{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Kilayim",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה כלאים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            "החטים והזונין אינן כלאים זה בזה. השעורים ושבולת שועל. הכוסמין והשיפון. הפול והספיר. הפורקדן והטופח. ופול הלבן והשעועים. אינם כלאים זה בזה: ",
            " הקשות והמלפפון. אינם כלאים זה בזה. רבי יהודה אומר כלאים. חזרת וחזרת גלים. עולשין ועולשי שדה. כרישים וכרישי שדה. כוסבר וכוסבר שדה. חרדל וחרדל מצרי. ודלעת המצרי והרמוצה. ופול מצרי. והחרוב אינם כלאים זה בזה: ",
            "הלפת והנפוץ. והכרוב התרו בתור. התרדים והלעונים. אינם כלאים זה בזה. הוסיף ר' עקיבא. השום והשומנית. הבצל והבצלצול. והתורמוס והפלסלוס. אינן כלאים זה בזה: ",
            "ובאילן האגסים והקרסתומלין. והפרישים והעוזרדים. אינם כלאים זה בזה. התפוח והחזרד. הפרסקים והשקדין. והשיזפין והרימין. אף על פי שדומין זה לזה. כלאים זה בזה: ",
            "הצנון והנפוץ. החרדל והלפסן. ודלעת יונית עם המצרית והרמוצה. אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה: ",
            "הזאב והכלב. כלב הכופרי והשועל. העזים והצבאים. היעלים והרחלים. הסוס והפרד. הפרד והחמור. החמור והערוד. אע\"פ שדומין זה לזה. כלאים זה בזה: ",
            "אין מביאין אילן באילן. ירק בירק. ולא אילן בירק. ולא ירק באילן. ר' יהודה מתיר ירק באילן: ",
            "אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה. אין מרכיבין פיגם על גבי קדה לבנה. מפני שהוא ירק באילן. אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב שיהא מקירו. אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהא זורקת מימיה לתוכו מפני שהוא אילן בירק. אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו. מפני שהוא ירק בירק: ",
            "הטומן לפת וצנונות תחת הגפן. אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש. לא משום כלאים. ולא משום שביעית. ולא משום מעשרות. וניטלים בשבת. הזורע חטה ושעורה כאחת. הרי זה כלאים. רבי יהודה אומר אינו כלאים. עד שיהו שני חטים ושעורה. או חטה ושתי שעורים. או חטה ושעורה וכוסמת: "
        ],
        [
            "כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט. רבי יוסי אומר יבור. בין ממין אחד. בין משני מינין. רבי שמעון אומר לא אמרו אלא ממין אחד. וחכמים אומרים כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע: ",
            "במה דברים אמורים. תבואה בתבואה. וקטנית בקטנית. תבואה בקטנית. וקטנית בתבואה. באמת אמרו זרעוני גנה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. רבי שמעון אומר כשם שאמרו להחמיר. כך אמרו להקל. הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה: ",
            "היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים. ימתין לה עד שתתליע ויופך ואחר כך יזרע. אם צימחה לא יאמר אזרע ואחר כך אופך. אלא הופך ואחר כך זורע. כמה יהא חורש כתלמי הרביעה. אבא שאול אומר כדי שלא ישייר רובע לבית סאה: ",
            "זרועה ונמלך לנוטעה. לא יאמר אטע ואחר כך אופך אלא הופך ואחר כך נוטע. נטועה ונמלך לזורעה. לא יאמר אזרע ואחר כך אשרש אלא משרש ואחר כך זורע. אם רצה גומם עד פחות מטפח זורע ואחר כך משרש: ",
            "היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף לא יהא זורע ובא על גביהם שאינן עושין אלא לשלשה שנים. תבואה שעלה בה ספיחי אסטיס. וכן מקום הגרנות שעלו בהן מינין הרבה. וכן תלתן שהעלה מיני צמחים אין מחייבין אותו לנכש. אם נכש או כיסח. אומרים לו עקור את הכל חוץ ממין אחד: ",
            "הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין. בית שמאי אומרים שלשה תלמים של פתיח. ובית הלל אומרים מלא העול השרוני. וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו: ",
            "היה ראש תור חטים נכנס בתוך של שעורים. מותר. מפני שהוא נראה כסוף שדהו. שלו חטים. ושל חבירו מין אחר. מותר לסמוך לו מאותו המין. שלו חטים. ושל חבירו חטים. מותר לסמוך לו תלם של פשתן. ולא תלם של מין אחר. ר' שמעון אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין. רבי יוסי אומר. אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן: ",
            "אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע. אבל סומכין לשדה ירקות חרדל וחריע. וסומך לבור ולניר ולגפה ולדרך ולגדר גבוה עשרה טפחים. ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה ולאילן שהוא מיסך על הארץ ולסלע גבוה עשרה ורחב ארבעה: ",
            "הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין. עושה עשרים וארבעה קרחות לבית סאה מקרחת לבית רובע וזורע בתוכה כל מין שירצה. היתה קרחת אחת או שתים זורעם חרדל. שלש לא יזרע חרדל מפני שהיא נראית כשדה חרדל. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים תשע קרחות מותרות עשר אסורות. ר' אליעזר בן יעקב אומר אפילו כל שדהו בית כור לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת: ",
            "כל שהוא בתוך בית רובע עולה במדת בית רובע. אכילת הגפן והקבר והסלע עולין במדת בית רובע. תבואה בתבואה בית רובע. ירק בירק ששהטפחים תבואה בירק ירק בתבואה בית רובע. ר' אליעזר אומר ירק בתבואה ששה טפחים: ",
            "תבואה נוטה על גבי תבואה. וירק על גבי ירק. תבואה על גבי ירק. ירק על גבי תבואה. הכל מותר חוץ מדלעת יונית. ר' מאיר אומר אף הקשות ופול המצרי. ורואה אני את דבריהן מדברי: "
        ],
        [
            "ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים. זורעים בתוכה חמשה זרעונים. ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע. היה לה גבול גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשר. שלשה על כל גבול וגבול ואחד באמצע. לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול מפני שהוא ממלאהו. רבי יהודה אומר ששה באמצע: ",
            "כל מין זרעים אין זורעים בערוגה. וכל מין ירקות זורעין בערוגה. חרדל ואפונים השופין מין זרעים. אפונים הגמלנים מין ירק. גבול שהיה גבוה טפח ונתמעט כשר. שהיה כשר מתחלתו. התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח זורעים לתוכן שלשה זרעונין. אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע: ",
            "היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה ירק אחר מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו. היתה שדהו זרוע ירק והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק אחר. רבי ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו. רבי עקיבא אומר אורך ששה טפחים ורוחב מלואו. רבי יהודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה: ",
            "הנוטע שתי שורות של קישואין. שתי שורות של דלועים. שתי שורות של פול המצרי. מותר. שורה של קשואים. שורה של דלועים. שורה של פול המצרי. אסור. שורה של קשואים. שורה של דלועים. שורה של פול המצרי. ושורה של קשואים. רבי אליעזר מתיר. וחכמים אוסרין: ",
            "נוטע אדם קישות ודלעת לתוך גומא אחת. ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה וזו נוטה לצד זה ונוטה שער של זו לכאן. ושער של זו לכאן. שכל מה שאסרו חכמים לא גזרו אלא מפני מראית העין: ",
            "היתה שדהו זרוע בצלים. ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים. רבי ישמעאל אומר עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת. ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות. ועוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת. רבי עקיבא אומר עוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות. ועוקר שתי שורות ונוטע שתי שורות. וחכמים אומרים אם אין בין שורה לחברתה שתים עשרה אמה לא יקיים את הזרע של בינתיים: ",
            "דלעת בירק כירק. ובתבואה נותנין לה בית רובע. היתה שדהו זרועה תבואה. ובקש ליטע לתוכה שורה של דלועין. נותנין לה לעבודתה ששה טפחים. ואם הגדילה יעקר מלפניה. רבי יוסי אומר נותנין לה עבודתה ארבע אמות. אמרו לו התחמיר זו מן הגפן. אמר להן מצינו שזו חמורה מן הגפן שלגפן יחידית נותנין לה עבודתה ששה טפחים. ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע. רבי מאיר אומר משום רבי ישמעאל. כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה. רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל כל שלשה דלועים לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור: "
        ],
        [
            "קרחת הכרם בית שמאי אומרים עשרים וארבע אמות ובית הלל אומרים שש עשרה אמה. מחול הכרם בית שמאי אומרים שש עשרה אמה. ובית הלל אומרים שתים עשרה אמה. ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו. אם אין שם שש עשרה אמה. לא יביא זרע לשם. היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה. וזורע את המותר: ",
            "איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר. אם אין שם שתים עשרה אמה לא יביא זרע לשם. היו שם שתים עשרה אמה נותנין לו עבודתו וזורע את המותר: ",
            "רבי יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם. ואיזה הוא מחול הכרם. בין שני הכרמים. איזה הוא גדר שהוא גבוה עשרה טפחים. וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה: ",
            "מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי. הרי זו כמחיצה. וגדר שנפרץ עד עשרה אמות הרי היא כפתח. יתר מיכן כנגד הפרצה אסור. נפרצו בו פרצות הרבה. אם העומד מרובה על הפרוץ מותר. ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה אסור: ",
            "הנוטע שורה של חמש גפנים. בית שמאי אומרים כרם. ובית הלל אומרים אינו כרם עד שיהו שם שתי שורות. לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם בית שמאי אומרים קידש שורה אחת. ובית הלל אומרים קידש שתי שורות: ",
            "הנוטע שתים כנגד שתים. ואחת יוצאה זנב. הרי זה כרם. שתים כנגד שתים ואחת בינתים. או שתים כנגד שתים. ואחת באמצע. אינו כרם. עד שיהו שתים נגד שתים ואחת יוצאה זנב: ",
            "הנוטע שורה אחת בתוך שלו. ושורה אחת בתוך של חבירו. ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע. וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים. הרי אלו מצטרפות. גבוה מעשרה טפחים אינן מצטרפות. רבי יהודה אומר אם ערסן מלמעלה הרי אלו מצטרפות: ",
            "הנוטע שתי שורות אם אין ביניהן שמונה אמות. לא יביא זרע לשם. היו שלש אם אין בין שורה לחברתה שש עשרה אמה. לא יביא זרע לשם. רבי אליעזר בן יעקב אומר משום חנינא בן חכינאי. אפילו חרבה האמצעית ואין בין שורה לחברתה שש עשרה אמה. לא יביא זרע לשם. שאילו מתחלה נטען הרי זה מותר בשמונה אמות: ",
            "הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה. מותר להביא זרע לשם. אמר ר' יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה והיה הופך שער שתי שורות לצד אחת וזורע את הניר. ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור. ובא מעשה לפני חכמים והתירו. רבי מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות מותר: "
        ],
        [
            "כרם שחרב. אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה. ונטועות כהלכתן. הרי זה נקרא כרם דל. כרם שהוא נטוע ערבוביא. אם יש בו לכוין שתים נגד שלש. הרי זה כרם. ואם לאו אינו כרם. רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים הרי זה כרם: ",
            "כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות. רבי שמעון אומר אינו כרם. וחכמים אומרים כרם ורואין את האמצעית כאילו אינן: ",
            "חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה. רבי אליעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמים. וזורעים בתוכו. ואם לאו הרי הוא כגת. והגת שבכרם עמוקה עשרה ורחב ארבעה. רבי אליעזר אומר זורעים בתוכה. וחכמים אוסרים. שומרה שבכרם. גבוהה עשרה. ורחבה ארבע. זורעין בתוכה. ואם היה שער כותש אסור: ",
            "גפן שהיא נטועה בגת או בנקע. נותנין לה עבודתה. וזורע את המותר. רבי יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם. והבית שבכרם זורעין בתוכו: ",
            "הנוטע ירק בכרם. או מקיים. הרי זה מקדש ארבעים וחמשה גפנים. אימתי. בזמן שהיו נטועות על ארבע ארבע. או על חמש חמש. היו נטועות על שש שש. או על שבע שבע. הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח. עגולות ולא מרובעות: ",
            "הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר. כשאחזור אלקטנו. אם הוסיף במאתים אסור: ",
            "היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו עם הזבלים. או עם המים. הזורע וסיערתו הרוח. לאחריו מותר. סיערתו הרוח לפניו. ר' עקיבא אומר אם עשבים יופך. ואם אביב ינפץ. ואם הביאה דגן תדלק: ",
            "המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש. וחכמים אומרים לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין. הארוס. והקיסום. ושושנת המלך. וכל מיני זרעים. אינן כלאים בכרם. הקנבס. רבי טרפון אומר אינו כלאים. וחכמים אומרים כלאים. והקינרס כלאים בכרם: "
        ],
        [
            "איזהו עריס. הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר שהיא גבוה עשרה טפחים. או בצד חריץ שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה. נותנין לו עבודתו ד' אמות. בית שמאי אומרים מודדין ארבע אמות מעיקר הגפנים לשדה. ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה. אמר רבי יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן אלא אם יש שם ד' אמות מעיקר גפנים ולגדר נותנין לו את עבודתו וזורע את המותר. וכמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח. רבי עקיבא אומר שלשה: ",
            "עריס שהוא יוצא מן המדרגה. רבי אליעזר בן יעקב אומר אם עומד בארץ ובוצר את כולו הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה. ואם לאו אינו אוסר אלא כנגדו. רבי אליעזר אומר אף הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה. אם גבוה מן הארץ עשרה טפחים אינה מצטרפת עמה ואם לאו הרי זו מצטרפת עמה: ",
            "המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות לא יביא זרע אל תחת המותר. אם הביא לא קדש. ואם הלך החדש אסור. וכן המדלה על מקצת אילן סרק: ",
            "המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל מותר להביא זרע אל תחת המותר. ואם הלך החדש יחזירנו. מעשה שהלך רבי יהושע אצל רבי ישמעאל לכפר עזיז והראהו גפן מודלה על מקצת תאנה אמר לו מה אני להביא זרע אל תחת המותר אמר לו מותר. והעלהו משם לבית המגנייה והראהו גפן שהוא מודלה על מקצת הקורה וסדן של שקמה ובו קורות הרבה. אמר לו תחת הקורה זו אסור והשאר מותר: ",
            "איזהו אילן סרק כל שאינו עושה פירות. רבי מאיר אומר הכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה. רבי יוסי אומר כל שאין כמוהו נוטעין שדות שלמות הרי זה אילן סרק: ",
            "פסקי עריס שמנה אמות ועוד. וכל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהם ועוד חוץ מפסקי עריס. אלו הן פסקי עריס. עריס שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן. אם יש שם שמונה אמות לא יביא זרע לשם. שמונה אמות ועוד. נותנין לו כדי עבודתו וזורע את המותר: ",
            "עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה. נותנין לו עבודתו וזורע את המותר. ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם: ",
            "הקנים היוצאים מן העריס וחס עליהם לפסקן. כנגדן מותר. עשאן כדי שיהלך עליהן החדש אסור: ",
            "הפרח היוצא מן העריס. רואין אותו כאילו מטוטלת תלויה בו. כנגדו אסור. וכן בדלית. המותח זמורה מאילן לאילן תחתיה אסור. ספקה בחבל או בגמי תחת הספוק מותר. עשאה כדי שיהלך עליו החדש אסור: "
        ],
        [
            "המבריך את הגפן בארץ. אם אין עפר על גבה שלשה טפחים לא יביא זרע עליה. אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הבריכה בסלע אף על פי שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה. הארכובה שבגפן. אין מודדין לה אלא מן העיקר השני: ",
            "המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים. רבי אליעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם מארבע אמות ועד שמונה הרי אלו מצטרפות ואם לאו אינן מצטרפות. גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת. רבי מאיר אומר אף צמר גפן אסור ואינו מקדש. רבי אלעזר בר צדוק אומר משמו אף על גבי הגפן אסור ואינו מקדש: ",
            "אלו אוסרין ולא מקדשין. מותר חרבן הכרם מותר מחול הכרם. מותר פסקי עריס מותר אפיפירות. אבל תחת הגפן. ועבודת הגפן. וארבע אמות שבכרם הרי אלו מתקדשות: ",
            "המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש. וחייב באחריותו. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו.",
            "אמר רבי יוסי מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית. ובא מעשה לפני ר' עקיבא. ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו: ",
            "האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו. קוצרו אפילו במועד. עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש. יתר מכאן. קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד. מאימתי הוא נקרא אנס. משישקע: ",
            "הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה יגדור מיד. אם ארעו אונס מותר. תבואתו שהיא נוטה תחת הגפן. וכן בירק. מחזיר ואינו מקדש. מאימתי תבואה מתקדשת משתשריש. וענבים משיעשו כפול הלבן. תבואה שיבשה כל צרכה. וענבים שבשלו כל צרכן אין מתקדשות: ",
            "עציץ נקוב מקדש בכרם. ושאינו נקוב אינו מקדש. ור' שמעון אומר זה וזה אוסרין. ולא מקדשין. המעביר עציץ נקוב בכרם. אם הוסיף במאתים אסור: "
        ],
        [
            "כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים. ואסורין בהנאה. כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים. ומותרין באכילה. וכל שכן בהנאה. כלאי בגדים מותרין בכל דבר. ואינן אסורין אלא מללבוש. כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים. ואינם אסורים אלא מלהרביע. כלאי בהמה אסורים זה בזה: ",
            "בהמה עם בהמה. וחיה עם חיה. בהמה עם חיה. וחיה עם בהמה. טמאה עם טמאה. וטהורה עם טהורה. טמאה עם טהורה. וטהורה עם טמאה. אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג: ",
            "המנהיג סופג את הארבעים. והיושב בקרון סופג את הארבעים. רבי מאיר פוטר. והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה: ",
            "אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון. ולא את הלובדקים לגמלים. רבי יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה. וכן הנולדים מן החמור אף על פי שאביהם סוס מותרין זה עם זה. אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור אסורים זה עם זה: ",
            "הפרוטיות אסורות. והרמך מותר. ואדני השדה חיה. רבי יוסי אומר מטמאות באהל כאדם. הקופד וחולדת הסניים חיה. חולדת הסניים. רבי יוסי אומר בית שמאי אומרים מטמא כזית במשא וכעדשה במגע: ",
            "שור בר מין בהמה. ורבי יוסי אומר מין חיה. כלב מין חיה. ר' מאיר אומר מין בהמה. חזיר מין בהמה. ערוד מין חיה. הפיל. והקוף מין חיה. ואדם מותר עם כולם. למשוך. ולחרוש ולהנהיג: "
        ],
        [
            "אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים ואינו מטמא בנגעים אלא צמר ופשתים. אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים. צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה. אם רוב מן הגמלים מותר. ואם רוב מן הרחלים אסור. מחצה למחצה אסור. וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה: ",
            "השיריים והכלך. אין בהם משום כלאים אבל אסורים מפני מראית העין הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים. ובלבד שלא יהיה בשרו נוגע בהן. אין עראי לכלאים. ולא ילבש כלאים אפילו על גבי עשרה אפילו לגנוב את המכס: ",
            "מטפחות הידים. מטפחות הספרים. מטפחות הספג. אין בהם משום כלאים. רבי אלעזר אוסר. ומטפחות הספרים. אסורות משום כלאים: ",
            "תכריכי המת. ומרדעת של חמור. אין בהם משום כלאים. לא יתן המרדעת על כתיפו אפילו להוציא עליה זבל: ",
            "מוכרי כסות מוכרין כדרכן. ובלבד שלא יתכונו בחמה. מפני החמה. ובגשמים. מפני הגשמים. והצנועים. מפשילין במקל: ",
            "תופרי כסות תופרין כדרכן. ובלבד שלא יתכונו בחמה. מפני החמה. ובגשמים. מפני הגשמים. והצנועים. תופרים בארץ: ",
            "הברסין והברדסין והדלמטיקיון. ומנעלות הפינון לא ילבש בהן עד שיבדוק. רבי יוסי אומר הבאים מחוף הים וממדינת הים. אינן צריכין בדיקה. מפני שחזקתן בקנבוס. ומנעל של זרד. אין בו משום כלאים: ",
            "אין אסור משום כלאים. אלא טווי וארוג שנאמר (דברים כב, יא) לא תלבש שעטנז. דבר שהוא שוע טווי ונוז. רבי שמעון בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו: ",
            "לבדים אסורים מפני שהם שועים. פיו של צמר בשל פשתן אסור. מפני שהם חוזרין כאריג. רבי יוסי אומר משיחות של ארגמן אסורות. מפני שהוא מולל עד שלא קושר. לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן לחגור בו את מתניו. אף על פי שהרצועה באמצע: ",
            "אותות הגרדין. ואותות הכובסים. אסורות משום כלאים. התוכף תכיפה אחת. אינה חבור. ואין בה משום כלאים. והשומטה בשבת פטור. עשה שני ראשיה לצד אחד חבור. ויש בה משום כלאים. והשומטה בשבת חייב. רבי יהודה אומר עד שישלש השק והקופה מצטרפין לכלאים: "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}