{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Sheviit",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה שביעית",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            "עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית. בית שמאי אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי. ובית הלל אומרים עד העצרת. וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו: ",
            "איזהו שדה האילן. כל שלשה אילנות לבית סאה. אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי. חורשים כל בית סאה בשבילן. פחות מכאן אין חורשין להן אלא מלא האורה וסלו חוצה לו: ",
            "אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל. רואין אותן כאילו הם תאנים. אם ראויים לעשות ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי. חורשים כל בית סאה בשבילן. פחות מכאן אין חורשים להם אלא לצרכן: ",
            "היה אחד עושה ככר דבלה ושנים אין עושין. או שנים עושין ואחד אינו עושה. אין חורשין להם אלא לצרכן. עד שיהיו משלשה ועד תשעה. היו עשרה מעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין. חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר (שמות לד, כא) בחריש ובקציר תשבות. אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית. אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית. וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר: ",
            "שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן. וכמה יהא ביניהם רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו: ",
            "עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה היו עשויות שורה ומוקפות עטרה אין חורשין להם אלא לצרכן: ",
            "הנטיעות והדלועים מצטרפין לתוך בית סאה ר' שמעון בן גמליאל אומר כל עשרה דלועים לבית סאה חורשין כל בית סאה עד ראש השנה: ",
            "עד אימתי נקראו נטיעות. רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו. רבי יהושע אומר בת שבע שנים. רבי עקיבא אומר נטיעה כשמה. אילן שנגמם והוציא חליפין. מטפח ולמטה כנטיעה. מטפח ולמעלה כאילן. דברי ר' שמעון: "
        ],
        [
            "עד אימתי חורשין בשדה הלבן ערב שביעית. עד שתכלה הליחה. כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות. אמר ר' שמעון נתת תורת כל אחד ואחד בידו אלא בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת:  ",
            "מזבלין ומעדרין במקשאות ובמדלעות עד ראש השנה. וכן בבית השלחין. מיבלין מפרקין מאבקין מעשנין עד ראש השנה. רבי שמעון אומר אף נוטל הוא את העלה מן האשכול בשביעית:  ",
            "מסקלין עד ראש השנה. מקרסמין מזרדין מפסלין עד ראש השנה. רבי יהושע אומר כזירודה וכפיסולה של חמישית. כך של ששית. רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן. רשאי אני בפיסולו:  ",
            "מזהמין את הנטיעות. וכורכין אותן. וקוטמין אותן. ועושין להם בתים. ומשקין אותן עד ראש השנה. רבי אלעזר בר צדוק אומר אף משקה הוא את הנוף בשביעית. אבל לא את העיקר:  ",
            "סכין את הפגים. ומנקבים אותם עד ראש השנה. פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית. לא סכין ולא מנקבין אותן. רבי יהודה אומר מקום שנהגו לסוך אינן סכין. מפני שהיא עבודה. מקום שנהגו שלא לסוך סכין. רבי שמעון מתיר באילן. מפני שהוא רשאי בעבודת האילן:  ",
            "אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה. ואם נטע. או הבריך. או הרכיב יעקור. רבי יהודה אומר. כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים. שוב אינה קולטת. רבי יוסי ורבי שמעון אומרים. לשתי שבתות:  ",
            "האורז. והדוחן. והפרגין. והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה. מתעשרין לשעבר. ומותרין בשביעית. ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה:  ",
            "רבי שמעון שזורי אומר פול המצרי שזרעו לזרע בתחלה כיוצא בהן. רבי שמעון אומר אפונין הגמלונין כיוצא בהן. רבי אלעזר אומר אפונין הגמלונין משתרמלו לפני ראש השנה:  ",
            "הבצלים הסריסים ופול המצרי שמנע מהם מים שלשים יום לפני ראש השנה. מתעשרין לשעבר ומותרים בשביעית. ואם לאו אסורים בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה. ושל בעל שמנע מהם מים שתי עונות. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים שלש:  ",
            "הדלועין שקיימן לזרע. אם הקשו לפני ראש השנה ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית. ואם לאו אסור לקיימן בשביעית. התמרות שלהם. אסורות בשביעית. ומרביצין בעפר לבן דברי רבי שמעון. רבי אליעזר בן יעקב אוסר. ממרסין באורז בשביעית. ר' שמעון אומר אבל אין מכסחין:  "
        ],
        [
            "מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות משיפסקו עובדי עבודה דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר משייבש המתוק. רבי יוסי אומר משיקשור: ",
            "עד כמה מזבלין עד שלש שלש אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות של לתך לתך. מוסיפין על המשפלות ואין מוסיפין על האשפתות. רבי שמעון אומר אף על האשפתות: ",
            "עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה. יתר מכאן מחציב דברי רבי שמעון. וחכמים אוסרין עד שיעמיק שלשה. או עד שיגביה שלשה. עושה אדם את זבלו אוצר. רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה. היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך. רבי אלעזר בן עזריה אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע: ",
            "המדייר את שדהו עושה סהר לבית סאתים עוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית. נמצא מדייר בית ארבעת סאין. ר' שמעון בן גמליאל אומר בית שמנת סאין. היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין. ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו כדרך המזבלין: ",
            "לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו. עד שיהיו בו שלש מורביות. שהם שלש על שלש. על רום שלש. שיעורן עשרים ושבעה אבנים: ",
            "גדר שיש בו עשרה אבנים של משאוי שנים שנים הרי אלו ינטלו. שיעור גדר עשרה טפחים. פחות מיכן מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח. במה דברים אמורים מתוך שלו. אבל מתוך של חברו. מה שהוא רוצה יטול. במה דברים אמורים בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית. אבל אם התחיל בו מערב שביעית. מה שהוא רוצה נוטל: ",
            "אבנים שזעזעתן המחרישה. או שהיו מכוסות ונתגלו. אם יש בהם שתים של משאוי שנים שנים. הרי אלו ינטלו. המסקל את שדהו. נוטל את העליונות. ומניח את הנוגעות בארץ. וכן גרגר של צרורות. או גל של אבנים. נוטל את העליונות. ומניח את הנוגעות בארץ. אם יש תחתיהן סלע או קש. הרי אלו ינטלו: ",
            "אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית. משפסקו הגשמים. מפני שהוא מתקנן לשביעית. אבל בונה הוא בשביעית משפסקו גשמים. מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית. ולא יסמוך בעפר. אבל עושה הוא חייץ. כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה. הרי זו תנטל: ",
            "אבני כתף באות מכל מקום. והקבלן מביא מכל מקום. ואלו הם אבני כתף. כל שאינה יכולה להנטל באחת יד דברי ר' מאיר. רבי יוסי אומר אבני כתף כשמן. כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף: ",
            "הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים. מותר להעמיק עד הסלע. מה יעשה בעפר צוברו ברשות הרבים ומתקנו. דברי רבי יהושע. רבי עקיבא אומר כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקנו. מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין. וכן החופר בור. ושיח. ומערה: "
        ],
        [
            "בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים. ואבנים. ועשבים. מתוך שלו. כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו. את הגס הגס. משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות: ",
            "שדה שנתקוצה. תזרע במוצאי שביעית. שנטייבה או שנדיירה לא תזרע במוצאי שביעית. שדה שנטייבה בית שמאי אומרים אין אוכלין פירותיה בשביעית. ובית הלל אומרים אוכלין. בית שמאי אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה. ובית הלל אומרים אוכלין בטובה ושלא בטובה. רבי יהודה אומר חלוף הדברים. זו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל: ",
            "חוכרין נירין מן העובדי כוכבים בשביעית אבל לא מישראל. ומחזיקין ידי עובדי כוכבים בשביעית אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום: ",
            "המדל בזיתים. בית שמאי אומרים יגום. ובית הלל אומרים ישרש. ומודים במחליק עד שיגום. איזה הוא המדל אחד או שנים. המחליק. שלשה זה בצד זה. במה דברים אמורים מתוך שלו. אבל מתוך של חבירו. אף המחליק ישרש: ",
            "המבקיע בזית לא יחפהו בעפר. אבל מכסה הוא באבנים או בקש. הקוצץ קורות שקמה לא יחפהו בעפר. אבל מכסה הוא באבנים או בקש. אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית מפני שהיא עבודה. רבי יהודה אומר כדרכה אסור. אלא או מגביה עשרה טפחים או גומם מעל הארץ: ",
            "המזנב בגפנים והקוצץ קנים. ר' יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח. ר' עקיבא אומר קוצץ כדרכו בקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה. אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית לא שיעלה אלא שלא יוסיף: ",
            "מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית. הפגים משיזריחו אוכל בהם פתו בשדה. ביחלו כונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרות: ",
            "הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה. הבאיש כונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייב במעשרות: ",
            "זיתים משיכניסו רביעית לסאה. פוצע ואוכל בשדה. הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה. הכניסו שליש כותש בשדה וכונס לתוך ביתו. וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייבים במעשרות. ושאר כל פירות האילן כעונתן למעשרות כן עונתן לשביעית: ",
            "מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית. בית שמאי אומרים כל האילן משיוציא. בית הלל אומרים החרובין משישלשלו. והגפנים משיגרעו. והזיתים משינצו. ושאר כל אילן משיוציא. וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו. כמה יהא בזית ולא יקוצנו. רובע. רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית: "
        ],
        [
            "בנות שוח. שביעית שלהם שניה שהן עושות לשלש שנים. רבי יהודה אומר הפרסאות שביעית שלהן מוצאי שביעית שהן עושות לשתי שנים. אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח: ",
            "הטומן את הלוף בשביעית. רבי מאיר אומר לא יפחות מסאתים. עד גובה שלשה טפחים. וטפח עפר על גביו. וחכמים אומרים לא יפחות מארבעת קבים עד גובה טפח וטפח עפר על גביו. וטומנו במקום דריסת אדם: ",
            "לוף שעברה עליו שביעית. רבי אליעזר אומר. אם לקטו העניים את עליו לקטו. ואם לאו יעשה חשבון עם העניים. ר' יהושע אומר אם לקטו העניים את עליו לקטו. ואם לאו אין לעניים עליו חשבון: ",
            "לוף של ערב שביעית. שנכנס לשביעית. וכן בצלים הקיצונים וכן פואה של עידית. בית שמאי אומרים עוקרין אותן במארופות של עץ. ובית הלל אומרים בקרדומות של מתכות. ומודים בפואה של צלעות. שעוקרין אותה בקרדומות של מתכות: ",
            "מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית. ר' יהודה אומר מיד. וחכמים אומרים משירבה החדש: ",
            "אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית. מחרישה וכל כליה. העול והמזרה והדקר. אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה. זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור. לאסור ולהתר מותר: ",
            "היוצר מוכר חמש כדי שמן וחמשה עשר כדי יין. שכן דרכו להביא מן ההפקר. ואם הביא יותר מכאן מותר. ומוכר לעובדי כוכבים בארץ. ולישראל בחוצה לארץ: ",
            "בית שמאי אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שהוא יכול לשחטה. מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע. ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן. ופורט לו מעות אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים. וכולן בפירוש אסורין: ",
            "משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית. נפה וכברה ורחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה. אבל משתטיל המים לא תגע אצלה. שאין מחזקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקין ידי נכרים בשביעית. אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום: "
        ],
        [
            "שלש ארצות לשביעית. כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב. לא נאכל ולא נעבד. וכל שהחזיקו עולי מצרים. מכזיב ועד הנהר. ועד אמנה. נאכל אבל לא נעבד. מן הנהר ומאמנה ולפנים. נאכל ונעבד:  ",
            "עושין בתלוש בסוריא. אבל לא במחובר. דשים וזורין ודורכין ומעמרין אבל לא קוצרין. ולא בוצרין. ולא מוסקים. כלל אמר ר' עקיבא כל שכיוצא בו מותר בארץ ישראל. עושין אותו בסוריא:  ",
            "בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו. אם היו העלין שלהם שחורין אסורין. הוריקו הרי אלו מותרין. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר. אם יכולין להיתלש בעלין שלהן אסורין. וכנגד כן מוצאי שביעית מותרין:  ",
            "מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית. משיעשה כיוצא בו. עשה הבכיר הותר האפיל. רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד:  ",
            "אין מוציאין שמן שרפה ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ. אמר ר' שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא. ואין מוציאין לחוץ לארץ:  ",
            "אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. אמר ר' שמעון שמעתי בפירוש שמביאין מסוריא ואין מביאין מחוצה לארץ:  "
        ],
        [
            "כלל גדול אמרו בשביעית. כל שהוא מאכל אדם. ומאכל בהמה. וממין הצובעים. ואינו מתקיים בארץ. יש לו שביעית. ולדמיו שביעית. יש לו ביעור ולדמיו ביעור. ואיזה זה עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה. העולשין והכרישין והרגילה ונץ החלב. ומאכל בהמה החוחים והדרדרים. וממין הצובעים ספיחי איסטיס וקוצה. יש להם שביעית ולדמיהן שביעית. יש להם ביעור. ולדמיהן ביעור:  ",
            "ועוד כלל אחר אמרו. כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה. וממין הצובעין. ומתקיים בארץ. יש לו שביעית. ולדמיו שביעית. אין לו ביעור. ואין לדמיו ביעור. איזהו עקר הלוף השוטה. ועקר הדנדנה. והערקבנין. והחלבצין. והבוכריה. וממין הצובעים. הפואה. והרכפא. יש להם שביעית. ולדמיהן שביעית. אין להם ביעור. ולא לדמיהן ביעור. ר' מאיר אומר דמיהם מתבערין עד ראש השנה. אמרו לו להן אין ביעור קל וחומר לדמיהן:  ",
            "קליפי רמון והנץ שלו. קליפי אגוזים והגלעינין. יש להם שביעית. ולדמיהן שביעית. הצבע צובע לעצמו. ולא יצבע בשכר. שאין עושים סחורה בפירות שביעית. ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ולא ברמשים. ולא יהיה לוקח ירקות שדה. ומוכר בשוק. אבל הוא לוקט. ובנו מוכר על ידו. לקח לעצמו והותיר. מותר למכרן:  ",
            "לקח בכור למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו. מותר למכרו. צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מיני טמאין. מותרים למכרן. רבי יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר. ובלבד שלא תהא אומנותו בכך. וחכמים אוסרין:  ",
            "לולבי זרדים והחרובין יש להם שביעית. ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. לולבי האלה והבטנה. והאטדין. יש להם שביעית. ולדמיהן שביעית. אין להם ביעור. ולא לדמיהן ביעור. אבל לעלין יש ביעור. מפני שנושרין מאביהן:  ",
            "הוורד והכפר. והקטף והלוטם יש להם שביעית ולדמיהן שביעית. ר' שמעון אומר אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי:  ",
            "ורד חדש שכבשו בשמן ישן. ילקט את הוורד. וישן בחדש. חייב בביעור. חרובין חדשים שכבשן ביין ישן. וישנים בחדש. חייבין בביעור. זה הכלל כל שהוא בנותן טעם חייב לבער מין בשאינו מינו. ומין במינו כל שהוא. שביעית אוסרת כל שהוא במינה. ושלא במינה בנותן טעם:  "
        ],
        [
            "כלל גדול אמרו בשביעית. כל המיוחד למאכל אדם. אין עושין ממנו מלוגמא לאדם. ואין צריך לומר לבהמה. וכל שאינו מיוחד למאכל אדם. עושין ממנו מלוגמא לאדם. אבל לא לבהמה. וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם. ולא למאכל בהמה. חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה. נותנין עליו חומרי אדם. וחומרי בהמה. חשב עליו לעצים. הרי הוא כעצים. כגון הסיאה והאזוב והקורנית: ",
            "שביעית ניתנה לאכילה. ולשתיה ולסיכה. לאכול דבר שדרכו לאכול ולסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ. אבל סך הוא את השמן. וכן בתרומה. ובמעשר שני. קל מהם שביעית שנתנה להדלקת הנר: ",
            "אין מוכרין פירות שביעית. לא במדה. ולא במשקל. ולא במנין. ולא תאנים במנין. ולא ירק במשקל בית שמאי אומרים אף לא אגודות. ובית הלל אומרים את שדרכו לאגוד בבית. אוגדין אותו בשוק. כגון הכרשין ונץ החלב: ",
            "האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר. לקט לי בו ירק היום שכרו אסור לקח מן הנחתום ככר בפונדיון. כשאלקוט ירקות שדה אביא לך. מותר. לקח ממנו סתם. לא ישלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית: ",
            "אין נותנים לא לבייר ולא לבלן ולא לספר ולא לספן. אבל נותן הוא לבייר לשתות. ולכולן הוא נותן מתנת חנם: ",
            "תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה. אבל קוצה אותם בחרבה אין דורכין ענבים בגת. אבל דורך הוא בעריבה. ואין עושין זיתים בבד. ובקוטב. אבל כותש הוא ומכניס לבודידה. רבי שמעון אומר אף טוחן הוא בבית הבד. ומכניס לבודידה: ",
            "אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה. שלא יביאנו לידי פסול. רבי שמעון מתיר. ואחרון אחרון נתפס בשביעית. והפרי עצמו אסור: ",
            "אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית. ואם לקח יאכל כנגדן. אין מביאין קיני זבים. וקיני זבות. וקיני יולדות. מדמי שביעית. ואם הביא יאכל כנגדן. אין סכין כלים בשמן של שביעית. ואם סך יאכל כנגדו: ",
            "עור שסכו בשמן של שביעית. רבי אליעזר אומר ידלק. וחכמים אומרים יאכל כנגדו. אמרו לפני רבי עקיבא. אומר היה רבי אליעזר. עור שסכו בשמן של שביעית ידלק. אמר להם שתוקו. לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו: ",
            "ועוד אמרו לפניו. אומר היה רבי אליעזר. האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר. אמר להם שתוקו. לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו: ",
            "מרחץ שהוסקה בתבן. או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה. ואם מתחשב הוא הרי זה לא ירחוץ: "
        ],
        [
            "הפיגם והירבוזין השוטים והחלגלוגית. כוסבר שבהרים. והכרפס שבנהרות. והגרגר של אפר פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית. שאין כיוצא בהם נשמר. רבי יהודה אומר ספיחי חרדל מותרין. שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. ר' שמעון אומר כל הספיחים מותרין. חוץ מספיחי כרוב. שאין כיוצא בהם בירקות שדה. וחכמים אומרים כל הספיחין אסורין: ",
            "שלש ארצות לביעור. יהודה ועבר הירדן. והגליל. ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת. גליל העליון. וגליל התחתון. והעמק. מכפר חנניה ולמעלן. כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון. ומכפר חנניה ולמטן. כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון. ותחום טבריא. העמק. וביהודה ההר שפלה והעמק. ושפלת לוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך. מבית חורון ועד הים מדינה אחת: ",
            "ולמה אמרו שלש ארצות. שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה. רבי שמעון אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה. ושאר כל הארצות כהר המלך. וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים: ",
            "אוכלין על המופקר. אבל לא על השמור. רבי יוסי מתיר אף על השמור. אוכלין על הטפיחין. ועל הדופרא. אבל לא על הסתווניות. רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו עד שלא יכלה הקיץ: ",
            "הכובש שלשה כבשים בחבית אחת. רבי אליעזר אומר אוכלין על הראשון. רבי יהושע אומר אף על האחרון. רבן גמליאל אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית. והלכה כדבריו. רבי שמעון אומר כל ירק אחד לביעור. אוכלין ברגילה עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה: ",
            "המלקט עשבים לחים עד שייבש המתוק. והמגבב ביבש עד שתרד רביעה שניה. עלי קנים ועלי גפנים עד שישרו מאביהן. והמגבב ביבש עד שתרד רביעה שניה. רבי עקיבא אומר. בכולן עד שתרד רביעה שניה: ",
            "כיוצא בו המשכיר בית לחברו עד הגשמים. עד שתרד רביעה שניה. המודר הנאה מחברו עד הגשמים. עד שתרד רביעה שניה. עד אימתי עניים נכנסים לפרדסות. עד שתרד רביעה שניה. מאימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית. משתרד רביעה שניה: ",
            "מי שהיו לו פירות שביעית. והגיע שעת הביעור. מחלק מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד. ועניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים. דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר. אחד עניים. ואחד עשירים. אוכלין אחר הביעור: ",
            "מי שהיו לו פירות שביעית. שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה. רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהן. וחכמים אומרים אין החוטא נשכר. אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהם יתחלקו לכל אדם. האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה. חייב מיתה: "
        ],
        [
            "שביעית משמטת את המלוה. בשטר ושלא בשטר. הקפת החנות אינה משמטת. ואם עשאה מלוה הרי זה משמט. רבי יהודה אומר. הראשון הראשון משמט. שכר שכיר אינו משמט. ואם עשאו מלוה הרי זה משמט. רבי יוסי אומר כל מלאכה שפוסקת בשביעית משמטת. ושאינה פוסקת בשביעית אינה משמטת:  ",
            "השוחט את הפרה וחלקה בראש השנה. אם היה החדש מעובר. משמט. ואם לאו אינו משמט. האונס. והמפתה. והמוציא שם רע. וכל מעשה בית דין. אין משמטין. המלוה על המשכון. והמוסר שטרותיו לבית דין. אינן משמטין:  ",
            "פרוזבול אינו משמט. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן. כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו, ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו'. התקין הלל לפרוזבול:  ",
            "זהו גופו של פרוזבול. מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני. הדיינים שבמקום פלוני. שכל חוב שיש לי. שאגבנו כל זמן שארצה. והדיינים חותמין למטה. או העדים:  ",
            "פרוזבול המוקדם כשר. והמאוחר פסול. שטרי חוב המוקדמים פסולים. והמאוחרים כשרים. אחד לוה מחמשה כותב פרוזבול לכל אחד ואחד. חמשה לוין מאחד אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולם:  ",
            "אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע. אם אין לו מזכה הוא בתוך שדהו כל שהוא. היתה לו שדה ממושכנת בעיר כותבין עליה פרוזבול. רבי חוצפית אומר כותבין לאיש על נכסי אשתו. וליתומים על נכסי אפוטרופין:  ",
            "כוורת דבורים. ר' אליעזר אומר הרי היא כקרקע. וכותבין עליה פרוזבול. ואינה מקבלת טומאה במקומה. והרודה ממנה בשבת חייב. וחכמים אומרים אינה כקרקע. ואין כותבין עליה פרוזבול. ומקבלת טומאה במקומה. והרודה ממנה בשבת פטור:  ",
            "המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני. אמר לו אף על פי כן. יקבל ממנו. שנא' (דברים טו, ב) וזה דבר השמטה. כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו. יאמר להם רוצח אני. אמרו לו אף על פי כן. יקבל מהם. שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח:  ",
            "המחזיר חוב בשביעית. רוח חכמים נוחה ממנו. הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו. לא יחזיר לבניו. ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו. כל המטלטלין נקנין במשיכה. וכל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה ממנו:   "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}