{
"title": "Esh Kodesh",
"language": "he",
"versionTitle": "merged",
"versionSource": "https://www.sefaria.org/Esh_Kodesh",
"text": {
"Preface": [
[
"ספר אש קודש ",
"אמרות טהורות משנות השואה ת״ש־תש״א־תש״ב שנאמרו בשבתות וי״ט בגיטו ורשא הדוויה",
"מאת",
"כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו קדוש ישראל ראש לגולת אריאל בוצינא דנהורא חסידא ופרישא בנש\"ק וכו' הקדוש",
"מוהר״ר קלונמוס קלמיש זצוק״ל הי״ד",
"האבד״ק פיאסעצנא בעהמ״ח ספר חובת התלמידים בן כ״ק אדמו״ר הה״צ הקדוש איש אלקי בנש״ק וכו' כקש״ת מוהר״ר אלימלך זצוקללה״ה האבדק״ק גראדזיסק בעמ״ח ספרי אמרי אלימלך ודברי אלימלך חתן כ״ק אדמו״ר הה״צ הקדוש איש אלקי בנש״ק וכו' כקש״ת מוהר״ר ירחמיאל משה זצוקלל\"ה מגיד מישרים והאב״ד דק״ק קאזניץ.",
"זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן",
"עיה״ק ירושלים ת\"ו",
"שנת תש״ך לפ\"ק",
"יוצא לאור ע״י ועד חסידי פיאסצנה בראשות בן־אחי המחבר מוהר״ר אלימלך שליט״א בהרב ר׳ ישעי׳ שפירא זצ״ל."
],
[
"על חשיפת הכתבים ",
"ב״ה",
"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר הקב״ה זכני לגלות ולהביא ארצה את כתבי היד של גאון ישראל וקדושו, האדמו״ר מפיאסצנה הי״ד שכתב בימי השואה. עוד בשנות ראינו רעה, בימי מלחמת העולם השניה שוחח אתי רבות ידידי המכובד, רבי אלימלך בן פורת הי״ו, על הוצאת כתבי האדמו״ר הי״ד מפולין. כמובן שבשנות המלחמה לא יכולנו לקיים את הקשר עם מדינת פולין. ר׳ אלימלך לא אמר נואש והתהלך כל השנים מודאג וחיפש מוצא כיצד למצוא את הכתבים הללו ואיך להביאם ארצה. לא היה אדם ששרד מפולין וידע על האדמו״ר הקדוש שר׳ אלימלך לא יחקור אותו וישתדל לגלות את הידוע לו בענין זה.",
"בשנת תשט״ז יצאתי לפולין בצרכי ציבור וכמובן ששמרתי בלבי את בקשתו של ר׳ אלימלך וידידיו לחפש אחר הכתבים האלה. ישבתי ימים במכון ההיסטורי היהודי בוורשא ועיינתי בחומר רב ששרד מהשואה ושלא היה ממוין. לא מצאתי שום דבר ועמדתי לשוב ארצה בידים ריקות, מאוכזב. אך לפתע אורו עיני, גיליתי מכתב שכתב האדמו״ר הי״ד בתש״ג, בעמק הבכא בתוככי גיטו ורשא עם חיסולו והשמדתו, אל אחיו הרב ישעיהו שפירא זצ״ל בארץ ישראל, ויבדלו לחיים ארוכים, אל ר׳ אלימלך בן פורת ולר׳ אבנר ביננטאל ובמכתב הוא מבקש מהם להדפיס את ספריו בארץ לכשיגיעו הספרים אליהם.",
"המכתב הזה זעזעני וראיתי בזה צוואה קדושה של קדוש בחייו וקדוש בפטירתו והחלטתי בלבי לחפש את הכתבים האלה ויהי מה ולאחר יום נתגלו לפני שני ספרים: האחד ״תורותיו״ שאמר בתוככי הגיטו בורשא בשנות השואה בשבתות ובמועדי קדש, וספר שני ללא חתימה, כנראה של אדמו״ר אחר, שהפקיד בידיו.",
"הכתבים האלה היו טמונים במעמקי האדמה בתוך כד ונמצאו ע״י פועל מתחת לחפירות בעת הנחת יסוד לבנין חדש בורשא על תלי בנין שחרב, והוא שהביא אותם למכון ההיסטורי היהודי בורשא.",
"אודה לד׳ על הטוב אשר גמלני והתגלגלה זכות על ידי להביא כתבי קודש אלו לארצנו הקדושה וזכות המחבר תגן עלי להתברך ממעין הברכות ושלא ימוש ספר התורה מזרעי עד עולם.",
"תהא נשמתו של כ״ק רבינו המחבר הי״ד צרורה בצרור החיים עד כי יבוא שילה.",
"ברוך דובדבני"
],
[
"בשער ״אש קודש\" ",
"מי יתן ראשנו מים ועינינו מקור דמעה לבכות את חללי בת עמנו. קהלות ישראל שנשמדו בשואה האיומה, ועל עם ה׳ כי נפלו בחרב ובתוכם קדושי עליון אדמו״רים וחסידים ראשי ישיבות ותלמידיהם, תינוקות של בית רבן וכו', דם נקיים שנשפך כמים...",
"מי יוכל לתנות את גודל השואה בה הושמד שליש האומה, בחירי העם ארזי לבנון, קדושי עליון. בהעלות על לבנו את זכרון רבנו הקדוש אשר עלה בלהבות אש השמיימה על קידוש השם אחרי שראה בעיניו את חרבן בית ישראל בפולין. על שבר בת עמנו השברנו קדרנו שמה החזיקתנו.",
"אללי לנו שלא זכינו לראות בהצלתו של כ״ק רבינו הקדוש מתוך גיא ההריגה, אף כי נדמה הי׳ לנו שנפתח פתח של מחט להצלתו ולעלייתו לארץ קדשנו משאת נפשו כל הימים. רבינו זצ״ל שכל חייו היו רצופים אהבת־ישראל במסירות נפש לא רצה לעזוב את צאן מרעיתו בימים טרופים אלה. בתוך עמו הוא נשאר, בגיטו ורשה הנהפכת, על משמרתו עמד ולא עזב המערכת, לנהל עדת ישראל המתמוטטת.",
"ובשעה טרופה זו, כאשר חשיכה איומה ירדה לעולם, נוכח אימת השואה וההשמדה. חרט רבינו בדם לבו את מגילת ״אש־קודש״ זו עלי ספר, וגנזם לדור אחרון בחפיאת־סתחר בתוף מחבואי גיטו ורשא. ובאורח פלא במסירות נפש עלה בידינו בעז״ה להשיג את כתבי־קודש אלה (שנשארו לפליטה בארכיון רינגלבלום בורשא) ולהם הי׳ מצורף מכתב הצואה המזעזע, שבו מבקש רבינו להדפיסם ולהפיצם בישראל, ומבטיח לכל מי שילמד בהם שזכות אבותיו הק׳ יעמדו לו בזה ובבא. עם הדפסת כתבי קודש אלה תהי לנו נחמא פורתא שעלה בידינו להציב לרבינו שם ושארית אחר שבניו הקדושים ומרבית משפחתו נהרגו בשואה, הי״ד.",
"להספר קראנו \"אש קודש״, שכן הוא מצבת זכרון למען קדושים מושלכים באש ולמען ציר שנתעלה באש. והוא כולו שלהבת קודש, כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. וכן גם נרמז בו שם כ״ק רבינו ז״ל ושם כ״ק אביו הה״ק זצ״ל וגם שם בנו שמת מות קדושים עוד בראשית ימי המלחמה. יהא זכרם קדוש.",
"רשפי־אש־קודש אלה בבחינת הוד שבגבורה, פרצו מתור לבו המורתח של רבינו זצ״ל בעצם ימי השואה והחורבן, בהתגולל בראש כל חוצות נער וזקן עולל ויונק, וברשפי אש אלה, שנאמרו לעודד את עם קדשו גם על פי התהום הפעורה, נפרד רבינו מאת קהל עדתו בדרכו האחרונה לקראת העקידה ובהם חיזק את רוחם באמונה ובטחון בנצח ישראל. ובגבורה השנית עילאה, וקידוש שם שמים ברבים עלה ברכב־אש בסערה השמימה, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.",
"ומאת ה׳ היתה זאת שבגמר הדפסת הספר הגיעו לידינו בדרכי ה׳ הנסתרות גם יתר הספרים שנזכרו בצואה והם: ״הכשרת האברכים״ ו״מבוא השערים״ (שהנם המשך לספרו המפורסם ״חובת התלמידים״) וכן הקונטרס ״צו וזרוז\", שאנו מקוים להוציאם לאור בקרוב בעז״ה ובזה נקיים את דברי צואתו ובקשתו במכתבו האחרון לאחיו הרב ישעיהו שפירא ז״ל וליתר קרוביו ואנ״ש לפרסם את כתביו, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל.",
"אחרי שכבר שתינו מצינו את כוס התרעלה אדירה תקותנו ותפילתנו שנזכה גם לפסוקי הנחמה: — הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו. וזכות רבינו זצ״ל וזכות אבותיו הק׳ זצוקלל״ה יעמדו לנו ולזרענו ולכל בית ישראל לראות בישועת ה׳ ובגאולה השלימה.",
"בעזהש״י עיה״ק ירושלים בחודש מנ״א תש״ך לפ״ק",
"המוציאים לאור"
],
[
"על הטוב יזכר ",
"ידידנו היקר והנאמן ר׳ ברוך דובדבני נ״י (נצר למשפחת קוה״ק בעל נועם אלימלך מליזנסק זצוקללה״ה זי״ע). על אשר טרח ועמל במסירות נפש להשיג את כתבי קודש אלו שהיו טמונים וגנוזים. ישלם ד׳ פעלו ותהא משכורתו שלמה מאת ה׳ אלקי ישראל."
],
[
"אויפמערקזאם!!! ",
"ב״ה. איך האב דעם כבוד מיד צו ערלויבען צו בעטהען דעם געעהרטען הערר, אדער די געעהרטע אינסטיטוציע וואס וועט געפונען מיינע פאלגענדע כתבים ״הכשרת האברכים\" ״מבא השערים\" (פון חובת האברכים) ״צו וזרוז\" ״חדושי תורה\" אויף סדרות פון די יאהרען ״ת״ש תש״א און תש״ב\", זאגיטינס זיך מטריח זיין זייא איבער צושיקען קיין ארץ ישראל אויף די פאלגענדע אדרעס ״הרב ישעי' שפירא תל־אביב פאלעסטינא (פלשתינה)״, אויך דעם דאזיגען בריף מיט צו־שיקען. אז השי״ת וועט זיך מרחם זיין, איך וועל מיט די איבערגעבליבענע יודען איבעאלעבען די מלחמה, בעהט איך מוחל זיין דאס אלעס מיד צוריקצוגעבען אדער דעם ווארשווער ראבינאט פיר קלונמוס, וד' ירחם עלינו שארית ישראל די בכל אתר ואתר ויצילנו ויחיינו ויושיענו כהרף עין.",
"מיט טיעף הארציגעם דאנק קלונמוס",
"(התרגום בעברית) ב״ה. הריני מתכבד להרשות לעצמי לבקש מאת האדון הנכבד, או המוסד הנכבד, שימצאו את הכתבים האלה: ״הכשרת האברכים\", ״מבוא השערים״ (מ״חובת האברכים״), ״צו וזרוז\", ״חדושי תורה״ על פרשיות התורה מן השנים ת״ש תש״א ותש״ב, לטרוח בטובם לשלחם לארץ־ישראל עפ״י הכתובת הבאה ״הרב ישעי׳ שפירא תל אביב (פלשתינה)״ ולצרף למשלוח גם את המכתב הזה. כאשר ירחם השי״ת ואשאר בחיים עם היהודים הנשארים אחרי המלחמה, הריני מבקש להחזיר כל זה לידי הרבנות בווארשא בשביל קלונמוס. ודי ירחם עלינו שארית ישראל די בכל אתר ואתר ויצילנו ויחיינו ויושיענו כהרף עין. ",
"בתודה מעומק הלב קלונמוס"
],
[
"הצוואה שבראש העמוד וכן המכתב לא״י והאזכרה נתגלו עם הכתבים.",
"אור ליום כ׳ וארא כ״ו טבת תש״ג לפ״ק",
"ב״ה. לכבוד הרב הנכבד ר' ישעיה שפירא שליט״א לכבוד ידידי המפואר ר' אבנר בינענטהאל נ״י; לכבוד ידידי הנאמן ר' אלימלך בן פורת נ״י. ולכבוד אוהבי אחי ורעי הנצמדים בלבי מאז שיחיו.",
"את הקונטרס הכשרת האברכים כבר התחילו לדפוס קודם המלחמה, ונפסק בפרוץ המלחמה, ועתה כשאנו בסכנה ח\"ו בכל יום, הנני מבקש מכם אהובי ויקירי, שכשיעזור ה' ויגיעו לידכם הקונטרסים ״הכשרת האברכים\" ״מבוא השערים\" (לחובת האברכים) ״צו וזרוז\" ו״חדושי תורה\" משנות הזעם ת״ש תש״א ותש״ב תואילו להשתדל להדפיסם, אם יחד או כ״א לבדו, כפי ראות עיניכם הטובות. גם תואילו להשתדל לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל. ונא לדפוס על כל קונטרסי שאני מבקש ומתחנן לפני כל אחד מישראל שילמוד בספרי, ובטח זכות אבותי הקדושים זצוקלל״ה יעמוד לו ולכל ביתו בזה ובבא. וד' ירחם עלינו.",
"והנה בהק' הכשרת האברכים שהתחילו אז לדפוס, הצגתי הזכרה לזוגתי הצדיקת ז״ל בלבד, כי אז עוד הי' טוב לי, ואז היתה אמי מורתי הרה״צ זצ״ל, בני הקדוש הרב זצ״ל וזוגתו כלתי הקדושה הרבנית זצ״ל בחיים; אבל עתה שלדאבוני ולגודל שברי אבדתי בעוונותי המרובים את כל יקר הזה, וחשכו מאור עיני לא עליכם, לכן הנני מבקש לדפוס את אזכרות אלו אשר ארשום כאן. וד׳ ירחם ויאמר די לצרות ישראל ולצרותי, וישיב לי את בתי היקרה הנחמדה והצנועה מרת רעכיל יהודית שתליט״א, כי נחטפה ממני ביום ב' דר״ח אלול ו' שופטים תש״ב.",
"גם תואילו לדפוס על שער הספרים הנ״ל את שמי עם שם אבי הה״ק זצוקלל״ה, וגם שם חותני הרה״ק זצוקלל״ה.",
"יותר לא אוכל לכתוב. וד' ירחם ויחיינו עם שארית ישראל, ואזכה גם אני להשתדל בהדפסתם.",
"דברי אוהבכם אחיכם ורעכם המתגעגע אליכם, הנשבר והנרצץ מצרותי ומצרות ישראל העמוקים עד תהום רבה וגבוהים עד שמי שמים והמצפה לישועת ד' כהרף עין. קלונמוס"
]
],
"Tribute": [
"לזכר עולם יהיו צדיק וצדקניות ה״ה כבוד קדושת אמי מורתי הרבנית והצדיקת אשת חיל שלשלת היוחסין מרת חנה ברכה זצ״ל, בת הרב הצדיק והקדוש מוה״ר ר׳ חיים שמואל הלוי זצוקלל״ה מחענטשין אשר עבדה את ד׳ בכל יכולתה בלב ובנפש ומתוך יגיעה רבה גדלה את בני׳ לתורה. עלתה נשמתה הק׳ בטהרה אור ליום ועש״ק ז׳ לחודש מרחשון ת״ש לפ״ק.",
"כבוד זוגתי הרבנית הצדיקת צנועה וחסידה שלשלת היוחסין מרת רחל חי׳ מרים זצ״ל, בת הרב הצדיק והקדוש מוה״ר ר׳ ירחמיאל משה זצוקלל״ה אבד״ק קאזניץ. מדותי׳ תרומיות היו, אף למדה תורה בכל יום. וכאם רחמני׳ היתה למרי נפש בכלל ולבני תורה וחסידים בפרט. בדמי ימי׳ עלתה נשמתה הק׳ בטהרה בשב״ק לסדר ותמת שם מרים י׳ תמוז תרצ״ז לפ״ק.",
"כבוד בני יחידי וחמדת לבבי ונפשי, הקדוש הרב והחסיד שלשלת מיוחסין מוה״ר ר׳ אלימלך בן ציון זצ״ל. איש אמת, בעל מדות זכות וטובות, עמקן בתורה, חכם, ואוהב ישראל הי', והשאיר אחריו חדושי תורה על מס׳ שבת וח״א יו״ד.",
"נפצע קשה בעת צרה ליעקב ביום ב׳ י״ב תשרי שנת ת״ש, וביסורים קשים ומרים עלתה נשמתו הק׳ בטהרה בט״ז בו ב׳ דסוכות.",
"וכבוד זוגתו כלתי הקדושה זכה וצנועה שלשלת היוחסין מרת גיטל זצ״ל, בת הרה״צ מוהר״ר שלמה חיים שליט״א [זצ״ל] מבאלכאוו. בעמדה במסירות נפש על יד בית החולים ששכב בעלה בני הקדוש הנפצע ז״ל, נהרגה ביום ג׳ י״ג לחודש תשרי שנה הנ״ל.",
"בעל הרחמים יסתירם בסתר כנפיו לעולמים ויצרור בצרור החיים את נשמתם. ה׳ הוא נחלתם וינוחו בשלום על משכבם, אמן.",
"הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו ",
"אהבה רבה מיתה בין רבינו הקדוש לאחיו הצעיר אוהב ה׳ וישראל הרב ר׳ ישעי׳לה שפירא זצ״ל אשר עלה בלהט קודש לארץ־ישראל עוד בשנת תר׳׳פ. ובהגיע השמועות האיומות על האסון הגדול שקרה לאחינו בני ישראל בגלות פולין ואירופה, ועל הלקח ממנו אחיו האהוב — רבינו זצ״ל, לא עצר כח ונשמתו עלתה למרומים. ת.נ.צ.ב.ה.",
"לתשומת לב ",
"על דעת אדמו״רים ורבנים שליט״א ושרידי משפחת כ״ק האדמו״ר זצ״ל הי״ד, איו להוציא שום דבר מכתבי מרן כ״ק האדמו״ר זצ״ל הי״ד בלי קבלת רשות מאת האדמו״ר מוה״ר אלימלך שפירא שליט״א.",
"המו״ל",
"המו״ל"
],
"Jewish Year 5700": {
"Rosh Hashanah": [
"מן המיצר קראתי י״ה ענני במרחב י״ה; קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.",
"כי איתא במדרש קהלת ט', ר׳ מונא דשאב ור׳ יהושע דסכנין בש״ר לוי פתר קריי׳ בר״ה וביוה״כ. משל למדינה שהיתה חייבת ליפסין למלך שלח המלך גבאי טמיון לגבותה, ברחוק י׳ מילין יצאו גדולי המדינה וקלסוהו והתיר להט שליש וכר/ כך ער״ה גדולי הדוד מתענין, הקב״ה מתיר להם שליש מעונותיהם שנאמר כי עמך הסליחה למען תורא, אר״א מר״ה סליחה מתוקנת לך, [למען תורא] שתהא יראתך על בריותיך וכו׳ עד שביוה״כ מוחל להם הקב״ה את הכל ע״ש.",
"מר״ה הסליחה מתוקנת והוא כדי שנירא ממנו ית', את כל העולם ברא הקב״ה כדי לירא מלפניו, כמשה״כ והאלקים עשה שיראו מלפניו, ואף הסליחה הוא שנירא מלפניו, כי כשהאיש מלוכלך בחטאים ובשביל זה מתיסר ביסורים קשים ומרים ר״ל, קשה שירא מד׳ יראה אמיתית מגדלותו ית׳ ומהדר גאונו, כי עיקר היראה היא מגדלות ד׳ שכל נפש ישראלי מרגשת, כ״א לפי ערכה, ואז יש איש שגם מדגיש בקרבו את היראה לירא מגדלות קדושתו ית', וגם מזדעזע מלחטא ח״ו נגדו, ויש איש שבקרבו מרגיש יראת העונש, אשר גם היא יראה מגדלות ד', אשר נפשו פנימה מרגשת, רק מפני שהאיש לאו בר הכי הוא ותמיד שקוע הוא רק בעצמותו וצרכיותיו, לכן את יראת נפשו יראה מגדלות ד', הוא מדגיש ליראה מצרכיותיו שלא יחסרו לו, וזה הוא רק בשעה שנפשו של איש הישראלי עומדת (קיימת), אז יכולה להרגיש את קרבת אלקים אשר אלי׳ וליראה את יראתו ית', משא״כ כשמלוכלך האיש בחטאים ומדוכא ביסורים ר״ל עד שכלו רובץ ונופל שאף א\"ע ונפשו אינו מרגיש אז קשה שיתרגש ביראת ד׳ ויפחד מהדר גאונו.",
"וזה שאומר הפסוק כי עמך הסליחה למען תורא וכמ״ש המדרש מר״ה הסליחה מתוקנת לך היינו הסליחה והישועה, כדי שתהא יראתך על בריותיך, וכיון שבר״ה עי״ת ויוה״כ הם ימים שנמצא בהם הקב״ה (כדרשת חז״ל ר״ה יח) דרשו ה׳ בהמצאו, לכן מהתגלות האלקית לנפשו של האיש, יראתו ית׳ מתעוררת בכל אחד ביתר שאת ויתר עז, ולמה נמצא ומתגלה עתה, לגלות מלכותו ית', כי היום הרת עולם, וכל הבריאה לגלות מלכותו ית׳ על ישראל היתה. וזהו הפשט במדרש הנ\"ל שעל התעניתים של ער\"ה ר״ה ויוה״כ אומר, משל שיצאו בני המדינה וקלסוהו, איזה קילוס הם התעניתים, אבל להנ״ל חוץ מן השירות ותשבחות שאומרים בימים אלו, גם כל התפילות הבכיות ותחנונים אף התעניתים קילוס לו ית׳ הוא, שנתגלה לנו, ונפשנו בקרבה מרגשת את התגלותו ית׳ ותירא ממנו, ומפחדת על חטאי'.",
"ומאוד צריכים לעורר את היראת שמים בימים אלו, כי היראה בעצמה, קבלת עול מלכותו ית׳ עלינו הוא, כל צעקות ישראל בימים אלו התגלות מליכותו וקבלת מלכותו ית׳ עלינו הוא, אפילו הבקשות על צרכיותינו גם כן מן התגלות מלכותו וקילוס הוא, שנתגלה לנו מלכותו ית׳ ומקבלים את מלכותו עלינו ושבים אליו, וגם מבקשים ממנו שיספיק לנו את צרכיותינו, כי מי הוא אשר יספיק את צרכיותיו של עמו ועבדיו אם לא הוא ית׳ מלך מלכי המלכים הקב״ה, והוא בעצמו הקילוס שמכירים ומקבלים עלינו את מלכותו, וזה הסימן לאדם אם מתפחד ביראה בימים אלה וכשמביט בקרבו, אינו מצדיק א״ע רק אדרבה גם כל חטא קטן, גדול בעיניה ומצטער וכועס ע\"ע, הוי נגדו ית׳ חטאתי, ואיך אני ממליך אותו ית׳ עלי, ולא עוד אלא דומה לו שגם על כל השנה מקבל הוא עתה יראת שמים ואימת המלכות, אז גם כל צעקותיו שצועק אפילו על צרכיותיו, קבלת עומ\"ש הוא וקילוס אליו ית', אדרבה בימים אלו צועק על צרכיותיו יותר מאשר בכל השנה.",
"משל לבן מלך שנשבה בין פוחזים ורקים שמענים אותו, והרגיש פתאום שהמלך קרוב אליו, התחיל לצעוק בקולות מרים מאוד הושיעני אבי, הושיעני מלכי, מפני שהרגיש שהמלך בא עתה אל מקום הקרוב לו, נמצא שצעקתו היתירה סימן התגלות המלך הוא, גם תוספת שבירת לבו של ישראל על צרותיו, צרות אוהביו וצרות כלל ישראל סימן של הרגשת התגלות מלכות שמים הוא, אבל זה הכל אם בעיקר, יראתו אליו ית׳ התחזקה, ותשוקתו להמליך אותו ית׳ נתגברה.",
"הנה גם בכל השנה שבים בתשובה כ״א לפי מדרגתו וגם בכל יום מתפללים על חיים בריאות ופרנסה, ובמה מתייחד יומו דראש השנה, בקולות, כלומר לא לבד בשעה שתוקעין בשופר רק בכלל בחריפות של התשובה, וחריפות גם של הבקשות על הפרנסה, וכל זה מפני הרגשת נפשותינו את אבינו מלכנו שנתגלה לנו, וכנ״ל כמו בן המלך שבשעה זו שמרגיש את אביו מלכו קרוב לו שצועק בכל לבו וכחו לא כפי שמבקש בכל השנה, כך צריכה להיות גם בקשתנו בר״ה, יש לנו תקיעות שופר אבל כל התפילות וכל יום ההוא מתיחד בהקולות וחזקת הצעקות, והוא גם סימן של הכרת התגלות מלכותו ית' וקבלת עומ\"ש, מי שתפילותיו בימים אלו הם רק כבכל השנה אף אם מרבה בפיוטים מ\"מ כיון שלא בהתעוררות יתירה ולא ברעש הם, סימן הוא שאינו מכיר את אביו שנתגלה, משא״כ כשתפילותיו בהתעוררות יתירה וברעש סימן שמכיר הוא את אביו כי נתגלה ומקבל עליו עומ״ש.",
"ויכולים להבין זה במשל הידוע מכ״ק אאמו״ר הה״ק זצוקלל״ה בספרו הק׳ א״א, בבן מלך וכו'. ולהנ״ל הוא כשהתחיל הב״מ לסור מדרך הטוב, ומסר עצמו לשטותים והבלים ולאנשים ריקים ופוחזים, קטרגו עליו ועל מעשיו עד שבין כל הדברים אשר קטרגו עליו, אמרו גם שלא לבד שאינו מקיים את מצוות המלך ולא בלבד שאינו נותן לב לגדל את מלכות אביו, וגם על עצמו אינו מקבל את מלכותו, רק שכ״כ דעתו נשתטה בשטותים עד שגם אינו מכיר את אביו המלך, ואין בין אביו וזולתו ולא כלום, ויהי כי גרשוהו מן המלך לבין אנשים מענים ומיסרים אותו, ומגודל יסוריו כבר התחיל לבקש הוי חסר לי זה, הוי כאן כואב לי, והתחיל כבר לתת לב אל מצוות אביו, וגם ביקש וקרא הוי אבי רחם עלי והצילני, רחם וקרבני והשיבני אליך ואת כל רצונך אמלא, רפא בא לי מכל מכותי, איך זה אוכל עתה לעשות ככל אשר עלי לעשות אם ידי נשברות, לבי עלי דוי וראשי מלא פצעים, גם עתה לא חסרו מקטריגים באמרם שגם עתה אינו מכיר את אביו ומלכותו, וכל צעקותיו הן רק כיון שנתגרש מבית אביו ומכים ופוצעים אותו וכואב לו, צועק, וכיון שעוד נחקק בזכרונו מאז את מוסדו של אביו וגם עתה הלא שולח לו אביו מוכיחים בסתר לכן צועק אבי, אבי, אבל בעיקר צעקתו הוא על מכאוביו, ועוד הביאו ראיה על קטרוגם הזה, באומרם איך זה שהדברים הטובים שמקבל ע״ע ממצות המלך הם מפני שמכיר הוא אותו, למה זה גם את דברי ההוללים שומע ובעצותיהם הולך, והועיל קטרוגם עד שנשאר בכל בקשותיו ובכל תחינותיו בגולה וצרה ר״ל.",
"פעם אחת עבר המלך לפני חלונות חדרו בשעה שהיתה דעתו מיושבת עליו והתחיל לצעק את כל צעקותיו שהיה דרכו לצעק אותם, הוי כואב לי, הוי לאכול אין לי, השיבני אבי קרבני אליך וכו׳ אבל בקול כ״כ גדול מר צורח צעק עד שרעשו הסיפים, ורץ אביו אליו וקרבהו ולקחו אליו, ויהי כי התחילו המקטריגים לקטרג שמתוך הרגילו צועק ובוכה, וכי גם עתה אינו מכיר את אביו, וכשאינו מכיר אותו גם את מלכותו אינו מקבל ע״ע, הרעים עליהם אביו המלך, עתה הנני רואה שרק משנאת בני כל הימים אתם מקטרגים, כי מי הוא אשר לא יכיר בקולו הרועש שרק מהכרתו אותי כ״כ הרעיש. ולמה זה הרעיש כשראה אותי, מפני שמכיר ויודע שאני המלך ובידי הכל, את דברי תשובתו באמת מתוך קבלת עול שב, ואף את בקשתו על צרכיו מתוך הכרת וקבלת מלכותי צועק.",
"והנמשל מובן, שישראל בני בכרי ישראל, בשבילם ברא ד' את כל העולמות ושהם ינהגו את כל העולמות, ומתחילה כן היה בחי׳ ישראל אשר בך אתפאר, אבל אח״כ סרו מן הדרך וקטרגו במרום עליהם, ובתוך הקטרוג אמרו גם שמגודל שטיפתם בשטותים אינם מכירים כלל במלכות שמים ואומרים לעץ אבי אתה וכו' ונתגרשו מארמון המלך לבין אנשים המענים אותם ומיסרים אותם, וכבר התחלנו להרגיש בצרותינו, ומבקשים ומחננים אותו ית׳ הוי כואב לנו אבינו, הוי זה חסר לנו, ולמה כ״כ נתרחקנו ממך מלכנו קרבנו אליך.",
"אבל גם המקטריגים אינם יושבים בטל ומקטרגים הם לאמור שגם עתה ח\"ו אינם מכירים את מלכותו ית׳ ולא מכניעים ומבטלים א״ע אל מלכות שמים, ורק מפני צרתנו אנו צועקים ומפני הנביאים שלוחים הנגלים מד׳ אשד מאז, ומפני שלוחים הנסתרים שגם עתה שולח ד׳ לנו, נתרגלנו לשוב, אבל הכל רק רגילות, נתרגלנו שצריכים לבקש דברי תחנונים, נתרגלנו שצריכים לדבר דברי תשובה, והכל בלא הכרת מלכותו באמת, וגם ראי׳ מביאים לדברי קטרוגם באמרם הלא רואים שגם לאחדים שומעים, ולא בלבד ליצה״ר המפתה אותם בהרבה פיתויים, רק גם לכל שחץ ובליעל, כי עתה בעתים הללו יכולים לאמור בצדק, שמן בני הנעורים אשר מתפקדים וסרים מדרך הטוב ר\"ל רבים יותר מפני שרואים מאחרים שעושים כן, מאשר אלו שסרים מפני פתוי יצה״ר בלבד, אם אלו ואלו עושים כן א״כ גם הוא צריך לעשות כן, כי אם לאו לא יחשב לחכם, רק לבני דור הישן וכדומה, ובזה מביאים המקטריגים ראי׳ שגם הטוב שעושים גם דברי התשובה וכו׳ הכל מפני הרגילות, ואדון אחד מלכות שמים ח\"ו אינם מכירים, ולכל מי שאומר להם מקבלים ממנו.",
"וזהו שאע״פ שאנו שבים ומתפללים מ״מ נשארים בגלות וצרותינו עוד יותר מתגברות, כ״כ עד שלא רק לפני אבות אבותינו שהיו לפני מאות שנים, רק גם לנו אלו אמרו לפני שלשים שנה שעתה נהי׳ בכ״כ צרה גדולה כי אז לא יכולנו בשום אופן להשיג איך נוכל להתקיים במצב איום ונורא כזה, אבל אם נפשנו מרגשת בימים אלו כי ד׳ לפנינו ומתרגשת ורועשת מעומק לבנו את כל התפילות התקיעות והתשובות, אז פה כל מסטינינו נסתם, וזה האות שהכרנו את מלכותו ית׳ ומקבלים את עול מלכותו ית׳ עלינו, ובאמת שבים בתשובה, ואז אפילו הבקשות שמבקשים בענינים הנוגעים לצרכיותינו ג״כ סימן הוא על שמכירים את מלכותו ית׳ שנתגלה לנו עתה, וזהו שר״ה מיוחד בחריפות־התפילות, קולות התקיעות וקולות התפילות והוא מפני שמכירים את התגלות מלכותו ית׳, ובזוה״ק שמות כ' ע״א איתא אמר ר׳ יהודא וכו׳ גדולה צעקה מכלן וכו׳. צעקה וזעקה דבר אחד הוא, וזה קרובה להקב״ה יותר מתפילה ואנחה דכתיב כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו, ואנו אומרים קודם תקיעת שופר מן המיצר קראתי י״ה וכו', כבר אנו מכירים את התגלות מלכותו ית׳ ואותו ית' קוראים, קולי שמעת, בהקולות שלנו צעקות וזעקות, תשמע שרק אותך מכיריו וקוראין, ואת מלכותך מקבלין, לכן אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.",
"וזהו שאע״פ שאנו שבים ומתפללים מ״מ נשארים בגלות וצרותינו עוד יותר מתגברות, כ״כ עד שלא רק לפני אבות אבותינו שהיו לפני מאות שנים, רק גם לנו אלו אמרו לפני שלשים שנה שעתה נהי׳ בכ״כ צרה גדולה כי אז לא יכולנו בשום אופן להשיג איך נוכל להתקיים במצב איום ונורא כזה, אבל אם נפשנו מרגשת בימים אלו כי ד׳ לפנינו ומתרגשת ורועשת מעומק לבנו את כל התפילות התקיעות והתשובות, אז פה כל מסטינינו נסתם, וזה האות שהכרנו את מלכותו ית׳ ומקבלים את עול מלכותו ית׳ עלינו, ובאמת שבים בתשובה, ואז אפילו הבקשות שמבקשים בענינים הנוגעים לצרכיותינו ג״כ סימן הוא על שמכירים את מלכותו ית׳ שנתגלה לנו עתה, וזהו שר״ה מיוחד בחריפות־התפילות, קולות התקיעות וקולות התפילות והוא מפני שמכירים את התגלות מלכותו ית׳, ובזוה״ק שמות כ' ע״א איתא אמר ר׳ יהודא וכו׳ גדולה צעקה מכלן וכו׳. צעקה וזעקה דבר אחד הוא, וזה קרובה להקב״ה יותר מתפילה ואנחה דכתיב כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו, ואנו אומרים קודם תקיעת שופר מן המיצר קראתי י״ה וכו', כבר אנו מכירים את התגלות מלכותו ית׳ ואותו ית' קוראים, קולי שמעת, בהקולות שלנו צעקות וזעקות, תשמע שרק אותך מכיריו וקוראין, ואת מלכותך מקבלין, לכן אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי."
],
"Shabbat Teshuva": [
"שובה ישראל עד ד׳ אלקיך כי כשלת בעונך.",
"כי הקב״ה מקיים את כל התורה (מדרש רבה משפטים ל׳ ובירושלמי ראש השנה ז') ובמה מקיים גם תשובה, כששב מן הרע שח״ו שלח לעמי .ישראל, או אמר לעשות, הוא תשובתו כביכול, כמשה״כ וינחם ד׳ על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, ומהו וינחם, כביכול חרטה שהיא ראשית התשובה. אבל כשתשובתו היא רק על הרע אשר נעשה או אמר לעשות, אז נשארים ישראל תמיד ח\"ו באותו המצב הקשה, כי רק על הרע שאמר להוסיף ח\"ו, התחרט ושב, ונשארים כמו קודם הצרה שג״כ היינו נמוכים, וזה שבתהלים צ׳ שובה ד', עד מתי והנחם וכו' שבענו בבוקר חסדך וכו' מתפללין שובה ד', כביכול עשה תשובה בנו, עד מתי והנחם על עבדיך, עד מתי תהא כל התשובה רק בהנחם על עבדיך על הרעות והצרות שמצירים אותנו, שאז נשארים שוב באותו מצב הנמוך, שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו וכו' שבזה תהא תשובתך כביכול.",
"וגם אנו צריכין לעשות תשובה כגון זו, כי כשהאיש שב דק על חטא בלבד אשר נכשל ח\"ו במחשבה דו״מ, אז נשאר שוב במצבו הקודם שהיה קודם החטא, שג״כ לא היה מבני עלי׳ רק שחטא הזה לא הי׳ לו, ועיקר התשובה היא שובה ישראל עד ד׳ אלקיך, ולכן צריכים לאמר לך זאת, כי כשלת בעונך ותחשב שדי לך לשוב על החטאים בלבד לכן מזהיר הנביא שתשוב ללכת עד ד׳ אלקיך ותתרומם כולך בקדושה טהרה ועבודה לד׳.",
"משנה סוף מס' יומא אר״ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים ע״ש, כי בספה״ק ערבי נחל פ׳ מסעי מביא בשם תשובת מוהר״ם ז״ל שקבלה איש מפי איש, שהנהרג על קדושת השם ית׳ אינו מרגיש יסורים כלל, ואומר הע״נ הטעם שכיון שמתלהב בחשק נמרץ שיהרג על קדושת שמו ית׳ הוא מעלה את כל חושיו וכר׳ אל עולם המחשבה עד שמתלבש כולו במחשבה, ובטלו חושיו והרגשותיו וגשמיותו נתפשט מעליו לכן אינו מרגיש רק תענוג וכו׳ ע״ש.",
"וכן הוא גם בשאר יסורים שאיש הישראלי סובל, קשים הם היסורים, וד׳ ירחם ויסיר אותם מאתנו, אבל כשהאיש מעלה במחשבתו שהוא כדי למרק את חטאיו ולטהר אותו כדי שיוכל להתקרב לד', אז במדה שמתעמק ומתקשר יותר במחשבה זו, יותר קושי היסורים נעשים קלים ויותר נוח לו לסבול אותם, ולא זו בלבד רק כיון שבעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא, לכן כמו שאנו מתעמקים ומתקשרים כ״כ במחשבה זו להתקשר לד׳ עד שהרגשותינו שלנו מתבטלות, כן גם הוא ית׳ מתקשר כביכול במחשבתו לנו עד שכביכול ההתרגשות, היינו הכעס והחרון אף עלינו מתתקן, היסורים חולפים ובאמת נושעים בכל הענינים.",
"וכיון שר״ע נהרג על קדה״ש, וכל ימיו הלך במחשבות מס\"נ של קה״ש כמ״ש כל ימי וכו׳ לכן אמר, גם בהיסורים אשריכם ישראל, כשאתם זוכרים לפני מי אתם מטהרים כי אז הרגשותיכם מתבטלות ואינכם מרגישים את היסורים, ועוד זאת שאתם גורמים שמי מטהר אתכם אביכם שבשמים, אביכם דייקא כאב שמבטל את כעסו לטובת בנו, כן הוא ית׳ עושה הכל למענכם, וממילא כל הדינין מתבטלים כנ״ל, ובאמת תושעו ואשריכם ישראל.",
"וכיון שר״ע נהרג על קדה״ש, וכל ימיו הלך במחשבות מס\"נ של קה״ש כמ״ש כל ימי וכו׳ לכן אמר, גם בהיסורים אשריכם ישראל, כשאתם זוכרים לפני מי אתם מטהרים כי אז הרגשותיכם מתבטלות ואינכם מרגישים את היסורים, ועוד זאת שאתם גורמים שמי מטהר אתכם אביכם שבשמים, אביכם דייקא כאב שמבטל את כעסו לטובת בנו, כן הוא ית׳ עושה הכל למענכם, וממילא כל הדינין מתבטלים כנ״ל, ובאמת תושעו ואשריכם ישראל."
],
"Chayei Sara": [
"ויהיו חיי שרה וכו׳ שנה וכו׳ שני חיי שרה. ופרש״י לכך נכתב שנה בכל כלל וכו׳ מה בת כ׳ לא חטאה וכו׳ שני חיי שרה כלן שוין לטובה. ונבין נא מה מרמז זה לנו, שבכל הצדקניות הנזכרות בתורה לא נאמר כ״כ גדלות כמו על שרה, ועוד זה יותר פלא שגם באברהם אבינו שנאמר לקמן ג״כ שנה בכל כלל ורש״י פי' ג״כ שנרמז שהיה בלא חטא ומ״מ לא חזר הפסוק פעם ב׳ לומר שני חיי אברהם כמו בשרה לרמז שכלן שוין לטובה.",
"אמנם איתא בספה״ק מאו\"ש בריש פ׳ וארא מהרב הקדוש איש אלקים מו׳׳ה מנחם מענדיל זצוק״ל מרימנוב, על הגמרא נאמד ברית במלח ונאמד ברית ביסודין מה מלח ממתקת הבשד אף יסורין ממרקין וכו' דהיינו מה מלח אם מוסיף יותד מכשיעור אי אפשר לקבל הנאה מהבשר רק דוקא אם נמלח כשיעור, בך היסורין יהיו ממוזגים שיהיה יכולת לקבלם ויהיו ממוזגים ברחמים עכ\"ל הק', והנה רש״י פי' ולמה נסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק שע״י וכו׳ פרחה נשמתה ומתה, היינו שמש״ר רעיא מהימנא סמך מיתת שרה לעקדת יצחק כדי להמליץ טוב בעדנו ולהראות שע״י יסורים ח\"ו יותר מדאי מה נעשה, שפרחה נשמתה, ועוד באם נעשה כן בשרה, צדיקת גדולה כזו שבת ק׳ כבת ב׳ לחטא וכו' ושני חיי שרה שכלן שווים לטובה ומ\"מ לא יכלה לסבול יסורים קשים, ומכש״כ אנחנו.",
"עוד אפ״ל שגם שרה אמנו עצמה שנתנה כ״כ אל לבה מעשה העקדה עד שפרחה נשמתה, לטובת ישראל עשתה, להראות לד׳ איך א״א לישראל לסבול יסורים יותר מדי, ואפילו מי שבחמלת ד׳ נשאר חי גם אחר יסוריו מ״מ חלקי כחו ומוחו ורוחו נשברו ונאבדו ממנו, מה לי קטלי׳ כלו ומה לי קטלי' פלגא.",
"וזה שמתרץ הפסוק שני חיי שרה, שלכאורה חטאה שרה נגד שאר שנותיה שהי׳ לה לחיות באם לא לקחה כ״כ אל לבה מעשה העקדה, אבל כיון שלטובת ישראל עשתה מרמז הפסוק שני חיי שרה, היינו שנותי׳ שלאחר הקכ״ז כולן שוות לטובה כי גם עמהן לא חטאה, לכן ירחם ד׳ עלינו כל ישראל ויושיענו במהרה ברוחניות וגופניות בחסדים נגלים."
],
"Toldot": [
"ויתן לך האלקים ופרש״י יתן ויחזור ויתן. ונודע הדיוק כיון שאמר יתן, כבר משמע נתינה תמידית, ולמה הי׳ צ״ל ויחזור ויתן, האם כשמברך איש לחברו בפרנסה, צריך לאמור לו יתן ד׳ לך פרנסה, ויחזור ויתן לך פרנסה, הלא כשאמר לו יתן ד׳ לך פרנסה, משמעות הברכה היא שתמיד יתן לו.",
"אבל כשאחד נותן לחברו מעות, אז אם לא קיבל הוא ממנו מקודם, הוא הנותן, משא״כ אם המקבל של עתה נתן מקודם מעות להנותן, אז הנותן עתה, רק מחזיר מה שקיבל מקודם הוא, לכן הן אנו צריכים לעבוד אותו ית׳ שלא ע״מ לקבל פרס, אבל כשאיש ישראל עובד ד' ולפי מעשיו מגיע לו שכר, אז השכר שד׳ ית׳ נותן לו, מחזיר הוא לו את אשר עשה לפניו ית', משא״כ כשהוא ית', נותן לו כל טוב גם טרם עשה, לזה למי שאינו ראוי אז הוא ית׳ הנותן, וזה שברך יצחק את יעקב, ויתן וכו' ופרש\"י מתחילה יתן אף אם לא עשה ולא ראוי האיש מישראל, ואח״כ יחזור ויתן יהי׳ הוא ית׳ החוזר ונותן, היינו חוזר וגומל לאיש על עבודתו, כי איך זה אפשר שהאיש יעשה ויעבוד את ד׳ כראוי כשהוא בצרותיו ר״ל, ורק כשד׳ נותן מתחילה היינו גם כשאינו ראוי, אז יכול להיות אח״כ בבחי׳ חוזר ונותן כנ״ל.",
"עוד אפשר כי הפסוק אומר ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בא״מ, שישנם בחי׳ אובדים ובחי׳ נדחים, נדח הוא שרק נדח ממקומו למקום רחוק אבל ניכר ונראה הוא, משא״כ אובד הוא שנאבד לא נראה ולא ניכר, כי כשהצרות מתרבות עתה כ\"כ וגם פשוט מספרים זְקָני ישראל שעי״ז בחיצוניתם אינם ניכרים, ומרוב הרדיפות והיסורים הקשים מנשוא שא״א לשער, גם בפנימיותם אינם ניכרים עד שגם האיש בעצמו אובד א״ע [ער פערלירט זיך] וא״ע אינו מכיר, איך הרגיש עצמו לפני שנה בשבת גם בחול קודם התפילה ובשעת התפילה וכדומה ועתה נדרס ונרמס, עד שאינו מרגיש אם איש ישראל הוא אם אדם הוא או בהמה שאין לה שום מציאות להרגיש, והוא בחי׳ אובד, ובאו האבדים.",
"אבל הגמרא אומרת (קידושין דף ב׳) בעל אבדה מחזר אחר אבדתו, כי כשנאבדה האבדה לא נראה ולא ניכרת מחזר בעל האבדה אחרי׳ למצאה להגביהה ולהביאה אליו, והלא הקב״ה הוא בעל האבדה שלנו, לכן ברך יצחק את יעקב אבינו, יתן, ולא רק בשעה שאיש הישראלי נראה וניכר, רק גם על האובדים לא נראה ולא ניכר ויחזור ויתן, בעל האבדה יחזור עלינו למצוא אותנו וליתן לנו כ״ט ולהשיבנו אליו ית׳ ולגאלנו גאולה ופדות גופנו ונפשנו ברחמים רבים וישועות טובות.",
"אבל הגמרא אומרת (קידושין דף ב׳) בעל אבדה מחזר אחר אבדתו, כי כשנאבדה האבדה לא נראה ולא ניכרת מחזר בעל האבדה אחרי׳ למצאה להגביהה ולהביאה אליו, והלא הקב״ה הוא בעל האבדה שלנו, לכן ברך יצחק את יעקב אבינו, יתן, ולא רק בשעה שאיש הישראלי נראה וניכר, רק גם על האובדים לא נראה ולא ניכר ויחזור ויתן, בעל האבדה יחזור עלינו למצוא אותנו וליתן לנו כ״ט ולהשיבנו אליו ית׳ ולגאלנו גאולה ופדות גופנו ונפשנו ברחמים רבים וישועות טובות."
],
"Vayetzei": [
"והנה ד׳ נצב עליו ופרש\"י לשמרו, וצ״ל האם לא די במלאך מן מלאכים האלו שישמרהו, וכן הלא לקמן כתוב והנה אנכי עמך ושמרתיך וכו' ולמה הוצרך כאן להיות נצב לשמרו, והגם שאפשר ושמרתיך דלקמן שמירה על הדרך, וכאן שמירה לאותו הלילה, מ״מ צ״ל למה ב׳ שמירות ולא שמירה מעתה עד שישוב.",
"ואפשר כי נודע חד דעה (במדרש רבה פ׳ ויצא) שמלאכים אלו שרי האומות היו שעלו וירדו, לכן כשנעשה התגרות בין השרים, זה עולה ומפיל את זה, וזה להיפך, אז צריך איש הישראלי רחמי שמים כ״כ עד שד׳ בעצמו נצב עליו לשמרו, כי במלאך נאמר כי לא ישא לפשעכם והוא ית׳ רחמים רבים הוא, ואמר לו ד׳ אני אלוקי אביך וכו׳ אפילו כשח״ו אין לך זכות מעצמך, ולא אוכל עוד לאמר לך אנכי ד׳ אלוקיך, רק אלוקי אביך זכות אבותיך בלבד, ג״כ נצב עליו לשמרו.",
"והנה כאן מתחילה כתוב אני ד׳ ואח״כ כתוב אנכי עמך, כי החילוק בין אני לאנכי הוא הכ״ף ואיתא בגמרא שבת, (דף ק״ה) אנכ\"י נוטריקון אנא נפשאי כתבית יהבית, נמצא שאני הוא בלא כתבית, כי החילוק בין הכתב להדיבור הוא שמה שנכתב נשאר גם אחר שעשו הפעולה, והדיבור רק בשעה שמדברים שומעים, ואפשר זהו גם לא כמו שאני נכתב אני נקרא וכו׳ (פסחים דף נ׳) ובבהמ״ק אמר הכהן ככתיבתו, (מסכת סוטה דף ל״ח) מפני שהשיגו בקרבם ע״י דיבור עשיה של קדושה שנשארה אצלם כאילו נכתב בהם, לכן גם בדיבור אמרו השם ככתבו, כי גם הדיבור בחי׳ כתיבה היה, משא״כ עתה שאין הדיבור בחי׳ כתיבה כי אח״כ הקדושה נחלשת בנו לכן אין יכולים לקרא בבחי׳ כתיבה.",
"והנה בשעה שצר לנו ואנו סובלים עתה בעת שהשרים עולים ויורדים, ובכלל מהצרות, לבבנו נכנע לפני ד׳ ויראים ממנו ית', צריכים לחקוק את הדברים בלבנו שתשאר ההכנעה והיראה מלפניו ית׳, שגם כשיעזור ד׳ במהרה לנו מכל צרותינו נהי׳ משועבדים אליו ית׳ ונעבדהו באמת באהבה ויראה, לכן מתחילה כתיב אני ד׳ אלוקי אביך, ואח״כ אנכי עמך וכו׳ שתשתדל לבוא לאנכי עם כ׳ גם כתבית שישאר כתוב בקרבך ואז אנכי עמך תמיד.",
"והנה בשעה שצר לנו ואנו סובלים עתה בעת שהשרים עולים ויורדים, ובכלל מהצרות, לבבנו נכנע לפני ד׳ ויראים ממנו ית', צריכים לחקוק את הדברים בלבנו שתשאר ההכנעה והיראה מלפניו ית׳, שגם כשיעזור ד׳ במהרה לנו מכל צרותינו נהי׳ משועבדים אליו ית׳ ונעבדהו באמת באהבה ויראה, לכן מתחילה כתיב אני ד׳ אלוקי אביך, ואח״כ אנכי עמך וכו׳ שתשתדל לבוא לאנכי עם כ׳ גם כתבית שישאר כתוב בקרבך ואז אנכי עמך תמיד."
],
"Vayishlach": [
"ויאמר לא אשלחך כ״א ברכתני וכו'. ונבין נא למה היה צריך יעקב אבינו ששרו של עשו יברכו הלא כבר ברכו ד', ומה שאל לו המלאך מה שמך האם לא ידע את שמו.",
"אבל מעשה אבות סימן לבנים, ואחר שנפגש עם המלאך ויאבק עמו, וגם נגע בכף ירכו, ורצה המלאך ללכת, אמר יעקב האם כזאת יארע לבני שאחר שיסבלו צרות ופגעים תהא זאת ישועתם מה שלא יכלו שונאיהם להם, ולא נפלו בידיהם, ומעתה ישובו אל מצבם שהיו קודם שסבלו, לא כן רק לא אשלחך כי אם ברכתני, שאחרי היסורים יושיעם ד׳ בישועה, לא רק שיתפטרו מצרותיהם בלבד.",
"והנה נודע ששרו של עשו הוא הסמא״ל ולעתיד תתרחק המ׳ ממנו שהוא בחי׳ מות ובלע המות לנצח וישארו בו אותיות סא״ל בגימטריא הוי׳ אדנ', ויהי׳ מלאך קדוש בין שרי מעלה, לכן אחר שיעקב אבינו נתאבק עמו ותיקן את חלקו בהשר והכינו לגאולה העתידה כבר נתקדש המלאך וביקש כבר טובת ישראל, אמר לו מה שמך, ויאמר יעקב, השיב לו המלאך הנה השם יעקב הוא שידו אוחזת בעקב עשו וכל הישועות שלו עד עתה באו אחד שעשו דש אותו בעקבו, ונתפטר מעקביים שהי׳ דש אותו, וע״ז אתה מתפלל גם להלאה שאחר הצרה תבא הישועה, אבל די לך בזה ומעתה שמך ישראל, שהישועות תבאנה לך בראש ושרית.",
"ועוד רמז המלאך לו, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שרית מלשון שר, מקודם שרית ואח״כ ותוכל, גם קודם ותוכל, גם כשהיו צרותיך רבות מאוד, ג״כ שרית לא נפל רוחך בקרבך רק גם אז היית בקרבך שר.",
"ועוד רמז המלאך לו, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שרית מלשון שר, מקודם שרית ואח״כ ותוכל, גם קודם ותוכל, גם כשהיו צרותיך רבות מאוד, ג״כ שרית לא נפל רוחך בקרבך רק גם אז היית בקרבך שר."
],
"Vayeshev": [
"וישב יעקב ופירש״י ז״ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה״ז וכו', ומדוייק בספרי כ״ק אא״מ זצוק״ל וכי שייך שהקב״ה יאמר להם כך.",
"ואפשר לומר כי שמעתי מכ״ק חותני הרה״צ והק׳ זצוקל׳׳ה שאמר בשם כ״ק הרה״צ והק׳ רשכבה״ג הרבי ר׳ ברוך׳ל זצוקלל״ה על הזמר עזור לשובתים בשביעי בחריש, לאותם ששומרים השבת בחרישה שאינם מדברים עכ׳׳ל הק', פשוט הוא כי איתא (בשבת דף קי״ג) עה״פ ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול.",
"אבל עוד אפ\"ל על אותן הצדיקים שכ״כ עולים בשב\"ק עד שאין יכולים לדבר את מה שמשיגים ומרגישים. עזור וכו' בחריש מגודל ההשגה, כי זה החילוק בין חרישה ובין אלמות, חרישה ע״פ רוב אומרים כשיש לדבר הרבה ומ״מ אינו מדבר, כגון אם החרש תחרישי בעת הזאת, ואתם תחרישון וכדומה שבכולם היה להם לדבר רק החרישו, משא״כ כשאיש הישראלי ח״ו כ״כ נשבר ורצוץ עד שאין לו מה לדבר, לא משיג ולא מרגיש, אף אין לו מוח ולא לב במה להשיג ובמה להרגיש אז אין זאת חרישה רק אלמות כאלם שאין לו הדיבור.",
"אבל יש שכשאיש ישראלי רואה שח\"ו מוכרחה עת צרה לעבור בקטנות נפילה ושבירה, אז מתחזק ומתאים א״ע לעת צרה עד יעבור זעם, ואומר לעצמו הן אלם אני עתה, אבל גם האלם מדבר מעט לפי אלמותו ברמיזה, וגם אני מעט אדבר, ארמוז באלמותי.",
"אבל כשח״ו מוסיפים הצרות של ישראל להתחזק וכ״א יותר נשבר ורצוץ, אז הוא בחי׳ והנה [אנחנו] מאלמים אלומים בתוך השדה, שדה נודע היא הבחי׳ שכל עבודת ישראל מגיע לה ומתקנה בחי׳ כריח שדה וכף שפרש״י חקל (שדה) תפוחים, ומחצדי חקלא, מאלמים אלומים בתוך השדה, בתורה ועבודה הבחי׳ אלם עוד נתאלמה יותר, עד שגם כאלם א״א לדבר, אז והנה קמה אלומתי וגם נצבה, מקודם כבר רציתי להטות שכמי ולחיות חיי אלמות אבל כשמאלמים אלומים אז לא יכולתי כבר לסבול את האלמות ונתחזקתי לצעק יותר אל ד', ואז וחנה תסבינה אלומותיכם וכו' שגם אתם נתחזקתם על ידי, וזה צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה״ז להתאים א׳׳ע להגלות וצרות, אמר הקב״ה לא דיין להצדיקים מה שמתוקן להם לעתיד לבוא, באמת לא דיין מה שלעתיד יהיה טוב רק גם עתה יעוררו רחמים שמעתה יושיע ד׳ את ישראל.",
"אבל כשח״ו מוסיפים הצרות של ישראל להתחזק וכ״א יותר נשבר ורצוץ, אז הוא בחי׳ והנה [אנחנו] מאלמים אלומים בתוך השדה, שדה נודע היא הבחי׳ שכל עבודת ישראל מגיע לה ומתקנה בחי׳ כריח שדה וכף שפרש״י חקל (שדה) תפוחים, ומחצדי חקלא, מאלמים אלומים בתוך השדה, בתורה ועבודה הבחי׳ אלם עוד נתאלמה יותר, עד שגם כאלם א״א לדבר, אז והנה קמה אלומתי וגם נצבה, מקודם כבר רציתי להטות שכמי ולחיות חיי אלמות אבל כשמאלמים אלומים אז לא יכולתי כבר לסבול את האלמות ונתחזקתי לצעק יותר אל ד', ואז וחנה תסבינה אלומותיכם וכו' שגם אתם נתחזקתם על ידי, וזה צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה״ז להתאים א׳׳ע להגלות וצרות, אמר הקב״ה לא דיין להצדיקים מה שמתוקן להם לעתיד לבוא, באמת לא דיין מה שלעתיד יהיה טוב רק גם עתה יעוררו רחמים שמעתה יושיע ד׳ את ישראל."
],
"Miketz": [
"ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. ונבין וכי שייך שיעקב אבינו יברכם שהאיש שהוא חשב אותו למצרי ירחם עליהם, ולמה לא ברכם שלא יוכל האיש להרע להם וד' ירחם עליהם ויושיעם.",
"אבל נודע ממדרש רבה (בראשית פרשה ה׳) שאל שדי הוא שאמר לעולמו די שאלמלא אמר די היו נמתחין והולכין, מה שהי׳ אז בעת בריאת העולם אין לנו השגה, אבל לעניננו מרמז כי ד' ברא את העולם כדי שתתגלה מלכותו ית׳ על ידי העולם וכיון שד׳ ברא את העולם שיתנהג בסיבה ומסובב ודרך הטבע לכן יש לפעמים שהעובדות נמתחין והולכין מתאחרים ושוהים עד שהישועה באה, ומלכותו ית׳ מתגלה, למשל כשד׳ מרפא לחולה מתגלה ישועתו ומלכותו ית׳ עי״ז, אבל כיון שהישועה והרפואה מתלבשת בסיבות לכן באה ע״י איזה סם, ע״י איזה רופא, וצריך הרופא לבוא וצריכים להביא את הסם, והדבר נמתח והולך, אבל כשח״ו החולה כ״כ בסכנה עד שלא יכול להתקיים עד שיהיו נמתחין והולכין, אז אומר הקב״ה די להמתיחה וההמשכה, רק תיכף ומיד יושע ומלכות שמים יתגלה, וכן הוא גם בשאר ישועות, כשאין ישראל יכולין לעמוד בצרותיהם עד שזה יכבוש וזה ינצח אומר הקב״ה די להמתיחה ומיד יושעו.",
"מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה״ד ראה וכו׳ והקדים מדה\"ר ושיתפה וכו׳ ולמה עוד הקדים, והיה די לשתפה בלבד, כשלא יתקיים בלא רחמים, אבל זהו העיקר כשאין העולם מתקיים צריך גם להקדים מדת הרחמים ותקדים לבא טרם שהוקבעה לבא.",
"והנה יעקב אבינו ראה שע״י האיש צריכה ישועתו לבא אבל כיון שהגיעו הצרות עד בלתי נשוא אמר ואל שדי יתן לכם רחמים ״לפני״ האיש עוד ״קודם\" שירחם האיש, ירחם ד׳ ויושיעכם, ולכן אמר ואל שדי מי שאמר לעולמו די שלא יהיו נמתחין והולכין רק תיכף ומיד תבא הישועה.",
"והנה יעקב אבינו ראה שע״י האיש צריכה ישועתו לבא אבל כיון שהגיעו הצרות עד בלתי נשוא אמר ואל שדי יתן לכם רחמים ״לפני״ האיש עוד ״קודם\" שירחם האיש, ירחם ד׳ ויושיעכם, ולכן אמר ואל שדי מי שאמר לעולמו די שלא יהיו נמתחין והולכין רק תיכף ומיד תבא הישועה."
],
"Vayigash": [
"ויפול על צוארי בנימין אחיו וכר׳ ובנימין בכה על צואריו, ופרש״י שעל המקדשות שעתידים להיות בחלקיהם וליחרב בכו, ונבין נא הא גם באחיו כתיב ויבך עליהם ולא פרש״י שעל חורבן המקדשות בכה, אבל במס׳ ר״ה (דף כ״ח) על מצוות לאו ליהנות נתנו פירש״י אלא לעול על צואריהם נתנו, וזה הרמז שבכו על עול המצוות הסר בשעת חורבן.",
"על כל איש ישראל יש עול בצוארו, שכזאת וכזאת מוכרח הוא לעשות בתורה ומצוות בכל יום, גם מחשבותיו ודיבוריו יהיו בקדושה ואפילו בשעה שיש לו מניעות ג״כ מתחזק בשביל העול שבצוארו, משא״כ כשבאה עת חורבן שהצרות מתגברות מאוד, וכל קודש מישראל נחרב ח״ו אז לא רק מה שאין נותנים להם לעשות אינם עושים, רק בכלל העול סר מעליהם ח״ו מגודל הצער והשברון, וע״ז בכו זה ע״ז על צואריהם [חוסר העול] שבשעת החורבן, לכן באחיו שלא כתיב שנפלו על צואריהם לא פירש רש״י שבכו על החורבן.",
"וזה הרמז גם הלאה ביוסף שנפל על צוארו של יעקב, ויעקב לא נפל על צוארו של יוסף ופרש״י שקרא ק״ש ונודעת הקושיא בספרי כ״ק אא״מ הה״ק זצוק״ל למה דוקא בשעה זו קרא ק״ש, ולמה לא קרא יוסף ק״ש אז, ולהנ״ל כיון שגם כאן כתיב ויפול על צוארו מרמז ג״כ להנ״ל שיוסף בכה על העול שבצואר, היינו שישראל באים עתה לגלות מצרים, ואיד יקיימו עול המצוות אשר בצוארם, והראה לו יעקב אבינו ק״ש, פשוט במס\"נ, וגם כי איתא בספה״ק מאור ושמש שהאיש שאומר בבוקר ק״ש כתיקונה, אז עבודתו את ד׳ שבכל היום עולה כתיקונה.",
"וזה הרמז גם הלאה ביוסף שנפל על צוארו של יעקב, ויעקב לא נפל על צוארו של יוסף ופרש״י שקרא ק״ש ונודעת הקושיא בספרי כ״ק אא״מ הה״ק זצוק״ל למה דוקא בשעה זו קרא ק״ש, ולמה לא קרא יוסף ק״ש אז, ולהנ״ל כיון שגם כאן כתיב ויפול על צוארו מרמז ג״כ להנ״ל שיוסף בכה על העול שבצואר, היינו שישראל באים עתה לגלות מצרים, ואיד יקיימו עול המצוות אשר בצוארם, והראה לו יעקב אבינו ק״ש, פשוט במס\"נ, וגם כי איתא בספה״ק מאור ושמש שהאיש שאומר בבוקר ק״ש כתיקונה, אז עבודתו את ד׳ שבכל היום עולה כתיקונה."
],
"Vayechi": [
"ויחי יעקב. ופרש\"י למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד וכו', ד״א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו, עכ״ל הק׳, וצ״ל האם חייו לא נתמלאה בקשת יעקב אבינו ח״ו, כי ביקש וכו׳ ונסתם ממנו.",
"אבל הזוה״ק מדייק על הפ' ויברך את יוסף ויאמר וכו' יברך את הנערים, והלא לא בירך את יוסף רק את הנערים, ולמה זה אומר הפסוק ויברך את יוסף, ואומר שברכתא דבנוי הן ברכתא דאבא, וכשברך את בני יוסף ברכת יוסף הוא ע״ש, ובזה מובנת לנו הגמרא, (ברכות דף ז'.) שאמר הקב״ה ישמעאל בני ברכני ואמר יה״ר שיגולו רחמיך וכו' ותתנהג עם בניך במדה״ר וכו', שהקב׳׳ה אומר ברכני, שיברך אותו ית׳ וברך את ישראל שיתנהג הקב״ה עמהם במדה״ר, אבל כנ״ל ברכת הבנים הוא ברכת האב, וברכת ישראל ברכת הקב״ה, ולהיפך כשנפטר יעקב אבינו וישראל נתנו בצרה, גם התורה נסתמה וגם בה נעשה פגם, וזהו גם תקותנו אם צרותינו מגיעות כ״כ למעלה, וגם במרום הפגם, בטח יושיענו ד'.",
"ביקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו, אבל בזה בעצמו הקץ נרמז, שכיון שהפרשה נסתמה וגם ביעקב אבינו פעל לסתום ממנו הקץ שמשמע שגם ממנו נסתם, וכן גם תמיד כשרואין שהצרות מתגברות עד שהתורה ובתי המדרשים וישיבות ננעלות, והפגם מגיע לקטנים ולגדולים אז בטוחים אנו בד׳ שהקץ קרוב לבא.",
"ביקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו, אבל בזה בעצמו הקץ נרמז, שכיון שהפרשה נסתמה וגם ביעקב אבינו פעל לסתום ממנו הקץ שמשמע שגם ממנו נסתם, וכן גם תמיד כשרואין שהצרות מתגברות עד שהתורה ובתי המדרשים וישיבות ננעלות, והפגם מגיע לקטנים ולגדולים אז בטוחים אנו בד׳ שהקץ קרוב לבא."
],
"Vaera": [
"וידבר אלקים וכו' אני ד׳ וכו' ולא שמעו א״מ מקוצר רוח ומעבודה קשה וכו', הן בנ״י לא שמעו אלי וכו' וידבר ד׳ אל משה וא״א ויצום אל בנ״י וכו', ופרש״י צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם, וצ״ל מה שייכות זל״ז שמפני שבנ״י לא שמעו מצרות פרעה לכן ינהיגו משה ואהרן אותם בנחת, ומה יועיל הנהגתם בנחת אם פרעה ח\"ו עוד יענם.",
"אבל אנו מתפללים ותתננו לחן ולחסד ולרחמים וכו', מתחילה חן ואח\"כ חסד ואח״כ רחמים, כי חן הוא למי שראוי ח״ו שלא להנצל ג׳׳כ כמ׳׳ש (סנהדרין דף ק״ח, מדרש רבה בראשית כ״ט) עה״פ ונח מצא חן שגם נח לא הי׳ כדאי להנצל אלא שמצא חן, וחסד נודע שהוא כולו חסד גם למי שאינו ראוי, רק רחמים הוא כבר מעורב בדין, לא רק בדין ולא חסד לגמרי למי שאינו ראוי, רק שיהי׳ ראוי קצת וברחמים.",
"לכן אנו מתפללים בסדר הזה דייקא כי לא מיבעי שא״א לבא לדין לבד מתוך היסורים והצרות שנעשה את כל אשר עלינו לעשות, עד שנהי׳ ראוים בדין לכל טוב, רק גם לרחמים שנחי׳ קצת ראוים א״א לנו לבא מתוך היסורים, רק ותתננו מקודם לחן ולחסד שאף כשאין ראוים תושיענו ואז נוכל לבא אל הרחמים שעכ״פ קצת נהי׳ ראוים, ולא בלבד שמפני שמתוך הצרות קשה לנו לעסוק בתורה ולעשות ככל אשר עלינו לעשות, אך גם מה שעושים, בלא רוח חיים עושים, רק בשבירה בנפילה, ובלא שמחה ר\"ל.",
"לכן כשאמר מש״ר למה הרעות וכו׳ והשיבו ד׳, וידבר אלקים וכו׳ אני הוי', שמזה יבואו לבחי׳ הוי׳ רחמים, כי ע״י קישוי השעבוד יקדימו לצאת כידוע, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה׳ פי׳ אם יבואו אל הרחמים מעבודה קשה אז יהי׳ בקוצר רוח, בלא רוח חיים. ולא שמעו וכו׳ מקוצר רוח מפני הקוצר רוח כיון שהוא מעבודה קשה׳ לכן וידבר הוי׳ ויצום אל בנ״י מתחילה כתיב וידבר אלקים וכו׳ ואח\"כ אני הוי׳, ועתה וידבר הוי׳ מתחילה הוי׳ רחמים וזה ויצום אל בנ״י ופרש״י צוה עליהם להנהיגם בנחת וכו׳ שכל הנהגה עמהם לא תהא מתחילה דין ואח״כ רחמים רק כולה גם מתחילה תהא בנחת.",
"לכן כשאמר מש״ר למה הרעות וכו׳ והשיבו ד׳, וידבר אלקים וכו׳ אני הוי', שמזה יבואו לבחי׳ הוי׳ רחמים, כי ע״י קישוי השעבוד יקדימו לצאת כידוע, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה׳ פי׳ אם יבואו אל הרחמים מעבודה קשה אז יהי׳ בקוצר רוח, בלא רוח חיים. ולא שמעו וכו׳ מקוצר רוח מפני הקוצר רוח כיון שהוא מעבודה קשה׳ לכן וידבר הוי׳ ויצום אל בנ״י מתחילה כתיב וידבר אלקים וכו׳ ואח\"כ אני הוי׳, ועתה וידבר הוי׳ מתחילה הוי׳ רחמים וזה ויצום אל בנ״י ופרש״י צוה עליהם להנהיגם בנחת וכו׳ שכל הנהגה עמהם לא תהא מתחילה דין ואח״כ רחמים רק כולה גם מתחילה תהא בנחת."
],
"Bo": [
"ויאמר ד׳ וכו׳ בא אל פרעה וכו׳ ולמען תספר וכו׳ התעללתי במצרים וידעתם כי אני ד׳. ופרש״י על התעללתי, שחקתי.",
"ואפשר כי בים שרצו מלה״ש לומר שירה אמר הקב״ה מעשי ידי וכו׳ כי אין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים, וכאן התעללתי שחקתי במפלתן, כי שם כתיב וישובו ויחנו וכו', וידעו מצרים כי אני ד', וכאן וידעתם, שישראל ידעו כי אני ה', הרבה פעמים יש שישראל מתיסרים כדי לנקותם ולעורר בהם יראת ד', ואז כשנתקרבו להגאל, אמר ד׳ שמחה ושחוק הוא לפני כשאיסר ואכה את המצרים ולא ישראל, ועי״ז ישיגו ישראל ידיעת ד', משא״כ בים שהי׳ כדי שידעו מצרים כי אני ד', ובידיעתם את ד׳ אין כ״כ שמחה לפניו ית׳ כי ידיעת המצריים מד׳ לא כ״כ תשוקת ד׳ היא. כידיעת ישראל אותו ית׳ שע״ז היתה עיקר הבריאה בגין דישתמודעין לי׳ כנודע, ובפרט שבין כך ובין כך לא היו ישראל כבר מתיסרים בשעה זו לכן אין הקב״ה שמח במפלתן.",
"ובזה מובן הא ששאלו קדמונינו זצוק״ל למה נענש פרעה הא לא היתה לו בחירה כי אני הכבדתי וכו', ולהנ״ל אם ישראל נענשים כמה פעמים אף שפשפש ולא מצא רק כדי להוסיף בהם ידיעת ויראת ד', היה יכול גם פרעה להתיסר כדי שידעו ישראל כי אני ד׳.",
"בא אל פרעה וכו׳ ואם תחשב איך יתיסר הלא אין לו בחירה, כי אני הכבדתי וכו׳ למען שתי וכו׳ התעללתי שמחה וכו׳ וידעתם כי אני ד׳ לכן גם בלא בחירה יכול פרעה להתיסר, ושמחה לפניו ית׳ שישראל לא יתיסרו וגם יוסיפו לדעת מד', - יתר דברינו בזה איני זוכר.",
"בא אל פרעה וכו׳ ואם תחשב איך יתיסר הלא אין לו בחירה, כי אני הכבדתי וכו׳ למען שתי וכו׳ התעללתי שמחה וכו׳ וידעתם כי אני ד׳ לכן גם בלא בחירה יכול פרעה להתיסר, ושמחה לפניו ית׳ שישראל לא יתיסרו וגם יוסיפו לדעת מד', - יתר דברינו בזה איני זוכר."
],
"Beshalach": [
"וד' הולד לפניהם וכו׳ ולילה בע״א להאיר להם ללכת יומם ולילה, לא ימיש וכו׳ לפני העם, הנה עד הפסוק הזה, הפסוקים נאמרים בלשון עבר, ויהי בשלח וכו׳ ויקח משה וכו' ויסעו מסכות וכו׳ רק פסוק הזה בלשת הוה נאמר וד' הולד וכו'.",
"כי וד' הוא ובית דינו, (מדרש רבה וירא פנ״א) ואיזה דין נעשה בזה, האש שהוא דין היתה לטובתם להאיר להם בחשכה, והנה רש״י פי׳ על ואלה המשפטים אשד תשים לפניהם שיהי׳ כשלחן הערוך לפניהם, חיינו לפי ערך שכלם, וזה וד׳ הולך ״לפניהם\", הוא ובית דינו הולך ״לפניהם\", לפי ערך צרכי ישראל, שגם האש יהי׳ להאיר להם בחשכתם, וכל הדין יהי׳ לטובתם, וגם אנו צריכים לשמש בהדין והצרות לעבודת ד׳, ללכת יומם ולילה, שזה כבר קאי על ישראל שהם ילכו יומם ולילה. ולהנ״ל הרמז בזה, שלא רק בשעה שטוב לנו נלך בדרכי ד׳ מעלה מעלה רק גם בצר וחושך ח״ו לנו, כשהאיש שרוי בטובה יקל לו לעבוד בשמחה אהבה והתלהבות, וכשח״ו הוא בצרה ישמש במצבו זה ויעבוד את ד׳ בשבירת הלב והשתפכות הנפש.",
"ר״י כשהתפלל בחורבה אחת מחורבות ירושלים שמע הב״ק, (ברכות דף ג׳) ולמה לא שמע כשהתפלל בבהכ״נ, הלא גם כשישראל נכנסים בבתי כנסיות הקב״ה וכו׳ (גמרא ברכות שם), בר׳ יוסי אין לנו השגה, אבל לנו רמז הוא מפני שהתפלל בחורבה מחורבות ירושלים ונשבר לבו יותר לכן שמע, וכן פשוט כשהמסחרים מתבטלים ח״ו, הן רע ומר מאוד כי עמך ישראל צריכים פרנסה, אבל בין כך ובין כך לא נבטל הזמן, אין לנו מה לעשות נלמד ונאמר תהלים וכו', ללכת יומם ולילה, וד׳ המרחם ירחם ויהפוך גם את הדין לטובתנו וד׳ הולך לפניהם לפי צרכיותיהם.",
"ובזה אפשר לתרץ איזה קושיא, כי נודע שהמן הורה ספיקות ומריבות, כשרבו על עבד של מי הוא ראו חלק המן של העבד אצל מי נפל, וכדומה, (יומא דף ע״ה) ולמה לא נווכחו בעמוד הענן ועמוד האש את ספקות בין השמשות, כ״ז שעמוד הענן הי' יום, וכשבא עמוד האש לילה, ומעתה יכולים לדעת על תמיד כמה זמן משקיעת החמה עוד יום הוא ומתי הלילה מתחיל, אבל להנ״ל וד׳ הולך לפניהם יומם וכו' לא רק כ״ז שבאמת יום הוא הי׳ עמוד הענן, ועמוד האש לא בא, רק ״לפניהם\" לפי צרכיהם, ויוכל להיות שעוד באמת יום הי׳ רק כיון שלא ראו ישראל כ״כ מפני שרד היום, כבר בא עמוד האש להאיר להם.*",
"ובזה אפשר לתרץ איזה קושיא, כי נודע שהמן הורה ספיקות ומריבות, כשרבו על עבד של מי הוא ראו חלק המן של העבד אצל מי נפל, וכדומה, (יומא דף ע״ה) ולמה לא נווכחו בעמוד הענן ועמוד האש את ספקות בין השמשות, כ״ז שעמוד הענן הי' יום, וכשבא עמוד האש לילה, ומעתה יכולים לדעת על תמיד כמה זמן משקיעת החמה עוד יום הוא ומתי הלילה מתחיל, אבל להנ״ל וד׳ הולך לפניהם יומם וכו' לא רק כ״ז שבאמת יום הוא הי׳ עמוד הענן, ועמוד האש לא בא, רק ״לפניהם\" לפי צרכיהם, ויוכל להיות שעוד באמת יום הי׳ רק כיון שלא ראו ישראל כ״כ מפני שרד היום, כבר בא עמוד האש להאיר להם.*"
],
"Yitro": [
"ב״ה יתרו. בשבת זה הייתי בהחבא ",
"(העתק מכי״ק המחבר הק׳ זצלה״ה) ",
"וישמע יתרו וכו' ופרש״י מה שמועה שמע ובא, קי״ס ומלחמת עמלק, ונודעת הקושיא בספרי כ״ק אא״מ מרן הה״ק זצוקללה״ה ובשאר ספ״ק, מה שואל רש״י מה שמועה שמע ובא, הא הפסוק מפרש כי הוציא ד׳ את ישראל ממצרים, ולמה משיב רש״י קי״ס ומ״ע, ולא כמו שמפורש בפסוק כי הוציא וכו'.",
"אבל קבה״ת במדבר היתה, ואפשר לרמז גם להא שאיתא בספה״ק בית אהרן על דברי רש״י (בואתחנן) שמע ישראל וכו׳ שלא יהא לבך חלוק על המקום, ואומר בקדשו, שלא תאמר במקום הזה אפשר לעבוד את ד', ובמקום הזה א״א לי, רק בכ\"מ צריכים לעבוד את ד׳ ע״כ. לכן אילו קבלו ישראל את התורה בארצם בא״י היו חושבים שרק במקומם ובביתם אפשר להם לקיים אותה ולא כשהם בגולה ומטורדים, לכן נתן ד' להם התורה במדבר בדרך וטלטול שידעו שבכל מקום צריכים לקיימה, כנ״ל שלא יהא לבך חלוק על המקום.",
"לכן אפשר רש״י ז״ל שואל כזאת על יתרו מה שמועה שמע ״ובא״, למה הוצרך לבא, כי היה יכול לשבת בביתו ולשלוח למש״ר שישלח לו איזה איש מישראל שיגיירו וילמדו תורה, כמו שהוא שב לביתו לגייר את בני משפחתו, וע״ז מתרץ קי״ס ומלחמת עמלק, כי עמלק רצה לקררם, ואיך זה עלה בדעתו שיוכל זאת אחר קי״ס שראתה שפחה וכו'. אבל עמלק חשב כיון שהם בדרך, ח״ו יוכל להם, אף שכבר היו במדרגה גדולה כזו, וזה אשר קרך ״בדרך״, שע״ז סמך, לכן אמר יתרו א״כ לא די לקבל את התורה בביתי בלבד אלא מוכרח אני ללכת שמה ולקבלה בדרך ג״כ, ואז אוכל להיות יהודי גם בביתי, היינו שע״י ששמע שאחר קי\"ס היתה מלחמת עמלק שחשב שבדרך יוכל להם הוצרך גם יתרו לבא לדרך ולמדבר ולהתגייר.",
"לכן אפשר רש״י ז״ל שואל כזאת על יתרו מה שמועה שמע ״ובא״, למה הוצרך לבא, כי היה יכול לשבת בביתו ולשלוח למש״ר שישלח לו איזה איש מישראל שיגיירו וילמדו תורה, כמו שהוא שב לביתו לגייר את בני משפחתו, וע״ז מתרץ קי״ס ומלחמת עמלק, כי עמלק רצה לקררם, ואיך זה עלה בדעתו שיוכל זאת אחר קי״ס שראתה שפחה וכו'. אבל עמלק חשב כיון שהם בדרך, ח״ו יוכל להם, אף שכבר היו במדרגה גדולה כזו, וזה אשר קרך ״בדרך״, שע״ז סמך, לכן אמר יתרו א״כ לא די לקבל את התורה בביתי בלבד אלא מוכרח אני ללכת שמה ולקבלה בדרך ג״כ, ואז אוכל להיות יהודי גם בביתי, היינו שע״י ששמע שאחר קי\"ס היתה מלחמת עמלק שחשב שבדרך יוכל להם הוצרך גם יתרו לבא לדרך ולמדבר ולהתגייר."
],
"Mishpatim": [
"ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו וכו׳ נעשה ונשמע, הנה נו\"נ קודם קבה״ת ענו, כמו שמשמע מהגמרא, וגם רש״י פי׳ בחומש שקודם מתן תורה היתה, ונבין נא למה נכתב לאחר קבה״ת, והגם שאין מוקדם ומאוחר בתורה, מ״מ בטח בכל מקום רמז נרמז, וכן הלא רש״י פי' ספר הברית מבראשית ועד מתן תורה וכו' ומה ענין הקדמת נו״נ ע״ז, הן צריכים לומר שנו\"נ ענו על כל הדיבורים וקבלת התורה שאמר ד׳ להם ע״י מש״ר, רק אחר שקרא להם מש״ר מבראשית ענו על כל קבלת התורה נו״נ וצ״ל למה דוקא כשקרא להם מבראשית ענו על כל התורה נו\"נ.",
"ואפשר כי מסקנת התוס' במס' שבת דף פ״ח ד״ה כפה עליהן, שעל הקבלה אין התשובה של מודעא רבה לאורייתא, ועל הקיום ישנה התשובה ע״ש, ואפ״ל שלכן הקדימו נעשה לנשמע לומר שאף שעל העשי׳ תהא לנו תשובה של מודעא רבא לאורייתא מ\"מ נעשה, ומנין ידעו שייכפה ד׳ אותם, כיון שקרא משייר לפניהם מבראשית מעשה האבות והכריתות ברית עמהם אז ידעו שע\"כ יקבלו ויכפה אותם כמו שאמר הפסוק ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעם אחריהם וכו', לכן כל ענין הקדמת נל״נ נאמר אחר קבה״ת לרמז שעיקר כוונת ישראל שהקדימו נל״נ היתה שגם אחר הקבלה, כשיבואו לקיימה ג״כ יקיימוה אף שתהיה להם תשובה.",
"וזה אפשר הוא גם הדבר שחצי הדם שזרק משייר על המזבח קודם שענו נו\"נ נכתב, וחצי הדם שזרק על העם, לאחר שענו נו״נ נכתב, ולהנ״ל כיון שהזריקה על העם כריתת ברית היתה כמ׳׳ש הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם, היינו שהקב״ה נתקשר בכריתת ברית בין אם יהיו ישראל זכאים וירצה הוא ית׳ להושיענו בין ח״ו לא, תמיד יושיענו, כי הנעשה ונשמע על הקיום הי', ועל הקיום ישנה לנו תשובה של מודעה רבה, לכן גם אז ד׳ כרת הברית להושיענו וגם אנחנו בין כשנהי׳ מקושרים בין כשתהי׳ לנו תשובה, תמיד נעבוד את ד'.",
"וזה אפשר הוא גם הדבר שחצי הדם שזרק משייר על המזבח קודם שענו נו\"נ נכתב, וחצי הדם שזרק על העם, לאחר שענו נו״נ נכתב, ולהנ״ל כיון שהזריקה על העם כריתת ברית היתה כמ׳׳ש הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם, היינו שהקב״ה נתקשר בכריתת ברית בין אם יהיו ישראל זכאים וירצה הוא ית׳ להושיענו בין ח״ו לא, תמיד יושיענו, כי הנעשה ונשמע על הקיום הי', ועל הקיום ישנה לנו תשובה של מודעה רבה, לכן גם אז ד׳ כרת הברית להושיענו וגם אנחנו בין כשנהי׳ מקושרים בין כשתהי׳ לנו תשובה, תמיד נעבוד את ד'."
],
"Ki Tisa": [
"אנא חטא העם וכו׳ חטאה גדולה וכר׳ ואם אין מחני נא וכו', נודע הדיוק שבא מש״ר לבקש סליחה בעדם ועוד הגדיל חטאם, וכן נבין נא הדיוק שבספרי כ״ק אא״מ אדמו״ר מרן הקדוש זצוקל״ל, למה כשאמר ד׳ למש״ר קודם החטא הנה אנכי שולח מלאך, לא מיאן במלאך ואחר החטא אמר אם אין פניך הולכים וכו'.",
"ואפשר כי איתא בספרי כ״ק אא״מ זצוקל״ל, שהמוסר נפשו בעד ישראל גדול הוא מן המוסר נפשו בעד ד׳ לבד, והרי זה כמי שמוסר נפשו בעד בן המלך שרואים מזה שכ״כ גדולה אהבתו למלך שלא בלבד שבשבילו מוסר נפשו רק גם בשביל בנו מוסר נפשו.",
"ואפ״ל בזה שכשראה מש״ר שישראל צריכים כ״כ רחמים, למחול להם גם על חטא גדול כזה, עורר בקרבו כ״כ אהבת ישראל עד שימסור נפשו בעדם, ולא בעד הצדיקים בלבד רק גם בעד החוטאים חטא גדול כזה, והכל מפני שהם בניו של הקב״ה וע״י אהבתו הגדולה לד׳ בכ״כ מסירת נפש עורר אהבה כ״כ רבה מד׳ לישראל, והגדלת החטא שהגדיל ״חטאה גדולה׳׳ היתה לסיים עם כל זה ואם אין מחני נא מספרך, בעדם.",
"ועי״ז הי׳ יכול למאן במלאך, כי ד׳ אמר כי לא ישא לפשעכם שעפ״פ קשה האם מחילת עונות תלוי׳ במלאך עד ששייך לומר כי לא ישא וכו׳ הא בהקב״ה תלוי', אבל איתא בספ״ק עה״פ נושא עון, שהקב״ה כביכול נושא העון על עצמו לומר אני החייב בדבר, כמ״ש בגמרא (ברכות ל״ב) אשר הרעותי, ואמר הקב״ה על המלאך כי לא ישא לפשעכם על עצמו לא ירצה לקחת פשעכם כי אדרבה הם מקטרגים גם על ישא ד׳ פניו אליך כמ״ש בגמרא, (ברכות דף כ׳), לכן אחר שמסר מש״ר את נפשו גם בעד ישראל, אמר מי שאינו רוצה לישא חטא ישראל ע״ע, אפילו הוא מלאך איני חפץ בו, ואמר ד׳ פני ילכו והניחותי לך.",
"ועי״ז הי׳ יכול למאן במלאך, כי ד׳ אמר כי לא ישא לפשעכם שעפ״פ קשה האם מחילת עונות תלוי׳ במלאך עד ששייך לומר כי לא ישא וכו׳ הא בהקב״ה תלוי', אבל איתא בספ״ק עה״פ נושא עון, שהקב״ה כביכול נושא העון על עצמו לומר אני החייב בדבר, כמ״ש בגמרא (ברכות ל״ב) אשר הרעותי, ואמר הקב״ה על המלאך כי לא ישא לפשעכם על עצמו לא ירצה לקחת פשעכם כי אדרבה הם מקטרגים גם על ישא ד׳ פניו אליך כמ״ש בגמרא, (ברכות דף כ׳), לכן אחר שמסר מש״ר את נפשו גם בעד ישראל, אמר מי שאינו רוצה לישא חטא ישראל ע״ע, אפילו הוא מלאך איני חפץ בו, ואמר ד׳ פני ילכו והניחותי לך."
],
"Vayakhel": [
"ויקהל וכו׳ אלה הדברים וכו׳ ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי׳ לכם קודש שבת שבתון לד', ונודע הדיוק בספ״ק למה הוצרך הכתוב לצוות על הששת ימים תעשה מלאכה הא זאת מעצמם יעשו׳ ורק על השבת היה צריך להם לצוות.",
"ואפ׳׳ל כי הגמרא שבת דף ע. דורשת מאלה הדברים מספר הל״ט מלאכות דברים תרי הדברים ג׳ אלה בגמטריא ל״ו הרי ל״ט, כי הענין שדורשים הגמטריא מאותיות התורה הוא מפני שאין כתב התורה להבדיל כשאר הכתבים שבעולם, בכלם העיקר רק המכוון והמחשבה אשר בהם, אך כיון שא״א לכתוב את המחשבה כמו שהיא, לכן עושים אותיות שהם רק רמזים אשר הסכימו לעשות, ובהם בונים תיבות לרמז בהם על המחשבה והמכוון שרוצים, והאותיות רק רמזים בהסכמה הם כנ״ל, כי מה שהסכימו לעשות אות זה, היו יכולים להסכים לעשותו אות אחר, לא כן הם אותיות התורה הקדושה כל אות דוקא כמו שהוא הוא ולא הי׳ יכול להיות בצורה אחרת, ולא א׳ ב׳ ולא ב׳ א', מפני שלא בלבד מחשבת ושכל התורה אשר בהם קודש, רק גם הכלים והגופים היינו האותיות קדושות הן, הקדושה גם אל הכלים התפשטה, וכשמתפשטת יותר אז גם מילואי האותיות מתמלאים בקדושה, ולא האותיות בלבד רק גם הגימטריא קודש וגם חשבון האותיות מאוד התורה שלמדין מהם.",
"והנה נודע מזוה״ק (ח״ג צ״ד, פ׳ אמור) החילוק בין שבת ליו״ט, שיו״ט הוא מקרא קודש שקוראים את הקודש ומזמנים אותו, ושבת הוא בעצמו קודש, כמ״ש כי קודש הוא לכם, וגם זאת רואין שבשבת אין מצוה לעצמה - כמו בר׳׳ה השופר, ביוה״כ הה׳ עינוים, בסוכות הסוכה וד׳ מינים וכו׳ - רק בזה שאין עושין מלאכה שעושין בו׳ ימי המעשה, כי השבת גם מן ימי החול עושה קדושה, ועוד זאת שגם אל ששת ימי המעשה קדושת השבת נמשכת כנודע עד יום ד׳ מקבלים משבת העבר, ומן יום ד׳ ואילך מן השבת הבא, היינו שגם הגופים מתקדשים בשבת וגם ימי החול מתקדשים.",
"וזה אלמלי היו ישראל משמרים ב׳ שבתות מיד היו נגאלים, להנ״ל שבת אחד, השבת, והב׳ השבת שבימי החול שנמשך להם קדושת שבת, ששת ימים תעשה מלאכה וכו׳ יהי׳ לכם קודש שבת שבתון, ב׳ שבתות כנ״ל מפני שגם בששת ימי החול תמשכו הקדושה, לכן באזהרה זו רמזה התורה כל הל״ט מלאכות בגימטריא, לרמז (שכיון) שהכל נתקדש עד שגם הגמטריא קדושה וגם ממנה תצא תורה.",
"וזה אלמלי היו ישראל משמרים ב׳ שבתות מיד היו נגאלים, להנ״ל שבת אחד, השבת, והב׳ השבת שבימי החול שנמשך להם קדושת שבת, ששת ימים תעשה מלאכה וכו׳ יהי׳ לכם קודש שבת שבתון, ב׳ שבתות כנ״ל מפני שגם בששת ימי החול תמשכו הקדושה, לכן באזהרה זו רמזה התורה כל הל״ט מלאכות בגימטריא, לרמז (שכיון) שהכל נתקדש עד שגם הגמטריא קדושה וגם ממנה תצא תורה."
],
"Pekudei (Shekalim)": [
"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשד צוה ד׳ כן עשו ויברך אותם משה, ופרש\"י שברכם י״ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ונבין נא למה כפל כן עשו, כי כבר כתיב והנה עשו אותה וכו'.",
"אבל רש״י בריש הסדרה מביא את הגמרא (ברכות דף נ״ה) שמש״ר אמר לו לעשות תחילה כלים, ואמר לו בצלאל מנהג העולם וכו', ואמר מש״ר בצל אל היית, וכו', וצ׳׳ל א׳׳כ היה מש״ר צריך לדעת יותר, כיון שעד כמה שהי׳ בצלאל בצל אל לא הי׳ כ״כ קרוב לד׳ כמש״ר.",
"ואפשר כי איתא בגמרא (יבמות דף מ״ט) [שמנשה] שאל את ישעי׳ הנביא משה רבך אמר כי לא יראני האדם, ואתה אמרת וארא את ד', ואומרת הגמרא שמשה ראה באספקלריא המאירה וישעי׳ באספקלריא שאינה מאירה, היינו כעין השמש בחילוף אלפי אלפים הבדלות שע\"י זכוכית טהורה א\"א להסתכל בה, רק ע״י זכוכית מושחרת בעשן, כן באספקלריא המאירה כי לא יראני האדם, ובאספקלריא שאינה מאירה אמר ישעי׳ וארא וכו'.",
"ולא בהתגלות נביאית בלבד רק גם בהתגלות שע״י העבודה הגם שיש כוונות ויחודים בכל מצוה, מ״מ הכל טוב הוא רק כשקיים המצוה בהמעשה, ואם יכוון כוונות התפילין וח״ו לא יניחם בפועל לא עשה ולא כלום, כי למעלה הכל בטל לגבי׳ ית׳, המלאכים בטלים ואין שייך אצלם בחירה, וגם העולמות ומדותיהם בטלים עד שא״א שתהא בהם התגלות פרטית כ״כ כמו בעולם העשי׳ שההסתר בו יותר, לכן כיון שעשיית המשכן בפועל, בצלאל עשה, כי מש״ר רק צרה, וישראל נתנו הנדבות כדי שיוכל בצלאל ואנשיו לעשותו בפועל, לכן נתגלה לו יותר פרטיים מן המשכן, ואמר לו מש״ר בצל אל היית, דוקא מפני שבצלאל היינו בההסתר והעשי׳ והוא בבחי׳ זו וארא, מפני שהוא באספקלריא שאינה מאירה כנ״ל.",
"ואפשר זהו גם רמז המד״ת בפ׳ תשא שאמר מש״ר להקב״ה משאני מת אין אני נזכר, ואמר לו הקב״ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים וכו' כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן וכו׳ שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא עכ״ל הק', שעפ״פ מהו שאמר מש״ר משאני מת אין אני נזכר והלא בכל התורה זוכרים אותו, וידבר, ויאמר ד׳ אל משה.",
"אבל הא שאיתא בזוה״ק זכאה מאן דמתקן לה דירה נאה בלבי׳ זכו׳ וכמשה״פ פ׳ תרומה ושכנתי בתוכם, ודרשו חז״ל בתוכו לא נאמר וכו׳ שהקב״ה שוכן בתוך כאו״א (מישראל), לא צורך איש הישראלי לבד הוא, רק גם צורך השכינה, חוץ (מזה) מפני אהבתו הרבה לישראל, רק גם כיון שרצונו ית׳ להתגלות ועיקר ההתגלות הוא בעשי׳ כנ״ל כי למעלה הכל בטל בתכלית הביטול. ור׳ יוסי כשנכנס לחורבה אמר לו אלי׳ שכשישראל נכנסין לבתי כנסיות וכו׳ אומר הקב״ה אשרי למלך וכו׳ היינו שגם למלך אשרי, ור״י שמע ב״ק אוי שהחרבתי את ביתי, אוי.",
"והלא גם הענין שהנשמות דוקא אחרי שהיו בעוה״ז, עולים אל מדרגה יותר בג\"ע מאשר מקודם טרם שהיו בעוה״ז, מפני שעיקר התגלות הפרטית דקדושה הוא ע״י עוה״ז וקיום המצוות בעשי׳, לכן חוץ מן אמירת קדיש ולימוד המשניות אחרי הנפטרים, טובה היא להנשמות גם כשזוכרים אותן בעת עשית המצוה ותלמוד תורה, לא זכירה בלבד רק כשנתקשר אתן לעשות המצוה, ללמוד תורה יחד, ואז הן מתלבשות בגוף ובעשי׳ לתורה ולמצוה שהיא התגלות קדושה יתירה, אם הוא ית׳ ככיכול רוצה לשכון בתוך כל אחד מישראל ק״ו הוא איך טובה היא להנשמות לאחר פטירתן שהארה מהן ישכנו כישראל ועמהם יעשו תורה ומצוות.",
"וזה הרמז שאמר מש״ר משאני מת אין אני נזכר, שבתורה נזכר רק משהי׳ חי שאז אמר ד׳ אליו והוא לישראל, אבל משאני מת שגם עתה יזכרני, זכירה כנ״ל שימצא באיש הישראלי וגם עתה יעשה עמהם מצוות, וא\"ל הקב״ה כשם שאתה עומד וכו׳ כך בכל שנה וכו', שא לא נאמר אלא תשא, שקריאת שקלים עשית מש״ר היא, שבכל שנה הוא עושה המצוה וזוקף את ראשן וממילא כשכבר נמצא בנו אז כל התודה ומצוות שאנו עושים בכל השנה, עם מש׳׳ר אשר אתפשטותי׳ בנה עושים.",
"וזה הרמז שאמר מש״ר משאני מת אין אני נזכר, שבתורה נזכר רק משהי׳ חי שאז אמר ד׳ אליו והוא לישראל, אבל משאני מת שגם עתה יזכרני, זכירה כנ״ל שימצא באיש הישראלי וגם עתה יעשה עמהם מצוות, וא\"ל הקב״ה כשם שאתה עומד וכו׳ כך בכל שנה וכו', שא לא נאמר אלא תשא, שקריאת שקלים עשית מש״ר היא, שבכל שנה הוא עושה המצוה וזוקף את ראשן וממילא כשכבר נמצא בנו אז כל התודה ומצוות שאנו עושים בכל השנה, עם מש׳׳ר אשר אתפשטותי׳ בנה עושים."
],
"Vayikra": [
"ויקרא אל משה ופרש״י לכל דברות וכו׳ קדמה קריאה לשון חיבה, לשון שמלאה״ש משתמשים בו שנאמר וקרא זה אל זה, ע״ש, וצ״ל למה מפרש רש״י זאת בקריאה זו ולא בסנה שנאמר ויקרא אליו אלוקים, וכן בקבלת התורה שכתוב ויקרא ד׳ למשה.",
"אבל בעקידה כתיב ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו, וכן הוא בכל הקרבנות, אדם כי יקריב מכם, וקרבנות הבהמות באים תחת האיש, ובתענית אומרים שמיעוט חלבי ודמי יהא נחשב כקרבן. ואכן כל היסורים ממרקין עונותיו של אדם מפני שמתישין את כחו חלבו ודמו. וכל יסורי ישראל מיני קרבנות הם, לכן מרמז בזה רש״י שבכל עניני קרבנות אפילו באלו שאדם כי יקריב מכם, היינו קרבנות היסורים שמן עצמותו מקריב, נדע שג״כ קריאה של חבה של הקב״ה המה.",
"עוד אפשר כי וקרא זא״ז מתרגמינן ומקבלין דין מן דין כמ״ש ב־ובא לציון, ואיתא בת״ז הקדוש תיקונא י״ט שהא שהמלאכים מקבלים דין מן דין, ישראל גורמין להם, כד מקבלין דא מן דא בין באורייתא בין בממונא, ע״ש. ולא רק כשנותנין זל״ז צדקה וגמ״ח מקבלין דין מן דין, רק גם כששומע איש מצרות ישראל ועושה כל מה שיכול לעשות לטובתם, ובכלל לבו נשבר בקרבו והדם נקפא בגידיו, ומלב נשבר עושה תשובה לד׳ וגם מתפלל אליו ית׳ בעד ישראל, גם זאת קבלה היא שמקבלין דין מן דין שהוא מקבל מהם שבירת הלב ותשובה, והם ממנו רחמנות ופעולות טובות שעושה להם, וגם תפלה שמתפלל בעדם, וגורם בזה למעלה מקבלין דין מן דין.",
"והנה אנחנו קבלנו מהמלאכים ברוך שם כבוד מלע״ו כמ״ש (מדרש רבה ואתחנן), והמלאכים מקבלין מאתנו את הקריאה שהיא המקבלין דמ״ד כנ״ל, הברוך שם וכו' שקבלנו מהמלאכים אנו אומרים בלחש, והוקרא זא״ז שקבלו המלאכים מישראל, הם קוראים בקול כמשה\"כ וקרא זא״ז וכו׳ וינעו אמות הסיפים מקול הקורא (ישעי׳ ו) והיא מפני שהוקרא זא״ז שהיא מקבלין דמ״ד שמקבלין מישראל גם מתוך צער ישראל בא שזה תומך לזה. ולבו של זה נשבר מצרות של זה, כנ״ל, והקריאה הבאה מתוך צער וכאב היא בקול, וגם המלאכים צועקים בקול מרחמנות על צער ישראל, ומה שמקבלים אנו מהמלאכים בשכמל״ו, לא מתוך צער אומרים אותו המלאכים, כי האם טעם כבר מלאך צערו של ישראל כשעה שמכים אותו, או את בשתו כשעה שרודפים אותו ומבזים אותו, או את פחדו, או את ענותו כשעה שאיו לו מזונות ח״ו.",
"וכשאמר ישעי' הנביא ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב לקח המלאך רצפה מעל המזבח ויגע על פיו, וחז״ל אמרו שאמר הקב״ה למלאך רצוץ פה שאמר דילטוריא על בני, ולהנ\"ל רמז לו ד׳ שמעת את קול הקורא של המלאכים קול הקורא שקראו זא״ז בחי׳ מקבלין דמ\"ד, מן ישראל הם מקבלים, והרעש הגדול עד שנעו אמות הספים מצערן של ישראל הוא, ואיך תוכל לאמור עליהם דילטוריא, והפסוק מרמז עתה בזה שלא בלבד המלאכים מן קריאת ישראל ומן מקבלין דין מן דין שלהם מקבלין את הקריאה ואת המקבלין דמ״ד שלהם, רק כביכול גם הוא ית' ויקרא אל משה קריאת המלאכים של מקבלין דמ״ד מפני שעמו אנכי בצרה, ובמדרש רבה שמות ב׳ איתא עה״פ ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה בלא פסוק טעמא כמו באברהם אברהם וכו׳ משל לאדם שנתן עליו משוי גדול וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי משוי זה עי\"ש, שביקש ממש״ר שיפרוק המשוי מעליו כביכול [ומפרק המשוי] מצערן של ישראל.",
"וכשאמר ישעי' הנביא ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב לקח המלאך רצפה מעל המזבח ויגע על פיו, וחז״ל אמרו שאמר הקב״ה למלאך רצוץ פה שאמר דילטוריא על בני, ולהנ\"ל רמז לו ד׳ שמעת את קול הקורא של המלאכים קול הקורא שקראו זא״ז בחי׳ מקבלין דמ\"ד, מן ישראל הם מקבלים, והרעש הגדול עד שנעו אמות הספים מצערן של ישראל הוא, ואיך תוכל לאמור עליהם דילטוריא, והפסוק מרמז עתה בזה שלא בלבד המלאכים מן קריאת ישראל ומן מקבלין דין מן דין שלהם מקבלין את הקריאה ואת המקבלין דמ״ד שלהם, רק כביכול גם הוא ית' ויקרא אל משה קריאת המלאכים של מקבלין דמ״ד מפני שעמו אנכי בצרה, ובמדרש רבה שמות ב׳ איתא עה״פ ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה בלא פסוק טעמא כמו באברהם אברהם וכו׳ משל לאדם שנתן עליו משוי גדול וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי משוי זה עי\"ש, שביקש ממש״ר שיפרוק המשוי מעליו כביכול [ומפרק המשוי] מצערן של ישראל."
],
"Zachor": [
"זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' אשר קרך וכו' והי׳ בהניח ד׳ לך וכו׳ תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, ונבין נא מה מתחת השמים, ולא נאמר מן הארץ במקום שעמלק נמצא, ואפשר כיון שהשמים כסאי ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, לכן נאמר תמחה מתחת השמים עד שתשוב הכסא להיות שלם.",
"עוד אפשר כי איתא במדרש על אשר קרך, מלשון קרירות, משל לאמבטי חמה וכו' היינו קרירות בפני אחרים, אבל בספ״ק איתא קרך שקירר את ישראל עצמם בקרירות, ונבין נא איך היה יכול עמלק שהיה שונאם ובא להרגם ח\"ו עוד לקרר אותם, ושישמעו ישראל אל שונאם ומבקש רעתם, פשוט ע״י כוחות הטומאה ר״ל.",
"אבל מרמז לנו גם לזה, כי איתא בספרי כ״ק אא״מ הה״ק אדמו״ר זצוקלל״ה דר״ך הוא בחי׳ מחשבה כי הוא בגמטריא ס\"ג קס\"א ע״ש, ומרמז הפסוק הזה, קודם שבא עמלק להלחם בכם, היו בכם אנשים נמוכים שחכמת חיצוניות שהתפאר בהם עמלק היתה יפה בעיניכם, ובשביל זה נתקררתם מהתורה וחכמת התודה, לאמור גם חכמת העולם יפה וגם לה מדות טובות וגם בעוה\"ז יש ממנה ריוח וכו', ועשה ד׳ שיזדווג לכם עמלק עם כל חכמתו אשר נושא הוא על שכמו ויגלה את כל רשעו, זוהמת לבו, רציחת מדותיו ורקבון חכמתו עליכם, וכבר רואים אתם את האמת אשר בעצם חכמת העולם. ובספרד עשה ד׳ כן, שהיו מבנ״י אשר נמשכו אחר חכמתם ופילוסופי׳ שלהם, ואח״כ עמדו עליהם בעינויהם הנמררים וגרשו אותם וכו׳.",
"והתורה מרמזת זכור את אשר עשה לך עמלק, את אשר עשה לך לך בעצמך, אשר קרך בדר״ך הקרירות במחשבה שלך שפעל בך לאמר שחכמתו יפה היא ח\"ו, וכבר אתה רואה ומרגיש היטב את יופי חכמתו, לכן והי' בהניח וכו׳ תמחה וכו׳ עכ״פ מעתה כשיעזור ד׳ ותנצל ממנו והוא ימחה, עכ״פ כבר תדע שכל חכמת העולם אין בהם אף קורטוב טוב, יכולים הם לדרוש יפה, אבל בתוכיותם מלאה רפש וסרחון. וכשצריכים או רק רוצים, אז כל אותם החכמות והשכליות שבדאו מקודם מלבם לדרוש על יופי המדות, עתה ממציאים חכמות ושכליות לדרוש על גנבה גזלה רציחה ושאר הזוהם שהם טובות, לא כן היא תורתנו הקדושה וחכמתה הקדושה לא מעשה אדם היא שתתעקם כפי רצון האדם רצונו ושכלו, ולא בכלל שכל ריקני היא, רק עצם נשמח מהארת נשמת ש־די, וכל מצוותיה חקות ד׳ הנה, בין אם גם האדם מבין בשכלו יבין אם אינו מבין, המצוות מצוות ואין רשות לשום איש להרהר אחרי׳ ומכש״כ לעקם ח\"ו ממנה כחוט השערה, והלומדת ומקיימה מתדבק עם כל גופו נפשו רו״נ בה עד שגם הוא רואה מעט את טובתה וגם הוא חייו לא יחפוץ לעשות רע כמ״ש בספ״ק מזה.",
"תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, כי ישנם אנשים הנחשלים אחריך היינו אותם שהענן פלטם שכבר העלו את חכמת עמלק ח\"ו אל תחת השמים, שח״ו במקום ״ותחת\" התורה היא להבדיל תהי', לכן עכ״פ עתה בראותך והרגישך את כל אלה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים.",
"תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, כי ישנם אנשים הנחשלים אחריך היינו אותם שהענן פלטם שכבר העלו את חכמת עמלק ח\"ו אל תחת השמים, שח״ו במקום ״ותחת\" התורה היא להבדיל תהי', לכן עכ״פ עתה בראותך והרגישך את כל אלה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים."
],
"Purim": [
"איתא בת״ז הק' שפורים כיום הכיפורים, אפשר מרמז גם לזה, שכמו יוה״כ התענית והתשובה ביום זה, לא אם רוצה אותם האדם לעשותם עושה, רק בין אם רוצה בין לא, מקיימם מפני גזרת הקב״ה, כן גם שמחת פורים, לא רק אם האדם מעצמו בשמחה או עכ״פ במצב שיכול לשמח א״ע צריך הוא לשמח, רק גם אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך עכ״פ איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל לבו.",
"וכן גם ממעלה למטה, כמו שיוה״כ עצומו של יום מכפר, ואפילו אם לא השלים כל תשובתו אומר רבי שמכפר לו, (יומא דף פ״ה) כן גם בפורים אף שלא היה האיש הישראלי בשמחה כפי שצריך לחיות וממילא כל עבודתו שבפורים לא היתה בשלימות מ״מ הישועה והשמחה שהפורים פועל על ישראל גם עתה פועל ועושה.",
"וכן גם ממעלה למטה, כמו שיוה״כ עצומו של יום מכפר, ואפילו אם לא השלים כל תשובתו אומר רבי שמכפר לו, (יומא דף פ״ה) כן גם בפורים אף שלא היה האיש הישראלי בשמחה כפי שצריך לחיות וממילא כל עבודתו שבפורים לא היתה בשלימות מ״מ הישועה והשמחה שהפורים פועל על ישראל גם עתה פועל ועושה."
],
"HaChodesh": [
"החודש הזה לכם ר״ח וכו' דברו אל כעב״י ויקחו להם וכו'. סמיכת ב׳ המצוות יחד אפ״ל כי ברש״י בבראשית איתא אר״י לא הי׳ צריך להתחיל את התורה אלא מן החודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל וכו׳ כח מעשיו הגיד לעמו וכו', ונודעת הקושיא הלא בטח אין קושית ר״י שלא יכתב כל מע״ב מעשי אבות ויצ״מ, שהיא אחת מיסודי האמונה שד׳ ברא העולם, רק שיקדים את מצוה ראשונה למע״ב, וא״כ מה התירוץ משום כח מעשיו וכו׳ הא גם כשיכתוב אח״כ, יראו אוה״ע שד׳ ברא העולם, וגם זאת ק״ל כי ומה בכך אם החודש הזה כתובה אחר מע״ב על הסדר שהי׳ מתחילה מע״ב ואח״כ גלות מצרים וקודם הגאולה אמר ד׳ החודש הזה וכו׳.",
"ואפשר כי איתא בב״ק פ״ז ע״א שאמר ר״י מריש הו״א מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה וכו׳ מ״ט דלא מפקדינא וקא עבידנא מצות והשתא דשמעית וכו׳ גדול המצווה ועושה וכו', ולמה באמת גדול המצווה ממי שאינו מצווה ועושה, הא האינו מצווה עושה אף דלא מפקדינא, הטעם מפני שיש לו יצה״ר כנודע. (בתוס' מס' ע״ז דף ג׳).",
"ואפשר עוד, כיון שמי שאינו מצווה, בעשייתו המצוות ממשיך קדושה רק לפי ערך שאיש יכול להמשיך, משא״כ המצווה ממשיך גם יותר מיכולת האיש, מפני שהוא ית' שלמעלה מכל העולמות הוא המצווה והוא נותן קדושה ואור שלעילא מכל, בעשית האיש המצוות, ואז לא דוקא בזה שנצטווה ממשיך אור רב שלמעלה מכל, רק גם במה שמוסיף האיש במצוה ממשיך אור רב, כיון שיסודה מצוה שצוה ד׳ היא, לכן כל מצוה יש בה שם הוי׳ ב״ה, חצי הא׳ של השם בנסתר וחצי הב׳ הוא בנגלה, כנודע מ״צ בא״ת ב\"ש י״ה וו\"ה בנגלה כנ״ל, מפני שנמשך אור מלעילא, גם מהנסתר, לכן בהמצוה ראשונה שעושה האיש, יש ראשית המשכת האור מהנסתר, מהמצווה ית׳ שאין ביכולת האיש במעשיו להמשיך, והוא גם ענין הבר מצוה אף שגם מקודם הי׳ יכול לעשות מצוות, מ״מ עתה נעשה מצווה ועושה ואור שלמעלה מיכולתו נמשך לו שיוכל גם בכל עשיותיו להמשיך אור שלמעלה ממנו.",
"וזה שאמר ר״י לא הי׳ צריך להתחיל וכו׳ שהיא מצוה ראשונה וכו', היינו שמע\"ב וכו׳ יכתוב אח\"כ מפני שהיא ראשית המשכת האור מבחי׳ עילאה שלמעלה מכחם ובחינתם, ועי״ז יוכלו להמשיך אור וקדושה לכל התורה ומע״ב אשר ילמדו והמצוות שיקיימו, אלא משום ״כח״ מעשיו וכו', חוץ מן הפשוט אפ\"ל שהוא לרמז שגם לזכות שימשך אור שלמעלה מהם יכולין ע״י שהאיש משעבד ומקדש את ״כחו״ לד',",
"כי גם בבריאת העולם גילה וברא ד׳ מקודם כח הקדושה שנעשה לכח גופני בעולם, ואח\"כ גילה התורה כח מעשיו הגיד לעמו, כדי שהם יקדישו את כחם ואז ימשך להם המשכת מצווה ראשונה, וכיון שלהקדיש את הכח והגוף קשה בעת שהאיש נתון בצרה ר״ל, לכן נתן להם א״י ארץ זבת חלב ודבש, וכן כשאמר ד׳ החודש זה לכם ר״ח וכו׳ אמר תיכף גם ויקחו להם וכו׳ ראשית הגאולה והישועה כדי שיוכלו לקיים המצוות.",
"החודש אשר ישועות בו מקיפות. כ\"ק אא״מ מדן הה\"ק זצוקלל״ה אמר מלשון החנוני המקיף על פנקסו, שמקיפין ישועות גם למי שאינו ראוי, וכיון שע׳ פנים לתורה אפשר גם לומר, מלשון תורם שלא מן המוקף היינו מלשון סמוך, ישועות בו מקיפות שהישועות בו סמוכות וקרובות מאוד.",
"החודש אשר ישועות בו מקיפות. כ\"ק אא״מ מדן הה\"ק זצוקלל״ה אמר מלשון החנוני המקיף על פנקסו, שמקיפין ישועות גם למי שאינו ראוי, וכיון שע׳ פנים לתורה אפשר גם לומר, מלשון תורם שלא מן המוקף היינו מלשון סמוך, ישועות בו מקיפות שהישועות בו סמוכות וקרובות מאוד."
],
"Shabbat HaGadol": [
"משכו וקחו לכם צאן, ואיתא במדרש משכו ידיכם מע״ז וקחו לכם צאן ומדייק בספה״ק אמרי אלימלך, וכי לא אמר להם מש״ר עד עתה שלא יעבדו ע״ז, וכן מביא מהפרישה שמדייק בקדשו על הא ששבת הזה נקרא שבת הגדול ולא שבת רבא כמו צומא רבא.",
"ואפשר כי איתא בגמרא ברכות ל״ג משל אדם וכו' גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן, קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול עכ״ל הגמ'. והנה ד׳ ית׳ קרוב לאיש הישראלי אף כשהאיש אינו ראוי לו, ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד' אלוקינו בכל קראינו אליו, חוץ מן הפשוט מרמז גם שאף שאין זכות ח\"ו לישראל שיהיה ד׳ קרוב לו ויושיעו מ״מ קרוב הוא ית׳ לו ומושיעו, וגם זהו מגדלות ישראל בחי׳ ואין לו דומה עליו כגדול, שאף שאין להם זכות מ״מ קרובים, נמצא שהקרבות, בחי׳ אין לו לישראל אז, והוא בחי׳ גדול.",
"והנה ר׳ מתיא ב״ח היה דורש עה״פ ואעבור עליך וכו' ראה הקב\"ה בישראל שאין להם זכות שיגאלו ונתן להם דם פסח ודם מילה, נמצא שבשעה שנגאלו, כבר היה להם איזה זכות, היינו פסח ומילה, אבל בשבת הזה שקנו עתה הפסח ועוד לא מלו, שלא הי׳ להם זכות ומ״מ נתן להם הקב״ה מצוה זו אשר בעבורה יגאלו, זהו בחי' שבת הגדול, כי הוא בחי' אין לו, שהוא גדול.",
"והנה הפסוק אומר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, וצ״ל למה כתיב רק ומשפטים בל ידעום, ולא חקים ומשפטים ב״י, אבל להאיש נדמה כי מבין כל דבר שכל דק כמו שהוא ע״פ השכל, אבל באמת שכל האיש כרוך אחר עצם האיש, וכל אחד מבין כפי שהוא בעצם, ואפילו גזל ורציחה שחשבו תמיד אותם למצות שכליות בחי׳ משפטים, רואים עתה שישנן אומות שממציאות שכליות שצריכים לגזול מכל איש את הונו, וגם לרצוח נפשות, ולכן אומר הרמב״ם ז״ל בח״פ שחז״ל דייקו לומר לך אל תאמר א״א בבשר חזיר וכו׳, היינו במצוות שהם חוקים. ולא אמרו אל תאמר א״א לגזול ולרצוח וכו׳ כי מי שאומר כך נפשו גרועה היא עי״ש, היינו שנפש גרועה רוצה גם בגזל וכו, אף שהם ממצוות השכליות, וכל דרך איש ישר בעינו, כי רק מי שנפשו טובה, מבין שאסור לגזול וכו׳.",
"לכן כשהאיש ישראל מקרב א״ע יותר להקב״ה ולתורה אז גם את מצות החוקים מבין שכך צריך להיות, לא בשכל אנושי ובשביל טעמים אלו ואלו כי רק דברים שהם זרים ממנו מבינים רק מפני טעמים, והדברים שהם עצם האיש מבין ומשיג האיש אותם בפשטות כמו שמשיג את עצמו, וזה חקיו ומשפטיו לישראל שגם החקים משפטים להם מפני שהם קרובים בעצם לתורה לא עשה כן וכו' ומשפטים בל ידעום, שגם את החקים יבינו למשפטים לא עשה כן לכל גוי רק לישראל, לכן כשבאו ישראל לקיים מצוה הראשונה קרבן פסח. כי החודש הזה רק משה ואהרן קיימו אז והוא ית׳ התקרב אליהם אף שלא הי׳ להם זכות, רמז להם מש״ר משכו ידיכם מעבודה זרה, שלא תהא עבודת ד׳ התורה ומצוות זרה לכם רק עצם שלכם תהי'.",
"לכן כשהאיש ישראל מקרב א״ע יותר להקב״ה ולתורה אז גם את מצות החוקים מבין שכך צריך להיות, לא בשכל אנושי ובשביל טעמים אלו ואלו כי רק דברים שהם זרים ממנו מבינים רק מפני טעמים, והדברים שהם עצם האיש מבין ומשיג האיש אותם בפשטות כמו שמשיג את עצמו, וזה חקיו ומשפטיו לישראל שגם החקים משפטים להם מפני שהם קרובים בעצם לתורה לא עשה כן וכו' ומשפטים בל ידעום, שגם את החקים יבינו למשפטים לא עשה כן לכל גוי רק לישראל, לכן כשבאו ישראל לקיים מצוה הראשונה קרבן פסח. כי החודש הזה רק משה ואהרן קיימו אז והוא ית׳ התקרב אליהם אף שלא הי׳ להם זכות, רמז להם מש״ר משכו ידיכם מעבודה זרה, שלא תהא עבודת ד׳ התורה ומצוות זרה לכם רק עצם שלכם תהי'."
],
"Pesach": [
"מעשה בר״א וכו׳ עד שבאו תלמידיהם וכו' הגיע זמן ק׳׳ש ש״ש, ונבין נא הא גם מעצמם ראו שכבר הגיע זמן ק״ש ואם אפשר לומר שהיו עוד יושבים ומספרים, מפני שמן התחלת זמן ק״ש עד סופה יש איזה שעות אזי למה בבוא התלמידים כבר הפסיקו, כי כנראה רק עד שבאו תלמידיהם ישבו וכשבאו הפסיקו.",
"ואפשר כי איתא במס׳ ברכות (דף כ״ח) שכשחלה ריב״ז נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות וכו׳ אמר להם אילו הי׳ מוליכין אותי וכו' ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים וכו', ונבין נא, אם בשביל זה בכה, א״כ למה רק כיון שראה אותם התחיל לבכות ולא קודם שראה אותם, אבל איתא בגמרא (מכות דף י׳) אל ילמוד אדם לתלמיד שאינו הגון, ובגמרא (יומא פ״ז) נראה הטעם כדי שלא יהי׳ הוא בג״ע ותלמידו בגיהנם, וכן לא ילמוד מרב שאינו הגון וכו', ונבין נא אם התלמיד אינו הגון, גם כשלא ילמדהו הרב כש״כ שיהא בגיהנם, ולמה לא ילמד הרב עמו, וכן להיפך שלא ילמוד מרב שאינו הגון מטעם זה, דמשמע שזה תוספת רע, אבל הרבי והתלמידים קשורים בזה ובבא לכן גם למי שהוא בג׳׳ע פוגמים כשהאחד הרב או התלמיד הוא בגיהנם ח\"ו וזה שלא יהא הוא בג״ע ותלמידו בגיהנם, שגם לו בג״ע יפגום כשיהא תלמידו בגיהנם וכן להיפך. והנה ריב״ז על עצמו היה עניו ואמר ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי אבל את תלמידיו ראה שהם צדיקי עולם, לכן כשראה אותם התחיל לבכות כיון שעל עצמו אמר שאינו יודע באיזה וכו' א״כ יהי׳ לפי ענותנותו הוא וכו׳ ותלמידיו בג״ע וגם אותם בג״ע ח״ו יפגע, לכן כשראה אותם התחיל לבכות משום שאיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, וכן גם ר״א ר״י וכו' כאן כמה שהיו מספרים ביצ״מ כל אותו הלילה חשבו בענותנותם שעוד לא עשו מאומה, אבל כשראו את תלמידיהם לפניהם וראו איך הם מאירים אחר אותו הלילה, וגם איך פעלו רבותיהם בסיפורם ביצ״מ על התלמידים, כבר פסקו.",
"ברוך המקום וכו' ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא כנגד ארבעה בנים דברה תורה. להבין מה הוא הברכה שמברכין אותו ית׳ על שדברה התורה כנגד ארבעה בנים.",
"ואפשר כי כבר דברנו מזה שבאותו הפסוק שרמזה התורה תשובה לבן רשע, רמזה תשובה לשאינו יודע לשאול, והגדת לבנך וכו׳ בעבור זה עשה ד׳ לי וכו'. פשוט אפ״ל שבאמת אין כוונת התורה שנרחק אפילו את הבן רשע, רק כיון ששניהם הם בבחי׳ שאינו יודע לשאול ולפתוח בקדושה, זה שאינו יודע לגמרי לשאול, והרשע יודע ידיעות לא טובות, ואת הטובות אינו יודע לשאול, לכן לשניהם משיבה התורה בפסוק אחד, איך לפתוח להם בקדושה ואיך לקרבם, רק לשאינו יודע לגמרי, די בוהגדת וכו', ובזה את פתח לו, ולהרשע שיש לו ידיעות לא טובות ובשביל זה אינו יודע לשאול בקדושה צריך להיות מקודם הקהה את שניו ובזה את פתח לו ותקרבהו.",
"והנה אנו אומרים בואהבה רבה אבינו אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבנו בינה, כלומר כיון שהקב״ה מקיים את כל התורה, (בירושלמי ראש השנה ז. ובמדרש רבה משפטים ל.) ולמדתם את בניכם ג״כ מצוה בתורה לכן אבינו שאתה מצווה כביכול במצוה ולמדתם את בניכם תן בלבנו בינה, וזה שאומרים ברוך המקום וכו׳ ברוך שנתן תורה וכו׳ כנגד ארבעה בנים וכו', כי כיון שמצוה מן התורה לשוב ולקרב כל מיני הבנים חכם תם שאינו יודע לשאול ואף על הרשע לא אמרה בזה אל תענה כסיל או כמו שאמרה הגמרא (סנהדרין דף ל״ח) שלאפיקורס ישראל אסור להשיב, רק את כולם עתה ישובו ויקרבו לכן גם הוא ית׳ יקיים עתה מצוה זו כי אפילו ח״ו מי שהוא רשע, כבר קיימו די בנו הקהה את שניו ויקרבנו מעתה אליו ית׳ ברחמים. ואפשר שלכן אומרים אח״כ מתחילה עע״ז זכו׳ ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, לומר שכבר היה כך לעולמים שהיו כ״כ רחוקים וקרבנו המקום לעבודתו.",
"ונצעק אל ד׳ אלקי אבותינו, וישמע ד׳ את קולנו, וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו.",
"כי כשהאיש זוכה ותפילותיו מתקבלות, אז שומע ד׳ ממנו בתפלותיו את כל צרותיו ועינויו, לזה אומרים, שאז במצרים היינו במצב נמוך שלא זכינו שתפלותינו תעלנה למרום, אבל כיון שבזכות אבותינו שמע ד׳ רק את קולנו הקול שלנו לבד, ונתקרב לנו לכן כבר ראה בעצמו את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו והושיענו.",
"ע״כ אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה וכו' הן הם יודו ויברכו וכו' כי כל פה לך יודה וכל לשון וכו', אפ״ל שהא שמונים בפרטיות כ\"א לעצמם האברים לעצמם ורוח לעצמה ונשמה לעצמה ואח׳׳כ פה לעצמו ולשון לעצמו וכו', ולא אמר בכלל שאנחנו כלנו יודו ויברכו היא לומר שאפילו לאחר חיותו בעוה״ז, שיתפרדו האברים לעצמם ורוח ונשמה לעצמן הפה לעצמו והלשון לעצמו וכו' גם אז אודה את ד', ומסיימין כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך, אפילו כשלא ישאר ממני בלתי העצמות גם הן תאמרנה ד׳ מי כמוך.",
"ע״כ אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה וכו' הן הם יודו ויברכו וכו' כי כל פה לך יודה וכל לשון וכו', אפ״ל שהא שמונים בפרטיות כ\"א לעצמם האברים לעצמם ורוח לעצמה ונשמה לעצמה ואח׳׳כ פה לעצמו ולשון לעצמו וכו', ולא אמר בכלל שאנחנו כלנו יודו ויברכו היא לומר שאפילו לאחר חיותו בעוה״ז, שיתפרדו האברים לעצמם ורוח ונשמה לעצמן הפה לעצמו והלשון לעצמו וכו' גם אז אודה את ד', ומסיימין כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך, אפילו כשלא ישאר ממני בלתי העצמות גם הן תאמרנה ד׳ מי כמוך."
],
"Shabbat Chol HaMoed Pesach": [
"ויאמר הראני נא את כבודך, ויאמר וכו' וחנותי את אשר אחון וכו' ויאמר וכו' ונצבת על הצור ושכתי כפי וגו', ונבין נא למה דוקא עתה ביקש מש״ר הראני נא את כבודך, ולא קודם שחטאו, דברי רש״י ז״ל נודעים, ומה התשובה ע״ז וחנתי את אשר אחן. הגמ׳ (ר״ה דף י״ז) פי׳ שהראה לו סדר התפלה, ונבין נא פשוט לפי השגתנו למה דוקא עתה הראה לו. ונצבת על הצור, הא כל מקום שנאמר נצים נצבים וכו' (נדרים דף ס״ד), הגם שכתוב אלקים נצב וכו', היינו שנצב הוא בגדלות שראוי רק לו ית׳ כי ד' מלך גאות לבש משא״כ באיש נצב נצבים לא טוב, א״כ למה נאמר כאן למש״ר ונצבת, וכן למה הי׳ צריך להשיכותי כפי, הא הי׳ יכול הוא ית׳ רק שלא יראה לו את כבודו ית׳ עד עברו, כי רק בדבר הנראה מעצמו צריכים להסתיר ביד, משא״כ כבודו ית׳ שאינו נראה מעצמו עד שמראה, הי׳ די שלא להראות כנ״ל, ואף שאין לנו השגה בהתגלות ד׳ למש״ר, מ״מ שואלים אנו בזה רק מה שמרמז לנו.",
"ואפשר כי איתא בספ״ק כמדומני בשם המגיד הגדול זצוק״ל אדברי חכז׳׳ל (סנהדרין דף ק׳׳ג) ויעתר לו ויחתר לו שחתר הקב״ה חתירה מתחת כסא הכבוד מפני מדה״ד כדי לקבלו בתשובה, ואמר בקדשו שהא שהוא ית׳ מקבל את החוטא בתשובה תחת הכבוד הוא, עכ״ל הק', וצ״ל הא אנו אומרים דרכך אלקינו להאריך אפך לרעים ולטובים והוא תהלתך, אדרבה תפארתו ותהלתו ית׳ הוא זה, ואפשר שרק למדת הדין היינו למלאכים המקטרגים, לפי ערכם תחת הכבוד הוא שמקבל בתשובה, משא״כ לערך ישראל, אדרבה כיון שקב״ה וישראל חד, אם לא יקבל בתשובה, לא רק איש ישראל ישאר נמוך ומגועל בחטא רק גם חלק אלקית, לכן הוא כבודו ית', שמקבל בתשובה, כי אפילו בחייב מיתה אמרה תורה כי קללת אלקים תלוי, ופרש״י משל לשני אחים וכו׳ ע״ש. וזה שאמר ד׳ על המלאך כי לא ישא לפשעכם, היינו כנ״ל כיון שלפי ערכו תחת הכבוד הוא.",
"ואפשר שלכן כשהבטיח ד׳ עתה למש״ר פני ילכו ולא מלאך, שאל מש״ר מעתה הראני נא את כבודך, מה הוא כבודך אם שלא למחול כמו השגת המלאכים, או למחול, והשיבו ד׳ וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אע״פ שאינו הגון ואינו כדאי, זה כבודי מפני שאיש הישראלי חלק אלקית הוא, ולא עוד אלא רמז לו ד׳ והשכותי את כפי ונצבת על הצור, כי איתא (תענית ד׳) שישראל שאלו שמני כחותם על לבך כחותם על זרועיך, ואמר הקב״ה אתם בקשתם מקום שפעמים נראה ופעמים אינו נראה על כפים חקותיך מקום שנראה תמיד וזה הרמז לנו, שגם כשיהי׳ לנו ח\"ו הסתר, וצרות הגוף והנפש, לא יעלה על לבנו שח״ו באמת נסתרים, רק ג\"כ עם הכף היא ההסתרה, בחי׳ על כפים עם החקיקה וההתקרבות הכי גדולה שנראה תמיד, ולא הסתר לגמרי, ונצבת על הצור, והוא גם הדבר שיכול אתה להתחזק ולהיות נצב גם בשעת ההסתרה, מפני שנפשך מרגשת שגם אז נחקק ונראה אתה בחי׳ כפים, ושניהם במשמע ונצבת מעצמך בטבע וגם ציווי הוא שתחזק את עצמך ותהא נצב.",
"ואפשר שלכן כשהבטיח ד׳ עתה למש״ר פני ילכו ולא מלאך, שאל מש״ר מעתה הראני נא את כבודך, מה הוא כבודך אם שלא למחול כמו השגת המלאכים, או למחול, והשיבו ד׳ וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אע״פ שאינו הגון ואינו כדאי, זה כבודי מפני שאיש הישראלי חלק אלקית הוא, ולא עוד אלא רמז לו ד׳ והשכותי את כפי ונצבת על הצור, כי איתא (תענית ד׳) שישראל שאלו שמני כחותם על לבך כחותם על זרועיך, ואמר הקב״ה אתם בקשתם מקום שפעמים נראה ופעמים אינו נראה על כפים חקותיך מקום שנראה תמיד וזה הרמז לנו, שגם כשיהי׳ לנו ח\"ו הסתר, וצרות הגוף והנפש, לא יעלה על לבנו שח״ו באמת נסתרים, רק ג\"כ עם הכף היא ההסתרה, בחי׳ על כפים עם החקיקה וההתקרבות הכי גדולה שנראה תמיד, ולא הסתר לגמרי, ונצבת על הצור, והוא גם הדבר שיכול אתה להתחזק ולהיות נצב גם בשעת ההסתרה, מפני שנפשך מרגשת שגם אז נחקק ונראה אתה בחי׳ כפים, ושניהם במשמע ונצבת מעצמך בטבע וגם ציווי הוא שתחזק את עצמך ותהא נצב."
],
"The Seventh Day of Pesach": [
"וירא ישראל וכו' אז ישיר משה ובני ישראל וגו׳ ונבין למה כתיב מקודם ישראל, ואח״כ בני ישראל, הגם שהרבה כתוב כן בתורה, בטח בכל מקום יש כוונה, וגם לנו רמז.",
"ואפשר כי אנו מסיימין את ההלל בזה כי לך טוב להודות ולשמר נאה לזמר כי מעולם ועד עולם אתה אל, שמשמע שזה נתינת טעם שלכן לך טוב להודות וכו׳ כי מעולם ועד עולם אתה אל, ואפשר כי אנו מתפללים ביהי רצון שקודם תהלים, וכשם שאנו אומרים לפניך שירים בעוה״ז כך נזכה לומר לפניך שיר ושבחה לעוה״ב, לכן כי לך טוב להודות וכו׳ מפני שמעולם ועד עולם, היינו בין בעוה״ז בין בעוה״ב אתה אל, ועי״ז גם שם נאמר שיר ושבחה.",
"עוד אפשר, כי כל מה שברא הקב״ה לכבודו בראו, ויש התגלות כבודו ע״י שמושיע לנו ואנו מודים ומשבחים אותו בשירות ותשבחות, יש גם התגלות כבודו ית׳ בשעה שמעניש את ישראל, ואנו בוכים ומתפללים אליו שיושיענו שע״י גבורתו וגם ע״י תפילותינו אליו ית׳ כבודו ית׳ ניכר, אבל הגם שח״ו אנו אינם זוכים עוד לישועה, ושכבודו ית׳ יתגלה על ידינו בשירה וזמרה, רק ח״ו ע״י עונש ובכי', מ״מ למה יסבלו נשמות ישראל שכבר עלו למרום, כי רש״י ז״ל אומר (בפר' חוקת) מכאן שהאבות מצטערים בקבר בצרות ישראל, ובזוה\"ק איתא מזה הרבה, ולא רק נשמת האבות רק גם נשמות כל הנפטרים והנהרגים מישראל, הם מצטערים בצערנו ועובדים אתנו יחד עבודתינו את ד׳ הן בבכיה בעת צער ח״ו והן בשירה בשעת ישועתינו, ולמה יצטערו הן.",
"וזה כי לך טוב להודות, הן אפשר ראוים אנחנו ח\"ו לעבודה בצער ותפילות של בכיה, מ״מ טוב שהושיענו ונודה לך ולשמך נאה לזמר, כי מעולם ועד עולם אתה אל, וגם בעולם העליון (מודים ומשבחים) עובדים נשמות ישראל אתנו יחד אותך, ולמה יסבלו ויצטערו הן ח״ו, ומתורצת בזה קושית כ״ק אא״מ אדמו״ר הה\"ק זצ״ל על הגמרא (ברכות ט.) דבר נא, אין נא אלא לשון בקשה כדי שלא יאמר אותו צדיק אברהם וכו' ואחר כן יצאו לא קיים בהם, שדייק והאם אם לא ישאל אברהם זאת, לא היה צריך הקב״ה לקיים הבטחתו, אבל נודעת הקושיא כיון שהבטחת ואח״כ יצאו ברכוש גדול היינו ביזת מצרים, היתה בשביל קושי השעבוד, א״כ כשלא השלימו את כל הת׳ שנים ורק קושי השעבוד השלים, למה הגיע להם ביזת מצרים, הלא כבר לקחו את שכר קושי השעבוד בזה שלא הוצרכו להשלים כל הת׳ שנים, ולהנ״ל אפשר זה הרמז, כדי שלא יאמר אברהם וכו' הן להם אין מגיע, מפני שירדו בקליפת מצרים ולא יכלו להשלים כל הזמן, ובשביל זה הוצרכו לצרף את קושי השעבוד להשלמת הזמן, אבל למה יסבול מזה א״א, כי כאשר יצאו בלא רכוש ויצטערו ישראל מדלותם גם א״א יצטער עמהם כנ״ל, וזה כדי שלא יאמר אברהם, הן לישראל אפשר אין מגיע רכוש, כיון שירדו לקליפת מצרים ובשביל זה לא יכלו להיות כל הזמן והוצרכו לקושי השעבוד להשלים, אבל כדי שלא יאמר אברהם.",
"וזה הרמז וירא ישראל את היד הגדולה וכו׳ כמ״ש בזוה״ק ישראל סבא, יעקב אבינו, ובשביל זה אז ישיר משה ובני ישראל וכו׳ כי אפילו שעל בנ״י היה אז קטרוג הללו וכו' והללו וכו', מ״מ כיון שהם בני ישראל בזכות יעקב אבינו שהוא לא יצטער במרום זכו בניו לישועה וישירו לד׳, כי לך טוב להודות וכו׳ כי מעולם ועד עולם אתה אל.",
"וזה הרמז וירא ישראל את היד הגדולה וכו׳ כמ״ש בזוה״ק ישראל סבא, יעקב אבינו, ובשביל זה אז ישיר משה ובני ישראל וכו׳ כי אפילו שעל בנ״י היה אז קטרוג הללו וכו' והללו וכו', מ״מ כיון שהם בני ישראל בזכות יעקב אבינו שהוא לא יצטער במרום זכו בניו לישועה וישירו לד׳, כי לך טוב להודות וכו׳ כי מעולם ועד עולם אתה אל."
],
"Isru Chag of Pesach": [
"תביאמו ותטעמו וכו׳ מקדש ד׳ כוננו ידיך, ונבין הלא כל יצ״מ היתה כדי להכניסם לא״י, ולמה הוצרכו ע״ז להתפלל כי בטח יושיעם ד׳ ויכניסם לא״י ולביהמ״ק, וכן למה נאמר על ביהמ״ק כוננו ידיך, הא בני ישראל בנו אותו, ודברי רש״י ז״ל ידוע.",
"ואפשר כי איתא בספ״ק עה״פ לעולם ד׳ דברך נצב בשמים, שדיבור הוא למעלה מעשי׳, לכן יש שאומר ד׳ להושיע את ישראל וכבר באה הישועה אבל היא למעלה בעולם הדיבור, ועד שתמשך לעוה״ז עולם העשי׳ מתאחר איזה זמן, לעולם ד׳ דברך נצב בשמים למעלה מעולם העשי׳, לכן עשו הנביאים הקדושים לפעמים פעולה דמיונית כגון אלישע הנביא שצוה למלך ישראל לירות בקשת ואמר שלוש פעמים תכה את ארם, וכדומה, שהוא עשי׳ מעין הישועה כדי להמשיך את הישועה מיד לעולם העשי׳, עכ״ל הק׳.",
"והנה עתה שאין לנו לא נביא ולא חוזה, עשיותנו המצוות שהוא ג״כ המשכת דבר ד׳ היינו דבר ד׳ במצוות, אל עולם העשי׳ לעשות המצוות, פועל להמשיך את דבר ד׳ של הישועה ג״כ אל עולם העשי׳, ומכש״כ עתה בפסח שהמצוות מעשיות מן דבר ד׳ של ישועה הן, מצות ע״ש שלא הספיק וכו', ד׳ כוסות, ד׳ לשונות הגאולה, שצריכה עשייתנו להמשיך את ישועתנו שתהא תיכף ומיד, ולא תאחר ח\"ו, ואפשר בזה לתרץ קושיא הנודעת׳ איך טעם המצות ע״ש שלא הספיק וכו׳ הא עוד במצרים קודם יציאתם נצטוו לאכול מצה, ולהנ״ל גם אז צוה ד׳ מקודם שיעשו מצוה מעין ישועה מהירה כדי שתהא מעין פעולה דמיונית ע״ש שלא הספיק כדי שיגאלו מיד, ובסוף שירתם התפללו הן יודעים אנו שיכניסנו ד׳ לא״י ולביהמ״ק, אבל תביאמו לא הליכה הנמשכת רק תביאמו מיד כיון שמקדש ד׳ כוננו ידיך שע״י עשיית המצוות מן [מעין] הישועה בפועל שהיתה אז ביצ״מ ובים, גם דבר ה׳ של ההכנסה לארץ וביהמ״ק ג״כ כבד נמשך לעשי׳ בחי׳ ידיך.",
"והנה עתה שאין לנו לא נביא ולא חוזה, עשיותנו המצוות שהוא ג״כ המשכת דבר ד׳ היינו דבר ד׳ במצוות, אל עולם העשי׳ לעשות המצוות, פועל להמשיך את דבר ד׳ של הישועה ג״כ אל עולם העשי׳, ומכש״כ עתה בפסח שהמצוות מעשיות מן דבר ד׳ של ישועה הן, מצות ע״ש שלא הספיק וכו', ד׳ כוסות, ד׳ לשונות הגאולה, שצריכה עשייתנו להמשיך את ישועתנו שתהא תיכף ומיד, ולא תאחר ח\"ו, ואפשר בזה לתרץ קושיא הנודעת׳ איך טעם המצות ע״ש שלא הספיק וכו׳ הא עוד במצרים קודם יציאתם נצטוו לאכול מצה, ולהנ״ל גם אז צוה ד׳ מקודם שיעשו מצוה מעין ישועה מהירה כדי שתהא מעין פעולה דמיונית ע״ש שלא הספיק כדי שיגאלו מיד, ובסוף שירתם התפללו הן יודעים אנו שיכניסנו ד׳ לא״י ולביהמ״ק, אבל תביאמו לא הליכה הנמשכת רק תביאמו מיד כיון שמקדש ד׳ כוננו ידיך שע״י עשיית המצוות מן [מעין] הישועה בפועל שהיתה אז ביצ״מ ובים, גם דבר ה׳ של ההכנסה לארץ וביהמ״ק ג״כ כבד נמשך לעשי׳ בחי׳ ידיך."
],
"Metzora": [
"כי תבאו אל ארץ כנען וכו׳ ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, ופרש״י בשורה היא לכם וכו׳ לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב וכו׳ וע״י הנגע נותץ הבית ומוצאן.",
"ונבין נא א״כ למה הסגיר מתחילה את הבית שבעת ימים, ורק אח״כ חלצו את האבנים, הא כיון שנראה הנגע ידע שכאן מטמון׳ ובפרט שכפי שאיתא ברמב״ן מובא בספרי כ״ק אא״מ אדמו״ר מרן זצוק״ל שנגעי בתים ובגדים שלא כדרך הטבע הן א״כ רק לטובת ישראל לגלות המטמוניות הן, ולמה צותה התורה לטמא מקודם שבעת ימים,",
"והנה בכוונת התורה ומצותי׳ אין לנו השגה, אבל מה שמרמז לנו אפשר כי יודעים ומאמינים אנחנו שכל מה שד׳ עושה לנו, אפילו כשח״ו מלקה אותנו הכל לטובה היא, אבל כשרואים כעת שלא ביסודי הגוף לבד מלקה אותנו, רק גם בדברים שח״ו מרחיקים הם אותנו ממנו ית', אין חדר לתשב״ר ולא ישיבה, לא ביהמ״ד להתפלל בצבור ולא מקוה, וכדומה, אז ח׳׳ו ספק חשש עולה בקרבנו, האפשר שגם עתה כוונתו ית׳ לטובה, אם לטובה, הי׳ לו ליסרנו בדברים שיקרבו אותנו אליו, ולא ביטול תורה ותפילה וח״ו כמעט כל התורה, והאם אין זאת ח״ו יסורים של וישליכם וכו', לכן רואים בתורה שהגם שנגע הבתים טמאה ומטמאה הייתה, ומ״מ עשה בה ד׳ שליחות לטובת ישראל, מתחילה טמאה ז׳ ימים ואח\"כ נתגלה המטמון, ולכן צריך האיש לומר רק כנגע נראה לי, ואפילו ת״ח שיודע שנגע היא רק כנגע יאמר, להנ׳׳ל, מפני שהאיש בעצמו אינו יכול לאמר אם היא באמת נגע או פגע רק שלו נראה כנגע הי׳ יכול לאמור, אבל באמת טובה היא לישראל אשר יטיב ד׳ עמנו.",
"והנה בכוונת התורה ומצותי׳ אין לנו השגה, אבל מה שמרמז לנו אפשר כי יודעים ומאמינים אנחנו שכל מה שד׳ עושה לנו, אפילו כשח״ו מלקה אותנו הכל לטובה היא, אבל כשרואים כעת שלא ביסודי הגוף לבד מלקה אותנו, רק גם בדברים שח״ו מרחיקים הם אותנו ממנו ית', אין חדר לתשב״ר ולא ישיבה, לא ביהמ״ד להתפלל בצבור ולא מקוה, וכדומה, אז ח׳׳ו ספק חשש עולה בקרבנו, האפשר שגם עתה כוונתו ית׳ לטובה, אם לטובה, הי׳ לו ליסרנו בדברים שיקרבו אותנו אליו, ולא ביטול תורה ותפילה וח״ו כמעט כל התורה, והאם אין זאת ח״ו יסורים של וישליכם וכו', לכן רואים בתורה שהגם שנגע הבתים טמאה ומטמאה הייתה, ומ״מ עשה בה ד׳ שליחות לטובת ישראל, מתחילה טמאה ז׳ ימים ואח\"כ נתגלה המטמון, ולכן צריך האיש לומר רק כנגע נראה לי, ואפילו ת״ח שיודע שנגע היא רק כנגע יאמר, להנ׳׳ל, מפני שהאיש בעצמו אינו יכול לאמר אם היא באמת נגע או פגע רק שלו נראה כנגע הי׳ יכול לאמור, אבל באמת טובה היא לישראל אשר יטיב ד׳ עמנו."
],
"Kedoshim": [
"והתקדשתם והייתם קדושים, כי אני ד׳ אלוקיכם. כי איתא בגמרא ברכות בפ׳ תה״ש (דף כ״ח) וכשחלה ריב״ז נכנסו תלמידיו לבקרו וכו׳ אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בו״ד וכו׳ א״ל ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם.",
"ונבין האם ח״ו לא היו לתלמידיו התנאים קדושי עליון מורא שמים יותר ממורא בו״ד, ובפרט התדעו שאמר להם כשאדם עובד עבירה, איזה שייכות הוא לתלמידיו הקדושים שהיו ביניהם ר״א הגדול ר״י ב״ח וכו׳ ור׳ אלעזר בן ערך כמ״ש באבות פ״ב מ״ח, ואנחנו שמענו מצדיקי הדוד ובפרט זקני הקדוש הרבי ר׳ אלימלך ואחיו הקדוש הרבי ר׳׳ז זצוקלל״ה שהיתה להם יראת המלאכים, ובכלל קשה להבין איך ברכם ביראת שמים, היינו שד׳ יתן להם יראת שמים, הא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.",
"אבל ידוע שלא ידח ממנו נדח, היינו כשהאיש בא ח\"ו למצב נמוך לעבור עבירה ובפרט כשעי״ז ידח ח״ו אז ד׳ אינו עוזבו, ואיתא בספ״ק שבאותיות יצר במלואם יש השם ש'ד'י', יו״ד צד״י רי׳׳ש, שכדי שלא להניח את האיש ליפול בו ח״ו העמיד בסופם את השם ש'ד'י׳ כשמגיע האיש עד הסוף אין השם מניחו ליפול יותר עכ״ל הק׳, לכן מעתה ביראה זו שלא יפול לגמרי בעבירה ח\"ו אפשר לברך את איש הישראלי, כיון שהוא בידו של הקב״ה, משא״כ ביראה עילאה א״א לברך כיון שזהו ביד האדם שהוא צריך לעלות אלי', וכשאמרו רבינו ברכנו וראה את כונתם שרוצים שיברכם בי״ש אמר להם שרק בי״ש שלא לעבור עבירות יכול לברכם וליראה עילאה הם בעצמם צריכים לעלות.",
"וזה שאומר הפסוק ועתה ישראל מה ד׳ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳ ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וכו' היינו היראה שלא לעבור עבירות גם ד׳ יכול ליתן לכם, אבל מה שואל מעמך היראה ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וכו', לעלות מעלה בכל ענינים.",
"והנה גם כשח״ו ד׳ מעניש לאיש הישראלי הוא לזה הכנה כי לא ידח וכו׳ ולהשיבו, אבל כיון שע״י היסורים קשה לעלות מעלה, לכן צריך האיש אז לעורר בקרבו רצון ותשוקה לעלות יותר, וגם להתאמץ לעלות ואז בין אם יעלה בין אם ח״ו לא, ממתיק הוא בזה את הדין, כיון שאין תכלית הכוונה שישאר האיש ביראה תתאה זו בלבד, שלא יחטא, כמו שכבר דברנו שאין כוונתו ית׳ ותכלית איש הישראלי שלא יזיק האיש הישראלי לבד רק שע״י יראה תתאה זו יעלה יותר, [והאם] (והלא) עולה הוא (או) הלא אדרבה ע״י היסורים כלו נשבר ושוכב וא״א לו לעלות.",
"וזה והתקדשתם וכו', תמיד תשתוקקו להתקדש וגם תתקדשו יותר ויותר אפילו כשכבר תהיו קדושים, ואז כי אני הוי׳ אלוקיכם שגם אלוקים בחי׳ דין יומשך לבחי׳ הוי׳ רחמים.",
"וזה והתקדשתם וכו', תמיד תשתוקקו להתקדש וגם תתקדשו יותר ויותר אפילו כשכבר תהיו קדושים, ואז כי אני הוי׳ אלוקיכם שגם אלוקים בחי׳ דין יומשך לבחי׳ הוי׳ רחמים."
],
"Emor": [
"וספרתם לכם ממחרת השבת וכו', וכידוע מגמרא (מנחות ס״ה) שאין הצדוקים מודים שהכונה הוא ממחרת יו״ט, ונבין נא מה מרמז לנו בזה שקרא הפסוק כאן יו״ט בשם שבת.",
"ואפשר כי איתא בגמרא ע״ז כ״ט ע״ב שאל ר׳ ישמעאל את ר׳ יהושע וכו' א״ל מפני מה אסרו גבינות נכרים וכו' השיאו לדבר אחר, אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודייך, א״ל כי טובים דודייך, א״ל אין הדבר כן שהרי חברו מלמד עליו וכר, ואמרו בגמרא שגזרה זו שאסרו גבינות העכו״ם בתוך הי״ב חודש היתה, וגזרה טרם שנתמלא לה י״ב חודש, אין מגלין טעמה מפני שאפשר יקיל מי בה כשלא יסכים לטעמה ואחר יב״ח שכבר נתפשטה הגזרה בישראל כבר מגלין טעמה, והשיאו לד״א שר׳ ישמעאל אמר שהקב״ה אומר לכנסת ישראל כי טובים וכו', ואמר לו ר׳ יהושע שכנסת ישראל אומרת להקב״ה ערבים עלי דברי דודיך היינו דברי סופרים (חכמים) יותר מיינה של תורה ע\"ש.",
"ונבין נא אם אין מגלין טעם גזירה קודם יב״ח למה שאל ר׳ ישמעאל כששמע מגזרה חדשה זו, ואם רק לעצמו שאל ולאחרים לא יגלה, למה לא אמר לו, כי כמו שמותר לו לד׳ יהושע לדעת מותר לו גם לר' ישמעאל לדעת, ולמה דוקא לפסוק ולדרש זה השיאו, הגמרא אומרת משום שכוונתו היתה על ראשית הפסוק, ישקני וכו', ונבין נא למה אמר לו את סוף הפסוק ולא את תחילתו.",
"אבל את מצוות ד׳ מן התורה אנו עושין בחקה, אף את המשפטים לא משום השכל שאנו מבינים בהן עושין רק כדי לקיים את גזרת המלך כמ״ש בספה״ק משא״כ הגזרות דרבנן שהן משמרת למשמרת, לכאורה רק כאשר יודע האיש את טעמה של הגזרה תהיה עשיתו מצוה, ולא כשאינו יודע, כיון שע״פ פשוט, היא בעצמה אינה מצוה, ורק כדי לשמור את המצוה דאורייתא, וכיון שאין הוא יודע טעמה, שהוא כדי להשמר מדבר של דאורייתא, איך נאמר שיקיים, אבל זה אינו, כי ד׳ מלמד תורה לעמו ישראל ולא מלמד לבד רק גם נותן להם התורה, שנתן התורה לישראל עד שמעתה גם ישראל יכולים לעשות מצוות, כי המצוות דאורייתא הן אברין דמלכא, וכיון שישראל נאחזין בגופא דמלכא וקב״ה ואורייתא וישראל חד לכן רצונם דעתם ונשמתם כשקשורין בהקב\"ה יכולין גם הם להעשות מצוות, וכמו שאמרה הגמרא (ר\"ה דף כ״ה) אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין, וגם אמצוות דרבנן מברכין אשר קדשנו במצוותיו, וגם אמרנו כבר שמזה רואין שהגם שמתחילה כשעושין החכמים את הגזרות, בשביל המצוות דאורייתא הן, מ״מ אחד שצוו אותנו הן בעצמן נעשות מצוות, כי ביו\"ט שני של גליות אף שעתה אנו בקיאין בקביעא דירחא מ״מ אנו עושים יו\"יט שני ואין מניחים תפילין ביום הזה, שהוא מצוה דאורייתא, מפני שכיון שהחכמים תקנו את היו\"ט שני, נעשה בעצמו מצוה, אף שמתחילה רק משום ספיקא דיומא עשהו.",
"ואפשר זהו ג״כ נרמז בגמרא הנ\"ל, שר׳ ישמעאל רצה שיגלה את טעם הגזרה שאסרו גבינת העכו\"ם, כי באם לא ידעו העם את טעם הגזרה אין מקיימין את המצוה בשלימות כנ״ל, ואמר לו ר׳ יהושע מהפסוק כי טובים דודיך מיין ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה, והדברי סופרים לא מפני השמירה לדברי תורה לבד הם מצוות רק מעצמן נעשים מצוות עד שערבים יותר מיינה של תורה לכן גם כשלא ידעו טעמן, מצוה בשלימות הן עושין.",
"וכן הוא בכל איש ישראל לפי ערכו ומצבו בעבודה, מדעתו רצונו ונפשו נעשה מצוות, ובשם כ״ק אא\"ז הרה״צ והקדוש זצוקלל״ה ממאגלניצא איתא שגם הכוונות שעושה לו איש הישראלי לעצמו לכוון, כונות טובות הן עכ״ל הק', היינו שמי שאינו יודע לכוון כוונת האר\"י זצוקלל״ה כשמכוון מלבו ונפשו לד׳ כפי דעתו ורצונו כוונות טובות הן, והכל תלוי כפי התבטלותו לד', אם נתבטל אליו ית׳ יותר אז נעשה עצמותו יותר אלוקית עד שממנו נעשה מצוות, לכן כשח״ו נעשה עת צרה ליעקב, ומתפלאים אנו איזה טובה יוצא מזה, הלא אדרבה אין עוסקין בתורה כפי שעסקו, ועוד שמצוות אין מכוין לעשות כפי שעשו, אבל כיון שמתבטלין אז יותר להקב״ה, וגם רואין שאין מי שיושיענו בלתי הקב׳׳ה, לכן מההתבטלות הזאת מתקרבים אליו ית׳ עד שכל מעשם דיבורם ומחשבותם לד' נעשה מצוות, היינו כשעושים כל מה שאפשר להם לעשות.",
"והנה גם בכל המצוות אומרים אשר קדשנו במצוותיו, אבל בספירת העומר מקדשין א״ע בפרטיות בז׳ מדות, ובפרטי פרטיות ז׳ מדות שבכל ספירה מצוה למימנא שבועי ומצוה למימנא יומי, ז׳ הימים שבכל שבוע, והכל לקדשנו, לכן מזה כל עצם הישראלי נעשה מצוה, וע״ז מרמז שלענין הספירה נקרא יו״ט שבת, יו״ט ישראל מקדשין ושבת קביעא וקיימא שד׳ מקדשו, מקדש השבת, וע״י התקדשנו בספירה נקרא גם היו״ט שאנו מקדשין בשם שבת.",
"והנה גם בכל המצוות אומרים אשר קדשנו במצוותיו, אבל בספירת העומר מקדשין א״ע בפרטיות בז׳ מדות, ובפרטי פרטיות ז׳ מדות שבכל ספירה מצוה למימנא שבועי ומצוה למימנא יומי, ז׳ הימים שבכל שבוע, והכל לקדשנו, לכן מזה כל עצם הישראלי נעשה מצוה, וע״ז מרמז שלענין הספירה נקרא יו״ט שבת, יו״ט ישראל מקדשין ושבת קביעא וקיימא שד׳ מקדשו, מקדש השבת, וע״י התקדשנו בספירה נקרא גם היו״ט שאנו מקדשין בשם שבת."
],
"Behar": [
"וידבר ד' א״מ בהר סיני וכו' ופרש״י מה ענין שמיטה אצל הר סיני וכו' אלא וכו׳ כלליותי׳ ופרטותי׳ ודקדוקי' מסיני וכו׳, כי בשיר השירים אומרים מקודם ב׳ פעמים (אני לדודי ו-) דודי לי, ואח״כ אני לדודי ועלי תשוקתו, שעפ״פ הי׳ צריך מקודם לאמר ועלי תשוקתו תשוקתו לבדה של הקב\"ה עלי, ואח״כ ודודי לי, שלא בלבד תשוקתו עלי רק גם ודודי, הוא ית׳ לי.",
"אבל כשאיש ישראלי נותן א״ע להקב״ה, אז אף שאינו ראוי עוד שד׳ כביכול יתן א׳׳ע אליו, ואין הוא ית׳ משתוקק אליו, מ״מ נותן א׳׳ע אליו בשביל הכריתת ברית עם האבות ועמנו בקבלת התורה. ואם נותן האיש א״ע אחת ושתים אליו ית׳ ואומר אני לדודי, אז הוא ית׳ לא לבד שכביכול מתקרב אליו בשביל הכריתת ברית שהוא ית׳ קשור בו, בחי׳ ודודי לי רק גם ועלי תשוקתו שגם רוצה ומשתוקק אל איש הישראלי הפרטי הזה, וכן איש הישראלי אף שעוד אין תשוקתו כ״כ ליתן א״ע להקב״ה מ״מ יתן ויחזור ויתן עד שגם תשוקתו תתעורר ליתן א״ע אליו ית׳.",
"והנה כשישראל ח׳׳ו בצרה, ובפרט בצרה כזו שרואים שלא הם בעצמם ולא זולתם יכול להושיעם, רק הוא ית׳ בעצמו יכול להושיעם, כבר הם נותנים א״ע בלב שלם ובתשוקה אליו ית', אבל צריכים לקבוע בזכרוננו ובקרבנו את מצבנו האיום בעת הצרה, ואיך אנו משתוקקים עתה בקרבנו לאמור, הלואי שיושיעני ד׳ ואעבדהו ואתפלל ואעסוק בתורה כ״כ וכו', בי לא בשוטים עסקינן שחושבים הלואי שיושיעני ה׳ ואעשה מסחרים טובים ואוכל יותר, כי הן הוא ית׳ צריך להושיע לכל איש ישראל גם בזה, שיעשה מסחרים טובים ויאכל יותר טוב, אבל לא בשביל זה יקוה לישועה, והצרות שד׳ ענש אותנו לא על זה היו, צריכים להשתוקק לישועה כדי שנוכל לעבדהו עוד יותר מאשר מקודם, וצריכים את מרירותנו וגודל צרותינו עם תשוקתנו אשר אנו משתוקקים לישועה ולעבדהו, לקבוע בקרבנו על כל ימי חיינו וחיי בנינו.",
"וזה הרמז שעוד במצרים קודם שיצאנו משם נצטוינו לאכול מרור, הגם שמרור יזה שאנו אוכלים הוא ע׳׳ש שמרדו וכו', ואז קודם שיצאו ממצרים לא הוצרכו להזכיר א״ע כיון שעוד היו במצרים, אבל נצטוו עפ״פ לאכול אל קרבם המרירות של אז, כדי שיזכרו תמיד גם לאחר שיגאלו, את המרירות וקבלת עומ״ש שקבלו אז ע״ע.",
"הן ישנם אנשים שחושבים בקרבם לאמור ומה חטאתי ומה אקבל ע״ע יותר, האם ח׳׳ו איני מניח תפילין, האם ח״ו איני שומר שבת וכו', אבל צריכים לדעת שגם תלוי איך מניחים תפילין, ואיך מתפללים, במה מבלין את השבת, ואיך עוסקים בתורה, כי רואים שגם על הפרטים כפה עליהם הר כגיגית וכו׳ ואם לא וכו׳ ואיתא במדרש תנחומא (פ׳ נח), שעל תורה שבע״פ כפה עליהם, אף שכבר הקדימו נו״נ, מפני שיש בה הרבה דקדוקים, וא״א לומר שעל תורה שבע״פ המפרשת את מצוות תורה שבכתב הכוונה שהוצרך לכפות עליהם ההר כגיגית, כי זהו תורה שבכתב, כי איך זה נקיים והי׳ לך לאות על ידכה אם לא יפרשו החכמים בתורה שבע׳׳פ, ואיך אמרו נו״נ בלא הפשט שלהם, אלא על הגזירות והרחקות שהוסיפו החכמים הכוונה שכפה עליהם וכו׳ ורואים איך ההקפדה על זה, וכן איתא בספה״ק כמדומני במהרש״א ז״ל, שהגם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ״מ מה שהאיש מוסיף ע״ע כגון הרחקות וכדומה יש לו שכר בעוה״ז, וזה שרמזה התורה על פרטיות ודקדוקי התורה מסיני, היינו לזה שכפה עליהם את הר סיני גם על הפרטים, וכשישמרו גם הפרטים אז התורה מבטיחה שש שנים תזרע שדך וכו׳ שתהיה לך שדה כרם ותעבוד ותשבע לחם וכ״ט כי ע״ז גם בהאי עלמא נותנים שכר.",
"הן ישנם אנשים שחושבים בקרבם לאמור ומה חטאתי ומה אקבל ע״ע יותר, האם ח׳׳ו איני מניח תפילין, האם ח״ו איני שומר שבת וכו', אבל צריכים לדעת שגם תלוי איך מניחים תפילין, ואיך מתפללים, במה מבלין את השבת, ואיך עוסקים בתורה, כי רואים שגם על הפרטים כפה עליהם הר כגיגית וכו׳ ואם לא וכו׳ ואיתא במדרש תנחומא (פ׳ נח), שעל תורה שבע״פ כפה עליהם, אף שכבר הקדימו נו״נ, מפני שיש בה הרבה דקדוקים, וא״א לומר שעל תורה שבע״פ המפרשת את מצוות תורה שבכתב הכוונה שהוצרך לכפות עליהם ההר כגיגית, כי זהו תורה שבכתב, כי איך זה נקיים והי׳ לך לאות על ידכה אם לא יפרשו החכמים בתורה שבע׳׳פ, ואיך אמרו נו״נ בלא הפשט שלהם, אלא על הגזירות והרחקות שהוסיפו החכמים הכוונה שכפה עליהם וכו׳ ורואים איך ההקפדה על זה, וכן איתא בספה״ק כמדומני במהרש״א ז״ל, שהגם ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ״מ מה שהאיש מוסיף ע״ע כגון הרחקות וכדומה יש לו שכר בעוה״ז, וזה שרמזה התורה על פרטיות ודקדוקי התורה מסיני, היינו לזה שכפה עליהם את הר סיני גם על הפרטים, וכשישמרו גם הפרטים אז התורה מבטיחה שש שנים תזרע שדך וכו׳ שתהיה לך שדה כרם ותעבוד ותשבע לחם וכ״ט כי ע״ז גם בהאי עלמא נותנים שכר."
],
"Bechukotai": [
"ופניתי אליכם והרביתי אתכם וכו׳ ואולך אתכם קוממיות. הנה בשבת העבר דקדקנו על שמתחילה אומרת כנס״י אני לדודי ודודי לי שכבר הוא לי, ואח״כ אני לדודי ועלי תשוקתו שנראה כאילו רק תשוקתו ית׳ עלינו, וחוץ ממה שאמרנו אז אפ״ל באופן אחר, כי יש עוד לדקדק למה כתיב ועל\"י תשוקתו שהי׳ צ״ל ואל״י וכו', כמ״ש ואלי״ך תשוקתו.",
"אבל מתחילה כשאני לדודי ודודי לי, שע״י התשוקה שלנו שאני לדודי הוא ית׳ מתקרב אלינו, לכן רק כפי ערך היכולת שלנו למשוך התקרבות אלקותו ית׳, כערך זה נמשך לנו, אבל כשנותן איש הישראלי את עצמו פעם ושתים אליו ית׳, אז גם תשוקתו ית׳ מתעוררת אלינו, ואז נעשה ועלי תשוקתו, התשוקה שלו, המשכה שלא ע״י התשוקה שלנו בלבד, וזה שכתוב עלי, ולא אלי בלבד כמים הפנים אל פנים לפי יכולתי, רק עלי היותר גדולה ממני, ולא תשוקתו בלבד יותר גדולה ממני, רק גם אני מתגדל יותר מעצמותי, כיון שאותי הוא ית׳ משתוקק בתשוקה הגדולה ממני, ונתגדל אני למעלה מהעצם שלי.",
"ואפשר זהו הענין שאמר ר׳׳ע (ברכות דף ס״א) כל ימי הייתי מצטער עפ״ז וכו', ולמה היה לו עוד להצטער ע״ז ואם כדי לעשות רצון ד׳ הלא הי׳ מקיים רצון ד׳ בתורה תפילה מצוות וכו׳ ואפילו אם זאת מצווה היותר גדולה מ״מ כשלא אנה ד׳ אותה לידו, רק מצוות ועבודות אחרות אנה לו למה הצטער, ולהנ״ל אפשר כיון שר״ע אמר בסוף משניות יומא, אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שמתחילה הישראל מטהר א״ע ואז ד׳ מטהר אותו, ופעל כ״כ שד׳ יקדשו ויטהרו בבחי׳ ועלי תשוקתו, ונתגדל ר״ע כ״כ יותר מעצמו עד שהי׳ משתוקק לעבודה הגדולה ממנו למס\"נ עד שהי׳ מצטער על שלא באה לידו, ועוד נרמז לנו בזה כל ימי וכו׳, כי רגעים וגם שעות טובות יש לכל איש ישראל, אבל ר״ע רמז, כל ימי וכו׳ עבודתו הטובה גם התשוקה למס\"נ לא רק ברגעים ושעות היתה, אך כל ימי וכו',",
"ואת האני לדודי צריך האיש ליתן בכל דבר, ראשית כל שיקיים התורה ומצוות, במחדו״מ, וגם שידע שזהו עיקרו ותכליתו שיקיים התורה ומצוות ויהי׳ ישראל, וע״ז בראו ד' לא מיבעי׳ מי שיכולה להיות תורתו .אומנתו, אלא גם מי שמוכרח לעסוק במסחר ובמלאכה רוב שעות היום, ורק איזה שעות עוסק בתורה ובתפילה, ג״כ יכולה עבודת ד׳ בתורה ותפלה להיות תכליתו, ואלי׳ יתן את כל עצמותו, כי הלא האיש מבלה רק כשעה בכל המעל״ע באכילותיו ומ״מ היא עקרית לו אף שבמלאכתו ומסחרו מבלה הוא רוב שעות היום, בכל עצמנו צריכים ליתן אותנו אליו ית', ובפרט כשח׳׳ו עת צרה, צריכים לדעת שצריכים אנו לישועתנו של עצמנו לא בתור אנשים לבך רק בתור יהודים, והכל בו ית' תלוי ובלתו ית׳ אין להושיע, וכשהאיש ישראלי נותן א״ע אליו ית׳, אז פועל ועלי תשוקתו, ועלי למעלה ממני שגם אנו מתגדלים ומתעלים ברוחניות וגופניות, לכן הפסוק אומר מתחילה ופניתי אליכם, אליכם בחי׳ פניתי כמים הפנים אל פנים כפי עצמכם ואח״כ מסיים ואולך אתכם קוממיות שגם אתם תתגדלו כנ״ל, בחי׳ ״עלי\".",
"ואת האני לדודי צריך האיש ליתן בכל דבר, ראשית כל שיקיים התורה ומצוות, במחדו״מ, וגם שידע שזהו עיקרו ותכליתו שיקיים התורה ומצוות ויהי׳ ישראל, וע״ז בראו ד' לא מיבעי׳ מי שיכולה להיות תורתו .אומנתו, אלא גם מי שמוכרח לעסוק במסחר ובמלאכה רוב שעות היום, ורק איזה שעות עוסק בתורה ובתפילה, ג״כ יכולה עבודת ד׳ בתורה ותפלה להיות תכליתו, ואלי׳ יתן את כל עצמותו, כי הלא האיש מבלה רק כשעה בכל המעל״ע באכילותיו ומ״מ היא עקרית לו אף שבמלאכתו ומסחרו מבלה הוא רוב שעות היום, בכל עצמנו צריכים ליתן אותנו אליו ית', ובפרט כשח׳׳ו עת צרה, צריכים לדעת שצריכים אנו לישועתנו של עצמנו לא בתור אנשים לבך רק בתור יהודים, והכל בו ית' תלוי ובלתו ית׳ אין להושיע, וכשהאיש ישראלי נותן א״ע אליו ית׳, אז פועל ועלי תשוקתו, ועלי למעלה ממני שגם אנו מתגדלים ומתעלים ברוחניות וגופניות, לכן הפסוק אומר מתחילה ופניתי אליכם, אליכם בחי׳ פניתי כמים הפנים אל פנים כפי עצמכם ואח״כ מסיים ואולך אתכם קוממיות שגם אתם תתגדלו כנ״ל, בחי׳ ״עלי\"."
],
"Nasso": [
"וידבר ד׳ וכו׳ כה תברכו את בנ״י וכו׳ יברכך ד׳ וכו׳ ושמו את שמי על בנ״י ואני אברכם, להבין מה מרמז לנו הענין כה תברכו שהם יברכו ויברכך ד' משמע שד׳ יברך, וכן ושמו את שמי על בנ״י ואני אברכם משמע שד׳ יברך, וכן מה ושמו את שמי על בנ׳׳י הלא כבר כתיב מה יאמרו, ודברי רש״י ז״ל ידוע.",
"אמנם התוס' (שבת דף פ״ח) מקשים למה הוצרכו לכפיות ההר כיון שכבר הקדימו נל׳׳נ ומתרצים, שמא יחזרו מפני יראתם מפני האש ע״ש, וצריכים להבין א״כ למה לא כפה עליהם ההד קודם שענו נו״נ, שאז ג״כ הי׳ לחשוב שלא ירצו מאשר לחשוב שיחזרו אחר שהקדימו נל׳׳נ.",
"פשוט הוא לפי מצבנו, שרק בקבה״ת שכבר פסקה זוהמתן ולא הי׳ גופם וכל חיותם נחשב להם לכלום היו יכולים לקבל את התורה גם כשהי׳ ההר תלוי ממעל לראשיהם ואיימו אותם באם לאו שם וכו', משא״כ קודם שהגיעו לקבה׳׳ת שאז פסקה זוהמתן, ועוד היו אנשים, עד כמה שהיו גם אז צדיקים וגם הקדימו נל״נ כמלאכים, מ״מ לא היו יכולים לקבל את התורה כשאימת מות עליהם, לכן לא כפה עליהם ההר מתחילה, כיון שאז לא היו יכולים לקבל ולא לשמוע כשאימת מות עליהם, ורק אח״כ כשפסקה זוהמתן ונתבטלו לגמרי מתורת אנשים ולא הי׳ הגוף נוגע להם לגמרי היו יכולים לקבל גם בכפיה.",
"כי כבד דברנו אהא שאיתא בתדב״א שהתורה היא בשביל ישראל, כי לא בעשיית המצוה לבדה מתפטר איש הישראלי רק שהוא ייעשה ישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, זהו העיקר ואת\"ם תהיו וכו', לכן צדיך איש הישראלי לשמש בכל מדותיו וטבעו ונטיותיו לקדושה, ומשל איתא בזאת זכרון מזקני הרה״צ והקדוש מלובלין זצוקללה״ה בשם המגיד הגדול והקדוש זצוקללה״ה שכשרוצה האיש לעורר בקרבו אהבה לד׳ קודם התפילה יזכיר לו אהבתו לבניו אף לממונו, וכשמתעורר באהבה זו ומזכיר לו מד׳ ית׳ מגדלותו וטובותיו שעושה לו, אז יתעורר באהבה לו ית׳ ע׳׳ש, היינו שגם אהבתו ההדיוטית לממונו מתעלה לאהבת ד', וגם איתא בספ״ק רמז בפסוק כי ממנו נקח לעבוד את ד׳, שגם מן הבהמיות שבאיש יקח לעבוד את ד', והוא בחי׳ לאתהפכא חשוכא לנהורא וטעמא מרירא למתקא, וזה א״א כשהאיש בצרה ח״ו וע״ז אנו מתפללים לד׳ שיושיענו בחסדים טובים וכמ״ש מכ״ק אא״מ הה״צ והק' זצוקלל״ה על ותגמלנו חסדים טובים, כי כל מה שהקב״ה עושה עמנו, חסד הוא עושה, אבל ותגמלנו חסדים שיהיו גם לנו טובים עכ״ל הק', כי אפילו אם נעשה המצוות, אם ח״ו אנחנו נהי׳ מדוכאים אז העצמיות שלנו אינה עושה, כי האם אפשר לעיין בתורה כשכל ראש לחלי, והאם אפשר להתלהב במדות הלב כשכל לב דוי ח״ו, עזי וזמרת י״ה ויהי לי לישועה זה א־לי וכו', כיון שויהי לי לישועה כפי צרכיותי שיחי׳ טוב לי וגם אני ארגיש הישועה, אפשר לי להגיע לבחי׳ זה אלי, האל שלי שגם בעצמותי אעבדהו, אלקי אבי וארוממנהו, שלא אסתפק בקדושה ועבודה שניתנה לי בירושה מהאבות לבדה, רק גם וארוממנהו.",
"וזה אפשר דור לפי דורשיו ומרשיו לפי הדור, שלכן צריך הדורש להיות כפי הדור, כדי שיהיה קרוב להם יותר בנטיותיהם ויוכל להרגיל גם את העצמות שלהם לעבודה, וגם את הישועות שד׳ משפיע עליהם לא ישארו ממעל להם בענינים רוחניים לבד, רק גם לעצמם וצרכיהם ימשך, כעין שאיתא בספרי כ״ק אא״מ הה״ק זצוק״ל על שלא יאמר אברהם אבינו ועבדום וענו אותם קיים בהם וכו׳ שלולא זאת הי׳ יכול ד׳ לקיים את הואחרי כן יצאו ברכוש גדול בדברים רוחניים, אבל כדי שלא יאמר א״א וכו׳ לכן נתקיים בפועל בכסף וזהב.",
"וזה כה תברכו את בנ״י וכו', יברכך ד׳ הן ד׳ יברכם אבל ושמו את שמי על בני ישראל עליהם ממש ולא תשאר ממעל להם מה שטוב בשמים לבד, כיון שהם בני אדם וצריכים ישועה גם גופנית כמו שפרש״י על הברכות בבנים, בממון וכו'.",
"וזה כה תברכו את בנ״י וכו', יברכך ד׳ הן ד׳ יברכם אבל ושמו את שמי על בני ישראל עליהם ממש ולא תשאר ממעל להם מה שטוב בשמים לבד, כיון שהם בני אדם וצריכים ישועה גם גופנית כמו שפרש״י על הברכות בבנים, בממון וכו'."
],
"Shavuot": [
"יהי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך, יבאוני רחמיך ואחי׳ כי תורתך שעשעי (תהלים קי״ט אות י') והנה כאמרתך לעבדך הפשט הוא, כמו שאמר ד׳ לדוד המלך ע״י הנביאים, ונבין, הא כל איש ישראלי אומר תהלים ומה הפשט כאמרתך לעבדך.",
"אבל כתיב וכל העם רואים את הקולות ופירש״י רואין את הנשמע שא״א לראות במקום אחר, ונבין נא למה [לאיזה] ענין הראה ד׳ להם נס הזה, בשלמא את הלפידים וכו׳ בעבור תהי׳ יראתו ע״פ כמ״ש הפסוק, משא״כ לראות הנשמע למה.",
"להשגתנו הקטנה אפשר, כי ד׳ ית׳ הוא המלמד תורה לעמו ישראל, ונתינת התורה לא רק נתינה או אמירה לבדה היתה רק גם לימוד, מש״ר למד עמהם כל התורה, והוא ית׳ למד עמהם עשרת הדברות, ובמדרש איתא שאמרו על הן הן ועל לאו לאו, וכיון שעשה״ד תורה שבכתב הוא, ודברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, (גיטין דף ס' ותמורה י״ד) לכן הראה להם את הקולות ולא יהיה למוד בע״פ.",
"נתינת התורה היתד. גם למוד שלמד ד׳ עמנו, והנה בסוף פ׳ נשא פי׳ רש״י עה״פ וישמע את הקול מדבר אליו, כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן, מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו, עכ״ל הק', הענין אפשר ע״פ פשוט כעין הא שאיתא (מגילה דף ט״ז) באחשורוש שמתחילה דיבר אל אסתר ע״י מתורגמן כיון ששמע שהיא מזרע המלוכה דיבר אלי׳ בעצמה, היינו שאף שלקח אותה לאשה ומ״מ לדבר אלי׳ בעצמה לא זכתה עד שידע שגם היא מזרע המלוכה, כי נודע מהבעש״ט זצ״ל עה״פ נפשי יצאה בדברו שחלק נפש המדבר יוצא בשעה שמדבר עכ״ל הק', לכן צריך להיות השתוות עצם נפש המדבר עם עצם המתדבר, כיון שלא דיבורים בלבד יוצאים ממנו רק גם חלק מעצם נפשו, לכן כ״ז שלא ידע שהיא מזרע המלוכה היינו שלא בלבד שהיא עתה מלכה רק שגם העצם שלה מלכה לא דיבר עמה, וכיון שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא לכן גם בכל גדלות מש״ר, הי׳ מתדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו, וזה כבודו של מעלה.",
"אבל צריכים להבין הא כתיב דבר אל בנ\"י, אמור אל אהרן ואיך אפשר לדבר זאת בינו לב׳׳ע, ואפשר שכמו שהיתה בריאת העולם ע״י התורה, כך גם כל הדיברות למש״ר ע״י התורה היו, שכיון שבתורה כתיב ויאמר ד׳ אל משה, דבר אל בנ״י וכו' למד הקב״ה את פסוקים הללו בתורה בינו לב״ע ומש״ד שמע מאליו, נמצא שכאשר למד הקב״ה את התורה עם מש״ר ועם ישראל אז לא בינו לב״ע בלבד דיבר והם שמעו, רק עמהם ואליהם דיבר, כיון שבינו לב״ע דיבר רק כשלמד בינו לב\"ע, משא״כ כשלמד עמהם, עמהם הי׳ מדבר, והיא גודל ההתקשרות בינו ית׳ לישראל בקבה״ת, כיון שאליהם דיבר ונתקשר אליהם עצם המדבר בחי' אנכי ד', לא הדיבורים לבד, רק בחי׳ אנא נפשאי כתבית יהבית, נפשאי כביכול נתגלה לישראל ע״י לימוד התורה שלמד ד׳ עמנו.",
"והנה יש לפעמים שמתגברים המקטרגים ח״ו על ישראל וקשה שיושעו ישראל, אז מגלה הוא ית׳ את עצמותו ואז אין כל מקטרג יכול לקטרג, כמו במצרים אני ד', לכן בשבועות זמן קבה״ת וכן יתמיד כשלומדים תורה הוא עת ישועה, ואין מקטרג יכול לשלוט אז ח״ו בישראל, כיון שהוא ית׳ מדבר עמנו ועצם אנכי מתגלה, וזה יהי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך, לא כמו מתדבר בינו לב״ע רק כאמרתך לעבדך, כשאתה מדבר לי וכו' כי תורתך שעשעי ואתה מדבר אלי.",
"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, עזרי מעם ד׳ עושה שמים וארץ, ונבין מה השאלה מאין וכו', הלא יודעים שהוא ית׳ המושיע, ולמה התשובה עושה שמים וארץ.",
"פשוט הוא כשח״ו ישראל בצרה שאין רואים שום מבוא לישועה ח\"ו, ושואלים מאין וכו׳ אז התשובה עזרי מעם ד׳ עושה שמו\"א, שגם ברא אותם ד׳ מאין שלא הי׳ שום יסוד ומבוא לבריאתם, כן גם לנו יושיע עתה מאין.",
"עוד אפשר כי צ״ל מה אשא עיני אל ההרים, אבל איתא בגמרא סנהדרין פ״א ע״א דרש רב אחא בר׳ חנינא מאי דכתיב אל ההרים לא אכל, שלא אכל בזכות אבותיו עכ״ל הגמרא, וצ״ל הלא כל תפילותינו היא שבזכות אבות יושיענו ד׳.",
"ואפשר כי כ״ק חותני הה\"ק מו׳׳ר מרן זצוקלל״ה אמר בשם צדיק אחד על דברי חז״ל צריך אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, דפי׳ הוא ז״ל יגיעו עכ״פ רק בנגיעה יגיעו עכ״ל הק', לכן מי שאין מעשיו נוגעים אפילו במעשי אבותיו הרי הוא כאילו זכות אבותיו גבוה ממנו כראש ההר ואיגרא רמה, ואם גם אז אוכל בזכות אבותיו זהו לא טוב, וזה רמז גמרא הנ״ל אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו היינו הגבוהים ממנו כראשי ההרים.",
"ובזה אפשר להבין הגמרא כפה עליהם ההר כגיגית וכו׳ למה דוקא כגיגית ולמה כפה מלשון כופה עליו כלי ולא העלה עליהם ההר, אבל איתא בזוה״ק ויחן שם ישראל נגד ההר ישראל סבא היינו יעקב אבינו, לכן כפה דוקא, וכגיגית דוקא, שדפנות ההר נמשכים למטה אליהם כגיגית מהופכת, אם אתם מקבלים את התורה באופן זה שלא ישארו מעשי אבותיכם וזכותם כהר אשר למעלה מכם רק כגיגית הנמשך לכם ויגיעו מעשיכם למעשי אבותיכם מוטב, ואומרת הגמרא מכאן מודעא רבה לאורייתא מ״מ הדר קבלוה בימי אחשורוש ופרש״י מאהבת הנס, כי הפסוק אומר ותחת כי אהב את אבותיך וכו', וכדי שיגיעו מעשינו למעשי אבותינו צריכים להתפלל שגם מאהבתו ית׳ שהראה לאבותינו יראה ד׳ גם לנו, וזה מאהבת הנס שבו, יקבלו את אשר כפה עליהם אז כגיגית, שיגיעו מעשינו למעשי אבותינו.",
"וזה אשא עיני אל ההרים, רואה אני א״ע כ״כ רחוק ממעשי אבותי עד שצריך אני לישא עיני אליהם, לכן מאין יבא עזרי, אני רחוק מהם וגם אהבתו ית׳ של האבות נסתרה ממני, עזרי מעם ד׳ עושה שמים וארץ, שמים לרום וארץ לעומק, אף שכ״כ רחוקים זה מזה מ\"מ ברא ד׳ אותם יחד כמ״ש במדרש שבראם כקדירה וכיסוי, כן גם יעזור לנו שיראה לנו אהבתו ויקרב אותנו ברחמים למעשה אבותינו הקדושים.",
"וזה אשא עיני אל ההרים, רואה אני א״ע כ״כ רחוק ממעשי אבותי עד שצריך אני לישא עיני אליהם, לכן מאין יבא עזרי, אני רחוק מהם וגם אהבתו ית׳ של האבות נסתרה ממני, עזרי מעם ד׳ עושה שמים וארץ, שמים לרום וארץ לעומק, אף שכ״כ רחוקים זה מזה מ\"מ ברא ד׳ אותם יחד כמ״ש במדרש שבראם כקדירה וכיסוי, כן גם יעזור לנו שיראה לנו אהבתו ויקרב אותנו ברחמים למעשה אבותינו הקדושים."
],
"Beha'alotcha": [
"ויהי בנסוע הארון וכו' קומה ד׳ ויפצו אויבך וכו' ופרש״י מהגמרא עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו, ונבין למה הסמניות דוקא בנוני״ן ולמה דוקא בהפכיות, וכן פרש״י לפי שהי׳ מקדים לפניהם וכו׳ היה משה אומר עמוד וכו׳ ואל תתרחק יותר, ונבין, ומה ענין ויפוצו אויבך לזה.",
"אמנם אנו אומרים ותערב לפניך וכו׳ ושם נעבדך ביראה וכו׳ וצ׳׳ל הא לכאורה עתה בזמן הגלות והצרות יש לנו יותר יראה, ואיך אומרים שדוקא כשיושיע ד׳ אותנו ויגאלנו ושם נעבדך ביראה, אבל אף שיראה ישנה לנו עתה מרוב עוני וצער, מ״מ לעבוד ה׳ ביראה קשה לנו, פשוט מפני שאין מניחים לנו, וגם מפני שבירת הלב ונפילת כל רוחנו, משא״כ שם כשיושיענו ד׳ ויגאלנו גם נעבדך ביראה.",
"והנה האיש אשר גם בצרותיו עובד את ד׳ בכל יכולתו, אז התשוקה שמשתוקק שיעזור ד׳ לו ממצוקותיו, ויוכל לעבוד אותו ית׳ יותר, התשוקה שלו מועלת להפוך את הרוגז לרחמים, ותמשיך את הישועה, כי ישראל מברכים את שמו ית׳ בלשון נכח ונסתר, כמ׳׳ש בכל ברכה ברוך אתה ד׳ לשון נוכח, אשד קדשנו וכו׳ לשון נסתר, ברוך הוא שאומרים בב\"ש הוא לשון נסתר, ברוך אתה לשון נוכח, משא״כ המלאכים מברכים רק בלשון נסתר, קק״ק וכו' ברוך כבוד ה' ממקומו הכל לשון נסתר, והוא מפני שישראל עלו במחשבה בנסתר, וגם הם בנגלה בעשי׳, לכן מברכים אותו ית׳ שלמעלה מן השגה בנסתר, וגם כשמתגלה בעשי׳, משא״כ המלאכים שהם מעולם ומבחינה אחת, מעולם שלמעלה מן ההתגלות, מברכים אותו ית׳ בלשון נסתר לבד, וזהו גם כח ישראל להפוך מרחמים לרוגז על הרשעים, ומרוגז לרחמים על ישראל, היינו לעשות מהתגלות הסתרת פנים, ומהסתרה התגלות, כיון שהם בנסתר ובנגלה.",
"וכשעלה מש״ר לקבה״ת והתווכח עם המלאכים, נעשו לו אוהבים וכ״א נתן לו מתנה, ונבין נא אם רק בע״כ ראו שצריכים להסכים ליתן התורה למה עוד נתנו לו מתנות, הן בזוה״ק איתא בדבר המתנות, אבל שם הוא ענין אחר משרי אוה״ע שחשבו את קבה״ת ללא טובה ח״ו לישראל אבל מלאכים אלו האמורים בגמרא שכנראה שלא כוונו לרעת ישראל למה עוד התעוררו כ״כ באהבה עד ליתן עוד מתנות, ולהנ״ל זה בעצמו הי׳ מן הוכוח, שהם אמרו מה אנוש וכו' ופעל מש״ר והפך אותם מרוגז לרחמים בכח הישראל, ובזה בעצמו הראה להם (מש״ר) את גדלות ישראל שיוכל להפוך מרוגז לרחמים גם אותם בעצמם, עד שגם מתנות יתנו לו.",
"נחזור להנ״ל ושם נעבדך ביראה, כי עתה אף שיש לנו יראה מ״מ קשה לעבוד בה עבודה שלימה, וזה ויהי בנסוע וכו׳ לומר שאין זה מקומו, לא בלבד על מקומו מרמז רק גם על מקום אחר* ועשה לו סמניות נוני״ן הפכיות, כי איתא במס' שבת דף ק״ד נו\"ן כפופה נאמן כפוף ע׳׳ש היינו כשיש לישראל כ״ט וכפוף לד׳ בעבודה, אבל כשכפוף מתוך יסורים ח״ו היא נו\"ן הפוכה, ואז הארון והתורה מוסתר מישראל, וע״ז התפלל מש״ר קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך שהם שונאי ישראל, ואז לא יסתר הארון והתורה ולא תהי׳ נו\"ן הפוכה רק עבודת ד׳ והתקרבות אליו ית׳ מתוך שמחה וכ״ט.",
"נחזור להנ״ל ושם נעבדך ביראה, כי עתה אף שיש לנו יראה מ״מ קשה לעבוד בה עבודה שלימה, וזה ויהי בנסוע וכו׳ לומר שאין זה מקומו, לא בלבד על מקומו מרמז רק גם על מקום אחר* ועשה לו סמניות נוני״ן הפכיות, כי איתא במס' שבת דף ק״ד נו\"ן כפופה נאמן כפוף ע׳׳ש היינו כשיש לישראל כ״ט וכפוף לד׳ בעבודה, אבל כשכפוף מתוך יסורים ח״ו היא נו\"ן הפוכה, ואז הארון והתורה מוסתר מישראל, וע״ז התפלל מש״ר קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך שהם שונאי ישראל, ואז לא יסתר הארון והתורה ולא תהי׳ נו\"ן הפוכה רק עבודת ד׳ והתקרבות אליו ית׳ מתוך שמחה וכ״ט."
],
"Sh'lach": [
"עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה, ונבין נא הא המרגלים דברים של טעם ושכל אמרו, אפס כי עז העם וכו׳ והערים בצורות וכו׳ ולמה לא התוכח כלב עמהם לסתור את שכלם ודברי טעמיהם, רק סתם עלה נעלה וכו'.",
"אבל כך צריכה להיות אמונת איש הישראלי, לא בלבד בשעה שרואה מבוא ודרך לישועתו גם ע״פ שכלו ודרך הטבע יאמין בד׳ שיושיעהו ויתחזק, רק גם בשעה שאינו רואה ח״ו שום מבוא ע״פ שכל ודרך הטבע לישועתו יאמין בד׳ שיושיעהו ויתחזק באמונתו ובטחונו, ואדרבה בשעה זו טוב שלא יתעקש למצא איזה שכל ומבוא על דרך הטבע, כי כיון שע״פ פשוט לא ימצא אז ח״ו תוכל אמונתו עי״ז להפגם, ופגם באמונתו ובטחונו בד יכול לעצור את ישועתו ח״ו, רק צריך לאמר הכל אמת, שעז העם היושב בה, כנים הדברים שהערים בצורות וכו׳ ומ״מ הנני מאמין בד׳ שהוא למעלה מהגבול והטבע שיושיענו, עלה נעלה וירשנו אותה בלא שכל ובלא סברה, ואמונה ובטחון כזה בד׳ מקרב את ישועתנו.",
"אבל כך צריכה להיות אמונת איש הישראלי, לא בלבד בשעה שרואה מבוא ודרך לישועתו גם ע״פ שכלו ודרך הטבע יאמין בד׳ שיושיעהו ויתחזק, רק גם בשעה שאינו רואה ח״ו שום מבוא ע״פ שכל ודרך הטבע לישועתו יאמין בד׳ שיושיעהו ויתחזק באמונתו ובטחונו, ואדרבה בשעה זו טוב שלא יתעקש למצא איזה שכל ומבוא על דרך הטבע, כי כיון שע״פ פשוט לא ימצא אז ח״ו תוכל אמונתו עי״ז להפגם, ופגם באמונתו ובטחונו בד יכול לעצור את ישועתו ח״ו, רק צריך לאמר הכל אמת, שעז העם היושב בה, כנים הדברים שהערים בצורות וכו׳ ומ״מ הנני מאמין בד׳ שהוא למעלה מהגבול והטבע שיושיענו, עלה נעלה וירשנו אותה בלא שכל ובלא סברה, ואמונה ובטחון כזה בד׳ מקרב את ישועתנו."
],
"Balak": [
"לא הביט און וכו׳ ד' אלוקיו עמו וכו', הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף וכו',",
"כי איתא בגמרא ברכות ז׳ ואל זועם בכל יום, וכמה זעמו רגע, וכמה רגע אהד מחמשת רבוא וכו׳ אמר ר״א וכו׳ וכמה זעמו רגע וכמה רגע אר״א ואיתימא ר״א רגע כמימרי', היינו כמו שאומרים תיבת רגע, ונבין נא מה בא לרמז בזה שאמד רגע כמימרי׳ ולא כמו שאמרה הגמ' מקודם אחד מחמשת וכו׳ שהוא שיעור מצומצם, משא״כ כשאומרים רגע כמימרי׳ תלוי בכל איש לפי מהירות דיבורו יש ממהר לדבר ויש מאריך.",
"ואל זועם וכו׳ רגע, זהו חסד אל שרק רגע זועם כי לפני זעמו מי יעמוד, והנה בפ׳ בראשית עה״פ ויברא אלוקים את האדם בצלמו פרש״י שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, וכבר דקדקנו בזה דהלא האמירה למעלה ממעשי׳ בידים היא׳ ואיך הכל נברא במאמר והאדם שלמעלה מהם בידים, ואמרנו שאצל כלם לא נמשכה הקדושה ממרום עד לעצמותם, ונשארה במאמר, ולהאיש הישראלי נמשכה הקדושה עד להעשי׳ שלו והוא נברא כביכול בידים של מעלה עד שכולו קודש.",
"וזהו גם ענין נצחיות ישראל, הכל נברא במאמר, דיבור שלמעלה מהם ורק מרחוק מאיר להם, ואין האור קבוע ולא מצוי אצלם, רק כעין ברק המאיר על איזה זמן, משא\"כ ישראל שנברא בידים ונמשכה הקדושה עד להעשי׳ שלהם ולמקומם שנמצאו, והיא מצוי׳ אצלם, נצחיים הם וגם גוף הישראלי נצחי, כי כאשד מוציא את כחותיו לתורה ולעבודה, ומן כח גופו נעשה חלק תורה ועבודה הרי עולה גופו בעולם הנצחי ונשאר בנצחיות, ורק המאכלים שאכל בכל ימי חייו ונתוספו על גופו הם כלים ונפסדים, וזה אל זועם רגע כמימרי׳, זהו החסד שהיא רק רגע ונוגע רק לחלק גופו שנברא במימרי׳ במאמר, והיא כדי לזככו, בי באם ח״ו שוהים הצרות יותר, אז נוגעים גם לחלק עצמות ישראל שנברא בידים.",
"והיא גם יכולת ישראל להתחזק בצרותיו וגם מתחילה אינו נופל רק שוכב, ובשכיבתו זו עוד מפיל בשנאיו, מפני שנברא בידים וקדושתו ית׳ נמשכה עד עצמותו של ישראל, וזה שמרמזים הפסוקים ד׳ אלקיו עמו וכו׳ הן עם כלביא יקום וכו׳ שקם ומתחזק לא ישכב עד יאכל טרף, לגמרי לא יפול רק ישכב. וגם כשישכב עושה בשונאיו יותר מבעצמו, לכן כלביא יקום, ואף בצרות קשות כארי יתנשא.",
"והיא גם יכולת ישראל להתחזק בצרותיו וגם מתחילה אינו נופל רק שוכב, ובשכיבתו זו עוד מפיל בשנאיו, מפני שנברא בידים וקדושתו ית׳ נמשכה עד עצמותו של ישראל, וזה שמרמזים הפסוקים ד׳ אלקיו עמו וכו׳ הן עם כלביא יקום וכו׳ שקם ומתחזק לא ישכב עד יאכל טרף, לגמרי לא יפול רק ישכב. וגם כשישכב עושה בשונאיו יותר מבעצמו, לכן כלביא יקום, ואף בצרות קשות כארי יתנשא."
],
"Pinchas": [
"וידבר משה אל ד׳ וכו' אשר יצא לפניהם וכו׳ אשר יוציאם וכו' ולא תהי׳ וכו' אשר אין להם רועה, כי איתא בגמרא ברכות כ״ח ע״ב כשחלה ר״א נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי עוה״ב א״ל וכו׳ ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי ת״ח וכו׳.",
"ראשית דואין מזה שהגם שהראשית והעיקר הוא לימוד התורה, מ״מ לא די כבר לבא בה לחיי עוה״ב, כי בטח למדו תלמידי ר״א הרבה תורה ממנו, ומ״מ שאלוהו למדנו וכו׳ ונזכה בהן לחיי עוה״ב, וגם הוא לא אמר להם תוסיפו ותרבו ללמוד תורה רק דברים אחרים אמד להם.",
"אבל יש לדקדק למה המתינו בשאלתם זו עד שעת הסתלקותו, ולא שאלוהו מקודם כי בכל ימי חייו צריך האיש לעבוד לזה שיזכה לעוה״ב, וכן למה אמרו ונזכה בהן לחיי עוה״ב והא אל תהיו כעבדים וכו׳ ע\"מ לקבל פרס.",
"אבל בכל חיי ר״א היו הם התלמידים ולמדו ממנו גם אורחות חיים כתלמידים מרבם, אבל כשהגיע עת פטירתו, ידעו שיצטרכו הם עתה להעשות מנהיגי הדור לכן שאלוהו איך ילמדו הם לאחרים, ואיך יחנכו אותם המתחילים שמצבם נמוך וגם עוד עבודתם לקבל פרס, לכן אמד להם דברים שלפי שכלנו הפשוט נראה בהם גם דברים פשוטים למתחילים, ואפשר לומר דהא דאמר להם מנעו בניכם יכו׳ והושיבום בין ברכי ת״ח רמז גם לזה שאנו צריכים עתה לדעת.",
"כי איתא בברכות ו׳ הני בדכי דשלהי מינייהו היינו הא שברכים עייפים מן הסט״א הוא, וצ״ל למה דוקא את הברכים הם מעייפים, אבל חברי איוב כשראו בו שלבו נופל מן דאגותיו ויסוריו שבאו עליו אמרו לו, כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ, שעד עתה חיזק הוא בדבריו איש הכושל וברכים כרעות אמץ, היינו שאיש הנופל ברוחו קראו ברכים כרעות, וזהו שמרמזת הגמרא, הני ברכי דשלהי מה שנופל האיש ברוחו וקשה לו לסבול את היסודים שנותנים לו מן השמים, מן הסט״א ומעשה יצה\"ר הוא.",
"והנה כפי שרואים היצה״ר פועל את פעולתו זו לכשול את ברכי ישראל בחקירותיו שנותן במוחו הוא, ולא עתה בעת הצרות הגדולות לבד רק גם מקודם ראינו שבאם נכשל אחד מן הבחורים בני תורה ועוזב את חבריו עם תורתם, ונעשה בעל מלאכה או סוחר וגם יצא חוץ לשיטה ר״ל, הסבה היתה שנפגמה אמונתו והתחיל לחקור ולחשוב מה יהי׳ תכליתו מאין יקח פרנסה וכדומה, הגם שרואין שאין עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות, וחוץ מזה הלא בין כך וביו כך לא לעולם יחי׳ האדם, וכשבא יום פקודתם יודע העשיר הזה אשר לא התנהג כשורה שאין בו דבר אשר יאמץ את רוחו זולת זה שאכל הרבה או היו לו בגדים יותר יפים, שאז בשעה שהולך, מאומה אין לו מזה, והבן תורה, ומי שהתנהג כשורה יודע עכ״פ שחיים טהורים חיי תורה חי, וכמו אז כן גם עתה כל כשלון הברכים מן החקירות והמחשבות באה, כי אילו ידע האיש שמחר כבר תבא הישועה, כי אז כלם היו מחזקים א׳׳ע, אבל מפני שמחקרים בדעתם, מי יודע עד מתי ישתמט [יתמשך] זאת, מי יודע אם נוכל לסבול וכדומה, ובשביל זה הפחד מתגבר והגוף מתחלש והברכים כושלות, לכן בעיקר צריכים לחזק את האמונה ולרחק את החקירות ואת המחשבות ולבטוח בד׳ שיעשה עמנו טובות ויושיענו ויצילנו.",
"והנה בב״ר בתחילת פרשה י״ב נקראים עיונים וחקירות בשם הגיונות, באמור שם הפקחין יודעין רמיזו והגיונו ע׳׳ש, וזה מנעו בניכם מן ההגיון שלא יחקרו בשכלם ע״ד התכלית ואז והושיבום בין ברכי ת״ח, כי אם לא תמנעו אותם מן ההגיון אין אתם בטוחים אם ישארו ת״ח וברכיהם לא יבשלו ולא יוכלו לסבול את התלאות, אבל כאשר תמנעו אותם מן ההגיון ויבטחו בד׳ אז והושיבום בין ברכי ת״ח ברכי דייקא, שברכיהם לא יבשלו.",
"ורבי אליעזר אמר להם זאת כשעמדו בעצמם להעשות מנהיגי הדור, ראשית פשוט ע״י שידרשו ויראו הם לתלמידיהם שאין דבר בשכל ואין האיש יכול בשכל לדעת מה יהי׳ הלאה ולא להיטיב לעצמו, וגם כשמנהיג הדור קשור הרבה מאוד באמונה אז תלמידיו המקושרים בו גם עליהם פועל לרחק מהם את חקירתם והגיונות לבותם ויתחזקו גם הם באמונה, מפני חלק רבם הנכנס בקרבם.",
"וזה הרמז יפקד ד׳ וכו׳ אשר יצא לפניהם וכו׳ כי רש״י פי׳ עה׳׳פ ואלה המשפטים וכו׳ לפניהם כשלחן ערוך לפניהם, היינו שהבנה בשכל נקרא לפניהם, וזה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וכו׳ אל השכל שלחם המכונה בשם לפניהם, אשר יוציאם שיוציא את שכלם מקרבם ואשר יביאם מתי ואיך מותר לשמש בשכלם, ולא תהי׳ עדת ד׳ כצאן אשר אין ״להם\" רועה, שלהם בעצמם ובקרבם אין רועה, רק אל קרבם ואל פנימית כ״א יכנס הרועה ויחזק אמונתם בד' ועי״ז גם את ישועתם יקרב.",
"וזה הרמז יפקד ד׳ וכו׳ אשר יצא לפניהם וכו׳ כי רש״י פי׳ עה׳׳פ ואלה המשפטים וכו׳ לפניהם כשלחן ערוך לפניהם, היינו שהבנה בשכל נקרא לפניהם, וזה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וכו׳ אל השכל שלחם המכונה בשם לפניהם, אשר יוציאם שיוציא את שכלם מקרבם ואשר יביאם מתי ואיך מותר לשמש בשכלם, ולא תהי׳ עדת ד׳ כצאן אשר אין ״להם\" רועה, שלהם בעצמם ובקרבם אין רועה, רק אל קרבם ואל פנימית כ״א יכנס הרועה ויחזק אמונתם בד' ועי״ז גם את ישועתם יקרב."
],
"Ki Teitzei": [
"כי תצא למלחמה וכו' ונתנו ד׳ אלוקיך בידיך ושבית שביו, כי איתא מהה\"ק איש אלוקי המגיד הגדול זצוקלל״ה עה״פ אתה כהן לעולם, שכהן הוא בחי׳ חסד, אתה , זאת שיכול איש הישראלי לאמור לד' ברוך אתה, זהו חסד מד', עכ״ל הק׳, כי את\"ה נוכח, הו״א נסתר, וכשתקנו לנו אנשכה״ג לומר בברכות ותפילות לד' בלשון את\"ה בשם ומלכות, בטח פועלים בדיבורים אלו לעשות התגלות אלוקית עד שיהי' ד' לנוכח לנו ממש, ונוכל באמת לאמור אתה, ולא תהא ברכה לבטלה ח\"ו.",
"וזה שאיתא בספ״ק שכמו שהתפילה צריכה לתורה כמ״ש הפ׳ מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה, כן גם התורה צריכה לתפילה, ולהנ״ל כי אנו אומרים ברוך וכו׳ המלמד תורה לעמו ישראל, היינו להעם כלו, אבל שילמד גם עם כל איש פרטי וידבר אל כל אחד ואחד, צריך כ״א לפעול זאת, ובריש ויקרא פרש\"י קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שמעו, היינו מש״ר שמע גם הקול לו קול אליו גם ביחוד ובפרטיות אליו, וכל ישראל אף שד׳ מלמד עמהם אינו לו ואליו בפרטיות רק מלמד תורה לעמו, להכלל ישראל כלו, וצריך כ\"א לפעל שד׳ ידבר אליו גם בפרטיות כנ״ל.",
"ואיך פועלים זאת ע״י התפילה שאומר אתה ופועל התגלות אלוקית אליו לנוכח אז ד׳ מדבר אליו ומלמדו תורה בפרטיות ג״כ בלשון אתה בנוכח, ורואה ומשיג כ״א חלק תורתו מה שד׳ מדבר אליו ומלמדו שאין זולתו משיג, וזולתו משיג מה שהוא אינו משיג, וכמו שאיתא בספה״ק מאור ושמש על סוד ד׳ ליראיו, שלא לימוד הקבלה לבד הוא סוד, כיון שכתובה בספרים ויכולים ללמדה, רק השגת אלוקית ית׳ שכ\"א משיג מה שאין זולתו משיג, וכ״א מה שמשיג מאלקותו ית׳ ואינו יכול (להסביר) להבין לזולתו נקרא סוד עכ״ל הק', וזה אפשר להשיג ע\"י התפילה כשפועל בה שיעמוד הוא נוכח ד׳ וידבר אליו בלשון אתה וגם ד' ידבר אליו בפרטיות בלשון אתה כנ״ל, אבל שיפעלו דבורינו אשר בלשון נוכח, התגלות אלוקית של נוכח, צריך האיש המדבר בתפילה להתגלה מקודם בדיבורי תפילתו, היינו שעצמותו ימצא בהדיבורים של תפילתו, ואז כמים הפנים אל פנים פועל גם בחי׳ התגלותו ית׳ שיהא נוכחו, ואפילו כשתפילתו של האיש היא מקירות לבו ע\"י צרה ר״ל, מ\"מ כיון שנפשו משתפכת ונמצאת בדיבורי התפילה כבר פועל התגלות של נוכח גם אליו בפרטיות.",
"וזה כי תצא למלחמה על אויביך אפילו רק משום מלחמה וגם מלחמת הרשות היא, אז כיון שצר לך עתה ומתפלל אתה מקירות לבך, ונתנו ה׳ אלקיך בידיך, זאת יתן לך ד׳ שיחי׳ אלוקיך, בחי' אלוקית יהי' שלך בפרטיות, ושבית שביו, כי ישראל מבקשים השיבנו ד' אליך שד' ישיב אותנו אליו, והוא ית' אומר שובה אלי כנודע, ובהתגלות פרטיות זו אתה פועל ושבית שביו שתשוב מה שהוא ית' צריך לשוב היינו שישיב אתכם אליו.",
"וזה כי תצא למלחמה על אויביך אפילו רק משום מלחמה וגם מלחמת הרשות היא, אז כיון שצר לך עתה ומתפלל אתה מקירות לבך, ונתנו ה׳ אלקיך בידיך, זאת יתן לך ד׳ שיחי׳ אלוקיך, בחי' אלוקית יהי' שלך בפרטיות, ושבית שביו, כי ישראל מבקשים השיבנו ד' אליך שד' ישיב אותנו אליו, והוא ית' אומר שובה אלי כנודע, ובהתגלות פרטיות זו אתה פועל ושבית שביו שתשוב מה שהוא ית' צריך לשוב היינו שישיב אתכם אליו."
],
"Ki Tavo": [
"השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך ישראל.",
"איתא בגמרא סנהדרין נ״ט ע״ב דתניא רשב״א אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא נתקלל נחש, כאו״א מישראל היו מזומנים לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלפונים טובים ומרגליות טובות וכו', שעפ״פ ק״ל למה דוקא הנחש שממנו כל הדעה יצאה הי' שליח כ״כ טוב לישראל, ולמה אין טובה כזו יוצאת מן שאר הבהמות וחיות, ואם מפני שכשנתקלל הנחש גם הם נתקללו עמו, א״כ עכ״פ למה לא אמרה הגמרא אלמלא נתקלל הנחש היו כל הבהמות וחיות מביאות לנו אבנים טובות ומרגליות רק על הנחש דוקא אמרה.",
"ואפשר כי איתא בירושלמי פאה פ\"א ה״א אומרים לנחש וכו' מה הניי׳ לך שאתה נושך, ארי, טורף ואוכל זאב טורף ואוכל את מה הניי׳ יש לך, א״ל וכו' אילולי איתאמר לי מן שמיא נכית, לא הוינא נכית, עכ״ל הק׳. זאת אומרת שכל החיות טורפות לצורך עצמן והנאתן משא״כ הנחש אינו עושה לצורך עצמו והנאתו, ורמז הוא זה שמי שאינו מכוון במעשיו לעצמו ע״כ טובה גדולה יכולה לצאת ממנו, ורק הקללה שנתקלל היא המניעה, אבל אלמלא נתקלל גם אבנים טובות ומרגליות הי' מביא לישראל.",
"עוד אפשר כי כשד׳ נפרע ע״י חי׳ טורפת שדרכה לאכול בשר, וד׳ סיבב רק שלא תאכל בשר בהמה וחי׳ רק את האדם ח\"ו, אז הדין שמים בדרך הטבע נתלבש, כי כל בעל חי טבעו לאכול ולבקש צרכיו משא״כ כשנפרע ע״י נחש היא התגלות הדין כמו שהוא בלא התלבשות בדרך הטבע, כי אינו מבקש אז לאכול ואין לו הנאה מזה ורק דין כמו שהוא הוא, וזה שאומרת הגמרא כיון שרואין בנחש לאחר שנתקלל התגלות הדין בלא התלבשות, יודעין מזה שאלמלא נתקלל גם הטובה שהיתה ממנו, טובה גדולה שלא כדרך הטבע היתה יוצאת לנו ממנו, ולפי״ז כשרואים שח\"ו מענים אותנו ומייסרים בענינים שלהמענה ומיסר אין שום טובה יוצאת מהם, ורק לענה אותנו, שהיא התגלות הדין פלא התלבשות כדרך הטבע, אז יודעים מזה שכאשר נשוב ונתפלל לד' אז גם יושיע ד' לנו בישועה בהתגלות שלא בדרך הטבע.",
"ואפשר זה רמז הפסוקים שאמר מש״ר למה הרעותה וכו' למה זה שלחתני וכו' הרע וכו׳ כי נודע שהנהגת משה רבינו היתה נסים בלא התלבשות הטבע מים מלמטה ולחם מלמעלה וכו׳, לכן כשראה מש״ר שאחר שהוא היה השליח לפרעה לגאול את ישראל גזר עליהם גזרה שלא הי׳ לו שום צורך בה, תבן לא ינתן לעם הזה, חשב שכיון שהוא מש״ר השליח והנהגתו בלא התלבשות הטבע, והישועה אשר תבא על ידו ג״כ שלא בהתלבשות תהי', לכן הגזרות והצרות אשר קודמות לה ג״כ שלא בהתלבשות הן, ואמר להקב״ה למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני וכו׳ הרע לעם הזה, רק רעה להם אף שלא יגיע לו שום צורך מזה, והן שתבא אח״כ ישועה גדולה שלא בהתלבשות, אבל האם יש כח לישראל לסבול צרות כאלו, ויאמר ד׳ וכו׳ כי ביד חזקה ישלחם וכו׳ לכן אמור לבנ״י אני הוי', שמעתה יתחיל דין גמור שלא בהתלבשות, למצרים ולשונאי ישראל, ולישראל יתגלה הוי׳ ורחמים וחסדים שלא בהתלבשות.",
"והיא גם היכולת של איש הישראלי לחזק עצמו בצרות איומות כאלו, הצרות הן שלא בהתלבשות הטבע, דין שלא כדרך הטבע, וגם ההתחזקות היא שלא בדרך הטבע, כי בדרך הטבע א״א להבין איך אפשר להתחזק, לכן ההתחזקות גם מועלת להפוך את הדין לרחמים, כי היא התגלות למעלה מן ההתלבשות, וזה רמז הפסוקים לא אכלתי באוני וכו׳ ולא נתתי ממנו למת, ואע״פ שח״ו הי' לי סיבות הללו, אונן, למת ר\"ל, מ׳׳מ עשיתי ככל אשר צויתני ופרש״י שמחתי ושימחתי בו, אף שבדרך הטבע א״א להבין איך יכולתי להתחזק ועוד לשמוח, ואפשר מרמז גם לזה, כשראו שאר אנשים שגם בצרות כ״כ גדולות מתחזק, התחזקו גם הם מק״ו בצרותיהם שלא היו כ״כ מרים כמו אלו שלי, וזה שמחתי ובזה שימחתי, לכן השקיפה וכו, (וברך את עמך ישראל) ואמרו חז״ל שבכ״מ השקפה היא לרעה וכאן נתהפכה לטובה, שההתחזקות בעצמה תפעל להפוך מרעה לטובה ולברך את עמך ישראל. וברך את עמך ישראל.",
"והיא גם היכולת של איש הישראלי לחזק עצמו בצרות איומות כאלו, הצרות הן שלא בהתלבשות הטבע, דין שלא כדרך הטבע, וגם ההתחזקות היא שלא בדרך הטבע, כי בדרך הטבע א״א להבין איך אפשר להתחזק, לכן ההתחזקות גם מועלת להפוך את הדין לרחמים, כי היא התגלות למעלה מן ההתלבשות, וזה רמז הפסוקים לא אכלתי באוני וכו׳ ולא נתתי ממנו למת, ואע״פ שח״ו הי' לי סיבות הללו, אונן, למת ר\"ל, מ׳׳מ עשיתי ככל אשר צויתני ופרש״י שמחתי ושימחתי בו, אף שבדרך הטבע א״א להבין איך יכולתי להתחזק ועוד לשמוח, ואפשר מרמז גם לזה, כשראו שאר אנשים שגם בצרות כ״כ גדולות מתחזק, התחזקו גם הם מק״ו בצרותיהם שלא היו כ״כ מרים כמו אלו שלי, וזה שמחתי ובזה שימחתי, לכן השקיפה וכו, (וברך את עמך ישראל) ואמרו חז״ל שבכ״מ השקפה היא לרעה וכאן נתהפכה לטובה, שההתחזקות בעצמה תפעל להפוך מרעה לטובה ולברך את עמך ישראל. וברך את עמך ישראל."
],
"Nitzavim": [
"הנסתרות לד׳ אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת.",
"כי על כל צרה שלא תבא, איש הישראלי מתפלל לד׳ וצועק אליו ית', וכשהצרה ח״ו יותר גדולה, יותר צועק כמ״ש הפ׳ ויזעק זעקה גדולה ומרה, וגם בלא צרה מתפללים לד׳, כי התפילה בעצמה היא התקרבות לד', וכשמתפללים מתפללים בקול כמ״ש בספה״ק קול מעורר כוונה, כוונה מעורר קול, אבל מה נעשה כשלא מניחים אותנו לצעוק ולא להתאסף יחד להתפלל, ורק בסתר מוכרחים להתפלל, וצריך לב כל איש ישראל לדאב ע״ז בעצמו, ועכ׳׳פ במעמקי לבו לצעק ע״ז.",
"וזה הרמז ממעמקים קראתיך ד', ד׳ שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני, שע״פ פשוט קשה להבין מה הכפל שמעה בקולי, תהיינה אזניך וכו', אבל אצלו ית׳ שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף אין שייך אזנים, רק הכל רוחני למעלה, ומדברים בענינים גופניים לשבר את האוזן, והנה באיש, הדרך הוא כשמדברים אליו בקול נמוך מוכרח הוא להעמיד ולכוון את אזניו כדי שישמע, וע׳׳ז אנו מתפללים ממעמקים קראתיך ד', רק ממעמקי לבי ולא בקול גדול, ד׳ שמעה בקולי תהיינה אזניך קשובות וכו׳ שמעה נא בקולי שצריכות אזניך כביכול להיות קשובות, וראה נא שאין מניחים אותי להתפלל, ורק בסתר ובלחש אני מוכרח להתפלל. ובשביל צער הזה בעצמו שיש לי מזה הושיעני.",
"וזוז הנסתרות לד׳ אלוקינו, שניהם במשמע, כשצריכים להסתיר עצמנו בדברים שהם לד׳ אלוקינו, היינו בתורה ותפילה, זה עולה לד׳ אלוקינו, ובתנאי שוהנגלות כו, עד עולם וכו', ונקוד על לנו ולבנינו, ולהנ״ל שבנקודת לבינו נקבל ע״ע שעד עולם כשיעזור ד׳ לנו ונושע, תהא עבודת ד׳ לנו ולבנינו בנגלה ובקול ובכוונת הלב.",
"וזוז הנסתרות לד׳ אלוקינו, שניהם במשמע, כשצריכים להסתיר עצמנו בדברים שהם לד׳ אלוקינו, היינו בתורה ותפילה, זה עולה לד׳ אלוקינו, ובתנאי שוהנגלות כו, עד עולם וכו', ונקוד על לנו ולבנינו, ולהנ״ל שבנקודת לבינו נקבל ע״ע שעד עולם כשיעזור ד׳ לנו ונושע, תהא עבודת ד׳ לנו ולבנינו בנגלה ובקול ובכוונת הלב."
]
},
"Jewish Year 5701": {
"Rosh Hashanah": [
"קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.",
"ויובן במשל שאיתא בספה״ק אמרי אלימלך מבן המלך וכו', וכפי מצבנו כשסר הב׳׳מ מדרכו והתחיל לחבל ולהשחית גם בארמון המלך, וגם בעניני המדינה עשה הזיקות, ויענשוהו פעם ושתים, הן בכל פעם שענשוהו הבטיח שלא ישוב למעשיו הרעים אבל כשחדלו מלענשו שב אל מעשיו, ויקחוהו שדי המלך ונתנוהו במאסר כדי שלא יעשה כ\"כ הזיקות, ויצר לו מאוד ובפרט שעוד הכוהו בבית האסורים, ויצעק צעקה גדולה וישמע המלך ויבא ויצילהו, וכיון שמלך במשפט יעמיד ארץ, לכן שאלוהו שריו למה הצילהו, והלא כבר הבטיח כמה פעמים שיסור מדרכו הרע ולא קיים, ואם מפני שעתה כבר אינו עושה הזיקות תחשב זאת לתשובה, הלא זהו מפני שאינו יכול לעשות רע מפני שאנו לוחצים אותו ולא מטוב לבבו, ויאמר המלך, הן בטוח אני שמעתה אחר יסוריו המרים כבר יתנהג בדרך הטובה, אבל אפילו כמו שאומרים אתם שעזיבתו את חטאיו לא שלו הוא, אבל קולו, קול יסוריו ממכותיכם בטח שלו הוא, ומעי המו . עליו וא״א לאב לשמוע את צעקת בנו ממכאוביו. ולא יושיעהו.",
"והנמשל הוא, אנו ישראל ב\"מ בצרה גדולה ואפשר מקטרגים עלינו שזאת ששבים אנו עתה בכל לבבינו, וכבר חדל כ״א ממעשיו הרעים, לא מטוב לבנו הוא רק מרוב הצרות, אבל הן ד׳ רואה את לבבינו שמחשבתנו לשוב באמת, וחוץ מזה אפילו אם התשובה האמיתית לא מאתנו באה ולא שלנו היא, מ״מ קולי שמעת, הקול מרוב צרותי המרים זה בודאי שלי, ואיך תשמע בצערי וח\"ו לא תרחם. קולי שמעת לכן אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.",
"ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך. כי רש״י פי׳ בשם המדרש. (גמרא קידושין ל״א ע״א) ראש דברך ולא סוף דברך אמת, אלא סוף דברך הוכיח על ראש דברך שהוא אמת, שכששמעו האומות אנכי ולא יהיה לך וכו' אמרו הכל להנאתו ולכבודו, כיון ששמעו כבד וכו׳ הודו על ראש דברך שהוא אמת עכ״ל הק'.",
"והנה אוה״ע גם הטובים שבהם חושבים שהאמת הוא דבר עצם לעצמו, וד׳ צוה על האמת מפני שהאמת לעצמו אמת, לכן על מצוות השכליות הן מודים, כיון שחושבים בדעתם שד׳ ג״כ מטעם שהן אמת לעצמן צוה עליהן, למשל שאין צריכין לגנוב לגזול וכדומה, וממילא על החקים שלדעתם אינם אמתיים לעצמן. הן מונין את ישראל מה מצוה זו וכו', משא״כ ישראל אומרים אתה אלקים אמת, הוא ית׳ אמת ואין אמת זולתו, וכל אמת שנמצא בעולם הוא רק מפני שכן צוה ד׳ ורצה וכיון שהוא ית׳ אמת לכן גם זה אמת, ואסור לגזול מפני שד׳ האמת כן צוה, ובשביל צווי של ד׳ האמיתי נעשה גם זה אמת, וכשד׳ צוה ההיפך שהפקר ב״ד הפקר, אז זה נעשה אמת שהונו של זה הפקר, כשצוה לאברהם אבינו שיעקד את יצחק בנו הי׳ זה האמת לעקדו, ובאם לא אח״כ ואל תעש לו מאומה, הי׳ זה האמת לשחטו.",
"לכן בישראל אין שייך לומר ח״ו כשטותי ורשעת העכו״ם להנאת עצמו דורש, אדרבה אנו אומרים כל מה שברא הקב״ה לא ברא אלא לכבודו, כי מה שהאיש לא צריך לדרוש לכבוד עצמו, לא מאותו הטעם שהם אומרים שזהו אמת לעצמו שלא ידרוש האיש לכבוד עצמו, רק מפני שד׳ צוה שלא ידרוש לעצמו, משא״כ הוא ית׳ שלכבודו ברא הכל, אז זהו האמת שהוא ית׳ צריך לדרוש לכבוד עצמו אף שבאיש האמת הוא שלא לדרוש לעצמו, ואין להקשות עליו ית׳ שדרש לעצמו עד שנצטרך לבקש תרוצים מסוף דבריו, (כיון שכאשר ברא לכבודו זהו האמת שכן צריך להיות) ואין אנו מודדין את האמת והצדק ע\"י דעתנו להרהר ח״ו אם כן צריך או לא צריך, אם זה אמת או לא, רק רצונו ית׳ זהו אמת וצדק, ואפילו כשאנו מתיסרים ח\"ו אין אנו מהרהרים ח״ו, אף שאין זה לפי דעתנו, כיון שלא בדעתנו תלוי, לא בלבד שאנו אומרים שזה קושיא ח״ו רק שאין אנו מבינים תירוצה והוא למעלה מהשגתנו, רק שבכלל אין אמת וצדק זולת מה שד׳ רוצה מצוה ועושה.",
"וזהו שאומרים ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת, כי חסד הוא גם למי שאינו ראוי, וא״כ הרי זה כמי שאינו אמת אבל כיון שהאמת אינו לעצמו רק רצון ומעשי ד׳ הוא האמת, לכן ויכון בחסד כסאך, ותשב, שכאשר אתה תשב על כסא חסד, לעשות חסד לאיש יותר מכפי הראוי לו אז זה יהיה האמת.",
"וזה ראש דברך אמת כמ״ש חז״ל כנ״ל שאוה״ע אומרים שרק מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת, אבל לעולם, היינו לפי האמת, כל משפט תלוי רק בצדקך, מה שצדק לך זהו צדק ואמת, לכן ערוב עבדך לטוב, כיון שבין אם לפי מעשינו אנו צודקים בין אם לא, כל שאתה תצדק אמת וצדק במשפט, א״כ כשתערב אותנו לטוב אף אם איננו ראוים גם זה יהיה אמת וצדק.",
"ערוב עבדך לטוב וכו׳. כי עיקר התשובה היא שלא ישוב לחטא, ובשני הדברים צריכים לשוב, בסור מרע ובועשה טוב, הרע שעשינו לא נעשה והטוב שלא עשינו נעשה.",
"והנה עתה יכולים אנו להבטיח רק על הסור מרע שלא נוסיף לעשות. משא״כ על הועשה טוב אין יכולים להבטיח כיון שמדוכאים אנו מאד ביסורים מרים ולוקחים כמעט את כל אשר לנו, ואיך נבטיח ללמוד תורה ולעשות צדקה, לכן מבקשים מד׳ ערוב עבדך לטוב, על הסור מרע אבו מבטיחים וערבים, אבל על הטוב היינו על הועשה טוב היה אתה ערב, פשוט על יעשקני וכו׳ ואז נעשה גם טוב.",
"אבינו מלבבו החזידבו בתשובה שלימה לפניך.",
"כי בתשובה מיראה נעשה מזדונות שגגות, היינו שאינה תשובה שלימה כי נשארו השגגות, משא״כ מאהבה היא תשובה שלימה, אבל איתא בספרי כ״ק אא״מ הרה\"צ והק' זצוקלל״ה שכשהאיש מוכה ביסורין קשה שיעבוד מאהבה, לכן אנו מבקשין מד׳ החזירנו בתשובה שלימה, כי על כל התשובה שאנו מבקשין השיבנו ד' הוא ית׳ עונה שובה אלי, אבל עכ״פ החזירנו בתשובה שלימה שתהא שלימה שזה אין בידנו, כי אפילו אם נשוב, רק מיראה תהי', לכן הושיענו ונוכל לשוב בתשובה שלימה.",
"כי בתשובה מיראה נעשה מזדונות שגגות, היינו שאינה תשובה שלימה כי נשארו השגגות, משא״כ מאהבה היא תשובה שלימה, אבל איתא בספרי כ״ק אא״מ הרה\"צ והק' זצוקלל״ה שכשהאיש מוכה ביסורין קשה שיעבוד מאהבה, לכן אנו מבקשין מד׳ החזירנו בתשובה שלימה, כי על כל התשובה שאנו מבקשין השיבנו ד' הוא ית׳ עונה שובה אלי, אבל עכ״פ החזירנו בתשובה שלימה שתהא שלימה שזה אין בידנו, כי אפילו אם נשוב, רק מיראה תהי', לכן הושיענו ונוכל לשוב בתשובה שלימה."
],
"Shabbat Teshuva": [
"כי שם ד׳ אקרא הבו גודל לאלוקנו, ופרש״י אתם הבו גודל לאלוקינו וברכו שמו מכאן אמרו שעונין בשכמל״ו וכו׳ ע״ש.",
"כי איתא בגמרא (שבת פ״ט ע״א) שאמר הקב״ה למש״ר הי׳ לך לעזרנו, מיד אמ״ל [היינו מש״ר] ועתה יגדל נא כח ד׳ עכ״ל הגמרא, היינו שבזה שאמר יגדל נא כח ד׳ עזר את הכביכול, וכאן אמר מש״ר לישראל הבו גודל לאלוקנו שהם יגדלו ויעזרו את הכביכול בזה שיתנו כבוד לו ויאמר ברוך שכ\"מ.",
"כי עיקר הקרבן הוא כמ״ש בגמרא חגיגה (דף י״ב ע״ב) באחד מז׳ הרקיעים ששם מזבח בנוי ומיכאל מקריב קרבנות, ומביאים התוס' שנשמות הצדיקים מקריב, ע״ש, וזהו ע״י עבודה כזו בעוה״ז, שכאשר האיש נותן את כחו ונפשו בעבודתו תורתו ותפילתו לד׳, אז חלק נפשו מקריב אליו ית׳. ופועל שאחר שעולה כלו לעוה״ע מיכאל מקריב נפשו לד', (עיין בפ׳ החודש שנת תש״א יותר מבואר) וזה עיקר הקרבן, וקרבן בהמה היא רק כמו בעקדת יצחק שהי׳ השה תחת בנו, ורק כשהוא בתשובה שנותן נפשו בה הי׳ הקרבן שלם בחי׳ תחת בנו, ועתה שאין קרבנות בהמה אז התורה ותפילה ועבודה בכח, הן בעצמן עיקר הקרבן, ע״י נפשו שנותן בהם.",
"וזה שאמר להם מש״ר הבו גודל היינו שתעזרו כביכול בזה שתברכו את שמו ותעלו את נפשכם בהן לקרבן ד׳ בחי׳ לחם אלקיו, (לחם אלקיו, שכמו שהלחם מוסיף כח באיש האוכלו כן כביכול הקרבנות מוסיפים כח למעלה).",
"והנה כשגם איש הישראלי צועק מצרותיו לד', הגם שרק מצרותיו צועק לא לשם עבודה לבד, מ״מ כיון שהיסורים ממרקין עונותיו של אדם, כמו שאמרה הגמרא (ברכות דף ה׳) עה״פ אשרי הגבר וכו', ומתורתך תלמדנו, דבר הזה מתורתך למדנו ק״ו משן ועין וכו', והוא לד׳ צועק לכן גם זהו כקרבן. ומרומז בהפסוק שאומרים קודם תקיעות, נדבות פי רצה נא ד׳ ומשפטיך למדני, הדבורים שאני אומר, שהם בחי׳ קרבן נדבה, בחי׳ הרי זו, כיון שעם הדיבור נפשו נתונה, רצה נא ד', אף שהוא רק מכאב לב כי ומשפטיד למדני שהתורה מלמדת אותי שגם זה הוא קרבן כמ״ש ומתורתך תלמדנו דבר הזה מתורתך למדנו, שהיסורים ממרקין ומכפרין.",
"ובהפטורה אומרים שובה ישראל עד ד׳ אלוקיך וכו׳ קחו עמכם דברים, שבעיקר אתם תשובו ותבואו לד׳, ועמכם תקחו הדיבורים, אמרו אליו כל וכו׳ וגם ע״ז תתפללו כל עון אתה נושא לכן וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, למה נביא קרבנות ונשלמה פרים שפתינו מכאב ויסורים ח״ו, וקח טוב ונשלמה וכו׳ תפילות מתוך טובות וישועות טובות ושירה וזמרה לך ד'.",
"ובהפטורה אומרים שובה ישראל עד ד׳ אלוקיך וכו׳ קחו עמכם דברים, שבעיקר אתם תשובו ותבואו לד׳, ועמכם תקחו הדיבורים, אמרו אליו כל וכו׳ וגם ע״ז תתפללו כל עון אתה נושא לכן וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו, למה נביא קרבנות ונשלמה פרים שפתינו מכאב ויסורים ח״ו, וקח טוב ונשלמה וכו׳ תפילות מתוך טובות וישועות טובות ושירה וזמרה לך ד'."
],
"Second Day of Sukkot": [
"בהיארצייט הראשונה של בני הרב החסיד והק׳ זצ״ל, יום ב׳ דסוכות
הפסוק אשר אמר בני הקדוש הרב החסיד ר׳ אלימלך זצ׳׳ל בסוף שמ״ע הוא, אמרת לד׳ אדנ׳ אתה טובתי בל עליך, [תהלים ט״ז ב׳].",
"כי איתא בגמרא סנהדרין מ\"ז ע״א דכתיב מזמור לאסף וכו׳ נתנו את נבלת עבדיך וכו׳ בשר חסידיך וכו', מאי עבדיך ומאי חסידיך, לאו חסידיך חסידיך ממש, ועבדיך וכו׳ וכיון דאיקטיל קרי ליה עבדיך עכ״ל הג'.",
"וצ״ל א״כ חסידיך היינו שהיו גם מקודם חסידים וכשנהרגו כמ״ש הפ׳ בשר חסידיך לחיתו ארץ, עי׳׳ז עלו עוד יותר, כי גם מי שלא היו עבדיך עלו למדרגת עבדיך ע״י שנהרגו ע׳׳י עכו\"ם, ולמה קרא אותם רק בשמם הקודם חסידיך. ועבדיך קורא בהשם שעלו לו אחר שנהרגו, כי מקודם לא היו עבדיך רק אח״כ, ובשם זה נקראים, פשוט אפשר מפני שאין בתנ״ך מדרגה יותר גדולה מחסיד בענין עבודה, לכן אף שהחסידים כשנהרגו, עלו עי״ז למדרגה יותר גדולה, אין שם יותר לקראותו ורק חסיד יותר נעשה.",
"עוד אפשר כי איתא בזוה״ק שחסיד הוא משם חסד כנודע, וחסד הוא לעשות עם זולתו, וכן איתא בסנהדרין ק״י ע״ב בחסידותי׳ דר״ע לזכות אחרים לכן רק מי שהוא בעל מזג טוב, זך וטוב לזולתו יכול להעשות חסיד, ואם אינו בטבע איש טוב מוכרח הוא לעבוד עם עצמו שיתהפך לאיש טוב לישראל ורק אז יכול להעשות חסיד.",
"ומובן בזה הא דאמרה הג׳ שבשמחת בית השואבה חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים, למה דוקא חסידים ולא כל איש ישראלי, כמו שמדייק בזה הרב הק׳ זצ״ל בהסידור ע\"ש. כי צ״ל מהו הענין שניסוך המים שהוא חסד התחיל דוקא באושפיזת יצחק שהי׳ בחי׳ גבורה, להנ״ל מפני שלעתיד ילמד זכות על ישראל וגם עם עצמותו וחייו ירצה לכפר עליהם עד שיאמר להקב״ה הא קריבת נפשי קדמך (שבת דף פ״ט ע״ב) והיא גבורת יצחק לקבל הגבורה על עצמו בשביל ישראל, שהיא מדרגה הכי גדולה שבחסד, לכן דוקא באושפיזת יצחק התחיל ניסוך המים שהוא חסד, ובעיקר חסידים ואנ״מ רקדו, מפני החסד לישראל שנמשך אז.",
"אבל צ״ל למה זה רק לעתיד יאמר יצחק להקב׳׳ה הא קריבת ולמה לא אמר כן בחורבן בהמ״ק ולא בכל צרות ישראל שיכפר להם הקב״ה משום דקריבת נפשי, אבל מעשה אבות סימן לבנים והתחלה לעבודת ישראל היתה, ובכל עבודתינו אומרים אלוקי אברהם אלוקי יצחק וכו', לכן גם העקדה לא נסיון ליצחק לבד היתה רק התחלה לעבודה של מסירת נפש לד׳ ולישראל, וכיון שנסיונו של אברהם ויצחק הי׳ רצון ומחשבה שלא נשלמו בפועל לגמרי, כי אמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער וכו׳, לכן כל מעשה ישראל הנהרגים ע״י עכו״ם שהוא להיפך, מעשה בלא מחשבה, תשלום עקדת יצחק היא, ששם היתה ההתחלה מחשבה ורצון וכאן הסיום והפעולה, היינו שהעקדה וכל הנהרגים מבנ״י אח״כ, מעשה אחד הוא.",
"לכן רק לעתיד שיהי׳ במהרה בימינו, שכבר ישלמו בפועל הנהרגים לד', שהוא תשלום עקדת יצחק, יאמר יצחק הא קריבת נפשי קדמך, בפועל עם כל אלו שהשלימו פעולתי פעולת ההקרבה, משא״כ מקודם שלא נשלם עוד כל מעשיו של יצחק ובניו, הקרבנות מבנ״י שנהרגו לא הי׳ יכול לאמוד הא קריבת וכו'.",
"וזה הרמז אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם, לא בדברים הללו שאצל אברהם ויצחק בלבד הי׳ הנסיון רק גם אחר הדברים האלה, שכל אותם הנהרגים תשלום מעשה העקדה היא׳ כיון שעי״ז מתכפה החרון אף מישראל וא״כ כשביל ישראל נהרגו, והיא בחי׳ חסד של אברהם, ולכן אין הפסוק קורא להחסידים הנהרגים בשם יותר גדול כמו בעבדיך, מפני שאף שעולים באמת יותר, מ״מ עיקר רצונם ותכליתם של החסידים היא החסד שעושים בזה לישראל, לא מה שעושים לעצמם, ושוב חסידים נקראים מלשון חסד עם ישראל.",
"לכן ביום כזה ובימים כאלו צריכים אנו לשוב, כי גם כשהקריבו קרבן בהמה היו צריכים לשוב, מכש״כ בקרבנות קדושים כאלו, וכשח״ו אין שבים ואין מקבלים ע״ע לעבוד את ד׳ מעתה, אפשר שואלים נפשות אלו במרום א״כ למה נתקרבנו.",
"ובכעין זה מתורצת קושיא על הגמרא יומא ס״ו ע״ב שבמשנה איתא וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא, ואמר ע״ז ר׳ יהודא בברייתא ורבב״ח בגמרא לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו, ומתוך ששונאים את הבבליים היו קורין אותן על שמן, שע״פ פשוט ק״ל הלא על שונא, דבר לא טוב מטילים, משא״כ עשי׳ זו איזה דבר רע היא עד שהטילו אותה על הבבליים אדרבה לכאורה נראה מזה שכ״כ הי׳ החטא שנאוי בעיניהם עד שצעקו עליו טול וצא, טול וצא, ולמה זה ר׳ יוסי שמשפחתו מן הבבליים היתה, כשאמר ר׳ יהודא שלא בבליים היו אלו שאמרו טול וצא, אמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי, והלא מה חטאו בזה שאמרו לו כך.",
"אבל כד חזינן איך אנשי ירושלים התנהגו נדע למה מעשי האלכסנדריים הי׳ רע בעיניהם, כי במשנה שלאחריה שם איתא שמיקירי ירושלים היו מלוין אותו וכו', זהו הענין, איש הישראלי שבא לכפר עונות ישראל אפילו אם לא עם עצמו מכפר רק עם שעיר ג״כ אין צריכים לאמור לו צא אתה בלבד ואנו במקומנו נשב מבלי עשות מאומה, רק מיקירי ירושלים היו מלוים אותו ובדרך קדשו הלכו מעט, משא״כ מעשה כזו לאמור טול וצא אתה בלבד, על שונאיהם הבבליים הטילו.",
"ומעתה אנו צריכים לשוב, ולהוסיף עבודה מעתה, חוץ מזה שבעצם צריכים זאת, גם בשביל הקדושים צריכים להוסיף את העבודה והתשובה, וגם הוא ית׳ אף שאין אנו ראוים ח״ו לישועה, בשביל קרבנות הקדושים יושיענו, כי האם ח״ו לחנם נשפך דמם כמים, וע״ז אומרים בפסוק הנ״ל אמרת לד׳ אדנ׳ אתה טובתי בל עליך, אדנ׳ היא בחי׳ דין מאחר שכבר עשית דין בקדושי ישראל שנהרגו, לכן אפילו אם בשביל טובתי בל עליך להושיעני, מ״מ לקדושים אשר בארץ המה ובשבילם מהר להושיענו.",
"ומעתה אנו צריכים לשוב, ולהוסיף עבודה מעתה, חוץ מזה שבעצם צריכים זאת, גם בשביל הקדושים צריכים להוסיף את העבודה והתשובה, וגם הוא ית׳ אף שאין אנו ראוים ח״ו לישועה, בשביל קרבנות הקדושים יושיענו, כי האם ח״ו לחנם נשפך דמם כמים, וע״ז אומרים בפסוק הנ״ל אמרת לד׳ אדנ׳ אתה טובתי בל עליך, אדנ׳ היא בחי׳ דין מאחר שכבר עשית דין בקדושי ישראל שנהרגו, לכן אפילו אם בשביל טובתי בל עליך להושיעני, מ״מ לקדושים אשר בארץ המה ובשבילם מהר להושיענו."
],
"Shemini Atzeret": [
"ביום השמיני עצרת תהיה לכם וכו׳ פר אחד איל אחד, ואיתא במדרש ר״ת (פ׳ פנחס) משל למלך שעשה סעודה ז׳ ימים וזימן כל בני המדינה וכו׳ כיון שעברו ז׳ ימי המשתה אמר לאוהבו וכו׳ נגלגל אני ואתה במה שתמצא בליטרא של בשר או ליטרא של דג או ירק, כך הקב״ה אמר לישראל כל קרבנות שהקרבתם בז׳ ימי החג על או״ה הייתם מקריבים אבל ביום הח׳ נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאין בפר אחד באיל אחד עכלה״ק, וצ״ל מה מרמז לנו זאת שנגלגל בליטרא בשר דג או ירק, ולמה באמת לא יקריבו ביום השמיני בשמחת ישראל גם כן קרבנות רבים כמו בכל החג.",
"ואפשר כי איתא בסנהדרין דף צ״א ואר״ח ב״א אר״י עתידין כל הנביאים כולם אומרים שירה בקול אחד שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו עכ״ל הג׳. ומה מרמז לנו בזה שהנביאים יאמרו שירה בקול אחד, וחוץ מזה הא שם בפסוק הזה בישעי׳ נ״ב ח׳ פרש\"י על צופיך, פשוט צופים שמעמידין על החומות והמגדלים לבשר ולראות מי בא לעיר, אבל זה אינה קושיא כי כמה פעמים מוזכר בגמרא צופים על הנביאים, כמו מנצפ״ך צופים אמרום, בריש מגילה, (דף ב׳ ע״ב) ובטח בכל מקום היא בכוונה.",
"ואפ״ל ששם וכאן רמז אחד לנו מרמז. כי נודע שאותיות הכפילות של מנצפ״ך הם בחי׳ דין, מפני שמצמצמים את התיבה שלא תתפשט יותר, כי אחרי אותיות הכפילות אין כותבים יותר, והנה השינוי שבין אותיות הפשוטות של מנצפ״ך לבין אותיות הכפילות היא רק בכתב, כי במבטא ודיבור אין חילוק ביניהם, והכתב יכול לקבל יותר אור מאשר הדיבור, כמו שרואין מהגמרא לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בהוי׳ ונקרא באדנ׳, היינו שהכתב יכול להכיל גם עתה התגלות הוי', משא״כ הדיבור שרק במקדש ולעתיד יאמרו ויכול להיות שזהו הענין שמנצפ״ך צופים אמרו, או כמו שמסקינן בגמרא שכחום וחזרו ויסדום, כי נודע שהתגלות הדין הוא למעלה מהתגלות של רחמים, רק שלעת עתה קשה לקבלו ולהשיגו ונעשה ממנו דין ועונש ח״ו, בתחילה עלה במחשבה וכו' במדה״ד, ורק מפני שראה שאין העולם מתקיים שיתפה למדה״ר, ולעתיד תהי׳ העבודה בלוים וההלכה כב״ש בחי׳ דין כמ״ש מהאר״י זצ״ל, ובעוה\"ז העבודה בכהנים והלכה כב״ה בחי׳ חסד, לכן הצופים, כמו שהצופה עומד במקום גבוה ומביט ממעלה למטה כן הנביאים שראו הכל מלמעלה ממדרגת קדשם תקנו את מנצפ״ך בכתב, שהכתב, שבו אפשר לעשות התגלות יתירה, יתגלה בו ההתגלות הגדולה של בחי׳ לעתיד אשר בדין, מה שחוץ מהכתב א״א לגלותו, היינו מכל צרות ישראל דין ועונש, גילו הם שבאמת היא התגלות יתירה, רק כיון שהעולם עוד אינו ראוי לקבל התגלות יתירה של לעתיד נעשה דין ועונש מזה לכן פעלו הם שעכ״פ בכתב באותיות מנצפ״ך תמשך ותתגלה גודל ההתגלות, ועי״ז נמתק הדין מישראל.",
"אבל רק מפני שהנביאים הביטו על צרות ישראל כצופים מלמעלה לכן ראו בהן גודל האור משא״כ מי שמביט מלמטה על צרות בלבד קשה לו לראות את האור שבו, ומש״ר אמר לד׳ למה הרעותה לעם הזה, כי בנ״י הלכו אז באותם מחשבות ודיבורים כמו אנחנו, הנה צפינו לישועה ואמרנו עוד רגע ונושענו, ולסוף עוד הרע לנו ועוד חזקו הצרות, ואמר מש״ר לד׳ אני יודע ורואה שהכל לטובה אבל למה הרעותה לעם הזה שהם אין יכולים כבר לסבול הצרות, ובשביל זה את הטוב שבהן אינם רואין.",
"והנה היו נביאים שאמרו תוכחה ושירה, והיו נביאים שאמרו רק תוכחה וגילו את העונש אשר יבא ח״ו, משא״כ לעתיד יתגלה שבדברי כלם רק שירה היתה כיון שאז יתגלה האור שבדין ויתמתק הכל לרחמים, וזה עתידים כל הנביאים לומר שירה בקול אחד, בדברי כולם רק שירה יתגלה והראי׳ מהפסוק קול צופיך וכו׳ מפני שצופים ממעלה למטה לכן גם מהדין יגלו הרחמים.",
"ובשמיני עצרת שהוא בחי׳ היחוד הגדול ישראל עם הקב״ה כנודע אמר ד׳ נגלגל וכו׳ בליטרא בשר דג וירק ותדע שלא בשעה שטוב לך לבד רק גם בשעת הצמצום ח״ו מתיחד הקב\"ה עם ישראל, ומזה תתגלה הישועה במהרה.",
"ובשמיני עצרת שהוא בחי׳ היחוד הגדול ישראל עם הקב״ה כנודע אמר ד׳ נגלגל וכו׳ בליטרא בשר דג וירק ותדע שלא בשעה שטוב לך לבד רק גם בשעת הצמצום ח״ו מתיחד הקב\"ה עם ישראל, ומזה תתגלה הישועה במהרה."
],
"Bereshit": [
"בראשית ברא אלוקים וכו׳ ופרש״י בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית.",
"כי איתא בגמרא סנהדרין דף ק״א ע״א ת״ר הקורא פסוק של שה״ש וכו' כמין זמר, והקורא פסוק בבתי המשתאות וכו׳ מפני שהתורה וכו' אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו, אמ״ל רבש\"ע אם בעלי מקרא הם יעסקו בתורה וכו', אם בעלי משנה הם יעסקו במשנה וכו׳ אם בעלי תלמוד הם יעסקו בהלכות הפסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת וכו׳ שעפ״פ ק״ל מה השאלה שהקב״ה שואל להתורה בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו, הלא גם הוא ית׳ יודע במה יתעסקו, ולמה פרטה התורה בפרטיות אם בעלי מקרא הם וכו', אם בעלי משנה הם וכו', אם בעלי תלמוד הם וכו', ולא אמרה בכלל שילמדו, ובטח כ״א ילמוד את אשר יכול, והתורה שאמרה ודברת בם ג״כ לא אמרה בפרטיות מה שילמד כ״א, כיון שכל אחד יודע מה ילמד.",
"ואפשר לימוד זכות הוא זה שלמד הקב״ה עליהם, התנצלות על התורה שקוראים פסוקים בבתי משתאות, בשעה שאוכלים ושותים, שהיצה״ר מושל אז עליהם כי אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן כמתוך קופה של בשר, במה יתעסקו אז, וע״ז אמרה התורה אם בעלי מקרא הם וכו׳ כי כבר דברנו, שמי שלומד תורה ואין גם עצמותו משתנה לתורה וקדושה הוא רק כארגז שנמצא בו ספרים, והוא בעצמו עץ כמו שהי', וגם במדרש (מדרש רות פ׳ ב׳ וירושלמי חגיגה פר׳ ב׳ הל׳ א׳) רואין חילוק הזה, שר״מ כשרצה להציל את אחד מגיהנם אמר מצילין תיק הספד עם הספר מצילין את אחר בשביל תורתו, היינו שהמשיל את אחר רק לתיק שנמצא בו ספר ומ״מ יצילהו כמו שמצילין לתיק הספר עם הספר, משא״כ על ת״ח אמיתי וצדיק, אומרת הגמרא (מכות דף כ״ב ע״ב) כמה טפשאי הנהו אינשי דקיימי קמי ספ״ת ולא קיי!מי קמי גברא רבה, היינו שהמשילו אותו לספ״ת בעצמו ועוד יותר, לא לתיק בלבד.",
"וזאת ענתה התורה אם בעלי מקרא הם, אם הם עצמותם נעשו בעלי מקרא אז גם בשעה שאוכלים ושותים לא יניחו ליצרם שיתגרה בהם, אם בעלי משנה הם וכו׳, ואפילו מי שיצרו מתגרה בו מ״מ כיון שהם בעצמם בעלי מקרא משנה וכו׳ צריכין להתגבר עליו, ועוד, אמרה התורה יעסקו בהלכות הפסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות החג בחג, שגם הזמן יעורר אותם כי זהו ענין גדול לקבוע לו עתים לתורה, שאז אפילו אם האדם בעצמו שוכח או יש לו מניעות מ״מ הזמן מעוררו ומחזקו להבליג על המניעות.",
"וכן עתה שיש לנו מניעות רבות לא של אכילה ושתי', רק אדרבה של צרות ויסורים ר״ל, מ״מ הלא לכל איש אפילו להסוחר ובעל המלאכה היו שיעורים לתורה, לכן זמניהם של השעורים הקבועים בעצמם יעזרו לו שלא יזניחם, ואדרבה עתה שיש לנו יותר פנאי צריכים בהתחלת הזמן לקבוע לנו יותר שיעורים מאשר מקודם, וד׳ ירחם ויושיענו ונוכל לעסוק בתורה ועבודה מתוך הרחבה.",
"נחזור להנ״ל כיון שהם בעצם בעלי מקרא בעלי משנה לכן יכולים להתגבר גם על מניעות אם של שובע אכילה ושתי׳ ואם ח״ו של צרה, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, בשביל ישראל והתורה, וכיון שעצם העולם בשביל ישראל והתורה הוא, לכן אף שיש זמנים שח״ו העולם כנגד ישראל והתורה הוא, מ״מ מקוים לד׳ שיתגלה במהרה שוב עצם העולם ויושיע את ישראל והתורה, וראשית המחשבה יתגלה שהכל בשביל התורה וישראל אמן.",
"נחזור להנ״ל כיון שהם בעצם בעלי מקרא בעלי משנה לכן יכולים להתגבר גם על מניעות אם של שובע אכילה ושתי׳ ואם ח״ו של צרה, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, בשביל ישראל והתורה, וכיון שעצם העולם בשביל ישראל והתורה הוא, לכן אף שיש זמנים שח״ו העולם כנגד ישראל והתורה הוא, מ״מ מקוים לד׳ שיתגלה במהרה שוב עצם העולם ויושיע את ישראל והתורה, וראשית המחשבה יתגלה שהכל בשביל התורה וישראל אמן."
],
"Noach": [
"את האלקים התהלך נח. ופרש״י נח הי׳ צריך סעד לתומכו אבל אברהם הי׳ מתחזק ומהלך בצדקו מאליו.",
"כי איתא בסנהדרין ק״ד מעשה בשני ב״א שנשבו וכו׳ א״ל אחד מהם לחבירו גמל שמהלך לפנינו סומא באחד מעיניו וכו', א״ל שבאי עם קשה עורף מאין אתם יודעים וכו', ומדייק המהרש״א ז״ל מה ענין קשה עורף לשאלתו, ומתרץ שהיסורים ממעטות את החכמה, והם קשה עורף לחשוב על עצמם שעודם חכמים ע״ש.",
"וכיון שע״פ לתורה אפ״ל שלא על שמתפארים לבד בחכמה קרא אותם קשה עורף, היינו שהם עם קשה עורף להתפאר גם עתה שהם חכמים, רק גם על שבאמת חכמים הם, כי צ״ל הפסוקים שד׳ אמר למש״ר כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה שהוא נתינת טעם על שלא יעלה בקרבם רק ישלח מלאך, ומאותו הטעם ביקש מש״ר את ד׳ שלא ישלח מלאך רק הוא ית׳ בעצמו ילך עמנו כמ״ש הפ׳ ילך נא ד׳ בקרבנו כי עם קשה עורף הוא, ואיך זה אפשר שמטעם אחד יוכיחו דבר והפוכו, שד׳ אמר שבשביל שהם קשה עורף ישלח מלאך, ומש״ר אמר שבשביל שהם קשה עורף לא ישלח מלאך רק ד׳ בעצמו ילך עמנו.",
"אבל ענין קשה עורף היא אחת המעלות הכי טובות, כי מי שאינו קש״ע, הפכפך וקל הוא, פעם כך ופעם כך, אין יכולים להגמר עמו, בשעה זו רוצה כבר לעבוד את ד׳ ובשעה שאחריה כאילו איש אחר הוא, ובפרט כשצריך לעמוד בנסיון לא יוכל ח״ו, משא״כ הקשה עורף, איש ישר הוא כשמדברים עמו ופועלים בו שיחליט בדעתו לעבוד את ד׳ אז בטוחים בו שכן יעשה, וככל שיותר עורפו קשה יותר יעמוד בנסיון אם יבא לידי נסיון, אך רע הוא עם הקש״ע כשמשתמש עם מדתו זו לרע ומתעקש בדברים רעים, ומדות רעות ח״ו וזה הוא כמו בכל מדות טובות כשמשתמשים בהן לרע, כמדת החסד לאהבה רעה ח\"ו כמו שנודע מהרה״ק האלוקי המגיד הגדול זצוק״ל עה״פ ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא, שהוא חסד אהבה עילאה והוא משתמש בה לאהבה דעה לאחותו ח\"ו.",
"וזה גם בענין הקש״ע שאחר החטא אמר ד׳ כי לא אעלה בקרבך כי עם קש״ע אתה, היינו שהוצאת את המדה דקשה עורף לרע, אבל אחר שאמר ד׳ וחנותי את אשר אחון וכו׳ וגם הי״ג מדות אמד לו למחול בו עונותיהם, אמר מש״ר מעתה יש לי עצה, לעולם ישראל הם אנשים גדולים צדיקים בעלי ערך עומדים בנסיונות כראוי לגבורי הרוח ועם קשה עורף, אך כל עוד שמץ רע בהם, יש ונאחז הרע במדה זו ומשתמשים בה לרע, לכן וסלחת לעוננו גם לחטאתנו אלו השגגות ולא עוד אלא גם ונחלתנו, ופרש\"י ותתננו לך לנחלה מיוחדת, ואז לא ישתמשו את הבחינת קש\"ע לרע רק לטוב ובשביל זה יהיו מוכשרים שילך נא ד׳ בקרבנו.",
"ואם כשהקדימו נל״נ יצתה ב״ק מי גילה וכו׳ שמלה״ש משתמשים בו (שבת דף פ״ח ע״א) שמדה זו ראוי׳ למלה\"ש, במדת קשה עורף כשהיא לטובה אמר מש״ר שראוים הם בשביל זה ליותר ממלאך, שד׳ ילך עמהם ולא מלאך, כי המלאך כשבא לעוה״ז צריך טהרה ז׳ ימים עד שיהי׳ מוכשר לשוב אל מצבו הקודם, משא״כ ישראל גם בעוה״ז עובדים את ד׳ ופועלים השראת השכינה, כגון האבות, הר סיני, משכן, בהמ״ק, וכל לב איש ישראל עם גופו מקום להשראת השכינה הם, זאת אומרת שהמלאכים משתנים ע״י עוה״ז משא״כ ישראל העובד את ד׳ אינו משתנה רק קשה עורף בעבודתו, והיא המשכה מבחי׳ אני ד׳ לא שניתי, מבחי׳ כחשכה כאורה לפניו, שכל הכלים, ספירות והגוף אינם פועלים ח״ו עליו, לכן ישראל הנאחזים בגופא דמלכא יש להם מן בחי׳ עמידה זו שלא להשתנות ע״י העולם לעמוד בנסיונות ולא עוד אלא שגם בעוה״ז יעשו השראת השכינה והיא הבחי׳ קשה עורף המשכה מן הבחי׳ אני ד׳ לא שניתי, שהיא למעלה מבחי׳ המלאכים, ילך נא ד׳ בקרבנו ולא מלאך כי עם קשה עורף הוא.",
"והנה להיות קש״ע לעשות מעשי עבודה בעשי׳ בלבד הוא ג״כ ענין ומדרגה כנ״ל, אבל שנוכל גם לעסוק בתורה ולעיין בדעת, היא מדרגה יותר גדולה, וכ\"א רואה זאת בעצמו שגם בכל צרה שלא תבוא לא קשה לו להניח תפילין ושאר מצות מעשיות, משא״כ ללמוד תורה ובפרט לעיין בה בעמקות קשה לו מאוד.",
"וזה שאמר להם השבאי עם קש״ע מאין אתם יודעים, כלומר הן כבר שמע שישראל עם קש״ע הוא, אבל כ״כ קש״ע שגם בצרתם יוכלו לעבוד גם בחכמה לא ידע, וכנ״ל שהבחי׳ קש״ע היא המשכה מבחי׳ אני ד׳ וכו׳ לכן זכו עי״ז לגאולה שפטרם השבאי כמ״ש בגמרא.",
"והנה לנח היו רודפים כמו שפרש״י שהיו בני דורו אומרים אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה אנו שוברין אותה והורגין אותו, ובכלל כשהיו בדור רשעים בטח עינו אותו, והי׳ לו מניעות בעבודה והי׳ צריך להתחזקות, אברהם אבינו היו לו נסיונות ובפרט מנמרוד שהשליכו לכבשן האש, וזה שפרש״י שזה הי׳ החילוק בין נח לא״א, נח הי׳ צריך סעד לתומכו, את מי תומכים את הנופל, כי בהמניעות נפל, והי׳ צריך שיתמכהו ויחזקהו ד׳ בעבודתו, אבל אברהם הי׳ מתחזק ומהלך בצדקו מאליו לא התחיל לנפול רק התחזק בצדקו מאליו, כיון שהי׳ מרכבה והוא ית׳ בחי׳ אני ד׳ לא שניתי.",
"והנה לנח היו רודפים כמו שפרש״י שהיו בני דורו אומרים אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה אנו שוברין אותה והורגין אותו, ובכלל כשהיו בדור רשעים בטח עינו אותו, והי׳ לו מניעות בעבודה והי׳ צריך להתחזקות, אברהם אבינו היו לו נסיונות ובפרט מנמרוד שהשליכו לכבשן האש, וזה שפרש״י שזה הי׳ החילוק בין נח לא״א, נח הי׳ צריך סעד לתומכו, את מי תומכים את הנופל, כי בהמניעות נפל, והי׳ צריך שיתמכהו ויחזקהו ד׳ בעבודתו, אבל אברהם הי׳ מתחזק ומהלך בצדקו מאליו לא התחיל לנפול רק התחזק בצדקו מאליו, כיון שהי׳ מרכבה והוא ית׳ בחי׳ אני ד׳ לא שניתי."
],
"Toldot": [
"ויתן לך האלוקים וכו׳ צריכים להבין עכ״פ מעט לפי קט שכלנו מה מרמז הענין שסבבו מן השמים שהברכות אשר יברך יצחק אבינו את יעקב אבינו תהיינה במחשבה לברך את עשו.",
"אבל איתא בגמרא חגיגה ט״ו ע״ב בשם ר׳ מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי וכו', ונבין למה נאמר שאדם וכו׳ ולא בזמן שישראל כמ״ש בכ״מ, וכן מה השאלה מה לשון אומרת, ומי אומר שאומרת, ולמה אומרת, וכבר נאמר בשם הקב״ה עמו אנכי בצרה, ולא נאמר שאומר איזה מאמר ולא שייך לישאל באיזה לשון אומר.",
"אבל ר׳ מאיר אומר זאת על הפ׳ קללת אלוקים תלוי, היינו גם על יחיד כשהוא בצער, כי עמו אנכי בצרה הי׳ אפשר לומר רק על הכלל ישראל כשהוא בצרה כמו שדרשו חז״ל במדרש שלכן נתגלה למש״ר בסנה, מפני שעמו אנכי בצרה, שאז כל העם היו בצרה, וכאן אומר ר״מ שגם בזמן שאדם אחד מישראל מצטער כמו שהפסוק הזה קללת אלוקים תלוי על יחיד שנתלה קאי, ג״כ השכינה מצטערת מזה.",
"וזה השכינה מה אומרת, כי הקב״ה שהוא בחי׳ הוי׳ תפארת היא בחי׳ כלל ישראל, כי תפארת הוא רחמים בחי׳ כלל שכולל חסד וגבורה, משא״כ שכינה שהיא מלכות, אף שהיא בחי׳ כנסת ישראל, מ״מ גם על יחידים מרמזת, כי כל הפרוד והחשבון והמספר בבחי׳ מלכות כנודע, לכן גם על איש פרטי עובד ד׳ אומרת להקב״ה היינו לבחי׳ תפארת חזי בהאי ברא דאתינא לגבך כנודע, היינו שלא הכלל לבד טוב רק גם איש פרטי זה צדיק הוא.",
"ור\"מ מרמז בזה שלא בלבד כשהכלל כלו מצטער, אלא גם צער אדם פרטי עולה למרום, כי זה נהרג וזה מת ר״ל מתוך צרותיו, וזה נחלש מוחו ולבו וכל גופו מתוך צרותיו, ומה לי קטלי׳ כלו ומה לי קטליה פלגא כי אף שהכלל ישראל מתקיים, מ״מ איש הפרטי שמת, אותו ואת חייו אבדו, ועד תחיית המתים את חייו הכריתו ר״ל. וזה שאומר הלשון שאדם מצטער כמו שאמרו בסנהדרין (דף ל״ח ע״א) אדם יחידי נברא, שגם על צער אדם יחידי השכינה אומרת וכו׳ ועל הפרט והיחיד, דוקא השכינה אומרת כיון שבה בחי׳ הפרט והיחידית כנ״ל.",
"וכן כשרצה יצחק לברך את יעקב, ונודע הא שפרש״י בפ׳ ויגש עה״פ כל הנפש וכו׳ בשם המדרש עשו שש נפשות וכו׳ לשון רבים וכו׳ ויעקב שבעים הי״ל והכתוב קורא אותן נפש אחת, היינו שבאמת כל ישראל כלולים תמיד כאחד מפני שנפש אחת של קדושה להם לכן באם הי׳ מבדך את יעקב, רק את הכלל ישראל הי׳ מברך, ורצונו ית׳ היה שגם גוף ישראל הפרטי והיחידי יברך, לכן סיבב הוא ית׳ שבמחשבתו תהא לברך את עשו שהוא פרוד ונפשות, ובאמת יברך את יעקב ועי״ז כשברך את יעקב גם את הפרטים והיחידים ברך.",
"וזה ויתן לך אלוקים ופרש״י יתן ויחזור ויתן, ולהנ״ל אילו הי׳ מברך רק את הכלל אז הי׳ די בנתינה אחת משא״כ כשברך גם את היחידים אז צריכים ליתן ולחזור וליתן לזה, ואח״כ לזה, וכן לכ״א [עכשיו] צורך הזה ואח״כ צורך הזה.",
"וזה ויתן לך אלוקים ופרש״י יתן ויחזור ויתן, ולהנ״ל אילו הי׳ מברך רק את הכלל אז הי׳ די בנתינה אחת משא״כ כשברך גם את היחידים אז צריכים ליתן ולחזור וליתן לזה, ואח״כ לזה, וכן לכ״א [עכשיו] צורך הזה ואח״כ צורך הזה."
],
"Vayishlach": [
"קטונתי וכו׳ ופרש״י שמא יגרום החטא, ואתה אמרת היטב איטיב עמך וכו׳. וצ״ל אם ירא שמא יגרום החטא א״כ מה מועיל בזה שמזכיר ואתה אמרת וכו׳.",
"אמנם איתא בשמ״ר פ״ב עה״פ ויאמר משה משה, את מוצא באברהם אברהם יש בו פסיק וכו', אבל משה אין בו פסיק, למה כן, משל לאדם שנתן עליו משוי גדול, וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי משוי זה עכ״ל המדרש, היינו שלכן קרא ד׳ את משה ב׳ פעמים בלא פסיק, כביכול כמו שנתנו משוי גדול עליו וקורא לקרובו שימהר ליטלו מעליו.",
"וזהו החילוק, יש בחי׳ עמו אנכי בצרה, שהצרה ח״ו על ישראל והוא ית׳ רק סובל עמנו, אבל כשצרת ישראל גדולה כ״כ שבכחם א״א להם לעמוד בהם ורק שהוא ית׳ נותן כח להתקיים ולהשאר בחיים בצרות קשות ואכזריות כאלו, אז כביכול המשוי הגדול כאילו עליו נתונה, כיון שלא כח ישראל הוא הסובל ועומד בהם, רק כח ד׳ אשר נתן בישראל, המשוי הגדול כאילו עליו ית׳ נתונה, ואדרבה הוא קורא לישראל כמו שקרא אז למשה פרוק מעלי המשוי. ובמה נוכל אנחנו בצרות כאלו לפרוק, בתשובה בתפילה ובצדקה וברחמנות זה על זה וכו׳ אבל כשהצרות אינן כ״כ גדולות, והוא ית׳ רק עמו אנכי בצרה, אפשר עוד לשפוט אם כבר זכאים אנחנו בדין להושע, משא״כ כשהצרות כ״כ גדולות ר״ל עד שהמשוי היא כביכול, עליו, אז צריכין למהר בשמים ברחמים וישתה כיון שהוא ית׳ זכאי ולמה יתיסר ח״ו אבינו מלכנו.",
"והפסוק מרמז קטונתי וכו׳ שמא יגרום החטא אבל ואתה אמרת היטיב איטיב עמך, חוץ מן הפשוט מרמז שאני איטיב עמך כביכול, כיון שעיקר המשוי כביכול עליך ית׳ א״כ אף אם גרם החטא ח״ו ואיני כדאי להושע אבל אתה כדאי, והושיעני מהרה תיכף ומיד.",
"והפסוק מרמז קטונתי וכו׳ שמא יגרום החטא אבל ואתה אמרת היטיב איטיב עמך, חוץ מן הפשוט מרמז שאני איטיב עמך כביכול, כיון שעיקר המשוי כביכול עליך ית׳ א״כ אף אם גרם החטא ח״ו ואיני כדאי להושע אבל אתה כדאי, והושיעני מהרה תיכף ומיד."
],
"Vayeshev": [
"וישב יעקב וכו׳ ופרש״י ביקש יעקב לישב בשלוה וכו', צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה״ז וכו׳.",
"כי איתא בגמרא ב״מ פ״ד ע״ב במעשה דשלח רבי לדבר באשתו של ר״א בר״ש אחד שנפטר, והחזירה לו שבמעשים הי׳ ר״א גדול ממנו׳ דקביל עלי׳ יסורי', עכ״ל הגמ', היינו דהיסורים הם מעשים טובים של האיש, איזה מעשים הן ומה עושה האיש בזה, שם עשה ר״א שקבלם וביקש שיבואו עליו, ועתה אנחנו, שקשה לנו כ״כ לסבלם, הן צריכים להתפלל לצעוק ולהתחנן לפניו ית׳ שיעבירם ויסירם תיכף ומיד מאתנו, כמ\"ש בתהלים מ״ד, צוה ישועות יעקב, הן היסורים מעשים ומצוות הן, אבל צוה ישועות יעקב, צוה לנו מצוות של ישועות וכו', באלוקים הללנו כל היום וכו', מצוות אלו יעלו מישועתנו, שנחלל ונשבח אותו ית׳ כל היום, אבל כל זמן שעודם בנו צריכים לקבלם באהבה, וכשדומה לנו שבעוד חודש יחלפו, ועבר החודש ולא חלפו, לא נתרגז בשביל זה ח״ו, רק צריכים לדעת שהוא ית׳ יודע יותר מאתנו והוא אב ישראל, הוא לבן של ישראל והלב יודע מה נעשה בכל הגוף וגם סובל עמו.",
"גם כשרואים את החורבות בדת ועבודת ד', אשר היסורים עושים, ולא עוד אלא שכל חלקי התורה ועבודה שטבעו וחקקו אבותינו וגם אנחנו בהדורות בהבנים ובני בנים וכו', הצרות מחרפות ועוקרות אותן עם שרשן, הן בעניני מאכלות הכשרות והן בעניני השבת, מקוה, חדר, והחינוך בכלל וכו', הזהר והשמד שגם אז ח״ו לא תפגום אמונתך בד׳ כחוט השערה, כי היסורים הם מעשים, ובמצות ומע״ט ישנן חקים ומשפטים, ישנן יסורים משפטים שמבינים אותן ואת תכליתן והתועלת שמהן, וישנן יסורים חקים, שאין מבינין את תכליתן, ואדרבה אנו רואין את ההיפך כנ״ל.",
"ואפשר, זה הענין שאמרו חז״ל לא נגאלו ישראל אלא בזכות האמונה, כי גם אז היתה הגלות בחי׳ חקה, כי ראו שיורדים ויורדים עד השער הנ׳ ח״ו ולמה הגלות, שתכליתה היתה להעלות ניצוצות קדושות, חקה הי׳ בעיניהם, אבל לכל חקה צריכים התגברות אמונה, החקה היא בלא שכל, וגם האמונה היא למעלה מהשכל, לכן כשמקשרים עצמינו באמונה שלימה בד׳ למעלה מן השכל אז גם הצרות החקיות נמתקות.",
"וכשאמר מש״ר והן לא יאמינו לי, נתן לו ד׳ ב׳ אותות המטה שנהפך לנחש, וידו מצורעת כשלג, ולמה דוקא ב׳ אותות כאלה, להנ״ל מפני ששניהם מסטרא דמסואבא, הנחש הוא היצה״ר, וצרעת היא סימן טומאה ר״ל, ודוקא ע״י אלו הסימנים יתוסף אמונה בישראל, וזה לאות שגם בנמוכיותם שנופלים ר״ל יעלם ד׳ ובזה עוד יעלו ניצוצות כמו שהי׳.",
"עוד אפשר רמז ד׳ לו, כי הם דברים המענים את האיש, לומר שכל הפגם באמונה ח\"ו אשר נפגמו אחדים מישראל כמו שאמר מש״ר והן לא יאמינו לי, הוא מפני שהם ביסורים וסובלים כ״כ מהגלות, כי לולא זאת הם יודעים שא״א להשיג מעשה אלוקינו, ואדרבה מפני גדלותו א״א להשיג לא אותו ית׳ ולא מעשיו.",
"זהו העיקר צריכים להתפלל אליו ית׳ שירחם ויגאלנו תיכף ומיד, אבל אם ח״ו נמשך עוד שבוע ועוד חודש אין רשאים שיפול רוחנו בנו ומכש״כ שח\"ו לא יעלה שמץ של הרהור ופגם באמונה.",
"וזה וישב יעקב ביקש וכו' בעוה״ז וכו׳ לעוה״ב, כי חוץ מן הפשוט שעוה\"ב היא בעוה\"ע גם מרמז לכאן, צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה שכבר ברגע זו יהיה לנו שלוה וכ״ט, אמר הקב״ה לא דיין וכו׳ לעולם הבא מה שבעוד איזה זמן שיבא יהיה להם כ״ט אלא שמבקשים וכו׳ בעוה״ז ברגע זו, הן יעזור ד׳ אבל אם שוהה עוד יום ושבוע, אין צריכים להתעקש בזה.",
"ואפשר זה הרמז שכשבא יעקב למצרים וראה את יוסף קרא קריאת שמע כמו שפרש״י בויגש, להנ״ל כשראה שהישועה אף שנתאחרה מ״מ היתה לטובה ויוסף נעשה מלך, אמר שגם בענין התפילה והמשכת הישועה צריכים למסור א״ע ביד ד׳ וקרא שמע מסירת נפש לד'.",
"ואפשר זה הרמז שכשבא יעקב למצרים וראה את יוסף קרא קריאת שמע כמו שפרש״י בויגש, להנ״ל כשראה שהישועה אף שנתאחרה מ״מ היתה לטובה ויוסף נעשה מלך, אמר שגם בענין התפילה והמשכת הישועה צריכים למסור א״ע ביד ד׳ וקרא שמע מסירת נפש לד'."
],
"HaChodesh": [
"החדש הזה לכם ראש חדשים וכו' דברו אל כל עבנ״י לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו וכו', ונבין נא הלשון לכם, ומה ענין החודש הזה לכם לבעשור לחודש ויקחו, וכן רש״י ז״ל אומר הי׳ ר׳ מתיא ב״ח אומר וכו׳ ולא הי׳ בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו וכו׳ ונתן להם שתי מצוות דם פסח ודם מילה, ונבין והלא כבר שאל מש״ר מי אנכי וכו׳ וכי אוציא את בנ״י מאמ״צ ופרש״י ששאל באיזה זכות והשיב לו הקב״ה שבזכות התורה שעתידים לקבל, א״כ למה הוצרכו עתה לשתי מצוות.",
"אמנם איתא בספה״ק אמרי אלימלך עה״פ מה תצעק אלי דבר אל בנ״י ויסעו, דהבורא ב״ה חס יותר על כבוד ישראל מכבודו ית״ש דעל כבוד עמו בנ״י אינו מוחל, ולפי שמש״ר הי׳ מתפלל לפניו ית״ש בשביל כבוד שמים ולזה אמר אליו מה תצעק אלי, ר״ל דלמה צעקתך אלי בשבילי, דבר אל בנ״י ויסעו ר״ל שיותר אני חס בשביל כבוד עמי בנ״י ובודאי אושיע אותם מכל צרותיהם עכ״ל הקדוש.",
"ואפשר שגם זהו הענין שמיכאל מקריב נשמותיהן של ישראל לפני הקב״ה במזבח של מעלה כמ״ש בחגיגה ובתוס' שם, ולמה דוקא מיכאל הוא המקריב, אבל מיכאל הוא המליץ יושר לישראל כמ׳׳ש בדניאל, לכן גם בזה הוא ממליץ, רבש״ע אם את יסוריך אתה סובל ועל כבודך המחולל אתה מאריך אף, אבל את יסורי בניך איך אתה סובל כ״כ ואיך אתה מאריך אף על כבוד ישראל המחולל כ״כ, הלא על כבוד בניך יותר אתה חס, וזה שמקריב את נשמות ישראל לפני הקב׳׳ה לאמור חס נא על אלו, ובפרט אותן נשמות שיצאו מרוב צרות ויסורים, ולא אלו נשמות בלבד שכולן יוצאות ברוב עוני ויסורים ונפטרו, רק גם חלקי הנשמות שיצאו מצרות ישראל, מקריב לד׳ לומר חס נא עליהן, כי כמה כח וחלקי נפש יוצאות מישראל גם מאלו האנשים שעודם בחיים בעוה״ז מצערן וצער שאר ישראל.",
"ומובן בזה גם לפי מצבנו הקטן מה שאמר מש״ר כי מאז וכו׳ לדבר בשמך, ומה ענה אותו ד׳ עתה תראה שמשמע שדוקא כיון שאמר דברים הללו יראה, ודברי רש״י ז״ל ידועים, וכן אם רק לפי הפשוט שחטא הי׳ זה למש״ר על שאמר למה הרעותה, א׳׳כ איך זכה עי״ז להתגלות שם הוי׳ יותר מקודם, וידבר וכו׳ אני הוי׳, ואם רק בשביל ישראל אמר לו הקב״ה הוי׳, א״כ למה כתיב ב׳ פעמים, א' וידבר וכו׳ אל משה וכו׳ אני הוי', והב׳ לכן אמור לבנ״י אני הוי', משמע שבפעם הא׳ גילה למשה לבדו.",
"אבל דבורי מש״ר שדיבר גם לפרעה עשו רושם במרום, וכיון שבראשית דיבר אל פרעה שישלח את ישראל בשביל צרכי שמים כמ״ש נזבחה לד׳ אלוקינו, חשב שבשביל זה ד׳ מאריך אפו כ״כ, אבל אילו הי׳ מדבר בשביל צרכי ישראל שהקב״ה חס יותר עליהם, הי׳ מעורר במרום יותר שיגאלם הקב״ה מיד, לכן הגם שד׳ אמר לו שידעתי את מכאוביו שבשביל צרות ישראל בא לגואלם, מ״מ כיון שצוהו ד׳ שלפרעה יאמר ונזבחה לד׳ אלוקינו לכן הי׳ מוכרח לאמור לפרעה נזבחה לד׳ היינו לכבוד שמים, לכן אמר אח״כ לד׳ כי מאז באתי א״פ לדבר בשמך היינו ולא לצרכן של ישראל הרע וכו', וע״ז ענה לו ד׳ עתה תראה כיון שעוררת את צרתן של ישראל עתה, לכן לא אאריך אפי ועתה, תראה, וזכה גם להתגלות הוי'.",
"נחזור להנ״ל מכ״ק אא״מ הרב הצוה״ק זצקלל״ה מה תצעק אלי וכו', מש״ר התפלל בשביל כבוד שמים, וא״ל הקב״ה שיתפלל בשביל צרכי ישראל, כי בשביל כבודם חס יותר מעל כבודו ית', ובאמת כך צריך להיות, האיש הישראלי צריך להיות בעיקר כל מבוקשו בעד כבוד שמים, והוא ית׳ עיקר רצונו הוא בעד ישראל.",
"וגם זה הוא ענין היארצייט, כי הצדיק כ״ז שהוא בעוה״ז ישראל בין הישראלים כל עבודתו ותפילותיו הם בשביל כבוד שמים, ומשנסתלק למרום ועומד ומשמש במרום ומתפלל את תפילותיו הקדושות, אז כיון שנתעלה כבר מעוה״ז ומישראל שבעוה״ז ונתקרב יותר לד' לכן גם בקשתו ותפילותיו הם כבקשת ד׳ בשביל ישראל, וכנ״ל תפילות אלו יותר פועלות, וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, ופועלים יותר להשפיע לישראל כ״ט מאשר בחייהם בעוה״ז ובפרט ביום הסתלקותם ועלייתם למרום.",
"וזה שרואים שליהושע הוצרך משה להוסיף י׳ בשמו כדי שינצל מעצת מרגלים כמ״ש רש״י י״ק יושיעך מעצת מרגלים, וכלב שנשתטח על קברי אבות לא הי׳ צריך לכל זה, והוא כי מש״ר שהי׳ עוד בעוה״ז הוצרך להתפלל י״ק יושיעך בשביל צרכי שמים כדי שלא יפגום במרום ולא יתחלל כבודו ית', משא״כ כלב שנשתטח על קברי אבות שכבר היו בעוה״ע, לא היו צריכים להתפלל בשביל י״ק בלבד רק פשוט איש ישראל צריך לישועה ויושע.",
"והנה בכל פעם שדיבר ד׳ עם מש״ר ע״ד גאולת ישראל ממצרים לא אמר לו זמן ובטח גם אז היו מבנ״י שעלה במחשבתם לאמור הנה בכל פעם דומה לנו שכבר אנו נגאלים ומ״מ הגאולה נשמטת, [נמשכת] לכן כשעלה ברצונו ית׳ שכבר בזמן קבוע הזה יגאלם מבעשור לחודש ויקחו להם, אז אמר להם מצוות שהם יעשו, פסח ומילה, מתחלה הי׳ הזכות מן התורה שעתידים לקבל, ואף שלא קבלוה עוד מ״מ חשב ד׳ להם לזכות, ואין זה עבודת ישראל, ועתה שבא הוא ית׳ לעשות בשביל כבוד וצורך ישראל שע״ז חס יותר, ויותר תובע את כבודן ובשביל זה תהא הגאולה תיכף ומיד מבעשור, אז הוצרכו גם למצוות שהם יעשו.",
"החודש הזה לכם שאעשה בשבילכם ואתם תעשו המצוות, לכן מבעשור לחודש ומזמן הזה הקבוע תתגלה הגאולה.",
"החודש הזה לכם שאעשה בשבילכם ואתם תעשו המצוות, לכן מבעשור לחודש ומזמן הזה הקבוע תתגלה הגאולה."
],
"Shabbat HaGadol": [
"הענין של שבת הגדול המרמז לנו ולמצבנו יכול להיות, כי איתא בגמרא יומא ס\"ט ע״ב עה״פ ויברך עזרא את ד׳ האלוקים הגדול, מאי גדול אר\"י א״ר שגדלו בשם המפורש, ר״ג אמר ברוך ד׳ אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, עכ״ל הגמ׳.",
"הנה בין למר ובין למר קרא הפסוק אותו ית׳ בשם גדול מפני שישראל גדלוהו, ר״י א״ר מפני שגדלו בשם המפורש ור״ג אמר מפני הפסוק ברוך וכו׳ שאמרו, כי רק את שם הוי׳ קרא ד׳ א״ע, וידבר אלקים וכו׳ אני הוי׳ שהוא ית׳ גילה אותו, משא״כ שאר השמות, ישראל כנוהו, אדה״ר קראוהו אדון (מדרש רבה בראשית י\"ז), אברהם אבינו אדנ׳ (ברכות דף ז׳ ע\"ב) וחנה ד׳ צבאות, כמ׳׳ש בגמרא (ברכות דף ל״א ע״ב), ישראל קראוהו בשמות אלו והוא ית׳ נקרא בהם, מתגלה ומתלבש ומתפאר בהם, כי איתא מהרב הזקן זצוק״ל על ותתן לנו ד׳ אלקינו באהבה, שאת ד׳ נתן לנו, עכ״ל הק׳, וכיון שכביכול את עצימו נתן לנו, לכן אנו יכולים לכנותו בשמות והם נעשים שמות הקדושים שנקרא בהם.",
"והגמרא אומרת בזה שגם גדול שנאמר על ד׳ ג״כ בשביל שישראל גדלו אותו, אנחנו נקראים עם [גוי] גדול בשבילו ית׳, ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד' אלקינו וכו' ועליו ית׳ נאמר גדול מפני שישראל קוראים אותו גדול, והגמרא שואלת מאי גדול, שפשוט ק״ל השאלה הלא באמת הוא ית׳ גדול, אבל השאלה היא שעל יחיד אין שייך לומר גדול, כי השם גדול הוא רק ביחס לדבר אחר שגדול מזה, למשל אם ימצא ענב כמדת תפוח קטן אז הוא ענב גדול, אף שתפוח במדה זו קטן הוא, מ״מ נקרא הענב הזה גדול מפני שגדול הוא משאר הענבים, ואיך שייך לומר עליו ית׳ אחד יחיד ומיוחד השם גדול, ואמרה הגמרא מפני שישראל גדלו את כבודו ומלכותו בעולם מכפי שהי׳, ונקרא גדול שגדול כבודו וקדושתו מכפי שהי׳.",
"ובזה פליגי רב ור״ג, רב אמר מפני שגדלו בשם המפורש ור״ג אמר שלא בלבד בצדיקים הגדולים ובהתגלות גדולה לבדה שהיתה במקדש, כי שם המפורש רק במקדש אמרו, הוא ית׳ מתגדל, רק גם באומרם ברוך ד׳ אלקי ישראל מן העולם ועד העולם אף שלא אמרו בשם המפורש ולא הגיעו למדרגת הכהן במקדש, מ״מ כיון שאמרו ברוך ד׳ אלוקי ישראל שקבלו קדושת ד׳ על עצמם וישראל, אלקי ישראל יותר מאשר מקודם, בזה נקרא הוא ית׳ גדול. וכל איש ישראל אפילו הנמוך כשמקבל ע׳׳ע עול מלכות שמים ומתקדש יותר בקדושה ועבודת ד׳ מכפי שהי׳ הוא ית׳ נקרא עי״ז גדול.",
"וזה החילוק בהפסוקים, רם על כל גויים ד׳, בגוים רם על וכו׳ שרם למעלה מהם, ובישראל גדול אדוננו וכו', ואיך שייך לקרותו גדול, מפני שהוא אדוננו האדון שלנו, לא על, ולמעלה מאתנו, כי בבחינה שלמעלה מאתנו אין שייך לקרותו גדול כנ״ל כיון שהוא ית׳ אחד יחיד ומיוחד, רק בבחי׳ אדוננו שהוא אדונינו נקרא גדול ע״י שאנו מתגדלים בעבודתו.",
"וזה מן העולם ועד העולם שאמר אז עזרא, כי נודע מזוה״ק פ׳ שמות שבית ראשון הי׳ בחי׳ ה׳ עלאה ובית שני ה׳ תתאה שזה בחי׳ עולם עליון ועולם תחתון, וכיון שעזרא בתחלת בית שני הי׳, לכן אמר מן העולם ועד העולם שנמשך מן עולם עליון ה׳ עילאה לה׳ תתאה עולם תחתון, והנה נודע שעולם עליון ה׳ עילאה בינה הוא בחי׳ נחל עליון היוצא מר״ת נוצר חסד לאלפים ועולם תחתון ה׳ תתאה מלכות הוא בחי׳ נחל תחתון, היוצא מר״ת נפשנו חכתה לד׳, היינו שע״י החכמה והתשוקה שמעלה עולם תחתון לעולם העליון נעשה בחי׳ מ״נ להמשיך בזה האור ממרום.",
"וגם כל איש ישראלי כשעובד את ד׳ כפי יכלתו אם דומה לו שעבודתו דיו לו, אז נשאר במצבו שהוא, משא״כ במשתוקק לעבדו יותר ולהתקדש יותר בקדושתו ית׳ אז ע״י התשוקה ממשיך לו יותר אור ממרום ומתגדל, וכשהאיש מתגדל גם הוא ית׳ נקרא עי\"ז גדול, מאי גדול, ע״י שאמר ברוך ד׳ אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם עולם עליון ועולם תחתון, שע״י תשוקתם בעולם שהוא בחי׳ נחל תחתון נפשנו חכתה לד', נמשך להם אור מעולם עליון, וכשהם נתגדלו, גם הוא ית׳ נקרא גדול.",
"לכן גם במצרים כ״ז שכל העם לא עשו מצוה, לא הרגישו באור יותר גבוה שישתוקקו לו, משא״כ בשבת הזה שהי׳ עשירי לחודש ולקחו להם שה לפסח כבר התחילו להשתוקק לאור יותר גבוה ועי״ז נתגדלו הם וגם הוא ית׳ נקרא גדול וע״ז נקרא גם השבת שבת הגדול.",
"ואפשר שזהו גם הענין שחזק ד׳ לב פרעה כי הפסוק אומר למען תספר באזני בנך וכו׳ וידעתם כי אני ד', היינו שישראל יראו את גדלות ד׳ ויאמינו בו ית', וע״פ פשוט למה היו צריכים ע\"ז לשהות במצרים והי׳ יכול הקב״ה להוציאם מיד, ואח״כ להראות להם אותות ומופתים אחרים, כי גם בלא פרעה הי׳ יכול הקב״ה להראות להם מעט מן גדולתו ית', אבל להנ״ל, את תשוקת ישראל היו צריכים, וכך היא הטבע שכאשר האיש בשפל המדרגה בגופניות ורוחניות ובצרה ח״ו, יותר קל לעורר בו תשוקה לד', לכן דוקא במצרים בגלות הראה להם מופתים למען תספר ויוסיפו אמונה ותשוקה אליו ית', ובזה ימשיכו אור יותר.",
"וזה שמתחילים בשבת הגדול לומר עבדים היינו וכו׳ ויוציאנו ד׳ אלקנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה שלא איחר להראות לנו את יד החזקה וזרוע הנטוי׳ אחר צאתנו ממצרים רק ויוציאנו וכו׳ משם ביד חזקה ובזה״נ ששם במצרים הראה לנו זאת, לכן וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, כי העיקר הוא להרבות אור וקדושה לנו, ועי״ז גם במרום, כנ״ל בחי׳ שבת הגדול.",
"וזה שמתחילים בשבת הגדול לומר עבדים היינו וכו׳ ויוציאנו ד׳ אלקנו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה שלא איחר להראות לנו את יד החזקה וזרוע הנטוי׳ אחר צאתנו ממצרים רק ויוציאנו וכו׳ משם ביד חזקה ובזה״נ ששם במצרים הראה לנו זאת, לכן וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, כי העיקר הוא להרבות אור וקדושה לנו, ועי״ז גם במרום, כנ״ל בחי׳ שבת הגדול."
],
"Pesach": [
"מעשה בר״א ור״י ור״ע וכו' עד שבאו תלמידיהם וכו', ואיתא בספה״ק ב״א שדיקדק גיסי הה״ק ר״א זצוק״ל עד שבאו, מאין באו, ותירץ לו אביו הה״ק זצוק״ל עד שבאו תלמידיהם ג״כ לכלל מדרגה זו ע״ש. ולפי מצבנו אפ״ל כי נודע הדיוק במפרשי ההגדה הא שאותו הפסוק שמרומז בו התשובה לבן הרשע מרומז בו לשאינו יודע לשאול בעבור זה עשה ד׳ לי בצאתי ממצרים, וא״כ למה דורשין בהרשע לי ולא לו [ולא בשאינו יודע לשאול].",
"אבל איש הישראלי אינו פרטי לעצמו, רק לכל הכלל ישראל הוא שייר, כשאחד לומד תורה ועובד את ד׳ אז מאיר בזה לכל ישראל, ויחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כלו כמ\"ש בגמרא (יומא דף פ״ו ע״ב), לכן כשאומרים לשאינו יודע לשאול ״לי״, אז הוא גם לו, משא״כ להרשע שהוציא א״ע מן הכלל אז נעשה לי ולא לו, ואפשר שזהו גם עניו הקהה את שיניו, כי איתא במס' ב״ק כ״ז ע״ב בן בג בג אומר אל תכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות, שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל, ופרש״י שבור את שיניו, כלומר קח בחזקה, שרואין בזה שכדי ליטול את שלו מיד חבירו אומרת הגמרא לשון שבירת השניים, וזה הקהה את שיניו שהוא הי׳ יכול ליקח את חלק שלו ממך בחזקה, כיון שגם בעבודתך יש לו חלק שלו, וכיון שהוציא א״ע מן הכלל, לכן כנגד זה הקהה את שיניו וכו׳ עשה אתה להיפך והחזק בשלו אשר תחת ידך, ואמור לו לי ולא לו.",
"ואפשר עוד לומר בזה ולפי שהוציא א״ע מן הכלל, כי כבר דברנו שיש כלל שנעשה רק מן פרטים נפרדים, כגון אם האב נותן איזה ימים מעות לבנו, אז עושה הבן כלל, שבכל יום יתן לו וזהו כלל שנעשה מן פרטים ועשיות הנפרדות, ויכול להיות שאיזה ימים נתן לו ואח״כ לא יתן, ויש כלל שבאמת הוא עצם אחד פשוט, שהפרטים הם ענפים אשר מסתעפים ממנו ולמטה, וכשעולים אל המקור והעיקר אז באים אל האחדות, וככל שעולים יותר, יותר מתאחדים בהמקור והעיקר האחדות, למשל כשרואים שאיזה פירות כשנפלו מן העץ ונפרדו מן השורש נרקבו, יודעים כבר שהשורש של האילן אחדות אחת הכולל את הכל, העלים הענפים וגם חפירות, וגם העלים הענפים אף העץ כשיבדלו מן השורש ירקבו, מפני שבאמת בהשורש כלם מתאחדים באחדות אחת, וכמו הפרי כן גם כלם בהבדלם מהשורש ירקבו, וכלל הזה לא נבנה מהפרטים, ולא שהפירות העלים והענפים העיקר ורק נתחברו ונעשה מהם כלל, רק להיפך העיקר הוא השורש ושם הם באחדות, וממנו נסתעפו הפרטים, חפירות, העלים והענפים.",
"וכעין זה הוא ענין הכלל ישראל, לא הכלל נעשה מן הפרט רק להיפך הפרט נסתעף מן הכלל, כלומר לא מפני שאנשים פרטיים מישראל נתאגדו יחד לכן נעשה בזה כלל ישראל, רק העיקר הוא נשמת ישראל, הכוללת כל ישראל, וממנה נסתעפו אנשים הפרטיים, וממילא כל עוד שלא נתחבר האיש אל הכלל ישראל, ולא עלה מן פרטיות עצמותו אל נשמת ישראל אינו יכול לעלות יותר אל הקב״ה, כיון שהוא לעצמו רק ענף הוא, ורק הכלל באחדות והעצם הוא, ורק כשעולה אל בחי׳ נשמת הכלל ישראל אז מעתה יכול לעלות אל יותר קדושה ולהתקרב בכל פעם יותר אל הקב״ה.",
"והנה צדיקים הגדולים בטלו את עצמותם וישותם לגמרי ורק אהבת ישראל ונשמת הכלל ישראל הי׳ העיקר אצלם, ור״ע אמר ואהבת לרעך כמור זה כלל גדול בתורה (בתורת כהנים פ׳ קדושים), ההתקרבות אל הכלל בבחי׳ ואהבת לא התקרבות אל הכלל ישראל בלבד היא רק גם בתורה לבא אל נשמת התורה, לכן אמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה וכו׳ (ברכות דף ס״א ע״ב) כיון שביטל א״ע לגמרי ע״י ואהבת לרעך, לכן לא הרגיש עצמות לעצמו, רק תשוקה להכלל כלו במקור העליון.",
"אבל גם האיש כערכנו שאינו בבחי׳ התבטלות עצמותו לגמרי, כיון שעכ״פ בעצם מקורו הוא נמצא בהכלל ישראל, לכן במדה שעובד עם עצמותו למעט את תאותיו, ובכלל למעט את שאיפתו אל עצמותו, ומשתדל להטיב עם אנשים מישראל ולדאג את דאגתם ולשמוח בשמחתם, אז שורשו שורש הכלל ישראל מעט מעט גם מתגלה בו, אפילו כשעוד מרגיש את דאגותיו ורצונותיו יותר מדאגות זולתו, זה הוא מפני שלא ביטל א״ע עוד, אבל גם שורש ישראל בו ונשמת הכלל בו עולה בכל פעם יותר, כמו למשל כשאחד רואה שילד ישראל נפל ח״ו בנהר יצעק וירוץ להצילו, ואם בין הילדים גם ילד שלו יראה, אז יצעק יותר וירוץ על בנו והאם נאמר בשביל זה שאינו חס על ילד ישראל ח״ו, חס הוא ואוהב אותו רק שאהבתו אל בנו יותר חזקה ומרגישה יותר, כי גם כשאין הילד שלו עמו רץ להציל ילד אחר מישראל, כן גם האיש שלא ביטל את כל עצמותו, במדה שמשתדל לטובות ישראל, אז בחי׳ הכלל ישראל ונשמתו עולה בו כנ״ל, וממילא יכול לעלות לתורה ולד׳ אבל הרשע שהוציא א״ע מן הכלל שהעצמות שלו אינו הכלל ישראל רק עצמות שלו לבד אז כפר בעיקר כיון שהעיקר הוא הכלל ישראל.",
"ומעשה בר״א וכו׳ ור״ע, שהי׳ גם ר״ע ביניהם שכ״כ עבד בענין אהבת ישראל והתכללות בהכלל עד שאמר זה כלל גדול בתורה, עד שבאו תלמידיהם כנ״ל בספה׳׳ק ב״א שגם הם באו עי״ז למדרגה זו, היינו שעבודתו בלילה זה פעלה גם לתלמידיהם כיון שהוא לא הי׳ לעצמו רק לכל ישראל כלו, ובפרט לתלמידיו.",
"ושאינו יודע לשאול את פתח לו. ונבין למה כאן נאמר את, לשון נקבה, ובחכם ורשע נאמר אתה, וכן מה הלשון פתח, ולא אמור לו אתה, ולמה בחכם ורשע נאמר אף אתה ולא בתם, והשאלה שאיתא בספ״ק מה ענין השאלה במצוות בלילה הזה יותר מבשאר המצוות, כי גם על תפילין היו יכולים לשאול מה ולמה.",
"ואפשר כי איתא באבות פ׳׳ה מ״ז בהשבע דברים אשר בחכם, שואל כענין וכו' ולא אמרה שחכם אינו צריך לשאול כלל, ומבין כל מה שאמר לו רבו בלא שאלה, ומשמע מזה שע״כ צריך התלמיד לשאול, כי אחד מן המ״ח דברים שהתורה נקנית בהם היא והמחכים את רבו, וצריכים להבין איך נקנית התורה להתלמיד בזה שמחכים את רבו, שע״פ פשוט רק לרבו יוצאה מזה טובה, אבל צריכים לדעת איך באמת יכול להחכים את רבו, ולמה זה רואין שיש שמקשה התלמיד לרבו, ואין רבו יודע להשיב לו עד שמעיין ומתעמק ומחדש חידוש חדש בשביל הקושיא שלו, הלא שכל הרב רחב יותר משל התלמיד.",
"אבל כשלמדין תורה אז השגתנו היא ע״י שהנפש שלנו מתדבקת באור ונשמת התורה ומתגלה בהחכמה שלנו שהיא בחי' כח־מה הארת נפשנו, ומן הבחי' חכמה מתגלה לבחי' הבינה שהיא התרחבות ההשגה וההבנה כנודע, ואף שבשעה שהשגתנו עוד בבחי׳ החכמה כח־מה שלנו, אין השכל שלנו משיג אותו, מפני שהשכל שלנו שאנו משיגים בו היא כבר התרחבות השכל ואינו יכול להשיג את הכח מה שלמעלה מן ההתרחבות, עם כל זה עיקר השגתנו כשהיא כבר בבינה, היא ע״י מקור השכל השופע מן הכח־מה שבחכמה אל הבינה.",
"לכן יש שבאה איזה ידיעה לאיש בלא שכל רק שנראה לו שכך הוא, ואח׳׳כ ממציא לו שכל והבנה למה כך הוא, ויש לפעמים שגם אינו יכול לקרב הדבר אל התרחבות השכל ליתן טעם למה כך הוא ומ״מ יודע הוא שכך הוא, ידיעתו זו שלמעלה מן השכל היא מן בחי׳ חכמה, מקור החכמה שבו שנתגלה בו, והיא ענין קדמות השכל הנקראה כמה פעמים בדברי קודש של המגיד הגדול זצוק׳׳ל, ועה״ג (ברכות דף נ״ה ע״ב) השכים ונפל לו פסוק וכו׳ ג״כ מפרש הוא ז״ל בקדשו שהשכים לקדמות השכל כנודע.",
"לכן התלמיד אם תלמיד הגון הוא, אז כמו שבשכלו [היינו בהתרחבות שכלו] אף שאינו תופס בו כל ההתרחבות של הרב מ״מ בקצהו נוגע, וחיצוניות מדבריו מבין, כן גם בנפשו הדבוקה בנפש רבו נוגע גם בחכמה כח מה של רבו, היינו בבחי׳ חכמת רבו שגם לרבו עוד לא נתגלה להתרחבות השכל שלו, והרי זה כעין מוח הבן ממוח האב שאף שאת התרחבות שכל אביו אינו משיג מ״מ במוחו מקור חכמתו נוגע במוח מקור חכמתו של אביו.",
"והן המה השאלות שתלמיד טוב שואל שהיא המשכת חכמה מרבו, וכיון שהיא ממקורו בחי׳ כדמה לכן מתגלית לו בשאלה, ואילו הי׳ מגיע לראשית הכח־מה של רבו כי אז גם בשאלה לא הי׳ מתגלה לו, אבל כיון שרק לסוף כח־מה של רבו עולה ולהתחתית חכמה שלו הנכנס לבינה שלו לכן עכ״פ בשאלה מתגלה לו כנודע (בהקדמת הזוהר דף א׳ ע״ב) מ״י דקיימא לשאלה שהיא כבר השגה שהוא השגה לשאלה לבדה, (בחי׳ מ״י בענין ספירות איתא על בינה, כיון שבספירות גם בינה קיימא לשאלה ולא למנדע, וכתלמיד ורבו אנו אומרים אותה על חכמה כיון שהבינה שברבו כבר באה להתרחבות ההשגה) וכיון ששאלותיו מן מקור חכמת רבו באה, לכן יש שגם רבו אינו יודע להשיב לו מיד עד שיעיין וממשיך אותה להתרחבות שכלו, ובזה מחכים את רבו שעוזר לו להמשיך לו חכמה מן מקורו, ועי״ז גם לו להתלמיד התורה נקנית והיא אחת מהמ״ח דברים כיון שעולה בזה עד מקור חכמת רבו ומוסיף תורה להתרחבות.",
"ומובן בזה דיוק הגמרא שאמר ר״ח לרב בר פחתי לאו אמינא לך כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשיילי׳ במסכתא אחריתא וכו׳ דאי לאו דרבי גברא כספתי׳ וכו׳ דעפ״פ למה קראה אותו כאן בר פחתי, והגם דבברכות (דף י״ג ע״ב) לענין קבלת עומ״ש ג״כ קרא לו בר פחתי, בטח גם שם כוונה בה, ומהו הענין כאן בזה שאנו עומדים בו, אבל להנ״ל תלמיד שאינו הגון אין נפשו יכולה לעלות וליגע במקור חכמת רבו הארת נפשו, לכן אף אם שואל אותו, רק מן הדברים שבהתרחבות שכלו הידועים לרבו שואל, לכן לא קשה לרבו להשיבו, משא״כ בר פחתי היינו בן גדולים שעליו נאמר (גמ׳ בבא מציעא פ״ה) התורה מחזרת על אכסניא שלה, ויש בו תורה למעלה מן שכלו, התורה שמחזרת עליו ומבקשת אותו בזכות אבותיו והוא ע״כ נוגע גם בכח־מה של רבו, ושאלותיו הן התגלות מן חכמת רבו שגם לרבו לא נודע, לכן אי לאו דרבי גברא רבה כספתי׳.",
"לכן החכם וגם הרשע כיון שבנים הם, ומוח הבן ממוח האב, לכן בשאלותיהם ממשיכים ומגלים גם מן מקור חכמת אביהם, ואף אתה אמור לו, אף את\"ה כי מן עצמך גילה בשאלתו, אבל הרשע שבאופן רע גילה לכן ואף אתה הקהה את שיניו, שתשמש עם חלק האתה שלך להיות הקהה את שיניו, משא״כ התם ושאינו יודע לשאול כיון שאין משיגים מאומה לא המשיכו מן מקורך מאומה, דהא לא ידעו לשאול, לכן לא נאמר בהם אף אתה, ושאינו יודע לשאול שגם מה זאת אינו שואל את פתח לו, לא בלבד שלא עלה לשאול, אלא גם שום פתח של מה זאת לא פתח אותך, לכן את פתח לו, וא״ת, לשון נקבה כמ״ש רש״י בפ׳ ואתחנן עה״פ ואת תדבר אלינו התשתם את כחי כנקבה ע״ש, היינו כיון ששום פתח לא פתח בך.",
"וכיון שפסח הוא מקור לכל הישועות והגאולה כנודע רק שהם עוד בכח להמשיכם להתגלות לכן מצוה בשאלה להגיע אל הישועה והגאולה שלא נתגלה עוד, להמשיכה ולגלותה, וכל ימי חייך להביא לימות המשיח.",
"והיא שעמדה וכו׳ והקב״ה מצילנו מידם, ונודעת שאלת ספה״ק מה והיא, ועל מאי קאי תיבת והי\"א שעמדה לנו, וע״ד הפשוט היא שהקב״ה מצילנו מידם, לא בלבד טרם שאנו נתונים בידם של שונאינו, רק גם כשכבר אנו בידם הקב׳׳ה מציל אותנו, והיא שעמדה לנו, ובזה צריכים לחזק את תקותנו שאפילו כשנדמה לנו שכבר אנו בידם ח״ו, ג״כ יצילנו. עוד. אפשר כי הקול קול יעקב והידים וכו׳ ואיתא במדרש בזמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין ידי עשו שולטות, וכשרואים אנו שידי עשו שולטות בטח היא על שלא למדנו כראוי ולא למדנו את הבנים כראוי, ואיד נינצל עתה, אבל והיא שעמדה וכו׳ שהקב״ה מצילנו מידם גם בזמן שידי עשו שולטות, כדי שמעתה יהי׳ קול יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, וע״ד הרמז זה ענין הסמיכה והקב״ה מצילנו מידם צא ולמד וכו׳, לכן מעתה לך ללמוד תורה.",
"בנשמת אומרים מן העולם ועד העולם אתה אל, ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע, כי מתחילה עלה במחשבה לברוא אה״ע במדה״ד ראה שאין העולם מתקיים שיתפה למדה\"ר וכו', אבל עולם העליון וכן לעתיד תהי׳ בחי׳ מדת הדין וההנהגה תהא עם כ״א רק כפי עבודתו ומעשיו, וכן איתא מהאר״י ז\"ל שלעתיד תהי׳ הלכה כב\"ש ועבודה בלוים בחי׳ דין, כנודע, אבל בחלק עוה״ב שצריכים אנו לקנות בעוה״ז צריך הוא ית׳ להתנהג במדת הרחמים, כיון שמן עוה״ז עולה, ובעוה״ז א״א להתקיים בלא רחמים, ראה שאין העולם מתקיים, לכן לא לבד שצריך הוא ית׳ להושיענו בזה שיגאלנו מצרותינו, רק גם להושיענו בכל טוב.",
"כי כבר אמרנו מחא שאיתא בשעה\"ק מהרח״ו ז״ל שאחת ממעלת הנביא היתה שגם בשעת יסוריו יהי׳ בשמחה, ומ״מ רואים באלישע הנביא שאמר קחו לי מנגן וכו׳, משמע שהגם שהי׳ תמיד בשמחה, מ״מ כדי להמשיך נבואה ע״ע, הי׳ צריך לשמחה יתירה, לכן הגם שכשיעזור ד׳ לנו תיכף ומיד ונצא מצרותינו כבר נוכל לקיים המצוות, מ״מ כדי שנוכל להמשיך אור עולם העליון לנו לעוה״ז, צריכים גם לישועה יתירה הרחבת הדעת ושמחה, וזה הגם שבחי׳ עולם העליון הוא דין מ״מ מ\"ן העול״ם ועד העולם, עוה״ע שבאים מן עוה״ז אתה א ״ ל חסד, לכן ומבלעדיך אין לנו מלך גואל וגם מושיע לא גואל מצרותינו לבד.",
"לא המתים יהללו י״ק ולא כל יורדי דומה, ואנחנו נברך י״ק מעתה ועד עולם הללוי׳, ולא כל יורדי דומה אותם שיורדים אל המות בדממה, ובחייהם אינם משבחים את ד', אבל אנחנו שנברך י״ק בעוה״ז אז מעתה ועד עולם הללוי׳ גם שם בעוה״ב.",
"לא המתים יהללו י״ק ולא כל יורדי דומה, ואנחנו נברך י״ק מעתה ועד עולם הללוי׳, ולא כל יורדי דומה אותם שיורדים אל המות בדממה, ובחייהם אינם משבחים את ד', אבל אנחנו שנברך י״ק בעוה״ז אז מעתה ועד עולם הללוי׳ גם שם בעוה״ב."
],
"The Seventh Day of Pesach": [
"ויאמינו בד׳ וכו׳ זה אלי וכו', כי איתא בשהש״ר פ״ב אר״ח לשעבר אדם מראה איקונין באצבעו והי׳ ניזוק, ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו ניזוק, עכ״ל המדרש, היינו כשאחד מראה באצבעו על דמות מלך בו״ד שנצטיירה, מענישין אותו, ומ״מ כשמניח ידו על שם משמות הקדושים אין מענישים אותו משמים, זאת אומרת שהשמות הם כביכול צורות של מעלה.",
"כי איתא כמה פעמים בזוה\"ק שקודם שנברא כל איש ואחר פטירתו, הוא עומד לפניו ית׳ באותה צורה שהוא בעוה״ז בגופו, כי הצורה רוחני היא, דמות בבואה של הנפש שנשתלשלה ונתגלה, ובשר ועצמות הפנים הם רק האמצעים שע״י נתגלה הצורה, כעין הצבעים שמציירים בהם צורת איזה אדם, שאין לומר שעל הצבעים בלבד כוונתנו כשמדברים מצורת איזה איש חכם, רק על הצורה ותחתית נפשו וחכמתו של החכם הזה שנצטיירה בזה, כוונתנו, והצבעים רק האמצעים הם, הצורה תחתית הארת הנפש הבאה לידי גילוי היא, לכן חכמת אדם תאיר פניו, וכשנעשה יותר חכם גם פניו משתנים, לכן גם קודם שנולד וגם לאחר שנפטר האיש עומד הוא במרום באיקונין שלו, כיון שאיקונין שלו צורת נפשו הוא.",
"וכעין זה הוא בצורת השמות של קדושה, הדיו הוא רק האמצעי לצייר צורות אותיות אלו, ומה הן הצורות עצמן ולמה דוקא צורות אלו, השתלשלות הארת אורות של קדושה עילאה הבאה לכלל התגלות הן, א״כ כביכול איקונין של מלך הם, ונודע מספה״ק שערי אורה עה״פ פקודי ד', שבכל התורה נפקד שם הוי׳ ב״ה, וכולה נארגת על שמות הקדושה אם בר״ת או בסופי תיבות, בגימטריא וכו'.",
"ואפשר בזה להבין מעט הא דאיתא בגמ׳ שבת ק״ד אתו דרדקי וכו׳ ואמרו מילי וכו׳ מ״ט פשוטה כרעי׳ דגימל לגבי דלת, וכו׳ שעפ״פ יש לדקדק למה קרא אותם דרדקי כשגילו כ״כ תורה שאפילו בימי יהושע ב״נ לא איתמר כוותיי', אבל ד׳ ית׳ מלמד תורה לעמו ישראל, וצריכים לדעת אם בכל פעם שאיש הישראלי לומד תורה הוא ית׳ מלמד אתו, אבל נראה נא איך למד עם מש״ר כי לא טוב האיש ממש״ר, ובמש״ר נראה מגמרא מגילה דף כ״א ע״א דרק כשלמד פעם הא׳ למד ד׳ עמו, משא״כ כשחזר מש״ר על תלמודו למד בינו לבין עצמו, כמ׳׳ש שם אמר רב עומד ולומד פרש\"י מפי הגבורה יושב ושונה פרש״י שנית לבדו מה שלמד, ובמדרש רבה תשא פמ״א עה״פ ככלותו לדבר אתו, איתא כשעלה משה לשמים התחיל לומר אחר בוראו התורה, משלמדה א\"ל בא ונאמרה אני ואתה הוי לדבר אתו, עכ״ל המדרש, היינו שבין כך ובין כך בתורת מלמד הי׳ רק כשלמד אתו דבר שעוד לא ידע מש״ר, אבל הענין שכבר ידע מש״ר, לרב בגמרא לא למד אתו הקב״ה כלל, ולדעת המדרש למד אתו יחד ולא כמלמד, לכן ע״כ כעין זה הקב״ה מלמד אתנו תורה.",
"והנה מתלמידי יותר מכולם (תענית דף ז׳), לכן כשאנו לומדים דבר חדש והקב״ה לומד אתנו בבחי׳ המלמד תורה, אז גם במרום התורה מתגלה יותר, והגם שכל התורה שלו ית׳ היא, מ״מ התגלות התורה נעשה במרום יותר כשמלמד עם האיש, ועיין בפרדס בשער אור צח אור מצוחצח בין מחשבה שכבר נצטיירה לבין מחשבה שלא נצטיירה, שמחשבה שנצטיירה, גם במרום יותר מתגלה, משל לאיש המביט על דבר המצויר, שמחשבתו יותר חזקה ע״ש.",
"והנה התינוק שלומד צורות האותיות, פועל התגלות במרום גם בצורות האותיות, ומן התגלות היתירה שנעשה במרום באותיות נמשך גם לו לתינוק התגלות בצורות האותיות, משא״כ הגדול שלימוד האותיות אינו לומד כי כבר יודע אותו, ורק את פשט הדברים לומד, לכן רק בפשט התורה פועל התגלות במרום וגם לו, משא\"כ אלו הקדושים שגילו כ״כ התגלות גם בצורות האותיות מ\"ט פשוטה כרעי׳ דגימל וכו׳ קורא אותם הגמרא דרדקי.",
"לכן גם כשהאיש חוזר על למודו צריך שבכל פעם יתעמק יותר וילמוד בכל פעם חדשות מהתורה, כדי שיהי' הוא ית׳ מלמדו גם עתה, ופועל בזה התגלות במרום, וע״י ההתגלות שעושה במרום נעשה גם אצלו למטה התגלות, ומכל דבר שעושה ד' צריכים ללמוד, כי כשהב״ד הלקו למי מלקות הי׳ זה תורה כי קיימו מצוה בתורה ללקות למי שנתחייב מלקות, לכן גם היסורים שד׳ מייסר אותנו תורה הם, וכשהאיש לומד מהם, אז נעשה הקב״ה בשעה זו מלמד תורה, ומתלמידי יותר מכלם, ונעשה התגלות מעלה ומטה וע״י ההתגלות בטילה ההסתרת פנים ונמתקין הדינין.",
"וראשית הלימוד שצריכים ללמד מן היסורים הוא האמונה בד' והבטחון החזק בו ית׳ שיושיענו, ועד כמה צריכים לחזק ולחזור ולחזק את האמונה והבטחון בו ית׳ בשעת יסורים, רואים מהא שלא נקרע הים עד ששבט בנימין קפץ לים, ונחשון ב׳׳ע קפץ עד חוטמו כנודע ממדרש, ולמה הוצרכו לזה, הלא רש״י פי' על דבר אל בנ״י ויסעו, כדאי הוא האמונה שהאמינו בי ויצאו, וכן אח״כ פרש״י על ויעשו כן, שלא אמרו האיך נתקרב אל רודפינו שהיא אמונה יותר חזקה, לכן רואים מזה שבעת צרה יש שמנסים את האיש מן השמים אם מתחזק באמונתו ושוב מתחזק, שהאמינו ויצאו, ואח״כ יותר אמונה לקרב אל שונאינו, ועוד צרה יתירה, כדי שיתחזקו באמונה ובטחון יותר חזק לקפץ עד החוטם לים וסכנה, ואז הושיעם ד׳.",
"ולא האמונה לבדה צריכים ללמוד בעת צרה, רק גם בכל דבר כמ״ש בזוה״ק אעא דלא סליק בי׳ נהורא מבטשין לי׳ עד דסליק בי׳ נהורא, וכמו שכבר דברנו שהאיש שמתעלף ח״ו אז בועטים בו ומכים אותו עוד, ודוקא ע״י הבעיטות וההכאות מתחזק יותר ושב חיותו אליו, כך כשאנו בצרה צריכים להתפלל לד׳ שיושיענו תיכף ומיד, אבל גם צריכים להתחזק עוד יותר בנפשנו לעבודתו ית׳ בשעת הצרה ע״י הבעיטות וההכאות שמכים אותנו ממרום, ובשהש״ר פ׳׳ד איתא צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה, וזה לימוד שהקב״ה מלמד אותנו ועי״ז נעשה התגלות למעלה ולמטה והמתקת הדינים והמשכת הרחמים כנ״ל.",
"וזה ויאמינו בד׳ ובמשה עבדו ואיתא בשהש״ר שעל זמן היותם במצרים קאי שגם אז בהיותם בצרה האמינו לכן אז ישיר וכו׳ זה אלי החסד הזה שלי הוא שאני פעלתי להמשיכו ע״י אמונתי גם אז בצרה במצרים, וגם עתה בצרות מרות ונמדדות עד מאוד, וד׳ ירחם עלינו כהרף עין ויושיענו, ובד׳ נתחזק ונאמין ונבטח בו וכרגע יושיענו אמן.",
"וזה ויאמינו בד׳ ובמשה עבדו ואיתא בשהש״ר שעל זמן היותם במצרים קאי שגם אז בהיותם בצרה האמינו לכן אז ישיר וכו׳ זה אלי החסד הזה שלי הוא שאני פעלתי להמשיכו ע״י אמונתי גם אז בצרה במצרים, וגם עתה בצרות מרות ונמדדות עד מאוד, וד׳ ירחם עלינו כהרף עין ויושיענו, ובד׳ נתחזק ונאמין ונבטח בו וכרגע יושיענו אמן."
],
"Beha'alotcha": [
"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותי', ופרש״י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה, ונודע הדיוק מה רבותא זו לאהרן הכהן, וכן צ״ל למה סיים הכתוב רק אל מול וכו', שמשמע שרק זה שבחו, והלא שבחו שכל הדברים שהי׳ צריך לעשות במנורה עשה.",
"אבל איתא בגמרא שבת (דף פ״ז ע\"א) לעגין קבה״ת ויגד דבדים הקשין כגידין ופרש״י עשב מה וזה שמרמז רש״י להגיד וכו׳ גם בשעה שהי׳ מר לו כגידין ג״כ ויעש עבודתו הקדושה בלא שינוי, ופעל בזה אל מול פני המנורה העלה נרותי', כי ישראל נקראים פני המנורה, א׳ מפני שהם מאירים את כל העולמות, והב׳ כמ״ש וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא וכו׳ שהשכינה שורה בישראל (שבת דף כ״ב ע״ב), נמצא שתכליתה של המנורה הוא ישראל וכל תכלית היא בחי׳ פנים היפך מבחי׳ אחוריים כנודע, ופעל בזה אהרן שלא רק למעלה יעלה הלהב, ולא רק למעלה יאיר בעבודתו, רק גם אל מול פני המנורה שגם לישראל יהי׳ אור.",
"אבל איתא בגמרא שבת (דף פ״ז ע\"א) לעגין קבה״ת ויגד דבדים הקשין כגידין ופרש״י עשב מה וזה שמרמז רש״י להגיד וכו׳ גם בשעה שהי׳ מר לו כגידין ג״כ ויעש עבודתו הקדושה בלא שינוי, ופעל בזה אל מול פני המנורה העלה נרותי', כי ישראל נקראים פני המנורה, א׳ מפני שהם מאירים את כל העולמות, והב׳ כמ״ש וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא וכו׳ שהשכינה שורה בישראל (שבת דף כ״ב ע״ב), נמצא שתכליתה של המנורה הוא ישראל וכל תכלית היא בחי׳ פנים היפך מבחי׳ אחוריים כנודע, ופעל בזה אהרן שלא רק למעלה יעלה הלהב, ולא רק למעלה יאיר בעבודתו, רק גם אל מול פני המנורה שגם לישראל יהי׳ אור."
],
"Chukat": [
"וירעו לנו מצרים ולאבותינו ונצעק אל ד׳ וישמע קולנו.",
"כי איתא במשגה דאבות פ״א מ״ג אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע״מ לק״פ אלא וכו׳ שלא ע״מ לק״פ. ע״פ פשוט נראה דרק צדיקים הכי גדולים זוכים לזה להשליך ממנו את רצונו לטוב לו בעוה״ז ובג\"ע, ויעבוד רק לשם ד׳ שלא ע״מ לק״פ, וכל איש, מי הוא אשר יאמר שאינו רוצה בטובתו לא בעוה״ז ולא בג״ע, וממילא א׳׳א שלא תבא בקרבו לפעמים איזה יראת העונש להתרחק מעבירה או מהרהור עבירה בשביל יראה זו, וכן קשה שלא יבא לו לפעמים רצון והתעוררות בקרבו להוסיף בתורה ומצוות כדי שיזכה ע״י לעוה\"׳ב.",
"אבל רש\"י במס׳ ע״ז י״ט מפרש ע\"מ שלא לק״פ, יהי לבך עמו לומר אפילו אין סופי לקבל שכר אוהב אני את בוראי וחפץ במצותיו עכ״ל, ולפי׳ הזה אדרבה כל איש ישראל שהוא בכלל עובד ד׳, עבודתו שלא ע׳׳מ לק״פ, כי אפילו שרוצה הוא שיטיב לו ד', מ״מ אינו עובד בתנאי ח\"ו רק כשיטיב לו, וכל איש אפילו אם ידע שלא יקבל שכר ג״כ הי׳ עובד ד', ואפילו האיש שבעבודתו מרגיש רק יראה מעונש ותשוקה לקבל שכר, זהו רק שאדם קרוב אצל עצמו ומרגיש את עצמו, יראתו מעונש, ותשוקתו לשכר ולטוב לו, אבל באמת אפילו אם לא יהי׳ לו שכר ג״כ יעבוד.",
"אבל האיש המשתוקק לעלות יותר בעבודה ולהתקשר יותר בד', צריך להקטין את הרגשת עצמותו, ולהרגיל א\"ע שכל עבודתו תהי׳ לשם ד', שגם לא ירגיש את יראתו בשביל עצמו ולא כדי שיקבל שכר רק גם הרגשותיו לעבודה תהיינה לשם ד', ותלוי׳ זאת במדה שמקטין את האנכיות שלו. וכל אחד לפי מצבו יכול להרגיל זאת בקרבו, ואם לא על תמיד עכ\"פ לשעות ולימים יכול לעבוד ולהרגיל א״ע בעבודה טהורה זו. ועיקר עבודה זו היא ע״י התורה בלימוד בפה ועשי', שע״י העשי׳ בגוף וע״י הלימוד שהוא ג״כ עשיית הגוף כמ״ש הגמרא (סנהדרין ס\"ה ע״ב) עקימת שפתיו הוי מעשה, נעשה הגוף תורה, שירגיש את צרכי התורה ועבודה לא פחות מצרכיותיו, ולא שירגיש מקודם א״ע, והתורה ועבודה בשביל עצמו.",
"ובזה אפשר להבין הסמיכות אל תהיו וכו׳ אלא היו וכו׳ שלא ע״מ לק״פ, ויהי׳ מורא שמים עליכם, מה ענין מורא שמים לזה, אבל איתא בגמרא שבת פ״ח, מ״ד משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה וכו׳ בתחילה יראה וכו׳ מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית וכו׳ וצריכים להבין למה הארץ לבדה יראה ולא גם השמים, דהא אילו לא קבלו ישראל את התורה גם השמים היו חוזרים לתוהו ובוהו כי גם הם נבראו וגם עליהם הי׳ התנאי אם יקבלו ישראל את התורה, אבל כיון שיראה כזו יראת עצמה היא, שלא ליאבד, לכן רק הארץ יראה אותה, משא״כ השמים שדבר ד׳ עבר על ידיהם, כי משמים השמעת, נזדככו שלא לירא יראת עצמה זו רק יראת ד׳ טהורה, וזה היו כעבדים וכו׳ שלא ע״מ לק״פ, ובאמת כל איש ישראל עובד שלא ע״מ לק״פ כפרש״י רק שמרגיש את עצמו ואת יראת עצמו מקודם, לכן מסיימת המשנה ויהי מורא שמים עליכם, לא מורא של הארץ רק שמים, והוא מפני שדבר ד׳ עבר ע״י, וזה גם לכם העצה שתעסקו בלימוד התורה ועשיתה, וע״י שהתורה תעבור בכם גם אתם תזדככו, שתהא לכם יראת שמים שלא ע\"מ לק״פ לכן כשעת צרה ליעקב הגם שעי״ז העונות. מתכפרים, מ״מ דא עקא מה שהאיש מתרגל יותר להרגיש א״ע, כי בכל היום שקוע בעצמו זה כואב לו וזה חסר לו, כי האם אפשר שיכו לו להאיש ולא ירגיש כאב גופו, וע״י שבכל היום יש לו לדאוג על חייו התלויים לו מנגד, ועל כאביו ויסוריו הקשים נשקע שוב בהרגשת עצמו ועבודתו היא עבודה במצב נמוך שוב בשבילו.",
"ובזה מובן הא דאמר ר״א הקפר שנזיר נקרא חוטא מפני שציער עצמו מן היין שעפ״פ ק״ל אם חטא הוא למה כתבה התורה דין הנזיד בכלל, כי אילו לא כתבה לא הי׳ שום איש מדיר עצמו בנזיר ולא הי׳ חוטא, אבל לעולם מעלה עולה מן הצער שמצטער שעי״ז מרחיק עצמו מיצה״ר כמו שסיפר הנזיר לשמעון הצדיק (נדרים ט׳ ע״ב), ועונותיו מתכפרים, ומ״מ כשהעונוות מתכפרין ע\"י צער ישראל גם פגם וחטא בדבר [ועיין תוס׳ ד״ה אלא בב״ק צ״א ע״ב] כנ״ל, מפני שהעצמות שלו עולה בו בע״כ.",
"והנה כדי לעורר במרום רחמים על ישראל ולהמתיק את הדינין, צריכין לעורר בקרבנו רחמנות על ישראל זולתו, לא לבד שצריכין ליתן כל מה שיכולים ליתן להם, רק הרחמנות בעצמה שמעוררין בקרבנו על ישראל פועלת במרום. צריכים שלא להתרגל בצרות ישראל, כלומר ריבוי הצרות לא יטשטשו בקרבנו ולא יכהו את הרחמנות על ישראל, אדרבה צדיך הלב כמעט להיות נמוג ח\"ו מצרות מרות כאלו, וכשמעוררים הרחמנות בקרבנו על ישראל פועלים בזה א׳ שתפילתנו בעד ישראל תהי׳ יותר בלב ונפש, והב׳ כנודע מספ״ק שישנן לפעמים שכבר גזרו במרום ישועה על ישראל, ושוהה לבוא מפני שהיא למעלה ואינה יכולה לירד לעוה״ז ולהתלבש בדברים גופניים, לכן כשהאיש לא בדעתו לבד יודע שצריכים לתמוך את ישראל זולתו, רק גם בכל עצמותו מרחם עליו, עי״ז תפילתו מועלת להמשיך את הישועה גם לעוה״ז וגם לצרכים גופניים, כיון שגם הוא גם בעצמותו היינו במדותיו ולבו שהן ג\"כ בגופו מרחם.",
"וזהו הענין שאיתא בגמרא מגילה י״ד ע״ב שלכן בעת שהי׳ יאשי׳ המלך בצרה שלח לחולדה הנביאה, אף שגם ירמי׳ הנביא הי׳ בדור הזה, מפני שהנשים רחמניות הן, היינו מפני שגם בגופן רחמניות יותר מן האנשים לבן יותר מהרה את הישועה גם לעוה״ז וכ״כ גדול כחם וזכותם של הנשים צדקניות עד שבמדרש רות סוף פרשה ז׳ איתא עה״פ ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ד׳ וגו׳ אר\"ח מברכותיהן של נשים לא נתקעקע ביצתו של דוד בימי עתליהו עכ״ל, כמה גדולה מלכות בית דוד ומ״מ רק ע״י ברכות נשים צדקניות נתקיימה, א׳ מפני שאיתא בזוה״ק שכל נשים צדקניות מבח׳ מלכות היא שהיא בחי׳ כנס\"י אשת חיל עטרת בעלה, לכן מלכות בית דוד שהיא בחי׳ ספירת מלכות ע״י ברכות הנשים צדקניות נתקיימה, והב׳ כנ״ל מפני שרחמניות הם [וזה היותם באותיות רח״ם ח׳סד ר'חמים [היינו תפארת] מ׳לכות, כנודע שכאשר גבורה משפיע למלכות דין נעשה בעולם, וכאשר חסד משפיע אז נתגלה חסד, וכיון שהנשים צדקניות בחי׳ מלכות והן רחמניות נעשה הצרוף רח״ם כנ״ל ונתגלה רחמים].",
"ותמת שם מרים ולפי׳ רש״י הרי זה כאילו נכתב על פי ד', כי מלכות פה כמ״ש בפתח אלי׳, וכן פרש״י למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה, מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת, ולמה נסמכה דוקא לכפרה של פרה ולא לשאר קרבנות המכפרות כגון חטאת אשם וכו׳ אבל טעם הפרה היא, תבא אמו ותקנח כמ״ש רש״י, וצ״ל וכי הפרה אמה של העגל הלז היתה, ובפרט שהרבה פרות עשו כמ״ש במשנה, אבל להנ״ל הרמז שלכך נסמכה מיתת מרים לפרה מפני שנשים רחמניות, והיתה כאם גם למי שאינו בנה וגם בפטירתה עומדת במרום כאם רחמני׳ ומעוררת רחמים בעד כל ישראל, גם למי שאינו בנה, כמו שהפרה מקנחת ומכפרת להעגל אע״פ שאינו בנה.",
"וירעו לנו המצרים ולאבותינו ופרש\"י שהאבות מצטערים בקבר בצרות ישראל, ונצעק אל ד׳ וישמע קולנו, וכו׳ לא קול של ישראל בלבד, רק גם האבות צעקו עמנו, ולמה, מפני שגם הם מצטערים עמנו, בלא רחמנות על ישראל קשה להתפלל בעדם וקשה שתפעל התפילה, ורק ע״י וירעו וכו׳ ולאבותינו שגם הם מצטערים לכן גם הם צעקו עמנו ואת קול האבות במרום עם קולנו שמע ד׳ והושיענו.",
"ותמת שם מרים ולפי׳ רש״י הרי זה כאילו נכתב על פי ד', כי מלכות פה כמ״ש בפתח אלי׳, וכן פרש״י למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה, מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת, ולמה נסמכה דוקא לכפרה של פרה ולא לשאר קרבנות המכפרות כגון חטאת אשם וכו׳ אבל טעם הפרה היא, תבא אמו ותקנח כמ״ש רש״י, וצ״ל וכי הפרה אמה של העגל הלז היתה, ובפרט שהרבה פרות עשו כמ״ש במשנה, אבל להנ״ל הרמז שלכך נסמכה מיתת מרים לפרה מפני שנשים רחמניות, והיתה כאם גם למי שאינו בנה וגם בפטירתה עומדת במרום כאם רחמני׳ ומעוררת רחמים בעד כל ישראל, גם למי שאינו בנה, כמו שהפרה מקנחת ומכפרת להעגל אע״פ שאינו בנה.",
"וירעו לנו המצרים ולאבותינו ופרש\"י שהאבות מצטערים בקבר בצרות ישראל, ונצעק אל ד׳ וישמע קולנו, וכו׳ לא קול של ישראל בלבד, רק גם האבות צעקו עמנו, ולמה, מפני שגם הם מצטערים עמנו, בלא רחמנות על ישראל קשה להתפלל בעדם וקשה שתפעל התפילה, ורק ע״י וירעו וכו׳ ולאבותינו שגם הם מצטערים לכן גם הם צעקו עמנו ואת קול האבות במרום עם קולנו שמע ד׳ והושיענו."
],
"Masei": [
"ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם' ואלה מסעיהם למוצאיהם' ונודע הדיוק בספה\"ק ב״א שמתחילה כתיב מקודם מוצאיהם ואח\"כ מקודם מסעיהם' כי איתא בגמרא סנהדרין צ׳׳ח ע״ב אמר עולא ייתי ולא אחמיני', ע״פ פשוט הוא מפני שראה את גודל הצרות שתהיינה בחבלו של משיח אמר כן, ונבין נא הן נראה מהגמרא שישנן צרות רעות שיותר קשה לסובלן מן המ׳ ר״ל, במ״ש הגמרא אלמלי נגדוהו לחנניא מו״ע הוי וכו', מ״מ זהו רק בשעה שסובלים את היסורים' משא״כ מקודם וכן אחר היסורים' רוצה כ״א לסבול היסורים ולא למות, כי היסורים אחר שעברו עליו שוב הוא כמקדם וגם נתכפרו עונותיו, ודוד המלך שבח את הקב׳׳ה ע״ז, יסור יסרני י״ק ולמות לא נתנני׳ ואיך זה אמר עולא קודם היסורים ייתי ולא איחמיני', כדי שלא יסבול יסורים של חבלי משיח.",
"אבל לא מפני צרות עצמו שהוא לא יסבול אותם אמר כן, רק מפני צרות ישראל, שלא יוכל לסבול שישראל כ״כ בצרה, ובפרט עולא יותר לא הי׳ יכול לראות בצרות ישראל, כי במדה שהאיש יותר אוהב א״ע יותר פחותה אצלו אהבת ישראל, כיון שתמיד דואג רק לעצמו בחי׳ אני ואפסי עוד, ובמדה שמבטל א״ע יותר, אוהב את ישראל ודואג על צרותיהם יותר, לכן הבעל תאוה שאוהב א״ע ולמלא את תאותיו, אינו יכול לאהוב באמת את ישראל ולהיפך במדה שמבטל האיש את עצמו ותאוות עצמיותו, אוהב הוא את ישראל, והנה איתא בתוס' ד״ה ופליגא וכו׳ במס' שבת דף י״ג, דעולא הי׳ צדיק גמור והי׳ בטוח שלא יבא לידי הרהור עבירה לכן הי׳ מנשק לאחותו וכו', וממילא היתה אהבת ישראל אצלו גדולה, לכן אמר ייתי ולא אחמיני׳ ולא אראה את צרות ישראל, עוד אפשר, כי נבין נא גם למצבנו הקטן ענין חבלי משיח, פשוט הוא למרק את העונות קודם התגלות הזאת של ביאת המשיח, אבל למה צריך דור הזה של משיח לסבול גם בעד העונות של דורות שעברו, אבל אחר החטא של אדה״ר אמר ה׳ בעצב תלדי בנים, לא רק מין נקמה היא, אך נודע העולמות שברא ד׳ מדרגות ומעלות בהם גדולים וקטנים, שבראם ד׳ ע״י השתלשלות ותולדות, של עילה ועלול, וקודם החטא היו כולם בטלים לד׳ וגם העצמות שהיתה לכ״א לעצמו לא היתה בישות לעצמו, כעין הא שגם בעולם אצילות ישנן ספירות שבכ״א עצמיות לעצמה, כי רואין שכ״א נקראה שם לעצמה, ומ״מ העצמות אינה בישות רק בביטול אליו ית', כי באצילות איהו וחייהו חד כנודע, רק שד׳ ית׳ ברא בדרך הפלא, שבב״א יתגלה עצמות לעצמה ולא בישות לעצמה וכן הי׳ גם בעוה״ז, כי גם לעתיד יתעלה עוה״ז לבחי׳ אצילות כנודע מהאר״י זצוק״ל, משא״כ אחד החטא נתגשם העולם ובכ״א יש ישות לעצמו לכן א״א לכל דבר שיולד היינו שימשך על ידו ויתגלה ממנו אור חדש בלתי שיבא חלק האור של עצמו לידי ביטול, כי א״א לכל דבר שיתגלה בו אור ד׳ בלתי אם ע״י ביטול היש כנודע, והגרעין שזורעים, קודם שיתגלה על ידו בריאה חדשה, עץ ענפים עלים ופירות, שכל אלו לא היו נראים בו, וגדולים בכמות ממנו כמה אלפים ורבבות פעמים קודם ההתגלות הזאת ממרום על ידו צריך ישות הגרעין להתבטל מקודם, לכן מוכרח כל הגרעין להרקב באדמה, והיא בחי׳ מיתה והיא גם הענין של הבעצב תלדי בנים והוא ענין מיתה וצעד מיתה לכחות אלו שקודם שנולד ממנה בריאה חדשה צריכים כחות עצמה ממנה להתבטל, וכמו שאיתא במדרש (תנחומא פ׳ תזריע) ביושבת על המשבר שצ״ט פעיות למיתה ואחת לחיים, ואז ע״י ביטול היש של חלקים ממנה מוכשרת שיברא הוא ית׳ תולדה חדשה ממנה.",
"וכעין זה הן חבלי משיח לפי השגתנו, כי הגאולה היא התגלות אלוקית שיגלה ד׳ מאורו וקדושתו ית', וההתגלות היא ע״י ישראל, שלכן כל הגאולה וזמן הגאולה בישראל תלוים, לכן כדי שיזכו ישראל שיתגלה אור כ״כ ע״י, צריכים להתבטלות כחות מהם והם חבלי משיח, כלומר ד׳ ית׳ אמר האני אשביר ולא אוליד (ישעיה ס״ו) שהוא ית׳ המשביר והמוליד ע״י ישראל, לכן ישראל סובלים החבלי לידה וכחות מהם מתבטלים, ובזה הם מולידים את אורו של משיח, וכמו ביושבת על המשבר בכאב יותר קשה, יודעים שחלק יותר גדול מן הנולד יצא ונתגלה, כן גם כשרואים איש ישראל שמצטער יותר בחבלו של משיח נדע שעל ידו חלק יותר גדול של אור המשיח נתגלה.",
"ועולא שהי׳ צדיק גמור אמר לפי שמרמז לנו, ייתי ולא איחמיני', לא שני דברים נפרדים הם ייתי לעצמו, ולא איחמיני׳ לעצמו, רק שניהם דבר אחד, ייתי על ידו כ״כ חלק של משיח וכאב וחבל גדול עד שלא יחמיני׳ שיפטור ויסתלק, אבל לא האיש בעצמו שנפטר ולא זהו לבד שמצטער הרבה הוא המוליד את אור הגדול של משיח, רק אם הרבה אנשים בצער או בפחד, ואחד מהם נעדר מצרותיו ר״ל, גם מכולם נתגלה אור גדול, כיון שכולם היו באותו צער ובאותו פחד עמו יחד.",
"וזה ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו׳ כי רש״י פי׳ בשם המדרש משל למלך שהי׳ בנו חולה וכו׳ כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך, (אבל) כל הצרות אלו מיני חבלים היו לגלות אור ד׳ מוצאיהם למסעיהם ע״פ ד׳, כי מלכות פה כמ״ש בפתח אליהו והמסעות והקרנו וכו׳ היו מוצאיהם ע״פ ד׳ להוציא את מלכות שמים, רק זה החילוק ויכתוב משה, בשעה שכתב אחרי המסעות והצרות כבר ראו מוצאיהם למסעיהם ע״פ ד׳ שהוא להוציא את ״פי״ ד׳ ע״י המסעות, ואלה מסעיהם למוצאיהם, אבל בשעה שהיו המסעות והצרות היו המסעות מקודם ואח״כ המוצאות, כי בשעת המסעות, הרגישו רק הצרות.",
"עוד ירמז ויכתוב משה את מוצאיהם וכו׳ כי אתפשטותא דמשה רבינו הוא בכל דרא ודרא, ולעתיד גם הוא יהי׳ משיח כנודע מת״ז הק׳ רמז הפסוק מה שהי׳ הוא שיחי׳ ר״ת משה, לכן בכתיבתו פעל שבכל דור ובפרט בדורו של משיח לא תהיינה הצרות והמסעות מקודם לעצמן רק תיכף ומיד יתגלה שהן מוצאות פי ד׳ ויתגדל ויתקדש שמי׳ רבה ע״י ישועת ישראל.",
"עוד ירמז ויכתוב משה את מוצאיהם וכו׳ כי אתפשטותא דמשה רבינו הוא בכל דרא ודרא, ולעתיד גם הוא יהי׳ משיח כנודע מת״ז הק׳ רמז הפסוק מה שהי׳ הוא שיחי׳ ר״ת משה, לכן בכתיבתו פעל שבכל דור ובפרט בדורו של משיח לא תהיינה הצרות והמסעות מקודם לעצמן רק תיכף ומיד יתגלה שהן מוצאות פי ד׳ ויתגדל ויתקדש שמי׳ רבה ע״י ישועת ישראל."
],
"Shabbat Nachamu": [
"נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם וכו׳ כי לקחה מיד ד׳ כפלים בכל חטאותי׳.",
"ונבין למה בנחמה כתיב אלוקיכם שהוא דין, ובלקחה מיד ד׳ שנאמר על שעת העונש נאמר הוי׳ רחמים.",
"אבל ישנן צרות שאפשר לקבל עליהן תנחומין, כגון על מחלה שנתרפא ממנה, שאף שהי׳ בסכנה וכאב לו מאוד, מ״מ כשעזר לו ד׳ ונתרפא נתנחם על יסוריו שעברו עליו, וכן על הפסד ממון כשמלא המקום את חסרונו, אבל על הפסד נפשות א\"א לקבל תנחומין, הן אם מצטער האדם באבוד הנפשות ח\"ו מקרוביו מידידיו או סתם אנשים מישראל רק מפני שחסרים לו אלו נפשות היקרות, אז גם על זה אפשר לקבל תנחומין בקרובים אחרים ובידידים אחרים וכו', אבל הלא כל בעל נפש לא על שחסרים הם לו בלבד מצטער ולא געגועיו אליהם בלבד הם המענים ומדכאים אותו, רק בעיקר צערו על עצמם ועל אבדתם שלהם, כי הן בעוה״ע בטח טוב להם, אבל הלא כך ברא ד׳ שיחי׳ האדם את שנותיו שבעים ושמונים שנה בעוה״ז, וכמה ברכות נאמרו בתורה על אריכות ימים ושנים, ועל התורה נאמר אורך ימים בימינה, ויראת ד׳ תוסיף ימים שמתוך דרש הגמרא (יומא דף ט׳ ע״א) שדרשה על הכהנים הגדולים שבבית ראשון משמע שפשוט על אריכות ימים ושנים שבעוה״ז ג״כ קאי, ובמדרש [שה״ש פ׳ ו׳] איתא משל מנר ופתילה שכבה בזמנה יפה לנר ויפה לפתילה, ובשכבה קודם זמנה וכו', ועל זה בעיקר דוה לבנו ותבכה נפשנו על אותם הנפשות שנעדרו בדמי ימיהם, ואיך זה נתנחם, ובמה אפשר עוד להתנחם, אם הם אינם חיים עוד, וע״ז אמר הפסוק נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם, רק הוא ית׳ יכול לנחמנו בזה שיקימם במהרה בתחיית המתים.",
"וזה החילוק באיוב נאמר והווי׳ שב את שבות איוב, רק במדת הרחמים נתנחם, כיון שנחמתו הייתה בבנים אחרים שמוליד, אבל על אותם ששרה עליהם הדין ומתו, נשאר דין כמו שהי׳, ורק ברחמים אחרים ובבנים אחרים נתנחם, וכאן נאמר נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם. גם הדין שדן אתכם ינחמכם ע״י שיחי׳ ד׳ אותם ואיך אפשר שהדין ישוב להיות רחמים כי לקחה מיד הוי׳ וכו׳, שגם בשעה שנלקו הי׳ ברחמים, רחמים שהי׳ נראה לדין.",
"וחז״ל אמרו חטאה בכפלים חטא חטאה ירושלים, ולקתה בכפלים כי לקחה מיד ה׳ כפלים וכו׳, ומתנחמים בכפלים, נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם (ילקוט שמעוני תמ״ח), ונבין נא מה ענין חטאה בכפלים (או) אם שעשו חטא אחד ב׳ פעמים, והלא מנין העונות לפי המספר שעשה אותם במבין ומה ענין בכפלים, ומה ענין לקתה בכפלים הא אם חטאה בכפלים אין העונש כפל, רק במדת ריבוי החטאים שחטאו.",
"אבל עשרה הרוגי מלכות נהרגו על חטא של מכירת יוסף, ור״ע בעד הכביכול, כמ״ש בספה״ק עה״פ העשירי יהי׳ קודש לד׳ שר״ע הי׳ העשירי קודש לד', מפני שבמכירת יוסף צרפו את הקב״ה עמהם שלא יגלה ליעקב, כנודע, לכן כיון שהוא ית׳ שוכן עם כל איש ישראל, וכשחוטא, ח״ו כביכול גם את חלק האלקית שבו מחטיא עמו, הרי זה בכל חטא חוטא בכפלים, הוא, וחלק האלוקית שעמו, וכשנענש לא בעד עצמו לבד נענש לזכך א״ע, רק גם בעד חלק הכביכול, כגון ר״ע, ולקתה בכפלים, ואיך זה אפשר שחלק האלוקית יהי׳ אצלו וגם בשעה שחוטא לא יסתלק ממנו, הא לא יגורך רע, והוא ית׳ מקור הקדושה איך אפשר שחלק ממנו יהי׳ עם האיש גם בשעת חטאו.",
"אבל איתא בגמרא תענית ד׳ שכנס״י שאלה מה׳ שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך אמר לה הקב״ה בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר הן על כפים חקותיך, ופרש״י ככף היד, היינו שתמיד ישראל נראים לפני הקב״ה אפילו בשעה שחוטאים מפני שעל כפים חקותיך, לא כדבר שפעמים נראה ופעמים. אינו נראה.",
"וזה נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם שיתנחמו בכפלים כי חטאו בכפלים ולקתה בכפלים יותר מעל חטאם, כי חלק מהאלקות שבהם נענשה כי לקחה מיד ד׳ כפלים וכו', מפני יד ה' שהן חקוקים בכף ויד ד׳ ותמיד הם דבוקים בו אפילו בשעת חטאם לכן לקחה כפלים בכל חטאותי', ובשביל זה גם ישועתנו תהי׳ כפולה נחמו נחמו עמי, ובסוף איכה מתפללים השיבנו ד׳ אליך ונשובה, אשר לכאורה איך זה נבקש מאת ד׳ שהוא ית׳ ישיב אותנו, אנחנו חטאנו והוא ישיבנו, אבל ונשובה כביכול שנינו צריכים לשוב כי גם חלקו ית׳ אתנו הי׳ אז כנ״ל, אנחנו בצרות כאלו קשה שנשוב ככל שעלינו לשוב, לכן השיבנו ד׳ אליך ונשובה.",
"וזה נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם שיתנחמו בכפלים כי חטאו בכפלים ולקתה בכפלים יותר מעל חטאם, כי חלק מהאלקות שבהם נענשה כי לקחה מיד ד׳ כפלים וכו', מפני יד ה' שהן חקוקים בכף ויד ד׳ ותמיד הם דבוקים בו אפילו בשעת חטאם לכן לקחה כפלים בכל חטאותי', ובשביל זה גם ישועתנו תהי׳ כפולה נחמו נחמו עמי, ובסוף איכה מתפללים השיבנו ד׳ אליך ונשובה, אשר לכאורה איך זה נבקש מאת ד׳ שהוא ית׳ ישיב אותנו, אנחנו חטאנו והוא ישיבנו, אבל ונשובה כביכול שנינו צריכים לשוב כי גם חלקו ית׳ אתנו הי׳ אז כנ״ל, אנחנו בצרות כאלו קשה שנשוב ככל שעלינו לשוב, לכן השיבנו ד׳ אליך ונשובה."
],
"Eikev": [
"והי׳ עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר ד׳ אלוקיך לך את הברית ואת החסד וכו'.",
"כי איתא בגמרא זבחים דף נ״ג א״ר לוי ב״ח א״ר חב״ח רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין, והי׳ בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה וכו׳ לפיכך זכה וכו׳ ונעשה אושפיזכן לשכינה וכו', היינו ע׳׳י שרצה וגם הי׳ מצטער מגודל רצונו לחלק הקדושה, זכה אלי׳, כי נודע מספה״ק שרצונו של ישראל ממשיך קדושה ממרום, ורצון אותיות צנור, וממילא כשהי׳ לו רצון חזק כ״כ עד שהי׳ מצטער ממנו, יותר הי׳ בכח רצונו להמשיך הקדושה, לפיכך זכה ונעשה אושפיזכן לשכינה.",
"וחוץ מזה אפשר, שהא שפעל כ״כ על שהי׳ מצטער עלי׳ לא בלבד מפני שהוא רצון יותר חזק, רק גם שהרצון מועיל להמשיך החסד והאור, והצער שמצטער עלי׳ מועיל להעביר את הדין והצמצום שמסתיר ומעלים את ההמשכה וההשפעה ממרום, כי הרצון הוא רצון לההשפעה ולהאור שימשך, והצער הוא על ההעדר, היינו על שלא נמשכה, נמצא שהרצון פועל בהאור, והצער נגד הסתר האור, לכן במדה שאיש הישראלי רוצה לעבוד את ד', ושיתקדש בקדושתו ית׳ וגם מצטער על החסרונים שמוצא בקרבו ולא נתקדשו, פועל להעביר את הצמצום וההסתר בקרבו וממשיך את קדושתו ית׳ באמת עליו.",
"ובזה אפשר להבין גם לפי השגתנו הא דהשיב ר׳׳ע כל ימי הייתי מצטער עפ״ז וכו׳ ובכל נפשך וכו׳ מתי יבוא לידי ואקיימנו וכו', כי צריכים להבין מה שאלו אותו רבינו עד כאן, האם היה הדבר תלוי בו ומה היה לו לעשות בשעה זו שלא יהרגוהו, כי אם בשביל מכירת יוסף נהרג כש״כ שלא הי׳ בידו מה לעשות ואם בשביל שלמד תורה, ג״כ לא הי׳ לו לעשות בשעה זו, כיון שבשביל העבר הרגוהו, על שכבר . למד בעבר עם תלמידים אף שבשעה זו לא למד כי גם לרשב״י לא רצה ללמד (כמ״ש בגמרא (פסחים דף קי״ב ע״א) שאמר רשב״י לר\"׳ע אם אין אתה מלמדנו אומר ליוחאי אבא ומוסרך למלכות ע״כ) לכן צריכים ע״כ לומר שלא על ההריגה שאלוהו רק על שקיבל עליו עומ״ש והי׳ מאריך באחד כמ״ש בגמרא, ולא שהיקשו לו רק שאלה שאלוהו, איך אפשר לו לכוון דעתו בק״ש וקבלת עומ״ש ולכוון באחד, בצרות כאלו, שהיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והשיב להם כל ימי הייתי מצטער וכו׳ אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, לא רצון לבד הי׳ לי רק גם הייתי מצטער והרצון עם הצער פעלו, שממרום ימשך עלי כ״כ אור עד שגם בשעת היסורים לא אתבלבל ואוכל לקבל עלי עומ׳׳ש ולכוון מה שצריכים לכוון.",
"והנה גם אנו שכדי שיסורינו המרים והקשים לא ימנעו אותנו מעבודתו ית׳ ובפרט את מוחינו ולבינו לא יבלבלו, צריכים לזה רק רחמי שמים שישפיעו עלינו כ״כ אורה וקדושה וזהו ע״י כל ימיי הייתי מצטער, לפי הרצון והתשוקה שהייתה לאיש הישראלי שיעבוד את ד׳ באמת והמניעות לא ימנעו אותו, והצטער על שלא מצא עצמו בעבודה וקדושה כזו שרוצה בה, לא לבד לפי הרצון והצער שהי׳ לנו מאז ומקדם עד שלא באו הצרות, רק אפילו עכשיו הרצון שיש לאיש ישראלי שיעבוד הוא וכל ישראל את ד׳ בלא מניעות, והצער שמצטער על חורבן פינו ונשמותינו, מועילות להעביר את המניעות והצרות, כנ״ל שהצער מועיל להעביר את הדין והצמצום, ונוכל לעבדהו בשמחה וישועה וכ״ט.",
"ומי הוא מאיש שלא יצטער בראותו צרות ישראל כאלו, בגוף ובנפש, ומי הוא שלא ידוה לבו בראותו שאין חדרים, ואין ישיבה, לא מקום תורה ולא קבוץ של לומדי תורה, ולא בשעה זו בלבד בתי ד' נהרסו, רק את זמן הזה גם להבא יֵרָאֶה כי בחורים לומדי תורה יחסרו, כמה מהם נעדרו במיתות משונות וממותי רעב ר״ל, וכמה מהם נאלצו לצאת לבקש אוכל להם, ואיפה נקח נערים לומדי תורה אם עתה אינם לומדים, וכמה מהם לא עמדו בנסיון ויצאו בשבת אל השוק לישא וליתן מרעב, האם נחשב שהנערים והבחורים שסבבו שנים בשוקים וברחובות במסחר או לבקש אפתחי נדיבים פרורי לחם בחול ובשבת הם ישובו לעת מצא אל החדרים והישיבות כמקדם.",
"עוד זאת כל אחד יודע, שזה כמה שנים שבנים רבים מאבות החרדים לדאבון לבנו נתרחקו מתורה ומדרך אביהם ונעשו חפשים ר״ל, אבל לעומת זה נתן ד׳ בלב בנים מאבות הדיוטים שמעצמן יתקרבו לתורה אף עמדו בנסיונות ובלבד שיהיו בני תורה וחסידים, ונערים אלו הם מלאו את החסרון אשר נחסר במחנה עובדי ד׳ ובבתי החרדים, משא״כ עתה בחורים המתרחקים ישנם הרבה מרוב צער ועוני, אבל בחורים מאבות הדיוטים שיבאו להתקרב אין גם אחד, פשוט מפני שאין מקומות וקבוצי לומדי תורה, אין בתי מדרשים ושטיבלעך שהם היו מושכים ומעוררים עד עתה את בחורים כגון אלו לתורה ועבודת החסידות, וגם פשוט סיבת כל ההתרחקות עתה הם רק צרות ישראל המרות כ״כ, כמעט עד בלתי נשוא ר\"ל, לכן גם כשירחם ה' ויושיענו עם מי נשאר, ח\"ו לא יהי׳ מי שימלא את החדרים, ולא יהי׳ מספר תלמידים אשר יהי׳ כדאי לעשות בשבילם ישיבות, ועדת החרדים על דבר ד׳ תהי' ח״ו קטנה וקמוצה, ולא רק הפשוטי עם והנערים והבחורים לומדי תורה יחסרו, רק גם כל עם ישראל יפגם עי״ז אף גדולי ישראל, כי איתא בתולדות י״י ב׳ פירושים עה״פ הושיעה ד׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם, פי׳ א׳ שלכן פסו אמונים מבני אדם היינו מפשוטי עם, מפני שגמר חסיד, שחסידים היינו ראשי ישראל נפגמו שזה גרם שפשוטי עם יפלו ברוחניות, פי׳ הב׳ שלכן גמר חסיד, שנפגמו ראשי העם, .מפני שפסו אמונים מבני אדם, שפגמי פשוטי עם גרם גם פגם לראשיהם עכלה״ק.",
"וכעין זה אפשר לפרש הגמרא (מו״ק דף י״ז) ושפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד׳ צבאות הוא אם הרב דומה למלאך ד׳ צבאות יבקשו תורה מפיהו וכו', שיש לדקדק א״כ מה אמרה הגמרא שבת כ״ה ע״ב, כך הי׳ מנהגו של ר׳ יהודא בן אלעאי ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין וכו׳ ודומה למלאך ד׳ צבאות, שמשמע שרק בע״ש אחר עשותו זאת הי׳ דומה למלאך ד׳ צבאות, והא גם בכל ימות השבוע ובפרט בשעה שלמד עם התלמידים הי׳ מוכרח להיות דומה למלאך כי אם הרב דומה למלאך ד׳ צבאות יבקשו וכו׳, ומשמע מזה שאפילו אין הרב דומה תמיד רק לפעמים דומה למלאך ד׳, כבר יבקשו תורה מפיהו, ובאם אין לו שום זמן אשר יהיה דומה למלאך לא יבקשו, אבל אם ישנם זמנים אפילו רק לפעמים שדומה וכו׳ אז גם בשעה שאינו דומה, כבד יכולים תלמידיו לבקש תורה מפיהו, והם יבקשו ממנו, כי בשעה שדומה למלאך אז הוא שליח מד׳ ואינם צריכים לבקש, כי הוא בעצמו אומר להם תורה, אך בשעה שאינו דומה למלאך, הם יבקשו תורה מפיהו והם יעוררו בו שבחי׳ המלאך ד׳ צבאות שבו תתגלה בו, אבל אם אין תלמידיו מבקשים גם הרב נפגם ולא מתעורר, ויש שגם יכהה וידעך חלק המלאך אשר בקרבו כנ\"ל שלכן גמר חסיד מפני שפסו אמונים מבני אדם.",
"וכל איש ישראל כשמתבונן בחורבן הגופני והרוחני, והריסת התודה והדת, שח״ו ישאר מזה, מצטער ע״ז מאוד׳ וע\"י הרצון לתורה ולעבודה והצער על ההריסה ממתיק את הדינים וממשיך ישועה ברוחניות וגופניות וגאולה שלימה לישראל, אבל רק כשהאיש בעצמו מתאמץ גם עתה לעבוד את ד׳ וללמוד בכל יכולתו, כי הן אימת שבשעה שכל ראש לחלי וכל לבב דוי קשה ללמוד ולהתפלל כפי שצריכים אבל מ״מ ישנם אנשים שסומכים עצמם יותר מדי על הצרות, והולכים בטלים ומשיחים דברי שטות והבל כל היום, והאם א״א להם ללמוד בשעות אלו עכ״פ דברים שאינם של עיון, או לומר תהלים.*",
"והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה, שתשמעו ותבינו שע״י המשפטים והדינים, כל המצוות והתורה נדשות בעקב ונהרסות, ותצטערו מזה, ושמרתם ועשיתם אותם, מלשון ואביו שמר את הדבר, שתרצו ותצפו שתוכלו לשוב ולקיים אותם אז ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסד וכו׳ ואהבך וברכך וכו' שעי״ז תמתיק את הדינין ותמשיך ישועות טובות לישראל.",
"והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה, שתשמעו ותבינו שע״י המשפטים והדינים, כל המצוות והתורה נדשות בעקב ונהרסות, ותצטערו מזה, ושמרתם ועשיתם אותם, מלשון ואביו שמר את הדבר, שתרצו ותצפו שתוכלו לשוב ולקיים אותם אז ושמר ד' אלקיך לך את הברית ואת החסד וכו׳ ואהבך וברכך וכו' שעי״ז תמתיק את הדינין ותמשיך ישועות טובות לישראל."
],
"Re'eh": [
"ראה אנכי נותן לפניכם וכו׳ את הברכה אשר תשמעו וכו׳.",
"כי איש הישראלי מחויב להאמין ולראות שהכל מידו ית', וקב״ה לא עביד דינא בלא דינא ח״ו, וחוץ מזה שהוא יסוד ואחד מי״ג עיקרי האמונה כמ״ש אני מאמין באמ״ש שהבורא ית״ש גומל טוב למי שישמור מצוותיו ויעניש למי שיעבור על מצוותיו, אבל גם זה גורם להתחזקות ושמחה בשעת היסורין כמ״ש בתניא שע״י שבשעת יסוריו מכיר את עונותיו כי כל אחד מכיר את נגעי לבבו, ורואה למה הגיע לו עונש הזה אינו מתרעם ח״ו, ובטוח הוא בד׳ שכמו שענש אותו כן יטיב עמו כשישוב וכאב את בנו ירצה אותו ובזה מתחזק ומשמח עצמו.",
"וחוץ מזה, היסורים הם הסתרת פנים, לכן כשרואה גם בהם יד ד׳ צדקתו ואמיתיתו, אז מעביר בזה את ההסתרה, ומגלה אותו ית׳ גם מתוך ההסתר וגם מתוך הדינים, וממילא כשההסתר עובר, אז נעשה חסד והתגלות אוד פניו ית׳.",
"ואיך אפשר לומר על הייסורים שהם הסתרת פנים, הא עמו אנכי בצרה, וגם הוא ית׳ סובל מיסורינו, רק האיש שח״ו אינו מקבלם בהכנעה ודומה לו שח״ו הם בלא משפט, הוא העושה את ההסתר וח\"ו כאילו מסלק את הכביכול, וזה ראה אנכי נותן לפניכם וכו׳ את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו, שתראה שהכל בצדק ודין, הברכה אשר תשמעו וכו', ובזה שתראה זאת תפעל שיהי׳ אנכי נותן לפניכם שהוא ית׳ נותן כביכול א״ע לנו ונעשה התגלותו לנו, ובחודש אלול שהוא התחלת ימי הדין אז דוקא נעשה אני לדודי ודודי לי.",
"ואיך אפשר לומר על הייסורים שהם הסתרת פנים, הא עמו אנכי בצרה, וגם הוא ית׳ סובל מיסורינו, רק האיש שח״ו אינו מקבלם בהכנעה ודומה לו שח״ו הם בלא משפט, הוא העושה את ההסתר וח\"ו כאילו מסלק את הכביכול, וזה ראה אנכי נותן לפניכם וכו׳ את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו, שתראה שהכל בצדק ודין, הברכה אשר תשמעו וכו', ובזה שתראה זאת תפעל שיהי׳ אנכי נותן לפניכם שהוא ית׳ נותן כביכול א״ע לנו ונעשה התגלותו לנו, ובחודש אלול שהוא התחלת ימי הדין אז דוקא נעשה אני לדודי ודודי לי."
],
"Shoftim": [
"תמים תהי׳ עם ד׳ אלוקיך, ופרש״י התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהי׳ עמו ולחלקו.",
"פשוט אפ״ל לא תחקור אחר עתידות, כי כל איש על העתיד מקבל ע״ע לעבוד את ד', מחר או למחרתיים יהי׳ טוב, רק בהווה היצה״ר מפתהו, וזה שמרמז הכתוב תמים תהי׳ עם ד׳ אלוקיך לא לחקור אחר העתידות רק בהו׳ תהי׳ תמים עמו.",
"עוד אפ׳׳ל כי מש״ר אמר לד׳ הן בנ״י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, ומדייק בספה״ק של כ״ק אא״מ הרה״צ והק׳ זצוקללה״ה איזה ק״ו הוא, הא בשלמא ישראל כתיב הטעם שלא שמעו מקוצר רוח וכו׳ אבל פרעה שלא עבד אפשר ישמע, ע״ש, ועוד יש לדייק למה מתחילה אמר מש״ר ע״ע שהוא כבד פה וכבד לשון והתרגום מתרגם יקיר ממלל, היינו שמדבר רק קשר. וכאן אמר ערל שפתים אטום שפתים שמשמע שאינו יכול לדבר לגמרי.",
"אבל בספרי כ״ק אא״מ זצוקללה״ה ג״כ מדייק למה לא שמעו מקוצר דוח וכו׳ הא אדרבה מפני צרתם היו צריכים יותר לשמוע ולשמוח בבשורה טובה, וחוץ מתרוצו הק׳ אפ״ל כי כשהאדם בצרה בעוד רוחו בו, אז כששומע בשורה טובה מאמין ושמח בה, משא״כ כשהוא כ״כ מוכה ומיוסר עד שנשבר ומרוסס מצער ועוני, אז אף שבדעתו מאמין ויודע שיהי׳ טוב לו, מ״מ אין כבר איש אשר ישמח ואין כבר מי אשר יתחזק באמונתו, וכעין מעשה כזו ראיתי כבר, לכן ולא שמעו אל משה אף שהאמינו אבל מקוצר רוח ומעבודה קשה לא הי׳ מי שיתחזק ויתן לב לשמועה טובה זו.",
"וזה שאמר מש״ר הן בנ״י לא שמעו אלי אף שהיא לטובתם, מפני שכבר נשבר רוחם ועצמותם, ואם אין רוחו של ישראל נמצא כבר, אז אני ערל שפתים אטום לגמרי, כי הגדולה שנתת לי היא בשביל ישראל כמ״ש בגמ׳ ברכות (דף ל״ב) עה״פ לך רד, וכו׳׳ ואיך ישמעני פרעה כיון שאני איני אותו מש״ר שאוכל לדבר אליו.",
"והנה בכל הצרות רואים שבאם ידעו כלם שתיכף למחר יושעו כי אז חלק גדול גם מן המתיאשים עוד היו יכולים להתחזק, אבל דא עקא שאינם רואים את הקץ לחושך, והרבה אין להם במה להתחזק וח״ו מתיאשים ורוחם נופל, וזה תמים תהי׳ עם ד׳ אלוקיך, אפילו אם אתה שבור ומרוסס מ״מ תהי׳ תמים ושלם והתחזק עם ד׳ אלוקיך, כי יודע אתה שד׳ אלקיך עמך בצרה, לכן לא תחזיר אחר עתידות לומר איני רואה קץ לחושך אלא כל מה וכו׳ קבל בתמימות ואז תהי׳ עמו ולחלקו וממילא עי״ז יקרב ישועתך כמו שביקש מש״ר והם עמך ונחלתך.",
"והנה בכל הצרות רואים שבאם ידעו כלם שתיכף למחר יושעו כי אז חלק גדול גם מן המתיאשים עוד היו יכולים להתחזק, אבל דא עקא שאינם רואים את הקץ לחושך, והרבה אין להם במה להתחזק וח״ו מתיאשים ורוחם נופל, וזה תמים תהי׳ עם ד׳ אלוקיך, אפילו אם אתה שבור ומרוסס מ״מ תהי׳ תמים ושלם והתחזק עם ד׳ אלוקיך, כי יודע אתה שד׳ אלקיך עמך בצרה, לכן לא תחזיר אחר עתידות לומר איני רואה קץ לחושך אלא כל מה וכו׳ קבל בתמימות ואז תהי׳ עמו ולחלקו וממילא עי״ז יקרב ישועתך כמו שביקש מש״ר והם עמך ונחלתך."
],
"Ki Tavo": [
"וירעו אותנו המצרים ויענונו וכו׳ ונצעק אל ד׳ אלקי אבותינו וכו׳ וירא את ענינו ואת עמלינו ואת לחצנו, וצ״ל הא דרשו חז״ל ענינו עמלנו ולחצנו שכל אחת לצרות אחרות מרמזת, ענינו זו פרישות ד״א, עמלנו אלו הבנים וכו', א״כ למה לא נאמרו כל אלו בוירעו אותנו המצרים. רק בוישמע ד׳ את קולנו.",
"אבל כעת רואים אנו שאין אנחנו מרגישים כל צער וצרה בערך שהיינו מרגישים לשעבר כל צרה גם קטנה שבאה עלינו, ואילו היינו מרגישים עתה את כל צערה של כל צרה בהרגשה ומרירות כזו שהרגשנו אז, כי אז לא הי׳ אפשרות להתקיים ח״ו אפילו יום אחד, הסבה הפשוטה היא כמו שאמרו חז׳׳ל (שבת יג) אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל, רק רמיסה בכל עצמותנו מרגישים אנו, העולם חשוך בעדנו, לא יום ולא לילה רק מהומה ומבוכה, דומה כאילו כל העולם שוכב עלינו ומעיק ולוחץ אותנו עד ח\"ו להרצץ, ולא בפרטיות כל צרה לפי ערכה הקשה. לכן בוירעו אותנו המצרים לא נאמר בפרטיות במה הרעו, כיון שלא הרגישו ישראל את כל גזרה רעה לעצמה, אבל הוא ית׳ שמע את קולנו וראה את פרט של כל צרה כמו שדרשו חז״ל ענינו וכו׳ וריחם והושיענו.",
"אבל כעת רואים אנו שאין אנחנו מרגישים כל צער וצרה בערך שהיינו מרגישים לשעבר כל צרה גם קטנה שבאה עלינו, ואילו היינו מרגישים עתה את כל צערה של כל צרה בהרגשה ומרירות כזו שהרגשנו אז, כי אז לא הי׳ אפשרות להתקיים ח״ו אפילו יום אחד, הסבה הפשוטה היא כמו שאמרו חז׳׳ל (שבת יג) אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל, רק רמיסה בכל עצמותנו מרגישים אנו, העולם חשוך בעדנו, לא יום ולא לילה רק מהומה ומבוכה, דומה כאילו כל העולם שוכב עלינו ומעיק ולוחץ אותנו עד ח\"ו להרצץ, ולא בפרטיות כל צרה לפי ערכה הקשה. לכן בוירעו אותנו המצרים לא נאמר בפרטיות במה הרעו, כיון שלא הרגישו ישראל את כל גזרה רעה לעצמה, אבל הוא ית׳ שמע את קולנו וראה את פרט של כל צרה כמו שדרשו חז״ל ענינו וכו׳ וריחם והושיענו."
]
},
"Jewish Year 5702": {
"Rosh Hashanah": [
"קולי שמעת אל תעלם אזנך וכו' וכו', שע\"פ פשוט צ״ל אם כתיב שמעת שכבר שמע א״כ מה הבקשה אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי.",
"אבל נודע המדרש (פ׳ תולדות) עה׳׳פ הקול קול יעקב וכו' בשעה שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות ע\"ש, כי התורה ומצוות הם חיינו ואורך ימינו, ואפילו על התפילה איתא בפסוק מסיר אזנו משמוע תורה וכו, וכשאנו מזכירים עצמנו את עליית תפילותנו למרום בימים טובים הקודמים קולות התורה של בתי מדרשות, ישיבות הדרים ות״ת, שבכל השנה היו עוטרים להן מסביב, גם התורה אשר כ״א למד בביתו בכל השנה ובפרט בימי אלול, היתה מקיפה את תפילותנו של ימים הקדושים אלו, ויחד בקעו קולות הקדושה אלו של התורה ותפילה, את כל הרקיעים ועלו לפני כסא הכבוד, ולא רק אותנו קדשו בכל פעם יותר, ולא רק לנו המשיכו ישועה, רק גם את מלכות שמים תקנו, כי ד' אמר אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מאמ״צ, התגלות שם הוי' היתה כשיצאו ישראל מעבדות לחירות ומיגון לשמחה, כשישראל בצרה גם שם הוי' נסתר ונקרא אלקים כמ״ש בזוה״ק, ורק כשישראל בישועה ועי\"ז גם עובדים את ד' אז גם מלכות שמים נתגלה, אנכי הוי' אלוקיך אשר הוצאתיך מאמ\"צ, שאז נתגלה האנכי והוי'.",
"וזה שמתפללים קולי שמעת לשון עבר, בעבר שמעת קולי של התפילה ושל התקיעות שופר מפני שגם קול התורה הי' מקיף אותי, והי' קול הזה בוקע רקיעים, לכן עתה אף שאינו עולה כ״כ ונשמע רק כמו מרחוק כמו שצריכים להטות האוזן לקול קטן הבא מרחוק מ״מ אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי, כי לא לנו לבד הדבר נוגע רק גם לך כביכול, כי ראש דברך אמת, ודרשו חז״ל ראש דברך קאי על אנכי שבקבה״ת, ולהנ״ל שאמרת אנכי ד׳ אלקיך אשר הוצאתיך מאמ״צ, שהתגלות אלקית היא כשישראל בישועה ועבודת ד', לכן ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים, כי לא מאתנו הסבה שכל התורה והעבודה כעת נחרבה רק וכו', לכן רחם נא וערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים ונחדש אז בעזהשי״ת את התורה ותפילה ועבודה עוד ביתר שאת.",
"תקעו בחודש שופר בכסא לי״ח וכו׳ משפט לאלקי יעקב, כי זהו החג שהלבנה בו נתכסה, כדי שלא ימצאו ב׳ עדים נגד ישראל בשעת המשפט כנודע, (רעיא מהימנא שופטים דף ער״ה) אבל הלא אומרים עליו ית׳ הוא היודע ועד, א׳׳כ גם הוא ית׳ יכול להעיד, וע״ז אומר הפסוק משפט לאלקי יעקב, המשפט שאנו נשפטים ביום זה אינו לישראל לבדו רק גם לו ית', כי כיון שישראל שבים בתשובה ומקבלים עול מלכותו ית׳ עלינו בשופר, כנודע שהיא קבלת עומ״ש והתחדשות מלכותו ית׳, אז כל מה שנוגע לישראל נוגע לו ית׳.",
"וזה תקעו וכו׳ ותשובו בתשובה ובקבלת עומ׳׳ש, בכסא ליום חגנו שהלבנה בו מתכסה ולא יהי׳ ב׳ עדים נגדכם, וא״ת הלא הוא ית׳ היודע ועד, אבל כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, חוק הזה הוא לישראל שהמשפט אינו לישראל לבדו רק גם לאלקי יעקב, ואין הוא ית' יכול להעיד ע״ע, וצריכים עדים אחרים, וכיון שהלבנה מתכסה ואין עדים אחרים, בטוחים אנו בד׳ שנזכה בדין.",
"אם עונות תשמור י״ק אדני מי יעמוד, להבין הרמז תשמור י״ק, למה דוקא י״ק, וכן למה לא אמר י״ק מי יעמוד רק אדנ', אבל איתא בגמרא מנחות (כ״ט ע״ב)ם עה״פ כי בי״ק ד׳ צור עולמים עוה״ב נברא בי׳ ועוה״ז בה׳, והגם שאין אנו משיגים ענינים גבוהים כאלו מ״מ הנוגע לעבודה נבין נא לפי מצבנו למה רק בי״ק נבראו ולא בו\"ק.",
"אבל ו\"ק בישראל תלוים והם בוראים בהם, כי בל מה שברא הקב׳׳ה לכבודו בראו, נמצא עוה״ז ועוה״ב שברא הקב״ה בי״ק, התגלות כבודו ברא, וכשישראל עובדים אותו ית׳ במדות שהם בחי׳ ו׳ ועומ״ש שהיא בחי׳ ה׳ תתאא כנודע, אז גם הם בוראים חלק כבודו ית', ועיין הקדמת זוה״ק שכשאיש ישראל מחדש מה בתורה, נברא עי״ז שמים חדשים, היינו שעבודת ישראל ג״כ בריאה היא, שנברא ונתגלה חלק כבודו ית׳ עד שבמרום נברא שמים חדשים.",
"בי״ק ברא ד׳ עולם האצילות ואח״כ בריאה שהיא התגלות כבודו ית', ואח״כ ברא יצירה יותר התגלות ואח״כ עשי', וישראל בוראים בעבודתם בבחי׳ ו״ק שהיא התגלות יתירה שבעשי', שבפועל ממש יתגלה אורו וקדושתו גם בגופנית העשי׳ במצוות מעשיות שבגופו ממש בבשרו דמו וכחו, אף במדותיו של האיש הבאים מנפש הבהמי׳ שהיא חיות הגופניות יעשה [תימשך] קדושת אלקית והתורה.",
"וזהו הענין שבמחשבה רוצה כל איש לעבוד את ד', ורק בפועל ממש קשה לו מפני שבמחשבה היינו בי״ק כבר נברא התגלותו כי ד׳ בראה, משא״כ בפועל ממש בו\"ק צריך האיש עתה לברא בריאה חדשה וקשה לו.",
"ובזה אפ״ל מעט לפי מצבנו המדרש בראשית רבה י״ז, אר״א בשעה שבא הקב״ה לבראות את האדם נמלך במה״ש וכו׳ א״ל חכמתו מרובה משלכם וכו', א״ל זה מה שמו ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם א׳׳ל זה מה שמו, אמר זה שור וכו', ואני מה שמי א׳׳ל אדנ' וכו', ע״ש. שעפ״פ ק״ל למה באמת יקרא האדם את שמות דברי העולם, ולא עוד אלא גם את שם אדנ׳ של הקב׳׳ה הוא יקרא, ולמה דוקא זאת תהא הוכחה נגד המלאכים, לברא את האדם.",
"אבל נודע ששם כל דבר הוא חיותו כמ״ש נפש חי׳ הוא שמו, ששמו הוא נפש החיות שלו, ויש קריאת השם לאחר שהחיות כבר נברא, כמו ויקרא אלקים לאור יום, שקרא שמו לאחר שכבר ברא את היום, ויש קריאת השם שע״י הקריאה נעשה הדבר ונברא החיות, כגון ראה קראתי בשם בצלאל וכו׳ ואמלא אותו רוח אלקים, היינו שע״י שקראהו ד׳ ית׳ בשם, מילא אותו בחכמה וכו', וכן ויקרא משה להושע ב״נ יהושע ופרש״י י׳׳ק יושיעך וכו׳ שע״י קריאת שמו פעל ליתן בו קדושה יתירה להצילו וכו', וכיון שהמלאכיט קטרגו שלא לברא את האדם לכן אמר להם הקב״ה חכמתו מרובה משלכם, כי בראשית ברא וכו׳ איתא בתרגום ירושלמי בחוכמא ברא, חכמתו מרובה משלכם שגם הוא ע״י עבודתו את ד׳ בורא, והראי׳ שיכול לקרא שמות שהוא ג״כ ענין בריאה של נפש חיות שבהם, ואיזה בריאה בורא והא כבר נבראו, אלא שעמהם היינו עם כל דברי העולם קורא את שם ד׳, שממליכו ית׳ על כלם והוא השם אדנ׳ שקרא, כמ״ש שהוא אדון לכל, שהאדם ע״י שעובד את ד׳ בכלם, ממליך אותו ית׳.",
"לכן זמן התשובה הוא בר\"ה זמן בריאת העולם, מפני שגם התשובה שעיקרה היא עבודת ד׳ מעתה, בריאה היא, חדשו מעשיכם בחי׳ המחדש בכי״ת מעשה בראשית.",
"והנה בבריאת העולם הי׳ בונה עולמות והחריבן כמ״ש במדרש (פרשת בראשית) שהיא שבירת הכלים ומהם עשה עולמות אלו עולם התיקון כנודע, ונודע מהאר״י זצוק״ל שענין עשרה הרוגי מלכות יהי׳ מפני שאז נתרבו קליפות שהי׳ עומד להיות חורבן העולמות כבשעת שבירת הכלים ונתתקן בעשרה הר״מ, וממילא כשאנו רואים צרות אלו שעוברים עלינו וכ״כ נפשות מישראל והרבה ת״ח צדיקים ועובדי ד׳ שנעדרו ר\"ל וכל איש ישראל הסובל כ״כ עתה ובפרט מי שנעדר ר״ל, צדיק הוא ד׳, ירחם ויאמר די לצרותינו וצרות עמו בית ישראל, אז יודעים שגם עתה זמן של בחי׳ שבירת הכלים הוא, לכן צריכים להתחזק יותר בתשובה ולחדשו מעשיכם ולבריאה חדשה.",
"וראשית כל שנתחדש אנחנו בתשובה, לא בלבד שלא נעשה את אשר עשינו עד כה, ורק טוב נעשה, רק גם שנעשה בכל עצמנו בריות חדשות טובות, עובדי ועבדי ד׳, ואז גם כל העולמות יתתקנו כנ״ל, שאיש הישראלי בורא בבתי׳ ו״ק וקורא בשמות כלם, ועי״ז גם בשם אדנ׳ ית׳ קורא, שמגלה מלכותו ית׳, וזה אם עונות תשמור י״ק, מפני שהשם י״ק הוא ית׳ בעצמו ברא ולא בישראל, ואפילו אם ישארו העונות, שם הזה י״ק ישאר, אבל אדנ׳ מי יעמוד, כי שם הזה ישראל קוראים אותו כנ״ל במדרש שאדה״ר קרא אותו ובגמרא איתא שאברהם אבינו קרא אותו.",
"קויתי הוי׳ קותה נפשי, תקותי היא שכל דווי׳ היא רק עם ישראל לכן יחל ישראל אל ד׳ וכו׳ והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו.",
"מן המצר קראתי י״ק ענני במרחב י״ק, כי נודע הא דאיתא בת״ז הק׳ (תיקונא שתיתאה) על אותם שמתפללים בר״ה על צרכי עצמם צווחין ככלבין הב לן חיי הב לן מזונא, אבל בשעה שהאיש מוכה בייסורים קשים, קשה שלא יצעק על כאביו, זולת הצדיקים הגדולים המופשטים מגופם וכל עצמותם, לכן לאנשים בערכינו ובפרט בצרות מרות כאלו, א״א שלא נצעק ונתפלל לד׳ גם בר״ה ויוה\"כ על יסורינו וכאבינו, אבל גם על זה בעצמנו נפשנו מר תבכה, שגם בימים קדושים אלו אנו צריכים להתפלל הב לן חיי הב לן מזונא, ולא תפילות עילאות צרכי שמים, וכמו שכבר אמרנו עה״פ ויאנחו בנ״י מן העבודה, שישראל צעקו רק על העבודה והצרות, אבל ויזעקו שתעל תפילתם [שועתם] אל האלקים מן העבודה, ע״ז בעצמו התפללו, שתפילתם מן העבודה תתעלה אל האלקים, שיתפללו צרכי שמים, לא צרכי עבודה.",
"וזה מן המצר קראתי י״ק, עתה אני קורא מן המצר על צרותי אבל ענני במרחב י״ק שאקרא אותך במרחב מתוך הרחבה וג״כ להתפלל תפילה טובה ועילאה, רק לשם י״ק.",
"וזה מן המצר קראתי י״ק, עתה אני קורא מן המצר על צרותי אבל ענני במרחב י״ק שאקרא אותך במרחב מתוך הרחבה וג״כ להתפלל תפילה טובה ועילאה, רק לשם י״ק."
],
"Shabbat Shuva": [
"שובה ישראל עד ד׳ אלקיך וכו׳ קחו עמכם דברים.",
"להבין מעט הא שפתח הפסוק בלשון יחיד שובה וכו׳ אלקיך, ומסיים בלשון רבים קחו עמכם, וכן בתשובת הקב״ה ארפא משובתם וכו׳ בלשון רבים, כי שב אפי ממנו, לשון יחיד.",
"כי איתא בגמרא חולין דף ז׳ ברפב״י כשהלך לפדיון שבוים שאמר לגנאי נהרא חלוק לי מימך, א״ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה וכו׳ ואני ודאי עושה, א״ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק לי׳ וכו' אר״י כמה נפיש האי גברא כמשה ושתין רבורן, שע״פ פשוט צ״ל ומה התשובה על דברי הנהר, הלא לכאורה טענה חזקה טען אתה וכו׳ ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק וכו', ועיין מהרש״א ז״ל שמדייק בזה, וחוץ מדבריו ז״ל אפ״ל כיון שרפב״י הלך בשביל ישראל כי הלך לפדיון שבוים, ולהציל נפש הוא ית׳ מבטל כביכול את רצונו, ואפילו על ספק פקוח נפש צריכים לחלל את השבת, (יומא דף פז) לכן אפילו אם גם הנהר הולך לעשות רצון קונו ואפילו הוא ודאי ושל רפב״י ספק גם על ספק להציל נפש מישראל הי' צריך הנהר לבטל את מעשיו, ולחלוק, כי לא עדיפים מעשיו לעשות רצון קונו מרצון ד׳ בשמירת שבת, ואפילו הכי מחללים גם על ספק.",
"ואפשר הא שאנו מתפללים בסליחות, תורה הקדושה התחנני בבקשה, חוץ מן הפשוט, התפילה היא שכיון שהוא ית׳ מקיים את כל התורה, יקיים גם את דין התורה הזה, כי כמה גדולה היא נפש מישראל עד שע״פ דין התורה גם על ספק פקוח נפש צריכין לבטל דיני תורה, ועתה חלק גדול מישראל כ״כ בצרה וסכנה ר״ל, וזה תורה הק׳ התחנני שכך דין תורה להציל ישראל.",
"נחזור להנ״ל כי צריכים לדעת מה מסיים ר״י כמה נפיש האי גברא כמשה ושתין רבוון, הא לכאורה הוא דבר פשוט, כיון שלצרכו בלבד נקרע הנהר כמו בקי״ס למשה וכל ישראל, אבל בכלל יש לדקדק, דעל קי״ס איתא בגמרא עה״פ וישב הים לאתנו לתנאו הראשון וכו', ועיין בתוי\"ט על אבות פ״ה עה״מ עשרה דברים נבראו בע\"ש וכו׳ בשם הרמב״ם ז״ל שלכן אמרה הגמרא שהתנה עם הים בשעת הבריאה כדי שלא תהא השתנות ברצונו ודעתו ית', רק מאז ראה הוא ית׳ שיצטרך לקרוע את הים ע״ש, ולפי״ז גם על נהר גינאי ע״כ התנה ד׳ שיחלוק מימיו, וא״כ למה טען נגד רפב״י ולא רצה לחלוק הא ידע שהתנה ד׳ עמו.",
"ואפשר שזה הי׳ טענתו של הנהר, שחשב שרק כל הכלל ישראל חשובים ויקרים לפניו ית׳ ולא היחיד, וכמו שעם הים התנה ד׳ שלפני מש״ר וס\"ר יקרע, כן גם הוא רק כשיבואו לפניו כל ישראל יחלוק, ולפני היחיד אינו צריך לבטל את הליכתו שהולך לעשות רצון קונו, אבל כנ\"ל טעות הוא, כי גם בשביל ספק נפש אחת מישראל צריכים לחלל השבת, וזה שמסיים ר״י כמה נפיש האי גברא כמשה וס\"ר, היינו שזה הי׳ ויכוחם, ובזה נצחו רפב״י שהאי גברא נפש אחת מישראל ומכש״כ איזה נפשות יקרים הם לפניו ית׳ לא הכלל כלו לבד.",
"והענין הוא פשוט גם לדעתנו הקטנה כי כיון שישראל נטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה, יש ששים רבוא אנשים לישראל, וכשחסרה גם אות אחת, כל ספר התורה פסול, ונודע משערי אורה עה׳׳פ פקודי ד׳ שהתורה נארגת כולה, על שם הוי׳ אם בנוטריקון גמטריאות וכו', לכן כשחייו איש אחד נחסר נפסלה התורה ונוגע הפגם בשמו ית׳ שהתורה נארגת עליו, ואפשר זה הרמז שאנו מתפללים לא לנו ד׳ לא לנו, כי לשמך תן כבוד, כי כשתעשה לנו, אז אפשר תעשה רק בשביל הכלל ישראל, לכן לא לנו ד׳ כלומר לא לנו לשון רבים בשביל הרבים לבד, רק לשמך תן כבוד, ואז בשביל שמך גם למען היחיד תעשה שלא יהא פגם בשמך.",
"והנה כמו שאנו מתחננים ומבקשים מד׳ שגם על הפרט יחוס ואת כל איש ישראלי יציל ויושיע, כן גם צריך כל איש פרטי מאתנו לשוב בתשובה, ולא לסמוך עצמו על הכלל לומר שהכלל ישראל טובים ושבים אל ד', וחוץ מזה, הלא לכל אחד ישנם חסרונות לעצמו ומדות נפגמות לעצמן שצריך לתקנן, ולא רק משום תיקון הפגמים, רק איתא בע״ח שע״ג פ״ב שאין צדיק דומה לחבירו ואין ברי׳ דומה לחברתה, וכשאיש ישראלי עובד ד׳ מתגלה מכ״א אור וקדושה, מה שאין מתגלה מחבירו, ואפילו עתה בשעת הצרה והריסת ישראל יכול להיות שיתגלה מהם מה שלא הי׳ מתגלה מהם בשעת הרווחה, וכמו שכבר אמרנו עה״ג ברכות (דף ג׳) בר״י ששמע ב״ק בחורבה, ולמה לא שמע עד עתה, דהא אלי׳ אמר לו שבכ״י כשישראל נכנסין וכו׳ ואמרנו שאפשר מפני שהי׳ בחורבה מחורבות ירושלים והי׳ לבו נשבר בקרבו יותר, שמע יותר הב״ק, לכן הגם שאח״כ מדבר הנביא אל הרבים מ״מ מתחיל שובה ישראל בלשון יחיד שגם היחיד ישוב אל ד׳ כ״א כפי פרטיות עצמותו, וכן גם תשובת ד׳ ארפא משובתם לשון רבים ומסיים כי שב אפי ממנו גם את היחיד אציל ואושיע.",
"אמרנו בשב״ק אצל הקידוש. חשבתי שבצרות כאלו כשיבא ר״ה אז תפילות ישראל תהיינה ברעש ושפיכת הלב כזרם מים, אבל הן בטוחים אנו בד' שפעלו התפילות, מ׳׳מ את אשר ראו עינינו, אז קודם המלחמה יותר רעשו והתלהבו, גם ביותר שפיכת הלב התפללו תפילות ר״ה מאשר שנה זו, פשוט הוא מפני חולשת הגוף שאין כח לישראל, אבל מ״מ גם חוץ מזה רואים שבכלל גם הר״ה וגם השבת תשובה אינו בהיראה וההתלהבות כמו מאז, [עתה בשעה שאני כותב זה אוכל להוסיף שגם אנשים אחרים אמרו לי כן], ואיזה סיבות ישנן לזה, א׳ כי דוד המלך אמר ביום קראתי ותענני תרהיבני בנפשי עוז, כשאיש ישראל מתפלל ונענה בתפילתו אז מתחזק ומתלהב אח״כ בשאר תפילותיו, משא״כ כשרואים שמתפללים, ולא די שלא נענים רק עוד הצרות יותר מתרבות ר״ל נופל לב האדם ואינו מתעורר בתפילותיו, סיבה ב׳ היא כמו שכבר דיברנו (בפ׳ שופטים שנת תש״א) שלכל דבר גם לאמונה וגם לשמחה צריכים איש שהוא יאמין והוא ישמח, משא״כ כשכל האיש נרצץ ונרמס, אין מי שישמח.",
"וזה הדבר גם בענין התעוררות בתפילה, איש הישראלי עתה נופל שוכב ונרמס ואין מי שיתעורר בתפילה, אבל דוד המלך אמר ממעמקים קראתיך ד', לא מעומק אחד בלבד רק גם ממעמקים ב׳ עמקים, שאף שלאחר נפילתי בעומק הראשון קראתיך, ולא בלבד שלא נענתי ולא נושעתי, רק עוד נפלתי לעומק ב', עומק בתוך עומק מ״מ הנני מתחזק ושוב קורא אותך.",
"וזה הדבר גם בענין התעוררות בתפילה, איש הישראלי עתה נופל שוכב ונרמס ואין מי שיתעורר בתפילה, אבל דוד המלך אמר ממעמקים קראתיך ד', לא מעומק אחד בלבד רק גם ממעמקים ב׳ עמקים, שאף שלאחר נפילתי בעומק הראשון קראתיך, ולא בלבד שלא נענתי ולא נושעתי, רק עוד נפלתי לעומק ב', עומק בתוך עומק מ״מ הנני מתחזק ושוב קורא אותך."
],
"Sukkot": [
"יום ב' דסוכות הילולא של הקדוש בני הרב החסיד ר׳ אלימלך בנציון זצ״ל",
"דוד המלך אמר (תהלים ט״ז) אמרת לד׳ אדנ׳ אתה טובתי בל עליך, ואיתא ע״ז בגמרא (מנחות נ״ג) אמרה כנס\"י לפני הקב״ה רבש״ע החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה טובתי בל עליך, אין אני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני בעולם תחילה, שנאמר לקדושים",
"כי איתא בגמרא (ברכות ז׳) מיום שברא הקב״ה את עולמו לא הי׳ אדם שקרא להקב״ה אדון עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון שנאמר ויאמר אדנ׳ במה אדע כי אירשנה עכ\"ל, וצ״ל הא בב״ר פי\"ז איתא שאדה״ר כשקרא שמות לכל בהמה וחי׳ שאל אותו הקב״ה ואני מה שמי, א״ל לך נאה להקראות אדנ׳ שאתה אדון לכל בריותיך, אר״א אני ד׳ הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדה״ר ע״ש, א״כ קדם אדה״ד [לקרוא] את השם אדנ׳ קודם שקרא א״א.",
"ואפשר כי באותו ענין שקרא א״א השם אדנ׳ נאמר לו הגלות שיגלו בניו כמ״ש שם והנה אימה חשכה גדולה וכו׳ כי גר יהי׳ זרעך וכו׳, ובגמרא איתא שמפני שאמר אדנ׳ במה אדע נענש בגלות בניו, וזה שהוסיף א״א על אדה״ר, כי אדה״ר אמר שנאה לקרא את השם אדנ׳ בזמן שניכר לכל שהוא ית׳ אדון לכל, כמו שאמר לך נאה וכו׳ שאתה אדון לכל בריותיך, וא״א הוסיף שגם בזמן הגלות והחשכה והצרות, הוא ית׳ אדנ׳ ואת שמו ית׳ אדנ׳ יקרא, ולא בלבד שגם אז יקראו ישראל את שמו ית׳ ויהיו דבוקים ואחוזים בו ית׳ רק גם עבודה לעצמה היא וקבלת עומ״ש ואדנותו ית׳ שבזמן ההתגלות והטובה אינה מתגלה כ״כ.",
"רבים הם דרכי העבודה והתגלות מלכותו ית׳, ישנה התגלות מלכותו שהיא דוקא בעת ההתגלות וטוב לישראל, וישנה שהיא בזמן ההסתר והגלות דוקא, שכלם רואים איך בני ישראל סובלים כ״כ צרות למען שמו ית׳ ומקבלים עליהם עול מלכותו במס״נ. וחוץ מזה איתא מהאר״י הקדוש זצוק״ל שבפטירת הצדיקים נשמותיהם הקדושות שעולות למרום נעשות בחי׳ מ״נ ממלכות לזעיר, ומזו״נ לאו״א, ועי״ז נעשה שלימות היחודים, והיא בחי׳ מיכאל עומד ומקריב את נשמותיהם של צדיקים כנודע (מנחות דף ק״י ובתוס' שם) והגם ששם איתא רק בפטירתם ובמס\"נ בפועל ממש מ״מ פשוט שכן הוא בכל היסורים שסובלים ישראל ונחסר חלקים מכחם, כי גם בתענית איתא בגמרא (ברכות י״ז) שמיעוט חלבו ודמו שע״י התענית נחשב כקרבן כש״כ מיעוט חלבם ודמם כחם ומוחם שע״י היסורים המרים הרבה יותר מתענית, שהיא בחי׳ קרבן שמעלה מיכאל לד׳ וגורם היחודים והתגלות אורו קדושתו וישועתו, ולא יכנף עוד מוריך.",
"ובזה אפ״ל למה השם אדנ׳ שקרא א״א כתיב בתורה שבכתב כמ״ש אדנ׳ במה אדע וכו', והשם אדנ׳ שקרא אדה״ר לא נכתב בתורה שבכתב, כי נודע שישראל נטריקון יש ששים ריבוא אותיות לתורה, יש ששים ריבוא אנשים לישראל, לכן א״א שקרא את השם גם מתוך צרות ישראל שמעלים חלקי עצמותם, אז עצמותם אותיות התורה נותנים בזה עד שמחלקי אותיות אלו נכתב השם בתורה, משא״כ אדה״ר שקרא השם שלא מתוך גלות וצרות, לא העלה אותיות ולא נכתב בתורה.",
"וזה רמז הגמרא הנ״ל עה״פ אמרת לד׳ אדנ׳ אתה, השם אדנ׳ הנחיל א״א לכנס\"י לקרא גם מתוך צרות וע״ז אמרה כנס\"י להקב״ה החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, החזק לי טובה כי את נפשי לבי כחי ומוחי אף את כל ימי חיי אני נותן להודיעך בעולם, פשוט שעי״ז כל העולם מתפלאים עלינו שכ״כ מוסרים אנו את נפשנו עליך ית׳ ושמך מתגדל בעולם, וגם כנ״ל שעי״ז נעשה' שלימות היהודים, וההסתר חולף ואורו ית' מתגלה. ואמר הקב״ה הן עבודת כל איש ישראלי יקרה לד׳ ובפרט עבודה של מס\"נ, מ״מ טובה אין אני מחזיק אלא לאברהם יצחק ויעקב שהם הודיעוני תחילה כי הם התחילו בעבודת מס\"נ.",
"ואפשר שהם הודיעוני תחילה, לא שאין שום איש ישראל יכול להיות בחי׳ תחילה בעבודה לגמרי, רק שגם זאת פעלו האבות שיוכל איש הישראלי להיות בחי' תחילה בעבודה, והרי זה כמו בתורה שאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני (מדרש רבה ויקרא פכ״ב), שהגם שניתן למשה, מ״מ התלמיד מחדש הוא, רק שאילולא שניתן למשה לא הי׳ הוא יכול לחדש, כך הוא בחי׳ עניני דרכי העבודה, רשב״י הי׳ תחילה בדרך קדשו והאר״י זצוק״ל והבעש״ט זצוק״ל בדרכי קדשם, והכל בכח האבות שפעלו שיוכל העובד להיות תחילה, בדרך עבודתו.",
"ואפשר זהו גם נרמז בדברי רשב״ג בעשרה הרוגי מלכות הרגני נא תחילה ואל אראה במיתת חברי, חוץ מן הפשוט מרמז שהוא נעשה תחילה בדרך עבודה זה שפתח עתה. והיא שכ״כ תהא אהבת ישראל גדולה אצלו עד שירצה למות תחילה בשביל שלא יראה במיתת חבריו, שאף שלא יצא לחבריו שום טובה מזה, וכל איש טבעו שאפילו איזה שעות רוצה להאריך בחייו, וגם ע״פ דין אפילו על חיי שעה מחללין את השבת (יומא דף פ״ה), וגם אפשר כשיחי׳ עוד איזה שעות יהי׳ נס ולא יהרגוהו עוד, מ״מ ביקש הרגני תחילה ואל אראה וכו׳, ובמס\"נ זו לאהבת ישראל הי׳ ר״ש תחילה, כי לא לבד מי שמפרש את בקשתו זו, רק גם בין הנהרגים והנפטרים בשנים אלו וגם בההריגות שקדמו ד׳ ירחם ויאמר די, הי׳ ביניהם צדיקים שהיתה להם אהבת ישראל מרובה ובפנימיותם היו מוכנים ליתן כל חייהם שלא לראות בצער ישראל וסבבו מן השמים שהם יפטרו תחילה, ואהבת ישראל זו באה מאהבת ד׳ אהבה רבה במס\"נ, לכן יצחק אבינו שפשט את צוארו לד׳ לעתיד יהי׳ המליץ טוב לישראל עד לקבל עליו גם לכפר את עונותיהם, ולמשוך להם ישועה, לכן באושפיזת יצחק מתחילת שמחה, שמחת בית השואבה ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.",
"ואפשר זהו גם נרמז בדברי רשב״ג בעשרה הרוגי מלכות הרגני נא תחילה ואל אראה במיתת חברי, חוץ מן הפשוט מרמז שהוא נעשה תחילה בדרך עבודה זה שפתח עתה. והיא שכ״כ תהא אהבת ישראל גדולה אצלו עד שירצה למות תחילה בשביל שלא יראה במיתת חבריו, שאף שלא יצא לחבריו שום טובה מזה, וכל איש טבעו שאפילו איזה שעות רוצה להאריך בחייו, וגם ע״פ דין אפילו על חיי שעה מחללין את השבת (יומא דף פ״ה), וגם אפשר כשיחי׳ עוד איזה שעות יהי׳ נס ולא יהרגוהו עוד, מ״מ ביקש הרגני תחילה ואל אראה וכו׳, ובמס\"נ זו לאהבת ישראל הי׳ ר״ש תחילה, כי לא לבד מי שמפרש את בקשתו זו, רק גם בין הנהרגים והנפטרים בשנים אלו וגם בההריגות שקדמו ד׳ ירחם ויאמר די, הי׳ ביניהם צדיקים שהיתה להם אהבת ישראל מרובה ובפנימיותם היו מוכנים ליתן כל חייהם שלא לראות בצער ישראל וסבבו מן השמים שהם יפטרו תחילה, ואהבת ישראל זו באה מאהבת ד׳ אהבה רבה במס\"נ, לכן יצחק אבינו שפשט את צוארו לד׳ לעתיד יהי׳ המליץ טוב לישראל עד לקבל עליו גם לכפר את עונותיהם, ולמשוך להם ישועה, לכן באושפיזת יצחק מתחילת שמחה, שמחת בית השואבה ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה."
],
"Hoshana Rabbah": [
"בהושענא רבה מבקשים הושענא יחידה ליחדך, הושענא כבושה בגולה, כי כדי ליחד את שמו ית׳, ישראל עובדים את ד׳ וסובלים יסורים וגם מוסרים נפשם בפועל ממש ע״ז, ומה עושה הוא ית׳ כדי ליחד את שמו ית׳, בזמן שבהמ״ק הי׳ קיים וישראל היו במעלה העליונה, והוא ית׳ שידד המערכות ועשה נסים ונפלאות בשבילם, אז בזה יחד הקב״ה את שמו והראה לכל כי ד׳ אחד, אבל עתה כשכבושה כנס\"י בגולה אז היא יחידה המיחדך, לבן הושענא ועשה גם אתה ד׳ למען יחוד שמך ית׳ וגלה כבוד מלכותך עלינו.",
"בהושענא רבה מבקשים הושענא יחידה ליחדך, הושענא כבושה בגולה, כי כדי ליחד את שמו ית׳, ישראל עובדים את ד׳ וסובלים יסורים וגם מוסרים נפשם בפועל ממש ע״ז, ומה עושה הוא ית׳ כדי ליחד את שמו ית׳, בזמן שבהמ״ק הי׳ קיים וישראל היו במעלה העליונה, והוא ית׳ שידד המערכות ועשה נסים ונפלאות בשבילם, אז בזה יחד הקב״ה את שמו והראה לכל כי ד׳ אחד, אבל עתה כשכבושה כנס\"י בגולה אז היא יחידה המיחדך, לבן הושענא ועשה גם אתה ד׳ למען יחוד שמך ית׳ וגלה כבוד מלכותך עלינו."
],
"Shemini Atzeret": [
"ביום השמיני עצרת תהי׳ לכם וכו', ופרש״י בשם המדרש לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד ע׳ אומות וכו׳ אמר המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם, ונבין נא למה באמת סעודה קטנה, והלא אם הי׳ מצוה ד׳ להקריב קרבנות מרובין היו מקריבין, וכן למה הסעודה הקטנה דוקא בשמ״ע אחר הקרבת הע' פרים, ולא בחג אחר.",
"אבל לפי מצבנו מרמז כי נודע שהע׳ פרים שהיו מקריבים נגד הע' אומות הי', ליתן שפע גם להם, כי כל שפע אלוקי נשפע ע״י ישראל, אבל כשח״ו יתגברו העונות והם יקבלו כ״כ שפע עד שיצירו אותנו ח\"ו כ״כ, ולא תהא לנו בלתי סעודה קטנה, בכל המובנים, קטנות בגופניות וקטנות ברוחניות, גם אז לא יפול לבנו רק נתאמץ גם אז להקריב לו ית׳ עכ״פ סעודה קטנה, ומזה יהנה הוא ית', וכן גם עתה כשמזכירים א״ע את הר״ה יוה״כ וסוכות, וכן את השמ״ע ושמחת תורה אשר לפני שנים, ודומה לנו במה נחשבו הימים טובים של עתה, לא יפול לבנו רק נתאמץ לעשות סעודה קטנה כפי מצבנו, ולא בשמ״ע ושמחת תורה בלבד, רק גם בראשית הזמן הבע\"ל נעשה לנו שעורים כפי מצבנו בדחקות ויסורים עכ״פ, וד׳ ירחם ויושיענו תיכף ומיד.",
"אבל לפי מצבנו מרמז כי נודע שהע׳ פרים שהיו מקריבים נגד הע' אומות הי', ליתן שפע גם להם, כי כל שפע אלוקי נשפע ע״י ישראל, אבל כשח״ו יתגברו העונות והם יקבלו כ״כ שפע עד שיצירו אותנו ח\"ו כ״כ, ולא תהא לנו בלתי סעודה קטנה, בכל המובנים, קטנות בגופניות וקטנות ברוחניות, גם אז לא יפול לבנו רק נתאמץ גם אז להקריב לו ית׳ עכ״פ סעודה קטנה, ומזה יהנה הוא ית', וכן גם עתה כשמזכירים א״ע את הר״ה יוה״כ וסוכות, וכן את השמ״ע ושמחת תורה אשר לפני שנים, ודומה לנו במה נחשבו הימים טובים של עתה, לא יפול לבנו רק נתאמץ לעשות סעודה קטנה כפי מצבנו, ולא בשמ״ע ושמחת תורה בלבד, רק גם בראשית הזמן הבע\"ל נעשה לנו שעורים כפי מצבנו בדחקות ויסורים עכ״פ, וד׳ ירחם ויושיענו תיכף ומיד."
],
"Shabbat Bereshit": [
"הנה נודע שהתורה נעוץ סופה בתחילתה ותחילתה בסופה, ואיתא בספה״ק הסמיכות לעיני כל ישראל עם בראשית, ולפי מצבנו עתה אפ״ל הרמז, כי חסדים נגלים, היינו כשד' משפיע חסד לפי צרכי ישראל, אז הוא חסד לעיני כל ישראל, משא״כ כשהוא חסד נסתר, אז מתחילה הוא חסד רק לעיני ד׳ כביכול, אך אח״כ כשד׳ מושיע להם אז נעשה חסד גם לעיניהם שרואים החסד שהי׳ בו, אבל הלא אין לנו כח לסבול חסד כזה, לכן פעל מש״ר לכל האותות והמופתים וכו׳ ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית, שגם בראשית ומתחילה ומיד יהי׳ חסד לעיני כל ישראל היינו בחסדים טובים ונגלים.",
"עוד אפשר כי איתא בגמ׳ שבת פ״ח ע״ב אר״ש ב״נ אר״י וכו׳ לבבתני באחת מעיניך בתחילה באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך, ופרש״י בתחילה בקבלה וכו', והנה על כפיית ההר מקשים התוס' בדף פ״ח ד״ה כפה, הא כבר הקדימו נל״נ ומתרצים אפשר יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה, נמצא שכיון שהראה להם אש לכן לא היו בטוחים שישארו בקבלתם של נו״נ, ורק בימי אחשורוש כשהושיע ד׳ להם אז קיימו וקבלה שמאהבת הנס והישועה קבלו גם מעצמם לקיימה.",
"זאת אומרת שכאשר ד׳ מדריך את ישראל בעוני ופחד אין בטוחים בהקבלה שיקיימו כמ״ש התוס' שמא יהיו חוזרין כשיראו האש הגדולה, פשוט מפני שבצרות קשה לקיים הכל, וגם כי יותר מתדבקת נפש הישראלי בד׳ כשמדריכה באהבה ובישועות טובות, ואז בטוחים יותר שיקיימו כי מקבלים ע״ע מעצמם באהבה כמו בקיימו וקבלו, נמצא שבהדרכה בעונש אז מתחילה רק באחת מעיניך כפרש״י בקבלה, ורק אח״כ כשתעשו בב׳ עיניך, משא״כ כשמדריך ד׳ את ישראל באהבה שאז בהקבלה בטוחים שיקיימו, אז מתחילה היא בב׳ עינים, וזה לכל האותות וכו׳ לעיני כל ישראל בראשית, שבראשית גם מתחילה יהי׳ לעיני, לשון רבים ב׳ עינים.",
"זאת אומרת שכאשר ד׳ מדריך את ישראל בעוני ופחד אין בטוחים בהקבלה שיקיימו כמ״ש התוס' שמא יהיו חוזרין כשיראו האש הגדולה, פשוט מפני שבצרות קשה לקיים הכל, וגם כי יותר מתדבקת נפש הישראלי בד׳ כשמדריכה באהבה ובישועות טובות, ואז בטוחים יותר שיקיימו כי מקבלים ע״ע מעצמם באהבה כמו בקיימו וקבלו, נמצא שבהדרכה בעונש אז מתחילה רק באחת מעיניך כפרש״י בקבלה, ורק אח״כ כשתעשו בב׳ עיניך, משא״כ כשמדריך ד׳ את ישראל באהבה שאז בהקבלה בטוחים שיקיימו, אז מתחילה היא בב׳ עינים, וזה לכל האותות וכו׳ לעיני כל ישראל בראשית, שבראשית גם מתחילה יהי׳ לעיני, לשון רבים ב׳ עינים."
],
"Toldot": [
"לאחר שריחם ד' וריפא אותי ואת חתני הרר״י הכהן שליט\"א (הי\"ד) ממחלתנו המסוכנת ר״ל ",
"ויתן לך האלקים וכו׳ ופרש״י יתן ויחזור ויתן, ונודע הדיוק מה ויחזור ויתן, הא יתן משמע תמידיות שתמיד יתן, וכן גם ברוך יהי׳, מה הלשון גם, ולא ברוך יהי׳ לבד.",
"אמנם חזקי׳ המלך כשחלה ונתרפא אמר שירה כמ״ש הכ׳ (ישעיהו ל״ח) מכתם לחזקי׳ וכו׳ בחלותו ויחי מחליו, ובסוף שירתו אמר חי חי הוא יודך כמוני היום אב לבנים יודיע אל אמיתך, כי דוד המלך אמר (תהלים ג׳) רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה, ונבין מה הפי׳ של תיבת סל״ה כאן, שהוא לשון ועד׳ והי׳ די רבים וכו' אין ישועתה לו באלקים, ואתה ד׳ מגן בעדי וכו׳, לד׳ הישועה על עמך ברכתך סלה, וגם כאן כתיב סלה.",
"אבל בצרותינו אלו גם הפסוקים הללו מובנים לנו, כי כעת כשרבים מישראל נפלו כ״כ חללים בין ע\"י מאורעות שונות בין ע׳׳י תחלואים קשים ר״ל, אז גם האיש שד׳ הושיע לו ויחי מצרתו ונתרפא ממחלתו אין לו לב לשמוח בישועתו, כי הגם שיהודי הוא, ולמה זה לא ישמח על שניצל יהודי ממות, מ״מ אינו מעיז לשמוח, וחושב בלבו הלא אם אשמח בחייתי, הריני בבחי׳ אני ואפסי עוד, ואיני משים לב לכל חורבן ישראל, ולכל המוני אנשים נשים וטף שהי׳ להם לחיות עוד שנים רבות ועתה ממלאים כ׳׳כ את קברי אדמות, כאילו ירדו חיים שאול, ואפילו חוץ מחשבון הנפש הזה על שבר בת עמנו, גם לעצמו קשה לו להאיש לשמוח בישועתו בי כשהתחילו הצרות לפני איזה שנים במצור ויריות, ורבים מאחינו ומקרובינו נפלו חללים ר״ל, אז אח׳׳כ אותם שנצולו שמחו, אבל רבים מהם לא היתה שמחתם שלימה, כי כמה מהם שנעדרו אח״כ ע׳׳י מחלת טיפוס הבטן ר׳׳ל ומשאר צרות שהיו מהלכות ר״ל אז, ואותם שנתרפאו ממחלה זו, ואותם שניצלו משאר הצרות של אז שמחו, אבל גם בהם היו רבים שלא היתה שמחתם שלימה, כי נעדרו אח״כ מרעב ר״ל, וכן בכל צרה וצרה, עד שכאשר ד׳ מושיע לאיש מצרה ומחלה, אינו יודע אם יש לו לשמוח בישועתו.",
"וזה רמז הפסוק צרי וכו׳ רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה, ששונאי ישראל שרוצים ח״ו להשמידנו, אומרים שכלם ח״ו יפלו בידיהם, וגם אותם האנשים מישראל שנושעים מאיזה צרה אין הישועה סלה ועד, וח״ו יפלו בצרה אחרת, ואתה ד׳ מגן בעדי ואתה יכול להצילנו על תמיד, סלה ועד, לד׳ הישועה על עמך ברכתך סלה אתה סלה וישועתך סלה, והעצה היא על עמך ברכתך סלה שנודה לך סלה, כי על כל ישועה צריכים להודות לד', ולומד שירה לפניו ית׳, והשירה וההודי׳ ממשכת שוב ישועה כנודע. אבל עיקר השירה היא שמלבד דברי השירה שאומרים נקבל ע״ע תוספת בעבודת ד', כמ״ש ישראל אז ישיר וכו׳ זה אלי ואנוהו אתנאה לפניו במצוות.",
"לכן מי שמקבל ע״ע תוספת עבודה רק בענין אחד, אז ממשיך לו ישועה ג״כ בענין אחד והצלה מצרה אחת, אבל האיש שניצל מצרה ובפרט שנתרפא מחולי שיש בה סכנה צריך לתת אל לבו, הלא לולא ישועת ד׳ לא הי׳ ח״ו חי, א״כ בתודה ושירה לא די לו לקבל ע״ע תוספת עבודה בענין אחד רק את כל חייו חייב הוא לד', ובכל חייו צריך הוא לעבוד אותו ית', ולדעת שגם השעות אשר בהם אוכל שותה ישן וכו׳ גוזל הוא משעות הקודש של עבודת ד׳ לכן גם הם תהיינה בקדושה ועבודה כדי שיתחזק כחו לעבודתו ית׳ כמ״ש הרמב״ם ז״ל, וממילא כשאת כל חייו נותן לד׳ בשירה ותוספת עבודה, אז הישועה ששירתו ממשכת, גם כן לא ישועה בענין אחד שיש אחרי׳ צרה ח״ו היא רק ישועה בכל, ישועה שאין אחרי׳ צרה.",
"וזה רבים אומרים וכו׳ סלה כנ״ל, ואתה ד׳ מגן בעדי וכו׳ לד׳ הישועה על עמך ברכתך סלה, הברכה שאנו מברכים אותך היא סלה, וגם הישועה היא סלה, וזה שאמר חזקי׳ חי חי הוא יודך כמוני היום, לא עם דבר אחד רק עם כל חיותו, לכן גם הישועה לא רק לפי שעה היא רק שאב לבנים יודיע אל אמיתך, ישועה תמידית עד שגם לבנים נמשכת, וממילא גם מותר לו לשמוח ואין זה בחי׳ אני ואפסי עוד, כיון שלד׳ נתן את חייו ושמחת ד׳ הוא שמח.",
"ויתן לך האלקים. יצחק אבינו בירך את יעקב שכשח״ו מדת הדין בחי׳ אלקים שולטת וישנן צרות שונות ח\"ו אז יתן ד׳ ויחזור ויתן את הישועות, ולא תהא צרה אחר הישועה, ועשו כששמע שבירך יצחק את יעקב, ביקש שאחר ישועתו של יעקב שוב הוא יתחיל לענות ח״ו, והקדים יצחק ואמר גם ברוך יהי׳, זאת העצה שלא רק יברך ויודה לשמו ית׳ על צרותיו, רק גם כל האיש בעצמו ברוך יהי׳ בחי׳ חי חי יודך, שכל עצמו יתן בשירה ועבודה לד׳ והישועה תהא תמידית.",
"ויתן לך האלקים. יצחק אבינו בירך את יעקב שכשח״ו מדת הדין בחי׳ אלקים שולטת וישנן צרות שונות ח\"ו אז יתן ד׳ ויחזור ויתן את הישועות, ולא תהא צרה אחר הישועה, ועשו כששמע שבירך יצחק את יעקב, ביקש שאחר ישועתו של יעקב שוב הוא יתחיל לענות ח״ו, והקדים יצחק ואמר גם ברוך יהי׳, זאת העצה שלא רק יברך ויודה לשמו ית׳ על צרותיו, רק גם כל האיש בעצמו ברוך יהי׳ בחי׳ חי חי יודך, שכל עצמו יתן בשירה ועבודה לד׳ והישועה תהא תמידית."
],
"Vayishlach": [
"וישלח יעקב מלאכים לפניו וכו׳. ונודע הדיוק למה הוצרך לשלוח לו מלאכים ממש, וכן פן יבוא והכני אם על בנים למה הוצרך לבאר מה יכול עשו לעשות לו ולא די כי ירא אנכי אותו, או כי ירא וכו׳ והכני, מה לו לפרוט הכל.",
"אמנם איתא בגמרא חולין (דף ז׳) במעשה דרפב״י כשהלך לפדיון שבוים שרצו ליתן לחמורו שעורים שאינם מעושרים ולא אכלה ואמר רפב״י עני׳ זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים ע\"ש, ואיתא גם בגמרא אם הראשונים וכו׳ כאנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רפב״י היינו שחמורו של רפב״י כיון שרכב עלי׳ למצוה היתה במדרגה גדולה, וצ״ל א״כ למה דרשה הגמרא (קדושין דף ס״ח) על הפ׳ שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, הא גם החמור הלז הלך לעשות רצון קונו שרכב עליו א״א לעקדה, ולמה כ״כ הי׳ פחות ערכו עד שדמו את העם הדומה לחמור דעלמא לחמור הזה.",
"עפ״פ אפ״ל שבחמורו דפב\"י כיון שכבר עשה המצוה, כי לאחר ששב מהפדיון שבוים היתה המעשה הזאת, לכן נתקדש בהמצוה, משא״כ שבו לכם וכו׳ קודם העקדה אמר א״א, שלא עשה אברהם עוד המצוה לכן רמז להם עם הדומה לחמור, והא ראי׳ לזה כי אחר העקדה נתעלה גם החמור הזה והמשיח יבוא עליו כנודע, עני ורוכב על החמור.",
"והענין למה באמת הי׳ זה סימנו של א״א שאינם רואים את הענן מרחוק על ההר כמו שהוא ראה, לכן אמר להם הואיל והחמור אינו רואה ואתם אין אתם רואים שבו לכם וכו׳ עם הדומה לחמור כמ״ש במדרש. אפשר כי צ״ל למה רק ביום השלישי ראה א״א את הענן ולא מקודם, בשלמא אם היתה ראיה טבעית שפיר שממרחק יותר לא ראה, אבל כיון שהיתה ראי׳ של קדושה בלתי טבעית שהנערים והחמור לא ראו רק אברהם ויצחק א״כ גם קודם יום הג׳ יותר מרחוק למה לא ראה.",
"הן אפ״ל כדי שיתנסה הנסיונות בדרך כמ״ש במדרש, אבל חוץ מזה אפשר כיון שד׳ אמר לו אל אחד ההרים אשר אומר אליך, ועדיין לא אמר לו איזה הר, לכן עוד הי׳ המקום הקדוש הזה במחשבתו ית׳ לבדה, ולא נתגלה לא לדיבור כש״כ לעשי׳ ולגוש ההר, ועוד לא שרה אור הקדושה על ההר בפועל, ורק כשנתעלה א״א ונתקרב יותר אל מחשבתו ית׳ הרגיש את קדושת המקום, ועי״ז גם פעל להמשיך על ידו הקדושה בפועל אל עולם העשי׳ ועל ההר, עד שראה את הענן עליו ממש, ובמה נתקרב א״א יותר אל מחשבתו ית׳, בהתקרבו יותר אל המצוה, ובמעשה ההליכה שהלך ועשה בהמצוה, כנודע שכיון שכל ענין שהמצות מצוה היא מפני שד׳ רוצה אותה וכך עלתה במחשבתו ית', לכן כשאיש הישראלי עושה המצוה, מתדבק בו, בהמצוה ית׳ במחשבתו וברצונו. ובמדה שנתקרב ועלה אל מחשבתו נתגלה מחשבתו ית׳ גם למטה, לכן רק אברהם ויצחק שעשו בבחירתם ורצונם נתעלו בזה לרצון ד׳ וראו את הענן, משא״כ להבדיל החמור אפילו חלק המצוה שעשה. כמו שאמר רפב\"י שהולכת לעשות רצון קונה, מ״מ כיון שלא בבחירתו ורצונו עשה, לא נתקרב אל רצונו ית׳ ולא נתגלה לו ולא ראה.",
"וזהו גם אחד מעניני תפילה וגם תורה הצריכה לתפילה כמשה״כ מסיר אזנו משמוע וכו', כי באמת כל הצרות במחשבתו ית׳ הן חסד, וצריך איש הישראלי לעלות ולהתקרב אל מחשבתו ית׳ ולהמשיכה אל הדיבור והעשי', כדי שיתגלה החסד גם למטה ולא יהי׳ דין והסתרת החסד, לכן ע״י שהאיש מדבר את פרטיות דברי בקשותיו כרפואה פרנסה בתפילה ברעותא דלבא, וגם לומד תורה שהיא רצון ומחשבתו ית׳ עולה עי״ז אל רצונו ית׳ ומחשבתו שלא התגלו היינו להחסד שבהם וממשיך אותם אל הדיבור דיבורי התורה והתפילה ועי״ז מתגלה החסד למטה גם בעשי׳.",
"וזה שאמרו תלמידי ר״ע לר׳׳ע רבינו עד כאן, כי הי׳ מאריך באחד היינו במס\"נ ועליות מחשבה, ולא אמר גם הדבורים הלאה ואהבת וכו׳ להמשיך מחשבתו ית׳ אל הדיבורים [שאז] מתגלה החסד גם למטה, ושאלו אותו עד כאן ואינו אומר הלאה ואהבת, וזהו שענה ד׳ למש״ר על ר״ע שתוק כך עלה במחשבה לפני (מנחות דף כ״ט ע״ב), שהוא ר״ע עלה במחשבה ולא רצה להמשיך לדיבור לכן לא נתגלה החסד למטה ונשאר הסתר ודין.",
"נחזור להנ״ל ע\"י שפורטים פרטיות הבקשות בתפילה ממשיכים הבקשות והחסד גם לדיבור ועשי׳ ונתגלה החסדים הישועות והרפואות גם למטה, וזהו גם הענין שכשאומרים תורה בעת צרה אז מכניסים מעט מן עניני הצרות והבקשות וישועות בדברי תורה, כי זה הוא כמו שמכניסים אותן בדברי התפילה כדי לגלות החסדים לדיבור כנ״ל, וגם יעקב אבינו הכניס בתפילתו את כל הצרות שיכול עשו לעשות לו, והמשיך את הישועה גם לעשי׳ וד׳ הושיע לו.",
"נחזור להנ״ל ע\"י שפורטים פרטיות הבקשות בתפילה ממשיכים הבקשות והחסד גם לדיבור ועשי׳ ונתגלה החסדים הישועות והרפואות גם למטה, וזהו גם הענין שכשאומרים תורה בעת צרה אז מכניסים מעט מן עניני הצרות והבקשות וישועות בדברי תורה, כי זה הוא כמו שמכניסים אותן בדברי התפילה כדי לגלות החסדים לדיבור כנ״ל, וגם יעקב אבינו הכניס בתפילתו את כל הצרות שיכול עשו לעשות לו, והמשיך את הישועה גם לעשי׳ וד׳ הושיע לו."
],
"Hanukkah": [
"בימי מתתי׳ וכו׳ כשעמדו וכו' להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, וכו', ונבין נא הא להשכיחם תורתך וכו׳ לא צרתם בלבד היא רק גם של מעלה כביכול ולמה אומרים בעת צרתם.",
"הנה אצל א״א כתיב והאמין בד׳ ויחשבה לו צדקה, ונבין עכ״פ מעט לפי שכלנו הקטן למה לא״א נחשבה האמונה לצדקה, ובישראל כשהיו במצרים דכתיב ויאמן העם לא כתיב שנחשבה להם לצדקה, כי עפ״פ האמונה שהאמינו במצרים היתה יותר קשה מאמונת אברהם כיון שד׳ לא דיבר עמהם בעצמם ולא ידעו בשמו, כמ״ש משה רבינו והי׳ כי יאמרו אלי מה שמו, והיו בצרות ויסורים עד שאח״כ לא שמעו מקוצר רוח וכו'.",
"לפי השגתנו הקטנה היא כי נודע מספה״ק שאמונה אינה רק מפני שאינו יודע מאמין, רק מפני שאור ד׳ וקדושתו נמצאת בקרב איש הישראלי והיא הרואה את קדושת הארתו ית׳ נאחזת וקשורה בו, והיא האמונה, ואור קדושה זו נמצאת בנו מהאבות, לכן אנו אומרים אלוקינו ואלוקי אבותינו אלקי אברהם יצחק ויעקב, שמה שהוא אלקינו ומאמינים בו לא משום איזה טעם ושכל, רק מה שאנו מקושרים בו היא מאבותינו, לכן רק בא״א שהי׳ ראש המאמינים כתיב בו צדקה, משא״כ ישראל במצרים לא כתיב בהם צדקה, מפני שכבר נמצאה האמונה בקרבם בירושה, וגם בא״א רואים שעל האמונה כתיב צדקה ועל העקדה לא כתיב צדקה, אף שהעקדה נסיון יותר גדול הוא, היא מפני שכל העבודה בהאמונה תלוי׳ ולפי ערך אמונתו, אם אמונתו יותר חזקה עובד יותר וגם מוסר נפשו לד', לכן רק על אמונתו שייך צדקה, ואם מאמין כבר העלה בחיוב את יצחק לעקדה.",
"וכיון שכן, צריכה גם האמונה להיות במס״נ כיון שכל כח המס״נ שיש בישראל ממנה היא, ואם האמונה לא תהא במס\"נ איך תפעל בו מס״נ, וענין מס\"נ באמונה היא שגם בעת ההסתר יאמין בו ית׳ ושהכל ממנו ית׳ לטובה והכל בצדק, וכל היסורים הם מלאים אהבת ד׳ לישראל, ולדאבוננו רואים כעת גם בין אלו שהיו תמיד מאמינים שלמים, אחדים פרטים מהם נפגמה האמונה אצלם, ומקשים לאמור, למה עזבתנו, ואם כדי לקרב אותנו לתורה ועבודה מיסרים אותנו, הא אדרבה התורה וכל קודש נהרס וכו', והנה אם מדבר איש הישראלי זאת בלשון תפילה ותחנונים, בשפיכת לבו לפני ד', טובה היא, אבל אם ח״ו מקשה קושיות, ואפילו אם אינו מקשה רק אמונתו בפנימיות לבו נפגמה ח״ו, אז השם ישמרנו.",
"האמונה היא יסוד הכל, כשהיא ח״ו נפגמה אצלו אז ח\"ו נקרע הוא ונתרחק ממנו ית', הנשמות שנדונות בגיהנם שבות בתשובה, וכשעולות מגיהנם עולות טהורות ומזוככות, ומקוים אנו לד׳ שגם אותם המתיסרים ביסורים אלו יעלם ד׳ מזוככים וקרובים אליו ית', אבל מי שאמונתו נפגמה דומה לנשמה שנתיסרה בגיהנם ר״ל ועוד הוסיפה שם חטא על פשע, ואחר איזה זמן כשהיא רואה א״ע באותן החטאים, שואלת עצמה, מה הועלתי בכל יסורי אם כל הזוהמא בי כבתחילה.",
"ובאמת מה מקום לקושיות ח״ו ולשאלות, הן אמת שיסורים כמו אלו שאנו סובלים עתה באות רק אחת לכמה מאות שנים, אבל מ״מ איך זה נרצה להבין את מעשי ד׳ אלו, ולהפגם ח״ו כשלא נבין אותם. אם גם קלח אחד של עשב שעשה ד׳ לא נבין, ומכש״כ שנפש לא נשיג וכש״כ את מלאך וכש״כ את דעתו ית׳, ואיך זה נרצה בדעתנו להבין מה שהוא ית׳ ויתעלה יודע ומבין, ולמה זה נפגם איש כזה מיסורים אלו כעת יותר מכל היסורים שעברו על ישראל מאז, למה כשלמד בפסוק גמרא ומדרש ושמע מצרות ישראל מאז ועד עתה לא נפגמה אמונתו ועתה נפגמה, כי אלו האנשים שאומרים שיסורים כמו אלו עוד לא היו לישראל טועים הם, בחורבן ביהמ״ק בביתר וכו׳ היו כמו אלו*, ד׳ ירחם ויאמר די לצרותנו ויושיענו תיכף ומיד מעתה ועד עולם, הטעם שאיש כזה נפגם באמונתו מיסורים של זמננו יותר, הוא משום שעצמותו ויסוריו נוגעים לו יותר, הן אומר האיש שרק מפני שרואה אנשים מזולתו מעונים כ״כ נרתע, והאמת הוא שדואג ומצטער על יסודי אנשים זולתו מישראל אבל מ״מ בתוך תוכיותו התפעלותו היתירה עד כדי להפגם ח״ו ולהקשות קושיות הוא מפני שמתירא שגם הוא ח״ו לא יגיע אל המצב הנורא שרואה בזולתו, וזהו הדבר שאמרנו שצריכים למסור את נפשו ועצמותו ונגיעותיו, ואז לא תפגם אמונתו ויאמין באמונה שלימה שהכל בצדק ובאהבת ד׳ לישראל.",
"ולפי מצבנו הקטן אפשר זהו רמז הענין שתלמידי ר״ע שאלו אותו רבינו עד כאן והשיב להם כ״י הייתי וכו׳ בכל נפשך וכו', שעפ״פ נודעת קושית העולם וכי שייך שתלמידיו הק' ישאלוהו עד כאן, והא כל איש ישראל מוכן למסור נפשו לד', וכן נבין נא למה השיב להם מעצמו כל ימי הייתי מצטער וכו׳ ולא ענה להם את הפסוק בלבד, בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נשמתך, ולהנ״ל אפשר מרמז למצבנו שתלמידיו שבאמת הצטערו כ״כ על מיתת רבם המרה, עלה בלבם שאלת משה רבינו זו תורה וזו שכרה, ויראו שח״ו לא יהרהרו ולא תפגם אמונתם מזה, ורצו שרבם החזק באמונתו הגדולה ידבר עמהם איזה דיבורים ועי״ז ישפיע בהם אמונה, ושאלוהו רבינו ע״כ, ר״ל רבינו יבוא עד כאן למצב של הריגה ובאופן מר כזה, ואפשר שלכן לא פירשו את שאלתם באר היטב רק ברמז רבנו ע״כ. מפני שכבר אמר ד׳ למש״ר על זה שתוק, ור״ע הבין שכונתם שישפיע בהם מאמונתו, לכן דיבר להם מעצמו ומדרגותיו כל ימי הייתי וכו', ועכשיו שבא לידי וכו'.",
"והנה אז שלא היתה הגזרה רק על עשרה הר״מ בלבד, לכן בקשו התחזקות אמונה ע״י שידבר עמם ר״ע, משא״כ עתה שהגזרות רעות הם על כל ישראל ח״ו, אז מהן בעצמן צריכה אמונתנו להתחזק, כי נודע מהרב זצוק״ל שלכן גם איש הפחות מישראל מוכן למסור נפשו לד׳ בעת נסיון, אף שלהתחזק על יצרו קשה לו, מפני שבאים אז לכבות את ניצוץ נשמתו בכפירה ר״ל ועי״ז מתחזקת ומתגברת כנודע, לכן אילו הי׳ כ״א נותן אל לבו שלא על שגזלנו ולא על שעשינו רע לשום אדם אנו נרדפים, רק על שאנו ישראלים, דבוקים באלקינו ובתודתו ית', ולא די להם לשונאינו לכבות ניצוץ האלקית לבד אשר בתוכינו, רק את שניהם יחד רוצים לכלות, את גוף ונפש איש הישראלי, כי אז אדרבה היתה אמונתנו ואדיקתנו בו ובתורתו מתחזקת, אבל כיון שרק את צרותינו הגופניות אנו מרגישים, וכי תכלית כל הצרות הוא ד׳ והתורה אינם נותנים אל לב, לכן עוד נחלשת אצל פרטים האמונה.",
"והנה גם היונים רצו להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חקי רצוניך ועשו זאת ע״י צרות ויסורים שגרמו לישראל כמ״ש ביוסיפון, וגם ע״י חכמת יונית שהתפשטה בין ישראל, עד שאמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל כנודע ממדרש (תנחומא סוף פ׳ תזריע), אבל ישראל ידעו אז שתכלית כל יסורי הגוף שגרמו להם, תכליתם הוא להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חקי רצוניך וע״ז דאגו והיא היתה עיקר צרתם, לכן עי״ז נתחזקה אמונתם יותר והושיעם ד׳ בזכות האמונה, וזה כשעמדה עליהם וכו' להשכיחם תורתך וכו׳ ואתה וכו׳ עמדת להם בעת צרתם, מפני שאצל ישראל הלהשכיחם וכו, הי' עיקר צרתם לכן עמדת להם והושעת אותם.",
"והנה גם היונים רצו להשכיחם תורתיך ולהעבירם מעל חקי רצוניך ועשו זאת ע״י צרות ויסורים שגרמו לישראל כמ״ש ביוסיפון, וגם ע״י חכמת יונית שהתפשטה בין ישראל, עד שאמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל כנודע ממדרש (תנחומא סוף פ׳ תזריע), אבל ישראל ידעו אז שתכלית כל יסורי הגוף שגרמו להם, תכליתם הוא להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חקי רצוניך וע״ז דאגו והיא היתה עיקר צרתם, לכן עי״ז נתחזקה אמונתם יותר והושיעם ד׳ בזכות האמונה, וזה כשעמדה עליהם וכו' להשכיחם תורתך וכו׳ ואתה וכו׳ עמדת להם בעת צרתם, מפני שאצל ישראל הלהשכיחם וכו, הי' עיקר צרתם לכן עמדת להם והושעת אותם."
],
"Vayigash": [
"ויגש אליו יהודה וגו׳, באזני אדוני וגו׳, אפך בעבדך וגו׳, אדני שאל וגו׳ ותאמר אל עבדיך וגו', ונאמר אל אדוני וגו׳, ועתה כבאי אל עבדך אבי וגו', ונבין למה לא כתיב אל יוסף, רק אליו, והגם שזה קאי על הפרשה דלעיל שדיבר אל יוסף, אבל א״כ מה ענין ויגש הא דיבר אליו, וכן מהו הענין שכמה פעמים שינה דיבורו מלשון נסתר ללשון נוכח ומנוכח לנסתר עד שלבסוף דיבר רק בלשון נוכח.",
"אבל איתא מהה״ק איש אלוקי הרבי ר׳ דוב זצוק״ל עה״פ ואתה כהן לעולם, כהן הוא בחי׳ חסד, שזהו חסד ד׳ שאיש הישראלי יכול לאמר לד׳ אתה, עכ״ל הק',",
"לפי מצבנו הקטן הוא, כי לאמור למי לשון נוכח יכולים רק כשהאיש שמדברים אליו הוא לפני המדבר, וגם המדבר הוא נגדו ולא פנו עורף זה לזה, לכן כשסדרו לנו אנשכה״ג לאמור אליו ית׳ אתה לשון נוכח, הוא מפני שהוא ית׳ נמצא נוכח איש הישראלי פנים אל פנים והיא בחי׳ חסד אל שמתגלה אל איש הישראלי כ״כ עד שיוכל לאמור לו אתה, אבל גם האיש המתפלל צריך שלא לפנות עורף רק להמציא א״ע במחשבה רצון ולב אליו ית׳ שיוכל לאמור אתה אליו ית׳, ואפילו אם לא בכל התפילה יכול האיש להמציא א״ע לפני ד', רק באיזה מקומות בתפילה יש שמרגיש איך כאילו נתכווץ כלו אל מקום אחד אליו ית׳ ולשם נמש כלו עתה, או אפילו כשמרגיש רק רצון להיות נמשך אליו, ואומר ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך ואינו מרגיש עוד כ״כ אהבה ויראה אליו ית׳ רק שעכ״פ יש לו תשוקה שיחי׳ לו אהו״י חזקים אליו ית׳ עד שמגודל תשוקה זו מרגיש שוב כנ״ל שנמשך כלו אליו ית׳ ומשתוקק שיתקרב אליו באהו״י, אז גם זו היא דבקות עכ״פ ברגע זו, והנה איתא בספה״ק ב״א שזה הנס מה שבפסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, כתיב מקודם בפיך ואח״כ בלבבך, כי אילו הי׳ נכתב מקודם בלבבך שיתחיל מיד בלב מי הוא אשר הי׳ יכול לזכות לזה, אבל כיון שכתיב מקודם בפיך, אז אפילו אם התחלת תפילתו אינה בלב, מ״מ ידבר בפיו בלבד, ועי״ז גם לבו יתעורר.",
"וזה שמרמז לנו כאן ויגש אליו יהודה, כי איתא במדרש תפוחי זהב במשכיות כסף וכו׳ שדברי יהודה מרמזים לכמה פנים, ולהנ״ל, מרמז לנו את סדר התפלה כי יש הגשה לתפלה, והגם שיש לפעמים שאין האיש יכול לדבר בראשית תפלתו בלשון נוכח אליו ית׳ רק בבחי׳ ״אליו״ בחי׳ הסתר גם אז כשמתפלל באים לו באמצע תפילתו רגעים של התגלות והתקרבות בחי׳ נוכח, ואל יחר אפך בעבדך לשון נוכח, ושוב נסתר ממנו ומדבר שוב בלשון נסתר אדני שאל וכו', ושוב נוכח, אבל לבסוף בא אל התקרבות והתגלות בחי׳ אתה ונוכח, אבל זה הכל רק כאשר ויגש, כשאינו מתפלל באקראי או משום רגילות בלבד, רק גש ומתקרב אליו, וקודם התפלה נותן לב שהתפלה היא התדבקות אליו ית׳ ועכ״פ כמו שנגש והולך אל מלך בו״ד כן במחשבתו גש אל התפילה שהיא הגשה אליו ית׳ ואז סוף שבא אל התגלות בחי׳ נוכח ומתדבק וממשיך גם ישועות טובות לו ולכלל ישראל אמן."
],
"Shemot": [
"מי אנכי וגו׳ וכי אוציא את בנ״י וגו׳ כי אהי׳ עמך וגו׳ תעבדון וגו׳ על ההר הזה. ונבין נא הלא כשאמר ד׳ למש״ר שילך, ע״כ הוא ית׳ יהי׳ עמו ולמה אמר מי אנכי, עד שהוצרך ד׳ לאמור לו כי אהי׳ עמך, ומה הדיוק על ההר הזה, ולא סתם תעבדון את אלקים.",
"אמנם איתא במנחות ק״י אר״ל מאי דכ׳ זאת התורה לעולה למנחה וכו׳ כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם וכו׳, אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה וכו׳ ופרש״י דתלמוד תורה מכפר עונותיו. וצריכים להבין א״כ מה הוסיף רבא על ר״ל כיון שלדרשות שניהם הכונה היא שהתורה מכפרת,",
"ע״פ פשוט החילוק ביניהם רק במשמעות הלשון של דרש הפסוק אבל חוץ מזה אפ״ל דכאילו הקריב עולה משמע ששהה בחטא עד שהביא הקרבן, ככל חוטא ומביא קרבן, ורבא הוסיף שאינו צריך עולה, וכו׳ משמע שברגע זו שחטא מיד נתכפר ולא שהה בחטא כלל, כי נודע שכל ששוהה האיש יותר בחטא עד ששב, אפילו אם לא בא דבר עבירה לידו יותר מ״מ משתרש יותר בחטא, וצריך אח״כ יותר לעבוד בתשובתו, וביבמות מ״ח ע״ב איתא מפני מה גרים בזה״ז מעונים וכו׳ אחרים אומרים מפני ששהו עצמם להכניס תחת כנפי השכינה ע״ש, אף שהכנסו וגיירו א״ע מ״מ מפני ששהו בחטא צריכים לסבול יסורים, משל לבגד שנפל עליו רבב אם מכבסים אותו מיד אינו צריך כבוס רב, ואם שוהה הרבב עליו צריך אח״כ כבוס רב ושפשוף וגיהוץ, והן המה היסורים של הגרים על ששהו וצריכים כבוס ושפשוף וכו׳.",
"והנה כדי שלא ישהה האדם את עונותיו עליו מקטן ועד גדול, צריך הוא להיות ירא חטא, היינו שגם כשלא בא דבר עבירה לידו יכנס מורך בלבבו שלא יחטא ח״ו, ובכלל לא יהי׳ בטוח בעצמו אם אינו חוטא במחשבה דו״מ, כי לא רק עבירה המפורשת בתורה או בדברי חז\"ל היא עבירה, ולא רק עלי׳ בלבד צריכים לשוב, רק במדה שהאיש רוצה להתקרב לרצונו ית׳, במדה זו כל דבר קל במדו״מ שהוא נגד רצונו ית' חטא בעיניו ושב עליו, אבל לא די שיהי׳ הדבר רע בעיניו, רק צריך להכניס גם מורא בלבו על עצמו שהוא לא יחטא או שמא כבר חטא.",
"כי יש לך אדם שיודע את מר העונש בשביל כל חטא ר״ל, ויש לך אדם יותר גדול שהחטא בעצמו נגדו ית׳ רע מאוד בעיניו ולא חטא מפורש רק גם כל דבר נגד רצונו, ומ״מ אינו מוצא בקרבו חטא ולא יעלה מורך בלבבו שלא יחטא, ותמיד מקשה לבו שהוא טוב ומעשיו טובים, אבל ישנו איש שמפחד תמיד שלא יחטא ולבו נשבר בקרבו, מי יודע אם גם עתה איני מורד בו ית', וכשלבו רך, ותמיד מפחד, אז באמת מוצא תמיד בקרבו פגמים. החילוק ביניהם הוא שהראשון אף שיודע את דעת החטא מ״מ בקרבו לא הכניס את היראה, ואין לבו מפרכס שלא יחטא, והאחרון הכניס את היראה גם בקרבו, וגופו מוחו ולבו נתרככו ומפרכסים מיראה שלא יחטא, ומוצא בקרבו פגמים ומתירא ודואג עליהם ומיד שב ולא שוהה ולא משתרש בהם, וכיון שהקדים את היראת חטא והרהורי תשובה עוד קודם החטא, לכן בכל פגם ח״ו התשובה ממהרת לבוא, ועוד כי באמת היראה שיש לאדם היא המשכת יראה שבספירת גבורה ויראת המלאכים, רק שנמשכה וירדה ונתלבשה בשק וביראה מעבירה שעשה, שלא יענש או שלא יתרחק מד׳ כ״א לפי מצבו, משא״כ מי שתמיד ירא גם קודם שחטא, אז יראתו טהורה יראת עוה״ע, ונתעלה ומתקדש מן היראה עצמה, עד שנפשו וגופו לא יוכלו לסבול שום פגם ומיד שב בתשובה.",
"ובשביל זה גם עתה שכל ראש לחלי וכל לבב דוי ודומה לאדם שאין לדבר מעניני חסידות ותשובה מיראה זו או זו, כי די לנו אם נעמוד במצוות מעשיות פשוטות, טועה הוא, א׳ כי צריכים גם עתה לעבוד בכל מיני עבודה, והב׳ אדרבה, מי שהולך במחשבות הרהורי יראה כזו אף שבשעת מעשה דואג ע״ע שמא כך ושמא כך ורואה בקרבו פגם זה וזה, מ״מ אחרי זמני מחשבה כאלו מרגיש התרוממות וגם שמחה, מפני שיראה טהורה היא, מין נועם יראתך שאומרים בזמר י״ק אכסוף, יראה עילאה המרוממת את האיש.",
"ובזה אפשר להבין הא דאיתא בזוה״ק אחרי ס״ט ע״ב שקודם בריאת העולם אמרה התורה לפני הקב״ה הלא האיש שאתה בא לברוא עתיד לחטוא לך ואם תעשה לו כפי מעשיו לא יוכל להתקיים, והשיב לה הקב״ה וכי לחנם נקראתי אל רחום וחנון ארך אפים, שע׳׳פ פשוט קשה להבין הא התורה בעצמה ידעה שכתיב בה ושבת עד ד׳ אלקיך, אבל להנ״ל לא התשובה לבדה הוצרכה להתקדם קודם בריאת העולם רק גם היראה אולי יחטא, וזה נעשה בהדיבורים שאמרה התורה אז שעתיד האדם לחטוא, וע״י שהאיש הישראל אוחז עצמו בתורה יכול להגיע אל מדרגה זו להכניס מורך בלבו תמיד אולי יחטא זדו ועי״ז כשח״ו נפגם באיזה פגם לפי ערכו אינו משתרש בחטא ח״ו רק שב תיכף ומיה וזה שאמרה הגמרא הנ״ל שכל העוסק בתורה אינו צריך עולה וכו' שאינו שוהה בחטא, מפני שמקדים יראה והרהורי תשובה להחטא, וכ״כ למה מפני שהתורה כבר הקדימה היראה מחטא וההרהורי תשובה קודם לעולם והוא עוסק בתורה, וכל העוסק בתורה אינו צריך לעולה וכו׳, ומש״ר רמז לישראל .אחר קבה״ת כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהי׳ יראתו ע״פ לבלתי תחטאו, ופרש״י נסות מלשון הרמה, שע״פ פשוט הם ב׳ דברים להרימם וגם לבעבור תהי׳ יראתו וכו'. והיראה היא רק אמצעי שע״י לא יחטאו, ולהנ״ל הכל דבר אחד, שישיגו יראה לבלתי תחטאו, יראה תמידית שלא יחטאו, ועי״ז יתרוממו, נסות וכו', כיון שהיא בחי׳ נועם יראתך, וכיון שיתרוממו במצב עבודתם אז גם נגד אוה״ע יתרוממו ולא יוכלו להם.",
"וזה הרמז שאמר מש״ר מי אנכי וכו׳ וכי אוציא וכו', שכיון שהי׳ עניו מכל האדם לכן הלך במחשבות כאלו מי אנכי וכי אוציא, והשיב לו ד׳ לא שבאמת אין אתה ראוי ולא שבאמת ח״ו חסרונים בך רק מין עבודה היא, עבודה המאירה ומשתלשלת מבחי׳ השם אהי', שלע״ע אין האיש רואה בקרבו כלום ואומר בלבו, עתה אין אני כלום רק מעתה אהי', העבודה של בחי׳ אהי׳ עמך, וזה לד האות וכו' על ההר הזה, הזה דייקא, כי כתיב ויבא אל הר האלקים חרבה ואיתא בגמרא שבת שירדה שנאה לאוה״ע על ההר הזה, היינו כיון שעבודה זו היא בחי' לנסות ולהרים אותם שישטמו ויבושו השונאים ומקטריגים ונושע אנחנו כל ישראל בישועות טובות.",
"וזה הרמז שאמר מש״ר מי אנכי וכו׳ וכי אוציא וכו', שכיון שהי׳ עניו מכל האדם לכן הלך במחשבות כאלו מי אנכי וכי אוציא, והשיב לו ד׳ לא שבאמת אין אתה ראוי ולא שבאמת ח״ו חסרונים בך רק מין עבודה היא, עבודה המאירה ומשתלשלת מבחי׳ השם אהי', שלע״ע אין האיש רואה בקרבו כלום ואומר בלבו, עתה אין אני כלום רק מעתה אהי', העבודה של בחי׳ אהי׳ עמך, וזה לד האות וכו' על ההר הזה, הזה דייקא, כי כתיב ויבא אל הר האלקים חרבה ואיתא בגמרא שבת שירדה שנאה לאוה״ע על ההר הזה, היינו כיון שעבודה זו היא בחי' לנסות ולהרים אותם שישטמו ויבושו השונאים ומקטריגים ונושע אנחנו כל ישראל בישועות טובות."
],
"Vaera": [
"וידבר אלקים וכו', אני הוי', וארא אל אברהם וכו', לכן אמוד לבנ״י אני הוי', והוצאתי וכו'.",
"כי איתא בגמ׳ ערכין (י׳ ע״ב) אמר רבא בר שילא אמר רב מתנה אמר שמואל מגריפה היתה בבהמ״ק וכו׳ י׳ נקבים היו בה וכ״א ואחד מוציא ק׳ מיני זמר נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. ופרש״י מגריפה שבה גורפין את דשן המזבח, וצריכין להבין למה הוצרכה כלי הדשן לזמר, ודוקא זמר רב של אלף בנ״א יותר מכל כלי השיר, עד שאיתא במס' תמיד שביריחו היו שומעין את קול המגריפה, והתוס' פירשו בשביל זה פי׳ אחר, וצריכים להבין לפי׳ רש״י מה ענינו לפי מצבנו, והנה במס' תמיד פ״ב בענין הרמת הדשן איתא וברגל לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח, היינו שניכר שהקריבו עליו הרבה קרבנות, ונבין מה זה מרמז שהראו על ריבוי הקרבנות דוקא בהדשן, כי בטח הכל בכוונה הי׳.",
"אבל כל הקרבנות שהיו מקריבין היו בחי׳ תחת בנו שנאמר בא״א, שהחוטא וכן המביא דורון לעולה היה צדיך ליתן את נפשו קרבן לד', ונתנה התורה עצה שיקריב קרבן בהמה. לכן קרבנות של בהמות מראות לנו רמז שאחר שהקריבו ונעשו דשן רואים יותר מה רבו הקרבנות שהקריבו, וכשאנשים מישראל נעדרים מפני רצונו ית׳ שכך עלה במחשבה לפניו ית׳ שהם יעלו לקרבן אליו ית', אז רק אחר שנעדרו רואים יותר כי רב הוא. רב בכמות ורב באיכות, מתחילה כשהיו עמנו, עד כמה שהיו יקרים לנו כבבת עיננו ורוח אפנו ונשמתנו, ועד במה ששמחנו והשתעשענו בהם, מ״מ לא ידענו כ״כ להעריך את אשר היה לנו ולא ידענו מה טוב הי׳ לנו כשהיו עמנו, ואחר שנחסרו ר״ל רואים יותר מה מאוד חסרים הם לנו, הלב מתגעגע וכואב ואין במה להתנחם בלתי בדברי הקב״ה למש׳׳ר כך עלה במחשבה לפני (מנחות דף כ״ט).",
"והמגריפה הגעשה לאפר הקרבנות, היתה מוציאה קול זמר כ״כ גדול, כי כל מיני זמר בבהמ״ק היו להשמיע במרום קולם כמ״ש הכתוב ותקעתם וכו׳ ונזכרתם לפני ד׳ אלקיכם, לכן הרמז הוא שלא לנו בלבד מעורר כ״כ דשן הקרבנות אחר שעלו למרום, יותר מבתחילה, רק כן גם במרום, ואת אשר לא יכלו לפעל בחיותם, פועלים הם עתה במרום לעורר רחמים רבים וישועת ישראל תיכף ומיד, וזהו הענין שר״י כשהתפלל בחורבה אחת מחורבות ירושלים כמ׳׳ש בריש מס' ברכות שמע ב״ק אוי לי שהחרבתי את ביתי וכו׳, ולמה לא שמע עד עתה, דהא אליהו אמר לו שבכל יום כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולב״מ אומר הקב״ה וכו', אבל כנ״ל בחורבה כשנראה הדשן, כביכול גם במרום הצער והרחמנות יותר גדול, ושמע ר״י מה שלא שמע עד עתה.",
"ולענין עבודה מרמז לנו, דנודע משעה״ק להרח״ו זצוק״ל שמן הד׳ יסודות שבאדם נמשך היצה״ר, מן יסוד האש כעס, מיסוד הרוח גאות וכו', ומן יסוד העפר עצלות, ובספה״ק אמרי אלימלך [פ׳ תולדות] איתא, שיצה״ר של חמימות לעבירה יכולים להכניס לקדושה ולשמש בו להתעורר בחמימות למצוה, משא״כ יצה״ר של קרירות עמלק א״א להכניס לקדושה ע״ש, כי היצה״ר משמש בהד׳ יסודות לרע, וביסוד העפר משמש יצה״ר של עמלק בחי׳ והנחש עפר לחמו, ונאמר לו ארור אתה וכו', וצריכים להבין הא אפשר לשמש גם בו בעצלות לעבירה שלא יעשה׳ אבל הענין הוא כיון שהיצה״ר של קרירות פוגם גם באמונה לכן משמש בכל דבר לרע, כלומר, כל עוד שאין קליפת עמלק משמש בעצלות וכבדות לפגום האמוגה אז אפשר לשמש גם עם הד׳ יסודות גופניים לקדושה, אבל כיון שפוגם את האיש לקררו ח״ו באמונה אז אינו משמש את [עם] העצלות לעבירה, רק למצוה, ולהיפך את [עם] החמימות לעבירה ר״ל.",
"ולכאורה מה ענין עצלות ויסוד העפר לקרר באמונה ואיך זה משמש בו יצה״ר של עמלק לפגום אמונה ח\"ו. אבל כבר דברנו שאמונה שבאיש ישראלי הוא מרוח של קדושה אשר בו שעי״ז מאמין למעלה מהשגתו ומשכלו, לכן ע״י העצלות וכבדות, הלב המוח וכל הגוף שמשמש בו היצה״ר, מכבידו וממשיכו למטה ואינו נותן אותו להתרומם ולהתעלה ולהתדבק בקדושה, ואז אמונתו נפגמת ר״ל, לכן גם צרות רבות הבאות ח״ו על האיש המשברות אותו ומפילתו, ג״כ פוגמות אמונתו, מתחילה אין לו מחשבות היפך אמונה ח״ו רק שגם התרוממות רוח האמונה ג״כ אין לו מפני נפילתו, כי שוכב הוא, וכלו נעשה כאבן בטמטום הלב והמוח, ומעט מעט גם מחשבות פסולות נפגמות עולות בו ר״ל, לכן בעבודת הקרבנות שהעלו ישראל באש הקדושה את הכל לד', נשאר האפר בחי׳ יסוד העפר שאינו נכנס בקדושה והוצרכו לתרום אותו, ובמה תורמין אותו, במגרפה שהוציאה מיני כלי זמר שהיא שמחה וישועת ישראל, כי בישועה ושמחה יכולים להעלות הכל, ולהפוך מחשוכא לנהורא, אבל ברגלים לא היו מדשנין אותו כי הרגלים הם עצמן זמן שמחה אורה ישועה וקדושה רבה בחי׳ לעתיד שהכל יתעלה לקדושה.",
"ואפשר להבין מעט יותר, גם לפי השגתנו הקטנה, כי נודע שד׳ יסודות נמשכים מד׳ אותיות הוי', ויסוד העפר נמשך מאות ה׳ אחרונה שבשם שהיא בחי׳ מלכות, לכן כשהיא נפרדת לגמרי ח\"ו ונופלת, אז נעשה בחי׳ מפריד אלוף לא יראה מאורות ופגם הלבנה שעצמה חשכה, וכשמתעוררת להתיחד עם דודה שרה שירה כנודע. וכמש״א לעורר את חבצלת השרון לשיר וכו׳ גילת ורנן וכו', ואז אדרבה ההתרחקות שמקודם מעוררת תשוקתה ושירתה כדי להתיחד. והוא הענין בשיר השירים שנאמר בה התקרבות והתרחקות, דודי חמק עבר ואז נעשה בחי׳ נפשי יצאה בדברו כנודע, היינו שע״י ההתרחקות נתעוררה השירה שמתעוררת בתשוקה יתירה כמו שרואים גם באב ובן שכשמתרחקים זמ״ז מתעוררת אהבתם יותר, וזהו ענין קול הזמר במגרפה של הדשן מיסוד העפר שע״י הכבדות מתעוררת יותר לתשוקה ולשירה, עד שברגלים לא היו מדשנים שאז הוא נוי למזבח, ומעורר יותר את היחוד.",
"נחזור להנ״ל בחורבה שמע ר״י יותר מפני שאז נתעורר יותר הרחמנות מצער ישראל, וידבר אלקים וכו׳ אני הוי', אחר בחי׳ אלקים שהוא דין מתגלה הוי׳ רחמים, וארא אל האבות ולא קיימתי כמו שפי׳ רש״י, ועתה נתעורר החבל על דאבדין ולא משתכחין וע״י התעוררות החבל, הגאולה מתעוררת והוצאתי וכו'.",
"נחזור להנ״ל בחורבה שמע ר״י יותר מפני שאז נתעורר יותר הרחמנות מצער ישראל, וידבר אלקים וכו׳ אני הוי', אחר בחי׳ אלקים שהוא דין מתגלה הוי׳ רחמים, וארא אל האבות ולא קיימתי כמו שפי׳ רש״י, ועתה נתעורר החבל על דאבדין ולא משתכחין וע״י התעוררות החבל, הגאולה מתעוררת והוצאתי וכו'."
],
"Bo": [
"ויאמר ד׳ וכו׳ בארץ מצרים וכו׳ ופרש״י חוץ לכרך וכו', ומה תפלה קלה וכו', ונבין והא כה אמר ד׳ וכו׳ פרש״י דבעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו, ואפשר שרק תפילה ומצוות לא נאמר לו במצרים אבל להעניש הרשעים ולגאל את ישראל אין מניעה ותמיד המקום והעת לזה, אבל צ״ל למה נאמר כאן בארץ מצרים ומה נ׳׳מ איפה דיבר עמהם, ובפרט שהי׳ חוץ לכרך, ורק במדינת מצרים.",
"אמנם איתא בב״ק נ״ד שאל ר׳ חנינא ב״ע את ר׳ חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב [רש״י, גבי כיבוד אב ואם וכו׳ למען ייטב לך] אמ״ל עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהם טוב וכו׳ שאיני יודע אם נאמר בהם טוב אם לא, וכו׳ כלך אצל ר׳ תנחום ב״ח וכו׳ שהי׳ בקי באגדה וכו', וע״פ פשוט ק״ל איך אמורא אמר שלא ידע אם נאמר בהם טוב וכי ח״ו לא ידע פסוק בתורה, ובפרט בעשה״ד, ולמה שלחו לבעל אגדה ולא לבעל מקרא ברישא לדעת אם נאמר בהם טוב כי אפשר גם בעל האגדה אינו יודע.",
"ואפשר כי נודע הא דאיתא בזוה״ק [פ׳ וירא ק״ג] עה״פ נודע בשערים בעלה דא קוב״ה דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלבי', היינו שאמונת כל איש ישראל יראתו ואהבתו לד', מיני התגלויות הן שהוא ית׳ מתגלה אליו, ואפילו אם יראתו רק יראת העונש ואהבתו אהבה כדי לקבל פרס ג״כ מין התגלות אלקית הוא שנתגלה אליו ע״י יראת העונש ואהבה לקבל פרס שנתן בלבו, .ומכש״כ במי שעבודתו יראתו ואהבתו בלתי לד׳ לבדו שהיא מין התגלות, שהאיש אינו רואה כמו הנביא את מראות אלקים, רק היראה ממנו והאהבה והאמונה בו ית׳ ממראות האלקים שנתגלה לנפשו מרגיש, והרי זה כעין האמור בדניאל (י׳ ז׳) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה, והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם, לכן כ\"א לפי שמכין עצמו ומתכשר שיתגלה אליו ד׳ כך אמונתו יראתו ואהבתו וכל התפעלות מדותיו אליו ית׳ וכן ההשגה בתורה אשר כ״א משיג בנגלה ובנסתר השגת אלקית היא, כיון שהוא ית׳ נמצא בתורה, וכשמשיג דף גמרא של שנים אוחזין בטלית משיג את חלק הארת אלקות שנמצא בדף הזה, אף שדעתו הנגלה חושב אז דברים הנראים מדברי העולם ראובן שמעון טלית ומריבה וכו', לכן האיש הישראלי בלימודו את התורה בפשט התורה וכן בנסתר צריך להשתדל שיבא אל בחי׳ סוד, וכמ״ש בספה״ק מאור ושמש שבחי׳ סוד שבתורה אין הכוונה על הקבלה, כי הדברים נמצאים בספרים הגלוים וכל מי שרוצה לומד בהם, ויכול אחד ללמד עם חבירו ואין לקרות אותם סוד, רק בחי׳ סוד שבתורה הוא התגלות האלקות שנתגלה לכ״א לפי ערכו ע״י התורה וזה באמת סוד שלא יוכל אחד ללמוד עם חבירו ועם תלמידו, ונשאר לכ״א לו לעצמו ולפי מצבו ועבודתו.",
"לכן כל איש אחר למודו, שלומד איזה שעה וכן אחר תפילתו ועבודתו, צריך להביט בקרבו אם התקרב מעט עכ״פ אל בחי׳ הסוד, חוץ מזה שצריך להסתכל בקרבו בכל איזה חדשים או שנים עכ״פ אם נתקרב בכלו יותר, צריך אחר כל שעות הלימוד והעבודה לראות כנ״ל, היינו שאפילו אם לא נתעלה כלו, שגם יקום במקום קדשו ויהי׳ באמת גדול מכפי שהי', יראה אם עכ״פ לפי שעה היינו אחרי שעת התורה אינו אותו האיש של אחר שעות הבטלה. ומובן בזה הא דאמר רש״י בשם המדרש בסוף פ׳ בשלח דע״י שאמרו היש ד׳ בקרבנו אם אין בא עמלק, ובמדרש תנחומא איתא ע״י שרפו ידיהם מן התורה, ובהנ״ל לא פליגי ב׳ המדרשים, דרפו ידיה\"ם מן התורה דאף שלמדו לא היתה התורה בחי׳ יד, כעין שאיתא בריש עוקצים כל שהוא יד כעץ המחובר לפרי שע״י נאחזת הפרי, ולא באו ע׳׳י התורה אל בחי׳ הסוד, עד שאמרו היש ד׳ בקרבנו אם אין, שלא הרגישו אם נתקרבו אליו ית׳ על ידה.",
"נחזור להנ״ל דכל עבודה והשגת התורה התגלות אלוקית היא והיא בחי׳ נודע בשערים בעלה כל חד לפי מאי דידע לי׳ ומשער בליבא דילי', לכן כששאל רחב״ע את ר׳ חייא ב״א מפני מה נאמר בדברות האחרונות כי טוב היינו למען ייטב לך שהיא ע״מ לקבל פרס, השיב לו שאיני יודע אם נאמר בהם טוב, היינו ידיעתי אותו ית׳ בחי׳ נודע בשערים וכו׳ אינה ע״י לקבל פרס לכן גם את הטעם למה באלו לא נאמר ובאלו נאמר כי טוב לא ידע, כיון שכל ידיעת התורה לא שכל אנושי היא רק התגלות כנ״ל לכ״א לפי עבודתו, וכיון שעבודתו אינה למען ייטב לך, לכן גם טעם פסוק הזה לא ידע, ושלחו לר׳ תנחום שבקי באגדה, כי איתא במס׳ שבת (דף ל׳ ע״א) ששאלו לר׳ תנחום דמן נוי אם מותר בשבת לכבות נר בשביל חולה שיש בו סכנה ופתח באגדה וסיים דמותר דמוטב שיכבה נרו של בו״ד ולא יכבה נרו של הקב״ה היינו הנשמה שקרוי׳ נר, ופרש״י לאו מהכא יליף חילול שבת, דפקוח נפש דוחה שבת נפקא לן מוחי בהם, וכו', אלא וכו׳ לפי שהיו באים לשמוע הדרשה נשים ועמי הארץ והיו צריכים הדרשנין למשוך את לבבם, היינו שלבעלי אגדה נתגלה תורה לא לפי ערכם ומצבם בלבד רק גם לפי ערד האנשים שבאו לשמוע, לכן הגם דר׳ תנחום ג״כ לא היתה עבודתו לק״פ מ״מ כיון שהוא בעל אגדה ידע גם הלמען ייטב לך שהיא עבודה לקבל פרס, בשביל האנשים העובדים לק״פ.",
"הענין שלבעל אגדה האומר לישראל דברי תורה נמשכה ונתגלה תורה יותר מכפי מצבו, אפשר להבין מהא שאיתא מהרב הק׳ זצוק״ל בתניא אגרת כ״ג וזלה״ק כמו ששמעתי מרבותי, כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד אף שאינם מדברים בדברי תורה, תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשריא עלייהו עד שהי׳ מתבטל ממציאותו לגמרי עכ״ל הק', היינו כשהעשרה מישראל מפוזרים כל אחד בביתו כל אחד יחיד הוא ואין השראת אלקות עליהם כ״כ הרבה כמו שהם מקובצים יחד, לכן כשבאים לשמוע דברי אלקים חיים מן בעל אגדה היינו מן איש אחד, אז הרי זה התקבצות והתאחדות יתירה של כלם בתוך איש הזה, דעי״ז נעשה בו באיש הזה התגלות אלקית יתירה המתלבשת בדברי תורה שאומר. ולפי״ז לא רק הדברים שהם צריכים לשמוע מתגלה לו כנ״ל למען ייטב לך עבודה לקבל פרס, שהיא עבודה הנמוכה מן עבודתו, רק גם תורה ועבודה שלמעלה מהם, רק זהו החילוק, התורה והעבודה של הרב בעצמו שלמעלה מן המצב של השומעים אין להם שייכות לה, כי גבוה היא מהם, משא״כ מה שנמשך לו על ידם, אף מה שלמעלה מהם יש להם שייכות לה ונשתלשל גם למצבם והרי זה כעין תורה שבכתב שהיא באמת גבוה מתורה שבע״פ וקבלה, ומ״מ נמשכה עד לעשי', ותורה שבע״פ וקבלה שהם למטה ממנה היא למעלה מהעשי׳ בבחי׳ אצילות בריאה ויצירה כנודע, וזה ושפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד׳ צבאות הוא, שמרמז אף שמלאך ד׳ צבאות הוא ותורתו גבוה מהם מ״מ מפיהו יבקשו תורה, כי כיון שבפיו אומר דברי תורה לרבים, לכן התלמידים נמצאים בפיו ובחי׳ תורה אף אם גבוה היא, גם להם נמשכה. וכל האומר שמועה מפי חכם ,שפתותיו דובבות בקבר, שפתותיו דייקא ובקבר דייקא, כי בעוה״ע במתיבתא דרקיע גם בלעדי זה לומד תורה, אף שיהי׳ גם בקבר לומד תורה, הוא ע״י שאומרים שמועה ממנו, מפני שגם בחייו למד לתלמידים, וכן האומר שמועה ממנו נעשה בשעה זו תלמידו ואז שפתותיו דובבות בחי׳ ושפתי כהן וכו׳ כנ״ל שע״י התלמידים אומר בפיו יותר מלעצמו, לכן כשנסתלק ח\"ו הרב יש לו להרב חלק בעבודת התלמידים שבעוה״ז, וכן כשנפטר מי מהתלמידים, גם אז יש לו חלק בעבודת ותורת רבו שבעוה״ז, מפני שהי׳ נמצא בפיו ובלבו, ועל ידו נתגלה תורה יתירה לרבו.",
"ויאמר ד׳ וכו׳ בארץ מצרים וכו׳ אפילו אם הי׳ חוץ לכרך מ״מ במצרים דיבר עמהם מפני שאמר להם בזה מצוה של בעשור וכו׳ ויקחו וכו׳ שהוא רק לפסח מצרים ולא לדורות, וכיון שלצורך ישראל שבמצרים לבד דיבר ד׳ מצוה זו, לכן הוצרך לדבר עמהם במצרים. כנ״ל שהתלמידים מעוררים התגלות ברבם לפי ערכם.",
"ויאמר ד׳ וכו׳ בארץ מצרים וכו׳ אפילו אם הי׳ חוץ לכרך מ״מ במצרים דיבר עמהם מפני שאמר להם בזה מצוה של בעשור וכו׳ ויקחו וכו׳ שהוא רק לפסח מצרים ולא לדורות, וכיון שלצורך ישראל שבמצרים לבד דיבר ד׳ מצוה זו, לכן הוצרך לדבר עמהם במצרים. כנ״ל שהתלמידים מעוררים התגלות ברבם לפי ערכם."
],
"Beshalach": [
"אז ישיר משה ובנ״י וכו׳ ויאמרו לאמור. דהנה איתא בספה״ק ק״ל על רש״י ישיר ע״ש מחשבה נאמרה שעלה על לבם לומר שירה ופי׳ הוא זצ״ל שעוד בהיותם במצרים היו בטוחים בד׳ שיושיעם ועלה אז על לבם את השירה שיאמרו בגאולתם עכ״ל הק׳, אבל כנראה מהפסוק לא רק שחשבו על השירה שיאמרו בגאולתם רק גם אז במצרים הודו ושבחו לד׳ כמשה״כ ויקדו וישתחוו, ואפשר בזה להבין רמז הפסוק ולא שמעו אל משה, מה הי׳ להם לשמוע, וכשאמר מש״ר לד׳ הן בנ״י לא שמעו אלי, כתיב וידבר וכו׳ ויצום אל בנ״י וכו׳ מה צוום, ורש״י פירש להנהיגם בנחת ולסבול אותם, והאם עד עתה לא הנהיגם בנחת ח\"ו, ומה זו תשובה על דברי מש״ר הן בנ״י וכו'.",
"אמנם נודעת הגמרא (ברכות ז') מזמור לדוד קינה לדוד מבע״ל, אלא כשאמר לו ד׳ הנני מקים רעה מתוך ביתך אמר (אילו) שמא עבד וכו׳ סתם ברא חיים על אבא, וכן במזמור לאסף מקשה הגמרא (לפי התוס׳ קידושין ל״א) קינה לאסף מבע״ל, ונבין נא הא חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה [ברכות נ״ד] וצריך לקבולי בשמחה, ומה מקשה מזמור קינה מבע״ל, ועוד לפי תרוצה של הגמרא אמרו מזמור על הטובה שהיתה להם גם בצרתם, ובמזמורים עצמם נאמרו רק דברי הצרות.",
"אבל יכולין לקבל יסורים באהבה, ולהאמין שהכל מד', אבל גם לזמר אז, קשה, כי לזמר צריכים שמתוך נפשו ולבו יזמר מעצמו, ואפילו הנביא שאחד מתנאיו הי׳ שיהי׳ בשמחה גם בשעת יסורים כמ״ש בשעה״ק להרח״ו ז״ל, מ״מ כשרצה לעורר עליו שמחה יתירה כדי שתשרה הנבואה עליו אמר קחו לי מנגן, לכן צריכים איזה דבר טוב וישועה לשמח את לבו ואז ע״י שבא לשמחה מדבר הזה, יכול לזמר גם על היסורים לד', וזה שמקשה מזמור קינה מבע״ל, איך באמת הי׳ יכול גם לזמר, ומתרצת [הגמרא] שראה גם בזה נס מן השמים שהי׳ יכול להיות עוד יותר רע ח״ו, ושמח בזה עד שגם על הצרות הי׳ מזמר.",
"וזה כלל גדול לנו, שבכל היסורים שאין אז במה להתחזק אז צריכים להתחזק וגם לשמח עצמו בזה שהי׳ יכול להיות ח״ו עוד יותר רע, כמו בדוד ששמח על שהי׳ יכול להיות עבד וכו', אבל כשח״ו היסורים כ״כ מתרבים עד שכל האיש נופל ונשבר לרסיסים, ולא נשאר ממנו אישיות אשר יתחזק, קשה לשמח עצמו במחשבות כאלו וזה ולא שמעו אל משה.",
"כי בסוטה ל׳ ע״ב פליגי תנאי האיך אמרו ישראל השירה ר׳ נחמי׳ סבר ששרתה שכינה על ישראל ושכל ישראל כוונו יחד לומר השירה עם מש״ר, ור״ע ור״א בנו של ריה״ג ס\"ל שרק מה שאמר משה ענו הם אחריו, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, דבים ששרתה כ״כ השכינה עליהם עד שראתה שפחה וכו׳ אז יכלו הם בעצמם ג״כ לומר השירה אף שלא שמעו אותה ממש״ר, וכשפתח מש״ר את השירה גם הם אמרו עמו יחד, משא״כ כשהיו עודם במצרים ורצו לומר שירות ותשבחות לד', שלא היו במדרגה גדולה כזו, הוצרכו לשמוע ממש״ר ולענות אחריו, אבל כשהקשה פרעה את רוחו והכביד עולו ואמר תבן לא ינתן וכו׳ נפל כל כך רוחם עד שלא יכלו גם לשמוע ממשה ולאמור אחריו השירה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, לכן כשאמר מש״ר הן בנ״י לא שמעו אלי, השיבו ד׳ להנהיגם בנחת, היינו שרועי ישראל יפעלו במרום שההנהגה עם ישראל תהא מתוך נחת לא ח״ו ביסורים, ואז כבר ישמעו ויאמרו שירה.",
"והפסוק אומר ויצום אל בנ״י, כי האופן שישראל פועלים ישועות אצלו ית׳ היא ע״י תפילה, אבל כשח״ו צרה קרובה ואין עת להאריך בתפילה אז פועלים בגזרה, צדיק גוזר והקב״ה מקיים, וכן כשהוא ית׳ מדבר לישראל שיעוררו רחמים יש שמדבר אליהם בלשון בקשה כמ״ש בגמרא (ברכות ז׳) ישמעאל בני ברכני, איזה ברכה שיכבשו הרחמים את כעסו ויתנהג עם ישראל במדת הרחמים, אבל בעת צרה גדולה ויצום אל בה״י צוה בגזרה שיפעלו הנהגה של רחמים, ואז פסק השעבוד ושוב התחילו גם במצרים לאמור שירות ותשבחות לד', וכן להכין א״ע לשירה ולזמרה לכשיגאלם, וזה וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד׳ במצרים, עוד במצרים ראו ישועת ד', אז ישיר ע״ש מחשבה, משה ובנ״י וכו', שפעלו גם על דורות הבאים לאמור, שייאמר מלב ונפש, עס זאל זיך זאגען שירה.",
"והפסוק אומר ויצום אל בנ״י, כי האופן שישראל פועלים ישועות אצלו ית׳ היא ע״י תפילה, אבל כשח״ו צרה קרובה ואין עת להאריך בתפילה אז פועלים בגזרה, צדיק גוזר והקב״ה מקיים, וכן כשהוא ית׳ מדבר לישראל שיעוררו רחמים יש שמדבר אליהם בלשון בקשה כמ״ש בגמרא (ברכות ז׳) ישמעאל בני ברכני, איזה ברכה שיכבשו הרחמים את כעסו ויתנהג עם ישראל במדת הרחמים, אבל בעת צרה גדולה ויצום אל בה״י צוה בגזרה שיפעלו הנהגה של רחמים, ואז פסק השעבוד ושוב התחילו גם במצרים לאמור שירות ותשבחות לד', וכן להכין א״ע לשירה ולזמרה לכשיגאלם, וזה וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ד׳ במצרים, עוד במצרים ראו ישועת ד', אז ישיר ע״ש מחשבה, משה ובנ״י וכו', שפעלו גם על דורות הבאים לאמור, שייאמר מלב ונפש, עס זאל זיך זאגען שירה."
],
"Yitro": [
"זכור את יום השבת לקדשו וכו׳ ע״כ ברך ד׳ את יום השבת ויקדשהו, מתחילה אמר הכתוב שאנחנו נקדש השבת ומסיים שד׳ מקדשו.",
"כי איתא במס׳ שבת [י׳ ע״ב] לדעת כי אני ד׳ מקדישכם א״ל הקב״ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם מכאן אמר רשב״ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו וכו', והא שבת דעבידא לגלויי, מתן שכרה לא עביד לגלויי, עכ״ל, וצ״ל למה כתיב צריך להודיע לאמו ולא להודיע לאביו, ואם מפני שאמו היא הטורחת ליתן לו פת וע\"י שנותן הוא מהנה את אמו, הלא אביו נותן מעות לקנות הפת ויותר מהנה את אביו במעות שמרויח עי\"ז, מאמו שרק טרחה מרויחה.",
"ואפשר הכוונה דלא מבעי כשנותן מפת שלו להתינוק שצריך להודיעם מפני שעביד נייחא בין לאביו ובין לאמו, לאביו במעות שמרויח ולאמו בהטרחא שלא תצטרך להטריח ליתן לו פת אלא אפילו אם מהפת שלהם נותן, שאינו עושה נייחא רק לאמו ובטרחא לבדה מ\"מ גם כן צריך להודיע לאמו, והראי׳ הוא משבת, כי נודע שעוד במצרים ביקש מש״ר לפרעה שיניח את ישראל בשבת מעבודתם וע״ז נאמר ישמח משה במתנת חלקו, (שע״י משה שמרו שבת עוד במצרים,) א\"כ הגם ששבת הוא כי בו שבת אלקים, מ״מ הרי זה כאילו נתן ד׳ השבת לישראל משלהם, כיון שעוד במצרים שמרוהו ע״י מש״ר, ומ׳׳מ אמר לך והודיעם שמע מינה דהנותן פת שלהם ג״כ צריך להודיע.",
"והנה יש לדייק דכאן נאמר בבית גנזי, ועל התורה אמרו המלאכים חמדה גנוזה שגנוזה לך, שלא אמרו שגנוזה בבית גנזיך רק גנוזה לבד, מהו ענין בית גנזיו של הקב״ה אין אנו משיגים, אבל לפי שכלנו הקטן יכול להיות שכשמדברים מדבר שנגניז בבית גניזה, אז הדבר זה בעצמו ראוי לנו והוא לפי מצבנו, רק מפני שנגנז בבית גניזה, לכן אין רואים אותו, כמו בית שכותליו מסתירים את הדבר הנמצא בו, משא״כ חמדה גנוזה, לא בבית גניזה, משמע שהדבר הזה בעצמו גנוז בלא שום דבר המסתיר אותו, והוא מפני שגבוה וגדול הרבה יותר ממצבנו, ואף שאין שום דבר מסתיר אין רואים אותו, וזאת היתה עיקר טענת המלאכים חמדה גנוזה, לא בבית גניזה, שהתורה לפנינו במרום ומ״מ אין רואים אותה מפני שכ״כ גבוה ואורה רב, ואיך אתה מבקש ליתנה לבו״ד, ואמר הקב״ה החזר להם תשובה, וכשנתיירא מהבל פיהם אמ״ל אחוז בכסא כבוד שלי וגו׳, וזו בעצמה היתה תשובה להם, שישראל זה הנמצא בעולם הגשמי למטה, ואיש הזה השפל בעיניהם עד שקראוהו ילוד אשה, אחוז בכסא כבוד למעלה מהם, כי המלאכים ביצירה וכסא כבוד בבריאה, היינו שגם איש הישראלי כעין התורה הוא שנמצא בפני כולם ואין משיגים אותו מפני שגדול הוא עד כסא הכבוד ואורו רם, המלאכים רואים אותו ואין משיגים אותו, וגם האיש בעצמו אינו משיג א׳׳ע, ומשה נתיירא מהמלאכים ולא ידע כי גבוה הוא מהם, ולהבדיל אוה״ע רואים אותו ובזוי הוא בעיניהם מפני שאין משיגים אותו, ואיש הישראלי שהוא בבחי׳ חמדה גנוזה בלא בית גנוז רק נגנז ובלתי מושג מפני גדלותו, לו ראוי לקבל את התורה חמדה גנוזה.",
"ועל השבת אמר ד׳ מתנה וכו׳ בבית גנזי וכו׳ לך והודיעם ומסקי בגמרא שעל מתן שכרה אמר לו לך והודיעם, ומה הודיעם בזה, הלא כלנו ב״ה יהודים ולכלנו הודיע ד׳ וצריך כ״א לפי מצבו לדעת מה הודיענו בלך והודיעם מתן שכרה כמ״ש הגמרא, לדעת כי אני ד׳ מקדישכם, כי איתא בתניא אגרת כ״ג החילוק בין השראה לשכר, שהשראה היא אור גדול השורה על איש הישראלי יותר מכפי השגתו ויותר ממה שיכול לכנס בו, משא\"כ קביעת שכר הוא מה שנצטמצם ונגבל לפי ערך האיש, ע״ש, ולהנ״ל ישראל ראוים לתורה שהיא חמדה גנוזה בשביל אורה הגדול, מפני שגם הם גנוזים ובלתי מושגים ע״י אורם הרב ורום מדרגתם, אבל יכולה התורה להשאר על גביהם בבחי׳ השראה עליהם, משא״כ אור השבת היא לפי ערך הישראלי כנ״ל בבחי׳ בית גנזי לכן ע״י השבת צימצם ד׳ גם את חלק התורה שעלה ברצונו לצמצם בשבילם, ויכנס בקרבם ועצמותם בבחי׳ מתנה י״ל בבית גנזי, לא כל התורה שהיא במרום, רק חלק הראוי להם המשיך וצימצם מן בחי׳ חמדה גנוזה אל בחי׳ בית גנזי כמו השבת, מן בחי׳ השראה אל בחי׳ מתן שכר.",
"והכל מודים דבשבת ניתנה תורה לישראל, דלולא השבת אף שקבלו התורה היתה נשארה רק בחי׳ השראה, וע״י שבשבת ניתנה אז נמשך להם תורה בחי׳ קבלת שכר של לך והודיעם, כנודע ממדרש שנובלת חכמה של מעלה תורה, החכמה של מעלה היא בהשראה והנובלת נתן להם לך והודיעם, ולמה דוקא בשבת אין לנו השגה, אבל לפי מיעוט השגתנו אפשר מפני ששבת הוא בינה ומלכות, ומלכות היא כנס\"י לכן מצטמצם האור לכל איש ישראל לפי ערכו, עוד אפשר דבששת ימי המעשה פעל ד׳ בעולם ומה הי' חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה, כמו שפרש״י בבראשית. ומה היא מנוחה במשל האדם, השבת הנפש אל קרבו, א\"כ היא פעולה בתוך עצמו, לכן גם בששת ימי המעשה המשכת הקדושה היא מחוץ לאדם בהשראה ובשבת הוא בתוך האדם, וע״י שבשבת ניתנה התורה יכול גם בכל ימות השבוע למשוך אל קרבו, ותלוי בזה עד כמה ממשיך את השבת לימות החול, וכמו שאומרים הצל מאחרי לפרוש מן השבת לבלתי תהי' סגור מהם ששה ימים (בזמר י־ה אכסוף מהה״ק מהר״א זצקלה״ה מקארלין).",
"והנה על בחי׳ התורה שמשיגים ממנה פשט רמז דרוש וגם סוד כ״א לפי שכלו, ע״ז לא הי׳ צריך הקב״ה לאמור לך והודיעם, כי כל התורה נתן להם שידבר אותה לבנ״י, ולא רק ידבר רק שתהא כשלחן ערוך לפניהם, כמ״ש רש״י בריש פ׳ משפטים. רק כוונתינו בזה היא לך והודיעם שגם הארה מן החמדה גנוזה והשראה שלמעלה מהם שא״א להשיג בשכל ג״כ ירגישו, וכל איש ישראלי מרגיש לפעמים התרוממות, אם בעת התפילה או בשבתות וימים טובים וכן לפעמים בשאר זמנים מרוממים, שבשכל אינו יודע מה לו עתה, ואסור לו לחקור בשעה זו אחר התרוממותו מה לו, כי החקירה בשכל מקלקלת את ההתרוממות, ומ״מ מרגיש אותה, והיא המשכה מן בחי׳ השראה, אל בחי׳ מתן שכרה של לך והודיעם להם ולעצמותם, ולא בזמנים של התרוממות לבד, רק זאת צריכים לדעת שאף שמדת הגאוה רעה מאוד ואין אני והוא יכולין לדור כאחת, מ״מ אין הכוונה שירגיש האיש את עצמו לריק ומנוול, כי מי שמרגיש עצמו לריק ומנוול מתנהג כריק ומנוול ועושה כמעשיהם, צריך האיש להרגיש עצמו לישראל, לחסיד, ולעובד ד', והיא ג״כ ניצוץ והארה מן בחי׳ השראה שלמעלה ממנו אל קרבו, שאע״פ ששפל הוא בעיני עצמו ותמיד רואה בחסרונותיו, מ״מ מרגיש בקרבו שהוא ישראל וחסיד, בחי׳ ויגבה לבו בדרכי ד', זלא רק שלא יתגאה בשביל זה, רק אדרבה בשביל זה יהי׳ שפל בעיני עצמו ותמיד יראה בקרבו עוולות ופגמים, פשוט הוא שמי שמרגיש עצמו לריק ומנוול ר״ל, דומה לו שרק עבירות גרועות ר״ל אסור לו לעשות, וכשאינו מוצא כגון אלו בקרבו, כבר רם לבו ומתגאה, משא״כ המרגיש עצמו לחסיד ועובד ד׳, כל אבק דאבק רע בעיניו, ולא עוד אלא שיודע שאיש כזה באמת יכול גם בדבר קל ליפול ח״ו לבירא עמיקתא, ולבו נשבר תמיד בקרבו, לכן הצרות הקשות ר״ל חוץ מזה שרעים לעצמם, עוד רע בזה מה שהאיש נופל על ידיהן ואינו מרגיש את עמידתו הרוממה אבל צריכים להתחזק גם בצרות להיות כבן מלך השבוי, שאף שמוכה, מ״מ הוא בן מלך המוכה, וד׳ ירחם ויושיענו תיכף ומיד.",
"וחוץ מזה לך והודיעם לדעת כי אני ד׳ מקדישכם, שגם הדעת עצמו, שבו מרגיש שהוא חסיד חלק דעת אלקים הוא ובו יודע, ונודע מהרמב״ם ז״ל ומביאים אותו המקובלים שידיעת ד׳ היא בידיעת עצמו, וכבר דברנו מזה, נמצא שהא שהוא ית׳ יודע מעבודת האיש וחסידות שלו ג״כ בידיעת עצמו היא, כי עבודת האיש וחסידותו, שלו ית׳ הוא, כי הוא הנותן לו רצון וכח, מח ולב לעבוד, וכשד׳ נותן חלק מדעתו להאיש ובו יודע מעבודתו אז רואה שאינו שלו רק הכל של ד׳, ותמיד דומה לו שהוא אינו עושה מאומה, ואת הפגמים רואה ששלו הם כיון שבאמת שלו הם והוא עשה אותם ולבו נופל בו ורוחו נשבר.",
"והנה נודע שבמצרים הי׳ הדעת בגלות ופרעה אותיות עורף המצמצם את הדעת מלהתפשט. ובגלות הזה היום, דעת של המדות בגלות, והעבודה היא להוציא את הדעת מהגלות, לכן נאמר וידע אלקים, ובצאתם ממצרים לדעת כי אני ד׳ מקדישכם, ובביאת המשיח נאמר ומלאה הארץ דעה את ד', וכל היסורים אז במצרים וגם עתה אף שמעבירים על הדעת ר״ל מ״מ הם לתכלית הזה, לכתש ולהעביר את דעת האנושי שחושב האדם שבו יודע הוא וסומך עליו בבחי׳ ויוסיף דעת יוסיף מכאוב, לכתשו ולהעבירו כדי שיוכל אח״כ דעת אלקים להתגלה בפנימיות כל אחד ואחד וגם בכל העולם. זכור את יום השבת לקדשו וכו׳ ע״כ ברך ד׳ וכו׳ ויקדשהו, אנחנו נזכור השבת ונקדשהו ואז נדע שד׳ מקדשו, לא מעשינו הוא, רק לדעת כי אני ד׳ מקדישכם, שהוא ית׳ מקדשו, ונרגיש קדושתו ית׳ בנו.",
"והנה נודע שבמצרים הי׳ הדעת בגלות ופרעה אותיות עורף המצמצם את הדעת מלהתפשט. ובגלות הזה היום, דעת של המדות בגלות, והעבודה היא להוציא את הדעת מהגלות, לכן נאמר וידע אלקים, ובצאתם ממצרים לדעת כי אני ד׳ מקדישכם, ובביאת המשיח נאמר ומלאה הארץ דעה את ד', וכל היסורים אז במצרים וגם עתה אף שמעבירים על הדעת ר״ל מ״מ הם לתכלית הזה, לכתש ולהעביר את דעת האנושי שחושב האדם שבו יודע הוא וסומך עליו בבחי׳ ויוסיף דעת יוסיף מכאוב, לכתשו ולהעבירו כדי שיוכל אח״כ דעת אלקים להתגלה בפנימיות כל אחד ואחד וגם בכל העולם. זכור את יום השבת לקדשו וכו׳ ע״כ ברך ד׳ וכו׳ ויקדשהו, אנחנו נזכור השבת ונקדשהו ואז נדע שד׳ מקדשו, לא מעשינו הוא, רק לדעת כי אני ד׳ מקדישכם, שהוא ית׳ מקדשו, ונרגיש קדושתו ית׳ בנו."
],
"Mishpatim Shekalim": [
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. דהנה איתא בברכות [דף ג׳ ע״א] אר״י פעם אחת וכו׳ ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, ובא אלי׳ ז״ל וכו׳ אמר לי וכו׳, שמעתי ב״ק וכו׳ ואומרת אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני וכו׳, אמר לי וכו׳, אלא כל יום ויום ג״פ אומרת כך, ולא עוד אלא בכ״ז שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין איש״ר מברך הקב״ה כביכול מנענע ראשו ואומר וכו׳, ע״ש, וכבר דקדקנו למה לא שמע ר״י בלתי כשהתפלל בחורבה הלא ג״פ ביום אומר הקב״ה כן.",
"דהנה האיש הישראל המעונה ביסוריו חושב שרק הוא מצטער, וכאלו כל יסוריו הפרטיים ויסודי הכלל ישראל אינם נוגעים למעלה ח״ו. אבל הפסוק אומר ובכל צרתם לו צר, ובגמרא איתא בזמן שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ובספ״ק איתא שהרבה יותר ממה שהאדם מצטער, כביכול הוא ית׳ מצטער ביסורי איש הישראלי, ואפשר שכיון שהוא ית׳ בלתי בעל גבול שבשביל זה אינו מושג בעולם, גם צערו ית׳ מצרות ישראל הוא בלתי גבול, ולא בלבד שלהצטער בצער גדול כזה לא הי׳ אפשרות לאיש לסבול, רק גם להשיג את צערו ית׳ לדעת שמצטער הוא ית׳ ולשמוע את קולו ית׳ אוי לי שהחרבתי את ביתי והגליתי את בני, א״א בשביל שהוא למעלה מגבולות האדם, ורק כשנכנס ר״י לחורבה מחורבות ירושלים שנתבטל עצמותו יותר, ונחרב יותר בחי׳ הצמצום וגבול שלו, שמע מקולו של הקב״ה, ורק מעט ממנו שמע כי הוא שמע ב״ק מנהמת רק כיונה ובפסוק איתא ששאוג ישאג על נוחו היינו כשאגת ארי כביכול על חורבן בהמ״ק.",
"והוא גם הדבר שהעולם עומד על עומדו ולא נחרב מצערו וקולו של הקב״ה על עם ד׳ כי מתיסרים ועל ביתו כי נחרב, מפני שצערו הגדול של הקב״ה לא נכנס בו, וזהו אפשר הענין שאיתא במדרש איכה בפתיחתא שאמר׳המלאך, רבש״ע אני אבכה ואתה לא תבכה, אמר לו אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה וכו׳ במסתרים תבכה נפשי, ע״ש, ובתדב״א רבה [פי״ז] איתא שאמר המלאך גנאי הוא למלך שיבכה לפני עבדיו, ואם רק משום גנאי הוא שיבכה לפני עבדיו, הי׳ יכול המלאך ללכת משם, וכבר לא יהי׳ בפני עבדיו, ולהנ״ל מרמז שאמר המלאך שגנאי הוא לפני עבדיו שיצטרך המלך לבכות, אבל כיון שצערו כביכול הוא בלתי בגבול וגדול מן העולם ולכן לא נכנס בעולם ואין העולם מזדעזע ממנו, לכן אמר אני אבכה ואתה לא תבכה, היינו כיון שאף שהמלאכים הם שליחי ד׳ שע״י הוא ית׳ עושה את פעולותיו, לכן רצה המלאך את בכיית הכביכול לבכות בעולם, ולהביאה בעולם ואז לא יצטרך הכביכול לבכות, כיון שכבר ישמע בעולם קול בכיתו של הככיכול, ישמע העולם ויתפוצץ, ניצוץ צערו כביכול יכנס כעולם ואת כל שונאיו ישרוף, בים אמר הקב״ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, ועכשיו שישראל טבועים כדם, העולם יתקיים, אני אבכה ואז אתה לא תבכה כי כבר לא תצטרך לבכות אבל כיון שרצה ד׳ לכפר על עוונות ישראל ולא הי׳ אז עוד עת ישועה, לכן השיב לו אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה, עתה הצער גדול עד שאין העולם יכול להכיל אותו ונעלה הוא מן העולם, ויגדיל צערו וכאבו כביכול עוד יותר עד שגם מן המלאך יתעלה וגם הוא לא יראה, ובגמרא חגיגה (ה׳ ע״ב) איתא המקום הזה הוא בבתי גואי ששם כביכול יש בכי׳ לפניו, ובמהרש\"א איתא שבתי גואי הוא בחי׳ בינה ע״ש, להנ״ל כי בינה היא דקיימא לשאלה ולא למנדע שהוא למעלה מההשגה ובזה נסתר צערו כביכול מהמלאך ומכל העולם.",
"אבל זה החילוק, על התורה טרם נתנה נאמר חמדה גנוזה לא בית גניזה, כמו שדיברנו בשבוע העבר מפני שגנוזה היא מפני גדלה, ובשעת החורבן אף שצערו כביכול נסתר מן המלאכים ומכל העולם ג״כ מפני גדלו מ״מ נאמר בה בבתי גואי, בתי, כיון שהכל נמצא כאן בעולם היינו בתורה, וכשניתנה התורה בשבת שנצטמצם הכל לצורר ישראל אז גם הכל ע״י התורה יכול להתגלות בעולם גם מה שנגנז ע״י בתי, ע״י הכלים המסתירים אותו, בגמרא איתא שסדר תעניות הי' שהיו מוציאין את התיבה היינו הארון שספר תורה מונח בו לרחובה של עיר, ובזוה״ק ח״ג דף ע״א איתא שבעת צרה ר״ל גם את ספר התורה בעצמה היו מוציאין, וחוץ מהטעם שאיתא בגמרא מרמז להנ״ל מפני שבתורה יכולים לגלות את כל האורות הגבוהים הנסתרים מן העולם מפני גבהם, אף צער הקב״ה ובכיתו כביכול על צער ישראל, ויתפרדו כל פועלי און וישועתנו תתגלה מהרה תיכף ומיד.",
"ואפשר זה הרמז אלי אלי למה עזבתני, רחוק מישועתי וכו׳, הן בטוחים אנו שתושיענו ולא עזבתנו לגמרי ח״ו, אבל בזה עזבתנו, בזה שרחוק מישועתי וכו׳, שרחוקה הישועה והצרות נמשכות זמן רב כזה, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, כי איתא מהרב הקדוש זצוק״ל, שקדוש הוא מלשון מובדל ומופרש כמו פן תקדש המלאה, אי׳ הקדשה שפרש״י מקודשת ומזומנת וכו׳, וכן ענין קדושה שאומרים להבדיל עליו ית׳ הוא שהוא קדוש ומובדל מן כל העולמות, למה עזבתני, ואתה קדוש מובדל מאתנו, אבל באמת יושב תהלות ישראל, יושב ונמצא אתה בתורה ותפילה הנקראות תהלות ישראל שישראל אומרים לך ואיך זה תסבול בעלבון התורה ובצערן של ישראל אשר מצערים ומענים אותם רק בשביל שמקיימין את התורה, לכן עלינו ישראל לאחוז בתורה ששם הקב״ה, וע״י שנכנסים בה הן בלימוד והן בקיום מצותי׳ אליו ית׳ נכנסים, בכיתו וקולו כביכול על צרותנו תתגלה וכל הרשעה כעשן תכלה, הן מאוד קשה היא בשעת צרות גדולות ללמוד, וישנם אנשים מישראל שאיזה מצוות לא כ״כ קל להם לקיימן, אבל ישראל מלומדים ביסורים מאז, ומ״מ תמיד לא הרפו מתורה ומצות, ובכלל לא נתנה התורה על תנאים שכשטוב לנו נקיימה וח״ו כשרע לנו נעזבנה ח״ו, תמיד ד׳ אלקינו, ותמיד את תורתו ומצוותיו נשמור.",
"נחזור להנ״ל ע״י התורה שנלמד ונקיים, גם קול ד׳ אשר ישאג על ביהמ״ק וישראל יתגלה והישועה תבוא חיש מהר, מפני שהוא ית׳ וקולו שהם במסתרים בבחי׳ במסתרים תבכה נפשי ע״י התורה יתגלו, כיון שגם התורה חמדה גנוזה ונתגלה לישראל, וכל הקודש של מעלה על ידה יכול להתגלות, ואפשר עוד שלא בלבד שפועלת התורה לגלות קול ד׳ ובכיתה רק גם פועלת להמתיק היסורים והדינים, פשוט בשכר, כי כן הבטיחנו אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכר', אבל חוץ מזה הלא איתא בספ״ק שכל חטא לא בלבד שממשיך הדין מחמ׳ עונש, וכן התורה ומצוות שממשיכות הטובה לא בשביל שכר לבד, רק גם בעצם, למשל בשערי אורה איתא שמי שיודע לכוון כוונות התפילה הרי זה כמי שיש בידו מפתחות של השערים של מעלה, כי כיון שההמשכה והתגלות היא ע״י אותיות והשמות, לכן כשיודע לצרפם מתקן הוא את הצנורות וההשפעה נמשכת, וכן בכל התודה ומצוות לא בשכר לבד באה הטובה, רק גם בעצם, וכן בזה הדבר, חוץ משכרה, גם פועלת התורה לאחד את כל הקולות לקול אחד קול התורה.",
"כי איתא במדרש שקול ד׳ בקבלת התורה הלך מסוף העולם ועד סופו, וגם איתא במדרש שמכל רוחות העולם שמעו ישראל את קולו ית', מן המזרח מן המערב וכו', חוץ מן הפשוט שבאמת כן הי', מרמז לנו, שלא נחשוב שעולם הגשמי דחוק ומתנגד לתורה, לא כן הוא, מכל העולם קול התורה נשמע, מפני שגם העולם בדבר ד׳ נברא ודיבורו ית׳ הוא עצמותו של העולם, רק שבני האדם משתמשים עם העולם באופן רע ומאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות של הקב״ה ומי שמשתמש עם העולם לטוב, גם העולם עוזר לו בתורה ועבודה, ובב״ק [ע״ב ע״ב] איתא שר״נ אמר לרבא והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא, הרי דע״י שאכל בשר נתוסף לו דעת התורה, וגם פשוט כ״א מבין דהנפש החיונית שורה בגוף, ושכל האנושי שהיא ראשית משכן הנפש, על בשר המוח שורה, וכשנחלש בשר מוחו קשה לו להשיג בתורה, וכשמתחזק ומוסיף כח ע״י אכילה לפי הצורך, מוסיף לדעת ולהשיג את התורה, נמצא שע״י הלחם ובשר הוא שומע את התורה. קול התורה נשמע בשעת קבה״ת מכל העולם, וגם עתה יכול האיש מן כולם לשמוע את קול התורה, ולא רק מן חלקי העולם אשר נתוספים אליו ונעשים חלקי גופו ע״י מאכל ומשתה, רק גם מן כל העולם אשר חוצה לו.",
"כי העולם בדבר ד׳ נעשה והתורה דבר ד׳ היא, ובאמת הוא ית׳ אחד ודבורו אחד וכל התורה כלולה בעשה״ד, וכל עשרת הדברות בדבור אחד נאמרו כמ\"ש בילקוט, וגם דיבורו ית׳ בבריאת העולם ודיבורו ית' בתורה, אחד הם, כשמשתלשל למטה נסתעפו לב' בחינות דיבור, להעולם דיבורים של מצוות וציוויים שיברא, וע״פ חקותיו יתנהג תמיד השמש יאיר ביום והירח בלילה וכו', ולישראל תורה ומצוות לקיים אותם עם העולם, וכשעולים למעלה, כל עשרת הדברות בדיבור אחד נאמרו, וגם עשרה מאמרות ממאמר אחד יוצאים, וביום הראשון כבר נברא הכל כמו שפרש״י בפ׳ בראשית, וכשעולים עוד יותר, אז גם אלו ואלו, עשרה מאמרות ועשה״ד קול אחד הם, כי הוא ודיבורו אחד, וכמו שהוא ית׳ אחד כן גם כל דיבוריו ית׳ אחד הם, והאיש שנתעלה ומתיחד באחדות קול ד׳ שבתורה, אז גם מכל העולם את קול התורה שומע, מציפצופי העופות ומגעיות הפרות ומקולות ורעש בני האדם, מכלם שומע קול ד׳ שבתורה, בקבה\"ת נאמר קול גדול ולא יסף ומפרש רש״י ולא פסק, שתמיד קול הזה נמשך ומכלם יכולים לשמעו, וממילא כל רע נתעלה לטוב, וכל הדיבורים רעים ודרשות רעות שמדברים שונאי ישראל על ישראל, נתהפך הכל לקול התורה, כיון שגם הם בעולם נמצאים, וחיותם מקול ד׳ שבתורה שנסתעפו לדיבורים רעים, פשוט שדברי התוכחה שבתורה נתגשמו עד ששונא ישראל זה או זה מדבר להכות וליסר את ישראל בפועל ח״ו, וכשמאחדים הכל לתורה עולים הם לקול תורה, וכל רע נמתק.",
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ופרש״י ואלה מוסיף על הראשונים שאף אלו מסיני, היינו שבתורה תתקן את המשפטים שהם בחי׳ דין, בבחי׳ וידבר אתו משפט, עד שיהיו לפניהם ולצרכיהם לא נגדם ח\"ו, כי אף אלו מסיני קול ד׳ המה רק שנסתעפו עד דין ודיבורים או גם מעשים רעים בשונאי ישראל, ובמדרש תנחומא פ׳ כי תשא איתא, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקב״ה רבש׳׳ע משאני מת אין אני נזכר, א״ל הקב״ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן וכו', שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא עכ״ל המדרש, היינו שכשח״ו יש מורא שלא יהי׳ נגף, אז בקריאת התורה זוקף את ראשן ומהכל נעשה תורה והכל נמתק לטוב.",
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ופרש״י ואלה מוסיף על הראשונים שאף אלו מסיני, היינו שבתורה תתקן את המשפטים שהם בחי׳ דין, בבחי׳ וידבר אתו משפט, עד שיהיו לפניהם ולצרכיהם לא נגדם ח\"ו, כי אף אלו מסיני קול ד׳ המה רק שנסתעפו עד דין ודיבורים או גם מעשים רעים בשונאי ישראל, ובמדרש תנחומא פ׳ כי תשא איתא, ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקב״ה רבש׳׳ע משאני מת אין אני נזכר, א״ל הקב״ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן וכו', שא את ראש לא נאמר אלא כי תשא עכ״ל המדרש, היינו שכשח״ו יש מורא שלא יהי׳ נגף, אז בקריאת התורה זוקף את ראשן ומהכל נעשה תורה והכל נמתק לטוב."
],
"Zachor": [
"זכור את אשר עשה לך עמלק וכו׳ כל הנחשלים אחריך וכו׳ תמחה את זכר עמלק וכו׳. הנה אף שבפועל ד׳ ית׳ צריך לקיים עתה מחה אמחה, מ״מ הלא הנה התורה היא בכ״מ ובכל זמן ובמה עלינו לקיים עתה את התמחה זכר עמלק, וכן נבין למה הניח משה את ידו על רגע שיחי׳ ח״ו גבר עמלק, ומה מלמדנו זאת, ומה מלמדנו הא שאיתא בגמרא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, הא גם כשאין מסתכלים כלפי מעלה יכולין לשעבד את לבם לאביהם שבשמים, ובתפילה אדרבה צריך להיות עיניו למטה.",
"אבל יש לדקדק בהפסוקים שאומרים אחר הנחת התפלין ומחכמתך וכו׳ ובחסדך תגדיל עלי ובגבורתך תצמית אויבי וקמי, והוא פסוק בתהלים קמ״ג אבל שם נאמר ובחסדך תצמית אויבי, ולמה זה אומרים כאן בגבורתך וכו׳ לא כמו שהוא בפסוק אולי יש פסוק במקום אחר ששם נאמר בגבורתך, אבל לא זכרנו פסוק כזה וגם חפשתי ולא מצאתי.",
"ואפשר כי כשהקב״ה מאבד את הרשעים שונאי ישראל יש שגם מישראל נתפסים עמהם, דכיון שניתן רשות למשחית וכו׳ וגם במצרים נאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, והרבה פעמים ישנן צרות שישראל סובלים, והם רק לאבד את רשעי אוה״ע, וישראל רק עמהם נתפסים, וכמו שעינינו ראו במלחמה הקודמת, שסבלו ישראל, ואחר זה ראינו שהיתה מן השמים כדי לאבד את מלכות הרשעה עם הצאר שברוסיא שונא ישראל שלא הי׳ יכול שום איש לחשוב זאת מקודם, וישראל שסבלו, רק עמהם נתפסו, לכן ביקש דוד המלך, גם כשתבוא לענוש את הרשעים שונאי ישראל, לא במדת הגבורה תאבדם כי אז ח״ו גם אנשים מישראל יוכלו להתפס עמהם, והלא גם איש אחד מישראל יקר בעיניך ד', לכן ובחסדך תצמית אויבי וקמי במדת החסד ואז לא יתפס ח״ו שום איש ישראל עמהם, כי בשבה״כ שמזה נמשך כל דין ועונש, ע״י בחינת החסד היתה, כמ״ש בעץ חיים שעי׳׳א פ״ו ובהגהות וביאורים שם אות ד׳, שלכן בג׳ הראשונות לא היתה שבירה רק בז״ת, מפני שג׳ הראשונות ג״כ חסד, משא״כ ז\"ת שהם של דין כשבא בהם אור רב ממרום שהוא בחי׳ חסד לא יכלו לסבול ונשברו וגם מפלת סנחרב בימי חזקי׳ (סנהדרין דף צ״ה) אמרו חז״ל שאת שירת המלאכים שמעו ומתו, וא״כ בחי׳ ובחס\"דך תצמית אויבי היתה, שאור רב של שירת המלאכים נגלה להם, ולכן לא נתפס שם שום איש ישראל רק ישראל היו ישנים על מטתם ואויביהם נאבדו.",
"ואפשר זהו רמז כל הפסוק ובחסדך תצמית אויבי והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך, לא במדת הגבורה רק במדת החסד, והאבדת כל צוררי נפשי שהם צוררי נפשי ולמה הם שונאים את נפשי כי אני עבדך, בשביל שאני עבדך, לא את גופי בלבד הם שונאים רק בעיקר את נפשי, בשביל שאני עבדך, לכן אם תאבדם במדת הגבורה בין כך ובין כך הם מרויחים בזה, ראשית באלו אנשים מישראל הקדושים שנתפסים ונאבדים ח״ו, והשנית אפילו אותם שהשומר ישראל שומר אותם לבל יגועו, אבל ביסורים כמעט כולם מתיסרים וצרות קשות ומדות מאוד כולם סובלים, הן של עצמם הן של שאר ישראל אשר את כל לב לרסיסים תקרענה ואת כל החיים מרה תמררנה, וכל איש הולך שחוח נשבר וכפוף עד לארץ מלא עצבות שהיא היפך מתנאי התורה תפילה ועבודת ד', הצריכות התחזקות ושמחה, ובפרט כשהצרות נמשכות, אז גם מי שהי׳ מחזק א״ע ואת שאר ישראל מתחילה, ג״כ נלאה מהתחזק ויגע מהתנחם, אף אם ירצה להתאמץ ולאמור איזה דברי נחומים והתחזקות, חסרים לו דבורים כיון שבמשך ימי הצרות הארוכות כבר דיבר ושנה את כל מה שהי׳ יכול לדבר וכבר נתישנו הדיבורים ולא יפעלו לא עליו ולא על זולותיו השומעים.",
"ודרך אגב נראה לי גם מן הנסיון, שאף שהאדם צריך לקוות בכל רגע שיושיעהו ד', מ״מ לא יסמוך את כל עצמו על התוחלת בלבד שמיד תבוא ישועתו, כיון שבאם ח״ו עובר איזה זמן ולא באה הישועה נעשה מזה כמ״ש בפסוק תוחלת ממושכה מחלת לב, ובפרט כשסומכים עצמם על איזה הבטחה או איזה דרך הטבע שעתה כבר תבוא הישועה ולא באה, נופל רוחו ונשבר האיש מזה עוד יותר, לכן יחד עם התקוה לישועה במהרה, צריכים גם לאמור את דברי עלי הכהן, (שמואל א׳ ג׳) אלקי״ם הו״א והטו״ב בעיני״ו יעש״ה, כל העולם של הקב״ה הוא גם אנחנו לא שלנו אנו רק של הקב״ה, אל העולם ברצון ד׳ באנו וקיומנו ברצונו הוא, אף אל עולם העליון ברצונו ית׳ נלך, ומה שהוא ית׳ רוצה הוא הטוב, ואין לנו רשות לבעט ח״ו ברצונו, צריכים להתפלל ולהתחנן אליו ית׳ שיטיב עמנו חסדים טובים, חסדים נגלים אבל כשח\"ו רוצה הוא ית׳ ליסר אותנו, גם זאת צריכים לקבל באהבה, ולקוות שלא יעזבנו, רק יושיענו ויקרבנו אליו ית', כלומר כשהאיש מחזק א״ע רק בתקוה להישועה, אז את הרגשת רעת וכאבי היסורים לא החליש ולא הקל בו, ואז קשה לו לסבול כשח״ו הישועה מתאחרת, משא״כ כשיחד עם התקוה להישועה גם כופף את ראשו ואומר אלקים הוא והטוב בעיניו יעשה, אז את ההרגשה המרה של רעת וכאבי היסורים, הוא מפיג ומחליש, ואז יכול הוא לסבול יותר, ובכח התקוה יותר להפיח בו רוח חיים גם כשח\"ו לא באה הישועה בזמן שקוה לה.",
"ואפשר בזה להבין את רמז הפסוק ביעקב אבינו ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ויבך אותו אביו, שע״פ פשוט למה נכתב ״ כ ל ״ , כל בניו וכל בנותיו, מה נפ״מ אם כל בניו וכל בנותיו, ומה הי׳ חסר אם הי׳ נכתב רק בניו ובנותיו, וכן בפי׳ הפשוט פרש״י שאמר כי ארד וכו׳ שיתאבל עליו כל ימי חייו, ולמה באמת לא יתנחם הלא הכל מד׳ הוא, ולמה על ויבך אותו אביו פרש״י שיצחק בכה ולא פשוט יעקב אביו של יוסף שלא רצה להתנחם בכה, ולהנ״ל אפשר מרמז לנו, לא שיעקב לא רצה להתנחם לגמרי, רק כיון שחשב שיוסף מת, רצה להתנחם רק אך בזה שכיון שד' סיבב כך, מוכרח כן להיות, ורק בדברי תנחומים שלהם לא רצה להתנחם, ואמר מה יועילו דבריכם כי אפילו אם עתה בתחילה יפעלו עלי להרגיע אותי, אבל סוף כל סוף כשיאריך הזמן ויוסף לא יבא, אז עד שאלך מעוה״ז ואפטר, כבר יחסר לכם דברי נחומים, ודברים אלו כאשר תשנו תשלשו וכו׳ ג׳׳כ לא יפעלו עלי, וזה ויקומו כל בניו וכל וכו׳ אף שכלם קמו לנחמו ויותר ימשכו דברי תנחומותיהם, מ״מ ארד אל בני אבל שאולה, כי עד שירד שאולה היינו שיפטר, גם דברי כל בניו וכל בנותיו לא יפעלו, ומוטב להתנחם רק בזה שהאלקים הוא והטוב בעיניו יעשה, וכיון שהפסוק אינו אומר בזה שיעקב לא רצה להתנחם לגמרי לכן פרש\"י על ויבך אותו אביו שיצחק בכה, ולא על יעקב, כי יעקב התנחם בזה שכך הוא רצון ד'.",
"נחזור לעניננו דוד המלך ביקש ובחסדך תצמית אויבי וקמי, בחסד, כדי שח״ו לא יתפס איש ישראלי בדין שעליהם, והאבדת כל צוררי נפשי השונאים של הנפש שלי על שאני עבדך, וכשח״ו יפגע גם בי דין כבר הם מרויחים כי אפילו מי שהדין אינו פוגע בו מ״מ כיון שנפשו נדכאה ונשברה וקשה לו לעבדך בהתחזקות כבר הם מרויחים, אבל אחד הנחת תפלין אומרים ובחסדך תגדיל עלי ובגבורתך תצמית אויבי וקמי, כי בהלשם יחוד אומרים תפלין של יד הם כנגד זרוע הנטוי׳ שפעל ד׳ במצרים, ושם הי׳ נגוף ורפא, נגוף למצרים ורפא לישראל כנודע, ולא פגע מדת הדין בישראל רק גם הדין הי׳ לטובת ישראל ונכללא שמאלא בימינא. ובזה מובן אם תפלין של יד הוא לזכרון זרוע הנטוי׳ למה לא נצטוינו להניח על יד ימין כמ״ש בשירה ימינך ד׳ וכו׳ ימינך ד' וכו׳ אבל גם שמאלא אתכלל בימינא. ועל דרך הדרוש אפשר זה הרמז וירא ישראל את היד הגדולה , כיון שלא היתה בחי׳ יד אחת רק ב׳ בחי׳ הידים ימין ושמאל לטובתם, לכן נקראת יד הגדולה.",
"הענין לפי שאיתא בספ״ק הוא, דכיון דאור ד׳ הוא למעלה מדין, ורק כשנשתלשל למטה נעשה דין, לכן בעליות האורות ועליות ישראל גם הדין נעשה רחמים לישראל, ובספרי כ״ק אא״מ הרה׳׳צ והקדוש וכו׳ זצוקללה״ה איתא כיון דראשית מחשבת הבריאה היתה שגם הדין יהי׳ לטובת ישראל לכן כשנתגלה ראשית המחשבה גם הדין נעשה רחמים לישראל. ולהבין יותר מעט את הענין של ראשית המחשבה ששם גם הדין חסד לישראל גם לפי שכלנו הקטן והשייך להעבודה לפי מצבנו הנשבר אפשר, דצריכים להבין הא דאמר רש״י מתחלה עלה במחשבה לברוא אה׳׳ע במדה״ד ראה וכו׳ שיתפה למדה״ד, איך שמשה בריאה עם דין יחד, עלה במחשבה לברוא במדה׳׳ד, והא בפתח אלי׳ אומרים שהדין הוא קצר היינו שמסתיר את האור, ובריאה היא התגלות אבל במשל אנושי הוא דכשרוצה איש לעשות חסד קטן עם זולתו, אינו צריך התגברות, משא״כ כשרוצה לעשות חסד גדול וליתן לו סכום הגון למשל, אז צריך להתגבר, היינו שצריך לשמש במדת הגבורה כדי לעורר בקרבו מדת החסד הגדולה ולגלותה, ומה הוא עושה במדת הגבורה, שמתגבר הוא על עצמו, שקשה לו לעשות חסד כזה וליתן לו סכום גדול, ומתגבר על עצמו ועושה. נמצא שזהו החילוק, כשעושים הדין בעצמותו יכולים לגלות עי״ז גם חסד, ואדרבה חסד גדול א״א לגלות בלא גבורה כזו, משא״כ כשעושים גבורה בזולתו, אז הוא דין של הסתר, לכן כדי לברוא עולמות של צמצום, הוצרך כביכול התגברות על עצמו, כיון שהוא ית׳ רחוק ולעילא מכל צמצום ובלתי בעל גבול, וחוץ מזה הלא נודע שהצמצום הראשון בבריאת העולם הטהירו עילאה היתה כביכול צמצום בעצמות האור, לכן מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה״ד, דבמחשבה היינו בעצמותו כי הוא ודעתו אחד כנודע, שם הי׳ הצמצום בראשית הבריאה בבחי׳ התגברות על עצמו כביכול לא בזולתו, אבל כשהתחיל הדין להתפשט גם על הבריאה אז ראה שאין העולם מתקיים, אבל הדין שבמחשבה אדרבה הוא התגלות החסד, לכן ישראל ששורשם הוא בחי׳ מחשבה, שם גם הדין הוא חסד, וביצ״מ שנתגלה ראשית המחשבה הי׳ נגוף ורפא יחד, נגוף למצרים ורפא לישראל, בבחי׳ יד הגדולה, ואחר הנחת תפלין שהוא בחי׳ זרוע הנטוי׳ שבמצרים, אומרים ובגבורתך תצמית אויבי וקמי, ומ׳׳מ לא יתפס ח״ו שום איש מישראל, רק יהי׳ אך טוב וחסד לנו.",
"נמצא שכשרואים ח״ו דין, אז העצה להתגבר על עצמו, כי ראשית הדין הוא התגברות על עצמו שמזה נתגלה החסד, רק שעתה מתפשט דין על זולתו וכשאיש ישראלי מתגבר ע״ע פועל להעלות את הדין לראשיתו להתגברות כביכול ע״ע ולגלות חסד גדול גם לעולם הזה ולכל צרכי הגופניים הצריכים לנו. והנה תמיד היתה לנו עבודה להתגבר ע״ע על התאוות ויצה\"ר, בבחי׳ איזה גבור הכובש את יצרו ועתה נתוספה לנו עבודה להתגבר ע״ע על הנפילה ושברון רוח שלנו, ולהתחזק בד', הן מאוד מאוד קשה הדבר, כי היסורים קשים מנשוא, ד' ירחם, אבל בזמן שאנשים רבים מישראל נשרפים חיים לשם ד', ונהרגים ונשחטים רק מפני שהם יהודים אז צריכים גם אנו עכ״פ לעמוד בנסיון הזה ובמס״נ הזאת להתגבר ע״ע ולהתחזק בד׳.",
"וזה הרמז זכור וכו׳ אשר קרך בדרך שרוצה לקרר אותם ולהשפיל אותם ויזנב בך כל הנחשלים אחריך לאותם שנופלים אחריהם [די וואס פאללען אונטער זיך] היינו שרוחם נופל בקרבם, בהם הי׳ יכול עמלק לפגוע, ומש״ר הראה לנו שגם במלחמה וגם בשעה שגבר עמלק שלפי ראות עינינו אין רואים עוד שתבוא הישועה לנו מ״מ נסתכל כלפי מעלה ונצפה לישועה שתבוא ממרום פתאום שלא בדרך הטבע, לכן יניח ידו וגבר עמלק, להכניס בישראל שגם אז יסתכלו כלפי מעלה ויצפו לישועה, אבל לא זו בלבד רק גם לשעבד את לבנו לאבינו שבשמים ולקבל הכל באהבה כל עוד שלא באה הישועה, ועי״ז מעוררים שיתהפך הדין לרחמים כנ״ל ויקוים תמחה את זכר עמלק.",
"אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיימחה זרעו של עמלק, להבין הלשון זרעו וכו׳ הגם שהראשון הי׳ שמו עמלק וכולם זרעו הם, מ״מ הא גם כל האומה נקראת עמלק, כמ״ש הפסוק בפ׳ שלח עמלק יושב בארץ הנגב, וכן בשמואל אגג מלך עמלק, והי׳ צ״ל עד שימחה עמלק, אבל הרמז הוא עד שימחה מה שעמלק זורע, כי גם אחר שימחה עמלק, הזרעים שזרע, ישארו, השבת שמחללים הרבה מישראל ר״ל באונס מפני צרותיו של עמלק, ישאר בכמה מהם זמן רב מחולל אצלם, וקדושתו מחוללת, ולא יפחדו כ״כ מלעשות בו מלאכה כמו עד עתה, הזהירות ממאכלות אסורות לא תהא אצל הרבה מהם כ״כ חמורה כמו עד עתה אם ח״ו נכשלים בהם בימי עמלק, והאם אותם בני הנעורים שמוכרחים להתבטל מתורה ואינם יודעים בעצמם אם חיים הם מצער וצרות ר״ל, ישובו במהרה להכניס את ראשם ורובם לתורה כמאז, גם אחד שימחה עמלק, אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה גם זרעו של עמלק, הזרעים שזרע בנו, ולכן מחה אמחה את: זכר עמלק, כי הלשון כפול מודה על מהירות הדבר כמו ועל השנות החלום פעמים כי ממהר אלקים, ועל משה משה שקרא ד׳ בסנה בלא פסיק טעמא איתא במדרש (מדרש רבה שמות פ״ב) משל לאדם שנתן עליו משוי גדול וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי וכו׳ היינו ג״כ לשון מהירות, מחה אמחה מהרה כדי שלא ישאר אחריו הרבה זרעים.",
"אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיימחה זרעו של עמלק, להבין הלשון זרעו וכו׳ הגם שהראשון הי׳ שמו עמלק וכולם זרעו הם, מ״מ הא גם כל האומה נקראת עמלק, כמ״ש הפסוק בפ׳ שלח עמלק יושב בארץ הנגב, וכן בשמואל אגג מלך עמלק, והי׳ צ״ל עד שימחה עמלק, אבל הרמז הוא עד שימחה מה שעמלק זורע, כי גם אחר שימחה עמלק, הזרעים שזרע, ישארו, השבת שמחללים הרבה מישראל ר״ל באונס מפני צרותיו של עמלק, ישאר בכמה מהם זמן רב מחולל אצלם, וקדושתו מחוללת, ולא יפחדו כ״כ מלעשות בו מלאכה כמו עד עתה, הזהירות ממאכלות אסורות לא תהא אצל הרבה מהם כ״כ חמורה כמו עד עתה אם ח״ו נכשלים בהם בימי עמלק, והאם אותם בני הנעורים שמוכרחים להתבטל מתורה ואינם יודעים בעצמם אם חיים הם מצער וצרות ר״ל, ישובו במהרה להכניס את ראשם ורובם לתורה כמאז, גם אחד שימחה עמלק, אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה גם זרעו של עמלק, הזרעים שזרע בנו, ולכן מחה אמחה את: זכר עמלק, כי הלשון כפול מודה על מהירות הדבר כמו ועל השנות החלום פעמים כי ממהר אלקים, ועל משה משה שקרא ד׳ בסנה בלא פסיק טעמא איתא במדרש (מדרש רבה שמות פ״ב) משל לאדם שנתן עליו משוי גדול וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי וכו׳ היינו ג״כ לשון מהירות, מחה אמחה מהרה כדי שלא ישאר אחריו הרבה זרעים."
],
"Purim": [
"שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. להבין הא עיקר שמחתם היתה מישועתם לא על שנתלבש מרדכי בתכלת ולבוש מלכות, ולמה הקדים עוד בשיר את הישועה של לבוש התכלת לתשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור.",
"אבל הפסוק אומר תפילה לעני כי יעטוף וכו׳, כי כשבאים יסורים מעטים על האדם ח״ו, אז יכול להסתירם בקרבו, מפני שהם קטנים ממנו והוא מקיף אותם, וכשמתרבים יותר כבר אינו יכול להסתירם רק מוכרח לגלות אותם בדיבור או בבכי׳ או צעקה, מפני שנתרבו עד שאינו יכול להקיפם, משא״כ כשמתרבים ח״ו עוד יותר אז הם מקיפים אותו וכלו מעוטף בהם בבחי׳ ויקף ראש ותלאה (איכה ג׳ ה׳), תפילה לעני כי יעטוף את עצמו בתעניות וצרות, לכן לפני ד׳ ישפוך שיחו, ששופך את כל עצמו, וכמו שאמר במזמור אלי אלי למה עזבתני [מזמור כ״ב] כמים נשפכתי, וכן להיפך כשד׳ עוזר לאיש רק ישועה קטנה כפי צרכיותיו אז הוא מקיף את הישועה שבאה לו, משא״כ כשעוזר לו הרבה יותר מכפי צרכיותיו אז הישועה מקפת אותו כמש״נ על חודש ניסן שהישועות בו מקיפות.",
"הענין אפשר כי נודע שבאורות וספירות יש אור פנימי ואור מקיף,",
"אור פנימי הוא אוד קטן שיכולה הכלי לסובלו, ואור מקיף הוא אור רב שאין הכלי יכולה לסובלו, ויוצא ומקיף אותה מבחוץ, וכל הישועות ע׳׳י הספירות ד׳ משפיע לנו כנודע, לכן כשד׳ שולח לאיש ישועה ע״י איזה ספירה, אם רק מבחי׳ אור פנימי של הספירה מאיר לו אז הגם שאו״פ של הספירה גדולה הרבה גם מאור מקיף של האיש, מ״מ כיון שמן או״פ באה, לכן גם לו ישועה רק בחי׳ פנימה ניתן, היינו רק כפי צרכיותיו, משא״כ כשמן אור מקיף של הספירה באה, אז גם לו ישועה רבה בחי׳ מקיף, יותר הרבה מכפי הצריך לו ניתן.",
"ואפשר שבשביל זה בנס חנוכה שהי׳ בא״י בזמן ביהמ״ק מ״מ היתה. ישועתם רק לפי צרכיותיהם בלבד שנשתחררו מן שונאיהם שבאו עליהם, ולא שיכבשו הם את ארץ אויביהם, משא״כ בפורים שהי׳ בארץ עממין ואכתי עבדי אחשורוש אנן, מ״מ לא בלבד שצרכיותיהם נתמלאו ולא הרגו אותם, רק עוד ונהפךד הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, ויהרגו בהם כמה רבבות, והוא דאיתא בפרדס דבאור מקיף אין שום פגם שולט, ולכן מותר ליכנס בטלית קטן וציצית לביה״כ, כיון שאין הקליפות של ביה״כ נאחזות בט״ק וציצית שהם בחי׳ אור מקיף, לכן בנס חנוכה שהי׳ בא״י וביהמ\"ק קיים היו ראויים יותר לישועה, ולכן יכלה הישועה להמשך גם מאור פנימי והיתה רק כפי צרכיותיהם, משא״כ בפורים בגלות דאכתי עבדי אחשורוש אנן לא היו ראוים כ״כ לגאולה וכנודע ממדרש שהי׳ קטרוג וכבר נכתב ח״ו גזר דין עליהם, הוצרכה הישועה לבוא מאור מקיף שאין פגם וקטרוג שולט, ועי״ז היתה הישועה יותר מצרכיותיהם.",
"וזה שושנת יעקב צהלה ושמחה וכו׳ תכלת מרדכי, שכאשר ראו שגם בפועל נתלבש בבגדי ישע, הבינו שמבחי׳ אור מקיף באה ישועתם ושמחו שהבינו שתשועתם תהי׳ לנצח ותקותם בכל דור, ובין ראוים לגמרי בין שלא יהי' הדור ראוי לגמרי תמשך ישועה מפורים לכל דורות מישראל, כיון שאז בפורים היתה הישועה מבחי׳ אור מקיף שאין שולט פגם וקטרוג רק תמיד נמשכת.",
"וזה שושנת יעקב צהלה ושמחה וכו׳ תכלת מרדכי, שכאשר ראו שגם בפועל נתלבש בבגדי ישע, הבינו שמבחי׳ אור מקיף באה ישועתם ושמחו שהבינו שתשועתם תהי׳ לנצח ותקותם בכל דור, ובין ראוים לגמרי בין שלא יהי' הדור ראוי לגמרי תמשך ישועה מפורים לכל דורות מישראל, כיון שאז בפורים היתה הישועה מבחי׳ אור מקיף שאין שולט פגם וקטרוג רק תמיד נמשכת."
],
"Parah": [
"זאת חקת התורה ופרש״י לפי שהשטן ואוה׳׳ע מונין את ישראל לומר מה מצוה זו ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חקה גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.",
"ואפ\"ל שאין הם ב׳ דברים הטהרה לעצמה, והאיסור להרהר אחריה לעצמה, רק גם האיסור להרהר, מענין הטהרה היא, דר״ע אומר בסוף יומא מה מקוה מטהר וכו׳ אף הקב״ה מטהר את ישראל, והמקוה מטהר רק כשנכנסים בה בכל הגוף, ואם אבר אחד מחוצה לה אינה מטהרת, לכן צריכים לבטל א׳׳ע וליכנס בכל עצמנו לרשותו של הקב״ה, ומי שחושב עצמו ליש ובדעת עצמו, הרי הוא מחוצה לו ח״ו, וצריכים לבטל א\"ע שאנו אפס ודעתנו אפס רק הוא ית' קדושתו ורצונו הם הכל ומה שהוא ית' מצוה בתורה ומנהיג את העולם טוב הוא ואין לנו רשות להרהר אחריהם.",
"ובזה אפ״ל שהשטן ואוה״ע וכו׳ מה מצוה זו, דלכאורה בשלמא השטן אפשר מגרה את האיש במחשבה, אבל אוה״ע איפה מצינו שימנו את ישראל מה מצוה זו, ובכלל הם מונים ומענים אותנו על כל התורה לא על מצוה זו דוקא. אבל בקבה״ת הקדימו ישראל נל״נ בלא הרהור ושאלה משא״כ אוה״ע שאלו מה כתיב בה, ומצוה זו לא נראה בעיני זה, וזו בעיני זה. לכן השטן מונה את ישראל עם אוה״ע, ואומר, אתם לא שאלתם מה מצוה זו ומה טעם יש בה אם אפשר לקבלה או לא, והם אוה\"ע שאלו, ומ״מ הביטו נא מי שולט על מי, ואיך עוד הם מענים אתכם, לפיכך כתיב בה חקה שגם בזה אסור להרהר, רק להאמין שכיון שכך ד׳ עושה כן צריך להיות, ובזה הפרה מטהרת וגם מכפרת, כיון שנכנסים בכל עצמנו למקוה ומוסרים את כל עצמנו אליו ית'.",
"ובמדרש רבה פ׳ חקת איתא שכשעלה מש״ר למרום, שמע קולו של הקב״ה שאמר הלכה בשם אומרה ר׳ אליעזר אומר עגלה בת שנתה פרה בת שתים, אמר וכו׳ יה״ר שיהא מחלצי וכו׳ ושם האחד אליעזר. שע״פ פשוט למה דוקא כששמע הלכה זו ביקש מש\"ר שיהא מחלציו והא הקב״ה אומר שמעתא מפומא דכולהו רבנן כמ״ש בגמרא (חגיגה ט״ו) ולמה לא ביקש על בעל מימרא אחרת שיהא מחלציו. אבל רש״י בפ׳ פנחס [כ״ז, ט״ז] אומר בשם המדרש שמש\"ר רצה לבקש מהקב״ה שיירשו בניו את גדולתו, ואמר לו הקב״ה שיהושע יירשנו וצריכים להבין למה [לאיזה] ענין ביקש זאת מש״ר כי בטח לא ח״ו ח\"ו לכבודו ביקש זאת, וכן דוד המלך כששמע מהנביא שבניו ישבו על כסאו אחריו אמר שירות ותשבחות, ומה היתה שמחתו בזה, אבל לפי השגתנו הקטנה הוא שכאשר בניו ינהגו את ישראל בדרך התורה והעבודה שלו, אז טובה היא גם לו בעולם העליון, והרי זה כאילו הי׳ הוא מנהיג את ישראל גם אחר הסתלקותו.",
"ונודעת הגמרא שבת (דף פ״ט) שאחר החטא זכה משה לכל הכתרים שנתנו לישראל בשכר הקדמת נו״נ, ועתיד להחזירם לעתיד לבוא, ונבין נא א״כ ח\"ו יתקטן מש״ר לעתיד כי יחסור את הכתרים. אבל גם אז כשלקחם מש״ר לא ח״ו לעצמו חטף אותם רק כדי שלא ישובו למעלה ולא יתהנו ישראל כלום מאורם וקדושתם, לכן לקחם הוא, ובתור מנהיג ישראל יאיר הוא להם מאותן הכתרים, לכן בשעה שלמד עם ישראל יסיר את המסוה מעל פניו, כדי שיחנו מקרני ההוד שהיו מאותם הכתרים כמו שפרש״י שם בגמרא דזכה משה ונטלם, וגם עתה אנו נהנים מן אותם קרני ההוד ע״י אתפשטותא דמשה שבכל דרא, ובזה מהכשרים לגאולה ואז עתיד משה להחזירם. לכן כששמע מש״ר קולו של הקב״ה שאומר שמעתא מר״א בענין פרה, וכנ״ל חקת הפרה ענין הקדמת נל״נ היא שאין מהרהרים ואין שואלים מה מצוה זו כאוה״ע, ביקש, הנה לא אזכה שבני אחרי ינהגו את ישראל ואת אור הכתרים מנו\"נ שבי ישפיעו בהם, עכ״פ יהא זה מחלצי שאומרים הלכה ממנו בפ' פרה שהיא ג״כ בחי׳ נו״נ, ויאיר עי״ז לישראל אמונה ומס\"נ להקב״ה שלא להרהר ח\"ו רק להאמין שכל מה שהקב״ה גוזר ועושה טוב הוא.",
"היוצא לנו מזה, שענין פרה ענין הקדמת נו״נ, שלא להרהר ח\"ו רק להאמין שכיון שהכל מהקב׳׳ה, טוב הוא, ובזה מכפרת ומטהרת והיא גם ממלצת טוב על ישראל לאמור, אוה׳׳ע שאלו בקבה״ת מה כתיב בה וישראל ח״ו אינם מהרהרים, לכן כמו קודם קבה״ת הוצרכו להקדים נל״נ כן קודם פ' החודש שהיא קבלת מצוה ראשונה צריכים לפ׳ פרה ובזה מקרבים את גאולת מצרים, וכימי צאתנו מאמ״צ יראנו נפלאות וישועות טובות תיכף ומיד אמן.",
"היוצא לנו מזה, שענין פרה ענין הקדמת נו״נ, שלא להרהר ח\"ו רק להאמין שכיון שהכל מהקב׳׳ה, טוב הוא, ובזה מכפרת ומטהרת והיא גם ממלצת טוב על ישראל לאמור, אוה׳׳ע שאלו בקבה״ת מה כתיב בה וישראל ח״ו אינם מהרהרים, לכן כמו קודם קבה״ת הוצרכו להקדים נל״נ כן קודם פ' החודש שהיא קבלת מצוה ראשונה צריכים לפ׳ פרה ובזה מקרבים את גאולת מצרים, וכימי צאתנו מאמ״צ יראנו נפלאות וישועות טובות תיכף ומיד אמן."
],
"HaChodesh": [
"החודש הזה לכם ר״ח וכו׳ דברו אל וכו׳ בעשור לחודש וכו'. להבין למה ב׳ הציווים בפעם אחת נאמרו, ובפרט לת\"ק דלא יליף מזה כרשב״ג דשואלין ודורשין קודם הפסח ב׳ שבועות (עיין פסחים ו׳ ע״ב). פשוט אפ״ל דנודע דאהא דלא היו ישראל ת׳ שנה במצרים כמ״ש הקב״ה לאברהם, כמה תירוצים נאמרו, וחוץ מתירוצי קדושינו ז״ל אפ״ל דכיון דקודם שאמר ד׳ החודש הזה לכם גם ישראל היו מונים לשנות החמה, לכן קודם יציאתם משם אמר הקב״ה החודש וכו׳ היינו שבנ״י ימנו לשנות הלבנה, וביטל בזה את כל המספר שמקודם של שנות החמה, וממילא לא הי׳ שוב מספר שנים עד אז, רק כיון שראה הוא ית׳ שכונתו [שבסיבתה] שלחם למצרים על ת׳ שנה כבר נתמלאה לכן הוציאם, וזה החודש הזה לכם וכו׳ ותמנו מעתה לשנות הלבנה וכבר תוכלו לצאת לכן דברו וכו׳ בעשור וכו'.",
"ועוד אפשר כי הפסוק אומר וירא ישראל וכו׳ ויאמינו בד׳ ובמשה עבדו, ונודעת קושית זוה״ק אחר שראו מה שייך ויאמינו, ולפי מצבנו אפשר לרמז לפי מה שכבר אמרנו מהא דאיתא בספ״ק דאמונת איש הישראלי בד׳ אינה אמונה רק מפני שאינו יודע מאמין, אך הוא ענין ידיעת וראית הנפש. שנפשו של איש הישראל רואה מעט מן הארת גדלותו וקדושתו ית', לכן האיש יודע ובטוח באמונתו יותר מבידיעת השכל, וראי׳ זו היא מעין ראית הנביאים, רק שלהנביאים היתה בהתגלות וראי׳ ממש בנגלה לעיניהם, ולנו היא ידיעה פנימית ודאית באמונה בלתי נראית, וראית הנפש זו לנו מהאבות, כי ישראל אם אינן נביאים הן בני נביאים הן כמ״ש בפסחים (ס\"ו ע״א) וזה שאיתא במדרש רבה פ' שמות שאמד הקב״ה למש״ר הם מאמינים בני מאמינים היינו שאמונתם מאבותיהם הוא להם, מפני שהם בני מאמינים.",
"וכנראה ב' בחינות באמונה ישנן באיש, כשהוא בהתחזקות ומכש״כ גם בשמחה, אז גם מרגיש את האמונה בודאות, משא״כ כשהוא בעצבות ומכש״כ כשח״ו כלו נשבר, יש שאינו מרגישה, כיון שאמונה מענין השראת נבואה היא ולנבואה היו צריכים שמחה. אבל גם אז אין לומר שח״ו אינו מאמין, מאמין הוא גם אז רק שאינו מרגישה.",
"והנה כד מסתכלים בגוף האיש רואים שהדברים שהם בהכרח, ולא ברצון האיש תלוים, כגון פעולת הקבה, והלב והריאה גם לא נודעים לו להאיש, כי מפעולות הקבה אינו יודע כלל וגם מפעולת הלב והריאה יודע רק כבידיעה שחוץ ממנו לא כמו שיודע את עצמו, מהריאה יודע מפני ששומע את נפיחותי׳ ונשימותי' כמו שיודע מפעולת הריאה של זולתו כשישמע את נשימותיו, ושל הלב אינו יודע רק בשעה שמוסיף לפעמו, זאת אומרת שהפעולות אשר בו וברצונו תלויות יודע הוא מהן, יודע הוא מפעולות ידיו ורגליו מפני שאינן פועלות בלתי אם הוא ירצה והוא יצוה, לכן הוא יודע אותם, משא״כ הלב הריאה וכו׳ כיון שלא בו תלויות כי הכרחיות הנה בפעולותן בין אם ירצה ויצוה בין לא, לכן אין הוא יודע מהן. וכיון שהגוף לבוש הנשמה היא לכן גם בעניני׳ אפשר לומר כן, שכל פעולות הקדושה אשר הכרחיות הנה באיש כגון אהבה טבעית שישנה בכל איש ישראלי כמו שאיתא מהרב הקדוש זצ״ל, וכן אמונה כנ\"ל, בלתי נודעות הן לאיש מפני שלא בו תלויות רק הכרחיות מאבותיו, ומתי נודעות לאיש כשהוא מוסיף אותן בבחירתו וברצונו, אהבה יתירה ואמונה יתירה, הן אמת שלולא החלק מאבות אשר בנו, לא הי׳ אפשר להוסיף יותר לא אהבה ולא אמונה, מ״מ זאת אשר מוסיף כיון שהו\"א הוסיף לכן הו\"א יודע ממנה ונעשה אהבה בהתגלות לבו ואמונה בהדגשה ודאית.",
"וראי׳ ברורה לזה, הוא מהגמרא פסחים הנ״ל ששאלו להלל שכח ולא הביא סכין מע׳׳ש מהו, ולא ידע מה להשיב ואמר הנח להם לישראל אם אינן נביאים הן בני נביאים הן וכו', והלא גם הוא מבני הנביאים הי׳ ולמה לא ידע להשיב שיתחוב בין קרניו וכו', אבל כנ״ל כיון שחלק נביאות רק של בחי׳ הכרחיות היתה בהם מפני שהן בני נביאים, ולא שהוסיפו מעצמם ברצונם, לכן בלתי נודעת היתה להם ולא ידע להשיב עלי׳ ורק למחר מעצמם בלי ידיעה עשו מה שהוצרכו לעשות, ואילו היו שואלים גם אותם גם הם לא ידעו בדעתם מה להשיב, כמו הלל שלא ענה.",
"ואגב אפשר בזה להבין הגמרא (בב״ק ט׳ ע״ב) הידור מצוה שצריכים להדר משום זה אלי ואנוהו, הוא עד שליש, ונבין נא מנ״ל לשער בדיוק עד שליש, אבל ג׳ שותפים באדם הקב״ה אביו ואמו, א״כ הקדושה שישנה באיש האהבה אמונה ורצון לקיים המצוות, ג״כ יש לסלק לג׳ שותפים, כי חלק ההכרח יש לנו מהאבות׳ ואיך אנו מגיעים אל האבות, ע״י אבותינו, אביו ואמו של זה מאביהם ואמותיהם שלהם, והם מאבותיהם עד לנביאים ולהאבות ואמהות הקדושים, היינו שיש בכל אחד חלק הכרחיות לקיים המצוות מאביו ואמו וזה בלתי נודע לו*, וחלק אחד יש בו, או של הקב״ה בשעה שמעורר אותו באדל״ע, או שלו כשהוא מתעורר באדל״ת וברצונו, ולפי הנ״ל שמחלק ההכרחיות אין אנו יודעים א״כ בב׳ חלקים שבו, מאביו ואמו, שהם ההכרחית שבו, אין שייך הידור מצוה שיוסיף עוד יותר מכפי צורך המצוה, ורק בחלק שלו או של הקב״ה כשהוא באדל״ע מזה האיש יודע ומתלהב, יוסיף להדר ולפאר אותה יותר מהצורך לקיום המצוה, וזה הרמז בפסוק זה אלי ואנוהו אתנאה לפניו במצוות, אלקי אבי וארוממנהו על החלק אלקית וקדושה שיש בי מאבי ארוממנהו ואוסיף, לכן משערת הגמרא עד שליש, כי ב׳ חלקים הוא מוציא על המצוה ע״י ב׳ החלקים מאביו ואמו שיש בו ורק שליש מוציא מרצונו, וכיון שרק בחלק הזה שייך הידור לכן רק עד שליש במצוה יוסיף.",
"נחזור להנ״ל תמיד ישנן לנו בנ״י אהבה ויראה לד' ותמיד יש לנו אמונה, והן בהכרח לנו מאבותינו עד שאיתא בגמרא (ברכות ס\"ג ע״א) גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, כ״כ הכרחיות לו עד שאפילו בשעה שהולך לגנוב ועובד על ל״ת מ״מ מוכרח להאמין בד׳ ולהתפלל אליו שלא יתפסו אותו, רק שבשעה שאין האיש מוסיף עליהן הן בלתי נודעות לו, וכשמוסיף עליהן מתגלות לו ומרגיש אותן, וחוץ מה שצריכים להכשיר א״ע בעבודה כדי להוסיף אהבה יראה אמונה ושאר עניני השראת אלקית, צריכים גם להתחזקות ושמחה כדי לזכות לתוספת השראה, לכן בעת צרה ר״ל, הן אנו בהתרשלות ורפיון, אבל לא שח״ו אין מאמינים הם מלהזכיר. כלם מאמינים בד׳ רק שאין מרגישים את האמונה ואת הודאות המתגלה על ידה.",
"ומש\"ר שאמר לד׳ והן לא יאמינו לי וכו' אמרו לא נראה אליך ד׳, לא שרעיא מהימנא דיבר ח״ו סרה על ישראל, רק גם בזה המליץ טוב עליהם, ואמר שכ״כ גדלה צרתם עד שאמונתם נתרופפה בידם, ומובן בזה מה שאמר לו ד' והי׳ אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולקחת מימי היאור ושפכת היבשה וכו׳ והיו לדם ביבשת, שע״פ פשוט מה אולמא דהאי מופת האחרון של ושפכת מן ב׳ מופתים הראשונים, ואם בהם לא יאמינו, יכול להיות שגם בזה לא יאמינו. אבל איתא במדרש רבה וירא בא״א כשראה את המלאכים בדמות אנשים, אמר ואם אני רואה אותם חולקין כבוד אלו לאלו יודע אני שהם בני אדם מהוגנים עכ״ל, זהו כלל גדול הן פשוט בעולם מי שאינו איש ואינו מרגיש בקרבו אנושיות גם את חברו אינו מחזיק לאיש ואינו מכבדו, ומי שהוא איש ומרגיש אנושיות בקרבו גם את חבירו מעריך לאיש ומכבדו, וגם בענין אמונת צדיקים כך הוא, להצדיקים יש יותר אמונת צדיקים, מפני שגם בקרבם מרגישים צדקות, והגרוע ביותר מפני שאין בקרבו צדקות גם בצדיקים אינו מאמין, ואמר משה להקב״ה, הן ישנה אמונה בקרב ישראל מאבותיהם, אבל כיון שמגודל הצרות אמונתם טמונה בקרבם ואינם מרגישים אותה, וכיון שאמונה ניצוץ השתלשלות נבואה היא כנ״ל, לכן אף שבד׳ מאמינים, מ״מ לי לא ישמעו, כי יאמרו לא נראה אליך ד', ונתן לו ד׳ ע״ז. האותות, לא רק לסימן בלבד רק גם לרומם את רוחם בזה שיראו שישועתם כבר מתחלת, והי׳ וכו׳ ולקחת ממימי היאור ושפכת וכו׳ והי׳ לדם, ובזה אות הזה גדול משנים הראשונים כי אף שלפניהם רק המים ששפך על הארץ נהפכו לדם, מ״מ כבר היא אחת מהמכות אשר יכה את המצרים בהם, וכשיראו ישראל את התחלת מכת המצרים יתרומם רוחם ותפוג מעט העצבות שלהם וישיגו מעט שמחה ועי״ז תתוסף אמונתם ואז גם בנבואת מש״ר יאמינו, וזהו וירא ישראל את היד הגדולה וכו׳ ויאמינו בד׳ ובמשה עבדו, אז בעת ישועתם ושמחתם שהשיגו אמונה האמיתית בד׳ האמינו גם במשה ובנבואתו בכלל כנ״ל.",
"ולכאורה יש לשאול איך נתגלה הנבואה למש״ר הא להשראת הנבואה צריכים שמחה, ומש״ר חוץ מצרותיו שביקש פרעה להרגו הי׳ מיצר מאוד בצער ישראל, כי רואים שכ״כ הי׳ מיצר בצרתם של ישראל עד שאמר ואם אין מחני נא. אבל ע\"ז נראה לו ד׳ בפעם הא׳ בסנה ופרש״י משום עמו אנכי בצרה. מפני כשהוא ית׳ עוז וחדוה במקומו אז יכולה הנבואה להתגלות על הנביא רק כשהוא בשמחה, משא״כ כשכביכול גם הוא עמהם בצרה וצער גם על הנביא נתגלה אף כשהי׳ בצער עליהם. ובגמרא חגיגה (דף ה׳ ע״ב) איתא דבבתי בראי עוז וחדוה במקומו, ובבתי גואי מצטער ובוכה כביכול בצרות ישראל, לכן יש שבשעת ההסתר כלומר שהוא ית׳ מסתתר בבתי גואי איש הישראלי מתיחד עמו שם כ״א לפי מצבו ושם מתגלה לו תורה ועבודה וכבר דברנו איך תורה שבע״פ נתגלה בגלות, וזוה״ק בצרה יתירה לרשב״י ור״א בנו מפני פחד המלכות אז.",
"ויש שהאיש בעצמו תמה על עצמו הלא נשבר אני, הלא כמעט תמיד אני במצב של בכי׳ וגם בוכה כפעם בפעם, ואיך יכול אני ללמוד תורה, ובמה אני מתחזק לחדש תורה וחסידות, ויש פעמים שיךְ לבו לאמור, האין זאת רק אבירת הלב בקרבי שיכול אני להתחזק וללמוד בצרותי וצרות ישראל המרובים כ״כ ושוב ישיב לעצמו הלא נשבר אני ומה רבו בכיותי וכל חיי נכאה וכהה, נבוך הוא אותו האיש על עצמו, אבל כנ״ל הוא ית׳ נמצא בבתי גואי ובוכה, ומי שדוחק ומתקרב אליו בתורה, אז בוכה הוא שם עם הקב״ה וגם לומד תודה עמו, וזהו החילוק, הבכיות והצער שהאדם מצטער בעצמו לבדו על צרותיו יש שנשבר ונופל מהם עד שאינו יכול לעשות מאומה, והבכיות שבוכה עם הקב\"ה יחד, מחזיקים אותו, בוכה ומתחזק נשבר ומתאמץ ללמוד ולעבוד, קשה הוא רק להתרומם פעם הראשונה והשני' מן הצרות, אבל כשמתאמץ ומושיט את ראשו ונוגע בתורה ובעבודה, אז נכנס הוא אל הבתי גואי ששם הקב״ה, ושם בוכה ומילל עמו כביכול יחד, אף מתחזק לומד תורה ועובד עבודתו ית'.",
"היוצא לנו מדברינו שהקדושה אשר בנו בהכרח מאבותינו, היא בלתי נודעה בנו, ורק כשאנו מוסיפים אותה אז נתגלה לנו, כך הוא בניצוץ הנבואה שבנו בבחי׳ בני נביאים הן, וכך הוא באהבה טבעית שאיתא בספ״ק, וכך הוא גם באמונה, אמונה אמיתית היא שנרגיש אותה ואת הודאות, אבל גם בשעה שאין האיש מדגיש אותה מ״מ מאמין הוא, רק שלא הוסיף מעצמו לכן אינו מרגישה.",
"אבל זה החילוק בכלל בין אהבה לאמונה, אהבה לד׳ כשהוא מרגיש לחלק האלקית שנמשך בקרבו הוא בבחי׳ ואהבת וכו׳ אלקיך חלק האלקית שלך, מפני שהדבר שאינו לפני האיש ונעלם ממנו איך שייך שיאהב, משא״כ אמונה אף זו שמרגיש, אדרבה בבחי׳ אלקית שלמעלה ממנו הוא מאמין, כי זהו עיקר אמונה שיאמין מה שלמעלה מהשגתו, כמ״ש בספ״ק מזה, לכן בשעה שהאיש מתחזק באמונה חזקה מתכלל יותר גם עם הכלל ישראל, כיון שזאת היא עלי׳ מן הפרטיות ומן עבודה הפרטית, מן בחי׳ אלקיך שכל חד משער בלבו באהבה יראה והשגה לבחי׳ אלקינו שלמעלה מכל עצמותנו והשגתנו וכולל כלנו יחד כלם, ובשמע ישראל שהיא עיקר התגלות האמונה אומרים שמע ישראל כלו, ד׳ אלקינו, ד׳ שלנו כלנו, ד׳ אחד. ובשעה שהכלל ישראל צריך לישועה עיקר הזכות שמביא את הישועה היא האמונה, לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות אמונה, (מכילתא פ׳ בשלח) ועל מה תצעק אלי דבר אל בנ״י ויסעו פרש״י כדאי הוא זכות האמונה וכו׳.",
"והנה ישראל במצרים האמינו אבל בעשור לחודש כשלקחו הכבשים לזבוח לד׳ לעיני מצרים היתה אמונה במסירות נפש, כמ״ש מש״ר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו, ומ״מ עשו, לכן בשרצה ד׳ לגלות ראשית התורה למש״ר מצוה ראשונה שנצטוה בה ישראל, ונודע במעמד הר סיני איך הוזקקו ישראל להכין עצמם לתורה, וגם מש״ר שעלה ונגש אל הערפל אשר שם האלקים, חוץ מן עליות קדשו הוצרך שגם ישראל יזדככו, ואיך תתחיל קבה״ת מעתה במצרים, ואיך יזכו לגאולה וישועה, ונתן להם ד׳ מצוה בעשור, אמונה במס׳׳נ ועי״ז זכו לראשית התורה והגאולה, ולכן שניהם יחד נאמרו, החודש הזה מצוה ראשונה, בעשור לחודש, ע״י שיקבלו עליהם שבעשור לחודש ויקחו.",
"והנה ישראל במצרים האמינו אבל בעשור לחודש כשלקחו הכבשים לזבוח לד׳ לעיני מצרים היתה אמונה במסירות נפש, כמ״ש מש״ר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו, ומ״מ עשו, לכן בשרצה ד׳ לגלות ראשית התורה למש״ר מצוה ראשונה שנצטוה בה ישראל, ונודע במעמד הר סיני איך הוזקקו ישראל להכין עצמם לתורה, וגם מש״ר שעלה ונגש אל הערפל אשר שם האלקים, חוץ מן עליות קדשו הוצרך שגם ישראל יזדככו, ואיך תתחיל קבה״ת מעתה במצרים, ואיך יזכו לגאולה וישועה, ונתן להם ד׳ מצוה בעשור, אמונה במס׳׳נ ועי״ז זכו לראשית התורה והגאולה, ולכן שניהם יחד נאמרו, החודש הזה מצוה ראשונה, בעשור לחודש, ע״י שיקבלו עליהם שבעשור לחודש ויקחו."
],
"Rosh Chodesh Nisan": [
"(בההילולא של כ\"ק אא\"מ הרה\"צ והק' זצוקלל״ה) ",
"איתא בתהילים (ט״ז) אמרת לד׳ וכו׳ טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה, שבזכות הצדיקים הקדושים אשר בארץ ירחם ד׳ ויושיענו, ונבין הלשון אשר בארץ המה, הלא עיקר צדקתם וקדושתם היא לנשמתם אשר בשמים לא בארץ.",
"אבל נודע מספרי כ״ק אא״מ הרה״צ והקדוש זצוקלל״ה על הגמרא הירא מעבירות שבידו חוזר מעורכי המלחמה, שאמר בקדשו, שמי שעובד את ד׳ רק לצרכו אם מיראת העונש או מאהבה לקבל פרס, אז רק מעבירות שלו מתיירא ולא של חבירו כיון שעליהן לא יענש, משא׳׳כ כשעובר רק למלא את רצונו ית', אז גם מעבירות חבירו מתיירא, כיון שגם הנה למרות רצונו ית׳ הן, והוא משתוקק רק למלאות רצונו ית', וזה הירא מעבירות שבידו לבדן ולא גם מעבירות של חבירו, חוזר מעורכי המלחמה עכ״ל הקדוש.",
"והנה מי שכוונתו למלא את רצונו ית׳ מתירא מעבירות גם של שאר ישראל, וגם מתירא מיסורי ישראל ח\"ו, כיון שהם עמך ונחלתך, בניו ית׳, בני בכורי ישראל, ומצטער כשח׳׳ו מתיסרים ומצטערים, וגם בספרי כ״ק אא״מ זצ״ל איתא בענין מס״נ שמי שאוהב את המלך מוסר נפשו עליו, אבל מי שאוהבו יותר מוסר נפשו גם בעד בנו של המלך כיון שהוא בנו של המלך, כך מי שאוהב אותו ית׳ אהבה רבה מוסר נפשו גם בעד ישראל, ומכש״כ שמצטער בצרתן של ישראל, ולא בצער נשמתם בלבד מצטער, רק גם בצער גופם, פשוט על שחסר לו לאיש ח\"ו בריאות הגוף, לאכול, לשתות, דירה, מלבוש וכדומה. וכשאמר ד׳ הנה אנכי שולח מלאך אמר השמר מפניו וכו׳ כי לא ישא לפשעכם ועיין רש״י הטעם, ולהנ״ל אפשר מפני שהשגת המלאך הוא, שההתפשטות מן הגוף והעלי׳ ממנו לעולם יותר דוחני היא מעלה גדולה, לכן לא ישא לפשעכם בחשבו הלוא יותר טובה להם שיתעלו ויתפשטו מגופם, אבל הוא ית׳ מלכותו בכל משלה וגס (בגופנית) [בדברים גופניים] קדושתו נמצאה, ואדרבה כל התורה לדברים גופניים נמשכה, שלא השיגו זאת המלאכים ותמהו אתה מבקש ליתנה לבו״ד.",
"ואפשר שזה הרמז בפ׳ חקת כ׳ ט״ו וירעו לנו המצרים ולאבותינו ופרש״י מכאן שהאבות מצטערים בקבר כשפורענות באה על ישראל, מה הדיוק בקבר, הלא עיקר הנשמה של הצדיק במרום, ובקבר נמצא רק גופיהם הקדושים עם הבלא דגרמא שלמטה מנפש וסמוכה לה כמ״ש מהאר״י ז״ל, ולהנ״ל אילו הי׳ נאמר רק שהאבות מצטערים וכו׳ היו יכולים לומר שנשמותיהם הקדושות מצטערות על צער הנשמות לבד של ישראל, אבל על צער גופם ועל דברים גופניים שחסרים להם אינם מצטערים, כיון שהם הצדיקים כבר נתעלף ומכש״כ לאחר פטירתם שנתעלו מכל נדנוד גופני, לכן כתב רש׳׳י שהאבות מצטערים בקבר, ומה נמצא בקבר גופיהם הקדושים, שגופיהם הקדושים מצטערים גם על צערי הגוף של ישראל, כי גם בהיות הצדיקים במרום יודעים שאל הגדלות שעלו אליה בעוה״ז על־ידי גופיהם הקדושים עלו, ואם שבג״ע ומתיבתא דרקיע נשמותיהם לומדות תורה אבל שגם בקבר שפתותיהם ידובבו תורה, הוא ע״י ישראל הנמצאים בעוה׳׳ז בגופם, לכן גם גופם בקבר מצטערים על צערי הגוף של ישראל.",
"ואפשר זה הרמז כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו, ואדרבה הא ד׳ ית׳ נושא עוז ועובר על פשע, ומה נתינת טעם כי שמי בקרבו, ואפשר הרמז הוא לפי מצבנו כי נודע שבענין הספירות יש בחי׳ עיגולים ובחי׳ יושר, בחי׳ עיגולים כל הגדול מחבירו מקיף את הבירו עד שהוא ית׳ מקיף את כולם, ועולם העשי׳ בתוך כל העיגולים, ובבחי׳ יושר כל הקטן מלביש את הבירו עד שהקו הנמשך מא״ס, נמצא בתוך כולם, ועולם העשי׳ מלבוש הכי חצוני הוא כמ׳׳ש כמה פעמים בע״ח וגם נודע שיסוד וראשית הכלים היא מראשית פניות האור שבטהירו שהיא מבחי׳ עיגולים כמ״ש בע״ח שע״א ענף ב׳ ובהגהות וביאורים אות א׳, נמצא ששורש הגוף הוא מהעיגולים ששם הגדול מקיף והוא ית׳ מקיף את הכל בבחי׳ הוא מקומו של עולם והכל נמצא בו ית׳, והנשמה היא מבחי׳ יושר ששם הקטן מלביש, וקו א״ס פנימי מכל, הה שמרמז הפסוק כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו, שהמלאך אין לו גוף נמוך הרבה מנשמתו כמו האדם, וכולו בחי׳ נשמה, והנשמה היא מבחי׳ יושר ששם שמי בקרבו -והוא מקיף את אור א״ס ששם הנשמה היא העיקר, ולא הגוף, ולכן לא ישא לפשעכם, כיון שאצלו ההתפשטות מן הגוף ועליות הנשמה לבד עיקרית, אבל מש״ר התפלל זכור לאברהם וכו׳ והצדיקים מצטערים בקבר כנ׳׳ל גם על גופי ישראל, והתפלל מש״ר שגם לגופם יהי׳ ד׳ ויושיעם, וזה שאומרים טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה, לא לנשמותיהם לבד שהם במרום רק גם אשר בארץ כי מצטערים בקבר על יסודי הגוף של ישראל ג״כ, וגם בענינים אלו תושיענו ואז נוכל לעבדהו ית׳ מתוך הרחבה אמן כי״ר.",
"ואפשר זה הרמז כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו, ואדרבה הא ד׳ ית׳ נושא עוז ועובר על פשע, ומה נתינת טעם כי שמי בקרבו, ואפשר הרמז הוא לפי מצבנו כי נודע שבענין הספירות יש בחי׳ עיגולים ובחי׳ יושר, בחי׳ עיגולים כל הגדול מחבירו מקיף את הבירו עד שהוא ית׳ מקיף את כולם, ועולם העשי׳ בתוך כל העיגולים, ובבחי׳ יושר כל הקטן מלביש את הבירו עד שהקו הנמשך מא״ס, נמצא בתוך כולם, ועולם העשי׳ מלבוש הכי חצוני הוא כמ׳׳ש כמה פעמים בע״ח וגם נודע שיסוד וראשית הכלים היא מראשית פניות האור שבטהירו שהיא מבחי׳ עיגולים כמ״ש בע״ח שע״א ענף ב׳ ובהגהות וביאורים אות א׳, נמצא ששורש הגוף הוא מהעיגולים ששם הגדול מקיף והוא ית׳ מקיף את הכל בבחי׳ הוא מקומו של עולם והכל נמצא בו ית׳, והנשמה היא מבחי׳ יושר ששם הקטן מלביש, וקו א״ס פנימי מכל, הה שמרמז הפסוק כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו, שהמלאך אין לו גוף נמוך הרבה מנשמתו כמו האדם, וכולו בחי׳ נשמה, והנשמה היא מבחי׳ יושר ששם שמי בקרבו -והוא מקיף את אור א״ס ששם הנשמה היא העיקר, ולא הגוף, ולכן לא ישא לפשעכם, כיון שאצלו ההתפשטות מן הגוף ועליות הנשמה לבד עיקרית, אבל מש״ר התפלל זכור לאברהם וכו׳ והצדיקים מצטערים בקבר כנ׳׳ל גם על גופי ישראל, והתפלל מש״ר שגם לגופם יהי׳ ד׳ ויושיעם, וזה שאומרים טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה, לא לנשמותיהם לבד שהם במרום רק גם אשר בארץ כי מצטערים בקבר על יסודי הגוף של ישראל ג״כ, וגם בענינים אלו תושיענו ואז נוכל לעבדהו ית׳ מתוך הרחבה אמן כי״ר."
],
"Chukat": [
"ותמת שם מרים וכו׳ ולא הי׳ מים לעדה, כי הבאר בזכות מרים, ונבין נא למה דוקא בזכותה, לא שאנו רוצים לדעת למה אז הי׳ הבאר דוקא בזכותה, כי אין לנו השגה בצדקת מרים ובשאר הצדיקים שהיו אז, רק מה זה מרמז לנו.",
"ואפשר כי רש״י פי׳ אף היא בנשיקה מתה ומפני מה לא נאמר בה על פי ד׳ שאינו דרך כבוד של מעלה, ומה זה מרמז לנו,",
"כי ע״פ פשוט מה אין זה דרך כבוד של מעלה, הלא אין נשיקה זו ח׳׳ו נשיקה גופנית, ואפשר כי נודע מספרי כ״ק אא״מ הרהצוה״ק זצוקללה״ה שהאיש ישראלי צריך לדעת שגם בשעה שהוא מתעורר באדל״ת ג״כ הוא ית' נותן בו דעת ורצון ממעלה כדי שיתעורר מלמטה, ובשאר ספ״ק איתא ע״ז רמז מהפסוק בתהילים, ולך ד׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שבאמת הוא ית׳ המעוררו ונותן בו כח ורצון כנ״ל לעשות מעשה הטוב וא״כ לא הי׳ מגיע לאיש שכר כי עיקר הוא ד׳ העושה, אבל זהו חסד ד׳ שמשלם לאיש שכר כאילו האיש הי' העושה, ולך ד׳ חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כאילו הוא הי׳ העושה עכ״ל הק', נמצא לפי״ז שאשה הנעשה צדקת ולומדת תורה ומקיימת המצוות, זאת היא מעשה שלה, כיון שאינה מצווה ועושה וא״כ לא עוררו אותה כ״כ ממרום לזה. וזה אף היא בנשיקה מתה, ומפני מה לא נאמר בה על פי ד', שאינו דרך כבוד של מעלה, היינו הא שבאה למדרגה גדולה כזו לא היה בהתעוררות של מעלה ורק באתערותא דלתתא לכן לא שייך לומר על פי ד', וכיון שמקור עבודתה בה הוא, וממנה נובע, לכן הבאר מקור הנובע מים חיים מים קדושים, היתה בזכותה.",
"ובזה אפשר מעט להבין בשכלנו הקטן ברמז לעבודה למה הכה מש״ר את הסלע כי איתא בזוה״ק ויחי (רכ״ז ע״ב) על הפסוק ויברך את יוסף אע״ג שלא ראינו בזה ברכה ליוסף רק לבניו, ואמר ר״י ברכתא דבנוי הו׳ וכד אתברכאן בנוי איהו מתברך, דברכתא דבנוי דבר נש ברכתי׳ איהי עכ״ל הק׳, כך הוא טבע האיש כשח״ו אין טוב לבניו אף שלו טוב, מ״מ רע לו, וכשבניו בברכה וטובה זהו טובתו, הענין אפשר, כי נודע מספרים שלולי חטא אדה״ר והי׳ אדם קיים לעולם, הי׳ קיום גם באיש שהאיש הפרטי הי׳ חי וקיים, ולאחר שחטא הוא רק קיום במין, שמין האדם קיים כנודע, ואיך קיומו, ע\"י בניו ובני בניו וכו׳, לכן אפ״ל שכמו שברצון פנימי שלמעלה מן השכל רוצה האיש בקיומו שיתקיים, יותר רוצה ברצון פנימי זה שיתקיימו בניו, מפני שקיום שלו הוא רק לזמן קצוב, של שנות חייו, וקיום בניו הוא קיום שלו לנצח, בניו ובני בניו וכו', והגם שאיתא ברש״י (נמצא גם בבראשית רבה פ׳ נ״ד) עד כאן רחמי האב על הבן, הוא רק לעניין הרגשה, שאינו מרגיש כ״כ את אהבתו בפועל רק עד בנו נינו ונכדו, אגל רצונו זה שמרגיש בקיום בניו ניניו ונכדיו הוא רצון הקיום אשר בפנימיותו שרוצה שיתקיים לנצח. בנים אתם לד׳ אלקיכם, והגם שהוא ית׳ נצחי, ואנו ימינו כצל עובר, ואיך שייך לומד לנו בנים לד׳ אבל בנים וכו׳ ע״י הבנים גם אנו נצחיים, כי כל זמן שעוה״ז יתקיים, נצחיות ישראל ע״י בניהם ובני בניהם, ובכלות אלף השישי וכל העולם יתבטל או תהא נצחיותנו ע״י תחה״מ וקיום גם באיש כמו קודם החטא, וזה שמתפללים בבהמ״ז הרחמן הוא ישתבח לדור דורים ויתפאר בנו לעד ולנצח נצחים וכו׳ לעד ולעולמי עולמים, שלנצח נצחים ולעולמי עולמים יתפאר ויתהדר בנו ע״י הדור דורים שלנו.",
"והנה נודע שעיקר השתלשלות הספירות ועולמות העליונים ותחתונים הוא ע״י ההולדות שזה מוליד זה וזה זה, חוץ מהטעמים המובאים בספ״ק, אפ״ל כי הוא ית׳ למעלה מכל העולמות, ובמה גילה את הארתו, בהבריאה, היינו שהבריאה דבר הוא שע״י נעשה התגלות אלקות, לכן גם את הבריאה, היינו הדבר שעל ידה גילה את הארתו, הוצרך הוא ית׳ לחדש, כי לא היתה עד אז ולא נתגלה הארתו, וזהו שעולם הבריאה היא העולם השני ועולם האצילות קדמו, מפני שגם הבריאה אצל ד', ובאצילות איהו וחייוהי חד בהון כנודע, וע״י הבריאה הוא מתגלה, לכן העולמות והספירות שהם בחינות התגלותו ית׳ עיקר פעולתם היא ההולדות וההתחדשות, בכל מע״ב כתיב רק שמות אלקים ואח״כ כתיב ביום עשות הוי׳ אלקים פרש״י מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה״ד ראה שאין העולם מתקיים שיתפה למדת הרחמים, נמצא שהבריאה והקיום, שני דברים הם, דהא עלה במחשבה לבראו אע״פ שלא הי׳ מתקיים, היינו כנ״ל שעיקר ההתגלות אשר גילה הוא ית׳ הארתו הוא ע״י בריאה, היינו בריאה תמידית זה לזה הה לזה, ואח״כ שיתפה למדה״ר כדי שגם האיש יתקיים.",
"ומתורצת בזה קושיא הנודעת למה עלה במחשבה מתחילה כך ואח\"כ כך שזהו שייך רק באדם שמתחילה לא ראה ואח״כ ראה ולא ח״ו אצלו ית', אבל להנ׳׳ל הוא כדי שתוכל להיות בחירה, כי אילו עלה במחשבה לברוא את העולם מתחילתו באופן שגם יתקיים, ולא היתה מחשבה אחרת, כי אז לא הי׳ יכול האדם לחטוא כיון שע״י החטא נפסק הקיום באיש ונעשה רק קיום במין, קיום שהוא רק ע״י בריאה תמידית בלבד שזה מוליד זה וזה זה, לכן מתחילה עלה במחשבה לברוא במדה״ד והיא בריאה שאין העולם מתקיים באיש, וקיומו רק ע״י בריאה תמידית, ואח\"כ שיתפה למדה״ד גם קיום באיש, ואז הי׳ יכולה להיות בחירה שיחטא ונעשה שוב קיום במין ע״י ההולדה ובריאה תמידית לא באיש, כמו שכבר הי׳ במחשבה מתחילה.",
"אבל בנ״י בנים אתם להוי׳ אלקיכם, אלקים היא בריאה וקיום במין לבד והוי׳ היא גם באיש כנ״ל מתחילה וכו׳ במדה״ד אלקים וכו׳ שיתפה למדה׳׳ד הוי׳ קיום באיש, עתה בזה״ז הנצחיות שלנו שיש לנו שייכות אליו ית׳ הוא קיום המין לבחי' אלקיכם והוא ע״י הבנים, ולעתיד תהי׳ [השייכות] לבחי' הוי', גם נצחיות של קיום האיש, והקיום במין לבד, בזה״ז על ידי הבנים, ולא ע״י הבנים הנולדים מאבותיהם בלבד, רק גם ע״י שמלמדין תורה לבני ישראל, שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, דהיא כעין ההולדה שבספירות שמגלה להם האורות והקדושה.",
"והוא גדלות תינוקות של בית רבן, ובת״ז הק׳ איתא שהם אנפי דשכינתא, להנ״ל חוץ מזה מפני התורה שהם לומדים, רק גם מפני שמלמדים עמהם תורה, כי המלמד הוא הבורא ומחדש בחי׳ בריאה והולדה בספירות, וכנ״ל הבריאה היא התגלות שהוא ית׳ גילה הארתו על ידה, נמצא שהם התחדשות בגופנית כי תנוקות הם, וגם בתורה מתחדשים ונולדים שגם זה היא מין לידה כנ׳׳ל המלמד וכו׳ כאילו ילדו, נמצא שהם בחי׳ בריאה וכיון שבבריאה נעשה התגלות אלקות לכן הם אנפי דשכינתא שע״י נעשה התגלות השכינה, וכנ׳׳ל גס הנצחיות של ישראל בעוה״ז רק ע״י הבנים הוא, לכן השונא ישראל הראשון פרעה על התינוקות של ישראל התנפל כל הבן הילוד ובו׳ וכן תמיד מאכזריות של משונאי ישראל ביחוד מתאכזרים על ילדי ישראל, אם ח\"ו להרגם או לאנסם לכפירה כנודע מהגזרות אשר היו לפני מאות שנים ר״ל, וכמו שלדאבון לבנו רואים גם עתה, שעל כל האכזריות והרציחות האיומות הנשפכות עלינו בית ישראל, האכזריות והרציחות על הבנים והבנות הקטנים עולות עליהן, אוי מה הי' לנו, ולאו דוקא בשח״ו רוצים לאבד הילדים של הכלל ישראל, רק כמה מהם שח״ו מאבדים, לא להילדים לבד הדבר נוגע רק גם אל אבותיהם ואבות אבותיהם אשר בג״ע, כיון שכל הקיום אשר בעוה״ז לאבותיהם ואבות אבותיהם, הוא על־ידי הבנים ובני בנים כנ״ל, וכשהיו מכלים אותם אז גם קיום אבותיהם נגדע ר״ל, וע\"ז מתפללים אבינו מלכנו חמול עלינו ועל עוללינו ועל טפינו, כי גם עוללינו וטפנו לא בנינו לבד הם רק גם אנו הם.",
"כל איש ישראלי מאמין שאין עוד מלבדו, כמ\"ש הפירוש בספ״ק נשל״ה הק׳ ועוד) שלא בלבד שאין אלקים זולתו, רק שאין מציאות בעולם בכלל זולתו וכל העולם ומלואו הארת אלקות היא, לכן צריכים לתפוס כל דבר בעולם לא כדבר לעצמו רק כהארתו ית׳, גם הבנים ילדי ישראל אין לתפוס בדבר לעצמו, הבנים שלנו, רק שהם בריאה והתחדשות, והתגלות אלקות, עם נצחיות ישראל, גם לימוד התורה שמלמדים עם חנוקות שב״ר, אף מה שאיש אחד לומד עם חבירו, או אומר לו מוסר והדרכה אין לתפוס בדבר לעצמו שמלמדו, רק כדבר עליון התגלות אלקות, כיון שהוא התחדשות והולדה, שמתחילה לא הי׳ זה בן תורה או בעל מוסר ומדות, ועתה נתחדש ונעשה בן תורה מוסר ומדות, כל המלמד וכו׳ כאילו ילדו, וכל התחדשות ובריאה התגלות אלקות הוא, כי אין עוד מלבדו ואין דבר זולתו ית׳ נמצא.",
"לכן גם כל המעשים שהאיש ישראלי עושה ומדבר, פנימיות נפשו לד׳ עושה ומדברת, כי נפשו יודעת שאין עוד מלבדו והכל אלקות ועושה ומדברת הכל לו ית', רק שגופניות האדם כמו שמסתרת כל קדושת נפשו ותשוקתה לד׳ כן גם זאת מסתרת, שדומה להאדם שעושה ומדבר רק דברים וצרכים גופניים, גם הבקשות שאיש ישראל מבקש טובה מחבירו, נפשו בקרבו יודעת שרק ביד ד׳ להיטיב לה, ואיש הזה אשר מבקשת ממנו רק שליח ממנו ית׳ הוא, לכן להאדם נדמה שמן האיש הזה מבקש הטובה, אבל נפשו אשר בקרבו ממנו ית׳ מבקשת, שהוא הכל יכול והוא ית׳ אב הרחמן שהוא ירחם ויושיענו, וכששומעים את קול צעקת הענויים של הגדולים והקטנים שצועקים לאמוד ראטע״וועט, ראטע״וועט [הצילו, הצילו] יודעים שזהו צעקת נפשם וצעקת נפש כולנו לד׳ אב הרחמן ראטעווע ראטעווע כל עוד רוח חיים בקרבנו. ובאמת פלא הוא איך העולם עומד אחר כ״כ הרבה צעקות כאלו, בעשרה הרוגי מלכות נאמר שצעקו המלאכים זו תורה וזו שכרה ענתה ב״ק משמים אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים, ועתה ילדים תמימים מלאכים טהורים אף גדולים קדושי ישראל, הנהרגים ונשחטים רק בשביל שהם ישראל, שהם יותר גדולים מן מלאכים, ממלאים את כל חלל העולם צעקות אלו, ואין העולם נהפך למים רק עומד על עומדו כאילו לא נגע לו הדבר ח\"ו.6",
"איתא בגמרא (ברכות ל״ב) מיום שחרב ביהמ״ק נפסקה חומת ברזל וכו׳ ולמה של ברזל דוקא, משום שכח לתפילות ישראל להרוס חומות, לכן הוצרכו לחומת ברזל, אבל בעד צעקות כאלו איך הומה גם של ברזל יכולה להתקיים, אין להבין, והלא בטח לא אנו יחידים בתפלתנו כי בטח גם אבותינו האבות ואמהות כל הנביאים ונביאות הצדיקים והצדקניות אינם נוחים ולא שוקטים בצרותינו, בטח הם רועשים ומרעישים את כל הג׳׳ע והיכלי קודש בגודל צרותינו, בטח אין הם מתנחמים לאמור שבין כך ובין כך הכלל ישראל ישאר, כי גם בשביל איש אחד מישראל שהוא בסכנה ח״ו מחויבים לחלל שבת כדי להצילו, והלא נשמות הצדיקים כשהם בעוה״ז התפללו לא בלבד בעד הכלל רק גם בעד כל איש ישראל הפרטי, ובטח גם עתה הם מרעישים בעד כל איש ישראלי, טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה.",
"היוצא לנו מדברינו שאין עוד מלבדו והכל הארת אלקות, כל תולדות וכל התחדשות גם מה שלומד איש עם איש זולתו לא דבר לעצמו רק התגלות הארתו ית׳ היא, גם הבחירה שאיש ישראל בוחר בטוב, ממנו ית׳ היא כי אין עוד מלבדו, ומה להאיש לעשות שישפיע ד׳ בו רצון ודעת לבחור בטוב, למה נותן ד׳ לזה יותר שפע של רצון ודעת מלזה. האיש צריך עכ״פ להשתוקק לד׳ שישפיע לו ד׳ רצון ודעת לעבדהו, ויכשיר א״ע שיחי׳ ראוי לקבל אור הקדושה רצון ודעת ממרום, וכן כל זמן שחי׳ מרים, וכנ״ל כיון שלא היתה מצווה ועושה סימן הוא שעלייתה שעלתה לרום צדקתה היתה בתשוקה יותר חזקה ממנה, לכן היתה יכולה גם להאיר לישראל תשוקה שישתוקקו לד', ושיהיו זוכים שאורות העליונים שהמשיך להם מש״ר יזכו לקבל, כמו שכבר דברנו בשם ספ״ק שמש״ר שושבינא דמלכא שהמשיך להם אורות ממרום, אבל משנסתלקה מרים, לא הי׳ להם תשוקה כ״כ לכן לא זכו לקבל אורו של משה ממרום, והוצרך מש״ר להרכין א״ע אליהם כדי להעלותם בהתעוררות תשוקה מהם, ואיך הרכין עצמו להם, ע׳׳י חטא שעשה לפי ערכו עמהם, הם התלוננו על המים, ומש״ר הכה את הסלע פעמים, אף שד׳ אמר ודברתם, כנודע מספ״ק כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, דבשביל זה מוכרח הצדיק לפעמים לעשות איזה דבר שהוא חטא לפי ערכו כדי לזכות את הרבים ומסתמא מש״ר שב תיכף ומיד בתשובה שלימה ע״ז ואז העלה בזה גם אותם ויצאו מים רבים ושפע וישועה רבה.",
"היוצא לנו מדברינו שאין עוד מלבדו והכל הארת אלקות, כל תולדות וכל התחדשות גם מה שלומד איש עם איש זולתו לא דבר לעצמו רק התגלות הארתו ית׳ היא, גם הבחירה שאיש ישראל בוחר בטוב, ממנו ית׳ היא כי אין עוד מלבדו, ומה להאיש לעשות שישפיע ד׳ בו רצון ודעת לבחור בטוב, למה נותן ד׳ לזה יותר שפע של רצון ודעת מלזה. האיש צריך עכ״פ להשתוקק לד׳ שישפיע לו ד׳ רצון ודעת לעבדהו, ויכשיר א״ע שיחי׳ ראוי לקבל אור הקדושה רצון ודעת ממרום, וכן כל זמן שחי׳ מרים, וכנ״ל כיון שלא היתה מצווה ועושה סימן הוא שעלייתה שעלתה לרום צדקתה היתה בתשוקה יותר חזקה ממנה, לכן היתה יכולה גם להאיר לישראל תשוקה שישתוקקו לד', ושיהיו זוכים שאורות העליונים שהמשיך להם מש״ר יזכו לקבל, כמו שכבר דברנו בשם ספ״ק שמש״ר שושבינא דמלכא שהמשיך להם אורות ממרום, אבל משנסתלקה מרים, לא הי׳ להם תשוקה כ״כ לכן לא זכו לקבל אורו של משה ממרום, והוצרך מש״ר להרכין א״ע אליהם כדי להעלותם בהתעוררות תשוקה מהם, ואיך הרכין עצמו להם, ע׳׳י חטא שעשה לפי ערכו עמהם, הם התלוננו על המים, ומש״ר הכה את הסלע פעמים, אף שד׳ אמר ודברתם, כנודע מספ״ק כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, דבשביל זה מוכרח הצדיק לפעמים לעשות איזה דבר שהוא חטא לפי ערכו כדי לזכות את הרבים ומסתמא מש״ר שב תיכף ומיד בתשובה שלימה ע״ז ואז העלה בזה גם אותם ויצאו מים רבים ושפע וישועה רבה."
],
"Matot": [
"וידבר משה אל ראשי המטות וכו׳ זה הדבר וכו', ונודע הדיוק למה לא נאמר כאן שד׳ דיבר אליו כמו בכל מקום וידבר ד׳ אל משה וכו', ורש״י פי׳ כל הנביאים התנבאו בכה וכו׳ הוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר, ונבין למה ביצ״מ שהיתה התגלות גדולה נאמר לו בכה וכאן בזה הדבר.",
"דאיתא בברכות (דף י׳) דאמר רשב״נ אר״י כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, ומקשי התוס' מה כל פרשה, והא לא אשכחן שום פרשה אחרת שמתחלת באשרי אלא היא, [היינו אשרי האיש, כיון שאשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשה נינהו] וי״ל דלאו דוקא פתח באשרי וסיים באשרי, אלא חתימה מעין פתיחה כמו תהלה לדוד שפתח בתהלה וסיים בתהלה וכו׳ וכן הרבה פרשיות שמתחילות בהללוי׳, עכ״ל, ונבין מעט לפי מצבנו הענין שכל פרשה שהיתה חביבה על דוד סיים בה מעין שפתח.",
"אפשר כי איתא בהקדמת זוה״ק (דף א׳ ע״ב) שבינה בחי׳ מי דקיימא לשאלה ולא למנדע, היינו שלמעלה מהשגה, ומלכות בחי׳ מה, כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, כיון דמטו תמן מה ידעת מה אסתכלתא וכו׳ הא כלא סתים כדקדמיתא, ע״ש, והיא עיקר תיקון המלכות כשנתגלה בה הבחי׳ מה, כי כשאמרה הלבנה, מלכות, אפשר לב׳ מלכים וכו', ורצתה להשתוות לבחי׳ זעיר נעשה פגם, והתשובה היתה לה לכי ומעטי עצמך כנודע, לכן כשהוא בחי׳ מ\"ה, הוא התיקון שלה, ובאדם כשאחר כל עבודתו והשגתו בתורה יודע שלא עבד ולא השיג כמ״ש זוה״ק מה ידעת מה אסתכלת הא כלא סתים, אז נתגלה בו בחי׳ חכמה כח מה, והיא התגלות חכמה עילאה בחכמה תתאה כנודע שמלכות היא חכמה תתאה, ואבא יסד ברתא כנודע, ודוד המלך הוא בחי׳ מלכות לכן כל פרשה וכו׳ היינו בשעה שעלה לדוד לעשות התיקון, שבסופה נתגלה כבראשה, כח מה חכמ״ה ומ״י בינה בראשה, ומ״ה של מלכות בסופה, שהוא תיקון בחי׳ מלכות כנ״ל עשה בה חתימה מעין פתיחה, אשרי ואשרי תהלה ותהלה וכו'.",
"עוד אפשר דאיתא [בפסחים קי״ז] אהא דלפעמים נאמר לדוד מזמור ולפעמים מזמור לדוד, דכשהתחיל לאמור שירה ואח״כ שרתה עליו רוה״ק נאמר מזמור לדוד, וכששרתה עליו רוה״ק ואח״כ אמר שירה נאמר לדוד מזמור, נמצא דכששר שירה והרוה\"ק שרה עליו אח״כ אז לא היה ראשית המזמור באותה בחי' שהי׳ סופו, דסופו הי׳ ברוה״ק משא״כ תחילתו, אבל כששרה עליו רוה״ק מתחילה אז גם תחילתו הי׳ באותה בחי׳ כמו סופו, וזאת היתה חביבה עליו שכל הפרשה היתה ברוה״ק שגם מתחילה שרה עליו רוה״ק לכן עשה פתיחתה !וחתימתה שוה׳ מפני ששניהם שווים שברוה״ק נאמרו משא״כ אילו שפתח בלא רוה״ק ואח״כ שרה עליו רוה״ק שלא היו הפתיחה והחתימה שוה, לא עשה הפתיחה והחתימה שווים, אבל לפי״ז כל לדוד מזמור הי׳ צריך לעשות פתיחתה וחתימתה שוה כיון ששרה עליו רוה״ק ואח״כ שר כבגמרא הנ״ל, אבל זה אינו, דאפשר רק כששרה עליו רוה״ק באתדל״ת ע״י שהוא עורר הרוה״ק אז עשה הפתיחה והחתימה שווים, כיון שגם הוא הי׳ גם בפתיחתה באותו מדרגה כבחתימתה, משא״כ כששרתה עליו שכינה באתדל׳׳ע כיון שלא הי׳ בתחילתן כמו בחתימתה, דבתחילתה שרה עליו שכינה באדל״ע לבד ובחתימתה גם באדל״ת, לא עשה החתימה והפתיחה שווים, והגמרא מדייקת כל פרשה שהיתה חביבה על דוד, כלומר שהחביבות היתה על דוד בעבודתו ואתדל״ת, אז עשה הפתיחה והחתימה שווים.",
"ומובן בזה למה באמת אמרה הגמרא יפתח בה באשרי, הא לפי׳ התוס' לאו דוקא באשרי רק גם בתהלה הללוי׳ וכו׳ פתח וחתם, אבל כיון שרק כששרתה עליו שכינה מתחילתו באדל״ת, פתח וחתם שוה, ומתי עורר את הרוה״ק גם מתחילה באדל״ת, כשחי׳ אשרי לו, ולא בצער ויגון, ולכן אומרת הגמרא פתח באשרי שזו היתה הסבה שעשה גם שאר הפתיחות והחתימות שוות.",
"א״א להמשיך ע״ע רוה״ק בשעת צער ויגון ר״ל, בשעה״ק להרח״ו ז״ל איתא שאחד מתנאי הנביא הי׳ שגם בשעת יסורים יהי׳ בשמחה, ומ״מ אמר אלישע קחו לי מנגן׳ כדי להביא א״ע לשמחה, ומשמע שהגם שהי׳ בשמחה תמיד, מ״מ פגם הצער את שמחתו שהיתה נחוצה לו להמשיך עליו מה״ק ובפרט באתדל״ת, ואפשר זהו ג״כ אחד מהענינים שהקדים ירמי׳ הנביא לכתוב איכה קודם חורבן ביהמ״ק כמו שאחז״ל שזה הי׳ הספר שכתב ברוך בן נרי' מפי ירמי', להנ״ל כיון שברוה״ק נאמרה כמו שאמר בפסוק ירמי׳ ל״ו שד׳ אמר לו שיכתבנה, ואחר החורבן הי׳ בצער גדול עד שלא הי׳ יכול גם לאמור איכה ברוה״ק, כי גם לבכות ולקונן ברוה״ק א״א בלא קצת שמחה, לכן הוצרך להקדימה קודם החורבן.",
"נבואה א״א בעצבות והגמרא אומרת וכן לדבר הלכה שגם לדבר הלכה צריכים שמחה, לא לסתם הלכה בלבד רק אפילו לדרוש דרוש מן הצרות א״א בשעת שבירת הלב ודכאות הרוח, ויש לפעמים שא״א גם להכריח ואי״ע לאמור ולדרוש מה מגודל השברון והנפילה ר״ל, ובמה אפשר לחזק עצמו עכ״פ מעט כל עוד לא באה הישועה, ובמה אפשר להקים עכ״פ מעט את הרוח בשעת שבירה וציצה כזו, ראשית כל בתפילה ובבטחון שד׳ אב הרחמן א״א שישליך כ״כ את בניו מעל פניו, וא״א שח״ו יעזבנו בכ״כ סכנה שמסוכנים אנו למען שמו ית׳, ובטח ירחם תיכף ומיד וכהרף עין יושיענו, אבל במה נתחזק על הקדושים שכבר נהרגו ר״ל, הקרובים והידידים וסתם ישראל אשר כמה מהם נוגעים לנו כנפשינו, ובמה נקומם עצמנו מעט עכ״פ משמועות האיומות הישנות והחדשות, המפרקות את עצמותינו והממסות את לבבנו, בזה שאין אנו לבדנו בצרותינו רק גם הוא ית׳ כביכול סובל עמנו עמו אנכי בצרה, ולא זו בלבד אלא ישנן צרות שאנו סובלים בעד עצמנו, על חטאינו, או יסורים של אהבה כדי למרק ולטהר אותנו, והוא ית׳ רק עמנו סובל, וישנן צרות שאנו רק עמו כביכול סובלים, צרות של קידוש השם, אבינו מלכנו עשה למען הרוגים על שם קדשך, שהם הרוגים כביכול למענו ולמען קידוש שמו ית׳, הושענא סובלת סבלך שישראל גם סובל את סבלו, ועיקר היסורים הם למענו ובשבילו ית׳ וביסורים כאלו אנו יותר גדולים ויותר מתרוממים, ממילא יותר יכולים מעט להתחזק, הושענא לחמדת יראתך, מרוטת לחי נתונה למכים סובלת סבלך, כי לומדת יראתך, היא לימוד כל התורה שנאמר עלי׳ ובעבור תהי׳ יראתו על פניכם, ואיך אפשר ללמוד כשמרוטת לחי ונתונה למכים, מפני שיודעת שסובלת סבלך, ובזה מתחזקת מעט.",
"ובמה נדע אם הצרות הן בעד חטאינו בלבד, או הן כדי לקדש שמו ית׳, בזה אם מענים השונאים אותנו לבד, או עיקר שנאתם להתורה ועי״ז גם אותנו מענים, על גזרת המן שאלה הגמרא (מגילה י״ב) מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלי׳, ועל גזרת היונים בנס חנוכה לא שאלה אף שהרגו כמה אלפים מישראל וכבשו כמעט כל א״י !ונכנסו למקדש, והוא מפני שהמן רק על ישראל גזר לכן בטח על חטא היתה הגזרה ושאלה הגמרא מפני מה על איזה חטא, משא״כ על היונים אומרים בימי מתתי׳ כשעמדה מלכות יון הרשעה וכו׳ להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חקי רצונך, לכן אין לשאל על איזה חטא כיון שיסורים של קידוש השם היו, אף שגם החטאים שהיו להם מרקו, אבל שובה ד׳ עד מתי, ישראל מוסרים נפשם על קידוש השם, וירחם נא ד׳ על עמו ובניו הנהרגים ומתיסרים למענו ית׳.",
"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ד׳ ויפוצו אויביך וכו׳ שונאי ישראל שונאי ד׳ הם כמו שפרש״י, וזה שדיבר מש״ר זאת אל הארון והלוחות, כנ״ל שזהו הסימן שהיסורים הם על קידוש השם ושונאי ישראל שונאי ד׳ הם אם מתנפליםעל התורה, קומה ד׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך, קומה ד׳, כי איתא במדרש פ׳ בשלח עה״פ אז ישיר, אע״פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולם אלא מאז ישיר משל למלך ואגוסטוס וכו׳ זה עומד על הלוח וזה יושב, שיושב יותר התגלות כבודו ית׳ מעומד, נכון כסאך מאז וכשישראל נושעו ואמרו ישראל שירה [היא] בחי׳ נתיישבה כסאך, אבל כשח״ו הם בצרה, אז כביכול קומה ד', שזהו חילול השם, לא יושב, לכן ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך.",
"נחזור להנ״ל כל פרשה שהיתה חביבה על דוד שהיתה באתדל״ת, והוא המשיך את השראת השכינה, לכן כשבאה התורה לרמז את הוספת מש״ר על שאר נביאים בנבואת זה הדבר, לא נאמר וידבר ד׳ אף שד׳ דיבר לו, לרמז שלא באדל״ע ד׳ דיבר רק באדל״ת, והוא הי׳ המסבב בזה ועבודתו הוא, ובזה גדלות הנבואה של זה הדבר שלימה, משא״כ במצרים כה אמר ד׳ פרש״י בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו, היינו באדל״ע, לכן לא נאמר בה בחי׳ תוספת הנבואה של זה הדבר, רק כאן שהיתה באדל״ת שלו.",
"נחזור להנ״ל כל פרשה שהיתה חביבה על דוד שהיתה באתדל״ת, והוא המשיך את השראת השכינה, לכן כשבאה התורה לרמז את הוספת מש״ר על שאר נביאים בנבואת זה הדבר, לא נאמר וידבר ד׳ אף שד׳ דיבר לו, לרמז שלא באדל״ע ד׳ דיבר רק באדל״ת, והוא הי׳ המסבב בזה ועבודתו הוא, ובזה גדלות הנבואה של זה הדבר שלימה, משא״כ במצרים כה אמר ד׳ פרש״י בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו, היינו באדל״ע, לכן לא נאמר בה בחי׳ תוספת הנבואה של זה הדבר, רק כאן שהיתה באדל״ת שלו."
],
"Shabbat Chazon": [
"חזון ישעי׳ בן אמוץ אשר חזה וכו'. ונבין נא למה שבת הזה נקרא ע״ש ההפטורה, הן ישנם עוד שבתות כשבת נחמו ושבת שובה הנקראים ע\"ש ההפטורות, אבל בטח בכלם טעם להם שמשונים הם מכל שבתות השנה שאינם נקראים ע״ש ההפטורות, ואם מפני שהיא בבין המצרים וההפטורה מדברת מן החורבן, הלא גם ההפטורות של ב׳ השבתות הקודמות מדברים מנבואת ירמי׳ שהי׳ שנים רבות אחר ישעי', והי׳ ממש בשעת החורבן ומ״מ לא נקראו השבתות ע׳׳ש ההפטורות.",
"אמנם איתא בשהש״ר פ״ג בעשר לשוניות נקראת הנבואה וכו', אי זה קשה מכלן, ר״א אומר חזון קשה, שנאמר חזות קשה הוגד לי ע״ש, בענין נבואה אין לנו השגה אבל פשוט אפשר לפי מצבנו, כי כבר דברנו איך שעכשיו רואים כמה רחוקים השמיעה והדיבור מצרות ויסורים, מן ראית הצרות והיסודים ומכש״כ לסבלם ר״ל, כשלמדנו בדברי הנביאים ודברי חכז״ל מצרות החורבן, חשבנו שיש לנו איזה השגה בצרות אלו אף בכינו אז לפעמים, עכשיו רואים שלשמוע צרות, כמה רב המרחק, מלראותם ומכש״כ לסבלם ר״ל, עד שכמעט לא מיני׳ ולא מקצתי', לכן הבחינות שדברי הנביאות מצרות ישראל נתגלו להנביאים אם ע״י הדיבור והקול ששמעו ממרום אם ע\"י שאר הבחינות, קשה מכולן היתה להם כשהראו להם במחזה וראיה ממשית את הצרות והיסורים, חזות קשה הוגד לי, וזה שאמר עולא ועוד אמוראים על חבלי משיח ייתי ולא איחמיני', שאף שידעו את הצרות של חבלי משיח מ״מ לראות ממש את ישראל בצרות רבות כאלו לא רצו, ולפי׳׳ז אין הכוונה על עצמם בלבד, למנוע את עצמם מצער, רק כמו ששאר תנאים ואמוראים אמרו את גודל הצעד בזמן חבלי משיח, הגדילו הם עוד יותר ואמרו כמה שיודעים אנו וכמה שאומרים בפינו מן הצרות לא נוכל לתארם כפי שיהיו באמת, כי אינו דומה הידיעה והדיבור מהצרות לראי', לראותם, ואף שאני יודע מהם מ״מ איני רוצה לראותם, ייתי ולא איחמינה.",
"וזה ראה ראיתי בעני עמי אשר במצרים וכו׳ כי ידעתי את מכאוביו, שע׳׳פ פשוט למה כתיב כי ידעתי מאחר שכבר כתיב ראה ראיתי. אבל יש שהאב יודע שטובה גדולה לבנו לעשות לו נתוח, ומ״מ לא יוכל לעמוד ולראות בשעה שעושים לו הנתוח כנ״ל שאינו דומה הידיעה מהיסורים, מלראות אותם, ואף שלטובה היא לו מ״מ לראותם לא יוכל כי אז בטלה הידיעה אשר יודע הוא שלטובתו היא ורק ביסודי בנו הוא מדגיש, והנה גלות מצרים כמו שאר גליות ויסורים היו לטובת ישראל, וזה שאמר ה׳ ראה ראיתי וכו׳ וכיון שראיתי בראי׳ לכן ידעתי רק את מכאוביו, לא בהטובה ממכאוביו רק במכאוביו שכואב להם, לכן לכה ואשלחך וכו׳ והוצא את עמי.",
"שבת חזון, חזון ישעי', והיא הקשה שבכולן גם לראות את הצרות, לכן קודאין הפטורה זו בשבוע שחל בו ט׳ באב והשבת נקרא על שמה שבת חזון, אבל כיון שגם במרום כבר רואים את יסורי ישראל, לכן ידעתי את מכאוביו, בהכאב לא בהטובה מהם, ובזה פועלים הישועה, בחי׳ פקח עיניך וראה, וההפטורה מתחלת בחזון שקשה מכולן ומסיימת בישועה, ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.",
"שבת חזון, חזון ישעי', והיא הקשה שבכולן גם לראות את הצרות, לכן קודאין הפטורה זו בשבוע שחל בו ט׳ באב והשבת נקרא על שמה שבת חזון, אבל כיון שגם במרום כבר רואים את יסורי ישראל, לכן ידעתי את מכאוביו, בהכאב לא בהטובה מהם, ובזה פועלים הישועה, בחי׳ פקח עיניך וראה, וההפטורה מתחלת בחזון שקשה מכולן ומסיימת בישועה, ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה."
]
}
},
"versions": [
[
"Jerusalem, 1960",
"https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017220380205171/NLI"
]
],
"heTitle": "אש קודש",
"categories": [
"Chasidut",
"Piaseczno Rebbe"
],
"schema": {
"heTitle": "אש קודש",
"enTitle": "Esh Kodesh",
"key": "Esh Kodesh",
"nodes": [
{
"heTitle": "פתח דבר",
"enTitle": "Preface"
},
{
"heTitle": "אזכרה",
"enTitle": "Tribute"
},
{
"heTitle": "שנת ת\"ש",
"enTitle": "Jewish Year 5700",
"nodes": [
{
"heTitle": "ראש השנה",
"enTitle": "Rosh Hashanah"
},
{
"heTitle": "שבת תשובה",
"enTitle": "Shabbat Teshuva"
},
{
"heTitle": "חיי שרה",
"enTitle": "Chayei Sara"
},
{
"heTitle": "תולדות",
"enTitle": "Toldot"
},
{
"heTitle": "ויצא",
"enTitle": "Vayetzei"
},
{
"heTitle": "וישלח",
"enTitle": "Vayishlach"
},
{
"heTitle": "וישב",
"enTitle": "Vayeshev"
},
{
"heTitle": "מקץ",
"enTitle": "Miketz"
},
{
"heTitle": "ויגש",
"enTitle": "Vayigash"
},
{
"heTitle": "ויחי",
"enTitle": "Vayechi"
},
{
"heTitle": "וארא",
"enTitle": "Vaera"
},
{
"heTitle": "בא",
"enTitle": "Bo"
},
{
"heTitle": "בשלח",
"enTitle": "Beshalach"
},
{
"heTitle": "יתרו",
"enTitle": "Yitro"
},
{
"heTitle": "משפטים",
"enTitle": "Mishpatim"
},
{
"heTitle": "כי תשא",
"enTitle": "Ki Tisa"
},
{
"heTitle": "ויקהל",
"enTitle": "Vayakhel"
},
{
"heTitle": "פקודי (שקלים)",
"enTitle": "Pekudei (Shekalim)"
},
{
"heTitle": "ויקרא",
"enTitle": "Vayikra"
},
{
"heTitle": "זכור",
"enTitle": "Zachor"
},
{
"heTitle": "פורים",
"enTitle": "Purim"
},
{
"heTitle": "החודש",
"enTitle": "HaChodesh"
},
{
"heTitle": "שבת הגדול",
"enTitle": "Shabbat HaGadol"
},
{
"heTitle": "לפסח",
"enTitle": "Pesach"
},
{
"heTitle": "לשבת חוה\"מ פסח",
"enTitle": "Shabbat Chol HaMoed Pesach"
},
{
"heTitle": "שביעי של פסח",
"enTitle": "The Seventh Day of Pesach"
},
{
"heTitle": "לאסרו חג של פסח",
"enTitle": "Isru Chag of Pesach"
},
{
"heTitle": "מצורע",
"enTitle": "Metzora"
},
{
"heTitle": "קדושים",
"enTitle": "Kedoshim"
},
{
"heTitle": "אמור",
"enTitle": "Emor"
},
{
"heTitle": "בהר",
"enTitle": "Behar"
},
{
"heTitle": "בחוקתי",
"enTitle": "Bechukotai"
},
{
"heTitle": "נשא",
"enTitle": "Nasso"
},
{
"heTitle": "שבועות",
"enTitle": "Shavuot"
},
{
"heTitle": "בהעלותך",
"enTitle": "Beha'alotcha"
},
{
"heTitle": "שלח",
"enTitle": "Sh'lach"
},
{
"heTitle": "בלק",
"enTitle": "Balak"
},
{
"heTitle": "פנחס",
"enTitle": "Pinchas"
},
{
"heTitle": "כי תצא",
"enTitle": "Ki Teitzei"
},
{
"heTitle": "כי תבוא",
"enTitle": "Ki Tavo"
},
{
"heTitle": "נצבים",
"enTitle": "Nitzavim"
}
]
},
{
"heTitle": "שנת תש\"א",
"enTitle": "Jewish Year 5701",
"nodes": [
{
"heTitle": "ראש השנה",
"enTitle": "Rosh Hashanah"
},
{
"heTitle": "לשבת תשובה",
"enTitle": "Shabbat Teshuva"
},
{
"heTitle": "יום ב' דסוכות",
"enTitle": "Second Day of Sukkot"
},
{
"heTitle": "לשמיני עצרת",
"enTitle": "Shemini Atzeret"
},
{
"heTitle": "בראשית",
"enTitle": "Bereshit"
},
{
"heTitle": "נח",
"enTitle": "Noach"
},
{
"heTitle": "תולדות",
"enTitle": "Toldot"
},
{
"heTitle": "וישלח",
"enTitle": "Vayishlach"
},
{
"heTitle": "וישב",
"enTitle": "Vayeshev"
},
{
"heTitle": "החודש",
"enTitle": "HaChodesh"
},
{
"heTitle": "שבת הגדול",
"enTitle": "Shabbat HaGadol"
},
{
"heTitle": "לפסח",
"enTitle": "Pesach"
},
{
"heTitle": "לשביעי של פסח",
"enTitle": "The Seventh Day of Pesach"
},
{
"heTitle": "בהעלותך",
"enTitle": "Beha'alotcha"
},
{
"heTitle": "חקת",
"enTitle": "Chukat"
},
{
"heTitle": "מסעי",
"enTitle": "Masei"
},
{
"heTitle": "שבת נחמו",
"enTitle": "Shabbat Nachamu"
},
{
"heTitle": "עקב",
"enTitle": "Eikev"
},
{
"heTitle": "ראה",
"enTitle": "Re'eh"
},
{
"heTitle": "שופטים",
"enTitle": "Shoftim"
},
{
"heTitle": "כי תבוא",
"enTitle": "Ki Tavo"
}
]
},
{
"heTitle": "שנת תש\"ב",
"enTitle": "Jewish Year 5702",
"nodes": [
{
"heTitle": "ראש השנה",
"enTitle": "Rosh Hashanah"
},
{
"heTitle": "שבת שובה",
"enTitle": "Shabbat Shuva"
},
{
"heTitle": "סוכות",
"enTitle": "Sukkot"
},
{
"heTitle": "הושענא רבה",
"enTitle": "Hoshana Rabbah"
},
{
"heTitle": "שמיני עצרת",
"enTitle": "Shemini Atzeret"
},
{
"heTitle": "לשבת בראשית",
"enTitle": "Shabbat Bereshit"
},
{
"heTitle": "תולדות",
"enTitle": "Toldot"
},
{
"heTitle": "וישלח",
"enTitle": "Vayishlach"
},
{
"heTitle": "לחנוכה",
"enTitle": "Hanukkah"
},
{
"heTitle": "ויגש",
"enTitle": "Vayigash"
},
{
"heTitle": "שמות",
"enTitle": "Shemot"
},
{
"heTitle": "וארא",
"enTitle": "Vaera"
},
{
"heTitle": "בא",
"enTitle": "Bo"
},
{
"heTitle": "בשלח",
"enTitle": "Beshalach"
},
{
"heTitle": "יתרו",
"enTitle": "Yitro"
},
{
"heTitle": "משפטים שקלים",
"enTitle": "Mishpatim Shekalim"
},
{
"heTitle": "זכור",
"enTitle": "Zachor"
},
{
"heTitle": "פורים",
"enTitle": "Purim"
},
{
"heTitle": "פרה",
"enTitle": "Parah"
},
{
"heTitle": "החודש",
"enTitle": "HaChodesh"
},
{
"heTitle": "לר\"ח ניסן",
"enTitle": "Rosh Chodesh Nisan"
},
{
"heTitle": "חקת",
"enTitle": "Chukat"
},
{
"heTitle": "מטות",
"enTitle": "Matot"
},
{
"heTitle": "לשבת חזון",
"enTitle": "Shabbat Chazon"
}
]
}
]
}
}