File size: 35,226 Bytes

098cc00

{
    "language": "he",
    "title": "Rashash on Mishnah Temurah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI",
    "versionTitle": "Vilna Edition",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "משניות דפוס ראם, ווילנא תרס\"ח",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "רש״ש על משנה תמורה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Rashash",
        "Seder Kodashim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה הכל ממירין כו'. </b>אבל הכא כיון דעונש שאש\"ב הוא דתנן אין הציבור כו' גמ'. והרמב\"ם בריש ה' תמורה פסק דגם בקרבן ציבור אם המיר לוקה. וכתב הלח\"מ והש\"א תשו' פ\"ב דע\"כ היה גורס כגי' קמא שהביא רש\"י אבל לאו שאין בו מעשה כו'. וכתב עוד הש\"א דלגי' זו אדרבה יהיה ראיה להרמב\"ם דציבור ישנו באזהרה דלא ימיר דאל\"כ ה\"ל לאו שאש\"ב ול\"ל לא יקחו ללמד שהאשה מוזהרת ע\"י האיש ביבמות (פ\"ד ב') ולא ילפינן מהא דהשוה הכתוב אשה לאיש כו' הואיל דאש\"ב. הא נוכל למילף מתמורה דאף דא\"נ בצבור וה\"ל לאו שאש\"ב ואפ\"ה נשים חייבות. ואנכי תמה דאיך נקרא לתמורה לאו שאש\"ב. כיון דכל יחיד ויחיד מוזהר עליה רק דהתורה לא הזהירה על ק\"צ ואין זה אלא תנאי במה הזהירה. וכמו שאינו נקרא אש\"ב מה שא\"נ בקדשי בה\"ב. הכי נקרא לאו דשעטנז אש\"ב הואיל ואינו אלא בצמר ופשתים ובשוע וטוי ונוז דוקא וכן שארי לאוין הרבה כיוצא בזה. וגדולה מזו חילקו התוס' ביבמות (ה') בד\"ה ואכתי בשם ר\"י ע\"ש. ולגי' שלפנינו צ\"ל שאינו אלא אשגרת לישנא. ומה שהקשה הש\"א על גי' דלאו שאין בו מעשה. הלא ריו\"ח אמר לקמן לא תיתני מימר דבדיבורו עשה מעשה. נ\"ל דאינה קושיא דמ\"מ ה\"א דאינו נכלל בכלל איש או אשה כי יעשו כו'. כיון דאינו עושה מעשה בידים ממש. ועוד דהרמב\"ם לא פסק כריו\"ח דבריש הלכות תמורה חשיב גם למימר בלאו שאין בו מעשה. ואפשר דסמיך על סוגיא זו דסתמא דגמרא קרי ליה לאו שאב\"מ. ותמיהני על הה\"מ בפי\"ג מהל' שכירות שצידד לומר דהרמב\"ם כתב כלשון המימרא דחשיב גם למימר אבל באמת ס\"ל דהטעם הוא כריו\"ח משום דבדיבורו בא לכלל מעשה. דהלא בריש הלכות תמורה כתב דמי שהמיר בקרבן ציבור לוקה ואין התמורה קודש. הרי דאף שלא בא לכלל מעשה מ\"מ לוקה. ועי' בלח\"מ בהל' שכירות שם שהסב כוונת הה\"מ לדרך אחר:"
            ],
            [],
            [],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה ואין מים שאובים כו'. </b>כ\"נ פי' משנה זו וכ\"פ במס' תרומות כו' והוא כרחב\"א אר\"י ותמיהני כיון דהגמרא דחי ליה מפני מימרא דרבין אריו\"ח מאן ספין כו' לקיימו:"
            ],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה אין ביה\"פ כו' ומצאתי בפי' הר\"ש כו' ומיהו קשה דאכתי ס\"ס הוא כו'. </b>ולעד\"נ דלק\"מ דזה הכל נקרא ס' אחד אם נתגלגל עצם עד כאן או לא. ודמיא להא דכ' התוס' בכתובות (ט') בד\"ה ואב\"א דשם אונס חד הוא, ועיין באחרונים בכללי ס\"ס. ולכאורה הייתי רוצה לתרץ בסברת התוס' בנדה (כ\"ז) ד\"ה חומר ע\"ש הבאתיה בר\"ה (כ\"ט) ועמש\"כ שם ובכתובות ספ\"ב:"
            ],
            [
                "<b>במשנה הציבור והשותפין א\"ע תמורה כו'. </b>ור\"ש אומר בלשון אחר יצאו קרבנות ציבור. וכ' התוי\"ט דלדינא אין ביניהם מחלוקת וע\"ש דלשונו מגומגם והכי הל\"ל דגם לת\"ק העיקר תלוי בבעל הקרבן אם הוא יחיד או צבור ושותפין. דלא ימיר היינו בעה\"ק וקאמר בל\"י ממילא משמע דהוא יחידי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה שקרבנות הצבור דוחין כו' ואת הטומאה. </b>פי' הרמב\"ם (והר\"ב אחריו) והוא שיהיו רוב הכהנים טמאים. ול\"י מנ\"ל זה. עי' ביומא (ו' ב') פלוגתת ר\"נ ור\"ש בטומאה דחויה או הותרה והנ\"מ שביניהם ולא נזכר שם רוב. ולא אשכחן רוב אלא בקהל ולענין פסח בפסחים (ע\"ט) במשנה נטמא הקהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים. ומדל\"ק או רובן כדאמר בקהל משמע דבהם לא תלי הדבר ברוב. (ודע דמשמע לי דבעבודת הפסחים כל המשמרות שוות. ובשלהי סוכה דתנן בג\"פ בשנה היו כה\"מ שוות כו' ופרש\"י בג' רגלים. י\"ל דעה\"פ נכלל ברגל שלו. או דלא חשיב רק אותן שיש בהן הנייה לכהנים וכפרש\"י שם ובפסח אין להם הנאה של כלום. אך אמר שם ושאר ק\"צ ואמרינן בגמרא לאתויי פהע\"ד ש\"צ כו' והרי בהם ג\"כ אין לכהנים כלום). ובפי' הרמב\"ם בפ\"ז דפסחים במשנת ה\"ד באים בטומאה כ' ג\"כ כשנטמאו רוב הכהנים. והוסיף ג\"כ או כשנטמא רוב הקהל. וזה תמוה ביותר דמה לי טומאת קהל בקרבנות ציבור. הלא גם יחיד טמא משלח קרבנותיו. ובחבורו פ\"ד מהלכות ביאהמ\"ק הי\"ד כ' אם היה רוב הכהנים נכנסים שם בירושלים כו' ע\"ש. ול\"מ מקור למה שתלה בירושלים. כי לענין פהע\"ד ש\"צ אמרינן בהוריות (ג') דהולכין אחר רוב יושבי א\"י. ולענין פסח אמרינן בפסחים (צ\"ד ב') אחר רוב העומדין בעזרה. ובחבורו פ\"ז מהלכות ק\"פ הל\"ו כ' משערין בכל הנכנסין לעזרה ועד שהן מבחוץ קודם שתכנס כת הראשונה כו' וצ\"ע בכ\"ז:",
                "<b>שם ברע\"ב ד\"ה קרבנות היחיד כו' כגון עולת יולדות וקרבנות מצורע (ברש\"י כגון קרבן עולת יולדת וקרבנה וקרבנות מצורע).</b> הא דלא נקיט גם חטאתה משום דהיא באה מן העוף אף בעשירה. והגמרא תירצה לרישא דבבהמה קתני. ועי\"ל משום דתני ובאחריות נסכיהם והחטאת א\"ט נסכים. אבל עולת בהמה דיולדת טעונה נסכים כדאיתא במנחות (צ\"א ב'). ויותר נראה דתחת וקרבנה שמחק הצ\"ק ברש\"י (ברע\"ב ליתא) צ\"ל וחטאתה:",
                "<b>שם ד\"ה משקרב הזבח כו' מנחתם ונסכיהם של קרבנות ציבור קרבים אפילו בלילה אפי' למחר. </b>ל\"ד דבקרבנות יחיד נמי דינא הכי. ובזבחים (מ\"ד) איתא אדם מביא א\"ז היום ונסכים מיכן עד עש\"י. וכן לקמן בגמרא דמקשה ונסכים מי קרבי בלילה מדתניא דנסכים ביום ולא משני הא בק\"צ והא בק\"י:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה קה\"י חייבין באחריותן. </b>כלומר יש כו' וטעמייהו כו' ולפ\"ז קשה מאי דשקיל וטרי הגמרא בהא דעושין תמורה. נימא דיש מהן תני וכן בהא דמקשה בגמרא על בבא דנוהגות בזו\"נ נימא דיש מהן קתני והיינו בשלמים וכדמסיק בואב\"א. וצ\"ל דכ\"ז אינו אלא משום יגדיל תורה ויאדיר. ותדע דרישא משני כי קתני בבהמה קתני. ובמציעתא משני האיכא עולת העוף:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה רא\"א ולד שלמים לא יקרב שלמים. </b>בתור\"ע (אות ד') דקדק מדשייר ולד תמורה משמע דמודה בי' ר\"א דקרב משום דלא שכיח דיעבור בלאו דלא יחליפנו כו' וכמש\"כ רש\"י לקמן בגמרא בד\"ה גזירה גבי ולד תודה. ותמיהני והרי אדרבה לקמן (כ' ב') מדמה הש\"ס ולד תמורה לולד ולד דלר\"ש לכ\"ע לא קרב וע\"ש בתוס'. ולכן נראה דלהכי שייר ולד תמורה דכ\"ש הוא דדמי לולד ולד כנ\"ל בגמרא. ועי' לח\"מ ברפ\"ד מהלכות תמורה. גם מה שהקשה אלישנא דר\"ש דאמר ועל ולד ולד תמורה דלפי הגמרא הנ\"ל אפי' ולד תמורה נמי כולד ולד דמי. נ\"ל דלק\"מ דהגמרא לא קאמרה אלא דהוא גרע מולד קדשים ולכן לר\"א דאפי' ולד ראשון לא קרב כש\"כ ולד תמורה (ע\"ש בתוס') אבל שיהא שוה ממש לולד ולד לא קאמרה. והוא כמו ממוצע בין ולד לולד ולד. עמש\"כ בחדושי הרמב\"ם בפ\"ד מהלכות תמורה. ומה שהקשה על פסק הרמב\"ם כר\"ש הא הוה מחלוקת ואח\"כ סתם. כבר קדמו בזה הלח\"מ. ולי קשה בלא זה מדוע פסק כר\"ש נגד הת\"ק. וע\"כ צ\"ל משום דפליגי אמוראי אליבי' משמע דהלכתא כוותיה וכמש\"כ הפוס' בכ\"מ:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ולד שלמים כו' לר' יהודה כו'. </b>נראה דצ\"ל לר\"מ לפמש\"כ בעצמו שם. אולם שם דבריו תמוהים וכבר השיגו שם התו\"ח:",
                "<b>שם בא\"ד וי\"ל אחרי שכתוב מיעוט כו' אצטריך כו'. </b>והא דלא תירץ איפכא. משום דא\"כ יקשה ל\"ל קרא לרבויי עוד גבי תודה לקמן (י\"ח א' וב'):",
                "<b>שם ד\"ה לא יקרב כו' וקשיא דת\"ל דמשהה עובר בעשה כו'. </b>ול\"נ משום דל\"מ דיבטלו רבנן מ\"ע משום סייג רק כי היכי דלא יבוא לידי איסור בקום ועשה וכ\"כ הש\"א בתשו' ד' ע\"ש:",
                "<b>שם ד\"ה וחכ\"א. </b>צ\"ע כו'. ולעד\"נ ליישב ע\"ד תירוץ הגמרא בנדה (ל' ב'. ומ\"ט) מהו דתימא מסתבר טעמא כו'. וכה\"ג תירצו התוס' במנחות (י\"ב) גם אנכי בערכין (ח'):"
            ],
            [
                "<b>במשנה תמורת עולה כו' הרי אלו כעולה וטעונין הפשט ונתוח כו'. </b>נ\"פ דה\"ה דטעונין סמיכה ונסכים כדלעיל בשלמים (ובמנחות צ\"א מרבינן סתם ולדות קדשים ותמורתן לנסכים) ולא תני הכא אלא אותן דברים שאינן בשלמים. ובתודה לא הוצרך לפרט בה כלום דהואיל ותני בה ובלבד כו' מוכח דבשאר דברים שוים:"
            ],
            [
                "<b>במשנה המפריש נקבה לאשם תרעה כו'. </b>וכתב התוי\"ט ובעולה מילתא דפשיטא. ור\"ל דלהכי לא איצטרך למיתני גבה דין זה דתרעה. וה\"ל להוסיף תבלין דאפילו ר\"ש מודה בה כמש\"כ רש\"י והרע\"ב. וכמו שסיים לקמיה לענין ולד אשם דלא תני דאפילו ר\"א מודה ביה. אבל מלשון רש\"י ותוספות והרע\"ב משמע דהיה לפניהם הגירסא במשנה מפורש גם גבי המפריש נקבה לעולה דתרעה. וכ\"נ להדיא מפרש\"י לקמן (כ' א' בסה\"ע):"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה אר\"ש מ\"ט שהבכור כו'. </b>לכאורה ה\"נ דר\"ש לטעמיה דדריש בעלמא טעמיה דקרא עי' לקמן (ע\"ב) בתד\"ה ממקום אבל כשתעיין סיום דברי הספרי הביאוהו התוס' לעיל (י\"ח) תראה דנצרך הטעם לכ\"ע:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [
                "<b>במשנה המפריש מעות לחטאת ואבדו והפריש כו' עד שנמצאו הראשונות כו'. </b>עי' מה שכתבתי בראש השנה (ה' ב') מדוע לא נאמר דהשניים הוו כהקדש טעות. ועל מה שתירצתי שם משום דהוה כנולד. לכאורה יש סתירה לזה מב\"ק (ס\"ד ק\"י) דפריך שם על אביי דאמר אדעתא דהכי לא יהיב ליה. מחטאת ואשם שמתו בעליה ליפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה. אבל י\"ל דפריך אליבא דר\"א דס\"ל דפותחין בנולד. אמנם עכ\"פ למדנו משם ישוב לקושייתנו. משום דהלכתא גמירי להו:",
                "<b>שם והשניה תמות דברי רבי כו'. </b>לשון הרע\"ב דרבי סבר כו' וכי היכי דאם נתכפר בשאינו אבוד האבוד הנשאר כשימצא כו'. הוסיף על לשון רש\"י לקמן (כ\"ג) בד\"ה דרבי סבר. תיבת כשימצא. וגרע במחכ\"ת דהא כאן הכוונה בנמצאת קודם כפרה. שוב ראיתי בפירוש הרמב\"ם שגם דבריו בזה כסיגנון הרע\"ב ותמוה. אולם בנא\"י שהביא התוי\"ט לעיל במ\"א ליתא לכ\"ז:",
                "<b>שם וחכ\"א אין חטאת מתה אלא כו'. </b>וכתב התוי\"ט ה\"ק אין חטאת מתה ודאי כו' בין שאינה אבודה אלא כו'. וזה הוסיף מדעתו על לשון התוספות לקמן בד\"ה הכל מודים. ולד דשאינה אבודה שתמות בנמצאת אחר כפרה איך משכחת לה כיון דכבר נתכפר בה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה כיצד מערימין כו'. </b>התוי\"ט כתב בשם הרמב\"ם דתחבולה שאינה להתיר תקרא מרמה. לפ\"ז ק\"ל הפיוט דיום ליבשה שיסד הר\"י הלוי הטבעת בתרמית. בת ענמית. ולמש\"כ התוי\"ט דבלשון תורה מצינו גם לערמת היתר א\"ש קצת. וראיתי להמפרש דפירש בתרמית של מצרים ור\"ל דהב' בא לשמוש הסבה כמו איש בחטאו וכדומה. ודוחק:",
                "<b>שם ואם נקבה זבחי שלמים. </b>וכתב התוי\"ט והכא דלמיתה אזיל רשאי לשנותן אף לשלמים. אין טעם זה מספיק אלא לפרש\"י (ואחריו הרע\"ב) שפירש לקמן בגמרא אהא דמוקי לה בבהמה דהקדש. דהיינו חטאת. אבל הרמב\"ם בפירושו כ' שהקדישה לאחד מן הקרבנות וכ\"נ מפירוש התוספות וכפשטיה דלישנא דגמ' ור\"ל אף בתודה או שלמים ורוצה להתפיס את הולד לחובת נדרו שהיה עליו. והטעם פשוט משום דא\"א לעיולי ליה דנקבה לעולה לא חזי:",
                "<b>שם אם זכר עולה ואם נקבה כו'. </b>וכתב התוי\"ט אע\"ג כו' שכשיש לו ב' בהמות כו'. דבריו אינן מחוורין דמנין הוא יודע שתלד תאומים (וביותר לפמש\"כ הרשב\"ם שארמזהו לקמן אין דבריו עולין כלל). אלא הטעם כיון דהוא זכר ויכול להקדישנו לעולה אינו רשאי להקדישו לשלמים וכדאיתא בגמרא גבי בכור. והתוי\"ט לשיטתו לעיל בדבור הסמוך שכתב הטעם משום דדמיתה אזיל כו'. אבל כבר השגתי עליו גם שם כנ\"ל:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה אם זכר כו'. </b>אבל שלמים לא דנחתא מקדושתיה שיהנה בו'. הרמב\"ם כו'. ועי' תוס'. וק\"ל דאדרבה שלמים קדשי טפי מבכור כדאיתא בריש זבחים ובפרק כל התדיר. ושם בגמרא אדרבה בכור קדים כו' אפ\"ה כו' (וכן ק\"ק לקמן בגמרא בהא דא\"ל ר\"ע לר\"ש אמר על הבכור כו'. עולה הוי כו'). ולשון רש\"י לקמן בגמרא אבל שלמים דקדושה קלה היא כו'. יל\"פ דר\"ל קלה מעולה. וכיון דאיכא לעיולי טפי דהיינו לקדושת עולה אסור להתפיסו בקלה הימנה:"
            ],
            [
                "<b>במשנה ילדה שני זכרים כו' והשני ימכר כו'. </b>נ\"ל דהטעם הוא דמי שיצא ראשון הרי הוא קדוש כפי מאמרו והב' הוא חולין גמור דלא הקדיש אלא אחד. וגדולה מזו כתב הרשב\"ם בב\"ב (ק\"מ ב') במתניתין ובגמרא שם (קמ\"א ב') ע\"ש (ולכאורה ממתניתין דלפנינו תיובתא לאה\"נ שכתב שם במתניתין ואכמ\"ל) אך מפני דלא ידעינן הי מינייהו נפק ראשון לכן ימכר השני לצרכי אותו המין. וכ\"כ יקרב למי שהוא. וכ\"מ מפרש\"י בגמרא בד\"ה אי בהמת הקדש היא. אך דבריו במתניתין ל\"מ כן וצ\"ע:"
            ],
            [],
            [
                "בתוי\"ט ד\"ה דבריו קיימים כו' כלומר דכי נמי אמר תמורת עולה תמורת שלמים כו' כצ\"ל מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה אמר על בהמה טמאה כו' הרי אלו עולה לא\"כ. </b>משמע דלא מהני מידי אמירתו. ומוכרח הוא לפי' הי\"מ שהביאו התוספות לקמן. וקשה דמ\"מ יועיל דבורו לאסור אותם על כה\"ע כקרבן כדתנן בפ\"א דנדרים מ\"ד וצ\"ל דמתניתין אתיא כר\"י שם:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה שכנגד הכלב כו'. אבל הני תערובתו בהיתר כו' אז סמכינן אברירה כו' תוס'. </b>פשוט דהתוס' ר\"ל דוקא למ\"ד דיש ברירה כמש\"כ בריש הדבור. והרי הא דהלוקח יין מביא הש\"ס בכ\"מ לפלוגתא דברירה. וכן הא דסוגיין פריך בבכורות (נ\"ז) רק למ\"ד דיש ברירה. ותמיהני על התוי\"ט דנראה שהבין דר\"ל דבכה\"ג לכ\"ע י\"ב. דהביא דבריהם לתרץ מה שתמה בתחלה דהא קי\"ל דבאורייתא א\"ב. ועי' בתו\"ח שאמר דבר חכמה דקושיית הש\"ס קאי על הא דמשמע דמה דאמר בר\"פ כה\"א לגבי מזבח אוסרין בכש\"ה כו' ומחיר דקאי נמי על הא דכשנגד הכלב אסור. ובע\"ח דלא בטלי אינו אלא מדרבנן לכן פריך שפיר אפילו למאי דקי\"ל דל\"א ברירה אלא בדרבנן. אבל אין זה מכוון לפי המבואר בש\"ך בכללי ס\"ס אות י\"ט ואחריו החזיק המל\"מ בפ\"ד מהלכות בכורות ה\"א בסופו דהיכא דנפל הספק בהיותו דאורייתא לא מהני מה שבא אח\"כ מצד אחד להיות דרבנן וכש\"כ הכא דגם עתה הנשארים שלא נתערבו יהיו אסורים דלדידהו ל\"א י\"ב. אולם עפ\"י דרכו י\"ל דהוי כב' תערובות המבואר בסימן ק\"י בש\"ך סק\"נ וס\"ק כ\"ב ע\"ש אך אין זה ענין לדין ברירה. ולא נצטרך ג\"כ למיפק חדא. ומה שהתפלא בתור\"ע דאף בלא תערובות אחר כיון דמחיר הכלב מעורב עם ט' מדאורייתא בטל ברוב נ\"ל ליישב עפ\"י מש\"כ המל\"מ בפ\"ט מהלכות מטמאי מו\"מ בכוונת המרדכי וז\"ל ונראה דעיקר החילוק הוא שכ\"ד שתחלת איסורו כו' היה מעורב לא שייך ביה ביטול ע\"ש:"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה כל האסורים כו' ולדותיהן מותרים. </b>ופירש הרע\"ב כגון כו' כשהוא חולין והוא מפירוש הרמב\"ם משמע דבנרבעו כשהן מוקדשין אסורין והוא כרבא אר\"נ לקמן בל\"א אבל בחבורו פ\"ג מהלכות א\"מ הי\"ג פסק דאפילו בשנרבעו כשהן מוקדשין מותרין וע\"ש בכ\"מ ותימה על התוי\"ט שלא העיר בזה. ומש\"כ הרע\"ב טעמא משום זוז\"ג הוא כל\"ק דרבא ונ\"ל דבאתנן ומחיר אפי' היה הזכר ג\"כ כיוצא בה מותר הולד משום מיעוטא דהם ולא ולדות ועוד דלא גרע משינוייהן לב\"ה דהא נשתנה לזרע ואח\"כ לולד. ולכן חלקן התנא לשנותן בפ\"ע לעיל ולא סמך על הכלל דכאן. (וזה י\"ל משום דחלוקין באם היו מעוברות קודם לכן כמש\"כ לעיל) ולפ\"ז יפה דקדק הכ\"מ בספ\"ד שם על הרמב\"ם מה שהשמיט היתר דולדותיהן בהדי שינוייהן בפ\"ע כמו תנא דמשנתינו ואין תפיסת המל\"מ עליו כלום. אבל אחר העיון נלפע\"ד בדעת הרמב\"ם שגם בשאר איסורין הולדות מותרין אפי' היכא דהזכר ג\"כ אסור דליכא זוז\"ג ומטעם דאישתנו. וטעם זה נזכר בגמרא לקמן בל\"א לר\"נ. ותירץ בזה קושיית התד\"ה אבל. והראיה מדסתם הרמב\"ם ולדותיהן מותרין ולא הזכיר טעם דזוז\"ג. וכן בפירושו לא זכר טע\"ז אלא בולד טרפה. ועוד ראיה ממה שפסק שם בפ\"ג הי\"ד דהמשתחוה לקמה חטיה מותרין למנחות שהרי נשתנו ונדמו לולדות של א\"מ כו'. וזהו כמו שפשט מ\"ז בריה דר\"נ בע\"ז כדהביא הכ\"מ שם. ש\"מ דחד טעמא הוא משום דנשתנו. ונכון בס\"ד:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>במשנה ולדן וחלבן אסור כו'. </b>התוי\"ט כתב דשייר הא דא\"י לחולין להגזז ולהעבד הנשנה בחולין ובבכורות. והוא ז\"ל שייר הא דפטור מן הבכורה דנשנה שם ג\"כ. ממתנות לק\"ל. דהא א\"נ אלא בשור ושה והמקדישן תמימים לבד\"ה א\"י מידי מזבח. ובע\"מ אפילו למזבח נמי אבל בכור שייך במקדיש חמור לבד\"ה. ואולי משום דקולא הוא בקדשי מזבח. ומש\"כ עוד ושייר נמי הקדש עילוי דלקמן עמש\"כ שם בס\"ד. אמנם לדעת הראב\"ד ורש\"י שהביא התוי\"ט שם. שייר נמי דבקד\"מ אין משנין מקדושה לחברתה. ובקדב\"ה משנין אף מהיכל למזבח. ואפילו לדעת הרמב\"ם בקדב\"ה משנין עכ\"פ מקל לחמור. ובקד\"מ כלל לא:",
                "<b>[שם בתוי\"ט ד\"ה שקדשי כו' וכי קתני כו' ומש\"ה לא קשה מולד כצ\"ל. </b>מהגרמ\"ש ז\"ל]:"
            ],
            [],
            [
                "<b>במשנה ומקדישין אותן הקדש עילוי. </b>הכוונה ע\"כ אקד\"מ כפרש\"י [ואחריו הר\"ב]. דאילו קדב\"ה אין להם הקדש עילוי כדאיתא לקמן בברייתא. והלשון משמעו דקאי ארישא אאחד קד\"מ ואחד קדב\"ה. ותו דואם מתו יקברו אליבא דר\"ל לקמן בגמרא לא קאי אלא אקדב\"ה והתנא מיסתם לה סתומי ונצרך סכינא חריפא למיפסקה. ונלע\"ד דמשנה זו מישך שייכא למשנה דלעיל על יש בקדב\"ה (וראיה דלא סיים שם משא\"כ בקד\"מ כדמסיים ברישא משא\"כ בקדב\"ה). ואמר כאן אף שאחד קד\"מ כו'. מ\"מ מקדישין אותן (ר\"ל קד\"מ) הקדש עילוי משא\"כ קדב\"ה. וזה חשוב לחומר קדב\"ה דקדושים כ\"כ עד שהבעלים אין בהם שום יד להקדישן אף הקדש עילוי משא\"כ קד\"מ עדיין יד הבעלים עליהן להקדישן הקדש עילוי. (וזה דלא כהתוי\"ט שהבאתיו לעיל). ואמר עוד ואם מתו יקברו לר\"ל א\"ש בפשיטות דדוקא קדב\"ה בעו העמדה והערכה אבל קד\"מ לא. ולריו\"ח ג\"כ לא קאי אלא אקדשי בדה\"ב ובבע\"מ מעיקרא דמודה דל\"ב העמדה והערכה בק\"מ. עיין לקמן בסוגיא ובפרש\"י ונכון בעז\"ה. <b>וק\"ק </b>דה\"ל למיחשב ג\"כ דגנב והקדיש לבד\"ה מחייב בד' וה'. ובהקדיש למזבח פטור עי' ב\"ק (ע\"ו. ע\"ח). אך י\"ל דזה הויא בכלל הקדש עילוי דחשיב. עמש\"כ בס\"ד בתוס' ד\"ה מקדישין:",
                "<b>שם בתוי\"ט ד\"ה ואם מתו בסופו. </b>ואע\"ג דלבד\"ה ל\"ל קרא י\"ל דכיון דגלי קרא בשל מזבח ה\"ה בשל בד\"ה. ותמיהני איך אישתמיטתיה הגמרא ל\"ג ע\"א ופירש\"י במקומו ד\"ה וריו\"ח:"
            ],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה ופטר חמור כו'. </b>ופירש\"י כו' ואידי ואידי בטהור או טמא. פשוט דזה לא קאי רק אשער נזיר דבפטר חמור מאי שיייטא דטומאה וטהרה גבי'. והתוי\"ט ל\"ד דהעתיקו רק על פ\"ח. אבל קשה דבנזיר טהור ודאי אף בשער ישרף כדכתיב בקרא. וראיתי בהגהה מהר\"ב רנשבורג דמחק או טמא. ול\"נ איפכא לגרוס בטמא לבד:",
                "<b>שם ד\"ה וכן חיה כו'. </b>והוא מלתא בלא טעמא. ונראה דאישתמיטתיה גמרא חולין (פ\"ה ב') קדושין (נ\"ח) ופרש\"י ותוספות ע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה את שדרכו. </b>אערלה וכה\"כ קאי כ\"פ רש\"י והרמב\"ם. ונראה כוונתם דאתרומה ל\"מ קאי דהא איתא בספ\"ק דפסחים דתעשה זילוף. עי' שבת (כ\"ה) תד\"ה כך. ושאר הנשרפים נמי אמרינן בס\"פ כל התדיר נסכים שנטמאו כו' ושורפן אלמא דבר שמצוה מה\"ת בשריפה אפי' משקה נמי. וכן חמץ לר\"י דיליף מנותר אפי' משקין מחוייב לעשות היסק גדול ולשורפן. לכן ל\"מ קאי רק על ערלה וכה\"כ. וטעמא נ\"ל משום דשרפה דידהו לא כתבה תורה בלשון חיוב רק פן תוקדש. ובזה א\"ש מה שפרש\"י על הא דכהנ\"ש לא יקברו דלמא כו'. שהעלה הגה\"ש בקושיא דתיפוק ליה דמצותו בשרפה ע\"ש. דמשום ערלה וכה\"כ איצטרך לה\"ט ונכון בעז\"ה. ומזה לכאורה קשה לפי' א\"נ שבתוספות שבת שם דתרומה מצותה מן התורה בשרפה דאם כן למה שריא בזילוף. אם לא שיפרשו כדפרישית בסוף פרק קמא דפסחים בס\"ד:"
            ],
            [
                "<b>ברע\"ב ד\"ה אשם תלוי כו' נודע לו שלא חטא כו' </b>כ\"כ רש\"י וכמ\"ק בפירוש הרמב\"ם. משמע דהיכא דלא נודע לו רק שאירע בו פסול אחר כגון נותר או טומאה או שנשחט חל\"ז וחל\"מ לכ\"ע בשרפה כשאר קדשים. וצ\"ע דמוכח להדיא בפסחים (ר\"ד כ\"ח) דר\"י פליג אף בגווני שזכרתי וכפרש\"י בעצמו שם וע\"ש בתד\"ה ואתה דיליף ליה מקרא בת\"כ (והוא בצו פרשתא ט' פי\"ג הלכה ה' והק\"א הבין שם הת\"כ כפרש\"י דהכא). וגם לשון המשנה עצמה מוכח כן דקאי על נשחט חו\"ל כו' דסמיך ליה דנודע לו מאן דכר שמיה. וכ\"מ בכריתות (כ\"ד ב') דמשני התם ר\"א תברא מי ששנה זו כו'. משמע דלא אשכח תנאי בהדיא דפליגי בהא. ולפרש\"י הל\"ל הא רבנן והא ר\"י. והא דל\"ק הא רבנן והא ר\"ש דפליגי בחולין שנב\"ע. י\"ל דס\"ל דבהא אפילו חכמים דר\"ש מודו משום דמחזי כזבח פסול. רק דלא ידע לחלק בין א\"ת לאשם ודאי:"
            ],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [
                "<b>בתוי\"ט ד\"ה כה\"ק כו'. </b>ומה\"ט בשר קדש שנטמא או נותר כו' וכן שער נזיר טהור כו'. ול\"ד דבשער נזיר נמי כתיב ונתן על האש כו' וכדפרש\"י לקמן בגמרא:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}