ויסיר צמאו כי ורוח אלהים מרחפת על פני המים. האריז\"ל:",
"סגולה לבטל המחשבות כתב השל\"ה מצאתי כתב יד של האלהי ר\"מ קורדווירי ז\"ל וז\"ל למדני זקן אחד (הוא אליהו) שיאמר פסוק זה הרבה פעמים אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ע\"כ ונראה בעיני ג\"כ זה הפסוק סעפים שנאתי ותורתך אהבתי ע\"ש. ובספר א\"ר הביא בשם קיצור של\"ה וז\"ל סגולה להעביר מחשבת חוץ שקודם תפלה יעביר ימינו ג\"פ על מצחו ויאמר בכל פעם לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. וכן אם בא לו מחשבת חוץ בתוך התפלה ישתוק מעט ויעביר ימינו על מצחו ויהרהר פסוק הנ\"ל עכ\"ל.",
"[השמטה: השמטה ללקוטים דף מ\"א ומכולם יצילנו ה'. ובספר דרש משה (תהלים ס\"ו) פי' הפסוק אליו פי קראתי ע\"פ שמבואר במקובלים שאם האדם מחזיק הלשון בין השינים ואומר ג\"פ פי הולכים ממנו כל המחשבות רעות. וזה אליו פי קראתי ובזה ורומם תחת לשוני כי אני יכול לשבח את הקב\"ה וברוממות שלו והתפלה הוא בדחילו ורחימו. ]"
],
[
"לחש למי שנתחב לו עצם בגרונו
כתב בליקוטים שבסוף ספר מהרי\"ל. אמר לנו מהרי\"ל כל הרפואות והלחשים שבכל התלמוד אסור לנסות אותם. משום דאין אדם יכול לעמוד על עיקרם וכי לא יעלו בידם ילעגו וילגלגו על דברי חכמים. מלבד הא דאיתא במס' שבת דף ס\"ז ע\"א מי שנתחב לו עצם בגרונו מביא מאותו המין. ר\"ל מאותו מין עצם ויניח על קדקדו. ויאמר הכי. חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד והלחש הזה בדוק ומנוסה הוא לכן אותו לבד התירו ולא שום א' יותר ע\"כ. לאדרא (פי' עצם של דג שישב לאדם בושט) לימא הכי. ננעצתא במחט ננעלתה כתריס שייא שייא. לחש הוא רד רד:",
"ובספר כרם שלמה סי' קע\"ט כתב בשם מנהגים שיאמר כן ג\"פ: ובס' מפעלות כתב ג\"כ ג\"פ ואחר לחש הנ\"ל יאמר יזר יזר בלע בלע יזר יזר.",
"סגולה להתעשר. לברך ברכת המזון בקול ובשמחה. ורמז לזה (ממשלי י') ברכת ה' היינו ברכת המזון אשר הוא מדאורייתא הוא תעשיר אך ולא יוסיף עצב עמה. מהרב הקדוש חיד\"א זצוק\"ל בפירושו על הזוהר פ' ויקהל הנקרא נצוצי אורות: ",
"סגולה על כמה וכמה דברים שצריכין לאדם כמו פרנסה וכדומה או על כמה הרפטקאות לומר כל תהלים מרישא לסיפא בלי שום הפסק אפי' שלא לומר יהי רצון בין ספר לספר רק אחר גמר כל תהלים. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל:"
],
[
"סגולה על הפרנסה
במדרש פנחס לומר בכל יום הי\"ג עיקרים וגם אגרת מהרמב\"ן אשר כתב לבנו כי באותו יום אשר יקרא האגרת הנ\"ל יענהו מן השמים בכל מה שישאל. האגרת הנ\"ל נדפסה בהרבה סדורים:",
"סגולה הרוצה לכבוש שונאו יזכיר (במו פיו) שבעה פעמים אמתלא\"ה בת עורבתא אימי' דהמן. אגרא דפרקא בשם הקדמונים:",
"סגולה בהזדמן ח\"ו אל האדם איזה הסתכלות בעבירה או הרהור עבירה והיצר בוער בקרבו ינדור לצדקה דבר מה וינצל ויחלוש כח היצר. שם בשם צדיקים:"
],
[
"סגולה להוליד בנים.
לבשל ערבה. כי ערבה גימטריא זרע. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל זי\"ע ועכ\"י וסיפר מעשה מאחד שאמר לאשתו לבשל ערבה והי' להם בנים. ה\"א הנעשה מכסף מסוגל לפריה ורביה. ליקוטי מהר\"ן:",
"סגולה להיות אהוב לכל. לומר בכל יום פשטא זרקא בניגון כולו כמו שכתוב בחומשים ליקוטי מהר\"ן:",
"סגולה אם תאמר בכל יום ז\"פ נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי תהי' זכרן. מגדל עז להגאון יעב\"ץ:",
"סגולה. לומר קודם שישן אפי' בלשון אשכנז אם יבא בלילה הזאת איזה חלום איני רוצה להתענות למחר לא בשביל זה ולא בשביל דבר אחר יהי' מה שיהי'. זו סגולה שלא יבא לו שום דבר רע ח\"ו בחלום. ואם יבא לו לא יתענה כדי שלא יתגר בו בעלי החלומות. קיצור של\"ה במס' שבת בדין ת\"ח בשם חכם א':",
"סגולה לישן מיד. יכוין בשם אתיא\"ל ויישן. א\"נ יעלה על מחשבתו אמונת תחה\"מ. עי' ספר ארחות חיים סי' רל\"ט אות ד' בשם כ\"י ובשם ספר המדות למהר\"ן:",
"סגולה לאשה שמשכלת בניה. שתרחץ את הכלה קודם החופה. הנהגות ישרות מס' ליקוטי מהר\"ן:",
"סגולה להריון שתשא אצלה עץ קטן מגג שעל קבר הצדיק. או מגניט וליתן צדקה. דגים קטנים מפרין ומרבין ומברין. שם:",
"אכילת בשר בהמה דקה ושתיית שמן זית הוא סגולה להריון. אשה שאינה יכולה להתעבר תביט על הסכין של מילה אחר המילה. שם:"
],
[
"סגולה למקשה לילד
לומר לה זה הפסוק וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא. בדוק ומנוסה. ויכתוב משה פ' בא בשם בחיי.",
"עוד להנ\"ל. לומר מזמור לתודה. ליקוטי מהר\"ן: ",
"סגולה גדולה לאדם שהוא בצער הן יחיד או רבים וכן ליולדת המקשה לילד יאמר מזמור כ' יענך ה' ביום צרה. י\"ב פעמים ויכוין לשם יב\"ק ד\"פ ואח\"כ יאמר תמני' אפי כל הפסוקים באותיות משמה כגון שמה רחל יאמר פסוקים המתחילין ברי\"ש ובחי\"ת ובלמ\"ד. ואח\"כ כל הפסוקים המתחילין באותיות משם קר\"ע שט\"ן ואח\"כ יהי ר\"מ תמצא בש\"צ ובקיצור של\"ה בסופו:",
"סגולה לאשה שהיא מקשה לילד שתתן לה לשתות מים משבעה בארות. גם תלחוש לה באזנה אותיות פא ואו עין הא. אשה שאוכלת צנון בעיבורה תלד בקישוי. שם:",
"סגולה למפלת שתמכור עיבורה. שם:",
"להרבות חלב של אשה כתוב על צד ימין אימי\"ה תימ\"ה ולצד שמאל כתוב אלו שמא\"ל אמא\"ל ויונק הנער. בחון. מדרש תלפיות אות ה' מכ\"י:",
"ובספר הברית ח\"א מאמר י\"ז כתב מעשה רב במדינת ענגילאנד. באשה אחת שילדה. ולא הי' הולד רוצה לינק כמה ימים. עד שנלאו הרופאים למצוא תרופה. ובא רופא מומחה לרבים ושאל את האם אם לא הי' דבר שהתאוה בעת הריונה ולא השיגה. ותען ותאמר אמת הדבר. כן הי'. ומאכל לפתן הי'. ותיכף צוה הרופא לבשל לפתן. ולקח ממנו מעט באצבעו. ונתן על שפתי הילד ומצץ ולקק הילד אצבעו ותיכף אחרי כן התחיל לינק כדרך כל התנוקות:",
"סגולה לנשים שלא יתקשו בלידתן הוא שיאכלו בכל מוש\"ק איזה דבר לשם מצות סעודת מלוה מלכה. ואף גם יאמרו בפה מלא לשם מצות סעודת מלוה מלכה. ועי\"ז יולדו בנקל בעזהשי\"ת. בשם הרב הצדיק הקדוש רבי אלימלך זצוק\"ל:",
"מסוגל יותר לבנים שיתקיימו אצלו. להיות רחוק מהם. היינו לבלי להיות דבוק בהם הרבה ולהשתעשע בכל פעם. רק לבלי להסתכל עליהם. רק מה שצריכים לחנכם בעבודת השי\"ת כשמתחילין להתגדל. אבל לא להשתעשע בהם הרבה. ליקוטי עצות:",
"סגולה כשנכנס לבית חדש לגור יכניס לשם חרב או סכין או שאר כלי זיין וסימן לדבר ב\"ח\"ב\"מה יבנה בית כלי חמס מכרותיהם חרבותיהם מגורותיהם. הנהגות ישרות מס' ליקוטי מהר\"ן. ",
"לכנות את החולאת על שם מין אחר. למשל שיאמר שאין החולאת כמו שחושבין רק שהוא ע\"י תולעים. בשם הרב הצדיק הקדוש מהר\"א מסטרעטין זצוק\"ל. וזה נרמז בפסוק הנני גורש מפניך וכו' והכחדתיו היינו דיש סגולה לבעל החולאים רעים הבאים ע\"י הקליפות ושרים של הז\"א לכחד את החולאת ולכנותו בשם אחר:",
"סגולה באם יש לאדם ח\"ו חולה בתוך ביתו יקבל ע\"ע אשר בעת ישוב החולה לאיתנו הראשון אזי יעשה ביום ג' הראשון מימי השבוע לנשמת הושע בן בארי סעודה עבור ת\"ח ויראי ה' ויותר טוב שיקבל החולה בעצמו הקבלה הנ\"ל. קודם הקבלה יאמר המקבל השני פסוקים מישעי' קאפיטל ח'. וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובת ואל הידעונים המצפצפים והמהגים הלא עם אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתי'. לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר ע\"כ. בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר יעקב יצחק מלובלין זצוק\"ל:",
"סגולה לחולה להסתכל על הציצית. שם:",
"לידע הגנב. קח קלף העשוי לספר תורה או לתפילין וכתוב עליו עוף עוף עוף ותלה הקלף בצואר תרנגול לבן מיד יעלה על ראש הגנב או ישוך. מדרש תלפיות אות ג'.",
"סגולה למי שנטבע במים ב\"מ ולא נודע איה מקומו. אם יזרקו קערה מעץ על פני המים ויניחוה צפה מאליה עד המקום שתנוח מעצמה אז במקום ההוא שמה יהא הנטבע. יוסף אומץ דף ר\"ה. וכתב שם שמעתי שע\"י סגולה זו מצאו בנהר איש אחד שהי' שמו מאיר חתנו של טעבלין דוד הסמוך לפידקאפ'. ואם אמת הדבר הוא סגולה וענין נפלא להתיר אשת הנטבע בנהר שלא תצטרך לשבת עגונה עכ\"ל:"
],
[
"מים קרים על נפש עיפה
מי שצמא ועיף לא ישתה חמין וקרים עד שירחץ מעט במים קרים על דפקיו שבשתי ידיו ואז לא יזיק אותו השתי'. בוצינא דנהורא וכן הוא בספר דברי' נחמדי' להגאון הקדוש מדינוב זללה\"ה:",
"לכל כויה. בין באש בין ברותחי'. תיכף ומיד יאמר בכונה גדולה יברכך ה' וישמרך ג' פעמי'. יאר ה' פניו אליך ויחונך ג\"פ. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ג\"פ. בדוק ומנוסה. עבודת הקודש כף אחת:",
"סגולה המצילות את האדם מלבוא לידי חטא. יצייר לפניו מיד בהתעוררו משנתו לקום אותיות שמו ואותיות נשמה בשילוב כמו מי שנקרא יעקב יצייר לפניו ינעש\"קמבה וכיוצא בזה בשאר שמות. ונמצא שהוא הקדים עצמו ואחז בנשמתו אור צדיקים:",
"סגולה. שלא ינזק כל אותו היום. יעמוד עם רגל ימין מחוץ למפתן הבית. וברגל שמאל מבפנים ויאמר בשם אלהי ישראל ובשם אגל\"א. קיצור של\"ה:",
"קרע שטן. הוא טוב למי שדעתו מטורפת עליו או מפני רוח רע או מפני שטן ומזיק. כותבין שם זה ותולין בצוארו ויתרפא. ס' רזיאל המלאך.",
"טובה טיפת צונן שחרית. לתת בעיניו. ורחיצת ידים ורגלי' בחמין ערבית. נמי מאירה העינים. מכל קילורין (אויגין זאלבע) שבעולם. שבת דף ק\"ח ע\"ב:",
"אתרוג מסיר כל הכתמים בהתגרר בשר האתרוג בהם והבגדי' אשר נכתמו אם יתגוררו בו ישוב בצבעם האחד. והעסיס הנעשה ממנה מחזיק הבטן ומסיר הצמא. ראיתי באיזה ספר:",
"אם ישים בארגז מים. העכברים לא יקלקלו הבגדי'. כי כל מה שמקלקלין הוא מפאת צמאון. עי' ש\"ך ח\"מ סי' רצ\"א ס\"ק י\"ט בשם מהרש\"ל:",
"סגולה למי שמתים בניו ח\"ו. יקרא לבנו אשר יולד לו בן ציון ויחיה. שם הגדולי' להגאון הקדוש מוהר\"ר חיד\"א זצוק\"ל מערכת ב' בק\"א סק\"א בשם קדוש א' כ\"י משם ירושלמי:",
"שם יל\"י. הוא מסוגל להעלאת ניצוצין מתוך הקליפות ומיד הם מתבטלים. ויוצא מפסוק י\"י \"ילחם \"לכם. ומפסוק י\"י \"לאורך \"ימים. והוא מסוגל לרפאות החולה בסוד שארז\"ל \"יהב \"ליה \"ידא. ר\"ת זה השם ואוקמיה. עיין בזוהר בשלח ובליקוטי הש\"ס להאר\"י ז\"ל. והוא שם השני מע\"ב שמות. עיין אגרא דפרקא אות קע\"ד. ועי' קונ\"א לט\"ה בהשמטה לסעיף ר\"א בד\"ה ראיתי:"
],
[
"סגולה למגפה ב\"מ
יאכל בכל בקר מיום שנשמע שהתחיל המגפה עד שלא ישמע עוד תאנה. דהיינו גרוגרת אחד עם אגוז אחד וגרגיר מלח. או עם עלין של רוד\"א כלם מעורבים זה עם זה. ובזה לא יגיע בו שום נזק בעזר העוזר האמתי יתברך שמו. בדוק ומנוסה. מדרש תלפיות אות כ':",
"מטר היורד מפסח עד עצרת טוב לראש. ומשבועות ואילך דוקא אם צריכין לו אז טוב לראש. גאולת ישראל בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל זי\"ע:",
"סגולה לדם היוצא. כתוב (בדמו) במצח האיש בירוניקי\"ש. ולאשה בירוניקיש\"ה ויעצור. בדוק ומנוסה. מדרש תלפיות אות ד' בשם כ\"י:",
"עינים. החושש בהם בכור מאב מרפאו ברוקו ולא בכור מאם. ב\"ב דף קכ\"ו."
],
[
"בעד חולי נופל ר\"ל
צו מאכין בכל שבוע קאנע אויס רימיאניק עם מעט מי רגלים. צו נעהמין איין מסקט-קאהל אין דארך ציהען איין חוט משי אדום (איין רויטען זיידינע פאדים) אין צו הענגען איהם על הצוואר. גם צו רייכערין בכל יום מיט עשב שקורין (איזעפיק) ובלשון הקודש נקרא איזוב. גם צו לייגען אין וויגעל אריין צי קאפינס ט' חתיכות ברזל. ניט צי געבין קיין גבינה וחלב ודגים גם ניט צי זיין בשעת אפיית הלחם. ספר קישוטי כלה מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר נטע משינאווי אשר העיד עליו הרב הצדיק הקדוש ר\"ר שמעלקא אב\"ד נ\"ש שהוא אחד מל\"ו צדיקים:",
"הלב מדג. יועיל להקטיר על גחלת של אש לאדם שיש בו רוח רע או רוח שדים ועי\"ז ינוסו ממנו. ס' זכירה בשם ס' טובי בן טוביאל:",
"סגולה לשווינדיל יקח עניס ויניח על גחלים ותעשן ראשו עליו. גם ישים עניס בכל מאכל וילעוס עניס. שם.",
"סגולה ליטול מהיד ווארציל. יקח מרה מבהמה וימשח על מטלית ויניח על היד ונופלין מעצמן. שם:",
"ליבלת. והיא בשר העודף ע\"ג העור. ויותר בידים וברגלי' והם משני מינין או רכה או קשה. יטיחום ברפואות המיבשות. כגון בשמן נרד ואח\"כ יפזר עליהם אפר מצפרני פרסות הבהמה שחוק. או ימשחנה בכבד של תרנגולת ואח\"כ יטמין הכבד באשפה וכשיכלה הכבד תכלה היבלת. או ימשחנה בדם היונה חם מיד כשישחטנה. שבילי אמונה:",
"סגולה לילד כשיגיע זמן גדלת שיניו. ימרחו בשר השיניים בחמאה או שומן מן התרנגולת. או תתלה בצוארו שן סוס או שן כלב. שם:",
"התופר בידיו כשהוא מלובש קשה לשכחה ולשם רע וסגלתו יטול קוסי' בפיו בשעת תפירה (או חוט) ויאמר ה' ישמרני מכל רע. ס' זכירה בשם מ\"כ:",
"דבורים אם תבשלם ואיזה אבר שתרחיץ במי' ההם מתעב' האבר ובלי כאב כלל וכדי שיחזור האבר כמקודם ישים עליו צרי אלטריא\"קה בלע\"ז. שבתי מוסר פ' י\"א:",
"אם תתלה עליך שן מכלב לא תדבר בשינה. ס' זכירה:"
],
[
"מי שיש לו קדחת וחמימות בראשו.
הולכים אל הנהר שלשה לילות ולוקחי' כוס קטן ולוקח מים ושופכי' על ראש החולה ואותם שלשה לילות מתמעט החולי. עי' ילקוט ראובני פ' ויחי:"
],
[
"וכן מי שאחזו לו קדחת.
יכתוב לו על התפוח. אוכנותינוס וכנותינוס כנותינוס נותינוס ותינוס תינוס ינוס נוס וס. ואכלו מיד יתרפא. שם בשם ספר הרוקח:",
"עוד להנ\"ל. יקח ג' שקדים על אבן אחת כתוב אגן ועל הב' נגן ויאכל הראשונה ביום א' והשניה ביום ב' והג' ביום ג'. תולדות אדם:",
"סגולה לקדחת מהרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק\"ל זכות יעמוד לנו. העתק מגוף כת\"י קדשו לכתוב על נייר. וז\"ל:",
"בעזה\"י. אמרינן בירושלמי טעמא דרבי שמעון מן הדא קרייא וסוכה תהי' לצל יומם מחורב למחסה ולמסתור מזרם וממטר וסוכה תהי' לצל יומם מחורב הרי אחת למחסה ולמסתור מזרם וממטר הרי שתים וחכמי' אומרי' מזרם וממטר אחת רפואה לקדחת האשה פ' הנולדה מן האשה פ'. רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש. ר' יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלה שנאמר וארו עם ענני שמיא. ר' שמעון בן לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה שנאמר מעלה נשיאי' מקצה הארץ. על דעתיה דר' יוחנן לאחד שכיבד את חבירו חבית של יין וקנקנה ר' שמעון אומר לאחד שאמר לחבירו הלויני סאה של חיטין אמר ליה שלח קופתך שלח רפואה שלימה להאשה פ' בת פ'. אין עוד מלבדו על דעת רבי חנינא ע\"כ. נמצא בס' קישוטי כלה מעבר להשער:",
"סגולה לפרנסה על כל השנה שיקנה לו כל אחד בערב ר\"ה סכין חדש וישחיזנו. סגולות ישראל בשם הרב הצדיק הקדוש מהרי\"א זצוק\"ל מזידיטשוב:",
"סגולה לאשה שהלך בעלה למדינת הים ולא נודע איה. שתקרא הכתובה שלם בכל יום מלה במלה לפחות ל' יום רצופי'. ואם לא תוכל לקרות בעצמה אזי יקרא לה אחד בפניה מלה במלה והיא תשמע. והיא סגולה בדוקה. שם בשם צדיקי':",
"סגולה להבער הגרון. שנקרא דיסטיריטיס. להתמיד האכילה פת סולת בחלב חמה. ס' בארות המים בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מנחם מענדיל מרימנוב זצוק\"ל:",
"סגולה לתולעים. ילחש לאוזן החולה ט' פעמי' אם לזכר לאוזן הימנית. ואם לנקבה לאוזן השמאלית: אַ אָ פי ווערמי ווערמי, או ילחוש כך אַ אַ פיראָ ווערמי קראשקי. שם בשם הנ\"ל:",
"שומן אווז אם נמס בשמן וורדים מועיל מהמורסות הקשות. פרקי משה להרמב\"ם ז\"ל מאמר כ\"ב:",
"שרש פיאוגיא\"ה אם תקשר בדבר ויתלה על צואר הנער הנכפה יבריאהו. וכבר נסו זה ובחנוהו. שם:",
"זבל העזים עם קמח שעורי' מולש בחומץ מתיך המורסות הקשות ומורסות הצואר וקושי הטחול. ולא תרפא בזה הנערי' הרכים והנשי' והסריסי'. שם קליפת דאתרוג מחזקת הלב. שם:",
"מוח הכבשה אם ימשח בו חניכי הנערי' יקל צמיחת השנים בלא כאב. שם:",
"מוח הגמל כשינוגב וישתה בחומץ מועיל מהנכפה. שם:"
],
[
"סגולה לרפואות הטחול
קח טחול של בקר ותחתוך הטחול לארכו רק בשני קצותיו יהי' מחובר ויכניס החולה ראשו תוך החתך מראשו ועד רגלו ג\"פ ואח\"כ תתלה את הטחול בעשן וכשיתייבש יתרפא הטחול של אדם. תולדות אדם בשם כתבי מוהריב\"ש:",
"עוד שם בשם הנ\"ל למשוח מוח ארנבת מזכר לזכר כו' על חתיכת בגד ולהניח על הטחול דהיינו כמקום הכאב שיהי' שם שש שעות ולא יותר פן יאכל הטחול:",
"לארס של דבורים וזבובי'. יכתוש הדבורה וזבוב זו או אחרת בעודו חי ויניח על הנשיכה. או צואת שור עם חומץ. מפעלות:",
"במקום שיש נמלים יניח אגודת אזוב במקום שהם או יזרוק גפרית ויברחו כולם. שבט מוסר פ' י\"א."
],
[
"להתיר אדם מבית האסורין.
יאמר אלו השמות י\"ב פעמים נדון נדרון נססו בשקצו אגלא יהי רצון שתוציא את פלוני בן פלונית מבית האסורין. מדרש תלפיות אות ה' בשם כ\"י:",
"סגולה להצלחה. לומר שבעה פעמים בכל יום שם אוריאל סמוך למטתו שחרית בנשימה אחת מובטח לו להצליח כל אותו היום. שם:",
"פרשיות המועדים הכתובי' בפ' פנחס מסוגלים בקריאתם לבטל דינים. ומסוגלי' לזכות בדיני עכו\"ם. ליקוטי מהר\"ן.",
"[השמטה: (שם דף מ\"ה ע\"ב) כנגד ע' שרים. בספר דודאים בשדה (שלח) כתב שיש שבעים אומות וממונים עליהם שבעים שרים. אבל ארץ ישראל אין להם שום שר רק הבורא ב\"ה הוא שר ומנהיג שלהם. וכן ארץ ישראל כתיב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד:",
"ובספר אספקלריא המאירה (שמות) כ' דבתקונים ובזוהר חדש מבואר שיש ע\"ב אומות. ומה שאנו חושבין רק ע' אומות. חוץ מעשו וישמעאל. ובכללם הם רק ע\"א אומות כי שר של מצרים ושר של ישמעאל שר אחד להם ששמו רהב. והנה ע\"א אומות הם בסוד וזרעו יהי' מלא הגוים. מל\"א בגימ' ע\"א:",
"ובהגהות מהרצ\"א להגאון הקדוש מוה\"ר צבי אלימלך מדינוב זצוק\"ל כתב על הזוהר פ' תרומה דף קס\"ג ע\"ב כד חמא יעקב לס\"ם כו' חמא לי' בההוא דיוקא דעשו. דכל שר של איזה מלך יש לו בדומה צורה כמו זה האיש הנרא' לנו:",
"ובספר מגלה עמוקות (לך) כתב דיש בכל דור ע\"ב צדיקים המגינים על דורם שלא ישלטו בהם הע\"ב שרי אוה\"ע. ל\"ו צדיקים יש בארץ ישראל. ול\"ו בח\"ל.",
"כתב בספר מגדל דוד בליקוטים בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל אותם אנשים שיושבים אצל הגרעניץ הם בני בליעל ביותר מאותן שישבו בשאר מקומות. כי כל אומה יש לה יצה\"ר אחר. ואותן שיושבין אצל הגבול שופעין מב' השרים של ב' צדדי הגבול:",
"ובשם הרב הצדיק הקדוש מהרי\"א מס\"ג זצוק\"ל ששאלו אותו הבע\"ב למה הוא מתערב בענין הפראפינאציע והבעש\"ט הק' היה מתבודד ביער ודבר אין לו עם אדם. והשיב בחכמתו דאז הי' הגזלנים שכוחים רק ביער ועכשיו בקרבינו הם יושבים: ]"
],
[
"סגולה לירקון שקורין געהל זאכט.
יקח יונה זכר לזכר ונקיבה לנקיבה ויושיבנה על טבירו וישאב היונה כל הירקות עד גמירה והיונה תמות. בדוק. ספר סגולות ישראל:"
],
[
"רפואות וסגולות מהרב הצדיק הקדוש מסטרעטין זצוק\"ל זי\"ע ועכ\"י.
לכאב הראש שהוא רגיל אמר הרב לשתות סערוויטקי אחר שנתבשל גבינה שניי'. ואם לא רגיל אלא באקראי כובד הראש ירחץ מצחו במים קרים מאוזן לאוזן ולא ינגב במטפחת. ואם ימשח ביין שרף טוב יותר. והחום הולך ממנו:",
"רפואת הרב ליזד באזווי-צוויט ולטבל בו טוך לבן ויעטוף מקום הנפוח ויועיל בעזהשי\"ת:",
"ואם ח\"ו כל הגוף נפוח או לרגלים נפוחות יעשה אבאהד מן חמר ומלח. דהיינו לרגלים יקח ב' קבים חמר וחצי רבע (א האלב קוואטיריל) מלח עם מים לא חם ולא קר רק פושרין ויעשה שלש בעדער ולישב בבאהד עשרה מוניטין. ואם ח\"ו לכל הגוף צריך יותר חמר ויותר מלח לפי הולך הנפיחות:",
"או לעשות בלי מים ליקח מייערין ולגרור ולבשל בחמאה ביחד ולסוך כל הגוף והראש והרגלים ויכסה א\"ע כדי לזיע אחר הסיכה ותלך הנפוחות בראות עינים בעז\"ה.",
"רפואות אזנים אם הם אטומים שנתיבש הליחות בהם. יקח שום עב ויתקן כ\"כ כדי לתחוב באוזן ויטבל בשמן זית ויתחוב באוזן וירפא: ",
"רפואה בדוקה למכה שקורין פיסטיל. צואת אדם. רק שלא יהא ריח רע יש ליקח מילד שלא אכל שום מאכל שעדיין יונק חלב אמו וימשח על חרט ויתן על הפיסטיל ויועיל:"
],
[
"לחולה שגעון ח\"ו:
שבא מחמת שלא יוכל לישן ונתערבו הדמים. למשוח בשמונה מיני שמן. דהיינו שמן זית. שמן פשתן. שמן סמנאה. שמן חלב בהמה. שמן חזיר. שמן אווז. שמן תרנגולת. וגם חמאה. לבשל ביחד ויזמין תיכף לעשות וואני מפאהרי לכסות בסדין אחר המשיחה מראש עד רגל ויניח לישן כדי לזיע ויבואו הדמים למקום ויתרפא בעז\"ה:",
"ימשח עם יי\"ש חלש על עינים ולא באקוויט. ואם ח\"ו החום יותר יגרור פעטרישקי ויניח על עיניו בעת שהולך לישן ויועיל בעז\"ה:"
],
[
"לכאב עינים של ילדים מן ד' או ה' שנים
אם יש נפיחות על עינים סביב האברעהמין רפואות הרב למשוח בנוד חמאה (נודפיטער) שנעשה מחלב זיסע. על האברעהמין בעת שינה ותלך החום מהעינים בדוק ומנוסה:",
"ואם ח\"ו נעשה בולמוס שלא נתארך. לעשות שמן ליטף בכל עין ב' פעמים ביום טיפה אחת. דהיינו לבשל ביצה וליקח הלובן ויפזר עליו בכל צדדים עם חתיכת צוקער כמו שלוקחין לשתות קאווע וחתיכה בלאהשטיין קטן כמו קטניות אחת ויכתוש ביחד ויפזר על הלובן ויעמוד במקום חם כדי שיזיע ונעשה כמו שמן ויכתוש הכל באצבעו ויתן בחתיכה ליינוואנד ויעשה נקי וצלול ויטוף בעין בכל פעם טפה אחת ויועיל בעז\"ה:"
],
[
"לכאב שיניים
רפואות הרב ליקח באפטייק סאנקתם שקורין (הייליג האלץ) או ראדוקס פירעטרע ולשרות ביין שרף על חצי שעה וליתן הסאנקתם על שיניו. או ליקח חתיכה עבה מן בצל חרופה ויתן עליו מלח ויחזק בין שיניו בעת שינה ויועיל בעז\"ה (וביותר הוא בדוק ומנוסה לכאב השניים הרימאטוזמוס רח\"ל): ",
"לשלשול הילד. ליקח עניס טראפין גם קימיל טראפין ויתן בשמן זית וימשח לו הכרס סביב הטבור ויועיל בעז\"ה:",
"תולעים אם נחלש הילד על חולי תולעים. ליקח ווערים קרויט ויצרור בחרט ויתן בפלאהמין ויבשל ביחד כדי ליתן טעם ויתן להילד לאכול ולשתות מזו האפלאהמין:"
],
[
"לארס של דבורים וזבובים.
יקח תיכף צואת הסוס בעוד שהיא לחה ויניח במקום הנשיכה ויכרוך עליו מטלית שיהי' דבוק היטב לבשרו:"
],
[
"למכה פתוחה לרפאות.
לעשות אַמאַזטש מן יארי - וואקס. גם זיווצי ושמן לבשל ביחד ויתן מעט על חרט ויקח באפטייק וואסי - זילבער - גלייד. ויתן ג\"כ על זה החרט ובקרוב ירפא. ע\"כ מהרב הנ\"ל:"
],
[
"למכה או למה שקורין (זאניץ).
למכה שיפתח ולהוציא ליחה. יקח באפטייק זירזינסקי-מאש. או פאָטשאק. או ריסחאדניק. או העבראישע זאלבע ולמשוח על חתיכת מטלית ויניח על מקום הכואב:.",
"עוד להנ\"ל יקח פאסקאם בעד ארבעה העללער וגם מילאטין בעד ארבעה העללער וילוש אותם ביחד וימשח על חתיכת מטלית ויניח על מקום הכואב. או יניח תאנה על מקום הכואב עד שיפתח:",
"עוד להנ\"ל ליקח באפטייק איין פלאסטער שמו ציציליהן ויניח על המכה. ואם המכה הוא קשה יניח על המכה לערך י\"ב שעות או יותר חלב מן הנרות שיהי' נמשח עב על חתיכת פשתן ואח\"כ יניח את הנ\"ל. או יקח צינגזאלב וימשח אותו עב ויניח על מקום הכאב.",
"עוד להנ\"ל יקח באפטייק (של ה' בייזער בלבוב) זילבערקלעט-זאלב וימשח אותו על חרט ויניח על מקום הכאב."
],
[
"לנגד מכה קשה עורף.
יקח מלא יד עדשים הנקראים לינזען טחון היטב דק עד לעפר וכף שמן הנקרא ריבעהל. וב' כפות שכר וישפוך לתוך התערובות הלזה מי חם ויעשה מזה כמו עיסה ויניח על המכה כמו ג' או ד' ימים עד אשר יתיבש היטב. ואח\"כ יניח עוד הפעם מתערובות הנ\"ל מהנעשה מחדש עד אשר יתרפא המכה: בדוק ומנוסה. התרופה הזאת טובה היא ג\"כ נגד התקשות הדדים מהחלב המכונס בה. ורק ליזהר להחזיק האבר חם. ספר בארות המים:"
],
[
"עוד תרופה להנ\"ל.
יקח קמח דגן ושמרים ודבש וי\"ש ושומן אווז וישים ג\"כ לתוכה נתר קרייד וזאפערין. ויערב את כ\"ז היטב צלול ולא גוש. ויניח על המכה להוציא החום. וכאשר יתיבש יניח עליה עיסה חדשה כבראשונה. או ירכך הראשונה ויניחה פ\"ב עד הוצאת הליחה ויתרפא עד גמירה.",
"ואם המכה הוא קשה מאד ימשח במקום המכה בשומן של ארנבת (האזין שמאלץ) וימשח לערך חמש מינוטין או יותר כדי שירכך את המקום ואח\"כ יניח על המקום ההוא חלב של נרות שיהי' נמשח עב על מטלית לערך י\"ב שעות או יותר ואח\"כ יניח את הנ\"ל.",
"עוד להנ\"ל. ליקח באפטייק גימאלינע שעמני ולבשל אותה בחלב ויניח להמכה בעודה חמה:",
"או לחום על החזה. יתן עשרה כפות חומץ בתוך ליטער אחד אייז וואססער ויטבול בזה מטלית ויסחוט אותה ויניח על מקום האנצינדיג בכל חמשה מינוט מטלית אחר:",
"ובספר תולדות אדם כתב לאשה שיש לה כאב דדים. בשל ביצה וקח החלבון ממנה וכתוש עם מעט דבש וחבש עליה.",
"לפי שנחתך ידו בסכין או למכה פתוחה יקח נירינבערגער-זאלב וימשח על חרט ויניח שם:",
"עוד למי שנחתך ידו בסכין. יקח באפטייק ווייסין פלאסטער וימשח על חרט ויניח שם."
],
[
"לכל כויה בין באש בין ברותחין
קח בעד שמונה העלער יארי וואַקס. ובעד שמונה העלער חמאה ויערבם היטב וימשח את זה על נייר באבאלע ויקח ג\"כ גלייד עם מעט שמן ומעט חומץ ווערבם וימשח למעלה על הנייר באבאלע על היארי וואקס ויניח על הכויה ויניח כן בכל י\"ב שעות:",
"עוד להנ\"ל ליקח באפטייק דאפעל־קאלענזויערעס־נאַטראָהן. ולפזר זה על מקום הכויה ואח\"כ יכרוך על מקום הכויה מטלת אשר ניתן במים ויסחוט רק מעט:",
"עוד להנ\"ל יקח גלייד וואַסער ויניח בתוכו מטלית ולא יסחוט היטב. ויניח על מקום הכויה וכאשר יחמם המטלית או בכל עשרה מיניטין יקח מטלית אחר וישרה בהגלייד ויתן על מקום הכויה:",
"עוד להנ\"ל יקח אָלעוויאָווע זאלב וימשח על חרט ויניח על הכויה:"
],
[
"תרופת כאב הפודגרא (הערמאטיס)
מי שיש לו כאב ביד או ברגל בכתף או בעורף וכן שאר כאב הפרקים (הנקרא רומטיזמ\"ו) יקח באפטייק (צליחות) פליכטיגעס ליאמענט או צליחות עקספעללער ויסוך במקום הכאב היטב עד שתתנגב ידו. וכן יעשה איזה פעמים ביום:",
"עוד להנ\"ל. יקח א' רבע ליטרא שפירטיס חזק של יי\"ש ויתן בתוכו מלא יד גאַנצי גאָרשיטצע גם יקח נתר (זייף) בעד שני העללער ויחתוך לחתיכות קטנים ויתן שמה. וישפוך מזה על ידו ויסוך במקום הכאב היטב שני פעמים ביום ויסוך כ\"כ עד שתתנגב ידו: ",
"עוד להנ\"ל. יקח בעד ששה העללער סאַלימנאַק (הויפטמאנישע־טראפין) ויתן בתוכו שמן לערך שליש ויערבם היטב וכן יערבם בכל פעם קודם המשיחה ויסוך בידו מזה במקום הכאב שני פעמים בכל יום:",
"עוד להנ\"ל. יקח א' רבע ליטרא שפירטיס ויתן בתוכו בעד ארבעה העללער פאטיש ויניח אותו אצל התנור או אצל ענגילישע קעך במקום חם עד שיומק האפאטיש וימשח שני פעמים ביום במקום הכאב:"
],
[
"עוד רפואה הבדיקה לכאב הפרקים
יקח באפטייק צליחות הנקרא פְלָאִד דְלַא לָאדְוִי. יש צליחות אשר מחירו שני קראנען. ויש ג\"כ צליחות קטן מזה אשר מחירו רק א' קראנע ועשרי' העללער. ויקח איזה שירצה ויתן מזה מעט על ידו ויסוך במקום הכאב עד שיתנגב ידו ואח\"כ יתן עוד מעט על ידו ויעשה כנ\"ל כן יעשה בבוקר ובערב. ויזהר שיסתום תיכף את פי הצליחות ויהיה סתום היטב:",
"עוד להנ\"ל. קח שטאהל מלובן באש ותזרוק עליו שתן של קטן וקיטור וההבל יעלה אל מקום הכאב. מפעלות:"
],
[
"לשחין הילדים
למשוח בחמאה (אויסגיוואשינע) את הראש ב' ימים ולהפסיק יום א' ואח\"כ למשוח בחמאה כנ\"ל. גם בנתיים לצוק בראשם יי\"ש פשוט. ולאחר שגדל בשנים צריך למשוח אח\"כ בשומן אווז שנימוח אצל האש גאולת ישראל בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר פנחס מקאריץ זצוק\"ל:"
],
[
"איצטומכא
מי שנתקלקל איצטומכא שקורין מאגין אשר כל אוכל תתעב נפשו. יקח פעניץ מן לחם שהוא עדיין חם וישפוך על הפעניץ יין חזק מאד עם פלפלין כתושים ויניח חם על הקיבה וגם טוב לאכול דברים חמוציס כגון לימיניס וכיוצא בו. מפעלות:",
"לכאב איצטומכא. טוב להניח על איצטומכא פת חם עם חומץ חזק של יין דהיינו לשפוך מהחומץ על פת בעודו חם ואין שיעור לדבר רק לפי אומדנא. שם: "
],
[
"הקאה
מי שנתקלקל האיצטומכא וכל מה שהוא אוכל הוא מקיא תמיד. קח עשב שקורין בוטינא וקח דבש כשיעור עשב הנ\"ל ג\"פ ויבשל אותן ותן לו לשתות בוקר וערב בדוק ומנוסה. תולדות אדם:",
"עוד להנ\"ל. תקח מושקט קויל ותניח על גרזן מלובן מאד וצריך להיות דוקא על גרזן ולא על ברזל אחר וכשיהי' המושקט כמו אפר תן בתוך יין טוב לשתות. מפעלות:",
"עוד להנ\"ל. תצלה ביצה צלייה קלה ותתן בה במקום מלח גפרית אדום ויאכל אותו:"
],
[
"לחזק את הקבה וכח העכול
עצת הרופא המובהק הופעללאנד - לבלוע בכל בקר אליבא ריקנא ח' עד י פלפלין לבנים. ס' בארת המים:",
"עוד להנ\"ל. יקח צינטאריע ויבשל כמו טע\"ה וישתה צנצנת אחד בבוקר וכן בערב ויהי' פושרין בשעת שתייתו:",
"יקח בעד ארבעה העללער אינגבער לבן ויכתוש אותו היטב. ויקח מטפחת ויטבול במים ויסחוט אותו אבל לא הרבה. ויפזר את האינגבער על המטפחת ויניח את המטפחת על הבטן. ובמקום הטבור יעשה במטפחת נקב כדי שלא יהא הטבור מכוסה. בדוק:",
"עוד להנ\"ל. ראשית צריך לראות שיהי' לו יציאה. וטוב שיקח באפטייק בעד עשרה העללער קארילסבאדער פראשיק ויכתוש אותו היטב ויתן מזה איין קאווע לעפעל מלא לתוך חצי צנצנת מים וישתה בבוקר קודם האכילה ואם יהי' לו ביום זה יציאה אז לא יקח ביום השני רק ביום השלישי יקח ג\"כ כנ\"ל. ובאופן הזה יוכל ליקח שמונה פראשקיס ואם לא יהי' לו יציאה יקח ביום השני ג\"כ:"
],
[
"ילדים
לילד בן חמשה חדשים או יותר שיש לו שלשול יקח בעד ארבעה העללער מיניסין וואסער. ובעד ארבעה העללער באָקסרין סאָרפ ויערבם היטב ויתן מזה להילד ארבעה קאווע לעפאליך ובאם שיהי' לו ח\"ו עיד שלשול יתנו לו עוד ביום השני עוד שני קאווע לעפאליך ויותר לא יתנו לו:"
],
[
"לילד שיש לו ענגלישע קראנקהייט וגם שלשול
ראשית צריך להשגיח שלא יתנו לו בשר וגם הרוטב לא יהי' שמן. לא חלב. וגם לא קאווע. רק שליים זיפע. רייז זופע. גם יוכלו לגרר בשר חי בסכין שיהי' דק מאד ויתנו לו לאכול. ויוכלו ליתן לו טעה לשתות ויתנו שמה מעט קאנאק. ויעשו לו בכל יום מרחץ. ויתנו בהמרחץ חצי פינד מאָהר זאַלץ (נמצא במקום שמוכרים מיניראהל וואססער) גם יבשלו א' ליטרא מאלץ וגם קלייען ויתנו בהמרחץ. גם יתנו לו בכל לילה על הבטן איין הייסין קאמפרעס. ויכול להיות מונח על הבטן שמונה שעות. ויעשו לו בכל יום שני פעמים חוקן עם מים חמים (והאהעגער יחזיק לערך א' ליטרא מים).",
"ואם הוטב לו מהשלשול יוכלו ליתן לו איין שטיקיל סיכארקי אודער אשטיקיל זעמיל וואס איז אצל האש גיט גיטריקינט. אין עס זאל אין דער זופע אודער אין דער טעה גוט דורך ווייקין. ואם יהי' לו אח\"ז ח\"ו עוד שלשול לא יתנו לו יותר מזה עד שיוטב לו."
],
[
"לשיעול של ילדים (שקורין הוס) וקושי נשימה.
טוב לסוך על החזה חמאה בלי מלח מעורב עם שמן קאממולין וגם עם שמן שקדים. או יקח שמן שקדים מתוקים (זיס מאנדיל אייל) ומרים (ביטער מאנדיל אייל) ולסוך על החוטם ונחירים ותוך נחירים וטוב שיתעטש עי\"ז. תולדות אדם.",
"לתינוק הבוכה ואינו יכול לישן. יעמיד על ראשו קרן של עז בלי ידיעתו. בדוק ומנוסה. שם.",
"לתינוק הנכפה. יקח באפטייק באטאן וואָרציל ותשרוף עד שיהי' אפר ותן לו לשתות בתוך יין טוב ויועיל בעז\"ה. שם: "
],
[
"ילדים רזי הבשר בסבת התולעים שבעור
אותותם שהילד יונק הרבה ואיננו שבע ועורו נעשה כאדרת שער.",
"תרופותיו שיכניסו את הילד למרחץ או לאמבטי מלא מים ויזיע שם ויסוך עור בשרו בדבש ואז יוציאו ראשיהם ויהי' כצמיחת שערות שחורות. אז נוטל פרוסה קטנה מקליפת הלחם ומעביר עליהם להשחית ראשיהם או יעבור תער עליהם וישחיתם. ולפעמים פרים ורבים וצריך ההתמדה יתירה ואז ירחוץ הילד במי ראש ולענה וממים המרים האלו נגרשים ושוב אינם חוזרים. מעשה טוביה.",
"לשמור הילד מאסכרא בגרונו. אזי תשים צואה של סוס בסמרטוט דק ונקי ותשפוך שכר עליהן שיסננו ותן להילד לשתות קודם יציאתו ואח\"כ אזי תציל בית הבליעה מפאקין או מאזלין. כן תעשה איזה פעמים. ותוכל ג\"כ ליקח משקה המסוננת הנ\"ל ותערוב אותה בשאר משקה נקיה ותתן להילד. הכלל פעמים עשה כך ופעמים כך. מפעלות:"
],
[
"אבן
מי שיש לו אבן ואינו יכול להשתין. יקח עלים של עשב הנקרא אייזין קרויט ויבשל ביין טוב וימצה ממנו בבוקר הרוטב שבתוך האייזין קרויט וישתה בדוק בעז\"ה. תולדות אדם:",
"עוד להנ\"ל. יקח שמן שבא מגרעיני פשתן שקורין ליין אייל וישים בתוכה צואת בהמה ועפר שקורין קרייט יכתוש אותם דק ויבשלם ביחד היטב וישם אותם בבגד פשתן ובחמימות שיוכל לסבול יניח על צד שמאלו ועל הטבור ובמקום שמרגיש הכאב. שם:",
"לכאב כליות. טוב ליקח שמן טערפטין לשתות איזה טיפות ביין שרף. מפעלות:",
"לנעצר משתן. תכתוש גרעיני שעורים היטב וא\"צ לבשל ושים בחומץ חזק ותן לו לשתות. תולדות אדם.",
"עוד להנ\"ל. יקח שער מזנב של סוס זכר ויכניס בנקב הגיד. שם:",
"עוד להנ\"ל. תיקח קאָרין-בליהט ותבשל אותם כמו טע\"ה וישתה מזה איזה פעמים ביום כמו ששותין טע\"ה. בדוק ומנוסה:"
],
[
"לחזק השלחופות
יקח באפטייק איין אייזין קאָגיל בעד &20 העלער ויבשל אותו בא' או בב' ליטרא מים לערך ג' שעות עד שיומק ויעשה לו מרחץ (איין זיטץ וואן) ויתן בתוך המרחץ המים שנתבשל האייזען קאגיל. כן יעשה ל' יום. ויכול לחמם ולרחוץ במים שרחץ בו מקודם עוד ב' או ג' פעמים. בדוק:"
],
[
"שלשול
יקח באפטייק בעד שמונה העללער צימרונג טראָפין וישתה אותו ויועיל תיכף:",
"לשלשול דם. בלע\"ז דישינט\"יריאה והוה בסיבת נגעים או בועה שבבני מעים או מליחה חדה. תרופתו לעשות לו חוקן בחלב שכבוה בה שטאהל. מעשה טוביה:"
],
[
"לטחורים הנקרא מורידין
שיצאו לחוץ ומאוד יכאב לו יקח בעד ארבעה העללער אַלאָהן ויכתוש אותו היטב. ובעד ארבעה העללער בליי-עסיג ויערבם בתוך חצי ליטרא מים ויטבול בו חרט ויסחוט מעט ובכל רבע שעה יניח על מקום הכאב. בדוק:"
],
[
"רפואה למחלת דיפטעריטיס
מן רופא אחד מומחה מגאליציען שמו וויטקאווסקי מעיד במכ\"ע ניטצליכען בלעטער שנת תר\"ן (בחודש דעצעמבער) באופן פשוט בלי כל אסון. רפואה אשר ע\"פ בחינות רבות גם אחרי הי' חיי החולה תלואים לו מנגד וכמעט שמה המחלה המסוכנת מחנק לנפשו עשתה אות תועלתה לטובה הרפואה הזאת - כותב הרופא הנזכר - היא גפרית מזוכך (&Lac Sulfus) (לאַק סאלפאס) אשר ע\"י צנור עשוי מקנה נוצה מבלי הכנות רבות, אנשבהו אל תוך גרון החולה אשר יחדור אל כל מקום גם עד הלוע (קעהל-קאפף) ככה אעשה שלש או ארבע פעמים מלבד זאת יגרגר (גארגעלן) החולה פעם אחר פעם במים פושרים אשר מעט גפרית הושם לתוכם ויען כי קטני החולים לא ידעו אופן הגרגור נוכל להשקותם בכף את מי הגרגור ואם גם יקיאוהו החוצה נשאר עוד מעט מאבק הגפרית דבק לחכם וללשונם וזה ימלא פעולת הגרגיר גם אם השתרעו בועות דיפטעריטיס עד שבילי הנחירים אין נחוץ לעשות הרפואה במקומות פרטיים ההם כי הגפרית מגיע לכל מקום והבועות תמס יהלכון הגפרית ימהר מאוד את פעולתו כי עד שתים עשרי שעות סרות הבועות הדיפטעריטיות מעל העור הרירי ועל ידי גנוח ישעול עם ליחה וטרי' אשר לפעמים קוי דם נראים בתוכן תצאנה החוצה אחרי נשיבת גפרית פעמים רבות כאמור עברה כל סכנה ובלב מלא תנחומות יוכל הרופא לחכות על השתנות המחלה לטובה אשר בא תבא ולא תאחר:"
],
[
"לנגד רזון הגוף
יעצו לשתות בימות הגשמים שמן דג הנקרא אלעאום. יאקראס. אזיל. (לעבער טראהן) ג' כפות בכל יום. כף אחת לערב ובקר וצהרים ויתחיל בכף קאוואנית איזה ימים למען להרגיל קיבתו לזה ויטיף לתוכה איזה טפות קרעאָזאט בסכום אשר יגיד לו הרוקח וזהו תועלות גדול לחזק הריאה החלושה וגם מכלה הריח של השמן דג. וגם תעצר בעד רקיקת הדם וגם יתמיד בלקיחת חינון סילפוריקוס כאשר יגיד לו הרוקח. (בארות המים):"
],
[
"לנגד זיעה היתרה
טוב לסוך את הגוף בשמן וביותר מקום הזיעה. ולשומן חזיר יש לו מעלה יתירה על השמן. ושמן דג הנקרא אלי יאקראסי אסילי אין למעלה הימנו. אך עם שמן דג כאשר נתישן לרוב לא יוכלו החולים לסבול הריח ע\"כ צריך להחליף תמיד המלבושים אשר לבש בהם החולי:",
"עוד יעצו הרופאים לרחוץ מקום הזיעה במים וחומץ אך יראה תיכף להעביר הלכלוך מים עם מטפחת בית יד (האנדטוך) וזה צריך לעשות בזריזות יתירה למען שלא יצנן הגוף שם:"
],
[
"לנגד קוצר הנשימה הנקרא (אסטמאה) (בראנכיאלי) בריסטקראמפף
היסוד הראשי להיות משכנו במקום אויר צח ונקי ואויר המורגל איננו פועל מאומה. ולנגד סכנת החניקה מהמחלה. יעץ הרופא הופלאנד - מרחץ הרגלים ויותר טוב ובדוק ומנוסה הוא להשים שתי כפות ידיו למים חמים כשיעור שיכול לסבול עד למעלה ממקום הדפק וזה יקל כובד הנשימה ולזאת יזהר החולה הנ\"ל להתמיד בלבישת בתי ידים ורגלים מצמר למען להמשיך עליו זיעת ידים ורגלים כי בכל עת שירגיש מעט זיעה בידים ורגלים יהי' חפשי מכובד הנשימה. וגם טוב להניח רטיית החרדל על החזה והאצטומכא בעת בא המחלה הנ\"ל ולשתות קאווע הנשרפת חדשה (פריש) ב' לויט לצנצנת אחת עם חלב או זולתה ויכפיל שתייתה איזה פעמים ביום. ויזהר מאכילת מאכלים מבושמים ומשקות מיינות חרופים וממאכלים הקשים להתעכל ומרבוי האכילה עד יתמלא בטנו. ויהי' נזהר מכעס והתיגעות יתירה בכחות הנפש וגם יזהר מלגרוע הדס ע\"י הקזה או עלוקות ומרטיות האבעבועות (וויזיקאטיר). ואחרי אשר המחלה שככה מעט ישתה יין מאלאגא. ערלאער. וגם טוב לשתות עניס טהעע. וגם טובה היא להדוק היטב היטב את הזרוע השמאלית בעת אחיזת המחלה. והרבה פעמים הקילה זאת הסגולה למחלה הנ\"ל (שם):"
],
[
"נגד רקיקת דם
[הנקרא בלאטיין האָעמאָפטע] בלוטהוסטען. בראנכיאל. בלוטטונג. לונגען בלוטטונג:",
"(הוא מעצת הפראפ. באמבערגיר) היסוד הראשי הוא. קודם לקיחת מכתב מרצפת מתרופת האומנות (רצעפט). מנוחת הגוף. ולפעמים המנוחה לבדה בצירוף להניח על החזה מעטפה קרה אשר תוחלף בכל חמשה מינוט (אך להזהר לבל להניח קר מאוד כמו כיס קרח כי זה יזיק עוד) די לפעמים לעצור הרקיקת דם ויזהר לבל לאכול מאכלים חמים כל זמן שלא פסק הדם לגמרי ומהסגולה השפעציפי הוא לשתות מעט מים הנמס בתוכה מעט מלח. ומתרופת הבייתי הוא מעט זאדע ביקארבוניקיס אשר אנו קוראים בשם פראזע עם מים. או חלמון ביצה אחת עם מלח לשתותה חי (ראָה) גם חלב עזים תעצור בעד הרקיקת דם וגם תרפא פצע הנמצא בריאה וטוב לשתות תיכף בשעת החליבה צנצנת א' ג\"פ ביום. ומעצת הרופאים להריח שמן טערפטין איזה פעמים ביום וזה מחזק הריאה (שם):"
],
[
"קאמפפער שפירטוס
מהותה ג' דעקיס קאמפפער נמס בי\"ח דעקיס שפירטעס:"
],
[
"זייפען שפירטוס
הוא ג\"כ על אופן הנ\"ל רק יבא בורית במקום הקאמפפער:"
],
[
"תרופה נגד לעבר פלעקן
חצי דעקי באָראקס ששה דעקיס ראזינ-וואססער למשוח בזה הכתמים:",
"נגד זאָממער שפראססען וגם נגד לעבר פלעקן והיצבלאטירכען
(וגם להקדים גידול השערות) הלא הוא שמן קנמון שמן שחלת (נעלקען) בערגאמאטענעהל - לאווינדלעהל גם פעריבאלזאם עם אראמאטיזירטער אלקאהל וגם ילקח זאת לנקיון השינים:"
],
[
"נגד ריפפענפעלענטצינדינג
האפראפעססער דוחק - מיעץ בזה לחבוש מעטפה קרה על מקום הדקירה ובכל שמונה שעות יניח מעטפה אחרת וביותר ישגיח על מזון וכלכול הגוף במאכלים קלים ונוחים. ויזהר מתחבושת זבוב הספרדי (שפאנישע פליגען פלאסטער. אדער סינאפיזמען) ויתמיד בלקיחת חינון סולפורקוס ולפעמים חינון מעורב בה דיגיטאליס (ושמעתי מהאדאקטער רייציס ליקח &2/1 &1 גראם חינא ולעשות &6 פראשקיס וליקח א' בבוקר וא' בערב) ומצד הסגולה לגרור תמכא (הנקרא קריין) ולהניח על מקום הדקירה עד שיתחיל לכוות. וירבה בשתיית חלב ומאכלי בשר וביצים מבושלים רפוים:"
],
[
"יגלה רזי התרופה
אשר ימכר מבתי המרקחת הכללי אינווערזיטעט תרופות שונים והם מוכנסים בצפחת קטנה חתומה לא נודע מה שבאה אל קרבנה רק מגבה נסמן כי היא מכשרת אל איזה חולי ידוע והיא אדוקה בנייר הנדפס עליו אופני לקיחתה. והנה איש אחד חכם אשר דלתי שערי חכמת הכעמיא לא סוגרי לפניו גילה סודם:"
],
[
"שפירטוס באהעמי
להשקיט כאב השינים ברגע אחת אין בסודה רק תערובות מקאמפפער־ ונעלקענ־עהל בשפירטוס. וע\"ל דף מ\"ז:"
],
[
"פינטערס אהרענפיללען
להשקטת כאב האזנים סודה תערובות בלייפפלאסטער עם קאמפפער:",
"יקח עשרה טפות קאיעפוטעהל ועשרה טפית קאמפפער עהל ויטבול בזה מעט צמר גפן (בוימוואלע. או וואט) וישים בהאוזן: ",
"או יקח שמן פשוט וישים בכף של מתכות ויחמם על גבי גחלים בוערים ואח\"כ יטוף לתוך השמן עשרה טפית קאיעפוטעהל וישפוך לתוך האוזן השמן החם עם הקאיעפוט ויוכל ג\"כ להוסיף בה עשרה טפות שמן קאמפפער. וזה הוא בדוק ומנוסה להסר כל מיני מחלה וכאב האוזן הקשה. וע\"ל דף מ\"ו ע\"א:"
],
[
"הילטאנס נערפענ-פיללען
בגד תחלואי העור סודה תערובות שוועפעל קאמפפער עם מים:"
],
[
"הילטאנס נערפענ-פיללען
לרפאות כל חולי ומכאוב מהותה לאקריצען- אלאע - מיררהען - זאפערן- ובאלדריאן ווארצעל."
],
[
"תרופה נגד שיעול חזק
אשר בדוקה היא כי עד כ\"ד שעות תאבד השיעול. מהותה ששה דעקעס איסלענדער מאָאָס. גם אייביש טעה. וזיסהאלצ-וואָרצעל מכ\"א גדעקיס. ויחתוך כל זאת לחתיכות קטנים וישים בתוכה זרע אניס א' וחצי דעקי ויבשל כל זאת במאסס מים עד שיבוא על חצי מאסס וישים בתוכה נופת צוקער קאַנדיל עד שיהי' בו מתיקות ובכל פעם אשר ירגיש החולה התעוררות השיעול ישתה החולה מהתערובות הנ\"ל ואזי יהי' בטוח כי יקל עליו השיעול עד יאבד עד גמירה:"
],
[
"קורעללאשעססעס ברוסטפולפער
הוא תערובות מן סאלמיאק נקי א' וחצי דעקי. וזרע אניס טחון עם זיסהאָלצ- וואָרציל טחון. מכ\"א ששה דעקיס ועלי צעניס י\"ב דעקיס. ונופת צוקער ששים דעקיס:"
],
[
"פאטע-פעקטיראלע
נגד שיעול וניחר הגרון הייזערקייט. סודה תערובות סענעגאלגוממי. נופת צוקער זיס האָלץ מטוחן היטב ומאגינעזיע וגם מעט זאַלצ זארעס מארפיום. ע\"כ מספר בארות המים: ",
"שינה. למי שאינו יכול לישן. קח קרן של עז ותניח תחת ראשו בלי ידיעתו ויועיל וישן מיד. בדוק ומנוסה. תולדות אדם:"
],
[
"לגידין הנכווצים
קח פולין שחורים ותבשלם במים ותסיר הקליפות מהם ואח\"כ תדוק הפולין היטב ותשים בהם שמן זית ותמשח הגידין. שם:"
],
[
"לעצור דם נידה
תקח שלשה פעמים ביום ערב ובוקר וצהרים תבלע בכל פעם שלש פלפלין. וטוב להניח את הפלפלין בתוך מעט יי\"ש כי אז תוכל ליקח אותם בניקל. ותוכל ליקח זאת איזה ימים רצופים:",
"לשליקערצין לשרות ט' חתיכות לחם לבן בתוך יין טוב וליתן לו לאכול חתיכה אחר חתיכה. מפעלות:"
],
[
"למי שיש לו כאב בצוואר וקשה לו לבלוע
יקח באפטייק בעד ארבעה העללער קלאָקאַלי ויקח מזה החצי ויתן בתוך רבע ליטרא מים וגם יתן לתוכו אויף איין שפיץ פין א מעססער האַלאָהן ויערב אותם בתוך המים ואיזה פעמים ביום זיך דער מיט אויס גארגלין:",
"או יקח בעד ארבעה העללער האַלאָהן ויכתוש אותו היטב ויתן מזה החצי או שליש בתוך רבע ליטרא מים ויעשה כנ\"ל.",
"וזה ג\"כ טוב למי שיש לו בקיעות בשפתים או למי שיש לו כאב בצד הפה (אויסגיפרישיט) ימשח מזה במקום הכאב איזה פעמים ביום ויוטב לו. בדוק: "
],
[
"לפצע או מכה שקשה להתרפאות
יקח פלייטיך ויניח לתוך הפצע ויניח עליו מלמעלה איין פלאסטער פין יאחים - מאש ואח\"כ יכרוך על זה קאמפרעס (מטלית אשר ניתן במים ויסחוט אותו) וכן יעשה בכל י\"ב שעות."
],
[
"צרעת
למי שיש על גופו איין אויס שלאג יקח באפטייק דר' באכארטס זייפע מחירו שמונים וארבעה העללער וירחץ את גופו במי' חמים או קרים ויסוך את גופו בזה הבורות ויהיה כך על גופו לערך עשרה מוניטין ובעוד איזה ימים שירחץ בדרך זה יתרפא:",
"עוד להנ\"ל יקח שעוה לבנה וחמאה בלי מלח וכרכום וימשח."
],
[
"צו קרעמפפין
יקח בעד עשרה העללער קירשען טראָפפען ויתן מזה על צוקער עשרה טיפות כן יעשה בכל עשרה מינוט. ואם יוטב לו מעט יקח כזה בכל חצי שעה:",
"עוד להנ\"ל. יקח בעד עשרה העללער אַדאָנאָס וישפוך מזה על צוקער ויוטב לו.",
"עוד להנ\"ל. יקח באפטייק של ה' מיקאלאש צליחות פאגלינא סירפ מחירו שני קראנען וחמישי' העללער."
],
[
"צו נערפין. אודער קרעמפפע. אודער הארץ ברענין.
יקח באפטייק עשרה גראם ברום - נאטריאוס. ויתן בתוך צליחות ויתן לזה עשרים דעקי מים שנתבשלו (געזאטין וואססער) וישתה מזה (איין עס לעפיל שלשה פעמי' ביום. בשעה &11. ובשעה &5. ובלילה:"
],
[
"למריטת השער
ישים עליו מי בצלים. או ירחצו במים שנתבשל בהם עלי ההדס היטב: או בצואת שור מעורבת עם חומץ. שבילי אמונה:"
],
[
"לנתק הראש
ישים עליו מלח כתוש מעורב עם החלב כליות של עגל. או ירחצו במרת שור וצואת צאן מעורבין עם חומץ ישן ומעט מים עם דבש ואז יצמיח בו שער. שם:",
"להאריך השער. ימשחנו בשמן שומשמין.",
"מי ההדס יחזק השער ושרשם כי ימנעוהו מלהמרט. גם יועיל לילפת ולנגעים הלחים. שם:"
],
[
"מי שיש לו חום ביד או ברגל
יגרר בורקיס על ריב אייזין. ויניח אותו על מטלית ויניח שם ויוכל להיות שם מונח עד אשר יוחם. היינו לערך רבע או חצי שעה ואח\"כ יקח אחרת ויניח שם:"
],
[
"נגד תחלואי העור (לישֵיי)
יקח באפטייק מינים הללו. d &6 oxyd Zing.deki &6 Weis Wasilian.& ויערב את הג' מינים ביחד ויכתוש אותם בשעת &Talenn venetum 6& d. התערובות הדק היטב ויסוך מזה על האלישיי פעם א' בכל כ\"ד שעות. וישמור א\"ע מלחכך במקום הזה. ועי' דף נ\"ג ע\"ב בד\"ה נגד:",
"עוד להנ\"ל יקח בעד ששה העללער דיסטילירטען זעגיטש. ויתן שם כנגדו וכמשקלו דבש. וכן נאפט. דאס לאזין אויף דער קעך אביסיל אויף זידין. ויקרר אותו ויסוך בכל יום שני פעמים על מקום האלישיי:",
"עוד להנ\"ל טוב מאוד שיקח וואזיליען לבן ויסוך על מקום הלישיי ואחר שני שעות ינקה את המקום במטלית כן יעשה ב\"פ ביום. בדוק ומנוסה:",
"עוד להנ\"ל. יקח גלייד. גם בליי-ווייס. וגם שמן שקדים (מאנדיל עהל) ויערבם היטב וימשח שם:",
"קח דוחן (שקורין רייז) ותבשל בחומץ טוב ושים בשק קטן ושים במקום הכאב בעודו חם. תולדות אדם."
],
[
"עצירות
למי שיש לו עצירות לעשות פיללען להפתח. יקח א' וחצי דעקי האלאז ויתן שם יין שרף שיכסה את האלאז. ויקח א' דעקי ריבארברים ויכתוש אותו היטב עד שיהיה דק כקמח. חצי דעקי צימרינג שיהי' ג\"כ דק כקמח. חצי דעקי מאגנעזי. חצי דעקי ווערים קרויט ויכתוש ג\"כ שיהיה דק מאד. ויליש את זה עם הָאַלאָז ויעשה מזה כמו עדשים (ארביסליך) ויתן על זה גימאהלינים אינגבער געהלין ויקח מזה קודם אכילה בערב:"
],
[
"נגד החולערי ח\"ו
אם ההרקה והשילשול יתחזק יניח בהמקום תחת החזה וממעל לכרס וגם במקום הטבור תחבושת של חרדל (שקורין גארשיצע). ויתנו לו להריח עטער סאלפאריק זה קונים באפטייק ויריח בו הרבה ויוטב לו. ועי' עניני סגולות דף מ\"ד ע\"א:",
"[השמטה: (שם דף נ\"ה ע\"ב) ויוטב לו. בשו\"ת הד\"ר ח\"א סי' כ\"ח כתב עובדא ידענא דבשנת תר\"ח נסעו מפ\"ק להקדוש המפורסם מוהר\"ר מאיר מפרעמשלאן זצוק\"ל לעשות פ\"נ עבור העיר שינצלו מהחול\"ר ר\"ל ונתן לחם וצפחת מים לתלות בבית איש המיוחד בעיר ואמר הרמז וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך. וכן הי' בעז\"ה:",
"ופ\"א צוה הרב הצדיק הקדוש הנ\"ל להרב החסיד ר\"מ קאנער מטיסמניץ יצ\"ו בשעת המגפה ר\"ל שיקבעו ישיבתו בתוך הסוכה. כי יצפנני בסוכה:",
"ובספר בארת המים כתב שבשנת תקצ\"א היתה שוררת המחלה הנ\"ל רח\"ל עלי התבל וגם ברימנאב ועשאו להסגולה כי השיאו איש עני עם בתולה עני' והחופה הי' עלי הבית עלמין. והנה כאשר רצו להוביל החתן והכלה תחת החופה חלתה הכלה בחולי הלז ב\"מ וספרו הדבר להרה\"ק מוהר\"צ הכהן זלה\"ה אזי פתח את פיו הקדוש ואמר קיי\"ל מעבירין את המת מלפני הכלה. ותיכף נתרפאה מחלי' ושבה לאיתנה הראשון:]"
],
[
"למי שיש לו חום
וועגין היץ אפ צי שלאגין יקח בעד ט\"ז העללער גראם אחד חינא ויחלק את זה על שלשה חלקים. ויקח חלק א' בבוקר. וחלק א' בצהרים. וחלק א' בערב. וטוב יותר שיקח מאַריאַד חינא ויקח אותו בתוך אויבלאט:",
"ואם החום הוא ע\"י בויך טיפאס יעשה מגראם א' שני חלקים וחלק א' יקח בבוקר בשעה &11. וחלק א' בערב בשעה &5. וכך יקח שני ימים או שלשה. ויוכלו ליתן לו רוטב. שליים-זופע חלב. זאהר-מילעך. ומעט יין. ויוכלו ליתן בתוך היין מעט מים. וצריכין להשגיח שיהיה לו יציאה עכ\"פ פ\"א בתוך שלשים שעות. ויוכלו לעשות לו חוקן עם שמן. ואם יהיה לו יציאה בכל פעם צריכים ליתן רפואה לעצור אותו וטוב שיתנו לו על הבטן בכל שעה איין קאלטין אומשלאג ויסחוט אותו בידו בשעת הנחתו על הבטן. ואם יש לו חולי ראש יתנו לו על ראשו בכל פעם אקאלטין אומשלאג וישכב בכל פעם על צד אחר:"
],
[
"צו איין רויז
למי שיש לו רויז על פניו או רגלו ח\"ו. יקח חלב בקר או נרות של חלב ויסוך על המטלית ויניח במקום ההיא והחלב שעל המטלית יהי' עב יותר מחצי אצבע:"
],
[
"עוד להנ\"ל
אודער צי איין לויף רויז. יקח הלובן מן ביצה אין גוט דורך שלאגין. ואח\"כ יתן לתוכו שני קאווע לעפאליך מאגינעהזיע ויערבם היטב ויסוך מזה עם נוצה במקום הרויז ואח\"כ יכסה שם עם וואט. ובפעם א' או ב\"פ יוטב לו. ואם יהיה האוואט אדוק שם יתן על זה מים חמים (ארים שפרוצען). בדוק ומנוסה.",
"מי שנתחרש מחמת איזה מקרה. קח מרה של דג הנקרא העכט ושים אותו באזנו ויועיל. תולדות אדם:",
"אמ\"ה אחר אשר זבדני אלקים זבד טוב וזכני שהגיעו לידי חבילות כתבי קודש פעולות וסגולות ורפואות ממקובלים מפורסמים בכן אמרתי לפרסמם בעולם לזכות בהם בני דרא. ואפי' בעיירות גדולות שיש להם רופאים מכ\"מ יש בהם זכות לעני שאין ידו משגת לגשת אל הרופא. ואני תפלה לנורא עלילה שכל חולה ימצא בספר זה רפואה ותעלה: "
],
[
"איזהו ליקוטים יקרים ונחמדים מספר מוסר אשר הכינו וגם חקרו אחד קדוש מחסידים הראשונים:
יבחר האדם לעצמו לפחות מצוה אחת מיוחדת ויהיה זריז וזהיר בה כל ימיו: וימסור נפשו עליה. ולא יתנצל שום התנצלות להבטל המצוה:",
"אחי וידידי מאוד הזהר מהכעס שהוא דומה לע\"ז ח\"ו. והנה מצאתי מרפא ומזור ורפואה לחולי זה לתיקון כעס יתפלל בכל תפלת י\"ח באלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום רבונו של עולם תזכני למדת הענוה והכנעה ושאהיה שמח ביסורים המבזים והמכעיסים אותי ונפשי כעפר לכל תהי':",
"ירגיל עצמו לומר בכל שעה וכל רגע תפלה זו. רבונו של עולם אתה הוא המסייע להבא לטהר ולמען שמך תסייעני שלא תהיינה מצותיך נסתרות ממני:",
"תרגיל עצמך להתפלל תפלה זו בכל יום אחר תפלתך. כי היא תפלה ליראה ומוצלחת ותועלת לכל דבר שבעולם. והיא תפלה חשובה מה שיחידי סגולה מסרו לידי בהיותי בירושלים עיר הקודש תוב\"ב.",
"[השמטה: (שם דף נ\"ו ע\"א) ותועלת לכל דבר שבעולם. בספר שער היחודים דף ט\"ו כתב וז\"ל טוב שיכוון כוונה זו בכל שבוע פ' קח לך סמים וכו' בכל יום ינקד שם מצפ\"ץ בניקוד תיבות אלו ויציירהו לפניו כשהוא עוסק בתורה ביום א' ינקדו בניקוד קַח. וביום ב' לְךָ בג' סַמִים. בד' נָטָף. בה' וּשְׁחֵלֶת בו' וְחֶלְבְּנָה ובליל שבת בניקוד סַמיִם. ובבוקר ולְְּבוֹנָה ובמנחה ניקוד זַכָּה: ",
"ועתה אמרתי לגלות לך סוד גדול ונפלא אם יש לך תביע' עם איזה אדם או תהי' בצער ואתה עומד בדין וכן ח\"ו לנכפה שיש בקרבו ח\"ו רוח רע או למשועמים תאמר זה היחוד ותביט בפניו ובלילה קודם שתישן תכוין באויבך או בבר פלוגתך ותנצח ותראה נפלאות עכ\"ל ועי' ש\"ע האריז\"ל דף כ\"ג: ]",
"מספר התיבות שבתפלה זו הם מנין צ\"א נגד ב' שמות יהוה אדני מנין אמ\"ן וכמנין מלא\"ך. ומספר אותיות שבתפלה זו מנין שס\"ה נגד שס\"ה ימים שבשנה נגד שס\"ה מינים שבקטרת ומיוסדת בראשי פסוקים שם מ\"ה:
יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי: ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך: דרשתי את ה' וענני ומכל מגורותי הצילני. הטה אלי אזנך מהרה הצילני היה לי לצור מעוז לבית מצודות להושיעני: אלהים להצילני ה' לעזרתי חושה: ואתה ה' אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני: אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עזך. ויושיעם למען שמו להודיעם את גבורתו: הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה. אלהים אל תרחק ממני אלהי לעזרתי חושה:."
],
[
"בספר יוסף אומץ אות תפ\"ד. תפלה זו קבלה מר\"ת האומר בכל יום אני ערב בדבר שלא יארע לו שום פגע רע כל אותו יום ויצליח בכל דרכו:
בבקשה מכם מיכאל וגבריאל ורפאל שתעמדו בתפלה בבקשה ובתחנונים לפני מלך מלכי המלכים הקב\"ה שאצליח בכל דרכי ובכל מקום שאני הולך הן מלסטים שלא יזיקוני הן משדין הן מלילין הן מאיש ואשה מכל דבר רע הן מחרב ודבר הן מרעב הן מכל פורעניות ההולכים ובאו לעולם מן הכל יצילנו ה' אלקי ישראל שלא ישלוט בי לא בגופי ולא במאדי ולא בזרעי",
"יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתהא השעה הזאת עת רצון לפניך שתשמע את תפלתי ובקשתי ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ג\"פ המלך הגואל. ז\"פ לישועתך קויתי ה'. לפורקנך סברת ה'. ז\"פ גד גדוד יגידנו והוא יגד עקב. כך אצליח בדרכי כמו שעשה יהושע בעבר הירדן עם ישראל ולמלחמה עם הכנעני למלחמה ושב בשלום לארצו עכ\"ל:",
"בספר עבודת הקודש יוסף בסדר כתב קבלה מרבינו יהודא החסיד זצ\"ל שכל האומר ג' פסוקים שסימנם אב\"י. ביושר ולמפרע בכל יום. ניצול מכל צרה:",
"אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה. סלה תסובבני פלט רני תצרני מצר לי סתר אתה: בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. עולמים צור ה' ביה כי עד עדי בה' בטחו. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. בשלום עמו את יברך ה' יתן לעמו עוז ה'.",
"עוד שם. מ\"כ בכתב רב ומקובל שהאומר פ' אלו ינצל מכל צרה:",
"יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו.",
"יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.",
"המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו. רומה על השמים על כל הארץ כבודך:",
"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעשה למען רחמיך ובזכות פסוקים אלו ושמות הקודש אשר בהם ושמות הקודש הרמוזים והמצורפים בהם תרחם עלינו ותצילנו מכל צרה ותרצנו ברחמיך הרבים אנס\"ו:",
"ובספר אור צדיקים כתב בשם מדרש הנעלם. ר\"י כד הוי קם בשחרית הוי מצלי ואמר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהי' לבי נכון ומסור בידי שלא אשכחך:"
],
[
"לחן ולחסד
אחר תפלת שחרית יאמר. האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו.",
"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתעשה למען רחמיך ולמען קדושת פסוקים אלו והשמות הקדושים שבהם ותננו לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעיני כל רואינו ויהיו דברינו נשמעים לעבודתך ויהיו כל מעשינו לש\"ש ותצליחנו בלימודינו ובכל מעשה ידינו אמן כי\"ר:",
"תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.",
"עוד בא לידי סגולות טובות ויקרות מספרים הקדושים. ורפואות אשר שמעתי מאנשים מומחים. ומכתבי רופאים מובהקים. כולם מנוסים ובדוקים:",
"סגולה לזכרון. להתפלל במחשבה על הזכרון בשעת הקידוש בשעה שאומר זכרון למעשה בראשית. שטעתי מאדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק שליט\"א בשם זקינו הרב הקדוש המפורסם מהרי\"א מזידיטשוב זצוק\"ל."
],
[
"סגולת האבנים.
אבן האודם אבן הזאת נקרא' רובין ומראהו אדום כדם. וכן תרגומו סמקן. וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתי' מועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן שם דמות אדם. רבינו בחיי (תצוה). וכן כ' בספר מדרש תלפיות אות א':",
"ספיר והוא הנקרא שפיל\"ו. והוא מראה תכלת. וסגולת אבן זה שהוא טוב לאור העינים ולכך מעבירין אותו על העינים. ואמרו האבן הזה יועיל לכל כאב ונפיחה באיזה מקום שתהי' בגוף שם.",
"כל האומר מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וכו' סוף כל תפלותיו קודם עקירת רגליו מזמנין לו בת זוגו ההוגנת לו. אגרא דפרקא אות ס\"ג בשם בע\"מ"
],
[
"לעין הרע
סגולה להנצל מעה\"ר של איש אחד הבא פתאום. לומר הפסוק וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים. שם אות ע\"ב.",
"אם אומר פיטום הקטורת בכוונה או תהלה לדוד. יתיש כח הס\"ס למסור כל חיותו. ואפילו נמסר גז\"ד בידו עליו או על אחד מב\"ב מתבטל הגז\"ד בכח פיטום הקטור\"ת. שם אות ל\"ו בשם כסא מלך.",
"סגולה למי שמתים בניו ח\"ו שהילד אשר יולד אחר מיתת בניו ר\"ל. יקראהו בשם אחיו אשר מת לפניו באחרונה בהוספת שם חדש ויקראהו בשם החדש לראשונה ושם המת לאחרונה ויחיה הילד. סגולה זאת בדוקה היא כי כן הי' מעשה בבת גר\"א אשר מתו ילדיה רח\"ל וכאשר הולידה בן מחדש עשתה כדברי הגר\"א הנזכרים וחי הילד וגם הילדים אשר ילדה אח\"כ חיו. מובא בס' עליות אליהו דף כ\"ז הערה נ\"א. "
],
[
"סגולה לקדחת.
יקח הקליפה הדקה מן הביצה ויכרוך סביבות אצבע הקטן של יד ימין מראשו ועד סופו וירגיש כאב גדול וכמו שעה יפול הקליפה מאצבעו ולא יהי' לו עוד קדחת והוא בדוק ומנוסה הרבה פעמים ויועיל בעז\"ה רק שיש ליזהר שקודם שיפול הקליפה הנ\"ל מעצמו מאצבעו לא יקח אותה משם בידים כי לא די שלא יועיל כי אף גם אולי יזיק לו ח\"ו לכן יהי' זהיר כנ\"ל. דרך אמונה אות ס' בשם הרב הצדיק הקדוש מוהר\"ר מיכל מזלאטשוב זצוק\"ל."
],
[
"סגולה למי שאינו יכול לישן
יצייר במחשבתו סלוני המים הרבים הנגרים ועי\"ז יתעורר בקרבו הליחה הלבנה וממנו בא השינה. קהלת יעקב להרב הצדיק הקדוש מדינוב זצוק\"ל אות ש\"י בשם פרדס שער הגוונים."
],
[
"דין
סגולה. להמתיק הדינים מעליו. יקח ב' מטבעות ויפיל עליהם גורלות גורל א' לד' וגורל א' לעזאזל. המטבע שיצא עליו הגורל לד' יתן אותו לצדקה. והגורל אשר עלה עליו לעזאזל ישליך אותו לאיבוד ועי\"ז נמתק הדינים. ליקוטי מהר\"ן."
],
[
"דרך
סגולה למי שרוצה לצאת לדרך שיתן לו חבירו איזה מטבע ויציין את המטבע בשליחות שיתן שם לצדקה ויהי' שליח מצוה ושליח מצוה אינו ניזוק. שם בשם ס' חקי חיים מחתן המג\"א ז\"ל.",
"כתב לי הרב הג' אבד\"ק פלונסק שיחי' בשם ש\"ב הגה\"ק מופת דורו הרב מו\"ה אברהם אביש'ל זצ\"ל אבד\"ק פראנקפורט דמיין. מכי\"ק. על סגולות ורפואות וקמיעות."
],
[
"לסער שבים
בנהר ונחל שוטף. כתוב על קדירה חדשה מבחוץ אלו השמות עַלְתֵעַג קִתַאָ הַוְאמִובַ וזה יוצא מר\"ת של פסוק פ' נח עשה לך תיבת עצי גופר קנים תעשה את התיבה וכפרת אותה מבית ובחוץ בכופר. וגם תנקד בניקוד של אותיות הפסוק."
],
[
"להבין הלכה או פסוק
יאמר בכוונה גדולה יהר\"מ השם הקדוש שִאָאָצָים שר החכמה והשכל שתשלח לי המלאך פתחיאל שיבאר לי הלכה זו או פסוק זה. כך תאמר ק\"א פעמים. ופניך יהי' נגד דרום. ואז יבין וישכיל הענין עפ\"י השגה.. "
],
[
"לכאב שינים.
ראיתי שנוקבין ביתד כידוע באלו אותיות כתובים בנתר על הדלת גדא גדס גלא גלס.",
"ובספר אחד מצאתי כך. יקח יחד מהנפח בחנם למען השם וגם נתר בחנם ויכתוב על הכותל זה איש ישיש גשישוש אשריטוש ותקע בכל אות ושאל אם עדיין כואב לו ובמקוה שיכלה הכאב יתקע היתד שלא תמוט ולא יבא לו החולה לעולם. וצריך לתקוע במקוה גבוה שלא יקחוהו משם. ע\"א תשא עליך קמיע שכתוב עליה שם אופלא:",
"רפואה טבעית ג\"כ מספר הנ\"ל אומגילעשטין קאליך כמו אגוז קטנה וגם שמן זית כמו שני לעפיל פיל וינוח הסיד תוך השמן זית ויעמוד אצל האש ביז דער קאליך אפ גילעשט איז ויעשה מזה קוגיל ויניח על השן ויתרפא בו ע\"כ:"
],
[
"אויב
סגולה להנצל מכל אויב ומסטין ופגע רע ותהי' אימתו מוטלת על הבריות כל היום. יאמר פסוק זה בבוקר אחר ברכות השחר תיכומ\"ו ג\"פ. וזהו.",
"לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ד' אלקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם. בשם ס' אחד."
],
[
"דאגה
סגולה נפלאה להנצל מכל דאגה ויהי' כל היום שמח וטוב לב. ואמר תיכומ\"ו אחר ברכת השחר בלי הפסק כלל בשום דיבור ג\"פ מיכאל הכהן הגדול שר ואפטרופוס של ישראל. שם בשס ס' אחד."
],
[
"דיבור
סגולה מי שנתאלם וניטל ממנו כח הדיבור ר\"ל. להשים בפיו קליפות אתרוג ותראה פלאות. שם בשם ס' ילקוט משה."
],
[
"סגולה להריון ולגדל בנים.
אשה שהיא קשת רוח בגידול בנים או שאין לה כלל ח\"ו תאמר לאחר הדלקת הנרות ההפטורה של יום ראשון דר\"ה. וטוב שתבין מה שהיא אומרת ותאמר בכוונה. ויש לה ליתן קודם הדלקת הנרות איזה פרוטות לצדקה ויש לכל אשה לעשות כן. ועי\"ז תזכו. לבנים טובים תלמידי חכמים. ספר שערי האמונה בשם ס' זר זהב שעיר הקודש ירושלים יש להם קבלה זו מהאריז\"ל:",
"אם יש ח\"ו צרה גדולה על העיר יאמר כל א' וא' אותם פסוקי תהלים באותיות של שם אותה העיר דרך משל אם העיר נקראת איזמיר יאמרו כל הפסוקים שבתהלים המתחיליה באות א' ואח\"כ הפסוקים המתחילין באות י' ואח\"כ הפסוקים המתחילין באות ז' וכן כולה עד גמירא והיא סגולה אמתית בעזרת האל יתברך והוא ג\"כ סגולה לכל הצרות שלא יבואו. מדרש תלפיות אות ב' בשם ספר קיצור לוחות הברית: "
],
[
"סגולה לשמירה
כשתצא מן העיר תקח קומץ עפר מצד ימינך ותאמר עליו ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם וילך מאחריהם ותאמר מיכאל מימיני בשם אלהי אברהם. ותקח קומץ עפר מצד שמאלך ותאמר ויבא בין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה גבריאל משמאלי בשם אלהי יצחק. ותקח קומץ עפר מלפניך ותאמר ויט משה את ידו על הים וישם את הים לחרבה ויבקעו המים ותאמר אוריאל מלפני בשם אלהי יעקב. ותקח קומץ עפר מאחריך בשם אלהי דוד מלך ישראל ושכינת אל מעל ראשי בשם אלהי ישראל. ותפזר העפר לארבע רוחות העולם ותצליח בכל הדרך ולא תפחד משום דבר בעולם. מדרש תלפיות אות ד' בשם כתיבת יד"
],
[
"אויבים
קבלה בידינו אס ילך אדם בדרך אויבים ויראה אויבים באים יקרא זה הפסוק ויושע ה' ביום ההיא עד סוף הפסוק ויחשוב זה השם בלבו ובעיניו באותיותיו ובנקודיו והוא זה נעורירון. שם בשם כו':"
],
[
"להצלחה
בבואך לשולחן אמור רפאל ויתברך לחמך ומימך. בצאתך לדרך זכור דניאל תנצל מכל פגע רע בבואך לפני מושל או מלך זכור בדניאל ותצלח. שם.",
"אוריאל נרמז בפסוק וראית את אתורי וכו'. מי שאומר אותו שבע פעמים בכל יוה בנשימה אחת בשעה שיקום ממטתו בידים נקיות מובטח לו שיצליח באותו יום. שם.",
"שא אצלך אבן שנמצא בקורקבן של תרגגול שהוא דומה לקרוסטאל מזכר לזכר ולא יוכל שום אדם לעשות לך רע כלל."
]
],
"Remedies": [
[
"עניני רפואות
כל הדברים ששותים או אוכלים לרפואה צריך דוקא שישב בשעת אכילה או שתיה. בלבד בשעת עיפוש ר\"ל לעשות דוקא מעומד.",
"כל דבר רפואה שצריך לאכול או לשתות צריך שיהי' אליבא ריקנא או קודם שכיבה ולא יאכל ולא ישתה אחר זה לערך שעה או יותר ואם נאמר בפירוש באותו רפואה שצריך להמתין יותר. צריך להמתין יותר.",
"אם אוכלין או שותין דבר רפואה במשקה או במאכל יזהר שלא יהא הרבה המשקה שלא יתבטל כח הרפואה ועל כל פנים יזהר שלא יתבטל כח הרפואה בס'. תולדות אדם:"
],
[
"דלקת המוח. רוקענמארק ענטצינדונג
סימניו כאב תמידי באחד המקומות בהשדרה. ולמען הכר בברור צריך למשמש כל אורך השדרה באצבעות. אז במקום ע\"י הדחיקה באצבעות הכאב מתחזק. הרפואה היא העמדת עליקות על מקום הכאב. ולהניח רטיית האבעבועות על מקום הכואב. דרכי הרפואה:"
],
[
"הדפק
בבואך לבקר את החולה אז יהי' לך הדפק כמורה הראשיי (הויפט פיהרער) כל שהדפק ממהר יורה על התגברות החלי. וכל שהמהירות מתמעטת כן יורה על הקטנת המחלה וסכנתה. וכל שהדפק מתקרב אל מעמדו הטבעיי כן קרובה יותר שיבת הבריאות:",
"דפק המהיר מטבעו הוא סימן תמידיי המורה על מחלה ממיני הקדחות. פיבער קראנקהייט.",
"באמצעות הדפק נוכל כמו כן להבדיל בין שני מיני קדחות. היינו בין קדחת מפסקת (וועקסעל פיבער) ובין קדחת מחלשת (נאכלאססענדע) לאשר כי במין הראשון נעשה הדפק למועד ידוע שוקע לגמרי. ובמין השני נשאר הדפק מגורה יותר או מעט גם במועד החלשת והתמעטות מעמד כקדחות.",
"כשהאדם הוא במעמד בריאותו. למשל במגודלים יותר מכך &80 דפיקות במינוט. ובילדים עד ב' שנים יותר מן &100 דפיקות ברגע (מינוטע):",
"למען להכיר כל אלה מהדפק. מהצורך להניח 3-4& אצבעות היד על הדפק (העורק) למען להרגיש אותו ברוחב ד' אצבעות להחזיק את האצבעות משך זמן מינוט אחד ויותר. למען שום לב אל הנקודה המורגשת בעת המישוש ולדחקו. פעם להגדיל הדחיקה ופעם להקטינה. או לשנות הדחיקה ע\"י האצבעות למען להרגיש אל נכון את ההכשרה של העורק להדחק אשר לזה צריך הרגל ואימון היד להרגיש.",
"עם בקור הדפק צריך תמיד לשום עין ולב ולהתבונן על שאר מקרי הקדחת. היינו אם כשהדפק מתמלא ומתחזק יתגברו לפי ערך גם הכאב החום והדבור בלא דעת. ואדמימות השתן. וכדומה. אז בלי ספק שהמחלה הוא מתכונת הדלקת ודורשת אופן שימוש אופן הרפואה במנגדי ההבער:",
"בבוא הרופא לבקר את החולה לא ימשש תיכף את דפקו. כי ברוב החולים משתנה הדפק מביאת הרופא לבקרו. ע\"כ צריך הרופא לדבר מקודם עם החולה דברים המיושבים על הלב איזה רגעים. למען להרגיעו ואח\"כ למשש את דפקו. כן צריך לשוב לב אל מדריגת חום האויר של החדר שהחולה שוכב בו. ועל אכילת חמה שאכל החולה מקודם. או תנועת הגוף וכדומה. אשר כל אלה יוכלון לפעול השתנות בהדפק. (דרכי הרפואה מהפראפעסאר הופעלאנד באקאדעמיע דברלין):"
],
[
"אוזן
לכאב האוזן. קח בצל וצלה אותה ושים בה שמן שקדים מרים ותסוך באוזן תראה פלאות. סגולות ישראל בשם ספר א':",
"ע\"א קח מרה של דג ושים באזנו. שם."
],
[
"הקאה
אם מקיא מה שאוכל יקח בצלוחית חומץ חזק וישים בתוכו קצת פאטיש ויערב היטב עם כף ועי\"ז יתמלא הצלוחית עם שוים וישתה כך. בדוק. כתר תורה עץ חיים."
],
[
"לחולה הייב-מוטער
קח מושקט ניס ותכתוש דק דק על ריב אייזין וקח חמאה בלי מלח ותערב עם המושקט הנ\"ל. ותקח קליפה של אגוז לועז שקורין וועלשנה ניס ותמלא את חלל של הקליפה ותניח על הטבור והאם תאכל מזה. וכשתראה שאכלה אזי תמלא שוב שנית. כך תעשה פעמים ושלש ויועיל בעז\"ה. מפעלות:"
],
[
"זיעה
אם רוצה להזיע. יקח באפטייק באזיווע קוויאט ויבשל כמו טעה וישתה קודם שילך לישן. או ישתה מיץ הלימוני וגם הוא מביא זיעה והוא מתמתק עם צוקר. היכלי שן פ' תבא."
],
[
"עוד להנ\"ל
באפטייק סאיליציל פילווער מחיר &2 פראשקיס &12 העללער. ויקח &1 פראשיק בתוך כף עם מעט מים. ואחר שעה יקח ג\"כ פראשיק א' כנ\"ל. ויזיע",
"זיעה היא רפואה לחולי הקדחת. לקוטי עצות."
],
[
"לזיעת הרגלים
ישרף האלוין (או יקח גימאליניס האלוין) ויערב עם רייזשטארק וימשח במקום הזיעה. סגולות ישראל."
],
[
"זכרון
לנער שלא ישכח תלמודו. קח פלפל (פפעפער) וזנגב\"ל (אונגבר) חלק כחלק ותדוק אותה היטב ועשה אותם בחמאת בקר ואח\"כ בדבש שהוסר הקצף. ר\"ל שיסיר מה שיעלה מן הרחיחה ועשה הדבש עם הסמים הנזכרים ועשה מהם גרעינים ואכול א' בבוקר וא' בערב. ומי שיעשה אותם שבוע אחד יזכור כל מה שילמד. ואם יאכל אותם ב' שבועות יזכור כל מה שישמע. ואם יאכל אותם ג' שבועות לא ישכח כל מה שישמע לעולם. ",
"ויש בו י\"ב סגולות ירפא הצרעת וכאב השיניים ויעקור אל בלגא\"ם ר\"ל מי שצוארו חולה. ויוסיף תאות המשגל. ויאמץ עושהי וסבוב הראש מן הרוחות ויסיר הכשפים ומן כאב החללים והמתנים הקרים או חמים ומערבוב הדס ומן הטחורים ומהכליות. סגולות ישראל בשם כת\"י מערבי:"
],
[
"לחולה נופל ל\"ע
יקח באפטייק שמונה דעקי קאלי בראמאטי מחירו לערך &80 העללער וישים את הנ\"ל בתוך ליטער מים עד שיומק. ויקח מזה בבוקר גלעזיל א' וכן בערב וימשוך לקיחתו מזה הליטער חודש אחד. ויקח כזה שנה תמימה. רק צריך לשאול ג\"כ לרופא אם יש לו חזה בריאה וחזקה. כי הוא מזיק מאד להחזה. ובדוק שמיום לקיחתו לא יראה עוד את החולאת רק יבוא על גופו נגעים וכדומה ועייניו יהי' דומעות. ואח\"כ יתרפא מכל זה. עוד להנ\"ל קח החולה והעמידהו תחת אילן לוזים וקח מקדח ועשה חור למעלה מראשו באילן ותקצץ שערות מעל ראשו ותחוב בחוך החור הנ\"ל וקח עץ ותחוב בתוך החור ויאמר הא לכה חלקכם. וטוב ג\"כ למשוגעים ולכל מיני חיצוניות לעשות כן. סגולות ישראל.",
"עוד להנ\"ל יזהר כל ימיו לאכול דבר יום ביומו חרדל (גארטשילי) ט' גרעינים ומובטח שלא יהי' לו באותו יום בודאי. וצריך לזהר שלא יענה עצמו בסגופים ובעינוים. ויזהר מאד ממאכלי חלב וגבינה. וגם צריך לזהר במה שיכול לעצור ולסרס עצמו. ויזהר מאד שלא לאכול שום דבר מר ולא יראה בשום מת או נבילה מכל אשר הי' רוח חיים באפו אפי' בדגים מחים. שם. עוד להנ\"ל קח שער מכלב שחור וחלה בצווארו. שם:",
"עוד להנ\"ל תקח זעפרא\"ן מבושל ביין וישתה ד' ימים ויתרפא. שם בשם הרה\"ק מהר\"ש שרעבי זי\"ע:"
],
[
"טחול
לחולי הבאה מצד הטחול. ישתה מים הצבועים בצבע ברזל. והם מסוגלים לכל תחלואי טחול. תמצא באפטייק. מפעלות. או ישתה מהמים שנפחים מצננים בו הברזל ז' ימים בכל יום אליבא ריקנא. עוד להנ\"ל. יקח זבל צאן ה' גרגרים ויערב עם חומץ חזק וידבק על הטחול ויתרפא. סגולות ישראל.",
"עוד להנ\"ל. וכן למי שיש לו כאב בהכבד או נפוח. וכן לשאר איברים הפנימיים שיש לו בהם כאב או נפוח. יקח מהמים שבביתו (שטוב וואסער) ויתן בהם מלח וכן יתן לתוך ליטרא מים &8 לעפיל יי\"ש חזק. ויעשה לו מזה בכל שלש שעות אקאלטין אומשלאג. ובקיץ ביום שהחום גדול יוכל לילך בהקאמפרעס על השוק ג\"כ ובלילה יוכל להיוח מונח יותר:"
],
[
"ילדים.
כשמתחילין השינים לצאת ימרחו בשר שיניו בחמאה או שומן תרנגולת. או תתלה בצוארו שן של סוס או שן של כלב וימרחו עורפו וגרונו בשומן ויצאו שיניו בלי כאב. סגולות ישראל."
],
[
"קאכ-הוס.
יבשלו לו בעריקיס עם קאנדיל צוקער בישול הרבה ויתנו לו המרק לשתות וטוב ליחן לו חלב ובריסטט טהע ודבריה מתוקיה ושמנים. שם."
],
[
"למאזלען.
עיקר השמירה שישכב בחדר שיהי' אויר ממוצע לא חם הרבה ולא קר. ומי שיכנס מבחוץ לא יבא תיכף להחולה. גם בשעת פחיחת הדלת לא יגיע הקור להחולה כי יש סכנה שלא לשוב המאזלען לתוך הגוף ח\"ו. וישתה רק רוטב כחוש ולא ישתה דברים חמוצים וקרים. וטוב שישתה חלב עם מים או לאקריץ. והכלי יהי' חם. אם חרבו ויבשו המאזלען יזהר ב' שבועות אח\"כ שלא יאכל וישתה דברים קרים ולא יתקרר את עצמו. שם."
],
[
"לכאב ביד או ברגל.
יקח שני פעקליך טוטין חזק וישרו מע\"ל ביי\"ש חזק ואח\"כ ישרו ביי\"ש זה טיכליך ויסחוט מעט ויניח על מקום הכאב. בדוק:",
"עוד להנ\"ל יקח בעד שמונה העללער גארטשיצע ובעד שמונה העללער קאמפפער ובמד ארבעה העללער שמן ובעד ארבעים העללער סאלימנאק ויתן את כל זה לתוך צלוחית ויתן שם מעט מים ג\"כ. אין דאס גוט דורך שלאגין עד שיהי' כמו זאלב ויסוך מזה היטב במקום הכואב שני פעמים בתוך מעל\"ע. בשם אדמו\"ר הרב הצדיק הקדוש מאלעסק זצוק\"ל.",
"עוד להנ\"ל יקח פראנצעזישען טערפיטוהן ויסוך מזה היטב במקום הכואב.",
"עוד להנ\"ל יקח יי\"ש חזק &116 ליטער. פראנצניזישען טערפיטוהן &16/1 ליטער ויערב אותם ביחד ויתן לתוכה &2 ווייסיל מן בצים אין דאס גוט דורך שלאגין ויסוך מזה היטב במקום הכואב ערב ובוקר.",
"רגלים קרים מתחממים אם תרחצם בשכר. שבט מוסר פ' י\"א."
],
[
"ליבלת שקורין ווארציל.
ילך לעת ערב להנפח שקורין קאוואל וירחץ היטב את ידיו או במקום אחר שהם נמצאים בהמים אשר כבה את הברזל כל היום. כן יעשה איזה ימים. בדוק:"
],
[
"לכאב הכליות
יקח באראווע וואססער ויטבול בו מטפחת ויסחוט אותו היטב ויעטוף בזה במקום הכאב בכל ב' או ג' שעות. ובלילה יוכל להיות מונח יותר."
],
[
"לחלישות הלב
בכל בוקר תמלא פיך מים קרים וצלולים ותמתין עד שיתחממו המים ותפלוט. וכן תעשה פעם שנית. וכן תעשה פעם שלישים שתמלא פיך ממים קרים ותמתין ג\"כ עד שיתחממו ותפלוט. ותהא רגיל בזה. וגם תוכל לעשות באמצע היום אם ח\"ו יארע כאב לב באופן הנ\"ל ודע שיש כמה מינים מיני כאב לב וטוב לזה לאכול אלקורמיס או דיארידון תמצא בקופת הרוכלים. מפעלות."
],
[
"למכה או זאניץ
יקח שומשמין (מאהין) בעד &3 העללער וידוך היטב במכחשת. ויקח דבש בעד &2 העללער ויערב אוחם היטב ביחד וימשח מזה על חרט ויניח שם: עוד להנ\"ל",
"יקח בעד &6 העללער הידראגעניא וימשח מזה על חרט ויניח שם."
],
[
"עוד להנ\"ל
יקח באפטייק. עמפלפאסקאם וגם יקח הידראקראגירי מחיר של שני המינים &10 העללער וילוש אותה היטב ביחד וימשח מזה על חתיכת מטלית ויניח על מקום הכואב פ\"א בכל י\"ב שעות. או פ\"א בכל כ\"ד שעות.",
"עוד להנ\"ל יקח ביצה חיה שלימה בקליפתה ושלשה תאנים ויכתוש אותם היטב במכתשת עד אשר יהי' דק כמו משיחה וימשח מזה על חרט ויניח על מקום הכואב.",
"עוד להנ\"ל יקח הירז או סעמני ויתן לתוך שק קטן ויניח לתוך מים רותחין ויתן על מקום הכואב. וכן יעשה בכל שעה. ובלילה יוכל להיות מונח שם יותר.",
"ולמי שיש לו תערובות דם בלוטפערמישונג ובכל פעם יוצא מכה בשינוי מקומות. יקח באפטייק בלאטרייניגונגס-טעה ויבשל אותה וישתה מזה בכל יום ג\"פ: "
],
[
"ולמי שיש לו שקראפיל ר\"ל
יקח באפטייק האמבורגער וואנדער פפלאסטער וימשח מזה על מטלית ויניח על מקום השקראפיל ביד או במקום אחר שיש לו השקראפיל ויתרפא במהרה מחירו &80 העללער."
],
[
"צו איין מילך דריז
או לאשה שיש לה כאב דדים או נפוח. יקח באפטייק זשיפאווי מאשטש וימשח בזה על מקום הכאב או הנפוח או ימשח במקוה הנ\"ל עם שומן של ארנבת (האזין שמאלץ)"
],
[
"לפתוח כל מיני אבעבועות
יקח מוח השדרה של כבש וצימוקים שחורים ותכתשם יחד וערב עמהם חלמון ביצה ומשח בו האבעבועות. סגולות ישראל בשם ס' האח נפשנו."
],
[
"למכה שיפתח
סגולה למכה היוצא מבשר האדם ב\"מ ולא נתבשלה. ולפעמים הוא מוצאת תחת אצילי ידיו וכיוצא, ככה תעשה. עשה רקיק אחד לאחר שתאפה אותה בעודה חמה תעשה עליו מעט דבש נקי ועליו מעט זעפראן כתוש וכתוב עליו שם רְיָטַא ותן על המכה ותראה תשועת ד' כהרף עין וזה בדוק ומנוסה אלף פעמים. שם בשם ס' נפלאים מעשיך:"
],
[
"מכה
לעשות דבר המושך ליחה מן המכה. יחתוך בצל ויערב עם דבש ובורית ויטגן הכל באיזה חרס וישים על המכה. שם."
],
[
"לכל מיני מכות
וכן לאשה שיש לה כאב בדדים או נפוח. יקח שבע מינים אלו. קאניפאני. בורית. שמן. דבש. חמאה. ראם. כל מין בעד &4 העללער. בצלים לפי הערך. הבצלים יחתוך שיהי' דק ויבשל את הבצלים בתוך כלי עד שיהי' רכים. ויוכל ליתן בתוך הבישול מעט מים. ואח\"כ יתן כל המינים הנ\"ל ביחד לתוך כלי ויבשל אותם היטב ויערב אותם בכל פעם בשעת הבישול. ואח\"כ ימשח מזה על מטלית ויניח על מקום הכואב וטוב שיניח בעת שהוא חם מעט. בדוק:"
],
[
"מקשה לילד
תן לה בחוטמה שנופטאבאק ואז תצא הוולד עם השליא ממנה. סגולות ישראל"
],
[
"לנשיכת כלב שוטה
קח בצל ודבש וכתוש וערב עמו מלח ועשה משחה ומשח הנשיכה ויתרפא בעז\"ה. שם:"
],
[
"נפיחות הגוף
לכל מיני נפיחות שקורין גישוואלין. קח סולת נקייה ושמן של אגוזים ודבש טוב ויין טוב ותטגן במחבת עד שיהי' עב ותמשח שם ויועיל בעז\"ה. מפעלות:",
"עוד להנ\"ל יקח בעד &12 העללער יאליווע שפירטיס או יאליווע זאלב. וימשח מזה במקום הנפוח שני פעמים ביום:"
],
[
"לעצירות
יקח רי בארברי. או פיאקער פאלווער וישתה אח\"כ מעט מים"
],
[
"לפשפשין שקורין וואנצין
יקח מרה של שור ויבשל במים וימשח בזה בין הזויות. או ימשח בחורין חלב בהמה. או בשמן זית:",
"עוד להנ\"ל תמשח המטה במרה של שור מעורבת בחומץ ויברחו כולם. סגולות ישראל. ",
"למי שיש לו אדום או שימעל בצוואר. יקח בעד &20 העללר באראווע קוואס ויבשל חצי ליטרא מים ויתן מהנ\"ל בשעת הבישול או אח\"כ כ\"ז שהמים חם שני קאווע לעפעלעך ויערב את זה היטב. ובכל שעה זיך דערמיט אויס גארגלין כמו כן מועיל הנחת רטיית החרדל. (גארציצע) או שאור (זאוערטייג)."
],
[
"קדחת
סימניה. קור. חום. מהירות הדפק. עיפות. השתנות מראה השתן. המקרים האלו נמשכים או בכל משך הקדחת ובמדריגה אחת. או כמו שהיא לרוב פעם יתגברו. ופעם יחלשו.",
"המחלה נמשכת מן &1 עד &7-14-21-28 ימים. הימים האלה כאשר לרוב בהם תגמר המחלה נקראים גבולים הכרעיים (קריזיס).",
"כל חולה קדחת צריך לשכב ולנוח. והשכיבה פועלת בקלת המחלה. את סיבוב הדם היא מביאה לקו השוה ואת הדפק היא משקטה ובזה הוא עוזר להטבע להוציא לאור הכרעת המחלה (קריזיס) בשלימות הראוי. בכלל נוכל לומר ששכיבת החולה במטתו היא תנאי הכרחי ברפואת כל חולי קדחת:",
"כל חולה קדחת צריך שישתה בשפע והטבע בעצמה דורשת והעד מהתעוררות הצימאון בכל חולה קדחות. השתי' צריכה שתהא מים זכים או מי בשול שעורים מי גריסין (גרופין) אי מי פירות:",
"חולה הקדחת צריך למנעו מאכילה, החולה לא יאכל שום מאכל מזין כי אין בכח האיסטומכא לבשלו. מה שיאכל ישאר בו בלתי מבושל ויתהפך לחומר בלתי נקי. מי שמאכיל חולי הקדחת היא מזין את המחלה ולא את החולה. ועכ\"פ נוכל לתת לו רק מין ממזון מימי מרק קלוש עם גריסין (גרופין) או רק מי פירות. מאכלי בשר מגבירים את מעמד הקדחות:",
"האויר בחדר שהחולה שוכב בו צריך שיהי' תמיד מקורר ונקי. ובזה הוא ממעט תנועת ותגבורת הקדחת ושומר מלעבור לתכונת הדלקת ולרקבון אויר בלתי נקי אויר חם אויר סגור היא בעצמו יוכל לגרום שהמחלת קדחת פשוטה תעבור לקדחת רקבות. מזג האויר לא יהי' יותר מן 13& עד 15& גראדין. והיותר טוב ומועיל לנקות האויר הוא ליתן שיעבור אויר חדש להחדר שהחולה מושכב. וטוב לזלף (אויסשפריצין) החדרים בחומץ ייני (וויין עסיג).",
"חולה הקדחות. צריך שיתכסה כראוי אבל לא במכסה כבד. ישכב על כר של עור הממולא בשער עזים (מאטראץ) ולכסות עצמו במכסה צמר. כרים מנוצות (פעדערק) מזיקים:",
"ההכרח שיהי' לו הרקת הגוף (שטיהל גאנג) עכ\"פ פעם ביום. ובאם שכלכול הפירות לא יפעלו בו הפני' יופקד לעת ערב חיקן מרכך (ערווייכענדעם קליסטור) או חיקן עם שמן. וטוב לסוך אותו איזה פעמים עם חומץ יין (וויין עסיג). וע\"ל דף נ\"ה ע\"ב.",
"דרכי הרפואה מהפראפעסאר הופעלאנד באקאדעמיע דברלין:",
"העיטוש בחוליים הנושנים לבד חולי החזה והריאה. הוא אות טוב. כי מורה על בישול וחוזק כח הדוחה אשר במוח. פרקי משה."
],
[
"חמיצות בהקיבה
רעבון. ולפעמים מאוד חזק. אבל בלא צמאון. פיהוק חמוץ (זאויערע) גרעפצין. אופשטאסין) הנשימה והרוחות היוצאות חמוצים המה. ולפעמים כעין הרגש שריפה (ברענונג) באוסטומכא. וכאבים חותכים בבטן (שנאידונגין) התגברות המקרים אחר אכילת מאכלים פועלי החמיצות:"
],
[
"הרפואה היא על שני אופנים
על ידי התרופות היונקים ובולעים החמיצות. והמה מאגנעזיע. קארבאניקום. עיני הסרטן. מי הסיד הבלתי כבוי אקווא קאליס היותר פועל והיותר תאמי הוא באלאס אלבי רק לא בשיעור גדול ולא בשימוש זמן ארוך. למען לא נקלקל כלי המציצה. כן פועל נאטרום הקארבאניצי. קאלי קארבאניקי. נאטדי קארבאניקי. אממניאם תרופות השווים להמרה. מרת השור פעלל טאארי האליוז:",
"הרפואה השרשית הוא אופן הרפואה המגדרת בעד התהוות החמיצות תנועת העכברים (בעוועגינג די מושקעלין) שימוש מאכלי בשר. לחזק כלי העכול. ע\"י תרופות מרות. דרכי הרפואה מהפראפעסאר הופעלאנד באקאדעמיע דברלין."
],
[
"צו קרעמפפע
יקח פפעפער מינץ טראפין ויתן עשרה טיפות על חתיכת צוקער כן יעשה בכל יום:"
],
[
"ראחים קאטאהר
יקח בראהזע ויתן א' קאוע לעפיל מלא לתוך &4/1 ליטער מים ואיזה פעמים ביום זיך דערמיט אויסגארגלין.",
"עוד להנ\"ל יקח בעד 10& העללער קוואס-באראווע ויתן א' קאפע לעפיל לתוך 4/1& ליטער מים וימשוך מזה לתוך החוטם עד שיצא דרך הפה וגם יקח באפטייק באר וואזעלין וימשוך מזה תוך החוטם:"
],
[
"לכאב ראש
להניח על המוח פת סולת הנטבל ביין טוב אונגאריש וגם טובה הוא לחולי העיניים. בארת המים בשם הרב הצדיק הקדוש מוהרמ\"מ מרימנאב זצוק\"ל:",
"עוד להנ\"ל תבשל ווירמיט במים צלולים. ויש קורין פיעלין והנח על הראש. מפעלות "
],
[
"שיעול
להוסין והייזיריקייט. קח סובין של חיטים ותבשל במים צלולים היטב. ואח\"כ תניחם עד שיצללו המים. ותקח המים הצלולים ותבשל בהם תאנים ולאקריץ ותן לשתות ויועיל. שם. עוד להנ\"ל קח ליכען - טעה. ליכען - קארינע. אייבערשט - ווארצעל. כל אחד בעד &4 העללער. זיס - האלץ בעד &6 העללער. ויקח מכ\"א החצי ויבשל בתוך א' וחצי ליטער מים עד שישאר החצי היינו &3/4 וישתה מזה בבוקר ובערב. ויהי' פושרין בשעת השתי' ויועיל בעז\"ה.",
"עוד להנ\"ל. יקח אפלאש גלייכינבערגער - וואסער ויתן מזה לתוך חצי צנצנת חלב רותח וישתה ב' או ג\"פ ביום:"
],
[
"לשיעול ורוקק דם
טוב ליקח &1 דעקי זילאטיהן ווייס. וזהו ארבעה או חמשה חתיכות ולהרתיח רבע ליטרא מים וליתנם שמה. עס זאל זיך אויף לעהזין. ויתן שמה מעט לימינע זאפט לערך שליש לימינע. ומעמ מאלינע סערפ לערך שני לעפיל כדי שיהי' טוב בהטעם ויניח כך עד שיהי' קר ויקח־ מזה בכל פעם חתיכה:"
],
[
"השתן
השתן הוא מיץ המורם מן הדם ונולד ממשקים וממאכלים לחים. וראוי שישים הרופא עליו עין הבקורת. ויזכר שהשתן יהי' לקוח בפעם אחת ולא בפעמים הרבה.",
"וגם זה בבוקר אליבא ריקנא שאז בודאי נתעכל המזון היטב. יהי' לקוח בכלי זכוכית טהור ובהיר. לא יביט השתן לכהפ\"ח עד ערך ב' שעות אחר הרקתו וגם לא יאחר יותר משש שעות.",
"באנשים בריאים רגיל להיות השתן שלהם יותר גוונוני (שטארקער געפארבט) אבל באנשים חלושים רגיל להיות כסוף (בלאססער) קציף (שאומיג) עם מעט משקה (אבזאץ).",
"שתן ירוק (געלבער אורין) שצובע את נייר בילובע הנטבל בו מראה ירוק מורה על אבנים בהמרה על ירקון (געלבזיכט). אם יש בהגוף מכה טרייה יתהווה בשתן משקה טריה.",
"שתן חלביי (כמראה חלב) הווה בילדים כשסובלים מחלת התולעים.",
"שומן הצף ע\"ג השתן בודאי נתך שומן הכליות: חוטי בשר על מכה שבכליות כיין אדום על רתיחת הדם וקדחת בוערה. כשיהי' בשתן חתיכות דומות לגריסי עדשים מורה שהוא מן הכבד.",
"לא יהי' לקוח אחר שתיית יין ולא אחר לקיחת משקה הרפואה. ראובארברו וכיוצא בהם שבסבתם בנקל תשתנה צורתו.",
"לא יביט אלא במקום בהיר וגם לא לעין השמש. הרופא הירא משגיאות השתן מפני אויר החיצוני או זריחת השמש יתן יד אל עבר פני הכלי כדי שיפסיק בין השמש להכלי:",
"עצם השתן נולד מעיכול הנעשה באצטומכא. וכמו שעיכול הנעשה כראוי יוסף כח באדם. כך העדרו יסבב חולשה ואת הכל יגיד השתן.",
"השתן העכור יעיד על רבוי הלחות בתוך בטנו. העכורים שאינו מפליש חוש הראות לצד האחר אז יגיד על העדר הבשול. ועוד ששתן העכור אם יזדכך ויצלל מעצמו. או בצד האש יעיד על התחלת הבשול. אבל אם לא יזדכך ע\"י האש יעיד על רוע מזג החולה. מעשה טוביה.",
"בצבע השתן כל עוד שהם יותר לבנים יעידו על רוע העיכול. כל מראה יהי' בשתן זולתי הלבן והכרכומי והאדום הוא לא טוב."
],
[
"שתן
מי שאינו יכול להשתין יקח בעד &4 העללער גדאהז ווארציל. ובעד &4 העללער אייבערשט ווארציל ויבשל אותם ביחד וישתה מזה איזה פעמיה ביום:"
],
[
"שלשול
למי שיש לו שלשול יתן אגוז מושקא\"ט לתוך השכר וישתה ויעציר אותו. מ\"א סי' ר\"ב ס\"ק ל\"ד:",
"עוד להנ\"ל ליקח לערך שליש מן רביעית רוהע מילעך ושני שליש סאדע וואססער וישתה ויועיל.",
"עוד להנ\"ל יקח בוגין נייר גרוי ויטבילנו ביי\"ש חזק ויפזר עליו פלפלין שחוקים ויעשה באמצע נקב כנגד פי הטבור ויניח אותו על הבטן. או מטלית של צמר (שקורין טוך) וישפוך עליו יי\"ש חזק ויניח על הבטן."
],
[
"שינה
להביא שינה. קח חזרת ותבשל במים שתוקים צלולים. ואח\"כ תכתוש החזרת במכתשת ובשעת שכיבה במטה ימשח השלעף. מפעלות. "
],
[
"לכאב שיניים
יקח באפטייק ראדיק ספיראטרע ויבשל בחומץ ויקח בפה ויועל בעזר השם.",
"עוד להנ\"ל יקח באפטייק צליחות האלנאפאן מחירו &70 העללער וישפוך מזה מעט על ידו וימשח על הלחי מבחוץ נגד מקום שן הכואב על הצליחות כרוך ג\"כ. איין בעשרייבונג:"
],
[
"שנופין (קאטאררע)
נטיי' תמודית לקאטעררה. נוכל לבטלו בנקל ע\"י רחיצת החזה בכל יום עם מים קרים. ובהתחלת הקיץ כן בהתחלת החורף הבציר ע\"י שימוש איזוב האיסלאנדי'. משך ג' או ארבע שבועות ע\"י הטיול בכל יום באויר זך ונקי. תנועת הגוף הממוצעת. ובחשד אבעבועות בהריאה ילבש בגד פלאנעל על החזה. ויזהר מהצטננות.",
"וטוב לשתות בשפע עירוי על פרחי באזאווע קוויאט וכדומה בריסטטיי. כן מי בישול שורש ליקוויריצי (לאקריץ) והסיראפ המוכן ממנו. דרכי הרפואה:"
],
[
"נגד תחלואי העור (לישיי)
יקח בעד &4 העללער גליצירינ-עהל ויסוך מזה מעט על האלישיי ויוטב לו וגם זה טוב למי שנקלף העור מידו. וזה יארע לאיזה אנשים בימי הקיץ:",
"עוד להנ\"ל יקח קמח חיטים ויפזר במקום הלישיי ויזהר מלחכך א\"ע במקום הוה:",
"עוד להנ\"ל יקח צינק-זאלב בעד &6 העללער וימשח על הלישיי פ\"א בתוך כ\"ד שעות:"
],
[
"תולעים
לתולעים שבבטן הקטנים. קח קמח של שעורים מניפה היטב ומרה של שור לזכר ושל נקבה לנקבה ועשה ממנו עיסה קטנה ויטגן אותה בחמת בקר ואח\"כ ישים על הטבור של התינוק ויועיל. סגולות ישראל בשם ס' אחד.",
"עוד להנ\"ל קח ג' או ה' אגוזים ותשרפם באש עד שיבערו היטב ותכבס ביין לבן ותטיף בפי החולה (חסר) ותראה פלאות.",
"עוד להנ\"ל תמשח בטנו בשמן נפט וימותו התולעים ויצאו מלמטה ואם ישתה ממנה יצאו עם השורש מלמטה. שם. "
]
],
"Addenda": [
"פה אציג קצת דברים נחוצים מן הבא בידי בס\"ד:",
"מה שנהגו להקל לומר לעכו\"ם שמסיק התנור להחם הבית שיעמיד הקדרות עם התבשיל על התנור קודם שמסיק בו. כ\"ז התירו אלה הגדולים ז\"ל אך התנור בית החורף שקורין אייוילע. אבל בזמנינו בתנורים שקורין ענגילישע קעחין עי' בשו\"מ מהד\"ג ח\"ג סי' ג' דאסור להעמיד המאכל על הענגלישע קעחין אפי' ע\"י עכו\"ם כי כל ההיתרים שכ' התה\"ד והמ\"א ל\"ש בנידון זה ובפרט כי המבשלת לא תרגיש שום הבדל בזה ולא תבין שזה מיקרי מבשל. ע\"כ יראה להזהיר את העם לבל לעשות זאת וישראל קדושים וישמעו לקול מורים וגם הוא מיחזי כעובדא דחול והוא איסור גמור: ",
"ועי' בתשובות הגאון מו\"ה ענזיל מסטריא סימן מ\"ו שכתב בדבר הענגילישע קעחין אסור להעמיד עליהם קדיר' בשבת אפילו קודם הסקה גם ע\"י נכרי דבכה\"ג לא עלה על דעת המוהרא\"י ז\"ל בתה\"ד להתיר וממילא גם הרמ\"א והמ\"א בסי' רנ\"ג שהלכו בעקבותיו להקל ע\"י עכו\"ם קודם ההסקה לא אמרו אלא בתנור בית החורף העשוי מרעפים או לבנים כמו שהיו רגילין בכל המדינות אשכנז פולין שאינם עשוים אלא להחם הבית ולא לבשל עליהם וגם בימות החול אין מבשלין עליהם ולא אצלם שום דבר שאינו עשוי לכך וע\"כ הקילו בשבת בתנאי זה שיתן הנכרי הקדיר' על התנור או אצל התנור קודם כיון שא\"א לבוא לידי בישול לא גזרו כולי האי אף דהוי פסיק רישא. אבל אותן הענגילישע קעחין אשר הם עושין לבשל עליהם כל ימות החול פשיטא דאסור להעמיד עליהם בשבת שום תבשיל או קאווע קודם ההסקה ואפילו ע\"י נכרי דבקל אפשר לבוא לידי בישול מה\"ת. ואף שהאש אינו נראה למעל' מ\"מ הברזל המתחמם הוי תולדות האש וחייב בו. וכן כתוב בטוב טעם ודעת מהד\"ק סימן קע\"ה דאיסור גמור יש בזה להעמיד שם המאכל אפילו על ידי עכו\"ם ואפילו קודם ההסק' דדוקא באייווילעך שבתנור בית החורף דאין דרך לבשל שם מותר בכה\"ג אבל לא בענגילישע קעחין שמבשל שם תמיד בחול. וכן כ' בשו\"ת מהר\"י אשכנזי סי' כ\"ד.",
"והעולם נוהגין היתר ע\"י עכו\"ם בזה האופן אשר קודם שיעשה האש תחתיו יניח העכו\"ם התבשיל על הקעך ומניחים תחת קדירת התבשיל מחבת או לבינה להיכר שאינו לצורך בישול ואח\"כ עושה מדורה תחתיו ומתחמם הקאווע ובזה האופן נוהגין להתיר והנח להם לישראל וכו' וכעין זה כתב בשו\"ת אבני צדק או\"ח סי' כ\"ו להתיר בזה האופן. ארחות חיים סי' רנ\"ג אות י\"ב:",
"ודע דכל ההיתר הנ\"ל הוא דוקא בחורף בשעת הקור שעושין אש בבית ע\"י עכו\"ם בלא\"ה מטעם דהכל חולים הן אצל הצינה. אמנם באופן אחר לעשות אש בבית בשביל שיתחמם התבשיל זה הוא ודאי איסור גמור. וראוי לקנוס אותו לאסרו אפי' בצונן. ומ\"מ מי שאינו מוכרח גדול לחמם תבשיל אפי' באופן ההיתר שכתבו יזהר גם מזה. שם:",
"חולה השותה מימי חלב שקורין מאלקען לרפוא' אפילו הוא רק חולה קצת אין צריך להמתין אחר אכילת בשר יותר משעה ואחר שבירך ברהמ\"ז ישתה וירווח לו. חת\"ס יו\"ד סי' ע\"ג וכן הסכים לו ע\"ז הגאבד\"ק לבוב מוהרי\"ש ז\"ל בתשוב' כת\"י:",
"בשו\"ת טטו\"ד מהדורא תליתאי סימן ק\"כ כתב דכל חתיכת הטלפים לא מהני רק אם מונח הרגל או עומד אחר המליח' וצד הטלפים הנחתך מונח למט' באופן שיפליט דרך שם אבל אם מונח הרגל וצד הנחתך למעל' והחלק השני למט' הוא ממש דין לא נחתכו הטלפים ממש. והעולם אין נזהרים בזה וראוי להזהירם כי הוא דבר פשוט ע\"ש:",
"פיתוח תנור שקורין טשאלינט אם חשש גחלים בוערות בו וכ\"ש אם חשש שהקדיר' תזוז גחלי אש יש לפתוח ע\"י עכו\"ם או בשעת הדחק ע\"י קטן ויותר נכון בשאין עליו מצות חינוך ואינו בנו וכן בקטנ'. ויותר נכון ע\"י קטנה כי יש אומרים שאין מוטל מצות חינוך כל כך בקטנ'. אשל אברהם סימן רנ\"ט:",
"יש מין מים שמביאים ממרחק לרפוא' וצוה הרופא שלא לשתות כל המים בב\"א שזה מזיק. רק לחלק לארבע או שלש כוסית ולהפסיק בנתיים בהליכ' ממקום למקום כדי שיתעמל ויתעכל השתיי' ויהי' ההפסק בין שתי' לשתי' לא פחות מחצי שעה צריך לברך ברכ' ראשונ' ואחרונ' על כל כוס וכוס. שדי חמד מערכת ברכות אות כ\"ג בשם שו\"ת שו\"מ:",
"נכון שיהי' לו סובין מוכנים בכלי שאם יגע בחלב או בדם או בשאר איסור יעביר מיד בסובין כל הלכלוך שאם יגע בשום מאכל או כלי פן ידבק בו ויאכל. ס\"ח סי' נ\"ח וסי' שע\"א כי אין מקנח את הידים כמו סובין שאין בהם קמח ע\"ש.",
"מחמת שכמה מפשוטי עם אינם יודעים דין זה שצריך להפריש חלה מלעקעך. ע\"כ כל יראי שמים שנותנים לו לעקע\"ך בסעוד' וכיוצא בו יפריש מעט בלא ברכה לשם חלה. וישרפנו אח\"כ. ובשבת יאכל וישייר קצת ויפריש ממנו למחר בלא ברכ'. עי' קיצור ש\"ע סי' ל\"ה בלחם הפנים שם. ובהגהות שם כ' דבשבת לא יפריש אפילו באופן כזה כיון שיש חשש איסור טלטול מוקצה:",
"בתשב\"ץ סימן שנ\"ו כתב בשם ירושלמי דפסחים פ' אלו דברים אמר ר' יוסי האי דאכל חלב ודעתי' למיכל קופר (פי' בשר) בעי למיכל פריסתא. מכאן הוכיח הר' שמואל מבונבער\"ק כשאדם אוכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לאכול ב' חתיכות לחם בנתיים ע\"כ. ובלבד שלא יאכל בסעוד' אחת קודם בהמ\"ז אפילו המתין כמה שעות לא מהני אלא דוקא שיברך מקודם ברהמ\"ז. גם צריך להדיח ידיו במים וידיח פיו במים או ביין. ואם אכל בלא סעוד' לא מקרי סילוק עד שיברך ברכה אחרונ'. ועי' יו\"ד סי' פ\"ט:",
"שם סימן כ\"ח כתב וז\"ל אסור לנגב כוס שהי' בתוכו יין או מים במפה או בשום דבר בשבת. משום דחיישינן דאתי לידי סחיטה או לידי לבון ולא דמי למי שמנגב ידו במפה או בחלוקו ולא חיישינן דילמא אתי לידי סחיטה. לפי שידיו מלוכלכות. ואפי' ידים אומר מהר\"ם ז\"ל שצריך לנגבם היטב זו בזו קודם שינגבם במפה או בחלוקו משום דאתי לידי סחיט' או לידי לבון:",
"הא דאין מתמצעין בין שתי נשים וכו'. והנה לפעמים קשה מאד לקיים זה. ובפרט בעיירות גדולות דדחקי רבים. כתב בספר זכרון טוב בשם הגאון הקדוש מוהר\"ר יעקב אריה רב מקאוולר זצוק\"ל דאי נקיט מידי בידיה כגון מקל וכדומה לית לן בה דחשיב חוצץ. ואי לא ליקוף בידיה אפילו שנוף טאביק. ואי לא אתרמי יאחז בידו את פאת ראשו:",
"מחמת שכמה בע\"ד כאשר הב\"ד פוסקים להם שבועה קופצים ואומרים תיכף הריני מוכן לישבע ראיתי להעתיק מ\"ש באגרת התשוב' לרבינו יונה זללה\"ה וז\"ל כשב\"ד מחייבין לאדם שבוע' והוא יודע שאינו יכול לישבע באמת אסור לו לומר אנכי אשבע כדי לאיים על חבירו כדי שיתפשר עמו שכך אמרו במכילתא מנין שלא יקבל עליו להשבע שנאמר לא תשא את שם י\"י אלהיך לשוא כמו לא תשא שמע שוא שתרגומו לא תקבל שמע דשקר.",
"על אודות הקונים ארנבים מתים את עורם ואת בשרם וחוזרים ומוכרים לפעמים הבשר לבד אם יש למחות בידם עי' פתחי תשוב' יו\"ד סימן קי\"ז סק\"ו בשם שו\"ת נו\"ב תניינא סי' ס\"ב ובשם ס' תפארת ישראל דיש לנטות להקל כיון דעיקר איסור סחור' בדברים אסורים הוא מדרבנן ועיקר כוונת הסוחרים הוא בשביל העור לבד ויש לדמות זה לנזדמנו טמאים וטהורים ועכ\"פ יש להעלים עין מהם והנח להם ע\"ש:",
"אודות הנהוג לפרר בריב אייזען מה שקורין ברבאלי\"ש או ריבליך ולסוחטם היטב ולטגנה אח\"כ עם ביצים ועושים כן ביו\"ט פשוט שאין ע\"ז שום פתחון פה כ\"א יגררו ויפררו מעיו\"ט יתקלקל בהחלט עד למחר שחרית ואודות הסחיט' און חשש שאינו דומה לשארי סחיטות שהם למימיהון משא\"כ בזה שהוא כסחיטת שלאטין. אשל אברהם סימן תצ\"ה. ומ\"מ הזהיר בביתו להקדים בעיו\"ט כל האפשר גם אם יתקלקל קצת.",
"חלב חיה המותר. היינו דוקא חלב המכסה את הקרב וחלב הכליות. אבל שאר חלבה צריך לנקר כשל בהמה. ויסיר גיד הנשה עם חלבו. מהרי\"ל. וכן כתב בספר האורה לרש\"י ז\"ל סימן ס\"ז שלא חלקו רבותינו בין חיה לבהמה אלא בחלבים הקרבים לגבי מזבח. אבל הגיד וכל הבא מכוחן אסור כשל בהמה.",
"אסור לאכול דגים שהנכרים מיבשים אותם. מטעם שמיבשים אותם עם דגים טמאים. ראיתי באיזה ספר:",
"הכותב (או המדפיס) סדר תפלות ובא לכתוב (או לדפוס) דבר אחר שכבר כתב (או נדפס) כגון אתה בחרתנו אצל ומפני חטאינו ויעלה ויבא אצל אתה בחרתנו. וכן כל כיוצא בזה אל ידלג אלא יכתוב (או ידפיס) כל סדר התפלה עד שסיימה. כי כל מי שאינו בקי אינו יודע לחזור למעלה ואפ' יודע לחזור למעלה צריך להפסיק עד שיחפשו אנה הוא. ע\"כ יכתוב (או ידפיס) הכל בפירוש ויכתוב (או ידפיס) אותיות מלאים כגון וטהר לבנו לעבדך באמת יכתוב (או ידפיס) וטהר ליבנו לעובדך באמת. ליבנו מלא. לעובדך מלא. אוהבי שמך וכיוצא בזה. ס\"ח סימן תתפ\"א וסי' תתפ\"ב:",
"תם ונשלם קונטרס אחרון לספר טעמי המנהגים שבח לאל בורא עולם"
]
},
"versions": [
[
"Lemberg, 1928",
"https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011458680205171/NLI"
]
],
"heTitle": "טעמי המנהגים",
"categories": [
"Halakhah",
"Acharonim"
],
"schema": {
"heTitle": "טעמי המנהגים",
"enTitle": "Ta'amei HaMinhagim",
"key": "Ta'amei HaMinhagim",
"nodes": [
{
"heTitle": "",
"enTitle": ""
},
{
"heTitle": "ליקוטים",
"enTitle": "Miscellany"
},
{
"heTitle": "עניני סגולות",
"enTitle": "Segulot"
},
{
"heTitle": "עניני רפואות",
"enTitle": "Remedies"
},
{
"heTitle": "הוספות",
"enTitle": "Addenda"
}
]
}
}