{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Ketubot",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה כתובות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Nashim"
    ],
    "text": [
        [
            "בתולה נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום החמישי. שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין:  ",
            "בתולה כתובתה מאתים. ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים. ויש להן טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. כתובתן מאתים. ויש להן טענת בתולים:  ",
            "הגדול שבא על הקטנה. וקטן שבא על הגדולה. ומוכת עץ. כתובתן מאתים. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה:  ",
            "בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתה מנה. ואין להם טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה. שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו. יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד. כתובתן מנה. ואין להם טענת בתולין:  ",
            "האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים. אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה. אחת אלמנת ישראל. ואחת אלמנת כהן. כתובתן מנה. בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז. ולא מיחו בידם חכמים:  ",
            "הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים. היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך. והלה אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך. והיה מקחי מקח טעות. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת. רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראיה לדבריה:  ",
            "היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת. ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש. עד שתביא ראיה לדבריה:  ",
            "ראוה מדברת עם אחד בשוק אמרו לה מה טיבו של זה. איש פלוני וכהן הוא. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת. ורבי יהושע אומר. לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר. עד שתביא ראיה לדבריה:  ",
            "היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה. מאיש פלוני וכהן הוא. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת. רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה:  ",
            "אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה. אמר ר' יוחנן בן נורי. אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה. הרי זו תנשא לכהונה:  "
        ],
        [
            "האשה שנתארמלה או שנתגרשה. היא אומרת בתולה נשאתני. והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך. אם יש עדים שיצאת בהינומא. וראשה פרוע. כתובתה מאתים. ר' יוחנן בן ברוקא אומר אף חלוק קליות ראיה:  ",
            "ומודה רבי יהושע באומר לחבירו. שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו שהוא נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה הימנו אינו נאמן:  ",
            "העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו. קטנים היינו. פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים. ואם יש עדים שהוא כתב ידם. או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר. אינן נאמנין:  ",
            "זה אומר זה כתב ידי. וזה כתב ידו של חבירי. וזה אומר זה כתב ידי. וזה כתב ידו של חבירי. הרי אלו נאמנין. זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי. צריכים לצרף עמהם אחר. דברי רבי. וחכמים אומרים אינן צריכין לצרף עמהם אחר. אלא נאמן אדם לומר. זה כתב ידי:  ",
            "האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת. שהפה שאסר. הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שהיתה אשת איש. והיא אומרת גרושה אני. אינה נאמנת. אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני. אינה נאמנת. ואם משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא:  ",
            "שתי נשים שנשבו. זאת אומרת נשביתי. וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני. אינן נאמנות. ובזמן שהן מעידות זו את זו. הרי אלו נאמנות:  ",
            "וכן שני אנשים זה אומר כהן אני. וזה אומר כהן אני. אינן נאמנין. ובזמן שהן מעידין זה את זה. הרי אלו נאמנין:  ",
            "רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין. אבל במקום שאין עוררין. מעלין לכהונה על פי עד אחד. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד:  ",
            "האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון. מותרת לבעלה. על ידי נפשות אסורה לבעלה. עיר שכבשה כרכום. כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות. ואם יש להן עדים. אפילו עבד. אפילו שפחה. הרי אלו נאמנין. ואין נאמן אדם על ידי עצמו. אמר רבי זכריה בן הקצב. המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלים ועד שיצאו. אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו:  ",
            "ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא. וזה כתב ידו של רבי. וזה כתב ידו של אחי. זכור הייתי בפלונית שיצתה בהינומא. וראשה פרוע. ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר. לטבול לאכול בתרומה. ושהיה חולק עמנו על הגורן. והמקום הזה בית הפרס. ועד כאן היינו באין בשבת. אבל אין אדם נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה. מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה:  "
        ],
        [
            "אלו נערות שיש להן קנס. הבא על הממזרת. ועל הנתינה. ועל הכותית. הבא על הגיורת. ועל השבויה. ועל השפחה. שנפדו. ושנתגיירו. ושנשתחררו. פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו. ועל אשת אחי אביו. ועל הנדה. יש להן קנס. אף על פי שהן בהכרת. אין בהן מיתת בית דין: ",
            "ואלו שאין להן קנס. הבא על הגיורת. ועל השבויה. ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו. יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד. רבי יהודה אומר שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה. אף על פי שגדולה. הבא על בתו. על בת בתו. על בת בנו. על בת אשתו. על בת בנה. על בת בתה. אין להן קנס. מפני שמתחייב בנפשו. שמיתתו בידי בית דין. וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון. שנאמר (שמות כא, כב) ולא יהיה אסון ענוש יענש: ",
            "נערה שנתארסה ונתגרשה. רבי יוסי הגלילי אומר אין לה קנס. רבי עקיבא אומר יש לה קנס. וקנסה לעצמה: ",
            "המפתה נותן שלשה דברים. והאונס ארבעה. המפתה נותן בושת. ופגם. וקנס. מוסף עליו אונס. שנותן את הצער. מה בין אונס למפתה. האונס נותן את הצער. והמפתה אינו נותן את הצער. האונס נותן מיד. והמפתה לכשיוציא. האונס שותה בעציצו. והמפתה אם רצה להוציא מוציא: ",
            "כיצד שותה בעציצו. אפילו היא חגרת אפילו היא סומא. ואפילו היתה מוכת שחין. נמצא בה דבר ערוה. או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה. שנאמר (דברים כב ,כט) ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו: ",
            "יתומה שנתארסה ונתגרשה. רבי אלעזר אומר. המפתה פטור. והאונס חייב: ",
            "איזהו בושת. הכל לפי המבייש והמתבייש. פגם רואין אותה כאלו היא שפחה נמכרת. כמה היתה יפה. וכמה היא יפה. קנס שוה בכל אדם. וכל שיש לו קצבה מן התורה. שוה לכל אדם: ",
            "כל מקום שיש מכר. אין קנס. וכל מקום שיש קנס. אין מכר. קטנה יש לה מכר. ואין לה קנס. נערה יש לה קנס. ואין לה מכר. הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס: ",
            "האומר פתיתי את בתו של פלוני. משלם בושת ופגם על פי עצמו. ואינו משלם קנס. האומר גנבתי וטבחתי ומכרתי. משלם את הקרן על פי עצמו. ואינו משלם תשלומי כפל. ותשלומי ארבעה וחמשה. המית שורי את פלוני. או שורו של פלוני. הרי זה משלם על פי עצמו. המית שורי עבדו של פלוני. אינו משלם על פי עצמו. זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק. אינו משלם על פי עצמו: "
        ],
        [
            "נערה שנתפתתה. בושתה ופגמה וקנסה של אביה. והצער בתפוסה. עמדה בדין עד שלא מת האב. הרי הן של אב. מת האב הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב. הרי הן של עצמה. עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב. מת האב. הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה. הרי הן של עצמה. רבי שמעון אומר. אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה. מעשה ידיה. ומציאתה. אף על פי שלא גבתה. מת האב. הרי הן של אחין:  ",
            "המארס את בתו וגירשה. אירסה ונתארמלה. כתובתה שלו. השיאה וגירשה. השיאה ונתארמלה. כתובתה שלה. רבי יהודה אומר. הראשונה של אב. אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה:  ",
            "הגיורת שנתגיירה בתה עמה. וזנתה. הרי זו בחנק. אין לה לא פתח בית האב. ולא מאה סלע. היתה הורתה שלא בקדושה. ולידתה בקדושה. הרי זו בסקילה. אין לה לא פתח בית האב. ולא מאה סלע. היתה הורתה ולידתה בקדושה. הרי היא כבת ישראל לכל דבר. יש לה אב ואין לה פתח בית האב. יש לה פתח בית האב ואין לה אב. הרי זו בסקילה. לא נאמר פתח בית אביה אלא למצוה:  ",
            "האב זכאי בבתו בקדושיה. בכסף. בשטר. ובביאה. וזכאי במציאתה. ובמעשה ידיה. ובהפרת נדריה. ומקבל את גיטה. ואינו אוכל פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה. וחייב במזונותיה. בפרקונה. ובקבורתה. רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל. לא יפחות משני חלילים ומקוננת:  ",
            "לעולם היא ברשות האב. עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין. מסר האב לשלוחי הבעל. הרי היא ברשות הבעל. הלך האב עם שלוחי הבעל. או שהלכו שלוחי האב. עם שלוחי הבעל. הרי היא ברשות האב. מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל. הרי היא ברשות הבעל:  ",
            "האב אינו חייב במזונות בתו זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה. הבנים ירשו. והבנות יזונו. מה הבנים אינן יורשין. אלא לאחר מיתת האב. אף הבנות אינן נזונות. אלא לאחר מיתת אביהן:  ",
            "לא כתב לה כתובה. בתולה גובה מאתים. ואלמנה מנה. מפני שהוא תנאי בית דין. כתב לה שדה. שוה מנה. תחת מאתים זוז. ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך. חייב. שהוא תנאי בית דין:  ",
            "לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך. ואותבינך לי לאינתו. ובכהנת אהדרינך למדינתך. חייב. שהוא תנאי בית דין:  ",
            "נשבית חייב לפדותה. ואם אמר הרי גיטה. וכתובתה תפדה את עצמה. אינו רשאי. לקתה חייב לרפאותה. אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה. רשאי:  ",
            "לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי. אינון ירתון כסף כתובתיך. יתר על חולקיהון דעם אחוהון. חייב. שהוא תנאי בית דין:  ",
            "בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי. יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי. עד דתנסבן לגוברין. חייב. שהוא תנאי בית דין:  ",
            "את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד אלמנותיך בביתי. חייב. שהוא תנאי בית דין. כך היו אנשי ירושלם כותבין. אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלם. אנשי יהודה היו כותבין. עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך. לפיכך אם רצו היורשין. נותנין לה כתובתה. ופוטרין אותה:  "
        ],
        [
            "אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים. ואלמנה מנה. אם רצה להוסיף. אפילו מאה מנה. יוסיף. נתארמלה או נתגרשה. בין מן האירוסין. בין מן הנשואין. גובה את הכל. רבי אלעזר בן עזריה אומר. מן הנשואין גובה את הכל. מן האירוסין בתולה גובה מאתים. ואלמנה מנה. שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה. רבי יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה. ולאלמנה מנה. והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז. רבי מאיר אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים. ולאלמנה ממנה. הרי זו בעילת זנות:  ",
            "נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל. לפרנס את עצמה. וכשם שנותנין לאשה. כך נותנין לאיש. לפרנס את עצמו. ולאלמנה שלשים יום. הגיע זמן ולא נשאו. אוכלות משלו. ואוכלות בתרומה. רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה. רבי עקיבא אומר מחצה חולין. ומחצה תרומה:  ",
            "היבם אינו מאכיל בתרומה. עשתה ששה חדשים בפני הבעל. וששה חדשים. בפני היבם. ואפילו כולן בפני הבעל. חסר יום אחד בפני היבם. או כולן בפני היבם. חסר יום אחד בפני הבעל. אינה אוכלת בתרומה. זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהן אמרו אין האשה אוכלת בתרומה. עד שתכנס לחופה:  ",
            "המקדיש מעשה ידי אשתו. הרי זו עושה. ואוכלת. המותר. רבי מאיר אומר הקדש. רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין:  ",
            "אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה. טוחנת. ואופה. ומכבסת. מבשלת. ומניקה את בנה. מצעת לו המטה. ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת. לא טוחנת. ולא אופה. ולא מכבסת. שתים אינה מבשלת. ואינה מניקה את בנה. שלש אינה מצעת לו המטה. ואינה עושה בצמר. ארבעה יושבת בקתדרא. רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות. כופה לעשות בצמר. שהבטלה מביאה לידי זימה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה. יוציא ויתן כתובתה. שהבטלה מביאה לידי שיעמום:  ",
            "המדיר את אשתו מתשמיש המטה. בית שמאי אומרים שתי שבתות. בית הלל אומרים שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות. שלשים יום. הפועלים שבת אחת. העונה האמורה בתורה. הטיילין בכל יום. הפועלים שתים בשבת. החמרים אחת בשבת. הגמלים. אחת לשלשים יום. הספנים אחת לששה חדשים. דברי רבי אליעזר:  ",
            "המורדת על בעלה. פוחתין לה מכתובתה. שבעה דינרין בשבת. רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין. עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה. רבי יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך שמא תפול לה ירושה ממקום אחר גובה הימנה. וכן המורד על אשתו. מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת. רבי יהודה אומר שלשה טרפעיקין:  ",
            "המשרה את אשתו על ידי שליש. לא יפחות לה משני קבין חטין. או מארבעה קבין שעורים. אמר רבי יוסי. לא פסק לה שעורים אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום. ונותן לה חצי קב קטנית. וחצי לוג שמן. וקב גרוגרות. או מנה דבילה. ואם אין לו. פוסק לעומתן פירות ממקום אחר. ונותן לה מטה מפץ ומחצלת. ונותן לה כפה לראשה. וחגור למתניה. ומנעלים ממועד למועד. וכלים של חמשים זוז משנה לשנה. ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה. ולא שחקים בימות הגשמים. אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים. והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה. והשחקים שלה:  ",
            "נותן לה מעה כסף לצורכה. ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת. ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה. מעשה ידיה שלה. ומה היא עושה לו. משקל חמש סלעים שתי ביהודה. שהן עשר סלעים בגליל. או משקל עשר סלעים ערב ביהודה. שהן עשרים סלעים בגליל. ואם היתה מניקה. פוחתים לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים בעני שבישראל. אבל במכובד. הכל לפי כבודו:"
        ],
        [
            "מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה. וירושתה. הוא אוכל פירות בחייה. בושתה ופגמה שלה. רבי יהודה בן בתירה אומר. בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד. ובזמן שבגלוי לו שני חלקים. ולה אחד. שלו ינתן מיד ושלה ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. \n",
            "הפוסק מעות לחתנו. ומת חתנו. אמרו חכמים. יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן. ולך אי אפשי ליתן: \n",
            "פסקה להכניס לו אלף דינר. הוא פוסק כנגדן חמשה עשר מנה. וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש. שום במנה ושוה מנה אין לו אלא מנה. שום במנה. היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר. ובארבע מאות. היא נותנת חמש מאות. מה שחתן פוסק. הוא פוסק פחות חומש: \n",
            "פסקה להכניס לו כספים סלע כסף נעשה ששה דינרים החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה לכל מנה ומנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה: \n",
            "המשיא את בתו סתם. לא יפחות לה מחמשים זוז. פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל כשאכניסה לביתי אכסנה בכסותי. אלא מכסה ועודה בבית אביה. וכן המשיא את היתומה. לא יפחות לה מחמשים זוז. אם יש בכיס. מפרנסין אותה לפי כבודה: \n",
            "יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה. וכתבו לה במאה. או בחמשים זוז. יכולה היא משתגדיל להוציא מידן. מה שראוי להנתן לה. רבי יהודה אומר אם השיא את הבת הראשונה. ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה. וחכמים אומרים פעמים שאדם עני והעשיר. או עשיר והעני. אלא שמין את הנכסים ונותנין לה: \n",
            "המשליש מעות לבתו. והיא אומרת נאמן בעלי עלי. יעשה השליש מה שהושלש בידו. דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר וכי אינה אלא שדה. והיא רוצה למוכרה. הרי היא מכורה מעכשיו. במה דברים אמורים בגדולה. אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום: \n"
        ],
        [
            "המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום. יעמיד פרנס. יתר מכן יוציא ויתן כתובה. רבי יהודה אומר. בישראל חדש אחד יקיים. ושנים יוציא ויתן כתובה. ובכהנת שנים יקיים. ושלשה יוציא ויתן כתובה: \n",
            "המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות. יוציא ויתן כתובה. רבי יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים. שנים יוציא. ויתן כתובה. ובכהנת שנים יקיים. שלשה יוציא. ויתן כתובה: \n",
            "המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין. יוציא ויתן כתובה. רבי יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה. ובעשירות שלשים יום: \n",
            "המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה. בזמן שהוא עמה בעיר חדש אחד יקיים. שנים יוציא ויתן כתובה. ובזמן שהוא בעיר אחרת. רגל אחד יקיים. שלשה יוציא ויתן כתובה: \n",
            "המדיר את אשתו. שלא תלך לבית האבל. או לבית המשתה. יוציא ויתן כתובה. מפני שנועל בפניה. ואם היה טוען משום דבר אחר. רשאי. אמר לה על מנת שתאמרי לפלוני. מה שאמרת לי. או מה שאמרתי לך. או שתהא ממלא ומערה לאשפה. יוציא ויתן כתובה: \n",
            "ואלו יוצאות שלא בכתובה. העוברת על דת משה. ויהודית. ואיזו היא דת משה. מאכילתו שאינו מעושר. ומשמשתו נדה. ולא קוצה לה חלה. ונודרת ואינה מקיימת. ואיזוהי דת יהודית. יוצאה וראשה פרוע. וטווה בשוק. ומדברת עם כל אדם. אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו. רבי טרפון אומר אף הקולנית. ואיזו היא קולנית. לכשהיא מדברת בתוך ביתה. ושכניה שומעין קולה: \n",
            "המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים. ונמצאו עליה נדרים. אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים. תצא שלא בכתובה. על מנת שאין בה מומין. ונמצאו בה מומין. אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו בה מומין. תצא שלא בכתובה. כל המומין הפוסלין בכהנים. פוסלין בנשים: \n",
            "היו בה מומין ועודה בבית אביה. האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו. ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל. הבעל צריך להביא ראיה. שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו. והיה מקחו מקח טעות. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים. במה דברים אמורים במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי. אינו יכול לטעון. ואם יש מרחץ באותה העיר. אף מומין שבסתר. אינו יכול לטעון. מפני שהוא בודקה בקרובותיו: \n",
            "האיש שנולדו בו מומין. אין כופין אותו להוציא. אמר רבן שמעון בן גמליאל. במה דברים אמורים. במומין הקטנים. אבל במומין הגדולים. כופין אותו להוציא: \n",
            "ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין. ובעל פוליפוס. והמקמץ. והמצרף נחושת. והבורסי. בין שהיו בם עד שלא נישאו. ובין משנישאו נולדו. ועל כולן אמר רבי מאיר. אף על פי שהתנה עמה. יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל. וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה. חוץ ממוכה שחין. מפני שממקתו. מעשה בצידון בבורסי אחד שמת. והיה לו אח בורסי. אמרו חכמים. יכולה היא שתאמר. לאחיך הייתי יכולה לקבל. ולך איני יכולה לקבל: \n"
        ],
        [
            "האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס. מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה. בית שמאי אומרים תמכור. ובית הלל אומרים לא תמכור. אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים. אמר רבי יהודה. אמרו לפני רבן גמליאל. הואיל וזכה באשה. לא יזכה בנכסים. אמר להם על החדשים אנו בושין. אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. נפלו לה משנישאת. אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות. עד שלא נישאת. ונישאת. רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים. אמר רבי חנינא בן עקיבא. אמרו לפני רבן גמליאל. הואיל וזכה באשה. לא יזכה בנכסים. אמר להם על החדשים אנו בושין. אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים:  ",
            "רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים. נכסים הידועים לבעל לא תמכור. ואם מכרה ונתנה בטל. שאינן ידועים לבעל. לא תמכור. ואם מכרה ונתנה קיים:  ",
            "נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. פירות התלושין מן הקרקע. ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. והמחוברין בקרקע. אמר רבי מאיר. שמין אותן כמה הן יפין בפירות. וכמה הן יפין בלא פירות. והמותר ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים המחוברין לקרקע שלו. והתלושין מן הקרקע שלה. וילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות:  ",
            "רבי שמעון אומר מקום שיפה כחו בכניסתה. הורע כחו ביציאתה. מקום שהורע כחו בכניסתה. יפה כחו ביציאתה. פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו. וביציאתה שלה. והתלושין מן הקרקע. בכניסתה שלה. וביציאתה שלו:  ",
            "נפלו לה עבדים ושפחות זקנים. ימכרו וילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור. מפני שהן שבח בית אביה. נפלו לה זיתים וגפנים זקנים. ימכרו לעצים. וילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. רבי יהודה אומר לא תמכור. מפני שהן שבח בית אביה. המוציא הוצאות על נכסי אשתו הוציא הרבה. ואכל קימעא. קימעא ואכל הרבה. מה שהוציא הוציא. ומה שאכל אכל. הוציא ולא אכל. ישבע כמה הוציא ויטול:  ",
            "שומרת יבם שנפלו לה נכסים. מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת. ונותנת. וקיים. מתה. מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה. בית שמאי אומרים. יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. ובית הלל אומרים. נכסים בחזקתן. וכתובה בחזקת יורשי הבעל. נכסים הנכנסים והיוצאים עמה. בחזקת יורשי האב:  ",
            "הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. פירות התלושין מן הקרקע. ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. המחוברין בקרקע אמר רבי מאיר. שמין אותן כמה הן יפין בפירות. וכמה הן יפין בלא פירות. והמותר ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. וחכמים אומרים פירות המחוברים בקרקע שלו התלושין מן הקרקע. כל הקודם זכה בהן. קדם הוא זכה. קדמה היא ילקח בהן קרקע. והוא אוכל פירות. כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר. ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:  ",
            "לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן. אלא כל נכסיו. אחראין לכתובה. וכן לא יאמר אדם לאשתו. הרי כתובתיך מונחת על השלחן. אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה. גירשה אין לה אלא כתובתה החזירה הרי היא ככל הנשים. ואין לה אלא כתובתה בלבד:  "
        ],
        [
            "הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך. הרי זה אוכל פירות בחייה. ואם מתה יורשה. אם כן למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. שאם מכרה ונתנה קיים. כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן. הרי זה אינו אוכל פירות בחייה. ואם מתה יורשה. רבי יהודה אומר. לעולם אוכל פירי פירות. עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. ובפירותיהן. ובפירי פירותיהן עד עולם. כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. ובפירותיהן. ובפירי פירותיהן בחייך. ובמותך. אינו אוכל פירות בחייה. ואם מתה אינו יורשה. רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יירשנה. מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה. תנאו בטל: \n",
            "מי שמת והניח אשה. ובעל חוב ויורשין. והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר. ינתנו לכושל שבהן. רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין. שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה: \n",
            "הניח פירות תלושין מן הקרקע. כל הקודם זכה בהן. זכתה אשה יותר מכתובתה. ובעל חוב יותר על חובו. המותר. רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן. רבי עקיבא אומר אין מרחמין בדין. אלא ינתנו ליורשים. שכולם צריכין שבועה. ואין היורשים צריכין שבועה: \n",
            "המושיב את אשתו חנונית. או שמינה אפוטרופא. הרי זה משביעה כל זמן שירצה. רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה. ועל עיסתה: \n",
            "כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך. אין יכול להשביעה. אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה. נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך. ועל הבאים ברשותיך. אינו יכול להשביעה לא היא. ולא יורשיה. ולא את הבאים ברשותה. אבל יורשיו משביעין אותה. ואת יורשיה. ואת הבאים ברשותה. נדר ושבועה אין לי. ולא ליורשי. ולא לבאים ברשותי. עליך. ועל יורשיך. ועל הבאים ברשותיך. אינו יכול להשביעה. לא הוא. ולא יורשיו. ולא הבאים ברשותו לא אותה. ולא יורשיה. ולא הבאין ברשותה: \n",
            "הלכה מקבר בעלה לבית אביה. או שחזרה לבית חמיה. ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפוטרופא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא. ואין משביעין אותה על מה שעבר: \n",
            "הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה. עד אחד מעידה שהיא פרועה. לא תפרע אלא בשבועה. מנכסי יתומים. ומנכסים משועבדין. ושלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה: \n",
            "הפוגמת כתובתה. כיצד. היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה. לא תפרע אלא בשבועה. עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד. היתה כתובתה אלף זוז. ואמר לה התקבלת כתובתיך. והיא אומרת לא התקבלתי. ועד אחד מעידה שהיא פרועה. לא תפרע אלא בשבועה. מנכסים משועבדים. כיצד. מכר נכסיו לאחרים. והיא נפרעת מן הלקוחות. לא תפרע אלא בשבועה. מנכסי יתומים. כיצד. מת והניח נכסיו ליתומים. והיא נפרעת מן היתומים. לא תפרע אלא בשבועה. ושלא בפניו. כיצד. הלך לו למדינת הים. והיא נפרעת שלא בפניו. אינה נפרעת אלא בשבועה. רבי שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה. ואם אינה תובעת כתובתה. אין היורשין משביעין אותה: \n",
            "הוציאה גט. ואין עמו כתובה. גובה כתובתה. כתובה. ואין עמה גט. היא אומרת אבד גטי. והוא אומר אבד שוברי. וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב. ואין עמו פרוזבול. הרי אלו לא יפרעו. רבן שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה ואילך. אשה גובה כתובתה. שלא בגט. ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול. שני. גטין. ושתי כתובות. גובה שתי כתובות. שתי כתובות וגט אחד. או כתובה ושני גטין. או כתובה וגט ומיתה. אינה גובה אלא כתובה אחת. שהמגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה מחזירה. קטן שהשיאו אביו. כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה. גר שנתגייר ואשתו עמו. כתובתה קיימת. שעל מנת כן קיימה: \n"
        ],
        [
            "מי שהיה נשוי שתי נשים ומת. הראשונה קודמת לשניה. ויורשי הראשונה. קודמים ליורשי שניה. נשא את הראשונה ומתה. נשא שניה ומת הוא. שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה: \n",
            "מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו. ואחר כך מת הוא. ויתומים מבקשים כתובת אמן ואין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה. היה שם מותר דינר. אלו נוטלין כתובת אמן. ואלו נוטלין כתובת אמן. אם אמרו יתומים. אנחנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר. כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להן. אלא שמין את הנכסים בבית דין: \n",
            "היו שם נכסים בראוי. אינן כבמוחזק. רבי שמעון אומר. אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות. אינו כלום. עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יותר על שתי הכתובות דינר: \n",
            "מי שהיה נשוי שלש נשים ומת. כתובתה של זו מנה. ושל זו מאתים. ושל זו שלש מאות. ואין שם אלא מנה חולקות בשוה. היו שם מאתים. של מנה נוטלת חמשים. של מאתים ושל שלש מאות. שלשה שלשה של זהב. היו שם שלש מאות. של מנה נוטלת חמשים. ושל מאתים מנה. ושל שלש מאות ששה של זהב וכן שלשה שהטילו לכיס. פיחתו או הותירו. כך הן חולקין: \n",
            "מי שהיה נשוי ארבע נשים. ומת. הראשונה קודמת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית. הראשונה נשבעת לשניה. ושניה לשלישית. ושלישית לרביעית. והרביעית נפרעת שלא בשבועה. בן ננס אומר וכי מפני שהיא אחרונה נשכרה. אף היא לא תפרע אלא בשבועה. היו יוצאות כולן ביום אחד כל הקודמת לחברתה אפילו שעה אחת זכתה. וכך היו כותבין בירושלים שעות. היו כולן יוצאות בשעה אחת. ואין שם אלא מנה חולקות בשוה: \n",
            "מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו. וכתבה ראשונה ללוקח. דין ודברים אין לי עמך. השניה מוציאה מהלוקח. וראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם. וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב: \n"
        ],
        [
            "אלמנה נזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה יורשיה יורשי כתובתה. חייבין בקבורתה:  ",
            "אלמנה בין מן הארוסין. בין מן הנשואין. מוכרת שלא בבית דין. רבי שמעון אומר. מן הנשואין. מוכרת שלא בבית דין. מן הארוסין. לא תמכור אלא בבית דין. מפני שאין לה מזונות. וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין:  ",
            "מכרה כתובתה או מקצתה. משכנה כתובתה. או מקצתה. נתנה כתובתה לאחר או מקצתה. לא תמכור את השאר אלא בבית דין. וחכמים אומרים מוכרת היא אפילו ארבעה וחמשה פעמים. ומוכרת למזונות שלא בבית דין. וכותבת למזונות מכרתי. וגרושה לא תמכור אלא בבית דין:  ",
            "אלמנה שהיתה כתובתה מאתים. ומכרה שוה מנה במאתים. או שוה מאתים במנה. נתקבלה כתובתה. היתה כתובתה מנה. ומכרה שוה מנה ודינר במנה. מכרה בטל. אפילו היא אומרת אחזיר דינר ליורשין מכרה בטל. רבן שמעון בן גמליאל אומר. לעולם מכרה קיים. עד שתהא שם כדי שתשייר. בשדה בת תשעה קבים. ובגינה בת חצי קב. וכדברי רבי עקיבא בית רובע. היתה כתובתה ארבע מאות זוז. ומכרה לזה במנה. ולזה במנה. ולאחרון יפה מנה ודינר. במנה. של אחרון בטל. ושל כולן מכרן קיים:  ",
            "שום הדיינין שפיחתו שתות. או הוסיפו שתות. מכרן בטל. רבן שמעון בן גמליאל אומר מכרן קיים. אם כן מה כח בית דין יפה. אבל אם עשו אגרת בקורת אפילו מכרו שוה מנה במאתים. או שוה מאתים במנה מכרן קיים:  ",
            "הממאנת. השניה. והאילונית. אין להם כתובה. ולא פירות. ולא מזונות. ולא בלאות. ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לנתין ולממזר. יש לה כתובה:  "
        ],
        [
            "הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים. חייב לזונה חמש שנים. נשאת לאחר ופסקה עמו. כדי שיזון את בתה חמש שנים. חייב לזונה חמש שנים. לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה. אלא מוליך לה מזונותיה למקום. שהיא אמה. וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה. ואחד נותן לה דמי מזונות: \n",
            "נישאת. הבעל נותן לה מזונות. והן נותנין לה דמי מזונות. מתו. בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין. והיא ניזונת מנכסים משועבדים. מפני שהיא כבעלת חוב. הפקחים היו כותבים. על מנת שאזון את בתך חמש שנים. כל זמן שאת עמי: \n",
            "אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי. אין היורשין יכולין לומר לה. לכי לבית אביך. ואנו זנין אותך. אלא זנין אותה בבית בעלה. נותנין לה מדור לפי כבודה. אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא. יכולים היורשים לומר לה. אם את אצלנו. יש ליך מזונות. ואם אין את אצלינו. אין ליך מזונות. אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה. והן ילדים. זנין אותה והיא בבית אביה: \n",
            "כל זמן שהיא בבית אביה. גובה כתובתה לעולם. כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים. שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה. דברי רבי מאיר שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל. וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה. גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית אביה. גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים. מתה יורשיה מזכירין כתובתה. עד עשרים וחמש שנים: \n"
        ],
        [
            "שני דייני גזירות היו בירושלם. אדמון וחנן בן אבישלום. חנן אומר שני דברים. אדמון אומר שבעה. מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף. ולא תשבע בתחלה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים. ואמרו תשבע בתחלה ובסוף. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי. יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף:  ",
            "מי שהלך למדינת הים. ועמד אחד ופרנס את אשתו. חנן אומר איבד את מעותיו נחלקו עליו בני כהנים גדולים. ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול. אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר רבן יוחנן בן זכאי. יפה אמר חנן. הניח מעותיו על קרן הצבי:  ",
            "אדמון אומר שבעה. מי שמת והניח בנים ובנות. בזמן שהנכסים מרובין. הבנים יורשים. והבנות ניזונות. ובנכסים מועטים. הבנות יזונו. והבנים יחזרו על הפתחים. אדמון אומר. בשביל שאני זכר הפסדתי. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון:  ",
            "הטוען את חברו כדי שמן. והודה בקנקנים. אדמון אומר. הואיל והודה במקצת הטענה ישבע. וחכמים אומרים. אין זו הודאה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון:  ",
            "הפוסק מעות לחתנו. ופשט לו את הרגל. תשב עד שילבין ראשה. אדמון אומר יכולה היא שתאמר. אילו אני פסקתי לעצמי. אשב עד שילבין ראשי. עכשיו שאבא פסק עלי. מה אני יכולה לעשות. או כנוס. או פטור. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון:  ",
            "העורר על השדה. והוא חתום עליה בעד. אדמון אומר יכול הוא שיאמר. השני נוח לי. והראשון קשה הימנו. וחכמים אומרים איבד את זכותו. עשאה סימן לאחר. איבד את זכותו:  ",
            "מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו. אדמון אומר. ילך בקצרה. וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה. או יפרח באויר:  ",
            "המוציא שטר חוב על חברו. והלה הוציא שמכר לו את השדה. אדמון אומר יכול הוא שיאמר. אילו הייתי חייב לך. היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה. וחכמים אומרים זה היה פקח. שמכר לו את הקרקע. מפני שהוא יכול למשכנו:  ",
            "שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר. אילו הייתי חייב לך. כיצד אתה לוה ממני. וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו. וזה גובה שטר חובו:  ",
            "שלש ארצות לנשואין. יהודה. ועבר הירדן. והגליל. אין מוציאין מעיר לעיר. ומכרך לכרך. אבל באותה הארץ. מוציאין מעיר לעיר. ומכרך לכרך. אבל לא מעיר לכרך. ולא מכרך לעיר. מוציאין מנוה הרעה. לנוה היפה. אבל לא מנוה היפה. לנוה הרעה. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף לא מנוה רעה. לנוה יפה. מפני שהנוה היפה בודק:  ",
            "הכל מעלין לארץ ישראל. ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלם. ואין הכל מוציאין. אחד האנשים. ואחד הנשים (נוסח אחר ואחד עבדים) נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בארץ ישראל. וגירשה בקפוטקיא. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בקפוטקיא. וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. רבן שמעון בן גמליאל אומר. נותן לה ממעות קפוטקיא. נשא אשה בקפוטקיא. וגירשה בקפוטקיא. נותן לה ממעות קפוטקיא:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}