{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Rosh Hashanah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה ראש השנה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            "ארבעה ראשי שנים הם. באחד בניסן ראש השנה למלכים. ולרגלים. באחד באלול. ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים. ולשמיטין. וליובלות. לנטיעה. ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן. כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים בחמשה עשר בו:  ",
            "בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג. נידונין על המים:  ",
            "על ששה חדשים השלוחין יוצאין. על ניסן. מפני הפסח. על אב מפני התענית. על אלול מפני ראש השנה. על תשרי מפני תקנת המועדות. על כסלו מפני חנוכה. ועל אדר מפני הפורים. וכשהיה בית המקדש קיים. יוצאין אף על אייר. מפני פסח קטן.  ",
            "על שני חדשים מחללין את השבת. על ניסן. ועל תשרי. שבהן השלוחין יוצאין לסוריא. ובהן מתקנין את המועדות. וכשהיה בית המקדש קיים מחללין אף על כולן. מפני תקנת הקרבן:  ",
            "בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל. מחללין עליו את השבת. רבי יוסי אומר אם נראה בעליל. אין מחללין עליו את השבת:  ",
            "מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועכבן רבי עקיבא בלוד. שלח לו רבן גמליאל אם מעכב אתה את הרבים. נמצאת מכשילן לעתיד לבא:  ",
            "אב ובנו שראו את החדש. ילכו. לא שמצטרפין זה עם זה. אלא שאם יפסל אחד מהן. יצטרף השני עם אחר. רבי שמעון אומר אב ובנו וכל הקרובין. כשרין לעדות החדש. אמר רבי יוסי מעשה בטוביה הרופא. שראה את החדש בירושלם. הוא ובנו ועבדו משוחרר. וקבלו הכהנים אותו. ואת בנו. ופסלו את עבדו. וכשבאו לפני בית דין קבלו אותו. ואת עבדו. ופסלו את בנו:  ",
            "אלו הן הפסולין. המשחק בקוביא. ומלוי ברבית. ומפריחי יונים. וסוחרי שביעית. ועבדים. זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה. אף הן אינן כשירים לה:  ",
            "מי שראה את החדש ואינו יכול להלך. מוליכין אותו על החמור. אפילו במטה. ואם צודה להם. לוקחין בידם מקלות. ואם היתה דרך רחוקה. לוקחין בידם מזונות. שעל מהלך לילה ויום. מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. שנאמר (ויקרא כג, ד) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם:  "
        ],
        [
            "אם אינן מכירין אותו. משלחין אחר עמו להעידו. בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם. משקלקלו המינין. התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים: ",
            "בראשונה היו משיאין משואות. משקלקלו הכותים. התקינו שיהו שלוחין יוצאין: ",
            "כיצד היו משיאין משואות. מביאין כלונסאות של ארז ארוכין. וקנים. ועצי שמן. ונעורת של פשתן. וכורך במשיחה. ועולה לראש ההר. ומצית בהן את האור. ומוליך ומביא. ומעלה ומוריד. עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני. וכן בראש ההר השלישי: ",
            "ומאין היו משיאין משואות. מהר המשחה לסרטבא. ומסרטבא לגרופינא. ומגרופינא לחוורן. ומחוורן לבית בלתין. ומבית בלתין לא זזו משם אלא מוליך ומביא. ומעלה ומוריד. עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש: ",
            "חצר גדולה היתה בירושלים. ובית יעזק היתה נקראת. ולשם כל העדים מתכנסים. ובית דין בודקין אותם שם. וסעודות גדולות עושין להם. בשביל שיהו רגילין לבא. בראשונה לא היו זזין משם כל היום. התקין רבן גמליאל הזקן. שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח. ולא אלו בלבד. אלא אף החכמה הבאה לילד. והבא להציל מן הדליקה. ומן הגייס. ומן הנהר. ומן המפולת. הרי אלו כאנשי העיר. ויש להם אלפים אמה לכל רוח: ",
            "כיצד בודקין את העדים. זוג שבא ראשון. בודקין אותו ראשון. ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו. אמור כיצד ראית את הלבנה. לפני החמה. או לאחר החמה. לצפונה. או לדרומה. כמה היה גבוה. ולאין היה נוטה. וכמה היה רחב. אם אמר לפני החמה. לא אמר כלום. ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונים. עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות. שואלין אותם ראשי דברים. לא שהיו צריכין להן אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש. בשביל שיהו רגילים לבא: ",
            "ראש בית דין אומר מקודש. וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. בין שנראה בזמנו. בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו. ר' אלעזר בר צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו. שכבר קדשוהו שמים: ",
            "דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא. ובכותל בעלייתו. שבהן מראה את ההדיוטות. ואומר הכזה ראית. או כזה. מעשה שבאו שנים. ואמרו ראינוהו שחרית במזרח. וערבית במערב. אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם. כשבאו ליבנה. קיבלן רבן גמליאל. ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו. ובליל עבורו לא נראה. וקבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן. היאך מעידים על האשה שילדה. ולמחר כריסה בין שיניה. אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך: ",
            "שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי. שנאמר (ויקרא כג, ד) אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם. בין בזמנן בין שלא בזמנן. אין לי מועדות אלא אלו. בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס. אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל. צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין. שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר (שמות כד, ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים. אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל. הרי הוא כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו. והלך ליבנה אצל רבן גמליאל. ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי. רבי בחכמה. ותלמידי שקבלת דברי: "
        ],
        [
            "ראוהו בית דין וכל ישראל. נחקרו העדים. ולא הספיקו לומר מקודש. עד שחשיכה. הרי זה מעובר. ראוהו בית דין בלבד. יעמדו שנים ויעידו בפניהם. ויאמרו מקודש מקודש. ראוהו שלשה והן בית דין. יעמדו השנים. ויושיבו מחבריהם אצל היחיד. ויעידו בפניהם. ויאמרו מקודש מקודש. שאין היחיד נאמן על ידי עצמו:  ",
            "כל השופרות כשרין חוץ משל פרה. מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן. שנאמר במשוך בקרן היובל:  ",
            "שופר של ראש השנה. של יעל פשוט. ופיו מצופה זהב. ושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות. שמצות היום בשופר:  ",
            "בתעניות. בשל זכרים כפופין. ופיהן מצופה כסף. ושתי חצוצרות באמצע. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות:  ",
            "שוה היובל לראש השנה. לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים. וביובלות בשל יעלים:  ",
            "שופר שנסדק ודבקו פסול. דבק שברי שופרות. פסול. ניקב וסתמו. אם מעכב את התקיעה. פסול. ואם לאו כשר:  ",
            "התוקע לתוך הבור. או לתוך הדות. או לתוך הפיטס. אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע. לא יצא. וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת. או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר. או קול מגילה. אם כיון לבו. יצא. ואם לאו לא יצא. אף על פי שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו:  ",
            "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגומר (שמות יז, יא). וכי ידיו של משה עושות מלחמה. או שוברות מלחמה. אלא לומר לך. כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה. ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים. ואם לאו היו נופלין. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא, ח) עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. וכי נחש ממית. או נחש מחיה. אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה. ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים. היו מתרפאים. ואם לאו היו נימוקים. חרש. שוטה. וקטן. אין מוציאין את הרבים ידי חובתן. זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר. אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:  "
        ],
        [
            "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. במקדש היו תוקעים. אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי. שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין. אמר רבי אלעזר. לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד. אמרו לו אחד יבנה. ואחד כל מקום שיש בו בית דין: \n",
            "ועוד זאת היתה ירושלם יתירה על יבנה. שכל עיר שהיא רואה. ושומעת. וקרובה. ויכולה לבא. תוקעין וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד: \n",
            "בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה. ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי. שיהא לולב ניטל במדינה שבעה. זכר למקדש. ושיהא יום הנף. כולו אסור: \n",
            "בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום. פעם אחת נשתהו העדים מלבוא. ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה. ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה. נוהגין אותו היום קדש. ולמחר קדש. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי. שיהו מקבלין עדות החדש כל היום. אמר רבי יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי. שאפילו ראש בית דין בכל מקום. שלא יהוא העדים הולכין אלא למקום הוועד: \n",
            "סדר ברכות. אומר אבות. וגבורות. וקדושת השם. וכולל מלכיות עמהן. ואינו תוקע. קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה. והודאה. וברכת כהנים. דברי רבי יוחנן בן נורי. אמר ליה רבי עקיבא אם אינו תוקע למלכיות. למה הוא מזכיר אלא אומר אבות. וגבורות. וקדושת השם. וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה. והודאה. וברכת כהנים: \n",
            "אין פוחתין מעשרה מלכיות. מעשרה זכרונות. מעשרה שופרות. רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן. יצא. אין מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות. מתחיל בתורה. ומשלים בנביא. רבי יוסי אומר אם השלים בתורה. יצא: \n",
            "העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה. השני מתקיע. ובשעת ההלל. ראשון מקרא את ההלל: \n",
            "שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום. ואין מפקחין עליו את הגל. לא עולין באילן. ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פני המים. ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות. ובין בדבר שהוא משום לא תעשה. אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין. יתן. אין מעכבין את התנוקות מלתקוע. אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו. והמתעסק לא יצא. והשומע מן המתעסק לא יצא: \n",
            "סדר תקיעות. שלש. של שלש שלש. שעור תקיעה כשלש תרועות. שעור תרועה. כשלש יבבות. תקע בראשונה. ומשך בשניה כשתים. אין בידו אלא אחת. מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר. תוקע. ומריע. ותוקע. שלש פעמים. כשם ששליח צבור חייב. כך כל יחיד ויחיד חייב. רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן: \n\n"
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}