{
    "language": "he",
    "title": "Sefer HaChinukh",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001175085",
    "versionTitle": "Minchat Chinuch, Vilna, 1923.",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "מנחת חינוך, וילנה, תרפ\"ג",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "ספר החינוך",
    "categories": [
        "Halakhah",
        "Sifrei Mitzvot"
    ],
    "text": {
        "Author's Introduction": [
            "האמת הברור במין האנושי הוא מה שהסכימה עליו דעת רוב בני אדם שבעולם וכבר הסכימה דעת כולם להאמין עדות אנשים וברבות המעידים על הדבר שיעידו עליו אז יתאמת הענין יותר בעיני שומעיו ובהיות המעידים מועטים יפול קצת ספק בדבר לפקחים והענין הזה נתחזק כל כך אצל בני אדם עד שקבעו בנימוסיהם כל אומה ואומה להמית איש אחד על פי שנים עדים או שלשה. ואם מן השלשה הכי נכבד גם תורת משה השלימה צותה כן. וגם כן הסכימה דעת הכל מטעם זה לקבל מפי אבותיהם זקניהם עדותם במה שמספרים להם שאירע בימיהם או בימי אבותיהם או בימי אבות אבותיהם ואין ספק כי בהיות אבות המעידים רבים ואותן שאירע בימיהם המעשה וראו אותו בעיניהם רבים יתחזק הדבר בלב הבנים השומעים על כן כשרצה האלהים לתת תורה לעמו ישראל נתנה להם לעיני שש מאות אלף אנשים גדולים מלבד טף ונשים ורבים להיות כולם עדים נאמנים על הדברים גם למען תהיה העדות יותר חזק ונאמן זכו כולם למעלת הנבואה לפי שאין במה שיודע מצד הנבואה נופל ספק לעולם וזה שאמר השם למשה בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם כלומר הם ובניהם לעולם יאמינו בך ובנבואתך כי אז ידעו ידיעה נאמנה כי ידבר אלהים את האדם וחי ושכל נבואתך אמת ולולי שזכו לנבואה בכל האותות שעשה משה לעיני פרעה ולעיניהם היה יכול בעל דין לחלוק ולומר מי יודע אם עשה הכל בתחבולות חכמת השדים או בכח שמות המלאכים ואע\"פ שחכמי מצרים וכל חרטומיה שהיו בקיאים בחכמת השדים והכישוף יותר מכל שאר העולם הודו בעל כרחם למשה ואמרו לפרעה כי בכח השם עשה כמו שכתוב אצבע אלהים היא אעפ\"כ הרוצה להתעקש יאמר ביתרון חכמתו מהם עשה והודו לו. אבל אחרי הנבואה לא נשאר להם שום צד פיקפוק בענין וידעו בבירור כי כל המעשים נעשו במצות אדון העולם ומידו הגיע אליהם הכל והם שראו בעיניהם וידעו הדבר ידיעה אמתית שאין לבני אדם אמת חזק יותר מזה העידו לבניהם אשר ילדו אחר כן כי כל דברי התורה אשר קבלו ע\"י משה מב' בראשית עד ל' לעיני כל ישראל אמת וברור בלי שום ספק בעולם ובניהם העידו לבניהם גם כן ובניהם לבניהם עדינו. נמצאת תורתינו בידינו תורת אמת מפי שש מאות אלף עדים נאמנים שהוא חשבון הכולל כל דיעות בני אדם מלבד טף ונשים. ועתה אם יטעון עלינו מסית אשר לבבו פונה מעם יי אלהינו ויאמר מה לך איש יהודי וקבלתך ומה לך לשאול אביך וזקניך חקור ודרוש בדעתך היטב והעמד סברותיך פקח עיניך וראה מה בעולמך תנועת הגלגל וארבע היסודות שבאדמה מהם תראה ותבין תעלומות חכמה ובשכלך חקור ותלמוד האחד איך יחד. נשיב אליו כי מצד חקירתינו לא נוכל להשיג לעולם בדבר אלהים כלום כי גם בענייני העולם השפל לא יכלו כל חכמי הטבע לבוא עד תכלית כי מי יגלה בחכמת המחקר סגולת העשבים והפירות וסגולת אבנים טובות ויקרות וסבת תנועת הברזל באבן תחתיות כי שם עמדו מתמיהים כל חכמי הטבע וכל אנשי תבונות אף כי נאמר להבין מהם חכמות נכבדות ודעת אלהים נמצא. חלילה לנו חלילה לבוא אחרי המלך בגבהינו ולהרים יד ולחשוב מחשבות ממה שלמעלה ממחשבתינו ואין צורך אלינו כי הנה אבותינו ז\"ל המה סדרו שלחן לפנינו הם העמיקו שאלה ובאו אל תכלית הידיעה האמתית השיגו לדעת כי ידבר אלהים את האדם וחי ומה לנו אחרי זאת לחקור ולחטט אחר דבריהם האמת אתם רק לשתות בצמא את דבריהם ככתבם וכלשונם. והמשל בזה מי שהעידו לו אלפי אלפים אנשים שלא לשתות ממימי נחל אחד לפי שראו אותן המים ממיתים שותיו וניסו דבר זה אלף פעמים בזמנים שונים ובאישים מוחלקים בארצות. ואמר אליו חכם אחד רופא מובהק אל תאמן לכלם כי אני מודיעך מצד חכמה שאין אותן המים ראויים להמית לפי שהן זכים וקלים והעפר שעוברים עליו טוב שתה מהם כנפשך שבעך. הטוב לזה להניח עדות הכל המפורסם ולעשות כדבר החכם. באמת לא טוב הדבר ואיש משכיל לא ישמע אליו וכדבריו לא יעשה. הוא הדבר אשר הקדמנו כי אמתת ענייני העולם נודע מפי רבוי בני אדם המעידים אותם על אמת יותר מהמוכיחים דבריהם מצד שכלם וחקירתם כי בהיות האדם חסר השלמות אין שכלו משיג אל תכלית הדברים ועל כן הדרך הנבחר לאדם לעשות ככל דברי התורה המקובלת מן העדים הנאמנים אשר נתן אדון החכמה לבני אדם ובה נכלל כל דעת יקר וכל חכמה מפוארת. ",
            "ואם ישאל שואל מהו הענין שנתן השם תורה יקרה כזו לבני אדם הלא לשם ברוך הוא הכל ולמעלתו ולכבודו אין שיעור ובידיעת בני אדם כח מעשיו אין תוספת לכבודו כי לתכלית הכבוד וההוד לא יהיה תוספת וגרעון בשביל דבר. תשובתו של זה פשוטה שאין דעת בני אדם משיג בדרכי יוצרו לדעת טעם מעשיו למה כי גבהו דרכיו מדרכיהם ומחשבותיו ממחשבותיהם. ואע\"פ שאין טעם הדבר נגלה לנו יש לנו להאמין כי אב החכמות אדון הכל כל אשר עשה לצורך עשה ולענין מחויב ומכל מקום אפשר לנו למצוא בדבר קצת טעם ולומר כי ידיעת בני אדם דרכי השם מחוייבת למעלתו ית' שאחר שעלה במחשבה לפניו לבראות עולם ראוי להיותו בתכלית השלימות כי השלם כל מעשיו שלמות וכן הוא האמת כי ב\"ה השלימו בכל כי לא חסר ממנו דבר שיהא אדם יכול לומר עליו למה לא עשה בעולמו כן שיודע ממנו יתרון חכמה. כי הנה ברא בעולמו שכלים נבדלים והם המלאכים. וכן ברא שכלים בגוף קיים והם השמים וכל צבאם וברא בארץ בריות גופניות בלי שכל כלל והם הבהמות והעופות ושאר המינין שכיוצא בם ועוד ברא בארץ בריות גופניות בשכל והוא מין האדם להודיע כי לא נמנע לפניו כל דבר. שאף על פי שהחומר והשכל הפכים גמורים ערבם יחד בגודל חכמתו ועשה בהם את האדם. ואם כן על כל פנים יתחייב שיהא אותו שכל המעורב בחומר והוא האדם יודע יוצרו ומכירו כדי להשלים הכוונה בבריאתו. ואם לא התורה שנתן לו ימשך השכל אחר החומר בכל תאותיו לגמרי ונמשל כבהמות נדמו ובכן לא תשלם המלאכה לפי שיהיה גוף האדם וגוף הבהמה אחד בענין אע\"פ שאינו אחד בצורה ונמצא ביצירה חסרון. נמצא לפי דברינו שנתינת התורה להשכיל לבות בני אדם מחוייבת לתשלום היצירות. ואם ישאל עוד אחר שהיא תשלום היצירות למה נתנה לעם אחד מעמי העולם ולא לכולם. גם בזה היתה תשובתו פשוטה להשיב שאין דעת הנוצר משיג כוונת יוצרו אבל מ\"מ גם לזה אפשר למצוא בו קצת טעם לפי מנהגו של עולם. הלא ידוע כי בכל דברי העולם השפל פסולת מרובה בו על העקר גם בעקר חלק ממנו נבחר בו מן הכל כאלו תאמר רוב קרקע שבעולם אינם עידית אלא מיעוטם וגם בעידית חלק ממנו עידי עידית וכן הדבר גם בפירות העולם ובמיני הבהמות והעופות וא\"כ גם במין האנושי נהיה הדבר כן לדמותו למיני העולם השפל אחר שהוא משותף עמו בקצתו שהוא בעל גוף נפסד כהם אין תימה בדבר וע\"כ נבחר ממין האדם חלק א' והוא ישראל והוא המעט מכל העמים וברוך השם היודע כי הם מבחר המין האנושי ובחרם להיות נקראים עמו ונתן להם כל עיקרי החכמה ואולם גם לכל שאר מין האדם נתן דרך להבדילם מן הבהמות והם ז' מצות שנצטוו בהם כל בני העולם בכלל כמו שנכתוב על כל אחד מהם בע\"ה. וגם בעם ישראל בעצמו חלק מהם נבחר יותר והוא שבט הלוי שנבחר לעבודתו תמיד. וכן הדבר ג\"כ בכדור הארץ שיש בה חלק נבחר מן הכל וידע השם כי המובחר שבה היא א\"י והי' רצונו להושיב בה מבחר מין האדם גם באותו הטוב שבו הוא ירושלים וע\"כ נבחרה להיות משכן התורה ומקום העבודה וממנה יתברך כל כדור הארץ כי שם צוה י\"י את הברכה. ואם ישאל עוד אחר שאמרתי עקר הכל והחלק הנבחר הם עם ישראל איך הדבר שהם סובלי הגלות והצרות מעולם. התשובה ידוע הדבר ומפורסם בין בני העולם כי אדון הכל ברא ב' עולמות עולם הגופות ועולם הנשמות. ועולם הגופות כאפס ותוהו נחשב כנגד עולם הנשמות שזה כצל עובר וזה קיים לעדי עד וע\"כ בהיות הנפש עיקר האדם והדבר הקיים שבו ונשאר לעדי עד והגוף כלי לנפש משמש אליה זמן מועט ואח\"כ נפסד ונאלח הנחיל השם לעמו עולם הנשמות שהוא עולם נצחי ולתענוג שבו אין שיעור. ואם ישאל השואל עוד ולמה לא נתן האל לעמו אשר בחר שני מנות תענוג עולם הגופות ועולם הנשמות. התשובה כי ידוע לכל בעל שכל שא\"א לבעל חומר בעולם מבלי שיחטא וממדות האל ב\"ה הקבועות עדי עד היא מדת הדין והיא תחייב כל בעל שכל ללכת בדרך השכל ובנטותו להתחייב למלך ואחר שחייבה מדה\"ד לפטור בלא כלום א\"א שכבר יצא חייב מבית מדה\"ד וע\"כ מחסדי השם עלינו שם חלקינו לצרף החטא ממנו בעולם הזה הנפסד להיות נפשותינו נקיות וקיימות לעולם הנשמות שיפה שם שעה אחת מכל חיי העה\"ז ואולם יש להאמין שיגיע זמן שנזכה לשני המנות והם ימות המשיח והטעם כי אז בימים ההם לא נהיה צריכים לצירוף הגופים כלל כי יבטל ממנו יצר הרע כדכתיב והסירותי את לב האבן וגו' ואם גם בעת ההיא מעט סיג החטא ישאר יפול החיוב על ראש השעיר כאשר בתחלה וזהו שכתב בתורה אם בחוקותי תלכו אנחיל אתכם טוב העה\"ז כלומר אם תהיו שלימים ולא תהיו צריכים לצירוף הגוף תזכו אף לטובת העולם הזה וזהו שכתב באברהם אבינו ע\"ה שברכו השם בכל אף בטובת העה\"ז שלא נצטרך בעת ההיא לצירוף הגוף כלל. ואחרי זאת אין לתמוה בצערן של ישראל בגליות יותר מכל האומות כי הכל לטובתם ולכבודם. ואתה השואל תן עיניך ולבך על זה כי דבר גדול הוא לא יבינו אותו כל רשעים והמשכילים יבינו כי הרבה מן היהודים עניים ברוב הצרות הגדולות אשר תכפום בגליות והם לא ידעו לא הבינו את טוב עולם הנשמות כמעט נטיו רגליהם ברוב הדאגות ולבם לא נכון עמם ברוב רעיונות השם בחסדיו יעביר מלבנו מחשבות און וישפיע עלינו שכל טוב ודעות נכונות להשלים חפצו אמן כן יעשה. ואם ישאל עוד אחר שאמרת שעיקר הכל היא עולם הנשמות וסוף שכר המצות בו למה לא יזכירנו בתורה ויאמר בעשותכם מצותי אנחילכם העה\"ב. תשובה מפני שענין העה\"ב ידוע ונגלה לכל בעל שכל וברור כשמש אין כל אומה ולשון שלא יסכימו כי יש לנפשות השארות אחר כלות הגופים ואין חולק ג\"כ כי לפי טובתה של נפש וחכמתה וכושר פעליה תענוגה יתר כי מחצב הנפש השכלית ממוצא השכל וכל המתקרב יותר אל טבעו מקום שחוצב ממנו תענוגו יתר אלה הדברים אין צריכין חיזוק בראיות ועדים הן הן עידיהן וראיותיהן מושכל ראשון הן וע\"כ לא תאריך התורה לעולם במה שהוא ידוע מן הסברא האנושית וזהו אמרם בכ\"מ ז\"ל סברא הוא כלומר וא\"צ קרא במה שהסברא נותנת וע\"כ הבטיחתנו התורה בקיום המצות בעה\"ז לומר שלא נהיה טרודים במזונות ובמלחמות האויבים ונוכל להשתדל בעבודות האל ונשיג רצונו ואין צורך להאריך עוד ולומר וכשתשיגו רצונו תזכו לתענוג העולם הבא כי ידוע הדבר מאליו שכל נברא אשר ישיג רצון בוראו יתעלה יתקרב אליו ויתענג בזיוו. ועוד טעם אחר שאילו הבטיחה התורה בגמול העולם הבא ולא בזה לא תהיה ההבטחה נראית בחיים והיה אולי לב קטני אמנה נוקף בדברים. ",
            "והתורה הזאת שאמרנו שנתן השם לעמו ע\"י משה נביאו מעיקריה לדעת כי יי האלהים אשר בשמים ממעל שנתן את התורה לישראל הוא המצוי הראשון שאין התחלה ותכלית למציאותו ב\"ה ושהוא המציא וברא ברצונו וביכלתו יש מאין כל הנברא ושיעמוד קיים כל מה שברא בזמן שירצה הוא ולא יותר אפילו רגע ושאין נמנע לפניו לעשות כל דבר ולהאמין כי הוא אחד בלי שום שיתוף בעולם ולהאמין כי בקיים האדם מה שכתוב בה תזכה נפשו לתענוג גדול לעולמים ולהאמין כי האל משגיח במעשי בני אדם ויודע כל פרטי מעשיהם ומשלם לכל אחד כפי פעולתו. ומעיקרי התורה גם כן להאמין כי פירוש התורה האמתי הוא הפירוש המקובל בידינו מחכמי ישראל הקדמונים וכל שיפרש בה דבר הפך כונתם הוא טעות ודבר בטל לגמרי לפי שחכמינו קבלו פי' התורה ממשה רבינו ע\"ה שקבלו מאת השם ב\"ה כשעמד בהר מ' ימים. ואע\"פ שבזמן מועט מזה היה אפשר ללמוד בכח המלמד רצה השם לרמוז ללומדים שילמדו במתון והפירוש האמתי שכתבנו הוא הפירוש הכתוב בגמ' הבבלי' וירושלמי' שחברו חכמינו הקדמונים שקבלוהו דור אחר דור ממשה רבינו ע\"ה והבבלי הוא יותר ארוך ומבואר ועליו אנו סומכים יותר והוא עשוי לששה סדרים ויש בו ס' מסכתות לפי חלוק העניינים סימנם ששים המה מלכות. ותקכ\"ב פרקים. וכן יתבאר פירוש התורה האמתי מספרים אחרים שחברו קצת מחכמינו הקדמונים ונקראים ספרא וספרי ותוספתא ומכילתא כל אלה ספרים שכל ישראל מאמינים בהם וסומכים על דבריהם במה שיהיה שם בלי מחלוקת ובמה שיש בו מחלוקת כבר פירשו הם גם כן ההכרע שנקח מהם הכל מבואר יפה בלי שום ספק ועירבוב למבינים וכל מי שלבו נוקפו בעניינים אלה איננו בכלל עם הקדש לפי שמפשט כתובי התורה בלתי פירושיהם וקבלתם האמתית לא נסכים אל האמת לעולם כי יש כמה כתובים בתורה נראים כסותרים זה את זה ויודע פירושם יבין ויראה כי ישרים דרכי השם. הרי שכתוב בתורה ומושב בני ישראל וגו'. ומצינו בקהת בן לוי שהיה מיורדי מצרים ואם אתה מונה כל ימי חייו ושני חיי עמרם בנו ושמונים שנה של משה שהיה בן שמונים בעמדו לפני פרעה לדבר אליו להוציא את בני ישראל ממצרים לא יעלו כולם כי אם ש\"נ שנה אלא שבא הפירוש על זה דמשעה שנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך מתחיל חשבון הת\"ל שנה ופירוש הפסוק כן ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות כלומר שהתחילו לגלות ת\"ל שנה דמשעה שנאמר לו לאברהם כי גר יהיה זרעך התחיל עליו הצער ומשם התחלת החשבון. ואל יקשה עליך אומרו בני ישראל שהרי אמרו במדרש אברהם נקרא ישראל שנאמר ומושב בני ישראל. ומה שאמר בני ישראל ר\"ל בנ\"י וישראל אבל מפני שהתחיל הצער לאב בבשורת גלות הבנים הוציאו הכתוב בלשון זה. ומה שאמר במצרים גם כן לאו דוקא אלא כלומר בגלות. ומה שהוציא הכל בלשון מצרים לפי ששם היה עיקר הגלות ואחר העיקר הכל הולך ועליו נקרא לעולם. וכן כתיב בתורה בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וכשאתה מונה פרטן תמצא ס\"ט נפשות. אלא שבא הפירוש שיוכבד נולדה בין החומות ולא נחשבה בפרט. וכ\"כ כתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות. וכתוב אחד אומר ששת ימים. וכאלה רבים לא יתבארו לעולם כי אם בפירוש התורה ממקובל בידינו ממשה רבינו שנתנה לנו. ",
            "ועתה דע לך לפי מה שקבלנו מחכמינו ז\"ל ומפירושיהם כי חשבון המצות הנוהגות לדורות שנכללו בספר התורה שנתן לנו השם עולה תרי\"ג מצות בין אותן שצוה לנו לעשות ואותן שהזהירנו שלא לעשות כי הכל נקראים מצוה ואותן שצוה לעשות עולה רמ\"ח ושלא לעשות שס\"ה. ומהן שחייבין בהן כל ישראל בכללם זכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן. ומהן שאין חייבין בהן אלא ישראלים בכל מקום ובכל זמן ולא כהנים ולוים. ויש שאין חייבין בהן אלא לוים בלבד. ויש שאין חייבין בהם אלא כהנים בלבד בכ\"מ ובכ\"ז ויש שאין חייב בהן אלא מלך ישראל. ויש שאין חייבין בהן יחיד לבד אלא הציבור כולם. ומהן מצות שאין חייבין בהן ישראל אלא במקום ידוע ובזמן ידוע והוא ארץ ישראל ובזמן שרוב ישראל שרויין שם. ובאותו מקום ובאותו זמן יש חילוק ג\"כ במצות ידועות בין אנשים לנשים ובין ישראלים לכהנים ולוים ומן המצות אילו שאדם חייב בהם לקום לעשותן בהתמדה כגון מצות אהבת השם ויראתו וכיוצא בה. ויש שחייב לקום ולעשותן בזמן ידוע ולא קודם לכן. כגון מצות סוכה ולולב ושופר ושביתת מועדים וקריאת שמע וכל כיוצא בהם שיש להם זמן קבוע לעשותן בשנה או ביום. ויש מהן שאין אדם חייב לעשותן לעולם אלא א\"כ תהיה סבה שתבא לידו ענין שיצטרך לעשות בו אותה מצוה הראוייה לאותו ענין כאלו תאמר שנתינת שכר שכיר בזמנו מצוה אחת. ובוודאי אין אדם חייב לשכור פועלים כדי לקיים מצוה זו. וכן קצת כיוצא בה כמו שנברר הכל בע\"ה על כל מצוה שנכתוב. ואחת מן המצות והיא עקר ויסוד שכולן נשענות עליו היא מצות לימוד התורה כי בלימוד ידע האדם את המצות ויקיים אותן. ועל כן קבעו לנו חכמינו ז\"ל לקרות חלק אחד מספר התורה במקום קיבוץ העם שהוא בית הכנסת לעורר לב האדם על דברי התורה והמצות בכל שבוע ושבוע עד שיגמרו כל הספר. ולפי מה ששמענו רוב ישראל נוהגים היום לקרותו כולו בשנה אחת. ועוד חייבונו חכמים ז\"ל לקרותו כל אחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ וזהו אמרם ז\"ל לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותם בביתו. ועתה בהיות תרי\"ג מצות שבספר מפוזרות בתוכו הנה והנה בתוך ספורים אחרים שנכתבו בספר לעיקר גדול ולצורך שיש למצות בהם אולי לא יתן לבו הקורא בסדר לראות כמה מצות קרא באותו שבוע ולא יעיר לבו לזרז עצמו בהן. על כן ראיתי טוב אני הדל באלפי תלמיד התלמידים שבזמני איש יהודי מבית לוי ברצילונו לכתוב המצות על דרך הסדרים וכסדר שנכתבו בתורה זו אחר זו לעורר לב הנער בני והילדים חביריו בכל שבוע ושבוע אחר שילמדו אותו הסדר בחשבון המצות ולהרגיל אותם בהם ולהתפיס מחשבתם במחשבת טהרה וחשבון של עיקר טרם שיכניסו בלבם חשבונות של שחוק ושל מה לך ומה בכך וגם כי יזקינו לא יסורו ממנו ודעתי לכתוב על כל אחת רמז אחד משרשי המצוה הנגלה בכתוב אכתוב כמו שהוא ובסתום אגיד מה ששמעתי בו מפי חכמים ומה שאבינה בדברים ואינני חושב וגוזר להגיע אל האמת על כל פנים כי מי כמוני תולעת ולא איש שלא ראה מאורות חכמה כל הימים להרים יד במה שלא השיגו חכמים מחוכמים אמנם כי לא חסרתי דעת כי הנמלים לא יוכלון שאת משא הגמלים. וקטן שאינו יודע למי מברכין לא ידרוש מעשה מרכבה וסוד חשמלים אלא שרוב חשקי לטבול קצה המטה ביערת דבש המצות דחקני ליכנס ביער שאין לו תחומין עם דעתי שהרבה גדולים נכנסו שם והוציאו פחמין. אך אמרתי מי יתן ותהי מחשבתי נטרדת בזה כל הימים ולא תפסל ולא תפגם במזמות עמל ואון כמו רשעים אשמים וכחותם על יד ימיני אשים אותן. וכל מעייני אשית כל היום בעבודתן אעשה בלבבי בית נאמן מושב איתן. ויתר מעשיי כולן אכילה ושתיה ועסק אנשים ונשים דיין שעתן. הלא כולן צרופות וטהורות כל אבן יקרה משוכתן ואם במה שיכתב בפירושן פסולת נמצא לעתים יתברר האוכל מתוכו לשמן והוא חוזר לבית הבעלים והרוצה לסעוד אצלי יאכל הבשר ויניח בשלחן עצמות וקליפין. וראש דברי אני מזכיר לזכות עלי כל מה שאמרו רבותיי כל פטטיא בישין פטטיא דאורייתא טבין. ועוד דרשו ז\"ל לחזק לב הלמד. ודגלו עלי אהבה. לגלוגו עלי אהבה. ואלה סדרי השנה שהמצות בהן לפי חשבון הרב הגדול נודע לרוב חכמה ומעלה בעמו הרמב\"ם זצ\"ל:"
        ],
        "Opening Letter by the Author": [
            "אולי יחשוב מעיין בספר זה שהמחברו קבץ כל דיניו ביגיעו וטוב עיונו מדברי התנאים והאמוראים. ואילו כן היה יתחייב להיות המחבר בקי בכל פנות גמרתנו בבלית ירושלמית וספרא וספרי ותוספתא. לכן הוא היודע עצמו וחכמת מה לו. ראוי לפרסם האמת לכל השומע קולו. ואל יעשה מלאכת השם תמימה כקשת רמיה בצדיה וערמה. כמתהדר בילדי נכרים. כחלש מזדיין בשלטי הגבורים. וכשפל אנשים מתעטר בכתרי המלכים. הנה הוא קורא ממקומו מודיע ומעיד עדות נאמנה לכל קורא בו שרוב דברי הספר נלקטים מספרי עמודי הארץ המפורסמים במעלה וחכמה בכל הגוים הרב רבי יצחק אלפסי והרב רבי משה בר מיימון לטובה זכורים. להם משפט הבכורה ההוד והגדולה בחבור זה. ואל החוט המשולש בחכמה בתבונה ובדעת הרב רבי משה בר נחמן ז\"ל הוא חבר ספר נכבד מאד בחשבון המצות. לבד כמה וכמה חבורים יקרים. אלה הגבורים אשר מעולם שהוציאו רוב זמנם לברר דברי חכמים לברכה זכרם. צללו במים אדירים והעלו מדברי הגמרא פנינים בידם. ויום בואנו אל בית מקדשם ואל חדר הוראתם. מצאנו שם באר מים חיים. גנות ופרדסים. גלוסקאות וכלי מילת לפנינו ערוכים. אמרתי במה אתרצה לבוא לשמש לפני הגבורים. וכבר בררו לנו הם כל הדברים. הלא בסדר תרי\"ג מצות על דרך הסדרים. אולי יתעוררו יותר בהן מתוך כך הנערים. ישימו לב בהם בשבתות ובחגים. וישובו מהשתגע ברחוב הערים. לאור באור החיים. איש אל רעהו הילדים רכים. ישאלו מצות שבת זו כמה. ומלאה הארץ דעת ומזמה. והנה פירוש כל אחת נכון לפניהם. ומבלי יגיעה ימצאו דברי חפץ בסימניהם. זרע קדש יתברכו מאל הם ובניהם וכל אשר להם. בכל מקומות מושבותיהם. ואני בכלל הברכה עמהם. ומשביע אני בשם המיוחד לכל מעתיקו שיכתוב אגרת זו בראשו. והחיים והשלום יהיו אתו. למען יתנו הכל הודו ותפארתו. ליולדו ולהורתו. והמתקן בו כל שגיאה אחר העיון המכוון מאל שדי תהיה שלימה משכורתו. ושלום על ישראל אמן:",
            "יש מצות הנוהגות בזמן הזה והם בין כולם ג' מאות ששים ותשעה. ויש מאלו הנוהגות שלא יתחייב בהן האדם כי אם בסבה ופעמים שלא תבא הסבה לו לאדם בכל ימיו ונמצא שלא יעשה אותה לעולם כגון מצות נתינת שכר שכיר ביומו שיש מבני אדם שלא ישכור שכיר בימיו וכל כיוצא בה. וכן מן הלאוין יש קצת מהן שלא יתחייב עליהן האדם כי אם מרצונו ועל ידי סבת מעשיו ובהמנעו מאותו המעשה לא יהיה עליו חטא ולא יחסר אליו דבר כגון מוציא שם רע שלא יגרש אשתו לעולם שהוא הגורם על עצמו להתחייב בלאו הזה כי הוא הוציא שם רע וכן לאו דלא תאחר בנדרים הוא ג\"כ גורם אותו ומי שיחדל לנדור לא יהיה בו חטא וכן כל כיוצא בזה והם בין כולם תשעה ותשעים מהן שמנה ושבעים עשה ואחד ועשרים לא תעשה. אבל אותם מצות שחייבין בהם כל אדם מישראל מבלי שיתחדש בו סבה בעולם הם בין כולם מאתים ושבעים וסימנם אני ישנה ולבי ע\"ר. מהם שמונה וארבעים עשה ושנים ועשרים ומאתים לאוין ותמצא כל אחת בסדר שלה בתוך הספר והחיוב של אלו לעשותן אינו בכל עת רק בזמנים ידועים מהשנה או מן היום חוץ מששה מצות מהן שחיובן תמידי לא יפסק מעל האדם אפי' רגע בכל ימיו. ואלו הם. א' להאמין בשם. ב' שלא להאמין לזולתו. ג' ליחדו. ד' לאהבה אותו. ה' ליראה אותו. ו' שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים. סימנם שש ערי מקלט תהיינה לכם: "
        ],
        "": []
    },
    "schema": {
        "heTitle": "ספר החינוך",
        "enTitle": "Sefer HaChinukh",
        "key": "Sefer HaChinukh",
        "nodes": [
            {
                "heTitle": "הקדמת המחבר",
                "enTitle": "Author's Introduction"
            },
            {
                "heTitle": "איגרת המחבר",
                "enTitle": "Opening Letter by the Author"
            },
            {
                "heTitle": "",
                "enTitle": ""
            }
        ]
    }
}