{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Nazir",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה נזיר",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Nashim"
    ],
    "text": [
        [
            "כל כנויי נזירות. כנזירות. האומר אהא. הרי זה נזיר. או אהא נוה. נזיר. נזיק. נזיח. פזיח. הרי זה נזיר. הריני כזה. הריני מסלסל. הריני מכלכל. הרי עלי לשלח פרע. הרי זה נזיר. הרי עלי צפורים. רבי מאיר אומר נזיר. וחכמים אומרים אינו נזיר:  ",
            "הריני נזיר מן החרצנים. ומן הזגים. ומן התגלחת. ומן הטומאה הרי זה נזיר. וכל דקדוקי נזירות עליו. הריני כשמשון. כבן מנוח. כבעל דלילה. כמי שעקר דלתות עזה. כמי שנקרו פלשתים את עיניו. הרי זה נזיר שמשון. מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון. נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער. ומביא שלש בהמות. ואם נטמא מביא קרבן טומאה. נזיר שמשון. הכביד שערו אינו מיקל. ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה:  ",
            "סתם נזירות שלשים יום. אמר הריני נזיר אחת גדולה. הריני נזיר אחת קטנה. אפילו מכאן ועד סוף העולם. נזיר שלשים יום. הריני נזיר ויום אחד. הריני נזיר ושעה אחת. הריני נזיר אחת ומחצה. הרי זה נזיר שתים. הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת. נזיר שלשים ואחד יום. שאין נוזרים לשעות:  ",
            "הריני נזיר כשער ראשי. וכעפר הארץ. וכחול הים. הרי זה נזיר עולם. ומגלח אחת לשלשים יום. רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום. ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום. האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי. וכעפר הארץ. וכחול הים:  ",
            "הריני נזיר מלא הבית. או מלא הקופה. בודקין אותו. אם אמר אחת גדולה נזרתי. נזיר שלשים יום. ואם אמר סתם נזרתי. רואין את הקופה. כאילו היא מלאה חרדל. ונזיר כל ימיו:  ",
            "הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני. אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני. אם פחות משלשים יום. נזיר שלשים יום. ואם לאו נזיר כמנין הימים:  ",
            "הריני נזיר כמנין ימות החמה. מונה נזירות כמנין ימות החמה. אמר רבי יהודה מעשה היה. כיון שהשלים מת:  "
        ],
        [
            "הריני נזיר מן הגרוגרות. ומן הדבילה. בית שמאי אומרים נזיר. ובית הלל אומרים אינו נזיר. אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי. לא אמרו. אלא באומר הרי הן עלי קרבן:  ",
            "אמר אמרה פרה זו הריני נזירה. אם עומדת אני. אמר הדלת הזה הריני נזיר. אם נפתח אני. בית שמאי אומרים נזיר. ובית הלל אומרים אינו נזיר. אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי. לא אמרו. אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא:  ",
            "מזגו לו את הכוס. ואמר הריני נזיר ממנו. הרי זה נזיר. מעשה באשה אחת שהיתה שכורה. ומזגו לה את הכוס. ואמרה הריני נזירה ממנו. אמרו חכמים לא נתכונה. אלא לומר הרי הוא עלי קרבן:  ",
            "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין. ומיטמא למתים. הרי זה נזיר ואסור בכולן. יודע אני שיש נזירות. אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין. הרי זה אסור. ור' שמעון מתיר. יודע אני שהנזיר אסור ביין. אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי. מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין. או מפני שאני קובר את המתים. הרי זה מותר. ורבי שמעון אוסר:  ",
            "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. ושמע חבירו ואמר ואני. ועלי לגלח נזיר. אם היו פקחים מגלחים זה את זה ואם לאו מגלחים נזירים אחרים:  ",
            "הרי עלי לגלח חצי נזיר. ושמע חבירו ואמר. ואני עלי לגלח חצי נזיר. זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים זה מגלח חצי נזיר. וזה מגלח חצי נזיר:  ",
            "הריני נזיר לכשיהיה לי בן. ונולד לו בן. הרי זה נזיר נולד לו בת. טומטום. ואנדרוגינוס. אינו נזיר. אם אמר כשאראה כשיהיה לי ולד. אפילו נולד לו בת. טומטום. ואנדרוגינוס. הרי זה נזיר:  ",
            "הפילה אשתו. אינו נזיר. ר' שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימא. הרי אני נזיר חובה. ואם לאו הרי אני נזיר נדבה. חזרה וילדה. הרי זה נזיר. רבי שמעון אומר יאמר אם הראשון בן קיימא. הראשון חובה. וזו נדבה. ואם לאו. הראשון נדבה. וזו חובה:  ",
            "הריני נזיר. ונזיר כשיהיה לי בן. התחיל מונה את שלו. ואחר כך נולד לו בן. משלים את שלו. ואחר כך מונה את של בנו. הריני נזיר כשיהיה לי בן. ונזיר. התחיל מונה את שלו. ואחר כך נולד לו בן מניח את שלו. ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו:  ",
            "הריני נזיר לכשיהא לי בן. ונזיר מאה יום. נולד לו בן. עד שבעים. לא הפסיד כלום. לאחר שבעים. סותר שבעים. שאין תגלחת פחות משלשים יום:  "
        ],
        [
            "מי שאמר הריני נזיר. מגלח יום שלשים ואחד. ואם גלח ליום שלשים. יצא. הריני נזיר שלשים יום. אם גלח ליום שלשים. לא יצא:  ",
            "מי שנזר שתי נזירות. מגלח את הראשונה. יום שלשים ואחד. ואת השניה יום ששים ואחד. ואם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים. ואם גלח יום ששים חסר אחד. יצא. וזו עדות העיד רבי פפייס. על מי שנזר שתי נזירות. שאם גלח את הראשונה שלשים יום. מגלח את השניה יום ששים. ואם גלח ליום ששים חסר אחד. יצא. שיום שלשים עולה לו מן המנין:  ",
            "מי שאמר הריני נזיר. נטמא יום שלשים. סותר את הכל. רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. הריני נזיר שלשים יום. נטמא יום שלשים סותר את הכל:  ",
            "הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר את הכל. רבי אליעזר אומר. אינו סותר אלא שלשים. נטמא יום מאה ואחד. סותר שלשים יום. רבי אליעזר אומר. אינו סותר אלא שבעה:  ",
            "מי שנזר והוא בבית הקברות. אפילו היה שם שלשים יום. אין עולין לו מן המנין. ואינו מביא קרבן טומאה. יצא ונכנס. עולין לו מן המנין. ומביא קרבן טומאה. ר' אליעזר אומר לא בו ביום. שנאמר (במדבר ו, יב) והימים הראשונים יפלו. עד שיהיו לו ימים ראשונים:  ",
            "מי שנזר נזירות הרבה. והשלים את נזירתו. ואחר כך בא לארץ. בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום. ובית הלל אומרים נזיר בתחלה. מעשה בהילני המלכה. שהלך בנה למלחמה. ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום. אהא נזירה שבע שנים. ובא בנה מן המלחמה. והיתה נזירה שבע שנים. ובסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה בית הלל. שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ובסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה. אמר רבי יהודה לא היתה נזירה. אלא ארבע עשרה שנה:  ",
            "מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו. אלו מעידים שנזר שתים. ואלו מעידים שנזר חמש. בית שמאי אומרים נחלקה העדות. ואין כאן נזירות. ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים: "
        ],
        [
            "מי שאמר הריני נזיר. ושמע חבירו ואמר. ואני ואני. כולם נזירין. הותר הראשון הותרו כלן. הותר האחרון. האחרון מותר. וכולם אסורין. אמר הריני נזיר. ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי כשערו. הרי זה נזיר. הריני נזיר. ושמעה אשתו. ואמרה ואני. מיפר את שלה ושלו קיים. הריני נזירה. ושמע בעלה. ואמר ואני. אינו יכול להפר: ",
            "הריני נזיר. ואת. ואמרה אמן. מיפר את שלה. ושלו קיים. הריני נזירה. ואתה. ואמר אמן. אינו יכול להפר: ",
            "האשה שנדרה בנזיר. והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים. הרי זו סופגת את הארבעים. הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה. והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים. ר' יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות: ",
            "האשה שנדרה בנזיר. והפרישה את בהמתה. ואחר כך הפר לה בעלה. אם שלו היתה בהמתה. תצא ותרעה בעדר. ואם שלה היתה בהמתה. החטאת תמות. ועולה תקרב עולה. והשלמים תקרב שלמים. ונאכלין ליום אחד. ואינן טעונין לחם. היו לה מעות סתומים. יפלו לנדבה. מעות מפורשים. דמי חטאת ילכו לים המלח. לא נהנים ולא מועלים בהן. דמי עולה יביאו עולה. ומועלים בהן. דמי שלמים יביאו שלמים. ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם: ",
            "נזרק עליה אחד מן הדמים. אינו יכול להפר. רבי עקיבא אומר. אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות. אינו יכול להפר. במה דברים אמורים. בתגלחת הטהרה. אבל בתגלחת הטומאה. יפר. שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת. ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר. שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת: ",
            "האיש מדיר את בנו בנזיר. ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. כיצד גלח. או שגלחוהו קרוביו. מיחה או שמיחו קרוביו. היתה לו בהמה מופרשת. החטאת תמות. ועולה תקרב עולה. והשלמים יקרבו שלמים. ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם. היו לו מעות סתומין. יפלו לנדבה. מעות מפורשין. דמי חטאת ילכו לים המלח. לא נהנין ולא מועלין. דמי עולה יביאו עולה. ומועלין בהן. דמי שלמים יביאו שלמים. ונאכלין ליום אחד. ואינן טעונין לחם: ",
            "האיש מגלח על נזירות אביו. ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. כיצד מי שהיה אביו נזיר. והפריש מעות סתומים על נזירתו. ומת. ואמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא. אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה. אין זה מגלח על נזירות אביו. איזהו שמגלח על נזירות אביו. מי שהיה הוא ואביו נזירים. והפריש אביו מעות סתומים לנזירתו. ומת. זה הוא שמגלח על נזירות אביו: "
        ],
        [
            "בית שמאי אומרים. הקדש טעות הקדש. ובית הלל אומרים אינו הקדש. כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון. הרי הוא הקדש ויצא לבן. בית שמאי אומרים הקדש. ובית הלל אומרים אינו הקדש:  ",
            "דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש. ועלה של כסף. בית שמאי אומרים הקדש. ובית הלל אומרים אינו הקדש. חבית של יין שתעלה בידי ראשונה. הרי היא הקדש. ועלתה של שמן. בית שמאי אומרים הקדש. ובית הלל אומרים אינו הקדש:  ",
            "מי שנדר בנזיר. ונשאל לחכם ואסרו. מונה משעה שנדר. נשאל לחכם והתירו. היתה לו בהמה מופרשת. תצא ותרעה בעדר. אמרו בית הלל לבית שמאי. אי אתם מודים בזה. שהוא הקדש טעות. שתצא ותרעה בעדר. אמרו להם בית שמאי. אי אתם מודים במי שטעה. וקרא לתשיעי עשירי. ולעשירי תשיעי. ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש. אמרו להם בית הלל. לא השבט קדשו. ומה אילו טעה והניח את השבט על שמיני. ועל שנים עשר. שמא עשה כלום. אלא כתוב שקדש העשירי. הוא קדש התשיעי. ואת אחד עשר:  ",
            "מי שנדר בנזיר. והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה. אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר. הרי זה נזיר. ואם משנגנבה בהמתו נזר. אינו נזיר. וזו טעות טעה נחום המדי, כשעלו נזירין מן הגולה. ומצאו בית המקדש חרב. אמר להם נחום המדי אלו הייתם יודעים שבית המקדש חרב. הייתם נוזרים. אמרו לו. לא. והתירן נחום המדי. וכשבא הדבר אצל חכמים. אמרו לו. כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש. נזיר. ומשחרב בית המקדש. אינו נזיר:  ",
            "היו מהלכין בדרך. ואחד בא כנגדן. אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני. ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני. הריני נזיר שאחד מכם נזיר. שאין אחד מכם נזיר. ששניכם נזירים. שכולכם נזירים. בית שמאי אומרים כולן נזירים. ובית הלל אומרים אינו נזיר. אלא מי שלא נתקיימו דבריו. ורבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר:  ",
            "הרתיע לאחוריו אינו נזיר. רבי שמעון אומר יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה. ואם לאו הריני נזיר נדבה:  ",
            "ראה את הכוי. ואמר הריני נזיר שזה חיה. הריני נזיר שזה אינו חיה. הריני נזיר שזה בהמה. הריני נזיר שאין זה בהמה. הריני נזיר שזה חיה ובהמה. הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה. הריני נזיר שאחד מכם נזיר. הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר. הריני נזיר שכולכם נזירין. הרי כולם נזירים:  "
        ],
        [
            "שלשה מינין אסורין בנזיר. הטומאה והתגלחת. והיוצא מן הגפן. וכל היוצא מן הגפן. מצטרפין זה עם זה. ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית. משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. רבי עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין. ויש בה כדי לצרף כזית חייב:  ",
            "וחייב על היין בפני עצמו. ועל הענבים בפני עצמן. ועל החרצנים בפני עצמן. ועל הזגים בפני עצמן. רבי אלעזר בן עזריה אומר. אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן. אלו הן חרצנים. ואלו הן זגים. החרצנים אלו החיצונים. הזגים אלו הפנימים. דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר שלא תטעה. כזוג של בהמה. החיצון זוג. והפנימי עינבל:  ",
            "סתם נזירות שלשים יום גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום. נזיר שגלח בין בזוג בין בתער. או שסיפסף כל שהוא חייב. נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק. ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער:  ",
            "נזיר שהיה שותה יין כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תשתה. אל תשתה. והוא שותה. חייב על כל אחת ואחת. היה מגלח כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תגלח. אל תגלח. והוא מגלח. חייב על כל אחת ואחת. היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תטמא. אל תטמא. והוא מטמא. חייב על כל אחת ואחת:  ",
            "שלשה מינין אסורין בנזיר. הטומאה. והתגלחת. והיוצא מן הגפן. חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן. שהטומאה והתגלחת סותרין. והיוצא מן הגפן אינו סותר. חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת. שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו. וטומאה ותגלחת הותרו מכללן. בתגלחת מצוה. ובמת מצוה וחומר בטומאה מבתגלחת. שהטומאה סותרת את הכל. וחייבין עליה קרבן. ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום. ואין חייבין עליה קרבן:  ",
            "תגלחת הטומאה כיצד. היה מזה בשלישי ובשביעי. ומגלח בשביעי. ומביא קרבנותיו בשמיני. ואם גילח בשמיני. מביא קרבנותיו בו ביום. דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע. אמר לו זה טהרתו תלויה בימיו. ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. ואינו מביא קרבן. אלא אם כן היה מעורב שמש:  ",
            "תגלחת הטהרה כיצד. היה מביא שלש בהמות. חטאת עולה ושלמים. ושוחט את השלמים. ומגלח עליהם. דברי רבי יהודה. ר' אלעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת. שהחטאת קודמת בכל מקום. ואם גילח על אחד משלשתן יצא:  ",
            "רבן שמעון בן גמליאל אומר. הביא שלש בהמות ולא פירש. הראויה לחטאת. תקרב חטאת. לעולה. תקרב עולה. לשלמים. תקרב שלמים. היה נוטל שער ראש נזרו. ומשלח תחת הדוד. ואם גילח במדינה היה משלח תחת הדוד. במה דברים אמורים. בתגלחת הטהרה. אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד. רבי מאיר אומר. הכל משלחין תחת הדוד. חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד:  ",
            "היה מבשל את השלמים או שלקן. הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל. וחלת מצה אחת מן הסל. ורקיק מצה אחת. ונותן על כפי הנזיר ומניפן. ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין. ולהטמא למתים. רבי שמעון אומר. כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין. ולהטמא למתים:  ",
            "גלח על הזבח. ונמצא פסול. תגלחתו פסולה. וזבחיו לא עלו לו. גלח על החטאת שלא לשמה. ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן. תגלחתו פסולה. וזבחיו לא עלו לו. גלח על העולה. או על השלמים שלא לשמן. ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן. תגלחתו פסולה. וזבחיו לא עלו לו. ר' שמעון אומר. אותו הזבח לא עלה לו. אבל שאר זבחים עלו לו. ואם גלח על שלשתן. ונמצא אחד מהן כשר. תגלחתו כשרה. ויביא שאר הזבחים:  ",
            "מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא. ר' אליעזר אומר. סותר את הכל. וחכמים אומרים. יביא שאר קרבנותיו ויטהר. אמרו לו. מעשה במרים התרמודית שנזרק עליה אחד מן הדמים. ובאו ואמרו לה על בתה שהיתה מסוכנת. והלכה ומצאה שמתה. ואמרו חכמים. תביא שאר קרבנותיה ותטהר:  "
        ],
        [
            "כהן גדול ונזיר. אינן מיטמאין בקרוביהן. אבל מיטמאין למת מצוה. היו מהלכין בדרך. ומצאו מת מצוה. רבי אליעזר אומר. יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר. וחכמים אומרים יטמא נזיר. ואל יטמא כהן גדול. אמר להם רבי אליעזר יטמא כהן. שאינו מביא קרבן על טומאתו. ואל יטמא נזיר. שהוא מביא קרבן על טומאתו. אמרו לו יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם. ואל יטמא כהן. שקדושתו קדושת עולם:  ",
            "על אלו טומאות הנזיר מגלח. על המת. ועל כזית מן המת. ועל כזית נצל. ועל מלא תרווד רקב. על השדרה. ועל הגולגולת. ועל אבר מן המת. ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי. ועל חצי קב עצמות. ועל חצי לוג דם. על מגען. ועל משאן. ועל אהלן. ועל עצם כשעורה. על מגעו. ועל משאו. על אלו הנזיר מגלח. ומזה בשלישי ובשביעי. וסותר את הקודמין. ואינו מתחיל למנות. אלא עד שיטהר. ומביא את קרבנותיו:  ",
            "אבל הסככות. והפרעות. ובית הפרס. וארץ העמים. והגולל. והדופק. ורביעית דם. ואהל. ורובע עצמות. וכלים הנוגעים במת. וימי ספרו. וימי גמרו. על אלו אין הנזיר מגלח. ומזה בשלישי ובשביעי. ואינו סותר את הקודמים ומתחיל ומונה מיד. וקרבן אין לו. באמת אמרו ימי הזב והזבה. וימי הסגרו של מצורע. הרי אלו עולין לו:  ",
            "אמר רבי אליעזר משום רבי יהושע. כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה. חייבין עליה על ביאת מקדש. וכל טומאה מן המת. שאין הנזיר מגלח עליה. אין חייבין עליה על ביאת מקדש. אמר רבי מאיר. לא תהא זו קלה מן השרץ. אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבי אליעזר. מה אם עצם כשעורה. שאינו מטמא אדם באהל. הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו. רביעית דם שהוא מטמא אדם באהל. אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה. אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מקל וחומר. וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע. אמר לי יפה אמרת. אלא כן אמרו הלכה:  "
        ],
        [
            "שני נזירים שאמר להן אחד. ראיתי אחד מכם שנטמא. ואיני יודע איזה מכם. מגלחין. ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. ואומר אם אני הוא הטמא. קרבן טומאה שלי. וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור. קרבן טהרה שלי. וקרבן טומאה שלך. וסופרין שלשים יום. ומביאין קרבן טהרה. ואומר. אם אני הוא הטמא. קרבן טומאה שלי. וקרבן טהרה שלך. וזה קרבן טהרתי. ואם אני הוא הטהור. קרבן טהרה שלי. וקרבן טומאה שלך. וזה קרבן טהרתך. מת אחד מהן. אמר רבי יהושע יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר. ואומר אם טמא הייתי. הרי אתה נזיר מיד. ואם טהור הייתי. הרי אתה נזיר אחר שלשים יום. וסופרין שלשים יום. ומביאין קרבן טומאה. וקרבן טהרה. ואומר אם אני הוא הטמא. קרבן טומאה שלי. וקרבן טהרה שלך. ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי. וקרבן טומאה בספק. וסופרין שלשים יום. ומביאין קרבן טהרה. ואומר אם אני הוא הטמא. קרבן טומאה שלי. וקרבן טהרה שלך. וזה קרבן טהרתי. ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי. וקרבן טומאה בספק. וזהו קרבן טהרתך. אמר לו בן זומא. ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר. אלא מביא חטאת העוף. ועולת בהמה. ואומר אם טמא הייתי. החטאת מחובתי. והעולה נדבה. ואם טהור הייתי. העולה מחובתי. והחטאת בספק. וסופר שלשים יום. ומביא קרבן טהרה. ואומר אם טמא הייתי. העולה הראשונה נדבה. וזו חובה. ואם טהור הייתי. העולה הראשונה חובה וזו נדבה. וזה שאר קרבני. אמר רבי יהושע. נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים. אבל הודו לו חכמים לבן זומא:  ",
            "נזיר שהיה טמא בספק. ומוחלט בספק. אוכל בקדשים אחר ששים יום ושותה יין. ומיטמא למתים. אחר מאה ועשרים יום. שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר. בזמן שהוא ודאי. אבל בזמן שהוא ספק. אינו דוחה:  "
        ],
        [
            "הגוים אין להן נזירות. נשים ועבדים יש להן נזירות. חומר בנשים מבעבדים. שהוא כופה את עבדו. ואינו כופה את אשתו. חומר בעבדים מבנשים. שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו. הפר לאשתו הפר עולמית. הפר לעבדו. יצא לחירות משלים נזירתו. עבר מכנגד פניו. רבי מאיר אומר לא ישתה. ורבי יוסי אומר ישתה:  ",
            "נזיר שגלח ונודע לו שהוא טמא. אם טומאה ידועה סותר. ואם טומאת התהום אינו סותר. אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר. כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא. נמצא משוקע בקרקע המערה. ירד להקר טהור. ליטהר מטומאת מת טמא. שחזקת טמא טמא. וחזקת טהור טהור. שרגלים לדבר:  ",
            "המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו. מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן. מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה הרי זו שכונת קברות בודק הימנו ולהלן עשרים אמה. מצא אחד בסוף עשרים אמה. בודק הימנו ולהלן עשרים אמה. שרגלים לדבר. שאילו מתחלה מצאו. נוטלו ואת תבוסתו:  ",
            "כל ספק נגעים. בתחלה טהור. עד שלא נזקק לטומאה. משנזקק לטומאה. ספיקו טמא. בשבעה דרכים בודקין את הזב. עד שלא נזקק לזיבה. במאכל ובמשתה. במשא ובקפיצה. ובחולי. ובמראה. ובהרהור. משנזקק זיבה אין בודקין אותו. אונסו. וספיקו ושכבת זרעו. טמאין. שרגלים לדבר. המכה את חבירו ואמדוהו למיתה. והקל ממה שהיה. לאחר מכאן הכביד ומת חייב. רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר:  ",
            "נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי. שנאמר (שמואל א' א, יא) ומורה לא יעלה על ראשו. נאמר בשמשון (שופטים יג) ומורה ונאמר בשמואל ומורה. מה מורה האמורה בשמשון נזיר. אף מורה האמורה בשמואל נזיר. אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם. אמר לו רבי נהוראי. והלא כבר נאמר (שמואל א' טז, ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. שכבר היה עליו מורה של בשר ודם:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}