{ "language": "he", "title": "Sifrei Devarim", "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D", "versionTitle": "Sifrei Devarim, Hebrew", "status": "locked", "license": "Public Domain", "actualLanguage": "he", "languageFamilyName": "hebrew", "isBaseText": true, "isSource": true, "isPrimary": true, "direction": "rtl", "heTitle": "ספרי דברים", "categories": [ "Midrash", "Halakhah" ], "text": [ [ "אלה הדברים אשר דבר משה וגו'. וכי לא נתנבא משה אלא זה בלבד? והלא הוא כתב את כל התורה כולה, שנאמר (דברים ל״א:ט׳) ויכתוב משה את כל התורה הזאת! מה ת\"ל אלה הדברים? - מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט. ", "כיוצא בו אתה אומר (עמוס א) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ירושלים. וכי לא נתנבא עמוס אלא אלו בלבד? והלא מכל חביריו נתנבא! ומה ת\"ל דברי עמוס? - שהיו דברי תוכחות, שנאמר (עמוס ד׳:א׳) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון - אלו בתי דינים שלהם. ", "כיוצא בו אתה אומר (ירמיהו ל׳:ד׳) ואלה הדברים אשר דבר ירמיה על ישראל ועל יהודה. וכי לא נתנבא ירמיה אלא אלו בלבד? והלא ב' ספרים כתב ירמיהו, שנאמר (ירמיהו נ״א:ס״ד) עד הנה דברי ירמיהו! ומה ת\"ל אלה הדברים? - אלא מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר (ירמיהו ל׳:ה׳-ו׳) קול חרדה שמענו פחד ואין שלום, שאלו נא וראו אם יולד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה, הוי כי היום ההוא עת צרה ליעקב וממנה יושע. ", "כיוצא בו אתה אומר (שמואל ב כג) ואלה דברי דוד האחרונים, מלמד שהם דברי תוכחות. וכי לא נתנבא אלא אלו בלבד? והלא כבר נאמר (שמואל ב כג) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני! ומה ת\"ל ואלה דברי דוד האחרונים? - מלמד שהם דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות? שנאמר (שמואל ב כג) ובליעל כקוץ מונד כולהם. ", "כיוצא בו אתה אומה (קהלת א) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד? והלא כבר נאמר וזרח השמש ובא השמש. הולך אל דרום וסובב אל צפון. זהו מזרח ומערב ואומר כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. כינה הרשעים בחמה ולבנה ובים, שאין להם מתן שכר: ", "אל כל ישראל. אלו הוכיח מקצתם - הרי אלו שבשוק היו אומרים: כך הייתם שומעים מבן עמרם, ולא הייתם משיבים לו דבר כך וכך? אם היינו יושבים שם היינו משיבים לו ד' וה' פעמים על כל דבר ודבר. ", "ד\"א מגיד שכנסן משה מגדולם ועד קטנם, ואמר להם כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר. ", "ד\"א על כל בני ישראל - מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה, ויכולים לעמוד בתוכחות. אמר רבי טרפון: העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחה! אמר רבי עקיבא: העבודה! אם יש בדור הזה יודע היאך מוכיחים! אמר ר' יוחנן מעידני עלי שמים וארץ, שיותר מחמשה פעמים נתקנתר עלי רבי עקיבא לפני רבן גמליאל ביבנה, שהייתי קובלני עליו והיה מקנתרו, ויודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה, לקיים מה שנאמר (משלי ט) אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך: [שהתוכחה מביאו לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר (בראשית כא) והוכיח אברהם את אבימלך על אודות... ומהו אומר שם? ויכרתו ברית שניהם. וכן הוא אומר ביצחק (בראשית כ״ו:כ״ז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם? ואומר: וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.]", "בעבר הירדן. מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן:", "במדבר. מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר, מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה, ואומרים לו: בן עמרם, מה אנונא התקנת להם? לאלו מה פרנסה התקנת להם? ר' יהודה אומר: הרי הוא (שמות טז) ויאמרו להם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים. ", "ד\"א במדבר זה הכלל על מה שעשו במדבר: ", "בערבה. מלמד שהוכיח על מה שעשו בערבות מואב שנא' (במדבר כה) וישב ישראל בשטים:", "מול סוף. מלמד שהוכיחן על מה שעשו בים סוף והימרו בתוך הים והפכו עורף כלפי משה ג' מסעות. ר' יהודה אומר: הימרו בתוך הים והימרו על הים; וכן הוא אומר (תהלים קו) וימרו על ים בים סוף. יכול שלא הוכיחם אלא בתחילת מסע? מן מסע למסע מנין? ת\"ל בין פארן ובין תופל - דברי תפלות שתפלו על המן, וכן הוא אומר (במדבר כא) ונפשינו קצה בלחם הקלוקל. אמר להם: שוטים! כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל, שלא יהא דולריא אוחזתו; אבל אותה טובה שהיטבתי לכם - בה אתם מתוכחים ומתרעמים לפני? הוי כטובה שהיטבתי לאדם הראשון, שאמרתי לו (בראשית ב) אעשה לו עזר כנגדו, בטובה שהיטבתי לו - בה מתרעם לפני: (בראשית ג) ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל: ", "וחצירות. אמר להם: לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות? אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין - ק\"ו לשאר בני אדם. ", "ד\"א וחצירות - ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן כך נענשה במדבר, המדבר במי שגדול הימנו עאכ\"ו! ", "ד\"א וחצירות - ומה מרים, כשדברה הדבר לא שמעה כל בריה אלא הקב\"ה בלבד, שנאמר (במדבר יב) וישמע ה' כך נענשה. המדבר בגנותו של חבירו ברבים - עאכ\"ו! ", "ודי זהב - אמר להם הדבר הזה האי יתרה לכם לכל מה שעשיתם, במעשה העגל קשה עלי מן הכל. היה רבי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה. באחרונה הוסיף לו צרה אחת. אמר לו: האי יתירה לכל מה שעשית לי, זו קשה עלי יותר מן הכל. כך אמר הקב\"ה לישראל: זו יתירה לכל מה שעשיתם. ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידים, והיו מכל מאשרים אותו. באו גוים וקיבלם, והיו הבריות אומרים כך היא ווסתן של פלוני, לקבל את הכל! כך אמר משה לישראל: ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל. ר' בנאה אומר: עבדו ישראל לע\"ז, הרי הם חייבים כלייה! יבוא זהב משכן ויכפר על זהב העגל. ר' יוסי ברבי חנינא אומר: הרי אומר במדבר בערבה. אלו י' נסיונות שנסו אבותינו הקב\"ה במדבר. ואלו הם: ב' בים, וב' במים, וב' במן, ב' בשליו, ואחד במעשה העגל, ואחד במדבר פארן, ואחד במרגלים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות שבתורה, ואין מקום שנקרא אלא על שם המאורע. ", "כיוצא בו אתה אומר (בראשית כו) ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו; ואומר ויקרא אותה שבעה.", "כיוצא בו אתה אומר דרש ר' יהודה: (זכריה ט) משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו, כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל. זה משיח, שחד לאומות העולם ורך לישראל. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לרב יהודה ברבי: למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק, ויש שם מקום ושמו חדרך! אמר לו: מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו? מנין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק? שנאמר ודמשק מנוחתו. ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר (תהילים קל״ב:י״ד) זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו: מה אתה מקיים ונבנתה העיר על תלה? אמר לו מה אני מקיים (יחזקאל מלכים א ז׳:כ״ד) ורחבה ונסבה למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רוחב הבית למעלה? - שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו, שקצרה מלמטה ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק. וכן הוא אומר (שיר השירים ז) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה, שנא' ודמשק מנוחתו, ואומר (ישעיהו ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים, ואומר (ישעיהו ב) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. ", "כיוצא בדבר אתה אומר, דרש ר' יהודה (בראשית מא) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו - זה יוסף, שהיה אב בחכמה ורך בשנים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ, שאין אברך אלא לברכים, שהיו הכל נכנסים ויוצאים תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו על כל ארץ מצרים: " ], [ "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע - וכי מהלך י\"א יום לקברות התאוה, ומקברות התאוה לחצרות? והרי אינו אלא מהלך שלשה ימים, שנאמר (במדבר י׳:ל״ג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים! רבי יהודה אומר: וכי לשלשה ימים הלכו ישראל מהלך י\"א מסעות? והלא אינו מהלך אלא מ' יום, כענין שנאמר באליהו (מלכים א י״ט:ח׳) ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא מ' יום ומ' לילה! אחר שאמר אי אפשר, חזור לך לענין הראשון. ", "ד\"א י\"א יום מחורב - אלו זכו ישראל, לי\"א יום היו נכנסים לארץ; אלא מתוך שקלקלו מעשיהם - גילגל המקום עליהם מ' שנה, שנאמר (במדבר י׳:ל״ג׳:ל״ג׳:ל״גד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום יום לשנה יום לשנה. ר' יהודה אומר: אלו זכו ישראל - לג' ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר (במדבר י) וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך ג' ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל, שנא' (דברים יב) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלהיך נותן לך. ר' בנאה אומר: אלו זכו ישראל - ליום אחד היו נכנסים לארץ, שנאמר (שמות יג) היום אתם יוצאים בחודש האביב... והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני - מיד. אבא יוסי בן חנין אומר משום אבא כהן ברדלא: אלו זכו ישראל - כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ, שנאמר (דברים א) עלה רש כאשר דבר אלהי אבותיך לך: ", "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דבר משה אל כל ישראל - מלמד שהשנה י\"ב חודש. והרי כבר נאמר (אסתר ג) בשלשה עשר יום לחודש אדר! וכן הוא אומר (מלכים א ד) ולשלמה י\"ב נציבים על כל ישראל, ואומר ונציב אחד אשר בארץ! ואיזה? - זה חודש העבור. ר' בנאה אומר: וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה י\"ב חודש? והלא כבר נאמר (דברים לא) ויאמר אליהם בן מאה וכ' שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום, ומה ת\"ל היום? - היום מלאו ימי שנותי מעת לעת. ר' אומר: היום מלאו, שבאותו היום שלמו לו מעת לעת. ואומר (יהושע ד׳:י״ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, ויחנו בקצה הגלגל. הוצא ומנה שלשים ושלשה למפרע, ואתה מוצא שהשנה י\"ב חודש! ", "ד\"א ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש - מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב, שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה, שנא' (בראשית מט) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. אמר לו ראובן בכורי אתה, אמר לו: בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך, ותדבק בעשו אחי. ומפני ד' דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה: כדי שלא יהו מוכיחו וחוזר ומוכיחו, כדי שלא יהיו חבירו רואהו ומתבייש הימנו, ושלא יהא בלבך עליו, שהתוכחה מביאו לידי שלום. ", "וכן אתה מוצא באברהם, שנאמר (בראשית כ״א:כ״ה) והוכיח אברהם את אבימלך על אודות... ומהו אומר שם? ויכרתו ברית שניהם. וכן הוא אומר ביצחק (בראשית כ״ו:כ״ז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם? ואומר: וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. ", "וכן אתה מוצא ביהושע, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנא' (יהושע כד) אם רע בעיניכם לעבוד ה' בחרו לכם היום את מי תעבדו, אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם ואם את אלהי הנכר אשר יושבים בארצם, ויענו כל העם אל יהושע לא כי ה' נעבוד. וכן אתה מוצא בשמואל, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר (שמואל א יב) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו, ויאמרו לא... ויאמר אליהם עד ה' בכם היום ויאמר עד. ", "וכן אתה מוצא בדוד, שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר (מלכים א ב) ויקרבו ימי דוד למות: ", "דבר משה אל כל ישראל. וכי לא נתנבא משה אלא עשר דברות? מנין לכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות והכללות והפרטות והגופים והדקדוקים? ת\"ל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם: " ], [ "אחרי הכותו את סיחון מלך חשבון - משל למה הדבר דומה? למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר. אמרו לו חיילותיו: תן לנו את גלוסקאות חמות! אמר להם אני נותן לכם. שוב אמרו לו: תן לנו גלוסקאות חמות! אמר להם האיפרכיס שלו: בשביל שהמלך כשר! - אם לאו, מאין לו רחיים? מאין לו תנורים במדבר?", "כך אמר משה: מוכיחני את ישראל תחילה. עכשיו יאמרו עלי, בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון לפנינו הוא מוכיחנו! הוא לא עשה כן, אלא לאחר שנכנסו לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם - אחר כך הוכיחם. לכך נאמר אחרי הכותו:", "את סיחון מלך האמורי היושב בחשבון - אלו לא היה סיחון קשה, ושרוי בחשבון - קשה היה, שהרי המדינה קשה. ואלו לא היתה המדינה קשה, וסיחון שרוי בתוכה - קשה היה, שהמלך קשה. עאכ\"ו שהמלך קשה והמדינה קשה:", "ואת עוג מלך הבשן - ואלו לא היה עוג קשה, ושרוי בעשתרות - קשה היה. ואלו לא היתה מדינה קשה, ועוג שרוי בה - קשה היתה, שהמלך קשה. עאכ\"ו שהמלך קשה ומדינה קשה:", "בעשתרות - שהיה קשה כעשתרות: ואדרעי - זה מקום המלכות:" ], [ "בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר - אין הואלה אלא התחלה, שנ' (שופטים יט) הואל נא ולין וייטב לבך, ואומר (דברי הימים א יז) עתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך. וחכמים אומרים: אין הואלה אלא שבועה, שנאמר (שמות ב) ויואל משה לשבת את האיש, ואומר (שמואל א יד) ויואל שאול את העם לאמר ארור העם אשר יאכל עד הערב ונקמתי מאויבי:", "באר את התורה הזאת לאמר - אמר להם: כבר אני סמוך למיתה. מי ששמע פסוק אחד ושכחו - יבוא וישננו. מי ששמע פרשה אחת ושכחה - יבוא וישננה וישמענה, לכך נאמר באר היטב:" ], [ "ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר - אמר להם: לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב\"ה אני אומר לכם:", "רב לכם שבת בהר הזה - שכר הוא לכם ישיבתכם בהר הזה, קבלתם עליכם בו את התורה, מניתי עליכם ע' זקנים, ושרי אלפים ושרי מאות ושרי נ' ושרי עשרות, עשיתם לכם המשכן וכלים - הא הנאה גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה:" ], [ "פנו וסעו לכם - זה דרך ערד וחרמה: ובאו אל הר האמורי ואל כל שכניו - זה עמון ומואב והר שעיר: בערבה - זה מישור של יער: בהר - זה הר המלך: בשפלה - זה שפילות דרום: ובנגב בחוף הים - זה אשקלון ועזה וקיסרין: ארץ הכנעני - זה גבול כנען, שנאמר (בראשית י) ויהי גבול הכנעני מצידון עד לשע - זו קלדה: ", "והלבנון - אמר להם כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתם להעמיד עליכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה. ומנין שאין לבנון אלא מלך? שנאמר (יחזקאל יז) בוא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז, ואומר (מלכים ב יד) החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה לנו את בתך לבני לאשה, ותעבור חית השדה אשר בלבנון ותרמוס את החוח. ואין לבנון אלא בית המקדש, שנא' (ירמיה כב) גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיהו י) והלבנון באדיר יפול. ", "ד\"א: למה קורים אותו לבנון? שהוא מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ", "עד הנהר הגדול נהר פרת - שרובו ותוקפו כנגד ארץ ישראל. משל ההדיוט אומר: עבד מלך - מלך, הדבק לשחוור - וישתחוו לך: ", "ד\"א נהר פרת - (שמפרה והולך עד שכולה) [שבתחילה יכולה] מגריפה לגרפו (ד\"א נהר פרת - שפרה ורבה) עד שעוברים אותו בספינות. [ד\"א שנטעיטות פרין ורבין בה.] הרי כל הנהרות אומרים לפרת: מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולינו הולך למרחוק? אמר להם מעשי מוכיחים עלי: זורעים עלי זריעה - עולה לג' ימים; נוטעים בי נטיעה - עולה לג' ימים; הרי הכתוב משבחני, עד הנהר הגדול נהר פרת. (מלמד שפרה ורבה עד שעוברים אותו בספינות): " ], [ "ראה נתתי לפניכם את הארץ - אמר להם: איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה, אלא כשם שאתם נכנסים לארץ - אין אתם צריכים כלי זיין, אלא קובע דיופטין ומחלק." ], [ "אשר נשבע ה' לאבותיכם - שאין ת\"ל לאברהם ליצחק וליעקב, (כדי אני לענין שבועות אבות. הרי כבר נאמר (חבקוק ג) עריה תעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה) ומה ת\"ל לאברהם ליצחק וליעקב? כדי אברהם בעצמו, כדי יצחק בעצמו, כדי יעקב בעצמו. משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה, ולא נתנה לו אלא כמות שהיא. עמד העבד והשביחה, ואמר: מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. חזר ונטעה כרם, אמר מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. כך, כשנתן הקב\"ה לאברהם אבינו את הארץ - לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר (בראשית יג) קום לך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. עמד אברהם והשביחה, שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע; עמד יצחק והשביחה, שנאמר (בראשית כ״ו:י״ב) ויזרע יצחק בשנה ההיא מאה שערים; ועמד יעקב והשביחה, שנאמר (בראשית ל״ג:י״ט) ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו [א\"כ מה ת\"ל לאבותיכם, אם לענין שבועת האבות כבר אמור, אלא זו ברית השבטים שנאמר (חבקוק ג, ט) שבועות מטות אומר סלה]: ", "לתת להם - אלו באי הארץ: ולזרעם - אלו בניהם: אחריהם - אלו שכבשו דוד וירבעם, וכן הוא אומר (מלכים ב יד) השיב את גבול ארץ ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה. ", "ד\"א לתת להם - אלו עולי בבל. ולזרעם - אלו בניהם. אחריהם - אלו ימות המשיח: " ], [ "ואומר אליכם בעת ההיא לאמר - אמר להם משה: לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הגבורה אני אומר: לא אוכל לבדי שאת אתכם - אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל? אדם שהוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והוריד להם את המן, והגיז להם את השליו, ועשה להם נסים וגבורות, ולא היה יכול לדונן? אלא כך אמר להם: ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם. ", "וכן שלמה אמר (מלכים א ג) ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, ואומר כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה? אפשר, שלמה לא היה יכול לדון את ישראל? שנא' בו (מלכים א ה׳:י׳-י״א) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול, ויהיו שמו בכל הגוים סביב - ולא היה יכול לדונן? אלא כך אמר להם: איני כשאר כל הדיינים. מלך ב\"ו יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשריפה ולסקילה - ואין בכך כלום; ואם חייב ליטול סלע - נוטל שתים; ואם חייב ליטול שתים - נוטל שלשה; ואם חייב ליטול דינר - נוטל מנה. אתה אינו כך, אלא חייבתי ממון - נפשות אתה תובע. וכן הוא אומר (משלי כב) אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש: " ], [ "והנכם היום ככוכבי השמים לרוב - אתם קיימים כיום: מכאן אמרו: ז' כיתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו. כת ראשונה (תהלים קמ) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. כת שניה (תהילים ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב לשכון חצריך בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע. כת שלישית (תהלים פד) אשרי יושבי ביתך. כת רביעית (תהילים ט״ו:א׳) מי יגור באהליך. כת חמישית (תהלים פד) מי ישכון בהר קדשך. כת ששית (תהילים כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר ה'. כת שביעית (תהילים כ״ד:ג׳) מי יקום במקום קדשו.", "ר' שמעון בן יוחי אומר: לשבע שמחות פניהם של צדיקים ראויים לעתיד לבוא: לחמה וללבנה לרקיע לכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורת בית המקדש. לחמה וללבנה מנין? - (שיר השירים ו) יפה כלבנה ברה כחמה. לרקיע מנין? - שנאמר (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. לברקים מנין? - שנאמר (נחום ב׳:ה׳) וכברקים ירוצצו. לשושנים מנין? - שנאמר (תהלים מה) למנצח על שושנים לבני קרח. למנורת בית המקדש מנין? שנאמר (זכריה ד) ושנים זיתים עליה, אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה:" ], [ "ה' אלהי אבותיכם יוסיף עליכם ככם אלף פעמים - אמרו לו: רבינו משה, אי איפשי לנו שתברכנו. הקב\"ה הבטיח את אברהם אבינו, אמר (בראשית כו) והרבתי את זרעך ככוכבי השמים, (בראשית יג) ושמתי את זרעך כעפר הארץ, ואתה נותן קצבה לברכותינו? משל למלך שהיו לו נכסים הרבה, והיה לו בן קטן, והיה צריך לצאת למדינת הים. אמר אם אני מניח את נכסי ביד בני - הוא עומד ומבזבז אותם! אלא הריני ממנה אפוטרופא עד שיגדל. משהגדיל הבן ההוא, אמר לו לאפוטרופא: תן לי הכסף וזהב שהניח לי אבא בידך! עמד ונתן לו משלו, כדי פרנסתו. אמר לו: כל מה שנתתי לך - לא נתתי לך אלא משלי. אבל מה שהניח לך אביך - הרי הוא שמור לך! כך אמר להם משה לישראל: ה' אלהיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים - זו משלי יש לכם. ויברך אתכם כאשר דבר לכם - כחול ימים וכצמחי אדמה, וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב:" ], [ "איכה אשא לבדי - אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם: טרחכם - מלמד שהיו טורחנים: היה אחד מהם רואה שנוצח חברו בדין - אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות, למחר אני דן, מוסיף אני עליכם דינים, לכך נאמר טרחכם ומשאכם וריבכם. ", "משאכם - מלמד שהיו אפיקורסים: הקדים משה לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם לצאת? שמא אינו שפוי בתוך ביתו? איחר לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת? מה אתם סבורים? יושב ויועץ עליכם עצות, ומחשב עליכם מחשבות, ק\"ו משל בית און, כענין שנאמר ואון בן פלת בני ראובן, בידוע שאשתו יועצתו. לכך נאמר ומשאכם: ", "וריבכם - מלמד שהיו [רוגנים](אפיקורסים והיו רגזנים:", "וריבכם -) היה אחד מוציא סלע בשביל ליטול שתים, שתים בשביל ליטול ג', לכך נאמר וריבכם (מלמד) שהיו רוגנים: " ], [ "הבו לכם - אין הבו אלא עצה, שנאמר (שופטים כ) הבו לכם דבר עצה, (שמות א) הבה נתחכמה לו:", "אנשים. וכי עלתה על דעתינו נשים? ומה ת\"ל אנשים - וותיקים כסופים:", "חכמים ונבונים - זה ששאל אריוס את ר' יוסי: אמר לו איזהו חכם? אמר לו המקיים תלמודו. אתה אומר תלמוד, או אינו אלא נבון? א\"ל: הרי כבר נאמר נבונים. מה בין נבונים לחכמים? חכמים דומים לשולחני עשיר, שמביאים לראות רואה, כשאין מביאים יושב ותוהה. נבון דומה לשולחני תגר, כשאין מביאים לו לראות - מביא משלו ורואה:", "וידועים לשבטיכם - שיהיו ידועים לכם. הרי שמתעטף בטליתו ובא וישב לפני, איני יודע מאיזה מקום הוא ומאיזה שבט הוא, אבל אתם מכירים אותו שאתה גדלתם אותו. לכך נאמר וידועים לשבטיכם, שיהיו ידועים לכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ישיבה וישיבה יושבת עד שיהיו הבריות מרננות אחריו, ואומרים מה ראה איש פלוני לישב, ומה ראה איש פלוני שלא לישב, לכך נא' וידועים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם:", "ואשימם בראשיכם- יכול אם מניתם אתם אותם הם ממונים, ואם לאו אינן ממונים? ת\"ל ואשימם בראשיכם; אם אני ממנה אותם - הרי הם ממונים, אם לאו אינם ממונים. יכול אם גדלתם אותם הרי הם גדולים, ואם לאו אינן גדולים? ת\"ל בראשיכם.", "ד\"א ואשימם בראשיכם - אם שמרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים, ואם לא שמרתם את עצמיכם אין ראשיכם שמורים. מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם. וכן הוא אומר (יחזקאל ג׳:י״ז) בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני:" ], [ "ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות - היה לכם לומר: רבינו משה, ממי נאה ללמוד תורה: ממך או מתלמידך או מתלמידי תלמידך? לא ממך, שנצטערת עליהם, כענין שנ' (שמות לד) ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה? - אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם, הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינים שהם מונים אלף חסר פרוטרוט. אם אינו שומע -אנו מביאים לו דורון והוא נושא לנו פנים בדין. לכך נאמר ותענו אותי - כשהייתי מתעצל הייתם אומרים יעשה מהרה:" ], [ "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים ואצוה את שופטיכם - משכתים בדברים. אמרתי להם: אשריכם, על מי באתם להתמנות? על בני אברהם יצחק ויעקב, בני אדם שנקראו אחים וריעים, חבל נחלתו, צאן מרעיתו, וכל לשון חיבה: ", "אנשים חכמים וידועים - זה אחד מז' מדות שאמר לו יתרו למשה. הלך, ולא מצא אלא ג'. אנשים חכמים וידועים - שיהיו מכובדים עליכם: ראשיכם במקח, ראשיכם במכר, ראשיכם במשא ובמתן, ראשיכם בכניסה ויציאה, נכנס ראשון ויוצא אחרון. לכך נאמר ואתן אותם ראשים: ", "עליכם - שיהיו מכובדים עליכם:", "שרי אלפים - שאם היו אלא תשע מאות ותשעים ותשעה חסר אחד נתפס שר משרי מאות. וכמו כן שרי חמשים שרי עשרות:", "ושוטרים. אלו המכים ברצועה, כענין שנאמר (דברי הימים ב יט) ושוטרי הלוים לפניכם, ואומר (נחמיה ח) והלוים מחשים לכל העם: " ], [ "(ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק - אמרתי להם: הוו מתונים בדין, שאם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש - אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו, אלא הוו מתונים בדין. וכך היו כנסת הגדולה אומרים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה): ", "ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר - לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמיכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור. ", "מעשה בר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא שהושיבו רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים. לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים. כך היתה מדתו של רבן גמליאל: כשהיה נכנס ואומר 'שאלו' - בידוע שאין שם קנתור. כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו - בידוע שיש שם קנתור. נכנס ומצא את ר' יוחנן בן נורי ואת ר' אלעזר בן חסמא שישבו להם אצל התלמידים. אמר להם: ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא, הודעתם לצבור שאתם מבקשים לעשות שררות על הצבור? לשעבר הייתם ברשות עצמיכם, מכאן ואילך הרי אתם עבדים ומשועבדים לצבור.[שמוע בין אחיכם - אמרתי להם: הוו מתונים בדין, שאם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש - אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו, אלא הוו מתונים בדין. וכך היו כנסת הגדולה אומרים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה]: ", "שמוע בין אחיכם - כך היה מדתו של רבי ישמעאל: כשהיו שנים באים אצלו לדון, אחד גוי ואחד ישראל - אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל, ואם בדיני אומות העולם היה דן בדיני אומות העולם: ", "ושפטתם צדק - צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות. זה עוטף בטלית, זה אומר שלי, וזה אומר שלי היא; וזה חורש בפרתו, זה אומר שלי היא; וזה יושב בתוך ביתו, וזה אומר שלי הוא; זה מחזיק בשדהו, וזה אומר שלי היא; לכך נאמר ושפטתם צדק. צדיק בצדקו, תובע ומביא ראיות: ", "בין איש - להוציא את הקטן. מכאן אמרו אין דנים יתומים:", "בין איש ובין אחיו ובין גרו - אין לי אלא בין איש לאשתו. בין אשה לאיש, בין אומה למשפחה, בין משפחה לחבירתה מנין? ת\"ל בין איש ובין אחיו מכל מקום: ", "ובין גרו - זה שאוגר עליו דברים, אמר לו חרשת בתוך שלי, והוא אומר לא חרשתי; הוא אומר המית שורך את עבדי, והוא אומר לא המית; לכך נאמר בין גרו שאוגר עליו דברים. ", "ד\"א ובין גרו - זה שכנו. ד\"א ובין גרו - זה שושבינו. ד\"א ובין גרו - זה (חותנו) [תושבו]. " ], [ "לא תכירו פנים במשפט - זה הממונה להושיב דיינים. שמא תאמר: איש פלוני נאה, אושיבנו דיין! ואיש פלוני גבור, אושיבנו דיין! איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין! איש פלוני הלווני ממון, אושיבנו דיין! איש פלוני יודע בכל לשון, אושיבנו דיין! נמצאת מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע, אלא מפני שאינו יודע; מעלה עליו כאלו הכיר פנים בדין:", "כקטון כגדול תשמעון - שמא תאמר: הואיל וזה עני וזה עשיר, וזה מצוה לפרנסו, אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות? - ת\"ל כקטן כגדול תשמעון!", "ד\"א כקטן כגדול תשמעון - שמא תאמר: היאך אני פוגם בכבודו של עשיר זה בשביל דינר? אזכנו, ולכשיצא חוץ אומר ליתן לו שאתה חייב לו? ת\"ל כקטן כגדול תשמעון:", "לא תגורו מפני איש - שאם באים שנים לדין לפניך, עד שלא תשמע את דבריהם אתה רשאי לשתוק. משיתגלה לך הדין אי אתה רשאי לשתוק. שמעת את הדין, ואין אתה יודע להיכן לזכות הזכאי ולחייב את החייב - אתה רשאי לשתוק, שנאמר (זכריה ח) ואלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט, שלום שיש בו משפט אמת - הוי אומר זה ביצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר: המעלה את הקטן למקום גדול, וגדול למקום קטן - זהו ביצוע. וחכמים אומרים: כל המבצע הרי זה מנאץ, שנא' ובוצע ברך נאץ ה'. נמצא זה משבח את הדיינים ומנאץ את יוצרו.", "ד\"א לא תגורו מפני איש - שמא תאמר מתיירא אני מפני איש פלוני שמא יהרוג את בני, או שמא ידליק את גדישי, או שמא יקצוץ את נטיעותי - ת\"ל לא תגורו מפני איש:", "וכן ביהושפט הוא אומר (דברי הימים ב יט) ויאמר לשופטים ראו מה אתם עשיתם, כי לא לאדם תשפוטו כי אם לה', כי המשפט לאלהים הוא:", "והדבר אשר יקשה מכם - אמר לו הקב\"ה למשה: אתה דן דין קשה? חייך שאני מודיעך שאין אתה דן דין קשה, שאני מביא עליך דין קשה שתלמיד תלמידך יכול לשמוע ואין אתה יכול לשומעו! ואיזה? זה דינו של בנות צלפחד. וכך הוא אומר (במדבר כז) ויקרב משה את משפטן לפני ה'. וכן הוא אומר (שמואל א ט) ויגש שאול אל שמואל בתוך השער ויאמר שאול איזה בית הרואה? ויען שמואל אל שאול ויאמר אנכי הרואה. אמר לו הקב\"ה: אתה רואה? חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה. ואימתי הודיע לו? בשעה שאמר לו (שמואל א ט״ז:א׳) מלא קרנך שמן ולך ואשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך. מהו אומר שם? ויהי בבואן וירא אליאב ויאמר אך נגד ה' ומשיחו. אמר לו הקב\"ה: לא אמרת שאני הרואה? אמר לו הקב\"ה אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי האדם יראה לעיני' וה' יראה ללבב:" ], [ "ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשו - אלו י' הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות:", "ונסע מחורב ונלך את המדבר הגדול והנורא ההוא - בני אדם שראו נחשים כקורות ועקרבים כקשתות סרוחים ומושלכים לפניהם, עליהם הוא אומר את כל המדבר הגדול והנורא ההוא? והלא כבר נאמר דברים, קל וחומר! ומה דברים שהן חמורים כבשתים לפניהם, דברים שאינם חמורים אעכ\"ו. לכן נאמר ונסע מחורב:" ], [ "ואומר אליכם - אמר להם משה: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב\"ה אני אומר לכם:", "באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו - משל למלך שמסר את בנו לפידגוג אחד, והיה מחזירו ומראה אותו ואומר לו: כל הגפנים הללו שלך הם, וכל הכרמים וכל הזיתים הללו שלך הם, משיגע להראותם אמר לו: כל מה שאתה רואה שלך הוא. כך ישראל, בזמן שהיו במדבר מ' שנה היה משה אומר להם (דברים ח׳:ז׳) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. כיון שבאו לארץ - אומר להם באתם אל הר האמורי אשר ה' אלהיך נותן לך.", "ואם תאמרו: ועדין לא הגיע זמן! - ראה נתן לך ה' אלהיך את הארץ.", "אני אומר לא מאומד ולא משמועה, אלא מה שאתם רואים בעיניכם:", "עלה רש - מיד: כאשר דבר ה' אלהי אבותיך לך:" ], [ "ותקרבון אלי כולכם - בערבוביא. ולהלן הוא אומר (דברים ה) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם, ילדים מכבדים את הזקנים, זקנים מכבדים את הראשים; וכאן הוא אומר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו, בערבוביא: ילדים דוחפים את הזקנים, זקנים דוחפים את הראשים:", "ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ - אמר ר' שמעון: עלובים בני אדם שכך בקשו להם מרגלים! אמר להם: אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם לכם מרגלים, עכשיו שאתם נכנסתם לארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש, בקשתם לכם מרגלים?", "וישיבו אותנו דבר - באי זה לשון הם מדברים:", "את הדרך אשר נעלה בה - אין לך דרך שאין בה עקמומיות ואין לך דרך שאין בה מקומות ואין לך דרך שאין בה פרשות:", "ואת הערים אשר נבוא אליהם. לידע באיזה דרך אנו באים עליהם:" ], [ "וייטב בעיני הדבר - ולא בעיני הקב\"ה. ואם בעיניו היה טוב, למה נכתב על דברי תוכחות? משל לאדם שאמר לחבירו מכור לי חמורך זה, א\"ל הן. נותן אתה לי לנסיון? אמר לו הן. בוא אתה ואני אראך כמה הוא נושא בהר, וכמה הוא נושא בבקעה. כיון שראה שאין מעכבו כלום, אמר לו בשביל לשאת מעותיו, לכך נאמר וייטב בעיני הדבר:", "ואקח מכם שנים עשר אנשים. - מן הברורים שבכם מן המסולאים שבכם:", "איש אחד לשבט - מה אני צריך לומר ואקח מכם י\"ב אנשים? מגיד הכתוב שלא היה שבט לוי עמהם:" ], [ "ויפנו ויעלו ההרה ויבואו - מגיד הכתוב שדרך מרגלים לעלות בהר, וכן רחב אמרה לשלוחי יהושע (יהושע ב) ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים! מלמד ששרתה עליה רוח הקודש, מנין היתה יודעת שעתידים לחזור לאחר שלשה ימים? אלא מלמד ששרתה עליה רוח הקודש:", "ויבואו עד נחל אשכול - מלמד שנקרא על שם סופו. כיוצא בו אתה אומר (שמות ג) ויבואו עד הר האלהים חורבה, מגיד שנקרא על שם סופו:", "וירגלו אותה - מלמד שהלכו בה ארבעה אוונים שתי וערב:" ], [ "ויקחו בידם מפרי הארץ - א\"ר שמעון: עלובים בני אדם שכך נטלו בידם, כאדם שנוטל באיסר תאנים באיסר ענבים כך נטלו בידם:", "ויורידו אלינו - מגיד הכתוב שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, כענין שנאמר (במדבר יג) עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ואומר (במדבר יג) ויעלו ויתורו את הארץ. ואומר (בראשית מה) ויעלו ממצרים ויבואו ארצה כנען:", "וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו - וכי לטובתה אמרו? והלא לא אמרו אלא לרעתה! מי אמר טובתה? - יהושע וכלב, אע\"פ כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלהיכם:" ], [ "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת - מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם, ואומרים דברים כמתלהמים ומתרגנים. כמתלהמים שנ' (משלי כו) דברי נרגן כמתלהמים. אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסן, שנא' (משלי כו) והם ירדו חדרי בטן.", "ד\"א ותרגנו באהליכם, מלמד שהיו יושבים בתוך משכנותיהם ובוכים כמתלהמים, ונוטלים את בניהם ואומרים להם: אי לכם דווים, אי לכם סגופים! למחר יהיו הורגים מהם ושוברין מהם ומעמידים אותם בקלון:", "בשנאת ה' אותנו - אפשר שהקב\"ה שונא את ישראל? והרי כבר נאמר (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה'! אלא הם שונאים את הקב\"ה. משל הדיוט הוא: מה דבלבך על רחמך - מה דבלביה עלך:", "לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו. כענין שנאמר (יהושע ז) וישמעו הכנענים וכל יושבי הארץ, ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול?" ], [ "אנה אנחנו עולים? אחינו המסו את לבבינו לאמר - אמרו לו: משה רבינו, אלו מבני אדם אחרים היינו שומעים דברים הללו לא היינו מאמינים, אלא מבני אדם שבנינו בניהם, ובנותינו בנותיהם: ", "עם גדול - מלמד שהיו (גבוהים בקומה) [מרובים באוכלוסיהם]:", "(ורב) [ורם] - מלמד שהיו (מרובים באוכלוסיהם) [גבוהים בקומה]:", "ערים גדולות ובצורות בשמים - רבן שמעון בן גמליאל אומר: דברה תורה בלשון הבאי, שנא' (דברים ט׳:א׳) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן. אבל מה שאמר הקב\"ה לאברהם אבינו (בראשית כו) והרבתי את זרעך ככוכבי השמים, (בראשית י״ג:ט״ז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה - אינו דבר הבאי: ", "וגם ענקים ראינו שם - מלמד שראו שם ענקים על גבי ענקים, כענין שנאמר (תהלים עג) לכן ענקתמו גאוה. ", "ואומר אליכם - אמר להם: לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקב\"ה אני אומר לכם: לא תערצון ולא תראון מהם. ", "מפני מה? - כי אני ה' אלהיכם ההולך לפניכם - אמר להם: מי עשה לכם נסים במצרים, וכל הנסים האלו? - עתיד לעשות לכם נסים כשאתם נכנסים לארץ: ", "ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם - אם אין אתם תאמינים להבא - האמינו לשעבר." ], [ "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור - זהו שאמר הכתוב (משלי יח) תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות.", "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד מלך ישראל. משה אמר להקב\"ה: רבש\"ע, עבירה עברתי תכתב אחרי, שלא יהיו הבריות אומרות דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטווה. משל למלך שגזר ואמר על מי שיאכל פגי שביעית יהיו מחזירים אותו בעקיפים. אמרה לך בבקשה ממך, המלך, הודיע סורחני, שלא יהיו בני המלך אומרים דומה שנמצא בה דבר ניאוף או שנמצא בה דבר כישוף! כשהם רואים פגי שביעית תלוים בצואר - יודעים שבשביל כך אני מחזרת. כך אמר משה לפני הקב\"ה עבירה שעברתי - תכתב אחרי! אמר לו הקב\"ה: הריני כותבה, שלא היתה אלא על המים, שנאמר (במדבר כז) על אשר מריתם פי במי מריבה במדבר סין במריבת העדה. ", "ר' שמעון אומר: משל למלך שמהלך ובנו עמו בדרך, ומהלכים בקרונית עד שהגיע למקום צר, ונהפכה קרון שלו על בנו, נסמת עינו נקטעה רגלו נשברה ידו. כשהיה מגיע לאותו מקום - מזכיר ג' פעמים או ב' ואומר: כאן ניזוק בני, נסמת עינו נקטעה רגלו נשברה ידו. אף כך המקום מזכיר ג' פעמים: מי מריבה, מי מריבה, מי מריבה, לומר: כך הרגתי את אהרן, כך הרגתי את משה! וכן הוא אומר (תהלים קמא) נשמטו בידי סלע שופטיהם. ", "דוד המלך אמר לפני הקב\"ה: עבירה שעברתי לפניך לא תכתב אחרי! אמר לו המקום לא שוה לך כלום, שיהו הבריות אומרות בשביל שאהבו מחל לו. משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורים חטה בשנה. היו הכל אומרים: אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים אלו? אלא משכנו המלך וכתב לו אפרכי! פעם אחר שיגר ולא שייר לו כלום. נכנס המלך לביתו, ונטל בניו ובנותיו והעמידן על אבן המכר. באותה שעה ידעו שאין בידו כלום. אף כל פרועניות שהיו באות על דוד היו מוכפלות, שנאמר (שמואל ב יב) ואת הכבשה ישלם ארבעתים. ר' חנניא אומר: ארבעתים, י\"ו. ", "אף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו מעשה שעשה דוד. אמר חטאתי לה', ונתן אמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות. ואמר (תהלים נא) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. ", "שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות את העבירות במעשיהם הטובים, ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם. זה הדבר ק\"ו: ומה אלו, שיכולים לתלות את העבירה במעשיהם הטובים ולא ביקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם - מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתלמידיהם, עאכ\"ו שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם! ", "ד\"א ואתחנן אל ה'. י' לשונות נקראת תפלה: זעקה. שועה. נאקה. צרה. רנה. ופגיעה. נפול. ופלול. עתירה. עמידה. חילול. חנון. זעקה - במצרים שנא' (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. שועה מנין? שנאמר (שמות ב) ותעל שועתם. נאקה מנין? (שמות ב) וישמע אלהים את נאקתם. צרה מנין? בצר לי אקרא ה'. רנה מנין? שנ' (ירמיה ז) ואתה אל תשא בעדם רנה. פגיעה מנין? (ירמיהו ז) ואל תפגע בי. נפול מנין? שנ' (דברים ט) ואתנפל לפני ה' כראשונה. פלול מנין? (דברים ט) ואתפלל אל ה'. עתירה מנין? שנא' (בראשית כה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. עמידה מנין? ויעמד פנחס ויפלל. חילול מנין? (שמות לב) ויחל משה. חנון מנין? ואתחנן אל ה': ", "בעת ההיא לאמר - משל לבני מדינה שמבקשים מאת המלך שיעשה מדינה קלניא. פעם אחת היו לו ב' אויבים ונפלו לפניו, אמר הרי שעה שבקשנו מלפני המלך שיעשה מדינתינו קלניא. כך משה מבקש מלפני הקב\"ה שיכנס לארץ, כיון שראה שנפלו סיחון ועוג לפניו, אמר: הרי שעה שאבקש שאכנס לארץ! לכך נאמר בעת ההיא: ", "זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי או אין אתה עושה לי. אמר לו אני עושה. (שמות יז) וידבר ה' אל משה מה אעשה לעם הזה, שאין ת\"ל לאמר, ומה ת\"ל לאמר? אמר לו הודיעני אם אפול בידם ואם לאו. כיוצא בו אתה אומר (שמות ו׳:י״ב) וידבר משה לפני ה', שאין ת\"ל לאמר. ומה ת\"ל לאמר? אמר לו הודיעני אם אתה גואלם אם לאו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר יב) ויצעק משה אל ה' לאמר הודיעני אם אתה מרפא אותה אם לאו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר יב) ויצעק משה אל ה' לאמר הודיעני אם אתה מרפא אותה אם לאו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר כ״ז:ט״ו) וידבר משה לפני ה' לאמר אמר לו הודיעני אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו. כך אתה אומר: בעת ההיא לאמר, שאין ת\"ל לאמר, מה ת\"ל לאמר? הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו: ", "כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים, שנא' (שמות לד) ה' אל רחום וחנון. כל מקום שנא' אלהים זו מדת הדין, שנא' (שמות כב) עד האלהים יבוא דבר שניהם. ואומר (שמות כב) אלהים לא תקלל: " ], [ "ה' אלהים אתה החלות - אתה התרת לי נדרי: בשעה שאמרת לי לך הוצא את בני ישראל מארץ מצרים, אמרתי לפניך איני יכול, שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו, שנא' (שמות ב׳:כ״א) ויואל משה לשבת את האיש, ואין הואלה אלא שבועה שנא' (שמואל א יד כד) ויואל שאול את העם. ", "ד\"א אתה החלות - אתה פתחת לי פתח, שאעמוד ואתפלל לפניך על בניך בשעה שסרחו במעשה העגל, שנא' (דברים ט׳:י״ד) הרף ממני ואשמידם. וכי משה תופס היה בהקב\"ה? אלא כך אמר לפניו: רבש\"ע אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך - עמדתי והתפללתי עליהם, ושמעת תפלתי וסלחת לעוונם. הייתי סבור שאני עמהם בתפילה, והם לא התפללו עלי! והלא דברים ק\"ו: ואם תפלת יחיד על הרבים כך נשמעת, תפלת הרבים על היחיד עאכ\"ו: ", "להראות את עבדך - ישראל נקראו עצמם עבדים, והקב\"ה קראם עבדים; ויש שקראו עצמם עבדים, והקב\"ה לא קראם עבדים; ויש שלא קראו עצמם עבדים, והקב\"ה קראם עבדים: אברהם קרא עצמו עבד, שנא' (בראשית י״ח:ג׳) אל נא תעבור מעל עבדך, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (בראשית כ״ו:כ״ד) בעבור אברהם עבדי; יעקב קרא עצמו עבד, שנ' (בראשית ל״ב:י״א) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (ישעיה מא) ואתה עבדי יעקב; משה קרא עצמו עבד, להראות את עבדך, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (יהושע א) משה עבדי מת; דוד קרא עצמו עבד, שנא' (תהלים קטז) אני עבדך בן אמתך, והקב\"ה קראו עבד, שנאמר (מלכים א י״א:י״ג) למען דוד עבדי; ישעיה קרא עצמו עבד, שנ' (ישעיה מט) יוצרי מבטן לעבד לו, והקב\"ה קראו עבד, שנ' (ישעיהו כ׳:ג׳) עבדי ישעיהו; שמואל קרא עצמו עבד, שמשון קרא עצמו עבד, שנאמר (שופטים טו) אתה נתת ביד עבדך, והקב\"ה לא קראו עבד. שלמה קרא עצמו עבד, שנ' (מלכים א ג) אתה נתת ביד עבדך, והקב\"ה לא קראו עבד. שלמה קרא עצמו עבד, שנ' (מלכים א ג) ונתת לעבדך לב לשמוע, והקב\"ה לא קראו עבד, אלא תלאו בדוד אביו, שנ' (מלכים א י״א:י״ג) למען דוד עבדי; איוב לא קרא עצמו עבד, והקב\"ה קראו עבד, שנ' (איוב א׳:ח׳) השמת לבך אל עבדי איוב. יהושע לא קרא עצמו עבד, והקב\"ה קראו עבד, שנ' (במדבר יד) ועבדי כלב; אליקים לא קרא עצמו עבד, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (ישעיה כב) לעבדי לאליקים; זרובבל לא קרא עצמו עבד, והקב\"ה קראו עבד, שנא' (חגי ב) זרובבל בן שלתיאל עבדי; דניאל לא קרא עצמו עבד, והמקום קראו עבד, שנ' (דניאל ג׳:כ״ו) שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי דאלהא חייא; נביאים הראשונים לא קראו עצמם עבדים, והקב\"ה קראן עבדים, שנא' (עמוס ג) כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים: ", "את גדלך - זה בנין אב לכל גדלך שבתורה:", "ואת ידך החזקה - אלו י' מכות שהביא הקב\"ה על המצרים במצרים, שנא' נטה ידך: ", "אשר מי אל בשמים ובארץ - שלא כמדת ב\"ו מדת הקב\"ה. מדת ב\"ו, אפרכוס יושב על הפרכיא שלו, מתיירא הוא מן סקנתודרים שלו, שלא יחזירנו. אתה שאין לך סקנתודרים, מפני מה אי אתה מוחל לי? מלך ב\"ו יושב על בימה שלו, מתיירא הוא מפני ריתיכוס שלו שלא יחזירנו. אתה, שאין לך ריתיכוס, מפני מה אי אתה מוחל לי? ", "אשר יעשה כמעשיך - במצרים: וכגבורותיך - על הים. ד\"א כמעשיך - במצרים; וכגבורותיך - על הירדן: " ], [ "אעברה נא ואראה - אפשר שהיה משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ, והלא כבר נאמר כי לא תעבור את הירדן הזה! משל למלך שהיה לו ב' עבדים, וגזר על אחד מהם שלא לשתות יין ל' יום. אמר מה גזר עלי? שלא אשתה יין עד ל' יום? איני טועמו אפילו שנה אחת, אפילו שתי שנים. וכל כך למה? כדי לפוג את דברי רבו. חזר וגזר על השני שלא לשתות יין ל' יום, אמר: אפשר אני לחיות בלא יין אפילו שעה אחת? וכל כך - כדי לחבב את רבו. כך משה היה מחבב דברי המקום, ומבקש מלפניו שיכנס לארץ. לכך נאמר אעברה נא ואראה: ", "ההר הטוב הזה והלבנון - הכל קראו אותו הר: אברהם קראו הר, שנא' (בראשית כב) אשר יאמר היום בהר ה' יראה; ישעיה קראו הר, (ישעיה ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'; גוים קראו אותו הר, שנאמר (ישעיה ב) והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה': ", "והלבנון - זה בית המקדש. (ירמיה כב) גלעד אמר לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיה י) והלבנון באדיר יפול. ולמה נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: " ], [ "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי - רבי אליעזר אומר: נתמלא עליו חימה. ר' יהושע אומר: כאשה, שאינה יכולה לשוח מפני עוברה: ", "למענכם - בשבילכם נעשה לי כך: ולא שמע לי - לא קיבל תפלתי: ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה - משל לאדם נודר, לאין הולך לו? אצל רבו שיתיר לו נדרו. מה עליך? לשמוע דברי רבך. ", "ד\"א ויאמר ה' אלי רב לך - אמר לו: דוגמא אתה עושה לדיינים, שיאמרו: מה משה, חכם גדול, לא נשא לו פנים, על ידי שאמר שמעו נא המורים נגזר גזירה שלא יכנס לארץ - המענין את הדין והמעוותין את הדין עאכ\"ו! ומה משה, שנ' לו רב לך אל תוסף - לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום - שאר בני אדם עאכ\"ו! ומה חזקיה, שנאמר (מלכים ב כ) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה - לא נמנע מלבקש רחמים מלפני המקום, שהיה דורש, אפילו חרב חדה על צוארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים, שנא' (מלכים ב כ) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל - שאר בני אדם עאכ\"ו! ", "ד\"א ויאמר ה' אלי רב לך - א\"ל: משה, הרבה לך בידי לעולם הבא! כאדם שאומר לחבירו הרבה לך בידי, אל תביישני. ד\"א ויאמר ה' אלי רב לך - כאדם שאומר לחבירו עובר פלוני על דרך פלוני: ", "אל תוסף - מכאן א\"ר אלעזר בן יעקב: יפה שעה אחת בתפלה יותר ממעשים טובים, שבשביל כל מעשיו של משה לא נאמר לו עלה, וכאן נאמר לו עלה. מכאן אמרו: העומדים בחוצה לארץ הופכים פניהם כנגד ארץ ישראל ומתפללים, שנא' (מלכים א ח) והתפללו אליך דרך ארצם; העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד בית המקדש ומתפללים, שנא' והתפללו דרך ארצם; העומדים בארץ ישראל הופכים פניהם כנגד ירושלם, שנאמר והתפללו אל העיר הזאת; העומדים בירושלם הופכים פניהם כנגד בית המקדש, שנא' ויתפללו אל הבית הזה; העומדים בבית המקדש מכוונים לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללים, שנא' ויתפלל את המקום הזה. נמצאו עומדים בצפון - פניהם לדרום, בדרום - פניהם לצפון, במזרח - פניהם במערב, במערב - פניהם למזרח. נמצאו כל ישראל מתפללים אל מקום אחד: ", "וראה בעיניך - משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו. נכנס לפתח פלטורין שלו - משכו ומדבר עמו. נכנס לטרקלין שלו - משכו ומדבר עמו. כיון שבא ליכנס לקיטון - אומר לו: מכאן ואילך את אסור. כך משה אמר לפני המקום: רבש\"ע, כל עצמי איני משוך מארץ ישראל אלא מלא הירדן הזה, מלא חבל של נ' אמה! א\"ל וראה בעיניך כי לא תעבור: ", "וצו את יהושע - אין צווי אלא זירוז, שנא' (דברים ל״א:ז׳) ויקרא משה להושע בן נון ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ. חזק בתורה ואמץ במעשים טובים: ", "כי הוא יעבור לפני העם הזה - אם אתה עובר לפניהם עוברים, ואם לאו אין עוברים: ", "והוא ינחיל אותם - אם מנחילם נוחלין, ואם לאו אין נוחלין. וכן אתה מוצא, כשהלכו לעשות מלחמה בעי, נפלו מהם כשלשים וששה איש צדיקים, שנאמר (יהושע ז) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה וגו', ויקרא יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב, ויאמר יהושע אהה ה' אלהים, למה העברת העביר, בי אדני מה אומר אחרי אשר הפך... ויאמר ה' אל יהושע קום לך, למה זה אתה נופל על פניך - לא כך אמרתי למשה רבך מתחילה, אם עובר לפניהם עוברים, ואם לאו אין עוברים? אם מנחילם נוחלים, ואם לאו אין נוחלים? ואתה שלחתם והלכת אחריהם! " ], [ "ונשב בגיא - אמר להם: מי גרם לנו שנשב בגיא? מעשים רעים שעשינו בפעור.", "ד\"א אמר להם ונשב בגיא מול בית פעור - ראו כמה ביניכם לביני הרבה: כמה תפלות בקשתי - ונגזרו עלי גזירות שלא אכנס לארץ; אבל אתם הכעסתם לפניו מ' שנה, שנ' (תהלים צה) ארבעים שנה אקוט בדור, ולא עוד אלא שגדולים שבכם משתחוים לפעור, וימין שלו פשוטה לקבל שבים! ועתה ישראל שמע אל החקים. הרי אתם חדשים, כבר מחול לשעבר." ], [ "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - למה נאמר? לפי שנא' דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם יצחק ויעקב לא נאמר, אלא דבר אל בני ישראל. זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו. לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואומר אוי לי, שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי: אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו אחי, ישמעאל עבד ע\"ז, שנ' (בראשית כא) ותרא שרה בן הגר המצרית - שעבד ע\"ז, דברי ר' עקיבא. ר' שמעון בן יוחאי אומר: ד' דברים היה רבי עקיבא דורשם, ואין אני דורשן כמותו, ודברי נראים מדבריו: הרי הוא אומר ותרא שרה את בן הגר המצרית - שעבד ע\"ז, ואני אומר: לא לענין הזו צריך, אלא לענין שררות. וכשבאו לחלק, היה ישמעאל אומר: לא אני נוטל שני חלקים, שאני בכור? לכן שרה אמרה: גרש את בן האמה הזאת ואת בנה. ודברי אני רואה מדבריו. ", "כיוצא בו את אומר (במדבר יא) הצאן והבקר ישחט להם ומצא להם, אם כל דגי הים יאסף להם... דברי רבי עקיבא. ואני אומר: אפילו מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם - סופם לדון אחריך. השיבתו רוח הקודש (במדבר יא) עתה תראה היקרך דברי אם לא, ודברי אני רואה מדבריו. ", "כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל לג) בן אדם, יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל לאמר, אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואנחנו רבים לא ניתנה הארץ למורשה. והלא דברים ק\"ו: ומה אברהם שלא עבד אלא אלוה אחד - ירש את הארץ, אנו, שעובדים אלהות הרבה - אינו דין שנירש את הארץ? ואני אומר: ומה אברהם, שלא נצטווה אלא מצוה אחת, ירש את הארץ - אנו, שנצטוינו מצות הרבה, אינו דין שנירש את הארץ? ומה נביא משיבם: על כן (יחזקאל כה) אמר ה' על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם, והדם תשפכו עמדתם על דרכיכם ועשיתם תועבה, ואיש את רעהו טמא, ורואה אני את דברי מדברי ר' עקיבא. ", "כיוצא בו אתה אומר (זכריה ח) כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים. צום הרביעי - זה י\"ז בתמוז, שבו הובקע העיר; ולמה נקרא שמו רביעי? שהוא חודש רביעי. צום החמישי - זה תשעה באב, שבו חרב בית המקדש בראשונה ובשנייה, ולמה נקרא שמו חמישי? שהוא חודש חמישי. צום השביעי - זה ג' בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה, ללמדך שקשה מיתתם של צדיקים לפני הקב\"ה כחורבן בין המקדש. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנ' (יחזקאל כד) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי, בי' לחודש, לאמר בן אדם כתב לך את עצם היום הזה, סמך מלך בבל על ירושלם; ואני אומר: צום העשירי הוא צום החמישי, אלא שביהודה מתענים על המעשה, ובגליל על השמועה; שנאמר (יחזקאל ל״ג:כ״א) ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחודש לגלותינו, בא אלי הפליט וגו', ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה. ודברי אני רואה מדבריו. ", "אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, אבל אני - לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאו מאבותי, וכן הוא אומר (בראשית כח) וידר יעקב נדר לאמר. עלת על לב שהיה יעקב אבינו אומר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים? מכל מקום! מה ת\"ל והיה ה' לי לאלהים? שיחול שמו עלי, שלא תצא ממני פסולת מתחלה עד סוף. ", "וכן הוא אומר (בראשית ל״ה:כ״ב) ויהי בשכן ישראל וגו', כיון ששמע יעקב כן - נזדעזע, ואומר אוי לי שאירע לי פסולת בבני, עד שנתבשר מפי המקום שחזר ראובן בתשובה, שנא' (בראשית ל״ה:כ״ב) ויהיו בני יעקב שנים עשר. והלא בידוע ששנים עשר הם! אלא שנתבשר מפי הקב\"ה שעשה ראובן תשובה. ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו על אותו מעשה, עד שבא משה וקיבלו בתשובה, שנא' (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות. ", "וכן אתה מוצא, כשנפטר יעקב אבינו מן העולם קרא להם לבניו, והוכיחן כל אחד ואחד בפני עצמו, וחזר וקרא אותם כולם כאחד. אמר להם: שמא יש לכם בלבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם? אמרו לו: שמענו, כשם שאין בלבך מחלוקת - כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אלא ה' אלהינו ה' אחד. על זה הוא אומר (בראשית מז) וישתחו ישראל על ראש המטה. וכי על ראש המטה השתחוה? אלא שהודה ושיבח שלא יצא ממנו פסולת. ויש אומרים: וישתחו ישראל על ראש המטה, שעשה ראובן תשובה, ד\"א שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר לו הקב\"ה ליעקב, הרי שהיית מתאוה כל ימיך שיהו בניך משכימים ומעריבים וקורים קריאת שמע. מכאן אמרו הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא: ", "ה' אלהינו - למה נאמר? והלא כבר נאמר ה' אחד, ומה ת\"ל אלהינו - עלינו הוחל שמו ביותר. כיוצא בו אתה אומר (שמות לד, כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל, ומה אני צריך? והלא כבר נאמר את פני האדון ה', אלהי ישראל - על ישראל הוחל שמו ביותר. ", "כיוצא בדבר אתה אומר (תהלים נ) שמעה עמי ואדברה, ישראל ואעידה בך, אלהים אלהיך אנכי - הוחל שמו עליך ביותר. ", "ד\"א ה' אלהינו ה' אחד - על כל באי העולם. ה' אלהינו - בעולם הזה. ה' אחד - לעולם הבא. וכן הוא אומר (זכריה יד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: " ], [ "ואהבת את ה' אלהיך. עשה מאהבה! הפריש הכתוב בין העושה מאהבה לעושה מיראה: מאהבה - שכרו כפול ומכופל. לפי שהוא אומר (דברים ו) \"את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד\", יש לך אדם, כשהוא מתיירא מחברו - כשהוא מטריחו, מניחו והולך לו. אלא אתה עושה מאהבה, שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקב\"ה בלבד. ", "ד\"א ואהבת את ה' אלהיך - אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך. כענין שנא' (בראשית יב) \"ואת הנפש אשר עשו בחרן\", והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה - אינן יכולים לבראותו, ומה ת\"ל \"ואת הנפש אשר עשו בחרן\"? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה: ", "בכל לבבך. (ברכות נד ב) בשני יצריך: ביצר טוב ויצר רע.", "ד\"א בכל לבבך שלא יהיה לבך חלוק על המקום: ", "ובכל נפשך. אפילו הוא נוטל את נפשך. וכן הוא אומר (תהלים מד) \"כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה\". רבי שמעון בן מנסיא אומר: וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום? שמעון בן עזאי אומר: בכל נפשך - אוהבהו עד מיצוי הנפש. ", "רבי אליעזר בן יעקב אומר: (ברכות סא א) אם נאמר בכל נפשך, למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך, למה נאמר בכל נפשך? - יש לך שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר \"בכל נפשך\"; ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר \"בכל מאודך\". ", "רבי יעקב אומר אם נאמר \"בכל נפשך\" - ק\"ו \"בכל מאדך\"! (ברכות נד ב) בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, בין במדת הטוב בין במדת הפורענות. וכן דוד הוא אומר (תהלים קטז) \"כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא\". וכן איוב הוא אומר (איוב א) \"ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מבורך\". ק\"ו על מדת הפורענות! מה אשתו אומרת לו? \"עודך מחזיק בתומתך? ברך אלהים ומת!\". אמר לה \"כדבר אחת הנבלות תדברי: גם את הטוב נקבל מאת האלהים, ואת הרע לא נקבל?\" אנשי דור המבול היו כעורים בטובה, וכשבאתה עליהם פורענות - קבלוה בעל כרחם. והלא דברים ק\"ו: ומה אם מי שהוא כעור בטובה - נאה בפורענות, כ\"ש מי שהוא נאה בטובה - נאה בפורענות. ", "ועוד, יהא אדם שמח בייסורים יותר מן הטובה, שאלו אדם בטובה כל ימיו - אין נמחל לו עון שבידו. ובמה נמחל לו? ביסורים נמחל לו! ", "ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי הוא אומר (משלי ג) \"את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה\". מי גרם לבן שירצה לאב? הוי אומר אלו יסורים. ", "רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר (דברים ח) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך. אתה ולבך יודעים המעשים שעשית - והייסורים שהבאתי עליך, שלא כנגד מעשיך שעשית הבאתי לך. ", "ר' יוסי בר' יהודה אומר: חביבים ייסורים לפני המקום, שכבודו של מקום חל על מי שייסורים באים עליו, שנא' \"ה' אלהיך מייסרך\". ", "ר' נתן בר' יוסף אומר: כשם שהברית כרותה לארץ - כך ברית כרותה לייסורים, שנא' \"ה' אלהיך מייסרך\" ואומר (שם) \"כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה\". ", "ר' שמעון בן יוחאי אומר: חביבים יסורים, ששלש מתנות נתן הקב\"ה להם לישראל, שאומות העולם מתאוים להן - ולא נתנוהו לישראל אלא על ידי ייסורים. ואלו הם: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. ", "תורה מנין? שנאמר (משלי א) \"לדעת חכמה ומוסר\" ואומר (תהלים צד) \"אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו\". ", "ארץ ישראל מנין? \"ה' אלהיך מייסרך\", ואומר \"ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר\". ", "העולם הבא מנין? שנא' (משלי ו) \"כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר\". איזהו דרך שמביא אור לעולם הבא? הוי אומר זה ייסורים. ", "ר' נחמיה אומר: חביבים יסורים, שכשם שקרבנות מרצים - כך ייסורים מרצים. בקרבנות הוא אומר (ויקרא א) \"ונרצה לו לכפר עליו\", ביסורין הוא אומר (ויקרא כ״ו:מ״ג) \"והם ירצו את עונם\". ועוד, שהיסורים מרצים יותר מהקרבנות, שהקרבנות - בממונו, וייסורים - בגוף; וכן הוא אומר (איוב ב) \"עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו\". וכבר היה ר' אליעזר חולה, ונכנסו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו. נענה ר' טרפון ואמר: רבי, חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה מאיר לעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' יהושע ואמר: ר', חביב אתה לישראל בעולם הזה ובעולם הבא. א\"ל ר' אלעזר בן עזריה: לר' חביב אתה לישראל מאב ואם, שאב ואם מביאים את האדם לעולם הזה ואתה מביא אותנו לעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' עקיבא ואמר: ר', חביבים יסורים. ואמר להם רבי אליעזר לתלמידו: סמכוני, ישב לו רבי אליעזר, אמר לו: אמור, עקיבא! ", "אמר לו: הרי הוא אומר (מלכים ב כ״א:א׳) \"בן י\"ב שנה מנשה במלכו ונ\"ה שנה מלך בירושלם\" ואומר (משלי כה) \"גם אלה משלי שלמה, אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה\". וכי עלתה על דעתך שחזקיהו לימד תורה לישראל, ולמנשה בנו לא למד תורה? - אלא כל תלמוד שלימדו, וכל עמל שעמל בו - לא הועיל לו, אלא ייסורים. שנאמר (דברי הימים ב לב) \"וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכוד את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתים, ויוליכוהו בבלה. וכהצר לו חלה פני ה' אלהיו, ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו, ויפן אליו ויעתר לו, וישיבהו לירושלם למלכותו\" - חביבים ייסורים! ", "רבי מאיר אומר: הרי הוא אומר \"ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך\" אוהבהו בכל לבבך כאברהם אבינו, כענין שנא' (בראשית י״ח:י״ט) \"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו\", לכך נאמר \"ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך\". ", "\"ובכל נפשך\" - כיצחק, שעקד עצמו על גבי המזבח. ", "\"ובכל מאדך\" - הוי מודה לו כיעקב, כענין שנאמר (בראשית לב) \"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לב' מחנות\". " ], [ "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. למה נאמר? לפי שהוא אומר \"ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך\", איני יודע: באיזה צד אוהבים את הקב\"ה? ת\"ל \"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך\". והיו הדברים האלה על לבבך - שמתוך כך אתה מכיר את הקב\"ה ומדבק בדרכיו: ", "אשר אנכי מצוך היום. שלא יהו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, כחדשה, שהכל רצים לקראתה: ", "על לבבך. מכאן היה ר' יאשיה אומר: צריך להשביע את יצרו, שכך אתה מוצא בכל הצדיקים, שהשביעו את יצרם: ", "באברהם הוא אומר (בראשית יד) \"הרימותי ידי לאל עליון, קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, אם אקח מכל אשר לך\". בבועז הוא אומר (רות ג) \"וגאלתיך אנכי, חי ה', שכבי עד הבוקר\". בדוד הוא אומר (שמואל א כו) \"ויאמר חי ה', כי אם ה' יגפנו, או יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה\". באלישע הוא אומר (מלכים ב ה) \"חי ה', כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתי מאומה\": " ], [ "ושננתם לבניך. שיהו מסודרים לתוך פיך, שכשאדם שואל שואלך דבר - אל תגמגם בם, אלא אמור לו מיד. וכן הוא אומר (משלי ז) \"אמור לחכמה אחותי את, ומודע לבינה תקרא\" ואומר \"קשרם על אצבעותיך, ענדם על לוח לבך\" ואומר (תהלים מה) \"חציך שנונים\". מה שכר יש לך לזה? \"עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך\". ואומר (תהילים קכ״ז:ד׳-ה׳) \"כחצים ביד גבור כן בני הנעורים\". ואומר \"אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם, לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער.\" ", "ד\"א ושננתם לבניך - אלו בשנון ואין \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי יביאך\" בשנון. שהיה בדין: ומה אם \"ויאמר\", שאינו בקשירה, הרי הוא בשנון - \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי יביאך\", שישנן בקשירה - אינו דין שישנן בשנון?! ת\"ל \"ושננתם לבניך\": אלו בשנון, ואין \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי יביאך\" בשנון. ", "ועדין אני אומר: \"ויאמר\", שקדמוה מצות אחרות, הרי הם בשנון - י' הדברות, שלא קדמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בשנון!? אמרת ק\"ו: ומה אם \"קדש לי כל בכור\", \"והיה כי יביאך\", שהן בקשירה - אינן בשנון; עשרת הדברות שאינן בקשירה, אינו דין שלא יהו בשנון?! ת\"ל \"ושננתם לבניך\". הרי \"ויאמר\" יוכיח לעשרת הדברות, שאע\"פ שאין בקשירה - שיהו בשנון! ת\"ל \"ושננתם לבניך\": אלו בשנון ואין עשרת הדברות בשנון: ", "לבניך - אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר \"בנים אתם לה' אלהיכם\", ואומר מלכים ב ב \"ויצאו בני הנביאים\", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! - אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים. ", "וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) \"בני עתה אל תשולו\". וכשם שהתלמידים קרוים בנים - כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב ב) \"ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! ולא ראהו עוד\". ואומר (מלכים ב י״ג:י״ד) \"ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו, ויבוא אליו מלך ישראל, ויבך ויפל על פניו, ויאמר אבי אבי\". ", "ודברת בם. עשם עיקר ואל תעשם טפילה, שלא יהיה משאך ומתנך אלא עליהם, שלא תערב בהם דברים. שלא תאמר \"למדתי חכמת ישראל - אלך ואלמוד חכמת אומות העולם\" - ת\"ל (ויקרא יח) \"ושמרתם את מצותי ללכת בהם\", ולא ליפטר מתוכם. וכן הוא אומר (משלי ה) \"יהיו לך לבדך, ואין לזרים אתך\": ", "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. (משלי ו) \"בהתהלכך תנחה אותך, ובשכבך תשמר עליו, והקיצות היא תשיחך.\" בהתהלכך תנחה אותך - בעולם הזה. בשכבך תשמר עליך - בשעת מיתה. והקיצות - לימות המשיח. היא תשיחך - לעולם הבא.", "ובשכבך. יכול אפילו שכב בחצי היום? ת\"ל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך: דרך ארץ דברה תורה, כלשון בני אדם. [ד\"א זהו מחלוקת שבין ב\"ש וב\"ה שבית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבקר יעמדו, שנאמר ובשכבך ובקומך. ובית הלל אומרים: כל אדם קורים כדרכם, שנאמר ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר בשכבך ובקומך? - אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שדרך בני אדם עומדים.]", "וכבר היה ר' ישמעאל דורש ורבי אלעזר בן עזריה זוקף, הגיע זמן קרית שמע - נזקף ר' ישמעאל והטה ר' אלעזר בן עזריה; ואמר לו ר' ישמעאל: מה זה, אלעזר? אמר לו: ישמעאל אחי, משל לאחד שאומרים לו \"מפני מה זקנך מגודל\"? והוא אומר להם \"יהיה כנגד המשחיתים\"! אמר לו: אתה היטית כדברי בית שמאי, ואני נזקפתי כדברי בית הלל. ד\"א שלא יקבע הדבר חובה. ", "(שבית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבקר יעמדו, שנאמר ובשכבך ובקומך. ובית הלל אומרים: כל אדם קורים כדרכם, שנאמר ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר בשכבך ובקומך? - אלא בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שדרך בני אדם עומדים:) " ], [ "וקשרתם. אלו בקשירה, ואין \"ויאמר\" בקשירה. שהיה בדין: ומה אם \"קדש לי\", \"והיה כי יביאך\", שאינו בשנון, הרי הם בקשירה - \"ויאמר\", שהוא בשנון, אינו דין שיהא בקשירה? - ת\"ל \"וקשרתם\": אלו בקשירה ואין ויאמר בקשירה.", "ועדין אני אומר: והרי \"קדש לי\", \"והיה כי יביאך\", שקידמו מצות אחרות, הרי הם בקשירה - עשרת הדברות, שלא קידמום מצות אחרות, אינו דין שיהו בקשירה!? אמרת ק\"ו: אם \"ויאמר\", שהוא בשנון, אינו בקשירה - עשרת הדברות, שאינן בשנון, אינו דין שלא יהיו בקשירה? - והרי \"קדש לי\", \"והיה כי יביאך\" יוכיח, שאינן בשנון והרי הם בקשירה, יכול י' הדברות, שאע\"פ שאינן בשנון, יהו בקשירה? - ת\"ל \"וקשרתם\": אלו בקשירה, ואין י' הדברות בקשירה.", "וקשרתם לאות על ידך - כרך אחד של ארבע טוטפות. שהיה בדין, הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד, ותן תפילין בראש; מה בראש ארבע טוטפות - אף ביד ארבע טוטפות! - ת\"ל \"וקשרתם לאות על ידך\", כרך אחד של ארבע טוטפות.", "טוטפות - הרי ארבע. או נעשה ארבע כיסים של ארבע טוטפות? ת\"ל \"וקשרתם לאות על ידך\", כיס אחד של ד' טוטפות:", "על ידך - בגובה שביד. אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על ידך, כמשמעו? - והדין נותן: הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד, ותן תפילין בראש; מה תפילין שבראש - בגובה שבראש, אף תפילין שביד - בגובה שביד.", "ר' אליעזר אומר: על ידך - בגובה של יד. אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על יד ממש? - ת\"ל \"והיו לך לאות על ידך\", לך לאות, ולא לאחרים לאות.", "ר' יצחק אומר: על ידך - בגובה של יד. אתה אומר בגובה של יד, או אינו אלא על יד כמשמעו? - ת\"ל \"והיו הדברים האלה על לבבך\", דבר שכנגד לבך, ואיזה? זה גובה שביד.", "ד\"א: על ידך - זה שמאל. אתה אומר זה שמאל, או אינו אלא ימין? אעפ\"י שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: (שופטים ה) \"ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים, והלמה סיסרא מחקה ראשו, ומחצה וחלפה רקתו\", הא למדת שאין יד האמורה בכל מקום אלא שמאל.", "ר' נתן אומר: וקשרתם - וכתבתם, מה כתיבה בימין - אף קשירה בימין.", "ר' יוסי אומר: מצינו שאף ימין קרויה יד, שנאמר (בראשית מח) \"וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו, ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה\". א\"כ מה ת\"ל ידך? להביא הגדם, שיהא נותן בימין.", "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. כל זמן של יד ביד - תן של ראש בראש. מכאן אמרו: כשנותן תפילין - נותן של יד תחילה, ואח\"כ של ראש. וכשהוא חולץ - חולץ את של ראש תחילה, ואח\"כ חולץ של יד:", "בין עיניך. בגובה של ראש. או אינו אלא בין עיניך כמשמעו? והדין נותן: הואיל ואמרה תורה תן תפילין ביד, ותן תפילין בראש; מה ביד מקום שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד, אף בראש מקום שהוא ראוי ליטמא בנגע אחד:" ], [ "וכתבתם - כתב שלם. מכאן אמרו: כתב לאלפים עיינים - ולעיינים אלפים, לביתים כפים - ולכפים ביתים, לגמלים צדקים - ולצדקים גמלים, לדלתים רישים - ולרישים דלתין, להיהין חיתים - ולחיתים היהין, לווים יודים - וליודים ווין, לזיינין נונים - ולנונים זיינים, לטיתים פיפים - ולפיפים טיתים, ולכפופים פשוטים - ולפשוטים כפופים, למימים סמכים - ולסמכים מימים, לסתומים פתוחים - ולפתוחים סתומים, פרשה סתומה פתוחה - פתוחה סתומה, כתבה שלא כדין, או שכתבה כשירה - או שירה שכתבה כיוצא בה, או שכתבה בה את האזכרות בזהב - הרי אלו יגניזו: ", "וכתבתם. שומע אני, על גבי אבנים - הרי אתה דן: נאמר כאן \"כתב\", ונאמר להלן (דברים כז) \"כתב\", מה להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! - או כלך לדרך זו: נאמר כאן \"כתב\" ונאמר להלן (דברים כד) \"כתב\", מה להלן על הספר ובדיו - אף כאן בספר ובדיו! אף אתה דן בלשון הזה, ואני אדון בלשון שבית דין חולק: נאמר כאן \"כתב\" ונאמר להלן \"כתב\", מה כתב האמור להלן על גבי אבנים - אף כאן על גבי אבנים! אמרת הפרש - אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר: אלמוד דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג לדורות, ואין דנים דבר שהוא נוהג לדורות מדבר שהוא נוהג אלא לשעה! נאמר כאן \"כתב\" ונאמר להלן \"כתב\", מה כתב האמור להלן על הספר ובדיו - אף כתב האמור כאן על הספר ובדיו! ואע\"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: (ירמיהו לו) \"ויאמר להם ברוך: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה, ואני כותב על הספר בדיו\". ", "על מזוזות ביתך ובשעריך. שומע אני שתי מזוזות ביתך. ת\"ל בשנייה מזוזות. ריבוי אחר ריבוי - למעט, דברי רבי ישמעאל. ", "ור' יצחק אומר: אינו צריך: הרי הוא אומר (שמות יב) \"ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף\", זה בנה אב, בכל מקום שנאמר \"מזוזות\" הרי אין בכלל שתים, עד שיפרוט לך הכתוב \"שתי מזוזות\". ", "מזוזות ביתך. על ימין, ובכניסה. או אינו אלא על ימין ביציאה? - ת\"ל \"על מזוזות ביתך\" על ביאתך, של ימין בכניסה: ", "ובשעריך. שומע אני שערי בתים, והלולים, והרפת, ומתבן, ובית התבן, ובית הבקר, ובית האוצרות, ובית העצים, ואוצרות יין, ואוצרות שמן, ואוצרות תבואה במשמע - ת\"ל \"ביתך\". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה במשמע. ", "שומע אני אפילו שערי בלקאות, ובמסיאות ומרחצאות במשמע - ת\"ל \"ביתך\". מה ביתך, מקום כבוד ובית דירה - אף שערי בית כבוד ובית דירה. ", "שומע אני אפילו שערי בית המקדש במשמע - ת\"ל \"ביתך\" מה ביתך, חול - אף שעריך חול. מכאן אמרו: הלשכות שהם פתוחות לקודש - תוכן קדש, פתוחות לחול - תוכן חול. ", "חביבים ישראל, שסיבבן הקב\"ה במצות: תפילין בראש ותפילין בזרוע. מזוזה בפתחיהם. ציצית על ד' כנפות כסותך. ועליה אמר דוד (תהלים קיט) \"שבע ביום הללתיך\". נכנס למרחץ, וראה את עצמו ערום! אמר: אוי לי, שאני ערום מן המצות! - נסתכל דוד במילה, והתחיל עליה סודר שבח, שנאמר (תהילים ו׳:א׳) \"למנצח על השמינית מזמור לדוד\". ", "משל למלך בשר ודם, שאמר לאשתו: הוי מתקשטי בכל תכשיטיך, כדי שתהא רצויה לי! - כך אמר להם הקב\"ה לישראל: הוו מצויינים במצות, כדי שתהיו רצוים לי. וכך הוא אומר (שיר השירים ו) \"יפה את רעיתי כתרצה\", יפה את שאת רצויה לי: " ], [ "\"והיה עקב תשמעון את המשפטים...\" \"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה...\" הרי פרשה זו נאמרה לישראל בשעה שיצאו ישראל ממצרים, שהיו אומרים: \"שמא לא נכנס לארץ יפה כזו\". אמר להם הקדוש ברוך הוא: \"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ\" (דברים יא י) – מגיד הכתוב שארץ ישראל משובחת הימינה. ", "אתה אומר בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בשבח ארץ מצרים? תלמוד לומר: \"וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם\" (במדבר יג כב). מפני מה? שהיתה מקום מלכות, שכך הוא אומר: \"כי היו בצוען שריו\" (ישעיהו יט יא-יג). וחברון מה היתה? פסולת של ארץ ישראל, שנאמר: \"קִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן\" (בראשית כג ב). והרי דברים קל וחומר: אם חברון פסולת ארץ ישראל, הרי היא משובחת ממשובחת של ארץ מצרים, שהיא משובחת מכל הארצות; קל וחומר לשבח של ארץ ישראל. ", "ואם תאמר: מי שבנה זו לא בנה זו? תלמוד לומר: \"וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן\" (בראשית י ו). חם, לפי שבנה זו בנה זו. אפשר שבנה את הכעור, ואחר כך בנה הנאה? אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכיעור, שפסולתו של ראשון חביב בשני. הא לפי שחברון משובחת ממצרים, לפיכך נבנתה תחילה. ", "וכן אתה מוצא בדרכי המקום, שכל מי שהוא חביב הוא קודם את חבירו. תורה לפי שהיא חביבה מכל – נבראת קודם לכל, שנאמר: \"ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז\" (משלי ח כב), ואומר \"מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ\", זה בית המקדש, לפי שהיה חביב מכל - נברא לפני כל, שנאמר (ירמיה יז) \"כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו\". א\"י, שהיתה חביבה מכל, נבראת קודם לכל, שנאמר (משלי ח) \"עד לא עשה ארץ וחוצות\". \"ארץ\" - אלו שאר ארצות. \"וחוצות\" אלו מדברות. ו\"ראש עפרות תבל\" - זו ארץ ישראל. ", "רבי שמעון בן יוחי אומר: \"תבל\" זו א\"י, שנאמר \"משחקת בתבל ארצו\". למה נקרא תבל שמה? שהיא מתובלת בכל. שכל הארצות, יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל א\"י אינה חסירה כלום, שנאמר (דברים ח) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה. ", "ד\"א: \"ארץ\" - אלו שאר ארצות, \"וחוצות\" - אלו מדברות, \"תבל\" - זו א\"י. ולמה נקרא שמה תבל? - ע\"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר (איכה ב) \"בגוים אין תורה\", מכאן שהתורה בא\"י. ", "וכן אתה מוצא בסנחריב, כשבא לפתות את ישראל, מה אמר להם? - (מלכים ב יח) \"עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם\". אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב, אלא אל ארץ כארצכם. והלא דברים ק\"ו: אם משיבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותו של א\"י - ק\"ו לשבחה של א\"י. ", "ר' שמעון בן יוחי אומר: שוטה היה זה, שלא היה יודע לפתות! משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה: אביך מלך - ואני מלך, אביך עשיר - ואני עשיר, אביך מאכילך בשר דגים ומשקך יין ישן - ואני מאכילך בשר ודגים ואשקך יין ישן, ואין זה פיתוי! כיצד פיתוי? אומר לה: אביך הדיוט - ואני מלך, אביך עני - ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטנית - ואני מאכילך בשר ודגים, אביך מוליכך למרחץ ברגל - ואני מוליכך בגלגוטיקא. ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של א\"י - ק\"ו לשבחה של א\"י! ", "כיוצא בו אומר (דברים ג) \"צידונים יקראו לחרמון שריון\" ובמקום אחר הוא אומר (דברים ד) \"עד הר שיאון הוא חרמון\". נמצא קרוי ד' שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות: זו אומרת יקרא על שמי, וזו אומרת יקרא על שמי. והלא דברים ק\"ו: פסולת ארץ ישראל - ד' מלכיות מתכחשות עליה; ק\"ו לשבחה של א\"י! ", "כיוצא בדבר אתה אומר: \"ודנה וקרית סנה הוא דביר\" ובמקום אחר הוא אומר \"ושם דביר לפנים קרית ספר\". נמצאת קרויה ד' שמות. וכי מה צורך לבאי עולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות עליה: זו אומרת תקרא על שמי, וזו אומרת תקרא על שמי. והלא דברים ק\"ו: ומה אם פסולת ערי ישראל - ד' מלכיות מתכתשות עליה, ק\"ו לשבחה של א\"י! ", "כיוצא בו אתה אומר (דברים לב) \"עלה אל הר העברים הזה, הר נבו\" ובמקום אחר הוא אומר (דברים ג) \"עלה ראש הפסגה\". נמצא קרוי שתי שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ג' מלכיות מתכחשות עליו, ק\"ו לשבחה של א\"י. ", "הרי הוא אומר (ירמיה ג) \"ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים\". ארץ חמדה - ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ושולטונים, שכל מלך ושולטון שלא קנה בא\"י חולאות - אומר לא עשיתי כלום. ", "ר' יהודה אומר: וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר, כולם חוץ בא\"י? אלא כדרך שעושים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה פלטיאות וחולאות ברומי - אומר לא עשיתי כלום, כל מלך ושולטון שלא קנה פלטורית וחויילאות בא\"י - אומר לא עשיתי כלום. ", "נחלת צבי. מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה - כך פירות א\"י קלים לבוא מכל פירות של שאר ארצות. ", "ד\"א: מה צבי זה, כשאתה מפשיטו - אין עורו מחזיק את בשרו, כך א\"י אינה מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה. ", "ומה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה - כך פירות א\"י קלים לאכול מן הארצות. או קלים, לא יהיו שמנים? ת\"ל (שמות ג׳:ח׳) ארץ זבת חלב ודבש. שמנים כחלב ומתוקים כדבש. כך הוא אומר: (ישעיה ה) \"אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם היה לידידי בקרן בן שמן\". מה שור זה - אין בו גבוה מקרניו, כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. או מה שור זה פסול מכל קרניו, כך א\"י פסולה מכל הארצות? ת\"ל \"בקרן בן שמן\", שמנה היא. א\"י, לפי שגבוה מכל - משובחת מכל, שנאמר (במדבר יג) \"עלה נעלה וירשנו אותה\", \"ויעלו ויתורו את הארץ\". \"ויעלו בנגב\". (בראשית מה) \"ויעלו ממצרים\". בית המקדש, שגבוה מכל - משובח מכל, שנאמר (דברים יז) \"וקמת ועלית\". (ישעיה ב) \"והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה'\". ואומר (ירמיה לא) \"כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים, קומו נעלה ציון אל ה' אלהינו\": " ], [ "לא כארץ מצרים היא. ארץ מצרים שותה מן הנמוך, ארץ ישראל שותה מן הגבוה. ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה, ארץ מצרים - נמוך שותה, גבוה - אינו שותה.", "ארץ מצרים - גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה, א\"י - גלוי ושאין גלוי שותה.", "ארץ מצרים שותה ואח\"כ נזרעת, א\"י שותה ונזרעת, נזרעת ושותה. שותה בכל יום א\"י ונזרעת.", "ארץ מצרים - אם אינו עמל בה בפסל ובקורדום, ונודד שנת עיניו עליה - אין לו בה כלום; אבל א\"י אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים. משל, למלך שהיה מהלך בדרך, ראה בן טובים אחד - מסר לו עבד אחד לשמשו. שוב ראה בן טובים אחד, מעודן ומפונק ועוסק בפעולה, ומכירים את אבותיו. אמר: גזירה, שאני עושה בידי ומאכילך! כך כל הארצות - נתנו להן שמשים לשמשן: מצרים שותה מן הנילוס, ובבל שותה מן הנהר יובל. א\"י אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והקב\"ה מוריד להם גשמים! וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי המקום: בשר ודם קונה לו עבדים, שיהיו זנים ומפרנסים אותו. אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהיה הוא זן ומפרנס אותם.", "וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל. מזג רבן גמליאל כוס לרבי אלעזר - ולא רצה לקבל. קיבלו ר' יהושע. אמר לו ר' אליעזר: מה זה, יהושע, שאנו מסובים ורבן גמליאל עומד ומשמש? אמר לו ר' יהושע: הנח לו וישמש! אברהם, גדול העולם, שימש מלאכי השרת וכסבור שהם ערביים עובדי ע\"ז, שנאמר (בראשית י״ח:ב׳) \"וישא עיניו וירא\", והלא דברים ק\"ו: אברהם גדול העולם שימש למלאכי השרת, וכסבור שהם ערביים עובדי ע\"ז, רבן גמליאל ברבי לא ישמשנו? אמר להם ר'צדוק: הנחתם כבוד המקום, ואתם עסוקים בכבוד בשר ודם! מי שאמר והיה העולם משיב רוחות, ומעלה נשיאים ועננים, ומוריד גשמים, ומגדל צמחים, ועורך שולחן לכל אחד ואחד; גמליאל ברבי לא ישמשנו?", "אתה אומר: לכך הוא אומר, לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות - הקישה הכתוב לא\"י? תלמוד לומר (בראשית יג) \"כגן ה' כארץ מצרים\". כגן ה' - לאילנות, כארץ מצרים לזרעים.", "או אינו מקישה אלא למגונה ולמשובח שבה? תלמוד לומר (ויקרא יח) \"אשר ישבתם בה\" - מקום שישבתם בו, שנאמר (בראשית מ״ז:ו׳) \"במיטב הארץ הושב את אביך\"! או, אינו מקישה אלא לשעת גנותה? תלמוד לומר \"אשר יצאתם משם\". כשהייתם שם - היתה בשבילכם מתברכת, ולא עכשיו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.", "וכן אתה מוצא: בכל מקום שהצדיקים הולכים - באה ברכה לרגלם. יצחק ירד לגרר - באה ברכה לגרר, שנאמר (בראשית כו) \"ויזרע יצחק בארץ\". ירד יעקב אצל לבן - ברכה ירדה לרגלו, שנאמר (בראשית ל׳:כ״ז) \"נחשתי ויברכני ה' בגללך\". ירד יוסף אצל פוטיפרע - ברכה באה לרגליו, שנאמר (בראשית ל״ט:ה׳) \"ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף\". ירד יעקב אצל פרעה, -ירדה ברכה לרגלו, שנאמר (בראשית מ״ז:ז׳) \"ויברך יעקב את פרעה\". במה ברכו? שנמנע ממנו שני רעב, שנאמר (בראשית נ׳:כ״א) \"ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם\", ואומר (בראשית מ״ה:י״א) \"וכלכלתי אותך שם\". מה כלכול האמור להלן, בשני רעבון הכתוב מדבר - אף כלכול האמור כאן, בשני רעבון הכתוב מדבר.", "ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין זה קידוש השם, שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתן. א\"ר אלעזר בר' שמעון: רואה אני את דברי ר' יוסי מדבר אבא, שזה קידוש השם, שכל זמן שצדיקים בעולם - ברכה בעולם; נסתלקו צדיקים מן העולם - נסתלקה ברכה מן העולם! וכן אתה מוצא בארון האלהים, שירד לבית עובד אדום הגתי, ונתברך בשבילו, שנאמר (שמואל ב ו) \"ויגד לדוד לאמר: ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים\". והלא דברים ק\"ו: ומה ארון, שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד, אלא לשברי לוחות שבו - נתברך בשבילו, ק\"ו לצדיקים, שבעבורן נברא העולם!", "אבותינו באו לארץ - באה ברכה לרגלם, שנאמר (דברים ו) \"ובתים מלאים כל טוב, אשר לא מלאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת. ר' שמעון בן יוחאי אומר: והרי \"בורות חצובים אשר לא חצבת\", והלא בור אשר לא חצבת, כרמים אשר לא נטעת, שעכשיו באת בארץ - מה תלמוד לומר \"מלאת\", \"חצבת\", \"נטעת\", זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר - היו אנשי ארץ ישראל בונים בתים וחופרים בורות ושיחים ומערות, נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל - כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם, יכול היו אוכלים ושבעים? ת\"ל \"ואכלת ושבעת\". אתה אוכל ושובע - והם מונעים מעצמם מבניהם מנשיהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה! זו היא שאמרנו \"אשר יצאתם משם\": כשהייתם שם - היתה מתברכת בשבילכם, ולא כעכשיו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.", "אתה אומר: לכך בא הכתוב, להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, מה ארץ מצרים - לא הייתם מונים עליה שמיטים ויובלות, יכול אף ביאת ארץ כנען כן? - תלמוד לומר \"לרשתה\". לרשת אותה באים, ולהיות מונים עליה שמיטים ויובלות! אלא הפריש בין ביאתה של זו לביאת של זו. ביאת ארץ מצרים רשות, ביאת א\"י חובה. ארץ מצרים - בין עושים רצונו של מקום בין שאין עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ מצרים. א\"י אינו כן: אם אתם עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ כנען, ואם לאו - הרי אתם גולים מעליה, וכן הוא אומר (ויקרא יח) \"ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה\":" ], [ "והארץ אשר אתם עוברים בה לרשתה ארץ הרים ובקעות. או בגנות א\"י הוא מדבר, שמזכיר בה הרים? תלמוד לומר \"ובקעות\": מה בקעות לשבח - אף הרים לשבח. ועוד, שנותן טעם בהר - טעם בבקעה: שפירות ההר הן קלים, ופירות הבקעה שמנים.", "ר' שמעון בן יוחאי אומר: כשהיא בקעה - הרי היא עושה בית כור. כשהוא הר - הרי היא עושה בית כור בצפון, בית כור בדרום, בית כור במזרח, בית כור במערב, בית כור מלמעלה, בית כור מלמטה - נמצא חמישה מכופלת! שנאמר: \"כה אמר ה', זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה, וסביבותיה ארצות\", ובמקום אחר קורא אותה \"ארץ\", כיצד יתקיימו שני כתובים? ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה: בית ארצות - בית החולות, בית העפר.", "ד\"א: הרים ובקעות - מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר. אין לי אלא שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות פקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר. ומנין שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, וטעם פירות בקעה לטעם פירות הר: ת\"ל ארץ הרים ובקעות: הרים הרים הרבה, בקעות בקעות הרבה.", "ר' שמעון בן יוחאי אומר: י\"ב ארצות ניתנו, כנגד י\"ב שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה, ולא טעם פירות של זה לטעם פירות של זה. ואלו הם: כי ארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. ארץ הרים ובקעות. ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית השנה. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה. ארץ נחלי מים. ארץ חטה ושעורה. ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות. ארץ אשר אבניה ברזל. על הארץ הטובה. ארץ זבת חלב ודבש. הרי י\"ב ארצות נתנו כנגד י\"ב שבטים. ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה, ת\"ל \"ארץ הרים ובקעות\" - הרים הרים הרבה, בקעות בקעות הרבה.", "ר' יוסי המשולם אומר: מנין אתה אומר[שכשם שנותן מטמעים בארץ כך נותן מטמעים בים? ת\"ל (בראשית א) \"ולמקוה המים קרא ימים\" והרי ים אחד הוא, שנאמר \"יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד\", מה ת\"ל \"ולמקוה המים קרא ימים\"? מגיד שלא שוו טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצור, ולא העולה מצור לעולה מאספמיא.", "או, לפי שעפרו של הר קל ושל בקעה שמן, יכול יהיו מים גורשים את העפר ממקום בקעה, ותהיה בקעה מחוסרת מים? ת\"ל \"ארץ הרים ובקעות\". הר לפי משהו, בקעה לפי משהו. כן הוא אומר (זכריה י) \"שאלו ה' מטר בעת מלקוש\".", "או לפי שא\"י מכופלת בהרים, יהיה גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה? ת\"ל \"למטר השמים תשתה מים\" גלוי ושאין גלוי שותה. וכן הוא אומר (איוב לז) \"אף ברי יטריח יפיץ ענן אורו והוא מסבות מתהפך\", שהיו עבים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח.", "או לפי ששותה מי גשמים, אבל אינה שותה מי שלחים? ת\"ל \"כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים\".", "או לפי ששותה מי שלחים אבל אינה שותה מי שלגים? ת\"ל \"למטר השמים תשתה מים\" כשהוא אומר מים אף מי שלגים. וכן הוא אומר (ישעיה נה) \"כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים\". ואומר (איוב לז) \"כי לשלג יאמר הוי ארץ\".", "או לפי ששותה מי שלגים אבל אינה שותה מי טללים? ת\"ל \"למטר השמים תשתה מים\", אף מי טללים תשתה.", "ד\"א מה מי גשמים לברכה אף טללים לברכה. וכן הוא אומר (בראשית כז) \"ויתן לך האלהים מטל השמים\". ואומר (דברים לב) \"יערוף כמטר לקחי\" ואומ' (הושע י״ד:ו׳) \"אהיה כטל לישראל\" ואומר (מיכה ה) \"והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב\"." ], [ "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. רבי אומר: וכי אותה בלבד הוא דורש? והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר (איוב לח) \"להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו\"! ומה תלמוד לומר \"ארץ ה' אלהיך דורש אותה? כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה - דורש כל הארצות עמה.", "כיוצא בו אתה אומר (תהלים קכא) \"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל\". וכי ישראל בלבד הוא שומר? והלא הוא שומר את הכל, שנאמר (איוב יב) \"אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש\"! ומה תלמוד לומר \"שומר ישראל\"? כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם - שומר את הכל עמהם.", "כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א ט) \"והיו עיני (המה) ולבי שם כל הימים\". וכי שם בלבד הם? והלא כבר נאמר (זכריה ד) \"עיני ה' משוטטים בכל הארץ\", ואומר (משלי טו) \"כל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים\"! אלא מה ת\"ל \"והיו עיני ולבי שם כל הימים\"? כביכול שאינן אלא שם, ובשכר שהם שם - הם בכל מקום.", "כיוצא בדבר אתה אומר (תהלים כט) \"קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש\":", "דורש אותה. ניתנה לדרישה, להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות. או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש? ת\"ל \"אותה\". אותה ניתנה לדרישה, ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה.", "ד\"א \"ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה\" - מגיד הכתוב שנדרשת בשכר דרישה, שנאמר (דברים י״א:י״ט) \"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם\" ואומר שם \"למען ירבו ימיכם וימי בניכם\" ואומר (תהלים קה) \"ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים ירשום, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:\"", "תמיד עיני ה' אלהיך בה. וכתוב אחד אומר \"המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו\". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? - כשישראל עושים רצונו של מקום \"תמיד עיני ה' בה\", ואינן נזוקים. וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום \"המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו\". וכן לענין מדה טובה. כאיזה צד? היו ישראל רשעים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מועטים, וחזרו בהם - להוסיף עליהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב\"ה מורידן בזמנן על הארץ בשעה שהיא צריכה להם. לענין רעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מרובים, וחזרו בהם לסוף - לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה, אלא הקב\"ה מורידם על הארץ שלא בזמנם, בשעה שאינה צריכה להם, למדברות ולימים, שנאמר (איוב כד) \"ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו\". מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה, שלא הפרשתם תרומות ומעשרות - מכם את הגשמים:", "מראשית השנה ועד אחרית השנה. מגיד הכתוב שמראשית השנה נגזרו עליהם: כמה גשמים, כמה טללים, כמה חמה יתירה, כמה רוחות נושבים עליה.", "ד\"א: מראשית השנה אני אברך אתכם: במשא ובמתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנישואים, ובכל מה שאתם שולחים ידיכם - אני אברך אתכם.", "ד\"א: מראשית השנה ועד אחרית השנה - וכי יש פירות בשדה מתחילת השנה עד סוף השנה? אלא ברשותי הוא, ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בשדה, שנאמר (דברים כח) \"יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך\", ואומר (חגי ב) \"העוד הזרע במגורה, ועד הגפן והתאנה והרמון עץ הזית לא נשא - מן היום הזה ואברך\". ומנין אף באוצרות? - שנאמר \"ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה\". ומנין אף בעיסה? - שנאמר \"ברוך טנאך ומשארתך\". ומנין אף בכניסה וביציאה? שנאמר \"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך\". ומנין אף באכילה? תלמוד לומר \"ואכלת ושבעת וברכת\". ומנין אף כשירד בתוך מעיו? - תלמוד לומר (שמות כג) \"והסירותי מחלה מקרבך\", הם ברשותי, ליתן בהם ברכה כשם שאני נותן להם ברכה בשדה, ולא כנימה ולא רקבובית תכנס בפירות, ולא יין מחמיץ, ולא שמן מבאיש, ולא דבש מדביש.", "או אינו אלא, לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות, יכול לא יהיו ברשותי ליתן בהם מארה בבית, כשם שאני נותן בהם מארה בשדה? - ת\"ל \"והבאתם אל הבית והפחתם אותו\". ואומר \"ישלח ה' בך את המארה ואת המהומה\". ומנין אף באוצר? - תלמוד לומר \"ארור אתה בעיר\". ומנין אף בעיסה? - תלמוד לומר \"ארור טנאך ומשארתך\". ומנין אף בכניסה וביציאה? - תלמוד לומר \"ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך\". ומנין אף באכילה? - תלמוד לומר \"ואכלתם ולא תשבעו\". ומנין לכשירדו לתוך מעיו? - תלמוד לומר \"וישחך מקרבך\". הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בשדה, ורקבובית בפירות, ויין מחמיץ, ושמן מבאיש, ודבש מדביש.", "ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למלך, שהיו לו בנים ועבדים הרבה, והיו נזונים ומתפרנסים מתחת ידו, ומפתח של אוצר בידו. כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר, והם אוכלים ושבעים. וכשאין עושים רצונו של מקום - נוטל האוצר, והם מתים ברעב. כך ישראל: כשהם עושים רצונו של מקום (דברים כ״ח:י״ב) \"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים\", וכשאין עושים רצונו של מקום (דברים י״א:י״ז) \"וחרה אף ה' בך ועצר את השמים ולא יהיה מטר\".", "ר' שמעון בן יוחאי אומר: ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם הקב\"ה לישראל: אם תעשו את התורה - הרי ככר לאכול. ואם לא - הרי מקל ללקות בו. והיכן פירושו של דבר? הרי הוא אומר (ישעיה א) \"אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כי ה' דבר\".", "ר' אליעזר אומר: ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם: אם עשיתם את התורה הכתובה בזה - אתם נצולים מזה. ואם לאו - הרי אתם לוקים בו. והיכן פירושו של דבר? הרי הוא אומר (בראשית ג) \"ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים\":" ], [ "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי. למה נאמר? - לפי שהוא אומר (דברים ה א) \"ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם\", שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה? - ת\"ל \"והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי\". מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד.", "אין לי אלא מצות שנוהגות עד שלא נכנסו לארץ, כגון בכורות וקרבנות ומעשרות בהמה. מצות נוהגות משנכנסו לארץ, כגון העומר והחלה וב' הלחם ולחם הפנים, מנין? - ת\"ל \"והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי\", לרבות שאר מצות.", "אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו. משכבשו וישבו, כגון שכחה ופיאה תרומה ומעשרות שמיטה ויובלות, מנין? - ת\"ל \"והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי\", אין לי להוסיף על מצות אחרות.", "\"ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם\" - מגיד הכתוב שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה. וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה, שנא' (הושע ד א) \"שמעו דבר ה' בית יעקב, כי ריב לה' עם יעקב, ועם ישראל יתוכח, כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ.\"", "\"אין אמת\" - אין דברי אמת. נאמר כאן אמת, ונאמר להלן אמת, שנאמר (משלי כג כג) \"אמת קנה ואל תמכור\".", "\"ואין חסד\" - אין דברי חסד נאמרים, שנא' (תהלים לג ה) \"חסד ה' מלאה הארץ\".", "\"ואין דעת\" - אין דברי דעת, שנ' (הושע ד ו) \"נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת\".", "ואומר (ישעיה ה כד) \"לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה\". וכי יש לך קש שהוא אוכל אש? - אלא \"קש\" זה הוא עשו, שכל זמן שישראל מרפים את ידיהם מן המצות - הוא שולט בהם.", "ואומר (ירמיה ט יא) \"מי חכם ויבין זאת, ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עובר? ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה\".", "ואומר (עמוס ב ד) \"כה אמר ה': על שלשה פשעי יהודה, ועל ארבעה לא אשיבנו: על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו\".", "וכבר היה רבי טרפון ור' יוסי הגלילי ור' עקיבא מסובין בבית ערוד, נשאלו: מי גדול, תלמוד גדול או מעשה? נענה כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.", "רבי יוסי הגלילי אומר: גדול תלמוד, שהתלמוד קודם לחלה מ' שנה, ולמעשרות נ\"ד שנה, וליובלות ק\"ל.", "וכשענש - ענש על התלמוד יותר מן המעשה, כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה! שנאמר \"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם\", ואומר \"למען ירבו ימיכם וימי בניכם\". ואומר (תהלים קה מד) \"ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו - בעבור ישמרו חוקיו\" וגו':", "אשר אנכי מצוה אתכם היום. ומנין אתה אומר שאם שמע דבר מפי קטן כשומע מפי חכם? שנאמר (קהלת יב יא) \"דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד\": מה דרבן זה, מכוון את הפרה לתלמיה, להביא חיים לעולם - כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם מדרכי מיתה לדרכי חיים. ועוד, השומע מפי חכם - כשומע מפי סנהדרין, שנאמר (שם) \"בעלי אסופות\", ואין אסופות אלא סנהדרין, שנ' (במדבר יא טז) \"אספה לי ע' איש מזקני ישראל\". והשומע מפי סנהדרין - כשומע מפי משה, שנאמר (קהלת יב יא) \"נתנו מרועה אחד\". ואומר (ישעיה סג יא) \"ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רועה צאנו ואיה השם בקרבו את רוח קדשו\". ולא עוד, השומע מפי משה - כשומע מפי הקב\"ה, שנאמר \"נתנו מרועה אחד\", ואומר (תהלים פ ב) \"רועה ישראל האזינה, נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה\".", "ועוד, הרי הוא אומר (שיר השירים ז ה) \"עיניך בריכות בחשבון על שער בת רבים\". \"עיניך\" - אלו הזקנים המתמנים על הצבור, וכן הוא אומר (ישעיה כט י) \"כי נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם\". \"בריכות\" - מה בריכה זאת, אין אדם יודע מה בתוכה - כך אין אדם עומד על דברי חכמים. \"בחשבון\" - בחשבונות, שגומרין בעצה ובמחשבה, והם נגמרים בבתי מדרשות, \"על שער בת רבים\" וכן הוא אומר (שם) \"אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק\". אם עשיתה את התורה - קוה לאליהו, שאמרתי לו (מלכים א יט טו) \"לך שוב לדרכך מדברה דמשק\", ואומר (מלאכי ג כב) \"זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה', והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:", "לאהבה את ה' אלהיכם. שמא תאמר, הרי למדתי תורה בשביל שאהיה עשיר, ובשביל שאקרא רבי, ובשביל שאקבל שכר? - ת\"ל \"לאהבה את ה' אלהיכם\". כל מה שאתם עושים - לא תעשו אלא מאהבה:", "ולעבדו - זה תלמוד. אתה אומר זה תלמוד, או אינו אלא עבודה ממש? - כשהוא אומר (בראשית ב טו) \"ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן, לעבדה ולשמרה\", וכי מה עבודה לשעבר, ומה שמירה לשעבר? - הא למדת: \"לעבדה\" - זה תלמוד, \"ולשמרה\" - אלו מצוות. וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה - כך תלמוד קרויה עבודה.", "ד\"א: \"לעבדו\" - זו תפילה. זו תפלה, או אינו אלא עבודה? - ת\"ל \"בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך\", וכי יש לו עבודה בלב? הא מה ת\"ל \"ולעבדו בכל לבבכם\"? - זו תפלה. וכן בדוד הוא אומר (תהלים קמא ב) \"תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב\". ואומר (דניאל ו יא) \"ודניאל כד ידיע די רשים כתבא, על לביתיה וכוין פתיחין ליה בעוליתיה נגד ירושלם, וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי ומודי קדם אלהא כל קבל דהוה עבידא מקדמת דנא\". ואומר (שם) \"ובמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק ענא מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חייא אלהיך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשזבותך מן אריותא\". וכי יש פולחן בבבל? הא מה ת\"ל \"ולעבדו\"? - זו תפלה. כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה.", "ר' אליעזר בן יעקב אומר: \"ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם\" הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהיה לבם מהרהר בשעת עבודה:", "ד\"א: מה ת\"ל \"בכל לבבכם ובכל נפשכם\", והלא כבר נאמר \"בכל לבבך ובכל נפשך\"? - כאן ליחיד כאן לצבור. כאן לתלמוד כאן למעשה. הואיל ושמעת - עשה. עשיתם מה עליכם - אף אני אעשה מה שעלי, \"ונתתי מטר ארצכם\":" ], [ "\"ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש\": \"ונתתי\" - אני, לא על ידי מלאך ולא ע\"י השליח; \"מטר ארצכם\" - ולא מטר ארצות. וכן הוא אומר (איוב ה) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:", "רבי נתן אומר: \"בעתו\" - מלילי שבת ללילי שבת, כדרך שירדו בימי הילני המלכה. וכל כך למה? כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר, הרי שכר כל המצות! אלא: אם בחקתי תלכו ואם את משפטי תשמורו ועשיתם אותם - ונתתי גשמיכם בעתם. והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי - ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש.", "ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל, שכל הכללות כלולות בה? ת\"ל (קהלת ה) אוהב כסף לא ישבע כסף, ומי אוהב בהמון לא תבואה; ואומר יתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. מלך זה, שולט באוצרות של כסף ושל זהב, ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה. הא למדת שנתנה ברכה לישראל, שכל הברכות כלולות בה:", "יורה - שיורד, ומורה הבריות להכניס פירותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכם. ד\"א יורה - שמתכון לארץ ואין יורה בזעף. ד\"א יורה - שמורה ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום, וכן הוא אומר (תהלים סה) תלמיה רוה נחת גדודיה.", "יורה במרחשון. ומלקוש בניסן. אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן, או יורה בתשרי ומלקוש באייר? ת\"ל בעתו: יורה במרחשון ומלקוש בניסן. וכן הוא אומר (יחזקאל לד) והורדתי הגשם בעתו. אי, מה יורה, שמשיר הפירות ושוטף הזרעים ואת הגרנות? ת\"ל ומלקוש: מה מלקוש לברכה - אף יורה לברכה. או, מה מלקוש מפיל בתים עוקר אילנות ומעלה סקי? ת\"ל יורה ומלקוש: מה יורה לברכה - אף מלקוש לברכה. וכן הוא אומר (יואל ב) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם, כי נתן לכם המורה לצדקה, ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון:", "ואספת דגנך תירושך ויצהריך. דגנך מלא תירושך מלא ויצהריך מלא, או ואספת דגנך תירושך ויצהריך - ממעיט הפירות? ת\"ל (ויקרא כו) והשיג לכם דיש את בציר, מקיש דיש לבציר: מה בציר, משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו - אף דיש, משאתה מתחיל בו אי אתה רשאי להניחו.", "ד\"א שיהא חורש בשעת קציר, וקוצר בשעת חריש. וכן איוב אומר (איוב כט) וטל ילין בקצירי.", "ד\"א ואספת דגנך למה נאמר? לפי שהוא אומר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, שומע אני כמשמעו? ת\"ל ואספת, דרך ארץ דברה תורה: רשאי להניחו, דברי ר' ישמעאל. ר' שמעון בן יוחי אומר: אין לדבר סוף: קוצר בשעת קציר, וחורש בשעת חריש, דש בשעת שרב, זורה בשעת הרוח - אימתי למד תורה? אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם על ידי אחרים נעשית, שנאמר (ישעיה סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם. וכשאין עושים רצונו של מקום - מלאכתם ע\"י עצמם נעשית, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם, שנא' (דברים כח) ועבדת את אויביך.", "ד\"א ואספת דגנך תירושך ויצהריך - שתהא ארץ ישראל מלאה דגן ותירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב, שנ' (בראשית מז) וילקט יוסף את כל הכסף. ואומר (דברים לג) וכימיך דבאיך. מגיד שיהו כל הארצות דובאות כסף וזהב לא\"י.", "ד\"א דגן כמשמעו. תירוש זה היין. כענין שנאמר (יואל ב) והשיקו היקבים. ולא כענין שנא' (שופטים ו) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וחנו ועלו עליו וישחיתו את יבול הארץ, אלא כענין שנא' (ישעיה סב) כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי." ], [ "ונתתי עשב בשדך לבהמתך - הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך? שלא תהא מצטער למדברות. אתה אומר כן, או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו? ת\"ל ואכלת ושבעת. הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך? למה נאמר? שלא רצה מצטער למדברות.", "ר' יהודה בן בבא אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך - מן התחומים, שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים, ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר ל' יום - והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה.", "ד\"א ונתתי עשב בשדך לבהמתך - זה פשתן. וכן הוא אומר (תהלים קד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ:", "ואכלת ושבעת - סימן טוב לאדם, כשבהמתו אוכלת ושובעת. וכן הוא אומר (משלי יב) יודע צדיק נפש בהמתו.", "ד\"א ואכלת ושבעת - כשבהמתך אוכלת ושובעת - עובדת בכח האדמה, וכן הוא אומר (משלי י״ד:ד׳) ורב תבואות בכח שור.", "ד\"א ואכלת ושבעת - מן הוולדות. ואע\"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנא' (ירמיה לא) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר:", "ואכלת ושבעת - השמרו לכם פן יפתה לבבכם - אמר להם: הזהרו שלא תמרדו בהקב\"ה, שאין אדם מורד בהקב\"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר (דברים ח׳:י״ב-י״ג) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך. מהו אומר אחריו? - ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. כיוצא בו אתה אומר (דברים ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו ארץ זבת חלב ודבש. כיוצא בדבר אתה אומר (שמות לב) וישב העם לאכול ושתה - ויקומו לצחק.", "וכן באנשי דור המבול, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנא' בהם (איוב כא) שורו עיבר ולא יגעיל, תפלט פרתו ולא תשכל, ישאו בתוף וכנור וישמחו לקול עוגב, יבלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים. היא גרמה להם: (איוב כא) ויאמרו לאל סור ממנו! אמרו: טיפה אחת של גשמים היא, אין אנו צריכים לו (בראשית ב) ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה. אמר להם הקב\"ה: בטובה שהיטבתי לכם אתם מתגאים? בה אני אפרע מכם (בראשית ז׳:י״ב) ויהי הגשם על הארץ מ' יום ומ' לילה. ר' יוסי בן דורמסקית אומר: הם נתנו עיניהם עליונה ותחתונה, כדי לעשות תאותם - אף הקב\"ה פתח להם מעיינות עליונים ותחתונים, כדי לאבדם; שנא' (בראשית ז׳:י״א) ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו.", "וכן אתה מוצא באנשי המגדל, שלא מרדו בהקב\"ה אלא מתוך שביעה; שנא' (בראשית י״א:א׳-ב׳) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתייה, שנ' (שמות לב) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק - היא גרמה להם, שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. מה נאמר בהם? (בראשית י״א:ד׳) ויפץ ה' אותם משם על פני האדמה.", "וכן אתה מוצא באנשי סדום, שלא מרדו אלא מתוך שביעה, שנא' בהם (איוב כח) ארץ ממנה יצא לחם - תחתיה נהפך כמו אש; אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלינו, נעמוד ונשכח תורת רגל מבינינו. אמר להם המקום: בטובות שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם? אני משכח אתכם מן העולם. מה נאמר בהם (איוב כח) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו, (איוב י״ב:ה׳-ו׳) לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו. וכן הוא אומר (יחזקאל טז) חי אני נאם ה' אלהים אם עשתה סדום אחותך היא ובנותיה כאשר עשית היא ובנותייך. הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה, ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני, ואסיר אתהן כאשר ראיתי.", "כיוצא בו אתה אומר (בראשית יג) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה - ואומר (בראשית י״ט:ל״ג) ותשקין את אביהם יין בלילה ההוא; וכי מאין להם יין במערה? אלא שנזדמן להם יין לשעה. וכן הוא אומר (יואל ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אם כן נתן הקב\"ה למכעיסיו - ק\"ו לעושי רצונו.", "וכבר היה רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא נכנסים לרומי, שמעו קול המייה של מפטילון עד ק\"כ מיל. התחילו הם בוכים ור' עקיבא מצחק! אמר להם ר' עקיבא: אתם למה בכיתם? אמרו לו: ואתה למה אתה מצחק? אמר להם ואתם למה בכיתם? אמרו לו לא נבכה, שהגוים עובדי ע\"ז מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים, יושבים בשלוה ושאנן, ובית הדום של אלהינו יהיה לשריפת אש, ומדור לחית השדה!? אמר להם: אף אני, לכך צחקתי: אם כן עשה למכעיסיו - ק\"ו לעושי רצונו.", "שוב פעם היו עולים לירושלם. הגיעו לצופים - וקרעו בגדיהם. הגיעו להר הבית - וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הם בוכים, ור' עקיבא מצחק. אמרו לו: עקיבא, לעולם אתה מתמיה, שאתה מצחק ואנו בוכים! אמר להם: ואתם, למה בוכים? - אמרו לו: ולמה לא נבכה? על מקום שכתוב בו (במדבר א) \"והזר הקרב יומת\", והרי שועל יוצא מתוכו! עלינו מתקיים (איכה ה) \"על זה היה דוה לבנו, על אלה חשכו עינינו, על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו\"! אמר להם: אף אני לכך צחקתי, שכן הוא אומר (ישעיה ח) \"ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריהו בן ברכיהו\". וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? מה אמר זכריה? (זכריה ח) \"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ומה אמר אוריה? (מיכה ג) \"לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה, והר הבית לבמות יער\". אמר לו הקב\"ה: הרי לי שנים עדים האלו: אם קיימים דברי אוריה - קיימים דברי זכריה; ואם בטלים דברי זכריה - בטלים דברי אוריה! שמחתי שנתקיימו דברי אוריה, לסוף עתידים דברי זכריה להתקיים! ובלשון הזה אמרו לו: עקיבא עקיבא נחמתנו.", "ד\"א ואכלת ושבעת - השמרו לכם פן יפתה לבבכם - אמר להם: הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לע\"ז, שנאמר (שמות לב) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה. ואומר (שמואל א כו) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, ואם בני אדם - ארורים הם לפני ה', כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי תעלה על דעתך, דוד מלך ישראל עובד ע\"ז? אלא כיון שפוסק מדברי תורה כאלו הולך ומדבק בע\"ז:", "וסרתם מן הדרך - מדרך החיים לדרך המות:", "ועבדתם אלהים אחרים - וכי אלהים הוא? והלא כבר נאמר (ישעיה לז) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה, כי אם מעשה ידי אדם! ולמה נקרא שמם אלהים אחרים? שעושים את עובדיהם אחרים.", "ד\"א למה נקרא שמם אלהים אחרים - שאחרים הם לעובדיהם. וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ו:ז׳) אף יצעק אליו ולא יענה, מצרתו לא יושיענו.", "ר' יוסי אומר: למה נקרא שמם אלהים אחרים? שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר, אלו הן נקראים על שמם - היה בהם צורך. והרי נקראים על שמו - ולא היה בהם צורך! ואימתי נקראים על שמו? בימי דור אנוש, שנאמר (בראשית ד) ולשת גם הוא יולד בן ויקרא שמו אנוש, אז הוחל לקרוא בשם ה'.", "באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם, אמר להם הקב\"ה: אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם על שמי - אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא על שמי, שנא' (עמוס ה) הקורא למי הים וישפכם ה' צבאות שמו. ר' יצחק אומר אלו נפרע שמה של ע\"ז - לא ספקו להם כל עורות שבעולם. ר' אליעזר אומר: למה נקרא שמם אלהים אחרים? שמחדשים להם אלוהות הרבה; שאם היה של זהב וצריך לו - עושהו של כסף, ואם היה של כסף וצריך לו - עושהו של נחושת, ואם היה של נחושת וצריך לו - עושהו של ברזל, ואם היה של ברזל וצריך לו - עושהו של עופרת, ואם היה של עופרת - עושהו של עץ.", "רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר: צא וראה לשון שתפסה תורה: מולך - כל שימליכוהו עליהם, אפילו קיסם אפילו צרור.", "ד\"א למה נקרא שמן אחרים? שהן אחרים במעשיהם. שמי שהם אחרים שבמעשיהם קראם אלהות:", "והשתחויתם להם - להם אתם משתחוים, לי אין אתם משתחוים; וכן הוא אומר (שמות לב) וישתחוו לו ויזבחו לו. אחרים אומרים: אלו לא שתפו ישראל שמו של הקב\"ה בע\"ז - היו כלים מן העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: והלא כל המשתף שם שמים בע\"ז הרי הוא חייב כלייה, שנא' (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו! אלא מה ת\"ל אלהים אחרים? מלמד שעשו להם עגלים הרבה, וכן הוא אומר (דברי הימים ב כט) גם סגרו דלתי האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו. מקטירים היו - לדבר אחר. בקודש לא העלו - בחולין העלו. לאלהי ישראל לא העלו - אבל מעלים הם לדבר אחר.", "אם עשיתם כן, וחרה אף ה' בכם - משל למלך ששיגר את בנו לבית המשתה, והיה יושב ומפקדו. אומר לו: אל תאכל יותר מצרכך, כדי שתהיה נקי לביתך. לא השגיח הבן ההוא, אכל ושתה יותר מצרכו, והקיא וטינף את בני המסיבה. נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטרין. כך אמר להם הקב\"ה לישראל: הכנסתי אתכם לארץ טובה ורחבה, לארץ זבת חלב ודבש, לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ולברך שמי עליה. לא הייתם בטובה - היו בפורענות, וחרה אף ה'.", "ד\"א וחרה אף ה' בכם - שומע אני שהם כלים מן העולם? ת\"ל ועצר את השמים וגו'. ה' מיני פורעניות הם, עתידים לבוא עליכם. וכן הוא אומר (דברים ל״ב:כ״ג) חיצי אכלה בם. חיצי כלים, והם אינן כלים. וכן הוא אומר: כלה את חמתו שפך חרון אפו.", "נאמר כאן אף ונאמר להלן אף חרי. מה חרי אף האמור להלן - חרב, אף חרי האמור כאן חרב. ומה חרי אף האמור להלן - דבר וחיה רעה, אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה. ומה חרי אף האמור להלן - עצירת גשמים וגלות, אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות. נמצינו למדים שכל מקום שנאמר חרי אף - חמשה מיני פורעניות הם: חרב וחיה רעה ורעב ודבר ועצירת גשמים וגלות.", "ד\"א וחרה אף ה' בכם - ולא באומות העולם, שיהיו אומות העולם אומרים: הם שרוים בטובה והם שרוים בצער, אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם - והם קוברים בניהם ובנותיהם:", "ועצר את השמים - שיהו עננים טעונים גשמים, ואין מורידים גשמים אפילו טיפה אחת. ומנין אפילו טללים ורוחות? תלמוד לומר (ויקרא כו) ונתתי את שמיכם כברזל. או אינו אלא בית השלחין יהיה עושה פירות? תלמוד לומר ואת ארצכם כנחושה:", "והאדמה לא תתן את יבולה - אף לא מה שאתה מוביל לה. או אינו אלא יהי אילן עושה פירות? תלמוד לומר (ויקרא כו) ועץ השדה לא יתן פריו. או ילך לחו\"ל ויהיה שרוי בטובה? תלמוד לומר (דברים כח) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל.", "דבר אחר וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהי' מטר - אחר כל הייסורים שאני מביא עליך - אני מגלה אתכם. קשה היא גלות, שהיא שקולה כנגד הכל, שנ' (דברים כ״ט:כ״ז) ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול - וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. ואומר (ירמיה טו) והיה כי יאמר אליך אנה נצא ואמרת כה אמר ה' אלהים אשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב - ואשר לשבי לשבי. ואומר (עמוס ז) כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק, ואתה על אדמת טמאה תמות - וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ואומר (ירמיה כב) אל תבכו למת ואל תנודו לו, בכו בכה להולך, כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו. זה יהויקים מלך יהודה. מה נאמר בו? קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים.", "בכו בכה להולך - זה יהויכין מלך יהודה. מה נאמר בו? ושינה את בגדי כלאו. נמצינו למדים שנבלת יהויקים מלך יהודה, שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה, שהיה כסאו מעל כל המלכים, ואוכל ושותה בטרקלין של מלכים.", "ד\"א ואבדתם מהרה - מיד אני מגלה אתכם, ואיני נותן לכם ארוכה. וא\"ת אנשי דור המבול היה להם ארוכה ק\"כ שנה? - אנשי דור המבול לא היה להם ממי שילמדו, אתם יש לכם מה שתלמודו.", "ד\"א ואבדתם מהרה - גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, גולה אחר גולה. וכן אתה מוצא בשבט בנימן, גולה אחר גולה. גלו בשנת ז' לנבוכדנצר, בשנת י\"ח, בשנת ך'. ר' יהושע בן קרחה אומר: משל ללסטים שנכנסו בשדה בעל הבית, וקצר קופתו של בעל הבית, ולא הקפיד בעל הבית. קצר בשבילם, ולא הקפיד בעל הבית; עד שגדש קמתו ויצא. וכן אתה אומר (ישעיה ח) כי לא מועף לאשר מוצק לה, כעת הראשון היקל ארצה זבולן וארצה נפתלי, והאחרון הכביד.", "ר' שמעון בן יוחי אומר: משנאמר בהם מהרה - לא גלו אלא לאחר זמן; ק\"ו למי שלא נאמר בהם מהרה, שנאמר (יחזקאל לח) מימים רבים תפקד.", "ד\"א ואבדתם מהרה - אע\"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו\"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב\"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) הציבי לך ציונים - אלו המצות שישראל מצויינים בהם. שימי לך תמרורים - זה חרבן בית המקדש, וכן הוא אומר (תהלים קלז) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני. שיתי לבך למסלה דרך הלכת - אמר להם הקב\"ה לישראל: בני, ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם, שנאמר שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.", "ד\"א ואבדתם מהרה - מהרה אתם גולים, ואי אתם נכנסים לארץ טובה. כיוצא בה אתה אומר ר' יהודה אומר: טובה זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:" ], [ "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם - זו תורה: וקשרתם אותם לאות על ידכם - אלו תפילין: אין לי אלא תפילין ותלמוד תורה, שאר מצות שבתורה מנין? הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם: לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה, ולא ראי ת\"ת כראי תפילין; הצד השוה שבהם - שהם מצות הגוף שאינן תלויות בארץ, ונוהגת בארץ ובחו\"ל; ושתלוייה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן הערלה והכלאים. ר' אליעזר אומר: אף החדש:" ], [ "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם - מגיד הכתוב שנמשלו דברי תורה בסם החיים. משל למלך שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו. אמר לו: בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך - אכול ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן - ואין אתה נזוק; ואם אתה מעבירה - הרי אתה מעלה נומי! כך אמר להם הקב\"ה לישראל: בני, בראתי לכם יצר הרע - בראתי לכם תורה תבלין. כל זמן שאתם עוסקים בה - אינו שולט בכם, שנאמר (בראשית ד) הלא אם תטיב שאת. ואם אין אתם עוסקים בתורה - הרי אתם נמסרים בידו, שנא' (בראשית ד) ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שמשאו ומתנו בך; שנאמר ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה - אתה מושל בו, שנא' ואתה תמשול בו. ואומר (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם - האכילהו לחמה של תורה, ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו. רע הוא יצר הרע, מי שבראו מעיד עליו, שנא' (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו:" ], [ "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם - בניכם ולא בנותיכם, דברי ר' יוסי בן עקביא: מכאן אמרו: כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אין מדבר עמו לשון הקודש ואינו מלמדו תורה - ראוי לו כאלו קוברו; שנ' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם; אם למדתם אותם את בניכם - ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו - יקצרו ימיכם, שכך דברי תורה נדרשים מכלל לאו אתה שומע הן, ומכלל הן לאו:" ], [ "למען ירבו ימיכם - בעולם הזה: וימי בניכם - לימות המשיח: כימי השמים על הארץ - לעולם הבא:", "אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם; נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה:", "כימי השמים על הארץ - שיהו פניהם של צדיקים כיום, וכן הוא אומר (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעולם הבא, ואלו הן: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, יפה כלבנה ברה כחמה, והמשכילים יזהירו כזוהרי הרקיע, וכברקים ירוצצו, למנצח על שושנים לבני קרח, ויהי כזית הודו.", "(תהלים קכא) שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבוא. ר' אומר: שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, ששם מעלה זו למעלה מזו. או לפי שיש מעלה מזו למעלה מזו זו למעלה מזו, שומע אני מביניהם איבה וקנאה ותחרות? ת\"ל ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: מה כוכבים, אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות - אף צדיקים אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות. ומה כוכבים, שאין אורו של זה דומה לזה - אף צדיקים כך.", "דבר אחר ומצדיקי הרבים - אלו גבאי צדקה. ר' שמעון בן מנסיא אומר: אלו זקנים, וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. מי גדול: האוהבים או המאהיבים? הוי אומר המאהיבים על האוהבים, ואומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ק\"ו המאהיבים.", "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - מה כוכבים, רמים ומנוטלים על כל באי העולם - כך צדיקים, רמים ומנוטלים על כל באי העולם. ומה כוכבים, רואים אורם מסוף העולם ועד סופו - כך צדיקים, רואים אורם מסוף העולם ועד סופו. מה כוכבים, פעמים נגלים פעמים נכסים. ומה כוכבים, כתות כתות שאין להם מנין - כך צדיקים, כתות כתות שאין להם מנין. אם ישראל עושים רצונו של מקום - הרי הם ככוכבים; ואם לאו - הרי הם כעפר. וכן הוא אומר (מלכים ב יג) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.", "דבר אחר, כימי השמים על הארץ - שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים. וכן הוא אומר (ישעיה סו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה'. והרי דברים ק\"ו: ומה שמים וארץ, שלא נבראו אלא לכבודם של ישראל, חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים - ק\"ו לצדיקים, שבעבורם נברא העולם.", "רבי יהושע בן קרחה אומר: כימי העץ יהיו ימי עמי. אין עץ אלא תורה, שנ' (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה. והרי דברים ק\"ו: ומה אם התורה, שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל, הרי היא קיימת לעולמי עולמים - ק\"ו לצדיקים, שבשבילם נברא העולם.", "ר' יהושע בן קרחה אומר: (קהלת א) דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. אל תקרי כאן אלא ארץ הולכת וארץ בא, ודור לעולם עומד. ולפי ששינו מעשיהם - שינה הקב\"ה עליהם מעשה בראשית. וכן הוא אומר (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול הים, וכתוב שם: אשר לא ימד ולא יספר. כשישראל עושים רצונו של מקום - הם כחול הים. ואם לאו - והיה מספר בני ישראל כחול הים. ואומר (ישעיה ל) עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר. ואומר (עמוס ה) כי כה אמר ה', העיר היוצאת אלף תשאיר מאה, והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל. והיה מספר בני ישראל - זה מספר שמים. כחול הים - זה מספר אדם." ], [ "כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - למה נאמר? לפי שנאמר: \"תשמרון את מצות ה' אלהיכם\". מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד - כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד. וכן הוא אומר (משלי ב) אם תבקשנה ככסף. מה כסף קשה לקנותו - כך דברי תורה קשים לקנותם. או מה כסף קשה לאבד, אף דברי תורה קשים לאבדם? ת\"ל (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב - ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, ותמורתה כלי פז.", "היה ר' שמעון אומר: (דברים ד) רק השמר לך ושמור נפשך מאד - משל למלך שצד צפור, ונתנו ביד עבדו. אמר לו הוי זהיר בציפור זה לבני. אם אתה אבדתו - לא תהיה סבור צפור כאיסר אבדתי, אלא כאלו אבדת את נפשך! וכן הוא אומר (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם וגו'.", "ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל לשני אחים שהיו מסגלים ממון אחר אביהם. אחד מצרף דינר ואוכל, ואחד מצרף דינר ומניחו. זה שמצרף דינר ואוכל - נמצא שאין בידו כלום; זה שמצרף דינר ומניחו - נמצא עשיר לאחר זמן! כך תלמידי חכמים: למד ב' או ג' דברים ביום, ב' וג' פרקים בשבת, ב' וג' פרשיות - נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר (משלי י׳:ה׳ג) וקובץ על יד ירבה. וזה שאומר: היום אני לומד! היום אני שונה! למחר אני שונה! - נמצא אין בידו כלום, ועליו הוא אומר (משלי י) נרדם בקיץ בן מביש, ואומר (משלי כ׳:ד׳) מחורף עצל לא יחרוש, ואומר (משלי כ״ד:ל׳) על שדה איש עצל עברתי - זה שקנה שדה כבר. ועל כרם אדם חסר לב - זה שקנה כרם, ואומר הואיל וקנה שדה וקנה כרם - לא עמל בהם. מנין שסופו נקרא עצל? ת\"ל על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב; ולמה נקרא שמו חסר לב? על שקנה שדה וכרם, ולא עמל בהם. ומנין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה? - והנה עלה כולו קמשונים. ומנין שהוא מבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא? שנ' כסו פניו חרולים. ועוד הוא אומר (משלי כ״ד:ל״א) וגדר אבניו נהרסה: מתוך שראה שאין עומדת בידו - הוא יושב ומטמא את הטהור, ומטהר הטמא, ופורץ גדרים של חכמים. מה עונשו של זה? בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש. הא למדת, שכל הפורץ גדרים של חכמים לסוף פורעניות באים עליו.", "ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר (משלי כז) נפש שבעה תבוס נופת - זה תלמיד שלא למד מתחילתו. ונפש רעבה כל מר מתוק - לא היה אלא מי שלמד. ד\"א נפש שבעה תבוס נופת - מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה, סובין בפני עצמם, קיבר בפני עצמה - כך ת\"ח יושב ומדקדק בדברי תורה ומברר דברי תורה ומשקלם: איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר. איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר.", "ר' יהודה אומר: תלמיד שכחו יפה דומה לספוג, שהוא סופג את הכל. שני לו דומה למוך, שאינו סופג אלא צרכו - זה שהוא אומר דין ששנה לו רבו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: הרי הוא אומר (משלי ה) שתה מים מבורך - שתה ממים שבבורך, ואל תשתה עכורים ותמשך עם דברי מינים. ר' עקיבא אומר: הרי הוא אומר שתה מים מבורך - בור, תחילתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו. לא היה אלא מה שבתוכו! כך תלמיד חכם לא למד מתחילתו כל דבר, לא שנה אלא מה שלמד. ונוזלים מתוך בארך. מה באר מתמלאת מים חיים מכל צדדיה - כך באים תלמידים ולומדים הימנו. וכן הוא אומר (משלי ה) יפוצו מעיינותיך חוצה. נמשלו דברי תורה למים: מה מים חיים לעולם - אף דברי תורה חיים לעולם, שנא' (משלי ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ומה מעלים את הטמא מטומאתו - כך דברי תורה מעלים את האדם מדרך רעה לדרך טובה, שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש. ומה מים חנם לעולם - אף דברי תורה חנם לעולם, שנאמ' (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים. ומה מים שאין להם דמים - אף דברי תורה אין להם דמים, שנאמר (משלי ג) יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה.", "אי מה מים אין משמחים לבו שלמד, אף דברי תורה אין משמחים? ת\"ל (שיר השירים א) כי טובים דודיך מיין: מה יין משמח - אף דברי תורה משמחים את הלב, שנ' (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה' ישרים משמחי לב. ומה יין, אתה טועם טעם יין מתחילתו, כל זמן שהוא מתיישן בקנקן סופו להשביח - אף דברי תורה, כל זמן שהם מתיישנים בגוף סופם להשביח, שנאמר (איוב יב) בישישים חכמה ואחרית ימים תבונה. ומה יין, אי אפשר לו להתקיים לא בכלי זהב ולא בכלי כסף אלא במי שהוא גרוע שבכלים, בכלי חרש - כך דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שהוא מימיך את עצמו.", "או מה יין, פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף אף דברי תורה כן? ת\"ל (שיר השירים א) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך: מה שמן יפה לראש ויפה לגוף - אף ד\"ת יפים לראש ויפים לגוף, שנאמ' (משלי ג) רפאות תהיה לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומר (משלי א׳:ט׳) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, ואומר (משלי ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. נמשלו דברי תורה לשמן ודבש, וכן הוא אומר (תהלים יט) ומתוקים מדבש ונופת צופים.", "ד\"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - מנין אתה אומר, שאם שמע אדם מדברי תורה - ראשון מקיימו; שכשם שראשון מתקיים בידו כך אחרונים מתקיימים בידו? ת\"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. או אינו אלא לפי ששונה ראשונים ומשכחם; כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו? ת\"ל והיה אם שכוח תשכח. אין אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו, שנא' (משלי כג) התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. וכתוב במגילת חסידים: אם תעזבנו יום יומים אעזבך.", "ד\"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר ישנן בני הזקנים, ישנן בני הגדולים, ישנן בני הנביאים! - תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת; מגיד הכתוב שהכל שוים בתורה! וכן הוא אומר (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן, אלא קהלת יעקב. וכן הוא אומר (דברים כ״ט:ט׳) אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. מה אלו לא היו במעמד זה, שעמד וקיים תורה בישראל - לא היתה תורה משתכחת מישראל. ומה אלו לא עמד שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור' עקיבא בשעתו - לא היה תורה משתכחת מישראל. ואומר (משלי טו) דבר בעתו מה טוב, דבר שאמר זה שקול כנגד הכל. הרי הוא אומר (עמוס ח) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר היתר, שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר, לידע אם תחילה הוא אם שנייה הוא. רשב\"י אומר: עתידה תורה שתשכח מישראל! והלא כבר נאמר כי לא תשכח מפי זרעו?! אלא איש פלוני אוסר, איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא, איש פלוני מטהר - ולא ימצאו דבר ברור.", "ד\"א כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת - שמא תאמר, הרי אני קורא פרשה קשה ומניח את הקלה? ת\"ל (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם. דבר שאתם אומרים ריקים הוא - לא ריקה הוא, אלא מכם; כי הוא חייכם ואורך ימיכם. שלא תאמר: למדתי הלכות די לי! - ת\"ל כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה למוד: מדרש הלכות ואגדות. וכן הוא אומר (דברים ח׳:ג׳) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם - זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם - אלו הלכות ואגדות. וכן הוא אומר (משלי כז) חכם בני ושמח לבי, ואשיבה חורפי דבר, ואומר (משלי כ״ג:ט״ו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין לי אלא אביו שבארץ, אביו שבשמים מנין? ת\"ל גם אני לרבות אביו שבשמים:", "אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה - למה נאמר? לפי שהוא אומר שמור תשמרו את מצות ה' אלהיכם! שומע אני, כיון ששומע אדם דברי תורה - ישב לו ולא יעשה? ת\"ל לעשותם, תשוב לעשותם. למד אדם תורה - הרי בידו מצוה אחת, לימד ושמר - הרי בידו שתי מצות, למד ושמר ועשה - אין למעלה המינו:", "לאהבה את ה' אלהיכם - שמא תאמר, הריני אלמד תורה בשביל שאקרא חכם, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא? - ת\"ל לאהבה את ה' אלהיכם: למוד מכל מקום, וסוף הכבוד לבוא. וכן הוא אומר (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואו' (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר תתן לראשך לוית חן - בעולם הזה; עטרת תפארת תמגנך - לעולם הבא. ואומר' (משלי ג׳:ט״ז) אורך ימים בימינה, ובשמאלה עושר וכבוד - בעולם הזה. ר' אליעזר ברבי צדוק אומר: עשה דברים לשם פעולתם, דבר בהם לשמן. וכן הוא היה אומר: ומה בלשצר, שנשתמש בכלי בית המקדש, וכלי חול הוו - נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העה\"ב; המשתמש בכלי שבו נבראו העולם הזה והעה\"ב - על אחת כמה וכמה שנעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא:" ], [ "ללכת בכל דרכיו - אלו דרכי הקב\"ה, שנ' (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון, ארץ אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה ונקה. ואו' (יואל ג) כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. וכי היאך אפשר לו לאדם להיקרא בשמו של הקב\"ה? אלא מה המקום נקרא רחום וחנון - אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל. מה הקב\"ה נקרא צדיק, שנ' (תהלים קמה) צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי צדיק. הקב\"ה נקרא חסיד, שנאמ' וחסיד בכל מעשיו - אף אתה הוי חסיד; לכך נאמר כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, ואומר (ישעיה מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו, ואו' (משלי טז) כל פעל ה' למענהו:", "ולדבקה בו. וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו? והלא כבר נאמר (דברים ד׳:כ״ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! ואומר (דניאל ז׳:ט׳) כורסיה שביבים דנור יגלגלוהי נור דליק! אלא הדבק בחכמים ובתלמידים, ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלתם. ולא שעלית ונטלת בשלום, אלא אפילו כאלו עשית מלחמה ונטלת! וכן הוא אומר (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.", "דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? - למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב\"ה ומדבק בדרכיו. ואם עשיתם מה שעליכם - אף אני אעשה מה שעלי:" ], [ "והוריש ה' - ה' מוריש, ואין ב\"ו מוריש: ", "את כל הגוים - שומע אני כמשמעו? ת\"ל האלה. אין לי אלא אלה הגוים, מנין לרבות מסייעיהם? ת\"ל האלה: מלפניכם - שתהיו אתם גדלים והולכים, והם מתמעטים והולכים. וכן הוא אומר (שמות כג) מעט מעט אגרשנו מפניך... לא אגרשנו מפניך בשנה אחת, דברי רבי יצחק. אמר ר' אלעזר בן עזריה: לפי שישראל צדיקים הם, למה הם יראים מן החיה? והלא כבר נאמר (איוב ה׳:כ״ג) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך! וא\"ת למה יגע יהושע כל אותה היגיעה? אלא לפי שחטאו ישראל נגזר להם, מעט מעט אגרשנו מפניך:", "וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם - גדולים בקומה, ועצומים בכח. מכם - אף אתם גדולים ועצומים, אלא שהם גדולים מכם. ר' אליעזר בן יעקב אומר: משל לאדם שאומר: איש פלוני גבור, וזה - גבור הוא. זה גבור, שהלה גבור הימנו.", "ד\"א מכם - למה נאמר עוד? והלא כבר נאמר שבעה גדולים ועצומים מכם, ומה ת\"ל מכם? מלמד שהאמורי, משבעה עממים, גדול וקשה כנגד כל ישראל. וכן הוא אומר (עמוס ב) ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים:" ], [ "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה - ואם ללמד על תחומי א\"י, הרי כבר נאמר (יהושע א׳:ד׳) מן המדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת! ומה ת\"ל אשר תדרוך כף רגלכם? אמר להם: כל מקום שתכבשו חוץ מן המקומות האלו - הרי הוא שלכם. או אינו אלא רשות בידם, לכבש חו\"ל עד שלא יכבשו את הארץ? ת\"ל וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם, ואח\"כ כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה. שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלוליהם ואתם חוזרים ומכבשים חו\"ל, אלא משתכבשו א\"י - תהיו רשאים לכבש חו\"ל. הרי שכבשו חו\"ל, מנין שמצוות נוהגת שם? הרי אתה דן: נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה; מה יהיה האמור כאן מצוות נוהגות שם - אף להלן מצוות נוהגות שם. וא\"ת מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה, ואין מצוות נוהגות שם? אמרו: דוד עשה שלא כתורה! התורה אמרה משיכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש חו\"ל, הוא לא עשה כן, אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה - ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלם לא הוריש! אמר לו הקב\"ה: סמוך לפלטירין שלך לא הורשת, היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה?", "הרי שהבשן בחו\"ל. ומנין שכנגדו בים, הרי היא שלהם? ת\"ל מן המדבר והלבנון הזה עד הנהר הגדול נהר פרת, ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם - והמדבר גבולכם. מן הנהר הגדול נהר פרת - מן הנהר גבולכם, ואין הנהר גבולכם. אם כיבשתם את הנהר - יהיה גבולכם, והנהר גבולכם: ועד הים הגדול מבוא השמש - עד הים גבולכם, ואין הים גבולכם. אם כיבשתם - יהיה גבולכם. וכן הוא אומר (במדבר לד) וגבול ים - והיה לכם הים הגדול וגבול יהיה גבולכם. נמצינו אומרים: כל מקום שהחזיקו עולי בבל, מארץ מצרים עד כזיב - לא נאכל ולא נעבד. עולי מצרים - נאכל ולא נעבד.", "תחום ארץ ישראל ועד מקום שהחזיקו עולי בבל: פרשת אשקלון, חומת מדבר, שרשך רור חמת ועכו מגיאתו, וגיאתו עצמה, סברתה ובית זניתא, קצרא דגלילא, קנייא רעייא מצי רעבתא, כמותה דכריין נהו ראתא דיתר, נחלא דאבצאל בית עד מרעשת לולא דבתא, כרכא דכר סנגרא מיסף, ספנתא נקובתא רעיון תרנוגלא, עילאה דקיסרי בית סוכת קנת ורקם, תחגרא וטרכונא דנימרא דבתחום בוצרא, משקא וחשבון ונחלא דורד מכותא נימרון עליה זירזא, ורקם גיאה וגבנייא דאשקלון. ודרך גדולה הולכת למדבר:" ], [ "לא יתיצב איש בפניכם - אין לי אלא איש, אומה או משפחה, אשה בכשפיה מנין? ת\"ל לא יתיצב איש בפניכם, לא יתיצב מכל מקום. אם כן למה נאמר איש? אפילו כעוג מלך הבשן:", "פחדכם ומוראכם. הרי אם מפחדים הם - יראים הם! אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים; וכן הוא אומר (יהושע ה) ויהי כשמוע מלכי האמורי אשר בעבר הירדן וגו', וכן רחב היא אומרת (יהושע ב׳:י׳) שמענו אשר הוביש ה' את מי הירדן לפני בני ישראל עד עוברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל. וא\"ת שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים - והלא כבר נאמר (יהושע ב׳:א׳) וישלח יהושע בן נון מן השטים ב' מרגלים חרש לאמר, והרי יריחו היתה בכלל, ולמה יצתה? שהיתה קשה כנגד כולם.", "כיוצא בו אתה אומר (שמואל ב ב) ויפקדו מאנשי דוד י\"ט איש ועשאל, והלא עשאל היה בכלל, ולמה יצא? מגיד הכתוב שהיה קשה כנגד כולם. כיוצא בדבר אתה אומר (מלכים א יא) והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה, והלא בת פרעה היתה בכלל, ולמה יצאת? מלמד שהוא מחבבה יותר מכולם, וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולם. אמרו: ביום שנתחתן שלמה עם בת פרעה - ירד גבריאל נעץ קנה בים והעלה שרטון ועליו נבנה כרך של רומי. וביום שהעמיד ירבעם ב' עגלים עמד רמוס ורומולוס ובנו ב' כרכין ברומי:", "יתן ה' אלהיכם - למה נאמר? לפי שנא' (שמות כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך. שמא יאמרו ישראל: הרי אנו עולים להשתחוות, מי משמר לנו את ארצנו? אמר להם הקב\"ה: עלו, ושלכם אני שומר, לפי שנאמר (שמות ל״ד:כ״ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות. אם בעיניו אינה חמודה, כיצד הוא בא ליטול נכסיו ובהמתו? וכן אתה מוצא בישראל, כשהיו עושים רצונו של מקום, מה אמר נעמן לו לאלישע, (מלכים ב ה) ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה. והרי דברים ק\"ו: ומה אם עפר הרי הוא מתיירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות, כיצד הוא בא ליטול נכסיו ובהמתו? לכך נא' יתן ה' אלהיכם על פני כל האדמה אשר תדרכו בה: כאשר דבר לכם - והיכן דבר? (שמות כג) את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם:" ], [ "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה - לפי שנאמר (דברים ל׳:י״ט) החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל, הואיל ונתן הקב\"ה לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות - נלך באיזו מהם שנרצה? ת\"ל ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך! משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים, והיו לפניו שני שבילים: אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור; והיה מודיע את העוברים ואת השבים, ואומר להם: שאתם רואים שביל שתחילתו מישור - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך במישור, וסופו לצאת בקוצים; ואתם רואים שביל זה שתחלתו קוצים - בשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים, וסופו לצאת במישור. כך אמר להם משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שהם מצליחים - בשנים ושלשה ימים הם מצליחים בעולם הזה, וסופו לדחות באחרונה; שנאמר (משלי כד) כי לא תהיה אחרית לרע, ואומר (קהלת ד) הנה דמעת העשוקים, ואומר (קהלת ד) הכסיל חובק את ידיו, ואומר (משלי ד) דרך רשעים באפילה. והם רואים את הצדיקים, כשהם מצטערים בעולם הזה - בשנים ושלשה ימים מצטערים, וסופן לשמוח באחרונה; שנאמר (דברים ח) להטיבך באחריתך, ואומר (קהלת ז) טוב אחרית דבר מראשיתו, ואומר (ירמיה כט) כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב, ואומר (תהלים צז) אור זרוע לצדיק, (משלי ד) אורח צדיקים כאור נוגה.", "ר' יהושע בן קרחה אומר: משל למלך שעשה סעודה, והזמין כל האורחים, והיה אוהבו מיסב ביניהם, והיה דומה ליטול מנה יפה, ולא היה בו דיעה. כיון שראה שאין בו דיעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה. וכן הוא אומר (תהילים ט״ז:ה׳) ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי. יש לך אדם שניתן לו חלקו, ואינו שמח בחלקו; אבל ישראל מודים ומקלסים, שאין חלק יפה כחלקן, ולא נחלה כנחלתן, ולא גורל כגורלם, וכן מודים ומשבחים על כך, וכן דוד הוא אומר (תהילים ט״ז:ז׳) \"חבלים נפלו לי בנעימים\", ואומר: \"אברך את ה' אשר יעצני\":" ], [ "ברכה וקללה - הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו. כיוצא בו אתה אומר (בראשית ד) הלא אם תטיב שאת - ברכה, ואם לא תטיב - שאת קללה. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? אמרה תורה הברכה והקללה: הברכה אם תשמעון, והקללה אם לא תשמעון. כיוצא בו אתה אומר (משלי יח) מות וחיים ביד לשון. אוהב את הטוב - אוכל הפירות; אוהב את הרעה - אוכל פירות. ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? אמרה תורה (תהלים לד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. כיוצא בו אתה אומר (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם. ר' יוסי בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מי לחשך? אמרה תורה (משלי טז) כל פעל ה' למענהו: ", "(והקללה אם לא תשמעו - נמצינו למדים שלא צוה משה רבינו את ישראל אלא משכלה ימיו,משנטה למות,משראה כל הנסים שנעשו.לכך נאמר במשה אחרי הכותו): ", "וסרתם מן הדרך - דרך חיים לדרך מות:", "מן הדרך אשר צויתי אותם ללכת אחרי אלהים אחרים - מכאן אמרו: כל המודה בע\"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע\"ז כמודה בכל התורה כולה: " ], [ "והיה כי יביאך - אין והיה אלא מיד: כי יביאך - קבל עליך מצוה האמורה, בשכר שתבוא ותירש:", "ונתת את הברכה על הר גריזים - וכי בא הכתוב ללמד שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל? והלא כבר נאמר (דברים כ״ז:י״ב) ואלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל! ונתת את הברכה על הר גריזים - שיכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות? אלא להקיש קללות לברכות: מה קללות בלוים - אף ברכות בלוים. מה קללות בקול רם - אף ברכות בקול רם. ומה קללות בלשון קודש - אף ברכות בלשון קודש. ומה קללות בכלל ופרט - אף ברכות בכלל ופרט. ומה קללות אלו ואלו עונים אמן - אף ברכות אלו ואלו עונים אמן. הפכו פניהם בשעת ברכות אל הר גריזים ובשעת קללות אל הר עיבל:" ], [ "הלא המה בעבר הירדן - מעבר הירדן ואילך, דברי ר' יהודה: ", "אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה זורחת; ", "ולהלן הוא אומר (בראשית יב) ויעבר אברהם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. מה אלון האמור להלן - שכם, אף אלון האמור כאן - שכם. אמר ר' אלעזר ברבי יוסי: אמרתי להם לסופרי כותים זייפתם את התורה ולא הנחתם בה כלום! שכתבתם אצל אלוני מורה - אף אנו מודים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים. אנו למדנו מגזירה שוה, שנא' הלא המה בעבר הירדן, ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ וגו', מה אלון מורה האמור להלן - שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם. אתם, במה למדתם?", "ר' אליעזר אומר: לא זה הר עיבל והר גריזים שבין הכותים, שנאמר הלא המה בעבר הירדן - הסמוכים לירדן: אחרי דרך מבוא השמש - מקום שחמה שוקעת; בארץ הכנעני - לא היה אלא מן החוי: היושב בערבה - לא היו אלא בין ההרים: מול הגלגל - אין אלו רואים את הגלגל! ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשנייה, כדרך שהראם בראשונה: בדרך זו לכו, ואל תלכו בשדות: היושב - ביישוב לכו, ולא במדבר: בערבה - במישור לכו, ולא בהרים:" ], [ "כי אתם עוברים את הירדן - מהעברתכם את הירדן - אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ: ", "אשר ה' אלהיכם נותן לכם - בזכותכם: ", "וירשתם אותה וישבתם בה - בשכר שתירש תשב:" ], [ "ושמרתם - זו משנה: לעשות - זו מעשה: את כל החקים - אלו המדרשות: ואת המשפטים - אלו הדינים: אשר אנכי נותן לפניכם היום - יהיו חביבים עליך היום כאלו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאלו היום שמעתם אותם." ], [ "אלה החקים - (קידושין לו) אלו המדרשות.", "והמשפטים - אלו הדינים.", "אשר תשמרון - זו משנה.", "לעשות - זה מעשה.", "בארץ. יכול כל המצות כולם נוהגות בחוצה לארץ? ת\"ל לעשות בארץ אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך לרשתה. יכול לא יהיו כל המצות כולן נוהגות אלא בארץ? ת\"ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. אחר שריבה הכתוב ומיעט, הרי אנו לומדים אותם מן האמור בענין. ומה אמור בענין? אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים, מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא מצות הגוף, שאינה תלויה בארץ, ונוהגת בארץ ובחוצה לארץ; כך כל מצוה שאינה תלויה בארץ - נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ושתלויה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ; חוץ מן הערלה ומן הכלאים, ר' אליעזר אומר אף החדש." ], [ "אבד תאבדון. מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה (= גדלה מחדש) אפילו י' פעמים חייב לקצצה? ת\"ל אבד תאבדון.", "את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. מגיד הכתוב שהיו הכנענים שטופי (בזמה) בעבודת כוכבים יותר מכל הבבליים.", "אשר אתם יורשים אותם. שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים ויירשו אתכם.", "(ע\"ז מה) ר' יוסי הגלילי אומר: יכול אפילו עובדים ההרים והגבעות אתה מצווה לאבדם? ת\"ל אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן, אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, אלהיהם על הגבעות ולא גבעות אלהיהם, אלהיהם תחת כל עץ רענן (ולא עץ רענן אלהיהם). אמר ר' עקיבא אני אהיה אבין (=מבין) לפניך. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה ועץ רענן - דע שיש שם עבודת כוכבים, לכך נאמר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן." ], [ "ונתצתם את מזבחותם. זו אבן שחצבה מתחלה לעבודה זרה.", "ושברתם את מצבותם. זו מצבה שחצבה מתחלה לעבודה זרה.", "ואשריהם תשרפון באש. זו אשרה שנעשית מתחלה לעבודה זרה.", "ופסילי אלהיהם תגדעון. זו שהיתה נטועה ועבדה לעבודה זרה. [ואבדתם את שמם. זו שהעמיד תחתיה עבודת כוכבים.]", "דבר אחר: ונתצתם את מזבחותם, מכאן אמרו (ע\"ז מח) ג' אשרות הם, אילן שנטעו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר ואשריהם תשרפון באש. [גדעו ופסלו לעבודת כוכבים ו]החליף - נוטל מה שהחליף, שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון. (לא החליף אלא שהעמידו תחת) [העמיד תחתיה] עבודה זרה וסלקה - הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. (לא תעשון כן לה' אלהיכם) (ע\"ז מו).", "שלשה בתים הם, בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים - הרי זה אסור, שנאמר (אבד תאבדון את כל המקומות) [ונתצתם]. חידש - נוטל מה שחידש, שנאמר (ואבדתם את שמם) [תגדעון]. לא חידש, אלא הכניס בתוכו עבודה זרה והוציאה - הרי זה מותר, שנאמר [ואבדתם את שמם מן המקום ההוא]. ונתצתם את מזבחותם. (שם מ) נתצתה את המזבח - הנח לו. [ושברתם]. שיברתה את המצבה - הנח לה. מן המקום ההוא. בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה, ואי אתה מצווה בחוצה לארץ לרדוף אחריה.", "ר' אליעזר אומר: מנין לקוצץ את האשרה שצריך לשרש אחריה? ת\"ל ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. אמר לו ר' עקיבא מה אני צריך, הלא כבר נאמר אבד תאבדון. ומה ת\"ל ואבדתם את שמם? לשנות את שמם. או יכול לשבח? ת\"ל (דברים ז) שקץ תשקצנו.", "(מכות כב) מנין לנותץ אבן אחד מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות, שהוא בלא תעשה? ת\"ל ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' א-להיכם. ר' ישמעאל אומר (שבת קב) מנין למוחק אות אחת מן השם, שהוא בלא תעשה? שנאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' א-להיכם. רבן גמליאל [נ\"א ר' שמואל] אומר: וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחותיהם חס ושלום? אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם ומעשיכם הרעים למקדש אבותינו שייחרב." ], [ "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם - (דרוש) על פי נביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת\"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח\"כ יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד: (תהלים קלב) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב. מנין שלא (תעשה) [עשה] אלא ע\"פ נביא? שנאמר (ש\"ב כד) ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי. ואומר ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.", "כתוב אחד אומר באחד שבטי, וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? יודעים היו שבית המקדש עתיד ליבנות בחלקו של (יהודה ובנימין) [אחד מהם], לפיכך הפרישו דושנה של יריחו (מיריחו). מי אכלו כל אותם השנים - בני קיני חותן משה אכלוהו ד' מאות ומ' שנה, שנאמר (שופטים א) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם דברי (ר' שמעון) [רבי יהודה]. (ר' יהודה) [רבי שמעון] אומר אצל יעבץ (היו שהלכו) [הלכו] ללמוד תורה, שנאמר (דברי הימים א ב׳:נ״ה) ומשפחת סופרים יושבי יעבץ.", "כתוב אחד אומר באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם? (הכסף - מכל השבטים.) באחד שבטיך - זה שילה, מכל שבטיכם - זה ירושלים. [ר' יהודה אומר הכסף מכל השבטים והמקום משבט אחד], וכן הוא אומר (ש\"א כד) ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, וכתוב אחד אומר (דה\"א כב) ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שש מאות. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? (הן) י\"ב שבטים [הם], נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט, נמצא לכל השבטים ו' מאות שקלים.", "לשום את שמו שם - נאמר כאן לשום את שמו ונאמר להלן (במדבר ו) ושמו את שמי, מה שמי האמור (להלן - בלשון הקדש, אף שמי האמור כאן - בלשון הקדש.) [כאן - בית הבחירה, אף שמי האמור להלן - בית הבחירה], ומה שמי האמור להלן - ברכת כהנים, אף שמי האמור כאן - ברכת כהנים. אין לי אלא במקדש, בגבולין מנין? ת\"ל (שמות כב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. אם כן למה נאמר לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו? במקדש אתה אומר בכתבו, ובמדינה בכנויו." ], [ "ובאת שמה והבאתם שמה, למה נאמר? לפי שנאמר (במדבר כ״ט:ל״ט) (אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם) [אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו].", "יכול אין לי שקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד. מנין לקרבנות צבור ולקרבנות יחיד שהוקדשו לפני הרגל (שיבואו לפני הרגל וקרבנות יחיד) ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל - ת\"ל (אלה תעשו לה' במועדיכם) [מלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה'] לרבות עופות ומנחות, לרבות שכולם יבואו ברגל.", "יכול רשות - ת\"ל אלה תעשו לה' במועדיכם. אם להתיר (הבאתם ברגל) כבר התיר, אם כן למה נאמר אלה תעשו לה' במועדיכם - לקבעם חובה, שכולם יבואו ברגל.", "יכול באיזה רגל שירצו ת\"ל ובאת שמה והבאתם שמה. אם להתיר כבר התיר, ואם לקבוע (כחובה) כבר קבע. אם כן למה נאמר ובאת שמה, והבאתם שמה - לקבעם חובה, שלא יהא אלא ברגל ראשון (שקבע) [שפגע] בו.", "יכול אם עבר רגל (אבד) [אחד] ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר - ת\"ל אלה תעשו לה' במועדיכם, הא אינו עובר עליו משום בל תאחר, עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.", "עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור.", "וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור.", "מעשרותיכם, (בכורות נג) ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר - אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה.", "ותרומת ידכם, (יבמות כב) אלו בכורים, שנאמר (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' א-להיך.", "ובכורות, (תמורה כא) זה הבכור.", "בקרכם וצאנכם, אלו חטאות ואשמות." ], [ "ואכלתם שם לפני ה' א-להיכם. במחיצה.", "ושמחתם, (פסחים קט) נאמר כאן שמחה ונאמר להן (דברים כו) שמחה, מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים.", "בכל משלח ידכם, בכל מה שאתם שולחים את ידכם ברכה אשלח בו.", "אתם ובתיכם, זו אשתו.", "אשר ברכך ה' א-להיך, לפי הברכה - הבא." ], [ "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים. (זבחים קיב) עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים.", "עד שלא באו לשילה הותרו הבמות, משבאו לשילה נאסרו הבמות. בוא לנוב וגבעון, הותרו הבמות. באו לירושלים נאסרו הבמות, מכאן ואיך לא הותרו.", "ד\"א לא תעשון וכו'. אנו מטלטלים את המשכן, היום אנו אסורים בבמות; משנבוא לארץ אין אנו מטלטלים את המשכן, ואין אנו (מותרים) [אסורים] בבמה.", "(זבחים קיג קיח) ר' יהודה אומר: יכול יהיו הצבור מקריבים בבמה? ת\"ל איש, היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה.", "כל הישר בעיניו. כל הנידר ונידב - קרב בבמת יחיד, וכל שאינו נידר ונידב - אינו קרב בבמת יחיד.", "(שם) ד\"א פה היום, ר\"ש אומר: היום אנו מקריבים חטאות ואשמות, משנבוא לארץ אין אנו מקריבים חטאות ואשמות [אפילו בבמה גדולה]." ], [ "כי לא באתם עד הנה. (זבחים קיט וש\"נ) ליתן היתר (=סיבת ההיתר) בבמה.", "אל המנוחה ואל הנחלה. נחלה - זו שילה, מנוחה - זו ירושלים, שנאמר (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה, דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר, חילוף הדברים." ], [ "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו', והיה המקום אשר יבחר וגו'. (סנהדרין כ) רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ: למנות להם מלך, ולבנות בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק.", "ואיני יודע איזה יקדים, ת\"ל (שמות יז) כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק; (כל שישב) [משישב] המלך על כס י-ה - אתה מכרית זרע עמלק. ומנין שכסא י-ה זה המלך? שנאמר (דה\"א כט) וישב שלמה על כסא ה' למלך.", "ועדיין איני יודע איזה יקדים, אם לבנות בית הבחירה אם להכרית זרעו של עמלק, ת\"ל אשר ה' א-להיכם מנחיל אתכם והניח לכם וגו' וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר ה'. ואומר (ש\"ב ז) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו, (ואומר) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון הא-להים יושב בתוך היריעה. (היו שם שתי מחיצות מחיצה לקדש הקדשים ומחיצה לקדשים קלים).", "(היו שם שתי מחיצות מחיצה לקדש הקדשים ומחיצה לקדשים קלים)." ], [ "והיה המקום אשר יבחר ה' א-להיכם לשכן שמו שם. עולותיכם, עולת יחיד ועולת צבור. וזבחיכם, זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור. ", "מעשרותיכם, ר' עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר - אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה. ", "ותרומת ידכם, אלו בכורים. ", "(ונדבותיכם) [נדריכם], לרבות נדרים ונדבות. [מבחר], שלא יביאו (אלו) אלא מן המובחר. ", "אין לי אלא נדרים ונדבות. מנין לרבות בכורות ומעשרות, חטאות ואשמות? ת\"ל [וכל] מבחר (נדריכם). ", "רבי אומר: אם נאמר למעלה, למה נאמר למטה? ראשונה לענין שילה, שניה לענין ירושלים. " ], [ "ושמחתם. נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן שמחה, מה שמחה האמורה להלן שלמים, אף שמחה האמורה כאן שלמים.", "לפני ה' א-להיכם, במחיצות. [היו שם שתי מחיצות, מחיצה לקדש הקדשים ומחיצה לקדשים קלים].", "אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם. חביב חביב קודם.", "והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם. כל מקום שאתה מוצא את הלוי (הזה לומד) - תן לו חלקו. אין לו חלק - תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני - תן לו שלמים." ], [ "השמר לך. בלא תעשה.", "פן תעלה עולותיך, (שם קט) ולא עולת גוים, דברי ר' שמעון. ר' יהודה אומר: ולא עולת גוים שהוקדשו בחוצה לארץ.", "בכל מקום אשר תראה, אבל אתה מעלה בכל מקום שיאמר לך הנביא, כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל.", "כתוב אחד אומר: באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר: מכל שבטיכם? זו שר' יהודה אומר: כסף - מכל שבטיכם, מקום בית הבחירה - משבט אחד.", "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך. אין לי אלא עולות, שאר קרבנות מנין? ת\"ל ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך.", "ועדיין אני אומר: עולות הוא בעשה ובלא תעשה, שאר קרבנות (ש)לא יהיו [אלא] בעשה; בלא תעשה מנין? ת\"ל שם תעלה עולותיך. עולה היתה בכלל, ולמה יצאת? - להקיש אליה ולומר (לה) [לך], מה עולה מיוחדת שהיא בעשה[,] (ולא) [היא בלא] תעשה; כך כל שהיא בעשה, הרי היא בלא תעשה." ], [ "רק בכל אות נפשך. במה הכתוב מדבר, אם בבשר תאוה - כבר אמור. ואם (באכילה) [באכילת קדשים] כבר אמור. הא אינו מדבר [אלא] בפסולי המוקדשים שיפדו. (יכול יפדו מכל מום עובר, ת\"ל רק). ", "תזבח ואכלת, ולא גיזה. ", "בשר, ולא חלב. ", "יכול יהיו אסורים לאחר זביחה, ת\"ל כברכת ה' אלהיך. ", "יכול אם קדם מום קבוע להקדשן ונפדו, יהיו אסורים, ת\"ל רק. ", "(מלמד) [מנין] שאין נשחטים אלא על מום קבוע - אמרת קל וחומר הוא, ומה בכור שאינו נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין שלא בפדיון - אינו נשחט אלא על מום קבוע; קדשים שהם נוהגים בכל הוולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפידיון, אינו דין שלא יהיו נשחטים אלא על מום קבוע! לא, אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם [ו]קדושתו חלה עליו על בעל מום קבוע, תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בע\"מ קבוע. ת\"ל - אשר נתן לך בכל שעריך, [ונאמר להלן (דברים ט״ו:כ״ב) בשעריך תאכלנו], שעריך [שעריך] לגזירה שוה. מה שעריך האמור להלן, אין נשחטים אלא על מום קבוע; אף שעריך האמור כאן, אין נשחטים אלא על מום קבוע. ", "[ד]טמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין - ת\"ל (יאכלנו) הטמא והטהור (יחדיו) [יאכלנו], מגיד הכתוב ששניהם אוכלים בקערה אחת. ", "יכול אף תרומה נאכלת בקערה אחת, ת\"ל יחדיו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת, ולא תרומה נאכלת מתוך קערה אחת. ", "יכול יהיו חייבים במתנות - ת\"ל כצבי וכאיל. ", "אוציאנו מכלל מתנות, ולא אוציאנו מכלל חזה ושוק - ת\"ל (אך) [כצבי וכאיל]. ", "אי מה הצבי כולו מותר אף זה כולו מותר, ת\"ל (רק) [אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל]. ", "רבי שמעון אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם (בעלי מומים) [תמימים], כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים - ת\"ל כצבי וכאיל, מגיד, שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל, כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, בזמן שהם בעלי מומים. ", "רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ולא שני לאוים. ", "[יכול] כדם המוקדשים, ת\"ל רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין. ", "(על הארץ תשפכנו, ולא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים. כמים ולא לתוך מים עצמם.) כמים, (פסחים כ וש\"נ) מה מים מותרים בהנאה, אף דם מותר בהנאה. מה מים מכשיר[ים] את הזרעים, אף דם מכשיר את הזרעים. (חולין לה) מה מים פטורים מלכסות, אף דם פטור מלכסות. " ], [ "לא תוכל לאכול בשעריך. ר' יהושע בן קרחה אומר, יכול - (אני) אבל איני רשאי. כיוצא בו אתה אומר (יהושע טו), ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו להורישם - יכולים היו, אבל אינם רשאים.", "מעשר. אין לי אלא טהור, טמא מנין? ת\"ל דגנך.", "לקוח בכסף מעשר מנין? ת\"ל תירושך.", "אין לי אלא טהור. טמא מנין? ת\"ל ויצהרך.", "ר' שמעון אומר, מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא, היכן הוא מוזהר, איני יודע. ת\"ל לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך.", "יכול הנותן במתנה יהא חייב - ת\"ל לא תוכל לאכול בשעריך, האוכל חייב, ואין הנותן במתנה חייב.", "(מכות טו וש\"נ) רבי יוסי אומר, יכול לא יהיו חייבים אלא על טבל שלא הורם ממנו כלום; מנין הורם ממנו תרומה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא הורם ממנו מעשר שני, (מעשר שני ולא הורם ממנו) [ואפילו] מעשר עני מנין - ת\"ל לא תוכל לאכול בשעריך.", "רבי שמעון אומר, לא בא הכתוב אלא ליתן מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים.", "ותרומת ידך - אלו הבכורים. וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם (לאכול) [לאוכל] ביכורים חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! ומה מעשר שמותר לזרים, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה; ביכורים שהם אסורים לזרים - האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שהוא עובר בלא תעשה! (נדבתך אלו תודה ושלמים. וכי מה בא ללמדנו) הא לא בא הכתוב ללמדנו, אלא לאוכל ביכורים עד שלא קרא עליהם (שב) [שהוא] בלא תעשה.", "ונדבתיך, אלו תודה ושלמים. וכי מה בא ללמדנו? אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! ומה מעשר שאין חייבים עליו משום פגול ונותר וטמא, האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה; תודה ושלמים שחייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא, האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שהוא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת ד[מי]ם, שהוא עובר בלא תעשה.", "ובכורות, זה הבכור. וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם לאוכל בכור חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! אם לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! ומה תודה ושלמים (שמותרים לזרים) האוכל מהם לפני זריקת דם עובר בלא תעשה, בכור (שאסור לזרים) [שקדושתו מרחם], האוכל ממנו לפני זריקת דם - אינו דין שיהא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, שיהא עובר בלא תעשה." ], [ "בקרך וצאנך, זו חטאת ואשם. (מכות יב) וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! [אם] לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! [אם] לאחר זריקת דמים - קל וחומר מן הבכור! ומה בכור שהוא קדשים קלים, האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה; חטאת ואשם שהם קדשי קדשים, האוכל מהם (לפני) [לאחר] זריקת דמים, אינו דין שיהא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים, שהוא עובר בלא תעשה." ], [ "ונדריך, זו עולה. (מכות שם) וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם לאוכל עולה חוץ לחומה - קל וחומר ממעשר! [אם] לפני זריקת דמים - קל וחומר מתודה ושלמים! [אם] לאחר זריקת דמים - קל וחומר מן הבכור! [אם] חוץ לקלעים - קל וחומר מחטאת ואשם! ומה חטאת ואשם שמותרים באכילה, האוכל מהם חוץ לקלעים עובר בלא תעשה; עולה שאסור באכילה, האוכל ממנה חוץ לקלעים, אינו דין שיהא עובר בלא תעשה! הא לא בא הכתוב ללמדך, אלא לאוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים, בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים, שעובר בלא תעשה.", "כי אם לפני ה' א-להיך, זו שילה.", "תאכלנו במקום אשר יבחר ה', זו ירושלים.", "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, חביב חביב קודם.", "והלוי אשר בשעריך – כל מקום שאתה (סומך) [מוצא] לוי (הזה, לומר) תן לו מחלקו. אין לו חלק - תן לו מעשר עני, אין מעשר עני - תן לו שלמים.", "השמר לך - בלא תעשה.", "פן - בלא תעשה.", "(פן תעזוב את הלוי) כל ימיך - אפילו שמיטים ויובלות.", "על אדמתך - ולא בגולה." ], [ "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה ירחיב ה' את גבולך.", "כאשר דבר לך. ומה דבר לך - (בראשית ט״ו:י״ט) את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני. רבי אומר: כבר אלו אמורים; ומה דבר לך - (יחזקאל מט) מפאת קדים עד פאת ים דן אחד (יהודה אחד) אשר אחד.", "ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר. (חולין טו) (ר' שמעון) [ר' ישמעאל] אומר: מגיד שבשר תאוה נאסר להם לישראל במדבר, ומשבאו לארץ התירו להם.", "(שם יז) ר' עקיבא אומר: לא בא הכתוב ללמד אלא מצות האמורות כאן [לאסור להן בשר נחירה], שבתחילה הותר להם בשר נחירה, ומשנכנסו לארץ נאסר להם. ", "ר' אלעזר בן עזריה אומר: לא בא הכתוב אלא ללמד ד\"א (=דרך ארץ) - שלא יאכל אדם בשר אלא לתאבון. יכול יקח אדם בשר מן השוק ויאכל - ת\"ל וזבחת מבקרך ומצאנך, הא אין אדם אוכל בשר עד שיהיו לו בקר וצאן. יכול יזבח כל צאנו וכל בקרו - ת\"ל מבקרך, ולא כל בקרך ולא כל צאנך.", "כאשר צויתיך – מה קדשים בשחיטה, אף חולין בשחיטה.", "אי מה קדשים במקום, אף חולין במקום? ת\"ל כי ירחק ממך המקום וזבחת - ברחוק מקום אתה זובח, ואי אתה זובח בקרוב מקום; פרט לחולין (שנשחטו) [שלא ישחטו] בעזרה.", "(קדושין לו) אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין? ת\"ל (ויקרא א׳:ג׳) ושחטו פתח אהל מועד. (יכול אף) חיה ועוף (פתח אהל מועד) [מנין] - ת\"ל [ושחט] אותו פתח אהל מועד - אותו פתח אהל מועד, ואין חיה ועוף פתח א\"מ (=אהל מועד).", "אי מה קדשים בזמן, אף חולין בזמן? ת\"ל (ואכלת בשעריך) בכל אות נפשך.", "אי מה קדשים במחיצה, אף חולין במחיצה? ת\"ל ואכלת בשעריך (בכל אות נפשך).", "אי מה קדשים בטהרה, אף חולין בטהרה? ת\"ל (הטהור) והטמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין? ת\"ל (טהור יאכלנו), הטמא והטהור יאכלנו - מגיד ששניהם אוכלים בקערה אחת. יכול אף תרומה תהא נאכלת מתוך קערה אחת? ת\"ל יחדו יאכלנו. זה נאכל מתוך קערה אחת, ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת.", "יכול יהיו חייבים בחזה ושוק? ת\"ל כצבי.", "אוציאו מכלל חזה ושוק, ולא אוציאנו מכלל שתי כליות ויותרת הכבד? ת\"ל כאיל.", "אי מה צבי כולו מותר, אף זה כולו מותר? ת\"ל אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל.", "(חולין כח) ר' אלעזר הקפר אומר, וכי מה בא הכתוב ללמדנו (בין צבי לאיל) [מן צבי ואיל]? הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה, אבל עוף אינו אלא מדברי סופרים. (ד\"א) [רבי אומר], כאשר צויתיך - מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף וברוב שנים בבהמה." ], [ "רק חזק לבלתי אכול הדם. רבי יהודה אומר, מגיד שהיו שטופים בדם קודם מתן תורה. ", "יכול אף משקבלו אותה (בשמחה) מהר סיני - [ת\"ל רק הדם - משקבלו אותה עושים בשמחה. (מכות כג) רבן גמליאל אומר, הרי הוא אומר: רק חזק לבלתי אכול הדם. מה דם שאין בכל המצות קל ממנו, הזהירך הכתוב עליו; שאר מצות עאכ\"ו]. אמר ר' שמעון בן עזאי, והרי ג' מצות עשה בתורה כיוצא בזו! לומר: מה (דם) [הם] שאין בכל המצות קל (ממנו) [מהם] - הזהירך הכתוב (עליו) [עליהם], שאר מצות עאכ\"ו. ", "(חולין לו) רבי אומר: כל מצוה שהחזיקו ישראל בשמחה מהר סיני, עדיין עושים אותה בשמחה; וכל מצוה שלא קבלו אותה בשמחה, אין עושים אותה בשמחה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת הגזרה - נוהגים אותה בפרהסיא, וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת הגזרה - עדיין היא מרופה בידם. ", "כי הדם הוא הנפש, להגיד מה גרם. ", "ולא תאכל הנפש עם הבשר - (חולין קיב) זה אבר מן החי. והלא דין הוא - ומה בשר בחלב שמותר לבני נח, אסור לישראל; אבר מן החי שאסור לבני נח, אינו דין שיהא אסור לישראל! יפת תואר וכל הדומים לה יוכיחו - שאסור לבני נח ומותר לישראל; אף אתה אל תתמה על אבר מן החי, שאעפ\"י שאסור לבני נח, שיהא מותר לישראל. ת\"ל לא תאכל הנפש עם הבשר - זה אבר מן החי. ", "(שם נט) ר' חנינא בן גמליאל אומר, זה הדם מן החי. ", "לא תאכלנו. (חולין קט) לרבות בשר בחלב. והרי דין הוא, ומה נבלה שאין חייבים על בשולה - חייבים על אכילתה, בשר בחלב שחייבים על בשולו - אינו דין שחייבים על אכילתו! כלאי זרעים יוכיחו, שחייבים על זריעתן ואין חייבים על אכילתן, ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב, שאעפ\"י שחייבים על בשולו - לא יהיו חייבים על אכילתו; ת\"ל: לא תאכלו - לרבות בשר בחלב. ", "(שם) רבי אליעזר אומר, ומה פסח שאין חייבים על בשולו - חייבים על אכילתו, בשר בחלב שחייבים על בשולו - אינו דין שחייבים על אכילתו! פטום הקטרת יוכיח, שחייבים על פטומה ואין חייבים על ריחה, ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב, שאף על פי שחייבים על בשולו - שלא יהו חייבים על אכילתו; ת\"ל: לא תאכל - לרבות בשר בחלב. ", "(מכות כג) (רבן גמליאל אומר, הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם. מה דם שאין בכל המצות קל ממנו, הזהירך הכתוב עליו; שאר מצות על אחת כמה וכמה). " ], [ "רק קדשיך אשר יהיו לך וגו'. במה הכתוב מדבר? אם בקדשי ארץ ישראל, הרי כבר אמור! הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ.", "תשא ובאת. שחייב בטיפול הבאתו עד שיביאם לבית הבחירה. ר' יהודה אומר, עד שיביאם עד באר הגולה - חייב באחריותם, מבאר הגולה ואילך - אין חייב באחריותם.", "יכול אף מעשר ובכור - ת\"ל [ו]נדריך, קדשים שהם באים בנדר ונדבה. יצאו בכור ומעשר שאין באים בנדר ונדבה.", "יכול שאני מוציא חטאת ואשם? ת\"ל קדשיך.", "[ו]מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר, אחר שריבה הכתוב ומיעט? מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומם, ומוציא אני בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום.", "רבי עקיבא אומר, בתמורה הכתוב מדבר. תשא ובאת, יכול אף בכור ומעשר? ת\"ל ונדריך. (בכורות ח) [בן עזאי אומר, רק קדשיך - במעשר בהמה הכתוב מדבר.]", "יכול יהיה מעשר בהמה נוהג בשותפות? ת\"ל (אשר) יהיו לך.", "יכול שאני מוציא את האחים שקנו בתפוסת הבית ואחר כך חלקו? ת\"ל אשר יהיו לך.", "(בן עזאי אומר,) יכול יהיה מעשר בהמה נוהג ביתום? ת\"ל (רק קדשיך) [והעברת]." ], [ "ועשית עולותיך הבשר והדם. (מקיש דם לבשר). רבי יהושע אומר: אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם. ", "ר' אליעזר אומר: ודם זבחיך ישפך - [דם] אעפ\"י שאין בשר. הא מה אני מקיים ועשית עולותיך הבשר והדם? מקיש (דם לבשר) [בשר לדם], מה דם בזריקה אף בשר בזריקה. ", "יכול יהא עומד ברחוק (ועומד) וזורק? ת\"ל (ויקרא א) וערך הכהן אותם - עומד בקרוב [וזורק], וסודרו על גבי מערכה. ", "מכלל שנאמר (שם) והקטיר הכהן את הכל - לרבות את העצמות ואת הגידים, (והקרביים) [והקרנים] והטלפים. יכול אפילו שפרשו? ת\"ל ועשית עולותיך הבשר והדם. ", "ועשית עולותיך. יכול יחלוץ גידים ועצמות (ויחלוץ בשר), ויעלה (הדם) [הבשר] לגבי המזבח? ת\"ל את הכל. הא כיצד? מחוברים - יקריבו; פרשו, אפילו בראשו של מזבח - ירדו. ", "ומנין לכל הקדשים שיהיו טעונים מתן (דמים ויסוד) [יסוד], (ושפיכה) [בשפיכה] אחת על גבי המזבח? ת\"ל ועשית עולותיך הבשר והדם [ודם זבחיך ישפך]. ", "[ד\"א] (ו)מנין (למעשר ופסח) [לכל הקדשים] שאם נתנו במתנה אחת, שכיפר? שנאמר ועשית עולותיך הבשר והדם [ודם זבחיך ישפך]. ", "[ד\"א] (ו)מנין למעשר ופסח, שלא ינתנו [אלא] במתנה אחת? ת\"ל ודם זבחיך ישפך. ", "ר' ישמעאל אומר, בתמורת קדשים [ובולדיהם] הכתוב מדבר. ", "תשא ובאת אל המקום. הרי הוא בא אל המקום, מה יעשה לו? ת\"ל ועשית עולותיך. מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכליל לאישים, אף תמורה כיוצא בה. ומה עולה טעונה מתן [ארבע] (יסוד ושפיכה אחת) על גבי המזבח [ושפיכה אחת ליסוד], אף תמורתה כיוצא בה. ומה עולה פקעו אברים מעל גבי המזבח - מחזירם למערכה, אף תמורה כיוצא בה (פקעו אברים מעל גבי המזבח מחזירם למערכה). [ומה] כל הקדשים אינן מותרים באכילת בשר אלא לאחר זריקת דמים, אף תמורתם כיוצא בהם - אינן מותרות באכילת בשר אלא לאחר זריקת דמים. " ], [ "שמור ושמעת. אם שמעת מעט, סופך לשמוע הרבה. אם שמרת מעט, סופך לשמור הרבה. אם שמרת מה ששמעת, סופך לשמור מה שלא שמעת. שמרת מה שבידך, סופך לשמור לעתיד לבא.", "דבר אחר: זכה אדם ללמוד תורה, זוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות.", "ד\"א: שמור ושמעת - כל שאינו בכלל משנה, אינו בכלל מעשה.", "את [כל] הדברים האלה אשר אנכי מצוך. (משנה אבות ב א) שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", "(ו)כי תעשה הטוב והישר. הטוב - בעיני שמים, והישר - בעיני אדם, דברי ר' עקיבא. ר' ישמעאל אומר, הישר בעיני (אדם) [שמים] והטוב בעיני (שמים) [אדם], וכן הוא אומר (משלי ג ד): ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם." ], [ "כי יכרית ה' אלהיך את הגוים. עשה מצוה (אחת) האמורה בעניין, שבשכרה יכרית ה' אלהיך את הגוים.", "(אשר אנכי מביא אתכם שמה) [אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך]. בשכר שתבוא (ותירש,) [תירש.]", "(שנאמר) וירשת אותם וישבת בארצם. מכלל שנאמר (וירשת) [וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם], יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין? ת\"ל וישבת (בעריהם) [בארצם], כל מקום שאתה רוצה לבנות - בנה.", "(וירשת אותם) [וישבת בארצם]. מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן, שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום [מקום בח\"ל], וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: (וירשת אותם) וישבת בארצם, וחזרו ובאו למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה.", "ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר, שהיו הולכים (בנציבים) [לנציבים] אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה. והגיעו לציידן, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: וירשת(ם) אותם וישבת(ם) בארצם, חזרו ובאו להם למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה." ], [ "השמר לך. - בלא תעשה. פן. - בלא תעשה.", "פן תנקש אחריהם. שמא תמשך אחריהם, או שמא תדמה להם, או שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש.", "אחרי השמדם מפניך. מפני מה אני משמידם מפניך - שלא תעשה כמעשיהם, ויבואו אחרים [וישמידוך] (וישמדו מפניך).", "ופן תדרוש לאלהיהם לאמר. שלא תאמר: הואיל והם יוצאים באבטיגא [אף אני יוצא באבטיגא], הואיל (ויוצא) [והם יוצאים] בארגמן אף אני (אבוא) [אצא] בארגמן, הואיל והם יוצאין בתולסין אף אני אצא בתולסין.", "ואעשה כן גם אני. יש כן לעבודה [זרה], ויש כן (למתעביד) [לעבודת מזבח]. מכאן אמרו, (ב)דבר שמקריבים אותו לגבי מזבח - אין מקריבים אותו לעבודה זרה, ואם (המקריב) [הקריב] אותו לעבודה זרה, חייב. דבר שמקריבים אותו לעבודה זרה, אם הקריבו למזבח (כיוצא בו), פטור. [ודבר שאין מקריבים למזבח והקריבו לעבודה זרה - אם מקריב כיוצא בו חייב, ואם לאו פטור].", "יכול (יהיו) [אם הם] מקריבים חטאות ואשמות? ת\"ל: כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם - לא (נתכוונו להקריב) [נתכוין הכתוב] אלא דבר שהקב\"ה שונא אותו, שנאמר: כי גם את בניהם ואת בנותיהם. אין לי אלא בנים ובנות, אבות ואמהות מנין? ת\"ל כי גם את בניהם ואת בנותיהם. אמר ר' יעקב: אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו (והניחו) לפני כלבו, ואכלו." ], [ "[את] כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם. שתהא (עליך) מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה.", "אותו תשמרו לעשות. ר' אליעזר בן יעקב אומר: ליתן לא תעשה על כל (עשה) האמור בפרשה.", "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. מכאן אמרו (זבחים פח), הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנים (במתנה אחת) [במתנות ארבע] - ינתנו במתנה אחת.", "ד\"א: לא תוסף עליו. מנין שאין מוסיפים לא על לולב ולא על הציצית? ת\"ל: (ו)לא תוס(י)ף עליו. ומנין שאין פוחתים מהם? ת\"ל [ו]לא תגרע ממנו.", "(ר\"ה כה) ומנין שאם פתח לברך ברכת כהנים, שלא יאמר: הואיל ופתחתי לברך, אומר \"ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם\" וגומ'? ת\"ל [כל ה]דבר, אפילו דבר לא תוסף עליו." ], [ "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום. [לפי שנאמר נביא מקרבך מאחיך כמוני], מה משה בכה אמר (=ה') אף נביאים בכה אמר, ומה משה אמר מקצת (=משלו) וקיים [מקצת] (=של קודמים לו) אף נביאים אמרו מקצת וקיימו מקצת, ומה משה אמר כלל ופרט (=התנבא לרבים וליחיד) אף נביאים אמרו כלל ופרט. אי מה משה בן שמונים ובן עמרם, אף שאר נביאים כן? ת\"ל נביא מכל מקום.", "או חולם חלום. מכלל שנאמר למשה (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו, יכול שאר הנביאים כך? תלמוד לומר או חולם חלום.", "בקרבך. לרבות האשה.", "ונתן אליך אות - בשמים, וכן הוא אומר: והיו לאותות ולמועדים.", "מופת - בארץ, וכן הוא אומר: אם טל יהיה על הגזה לבדה וגו', ויעש אלהים כן בלילה ההוא (שופטים ו׳:מ׳)." ], [ "ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר וגו’ (דברים יג, ג). (סנהדרין צ) אמר ר' יוסי הגלילי: ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף [דעתם של] עובדי עבודה זרה, ונתן להם ממשלה; (להעמיד) אפילו [יעמיד] חמה ולבנה כוכבים ומזלות - אל תשמע להם. מפני מה - כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים. ", "אמר רבי עקיבא, חס ושלום (שמא יעמיד) [שיעמיד] הקב\"ה חמה ולבנה [כוכבים] ומזלות לעובדי עבודה זרה. הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת בתחלה, וחזרו להיות נביאי השקר, כחנניה בן עזור. ", "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא - ולא תחזור בו.", "או אל חולם החלום ההוא - ולא חשוד למפרע.", "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים וגו'." ], [ "אחרי ה' אלהיכם תלכו. (זה) [זו מצות] עשה.", "ואותו תיראו. שיהא מוראו עליכם.", "ואת מצותיו תשמורו. זו מצות לא תעשה.", "ובקולו תשמעו. (ולא) בקול נביאיו.", "ואותו תעבודו. (בתורתו) עבדהו (ו)במקדשו.", "ובו תדבקון. הפרישו עצמכם מעבודה זרה ודבקו במקום." ], [ "והנביא ההוא. ולא אנוס.", "או חולם החלום ההוא. ולא מוטעה.", "יומת כי דבר סרה על ה' אלהיכם. והרי דברים ק\"ו - ומה המזייף דברי חברו חייב מיתה, המזייף דבריו של מקום על אחת כמה וכמה.", "המוציא אתכם מארץ מצרים. אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך (מבית עבדים) [מארץ מצרים] - די.", "והפודך מבית עבדים. אפילו אין לו עליך אלא שפדאך מבית עבדים - די.", "להדיחך מן הדרך. (סנהדרין פט) נאמרה כאן הדחה ונאמרה להלן הדחה, מה הדחה האמורה להלן בסקילה, אף הדחה האמורה כאן בסקילה. ר' שמעון אומר, אין מיתתו של זה אלא בחנק.", "(ד\"א להדיחך) מן הדרך. (זו מצות עשה) [אפילו מקצתו].", "אשר צוך ה' אלהיך. זו מצות לא תעשה.", "ללכת בה. (לא האומר מקצת ומשייר מקצת) [זו מצות עשה].", "ובערת הרע מקרבך. בער עושי רעות מישראל." ], [ "כי יסיתך אחיך בן אמך. אין הסתה אלא טעות, שנאמר (מ\"א כא) אשר הסתה אותו איזבל אשתו.", "אחרים אומרים, אין הסתה אלא גירוי, שנאמר (שמואל א כ״ו:י״ט) ועתה שמע נא אדוני המלך, אם ה' הסיתך בי, ירח מנחה.", "מכלל שנאמר (דברים כה), לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות - למדנו (סנהדרין כז) שאין מעידין זה על זה; [למדנו שמכמינין לו עדים].", "אחיך. זה אחיך מאביך.", "בן אמך. זה בן אמך.", "או בנך. זה בנך מכל מקום.", "או בתך. זה בתך מכל מקום.", "או אשת. זו ארוסה.", "חיקך. זו נשואה.", "או רעך. זה הגר.", "אשר כנפשך. זה אביך.", "בסתר לאמר. מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר, וכן הוא אומר (משלי ז) בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. אבל דברי תורה אין נאמרים אלא בפרהסיא, וכן הוא אומר (שם א) חכמות בחוץ תרונה וגו'.", "נלכה ונעבדה [אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך]. רי יוסי הגלילי אומר, הרי זה דבר גנאי לישראל, שאומות העולם אין מניחים מה שמסרו להם אבותיהם, וישראל מניחים מה שמסרו להם אבותיהם והולכים ועובדים עבודה זרה." ], [ "מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים וגו'. (סנהדרין סא) מהקרובים אתה יודע מה הן [ה]רחוקים.", "מקצה הארץ ועד קצה הארץ. אלו חמה ולבנה, שמהלכים מסוף העולם ועד סופו." ], [ "לא תאבה לו (ולא תשמע אליו). מכלל שנאמר (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך, יכול אתה אוהב לזה? ת\"ל לא תאבה לו.", "מכלל שנאמר (שמות כב) עזוב תעזוב עמו, יכול אתה עוזב עם זה? ת\"ל ולא תשמע [אליו].", "מכלל שנאמר (ויקרא יט) ולא תעמוד על דם רעך, יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, ת\"ל ולא תחוס עינך עליו.", "ולא תחמול. לא תלמ(ו)ד עליו זכות.", "ולא תכסה עליו. אם אתה יודע לו חובה, אי(ן) אתה רשאי לשתוק.", "(סנהדרין לג) (ו)מנין שאם יצא מבית דין חייב, שאין מחזירים אותו לזכות? ת\"ל כי הרוג (תהרג).", "ומנין שאם יצא מב\"ד זכאי, שמחזירים אותו לחובה? ת\"ל תהרגנו.", "ידך תהיה בו בראשונה להמיתו. מצוה ביד הניסת (שימות) [שימיתו], ואח\"כ ביד כל אדם, שנאמר ויד כל העם באחרונה." ], [ "וסקלתו באבנים ומת. (סנהדרין מג) יכול באבנים מרובות, ת\"ל (באבן) [(ויקרא כד) וירגמו אותו אבן]. אי באבן, יכול באבן אחת, ת\"ל באבנים. אמור מעתה, לא מת בראשונה ימות בשניה.", "כי בקש להדיחך. נאמר כאן הדחה ונאמר להלן הדחה; מה הדחה האמורה (להלן) [כאן] בסקילה, אף הדחה האמורה (כאן) [להלן] בסקילה.", "מעל ה' א-להיך המוציאך וגו'. אפילו אין לו עליך אלא שהוציאך מארץ מצרים, די." ], [ "וכל ישראל ישמעו ויראון. (סנהדרין מג) משמרים אותו עד הרגל וממיתים אותו ברגל, שנאמר: (וכל העם ישמעו וייראו) [וכל ישראל ישמעו ויראון], דברי ר' עקיבא.", "ר' יהודה אומר: אין מענים (בבית דין, אלא זה בלבד.) [את דינו של זה, אלא ממיתין אותו מיד. וכותבין ושולחין, \"איש פלוני נתחייב מיתה בב\"ד\"].", "ומניין לאומר \"אעבוד\" \"אלך ואעבוד\" \"נלך ונעבוד\", \"אלך ואזבח\" \"נלך ונזבח\", (או) \"אלך ואקטיר\" \"נלך ונקטיר\", \"אלך ואנסך\" \"נלך וננסך\", \"אשתחוה\" \"אלך ואשתחוה\" \"נלך ונשתחוה\" - ת\"ל (לא תוסיפו) [ולא יוסיפו] לעשות כדבר הרע (הזה בקרבך), לא כדבר ולא כרע (הזה).", "(סנהדרין פז) יכול אף המגפף והמנשק והמרחיץ והמרבץ והסך והמלביש והמנעיל והמעטיף? ת\"ל הזה, הזה בסקילה ואין כל אלו בסקילה." ], [ "כי תשמע. ולא (=ואין) (החוזר מהמצות) [החיזור (=החיפוש אחרי) מהמצוה].", "יכול יהיה רטוש (=ל' עזיבה)? ת\"ל ודרשת וחקרת ושאלת היטב. (ודרשת מן התורה, וחקרת מן העדים, ושאלת (סנהדרין לג) מן התלמוד).", "באחת עריך. עיר אחת עושים עיר הנדחת, ואין עושים שלש עיירות נידחות. יכול אף לא שתים? ת\"ל באחת עריך[.]", "אשר ה' א-להיך נותן לך(, בכל מקום). [פרט לחוץ לארץ].", "לשבת שם. פרט לירושלים שלא ניתנה לבית דירה." ], [ "יצאו אנשים. ולא נשים. אנשים, ולא קטנים. אנשים - אין פחות משנים.", "בני בליעל. בני אדם שפרקו עולו של מקום.", "מקרבך. ולא מן הספר.", "וידיחו את יושבי עירם. ולא את יושבי עיר אחרת.", "לאמר(, בהתראה.) נלכה ונעבדה אלהים אחרים. [בהתראה].", "ודרשת וחקרת. מכלל שנאמר (דברים י״ז:ד׳): והוגד לך ושמעת ודרשת היטב - \"היטב\" \"היטב\" לגזירה שוה, מלמד (סנהדרין מ) שבודקים אותו בשבע חקירות.", "בדיקות מנין? ת\"ל והנה אמת נכון הדבר.", "אם סופ(י)נו לרבות (ב)בדיקות, מה ת\"ל (=תלמוד לומר) חקירות? [חקירות] - אמר אחד איני יודע, עדותן בטלה. בדיקות - אמר אחד איני יודע, ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים, ע(י)דותם קיימת.", "אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שמכחישים זו את זו עדותם בט(י)לה.", "(והנה אמת נכון) [נעשתה התועבה הזאת בקרבך]. לרבות גרים ועבדים משוחררים." ], [ "הכה תכה. מנין [שאם] לא יכלת להמיתו במיתה האמורה בו, המיתו באחת מכל מיתות האמורות בתורה, בין חמורות בין קלות - ת\"ל הכה תכה. [ו]מנין שלא ירד ויצא - ת\"ל הכה תכה. ", "את יושבי העיר (הזאת) [ההיא]. ולא יושבי עיר אחרת.", "מכאן אמרו (סנהדרין קיא), \"החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום, ולנה בתוכה והודחה עמהם, אם נשתהה שם שלשים יום - הרי היא בסייף וממונם אבד; פחות מכאן, הם בסקילה וממונם פלט\". ", "החרם אותה. פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה.", "ואת כל אשר בה. לרבות נכסי צדיקים שבתוכה. מכאן אמרו, נכסי צדיקים שבתוכה אבודים, ושבחוצה לה (פלוטים) [פליטים]; ושל רשעים - בין (מתוכה) [בתוכה] ובין בחוצה לה אבודים. ", "ואת בהמתה. ולא בהמת הקדש." ], [ "ואת כל שללה. לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה.", "אל תוך רחובה. אין לה רחוב - עושין לה רחוב.", "היה רחובה (ל)חוצה לה, מנין שכונסים אותו לתוכה? ת\"ל אל תוך רחובה.", "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה (כליל). ולא שלל שמים.", "מכאן אמרו, (ה)הקדשות שבתוכה - יפדו, תרומות - ירקבו, מעשר שני וכתבי הקדש - יגנזו.", "כליל לה' א-להיך. [אם עשיתם דין בעיר הנדחת, מעלה אני עליכם כאלו עשיתם עולה כליל לפני. והיתה תל עולם.] וכן הוא אומר [ביריחו] (יהושע ו׳:כ״ו), וישבע יהושע ביום ההוא לאמר ארור האיש לפני ה' (וגומ') [אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו]. וכי אין אנו יודעים שיריחו שמה? אלא שלא (יבנו) [יבנה] אותה (ויקראו) [ויקרא שמה כעיר אחרת, ושלא יבנה עיר אחרת ויקרא] שמה יריחו.", "(שם) (בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה). [וכה\"א (מ\"א טז) בנה חיאל בית האלי את יריחו, באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה]. יכול שוגג? ת\"ל (מלכים א י״ז:ט״ז) כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון, אמור מעתה מזיד היה." ], [ "לא תבנה עוד. לא תעשה אותה אפילו גנות ופרדסים, אפילו שובך יוני הרדסאות; כדברי רבי עקיבא. ", "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. מכאן אמרו (ע\"ז מט), \"נטל [ממנה] מקל או מזלג או כרכר או שרביט - כולם אסורים בהנאה. מה יעשה להם? יוליכם לים המלח. כללו של דבר - כל הנהנה מעבודה זרה, יוליך הנאה לים המלח\". ", "למען ישוב ה' מחרון אפו. כל זמן שעבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם. נסתלקה עבודה זרה - נסתלק החרון. ", "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך. (שבת קטו) \"רבן גמליאל ברבי אומר, כל זמן שאתה מרחם על הבריות, מרחמים עליך מן השמים\". ", "כאשר נשבע לאבותיך. הכל בזכות אבותיך.", "כי תשמע בקול ה' א-להיך [לשמור]. מכאן אמרו, התחיל אדם לשמוע קימעא, סופו משמיעים לו הרבה. ", "לשמור את כל (מצוותי) [מצותיו] אשר אנכי מצוך היום. שתהא מצוה קלה חביבה עליך כחמורה.", "(כי בך בחר ה' א-להיך) [לעשות הישר בעיני ה' א-להיך]. זו שאמר ר' ישמעאל, \"הישר\" בעיני שמים. ", "בנים אתם לה' א-להיכם. (קדושין לו) ר' יהודה אומר, אם נוהגים אתם כבנים הרי אתם בנים, ואם לאו אין אתם בנים. ר' מאיר אומר, בין כך ובין כך בנים אתם לה' א-להיכם, וכן הוא אומר: והיה מספר בני ישראל כחול הים, [והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי]. ", "לא תתגודדו. (יבמות יג) לא תעשו אגודות [אגודות], אלא היו כלכם אגודה אחת. וכן הוא אומר (עמוס ט): ואגודתו על ארץ יסדה. ", "ד\"א לא תתגודדו. לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדין, שנאמר (מ\"א יח) ויתגודדו (בחרבות) כמשפטם [בחרבות]. ", "ולא תשימו קרחה. (מכות כ) יכול לא יהיו חייבים אלא [על] בין העינים בלבד? מנין לרבות את כל הראש? ת\"ל (ויקרא כא) בראשם, לרבות את כל הראש. [ומנין שחייב על כל קרחה וקרחה? ת\"ל לא יקרחו קרחה]. יכול הכהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, חייבים על כל קרחה וקרחה, וחייבים על הראש כבין העינים; אבל ישראל שלא ריבה בהם הכתוב מצות יתירות - לא יהיו חייבים אלא אחת, ולא יהיו חייבים אלא [על] בין העינים בלבד? ת\"ל \"קרחה\" \"קרחה\" לגזירה שוה - מה קרחה האמורה בכהנים חייבים על כל קרחה וקרחה, וחייבים על הראש כבין העינים; אף קרחה האמורה בישראל - חייבין על כל קרחה וקרחה, וחייבין על כל הראש כבין העינים. [ו]מה קרחה האמורה בישראל, אין חייבים אלא על המת בלבד; אף קרחה האמורה בכהנים, אין חייבים אלא על המת. " ], [ "כי עם קדוש אתה לה' א-להיך. קדושה שהיא עליך היא גרמה לך.", "(ד\"א, לא תגרום לעם אחר להיות קדוש.", "כיוצא בו, כי בו) [בך] בחר ה'. [כמ\"ש] כי יעקב בחר לו י-ה, להיות לו לעם סגלה, ישראל לסגולתו.ד\"א, כי עם קדוש אתה. קדושת עצמך.", "ובך בחר ה' א-להיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים. מלמד שכל אחד ואחד מישראל, [חביב] לפני הקב\"ה ככל אומות העולם.", "יכול אף מאבות הראשונים? ת\"ל מכל העמים אשר על פני האדמה, אמור מעתה, משלפניו ומשלאחריו; ולא מאבות הראשונים.[ד\"א, לא תגרום לעם אחר להיות קדוש כיוצא בך]." ], [ "וכל בהמה מפרסת וגו'. עד שיהו בה ג' סימנים הללו, אינה מותרת באכילה.", "אבא חנן אומר משום ר' אליעזר (חולין נ וש\"נ), \"השסועה\" - (מין חיה) [בריה בפ\"ע, ויש לה ב' גבין וב' שדראות].", "אמר ר' יאשיה (חולין קלט), כל מקום שנאמר \"צפור\" - בטהור הכתוב מדבר.", "אמר ר' יצחק, עוף טהור נקרא \"עוף\" ונקרא \"צפור\", והטמא אין נקרא אלא \"עוף\" בלבד." ], [ "לא תאכל כל תועבה. ר' אליעזר אומר (בכורות לד), מנין לצורם אזן של בכור ואכל ממנה, שעובר בלא תעשה? ת\"ל לא תאכל כל תועבה.", "אחרים אומרים, בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר. נאמר כאן \"תועבה\", ונאמר להלן (דברים י״ז:א׳) \"לא תזבח לה' א-להיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע, כי תועבת\". מה תועבה האמורה להלן, בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר; אף תועבה האמורה כאן, בפסולי המוקדשים הכתוב מדבר." ], [ "זאת הבהמה אשר תאכלו, שור שה כשבים ושה עזים, איל וצבי ויחמור. (חולין עא) מלמד שחיה בכלל בהמה.", "מנין שאף בהמה בכלל חיה? ת\"ל (ויקרא יח) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה] - מלמד שחיה קרויה בהמה ובהמה קרויה חיה. (חולין סג) ומלמד שבהמה טמאה מרובה מטהורה, (בכל) [שבכל] מקום הכתוב פורט את המועט, (ת\"ל) [שנאמר] זאת הבהמה איל וצבי ויחמור.", "[ותאו.] (חולין פ) ר' יוסי אומר, תאו זה שור הבר." ], [ "וכל בהמה מפרסת פרסה. לפי שמצינו שריבה הכתוב טרפה כעין טרפות, אף אני ארבה את הפסול כעין פסולים, ואיזה? זה (חולין קטו) החורש בשור וחמור ובמוקדשים? ת\"ל שור שה כשבים ושה עזים [וגו'] תאכלו.", "מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את הרובע ואת הנרבע, מוקצה ונעבד, אתנן ומחיר וכלאים [ויוצא דופן]? ת\"ל שור שה כשבים [וגו'] תאכלו.", "מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את שנעבדה בו עבירה על פי עד אחד, או ע\"פ הבעלים? ת\"ל שור שה כבשים [וגו'] תאכלו.", "מרבה אני את אלו, ועדיין לא ארבה אני את שנעבדה בו עבירה על פי שנים עדים, ועדיין לא נגמר דינו? תלמוד לומר שור שה כשבים [וגו'] תאכלו.", "מרבה אני את אלו שגדלו בטהרה, ועדיין לא ארבה את ולד טרפה שינקה מן הכשרה? ת\"ל \"בבהמה\".", "מרבה אני את ולד טרפה שינקה מן הכשרה, ועדיין לא ארבה את ולד טרפה, שינקה מן בהמה (טהורה עם הטמאה) [כשרה עם הטרפה]? ת\"ל [\"כל] בבהמה\".", "כל בהמה בבהמה תאכלו. לרבות [את השליל. כל בבהמה תאכלו לרבות] את השליא.", "יכול אפילו יצאת מקצתה? ת\"ל \"אותה\". \"אותה\" תאכלו, \"אותה\" באכילה, ואין בהמה טמאה באכילה.", "אין לי אלא בעשה, מנין אף בלא תעשה? ת\"ל את הגמל ואת הארנבת ואת השפן ואת החזיר.", "מבשרם לא תאכלו. אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא, ומה אלו שיש בהם סימני טהרה - הרי הן בלא תעשה; שאר בהמה טמאה שאין בהם סימני טהרה, אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן? נמצא הגמל והארנבת ושפן והחזיר מן הכתוב, ושאר בהמה טמאה מק\"ו. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב, ומצות ל\"ת מק\"ו." ], [ "אך את זה לא תאכלו. (חולין ס) אמר ר' עקיבא, וכי משה קניגי (=צייד חיות מדבריות) ובלסטרי (=זורק חיצים על חיות לצודן) היה? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים." ], [ "כל צפור טהורה תאכלו. (קדושין לד וש\"נ) מכלל שנאמר (ויקרא יד): וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים - יכול כשם ששחוטה אסורה כך משולחת אסורה? ת\"ל כל צפור טהורה תאכלו.", "או כשם שמשולחת מותרת, כך שחוטה מותרת? ת\"ל (יב) וזה אשר לא תאכלו מהם.", "הנשר והפרס והעזניה. ר’ עקיבא אומר, נאמר כאן \"נשר\" ונאמר להלן \"נשר\" (ויקרא יא). מה \"נשר\" האמור להלן, עשה את כל האמור (בנשר) [עם הנשר] \"בל תאכיל\" כ\"בל תאכל\"; אף \"נשר\" האמור כאן, עשה כל האמור (בנשר) [עם הנשר], \"בל תאכיל\" כ\"בל תאכל\".", "ר’ שמעון אומר, נאמר כאן \"איה\" ונאמר להלן (שם) \"איה\". מה \"איה\" האמורה כאן, עשה (חולין סו) את הראה מין איה; אף איה האמורה להלן, עשה את הראה מין איה." ], [ "לא תאכלו כל נבלה. אין לי אלא נבלה, טרפה מנין? ת\"ל \"נבלה\" - \"כל נבלה\". ", "לגר אשר בשעריך תתננה. (פסחים נא וש\"נ) מלמד שנותנה במתנה לגר תושב. ", "מנין אף לנכרי? ת\"ל לנכרי. ", "ומנין שמוכרה לגר תושב? ת\"ל או מכור. ", "ומנין אף [נתינה] לנכרי? ת\"ל לנכרי. כשתמצא לומר מוכרה ונותנה במתנה - לנכרי ולגר תושב (ואין הבדל ביניהם למעשה). ", "ר' יהודה אומר, דברים ככתבם. ", "כי עם קדוש אתה לה' א-להיך. [קדש עצמך במותר לך.] דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, אי אתה רשאי לנהוג היתר בפניהם. (כי עם קדוש אתה לה' א-להיך. קדש א\"ע [=את עצמך]). ", "[רבי עקיבה אומר חיה ועוף אינם מן התורה שנאמר] \"לא תבשל גדי בחלב אמו\" שלש פעמים - פרט לחיה ועוף ובהמה טמאה. ", "רי יוסי הגלילי אומר, נאמר לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה, ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו, [את שאסור משום נבלה - אסור לבשל בחלב. עוף שנאסר משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב? ת\"ל בחלב אמו], יצא עוף שאין לו חלב אם. ", "דבר אחר: לא תבשל גדי בחלב אמו. למה נאמר שלש פעמים? כנגד שלש בריתות שכרת הקב\"ה עם ישראל - " ], [ "עשר תעשר [את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה]. מלמד שאין מעשרים משנה לחברתה.", "אין לי אלא מעשר שני, שבו דיבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות? ת\"ל עשר תעשר. ", "מנין למעשר בהמה, שאין מעשרים אותה משנה לחברתה? ת\"ל עשר תעשר (את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה). ", "רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון, מנין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר? ת\"ל עשר תעשר. ", "[היוצא השדה.] יכול [כל] דבר שגידולו מן הארץ, כגון סטיס וקוצה, יהיה חייב במעשר? ת\"ל עשר תעשר ואכלת. ", "יכול אף דבש וחלב? ת\"ל היוצא השדה שנה שנה. אמור מעתה, דבר היוצא (מרשות שדה) [מן השדה ונאכל]. ", "מכלל שנאמר: \"ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירושך ויצהרך\", יכול אין לחייב אלא על דגן תירוש ויצהר? מנין לרבות שאר פירות? ת\"ל תבואת (זרעך). ", "יאמר (זה) [\"תבואות\"]! אלמלי כן הייתי אומר, מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום (ודרכה להאכל כמות שהיא), אף אני ארבה אלא כיוצא בה. הא מה אני מרבה? את האורז ואת הדוחן ואת הפרגים ואת השומשומים. מנין לרבות (שאר) קטניות? ת\"ל (עשר תעשר) [זרעך]. ", "מרבה אני את הקטניות שדרכם להאכל כמות שהם, ועדיין לא ארבה את התורמוסים ואת החרדל שאין דרכם להאכל כמות שהם! (ת\"ל עשר תעשר. יכול אע\"פ שלא השרישו?) [ת\"ל היוצא השדה. יכול אף שאינם ראויים לאכילה?] ת\"ל ואכלת. ", "מנין לרבות ירקות למעשרות (מזרע הארץ)? ת\"ל (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ - לרבות [את הירקות]; ", "מזרע הארץ - לרבות שום ושחליים וגרגיר. יכול שאני מרבה [זרע] לפת, צנונות, וזרעוני גינה שאינן נאכלים? ת\"ל מזרע הארץ, ולא כל זרע הארץ. ", "מפרי העץ. לרבות פירות האילן.", "יכול שאני מרבה חרובי שיטה וחרובי צלמונה וחרובי גידודא שאין נאכלים? ת\"ל מפרי העץ, ולא כל פרי העץ. ", "מנין שאדם מעשר את שהוא אוכל? ת\"ל (תעשר. מנין שזורע? ת\"ל היוצא השדה) [ואכלת]. ", "יכול אע\"פ שלא נגמרה מלאכתו (בשדה)? ת\"ל (במדבר יח) כדגן מן הגורן (והרי היא כשדה), וכמלאה מן היקב, (עד שהיקב בשדה). ", "יכול יהיה אדם אוכל אכילת (עראי) [קבע] בשדה? ת\"ל (עשר תעשר) [השדה]. ", "מנין [אף מה] שכונס? ת\"ל תבואת (זרעך). ", "[מנין אף מה שהוא מוכר? ת\"ל היוצא השדה]. ", "(ב\"מ פח) אמרו: [מ\"מ (=מפני מה)] חרבו חנויות בני חנן, שתי שנים קודם לארץ ישראל? שהיו מוציאים פירותיהם מיד מעשר. שהיו דורשים לומר: עשר תעשר ואכלת - ולא מוכר. תבואת זרעך - [ולא לוקח]. " ], [ "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר [לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך]. ר' יוסי אומר ג' דברים משום ג' זקנים: ", "(בכורות נג וש\"נ) רבי עקיבא אומר: יכול יהיה אדם מעלה בכורות מחו\"ל לארץ? ת\"ל ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר וגו', ממקום שאתה מביא מעשר דגן - אתה מביא בכורות. מחו\"ל, שאין אתה מביא מעשר דגן - אי אתה מביא בכורות.", "(תמורה כא) שמעון בן (זומא) [עזאי] אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני? ודין הוא: בכור טעון הבאת מקום [ומעשר טעון הבאת מקום]; מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - אף מעשר שני אינו נאכל אלא לפנים מן החומה! מה לבכור, (שכן) מיעט מקום אכילתו, שכן מיעט זמן אכילתו; תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו? - הואיל וריבה זמן אכילתו - ירבה מקום אכילתו! - ת\"ל \"ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר\" וגו', מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה!", "(תמורה שם וש\"נ) ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר: יכול יהיה אדם מעלה מעשר שני בזמן הזה, ואוכלו? ודין הוא: בכור ומעשר טעונים הבאת מקום. מה בכור, אינו נאכל אלא בפני הבית - אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית! לא: אם אמרת בבכור, שכן יש ממנו דמים ואימורים למזבח - תאמר במעשר שני, שאין ממנו דמים ואימורים למזבח? ביכורים יוכיחו, שאין בהם דמים ואימורים [למזבח], ואין נאכלים אלא בפני הבית! לא: אם אמרת בביכורים, שכן טעונים הנחה לפני המזבח - תאמר במעשר שני, שאין טעון הנחה לפני המזבח? - ת\"ל \"ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר\" וגו', מקיש (בכור למעשר שני) [מעשר שני לבכור]: מה בכור אינו נאכל [אלא] בפני הבית - אף מעשר שני אינו נאכל [אלא] בפני הבית!", "(שם וש\"נ) אחרים אומרים: יכול בכור שעבר זמנו משנה לחברתה, יהיה פסול כפסולי המוקדשים? ת\"ל \"ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר\" וגו', מקיש בכור למעשר שני: מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה - אף בכור נאכל משנה לחברתה! ", "[למען תלמד ליראה את ה' אלהיך. מגיד שהמעשה מביא את האדם לידי יראה. כל ימיך. בין בחול בין בשבת:]" ], [ "[ו]כי ירבה ממך הדרך. (יכול) ברחוק זמן הכתוב מדבר? ת\"ל (כי ירבה ממך הדרך) [כי ירחק ממך המקום] - ברחוק מקום הכתוב מדבר (ולא ברחוק זמן). ", "אין לי אלא בזמן שהוא מרובה, מנין אפילו למועט? ת\"ל כי לא תוכל שאתו. ", "אין לי אלא עני, עשיר מנין? ת\"ל כי יברכך ה' אלהיך. ", "ונתתה בכסף. מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף. ומנין לעשות שאר מטבע ככסף? ודין הוא, הואיל והקדש מתחלל (על הכסף), ומעשר שני מתחלל. מה הקדש עשה בו שאר (מטלטלים) [מטבע] ככסף, אף מעשר שני נעשה בו שאר מטבע ככסף. מה להקדש שעשה בו שאר מטלטלים ככסף, תאמר במעשר שלא עשה בו שאר מטלטלים ככסף? (שנאמר ונתתה בכסף) [ת\"ל \"כסף\" \"כסף\" ריבה]. וצרת הכסף. דבר שדרכו ליצרר, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: דבר שיש בו צורה, פרט לאסימון שאין עליו צורה. ", "בידך. פרט לכשיצא חוץ לרשותך.", "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו. זו שילה ובית עולמים.", "ונתתה הכסף (בכל אשר תאווה נפשך). [ג' כספים נאמרו בעניין: אחד למעשר טהור ואחד למעשר טמא ואחד ללקוח בכסף מעשר] ר' יהודה אומר, יכול הלקוח בכסף מעשר שנטמא (טעון פדיון) [יפדה]? ודין הוא, ומה מעשר שני שנטמא הרי הוא נפדה, הלקוח בכסף מעשר שנטמא, אינו דין שיפדה! ת\"ל [ה]כסף (כסף), כסף ראשון ולא כסף שני. ", "בכל אשר תאוה נפשך (בבקר ובצאן). יכול בעבדים, ושפחות וקרקעות [ובהמה טמאה]? ת\"ל בבקר ובצאן. ", "אין לי אלא אכילה, שתיה מנין? ת\"ל ביין ובשכר. ", "אין לי אלא אכילה ושתיה, מנין אף משביחי (אוכלים) [אכילה] ושתיה, כגון (עוקצין פ\"ג) הקושט והחימום [והחמם, והחימות - גירסאות נוספות] וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלים וחלת חריע? ת\"ל [ו]בכל אשר תשאלך נפשך. ", "יכול אף מים ומלח? ת\"ל בבקר ובצאן וביין ובשכר. מה אלו מיוחדים שהם פרי מפרי, וגידולו מן הארץ; אף אין לי אלא פרי מפרי, וגידולו מן הארץ. ", "בן בג בג אומר: בבקר (ואכלת) - [ולקחת] פרה ע\"י עורה. ", "בצאן - ולקחת רחל על ידי גיזתה. ", "ביין - ולקחת חבית ע\"י קנקנה. ", "ובשכר - ולקחת תמד משתחמץ. ", "יכול יקח בהמה למשתה בנו? הרי אתה דן, נאמר כאן \"שמחה\" ונאמר להלן \"שמחה\". מה \"שמחה\" האמור[ה] (כאן) [להלן] - שלמים, אף \"שמחה\" האמור[ה] (להלן) [כאן] שלמים. אי מה \"שמחה\" האמורה להלן עולה ושלמים, אף \"שמחה\" האמורה כאן עולה ושלמים? ת\"ל \"ואכלת ושמחת\" - שמחה שיש בה אכילה, יצאו עולות שאין עמם אכילה. " ], [ "והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו. בכל מקום שאתה מוצא לוי הזה - תן לו מחלקו (=מעשר ראשון). אין לו חלקו - תן לו מעשר שני. אין לו מעשר שני - תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני - תן לו שלמים. אין לו שלמים - פרנסהו מן הצדקה, שנאמר: (\"ובא הלוי\") [אתה והלוי].", "כי אין לו חלק ונחלה עמך. להגיד מה גרם." ], [ "מקצה שלש שנים. יכול אפילו בחג? ת\"ל (דברים כ״ו:י״ב) כי תכלה לעשר. ", "יכול בחנוכה? ת\"ל \"קץ\", (והלא) [ולהלן] נאמר (שם לא) \"קץ\". מה \"קץ\" האמור להלן רגל, אף \"קץ\" האמור כאן רגל. ", "אי מה \"קץ\" האמור להלן חג הסוכות, אף \"קץ\" האמור כאן חג הסוכות? ת\"ל כי תכלה לעשר, רגל שמעשר כלה בו, הוי אומר שזה חג הפסח. מכאן אמרו (מעשר שני פ\"ה): ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור. ברביעית - מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית - מפני מעשר עני שבששית. ", "יכול אף שנה שביעית תהא חייבת (במעשר) [בביעור]? ת\"ל שנת המעשר, שנה שחייבת במעשר; יצאה שנה שביעית שאינה חייבת במעשר. ", "(ראש השנה יב) יכול יהיו שני מעשרות נוהגים בה? ת\"ל שנת המעשר. מעשר אחד נוהג בה, ואין שני מעשרות נוהגים בה. ", "אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב, מנין לשאר מעשרות? ת\"ל [כל מעשר] תבואתך, ריבה. ", "תוציא (את כל מעשר תבואתך). מלמד שמוציאין אותו ממקום (טומאה) [טהרה] למקום (טהרה) [טומאה].", "יכול אף של שאר שנים יהיו מוציאים אותו ממקום (טומאה) [טהרה] למקום (טהרה) [טומאה]? ת\"ל בשנה ההיא. של שנה ההיא אתה מוציא, ואי אתה מוציא של שאר שנים (ממקום טומאה למקום טהרה). של שנה ההיא אתה מבער, ואי אתה מבער ירק שיצא מראש השנה ועד פסח. ", "והנחת בשעריך. (ואם) [אם] אין שם עני - הניחו באוצר.", " [(ראש השנה יב) יכול יהיו שני מעשרות נוהגים בה? ת\"ל שנת המעשר. מעשר אחד נוהג בה, ואין שני מעשרות נוהגים בה.] (ראש השנה יג) איני יודע מי ידחה מפני מעשר עני, אם מעשר ראשון אם מעשר שני? ת\"ל: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך; יבא הלוי ויטול חלקו מכל מקום, דברי ר' יהודה. ", "ר' אליעזר בן יעקב אומר, אינו צריך; הרי הוא אומר (במדבר יח): ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, מה נחלה אינה זזה, אף מעשר ראשון אינו זז. ", "יכול אפילו לקט שכחה ופאה יהוא חייבים במעשר? ת\"ל: ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. דברים שאין לו בהם חלק ונחלה עמך, אתה נותן לו; יצאו אלו שיש לו בהם חלק ונחלה עמך. " ], [ "והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. יכול בין חסרים בין שאינן חסרים? ואל תתמה, שהרי הוא אומר (דברים כ״ד:י״ז): ולא תחבול בגד אלמנה - בין עניה בין עשירה. ת\"ל (ויקרא כג) [ל]עני [ולגר]. מה עני חסר אף כולם חסרים.", "יכול בין בני ברית בין שאינם בני ברית? ת\"ל לוי. מה לוי בן ברית, אף כולם בני ברית.", "ואכלו ושבעו. תן להם כדי שבען. מכאן אמרו (פאה פ\"ח): אין פוחתים לעני בגורן, מחצי קב חטים או קב שעורים.", "בשעריך. מלמד שאין מוציאין (מן הארץ לחוצה לארץ) [את העניים חוצה].", "אמרו, משפחת בית נבלטה היתה בירושלים, ונתנו להם שש מאות ככרי זהב, ולא רצו (להוציא) [להוציאן] חוץ לירושלים." ], [ "מקץ שבע שנים. יכול מתחלת השנה? (או בסופה)? הרי אתה דן: נאמר כאן \"קץ\", ונאמר להלן \"קץ\" (דברים לא); מה \"קץ\" האמור להלן, בסופה ולא בתחילתה, אף \"קץ\" האמור כאן, בסופה ולא בתחילתה.", "תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה שמוט. (גיטין לו וש\"נ). כל זמן שיש לו שמיטה – אתה משמט.", "שבע שנים. יכול שבע שנים לכל אחד ואחד? הרי אתה דן: חייב שבע שנים בשמיטה, וחייב שבע שנים במלוה. מה שבע שנים האמור בשמיטה, שבע שנים לכל העולם; אף שבע שנים האמור במלוה, שבע שנים לכל העולם.", "או כלך לדרך זו: חייב שבע שנים בעבד עברי, וחייב שבע שנים במלוה. מה שבע שנים האמור בעבד עברי, שבע שנים לכל אחד ואחד; אף שבע שנים האמור במלוה, שבע שנים לכל אחד ואחד!", "נראה למי ד[ו]מה. דנין דבר שתלוי (ביובל) [בשמיטה] מדבר שתלוי (ביובל) [בשמיטה], ואל יוכיח עבד עברי, שאין תלוי (ביובל) [בשמיטה].", "או כלך לדרך זו: דנים דבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ מדבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ, ואל יוכיח (השמטה) [השמטת קרקע], שאין נוהג אלא בארץ!", "ת\"ל: שבע שנים תעשה שמיטה, לגזירה שוה. מה \"שבע שנים\" האמורים בשמיטה, שבע שנים לכל העולם; אף \"שבע שנים\" האמורים במלוה, שבע שנים לכל העולם.", "[ריה\"ג אומר, יכול ז' שנים לכל אחד וא'? כשהו\"א (=כשהוא אומר): קרבה שנת השבע שנת השמטה, אם ז' שנים לכל אחד ואחד, היאך היא קרבה? אמור מעתה, ז' שנים לכל העולם].", "יכול (יהיה) [תהיה] השמטת כספים נוהגת במדבר? ת\"ל: תעשה שמיטה, שמוט.", "[או] לא אמרתי אלא בארץ ישראל, שאתה עושה שמיטה אתה משמט (בארץ). בחוצה לארץ שאי אתה עושה שמיטה, אי אתה משמט?", "ת\"ל: כי קרא שמיטה לה', בין בארץ בין בחוצה לארץ." ], [ "וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו (משנה שביעית י): המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו \"משמט אני\" (במתנה).", "וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו: שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.", "שהיה בדין: ומה שמיטה, שאינה מוציאה העבדים, משמט מלוה; יובל, שמוציא העבדים, אינו דין שישמט מלוה! ת\"ל: וזה דבר השמיטה; שמיטה משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.", "ק\"ו (=קל וחומר) לשמיטה שתוציא עבדים! ומה יובל שאינו משמט מלוה, מוציא עבדים; שמיטה שמשמטת מלוה, אינו דין שתוציא עבדים! ת\"ל (ויקרא כה): בשנת היובל הזאת; זאת (שביעית משמטת מלוה ויובל) מוציא עבדים, [ואין שביעית מוציאה עבדים; שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט].", "שמוט (כל בעל משה ידו). יכול אף בגזילה ופקדון? ת\"ל: משה ידו.", "(יכול) [מנין לרבות] (משנה שביעית י) שכר שכיר והקפת החנות (והחמור)? ת\"ל: אשר ישה ברעהו.", "אם סופנו לרבות את כולם, מה ת\"ל משה ידו? מה משה ידו בזקיפה, אף כולם בזקיפה.", "לא יגוש. ליתן עליו בלא תעשה.", "את רעהו. פרט לאחרים.", "את אחיו. פרט לגר תושב.", "כי קרא שמיטה לה'. (קדושין לח) בין בארץ בין בחוצה לארץ." ], [ "את הנכרי תגוש (ואת אחיך לא תגוש). זו מצות עשה.", "ואשר יהיה לך את אחיך. ולא של אחיך בידך. מכאן אתה אומר (משנה שביעית י), גיטין ל\"ז וש\"נ), המלוה על המשכון אין שביעית משמטת.", "(ו)את אחיך תשמט ידך. ולא המוסר שטרותיו לבית דין. מכאן אמרו, הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם. שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה, ועוברים על מה שכתוב בתורה, עמד והתקין פרוזבול. וזהו גופו של פרוזבול: \"מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה\", והדיינים חותמים למטה או העדים." ], [ "אפס כי לא יהיה בך אביון. ולהלן הוא אומר: כי לא יחדל אביון! בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים; ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום, אביונים בכם.", "כי ברך יברכך ה' בארץ. מגיד הכתוב שאין ברכה תלויה אלא (באנכי) [בארץ].", "(אני) [אשר] ה' אלהיך נותן לך לרשתה. בשביל שתירש (תכבש)." ], [ "רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. מכאן אמרו: שמע אדם קימעא, משמיעים אותו הרבה; שמע אדם דברי תורה, משמיעים אותו דברי סופרים.", "לשמור לעשות את כל המצוה הזאת. שתהיה מצוה קלה (חמורה) [חביבה] עליך כמצוה חמורה." ], [ "כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך. ומה דבר לך? (דברים כ״ח:ג׳) ברוך אתה בעיר וגו'.", "והעבטת גוים רבים. יכול תהא אתה לוה (בסלע) [סלע] ומלוה (בשקל) [שקל], כדרך שאחרים עושים? ת\"ל: ואתה לא תעבוט. ", "ומשלת בגוים רבים. יכול תהיה מושל באחרים ואחרים מושלים בך, כענין שנאמר (שופטים א): ויאמר אדני בזק שבעים מלכים וגו'? לכך נאמר: ובך לא ימשולו. ", "בך. ולא באחרים. ", "אביון תאב [תאב] קודם.", "אחיך. זה אחיך (מאביך) [מאמך]. כשהוא אומר מאחד אחיך - מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך.", "(באחת) [באחד] שעריך. יושבי (עריך) [עירך] קודמים ליושבי עיר אחרת. ", "(בארצך. יושבי הארץ קודמין ליושבי חוצה לארץ.)כשהוא אומר (באחת) [באחד] שעריך, היה יושב (במקום אחד) [במק\"א (=במקום אחר)] (אי) אתה מצווה לפרנסו, היה מחזר על הפתחים אין אתה זקוק (לכל דבר) [לו](?)[.] (אשר יתן ה' אלהיך. בכל מקום). [בארצך. יושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי ח\"ל. ", "אשר ה' אלהיך נותן לך. מכל מקום.]", "לא תאמץ את לבבך. יש בן אדם שמצער, אם יתן אם לא יתן. ", "ולא תקפץ את ידך. יש בן אדם שהוא פושט את ידו, וחוזר וקופצה. ", "מאחיך האביון. אם אי אתה נותן לו, סופך ליטול הימנו. ומנין שאם פתחת פעם אחת, (אתה פותח) (בבא מציעא לא וש\"נ) [שסופך לפתוח] אפילו מאה פעמים? ת\"ל: כי פתוח תפתח את ידך לו. ", "והעבט (תעביטנו). [זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס – נותנים לו לשם הלואה, וחוזרים ונותנים לו לשם מתנה. ", "תעביטנו. זה שיש לו ואינו רוצה להתפרנס], נותנים לו [לשם מתנה] (וחוזרים וממשכנים אותו) [ונפרעים ממנו לאחר מיתה], דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים, [יש לו ואינו רוצה להתפרנס – אין נזקקין לו. אין לו ואינו רוצה להתפרנס –] [אומרים] לו הבא משכון כדי להפיס דעתו. ", "די מחסורו. אי אתה מצווה להעשירו.", "אשר יחסר לו. אפילו סוס ואפילו עבד. ומעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים, סוס אחד שהיה מתעמל בו ועבד אחד שהוא משמשו. ", "שוב מעשה בגליל העליון, שהיו מעלים לאדם ליטרא בשר של ציפור בכל יום. ", "לו. זו אשה, כעניין שנאמר: אעשה לו עזר כנגדו. " ], [ "", "השמר לך. בלא תעשה. פן . בלא תעשה.", "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל (לאמר. זה שקרוי עבודת גילולים) [(כתובות סח וש\"נ) מכאן היה ר' יהושע בן קרחה אומר, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד עבודת גילולים]; נאמר כאן \"בליעל\" ונאמר להלן \"בליעל\", מה להלן ע\"ז אף כאן ע\"ז.", "קרבה שנת השבע שנת השמטה. זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי, אם שבע שנים לכל אחד ואחד, היאך היא קרבה? אמור מעתה, שבע שנים לכל העולם.", "ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה'. יכול מצוה לקרות? תלמוד לומר (שם כד) לא יקרא עליך. יכול אם יקרא עליך יהיה בך חטא, ואם לא יקרא עליך לא יהיה בך חטא? ת\"ל והיה בך חטא - [מ\"מ. א\"כ למה נאמר וקרא עליך?] ממהר אני לפרע על יד קורא, מעל יד שאינו קורא.", "ומנין (שאם נתת לו פעם אחת) שאתה נותן לו אפילו מאה פעמים? ת\"ל נתון תתן.", "לו. בינך לבינו. מכאן אמרו (שקלים פ\"ח) לשכת חשאים היתה בירושלים.", "כי בגלל הדבר הזה. אם אמר ליתן ונתן - נותנים לו שכר אמירה ושכר מעשה. אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן - נותנים לו שכר אמירה כשכר מעשה. לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים תנו, או לא אמר ליתן ולא אמר לאחרים תנו, אבל נח לו בדברים טובים, מנין שנותנים לו שכר על כך? תלמוד לומר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך." ], [ "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ולהלן הוא אומר כי לא יהיה בך אביון. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? בזמן שאתם עושים רצונו של מקום - אביונים באחרים, ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום - אביונים בכם.", "על כן אנכי מצוך לאמר. עצה טובה אני נותן לכם, לטובתך \"פתוח תפתח\", \"נתון תתן\".", "[לאחיך לעניך ולאביונך]. למה נאמרו כולם? מגיד הכתוב - הראוי לתת לו פת נותנים לו פת, הראוי לתת לו עסה נותנים לו עסה, הראוי לתת לו מעה נותנים לו מעה, הראוי להאכילו בתוך פיו מאכילים אותו בתוך פיו.", "כי ימכר לך. מנין כשאתה קונה, לא תהא קונה אלא עבד עברי? שנאמר (שמות כא) כי תקנה עבד עברי. [מנין כשמוכר עצמו, לא ימכר אלא לך? ת\"ל ונמכר לך]. מנין כשב\"ד מוכרים אותו, אינו נמכר אלא לך? ת\"ל כי ימכר לך אחיך.", "אחיך העברי או העבריה. (קדושין יח) יש בעבד עברי מה שאין בעבריה, ובעבריה מה שאין בעברי. עבד עברי יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף, מה שאין כן בעבריה. עבריה יוצאת בסימנים, ואינה נמכרת ונשנית, ופודה אותה בעל כרחו; מה שאין כן בעברי. הא לפי שיש בעברי מה שאין בעבריה, ויש בעבריה מה שאין בעברי - הוצרך הכתוב לומר \"עברי\" והוצרך לומר \"עבריה\".", "ועבדך (שש שנים (שם יז) אף את הבן. יכול אף היורש) [ולא יורש. יכול אף לא את הבן?] תלמוד לומר שש שנים יעבד. ומה ראית להביא את הבן ולהוציא את היורש? מביא אני את הבן, שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה; ומוציא אני את היורש, שכן אינו קם תחתיו ליעידה ולשדה אחוזה.", "(קדושין יז ע\"ב) ברח וחזר, מנין שמשלים לו שניו? תלמוד לומר שש שנים יעבוד. חלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטלנותו, ת\"ל ובשביעית יצא לחפשי חנם." ], [ "וכי תשלחנו חפשי מעמך וגו' העניק תעניק לו. (קדושין טז) יכול אין מעניקין אלא ליוצא בשש? מנין ליוצא ביובל, ובמיתת אדון, ואמה העבריה בסימנים מנין? ת\"ל תשלחנו, וכי תשלחנו. יכול אף למשתלח (בכסף) [בגרעון כסף] אתה מעניק? תלמוד לומר וכי תשלחנו חפשי [מעמך], למי (שאתה משלחו) [ששלוחו מעמך] אתה מעניק, ואי אתה מעניק למי ששלוחו מעצמו.", "(בבא מציעא לא) (ומנין שאם הענקת לו פעם אחת, תעניק לו אפילו מאה פעמים? ת\"ל) העניק תעניק ", "לו. ולא ליורשיו.", "מצאנך ומגרנך ומיקבך. (קדושין יז וש\"נ) יכול אין מעניקין אלא מצאן גרן ויקב? תלמוד לומר (העניק תעניק) [אשר ברכך], לרבות כל דבר. א\"כ למה נאמר מצאנך ומגרנך ומיקבך? מה צאן גרן ויקב מיוחדים שהם ראוים לברכה, יצאו כספים שאין ראוים לברכה דברי ר' שמעון. ר' אליעזר אומר, יצאו פרדות שאינם יולדות.", "אשר ברכך ה' א-להיך תתן לו. (שם) יכול נתברך הבית בגללו מעניקים לו, לא נתברך הבית בגללו אין מעניקים לו - ת\"ל העניק תעניק לו, מכל מקום. א\"כ למה נאמר אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו? הכל לפי הברכה מעניקים לו." ], [ "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. הענקתי לך ושניתי לך, אף אתה העניק לו ושנה לו. מה במצרים נתתי לך ברוחב יד, אף אתה תתן לו ברוחב יד. וכה\"א (תהלים סח) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף - זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ - זו ביזת הים. (שיר השירים א). תורי זהב נעשה לך - זו ביזת הים, עם נקודות הכסף - זו ביזת מצרים.", "על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום. ביום רוצעים בלילה אין רוצעים." ], [ "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך. (קדושין כב) יכול פעם אחת? תלמוד לומר (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד (אהבתי את אדוני), עד שיאמר וישנה.", "(אם) אמר בתוך שש ולא אמר בסוף שש - הרי זה אינו נרצע, שנאמר לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה. אמר בסוף שש ולא אמר בתוך שש - הרי זה אינו נרצע, שנא' ואם אמר יאמר העבד - עד שיאמר כשהוא עבד.", "כי אהבך. מכלל שנאמר (שם) אהבתי את אדוני מכאן אתה אומר, היה הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו - הרי זה אינו נרצע, [שנאמר כי טוב לו עמך], עד שיהיה הוא אוהב את רבו, ורבו אוהבו. היה הוא אהוב על רבו והוא אינו אוהב את רבו, הרי זה [אינו] נרצע, שנאמר כי אהבך. לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים - אינו נרצע, שנאמר כי אהבך ואת ביתך.", "(אם) חלה הוא או רבו - אינו נרצע, שנאמר כי טוב לו עמך." ], [ "ולקחת את המרצע ונתתה. (קדושין כא וש\"נ) מנין לרבות את (הקרן ואת הזבוב) [הקוץ ואת הזכוכית וקרומיות של קנה], שנאמר ולקחת דברי ר' יוסי בר' יהודה. רבי אומר, מה מרצע מיוחד מן המתכת, אף כל מן המתכת.", "המרצע. זה מרצע הגדול. ", "", "", "א”ר אליעזר, (והרי) יודן ברבי היה דורש, אין רוצעים אלא במלת. (וחכמים אומרים, אין כהן נרצע שמא נעשה בעל מום.) ר”מ אומר מן הסחוס, שהיה ר’ מאיר אומר אין כהן נרצע [מפני שנעשה בעל מום.] אם במלת הוא נרצע, איך הוא נעשה בעל מום? אלא מלמד שאין רוצעין אלא בגובה של אזן.", "אזנו. (בבא מציעא לא) נאמר כאן \"אזנו\" ונאמר להלן (ויקרא יד) \"אזנו\" מה \"אזנו\" האמור להלן ימנית אף \"אזנו\" האמור כאן ימנית (ימנית בגובה שבאזן ונאמר באזנו ובדלת). ", "[באזנו.] יכול בצד אזנו? תלמוד לומר באזנו ובדלת, מגיד שנותן באזן עד שמגיע לדלת.", "והיה לך עבד עולם. כל ימי עולמו של אדון - אף [אם] הוא נמכר ל' שנה ומ' שנה לפני היובל. מכאן אתה אומר, עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת. נרצע ונמכר לעכו\"ם - אינו עובד לא את הבן ולא את הבת. מנין ליתן את האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה? תלמוד לומר עבד עולם , \"עולם\" \"עולם\" לגזרה שוה.", "ואף לאמתך תעשה כן. להעניק. יכול אף לרציעה? תלמוד לומר (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד, העבד ולא אמה." ], [ "לא יקשה בעינך בשלחך [וגו' כי משנה שכר שכיר]. מכאן אמרו, שכיר עובד ביום, וזה עובד ביום ובלילה.", "וברכך ה' אלהיך. יכול אפילו עומד ובטל? תלמוד לומר בכל אשר תעשה." ], [ "כל הבכור [וגו']. (בכורות כ\"ו וש\"נ) מגיד הכתוב שהבכור נאכל כל שנתו. אין לי אלא בכור תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור. מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך, מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה. אין לי אלא תם, בעל מום מנין? תלמוד לומר כל הבכור.", "אשר יולד. (בכורות ק\"ט וש\"נ) פרט ליוצא דופן.", "בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש לה' אלהיך. (מלמד שהבכור נאכל כל שנתו. אין לי אלא בכור, מנין לרבות כל הקדשים? ת\"ל כל הבכור). מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך, מלמד שהבכור אסור בגיזה ובעבודה. אין לי אלא בכור, שאר כל הקדשים מנין? ודין הוא, מה הבכור שאינו נוהג בכל הולדות, (ואינן יוצאים) [ויוצא] לחולין שלא בפדיון - אסור בגיזה ועבודה; שאר כל הקדשים, שאינם נוהגים בכל הולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפדיון - אינו דין שיהיו אסורים בגיזה ועבודה? לא! אם אמרת בבכור, שכן קדושתו מרחם וקדושתו חלה עליו בבעל מום קבוע; [תאמר בקדשים, שאין קדושתם מרחם, ואין קדושתם חלה עליהם בבעל מום קבוע!] (מנין) תלמוד לומר בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש לה'. [לא תעבוד ולא תגוז]. [יכול אף הקדש בדק הבית? תלמוד לומר \"בכור\", רק הדומה לבכור שהוא קדשי מזבח].", "(ערכין כט) ר' שמעון [נ\"א ר' ישמעאל] אומר, כתוב אחד אומר תקדיש , וכתוב אחד אומר (ויקרא כז) לא יקדיש! [מקדישו אתה הקדש עילוי, ואין אתה מקדישו] הקדש מזבח. (הקדש, יכול אף הקדש בדק הבית, שאין הקדש מזבח.) [אין לי אלא בכור, כל הקדשים מנין? תלמוד לומר בבקרך ובצאנך תקדיש]. או דבר שאתה לומדו לדבר אחד, אתה לומדו לכל הדרכים שיש בו, מה בכור מיוחד, שהם קדשים קלים, ונאכל לשני ימים, ונוהג בבקר ובצאן; אף איני מרבה אלא כיוצא בו. ומנין לרבות קדשי קדשים, וקדשים קלים של יחיד ושל צבור? תלמוד לומר בבקרך ובצאנך תקדיש , לא תעבוד בבכור שורך , לא יצא בכור אלא ללמד - מה בכור מיוחד שהוא קדשי מזבח, יצא הקדש בדק הבית, שאינו הקדש מזבח.", "[לא תעבוד וגו'.] ר' יהודה אומר לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד (בשל) [בשלך ושל] אחרים (בשותפות). ולא תגוז בכור צאנך, אבל אתה גוזז (בשל) [בשלך ושל] אחרים. ר' שמעון אומר לא תעבוד בבכור שורך, אבל אתה עובד בבכור אדם. ולא תגוז בכור צאנך , אבל אתה גוזז פטר חמור.", "(חולין קלז וש\"נ) אין לי אלא בכור שור בעבודה, ובכור צאן בגיזה; בכור שור בגיזה, ובכור צאן בעבודה מנין? הרי אתה דן, ומה במקום שלא שוה (דין) בעל מום של בקר לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו בעבודה; מקום ששוה תמים של צאן לתמים של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו [לעבודה! וה\"ה] (בגיזה ועבודה) [לגיזה. ומה אם במקום שלא שוה בעל מום של צאן, לתמים של צאן ליקרב על גבי מזבח, שוה לו בגיזה; מקום ששוה תמים של בקר לתמים של צאן, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו בגיזה]! ועדיין לא למדנו אלא תמימים, בעל מום מנין? ומה אם במקום שלא שוה תמים של בקר לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, שוה לו לעבודה; מקום ששוה בעל מום של צאן לבעל מום של בקר, ליקרב על גבי המזבח, אינו דין שישוה לו לעבודה! והוא הדין לגיזה. ומה במקום שלא שוה תמים של צאן לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, שוה לו בגיזה; מקום ששוה בעל מום של בקר לבעל מום של צאן, לאכול עמו בגבולים, אינו דין ששוה לו בגיזה! (תלמוד לומר לא תעבוד בבכור שורך)." ], [ "לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה . (בכורות כז) מלמד שהבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד - יום אחד לשנה זו, ויום אחד לשנה הבאה." ], [ "וכי יהיה בו מום. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום (בכורות ל\"ו), נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר כל מום רע. (בכורות מ\"א) ומנין לבעל גרב ולבעל יבלת ובעל חזזית וזקן וחולה ומזוהם? תלמוד לומר כל מום רע. (לא תזבחנו לה' אלהיך , יכול לא ישחט עליהם במקדש, אבל) [יכול יהיה] שוחט עליהם בגבולים? תלמוד לומר פסח או עור. פסח ועור בכלל היו, ולמה יצאו? להקיש אליהם ולומר לך, מה פסח ועור מיוחדים, מום שבגלוי ואינו חוזר; אף אין לי אלא מום שבגלוי ואינו חוזר." ], [ "שמור את חדש האביב. שמור החדש שהוא סמוך לאביב, מפני אביב שיהא בזמנו.", "(סנהדרין יא יג) יכול אם היתה שנה חסרה י\"ד יום או ט\"ו יום, אתה נותן לו י\"ד יום או ט\"ו יום? תלמוד לומר \"חדש\" לא פחות (ולא יותר).", "יכול אם היתה חסרה מ\"ם יום [או נו\"ן יום], אתה נותן להם מ\"ם יום או נו\"ן יום? תלמוד לומר \"חדש\", לא פחות ולא יותר.", "ד\"א, שמור את חדש האביב - בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות, בתו\"כ (=בתורת כהנים) מפני סדרן.", "בחומש הפקודים מפני קרבן.", "במשנה תורה מפני הצבור.", "ללמדך ששמע משה סבר מועדים מסיני, ואמרה לישראל; וחזר ושנאה להם בשעת מעשה.", "(מגילה לא לב) אמר משה, הוו זהירים להיות שונים בענין ודורשים בו." ], [ "קסט. ועשית פסח. שתהא עשייתו לשם פסח. שאם (שחטו) [עשאו] שלא לשמו פסול.", "(אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת שמו?) [יכול אף צלייתו והדחת קרביו?] תלמוד לומר וזבחת פסח. זביחה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהוא משום עבודה, אף כל שהוא משום עבודה; יצאו אלו שאינם משום עבודה.", "לה' א-להיך. לשם המיוחד.", "כי בחדש האביב. חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן. וכה\"א (תהלים סח) מושיב יחידים ביתה מוצאים אסירים בכושרות.", "הוציאך ה' א-להיך ממצרים לילה. (ברכות ט) וכי בלילה יצאו, והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (ממצרים) [ביד רמה לעיני כל מצרים]? אלא מלמד שנגאלו בלילה." ], [ "(ב) וזבחת פסח. שתהא שחיטתו לשם פסח, שאם שחטו שלא לשמו פסול.", "אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קבול דמו וזריקת דמו? תלמוד לומר ועשית.", "יכול שאני מרבה את הקטר חלביו? תלמוד לומר וזבחת.", "זביחה בכלל היתה, ולמה יצאה? להקיש אליה ולומר לך, מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת את הכפרה, אף כל שמעכב את הכפרה. יצאה הקטרה, שאינה מעכבת את הכפרה.", "לה' א-להיך. לשם המיוחד.", "צאן ובקר. (מנחות פב וש\"נ) והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים, אם כן למה נאמר צאן ובקר? צאן לפסח ובקר לחגיגה. ולהקיש כל דבר הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח - מה פסח שהוא בא חובה ואינו בא אלא מן החולין, כך כל דבר שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין.", "במקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו שם. זה שילה ובית עולמים." ], [ "קעב. לא תאכל עליו חמץ. ר' יהודה אומר, מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ.", "אמר ר' שמעון, (יכול) [וכי] כן הוא הדבר, (תלמוד לומר) [והלא כבר נאמר] לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות (לחם עוני)? כל שהוא בקום אכול מצה, הרי הוא בבל תאכל חמץ, וכל שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ.", "לחם עוני. (פסחים לו) פרט לחלוט ואשישה.", "יכול לא יהיה אדם יוצא [אלא] בפת הדראה? תלמוד לומר תאכל עליו מצות, אפילו במצה של שלמה (המלך). אם כן למה נאמר לחם עוני? פרט לחלוט ואשישה.", "רבי שמעון אומר, למה נקרא לחם עוני? על שם ענוי שנתענו במצרים.", "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים. (ברכות ט) יכול חפזון לישראל (ולמצרים)? תלמוד לומר (שמות יא) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. אמור מעתה, לא היה חפזון כי אם למצרים.", "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. זו היא (ברכות ב) שאמר ר' אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות. עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, \"ימי חייך\" הימים, \"כל ימי חייך\" הלילות. וחכמים אומרים, \"ימי חייך\" העולם הזה, \"כל ימי חייך\" להביא לימות המשיח." ], [ "קעה. ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים. (פסחים ה) שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים. ולא יראה לך, שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של גבוה. ", "לא יראה לך, (שאתה) [אתה] רואה ליפטר לך, (לא יראה לך שאור) בטל בלבך. מכאן אמרו (פסחים מט) \"ההולך לשחוט את פסחו\" וכולה מתניתא. ", "ולא יראה לך חמץ, ולא יראה לך שאור. זה חילוק שבין בית שמאי ובית הלל (ריש ביצה). שבית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בככותבת; ובית הלל אומרים, זה וזה בכזית. ", "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר. איזה זביחה אתה זובח, על מנת לאכלו בערב? הוי אומר זה [חגיגה הנאכלת עם] הפסח. ", "ביום הראשון לבקר. לבקרו של שני." ], [ "קעח. לא תוכל לזבוח את הפסח ר' יהודה אומר: מנין (לשוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר, שעובר בלא תעשה) [שאין שוחטים את הפסח על היחיד]? תלמוד לומר: לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך.", "ר' יוסי אומר: פעמים שהוא אחד ושוחטין אותו עליו, ופעמים שהם עשרה ואין שוחטים אותו עליהם. הא כיצד? אחד ויכול לאכלו, שוחטים אותו עליו; (ופעמים שם) עשרה ואין יכולים לאכלו, אין שוחטים אותו עליהם, שלא יביאו את הפסח לידי פסול.", "ר' אלעזר בן מתיא אומר: לפי שמצינו שהצבור מביאין פסח בטומאה בזמן שהם רובם טמאים, יכול יהיה יחיד מכריע? תלמוד לומר: \"לא תוכל לזבוח את הפסח [באחד]\".", "ר' שמעון אומר: השוחט את הפסח (על היחיד) בבמת יחיד בשעת איסור הבמות – עובר בלא תעשה. יכול – אף בשעת היתר הבמה? תלמוד לומר: \"באחד שעריך\" – בזמן שישראל מכונסים במקום אחד - בשעת איסור הבמה, ולא בשעת היתר הבמה." ], [ "קעט. כי אם אל המקום וגו' שם תזבח את הפסח וגו'. (ברכות ט) רבי אליעזר אומר, בערב אתה זובח, וכבוא השמש אתה אוכל, מועד צאתך ממצרים אתה שורף.", "[ר' יהושע אומר, בערב אתה זובח, וכבוא השמש אתה אוכל,] עד מתי - עד מועד צאתך ממצרים." ], [ "קפ. ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' א-להיך בו. מלמד שמחזיר [אותו שלם] (את החתיכות ואת האברים), ואין מחזיר אותו חתיכות, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר, בשבת בין כך ובין כך אסור, ביו\"ט בין כך ובין כך מותר.", "ופנית בבקר והלכת לאהליך. (חגיגה יז וש\"נ) מלמד שטעונים לינה.", "אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות עופות ומנחות, יין ולבונה ועצים? תלמוד לומר ופנית בבקר, כל פנות שאתה פונה מן בקר ואילך.", "(פסחים צה וש\"נ) ר' יהודה אומר, יכול יהיה פסח קטן טעון לינה? תלמוד לומר (ועשית פסח) ופנית בבקר והלכת לאהליך, ששת ימים תאכל מצות. את שטעון ששה טעון לינה, יצא פסח קטן שאין טעון אלא יום אחד. וחכמים אומרים, הרי הוא כעצים ולבונה שטעונים לינה.", "ששת ימים תאכל מצות. (מנחות סו) ר' שמעון [בן אלעזר] אומר, כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות, וכתוב אחד אומר (שמות יג) שבעת ימים תאכל מצות, (מצה הנאכלת כל ו' אוכל) ששה מן החדש, (וביום) שבעה מן הישן." ], [ "קפג.וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה. (ביצה טו וש\"נ) יכול יהא אדם עצור כל היום כולו בבית המדרש? תלמוד לומר (במדבר כ״ט:ל״ה) עצרת תהיה לכם. הא כיצד? תן חלק לבית המדרש וחלק לאכילה ושתיה.", "ר' ישמעאל אומר, לפי שלא למדנו שימי מועד אסורים במלאכה (חגיגה יח), ומנין לימי מועד שאסורים במלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת. מה שביעי עצור, אף ששי עצור.", "אי מה שביעי עצור מכל מלאכה, אף ששי עצור מכל מלאכה? תלמוד לומר ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה' א-להיך, לא תעשה מלאכה. שביעי עצור מכל מלאכה, ואין ששה ימים עצורים מכל מלאכה. הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים, לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת." ], [ "שבעה שבועות תספר לך. (מנחות סה סו) בב\"ד. ומנין לכל אחד ואחד? ת\"ל (ויקרא כ״ג:ט״ו) וספרתם לכם, לכל אחד ואחד. ", "מהחל חרמש בקמה. משהתחיל חרמש. ", "בקמה. שיהא הכל בקמה שיהיה תחלה לכל הנקצרים, לא תהא קצירתו אלא בחרמש. ", "יכול יקצור [ויביא] ויספור (ויביא) כל זמן שירצה? תלמוד לומר מהחל חרמש בקמה. ", "יכול יקצור ויספור, ויביא כל זמן שירצה? תלמוד לומר [מיום הביאכם, תספרו] (תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב. יכול יקצור בלילה ויספור בלילה? תלמוד לומר (שם) מיום הביאכם את עומר התנופה.) ", "יכול יקצור ביום, ויספור ביום, ויביא ביום? תלמוד לומר שבע שבתת תמימות תהיינה. אימתי הם תמימות? בזמן שאתה מתחיל מבערב. ", "יכול יקצור (ביום) בלילה, ויספור בלילה, ויביא בלילה? תלמוד לומר מיום הביאכם תספרו, אין הבאה אלא ביום. ", "הא באיזה צד? קצירה וספירה בלילה, והבאה ביום. " ], [ "ועשית חג שבועות לה' א-להיך. מכלל שנאמר (שמות כג) וחג הקציר בכורי (מ) עשיך, יכול אם יש לך קציר אתה עושה יו\"ט, ואם לאו אין אתה עושה יו\"ט? תלמוד לומר ועשית חג שבועות לה' א-להיך, בין שיש לו קציר ובין שאין לו קציר, אתה עושה יו\"ט.", "מסת נדבת ידך. (חגיגה ח) מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין.", "ומנין שאם רצה (להביא) [לערב] ממעשר, (יביא) [יערב]? תלמוד לומר כאשר יברכך ה' א-להיך." ], [ "ושמחת לפני ה' א-להיך. (פסחים קט) נאמר כאן \"שמחה\" ונאמר להלן \"שמחה\", מה \"שמחה\" האמורה להלן \"שלמים\", אף שמחה האמורה כאן \"שלמים\".", "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך. חביב חביב קודם.", "(חגיגה ו) ר' יוסי הגלילי אומר, שלש מצות נוהגות ברגל ואלו הן, חגיגה ראיה ושמחה.", "יש בראיה מה שאין בשתיהם, ויש בחגיגה מה שאין בשתיהם, ויש בשמחה בה שאין בשתיהם -", "ראיה כולה לגבוה משא\"כ בשתיהם.", "חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור מה שאין כן בשתיהם.", "שמחה נוהגת באנשים ובנשים משא\"כ בשתיהם.", "הא מפני שיש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו, הוצרך הכתוב לומר את כולם." ], [ "וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית וגו'. מלמד שכל שנוהגים בעצרת, נוהגים בפסח וחג. או [אף] (אינו אלא) כל שנוהגים בפסח וחג נוהגים בעצרת, תלמוד לומר \"האלה\". אלה נוהגים בעצרת, ואין מצה סוכה לולב ושבעה נוהגים בעצרת." ], [ "חג הסכות תעשה לך שבעת ימים. (להדיוט. ומנין אף לגבוה? תלמוד לומר חג) [למה נאמר? לפי שנאמר] חג הסכות שבעת ימים לה', (אם כן למה נאמר?) [יכלול לגבוה! תלמוד לומר] תעשה לך.", "[אם כן, מה תלמוד לומר \"לה'\"?] כל זמן שאתה עושה סוכה [לך], מעלה אני עליך כאלו אתה עושה לגבוה.", "תעשה. (לך. (סוכה ט) פרט לסוכה ישנה.) [ולא מן העשוי]. מכאן אתה אומר, (שם יא) הדלה עליה את הגפן ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה.", "ר' אליעזר אומר, כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו, ביום טוב הראשון של חג, בלולבו של חברו; כך אין אדם יוצא ידי חובתו, ביו\"ט הראשון בסוכתו של חברו, שנאמר חג הסכות תעשה לך. וחכמים אומרים, בלולבו של חברו אינו יוצא, שנאמר (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל (סוכה מא) - לכל אחד ואחד. אבל יוצא הוא בסוכתו של חברו, שנאמר (שם) כל האזרח בישראל ישבו בסכות, כל ישראל ישבו בסוכה אחת.", "ר' שמעון אומר, פסח וחג שאין עונת מלאכה - עשה זה ז' וזה ח' (ימים), עצרת שהיא עונת מלאכה, אינה אלא יום אחד בלבד. מלמד שחסך הכתוב על ישראל.", "באספך מגרנך ומיקבך. מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על מי שנה שעברה, [ומתעשרים לשנה שעברה; אך כל שגדלים על מי שנה שעברה - מתעשרים לשנה שעברה]. יצאו ירקות, שאין גדלים על מי שנה שעברה, [מתעשרים לשנה הבאה], דברי ר' יוסי הגלילי.", "ר' עקיבא אומר, מה גורן ויקב מיוחדים שגדלים על (כל) [רוב] מים, ומתעשרים לשנה שעברה; [אף כל שגדלים על רוב מים - מתעשרים לשנה שעברה]. יצאו ירקות, שאין גדלים על (כל) [רוב] מים, (לפיכך) מתעשרים לשנה הבאה." ], [ "ושמחת. (בחגך) [חגיגה ח) בכל מיני שמחות.", "יכול אף בעופות ומנחות? תלמוד לומר בחגך - במי שחגיגה באה מהם, יצאו עופות ומנחות שאין חגיגה באה מהם.", "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך. חביב חביב קודם." ], [ "שבעת ימים תחוג לה' א-להיך. (במקום אשר יבחר ה'. ולהלן הוא אומר, חג הסכות שבעת ימים לה’, מה תלמוד לומר שבעת ימים לה'? מלמד שכל הרגל תשלומין לראשון) ", "[יכול יהיה חוגג והולך כל ז'? תלמוד לומר וחגותם אותו, \"אותו\" אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה]. אם כן, למה נאמר שבעת ימים? תשלומין כל שבעה. ", "כי יברכך ה' א-להיך. יכול בו במין? תלמוד לומר בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך.", "והיית אך שמח. (סוכה מח וש\"נ) לרבות לילי יו\"ט (הראשון) [האחרון] לשמחה. ", "יכול שאני מרבה אף יו\"ט (האחרון) [הראשון]? תלמוד לומר אך. ", "(מכאן אמרו, ישראל יוצאים ידי חובתם בנדרים ונדבות. יכול אף בעופות ובמנחות? תלמוד לומר אך). " ], [ "שלוש פעמים בשנה. (חגיגה ג) אין \"פעמים\" אלא (זמנים) [רגלים]. וכה\"א (ישעיה כו) תרמסנה רגל, רגלי עני פעמי דלים. ", "יראה. כדרך שבא לראות כך בא ליראות.", "(זכורך) [זכור.] להוציא את הנשים. זכור. להוציא טומטום ואנדרוגינוס.", "כל זכורך. להביא את הקטנים.", "(מכאן אמרו) (חגיגה ב) איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית, דברי בית שמאי; שנאמר זכורך. ובית הלל אומרים, כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית; שנאמר רגלים. ", "את פני ה' א-להיך. אם אתה עושה כן, פונה אני מכל עסקי ואיני עוסק אלא בך. ", "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות. (ר\"ה ד) רבי (שמואל) [שמעון] אומר, אין תלמוד לומר \"חג הסוכות\", שבו מדבר הכתוב! אלא מה תלמוד לומר \"חג הסוכות\", מלמד שאינו עובר ב\"בל תאחר\", עד שיעברו רגלי כל השנה. ", "ולא יראה את פני ה' ריקם. מן (הצדקה) [הקרבן]. וחכמים נתנו שעור, בית שמאי אומרים [הראיה שתי כסף והחגיגה מעה כסף, ובית הלל אומרים] הראיה מעה כסף (ושמחה) [והחגיגה] שתי כסף. ", "איש כמתנת ידו כברכת. מכאן אמרו, (חגיגה ח) מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים - מביא שלמים מרובים ועולות מועטות. אוכלים מועטים ונכסים מרובים - מביא עולות מרובות [שולמים מועטים]. זה וזה מועט, עליו אמרו מעה כסף, ושתי כסף. זה וזה מרובים, על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' א-להיך אשר נתן לך. " ], [ "שופטים ושטרים תתן לך. (סנהדרין טז) מנין שממנים ב\"ד לכל ישראל? ת\"ל שופטים תתן לך. ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל? ת\"ל שוטרים תתן לך. ", "רבי יהודה אומר, מנין שממנים אחד על גבי כולם? תלמוד לומר תתן לך, ואומר, [והנה אמריהו כהן הראש עליכם] ושטרים הלוים לפניכם (דה\"ב יט). ", "ומנין שממנים ב\"ד לכל עיר ועיר? תלמוד לומר שופטים בכל שעריך. ומנין שממנים שוטרים לכל עיר ועיר? תלמוד לומר ושוטרים לשעריך. ", "ומנין שממנים ב\"ד לכל שבט ושבט? ת\"ל ושופטים לשבטיך. ומנין שממנים שוטרים לכל שבט ושבט? ת\"ל ושוטרים לשבטיך. ", "רשב\"ג אומר, לשבטיך, ושפטו - מצוה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו. ", "ושפטו את העם. בעל כרחם.", "משפט צדק. [לא תטה משפט בממון, לא תכיר פנים בדין. ד\"א,] זה מינוי הדיינים. (והלא) [שהלא] כבר נאמר [ושפטתם צדק], לא תטה משפט [לא תכיר פנים!] מה תלמוד לומר משפט צדק? זה מינוי הדיינים. ", "לא תטה משפט. שלא תאמר \"איש פלוני נאה\", \"איש פלוני קרובי\". ", "לא תכיר פנים. שלא תאמר \"איש פלוני עשיר\", \"איש פלוני עני\". ", "ולא תקח שחד. ואין צריך לומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב. כי השחד יעור עיני חכמים, ואין צריך לומר עיני טפשים. ויסלף דברי צדיקים, ואין צריך לומר דברי רשעים. כי השחד יעור, אומר על טהור טמא ועל טמא טהור. ויסלף דברי צדיקים, אומר על אסור מותר ועל מותר אסור. ", "[אלא] כי השחד יעור עיני חכמים - (ויסלף דברי צדיקים) אינו יוצא ידי עולמו, עד שיורהו צדק בהוראתו. ויסלף דברי צדיקים - אינו יוצא ידי עולמו, עד (שידע) [שלא ידע] מה מדבר. (ד\"א לא תטה משפט - בממון, לא תכיר פנים - בדין). ", "צדק צדק תרדוף. מנין ליוצא מבית דין זכאי, אין מחזירין אותו לחובה? תלמוד לומר צדק צדק תרדוף. ", "יצא חייב, מנין שמחזירין אותו לזכות? שנאמר צדק צדק תרדף. ", "(סנהדרין לב וש\"נ) ד\"א, צדק צדק תרדף, הלך אחר ב\"ד היפה. אחר ב\"ד של ריב\"ז, ואחר ב\"ד של ר' אליעזר. ", "למען תחיה וירשת את הארץ. מלמד שמינוי הדיינים, כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם (ושלא להפילם בחרב). " ], [ "לא תטע לך אשרה כל עץ. מלמד שכל הנוטע אשירה עובר בלא תעשה. ומנין לנוטע אילן ובונה בית בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה. תלמוד לומר: כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך.", "(תמיד כח) ר' אליעזר בן יעקב אומר, מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה? תלמוד לומר [כל עץ] אצל מזבח ה' א-להיך. כשהוא אומר אשר תעשה לך, לרבות במה. " ], [ "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' א-להיך. אין לי אלא מצבה, (ואשרה) עבודת כוכבים מנין? ודין הוא, ומה מצבה שאהובה לאבות שנואה לבנים, (אשרה) עבודת כוכבים ששנואה לאבות, אינו דין שתהא שנואה לבנים!" ], [ "לא תזבח לה' א-להיך שור ושה. (זבחים לו) ר' יהודה אומר, יכול השוחט חטאת בדרום יהיה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תזבח לה' א-להיך שור ושה, אשר יהיה בו מום, על מום -עובר בלא תעשה. וחכמים אומרים, אף השוחט חטאת בדרום עובר בלא תעשה. ", "יכול המקדים קדשים זה לזה - עולה לחטאת, פסח לתמיד, מוספים לתמידים, יהיה עובר בלא תעשה? תלמוד לומר (דברים י״ב:י״ז) (לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך תירושך ויצהרך (שם טז), לא תוכל לזבח את הפסח, באחד שעריך) לא תזבח לה' א-להיך, שור ושה אשר יהיה בו מום, על אלו עובר (בעשה) [בלא תעשה], ואין מקדים קדשים זה לזה, עובר בלא תעשה. ", "אשר יהיה בו מום. אין לי אלא שנולד תם ונעשה בעל מום. נולד בעל מום ממעי אמו מנין? תלמוד לומר כל דבר רע.", "(בכורות מא) מנין לבעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית? תלמוד לומר כל דבר רע. מנין לחולה ולזקן ולמזוהם? תלמוד לומר שור ושה כל דבר רע.", "ומנין לקדשים, ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר כל דבר, דבר שתלוי בדבור. ", "ומנין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד? תלמוד לומר כי תועבת ה' א-להיך (הוא). ומנין לאתנן ומחיר וכלאים וטרפה ויוצא דופן? תלמוד לומר כי תועבת. ר' יהושע אומר (תמורה ל), היא תועבה ואין הולד תועבה. ", "ר' שמעון אומר, לפי שמצינו ברובע ונרבע שהם פסולים בבהמה, יכול אף באדם? תלמוד לומר \"היא\", בזבח דברתי, ולא דברתי בזובח. " ], [ "כי ימצא. בעדים. (מכלל) שנאמר להלן על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר, זה בנין אב. שכל מקום שנאמר \"ימצא\" - בשנים עדים ובשלשה עדים הכתוב מדבר.", "באחד שעריך. מה תלמוד לומר? לפי שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך. (כתובות מה) שומע אני שער (שנמצאו בו, ולא שער) שנדונו בו! ת\"ל \"שעריך\" \"שעריך\" לגז\"ש - מה \"שעריך\" האמור (להלן) [כאן] שער שנמצאו בו, ולא שער שנדונו בו; אף \"שעריך\" האמור (כאן) [להלן], שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו.", "[איש או אשה. מה תלמוד לומר?] (סנהדרין פט) לפי שמצינו שהנדחים [המרובים] בסייף. יכול אף (המדיחים) [המועטים]? תלמוד לומר את האיש או את האשה.", "וסקלתם באבנים ומתו. לפי שמצינו (סנהדרין קיא) שאין עושין עיר הנדחת, לא על פי (עד אחד) [יחיד], ולא ע\"פ (האשה) [שנים]. יכול יהא פטור? תלמוד לומר איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני ה' א-להיך לעבור בריתו.", "קרוי ה' שמות, חרם, תועבה, שנאוי, משוקץ, עול. (ד\"א, המקרא) [והמקום] קרא לו חמשה שמות, רע ומפר ברית, מנאץ, מכעיס, ממרה. (וחמשה) [וגורם חמשה] דברים, מטמא את (הארץ) [המקדש], מחלל את השם [ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם.]", "אין לי אלא (זה בלבד,) עובד, מנין (? תלמוד לומר וילך ויעבוד אלהים אחרים. ומנין אף) למשתחוה? תלמוד לומר וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים.", "[כשהוא אומר] אשר לא צויתי, (כשהוא אומר לעובדם,) להביא את המשתף.", "רבי יוסי הגלילי אומר, מכלל שנאמר (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק ה' א-להיך אותם לכל העמים, יכול שחלקם לעובדי כוכבים? ת\"ל (אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם) [אשר לא צויתי].", "רבי יוסי אומר, אלעזר בני אומר שלשה דברים, (ירמיה יט)
* אשר לא צויתי, בתורה.
* ולא דברתי, (בעשרת הדברות) [לנביאים].
* ולא עלתה על לבי, שיקריב אדם בנו על גבי המזבח. ", "(תענית ד) אחרים אומרים, אשר לא צויתי, [זה בנו של מישע מלך מואב. ולא דברתי, זה בתו של יפתח.] ולא עלתה על לבי, (שהקריב אדם את בתו על גבי המזבח) [זה יצחק בן אברהם]." ], [ "והגד לך ושמעת ודרשת היטב. ולהלן הוא אומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב, \"היטב\" \"היטב\" לגזרה שוה. מלמד שבודקין אותו בז' חקירות. אין לי אלא חקירות, בדיקות מנין? תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר. ", "אם סופנו לרבות בדיקות, מה תלמוד לומר \"חקירות\" (=מה צורך בחקירות)? אלא שבחקירות, אמר אחד איני יודע - עדותם בטלה. בדיקות, אמר אחד איני יודע, ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעים - עדותם קיימת. אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שמכחישים זה את זה - עדותם בטלה. ", "בישראל. אין לי אלא ישראל, גרים נשים ועבדים מנין? תלמוד לומר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה. ", "אל שעריך. שומע אני שער (שנמצאו בו ושער) שנדונו בו! תלמוד לומר \"שעריך\" \"שעריך\" לגזרה שוה. נאמר כאן \"שעריך\" ונאמר להלן \"שעריך\" מה \"שעריך\" האמור להלן שער שנמצאו בו, ולא שער שנדונו בו; אף \"שעריך\" האמור כאן, שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו. ", "ההוא . ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.", "ההיא. ולא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת.", "וסקלתם באבנים. יכול באבנים מרובות? תלמוד לומר (ויקרא כח) באבן. אי באבן, יכול באבן אחת? תלמוד לומר באבנים. אמור מעתה, לא מת בראשונה ימות בשניה." ], [ "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת. אין לי מת כסדר הזה [אלא זה] בלבד, מנין לרבות שאר המומתים? תלמוד לומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת.", "מנין שלא ילמד עד חובה? תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד.", "ומנין שלא ילמד תלמיד עליו חובה? תלמוד לומר לא יומת על פי עד אחד." ], [ "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה. (סנהדרין סה) מצוה בעדים להמיתו.", "ומנין שאם לא מת ביד עדים, שימות ביד כל אדם? תלמוד לומר ויד כל העם באחרונה.", "ובערת הרע מקרבך. בער עושה הרעות מישראל." ], [ " כי יפלא. (מלמד ש) במופלא [שבב\"ד] הכתוב מדבר. ", "ממך. זו עצה.", "דבר. זו הלכה.", "למשפט. זה הדין.", "בין דם לדם. בין דם נידה לדם זיבה לדם יולדת.", "בין דין לדין. בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות.", "בין נגע לנגע. בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים.", "דברי. אלו ערכין וחרמים והקדשות.", "ריבות. זו השקאת סוטה ועריפת העגלה וטהרת מצורע.", "בשעריך. זה לקט שכחה ופאה.", "(וקמת, מיד). ", "וקמת. (בבית) [מבית] דין.", "[ועלית למקום]. מכאן אמרו (סנהדרין סה) שלשה בתי דינים היו שם, אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ואחד על לשכת הגזית. ", "באים לזו שעל פתח הר הבית. (אם שמעו) אמרו להם, [\"כך דרשתי וכך דרשו חברי\",] \"כך למדתי וכך למדו חברי\". אם שמעו אומרים להם, ואם לאו באים לזה שעל פתח העזרה. ואומר \"כך דרשתי וכך דרשו חברי\", \"כך למדתי וכך למדו חברי\". אם שמעו אמרו להם, ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין שבלשכת הגזית, שמשם תורה יוצאת לכל ישראל, שנאמר אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך בו. ", "וקמת ועלית. (סנהדרין סה וש\"נ) מלמד שארץ ישראל גבוה מכל הארצות, ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל. " ], [ "ובאת. לרבות בית דין שביבנה.", "אל הכהנים הלוים. מצות בית דין שיהיו בו כהנים ולוים.", "יכול (מצוה) אם אין בו, יהיה פסול? תלמוד לומר ואל השופט, אף על פי שאין בו כהנים ולוים - כשר.", "אשר יהיה בימים ההם. (ר\"ה כה וש\"נ) אמר רבי יוסי הגלילי, וכי תעלה על דעתך, שאדם הולך אצל שופט שלא נמצא בימיו? אלא שופט שהוא כשר (ומוחזק) באותן הימים. היה קרוב ונתרחק - כשר. [דבר אחר, אין לך אלא שופט שבימיך.] וכן הוא אומר (קהלת ז) אל תאמר מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה.", "ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. אלו דקדוקי משפט." ], [ "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. על הוראת בית דין הגדול שבירושלים חייבים מיתה, ואין חייבים מיתה על הוראת בית דין שביבנה.", "על פי התורה אשר יורוך. על דברי תורה חייבים מיתה, ואין חייבים מיתה על דברי סופרים.", "ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה. זו מצות עשה.", "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך. זו מצות לא תעשה.", "ימין ושמאל. אפילו [נראים בעיניך על שמאל שהוא ימין, ועל ימין שהוא שמאל - שמע להם." ], [ "והאיש אשר יעשה בזדון. ולא שמע מפי בית דין מורה.", "אשר יעשה. על מעשה הוא חייב ואינו חייב על הוראה.", "בזדון. על הזדון הוא חייב ואינו חייב על השוגג.", "לבלתי שמוע אל הכהן. ולא שומע מפי שומע.", "אל הכהן העומד לשרת. מגיד הכתוב (סנהדרין פד) שאין שירות כשר אלא מעומד. הא אם ישב ועבד, עבודתו פסולה.", "או אל השופט. זה שאמרנו, \"אף על פי שאין בו כהנים ולוים כשר\".", "ומת האיש. (סנהדרין נב) סתם מיתה האמורה בתורה, בחנק.", "ההוא. לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.", "ובערת הרע מישראל. בער עושה הרעות מישראל." ], [ "כי תבוא אל הארץ. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ.", "אשר ה' א-להיך נותן לך. בזכותך.", "וירשתה וישבתה בה. בשכר שתירש תשב.", "ואמרת אשימה עלי מלך ככל וגו'. (סנהדרין נב) ר' נהוראי אומר, ה בגנאי ישראל הוא מדבר, שנאמר (שמואל א ח) כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם.", "אמר ר' יהודה, והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו, ולמה נענשו בימי שמואל? מפני שהקדימו על ידם.", "ככל הגוים אשר סביבותי. ר' נהוראי אומר, לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודת כוכבים, שנא' (שמואל א ח׳:כ׳) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו." ], [ "שום תשים. מת, מנה אחר תחתיו. ", "מלך. ולא מלכה.", "אשר יבחר ה' א-להיך בו. (סנהדרין כ) על פי נביא.", "בקרבך. ולא מחוץ לארץ.", "אחיך. ולא אחרים.", "תשים עליך מלך. והלא כבר נאמר. שום תשים עליך מלך, ומה תלמוד לומר תשים עליך מלך? שתהא אימתו עליך. מכאן אמרו מלך, (סנהדרין כב) אין רוכבים על סוסו ואין משתמשים בשרביטו ואין רואים אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ. [מקרב אחיך תשים. כל משימות שאתה משים לא יהא אלא מקרב אחיך, מכאן אמרו אין ממנין פרנס עד שתהא אמו מישראל.]", "דבר אחר, (שום) תשים עליך מלך, זו מצות עשה. ", "לא. תוכל לתת עליך איש נכרי. זו מצות לא תעשה.", "איש נכרי. [מכאן אמרו (יבמות מה), אין ממנים פרנס על הצבור ,עד שתהא אמו מישראל]. ", "אשר לא אחיך הוא. [זה העבד]. (סוטה מא) כשהיה אגריפס מגיע ל זה, היה בוכה עד שהיו גלגלי עיניו דומעות. והיו אומרים לו כל ישראל, \"אל תירא אגריפס. אחינו אתה, אחינו אתה\". " ], [ "רק לא ירבה לו סוסים. (סנהדרין כא) יכול לא ירבה למרכבתו ולא לפרשיו? תלמוד לומר לא ירבה לו, לו אין מרבה, אבל מרבה הוא למרכבתו ולפרשיו.", "אם כן למה נאמר (למען הרבות סוס) [סוסים]? סוסים בטלים.", "מנין אפילו סוס אחד והוא בטל? [תלמוד לומר סוס. ומנין כי] כדאי הוא שיחזיר את העם למצרים? תלמוד לומר לא ירבה לו סוסים ולא ישיב.", "והלא דברים קל וחומר - ומה (מצוה) [מצרים] שהברית כרותה עליה (שלא יוסיפו לראותה עוד עד עולם) - עבירה מחזירתם לשם; שאר ארצות שאין הברית כרותה עליהם, על אחת כמה וכמה." ], [ "ולא ירבה לו נשים. (סנהדרין כא) על י\"ח.", "ר' יהודה אומר, מרבה הוא לו, ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו, שנאמר ולא יסור לבבו.", "ר' שמעון אומר, אפילו אחת והיא מסירה את לבו - לא ישאנה. אם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים? אפילו כאביגיל.", "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. (סנהדרין כא) יכול אפי' ליתן לאפסניא (=לצבא)? ת\"ל לא ירבה לו, לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא ליתן באפסניא." ], [ "והיה כשבתו על כסא ממלכתו. אם עושה הוא כל האמור בענין, כדאי הוא שישב על כסא ממלכתו.", "וכתב לו (את משנה התורה הזאת על ספר). (סנהדרין כא) לשמו. שלא יהא נאות בשל אבותיו.", "משנה. אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מנין? תלמוד לומר לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. אם כן למה נאמר \"משנה תורה\"? משום (סנהדרין כב) שעתידה להשתנות.", "אחרים אומרים (סוטה מא), אין קורין ביום הקהל, אלא משנה תורה בלבד.", "על ספר. ולא על לוח ולא על נייר, אלא יכתבנו על המגילה (שנאמר על ספר).", "מלפני הכהנים הלוים. [מן הספר שבעזרה]." ], [ "והיתה עמו. מכאן אמרו (סנהדרין כא), המלך יוצא למלחמה והיא עמו, יושב בדין והיא אצלו, מיסב והיא כנגדו (שנאמר והיתה עמו).", "וקרא בו כל ימי חייו. ימי חייו - הימים, כל ימי חייו - הלילות.", "למען ילמד ליראה את ה' א-להיו. מלמד (שהמורא מביא לידי מקרא, מקרא מביא לידי תרגום, תרגום מביא לידי משנה, משנה מביא לידי תלמוד, תלמוד מביא לידי מעשה,מעשה מביא לידי יראה.) [שהתלמוד מביא לידי יראה, יראה מביא לידי שמירה שמירה מביא לידי מעשה]. לפי שמצינו ששוה הדיוט למלך בדברי תורה. יכול ישוה לו בדברים אחרים? ת\"ל לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה [לעשותם, לבלתי רום לבבו מאחיו]. לדברי תורה שוה לו, ואין שוה לו לדברים אחרים.", "מכאן אמרו, (סנהדרין כ) \"מלך פורץ לעשות לו דרך, ואין ממחים בידו; להרחיב לו אסרטיאות, ואין ממחים בידו\". (סנהדרין כ וש\"נ) דרך המלך אין לו שיעור, וכל העם בוזזים ונותנים לפניו, והוא נוטל חלק בראש." ], [ "לבלתי רום לבבו מאחיו. ולא משל (הקדש) [הקודם].", "ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל. שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל. ", "למען יאריך ימים על ממלכתו. אם עושה הוא מה שכתוב בענין, כדאי הוא שיאריך ימים על ממלכתו.", "הוא ובניו. (הוריות יא) שאם מת, בנו עומד תחתיו. ואין לי אלא זה בלבד, מנין לכל פרנסי ישראל, שבניהם עומדים תחתיהם? תלמוד לומר הוא ובניו בקרב ישראל. כל זמן שהם בקרב ישראל - בנו עומד תחתיו.", "ר' חנינא בן גמלא אומר, הרי הוא אומר (מלכים א ג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד. על מה שלא התניתי בתורה (ליתן לך) - נתתי לך, על מה שהתניתי, לא אתן לך אלא אם כן עשית. וכה\"א (מלכים א ט׳:ד׳) ואתה אם תלך לפני כאשר הלך דוד אביך בתם לבב וביושר, לעשות ככל אשר צויתיך, חוקי ומשפטי תשמור, והארכתי את ימיך." ], [ "לא יהיה לכהנים הלוים, כל שבט לוי, חלק ונחלה. מכלל שנאמר (דברים יח) ושרת בשם ה' א-להיו, אין לי אלא [כהנים, לוים מנין?], אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מנין? תלמוד לומר כל שבט לוי!", "חלק. זו ביזה.", "ונחלה. זו נחלת הארץ.", "אשי ה'. אלו קדשי מקדש. קדשי הגבול מנין? תלמוד לומר ונחלתו יאכלון." ], [ "ונחלה. זו נחלת שלשה (עמים).", "לא יהיה לו בקרב אחיו. זו נחלת חמשה [נ\"א שבעה].", "ה' הוא נחלתו, כאשר דבר לו. להגיד מה גרם." ], [ "וזה יהיה משפט הכהנים. מלמד (חולין קל) שהמתנות יוצאות בדיינים.", "יכול אף כל הקדשים, יהיו חייבים במתנות? ודין הוא, ומה חולין שאינם חייבים בחזה ושוק, חייבים במתנות; קדשים שחייבים בחזה ושוק, אינו דין שיהיו חייבים במתנות! ת\"ל וזה יהיה משפט הכהנים. ", "מאת העם. (חולין קלב) לא מאת אחרים (=גוים), ולא מאת אחיו הכהנים. ", "מאת זובחי הזבח. פרט לטרפה.", "מאת זובחי הזבח. אין לי אלא בשעת זביחה בלבד. מכאן אמרו, (חולין קלד) גר שנתגייר והיה לו פרה. נשחטה עד שלא נתגייר - פטור, משנתגייר - חייב. ספק - פטור, והמוציא מחברו עליו הראיה. ", "מה. אם שור אם שה. לרבות כלאים. אם שור אם שה: בין בארץ בין בחוץ לארץ והלא דין הוא חייב כאן וחייב בראשית הגז מה מצינו בראשית הגז שנוהג בארץ ובחוץ ארץ אף מתנות נוהגת בארת ובחוץ לארץ או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בתרומת ראשית מה תרומת ראשית, אין חייב אלא בארץ; אף מתנות אין חייב עליהם אלא בארץ! ", "נראה למי דומה - דנים דבר שאין תלוי בארץ [ואינו] מקודש, מדבר שאין תלוי בארץ ואינו מקודש; ואל תוכיח תרומת ראשית, שהיא תלויה בארץ ומקודש! ", "או כלך לדרך זו - דנים דבר שנוהג בין במרובה [בין במועט, מדבר שנוהג בין במרובה] בין במועט; ואל יוכיח ראשית הגז, שאינו נוהג אלא במרובה! ", "תלמוד לומר אם שור אם שה, בין בארץ בין בחוץ לארץ. ", "ונתן לכהן. לכהן עצמו.", "הזרוע. (חולין קלד) זרוע של ימין.", "והלחיים. זה לחי התחתון.", "והקבה. כמשמעו.", "רבי יהודה אומר, דורשי רשומות היו אומרים, נתן לו \"זרוע\" תחת היד, וכה\"א (במדבר כב) ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו. \"הלחיים\", זו תחת תפלה, וכה\"א (תהלים קר) ויעמד פינחס ויפלל. \"קבה\", תחת (במדבר כב) האשה אל קבתה. " ], [ "ראשית (דגנך תירושך ויצהרך). מלמד (תרומות פ\"ב) שאין תורמים אותן אלא מן המובחר. (בכורות נד) מצינו בשני מינים שבאלו, אין תורמים מזה על זה; כך שני מינים [נ\"א שבתבואה ושבירק], אין תורמים מזה על זה.", "וראשית גז. (בתורה ה) ולא ראשית השטף.", "(ראשית) גז [צאנך]. פרט לטרפה.", "ראשית גז. בין בארץ בין בחוץ לארץ.", "צאנך. ולא של אחרים. מכאן אמרו, (חולין קלה) הלוקח גז צאנו של נכרי, פטור מראשית הגז. גז צאנו של חברו, אם שייר המוכר - חייב, ואם לאו - הלוקח חייב. (שנאמר).", "תתן לו. שיהיה לו כדי מתנה. מכאן אמרו, (חולין קלה) כמה נותן לו? משקל ה' סלעים ביהודה, שהם עשרה בגליל. מלובן, כדי לעשות ממנו בגד קטן. (שנאמר תתן לו, שיהא בו כדי מתנה).", "(חולין קלז) וכמה צאן יהא לו, ויהא חייב בראשית הגז? בית שמאי אומרים שתי רחלות, שנאמר (ישעיה ו) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן.", "ובית הלל אומרים חמש, שנאמר (שמואל א כה) וחמש צאן עשויות.", "רבי עקיבא אומר, ראשית גז - שתים. צאנך - ארבע, תתן - הרי חמש." ], [ "כי בו בחר ה' א-להיך מכל שבטיך לעמוד לשרת. מגיד הכתוב, (זבחים כג וש\"נ) שאין שירות כשר בו, אלא מעומד. ואם ישב ושרת, עבודתו פסולה.", "הוא ובניו כל הימים. בין בארץ בין בחוץ לארץ." ], [ "וכי יבא הלוי (הוא). יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר? תלמוד לומר (מאחד שעריך, משלא נטלו שעריהם במקום אחד, יצאו לוים שנטלו שעריהם במקום אחד.) ושרת, בראוי לשירות. יצאו לוים שאינם ראוים לשירות.", "מכל ישראל אשר הוא גר שם. מכל מקומות מושבותיהם.", "ובא בכל אות נפשו. מנין [לכהן שבא ומקריב קרבנותיהם בכל עת ובכל שעה שירצה? תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו. מנין] אתה אומר, שכהן בא ונושא את כפיו, במשמר [שאינו] שלו? תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו [ושרת בשם ה', איזה שירות שהוא בשם ה'? זה ברכת כהנים.]", "(מכאן) [מנין] אתה אומר, (סוכה נה) שכל המשמרות שוים בקרבנות הרגל הבאים מחמת הרגל? שנאמר ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה'. יכול לעולם? תלמוד לומר מאחד שעריך. בשעה שישראל נכנסים בשער אחד, בשלש רגלים." ], [ "(ושרת בשם ה' א-להיו) [העומדים לשרת]. על גבי הרצפה. מכאן אמרו (זבחים טז) (ערל, טמא,) יושב, עומד על גבי הכלים, או על גבי בהמה, או על גבי חברו - פסול.", "מנין אתה אומר, כל המשמרות שוים באמורי הרגלים, ובחילוק לחם הפנים? תלמוד לומר חלק כחלק יאכלו. חלק לאכילה, כחלק לעבודה.", "(חלק לעבודה כחלק לאכילה). (סוכה נו) יכול יהיו כל המשמרות שוים, בקרבנות הרגל הבאים שלא מחמת הרגל? תלמוד לומר לבד ממכריו על האבות. מה מכרו האבות זה לזה - אני בשבתי (=בשבת [=שבוע] שלי) ואתה בשבתך." ], [ "כי אתה בא אל הארץ. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ.", "אשר ה' א-להיך נותן לך. בשכרה.", "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם. (שבת עה וש\"נ) יכול אי אתה יכול להבין ולהורות? תלמוד לומר לעשות. לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות." ], [ "לא ימצא בך. להזהיר בית דין על כך.", "מעביר בנו ובתו באש. אין לי אלא בנו ובתו. בן בנו ובן בתו, מנין? תלמוד לומר (ויקרא כ) בתתו מזרעו למולך. ", "ועדיין אני אומר כאן באש ולהלן במולך! מנין אתה אומר, ליתן את האמור כאן להלן, ואת האמור להלן כאן? נאמר \"העברה\" (ויקרא יח) \"העברה\" לגזרה שוה. מה \"העברה\" האמורה כאן באש, אף \"העברה\" האמורה להן באש. ומה \"העברה\" האמורה להן למולך, אף \"העברה\" האמור כאן למולך. נמצאת א\"א (=אי אפשר) שימסור ויעביר באש ולמולך, עד שיאמר שני כתובים. ואם לאו - לא שמענו. ", "דבר אחר, מעביר בנו ובתו באש, (מגילה כה) זה הוא הבועל ארמית, ומעמיד ממנה בן אויב למקום. עונש שמענו אזהרה לא שמענו! תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש. זה שהוא מעביר בנו ובתו לעבודת כוכבים, וכורת עמה ברית, שנאמר (ירמיה לד) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. ", "קוסם. אחד מרובה ואחד מועט.", "קסמים. לחייב על כל קסם וקסם. איזהו קוסם? זה האוחז במקלו, ואמר אם אלך אם לא אלך. וכן הוא אומר, (הושע ד׳:י״ב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. (ד\"א, שועל בימינו ובשמאלו [ומכוין מעשיו על פי זה]). ", "מעונן. (סנהדרין סה) ר' ישמעאל אומר זה המעביר על העין.", "(רבי עקיבא אומר אלו נותני העתים). וחכמים אומרים, אלו אוחזי העינים. [רבי עקיבא אומר, אלו נותני העתים.] כגון אלו האומרים, למודי ערב שביעיות להיות [חטים] יפות, עקורי קטניות מהיות רעות. ", "ומנחש. איזהו מנחש? כגון האומר \"נפלה פתו מפיו\", \"מקלו מידו\", \"נחש מימינו\" ו\"שועל משמאלו\" ו\"פסק (זנבו) [צבי] את הדרך לפניו\". ", "והאומר \"אל תתחיל בו שהרי [שחרית הוא\"], “ראש חודש הוא\", (שהרי \"ערב שבת) \"מוצאי שבת הוא\". ", "ומכשף. (סנהדרין סז) העושה מעשה [חייב], (ולא) האוחז את העינים [פטור]. רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע, שנים מלקטים קשואים, אחד לוקט - פטור, ואחד לוקט - חייב. העושה מעשה - חייב, האוחז את העינים - פטור. " ], [ "וחובר חבר. (סנהדרין סה) אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב.", "ושואל אוב. זה פיתום המדבר משחיו.", "ידעוני. המדבר בפיו.", "הם עצמם בסקילה, והנשאל בהם באזהרה (ודורש אל המתים). אחד המעלה בזכורו, ואחד הנשאל בגלגלתו. מה בין מעלה בזכורו, לנשאל בגלגלתו? מעלה בזכורו - אין עולה כדרכו, ואין נשאל בשבת; נשאל בגלגלתו - עולה כדרכו ונשאל בשבת. ", "[ודורש אל המתים. זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה. וכשהיה ר\"ע מגיע לפסוק זה, היה אומר, \"חבל עלינו. מה אם מי שמדבק בטומאה - רוח טומאה שורה עליו; המדבק בשכינה, דין הוא שתשרה עליו רוח הקדש! ומי גרם - (ישעיהו נ״ט:ב׳) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם \".]" ], [ "כי תועבת ה' כל עושה אלה. ואפילו אחת מהם. [לפי שאומר] ובגלל התועבות האלה ה' א-להיך מוריש אותם מפניך, יכול לא יהא חייב, עד שיעבור על כולם? תלמוד לומר כל עושה אלה, אפילו אחת מהם. ", "ובגלל התועבות האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך. א\"ר שמעון מלמד שהוזהרו כנענים על כל המעשים האלו שאין עונשים את האדם עד שמזהירים אותו. כשהיה ר' אלעזר [נ\"א ר\"ע] מגיע לפסוק זה, היה אומר, \"חבל עלינו. מה אם מי שמדבק בטומאה - רוח טומאה שורה עליו; המדבק בשכינה, דין הוא שתשרה עליו רוח הקדש! ומי גרם - (ישעיהו נ״ט:ב׳) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין א-להיכם \". ", "תמים תהיה עם ה' א-להיך. כשאתה תם, חלקך עם ה' א-להיך. וכן דוד אומר (תהלים כז) ואני בתומי אלך, פדני וחנני. (תהילים מ״א:י״ג) ואני בתומי תמכת בי, ותציבני לפניך לעולם. " ], [ "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה אתה יורש אותם.", "אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. שמא תאמר, \"להם יש במה לשאול ולי אין לי\"! תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' א-להיך. לך נתנה! ואתה מניח דברי תורה, ומתעסק בבטולה!" ], [ "נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' א-להיך. \"מקרבך\", ולא בחוצה לארץ. \"מאחיך\", ולא מאחרים. \"יקים לך\", ולא לעובדי גלולים. ומה אני מקיים (ירמיה ח) נביא לגוים נתתיך? (בנוהג) [לנוהגים] מנהג גוים.", "אליו תשמעון. (סנהדרין פט וש\"נ) אפילו אומר לך, \"עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה\", כאליהו בהר הכרמל; לפי שעה - שמע לו." ], [ "ככל אשר שאלת מעם ה' א-להיך בחורב. בזו זכו שעמדו להם נביאים. דכתיב לא אוסף לשמוע את קול ה' א-להי, ויאמר ה' אלי היטיבו אשר דברו, כוונו לדעתי.", "נביא אקים. הא למדת שבשכר יראה, זכו שעמדו להם נביאים.", "ונתתי דברי בפיו. בפיו אני נותן, אבל איני מדבר עמו פנים בפנים. מכאן ואילך הוי יודע, היאך רוח הקדש נתנת בפי הנביאים.", "ודבר אליהם. שלא (להשיב את) [להושיב על ידי] מתורגמן.", "את כל אשר אצונו. על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון." ], [ "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי - שלושה מיתתן בידי שמים: הכובש נבואתו כיונה בן אמיתי .והמוותר על דברי הנביא כחבירו של מיכה. ונביא שעובר על דברי עצמו. ושלשה מיתתם בבית דין: המתנבא מה שלא שמע כצדקיה בן כנעניה. ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור, שהיה שומע דברים מפי ירמיה והיה מתנבא בשוק העליון והולך ומתנבא בשוק התחתון. והמתנבא בשם עבודה זרה ואומר: כך אמרה עבודה זרה, אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור (אין שומעים לו) [מיתתו בידי אדם שנאמר] אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי:" ], [ "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי [ואשר ידבר בשם אלהים אחרים] ומת, בסתם מיתה האמורה בתורה, זו חנק.", "וכי תאמר. עדיין עתידים אתם לומר, \"איכה נדע את הדבר?\". ירמיה אמר (ירמיה כז) (הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה עתה מהרה) [על הכלים הנותרים בית ה', בבלה יובאו ושמה יהיו]. וחנניה אומר, (שם כח) (הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה) [אני משיב אל המקום הזה את כלי בית ה']. למי אשמע? תלמוד לומר אשר ידבר הנביא בשם ה' [וגו']. ואיזה הדבר אשר דברו המקום? זה שהוא אומר, בזדון דברו הנביא. על זדון הוא חייב, ואינו חייב על שגגה.", "לא תגור ממנו. אל תמנע עצמך מללמד חובה עליו." ], [ "כי יכרית ה' אלוהיך את הגוים. בזכותך:", "וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם. (מכלל שנאמר וירשת אותם וישבת בארצם (דברים י״ב:כ״ט). יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין? תלמוד לומר: וישבת (בעריהם ובבתיהם) [בארצם], בכל מקום שאתה רוצה לבנות בנה:" ], [ "שלוש ערים. ערים - ולא (עירים) [טירין]. ערים - ולא כרכים. ערים - ולא כפרים. ", "תבדיל לך - ולא לאחרים:", "בתוך ארצך. ולא בספר (=גבול).", "אשר ה' א-להיך נותן לך לרשתה. משתכבוש - תירש.", "תכין לך הדרך. (מכות ט) תכין סרטיאות שיהיו (מפורשות) [מפולשות] לתוכה.", "ושלשת את גבול ארצך. שלא יהיו מפוזרות, אלא [משולשות]. ויהיו מכוונות כשתי שורות שבכרם. ", "אשר ינחילך ה' א-להיך. לרבות עבר הירדן.", "לנוס שמה (כל רוצח). שלא יהיה גולה מעיר לעיר." ], [ "[כל רוצח.] וזה דבר הרוצח. מכאן אמרו, (שביעית י) רוצח שגלה מעירו לעיר מקלט, [ידבר ויאמר \"רוצח אני\"]. ", "מכלל שנאמר פן ירדף גואל הדם אחרי הרוצח, אין לי אלא רודף וגואל. רודף ואינו גואל, גואל ואינו רודף, לא רודף ולא גואל, מנין? תלמוד לומר \"רוצח\" \"רוצח\" ריבה. ", "מכלל שנאמר כי יחם לבבו, אין לי אלא מי שיש לו חמות הלב. (מכות ט) האב את הבן והבן את האב, (האב את האב והבן את הבן,) מנין? תלמוד לומר \"רוצח\" \"רוצח\" ריבה. ", "מה תלמוד לומר \"שמה\" \"שמה\" \"שמה\" שלשה פעמים? (מכות ט) שם תהיה דירתו, שם תהיה מיתתו, שם תהיה קבורתו. ", " מה תלמוד לומר \"רעהו\" \"רעהו\" \"רעהו\" שלשה פעמים? (מכות ט) \"רעהו\", פרט לאחרים (=גוים), \"רעהו\", פרטו לגר [תושב], \"רעהו\", כבר קראו הכתוב \"רעהו\", שנאמר אשר יכה את רעהו בבלי דעת. והוא לא שונא לו (מתמול שלשום). (מכות יא ע\"ב) הא אם שונא לו, אינו גולה. ", "מתמול שלשום. זו שר' יהודה אומר, \"תמול\" - שנים, \"שלשום\" - ג'. " ], [ "ואשר יבא את רעהו ביער. (מכות ח) מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם, אף כל שהוא רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם. יצא חצר של בעל הבית, שאין רשות לניזק (ולמזיק) ליכנס לשם.", "לחטוב עצים. (שם) אבא שאול אומר, מה חטיבת עצים רשות, אף כל שהוא רשות; יצא אב המכה את בנו." ], [ "ונדחה ידו בגרזן. מכאן אתה אומר, נתכוין לקוץ את האילן ונפל על אדם והרגו, הרי זה גולה.", "ונשל הברזל מן העץ. (מכות ז) המבקע. רבי אומר, מן העץ המתבקע.", "ומצא. במצוי. [פרט לממציא את עצמו.] (מכות ח) מכאן היה ר' אליעזר בן יעקב אומר, אם משיצאה אבן מידו,הוציא הלה את ראשו וקבלה - הרי זה פטור.", "הוא ינוס אל אחת הערים האלה. שלא יהיה גולה מעיר לעיר.", "פן ירדוף גואל הדם. מצוה ביד גואל הדם לרדוף.", "(כי יחם לבבו) [והוא לא שונא לו]. הא אם שונא לו - אינו גולה.", "מתמול שלשום. ר' יהודה אומר \"תמול\" - שנים, \"שלשום\" - שלשה.", "על כן אנכי מצוך לאמר. להזהיר בית דין על כך." ], [ "ואם ירחיב ה' א-להיך את גבולך. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה ירחיב ה' את גבולך.", "כאשר נשבע לאבותיך. הכל בזכות אבותיך.", "ונתן לך את כל הארץ אשר (נשבע) [דבר לתת] לאבותיך. (הכל בזכות אבות) [זה קיני קנזי וקדמוני]." ], [ "כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה ויספת לך. מכאן אמרו, שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן. וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש, ולעתיד לבא עתידים להפריש עוד שלש. שלש על שלש הרי ששה ועוד ג' הרי תשע.", "ר' נהוראי אומר, שלש על שלש ועוד שלש הרי תשע, ועוד ג' הרי י\"ב.", "אבא שאול אומר, שלש על שלש ועוד שלש הרי תשע. \"על השלש\" הרי שתים עשרה. \"האלה\" הרי חמש עשרה." ], [ "(ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה - להזהיר ב\"ד על כך). ", "וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו. מכאן אמרו, עבר אדם על מצוה קלה, סופו לעבור על מצוה חמורה. עבר על ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י״ט:י״ח), סופו לעבור על (שם) לא תשנא ועל (שם) לא תקום ולא תטור. וסופו לעבור על (שם) וחי אחיך עמך, עד שבא לידי שפיכת דמים. לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו. " ], [ "[ונס אל אחת מן הערים האל.] (מכות ט) מכאן היה רבי יוסי ברבי יהודה אומר, ההורג את הנפש בין בשוגג בין במזיד, הכל מקדימין לערי מקלט. ובית דין שולחים ומביאים אותם משם. ", "מי שנתחייב מיתה - הרגוהו, שנאמ' ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם. ", "מי שלא נתחייב מיתה - פטרוהו, שנאמר והצילו העדה את הרוצח. ", "מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר והשיבו אותו העדה. ", "רבי אומר, רוצח [מעצמו] גולה לעיר מקלט. כסבור שקלטן, כשם שקולט שוגג כך קולט מזיד. (זקני העיר שולחים ומביאים אותו משם, שנאמר ושלחו זקני עירו, ומת). ", "[ונתנו אותו ביד גואל הדם]. מנין לא מת ביד גואל הדם, ימות ביד כל אדם? תלמוד לומר (ונתנו אותו ביד גואל הדם) ומת. ", "לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי. שמא תאמר הואיל ונהרג זה, למה אנו באים לחוב בדמו של זה? תלמוד לומר לא תחוס עינך עליו. ", "ובערת דם הנקי. בער עושי הרעות מישראל." ], [ "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים. והלא כבר נאמר (ויקרא יט) לא תגזול, ומה תלמוד לומר לא תסיג? מלמד שכל העוקר תחומו של חברו עובר בשני לאוין.", "יכול [אף] בחוצה לארץ? תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל. בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד.", "מנין לעוקר תחומין של שבטים שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר (משלי כ״ג:י׳) אל תסג גבול עולם. מנין למחליף דברי ר' אליעזר בדברי רבי יהושע, ודברי רבי יהושע בדברי ר' אליעזר - לומר על טהור טמא ועל טמא טהור, שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תסיג גבול (רעך) [עולם]. מנין למוכר קבר אבותיו, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר לא תסיג גבול רעך. יכול אפילו לא נקבר אדם בו מעולם? תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל. הא אם קבר בו אפילו נפל אחד ברשותו, אינו עובר בלא תעשה.", "לא יקום עד אחד באיש. אין לי אלא לדיני נפשות, (לדיני ממונות) [למכות] מנין? תלמוד לומר לכל עון.", "לקרבנות מנין? תלמוד לומר לכל חטאת.", "(למכות) [להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה] מנין? תלמוד לומר לכל חטא (אשר יחטא.", "להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה) [לדיני ממונות] מנין? תלמוד לומר (לכל עון ולכל חטאת) [אשר יחטא].", "אין לי אלא עדות איש, לעדות אשה מנין? תלמוד לומר לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא. אם סופנו לרבות אשה, מה תלמוד לומר \"איש\"? (לעון אינו קם,) קם הוא באשה להשיאה, דברי רבי (יהושע) [יהודה].", "ר' יוסי אומר, לעון אינו קם; אבל קם הוא לשבועה. א\"ר יוסי, קל וחומר - ומה במקום שאין פיו מצטרף עם עד אחד למיתה, הרי זה נשבע על פי עצמו; מקום (שפיו) [שעד אחד] מצטרף עם עד אחד לממון, אינו דין שיהא נשבע על פי (עצמו) [עד אחד]! לאו, מה לנשבע על פי עצמו, שכן משלם על פי עצמו; ישבע על פי עד אחד, שכן [אין] משלם על פי עד אחד! תלמוד לומר \"לכל עון\", לעון אינו קם, אבל קם הוא לשבועה.", "על פי שני עדים או על פי שלשה עדים. לא על פי כתבם ולא על פי מתורגמן. מכאן אמרו (ריש סוטה) המקנא לאשתו, רבי אליעזר אומר מקנא על פי שנים, ומשקה לה על פי עד אחד.", "[רבי יהושע אומר, מקנא על פי שנים ומשקה על פי שנים. שהיה בדין, ומה אם עדות הראשון שאינה אוסרתה איסור עולם, אין מתקיימת פחות משנים; עדות שניה שאוסרתה איסור עולם, אינו דין שלא תתקיים פחות משנים! תלמוד לומר \"ועד אין בה\", כל שיש בה, לא היתה שותה." ], [ "כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה. (סנהדרין כד) אין חמס אלא גזלן, (שנאמר לענות בו סרה), ואין סרה אלא (עבירה) [שקירה], שנאמר כי דבר סרה (דברים י״ג:ו׳). ואומר (ירמיה כט) השנה אתה מת כי דברת סרה על ה'. ", "מגיד שאינו חייב עד שיכחיש את עצמו. מכאן אמרו, (מכות ה) אין העדים נעשים זוממים, עד שיזומו את עצמם. כיצד? \"מעידני את איש פלוני שהרג את הנפש\". [א\"ל \"היאך אתם מעידים, שהרי נהרג זה או הורג זה, היה עמנו אותו היום במקום פלוני!\" אין אלו זוממין. אבל אמרו להם, \"היאך אתם מעידים, שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני!\" הרי אלו זוממים ונהרגים]." ], [ "ועמדו. מצוה (בעדים) בבעלי דינים שיעמדו.", "שני האנשים. (שבועות ל) אין לי אלא בזמן שהם שני אנשים. איש עם אשה, ואשה עם איש, שתי נשים זו עם זו, מנין? תלמוד לומר אשר להם הריב, מכל מקום. ", "[אם כן מה תלמוד לומר \"האנשים\"? לפי שנאמר על פי שנים עדים וגו',] יכול אף אשה תהיה כשרה לעדות? נאמר כאן \"שני\" ונאמר להלן \"שני\". מה \"שני\" האמור כאן, אנשים ולא נשים; אף \"שני\" האמור להלן, אנשים ולא נשים. ", "אשר להם הריב. (סנהדרין יט) יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.", "לפני ה'. (סנהדרין ו) שהם סבורים לפני בשר ודם הם עומדים, ואין עומדים אלא לפני המקום. ", "לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם. זה שאמר רבי יוסי הגלילי, וכי תעלה על דעתך שופט שאינו בימיך? אלא שופט שהוא כשר (ומוחזק לך) באותן הימים. היה קרוב ונתרחק - כשר. [דבר אחר, אין לך אלא שופט שבימיך]. וכן הוא אומר (קהלת ז) אל תאמר מה היה. ", "ודרשו השופטים היטב. ולהלן הוא אומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב. \"היטב\" \"היטב\" לגזרה שוה, מלמד שבודקין אותו בשבע חקירות. בדיקות מנין, תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר. ", "מנין שהעד עושה עצמו שקר? תלמוד לומר והנה עד שקר העד.", "יכול אף משנחקרה עדותם בבית דין? תלמוד לומר שקר ענה באחיו. אמור מעתה, כל זמן שבית דין צריכים להם, ולא משנחקרה עדותם בבית דין. כשתמצא לומר זומם מזומם, ואפילו הן מאה. ", "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. אם ממון ממון, אם מכות מכות, אם עונשים עונשים. ", "עונש שמענו. אזהרה מנין? תלמוד לומר ועשיתם לו [וגומר.] [נ\"א, תלמוד לומר לא תענה]. ", "[לעשות לאחיו]. מכאן אמרו (מכות ה) אין עדים זוממים נהרגים, עד שיגמר הדין. שהרי צדוקים אומרים, עד שיהרג הנידון שנאמר נפש בנפש. [א\"ל חכמים, והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, והרי אחיו קיים. אם כן למה נאמר נפש בנפש, יכול משקבלו עדותם יהרגנו! תלמוד לומר נפש בנפש, הא אין נהרגין, עד שיגמר הדין. ", "רבי יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו? לפי שמצינו בכל ענשים שבתורה, שוה מיתת איש למיתת אשה; וזוממיהם כיוצא בהם. אבל בת כהן ובועלה, לא השוה מיתת איש למיתת אשה, אלא שמיתת האיש בחנק, ומיתת האשה בשרפה. אבל זוממיה, לא שמענו מה יעשה להם! תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, כמיתת אחיו מיתתו, ולא כמיתת אחותו מיתתו. ", "ומנין שהמבייש משלם ממון? נאמר כאן \"לא תחוס עינך\", ונאמר להלן (דברים כ״ה:י״ב-י״ג) \"לא תחוס עינך\". מה \"לא תחוס עינך\" האמור (להלן) [כאן] ממון, אף \"לא תחוס עינך\" האמור (להלן) [כאן] ממון. ", "רבי יהודה אומר, נאמר כאן \"יד ורגל\", ונאמר להלן (שמות כא) \"יד ורגל\"; מה \"יד ורגל\" האמור (כאן) [להלן] ממון, אף \"יד ורגל\" האמור (להלן) [כאן] ממון. ", "רבי יוסי הגלילי אומר, מנין שלא יצא למלחמה, עד שיהיו בו ידים ורגלים ועינים ושנים? תלמוד לומר לא תחוס עינך נפש בנפש... כי תצא למלחמה. ", "[כי תצא למלחמה.] (סוטה מד) אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים, במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. (כשישראל העושים רצונו של מקום, כל העכו\"ם נעשים כסוס אחד, שנאמר (שמות ט״ו:א׳) סוס ורוכבו רמה בים, וכי סוס אחד היה. מתניתין.) כי תצא למלחמה על אויבך. במלחמת הרשות הכתוב מדבר. ", "על אויבך. כנגד אויבך אתה נלחם.", "וראית סוס רכב. מה הם יוצאים אליך בסוס ורכב, אף אתה צא אליהם (בעם רב) [בסוס ורכב. ", "סוס ורכב. וכי סוס אחד הם, והלא כבר נאמר \"עם רב\"! אלא כשישראל עושים רצונו של מקום, כולם נעשים כסוס אחד]. ", "לא תירא מהם כי ה' א-להיך עמך המעלך מארץ מצרים. מי שהעלך מארץ מצרים, הוא עומד לך בעת צרה. " ], [ "והיה כקרבכם אל המלחמה. יכול זה יום שקרבים בו למלחמה? כשהוא אומר שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה. אמור, הא מה תלמוד לומר והיה כקרבכם אל המלחמה? (סוטה מב) כיון שמגיעים לספר (=גבול), כהן מתנה עליהם כל התנאים הללו. " ], [ "ואמר אליהם שמע ישראל. מי האיש הירא ורך הלבב. ויספו השוטרים. למה נאמרו כל הדברים הללו? שלא יהיו ערי ישראל נשמות כדברי ר' יוחנן בן זכאי, בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות, מפני הירא ורך הלבב. כשהוא חוזר, יאמרו \"שמא בנה בית\", \"שמא ארש אשה\". וכולם היו צריכים להביא עדותן חוץ מן הירא ורך הלבב, שעדיו עמו. שמע קול הגפת תריסין ונבעת, קול צהלת סוסים ומרתית, קול תקיעת קרנים נבהל, רואה שימוט סייפים ומים שותתין על ברכיו. ", "(ד\"א) (סוטה מב) ואמר אליהם שמע ישראל. על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון [נ\"א בנימין], ולא שמעון על יהודה. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כענין שנאמר (ד\"ה ב כח) וישבו בני ישראל מאחיהם וגו', ושם היה נביא לה'. ועתה בני יהודה וירושלים אתם אומרים וגו'. ונאמר להלן ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו וגו'. על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם. ", "אל ירך ללבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. אל ירך לבבכם, מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו, מפני הגפת תריסין ושפעת קלגסים. ואל תחפזו, מקול הקרנות. ואל תערצו, מקול הצוחה. כדרך שהכנענים עושים, מגיפים ומריעים וצווחים ורומסים. [כי ה' א-להיכם. הם באים בנצחונו של בשר ודם,] ואתם באים בנצוחו של מקום. " ], [ "כי ה' א-להיכם ההולך עמכם, להלחם לכם עם אויביכם. מי שהיה עמכם במדבר, הוא יהיה עמכם בעת (צרה) [מלחמה]. וכן הוא אומר, להלחם לכם עם אויביכם.", "להושיע אתכם. מנחשים ועקרבים ורוחות הרעים.", "(סוטה מג) עד כאן משוח מלחמה מדבר, מכאן ואילך ודברו השוטרים. ", "(אפילו אלמנה אפילו שומרת יבם, או אפילו שמע שמת לו אחיו במלחמה, חוזר). ", "הכל שומעים דברי כהן מערכי המלחמה, והם חוזרים ומספקים מים ומזון לאחיהם, ומתקנים את הדרכים. ", "ודברו שוטרים. יכול דברים (אחרים) [של עצמם]? כשהוא אומר ויספו שוטרים לדבר אל העם, מלמד שהם הדברים [של עצמם]. ומה תלמוד לומר ודברו השוטרים? כיון שהתחיל (שוטר) [כהן] לדבר, (כהן) [שוטר] משמיע להם כתנאים האלו. " ], [ "מי האיש אשר בנה. (סוטה מג) אין לי אלא בונה, ירש לקח ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר מי האיש.", "(אשר בנה) בית. אין לי אלא בית, מנין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר? תלמוד לומר אשר בנה. יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר \"בית\". מה בית מיוחד שהוא בית דירה, יצאו אולו שאינם בית דירה.", "ולא חנכו. פרט לגזלן.", "ילך וישוב לביתו. (ילך וישמע) [שומע] דברי כהן מערכי המלחמה, וחוזר.", "פן ימות במלחמה. אם אינו שומע לדברי כהן, סוף שהוא מת במלחמה.", "ואיש אחר יחנכו. יכול (דודו ובן דודו) [בנו או בן אחיו]? נאמר כאן \"אחר\" ונאמר להלן (דברים כח) \"אחר\", מה \"אחר\" האמור להלן נכרי, אף \"אחר\" האמור כאן נכרי." ], [ "ומי האיש אשר נטע. (סוטה מג) אין לי אלא נטע, ירש לקח ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר מי האיש (אשר נטע).", "כרם. אין לי אלא כרם, מנין חמשה אילני מאכל [מחמשה מינים]? תלמוד לומר אשר נטע. יכול אפילו ארבעה אילני מאכל, וחמשה אילני סרק? תלמוד לומר כרם.", "רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין לי במשמע אלא כרם.", "ולא חללו. פרט למבריך, פרט למרכיב.", "ילך ושוב לביתו. (ילך וישמע) [שומע] לדברי כהן מערכי המלחמה, ויחזור.", "פן ימות במלחמה. אם לא ישמע לדברי כהן, סוף מת במלחמה.", "ואיש אחר יחללנו. יכול (דודו או בן דודו) [בנו או בן אחיו]? נאמר כאן \"אחר\" ונאמר להלן \"אחר\"; מה \"אחר\" האמור להלן נכרי, אף \"אחר\" האמור כאן נכרי." ], [ "ומי האיש אשר ארש אשה. (סוטה מג) אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואפילו שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה, חוזר ובא לו. ", "ולא לקחה. באשה הראויה לו. פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין ולממזר. ", "ילך וישוב לביתו. (ילך וישמע) [שומע] לדברי כהן ויחזור, [ויספיק מים ומזון ויתקן את הדרכים]. " ], [ "ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו, למדנו שהם הדברים [של עצמם]. ", "מי האיש הירא ורך הלבב. שיש עבירה בידו, בסתר ילך ושוב לביתו. ", "רבי עקיבא אומר, הירא ורך הלבב כמשמעו. רבי יוסי הגלילי אומר, (הירא) ורך הלבב, זה בן (ארבעים) [ששים] שנה. ", "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו. מלמד שאם היה אחר מתירא מן העבירה שבידו, כולם חוזרים ובאים. " ], [ "והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם, ופקדו שרי צבאות בראש העם. (סוטה מד) בעקבו של עם מעמידים זקפים מלפניהם [וזקפים מאחריהם], וכשילים של ברזל בידיהם. וכל המבקש לחזור, הרשות בידן לקפח את שוקיו. שתחלת ניסה נפילה, שנאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם. במה דברים אמורים, במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצוה, הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה." ], [ "כי תקרב אל עיר. במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", "אל עיר. ולא לכרך.", "אל עיר. ולא לכפר.", "להלחם עליה. ולא להרעיבה ולא להצמאיה (אולי \"להצמיאה\") ולא להמיתה במיתת תחלואים.", "וקראת אליה לשלום. גדול השלום, שאפילו (מתים צריכים שלום, גדול השלום שאפילו) במלחמה צריכים שלום. גדול השלום, שאפילו [מתים צריכים שלום. גדול השלום,] שדרי רום צריכים שלום, שנאמר (איוב כד) עושה שלום במרומיו. גדול השלום, שחותמים ברכת כהנים בשלום. ואף משה היה אוהב שלום, שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, דברי שלום." ], [ "והיה אם שלום תענך. יכול אפילו מקצתן? תלמוד לומר ופתחה לך, כולה ולא מקצת.", "והיה כל העם הנמצא בה. לרבות כנענים שבתוכה.", "יהיו לך למס ועבדוך. אמרו \"מקבלים עלינו מסים ולא שעבוד\", \"שעבוד ולא מסים\" - אין שומעים להם; עד שיקבלו עליהם זו וזו.", "ואם לא תשלים עמך, ועשתה עמך מלחמה. הכתוב מבשרך, שאם אינה משלמת עמך, סוף שהיא עושה עמך מלחמה.", "וצרת עליה. אף להרעיבה אף להצמיאה אף להמיתה במיתת תחלואים.", "ונתנה ה' א-להיך בידה. אם עשית את כל האמור בענין, סוף שה' א-להיך נותנה בידך.", "והכית את כל זכורה. שומע אני אף הקטנים (שבתוכה)! ת\"ל רק הנשים והטף (והבהמה). או אינו אלא טף של נקבות? אמרת, ומה מדין שהמית את הנקבות הגדולות, החיה את הקטנות; כאן שהחיה את הגדולות, אינו דין שהחיה את הקטנות! הא אינו אומר כאן \"טף\" אלא טף זכרים.", "(רק הנשים והטף והבהמה) ואת כל שללה תבוז לך. יכול תהיה ביזתם אסורה לך? ת\"ל תבוז לך, ואכלת שלל אויביך." ], [ "כן תעשה לכל הערים הרחוקות. הרחוקות בתורה הזאת ואין קרובות בתורה הזאת.", "(אשר לא מערי הגוים האלה הנה) רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה. (סנהדרין סז) בסייף.", "כי החרם תחרימם. יכול ביזתם תהיה אסורה לך? ת\"ל (דברים ו׳:י׳-י״א) ובתים מלאים כל טוב.", "החתי והאמורי הכנעני. כשהוא אומר כאשר צוך ה' א-להיך, לרבות את הגרגשי." ], [ "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות. מלמד שאם עושים תשובה, אין נהרגים.", "וחטאתם לה' א-להיכם. אם לא עשיתם כל האמור בענין, נקראים חטאים לה'." ], [ "כי תצור אל עיר. במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", "אל עיר. ולא לכרך.", "אל עיר. ולא לכפר.", "ימים רבים. \"ימים\" שנים \"רבים\" שלשה. [מגיד שתובע שלום שנים ושלשה ימים, עד שלא נלחם בה. ואע”פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר ויבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי. ד\"א,] מכאן אמרו, (שבת יט) \"אין צרים על עיר של עובדי כוכבים, פחות משלשה ימים קודם לשבת, [ואם התחילו אין מפסיקים. ואין מפליגים בספינה לים, אלא ג' ימים קודם לשבת\". בד\"א בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה.", "להלחם עליה לתפשה. ולא לשבותה.", "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן. אין לי אלא ברזל, מנין אף למשוך ממנה אמת המים? ת\"ל לא תשחית את עצה, בכל דבר.", "(ד\"א, כי תצור אל עיר, מגיד שתובע שלום ב' ג' ימים עד שלא נלחם בה. וכה\"א (ש\"א ב) וישב דוד בצקלג ימים שנים. ואין צרים על עיר תחלה בשבת, אלא קודם לשבת ג' ימים. ואם הקיפוה ואירעה שבת להיות, אין השבת מפסקת מלחמתה. זו אחד מג' דברים שדרש שמאי הזקן, (שבת יט) אין מפליגין את הספינה לים הגדול, אלא ג' ימים קודם לשבת. בד\"א - בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה).", "כי ממנו תאכל. מצות עשה. [ואותו לא תכרות. זו מצות לא תעשה.", "כי האדם עץ השדה]. שחייו של אדם (אינו אלא) מן האילן. ר' ישמעאל אומר, מכאן חס המקום על פירות האילן, ק\"ו מאילן. ומה אילן שעושה פירות, הזהירך הכתוב עליו; פירות עצמם, על אחת כמה וכמה.", "[ד\"א,] [הא אם מעכבך] לבא מפניך במצור - קצצהו." ], [ "רק עץ אשר תדע. (ב\"ק צא) זה אילן מאכל. ", "כי לא עץ מאכל הוא. זה אילן סרק. אם סופנו לרבות את אילן (סרק) [מאכל], מה ת\"ל [כי לא] עץ מאכל? שאילן סרק קודם לאילן מאכל. יכול אפילו מעולה ממנו בדמים, וכדברי ר' אלעזר ברבי שמעון? ת\"ל [רק וגו'] אותו תשחית. ", "וכרת. עשה אתה ממנו תקון וכדכיאות.", "ובנית מצור (על העיר). עשה אתה לו מיני מטרניאות.", "(ובנית מצור) על העיר. מביא אתה לה בליסטריאות.", "עד רדתה. אפילו בשבת." ], [ "כי ימצא. ולא בשעה שמצוי. מכאן אמרו, (סוטה מז) משרבו הרצחנים בטלה עגלה ערופה. משבא אליעזר בן דינאי, ותחינא בן פרישה היה נקרא, חזרו (לקרותם) [לקרותו] בן (הרצחנים) [הרצחן].", "חלל. ולא חנוק. חלל. ולא מפרפר.", "באדמה. ולא טמון בגל.", "נופל. ולא תלוי באילן.", "בשדה. ולא צף על פני המים.", "אשר ה' א-להיך נותן לך. לרבות עבר הירדן.", "ר' אליעזר אומר, בכולם [אם היה חלל] היו עורפים. א\"ל ר' יוסי בר\"י, וכי אינו אלא חנוק ומושלך בשדה, שמא היו עורפים! (אלא) [א\"ל,] בכולם אם היה חלל, עורפים.", "לא נודע מי הכהו. [הא נודע], ואפילו אחד (מהם) [בסוף העולם] ראהו, לא היו עורפים.", "רבי עקיבא אומר, מנין שאם ראוהו ב\"ד שהרג, ולא היו מכירים אותו, לא היו עורפים? ת\"ל וענו ואמרו.", "ויצאו זקניך. \"זקניך\" שנים, \"ושופטיך\" שנים. ואין ב\"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד, הרי ה', דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, \"זקניך ושופטיך\" שנים. אין ב\"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד, הרי שלשה.", "ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל. מן החלל אל הערים, ולא מן הערים אל החלל. נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר, מוליכים את הראש אצל הגוף, דברי ר' אליעזר. ורבי עקיבא אומר, הגוף אצל הראש. נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה ע\"ג (=עובדי גילולים) או לעיר שאין בה ב\"ד, לא היו מודדין. ואין מודדין אלא לעיר שיש בה ב\"ד." ], [ "והיתה העיר הקרובה. הקרובה שבקרובות. מכאן אמרו, (בסוטה מז) נמצא מכוון בין שתי עיירות, שתיהם מביאים שתי עגלות, דברי ר' אליעזר. וחכ\"א, עיר אחת מביאה ואין שתי עיירות מביאות (שתי עגלות). ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה.", "ולקחו זקני העיר ההיא. ולא זקני ירושלים.", "עגלת בקר. (ריש פרה) רבי אליעזר אומר, עגלה בת שנתה ופרה בת שתים; וחכ\"א, עגלה בת שתים ופרה בת ג' ובת ד'. (ד\"א) [שנאמר] עגלת בקר, שיהא בה שני דרכים. הא כיצד? (בשתים) [בת שתים] (עגלת בקר) [עגלה ובקר. כיוצא בו] ", "דבר אחר, רחיצה בזקנים וכפרה בכהנים.", "אשר לא עובד בה. כל עבודה. ומנין בעול [שאינו של עבודה]? ת\"ל אשר לא משכה בעל." ], [ "והורידו זקני העיר ההיא. מצוה בזקני העיר ההיא.", "אל נחל איתן. (ריש פרה) כמשמעו קשה. ואף על פי שאינה איתן, כשר.", "עורפין אותה בקופיץ מאחריה, ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד. יכול יהא אסור מלהדוק שם פשתן ומלנקר שם את האבנים? ת\"ל לא יזרע. זריעה בכלל היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה - מה זריעה מיוחדת שהוא (חובת קרקע) [בקרקע], יצאו אלו שאינם (חובת קרקע) [בקרקע].", "וערפו שם. נאמר כאן \"עריפה\" ונאמן (אולי \"נאמר\") להלן (שמות יג) \"עריפה\". מה \"עריפה\" האמור (להלן) [כאן], עורפים בקופיץ מאחריה ואסור בהנאה וקוברו; אף \"עריפה\" האמורה (כאן) [להלן], עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה.", "בנחל. אע\"פ שאינו איתן." ], [ "ונגשו הכהנים בני לוי. מכלל שנאמר (דברים יח) (ושרת בשם ה' א-להיו) [לשרתו], אין לי אלא תמימים. בעלי מומים מנין? ת\"ל בני לוי. כי בם בחר ה' א-להיך. מגיד שברכת כהנים כשרה בבעלי מומים. ", "לשרתו ולברך בשם ה'. מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה. ", "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. (סנהדרין לד וש\"נ) מקיש ריבים לנגעים [ונגעים לריבים], מה (ריבים) [נגעים] ביום, אף (נגעים) [ריבים] ביום. מה ריבים שלא בקרובים, אף נגעים שלא בקרובים. ", "אי מה ריבים בשלשה, אף נגעים בשלשה? ודין הוא אם ממונו בג' (=בשלשה דיינים), גופו אינו דין שיהא בג'! ת\"ל (ויקרא כז) או אל אחד מבניו הכהנים, ללמדך שכהן אחד רואה את הנגעים. " ], [ "וכל זקני העיר ההוא. אפילו הם מאה. לפי שאמרנו למעלה ג' וחמשה, יכול אף כאן כן? ת\"ל ועל זקני העיר ההוא, ואפילו הם מאה.", "ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. על מקום עריפתה של עגלה. יכול יעלו מן הנחל ויאמרו? ת\"ל בנחל, שתהיה (אמירתם וענייתם) [רחיצתם ואמירתם] בנחל." ], [ "וענו ואמרו. בלשון הקודש.", "ידינו לא שפכו. (סוטה מו ע\"ב) וכי עלתה על לבנו, שזקני ב\"ד שופכי דמים הם! אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא (לויה) [מזון], ולא ראינוהו והנחנוהו [בלא לויה]. ", "והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל (כשהוא אומר).", "אשר פדית ה'. מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים.", "כפר לעמך. אלו החיים.", "אשר פדית. אלו המתים. מלמד שהמתים צריכים כפרה. נמצינו למדין ששופך דמים חוטא [עד יצ\"מ (=יציאת מצרים)]. ", "אשר פדית. על מנת כן פדיתנו, שלא יהיו בנו שופכי דמים. ד\"א, על מנת כן פדיתנו, שאם נחטא, אתה מכפר לנו. ", "[ונכפר להם הדם.] ורוח הקודש אומר, \"כל זמן שתעשו ככה, הדם מכפר להם\". ", "ואתה תבער. בער עושי הרעות מישראל." ], [ "כי תצא למלחמה. במלחמת הרשות הכתוב מדבר.", "על אויביך. כנגד אויביך.", "ונתנו ה' א-להיך. אם עשית כל האמור בענין, סוף שה' א-להיך נותנו בידך. ", "ושבית שביו. לרבות כנענים שבה.", "וראית בשביה. בשעת שביה.", "אשת. אף על פי שהיא אשת איש.", "יפת תואר. אין לי אלא בזמן שהיא יפת תואר. מנין אף על פי שהיא כעורה? ת\"ל וחשקת, אף על פי שאינה יפת תואר. ", "ולקחת לך לאשה. שלא תאמר, \"הרי זו לאבא\" \"הרי זו לאחי\". " ], [ "והבאת אל תוך ביתך. ולא לבית אחר.", "וגלחה את ראשה וגו'. (יבמות מח) ר' אליעזר אומר תקוץ, רבי עקיבא אומר תגדל.", "אמר רבי אליעזר, נאמרה \"עשיה\" בראש ונאמרה \"עשיה\" בצפרנים. מה \"עשיה\" האמורה בראש, העברה; אף \"עשיה\" האמורה בצפרנים, העברה.", "רבי עקיבא אומר, נאמר \"עשיה\" בראש, ונאמר \"עשיה\" בצפרנים. מה \"עשיה\" האמורה בראש, נוול; אף \"עשיה\" האמורה בצפרנים, נוול. וראיה לדבר (שמואל ב יט) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת (דוד) המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו. ד\"א (דניאל ד׳:ל׳) עד די שעריה כנשרין רבה, וטפרוהי כצפרין." ], [ "והסירה את שמלת שביה מעליה. מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים, ומלבישה בגדי אלמנות. שהכנענים, בנותיהם היו מתקשטות במלחמה, בשביל להזנות אחרים עמהם.", "וישבה בביתך. בבית שמשתמש בו. נתקל בה ונכנס, נתקל בה ויוצא; רואה (בקרויה) [בקלקולה], ורואה בנוולה.", "ובכתה את אביה ואת אמה. (יבמות מח) אביה ואמה ממש, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, אין אביה ואמה, אלא עבודת כוכבים, שנא' (ירמיה ב) אומרים לעץ, אבי אתה.", "ירח ימים. שלשים יום. דבר אחר, (יבמות מח) \"ירח\" אחד, \"ימים\" שנים, [\" ואחר כן \"] הרי ג', כדי (בגדי נויה שהיו עליה וחמדה) תקון הולד. כדברי רבי עקיבא, להבחין בין זרע ראשון לזרע שני.", "ר' אליעזר אומר, \"ירח ימים\" כמשמעו. וכל לכך למה? כדי שתהיה בת ישראל שמחה וזו בוכה, זו מתקשטת וזו מתנוולת.", "[ואחר כן תבוא אליה]. הא אם לא עשה בה את כל המעשים האלו, ובא עליה - הרי זה בעילת זנות.", "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה. אין לך בה אלא מצות בעילה לבד.", "והיתה לך לאשה. כענין שנאמר (שמות כא) שארה כסותה ועונתה, לא יגרע." ], [ "והיה אם לא חפצת בה. הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.", "ושלחתה לנפשה. ולא לבית אלהיה.", "ושלחתה. בגט, כדברי רבי יונתן. ואם היתה חולה, ימתין לה עד שתבריא. קל וחומר לבנות ישראל, שהם קדושות וטהורות.", "(ומכור) לא תמכרנה בכסף. אין לי אלא שלא ימכר בכסף. מנין שלא יתננה במתנה, ושלא יעשה בה טובה? תלמוד לומר ומכור לא תמכרנה (בכסף).", "לא תתעמר בה. לא תשתמש בה. דבר אחר לא תתעמר בה (כדברי ר' יונתן. ד\"א,) הרי זו אזהרה (לב\"ד) [לבד].", "תחת אשר עניתה. אפילו לאחר מעשה יחידי." ], [ "כי תהיין לאיש שתי נשים. במי שיש לו בהם הויה, (יבמות כב) יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הויה. (שתים כמשמעו) [משמע], מוציא את אלו ומוציא את היבמה! [מוציא אני את אלו, שאין להן קדושין עליו ולא על אחרים; ולא אוציא את היבמה, שכן ישנה בקדושין אצל אחרים].", "רבי שמעון אומר, בדרך ארץ הכתוב מדבר. מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.", "וילדו לו בנים. להוציא את הספק, בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני.", "אין לי אלא היוצא ממקום הלידה. יוצא דופן מנין? תלמוד לומר וילדו לו, מכל מקום.", "(ד\"א,) כי תהיין לאיש שתי נשים. אין לי אלא שתים. מנין שאפילו הן מרובות? תלמוד לומר נשים.", "אין לי אלא בזמן שהן מרובות, ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות. מנין שאפילו כולן אהובות, אפילו כולן שנואות? תלמוד לומר (אהובה) האהובה (שנואה) והשנואה, ריבה הכתוב.", "אין לי אלא בזמן שהן מרובות, וכולן אהובות או כולן שנואות. מנין אפילו הן שתים? תלמוד לומר שתי נשים.", "אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים (,אחת אהובה ואחת שנואה). מנין אפילו אחת והיא אהובה, אפילו אחת והיא שנואה? תלמוד לומר \"אהובה\" \"אהובה\", \"שנואה\" \"שנואה\", ריבה הכתוב.", "[ד\"א,] איזו היא אהובה - (קדושין מח וש\"נ) אהובה לפני המקום, שנואה - זו שנואה לפני המקום. יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה, שאינן לו כדרך כל הנשים. מנין אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר \"שנואה\" \"שנואה\", ריבה את העריות שהן בלא תעשה.", "ועדיין לא ארבה את העריות, שחייבים עליהן כרת בידי שמים. תלמוד לומר \"שנואה\" \"שנואה\", ריבה את העריות שהן בלא תעשה, וחייבים עליהן כרת.", "(קדושין מח) יכול אפי' שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר כי תהיין לאיש, כל שיש בה הויה, יצאו אלו שאין בהם הויה.", "וילדו לו בנים. מי שהולדות שלו. יצאו אלו, שאין הולדות שלו.", "ד\"א וילדו לו בנים, הבנים בתורה (=בדין) הזאת ואין הבנות בתורה הזאת. לפי שמצאנו, שהבנות נכנסות בנחלה תחת האחים, לחלוק בשוה. יכול תהיה בכורה נוהגת בהם? תלמוד לומר וילדו לו בנים, בנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.", "והיה הבן. (ב\"ב קכ) ולא טומטום ואנדרוגינוס.", "הבכור. (ב\"ב קכז) ולא הספק.", "לשניאה. הכתוב מבשרך, שבן הבכור לשניאה." ], [ "והיה ביום הנחילו את בניו. (ב\"ב יג וש\"נ) ביום מפילים נחלות, ואין מפילים נחלות בלילה.", "את אשר יהיה לו. מכאן שהבן נוטל בראוי כבמוחזק.", "לא יוכל לבכר. מלמד שאינו רשאי לבכר. יכול לא יהיה רשאי לבכר, ואם בכר יהיה מבוכר? תלמוד לומר לא יכול לבכר. הא אם בכר - אינו מבוכר.", "את בן האהובה. [על פני.] (בכורות מו) כיון שיצא ראשו ורובו בחיים, פוטר את הבא אחריו מן הבכורה.", "על פני בן השנואה הבכור. אף על פי שבן הבכור לשנואה." ], [ "כי את הבכור בן השנואה יכיר. (קדושין מח וש\"נ) יכירנו לאחרים. (מלמד שנאמן אדם לומר, \"זה בני בכור\"). רבי יהודה אומר, כשם שנאמן אדם לומר \"זה בני בכור\", כך נאמן לומר \"זה בני בן חלוצה\" ו\"בן גרושה הוא\". וחכמים אומרים, אינו נאמן. ", "לתת לו פי שנים. (בבא בתרא כב) פי שנים (בששה) [כאחד]. או פי שנים בכל הנכסים? הרי אתה דן, הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד - פי שנים כאחד, אף כשנוחל עם חמשה - פי שנים כאחד. ", "או כלך לדרך זו. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים בכל הנכסים; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים בכל הנכסים! תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו, ריבה נחלה לבנים. ", "אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים, הא אין עליך לדון כדין האחרון, אלא כדין הראשון. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה, מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים כאחד; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים כאחד מהם. וכן הוא אומר (בראשית מח כב) (ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. ואומר) (דה\"א ה) ובני ראובן וכו' הוא הבכור [ובחללו יצועי אביו, נתנה בכורתו לבני יוסף.] ואומר (דה\"א ה) כי יהודה גבר באחיו [והבכורה (נתנה) ליוסף. ואומר (דה\"א ה) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך]. ", "הואיל ומצאנו שהבכורה ליוסף, והבכורה לדורות. מה מצינו בבכורה ליוסף - פי שנים כאחד, אף בכורה האמורה לדורות - פי שנים כאחד מהם. ", "בכל אשר ימצא לו. (בכורות יב וש\"נ) מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. ", "כי הוא ראשית אונו. ולא ראשית עונה (של אשה).", "לו משפט הבכורה. מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים." ], [ "כי יהיה לאיש בן ולא כשיהיה לבן בן.", "בן. ולא בת.", "בן - ולא איש, קטן פטור שלא בא לכלל מצות.", "סורר ומורה. שני פעמים. (ומורה [סורר], שוטה. ומורה, שמורה לעצמו דרך אחרת. ", "(ד\"א) (בשביל שאכל זה ממון אביו, אמרת בן סורר ומורה ימות! אלא נדון על שם סופו - מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב. אביו של זה חשק יפת תואר, והכניס שטן לתוך ביתו, ונעשה בנו סורר ומורה. סופו להמיתו מיתה משונה, שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות, והומת). (לא בשבת ולא ביו\"ט). ", "ד\"א, סורר על דברי אביו, ומורה על דברי אמו. סורר על דברי תורה, ומורה על דברי הנביאים. סורר על דברי עדים, ומורה על דברי הדיינים. ", "(סוטה כה וש\"נ) אמר רבי יאשיה, שלשה דברים סח לי רבי זעירא משום אנשי ירושלים, סוטה, אם רצה בעלה למחול לה, מוחל. סורר ומורה, אם רצו אביו ואמו למחול לו, מוחלים לו. זקן ממרא על פי ב\"ד, אם רצו חביריו למחול לו, מוחלים לו. ", "וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבי יהודה בן בתירא, על שנים הודה לי ועל אחד לא הודה לי. על סוטה ועל בן סורר ומורה הודה לי, ועל זקן ממרא על פי ב\"ד לא הודה לי; מפני שהיה מעמיד מחלוקת בישראל. ", "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו. יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו, להדליק את הנר, ולא הדליק? תלמוד לומר \"איננו שומע\" \"איננו שומע\" לגזרה שוה. מה \"איננו שומע\" האמור (כאן) [להלן], בן סורר ומורה זולל וסובא; אף \"איננו שומע\" האמורה (להלן) [כאן], בן סורר ומורה זולל וסובא. (מה \"איננו שומע\") [רבי יוסי ברבי יהודה אומר,] עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו (וכו'). ", "ויסרו אותו. במכות.", "ולא ישמע אליהם. מלמד שמלקים אותו בפני שלשה." ], [ "ותפשו בו אביו ואמו. (סוטה כה) מלמד שאינו חייב עד שיהיה לו אב ואם, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, אם לא היתה אמו ראויה לאביו, אינו נעשה בן סורר ומורה.", "והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. (מכות י) מצוה בזקני עירו ובשער מקומו.", "ואמרו אל זקני עירו, בננו זה. שלקה בפניכם. מלמד שאם מת אחד מהם, אינו נסקל.", "(סנהדרין שם) היה אחד מהם גידם או חגר או אלם או חרש או סומא, אינו נעשה בן סורר ומורה. שנא' \"ותפשו בו\" ולא גדמים. \"והוציאו אותו\" ולא חגרים. \"ואמרו\" ולא אלמים. \"בננו זה\" ולא סומים. \"איננו שומע בקולנו\" ולא חרשים. מתרים בו בפני שלשה ומלקים אותו. חזר וקלקל, נידון בכ\"ג, ואין נסקל עד שיהיו שם שלשה הראשונים, שנאמר \"בננו זה\" זה שלקה בפניכם. \"זולל וסובא\", זולל בבשר וסובא ביין. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, (משלי כג) אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו. ואומר, (משלי כג) זולל וסובא יורש, וקרעים תלביש נומה." ], [ "ורגמוהו כל אנשי עירו. וכי כל אנשי עירו רוגמים אותו? אלא במעמד כל אנשי עירו.", "באבנים. יכול באבנים מרובות? תלמוד לומר באבן. יכול באבן אחת? תלמוד לומר באבנים. אמור מעתה, לא מת בראשונה ימות בשניה.", "(סנהדרין עא) א\"ר יוסי, וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין, נסקל? אלא הגיעה תורה לסוף ענינו של זה, ואמרה ימות זכאי ואל ימות חייב. שמיתתם של רשעים נאה להם ונאה לעולם, ורע לצדיקים רע להם ורע לעולם. יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם. שקט לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים נאה להם ונאה לעולם.", "ובערת הרע. בער עושי הרעות מישראל." ], [ "וכי יהיה באיש, חטא משפט מות והומת. (סוטה כג וש\"נ) האיש נתלה ואין האשה נתלית. רבי אליעזר אומר אף האשה נתלית. ", "אמר להם רבי אליעזר, והלא שמעון בן שטח, תלה נשים באשקלון! אמרו לו, שמונים נשים תלה, ואין דנים שנים ביום אחד; אלא שהשעה צריכה, ללמד בה את אחרים. ", "ותלית אותו. יכול יהיו כל הנסקלים נתלים? תלמוד לומר כי קללת א-להים תלוי, אחר שריבה הכתוב, מיעט. הרי אנו למדין אותו מן המגדף - מה מגדף מיוחד שפושט ידו בעיקר, והוא נתלה; כך כל הפושט ידו בעיקר, הוא נתלה. רבי אליעזר אומר, מה המגדף מיוחד שהוא נסקל, והרי הוא נתלה; כך כל הנסקלים - נתלים. יכול יהיו תולים אותו חי? תלמוד לומר והומת ותלית אותו. ", "\"אותו\" ולא את כליו. (\"אותו\" ולא את עדיו.) \"אותו\" ולא את זוממיו. \"אותו\", מלמד שאין דנים שנים ביום אחד. ", "על עץ. בעץ התלוש ולא בעץ המחובר.", "מנין למלין את מתו, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר \"לא תלין נבלתו על העץ\". הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים, יכול יהיה עובר עליו? תלמוד לומר \"על העץ\". מה עץ מיוחד, שהוא ניוול לו, אף כל שהוא ניוול לו. ", "\"לא תלין נבלתו על העץ\" - מצות לא תעשה, \"כי קבור תקברנו\" - מצות עשה. כיצד עושים לו? ממתינים לו עד שחשכה, ותולין לו, ומתירין אותו. ואם (לאו) [לן], עובר בלא תעשה, שנאמר \"לא תלין נבלתו וגו'\". ", "כלומר, מפני מה זה תלוי? מפני שקלל את השם, ונמצא [שם שמים] מתחלל! ", "האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה. רבי יהודה אומר, אחד האיש ואחד האשה. אלא שהאיש, תולין אותו ופניו כלפי העם, ואחוריו כלפי העץ; והאשה, פניה כלפי העץ, ואחוריה כלפי העם. האיש מכסים אותו פרק אחד מלפניו, והאשה שני פרקים - אחד מלפניה ואחד מאחריה, מפני שכולה ערוה. ", "\"ולא תטמא את אדמתך\" - ונמצא שם שמים מתחלל. \"אשר ה' א-להיך נותן לך\" - להזהיר בית דין על כך. " ], [ "לא תראה. (ב\"מ לג) יכול אפילו הוא רחוק ממנו מלא מיל? תלמוד לומר (שמות כג) כי תפגע. אי כי תפגע, שומע אני כמשמעו! תלמוד לומר לא תראה. הא כיצד? שערו חכמים אחד משבעה [ומחצה] במיל, שהוא ריס. ", "(נמצינו למדין, שהוא עובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. ", "עזב תעזוב עמו, זו פקידה. הקם תקים עמו, זו טעינה, דברי רבי יהודה בן בתירא).", "לא תראה את שור אחיך. מצות לא תעשה. ולהלן הוא אומר כי תפגע, מצות עשה. [נמצינו למדין, שהוא עובר על מצות עשה, ועל מצות לא תעשה].", "שור אחיך. אין לי אלא שור אחיך, שור אויבך מנין? תלמוד לומר \"שור אויבך\", מכל מקום. אם כן למה נאמר \"אחיך\"? אלא מלמד, שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע.", "או את שיו נדחים. כדרך הנדחים. מכאן אתה אומר, איזהו אבדה? מצא חמור או פרה רועים בדרך, אין זו אבדה. חמור וכליו הפוכים, פרה ורצה בין הכרמים, הרי זו אבדה.", "והתעלמת. פעמים שאתה מתעלם (,ופעמים שאי אתה מתעלם). כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה שלו מרובה משל חברו – פטור. לכך נאמר \"והתעלמת\", פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאין אתה מתעלם.", "השב תשיבם. החזירה וברחה החזירה וברחה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים - [חייב להחזירה,] שנאמר השב תשיבם. החזירה למקום שראוה אחרים ולא נטפלו בה, נגנבה או אבדה - חייב באחריותה, עד שיכניסה לרשותו. לכך נאמר השב תשיבם לאחיך." ], [ "ואם לא קרוב. [שיכול] אין לי אלא קרוב, רחוק מנין? תלמוד לומר [ואם לא קרוב. אין לי אלא רחוק וקרוב שמכירו, אם אין מכירו מנין? תלמוד לומר ולא ידעתו]. ", "ואספתו. [מציאה שדרכה להאסף, להביא השבורה]. אל תוך ביתך. ולא לבית אחר.", "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו. (ב\"מ כח) וכי עלתה על דעתך, שאתה נותן לו, עד שלא יתן סימניו! אם כן למה נאמר עד דרוש אחיך אותו? עד שתדרוש את אחיך, אם רמאי הוא, אם אינו רמאי. ", "[והשבותו לו. ראה היאך תשיבנו לו, שלא יאכיל עגל לעגלים, סייח לסייחים. וכל דבר שעושה ואוכל כגון חמור ופרה, עושה ואוכלת.] והשבותו לו. (ב\"ק פט) אף את עצמו אתה משיב. " ], [ "וכן תעשה לחמורו. (היתה חמור) עושה והיא אוכלת.", "(ב\"מ כט) כסות, מנערה אחת לל' יום; שוטחה לצרכה, אבל לא לכבודו. ", "כלי כסף וכלי נחשת, משתמש בהם לצרכו, אבל לא לשחקן. ", "(ב\"מ ל) כלי עץ, משתמש בהם כדי שלא ירקבו. ", "[אין לי אלא אלו בלבד, שאר אבדה מנין? תלמוד לומר לכל אבדת אחיך. אם כן,] (ב\"מ כז) אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת? להקיש אליה - מה שמלה מיוחדת, שיש לה סימנים ויש לה תובעים; כך כל שיש לו סימנים ויש לו תובעים. ", "אשר תאבד ממנו. פרט לפחות משוה פרוטה. ר' יהודה אומר, \"ומצאת\", פרט לפחות משוה פרוטה. ", "לא תוכל להתעלם. ליתן עליו בלא תעשה." ], [ "לא תראה את חמור אחיך. זו מצות לא תעשה. ולהלן הוא אומר (שמות כג) כי תראה - מצות עשה. ", "אין לי אלא חמור אחיך, חמור שונאך מנין? תלמוד לומר (שמות כג) חמור שונאך, מכל מקום. אם כן למה נאמר \"אחיך\", אלא מלמד שלא דברה תורה, אלא כנגד יצר הרע. ", "נופלים. ולא עומדים.", "בדרך. ולא ברפת. מכאן אמרו, (ב\"מ לב) מצאה ברפת - אין חייב בה, ברשות הרבים - חייב בה. ", "והתעלמת מהם. (ב\"מ ל וש\"נ) פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאין אתה מתעלם. כיצד, היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה שלו מרובה משל חברו – פטור. שנאמר והתעלמת מהם, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם. ", "עזב תעזב עמו. [זו פריקה. הקם תקים עמו. (ב\"מ לב) זו טעינה, דברי ר\"י בן בתירה]. העמידה ונפלה העמידה ונפלה, אפילו חמשה פעמים – חייב, שנאמר הקם תקים (עמו). הלך וישב לו, ואמר לו, \"הואיל ועליך מצוה לפרוק, פרוק\" – פטור, שנאמר הקם תקים עמו. יכול אפי' זקן, אפי' מוכה שחין? ת\"ל הקם תקים עמו. " ], [ "לא יהיה כלי גבר על אשה. (נזיר נט.) וכי מה בא הכתוב ללמדנו? [אם] שלא תלבש אשה כלים לבנים, ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים, (ת\"ל) [הרי כבר נאמר] \"תועבה\", דבר הבא לידי תועבה! [אלא] זה כללו של דבר - שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש, ותלך לבין האנשים; והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים, וילך לבין הנשים. ", "ר\"א בן יעקב אומר, [מנין] שלא תלבש אשה כלי זין, ותצא למלחמה? (ומה) תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה. [ומנין] שאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים? תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה. ", "כי תועבת ה' א-להיך. קרוי חמישה שמות, חרם תועבה שנאוי משוקץ עול. " ], [ "כי יקרא. (חולין קלט) פרט למזומן.", "מיעוט אפרוחים – שנים, מיעוט ביצים - שנים. מנין [אפילו] אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת, חייב לשלח? תלמוד לומר \"קן\" \"קן\", מכל מקום. ", "(מכלל שנאמר, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים,) יכול שאני מוציא אווזים ותרנגולים, שקננו בפרדס? תלמוד לומר לפניך. ", "אין לי אלא ברשות היחיד, ברשות הרבים מנין? תלמוד לומר בדרך. ", "על האילנות מנין? תלמוד לומר בכל עץ.", "על הארץ מנין? תלמוד לומר או על הארץ.", "והאם רובצת על האפרוחים. מה אפרוחים בני קיימא (יצאו מתים), אף ביצים בני קיימא; יצאו מוזרות. מה ביצים צריכים לאמם, אף אפרוחים צריכים לאמם; יצאו מפריחים, שאין צריכים לאמם. ", "והאם רובצת. כשהיא רובצת עליהם, פרט למעופפת. יכול אף על פי שכנפיה נוגעים בהם? תלמוד לומר והאם רובצת על האפרוחים, אף על פי שאינה עמהם. ", "יכול עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור, וטהור רובץ על ביצי עוף טמא, יהא חייב לשלח? תלמוד לומר והאם רובצת על האפרוחים, עד שיהיו כולם מין אחד. ", "לא תקח האם על הבנים. מכלל שנאמר (ויקרא יד) ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות, יכול יקחנה לטהר בה את המצורע? תלמוד לומר לא תקח. ", "לא תקח האם, זו מצות לא תעשה. שלח תשלח את האם זו מצות עשה. שלחה וחזרה שלחה וחזרה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים - חייב לשלח, שנאמר שלח תשלח. ", "(האווזים ותרנגולים שמרדו ושקננו בפרדס - חייב לשלח, בבית - פטור מלשלח. ", "אפרוחים או ביצים. מיעוט אפרוחים - שנים, מיעוט ביצים – שנים. מה אפרוחים שיש בהם צורך, יצאו מתים שאין בהם צורך; אף בצים שיש בהם צורך, יצאו בצים מוזרות שאין בהם צורך. ואם אין שם אלא ביצה אחת או אפרוח אחד - חייב לשלח (ד\"א) [שנאמר] כי יקרא קן צפור לפניך, מכל מקום.) ", " בדרך בכל עץ או על הארץ. מה דרך ר\"ה, יצאו מקושרות שהם ברשות אחר. ", "[ד\"א, שלח, בטהורה הכתוב מדבר. או אף בטמאה הכתוב מדבר? תלמוד לומר (דברים י״ד:י״א-י״ב) כל צפור טהורה תאכלו. זה בנין אב, כל מקום שנאמר \"צפור\", בטהורה הכתוב מדבר, כדברי רבי יאשיה. הא אם שילחה, והחזיר בדרך את פניו - פטור מלשלח]. " ], [ "שלח תשלח את האם. זו מצות עשה. שלחה וחזרה שלחה וחזרה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים - חייב לשלח, שנאמר שלח תשלח. [הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו פטור מלשלח]. שלח תשלח [את האם]. בנקבות הכתוב מדבר ולא בזכרים.", "[קורא זכר,] רבי אליעזר מחייב בשלוח, שנאמר שלח תשלח ; וחכמים פוטרים, האם - פרט לקורא זכר. ", "הנוטל אם מעל הבנים, (רבי יוסי ב)רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח; וחכמים אומרים, משלח ואינו לוקה. זה הכלל, כל מצות עשה שיש בה קום עשה, אין חייבים עליה. (לא תקח האם על הבנים, אפילו לטהר בה את המצורע.) [והארכת ימים,] והרי הדברים קל וחומר, מה מצוה קלה שהיא כאיסור, (אמרה תורה יטב לך והארכת ימים,) כתוב בה אריכות ימים, מצות חמורות שבתורה, על אחת כמה וכמה. " ], [ "כי תבנה בית חדש. אין לי אלא בונה. לקח, ירש ונתן לו במתנה, מנין? תלמוד לומר (בית, מכל מקום) [לא תשים דמים בביתך, מכל מקום]. ", "[בית.] אין לי אלא בית. מנין הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות? תלמוד לומר [כי תבנה] (ולא תשים דמים בביתך).", "יכול אף הבונה בית שער, אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר בית. מה בית מיוחד, שהוא בית דירה; יצאו אלו, שאינם בית דירה. ", "אין לי אלא גג. מנין לרבות בורות, שיחין ומערות, חריצים ונעיצים? תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך. אם כן למה נאמר גג? פרט לכבש בית, (לרבות היכל גג,) פרט לאולם. ", "חדש. רבי אומר, משעת חדושו עשה לו מעקה. כמה הוא מקום מעגילו - שלשה טפחים, בית דורסו - עשרה. ", "ועשית מעקה לגגך. זו מצות עשה. לא תשים דמים בביתך. מצות לא תעשה.", "כי יפול הנופל ממנו. ראוי זה שיפול, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. ", "ממנו. ולא לתוכו. שאם היה רשות הרבים גבוה ממנו עשרה טפחים, ונפל ממנו לתוכו – פטור, שנאמר \"ממנו\", ולא לתוכו. ", "ד\"א, כי תבנה, ר' ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמדך כיצד הוא נדון, שנאמר (קהלת ט) כי לא ידע האדם את עתו, כדגים שנאחזים במצודה. ", "(סוכה ג) בית שאין בו ד' על ד' – פטור מן המעקה ומן המזוזה ומן הערוב ואין עושין אותו עיבור לעיר ולא טיבול למעשרות ואין נותנים לו ד' אמות לפתחו הנודר מן הבית - מותר לישב בו ואין מטמא בנגעים (ואין צמות ביובל) [ואין נחלט בבתי ערי חומה] ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה." ], [ "לא תזרע כרמך כלאים. מה אני צריך, והלא כבר נאמר (ויקרא יט) שדך לא תזרע? (מ\"ק ב וש\"נ) מלמד שכל המקיים כלאים, עובר בשני לאוין. ", "אין לי אלא כרם שלם. מנין אפילו כרם יחידי ועושה פירות? תלמוד לומר כרם, מכל מקום. ", "ומנין לכלאי הכרם שאסור בהנאה? נאמר כאן \"קדש\", ונאמר להלן \"קדש\"; מה להלן איסור הנאה, אף כאן איסור הנאה. ", "פן תקדש המלאה הזרע (כלאים ז) מאימתי מלאה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן (המצרי).", "הזרע [אשר תזרע]. פרט (כלאים ה) לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים. הזורע והרוח מסערתו. יכול שאני (מרבה) [מוציא], הזורע והרוח מסייעתו? ת\"ל אשר תזרע. ", "(כלאים ה) המקיים קוצים בכרם - רבי אליעזר אומר קדש, שנאמר אשר תזרע. וחכמים אומרים, \"זרע\" - פרט למקיים קוצים בכרם. ", "ותבואת הכרם. מאימתי התבואה מתקדשת – משתשריש, וענבים - משיעשו כפול הלבן. ", "אין לי אלא כרם שהוא עושה פירות, שאין עושה פירות מנין? תלמוד לומר (כרם) [לא תזרע כרמך], מכל מקום. אין לי אלא כרם שלך, כרם של אחרים מנין? תלמוד לומר (לא תזרע כרמך) [כרם], מכל מקום. ", "(כלאים ו) המתיח זמורות של גפן על גבי זרעים, אפילו אמה על אמה, הגפן אסורה היא ופרותיה. ", "יכול לא (יחרש על) [יזרע], זה בפ\"ע (ועל) וזה בפ\"ע? ת\"ל יחדו, אבל זבפ\"ע (=זה בפני עצמו) וזבפ\"ע - מותר. ", "(ד\"א) כלאים. לחייב משום כרם ומשום שדה. ", "ד\"א פן תקדש המלאה, פן תאסר המלאה כדברי רבי יהודה. ", "אשר תזרע. אין לי אלא שזרע. זרע חבירו ורצה לקיים, מנין? תלמוד לומר תזרע, מכל מקום. " ], [ "לא תחרוש בשור ובחמור. יכול לעולם? כשהוא אומר (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך (כמוך), [הרי] שור וחמור עושים מלאכה. אם כן למה נאמר, לא תחרוש בשור ובחמור [יחדיו]? אין לי אלא שור וחמור. מנין לרבות שאר בהמה וחיה כיוצא בשור? תלמוד לומר לא תחרוש [יחדיו], מכל מקום. אם כן למה נאמר בשור ובחמור? בשור וחמור אי אתה חורש, אבל (כלאים ח) אתה חורש באדם ובחמור.", "ד\"א לא תחרוש, אין לי אלא חורש. מנין לרבות את הדש, ואת היושב בקרון, (והיוצא) [והמוציא] והמנהיג? תלמוד לומר \"יחדיו\", מכל מקום. רבי מאיר פוטר היושב בקרון.", "יחדיו. פרט (לרמך) [לפרד]. יחדיו. (פרט) [לרבות] לקושר הסוס בצדי הקרון או לאחר הקרון (,או הדולפקיס לגמלים)." ], [ "לא תלבש שעטנז. יכול לא ילבש אדם גיזי צמר ואניצי פשתן? תלמוד לומר שעטנז, דבר שהוא שוע טוי ונוז. רבי שמעון בן אלעזר אומר, נלוז ומליז את אביו שבשמים עליו. [הלבדים אסורים משום כלאים. אף על פי שאין בהם משום ארוג, יש בהם משום שוע]. ", "לא תלבש. אין לי אלא שלא ילבש, מנין שלא יתכסה? תלמוד לומר לא יעלה עליך. יכול לא יפשילנו לקופה אחריו? תלמוד לומר לא תלבש. לבישה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה ולומר לך - מה לבישה מיוחדת, שהוא הנאת הגוף, [אף כל הנאת הגוף]. ", "יכול לא ילבש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן, וחלוק של פשתן על גבי חלוק של צמר? ת\"ל יחדיו, [אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר]. ", "חנניא בן גמליאל אומר, (שם) מנין שלא (יסרק סרק) [יקשור סרט] של צמר ושל פשתן, לחגור בו את מתניו, אף על פי שהרצועה באמצע? תלמוד לומר יחדיו, מכל מקום. כשתמצא לומר השק והקופה מצרפין את הכלאים. ", "(צמר ופשתים יחדיו. אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו – מותר.)" ], [ "גדילים תעשה לך. (אמור מעתה) שניהם נאמרו בדבור אחד. זכור ושמור, נאמרו בדבור אחד. ", "מחלליה מות יומת, וביום השבת שני כבשים בני שנה, נאמרו בדבור אחד. ", "ערות אשת אחיך לא תגלה, יבמה יבא עליה, נאמרו בדבור אחד. ", "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל וגו', ולא תסוב נחלה ממטה למטה, בדבור אחד. ", "נאמר מה שאי אפשר לבשר ודם, לומר שני דברים כאחד, שנאמר (תהלים סב) אחת דבר א-להים שתים זו שמעתי. " ], [ "גדילים תעשה לך. למה נאמר? לפי שנאמר (במדבר טו) ועשו להם ציצית, שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו, תלמוד לומר גדילים. (מנחות מא וש\"נ) כמה גדילים נעשים? אין פחות משלשה חוטים, כדברי בית הלל. ובית שמאי אומרים, מארבעה חוטים של תכלת, וארבעה חוטים של לבן של ארבע ארבע אצבעות. [ד\"א, גדילים תעשה לך, זה לבן. מנין לרבות (את ה) [חוט אחת של] תכלת? תלמוד לומר (במדבר שם) ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת]. ", "והלכה כדברי בית שמאי. במה דברים אמורים – בתחלה; אבל בשיריה ובגרדומיה, כל שהוא. ", "(על ארבע. יצאו בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח'). (ד\"א, גדילים תעשה לך, זה לבן. מנין לרבות את התכלת? תלמוד לומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת). ", "תעשה. ולא מן העשוי. שלא יוציא נימין מן הטלית, ויעשה [ציצית]. על ארבע, ולא על ח'. [יצאו בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח'. (כסותך). ופרט ליגע ולתכלתא ולתבלטירים ולקרקים לסדסים לבורדסים, לפי שאינם מרובעים. ", "רבי אליעזר בן יעקב אומר, מנין שלא יתן על אמצע בגד, אלא על שפתו? שנאמר על ארבע כנפות כסותך.", "כסותך. פרט לסדין. תכסה. פרט לסגוס.", "בה. פרט למעפורת, שלא מכסה בה ראשו ורובו. " ], [ "כי יקח איש אשה ובא אליה (ושנאה). [בדברים.] רבי יהודה אומר, (כתובות מה) אם בא אליה לוקה, ואם לאו אינו לוקה. ", "ושנאה. [רבי ישמעאל אומר, בא וראה מה שנאה גורמת, שמביאתו לידי לשון הרע]. ", "מכאן אתה אומר, עבר אדם עבירה קלה, סופו לעבור עבירה חמורה. עבר אדם על ואהבת לרעך כמוך, סופו לעבור על לא תקום ולא תטור, ועל לא תשנא את אחיך, (ואהבת לרעך כמוך,) וחי אחיך אמך (אולי \"עמך\"), עד שבא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר כי יקח איש אשה [ושנאה]. ", "ושם לה עלילות דברים. יכול אפילו אמר לה, \"הקדחת לי את התבשיל\", והיא לא הקדיחה! תלמוד לומר \"עלילות דברים\" \"עלילות דברים\" לגזרה שוה. מה \"עלילות דברים\" האמור להלן, טענת בתולים; אף \"עלילת דברים\" האמור כאן, טענת בתולים. (ומה) [אי מה] \"עלילות דברים\" האמור (כאן) [להלן מקום] בתולים, מנין לרבות ביאות אחרות? תלמוד לומר והוציא עליה שם רע. ", "ואמר. [מלמד שתובע מתחיל בדברים תחלה.]", "את האשה הזאת. מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידתה.", "לקחתי ואקרב אליה. הרי עדים שזנתה בבית אביה. (איש או אשה) למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא כ) ואיש אשר ינאף את אשת איש. אחד שבאו לה עדים בביתה בעלה, שזנתה בבית אביה; ואחד שבאו לה עדים בבית אביה, שזנתה בבית אביה - משמע שתהא נדונית על שער העיר. הרי הכתוב מוציא את שבאו לה עדים בבית בעלה, שזנתה בבית אביה, שתהא נדונית על פתח בית אביה. לכך נאמר כי יקח איש אשה. ", "(רבי ישמעאל אומר, בוא וראה מה שנאה גורמת,שהיא מביאה לידי לשון הרע). ", "ולקח אבי הנערה ואמה. אין לי אלא שיש לה אב ואם. יש לה אב ולא אם, אם ולא אב, לא אב ולא אם, מנין? תלמוד לומר (נערה) [והוציאו את בתולי הנערה], מכל מקום. אם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה? הם שגדלו גדולים רעים, יבאו (ויתנו) [ויראו] להם גידוליהם. (והוציאו את בתולי הנערה, כמשמעה). ", "ואמר אבי הנערה אל הזקנים. מכאן שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש.", "את בתי נתתי לאיש הזה. (כתובות כב) מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו הקטנה." ], [ "והנה הוא שם עלילות דברים. ואלה בתולי בתי. (כתובות כב וש\"נ) הרי עדים להזים עדיו של זה. ", "רבי יהודה אומר, אינו חייב לעולם, אלא אם כן בעל. ", "(מלמד שתובע מתחיל בדברים תחלה. והיא בעולת בעל.", " רבי ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמד על היבמה, שהבא עליה אינו חייב עד שתבעל). " ], [ "ופרשו השמלה לפני זקני העיר. (שם) יחוורו הדברים כשמלה. וזה אחד מן הדברים, שהיה רבי ישמעאל דורש מן התורה כמשל. כיוצא בו (שמות כב) אם זרחה השמש עליו דמים לו. וכי עליו זורחת השמש בלבד! ומה תלמוד לומר אם זרחה השמש עליו? מה שמש שלום בעולם, אף זה אם הוא יודע שהוא שלום (=הגנב) והרגו, הרי זה חייב. כיוצא בו (כתובות כא) אם יקום והתהתלך בחוץ על משענתו - על בוריו. וכן הוא אומר ופרשו את השמלה.", "(רבי עקיבא אומר, הרי הוא אומר ופרשו את השמלה) לפני זקני העיר, נמצאו עדי הבעל זוממים, (ד\"א ופרשו השמלה) יבואו עדיו של זה ועדיו של זה, ויאמרו דבריהם לפני זקני העיר.", "רבי אליעזר [בן יעקב] אומר, דברים ככתבן." ], [ "ולקחו זקני העיר ההיא את האיש. ולא את הקטן.", "ויסרו אותו. במכות.", "וענשו אותו. בממון.", "מאה כסף. (כתובות מה וש\"נ) כסף צורי.", "ונתנו לאבי הנערה. ולא לאבי בוגרת.", "ונתנו לאבי הנערה. ולא לאבי גיורת, שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה; שאין לה מאה כסף.", "כי הוציא שם רע. ולא על זו בלבד הוציא שם רע (אמרו), אלא על כל בתולות ישראל.", "ולו תהיה לאשה. מלמד ששותה בעציצו, ואפילו היא חיגרת, ואפי' היא סומא, ואפי' היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבא בישראל, יכול יהיה רשאי לקיימה? ת\"ל ולו תהיה לאשה, אשה הראויה לו.", "לא יוכל לשלחה כל ימיו. ואפילו לאחר זמן. (ת\"ל כל ימיו. הוא לאחר זמן)." ], [ "(ואם אמת היה הדבר,) [לא נמצאו בתולים לנערה]. אין לי אלא כדרכה. שלא כדרכה מנין? ת\"ל (היה) [אם אמת היה הדבר הזה,] ", "לא נמצאו בתולים לנערה, אין עדים להזים עדים של זה.", "והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה. אין לי אלא שיש לה אב, ויש לה פתח בית אב. יש לה פתח בית אב, ואין לה אב, מנין? ת\"ל והוציאו את הנערה, מכל מקום." ], [ "וסקלוה כל אנשי עירה. וכי כל האנשים רוגמים אותה? אלא במעמד כל אנשי עירה.", "באבנים. יכול באבנים מרובות? ת\"ל באבן. אי באבן, יכול אפילו באבן אחת? ת\"ל באבנים. אמור מעתה, אם לא מתה בראשונה, תמות בשניה.", "כי עשתה נבלה בישראל. לא את עצמה בלבד נוולה אלא כל בתולות ישראל. ", "לזנות בית אביה. נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מאביה האמור (להלן) [כאן] זנות עם זיקת הבעל אף אביה האמור (כאן) [להלן] זנות עם זיקת הבעל." ], [ "כי ימצא איש. בעדים. שוכב עם אשה בעולת בעל. להביא את שנבעלה בבית אביה, ועדיין היא ארוסה. דבר אחר. בעולת בעל, ר' ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמדך על היבמה; שהבא עליה, אינו חייב עד שתבעל. ", "ומתו. בסתם מיתה האמורה בתורה - בחנק.", "גם שניהם. ולא העושה מעשה חדודים.", "כשהוא אומר \"גם\", לרבות הבאים (מאחריהם) [אחריהם]. ", "האיש השוכב עם האשה. ואע\"פ שהיא קטנה. ", "והאשה. אע\"פ שנבעלה לקטן. ", "ובערת הרע. בער עושי הרעות מישראל." ], [ "כי יהיה נערה בתולה מארשה. מלמד שאינו חייב, עד שתהא נערה, בתולה, מארשה לאיש.", "ומצאה איש בעיר. אלו לא יצאת בעיר, לא היה מסתקף לה.", "בעיר. (מלמד) [מגיד] שפרצה קוראה לגנב. ושכב עמה. (כל) [על] שכיבה.", "והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההיא. זו היא שאמרנו, שער שנמצא בו, ולא שער שנדונית בו.", "וסקלתם אותם באבנים. יכול באבנים מרובות? ת\"ל באבן. אי באבן, יכול אפילו באבן אחת? ת\"ל באבנים. אמור מעתה, לא מתו בראשונה ימותו בשניה.", "את הנערה על דבר אשר לא צעקה. (כשהוא אומר על דבר, אע\"פ שהתראה) [ומה ת\"ל על דבר? בהתראה.] להביא את המזידה בהתראת עדים.", "ואת האיש, על דבר אשר ענה את אשת רעהו. (כשהוא אומר על דבר, אע\"פ שהתראה) [ומה ת\"ל על דבר? בהתראה.]", "(אין לי אלא בעיר, בשדה מנין? ת\"ל ואם בשדה ימצא האיש ושכב עמה).", "ושכב עמה. פרט לאחד מחזיק ואחד שוכב, דברי ר' יהודה.", "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו. הראשון בסקילה והשני בחנק, דברי רבי." ], [ "ולנערה לא תעשה דבר. מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה. מנין אף מן הקרבן? ת\"ל חטא. מנין אף מן המכות? ת\"ל מות. מלמד (שכל) [שמכל] עונשים שבתורה (פטורים) [פטורה]. (ומצילים אותם בנפשם. אין לי אלא זה, הרודף אחר חברו להרגו ואחר הזכר - ת\"ל כן הדבר הזה). [כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן וגו'. וכי מה למדנו מרוצח מעתה? אלא הרי זה בה ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה. מה נעה\"מ (=נערה המאורסה) ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ", "אין לי אלא אלו, הרודף אחר הזכר, אחר חייבי כריתות ומיתת ב\"ד מנין? ת\"ל כן הדבר]. יכול אף הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עכו\"ם? ת\"ל הזה. הזה בסקילה, ואין כל אלו בסקילה. ", "כי בשדה מצאה. יכול בעיר חייבת, בשדה פטורה? ת\"ל צעקה וגומר. ואם אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה - פטורה, ואם יש לה מושיעים, בין בעיר בין בשדה - חייבת. ", "צעקה. פרט לשאמרה \"הניחו לו\", דברי ר' יהודה. [ואין מושיע לה, הא יש לה מושיע, בכל דבר שיוכל להושיע]. " ], [ "נוסחא הישנה
(כי ימצא איש. במפותה. ומה אונס חמור, אינו חייב אלא על נערה בתולה; מפתה הקל, אינו דין שלא יהא חייב, אלא על נערה בתולה! או חילוף - אם מפתה הקל, הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה; ומה ת\"ל \"בתולה\" באונס? שיכול אין לי שלא יהיה נותן לה; אבל יהיה נותן לאביה! ת\"ל \"בתולה\", פרט לבעולה. אין לי אלא בעולה, מוכת עץ מנין? ת\"ל \"בתולה\", פרט למוכת עץ. נאמר כאן \"אשר לא אורשה\", ונאמר להלן \"אשר לא אורשה\" במפותה. מה אונס חמור, אינו חייב עד שנתארסה ועד שנתגרשה; מפתה הקל, אינו דין שלא יהיה חייב עד שנתארסה ועד שנתגרשה! או חילוף - מה אם מפותה הקל, הרי זה חייב עד שנתארסה או עד שנתגרשה; אונס חמור, אינו דין שיהא חייב עד שנתארסה ונתגרשה! מה ת\"ל \"אשר לא אורשה\" שני פעמים, שלא יהיה נותן לה ולאביה. נאמר כאן \"נערה\", ונאמר \"נערה\" במפותה. מה אונס חמור, אינו חייב אלא על הנערה; אף מפותה הקל, אינו דין שלא יהיה חייב אלא על הנערה! או חילוף - ומה מפותה הקל, הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה! ת\"ל ונתן לאבי הנערה, ולא לאבי הבוגרת. והרי דברים ק\"ו - ומה אונס חמור, אינו חייב על הבוגרת; מפתה הקל, אינו דין שלא יהיה חייב על הבוגרת! להחליף את הדין אי אתה יכול, שהרי כבר נאמר \"נערה\" \"נערה\" שני פעמים).
נוסחא החדשה
[כי ימצא איש נערה בתולה. נאמר \"בתולה\" באונס, ונאמר \"בתולה\" במפתה. שאין ת\"ל \"בתולה\" במפתה - מה אונס חמור, אינו חייב אלא על בתולה, מפתה הקל, אינו דין שלא יהיה חייב אלא על בתולה! או חילוף - אם מפתה הקל, הרי הוא חייב על בתולה ועל שאינה בתולה; אונס חמור, אינו דין שיהא חייב על בתולה ועל שאינה בתולה! והלא נאמר \"בתולה\" באונס; שיכול אין לי להוציא בעולה, אלא שלא יהא נותן לאביה; אבל יהא נותן לה! ת\"ל \"בתולה\" \"בתולה\", פרט לבעולה. מוכת עץ מנין? ת\"ל \"הבתולות\", פרט למוכת עץ. נאמר כאן \"נערה\" ולא נאמר \"נערה\" במפותה. מפותה מנין? ודין הוא, מה אונס חמור, אינו חייב אלא על הנערה; מפותה הקל, אינו דין שלא יהא חייב אלא על הנערה! או חילוף - ומה מפותה הקל, הרי הוא חייב על נערה ועל שאינה נערה; אונס חמור, אינו דין שיהא חייב על נערה ועל שאינה נערה! והלא כבר נאמר \"נערה\", להוציא את שאינה נערה! שיכול אין לי אלא שלא יתן לאביה, אבל יתן לה! ת\"ל ונתן לאבי הנערה, ולא לאבי הבוגרת. והרי דברים ק\"ו, ומה אונס חמור, אינו חייב על הבוגרת; מפותה הקל, אינו דין שלא יהא חייב על הבוגרת! להחליף את הדין אי אתה יכול, שהרי כבר נאמר \"נערה\" \"נערה\" שני פעמים. אשר לא אורשה. להוציא שנתארסה ונתגרשה. ונאמר אשר לא אורשה במפותה. מה אונס חמור, אינו חייב על שנתארסה ונתגרשה; מפותה הקל, אינו דין שלא יהא חייב על שנתארסה ונתגרשה! או חילוף - מה אם מפותה הקל, הרי הוא חייב על שנתארסה ונתגרשה; אונס חמור, אינו דין שיהא חייב על שנתארסה ונתגרשה! והלא כבר נאמר אשר לא אורשה! שיכול שלא יתן לאביה, אבל יתן לה! ת\"ל \"אשר לא אורשה\" שני פעמים, שלא יתן לה ולאביה, דברי ר' יוסי הגלילי. ר\"ע אומר, אפילו נתארמלה ונתגרשה. והדין נותן, הואיל ואביה, זכאי בכסף קדושיה וזכאי בכסף קנסה. מה כסף קדושיה, אפילו נתארסה ונתגרשה; אף כסף קנסה, אפילו נתארסה ונתגרשה. א\"כ מה ת\"ל אשר לא אורשה? מופנה, להקיש ולדון גזרה שוה. נאמר כאן \"אשר לא אורשה\", ונאמר להלן \"אשר לא אורשה\"; מה כאן חמשים אף להלן חמשים, ומה להלן שקלים אף כאן שקלים]. ", "ושכב עמה. (על) [כל] שכיבה.", "ונמצאו. בעדים." ], [ "ונתן האיש. ולא הקטן.", "(לאבי הנערה. כל שכיבה - לאבי הנערה, שיהיה שלו) [השוכב. כל שכיבה]. ", "לאבי הנערה. ולא לאבי הבוגרות.", "חמשים כסף. כסף צורי.", "ולו תהיה לאשה. מלמד ששותה בעציצו; ואפילו היא חיגרת, ואפילו היא סומא, ואפילו היא מוכת עץ [שחין]. נמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבא בישראל, יכול יהיה רשאי לקיימה? ת\"ל ולו תהיה לאשה, הראויה לו. ", "תחת אשר ענה. לרבות את היתומה. מכאן אמרו, יתומה [שנתארסה] שנתארמלה או שנתגרשה - האונס חייב והמפתה פטור. ", "לא יוכל שלחה כל ימיו. (משלחה הוא ליבם) [אבל היבם משלחה]." ], [ "לא יקח איש את אשת אביו. מכאן אמרו (נושאין על האנוסה ועל המפותה. האונס והמפתה על הנושאה [אולי \"הנשואה\"] - חייב.) נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו. ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו, (לכך נאמר) [שנאמר] לא יקח איש את אשת אביו." ], [ "לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה. איזהו פצוע דכה - כל שנפצעו הביצים שלו, אפילו אחת מהן. אין לי אלא כולו, מנין אף מקצתו? [ת\"ל דכה]. ", "וכרות שפכה. כל שנכרת הגיד.", "אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שמעתי בכרם ביבנה, שמי שאין לו אלא אחת, זהו סריס חמה. מה בין פצוע דכה לכרות שפכה - אלא שפצוע דכה חוזר, וכרות שפכה אינו חוזר. זו מהלכות רופאים. ", "בקהל ה'. ר' יהודה אומר, ד' קהלות הן - קהל כהנים, קהל לוים, קהל ישראל, קהל גרים. ", "וחכמים אומרים, [אינן] אלא שלשה. " ], [ "לא יבא ממזר בקהל ה'. (בין איש בין אשה - לא יבוא ממזר, כל שהוא מומזר, מום זר) [מום זר. כל שהוא מום זר, בין איש בין אשה].", "איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבא, דברי ר\"ע, שנאמר לא יקח איש את אשת אביו, ולא יגלה כנף אביו [… לא יבא ממזר]. מה אשת אב מיוחדת, שאר בשר שהוא ב\"לא יבא\", והולד ממזר; כך כל שאר בשר שהוא בלא יבא, והולד ממזר.", "שמעון התימני אומר, כל שחייבים עליה כרת בידי שמים - הולד ממזר, [שנאמר לא יקח איש את אשת אביו … ולא יבא ממזר. מה אשת אב מיוחדת, שחייבין עליה כרת בידי שמים, הולד ממזר; אף כל שחייבין עליה כרת בי\"ש (=בידי שמים) - הולד ממזר].", "ר' יהושע אומר, כל שחייבים עליהם כריתות (נ\"א מיתות) ב\"ד, הולד ממזר, שנאמר לא יקח איש את אשת אביו … ולא יבא ממזר. מה אשת אב מיוחדת, שחייבים עליה מיתת ב\"ד והולד ממזר; אף כל שחייבים עליהם מיתות ב\"ד - הולד ממזר.", "גם דור עשירי. נאמר כאן \"דור עשירי\", ונאמר למטן \"דור עשירי\". מה \"דור עשירי\" האמור למטן עד עולם, אף \"דור עשירי\" האמור כאן עד עולם." ], [ "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. בזכרים הכתוב מדבר ולא בנקבות, [שנאמר] \"עמוני\" ולא עמונית, \"מואבי\" ולא מואבית (דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. מי דרכו לקדם - אנשים ולא נשים.) ", "שהיה בדין, ומה ממזר שלא נאמר בו \"עד עולם\", עשה בו נשים כאנשים; עמונים ומואבים, שנאמר בהם \"עד עולם\" - לא עשה בהם נשים כאנשים! או חילוף - ומה עמונים ומואבים, שנאמר בהם \"עד עולם\", לא עשה בהם נשים כאנשים; ממזר, שלא נאמר בו \"עד עולם\", אינו דין שלא נעשה בו נשים כאנשים! ת\"ל לא יבא ממזר, [מום זר] בין איש בין אשה. ", "אחר שריבה הכתוב ומיעט, הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון - ומה ממזר, שלא נאמר בו \"עד עולם\", עשה בו נשים כאנשים; עמוני ומואבי, שנאמר בהם \"עד עולם\", אינו דין שנעשה בהם נשים כאנשים! ת\"ל \"עמוני\" ולא עמונית דברי ר' יהודה. ר\"ש אומר, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, מי דרכו לקדם - אנשים ולא נשים. ", "גם דור עשירי וגו'. אם נאמר \"עד עולם\", למה נאמר \"דור עשירי\" (ואם נאמר \"דור עשירי\", למה נאמר \"עד עולם\")? אלא מופנה להקיש, ולדון ג\"ש. נאמר כאן \"דור עשירי\", ונאמר להלן \"דור עשירי\". מה \"דור עשירי\" האמור כאן - עד עולם, אף \"דור עשירי\" האמור (למטן) [להלן] - עד עולם. " ], [ "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. (כשהוא אומר על דבר,) [שאין תלמוד לומר \"על דבר\", אלא] אף על העצה. וכה\"א, עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב.", "בדרך. בשעת טרופיכם.", "בצאתכם ממצרים. בשעת גאולתכם.", "ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור. הרי דבר (גנאי) לבלעם.", "ולא אבה ה' א-להיך לשמוע אל בלעם, [ויהפוך]. מלמד (שאף) שהמקלל נתקלל. מפני מה? כי אהבך ה' א-להיך." ], [ "לא תדרוש שלומם וטובתם. מכלל שנ' וקראת אליה לשלום, יכול אף אלו כן? ת\"ל לא תדרוש שלומם.", "מכלל שנאמר בטוב לו לא תוננו, יכול אף אלו כן? ת\"ל \"וטובתם\".", "כל ימיך לעולם. לעולמי עולמים." ], [ "לא תתעב אדומי. מפני מה? כי אחיך הוא, גדולה אחוה.", "לא תתעב מצרי. מפני מה? כי גר היית בארצו. א\"ר אלעזר בן עזריה, המצרים לא קבלו את ישראל, אלא לצורך עצמם, וקבע להם שכר. והרי דברים ק\"ו, ומה אם מי שלא נתכוין לזכות וזכה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה; המתכון לזכות, עאכ\"ו.", "ר' שמעון אומר, מצריים הם טבעו את ישראל בים, ואדומים הם קדמו את ישראל בחרב, ולא אסרם הכתוב אלא עד ג' דורות. עמונים ומואבים, שנטלו עצה להחטיא את ישראל, אסרם הכתוב איסור עולם. ללמדך, שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו. שההורגו, אין מוציאו [אלא] מן העולם הזה (ומהעולם הבא); והמחטיאו, מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא." ], [ " בנים. \"בנים\" ולא בנות, דברי ר' שמעון. וחכ\"א, \"אשר יולדו להם\" - לרבות את הבנות. ", "אמר רבי שמעון, ק\"ו הדברים - ומה במקום שאסר את הזכרים לעולם, התיר את הנקבות מיד; מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד ג' דורות, אינו דין שנתיר הנקבות [מיד]! אמרו לו, אם הלכה נקבל, אם לדין יש תשובה. אמר להם, הלכה אני אומר, והכתוב מסייעני - \"בנים\", ולא בנות. ", "דור שלישי. יכול (ראשון) שני ושלישי יהיה אסור? ת\"ל דור שלישי. א\"ר יהודא (בנימין) [מנימין], גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר\"ע, ואמר \"אני גר מצרי ונשוא אשה גיורת מצרית. והריני הולך להשיא את בני אשה בת גיורת מצרית, כדי שיהא בן בני כשר לבא בקהל\". לקיים מה שנאמר, דור שלישי יבא וגו'. " ], [ "כי תצא מחנה. כשתהיה יוצא, הוי יוצא במחנה. ", "על איביך. כנגד אויביך אתה (נלחם) [יוצא].", "ונשמרת מכל דבר רע. שומע אני בטהרות ובטומאות ובמעשרות הכתוב מדבר, ת\"ל \"ערוה\". אין לי אלא ערוה, מנין לרבות ע\"ז ושפיכות דמים, קללת השם? ת\"ל ונשמרת מכל דבר רע. (יכול בטומאות ובטהרות ובמעשרות הכתוב מדבר? ת\"ל \"ערוה\".) מה ערוה מיוחדת, מעשה שגלו בה כנענים ומסלק השכינה; כך כל מעשה, שגלו בה כנענים ומסלק שכינה. ", "כשהוא אומר \"דבר רע\", אף לשון הרע. " ], [ "כי יהיה בך. ולא באחרים.", "איש. פרט לקטן.", "(אשר לא יהיה טהור) מקרה לילה. אין לי אלא קרי לילה. קרי יום מנין? ת\"ל אשר לא יהיה טהור, מכל מקום. א\"כ למה נאמר \"מקרה לילה\"? אלא (מלמד) שדבר הכתוב בהווה.", "ויצא אל מחוץ המחנה. זו מצות עשה.", "לא יבא אל תוך המחנה. זו מצות לא תעשה. ר' שמעון התימני אומר, ויצא אל מחוץ למחנה, זו מחנה לויה. לא יבא אל תוך המחנה, זו מחנה שכינה." ], [ "והיה לפנות ערב ירחץ במים. מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת.", "וכבוא השמש יבוא. ביאת שמשו, מעכבתו מליכנס לפנים מן המחנה." ], [ "(ויתד תהיה לך על אזנך) ויד תהיה לך מחוץ למחנה. אין \"יד\" אלא מקום, שנאמר והנה מציב לו יד, ואומר איש על ידו לדגליהם.", "ויצאת שמה חוץ. (ולא בעמידה) [ולא במחנה].", "ויתד תהיה לך על אזנך. אין \"אזנך\" אלא מקום זיינך.", "והיה בשבתך חוץ. בישיבה [ולא בעמידה].", "וחפרתה בה. שומע אני יהיה חופר באחת ומכסה באחת, [ת\"ל ושבת וכסית].", "ר' ישמעאל אומר, מנין שלא יהא אדם הופך (מתניו כלפי דרום) [אחוריו כלפי המחנה]? ת\"ל (וחפרת בה) ושבת וכסית את צאתך." ], [ "כי ה' א-להיך מתהלך בקרב מחנך [וגו' והיה מחניך קדוש. קדשהו. מכאן אמרו, לא יקרא אדם ק\"ש בצד משרה של כובסים; ולא יכנס לא למרחץ ולא לברסקי, וספרים ותפלין בידו.", "להצילך ולתת איביך לפניך. אם עשית כל האמור, בענין סוף שהוא מצילך ויתן את איביך בידך.", "(והיה מחניך קדוש. קדשהו. מכאן אמרו, לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שעל גבי רגליו.)", "ולא יראה בך ערות דבר [ושב מאחריך]. מלמד שהעריות מסלקות השכינה." ], [ "לא תסגיר עבד אל אדוניו. מכאן אמרו, המוכר עבדו לעכו\"ם [או] לחוץ (לא) [לארץ] - יצא בן חורין. ", "אשר ינצל אליך מעם אדוניו. לרבות גר תושב.", "עמך ישב. (ולא) בעיר עצמו.", "בקרבך. במקום שפרנסתו יוצאה.", "[באחד שעריך]. בשעריך, ולא בירושלים. כשהוא אומר \"באחד שעירך\", שלא יהיה גולה מעיר לעיר. ", "בטוב לו. מנוה הרע לנוה היפה.", "לא תוננו. זו אונאת דברים." ], [ "לא תהיה קדשה מבנות ישראל. (לא תהיה מוזהר עליהם בכנענים. שהיה בדין,) [מבנות ישראל אתה מוזהר, ואין אתה מוזהר בכנעניות. ולא יהיה קדש מבני ישראל. מבני ישראל אתה מוזהר, ואין אתה מוזהר בכנענים. ומה ת\"ל \"קדש\" ומה ת\"ל \"קדשה\"?] ומה קדשה קלה, אתה מוזהר עליה בישראל; קדש חמור, אינו דין שיהא מוזהר עליו בישראל! או חילוף - אם קדש חמור, אי אתה מוזהר עליו בכנענים; קדשה קלה, אינו דין שלא תהיה מוזהר עליה! (ומה ת\"ל \"קדש\"?) צריך לאמרו. שאלו נאמר \"קדשה\" ולא נאמר \"קדש\", הייתי אומר, (אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל; קדש חמור, לא תהיה מוזהר עליו בכנענים! ת\"ל לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש.) [קדש חמור, אתה מוזהר עליו בישראל; אבל קדשה קלה, אי אתה מוזהר עליה בישראל. או קדשה קלה, אי אתה מוזהר עליה בכנענית; אבל קדש חמור, אתה מוזהר עליה בכנענים! ת\"ל לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש בבני ישראל, ואי אתה מוזהר עליו בכנענים." ], [ "לא תביא אתנן זונה. אין לי אלא אתנן זונה. אתנן כל העריות מנין? ת\"ל (אתנן) [כי תועבת], מכל מקום. ואיזו אתנן זונה? האומר לזונה \"הילך זה בשכרך\", אפילו מאה - כולם אסורים. האומר לחברו, \"הילך טלה זה, ותלין שפחתך אצל עבדי\" - ר' אומר אינו אתנן, וחכ\"א הרי זה אתנן. ", "ומחיר כלב. איזהו מחיר כלב? האומר לחברו \"הילך טלה זה תחת כלב זה\". (מחיר) יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה, יהיה חייב? ת\"ל \"כי תועבת\". נאמר כאן \"תועבה\" ונאמר להלן \"תועבה\", מה \"תועבה\" האומר להלן - (בשם זובח) [בזובח], אף \"תועבה\" האמורה כאן - (בשם זובח) [בזובח]. ", "(נדר. פרט לדבר הנדור. כשהוא אומר \"לכל נדר\", לרבות במה). ", "בית ה' א-להיך. פרט לפרת חטאת, שאינה באה לבית, דברי ר' אליעזר. וחכ\"א, לרבות את הריקועים. [כשהוא אומר \"לכל\", לרבות את הבמה. \"נדר\", פרט לדבר הנדור]. ", "לכל נדר. לרבות את העוף. [שהיה בדין,] ומה מוקדשים שהמום פוסל בהם, אין אתנן ומחיר חל עליהם; עוף שאין המום פוסל בו, אינו דין שלא יהיה אתנן ומחיר חל עליהם! ת\"ל \"לכל נדר\", להביא את העוף. יכול אפילו שכר פקיעתה יהיה אסור? ת\"ל כי תועבת ד'. ", "גם שניהם. שנים ולא ד'. הם. ולא ולדותיהם." ], [ "לא תשיך לאחיך. אין לי אלא לוה, מלוה מנין? ת\"ל אל תקח מאתו נשך ותרבית.", "מכלל שנאמר \"כספך\" - ולא כסף אחרים, \"אכלך\" - ולא אוכל אחרים. או \"כספך\" - ולא כסף מעשה, \"אכלך\" - ולא אוכל בהמה? כשהוא אומר \"נשך כסף\", לרבות כסף מעשר. \"נשך אוכל\", לרבות אוכל בהמה. אין לי אלא \"נשך כסף נשך אוכל\", מנין לרבות כל דבר? ת\"ל \"נשך כל דבר אשר ישך\".", "ר' שמעון אומר, מנין שלא יאמר לו, \"צא ושאול בשלום פלוני\" או \"דע אם בא איש פלוני ממקומו\"? ת\"ל (נשך) כל דבר (אשר ישך)." ], [ "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך. \"לנכרי תשיך\" מצות עשה, \"ולאחיך לא תשיך\" מצות לא תעשה.", "ר\"ג אומר, מה ת\"ל \"ולאחיך לא תשיך\", הרי כבר \"לא תשיך לאחיך\"? אלא יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד? נתן עיניו ללוות ממנו, והיה משלח לו, ואומר \"בשביל שילוני\", זו היא רבית מוקדמת. לוה הימנו והחזיר לו מעותיו, והיה משלח לו, ואומר \"בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי\", זו היא רבית מאוחרת.", "למען יברכך א-להיך בכל משלח ידך. קבע לו הכתוב ברכה (בשליחות ידיו) [בכל שליחות ידיו].", "על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. בשכר שתבא, תירש." ], [ "כי תדור נדר לה'. נאמר כאן \"נדר\" ונאמר להלן \"נדר\". מה \"נדר\" האמור להלן, נדר ונדבה; אף \"נדר\" האמור כאן, נדר ונדבה. ומה \"נדר\" האמור כאן, לא תאחר לשלמו; אף \"נדר\" האמור להלן, לא תאחר לשלמו.", "לה' א-להיך. אלו [הדמים] והערכים והחרמים וההקדשות.", "לא תאחר לשלמו. הוא ולא חילופיו.", "כי דרש ידרשנו. אלו חטאות ואשמות [עולות ושלמים].", "ה' א-להיך. (זה הקדש בעל הבית. נוסחא אחרת, בדק הבית.) [אלו צדקות ומעשרות ובכור ופסח].", "מעמך. זה לקט שכחה ופאה.", "והיה בך חטא. ולא בקרבנך חטא." ], [ "וכי תחדל לנדור. ר' מאיר אומר, טוב אשר לא תדור, [משתדור ותשלם]. טוב מזה ומזה, שלא תדור כל עיקר. ר' יהודה אומר, (טוב אשר לא תדור,) טוב מזה ומזה, שנודר ומשלם.", "מוצא שפתיך. זו מצות עשה.", "תשמור. זו מצות ל\"ת.", "ועשית. זו אזהרה לב\"ד שיעשוך.", "כאשר נדרת. זה נדר.", "לה' א-להיך. אלו (ערכים וחרמים והקדשות) [חטאות ואשמות עולות ושלמים].", "נדבה. זו נדבה.", "כאשר דברת. (זה) [אלו קדשי] בדה\"ב (=בדק הבית).", "בפיך. זו צדקה." ], [ "כי תבא בכרם רעך. יכול לעולם? תלמוד לומר \"ואל כליך לא תתן\", בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית.", "רעך. פרט לעובדי כוכבים. רעך. פרט לגבוה.", "ואכלת. ולא מוצץ.", "ענבים. ולא תאנים. מכאן אמרו, היה עושה בענבים לא יאכל בתאנים, בתאנים לא יאכל בענבים. אבל מונע עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל.", "ר' אלעזר (בן) חסמא אומר, מנין שלא יאכל פועל יותר משכרו? ת\"ל \"כנפשך\". וחכ\"א \"שבעך\", מלמד שאוכל פועל יותר על שכרו.", "ואל כליך לא תתן. (אפילו) בשעה שאתה נותן לתוך כליו של בעה\"ב." ], [ "כי תבא בקמת רעך. יכול לעולם? ת\"ל \"וחרמש לא תניף\", בשעה שאתה מניף חרמש על קמת רעך.", "(מכלל שנאמר) רעך. פרט לעובדי כוכבים. רעך. פרט לגבוה.", "וקטפת מלילות בידך. שלא תהא קוצר במגל.", "וחרמש לא תניף. בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית." ], [ "כי יקח איש אשה. מלמד שהאשה נקנית בכסף. שהיה בדין - ומה אמה העבריה שאין נקנית בבעילה, נקנית בכסף; אשה שנקנית בבעילה, אינו דין שתהא נקנית בכסף! יבמה תוכיח, שנקנית בבעילה ואינה נקנית בכסף; אף אתה אל תתמה על האשה, שאע\"פ שנקנית בבעילה, לא תהא נקנית בכסף! ת\"ל כי יקח איש אשה, מלמד שהאשה נקנית בכסף.", "ובעלה. [מלמד שהאשה נקנית בבעילה.] שהיה בדין - ומה יבמה שאין נקנית בכסף, נקנית בבעילה; אשה שנקנית בכסף, אינו דין שנקנית בבעילה! אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בבעילה; אף אתה אל תתמה על האשה, שאע\"פ שנקנית בכסף, שלא תהא נקנית בבעילה! ת\"ל ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בבעילה.", "ומנין אף בשטר? ודין הוא - ומה כסף שאינו מוציא, הרי הוא קונה; שטר שהוא מוציא, אינו דין שיהא קונה! לא, אם אמרת בכסף, שקונה הקדש ומעשר שני; תוכיח בשטר, שאין קונה הקדש ומעשר שני! ת\"ל וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ויצאה מביתו [וגו']. מקיש הויתה של זה ליציאתה של זה - מה יציאתה (מזה) בשטר, אף הויתה (מזה) בשטר." ], [ "והיה אם לא תמצא חן בעיניו. (גיטין צ') בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר, שנאמר כי מצא בה ערות דבר. ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה את תבשילו, שנאמר כי מצא בה ערות דבר.", "אמרו בית הלל לבית שמאי: אם נאמר דבר למה נאמר ערוה, ואם נאמר ערוה למה נאמר דבר?שאם נאמר דבר ולא נאמר ערוה, הייתי אומר היוצאת מפני דבר תהיה מותרת להינשא, והיוצאת מפני ערוה לא תהיה מותרת להינשא, ואל תתמה אם נאסרה מן המותר לה לא תהיה אסורה מן האסור לה? תלמוד לומר ערוה ויצאה מביתו. ואם נאמר ערוה ולא נאמר דבר, הייתי אומר מפני ערוה תצא מפני דבר לא תצא? תלמוד לומר ויצאה מביתו.", "רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: אם לא תמצא חן בעיניו.", "וכתב לה. לשמה. מכאן אמרו: כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול, כיצד? היה עובר בשוק ושמע קול הסופר מקרא איש פלוני מגרש את אשתו פלונית ממקום פלוני, ואומר זה שמי ושם אשתי כשם אשתו פסול לגרש בו. יותר מכאן אמרו: יש לו שתי נשים ששמותם שוים, כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה. יותר מכאן: אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו.", "וכתב. אין לי אלא כתוב בדיו, מנין בסם ובסיקא בקומוס ובקנקנתום? תלמוד לומר: וכתב לה, מכל מקום.", "ספר. אין לי אלא ספר, מנין עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב? תלמוד לומר: ונתן, מכל מקום. אם כן למה נאמר ספר? מה ספר מיוחד של קיימא יצאו אלו שאינן של קיימא. רבי יהודה בן בתירה אומר: מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע, יצא דבר שמחובר לקרקע.", "כריתות. שיהא כריתות. מכאן אתה אומר: האומר לאשתו הרי זה גטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, על מנת שלא תשתי יין לעולם, אין כריתות. על מנת שלא תלכי לבית אביך מכאן ועד ל' יום ועל מנת שלא תשתי יין מכאן ועד ל' יום, הרי זה כריתות. המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרים. לאחר מיתתו של ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו, ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. ", "(ר' טרפון אמר הלכה וניסת לאחיו) [נענה רבי טרפון ואמר: הרי שהלכה וניסת לאחיו של זה שנאסרה עליו] ומת בלא ולד, היאך זו מתייבמת? ולא נמצא זה מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, הא למדת שאין זה כריתות. ", "א\"ר יוסי הגלילי: היכן מצינו בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחד, אלא מותרת לאחד מותרת לכל אדם, אסורה לאחד אסורה לכל אדם, הא למדת שאין זה כריתות. ", "רבי אלעזר בן עזריה אומר: כריתות. דבר הכורת בינו לבינה. אמר רבי יוסי (הגלילי): רואה אני את דברי ר' אלעזר בן עזריה.", "ר' עקיבא אומר: וכי במה החמירה תורה בגרושה או באלמנה, חמורה גרושה מאלמנה, מה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה, גרושה חמורה אינו דין שתהא אסורה מן האסור לה, הא למדת שאין זה כריתות.", "דבר אחר: הלכה וניסת לאחד והיו לו בנים ממנה, ניסת לזה לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים, הא למדת שאין זה כריתות.", "בידה. אין לי אלא בידה, מנין לרבות גגה חצרה וקרפיפה ורחובה? תלמוד לומר: ונתן, מכל מקום. אם כן למה נאמר ידה? אלא מה ידה מיוחדת שהיא רשותה, כך כל דבר שהיא רשותה.", "(ונתן בידה) ושלחה מביתו. עד שיאמר לה זה גטיך. מכאן אמרו: הזורק גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר, או שמצאתו והרי היא גטה, אינו גט, עד שיאמר לה הא גטיך." ], [ "ויצאה מביתו. מלמד שהאשה יוצאה מלפני האיש.", "והלכה והיתה לאיש אחר. שלא תנשא עמו בשכונה.", "אחר. כבר קראתו התורה \"אחר\". ", "ושנאה האיש האחרון. הכתוב מבשר שעתיד לשנאותה.", "או כי ימות האיש האחרון. הכתוב מבשר שעתידה לקוברו.", "(אין לי אלא גרושה, אלמנה מנין? ת\"ל או כי ימות האיש האחרון. אם סופנו לרבות אלמנה, מה ת\"ל \"גרושה\"? אלמנה מותרת ליבם, גרושה אסורה ליבם). [אם נאמר \"גרושה\", למה נאמר אלמנה? גרושה אסורה ליבם, אלמנה מותרת ליבם]. ", "יכול אף שקלקלה (על בעלה) לאחר שנתגרשה, תהא אסורה לחזור לו? ת\"ל וכתב לה … ויצאה. היוצאה בגט תהא אסורה לחזור לו, ולא שקלקלה (על בעלה) תהיה אסורה לחזור לו. ", "ומנין לנותן גט ליבמתו שאסורה לחזור לו? ת\"ל לא יוכל בעלה הראשון. ומנין לאשה שהלך בעלה למדינת הים, ואמרו לה \"הרי מת בעליך\", וניסת; ואח\"כ בא בעלה - (תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה) [שצריכה גט מזה ומזה, שתצא מזה ומזה]? תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון (אשר שלחה) לשוב לקחתה להיות לו לאשה. ", "אחרי אשר הטמאה (אשר שלחה). אין לי אלא מן הנשואים לנשואים (לארוסים מן האירוסים); מן האירוסים לנשואים, ומן הנשואים לאירוסים, [לאירוסין מן האירוסין,] מנין? ת\"ל לא יוכל בעלה (הראשון לקחתה. לא יוכל הראשון לקחתה. את אשר שילח.) [לקחתה. הראשון לקחתה. אשר שלחה לקחתה. לשוב לקחתה]. ", "ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה, מן האירוסין מותרת, מן הנשואין אסורה; שנאמר אחרי אשר הוטמאה. וחכ\"א, בין מן האירוסים ובין מן הנשואים אסורה. א\"כ למה נאמר אחרי אשר הוטמאה? לרבות סוטה שנסתרה. ", "[כי תועבה היא לפני ה']. וכן הוא אומר, לאמר, הן ישלח איש את אשתו, והלכה מאתו וגו'. ", "כי תועבה היא. ר' יהודה אומר, היא תועבה ואין הולד תועבה. ", "ולא תחטיא את הארץ. להזהיר ב\"ד על כך. " ], [ "כי יקח איש אשה חדשה. אין לי אלא בתולה, מנין לרבות (ארוסה ושומרת יבם) [נ\"א אלמנה וגרושה]? תלמוד לומר ושמח את אשתו, מ\"מ (=מכל מקום). א\"כ למה נאמר \"חדשה\"? מי שחדשה לו, פרט למחזיר גרושתו. (ואלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר). ", "לא יצא בצבא. יכול לא יצא בצבא, אבל יספיק כלי זיין ומים ומזון? ת\"ל ולא יעבור עליו, לכל דבר. שומע אני אף בנה בית ולא חנכו, נטע כרם [ולא] חללו, ארש אשה [ולא] לקחה? ת\"ל \"עליו\", [עליו] אינו עובר, אבל עובר הוא על אלו. ", "נקי יהיה לביתו. זה ביתו.", "יהיה. זה כרמו.", "ושמח את אשתו. זו אשה.", "אשר לקח. להביא את יבמתו." ], [ "לא יחבול רחים ורכב. אין לי אלא רחים ורכב (המיוחדים), מנין לרבות כל דבר? ת\"ל כי נפש הוא חובל. א\"כ למה נאמר \"רחים ורכב\"? מה רחים ורכב שהם מיוחדים, שהם שני כלים ועושים מלאכה אחת, וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו; כך כל שני כלים שמשמשים מלאכה אחת, חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.", "כי נפש הוא חובל. להגיד מה גרם." ], [ "כי ימצא. בעדים.", "איש. פרט לקטן.", "גונב נפש מאחיו. ולא מעכו\"ם.", "מבני ישראל. (להביא את הגונב בנו ומכרו שהוא חייב, דברי ר\"י בן ברוקא; וחכ\"א, הגונב בנו ומכרו - פטור) [להוציא מי שחציו עבד וחציו בן חורין].", "והתעמר בו. מגיד שאינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. ר' יהודה אומר, עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו, שנאמר והתעמר בו ומכרו.", "ומת. בסתם מיתה האמורה בתורה, בחנק.", "(ההוא. ולא הגונב מי שחציו עבד וחציו בן חורין).", "[הגנב. להביא הגונב בנו ומכרו שהוא חייב, דברי ר\"י בן ברוקא; וחכ\"א, הגונב בנו ומכרו - פטור].", "ובערת הרע מקרבך. בער עושי הרעות מישראל." ], [ "השמר. זה לא תעשה.", "בנגע. זה שער לבן.", "הצרעת. זו מחיה. אין אלא (עד שלא נזקק לטומאה, משנזקק לטומאה מנין?) [כולם, מנין אפילו מקצתם]? ת\"ל לשמור מאד ולעשות.", "אין לי אלא נגעי אדם, נגעי בגדים ונגעי בתים מנין? ת\"ל ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים.", "אין לי אלא מתוך החלט, מתוך הסגר (מנין? ת\"ל כאשר צויתיך. אין לי אלא כולם, מנין אף מקצתן? ת\"ל לשמור ולעשות. עושה אתה, בא והולך, ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעתו.) [ועד שלא נזקק לטומאה, מנין? ת\"ל כאשר צויתים.", "תשמרו לעשות. לעשות, אי אתה עושה. אבל עושה אתה בסיב שע\"ג רגליו, ובמוט שעל כתפיו; ואם עברו עברו." ], [ "זכור את אשר … ה' א-להיך למרים. וכי מה ענין זה לזה? (נתנו הענין אצלו) [סמכו ענין לו], ללמדך שאין נגעים באים אלא על לשון הרע. והרי דברים ק\"ו - ומה מרים שלא דברה אלא שלא בפניו של משה ולהנייתו של משה ולשבחו של מקום ובנינו של עולם - כך נענשה; כל המדבר בגנותו של חברו ברבים, על אחת כמה וכמה.", "בדרך. בשעת טרופיכם.", "בצאתכם ממצרים. בשעת גאולתכם. (אלא שתלה הכתוב הכל) [ועכבו הכל בשבילה]. וללמדך שכל זמן שהיו הדגלים נוסעים, לא היו הולכים, עד שמרים מקדמת לפניהם. וכה\"א ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים." ], [ "כי תשה ברעך. אין לי אלא מלוה, מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות? ת\"ל משאת מאומה. ", "לא תבא אל ביתו. יכול לא ימשכננו מבפנים, אבל ימשכננו מבחוץ? ת\"ל (לעבוט עבוטו בחוץ. לא ימשכננו בחוץ, אבל ימשכננו מבפנים? ת\"ל בחוץ תעמוד. כשהוא אומר) [והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וגו'. יכול יכנוס בפנים? ת\"ל בחוץ אעמוד (אולי \"תעמוד\"). כשהוא אומר, בחוץ תעמוד.] ", "והאיש. לרבות שליח בית דין." ], [ "ואם איש עני הוא. אין לי אלא עני, עשיר מנין? ת\"ל ואם איש. א\"כ למה נאמר \"עני\"? ממהר אני ליפרע על ידי עני, יותר מן העשיר.", "לא תשכב בעבוטו. שלא תשכב ועבוטו עמך.", "השב תשיב לו את העבוט [כבוא השמש. ולהלן הוא אומר עד בא השמש תשיבנו לו] מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה. סגוס בלילה ומחרישה ביום אבל לא סגוס ביום ומחרישה בלילה.", "ושכב בשלמתו וברכך. מלמד שהוא מצוה לברכך. יכול אם ברכך אתה מבורך ואם לאו לא תהיה מבורך ת\"ל ולך תהיה צדקה.", "[לפני ה' א-להיך]. מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו." ], [ "לא תעשוק שכיר. והרי כבר נאמר [לא תעשוק את רעך] ולא תגזול? מלמד שכל הכובש שכר שכיר, עובר בה' לאוין (,משום בל תעשוק, בל תגזול ובל תלין פעולת שכיר, ומשום ביומו תתן שכרו, ומשום ולא תבא עליו השמש. מכלל שנא' ואליו הוא נושא את נפשו,) [ועשה, משום פעולת שכיר, משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ומשום ביומו תתן שכרו ומשום ולא תבא עליו השמש.", "כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. אין לי אלא עני, עשיר מנין? אין לי אלא מלאכה שהוא עושה בנפשו, מלאכה שאינו עושה בנפשו, כגון גרדי וסורק? מנין ת\"ל לא תעשוק את רעך ולא תלין פעולת שכיר, מ\"מ (=מכל מקום)]. א\"כ למה נאמר \"עני ואביון\"? ממהר אני ליפרע על ידי עני ואביון, יותר מכל אדם.", "מאחיך. ולא מאחרים.", "או מגרך. זה גר צדק. (מלמד שעובר עליו בשני לאוין. ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר משום בל תעשוק).", "[בשעריך. זה גר תושב. אין לי אלא שכר אדם, מנין לרבות שכר בהמה וכלים? ת\"ל \"בארצך\", כל שבארצך. מלמד שכולם עוברים בכל השמות האלו. ר' יוסי ב\"ר יהודה אומר, גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו, ואין בו משום לא תלין. בהמה וכלים, אין בהם אלא משום בל תעשוק." ], [ "ביומו תתן שכרו. מלמד ששכיר יום גובה כל הלילה. ושכיר לילה גובה כל היום מנין? ת\"ל לא תלין … ולא תבוא עליו השמש.", "כי עני הוא [ואליו הוא נושא את נפשו]. פרט לשפסק עמו.", "ואליו הוא נושא את נפשו. וכי למה עלה זה בכבש, ומסר לך את נפשו, לא שתתן לו שכרו בו ביום! א\"כ למה נאמר \"ואליו הוא נושא את נפשו\"? אלא מלמד, שכל הכובש שכר שכיר, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא נושא את נפשו.", "ולא יקרא עליך אל ה'. יכול מצוה שלא לקרות? ת\"ל \"וקרא עליך\". יכול מצותו לקרות? ת\"ל \"ולא יקרא עליך אל ה'\". יכול אם קרא עליך יהיה בך חטא, ואם לא קרא עליך לא יהיה בך חטא? ת\"ל \"והיה בך חטא\" מ\"מ (=מכל מקום). א\"כ למה נאמר \"וקרא עליך אל ה'\"? ממהר אני ליפרע עלי ידי קורא, יותר ממי שאינו קורא." ], [ "לא יומתו אבות על בנים. וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא יומתו אבות על ידי בנים, ולא בנים על ידי אבות? והרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו! [אלא בא ללמד] שלא יומתו אבות בעדותם של בנים, ולא בנים בעדותם של אבות.", "כשהוא אומר \"ובנים\" לרבות את הקרובים. ואלו הם הקרובים, אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וחמיו וגיסו.", "איש בחטאו יומתו. (אבות) [גדולים] מתים בעון עצמם, (ובנים) [קטנים] מתים בעון אבותם]." ], [ "לא תטה משפט גר יתום ואלמנה. (מה אני צריך) [מה ת\"ל], והלא כבר נאמר לא תטה משפט? מלמד שכל המטה דינו של גר, עובר בב' לאוין.", "ולא תחבול בגד אלמנה. בין עניה בין עשירה, ואפילו היא כמרתא בת ביתוס.", "ר' שמעון אומר, דברים שאתה חובל (באיש, אין אתה מחזיר לאשה; שלא תהא הולך ובא אצלה, כדי להשיאה שם רע) [ומחזיר לה, אי אתה חובל באלמנה; שלא יהא הולך ובא אצלה, ומשיאה שם רע]." ], [ "כי תקצור. פרט לשקצרוהו ליסטים וכרסמוהו נמלים ושברתו הרוח או בהמה.", "קצירך. פרט (לשקצרהו עכו\"ם) [להקדש ושל אחרים]. מכאן אמרו, עכו\"ם שקצר את שדהו ואח\"כ נתגייר, פטור מן הלקט ומן השכחה והפאה. ר' יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העומר. (קצירך. פרט לאחרים. קצירך. פרט להקדש. כשתמצי לומר קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו\"ם ולקח ישראל - פטור). ", "ר' יוסי הגלילי אומר, מכלל שנאמר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר - כל זמן שיש לו קציר, (יש לו עומר ויש לו שכחה) [יש לו שכחה בעומרין]; וכל זמן שאין לו קציר, אין לו (עומר ואין לו שכחה) [שכחה בעומרין]. כשתמצי לומר, קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו\"ם ולקח ישראל - פטור. ", "בשדך. פרט למעמר בשדה חברו, דברי ר' מאיר; וחכמים מחייבים. (מכאן אתה אומר, העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית; שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפיו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה). " ], [ "ושכחת עומר בשדה. ולא הגדיש. יכול אף שכחו (פועלים) יותר משנים? ת\"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה. מכאן אמרו, שני עומרים שכחה, ג' אינם שכחה. שני צבורי זיתים וחרובין שכחה, ג' אינם שכחה. שני גרגרים פרט, ג' אינן פרט.", "בשדה. פרט לטמונה, דברי ר' יהודה; וחכ\"א, \"בשדה\" לרבות את הטמונה. בשדה. לרבות את הקמה. שהיה בדין - ומה עומר שהורע כח עני, יש לו שכחה; קמה שיפה כח עני בה, אינו דין שיש לו שכחה! לא, אם אמרת בעומר שאינו מציל לא את העומר ולא את הקמה, תאמר בקמה שהיא מצלת את העומר ואת הקמה! ת\"ל \"בשדה\", לרבות את הקמה.", "לא תשוב לקחתו. פרט לראשי שורות. מכאן אמרו, ראשי שורות - העומר שכנגדו יוכיח. והעומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר, ושכחו; מודים שאין שכחה. [העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה].", "לא תשוב לקחתו. כולו כאחד. וכמה יהיה בו? שערו חכמים בעושה [פחות] מסאתים. מכאן אמרו, העומר שיש בו סאתים ושכחו - אין שכחה. שני עומרים ובהם סאתים - רבן גמליאל אומר לבעל הבית, וחכ\"א לעניים. אמר להם רבן גמליאל, וכי מרוב העומרים, יופי כחו של בעל הבית או הורע כחו? אמרו לו יופי כחו. אמר להם, אם בזמן שהוא עומר אחר ובו סאתים ושכחו, אינו שכחה; שני עומרים ובהם סאתים, אינו דין שלא יהו שכחה! [אמרו לו, אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עמרין שהן ככריכות (=עומרים קטנים)!].", "לא תשוב לקחתו. מכאן אמר ר' ישמעאל, שבולת של קציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים. (ספק בעל הבית המוציא מעניים עליו הראיה.) [ואם ספק, לבעל הבית], שהמוציא מחברו עליו הראיה. ומנין (לספק) [שספק] לקט - לקט, ספק שכחה - שכחה, ספק פאה - פאה? ת\"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה.", "[למען יברכך ה' א-להיך בכל מעשה ידיך.] א\"ר אלעזר בן עזריה, מנין למאבד סלע מתוך ידו, ומצאה עני והלך ונפרנס בה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה? ת\"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' א-להיך. והרי דברים ק\"ו - מי שלא נתכוין לזכות וזכה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה; מי שנתכוין לזכות וזכה, עאכו\"כ." ], [ "כי תחבוט זיתך. הראשונים היו חובטין זיתיהם, ונוהגים בעין יפה. (מכאן אמרו, הזית שהוא עומד (ג' על ג') [בין שלש] שורות של שני מלבנין, נשכחו - אינן שכחה).", "זיתך. פרט לאחרים. זיתך. פרט להקדש.", "לא תפאר. לא תפאר לעני. מכאן אמרו, מי שאינו מניח את העניים ללקוט, או מניח האחד [ואחד לא], או שמסייע לאחד מהם - הרי זה גוזל העניים. על זה נאמר, אל תסג גבול עולם.", "אחריך. מלמד שיש לו שכחה.", "אחריך. מלמד שיש לו פאה.", "לגר ליתום ולאלמנה. נאמר כאן \"גר יתום\", ונאמר להלן \"גר יתום\". מה \"גר יתום\" האמור להלן, (בעושה) [פחות] מסאתים; אף \"גר ויתום\" האמור כאן, (בעושה) [פחות] מסאתים. מכאן אמרו, זית שיש בו סאתים ושכחו, אינו שכחה. זית שהוא עומד בין ג' שורות של שני מלבנין, ושכחו - אינו שכחה." ], [ "כי תבצור כרמך. מכאן היה ר' אליעזר אומר, כרם שכולו עוללות לבעל הבית. ר' עקיבא אומר, לעניים; [שנאמר וכרמך לא תעולל].", "לא תעולל. איזו היא עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף. יש לה כתף ואין לה נטף, נטף ואין לה כתף - הרי היא של בעל הבית; ואם לאו - הרי הם של עניים.", "אחריך. מלמד שיש לו שכחה. אחריך. מלמד שיש לו פאה. מכאן אמרו, איזו היא שכחה בעריס (=גפן כסוכה)? כל שאינו יכול לפשוט את ידו (לאחור) וליטלה. וברגליות (=סרוחה על הארץ), משיעבור הימנה.", "לגר ליתום. נאמר כאן \"גר יתום\", ונאמר להלן \"גר יתום\". מה \"גר יתום\" האמור להלן [פחות] מסאתים, אף \"גר יתום\" האמור כאן, (בעושה) [פחות] מסאתים." ], [ "כי יהיה ריב. אין שלום יוצא מתוך מריבה. וכה\"א ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק ההוא? הוי אומר, זו מריבה. (ועמדו שני האנשים אשר להם הריב.) [אף כאן,] מי גרם לזה ללקות? הוי אומר זו מריבה. ", "בין אנשים. אין לי אלא אנשים. נשים, (מנין) איש עם אשה ואשה עם איש מנין? ת\"ל ונגשו אל המשפט. ", "ושפטום. בעל כרחם.", "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע. יכול כל מרשיעים לוקים? ת\"ל והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה. ועדין איני יודע איזו הם הלוקים? ת\"ל לא תחסום שור בדישו, מה חסימה מיוחדת - מצות ל\"ת, והוא לוקה; כך כל שהוא מצות לא תעשה, הרי הוא לוקה. (או) [יכול] כל מצות לא תעשה, שיש בה קום ועשה, הרי הוא לוקה (כך כל מצות לא תעשה, שיש בה קום עשה, והרי הוא לוקה)! ת\"ל לא תחסום שור. מה חסימה מיוחדת, שאין בה קום ועשה, הרי הוא לוקה; כך כל מצות לא תעשה, שאין בה קום ועשה, הרי הוא לוקה. ר\"ש אומר, והצדיקו את הצדיק, צדקהו כדי שלא ילקה. ", "והפילו השופט. מלמד שאין מלקין מעומד.", "והכהו [לפניו במספר]. שליש מלפניו, שתי ידות מלאחריו. ", "לפניו. שיהיה (לוקה) [מלקה] ועיניו בו, ולא שיהיה (לוקה) [מלקה] ועיניו בדבר אחר. יכול יהיה לוקה ומת, יכול יהיה לוקה ומשלם? ת\"ל כדי רשעתו, אין לוקה ומת (יכול יהא לוקה ומשלם? ת\"ל כדי רשעתו,) אין לוקה ומשלם. ", "ארבעים יכנו. יכול מ' שלמות? ת\"ל \"במספר ארבעים\". מנין סמוך לארבעים. ר' יהודא אומר, מ' שלמות; והיכן הוא לוקה [את היתרה]? בין כתפיו. ", "יכנו. ולא על הקרקע. יכנו. ולא על כסות. יכנו. אין מלקים שנים כאחד.", "לא יוסיף. אם היה מוסיף, עובר על לא תעשה. אין לי אלא בזמן שמוסיפים על מנין של תורה, על (כל אומד ואומד) [אומד] שאמדוהו ב\"ד מנין? ת\"ל [לא יוסיף] פן יוסיף, מ\"מ (=מכל מקום). ", "מכה רבה. אין לי אלא מכה רבה, מכה מעוטה מנין? ת\"ל על אלה. א\"כ למה נאמר \"מכה רבה\"? (מלמד שאין הראשונה מכה רבה) לימד על הראשונות שהן מכה רבה. ", "ונקלה (אחיך לעיניך). מכאן אמרו, נתקלקל בין ברעי בין במים פטור. ר' יהודה אומר, האיש ברעי והאשה במים. ", "[אחיך]. מלמד שכל חייבי כריתות שלקו, נפטרו מידי כריתתן. ", "ר' חנניה בן (גמלא) [גמליאל] אומר, כל היום קורא אותו הכתוב \"רשע\", שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ; אבל כשלקה, הכתוב קוראו \"אחיך\", שנאמר ונקלה אחיך. [ומה אם העובר עבירה אחת - נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת - עאכו\"כ שתנתן לו נפשו]. ", "ר' שמעון אומר, ממקומו הוא מוכרע, שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם, ואומר אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם. (והרי דברים ק\"ו, ומה אם מדת פורענות - המטפל בהם בעוברי עבירה, הרי הוא כעוברי עבירה; המטפל בעושי מצוה, עאכ\"ו. ", "(ר' שמעון ברבי אומר, ומה הדם שנפשו של אדם קצה הימנו, הפורש ממנו מקבל שכר טוב; גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם עאכ\"ו שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות.) [הא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושי מצוה]. ", "ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר מי יגור באהלך. הולך תמים ופועל צדק. לא רגל על לשונו. נבזה בעיניו נמאס. כספו לא נתן בנשך. ובמקום אחר הוא אומר, ואיש כי יהיה צדיק. [אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי ב\"י ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב] וסוף הענין הוא אומר, [צדיק הוא] חיה יחיה. וכי מה עשה זה?! אלא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנים לו שכר כעושי מצוה. ר' שמעון ברבי אומר, ומה הדם שנפשו של אדם קצה הימנו, הפורש ממנו מקבל שכר (טוב); גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם עאכ\"ו שיזכה לו ולדורותיו, עד סוף כל הדורות. " ], [ "לא תחסום שור בדישו. אין לי אלא שור, מנין לעשות חיה ועוף כיוצא בשור? ת\"ל (לא תחסום שור) [בדישו], מ\"מ (=מכל מקום). א\"כ למה נאמר \"שור\"? שור אי אתה חוסם, אבל אתה חוסם אדם.", "בדישו. אין לי אלא בדישו, מנין לרבות שאר עבודות? תלמוד לומר \"לא תחסום\", מכל מקום. אם כן למה נאמר \"בדישו\"? מה דיש מיוחד - שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע משעת גמר מלאכתו ובשעה שהוא עושה אוכל; כך כל דבר שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכתו ובשעה שהוא עושה אוכל.", "ר' יוסי בר' יהודה אומר, מה דיש מיוחד שעושה בידיו וברגליו (ובגופו, יצא העושה בידיו וברגליו, אבל לא בגופו.), [יצא העושה בידיו ולא ברגליו, ברגליו ולא בידיו]." ], [ "כי ישבו אחים. פרט לאחיו שלא היה בעולמו. מכאן אמרו, ב' אחים ומת אחד מהם ונולד להם אח, ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו [ומת. הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה].", "יחדו. [המיוחדים בנחלה,] פרט לאחים מן האם. לפי שמצינו (שיש באחים מן התורה) [בעריות], ששוה אח מן האם לאח מן האב. יכול אף כאן כן? ת\"ל \"יחדיו\", פרט לאחיו מאמו.", "ומת אחד מהם. אין לי אלא בזמן שהם שנים ומת אחד מהם. מנין אפילו הם מרובין (? ת\"ל ומת אחד מהם. מנין אפילו מתו כולם? ת\"ל ומת אחד מהם, ולא נאמר \"אחד מהם\"). ומתו? ת\"ל ומת מהם. א\"כ מה ת\"ל \"אחד\"? אשת אחד מתיבמת, ולא אשת שנים. מכאן אמרו, שלשה אחים נשואים ג' נכריות [ומת א' מהם, ועשה בה השני מאמר ומת - חולצת ולא מתיבמת. שנ' ומת אחד מהם, שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין].", "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. למה אני צריך? לפי שאמרנו להלן, \"אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים\" (יכול אף כאן כן) [יכול תהא פטורה]? ת\"ל לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר. כיצד הוא עושה? (או חולצת או מתייבמת) [חולצת ולא מתיבמת]. הנותן גט - פסלה לעצמו ופסלה ע\"י אחים. יכול (יהיה גט פוטרה) [תהא פטורה] (בגט זה מזיקת האחים)? ודין הוא - ומה חליצה שאינה פוטרת באשה, פוטרת ביבם; גט שפוטר באשה, אינו דין שפוטר ביבם! ת\"ל לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, [אלא] בחליצה. העושה מאמר ביבמתו - קנאה לעצמו ופסלה על האחים. יכול יהיה מאמר גומר בה? ת\"ל יבמה יבא עליה, ביאה גומרת בה ואין מאמר גומר בה.", "יבמה יבוא עליה. בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון. ואפילו היא שוגגת והוא מזיד, או שהוא שוגג והיא מזידה.", "ולקח ולקחה ויבם ויבמה. פרט לצרות (מכל העריות וכן) [ועריות]. מכאן אמרו, ט\"ו נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן וכו'." ], [ "והיה הבכור אשר תלד. יכול אם היה שמו יוסי, יקרא שמו \"יוסי\"; יוחנן, יקרא שמו \"יוחנן\"? ת\"ל יקום על שם אחיו (מ\"מ) [ולא על שם אחי אביו]. א\"כ למה נאמר והיה הבכור? מלמד שמצוה על הגדול ליבם.", "אשר תלד. פרט לאילונית שאינה ראויה לילד.", "יקום על שם אחיו. (ולא על שם אחי אביו.) [לנחלה. נאמר כאן \"שם אחיו\", ונאמר להלן \"על שם אחיהם יקראו בנחלתם\". מה \"שם\" האמור להלן, לנחלה; אף \"שם\" האמור כאן, לנחלה].", "המת. לפי שנאמר להלן, אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים. מנין מת ראשון - ייבם שני, מת שני - ייבם שלישי? ת\"ל \"המת\" \"המת\" ריבה הכתוב.", "ולא ימחה שמו מישראל. פרט (לסריס) [לאשת סריס] ששמו מחוי.", "ואם לא יחפץ האיש. ולא שלא חפץ בה המקום. מוצא אני את העריות, שחייבים עליהם מיתות ב\"ד; ועדיין לא אוציא את העריות, שהם (בלא תעשה) [בכרת]! ת\"ל לא אבה יבמי, ולא שלא אבה בה המקום.", "לקחת את יבמתו. (מה) [למה] אני צריך? מפני שנ' והיה הבכור אשר תלד, יכול שאני מוציא עקרה וזקנה (בנ\"א ל\"ג ואילונית) וקטנה ושאינה ראויה לילד? ת\"ל \"יבמתו\" \"יבמתו\", ריבה הכתוב.", "ועלתה יבמתו השערה. מצוה בב\"ד שיהא בגובהה של עיר ושיהיה בזקנים.", "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל. (פרט לסריס, שאם רצה להקים אינו יכול. שם.) ר' יהודה אומר, נאמר כאן \"שם\" ונאמר להלן \"שם\". מה \"שם\" האמור להלן (נחלה, אף \"שם\" האמור כאן נחלה. מה \"שם\" האמור לשם זרע, אף \"שם\" האמור כאן זרע.) [(מה \"שם\" האמור להלן) זרע, אף כאן זרע; פרט לסריס, שאם רצה להקים לאחיו שם, אינו יכול].", "בישראל. ולא בגרים. מכאן אמרו, שני אחים גרים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה - פטורים מן החליצה ומן היבום. שנאמר \"בישראל\", ולא בגרים.", "לא אבה יבמי. ולא שלא אבה בה המקום." ], [ "וקראו לו זקני עירו. מצוה בזקני עירו [ולא בשלוחם].", "ודברו אליו. דברים הגונים. (מה הגונים?) שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה - (ועמד ואמר שישאנה לו. \"כלך אצל כמותך\" אומר לו \"למה לך להכניס\".) [אומרים לו, \"מה לך אצל ילדה\" \"מה לך אצל זקנה\", \"כלך אצל שכמותך, ואל תכניס קטטה לביתך\"].", "ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה. מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידה.", "לא חפצתי לקחתה. ולא שלא חפץ בה המקום." ], [ "ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים. [מלמד שמהלכת אחריו אל הזקנים]. (וירקה בפניו) [לעיני הזקנים וירקה]. רוק הנראה לעיני הזקנים. (מלמד שמתיחדת עמו לעיני הזקנים).", "וחלצה נעלו. [אין לי אלא] נעלו שלו. של אחרים מנין? ת\"ל (חלוץ) הנעל (חלוץ) הנעל, מ\"מ (=מכל מקום). א\"כ למה נאמר \"וחלצה נעלו\"? פרט לגדול שאין יכול לילך בו ולקטן שאין חופה את רוב הרגל ושאין לו עקב, שחלציתה (אולי \"שחליצתה\") פסולה.", "מעל רגלו. [מכאן אמרו, מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה. רגלו.] נאמר כאן \"רגלו\" ונאמר להלן \"רגלו\"; מה להלן ימנית, אף כאן ימנית. (מכאן אמרו, מן הארכובה ולמטה חליצתו כשרה).", "וירקה בפניו. יכול בפניו [ממש]? ת\"ל \"לעיני הזקנים\" (רוק הנראה לעיני הזקנים. מכאן אמרו, חלצה ורקקה ולא קראה - חליצתה כשרה. קראה ורקקה ולא חלצה - חליצתה פסולה. חלצה וקראה אבל לא רקקה - ר' אליעזר אומר חליצתה פסולה, ור\"ע אומר חליצתה כשרה).", "וענתה ואמרה. נאמר כאן \"ענייה\" ונאמר להלן \"ענייה\". מה \"ענייה\" האמורה להלן בלשון הקדש, אף \"ענייה\" האמורה כאן בלשון הקדש.", "ככה יעשה לאיש. [מכאן אמרו, חלצה ורקקה ולא קראה - חליצתה כשרה. קראה ורקקה ולא חלצה - חליצתה פסולה. חלצה וקראה אבל לא רקקה - ר\"א אומר חליצתה פסולה, ור\"ע אומר חליצתה כשרה. א\"ל ר\"א, \"ככה יעשה\", כל דבר שהוא מעשה מעכב! א\"ל ר\"ע, משם ראיה? \"ככה יעשה לאיש\", כל דבר שהוא מעשה באיש.", "אשר לא יבנה את בית אחיו. (רא\"א) אשר לא בנה ולא עתיד לבנות.", "בישראל. למה נאמר, והלא כבר נאמר \"בישראל\"! \"בישראל\" האמור להלן, פרט לגרים. \"בישראל\" האמור כאן, פרט לבית דין של גרים].", "בית חלוץ הנעל. מצוה בדיינים ולא מצוה בתלמידים. ר' יהודה אומר, מצוה על כל העומדים שם לומר \"חלוץ הנעל, חלוץ הנעל\". אמר ר' יהודה, פעם אחת היינו יושבים לפי ר' (שמעון) [טרפון], ואמר לנו \"ענו כולכם ואמרו, \"חלוץ הנעל, חלוץ הנעל\" \"." ], [ "כי ינצו אנשים. אין שלום יוצא מתוך מצות (שורוק בו'. ל' ניצה, מריבה). וכה\"א ויהיה ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. מי גרם ללוט שיפרוש מאותו צדיק? הוי אומר מריבה. וכה\"א (ועמדו שני האנשים אשר להם הריב) [וכי יהיה ריב בין אנשים]. מי גרם לזה ללקות? הוי אומר זו מריבה.", "אנשים. אין לי אלא אנשים. [נשים], איש עם אשה ואשה עם איש מנין? ת\"ל \"יחדו\" מ\"מ (=מכל מקום).", "איש ואחיו. פרט לעבדים שאין להם אחוה [דברי ר' יהודה].", "וקרבה אשת האחד ושלחה. (אשת איש ולא אשת שליח ב\"ד. להציל את אישה) ר\"א אומר, לפי שמצינו (שיש מזיקין) [במזיקין] שבתורה, שעשה בהם שאין מתכוין כמתכוין. יכול אף כאן כן? ת\"ל [וקרבה וגו'. יכול עד שיהא מתכוין לבייש? ת\"ל \"והחזיקה\". ממשמע שנאמר ושלחה ידה, אין אני יודע שהחזיקה? ומה ת\"ל \"והחזיקה\"? לומר לך שאם נתכוונה להזיק, אף שלא נתכוונה לבייש].", "במבושיו. אין לי אלא מבושיו. מנין לרבות כל דבר שיש בו סכנה? ת\"ל \"והחזיקה\", מכל מקום." ], [ "וקצתה את כפה. מלמד שאתה חייב (להצילה) [להצילו]. מנין שאם אין אתה יכול להצילו בכפה, הצילו בנפשה? ת\"ל לא תחוס עינך.", "ר' יהודה אומר, נאמר כאן \"לא תחוס\", ונאמר להלן \"לא תחוס\"; מה להלן ממון, אף כאן ממון." ], [ "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן. יכול לא יעשה - ליטרא, חצי ליטרא ורביע ליטרא? ת\"ל גדולה וקטנה. גדולה שהיא מכחשת את הקטנה - שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.", "ר' עקיבא אומר, מנין שלא (יעשה סאה) [יקיים סלע] פחות משקל, ולא דינר פחות מטרפעיקע? ת\"ל לא יהיה לך.", "ר' יוסי בר' [יהודה] אומר, אם קיימת [אבן שלמה וצדק, הרי הוא ב יהיה לך. ואם עברת על אבן ואבן,] הרי הוא ב לא יהיה לך.", "לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה. יכול לא יעשה - קב, תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב? ת\"ל גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה; שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה.", "(ר' אליעזר אומר, מנין שלא יעשה אדם מדת בת ארבעת קבים) [ר' עקיבא אומר, מנין שלא יקיים אדם מדה חסרה, להיות מודד] בה לתוך ביתו? ת\"ל לא יהיה לך.", "מנין שלא יעיין במקום שמכריעים, ולא יכריע במקום שמעיינים? ת\"ל (לא יהיה לך. אבן שלמה וצדק) [אבן צדק יהיה לך]. ומנין שאם אמר, \"הריני מעיין במקום שמכריעים\" או \"הרי אני מכריע במקום שמעיינים\" - לפחות מן הדמים או להוסיף על הדמים. מנין שאין שומעים לו? ת\"ל [אבן שלמה] וצדק יהיה לך.", "ומנין שלא יגדוש במקום שמוחקין (\"לפחות לו מן הדמים\", או \"הריני גודש במקום שמוחקים להוסיף לו על הדמים\", שאין שומעים לו? ת\"ל וצדק יהיה לך. מניח אגרדימים על המדות.) [ולא ימחוק במקום שגודשין? ת\"ל איפת צדק יהיה לך. ומנין שאם אמר \"הריני גודש במקום שמוחקין להוסיף על הדמים\", ו\"הריני מוחק במקום שגודשין לפחות מן הדמים\". מנין שאין שומעים לו? ת\"ל איפה שלמה וצדק יהיה לך.", "ד\"א, וצדק יהיה לך] מכאן אמרו, הסיטון מקנח את מדותיו אחת לל' יום ובעל הבית אחת לי\"ב חודש. [רשב\"ג אומר, חילוף הדברים. חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פ\"א בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.", "יהיה לך. מנה אגרדמין על כך. ר' אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גוריון אומר, איפה לפר ואיפה לאיל (איפה לכבש). [וכי] מדת [פרים] אילים וכבשים, אחת היא? אלא מלמד שאיפה גדולה ואיפה קטנה, קרויה \"איפה\"." ], [ "למען יאריכון ימיך. זו אחת מכל מצות שבתורה, שמתן שכרה בצדה. והרי דברים ק\"ו - ומה גרוגרת שאין אחד מן מאה (באים) באיסר האיטלקי, נאמר בה אריכות ימים; שאר מצות שיש בהם חסרון כיס, עאכ\"ו.", "כי תועבת ה' וגו'. יכול לא יהיה חייב, עד שיעבור את כולם? ת\"ל כל עושה אלה, אפילו אחת מהם.", "[כל עושה עול]. מכאן אמרו, אין מערבים פירות בפירות - אפילו חדשים בישנים; אפילו סאה בדינר (ואפילו יפה בדינר) [ביפה דינר] וטריסית - לא יערבם, וימכרם סאה בדינר.", "כל עושה עול. קרוי ה' שמות - עול, שנאוי, משוקץ, חרם, תועבה." ], [ "זכור את אשר עשה לך עמלק. (זכור בפה, ו אל תשכח בלב. וכה\"א שמעו עמים ירגזון.) [זכור - יכול בלב? כשהוא אומר לא תשכח, הרי בלב אמור! ומה אני מקיים זכור - בפה].", "בדרך. בשעת טרופיכם.", "בצאתכם. בשעת גאולתכם [מהו אומר? שמעו עמים ירגזון. אבל זה, ולא ירא א-להים].", "אשר קרך בדרך. אין \"קרך\", אלא \"נזדמן לך\".", "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. מלמד שלא היה הורג, אלא בני אדם שנמכו מדרכי המקום, ונחשלו מתחת כנפי המקום.", "ואתה עיף ויגע. [ישראל. ולא ירא א-להים. עמלק].", "והיה בהניח ה' א-להיך לך מכל אויביך מסביב. שלא (תאגוד) [יאגוד] עליך אגודה.", "בארץ אשר ה' א-להיך נותן לך לרשתה. (מה שאתה יורש אתה מבקש) [בשכר מצוה זו האמורה בענין, תירש].", "תמחה את זכר עמלק [מתחת השמים]. (ולהלן) [וכן] הוא אומר, כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים, שלא יהיה נין ונכד לעמלק תחת השמים. ואומר, כי יד על כס יה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור - נשבע הקב\"ה בכסה\"כ (=בכסא הכבוד) שלו, שלא יניח נין ונכד של עמלק, ולא גמל ולא חמור תחת כל השמים; שלא יאמרו, \"גמל זה, של עמלק\". [לא תשכח. בלב]." ], [ "והיה כי תבוא אל הארץ (אין \"והיה\" אלא מיד. כי תבוא אל הארץ). עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ. ", "אשר ה' א-להיך [נותן לך. רש\"א, פרט לעבר הירדן, שנטלו מעצמם]. ", "וירשתה וישבתה בה. (מה שתירש - תכבש ותשב.) [בשכר שתירש, תשב]. ", "ולקחת מראשית כל פרי האדמה. יכול כל הפירות כולם חייבים בביכורים? ת\"ל מראשית, ולא כל ראשית. ועדין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור? הריני דן - נאמר (הכא) [הבא] בכורי צבור, ונאמר (הכא) [הבא] בכורי יחיד; מה בכורי צבור שנאמר להלן, מז' המינים; אף בכורי יחיד משבעת המינים. (ומה) [אי מה] להלן חטים ושעורים, אף כאן חטים ושעורים. מנין לרבות שאר מינים? ת\"ל (בכורי אדמתך) [כל פרי האדמה]. ריבה אחר שריבה הכתוב ומיעט, הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון. נאמר (הכא) [הבא] בכורי יחיד, ונאמר (הכא) [הבא] בכורי צבור; מה בכורי צבור, משבעת המינים האמורים בשבח הארץ; [אף בכורי יחיד, משבעת המינים האמורים בשבח הארץ]. ואלו הם: חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש. ", "זית. זה זית אגורי.", "דבש. זה דבש תמרים.", "מראשית. אפילו אשכול אחד ואפילו גרוגרת אחת.", "כל פרי. פרי אתה מביא בכורים, ואין אתה מביא יין ושמן בכורים. (הביא ענבים ודרכן, מנין שמביא? ת\"ל [בכורי אדמתך]. ", "(האדמה. פרט לאריסים ולחכירות ולסקריקין ולגזלן שאין מביאין, משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך). אשר תביא מארצך. כל זמן שהם מצוים על פני ארצך. [יכול יביא קודם עצרת? ת\"ל וחג הקציר בכורי מעשיך. מאימתי מביאין? מעצרת עד החנוכה]. יכול שאתה קורא (פרשת בכורים), כל זמן שאתה מביא? ת\"ל (ואכלת) ושמחת, אין קריאה אלא בשעת שמחה. כשתמצא לומר, מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא. ר' יהודה בן בתירא אומר, מביא וקורא. ", "(אשר ד' א-להיך נותן לך. פרט לנוטע) [אי מארצך, יכול אף הנוטע] בתוך שלו ומבריך בתוך של יחיד, או בתוך של רבים ומבריך מתוך של רבים; או מתוך של יחיד לתוך שלו, והנוטע בתוך שלו ומבריך בתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע! (הרי זה אינו מביא. ר' יהודה אומר כזה מביא. מן זה הטעם אינו מביא,) [ת\"ל ראשית בכורי אדמתך, עד שיהיו כל הגדולין מאדמתך. האריסין והחכירות והסקריקין והגזלן, אין מביאין מאותו הטעם,] משום שנאמר בכורי אדמתך, עד שיהו כל הגדולים מאדמתך. " ], [ "ושמת בטנא. מלמד שטעונים כלים.", "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' א' (= ה' א-להיך) בו. זה שילה ובית עולמים. [מכאן אמרו, נגנבו או שאבדו - חייב באחריותן. נטמאו בעזרה - נופץ ואינו קורא].", "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי, וכי עלתה על דעתך שתלך אצל כהן שלא היה בימיך? (אלא כהן שהוא כשר) [אין לך אלא, כהן שהוא בימיך]. וכה\"א, אל תאמר מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה." ], [ "ואמרת אליו. שאינך כפוי טובה.", "הגדתי היום. פעם אחת (אתה) קורא בשנה, ואין (אתה) קורא פעמים בשנה.", "כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו. פרט לגרים [ועבדים].", "לתת לנו. פרט (לעבדים) [לנשים]. (ר' שמעון אומר פרט לשבעבר הירדן שנטלו מעצמם)." ], [ "ולקח הכהן הטנא מידך. מכאן אמרו, העשירים מביאים בכורים בקלתות של כסף ושל זהב, ועניים - בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים נתנים לכהנים; (לזכות מתנה לכהנים) [בשביל לזכות לעניים].", "מידך. מלמד שטעונים תנופה, [דברי ר\"א בן יעקב]. (ר\"א בן יעקב אומר, והנחתו לפני מזבח ה' א-להיך) [והניחו לפני מזבח ה' א-להיך.] כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים, וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים. (מכאן אמרו, נגנבו או שאבדו - חייב באחריותם; נטמאו בעזרה - נופץ ואין קורא)." ], [ "וענית. נאמר כאן ענייה, ונאמר להלן ענייה ; מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.", "[וענית ואמרת.] מכאן אמרו, בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו. נמנעו מלהביא, התקינו להיות מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע. סמכו על המקרא וענית, אין ענייה אלא מפי אחרים.", "ואמרת לפני ה' א', ארמי אובד אבי. מלמד שלא ירד יעקב לארם, אלא (לאובד) [להאבד]. ומעלה על לבן הארמי, כאלו איבדו.", "וירד מצרימה.(מלמד שלא ירד להשתקע, אלא לגור שם.) שמא תאמר, ירד ליטול כתר מלכות? ת\"ל ויגר שם [מלמד שלא ירד אלא לגור שם. וכה\"א ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען, ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן]. יכול באוכלוסין הרבה? ת\"ל במתי מעט. כמה שנאמר, בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה.", "ויהי שם לגוי (גדול). מלמד שהיו ישראל מצוינים שם.", "(וירא את ענינו. כמה שנאמר, וראיתן על האבנים.", "ואת עמלנו. כמה שנאמר, כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכו'. אגדה).", "[גדול ועצום. כמה שנאמר, ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם.", "ורב. כמה שנאמר, רבבה כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים וגו'].", "וירעו אותנו המצרים. כמ\"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה וגו'.", "ויענונו. כמ\"ש וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם, ויבן ערי מסכנות לפרעה וגו'.", "ויתנו עלינו עבודה קשה. כמ\"ש ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וימררו את חייבם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.", "ונצעק אל ה' א-להי אבותינו. כמ\"ש ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'.", "וישמע ה' את קולנו. כמ\"ש וישמע א-להים את נאקתם וגו'.", "וירא את ענינו. זו פרישות דרך ארץ, כמ\"ש וירא א-להים את בני ישראל וידע א-להים.", "ואת עמלנו. אלו הבנים, כמ\"ש כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכל הבת תחיון.", "ואת לחצנו. זו הדחק, כמ\"ש וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם.", "ויוציאנו ה'. לא ע\"י מלאך ולא ע\"י שרף ולא ע\"י שליח, כמה שנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי וגו'. ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכיתי כל בכור, אני ולא שרף. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא השליח. אני ה'.", "ביד חזקה. זו הדבר, כמ\"ש הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה וגו'.", "ובזרוע נטויה. זו החרב, כמ\"ש וחרבו שלופה בידו נטויה וגו'.", "ובמורא גדול. זו גלוי שכינה, כמ\"ש או הנסה א-להים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' א-להיכם במצרים לעיניך.", "ובאותות. זה המטה, כמ\"ש ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות.", "ובמופתים. זה הדם, כמ\"ש ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן.", "דבר אחר - ביד חזקה, שתים. ובזרוע נטויה, שתים. ובמורא גדול, שתים. ובאותות, שתים. ובמופתים, שתים. אלו עשר מכות שהביא הקב\"ה על המצרים: דם, צפרדע, כנים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חשך, מכת בכורות].", "ר' יהודה היה נותן בהם סימנים, דצ\"ך עד\"ש באח\"ב.", "ויביאנו אל המקום הזה. זה בית המקדש. או יכול זה ארץ ישראל! כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת, (הוי אומר זו ארץ ישראל) [הרי א\"י אמור]. ומת\"ל (=ומה תלמוד לומר) ויביאנו אל המקום הזה? [זה בנין בהמ\"ק. ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת.] בשכר ביאתנו אל המקום הזה, ניתן לנו את הארץ הזאת].", "ארץ זבת חלב ודבש. נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש, ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש. מה להלן ארץ חמשת עממים, אף כאן ארץ חמשת עממים. מכאן היה ר' יוסי הגלילי אומר, אין מביאים בכורים מעבר לירדן, שאינה זבת חלב ודבש.", "ועתה. מיד.", "הנה. בשמחה.", "הבאתי. משלי.", "את ראשית פרי האדמה. מכאן אמרו, יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רמון שביכר - קושרין אותו בגמי, ואומר \"הרי אלו בכורים\".", "אשר נתתה לי ה'. מכאן אמרו, האפטרופוס והעבד ושליח ואשה וטומטום ואנדרוגינוס - מביאין ואין קורין, שאין יכול לומר \"אשר נתתה לי ה'\".", "והנחתו לפני ה' א-להיך, והשתחוית לפני ה' א-להיך. מלמד שטעונים (הנפה) [הנחה] ב' פעמים, אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחואה.", "ושמחת. (בכל מיני שמחות) [בשעת שמחה].", "בכל הטוב. זה השיר.", "אשר נתן לך ה' א-להיך, ולביתך. מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא.", "אתה והלוי והגר אשר בקרבך. [בכל מקום שאתה מוצא הלוי, תן לו מחלקו. ואם אין לו מחלקו, תן לו מעשר שני. אין לו מעשר שני, תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני, תן לו שלמים. אין לו שלמים, פרנסהו מן הצדקה. לכך נאמר, אתה והלוי והגר אשר בקרבך] (מכאן אמרו, ישראל ממזרים מתודים; לא גרים ועבדים משוחררים, שאין להם חלק בארץ)." ], [ "כי תכלה לעשר. יכול בחנוכה? נאמר כאן קץ, ונאמר להלן קץ, מה קץ האמור להלן רגל, אף קץ האמור כאן רגל. אי מה קץ האמור להלן (חג המצות, אף כאן חג המצות. נאמר להלן) חג הסוכות (ונאמר) [אף] כאן חג הסוכות? תלמוד לומר: כי תכלה לעשר, רגל שכלו בו מעשרות, הוי אומר זה פסח. מכאן אמרו: ערב יום טוב האחרון [נ\"א הראשון] של פסח של רביעית ושל שביעית הוה ביעור. (בשנה השלישית) [ברביעית מפני מ\"ע שבשלישית ובשביעית מפני מ\"ע שבששית] יכול אף שנה שביעית תהא חייבת (במעשר) [בבעור]? תלמוד לומר: בשנה השלישית, שנה שחייבת במעשר, יצאת שנה שביעית שאינה חייבת במעשר. יכול שני מעשרות נוהגין בה, אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב. מנין לרבות שאר מעשרות? תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה." ], [ "ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה. תן לכל אחד ואחד חלקו:", "ואכלו בשעריך ושבעו. תן להם כדי שובעם. מכאן אמרו: אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים, דברי ר' יהודה. ר' אומר חצי קב: ", "בשעריך. מלמד שאין מוציאים אותו מן הארץ לח\"ל. אמרו משפחות בית נבטלה היתה בירושלם ונתנו להם חכמים ו' מאות ככרי זהב ולא רצו להוציאם חוץ לירושלים: ", "ואמרת. בכל לשון:", "לפני ה' אלהיך. זה וידוי מעשר:", "בערתי הקודש מן הבית. זה מעשר שני ונטע רבעי:", "וגם נתתיו ללוי. זה תרומה ותרומת מעשר:", "לגר ליתום ולאלמנה. זה מעשר עני ולקט שכחה ופיאה אעפ\"י שאין מעכבי' את הודוי: ", "ד\"א מן הבית - זו חלה. ", "ד\"א מן הבית - כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה נזקק לכל דבר: ", "ככל מצותך. שאם הקדים מעשר ראשון לשני אין בכך כלום:", "כאשר צויתני. לא נתתיו למי שאינו ראוי:", "לא עברתי ממצותי'. ולא הפרשתי ממין על שאינו מינו לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:", "ולא שכחתי. לא שכחתי מהזכיר שמך ולברכך:", "לא אכלתי באוני ממנו. הא אם אכלו אינו יכול להתוודות:", "ולא בערתי ממנו בטמא. בין שהיא טמא ואני טהור או הוא טהור ואני טמא:", "ולא נתתי ממנו למת. לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת דברי ר' אליעזר אמר לו ר' עקיבא אם למת אם לחי אמור מה ת\"ל למת שלא החלפתי אפילו בדבר טהור: ", "שמעתי בקול ה' אלהי, והבאתיו לבית הבחירה. ", "עשיתי ככל אשר ציויתני, שמחתי ושימחתי בו:", "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. עשינו מה שגזרת בנו עשה עמנו מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו':" ], [ "ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות. ר' שמעון בן יוחי אומר: ברוך דיין האמת שאין עולה ומשוא פנים לפניו. וכן הוא אומר (אל תאמינו ברע ולא תבטחו באלוף. מיכה ז׳:ה׳. כי כל אח עקוב יעקב. ירמיהו ט׳:ג׳) [אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא].", "משיב משה לפני הקב\"ה: רבש\"ע, הואיל ואני נפטר (ביבסים) [בנסיון] גדול מן העולם, הראיני אדם נאמן שיעמוד על ישראל שיוצא [נ\"א שאצא] ידיהם לשלום. וכן הוא אומר: אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם. (ואומר: ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. ואומר (שיר השירים ח׳:ח׳) אחות לנו קטנה ושדים אין לה. ארבע מלכיות מושלות בהם בישראל ואין בהם נבון ואין בהם חכם, בימי אחאב מלך ישראל ובימי יהושפט מלך יהודה היו ישראל) נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה." ], [ "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון. (גברתן כמותך.) קח לך. אין לך אלא לקיחה, לפי שאין חבר נקנה אלא בקשי קשיין. מכאן אמרו (אדר\"נ פ\"ח) יקנה אדם חבר לעצמו להיות קונה (קורא) עמו ושונה עמו ואוכל עמו ושותה עמו וגולה לו סתריו. וכן הוא אומר (קהלת ד') טובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק. משיבו רוח הקודש למשה, תן לו מתורגמן ליהושע והוא שואל ודורש ומורה בהוריות בחייך, כשתיפטר לא יהו ישראל אומרים לו בחיי רבך לא הייתה מדבר ועכשיו אתה מדבר. ויש אומרים, שהעמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיו משה וישראל מגביהים ראשם לשמוע קול דבריו של יהושע, (ומהו אומר?) [וכך היו דבריו של יהושע] ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו, (כך דבריו של יהושע).", "ר' נתן אומר, משה היה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו. אמר לו המקום, והלא בני אחיך אהרן כאלו הן בניך, ואף מי שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן ראוי [נ\"א שלא היה ראוי] למלכות, נטל המלכות ממנו ונתנו ביד אוהבו. אמר לו, אע\"פ שנתתי לך גדולה לך ועמוד על פתחו של בני. כך אמר הקב\"ה ליהושע, לך ועמוד על פתחו של בני אלעזר [שנאמר] ולפני אלעזר הכהן יעמוד (במדבר כ\"ז). באותה שעה נתגבר כחו של משה והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל, שנאמר (דברים לא, ז) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ. הנה עם שאני מוסרם לך עדיין גדיים ועדיין תינוקות הם, אל תקפיד עליהם על מה שהם עושים, שאף רבונם לא הקפיד עליהם על מה שעשו, שנאמר (הושע יא) כי נער ישראל ואוהבהו. (רבי נחמיה אומר, אין לי רשות הא יש לי אכניסם בתוך אהלי רועים אמר מר שיהיו דורשים בו.) ", "מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על גבי החמור והיו תלמידים מהלכים אחריו וראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתם של ערביים, כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכאי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו ואמרה לו, רבי פרנסני. אמר לה, בת מי את? אמרה לו, בתו של נקדימון בן גוריון אני, ולא זכור אתה שחתמת בכתובתי. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, אני חתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים (דינרי זהב של בית חמיה ושל בית) [דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה, כל בית אביה של] ריבה זו, לא היו נכנסים להר הבית להשתחות עד שהיו פורסים להם כלי מילת תחת רגליהם ונכנסים ומשתחוים וחוזרים לבתיהם (בשמחה וכל ימי בקשתי מקרא זו ומצאתיו) [ועניים באים ומקפלים מתחתיהם וכל ימי קראתי מקרא זה ולא מצאתיו] אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, אל תקרי גדיותיך כי אם גויתיך, שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, וכשאין עושים רצונו של מקום מוסרם ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה, כי אם תחת רגלי בהמתן.", "בשנה אחת מתו ג' צדיקים משה ואהרן ומרים (שוב לא מצאו ישראל נחת רוח אחרי משה) שנאמר (זכריה יא) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו והלא בשנה אחת מתו (שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם), אלא מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן בטל עמוד ענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה בטלו שלשתם ולא חזרו. באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל (מצוה) [טובה], נתקבצו כולם אצל משה ואמרו לו, היכן אהרן אחיך? אמר להם, אלהים גנזו לחיי עולם, ולא היו מאמינים בו. אמרו לו, יודעים אנו בך שקפדן אתה, שמא אמר לפניך דבר שאינו הגון וקנסתה עליו מיתה. מה עשה הקב\"ה, נטל מיטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים והיה הקב\"ה מספיד עליו ומלאכי השרת עונים אחריו. ומה היו אומרים? (זה הפסוק) תורת אמת הייתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (מלאכי ב').", "(באותה שעה) [כשמת משה] אמר לו הקב\"ה למלאך המות, לך והבא לי נשמתו של משה. הלך ועמד לפניו. אמר לו משה, במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד ואתה אומר לי תן לי נשמתך,גער בו ויצא בנזיפה. הלך מלאך המות והשיב דבריו לפני הגבורה [וחזר] ואמר לו המקום למלאך המות, לך והבא לי נשמתו. הלך למקומו, בקשו ולא מצאו. הלך אצל הים, אמר לו: ראית את משה? אמר לו, מיום שהעביר את ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו. הלך אצל הרים ובקעות, אמר להם ראיתם את משה? אמרו לו (איוב כ\"ח) אלהים הבין דרכו, אלהים גנזו לחיי העולם הבא ואין כל בריה יודעת בו, שנאמר (דברים ל\"ד) ויקבור אותו בגי וגו'.", "כיון שמת משה היה יהושע בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים עד שאמר הקב\"ה ליהושע, יהושע עד מתי אתה מתאבל והולך, וכי לך לבדך הוא מת, והלא לי מת, שמיום שמת אבל לפני, כענין שנאמר (ישעיה כ\"ב) ויקרא ה' אלוהים למספד ולבכי. ולא עוד, אלא שהוא (מובטח) [גנוז] לחיי העוה\"ב, שנאמר (דברים לא, טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך." ], [ "היה ר' מאיר אומר: כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנ' (יהושע כד) ויאמר יהושע אל העם עדים אתה בכם. קלקלו בעצמם, שנא' (הושע יב) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל - העיד בהם שבט יהודה ובנימין, שנ' (ישעיה ה) ועתה יושבי ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי. קלקלו שבט יהודה, שנא' (ירמיהו ג׳:ח׳) בגדה יהודה - העיד בהם את הנביאים, שנ' (מלכים ב יז) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד נביאים כל חוזה. קלקלו בנביאים, שנא' (דברי הימים ב לו) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו - העיד בהם את השמים, שנאמר (דברים ל׳:י״ט) העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. קלקלו בשמים, שנא' (ירמיה ז) האינך רואה מה הם עושים... הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את האש, והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים - העיד בהם את הארץ, שנא' (ירמיה ו) שמעי ארץ, הנה אני מביא רעה. קלקלו בארץ, שנאמר (הושע יב) מזבחותם כגלים על תלמי שדי - העיד בהם את הדרכים, שנא' (יחזקאל טז) כל ראש דרך גגות בבית רמתך. שמעו את הגוים. (ירמיה ו) עמדו על דרכים, קלקלו דרכים - העיד בהם הגגות. קלקלו הגגות - העיד בהם את הגוים. קלקלו בגוים, שנ' (תהלים קי) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם - העיד בהם את ההרים, שנאמ' (מיכה ו) שמעו הרים את ריב ה'. קלקלו בהרים, שנא' (הושע ד) על ראשי ההרים יזבחו - העיד בהם את הבהמה, שנאמר (ישעיה א) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. קלקלו בבהמה, שנא' (תהלים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב - העיד בהם את החיה, שנ' (ירמיה ח) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור. קלקלו בחיה, שנא' (יחזקאל א) ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה שקץ - העיד בהם את הדגים, שנא' (איוב יב) או שיח לארץ ותורך, ויספרו לך דגי הים. קלקלו בדגים, שנא' (חבקוק א׳:י״ד) ותעשה אדם כדגי הים - העיד בהם את הנמלה, שנאמ' (משלי ו) לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין, תכין בקיץ לחמה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: עלוב היה אדם זה, שצריך ללמד מן הנמלה. אלו למד ועשה - עלוב היה; אלא שצריך ללמד מדרכיה, ולא למד!", "עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב\"ה: רבש\"ע, הרי עדי קיימים, שנ' (דברים ל) העדותי בכם את השמים ואת הארץ! אמר לה: הרי אני מעבירן, שנ' (ישעיה סה) כי הנני בורא השמים החדשים. אומרת לפניו: רבש\"ע, הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי, שנא' (ירמיה ב) ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית! ואומר לה: הריני מעבירם, שנא' (ישעיה מ) כל גיא ינשא. אומרת לפניו: רבש\"ע, הרי שמי קיים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר (ישעיה סב) וקורא לך שם חדש. אומרת לפניו: רבש\"ע, הרי שמך קרוי על שם הבעלים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר (הושע ב) והסירותי את שמות הבעלים מפיה. אומרת לפניו: רבש\"ע, אע\"פ כן, בני ביתי מזכירים אותו! אומר לה: (הושע ב) ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו: רבש\"ע, כבר כתבת (ירמיה ג) לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר! אומר לה: כלום הכתבתי לך, אלא איש! והלא כבר נאמר (הושע יא) כי אל אנכי ולא איש! וכי גרושים אתם לי, בית ישראל? והלא כבר נאמר (ישעיה נ) כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו?", "ד\"א האזינו השמים - משל למלך שמסר את בנו לפדגוג, להיות יושב ומשמרו. אמר אותו הבן: כסבור אבא שהועיל כלום, שמסרני לפדגוג? - עכשיו הריני משמרו, כדי שיאכל וישתה וישן, ואלך אני ואעשה רצוני וצרכי! אמר לו אביו: אף אני לא מסרתיך לפדגוג, כדי שלא יהיה מזיזך. כך אמר להם משה לישראל: שמא אתם סבורים לברוח על כנפי השכינה, או לזוז מעל הארץ? ולא עוד אלא שהשמים כותבים, שנ' (איוב כ) יגלו שמים עוונו, ומנין שאף הארץ מודעת? שנא' וארץ מתקוממה לו. עתידה כנסת ישראל שתעמיד לדין לפני המקום, ואומרת לפניו: רבש\"ע, איני יודעת מי קלקל במי, ומי שינה במי: אם ישראל קלקלו לפני המקום, ואם המקום שינה בהם בישראל? כשהוא אומר (תהלים נ) ויגידו שמים צדקו - הוי ישראל קלקלו לפני המקום; ואין המקום שינה בהם בישראל, שנ' (מלאכי ג) כי אני ה' לא שניתי.", "ד\"א האזינו השמים - היה ר' יהודה אומר: משל למלך שהיו לו אפוטרופוסים במדינה, והשלים להם את שלו, ומסר להם את בנו, ואמר להם: כל זמן שבני עושה לי רצוני - היו מערבים ומעדנים אותו, ומפנקים אותו ומאכילים אותו ומשקים אותו; וכשאין בני עושה רצוני - אל יטעום משלי כלום! כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, לתת מטר ארצך בעתו, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? (דברים יא) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה.", "ד\"א האזינו השמים - משל למלך שיצא בנו לתרבות רעה. התחיל לקבול עליו באחיו, התחיל לקבול עליו באוהביו, התחיל לקבול עליו בשכניו, התחיל לקבול עליו בקרוביו, לא זז האב ההוא מלהיות קובל והולך - עד שאמר לשמים: למי אקבול עליו חוץ מאלו? לכך נאמר האזינו השמים.", "ד\"א האזינו השמים אלו שאין דיין של צדיקים, אלא שמרחיבים על העולם שהם בתוכו; שבזכות שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, ואין לשון פתיחה אלא לשון הרווחה, שנאמר ויפתח את רחמה. ואלו אין דיין של רשעים, אלא שדוחקים את העולם שהם בתוכו; שבשעת שאין עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? ועצר השמים, ואין לשון עצירה אלא לשון דוחק, שנ' כי עצר ה' בעד כל רחם.", "ד\"א האזינו השמים ואדברה - אמר לו הקב\"ה למשה: אמור להם לישראל, הסתכלתי בשמים ובארץ שבראתי לשמשכם, שמא שינו את מידתם, או שמא גלגל חמה אינו עולה אלא מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו - ולא! כענין שנא' וזרח השמש ובא השמש. ולא עוד, אלא שמח לעשות לי רצוני, שנא' והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח:", "ותשמע הארץ אמרי פי. הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם, שמא שינתה את מדתה, שמא זרעתם ולא צמחה, שמא זרעתם חטים והעלית שעורים, או שמא פרה אינה דשה ואינה חורשת היום, או שמא חמור זה אינו טוען ואינו הולך. וכן לענין היום הוא אומר (ירמיה ה) ואותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים? שמשעה שגזרתי על הים שמא שינה את מדותיו, ואומר אעלה ואציף את העולם? - לא! כענין שנא' (איוב לח) ואשבר עליו חוקי, ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף! ולא עוד אלא שמצטער ואין יכול מה לעשות, כענין שנא' יהמו גליו ולא יוכלו. והרי דברי' ק\"ו: ומה אלו, שלא נעשו לשכר ולא להפסד, אם זוכים אין מקבלים שכר, ואם חוטאים אין מקבלים פורענות, ואין חסים על בניהם ועל בנותיהם - לא שינו את מדתם; אתם, שאם זכיתם אתם מקבלים שכר, ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות, ואתם חסין על בניכם ובנותיכם, עאכ\"ו שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם!", "ד\"א האזינו השמים - היה רבי בנאה אומר: בזמן שאתם מתחייבים - אין פושטים בו יד אלא עדים, שנא' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, ואח\"כ בני אדם שמשתמשים ובאים, שנא' ויד כל העם באחרונה. בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? וחרה אף ה' בכם ועצר השמים, ואחר פורענות משתמשת ובאה, שנא' ואבדתי בהם. ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? (הושע ב) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים והארץ תענה, וזרעתיה לי בארץ.", "ד\"א האזינו השמים ואדברה - היה ר' יהודה בן חנניה אומר: בשעה שאמר משה האזינו השמים, היו השמים ושמי השמים דוממים. ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי, היתה הארץ וכל אשר עליה דוממים. ואם תמיה אתה על הדבר - צא וראה מה נאמר ביהושע (יהושע י) ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד ולא היה כיום ההוא. נמצינו למדים, שהצדיקים שולטים בכל העולם כולו.", "ד\"א האזינו השמים - לפי שהיה משה קרוב לשמים, לפיכך אמר האזינו השמים; לפי שהיה רחוק מן הארץ, לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר (ישעיה א) שמעו שמים והאזיני ארץ. שמעו שמים - שהיה רחוק מן השמים, והאזיני ארץ - שהיה קרוב לארץ.", "ד\"א לפי שהיו שמים מרובים פתח בהם בלשון מרובה ולפי שהיתה ארץ מועטת פתח בה בלשון מועט, ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן את המרובה במרובים ואת המעוטה למעוטים. וחכ\"א: אין הדבר כן, אלא שהעדים מגידים: אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד - עדותם קיימת, ואם לאו - אין עדותם קיימת; כך, אלו אמר משה האזינו השמים ושותק - היו שמים אומרים: לא שמענו אלא בהאזנה. ותשמע הארץ - היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה; בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן האזנה ושמיעה לשמים - והאזנה ושמיעה לארץ.", "ד\"א האזינו השמים - על שם שניתנה תורה מן השמים, שנאמר (שמות כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ותשמע הארץ אמרי פי - שעליה עמדו ישראל ואמרו (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", "ד\"א האזינו השמים - שלא עשו מצוות שניתנו להם מן השמים. ואלו הם מצות שניתנו להם מן השמים? - עיבור שנים וקביעות חדשים, שנאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ותשמע הארץ - שלא עשו מצוות שניתנו להם בארץ: לקט ושכחה ופיאה, תרומות ומעשרות, שמיטים ויובלות.", "ד\"א האזינו השמים - שלא עשו כל מצות שניתנו להם מן השמים ולא עשו כל מצות שניתנו להם בארץ. משה העיד בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. אמר להם: אני בשר ודם, למחר אני מת. אם ירצו לומר לא קבלנו את התורה - מי בא ומכחישם? לפיכך העיד עליהם שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. והמקום העיד בהם את השירה, שנאמר למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. אמר: שירה תעיד בהם למטן, ואני למעלן. ומנין שהמקום קרוי עד ממהר? שנא' (מלאכי ג) וקרבתי לכם למשפט והייתי עד ממהר, ואומר (ירמיה כט) ואנכי היודע ועד, ואומר (מיכה א) ויהי ה' אלהיכם בכם לעד:", "יערף כמטר לקחי - אין לקחי אלא דברי תורה, שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם; ואומר (משלי ח׳:י׳) קחו מוסרי ואל כסף, ואין מוסר אלא דברי תורה שנ' (משלי א׳:ח׳) שמע בני מוסר אביך..., ואומ' (משלי ח׳:ל״ג) שמע מוסר וחכמה, ואומ' החזק במוסר ואל תרף, ואומר (הושע יד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואין דברים אלא דברי תורה שנא' (דברים ה) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם:", "כמטר - מה מטר חיים לעולם - אף דברי תורה חיים לעולם. אי מה מטר, מקצת עולם שמחים ומקצת עולם עצבים בו; מי שבורו וגתו מלא יין וגתו וגרנו לפניו מצירים לו, אף דברי תורה כן? - ת\"ל תזל כטל אמרתי. מה טל, כל העולם כולו שמחים בו - אף דברי תורה, כל העולם כולו שמחים בו:", "כשעירים עלי דשא. מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם - כך דברי תורה מעלים לומדיהם ומגדלים אותם; ת\"ל (משלי ד) סלסליה ותרוממך:", "וכרביבים עלי עשב. מה רביבים הללו יורדים כל עשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותן - וכן דברי תורה מעדנים אותם ומפנקים אותן. וכן הוא אומר (משלי א) כי לוית חן הם לראשך, ואומר (משלי ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן.", "ד\"א היה ר' יהודה אומר: לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם, שנאמר יערוף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני, שאין אדם אומר לחבירו \"פרוט לי סלע זו\" - אלא \"ערוף לי סלע זו\", כך הוי כונס דברי תורה כללים - ופורט ומוציאם כטיפים הללו של טל; ולא כטיפים הללו של מטר גדולות, אלא כטיפים הללו של טל שהם קטנים:", "כשעירים עלי דשא - מה שעירים הללו יורדים על עשבים, ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעום - כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם. כך א\"ל ר' יעקב בר' חנינא לרבי: בא ונפשפש בהלכות, בשביל שלא יעלו חלודה:", "וכרביבים עלי עשב - מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפשפשים אותם ומפטמים אותם - כך הוי מפטם בדברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.", "ד\"א יערף - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אין יערף אלא לשון הריגה, שנא' (דברים כא) וערפו שם את העגלה בנחל. מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים - כך דברי תורה מכפרת על שפיכות דמים:", "כשעירים על דשא - מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים - כך דברי תורה מכפרים על עבירות.", "ד\"א יערף כמטר - חכמים אומרים: אמר להם משה לישראל, שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה, וכמה עמל עמלתי בה, ומה יגיעה יגעתי בה, כענין שנא' (שמות לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. ונכנסתי לבין המלאכים, ונכנסתי לבין החיות, ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו, שנאמ' (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו! נתתי נפשי עליה, דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער - כך תהיו אתם למדים אותה בצער. או כדרך שאתם למדים אותה בצער, כך תהיו מלמדים אותם בצער? ת\"ל תזל כטל אמרתי. תהיו רואים אותה כזול: אחד משלש וארבע בסלע:", "כשעירים עלי דשא - כאדם שהולך ללמוד תורה תחילה: בתחילה נופלת עליו כשעיר, ואין שעיר אלא שד, שנא' (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם.", "ד\"א יערוף כמטר לקחי - היה ר' בנאה אומר: אם עשית דברי תורה לשמם - דברי תורה חיים הם לך, שנאמר (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא; ואם לא עשית דברי תורה לשמן - דברי תורה ממיתים אותך, שנא' יערף כמטר לקחי. ואין עריפה אלא הריגה, שנא' וערפו את העגלה בנחל, ואומר (משלי ז) כי רבים חללים הפילה ועצומים הרוגיה.", "ד\"א יערף כמטר לקחי - ר' דוסתאי בר' יהודה אומר: אם דברי תורה כנסת כדרך הכונסים מטר לבור - לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים, שנא' ונוזלים מתוך בארך, יפוצו מעייניך חוצה.", "ד\"א יערף כמטר לקחי - ר' יהודה אומר: לעולם הוי אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסן פרטים - מייגעים אותו, ואין יודע מה לעשות. משל למלך שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה: נוטלים פרט - מייגעים אותו, ואין יודע מה לעשות; אבל אם מצרפם, ועושה אותו סלעים - פורט ומוציא בכל מקום שירצה. וכן מי שהלך לבית אילנים לשוק, וצריך מאה מנה או שתי ריבוא: אם מצרפם סלעים - מייגעים אותו ואין יודע מה לעשות; אבל אם מצרפם ועושה אותם דינרי זהב - פורט ומוציא בכל מקום שירצה:", "כשעירים עלי דשא וכרביבים - כאדם שהולך ללמוד תורה בתחילה: אינו יודע מה לעשות, עד ששונה שני סדרים או שני ספרים - ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים! לכך נאמר כרביבים עלי עשב.", "ד\"א יערף כמטר לקחי - מה מטר זה יורד על האילנות, ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד - לפי מה שהם בגפן, לפי מה שהם בזית, לפי מה שהן בתאינה - כך דברי תורה: כולם אחת - ויש בהם מקרא ומשנה הלכות ואגדות:", "כשעירים עלי דשא - מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם, ויש בהם ירוקים ויש בהם אדומים ויש בהם שחורים - כך דברי תורה: יש בהן רבנים, יש בהן כשרים, יש בהן חכמים, ויש בהם צדיקים, ויש בהם חסידים.", "ד\"א יערף כמטר - מה המטר הזה, אי אתה רואהו עד שבא, וכן הוא אומר (מלכים א יח) ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו בעבים - כך תלמידי חכמים, אי אתה יודע מהם עד שישנה משנה הלכות ואגדות, או עד שיתמנה פרנס על הצבור.", "ד\"א יערף כמטר - לא כמטר הזה שבא מן הדרום, שכולו לשדפון כולו לירקון כולו לקללה; אלא כמטר הזה שבא מן המערב, שכולו לברכה. היה ר' סימאי אומר: מנין אתה אומר כשם שהעיד משה לישראל שמים וארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים? שנא' יערף כמטר לקחי - זה רוח מערבית, שהוא ערפו של עולם שכולו לברכה. תזל כטל אמרתי - זה רוח צפונית, שעושה את הרקיע נקייה כזהב. כשעירים עלי דשא - זה רוח מזרחית, שמשחיר את הרקיע כשעיר. וכרביבים עלי עשב - זה רוח דרומית, שמארגת את הרקיע כרביב.", "ד\"א יערף כמטר - היה ר' סימאי אומר: לא נאמר ד' רוחות הללו, אלא כנגד ד' רוחות השמים: צפונית - בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה, דרומית - בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה, מזרחית - לעולם יפה, מערבית - לעולם קשה. צפונית - יפה לחטים בשעה שמכניס שליש, וקשה לזיתים בשעה שחונטין; וכך היה ר' סימאי אומר: כל הבריות שנבראו מן השמים - נפשם וגופן מן השמים; וכל בריות שנבראו מן הארץ - נפשם וגופם מן הארץ. לפיכך, עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים - הרי הוא כבריות של מעלן, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם; לא עשה תורה ולא רצון אביו שבשמים - שנאמר אכן כאדם תמותון. וכך היה ר' סימאי אומר: אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים, אלא שאין בנו כח לדרוש; שנאמר יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו. יקרא אל השמים מעל - זה נשמה. ואל הארץ לדון עמו - מי דיין עמו? ומנין שאין מדבר אלא בתחיית המתים? שנאמר (יחזקאל לז) מארבע רוחות בואי הרוח:", "כי שם ה' אקרא - נמצינו למדים שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא לאחר כ\"א דבר. ממי למד? ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר ג' קדושות, שנ' וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. אמר משה: די שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת. והרי דברים ק\"ו: ומה משה, שהוא חכם חכמים, גדול שבגדולים, לא הזכיר שמו של מקום אלא לאחר כ\"א דבר - המזכיר שמו של מקום בחנם עאכ\"ו! ר' שמעון בן יוחי אומר: מנין שלא יאמר אדם \"לה' עולה, לה' מנחה, לה' שלמים\", אלא \"עולה לה', מנחה לה', שלמים לה'\"? ת\"ל קרבן לה'. והרי דברים ק\"ו: ומה אלו שהם מוקדשים לשמים, אמר המקום אל יחל שמי עליהם עד שקדשו, המקדש שמו של מקום בחינם ובמקום בזיון - עאכ\"ו!", "ד\"א כי שם ה' אקרא - ר' יוסי אומר: מנין לעומדים בבית הכנסת ואומר ברכו את ה' המבורך, שעונים אחריהם ברוך ה' המבורך לעולם ועד? ת\"ל כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר לו ר' נהורי: השמים! דרך ארץ היא: גוליירים מתגרים במלחמה - וגבורים נוצחים. ומנין שאין מזמנים אלא בשלשה? ת\"ל כי שם ה' אקרא. ומנין שעונים אחר המברך? ת\"ל הבו גודל לאלהינו. ומנין לאומר ברכו, שהם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד? ת\"ל כי שם ה' אקרא. ומנין לאומר יהא שמיה רבא מברך, שעונים אחריהם לעולם ולעולמי עולמים? ת\"ל הבו גודל לאלהינו. ומנין אתה אומר, שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה נסים וגבורות, בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם? שנא' ויהי בימים הרבים ההם וישמע אלהים את נאקתם, ואומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא הביא המקום פורענות עשר המכות על פרעה ועל מצרים, אלא על שלא קידשו את שמו הגדול בעולם? בתחילת הענין הוא אומר מי ה' אשר אשמע בקולו, ובסוף אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. מנין שלא עשה המקום נסים וגבורות לאבותינו על הים ועל הירדן ועל נחלי ארנון, אלא בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר ויהי כשמע כל המלכים אשר בעבר הירדן ימה. וכן רחב, אמרה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, ת\"ל כי שם ה' אקרא. ומנין שלא ירד דניאל לגוב אריות, אלא כדי שיעשה לו המקום נסים וגבורות בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר כי שם ה' אקרא. ואומר (דניאל ו) מן קדמי שים טעם די בכל שולטן מלכותי ליהוון זיעיא ודחולים מן קדם אלהא די דניאל. ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, אלא כדי שיעשה להם נסים וגבורות בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר (דניאל ג) אתיא ותמיהיא דיעבד עם אלהא עילאה שפר קדמי להחויא אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. ומנין שאין מלאכי השרת מזכירים שמו של מעלה, עד שמזכירים שמו ישראל מלמטה? שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ואומר ברן יחד כל כוכבי בוקר, והדר - יריעו כל בני אלהים. כוכבי בוקר - אלו ישראל, שמשולים לכוכבים, שנאמר (בראשית כב) והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים. בני אלהים - אלו מלאכי השרת, וכן הוא אומר (איוב א) ויבואו בני האלהים:" ], [ "הצור תמים פעלו - הצייר שהוא צר העולם תחילה וצר בו את האדם שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם:", "תמים פעלו - פעולתו שלימה על כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו אפילו שנה של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר: אלו היה לי ג' עינים, אלו היו לי ג' ידים, אלו היו לי ג' רגליים, אלו הייתי מהלך על ראשי, אלו היו פני הפוכים לאחורי כמה היה נאה!", "כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו: אל אמונה - שהאמין בעולם ובראו:", "ואין עול - שלא באו בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים. וכן הוא אומר (קהלת ז) אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים:", "צדיק וישר הוא - שהוא מתנהג בישרות עם כל באי העולם.", "ד\"א הצור - התקיף. תמים פעלו - פעולתו שלימה עם כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו אפילו עונה של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר: מה ראו אנשי דור המבול שנשטפו במים? ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו? ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשתטף באש וגפרית? ומה ראה אהרן ליטול הכהונה? ומה ראה דוד ליטול את המלכות? ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ?", "כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו: אל אמונה - בעל פקדון:", "ואין עול - גובה את שלו באחרונה. שלא כמדתו מדת בשר ודם: מדת ב\"ו מפקיד אצל חבירו מאתים ויש בידו מנה - כשהוא בא ליטול את שלו, אומר לו הוצא מנה שיש לי בידך והילך את השאר. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן; אלא אל אמונה ואין עול - גובה את שלו באחרונה:", "צדיק וישר הוא - כענין שנאמר (תהלים יא) כי צדיק ה' וצדקות אהב.", "ד\"א הצור - התקיף תמים פעלו - פעולתם של באי העולם שלימה לפניו: מתן שכרם של צדיקים ומאחר פורענותם של רשעים. אלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, ואלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, שנאמר (דברים לב) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. אימתי אלו ואלו נוטלים? - למחר, כשהוא יושב בדין:", "כי כל דרכיו משפט - למחר כשהוא יושב בדין עם כל אחד ואחד, ונותן לו את הראוי לו: אל אמונה - כשם שמשלם שכר צדיק גמור, שכר מצוה שעשה בעולם הזה לעולם הבא - כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה. וכשם שנפרע מרשע גמור, מעבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא - כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעולם הזה:", "ואין עול - כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרעים לפניו ואומרים לו: כך עשית ביום פלוני, ואי אתה מאמין בדברים הללו? והוא אומר הן והן! והוא אומר לו חתום, שנא' (איוב לז) ביד כל אדם יחתום:", "צדיק וישר הוא - והוא מצדיק את הדין ואומר: יפה דנתוני. וכן הוא אומר למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך.", "ד\"א כשתפסו את ר' חנינא בן תרדיון נגזרה עליו גזירה לשרוף ספרו. אמרו לו גזירה נגזרה עליך לשרוף ספרך. קרא מקרא הזה הצור תמים פעלו. אמרו לאשתו: נגזרה על בעליך גזירה לשרוף ספרו עליו, ועליך ליהרג. קראה המקרא הזה אל אמונה ואין עול. אמרו לבתו: נגזרה גזירה על אביך לשרוף ספרו עליו, ועל אמך ליהרג, ועליך לעשות מלאכה. קראת מקרא זה (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה. ר' אומר: גדולים מעשים אלו שהם בעת צרתם הצמיחו ג' ים של צדוק הדין, מה שאין כן בכל הכתובים. כוונו שלשתם את לבן וצדקו עליהם את הדין! עמד פליסופוס על הפרכיא שלו, אמר לו אל תזוח דעתך על ששרפת את התורה, שמשעה שיצאת חזרה לה לבית אביה. אמר לו למחר אף אני דנך כיוצא באלו! אמר לו בשרתני בשורה טובה: למחר יהיה חלקי עם אלו לעולם הבא.", "ד\"א הצור תמים פעלו - כשירד משה מהר סיני באו כל ישראל אצלו ואמרו לו: משה רבינו, אמור לנו מה היה מדת הדין למעלה? אמר להם: אני איני אומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, אלא אפילו להחליף בדבר - אל אמונה ואין עול:" ], [ "שחת לו לא בניו מומם - אע\"פ שהם מלאים מומים קרויים בנים, שנא' שחת לו לא בניו מומם, דברי ר' מאיר. וכן היה ר' יהודה אומר: אין בהם מומים שנ' לא בניו מומם, ואומר (ישעיה א) זרע מרעים בנים משחיתים; אם כשמשחיתים קרוים בנים, אלו לא היו משחיתים עאכ\"ו! כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה ד) חכמים המה להרע; והרי דברים ק\"ו: ומה כשהם סכלים קרוים חכמים, אלו היו מטיבים עאכ\"ו! כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ד) בנים סכלים המה ולא נבונים; והרי דברים ק\"ו: ומה כשהם סכלים קרוים בנים, אלו היו נבונים עאכ\"ו! כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ל״ג:ל״א) ויבוא אליך כמבוא עם וישבו לפניו עמי ושומעים את דבריך. יכול שומעים ועושים? ת\"ל ואתם לא תעשו; והרי דברים ק\"ו: ומה כשהם שומעים ולא עושים קרויים עמי, אלו שומעים ועושים עאכ\"ו!", "משום אבא דורש אמרו: שחתו ישראל בכל לאווים שבתורה; וכל כך למה? שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר: כל זמן שאנו חוטאים לפניו אנו מצטערים לפניו. משל לאחד שיצא לצלב. אביו בוכה עליו, אמו בוכה עליו ומתחבטת עליו, וזה אומר אוי לי, וזה אומר אוי לי, אבל אין זה הוי הוי - אלא שיצא ליצלב; וכן הוא אומר (ישעיה ג) אוי לנפשם כי גמלו להם רעה:", "דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: אתם עוקמנים, פתלתולים אתם, אין אתם הולכים לאור! משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל ונתנו לאומן לתקנו - מתקנו באור, ואם לאו - מכוונו במעגילה, ואם לאו - מפסלו במצד ומשליכו לאור. וכן הוא אומר (יחזקאל כא) ונתתיך ביד אנשים בוערים חורשי משחית.", "ד\"א דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: במדה שמדדתם - בה מדדתי לכם, וכן הוא אומר: עם נבר תתבר ועם עקש תתפל." ], [ "הלה' תגמלו זאת - משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בלייוסטוס בשוק. אמרו לו השומעים: שוטה שבעולם! כנגד בלאיטסטוס אתה עומד וצוהב? מה אם רצה להכותך ולקרוע את כסותך ולחבשך בבית האסורים, אתה יכול לו? אם היה קטרון שגדל הימנו עאכ\"ו! אם היה הפתקס גדול משניהם עאכ\"ו!", "ד\"א הלה' תגמלו זאת - משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו. אמר לו: שוטה שבעולם! כנגד מי אתה יושב וצוהב, כנגד אביך? שמע כמה עמל עמל בך, וכמה יגיעה יגע בך, אם לא כבדתו לשעבר - צריך אתה לכבדו עכשיו, שלא יהיה כותב כל נכסיו לאחרים! כך אמר להם משה לישראל: אי אתם זכורים נסים וגבורות שעשה לכם המקום במצרים? הזכרו כמה טובות שעתיד ליתן לכם לעולם הבא:", "עם נבל - לשעבר: ולא חכם - לעתיד לבוא. כיוצא בו אתה אומר (ישעיה א) ישראל לא ידע עמי לא התבונן. ישראל לא ידע - לשעבר. ועמי לא התבונן - לעתיד. מי גרם להם לישראל שיהיו מנוולים ומטופשים? שלא היו בוננים בדבר תורה, וכן הוא אומר (איוב ה) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה:", "הלא הוא אביך קנך - ר' שמעון בן חלפתא אומר משמו, שאם היה חלש למעלה וגבור למטה, מי נוצח? שמא אתה יכול לו? וכל שכן שגבור למעלה וחלש למטה! וכן הוא אומר (קהלת ה) אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, כי אלהים בשמים ואתה על הארץ.", "ד\"א הלא הוא אביך קנך - אמר להם משה לישראל: חביבים אתם לי, זקנים אתם לי, ואי אתם ירושה לי. משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות, ועמד וקנה שדה אחד משלו - ואותה היה אוהב מכל שדות שהורישו אביו. וכן מי שהורישו אביו עשר פלטוריות, ועמד וקנה פלטורה אחת משלו - ואותה היה אוהב מכל פלטורה שהנחילו אביו; כך אמר להם משה לישראל: חביבים אתם לי, קנינים אתם לי, ואי אתם ירושה לי:", "קנך - זה אחד מג' שנקראו קנין למקום, ואלו הם: תורה וישראל ובית המקדש. תורה נקראת קנין למקום, שנ' ה' קנני ראשי' דרכו. ישראל נקראו קנין למקום, שנא' אביך קנך. בית המקדש נקרא קנין למקום, שנא' הר זה קנתה ימינו:", "הוא עשך ויכוננך - היה ר' מאיר אומר: כרכא דכולא ביה: כהניו מתוכו, נביאיו מתוכו, סופריו מתוכו, וכן הוא אומר (זכריה י) ממנו פנה ממנו יתד. ר' יהודה אומר: עשאך כיון כיון. ר' שמעון בן יהודה: אומר הושיבך על בסיסך, הלעיטך ביזת שבעת עממים, ונתן לך מה שנשבע לך, והורישך מה שהבטיחך. ר' דוסתאי בן יהודה אומר: עשאך כנונים כנונים מבפנים, שאם תעלה אחד מהם על גב חבירתה - אין אתה יכול לעמוד." ], [ "זכור ימות עולם - הזהרו מה שעשיתי בדורות הראשונים, מה שעשיתי באנשי דור המבול, מה שעשיתי באנשי דור הפלגה, מה שעשיתי באנשי סדום ועמורה:", "בינו שנות דור ודור - אין לך דור שאין בו מאנשי דור המבול ואין לך דור שאין בו מאנשי דור הפלגה וכאנשי סדום, אלא שנדון כל אחד ואחד לפי מעשיו:", "שאל אביך ויגדך - אלו נביאים, כענין שנא' (מלכים ב ב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי:", "זקניך ויאמרו לך - אלו זקנים, כענין שנא' (במדבר יא) אספר לי ע' איש מזקני ישראל.", "ד\"א זכור ימות עולם - אמר להם: כל זמן שהמקום מביא יסורים עליכם - הזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא:", "בינו שנות דור ודור - זה דורו של משיח, שיש בו ג' דורות, שנאמר (תהלים עב) יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:", "שאל אביך ויגדך - למחר עתידים ישראל להיות רואים ושומעים כשומעים מפי הקודש, שנאמר (ישעיה ל) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר. ואומר לא יכנף עוד מוריך:", "זקניך ויאמרו לך - מה שהראיתי לזקנים בהר, כענין שנאמר (שמות כד) ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל:" ], [ "בהנחל עליון גוים - עד שלא בא אבינו אברהם כבר היה המקום דן את העולם כאכזרי. חטאו אנשי דור המבול - הציפם בזיקים על פני המים. חטאו אנשי מגדל - פזרם מסוף העולם ועד סופו. חטאו סדומים - שטפם באש וגפרית. אבל משבא אברהם אבינו לעולם זכה לקבל יסורים ממשמש ובאים, כענין שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. וא\"ת מפני מה יסורים באים? מפני חבתן של ישראל: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל! ", "בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב\"ה העולם לאומות העולם - פירש תחומן לאומות העולם, לכל אומה ואומה, כדי שלא יהיו מעורבבים. שילח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג, ובני מדי למדי, ובני יון ליון, ובני תובל לתובל. פירש תחומם של אומות כדי שלא יכנסו לארץ: יצב גבולות עמים! ", "ד\"א בהנחל עליון גוים - כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר (חבקוק ג׳:ו׳) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה, אלא ישראל, שנא' יצב גבולות עמים. ", "ד\"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום העולם לאומות - חלקם לגיהנם שנאמר שמה אשור וכל קהלה, עילם וכל המונה, שמה נסיכי צפון כולם, וכל צידונים שמה, מדי בבל ואדום מלכיה וכל נסיכיה. וא\"ת מי נוטל עושרם וכבודם של אלו? הוי אומר ישראל: יצב גבולות עמים. ", "ד\"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם: בהפרידו בני אדם - זה לוט, (בראשית יג) ויפרדו איש מעל אחיו: יצב גבולות עמים - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר (שיר השירים ו׳:ח׳) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים. ששים ושמונים - הרי ק\"מ לאבותינו לא ירדו במצרים אלא בשבעים נפש. ד\"א יצב גבולות עמים - יצב גבול עמים אין כתיב כאן, אלא יצב גבולות עמים; זכו אומות ליטול ב' חלקים במספר בני ישראל: " ], [ "כי חלק ה' עמו - משל למלך שהיה לו שדה ונתנה לעריסים, התחילו העריסים נוטלים וגונבים אותה. נטלה מהם ונתנה לבניהם, התחילו להיות רעים יותר מן הראשונים. נולד לו בן, אמר להם צאו מתוך שלי, אי אפשר שתהיו בתוכה, תנו לי חלקי שאהיה מכירו. כך כשבא אברהם אבינו לעולם - יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה. בא אבינו יצחק לעולם - יצא ממנו פסולת עשו אלופי אדום, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים. כשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרים כמותו, שנא' (בראשית כ״ה:כ״ז) יעקב איש תם יושב אהלים. מהיכן המקום מכיר את חלקו? מיעקב, שנא' (תהלים קלה) כי יעקב בחר לו יה ישראל. ואומר: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ועדין תלי בדלא תלי, אין אנו יודעים אם המקום בחר לו ישראל לסגולתו ואם ישראל בחרו להקב\"ה? ת\"ל (דברים ז׳:ו׳) ובך בחר ה' אלהיך. ומנין שאף יעקב בחר לו הקב\"ה? שנא' (ירמיה י) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו:", "יעקב חבל נחלתו - אין חבל אלא גורל, שנא' (תהלים טז) חבלים נפלו לי בנעימים, ואומר (יהושע יז) ויפלו חבלי מנשה עשרה. (יהושע י״ט:ט׳) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. מה חבל זה משולש - כך היה יעקב שלישי לאבות, וקיבל שכר כולם. כשנולד אברהם, מהו אומר? (משלי יז) ואח לצרה יולד. כשנולד יצחק, מהו אומר? (קהלת ד) טובים השנים מן האחד. כשנולד יעקב, מהו אומר? (קהלת ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:" ], [ "ימצאהו בארץ מדבר - זה אברהם אבינו; משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, הניחוהו חיילותיו במקום הצרות ובמקום הגייסות ובמקום ליסטות - והלכו להם. נתמנה לו גבור אחד. אמר לו מלך: אל יפול לבך עליך, ואל יהי עליך אימה של כלום, חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטורין שלך תישן על מטתך, כענין שנאמר (בראשית טו) ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:", "יסובבנהו. כענין שנ' (בראשית י״ב:א׳) ויאמר ה' אל אברם לך לך:", "יבוננהו - עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, כביכול לא היה הקב\"ה מלך אלא על השמים בלבד, שנא' (בראשית כ״ד:ז׳) ה' אלהי השמים אשר לקחני. אבל משבא אבינו אברהם לעולם - המליכו על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר (בראשית כ״ד:ג׳) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ:", "יצרנהו כאישון עינו - אפילו בקש המקום מאבינו אברהם גלגל עינו - היה נותן לו. ולא גלגל עינו בלבד נתן לו, אלא אף נפשו הוא נותן לו, שחביבה עליו מן הכל; שנאמר (בראשית כ״ב:ב׳) קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והלא בידוע שהוא בנו יחידו! אלא זו נפש, שנקראת יחידה, שנ' (תהלים כב) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.", "ד\"א ימצאהו בארץ מדבר - אלו ישראל, כענין שנאמר (הושע ט) כענבים במדבר מצאתי ישראל:", "ובתוהו ילל ישימון - במקום הצרות במקום הגייסות במקום ליסטות:", "יסובבנהו - לפני הר סיני, כענין שנא' (שמות יט) והגבלת את העם סביב לאמר:", "יבוננהו - בעשרת הדברות; מלמד שהיה הדיבר יוצא מפי הקב\"ה, והיו ישראל מסתכלים בו, ויודעים כמה מדרשים יש בו, וכמה הלכות יש בו, וכמה קלים וחמורים יש בו, וכמה גזירות שוות יש בו:", "יצרנו כאישון עינו - הולכים י\"ב מיל וחוזרים י\"ב מיל על כל דבור ודבור, ולא היו נרתעים לא מקול הקולות ולא מקול הלפידים.", "ד\"א ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו -הכל מצוי ומתוקן ומסופק להם במדבר: באר עולה להם, מן עולה להם, שליו מצוי להם, ענני כבוד מקיפות להם. ובתוהו ילל ישימון - במקום הצרות, במקום הגייסות, במקום ליסטות, במקום הטנופת:", "יסובבנהו - בדגלים: ג' מן הצפון, ג' מן הדרום, ג' מן המזרח, ג' מן המערב.", "יבוננהו - בשתי מתנות. מלמד שכשהיה אחד מן האומות פורש ידו לקבל מן - לא היה בידו עולה כלום; למלאות מים מן הבאר - לא היו עולים בידו כלום:", "יצרנהו כאישון עינו - כענין שנאמר (במדבר י) קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך:", "ימצאהו בארץ מדבר - כענין שנ' (הושע ב) הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה:", "ובתוהו ילל ישימון - אלו ארבע מלכיות, כענין שנאמר (דברים ח) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב.", "יסובבנהו - בזקנים. יבוננהו - בנביאים. יצרנהו כאישון עינו - משמרתו מן המזיקים שלא יזיקוהו, כענין שנאמר (זכריה ב) כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו." ], [ "כנשר יעיר קנו - מה נשר זה, אין נכנס לקנו מיד עד שהוא מצרף את בניו בכנפיו, בין אילן לחבירו בין סוכה לחבירתה - כדי שיעירו בניו ויהיה בבניו כח לקבלו; כך, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל - לא נגלה עליהם מרוח אחד, אלא משתי רוחות, כענין שנאמר (דברים ל״ג:ב׳) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. ואיזו היא רוח רביעית? (חבקוק ג׳:ג׳) אלוה מתימן יבוא: ", "יפרוש כנפיו יקחהו - כענין שנאמר (דברים א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך:", "ישאהו על אברתו - כענין שנאמר (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים.", "ד\"א כנשר יעיר קנו - זה לעתיד לבוא, כענין שנאמר (שיר השירים ב) קול דודי הנה זה בא: ", "יפרוש כנפיו - כענין שנ' (ישעיה מג) אומר לצפון תני:", "ישאהו על אברתו - (ישעיהו מ״ט:כ״ב) הביאי בניך בחוצן." ], [ "ה' בדד ינחנו - אמר להם המקום לישראל: כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה, ולא נהנתם מן האומות כלום - כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבוא, ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום:", "ואין עמו אל נכר - שלא תהא רשות לאחד מן האומות לבוא ולשלוט בכם, כענין שנאמר (דניאל י) ואני יוצא והנה שר יון בא, ושר מלכות פרס עומד לנגדי, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.", "ד\"א ה' בדד ינחנו - עתיד הקב\"ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו, וכן הוא אומר (יחזקאל מח) מפאת צפון ועד פאת ים. דן אחד יהודה אחד אשר אחד. ועד גבול ים מפאת קדים ועד פאת ים יהודה אחד ועל גבול יהודה מפאת קדים ועד פאת ים מנשה אחד נפתלי אחד. מה ת\"ל יהודה אחד אשר אחד דן אחד? שעתידים ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ\"ה אלפים קנים, שיעורן ע\"ה מיל:", "ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעובדים ע\"ז. וכן הוא אומר (ישעיה כז) לכן בזאת יכופר עון יעקב.", "ד\"א ה' בדד ינחנו - עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.", "ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום. כענין שנ' (תהלים עב) יהי פיסת בר בארץ, שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסת יד. ירעש כלבנון פריו - שיהיו חטים שפות זו בזו, ונושרות סולתן בארץ, ואתה בא ונוטל הימנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך:" ], [ "ירכיבהו על במתי ארץ - זו ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות, כענין שנ' עלה נעלה וירשנו אותה, ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו בנגב:", "ויאכל תנובת שדי - אלו פירות א\"י, שקלים לאכול מפירות של כל הארצות:", "ויניקהו דבש מסלע - כגון סכני וחברותיה. מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני: צא והבא לי קציעות מן החבית. אמר לו: אבא, של דבש היא! אמר לו: השקע ידך לתוכה, ואתה מעלה קציעות מתוכה:", "ושמן מחלמיש צור - אלו זיתים של גוש חלב. מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בציפורי: עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, הלך ומצא את העלייה שצפה בדבש:" ], [ "חמאת בקר וחלב צאן - זה היה בימי שלמה, שנ' עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן: עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - זה היה בימי עשרת השבטים, שנאמר אוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק: עם חלב כליות חטה - זה היה בימי שלמה, שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו': ודם ענב תשתה חמר - זה היה בימי י' השבטים, שנ' השותים במזרקי יין.", "ד\"א ירכיבהו על במתי ארץ - זה בית המקדש, שגבוה מכל העולם, שנאמר וקמת ועלית, ואומר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ויאכל תנובות שדי - אלו סלי ביכורים. ויניקהו דבש מסלע - אלו נסכי שמן. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - זו חטאת עולה ושלמים ואשם ותודה וקדשים קלים. עם חלב כליות חטה - אלו סלתות. ודם ענב תשתה חמר - אלו נסכי יין.", "ד\"א ירכיבהו על במתי ארץ - זו תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. ויאכל תנובות שדי - זו מקרא. ויניקהו דבש מסלע - זו משנה. ושמן מחלמיש צור - זה תלמוד. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ותשובות. עם חלב כליות חטה - אלו הלכות, שהן גופה של תורה. ודם ענב תשתה חמר - אלו הגדות, שמושכות לב אדם כיין.", "ד\"א ירכיבהו על במתי ארץ - זה העולם הזה, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער. ויאכל תנובות שדי - אלו ד' מלכיות. ויניקהו דבש מסלע - אלו מציקים שהחזיקו בה בארץ ישראל, והם קשים להוציא מהם פרוטה כצור; למחר הרי ישראל יורשים את נכסיהם והם עריבים להם כדבש ושמן.", "ד\"א חמאת בקר - אלו הפיטקים והגמונים שלהם. עם חלב כליות - אלו כלים ריקים שלהם. ואילים - אלו בני פוקרים שלהם. בני בשן - אלו קינטרינים שמכינים מבין שניהם. ועתודים - אלו סנקנירקים שלהם. עם חלב כליות חטה - אלו מטרוניות שלהם. ודם ענב תשתה חמר - אלו ישראל, שלמחר יורשים את נכסיהם ועריבים להם כשמן ודבש.", "ד\"א כליות חטה - עתידה כל חטה וחטה להיות כשתי כליות של שור גדול, משקל י\"ד ליטרים בציפורי. ואל תתמה בדבר: הסתכל בראשי לפתות! מעשה ושקלו ראש לפת ל' ליטרים של ציפורי; ומעשה שקינן שועל בראש הלפת; ועוד מעשה בשיחים, בקלח של חרדל, שהיו בו שלשת כורים, ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרים, וחבטו ומצאו בו תשעה קבין חרדל. אמר ר' שמעון בן חלפתא: מעשה בקלח של כרוב, שהיה בתוך שלנו, והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם.", "ד\"א ודם ענב תשתה חמר - שלא תהיו יגעים, לא לדרך ולא לבצור, אלא אתה מביא בעגלה וזוקפה בזויות, ומסתפק והולך כשותה מן הפיטום:" ], [ "וישמן ישורון ויבעט - לפי שבען - מורדים; וכן אתה מוצא באנשי דור המבול, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה. מה נאמר בהן? בתיהם שלום מפחד; וכן מצינו באנשי סדום, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, וכן הוא אומר חי אני נאם ה' אם עשתה סדום אחותך; וכן באנשי מגדל, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה. וכן הוא אומר ויהי כל הארץ שפה אחת; וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר, שלא מרדו לפני הקב\"ה אלא מתוך מאכל ומשתה, שנ' (שמות לב) וישב העם לאכול ושתה, מה נאמר בהם? (שמות לב) סרו מהר מן הדרך. אמר לו הקב\"ה למשה: אמור להם לישראל: כשאתם נכנסים לארץ, אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה, שנאמר (דברים לא) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיכם זבת חלב ודבש - ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים. אמר להם משה לישראל: כשאתם נכנסים לארץ, אי אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר (דברים ח) פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון. מה נאמר בהם? - ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך.", "וכן אתה מוצא בבניו ובבנותיו של איוב, שלא באתה להם פורענות אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר (איוב א) עוד זה מדבר וזה בא, ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין, והנה רוח גדולה באה... וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, שלא גלו אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר (עמוס ו) השוכבים על מטות שן השותים במזרקי יין לכן עתה יגלו בראשם גולים. וכן אתה מוצא בימות המשיח, שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה ושלוה, מה נאמר בהן? וישמן ישורון ויבעט.", "משל לאדם אחד שהיה לו עגל, והיה מפשפשו ומגרדו ומאכילו כרשינים בשביל שיהיה חורשים בו. כשהגדיל העגל נתן בעליו עולו עליו, וקירטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונים, וכן הוא אומר (ירמיה כח) מוטות עץ שברת:", "שמנת - בימי ירבעם: עבית - בימי אחאב: כסית - הכל בימי יהוא.", "ד\"א שמנת - בימי אחז, עבית - בימי מנשה, כסית - הכל בימי חזקיה.", "ד\"א שמנת עבית כסית: כאדם ששמן מבפנים ועושה כסלים מבחוץ. וכן הוא אומר: (איוב טו) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל.", "ד\"א שמנת עבית כסית - אלו ג' דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר (ישעיה ב) ותמלא ארצו כסף וזהב... ותמלא ארצו אלילים:", "ויטוש אלהו עשהו - נוטה שמים ויוסד ארץ. כי שתים רעות עשה עמי: אמר להם הקב\"ה: במדה שמדדתם בי - מדדתי לכם: עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי: (תהלים עא) ויטוש משכן שילה; (ישעיה ב) כי נטשת עמך בית יעקב.", "ד\"א ויטוש אלוה עשהו - שנאמר (יחזקאל ח) ויביאני אל החצר הפנימית והנה בפתח השער ככ\"ה איש אחוריהם אל היכל ה'.", "ר' דוסתאי בר' יהודה אומר: אל תקרי וינבל, אלא וינבל צור ישועתו; כענין שנ' (ירמיה יד) אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך:", "יקניאהו בזרים - שהלכו ועשו דברים של זרות, וכן הוא אומ' (מלכים א טו) וגם אם אסא ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצתה לאשירה.", "בתועבות יכעיסוהו - זה משכב זכור. וכן הוא אומר (ויקרא יח) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. ואומר (מלכים א י״ד:כ״ד) וגם קדש היה בארץ:", "יזבחו לשדים - אלו הם שעובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות, ודברים שהם צורך העולם והנייה לעולם בהם - לא היתה קנאה כפולה; אלא הם עובדים לדבר שאין מטיבים להם, אלא מריעים להם! לשדים - מה דרכו של שד? נכנס לאדם וכופה אותו:", "אלהים לא ידעום - שאין אומות העולם מכירים אותם. חדשים מקרוב באו - שכל זמן שהיה אחד מן האומות רואה אותו - אמר: צלם יהודי הוא, וכן הוא אומר (ישעיה י) כאשר מצאה ידי לממלכות האליל; מלמד שירושלם ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם.", "לא שערום אבותיכם - שלא עמדה שערת אבותיכם בפניהם.", "ד\"א לא שערום אבותיכם - אל תקרי לא שערום אלא לא שעום אבותיכם: אע\"פ שמזבחים להם ומקטרים להם - לא יראים מהם; וכן הוא אומר (בראשית ד) ואל קין ואל מנחתו לא שעה:" ], [ "צור ילדך תשי - אמר להם הקב\"ה: עשיתם אותי כאלו אני זכר ומבקש לילד! אלו היתה חיה יושבת על המשבר, לא היתה מצטערת, כענין שנא' (מלכים ב י״ט:ג׳) כי באו בנים עד משבר? ואלו היתה חולה ומבכירה, לא היתה מצטערת, כענין שנאמר (ירמיה ד) כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה? אלו היו שניים במעיה, לא היתה מצטערת, כענין שנאמר (בראשית כא) ויתרוצצו הבנים בקרבה? אלו היה זכר שאין דרכו לילד, ומבקש לילד - לא היה צערו כפול ומכופל, כענין שנ' (ירמיה ל) שאלו נא וראו אם יולד איש זכר?!", "ד\"א צור ילדך תשי - שכחתם אותי בזכות אבותיכם. וכן הוא אומר (ישעיה נא) הביטו אל צור חוצבתם, הביטו אל אברהם אביכם, ואל שרה תחוללכם.", "ד\"א צור ילדך תשי - כל זמן שאני מבקש להיטיב אתכם - אתם מתישים כח של מעלה. עמדתם על הים, ואמרתם (שמות טו) זה אלי ואנוהו, ובקשתי להיטיב אתכם - וחזרתם ואמרתם (במדבר י״ד:ד׳) נתנה ראש ונשובה מצרים. ועמדתם על הר סיני, ואמרתם (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ובקשתי להיטיב לכם - חזרתם בכם ואמרתם לעגל (שמות ל״ב:ד׳) אלה אלהיך ישראל! הוי, כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם - אתם מתישים כחו של מעלה:", "ותשכח אל מחוללך - ר' מאיר אומר: אל שהחיל בך, אל שנצטער בך. כענין שנ' (תהלים מח) חיל כיולדה. ר' מאיר אומר: שעשאך מחילים מחילים.", "ד\"א ותשכח אל מחוללך - אל שהחיל שמו עליך, מה שלא הוחיל שמו על כל אומה ומלכות. וכן הוא אומר (שמות כ׳:ה׳) אנכי ה' אלהיך. ר' נחמיה אמר: אל שעשאך חולים על כל באי העולם - בשעה שאי אתה עושה בתורה; וכן הוא אומר (תהילים כ״ט:ט׳) קול ה' על המים... קול ה' יחולל אילות.", "ד\"א ותשכח אל מחוללך - אל שמוחל לך על כל עוונותיך:" ], [ "וירא ה' וינאץ - ר' יהודה אומר: ממה שהם נאים לו - מנאצים לפניו.", "ר' מאיר אומר: מכעס בניו ובנותיו - והרי דברים ק\"ו: ומה בזמן שמכעיסים קרוים בנים, אלו לא היו מכעיסים עאכ\"ו!", "ויאמר אסתירה פני מהם - אמר הקב\"ה: הריני מסלק שכינתי מביניכם. אראה מה אחריתם - אדע מה בסופיהון.", "ד\"א הריני מוסרם ביד ד' מלכיות, שיהו משעבדים אותם.", "כי דור תהפוכות המה - דור הפוך, דור תהפיך אין כתיב כאן, כי אם דור תהפוכות: הפכפכנים הם, פורנים הם.", "בנים לא אמון בם - בנים אתם, שאין בכם אמונה. עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כ) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - אף (תהלים פבאני) אמרתי לכם אלהים אתם. כיון שאמרו לעגל (שמות לב) אלה אלהיך ישראל - אף אני אמרתי לכם (תהלים פב) אכן כאדם תמותון. הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ונתתי לכם בית הבחירה, אמרתי לכם לא תהיו גולים ממנה לעולם, כיון שאמרתם (שמואל ב ה) אין לנו חלק בדוד - אף אני אמרתי לכם (עמוס ז) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ר' דוסתאי בן יהודה אומר: אל תקרי לא אמון בם, אלא לא אמן בם; שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שמברכים אותם. וכן הוא אומר (ירמיה יא) למען הקים את השבועה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש; ולא היה אחד מהם שפתח פיו ועונה אמן, עד שבא ירמיה וענה אמן, שנא' (ירמיה יא) ואען ואומר אמן ה':", "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם - יש לך אדם עובד לצלם, דבר הרואה אותו; אבל הם עובדים לבבואה! ולא לבבואה בלבד, אלא להבל זה שעולה מן הקדירה, כענין שנאמר כעסוני בהבליהם:", "ואני אקניאם בלא עם - אל תקרי בלא עם אלא בלוי עם, אלו הבאים מבין האומות ומלכיות, ומוציאים אותם מתוך בתיהם.", "ד\"א אלו הבאים מברבריא ומטונס וממורטניא, שמהלכים ערומים בשוק:", "בגוי נבל אכעיסם - אלו המינים וכן הוא אומר (תהלים יד) אמר נבל בלבו אין אלהים.", "כי אש קדחה באפי - כשהפורענות יוצאה מן העולם - אין יוצאה אלא באף. מנין, אף בתוך גיהנם? - שנ' ותיקד עד שאול תחתית:", "ותאכל ארץ ויבולה - זו ארץ ישראל; ותלהט מוסדי הרים - זו ירושלם, כענין שנאמר (תהלים קכא) ירושלם הרים סביב לה וה' סביב לעמו.", "ד\"א ותאכל ארץ ויבולה - זה העולם; ותלהט מוסדי הרים - אלו ד' מלכיות, שנאמר (זכריה ו) ואשא עיני והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים, וההרים הרי נחשת:" ], [ "אספה עלימו רעות - הריני מכניס ומביא עליהם כל הפורענות כולם כאחת.", "ד\"א אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן, אלא אספה; שהיו כל הפורעניות כלות - והם אינן כלים. וכן הוא אומר חצי אכלה בם; חצי יכלו אותם אין כתיב, אלא חצי אכלה בם; שיהו חצי כלים - והם אינן כלים.", "ד\"א חצי אכלה בם - אלו חצי רעב, וכן הוא אומר (יחזקאל ה) בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם:", "מזי רעב ולחומי רשף - שיהיו מאווים ברעב ומושלכים בחוצות, וכן הוא אומר (ירמיה יד) והעם אשר המה נבאים לכם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם:", "וקטב מרירי - לפי דרכנו אתה למד, שכל מי שהשד בו - מורד:", "ושן בהמות - אל תקרי ושן בהמות, אלא ושן בהם:", "אשלח בם - שיהו מתחממים ומתחזרים על כל עבירות.", "ד\"א שיהא אחד מהם מתחמם, ומושך עצמו ומעלה נמי ומת, והולך בה. וכבר אמרו מעשה היה, שהרחלים נושכים וממיתים:", "עם חמת זוחלי עפר - שיהיו מוזחלין בעפר. ד\"א אלו הכינים, שאין שלטונן אלא בעפר:", "מחוץ תשכל חרב - מכאן אמרו: בשעת מלחמה - כנס את הרגל, בשעת רעב - פזר את הרגל. וכן הוא אומר (ירמיה יג) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב. ואומר (יחזקאל ז) ואשר בשדה בחרב יומת ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו.", "ומחדרים אימה - היה רואה החרב שהיא באה לשוק, אם יכול לברוח ולהמלט הימנה - אז חדרי לבו נוקפים עליו, ומת והולך בה.", "ד\"א מחוץ תשכל חרב - על מה שעשו בחוצות, שנאמר (ירמיה יא) כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. ומחדרים אימה - על מה שעשו בחדרי חדרים, וכן הוא אומר (יחזקאל ח) אשר זקני בית ישראל עושים בחושך ואומר עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה:", "גם בחור גם בתולה - הותרה לאלו. יונק עם איש שיבה - וכן הוא או' (ירמיה ו) גם איש עם אשה ילכדו, זקן עם מלא ימים.", "ד\"א אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי, וכן הוא אומר (במדבר יא) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו:", "גם בתולה - מלמד שהיו מנוקים מן החטא, כבתולה זאת שלא טעמה טעם חטא; יונק - שהיו יונקים דברי תורה, כיונק זה שיונק חלב מדדי אמו; עם איש שיבה - אל תקרי איש שיבה אלא איש ישיבה, מלמד שהיו כולם ראויים לישב בישיבה. וכן הוא אומר (מלכים ב כד) הכל גבורים עושי מלחמה. וכי מה גבורה עושים בני אדם ההולכים בגולה? ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקים בזיקים ונתונים בשלשלאות? אלא הכל גבורים גבורי מלחמה - של תורה, וכן הוא אומ' (תהלים קג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. עושי מלחמות - שהיו נושאים ונותנים במלחמתה של תורה, וכן הוא אומר (במדבר כא) על כן יאמר בספר מלחמות ה', ואומר (מלכים ב כד) החרש והמסגר אלף הכל גבורים עושי מלחמה, ויביאם מלך בבל גולה בבלה. חרש - אחד מדבר והכל שותקין, והמסגר - הכל יושבים לפניו ולמדים הימנו. אחר שפותח - אין סוגר, לקיים מה שנאמר (ישעיה כב) ופתח - ואין סוגר, וסגר - ואין פותח." ], [ "אמרתי אפאיהם - אמרתי באפי איה הם:", "אשביתה מאנוש זכרם - לא יהו בעולם. אבל מה אעשה להם?", "לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם רע. ", "ד\"א לולי - ויאמר להשמידם לולא משה בחירו ", "לולי כעס אויב אגור - מי גרם להם ליפרע מאלו? כעס של אומות שהיה כנוס לתוך מעיהם:", "אגור. אין אגור אלא כנוס, שנאמר (משלי ל) דברי אגור בן יקא, ואומ' (תהלים נה טז) ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם: ", "פן ינכרו צרימו - בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם, ועושים אותם כאלו אין מכירים אותם בעולם. וכן מצינו, כשביקשו ישראל לברוח כלפי צפון היו מסגירים אותם, כענין שנאמ' (עמוס א) כה אמר ה' על שלשה פשעי צור. ביקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירים אותן, שנ' כה אמר ה' על ג' פשעי עזה. בקשו לברוח כלפי מזרח והיו מסגירים אותם שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק. בקשו לברוח כלפי מערב והיו מסגירים אותם שנ' משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דדנים. ", "ובשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם ועושים אותם כאלו הם אחין, וכן עשו אמר ליעקב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי. לא כמות שאמרו אותם השוטים הלא בחזקנו לקחנו לו קרנים: ", "כי גוי אובד עצות המה - ר' יהודה דורשם כלפי ישראל, ר' נחמיה דורשם כלפי האומות: רבי יהודה דורשו כלפי ישראל: אבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם, ואין עצה אלא תורה, שנא' לי עצה ותושיה. ", "ואין בהם תבונה - אין בהם אחד שיסתכל ויאמר: אמש אחד ממנו רודף מן האומות אלף ושנים רבבות - אם לא כי צורם מכרם.", "ר' נחמיה דורשו כלפי האומות: אבדו האומות ז' מצות שנתתי להם.", "ואין בהם תבונה - אין בהם אחד שיסתכל ויאמר: עכשיו אחד רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה; לימות המשיח אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים רבבה. (ומעשה בפולמוס שביהודה, שרץ דיקריון אחד אחר בן ישראל בסוס להורגו, ולא הגיעו. עד שלא הגיעו - יצא נחש וכרך לו על עקבו. אמר לו בבקשה ממך אמור לפלוני דבר אחד: לא תהיו סבורים לומר שאנו גומרים ונמסרו בידינו, אלא אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם): " ], [ "לו חכמו ישכילו זאת - אלו נסתכלו ישראל בדברי תורה שניתנה להם, לא שלטה להם אומה ומלכות. ומה אמרה להם? קבלו עליכם עול מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה את זה בגמילות חסדים: ", "איכה ירדוף אחד אלף - אם לא עשיתם את התורה, היאך אני עושה הבטחתם? הייתם מבקשים שיהא אחד מכם רודף אלף ושנים יניסו רבבה, עכשיו אחד מן האומות רודף אלף ושנים יניסו רבבה: ", "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם - איני מסגיר אתכם ע\"י עצמי, אלא על ידי אחרים. וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה. ר' יהודה איש טיבעים אומר: משל לאחד שאמר לחבירו: עבד קירי אני מוכר לך - אבל אני אינו כן: מוכרני מיד ומסגירני מיד אתכם, כטמאים ביד טהורים. ומנין שאין מסגירים אלא טמאים? שנא' והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים שנית. ", "כי לא כצורינו צורם - לא כתוקף שאתה נותן לנו אתה נותן להם כשאתה נותן את התוקף הם מתנהגים עמנו במדת אכזריות הורגים ממנו ושורפים ממנו וצולבים ממנו:", "ואויבנו פלילים - כבר כתבת לנו שאויב לא דן ולא מעיד, שנא' (במדבר לה) והוא לא אויב לו - יעידנו, ולא מבקש רעתו - ידיננו, ואתה מניתה עלינו אויבים עדים ודיינים! ", "כי מגפן סדום גפנם - ר' יהודה דורשו כלפי ישראל, ר' נחמיה דורשו כלפי האומות. ", "ר' יהודה אומר: וכי מגפנם של סדום אתם, או ממטעה של עמורה אתם? והלא אי אתם אלא ממטע קדש, שנא' ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת! ", "ענבימו ענבי רוש - בניו של אדם הראשון אתם, שקנס עליכם מיתה ועל כל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות: ", "אשכלות מרורות למו - שהגדולים שבכם מרתן פרוסה בכם כאשכול. ואין אשכול אלא גדול, שנ' (מיכה ז׳:א׳) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי: ", "חמת תנינים יינם - שהחסידים והכשרים שבכם חמתן כתנינים: וראש פתנים אכזר - אלא שהראשונים שבכם כפתן הזה אכזרי.", "ד\"א חמת תנינים יינם - המתונים יראי חטא שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר - אלא שהראשונים שבכם כפתן הזה. ", "ר' נחמיה דורשו כלפי האומות: בודאי מגפן של סדום אתם, וממטעה של עמורה אתם, תלמידיו של נחש הקדמוני אתם, שהטעה את אדם ואת חוה! ", "אשכלות מרורות למו. שהגדולים שבכם מרתם פרוסה בהם כנחש, ואין אשכול אלא גדול, שנאמר (מיכה ז) אין אשכול לאכול: " ], [ "הלא הוא כמוס עמדי - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: כוס שהיה כמוס ומחוסר, יכול דוחה? ת\"ל (תהלים עה) חמר. יכול שאין בו אלא חציו? ת\"ל מלא מסך. יכול שאין חסר אפילו טיפה אחת? ת\"ל ויגר מזה. מאותה טיפה שתו ממנה אנשי דור המבול, ואנשי דור הפלגה, ואנשי סדום ועמורה, ופרעה וכל חילו, סיסרא וכל המונו, נבוכדנצר וכל חילו, סנחריב וכל אגפיו. ומאותה טיפה עתידים לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות, וכן הוא אומר (ישעיה כה) ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר ההוא משתה שמנים משתה שמרים, שמנים ממוחים מזוקקים. יכול שמנים שיש בהן צורך? ת\"ל שמנים מזוקקים. שמנים שאין כלום דבר אלא פקטים. וכן הוא אומר (ירמיה נא) כוס זהב בבל ביד ה'. ואומ' (יחזקאל כג) כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה תהיה לצחוק וללעג מרבה להכיל; מה דרכו של זהב, לאחר שנשבר יש לו רפואה - כך כשת הפורענות מן האומות עתידה לחזור להם, כשמגעת אצל ישראל, מהו אומר? ושתית אותה ומצית ואת חרסיה תגרמי; מה דרכו של חרס, לאחר שנשבר אין לו רפואה - כך כשת הפורענות מן ישראל עתידה לחזור להם:", "חתום באוצרותי. - מה אוצר זה, חתום ואין מגדל פירות - כך מעשיהם של רשעים אין מגדלים פירות; אם אמרת כן - מאבדים את העולם. וכן הוא אומר (ישעיה ג) אוי לרשע רע, כי גמול ידיו יעשה לו. אבל מעשיהם של צדיקים מגדלים פירות ופרי פירות. וכן הוא אומר אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.", "ד\"א מה אוצר זה, חתום ואינו חסר כלום - כך צדיקים לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה. ומנין שלא נטלו צדיקים כלום משלהם בעולם הזה? שנ' (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך; ומנין שלא נטלו רשעים כלום משלהם בעוה\"ז? שנ' הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. אימתי אלו ואלו נוטלים? למחר, כשתבוא גאולה, שנ' לי נקם ושלם:" ], [ "לי נקם ושלם - אני בעצמי פורע מהם, ואינו פורע מהם לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח; כענין שנ' (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואומר (מלכים ב יט) ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.", "לי נקם ואשלם אין כתיב כאן אלא לי נקם ושלם. משלים אני מעשים שעשו אבותיהם לפני בעה\"ז. ואומר (ישעיה סה) לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם. ואומר (ירמיהו ט״ז:י״ח) ושלמתי ראשונה ושנייה משנה עונם וחטאתם:", "לעת תמוט רגלם - כענין שנ' (ישעיה כז) תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים כי קרוב יום אידם. א\"ר יוסי: אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם - הרי פורענותו ממשמשות ובאות; מי שנ' בהם (ישעיה כד) מרוב ימים יפקדו - עאכ\"ו:", "וחש עתידות למו - כשהמקום מביא פורעניות על האומות - מרעיש עליהם את העולם; שנאמ' (חבקוק א׳:ח׳) יעופו כנשר חש לאכול ואומר (ישעיה ה) האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה. כשהמקום מביא יסורים על ישראל אין ממתין הא באיזה צד מוסרם לארבע מלכיות שיהו משועבדים בהם. וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ג:ה׳) אל תירא כי אתך אני להושיעך:" ], [ "כי ידין ה' עמו - כשהמקום דן את האומות שמחה היא לפניו, שנ' כי ידין ה' עמו, וכשהמקום דן ישראל - כביכול יש תהות לפניו, שנאמר ועל עבדיו יתנחם; ואין נחמה אלא תהות, שנאמר (בראשית ו׳:ז׳) כי נחמתי כי עשיתים. ואומר (שמואל א טו) נחמתי כי המלכתי את שאול למלך:", "כי יראה כי אזלת יד - כשרואה הכל מהלכים לפניו בגולה.", "ד\"א כשיתייאשו מן הגאולה, כשתכלה פרוטה מן הכיס, שנ' (דניאל י״ב:ז׳) וככלות נפץ ידי עם קודש תכלנה כל אלה.", "ד\"א כי יראה כי אזלת יד - כשהוא רואה שאין בהם אדם שמבקש עליהם רחמים כמשה, שנא' (תהלים קו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.", "ד\"א כי יראה - כשהוא רואה שאין בהם שמבקש עליהם כאהרן, שנאמר (במדבר יז) ויעמד בין המתים ובין החיים.", "ד\"א כי יראה - כשהוא רואה שאין בהם אדם שמבקש עליהם כפינחס, שנא' (תהלים קו) ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה.", "ד\"א כי יראה - כי אין עוזר; שנא' ואפס עצור ועזוב, ואין עוזר לישראל." ], [ "ואמר אי אלהימו - ר' יהודה דורשו כלפי ישראל. ור' נחמיה דורשו כלפי האומות.", "ר' יהודה אומר: ישראל, שאומרים להם לאומות העולם: היכן הפיטקים והגמונים שלכם?" ], [ "אשר חלב זבחימו יאכלו - שיהו [נ\"א שהיו] נותנים להם אפסניות ועושים להם דונאטובי, ומעלים להם קלניא. ", "(יקומו ויעזרכם - יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן, אלא יקומו ויעזרכם. ר' נחמיה אומר) [ר' נחמיה דורשו כלפי הבבליים, ואמר אי אלהימו זה] טיטוס בן אשתו של אספסיינוס שנכנס לבית הקדשים וגידר את הפרוכת בסייף ואמר [אי אלהימו] אם אלוה הוא יבוא (וימחה) [וילחם עמי]: ", "אשר חלב זבחימו יאכלו - אמר הללו משה היטעם, ואמר להם בנו לכם מזבח והעלו עליו עולות ונסכו עליו נסכים, כענין שנאמר (במדבר כ״ח:ד׳) את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו'. ", "יקומו ויעזרכם (יהי עליכם סתרה - על הכל הוא מוחל, על חלול השם פורע מיד) [יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן, אלא יקומו ויעזרכם - על הכל הקב\"ה מאריך אף חוץ מחילול השם הוא פורע מיד, שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא זאת תשובה לאומרים אין רשות בשמים] " ], [ "ראו עתה כי אני אני הוא - זאת תשובה לאומרים אין רשות בשמים. האומר אין רשות בשמים - משיבים אותו ואומרים לו: ואין אלהים עמדי, או שמא אין יכול לא להחיות ולא להמית, לא להרע ולא להטיב? ת\"ל אני אמית ואחיה, ואומר (ישעיה מד) כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים.", "ד\"א אני אמית ואחיה - זה שניתן להם רמז לתחיית המתים: אני אמית ואחיה, (במדבר כג) תמות נפשי מות ישרים, (דברים ל״ג:ו׳) יחי ראובן ואל ימות, (הושע ו) יחיינו מיומים.", "ד\"א אני אמית ואחיה - שומע אני מיתה באחד וחיים באחד? ת\"ל מחצתי ואני ארפא, כדרך שמכה ורפואה באחד - כך מיתה וחיים באחד:", "ואין מידי מציל - אין אבות מצילים את הבנים: לא אברהם מציל את ישמעאל, ולא יצחק מציל את עשו. אין לי אלא אבות שאין מצילים את הבנים, אחים את אחים מנין? ת\"ל (תהלים מט) אח פדה לא יפדה איש; לא יצחק מציל את ישמעאל, ולא יעקב מציל את עשו. ואפילו נותנים לו כל ממון שבעולם - אין נותנים לו כפרו, שנא' (תהלים מט) אח לא פדה יפדה איש, ולא יתן לאלהים כפרו, ויקר פדיון נפשם וחי לעולם - יקרה היא נפש זו, שכשאדם חוטא בה - אין לה תשלומים" ], [ "כי אשא אל שמים ידי - כשבראו הקב\"ה, לא בראו כי אם במאמר ולא בשבועה, ומי גרם לו לישבע? מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע; שנא' תהלים קו]] וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים:", "ואמרתי חי אנכי לעולם - שלא כמדת הקב\"ה מדת בשר ודם: מדת ב\"ו הפיטקי נכנס לתוך הפרכיא שלו יכול ליפרע מכל, ואם לאו - אין יכול ליפרע; אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן: אם אינו נפרע מן החיים - נפרע מן המתים; אם אינו נפרע בעולם הזה - נפרע בעולם הבא:" ], [ "אם שנותי ברק חרבי - כשפורענות יוצאה מלפני - קלה היא כברק. ואעפ\"כ - ותאחז במשפט ידי.", "", "אשיב נקם לצרי - אלו כותיים, שנ' (עזרא ד׳:א׳) וישמעו שרי יהודה ובנימן כי בני הגולה בונים ההיכל וגו'.", "ולמשנאי אשלם - אלו המינים, וכן הוא אומר (תהלים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי:" ], [ "אשכיר חצי מדם - וכי היאך אפשר לחצים שישתכרו בדם? אלא הריני משכר לאחרים ממה שחצי עושים:", "וחרבי תאכל בשר - וכי היאך אפשר לחרב שתאכל בשר אלא הריני מאכל אחרים ממה שחרב עושה, כענין שנא' (יחזקאל לט) בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל עוף השמים הקבצו ובאו האספו מסביב אל זבחי אשר אני זובח ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו ושבעתם על שולחני חלב ודם ישעיה לד חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב. למה? כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום:", "מדם חלל ושביה - ממה שעשו בחללי עמי. וכן הוא אומר (ירמיה ח) מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי:", "ושביה - ממה שעשו בשבויי עמי, וכן הוא אומר (מלכים א ח) והיו שובים לשוביהם:", "מראש פרעות אויב - כשהמקום מביא פורענות על האומות אין מביא עליהם שלהם, אלא שלהם ושל אבותיהם, מאברהם ואילך.", "ד\"א מראש פרעות אויב - מה ראו כל הפורענות לתלות בראשו של פרעה? מפני שפרעה הוא היה תחילה ששיעבד ישראל." ], [ "הרנינו גוים עמו - למחר, כשהמקום מביא גאולה לישראל - אומות העולם מתרגזים לפניו. ולא זו תחילה להם, אלא שכבר רגזו מקדם, כענין (שמות טו) שמעו עמים ירגזון. ", "ד\"א הרנינו גוים עמו - שעתידים אומות העולם להיות מקלסים לפני ישראל, שנאמר הרנינו גוים עמו. ומנין שאף שמים וארץ? שנאמר (ישעיה מד) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ומנין אף הרים וגבעות? שנאמר (ישעיהו נ״ה:י״ב) ההרים יפצחו לפניכם רנה, וכל עצי השדה ימחאו כף. ומנין אף אבות ואמהות? שנאמר (ישעיהו מ״ב:י״א) ירונו יושבי סלע ומראש ההרים יצוחו: ", "כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב - שתי נקמות: נקם על הדם ונקם על החמס. ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו אומות העולם את ישראל, מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו? שנא' (יואל ד׳:ב׳) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם. מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. באותה שעה (יואל ד׳:י״ט-כ׳) ויהודה לעולם תשב... ונקיתי דמם לא נקיתי. ", "וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל ביד אומות העולם - כפרה היא להם לעולם הבא? שנא' [תהלים עט]] מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך... שפכו דמם כמים. ד\"א וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שירידתם של רשעים בגיהנם - כפרה היא להם לישראל בעולם הבא? שנאמ' (ישעיהו מ״ג:ג׳-ד׳) ונתתי כפרך מצרים כוש וסבא מאשר יקרת בעיני נכבדת, ואני אהבתיך ואתן אדום תחתיך. היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל - א\"י מכפרת עליו, שנא' (ישעיה לג) העם היושב בה נשוא עון, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. (ירמיהו נ״א:ה׳) כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. ועדיין אין אנו יודעים אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאים עונותיהם עליה! כשהוא אומר \"וכפר אדמתו עמו\" - הרי פורקים עוונותיהם עליה ואין נושאים עונותיהם עליה. וכן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא ק\"ש שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש - הרי הוא בן העולם הבא. ", "אמרת: גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הבא:" ], [ "ויבוא משה - נאמר כאן ויבוא משה, ונאמ' להלן וילך משה. אי אפשר לומר ויבוא משה, שכבר נאמר וילך משה; ואי אפשר לומר וילך משה, שכבר נאמ' ויבא משה! אמור: מעתה בא דייתיכוס שלו והרשות נתנה ביד אחר:", "וידבר משה את כל דברי השירה הזאת באזני העם - מלמד שהיה משקעם באזניהם:", "הוא והושע בן נון - ולמה אני צריך, והלא כבר נאמר (במדבר י״ג:ט״ז) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ומה ת\"ל הוא והושע בן נון? ללמדך צדקו של יהושע: שומע אני שצפה דעתו עליו משנתמנה ברשות? ת\"ל הוא והושע בן נון, הושע בצדקו - אעפ\"י שנתמנה פרנס על הצבור, הוא הושע בצדקו. כיוצא בו אתה אומר (שמות א) ויוסף היה במצרים. וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים? אלא להודיעך צדקו של יוסף: יוסף היה רועה את צאן אביו - ואף על פי שנעשה מלך במצרים, הרי הוא בצדקו. כיוצא בו אתה אומר (שמואל א יז) ודוד הוא הקטן. וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן? אלא להודיעך צדקו של דוד: ודוד היה רועה את צאן אביו, ואעפ\"י שנעשה מלך על ישראל - הוא דוד בקוטנו:" ], [ "ויאמר אליהם שימו לבבכם - צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה; וכן הוא אומר (יחזקאל מד) בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך אל כל אשר אני דובר אליך, ושמת לבך לכל מבוא הבית ולכל מוצאי המקדש. והרי דברים ק\"ו: ומה בית המקדש, שנראה בעינים ונמדד ביד, צריך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכוונים - לדברי תורה, שהם כהררים התלויים בשערה - עאכ\"ו:", "אשר תצום - אמר להם: צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכים להחזיר טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם. מעשה שבא רבינו מלודקיא, ונכנס ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר בן יהודה וישבו לפניו. אמר להם קרבו לכם, צריך אני להחזיק טובה לבניכם שיתקיימו את התורה אחריכם. אילו אין משה גדול, ואילו אחר, וקבלנו תורתו, ולא היתה תורתו שוה - עאכ\"ו! לכך נאמר אשר תצום:" ], [ "כי לא דבר רק הוא מכם - אין לך דבר ריקם בתורה, שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. תדע שכן, שהרי אמרו למה נכתב (בראשית לו) ואחות לוטן תמנע... ותמנע היתה פלגש? לפי שאמרה אין אני כדי שאהיה לו לאשה - אהיה לו לפלגש; וכל כך למה? להודיעך שבחו של אברהם אבינו, שהיו מלכים ושולטונים מתאוים לידבק בו. והרי דברים ק\"ו: ומה עשו, שאין בידו אלא מצוה אחת, שכיבד את אביו - היו מלכים ושולטנים מתאוים לידבק בו; עאכ\"ו שהיו רצים לידבק ביעקב הצדיק, שקיים את כל התורה כולה! שנא' (בראשית כ״ה:כ״ז) ויעקב איש תם:", "ובדבר הזה תאריכו ימים - זה אחד מן הדברים שהעושה אותם - אוכל פירותיהם בעולם הזה, ואריכות ימים לעולם הבא, ומפורש כן בתלמוד תורה. וכיבוד אב ואם מנין? ת\"ל (שמות כ׳:י״ב) כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. בשילוח הקן מנין? ת\"ל (דברים כ״ב:ז׳) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. בהבאת שלום מנין? (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך." ], [ "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה - בשלשה מקומות נא' בעצם היום הזה: נא' בנח (בראשית ז) בעצם היום הזה, לפי שהיו דורו אומרים: כך וכך אנו מרגישים בו - אין אנו מניחים אותו, ולא עוד אלא אנו נוטלים כשלים וקרדומות ומבקעים את התיבה! אמר המקום: הריני מכניסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה! ומה ראה לומר במצרים (שמות יב) בעצם היום? לפי שהיו מצרים אומרים: מכך ומכך אם אין מרגישים בהם - אין אנו מניחים אותם, ולא עוד אלא נוטלים סייפים וחרבות ואנו הורגים בהם! אמר המקום: הריני מוציאם בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבוא וימחה! ומה ראה לומר כאן בעצם היום הזה? לפי שהחן ישראל אומרים: מכך וכך אם אנו מרגישים בו - אין אנו מניחים אותו; אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות - אין אנו מניחים אותו! אמר המקום: הריני מכניסו למערה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח יבוא וימחה! לכך נאמר בעצם היום הזה לאמר:" ], [ "עלה אל הר העברים הזה - עליה היא לך ואינה ירידה:", "הר העברים - שהוא קרוי ד' שמות: הר העברים, הר נבו, הר ההר, ראש הפסגה. ולמה קורים אותו הר נבו? שנקברו בו ג' מתים הללו, שמתו לא מידי עבירה - זה משה אהרן ומרים:", "אשר בארץ מואב אשר על פני יריחו - ר' אליעזר אומר: באצבעו היה מראה מטטרון למשה, והראהו את כל א\"י: עד כאן תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה. ר' יהושע אומר: משה בעצמו הוא ראה אותה. כיצד? נתן כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו:" ], [ "ומת בהר אשר אתה עולה שמה - אמר לפניו: רבש\"ע למה אני מת? לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה ממשה משמועה? לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה, והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות, משיאמרו כך וכך עשה, כך וכך אמר? אמר לו: כלך משה, גזירה היא מלפני שוה בכל אדם, שנ' (במדבר יט) וזאת התורה אדם כי ימות באהל, ואומר (שמואל ב ז׳:י״ט) זאת תורת האדם ה' אלהים. אמרו מלאכי השרת לפני הקב\"ה: רבש\"ע, למה מת אדם הראשון? אמר להם שלא עשה פקודי. והרי משה עשה פקודיך? אמר להם גזירה היא מלפני, שוה בכל אדם. שנ' (במדבר יט) וזאת התורה אדם כי ימות:", "והאסף אל עמיך - אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך, אצל קהת ועמרם אבותיך, אצל אהרן ומרים אחיך:", "כאשר מת אהרן אחיך - מיתה שחמדת לה. מהיכן חימד משה מיתתו של אהרן? בשעה שאמר לו המקום (במדבר כ) קח את אהרן ואת אלעזר בנו והפשט את אהרן את בגדיו. הפשיטו בגדי כהונה והלבישן לאלעזר, וכן שני וכן שלישי. אמר לו הכנס למערה ונכנס, עלה למטה ועלה, פשוט ידיך ופשט, פשוט רגליך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם. באותה שעה אמר משה: אשרי מי שמת במיתה זו! לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך - מיתה שחמדתה לה:" ], [ "על אשר מעלתם בי - אתם גרמתם למעול בי: על אשר לא קדשתם אותי כאשר מריתם פי - אתם גרמתם למרות את פי.", "אמר לו הקב\"ה: משה, לא אמרתי לך מה זה בידך, השליכהו ארצה - והשלכתו מידך. ומה אותות שבידך לא עכבתה, דבר הקל היה לך לעכבו... ומנין שלא נפטר מן העולם עד שצררה לו הקב\"ה בכנפיו? שנ' (במדבר כ) לכן לא תביאו את הקהל הזה:" ], [ "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא - נאמר כאן ושמה לא תבוא, ונא' להלן (דברים ל״ד:ד׳) ושמה לא תעבור. אי אפשר לומר ושמה לא תעבור שהרי כבר נא' ושמה לא תבוא, ואי אפשר לומר ושמה לא תבוא שהרי כבר נא' ושמה לא תעבור; ומה ת\"ל ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור? אמר משה לפני הקב\"ה: אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, ואם איני נכנס בה חי אכנס בה מת! אמר לו הקב\"ה: ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור, לא מלך ולא הדיוט, ולא חי ולא מת:" ], [ "וזאת הברכה - לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחילה: מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ובחורב הקצפתם, ממרים הייתם - חזר ואמר להם דברי נחומים: וזאת הברכה אשר ברך משה.", "וממנו למדו כל נביאים, שהיו אומרים להם לישראל דברים קשים תחלה וחוזרים ואומרים להם דברי נחמות. ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע: תחלת דבריו אמר להם (הושע ט) תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, חזר ואמר להם נחמות (הושע י״ד:ז׳) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וגו', ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן, ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. וכן יואל א׳:ב׳׳:ב׳מר (יואל א) שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ, ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם? עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר: יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק, ויתר הילק אכל החסיל. חזר ואמר להם דברים נחומים: (יואל ב׳:כ״ה) ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק החסיל והגזם. וכן עמוס אמר (עמוס ד) שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון, העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה, וחזר ואמר להם דברי נחומים: (מיכה ז׳:י״ח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכן ירמיה אמר (ירמיה ז) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה, קול חתן וקול כלה, כילחרבה תהיה הארץ. חזר ואמר להם דברי נחומים: (ירמיהו ל״א:י״ג) אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו.", "אבל אומות העולם משאמרו להם דברי נחומים - חזרו ואמרו דברי תוכחות: (ירמיהו נ״א:ס״ד) ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום, מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ועיפו עד הנה דברי ירמיהו. הוי משאומר להם לאומות דברי נחומים - חוזר ואומר להם דברי תוכחות.", "ד\"א וזאת הברכה - זה מוסף על ברכה ראשונה שברכו יעקב אביו (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה וברכן, שנ' וזאת הברכה, הרי זה מוסף על ברכה ראשונה. ואיזו? זו תפלה, שנאמ' (תהלים צ) תפלה למשה איש האלהים. ועדין דבר תלי בדלא תלי, ואין אנו יודעים אם תפלה קודמת הברכה - ואם ברכה קודמת לתפלה? כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפלה קודמת את הברכה, ואין ברכה קודמת לתפלה.", "אלו אחרים ברכו את ישראל - כדי היא ברכתם, אלא שבא משה וברכן - נמצינו למדים שכדי היה משה לברך את ישראל, וכדי ישראל שיברכם משה:", "איש האלהים - זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים: משה נקרא איש האלהים, שנ' וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים. שמואל נקרא איש האלהים, (שמואל א ט׳:ו׳) הנה איש האלהים בעיר הזאת. דוד נקרא איש האלהים, שנ' (דברי הימים ב ח׳:י״ד) כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים א יב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עידוא נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים א י״ג:ח׳) ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה'. אליהו נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים ב א) איש אלהים תיקר נא נפשי בעיניך. אלישע נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים ב ד׳:ט׳) כי איש אלהים קדוש הוא. מיכה נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים א כ) ויבוא איש האלהים אל מלך ישראל. אמון נקרא איש האלהים, (דברי הימים ב כה) ואיש אלהים בא אליו:", "לפני מותו - וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל? אלא מה ת\"ל לפני מותו? - סמוך למיתתו. כיוצא בו אתה אומר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים... וכי עלתה בדעתך שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל? מה ת\"ל לפני בא יום ה'? סמוך לביאתו:" ], [ "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר - מגיד הכתוב שכשפתח משה - לא פתח לצרכם של ישראל תחילה, עד שפתח בשבחו של מקום. משל למה הדבר דומה? ללאיטור שהיה עומד על הבמה, ונשכר לו לאחר לדבר על ידיו; ולא פתח בצרכי אותו האיש תחילה - עד שפתח בשבחו של מלך תחילה: אשרי עולה אמלכו, אשרי עולה מראיני, עלינו זרחה חמה, עלינו זרחה לבנה. והיו הכל מקלסים עמו - ואח\"כ פתח בצרכי אותו האיש, וחזר וחתם בשבחו של מלך. אף משה רבינו לא פתח בצרכם של ישראל - עד שפתח בשבחו של מקום, שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח, ואח\"כ פתח בצרכם של ישראל - שנ' ויהי בישורון מלך, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנא' אין כאל ישורון. ", "אף דוד מלך ישראל לא פתח בצרכם של ישראל תחילה, עד שפתח בשבחו של מקום תחילה, שנ' הללויה שירו לה' שיר חדש. וחזר וחתם בצרכם של ישראל, שנ' כי רוצה ה' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנ' מי אל כמוך שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואח\"כ פתח לצרכם של ישראל, שנ' רעב כי יהיה בארץ, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנ' קומה ה' למנוחתיך. ", "ואף שמנה עשרה שתקנו חכמים הראשונים שיהו ישראל מתפללים, לא פתחו בצרכם של ישראל תחילה - עד שפתחו בשבחו של מקום, שנ' האל הגדול הגבור והנורא. קדוש אתה ונורא שמך, ואח\"כ מתיר אסורים ואח\"כ רופא חולים ואח\"כ מודים אנחנו לך. ", "ד\"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה הקב\"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות: ויאמר ה' מסיני בא - זה לשון עברי. וזרח משעיר למו - זה לשון רומי. הופיע מהר פארן - זה לשון ערבי. ואתא מרבבות קודש - זה לשון ארמי. ", "ד\"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחד נגלה, אלא מארבע רוחות נגלה, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא. ואיזו? זו רוח רביעית, כמה שנ' אלוה מתימן יבוא. ", "ד\"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות: בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם לא תרצח. אמרו: רבש\"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנ' והידים ידי עשו, ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר (בראשית כז) על חרבך תחיה. הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בו? אמר להם לא תנאף. אמרו לפניו: רבש\"ע, עצמה של ערוה להם היא, שנ' ותהרן שתי בנות לוט מאביהם. הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם לא תגנוב. אמרו לפניו: רבש\"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה, שנא' והוא יהיה פרא אדם, לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר, ודפק על פתחם מה ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר (תהלים קכח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. יכול שמעו וקיבלו? ת\"ל (יחזקאל לג) ואתם לא תעשו, ואומר (מיכה ה) ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוי אשר לא שמעו, אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו ג' סאים, והיה החמור מהלך והכלב מלחית. פרק ממנו סאה ונתנו על החמור, וכן שני וכן שלישי. אף כן ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם ז' מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. לכך נאמר ויאמר ה' מסיני בא. ", "כשנגלה הקב\"ה ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר קול ה' על המים אל הכבוד הרעים; כיון ששמעו אומות העולם את הקולות נתקבצו כולם אצל בלעם, אמרו לו כמדומים אנחנו שהמקום מאבד את עולמו! אמר להם והלא כבר נאמר ולא יהיה עוד המים למבול! אמרו לו: הקול הזה מהו? אמר להם ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה, שנ' (איוב יב) עמו עוז ותושיה. אמרו לו: אם כן ה' יברך את עמו בשלום. ", "ד\"א ויאמר ה' מסיני בא - כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו, כדרך שעשה בשעת מתן תורה, שנ' (שופטים ה) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם שחקים יזלו מים, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. אמר להם המקום: אין כל אומה ואומה נכנסת לתוכם. ", "ד\"א משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מבקש ליתן מתנה לאחד מבניו, והיה מתיירא מאחיו ומפני אוהביו ומפי קרוביו. מה עשה אותו הבן? עמד ופירסם את עצמו וסיפר את שערו, אמר לו המלך לך אני נותן מתנה. כך כשבא אבינו אברהם לעולם יצא ממנו פסולת - ישמעאל ובני קטורה, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים! כשבא יצחק יצא ממנו פסולת - עשו וכל אלופי אדום. אבל יעקב לא נמצא בו פסולת, כענין שנ' ויעקב איש תם יושב אהלים; אמר לו המקום: לך אני נותן את התורה. לכך נאמר ה' מסיני בא: ", "הופיע מהר פארן - ארבע הופעות הם: הראשונה במצרים, שנ' רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה; שנייה בשעת מתן תורה, שנ' הופיע מהר פארן; שלישית לימות גוג ומגוג, שנא' אל נקמות ה' אל נקמות הופיע; רביעית לימות המשיח, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע: ", "ואתא מרבבות קודש - שלא כמדת הקב\"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו, מראה לו כל גנזיו, וכל אשר לו. אבל מי שאמר והי' העולם אינו כן; אלא מרבבות קודש - ולא כל רבבות קודש. ", "ד\"א ואתא מרבבות קודש - מלך ב\"ו יושב בתוך פמליא שלו, יש בה בני אדם נאים ויש בה בני אדם קווצים, ויש בה בני אדם גבורים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קודש - אות הוא בתוך רבבות קודש. וכשנגלה על הים - מיד הכירוהו שנ' זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. וכן היו אומות העולם משאלים את ישראל ואומר להם: מה דודך מדוד, שכך אתם מומתים עליו, שכך אתם נהרגים עליו, כענין שנ' על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום? כולכם נאים כולכם גבורים, בואו והתערבו עמנו! וישראל אומרים להם: נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו: דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחייו כערוגות הבושם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים. כיון ששמעו אומות העולם גאותו ושבחו של הקב\"ה אמרו להם לישראל: נבוא עמכם, שנ' אנה הלך דודך היפה בנשים... וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו! אני לדודי ודודי לי! ", "מימינו אש דת למו - כשהיה הדבר יוצא מפי הגבורה - היה יוצא דרך ימינו של קודש לשמאלם של ישראל, ועוקף את מחנה ישראל י\"ב מיל על י\"ב מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום, והקב\"ה מקבלו לימינו וחקקו בלוח; והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנא' קול ה' חוצב להבות אש: ", "אש דת למו - מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו באש, מה אש נתנה מן השמים כך דברי תורה נתנו מן השמים, שנאמר (שמות כ׳:י״ט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה אש חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם. מה אש קרוב לה נכוה, רחוק ממנה צונן (כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, ליפרש מהם ממיתים אותו) [ואין לאדם להתחמם ממנה, כך ד\"ת נשתמש ממנה נאבד מעה\"ז, פירש ממנה מת, עמל בה הרי היא לו חיים]. ומה אש משתמשין בה בעוה\"ז ובעה\"ב, כך דברי תורה משתמשין בהם בעוה\"ז ובעה\"ב. ומה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם, אף (בני אדם) [תלמידי חכמים] שעמלים בו ניכרים הם [בעיני ונכרים] בין הבריות (כך תלמידי חכמים ניכרים) בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק.", "אש דת למו - אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמול בה." ], [ "אף חובב עמים - מלמד שחיבב המקום את ישראל, מה שלא חיבב כל אומה ומלכות:", "כל קדושיו בידיך - אלו פרנסי ישראל, שעומדים על ישראל ונותנים עליהם נפשן. במשה מהו אומר? (שמות לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא. בדוד הוא אומר (שמואל ב כד) אני הוא חטאתי ואני העויתי ואלה הצאן מה עשו:", "והם תוכו לרגליך - אעפ\"י שאנוסים, אעפ\"י שלוקים, אעפ\"י ששבוים: ישא מדברותיך - מקבלים עול תורתך עליהם. וכן הוא אומר (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", "ד\"א אף חובב עמים - מלמד שלא חלק הקב\"ה חיבה לאומות העולם כדרך שחלק לישראל, תדע לך שכן הוא, שהרי אמרו: גזילו של נכרי מותר ושל ישראל אסור. וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמר להם: לכו ועשו עצמיכם גרים וראו תורתן של ישראל, מה טיבה? הלכו להם אצל רבן גמליאל לאושה, וקראו את המקרא ושנו את המשנה, מדרש הלכות ואגדות. בשעת פטירתם אמרו להם: כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ מדבר אחד: גזלו של גוי מותר ושל ישראל אסור - ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות:", "כל קדושיו בידיך - אלו גדולי ישראל, שמתמשכנים על ישראל. וכן הוא אומר ביחזקאל (יחזקאל ד) שכב על צדך הימני ושמת עון בית ישראל עליו, ואומר ואני נתתי לך את שני עונם, וכלית את אלה ושכבת על צדך השמאלי:", "והם תוכו לרגליך - אע\"פ שהם מכעיסים: ישא מדברותיך - מקבלים עליהם עול יראתך: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.", "ד\"א אף חובב עמים - מלמד שחיבב המקום את ישראל, מה שלא חיבב כל אומה ומלכות: כל קדושיו בידך - אלו נפשותיהם של צדיקים, שניתנות עמו באוצר, שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. והם תוכו לרגליך - אע\"פ שנרתעים לאחוריהם י\"ב מיל וחוזרים י\"ב מיל: ישא מדברותיך - כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע:" ], [ "תורה צוה לנו משה - צווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בשבילנו. וכן הוא אומר (מלכים א ח) ויבנה הבית לשם ה' אלהי ישראל. בית זה למה? וישם שם מקום לארון! הרי צווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו.", "ד\"א תורה צוה לנו משה - וכי ממשה אנו אוחזים את התורה? והלא אבותינו זכו בה, שנ' מורשה קהילת יעקב! שומע אני ירושה לבני מלכים. ירושה לבני קטנים מנין? ת\"ל אתם נצבים היום כולכם. אל תקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה מאורסה היא לישראל, וכאשת איש לאומות העולם. וכן הוא אומר (משלי ו׳:כ״ז-כ״ח) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה. אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו כל הנוגע בה לא ינקה: מורשה קהילת יעקב:" ], [ "ויהי בישורון מלך - כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה - שמו הגדול משתבח למעלה; שנא' ויהי בישורון מלך, אימתי? בהתאסף ראשי עם. ואין אסיפה אלא זקנים, שנאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל:", "יחד שבטי ישראל - כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות; וכן הוא אומר (עמוס ט) הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה. ר' שמעון בן יוחי אומר: משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בעוגגים ובעשתות, והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטירים. כל זמן שהספינות קשורות - פלטורין קיימים. פרשו ספינות - אין פלטורים קיימים! כך ישראל כשעושים רצונו של מקום- עליותם בשמים. וכשאין עושים רצונו של מקום - ואגודתו על ארץ יסדה. כיוצא בו אתה אומר (שמות טו) זה אלי ואנוהו: כשאני מודה לו - הוא נאה; וכשאין אני מודה לו - כביכול בשמו הוא נאה. כיוצא בו אתה אומר (ישעיה מג) ואתם עדי נאם ה' ואני אל. כשאתם עדי - אני אל; וכשאין אתם עדי - אין אני אל. כיוצא בדבר אתה אומר (תהילים קכ״ג:א׳) אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים: אלמלא אני - לא הייתי יושב בשמים. אף כן אתה אומר: יחד שבטי ישראל - כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות – יחד שבטי ישראל:" ], [ "יחי ראובן ואל ימות - וכי מה ענין זה לזה? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים. כשהוא נפטר מבניו - היו בניו וקרוביו מלוים אותו. אמר להם: בני, שמא כלום צורך יש לכם, שמא דבר יש לכם? אמרו לו: אבא, אין לנו צורך ואין לנו דבר, אלא שתתרצה לאחינו הגדול! אלמלא שבטים לא נתרצה המקום לראובן, לכך נאמר יחד שבטי ישראל - יחי ראובן:", "ואל ימות - והלא מת הוא! אלא מה ת\"ל ואל ימות - לעולם הבא.", "ד\"א יחי ראובן במעשה יוסף, ואל ימות במעשה בלהה. ר' חנינא בן גמליאל אומר: לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, חוץ משל ראובן ומשל דוד; שנא' (שמואל ב טז) ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלך ויקלל ויסקל באבנים לעומתו ועפר בעפר, ואעפ\"כ הר לעומתו: (מלכים א י״א:כ״ז) שלמה בנה את בית המילוא סגר את עיר דוד אביו. וחכמים אומרים: אין מחליפים לעולם לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנים מתן שכר על המצות ועונשים על העבירות. ומה ת\"ל יחי ראובן ואל ימות? שעשה ראובן תשובה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נוצל ראובן מאותו החטא, ולא נזקק לאותו מעשה. אפשר שהוא עתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל, ואומר ארור שוכב עם אשת אביו, ונזקק לאותו מעשה? ומה ת\"ל כי עלית משכבי אביך? שתבע עלבונה של אמו:", "", "ויהי מתיו מספר - גבורים בכח גבורים בתורה. גבורים בכח, שנ' מתיך בחרב יפולו וגבורותיך במלחמה; גבורים בתורה, שנ' גבורי כח עושי דברו. ואומר בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור, הוא נשיא לראובני. יחי ראובן ואל ימות:" ], [ "וזאת ליהודה - ראה ראובן את יהודה, שעמד יהודה - אף הוא הודה על מעשיו. הוי מי גרם למי? יהודה גרם לראובן שהודה במעשה, עליהם הכתוב אומר (איוב טו) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם:", "שמע ה' קול יהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה. אמר לפניו: רבש\"ע, כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך - אתה מעלה אותנו מתוכה:", "ואל עמו תביאנו - שנקבר עם אבות בארץ. ר' יהודה אומר: וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים? והרי כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים! ומה ת\"ל ואל עמו תביאנו? שנקבר עם אבות בקבורה. ר' מאיר אומר: הרי הוא אומר (בראשית נ) בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען: אני נקבר בה, ואין אחר נקבר בה. ומה ת\"ל ואל עמו תביאנו? שנקבר עם אבות בארץ:", "ידיו רב לו - בשעה שהרג את עשו: ועזר מצריו תהיה - בעומדו לפני יוסף.", "ד\"א וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון. אמר לפניו: רבש\"ע, כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער - אתה מעלה אותו מתוכה:", "ואל עמו תביאנו - שקרבו עמו לברכה, שנ' (שופטים א) ויאמר יהודה לשמעון: אחי עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון:", "ידיו רב לו - בשעה שאמר (בראשית לד) ויקחו ב' בני יעקב שמעון ולוי: ועזר מצריו תהיה - כענין שנאמר (בראשית ל״ה:ה׳) ויסעו ויהי חתת אלהים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב.", "ד\"א וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על דוד. אמר לפניו: רבש\"ע, כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך - אתה מעלה אותם מתוכה:", "ואל עמו תביאנו - זה יאשיה, שנ' (מלכים ב כב) הנני אוסיפך אל אבותיך: ידיו רב לו - זה מנשה, שנאמר (מלכים ב כ״א:ט״ז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה, לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'. לסוף מה נא' בו? (דברי הימים ב לג) ויתפלל אליו ויעתר לו: ועזר מצריו תהיה - זה יהושפט, שנ' (מלכים ב יח) ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו:" ], [ "וללוי אמר - למה נאמר בו? לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנ' (בראשית מט) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. משל לשנים שלוו מן המלך: אחד פרע למלך, וחזר והלוה את המלך, ואחד לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולוה! כך שמעון ולוי: שניהם לוו בשכם, כענין שנ' (בראשית לד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר. לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמ' (שמות לב) ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. וחזר והלוה את המקום בשטים, שנ' (במדבר כה) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. שמעון לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולוה, שנאמ' ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני.", "ד\"א וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך - מי שעתיד ללבוש אורים ותומים:", "לאיש חסידיך - למי שנעשו לו חסדים ע\"י בניך: ", "אשר נסיתו במסה - הרבה נסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות: ", "תריבהו על מי מריבה - סקיפנטין נסתקפה לו. אמר משה (במדבר כ) שמעו נא המורים, אהרן ומרים מה עשו?" ], [ "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו - וכי עלתה על לב שלוי עובד ע\"ז? והלא כבר נאמר ויעמד משה בשער המחנה! אלא זה אבי אמו מישראל: ואת אחיו לא הכיר - זה אחי אמו מישראל: ואת בניו לא ידע - זה בן בתו מישראל:", "כי שמרו אמרתך - במצות: ובריתך ינצורו - במדבר.", "ד\"א רבי אומר: כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו - במדבר." ], [ "יורו משפטיך ליעקב - מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם, שנאמר (דברים כ״א:ה׳) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ריב - אלו ריבי פרה וריבי סוטה וריבי עגלה; נגע - אלו נגעי אדם ונגעי בתים ונגעי בגדים:", "ותורתך לישראל - מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחת על פה ואחת בכתב. שאל אגניטיס הגמון את רבן גמליאל, אמר לו: כמה תורות ניתנו לישראל? אמר לו שתים: אחת בכתב ואחת בעל פה:", "ישימו קטורה באפך - זו קטורת שלפני ולפנים: וכליל על מזבחך - אלו איברי עולה:" ], [ "ברך ה' חילו - בנכסים. מכאן אמרו: רוב הכהנים - עשירים הם. משום אבא דורש (תהלים לז) נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם - זה זרעו של אהרן:", "ופעל ידיו תרצה - שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים:", "מחץ מתנים קמיו - כל מי שמעורר כנגדו על הכהונה - מיד נופל.", "ד\"א מחץ מתנים קמיו - זה קרח; ומשנאיו מן יקומון - זה עוזיהו: ", "לבנימין אמר ידיד ה' - חביב בנימין, שנקרא ידיד למקום. שהרבה אוהבים למלך, וחביב מכולם זה עוזיהו אוהבו. ששה נקראו ידידים: הקב\"ה נקרא ידיד, שנאמר אשירה נא לידידי; בנימין נקרא ידיד, שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו; שלמה נקרא ידיד, שנאמר ויקרא את שמו ידידיה ואומר וה' אהבו; ישראל נקראו ידידים, שנ' נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה; בית המקדש נקרא ידיד, שנ' מה ידידות משכנותיך; אברהם נקרא ידיד, שנ' מה לידידי בביתי; יבוא ידיד ויבנה בית ידיד לידיד! ויבואו ישראל שנקראו ידידים, בני אב שנקרא ידיד, ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד, בחלק בנימן שנקרא ידיד, להקב\"ה שנקרא ידיד! לכך נא' ידיד ה': ", "ישכון לבטח עליו - ואין בטח אלא יישוב, שנא' וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים: ", "חופף עליו כל היום - זה בנין ראשון: כל היום - זה בנין אחרון: ובין כתיפיו שכן - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. וכן אתה מוצא באברהם, שראה אותו בנוי, ורא' אותו חרב, וראה אותו בנוי: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה - הרי בנוי, אשר יאמר היום בהר ה' יראה - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. וכן אתה מוצא ביצחק, שראה אותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא: ראה ריח בני כריח שדה - בנוי, שנ' לריח ניחוח. שדה - הרי חרב, שנא' לכן בגללכם ציון שדה תחרש, אשר ברכו ה' - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, שנ' כי שם צוה ה' את הברכה חיים. וכן אתה מוצא ביעקב, שראה אותו בנוי, וראה אותו חרב, וראה אותו בנוי ומשוכלל לעולם הבא: ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה - הרי בנוי. אין זה - הרי חרב. כי אם בית אלהים - הרי בנוי ומשוכלל לעולם הבא: ", "ובין כתיפיו שכן - בין חרב בין שאינו חרב. וכן הוא אומר כה אמר כורש מלך פרס.", "ד\"א ובין כתיפיו שכן - מה שור זה אין בו נאה מכתפיו - כך בית המקדש גבוה מכל העולם, שנ' וקמת ועלית אל המקום, ואומר לכו ונעלה אל הר ה', אינו אומר גד מן המזרח ודן מן המערב, אלא עמים רבים! ר' אומר: בכל התחומים הוא אומר וירד הגבול, ותאר הגבול, וכאן הוא או' ועלה הגבול גיא בן הינום כתף היבוסי היא ירושלם! ", "מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן, וכראש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה, שנ' ובין כתיפיו שכן. ומה ת\"ל לא יסור שבט מיהודה? זו לשכת הגזית, שניתנה בחלקו של יהודה, שנ' וימאס באוהל יוסף ובשבט בנימן לא בחר, ויבחר את שבט יהודה, את הר ציון אשר אהב. אבל בית הגדול היה בנוי בחלקו של יוסף בשילה, שנ' ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנא' ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם. ", "ר' מאיר אומר: בחלקו של בנה מתה, שנ' ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגומר, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנ' ואתה בית לחם אפרתה. שומע אני בחלקו של יוסף - זה בנה, שנא' הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער. במי שנמשל בחייתו יער, ואיזה? זה בנימן, שנ' בנימן זאב יטרף. ", "זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו. וכן אתה מוצא, כשחלק יהושע א\"י לשבטים - הניח דושנה של יריחו ה' מאות אמה על ד' מאות אמה, ונתנה לבני יונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותה ד' מאות ומ' שנה; שנ' ויהי בשמונים שנה וד' מאות שנה - צא מהם אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלים אותן ד' מאות ומ' שנה. וכששרתה שכינה בחלקו של בנימן עמדו ופינו אותו מלפני ה', שנא' ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה - וכי עלתה על לב שאמר משה ליתרו בא וניתן לך חלק בא\"י? והלא כבר נאמר לכה אתנו והטבנו לך! ומה ת\"ל כי ה' דיבר טוב על ישראל? זו דושנה של יריחו, שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה לשבטים. ויאמר אליו לא אלך - אמר לו: למחר כשתחלק א\"י לשבטים, איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו? הריני הולך לארצי, ואוכל פירות מארצי ואשתה יין מכרמי! ", "וכן אתה מוצא בישראל, כשהניחו מקום פירות מאכל ומשתה והלכו להם לעדר במדבר - הלכו ללמוד תורה מיעבץ. מי היה יעבץ? זה היה עתניאל בן קנז; וכן הוא אומר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ובמקום אחר הוא אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות! אי אפשר לומר שקלי זהב, שכבר נאמר שקלי כסף; ואי אפשר שקלי כסף, שהרי כבר נאמר שקלי זהב! אמור מעתה: בזהב שקל, ובכסף קנה. ואי אפשר לומר נ', שכבר נאמר שש מאות; ואי אפשר לומר ו' מאות, שכבר נאמר חמשים! אמור מעתה: כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה - עמד וכינס חמשה שקלים מכל שבט ושבט; נמצאו ו' מאות שקלים מכל השבטים. ", "מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה! קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחיי הגדולים ושורה עמי? הלך ועמד ופניו כבושות, ונפשו עגומה. ראה אותו אביו, שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו - עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו! כך אמר הקב\"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים. ", "ד\"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח\"ל ובנימן נולד בא\"י. ", "ד\"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? כל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב\"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה? לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם? ", "ד\"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם היה אביו אוהבו: אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס - כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושות' עמו, נשען עליו ונכנס. אמר הקב\"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו - שם אני משרה שכינתי! לכך נא' ובין כתיפיו שכן: " ], [ "וליוסף אמר - מלמד שארצו של יוסף מבורכת מכל ארצות:", "ממגד - שהוא טל, מצוי לה בכל שעה: ומתהום רובצת תחת - מלמד שהיתה מרובצת במעיינות:", "וממגד תבואות שמש - מגיד שהיא פתוחה לחמה, וכך היא פתוחה ללבנה, שנא' וממגד גרש ירחים:", "ומראש הררי קדם - מלמד שהררי יוסף קודמים להררי מקדש, והררי מקדש קודמים להררי א\"י:", "וממגד גבעות עולם - מלמד שאבות ואמהות קרוים הרים וגבעות, שנא' אלך לי אל הר המור אל גבעת הלבונה:", "וממגד ארץ ומלואה - מלמד שארצו של יוסף מליאה ואין חסירה כל ברכה. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אדם מעמיד ספינתו בחלקו של יוסף - אין צריך חוץ ממנה כלום:", "ורצון שוכני סנה - שעשו רצון מישראל שנגלה על הסנה:", "תבואתה לראש יוסף - הוא בא בראש למצרים, והוא יבוא בראש לעתיד לבא: ולקדקד נזיר אחיו - אלו שריחקוהו אחיו, ועשאוהו נזיר.", "בכור שורו הדר לו - מלמד שניתן לו הוד למשה, והדר ליהושע; שאלו ניתן הוד ליהושע - אין כל העולם יכול לעמוד בו:", "וקרני ראם קרניו - שור כחו קשה, אבל אין קרניו נאות; ראם קרניו נאות, אבל אין כחו קשה; ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם:", "בהם עמים ינגח - וכי מה עמים כיבש יהושע? והלא לא כיבש אלא ל\"א מלכים! - מלמד שכיבש מלכים ושולטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו:", "יחדיו אפסי ארץ - וכי כמה ארצות כיבש יהושע? אלא פרטום זה קטן, כל מלכים שעיבד בה מלכים ושולטונים. ר' יהודה אומר: וכי ל\"א מלכים שעבד? כולם היו בארץ ישראל, כדרך שעובדים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה ברומי פלטוריות וחיילות - אומר: לא עשיתי כלום!", "והם רבבות אפרים - לפי שלא מפורש לנו עושרם של כנעניים. ומה ת\"ל ויאמר אדוני בזק, ע' מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני? והרי דברים ק\"ו: ומה אדני בזק, שאינו כדי לימנות עם מלכי כנען, היו ע' מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים מלקטים תחת שולחנו - בוא למוד וראה עושרם של כנעניים מה היה:" ], [ "ולזבולן אמר - למה נאמר? לפי שנא' (בראשית מז) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה, ולא נתפרשו שמותם - זה אחד מהם:", "שמח זבולון בצאתך - מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגוים ומוכר לאחיו:", "ויששכר באהליך - מלמד ששבטו של יששכר משתבח בתורה, שנ' (דברי הימים א יב) מבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכן מצינו שאביו משבחו, שנ' וירא מנוחה כי טוב.", "ד\"א ויששכר באהליך - מלמד שבית הבחירה היה ראוי לבנות בחלקו של יששכר!", "עמים הר יקראו - מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכים מתכנסות ובאות לפרגמטיא של א\"י, והם אומרים: הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן - נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה, ועולים לירושלם ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד; לפי שהגוים - לא אלוהו של זה אלוהו של זה, ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה; והם אומרים: אין יפה להדבק אלא באומה זו. מנין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים, ובאים ומקריבים זבחים ועולות? ת\"ל ושם יזבחו זבחי צדק:", "כי שפע ימים ינקו - שנים נוטלים בשפע ונוטלים בשפע: ים ומלכות: ים נוטל בשפע ונותן בשפע, ומלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע.", "ד\"א כי שפע ימים יינקו - זו ימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול, וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה, שהים הגדול מקיאם לימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא? ת\"ל כי שפע ימים יינקו. אמר ר' יוסי: פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור, ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום. אמרתי לו פרנסתך במה הוא? אמר לי מחלזון. אמרתי לו ומי מצוי? אמר לי השמים! מקום בים שמוטל בהרים, וסמומיות מכישות אותו ומת, ונימק במקומו. אמרתי: השמים! ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא:", "וספוני טמוני חול - ספוני זו חלזון. טמוני זו טרית. חול זה זכוכית. לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו: רבש\"ע, לאחי נתת ארצות, ולי נתת חלזון? אמר לו שאני מצריכם לידך על ידי חלזון זה! אמר לפניו: רבש\"ע, מי מודיעני? אמר לו זה סימן יהיה בידך, שכל מי שגונבך - לא יהיה בפרגמטיא שלו כלום!" ], [ "ולגד אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים:", "ברוך מרחיב גד - מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח:", "כלביא שכן - מלמד שהיא סומך לספר, לפיכך נמשל כאריות:", "וטרף זרוע - על שעבר: אף קדקד - לעולם הבא.", "וירא ראשית לו - הוא בא בראש תחילה, והוא יבוא בראש לעולם הבא:", "כי שם חלקת מחוקק ספון - זה קבר של משה, שנתונה בחלקת גד, והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן, שנ' עלה אל הר העברים הזה הר נבו! ומה ת\"ל כי שם חלקת מחוקק ספון? מלמד שהיה משה מוטל מת בגפי שכינה ד' מילין, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מספידין אותו ואומרים: יבוא שלום, וינוח על משכבו. וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הם: הקשת, והמן והבאר, והכתב והמכתב והלוחות, ופי האתון וקברו של משה, ומערה שעמ' בה משה ואליהו, ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה; וי\"א אף בגדו של אדם הראשון, וי\"א הכתונות ומזיקים; ר' יאשיה אמר משום אביו אף האיל, והשמיר; ר' נחמיה אומר אף האור, והפרדה; רבי יהודה אומר אף הצבת; וכן הוא אומר צבתא בצבתא תתעבד; קמייתא מאי הוית? לא ברייה הות? אמרו לו: והרי יכול לעשותה בדפוס, ולהתיכה בתוכו! - הא לא ברייה הות:", "ויתא ראשי עם - שעשה את התורה תיין.", "ד\"א מלמד שהיתה משה עתיד ליכנס בראש כל חבורה וחבורה: בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי תלמוד - וליטול כל אחד ואחד שכר; וכן הוא אומר (ישעיה נג) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל:", "צדקת ה' עשה - וכי מה צדקות עשה בישראל? הלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר באר עולה להן, והמן יורד להם, ושליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותם! אלא שנאמר כי יהיה בך אביון.", "ד\"א צדקת ה' עשה - מלמד שהצדקה קשורה בדין תחת כסא הכבוד, שנא' (ישעיהו נ״ו:א׳) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.", "ולדן אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח, וזה אחד מהם:", "דן גור אריה - מלמד שסמוך לספר, וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות:", "יזנק מן הבשן. מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות - כך שבטו של דן, נוטל לו חלק בשני מקומות. וכן הוא אומר (יהושע יט) ויצא גבול בני דן מהם... ויעלו בני דן וילחמו:", "ולנפתלי אמר - למה נא'? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח, וזה אחד מהם:", "נפתלי שבע רצון - מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים וכפניות:", "ומלא ברכת ה' - זו בקעת גינוסר. ר' אומר: זה ב\"ד של טבריא, ועליו הוא אומר רצון יריאיו יעשה:", "ים - זה ים של סופני: ודרום - זה ימה של טבריא: ירשה - מלמד שנתנו לו חלקו בדרום מלא חבל:", "ולאשר אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו, וזה אחד מהם:", "ברוך מבנים אשר - אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר:", "יהי רצוי אחיו - שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקון ובקיפלאו' והן מרצים לו בתבואה.", "ד\"א יהי רצוי אחיו - כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו, ונזפו בו ואמרו לו: כך, אחינו, אתה מדבר באחינו הגדול?! וכשהודה ראובן על מעשיו - נתרצו לו אחיו; לכך נאמ' יהי רצוי אחיו.", "ד\"א יהי רצוי אחיו - כשהיו ישראל מתייחסים, זה אומר שלי הוא לויה, וזה אומר שלי הוא לויה: אם מראובן הכתוב מייחס - שלי הוא לויה, ואם ממני הכתוב מייחס - שלי הוא לויה; ריצה את אחיו באותה שעה, לכך נאמר יהי רצוי אחיו.", "ד\"א יהי רצוי אחיו - אין בכל הארצות שמשמטת שביעית כארצו של אשר:", "וטובל בשמן רגלו - שארצו של אשר מושכת שמן כמעיין. מעשה שנצטרכו אנשי לודקיא בשמן, ומינו שלהם פומיליוס אחד. אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה רבוא! והלך לו לצור, אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך. אמרו לו: לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך. אמרו לו לך אצל פלוני. הלך לביתו ולא מצאו; אמרו לו הרי בשדה. הלך ומצאו שעוזק תחת הזית, אמר לו שמן במאה רבוא אני צריך. אמר לו המתן עד שאגמור את הזית. משגמר את זיתיו נטל הכלים ממשמש ובא. אמר פומיליוס אפשר שיש לזה שמן במאה רבוא? דומה שצחקו בי יהודים! כיון שבא לביתו קרא לשפחתו, אמר לה בואי ורחצי רגלינו במלא ספל שמן, ורחצה להם רגליהם, לקיים מה שנא' וטובל בשמן רגלו; נתן לפניו לחם ואכל ושתה, לאחר אכילה עמד ומדד לו שמן במאה רבוא. אמר לו רצונך שוב? אמר לו אין לי מעות. אמר לו טול, ואני אבוא עמך ואטול את מעותי. עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה מאות רבוא. אמרו לא הניח ההוא אדם לא חמר ולא גמל בא\"י שלא משכו עמו. הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו ג' מילין, וקילסו לפניו קילוס גדול. אמר להם: אל תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה, שהכל שלו, ולא עוד אלא שאני חייב לו י\"ח מאות רבוא! לקיים מה שנא' (משלי ו) יש מתעשר ונוסף עוד:", "ברזל ונחשת מנעליך - שארצו של אשר היא היתה מנעלה של א\"י:", "וכימך דבאך - שכל הארצות דובאות כסף לא\"י, כענין שנא' וילקט יוסף את כל הכסף וגו'", "אין כאל ישורון - ישראל אומר: אין כאל, ורוח הקודש אומרת: אל ישורון. ישראל אומר: מי כמוך באלים ה', ורוח הקודש אומרת: אשריך ישראל מי כמוך. ישראל אומר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ורוח הקודש אומרת: מי כעמך ישראל. ישראל אומר: כתפוח בעצי היער, ורוח הקודש משיבו: כשושנה בין החוחים. ישראל אומר: זה אלי ואנוהו, ורוח הקודש אומרת: עם זו יצרתי לי. ישראל אומר: כי תפארת עוזמו, ורוח הקודש אומר: ישראל אשר בך אתפאר:", "רוכב שמים בעזרך - כשישראל ישרים ועושים רצונו של מקום - רוכב שמים בעזרך; וכשאין עושים רצונו - כביכול ובגאותו שחקים.", "נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו: רבינו משה, אמור לנו מי היה ממידת כבוד של מעלה! אמר להם: מן התחתונים אתם יודעים מה היא מדת כבוד למעלה.", "משל לאחד שאמר: מבקש אני לראות פניו של מלך! אמרו לו: היכנס למדינה ואתה רואה. נכנס למדינה, וראה וילון פרוס על פתח מדינה, ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו. מיד נפל לארץ! אמרו לו: ראה: לא יכולת לזון עיניך, עד שנפלת, אלו נכנסת למדינה עצמה וראית פני מלך עאכ\"ו! לכך נא' ובגאותו שחקים:" ], [ "מעונה אלהי קדם - ג' ספרים נמצאו בעזרה: אחד של מעונים, ואחד של היא היא, ואחד שנקרא זעטוטים. באחד כתיב מעון קדם, ובשנים כתיב מעונה אלהי קדם; ובטלו חכמים את האחד וקיימו השנים:", "מתחת זרועות עולם - מלמד שארץ ישראל היא תוקפה של עולם:", "ויגרש מפניך אויב - אלו שברחו לא\"י: ויאמר השמד - אלו שברחו לאסי\"א:", "וישכן ישראל בטח - אין בטח אלא רוחצן, וכן הוא אומר וישכן לבטח במדבר:", "בדד - ולא כבדד שאמר משה ה' בדד ינחנו, ולא כבדד שאמר ירמיה מפני ידך בדד ישבתי, ולא כבדד שאמר אותו רשע הן עם לבדד ישכון:", "עין יעקב - כברכה שבירכם יעקב אביהם, שנא' והיה אלהים עמכם:", "אל ארץ דגן ותירוש - כברכה שברכן יצחק אביהם, שנא' ויתן לך האלהים מטל השמים:", "אף שמיו יערפו טל - הרעיפו שמים ממעל.", "אשריך ישראל - ישראל אומרים מי כמוך באלים, ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל. נתקבצו כל ישראל אצל משה. אמרו לו רבינו משה, אמור לנו מה טובה עתיד הקב\"ה ליתן לנו לעולם הבא? אמר להם: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם! משל לאדם שמסר את בנו לפדגוג אחד, והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו: כל האילנות הללו שלך, כל הגפנים הללו שלך, כל זיתים הללו שלך. כשיגע להראותו אמר לו: איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך! כך אמר משה לישראל: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו':", "עם נושע - עם שאין ישועתו אלא בשכינה:", "נושע בה' - כענין שנא' אלהי צורי אחסה בו:", "ואשר חרב גאותך - אמר לו הקב\"ה: משה, עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שנוטל מהם בחורב, כענין שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. בשבועה נשבעתי שעתיד אני להחזירו להם, כענין שנא' חי אני נאם ה' כי כולם בעדי תלבשי ותקשרים ככלה!", "ויכחשו אויביך לך - בשעה טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם, ועושים אותם כאלו הן אחים; וכן עשו אמר ליעקב אחי יהי לך אשר לך, וכן חירם אמר לשלמה מה הערים אשר נתת לי אחי:", "ואתה על במותינו תדרוך - כענין שנא' ויקרא משה אל כל ישראל:" ], [ "ויעל משה מערבות מואב - עלייה היא ואינה ירידה:", "מערבות מואב - מלמד שהראוהו הקב\"ה המלכים שעתידים לעמוד מרות המואביה, זה דוד וזרעו: ", "אל הר נבו ראש הפסגה - מה פסגה מפורשת מן האשכול ואינה - כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת, והגיא ביניהם: ", "אשר על פני יריחו - מלמד שהראהו א\"י מיושבת על שלוותה, וחזר והראהו מציקים לה: ", "ואת הגלעד - מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלוותו, וחזר והראהו המחריבים לו. ואין גלעד אלא בית המקדש, שנא' גלעד אתה לי ראש הלבנון: ", "עד דן - מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה, וחזר והראהו מציקים המחזיקים לה. ", "ד\"א עד דן - מלמד שהראהו זרעו של דן שהוא עובד ע\"ז כענין שנא' ויקימו להם בני דן את הפסל, וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו, ואיזה? זה שמשון. ", "ואת כל נפתלי - מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה, וחזר והראהו מציקים לה. ", "ד\"א מלמד שהראהו ברק בן אבינועם עושה מלחמה עם סיסרא וחיילותיו שעמו: נאמר כאן את כל נפתלי ונא' להלן ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי: ", "ואת ארץ אפרים - מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבים בשלוותם, וחזר והראהו מציקים לה. ", "ד\"א ואת ארץ אפרים - מלמד שהראהו יהושע עושה מלחמות עם הכנענים. נאמר כאן ואת ארץ אפרים ונא' להלן למטה אפרים הושע בן נון: ", "ומנשה - מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת בשלוותה, וחזר והראהו מציקים לה. ", "ד\"א ומנשה - מלמד שהראהו גדעון בן יואש, שעשה מלחמה עם מדין ועמלק. ", "ד\"א לפי שהיה אפרים צעיר - סמכו הכתוב, וכן הוא אומר הנה אלפי הדל במנשה: ", "ואת כל ארץ יהודה - מלמד שהראהו ארץ יהודה מיושבת בשלוותה, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה. ", "ד\"א ואת כל ארץ יהודה - מלמד שהראהו ארץ יהודה ודוד במלכותו. נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה, ונאמר להלן ויבחר אלהי ישראל בי מכל בית יהודה: ", "עד הים האחרון - מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. ", "ד\"א אל תקרי עד הים האחרון אלא עד היום האחרון: מלמד שהראהו את כל העולם כולו, מיום שנברא עד יום שיחיו המתים: ", "ואת הנגב - מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. ", "ד\"א ואת הנגב - מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבים בה: נא' כאן ואת הנגב, ונאמר להלן ויעלו בנגב ויבא עד חברון: ", "ואת הככר - מלמד שהראהו שלמה בן דוד, שעושה כלים בבית המקדש, שנא' בככר הירדן יצקם המלך: ", "בקעת יריחו - מלמד שהראהו גוג וכל המונו, שעתידים ליפול בבקעת יריחו. ", "ד\"א מה בקעה זו כמות שהיא, ושדה זרועה שעורים כמות שהיא - כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו: ", "עיר התמרים - מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה, וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח. (ד\"א מלמד שהראהו סמוכה מצידה. גיהנם, שהיא קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה, וכן הוא אומר עיר התמרים): ", "עד צוער - אלו מציקי ישראל, כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות, ועתידים לאבד עמהם: ", "ויאמר ה' אליו זאת הארץ - אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה, ולך הראיתיך בעיניך: ", "ושמה לא תעבור - נאמר כאן ושמה לא תעבור, ונאמר להלן שמה לא תבא. מה ת\"ל ושמה לא תעבור? אמר משה: אם אני איני נכנס בה חי - אכנס בה מת! אמר לו המקום: ושמה לא תבוא! אמר לפניו: אם איני נכנס בה מלך - אכנס בה הדיוט! אמר לו המקום: ושמה לא תעבור! לא מלך ולא הדיוט, לא חי ולא מת! ", "וימת שם משה - אפשר שמת משה וכתיב וימת שם משה? אלא עד כאן כתב משה, ומכאן ואילך כתב יהושע. ר' מאיר אומר: הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת, אפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת? אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקב\"ה כתוב, כענין שנא' ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי. רבי אליעזר אומר: בת קול יוצאה מתוך המחנה י\"ב מיל על י\"ב מיל, והיה מכרזת ואומרת מת משה. סמליון אמר: וימת שם משה - מנין אתה אומר, מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתן של אבות? נאמר כאן וימת שם משה, ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו. ויש אומרים לא מת משה, אלא עומד ומשרת למעלה: נא' כאן שם, ונאמר להלן ויהי שם עם ה': ", "עבד ה' - לא בגנותו של משה הכתוב מדבר, אלא בשבחו; שכך מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים, שנא' כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ", "על פי ה' - כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה מהם בנחת רוח. משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד נאמן שהיה בעיר, והיו הכל מפקידים אצלו פקדון; וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו - היה מוציא ונותן לו, לפי שידע היכן הוא. וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו - הופך תחתונים על העליונים, לפי שאינו יודע היכן הוא. כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים - מוסרה למלאכים רעים, למלאכים אכזרים, כדי שישמטו את נשמתן. וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישולח בהם, ואומר תמות בנוער נפשם: ", "ויקבר אותו בגיא - למה נא' בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא? לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן, ונקבר בשדה נחלתו של גד: ", "ולא ידע איש את קבורתו - אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנא' ולא ידע איש את קבורתו, ואין איש אלא משה, שנא' והאיש משה עניו מאד. וכבר שלחה מלכות של בית קיסר: לכו וראו, קבורתו של משה היכן הוא? הלכו ועמדו למעלה - וראו אותו למטה. ירדו למטה - וראו אותו למעלה; נחלקו חציין למעלה וחציין למטה - עליונים ראו אותו כלפי מטה, ותחתונים ראו אותו כלפי מעלה! לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו. ", "ומשה בן מאה ועשרים שנה - זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואלו הם: משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא. משה היה במצרים מ' שנה, ובמדין מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; הלל הזקן עלה מבבל בן מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגמטיא מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס ישראל מ' שנה; רבי עקיבא למד תורה מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; שש זוגות ששנותיהם שוות: רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שמואל ושלמה, משה והלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא: ", "לא כהתה עינו - מלמד שעיניהם של מתים כהות:", "ולא נס ליחה - ר' אליעזר בן יעקב אומר: אל תקרי לא נס לחה, אלא לא נס לחה, עכשיו כל הנוגע בשרו של משה - לחה פורחת אילך ואילך: ", "ויבכו בני ישראל את משה - הרי אחד: ויתמו ימי - הרי שנים: בכי אבל משה - הרי ג':", "ל' יום - אלו מה טיבם? אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה ל' יום. ומניין לימי נזירות, שהם ל' יום? נא' כאן ימי ונא' להלן ימי. מה ימי האמור כאן ל' יום - אף ימי האמור להלן ל' יום: ", "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה - מפני מה? שסמך את ידיו עליו, אין לך משמע גדול מזה: ", "ויעשו כאשר צוה ה' את משה - ועדין לא נתן מוראו עליהם, שנאמר בעת ההיא גדל ה' את יהושע - באותה שעה נתן מוראו עליהם: ", "ולא קם נביא בישראל כמשה - אבל באומות קם. ואיזה? זה בלעם בן בעור! אלא יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם: משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנא' נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון; משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר שנא' ויודע דעת עליון; משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנ' ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדב' עמו כשהוא נופל, שנ' מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. משל למה הדבר דומה? לטבחו של מלך, ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו: ", "אשר ידעו ה' פנים אל פנים. למה נאמר? לפי שהוא אומר ויאמר הראני נא את כבודך, אמר לו: בעולם הזה אי אתה רואה, שנמשל כפנים, שנ' לא תוכל לראות פני; אבל אתה רואה בעולם הבא, שנמשל כאחורים, שנ' והסירותי את כפי וראית את אחורי! אימתי הראהו? סמוך למיתה, הא למדת שהמתים רואים. ", "לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו - למצרים בפני עצמו, לפרעה בפני עצמו, ולעבדיו בפני עצמן. ", "ולכל היד החזקה - זו מכת בכורות: ולכל המורא הגדול - זו קריעת ים סוף.", "ר' אלעזר אומר: לכל האותות והמופתים, ומנין לפני הר סיני? ת\"ל ולכל היד החזקה. ומנין אף במדבר? ת\"ל ולכל המורא הגדול. ומנין אף בשברי לוחות? נאמר להלן ואשברם לעיניכם, וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל: " ] ], "sectionNames": [ "Paragraph", "Paragraph" ] }