{
"language": "he",
"title": "Care of the Critically Ill",
"versionSource": "http://www.ktav.com/index.php/responsa-of-rav-moshe-feinstein.html",
"versionTitle": "Responsa of Rav Moshe Feinstein, trans. by Moshe David Tendler; Vol. 1: Care of the Critically Ill, Hoboken, NJ: Ktav, 1996.",
"versionNotes": "",
"versionTitleInHebrew": "שו״ת/רבי משה פיינשטיין, תורגם ע״י משה דוד טנדלר; כרך א׳: טיפול בחולים קשים, הובוקן, ניו-ג׳רזי; כתב, 1996",
"actualLanguage": "he",
"languageFamilyName": "hebrew",
"isBaseText": true,
"isSource": true,
"isPrimary": true,
"direction": "rtl",
"heTitle": "תשובות רפואיות",
"categories": [
"Halakhah",
"Modern"
],
"text": {
"Preface": [],
"A Biography of Greatness": [],
"Responsa of Rav Moshe Feinstein": {
"Introduction": [],
"Preface to Iggeros Moshe, Volume I": [],
"Iggeros Moshe, Yoreh De'ah III 132": [],
"A New Teshuvah": [
"הגדרות לקביעת המוות",
"משה פיינשטיין ר״מ תפארת ירושלים בנוא יארק
בע\"ה
ר״ח כסלו תשמ״ה
למע״כ ידידי הנכבד מוהר״ר ד׳׳ר ש. ש. בנדי שליט״א, נכדו של האי גברא רבה, הגאון מוהר׳׳ר יוסף ברויאר זצ״ל, בברכת שלום וברכה וכט״ס.",
"אחדשה״ט,
הנה נכדי, הרה״ג מרדכי טענדלער שליט״א, דיבר לי באריכות בכמה מהספיקות והחקירות שנתחדש אצל ידידי, מחמת הפסק שערכאות הראשיות בנוא יארק הכריעו, לקבל ״מיתת המוח״ כהגדרת מיתה. למעשה, כפי ששמעתי מחתני, הרב הגאון מוהר״ר משה דוד טענדלער שליט״א, הערכאות רק קבלו הגדרה שגם מוצדק לדינא, הגדרה שקוראים ״ההארבערד קריטיראי״ שנחשב ממש כ״מחתך ראשו״ ר״ל של החולה, שהמוח כבר, ר״ל, ממש מתעכל. והנה, אף שהלב עדיין יכול לדחוף כמה ימים, מ\"מ כל זמן שאין להחולה כוח נשימה עצמאית, נחשב כמת, וכדביארתי בתשובתי בא״מ יו״ד ח״ג סימן קל״ב. במקרה שאיזה בית חולים, או איזה מדינה, יתחיל להחשיב כמתים גם חולים שלדינא חיים, ויתחייבו הרופא שמטפל בחולה זה, לצוות שיסלקו החולה ממכשירי נשימה, הנה מעצם הדין, נחשב כ״חד עברא דנהרא״, שהרי בלעדו, יש עוד רופאים שכך יצוו, ומ״מ עדיף שיסלק עצמו מטיפול החולה, וישאר ביד הבית חולים לצוות כרצונם.",
"אבל במקרה שזה חולה יהודי, מחוייב הרופא וה״ה שאר יהודים, לעשות כל שביכלתם להצילו, אף שרק מצילו לכמה ימים, שהרי כבר הוי כגוסס, וגם אם הצלה זו יתחייב הרופא להוציאו הון רב, לשלם להמשכת המכשיר, נשימה ושאר טיפולן, מחוייב כך לעשות, וכפי הגדרים של הארכת חיי שעה. ואם יהיה איבה, יהיו מחוייבים כך לעשות גם לגויים. ואסיים בברכה שנזכה בקרוב לקיומו במלואו של ״אני ה׳ רופאיך״ בביאת משיח צדקינו.
בידידות,
משה פיינשטיין"
],
"Iggeros Moshe, Choshen Mishpat II 72": [],
"Iggeros Moshe, Choshen Mishpat II 73": [],
"Iggeros Moshe, Choshen Mishpat II 74": [],
"Iggeros Moshe, Choshen Mishpat II 75": [],
"The Anatomy of a Teshuvah": [],
"Talmudic Sources": [],
"Analysis of the Talmudic Sources": [],
"Later Sources": [],
"Quality and Sanctity of Life, a Torah View": [],
"Additional Note": [
"בירור עמדת הגאונים רבי משה פיינשטיין ורבי שלמה זלמן אויערכאך זכר צדיקים לברכה בענין מיתת המוח.
קראתי מילי דהספדא שכתב הרב נויבירט שליט״א על הגאון ר׳ ש.ז. אויערבאך זצ״ל בחוברת ״המעין״, ניסן תשנ״ה, ובאתי להעיר על דברים שלא באו על דיוקם בעניין מיתת המוח."
],
"Clarification of the Halakhic Rulings of Rav Moshe Feinstein and of Rav Shlomo Zalman Auerbach in Regard to Brain Death": [
"כיון שמן הדברים נשתמע בלבול בעמדת הגאון זצ״ל ובפסק ההלכה של מו״ח הגאון ר׳ משה פיינשטיין זצוק״ל בעל אגרות משה. אסכם את עמדתם בבירור ובתמציתיות ככל הניתן.",
"הרב נויבירט כתב: ״ויש ללמוד את דברי האגרות משה בתשובות לנכון, ונמצא בדיוק ההפך ממה שנאמר בשמו״. מאחר שמשמע שכוונתו ״ממה שנאמר בשמו״ הינה לכותב שורות אלה, הרי יש לציין כי ״לימודו לנכון״ של הכותב שליט״א במה שאמר מו״ח זצ״ל בא ללמד על שיטתו כולה.",
"עשר שנים קודם פטירתו של מו״ח. באייר תשל״ו, נתפרסמה תשובתו אלי בענין מיתת המוח שנחשבת להלכה כמיתה מוחלטת - לא כספק גוסס- ולכן מותר להפסיק את מכשיר הנשמה אחר שנתברר שאין לחולה כוח נשימה עצמאי והוא ״שוכב כמת״ כדברי רש״י ביומא דף פ״ה. (אגרות משה ח״ו, יו״ד ח״ג סי׳ קל״ב). אם היה ספק חי ספק מת, או ספק גוסס, דעתו של מו״ח היא לאסור להפסיק את ההנשמה המלאכותית מדין ספק רציחה. כאשר שוחחתי אתו הוא דחה בשתי ידיים את הסברא שמכונת ההנשמה הוי רק מונע, ומותר להפסיקה אצל גוסס מדין הסרת מונע, כמו שפסק הגרש״ז אויערבאך זצ״ל. לפי דעתו של מו״ח, הפסקת אספקת האוויר או החמצן דינה כרציחה בידים (ועי׳ אגרות משה ח״ז חו״מ ח״ב סי׳ ע״ג אוח א׳, וסי׳ ע״ד אות ג׳) כדאיתא בגמ׳ סנהדרין דף עז. בדין ביתא דשישא.",
"כל מה שכתבתי אז פרסמתי בשם מו״ח זצ״ל, אינו ממה שדייקתי בתשובותיו כמו שניסה לעשות הכותב שליט״א, אלא ממה ששמעתי מפיו ומה שראיתי שפסק כן הלכה למעשה. וכן יעידו עשרות מתלמידיו שגם הם שמעו מפיו דברי אמת לאמיתה של תורה. בחיי מו״ח לא העיז שום אדם לערער על מה שפירסמתי כשמו. רק אחר מיתת הארי באו מי שלא העיזו להשיבו בחייו, לסלף דבריו לאחר פטירתו. אוסיף כאן כמה מובאות קצרות שמוכיחות את צדקת מה שפרסמתי, אף שלאמיתו של דבר אין בהן צורך.",
"1.\tדברי מו״ח בתשובה לד״ר ש״ש בנדי נ״י נכדו של הגאון ר׳ יוסף ברויער זצ״ל בכסלו תשס״ה:",
"״אף שהלב עדיין יכול לדחוף לכמה ימים מ״מ כ״ז שאין לחולה כוח נשימה עצמאי נחשב כמת וכדבארתי בתשובתי בא״מ יו״ד ג׳ סימן קל״ב.״",
"2.\tעדות של בנו הגאון הרב דוד שליט׳׳א ר״מ תפארת ירושלים (כסלו תשנ״ג):",
"״כבר כתבתי שמה שכתב אאמו״ר זצ״ל בא״מ יו״ד חלק ג׳ סימן קל״ב היא תשובה אמיתית ואין להרהר אחריה...לבירור הדברים אם הוא שוכב כמת ואין בו שום תנועה אף שהלב פועם מאחר שאינו נושם הוא כמת גמור״.",
"3.\tעדות של עורך האגרות משה יו״ד חלק ג׳, חתני ר׳ שבתי א. הכהן רפפורט שליט״א (נדפס באסיא כסלו תש״ן):",
"״אין ספק בעולם וכן ידוע לי בבירור משיחה שניהלתי עם מורי זקני זצוק״ל בטלפון ואחר כך פנים אל פנים, תוך כדי עריכת הספר, שהשאלה נשאלה במקרים שהלב פועם״. על חולה כזה - שוכב כמת ואין לו נשימה עצמאית ־ כתב מו״ח זצ״ל בתשובה הנ״ל ד\"ע״י המכונה הוא שייך שינשום אף שהוא כבר מת דנשימה כזו לא מחשיבו כחי\". ",
"לעצם עניין תרומת אברים ממת להצלת נפשות, פסק מו״ח שמצוה לעשות כן, בתשובתו להגאון הרב י״י ווייס זצ״ל כשהיה רב במנצ׳סטר (א״מ יו״ד סוף סימן קע׳׳ד).",
"ועתה לדעתו של הגרש״ז אויערבאך זצ״ל:",
"בח״י מנחם אב תשנ״א הופיעה תשובה קצרה של ד׳ שורות של הגאון בחוברת \"Jewish Observer\" של אגודת ישראל באמריקא, בענין חולה שמת מיתת המוח, וכתב שם שאין שום היתר להוציא אף אחד מאיבריו ושיש בזה משום שפיכת דמים.",
"אחר שכתבתי אליו חשובה ארוכה להסביר את עמדת מו״ח ולברר את המצב הרפואי של החולה, בעיקר את העובדה שמוחו נהרס מכיון שהחמצן אינו מגיע למוחו משום הפסקת זרם הדם, שזהו מה שגורם למיתת המוח, כתב הגאון לשואל בכ״ב טבת תשנ״ב, ונדפס בנשמת אברהם: ״לענ״ד נראה דחולה שזקוק להשתלה בארה׳׳ב יתכן שאינו כשופך דמים כי לפי תיאורו של הרב טנדלר הוא התורם מקבל זריקה רדיואקטיבי...לראות אם זרם הדם מגיע למוח...ואם באמת יעשו כן הרופאים דעתי העניה שזה יהיה תלוי במה שעתיד להתברר שאם בלי מוח כלל...עדיין יכולה כשבה מעוברת הצמודה למכשיר הנשמה להמשיך לגדל בבטנה את העובר שבמעיה...ודבר זה יתברר בעוד מספר ימים...לכן הנני חושב שאם הרופאים יקיימו ויעשו הזריקות דלעיל נראה לענ״ד דלכאורה ה״ז חשוב כהותז ראשו או נשבר מפרקתו של זקן דחשיב כמת גם בלי רוב בשר״.",
"הנה, דמי שמוחו נהרס חשוב כמי שהותז ראשו או נשברה מפרקתו, זהו לשונו ממש של מו״ח בתשובתו הנ״ל באג\"מ יו׳׳ד ח״ג סי׳ קל״ב. א״כ ברור שדעת הגרש״ז זצוק״ל הייתה כדעת מו״ח זצוק״ל שמיתת המוח נחשבת כמיתה מוחלטת.",
"אלא שנולד לו ספק בעצם ההיתר לבצע את הבדיקות וז\"ל:",
"״התורם עומד ודאי למות ולכאורה דינו כגוסס שהמקרב מיתתו ממש שופך דמים. ומה שהרב טנדלר כותב שלא נוגעים בגופו כס־ ששמעתי א״א שלא להזיז את הגוף. אך גם עיקר הדבר הוא טעות, שהרי עצם זריקת החומר שמתפשט בכל הגוף הוא הרבה חמור מלהזיז קצת את הגוף או לעצום את העניים, דודאי אסור...והרי כל הפעולות אינן כלל לתועלת של הגוסס רק עבור אחרים״.",
"הנה שלעניין הפסיקה העקרונית שמיתת המוח היא מיתה להלכה. היתה דעתו כדעת מו״ח זצוק״ל. ולעניין האיסור שכתב הגאון זצ״ל בהיתר ביצוע הבדיקות, יפלא הדבר שלא זכה הגאון ליועץ רפואי שהוא בקי בענינים אלו. העובדות הרפואיות אינן כפי שנמסר לו.",
"א.\tהבדיקות לוודא אם המוח כבר מת או לא, הם לצורך החולה, שאם יוודע שהמוח עדיין קיים, יעשו כל מה שאפשר לעשות להציל את חייו",
"ב.\tלבדיקה הרדיואקטיבית אין צריכין ליגע בחולה אפילו באצבע קטנה.",
"ג.\tטעות גמורה היא לחשוב שהזריקה של החומר תשפיעה לרעה על חולה שנוטה למות אפילו תוך רגע. הסבר ברור לכל מבין ברפואה. זריקה זאת אינה מעלה ואינה מורידה בבריאותו של החולה.",
"",
"ד.\tמסקנת הגאון ״שלפי כל האמור לעיל יוצא שבחו״ל שרובם נכרים מותר לקבל השתלה ורק בא״י אסור״, א״א להולמה. ...",
"וכי מותר להרוג גוי כדי להציל ישראל? כפי שאסור לקרב מיתת ישראל כך אסור לקרב מיתת גוי, לא רק משום איבה אלא משום איסור רציחה. ואע״פ שהגויים אינם מתנהגים לפי ההלכה, הרי אנו מצווים לנהוג ע״פ הלכה - בין עם ישראל ובן עם גוי, וא״כ אין להבין את ההבדל בין חו״ל לא״י.",
"ה.\tבניסן תשנ״ב כתב אלי הגאון שלדעתו מיתת המוח הוי מיתה ע״פ הלכה, אלא דעדיין מסופק הוא הלכה למעשה משום הבדיקות, וז״ל: ״אין לסמוך בוודאות על המדע הרפואי כ״ז שיש עדיין פעימת הלב, אף שקרוב לוודאי שזה רק מפני המכשיר בלבד...נלע״ד דמ״מ יש לסמוך עליהם לענין זה שלאחר כל הבדיקות הנ״ל (לא ח״ו על גוסס רגיל)",
" להפסיק את מכשיר ההנשמה, ",
"ולאחר שיעור של כחצי דקה ולא רואים שום פעימת הלב...",
"רק אז הוא כמת מוחלט״.",
"וכן כתב ביום כ״ה אדר ב' תשנ״ב לארבעה רופאים, וביניהם הד״ר שולמן שהכותב שליט״א הזכיר בהספדו. האמת היא שרוב המנתחים מוכנים להסכים לתנאי זה של הגאון ולבצע השתלת לב וכבד, אחר אי־פעימת הלב ל30 שניות, או כמו שכתב הגאון באסיא באלול תשנ״ד, שדי להמתין רק 15 שניות של אי-פעימת לב. אם יתקבל שינוי זה יביא הדבר ללא ספק לריבוי בכמות התורמים.",
"הרה״ג ד״ר אברהם שטיינברג שליט״א והרה״ג יגאל שפרן שליט״א העידו שהגאון זצ״ל התיר לעשות ניתוח קיסרי באשה שמתה מיתת מוח בביה״ח הדסה בירושלים כדי להציל את עוברה, אף שאם היא נחשבת כגוססת וודאי שהניתוח היה הורג אותה, והסכים לתשובתו של הגאון הרב ואלדנברג שליט״א שנדפסה ב״אסיא״ של כסלו תש״ן.",
"",
"הגאון זצ״ל גם הצטרף לגאונים ר׳ דוד פיינשטיין ור׳ טוביה גולדשטיין שליט״א שהוציאו כרוז לעולם החרדי שקרא לתרום ריאה להציל בחורה, אע״פ שהיה מוכרח שהתורם יהיה חולה שמת מיתת המוח. ",
"ידועים מעשים בפעמים נוספות שהגאון וצ״ל התיר לקבל אברים מבן ישראל, משום שהתברר אצלו שהבדיקות לקביעת המוות כבר נעשו ע״י הרופאים, וגם ידוע לו שבארה״ב עושים בדיקות אלו כדבר שבשגרה ולא שייך מה שלדעתו היה אסור לבצע את הבדיקות מלכתחילה. ומאחר שנעשו הבדיקות בידי מומחים בבה״ח המפורסמים, אין מה לחשוש שלא עשו הבדיקות כהוגן.",
"חשוב להוסיף שרוב הפוסקים הראשונים והאחרונים מתירים לאדם לסכן חיי שעה שלו כדי להציל חבירו לחיי עולם, ולכן אפילו אם יש ספק שהבדיקות ישפיעו לרעה על התורם, הרי בודאי אין לו אלא חיי שעה כמו שכתב הגאון בעצמו, והבדיקות על הצד היותר רע אינן אלא ספק שישפיעו לרעה. א״כ ודאי מותר לעשות הבדיקות כדי להציל את חבירו.",
"ב״אסיא״ אלול תשנ״ד נדפס מכתב של הגאון המטיל ספק בכל מה שכתב לפני כן,",
" משום שנודע לו ע״י מי שייעץ לו בענייני רפואה, ד״עור חי במוח חלק הנקרא היפתלמוס, וא״כ מסופקני דאפשר מצד ההלכה לא מספיק כלל חצי דקה רק צריכים להמתן שיעור זמן שגם חלק הזה של המוח ודאי מת״.",
"ספק זה של הגאון נולד רק משום שהטעו אותו בהגדרת ה״היפתלמוס״. שהרי איתא בגמרא חולין דף כ״א, וכן נפסק להלכה בשו״ע יו״ד סי׳ ש״ע, שנשבר מפרקתו נחשב כמת מיד ומטמא באוהל ואשתו מותרת לעלמא, וזה הוי אע״פ שה״היפתלמוס״ עדיין חי. א״כ רואים שהחלק הזה לא נחשב כחלק מן המוח כיוון שאינו פועל כמו העצבים על תנועת הגוף, אלא כמו שאר הבלוטות שבגוף המפרישות הורמונים המשפיעים על חילוף החמרים בגוף.",
"וכן הוא בפירוש הרמב״ם על המשנה באהלות (א׳, ז׳) שהמוח הוא ״הכוח המניע מתפשט בכל האברים מיסוד ומוצא אחד״.",
"וא״כ התברר לכל מי שרוצה להבין האמת, שהגאון ר׳ משה פיינשטיין זצוק״ל התיר בלי פקפוק להשתיל אברים מתורם יהודי שמת מיתת המוח אע״פ שהלב פועם. וכן הסכים הגאון רשז״א זצוק״ל, אלא שנולדו לו ספיקות בעניין הבדיקות לוודא מיתת המוח. משום שהיה איש אמת ותורתו אמת לא היתה לו ברירה אלא לפסוק בכל פעם לפי מיטב ידיעתו בחכמת הרפואה על פי מה שנודע לו מהרופאים שייעצו לו בעניינים אלה. מו״ח זצוק״ל זכה שבין תלמידיו נמצאו מומחים גדולים בכל מקצועות המדע שהם בני תורה אמיתיים יראים ושלמים, והם הסבירו לו מה שהיה צריך להבין בחכמת הרפואה, כדי לפסוק לאמיתה של תורה, ומעולם לא היה צריך לחזור מתשובה שכתב.
אקווה שמאמר זה יברר סופית את עמדתם של שני גאונים אלו כענין קביעת עת המות והשתלת אברים להציל נפש אחת מישראל."
],
"Iggeros Moshe, Yoreh De'ah I 145": [],
"Introductory Note": [],
"Iggeros Moshe, Orach Chaim IV 79": [],
"Iggeros Moshe, Orach Chaim IV 81": [],
"Iggeros Moshe, Orach Chaim IV 80": [],
"Iggeros Moshe, Yoreh De'ah II 174": [],
"Iggeros Moshe, Yoreh De'ah II 166": [],
"Iggeros Moshe, Yoreh De'ah II 164": [],
"Iggeros Moshe, Yoreh De'ah II 162": [],
"Unpublished Responsum \"So One May Live\"": [
"כשדוחין נפש מפני נפש: הגדרות והגבלות",
"הקדמה
לפני כעשר שנים נולדו \"תאומי - סיאם\", היינו מחוברים מן החזה עד הטבור. ",
"אחר בדיקת הרופאים נתברר שלא היה ביניהן רק לב אחד מונח באמצע הגשר של עור, בשר, וגידין, המחבר אותן, וכן רק כבד אחד לשניהם. הלב היחידי לא היה בו מספיק כוח לספק דם לשתי הגופות, ובלי ניתוח להפריד אותן בודאי היו שניהן מתות תוך כמה שבועות. בבנין הגופות הפנימיות לא נראה שום חסרון בתינוקת אחת, אבל בתינוקת השניה נתגלה כמה מומים שעשו אותה לטריפה שאינה חיה אפילו רק לשעות אחדות אחר ההפרדה, ואפילו אם היו נותנים לה הלב והכבד, רק בעזרת אחותה המחוברת לה היתה האפשרות שתשאר בחיים, חיי שעה, בערך כמה שבועות.
השאלה עלתה על שולחן מלכים של מו\"ח זצוק\"ל, ואחר יגיעה עצומה התיר הניתוח, ניתוח שמעולם לא הצליחו הרופאים להפריד התאומים, ורק משום התקדמות הרפואה במשך השנים היה כן תקוה שהפעם יצליחו, וכן היה בדין צדיק גוזר והקב\"ה מקיים.",
"",
"",
"",
"",
"",
"",
"ניתוח של השאלה:
מיסודי התורה שאין דוחין נפש מפני נפש; אעפ\"כ יש אופנים שכן דוחין נפש מפני נפש. האופן הכי ידוע וזה היה \"המהלך\" שנקט מו\"ח זצוק\"ל בפסקו לשאלה זו, הוא דין רודף.
(א) מתני' אהלות [ז':ו'] האשה שהיא מקשה לילד מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו, יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש. וכתב שם הרמב\"ם \"כולו פשוט אין צריך ביאור\".",
"בסנהדרין [ע\"ב:] על המתני' דאהלות \"איתיביה רב חסדא לרב הונא יצא ראשו אין נוגעין בו לפי שאין דוחין נפש מפני נפש ואמאי רודף הוא, ומתרצת הגמרא \"שאני התם דמשמיא קא רדפי לה\", פירושו - שלכן לא נחשב ברודף אחר שיצא ראשו, דמן השמים קא רדפי לאמו, דרק כשעדיין במעי אמו נחשב כרודף דכיון דכל חייו תלוי בחיות האם עדיין לא הוי נפש עצמאי, וא\"כ אם יהיה אסון או בהאם או בהולד אין אפשרות להולד לחיות, ",
"אבל אחר שיצא ראשו שיש לו האפשרות לנשום אויר כעצמאי, אז אפילו אם מת האם כמו בלידת בנימין לרחל, נשאר הולד בחיים ולכן נחשב כנפש ואין דוחין נפש מפני נפש.",
"וזהו מה שהסביר הרמב\"ם ברוצח [א: ט'] שהורגין העובר במעי אמו \"מפני שהוא כרודף אחריה להורגה [דרורף מפקיר עצמו למיתה לא שנא גדול לא שנא קטן, כדאיתא בסנהדרין דף ע\"ב:] ואם הוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם\" עכ\"ל. לענ\"ד טבעו של עולם פירושו דכ\"ז שלא יצא לחוץ טבעו של עולם הוא שחייו תלוין בחיות אמו, אבל משהוציא ראשו אז טבעו של עולם הוא לפעמים מת היולדת אחר הלידה משום העדר דם או דלקת ואין זה שייך להולד שכבר יצא לאויר העולם.",
"וא\"כ בעובדא דידן הרי לתינוקת אחת היתה לה חיות עצמאית, ואחותה, כל חיותה תלויה רק על חיות התאום שאם תמות התאום אין לה שום תקוה לחיות וא\"כ אפשר לדמות האחות בעלת מומין כעובר שחיותה תלויה באחותה שנחשבת כהאם, א\"כ בלי הניתוח וההפרדה ימותו שניהן אז נחשבת האחות בעלת המומין, האחות האי־עצמאית, כאילו היא רודפת את אחותה וניתן להצילה בנפשה.",
"בחידושי רבינו חיים הלוי [רוצח א':ט'] הקשה על הסברא של הרמב\"ם מניין לו דהורגין העובר מדין רודף, דילמא הטעם הוא משום דלגבי נפש אמו לא נחשב כנפש, ונדחה מפני פ\"נ של האם ככל הדברים שנדחין מפני פיקוח נפש שהרי מסקנת הגמרא דלא הוי רודף משום דמשמיא קא רדפי לה.
ומבאר שם הר' חיים דהצלת הנרדף לא הוי משום פ\"נ של כל התורה כולה אלא דין מיוחד משום גזה\"כ להציל הנרדף בנפשו של הרודף וזה לומדין מדין נערה המאורשה מ\"ואין מושיע לה\" שלא שייך כלל לדין של פ\"נ בכה\"ת כולה.",
"וכיון דסובר הרמב\"ם דעובר הוי נפש, לא היינו מצילין האם בנפשו של העובר דאין דוחין נפש מפני נפש ורק משום שהעובר נחשב כרודף לכן מותר להורגו להציל האם דכן הוא הגזה\"כ שהרי לגבי איסורי שבת ואיסורי יוה\"כ נחשב כנפש ועוברים על כל איסורין שבתורה כדי להצילו.
אבל עדיין נשאר קשה מה שלגבי יצא ראשו לא נחשב כרודף משום דמשמיא קא רדפי לה, דודאי בלא יצא ראשו ג\"כ הוי מן השמים, ומדוע נחשיבו כרודף. ומסביר הר' חיים דודאי דין רודף שייך בשניהם, בין יצא ובין לא יצא ראשו אלא דביצא ראשו דהוי טבעו של עולם, שזהו פירושו של משמיא קא רדפי לה לפי הרמב\"ם, מפקיעין ממנו חיובו של רודף ולכן נשאר הדין של אין דוחין נפש מפני נפש אבל בלא יצא ראשו א\"א לומר דמשמיא רדפי לה לאמו שהרי עיקר הסכנה היא להעובר משני צדדים, מצד מיתת האם וגם מצד חיותו, וא\"כ משמיא רדפין אותו יותר מן האם, ולכן כיון שאינו נחשב לנפש גמור לגבי נפש אמו נדחה מפני נפש אמו מדין רודף דאין שום טעם כמו ביצא ראשו להפקיע ממנו חיובו של רודף.",
"וא\"כ בשאלה דידן אפשר להבין שהאחות עם האפשרות לחיות אחר הניתוח נחשב כרודף כמו האחות השניה אלא דאין לה חויבו של רודף כיון דמשמיא קא רדפי לה לאחותה, אבל האחות השניה דאין לה שום אפשרות לישאר בחיים נחשבת כמו העובר דלא הוי נפש גמור לגבי אחותה ולכן נחשבת כרודף עם חיובו של רודף, ומותר להורגה כדי להציל אחותה, ועל זה מבוסס פסק דינו של מו\"ח זצוק\"ל להתיר הניתוח להפריד התאומים אע\"פ שאחד מהן ודאי תמות.",
"ועדיין נשאר ק\"ק לענ\"ד לדמות שאלתינו לדין עובר דהוי רודף את אמו. שהרי הרמב\"ם דייק שזהו טבעו של עולם, אבל בנ\"ד הוי מקרה מוזרת מאוד דודאי לא הוי טבעו של עולם כמו באשה המקשה לילד.",
"ולכן חשבתי לילך בדרך אחרת שכל הנחלים הולכים אל הים ואפשר להגיע להאמת בכמה דרכים, דיש עוד אופן שדוחין נפש מפני נפש:",
"רש\"י [בסנהדרין דף ע\"ב: ד\"ה יצא ראשו] מקשה ממעשה דשבע בן בכרי דחו נפש מפני נפש ולא מדין רודף. ",
"המעשה: שמואל ב' [פרק כ'] ושם נשאר איש בלעיל ושמו שבע בן בכרי ... ויאמר אין לנו חלק בדוד... ויעל כל איש ישראל מאחר דוד אחרי שבע בן בכרי. ויצאו אחריו אנשי יואב . לרדוף אחרי שבע בן בכרי... ויבאו ויצרו עליו באבלה בית המעכה... ויען יואב ויאמר... שבע בן בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד תנו אתו לבדו ואלכה מעל העיר ותאמר האשה אל יואב הנה ראשו משלך אליך ביד החומה\".",
"בירושלמי תרומות [ח':ד'] מובא ענין זה באריכות להלכה: [דף מ\"ז.] סייעת בני אדם שהוי מהלכין בדרך פגעו להן גוים ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו הורגים את כולכם, ",
"אפילו כולן נהרגים לא ימסרו נפש אחת מישראל, ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל ייהרגו אמר ר\"ל והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ורבי יוחנן אמר אע\"פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי.",
"ורש\"י בסנהדרין תירץ דהא דחו נפש מפני נפש במעשה דשב\"ב ולא כהוציא ראשו, משום דבמעשה דשב\"ב \"אפילו לא מסרוהו היה נהרג מיד כשיתפשנה יואב והן נהרגין עמו, אבל אם היה הוא ניצול אע\"פ שהן נהרגין לא היו רשאין למסרו כדי להציל עצמן, אי נמי משום דמורד במלכות היה\" עכ\"ל.",
"הרמב\"ם יסודי התורה [ה':ה'] פסק כר\"ל לגבי ר' יוחנן וז\"ל \"אם היה מחייב מיתה כשב\"ב יתנו אותו להם ואין מורין להם כן לכתחילה ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. ובכסף משנה מקשה מדוע פסק כר\"ל לגבי ר' יוחנן ומתרץ ב' תירוצים דחוקים מאוד א) דספק נפשות להקל ולא ימסרוהו בידים בעד העכו\"ם ב) כיון דהירושלמי והתוספתא מדמין ענין זה לשבע בן בכרי ושם כתוב בקרא \"נשא יד במלך בדוד\" הרי בפירוש דעיקר הוא שהיה חייב מיתה משום מורד במלכות בית דוד.",
"הב\"ח ביו\"ד קנ\"ז פירש דאפילו להרמב\"ם אם חייב מיתה ולא אמרו בפירוש שיהרגו אותו אלא בסתם שאלה דאפשר דלא באו להרגו, יכולין למסרו, ואין עובר בזה על משנת חסידים.",
"וג' חלוקים בדבר א) אם חייב מיתה בדין תורה כשב\"ב מורין לכתחילה שימסרו אותו ב) אם אינו ח\"מ בדין תורה אלא בדיניהם ושאלו להרגו לאו משנת חסידים הוא ואין מורין כך לכתחילה, ג) אם שאלוהו סתם ולא נודע אם דעתם להורגו אם לאו, אם חייב בדיניהם שימסרוהו להם, יכולין למסרו להן ומורין להן ומורין כך לכתחילה.",
"וא\"כ לתירוץ ראשון ברש\"י דאם שתיהן היו מתות בלי הניתוח אז מותר להרוג האחת להציל השניה ודאי בנ\"ד כן צריכין לעשות כמו שהורה מו\"ח זצוק\"ל, אבל לתירוץ השני ברש\"י, וכן פסק הרמב\"ם דבלי חיוב מיתה אין למוסרו, הרי האחות השניה לא עשתה כלום שתהא חייבת מיתה ואיך אפשר להורגה בידים כדי להציל אחותה?",
"וכן הרמ\"א [ביו\"ד קנ\"ז] מביא פסקו של הרמב\"ם כ\"יש אומרים\" דאין למסרו אא\"כ חייב מיתה כשב\"ב ומשמע דכן צריכין לפסוק.
אבל נלענ\"ד דאפשר לדמות מה שהקב\"ה יחדה למיתה כחייב מיתה בדין, שהרי האחות השניה א\"א לה לחיות בין עם הניתוח בין בלי הניתוח שכך נגזרה מן השמים שתאום זה תמות ואין עוזר לה, סברא וו מבוססת על מה שמצאתי בהיד רמ\"ה [סנהדרין ע\"ב:] וז\"ל ומילתא צריכא עיונא דהא הכא גבי עובר [באשה המקשה לילד] דכתנו לנו פלוני או פלונית דמי, וקתני שאין דוחין נפש מפני נפש, ואיכא למימר דשאני הכא דאפשר דמיתציל העובר וצ\"ע עכ\"ל, אבל אם אי אפשר דמיתציל העובר אז באמת הוי כיחדו למיתה דמי שא\"א לחיות לפי הבנתינו בחוקי הטבע והמדע הרפואי הוי כנגמר דינו ע\"י ב\"ד של מעלה למיתה. והנה להתאום בעלת מומין פנימיים אין שום אפשרות שתשאר בחיים יותר מכמה שבועות, א\"כ הוי כיחדה למיתה וחייבת מיתה, דמותר לכתחילה למסורה כדי להציל אחותה. ",
"הרב משה דוד טנדלר
חתנא דבי נשיאה
מאנסי"
]
},
"Quality and Sanctity of Life in the Talmud and Midrash Coauthored by Dr Fred Rosner": {
"Introduction": [],
"Treatment of the Dying in Judaism": [],
"Recent Rabbinic Rulings": [],
"Quality of Life in Classic Jewish Sources": [],
"Physical Pain": [],
"Mental Anguish": [],
"Summary": []
}
},
"schema": {
"heTitle": "תשובות רפואיות",
"enTitle": "Care of the Critically Ill",
"key": "Care of the Critically Ill",
"nodes": [
{
"heTitle": "מבוא",
"enTitle": "Preface"
},
{
"heTitle": "ביוגרפיה של גדולה",
"enTitle": "A Biography of Greatness"
},
{
"heTitle": "תשובות ר' משה פיינשטיין",
"enTitle": "Responsa of Rav Moshe Feinstein",
"nodes": [
{
"heTitle": "הקדמה",
"enTitle": "Introduction"
},
{
"heTitle": "מבוא לאגרות משה חלק א (תשי\"ט)",
"enTitle": "Preface to Iggeros Moshe, Volume I"
},
{
"heTitle": "אגרות משה יורה דעה,ג, קלב",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Yoreh De'ah III 132"
},
{
"heTitle": "תשובה חדשה",
"enTitle": "A New Teshuvah"
},
{
"heTitle": "אגרות משה חושן משפט, ב, עב",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Choshen Mishpat II 72"
},
{
"heTitle": "אגרות משה חושן משפט, ב, עג",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Choshen Mishpat II 73"
},
{
"heTitle": "אגרות משה חושן משפט, ב, עד",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Choshen Mishpat II 74"
},
{
"heTitle": "אגרות משה חושן משפט, ב, עה",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Choshen Mishpat II 75"
},
{
"heTitle": "אנטומיה של תשובה",
"enTitle": "The Anatomy of a Teshuvah"
},
{
"heTitle": "מקורות תלמודיים",
"enTitle": "Talmudic Sources"
},
{
"heTitle": "ניתוח המקורות התלמודיים",
"enTitle": "Analysis of the Talmudic Sources"
},
{
"heTitle": "מקורות מאוחרים",
"enTitle": "Later Sources"
},
{
"heTitle": "איכות חיים וקדושת החיים מבט של תורה",
"enTitle": "Quality and Sanctity of Life, a Torah View"
},
{
"heTitle": "הערה משלימה",
"enTitle": "Additional Note"
},
{
"heTitle": "הבהרות לגבי פסיקת ההלכה של ר' משה פיינשטיין ור' שלמה זלמן אוירבך זצ\"ל בעניין מוות מוחי",
"enTitle": "Clarification of the Halakhic Rulings of Rav Moshe Feinstein and of Rav Shlomo Zalman Auerbach in Regard to Brain Death"
},
{
"heTitle": "אגרות משה יורה דעה, א, קמה",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Yoreh De'ah I 145"
},
{
"heTitle": "הערה מקדימה",
"enTitle": "Introductory Note"
},
{
"heTitle": "אגרות משה אורח חיים, ד, עט",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Orach Chaim IV 79"
},
{
"heTitle": "אגרות משה אורח חיים, ד, פא",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Orach Chaim IV 81"
},
{
"heTitle": "אגרות משה אורח חיים, ד, פ",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Orach Chaim IV 80"
},
{
"heTitle": "אגרות משה יורה דעה, ב, קעד",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Yoreh De'ah II 174"
},
{
"heTitle": "אגרות משה יורה דעה, ב, קסו",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Yoreh De'ah II 166"
},
{
"heTitle": "אגרות משה יורה דעה, ב, קסד",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Yoreh De'ah II 164"
},
{
"heTitle": "אגרות משה יורה דעה, ב, קסב",
"enTitle": "Iggeros Moshe, Yoreh De'ah II 162"
},
{
"heTitle": "תשובה שלא פורסמה \"כדי שיחיה האחד\"",
"enTitle": "Unpublished Responsum \"So One May Live\""
}
]
},
{
"heTitle": "איכות חיים וקדושת החיים בתלמוד ובמדרש, נכתב יחד עם ד\"ר פרד רוזנר",
"enTitle": "Quality and Sanctity of Life in the Talmud and Midrash Coauthored by Dr Fred Rosner",
"nodes": [
{
"heTitle": "הקדמה",
"enTitle": "Introduction"
},
{
"heTitle": "טיפול בנוטה למות ביהדות",
"enTitle": "Treatment of the Dying in Judaism"
},
{
"heTitle": "פסיקות הלכה חדשות",
"enTitle": "Recent Rabbinic Rulings"
},
{
"heTitle": "איכות חיים במקורות הקלאסיים של היהדות",
"enTitle": "Quality of Life in Classic Jewish Sources"
},
{
"heTitle": "כאב פיזי",
"enTitle": "Physical Pain"
},
{
"heTitle": "יסורי נפש",
"enTitle": "Mental Anguish"
},
{
"heTitle": "סיכום",
"enTitle": "Summary"
}
]
}
]
}
}