json/Mishnah/Seder Tahorot/Mishnah Oktzin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

{
    "language": "he",
    "title": "Mishnah Oktzin",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "priority": 2.0,
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "משנה עוקצים",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Seder Tahorot"
    ],
    "text": [
        [
            "כל שהוא יד ולא שומר מיטמא. ומטמא. ולא מצטרף. שומר. אף על פי שאינו יד. מיטמא ומטמא. ומצטרף. לא שומר ולא יד. לא מיטמא. ולא מטמא:  ",
            "שרשי השום. והבצלים. והקפלוטות. בזמן שהן לחין. והפיטמא שלהן. בין לחה. בין יבשה. והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכלי שרשי החזרים. והצנון. והנפוס. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר שרש צנון גדול מצטרף. והסיב שלו. אינו מצטרף. שרשי המיתנא והפיגום. וירקות שדה. וירקות גנה. שעקרן לשתלן והשדרה של שבולת. והלבוש שלה. ר' אליעזר אומר אף הסיג של רצפות. הרי אלו מיטמאין ומטמאים ומצטרפין:  ",
            "אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפין. שרשי השום והבצלים. והקפלוטות בזמן שהם יבשים. והעמוד שאינו מכוון כנגד האוכל. ויד הפרכיל. טפח מכאן וטפח מכאן. יד האשכול כל שהוא. וזנב של אשכול שריקנו. ויד המכבד של תמרה. ארבעה טפחים. וקנה של שבולת שלשה טפחים. ויד כל הנקצרים שלשה. ושאין דרכן לקצר. ידיהם ושרשיהם כל שהן. ומלעין של שבולין הרי אלו מיטמאים ומטמאין ולא מצטרפין:  ",
            "אלו לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין. שרשי קולסי הכרוב. וחלפות תרדים. והלפת. את שדרכם ליגזז ונעקרו. ר' יוסי מטמא בכלן. ומטהר בשרשי קולסי הכרוב. והלפת:  ",
            "כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורים. ר' יוסי מטמא. פסיגה של אשכול שריקנה. טהורה. שייר בה גרגיר אחד טמאה. שרביט של תמרה שריקנו טהור. שייר בו תמרה אחת. טמא. וכן בקטניות. שרביט שריקנו. טהור. שייר בו גרגיר אחד טמא. רבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול. ומטמא בשל קטניות. מפני שהוא רוצה במשמושן:  ",
            "עוקצי תאנים. וגרוגרות. והכלוסים. והחרובים הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין. רבי יוסי אומר אף עוקץ דלעת. עוקצי האגסין. והקרוסטמלין. והפרישין. והעוזרדין. עוקץ דלעת טפח. עוקץ קונרס. טפח. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר טפחיים. הרי אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפים. ושאר כל העוקצים. לא מיטמאין. ולא מטמאין:  "
        ],
        [
            "זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים. לפי שלא כבשן אלא למראה. כשות של קשות. והנץ שלה טהורה. רבי יהודה אומר כל זמן שהיא לפני התגר. טמאה:  ",
            "כל הגלעינין מיטמאות. ומטמאות. ולא מצטרפות. גלעינה של רוטב אף על פי יוצאה מצטרפת. של יבשה אינה מצטרפת. לפיכך חותל של יבשה מצטרף. ושל רוטב אינו מצטרף. גלעינה שמקצתה יוצאה שכנגד האוכל מצטרף. עצם שיש עליו בשר שכנגד האוכל מצטרף. היה עליו מצד אחד. רבי ישמעאל אומר רואין אותו כאילו הוא מקיפו בטבעת. וחכמים אומרים שכנגד האוכל. מצטרף. כגון הסיאה. והאזוב. והקורנית:  ",
            "הרמון והאבטיח. שנימוק מקצתו. אינו מצטרף. שלם מכאן ומכאן. ונימוק מן האמצע. אינו מצטרף. הפטמא של רמון מצטרפת. והנץ שלו. אינו מצטרף. ר' אליעזר אומר אף המסרק טהור:  ",
            "כל הקליפין. מיטמאות. ומטמאות. ומצטרפות. רבי יהודה אומר שלשה קלופין בבצל. הפנימית. בין שלמה. בין קדורה. מצטרפות. האמצעית שלמה מצטרפת. וקדורה אינה מצטרפת. והחיצונה בין כך ובין כך טהור:  ",
            "המחתך לבשל. אף על פי שלא מירק אינו חבור. לכבוש. ולשלוק. ולהניח על השלחן. חבור. התחיל לפרק אוכל שהתחיל בו אינו חבור. האגוזים שאמנן הבצלים שחמרן הרי אלו חבור. התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים. אינו חבור. האגוזים והשקדים חבור עד שירסס:  ",
            "ביצה מגולגלת. עד שיגוס. ושלוקה. עד שירסס. עצם שיש בו מוח חבור. עד שירסס. הרמון שפרדו חבור. עד שיקיש עליו בקנה. כיוצא בו שלל הכובסין. והבגד שהוא תפור בכלאים. חבור עד שיתחיל להתיר:  ",
            "עלי ירקות ירוקים. מצטרפין. ולבנים אינן מצטרפין. ר' אליעזר בר צדוק אומר הלבנים מצטרפין בכרוב. מפני שהן אוכל. ובחזרים מפני שהן משמרין את האוכל:  ",
            "עלי בצלים. ובני בצלים. אם יש בהן ריר. משתערין בכמות שהן. אם יש בהן חלל. ממעך את חללן. פת ספוגנית. משתערת בכמות שהיא. אם יש בה חלל. ממעך את חללה. בשר העגל שנתפח. ובשר זקנה שנתמעט. משתערין בכמות שהן:  ",
            "קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ. טהורה. אמר ר' שמעון מה טיבה ליטהר. אלא הטמא בטומאתו. והטהור יאכל:  ",
            "כלי גללים. וכלי אדמה. שהשרשים יכולין לצאת בהן. אינם מכשירים את הזרעים. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים. ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. כמה הוא שיעורו של נקב. כדי שיצא בו שרש קטן. מלאהו עפר עד שפתו הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז:  "
        ],
        [
            "יש צריכין הכשר. ואינן צריכים מחשבה. מחשבה והכשר. מחשבה ולא הכשר. לא הכשר ולא מחשבה. כל האוכלים המיוחדים לאדם. צריכין הכשר. ואינן צריכים מחשבה: ",
            "החותך מן האדם. ומן הבהמה. ומן החיה. ומן העופות. מנבלת העוף הטמא. והחלב בכפרים. ושאר כל ירקות שדה. חוץ משמרקעים ופטריות. ר' יהודה אומר חוץ מכרישי שדה והרגילה. ונץ החלב. ר' שמעון אומר חוץ מן העכביות. ר' יוסי אומר חוץ מן הכלוסין. הרי אלו. צריכין מחשבה והכשר: ",
            "נבלת. בהמה טמאה בכל מקום ונבלת העוף הטהור בכפרים. צריכין מחשבה. ואינן צריכין הכשר. נבלת בהמה טהורה בכל מקום. ונבלת העוף הטהור והחלב בשווקים אינן צריכין מחשבה. ולא הכשר. ר' שמעון אומר אף הגמל. והארנבת. והשפן. והחזיר: ",
            "השבת משנתן טעמו בקדרה אין בו משום תרומה. ואינו מטמא טומאת אוכלים. לולבי זרדים ושל עדל ועלי הלוף השוטה. אינן מיטמאין טומאת אוכלים. עד שימתוקו. ר' שמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהם: ",
            "הקושט. והחמס וראשי בשמים התיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע נלקחים בכסף מעשר. ואינן מטמאין טומאת אוכלין דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יוחנן בן נורי. אם נלקחים בכסף מעשר. מפני מה אינן מטמאין טומאת אוכלים. ואם אינן מטמאין טומאת אוכלים אף הם לא ילקחו בכסף מעשר: ",
            "הפגין והבוסר ר' עקיבא מטמא טומאת אוכלין. ר' יוחנן בן נורי אומר משיבואו לעונות המעשרות. פריצי זיתים וענבים. בית שמאי מטמאין. ובית הלל מטהרין. הקצח בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין. וכן למעשרות: ",
            "הקור הרי הוא כעץ לכל דבר. אלא שהוא נלקח בכסף מעשר. כפניות אוכלין. ופטורות מן המעשרות: ",
            "דגים מאימתי מקבלין טומאה. בית שמאי אומרים משיצודו. ובית הלל אומרים משימותו. ר' עקיבא אומר אם יכולין לחיות. יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה. רבי יהודה מטהר וחכמים אומרים אם יכול לחיות. תבואה שנעקרה. ומעורה אפילו בשרש קטן טהורה: ",
            "חלב בהמה טהורה. אינו מיטמא טומאת נבלות. לפיכך הוא צריך הכשר. חלב בהמה טמאה. מיטמא טומאת נבלה. לפיכך אינו צריך הכשר. דגים טמאים. וחגבים טמאים. צריכין מחשבה בכפרים: ",
            "כורת דבורים. ר' אליעזר אומר הרי היא כקרקע. וכותבין עליה פרוזבול. ואינה מקבלת טומאה במקומה. והרודה ממנה בשבת. חייב חטאת. וחכמים אומרים אינה כקרקע. ואין כותבים עליה פרוזבול. ומקבלת טומאה במקומה. והרודה ממנה בשבת פטור: ",
            "חלות דבש מאימתי מיטמאות משום משקה. בית שמאי אומרים משיחרחר. בית הלל אומרים משירסק: ",
            "אמר ר' יהושע בן לוי עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות. שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן. ה' יברך את עמו בשלום: "
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah"
    ]
}