File size: 116,380 Bytes

9fdee51

{
    "language": "he",
    "title": "Bartenura on Pirkei Avot",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "ברטנורא על משנה אבות",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Rishonim on Mishnah",
        "Bartenura",
        "Seder Nezikin"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "<b>משה קבל תורה מסיני.</b> אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג״כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני:",
                "<b>מסיני.</b> ממי שנגלה בסיני:",
                "<b>לזקנים.</b> שהאריכו ימים אחרי יהושע. ואותם הזקנים לזקנים אחרים עד שהגיעו לתחלתם של נביאים שהן עלי הכהן ושמואל הרמתי:",
                "<b>לאנשי כנסת הגדולה.</b> מאה ועשרים זקנים היו. זרובבל שריה רעליה מרדכי בלשן, שהיו בימי עזרא כשעלו מן הגולה בבית שני. ומכללם, חגי זכריה ומלאכי ונחמיה בן חכליה וחבריהם. ונקראו כנסת הגדולה לפי שהחזירו העטרה ליושנה [יומא ס״ט ע״ב] שמשה אמר (דברים י׳) האל הגדול הגבור והנורא, באו ירמיה ודניאל ולא אמרו גבור ונורא, והם החזירום כבתחלה, לפי שאמרו הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו, שאלמלא כן היאך אומה כזו יכולה להתקיים בפני כמה אומות:",
                "<b>הם אמרו שלשה דברים.</b> הרבה דברים אמרו, אלא שלשה דברים הללו אמרו [הן] שיש בהם קיום התורה:",
                "<b>הוו מתונים בדין.</b> שאם בא דין לפניך פעם ושתים ושלש, לא תאמר דין זה כבר בא לפני ושניתי ושלשתי בו, אלא הוו מתונים, כלומר ממתינים קודם שתפסקו הדין:",
                "<b>והעמידו תלמידים הרבה.</b> לאפוקי מרבן גמליאל דאמר [ברכות כ״ח ע״א] כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, קמ״ל שמלמדין תורה לכל אדם ואין צריך לבדוק אחריו. ובלבד שלא יהיה ידוע מענינו שמעשיו מקולקלים וסאני שומעניה. אי נמי אשמועינן [יבמות ס״ב ע״ב] שאם העמיד תלמידים בבחרותו יעמיד תלמידים בזקנותו, דכתיב (קהלת י״א) בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך:",
                "<b>ועשו סייג לתורה.</b> גדר שלא יבא ליגע באיסור תורה, כגון שניות לעריות, ושבות לשבת. דכתיב (ויקרא י״ח) ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי: "
            ],
            [
                "<b>משיירי.</b> משיורי. שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו. והוא היה כהן גדול אחר עזרא:",
                "<b>הוא היה אומר.</b> כלומר כך היה מרגלא בפומיה תמיד. וכן כל רבי פלוני אומר, הוא היה אומר, שבמסכתא זו, פירושן היה רגיל לומר כן תמיד:",
                "<b>העולם עומד.</b> לא נברא העולם אלא בשביל שלשה דברים הללו:",
                "<b>על התורה.</b> שאלמלי לא קבלו ישראל את התורה לא נבראו שמים וארץ, דכתיב (ירמיה ל״ג) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי [שבת פ״ח ע״א]:",
                "<b>ועל העבודה.</b> עבודת הקרבנות. שכך שנינו במסכת תענית [כ״ז ע״ב], שאלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. ומצינו שבשביל הקרבנות שהקריב נח נשבע [הקדוש ברוך הוא] שלא יביא מבול לעולם. הרי שהעולם עומד על הקרבנות:",
                "<b>ועל גמילות חסדים.</b> דכתיב (תהלים פ״ט) עולם חסד יבנה. וגמילות חסדים הוא, לשמח חתנים, ולנחם אבלים, ולבקר חולים, ולקבור מתים, וכיוצא בזה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>פרס.</b> לשון ערך. בערכך, מתרגמינן פורסניה. והוא מה שאדם נותן למי שעבד אותו והוא אינו חייב בדין ליתן לו כלום, כמו מה שיתן אדם לבנו קטן או לאשתו או לעבדו מפני קורת רוח שעשו לו. ואפילו לתקות פרס כזה לא יעבוד אדם את בוראו, אלא מאהבה בלבד:",
                "<b>ויהי מורא שמים עליכם.</b> אע״פ שאתה עובד מאהבה עבוד ג״כ מיראה. שהעובד מאהבה זריז במצות עשה, והעובד מיראה נזהר ממצות לא תעשה, ונמצאת דעבודתו שלימה. וכן אמרו חז״ל, עבוד מאהבה עבוד מיראה. עבוד מאהבה, שאם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא. עבוד מיראה, שאם באת לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט:\n\n"
            ],
            [
                "<b>יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים.</b> כל התנאים הנזכרים בפרק זה זוג זוג פלוני ופלוני קבלו מפלוני ופלוני, הראשון מהם נשיא והשני אב בית דין:",
                "<b>יהי ביתך בית ועד לחכמים.</b> כשירצו החכמים להתקבץ ולהוועד, יהיה ביתך מוכן לדבר זה, שיהיו רגילים לומר נתקבץ בבית של פלוני. שאי אפשר שלא תלמוד מהם איזה דבר חכמה. משלו משל למה הדבר דומה, לנכנס לחנותו של בשם, אע״פ שלא לקח כלום, מ״מ ריח טוב קלט והוציא עמו:",
                "<b>והוי מתאבק בעפר רגליהם.</b> כלומר שתלך אחריהם. שהמהלך מעלה אבק ברגליו, וההולך אחריו מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו. פירוש אחר, שתשב לרגליהם על הארץ. שכך היו נוהגים שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על גבי קרקע:",
                "<b>והוי שותה בצמא את דבריהם.</b> כאדם צמא ששותה לתאבון, ולא כאדם שבע שקץ במזונו שמואס אפילו בדברים הערבים וטובים: "
            ],
            [
                "<b>יהי ביתך פתוח לרוחה.</b> כביתו של אברהם אבינו ע״ה שהיה פתוח לארבע רוחות העולם, כדי שלא יצטרכו האורחים להקיף למצוא הפתח:",
                "<b>ויהיו עניים בני ביתך.</b> ולא יקנה עבדים לשמשו. מוטב שיהנו ישראל מנכסיו ולא זרע כנען הארור:",
                "<b>באשתו אמרו.</b> מדקאמר עם האשה ולא אמר עם אשה, למדנו שבאשתו אמרו. אית דמפרשי, באשתו נדה בלבד, שלא יבוא לידי הרגל עבירה. ומדברי המשנה נראה, דאפילו באשתו טהורה. וכן אמרו חז״ל [חגיגה ה׳] מגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין. אלא א״כ צריך לפייסה לדבר מצוה, כגון רב דשח ושחק ועשה צרכיו:",
                "<b>מכאן אמרו חכמים.</b> רבינו הקדוש שסידר המשניות כתבה, מדברי חכם זה שאמר ואל תרבה שיחה עם האשה למדו חכמים לומר, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו. מצאתי כתוב, כשאדם מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני, היא מלמדתו לחרחר ריב, כגון קורח שסיפר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלוים תנופה, והביאתו בדבריה לידי מחלוקת. אי נמי, מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה, וזה גורם רעה לעצמו:",
                "<b>ובוטל מדברי תורה.</b> שנמשך אחר דברים בטלים ואינו עוסק בתורה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>עשה לך רב.</b> רמב״ם פירש, אע״פ שאינו ראוי להיות לך רב, עשה אותו רב עליך ולא תלמוד בינך לבין עצמך. ואני שמעתי, עשה לך רב, שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר. ואע״ג דבמסכת עבודה זרה [דף י״ט] אמרו הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, כבר פירשו ואמרו הני מילי בסברא, שטוב לו לשמוע סברת הרבים, אבל לענין גמרא, מחד רב מעלי, כי היכי דלא לפגום לישניה:",
                "<b>וקנה לך חבר.</b> ואפילו אתה צריך לקנותו בדמים יקרים ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו. אבל ברב לא שייך לומר קנה לך רב, שהרב צריך ללמד בחנם:",
                "<b>והוי דן את כל האדם לכף זכות.</b> כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן. כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם צדיק אם רשע ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה, מדת חסידות היא לדונו לכף זכות. אבל אדם שהוחזק ברשע, מותר לדונו לחובה, שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו [שבת צ״ז], מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה:  "
            ],
            [
                "<b>הרחק משכן רע.</b> שלא תלמוד ממעשיו. ועוד, שלא תלקה עמו במפלתו, דאוי לרשע ואוי לשכנו:",
                "<b>ואל תתחבר לרשע.</b> שכך אמרו חכמים, כל המתדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם. למה הדבר דומה, לנכנס לביתו של בורסי, אע״פ שלא לקח ממנו כלום מ״מ ריח רע קלט והוציא עמו:",
                "<b>ואל תתיאש מן הפורענות.</b> שלא תאמר רשע זה מעשיו מצליחין אלך ואדבק עמו הואיל והשעה משחקת לו, לכך אמר ואל תתיאש מן הפורענות, כלומר דע שמהרה תבא עליו פורענות כי פתאום יבוא אידו:\n\n"
            ],
            [
                "<b>אל תעש עצמך כעורכי הדיינין.</b> כאותן אנשים שעורכים ומסדרים טענות בעלי הדין לפני הדיינים. שאסור לאדם לגלות דינו לאחד מבעלי הדין ולומר לו עשה כך בשביל שתזכה בדינך, ואע״פ שיודע שהדין עמו. פירוש אחר, כעורכי הדיינין, כגדולי הדיינין. ובתלמיד היושב לפני רבו מדבר, שלא יעשה עצמו כגדולי הדיינים לדבר לפני רבו כפוסק את הדין. עורכי, לשון ערכאות של נכרים [גיטין ט׳ ע״ב י׳ ע״ב] ערכאות של בית דוד. ומפי אחרים שמעתי, אל תעש עצמך כגדולי הדיינים לכוף בעלי דינים שיבואו לדין לפניך:",
                "<b>יהיו בעיניך כרשעים.</b> שלא יטה לבך לאחד מהם לומר איש פלוני חשוב הוא ולא יטעון טענת שקר. שאם אתה אומר כן, אין אתה רואה לו חובה:",
                "<b>כשקבלו עליהם את הדין.</b> שלא תחשוד החייב לומר גזלן היה זה. אלא תאמר שמא טועה היה ולא נתכוין לגזול. אי נמי, נתחייב אחד מהם שבועה ונשבע, לא תאמר לשקר נשבע:\n\n"
            ],
            [
                "<b>והוי זהיר בדבריך.</b> שלא יאמר הדיין שמא כך וכך היה מעשה, או אם היה הדבר כך היה פלוני זכאי, ומתוך דברים הללו לומד בעל הדין או העדים לומר דבר שלא היה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>שמעיה ואבטליון.</b> גרי צדק היו, ומבני בניו של סנחריב הם. ושמעתי שמפני שהיה אבטליון אב בית דין נקרא בשם זה, שפירושו אב לקטנים. כי טליא בלשון ארמי, קטן, כמו [מגילה ה׳. ע״ב] א״ר יוחנן כד הוינא טליא, כשהייתי קטן. לייתו טליא וטלייתא [יבמות קי״ד ע״א] יביאו קטן וקטנה. אף כאן אבטליון אביהן של יתומים קטנים:",
                "<b>אהוב את המלאכה.</b> אפילו יש לו במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה. שהבטלה מביאה לידי שיעמום [כתובות נ״ט ע״ב]:",
                "<b>ושנא את הרבנות.</b> ולא תאמר אדם גדול אני וגנאי לי לעסוק במלאכה. דאמר ליה רב לרב כהנא [פסחים קי״ג ע״א], פשוט נבלתא בשוק וטול אגרא, ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וסניא בי מלתא. פירוש אחר, ושנא את הרבנות, התרחק מלנהוג שררה על צבור, שהרבנות מקברת את בעליה:",
                "<b>ואל תתודע לרשות.</b> כדי ליטול רבנות על ידיה. אי נמי, אל תתודע לרשות, שלא יעבירוך על דעת קונך, כמו שאירע לדואג האדומי. לרשות. השררה קרויה רשות, מפני שהרשות בידה לעשות כרצונה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הזהרו בדבריכם.</b> שלא תניחו מקום למינים לטעות בדבריכם:",
                "<b>שמא תחובו חובת גלות.</b> כלומר, אע״פ שבמקום שאתם בו אין שם מינים, יש לחוש שמא יגרום החטא ותתחייבו גלות, ותגלו למקום שיש שם אנשים שמראים פנים בתורה שלא כהלכה, והם כינוי למים הרעים, ויבינו מתוך דבריכם דברים שאינם הגונים וישתו התלמידים הבאים אחריכם מאותם דברים דברי מינות וימותו בעונם:",
                "<b>ונמצא שם שמים מתחלל.</b> שישארו אותן דעות בטלות בעולם. כמו שקרה לאנטיגנוס איש סוכו עם צדוק ובייתוס תלמידיו, שאמר להם אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, ואמרו הם, אפשר פועל עושה מלאכה כל היום וטורח ולערב אינו מקבל פרס. ויצאו למינות הם ותלמידיהם, ונקראים צדוקים ובייתוסים עד היום:  "
            ],
            [
                "<b>הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום.</b> פירשו באבות דרבי נתן, כיצד היה אהרן אוהב שלום, כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים היה הולך לכל אחד מהם שלא מדעת חברו ואומר לו, ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על שחטא לך והוא אמר לי שאבא אליך שתמחול לו, ומתוך כך כשהיי פוגעים זה בזה היו מנשקים זה את זה. וכיצד היה מקרב את הבריות לתורה, כשהיה יודע באדם שעבר עבירה היה מתחבר עמו ומראה לו פנים צהובות, והיה אותו אדם מתבייש ואומר אילו היה יודע צדיק זה מעשי הרעים כמה היה מתרחק ממני, ומתוך כך היה חוזר למוטב. הוא שהנביא מעיד עליו (מלאכי ב׳) בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון:\n\n"
            ],
            [
                "<b>נגד שמא אבד שמיה.</b> מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה ורבנות, מהרה יאבד שמו, שהרבנות מקברת את בעליה. נגד לשון משיכה. תרגום משכו, נגידו:",
                "<b>ודלא מוסיף.</b> מי שאינו מוסיף על לימודו:",
                "<b>יסיף.</b> יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש שגורסין יאסף, כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו:",
                "<b>ודלא יליף.</b> קשה מדלא מוסיף, הלכך קטלא חייב, כלומר ראוי הוא שיהרגוהו, כמו שאמרו [פסחים מ״ט:] עם הארץ מותר לקרעו כדג, ומגבו:",
                "<b>ודישתמש בתגא.</b> המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו, חלף ועבר מן העולם. תגא בלשון ישמעאל כתר. ויש מפרשים, תג״א ר״ת ת׳למיד ג׳ברא א׳חרינא. שאסור לאדם להשתמש בתלמידים שאינן תלמידיו. ואני שמעתי, ודישתמש בתגא, המשתמש בשם המפורש, חלף ואבד, שאין לו חלק לעולם הבא:\n\n"
            ],
            [
                "<b>אם אין אני לי.</b> אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי:",
                "<b>וכשאני לעצמי.</b> ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה ובמה נחשב הוא כנגד מה שאני חייב לעשות:",
                "<b>ואם לא עכשיו.</b> בעולם הזה:",
                "<b>אימתי.</b> כי אחר המות אי אפשר לזכות עוד. פירוש אחר, אם לא עכשיו בימי הבחרות, אימתי, שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי:\n\n"
            ],
            [
                "<b>עשה תורתך קבע.</b> שיהיה עיקר עסקך ביום ובלילה בתורה, וכשתהיה יגע מן הלמוד תעשה מלאכה. ולא שיהיה עיקר עסקך במלאכה וכשתפנה מן המלאכה תעסוק בתורה. ומצאתי כתוב, עשה תורתך קבע, שלא תחמיר לעצמך ותקל לאחרים, או תחמיר לאחרים ותקל לעצמך, אלא תהא תורתך קבע לך כמו לאחרים, וכן הוא אומר בעזרא [ז׳ י׳] כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה׳ ולעשות וללמד לבני ישראל, כמו שהכין לבו לעשות כך היה מלמד לבני ישראל:",
                "<b>אמור מעט ועשה הרבה.</b> כמו שמצינו באברהם אבינו ע״ה, שאמר תחלה (בראשית י״ח) ואקחה פת לחם, ובסוף ויקח בן בקר רך וטוב:",
                "<b>והוי מקבל את כל האדם.</b> כשאתה מכניס אורחים לביתך לא תתן להם ופניך כבושות בקרקע, שכל הנותן ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן כל מתנות שבעולם מעלין עליו כאילו לא נתן כלום. שלש אזהרות הזהיר שמאי, כנגד שלש מעלות שהזכיר ירמיה, חכם גבור ועשיר. כנגד חכם אמר עשה תורתך קבע, כנגד עשיר אמר אמור מעט ועשה הרבה, כנגד גבור אמר הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, שיכבוש יצרו וילחום כנגד לבו הרע, ושנינו איזהו גבור הכובש את יצרו: "
            ],
            [
                "<b>עשה לך רב.</b> לענין הוראה מדבר עכשיו, אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב, והסתלק מן הספק. ולא תפסוק עליו אתה לבדו. כי הא דרבא כי הוי אתי טרפתא לגביה הוי מכניף לכולהו טבחי דמתא מחסיא, אמר, כי היכי דלמטיין שיבא מכשורא:",
                "<b>ואל תרבה לעשר אומדות.</b> שהמפריש מעשרות מאומד אינו ניצול מן הקלקלה. אם פוחת ממה שראוי ליתן, מעשרותיו מתוקנים ופירותיו מקולקלים. ואם העדיף על שהיה ראוי ליתן, פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים:\n\n"
            ],
            [
                "<b>ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה.</b> מי ששומע חרפתו ושותק:",
                "<b>ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה.</b> ותדע לך שהשתיקה טובה, שאפילו המדרש והדרש והדיבור בתורה שאין לך מדה טובה הימנה, אין עיקר קיבול השכר אלא בשביל המעשה, והדורש ואינו מקיים, נוח לו אם היה שותק ולא היה דורש:",
                "<b>וכל המרבה דברים מביא חטא.</b> שכן מצינו בחוה שהרבתה דברים, ואמרה, אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, והוסיפה נגיעה שלא נאסרה בה, ודחפה נחש עד שנגעה בו, ואמר לה, כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה, ומתוך כך באת לידי חטא שאכלה מן הפרי. הוא ששלמה אומר (משלי ל׳) אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת:\n\n"
            ],
            [
                "<b>העולם עומד.</b> ישובן של בני אדם מתקיים. אין זה כמו העולם עומד דלעיל:",
                "<b>על הדין.</b> לזכות את הזכאי ולחייב את החייב:",
                "<b>ועל האמת.</b> שלא ישקרו איש בעמיתו:",
                "<b>ועל השלום.</b> בין המלכיות, ובין אדם לחבירו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>רבי אומר.</b> שיבור. שיברור:",
                "<b>כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.</b> שיהא נוח לו, ויהיו נוחין בני אדם ממנו. וזה יהיה, כשילך בכל המדות בדרך האמצעי ולא יטה לאחד משני הקצוות. שאם הוא כילי ביותר, יש תפארת לו, שאוסף ממון הרבה, אבל אין בני אדם מפארין אותו במדה זו. ואם הוא מפזר יותר מן הראוי, בני אדם המקבלים ממנו מפארים אותו, אבל אינו תפארת לעושיה ואינו נוח לו, שהוא בא לידי עניות בשביל כך. אבל מדת הנדיבות שהיא אמצעית בין הכילות והפיזור, היא תפארת לעושיה, ששומר את ממונו ואינו מפזר יותר מן הראוי. ותפארת לו מן האדם, שבני אדם מפארים אותו שנותן כמו שראוי לו ליתן. וכן הדין בכל שאר המדות:",
                "<b>שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.</b> לא נתפרש בתורה שכר המקיים מצות עשה, ולא עונש המבטל מעשותן. דאילו עונשן של מצות לא תעשה מפורשין הן, סקילה, שריפה, הרג, וחנק, כרת, ומיתה בידי שמים, ומלקות. העונש הקל לעבירה קלה, והחמור לחמורה:",
                "<b>והוי מחשב הפסד מצוה.</b> מה שאתה מפסיד מסחורתך וממונך מפני עסק המצוה, כנגד השכר שיעלה לך ממנה בעולם הזה או בעולם הבא, שיהיה יותר מאותו הפסד:",
                "<b>ושכר עבירה.</b> הנאה שאתה נהנה בעבירה, כנגד הפסד שעתיד לבוא לך ממנה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>דרך ארץ.</b> מלאכה או סחורה:",
                "<b>שיגיעת שניהם משכחת עון.</b> שהתורה מתשת כחו של אדם, והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף, ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו:",
                "<b>וכל תורה שאין עמה מלאכה.</b> ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:",
                "<b>יהיו עוסקין עמהם לשם שמים.</b> ולא כדי ליטול עטרה לומר כך וכך עשיתי בשביל הציבור:",
                "<b>שזכות אבותם מסייעתן.</b> שזכות אבותן של ציבור וצדקתן העומדת לעד היא המסייעת אל העוסקין עמהן להוציא לאור צדקן, ולא מצד טוב השתדלותן של העוסקים:",
                "<b>ואתם מעלה אני עליכם שכר.</b> אע״פ שאין הדבר בא לידי גמר טוב מצד מעשיכם אלא בשביל זכות אבותם של ציבור, מעלה אני עליכם שכר כאילו אתם עשיתם הישועה הזאת בישראל, הואיל ואתם עוסקים לשם שמים. פירוש אחר, כל העוסקים עם הציבור להכריח ולכוף את הצבור לדבר מצוה לצדקה או לפדיון שבויים, יהיו עוסקים עמהם לשם שמים, שזכות אבות של צבור מסייעתן לתת מה שפסקו עליהם ואפילו ממון הרבה, והצדקה שיעשו תעמוד להם לעד. ואתם המתעסקים לכוף את הצבור למצוה זו, מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם זאת המצוה מממונכם ממש. ורמב״ם פירש, ואתם מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם, אם בשעה שאתם עוסקים עם הציבור נתבטלתם מעשיית איזו מצוה בשביל עסקי הציבור, מעלה אני עליכם שכר כאילו עשיתם אותה מצוה שנתבטלתם ממנה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הוו זהירים ברשות.</b> אתם המתעסקים בצרכי ציבור, אע״פ שאתם צריכים להתוודע לרשות כדי לפקח על עסקי רבים, הוו זהירים וכו׳:\n\n"
            ],
            [
                "<b>עשה רצונו כרצונך.</b> פזר ממונך בחפצי שמים, כרצונך, כאילו פזרת אותם בחפציך. שאם עשית כן יעשה רצונך כרצונו, כלומר יתן לך טובה בעין יפה:",
                "<b>כדי שיבטל רצון אחרים.</b> יפר עצת כל הקמים עליך לרעה. ואני שמעתי, שאין זה אלא דרך כבוד כלפי מעלה, והרי הוא כאילו כתוב כדי שיבטל רצונו מפני רצונך. כאותה שאמרו בפרק במה אשה (שבת דף ס״ג ע״א) כל העושה מצוה כתקנה אפילו גזר דין של שבעים שנה מתבטל מעליו:",
                "<b>אל תפרוש מן הציבור.</b> אלא השתתף בצרתם. שכל הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמת הציבור [תענית י״א ע״א]:",
                "<b>ואל תאמן בעצמך עד יום מותך.</b> שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי [ברכות כ״ט ע״א]:",
                "<b>ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.</b> אם ראית חברך שבא לידי נסיון ונכשל, אל תדינהו לחובה עד שתגיע לידי נסיון כמותו ותנצל:",
                "<b>ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להשמע.</b> כלומר, לא יהיו דבריך מסופקים שאי אפשר להבינם בתחלה ובעיון ראשון, ותסמוך שאם יעמיק השומע בהם לבסוף יבינם. כי זה יביא בני אדם לטעות בדבריך, שמא יטעו ויצאו למינות על ידך. פירוש אחר, לא תגלה סודך אפילו בינך לבין עצמך ותאמר שאין כאן מי שישמעך, לפי שסופו להשמע, כי עוף השמים יוליך את הקול. והגירסא היא לפי פירוש זה, שסופו להשמע. אבל רש״י גורס, ואל תאמר דבר שאפשר לשמוע שסופו להשמע. ובדברי תורה מדבר, אל תאמר על דבר תורה שאתה יכול לשמוע עכשיו שתשמע אותו לבסוף, אלא הט אזניך ושמע מיד:",
                "<b>לכשאפנה.</b> מעסקי, אעסוק בתורה: "
            ],
            [
                "<b>בור.</b> ריק מכל דבר, ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע. והוא גרוע מעם הארץ. תרגום והאדמה לא תשם [בראשית מ״ז], וארעא לא תבור:",
                "<b>ולא עם הארץ חסיד.</b> אבל ירא חטא אפשר שיהיה, שהרי הוא בקי בטיב משא ומתן:",
                "<b>ולא הביישן למד.</b> שהמתבייש לשאול שמא ילעיגו עליו, ישאר תמיד בספקותיו:",
                "<b>ולא הקפדן.</b> הרב שמקפיד על התלמידים כששואלים אותו, לא ילמד כראוי. אלא צריך שיסביר פנים בהלכה לתלמידיו:",
                "<b>ולא כל המרבה בסחורה מחכים.</b> דכתיב (דברים ל), ולא מעבר לים היא, אין התורה מצויה באותם שהולכים מעבר לים [עירובין נ״ה ע״א]:",
                "<b>ובמקום שאין אנשים.</b> לישב בראש ולהורות הוראות:"
            ],
            [
                "<b>על דאטפת אטפוך.</b> רשע היית ומלסטם את הבריות ומציפן בנהר, ובאותה מדה מדדו לך:",
                "<b>וסוף מטיפיך יטופון.</b> שלא היה הדבר מסור בידן להרגך, אלא לבית דין, והקב״ה מסרך בידן שמגלגלים חובה ע״י חייב, ועתיד הוא אח״כ לתבוע מהן מיתתך:\n\n"
            ],
            [
                "<b>מרבה בשר מרבה רמה.</b> המרבה באכילה ושתיה עד שנעשה שמן ובעל בשר, מרבה עליו רמה בקבר, וקשה רמה למת כמחט בבשר החי. וקמשמע לן האי תנא, שכל ריבויין קשים לאדם חוץ מריבוי תורה וחכמה וצדקה:",
                "<b>מרבה דאגה.</b> שמא יגזלוהו מבית המלך או שמא יבואו עליו לסטים ויהרגוהו. וחסיד אחד היה מתפלל, המקום יצילני מפיזור הנפש. ושאלו ממנו מהו פיזור הנפש, אמר להם שיהיו לו נכסים מרובים מפוזרים במקומות הרבה וצריו לפזר נפשו לחשוב לכאן ולכאן:",
                "<b>מרבה נשים מרבה כשפים.</b> סדרא נקיט ואזיל. בתחלה אדם מקשט עצמו ואוכל ושותה ומרבה בשר, ואח״כ מבקש להרבות נכסים, ולאחר שהרבה נכסים ורואה שיש בידו סיפוק לפרנס נשים רבות הוא מרבה לו נשים, ולאחר שהרבה נשים כל אחת צריכה שפחה שתשמשנה הרי מרבה שפחות, וכיון שיש לו בני בית מרובין צריך לשדות וכרמים לספק יין ומזון לבני ביתו ומרבה עבדים לעבוד השדות והכרמים. לכך הן שנויין בסדר זה:",
                "<b>מרבה תורה מרבה חיים.</b> דכתיב (דברים ל׳) כי היא חייך ואורך ימיך:",
                "<b>מרבה חכמה.</b> שנותן טעם לדבריו, והסברות שלו מתישבות על לב השומעין:",
                "<b>מרבה ישיבה.</b> הרבה תלמידים מתקבצים ובאים לשמוע סברותיו. ואית דגרסי, מרבה ישיבה מרבה חכמה, מי שמרבה בתלמידים, התלמידים מחדדים אותו ומרבין ומוסיפין על חכמתו:",
                "<b>מרבה עצה.</b> מי שמרבה ליטול עצה. מרבה תבונה. מבין דבר מתוך דבר מעצות שיועציו נותנים לו:",
                "<b>מרבה צדקה מרבה שלום.</b> שנאמר (ישעיה ל״ב) והיה מעשה הצדקה שלום:"
            ],
            [
                "<b>אל תחזיק טובה לעצמך.</b> לומר הרבה תורה למדתי. ולפי שהוא לא הניח לא מקרא ולא משנה הלכה ואגדה שלא למד [סוכה כ״ח ע״א, בבא בתרא קל״ד ע״א] היה אומר כן:",
                "<b>בור סוד.</b> גרסינן, ולא בור סיד. כלומר, כבור טוח בסיד:",
                "<b>שאינו מאבד טפה.</b> כך הוא אינו שוכח דבר אחד מתלמודו:",
                "<b>אשרי יולדתו.</b> מאושר במדות טובות עד שכל העולם אומרים עליו אשרי מי שילדתו. ויש אומרים, על שם שהיא גרמה לו שיהא חכם, שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם, ומיום שנולד לא הוציאה ערשתו מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה:",
                "<b>חסיד.</b> שעושה לפנים משורת הדין:",
                "<b>ירא חטא.</b> מחמיר על עצמו ואוסר עליו דברים המותרים, מיראתו שמא יבא לידי חטא. דאם לא כן מאי רבותיה, אפילו עם הארץ אפשר להיות ירא חטא:",
                "<b>מעין המתגבר.</b> לבו רחב ומוסיף פלפול וסברות מדעתו:",
                "<b>אבא שאול אומר משמו.</b> של רבן יוחנן בן זכאי:",
                "<b>ואלעזר בן ערך בכף שניה.</b> מצאתי כתוב, דאבא שאול לא נחלק על ת״ק, ושני הדברים אמרם רבן יוחנן בן זכאי, ושניהם אמת, דלענין הבקיאות והזכרון היה רבי אליעזר מכריע, ולענין החריפות והפלפול היה רבי אלעזר בן ערך מכריע:  "
            ],
            [
                "<b>עין טובה.</b> מסתפק במה שיש לו ואינו מבקש דברים יתירים ואינו מקנא כשרואה שיש לחבריו יותר ממנו:",
                "<b>חבר טוב.</b> שמוכיחו כשרואה אותו עושה דבר שאינו הגון:",
                "<b>שכן טוב.</b> מצוי אצלו בין ביום בין בלילה, ואילו חבר טוב אינו מצוי אצלו בכל עת:",
                "<b>הרואה את הנולד.</b> צופה ומביט במה שעתיד להיות, ומתוך כך נמצא מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה:",
                "<b>לב טוב.</b> לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות. ואע״פ שיש לפעולות איברים מיוחדים, מכל מקום הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב, לפיכך אמר ר׳ אלעזר לב טוב. ומפני זה אמר ר׳ יוחנן בן זכאי רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם:",
                "<b>איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם.</b> הוצרך לשאול מהם זה, ולא הבין מתוך דבריהם הראשונים שהדרך הרעה היא הפך הדרך הטובה, לפי שלא כל מה שהוא טוב יהיה הפכו רע, כי מדת החסידות והוא העושה לפנים משורת הדין היא טובה, ומי שאינו חסיד ומעמיד דבריו על דין תורה אינו רע, ואפשר היה לומר, שאם ההסתפקות והיא עין טובה היא דרך טובה, בקשת היתרונות אינו דרך רעה, לפי שאינו מזיק לשום אדם בזה, וכן בשאר המדות. לפיכך הוצרך לשאול מהם איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם:",
                "<b>הלוה ואינו משלם.</b> הוא הפך הרואה את הנולד, שאם לא ישלם לא ימצא מי שילונו ויהיה מוטל ברעב. ולא אמר סתם, מי שאינו רואה את הנולד, לפי שאפשר לאדם שאינו רואה את הנולד שלא יבוא לידי תקלה, שיציל עצמו בבוא הנולד ההוא:",
                "<b>וצדיק חונן ונותן.</b> הקב״ה שהוא צדיקו של עולם חונן ונותן למלוה מה שלוה זה ממנו ולא פרע לו, נמצא הלוה נשאר חייב למקום: "
            ],
            [
                "<b>הם אמרו שלשה דברים.</b> בדרך ארץ ובמוסרים ובמדות. דאילו בענין האסור והמותר והפטור והחייב, דברים הרבה אמרו. אי נמי, אלו השלשה דברים הוי מרגלא בפומייהו תמיד:",
                "<b>יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך.</b> ואימתי יהא זה כשלא תהי נוח לכעוס, שאם אתה נוח לכעוס אי אפשר שלא תזלזל בכבוד חברך. הרי דבור אחד. ושוב יום אחד לפני מיתתך, הרי שנים. והשלישי, הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים וכו׳:",
                "<b>שוב יום אחד לפני מיתתך.</b> לפי שאין אדם יודע אימתי ימות, יעשה תשובה היום שמא ימות למחר:",
                "<b>והוי זהיר בגחלתן.</b> שלא תנהג בהן קלות ראש:",
                "<b>שלא תכוה.</b> שלא תיענש על ידן:",
                "<b>נשיכת שועל.</b> רפואתו קשה, לפי ששיניו דקות עקומות ועקושות וצריך הרופא לחתוך הבשר. באזמל ולהרחיב הנשיכה:",
                "<b>עקיצת עקרב.</b> קשה מנשיכת נחש:",
                "<b>ולחישתן.</b> דיבורן:",
                "<b>לחישת שרף.</b> כהבל היוצא מפי השרף, ששורף בשעה שהוא לוחש. פירוש אחר, השרף הזה אינו מקבל לחש כשאר נחשים, כדכתיב (תהלים נ״ח) אשר לא ישמע לקול מלחשים, כך תלמיד חכם אם תקניטנו ותבוא לפייסו אינו מקבל פיוס: "
            ],
            [
                "<b>עין הרע.</b> כמו עין רעה. שאינו מסתפק במה שיש לו ומחזר אחר דברים אחרים. ויש מפרשים עין הרע, שמכניס עין הרע בממון חבירו או בבניו ומזיק לו:",
                "<b>ושנאת הבריות.</b> שנאת חנם. ורמב״ם פירש, שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי. ואני שמעתי, אדם קשה שמביא עליו שנאת הבריות וגורם שהכל שונאים אותו: "
            ],
            [
                "<b>התקן עצמך ללמוד תורה.</b> שלא תאמר הואיל ואבי חכם ואבי אבי חכם, תורה חוזרת לאכסניא שלה ואיני צריך לבקש אחריה:",
                "<b>וכל מעשיך יהיו לשם שמים.</b> אף בשעה שאתה עוסק באכילה ושתיה ובדרך ארץ לא תתכוין לההנות גופך, אלא שתהיה בריא לעשות רצון קונך:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הוי זהיר בקריאת שמע.</b> לקרותו בעונתו. וכן בתפלה, להתפלל כל תפלה ותפלה בעונתה:",
                "<b>קבע.</b> כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה. אי נמי, קבע, כאדם שקבוע לו לקרוא פרק אחד פרשה אחת, שאומר אותה בקריאה בעלמא, ואינו אומרה בלשון תחנונים כאדם שמבקש רחמים:",
                "<b>כי אל חנון ורחום הוא.</b> רוצה בתחנונים, ועל ידי התחנונים הוא מרחם מיד:",
                "<b>ואל תהי רשע בפני עצמך.</b> אל תעשה דבר שהיום ולמחר תרשיע את עצמך בו. והרמב״ם פירש, אל תהי רשע בעיניך כלומר לא תחזיק עצמך כרשע, שמתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי. ואני שמעתי, אל תהי רשע בדבר זה שתפרוש מן הצבור ותעמוד בפני עצמך:\n\n"
            ],
            [
                "<b>לאפיקורוס.</b> לשון הפקר, שמבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר. אי נמי, משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה על שמבזה את התורה או לומדיה:",
                "<b>ודע לפני מי אתה עמל.</b> בתשובה זו שאתה משיב לאפיקורוס. שלא יפתה לבך לנטות לדעתו:\n\n"
            ],
            [
                "<b>היום קצר.</b> חיי העולם הזה קצרים הם:",
                "<b>והמלאכה מרובה.</b> התורה ארוכה מארץ מדה:",
                "<b>ובעל הבית דוחק.</b> שנאמר (יהושע א׳) והגית בו יומם ולילה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>לא עליך המלאכה לגמור.</b> לא שכרך הקב״ה לגמור את כולה כדי שתפסיד שכרך אם לא תגמרנה. ושמא תאמר איני לומד ואיני נוטל שכר, ולא אתה בן חורין ליבטל. על כרחך העול מוטל עליך לעבוד:",
                "<b>לעתיד לבוא.</b> לעולם הבא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>עקביא.</b> מטפה סרוחה. טפת שכבת זרע. ואע״פ שבשעת העבור אינה סרוחה, שאינה מסרחת ברחם האשה עד לאחר שלשה ימים וכשתסריח אינה ראויה להזריע, מכל מקום קרי לה טפה סרוחה מפני שהיא קרובה להסריח מיד כשהיא חוץ למעי האשה. והמסתכל שבא מטפה סרוחה, ניצול מן הגאוה. והמסתכל שעתיד לילך למקום עפר רמה ותולעה, ניצול מן התאוה והחמדה אל הממון. והמסתכל שעתיד ליתן דין וחשבון, פורש מן החטא ואינו נכשל בעבירה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>בשלומה של מלכות.</b> ואפילו של אומות העולם:",
                "<b>חיים בלעו.</b> דכתיב (חבקוק א׳) ותעשה אדם כדגי הים, מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחברו בולע את חבירו [עבודה זרה דף נד ע״ב]:",
                "<b>יראי ה׳ איש אל רעהו.</b> הרי כאן שנים:",
                "<b>וידום.</b> לשון קול דממה דקה, כדרך השונה יחידי שהוא שונה בלחש:",
                "<b>כי נטל עליו.</b> כאילו נתינת כל התורה כולה היתה בעבורו בלבד:"
            ],
            [
                "<b>ולא אמרו עליו דברי תורה.</b> ובברכת המזון שמברכים על השלחן, יוצאין ידי חובתן, וחשוב כאילו אמרו עליו דברי תורה. כך שמעתי:",
                "<b>מזבחי מתים.</b> תקרובת עבודה זרה. דכתיב (תהלים ק״ו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים:",
                "<b>מלאו קיא צואה.</b> ועבודה זרה קרויה צואה, דכתיב (ישעיה ל׳) צא תאמר לו:",
                "<b>בלי מקום.</b> בשביל שלא הזכירו שמו של מקום ברוך הוא על השלחן:",
                "<b>שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה׳</b> מיד כשדיבר בדברי תורה נקרא שלחן אשר לפני ה׳. ויש אומרים מראשו של מקרא הוא יוצא, דכתיב והמזבח עץ שלש אמות, אל תקרי אמות אלא אמות, כמו יש אם למקרא. שלש כנגד תורה נביאים וכתובים, ואמרי לה מקרא משנה ותלמוד. שצריך אדם לדבר בהן על השלחן, ואז קרוי שלחן אשר לפני ה׳. כך פירש רש״י:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי.</b> ומחשב בלבו דברי הבאי:",
                "<b>הרי זה מתחייב בנפשו.</b> לפי שלילה הוא זמן למזיקים, והמהלך בדרך יחידי הוא בסכנה מפני הליסטים וכמה פגעים רעים, ואם היה מחשב בדברי תורה היתה משמרתו:\n\n"
            ],
            [
                "<b>עול מלכות.</b> משא מלך ושרים:",
                "<b>דרך ארץ.</b> עמל וטורח הפרנסה, לפי שמלאכתו מתברכת:",
                "<b>הפורק ממנו עול תורה.</b> האומר קשה עולה של תורה ואיני יכול לסובלה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>עשרה שהיו יושבים בדין.</b> גרסינן:",
                "<b>בעדת אל.</b> ואין עדה פחותה מעשרה, שנאמר במרגלים (במדבר י״ד) עד מתי לעדה הרעה הזאת, יצאו יהושע וכלב, הרי עשרה:",
                "<b>ומנין אפילו חמשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט.</b> שלשה דיינים ושני בעלי דינים:",
                "<b>ומנין אפילו שלשה שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה.</b> האש והאויר והמים שהם שלשה, על ארץ יסדה, על יסוד הארץ הם מקיפים. הרי לך ששלשה קרויין אגודה. אי נמי, מצינו שלשה קרוין אגודה, אגודת אזוב שהם שלשה קלחים. ויש ספרים שכתוב בהן ומנין אפילו חמשה שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה, שאדם אוגד בידו אחת שיש בה חמש אצבעות, וכלל אצבעות שביד קרויין אגודה. ובראש המקרא הוא אומר, הבונה בשמים מעלותיו, כלומר השכינה שהיא בשמים יורדת למטה לארץ כשיש שם אגודה עוסקים בתורה. ומנין אפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט, שהדיינים הם שלשה:",
                "<b>כי נטל עליו.</b> לשון סכך. תרגום וסכות (שמות מ, ג), ותטל, כלומר שהשכינה סוככת עליו: "
            ],
            [
                "<b>תן לו משלו.</b> לא תמנע מלהתעסק בחפצי שמים בין בגופך בין בממונך, [שאינך נותן משלך, לא מגופך ולא מממונך], שאתה וממונך שלו:",
                "<b>מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה.</b> הוא הדין לכל שיחה בטלה, אלא שדבר בהווה שדרך הולכי דרכים לדבר במה שרואים בעיניהם. ויש אומרים, דאשמועינן רבותא דאע״ג דעל ידי כן הוא מברך ברוך שככה לו בעולמו, אעפ״כ מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו, מפני שהפסיק ממשנתו:",
                "<b>ניר.</b> תלם המחרישה, כמו נירו לכם ניר (ירמיה ד,ג): "
            ],
            [
                "<b>כל השוכח דבר אחד ממשנתו.</b> בשביל שלא חזר עליה, מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו. שמתוך שכחתו הוא בא להתיר את האסור ונמצאת תקלה באה על ידו, ושגגתו עולה זדון. אי נמי כאילו מתחייב בנפשו, לפי שאותה משנה היתה משמרתו ועכשיו ששכחה אינה משמרתו:",
                "<b>תקפה עליו משנתו.</b> שהיתה קשה עליו ומתוך הקושי שבה שכחה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו.</b> אני שמעתי, שמקדים במחשבתו יראת חטאו לחכמתו, שהוא חושב בלבו אלמוד בשביל שאהיה ירא חטא. וזה על דרך שאמרו תחלת המחשבה [היא] סוף המעשה:",
                "<b>חכמתו מתקיימת.</b> שהחכמה מביאתו למה שלבו חפץ והוא נהנה בה:",
                "<b>וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו.</b> שאינו לומד על מנת לעשות, הואיל ואין לבבו פונה להיות ירא חטא:",
                "<b>אין חכמתו מתקיימת.</b> שמתוך שהיא מונעת אותו מללכת אחרי שרירות לבו הוא קץ בה ומואסה ומניחה:",
                "<b>כל שמעשיו מרובים מחכמתו.</b> הכא מיירי שזריז במצות עשה, ולעיל בכל שיראת חטאו קודמת לחכמתו איירי שנזהר במצות לא תעשה: "
            ],
            [
                "<b>כל שרוח הבריות נוחה הימנו.</b> כל מי שאהוב למטה בידוע שהוא אהוב למעלה:",
                "<b>שינה של שחרית.</b> שהולך וישן עד שעונת קריאת שמע עוברת:",
                "<b>ויין של צהרים.</b> מושך לבו של אדם, דכתיב [קהלת ב, ג] למשוך ביין את בשרי, ומביא אותו לידי שכרות:",
                "<b>ושיחת הילדים.</b> מבטלת את אבותיהם מלעסוק בתורה:",
                "<b>וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ.</b> שמתכנסים ומדברים בדברים בטלים:"
            ],
            [
                "<b>המחלל את הקדשים.</b> המביא קדשי המזבח לידי פגול ונותר וטמא, או המועל ונהנה בין בקדשי מזבח בין בקדשי בדק הבית:",
                "<b>והמבזה את המועדות.</b> ימים של חול המועד, עושה בהן מלאכה או נוהג בהן מנהג חול באכילה ושתיה:",
                "<b>והמלבין פני חבירו ברבים.</b> המתבייש פניו מאדימות תחלה ואח״כ מתלבנות, שהנפש יש לה שתי תנועות אחת לחוץ ואחת לפנים, וכשמביישין את האדם, בתחלה הרוח מתנועע לצד חוץ כמי שמתמלא חמה ופניו מאדימות, וכשאינו מוצא טענה כיצד יסיר הבושת ההוא מעל פניו, הוא דואג בקרבו ונכנס הרוח לצד פניו מפני הצער. ופניו מתכרכמים ומתלבנים. וזהו שאמרו [בבא מציעא נ״ח ע״ב] בענין ההלבנה, דאזיל סומקא ואתי חיורא:",
                "<b>והמפר בריתו.</b> שלא מל, או שמל ומושך ערלתו לכסות המילה כדי שלא יראה שהוא מהול:",
                "<b>והמגלה פנים בתורה.</b> שמראה פנים ופירושים בתורה שלא כהלכה. כגון המתרגם ומזרעך לא תתן להעביר למולך, ומזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא. ואין זה פשוטו של מקרא. ובכלל זה הדורש דרשות של דופי. פירוש אחר, מגלה פנים, שמעיז פניו לעבור על דברי תורה בפרהסיא ביד רמה ואין לו בושת פנים:",
                "<b>אע״פ שיש בידו תורה ומעשים טובים.</b> ולא חזר בתשובה מאחת מעבירות הללו שבידו, אע״פ שבאו עליו יסורים ומת ביסורים, אין לו חלק לעולם הבא. אבל אם חזר בתשובה קודם מותו, אין לך דבר שעומד בפני התשובה: "
            ],
            [
                "<b>הוי קל לראש.</b> לפני אדם גדול זקן ויושב בראש בישיבה, הוי קל לעבוד עבודתו ולשמש לפניו:",
                "<b>ונוח.</b> לתשחורת. לאדם בחור ששערותיו שחורות אינך צריך להקל עצמך כל כך, אלא תעמוד לפניו בנחת ובישוב:",
                "<b>והוי מקבל וכו׳</b> נגד כל אדם בין ראש בין תשחורת תעמוד בשמחה. מקבל, כמו מקביל. מתורגם נגד, קבל. פירוש אחר, הוי קל לראש, בראשיתך כשאתה בחור הוי קל לעשות רצון בוראך, ובזקנותך כשהושחרו פניך מפני הזקנה תהא נוח לו:\n\n"
            ],
            [
                "<b>מסורת סייג לתורה.</b> המסורת שמסרו לנו חכמים בחסרות ויתרות שבתורה, הם גדר וחיזוק לתורה שבכתב, שעל ידיהם אנו מבינים כמה מצות איך יעשו אותם. כמו בסכות בסכת בסכת, שנים חסרים ואחד מלא, שממנו אנו לומדים להכשיר סוכה בשלש דפנות. וכגון מועדי ה׳ אשר תקראו אתם, שנכתב חסר בשלשה מקומות, ללמד, אתם אפילו שוגגים, אתם אפילו מזידים, אתם אפילו מוטעים:",
                "<b>מעשרות סייג לעושר.</b> דכתיב עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר [תענית ט׳]:",
                "<b>נדרים סייג לפרישות.</b> בזמן שאדם מתחיל בפרישות ומתיירא שלא יעבור, מקבל עליו בלשון נדר שלא יעשה כך וכך, ועל ידי כן הוא כובש את יצרו:",
                "<b>סייג לחכמה שתיקה.</b> במה אנן קיימין, אי בשתיקה מדברי תורה, הרי כבר כתיב והגית בו וגו״, אי בשתיקה מרכילות ולשון הרע וקללה, דאורייתא נינהו. הא אינו מדבר אלא בשתיקה מדברי הרשות שבין אדם לחברו, שיש לו לאדם למעט הדבור בהם כל מה שאפשר. ועליהם אמר שלמה (משלי י״ז) גם אויל מחריש חכם יחשב: "
            ],
            [
                "<b>חבה יתירה נודעת לו.</b> רמב״ם פירש, חבה יתירה הראה הקב״ה לאדם שהודיעו ואמר לו ראה שבראתיך בצלם, שהמטיב לחברו ומודיעו הטובה שעשה עמו, מראה חבה יתירה יותר משאילו הטיב עמו ואינו חשוב בעיניו להודיעו הטובה שעשה עמו. ויש לפרש, חבה יתירה נודעת לו, חבה גלויה ומפורסמת, שלא בלבד אהבה מסותרת היה לו למקום ברוך הוא עם האדם אלא אף חבה גלויה וידועה לכל:",
                "<b>שנאמר כי לקח טוב.</b> כל מעשה בראשית שנאמר בו וירא אלהים כי טוב, לא נברא אלא בשביל התורה שנקראת לקח, כמה דאת אמר (דברים ל״ב) יערוף כמטר לקחי: "
            ],
            [
                "<b>הכל צפוי.</b> כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפניו:",
                "<b>והרשות נתונה.</b> בידו של אדם לעשות טוב ורע, כדכתיב (שם ל׳) ראה נתתי לפניך היום את החיים וגו׳:",
                "<b>ובטוב העולם נדון.</b> במדת רחמים. ואעפ״כ אין הכל שוין במדה זו, לפי שהכל לפי רוב המעשה. המרבה במעשים טובים נותנים לו רחמים מרובים, והממעיט במעשים טובים ממעטים לו ברחמים. פירוש אחר, והכל לפי רוב המעשה, לפי רוב מעשיו של אדם הוא נדון, אם רוב זכיות זכאי, אם רוב עונות חייב. ורמב״ם פירש, הכל צפוי, כל מעשה בני אדם מה שעשה ומה שעתיד לעשות הכל גלוי לפניו, ולא תאמר כיון שהקב״ה יודע מה שיעשה האדם א״כ הוא מוכרח במעשיו שיהיה צדיק או רשע, כי הרשות נתונה בידו לעשות טוב ורע ואין שם דבר שיכריחהו כלל, וכיון שכן הוא, בטוב העולם נדון, להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים. שהחוטא חטא ברצונו, ראוי שיענש. והצדיק היה צדיק ברצונו, וראוי שיקבל שכר:",
                "<b>והכל לפי רוב המעשה.</b> לפי מה שאדם כופל ומתמיד בעשיית הטוב כך שכרו מרובה. שאינו דומה המחלק מאה זהובים לצדקה במאה פעמים, לנותן אותם בפעם אחת. וגרסת רמב״ם היא, והכל לפי רוב המעשה, אבל לא על פי המעשה: "
            ],
            [
                "<b>הכל נתון בערבון.</b> רגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה [סוכה נ״ג ע״א.] לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה:",
                "<b>ומצודה פרוסה.</b> יסורין ומיתה:",
                "<b>החנות פתוחה.</b> ובני אדם נכנסים שם ולוקחים בהקפה:",
                "<b>והחנוני מקיף.</b> ומאמין לכל הבא ליטול. כך בני אדם חוטאים בכל יום והקב״ה ממתין להם עד בא עתם:",
                "<b>והפנקס פתוח.</b> לכתוב בה ההקפות כדי שלא ישכח:",
                "<b>והיד כותבת.</b> שלא תאמר אף על פי שהפנקס פתוח פעמים שהחנוני טרוד ואינו כותב הכל, לכך אמר והיד כותבת:",
                "<b>וכל הרוצה ללוות וכו׳</b> היינו והרשות נתונה דלעיל, שאין שום אדם מוכרח ללוות שלא ברצונו:",
                "<b>והגבאים.</b> יסורים ופגעים רעים:",
                "<b>לדעתו.</b> פעמים שזוכר את חובו ואומר יפה דנתני:",
                "<b>ושלא לדעתו.</b> פעמים ששכח וקורא תגר כנגד דינו של מקום ברוך הוא:",
                "<b>ויש להם על מה שיסמוכו.</b> על הפנקס, ועל החנוני שהוא נאמן על פנקסו. כך היסורים הללו הן נסמכים על מעשיו של אדם הנזכרים לפני המקום ברוך הוא, אף על פי שהם נשכחים מן האדם:",
                "<b>והדין דין אמת.</b> שאין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו [ע״ז ג׳ ע״א]:",
                "<b>והכל מתוקן לסעודה.</b> אחד צדיקים ואחד רשעים יש להם חלק לעולם הבא לאחר שגבו מהן את חובן:\n\n"
            ],
            [
                "<b>אם אין תורה וכו׳</b> אין משאו ומתנו יפה עם הבריות:",
                "<b>אם אין דרך ארץ וכו׳</b> סוף שתורתו משתכחת ממנו:",
                "<b>אם אין דעת וכו׳</b> דעת, הוא שמוצא טעם לדבר. ובינה, הוא שמבין דבר מתוך דבר אבל אינו מראה לו טעם. ואם אין דעת לתת טעם לדבר אין בינה, אחר שלא ידע טעמו של דבר כאילו לא ידעו. ומכל מקום הבינה היא קודמת, לפיכך אם אין בינה אין דעת:",
                "<b>אם אין קמח אין תורה.</b> מי שאין לו מה יאכל היאך יעסוק בתורה:",
                "<b>אם אין תורה אין קמח.</b> מה יועיל לו הקמח שבידו, הואיל ואין בו תורה, נוח לו שלא היה לו קמח והיה מת ברעב: "
            ],
            [
                "<b>קינין.</b> קרבנות העוף קרויין קינין, לשון קן צפור. ויש בהן הלכות חמורות, כגון אם נתערבו חובה בנדבה, או עולה שמעשיה למעלה בחטאת שמעשיה למטה:",
                "<b>ופתחי נדה.</b> הלכות נדה שאבדה וסתה וצריכה לשמור עד שתחזור לפתחה. ופעמים שהיא צריכה לטבול צ״ה טבילות לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה:",
                "<b>הן הן גופי הלכות.</b> עיקר תורה שבעל פה, שמקבלים עליה שכר:",
                "<b>תקופות.</b> ענין מהלך המזלות:",
                "<b>וגמטריאות.</b> חשבון האותיות:",
                "<b>פרפראות לחכמה.</b> כמו הפרפראות שרגילין לאכול בסוף הסעודה לקנוח דרך תענוג, כך החכמות הללו מכבדות את בעליהם בעיני הבריות:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>בן זומא.</b> לפי שלא האריך ימים ולא נסמך שיקרא רבי, היו קורין אותו על שם אביו. וכן בן עזאי. ושניהם שמם שמעון:",
                "<b>איזהו חכם.</b> הכי קאמר, איזהו חכם שראוי שיתהלל בחכמתו:",
                "<b>הלומד מכל אדם.</b> ואע״פ שהוא קטן ממנו. שכיון שאינו חס על כבודו ולומד מן הקטנים, ניכרים הדברים שחכמתו הוא לשם שמים ולא להתיהר ולהתפאר בה:",
                "<b>שנאמר מכל מלמדי השכלתי.</b> וסיפא דקרא כי עדותיך שיחה לי, כלומר הייתי לומד תורה מכל מלמדי ואפילו מן הקטנים ממני ולא הייתי חושש לכבודי, כי עדותיך שיחה לי, שכל כוונתי היתה לשמים בלבד. וכן איזהו גבור, שראוי שיתהלל בגבורתו, הכובש את יצרו:",
                "<b>שנאמר טוב ארך אפים מגבור.</b> הכי הוי פירושא דקרא, טוב ארך אפים הבא מצד הגבורה של כבוש היצר, לא מצד רכות הטבע. וכן מושל ברוחו כשבא מלוכד עיר, מן המלך שלאחר שכבש את העיר ובאו לידו האנשים המורדים בו, מושל ברוחו ואינו הורגן:",
                "<b>איזהו עשיר.</b> הראוי לו להתהלל בעשרו. השמח בחלקו:",
                "<b>איזהו מכובד.</b> לפי ששלשה דברים טובים הללו שנזכרו לעיל, שהם החכמה והגבורה והעושר, הזוכה בהם הוא נכבד מעצמו בעיני אלהים ואדם, ואף אם הבריות לא יכבדוהו בעבורם, לכך חיבר התנא לזה ואמר מי שיש בו המדות הללו והוא נכבד בעצמו, מה יעשה ויהיה מכובד מאחרים, יכבד את הבריות:",
                "<b>כי מכבדי אכבד.</b> והדברים ק״ו, ומה הקב״ה שהוא מלך הכבוד וכל מה שברא בעולמו לא ברא אלא לכבודו, מכבד את מכבדיו, ק״ו לבשר ודם:",
                "<b>ובוזי יקלו.</b> למדנו ענותנותו של הקב״ה. לא אמר ובוזי אקלל, אלא יקלו מעצמם. ובכבוד הצדיקים הקפיד יותר, שנאמר (בראשית י״ב) ומקללך אאור: "
            ],
            [
                "<b>שמצוה גוררת מצוה.</b> כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרות, והמתחיל בעבירות קשה לפרוש מהם. ועוד, ששכר מצוה מצוה. שמן השמים מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת כדי לתת לו שכר על שתיהן. וכן שכר עבירה וכו׳. פירוש אחר, ששכר מצוה מצוה, שכל מה שאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה:",
                "<b>ושכר עבירה עבירה.</b> והשכר וההנאה שמגעת לו לאדם בעשיית העבירה נחשב לו כעבירה בפני עצמה, ולוקה על העבירה שעשה ועל השכר וההנאה שמקבל בעשייתה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>אל תהי בז לכל אדם.</b> לומר מה יוכל פלוני להזיק לי:",
                "<b>ואל תהי מפליג.</b> מרחיק לכל דבר שיש לחוש עליו, אל תאמר רחוק הוא שיהיה ואין לדאוג ממנו:\n\n"
            ],
            [
                "<b>מאד מאד הוי שפל רוח.</b> אע״פ שבשאר מדות הדרך האמצעית היא המשובחת, במדת הגאוה אינו כן, אלא יטה לקצה האחרון של שפלות הרוח. לפי שהגאוה היא מאוסה ביותר, ועוד שרוב בני אדם נכשלים בה ולא בדילי אינשי מינה, לכך צריך לעשות לה הרחקה יתירה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד.</b> גרסינן. והכי פירושו, הלומד על מנת להיות תמיד עוסק בתורה ואין בדעתו להיות גומל חסדים עם הבריות, כרבה [ר״ה י״ח ע״א] דעסק בתורה ולא עסק בגמילות חסדים, אע״ג דאיבעי ליה לאעסוקי בגמילות חסדים, מכל מקום מספיקין בידו ללמוד וללמד, ותהיה מחשבתו נעשית. והלומד על מנת לעשות, שהוא רוצה לעסוק בתורה ולהיות ג״כ גומל חסדים, כאביי [שם] דעסק בתורה ובגמילות חסדים, מספיקין בידו להשלים מחשבתו, ויזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ויש מפרשים הלומד על מנת ללמד, בשביל שיקרא רב, וגורסין אין מספיקין בידו ללמוד וללמד. וברוב הספרים מצאתי כגירסא ראשונה, ועיקר:",
                "<b>אל תעשם עטרה להתגדל בהם.</b> שלא תאמר אלמוד בשביל שאקרא רבי ויושיבוני בראש, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא:",
                "<b>ולא קרדום לחפור בהם.</b> ולא תלמוד תורה כדי לעשות ממנה מלאכה שתתפרנס בה, כמו קרדום לחפור בה, שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה וחייב מיתה בידי שמים כמי שנהנה מן ההקדש. ומלמדי תינוקות נוטלין שכר שימור התינוקות בלבד, שמשמרין אותן שלא יפשעו ויזיקו, ושכר פיסוק טעמים, שאין הרב חייב לטרוח וללמד לתלמידים פיסוק הטעמים. אבל שכר לימוד אסור ליטול, דכתיב (דברים ד׳) ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה׳ אלהי, מה אני בחנם, אף אתם בחנם. וכן הדיין אסור ליקח שכר פסק הדין, אלא שכר בטלה בלבד, דבר שהוא ניכר כמה מפסיד מביטול מלאכתו כדי לשמוע טענות בעלי הדין. ובלבד שיטול משניהם בשוה, ואם נוטל יותר מזה, דיניו בטלים. ומה שהתירה תורה לתלמיד חכם ליהנות מדברי תורה, הוא, שתמכר סחורתו בשוק קודם כל אדם, וגם שיפטר מכל מסים ועולים וארנוניות. ואפילו כסף גולגלתא חייבין הצבור ליתן עליו, ואפילו הוא עשיר ויש לו ממון הרבה יכול הוא לשאול בדין שיפטרוהו. ואם תלמיד חכם חולה הוא ומדוכא ביסורין ומרבין העם להביא מנות גדולות מפני כבוד תורתו, מצוה עליו שיטול, ואין זה בכלל נאות מדברי תורה, הואיל ואי אפשר לו להתפרנס בדרך אחרת. וכן תלמיד חכם שמינו אותו הצבור עליהם פרנס או ראש הסדר ומתעסק בצרכי ציבור, מותר לו ליקח מהם פרס ואפילו שכר הרבה יותר מכדי פרנסתו, כדי שיהיו מזונותיו בריוח ומתוך כך יהיה גדול ויראוי ומאויים בעיניהם. כדאשכחן בכהן גדול דכתיב ביה הגדול מאחיו, ודרשו חכמים [יומא י״ח ע״א] גדלהו מאחיו, שיהיו אחיו הכהנים מעשירים אותו משלהן. וחכמים הראשונים שהיו נמנעים מזה, מדת חסידות היתה בהם, אבל לא מן הדין:\n\n"
            ],
            [
                "<b>כל המכבד את התורה.</b> הדורש החסרות והיתרות שבתורה ומראה טעם על כל קוץ וקוץ לומר שאין בה דבר לבטלה, אין לך כבוד תורה גדול מזה. אי נמי, המכבד ספר תורה ומכבד לומדי התורה והעוסקים בה, כל אלו בכלל מכבד את התורה הן:\n\n"
            ],
            [
                "<b>החושך עצמו מן הדין.</b> במקום שיש גדול ממנו. אי נמי, אומר לבעלי הדין שיתפשרו:",
                "<b>פורק ממנו איבה.</b> שהיוצא מבית דין חייב, שונא לדיין, שאומר בלבו לא היפך בזכותי:",
                "<b>וגזל.</b> שמא יחייב הזכאי ונמצא שגזל בא על ידו:",
                "<b>ושבועת שוא.</b> שמא יחייב שבועה למי שאינו חייב בה ונמצא מביא לידי שבועת שוא. אי נמי, קרי תנא לשבועת שקר שבועת שוא, כגון האומר לא לויתי ולוה, דבשעת שבועה יצאה מפיו לשוא:",
                "<b>והגס לבו בהוראה.</b> בלא עיון ובלא המתנה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>אל תהי דן יחידי.</b> אע״פ שיחיד מומחה יכול לדון, מדרכי החסידות הוא שאפילו מומחה לא יהי דן יחידי. ודוקא כשלא קבלוהו בעלי הדין עליהם לדיין, אבל קבלוהו בעלי הדין עליהם, דן יחידי ואפילו מדרך חסידות:",
                "<b>שאין דן יחידי אלא אחד.</b> הקב״ה שהוא יחיד בעולמו:",
                "<b>ואל תאמר.</b> לחבריך החולקים עליו. קבלו דעתי. שאני מומחה ובלא הצירוף שלכם הייתי יכול לדון:",
                "<b>שהן רשאין ולא אתה.</b> הואיל וצירפת אותם עמך ראוי שיפסק הדין על פי הרבים:"
            ],
            [
                "<b>המקיים את התורה מעוני.</b> שהוא דחוק למזונות ומתבטל ממלאכתו כדי לעסוק בתורה:",
                "<b>המבטל את התורה מעושר.</b> מחמת רוב הממון צריך ליתן לבו פעם לכאן ופעם לכאן ואין לו פנאי לעסוק בתורה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הוי ממעט בעסק.</b> המעט בעסק סחורתך ומלאכתך, ויהיה עיקר עסקך בתורה:",
                "<b>והוי שפל רוח בפני כל אדם.</b> ללמוד אפילו ממי שהוא קטן ממך בחכמה:",
                "<b>יש לך בטלים הרבה כנגדך.</b> שיסייעו לבטלך. פירוש אחר, יש בעולם כמה בטלים שהם הרשעים וחיות רעות שהם בטלים, ועל ידם הקב״ה יביא עליך פורענות:",
                "<b>ואם עסקת בתורה.</b> הוא עצמו ישלם שכרך ולא על ידי שליח. ובזה יתירה מדה טובה על מדת פורענות:\n\n"
            ],
            [
                "<b>פרקליט.</b> מלאך מליץ טוב:",
                "<b>קטיגור.</b> מליץ רע. ולשון קטיגור, קורא תגר. וסניגור שהוא הפך קטיגור, פירושו שונא תגר:\n\n"
            ],
            [
                "<b>יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך.</b> שכן מצינו במשה שאמר ליהושע תלמידו בחר לנו אנשים, (שמות י״ז) עשאו שוה לו:",
                "<b>וכבוד חברך כמורא רבך.</b> דא״ל אהרן למשה בי אדוני, (במדבר י״ב) ואחיו גדול ממנו בשנים היה וקרי ליה אדוני:",
                "<b>ומורא רבך כמורא שמים.</b> דכתיב (שם י״א) אדוני משה כלאם, כלם מן העולם, כיון שמרדו בך כאילו מרדו בהקב״ה וחייבים כליה: "
            ],
            [
                "<b>הוי זהיר בתלמוד.</b> שיהא תלמודך בדקדוק וכהלכה:",
                "<b>ששגגת תלמוד עולה זדון.</b> אם תטעה בהוראה מתוך שלא דקדקת בתלמודך ותבוא להתיר את האסור, הקב״ה מעלה על ידך כאילו עשית מזיד:",
                "<b>שלשה כתרים הם.</b> הכתובים בתורה, שחייבה התורה לנהוג בהם כבוד:",
                "<b>כתר תורה.</b> כתיב ביה (ויקרא י״ט) והדרת פני זקן, זה שקנה חכמה:",
                "<b>כתר כהונה.</b> כתיב ביה (שם כ״א) וקדשתו קדוש יהיה לך:",
                "<b>כתר מלכות.</b> כתיב ביה (דברים י״ז) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך:",
                "<b>וכתר שם טוב.</b> מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו טובה מחמת מעשיו, לא מצינו לו כתר בתורה שיהיו חייבים לנהוג בו כבוד, והוא עולה על גבי כולן, שכל השלשה כתיים צריכים לו. שאם תלמיד חכם הוא וסני שומעניה שרי לבזוייה. ואם כהן גדול הוא, אמרינן ביומא (דף ע״א:) ייתון בני עממיא לשלם דעבדין עובדי אהרן, ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדי אהרן. ואם מלך הוא, כתיב (שמות כ״ב) ונשיא בעמך לא תאור, בעושה מעשה עמך:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הוי גולה למקום תורה.</b> אם אין תלמידי חכמים במקומך:",
                "<b>ואל תאמר שהיא תבוא אחריך.</b> תלמידי חכמים יבואו לכאן:",
                "<b>שחבריך יקיימוה בידך.</b> ואל תסמוך שחבריך כשיבואו מבית הרב יקיימו התורה בידך, שתלמוד מהם מה שלמדו הם מן הרב. אלא הוי גולה אתה בעצמך למקום הרב, שאינו דומה שומע מפי תלמיד לשומע מפי הרב. פירוש אחר, שחבריך יקיימוה בידך, מפני מה אני אומר לך הוי גולה למקום תורה, שחבריך יקיימוה בידך, שאפילו אתה חריף ומפולפל ביותר לא תתקיים התורה בך אלא על ידי חבריך שתשא ותתן עמהם, והיינו דמסיים ואל בינתך אל תשען:\n\n"
            ],
            [
                "<b>אין בידינו.</b> כמו לא הוה בידיה [יבמות ק״ה ע״א]. כלומר אין הדבר הזה ידוע לנו מדוע דרך רשעים צלחה ומפני מה הצדיקים מדוכאים ביסורין. פירוש אחר, אין לנו בזמן הגלות לא משלוה והשקט שרגיל הקב״ה לתת לרשעים כדי לטרדן מן העוה״ב, ואף לא מן היסורים המיוחדים לצדיקים שהן יסורים של אהבה שאין בהן בטול תורה. כלומר יצאנו מכלל רשעים שאין לנו השלוה שיש לרשעים, ולכלל צדיקים לא הגענו, שהיסורים שלנו אינן של אהבה כיסורי הצדיקים:",
                "<b>הוי מקדים שלום לכל אדם.</b> ואפילו לנכרי בשוק:",
                "<b>והוי זנב לאריות.</b> לגדולים ממך:",
                "<b>ולא ראש לשועלים.</b> לקטנים ממך:"
            ],
            [
                "<b>בפרוזדור.</b> בית שער. תרגום אולם, פרוזדורא:",
                "<b>טרקלין.</b> מקום מושב המלך. כך אתה התקן עצמך בעוה״ז כדי שתזכה לעולם הבא:"
            ],
            [
                "<b>יפה שעה אחת בתשובה.</b> לצורך תשובה ומעשים טובים:",
                "<b>מכל חיי העולם הבא.</b> לפי שבאותו זמן אין התשובה ומעשים טובים מהנים לאדם, שאין העולם הבא אלא לקבל שכר על מה שקיים בעולם הזה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>אל תרצה את חברך בשעת כעסו.</b> דכתיב (שמות ל״ג) פני ילכו והנחותי לך, אמר לו הקב״ה למשה המתן עד שיעברו פנים של זעם [ברכית ז׳ ע״א]:",
                "<b>ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו.</b> שבשעת החורבן כביכול היה הקב״ה מתאבל, בקשו מלאכי השרת לנחמו, ורוח הקודש משיבן אל תאיצו לנחמני:",
                "<b>ואל תשאל לו בשעת נדרו.</b> למצוא פתחים להתיר לו את נדרו. מפני שאז על כל פתח ופתח שתמצא לו יאמר אדעתא דהכי נדרתי, ושוב לא תמצא לו פתח. ומצינו כשנשבע הקב״ה למשה שלא יכנס לארץ לא התחנן מיד אלא המתין ואח״כ התחיל להתחנן:",
                "<b>בשעת קלקלתו.</b> כשנתקלקל בחטא. לפי שהוא מתבייש מכל אדם. וכן אתה מוצא כשחטא אדם הראשון לא נגלה עליהם הקב״ה עד שעשו חגורות, דכתיב (בראשית ג׳) ויעשו להם חגורות, ואח״כ וישמעו את קול ה׳ אלהים: "
            ],
            [
                "<b>בנפול אויבד אל תשמח.</b> פסוק הוא במשלי, אלא ששמואל הקטן היה רגיל להוכיח בני אדם במדה זו:",
                "<b>פן יראה ה׳ ורע בעיניו.</b> שעשיתו בלבבך כאילו הוא שלוחך למלאות תאותך:",
                "<b>והשיב מעליו אפו.</b> מדלא כתיב ושב אלא והשיב, משמע יסירהו מעל אויביך וישיבהו עליך: "
            ],
            [
                "<b>על נייר חדש.</b> שהוא מתקיים. כך גירסת הילדות אינה משתכחת:",
                "<b>ענבים קהות.</b> שלא נתבשלו כל צרכן ומקהות את השינים. כך חכמת הילד לא נתישבה כל צרכה ואין דבריו מתקבלים ומתישבים על הלב:",
                "<b>יין מגתו.</b> ששמריו מעורבים בתוכו. כך חכמת הילד תערובת ספיקות יש בה:",
                "<b>רבי אומר אל תסתכל בקנקן.</b> רבי פליג אדרבי יוסי בר׳ יהודה, ואמר כי כמו שיש קנקן חדש מלא יין ישן כך יש ילד שטעמו כטעם זקנים, ויש זקנים פחותים במעלת החכמה מן הילדים:\n\n"
            ],
            [
                "<b>והתאוה.</b> המבקש למלאות תאותו באכילה ושתיה ובעילה וכיוצא בהן:",
                "<b>והכבוד.</b> שיכבדוהו בני אדם:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הילודים למות.</b> מי שנולד כבר עתיד הוא למות:",
                "<b>והמתים.</b> עתידים לחיות ולעמוד ליום הדין, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות ולדראון עולם:",
                "<b>וחיים לדון.</b> עומדין להיות נדונים ליום הדין:",
                "<b>לידע.</b> מאחרים:",
                "<b>ולהודיע.</b> לאחרים:",
                "<b>ולהודע.</b> להבין מעצמו:",
                "<b>הוא היוצר.</b> שכל העולם הוא בידו כחומר ביד היוצר. ומה טעם, לפי שהוא הבורא שברא את כל העולם כולו מאין, לפיכך יכול לעשות בו כרצונו:",
                "<b>הוא המבין הוא הדיין.</b> אחר שהבין כל מעשיהם מביאן בדין לפניו:",
                "<b>הוא בעל דין.</b> שהוא תובע את החוטאים:",
                "<b>והוא עתיד לדון.</b> לעולם הבא:",
                "<b>ולא משוא פנים ולא מקח שוחד.</b> שאינו נושא פנים אפילו לצדיק גמור שלא יענישו על עבירה קלה שבאת לידו. ואינו לוקח שוחד המצוה בשביל העבירה. אלא נותן שכר על המצוה ועונש על העבירה. כך פירש הרמב״ם:",
                "<b>ודע שהכל בא לפי חשבון.</b> פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. כך עבירות קלות כשהן מרובות עולות לחשבון גדול:",
                "<b>שעל כרחך אתה נוצר.</b> שהנשמה אינה רוצה לצאת מן הפרגוד, מקום טהור שהנשמות מונחות שם, וליכנס במעי אשה במקום טמא, ומלאך בא ומוציאה בעל כרחה ומכניסה במעי האשה:",
                "<b>ועל כרחר אתה נולד.</b> בשעת הלידה אינו רוצה לצאת, ומלאך מוציאו בעל כרחו:",
                "<b>ועל כרחך אתה חי.</b> יש אדם מדוכא ביסורים ורוצה למות ואינו יכול:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>בעשרה מאמרות.</b> תשעה ויאמר, ובראשית נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים ל״ג) בדבר ה׳ שמים נעשו:",
                "<b>שמאבדים את העולם.</b> שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, והרשעים שבעונם מאבדים את נפשם כאילו מאבדים את העולם. כך מצאתי. ולי נראה, שמאבדין את העולם ממש, שמכריעים את כל העולם כולו לכף חובה, ונמצא העולם אבד בשבילם:",
                "<b>שנברא בעשרה מאמרות.</b> ואינו דומה המאבד מלאכה שהיא נעשית ביום אחד למלאכה שהיא נעשית בהרבה ימים:\n\n"
            ],
            [
                "<b>להודיע כמה ארך אפים לפניו.</b> אף אתה אל תתמה שהאריך לאומות העולם כל השנים הללו שהן משתעבדין בבניו, שיותר האריך לדורות שמאדם ועד נח, ואח״כ נשטפו:",
                "<b>וקבל עליו שכר כולם.</b> עשה מעשים טובים כנגד מה שהיה ראוי שיעשו כולם, לפיכך ניצולו כולם בזכותו. וכמו שנטל עליו עול מצות בעוה״ז כנגד כולם כך קבל בעוה״ב שכר כנגד כולם, שכל אדם יש לו שני חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, נתחייב, נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם [חגיגה ט״ו ע״ב]:\n\n"
            ],
            [
                "<b>עשרה נסיונות.</b> אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לך לך מארצך. שלישי, ויהי רעב. רביעי, ותוקח האשה בית פרעה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכיות. שביעי, המילה. שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי, העקידה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים.</b> שניצולו מעשר מכות. וכולם היו במצריים ולא בישראל:",
                "<b>ועשרה על הים.</b> אחד, ויבקעו המים. שני, שנעשה הים כמין אוהל ונכנסו ישראל לתוכו, דכתיב [חבקוק ג׳] נקבת במטיו ראש פרזיו. שלישי, שנעשה קרקעית הים יבש בלא חומר וטיט, דכתיב (שמות י״ד) ובני ישראל הלכו ביבשה. רביעי, שקרקעית הים שדרכו בו המצריים שהיו רודפים אחרי ישראל נתלחלח ונעשה חומר וטיט, דכתיב (חבקוק ג׳) חומר מים רבים. חמישי, שהמים הנקפאים בקרקע הים לא היו חתיכה אחת אלא חתיכות קטנות, כעין לבינים ואבני הבנין מסודרים זה אצל זה, כדכתיב (תהלים ע״ד) אתה פוררת בעזך ים, שנעשה כעין פירורים. שישי, שנתקשו המים הנקפאים ונעשו קשים כסלעים, כדכתיב (שם) שברת ראשי תנינים על המים, והמצריים נקראו תנינים. שביעי, שנגזר הים לשנים עשר גזרים כדי שיעברו כל שבט ושבט בדרך אחד לבדו, והיינו דכתיב (שם קל״ו) לגוזר ים סוף לגזרים. שמיני, שקפאו המים כספיר ושוהם וזכוכית, כדי שיראו השבטים אלו את אלו, שעמוד האש היה מאיר להם, וזהו שנאמר (שם י״ח) חשכת מים עבי שחקים, כלומר קבוץ המים היה כעבי שחקים כעצם השמים לטוהר. תשיעי, שהיו יוצאים ממנו מים מתוקים שהיו שותים אותם, וזהו שנאמר נוזלים. עשירי, שלאחר ששתו מהם מה שרצו, הנותרים מהם היו נקפאים ונעשים ערימות, דכתיב (שמות ט״ו) נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים:",
                "<b>עשר מכות הביא הקב״ה על המצריים במצרים.</b> דצ״ך עד״ש באח״ב:",
                "<b>ועשר על הים.</b> הן כנגד עשר נפילות שבשירת ויושע. רמה בים, ירה בים, טבעו בים סוף, תהומות יכסיומו, ירדו במצולות, תרעץ אויב, תהרוס קמיך, יאכלמו כקש, כסמו ים, צללו כעופרת, הרי עשר נפילות. ותבלעמו ארץ אינו בחשבון הנפילות, שזו היא טובתן שזכו לקבורה:",
                "<b>עשרה נסיונות נסו אבותינו להקב״ה במדבר.</b> שנים בים, אחד בירידה, שם נאמר (שם י״ד) המבלי אין קברים במצרים, ואחד בעלייה, ויבואו מרתה וילונו. אחד ברפידים, וירב העם עם משה. שנים במן, לא תצאו ויצאו, איש אל יותר ממנו ויותירו. שנים בשליו, בראשון בשבתנו על סיר הבשר, בשליו השני והאספסוף אשר בקרבו. אחד בעגל. ואחד במתאוננים. ובמרגלים. והוא עשירי, שם נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי: "
            ],
            [
                "<b>ולא אירע קרי לכהן גדול.</b> לפי שהיא טומאה היוצאה מגופו, היה הדבר מגונה ומכוער יותר משאר טומאות:",
                "<b>ולא כבו גשמים אש עצי המערכה.</b> ואף על פי שהמזבח במקום מגולה היה:",
                "<b>ולא נצחה הרוח את עמוד העשן.</b> שלא יהא מתמר ועולה:",
                "<b>ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים.</b> שאם היה נמצא בהם פסול קודם מצותן לא היה אפשר להקריב אחרים תחתם. שהעומר נקצר בלילה ולא היו מרבים לקצור. ושתי הלחם נאפים מערב יום טוב ואין אפייתן דוחה יום טוב. וכן לחם הפנים נאפה מערב שבת:",
                "<b>צפופים.</b> לשון צף על פני המים. מרוב הקהל היו נדחקים איש באחיו עד שהיו רגליהם נטולות מן הארץ ועומדים באויר:",
                "<b>ומשתחוים רוחים.</b> בשעת השתחויה נעשה להם נס ומשתחוים בריוח כל אחד רחוק מחברו ארבע אמות, כדי שלא ישמע את חברו כשהוא מתודה ומזכיר עונותיו:",
                "<b>צר לי המקום שאלין בירושלים, גרסינן.</b> לפי שהיה המקום מזמין להם פרנסתן ולא הוצרך אחד מהם לצאת משם ולומר פרנסתי [דחוקה] ואיני יכול לדור בירושלים. ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום. כמו צר לי המקום גשה לי ואשבה (ישעיה מ״ט):\n\n"
            ],
            [
                "<b>בין השמשות.</b> בערב שבת בראשית קודם שנשלמה הבריאה:",
                "<b>פי הארץ.</b> לבלוע קורח ועדתו:",
                "<b>ופי הבאר.</b> בארה של מרים שהיתה הולכת עם ישראל במדבר בכל המסעות. ויש אומרים, שפתחה פיה ואמרה שירה, שנאמר (במדבר כ״א) עלי באר ענו לה:",
                "<b>פי האתון.</b> בין השמשות נגזר עליה שתדבר עם בלעם:",
                "<b>והקשת.</b> לאות ברית שלא יהיה עוד מבול:",
                "<b>והמן.</b> שירד לישראל ארבעים שנה במדבר:",
                "<b>והמטה.</b> שנעשו בו האותות. ושל סנפרינון היה:",
                "<b>והשמיר.</b> כמין תולעת, ברייתו כשעורה. כשהיו מראים אותו על האבנים הרשומות בדיו, הן נבקעות מאליהן. ובו פיתחו אבני האפוד והחושן, דכתיב בהו במלואותם:",
                "<b>הכתב.</b> צורת האותיות שהיו חקוקים בלוחות:",
                "<b>והמכתב.</b> שהיו נקראים מכל הארבעה צדדים:",
                "<b>והלוחות.</b> של סנפרינון היו, ארכן ששה, ורחבן ששה, ועוביין שלשה. כאבן אחת שארכה ורחבה ועוביה שוין. ונחלקה לשתים ונגללים היו וחצובים מגלגל חמה:",
                "<b>אף המזיקין.</b> אלו השדים. שלאחר שברא הקדוש ברוך הוא אדם וחוה היה מתעסק בבריאתן, וכשברא רוחותיהן לא הספיק לברוא גופויהן עד שקדש היום, ונשארו רוחות בלא גוף:",
                "<b>ואילו של אברהם אבינו.</b> נגזר עליו בין השמשות שיהיה נאחז בסבך בקרניו בשעת העקידה:",
                "<b>אף צבת בצבת עשויה.</b> תרגום מלקחיה צביתהא. הצבת אינה נעשית אלא בצבת אחרת, וראשונה מי עשאה, על כרחך מאליה נעשית בידי שמים, ונבראת בין השמשות. וזה נדחה בגמרא בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נד:), ואמרו, אפשר שהצבת הראשונה נעשית בדפוס שהתיכו הנחושת באש והציקוהו בתוך הדפוס ונעשית הצבת מיד: "
            ],
            [
                "<b>גולם.</b> לשון גולמי כלים, שלא נגמרה מלאכתן. כך אדם שאינו נגמר בדעתו לא במדות ולא בחכמה קרוי גולם:",
                "<b>אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה.</b> שכן מצינו באלעזר ואיתמר שלא רצו לדבר בפני אביהן כשקצף עליהם משה, והשיב אהרן:",
                "<b>ואינו נכנס לתוך דברי חבירו.</b> שלא [יערבבנו]. דכתיב (במדבר י״ב) שמעו נא דברי, המתינו לי עד שאדבר. קל וחומר להדיוט:",
                "<b>ואינו נבהל להשיב.</b> כדי שתהא תשובתו כהלכה. וכן באליהוא הוא אומר (איוב ל״ו) כתר לי זעיר ואחוך:",
                "<b>שואל כענין ומשיב כהלכה.</b> לדבר אחד הוא נמנה כאן. והכי פירושו, התלמיד שואל כענין כלומר באותו ענין שהם עסוקים בו, ואז הרב משיב כהלכה. אבל אם ישאל התלמיד שלא כענין, הוא מביא לרב שישיב שלא כהלכה. על דרך שאמר רבי חייא לרב (שבת דף ג׳) כי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי. וכן אתה מוצא באנשים אשר היו טמאים לנפש אדם שראו את משה עוסק בהלכות הפסח ושאלו לו באותה ענין:",
                "<b>ואומר על ראשון ראשון.</b> וכן מצינו בהקב״ה שאמר לו משה (שמות ג׳) מי אנכי כי אלך אל פרעה, היא הראשונה. וכי אוציא את בני ישראל, הרי שניה. והשיבו הקב״ה על הראשונה כי אהיה עמך, ועל השניה, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים:",
                "<b>ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי.</b> אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי. ומצינו באנשי חרן (בראשית כ״ט) כששאל מהם יעקב השלום לו, אמרו לו שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן, כלומר, זה אנו יודעים, ואם תשאל יותר, הנה רחל בתו באה עם הצאן והיא תגיד לך, כי אנחנו לא ידענו יותר מזה:",
                "<b>ומודה על האמת.</b> ואע״פ שיכול להעמיד את דבריו על ידי טענות שבידו. וכן מצינו במשה (ויקרא י׳), כשסלקו אהרן ואמר לו, אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות, וישמע משה וייטב בעיניו, הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא שמעתי ושכחתי:",
                "<b>וחלופיהן בגולם.</b> חלוף הדברים הללו שבחכם הם בגולם:"
            ],
            [
                "<b>רעב של בצורת.</b> הגשמים מועטים ומתוך כך השער מתיקר:",
                "<b>רעב של מהומה.</b> מפני הגייסות אין יכולין לאסוף התבואה:",
                "<b>רעב של כליה.</b> השמים כברזל והארץ כנחושה:",
                "<b>שלא נמסרו לב״ד.</b> שלא עשו בהן דין תורה:",
                "<b>ועל פירות שביעית.</b> שעושים בהן סחורה ואין נוהגין בהן קדושת שביעית:",
                "<b>ענוי הדין.</b> שיודעים להיכן הדין נוטה ומעכבין ואין פוסקין אותו:",
                "<b>עוות הדין.</b> לזכות את החייב ולחייב את הזכאי:",
                "<b>ועל המורים בתורה שלא כהלכה.</b> לאסור את המותר ולהתיר את האסור:\n\n"
            ],
            [
                "<b>שבועת שוא.</b> לבטלה, שלא לצורך:",
                "<b>חלול השם.</b> העובר עבירה בפרהסיא ביד רמה. אי נמי, שבני אדם רואים ולומדים ממעשיו:",
                "<b>ועל השמטת הארץ.</b> שחורשים וזורעים בשביעית:",
                "<b>מפני מעשר עני שבשלישית.</b> שבמקום מעשר שני שמפרישים בשאר שנים של שמטה, בשלישית ובששית מפרישין מעשר עני:",
                "<b>גזל מתנות עניים.</b> לקט שכחה ופאה פרט ועוללות:\n\n"
            ],
            [
                "<b>שלי שלי ושלך שלך.</b> איני רוצה להנותך, והלואי שלא תהנה אותי:",
                "<b>ויש אומרים זו מדת סדום.</b> קרוב הדבר לבוא לידי מדת סדום. שמתוך שהוא רגיל בכך, אפילו בדבר שחבירו נהנה. והוא אינו חסר לא ירצה להנות את חבירו, וזו היתה מדת סדום שהיו מתכוונים לכלות הרגל מביניהם, ואע״פ שהיתה הארץ רחבת ידים לפניהם ולא היו חסרים כלום:",
                "<b>שלי שלך ושלך שלי עם הארץ.</b> שנהנה ומהנה בשוה, וזהו ישובה של הארץ, אבל אינו יודע קרא דכתיב (משלי ט״ו) ושונא מתנות יחיה. וזהו לשון עם הארץ האמור בכל מקום, שרוצה בתקונה של הארץ אבל אין בו חכמה להבדיל בתקונין הראויין:",
                "<b>שלי שלך ושלך שלך.</b> מהנה את הבריות מנכסיו, והוא אינו נהנה מאחרים:",
                "<b>חסיד.</b> שעושה לפנים משורת הדין:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הכי גרסינן נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו, קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו.</b> אדם שכועס מהר על כל דבר, אע״פ שהוא חוזר ומתרצה מהרה הפסדו מרובה משכרו, שרוב מעשיו מקולקלים מאחר שהוא נוח לכעוס על כל דבר ודבר. אבל הקשה לכעוס, אע״פ שיש לו מדה רעה שהוא קשה לרצות, יצא הפסדו המועט שהוא קשה לרצות בשכרו המרובה שהוא קשה לכעוס, ורוב מעשיו מתוקנים. ואית דגרסי איפכא. וגרסא זו נראית לי עיקר:\n\n"
            ],
            [
                "<b>מהר לשמוע ומהר לאבד יצא שכרו בהפסדו.</b> דמאחר ששוכח מה שלומד מה הנאה יש במה שהוא מהר לשמוע, נמצא הפסדו גדול משכרו:",
                "<b>קשה לשמוע וקשה לאבד יצא הפסדו בשכרו.</b> שמדה טובה שיש בו יתירה על המדה הנפסדת, הואיל ומה ששמע אחר הקושי הוא זוכר ואינו שוכח. ונפקא מינה, שאם יש לפנינו שני תלמידים ואין לנו לספק מזון אלא לאחד מהם, נקדים הקשה לאבד על המהר לשמוע:",
                "<b>זה חלק רע.</b> לא הוה שייך למתני הכא חסיד או רשע, שאין זה דבר התלוי בבחירתו של אדם, אלא חסרון שהיה בו מעיקר ברייתו:\n\n"
            ],
            [
                "<b>ארבע מדות בנותני צדקה.</b> כלומר בנתינת הצדקה. ולא בנותני צדקה ממש, דהא איכא בהו מי שאינו נותן. וכן בסמוך בהולכי לבית המדרש, היינו בהליכת בית המדרש:",
                "<b>עינו רעה בשל אחרים.</b> דיודע שהצדקה מעשרת ואינו רוצה שאחרים יתעשרו. פירוש אחר, יש מי שחס על ממון קרוביו יותר מעל ממונו, ואע״פ שהוא נותן אינו רוצה שקרוביו יתנו, שלא יאבדו את ממונם, והיינו עינו רעה בשל אחרים דומיא דעינו רעה בשלו דבסיפא:\n\n"
            ],
            [
                "<b>הולך ואינו עושה.</b> הולך לבית המדרש לשמוע ואינו שונה ולומד ולא מבין:",
                "<b>עושה ואינו הולך.</b> לומד ושונה בבית המדרש שבביתו:\n\n"
            ],
            [
                "<b>ביושבים לפני חכמים.</b> לעיל בארבע מדות בתלמידים איירי בענין הזכרון והשכחה, והשתא מיירי בענין הסברא הישרה וברירת הדבר הצודק מהבלתי צודק:",
                "<b>ספוג.</b> הוא סופג את המים, בין עכורים בין צלולים, כך יש מי שלבו רחב ומקבל כל מה ששומע, ואין בו כח לברור האמת מן השקר:",
                "<b>משפך.</b> כלי שנותנים על פי חבית או על פי הנוד כשרוצים למלאותו יין או שמן:",
                "<b>שמכניס בזו ומוציא בזו.</b> כך יש מי שמקבל כל מה שלומד וכבולעו כך פולטו:",
                "<b>משמרת.</b> מוציא כל מה ששומע בבית המדרש, וקולט דבר של בטלה:",
                "<b>נפה.</b> לאחר שמוציאים הסובין והמורסן מן הקמח הנטחן ונשאר הקמח הדק עם הסולת הגס והוא החשוב, מעבירין אותו בנפה דקה מאד ויורד ממנה כל אותו הקמח הדק שהוא כעין עפרורית לבנה ונשאר הסולת הגס החשוב. וכן היו עושין למנחות. כך יש מי שיש בו כח לברר וללבן שמועותיו, וקולט האמת מן השקר והבטל: "
            ],
            [
                "<b>כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל.</b> שאינו מתקיים, כשיתבטל הדבר שהיה סבה לאותה אהבה, גם האהבה בטלה. וכל אהבה שאינה תלויה בדבר בטל אלא בדבר קיים, כגון אהבת הצדיקים והחכמים, אינה בטלה לעולם. כשם שהדבר שהוא סבה לאותה אהבה אינה בטל, כך אין האהבה בטלה:",
                "<b>אהבת אמנון ותמר.</b> מפני יפיה:",
                "<b>אהבת דוד ויונתן.</b> להשלים רצון קונם. דאמר לו יהונתן לדוד אתה תהיה למלך על ישראל ואני אהיה לך למשנה:\n\n"
            ],
            [
                "<b>כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים.</b> כלומר שאנשי המחלוקת ההיא מתקיימים ואינם אובדין, כמחלוקת הלל ושמאי שלא אבדו לא תלמידי בית שמאי ולא תלמידי בית הלל. אבל קורח ועדתו אבדו. ואני שמעתי, פירוש סופה, תכליתה המבוקש מענינה. והמחלוקת שהיא לשם שמים, התכלית והסוף המבוקש מאותה מחלוקת להשיג האמת, וזה מתקיים, כמו שאמרו מתוך הויכוח יתברר האמת, וכמו שנתבאר במחלוקת הלל ושמאי שהלכה כבית הלל. ומחלוקת שאינה לשם שמים, תכלית הנרצה בה היא בקשת השררה ואהבת הניצוח, וזה הסוף אינו מתקיים, כמו שמצינו במחלוקת קורח ועדתו שתכלית וסוף כוונתם היתה בקשת הכבוד והשררה והיו להיפך:\n\n"
            ],
            [
                "<b>אין חטא בא על ידו.</b> כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן:",
                "<b>אין מספיקין בידו לעשות תשובה.</b> שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם:",
                "<b>וזיכה את הרבים.</b> שלימד תורה לכל ישראל:",
                "<b>צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל.</b> ומשפטיו שעם ישראל כאילו הוא עשאן:",
                "<b>אשר חטא ואשר החטיא את ישראל.</b> מדלא קאמר על חטאת ירבעם וישראל, שמע מינה שהכל תלוי בירבעם:\n\n"
            ],
            [
                "<b>מתלמידיו של אברהם אבינו.</b> למד ממנו והולך בדרכיו:",
                "<b>עין טובה.</b> מסתפק במה שיש לו ואינו חומד ממון אחרים. שכן מצינו באברהם שאמר למלך סדום (בראשית י״ד) אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך:",
                "<b>ורוח נמוכה.</b> ענוה יתירה. וכן מצינו אברהם אומר (שם י״ח) ואנכי עפר ואפר:",
                "<b>ונפש שפלה.</b> זהירות והפרישה מן התאוות. ומצינו זה באברהם, דכתיב (שם י״ב) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, שעד עכשיו לא הכיר בה מרוב צניעות. ובבלעם אשכחן עין רעה, שהיה יודע שהיה רע בעיני המקום שילך אצל בלק והיה הולך כדי ליטול שכר, דכתיב (במדבר כ״ב) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב:",
                "<b>ורוח גבוהה.</b> דאמר (שם כ״ד) נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון:",
                "<b>ונפש רחבה.</b> שאם לא היה רב התאוה לא היה יועץ להפקיר בנות מואב לזנות. ואמרו חכמים [סנהדרין ק״ה ע״א] בלעם בועל אתונו היה:",
                "<b>להנחיל אוהבי יש.</b> אברהם אקרי אוהב, דכתיב (ישעיה מ״א) זרע אברהם אוהבי. יש, בעוה״ב. ואוצרותיהם אמלא, בעוה״ז:",
                "<b>אנשי דמים.</b> בלעם איקרי איש דמים, שהפיל בעצתו עשרים וארבעה אלפים מישראל: "
            ],
            [
                "<b>עז כנמר.</b> הנמר הזה נולד מן חזיר היער והלביאה, כי בעת יחם האריות הלביאה מכנסת ראשה בסבכי היער ונוהמת ותובעת את הזכר, והחזיר שומע קולה ורובעה, ונמר יוצא מבין שניהן. ולפי שהוא ממזר הוא עז פנים, אע״פ שאין בו גבורה כל כך. אף אתה הוי עז ולא תתבייש לשאול מרבך מה שלא הבנת, כאותה ששנינו לא הביישן למד:",
                "<b>וקל כנשר </b>לחזור אחר תלמודך, ולא תיגע כדכתיב (שם מ׳) יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו:",
                "<b>ורץ כצבי.</b> לרדוף אחר המצות:",
                "<b>וגבור כארי.</b> לכבוש את יצרך מן העבירות:",
                "<b>עז פנים.</b> לפי שהעזות ניכר בפנים כדכתיב (משלי כ״א) העז איש רשע בפניו, לפיכך נקרא עז פנים:",
                "<b>שתבנה עירך במהרה בימינו.</b> כלומר, כשם שחוננתנו זאת המדה, שסימן לזרע אברהם ביישנים רחמנים וגומלי חסדים [יבמות ע״ט ע״א], כן יהי רצון שתבנה עירך וכו׳: "
            ],
            [
                "<b>בן חמש שנים למקרא.</b> מערלה ילפינן, דכתיב (ויקרא י״ט) שלש שנים יהיה לכם ערלים וגו׳ ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים, שאביו מלמדו צורת האותיות והיכר הנקודות. ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו, מכאן ואילך ספי ליה כתורא:",
                "<b>בן עשר למשנה.</b> שלומד מקרא חמש שנים, וחמש שנים משנה, וחמש שנים גמרא. דאמר מר [חולין כ״ד ע״א] כל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה, דכתיב (במדבר ח׳) זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבוא צבא, שבא ולומד הלכות עבודה חמש שנים, ובן שלשים עובד:",
                "<b>בן שלש עשרה למצות.</b> דכתיב (שם ה׳) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, וגבי שכם כתיב (בראשית ל״ד) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו. ולוי באותו פרק בן שלשה עשר שנה היה, וקרי ליה איש:",
                "<b>בן שמונה עשרה לחופה.</b> י״ט אדם כתובים בפרשת בראשית מן ויאמר אלהים נעשה אדם עד ויבן ה׳ אלהים את הצלע, חד לגופיה, פשו ליה שמונה עשר לדרשא:",
                "<b>בן עשרים לרדוף.</b> אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב״ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים:",
                "<b>בן שלשים לכח.</b> שהלוים היו מקימים את המשכן ומפרקין וטוענין את העגלות ונושאין בכתף מבן שלשים שנה ומעלה:",
                "<b>בן ארבעים לבינה.</b> שלאחר ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר אמר להם משה (דברים כ״ט) ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה:",
                "<b>בן חמשים לעצה.</b> שנאמר בלוים (במדבר ח׳) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו וגו׳ ומהו השירות, שיתן להם עצה:",
                "<b>בן ששים לזקנה.</b> דכתיב (איוב ה׳) תבא בכלח אלי קבר. בכל״ח בגימטריא ששים:",
                "<b>בן שבעים לשיבה.</b> דכתיב בדוד (דברי הימים א כ״ט) וימת בשיבה טובה, וימי חייו היו שבעים שנה:",
                "<b>בן שמונים לגבורות.</b> דכתיב (תהלים צ׳) ואם בגבורות שמונים שנה:",
                "<b>בן תש ים לשוח.</b> הולך שחוח וכפוף. ויש אומרים, לשון שוחה עמוקה: "
            ],
            [
                "<b>הפוך בה והפוך בה.</b> בתורה:",
                "<b>דכולה בה.</b> שהכל תמצא בה:",
                "<b>וסיב ובלה בה.</b> גם עד זקנה ושיבה לא תעזבנה:",
                "<b>ומינה לא תזוע.</b> שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת יונית, שאין מותר ללמוד חכמת יונית אלא במקום שאסור להרהר בדברי תורה, כגון בבית המרחץ או בבית הכסא. ששאלו את ר׳ יהושע מהו ללמד אדם את בנו חכמת יונית, אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה, דהא כתיב והגית בו יומם ולילה:  "
            ],
            [
                "<b>לפום צערא אגרא.</b> כפי רוב הצער שאתה סובל בלמוד התורה ועשיית המצוה, יהיה שכרך מרובה:"
            ]
        ],
        [
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            [],
            []
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}