{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Shekalim",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה שקלים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Moed"
    ],
    "text": [
        [
            "באחד באדר. משמיעין על השקלים. ועל הכלאים. בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים. ואת הרחובות. ואת מקואות המים. ועושין כל צרכי הרבים. ומציינין את הקברות. ויוצאין אף על הכלאים:  ",
            "אמר רבי יהודה. בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהם. משרבו עוברי עברה. היו עוקרין ומשליכין על הדרכים. התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:  ",
            "בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמשה ישבו במקדש. משישבו במקדש התחילו למשכן. את מי ממשכנין לוים. וישראלים. גרים ועבדים משוחררים. אבל לא נשים. ועבדים וקטנים. כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו. שוב אינו פוסק. ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום:  ",
            "אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא. אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן. (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו האיך נאכלים:  ",
            "אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים. ועבדים. וקטנים. אם שקלו מקבלין מידן. העובד כוכבים והכותי ששקלו אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קיני זבין. וקיני זבות. וקיני יולדות. וחטאות ואשמות. אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן. זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן. כל שאין נידר ונידב. אין מקבלין מידן. וכן הוא מפורש על ידי עזרא. שנאמר (עזרא ד, ג) לא לכם ולנו לבנות את בית אלהינו:  ",
            "ואלו שחייבין בקלבון. לוים וישראלים. וגרים. ועבדים משוחררים אבל לא כהנים ונשים ועבדים וקטנים. השוקל על ידי כהן. על ידי אשה. על ידי עבד. על ידי קטן. פטור. ואם שקל על ידו ועל יד חבירו חייב בקלבון אחד. רבי מאיר אומר שני קלבונות. הנותן סלע ונוטל שקל חייב שני קלבונות:  ",
            "השוקל על ידי עני. ועל ידי שכנו. ועל ידי בן עירו פטור. ואם הלוום חייב. האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה וכשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון וכמה הוא קלבון. מעה כסף דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים חצי:  "
        ],
        [
            "מצרפין שקלים לדרכונות מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש. כך היו שופרות במדינה. בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו. או שאבדו. אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברים. ואם לאו נשבעין לבני העיר. ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו. או שהחזירום הגנבים. אלו ואלו שקלים. ואין עולין להן לשנה הבאה: \n",
            "הנותן שקלו לחברו לשקול על ידו. ושקלו על ידי עצמו. אם נתרמה תרומה מעל. השוקל שקלו ממעות הקדש אם נתרמה תרומה וקרבה הבהמה מעל. מדמי מעשר שני מדמי שביעית יאכל כנגדן: \n",
            "המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי. בית שמאי אומרים מותרן נדבה. ובית הלל אומרים מותרן חולין. שאביא מהן לשקלי. שוין שמותרן חולין. אלו לחטאת שוין שהמותר נדבה. שאביא מהן לחטאת. שוין שהמותר חולין: \n",
            "אמר רבי שמעון מה בין שקלים. לחטאת. שקלים יש להם קצבה. וחטאת אין לה קצבה רבי יהודה אומר אף לשקלים אין להם קצבה. שכשעלו ישראל מן הגולה. היו שוקלים דרכונות. חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין. ובקשו לשקול דינרים. אמר ר' שמעון אף על פי כן יד כולן שוה. אבל חטאת. זה מביא בסלע. וזה מביא בשתים. וזה מביא בשלש: \n",
            "מותר שקלים חולין. מותר עשירית האיפה. מותר קיני זבין. קיני זבות וקיני יולדות. וחטאות ואשמות מותריהן נדבה זה הכלל. כל שהוא בא לשם חטאת. ולשם אשמה. מותרן נדבה. מותר עולה לעולה. מותר מנחה למנחה. מותר שלמים לשלמים. מותר פסח לשלמים. מותר נזירים לנזירים. מותר נזיר לנדבה מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני. מותר שבוים לשבוים מותר שבוי לאותו שבוי. מותר המתים למתים. מותר המת ליורשיו. רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו רבי נתן אומר מותר המת. בונין לו נפש על קברו. \n"
        ],
        [
            "בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרוס הפסח בפרוס עצרת. בפרוס החג. והן גרנות למעשר בהמה. דברי רבי עקיבא. בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בניסן. באחד בסיון. בעשרים ותשעה באלול. מפני מה אמרו בעשרים בתשעה ולא אמרו באחד בתשרי. מפני שהוא יום טוב. ואי אפשר לעשר ביום טוב. לפיכך הקדימוהו לעשרים ותשעה באלול.  ",
            "בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכתוב בהן אל\"ף בי\"ת גימ\"ל. רבי ישמעאל אומר יונית כתוב בהן אלפ\"א בית\"א גמל\"א אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות. ולא במנעל ולא בסנדל. ולא בתפילין. ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני. או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר. לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום. שנאמר (במדבר לב, כב) והייתם נקיים מה' ומישראל. ואומר (משלי ג, ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:  ",
            "של בית רבן גמליאל היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו. וזורקו לפני התורם. והתורם מתכוין ודוחפו לקופה. אין התורם תורם. עד שיאמר להם אתרום. והן אומרים לו. תרום. תרום. תרום. שלש פעמים:  ",
            "תרם את הראשונה. ומחפה בקטבלאות. שניה ומחפה בקטבלאות. שלישית לא היה מחפה שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום. תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל. ושניה לשום כרכים המוקפין לה. והשלישית לשום בבל. ולשום מדי. ולשום מדינות הרחוקות:  "
        ],
        [
            "התרומה מה היו עושין בה. לוקחין בה תמידין ומוספין. ונסכיהם. העומר. ושתי הלחם. ולחם הפנים וכל קרבנות הצבור. שומרי ספיחים בשביעית. נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמרו לו אף אתה אומר שאינן באין אלא משל צבור: \n",
            "פרה. ושעיר המשתלח. ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה. כבש פרה וכבש שעיר המשתלח. ולשון שבין קרניו ואמת המים וחומת העיר. ומגדלותיה. וכל צורכי העיר באין משירי הלשכה. אבא שאול אומר כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן: \n",
            "מותר שירי הלשכה מה היו עושין בהן. לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות. והשכר להקדש. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אין משתכרין משל הקדש. ולא משל עניים: \n",
            "מותר תרומה מה היו עושין בה רקועי זהב צפוי לבית קדשי הקדשים. רבי ישמעאל אומר מותר הפירות לקיץ המזבח. ומותר התרומה לכלי שרת. רבי עקיבא אומר מותר התרומה לקיץ המזבח. ומותר נסכים לכלי שרת. רבי חנניה סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח ומותר התרומה לכלי שרת. זה וזה לא היו מודים בפירות: \n",
            "מותר הקטרת מה היו עושין בה. מפרישין ממנה שכר האומנין. ומחללין אותה על שכר האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן. וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה אם בא החדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה: \n",
            "המקדיש נכסיו. והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הצבור. ינתנו לאומנין בשכרן דברי רבי עקיבא. אמר לו בן עזאי אינה היא המדה אלא מפרישין מהן שכר האומנין ומחללין אותן על מעות האומנין. ונותנין אותן לאומנין בשכרן. וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה: \n",
            "המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי המזבח. זכרים ונקבות רבי אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות. ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים. ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית רבי יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית. רבי עקיבא אומר רואה אני את דברי רבי אליעזר מדברי רבי יהושע. שר' אליעזר השוה את מדתו. ור' יהושע חלק אמר רבי פפייס שמעתי כדברי שניהן. שהמקדיש בפירוש כדברי ר' אליעזר והמקדיש סתם כדברי רבי יהושע. \n",
            "המקדיש נכסים והיו בהן דברים ראוין על גבי המזבח. יינות שמנים ועופות רבי אלעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין. ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית: \n",
            "אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה. עמדו משלש. יספק מארבעה. משלש ועמדו מארבעה. יספק מארבעה. שיד הקדש על העליונה ואם התליעה סולת התליעה לו. ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה: \n"
        ],
        [
            "אלו הן הממונין שהיו במקדש. יוחנן בן פינחס על החותמות. אחיה על הנסכים. מתתיה בן שמואל על הפייסות. פתחיה על הקינין פתחיה זה מרדכי. למה נקרא שמו פתחיה. שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון. בן אחיה על חולי מעיים. נחוניא חופר שיחין. גביני כרוז. בן גבר על נעילת שערים. בן בבי על הפקיע. בן ארזה על הצלצל. הוגרס בן לוי על השיר. בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית אבטינס על מעשה הקטורת אלעזר על הפרוכת. ופנחס על המלבוש.  ",
            "אין פוחתין משלשה גזברין. ומשבעה אמרכלין ואין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים. חוץ מבן אחיה. שעל חולי מעיים. ואלעזר שעל הפרכות. שאותן קיבלו רוב הצבור עליהן:  ",
            "ארבעה חותמות היו במקדש. וכתוב עליהן. עגל. זכר. גדי. חוטא. בן עזאי אומר חמשה היו. וארמית כתוב עליהן. עגל. זכר. גדי. חוטא דל. וחוטא עשיר. עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות. גדי משמש עם נסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות. חוץ משל אילים. זכר משמש עם נסכי אילים בלבד. חוטא משמש עם נסכי שלש בהמות של מצורעין:  ",
            "מי שהוא מבקש נסכים. הולך לו אצל יוחנן. שהוא ממונה על החותמות. נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם. בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים. ולערב באין זה אצל זה. ואחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות. ואם הותירו. הותירו להקדש. ואם פחתו. היה משלם יוחנן מביתו. שיד הקדש על העליונה:  ",
            "מי שאבד ממנו חותמו. ממתינין לו עד הערב אם מצאו לו כדי חותמו נותנין לו. ואם לאו לא היה לו ושם היום כתוב עליהן מפני הרמאין:  ",
            "שתי לשכות היו במקדש. אחת לשכת חשאים. ואחת לשכת הכלים. לשכת חשאים. יראי חטא נותנים לתוכה בחשאי. ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי. לשכת הכלים. כל מי שהוא מתנדב כלי. זורקו לתוכה. ואחד לשלשים יום גזברין פותחין אותה. וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו והשאר נמכרין בדמיהן ונופלין ללשכת בדק הבית:  "
        ],
        [
            "שלשה עשר שופרות שלשה עשר שולחנות שלש עשרה השתחויות היו במקדש. של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוין ארבע עשרה. והיכן היתה יתרה. כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז:  ",
            "מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה בא ואמר לחברו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו ביחוד ששם הארון נגנז:  ",
            "והיכן היו משתחוים. ארבע בצפון. וארבע בדרום. שלש במזרח. ושתים במערב כנגד שלשה עשר שערים. שערים דרומיים סמוכין למערב שער העליון. שער הדלק. שער הבכורות. שער המים. ולמה נקרא שמו שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים של נסוך בחג. רבי אליעזר בן יעקב אומר בו המים מפכים. ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית לעומתן בצפון סמוכין למערב. שער יכניה. שער קרבן. שער נשים שער השיר. ולמה נקרא שמו שער יכניה. שבו יצא יכניה בגלותו. במזרח שער ניקנור ושתי פשפשין היו לו. אחד בימינו ואחד בשמאלו ושנים במערב שלא היה להן שם:  ",
            "שלשה עשר שלחנות היו במקדש שמנה של שיש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרבים. ושנים במערב הכבש אחד של שיש. ואחד של כסף. על של שיש היו נותנים את האברים. על של כסף כלי שרת. ושנים באולם מבפנים על פתח הבית. אחד של שיש ואחד של זהב. על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו. ועל של זהב ביציאתו. שמעלין בקדש ולא מורידין. ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד:  ",
            "שלשה עשר שופרות היו במקדש. וכתוב עליהם תקלין חדתין. ותקלין עתיקין. קינין. וגוזלי עולה. עצים. ולבונה. זהב לכפורת. ששה לנדבה. תקלין חדתין שבכל שנה ושנה. ועתיקין מי שלא שקל אשתקד שוקל לשנה הבאה. קינין הם תורים. וגוזלי עולה הן בני יונה. וכולן עולות. דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים קינין אחד חטאת ואחד עולה. וגוזלי עולה כולן עולות:  ",
            "האומר הרי עלי עצים. לא יפחות משני גיזרין. לבונה. לא יפחות מקומץ. זהב. לא יפחות מדינר זהב. ששה לנדבה. נדבה מה היו עושין בה. לוקחין בה עולות. הבשר לשם. והעורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול (ויקרא ה, יט) אשם הוא אשום אשם לה'. זה הכלל כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה ילקח בו עולות. הבשר לשם. והעורות לכהנים. נמצאו שני כתובים קיימים. אשם לה' ואשם לכהנים. ואומר (מלכים ב' יב, יז) כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה'. לכהנים יהיו:  "
        ],
        [
            "מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה. קרוב לשקלים יפלו לשקלים. לנדבה יפלו לנדבה. מחצה למחצה יפלו לנדבה. בין עצים ללבונה. קרוב לעצים יפלו לעצים. ללבונה יפלו ללבונה. מחצה למחצה יפלו ללבונה. בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין. לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה. מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה. בין חולין למעשר שני. קרוב לחולין יפלו לחולין. למעשר שני יפלו למעשר שני. מחצה למחצה יפלו למעשר שני. זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל. מחצה למחצה להחמיר.  ",
            "מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה. לעולם מעשר. בהר הבית חולין. בירושלם בשעת הרגל מעשר. ובשאר כל ימות השנה חולין:  ",
            "בשר שנמצא בעזרה אברין עולות וחתיכות חטאות. בירושלם זבחי שלמים. זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. נמצא בגבולין. אברין נבילות. חתיכות מותרות. ובשעת הרגל שהבשר מרובה אף אברין מותרין:  ",
            "בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר. וכמידתה לכל רוח זכרים עולות. נקבות זבחי שלמים. רבי יהודה אומר הראוי לפסחים פסחים. קודם לרגל שלשים יום:  ",
            "בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה חזרו להיות מניחין אותה ובורחין. התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור:  ",
            "אמר רבי שמעון שבעה דברים התקינו בית דין. וזה אחד מהן נכרי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים קריבין משלו. ואם לאו קריבין משל צבור. וכן גר שמת והניח זבחים. אם יש לו נסכים קריבין משלו. ואם לאו קריבין משל צבור. ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל צבור. רבי יהודה אומר משל יורשין. ושלימה היתה קריבה:  ",
            "על המלח. ועל העצים שיהו הכהנים נאותים בהן. ועל הפרה. שלא יהו מועלין באפרה. ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל צבור רבי יוסי אומר המספק את הקינין מספק את הפסולות:  "
        ],
        [
            "כל הרוקין הנמצאין בירושלם טהורין חוץ משל שוק העליון דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר בשאר ימות השנה שבאמצע טמאין. ושבצדדין טהורין. ובשעת הרגל. שבאמצע טהורין. ושבצדדין טמאין. שמפני שהן מועטין מסתלקין לצדדין:  ",
            "כל הכלים הנמצאין בירושלם. דרך ירידה לבית הטבילה. טמאין. דרך עלייה טהורין. שלא בדרך ירידתן עלייתן. דברי רבי מאיר. ר' יוסי אומר כולן טהורין. חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות:  ",
            "סכין שנמצאת בארבעה עשר. שוחט בה מיד. בשלשה עשר שונה ומטביל. וקופיץ בין בזה ובין בזה. שונה ומטביל. חל ארבעה עשר להיות בשבת שוחט בה מיד. בחמשה עשר שוחט בה מיד. נמצאת קשורה לסכין. הרי זו כסכין:  ",
            "פרוכת שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים ומכניסין אותה מיד. ואת שנטמאת באב הטומאה. מטבילין אותה בחוץ. ושוטחין אותה בחיל. ואם היתה חדשה שוטחין אותה על גג האיצטבא כדי שיראו העם את מלאכתן שהיא נאה:  ",
            "רבן שמעון בן גמליאל אומר. משום רבי שמעון בן הסגן. פרוכת עביה טפח. ועל שבעים ושנים נימין נארגת. ועל כל נימא ונימא עשרים וארבעה חוטין ארכה ארבעים אמה ורחבה עשרים אמה. ומשמונים ושתי רבוא נעשית. ושתים עושין בכל שנה. ושלש מאות כהנים. מטבילין אותה:  ",
            "בשר קדשי קדשים שנטמא. בין באב הטומאה. בין בולד הטומאה. בין בפנים. בין בחוץ. בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים. חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. ובית הלל אומרים. הכל ישרף בחוץ. חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים:  ",
            "רבי אליעזר אומר. את שנטמא באב הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. ישרף בחוץ. ואת שנטמא בולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ ישרף בפנים. רבי עקיבא אומר מקום טומאתו שם שריפתו:  ",
            "אברי התמיד נתנין מחצי כבש ולמטה במזרח (ספרים אחרים במערב) ושל מוספין נתנין מחצי כבש ולמטה במערב (ספרים אחרים במזרח) ושל ראשי חדשים נתנין מתחת (ספרים אחרים על) כרכוב המזבח מלמטה (ספרים אחרים מלמעלה) השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית. אבל מעשר דגן ומעשר בהמה והבכורות. נוהגין בין בפני הבית. בין שלא בפני הבית. המקדיש שקלים ובכורים הרי זה קדש. רבי שמעון אומר. האומר בכורים קדש. אינן קדש:    "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}