c5d85f85addc76c75f815b6afe6390fc040a5b372a3bcdb3b238719b102085a0

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Avodah Zarah/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,402 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Avodah Zarah",
+    "versionSource": "http://sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "לפני אידיהם של גוים – [the word אידיהם is] a byname of reproach for their holy days and festivals.",
+                "לשאת ולתת – to sell and to purchase. Because they go and praise idolatry on the day of their holidays.",
+                "להשאילן – cattle and utensils, things that return as they are.",
+                "להלוותם – [to lend them] money but it was not an adornment to the eye, for a loan is given [merely] for the expenditure.",
+                "לפורען – when they are collected, they go and give praise to idolatry on the day of their holidays.",
+                "מפני שהוא מיצר – on his money which they do not restore to him, and he does not go and give praise [to idolatry].",
+                "שמח הוא לאחר זמן – on the morrow [after] his holiday, he goes and gives praise [to idolatry]. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda, and specifically a loan [written in a] document is prohibited to collect from them, but an oral loan is permissible, because he is like saves it from their hands."
+            ],
+            [
+                "לאחר אידיהן מותר – And such is the Halakha. But in the Diaspora, where we are unable to contain ourselves from engaging in business with them, since the principal part of our sustenance is from them, and furthermore, because of fear, it is not prohibited [to do business with them] other than only on the day of their holy days alone. But nowadays, there is the general practice of permission [to engage in business interaction with them] even on the actual day of their festivals, because the Rabbis established regarding them that they do not go and praise [their deities]. [But those things that are forbidden in this Tractate speaks about idolatrous worship and actual idolatry]."
+            ],
+            [
+                "קלנדיא – eight days after the winter solstice [begins].",
+                "סטרנורא – eight days prior to the solstice; since the first man (i.e., Adam) saw that the [length of the] day was gradually getting shorter. He said: Woe is me, lest because I sinned, the world is returning to become “null and void.” He stood and sat for eight days in fasting (and in prayer), since from the time that the solstice occurred, and he (i.e., Adam) saw that the days are gradually lengthening, he said: it is the nature of the world. He stood and made an eight-day festival. In the following year, they made both of them holy days and he established them [in honor of] the heavens, and they were established for idolatrous worship.",
+                "קרטסים – the day of taking hold of the kingship, and they established it as a holiday.",
+                "גינוסיא – the day when they appoint the king.",
+                "יום הלידה – the day on which the king is born",
+                "שריפה – where they burn the utensils in the manner that they burn them for kings.",
+                "יש בה ע\"ז – that is to say, that selfsame day they have a idolatrous holiday, and from year to year all the days of his son, and all these we consider until now, they value and it is forbidden [for us to interact with them] three days before [their festivals].",
+                "אבל יום תגלחת זקנו – which is not a set time for the group, but each person, when he shaves makes that day a festival.",
+                "ובלוריתו – that he places his locks behind him all year long but does not sheer them other than on an annual basis, the day of his sheering he makes a holiday.",
+                "ויום שעלה מן הים – And he offers sacrifices to idolatry on account that he was saved. In all of these, it is not prohibited other than on that day and not beforehand, and they do not consider it all that much."
+            ],
+            [
+                "עיר שיש בה ע\"ז – that the day of their festival the people of the city have a day for idolatrous worship who are in the city.",
+                "חוצה לה – and even very near the city, it is permissible to engage in business with those who dwell outside the city, for they are not drawn after that idolatry, and such is their practice. The day of their festival [of those in the city] Is not like the day of the festival [of those outside the city].",
+                "מהו לילך שם – in the same city on the day of their idolatrous worship.",
+                "בזמן שהדרך מיוחדת לאותה העיר – that the paved road from here to that city, is unique to that city alone, it is forbidden to go there, because it appears as one who is going there for idolatrous worship, and if there was a course of the road also goes to another city, it is permitted, for one who sees it states, “he is going to another place.”",
+                "היו בה חנויות מעוטרות – and the sign for them is that those stores are idolatrous, to collect taxes from them.",
+                "ושאינן מעוטרות מותרות – and those which are not wreathed, they don’t take taxes from him for idolatry, and they don’t bring to the idolatry any benefit from them, and to purchase from them something of value, is permissible on the day of their festival, for generally one who sells is sad [when he sells something he values] and does not go and praise [idolatry]."
+            ],
+            [
+                "אצטרובלין – fruit of the cedar.",
+                "בנות שוח – it is prohibited for an Israelite to sell a kind of the species of the large white figs to an idolater.",
+                "ופטוטרות – with their stems (Talmud Avodah Zarah 13b) it is stated, meaning to say, with their stalks/peduncles by which they are suspended, for undefined, the idolater wants to offer them as a [sacrificial] offering to idolatry.",
+                "תרנגול לבן בין תרנגולין – an idolater bought from an Israelite many chickens, it is permitted to sell amongst them a white chicken and since another person took them, It was not for idolatry that he wanted them.",
+                "ופירושן אסור – if he explained/specified that it was for idolatry that he needed them, it is prohibited. And it was necessary for our Mishnah [to specify this] for you might think that I would say that this person wanted them not for idolatrous purposes, and when he said this, he holds that just as that this person clings to it (for idolatrous purposes), everyone also clings to it, and I would say this for [just as] he would give it to me, it to teach us [that the reverse is to be taught].",
+                "דקל טב – [fruits] of a superior date which are regularly used for sacrificial purposes to idolatry.",
+                "נקב – reeds that they make from them sugar.",
+                "ונקליהם – a kind of very superior herb/grass, and the Halakha is according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "אין מוכרין בהמה גסה – for we decree that selling is on account of renting and borrowing, for it is the animal of an Israelite and the idolater will do work with it on the Sabbath and through a middleman, for they cannot exchange it through renting it, for the middleman does not lease it, but he is permitted to sell it.",
+                "שלמים ושבורים – for even the injured/maimed are appropriate for work for they grind/mill with them.",
+                "רבי יהודה מתיר בשבורה – but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "בו בתירה מתיר בסוס – and even the horse that the hunters/fowlers bring upon them the birds that they hunt, for he holds that the living carries himself. But the Rabbis hold that that especially human beings carry themselves. Therefore, if it (i.e., the horse) did not have a special [purpose] other than to ride upon it, it is permissible, but to bring upon it a living creature other than a human being, it is prohibited. But the Halakha is not according to Ben Beteyra."
+            ],
+            [
+                "כל דבר שיש [בו] נזק לרבים – as, for example, military utensils, swords and spears.",
+                "בסילקי – a tall palace/villa where they sit to judge people and they cast them from there and they die (see Talmud Avodah Zarah 16b).",
+                "גרדום – one building and it is made to judge capital cases.",
+                "איצטדיא – a place of sport that they bring a goring ox and they kill a man.",
+                "בימה – a kind of short or tall tower made in order to push a person down from them and he dies.",
+                "דימוסיאות – buildings that are not for the needs of idolatry, nor to kill people.",
+                "כיפה – in the foreign language “Arkayultav;” it is the manner of idolaters to place idolatry in their bathhouses."
+            ],
+            [
+                "אבל מוכר הוא משיקוץ – that he should not sell it to him when it is attached [to the ground] but rather after it is cut away. But not all the while that it is attached. And the Torah stated (Deuteronomy 7:2): “And give them no quarter,” nor give them no chance of acquiring property (sell them no trees in the ground – see Talmud Avodah Zarah 20a).",
+                "אין משכירין להם בתים – it is a decree because of selling which is a prohibition from the Torah.",
+                "ואצ\"ל שדות – for there are two levels of prohibition: acquiring property and exempting them from tithes.",
+                "ובסוריא – Aram Sobah which [King] David conquered and is not holy like the holiness of the Land [of Israel].",
+                "משכירין להם בתיים – and we don’t make the decree on account of selling and for alternatively, it would come to selling but he did not violate the Torah for just as it is written to not give them the chance to acquire property in the land of Israel, it is written, but however, ab initio not selling in the land of Israel because of selling of the land of Israel.",
+                "אבל לא שדות – because there are two levels of prohibition.",
+                "וח\"ל – because of the distance, one cannot make a decree regarding selling for from there it does not lead to sale of the land of Israel.",
+                "מוכרין בתים ומשכירין שדות – but not the sale of fields because there are two [levels of prohibition].",
+                "רבי יוסי אומר כו'' -And the Halakha is according to Rabbi Yosi as long as one does not lease to three idolaters together so that they will not make a neighborhood of idolaters."
+            ],
+            [
+                "אף במקום שאמרו להשכיר – for Rabbi Meir in Syria especially, but not in the land of Israel and for Rabbi yosi even in the land of Israel.",
+                "לא לבית דירה אמרו – but rather to bring into there straw and wood and things like it.",
+                "מפני שהיא נקראת על שמו – because the idolater because he warms himself up on the Sabbath and they (i.e., people) will say “this is the bathhouse of so-and-so the Israelite where they wash in it on Shabbat” but it is not similar to a field of an Israelite where the tenant farmer is an idolater who does work on it on the Sabbath, for the field is worked for his tenancy and the idolater is a personal tenant farmer who is doing his own labor ( and not as the Israelite’s employee -see Talmud Avodah Zarah 21b). But a bathhouse is not for working as a tenant, and not everyone knows that he the Israelite leased it to an idolater and therefore, it is prohibited. But at the present time when it is manner to lower the tenant to the bathhouse for a year, for half, or a third or a fourth of the earnings, in the same manner that they bringing him down into the fields, they permitted to lease a bathhouse to an idolater, and even though [the idolater] does work in it on the Sabbath, people [surely] know that the idolater is a tenant there, for he he is doing his own tenancy while using it."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אין מעמידין בהמה בפונדקאות – that are made to harbor passers through there because idolaters are suspect of carnal connection with beasts and even females with females are prohibited because the idolaters are found with the wives of their friends and sometimes they don’t find her and they copulate with the beasts.",
+                "ולא תתיחד אשה עמהן – even the privacy between a man and a woman and something similar with an Israelite is permissible, such as when his wife is with him, [but] with an idolater, it is prohibited, since the wife of an idolater does not protect him.",
+                "לא תילד את העובדת כוכבים – because she raises a son for idolatry but with payment, it is permitted, for the sake of preventing ill-will.",
+                "אבל עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל – at the time when other women stand by her, but not between him and her, for they are suspected of murder, lest she kills him."
+            ],
+            [
+                "רפוי ממון – his animal.",
+                "רפוי נפשות – his body; [but if he said] to him: a certain drug is fine for you, even if it is the healing of bodies, it is permissible to be healed by him.",
+                "אבל לא בינו לבינו – but if he looks into a mirror, it is permissible, for the idolater might say that since he is getting a haircut, this is an important person and he is afraid to kill him."
+            ],
+            [
+                "שהיה מתחילתו יין – to exclude where the heathen purchased vinegar from an Israelite where benefit was not forbidden; the reason why benefit was forbidden because perhaps its drink-offerings were for idolatrous purposes, but vinegar is not offered for idolatrous purposes.",
+                "וחרס הדרייני – Hadrian the Caesar/Emperor would knead plaster with wine and make of it utensils and would not smelt them in the furnace/kiln (see Talmud Avodah Zarah 32a) and they would carry them in battle, and when they wanted, they would place the earthenware in water, and they would be dissolved (or fall to pieces) there and the plaster would sink downward and the wine would remain mixed with the water. And the earthenware of Adria was named after Hadrian.",
+                "עורות לבובים – they would tear the animal while living opposite the heart a kind of round hole and remove the heart and sacrifice it to idolatry.",
+                "משוך מותר – for they do not make for idolatry other than round [incisions]. And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel.",
+                "היוצא אסור בהנאה – for it had already become a sacrificial offering [to idolatry – see Talmud Avodah Zarah 32b).",
+                "לתרפות – towards the errant idolatry [from afar: Rashi]. It is the place of lewdness of a woman which is called the house of debauchery.",
+                "אסור לשאת ולתת עמהם – for they go and admit [to idolatry and more] and purchase things that they need for offerings to idolatry. And the Halakha is according to Rabbi Akiba."
+            ],
+            [
+                "נודות – (bottles) of hides/skins.",
+                "וקנקנים – of earthenware.",
+                "אין איסורן איסור הנאה – and the law is such. If they are new, it is immediately permitted to place wine in them , but if the heathen placed wine in them for preservation, we fill them up with water and detain it in them for three days consecutively but that he empties the water each day every twenty-four hours of the three days, and places other water in their place. And afterwards, it is permitted to place wine in it. But if there are twelve months where there was no heathen wine in them, it is permissible immediately after one year without emptying it.",
+                "חרצנים וזגים – the refuse of the grapes and their seeds that are inside and the outer shells.",
+                "לחים – all twelve months they are forbidden to derive benefit.",
+                "ויבשים – after twelve months they are permitted even for eating.",
+                "המורייס – the fat of the fish and it was customary that they would mix in it wine, but if it was known of it that they did not mix wine in it, everyone does not dispute that it is permitted.",
+                "בית אינייקי – the name of a village where most of the calves that are found there are offered as sacrifices to idolatry. Rabbi Meir was troubled by a minority and held that even though most calves were a minority corresponding to the rest of the animals, we should concern ourselves with the minority. And all the cheeses that are found there, we state that perhaps that the rennet of the calves was curdled for idolatry. But the Sages were not concerned about the minority. But the Halakha is not according to Rabbi Meir in any of these three segments."
+            ],
+            [
+                "מפני מה אסרו גבינת של עובדי כוכבים – with regarding to eating, but the Rabbis require it because the milk of an impure animal one doesn’t have to suspect anything for we hold that the milk of an impure animal does not curdle.",
+                "שורפה חיה – it is a mere secretion (and no longer real milk – see Tractate Hullin 116b).",
+                "בקיבת עגלי עבודה זרה – and even though it is a mere secretion, it is prohibited, for idolatry is different, as it is written concerning it (Deuteronomy 13:18): “Let nothing that has been doomed stick to you hand,[in order that the LORD may turn from His blazing anger and show you compassion, and in His compassion increase you as He promised your fathers on oath].”",
+                "השיאו לדבר אחר – and he did not want to tell him the reason of the matter because twelve months had not yet passed from when they made this decree. For when the Rabbis make a decree, they do not reveal the reason until twelve months of a year until their decree will become widespread. For perhaps there is someone who doesn’t hold by this reason and will come to despise it, and the reason why they forbade the cheeses of idolaters is because they curdle it in the skin of an animal slaughtered by an idolater which is a carcass, but even though it is a small amount corresponding to all of the milk, since he curdles the milk and performs an act, it is not negated, and we hold that everything goes according to the one who curdles the milk. But because of meat with milk, he did not forbid it, for since the meat on its own is permitted, it is not forbidden with milk, even though he curdles it until he gives forth into it a taste , but I is a matter of something forbidden from its outset. He forbids something that is permitted, even though it does not give forth a taste while he is curdling it.",
+                "כי טובים דודייך מיין – The Holy One, blessed be He says this to the congregation of Israel.",
+                "אין הדבר כן – but rather the congregation of Israel stated before the Holy One, blessed be He (see Talmud Avodah Zarah 35a): “The words of Your beloved ones are a surety before Me,” meaning to say, the ordinances that the Sages have established and decreed are better than the wine of the Torah, from the principle of the Written Torah (as they supplement the Written Torah and complete it)."
+            ],
+            [
+                "הפת והשמן [וכו'] – all of these are prohibited as a guard of intermarriage (between Jews and gentiles – see Tractate Avodah Zarah 31b) and the bread of bakers they permitted but the bread of house owners they did not permit other than those who were traveling or at a time of emergency. But regarding, they saw that their prohibition did not stretch and they resolved upon it and permitted it as they decided in the Mishnah.",
+                "ושלקות – everything that the idolaters cooked and even if they cooked it in the utensils of Israelites, and in their presence, for one would not suspect forbidden mixtures, and the cleansing of an impure vessel (by means of boiling water) by idolaters, they (i.e., the Sages) forbade this because of cooking done by idolaters and this is the case even where no Israelite helped out neither at the beginning nor at the end, but they did not prohibit this because it was cooking done by idolaters, but rather, because it is something that is not consumed when it is alive and ascends on to the tables of kings that is combined with bread but, if one of these was missing, there is no [concern] regarding that it is something cooked by idolaters.",
+                "וכבשין שדרכן לתת בהן יין – and their prohibition is not one where they cannot have benefit from it because the taste of the wine is not recognized/known but with regard to eating, it is prohibited.",
+                "טרית טרופה – [a species of] ritually pure fish that they chop very finely and are not recognized and are prohibited since they were taken from idolaters lest there are crushed with them an impure fish.",
+                "וציר שאין בה דגה – a small fish that is called stickleback (see Talmud Avodah Zarah 39b) and it is the manner that it grows in the midst of [the brine of] pure fish, but when there is brine of impure fish mixed with it, it will not grow stickleback.",
+                "והחילק – a species of pure, small fish and they lack fins and scales which they will eventually grow after a while. But small impure fish that are analogous to them are combined with them and are not recognized, even when it is not beaten. But salted/pickled fish, the impure kinds are not like it, and therefore, they are permitted since they are not hashed/beaten.",
+                "חלתית – this is its name in Arabic and they cut its particles with a knife and are forbidden because of the fatty/oily substance of the knife and along with the sharpness [of the assa foetida (an umbelliferous plant used as a resin or in leaves, for a spice and for medical purposes), the fatty/oily substance of the knife sweetens the taste of the fatty/oily substance that is absorbed in it.",
+                "ומלח סלקונתית – a salt that the gentry of Rome eat and they are accustomed to smear it in the fat of pigs (i.e., lard), and in the fat of impure fish and it is large and the mostly white."
+            ],
+            [
+                "וישראל רואהו – not exactly see him, but rather, since that if he is standing, he can see him even though when he is sitting, he cannot see him, but the idolater, who knows one another’s ways, are afraid (lest they be watched – see Talmud Avodah Zarah 22b) says: now I am standing and he sees me.",
+                "והדבדניות – the cakes when detach them out of receptacle wherein there is honey, even though thy drip, we don’t concern ourselves lest wine suspected of having been manipulated by an idolater was mixed in. Another commentary: clusters of grapes even though the wine drips from them, they don’t have any wine suspected of having been manipulated by an idolater and the law [of food rendered susceptible to uncleanness] by a liquid does not apply to them which would be susceptible to uncleanness and undefined for consumption, for it is not satisfactory for him with liquid dripping from them.",
+                "שאינה טרופה – and even though it is made into pieces, the head of the fish [remains] and its backbone exists and is recognized that it is pure.",
+                "עלה של חלתית – which is not torn with a knife.",
+                "וזיתי גלוסקים מגולגלים – olives are brought into a round utensil and are warmed and gathered together on their own and are made like round eggs like a roasted egg that had been warmed.",
+                "השלחין אסורין – if the olives were softened so much until the when one takes the olive in one’s hand, the seed within it comes out and falls on its own, they are forbidden, for on account of the wine, they became soft, but the Halakha is not according to Rabbi Yosi.",
+                "מן הסלולה – a kind of basket that is in front of the shopkeeper are forbidden, for when he sprinkles upon them wine in order that they soften.",
+                "מן ההפתק – from the place that they gather and store them there one on top of another are permissible, for he does not sprinkle upon them wine until they are placed before him to sell.",
+                "וכן לתרומה – and similarly, a Kohen who is suspect to sell priest’s due for the purposes of non-holy produce. All that is found before him is prohibited lest it is priest’s due. But that which comes from the storehouse is permitted, for they are afraid lest the Rabbis will hear and will make all of the stock in the store ownerless."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל הצלמים אסורים – for deriving benefit.",
+                "שהם נעבדים פעם אחת בשנה – when the sun is at the same height that the image is made for even though that there are many that are not other than for beauty and are not worshipped, Rabbi Meir, according to his reasoning, is suspect of the minority.",
+                "כל שיש בידו וכו' – since these are definitely worshipped, and because of their importance, they considered these objects that are in their hands. And in a Baraitha (Talmud Avodah Zarah 41a), they added a sword, a crown and a ring and the Halakha is according to the Sages. But their prohibition is not other than when they stand at the entrance to the state and in the villages where it was not their practice to make images for beauty, everyone states that it is prohibited, and even if there was nothing in his hand to serve it with, they worship it."
+            ],
+            [
+                "הרי אלו מותרין – for had they been whole, there is a doubt whether they would have worshipped them or not worshipped them. And even if one is able to say that hey worshipped them lest they become nullified, and therefore, broke them, for this is a double doubt and for a leniency.",
+                "שכיוצא בהם נעבד – the form of a hand alone they would make ab initio and they worship it."
+            ],
+            [
+                "צורת חמה צורת לבנה – Rambam/Maimonides, of blessed memory, explained, that you should not find it would and he would say, “this is the sun,” or in the form of a round bow, and he would say, “this is the moon,” but rather that he should find a representation that they would relate these astrological specula to the sun or the moon, like they said, that the representation of the sun is like a wreathed king sitting on a wagon, and similarly all this that are like this.",
+                "צורת דרקון – the representation of a snake which has something glistening and scales like the scales of a fish, and they say that it is the representation of the hills of the moon, and it was worshipped in those days, and even according to the Rabbis who stated above (i.e., Mishnah 1), that all of the rest of the images are permissible, they would agree that these are forbidden for it is their custom to worship them.",
+                "שעל המכובדים – nice utensils that their use is for adornment and honor, such as chains, nose-rings and rings and similar kinds of things.",
+                "מבוזים – boilers and kettles and those things that warm up warm things, and other similar things. And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel.",
+                "וזורה לרוח – so that an Israelite will not benefit from it.",
+                "אף הוא – if he cast it to the wind also now there would be benefit to an Israelite from it, for it would become manure."
+            ],
+            [
+                "אפרודטי – a representation of the planet Venus. This is what Maimonides/Rambam, of blessed memory, explained.",
+                "אין משיבין – words of Torah in the bathhouse, for a person stands naked there.",
+                "היא באתה בגבולי – for the bathhouse preceded her, and the bathhouse was made for everyone who comes to bathe/wash. And there is another response that we don’t say: “Let us make a bathhouse of adornment for Aphrodite,” for a bathhouse is not a thing of adornment, but rather, “let us make Aphrodite an adornment for the bathhouse,” for Aphrodite uses the bathhouse, and it is secondary and she is essential.",
+                "ביב – a ditch made in the ground to remove waste-water that is poured into the public domain."
+            ],
+            [
+                "הן מותרין – the mountains themselves are permissible for sewing [seed] and to hew stones from them that are attached and are not forbidden.",
+                "ומפני מה אשרה אסורה – meaning to say just as we expound (Deuteronomy 12:2): “[You must destroy all the sites at which the nations you are to dispossess worshipped] their gods, whether on lofty mountains [and on hills or under any luxuriant tree],” and not ‘on their lofty mountains, their gods’, so also “under any luxuriant tree” (ibid.,) their gods, and not ‘the luxuriant trees of their gods.’ And why did the Torah prohibit this? As it is written (Deuteronomy 7:5): “cut down their sacred posts.”",
+                "מפני שיש בה תפיסת ידי אדם – that a person planted it and Rabbi Yosi holds that a tree that a person planted and at the end worshipped is forbidden. But the First Tanna/teacher [of our Mishnah] holds that since at the beginning when it was planted, he did not intend to worship it, the worship that he performs after it is attached does not prohibit it for it is like someone who worships a mountain. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi.",
+                "אני אובין – I will explain.",
+                "ואדון לפניך – after we do not have to expound on the limitation from “or under any luxuriant tree,” one can say that it was not said other than to provide for them signs, a place where it is customary for Emorites to worship idolatry in order that Israel can search them out and destroy them. But the limitation of mountains and hills however, we eliminate from its implication for God did not command us to destroy the mountains, but [God] did command us to destroy luxuriant trees, as it states (Deuteronomy 12:3): “put their sacred posts to the fire.”"
+            ],
+            [
+                "סמוך לע\"ז – that one of his walls is a house for idolatry and the hose itself is worshipped.",
+                "אסור לבנותו – for he is building a house for idolatry.",
+                "כונס לתוך קרקע שלו ד' אמות – and he does not leave it empty as it is found benefitting idolatry as it extends its boundary, but he fills the place with thorns and makes there a toilet for young children.",
+                "היה שלו ושל ע\"ז – for the place of the beams of the walls, half of it is his.",
+                "נדון מחצה על מחצה – that portion of idolatry does not count in the bringing it inside [within his own property] four cubits but his part counts, for if its beams are two cubits, he counts one cubit of his own and brings it [an additional] three cubits within his own.",
+                "אבניו עציו ועפריו – of that wall ",
+                "מטמאין כשרץ – which defiles like an unclean reptile, and even the section of the Israelite since there is no choice.",
+                "כשרץ – that ritually defiles through contact because the defilement of idolatry is Rabbinic, they were lenient concerning it, and it does not defile like a lentil like an unclean reptile, but rather in an olive’s bulk like [contact] with the dead.",
+                "רבי עקיבא אומר כנדה – But the Halakha is not according to Rabbi Akiva even with idolatry itself, and all the more so, with those who use it."
+            ],
+            [
+                "שלשה בתים הם – regarding the matter of abrogation of idolatry.",
+                "בית – the beginning of its building is for idolatry. This is prohibited.",
+                "סיידו וכיירו לעבודה זרה – that it was built ab initio as a human dwelling. And plastered it – who whiten it with plaster and cementing/putting tiles, engraving and doing embroidery.",
+                "וחידש – or renewed.",
+                "נוטל מה שחידש – and all the rest of the house is permitted.",
+                "הכניס לתוכו ע\"ז – by the hour, and he did not designate it for the usage of idolatry.",
+                "שלש אבנים הם – for the matter of abrogation.",
+                "אבן שחצבה מתחלה – from the mountain.",
+                "לבימוס – to place idolatry upon it.",
+                "סיידה וכיירה – and it was hewn and standing.",
+                "נוטל – an Israelite, ",
+                "מה שחידש – what was new, the adornment and the stone are permitted.",
+                "העמיד עליה ע\"ז – by the hour, and he did not designate the stone for a pedestal [for an idol].",
+                "וסילקה – this is permitted, and does not need abrogation.",
+                "גדעו – for the purposes of idolatry to worship the growths that took place upon it from now.",
+                "נוטל מה שהחליף – the branches that grew in place of those that he lopped off and he burned them according to the law of Asherah/tree devoted to idolatry, the remainder is permitted.",
+                "איזו היא אשרה – In the Gemara (Tractate Avodah Zarah 48a) it explains that the three Asherot that are taught in the Mishnah are referred to above and this is what is taught: There are three Asherot – two of them are held by everyone and on one there is the dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis. And what is the Asherah that Rabbi Shimon and the Rabbis? All [trees] that have under them idolatry, for the Rabbis call them a tree devoted for idolatry and prohibits them all the while that there is idolatry underneath it, and Rabbi Shimon states that it is not Asherah but rather everyone worships it, but all [trees] which have underneath them idolatry, this is not an Asherah. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "לא ישב בצלה – this shade is not under the bough of the Asherah tree as stated, for one is not able to teach further, and if he sat, he is ritually pure, for that which is taught at the final section, that if passed [underneath it], he is ritually impure. But rather from the tree and further, for when the sun is in the east or in the west, there is a long shade for all things.",
+                "לא יעבור תחתיו – underneath the bough from the tree, for the tree forms a cover/tent [of Levitical uncleanness arising from being under the same shelter with it] and if he passed [underneath it], he is ritually impure.",
+                "היתה גוזלת את הרבים – that its bough inclines to the public domain.",
+                "טהור – it is Rabbinical defilement and where it “steals”/encroaches upon the public [domain], the Rabbis did not make a decree.",
+                "ירקות בימות הגשמים – for the tree is difficult for them as it prevents the sun from coming out.",
+                "אבל לא בימות החמה – for the shade is pleasant for them.",
+                "והחזרין – lettuce and in Arabic, “hassa.”",
+                "לא בימות החמה [ולא בימות הגשמים] – for the shade is always pleasant for them.",
+                "והנמייה –leaves that fall from the tree in the rainy season and in the Gemara (Talmud Avodah Zarah 49a), raises the objection to that which we learn according to Rabbi Yosi who states that the combined causes is permitted (who is discussing the subject of planting vegetables in the winter, according to the Mishnah). Earlier in our chapter (see Tractate Avodah Zarah, Chapter 3, Mishnah 3), regarding crumbling them [the idolatrous figures] and casting them into the wind (see also Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 1 for the use of the same phrase regarding the destruction of leavened products) and even though they are made into manure, for where the permission and the prohibition of both of them cause them to bring the matter, such as the case as the land of permission, and the manure of idolatry which is prohibited, cause the growing of vegetables, Rabbi Yosi holds that it is permitted. And where he prohibited vegetables, here it is because the foliage falls upon them, and Rabbi Yosi responds here to the words of the Rabbis stating that according to them when they state that the combined causes are prohibited, they should have prohibited the vegetables because of the foliage that falls upon them and it is for them like manure. But the Rabbis hold that this is different here, for the tree of idolatry does not affect the vegetables at all, for as the foliage is beneficial to them, the shade is harmful for them. But the Halakha is according to Rabbi Yosi, that the product of combined sources is permissible."
+            ],
+            [
+                "נטל הימנה – from the Asherah.",
+                "חדש יותץ – for the first making of the flame when they kindle the oven glazes it and strengthens it and it is improved through prohibited forms of benefit, but our Mishnah comes according to the one states that combined causes are prohibited, and this is not the Halakha. Therefore, whether it is new or old, it must be cooled down.",
+                "הפת אסורה – in the Gemara it states (Tractate Avodah Zarah 49b) that a torch is opposite him, for all the while that the bread is baking, he would kindle the torch at the mouth of the oven and bake it, for he would benefit from the prohibition a the time when the prohibition is clearly visible and there is and there is improvement to the wood with the bread.",
+                "יוליך הנאה לים המלח – the cost of the loaf that was combined.",
+                "כרכור – there is for weavers a piece of wood made in the form of a needle of sack-makers and they pass it over the warp/longitudinal direction when it is stretched before them in the weaving. And our Mishnah teaches us the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis in these two things, for had it taught only the first one, I might state that in this [only], Rabbi Eliezer stated it because at the time when the bread is completed, the prohibition is disregarded, but a whorl [of a spindle] which has a prohibition of its own, I would state that he agrees with the Rabbis. But had he only stated the other one, it would have been this one alone that the Rabbis stated, but in the first, I would say that they agree with Rabbi Eliezer. Therefore, it is necessary to teach both. And the Halakha is according to Rabbi Eliezer, even with a jug of wine known or suspected to have been manipulated by an idolater, that became combined with jugs of permitted wine – they bring the costs of that jug to the Dead Sea and the remainder are permitted to derive benefit from it."
+            ],
+            [
+                "כיצד מבטלה – an idolater for a tree used for idolatrous purposes.",
+                "קרסם – dry chips that are on the tree, he took for his needs to burn.",
+                "ורד – cut moist branches tht are on it.",
+                "שפאה – it is the Aramaic translation of (Deuteronomy 9:21): “I broke it to bits and ground it thoroughly,” and you crushed it well.",
+                "לצורכה – in order to beautify it, and not to disannul idolatry but rather to worship idolatry as an adult and with knowledge for he knew the nature of idolatry and those who use it, and even if he disannulled it against his will, it is annulled."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רבי ישמעאל אומר. זו בצד זו – and all the more so, one on top of two which is the essence of Merkulis/Mercury/Hermes. [Merkulis is the name of idolatry that is called in their languages, Merkuris.]",
+                "בצד מרקוליס – at the side four cubits of Merkulis, meaning to say, that the stones are four cubits distant from Merkulis and it is known and that they did not fall from him, and on this, Rabbi Yishmael states that three stones are prohibited for Merkulis is not less than three stones and they make a small Merkulis at the side of a large Merkulis and a small one made at the side of a large one, they worship it with anything and we should not suspect that there will be one [stone] on top of two [stones]. But the Rabbis hold that we do not make a small Merkulis at the side of a large Merkulis. Therefore, it appears with it, meaning to say, next to it, for one can say that it fell from it. Whether two [stones] or three [stones], it is forbidden. If it is not seen with it, it is permitted. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "מצא בראשו – of Merkulis.",
+                "מעות כסות או כלים מהרין אלו מותרין – and this as long as they are not placed for adornment [such as, for example], that the monies were placed in a pouch tied and suspended from it on its neck. Folded clothing folded up and placed on its shoulder, or on its head. Utensils also placed on its head, and wall of these are not in the manner of adornment."
+            ],
+            [
+                "שלא בטובה – that he should raise a salary for the [idolatrous] priests."
+            ],
+            [
+                "ע\"ז של נכרי אסורה מיד – as it is written (Deuteronomy 7:25): “[You shall consign] the images of their gods [to the fire], for once it has been declared unfit, it becomes for him a god.",
+                "ושל ישראל עד שתעבד – as it is written (Deuteronomy 27:15): “[Cursed be anyone who makes a sculptured or molten image, abhorred by the LORD, a craftsman’s handiwork,] and sets it up in secret,” until he does for it secretive things, meaning to say, that he worships it, for an Israelite does not serve idolatry other than in secret, because he is afraid of the Jewish court.",
+                "נכרי מבטל ע\"ז שלו – as it is written (Deuteronomy 7:25): “You shall consign the images of their gods to the fire,” when they practice regarding them the custom of godliness, but if he annulled it, they are permitted.",
+                "ושל ישראל – when he has regarding it a partnership, and the Halakha is not like this. For an idolater cannot annul [the sanctity of] the idolatry of an Israelite even when he has a partnership with him in it.",
+                "אינו מבטל ע\"ז של נכרי – and even if the heathen gave him permission [to do so]."
+            ],
+            [
+                "פחסה – [if he smashed it] in its face. If he crushed it with a mallet until he removed the shape of the face.",
+                "גררה – dragged and cast within the mud.",
+                "אינה בטלה – for according to the hour, he got hot regarding it and he retracted and worshipped it.",
+                "רבי אומר בטלה – there is a dispute between Rabbi [Judah the Prince] and the Sages when he sold it to an idolater, but if he sold it to an Israelite goldsmith/smelter, according to all, it is annulled and the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "שהניחוה עובדיה – and it wasn’t their intention to return.",
+                "בשעת שלום מותרת – since they left knowingly and did not take it with them, they annulled/destroyed it.",
+                "בימוסיות של מלכים – hewn stones that were prepared for the procession of the king and when the king passes through the, they set up idolatry there and he worships it. And in the Gemara (Talmud Avodah Zarah 53b) explains because they leave it, meaning to say, they are not designated to establish there idolatry every hour but rather at the time when the kings pass, and sometimes the kings pass through another road and we don’t suspect them. Therefore, it is not considered to be the usages of idolatry."
+            ],
+            [
+                "אף אנו מחזיקים ידיהם של אלו – those who worship the sun and/or the moon, if they would see that the rest of idolatry had been destroyed of its own and these exist, they would give thanks to those."
+            ],
+            [
+                "גת בעוטה – that the idolater had trampled and stamped.",
+                "אע\"פ שהוא נוטל בידו – grapes from the wine and place them on the pile (i.e., the place on the altar where the ashes are piled up), the place of the gathering of the grapes that is made like a heap that is called תפוח/grape-heap, and our Tanna/teacher holds that it does not become libation wine until it flows down to the cistern and according to the hour, he becomes excited and returns and worships it. But this is the earliest version of the Mishnah and it is not Halakha, but rather, since the wine began to be drawn, it became libation wine.",
+                "מה שבבור אסור – if an idolater would come in contact with it afterwards."
+            ],
+            [
+                "דורכין עם העכו\"ם בגת – and we don’t say that he is making a living with what is prohibited from deriving benefit, for this Tanna/thinks [that even] with drinking, it is permitted as long as he doesn’t go down into the cistern. But there isn’t anything concerning causing ritual defilement for from the time when the idolater treads upon them [a little bit], they were ritually defiled, so it is found that the Israelite did not cause the ritual defilement.",
+                "אבל לא בוצרין עמו – because he places them into a ritually impure vat for wine pressing. For the idolater defiles the grapes through his contact and the Israelite who cuts with him causes ritual defilement. But this Tanna/teacher holds that it is forbidden to cause ritual defilement for non-holy produce that is in the Land of Israel, even if they belong to the idolater. But the Halakha is not according to this Mishnah for we hold that since the wine began to be drawn, it became libation wine, therefore, we do not tread with the idolater in the vat for wine pressing. And we hold that it is permissible to cause ritual from produce, there is nothing in this. But however, an Israelite who harvests his vineyard ab initio, the idolater should not take with him, even to bring the grapes to the vat, because we say, “go around Nazirite, etc. (that you may not come near the vineyard” – see Numbers Rabbah 6:10).",
+                "וישראל העושה פירותיו בטומאה – he commits a sin because he defiles the Priest’s Due and Tithes that are within them. Therefore, it is forbidden to assist him in order that he become accustomed to this.",
+                "אבל מוליכין עמו – an empty barrel to the vat, and he brings it with him filled barrels from the winepress, for what has happened has happened for after they have been ritually defiled, it is permissible to put the wine in impure barrels."
+            ],
+            [
+                "אם יש עליו [מלוה] אסור – if he has towards him a lien on the wine, it is prohibited, for this wine is mortgaged to him in his liability, so it is like his money and he came in contact with it to see how it is.",
+                "נפל – the idolater [fell] into the cistern filled with wine.",
+                "ועלה – dead, even though he came in contact with it at the time that he fell in, he (i.e., the Jew) is not prohibited to benefit since he did not intend to come in contact with it, but uf he came up alive, through his ascending he makes it forbidden, because he admits to idolatry on that he was saved.",
+                "ומודדו בקנה – or that the idolater measures the wine of the Israelite with a reed.",
+                "והתיז – or the idolater flipped out the hornet from the wine of the Israelite through a reed and did not actually make contact with the wine with his hand.",
+                "המורתחת – the barrel was rising with heat and the idolater slapped it with his hand on the foaming – this is not the manner of libations.",
+                "רבי שמעון מתיר – but the Halakha is not according to Rabbi Shimon.",
+                "זה היה מעשה והכשירוהו – even through drinking."
+            ],
+            [
+                "המטהר יינו של עובד כוכבים – an Israelite who tread on the grapes of an idolater in a state of religious fitness in order to sell them to [another] Israelite, he doesn’t give money to the idolater until he sells them after a while.",
+                "ונותנו ברשות – of the idolater.",
+                "they pass in the public domain and causes him loss, and even if there is no key or lock, it is permitted, as long as he doesn’t have a lien on that wine, such as the case where he wrote to him: “I have received it from you as we stated [later on- see Mishnah 12 of this chapter].",
+                "רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עכו\"ם אחת היא – There is a dispute between Rabbi Shimon ben Eleazar and the First Tanna/Teacher for the first Tanna/teacher holds that when the Israelite left wine in the domain of the idolater, the owner of the wine, it is in this case where we require that the house be open to the public domain, and it be a city where Israelites and idolaters live in it. But in the domain of another idolater who is not the owner [of the wine], even in a city where Israelites do not dwell, it is permitted. But Rabbi Shimon ben Eleazar states that it is all one whatever the domain of an idolater. For just as that in the domain of the idolater who is the owner of the wine, it is prohibited other than in a city where Israelites and idolaters live there and the house is open to the public domain, so too here, in the domain of another idolater, the city must be one in which Israelites and idolaters live in and the house is open to the public domain. And the Halakha is according to Rabbi Shimon ben Eleazar. And at a time when the key and the lock is in the hands of an Israelite whether in the domain of the owner of the wine, whether in the domain of another idolater, it is permissible according to the words of everyone."
+            ],
+            [
+                "והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר – if the house is open to the public domain and Israelites live in that city as we have stated above (in the previous Mishnah).",
+                "אבל אם רצה – for now, the wine is a as a deposit with the idolater. And since he has a lien on the wine, it is prohibited, and that it does not bubble/ferment, he holds that if he sees me and claims it from me, I would say that it is mine. But even though the key and the lock are in the hand of an Israelite, it is prohibited."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך – to empty from one utensil to another or to bring barrels from place to place and even with wine of gentiles (where it is unknown that it has been dedicated to an idol – see Talmud Avodah Zarah 74a).",
+                "שכרו אסור – it is a fine that the Sages placed upon him with libations wine and wine of gentiles (where it is unknown where it is unknown that it has been dedicated to an idol).",
+                "שכרו מותר – as in the example where he said to him: “pass to me each and every barrel for a Perutah,” but if he said to him: “pass to me one hundred barrels for one hundred Perutot, and amongst them was found a barrel of libation wine, his hire is forbidden.",
+                "השוכר את החמור שכרה אסור – This Mishnah took hold of this because of the concluding segment [of the Mishnah] and the concluding part comes to teach us that even if he hires the donkey to ride upon it, he also hired it undefined to place his flash of wine and his provisions upon it, I might think that it is as if he hired it ab initio to bring upon it libation wine, and his hire is prohibited."
+            ],
+            [
+                "ידיחם – with cold water.",
+                "מעשה בבייתוס בן זונין – The Mishnah is deficient, and should be read as follows (regarding dried figs and a barrel of libation wine was broken and the wine fell upon them): that if it imparts a deteriorating taste, it is permissible and it happened that Baitus ben Zunin who brought dried figs on a ship and the jug of libation wine broke upon them, and this incident came before the Sages and they permitted them.",
+                "כל שהוא בהנאתו בנותן טעם – that a person benefits from the taste of something prohibited.",
+                "כל שאין בהנאתו בנותן טעם – he does not benefit from the taste of something prohibited.",
+                "כגון חומץ – of something prohibited that fell into a dish of pounded grains that is permitted which imparts a deteriorating taste, and this is when the dish of pounded grains is boiling at the time that the vinegar fell into them, for then it impairs them from the beginning to the end. And there are four kinds of imparting of taste: There is a taste that improves it from the beginning to the end such as the example of wine in a cooked dish of meat or of fish. And this is forbidden a definite prohibition. And there is a taste that is deteriorating from the beginning until the end such as the example of a fatty, oily substance of fish or of meat with honey, and this is permitted ab initio. And there is something that is deteriorating from the beginning, but improves it at the end, such as the example of honey in wine which does damage to it at its time but when it tarries in it until the strength of the wine will do damage to it. The honey provides it taste and smell. And there is something that improves [its taste] [at the beginning] and at the end, as in the case of the fat of meat with butter or the taste is absorbed in the utensil which is not of the same day which improves it as it enters into it, and afterwards it deteriorates, and these two are prohibited from doubt. Therefore, if the dish of these pounded grains that vinegar fell into them which were not scalding hot, they are forbidden from doubt, since the vinegar in a dish of pounded grains early improves the flavor, and even though they improve its flavor, afterwards, it impairs it. It improves and at the end impairs and is forbidden."
+            ],
+            [
+                "אם היה בחזקת המשתמר – all the while that he did not inform him that he going away, it is presumed to be watched, and even if he went away a mile. For the heathen gets heated and says: “now the Israelite comes and sees me.”",
+                "אם הודיעו שהוא מפליג – and he (i.e., the Jewish watchman) distances himself from him and the jugs are closed.",
+                "כדי ששתום – if he delayed in order that the heathen could bore a hole in the sealing clay of the jug and he returns and seals the hole and the seal dries, it is prohibited.",
+                "ישתום – open, like (Numbers 24:3): “whose eyes are open/true,” that his eye is open.",
+                "רבן שב\"ג אומר – He does not forbid other hat if he delayed in order to open all of the sealing clay of the jug.",
+                "ויגוף – and make another sealing clay.",
+                "ותיגוב – to become dried and glossy but for the making a hole/cavity in the sealing clay of the jug and especially with a sealing clay of plaster this is what the Rabbis dispute against Rabban Shimon ben Gamliel for they are suspicious of the opening of a hole because they don’t recognize that the plaster is white and it is not recognized between something new to something od, but in stopper of clay the Rabbis admit to Rabban Shimon ben Gamaliel that the wine is not lessened until he would delay enough until he can open it up completely, and it would dry and become glossy. And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "המניח יינו בקרון או בספינה – with the heathen.",
+                "בקפנדריא – a shortcut that he enters in this gate and leaves from another gate opposite him.",
+                "ורחץ – in the bathhouse.",
+                "מותר – for since the heathen did not know that he delayed, he trembles and does not touch it. And our Mishnah teaches us the dispute of Rabban Shimon ben Gamaliel and the Rabbis in these three segments [of the Mishnah]. For if it (i.e., the Mishnah) [only] taught that a heathen that was moving pitchers of wine, I might think that there, the heathen trembles for he holds that now he will see me. But on a ship or a wagon, he would be absent himself from his ship and does what he wants and does not tremble. But if [the Mishnah] only taught about the ship and the wagon and did not teach about a heathen placing it in his store, , I would think that in the ship and on a wagon, he trembles, for he holds that perhaps in another place, I will go and stand from the other side and he will see me. But when the heathen places it in his store, for one could say that he has designate it for a gate and does whatever he wants. I would say, no. It is necessary. And in all of this, the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "דלפקי – a utensil upon which one places cups and jugs with food and drink, and from it, they take and place [food and drink] on the table, but not one of those seated takes anything from the side-table but rather from the table.",
+                "ואם אמר לו הוי מוזג ושותה – for since he extended to him permission, even for what was on the side-table, it is prohibited, for he relied upon it and came in contact with all of it.",
+                "חביות פתוחות – that are found in the house that he placed there.",
+                "כדי שיפתח ושתום ויגוב – this anonymous section is according to Rabban Shimon ben Gamaliel and he Halakha is according to him."
+            ],
+            [
+                "בולשת – soldiers who search breaches made in houses. It is the Aramaic for searching and patrolling."
+            ],
+            [
+                "תן לנו את דמיה – for they had not purchased, and he is not liable to them other than money.",
+                "המוכר יינו לנכרי פסק –[fixed a price] with him in money before he measured the money (see Tractate Bava Batra, Chapter 5, Mishnah 7), it is permitted. For “pulling” with a heathen acquires as it does with an Israelite. And when the Israelite measured it out (i.e., the money) in his utensils, and the utensil came into the domain of the heathen, the heathen acquired it through “pulling,” and the Israelite would have Zuzim with the heathen as a loan but libation wine it would not be until he came in contact with it.",
+                "מדד עד שלא פסק – the sum of the money: such and such wine for such and such amount of money, ",
+                "דמיו אסורין – his monies are forbidden, for the heathen does not acquire now through “pulling” because he did not fix the price, he did not rely that he would acquire through “pulling” lest his monies would increase. Therefore, when he came in contact with it, it was libation wine in the domain of the Israelite for the heathen had not yet acquired it until the price was fixed.",
+                "אם יש בו עכבת יין – if the funnel in which the wine was measured first the wine of the heathen, the retention of wine/drops of wine remaining on the rim that delays the wine on its lip that a drop won’t go out or two drops.",
+                "אסור – for wine of the Israelite is missing because of that drop of wine libation in the funnel.",
+                "המערה מכלי לכלי – an Israelite who emptied from his utensil to the utensil in the hand of the heathen or into the utensil where there is libation wine in it.",
+                "את שמערה ממנו מותר – the wine that remains in the upper utensil that is in the hand of the Israelite is permitted.",
+                "ואת שעירה בתוכו – the continuous flow/jet that went out from the utensil of the Israelite, even though it did not arrive into the utensil that is in the hand of the idolater and all the more so, that which arrived into the utensil of the idolater is prohibited for the jet produced by pouring out is a connection (i.e., the liquid at one end, if touched by a gentile, affects that in the vessel- see Talmud Avodah Zarah 56b). But our Mishnah which permits what remains in the utensil that is in the hand of the Israelite is speaking about the case for example, where he breaks off the connection of the flow, withdraws the pouring vessel before the jet reaches the vessel into which it is poured – see Talmud Avodah Zarah 72b), that prior to his coming in contact with the continuous flow in in the lower utensil that is in the hand of the heathen, the upper vessel that was attached to the utensil in the hand of the Israelite was interrupted , and if there wasn’t here an uninterrupted flow of liquid poured from vessel to vessel that would connect what was in the upper utensil to what is in the lower utensil. Alternatively, he hatchelled it by beating it as he cast out the wine from the upper utensil in the manner that they cast from the bowl in which the sprinkling is done and there was no duct nor an uninterrupted flow that would connect between the wine that is in the utensil in the hand of the Israelite to the utensil that is in the hand of the heathen. But, if there was there a connection, all that remained in the upper utensil that is in the hand of the Israelite is prohibited, for he hold that the jet produced by pouring out is a connection (the liquid at one end, if touched by a gentile, affects that in the vessel) which is prohibited in libation wine and such is the Halakha."
+            ],
+            [
+                "ומים במים – water that was offered as a libation to idolatry or was worshipped, with permitted water ",
+                "בכל שהוא – in any [miniscule] amount it makes no difference whether something declared valid because one part of it was indisputably valid to something prohibited or something that was absolutely prohibited that fell to something permitted, It prohibits its own kind in any [miniscule amount], as long as the prohibited thing that falls into something permitted falls from a utensil whose rim is wide and that the wine that leaves the utensil is a large measure at one time. But when one empties libation wine from a small utensil that does not produce other than a drop at a time, and it fell into permitted wine, even all day long, we say that which comes out first is annulled. But if he emptied something permitted into something prohibited, all that which he emptied from it into the prohibited substance is prohibited, and even from a full cask into one drop. But the conclusion of the matter according to the Halakha regarding all the prohibitions in the Torah whether of their own kind or not of their own kind is concerned with the imparting of a taste except for the cases of eatables forbidden pending the separation of sacred gifts and libation wine with their own kind with any [miniscule amount] and not of their own kind with the imparting of a taste. Libation wine is because of the stringency regarding idolatry. Cases of eatables forbidden pending the separation of sacred gifts because as it is made permitted, so is its prohibition, like the case of one [sheaf of] wheat exempts the pile, so too, one [sheaf of] wheat makes the entire pile forbidden pending the separation of sacred gifts. But if a prohibition from the rest of the prohibitions was mixed with something permitted- if something of one species was mixed with something that was not of its species for one could establish by taste if it is priest’s due/Terumah that was combined with non-holy produce/Hullin, a Kohen could taste it, and if it is a prohibited substance, a non-Jewish baker can taste it and if he says that in this mixture there isn’t the taste of Terumah or the taste of something prohibited, it is all permitted. But if something of one species was mixed with something of the same species where one cannot establish the taste, or something of one species [being mixed] with something of a different species and there is no Kohen or non-Jew present that we can rely upon him, if it is something prohibited from forbidden fats, from the blood of something that died of itself or torn, forbidden animals or reptiles (i.e., all kinds of forbidden foods) and similar things, we estimate it with sixty [parts], for if there are sixty parts of permitted substance in opposition to the prohibited substance, it is all permissible, but if not, it is all prohibited. But, if the prohibition is Terumah/priest’s due, Hallah and First Fruits/Bikkurim, we estimate/calculate it with one hundred [parts] of something permitted. But if we are dealing with Orlah/fourth year fruit, and mixed seeds in the vineyard, we calculate it with two-hundred parts."
+            ],
+            [
+                "ואלו אסורים ואוסרין בכל שהוא – every place where they were mixed there, even one in one-thousand, forbids everything.",
+                "יין נסך – one jug in one-thousand jugs forbids benefit of all of them , but this is not the Halakha but rather, as we have written at the end [the chapter] \"כל הצלמים\" /all of the [idolatrous] images (Tractate Avodah Zarah, Chapter 3, Mishnah 9): They take the monies of that jug to the Dead Sea, and the rest – everything is permitted to derive benefit but prohibited to drink.",
+                "ועבודה זרה – a figure that was worshipped and mixed with one thousand figures which are not idolatrous.",
+                "ועורות לבובין – these are also forbidden to derive benefit from them as we mentioned in the chapter\"אין מעמידין\"/we don’t leave (Tractate Avodah Zarah, Chapter 2, Mishnah 3).",
+                "וצפורי מצורע וחולין שנשחטו בעזרה – things prohibited to derive benefit from and in Chapter two of [Tractate] Kiddushin (Mishnah 9) we explain them.",
+                "ושעיר נזיר – they are prohibited to derive benefit from as it is written (Numbers 6:18): “and take the locks of his consecrated hair and put them on the fire that is under the sacrifice of well-being.” And if a bundle of the hair of the Nazirite, een one thousand bundles of the rest of the hair, all are prohibited to derive benefit from them.",
+                "ופטר חמור – are prohibited to derive benefit all the while that it is not redeemed.",
+                "ובשר בחלב – a piece of meat that was cooked in milk and became combined with one-thousand pieces [of meat], it prohibits all of them regarding deriving benefit. And this Tanna/teacher holds that a thing where it is customary to be counted and its prohibition is one of deriving benefit, prohibits the mixture in any amount, and aall of these are considered in our Mishnah a thing where it is customary to be counted, and their prohibition is a prohibition of deriving benefit.",
+                "הרי אלו – o exclude that which is forbidden to derive benefit and it is not customary to count, or where it is their practice to be counted, and are not forbidden from deriving benefit, which do not forbid the mixture in any [even miniscule] amount."
+            ],
+            [
+                "שנפל לבור – [a cistern] of wine.",
+                "כולו אסור בהנאה – that the wine which was poured as a libation for idolatry prohibits in the same species in any [miniscule\\ amount. But wine of gentiles in which it is not known if it was used for a libation to idolatry of non-Jews where they did not know about it that it had definitely been poured as definite libation, even though it is prohibited to derive benefit from it, its mixture does not prohibit deriving benefit from it, but rather, all of it should be sold to non-Jews, outside of the monies of that wine which is not known whether or not it had been poured as a libation to idolatry, and such is the Halakha."
+            ],
+            [
+                "שזפתה עובד כוכבים – it is the way to cast upon it a little bit of wine to remove [knots] of pitch.",
+                "מנגבה �� with water and ashes [to remove wine from the coat of pitch].",
+                "ושל עץ – that requires a lot of pitch, and it absorbs a lot of wine.",
+                "רבי אומר ינגב – [it is scoured] with a stone. But the Halakha is not according to Rabbi [Yehuda HaNasi].",
+                "ושל חרס – whether [the opinion of] Rabbi [Yehuda HaNasi], whether [the opinion of] the Rabbis, even though he has peeled/scraped off the pitch, it is prohibited, for earthenware without pitch absorbs wine."
+            ],
+            [
+                "כלי תשמיש – of a meal, and specifically metal utensils or earthenware utensils that are coated with lead, and glass utensils are like metal utensils [as well].",
+                "את שדרכו להטביל – meaning to say, a utensil that is appropriate to become pure through ritual immersion and it doesn’t require another improvement/repair for example that it is used through cold water.",
+                "מטביל – in a Kosher Mikveh for the ritual immersion of a woman and its immersion permits it.",
+                "להגעיל – as for example, kettles and pots of metal whose use is through boiling water.",
+                "יגעיל – in hot water that we bring them into a kettle filled with boiling water and we leave them in there a bit and this is after we scour them and remove their rust/mold and afterwards immerse them in a Mikveh that is kosher for the immersion of a woman, and they are permitted.",
+                "ללבן – utensils that we use them through the fire with something dry, without broth/juice of meat as we explain further on such as the examples of spits/skewers and grilles.",
+                "מלבנו באור – until there would be sparks flying off from them, and afterwards, we immerse them and they are then permitted.",
+                "שפה – insert it in the ground hard ten times, and if there are no indentations in it, one can eat cold on it, or we sharpen it with its whetting implement of stone and one can eat on it, even boiling [foods]. But if there were indentations in it, we make it white-hot, and all of them that were used before they were not boiled or before they were made white-hot or before it was immersed [in a Mikveh], it is permitted."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Avodah Zarah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,400 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Avodah Zarah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Avodah_Zarah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "לפני אידיהם של גוים – [the word אידיהם is] a byname of reproach for their holy days and festivals.",
+                "לשאת ולתת – to sell and to purchase. Because they go and praise idolatry on the day of their holidays.",
+                "להשאילן – cattle and utensils, things that return as they are.",
+                "להלוותם – [to lend them] money but it was not an adornment to the eye, for a loan is given [merely] for the expenditure.",
+                "לפורען – when they are collected, they go and give praise to idolatry on the day of their holidays.",
+                "מפני שהוא מיצר – on his money which they do not restore to him, and he does not go and give praise [to idolatry].",
+                "שמח הוא לאחר זמן – on the morrow [after] his holiday, he goes and gives praise [to idolatry]. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda, and specifically a loan [written in a] document is prohibited to collect from them, but an oral loan is permissible, because he is like saves it from their hands."
+            ],
+            [
+                "לאחר אידיהן מותר – And such is the Halakha. But in the Diaspora, where we are unable to contain ourselves from engaging in business with them, since the principal part of our sustenance is from them, and furthermore, because of fear, it is not prohibited [to do business with them] other than only on the day of their holy days alone. But nowadays, there is the general practice of permission [to engage in business interaction with them] even on the actual day of their festivals, because the Rabbis established regarding them that they do not go and praise [their deities]. [But those things that are forbidden in this Tractate speaks about idolatrous worship and actual idolatry]."
+            ],
+            [
+                "קלנדיא – eight days after the winter solstice [begins].",
+                "סטרנורא – eight days prior to the solstice; since the first man (i.e., Adam) saw that the [length of the] day was gradually getting shorter. He said: Woe is me, lest because I sinned, the world is returning to become “null and void.” He stood and sat for eight days in fasting (and in prayer), since from the time that the solstice occurred, and he (i.e., Adam) saw that the days are gradually lengthening, he said: it is the nature of the world. He stood and made an eight-day festival. In the following year, they made both of them holy days and he established them [in honor of] the heavens, and they were established for idolatrous worship.",
+                "קרטסים – the day of taking hold of the kingship, and they established it as a holiday.",
+                "גינוסיא – the day when they appoint the king.",
+                "יום הלידה – the day on which the king is born",
+                "שריפה – where they burn the utensils in the manner that they burn them for kings.",
+                "יש בה ע\"ז – that is to say, that selfsame day they have a idolatrous holiday, and from year to year all the days of his son, and all these we consider until now, they value and it is forbidden [for us to interact with them] three days before [their festivals].",
+                "אבל יום תגלחת זקנו – which is not a set time for the group, but each person, when he shaves makes that day a festival.",
+                "ובלוריתו – that he places his locks behind him all year long but does not sheer them other than on an annual basis, the day of his sheering he makes a holiday.",
+                "ויום שעלה מן הים – And he offers sacrifices to idolatry on account that he was saved. In all of these, it is not prohibited other than on that day and not beforehand, and they do not consider it all that much."
+            ],
+            [
+                "עיר שיש בה ע\"ז – that the day of their festival the people of the city have a day for idolatrous worship who are in the city.",
+                "חוצה לה – and even very near the city, it is permissible to engage in business with those who dwell outside the city, for they are not drawn after that idolatry, and such is their practice. The day of their festival [of those in the city] Is not like the day of the festival [of those outside the city].",
+                "מהו לילך שם – in the same city on the day of their idolatrous worship.",
+                "בזמן שהדרך מיוחדת לאותה העיר – that the paved road from here to that city, is unique to that city alone, it is forbidden to go there, because it appears as one who is going there for idolatrous worship, and if there was a course of the road also goes to another city, it is permitted, for one who sees it states, “he is going to another place.”",
+                "היו בה חנויות מעוטרות – and the sign for them is that those stores are idolatrous, to collect taxes from them.",
+                "ושאינן מעוטרות מותרות – and those which are not wreathed, they don’t take taxes from him for idolatry, and they don’t bring to the idolatry any benefit from them, and to purchase from them something of value, is permissible on the day of their festival, for generally one who sells is sad [when he sells something he values] and does not go and praise [idolatry]."
+            ],
+            [
+                "אצטרובלין – fruit of the cedar.",
+                "בנות שוח – it is prohibited for an Israelite to sell a kind of the species of the large white figs to an idolater.",
+                "ופטוטרות – with their stems (Talmud Avodah Zarah 13b) it is stated, meaning to say, with their stalks/peduncles by which they are suspended, for undefined, the idolater wants to offer them as a [sacrificial] offering to idolatry.",
+                "תרנגול לבן בין תרנגולין – an idolater bought from an Israelite many chickens, it is permitted to sell amongst them a white chicken and since another person took them, It was not for idolatry that he wanted them.",
+                "ופירושן אסור – if he explained/specified that it was for idolatry that he needed them, it is prohibited. And it was necessary for our Mishnah [to specify this] for you might think that I would say that this person wanted them not for idolatrous purposes, and when he said this, he holds that just as that this person clings to it (for idolatrous purposes), everyone also clings to it, and I would say this for [just as] he would give it to me, it to teach us [that the reverse is to be taught].",
+                "דקל טב – [fruits] of a superior date which are regularly used for sacrificial purposes to idolatry.",
+                "נקב – reeds that they make from them sugar.",
+                "ונקליהם – a kind of very superior herb/grass, and the Halakha is according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "אין מוכרין בהמה גסה – for we decree that selling is on account of renting and borrowing, for it is the animal of an Israelite and the idolater will do work with it on the Sabbath and through a middleman, for they cannot exchange it through renting it, for the middleman does not lease it, but he is permitted to sell it.",
+                "שלמים ושבורים – for even the injured/maimed are appropriate for work for they grind/mill with them.",
+                "רבי יהודה מתיר בשבורה – but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.",
+                "בו בתירה מתיר בסוס – and even the horse that the hunters/fowlers bring upon them the birds that they hunt, for he holds that the living carries himself. But the Rabbis hold that that especially human beings carry themselves. Therefore, if it (i.e., the horse) did not have a special [purpose] other than to ride upon it, it is permissible, but to bring upon it a living creature other than a human being, it is prohibited. But the Halakha is not according to Ben Beteyra."
+            ],
+            [
+                "כל דבר שיש [בו] נזק לרבים – as, for example, military utensils, swords and spears.",
+                "בסילקי – a tall palace/villa where they sit to judge people and they cast them from there and they die (see Talmud Avodah Zarah 16b).",
+                "גרדום – one building and it is made to judge capital cases.",
+                "איצטדיא – a place of sport that they bring a goring ox and they kill a man.",
+                "בימה – a kind of short or tall tower made in order to push a person down from them and he dies.",
+                "דימוסיאות – buildings that are not for the needs of idolatry, nor to kill people.",
+                "כיפה – in the foreign language “Arkayultav;” it is the manner of idolaters to place idolatry in their bathhouses."
+            ],
+            [
+                "אבל מוכר הוא משיקוץ – that he should not sell it to him when it is attached [to the ground] but rather after it is cut away. But not all the while that it is attached. And the Torah stated (Deuteronomy 7:2): “And give them no quarter,” nor give them no chance of acquiring property (sell them no trees in the ground – see Talmud Avodah Zarah 20a).",
+                "אין משכירין להם בתים – it is a decree because of selling which is a prohibition from the Torah.",
+                "ואצ\"ל שדות – for there are two levels of prohibition: acquiring property and exempting them from tithes.",
+                "ובסוריא – Aram Sobah which [King] David conquered and is not holy like the holiness of the Land [of Israel].",
+                "מ��כירין להם בתיים – and we don’t make the decree on account of selling and for alternatively, it would come to selling but he did not violate the Torah for just as it is written to not give them the chance to acquire property in the land of Israel, it is written, but however, ab initio not selling in the land of Israel because of selling of the land of Israel.",
+                "אבל לא שדות – because there are two levels of prohibition.",
+                "וח\"ל – because of the distance, one cannot make a decree regarding selling for from there it does not lead to sale of the land of Israel.",
+                "מוכרין בתים ומשכירין שדות – but not the sale of fields because there are two [levels of prohibition].",
+                "רבי יוסי אומר כו'' -And the Halakha is according to Rabbi Yosi as long as one does not lease to three idolaters together so that they will not make a neighborhood of idolaters."
+            ],
+            [
+                "אף במקום שאמרו להשכיר – for Rabbi Meir in Syria especially, but not in the land of Israel and for Rabbi yosi even in the land of Israel.",
+                "לא לבית דירה אמרו – but rather to bring into there straw and wood and things like it.",
+                "מפני שהיא נקראת על שמו – because the idolater because he warms himself up on the Sabbath and they (i.e., people) will say “this is the bathhouse of so-and-so the Israelite where they wash in it on Shabbat” but it is not similar to a field of an Israelite where the tenant farmer is an idolater who does work on it on the Sabbath, for the field is worked for his tenancy and the idolater is a personal tenant farmer who is doing his own labor ( and not as the Israelite’s employee -see Talmud Avodah Zarah 21b). But a bathhouse is not for working as a tenant, and not everyone knows that he the Israelite leased it to an idolater and therefore, it is prohibited. But at the present time when it is manner to lower the tenant to the bathhouse for a year, for half, or a third or a fourth of the earnings, in the same manner that they bringing him down into the fields, they permitted to lease a bathhouse to an idolater, and even though [the idolater] does work in it on the Sabbath, people [surely] know that the idolater is a tenant there, for he he is doing his own tenancy while using it."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אין מעמידין בהמה בפונדקאות – that are made to harbor passers through there because idolaters are suspect of carnal connection with beasts and even females with females are prohibited because the idolaters are found with the wives of their friends and sometimes they don’t find her and they copulate with the beasts.",
+                "ולא תתיחד אשה עמהן – even the privacy between a man and a woman and something similar with an Israelite is permissible, such as when his wife is with him, [but] with an idolater, it is prohibited, since the wife of an idolater does not protect him.",
+                "לא תילד את העובדת כוכבים – because she raises a son for idolatry but with payment, it is permitted, for the sake of preventing ill-will.",
+                "אבל עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל – at the time when other women stand by her, but not between him and her, for they are suspected of murder, lest she kills him."
+            ],
+            [
+                "רפוי ממון – his animal.",
+                "רפוי נפשות – his body; [but if he said] to him: a certain drug is fine for you, even if it is the healing of bodies, it is permissible to be healed by him.",
+                "אבל לא בינו לבינו – but if he looks into a mirror, it is permissible, for the idolater might say that since he is getting a haircut, this is an important person and he is afraid to kill him."
+            ],
+            [
+                "שהיה מתחילתו יין – to exclude where the heathen purchased vinegar from an Israelite where benefit was not forbidden; the reason why benefit was forbidden because perhaps its drink-offerings were for idolatrous purposes, but vinegar is not offered for idolatrous purposes.",
+                "וחרס הדרייני – Hadrian the Caesar/Emperor would knead plaster with wine and make of it utensils and would not smelt them in the furnace/kiln (see Talmud Avodah Zarah 32a) and they would carry them in battle, and when they wanted, they would place the earthenware in water, and they would be dissolved (or fall to pieces) there and the plaster would sink downward and the wine would remain mixed with the water. And the earthenware of Adria was named after Hadrian.",
+                "עורות לבובים – they would tear the animal while living opposite the heart a kind of round hole and remove the heart and sacrifice it to idolatry.",
+                "משוך מותר – for they do not make for idolatry other than round [incisions]. And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel.",
+                "היוצא אסור בהנאה – for it had already become a sacrificial offering [to idolatry – see Talmud Avodah Zarah 32b).",
+                "לתרפות – towards the errant idolatry [from afar: Rashi]. It is the place of lewdness of a woman which is called the house of debauchery.",
+                "אסור לשאת ולתת עמהם – for they go and admit [to idolatry and more] and purchase things that they need for offerings to idolatry. And the Halakha is according to Rabbi Akiba."
+            ],
+            [
+                "נודות – (bottles) of hides/skins.",
+                "וקנקנים – of earthenware.",
+                "אין איסורן איסור הנאה – and the law is such. If they are new, it is immediately permitted to place wine in them , but if the heathen placed wine in them for preservation, we fill them up with water and detain it in them for three days consecutively but that he empties the water each day every twenty-four hours of the three days, and places other water in their place. And afterwards, it is permitted to place wine in it. But if there are twelve months where there was no heathen wine in them, it is permissible immediately after one year without emptying it.",
+                "חרצנים וזגים – the refuse of the grapes and their seeds that are inside and the outer shells.",
+                "לחים – all twelve months they are forbidden to derive benefit.",
+                "ויבשים – after twelve months they are permitted even for eating.",
+                "המורייס – the fat of the fish and it was customary that they would mix in it wine, but if it was known of it that they did not mix wine in it, everyone does not dispute that it is permitted.",
+                "בית אינייקי – the name of a village where most of the calves that are found there are offered as sacrifices to idolatry. Rabbi Meir was troubled by a minority and held that even though most calves were a minority corresponding to the rest of the animals, we should concern ourselves with the minority. And all the cheeses that are found there, we state that perhaps that the rennet of the calves was curdled for idolatry. But the Sages were not concerned about the minority. But the Halakha is not according to Rabbi Meir in any of these three segments."
+            ],
+            [
+                "מפני מה אסרו גבינת של עובדי כוכבים – with regarding to eating, but the Rabbis require it because the milk of an impure animal one doesn’t have to suspect anything for we hold that the milk of an impure animal does not curdle.",
+                "שורפה חיה – it is a mere secretion (and no longer real milk – see Tractate Hullin 116b).",
+                "בקיבת עגלי עבודה זרה – and even though it is a mere secretion, it is prohibited, for idolatry is different, as it is written concerning it (Deuteronomy 13:18): “Let nothing that has been doomed stick to you hand,[in order that the LORD may turn from His blazing anger and show you compassion, and in His compassion increase you as He promised your fathers on oath].”",
+                "השיאו לדבר אחר – and he did not want to tell him the reason of the matter because twelve months had not yet passed from when they made this decree. For when the Rabbis make a decree, they do not reveal the reason until twelve months of a year until their decree will become widespread. For perhaps there is someone who doesn’t hold by this reason and will come to despise it, and the reason why they forbade the cheeses of idolaters is because they curdle it in the skin of an animal slaughtered by an idolater which is a carcass, but even though it is a small amount corresponding to all of the milk, since he curdles the milk and performs an act, it is not negated, and we hold that everything goes according to the one who curdles the milk. But because of meat with milk, he did not forbid it, for since the meat on its own is permitted, it is not forbidden with milk, even though he curdles it until he gives forth into it a taste , but I is a matter of something forbidden from its outset. He forbids something that is permitted, even though it does not give forth a taste while he is curdling it.",
+                "כי טובים דודייך מיין – The Holy One, blessed be He says this to the congregation of Israel.",
+                "אין הדבר כן – but rather the congregation of Israel stated before the Holy One, blessed be He (see Talmud Avodah Zarah 35a): “The words of Your beloved ones are a surety before Me,” meaning to say, the ordinances that the Sages have established and decreed are better than the wine of the Torah, from the principle of the Written Torah (as they supplement the Written Torah and complete it)."
+            ],
+            [
+                "הפת והשמן [וכו'] – all of these are prohibited as a guard of intermarriage (between Jews and gentiles – see Tractate Avodah Zarah 31b) and the bread of bakers they permitted but the bread of house owners they did not permit other than those who were traveling or at a time of emergency. But regarding, they saw that their prohibition did not stretch and they resolved upon it and permitted it as they decided in the Mishnah.",
+                "ושלקות – everything that the idolaters cooked and even if they cooked it in the utensils of Israelites, and in their presence, for one would not suspect forbidden mixtures, and the cleansing of an impure vessel (by means of boiling water) by idolaters, they (i.e., the Sages) forbade this because of cooking done by idolaters and this is the case even where no Israelite helped out neither at the beginning nor at the end, but they did not prohibit this because it was cooking done by idolaters, but rather, because it is something that is not consumed when it is alive and ascends on to the tables of kings that is combined with bread but, if one of these was missing, there is no [concern] regarding that it is something cooked by idolaters.",
+                "וכבשין שדרכן לתת בהן יין – and their prohibition is not one where they cannot have benefit from it because the taste of the wine is not recognized/known but with regard to eating, it is prohibited.",
+                "טרית טרופה – [a species of] ritually pure fish that they chop very finely and are not recognized and are prohibited since they were taken from idolaters lest there are crushed with them an impure fish.",
+                "וציר שאין בה דגה – a small fish that is called stickleback (see Talmud Avodah Zarah 39b) and it is the manner that it grows in the midst of [the brine of] pure fish, but when there is brine of impure fish mixed with it, it will not grow stickleback.",
+                "והחילק – a species of pure, small fish and they lack fins and scales which they will eventually grow after a while. But small impure fish that are analogous to them are combined with them and are not recognized, even when it is not beaten. But salted/pickled fish, the impure kinds are not like it, and therefore, they are permitted since they are not hashed/beaten.",
+                "חלתית – this is its name in Arabic and they cut its particles with a knife and are forbidden because of the fatty/oily substance of the knife and along with the sharpness [of the assa foetida (an umbelliferous plant used as a resin or in leaves, for a spice and for medical purposes), the fatty/oily substance of the knife sweetens the taste of the fatty/oily substance that is absorbed in it.",
+                "ומלח סלקונתית – a salt that the gentry of Rome eat and they are accustomed to smear it in the fat of pigs (i.e., lard), and in the fat of impure fish and it is large and the mostly white."
+            ],
+            [
+                "וישראל רואהו – not exactly see him, but rather, since that if he is standing, he can see him even though when he is sitting, he cannot see him, but the idolater, who knows one another’s ways, are afraid (lest they be watched – see Talmud Avodah Zarah 22b) says: now I am standing and he sees me.",
+                "והדבדניות – the cakes when detach them out of receptacle wherein there is honey, even though thy drip, we don’t concern ourselves lest wine suspected of having been manipulated by an idolater was mixed in. Another commentary: clusters of grapes even though the wine drips from them, they don’t have any wine suspected of having been manipulated by an idolater and the law [of food rendered susceptible to uncleanness] by a liquid does not apply to them which would be susceptible to uncleanness and undefined for consumption, for it is not satisfactory for him with liquid dripping from them.",
+                "שאינה טרופה – and even though it is made into pieces, the head of the fish [remains] and its backbone exists and is recognized that it is pure.",
+                "עלה של חלתית – which is not torn with a knife.",
+                "וזיתי גלוסקים מגולגלים – olives are brought into a round utensil and are warmed and gathered together on their own and are made like round eggs like a roasted egg that had been warmed.",
+                "השלחין אסורין – if the olives were softened so much until the when one takes the olive in one’s hand, the seed within it comes out and falls on its own, they are forbidden, for on account of the wine, they became soft, but the Halakha is not according to Rabbi Yosi.",
+                "מן הסלולה – a kind of basket that is in front of the shopkeeper are forbidden, for when he sprinkles upon them wine in order that they soften.",
+                "מן ההפתק – from the place that they gather and store them there one on top of another are permissible, for he does not sprinkle upon them wine until they are placed before him to sell.",
+                "וכן לתרומה – and similarly, a Kohen who is suspect to sell priest’s due for the purposes of non-holy produce. All that is found before him is prohibited lest it is priest’s due. But that which comes from the storehouse is permitted, for they are afraid lest the Rabbis will hear and will make all of the stock in the store ownerless."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל הצלמים אסורים – for deriving benefit.",
+                "שהם נעבדים פעם אחת בשנה – when the sun is at the same height that the image is made for even though that there are many that are not other than for beauty and are not worshipped, Rabbi Meir, according to his reasoning, is suspect of the minority.",
+                "כל שיש בידו וכו' – since these are definitely worshipped, and because of their importance, they considered these objects that are in their hands. And in a Baraitha (Talmud Avodah Zarah 41a), they added a sword, a crown and a ring and the Halakha is according to the Sages. But their prohibition is not other than when they stand at the entrance to the state and in the villages where it was not their practice to make images for beauty, everyone states that it is prohibited, and even if there was nothing in his hand to serve it with, they worship it."
+            ],
+            [
+                "הרי אלו מותרין – for had they been whole, there is a doubt whether they would have worshipped them or not worshipped them. And even if one is able to say that hey worshipped them lest they become nullified, and therefore, broke them, for this is a double doubt and for a leniency.",
+                "שכיוצא בהם נעבד – the form of a hand alone they would make ab initio and they worship it."
+            ],
+            [
+                "צורת חמה צורת לבנה – Rambam/Maimonides, of blessed memory, explained, that you should not find it would and he would say, “this is the sun,” or in the form of a round bow, and he would say, “this is the moon,” but rather that he should find a representation that they would relate these astrological specula to the sun or the moon, like they said, that the representation of the sun is like a wreathed king sitting on a wagon, and similarly all this that are like this.",
+                "צורת דרקון – the representation of a snake which has something glistening and scales like the scales of a fish, and they say that it is the representation of the hills of the moon, and it was worshipped in those days, and even according to the Rabbis who stated above (i.e., Mishnah 1), that all of the rest of the images are permissible, they would agree that these are forbidden for it is their custom to worship them.",
+                "שעל המכובדים – nice utensils that their use is for adornment and honor, such as chains, nose-rings and rings and similar kinds of things.",
+                "מבוזים – boilers and kettles and those things that warm up warm things, and other similar things. And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel.",
+                "וזורה לרוח – so that an Israelite will not benefit from it.",
+                "אף הוא – if he cast it to the wind also now there would be benefit to an Israelite from it, for it would become manure."
+            ],
+            [
+                "אפרודטי – a representation of the planet Venus. This is what Maimonides/Rambam, of blessed memory, explained.",
+                "אין משיבין – words of Torah in the bathhouse, for a person stands naked there.",
+                "היא באתה בגבולי – for the bathhouse preceded her, and the bathhouse was made for everyone who comes to bathe/wash. And there is another response that we don’t say: “Let us make a bathhouse of adornment for Aphrodite,” for a bathhouse is not a thing of adornment, but rather, “let us make Aphrodite an adornment for the bathhouse,” for Aphrodite uses the bathhouse, and it is secondary and she is essential.",
+                "ביב – a ditch made in the ground to remove waste-water that is poured into the public domain."
+            ],
+            [
+                "הן מותרין – the mountains themselves are permissible for sewing [seed] and to hew stones from them that are attached and are not forbidden.",
+                "ומפני מה אשרה אסורה – meaning to say just as we expound (Deuteronomy 12:2): “[You must destroy all the sites at which the nations you are to dispossess worshipped] their gods, whether on lofty mountains [and on hills or under any luxuriant tree],” and not ‘on their lofty mountains, their gods’, so also “under any luxuriant tree” (ibid.,) their gods, and not ‘the luxuriant trees of their gods.’ And why did the Torah prohibit this? As it is written (Deuteronomy 7:5): “cut down their sacred posts.”",
+                "מפני שיש בה תפיסת ידי א��ם – that a person planted it and Rabbi Yosi holds that a tree that a person planted and at the end worshipped is forbidden. But the First Tanna/teacher [of our Mishnah] holds that since at the beginning when it was planted, he did not intend to worship it, the worship that he performs after it is attached does not prohibit it for it is like someone who worships a mountain. But the Halakha is not according to Rabbi Yosi.",
+                "אני אובין – I will explain.",
+                "ואדון לפניך – after we do not have to expound on the limitation from “or under any luxuriant tree,” one can say that it was not said other than to provide for them signs, a place where it is customary for Emorites to worship idolatry in order that Israel can search them out and destroy them. But the limitation of mountains and hills however, we eliminate from its implication for God did not command us to destroy the mountains, but [God] did command us to destroy luxuriant trees, as it states (Deuteronomy 12:3): “put their sacred posts to the fire.”"
+            ],
+            [
+                "סמוך לע\"ז – that one of his walls is a house for idolatry and the hose itself is worshipped.",
+                "אסור לבנותו – for he is building a house for idolatry.",
+                "כונס לתוך קרקע שלו ד' אמות – and he does not leave it empty as it is found benefitting idolatry as it extends its boundary, but he fills the place with thorns and makes there a toilet for young children.",
+                "היה שלו ושל ע\"ז – for the place of the beams of the walls, half of it is his.",
+                "נדון מחצה על מחצה – that portion of idolatry does not count in the bringing it inside [within his own property] four cubits but his part counts, for if its beams are two cubits, he counts one cubit of his own and brings it [an additional] three cubits within his own.",
+                "אבניו עציו ועפריו – of that wall ",
+                "מטמאין כשרץ – which defiles like an unclean reptile, and even the section of the Israelite since there is no choice.",
+                "כשרץ – that ritually defiles through contact because the defilement of idolatry is Rabbinic, they were lenient concerning it, and it does not defile like a lentil like an unclean reptile, but rather in an olive’s bulk like [contact] with the dead.",
+                "רבי עקיבא אומר כנדה – But the Halakha is not according to Rabbi Akiva even with idolatry itself, and all the more so, with those who use it."
+            ],
+            [
+                "שלשה בתים הם – regarding the matter of abrogation of idolatry.",
+                "בית – the beginning of its building is for idolatry. This is prohibited.",
+                "סיידו וכיירו לעבודה זרה – that it was built ab initio as a human dwelling. And plastered it – who whiten it with plaster and cementing/putting tiles, engraving and doing embroidery.",
+                "וחידש – or renewed.",
+                "נוטל מה שחידש – and all the rest of the house is permitted.",
+                "הכניס לתוכו ע\"ז – by the hour, and he did not designate it for the usage of idolatry.",
+                "שלש אבנים הם – for the matter of abrogation.",
+                "אבן שחצבה מתחלה – from the mountain.",
+                "לבימוס – to place idolatry upon it.",
+                "סיידה וכיירה – and it was hewn and standing.",
+                "נוטל – an Israelite, ",
+                "מה שחידש – what was new, the adornment and the stone are permitted.",
+                "העמיד עליה ע\"ז – by the hour, and he did not designate the stone for a pedestal [for an idol].",
+                "וסילקה – this is permitted, and does not need abrogation.",
+                "גדעו – for the purposes of idolatry to worship the growths that took place upon it from now.",
+                "נוטל מה שהחליף – the branches that grew in place of those that he lopped off and he burned them according to the law of Asherah/tree devoted to idolatry, the remainder is permitted.",
+                "איזו היא אשרה – In the Gemara (Tractate Avodah Zarah 48a) it explains that the three Asherot that are taught in the Mishnah are referred to above and this is what is taught: There are three Asherot – two of them are held by everyone and on one there is the dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis. And what is the Asherah that Rabbi Shimon and the Rabbis? All [trees] that have under them idolatry, for the Rabbis call them a tree devoted for idolatry and prohibits them all the while that there is idolatry underneath it, and Rabbi Shimon states that it is not Asherah but rather everyone worships it, but all [trees] which have underneath them idolatry, this is not an Asherah. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "לא ישב בצלה – this shade is not under the bough of the Asherah tree as stated, for one is not able to teach further, and if he sat, he is ritually pure, for that which is taught at the final section, that if passed [underneath it], he is ritually impure. But rather from the tree and further, for when the sun is in the east or in the west, there is a long shade for all things.",
+                "לא יעבור תחתיו – underneath the bough from the tree, for the tree forms a cover/tent [of Levitical uncleanness arising from being under the same shelter with it] and if he passed [underneath it], he is ritually impure.",
+                "היתה גוזלת את הרבים – that its bough inclines to the public domain.",
+                "טהור – it is Rabbinical defilement and where it “steals”/encroaches upon the public [domain], the Rabbis did not make a decree.",
+                "ירקות בימות הגשמים – for the tree is difficult for them as it prevents the sun from coming out.",
+                "אבל לא בימות החמה – for the shade is pleasant for them.",
+                "והחזרין – lettuce and in Arabic, “hassa.”",
+                "לא בימות החמה [ולא בימות הגשמים] – for the shade is always pleasant for them.",
+                "והנמייה –leaves that fall from the tree in the rainy season and in the Gemara (Talmud Avodah Zarah 49a), raises the objection to that which we learn according to Rabbi Yosi who states that the combined causes is permitted (who is discussing the subject of planting vegetables in the winter, according to the Mishnah). Earlier in our chapter (see Tractate Avodah Zarah, Chapter 3, Mishnah 3), regarding crumbling them [the idolatrous figures] and casting them into the wind (see also Tractate Pesahim, Chapter 2, Mishnah 1 for the use of the same phrase regarding the destruction of leavened products) and even though they are made into manure, for where the permission and the prohibition of both of them cause them to bring the matter, such as the case as the land of permission, and the manure of idolatry which is prohibited, cause the growing of vegetables, Rabbi Yosi holds that it is permitted. And where he prohibited vegetables, here it is because the foliage falls upon them, and Rabbi Yosi responds here to the words of the Rabbis stating that according to them when they state that the combined causes are prohibited, they should have prohibited the vegetables because of the foliage that falls upon them and it is for them like manure. But the Rabbis hold that this is different here, for the tree of idolatry does not affect the vegetables at all, for as the foliage is beneficial to them, the shade is harmful for them. But the Halakha is according to Rabbi Yosi, that the product of combined sources is permissible."
+            ],
+            [
+                "נטל הימנה – from the Asherah.",
+                "חדש יותץ – for the first making of the flame when they kindle the oven glazes it and strengthens it and it is improved through prohibited forms of benefit, but our Mishnah comes according to the one states that combined causes are prohibited, and this is not the Halakha. Therefore, whether it is new or old, it must be cooled down.",
+                "הפת אסורה – in the Gemara it states (Tractate Avodah Zarah 49b) that a torch is opposite him, for all the while that the bread is baking, he would kindle the torch at the mouth of the oven and bake it, for he would benefit from the prohibition a the time when the prohibition is clearly visible and there is and there is improvement to the wood with the bread.",
+                "יוליך הנאה לים המלח – the cost of the loaf that was combined.",
+                "כרכור – there is for weavers a piece of wood made in the form of a needle of sack-makers and they pass it over the warp/longitudinal direction when it is stretched before them in the weaving. And our Mishnah teaches us the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis in these two things, for had it taught only the first one, I might state that in this [only], Rabbi Eliezer stated it because at the time when the bread is completed, the prohibition is disregarded, but a whorl [of a spindle] which has a prohibition of its own, I would state that he agrees with the Rabbis. But had he only stated the other one, it would have been this one alone that the Rabbis stated, but in the first, I would say that they agree with Rabbi Eliezer. Therefore, it is necessary to teach both. And the Halakha is according to Rabbi Eliezer, even with a jug of wine known or suspected to have been manipulated by an idolater, that became combined with jugs of permitted wine – they bring the costs of that jug to the Dead Sea and the remainder are permitted to derive benefit from it."
+            ],
+            [
+                "כיצד מבטלה – an idolater for a tree used for idolatrous purposes.",
+                "קרסם – dry chips that are on the tree, he took for his needs to burn.",
+                "ורד – cut moist branches tht are on it.",
+                "שפאה – it is the Aramaic translation of (Deuteronomy 9:21): “I broke it to bits and ground it thoroughly,” and you crushed it well.",
+                "לצורכה – in order to beautify it, and not to disannul idolatry but rather to worship idolatry as an adult and with knowledge for he knew the nature of idolatry and those who use it, and even if he disannulled it against his will, it is annulled."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "רבי ישמעאל אומר. זו בצד זו – and all the more so, one on top of two which is the essence of Merkulis/Mercury/Hermes. [Merkulis is the name of idolatry that is called in their languages, Merkuris.]",
+                "בצד מרקוליס – at the side four cubits of Merkulis, meaning to say, that the stones are four cubits distant from Merkulis and it is known and that they did not fall from him, and on this, Rabbi Yishmael states that three stones are prohibited for Merkulis is not less than three stones and they make a small Merkulis at the side of a large Merkulis and a small one made at the side of a large one, they worship it with anything and we should not suspect that there will be one [stone] on top of two [stones]. But the Rabbis hold that we do not make a small Merkulis at the side of a large Merkulis. Therefore, it appears with it, meaning to say, next to it, for one can say that it fell from it. Whether two [stones] or three [stones], it is forbidden. If it is not seen with it, it is permitted. And the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "מצא בראשו – of Merkulis.",
+                "מעות כסות או כלים מהרין אלו מותרין – and this as long as they are not placed for adornment [such as, for example], that the monies were placed in a pouch tied and suspended from it on its neck. Folded clothing folded up and placed on its shoulder, or on its head. Utensils also placed on its head, and wall of these are not in the manner of adornment."
+            ],
+            [
+                "שלא בטובה – that he should raise a salary for the [idolatrous] priests."
+            ],
+            [
+                "ע\"ז של נכרי אסורה מיד – as it is written (Deuteronomy 7:25): “[You shall consign] the images of their gods [to the fire], for once it has been declared unfit, it becomes for him a god.",
+                "ושל ישראל עד שתעבד – as it is written (Deuteronomy 27:15): “[Cursed be anyone who makes a sculptured or molten image, abhorred by the LORD, a craftsman’s handiwork,] and sets it up in secret,” until he does for it secretive things, meaning to say, that he worships it, for an Israelite does not serve idolatry other than in secret, because he is afraid of the Jewish court.",
+                "נכרי מבטל ע\"ז שלו – as it is written (Deuteronomy 7:25): “You shall consign the images of their gods to the fire,” when they practice regarding them the custom of godliness, but if he annulled it, they are permitted.",
+                "ושל ישראל – when he has regarding it a partnership, and the Halakha is not like this. For an idolater cannot annul [the sanctity of] the idolatry of an Israelite even when he has a partnership with him in it.",
+                "אינו מבטל ע\"ז של נכרי – and even if the heathen gave him permission [to do so]."
+            ],
+            [
+                "פחסה – [if he smashed it] in its face. If he crushed it with a mallet until he removed the shape of the face.",
+                "גררה – dragged and cast within the mud.",
+                "אינה בטלה – for according to the hour, he got hot regarding it and he retracted and worshipped it.",
+                "רבי אומר בטלה – there is a dispute between Rabbi [Judah the Prince] and the Sages when he sold it to an idolater, but if he sold it to an Israelite goldsmith/smelter, according to all, it is annulled and the Halakha is according to the Sages."
+            ],
+            [
+                "שהניחוה עובדיה – and it wasn’t their intention to return.",
+                "בשעת שלום מותרת – since they left knowingly and did not take it with them, they annulled/destroyed it.",
+                "בימוסיות של מלכים – hewn stones that were prepared for the procession of the king and when the king passes through the, they set up idolatry there and he worships it. And in the Gemara (Talmud Avodah Zarah 53b) explains because they leave it, meaning to say, they are not designated to establish there idolatry every hour but rather at the time when the kings pass, and sometimes the kings pass through another road and we don’t suspect them. Therefore, it is not considered to be the usages of idolatry."
+            ],
+            [
+                "אף אנו מחזיקים ידיהם של אלו – those who worship the sun and/or the moon, if they would see that the rest of idolatry had been destroyed of its own and these exist, they would give thanks to those."
+            ],
+            [
+                "גת בעוטה – that the idolater had trampled and stamped.",
+                "אע\"פ שהוא נוטל בידו – grapes from the wine and place them on the pile (i.e., the place on the altar where the ashes are piled up), the place of the gathering of the grapes that is made like a heap that is called תפוח/grape-heap, and our Tanna/teacher holds that it does not become libation wine until it flows down to the cistern and according to the hour, he becomes excited and returns and worships it. But this is the earliest version of the Mishnah and it is not Halakha, but rather, since the wine began to be drawn, it became libation wine.",
+                "מה שבבור אסור – if an idolater would come in contact with it afterwards."
+            ],
+            [
+                "דורכין עם העכו\"ם בגת – and we don’t say that he is making a living with what is prohibited from deriving benefit, for this Tanna/thinks [that even] with drinking, it is permitted as long as he doesn’t go down into the cistern. But there isn’t anything concerning causing ritual defilement for from the time when the idolater treads upon them [a little bit], they were ritually defiled, so it is found that the Israelite did not cause the ritual defilement.",
+                "אבל לא בוצרין עמו – because he places them into a ritually impure vat for wine pressing. For the idolater defiles the grapes through his contact and the Israelite who cuts with him causes ritual defilement. But this Tanna/teacher holds that it is forbidden to cause ritual defilement for non-holy produce that is in the Land of Israel, even if they belong to the idolater. But the Halakha is not according to this Mishnah for we hold that since the wine began to be drawn, it became libation wine, therefore, we do not tread with the idolater in the vat for wine pressing. And we hold that it is permissible to cause ritual from produce, there is nothing in this. But however, an Israelite who harvests his vineyard ab initio, the idolater should not take with him, even to bring the grapes to the vat, because we say, “go around Nazirite, etc. (that you may not come near the vineyard” – see Numbers Rabbah 6:10).",
+                "וישראל העושה פירותיו בטומאה – he commits a sin because he defiles the Priest’s Due and Tithes that are within them. Therefore, it is forbidden to assist him in order that he become accustomed to this.",
+                "אבל מוליכין עמו – an empty barrel to the vat, and he brings it with him filled barrels from the winepress, for what has happened has happened for after they have been ritually defiled, it is permissible to put the wine in impure barrels."
+            ],
+            [
+                "אם יש עליו [מלוה] אסור – if he has towards him a lien on the wine, it is prohibited, for this wine is mortgaged to him in his liability, so it is like his money and he came in contact with it to see how it is.",
+                "נפל – the idolater [fell] into the cistern filled with wine.",
+                "ועלה – dead, even though he came in contact with it at the time that he fell in, he (i.e., the Jew) is not prohibited to benefit since he did not intend to come in contact with it, but uf he came up alive, through his ascending he makes it forbidden, because he admits to idolatry on that he was saved.",
+                "ומודדו בקנה – or that the idolater measures the wine of the Israelite with a reed.",
+                "והתיז – or the idolater flipped out the hornet from the wine of the Israelite through a reed and did not actually make contact with the wine with his hand.",
+                "המורתחת – the barrel was rising with heat and the idolater slapped it with his hand on the foaming – this is not the manner of libations.",
+                "רבי שמעון מתיר – but the Halakha is not according to Rabbi Shimon.",
+                "זה היה מעשה והכשירוהו – even through drinking."
+            ],
+            [
+                "המטהר יינו של עובד כוכבים – an Israelite who tread on the grapes of an idolater in a state of religious fitness in order to sell them to [another] Israelite, he doesn’t give money to the idolater until he sells them after a while.",
+                "ונותנו ברשות – of the idolater.",
+                "they pass in the public domain and causes him loss, and even if there is no key or lock, it is permitted, as long as he doesn’t have a lien on that wine, such as the case where he wrote to him: “I have received it from you as we stated [later on- see Mishnah 12 of this chapter].",
+                "��בי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות עכו\"ם אחת היא – There is a dispute between Rabbi Shimon ben Eleazar and the First Tanna/Teacher for the first Tanna/teacher holds that when the Israelite left wine in the domain of the idolater, the owner of the wine, it is in this case where we require that the house be open to the public domain, and it be a city where Israelites and idolaters live in it. But in the domain of another idolater who is not the owner [of the wine], even in a city where Israelites do not dwell, it is permitted. But Rabbi Shimon ben Eleazar states that it is all one whatever the domain of an idolater. For just as that in the domain of the idolater who is the owner of the wine, it is prohibited other than in a city where Israelites and idolaters live there and the house is open to the public domain, so too here, in the domain of another idolater, the city must be one in which Israelites and idolaters live in and the house is open to the public domain. And the Halakha is according to Rabbi Shimon ben Eleazar. And at a time when the key and the lock is in the hands of an Israelite whether in the domain of the owner of the wine, whether in the domain of another idolater, it is permissible according to the words of everyone."
+            ],
+            [
+                "והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר – if the house is open to the public domain and Israelites live in that city as we have stated above (in the previous Mishnah).",
+                "אבל אם רצה – for now, the wine is a as a deposit with the idolater. And since he has a lien on the wine, it is prohibited, and that it does not bubble/ferment, he holds that if he sees me and claims it from me, I would say that it is mine. But even though the key and the lock are in the hand of an Israelite, it is prohibited."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך – to empty from one utensil to another or to bring barrels from place to place and even with wine of gentiles (where it is unknown that it has been dedicated to an idol – see Talmud Avodah Zarah 74a).",
+                "שכרו אסור – it is a fine that the Sages placed upon him with libations wine and wine of gentiles (where it is unknown where it is unknown that it has been dedicated to an idol).",
+                "שכרו מותר – as in the example where he said to him: “pass to me each and every barrel for a Perutah,” but if he said to him: “pass to me one hundred barrels for one hundred Perutot, and amongst them was found a barrel of libation wine, his hire is forbidden.",
+                "השוכר את החמור שכרה אסור – This Mishnah took hold of this because of the concluding segment [of the Mishnah] and the concluding part comes to teach us that even if he hires the donkey to ride upon it, he also hired it undefined to place his flash of wine and his provisions upon it, I might think that it is as if he hired it ab initio to bring upon it libation wine, and his hire is prohibited."
+            ],
+            [
+                "ידיחם – with cold water.",
+                "מעשה בבייתוס בן זונין – The Mishnah is deficient, and should be read as follows (regarding dried figs and a barrel of libation wine was broken and the wine fell upon them): that if it imparts a deteriorating taste, it is permissible and it happened that Baitus ben Zunin who brought dried figs on a ship and the jug of libation wine broke upon them, and this incident came before the Sages and they permitted them.",
+                "כל שהוא בהנאתו בנותן טעם – that a person benefits from the taste of something prohibited.",
+                "כל שאין בהנאתו בנותן טעם – he does not benefit from the taste of something prohibited.",
+                "כגון חומץ – of something prohibited that fell into a dish of pounded grains that is permitted which imparts a deteriorating taste, and this is when the dish of pounded grains is boiling at the time that the vinegar fell into them, for then it impairs them from the beginning to the end. And there are four kinds of imparting of taste: There is a taste that improves it from the beginning to the end such as the example of wine in a cooked dish of meat or of fish. And this is forbidden a definite prohibition. And there is a taste that is deteriorating from the beginning until the end such as the example of a fatty, oily substance of fish or of meat with honey, and this is permitted ab initio. And there is something that is deteriorating from the beginning, but improves it at the end, such as the example of honey in wine which does damage to it at its time but when it tarries in it until the strength of the wine will do damage to it. The honey provides it taste and smell. And there is something that improves [its taste] [at the beginning] and at the end, as in the case of the fat of meat with butter or the taste is absorbed in the utensil which is not of the same day which improves it as it enters into it, and afterwards it deteriorates, and these two are prohibited from doubt. Therefore, if the dish of these pounded grains that vinegar fell into them which were not scalding hot, they are forbidden from doubt, since the vinegar in a dish of pounded grains early improves the flavor, and even though they improve its flavor, afterwards, it impairs it. It improves and at the end impairs and is forbidden."
+            ],
+            [
+                "אם היה בחזקת המשתמר – all the while that he did not inform him that he going away, it is presumed to be watched, and even if he went away a mile. For the heathen gets heated and says: “now the Israelite comes and sees me.”",
+                "אם הודיעו שהוא מפליג – and he (i.e., the Jewish watchman) distances himself from him and the jugs are closed.",
+                "כדי ששתום – if he delayed in order that the heathen could bore a hole in the sealing clay of the jug and he returns and seals the hole and the seal dries, it is prohibited.",
+                "ישתום – open, like (Numbers 24:3): “whose eyes are open/true,” that his eye is open.",
+                "רבן שב\"ג אומר – He does not forbid other hat if he delayed in order to open all of the sealing clay of the jug.",
+                "ויגוף – and make another sealing clay.",
+                "ותיגוב – to become dried and glossy but for the making a hole/cavity in the sealing clay of the jug and especially with a sealing clay of plaster this is what the Rabbis dispute against Rabban Shimon ben Gamliel for they are suspicious of the opening of a hole because they don’t recognize that the plaster is white and it is not recognized between something new to something od, but in stopper of clay the Rabbis admit to Rabban Shimon ben Gamaliel that the wine is not lessened until he would delay enough until he can open it up completely, and it would dry and become glossy. And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "המניח יינו בקרון או בספינה – with the heathen.",
+                "בקפנדריא – a shortcut that he enters in this gate and leaves from another gate opposite him.",
+                "ורחץ – in the bathhouse.",
+                "מותר – for since the heathen did not know that he delayed, he trembles and does not touch it. And our Mishnah teaches us the dispute of Rabban Shimon ben Gamaliel and the Rabbis in these three segments [of the Mishnah]. For if it (i.e., the Mishnah) [only] taught that a heathen that was moving pitchers of wine, I might think that there, the heathen trembles for he holds that now he will see me. But on a ship or a wagon, he would be absent himself from his ship and does what he wants and does not tremble. But if [the Mishnah] only taught about the ship and the wagon and did not teach about a heathen placing it in his store, , I would think that in the ship and on a wagon, he trembles, for he holds that perhaps in another place, I will go and stand from the other side and he will see me. But when the heathen places it in his store, for one could say that he has designate it for a gate and does whatever he wants. I would say, no. It is necessary. And in all of this, the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel."
+            ],
+            [
+                "דלפקי – a utensil upon which one places cups and jugs with food and drink, and from it, they take and place [food and drink] on the table, but not one of those seated takes anything from the side-table but rather from the table.",
+                "ואם אמר לו הוי מוזג ושותה – for since he extended to him permission, even for what was on the side-table, it is prohibited, for he relied upon it and came in contact with all of it.",
+                "חביות פתוחות – that are found in the house that he placed there.",
+                "כדי שיפתח ושתום ויגוב – this anonymous section is according to Rabban Shimon ben Gamaliel and he Halakha is according to him."
+            ],
+            [
+                "בולשת – soldiers who search breaches made in houses. It is the Aramaic for searching and patrolling."
+            ],
+            [
+                "תן לנו את דמיה – for they had not purchased, and he is not liable to them other than money.",
+                "המוכר יינו לנכרי פסק –[fixed a price] with him in money before he measured the money (see Tractate Bava Batra, Chapter 5, Mishnah 7), it is permitted. For “pulling” with a heathen acquires as it does with an Israelite. And when the Israelite measured it out (i.e., the money) in his utensils, and the utensil came into the domain of the heathen, the heathen acquired it through “pulling,” and the Israelite would have Zuzim with the heathen as a loan but libation wine it would not be until he came in contact with it.",
+                "מדד עד שלא פסק – the sum of the money: such and such wine for such and such amount of money, ",
+                "דמיו אסורין – his monies are forbidden, for the heathen does not acquire now through “pulling” because he did not fix the price, he did not rely that he would acquire through “pulling” lest his monies would increase. Therefore, when he came in contact with it, it was libation wine in the domain of the Israelite for the heathen had not yet acquired it until the price was fixed.",
+                "אם יש בו עכבת יין – if the funnel in which the wine was measured first the wine of the heathen, the retention of wine/drops of wine remaining on the rim that delays the wine on its lip that a drop won’t go out or two drops.",
+                "אסור – for wine of the Israelite is missing because of that drop of wine libation in the funnel.",
+                "המערה מכלי לכלי – an Israelite who emptied from his utensil to the utensil in the hand of the heathen or into the utensil where there is libation wine in it.",
+                "את שמערה ממנו מותר – the wine that remains in the upper utensil that is in the hand of the Israelite is permitted.",
+                "ואת שעירה בתוכו – the continuous flow/jet that went out from the utensil of the Israelite, even though it did not arrive into the utensil that is in the hand of the idolater and all the more so, that which arrived into the utensil of the idolater is prohibited for the jet produced by pouring out is a connection (i.e., the liquid at one end, if touched by a gentile, affects that in the vessel- see Talmud Avodah Zarah 56b). But our Mishnah which permits what remains in the utensil that is in the hand of the Israelite is speaking about the case for example, where he breaks off the connection of the flow, withdraws the pouring vessel before the jet reaches the vessel into which it is poured – see Talmud Avodah Zarah 72b), that prior to his coming in contact with the continuous flow in in the lower utensil that is in the hand of the heathen, the upper vessel that was attached to the utensil in the hand of the Israelite was interrupted , and if there wasn’t here an uninterrupted flow of liquid poured from vessel to vessel that would connect what was in the upper utensil to what is in the lower utensil. Alternatively, he hatchelled it by beating it as he cast out the wine from the upper utensil in the manner that they cast from the bowl in which the sprinkling is done and there was no duct nor an uninterrupted flow that would connect between the wine that is in the utensil in the hand of the Israelite to the utensil that is in the hand of the heathen. But, if there was there a connection, all that remained in the upper utensil that is in the hand of the Israelite is prohibited, for he hold that the jet produced by pouring out is a connection (the liquid at one end, if touched by a gentile, affects that in the vessel) which is prohibited in libation wine and such is the Halakha."
+            ],
+            [
+                "ומים במים – water that was offered as a libation to idolatry or was worshipped, with permitted water ",
+                "בכל שהוא – in any [miniscule] amount it makes no difference whether something declared valid because one part of it was indisputably valid to something prohibited or something that was absolutely prohibited that fell to something permitted, It prohibits its own kind in any [miniscule amount], as long as the prohibited thing that falls into something permitted falls from a utensil whose rim is wide and that the wine that leaves the utensil is a large measure at one time. But when one empties libation wine from a small utensil that does not produce other than a drop at a time, and it fell into permitted wine, even all day long, we say that which comes out first is annulled. But if he emptied something permitted into something prohibited, all that which he emptied from it into the prohibited substance is prohibited, and even from a full cask into one drop. But the conclusion of the matter according to the Halakha regarding all the prohibitions in the Torah whether of their own kind or not of their own kind is concerned with the imparting of a taste except for the cases of eatables forbidden pending the separation of sacred gifts and libation wine with their own kind with any [miniscule amount] and not of their own kind with the imparting of a taste. Libation wine is because of the stringency regarding idolatry. Cases of eatables forbidden pending the separation of sacred gifts because as it is made permitted, so is its prohibition, like the case of one [sheaf of] wheat exempts the pile, so too, one [sheaf of] wheat makes the entire pile forbidden pending the separation of sacred gifts. But if a prohibition from the rest of the prohibitions was mixed with something permitted- if something of one species was mixed with something that was not of its species for one could establish by taste if it is priest’s due/Terumah that was combined with non-holy produce/Hullin, a Kohen could taste it, and if it is a prohibited substance, a non-Jewish baker can taste it and if he says that in this mixture there isn’t the taste of Terumah or the taste of something prohibited, it is all permitted. But if something of one species was mixed with something of the same species where one cannot establish the taste, or something of one species [being mixed] with something of a different species and there is no Kohen or non-Jew present that we can rely upon him, if it is something prohibited from forbidden fats, from the blood of something that died of itself or torn, forbidden animals or reptiles (i.e., all kinds of forbidden foods) and similar things, we estimate it with sixty [parts], for if there are sixty parts of permitted substance in opposition to the prohibited substance, it is all permissible, but if not, it is all prohibited. But, if the prohibition is Terumah/priest’s due, Hallah and First Fruits/Bikkurim, we estimate/calculate it with one hundred [parts] of something permitted. But if we are dealing with Orlah/fourth year fruit, and mixed seeds in the vineyard, we calculate it with two-hundred parts."
+            ],
+            [
+                "ואלו אסורים ואוסרין בכל שהוא – every place where they were mixed there, even one in one-thousand, forbids everything.",
+                "יין נסך – one jug in one-thousand jugs forbids benefit of all of them , but this is not the Halakha but rather, as we have written at the end [the chapter] \"כל הצלמים\" /all of the [idolatrous] images (Tractate Avodah Zarah, Chapter 3, Mishnah 9): They take the monies of that jug to the Dead Sea, and the rest – everything is permitted to derive benefit but prohibited to drink.",
+                "ועבודה זרה – a figure that was worshipped and mixed with one thousand figures which are not idolatrous.",
+                "ועורות לבובין – these are also forbidden to derive benefit from them as we mentioned in the chapter\"אין מעמידין\"/we don’t leave (Tractate Avodah Zarah, Chapter 2, Mishnah 3).",
+                "וצפורי מצורע וחולין שנשחטו בעזרה – things prohibited to derive benefit from and in Chapter two of [Tractate] Kiddushin (Mishnah 9) we explain them.",
+                "ושעיר נזיר – they are prohibited to derive benefit from as it is written (Numbers 6:18): “and take the locks of his consecrated hair and put them on the fire that is under the sacrifice of well-being.” And if a bundle of the hair of the Nazirite, een one thousand bundles of the rest of the hair, all are prohibited to derive benefit from them.",
+                "ופטר חמור – are prohibited to derive benefit all the while that it is not redeemed.",
+                "ובשר בחלב – a piece of meat that was cooked in milk and became combined with one-thousand pieces [of meat], it prohibits all of them regarding deriving benefit. And this Tanna/teacher holds that a thing where it is customary to be counted and its prohibition is one of deriving benefit, prohibits the mixture in any amount, and aall of these are considered in our Mishnah a thing where it is customary to be counted, and their prohibition is a prohibition of deriving benefit.",
+                "הרי אלו – o exclude that which is forbidden to derive benefit and it is not customary to count, or where it is their practice to be counted, and are not forbidden from deriving benefit, which do not forbid the mixture in any [even miniscule] amount."
+            ],
+            [
+                "שנפל לבור – [a cistern] of wine.",
+                "כולו אסור בהנאה – that the wine which was poured as a libation for idolatry prohibits in the same species in any [miniscule\\ amount. But wine of gentiles in which it is not known if it was used for a libation to idolatry of non-Jews where they did not know about it that it had definitely been poured as definite libation, even though it is prohibited to derive benefit from it, its mixture does not prohibit deriving benefit from it, but rather, all of it should be sold to non-Jews, outside of the monies of that wine which is not known whether or not it had been poured as a libation to idolatry, and such is the Halakha."
+            ],
+            [
+                "שזפתה עובד כוכבים – it is the way to cast upon it a little bit of wine to remove [knots] of pitch.",
+                "מנגבה – with water and ashes [to remove wine from the coat of pitch].",
+                "ושל עץ – that requires a lot of pitch, and it absorbs a lot of wine.",
+                "רבי אומר ינגב – [it is scoured] with a stone. But the Halakha is not according to Rabbi [Yehuda HaNasi].",
+                "ושל חרס – whether [the opinion of] Rabbi [Yehuda HaNasi], whether [the opinion of] the Rabbis, even though he has peeled/scraped off the pitch, it is prohibited, for earthenware without pitch absorbs wine."
+            ],
+            [
+                "כלי תשמיש – of a meal, and specifically metal utensils or earthenware utensils that are coated with lead, and glass utensils are like metal utensils [as well].",
+                "את שדרכו להטביל – meaning to say, a utensil that is appropriate to become pure through ritual immersion and it doesn’t require another improvement/repair for example that it is used through cold water.",
+                "מטביל – in a Kosher Mikveh for the ritual immersion of a woman and its immersion permits it.",
+                "להגעיל – as for example, kettles and pots of metal whose use is through boiling water.",
+                "יגעיל – in hot water that we bring them into a kettle filled with boiling water and we leave them in there a bit and this is after we scour them and remove their rust/mold and afterwards immerse them in a Mikveh that is kosher for the immersion of a woman, and they are permitted.",
+                "ללבן – utensils that we use them through the fire with something dry, without broth/juice of meat as we explain further on such as the examples of spits/skewers and grilles.",
+                "מלבנו באור – until there would be sparks flying off from them, and afterwards, we immerse them and they are then permitted.",
+                "שפה – insert it in the ground hard ten times, and if there are no indentations in it, one can eat cold on it, or we sharpen it with its whetting implement of stone and one can eat on it, even boiling [foods]. But if there were indentations in it, we make it white-hot, and all of them that were used before they were not boiled or before they were made white-hot or before it was immersed [in a Mikveh], it is permitted."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,404 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Avodah Zarah",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>לפני אידיהן של גויים.</b> שם כינוי לגנאי לחגיהם ולמועדיהם:",
+                "<b>לשאת ולתת.</b> למכור ולקנות. משום דאזלי ומודו לע״ז ביום אידם:",
+                "<b>להשאילן.</b> בהמה וכלים, מידי דהדרא בעינא:",
+                "<b>להלוותם.</b> מעות. דלא הדרי בעין, דמלוה להוצאה נתנה:",
+                "<b>לפורען.</b> כשהן נפרעים אזלו ומודו לע״ז ביום אידם:",
+                "<b>מפני שהוא מיצר.</b> על מעותיו שאינם חוזרים לו, ולא אזיל ומודה:",
+                "<b>שמח הוא לאחר זמן.</b> למחר ביום אידו, ואזיל ומודה. ואין הלכה כר׳ יהודה. ודוקא במלוה בשטר אסור להפרע מהם, אבל במלוה על פה שרי, מפני שהוא כמציל מידם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר אידיהן מותר.</b> וכן הלכה. ובגולה שאין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלשא וליתן עמהם שעקר פרנסתינו מהם ועוד משום יראה אינו אסור אלא יום אידם בלבד ויום ראשון הוא יום אידם של נוצרים לפיכך אסור לשאת ולתת עם הנוצרים בכל יום ראשון וכן בכל יום איד שלהם שעושים אותו כגון נט\"ל ופשקוו\"ה אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופשים בהם שם אלהות מותר. והאדנא נהוג עלמא היתר אפילו בכל יום אידם משום דקים להו לרבנן בגוייהו דלא אזלו ומודו. [דכל הני דאתסרי בזו המסכתא מיירי בעובדי אלילים וע״ז ממש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלנדיא.</b> שמונה ימים אחר תקופת טבת:",
+                "<b>סטרנורא.</b> שמונה ימים קודם התקופה. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך, אמר, אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתוהו ובוהו, עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה], כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך, אמר מנהגו של עולם הוא, עמד ועשה שמונה ימים טובים. לשנה אחרת, עשאן לאלו ואלו ימים טובים. הוא קבעם לשמים, והם קבעום לע״ז:",
+                "<b>קרטסים.</b> יום תפיסת בו מלכות, וקבעום יום איד:",
+                "<b>גינוסיא.</b> יום שמעמידין בו מלך:",
+                "<b>יום הלידה.</b> יום שנולד בו המלך:",
+                "<b>שריפה.</b> ששרפו עליו כלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:",
+                "<b>יש בה ע״ז.</b> כלומר אותו היום יש להם איד לע״ז, וכן משנה לשנה כל ימי בנו. וכל הנך דחשבינן עד השתא, חשיבי להו ואסורים שלשה ימים לפניהם:",
+                "<b>אבל יום תגלחת זקנו,</b> שאינו זמן הקבוע לרבים אלא כל אחד כשמגלח עושה יום איד:",
+                "<b>ובלוריתו.</b> שמניח בלורית מאחריו כל השנה כולה ואינו מגלחה אלא משנה לשנה, ויום שמגלחה עושה יום איד:",
+                "<b>ויום שעלה מן הים.</b> ומקריב זבחים לע״ז על שנצול. בכל הנך אינו אסור אלא אותו היום ולא לפניו, דלא חשיבי כולי האי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>עיר שיש בה ע״ז.</b> שיום איד [יש] לבני העיר היום לע״ז שבעיר:",
+                "<b>חוצה לה.</b> ואפילו סמוך לעיר מאד מותר לשאת ולתת עם היושבים חוץ לעיר, שאין נמשכים אחר אותה ע״ז. שכן מנהגם יום איד של אלו אינו כיום איד של אלו:",
+                "<b>מהו לילך שם.</b> באותה העיר ביום ע״ז שלהם:",
+                "<b>ב��מן שהדרך מיוחדת לאותה העיר.</b> שהדרך הכבושה מכאן לאותה העיר, מיוחדת לאותה העיר לבדה. אסור לילך שם, מפני שנראה כמהלך שם לעבוד ע״ז. ואם היה דרך מסלול הולך גם לעיר אחרת, מותר, שהרואה אומר למקום אחר הוא הולך:",
+                "<b>היו בה חנויות מעוטרות.</b> וסימן הוא להם שאותם חנויות של ע״ז, ליטול הכומרים מהם מכס:",
+                "<b>ושאינן מעוטרות מותרות.</b> דבאותם שאינם מעוטרות לא שקלי מיניה מכס לע״ז ולא מטי לע״ז הנאה מנייהו. ולמזבן מנייהו דבר המתקיים, שרי ביום אידם, שסתמו המוכר עצב ולא אזיל ומודה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אצטרובלין.</b> פירא דארזא:",
+                "<b>בנות שוח.</b> מין ממיני התאנים הגדולים הלבנים. אסור לישראל למכור אלו לעובדי ע״ז:",
+                "<b>פטוטרות.</b> בפטוטרותיהם קאמר, כלומר בעוקצין שלהם שהם נתלין בו. דמסתמא העובד ע״ז רוצה להקריבן תקרובת לע״ז:",
+                "<b>תרנגול לבן בין התרנגולין.</b> לקח העובד ע״ז מישראל תרנגולים הרבה, מותר למכור ביניהם תרנגול לבן. דכיון דשקיל אחריני לאו לע״ז בעי להו:",
+                "<b>ופירושן אסור.</b> אם פירש דלע״ז בעי להו, אסור. ואצטריך למתני, דסלקא דעתך אמינא האי גברא לאו לע״ז בעי להו, והאי דקאמר הכי, סבר כי היכי דההוא גברא אביק בה כולי עלמא נמי אביקו, ואימא הכי כי היכי דליתבו לי, קמשמע לן:",
+                "<b>דקל טב.</b> פירות דקל משובח שפירותיו רגילין להקריב מהן לע״ז:",
+                "<b>וחצב.</b> קנים שעושין מהן הצוקר״א:",
+                "<b>ונקליבם.</b> מין עשב משובח מאד. והלכה כר׳ מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוכרין בהמה גסה.</b> דגזרינן מכירה אטו שכירות והשאלה, שהיא בהמתו של ישראל, ויעשה בה הנכרי מלאכה בשבת. ועל ידי סרסור דליכא לאחלופי בשכירות, שאין הסרסור משכיר. שרי למכרה:",
+                "<b>שלימים ושבורים.</b> שאף השבורים חזו למלאכה, שטוחנים בהם:",
+                "<b>רבי יהודה מתיר בשבורה.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>בן בתירא מתיר בסוס.</b> ואפילו הסוס שהציידים מביאים עליו העופות שצדין בו. קסבר החי נושא את עצמו. ורבנן סברי, דוקא אדם נושא את עצמו, הלכך אם לא היה מיוחד אלא לרכוב עליו מותר, אבל להביא בעל חי אחר חוץ מאדם, אסור. ואין הלכה כבן בתירא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל דבר שיש בו נזק לרבים.</b> כגון כלי מלחמה חרבות ורמחים:",
+                "<b>בסילקי.</b> טירה גבוהה. ושם יושבים לדון בני אדם ומפילין אותם משם ומתים:",
+                "<b>גרדום.</b> בנין אחד, והוא עשוי לדון דיני נפשות:",
+                "<b>איצטדיא.</b> מקום שחוק שמביאים שם שור נגח והורג את האדם:",
+                "<b>בימה.</b> כעין מגדל קצר וגבוה. עשוי כדי לדחוף האדם משם והוא מת:",
+                "<b>בימוסיאות.</b> בנינים שאינם לא לצורך ע״ז ולא להמית בני אדם:",
+                "<b>כיפה.</b> ארקוולט״ו בלע״ז. דרך עובדי עבודה זרה להעמיד ע״ז בבית מרחצאותיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מוכר הוא משיקצץ.</b> שלא יהא מוכר לו המחובר אלא לאחר שיקצץ. אבל כל זמן שהוא במחובר, לא, שנמצא נותן לו חנייה בקרקע, והתורה אמרה (דברים ז׳) לא תחנם, לא תתן לו חנייה בקרקע:",
+                "<b>אין משכירין להם בתים.</b> גזירה משום מכירה דאיסורא דאורייתא הוא:",
+                "<b>ואין צריך לומר שדות.</b> דאיכא תרתי דאיסורא, חנייה בקרקע ומפקיען מן המעשרות:",
+                "<b>ובסוריא.</b> ארם צובה, שכבש דוד ואינה קדושה כקדושת הארץ:",
+                "<b>משכירין להם בתים.</b> ולא גזרינן אטו מכירה. דאי נמי אתי לידי מכירה לא עבר אדאורייתא, דכי כתיב לא תתן להם חנייה, בארץ ישראל כתיב. ומיהו מכירה לכתחלה לא, משום מכירה דא״י:",
+                "<b>אבל לא שדות.</b> דאיכא תרתי לאיסורא:",
+                "<b>ובחוצה לארץ.</b> דמרחק, וליכא למגזר מכירה דהתם אטו מכירה דארץ ישראל:",
+                "<b>מוכרין בתים ומשכירין שדות.</b> אבל מכירה דשדות לא, כיון דאיכא תרתי:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כו׳</b> והלכה כרבי יוסי. ובלבד שלא ישכיר בארץ ישראל לשלשה נכרים ביחד, שלא יעשה שכונה של נכרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף במקום שאמרו להשכיר.</b> לר׳ מאיר בסוריא דוקא ולא בארץ ישראל, ולרבי יוסי אפילו בארץ ישראל:",
+                "<b>לא לבית דירה אמרו.</b> אלא להכניס שם תבן ועצים וכיוצא בזה:",
+                "<b>מפני שהיא נקראת על שמו.</b> והנכרי מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצים בה בשבת. ולא דמי לשדה של ישראל שאריס נכרי עושה בה מלאכה בשבת, דשדה לאריסות עבידא, והנכרי אריסותא דנפשיה קא עביד, אבל מרחץ לאו לאריסותא קא עבידא ואין הכל יודעים שהישראל השכירה לנכרי, ולכך אסור. ובזמן הזה שדרך להוריד אריס למרחץ לשנה, למחצה לשליש ולרביע כדרך שמורידין לשדות, שרי להשכיר מרחץ לנכרי, ואע״פ שהנכרי עושה בה מלאכה בשבת מידע ידעי שהעכו״ם אריס בה ואריסותא דנפשיה קא עביד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין מעמידין בהמה בפונדקאות.</b> העשויין להתאכסן שם עוברי דרכים לפי שהנכרים חשודים על הרביעה. אפילו נקבות אצל נקבות אסור, לפי שהעובדי כוכבים מצויים אצל נשי חביריהם ופעמים שאינו מוצאה ומרביע את הבהמה:",
+                "<b>ולא תתיחד אשה עמהן.</b> אפילו ביחוד שכיוצא בו אצל ישראל מותר, כגון שאשתו עמו, אצל נכרי אסור, דנכרי אין אשתו משמרתו:",
+                "<b>לא תילד את הנכרית.</b> מפני שמגדלת בן לעבודה זרה. ובשכר, מותרת, משום איבה:",
+                "<b>אבל נכרית מילדת את בת ישראל.</b> בזמן שאחרות עומדות על גבה. אבל בינה לבינה לא, שחשודה על שפיכות דמים שמא תהרגנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רפוי ממון.</b> בהמתו:",
+                "<b>רפוי נפשות.</b> גופו. ואם אמר לו סם פלוני יפה לך, אפילו רפוי נפשות מותר להתרפאות ממנו:",
+                "<b>אבל לא בינו לבינו.</b> ואי רואה במראה, מותר. דמימר אמר הנכרי, הואיל ומסתפר הכי אדם חשוב הוא, ומתירא להורגו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה מתחלתו יין.</b> לאפוקי היכא דקנה הנכרי חומץ מישראל, דלא מתסר בהנאה. דטעמא דמתסר בהנאה, משום דלמא נסכיה לע״ז, וחומץ לא קא מנסך לע״ז:",
+                "<b>וחרס הדרייני.</b> אדריאנוס קיסר היה מגבל טיט ביין ועושה ממנו כלים ולא היה מצרפן בכבשן, ונושאים אותן במלחמה, וכשרוצים לשתות משימים אותם החרסים במים ונימוחים שם, והטיט שוקע למטה, ונשאר היין מזוג במים. ועל שם אדריאנוס, נקרא חרס הדרייני:",
+                "<b>עורות לבובים.</b> קורעים הבהמה מחיים כנגד הלב כמין נקב עגול ומוציאין הלב ומקריבין אותו לע״ז:",
+                "<b>משוך מותר.</b> שאין עושין לע״ז אלא עגול. והלכה כרבן שמעול בן גמליאל:",
+                "<b>היוצא אסור בהנאה.</b> שכבר נעשה תקרובת:",
+                "<b>לתרפות.</b> לטעות עבודה זרה [למרחוק. רש״י]. מקום ערותה של אשה נקרא בית תורפה:",
+                "<b>אסור לשאת ולתת עמהם.</b> דאזלו ומודו לע״ז. ועוד, דזבני מידי דצריך לתקרובת ע״ז. והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נודות.</b> של עור:",
+                "<b>וקנקנים.</b> של חרס:",
+                "<b>אין איסורן איסור הנאה.</b> ודינייהו הכי, אם חדשים הם, מותר לתת לתוכן יין מיד. ואם הכניס בהן הנכרי יין לקיום, ממלא אותם מים ומשהה בתוכן שלשה ימים מעת לעת, אלא שמערה המים בכל יום מעת לעת של שלשה ימים ומשים מים אחרים תחתיהם, ואח״כ מותר לשום בתוכו יין. ואם ישנן שנים עשר חדש שלא היה בהם יין של נכרים, מותרין מיד אחר שנה בלי עירוי:",
+                "<b>חרצנים וזגים.</b> פסולת של ענבים גרעינים שבפנים והקליפים שבחוץ:",
+                "<b>לחים.</b> כל שנים עשר חודש אסורים בהנאה:",
+                "<b>ויבשים.</b> לאחר שנים עשר חודש מותרין אפילו באכילה:",
+                "<b>המורייס.</b> שומן של דגים. ורגילין היו שמערבין בו יין. אבל אם ניכר ממנו שלא נתערב בו יין, כולי עלמא לא פליגי דשרי:",
+                "<b>בית אונייקי.</b> שם כפר, שרוב עגלים הנמצאים שם קרבים לעבודה זרה. ר׳ מאיר חייש למיעוטא וסבר דאע״ג דרוב עגלים הוו מיעוטא כנגד שאר בהמות, חיישינן למיעוטא, וכל הגבינות הנמצאות שם אמרינן דלמא בקיבת עגלי ע״ז העמידן. וחכמים לא חיישי למיעוטא. ואין הלכה כר׳ מאיר בכל הני תלתא בבי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני מה אסרו גבינות של נכרים.</b> באכילה. ולרבנן קא בעי. ומשום חלב של בהמה טמאה ליכא למיחש, דקים לן דחלב בהמה טמאה אינה נקפה:",
+                "<b>שורפה חיה.</b> דפירשא בעלמא היא:",
+                "<b>בקיבת עגלי עבודה זרה.</b> ואע״ג דפירשא בעלמא היא, אסור, דשאני ע״ז דכתיב בה (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:",
+                "<b>השיאו לדבר אחר.</b> ולא רצה להגיד לו טעמו של דבר. מפני שעדיין לא עברו שנים עשר חודש שנגזרה גזירה זו, וכי גזרי רבנן גזירה לא מגלו לטעמא עד תריסר ירחי שתא עד שתתפשט גזירתן, דלמא איכא דלא סבירא ליה לטעמא ואתי לזלזולי ביה. וטעמא דאסרו גבינות של נכרים, מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטת נכרים שהיא נבילה. ואע״פ שהוא דבר מועט כנגד כל החלב, כיון שהוא מעמיד החלב ועושה בו מעשה לא בטל, דקיי״ל הכל הולך אחר המעמיד. ומשום בשר בחלב לא היה אסור, כיון שהבשר בפני עצמו מותר אינו אוסר בחלב אע״פ שמעמידו, עד שיתן בו טעם. אבל דבר של איסור מעיקרו, אוסר בהיתר אע״פ שאינו נותן בו טעם, כל זמן שהוא מעמיד:",
+                "<b>כי טובים דודייך מיין.</b> הקב״ה אומר כן לכנסת ישראל:",
+                "<b>אין הדבר כן.</b> אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב״ה, ערבים עלי דברי דודיך כלומר תקנות שתקנו וגזרו החכמים, יותר מיינה של תורה, מעיקר תורה שבכתב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפת והשמן וכו׳</b> כל הני, אסורין משום חתנות. ופת של נחתומין התירוהו, אבל פת של בעלי בתים לא הותר אלא להולכי דרכים ובשעת הדחק. והשמן ראו שלא פשט איסורו ונמנו עליו והתירוהו, כדמסיק במתניתין:",
+                "<b>ושלקות.</b> כל דבר שבשלו אותו הנכרים, ואפילו בשלו אותו בכליו של ישראל ובפניו שאין לחוש לתערובת איסור ולגיעולי נכרים, אסרוהו משום בשולי נכרים. והוא שלא סייע בו ישראל לא בתחלה ולא בסוף. ולא אסרו משום בשולי נכרים אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת. אבל אם חסר אחת מאלו, אין בו משום בשולי נכרים:",
+                "<b>וכבשין שדרכן לתת בהן יין.</b> ואין איסורן איסור הנאה, לפי שאין טעם היין ניכר בהן. אבל באכילה אסורין:",
+                "<b>טרית טרופה.</b> מין דגים טהורים שטורפין אותן דק דק ואינן ניכרין. ואסורין כשנלקחו מן הנכרים, שמא [נכתש] עמהם דג טמ��:",
+                "<b>וציר שאין בה דגה.</b> דג קטן שנקרא כלבית. ודרכו שהוא גדל בתוך [ציר של] דגים טהורים, וכשיש ציר דג טמא מעורב עמו לא יגדל בו כלבית:",
+                "<b>והחילק.</b> מין דגים קטנים טהורים, ואין להם סנפיר וקשקשת, ועתיד לגדל אחר זמן. ודגים קטנים טמאים הדומים להם מתערבים עמהם ואינם ניכרים אפילו כשאינה טרופה. אבל טרית אין הדגים טמאים דומים לה, ולכך שרי כשאינה טרופה:",
+                "<b>חלתית.</b> כך שמה בערבי. וחותכין קרטיו בסכין. ואסורה משום שמנונית דסכין, דאגב חריפותא [דחלתית] ממתקת היא טעם השמנונית הנבלע בה:",
+                "<b>ומלח סלקונטית.</b> מלח שכל גדולי רומי אוכלין אותה, ורגילין למשוח אותה בחלב חזיר ובשומן דגים טמאים והיא גסה ולבנה ביותר:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וישראל רואהו.</b> לאו דוקא רואהו, אלא כיון דאי קאי חזי ליה אע״ג דכי יתיב לא חזי ליה, הנכרי ארתותי מרתית, אמר השתא קאי וחזי לי:",
+                "<b>והדבדניות.</b> החלות שרודין מן הכוורת שבהם הדבש. אע״פ שהו נוטפות לא חיישינן שמא עירב בהם יין נסך. פירוש אחר, אשכולות של ענבים. אע״פ שהיין נוטף מהן אין בהן משום יין נסך, ואין בהם משום הכשר משקה שיהא מוכשר לטומאה, דסתמן לאכילה ולא ניחא ליה במשקה הנוטף מהן:",
+                "<b>וטרית שאינה טרופה.</b> ואע״פ שהיא עשויה חתיכות, [נשאר] ראש הדג ושדרתו קיימין וניכר שהוא טהור:",
+                "<b>עלה של חלתית.</b> דהא לא מפסקו לה בסכין:",
+                "<b>וזיתים גלוסקאות מגולגלים.</b> זיתים הכנוסים בכלי עגול ומתחממים ונעצרים מאליהן ונעשים כגלוסקים מגולגלים כמו ביצה מגולגלת שנתחממו:",
+                "<b>השלחין אסורין.</b> אם נתרככו הזיתים כל כך עד שכשלוקח הזית בידו הגרעין שבתוכו משתלח ונופל מאליו, אסורין, דמחמת היין נתרככו. ואין הלכה כרבי יוסי:",
+                "<b>מן הסלולה.</b> מן הסל שלפני החנוני, אסורים. שמזלף עליהם יין כדי שיתרככו:",
+                "<b>מן ההפתק.</b> ממקום שכונסן שעוצרים אותם שם זה על זה, מותרין. שאינו מזלף עליהן יין עד שנותנן לפניו למכור:",
+                "<b>וכן לתרומה.</b> וכן כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין, כל הנמצא לפניו אסור, שמא תרומה היא. אבל הבא מן האוצר, מותר, דארתותי מרתת דלמא שמעי רבנן ויפקירו כל האוצר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הצלמים אסורים.</b> בהנאה:",
+                "<b>שהם נעבדים פעם אחת בשנה.</b> כשהשמש באותה מעלה שהצלם עשוי בו. דאע״ג דאיכא טובא שאינן אלא לנוי ואינן נעבדין, ר׳ מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא:",
+                "<b>כל שיש בידו וכו׳</b> דהני ודאי נעבדים, הם דמשום חשיבותייהו אשקלינהו להנך חפצי בידייהו. והוסיפו עליהם בברייתא, חרב ועטרה וטבעת. והלכה כחכמים. ואין אסורין אלא כשעומדין על פתח המדינה. ובכפרים שאין דרכן לעשות צורות לנוי, דברי הכל אסורין ואפילו אין בידו דבר, דלמפלחינהו עבדי להו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרין.</b> דכי הוו שלמים ספק עבדום ספק לא עבדום, ואפילו אם תימצי לומר עבדום, שמא בטלום ולכך שברום, והוי ספק ספיקא ולקולא:",
+                "<b>שכיוצא בהם נעבד.</b> תבנית יד לבדה הן עושים מעיקרא ועובדין אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>צורת חמה צורת לבנה.</b> פירש הרמב״ם ז״ל, לא שימצא עיגול ויאמר זהו השמש, או כמין קשת עגול ויאמר זו לבנה, אלא שימצא הצורה שמיחסים אלו הוברי שמים לשמש וירח, כמו שאמרו שצורת השמש צורת מלך מעוטר יושב על עגלה, וכן כל ביוצא בזה:",
+                "<b>צורת דרקון.</b> צורת נחש שיש לו ציצין וקשקשין כקשקשי הדג, ואומרים שהיא צורה לתלי הלבנה, והיתה נעבדת באותן הימים. ואפילו לרבנן דאמרי לעיל שאר כל הצלמים מותרין, מודו דהנך אסירי, דאורחייהו למפלחינהו:",
+                "<b>שעל המכובדים.</b> כלים נאים שתשמישן לנוי ולכבוד, כגון שירים ונזמים וטבעות וכיוצא בהם:",
+                "<b>מבוזים.</b> כגון יורות וקומקומסים ומחמי חמין ודומיהן. והלכה כרשב״ג:",
+                "<b>וזורה לרוח.</b> שלא יהנה ישראל ממנה:",
+                "<b>אף הוא.</b> אם יזרנו לרוח גם עתה יש הנאה לישראל ממנו, שהיא נעשית זבל:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אפרודטי.</b> צורת כוכב נוגה. כך פירש הרמב״ם ז״ל:",
+                "<b>אין משיבין.</b> דבר תורה במרחץ, לפי שאדם עומד שם ערום:",
+                "<b>היא באתה בגבולי.</b> שהמרחץ קדם לה, והמרחץ נעשה לכל הבא לרחוץ. ועוד תשובה אחרת, אין אומרין נעשה מרחץ נוי לאפרודטי, דמרחץ לאו דבר של נוי הוא, אלא נעשה אפרודטי נוי למרחץ, שאפרודטי משמש למרחץ, הוא טפל והיא עיקר:",
+                "<b>ביב.</b> חריץ עשוי בקרקע להוציא שופכים לרשות החבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן מותרין.</b> ההרים עצמן מותרין לזריעה ולחצוב מהן אבנים, דמחובר לא מיתמר:",
+                "<b>ומפני מה אשרה אסורה.</b> כלומר כי היכי דדרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, הכי נמי תחת כל עץ רענן אלהיהם, ולא עץ רענן אלהיהם, ולמה אמרה תורה דכתיב (דברים ז׳) ואשריהם תגדעון:",
+                "<b>מפני שיש בה תפיסת ידי אדם.</b> שאדם נטעו. וסבר רבי יוסי שאילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור. ותנא קמא סבר, הואיל ובתחלת נטיעתו לא נתכוין לעובדו, אין העבודה שעובד אותו אחר שהוא מחובר אוסרתו, דהוי כמי שעובד להר. ואין הלכה כרבי יוסי:",
+                "<b>אני אובין.</b> אפרש:",
+                "<b>ואדון לפניך.</b> אחרי שאין לנו לדרוש מיעוט מתחת כל עץ רענן, יש לומר שלא נאמר אלא למסור להם סימנים, מקום שרגילים אמוריים לעבוד שם ע״ז כדי שיחפשום ישראל ויבערום. ומיעוטא דהרים וגבעות מיהא ממעטינן ממשמעותיה שלא צוה לנו לאבד ההרים. אבל עץ רענן צוה לנו לאבד שנאמר (שם י״ב) ואשריהם תשרפון באש:  "
+            ],
+            [
+                "<b>סמוך לבית עבודה זרה.</b> שהיה אחד מכותליו בית עבודה זרה והבית עצמו נעבד:",
+                "<b>אסור לבנותו.</b> שבונה בית לע״ז:",
+                "<b>כונס לתוך קרקע שלו ארבע אמות.</b> ואינו מניחו פנוי, שנמצא מהנה לע״ז שמרחיב את גבולה, אלא ממלא המקום קוצים ועושה שם בית הכסא לתינוקות:",
+                "<b>היה שלו ושל ע״ז.</b> שמקום עובי הכותל חציו שלו:",
+                "<b>נדון מחצה על מחצה.</b> אותו חלק של ע״ז אינו עולה בכניסת ארבע אמות. אבל חלקו עולה. שאם עוביו שתי אמות מונה אמה שלו וכונס שלש אמות בתוך שלו:",
+                "<b>אבניו ועציו ועפרו.</b> של אותו כותל:",
+                "<b>מטמאין כשרץ.</b> ואפילו חלקו של ישראל, לפי שאין ברירה:",
+                "<b>כשרץ.</b> שמטמא במגע ואינו מטמא במשא. לפי שטומאת ע״ז דרבנן, אקילו בה. ואינה מטמאה בכעדשה כשרץ, אלא בכזית כמת:",
+                "<b>רבי עקיבא אומר כנדה.</b> ואין הלכה כרבי עקיבא אפילו בע״ז עצמה, וכל שכן במשמשיה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה בתים הם.</b> לענין ביטול ע״ז:",
+                "<b>בית.</b> שתחלת בנינו לע״ז, והיו עובדין את הבית עצמו, הרי זה אסור:",
+                "<b>סיידו וכיירו לעבודה זרה.</b> שהיה בנוי מתחלה לדירת אדם, וסיידו, שליבנו בסיד. וכיירו, פיתוח וציור:",
+                "<b>וחידש.</b> או שחידש:",
+                "<b>נוטל מה שחידש.</b> ושאר כל הבית מותר:",
+                "<b>הכניס לתוכו ע״ז.</b> לפי שעה ולא הקצהו לתשמיש ע״ז:",
+                "<b>שלש אבנים הם.</b> לענין בטול:",
+                "<b>אבן שחצבה מתחלה.</b> מן ההר:",
+                "<b>לבימוס.</b> להושיב ע״ז עליה:",
+                "<b>סיידה וכיירה.</b> והיא היתה חצובה ועומדת:",
+                "<b>נוטל.</b> ישראל:",
+                "<b>מה שחידש.</b> הנכרי, והאבן מותרת:",
+                "<b>העמיד עליה ע״ז.</b> לפי שעה ולא הקצה האבן לבימוס:",
+                "<b>וסילקה, הרי זו מותרת.</b> ואינה צריכה בטול:",
+                "<b>גדעו.</b> לשם עבודה זרה, לעבוד הגידולים שיגדלו בו מעתה:",
+                "<b>נוטל מה שהחליף.</b> הענפים שגדלו במקום אותן שגדע, ושורפן כדין אשרה, והשאר מותר:",
+                "<b>איזו היא אשרה.</b> בגמרא מפרש, דאשלש אשרות דתנן לעיל קאי. והכי קתני, שלש אשרות הן, שתים דברי הכל, ואחת מחלוקת רבי שמעון ורבנן, ואיזהו אשרה שנחלקו רבי שמעון ורבנן, כל שיש תחתיה ע\"ז, דרבנן קרו לה אשרה ואסרי לה כל זמן שיש ע״ז תחתיה, ורבי שמעון אומר אינה אשרה אלא כל שעובדין אותה, אבל כל שיש תחתיה ע״ז אין זו אשרה. ואין הלכה כר׳ שמעון:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישב בצלה.</b> האי צל לאו תחת נוף האשרה קאמר, דלא הוי מצי למתני תו ואם ישב טהור, דהא קתני סיפא דאם עבר טמא. אלא מן האילן והלאה, דכשהחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך:",
+                "<b>לא יעבור תחתיה.</b> תחת הנוף מהאילן, שהאילן מאהיל עליו. ואם עבר טמא:",
+                "<b>היתה גוזלת את הרבים.</b> שנופה נוטה לרה״ר:",
+                "<b>טהור.</b> דטומאה דרבנן היא, והיכא דגוזלת הרבים לא גזרו רבנן:",
+                "<b>ירקות בימות הגשמים.</b> שהאילן קשה להם שמונע החמה מלבוא:",
+                "<b>אבל לא בימות החמה.</b> שהצל יפה להם:",
+                "<b>והחזרין.</b> חזרת. ובערבי חס״א:",
+                "<b>לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.</b> שהצל יפה להם לעולם:",
+                "<b>שהנמיה.</b> עלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים. ובגמרא פריך, דהא שמעינן ליה לרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר, לעיל בפרקין גבי מפרר וזורה לרוח ואע״פ שנעשה זבל, דהיכא שההיתר והאיסור שניהם גורמין להביא הדבר, כגון שהקרקע של היתר והזבל של ע״ז של איסור גורמין לצמיחת הירקות, סבירא ליה לרבי יוסי שהוא מותר, והיכי קאסר הירקות הכא מפני שהנמייה נושרת עליהן. ומשני, שר׳ יוסי הכא לדבריהן של רבנן קאמר, לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור, היה לכם לאסור הירקות מפני שהנמייה נושרת עליהן והיא הווה להם לזבל. ורבנן סברי, שאני הכא שאין האילן של ע״ז מועיל לירקות כלום, שמה שמשביח להם בנמייה, פוגם להם בצל. והלכה כרבי יוסי דזה וזה גורם מותר:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נטל ממנה.</b> מן האשרה:",
+                "<b>חדש יותץ.</b> שההיסק הראשון שמסיקין התנור הוא מחממו ומחזיקו, והרי נתקן באיסורי הנאה. והא מתניתין אתי אליבא דמאן דאמר זה וזה גורם אסור. ואין הלכה. הלכך בין חדש בין ישן יוצן, שלא יאפו בו את הפת בהיסק זה עד שיצטנן התנור, כדי שלא יהנה מעצי איסור:",
+                "<b>הפת אסורה.</b> בגמרא קאמר, והוא שאבוקה כנגדו, שכל שעה שהיה פת נאפה היה דולק האור בפי התנור ואופהו, שהיה נהנה מן האיסור בשעה שהיה האיסור בעין ויש שבח עצים בפת:",
+                "<b>יוליך הנאה לים המלח.</b> דמי ככר שנתערב:",
+                "<b>כרכור.</b> יש לאורגים עץ עשוי כמין מחט של סקאין, ומעבירין אותו על השתי כשהוא מתוח לפניהם באריגה. ואשמעינן מתניתין פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בהנך תרתי, דאי אשמועינן בקמייתא, הוה אמינא בהך קאמי ר׳ אליעזר משום דבעידנא דקא גמרה פת אקלי ליה איסורא, אבל כרכור דאיתא לאיסורא בעיניה. אימא מודה להו לרבנן. ואי איתמר בהאיך, בהא קאמרי רבנן, אבל בקמייתא אימא מודו ליה לר׳ אליעזר, צריכא. והלכה כר׳ אליעזר, ואפילו חבית של יין נסך שנתערבה בחביות של יין של היתר מוליך דמי אותה חבית לים המלח, והשאר כולן מותרות בהנאה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מבטלה.</b> נכרי לאשרה:",
+                "<b>קרסם.</b> קסמים יבשים שבאילן נטלן לצרכו לשרוף:",
+                "<b>וזרד.</b>כרת ענפים לחים שבה:",
+                "<b>שפאה.</b> תרגום ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א), ושפית יתיה:",
+                "<b>לצורכה.</b> כדי ליפותה. ואין מבטל ע״ז אלא נכרי גדול ובן דעת שידע בטיב ע״ז ומשמשיה. ואפילו אם בטלה בעל כרחו הרי זו מבוטלת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל.</b> זו בצד זו. וכל שכן אחת על גבי שתים, שזו עיקר מרקוליס. [מרקוליס שם ע״ז הנקרא בלשונם מערקוריס]:",
+                "<b>בצד מרקוליס.</b> בצד ארבע אמות של מרקוליס, כלומר שהאבנים רחוקות ארבע אמות מן המרקוליס וידוע דלאו מיניה נפל, ובהא קאמר רבי ישמעאל דשלש אבנים אסורות, שאין מרקוליס פחות משלש אבנים, ועושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול. וקטן הנעשה בצד גדול עבדי ליה בכל דהו ואין חוששין שיהיה אחת על גבי שתים. ורבנן סברי, אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, הלכך, נראות עמו כלומר סמוכות לו, דאיכא למימר דמיניה נפל, בין שתים בין שלש אסורים. אין נראות עמו, מותרות. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בראשו.</b> של מרקוליס:",
+                "<b>מעות כסות או כלים הרי אלו מותרים.</b> והוא שלא יהו מונחין לנוי, כגון שיהיו המעות מונחים בכיס קשור ותלוי לו על צוארו, כסות מקופלת ומונחת על כתפו או על ראשו, כלים נמי מונחים על ראשו, שכל אלו אינם דרך נוי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בטובה.</b> שלא יעלה שכר לכומרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע״ז של נכרי אסורה מיד.</b> דכתיב (דברים ז׳:כ״ה) פסילי אלהיהם, משפסלו נעשה לו לאלוה:",
+                "<b>ושל ישראל עד שתיעבד.</b> דכתיב (שם כ״ו) ושם בסתר, עד שיעשה לה דברים של סתר, כלומר שיעבדנה, שהישראל אינו עובד ע״ז אלא בסתר מפני שמתירא מבית דין:",
+                "<b>נכרי מבטל ע״ז שלו.</b> דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש, כשהן נוהגין בהן מנהג אלהות, אבל אם בטלוה הרי אלו מותרים:",
+                "<b>ושל ישראל.</b> בזמן שיש לו בה שותפות. ואין כן הלכה, דנכרי אין מבטל ע״ז של ישראל אפילו יש לו בה שותפות:",
+                "<b>וישראל אינו מבטל עבודה זרה של נכרי.</b> ואפילו נתן לו הנכרי רשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחסה.</b> בפניה. מיעכה בקורנס עד שהמיר צורת פניה:",
+                "<b>גררה.</b> סחוב והשלך בתוך הטיט:",
+                "<b>אינה בטילה.</b> דלפום שעה רתח עלה, והדר פלח לה:",
+                "<b>רבי אומר בטלה.</b> פלוגתא דרבי ורבנן כשמכרה לנכרי, אבל מכרה לישראל צורף דברי הכל בטלה. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שהניחוה עובדיה.</b> ואין דעתם לחזור:",
+                "<b>בשעת שלום מותרת.</b> הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם, בטלוה:",
+                "<b>בימוסיות של מלכים.</b> אבני גזית המתוקנות בדרך מהלך המלך, וכשהמלך עובר שם מושיבים שם עבודה זרה והוא משתחוה לה. ובגמרא. מפרש, מפנ�� שמניחין אותה, כלומר אינן מיוחדות להושיב שם ע״ז כל שעה אלא בשעה שהמלכים עוברים, ופעמים שהמלכים עוברים בדרך אחרת ואין חוששין להם, הלכך לאו משמשי עבודה זרה חשיבי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אף אנו מחזקין ידיהם של אלו.</b> העובדים לחמה וללבנה. אם היינו רואין ששאר עבודה זרה חרבו מעצמן ואלו קיימות, היינו מודים לאלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>גת בעוטה.</b> שבעטה ודרכה נכרי:",
+                "<b>אע״פ שהוא נוטל בידו.</b> ענבים מתוך היין. ונותן לתפוח. מקום אסיפת הענבים העשוי כמין גל קרוי תפוח, וסבר תנא דידן דאינו נעשה יין נסך עד שירד לבור. וזו משנה ראשונה היא ואין הלכה. אלא כיון שהתחיל היין להמשך, נעשה יין נסך:",
+                "<b>מה שבבור אסור.</b> אם יגע בו נכרי אחרי כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>דורכין עם הגוי בגת.</b> ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה הוא, דאפילו בשתיה סבר האי תנא דשרי כל זמן שלא ירד לבור. ומשום גורם טומאה ליכא, שמשעה שדרך בהם הנכרי מעט, נטמאו. ונמצא שאין הישראל גורם טומאה:",
+                "<b>אבל לא בוצרין עמו.</b> לפי שנותנם בגת טמאה, והנכרי מטמא הענבים במגעו, והישראל הבוצר עמו גורם טומאה. וסבר האי תנא אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ואפילו הם של נכרי. ואין הלכה כמשנה זו, דקיי״ל כיון שהתחיל היין להמשך נעשה יין נסך, הלכך אין דורכין עם העכו״ם בגת. וקיי״ל מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל כשהחולין הם של נכרי, הלכך בוצרין עם הנכרי, ואע״פ שגורם טומאה לחולין אין בכך כלום. ומיהו ישראל הבוצר כרמו לכתחלה לא יקח נכרי עמו אפילו להביא ענבים לגת, משום לך לך אמרין נזירא כו׳:",
+                "<b>וישראל העושה פירותיו בטומאה.</b> עובר עבירה הוא, לפי שהוא מטמא התרומות והמעשרות שבהם. הלכך אסור לסייעו, כדי שלא יהא רגיל בכך:",
+                "<b>אבל מוליכין עמו.</b> חבית ריקניות לגת. ומביאין עמו, חביות מלאות מן הגת. דמאי דהוה הוה, מאחר שנטמאו מותר ליתן היין בחביות טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו עליו מלוה אסור.</b> אם יש לו על היין מלוה, שזה היין משועבד לו בחובו, אז הוא כממונו ונגע ביה לראות היאך הוא:",
+                "<b>נפל.</b> הנכרי לבור מלא יין:",
+                "<b>ועלה.</b> מת. אע״ג דנגע בשעה שנפל אינו אסור בהנאה, הואיל ולא נתכוין ליגע. אבל עלה חי, בעלייתו אוסרו, משום דמודה לעבודה זרה על שניצול:",
+                "<b>ומודדו בקנה.</b> או שהיה הנכרי מודד יינו של ישראל בקנה:",
+                "<b>והתיז.</b> או שהתיז הנכרי את הצרעה מיינו של ישראל על ידי הקנה ולא נגע בידיו ביין:",
+                "<b>המרותחת.</b> שהיתה החבית מעלה רתיחות, וטפח הנכרי בידו על הרתיחות, אין דרך ניסוך בכך:",
+                "<b>ורבי שמעון מתיר.</b> ואין הלכה כרבי שמעון:",
+                "<b>זה היה מעשה והכשירו.</b> אף בשתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהר יינו של נכרי.</b> ישראל שדרך ענבים של נכרי בכשרות כדי למוכרו לישראל, ואינו נותן מעות לנכרי עד שימכרנו לאחר זמן:",
+                "<b>ונותנו ברשותו.</b> של נכרי:",
+                "<b>בעיר שיש בה נכרים וישראלים מותר.</b> דמרתת נכרי דלמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא. ואפילו אין מפתח וחותם, שרי. והוא שאין לו מלוה על אותו יין, כגון שכתב לו התקבלתי ממך, כדאמרינן לקמן:",
+                "<b>רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרי אחת היא.</b> פלוגתא דר׳ שמעון בן אלעזר ותנא קמא, דת״ק סבר כשהניח ישראל יין ברשותו של נכרי בעל ה��ין, הוא דבעינן שיהא הבית פתוח לרה״ר ועיר שישראל ונכרים דרים בה. אבל ברשות נכרי אחר שאינו בעל הבית, אפילו בעיר שאין ישראל דרים בה, שרי. ור׳ שמעון בן אלעזר אומר, כל רשות נכרי אחת היא, וכי היכי דברשות הנכרי בעל היין אסור אלא בעיר שישראל ונכרים דרים בה והבית פתוח לרה״ר, הכי נמי ברשות נכרי אחר, צריך עיר שישראל ונכרים דרים בה ובית פתוח לרה״ר. והלכה כר׳ שמעון בן אלעזר. ובזמן שמפתח וחותם ביד ישראל, בין ברשות בעל היין בין ברשות נכרי אחר, מותר לדברי הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר.</b> אם הבית פתוח לרה״ר וישראלים דרים באותה העיר, כדאמרינן לעיל:",
+                "<b>אבל אם רצה וכו׳</b> דהשתא הוי היין משכון אצל הנכרי הואיל ויש לו מלוה על היין, אסור. דלא מרתת, דסבר אי חזו לי ותבע לי, אמינא דידי הוא. ואע״פ שמפתח וחותם ביד ישראל, אסור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך.</b> להריקו מכלי אל כלי, או להוליך חביות ממקום למקום. ואפילו בסתם יינם:",
+                "<b>שכרו אסור.</b> קנס הוא שקנסו חכמים ביין נסך ובסתם יינם:",
+                "<b>שכרו מותר.</b> וכגון שאמר לו העבר לי כל חבית וחבית בפרוטה. אבל אם אמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות, ונמצאת חבית של יין נסך ביניהם, שכרו אסור:",
+                "<b>השוכר את החמור שכרה אסור.</b> הא מתניתין נקט ליה משום סיפא, וסיפא אתא לאשמועינן דאע״ג דהשוכר את החמור לרכוב עליו סתמא שכרה נמי להניח לגינו של יין ומזונותיו עליה, סלקא דעתך אמינא דהוי כאילו שכרה מעיקרא להביא עליה יין נמך ושכרו אסור, קמשמע לן:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ידיחם.</b> במים צוננים:",
+                "<b>מעשה בבייתוס בן זונין.</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם נותן טעם לפגם מותר, ומעשה נמי בבייתוס בן זונין שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברה חבית של יין נסך על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירום:",
+                "<b>כל שהוא בהנאתו בנותן טעם.</b> שאדם נהנה מטעמו של איסור:",
+                "<b>כל שאין בהנאתו בנותן טעם.</b> שאינו נהנה בטעמו של איסור:",
+                "<b>כגון חומץ.</b> של איסור שנפל בתוך גריסין של היתר, נותן טעם לפגם הוא. והוא שיהיו הגריסין רותחין בשעה שנפל בהן החומץ, שאז פוגם בהם מתחילה ועד סוף. וארבעה מיני נותני טעם הם, יש טעם משביח מתחילה ועד סוף, כגון היין בתבשיל של בשר או של דגים, וזה אסור איסור ודאי. ויש טעם פוגם מתחילה ועד סוף, כגון שמנונית הדגים או הבשר בדבש, וזה מותר לכתחלה. ויש פוגם מתחילה ומשביח בסוף, כגון הדבש ביין שהוא פוגם בו לשעתו, וכשישהה בו עד שיפגם עליו כח היין נותן בו הדבש ריח וטעם. ויש משביח בתחילה ולבסוף פוגם, כגון שומן הבשר עם החמאה, או הטעם הבלוע בכלי שאינו בן יומו, שנכנס בו משובח ואח״כ נפגם. ואלו השנים אסורים מספק. לפיכך אם הגריסין הללו שנפל בהן חומץ לא היו רותחין הרי הן אסורין מספק, שהחומץ בגריסין מקדיח ומשביח, ואע״פ כשמרתיחין אח״כ פוגם טעמו, הוי משביח ולבסוף פוגם ואסור:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה בחזקת המשתמר.</b> כל זמן שלא הודיעו שהוא מפליג הוי בחזקת המשתמר, ואפילו הפליג מיל, דהנכרי מירתת ואומר השתא אתי ישראל וחזי לי:",
+                "<b>אם הודיעו שהוא מפליג.</b> ומתרחק ממנו, וחביות סתומות הם:",
+                "<b>כדי שישתום.</b> אם שהה כדי שיקוב הנכרי נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום הנקב ותיבש הסתימה אסור:",
+                "<b>ישתום.</b> יפתח. כמו (במדבר כ״ד:ג׳-ד׳) שתום העין שעינו פתוחה:",
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר.</b> אינו אסור אלא אם שהה כדי שיפתח את כל מגופת החבית:",
+                "<b>ויגוף.</b> ויעשה מגופה אחרת:",
+                "<b>ותיגוב.</b> ותינגב ותיבש. אבל לנקיבת חור במגופה של חבית לא חששו, משום דמנכרא מלתא. ודוקא במגופה של סיד הוא דפליגי רבנן עליה דרשב״ג וחיישי לפתיחת נקב, משום דלא מינכר, שהסיד לבן ואינו ניכר בין חדש לישן. אבל במגופת טיט, מודו רבנן לרשב״ג דלא מיתסר היין עד שישהה כדי שיפתח המגופה כולה ויגוף ותיגוב. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח יינו בקרון או במפינה.</b> עם הנכרי:",
+                "<b>בקפנדריא.</b> בדרך קצרה, שנכנס בשער זה ויוצא משער שכנגדו:",
+                "<b>ורחץ.</b> במרחץ:",
+                "<b>מותר.</b> דכיון דנכרי לא ידע דשהי, מרתת ולא נגע. ואשמועינן במתניתין פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בהנך תלתא בבי, דאי תנא נכרי שהיה מעביר כדי יין, הוה אמינא התם מרתת הנכרי דסבר השתא אתי חזי לי, אבל בספינה וקרון מפליג ליה לספינתיה ועביד מאי דבעי ולא מרתת. ואי תנא ספינה וקרון ולא תני המניח נכרי בחנותו, הוה אמינא בספינה וקרון מרתת דסבר דלמא באורחא אחרינא אזיל וקאי מצד אחר וחזי לי, אבל במניח נכרי בחנותו דאיכא למימר אחיד ליה לבבא ועביד כל דבעי, אימא לא, צריכא. ובכולהו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>דלפקי.</b> כלי שמניחין בו כוסות ואשישות באוכלין ומשקין, וממנו נוטלין ומשימין על השלחן, ואין אחד מן המסובין נוטל כלום מן הדלפקי אלא מן השלחן:",
+                "<b>ואם אמר לו הוי מוזג ושותה.</b> הואיל והרחיב לו הרשות, אף מה שעל הדלפקי אסור. דסמכא דעתיה ונגע בכוליה:",
+                "<b>חביות פתוחות.</b> הנמצאות בבית שהניחו שם:",
+                "<b>כדי שיפתח ויסתום ויגוב.</b> סתמא כרבן שמעון בן גמליאל דהלכתא כוותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בולשת.</b> חיל שמחפשין וחותרין הבתים. תרגום ויחפש, ובלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תן לנו את דמיה.</b> דהא לא קנו, והוא אינו חייב להם אלא מעות:",
+                "<b>המוכר יינו לנכרי פסק עמו מעות עד שלא מדד, דמיו מותרין.</b> דמשיכה בנכרי קונה כמו בישראל, וכשמודד הישראל בכליו ובא הכלי ברשות הנכרי קנאו הנכרי במשיכה, והוו ליה לישראל זוזי אצל הנכרי בהלואה, ויין נסך לא הוי עד דנגע:",
+                "<b>מדד עד שלא פסק.</b> סכום הדמים, כך וכך יין בכך וכך דמים:",
+                "<b>דמיו אסורין.</b> דנכרי לא קנייה השתא במשיכה, דכיון דלא פסק דמיו לא סמכא דעתיה דלקנייה במשיכה, שמא ירבה לו דמיו, הלכך כי נגע ביה הוי יין נסך ברשות ישראל, שעדיין לא קנאו הנכרי עד שיפסוק לו דמים:",
+                "<b>אם יש בו עכבת יין.</b> אם יש במשפך שנמדד בו תחלה יין של נכרי, עכבת יין, אוגנים שמתעכב יין על פיו שלא יצא כטפה או שתי טפין:",
+                "<b>אסור.</b> דמתסר חמרא דישראל משום ההיא טפת יין נסך שבמשפך:",
+                "<b>המערה מכלי לכלי.</b> ישראל שעירה מכלי שלו לכלי שביד הנכרי או לכלי שיש בו יין נסך:",
+                "<b>את שמערה ממנו מותר.</b> היין שנשאר בכלי העליון שביד ישראל, מותר:",
+                "<b>ואת שעירה בתוכו.</b> והקילוח שיצא מכלי ישראל אף על פי שלא הגיע לכלי שביד הנכרי, וכל שכן מה שהגיע לכלי של נכרי, אסור, דניצוק חיבור. ומתניתין דשרי היין שנשאר בכלי שביד ישראל, מיירי כגון דקטף קטופי, שקודם שנגע הקילוח בכלי התחתון שביד הנכרי פסק העליון המחובר לכלי שביד ישראל, ולא היה כאן ניצוק שיחבר מה שבכלי העליון למה שבכלי התחתון. אי נמי, דנפץ נפוצי, שהשליך היין מן הכלי העליון כדרך שמשליכין מן המזרקים, ולא היה שם סילון וקילוח שיחבר בין היין שבכלי אשר ביד ישראל לכלי שביד נכרי. אבל אם היה שם חיבור, כל מה שנשאר בכלי העליון שביד ישראל אסור, דקיי״ל ניצוק חיבור ואוסר ביין נסך. וכן הלכתא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ומים במים.</b> מים שנתנסכו לע״ז או שנעבדו. במים של היתר:",
+                "<b>בכל שהוא.</b> לא שנא נפל התירא לגו איסורא או איסורא לגו התירא, אוסר במינו בכל שהוא. ובלבד שיהיה האיסור הנופל לתוך ההיתר נופל מכלי שפיו רחב ויש ביין היוצא מן הכלי שיעור גדול בבת אחת. אבל המערה יין נסך מכלי קטן שאינו מוציא אלא טפה טפה ונפל לתוך יין של היתר, אפילו כל היום כולו, אמרינן קמא קמא בטיל. ואם עירה היתר לתוך איסור, כל מה שעירה ממנו לתוך האיסור, אסור, ואפילו חבית מלאה לתוך טיפה אחת. ומסקנא דמלתא לפי ההלכה, כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן, בנותן טעם. חוץ מטבל ויין נסך, דבמינן במשהו, שלא במינן בנותן טעם. יין נסך, משום חומרא דעבודה זרה. וטבל, כהתירו כך איסורו, כמו שחטה אחת פוטרת את הכרי, כך חטה אחת עושה את הכרי כולו טבל. ואם איסור משאר איסורין נתערב בהיתר, אם נתערב מין בשאינו מינו דאיכא למיקם אטעמא, אם תרומה היא שנתערבה בחולין יטעמנה כהן, ואם דבר איסור יטעמנו נחתום נכרי, אם אומר שאין בתערובת טעם התרומה או טעם האיסור, הכל מותר. ואם נתערב מין במינו דליכא למיקם אטעמא, או מין בשאינו מינו ואין כאן כהן או נכרי שנוכל לסמוך עליו, אם האיסור הוא מחלב ודם נבילות וטרפות שקצים ורמשים וכיוצא בזה, משערין אותו בששים, אם יש ששים של היתר כנגד האיסור הכל מותר, ואם לאו, הכל אסור. ואם האיסור הוא תרומה וחלה וביכורים, משערים אותו במאה של היתר. ואם ערלה וכלאי הכרם, משערין אותו במאתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו אסורין ואוסרין בכל שהן.</b> כל מקום שנתערבו שם אפילו אחד באלף אוסרין את כולן:",
+                "<b>יין נסך.</b> חבית אחת באלף חביות אוסר את כולן בהנאה. ואין כן הלכה, אלא כדכתבינן שלהי פרק כל הצלמים, מוליך דמי אותה חבית לים המלח, והשאר הכל מותר בהנאה ואסור בשתיה:",
+                "<b>ועבודה זרה.</b> צורה שעבדוה, ונתערבה באלף צורות שאינן ע״ז:",
+                "<b>ועורות לבובין.</b> דהוי נמי איסורי הנאה, כדאמרינן בפרק אין מעמידין:",
+                "<b>וצפורי מצורע וכו׳ וחולין שנשחטו בעזרה.</b> איסורי הנאה הן. ובפרק ב׳ דקדושין פרשינן להו:",
+                "<b>ושער נזיר.</b> דאיסורי הנאה הוא, דכתיב (במדבר ו׳:י״ח) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. ואם נתערבה אגודה של שער נזיר אפילו באלף אגודות של שאר שערות, כולן אסורות בהנאה:",
+                "<b>ופטר חמור.</b> אסור בהנאה כל זמן שלא נפדה:",
+                "<b>ובשר בחלב.</b> חתיכת בשר שנתבשלה בחלב ונתערבה באלף חתיכות, אוסרת את כולן בהנאה. וסבר האי תנא דדבר שדרכו לימנות ואיסורו איסור הנאה אוסר את תערובתו בכל שהוא. וכל הני דחשיב במתניתין, דבר שדרכו לימנות הוא ואיסורן איסור הנאה:",
+                "<b>הרי אלו.</b> למעוטי איסורי הנאה שאין דרכן לימנות, או שדרכן לימנות ואינן איסורי הנאה, שאינן אוסרין את תערובתן בכל שהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לבור.</b> של יין:",
+                "<b>כולו אסור בהנאה.</b> שהיין שנתנסך לע״ז אוסר במינו בכל שהוא. אבל סתם יינם של נכרים שלא ידענו בו שנתנסך ודאי, אע״פ שאסור בהנאה אינו אוסר תערובתו בהנאה, אלא נמכר כולו לנכרי חוץ מדמי אותו סתם יינן. וכן הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שזפתה נכרי.</b> אורחא למרמי בה חמרא פורתא, לעבורי קוטרא דזפתא:",
+                "<b>מנגבה.</b> במים ואפר:",
+                "<b>ושל עץ.</b> דבעיא זפת טובא ובלע חמרא טפי:",
+                "<b>רבי אומר ינגב.</b> כשל אבן. ואין הלכה כרבי:",
+                "<b>ושל חרס.</b> בין לרבי בין לרבנן. אע״פ שקלף הזפת אסור. דחרס בלא זפתא בלע ליה חמרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי תשמיש.</b> של סעודה. ודוקא כלי מתכת או כלי חרס המצופים באבר. וכלי זכוכית ככלי מתכות דמי:",
+                "<b>את שדרכו להטביל.</b> כלומר כלי הראוי ליטהר בטבילה ואינו צריך תיקון אחר, כגון שתשמישו ע״י צונן:",
+                "<b>יטביל.</b> במקוה הכשר לטבילת אשה, וטבילתו מתירתו:",
+                "<b>להגעיל.</b> כגון יורות וקדרות של מתכת שתשמישן על ידי רותחין:",
+                "<b>יגעיל.</b> ברותחין. שמכניסן לתוך יורה מלאה מים רותחין ומשהין אותן בתוכה מעט. וזה אחר שמשפשפן ומסיר החלודה שלהן. ואח״כ מטבילן במקוה הכשר לטבילת אשה והן מותרין:",
+                "<b>ללבן.</b> כלים שמשתמשים בהן על ידי האור ביבש בלי רוטב, כדמפרש ואזיל, כגון השפודים והאסכלאות:",
+                "<b>מלבנן באור.</b> עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהן, ואח״כ מטבילן והן מותרין:",
+                "<b>שפה.</b> נועצה בקרקע קשה עשר פעמים, אם אין בה גומות, ואוכל בה צונן. או משחיזה באבן המשחזת שלה, ואוכל בה אפילו רותחין. ואם היו בה גומות, מלבנה. וכולן שנשתמש בהן עד שלא הרתיח, או עד שלא הלבין, ועד שלא הטביל, מותר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Avodah Zarah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,400 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Avodah Zarah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Avodah_Zarah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>לפני אידיהן של גויים.</b> שם כינוי לגנאי לחגיהם ולמועדיהם:",
+                "<b>לשאת ולתת.</b> למכור ולקנות. משום דאזלי ומודו לע״ז ביום אידם:",
+                "<b>להשאילן.</b> בהמה וכלים, מידי דהדרא בעינא:",
+                "<b>להלוותם.</b> מעות. דלא הדרי בעין, דמלוה להוצאה נתנה:",
+                "<b>לפורען.</b> כשהן נפרעים אזלו ומודו לע״ז ביום אידם:",
+                "<b>מפני שהוא מיצר.</b> על מעותיו שאינם חוזרים לו, ולא אזיל ומודה:",
+                "<b>שמח הוא לאחר זמן.</b> למחר ביום אידו, ואזיל ומודה. ואין הלכה כר׳ יהודה. ודוקא במלוה בשטר אסור להפרע מהם, אבל במלוה על פה שרי, מפני שהוא כמציל מידם:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאחר אידיהן מותר.</b> וכן הלכה. ובגולה שאין אנו יכולים להעמיד עצמנו מלשא וליתן עמהם שעקר פרנסתינו מהם ועוד משום יראה אינו אסור אלא יום אידם בלבד ויום ראשון הוא יום אידם של נוצרים לפיכך אסור לשאת ולתת עם הנוצרים בכל יום ראשון וכן בכל יום איד שלהם שעושים אותו כגון נט\"ל ופשקוו\"ה אבל שאר ימי אידם שעושים לשם הקדושים שלהם שאין תופשים בהם שם אלהות מותר. והאדנא נהוג עלמא היתר אפילו בכל יום אידם משום דקים להו לרבנן בגוייהו דלא אזלו ומודו. [דכל הני דאתסרי בזו המסכתא מיירי בעובדי אלילים וע״ז ממש]:"
+            ],
+            [
+                "<b>קלנדיא.</b> שמונה ימים אחר תקופת טבת:",
+                "<b>סטרנורא.</b> שמונה ימים קודם התקופה. לפי שראה אדם הראשון יום שהיה מתמעט והולך, אמר, אוי לי שמא בשביל שסרחתי חוזר העולם לתוהו ובוהו, עמד וישב שמונה ימים בתענית [ובתפלה], כיון שנפלה התקופה וראה יום שמאריך והולך, אמר מנהגו של עולם הוא, עמד ועשה שמונה ימים טובים. לשנה אחרת, עשאן לאלו ואלו ימים טובים. הוא קבעם לשמים, והם קבעום לע״ז:",
+                "<b>קרטסים.</b> יום תפיסת בו מלכות, וקבעום יום איד:",
+                "<b>גינוסיא.</b> יום שמעמידין בו מלך:",
+                "<b>יום הלידה.</b> יום שנולד בו המלך:",
+                "<b>שריפה.</b> ששרפו עליו כלי תשמישו כדרך ששורפין על המלכים:",
+                "<b>יש בה ע״ז.</b> כלומר אותו היום יש להם איד לע״ז, וכן משנה לשנה כל ימי בנו. וכל הנך דחשבינן עד השתא, חשיבי להו ואסורים שלשה ימים לפניהם:",
+                "<b>אבל יום תגלחת זקנו,</b> שאינו זמן הקבוע לרבים אלא כל אחד כשמגלח עושה יום איד:",
+                "<b>ובלוריתו.</b> שמניח בלורית מאחריו כל השנה כולה ואינו מגלחה אלא משנה לשנה, ויום שמגלחה עושה יום איד:",
+                "<b>ויום שעלה מן הים.</b> ומקריב זבחים לע״ז על שנצול. בכל הנך אינו אסור אלא אותו היום ולא לפניו, דלא חשיבי כולי האי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>עיר שיש בה ע״ז.</b> שיום איד [יש] לבני העיר היום לע״ז שבעיר:",
+                "<b>חוצה לה.</b> ואפילו סמוך לעיר מאד מותר לשאת ולתת עם היושבים חוץ לעיר, שאין נמשכים אחר אותה ע״ז. שכן מנהגם יום איד של אלו אינו כיום איד של אלו:",
+                "<b>מהו לילך שם.</b> באותה העיר ביום ע״ז שלהם:",
+                "<b>בזמן שהדרך מיוחדת לאותה העיר.</b> שהדרך הכבושה מכאן לאותה העיר, מיוחדת לאותה העיר לבדה. אסור לילך שם, מפני שנראה כמהלך שם לעבוד ע״ז. ואם היה דרך מסלול הולך גם לעיר אחרת, מותר, שהרואה אומר למקום אחר הוא הולך:",
+                "<b>היו בה חנויות מעוטרות.</b> וסימן הוא להם שא��תם חנויות של ע״ז, ליטול הכומרים מהם מכס:",
+                "<b>ושאינן מעוטרות מותרות.</b> דבאותם שאינם מעוטרות לא שקלי מיניה מכס לע״ז ולא מטי לע״ז הנאה מנייהו. ולמזבן מנייהו דבר המתקיים, שרי ביום אידם, שסתמו המוכר עצב ולא אזיל ומודה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אצטרובלין.</b> פירא דארזא:",
+                "<b>בנות שוח.</b> מין ממיני התאנים הגדולים הלבנים. אסור לישראל למכור אלו לעובדי ע״ז:",
+                "<b>פטוטרות.</b> בפטוטרותיהם קאמר, כלומר בעוקצין שלהם שהם נתלין בו. דמסתמא העובד ע״ז רוצה להקריבן תקרובת לע״ז:",
+                "<b>תרנגול לבן בין התרנגולין.</b> לקח העובד ע״ז מישראל תרנגולים הרבה, מותר למכור ביניהם תרנגול לבן. דכיון דשקיל אחריני לאו לע״ז בעי להו:",
+                "<b>ופירושן אסור.</b> אם פירש דלע״ז בעי להו, אסור. ואצטריך למתני, דסלקא דעתך אמינא האי גברא לאו לע״ז בעי להו, והאי דקאמר הכי, סבר כי היכי דההוא גברא אביק בה כולי עלמא נמי אביקו, ואימא הכי כי היכי דליתבו לי, קמשמע לן:",
+                "<b>דקל טב.</b> פירות דקל משובח שפירותיו רגילין להקריב מהן לע״ז:",
+                "<b>וחצב.</b> קנים שעושין מהן הצוקר״א:",
+                "<b>ונקליבם.</b> מין עשב משובח מאד. והלכה כר׳ מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מוכרין בהמה גסה.</b> דגזרינן מכירה אטו שכירות והשאלה, שהיא בהמתו של ישראל, ויעשה בה הנכרי מלאכה בשבת. ועל ידי סרסור דליכא לאחלופי בשכירות, שאין הסרסור משכיר. שרי למכרה:",
+                "<b>שלימים ושבורים.</b> שאף השבורים חזו למלאכה, שטוחנים בהם:",
+                "<b>רבי יהודה מתיר בשבורה.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>בן בתירא מתיר בסוס.</b> ואפילו הסוס שהציידים מביאים עליו העופות שצדין בו. קסבר החי נושא את עצמו. ורבנן סברי, דוקא אדם נושא את עצמו, הלכך אם לא היה מיוחד אלא לרכוב עליו מותר, אבל להביא בעל חי אחר חוץ מאדם, אסור. ואין הלכה כבן בתירא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל דבר שיש בו נזק לרבים.</b> כגון כלי מלחמה חרבות ורמחים:",
+                "<b>בסילקי.</b> טירה גבוהה. ושם יושבים לדון בני אדם ומפילין אותם משם ומתים:",
+                "<b>גרדום.</b> בנין אחד, והוא עשוי לדון דיני נפשות:",
+                "<b>איצטדיא.</b> מקום שחוק שמביאים שם שור נגח והורג את האדם:",
+                "<b>בימה.</b> כעין מגדל קצר וגבוה. עשוי כדי לדחוף האדם משם והוא מת:",
+                "<b>בימוסיאות.</b> בנינים שאינם לא לצורך ע״ז ולא להמית בני אדם:",
+                "<b>כיפה.</b> ארקוולט״ו בלע״ז. דרך עובדי עבודה זרה להעמיד ע״ז בבית מרחצאותיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אבל מוכר הוא משיקצץ.</b> שלא יהא מוכר לו המחובר אלא לאחר שיקצץ. אבל כל זמן שהוא במחובר, לא, שנמצא נותן לו חנייה בקרקע, והתורה אמרה (דברים ז׳) לא תחנם, לא תתן לו חנייה בקרקע:",
+                "<b>אין משכירין להם בתים.</b> גזירה משום מכירה דאיסורא דאורייתא הוא:",
+                "<b>ואין צריך לומר שדות.</b> דאיכא תרתי דאיסורא, חנייה בקרקע ומפקיען מן המעשרות:",
+                "<b>ובסוריא.</b> ארם צובה, שכבש דוד ואינה קדושה כקדושת הארץ:",
+                "<b>משכירין להם בתים.</b> ולא גזרינן אטו מכירה. דאי נמי אתי לידי מכירה לא עבר אדאורייתא, דכי כתיב לא תתן להם חנייה, בארץ ישראל כתיב. ומיהו מכירה לכתחלה לא, משום מכירה דא״י:",
+                "<b>אבל לא שדות.</b> דאיכא תרתי לאיסורא:",
+                "<b>ובחוצה לארץ.</b> דמרחק, וליכא למגזר מכירה דהתם אטו מכירה דארץ ישראל:",
+                "<b>מוכרין בתים ומשכירין שדות.</b> אבל מכירה דשדות לא, כיון דאיכא תרתי:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כו׳</b> והלכה כרבי יוסי. ובלבד שלא ישכיר בארץ ישראל לשלשה נכרים ביחד, שלא יעשה שכונה של נכרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אף במקום שאמרו להשכיר.</b> לר׳ מאיר בסוריא דוקא ולא בארץ ישראל, ולרבי יוסי אפילו בארץ ישראל:",
+                "<b>לא לבית דירה אמרו.</b> אלא להכניס שם תבן ועצים וכיוצא בזה:",
+                "<b>מפני שהיא נקראת על שמו.</b> והנכרי מחממה בשבת ויאמרו מרחץ של פלוני יהודי רוחצים בה בשבת. ולא דמי לשדה של ישראל שאריס נכרי עושה בה מלאכה בשבת, דשדה לאריסות עבידא, והנכרי אריסותא דנפשיה קא עביד, אבל מרחץ לאו לאריסותא קא עבידא ואין הכל יודעים שהישראל השכירה לנכרי, ולכך אסור. ובזמן הזה שדרך להוריד אריס למרחץ לשנה, למחצה לשליש ולרביע כדרך שמורידין לשדות, שרי להשכיר מרחץ לנכרי, ואע״פ שהנכרי עושה בה מלאכה בשבת מידע ידעי שהעכו״ם אריס בה ואריסותא דנפשיה קא עביד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין מעמידין בהמה בפונדקאות.</b> העשויין להתאכסן שם עוברי דרכים לפי שהנכרים חשודים על הרביעה. אפילו נקבות אצל נקבות אסור, לפי שהעובדי כוכבים מצויים אצל נשי חביריהם ופעמים שאינו מוצאה ומרביע את הבהמה:",
+                "<b>ולא תתיחד אשה עמהן.</b> אפילו ביחוד שכיוצא בו אצל ישראל מותר, כגון שאשתו עמו, אצל נכרי אסור, דנכרי אין אשתו משמרתו:",
+                "<b>לא תילד את הנכרית.</b> מפני שמגדלת בן לעבודה זרה. ובשכר, מותרת, משום איבה:",
+                "<b>אבל נכרית מילדת את בת ישראל.</b> בזמן שאחרות עומדות על גבה. אבל בינה לבינה לא, שחשודה על שפיכות דמים שמא תהרגנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רפוי ממון.</b> בהמתו:",
+                "<b>רפוי נפשות.</b> גופו. ואם אמר לו סם פלוני יפה לך, אפילו רפוי נפשות מותר להתרפאות ממנו:",
+                "<b>אבל לא בינו לבינו.</b> ואי רואה במראה, מותר. דמימר אמר הנכרי, הואיל ומסתפר הכי אדם חשוב הוא, ומתירא להורגו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שהיה מתחלתו יין.</b> לאפוקי היכא דקנה הנכרי חומץ מישראל, דלא מתסר בהנאה. דטעמא דמתסר בהנאה, משום דלמא נסכיה לע״ז, וחומץ לא קא מנסך לע״ז:",
+                "<b>וחרס הדרייני.</b> אדריאנוס קיסר היה מגבל טיט ביין ועושה ממנו כלים ולא היה מצרפן בכבשן, ונושאים אותן במלחמה, וכשרוצים לשתות משימים אותם החרסים במים ונימוחים שם, והטיט שוקע למטה, ונשאר היין מזוג במים. ועל שם אדריאנוס, נקרא חרס הדרייני:",
+                "<b>עורות לבובים.</b> קורעים הבהמה מחיים כנגד הלב כמין נקב עגול ומוציאין הלב ומקריבין אותו לע״ז:",
+                "<b>משוך מותר.</b> שאין עושין לע״ז אלא עגול. והלכה כרבן שמעול בן גמליאל:",
+                "<b>היוצא אסור בהנאה.</b> שכבר נעשה תקרובת:",
+                "<b>לתרפות.</b> לטעות עבודה זרה [למרחוק. רש״י]. מקום ערותה של אשה נקרא בית תורפה:",
+                "<b>אסור לשאת ולתת עמהם.</b> דאזלו ומודו לע״ז. ועוד, דזבני מידי דצריך לתקרובת ע״ז. והלכה כרבי עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>נודות.</b> של עור:",
+                "<b>וקנקנים.</b> של חרס:",
+                "<b>אין איסורן איסור הנאה.</b> ודינייהו הכי, אם חדשים הם, מותר לתת לתוכן יין מיד. ואם הכניס בהן הנכרי יין לקיום, ממלא אותם מים ומשהה בתוכן שלשה ימים מעת לעת, אלא שמערה המים בכל יום מעת לעת של שלשה ימים ומשים מים אחרים תחתיהם, ואח״כ מותר לשו�� בתוכו יין. ואם ישנן שנים עשר חדש שלא היה בהם יין של נכרים, מותרין מיד אחר שנה בלי עירוי:",
+                "<b>חרצנים וזגים.</b> פסולת של ענבים גרעינים שבפנים והקליפים שבחוץ:",
+                "<b>לחים.</b> כל שנים עשר חודש אסורים בהנאה:",
+                "<b>ויבשים.</b> לאחר שנים עשר חודש מותרין אפילו באכילה:",
+                "<b>המורייס.</b> שומן של דגים. ורגילין היו שמערבין בו יין. אבל אם ניכר ממנו שלא נתערב בו יין, כולי עלמא לא פליגי דשרי:",
+                "<b>בית אונייקי.</b> שם כפר, שרוב עגלים הנמצאים שם קרבים לעבודה זרה. ר׳ מאיר חייש למיעוטא וסבר דאע״ג דרוב עגלים הוו מיעוטא כנגד שאר בהמות, חיישינן למיעוטא, וכל הגבינות הנמצאות שם אמרינן דלמא בקיבת עגלי ע״ז העמידן. וחכמים לא חיישי למיעוטא. ואין הלכה כר׳ מאיר בכל הני תלתא בבי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני מה אסרו גבינות של נכרים.</b> באכילה. ולרבנן קא בעי. ומשום חלב של בהמה טמאה ליכא למיחש, דקים לן דחלב בהמה טמאה אינה נקפה:",
+                "<b>שורפה חיה.</b> דפירשא בעלמא היא:",
+                "<b>בקיבת עגלי עבודה זרה.</b> ואע״ג דפירשא בעלמא היא, אסור, דשאני ע״ז דכתיב בה (דברים י״ג:י״ח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:",
+                "<b>השיאו לדבר אחר.</b> ולא רצה להגיד לו טעמו של דבר. מפני שעדיין לא עברו שנים עשר חודש שנגזרה גזירה זו, וכי גזרי רבנן גזירה לא מגלו לטעמא עד תריסר ירחי שתא עד שתתפשט גזירתן, דלמא איכא דלא סבירא ליה לטעמא ואתי לזלזולי ביה. וטעמא דאסרו גבינות של נכרים, מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטת נכרים שהיא נבילה. ואע״פ שהוא דבר מועט כנגד כל החלב, כיון שהוא מעמיד החלב ועושה בו מעשה לא בטל, דקיי״ל הכל הולך אחר המעמיד. ומשום בשר בחלב לא היה אסור, כיון שהבשר בפני עצמו מותר אינו אוסר בחלב אע״פ שמעמידו, עד שיתן בו טעם. אבל דבר של איסור מעיקרו, אוסר בהיתר אע״פ שאינו נותן בו טעם, כל זמן שהוא מעמיד:",
+                "<b>כי טובים דודייך מיין.</b> הקב״ה אומר כן לכנסת ישראל:",
+                "<b>אין הדבר כן.</b> אלא כנסת ישראל אמרה לפני הקב״ה, ערבים עלי דברי דודיך כלומר תקנות שתקנו וגזרו החכמים, יותר מיינה של תורה, מעיקר תורה שבכתב:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפת והשמן וכו׳</b> כל הני, אסורין משום חתנות. ופת של נחתומין התירוהו, אבל פת של בעלי בתים לא הותר אלא להולכי דרכים ובשעת הדחק. והשמן ראו שלא פשט איסורו ונמנו עליו והתירוהו, כדמסיק במתניתין:",
+                "<b>ושלקות.</b> כל דבר שבשלו אותו הנכרים, ואפילו בשלו אותו בכליו של ישראל ובפניו שאין לחוש לתערובת איסור ולגיעולי נכרים, אסרוהו משום בשולי נכרים. והוא שלא סייע בו ישראל לא בתחלה ולא בסוף. ולא אסרו משום בשולי נכרים אלא דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת. אבל אם חסר אחת מאלו, אין בו משום בשולי נכרים:",
+                "<b>וכבשין שדרכן לתת בהן יין.</b> ואין איסורן איסור הנאה, לפי שאין טעם היין ניכר בהן. אבל באכילה אסורין:",
+                "<b>טרית טרופה.</b> מין דגים טהורים שטורפין אותן דק דק ואינן ניכרין. ואסורין כשנלקחו מן הנכרים, שמא [נכתש] עמהם דג טמא:",
+                "<b>וציר שאין בה דגה.</b> דג קטן שנקרא כלבית. ודרכו שהוא גדל בתוך [ציר של] דגים טהורים, וכשיש ציר דג טמא מעורב עמו לא יגדל בו כלבית:",
+                "<b>והחילק.</b> מין דגים קטנים טהורים, ואין להם סנפיר וקשקשת, ועתיד לגדל אחר זמן. ודגים קטנים טמאים הדומים להם מתערבים עמהם ואינם ניכרים אפילו כשאינה טרופה. אבל טרית אין הדגים טמאים דומים לה, ולכך שרי כשאינה טרופה:",
+                "<b>חלתית.</b> כך שמה בערבי. וחותכין קרטיו בסכין. ואסורה משום שמנונית דסכין, דאגב חריפותא [דחלתית] ממתקת היא טעם השמנונית הנבלע בה:",
+                "<b>ומלח סלקונטית.</b> מלח שכל גדולי רומי אוכלין אותה, ורגילין למשוח אותה בחלב חזיר ובשומן דגים טמאים והיא גסה ולבנה ביותר:  "
+            ],
+            [
+                "<b>וישראל רואהו.</b> לאו דוקא רואהו, אלא כיון דאי קאי חזי ליה אע״ג דכי יתיב לא חזי ליה, הנכרי ארתותי מרתית, אמר השתא קאי וחזי לי:",
+                "<b>והדבדניות.</b> החלות שרודין מן הכוורת שבהם הדבש. אע״פ שהו נוטפות לא חיישינן שמא עירב בהם יין נסך. פירוש אחר, אשכולות של ענבים. אע״פ שהיין נוטף מהן אין בהן משום יין נסך, ואין בהם משום הכשר משקה שיהא מוכשר לטומאה, דסתמן לאכילה ולא ניחא ליה במשקה הנוטף מהן:",
+                "<b>וטרית שאינה טרופה.</b> ואע״פ שהיא עשויה חתיכות, [נשאר] ראש הדג ושדרתו קיימין וניכר שהוא טהור:",
+                "<b>עלה של חלתית.</b> דהא לא מפסקו לה בסכין:",
+                "<b>וזיתים גלוסקאות מגולגלים.</b> זיתים הכנוסים בכלי עגול ומתחממים ונעצרים מאליהן ונעשים כגלוסקים מגולגלים כמו ביצה מגולגלת שנתחממו:",
+                "<b>השלחין אסורין.</b> אם נתרככו הזיתים כל כך עד שכשלוקח הזית בידו הגרעין שבתוכו משתלח ונופל מאליו, אסורין, דמחמת היין נתרככו. ואין הלכה כרבי יוסי:",
+                "<b>מן הסלולה.</b> מן הסל שלפני החנוני, אסורים. שמזלף עליהם יין כדי שיתרככו:",
+                "<b>מן ההפתק.</b> ממקום שכונסן שעוצרים אותם שם זה על זה, מותרין. שאינו מזלף עליהן יין עד שנותנן לפניו למכור:",
+                "<b>וכן לתרומה.</b> וכן כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין, כל הנמצא לפניו אסור, שמא תרומה היא. אבל הבא מן האוצר, מותר, דארתותי מרתת דלמא שמעי רבנן ויפקירו כל האוצר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הצלמים אסורים.</b> בהנאה:",
+                "<b>שהם נעבדים פעם אחת בשנה.</b> כשהשמש באותה מעלה שהצלם עשוי בו. דאע״ג דאיכא טובא שאינן אלא לנוי ואינן נעבדין, ר׳ מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא:",
+                "<b>כל שיש בידו וכו׳</b> דהני ודאי נעבדים, הם דמשום חשיבותייהו אשקלינהו להנך חפצי בידייהו. והוסיפו עליהם בברייתא, חרב ועטרה וטבעת. והלכה כחכמים. ואין אסורין אלא כשעומדין על פתח המדינה. ובכפרים שאין דרכן לעשות צורות לנוי, דברי הכל אסורין ואפילו אין בידו דבר, דלמפלחינהו עבדי להו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו מותרין.</b> דכי הוו שלמים ספק עבדום ספק לא עבדום, ואפילו אם תימצי לומר עבדום, שמא בטלום ולכך שברום, והוי ספק ספיקא ולקולא:",
+                "<b>שכיוצא בהם נעבד.</b> תבנית יד לבדה הן עושים מעיקרא ועובדין אותה:"
+            ],
+            [
+                "<b>צורת חמה צורת לבנה.</b> פירש הרמב״ם ז״ל, לא שימצא עיגול ויאמר זהו השמש, או כמין קשת עגול ויאמר זו לבנה, אלא שימצא הצורה שמיחסים אלו הוברי שמים לשמש וירח, כמו שאמרו שצורת השמש צורת מלך מעוטר יושב על עגלה, וכן כל ביוצא בזה:",
+                "<b>צורת דרקון.</b> צורת נחש שיש לו ציצין וקשקשין כקשקשי הדג, ואומרים שהיא צורה לתלי הלבנה, והיתה נעבדת באותן הימים. ואפילו לרבנן דאמרי לעיל שאר כל הצלמים מותרין, מודו דהנך אסירי, דאורחייהו למפלחינהו:",
+                "<b>שעל המכובדים.</b> כלים נאים שתשמישן לנ��י ולכבוד, כגון שירים ונזמים וטבעות וכיוצא בהם:",
+                "<b>מבוזים.</b> כגון יורות וקומקומסים ומחמי חמין ודומיהן. והלכה כרשב״ג:",
+                "<b>וזורה לרוח.</b> שלא יהנה ישראל ממנה:",
+                "<b>אף הוא.</b> אם יזרנו לרוח גם עתה יש הנאה לישראל ממנו, שהיא נעשית זבל:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אפרודטי.</b> צורת כוכב נוגה. כך פירש הרמב״ם ז״ל:",
+                "<b>אין משיבין.</b> דבר תורה במרחץ, לפי שאדם עומד שם ערום:",
+                "<b>היא באתה בגבולי.</b> שהמרחץ קדם לה, והמרחץ נעשה לכל הבא לרחוץ. ועוד תשובה אחרת, אין אומרין נעשה מרחץ נוי לאפרודטי, דמרחץ לאו דבר של נוי הוא, אלא נעשה אפרודטי נוי למרחץ, שאפרודטי משמש למרחץ, הוא טפל והיא עיקר:",
+                "<b>ביב.</b> חריץ עשוי בקרקע להוציא שופכים לרשות החבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הן מותרין.</b> ההרים עצמן מותרין לזריעה ולחצוב מהן אבנים, דמחובר לא מיתמר:",
+                "<b>ומפני מה אשרה אסורה.</b> כלומר כי היכי דדרשינן אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, הכי נמי תחת כל עץ רענן אלהיהם, ולא עץ רענן אלהיהם, ולמה אמרה תורה דכתיב (דברים ז׳) ואשריהם תגדעון:",
+                "<b>מפני שיש בה תפיסת ידי אדם.</b> שאדם נטעו. וסבר רבי יוסי שאילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור. ותנא קמא סבר, הואיל ובתחלת נטיעתו לא נתכוין לעובדו, אין העבודה שעובד אותו אחר שהוא מחובר אוסרתו, דהוי כמי שעובד להר. ואין הלכה כרבי יוסי:",
+                "<b>אני אובין.</b> אפרש:",
+                "<b>ואדון לפניך.</b> אחרי שאין לנו לדרוש מיעוט מתחת כל עץ רענן, יש לומר שלא נאמר אלא למסור להם סימנים, מקום שרגילים אמוריים לעבוד שם ע״ז כדי שיחפשום ישראל ויבערום. ומיעוטא דהרים וגבעות מיהא ממעטינן ממשמעותיה שלא צוה לנו לאבד ההרים. אבל עץ רענן צוה לנו לאבד שנאמר (שם י״ב) ואשריהם תשרפון באש:  "
+            ],
+            [
+                "<b>סמוך לבית עבודה זרה.</b> שהיה אחד מכותליו בית עבודה זרה והבית עצמו נעבד:",
+                "<b>אסור לבנותו.</b> שבונה בית לע״ז:",
+                "<b>כונס לתוך קרקע שלו ארבע אמות.</b> ואינו מניחו פנוי, שנמצא מהנה לע״ז שמרחיב את גבולה, אלא ממלא המקום קוצים ועושה שם בית הכסא לתינוקות:",
+                "<b>היה שלו ושל ע״ז.</b> שמקום עובי הכותל חציו שלו:",
+                "<b>נדון מחצה על מחצה.</b> אותו חלק של ע״ז אינו עולה בכניסת ארבע אמות. אבל חלקו עולה. שאם עוביו שתי אמות מונה אמה שלו וכונס שלש אמות בתוך שלו:",
+                "<b>אבניו ועציו ועפרו.</b> של אותו כותל:",
+                "<b>מטמאין כשרץ.</b> ואפילו חלקו של ישראל, לפי שאין ברירה:",
+                "<b>כשרץ.</b> שמטמא במגע ואינו מטמא במשא. לפי שטומאת ע״ז דרבנן, אקילו בה. ואינה מטמאה בכעדשה כשרץ, אלא בכזית כמת:",
+                "<b>רבי עקיבא אומר כנדה.</b> ואין הלכה כרבי עקיבא אפילו בע״ז עצמה, וכל שכן במשמשיה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה בתים הם.</b> לענין ביטול ע״ז:",
+                "<b>בית.</b> שתחלת בנינו לע״ז, והיו עובדין את הבית עצמו, הרי זה אסור:",
+                "<b>סיידו וכיירו לעבודה זרה.</b> שהיה בנוי מתחלה לדירת אדם, וסיידו, שליבנו בסיד. וכיירו, פיתוח וציור:",
+                "<b>וחידש.</b> או שחידש:",
+                "<b>נוטל מה שחידש.</b> ושאר כל הבית מותר:",
+                "<b>הכניס לתוכו ע״ז.</b> לפי שעה ולא הקצהו לתשמיש ע״ז:",
+                "<b>שלש אבנים הם.</b> לענין בטול:",
+                "<b>אבן שחצבה מתחלה.</b> מן ההר:",
+                "<b>לבימוס.</b> להושיב ע״ז עליה:",
+                "<b>סיידה וכיירה.</b> והיא היתה חצובה ועומדת:",
+                "<b>נוטל.</b> ישראל:",
+                "<b>מה שחידש.</b> הנכרי, והאבן מותרת:",
+                "<b>העמיד עליה ע״ז.</b> לפי שעה ולא הקצה האבן לבימוס:",
+                "<b>וסילקה, הרי זו מותרת.</b> ואינה צריכה בטול:",
+                "<b>גדעו.</b> לשם עבודה זרה, לעבוד הגידולים שיגדלו בו מעתה:",
+                "<b>נוטל מה שהחליף.</b> הענפים שגדלו במקום אותן שגדע, ושורפן כדין אשרה, והשאר מותר:",
+                "<b>איזו היא אשרה.</b> בגמרא מפרש, דאשלש אשרות דתנן לעיל קאי. והכי קתני, שלש אשרות הן, שתים דברי הכל, ואחת מחלוקת רבי שמעון ורבנן, ואיזהו אשרה שנחלקו רבי שמעון ורבנן, כל שיש תחתיה ע\"ז, דרבנן קרו לה אשרה ואסרי לה כל זמן שיש ע״ז תחתיה, ורבי שמעון אומר אינה אשרה אלא כל שעובדין אותה, אבל כל שיש תחתיה ע״ז אין זו אשרה. ואין הלכה כר׳ שמעון:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לא ישב בצלה.</b> האי צל לאו תחת נוף האשרה קאמר, דלא הוי מצי למתני תו ואם ישב טהור, דהא קתני סיפא דאם עבר טמא. אלא מן האילן והלאה, דכשהחמה במזרח או במערב יש לכל דבר צל ארוך:",
+                "<b>לא יעבור תחתיה.</b> תחת הנוף מהאילן, שהאילן מאהיל עליו. ואם עבר טמא:",
+                "<b>היתה גוזלת את הרבים.</b> שנופה נוטה לרה״ר:",
+                "<b>טהור.</b> דטומאה דרבנן היא, והיכא דגוזלת הרבים לא גזרו רבנן:",
+                "<b>ירקות בימות הגשמים.</b> שהאילן קשה להם שמונע החמה מלבוא:",
+                "<b>אבל לא בימות החמה.</b> שהצל יפה להם:",
+                "<b>והחזרין.</b> חזרת. ובערבי חס״א:",
+                "<b>לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.</b> שהצל יפה להם לעולם:",
+                "<b>שהנמיה.</b> עלין הנושרין מן האילן בימות הגשמים. ובגמרא פריך, דהא שמעינן ליה לרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר, לעיל בפרקין גבי מפרר וזורה לרוח ואע״פ שנעשה זבל, דהיכא שההיתר והאיסור שניהם גורמין להביא הדבר, כגון שהקרקע של היתר והזבל של ע״ז של איסור גורמין לצמיחת הירקות, סבירא ליה לרבי יוסי שהוא מותר, והיכי קאסר הירקות הכא מפני שהנמייה נושרת עליהן. ומשני, שר׳ יוסי הכא לדבריהן של רבנן קאמר, לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור, היה לכם לאסור הירקות מפני שהנמייה נושרת עליהן והיא הווה להם לזבל. ורבנן סברי, שאני הכא שאין האילן של ע״ז מועיל לירקות כלום, שמה שמשביח להם בנמייה, פוגם להם בצל. והלכה כרבי יוסי דזה וזה גורם מותר:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נטל ממנה.</b> מן האשרה:",
+                "<b>חדש יותץ.</b> שההיסק הראשון שמסיקין התנור הוא מחממו ומחזיקו, והרי נתקן באיסורי הנאה. והא מתניתין אתי אליבא דמאן דאמר זה וזה גורם אסור. ואין הלכה. הלכך בין חדש בין ישן יוצן, שלא יאפו בו את הפת בהיסק זה עד שיצטנן התנור, כדי שלא יהנה מעצי איסור:",
+                "<b>הפת אסורה.</b> בגמרא קאמר, והוא שאבוקה כנגדו, שכל שעה שהיה פת נאפה היה דולק האור בפי התנור ואופהו, שהיה נהנה מן האיסור בשעה שהיה האיסור בעין ויש שבח עצים בפת:",
+                "<b>יוליך הנאה לים המלח.</b> דמי ככר שנתערב:",
+                "<b>כרכור.</b> יש לאורגים עץ עשוי כמין מחט של סקאין, ומעבירין אותו על השתי כשהוא מתוח לפניהם באריגה. ואשמעינן מתניתין פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בהנך תרתי, דאי אשמועינן בקמייתא, הוה אמינא בהך קאמי ר׳ אליעזר משום דבעידנא דקא גמרה פת אקלי ליה איסורא, אבל כרכור דאיתא לאיסורא בעיניה. אימא מודה להו לרבנן. ואי איתמר בהאיך, בהא קאמרי רבנן, אבל בקמי��תא אימא מודו ליה לר׳ אליעזר, צריכא. והלכה כר׳ אליעזר, ואפילו חבית של יין נסך שנתערבה בחביות של יין של היתר מוליך דמי אותה חבית לים המלח, והשאר כולן מותרות בהנאה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד מבטלה.</b> נכרי לאשרה:",
+                "<b>קרסם.</b> קסמים יבשים שבאילן נטלן לצרכו לשרוף:",
+                "<b>וזרד.</b>כרת ענפים לחים שבה:",
+                "<b>שפאה.</b> תרגום ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א), ושפית יתיה:",
+                "<b>לצורכה.</b> כדי ליפותה. ואין מבטל ע״ז אלא נכרי גדול ובן דעת שידע בטיב ע״ז ומשמשיה. ואפילו אם בטלה בעל כרחו הרי זו מבוטלת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבי ישמעאל.</b> זו בצד זו. וכל שכן אחת על גבי שתים, שזו עיקר מרקוליס. [מרקוליס שם ע״ז הנקרא בלשונם מערקוריס]:",
+                "<b>בצד מרקוליס.</b> בצד ארבע אמות של מרקוליס, כלומר שהאבנים רחוקות ארבע אמות מן המרקוליס וידוע דלאו מיניה נפל, ובהא קאמר רבי ישמעאל דשלש אבנים אסורות, שאין מרקוליס פחות משלש אבנים, ועושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול. וקטן הנעשה בצד גדול עבדי ליה בכל דהו ואין חוששין שיהיה אחת על גבי שתים. ורבנן סברי, אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, הלכך, נראות עמו כלומר סמוכות לו, דאיכא למימר דמיניה נפל, בין שתים בין שלש אסורים. אין נראות עמו, מותרות. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מצא בראשו.</b> של מרקוליס:",
+                "<b>מעות כסות או כלים הרי אלו מותרים.</b> והוא שלא יהו מונחין לנוי, כגון שיהיו המעות מונחים בכיס קשור ותלוי לו על צוארו, כסות מקופלת ומונחת על כתפו או על ראשו, כלים נמי מונחים על ראשו, שכל אלו אינם דרך נוי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בטובה.</b> שלא יעלה שכר לכומרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ע״ז של נכרי אסורה מיד.</b> דכתיב (דברים ז׳:כ״ה) פסילי אלהיהם, משפסלו נעשה לו לאלוה:",
+                "<b>ושל ישראל עד שתיעבד.</b> דכתיב (שם כ״ו) ושם בסתר, עד שיעשה לה דברים של סתר, כלומר שיעבדנה, שהישראל אינו עובד ע״ז אלא בסתר מפני שמתירא מבית דין:",
+                "<b>נכרי מבטל ע״ז שלו.</b> דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש, כשהן נוהגין בהן מנהג אלהות, אבל אם בטלוה הרי אלו מותרים:",
+                "<b>ושל ישראל.</b> בזמן שיש לו בה שותפות. ואין כן הלכה, דנכרי אין מבטל ע״ז של ישראל אפילו יש לו בה שותפות:",
+                "<b>וישראל אינו מבטל עבודה זרה של נכרי.</b> ואפילו נתן לו הנכרי רשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>פחסה.</b> בפניה. מיעכה בקורנס עד שהמיר צורת פניה:",
+                "<b>גררה.</b> סחוב והשלך בתוך הטיט:",
+                "<b>אינה בטילה.</b> דלפום שעה רתח עלה, והדר פלח לה:",
+                "<b>רבי אומר בטלה.</b> פלוגתא דרבי ורבנן כשמכרה לנכרי, אבל מכרה לישראל צורף דברי הכל בטלה. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שהניחוה עובדיה.</b> ואין דעתם לחזור:",
+                "<b>בשעת שלום מותרת.</b> הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם, בטלוה:",
+                "<b>בימוסיות של מלכים.</b> אבני גזית המתוקנות בדרך מהלך המלך, וכשהמלך עובר שם מושיבים שם עבודה זרה והוא משתחוה לה. ובגמרא. מפרש, מפני שמניחין אותה, כלומר אינן מיוחדות להושיב שם ע״ז כל שעה אלא בשעה שהמלכים עוברים, ופעמים שהמלכים עוברים בדרך אחרת ואין חוששין להם, הלכך לאו משמשי עבודה זרה חשיבי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אף אנו מחזקין ידיהם של אלו.</b> העובדים לחמה וללבנה. אם היינו רואי�� ששאר עבודה זרה חרבו מעצמן ואלו קיימות, היינו מודים לאלו:"
+            ],
+            [
+                "<b>גת בעוטה.</b> שבעטה ודרכה נכרי:",
+                "<b>אע״פ שהוא נוטל בידו.</b> ענבים מתוך היין. ונותן לתפוח. מקום אסיפת הענבים העשוי כמין גל קרוי תפוח, וסבר תנא דידן דאינו נעשה יין נסך עד שירד לבור. וזו משנה ראשונה היא ואין הלכה. אלא כיון שהתחיל היין להמשך, נעשה יין נסך:",
+                "<b>מה שבבור אסור.</b> אם יגע בו נכרי אחרי כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>דורכין עם הגוי בגת.</b> ולא אמרינן משתכר באיסורי הנאה הוא, דאפילו בשתיה סבר האי תנא דשרי כל זמן שלא ירד לבור. ומשום גורם טומאה ליכא, שמשעה שדרך בהם הנכרי מעט, נטמאו. ונמצא שאין הישראל גורם טומאה:",
+                "<b>אבל לא בוצרין עמו.</b> לפי שנותנם בגת טמאה, והנכרי מטמא הענבים במגעו, והישראל הבוצר עמו גורם טומאה. וסבר האי תנא אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ואפילו הם של נכרי. ואין הלכה כמשנה זו, דקיי״ל כיון שהתחיל היין להמשך נעשה יין נסך, הלכך אין דורכין עם העכו״ם בגת. וקיי״ל מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל כשהחולין הם של נכרי, הלכך בוצרין עם הנכרי, ואע״פ שגורם טומאה לחולין אין בכך כלום. ומיהו ישראל הבוצר כרמו לכתחלה לא יקח נכרי עמו אפילו להביא ענבים לגת, משום לך לך אמרין נזירא כו׳:",
+                "<b>וישראל העושה פירותיו בטומאה.</b> עובר עבירה הוא, לפי שהוא מטמא התרומות והמעשרות שבהם. הלכך אסור לסייעו, כדי שלא יהא רגיל בכך:",
+                "<b>אבל מוליכין עמו.</b> חבית ריקניות לגת. ומביאין עמו, חביות מלאות מן הגת. דמאי דהוה הוה, מאחר שנטמאו מותר ליתן היין בחביות טמאות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יש לו עליו מלוה אסור.</b> אם יש לו על היין מלוה, שזה היין משועבד לו בחובו, אז הוא כממונו ונגע ביה לראות היאך הוא:",
+                "<b>נפל.</b> הנכרי לבור מלא יין:",
+                "<b>ועלה.</b> מת. אע״ג דנגע בשעה שנפל אינו אסור בהנאה, הואיל ולא נתכוין ליגע. אבל עלה חי, בעלייתו אוסרו, משום דמודה לעבודה זרה על שניצול:",
+                "<b>ומודדו בקנה.</b> או שהיה הנכרי מודד יינו של ישראל בקנה:",
+                "<b>והתיז.</b> או שהתיז הנכרי את הצרעה מיינו של ישראל על ידי הקנה ולא נגע בידיו ביין:",
+                "<b>המרותחת.</b> שהיתה החבית מעלה רתיחות, וטפח הנכרי בידו על הרתיחות, אין דרך ניסוך בכך:",
+                "<b>ורבי שמעון מתיר.</b> ואין הלכה כרבי שמעון:",
+                "<b>זה היה מעשה והכשירו.</b> אף בשתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המטהר יינו של נכרי.</b> ישראל שדרך ענבים של נכרי בכשרות כדי למוכרו לישראל, ואינו נותן מעות לנכרי עד שימכרנו לאחר זמן:",
+                "<b>ונותנו ברשותו.</b> של נכרי:",
+                "<b>בעיר שיש בה נכרים וישראלים מותר.</b> דמרתת נכרי דלמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא. ואפילו אין מפתח וחותם, שרי. והוא שאין לו מלוה על אותו יין, כגון שכתב לו התקבלתי ממך, כדאמרינן לקמן:",
+                "<b>רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרי אחת היא.</b> פלוגתא דר׳ שמעון בן אלעזר ותנא קמא, דת״ק סבר כשהניח ישראל יין ברשותו של נכרי בעל היין, הוא דבעינן שיהא הבית פתוח לרה״ר ועיר שישראל ונכרים דרים בה. אבל ברשות נכרי אחר שאינו בעל הבית, אפילו בעיר שאין ישראל דרים בה, שרי. ור׳ שמעון בן אלעזר אומר, כל רשות נכרי אחת היא, וכי היכי דברשות הנכרי בעל היין אסור אלא בעיר שישראל ונכרים דרים בה והבית פתו�� לרה״ר, הכי נמי ברשות נכרי אחר, צריך עיר שישראל ונכרים דרים בה ובית פתוח לרה״ר. והלכה כר׳ שמעון בן אלעזר. ובזמן שמפתח וחותם ביד ישראל, בין ברשות בעל היין בין ברשות נכרי אחר, מותר לדברי הכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר.</b> אם הבית פתוח לרה״ר וישראלים דרים באותה העיר, כדאמרינן לעיל:",
+                "<b>אבל אם רצה וכו׳</b> דהשתא הוי היין משכון אצל הנכרי הואיל ויש לו מלוה על היין, אסור. דלא מרתת, דסבר אי חזו לי ותבע לי, אמינא דידי הוא. ואע״פ שמפתח וחותם ביד ישראל, אסור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך.</b> להריקו מכלי אל כלי, או להוליך חביות ממקום למקום. ואפילו בסתם יינם:",
+                "<b>שכרו אסור.</b> קנס הוא שקנסו חכמים ביין נסך ובסתם יינם:",
+                "<b>שכרו מותר.</b> וכגון שאמר לו העבר לי כל חבית וחבית בפרוטה. אבל אם אמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות, ונמצאת חבית של יין נסך ביניהם, שכרו אסור:",
+                "<b>השוכר את החמור שכרה אסור.</b> הא מתניתין נקט ליה משום סיפא, וסיפא אתא לאשמועינן דאע״ג דהשוכר את החמור לרכוב עליו סתמא שכרה נמי להניח לגינו של יין ומזונותיו עליה, סלקא דעתך אמינא דהוי כאילו שכרה מעיקרא להביא עליה יין נמך ושכרו אסור, קמשמע לן:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ידיחם.</b> במים צוננים:",
+                "<b>מעשה בבייתוס בן זונין.</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם נותן טעם לפגם מותר, ומעשה נמי בבייתוס בן זונין שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברה חבית של יין נסך על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירום:",
+                "<b>כל שהוא בהנאתו בנותן טעם.</b> שאדם נהנה מטעמו של איסור:",
+                "<b>כל שאין בהנאתו בנותן טעם.</b> שאינו נהנה בטעמו של איסור:",
+                "<b>כגון חומץ.</b> של איסור שנפל בתוך גריסין של היתר, נותן טעם לפגם הוא. והוא שיהיו הגריסין רותחין בשעה שנפל בהן החומץ, שאז פוגם בהם מתחילה ועד סוף. וארבעה מיני נותני טעם הם, יש טעם משביח מתחילה ועד סוף, כגון היין בתבשיל של בשר או של דגים, וזה אסור איסור ודאי. ויש טעם פוגם מתחילה ועד סוף, כגון שמנונית הדגים או הבשר בדבש, וזה מותר לכתחלה. ויש פוגם מתחילה ומשביח בסוף, כגון הדבש ביין שהוא פוגם בו לשעתו, וכשישהה בו עד שיפגם עליו כח היין נותן בו הדבש ריח וטעם. ויש משביח בתחילה ולבסוף פוגם, כגון שומן הבשר עם החמאה, או הטעם הבלוע בכלי שאינו בן יומו, שנכנס בו משובח ואח״כ נפגם. ואלו השנים אסורים מספק. לפיכך אם הגריסין הללו שנפל בהן חומץ לא היו רותחין הרי הן אסורין מספק, שהחומץ בגריסין מקדיח ומשביח, ואע״פ כשמרתיחין אח״כ פוגם טעמו, הוי משביח ולבסוף פוגם ואסור:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אם היה בחזקת המשתמר.</b> כל זמן שלא הודיעו שהוא מפליג הוי בחזקת המשתמר, ואפילו הפליג מיל, דהנכרי מירתת ואומר השתא אתי ישראל וחזי לי:",
+                "<b>אם הודיעו שהוא מפליג.</b> ומתרחק ממנו, וחביות סתומות הם:",
+                "<b>כדי שישתום.</b> אם שהה כדי שיקוב הנכרי נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום הנקב ותיבש הסתימה אסור:",
+                "<b>ישתום.</b> יפתח. כמו (במדבר כ״ד:ג׳-ד׳) שתום העין שעינו פתוחה:",
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר.</b> אינו אסור אלא אם שהה כדי שיפתח את כל מגופת החבית:",
+                "<b>ויגוף.</b> ויעשה מגופה אחרת:",
+                "<b>ותיגוב.</b> ותינגב ותיבש. אבל לנקיבת חור במג��פה של חבית לא חששו, משום דמנכרא מלתא. ודוקא במגופה של סיד הוא דפליגי רבנן עליה דרשב״ג וחיישי לפתיחת נקב, משום דלא מינכר, שהסיד לבן ואינו ניכר בין חדש לישן. אבל במגופת טיט, מודו רבנן לרשב״ג דלא מיתסר היין עד שישהה כדי שיפתח המגופה כולה ויגוף ותיגוב. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המניח יינו בקרון או במפינה.</b> עם הנכרי:",
+                "<b>בקפנדריא.</b> בדרך קצרה, שנכנס בשער זה ויוצא משער שכנגדו:",
+                "<b>ורחץ.</b> במרחץ:",
+                "<b>מותר.</b> דכיון דנכרי לא ידע דשהי, מרתת ולא נגע. ואשמועינן במתניתין פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן בהנך תלתא בבי, דאי תנא נכרי שהיה מעביר כדי יין, הוה אמינא התם מרתת הנכרי דסבר השתא אתי חזי לי, אבל בספינה וקרון מפליג ליה לספינתיה ועביד מאי דבעי ולא מרתת. ואי תנא ספינה וקרון ולא תני המניח נכרי בחנותו, הוה אמינא בספינה וקרון מרתת דסבר דלמא באורחא אחרינא אזיל וקאי מצד אחר וחזי לי, אבל במניח נכרי בחנותו דאיכא למימר אחיד ליה לבבא ועביד כל דבעי, אימא לא, צריכא. ובכולהו הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>דלפקי.</b> כלי שמניחין בו כוסות ואשישות באוכלין ומשקין, וממנו נוטלין ומשימין על השלחן, ואין אחד מן המסובין נוטל כלום מן הדלפקי אלא מן השלחן:",
+                "<b>ואם אמר לו הוי מוזג ושותה.</b> הואיל והרחיב לו הרשות, אף מה שעל הדלפקי אסור. דסמכא דעתיה ונגע בכוליה:",
+                "<b>חביות פתוחות.</b> הנמצאות בבית שהניחו שם:",
+                "<b>כדי שיפתח ויסתום ויגוב.</b> סתמא כרבן שמעון בן גמליאל דהלכתא כוותיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בולשת.</b> חיל שמחפשין וחותרין הבתים. תרגום ויחפש, ובלש:"
+            ],
+            [
+                "<b>תן לנו את דמיה.</b> דהא לא קנו, והוא אינו חייב להם אלא מעות:",
+                "<b>המוכר יינו לנכרי פסק עמו מעות עד שלא מדד, דמיו מותרין.</b> דמשיכה בנכרי קונה כמו בישראל, וכשמודד הישראל בכליו ובא הכלי ברשות הנכרי קנאו הנכרי במשיכה, והוו ליה לישראל זוזי אצל הנכרי בהלואה, ויין נסך לא הוי עד דנגע:",
+                "<b>מדד עד שלא פסק.</b> סכום הדמים, כך וכך יין בכך וכך דמים:",
+                "<b>דמיו אסורין.</b> דנכרי לא קנייה השתא במשיכה, דכיון דלא פסק דמיו לא סמכא דעתיה דלקנייה במשיכה, שמא ירבה לו דמיו, הלכך כי נגע ביה הוי יין נסך ברשות ישראל, שעדיין לא קנאו הנכרי עד שיפסוק לו דמים:",
+                "<b>אם יש בו עכבת יין.</b> אם יש במשפך שנמדד בו תחלה יין של נכרי, עכבת יין, אוגנים שמתעכב יין על פיו שלא יצא כטפה או שתי טפין:",
+                "<b>אסור.</b> דמתסר חמרא דישראל משום ההיא טפת יין נסך שבמשפך:",
+                "<b>המערה מכלי לכלי.</b> ישראל שעירה מכלי שלו לכלי שביד הנכרי או לכלי שיש בו יין נסך:",
+                "<b>את שמערה ממנו מותר.</b> היין שנשאר בכלי העליון שביד ישראל, מותר:",
+                "<b>ואת שעירה בתוכו.</b> והקילוח שיצא מכלי ישראל אף על פי שלא הגיע לכלי שביד הנכרי, וכל שכן מה שהגיע לכלי של נכרי, אסור, דניצוק חיבור. ומתניתין דשרי היין שנשאר בכלי שביד ישראל, מיירי כגון דקטף קטופי, שקודם שנגע הקילוח בכלי התחתון שביד הנכרי פסק העליון המחובר לכלי שביד ישראל, ולא היה כאן ניצוק שיחבר מה שבכלי העליון למה שבכלי התחתון. אי נמי, דנפץ נפוצי, שהשליך היין מן הכלי העליון כדרך שמשליכין מן המזרקים, ולא היה שם סילון וקילוח שיחבר בין היין שבכלי אשר בי�� ישראל לכלי שביד נכרי. אבל אם היה שם חיבור, כל מה שנשאר בכלי העליון שביד ישראל אסור, דקיי״ל ניצוק חיבור ואוסר ביין נסך. וכן הלכתא:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ומים במים.</b> מים שנתנסכו לע״ז או שנעבדו. במים של היתר:",
+                "<b>בכל שהוא.</b> לא שנא נפל התירא לגו איסורא או איסורא לגו התירא, אוסר במינו בכל שהוא. ובלבד שיהיה האיסור הנופל לתוך ההיתר נופל מכלי שפיו רחב ויש ביין היוצא מן הכלי שיעור גדול בבת אחת. אבל המערה יין נסך מכלי קטן שאינו מוציא אלא טפה טפה ונפל לתוך יין של היתר, אפילו כל היום כולו, אמרינן קמא קמא בטיל. ואם עירה היתר לתוך איסור, כל מה שעירה ממנו לתוך האיסור, אסור, ואפילו חבית מלאה לתוך טיפה אחת. ומסקנא דמלתא לפי ההלכה, כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן, בנותן טעם. חוץ מטבל ויין נסך, דבמינן במשהו, שלא במינן בנותן טעם. יין נסך, משום חומרא דעבודה זרה. וטבל, כהתירו כך איסורו, כמו שחטה אחת פוטרת את הכרי, כך חטה אחת עושה את הכרי כולו טבל. ואם איסור משאר איסורין נתערב בהיתר, אם נתערב מין בשאינו מינו דאיכא למיקם אטעמא, אם תרומה היא שנתערבה בחולין יטעמנה כהן, ואם דבר איסור יטעמנו נחתום נכרי, אם אומר שאין בתערובת טעם התרומה או טעם האיסור, הכל מותר. ואם נתערב מין במינו דליכא למיקם אטעמא, או מין בשאינו מינו ואין כאן כהן או נכרי שנוכל לסמוך עליו, אם האיסור הוא מחלב ודם נבילות וטרפות שקצים ורמשים וכיוצא בזה, משערין אותו בששים, אם יש ששים של היתר כנגד האיסור הכל מותר, ואם לאו, הכל אסור. ואם האיסור הוא תרומה וחלה וביכורים, משערים אותו במאה של היתר. ואם ערלה וכלאי הכרם, משערין אותו במאתים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו אסורין ואוסרין בכל שהן.</b> כל מקום שנתערבו שם אפילו אחד באלף אוסרין את כולן:",
+                "<b>יין נסך.</b> חבית אחת באלף חביות אוסר את כולן בהנאה. ואין כן הלכה, אלא כדכתבינן שלהי פרק כל הצלמים, מוליך דמי אותה חבית לים המלח, והשאר הכל מותר בהנאה ואסור בשתיה:",
+                "<b>ועבודה זרה.</b> צורה שעבדוה, ונתערבה באלף צורות שאינן ע״ז:",
+                "<b>ועורות לבובין.</b> דהוי נמי איסורי הנאה, כדאמרינן בפרק אין מעמידין:",
+                "<b>וצפורי מצורע וכו׳ וחולין שנשחטו בעזרה.</b> איסורי הנאה הן. ובפרק ב׳ דקדושין פרשינן להו:",
+                "<b>ושער נזיר.</b> דאיסורי הנאה הוא, דכתיב (במדבר ו׳:י״ח) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. ואם נתערבה אגודה של שער נזיר אפילו באלף אגודות של שאר שערות, כולן אסורות בהנאה:",
+                "<b>ופטר חמור.</b> אסור בהנאה כל זמן שלא נפדה:",
+                "<b>ובשר בחלב.</b> חתיכת בשר שנתבשלה בחלב ונתערבה באלף חתיכות, אוסרת את כולן בהנאה. וסבר האי תנא דדבר שדרכו לימנות ואיסורו איסור הנאה אוסר את תערובתו בכל שהוא. וכל הני דחשיב במתניתין, דבר שדרכו לימנות הוא ואיסורן איסור הנאה:",
+                "<b>הרי אלו.</b> למעוטי איסורי הנאה שאין דרכן לימנות, או שדרכן לימנות ואינן איסורי הנאה, שאינן אוסרין את תערובתן בכל שהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנפל לבור.</b> של יין:",
+                "<b>כולו אסור בהנאה.</b> שהיין שנתנסך לע״ז אוסר במינו בכל שהוא. אבל סתם יינם של נכרים שלא ידענו בו שנתנסך ודאי, אע״פ שאסור בהנאה אינו אוסר תערובתו בהנאה, אלא נמכר כולו לנכרי חוץ מדמי אותו סתם יינן. וכן הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שזפתה נכרי.</b> אורחא למרמי בה חמרא פור��א, לעבורי קוטרא דזפתא:",
+                "<b>מנגבה.</b> במים ואפר:",
+                "<b>ושל עץ.</b> דבעיא זפת טובא ובלע חמרא טפי:",
+                "<b>רבי אומר ינגב.</b> כשל אבן. ואין הלכה כרבי:",
+                "<b>ושל חרס.</b> בין לרבי בין לרבנן. אע״פ שקלף הזפת אסור. דחרס בלא זפתא בלע ליה חמרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כלי תשמיש.</b> של סעודה. ודוקא כלי מתכת או כלי חרס המצופים באבר. וכלי זכוכית ככלי מתכות דמי:",
+                "<b>את שדרכו להטביל.</b> כלומר כלי הראוי ליטהר בטבילה ואינו צריך תיקון אחר, כגון שתשמישו ע״י צונן:",
+                "<b>יטביל.</b> במקוה הכשר לטבילת אשה, וטבילתו מתירתו:",
+                "<b>להגעיל.</b> כגון יורות וקדרות של מתכת שתשמישן על ידי רותחין:",
+                "<b>יגעיל.</b> ברותחין. שמכניסן לתוך יורה מלאה מים רותחין ומשהין אותן בתוכה מעט. וזה אחר שמשפשפן ומסיר החלודה שלהן. ואח״כ מטבילן במקוה הכשר לטבילת אשה והן מותרין:",
+                "<b>ללבן.</b> כלים שמשתמשים בהן על ידי האור ביבש בלי רוטב, כדמפרש ואזיל, כגון השפודים והאסכלאות:",
+                "<b>מלבנן באור.</b> עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהן, ואח״כ מטבילן והן מותרין:",
+                "<b>שפה.</b> נועצה בקרקע קשה עשר פעמים, אם אין בה גומות, ואוכל בה צונן. או משחיזה באבן המשחזת שלה, ואוכל בה אפילו רותחין. ואם היו בה גומות, מלבנה. וכולן שנשתמש בהן עד שלא הרתיח, או עד שלא הלבין, ועד שלא הטביל, מותר:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה עבודה זרה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Kamma/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,36 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [
+                "",
+                "",
+                "",
+                "RABBI SHIMON SAYS: Rabbi Shimon is of the opinion that the original owners and the victim become partners in ownership of the ox that attacked, and they are both liable in subsequent damages. How so? AN OX WORTH 200 WHO GORED..."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,532 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Bava Kamma",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה אבות נזיקין.</b> משום דאיכא לכל חד מינייהו תולדות, קרי להו אבות:",
+                "<b>השור.</b> הוא הרגל, דהיינו מה שהבהמה מזקת ברגליה דרך הלוכה כדכתיב (שמות כ״ב:ד׳) ושלח את בעירה. ותניא ושלח זה הרגל וכן הוא אומר (ישעיהו ל״ב:כ׳) משלחי רגל השור והחמור. ותולדה דרגל היא כשהזיקה בגופה דרך הלוכה, או בשערה דרך הלוכה שנדבקו כלים בשערה וגררתן ושברתן. או בשליף שעליה, והוא משאוי שבאמתחות ובמרצופין שעליה. או בזוג שבצוארה:",
+                "<b>והבור.</b> הפותח בור ברשות הרבים ונפל שמה שור או חמור ומת אם הבור עמוק עשרה טפחים, או הוזק אם הוא פחות מי׳ טפחים. דכתיב (שמות כ״א:ל״ג) כי יפתח איש בור וגו׳. ותולדה דבור, כגון כיחו וניעו לאחר שנחו ברה״ר והזיקו:",
+                "<b>והמבעה.</b> זה השן, שאכלה בהמתו בשדה חבירו כדכתיב (שם כב) וביער בשדה אחר. ונקרא השן מבעה מפני שהוא פעמים מכוסה פעמים מגולה, מלשון נבעו מצפוניו (עובדיה א׳:ו׳) דמתרגמינן אגליין מטמרוהי. ותולדה דשן היא, כשנתחככה בכותל להנאתה כדרך הבהמות שמתחככות ושברה את הכותל, או טנפה פירות כשנתחככה בהן להנאתה:",
+                "<b>וההבער.</b> זו הדליקה שיצאה והזיקה כדכתיב (שמות כ״ב:ה׳) כי תצא אש וגו׳ ונאכל גדיש או הקמה או השדה. ותולדה דאש, אבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו, דומיא דאש שהרוח מוליכה. והא דלא חשיב תנא דידן קרן בכלל אבות נזיקין, משום דלא מיירי אלא בנזיקין שהם מועדים מתחלתן כלומר שמשלמין נזק שלם מתחלתן, אבל בתמין ואחר כך מועדים לא קא מיירי:",
+                "<b>לא הרי השור כהרי המבעה.</b> כלומר, אי כתב רחמנא שור לא נפיק מבעה מיניה. דהוה אמינא רגל דהזיקה מצוי חייביה רחמנא, שן דאין הזיקה מצוי לא חייביה רחמנא. ואי כתב רחמנא שן, הוה אמינא שן דיש הנאה להזיקה חייב, רגל דאין הנאה להזיקה אינו חייב. ואי כתב רחמנא שן ורגל ולא כתב אש, הוה אמינא שן ורגל שיש בהן רוח חיים כלומר, שבאים מכח בעלי חיים, חייב, אבל אש שאין בה רוח חיים לא לחייב. ואם נכתבו שלשתן ולא כתב רחמנא בור, הוה אמינא הני לחייבו שדרכן לילך ולהזיק, אבל בור שאין דרכו לילך ולהזיק לא לחייב עליה. משום הכי איצטריכו כולהו. ובגמרא מסיק, דאי כתב בור וחד מהנך אתו כולהו שאר, לבד מקרן, בהצד השוה שבהן שדרכן להזיק. ולא הוצרכו כולן אלא מפני שהן חלוקים בהלכותיהן, שיש בזה מה שאין בזה. שן ורגל פטורים ברשות הרבים, מה שאין כן בבור ואש. בור פטר ביה קרא אדם וכלים דכתיב (שמות כ״א:ל״ג) ונפל שמה שור או חמור, דדרשינן שור ולא אדם, חמור ולא כלים, מה שאין כן בשאר אבות נזיקים. אש פטר בו את הטמון, שאם היו בגדים טמונים בגדיש פטור המבעיר, דכתיב (שם כב) או הקמה מה קמה בגלוי אף כל בגלוי. ובשאר אבות נזיקים לא פטר את הטמון:",
+                "<b>הצד השוה שבהן ובו׳</b> אף אני אביא כל שדרכו להזיק ושמירתו עליך, שאם הזיק נתחייב המזיק לשלם תשלומי הנזק שהזיק:",
+                "<b>במיטב הארץ.</b> מעידית שבנכסיו, מן המשובח שבהם, אם בא ליתן לו קרקע בתשלומי נזקו. דכתיב (שם) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. אבל אם בא ליתן לו מטלטלין קיי״ל כל מילי מיטב הוא, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי, ויהיב ליה כל מאי דבעי ואפילו סובין. והני מילי לנזקין. אבל לבעל חוב אי אית ליה זוזי מחייבינן ליה למיתן זוזי, ואי לית ליה זוזי יהיב ליה מטלטלי מאי דבעי, ואי מגבי ליה ארעא יהיב ליה בבינונית. ושכיר, אפילו לית ליה זוזי למשכיר לא מצי יהיב ליה באגריה אלא זוזי, ומחייבינן ליה לזבוני מנכסיה עד דמשכח זוזי ויהיב ליה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחבתי בשמירתו וכו׳</b> כל דבר שנתחייבתי לשמרו:",
+                "<b>הכשרתי את נזקו.</b> אם לא שמרתיו כראוי והזיק, אני הוא שהכשרתי וזמנתי אותו היזק, ואני חייב עליו. כגון המוסר שורו לחרש שוטה וקטן חייב, שעליו היה מוטל שמירת שורו והרי לא שמרו כראוי לו:",
+                "<b>הכשרתי במקצת נזקו וכו׳</b> ואם תקנתי וזמנתי מקצת הנזק אף על פי שלא זמנתי ותקנתי את כולו, נתחייבתי עליו כאילו זמנתיו כולו. בגון החופר בור תשעה ברה״ר ובא אחר והשלימו לעשרה, ונפל שמה שור או חמור ומת, האחרון חייב. אע״פ שלא תקן אלא מקצת הנזק, כאילו עשה כל הנזק, כיון דבתשעה ליכא מיתה:",
+                "<b>נכסים שאין בהם מעילה.</b> ועל איזה נכסים אני חייב לשלם אם הזקתי, על נכסים שאין בהם מעילה. כגון נכסים שאינן הקדש. שאם הזקתי נכסים של הקדש איני חייב לשלם, דכתיב שור רעהו ולא שור של הקדש. והוא הדין לכל שאר נזקים:",
+                "<b>נכסים שהם של בני ברית.</b> שאם הזיק נכסים של נכרי, פטור:",
+                "<b>נכסים המיוחדים.</b> שיש להם בעלים מיוחדים, שאם הזיק נכסים של הפקר, פטור:",
+                "<b>חוץ מרשות המיוחדת למזיק.</b> בכל מקום שהזיקו נכסיו את נכסי חבירו חייב המזיק, חוץ מרשות המיוחדת למזיק. שאם נכנס שור ניזק ברשות המזיק והזיקו שור המזיק, פטור, דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי. ודוקא בשהזיקו נכסיו, אבל המזיק עצמו שחבל בחברו, אף על פי שהוא עומד ברשותו, חייב, דאמר ליה הנחבל נהי דאית לך רשותא לאפוקי, לאזוקי לית לך רשותא:",
+                "<b>ורשות הניזק והמזיק.</b> ורשות המיוחדת לניזק ולמזיק, כגון חצר של שניהם, והזיק שורו של אחד מהם באותה חצר בשן ורגל, פטור. והוא שתהיה אותה חצר מיוחדת לשוורים גם בן. אבל אם היתה מיוחדת לפירות ולא לשורים, והזיק בשן ורגל, חייב. ואם הזיק בקרן, בכל ענין חייב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שום כסף.</b> שום זה של נזקים לא יהא אלא בכסף. שיהו בית דין שמין כמה שוה הנזק וכך ישלם לו. ואם הזיקה פרתו של ראובן טליתו של שמעון שדרסה עליו ברשות הניזק ושברתו, ואח״ב אירע שנשברה רגלה של פרה זו של ראובן בטליתו של שמעון ברה״ר דהוי נמי בור ברה״ר, אין אומרים הואיל וזה הזיק וזה הזיק יצא הזיקו של זה בהזיקו של זה, אלא שמין שני הנזקים בדמים, ומי שהזיק לחבירו יותר, ישלם:",
+                "<b>ושוה כסף.</b> ובשבאים לשלם ההיזק מנכסי היתומים, לא יפרעו אלא מן הקרקעות שהם שוה כסף, ולא ממטלטלין שהם עצמם כסף. דכל מידי דמיטלטל חשוב כאילו הוא כסף, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי: ",
+                "<b>בפני ב״ד.</b> והשומא והתשלומין של נזקים לא יהיו אלא בפני ב״ד מומחין ולא בפני ב״ד של הדיוטות: ",
+                "<b>ועל פי עדים בני חורין ובני ברית.</b> לאפוקי עבדים ונכרים שאינם כשרים לעדות של נזקין:",
+                "<b>והנשים בכלל הנזק.</b> בין שהזיקה היא את אחרים, בין שאחרים הזיקוה, דין האיש ודין האשה שוין בנזקין:",
+                "<b>והניזק והמזיק בתשלומין.</b> פעמים שהניזק שייך עם המזיק בתשלומין של ניזק. כגון אם פחתה הנבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, שפחת נבלה דניזק הוא, בין בתם בין במועד, ונמצא שאין המזיק משלם לו אפילו אותו חצי נזק שזכתה לו תורה אם הוא תם. או נזק שלם אם הוא מועד, הרי שהניזק הוא מפסיד ושייך בתשלומין הללו עם המזיק:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה תמין.</b> שאינם רגילים להזיק, ואם הזיקו משלמין חצי נזק:",
+                "<b>וחמשה מועדין.</b> שהם רגילין להזיק, ומשלמין נזק שלם:",
+                "<b>לא ליגח.</b> בקרן:",
+                "<b>ולא ליגוף.</b> דחיפת כל הגוף. וכולהו הוו תולדה דקרן ומשלמין חצי נזק. הרי חמשה תמין:",
+                "<b>ושור המועד.</b> שלש פעמים ליגח או ליגוף או לרבוץ או לבעוט או לישוך. הרי הן חמשה מועדים לשלם נזק שלם. ולגבי מועד חשיב להו חד:",
+                "<b>ושור המזיק ברשות הניזק.</b> אפילו קרן תמה. הוי מועד לשלם נזק שלם. ומתניתין אתיא כמאן דאמר משונה קרן בחצר הניזק שמשלמת נזק שלם ואפילו היא תמה. ואין כן הלכה:",
+                "<b>והאדם.</b> הוי מועד מתחלתו נמי, ומשלם נזק שלם אם הזיק:",
+                "<b>הזאב והארי וכו׳</b> מועדים מתחלתן. והא דלא חשיב להו בכלל חמשה מועדים דלעיל וליהוו אחד עשר מועדים, משום דהני לא שכיחי בישוב:",
+                "<b>ברדלס.</b> חיה שקורין לה בערבי אלצב״ע:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר וכו׳</b> ואין הלכה כר׳ אליעזר:",
+                "<b>מן העליה.</b> מעידית שבנכסיו. ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק. דבמועד כתיב (שמות כ״א) ישלם שור תחת השור, ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד הרגל מועדת.</b> כלומר, באיזה דבר הרגל מועדת. ומשני, לשבר בדרך הילוכה. בכך היא מועדת שמשברת כלים דרך הלוכה:",
+                "<b>הבהמה מועדת.</b> רישא תנא אבות, רגל ממש, שדרסה ברגליה. וסיפא תנא תולדות, שבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה:",
+                "<b>היתה מבעטת.</b> שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא:",
+                "<b>או שהיו צרורות מנתזין.</b> אע״ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא, אע״פ כן חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירא לה. וברשות הניזק קאמר, דברה״ר פטור, דצרורות תולדה דרגל נינהו לפטרם ברה״ר:",
+                "<b>ונפל על כלי אחר.</b> ראשון נזקי רגל הן ומשלמת נזק שלם. והאחרון על ידי צרורות נשבר, הלכך חצי נזק:",
+                "<b>דליל קשור ברגלו.</b> כל דבר הנקשר ברגל התרנגולת קרוי דליל. ואית דגרסי דלי:",
+                "<b>מהדס.</b> מרקד. ואית דמפרשי, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים:",
+                "<b>משלם חצי נזק.</b> דדליל היינו צרורות, דבאותו דליל אדיינהו לצרורות על הכלים. והידוס נמי כגון שהתיז ואותן צרורות שברו הכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד השן מועדת.</b> באיזה דבר היא מועדת. ומשני, לאכול את הראוי לה:",
+                "<b>משלם חצי נזק.</b> דמשונה הוא:",
+                "<b>בד״א וכו׳</b> אאכלה פירות או ירקות קאי, דברה״ר פטור דבעינן וביער בשדה אחר. אבל אכלה כסות וכלים אפילו ברשות הרבים חייב חצי נזק, דעבדי אנשי דמנחי כסות וכלים ברה״ר לפי שעה, והוי קרן ברשות הרבים וחייב:",
+                "<b>משלם מה שנהנית.</b> לאו תשלומין מעלייתא, אלא אם אכלה דבר שדמיו יקרים רואים אותו כאילו הן שעורים, ואינו משלם אלא דמי שעורים בזול, שהוא שליש פחות ממה שהם נמכרים בשוק. ואם אכלה דבר ש��מיו פחותים מן השעורים, משלם דמי אותו דבר שאכלה בזול. ואם אכלה דבר שהזיק לה, כגון שאכלה חטים, הואיל ולא נהנית פטור:",
+                "<b>מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה.</b> אם הלכה ועמדה בצדי הרחבה במקום שאין דרך שוורים ללכת שם, לאו כרה״ר דמי, ומשלמת מה שהזיקה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן מועדין.</b> לקפוץ. וברשות הניזק קאמר, דתולדה דרגל היא:",
+                "<b>חררה.</b> עוגה שנאפית על גבי גחלים:",
+                "<b>על החררה משלם נזק שלם.</b> דהוי שן ברשות הניזק:",
+                "<b>ועל הגדיש משלם חצי נזק.</b> דהוי כמו צרורות, דהלכתא גמירי לה שמשלם חצי נזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחזור בו שלשה ימים.</b> שרואה שוורים ואינו נוגח, חוזר לתמותו:",
+                "<b>שלשה פעמים.</b> ואפילו ביום אחד. ואין הלכה כרבי [מאיר]. דלא הוי מועד עד שיעידו בו שלשה ימים:",
+                "<b>ממשמשים בו.</b> מושכים אותו ומשחקים בו ואינו נוגח. ובהא הלכה [כר״מ] שאין שור מועד חוזר לתמותו עד שיהו תינוקות משחקים בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגח נגף וכו׳</b> כולן תולדות קרן הן:",
+                "<b>דיו לבא מן הדין להיות כנדון.</b> קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברה״ר. דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברה״ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק. דיו להיות כנדון, כקרן ברה״ר, ולא יהיה חייב ברשות הניזק אלא חצי נזק כמו שהוא חייב ברה״ר:",
+                "<b>אני לא אדון קרן מקרן.</b> כדאמרן לעיל, אלא קרן מרגל. מקום שהחמיר עליו בשן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן:",
+                "<b>דיו לבא מן הדין.</b> דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים לא משכחת צד קל וחומר. ורבי טרפון אע״ג דבעלמא אית ליה דיו, דמדאורייתא הוא, דכתיב (במדבר י״ב:י״ד) הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י״ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, הלכך תסגר שבעת ימים ותו לא. מ״מ הכא לית ליה דיו, דסבירא ליה לר׳ טרפון דכי אמרינן דיו היכא דלא מפריך קל וחומר, כגון התם דשבעת ימים דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארביסר, אתא דיו אפיק שבעה, ואוקי שבעה, אשתכח דאהני קל וחומר להני שבעה דאוקימנא ולא אפריך לגמרי. אבל הכא חצי נזק כתיב בין ברה״ר בין בחצר הניזק, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ותוקמיה אחצי נזק כדמעיקרא, אפריך ליה קל וחומר ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפילו היכא דמפריך קל וחומר אמרינן דיו. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>בין ער בין ישן.</b> אם היה ישן ובא אחר וישן בצדו, והזיק שני לראשון, חייב. ואם הזיק ראשון לשני, פטור. ואם שכבו יחד, כל אחד מהם שהזיק את חברו חייב. לפי ששניהם מועדים זה לזה:",
+                "<b>סימא את עין חברו.</b> אפילו בשוגג חייב בנזק. אבל לא בארבעה דברים, דלא מחייב בארבעה דברים אלא מזיד, או קרוב למזיד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המניח את הכד וכו׳ ושברה פטור.</b> לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים:",
+                "<b>ואם הוזק בה בעל החבית חייב.</b> ואפילו הפקירה, שכל המפקיר נזקיו שלא היה לו רשות מתחלה לעשותן, כאילו לא הפקירן:",
+                "<b>או שלקה בחרסיה חייב.</b> דסבר נתקל פושע הוא ולאו אונס הוא, ולכך חייב:",
+                "<b>במתכוין חייב.</b> אם נתכוין לזכות בחרסיה ובמים אחר שנשברה כדו, חייב בהזיקן, דהוי ליה בורו שהזיק. ואם לא נתכוין לזכות בהן, הואיל ועיקרו אנוס הוא, דסבר נתקל לאו פושע הוא, הרי החרסים והמים הפקר לאחר שנאנס, ולפיכך פטור. והלכה כר�� יהודה דנתקל לאו פושע הוא. ומאחר דאנוס הוא ולא נתכוין לזכות בחרסים ובמים, הוי כאילו לא היו מעולם שלו ופטור על נזקיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>השופך מים ברה״ר.</b> אע״ג דברשות קעביד, כגון בימות הגשמים שמותר לשפוך מים ברה״ר אפילו הכי אם הוזק בהן אחר, חייב בנזקו:",
+                "<b>המצניע את הקוץ ובו׳</b> וכגון שהצניען ברה״ר. וכן הגודר גדרו בקוצים והפריחן לרה״ר. אבל המצמצם בתוך שלו והוזק בהן אחר, פטור. שאין דרך בני אדם להתחכך בכתלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לזבלים.</b> שירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים:",
+                "<b>כל הקודם בהן זכה.</b> דקנסינהו רבנן:",
+                "<b>כל המקלקלים ברה״ר.</b> ואפילו עושים ברשות, כגון בשעת הוצאת זבלים. אם הזיקו חייבים:",
+                "<b>ההופך את הגלל.</b> צואת בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון חייב בנזקי שני.</b> וכגון שהיה יכול לעמוד ולא עמד, דפושע הוא. אבל לא היה יכול לעמוד, פטור, דהא קיימא לן נתקל לאו פושע הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בעל קורה ראשון וכו׳ פטור.</b> שזה מהלך כדרכו וזה מיהר ללכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד רץ ואחד מהלך וכו׳</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות וימים טובים, או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה, שניהם פטורים. דבערבי שבתות וימים טובים מי שרץ רץ ברשות, שהולך לדבר מצוה להכין לצרכי שבת. ויו״ט, ומשום הכי פטור. ובשאר ימות השנה כששניהם רצים, הואיל ושניהם משנים, שניהם פטורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבקע.</b> עצים:",
+                "<b>והזיק ברשות היחיד.</b> של אחרים:",
+                "<b>ברשות היחיד.</b> שלו:",
+                "<b>והזיק ברשות היחיד אחר.</b> של אחרים:",
+                "<b>חייב.</b> ואע״ג דברשותיה קעביד ולא שכיחי רבים שם דנימא הוה ליה לעיוני, אפילו הכי חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במותר חצי נזק.</b> שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר, את החצי:",
+                "<b>מועד בתם משלם במותר.</b> כלומר אם הוא הזיק את התם יותר ממה שהזיקו תם:",
+                "<b>אדם בתם משלם במותר נזק שלם.</b> דאדם מועד לעולם:",
+                "<b>ותם באדם משלם במותר חצי נזק.</b> דכתיב (שמות כ״א:ל״א) או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו, כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם, מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם, אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם:",
+                "<b>ר״ע אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם.</b> דדריש כמשפט הזה, לדינא דסליק האי קרא מיניה, דבשור מועד מיירי. והכי קאמר קרא, כמשפט הזה של שור מועד שמשלם נזק שלם. יעשה לו לכל שור שנגח את האדם ואפילו הוא שור תם. ואין הלכה כר״ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הלכה.</b> ודאי כן הלכה דמנה נותן לו דהיינו חצי נזק. אבל אין זה שור האמור בתורה, דקיימת ומכרו את השור החי וגו׳. ופלוגתא דר״מ ורבי יהודה הוא בשבח נבלה, כגון שבשעת מיתה לא היתה שוה כלום ונתייקרה אחר כך והיא שוה להאכילה לכלבים או למכרה לנכרי, ר״מ סבר שבח נבלה דניזק הוי, ולא שקיל בה מזיק כלום אלא נותן לו חצי נזקו, והיינו דקאמר ר״מ על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו, כלומר, שצריך ליתן לו דמי חצי נזקו מדמי שור החי ואינו מנכה לו כלום בעבור השבח שהשביחה הנבלה. ור׳ יהודה סבר דחצי שבח נבלה דמזיק הוי, וכשבא מזיק לשלם לניזק דמי חצי נזקו, מנכה לו חצי שבח שהשביחה הנבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, והיינו דקאמר ר׳ יהודה לרבי מאיר קיימת ומכרו את השור החי ולא קיימת וגם את המת יחצון, שצריך לחלק השבח שהשביח המת ושקל ליה מזיק פלגא. והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שבייש פטור.</b> דכתיב איש בעמיתו, ולא שור בעמיתו. אי נמי, אין המבייש חייב אלא כשמבייש בכונה, ושור לאו מכוין לבייש הוא:",
+                "<b>שורו שסימא את עין עבדו פטור.</b> ואין העבד יוצא בן חורין על ידו:",
+                "<b>והוא שסימא את עין עבדו חייב.</b> שנאמר (שמות כ״א) לחפשי ישלחנו:",
+                "<b>שורו שחבל באביו ובאמו חייב.</b> בתשלומי נזק:",
+                "<b>והוא שחבל באביו ובאמו פטור.</b> מן התשלומין. שאין אדם מת ומשלם:",
+                "<b>שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב.</b> חצי נזק. דמשונה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסלע לקה.</b> מתחכך היה בסלע ולקה:",
+                "<b>היו שנים רודפין אחר אחד.</b> שני שוורים של שני בני אדם רודפים אחר שור של אדם אחד:",
+                "<b>שניהם פטורים.</b> דתרוייהו מדחו ליה:",
+                "<b>שניהם חייבים.</b> בגמרא מפרש למתניתין כגון ששניהם תמין, שאין התם משלם אלא מגופו. וכי איתנהו לתרוייהו קמן משתלם הניזק חצי נזקו מבין שניהם, אבל ליתנהו לתרוייהו מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך:",
+                "<b>גדול הזיק.</b> ויש בגופו שוה חצי נזק:",
+                "<b>קטן הזיק.</b> ודמי הקטן תקח, ומותר חצי נזקך תפסיד:",
+                "<b>קטן הזיק את הגדול.</b> ואע״פ שחצי נזקו של גדול מרובה, לא תקח אלא קטן שלי. וחצי נזקו של קטן שלך, קח מן הגדול. וכל הנך המוציא מחבירו עליו הראיה דתנינן במתניתין, אם לא הביא ראיה אין לו כלום ואפילו דמי תם, ואפילו קטן שהודה לו אין לו, שהטוען את חברו חטין והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורים. ואי תפס הניזק שיעור מה שהודה לו המזיק, לא מפקינן מיניה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שור שנגח ד׳ וה׳</b> ובכולם היה תם דמשתלם מגופו:",
+                "<b>ישלם.</b> חצי נזק לאחרון תחלה. בגמרא מוקי למתניתין כגון שתפסו ניזק לשור המזיק לגבות ממנו ונעשה עליו שומר שכר. וכשיצא מתחת ידו והזיק, הניזק הראשון חייב בנזקיו, לפיכך האחרון משתלם חצי נזקו משלם:",
+                "<b>ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו.</b> הכי קאמר, אם יש בו מותר בנזקיו, יחזיר לשלפניו. כגון שחצי נזקו של הראשון היה מנה, וחצי נזק האחרון היה חמשים, והשור שוה מאתים. מתחלה כשנגח שור זה שורו של הניזק הראשון שחצי נזקו מנה, היה לניזק בשור זה מנה, ולבעלים מנה. וכשתפסו הניזק ונגח תחת ידו, אין לבעלים להפסיד מנה שהיה להם בו, שהרי לא היתה שמירתו עליהן אלא על הניזק שתפסו. וכשהזיק לשני והיה חצי נזקו חמשים, איבד הניזק הראשון מן המנה שלו חמשים ונותן לזה הניזק השני, והמותר עד המנה חוזר לו. והבעלים נוטלים המנה שלהם:",
+                "<b>רבי שמעון אומר וכו׳</b> רבי שמעון סבר שותפי נינהו הבעלים והניזק בשור המזיק, ושניהם מתחייבים בנזקיו. כיצד, שור שוה מאתים שנגח וכו׳:",
+                "<b>ושלפניו.</b> זהו ניזק ראשון. נוטל חמישים זוז, והבעלים חמשים זוז. דיש לניזק ראשון בו החצי, הלכך משלם חצי תשלומי נזקו:",
+                "<b>חזר ונגח שור שוה מאתים.</b> האחרון נוטל מנה החצי מכל מה שהוא, דמגופו משתלם. ונמצא אותו שלפניו שהיה החצי שלו, משלם מחלקו חצי מנה שנוטל האחרון:",
+                "<b>ושנים הראשונים.</b> ניזק ראשון והבעלים שהיה להם לכל אחד רביע, משלמ��ן כל אחד רביעית של נזקו:",
+                "<b>דינר זהב.</b> שהם עשרים וחמשה דינרים של כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד לקטנים.</b> לעגלים:",
+                "<b>אמרו לפני ר׳ יהודה.</b> שאלו תלמידיו ממנו:",
+                "<b>מועד לשבתות.</b> מפני שהוא בטל ממלאכה ודעתו זחה עליו. אי נמי, לפי שרואה בני אדם במלבושים נאים של שבת, חשובים בעיניו נכרים ואינו מכירם:",
+                "<b>ואינו מועד לחול.</b> מה דינו:",
+                "<b>משיחזור בו שלשה ימי שבתות.</b> לאחר שהועד לשבתות העבירו לפניו שוורים בשלש שבתות ולא נגח, חזר לתמותו, ואם חזר ונגח אינו משלם אלא חצי נזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור.</b> דכתיב (חבקוק ג׳) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שנצטוו בני נח, כיון שלא קיימו אותן, עמד והתיר ממונן. לישראל. ואומר (דברים ל״ג) הופיע מהר פארן, גילה ממונן של עובד כוכבים והתירן. מהר פארן, משעה שסיבב והחזיר את התורה על העובדי כוכבים ולא קבלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור.</b> שאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו, דמטלטלי הוא, ואמרינן בפ״ק [דף י״ד] שוה כסף מלמד שאין ב״ד נזקקים אלא לנכסים שיש להן אחריות, ואוקימנא ביתמי:",
+                "<b>מעמידין להן אפוטרופוס וכו׳</b> אם הוחזקו נגחנים, מעמידין להם אפוטרופוס ולא לשלם חצי נזק אלא לשווייה מועד. דכי הדר נגח משלם מן העליה ויגבו הנזק מקרקע של יתומים:",
+                "<b>חוזר לתמותו.</b> דקסבר מועד שיצא מרשות בעליו ונכנס לרשות בעלים אחרים חוזר לתמותו. דרשות משונה משנה את דין התראתו:",
+                "<b>שור האצטדין.</b> שמיוחד לנגיחות, ומלמדין אותו לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד משלם כופר.</b> ואע״ג דבקמא דנגח קטלינן ליה, אשכחינן מועד, כגון שהרג שלשה נכרים. אי נמי, שהרג שלשה ישראלים טריפה. דאטריפה לא קטלינן ליה, דגברא קטילא קטיל. אי נמי, דקטיל וערק לאגמא לאחר שהעידו בו:",
+                "<b>וכן בבן וכן בבת.</b> תינוק ותינוקת. חייב עליהן סקילה וכופר כגדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהיה מתחכך בכותל וכו׳</b> פטור מן המיתה. ואם היה מועד, כגון שהיה מועד להתחכך בכתלים ולהפילם על בני אדם, ונתחכך בכותל להנאתו והפילו על האדם ומת, השור פטור מן המיתה, והבעלים משלמים את הכופר. השור פטור מן המיתה, דכתיב (שמות כ״א:כ״ט) השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת הבעלים כך מיתת השור, מה בעלים אין חייבין אם הרגו את הנפש עד שיהרגו בכוונה, כך השור אינו חייב עד שיהרוג בכוונה. והבעלים משלמים את הכופר, דכתיב אם כופר, שהיה יכול לכתוב כופר יושת עליו, מאי אם כופר, לרבות ההורג שלא בכוונה לחיוב כופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור היתומים.</b> שאין להם אפוטרופוס:",
+                "<b>ושור האפוטרופוס.</b> השור של יתומים, הוא אלא שעל האפוטרופוס לשמרו:",
+                "<b>הרי אלו חייבין.</b> דשבעה שור כתובים בפרשה בנוגח אדם. חד לגופיה, וששה לששה שוורים הללו: ",
+                "<b>רבי יהודה אומר שור הקדש שור הגר שמת ואין לו יורשים פטורים מן המיתה.</b> אפילו נגח ואח״כ הקדיש, נגח ואח״כ מת הגר, היה פוטר ר׳ יהודה. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם שחטו אסור.</b> באכילה. דכתיב (שמות כ״א:כ״ח) סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו, ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהיא נבלה ונבילה אסורה באכילה, ומה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, אלא לומר ��ך שאם קדם ושחטו לאחר שנגמר דינו אסור:",
+                "<b>הקדישו בעליו מוקדש.</b> ונפקא מינה דאי מתהני מיניה מעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעל בפניו כראוי.</b> בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. והיינו שמירה פחותה:",
+                "<b>ומועד פטור.</b> מצד העדאה שבו. אבל צד תמות במקומה עומדת. ומשלם חצי נזק כתם. דכתיב ולא ישמרנו גבי מועד. הא שמרו כל דהו פטור מצד העדאה:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר, אין לו שמירה למועד אלא סכין.</b> עד שישחטנו. ושלש מחלוקות בדבר. לר״מ בשמירה פחותה חייב ובמעולה פטור. ולרבי יהודה בשמירה פחותה נמי פטור מצד העדאה שבו. אבל חייב על צד תמות שבו. עד שישמרנו שמירה מעולה. ולר״א במעולה נמי חייב. והלכה כרבי יהודה. ומיהו לכתחלה מצוה, לשחוט שור המועד כדי לסלק ההיזק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שור שנגח את הפרה.</b> מעוברת:",
+                "<b>ונמצא עוברה בצדה.</b> מת:",
+                "<b>ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה.</b> ולא מת מחמת הנגיחה:",
+                "<b>אם משנגחה.</b> ומחמת הנגיחה הפילתו:",
+                "<b>ורביע נזק לולד.</b> דתם חייב חצי נזק, והאי ולד מוטל בספק הוא, וחולקין. ומתניתין סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה. והלכה כחכמים. ואפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא, המוציא מחבירו עליו הראיה:",
+                "<b>וכן פרה שנגחה את השור וכו׳ משלם חצי נזק מן הפרה.</b> אם נמצאת הפרה בדין תם שמשלם חצי נזק מגופו. ואם לא נמצאת הפרה, משלם רביע נזק מן הולד. שאם היה ידוע שקודם שילדה נגחה היה משלם כל חצי נזק מן הולד, שמעוברת שנגחה היא ועוברה נגחו. ואם לאחר שילדה נגחה לא היה משלם מן הולד כלום, שהרי הולד לא נגח ואין התם משלם אלא מגופו. עכשיו שהוא בספק, חולקים, ומן החצי נזק שיש לו לשלם משלם רביע נזק מן הולד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הוזקה בהם בעל הפירות חייב.</b> והני מילי שהוחלקה ונכשלה בהן. אבל אם אכלה מהן עד שמתה, בעל הפירות פטור, דהוה לה שלא תאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אביו או בנו.</b> של בעל הבית בתובו. והוא הדין לשאר אנשים, אלא אורחא דמלתא נקט:",
+                "<b>משלם את הכופר.</b> וכגון שהיה מועד להפיל עצמו על בני אדם בבורות, והאידנא חזי ירקא בבור והפיל עצמו לבור לאכול ירקא והרג את האדם, שהשור פטור ממיתה הואיל והרג שלא בכוונה, והבעלים משלמין את הכופר, דאתרבי כופר אפילו שהרג שלא בכונה כדאמרינן לעיל:",
+                "<b>רבי אומר וכו׳</b> והלכה כרבי. הלכך אם הכניס שורו ברשות בעל הבית סתם ולא קיבל עליו לשמור, בעה״ב פטור דהא לא קבל עליה נטירותא. והמכניס נמי פטור, לפי שהכניס ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהיה מתכוין לחבירו וכו׳</b> איידי דבעי למיתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו, תנא רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו. דאפילו היה מתכוין לאשה. פטור השור מדמי ולדות, שאין חייב בדמי ולדות אלא אדם בלבד:",
+                "<b>אם כן משהאשה יולדת משבחת.</b> אם כן דכך שמין כדקאמרת, אשתכח דלא יהיב ליה מידי, שהרי משהאשה יולדת משבחת, שדמיה פחותין לימכר קודם שתלד שמסוכנת היא למות בצער הלידה:",
+                "<b>היתה שפחה ונשתחררה.</b> כלומר היתה משוחררת נשואה לגר או לעבד משוחרר, או גיורת נשואה לאחד מהן, ומת הבעל, פטור. דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשים, זכה, וזה קודם לזכות במה שבידו. והוא הדין נמי לישראלית הנשואה לגר ומת הגר, דפטור, דהא דמי ולדות לבעל. אלא משום דסתם משוחררת וגיורת נשואות לגר ולמשוחרר, להכי נקט שפחה וגיורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחרת.</b> אע״ג דאין כאן צד רה״ר, חייב. ובלבד אם הפקיר רשותו אותה שפי הבור לתוכה:",
+                "<b>אחד החופר בור.</b> הוא עשוי עגול:",
+                "<b>שיח.</b> ארוך וקצר:",
+                "<b>מערה.</b> מרובעת ומבוסה בקירוי, אלא שיש לה פה:",
+                "<b>חריצין.</b> רחבים ומרובעים כמערה, אלא שאינן מקורין:",
+                "<b>נעיצין.</b> קצרין מלמטה ורחבים מלמעלה:",
+                "<b>מה בור שיש בו כדי להמית י׳ טפחים.</b> דסתם בור הוא גבוה עשרה טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני חייב.</b> והוא שמסר לו ראשון לשני כשהלך כסוי הבור לכסותו ולא כסהו השני:",
+                "<b>כסהו כראוי ונפל לתוכו.</b> כגון שהתליע הכסוי:",
+                "<b>נפל לפניו מקול הכריה חייב.</b> שהיה חופר בבור ושמע השור קול פטיש ונבעת ונפל בבור ומת, חייב. ואף על גב דכיון דמשום גרמא דקול הכריה נפל הוה לן למימר דאסתלק חיובא דבור מיניה ורמיא אפשיעותא דקול הכריה וההוא גרמא בעלמא ופטור, אפילו הכי חייב הואיל ובתוך הבור נמצא הנזק:",
+                "<b>לאחריו מקול הכריה פטור.</b> אם נכשל השור מקול הכריה על שפת הבור ונפל לאחריו חוץ לבור ומת, פטור. שהרי לא נמצא הנזק בבור, וקול הכרייה גרמא בעלמא הוא ופטור:",
+                "<b>ונשתברו, ונתקרעו.</b> בכלי שור שייך שבירה, העול והמחרישה. בכלי חמור שייך קריעה, חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו:",
+                "<b>ופטור על הכלים.</b> דכתיב (שמות כ״א:ל״ג) ונפל שמה שור או חמור, שור ולא אדם, חמור ולא כלים:",
+                "<b>שור חרש שוטה וקטן חייב.</b> שור שהוא חרש ושהוא שוטה ושהוא קטן, חייב עליו אם נפל לבור. אבל שור שהוא פקח אינו חייב עליו, דאיבעי ליה לעיוני ומיזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור.</b> דכתיב (שמות כ״א) כסף ישיב לבעליו, לכל מידי דאית ליה בעלים:",
+                "<b>ולהפרשת הר סיני.</b> דכתיב (שם י״ט) אם בהמה אם איש לא יחיה, וחיה בכלל בהמה. אם, לרבות את העופות:",
+                "<b>ולתשלומי כפל.</b> דכתיב (שם כ״ב) על כל דבר פשע, כל מידי דבר פשיעה הוא:",
+                "<b>ולהשבת אבידה.</b> לכל אבדת אחיך (דברים כ״ב):",
+                "<b>לפריקה.</b> עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג). אע״ג דכתיב (שם) חמור שונאך, כל בהמה בכלל, דילפינן חמור חמור משבת שנאמר בו (דברים ה׳) שורך וחמורך וכל בהמתך:",
+                "<b>לחסימה.</b> לא תחסום שור בדישו (שם כ״ה) ילפינן שור שור משבת:",
+                "<b>לכלאים.</b> דהרבעה, אף על גב דכתיב (ויקרא י״ט) בהמתך לא תרביע כלאים, הוי נמי חיה ועוף בכלל, דילפינן בהמה בהמה משבת. וכן לענין כלאים דהנהגה דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ״ב) ילפינן שור שור משבת, דהוא הדין לכל שני מינים של בהמה חיה ועוף. ומיהו לענין פסק ההלכה מן התורה אינו חייב אלא כשחורש ומנהיג בשני מינים שאחד טמא ואחד טהור דומיא דשור וחמור, אלא שאסרו חכמים כל שני מינים, בין ששניהם טמאים בין ששניהם טהורים:",
+                "<b>ולשבת.</b> דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך, וחיה בכלל בהמה. וכל, רבויא הוא לרבות עופות:",
+                "<b>שדיבר הכתוב בהווה.</b> בדבר הרגיל להיות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכונס.</b> פטור. דהא נטרה ומאי הוי ליה למעבד:",
+                "<b>הוציאוה לסטים.</b> אע״ג דלא הוציאוה ממש אלא שעמדו בפניה עד שיצאה, הוי באילו הוציאו�� בידים וחייבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניחה בחמה.</b> מצערה לה שמשא ולא סגי לה בנעילה כראוי שהיא בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה בלבד:",
+                "<b>נכנס הרועה תחתיו.</b> ולא אמרינן בכהאי גוונא שומר שמסר לשומר חייב, שדרך הרועה הגדול למסור לרועה הקטן שתחתיו, ולפיכך הרועה שתחתיו חייב:",
+                "<b>נפלה לגינה.</b> וכגון שהוחלקה ונפלה באונס. אבל דחו אותה חברותיה והפילוה, משלם מה שהזיקה, דאיהו פשע בה, דהוי ליה לעבורינהו חדא חדא:",
+                "<b>מה שנהנית.</b> לפי הנאתה ולא לפי הזיקה:",
+                "<b>שמין בית סאה באותה שדה.</b> אין שמין את הערוגה לבדה, מפני שמפסיד מזיק, ששמין אותה בכל שויה ורחמנא אמר וביער בשדה אחר, ודרשינן מלמד ששמין אותה על גב שדה אחרת. אלא ששמין בית סאה באותה שדה כמה היתה שוה קודם שנאכלה ממנה הערוגה הזאת, וכמה היא שוה עכשיו, והשתא לא משלם כולהו דמיה, דמי שלוקח בית סאה כשהיא בתבואתה אינו מזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט:",
+                "<b>רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים.</b> שכבר בשלו כל צרכן, משלמת כל ההיזק. והיכא שיימינן אגב שדה, היכא דעדיין לא נגמרו. והלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב.</b> בגמרא מוקי לה בבקעה שרגילין כולן לעשות בגורן אחד, זה גדישו וזה גדישו, וממנין שומר. וכיון שאמר השומר עייל וגדוש, הוי כאילו אמר עייל ואנטר לך. אבל בשאר בני אדם, אפילו הגדיש ברשות אין בעל השדה חייב, עד דמקבל עליה נטירותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא אחר וליבה.</b> נפח באש והעלה שלהבת, כמו בלבת אש. (שמות ג׳) ואית ספרים דגרסי נבה, מגזרת ניב שפתים (ישעיה נ״ז). כשאדם מדבר מנענע בשפתיו ורוח יוצא:",
+                "<b>או עפר.</b> שליחכה נירו ונתקלקל:",
+                "<b>או דרך הרבים.</b> שש עשרה אמה, כדגלי המדבר:",
+                "<b>ר״ש אומר הכל לפי הדליקה.</b> לפי גובה הדליקה וגודל שיעורה. שכשהאש גדולה קופצת למרחוק. והלכה כר״ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדליק את הגדיש.</b> שהדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חברו:",
+                "<b>רבי יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו.</b> דר׳ יהודה מחייב על נזקי טמון באש. דלית ליה דרשא דאו הקמה מה קמה גלויה אף כל גלוי:",
+                "<b>וחכ״א אינו משלם אלא גדיש וכו׳</b> דאית להו דרשא דאו הקמה, ופטרי על נזקי טמון באש. אלא שמשערין מקום הכלים כאילו הוא גדיש, ומשלם גדיש כשעור גופן של כלים. ומדקאמרי סיפא ומודים חכמים לר׳ יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכה, מוכח בגמרא שנחלקו רבי יהודה וחכמים גם במדליק בתוך של חברו, שרבי יהודה סבר כשהדליק בשל חברו משלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי. ורבנן סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר הוא דמשלם, כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם. והלכה כחכמים:",
+                "<b>היה גדי כפות לו חייב.</b> דבעלי חיים נמי אתרבו מאו הקמה. ומשום דקם ליה בדרבה מיניה ליכא למפטריה. דאינו חייב מיתה על העבד, הואיל ואינו כפות היה לו לברוח, ופטור עליו ממיתה ומן התשלומין. אבל אם היה עבד כפות לו, פטור אפילו על הגדי ועל הגדיש, דחייב מיתה על העבד וקם ליה בדרבה מיניה. ובגדי לא שני לן בין כפות לאינו כפות. ואיידי דנקט בעבד נקט בגדי:",
+                "<b>במדליק את הבירה.</b> דמדליק בתוך של חבירו הוא, והוי כמאבד בידים. ואפ\"ה טעמא משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים. אבל בגדיש דאין דרך בני אדם להניח אלא כ��ון מוריגין וכלי בקר, אע״ג דאדליק לתוך של חבירו, אינו משלם אליבא דחכמים אלא דברים שדרכן להטמין בגדיש: "
+            ],
+            [
+                "<b>גץ.</b> ניצוץ של אש:",
+                "<b>רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור.</b> כיון דבמצוה קא עסיק. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מרובה.</b> בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים. דכתיב (שמות כ״ב:ח׳) על שה על שלמה על כל אבדה וגו׳ ישלם שנים:",
+                "<b>אין הגונב אחר הגנב וכו׳</b> דכתיב (שם) וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב על פי שנים.</b> כלומר שנים מעידין אותו שגנב:",
+                "<b>גנב ומכר בשבת.</b> אבל טבח שהוא ענוש סקילה. קם ליה בדרבה מיניה:",
+                "<b>וטבח ביום הכפורים.</b> שאין זדונו אלא כרת. וכגון דלא אתרו ביה ולא לקי, דקיימא לן כל חייבי מלקיות שוגגים חייבים בתשלומין. אבל חייבי מיתות ב״ד, אפילו שוגגים פטורים מן התשלומין:",
+                "<b>וטבח ומכר ואחר כך מת אביו.</b> אבל מת אביו ואחר כך טבח, תנא סיפא דפטור, דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר, שהרי ירש את אביו:",
+                "<b>בשני אלו.</b> בטרפה ובחולין בעזרה. דקסבר ר״ש שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה. אבל לרפואה ולכלבים, שחיטה ראויה היא, דאי בעי מצי אכיל מינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחרונים משלמים שלשה.</b> לשור. וכגון שהוזמו אחרונים תחלה. דאי עידי גניבה הוזמו תחלה, בטלה לה עדות טביחה, דדילמא בעלים מכרוהו לו, וכי מתזמי אמאי משלמי:",
+                "<b>בטלה עדות שניה.</b> והוא משלם כפל משום עדות ראשונים. והן פטורין, דאין עדים משלמין ממון עד שיזומו שניהם:",
+                "<b>בטלה כל העדות.</b> והוא פטור והם פטורים. ואפילו חזרו והוזמו אחרונים אח״כ, אין משלמין, שהרי בטלה עדותן כבר והוכחשו, כיון דלא גנב לא טבח, ואהכי לא מחייבו אלא אעמנו הייתם שהוסרה גופה של עדות. וכל שכן אם הוזמו שנים הראשונים תחלה, שעדות שניה בטלה. אלא שבזמן שלא הוזמו אלא אחד, בטלו שניהם. אבל כשהוזמו שניהם, לא בטלה עדות ראשונה אלא משלמין כפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פי עד אחד.</b> אע״ג דמלתא דפשיטא היא דאין משלם ארבעה וחמשה על פי עד אחד, הא קמשמע לן דעל פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד, מה עד אחד אי אתי עד אחד בתר הכי מצטרף בהדיה ומיחייב, על פי עצמו נמי אי אתו עדים בתר הודאתו מחייבי ליה, דמודה בקנס ואח״כ באו עדים חייב. והני מילי באומר לא גנבתי ובאו עדים שגנב, וחזר ואמר טבחתי ומכרתי, ובאו עדים אח״כ שטבח ומכר, חייב, שהרי כשאומר טבחתי ומכרתי אינו מחייב עצמו בכלום, שיודע הוא שמודה בקנס פטור, ואין כאן הודאה של כלום. אבל באומר גנבתי ובאו עדים שגנב, פטור. דחייב עצמו לשלם קרן מיהא בהודאתו, הלכך הודאה גמורה היא ופטור מכפל, אע״פ שאח״כ באו עדים:",
+                "<b>ומת אביו.</b> והוא יורשו ולא הויא טביחה כולה באיסורא:",
+                "<b>גנב והקדיש.</b> כי קא טבח דהקדש קא טבח ולא דבעלים:",
+                "<b>ר״ש אומר קדשים שחייב באחריותם וכו׳</b> ר״ש לאו אמילתיה דת״ק קאי ולא פליג עליה בגנב והקדיש ואח״כ טבח ומכר. אלא שמעינהו ר״ש לרבנן בדוכתא אחריתי דאמרי הגונב הקדש מבית בעלים פטור, דכתיב (שמות כ״ב:ו׳) וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. ועלה קאי ר״ש ואומר קדשים שחייב באחריותן חייב, דקרינן ביה וגונב מבית האיש, דכיון דהבעל חייב באחריותם כי קא טבח דמריה קא טבח. ובקדשים שחייב באחריותן נמי לא מחייב ר״ש תשלומי א��בעה וחמשה אלא כששחטן תמימים בפנים לשם בעלים אלא שנשפך הדם, או ששחטן בעלי מומין בחוץ. ואע״פ שלא נפדו, סבר כל העומד לפדות כפדוי דמי והויא שחיטה ראויה. אבל אם שחטן תמימים בחוץ, הויא שחיטה שאינה ראויה. ושמעינן ליה לר״ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ואינו חייב עליה תשלומי ארבעה וחמשה. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכרו חוץ מאחד ממאה שבו.</b> גנב שמכר כל השור חוץ מדבר מועט שבו, מן הדברים הנתרים עמו בשחיטה, פטור, דכתיב (שמות כ״א:ל״ז) וטבחו או מכרו, עד שימכור כל הדברים הנתרים בטביחה. לאפוקי שאם השאיר גיזותיה או קרניה, דלא הוי שיור, ולא מפטר בהכי:",
+                "<b>הנוחר.</b> קורעו מנחיריו עד לבו:",
+                "<b>והמעקר.</b> עוקר סימנים, פטור. ואפילו לרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, דהא לאו שחיטה היא כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מושכו ויוצא.</b> פטור מכפל:",
+                "<b>הגביהו.</b> אפילו ברשות בעלים. שהרי הגבהה קונה בכל מקום:",
+                "<b>נתנו.</b> גנב לכהן, בחמש סלעים של פדיון בנו:",
+                "<b>היה מושכו.</b> הכהן או בעל חוב או השומר. ומת ברשות בעלים:",
+                "<b>פטור.</b> הגנב מכלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל.</b> משום ישוב ארץ ישראל, שמפסידין את הזרעים:",
+                "<b>אבל מגדלין בסוריא.</b> ארצות שכבש דוד. דלאו שמיה כיבוש, ולא חיישינן בה לישוב. ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה:",
+                "<b>אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים.</b> שאוכלין שם. ודרך תרנגולים לנקר באשפה, ושמא יביאו עצם [כשעורה] מן השרץ ויטמאו את הקדשים:",
+                "<b>ולא.</b> יגדלו כהנים תרנגולים בכל ארץ ישראל:",
+                "<b>מפני הטהרות.</b> שהכהנים אוכלים תרומה וצריכים לשמרה בטהרה:",
+                "<b>חזירים.</b> מפרש טעמא בגמרא, כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה היו רגילים בכל יום שהיו אלו שבחוץ מעלים להם תמידים לאלו שבפנים. יום אחד העלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו ארור המגדל חזירים:",
+                "<b>את הכלב.</b> מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו:",
+                "<b>נשבים.</b> פחים. שלא ילכדו בהם יוני בני הישוב:",
+                "<b>שלשים ריס.</b> ארבעה מילין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החובל.</b> וכמה הוא יפה. שאם היה צריך היה מוכר עצמו בעבד עברי, וזה שהזיקו הפסידו ממון זה:",
+                "<b>כיוצא בזה.</b> לפי מה שהוא מעונג רב צערו וכאבו:",
+                "<b>צמחין.</b> אבעבועות לבנות:",
+                "<b>שבת.</b> כל ימי החולי רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין ונותן שכירותו של כל יום, שהרי אין ראוי למלאכה אחרת אפילו בלא חולי, שהרי נקטע ידו ורגלו והוא כבר נתן לו דמיהן:",
+                "<b>הכל לפי המבייש.</b> אדם קל שבייש בשתו מרובה:",
+                "<b>והמתבייש.</b> לפי חשיבותו בשתו מרובה. וכולהו חמשה דברים מקרא נפקי. נזק, דכתיב (שמות כ״א:כ״ד) עין תחת עין, ואין לומר עין ממש דכתיב (במדבר ל״ה:ל״א) ולא תקחו כופר לנפש רוצח, לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים, שאם סימא את עין חברו נותן לו דמי עינו, והיינו עין תחת עין. צער, נפקא לן מפצע תחת פצע (שמות כ״א:כ״ד), דקרא יתירא הוא לחייב על הצער ואפילו במקום נזק. דלא תימא הרי קנה ידו ויש עליו לחתכה, אלא אומרים היה עליו לחתכה בסם וזה חתכה בברזל וצערו, ל��יכך משלם את הצער. ריפוי ושבת, רק שבתו יתן ורפא ירפא (שם). ודוקא כשהחולי בא מחמת מכה. אבל אם פשע החולה בעצמו ועבר על דברי הרופא, שוב אין המזיק חייב בשבת וריפוי שצריכין מחמת פשיעותא. בושת, דכתיב (דברים כ״ה) וקצותה את בפה, ממון. ודין תורה שאין יכולים לדון בשום דין שבעולם אלא דיינים הסמובים בארץ ישראל, דכתיב (שמות כ״ב:ח׳) עד האלהים יבוא דבר שניהם, ואין נקראים אלהים אלא דיינים הסמוכים בארץ ישראל. אלא שבהלואות ומקח וממכר והקנאות והודאות ובפירות דנין בהם בחוצה לארץ באילו הם שלוחים של בית דין של ארץ ישראל ושליחותייהו קעבדינן. וזה בלבד בדבר המצוי ויש בו חסרון כיס, וכן בהמה שהזיקה בשן ורגל שהם מועדים, או שהזיק אדם בבהמה. אבל בהמה שהזיקה אדם, או אדם באדם, אין דנין אותו בחוץ לארץ כלל, אלא מנדין את החובל או את המזיק עד שיעלה עם בעל דינו לארץ ישראל או שיתן דרך פשרה קרוב למה שנראה בעיני הדיין, אבל דבר קצוב אין פוסקים עליו. וכן הדין בכל הקנסות הכתובות בתורה ובכולה תלמודא, אין גובין אותן דייני חוצה לארץ, אלא שמנדין מי שנתחייב בהן כמו שביארנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושור אינו משלם אלא נזק.</b> דכתיב (ויקרא ב״ד) איש בעמיתו, ולא שור בעמיתו:",
+                "<b>ופטור מדמי ולדות.</b> דכתיב (שמות כ״א:כ״ב) כי ינצו אנשים, אנשים ולא שוורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחובל בחבירו ביום הכיפורים חייב.</b> ואע״ג דבכל התורה כולה העובר עבירה שחייב עליה מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם, הכא משלם ואינו לוקה, דבפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין ולא למלקות, מדכתיב (דברים י״ט:כ״א) יד ביד, דהיינו ממון, מכדי כתיב (ויקרא כ״ד:י״ט) כאשר עשה כן יעשה לו, יד ביד למה לי, אלא להביא חובל בחבירו ביום הכיפורים שמשלם ואינו לוקה:",
+                "<b>רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת.</b> דכתיב (דברים כ״ה:י״א) כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו, במי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבד ואשה שחבלו באחרים פטורים.</b> שאין להם במה לשלם:",
+                "<b>נתגרשה האשה ונשתחרר העבד.</b> וקנו נכסים. חייבין לשלם. שהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה לשלם. שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא נדון בנפשו.</b> שאע״פ שהוא מקלקל, מתקן הוא אצל יצרו ששככה חמתו ונח רוגזו בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>התוקע לחבירו.</b> שמחבר אצבעותיו בפס ידו ומכה אותו באגרוף:",
+                "<b>נותן לו סלע.</b> דמי בשתו. ואין הלכה כר״י שאומר מנה:",
+                "<b>סטרו.</b> שהכהו בפס ידו על לחיו, ואיכא בשת טפי:",
+                "<b>צרם.</b> משך. לשון אחר, פגם:",
+                "<b>הכל לפי כבודו.</b> כל אלו הדמים שהוזכרו במשנה אינם אלא למכובד ביותר. אבל לאדם בזוי פוחתין לו:",
+                "<b>אמר רבי עקיבא וכו׳</b> רבי עקיבא פליג אתנא קמא, וסבר דבין מכובד בין בזוי כולן שוין לדיני קנסות הללו. ואין הלכה כרבי עקיבא:",
+                "<b>ונתן לו זמן.</b> והני מילי לבושת דלא חסריה ממונא, יהבינן זמן. אבל לנזקין דחסריה ממונא, לא יהבינן זמן:",
+                "<b>שמרה.</b> המתין לה עד שראה אותה עומדת על פתח חצרה:",
+                "<b>ובו כאיסר שמן.</b> שמן קנוי באיסר:",
+                "<b>לזו אני נותן ארבע מאות זוז.</b> שעל כאיסר שמן זלזלה בעצמה לגלות ראשה ומראה היא שאינה מקפדת על הבושת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לפטור חייב.</b> אם שאלו חובל לנחבל על מנת לפטור אותי אתה אומר סמא את עיני, והשיבו הנחבל הן, אף על פי כן חייב, שיש הן שהוא כלאו, ובלשון תמיה אמר לו הן, שאין דרך בני אדם למחול על צער גופן. אבל האומר לחבירו שבר את כדי, ושאלו המזיק על מנת לפטור אותי אתה אומר. אף על פי שהשיבו ניזק לאו, זה הלאו הוא כהן, וכאילו אמר לו וכי לא אמרתי לך על מנת לפטור, ולפיכך פטור שכן דרך בני אדם למחול על נזקי ממון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגוזל.</b> משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר. ואין חייב להחזיר לו כלים, דקני בשינוי:",
+                "<b>דמי רחל העומדת ליגזז.</b> והעודף ששוה יותר הולד והגיזה, שלו הוא, דקננהו בשינוי:",
+                "<b>זה הכלל.</b> לאתויי גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, וטבחו או מכרו, שהוא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה, שכיון שנעשה שינוי בידו, קנאו, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך.</b> דכקרקע דמו וברשותא דמרייהו קיימי. והלכה כר״מ:",
+                "<b>מטבע ונסדק.</b> שינוי הניכר הוא:",
+                "<b>פירות והרקיבו.</b> כשהרקיבו מקצתן [אומר לו הרי שלן. לפניך]. אבל הרקיבו כולם, משלם כשעת הגזילה:",
+                "<b>מטבע ונפסל.</b> שאינו עובר באותה מדינה, אבל עובר הוא במדינה אחרת:",
+                "<b>ונעבדה בה עבירה.</b> שנרבעה או נעבדה [לעבודה זרה] שהיא פסולה לקרבן:",
+                "<b>שנפסלה למזבח.</b> במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לאומנין לתקן.</b> נתן להם עצים לעשות כלי. ולאחר שנעשה הכלי קלקלוהו, חייבים לשלם דמי הכלי ולא דמי עצים בלבד:",
+                "<b>נתן לחרש.</b> השתא אשמועינן שאם נתן כלי עשוי לאומן כדי לתקנו, וקלקלו, חייב לשלם דמי הכלי. ותנא סיפא לגלויי רישא, דלא תימא רישא מיירי בכלי עשוי:",
+                "<b>שידה.</b> עגלה של עץ העשויה למרכב נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקדיחתו יורה.</b> ששרפתו יורה. שהרתיחו יותר מדאי:",
+                "<b>נותן לו דמי צמרו.</b> והכא ליכא שבחא כלל, שהרי נשרף לגמרי, וליכא למימר אם השבח יתר:",
+                "<b>צבעו כאור.</b> כמו כעור. שצבעו בפסולת של צבע. ומזיק בכונה הוא, לפיכך ידו על התחתונה לדברי הכל:",
+                "<b>ואם השבח.</b> שהשביח הצמר:",
+                "<b>יתר על היציאה.</b> של צבע. נותן לו לצבע את היציאה ולא שכר שלם, ומקבל צמרו. ודמי צמרו לא אמרינן דניתיב ליה דנקני איהו שבחא דצמר, דהא בצבע שהתנה עמו צבע וליכא שינויא דנקני:",
+                "<b>לצבוע לו אדום וכו׳</b> קנייה בשינוי. לרבי מאיר לא יהיב אלא דמי צמרו, או זה יתן שכרו משלם ויקח הצמר:",
+                "<b>רבי יהודה אומר וכו׳</b> דקניס ליה להאי דשינה, להיות ידו על התחתונה ולא נתהני משבחא, ואגרא נמי לא נשקול אלא יציאה. ואם יציאה יתירה על השבח, יתן לו השבח שהשביח. ואם ירצה לתת את שכרו משלם, ששבח יותר על השכר, יתן שכרו. והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע לו.</b> על שקר, והודה:",
+                "<b>יוליכנו אחריו אפילו למדי.</b> דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו. דגבי נשבע על שקר כתיב (ויקרא ה׳:כ״ד) לאשר הוא לו יתננו:",
+                "<b>לא יתן לא לבנו.</b> של נגזל. דלא הוי השבה עד דמטי לידיה:",
+                "<b>לשליח ב״ד.</b> תקנה הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים, שלא נחייבנו לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך:",
+                "<b>ואם מת.</b> הנגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מפחות משוה פרוטה וכו׳</b> ולא חיישינן שמא יתיקר וישוב על שוה פרוטה, ואפילו הגזל בעין אינו צריך להוליכו אחריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשבע לו על החומש.</b> שבועה שניה, שנתנו לו, והודה שלא נתנו:",
+                "<b>הרי זה משלם חומש על חומש.</b> חומשו של חומש, דחומש ראשון נעשה קרן:",
+                "<b>עד שיתמעט וכו׳</b> שאם חזר ונתן לו חומש ראשון ונשבע על השני והודה, משלם חומשו וחומשו של חומש שני, וכן לעולם. שנאמר (שם) וחמישיתיו יוסף עליו, התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחד:",
+                "<b>תשומת יד.</b> הלואה:",
+                "<b>עשק את עמיתו.</b> שכר שכיר:",
+                "<b>משלם קרן.</b> דאין חומש ואשם אלא אם כן הודה. דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא, והתודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשלומי כפל.</b> ואם הודה מעצמו אינו משלם כפל, דכתיב (שמות כ״ב:ח׳) אשר ירשיעון אלהים, פרט למרשיע את עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו.</b> אם אין לו בנים. ואע״ג דנפלה ירושה קמיה דהיאך, בעי למעבד השבה ואין מעכב אצלו אפילו כנגד חלקו. דכתיב (ויקרא ה׳:כ״ג) והשיב את הגזלה, אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו. ובלבד שתהא הגזילה בעין דלא קניה בשינוי:",
+                "<b>אין לו.</b> נכסים כל כך שיכול לוותר על חלקו:",
+                "<b>או שאינו רוצה.</b> להפסיד חלקו:",
+                "<b>לוה.</b> מאחרים, ומחזיר את הגזל לאחיו לקיים מצות השבה:",
+                "<b>ובעלי החוב.</b> שלוה זה הגזלן מהם:",
+                "<b>באים ונפרעים.</b> מן הגזילה הזאת החלק שיש לגזלן בה. ואם אין יורש לאביו אלא הוא, נותן הוא עצמו הגזילה לבעל חובו בפרעון החוב, וצריך להודיעו ולומר לו זה גזל אבא. או נותן על דרך זה לכתובת אשתו או לקופת הצדקה. ובכולן צריך שיודיע שזה גזל אביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין לו.</b> מה יאכל. לוה ואוכל. ובעלי חוב באים ונפרעים מן הירושה את חלקו. ולא חשיבא הנאה מה שפורע חובו באותם מעות, דהא תנן בנדרים [דף ל״ג] המודר הנאה מחבירו פורע לו חובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר ואם אין לאיש גואל.</b> ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו. אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין:",
+                "<b>ומת.</b> הגזלן:",
+                "<b>הכסף ינתן לבניו.</b> של גזלן. שכבר זכה בהן ממיתת הגר, אלא דהשבה בעי למעבד כי היכי דתהוי ליה כפרה אשבועתיה, והשתא תו ליכא כפרה כיון דמית ליה:",
+                "<b>והאשם ירעה.</b> כדין אשם שמתו בעליו, דקיי״ל כל שבחטאת מתה באשם רועה:",
+                "<b>עד שיסתאב.</b> עד שיפול בו מום:",
+                "<b>ויפלו דמיו לנדבה.</b> לקיץ המזבח לקנות מהם עולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאנשי משמר ומת.</b> קודם שהביא קרבן. אין יורשי הגזלן יכולים להוציא מיד הכהנים מאחר שזכו בהן כבר:",
+                "<b>ליהויריב.</b> היא משמרה ראשונה של עשרים וארבע משמרות כהונה שבמקדש. ושל ידעיה אחריה:",
+                "<b>נתן.</b> הגזלן את הכסף ליהויריב במשמרתו. ואחר כך נתן האשם לידעיה במשמרתו, יצא. כדמפרש ואזיל, שהמביא גזלו עד שלא הביא קרבן אשמו, יצא. וזה המשמר זכה בשלו, וזה בשלו. אבל נתן אשם ליהויריב, שהביא אשמו תחלה, ואח״כ הביא גזלו ונתן למשמר שלאחריו, אם האשם קיים שלא הקריבוהו בני יהויריב, יקריבוהו בני ידעיה ויהא גזלו ואשמו לידעיה. ואם אין אשמו קיים, לא יצא באשם שנתן ליהויריב, כיון שלא נתן גזלו. ויחזור ויביא אשם אחר:",
+                "<b>נתן הקרן.</b> לכהנים:",
+                "<b>אין החומש מעכב.</b> מלהקריב את האשם. אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגוזל ומאכיל.</b> והניח לפניהם. או שהניח לפניהם הגזילה קיימת:",
+                "<b>פטורים מלשלם.</b> אם אכלוה אחר מיתת אביהם וליתא בעינה, פטורים מלשלם, דהא אינהו לא גזול מידי, ומטלטלי לא משעבדי לבעל חוב. ואם לא אכלוה והיא בעינה, חייבים להחזיר:",
+                "<b>ואם היה דבר שיש בו אחריות.</b> כלומר ואם הניח להם אביהם דבר שיש בו אחריות שהם קרקעות, חייבים לשלם אף על פי שאכלוה כבר. הכי מתרצה מתניתין בגמרא. ולענין פסק הלכה, הגוזל ומאכיל את בניו, בין שאכלו לפני יאוש בין שאכלו לאחר יאוש, חייבים לשלם מממון שהניח להם אביהם, בין מנכסים שיש להם אחריות בין מנכסים שאין להם אחריות, דהאידנא מטלטלי משתעבדי לבעל חוב. ואם לא הניח הגזלן כלום, אם אכלו הבנים הגזילה לפני יאוש, חייבים לשלם משלהם. ואם לאחר יאוש אכלו, אין חייבים לשלם משלהם אא״כ הניח להם אביהם:",
+                "<b>אין פורטין.</b> אין מחליפים סלעים בפרוטות:",
+                "<b>מתיבת המוכסין.</b> ליטול פרוטות מתיבתן שנותנים בה מעות המכס:",
+                "<b>ולא מכיס של גבאים.</b> גבאי המלך שגובה כסף גולגולת וארנונא. לפי שהן של גזל. ודוקא במוכס נכרי או מוכס ישראל שאין לו קצבה, שלוקח כמו שהוא רוצה. אבל מוכס ישראל שהעמידו אפילו מלך נכרי ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות, אינו בחזקת גזלן ופורטין מתיבתו. ולא עוד אלא שאסור להבריח מן המכס שלו, דדינא דמלכותא דינא:",
+                "<b>מתוך ביתו.</b> של מוכס שהוא בחזקת גזלן:",
+                "<b>או מן השוק.</b> אם יש לו מעות בביתו או בשוק שאינם בתיבת המכס. ואם חייב אדם פרוטות למוכס בחצי דינר ואין לו פרוטות. נותן לו דינר כסף ומקבל ממנו פרוטות בשוה חציו ואע״פ שנותן לו מתיבת המכס, מפני שהוא כמציל מידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו.</b> דמסתמא נתיאשו הבעלים מיד, וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות:",
+                "<b>אם נתיאשו הבעלים.</b> דשמעינהו דאייאש, דאמרי ווי לחסרון כיס. אבל סתמא לא. ורישא דנטלו לסטים את כסותו דמשמע דמסתמא מתייאשו, מיירי בלסטים ישראל, דכיון דדייני ישראל אמרי הבא עדים הבא ראיה, מכי נטלו לו לסטים מייאש. וסיפא בלסטים נכרים, שדייני נכרים דנין בגאוה ובזרוע ובאומדן דעת בלא עדים ולא ראיה, והנגזל מהם לא מייאש. ומשום הכי אי שמעינהו דאייאוש אין, אבל סתמא לא:",
+                "<b>נחיל של דבורים.</b> קיבוץ שנקבצים עם המלך שלהם:",
+                "<b>לא יקוץ את שוכו.</b> נתישבו דבורים [שלו] על שוכת חבירו, וירא ליטלן אחד אחד שלא יברחו, לא יקוץ את השוכה כולה ואפילו על מנת ליתן את הדמים:",
+                "<b>רבי ישמעאל כו׳</b> ואין הלכה כר׳ ישמעאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכיר כליו וספריו וכו׳</b> מתניתין באדם שאינו עשוי למכור כליו, דכיון דיצא לו שם גניבה בעיר. ואיכא סהדי שאלו הכלים והספרים שלו היו, לא חיישינן דלמא איהו זבנינהו:",
+                "<b>ישבע לוקח כמה נתן ויטול.</b> ויחזיר לו כליו. ולפני יאוש קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא שכרו.</b> שכר כלי ושכר פעולה:",
+                "<b>שטף נהר חמורו.</b> צריכא למיתני תרי בבי דמתניתין. דאי תנא רישא הוה אמינא התם הוא דכי פירש יהיב ליה דמי כולה משום דבידים קא פסיד, ששפך את יינו בידים בשבילו, אבל סיפא דממילא, אימא אין לו אלא שכרו, ואי אשמועינן סיפא, הכא הוא דבסתמא אין לו אלא שכרו משום דממילא, אבל התם דבידים, אימא אפילו בסתמא יהי�� ליה דמי כולה. צריכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטלוה מסיקין.</b> אנסים גזלוה מן הגזלן. תרגום צלצל, סקאה. שהארבה גזלן הוא, שאוכל בשדות אחרים:",
+                "<b>אם מכת מדינה היא.</b> שאנסו קרקע של אחרים עם זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לצאת במדבר.</b> לא שיאמר לו בפירוש על מנת שתצא במדבר ותפרעני, דהא מלתא דפשיטא היא. אלא כגון שאמר לו חבירו להוי האי פקדון גבך. דאנא למדבר נפיקנא. ואמר ליה אידך ואנא נמי למדבר בעינא למיפק, והשתא אי בעי לאהדורינהו במדבר מהדר להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לחבירו גזלתיך וכו׳</b> וכגון שחבירו טוענו ברי גזלתני, והוא אומר אמת, גזלתיך אבל איני יודע אם החזרתי לך, חייב לשלם. אבל אם חבירו טוען שמא גזלתני או הלויתיך, והוא אומר אמת גזלתיך או הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך, פטור מדיני אדם. ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם לו:",
+                "<b>איני יודע אם גזלתיך וכו׳ פטור מלשלם.</b> ומיהו ישבע שאינו יודע שחייב לו, דלא עדיף שמא מברי, דהא אי נמי הוה טעין ליה אין לך בידי כלום, הוה משבעינן ליה שבועת היסת:ל"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב באחריותו.</b> דמכי גנבה קם ליה ברשותיה, והשבה דעבד לאו השבה היא:",
+                "<b>ואם לא ידעו בו וכו׳</b> מתניתין הכי מתרצא, חייב באחריותו בין מנו בין לא מנו. אימתי בזמן שלא ידעו בו הבעלים בגניבתו ובחזרתו. אבל ידעו הבעלים בגנבתו ומנו את הצאן והיא שלימה, פטור מלשלם. והכי פירושה, מת או נגנב הטלה לאחר שהחזירו הגנב, חייב באחריותו, בין שמנו הבעלים הצאן והיא שלימה בין שלא מנו הצאן. אימתי בזמן שלא ידעו הבעלים בגניבת הטלה, שכל צאן שהיא רגילה לצאת חוץ, צריך ליזהר בה ביותר, וזו הואיל ולא ידעו הבעלים בגניבתה ושהיתה למודה לצאת ולא נזהרו בה, חייב הגנב לשלם, שבגרמתו נאבדה הצאן. אבל אם ידעו הבעלים בגניבת הטלה, ואח״כ מנו הצאן ונמצאת שלימה שהוחזר הטלה הגנוב, א״כ כבר ידעו שיש צאן אחת שלמודה לצאת חוץ, והיה להם להזהר בה, ואם לא נזהרו אינהו דאפסוד, ופטור הגנב מלשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לוקחין מן הרועים.</b> דאיכא למימר שמא גנבו מצאנו של בעל הבית המסור להם:",
+                "<b>צמר ביהודה ופשתן בגליל.</b> מלאכת הנשים היא, והן עצמן עושות ומוכרות. ולדעת בעליהן הוא:",
+                "<b>ועגלים הרועים בשרון.</b> שם מקום שמגדלין בו עגלים. ושלהן הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכין שהכובס מוציא.</b> מלבן הצמר מוציא מן הצמר דבר מועט ע״י שטיפה:",
+                "<b>הרי אלו שלו.</b> שאין הבעל [בית] מקפיד. ואם הקפיד לא הוי קפידא:",
+                "<b>ושהסורק מוציא.</b> הסורק את הצמר והמנפצו, מה שמוציא הוי דבר חשוב ורגילים להקפיד:",
+                "<b>הכובס נוטל שלשה חוטים.</b> דרך בגדי צמר להניח בסוף אריגתן ג׳ חוטין ממין אחר. והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומיפהו. ואם חוטין שחורין הם ארוגים בבגד לבן, רשאי הכובס ליטול הכל, לפי שהשחור בלבן מגנה אותו ביותר:",
+                "<b>החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו.</b> שהוא כמלוא אורך המחט:",
+                "<b>ומטלית שהיא שלש על שלש.</b> גרסינן. חייט שהשוה את תפירתו וקוצע ממנה מטלית קטנה שלש אצבעות על שלש אצבעות, חייב להחזיר לבעל הבגד:",
+                "<b>מעצד.</b> כלי שמחליק בו הנגר את פני הלוח. ושפאין שהוא מוציא דקין הן:",
+                "<b>כשיל.</b> קרדום. ומפיל שפאין גסין:",
+                "<b>אצל בעל הבית.</b> כשכיר יום:",
+                "<b>אף הנסורת.</b> דק דק היוצא מתחת המקדח שהם דקים מאד. של בעל הבית:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Kamma/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,528 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Bava Kamma",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Bava_Kamma",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה אבות נזיקין.</b> משום דאיכא לכל חד מינייהו תולדות, קרי להו אבות:",
+                "<b>השור.</b> הוא הרגל, דהיינו מה שהבהמה מזקת ברגליה דרך הלוכה כדכתיב (שמות כ״ב:ד׳) ושלח את בעירה. ותניא ושלח זה הרגל וכן הוא אומר (ישעיהו ל״ב:כ׳) משלחי רגל השור והחמור. ותולדה דרגל היא כשהזיקה בגופה דרך הלוכה, או בשערה דרך הלוכה שנדבקו כלים בשערה וגררתן ושברתן. או בשליף שעליה, והוא משאוי שבאמתחות ובמרצופין שעליה. או בזוג שבצוארה:",
+                "<b>והבור.</b> הפותח בור ברשות הרבים ונפל שמה שור או חמור ומת אם הבור עמוק עשרה טפחים, או הוזק אם הוא פחות מי׳ טפחים. דכתיב (שמות כ״א:ל״ג) כי יפתח איש בור וגו׳. ותולדה דבור, כגון כיחו וניעו לאחר שנחו ברה״ר והזיקו:",
+                "<b>והמבעה.</b> זה השן, שאכלה בהמתו בשדה חבירו כדכתיב (שם כב) וביער בשדה אחר. ונקרא השן מבעה מפני שהוא פעמים מכוסה פעמים מגולה, מלשון נבעו מצפוניו (עובדיה א׳:ו׳) דמתרגמינן אגליין מטמרוהי. ותולדה דשן היא, כשנתחככה בכותל להנאתה כדרך הבהמות שמתחככות ושברה את הכותל, או טנפה פירות כשנתחככה בהן להנאתה:",
+                "<b>וההבער.</b> זו הדליקה שיצאה והזיקה כדכתיב (שמות כ״ב:ה׳) כי תצא אש וגו׳ ונאכל גדיש או הקמה או השדה. ותולדה דאש, אבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו, דומיא דאש שהרוח מוליכה. והא דלא חשיב תנא דידן קרן בכלל אבות נזיקין, משום דלא מיירי אלא בנזיקין שהם מועדים מתחלתן כלומר שמשלמין נזק שלם מתחלתן, אבל בתמין ואחר כך מועדים לא קא מיירי:",
+                "<b>לא הרי השור כהרי המבעה.</b> כלומר, אי כתב רחמנא שור לא נפיק מבעה מיניה. דהוה אמינא רגל דהזיקה מצוי חייביה רחמנא, שן דאין הזיקה מצוי לא חייביה רחמנא. ואי כתב רחמנא שן, הוה אמינא שן דיש הנאה להזיקה חייב, רגל דאין הנאה להזיקה אינו חייב. ואי כתב רחמנא שן ורגל ולא כתב אש, הוה אמינא שן ורגל שיש בהן רוח חיים כלומר, שבאים מכח בעלי חיים, חייב, אבל אש שאין בה רוח חיים לא לחייב. ואם נכתבו שלשתן ולא כתב רחמנא בור, הוה אמינא הני לחייבו שדרכן לילך ולהזיק, אבל בור שאין דרכו לילך ולהזיק לא לחייב עליה. משום הכי איצטריכו כולהו. ובגמרא מסיק, דאי כתב בור וחד מהנך אתו כולהו שאר, לבד מקרן, בהצד השוה שבהן שדרכן להזיק. ולא הוצרכו כולן אלא מפני שהן חלוקים בהלכותיהן, שיש בזה מה שאין בזה. שן ורגל פטורים ברשות הרבים, מה שאין כן בבור ואש. בור פטר ביה קרא אדם וכלים דכתיב (שמות כ״א:ל״ג) ונפל שמה שור או חמור, דדרשינן שור ולא אדם, חמור ולא כלים, מה שאין כן בשאר אבות נזיקים. אש פטר בו את הטמון, שאם היו בגדים טמונים בגדיש פטור המבעיר, דכתיב (שם כב) או הקמה מה קמה בגלוי אף כל בגלוי. ובשאר אבות נזיקים לא פטר את הטמון:",
+                "<b>הצד השוה שבהן ובו׳</b> אף אני אביא כל שדרכו להזיק ושמירתו עליך, שאם הזיק נתחייב המזיק לשלם תשלומי הנזק שהזיק:",
+                "<b>במיטב הארץ.</b> מעידית שבנכסיו, מן המשובח שבהם, אם בא ליתן לו קרקע בתשלומי נזקו. דכתיב (שם) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. אבל אם בא ליתן לו מטלטלין קיי״ל כל מילי מיטב הוא, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי, ויהיב ליה כל מאי דבעי ואפילו סובין. והני מילי לנזקין. אבל לבעל חוב אי אית ליה זוזי מחייבינן ליה למיתן זוזי, ואי לית ליה זוזי יהיב ליה מטלטלי מאי דבעי, ואי מגבי ליה ארעא יהיב ליה בבינונית. ושכיר, אפילו לית ליה זוזי למשכיר לא מצי יהיב ליה באגריה אלא זוזי, ומחייבינן ליה לזבוני מנכסיה עד דמשכח זוזי ויהיב ליה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>כל שחבתי בשמירתו וכו׳</b> כל דבר שנתחייבתי לשמרו:",
+                "<b>הכשרתי את נזקו.</b> אם לא שמרתיו כראוי והזיק, אני הוא שהכשרתי וזמנתי אותו היזק, ואני חייב עליו. כגון המוסר שורו לחרש שוטה וקטן חייב, שעליו היה מוטל שמירת שורו והרי לא שמרו כראוי לו:",
+                "<b>הכשרתי במקצת נזקו וכו׳</b> ואם תקנתי וזמנתי מקצת הנזק אף על פי שלא זמנתי ותקנתי את כולו, נתחייבתי עליו כאילו זמנתיו כולו. בגון החופר בור תשעה ברה״ר ובא אחר והשלימו לעשרה, ונפל שמה שור או חמור ומת, האחרון חייב. אע״פ שלא תקן אלא מקצת הנזק, כאילו עשה כל הנזק, כיון דבתשעה ליכא מיתה:",
+                "<b>נכסים שאין בהם מעילה.</b> ועל איזה נכסים אני חייב לשלם אם הזקתי, על נכסים שאין בהם מעילה. כגון נכסים שאינן הקדש. שאם הזקתי נכסים של הקדש איני חייב לשלם, דכתיב שור רעהו ולא שור של הקדש. והוא הדין לכל שאר נזקים:",
+                "<b>נכסים שהם של בני ברית.</b> שאם הזיק נכסים של נכרי, פטור:",
+                "<b>נכסים המיוחדים.</b> שיש להם בעלים מיוחדים, שאם הזיק נכסים של הפקר, פטור:",
+                "<b>חוץ מרשות המיוחדת למזיק.</b> בכל מקום שהזיקו נכסיו את נכסי חבירו חייב המזיק, חוץ מרשות המיוחדת למזיק. שאם נכנס שור ניזק ברשות המזיק והזיקו שור המזיק, פטור, דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי. ודוקא בשהזיקו נכסיו, אבל המזיק עצמו שחבל בחברו, אף על פי שהוא עומד ברשותו, חייב, דאמר ליה הנחבל נהי דאית לך רשותא לאפוקי, לאזוקי לית לך רשותא:",
+                "<b>ורשות הניזק והמזיק.</b> ורשות המיוחדת לניזק ולמזיק, כגון חצר של שניהם, והזיק שורו של אחד מהם באותה חצר בשן ורגל, פטור. והוא שתהיה אותה חצר מיוחדת לשוורים גם בן. אבל אם היתה מיוחדת לפירות ולא לשורים, והזיק בשן ורגל, חייב. ואם הזיק בקרן, בכל ענין חייב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>שום כסף.</b> שום זה של נזקים לא יהא אלא בכסף. שיהו בית דין שמין כמה שוה הנזק וכך ישלם לו. ואם הזיקה פרתו של ראובן טליתו של שמעון שדרסה עליו ברשות הניזק ושברתו, ואח״ב אירע שנשברה רגלה של פרה זו של ראובן בטליתו של שמעון ברה״ר דהוי נמי בור ברה״ר, אין אומרים הואיל וזה הזיק וזה הזיק יצא הזיקו של זה בהזיקו של זה, אלא שמין שני הנזקים בדמים, ומי שהזיק לחבירו יותר, ישלם:",
+                "<b>ושוה כסף.</b> ובשבאים לשלם ההיזק מנכסי היתומים, לא יפרעו אלא מן הקרקעות שהם שוה כסף, ולא ממטלטלין שהם עצמם כסף. דכל מידי דמיטלטל חשוב כאילו הוא כסף, דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי: ",
+                "<b>בפני ב״ד.</b> והשומא והתשלומין של נזקים לא יהיו אלא בפני ב״ד מומחין ולא בפני ב״ד של הדיוטות: ",
+                "<b>ועל פי עדים בני חורין ובני ברית.</b> לאפוקי עבדים ונכרים שאינם כשרים לעדות של נזקין:",
+                "<b>והנשים בכלל הנזק.</b> בין שהזיקה היא את אחרים, בין שאחרים הזיקוה, דין האיש ודין האשה שוין בנזקין:",
+                "<b>והניזק והמזיק בתשלומין.</b> פעמים שהניזק שייך עם המזיק בתשלומין של ניזק. כגון אם פחתה הנבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, שפחת נבלה דניזק הוא, בין בתם בין במועד, ונמצא שאין המזיק משלם לו אפילו אותו חצי נזק שזכתה לו תור�� אם הוא תם. או נזק שלם אם הוא מועד, הרי שהניזק הוא מפסיד ושייך בתשלומין הללו עם המזיק:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה תמין.</b> שאינם רגילים להזיק, ואם הזיקו משלמין חצי נזק:",
+                "<b>וחמשה מועדין.</b> שהם רגילין להזיק, ומשלמין נזק שלם:",
+                "<b>לא ליגח.</b> בקרן:",
+                "<b>ולא ליגוף.</b> דחיפת כל הגוף. וכולהו הוו תולדה דקרן ומשלמין חצי נזק. הרי חמשה תמין:",
+                "<b>ושור המועד.</b> שלש פעמים ליגח או ליגוף או לרבוץ או לבעוט או לישוך. הרי הן חמשה מועדים לשלם נזק שלם. ולגבי מועד חשיב להו חד:",
+                "<b>ושור המזיק ברשות הניזק.</b> אפילו קרן תמה. הוי מועד לשלם נזק שלם. ומתניתין אתיא כמאן דאמר משונה קרן בחצר הניזק שמשלמת נזק שלם ואפילו היא תמה. ואין כן הלכה:",
+                "<b>והאדם.</b> הוי מועד מתחלתו נמי, ומשלם נזק שלם אם הזיק:",
+                "<b>הזאב והארי וכו׳</b> מועדים מתחלתן. והא דלא חשיב להו בכלל חמשה מועדים דלעיל וליהוו אחד עשר מועדים, משום דהני לא שכיחי בישוב:",
+                "<b>ברדלס.</b> חיה שקורין לה בערבי אלצב״ע:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר וכו׳</b> ואין הלכה כר׳ אליעזר:",
+                "<b>מן העליה.</b> מעידית שבנכסיו. ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק. דבמועד כתיב (שמות כ״א) ישלם שור תחת השור, ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד הרגל מועדת.</b> כלומר, באיזה דבר הרגל מועדת. ומשני, לשבר בדרך הילוכה. בכך היא מועדת שמשברת כלים דרך הלוכה:",
+                "<b>הבהמה מועדת.</b> רישא תנא אבות, רגל ממש, שדרסה ברגליה. וסיפא תנא תולדות, שבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה:",
+                "<b>היתה מבעטת.</b> שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא:",
+                "<b>או שהיו צרורות מנתזין.</b> אע״ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא, אע״פ כן חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירא לה. וברשות הניזק קאמר, דברה״ר פטור, דצרורות תולדה דרגל נינהו לפטרם ברה״ר:",
+                "<b>ונפל על כלי אחר.</b> ראשון נזקי רגל הן ומשלמת נזק שלם. והאחרון על ידי צרורות נשבר, הלכך חצי נזק:",
+                "<b>דליל קשור ברגלו.</b> כל דבר הנקשר ברגל התרנגולת קרוי דליל. ואית דגרסי דלי:",
+                "<b>מהדס.</b> מרקד. ואית דמפרשי, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים:",
+                "<b>משלם חצי נזק.</b> דדליל היינו צרורות, דבאותו דליל אדיינהו לצרורות על הכלים. והידוס נמי כגון שהתיז ואותן צרורות שברו הכלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד השן מועדת.</b> באיזה דבר היא מועדת. ומשני, לאכול את הראוי לה:",
+                "<b>משלם חצי נזק.</b> דמשונה הוא:",
+                "<b>בד״א וכו׳</b> אאכלה פירות או ירקות קאי, דברה״ר פטור דבעינן וביער בשדה אחר. אבל אכלה כסות וכלים אפילו ברשות הרבים חייב חצי נזק, דעבדי אנשי דמנחי כסות וכלים ברה״ר לפי שעה, והוי קרן ברשות הרבים וחייב:",
+                "<b>משלם מה שנהנית.</b> לאו תשלומין מעלייתא, אלא אם אכלה דבר שדמיו יקרים רואים אותו כאילו הן שעורים, ואינו משלם אלא דמי שעורים בזול, שהוא שליש פחות ממה שהם נמכרים בשוק. ואם אכלה דבר שדמיו פחותים מן השעורים, משלם דמי אותו דבר שאכלה בזול. ואם אכלה דבר שהזיק לה, כגון שאכלה חטים, הואיל ולא נהנית פטור:",
+                "<b>מצדי הרחבה משלם מה שהזיקה.</b> אם הלכה ועמדה בצדי הרחבה במקום שאין דרך שוורים ללכת שם, לאו כרה״ר דמי, ומשלמת מה שהזיקה: "
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהן מועדין.</b> לקפוץ. וברשות הניזק קאמר, דתולדה דרגל היא:",
+                "<b>חררה.</b> עוגה שנאפית על גבי גחלים:",
+                "<b>על החררה משלם נזק שלם.</b> דהוי שן ברשות הניזק:",
+                "<b>ועל הגדיש משלם חצי נזק.</b> דהוי כמו צרורות, דהלכתא גמירי לה שמשלם חצי נזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>משיחזור בו שלשה ימים.</b> שרואה שוורים ואינו נוגח, חוזר לתמותו:",
+                "<b>שלשה פעמים.</b> ואפילו ביום אחד. ואין הלכה כרבי [מאיר]. דלא הוי מועד עד שיעידו בו שלשה ימים:",
+                "<b>ממשמשים בו.</b> מושכים אותו ומשחקים בו ואינו נוגח. ובהא הלכה [כר״מ] שאין שור מועד חוזר לתמותו עד שיהו תינוקות משחקים בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגח נגף וכו׳</b> כולן תולדות קרן הן:",
+                "<b>דיו לבא מן הדין להיות כנדון.</b> קרן ברשות הניזק שאתה מביא מדין קרן ברה״ר. דקאמרת קרן שהחמיר עליה ברה״ר אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק. דיו להיות כנדון, כקרן ברה״ר, ולא יהיה חייב ברשות הניזק אלא חצי נזק כמו שהוא חייב ברה״ר:",
+                "<b>אני לא אדון קרן מקרן.</b> כדאמרן לעיל, אלא קרן מרגל. מקום שהחמיר עליו בשן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן:",
+                "<b>דיו לבא מן הדין.</b> דסוף סוף אי לאו קרן ברשות הרבים לא משכחת צד קל וחומר. ורבי טרפון אע״ג דבעלמא אית ליה דיו, דמדאורייתא הוא, דכתיב (במדבר י״ב:י״ד) הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י״ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, הלכך תסגר שבעת ימים ותו לא. מ״מ הכא לית ליה דיו, דסבירא ליה לר׳ טרפון דכי אמרינן דיו היכא דלא מפריך קל וחומר, כגון התם דשבעת ימים דשכינה לא כתיבי, אתא קל וחומר אייתי ארביסר, אתא דיו אפיק שבעה, ואוקי שבעה, אשתכח דאהני קל וחומר להני שבעה דאוקימנא ולא אפריך לגמרי. אבל הכא חצי נזק כתיב בין ברה״ר בין בחצר הניזק, ואתא קל וחומר ואייתי חצי נזק אחרינא ונעשה נזק שלם, אי דרשת דיו ותוקמיה אחצי נזק כדמעיקרא, אפריך ליה קל וחומר ולא אהני ולא מידי. ורבנן סברי דאפילו היכא דמפריך קל וחומר אמרינן דיו. והלכה כחכמים: "
+            ],
+            [
+                "<b>בין ער בין ישן.</b> אם היה ישן ובא אחר וישן בצדו, והזיק שני לראשון, חייב. ואם הזיק ראשון לשני, פטור. ואם שכבו יחד, כל אחד מהם שהזיק את חברו חייב. לפי ששניהם מועדים זה לזה:",
+                "<b>סימא את עין חברו.</b> אפילו בשוגג חייב בנזק. אבל לא בארבעה דברים, דלא מחייב בארבעה דברים אלא מזיד, או קרוב למזיד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המניח את הכד וכו׳ ושברה פטור.</b> לפי שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים:",
+                "<b>ואם הוזק בה בעל החבית חייב.</b> ואפילו הפקירה, שכל המפקיר נזקיו שלא היה לו רשות מתחלה לעשותן, כאילו לא הפקירן:",
+                "<b>או שלקה בחרסיה חייב.</b> דסבר נתקל פושע הוא ולאו אונס הוא, ולכך חייב:",
+                "<b>במתכוין חייב.</b> אם נתכוין לזכות בחרסיה ובמים אחר שנשברה כדו, חייב בהזיקן, דהוי ליה בורו שהזיק. ואם לא נתכוין לזכות בהן, הואיל ועיקרו אנוס הוא, דסבר נתקל לאו פושע הוא, הרי החרסים והמים הפקר לאחר שנאנס, ולפיכך פטור. והלכה כר׳ יהודה דנתקל לאו פושע הוא. ומאחר דאנוס הוא ולא נתכוין לזכות בחרסים ובמים, הוי כאילו לא היו מעולם שלו ופטור על נזקיהם:"
+            ],
+            [
+                "<b>השופך מים ברה״ר.</b> אע״ג דברשות קעביד, כגון בימות הגשמים שמותר לשפוך מים ברה״ר אפילו הכי אם הוזק בהן אחר, חיי�� בנזקו:",
+                "<b>המצניע את הקוץ ובו׳</b> וכגון שהצניען ברה״ר. וכן הגודר גדרו בקוצים והפריחן לרה״ר. אבל המצמצם בתוך שלו והוזק בהן אחר, פטור. שאין דרך בני אדם להתחכך בכתלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לזבלים.</b> שירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים:",
+                "<b>כל הקודם בהן זכה.</b> דקנסינהו רבנן:",
+                "<b>כל המקלקלים ברה״ר.</b> ואפילו עושים ברשות, כגון בשעת הוצאת זבלים. אם הזיקו חייבים:",
+                "<b>ההופך את הגלל.</b> צואת בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הראשון חייב בנזקי שני.</b> וכגון שהיה יכול לעמוד ולא עמד, דפושע הוא. אבל לא היה יכול לעמוד, פטור, דהא קיימא לן נתקל לאו פושע הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה בעל קורה ראשון וכו׳ פטור.</b> שזה מהלך כדרכו וזה מיהר ללכת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד רץ ואחד מהלך וכו׳</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות וימים טובים, או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה, שניהם פטורים. דבערבי שבתות וימים טובים מי שרץ רץ ברשות, שהולך לדבר מצוה להכין לצרכי שבת. ויו״ט, ומשום הכי פטור. ובשאר ימות השנה כששניהם רצים, הואיל ושניהם משנים, שניהם פטורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>המבקע.</b> עצים:",
+                "<b>והזיק ברשות היחיד.</b> של אחרים:",
+                "<b>ברשות היחיד.</b> שלו:",
+                "<b>והזיק ברשות היחיד אחר.</b> של אחרים:",
+                "<b>חייב.</b> ואע״ג דברשותיה קעביד ולא שכיחי רבים שם דנימא הוה ליה לעיוני, אפילו הכי חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>במותר חצי נזק.</b> שמין מה הזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם מי שהזיק יותר, את החצי:",
+                "<b>מועד בתם משלם במותר.</b> כלומר אם הוא הזיק את התם יותר ממה שהזיקו תם:",
+                "<b>אדם בתם משלם במותר נזק שלם.</b> דאדם מועד לעולם:",
+                "<b>ותם באדם משלם במותר חצי נזק.</b> דכתיב (שמות כ״א:ל״א) או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו, כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם, מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם, אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם:",
+                "<b>ר״ע אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם.</b> דדריש כמשפט הזה, לדינא דסליק האי קרא מיניה, דבשור מועד מיירי. והכי קאמר קרא, כמשפט הזה של שור מועד שמשלם נזק שלם. יעשה לו לכל שור שנגח את האדם ואפילו הוא שור תם. ואין הלכה כר״ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>וכן הלכה.</b> ודאי כן הלכה דמנה נותן לו דהיינו חצי נזק. אבל אין זה שור האמור בתורה, דקיימת ומכרו את השור החי וגו׳. ופלוגתא דר״מ ורבי יהודה הוא בשבח נבלה, כגון שבשעת מיתה לא היתה שוה כלום ונתייקרה אחר כך והיא שוה להאכילה לכלבים או למכרה לנכרי, ר״מ סבר שבח נבלה דניזק הוי, ולא שקיל בה מזיק כלום אלא נותן לו חצי נזקו, והיינו דקאמר ר״מ על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו, כלומר, שצריך ליתן לו דמי חצי נזקו מדמי שור החי ואינו מנכה לו כלום בעבור השבח שהשביחה הנבלה. ור׳ יהודה סבר דחצי שבח נבלה דמזיק הוי, וכשבא מזיק לשלם לניזק דמי חצי נזקו, מנכה לו חצי שבח שהשביחה הנבלה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין, והיינו דקאמר ר׳ יהודה לרבי מאיר קיימת ומכרו את השור החי ולא קיימת וגם את המת יחצון, שצריך לחלק השבח שהשביח המת ושקל ליה מזיק פלגא. והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שורו שבייש פטור.</b> דכתיב איש בעמיתו, ולא שור בעמיתו. אי נמי, אין המבייש חייב אלא כשמבייש בכונה, ושור לאו מכוין לבייש הוא:",
+                "<b>שורו שסימא את עין עבדו פטור.</b> ואין העבד יוצא בן חורין על ידו:",
+                "<b>והוא שסימא את עין עבדו חייב.</b> שנאמר (שמות כ״א) לחפשי ישלחנו:",
+                "<b>שורו שחבל באביו ובאמו חייב.</b> בתשלומי נזק:",
+                "<b>והוא שחבל באביו ובאמו פטור.</b> מן התשלומין. שאין אדם מת ומשלם:",
+                "<b>שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב.</b> חצי נזק. דמשונה הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>בסלע לקה.</b> מתחכך היה בסלע ולקה:",
+                "<b>היו שנים רודפין אחר אחד.</b> שני שוורים של שני בני אדם רודפים אחר שור של אדם אחד:",
+                "<b>שניהם פטורים.</b> דתרוייהו מדחו ליה:",
+                "<b>שניהם חייבים.</b> בגמרא מפרש למתניתין כגון ששניהם תמין, שאין התם משלם אלא מגופו. וכי איתנהו לתרוייהו קמן משתלם הניזק חצי נזקו מבין שניהם, אבל ליתנהו לתרוייהו מצי אמר ליה זיל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך:",
+                "<b>גדול הזיק.</b> ויש בגופו שוה חצי נזק:",
+                "<b>קטן הזיק.</b> ודמי הקטן תקח, ומותר חצי נזקך תפסיד:",
+                "<b>קטן הזיק את הגדול.</b> ואע״פ שחצי נזקו של גדול מרובה, לא תקח אלא קטן שלי. וחצי נזקו של קטן שלך, קח מן הגדול. וכל הנך המוציא מחבירו עליו הראיה דתנינן במתניתין, אם לא הביא ראיה אין לו כלום ואפילו דמי תם, ואפילו קטן שהודה לו אין לו, שהטוען את חברו חטין והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורים. ואי תפס הניזק שיעור מה שהודה לו המזיק, לא מפקינן מיניה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שור שנגח ד׳ וה׳</b> ובכולם היה תם דמשתלם מגופו:",
+                "<b>ישלם.</b> חצי נזק לאחרון תחלה. בגמרא מוקי למתניתין כגון שתפסו ניזק לשור המזיק לגבות ממנו ונעשה עליו שומר שכר. וכשיצא מתחת ידו והזיק, הניזק הראשון חייב בנזקיו, לפיכך האחרון משתלם חצי נזקו משלם:",
+                "<b>ואם יש בו מותר יחזיר לשלפניו.</b> הכי קאמר, אם יש בו מותר בנזקיו, יחזיר לשלפניו. כגון שחצי נזקו של הראשון היה מנה, וחצי נזק האחרון היה חמשים, והשור שוה מאתים. מתחלה כשנגח שור זה שורו של הניזק הראשון שחצי נזקו מנה, היה לניזק בשור זה מנה, ולבעלים מנה. וכשתפסו הניזק ונגח תחת ידו, אין לבעלים להפסיד מנה שהיה להם בו, שהרי לא היתה שמירתו עליהן אלא על הניזק שתפסו. וכשהזיק לשני והיה חצי נזקו חמשים, איבד הניזק הראשון מן המנה שלו חמשים ונותן לזה הניזק השני, והמותר עד המנה חוזר לו. והבעלים נוטלים המנה שלהם:",
+                "<b>רבי שמעון אומר וכו׳</b> רבי שמעון סבר שותפי נינהו הבעלים והניזק בשור המזיק, ושניהם מתחייבים בנזקיו. כיצד, שור שוה מאתים שנגח וכו׳:",
+                "<b>ושלפניו.</b> זהו ניזק ראשון. נוטל חמישים זוז, והבעלים חמשים זוז. דיש לניזק ראשון בו החצי, הלכך משלם חצי תשלומי נזקו:",
+                "<b>חזר ונגח שור שוה מאתים.</b> האחרון נוטל מנה החצי מכל מה שהוא, דמגופו משתלם. ונמצא אותו שלפניו שהיה החצי שלו, משלם מחלקו חצי מנה שנוטל האחרון:",
+                "<b>ושנים הראשונים.</b> ניזק ראשון והבעלים שהיה להם לכל אחד רביע, משלמין כל אחד רביעית של נזקו:",
+                "<b>דינר זהב.</b> שהם עשרים וחמשה דינרים של כסף:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד לקטנים.</b> לעגלים:",
+                "<b>אמרו לפני ר׳ יהודה.</b> שאלו תלמידיו ממנו:",
+                "<b>מועד לשבתות.</b> מפני שהוא בטל ממלאכה ודעתו זחה עליו. אי נמ��, לפי שרואה בני אדם במלבושים נאים של שבת, חשובים בעיניו נכרים ואינו מכירם:",
+                "<b>ואינו מועד לחול.</b> מה דינו:",
+                "<b>משיחזור בו שלשה ימי שבתות.</b> לאחר שהועד לשבתות העבירו לפניו שוורים בשלש שבתות ולא נגח, חזר לתמותו, ואם חזר ונגח אינו משלם אלא חצי נזק:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור של ישראל שנגח שור של נכרי פטור.</b> דכתיב (חבקוק ג׳) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שנצטוו בני נח, כיון שלא קיימו אותן, עמד והתיר ממונן. לישראל. ואומר (דברים ל״ג) הופיע מהר פארן, גילה ממונן של עובד כוכבים והתירן. מהר פארן, משעה שסיבב והחזיר את התורה על העובדי כוכבים ולא קבלוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור.</b> שאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו, דמטלטלי הוא, ואמרינן בפ״ק [דף י״ד] שוה כסף מלמד שאין ב״ד נזקקים אלא לנכסים שיש להן אחריות, ואוקימנא ביתמי:",
+                "<b>מעמידין להן אפוטרופוס וכו׳</b> אם הוחזקו נגחנים, מעמידין להם אפוטרופוס ולא לשלם חצי נזק אלא לשווייה מועד. דכי הדר נגח משלם מן העליה ויגבו הנזק מקרקע של יתומים:",
+                "<b>חוזר לתמותו.</b> דקסבר מועד שיצא מרשות בעליו ונכנס לרשות בעלים אחרים חוזר לתמותו. דרשות משונה משנה את דין התראתו:",
+                "<b>שור האצטדין.</b> שמיוחד לנגיחות, ומלמדין אותו לכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>מועד משלם כופר.</b> ואע״ג דבקמא דנגח קטלינן ליה, אשכחינן מועד, כגון שהרג שלשה נכרים. אי נמי, שהרג שלשה ישראלים טריפה. דאטריפה לא קטלינן ליה, דגברא קטילא קטיל. אי נמי, דקטיל וערק לאגמא לאחר שהעידו בו:",
+                "<b>וכן בבן וכן בבת.</b> תינוק ותינוקת. חייב עליהן סקילה וכופר כגדולים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהיה מתחכך בכותל וכו׳</b> פטור מן המיתה. ואם היה מועד, כגון שהיה מועד להתחכך בכתלים ולהפילם על בני אדם, ונתחכך בכותל להנאתו והפילו על האדם ומת, השור פטור מן המיתה, והבעלים משלמים את הכופר. השור פטור מן המיתה, דכתיב (שמות כ״א:כ״ט) השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת הבעלים כך מיתת השור, מה בעלים אין חייבין אם הרגו את הנפש עד שיהרגו בכוונה, כך השור אינו חייב עד שיהרוג בכוונה. והבעלים משלמים את הכופר, דכתיב אם כופר, שהיה יכול לכתוב כופר יושת עליו, מאי אם כופר, לרבות ההורג שלא בכוונה לחיוב כופר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור היתומים.</b> שאין להם אפוטרופוס:",
+                "<b>ושור האפוטרופוס.</b> השור של יתומים, הוא אלא שעל האפוטרופוס לשמרו:",
+                "<b>הרי אלו חייבין.</b> דשבעה שור כתובים בפרשה בנוגח אדם. חד לגופיה, וששה לששה שוורים הללו: ",
+                "<b>רבי יהודה אומר שור הקדש שור הגר שמת ואין לו יורשים פטורים מן המיתה.</b> אפילו נגח ואח״כ הקדיש, נגח ואח״כ מת הגר, היה פוטר ר׳ יהודה. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם שחטו אסור.</b> באכילה. דכתיב (שמות כ״א:כ״ח) סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו, ממשמע שנאמר סקול יסקל השור איני יודע שהיא נבלה ונבילה אסורה באכילה, ומה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו, אלא לומר לך שאם קדם ושחטו לאחר שנגמר דינו אסור:",
+                "<b>הקדישו בעליו מוקדש.</b> ונפקא מינה דאי מתהני מיניה מעל:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונעל בפניו כראוי.</b> בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה. והיינו שמירה פחותה:",
+                "<b>ומועד פטור.</b> מצד העדאה שבו. אבל צד תמות במקומה עומדת. ומשלם חצי נזק כתם. דכתיב ולא ישמרנו גבי מועד. הא שמרו כל דהו פטור מצד העדאה:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר, אין לו שמירה למועד אלא סכין.</b> עד שישחטנו. ושלש מחלוקות בדבר. לר״מ בשמירה פחותה חייב ובמעולה פטור. ולרבי יהודה בשמירה פחותה נמי פטור מצד העדאה שבו. אבל חייב על צד תמות שבו. עד שישמרנו שמירה מעולה. ולר״א במעולה נמי חייב. והלכה כרבי יהודה. ומיהו לכתחלה מצוה, לשחוט שור המועד כדי לסלק ההיזק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שור שנגח את הפרה.</b> מעוברת:",
+                "<b>ונמצא עוברה בצדה.</b> מת:",
+                "<b>ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה.</b> ולא מת מחמת הנגיחה:",
+                "<b>אם משנגחה.</b> ומחמת הנגיחה הפילתו:",
+                "<b>ורביע נזק לולד.</b> דתם חייב חצי נזק, והאי ולד מוטל בספק הוא, וחולקין. ומתניתין סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה. והלכה כחכמים. ואפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא, המוציא מחבירו עליו הראיה:",
+                "<b>וכן פרה שנגחה את השור וכו׳ משלם חצי נזק מן הפרה.</b> אם נמצאת הפרה בדין תם שמשלם חצי נזק מגופו. ואם לא נמצאת הפרה, משלם רביע נזק מן הולד. שאם היה ידוע שקודם שילדה נגחה היה משלם כל חצי נזק מן הולד, שמעוברת שנגחה היא ועוברה נגחו. ואם לאחר שילדה נגחה לא היה משלם מן הולד כלום, שהרי הולד לא נגח ואין התם משלם אלא מגופו. עכשיו שהוא בספק, חולקים, ומן החצי נזק שיש לו לשלם משלם רביע נזק מן הולד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הוזקה בהם בעל הפירות חייב.</b> והני מילי שהוחלקה ונכשלה בהן. אבל אם אכלה מהן עד שמתה, בעל הפירות פטור, דהוה לה שלא תאכל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה אביו או בנו.</b> של בעל הבית בתובו. והוא הדין לשאר אנשים, אלא אורחא דמלתא נקט:",
+                "<b>משלם את הכופר.</b> וכגון שהיה מועד להפיל עצמו על בני אדם בבורות, והאידנא חזי ירקא בבור והפיל עצמו לבור לאכול ירקא והרג את האדם, שהשור פטור ממיתה הואיל והרג שלא בכוונה, והבעלים משלמין את הכופר, דאתרבי כופר אפילו שהרג שלא בכונה כדאמרינן לעיל:",
+                "<b>רבי אומר וכו׳</b> והלכה כרבי. הלכך אם הכניס שורו ברשות בעל הבית סתם ולא קיבל עליו לשמור, בעה״ב פטור דהא לא קבל עליה נטירותא. והמכניס נמי פטור, לפי שהכניס ברשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>שור שהיה מתכוין לחבירו וכו׳</b> איידי דבעי למיתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו, תנא רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו. דאפילו היה מתכוין לאשה. פטור השור מדמי ולדות, שאין חייב בדמי ולדות אלא אדם בלבד:",
+                "<b>אם כן משהאשה יולדת משבחת.</b> אם כן דכך שמין כדקאמרת, אשתכח דלא יהיב ליה מידי, שהרי משהאשה יולדת משבחת, שדמיה פחותין לימכר קודם שתלד שמסוכנת היא למות בצער הלידה:",
+                "<b>היתה שפחה ונשתחררה.</b> כלומר היתה משוחררת נשואה לגר או לעבד משוחרר, או גיורת נשואה לאחד מהן, ומת הבעל, פטור. דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשים, זכה, וזה קודם לזכות במה שבידו. והוא הדין נמי לישראלית הנשואה לגר ומת הגר, דפטור, דהא דמי ולדות לבעל. אלא משום דסתם משוחררת וגיורת נשואות לגר ולמשוחרר, להכי נקט שפחה וגיורת:"
+            ],
+            [
+                "<b>ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחרת.</b> אע״ג דאין כאן צד רה״ר, חייב. ובלבד אם הפקיר רשותו אותה שפי הבור לתוכה:",
+                "<b>אחד החופר בור.</b> הוא עשוי עגול:",
+                "<b>שיח.</b> ארוך וקצר:",
+                "<b>מערה.</b> מרובעת ומבוסה בקירוי, אלא שיש לה פה:",
+                "<b>חריצין.</b> רחבים ומרובעים כמערה, אלא שאינן מקורין:",
+                "<b>נעיצין.</b> קצרין מלמטה ורחבים מלמעלה:",
+                "<b>מה בור שיש בו כדי להמית י׳ טפחים.</b> דסתם בור הוא גבוה עשרה טפחים:"
+            ],
+            [
+                "<b>השני חייב.</b> והוא שמסר לו ראשון לשני כשהלך כסוי הבור לכסותו ולא כסהו השני:",
+                "<b>כסהו כראוי ונפל לתוכו.</b> כגון שהתליע הכסוי:",
+                "<b>נפל לפניו מקול הכריה חייב.</b> שהיה חופר בבור ושמע השור קול פטיש ונבעת ונפל בבור ומת, חייב. ואף על גב דכיון דמשום גרמא דקול הכריה נפל הוה לן למימר דאסתלק חיובא דבור מיניה ורמיא אפשיעותא דקול הכריה וההוא גרמא בעלמא ופטור, אפילו הכי חייב הואיל ובתוך הבור נמצא הנזק:",
+                "<b>לאחריו מקול הכריה פטור.</b> אם נכשל השור מקול הכריה על שפת הבור ונפל לאחריו חוץ לבור ומת, פטור. שהרי לא נמצא הנזק בבור, וקול הכרייה גרמא בעלמא הוא ופטור:",
+                "<b>ונשתברו, ונתקרעו.</b> בכלי שור שייך שבירה, העול והמחרישה. בכלי חמור שייך קריעה, חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו:",
+                "<b>ופטור על הכלים.</b> דכתיב (שמות כ״א:ל״ג) ונפל שמה שור או חמור, שור ולא אדם, חמור ולא כלים:",
+                "<b>שור חרש שוטה וקטן חייב.</b> שור שהוא חרש ושהוא שוטה ושהוא קטן, חייב עליו אם נפל לבור. אבל שור שהוא פקח אינו חייב עליו, דאיבעי ליה לעיוני ומיזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור.</b> דכתיב (שמות כ״א) כסף ישיב לבעליו, לכל מידי דאית ליה בעלים:",
+                "<b>ולהפרשת הר סיני.</b> דכתיב (שם י״ט) אם בהמה אם איש לא יחיה, וחיה בכלל בהמה. אם, לרבות את העופות:",
+                "<b>ולתשלומי כפל.</b> דכתיב (שם כ״ב) על כל דבר פשע, כל מידי דבר פשיעה הוא:",
+                "<b>ולהשבת אבידה.</b> לכל אבדת אחיך (דברים כ״ב):",
+                "<b>לפריקה.</b> עזוב תעזוב עמו (שמות כ״ג). אע״ג דכתיב (שם) חמור שונאך, כל בהמה בכלל, דילפינן חמור חמור משבת שנאמר בו (דברים ה׳) שורך וחמורך וכל בהמתך:",
+                "<b>לחסימה.</b> לא תחסום שור בדישו (שם כ״ה) ילפינן שור שור משבת:",
+                "<b>לכלאים.</b> דהרבעה, אף על גב דכתיב (ויקרא י״ט) בהמתך לא תרביע כלאים, הוי נמי חיה ועוף בכלל, דילפינן בהמה בהמה משבת. וכן לענין כלאים דהנהגה דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כ״ב) ילפינן שור שור משבת, דהוא הדין לכל שני מינים של בהמה חיה ועוף. ומיהו לענין פסק ההלכה מן התורה אינו חייב אלא כשחורש ומנהיג בשני מינים שאחד טמא ואחד טהור דומיא דשור וחמור, אלא שאסרו חכמים כל שני מינים, בין ששניהם טמאים בין ששניהם טהורים:",
+                "<b>ולשבת.</b> דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך, וחיה בכלל בהמה. וכל, רבויא הוא לרבות עופות:",
+                "<b>שדיבר הכתוב בהווה.</b> בדבר הרגיל להיות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכונס.</b> פטור. דהא נטרה ומאי הוי ליה למעבד:",
+                "<b>הוציאוה לסטים.</b> אע״ג דלא הוציאוה ממש אלא שעמדו בפניה עד שיצאה, הוי באילו הוציאוה בידים וחייבים:"
+            ],
+            [
+                "<b>הניחה בחמה.</b> מצערה לה שמשא ולא סגי לה בנעילה כראוי שהיא בדלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה בלבד:",
+                "<b>נכנס הרועה תחתיו.</b> ולא אמרינן בכהאי גוונא שומר שמסר לשומר חייב, שדרך הרועה הגדול למסור לרועה הקטן שתחתיו, ולפיכך הרועה שתחתיו חייב:",
+                "<b>נפלה לגינה.</b> וכגון שהוחלקה ונפלה באונס. אבל דחו אותה חברותיה והפילוה, משלם מה שהזיקה, דאיהו פשע בה, דהוי ליה לעבורינהו חדא חדא:",
+                "<b>מה שנהנית.</b> לפי הנאתה ולא לפי הזיקה:",
+                "<b>שמין בית סאה באותה שדה.</b> אין שמין את הערוגה לבדה, מפני שמפסיד מזיק, ששמין אותה בכל שויה ורחמנא אמר וביער בשדה אחר, ודרשינן מלמד ששמין אותה על גב שדה אחרת. אלא ששמין בית סאה באותה שדה כמה היתה שוה קודם שנאכלה ממנה הערוגה הזאת, וכמה היא שוה עכשיו, והשתא לא משלם כולהו דמיה, דמי שלוקח בית סאה כשהיא בתבואתה אינו מזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט:",
+                "<b>רבי שמעון אומר אכלה פירות גמורים.</b> שכבר בשלו כל צרכן, משלמת כל ההיזק. והיכא שיימינן אגב שדה, היכא דעדיין לא נגמרו. והלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם הגדיש ברשות בעל השדה חייב.</b> בגמרא מוקי לה בבקעה שרגילין כולן לעשות בגורן אחד, זה גדישו וזה גדישו, וממנין שומר. וכיון שאמר השומר עייל וגדוש, הוי כאילו אמר עייל ואנטר לך. אבל בשאר בני אדם, אפילו הגדיש ברשות אין בעל השדה חייב, עד דמקבל עליה נטירותא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובא אחר וליבה.</b> נפח באש והעלה שלהבת, כמו בלבת אש. (שמות ג׳) ואית ספרים דגרסי נבה, מגזרת ניב שפתים (ישעיה נ״ז). כשאדם מדבר מנענע בשפתיו ורוח יוצא:",
+                "<b>או עפר.</b> שליחכה נירו ונתקלקל:",
+                "<b>או דרך הרבים.</b> שש עשרה אמה, כדגלי המדבר:",
+                "<b>ר״ש אומר הכל לפי הדליקה.</b> לפי גובה הדליקה וגודל שיעורה. שכשהאש גדולה קופצת למרחוק. והלכה כר״ש:"
+            ],
+            [
+                "<b>המדליק את הגדיש.</b> שהדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חברו:",
+                "<b>רבי יהודה אומר ישלם כל מה שבתוכו.</b> דר׳ יהודה מחייב על נזקי טמון באש. דלית ליה דרשא דאו הקמה מה קמה גלויה אף כל גלוי:",
+                "<b>וחכ״א אינו משלם אלא גדיש וכו׳</b> דאית להו דרשא דאו הקמה, ופטרי על נזקי טמון באש. אלא שמשערין מקום הכלים כאילו הוא גדיש, ומשלם גדיש כשעור גופן של כלים. ומדקאמרי סיפא ומודים חכמים לר׳ יהודה במדליק את הבירה שהוא משלם כל מה שבתוכה, מוכח בגמרא שנחלקו רבי יהודה וחכמים גם במדליק בתוך של חברו, שרבי יהודה סבר כשהדליק בשל חברו משלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי. ורבנן סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר הוא דמשלם, כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם. והלכה כחכמים:",
+                "<b>היה גדי כפות לו חייב.</b> דבעלי חיים נמי אתרבו מאו הקמה. ומשום דקם ליה בדרבה מיניה ליכא למפטריה. דאינו חייב מיתה על העבד, הואיל ואינו כפות היה לו לברוח, ופטור עליו ממיתה ומן התשלומין. אבל אם היה עבד כפות לו, פטור אפילו על הגדי ועל הגדיש, דחייב מיתה על העבד וקם ליה בדרבה מיניה. ובגדי לא שני לן בין כפות לאינו כפות. ואיידי דנקט בעבד נקט בגדי:",
+                "<b>במדליק את הבירה.</b> דמדליק בתוך של חבירו הוא, והוי כמאבד בידים. ואפ\"ה טעמא משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים. אבל בגדיש דאין דרך בני אדם להניח אלא כגון מוריגין וכלי בקר, אע״ג דאדליק לתוך של חבירו, אינו משלם אליבא דחכמים אלא דברים שדרכן להטמין בגדיש: "
+            ],
+            [
+                "<b>גץ.</b> ניצוץ של אש:",
+                "<b>רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור.</b> כיון דבמצוה קא עסיק. ואין הלכה כרבי יהודה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מרובה.</b> בדבר שיש בו רוח חיים ובדבר שאין בו רוח חיים. דכתיב (שמות כ״ב:ח׳) על שה על שלמה על כל אבדה וגו׳ ישלם שנים:",
+                "<b>אין הגונב אחר הגנב וכו׳</b> דכתיב (שם) וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב על פי שנים.</b> כלומר שנים מעידין אותו שגנב:",
+                "<b>גנב ומכר בשבת.</b> אבל טבח שהוא ענוש סקילה. קם ליה בדרבה מיניה:",
+                "<b>וטבח ביום הכפורים.</b> שאין זדונו אלא כרת. וכגון דלא אתרו ביה ולא לקי, דקיימא לן כל חייבי מלקיות שוגגים חייבים בתשלומין. אבל חייבי מיתות ב״ד, אפילו שוגגים פטורים מן התשלומין:",
+                "<b>וטבח ומכר ואחר כך מת אביו.</b> אבל מת אביו ואחר כך טבח, תנא סיפא דפטור, דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר, שהרי ירש את אביו:",
+                "<b>בשני אלו.</b> בטרפה ובחולין בעזרה. דקסבר ר״ש שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה. אבל לרפואה ולכלבים, שחיטה ראויה היא, דאי בעי מצי אכיל מינה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האחרונים משלמים שלשה.</b> לשור. וכגון שהוזמו אחרונים תחלה. דאי עידי גניבה הוזמו תחלה, בטלה לה עדות טביחה, דדילמא בעלים מכרוהו לו, וכי מתזמי אמאי משלמי:",
+                "<b>בטלה עדות שניה.</b> והוא משלם כפל משום עדות ראשונים. והן פטורין, דאין עדים משלמין ממון עד שיזומו שניהם:",
+                "<b>בטלה כל העדות.</b> והוא פטור והם פטורים. ואפילו חזרו והוזמו אחרונים אח״כ, אין משלמין, שהרי בטלה עדותן כבר והוכחשו, כיון דלא גנב לא טבח, ואהכי לא מחייבו אלא אעמנו הייתם שהוסרה גופה של עדות. וכל שכן אם הוזמו שנים הראשונים תחלה, שעדות שניה בטלה. אלא שבזמן שלא הוזמו אלא אחד, בטלו שניהם. אבל כשהוזמו שניהם, לא בטלה עדות ראשונה אלא משלמין כפל:"
+            ],
+            [
+                "<b>על פי עד אחד.</b> אע״ג דמלתא דפשיטא היא דאין משלם ארבעה וחמשה על פי עד אחד, הא קמשמע לן דעל פי עצמו דומיא דעל פי עד אחד, מה עד אחד אי אתי עד אחד בתר הכי מצטרף בהדיה ומיחייב, על פי עצמו נמי אי אתו עדים בתר הודאתו מחייבי ליה, דמודה בקנס ואח״כ באו עדים חייב. והני מילי באומר לא גנבתי ובאו עדים שגנב, וחזר ואמר טבחתי ומכרתי, ובאו עדים אח״כ שטבח ומכר, חייב, שהרי כשאומר טבחתי ומכרתי אינו מחייב עצמו בכלום, שיודע הוא שמודה בקנס פטור, ואין כאן הודאה של כלום. אבל באומר גנבתי ובאו עדים שגנב, פטור. דחייב עצמו לשלם קרן מיהא בהודאתו, הלכך הודאה גמורה היא ופטור מכפל, אע״פ שאח״כ באו עדים:",
+                "<b>ומת אביו.</b> והוא יורשו ולא הויא טביחה כולה באיסורא:",
+                "<b>גנב והקדיש.</b> כי קא טבח דהקדש קא טבח ולא דבעלים:",
+                "<b>ר״ש אומר קדשים שחייב באחריותם וכו׳</b> ר״ש לאו אמילתיה דת״ק קאי ולא פליג עליה בגנב והקדיש ואח״כ טבח ומכר. אלא שמעינהו ר״ש לרבנן בדוכתא אחריתי דאמרי הגונב הקדש מבית בעלים פטור, דכתיב (שמות כ״ב:ו׳) וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. ועלה קאי ר״ש ואומר קדשים שחייב באחריותן חייב, דקרינן ביה וגונב מבית האיש, דכיון דהבעל חייב באחריותם כי קא טבח דמריה קא טבח. ובקדשים שחייב באחריותן נמי לא מחייב ר״ש תשלומי ארבעה וחמשה אלא כששחטן תמימים בפנים לשם בעלים אלא שנשפך הדם, או ששחטן בעלי מומין בחוץ. ואע״פ שלא נפדו, סבר כל העומד לפדות כפדוי דמי והויא שחיטה ראויה. אבל אם שחטן תמימים בחוץ, הויא שחיטה שאינה ראויה. ושמעינן ליה לר״ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ואי��ו חייב עליה תשלומי ארבעה וחמשה. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכרו חוץ מאחד ממאה שבו.</b> גנב שמכר כל השור חוץ מדבר מועט שבו, מן הדברים הנתרים עמו בשחיטה, פטור, דכתיב (שמות כ״א:ל״ז) וטבחו או מכרו, עד שימכור כל הדברים הנתרים בטביחה. לאפוקי שאם השאיר גיזותיה או קרניה, דלא הוי שיור, ולא מפטר בהכי:",
+                "<b>הנוחר.</b> קורעו מנחיריו עד לבו:",
+                "<b>והמעקר.</b> עוקר סימנים, פטור. ואפילו לרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, דהא לאו שחיטה היא כלל:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה מושכו ויוצא.</b> פטור מכפל:",
+                "<b>הגביהו.</b> אפילו ברשות בעלים. שהרי הגבהה קונה בכל מקום:",
+                "<b>נתנו.</b> גנב לכהן, בחמש סלעים של פדיון בנו:",
+                "<b>היה מושכו.</b> הכהן או בעל חוב או השומר. ומת ברשות בעלים:",
+                "<b>פטור.</b> הגנב מכלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל.</b> משום ישוב ארץ ישראל, שמפסידין את הזרעים:",
+                "<b>אבל מגדלין בסוריא.</b> ארצות שכבש דוד. דלאו שמיה כיבוש, ולא חיישינן בה לישוב. ואם יפסידו שדות אחרים ישלמנה:",
+                "<b>אין מגדלין תרנגולים בירושלים מפני הקדשים.</b> שאוכלין שם. ודרך תרנגולים לנקר באשפה, ושמא יביאו עצם [כשעורה] מן השרץ ויטמאו את הקדשים:",
+                "<b>ולא.</b> יגדלו כהנים תרנגולים בכל ארץ ישראל:",
+                "<b>מפני הטהרות.</b> שהכהנים אוכלים תרומה וצריכים לשמרה בטהרה:",
+                "<b>חזירים.</b> מפרש טעמא בגמרא, כשצרו מלכי חשמונאי זה על זה היו רגילים בכל יום שהיו אלו שבחוץ מעלים להם תמידים לאלו שבפנים. יום אחד העלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו ארור המגדל חזירים:",
+                "<b>את הכלב.</b> מפני שנושך ומנבח ומפלת אשה מיראתו:",
+                "<b>נשבים.</b> פחים. שלא ילכדו בהם יוני בני הישוב:",
+                "<b>שלשים ריס.</b> ארבעה מילין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>החובל.</b> וכמה הוא יפה. שאם היה צריך היה מוכר עצמו בעבד עברי, וזה שהזיקו הפסידו ממון זה:",
+                "<b>כיוצא בזה.</b> לפי מה שהוא מעונג רב צערו וכאבו:",
+                "<b>צמחין.</b> אבעבועות לבנות:",
+                "<b>שבת.</b> כל ימי החולי רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין ונותן שכירותו של כל יום, שהרי אין ראוי למלאכה אחרת אפילו בלא חולי, שהרי נקטע ידו ורגלו והוא כבר נתן לו דמיהן:",
+                "<b>הכל לפי המבייש.</b> אדם קל שבייש בשתו מרובה:",
+                "<b>והמתבייש.</b> לפי חשיבותו בשתו מרובה. וכולהו חמשה דברים מקרא נפקי. נזק, דכתיב (שמות כ״א:כ״ד) עין תחת עין, ואין לומר עין ממש דכתיב (במדבר ל״ה:ל״א) ולא תקחו כופר לנפש רוצח, לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים, שאם סימא את עין חברו נותן לו דמי עינו, והיינו עין תחת עין. צער, נפקא לן מפצע תחת פצע (שמות כ״א:כ״ד), דקרא יתירא הוא לחייב על הצער ואפילו במקום נזק. דלא תימא הרי קנה ידו ויש עליו לחתכה, אלא אומרים היה עליו לחתכה בסם וזה חתכה בברזל וצערו, לפיכך משלם את הצער. ריפוי ושבת, רק שבתו יתן ורפא ירפא (שם). ודוקא כשהחולי בא מחמת מכה. אבל אם פשע החולה בעצמו ועבר על דברי הרופא, שוב אין המזיק חייב בשבת וריפוי שצריכין מחמת פשיעותא. בושת, דכתיב (דברים כ״ה) וקצותה את בפה, ממון. ודין תורה שאין יכולים לדון בשום דין שבעולם אלא דיינים הסמובים בארץ ישראל, דכתיב (שמות כ״ב:ח׳) עד האלהים יבוא דבר שניהם, ואין נקראים אלהים אלא דיינים הסמוכים בארץ ישראל. אלא שבהלואות ומקח וממכר והקנאות והודאות ובפירות דנין בהם בחוצה לארץ באילו הם שלוחים של בית דין של ארץ ישראל ושליחותייהו קעבדינן. וזה בלבד בדבר המצוי ויש בו חסרון כיס, וכן בהמה שהזיקה בשן ורגל שהם מועדים, או שהזיק אדם בבהמה. אבל בהמה שהזיקה אדם, או אדם באדם, אין דנין אותו בחוץ לארץ כלל, אלא מנדין את החובל או את המזיק עד שיעלה עם בעל דינו לארץ ישראל או שיתן דרך פשרה קרוב למה שנראה בעיני הדיין, אבל דבר קצוב אין פוסקים עליו. וכן הדין בכל הקנסות הכתובות בתורה ובכולה תלמודא, אין גובין אותן דייני חוצה לארץ, אלא שמנדין מי שנתחייב בהן כמו שביארנו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושור אינו משלם אלא נזק.</b> דכתיב (ויקרא ב״ד) איש בעמיתו, ולא שור בעמיתו:",
+                "<b>ופטור מדמי ולדות.</b> דכתיב (שמות כ״א:כ״ב) כי ינצו אנשים, אנשים ולא שוורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והחובל בחבירו ביום הכיפורים חייב.</b> ואע״ג דבכל התורה כולה העובר עבירה שחייב עליה מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם, הכא משלם ואינו לוקה, דבפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין ולא למלקות, מדכתיב (דברים י״ט:כ״א) יד ביד, דהיינו ממון, מכדי כתיב (ויקרא כ״ד:י״ט) כאשר עשה כן יעשה לו, יד ביד למה לי, אלא להביא חובל בחבירו ביום הכיפורים שמשלם ואינו לוקה:",
+                "<b>רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת.</b> דכתיב (דברים כ״ה:י״א) כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו, במי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>עבד ואשה שחבלו באחרים פטורים.</b> שאין להם במה לשלם:",
+                "<b>נתגרשה האשה ונשתחרר העבד.</b> וקנו נכסים. חייבין לשלם. שהרי מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה לשלם. שנכסי מלוג של אשה משועבדים לבעל לפירות ולירושה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שהוא נדון בנפשו.</b> שאע״פ שהוא מקלקל, מתקן הוא אצל יצרו ששככה חמתו ונח רוגזו בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>התוקע לחבירו.</b> שמחבר אצבעותיו בפס ידו ומכה אותו באגרוף:",
+                "<b>נותן לו סלע.</b> דמי בשתו. ואין הלכה כר״י שאומר מנה:",
+                "<b>סטרו.</b> שהכהו בפס ידו על לחיו, ואיכא בשת טפי:",
+                "<b>צרם.</b> משך. לשון אחר, פגם:",
+                "<b>הכל לפי כבודו.</b> כל אלו הדמים שהוזכרו במשנה אינם אלא למכובד ביותר. אבל לאדם בזוי פוחתין לו:",
+                "<b>אמר רבי עקיבא וכו׳</b> רבי עקיבא פליג אתנא קמא, וסבר דבין מכובד בין בזוי כולן שוין לדיני קנסות הללו. ואין הלכה כרבי עקיבא:",
+                "<b>ונתן לו זמן.</b> והני מילי לבושת דלא חסריה ממונא, יהבינן זמן. אבל לנזקין דחסריה ממונא, לא יהבינן זמן:",
+                "<b>שמרה.</b> המתין לה עד שראה אותה עומדת על פתח חצרה:",
+                "<b>ובו כאיסר שמן.</b> שמן קנוי באיסר:",
+                "<b>לזו אני נותן ארבע מאות זוז.</b> שעל כאיסר שמן זלזלה בעצמה לגלות ראשה ומראה היא שאינה מקפדת על הבושת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לפטור חייב.</b> אם שאלו חובל לנחבל על מנת לפטור אותי אתה אומר סמא את עיני, והשיבו הנחבל הן, אף על פי כן חייב, שיש הן שהוא כלאו, ובלשון תמיה אמר לו הן, שאין דרך בני אדם למחול על צער גופן. אבל האומר לחבירו שבר את כדי, ושאלו המזיק על מנת לפטור אותי אתה אומר. אף על פי שהשיבו ניזק לאו, זה הלאו הוא כהן, וכאילו אמר לו וכי לא אמרתי לך על מנת לפטור, ולפיכך פטור שכן דרך בני אדם למחול על נזקי ממון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגוזל.</b> משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר. ואין חייב להחזיר לו כלים, דקני בשינוי:",
+                "<b>דמי רחל העומדת ליגזז.</b> והעודף ששוה יותר הולד והגיזה, שלו הוא, דקננהו בשינוי:",
+                "<b>זה הכלל.</b> לאתויי גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור, וטבחו או מכרו, שהוא פטור מתשלומי ארבעה וחמשה, שכיון שנעשה שינוי בידו, קנאו, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך.</b> דכקרקע דמו וברשותא דמרייהו קיימי. והלכה כר״מ:",
+                "<b>מטבע ונסדק.</b> שינוי הניכר הוא:",
+                "<b>פירות והרקיבו.</b> כשהרקיבו מקצתן [אומר לו הרי שלן. לפניך]. אבל הרקיבו כולם, משלם כשעת הגזילה:",
+                "<b>מטבע ונפסל.</b> שאינו עובר באותה מדינה, אבל עובר הוא במדינה אחרת:",
+                "<b>ונעבדה בה עבירה.</b> שנרבעה או נעבדה [לעבודה זרה] שהיא פסולה לקרבן:",
+                "<b>שנפסלה למזבח.</b> במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתן לאומנין לתקן.</b> נתן להם עצים לעשות כלי. ולאחר שנעשה הכלי קלקלוהו, חייבים לשלם דמי הכלי ולא דמי עצים בלבד:",
+                "<b>נתן לחרש.</b> השתא אשמועינן שאם נתן כלי עשוי לאומן כדי לתקנו, וקלקלו, חייב לשלם דמי הכלי. ותנא סיפא לגלויי רישא, דלא תימא רישא מיירי בכלי עשוי:",
+                "<b>שידה.</b> עגלה של עץ העשויה למרכב נשים:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקדיחתו יורה.</b> ששרפתו יורה. שהרתיחו יותר מדאי:",
+                "<b>נותן לו דמי צמרו.</b> והכא ליכא שבחא כלל, שהרי נשרף לגמרי, וליכא למימר אם השבח יתר:",
+                "<b>צבעו כאור.</b> כמו כעור. שצבעו בפסולת של צבע. ומזיק בכונה הוא, לפיכך ידו על התחתונה לדברי הכל:",
+                "<b>ואם השבח.</b> שהשביח הצמר:",
+                "<b>יתר על היציאה.</b> של צבע. נותן לו לצבע את היציאה ולא שכר שלם, ומקבל צמרו. ודמי צמרו לא אמרינן דניתיב ליה דנקני איהו שבחא דצמר, דהא בצבע שהתנה עמו צבע וליכא שינויא דנקני:",
+                "<b>לצבוע לו אדום וכו׳</b> קנייה בשינוי. לרבי מאיר לא יהיב אלא דמי צמרו, או זה יתן שכרו משלם ויקח הצמר:",
+                "<b>רבי יהודה אומר וכו׳</b> דקניס ליה להאי דשינה, להיות ידו על התחתונה ולא נתהני משבחא, ואגרא נמי לא נשקול אלא יציאה. ואם יציאה יתירה על השבח, יתן לו השבח שהשביח. ואם ירצה לתת את שכרו משלם, ששבח יותר על השכר, יתן שכרו. והלכה כרבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע לו.</b> על שקר, והודה:",
+                "<b>יוליכנו אחריו אפילו למדי.</b> דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו. דגבי נשבע על שקר כתיב (ויקרא ה׳:כ״ד) לאשר הוא לו יתננו:",
+                "<b>לא יתן לא לבנו.</b> של נגזל. דלא הוי השבה עד דמטי לידיה:",
+                "<b>לשליח ב״ד.</b> תקנה הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים, שלא נחייבנו לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך:",
+                "<b>ואם מת.</b> הנגזל:"
+            ],
+            [
+                "<b>חוץ מפחות משוה פרוטה וכו׳</b> ולא חיישינן שמא יתיקר וישוב על שוה פרוטה, ואפילו הגזל בעין אינו צריך להוליכו אחריו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונשבע לו על החומש.</b> שבועה שניה, שנתנו לו, והודה שלא נתנו:",
+                "<b>הרי זה משלם חומש על חומש.</b> חומשו של חומש, דחומש ראשון נעשה קרן:",
+                "<b>עד שיתמעט וכו׳</b> שאם חזר ונתן לו חומש ראשון ונשבע על השני והודה, משלם חומשו וחומשו של חומש שני, וכן לעולם. שנאמר (שם) וחמישיתיו יוסף עליו, התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחד:",
+                "<b>תשומת יד.</b> הלואה:",
+                "<b>עשק את עמיתו.</b> שכר שכיר:",
+                "<b>משלם קרן.</b> דאין חומש ואשם אלא אם כן הודה. דכתיב בגזל הגר בפרשת נשא, והתודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשלומי כפל.</b> ואם הודה מעצמו אינו משלם כפל, דכתיב (שמות כ״ב:ח׳) אשר ירשיעון אלהים, פרט למרשיע את עצמו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו.</b> אם אין לו בנים. ואע״ג דנפלה ירושה קמיה דהיאך, בעי למעבד השבה ואין מעכב אצלו אפילו כנגד חלקו. דכתיב (ויקרא ה׳:כ״ג) והשיב את הגזלה, אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו. ובלבד שתהא הגזילה בעין דלא קניה בשינוי:",
+                "<b>אין לו.</b> נכסים כל כך שיכול לוותר על חלקו:",
+                "<b>או שאינו רוצה.</b> להפסיד חלקו:",
+                "<b>לוה.</b> מאחרים, ומחזיר את הגזל לאחיו לקיים מצות השבה:",
+                "<b>ובעלי החוב.</b> שלוה זה הגזלן מהם:",
+                "<b>באים ונפרעים.</b> מן הגזילה הזאת החלק שיש לגזלן בה. ואם אין יורש לאביו אלא הוא, נותן הוא עצמו הגזילה לבעל חובו בפרעון החוב, וצריך להודיעו ולומר לו זה גזל אבא. או נותן על דרך זה לכתובת אשתו או לקופת הצדקה. ובכולן צריך שיודיע שזה גזל אביו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואם אין לו.</b> מה יאכל. לוה ואוכל. ובעלי חוב באים ונפרעים מן הירושה את חלקו. ולא חשיבא הנאה מה שפורע חובו באותם מעות, דהא תנן בנדרים [דף ל״ג] המודר הנאה מחבירו פורע לו חובו:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר ואם אין לאיש גואל.</b> ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים למעלה עד יעקב אבינו. אלא זה הגר שמת ואין לו יורשין:",
+                "<b>ומת.</b> הגזלן:",
+                "<b>הכסף ינתן לבניו.</b> של גזלן. שכבר זכה בהן ממיתת הגר, אלא דהשבה בעי למעבד כי היכי דתהוי ליה כפרה אשבועתיה, והשתא תו ליכא כפרה כיון דמית ליה:",
+                "<b>והאשם ירעה.</b> כדין אשם שמתו בעליו, דקיי״ל כל שבחטאת מתה באשם רועה:",
+                "<b>עד שיסתאב.</b> עד שיפול בו מום:",
+                "<b>ויפלו דמיו לנדבה.</b> לקיץ המזבח לקנות מהם עולות:"
+            ],
+            [
+                "<b>לאנשי משמר ומת.</b> קודם שהביא קרבן. אין יורשי הגזלן יכולים להוציא מיד הכהנים מאחר שזכו בהן כבר:",
+                "<b>ליהויריב.</b> היא משמרה ראשונה של עשרים וארבע משמרות כהונה שבמקדש. ושל ידעיה אחריה:",
+                "<b>נתן.</b> הגזלן את הכסף ליהויריב במשמרתו. ואחר כך נתן האשם לידעיה במשמרתו, יצא. כדמפרש ואזיל, שהמביא גזלו עד שלא הביא קרבן אשמו, יצא. וזה המשמר זכה בשלו, וזה בשלו. אבל נתן אשם ליהויריב, שהביא אשמו תחלה, ואח״כ הביא גזלו ונתן למשמר שלאחריו, אם האשם קיים שלא הקריבוהו בני יהויריב, יקריבוהו בני ידעיה ויהא גזלו ואשמו לידעיה. ואם אין אשמו קיים, לא יצא באשם שנתן ליהויריב, כיון שלא נתן גזלו. ויחזור ויביא אשם אחר:",
+                "<b>נתן הקרן.</b> לכהנים:",
+                "<b>אין החומש מעכב.</b> מלהקריב את האשם. אם לא נתן עדיין ולבסוף נתן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הגוזל ומאכיל.</b> והניח לפניהם. או שהניח לפניהם הגזילה קיימת:",
+                "<b>פטורים מלשלם.</b> אם אכלוה אחר מיתת אביהם וליתא בעינה, פטורים מלשלם, דהא אינהו לא גזול מידי, ומטלטלי לא משעבדי לבע�� חוב. ואם לא אכלוה והיא בעינה, חייבים להחזיר:",
+                "<b>ואם היה דבר שיש בו אחריות.</b> כלומר ואם הניח להם אביהם דבר שיש בו אחריות שהם קרקעות, חייבים לשלם אף על פי שאכלוה כבר. הכי מתרצה מתניתין בגמרא. ולענין פסק הלכה, הגוזל ומאכיל את בניו, בין שאכלו לפני יאוש בין שאכלו לאחר יאוש, חייבים לשלם מממון שהניח להם אביהם, בין מנכסים שיש להם אחריות בין מנכסים שאין להם אחריות, דהאידנא מטלטלי משתעבדי לבעל חוב. ואם לא הניח הגזלן כלום, אם אכלו הבנים הגזילה לפני יאוש, חייבים לשלם משלהם. ואם לאחר יאוש אכלו, אין חייבים לשלם משלהם אא״כ הניח להם אביהם:",
+                "<b>אין פורטין.</b> אין מחליפים סלעים בפרוטות:",
+                "<b>מתיבת המוכסין.</b> ליטול פרוטות מתיבתן שנותנים בה מעות המכס:",
+                "<b>ולא מכיס של גבאים.</b> גבאי המלך שגובה כסף גולגולת וארנונא. לפי שהן של גזל. ודוקא במוכס נכרי או מוכס ישראל שאין לו קצבה, שלוקח כמו שהוא רוצה. אבל מוכס ישראל שהעמידו אפילו מלך נכרי ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות, אינו בחזקת גזלן ופורטין מתיבתו. ולא עוד אלא שאסור להבריח מן המכס שלו, דדינא דמלכותא דינא:",
+                "<b>מתוך ביתו.</b> של מוכס שהוא בחזקת גזלן:",
+                "<b>או מן השוק.</b> אם יש לו מעות בביתו או בשוק שאינם בתיבת המכס. ואם חייב אדם פרוטות למוכס בחצי דינר ואין לו פרוטות. נותן לו דינר כסף ומקבל ממנו פרוטות בשוה חציו ואע״פ שנותן לו מתיבת המכס, מפני שהוא כמציל מידו:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו שלו.</b> דמסתמא נתיאשו הבעלים מיד, וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות:",
+                "<b>אם נתיאשו הבעלים.</b> דשמעינהו דאייאש, דאמרי ווי לחסרון כיס. אבל סתמא לא. ורישא דנטלו לסטים את כסותו דמשמע דמסתמא מתייאשו, מיירי בלסטים ישראל, דכיון דדייני ישראל אמרי הבא עדים הבא ראיה, מכי נטלו לו לסטים מייאש. וסיפא בלסטים נכרים, שדייני נכרים דנין בגאוה ובזרוע ובאומדן דעת בלא עדים ולא ראיה, והנגזל מהם לא מייאש. ומשום הכי אי שמעינהו דאייאוש אין, אבל סתמא לא:",
+                "<b>נחיל של דבורים.</b> קיבוץ שנקבצים עם המלך שלהם:",
+                "<b>לא יקוץ את שוכו.</b> נתישבו דבורים [שלו] על שוכת חבירו, וירא ליטלן אחד אחד שלא יברחו, לא יקוץ את השוכה כולה ואפילו על מנת ליתן את הדמים:",
+                "<b>רבי ישמעאל כו׳</b> ואין הלכה כר׳ ישמעאל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המכיר כליו וספריו וכו׳</b> מתניתין באדם שאינו עשוי למכור כליו, דכיון דיצא לו שם גניבה בעיר. ואיכא סהדי שאלו הכלים והספרים שלו היו, לא חיישינן דלמא איהו זבנינהו:",
+                "<b>ישבע לוקח כמה נתן ויטול.</b> ויחזיר לו כליו. ולפני יאוש קמיירי:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לו אלא שכרו.</b> שכר כלי ושכר פעולה:",
+                "<b>שטף נהר חמורו.</b> צריכא למיתני תרי בבי דמתניתין. דאי תנא רישא הוה אמינא התם הוא דכי פירש יהיב ליה דמי כולה משום דבידים קא פסיד, ששפך את יינו בידים בשבילו, אבל סיפא דממילא, אימא אין לו אלא שכרו, ואי אשמועינן סיפא, הכא הוא דבסתמא אין לו אלא שכרו משום דממילא, אבל התם דבידים, אימא אפילו בסתמא יהיב ליה דמי כולה. צריכא:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונטלוה מסיקין.</b> אנסים גזלוה מן הגזלן. תרגום צלצל, סקאה. שהארבה גזלן הוא, שאוכל בשדות אחרים:",
+                "<b>אם מכת מדינה היא.</b> שאנסו קרקע של אחרים עם זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>על מנת לצאת במדבר.</b> לא ש��אמר לו בפירוש על מנת שתצא במדבר ותפרעני, דהא מלתא דפשיטא היא. אלא כגון שאמר לו חבירו להוי האי פקדון גבך. דאנא למדבר נפיקנא. ואמר ליה אידך ואנא נמי למדבר בעינא למיפק, והשתא אי בעי לאהדורינהו במדבר מהדר להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר לחבירו גזלתיך וכו׳</b> וכגון שחבירו טוענו ברי גזלתני, והוא אומר אמת, גזלתיך אבל איני יודע אם החזרתי לך, חייב לשלם. אבל אם חבירו טוען שמא גזלתני או הלויתיך, והוא אומר אמת גזלתיך או הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך, פטור מדיני אדם. ואם בא לצאת ידי שמים, ישלם לו:",
+                "<b>איני יודע אם גזלתיך וכו׳ פטור מלשלם.</b> ומיהו ישבע שאינו יודע שחייב לו, דלא עדיף שמא מברי, דהא אי נמי הוה טעין ליה אין לך בידי כלום, הוה משבעינן ליה שבועת היסת:ל"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב באחריותו.</b> דמכי גנבה קם ליה ברשותיה, והשבה דעבד לאו השבה היא:",
+                "<b>ואם לא ידעו בו וכו׳</b> מתניתין הכי מתרצא, חייב באחריותו בין מנו בין לא מנו. אימתי בזמן שלא ידעו בו הבעלים בגניבתו ובחזרתו. אבל ידעו הבעלים בגנבתו ומנו את הצאן והיא שלימה, פטור מלשלם. והכי פירושה, מת או נגנב הטלה לאחר שהחזירו הגנב, חייב באחריותו, בין שמנו הבעלים הצאן והיא שלימה בין שלא מנו הצאן. אימתי בזמן שלא ידעו הבעלים בגניבת הטלה, שכל צאן שהיא רגילה לצאת חוץ, צריך ליזהר בה ביותר, וזו הואיל ולא ידעו הבעלים בגניבתה ושהיתה למודה לצאת ולא נזהרו בה, חייב הגנב לשלם, שבגרמתו נאבדה הצאן. אבל אם ידעו הבעלים בגניבת הטלה, ואח״כ מנו הצאן ונמצאת שלימה שהוחזר הטלה הגנוב, א״כ כבר ידעו שיש צאן אחת שלמודה לצאת חוץ, והיה להם להזהר בה, ואם לא נזהרו אינהו דאפסוד, ופטור הגנב מלשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין לוקחין מן הרועים.</b> דאיכא למימר שמא גנבו מצאנו של בעל הבית המסור להם:",
+                "<b>צמר ביהודה ופשתן בגליל.</b> מלאכת הנשים היא, והן עצמן עושות ומוכרות. ולדעת בעליהן הוא:",
+                "<b>ועגלים הרועים בשרון.</b> שם מקום שמגדלין בו עגלים. ושלהן הן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מוכין שהכובס מוציא.</b> מלבן הצמר מוציא מן הצמר דבר מועט ע״י שטיפה:",
+                "<b>הרי אלו שלו.</b> שאין הבעל [בית] מקפיד. ואם הקפיד לא הוי קפידא:",
+                "<b>ושהסורק מוציא.</b> הסורק את הצמר והמנפצו, מה שמוציא הוי דבר חשוב ורגילים להקפיד:",
+                "<b>הכובס נוטל שלשה חוטים.</b> דרך בגדי צמר להניח בסוף אריגתן ג׳ חוטין ממין אחר. והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומיפהו. ואם חוטין שחורין הם ארוגים בבגד לבן, רשאי הכובס ליטול הכל, לפי שהשחור בלבן מגנה אותו ביותר:",
+                "<b>החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו.</b> שהוא כמלוא אורך המחט:",
+                "<b>ומטלית שהיא שלש על שלש.</b> גרסינן. חייט שהשוה את תפירתו וקוצע ממנה מטלית קטנה שלש אצבעות על שלש אצבעות, חייב להחזיר לבעל הבגד:",
+                "<b>מעצד.</b> כלי שמחליק בו הנגר את פני הלוח. ושפאין שהוא מוציא דקין הן:",
+                "<b>כשיל.</b> קרדום. ומפיל שפאין גסין:",
+                "<b>אצל בעל הבית.</b> כשכיר יום:",
+                "<b>אף הנסורת.</b> דק דק היוצא מתחת המקדח שהם דקים מאד. של בעל הבית:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה בבא קמא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Bava Metzia/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,114 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>These are the findings. He [the finder] found scattered fruit.</b> The unspecified case is that the owner had despair, and they are [now] ownerless. ",
+                "<b>Scattered Money.</b> Since they don't have a noticeable marking, he [the owner] surely already had despair, and they are [now] ownerless. This is the reason for all of them.",
+                "<b>Sheaves.</b> Small sheaves.",
+                "<b>In the public domain.</b> Everybody threshes on them, and even if they [the sheaves] had a marker, it [the marker] was lost.",
+                "<b>Belonging to a baker.</b> They don't have a marker, since all of them [baker's bread] are the same. However, home-baked bread has a marker.",
+                "<b>Brought from the country.</b> [This is] to exclude those brought from a professional, as the next mishnah teaches.",
+                "<b>Purple wool.</b> Wool that was died purple, and it was combed to look like a tongue.",
+                "<b>He found a cake.</b> Of figs.",
+                "<b>Merchandise.</b> New items that aren't familiar looking, and the owner hasn't gotten used to how they look. This is because sometimes lost items are returned just from recognizing them, for example to a scholar who doesn't lie. These items that are known that their owner's haven't gotten used to how they look aren't obligated to be announced. The halacha is like Rabbi Shimon son of Elazar. When [is this true]? When you find them one by one. However, if you find them two by two, you are obligated to announce, since their number is a marker. Someone who finds something in the street, or a large plaza in a city that has a non-Jewish majority, even if it [the item] has a marker, there is no obligation to announce. [However], in a city with a Jewish majority, there is an obligation to announce."
+            ],
+            [
+                "<b>In a vessel.</b> A vessel has a marker.",
+                "<b>As it is.</b> Empty.",
+                "<b>Heaps of fruit.</b> Their marker is either their number or location.",
+                "<b>Three coins stacked one on top of another.</b> Or more. The announcer announces \"I found coins\", and he [the one who lost it] comes and says \"Such and such [were their number] and they were placed on top of another\"."
+            ],
+            [
+                "<b>Behind a ledge.</b> A closed wall of wood or reeds.",
+                "<b>Fence.</b> of stones.",
+                "<b>Tied-together fledglings.</b> in their wings. [They were tied] in a way that everyone does, and a knot like this isn't a marker.",
+                "<b>Don't touch them.</b> Since we say a person hid them, and if he takes them the owner doesn't have a marker. Therefore he [the finder] should leave them until their owner will come and take them.",
+                "<b>Covered don't touch it.</b> Since this isn't a lost item that includes the transgression \"You are not allowed to hide yourself [from it]\", since it is in a guarded spot.",
+                "<b>He found it in a stone-pile or an old wall these belong to him.</b> Since he [the finder] can say to the owner [of the pile or wall] this [found item] belonged to the Amorites that our ancestors inherited. This is only if the item is very rusty, that it is noticeable that it has been hidden for a very long time.",
+                "<b>From the middle to the outside.</b> In one of the holes adjacent to the public domain. If he found it from half the thickness of the wall to the outside, it is his, since we say one of the passerbys placed it there and forgot. The rust on it proves it has been there a long time, and the owner has surely despaired. This rule is specifically with gold or silver pieces and the like. However, if it was a vessel with money in it, if the vessel's mouth faces outside it belongs to him [the finder]. If the vessel's mouth faces inward, it belongs to the owner [of the wall].",
+                "<b>Even inside the house it belongs to him.</b> Since we don't know who they belong to, and the owner had despair."
+            ],
+            [
+                "<b>If he found them in a store they're his.</b> This is referring to something without a marker. The owner who dropped it has had despair, since everyone enters there [the store].",
+                "<b>Between the counter.</b> that the shopkeeper sits in front of, which he always takes from and places on to sell [things], and the money that he is given he places in it, and nothing ever falls except from the shopkeepers hand.",
+                "<b>In front of of the money-changer, these belong to him [the finder].</b> Since we say that they fell from those who brought money to exchange. The table interrupts between the money-changer and the money that was found, and if they fell from the money-changer they should have found them between themselves and the seat the table is placed on.",
+                "<b>Someone who purchases fruits from their friend etc.</b> For example their friend is a merchant who purchased this produce or these fruits from many people, and he doesn't know who these belonged to, and since they don't have a marker the owner has despair. However, if the one who is selling the fruits took them himself from his land, then the money is definitely his, and there is a obligation to return them.",
+                "<b>If they were tired.</b> Their knot or their number is a marker."
+            ],
+            [
+                "<b>In the general rule of all of these.</b> In the general category of \"All the lost items of your brother\".",
+                "<b>Why was it specified.</b> \"And thus shall you do to his garment\".",
+                "<b>Just as a garment is special.</b> An unspecified garment has a marker, and all garments have an owner that is claiming it, since it was made by someone and didn't come from nowhere.",
+                "<b>So too anything that has claimants.</b> This is to exclude something that was despaired upon. And despair is when you hear him say \"Woe to my loss of purse\"."
+            ],
+            [
+                "<b>His neighbours.</b> The neighbours of the place where the item was found, lest it belongs to one of them.",
+                "<b>In order that each one will go their home in three days.</b> from when he hears the announcement and knows if he lost anything, and if he sees he lost it he'll return [there] in three [days] and announce for one day \"I lost it and these are its markers\", and the halacha is like Rabbi Yehudah. Since the Temple was destroyed, they [the sages] enacted that announcements should be made in the synagogues and study halls. And since the aggressors increased, those that say \"Lost items go to the King\", they [the sages] enacted that he [the finder] should inform his neighbours and those he knows and that's sufficient."
+            ],
+            [
+                "<b>Anything which does work and eats.</b> If the lost item is something that you can feed with the produce of its work, for example an ox or a donkey.",
+                "<b>One may use it [to do work] and feed it.</b> Don't sell the found item, since all people are pleased with their animal which recognizes them already, and has trained it to their liking. [However] you are not obligated to take care of it forever, rather a chicken and a large animal you take care for 12 months. Calves and baby horses for pasture, meaning that they aren't grown to fatten them up, and similarly kids and sheep, you take care of them for 3 months. Calves for fattening you take care of for 30 days. Geese and roosters, small ones you take care of for 30 days and big ones (which eat a lot) you take care of for 3 days. After this time you take them for yourself and assess their value, or you sell them to others and hide the money.",
+                "<b>Therefore if they [the money] were lost he is responsible.</b> Since the Rabbis permitted him to use them [the money], even though he didn't use them, he is considered as if he used them, and he is responsible. The halacha is like Rabbi Tarfon regarding the value of a lost item which was sold. However, money itself that was lost, for example he found money in a purse or three coins that were on top of another, he is not to use them at all."
+            ],
+            [
+                "<b>Once in 30 days.</b> Since they get moldy if you delay opening them. All of their books were made like a scroll.",
+                "<b>Roll.</b> From their beginning to their end to allow air to enter.",
+                "<b>For the first time.</b> What he has never learnt. This is because he would require leaving it [open] in front of him for longer.",
+                "<b>And another should not read with him.</b> Since this one pulls towards himself and this one pulls towards himself and it will break.",
+                "<b>Spread it out for its sake.</b> To allow it to air out so moths won't destroy it.",
+                "<b>For their sake.</b> This is because they get moldy in the ground. You need to put them in the ground since this is how they are guarded. Therefore they should be used occasionally.",
+                "<b>But don't wear them out.</b> Don't use them for a long time until they wear out.",
+                "<b>Don't touch them.</b> Gold doesn't get moldy in the ground. Similarly glass. Further it [glass] is easy to break.",
+                "<b>Which is undignified to pick up.</b> Something that is degrading to him. The Torah said \"And you hid yourself from them\", [implication is] that sometimes you can hide, for example an elder and it's beneath his dignity."
+            ],
+            [
+                "<b>What is considered a lost item.</b> That it is apparent that the owner isn't aware that the item is there.",
+                "<b>This is not a lost item.</b> You are not obligated to return it, since it was intentionally placed there.",
+                "<b>Running between the vineyards.</b> It's legs are being destructive.",
+                "<b>You shall surely return them.</b> The torah included [in this statement] many returnings.",
+                "<b>Don't say to him [the owner] give me a sela.</b> Since this one [the owner] says to him [the finder] \"If you had done your normal work, you would have been very burdened, now [that you instead took care of this item] take according to what you actually were burdened.\"",
+                "<b>Like an idle laborer.</b> How much a person would be willing to reduce his wage to avoid this difficult work that he is doing and do this light work [taking care of the item].",
+                "<b>If there is a court there.</b> If he doesn't want to be idle from his work. Since his wages are high, what can he do? If there are three men there, he stipulates in front of them and says \"See that I am paid such and such. It is not possible [for me] to be idle and take a small wage, if you will tell me that I will take and be paid my [normal] wages. I will then take care of this lost item.\"",
+                "<b>His own takes precedence.</b> And he leaves the lost item."
+            ],
+            [
+                "<b>He found it in a stable.</b> Even though it [the animal] isn't secured in it, for example [the stable] isn't locked.",
+                "<b>If it was in a cemetary.</b> And he [the finder] is a Kohen. He shouldn't become impure [to retrieve it]. This is because returning a lost object is a positive commandment, \"You shall surely return it to your brother\". [However,] with impurity for a Kohen, it is the positive commandment of (Leviticus 21:6) \"They shall be holy\", and the negative commandment of (Leviticus 21:1) \"They shall not become impure for a soul of their nation\". And a positive commandment does not push aside a positive commandment plus a negative commandment.",
+                "<b>Or he says to him don't return it.</b> And the lost item is in a place that it is a mitzvah to [retrieve and] return. He [the finder] should not listen to him [his father]. As it is written (Leviticus 19:3) \"A man should fear their mother and father, and my Sabbaths he should guard\", [this teaches us] that if your father tells you go and break the Shabbat, don't listen to him. Similarly with all other commandments.",
+                "<b>He went and sat down.</b> The owner of the donkey.",
+                "<b>It's a commandment from the Torah to unload.</b> for free.",
+                "<b>But don't load.</b> for free; rather for pay.",
+                "<b>Rabbi Shimon says even load.</b> for free. The halacha is not like Rabbi Shimon.",
+                "<b>Rabbi Yossi HaGlili says etc.</b> The halacha is not like Rabbi Yossi."
+            ],
+            [
+                "<b>His lost item comes first.</b> Since the verse says (Deuteronomy 15:4) \"There will be no destitute amongst you\", [this indicates] you should be cautious that you don't become destitute.",
+                "<b>His Rabbi's comes first.</b> This is referring to his main Rabbi, who he learnt most of his wisdom from. So too all the times in the Mishnah it mentions \"His Rabbi\" coming before his father, this is only referring to his main Rabbi."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Horayot/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,162 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "הורו בית דין לעבור – that they said to the people that you are permitted to do a certain thing/act which one is liable for [the punishment of] extirpation for willful/premeditated violation.",
+                "והלך היחיד ועשה – Our Mishnah is [according to] Rabbi Yehuda who said that an individual who acted with the instruction/teaching of the Jewish court is exempt [from liability]. But this is not the Halakha, but rather it is [according to] the Sages who state that an individual who acted with the instruction/teaching of the Jewish court is liable, and is not exempt until those who act according to the Jewish court are the majority of those who dwell in the Land of Israel or most of the tribes, and then the Jewish court would bring a bullock for an unwitting communal sin, and those who act through their pronouncement are exempt.",
+                "שוגג על פיהם – to exclude the case where he did not rely upon the teaching of the Jewish court, such as the case where the Jewish court taught that forbidden fat of an animal is permissible, and the forbidden fat is switched with the permitted fat of animals and they consumed it, where that individual is liable, for he did not consume it by the word of the Jewish court.",
+                "בין שלא עשו – the Jewish court itself [did not] perform an act upon the word of their teachings, he is exempt, and they are liable, for a Jewish court only brings a sacrifice on the inadvertent teaching, for the deed is dependent upon the community and the teaching of the Jewish court.",
+                "הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין – and even though it was a willful/premeditated violation, for he knew that they erred and despite this, he acted according to their words. But a willful/premeditated violation does not require a sacrifice, for we state in the Gemara (Tractate Horayot 2a) that it is an inadvertent act, for he thought that it was a Mitzvah to act by the word of the Jewish court and even if he knew that they erred.",
+                "זה הכלל – to include one who rebels against the teaching, for it is not his manner to act according to their teaching, and he acted according to the teaching of the Jewish court, not because he relied upon their teaching but rather because it appeared to him in his mind that this [act] was permissible, he is liable."
+            ],
+            [
+                "ר' שמעון פוטר – since their ruling had spread through the majority of the community.",
+                "ר' אליעזר אומר ספק – for since he should have asked at all times on the words when they were established as a new interpretation in the Jewish court and he did not ask, for this is like someone who had been doubtful if he had sinned or had not sinned, he brings the uncertain guilt-offering. And the Halakha is according to Rabbi Eliezer.",
+                "איזהו ספק – that is to say, what does Rabbi Eliezer say when he is judged as one who is doubtful if he sinned or did not sin and he is liable to bring an uncertain guilt-offering.",
+                "ביושב בביתו – when he sits in his house in the district/province where the Jewish court ruled on it, where it was possible that he would have heard that the Jewish court retracted from their teachings.",
+                "אבל הלך לו למדינת הים – and not specifically that he went [abroad], but he accounted as meritorious to go on that path even though he did not yet go, and Rabbi Akiba holds that because he was anxiety to go out on the path, he does not ask if the Jewish court had retracted [their opinion], and he is exempt from the uncertain guilt-offering. But Ben Azzai holds, for since he had not yet gone, he should have asked. And in this, they establish their dispute in the Gemara (Tractate Horayot 4a), and the Halakha is according to Rabbi Akiba."
+            ],
+            [
+                "לעקור את כל הגוף – all the essence of the Mitzvah, as will be explained further on.",
+                "הרי אלו פטורים – as it is written (Leviticus 4:13): “and the matter escapes [the notice of the congregation],” he calls it “it escapes from the matter,” part of the matter and not all of it.",
+                "אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור – In the Gemara (Tractate Horayot 4a), he raises an objection for behold a woman who observes a day for day, for in the Torah it is written (Leviticus 15:28): “[When she becomes purified of her discharge,] she shall count off [seven days, and after that she shall be pure].” But it is explained in the Gemara (Tractate Horayot 4a), such as the case where they say that a woman did not have her flux other than in the daytime, that is to say, when she sees blood during the day time and not when she sees it at night, as it is written (Leviticus 15:26): “while her discharge lasts [shall be for her like bedding during her menstrual impurity]..”",
+                "המוצא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור – as they state that bringing in and taking out is prohibited, as it is written (Exodus 16:29): “let no one leave his place on the seventh day, handing over and throwing are permitted.",
+                "המשתחוה פטור – for they say that one who prostrates accompanied by stretching of hands and feet is prohibited, as it is written (Exodus 34:14): “For you must not worship any other god,” but that which lacks stretching hands and feet is permitted. The principle of the matter is that a Jewish court is not liable until they rule in a matter which the Sadducees do not agree with. But if they ruled in a matter that the Sadducees agree with, they are exempt from a community sacrifice, and the majority who act on their words, every individual is liable to bring a sacrifice on his inadvertent action. What is the reason? It is a case of go call the house of the teacher."
+            ],
+            [
+                "וידע אחד מהן שטעו וכו' – as it states in Scripture (Leviticus 4:13): “If it is the whole community of Israel that has erred,” until that all of them would agree with the inadvertent error.",
+                "מופלא של בית דין – the greatest of them, head of the Academy.",
+                "זקן שלא ראה בנים – he is not worthy of judging capital crimes, since it was concealed that he is cruel and he will not be compassionate.",
+                "ונאמר להלן עדה – (Numbers 35:24): “in such cases the assembly shall decide [between the slayer and the blood-avenger].”",
+                "מה העדה האמורה להן וכו' – regarding the Sanhedrin it is stated (Numbers 11:16): “and let them take their place there with you,” who are similar to you, of distinguished birth like you. This excludes the convert, the Nattin/water-drawer and the one of illegitimate birth/Mamzer who are not worthy of being appointed to the Sanhedrin.",
+                "מזידין – the Jewish court knew that the matter was prohibited, they are exempt from the community sacrifice, for one who acts willfully is not one who brings a sacrifice, but those who act inadvertently bring a lamb or a goat as an individual sin-offering.",
+                "שוגגים ועשו מזידין אלו ואלו פטורים – the Jewish court is exempt, for the community did not act by the word of their teaching, and their deeds did not depend upon the Jewish court, for they knew that the Jewish court had erred. And all who act are exempt, for they are willful sinners and someone who acts willfully is not one who brings a sacrifice."
+            ],
+            [
+                "מביאין פר – which is stated in Leviticus (4:14): “the congregation shall offer a bull of the herd as a purification offering…”",
+                "ובעבודה זרה מביאים פר ושעיר – but if they taught to permit the prohibited idolatrous worship, they bring a bullock and a goat that is stated in the Torah portion of Shelach Lecha (Numbers 15:22): “If you unwittingly fail t o observe any one of he commandments,” a Mitzvah which is of equal importance corresponding to all of the commandments, he would say, this is idolatrous worship, and it is written there (Numbers 15:24): “If this was done unwittingly, through the inadvertence of the community, the whole community shall present one bull of the herd as a burnt offering [of pleasing odor to the LORD, with its proper grain offering an libation], and one he-goat as a purification offering.” But Rabbi Meir holds that this “the congregation shall offer a bull of the herd as a purification offering” (Leviticus 4:14) is for inadvertent performance of the other sins, and similarly, “the whole community shall present one bull of the herd…and one he-goat as a purification offering” (Numbers 15:24), which is stated in Shelach Lecha, is for inadvertent performance of idolatrous worship, the community which ruled/taught alone are those who bring them, and this is the Great Jewish court.",
+                "שנים שער שבטים מביאין – for Rabbi Yehuda holds that each and every tribe is called a congregation/community, as it states (II Chronicles 20:5): “Jehoshaphat stood in the congregation of Judah [and Jerusalem in the House of the LORD at the front of the new court].”",
+                "שלשה עשר פרים 0 for Rabbi Shimon holds that the Jewish court that erred in their teaching does not atone with bullocks and goats of the tribes, but they are liable to bring a bullock and a goat for themselves.",
+                "שבעה שבטים – for they are the majority of the number of tribes, and even though they are the minority of [the total] of Israel. Or, the majority of the number of tribes and even though they are from the minority of the number of tribes, and even if one tribe acted [in error] and it is the majority of the Jewish people. All of the other tribes that did not sin brings at the hands of those who sinned.",
+                "שמונה פרים – for Rabbi Shimon holds that those who did not sin do not bring at the hands of those who did sin. But the Halakha is according to Rabbi Yehuda.",
+                "ועשה אותו שבט – for itself, and here there is no majority of the number of the Israelites nor is there a majority of tribes.",
+                "וחכמים אומרים אין חייבים וכו'- And the Halakha is according to the Sages."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "הורה כהן משיח – a High Priest who is anointed with the anointing oil who taught a permissible act for himself, and performed an action on his own in a matter where one is liable for extirpation on a willful act."
+            ],
+            [
+                "מתכפר לו בפני עצמו – he is required to bring a bull on his own.",
+                "הורה עם הצבור – that he was one of the Sanhedrin that erred in their teaching.",
+                "מתכפר לו עם הצבור – with the bull for the sin where the matter escapes the notice of the congregation, and he does not need another sacrifice, for I might think that just as on Yom Kippur, he does not atone with the congregation, for it is written (Leviticus 16:11): “He shall slaughter his bull of purification offering,” here too, he needs to make a sacrifice on his own, but this comes to teach us that this is not the case. And we derive this from the Biblical verse as it is written (Leviticus 4:3): “he shall offer for the sin of which he is guilty [a bull of the herd without blemish as a purification offering to the LORD]” (see also Talmud Horayot 7a), for the sin that is unique to him he brings a sacrifice of its own, and for the sin that is not unique to him, he does not bring its own sacrifice.",
+                "שאין בית דין חייבין – that is to say, it is the law that the anointed [priest] atones with the community, for the Jewish court is not liable and neither is the anointed [priest], so we see, that the anointed priest and the Jewish court are compared in all its matters, and if so, when he taught [in err] with the community, it is the law that he is compared with the community and atones with the community.",
+                "ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת – because it is stated with the other commandments (Leviticus 4:13): “and the matter escapes the notice of the congregation,” and it is stated in regard to idolatry (Numbers 15:24): “If this was done unwittingly, through the inadvertence of the community,” just as with regard to the other commandments that something escaped and not the entire body of the commandment, so too, with regard to idolatrous worship, a matter, but not the entire body [of the commandment] (see Talmud Horayot 7b)."
+            ],
+            [
+                "אין חייבין אלא על העלם דבר – a Jewish court that erroneously taught to the community about one of the commandments, they are not obligated to bring a bull for a communal act of forgetfulness, but rather for an act of forgetfulness where they erred inadvertently in their teaching and the law was forgotten by them.",
+                "עם שגגת מעשה – and most of the community inadvertently erred and performed an act through their statement. As is it written (Leviticus 4:13): “[If it is the whole community of Israel] that has erred and the matter escapes the notice [of the congregation]…,” it is the inadvertent error of action and the matter escaped notice.",
+                "וכן המשיח – and similarly the High Priest who is anointed with the anointing oil is not liable for a sacrifice until the matter of the law escapes his notice and he himself does an inadvertent act through the teaching that he thought of, as is it written (Leviticus 4:3): “[If it is the anointed priest who has incurred guilt,] so that blame falls upon the people…,” which teaches that the anointed [priest] is like the people.",
+                "ובעבודה זרה אין חייבין – (and for idolatrous worship), for the Jewish court that inadvertently erred in the teaching regarding idolatrous worship are liable [to offer] a bullock and a goat.",
+                "אין חייבין אלא על העלם ד��ר עם שגגת מעשה – like all of the other commandments, and we derive [the rules concerning] idolatrous worship from an analogy, as we wrote above (Tractate Horayot, Chapter 2, Mishnah 2), regarding the comparison of עיני/the notice (Leviticus 4:13: “If it is the whole community of Israel that has erred and the matter escapes the notice of the congregation….”; and Numbers 15:24: “If it was done unwittingly, through the inadvertence of the community…”)",
+                "ואין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת – for there are thirty-six cases of extirpation in the Torah (see Mishnah Keritut, Chapter 1, Mishnah 1), and for each, one is liable for an inadvertent sin a sin-offering, except for five where one is not liable for a sin-offering for an inadvertent action, which are circumcision, and the Passover Sacrifice, because they are “positive-commandments” , even though they are punishable by extirpation for willful violation, they do not require a sin-offering for an inadvertent violation, for concerning the sin-offering, it is written (Leviticus 4:3): ”so that they do any of the things which by the LORD’s commandments ought not to be done…” and the case of blaspheming God, which lacks an action. And the defilement of the Sanctuary and its Holy Things, there is no obligation for an inadvertent action other than a sacrifice of higher or lesser value according to pecuniary conditions that is mentioned in Leviticus (see Leviticus 5:6-11 – and Talmud Horayot 9a). And all of these the Jewish court does not bring a sin offering for its inadvertent error, nor does the anointed [priest]. It is determined that all of the commandments for which a Jewish court and the anointed priest brings a sacrifice are thirty-one in which for willful violation they are liable for extirpation and for inadvertent error, a fixed sin-offering."
+            ],
+            [
+                "אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש – a Jewish court that [errantly] taught and erred as regards the defilement of the Sanctuary and its Holy things, they are not obligated to bring a communal sacrifice.",
+                "על עשה שבמקדש – such as that had become defiled in the Sanctuary/Temple, for it is a commandment for him to leave in the shortest [route], but if he delayed and left through a long one (i.e., route), he is liable for extirpation. And the Jewish court that taught him [errantly] to leave through the longer one are not liable for [bringing] a sacrifice, because regarding this inadvertent act, there is no sin-offering, that is to say, that an individual who erred and acted inadvertently in this and left on the longer one is not liable for a fixed sin-offering but rather [only] a sacrifice of higher or lesser value according to pecuniary conditions.",
+                "ולא תעשה שבמקדש – he should not enter the Temple in a defiled state.",
+                "ואין מביאין אשם תלוי וכו' - for in every matter that requires on his inadvertent error a fixed sin-offering, he brings on what he was not conscious of a suspensive guilt-offering. For the defilement of the Sanctuary, since he is not liable a sin-offering for his inadvertent error, he does not bring on what he was not conscious of a suspensive guilt-offering.",
+                "על עשה שבנדה – if he was having sexual relations with a ritually pure woman, and she said to him, “I have become ritually impure now at the time of the sexual activity, it is a commandment upon him to separate himself (see Tractate Shevuot, Chapter 2, Mishnah 4), but he should not separate himself immediately for the exit provides him with pleasure as does his entrance [into her vagina], but rather he presses his nails into the ground, and waits until his membrum genital dies (i.e., loses its energy), and then he removes it without difficulty. For this is the positive [commandment] concerning the menstruant woman. But if the Jewish court erred inadvertently in their teaching and instructed that he should remove it immediately, they are liable for a bullock for a matter that escaped their notice, for the individual is liable for a sin-offering on his inadvertent error."
+            ],
+            [
+                "אין חייבין על שמיעת הקול – his fellow made him take an oath if he knows [enough] to testify and he doesn’t testify to him, as it is written (Leviticus 5:1): [If a person incurs guilt-] When he has heard a public imprecation and- although able to testify as one who has either seen or learned of the matter- he does not give information, [so that he is subject to punishment].”",
+                "ועל ביטוי שפתים – (see Tractate Shevuot, Chapter 3, Mishnah 7) He takes an oath that did not eat, but he did eat, or [he takes an oath] that he did eat, but he did not eat, and similarly [takes an oath] that I ate, but did not eat, and/or that I did not eat, but he really did eat.",
+                "ועל טומאת מקדש וקדשיו – [see Tractate Shevuot, Chapter 2, Mishnah 1) He enters the Temple in a state of ritual impurity, or that he ate Holy Things, if they (i.e., the Jewish court) erred in their teaching in one of all of these things, neither the Jewish court nor the anointed [priest] are liable for a sacrifice, because individuals are not liable on their inadvertent error for a fixed sin-offering.",
+                "והנשיא כיוצא בהן – a king who acted inadvertently in one of these things (i.e., hearing the voice of adjuration, a rash oath or imparting uncleanness to the sanctuary and to its holy things, does not bring a goat and is exempt from [having to bring] a sacrifice, for in each of these, it is written (Leviticus 5:7): “But if his means do not suffice [for a sheep, he shall bring to the LORD, as his penalty for that of which he is guilty, two turtledoves or two pigeons, one for a purification offering and the other for a burnt offering],” and (Leviticus 5:11): “And if his means do not suffice [for two turtledoves or two pigeons, he shall bring as his offering for that of which he is guilty a tenth of an ephah of choice flour for a purification offering….,” whomever comes to a state of impoverishment, excluding the king and the High Priest who do not come to a state of impoverishment.",
+                "ר' עקיבא אומר הנשיא חייב – for regarding the ruler, it is written (Leviticus 4:26): “Thus the priest shall make expiation on his behalf for his sin,[and he shall be forgiven].,” to teach you that the rule is liable for them. But the Kohen who is anointed is exempt from the sacrifice mentioned in the hearing of the voice of adjuration, and rash oath, and in the imparting of uncleanness to the sanctuary, according o words of Rabbi Akiba, because as it is written (Leviticus 6:13): “This is the offering that Aaron and his sons shall offer to the LORD on the occasion of his anointment: a tenth of an ephah of choice flour [as a regular grain offering],” this is an exclusion, to state that the one-tenth of an ephah of cakes of the meal offering comes an obligation for the anointed priest, but another one-tenth of an ephah does not come to him as an obligation, excluding the one-tenth of the ephah mentioned with the hearing of the voice of adjuration, etc., for the anointed priest does not bring it. And since the Biblical verse excluded him from the one-tenth ephah, he hs excluded also from the two turtledoves and from every sacrifice mentioned in this matter, as it is written at the end of that portion (Leviticus 5:13): “Thus the priest shall make expiation on his behalf for whichever of these sins he is guilty, [and he shall be forgiven. It shall belong to the priest, like the grain offering],” for he who atones with one of these, atones in all of them, and he does not atone in one of these, does not atone for all of them. But the Halakha is not according to Rabbi Akiba nor according to Rabbi Yosi, but rather, the anointed priest and the ruler are liable for the sacrifice of higher or lesser value according to pecuniary conditions concerning hearing the voice of adjuration, a rash oath, or imparting uncleanness to the Sanctuary, as is proved further on in our Mishnah (Chapter 3, Mishnah 1), and that we teach that a they are not liable for hearing the voice of adjuration, etc., which implies, neither a Jewish court, nor the anointed priest, that is, he is not obligated [to bring] a bull that comes on the for the other commandments, but he is obligated to bring a sacrifice of higher or lesser value according to pecuniary conditions."
+            ],
+            [
+                "ובעבודה זרה היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה – In the Torah portion of Shelach Lecha, regarding the sacrifice for idolatrous worship, it is written (Numbers 15:27): “In case it is an individual who has sinned unwittingly, he shall offer a she-goat [in its first year as a purification offering],” and it is written afterwards (verse 29): “[For the citizen among the Israelites and for the stranger who resides among them -] you shall have one ritual for anyone [who acts in error],” it compares all of them for this sacrifice."
+            ],
+            [
+                "אשם תלוי – transgressions that for willful violation one is liable to extirpation and for inadvertent acts [one is liable] for a fixed sin offering, they are liable if they are not conscious [of their sin] a suspensive guilt-offering, such as two olives, one of forbidden fat, and the other of permitted fat, and he ate one of them and does not know which of them that he consumed.",
+                "והמשיח ובית דין פטורין – as it is written concerning a communal sacrifice (Leviticus 4:14): “when the sin through which they incurred guilt became known, the congregation shall offer [a bull of the herd as a purification offering, and bring it before the Tent of Meeting],” they are not liable for a sacrifice other than what is known, and the anointed [priest] is like the Jewish court.",
+                "אשם ודאי – [an unconditional guilt offering], there are five guilt offerings that they bring on the that which is unconditional/clearly known, the guilt offering for sacrilege, the guilt offering for theft, the guilt offering of the Nazirite, the guilt offering of the leper and the guilt offering of a designated handmaiden.",
+                "היחיד והנשיא והמשיח חייבין – for all of these are the acts of an individual, and there is no difference between the commoner and the anointed priest and the ruler.",
+                "ובית דין פטורים – for the ruling/teaching of a Jewish court has no matter with them, for the guild offering does not come as a result of the [errant] teaching of a Jewish court.",
+                "אלא שאין כהן גדול על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון – the reason of Rabbi Shimon, as it is written regarding the defilement of the Sanctuary (Numbers 19:20): “If anyone who has become impure fails to purify himself, that person shall be cut off from the congregation, [for he has defiled the LORD’s sanctuary…],”for he whose sin is similar to the community, excluding the High Priest, whose sin is not similar to that of the community. For the community, anyone from them who enters inadvertently into the Sanctuary, is liable for an errant deed alone, and since the anointed [priest] is not liable other than for something that escapes his notice with an inadvertent action, as was proved above in our chapter (Mishnayot 1-2). But the Halakha is not according to Rabbi Shimon, but the High Priest brings a sacrifice of higher or lower value, even on the defilement of the Sanctuary and its holy things.",
+                "רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר – on the defilement of the Sanctuary and its holy things, because they are liable for extirpation on willful actions. Just as he brings a goat for other commandments where he is liable for extirpation on willful actions. But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer, for since he is not liable for an inadvertent act of [defilement] of the sanctuary and its holy things [to bring] a fixed sin-offering, the ruler does not bring in the manner that an individual brings (that is with a sacrifice of higher or lower value – and the Halakha is according to the Sages."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כהן משיח שחטא ואח\"כ עבר ממשיחותו – he had not had sufficient time to bring his sacrifice until he passed from his priesthood.",
+                "כהן משיח מביא פר – and even after he had has passed following his removal from his anointed position. We say further on in our Mishnah that he brings a bullock, and it [i.e., the Mishnah] did not use this language other than because it was necessary to teach that the ruler who sinned brings a goat prior to his being removed, so it also teaches regarding an anointed [High] Priest that he brings a bullock",
+                "ונשיא מבי שעיר – as it is written (Leviticus 4:3): “he shall offer for the sin of which he is guilty [a bull of the herd without blemish as a purification offering to the LORD],” which teaches that he brings a sin-offering like he would be liable for at the time that he sinned."
+            ],
+            [
+                "כהן משיח שעבר ממשיחותו וכו' – even though he does not perform [the Divine Service], he still remains in his holiness, for there is no difference between a Kohen who serves and a Kohen who has passed from service, other than the Divine Service and the bullock of Yom Kippur and one-tenth of an ephah that he offers on each day, as is mentioned further on (see Mishnah Horayot, Chapter 3, Mishnah 4; see also Mishnah Megillah, Chapter 1, the end of Mishnah 9)."
+            ],
+            [
+                "הרי אלו כהדיוט – as it states concerning the ruler (Leviticus 4:22): “In case it is a chieftain who incurs guilt [by doing unwittingly any of the things which by the commandment of the LORD his God ought not to be done, and he realizes his guilt],” that he sinned while he was the ruler. And similarly, regarding the anointed priest, it is stated there (Leviticus 4:3): “If it is the anointed priest who has incurred guilt, [so that blame falls upon the people…,” that he sinned while he was the anointed priest."
+            ],
+            [
+                "המרובה בגדים – for after the flask of anointing oil was hidden away the Kohen Gadol would enter the High Priesthood through the wearing of eight [sets of] clothing, as it is written (Leviticus 21:10): “…and who has been ordained to wear the vestments…”",
+                "אלא פר הבא על כל המצות – the [High Priest] who wears the many dedicated garments does not bring a bullock on his inadvertent sin, as it is written (Leviticus 4:3,5): “the anointed priest.",
+                "בעבודת יום הכפורים – for the Divine service of that day is not fit other than through the High Priest alone. But the presently serving Kohen and one who served in the past are equivalent concerning these things.",
+                "ולא פורעין ולא פרומין – as it is written concerning the High Priest (Leviticus 21:10): “[he] shall not bare his head or rend his vestments.”",
+                "ומחזירין את הרוצח – if one of these dies, the killer returns from his city of refuge, as it is written (Numbers 35:28): “[For he must remain inside his city of refuge] until the death of the high priest…”"
+            ],
+            [
+                "כהן גדול פורם מלמטה – If he sustained a death where he is obligated to tear [his clothing], he tears from the bottom at the corner of his garment nearest his feet. And this [verse] that is written (Leviticus 21:10): “or rend his vestments,” for he does not rend like other people.",
+                "מלמעלה – opposite/corresponding to the breast near the shoulder, like other people.",
+                "אונן – he who sustained a death from one of the seven relatives that he (i.e., a Kohen) is obligated to mourn for, the entire day of death, whether the deceased is buried whether it is not buried [that day], he is an Onan/mourner before the funeral of a kinsman according to the Torah, and from the day of death and onwards, all the while that the deceased is not buried, he is an Onan according to the Rabbis, but the day of burial he is an Onan according to the Rabbis all that day, even after the burial, and from when the deceased is buried on the first day of death, all that night afterwards, he is an Onan according to the Rabbis.",
+                "כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל – from the Holy Things, for such we found with Aaron on the day that Nadav and Avihu died, he said (Leviticus 10:19): “Had I eaten purification offering today, would the LORD have approved?” On the eating he was stringent but not n the bringing of the offering. And specifically, Aaron who was the High Priest, but his sons who were common priests, they were forbidden that entire day whether to offer [a sacrifice] or to eat from it."
+            ],
+            [
+                "התדיר מחבירו הוא קודם – as Scripture states (Numbers 28:23): “You shall present these in addition to the morning portion of the regular burnt offering.” For since it is written, “the morning portion of the regular burnt offering,” why does it mention “the regular burnt offering?” But, because the All-Merciful stated – because it is more frequent, it precedes it in the first part [of the verse].",
+                "וכל המקודש מחבירו וכו' – for so we find with the Kohen as it is written concerning him (Leviticus 21:8): “and you must treat them as holy,[since they offer the food of your God; they shall be holy to you, for I the LORD who sanctify you am holy],” and we say to open first [with the Torah reading] and to bless first (with the invitation to the group to recite the Birkat HaMazon/Blessing after the Meals) and to take the first nice portion.",
+                "פר משיח קודם – for since the anointed bull atones and the community atones, and it is by law that what atones comes prior to that which obtains atonement. And similarly, Scripture states (Leviticus 16:17): “When he has made expiation for himself and his household”, and afterwards,“for the whole congregation of Israel.”"
+            ],
+            [
+                "האיש קודם לאשה –for he is holier than her, for a man is liable for all of the commandments, but a woman is not liable for positive time-bound commandments.",
+                "והאשה קודמת לאיש בכסות – for her shame is greater than the shame of a man.",
+                "לקלקלה – for sexual intercourse and for pederasty.",
+                "והאיש קודם – this is her practice in this matter and it is not his practice in this matter."
+            ],
+            [
+                "לוי קודם לישראל – [see Tractate Gittin, Chapter 5, Mishnah 8]. As it is written (Deuteronomy 10:8): “At that time the LORD set apart the tribe of Levi [to carry the Ark of he LORD’s Covenant, to stand in attendance upon the LORD…].”",
+                "ישראל קודם לממזר – this one (i.e., the Israelite) is of legitimate descent and that one (i.e., the Mamzer) is not of legitimate descent.",
+                "ממזר קודם לנתין – this one (i.e., the Mamzer) comes from a fit drop and that one (i.e., the Nattin) comes from an unfit drop.",
+                "נתין קודם לגר – this one grew among us in holiness where as that one (i.e., the convert) did not grow among us in holiness.",
+                "גר קודם לעבד – this one was not included among those who were cursed and that one (i.e., the servant) was among those who were cursed (see Genesis, chapter 9, verse 25: “Cursed be Canaan; The lowest of slaves shall he be to his brothers.”).",
+                "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ – as it is written (Proverbs 3:15): “She is more precious than rubies; [All your goods cannot equal her.]” She is more precious than a High Priest who enters into the innermost place."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Horayot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "The beit din told the people that they are permitted to do (i.e. to transgress a commandment) one of the things for which the punishment is “karet”.",
+                "Rabbi Yehuda says that one who acted based on the beit din’s ruling is exempt. This is not the law. The rabbis said that an individual who acted based on the beit din’s ruling is obligated. He is not exempt until the majority of residents in the Land of Israel, or the majority of the tribes, act according to the beit din’s ruling, and then the beit din brings the bull for a communal error-in-judgment (para ha’elem davar) sacrifice, and those who acted according to the beit din’s ruling are exempt.",
+                "To exclude the case of one who does not rely on the beit din’s ruling, such as a case where the beit din ruled that forbidden fat (chelev) is permitted and the forbidden fat was switched with permitted fat (shuman) and he ate it; he is obligated because he did not eat it based on the beit din’s ruling.",
+                "If the beit din acted, i.e. upon its erroneous ruling, the individual is exempt and the beit din is obligated. The beit din does not bring an offering/sacrifice except when a person acted on an erroneous ruling, where the community acted and the beit din ruled.",
+                "Even though he transgressed wilfully, in that he knew the beit din ruled erroneously and still acted according to its ruling, he is not considered a wilful sinner who must bring an offering because in the gemara it says that he sinned in error, because he thought it was a positive commandment to act according to the beit din’s ruling, even when he knows the beit din is wrong.",
+                "That he rejects their ruling, that he does not usually act according to their ruling, but he acted according to the beit din’s ruling not because he relied on it but because in his own opinion it was permitted to do – therefore, he is obligated."
+            ],
+            [
+                "Rabbi Shimon exempts him – Because the ruling had reached the majority of the community.",
+                "Rabbi Elezar declares this case doubtful – Since he should inquire any time there are new rulings by the beit din and he didn’t inquire, this is similar to the case where he is in doubt whether it is a sin or not and he brings an asham talui. The law is according to Rabbi Elezar’s opinion.",
+                "Which case may be regarded doubtful – For example, like what Rabbi Elezar said, the matter being discussed is that he was satisfied with the ruling, whether a sin or not a sin and he is obligated to bring an asham talui.",
+                "One who remains at home – When a person is at home in the country where the beit din ruled, he could have heard that the beit din reversed its ruling.",
+                "If he went abroad – This does not necessarily mean he already set out, but if he was preparing to travel but had not yet left, Rabbi Akiva holds the opinion that a person who is preparing for a journey will not be able to inquire whether the beit din reversed its ruling and he is exempt from bringing an asham talui. Ben Azzai thinks that since he had not yet set out on the journey, he should have inquired.  This is the disagreement in the Gemara. And the law goes according to Rabbi Akiva’s opinion.\n"
+            ],
+            [
+                "An entire principle has to be uprooted – The essence of the commandment, as is explained.",
+                "They are exempt – As it is written (Leviticus 4) “the thing being hidden”, read it as if it said “and it was hidden from the thing, i.e. part of it [the commandment], not its entirety.",
+                "But if a man has relations with a woman that awaits a day corresponding to a day he is exempt – The gemara answers that she who keeps a day for each day, as it is written in the Torah (Leviticus 15) “she shall count for herself” comes to teach that she counts one day for each day [of bleeding], and if something is written in the Torah the beit din does not bring a sacrifice. The Gemara explains, for example, that they are talking about a zava, which is only a case during the day, i.e., when she sees blood during the day and not when she sees at night, as it is written there, “all the days of her issue.”",
+                "If a man carries anything from a private domain to a public domain he is exempt – It is forbidden to take things in and out, as it is written (Exodus 16) “let no man go out of his place,” but throwing and proffering are permitted.",
+                "Bows down [to an idol] he is exempt  - They state that bowing down means stretching out arms and legs and is forbidden, as it is written (Exodus 34) “you shall bow down to no other god” but if the bowing is without stretching out arms and legs it is permitted.  The rule of the matter is, not beit din is obligated until it rules on a matter on which the Sadducees do not concur. But if it rules on a matter on which the Sadducees concur, the beit din is exempt from a communal sacrifice, and the majority that acts according to the beit din’s ruling, each one must bring a sacrifice for his erroneous transgression.  What is the reason? Go read it in the school house [i.e. every school child understands].\n"
+            ],
+            [
+                ".And one of them knew that they had erred, etc. – As it is written (Leviticus 4) “And if the whole congregation of Israel shall err, until they will all agree that they acted in error.",
+                "Mufla of the beit din – the most important/knowledgeable, the head of a yeshiva.",
+                "An elder who did not have children – He is not fit to judge in capital cases because he is cruel and will not be compassionate.",
+                "It says later on “congregation” – the congregation was judged.",
+                "Just as the “congregation” further on, etc. – As it is said that in the Sanhedrin (Numbers 11) “that they may stand there with you,” meaning like you, with a distinguished lineage like you. Except for a convert, a nateen (variously translated as “subject” and “Temple slave”) and a mamzer (child of an illicit marriage) who are not fit to judge in capital cases.",
+                "Intentionally – The beit din knew that the matter was forbidden and is exempt from bringing a communal sacrifice because one who wilfully transgresses does not bring a sacrifice. Those who transgress in error bring a ewe or a female goat as an individual sin-offering.",
+                "[If the court ruled] unwittingly and [the people] acted willingly accordingly, they are exempt – The beit din is exempt because they did not act, the people acted according to the ruling and not did not make their actions dependent on the beit din because they knew the beit din ruled wrongly. Everyone who acted is exempt because they acted willfully and those who sin wilfully do not bring a sacrifice.\n"
+            ],
+            [
+                "They bring a bull – It says in Leviticus that the congregation sacrifices a bull.",
+                "And in the case of idolatry they bring a bull and a goat – And if the beit din ruled to permit the prohibition of idol worship, they bring a bull and a goat, as it says in the parasha Shlach Lecha, “When you shall err and not observe all the commandments” the commandment that is equal to all the other commandments is idol worship, as it is written (Numbers 15) “then it shall be, if it be done in error by the congregation, it being hid from their eyes, that all the congregation shall offer one young bullock for a burnt-offering . . . and one he-goat for a sin-offering.” And Rabbi Meir believes that that if the congregation brings a bull, in Leviticus it is referring to transgressing in error all the other commandments, but that in Shlach Lecha when the congregation brings a bull and a goat the error is idol worship, and it is the congregation that ruled, i.e. the beit din gadol [Sanhedrin], that brings the sacrifices. ",
+                "The twelve tribes bring - Rabbi Yehuda understands that each and every tribe is called a congregation, as it is written (Chronicles II 20), “And Yehoshephat stood before the congregation of Yehuda.”",
+                "Thirteen bulls – Rabbi Shimon understands that the beit din that erred in its ruling cannot atone through the bulls and goats brought by the tribes but must bring their own bull and goat.",
+                "Seven tribes – Which comprise the majority of the tribes, even if they contain a minority of the people of Israel.  Or a majority of the people of Israel even if they form a minority of the tribes, and even if only one tribe acted and it comprises the majority of the people of Israel.  Every other tribe that did not sin must bring a sacrifice to atone for those that did sin.",
+                "Eight bulls – Rabbi Shimon believes that the tribes that did not sin need not bring sacrifices to atone for those that did sin. And the law goes according to the opinion of Rabbi Yehuda.",
+                "That tribe acted accordingly – That tribe’s beit din ruled for it and it acted and it does not comprise the majority of the people of Israel or the majority of the tribes.",
+                "But the Sages say: there is no liability etc. – The law goes according to the opinion of the Sages.\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "An anointed priest who rendered a decision – A high priest who was anointed with the anointing oil ruled on a leniency for himself and acted by himself on a matter whose transgression is liable with “karet.”"
+            ],
+            [
+                "He makes his atonement alone - He alone must bring a bull for a sin-offering.",
+                "If he rendered his ruling together with [the court of] the congregation – He was a member of the Sanhedrin that ruled in error.",
+                "He makes his atonement together with the congregation – With the congregation’s bull for an error-in-judgment (para ha’elem davar) sacrifice and is not obligated to bring any other sacrifice. It would have occurred to you that I might say that on Yom Kippur he does not atone with the congregation, as it is written (Leviticus 16), “and shall kill the bullock of the sin-offering which is for himself,” so too he will need to bring his own sacrifice; here it teaches us that he does not.  He derives it from the Torah (Leviticus 4), “on the sin which he sinned.” For a sin that is unique to him he brings his own sacrifice, but for a sin that is not unique to him he does not bring his own sacrifice.",
+                "For the court is not liable – I.e., the law is that the high priest atones with the congregation, that the beit din is not liable, etc. but that the high priest is. It follows that the high priest is equal to the beit din on all matters. If he issued a ruling for the congregation he is equal to them and must atone with the congregation.",
+                "Nor [are they liable] for idolatry unless they ruled to annul the law in part – As it is written about all the other commandments (Leviticus 4), “the thing being hidden from the eyes of the congregation.” And about idol worship it is written (Numbers 15), “If it be hidden from their eyes . . .”, in all the commandments the matter will be hidden but not from the entire body, so too with idol workshop it will be hidden [from the eyes] and not from the whole body.\n"
+            ],
+            [
+                ".The [court] is not obligated [to bring a sacrifice] except where ignorance of the law – A beit din that ruled for the community on one of all the commandments does not need to bring a bull for a communal error-in-judgment (para ha’elem davar) sacrifice for the community but only for the ignorance of the matter in which it ruled in error and because they did not realize that they were transgressing.",
+                "Was accompanied by an unwitting action – The majority of the community erred and acted according to their ruling, as it is written, “they erred and the thing was hidden,” an act in error and the matter was hidden.",
+                "So it is with the anointed priest – The high priest that was anointed with the anointing oil is not obligated to bring a sacrifice unless he forgets the law and he acts and rules in error, as it is written (Leviticus 4), “to bring guilt on the people,” which comes to teach that the anointed priest is like the people.",
+                "Nor [is obligation incurred] in the case of idolatry – The beit din issued a mistaken ruling regarding idol worship and they are obligated to bring a bull and a goat.",
+                "Nor [is obligation incurred] in the case of idolatry unless ignorance of the law was accompanied by an unwitting action – Like all the other commandments. We learn about idol worship from the other commandments from a g’zeira shava (“equivalent form”) of “eyes” and “eyes”, as written above.",
+                "The court is not obligated unless they ruled concerning a prohibition the punishment for which is karet, if it was transgressed intentionally, and a sin offering if transgressed unwittingly – There are 36 commandments in the Torah for which the punishment is “karet” and for each one a sin offering is required if the commandment was transgressed unwittingly, except for five that do not require a sin offering if transgressed in error: brit mila and the Passover sacrifice, since they are positive commandments.  Even though wilfully transgressing them has a punishment of “karet” no sin offering is required if they are transgressed in error, as it is written about a sin offering (Leviticus 4), “do any of the things which the LORD hath commanded not to be done.” And making an oath, because there is no action and the Torah says about a sin offering to transgress in error: if an oath was uttered there was no action. And impurity in the Temple and of its contents create no obligation if transgressed in error, but rather a sliding scale sacrifice (oleh ve’yored), as said in Leviticus. And a beit din does not have to bring a sin offering if these are transgressed in error and neither does a high priest. There are 31 commandments for which the punishment is wilful transgression is “karet” and for erroneous transgression is a sin-offering, for which a beit din and a high priest have to bring a sacrifice.\n"
+            ],
+            [
+                "[The court] is not obligated [to bring a sacrifice] for the transgression of a positive or a negative commandment relating to the Temple – A beit din that issued a ruling and erred regarding impurity in the Temple and of its contents is not obligated to bring a communal offering.",
+                "For the transgression of a positive commandment – I.e. one who became impure while in the Temple and who is thus commanded to leave by the shortest route. If he left by a longer route, he is punished with “karet.” The beit din that ruled that he should leave by the longer route is not obligated to bring a sacrifice because on an error regarding this law one does not bring a sin-offering, i.e., an individual who erred in this commandment and left by a longer route needs to bring a sliding scale sacrifice and not a sin-offering.",
+                "For the transgression of a negative commandment – That he should not enter the Temple while he is impure.",
+                "Nor [does anyone] bring an asham talui, etc. – For every commandment transgressed in error one is obligated to bring a sin-offering and an asham talui must be brought if he is in doubt whether or not he transgressed. Because transgressing in error the commandment regarding impurity in the Temple does not require a sin-offering, if it there is doubt whether he sinned he does not bring an asham talui.",
+                "For the transgression of a positive commandment relating to the menstruant – He was having relations with her when she was clean and in the midst of relations she tells him that she has become impure, the commandment is for him to withdraw. But he may not withdraw immediately because withdrawing is just as pleasurable as intercourse. Rather, he should dig his toenails in the ground and wait without moving until he loses his erection and then he should withdraw. And this is the positive commandment for the menstruant. If the beit din ruled erroneously that he should withdraw immediately, it is obligated to bring a bull for an error-in-judgment sacrifice, since the individual is obligated to bring a sin-offering for his error.\n"
+            ],
+            [
+                "[The court] is not obligated [to bring an offering] for [an errant ruling relating to] the hearing of the voice [of adjuration] – That he adjured someone else to make a false oath that he does not know any testimony, as it is written (Leviticus 5), “And if any one sin, in that he heard the voice of adjuration, he being a witness.”",
+                "For an oath made by an expression – He swore he would not eat and he ate, or that he would eat and he did not eat. Or that he said, “I ate” but he did not eat or he said, “I did not eat” and he ate.",
+                "For impurity relating to the Temple and its holy contents – Someone who entered the Temple when he was impure or at something sanctified. If there was a ruling in error on one of these commandments, there is no obligation for the beit din or the high priest to bring a sacrifice because individuals are not obligated to bring a sin-offering when they sin in error.",
+                "And the ruler is similarly [exempt] -  A king who accidently transgressed one of these commandments does not bring a goat and is exempt from bringing any sacrifice, because it is written, “And if his means do not suffice” (Leviticus 5:7,11), meaning one who is poor. A king and the high priest will never be poor.",
+                "Rabbi Akiva says the ruler is liable – Regarding the ruler it is written, (Leviticus 4) “and the priest shall make atonement for him” and the sliding scale sacrifice for hearing the voice of adjuration, making an oath and impurity in the Temple, it is written (Leviticus 5), “and the priest shall make atonement for him” to teach that the ruler is obligated regarding these commandments. The high priest is exempt from the sacrifice needed for hearing the voice of adjuration, making an oath and impurity in the Temple, according to Rabbi Akiva, as it is written, (Leviticus 6) “This is the offering of Aharon . . . the tenth part of an ephah. This excludes it, the “chavitin” offering is required of the high priest and he is not obligated in any other tenth of an ephah, except the tenth of an ephah required for hearing the voice of adjuration, etc. that the high priest does not bring. Because the Torah excludes him from the tenth of an ephah, he is also excluded from bringing two doves and any other sacrifice on this issue. At the end of the parasha it is written, “and the priest shall make atonement for him as touching his sin that he hath sinned in any of these things.” If one atones for one of these commandments he must atone for all of them, because it cannot be that atonement is needed for one but not for all. The law does not follow Rabbi Akiva or Rabbi Yossi’s opinions. Rather, the high priest and the ruler are obligated to bring a sliding scale sacrifice for hearing the voice of adjuration, making an oath and impurity in the Temple, as will be explained  in our Mishnah below. When it teaches not obligated on hearing the voice of adjuration, etc., the meaning is not the beit din and not the high priest, both are not obligated to bring a bull for the other commandments, but are obligated to bring a sliding scale sacrifice. \n"
+            ],
+            [
+                "In the case of idolatry, the individual and the ruler and the anointed priest bring a goat – In the parasha Shlach Lecha, the sacrifice for idol worship, it is written “And if one person sin through error, then he shall offer a goat.” And it is written, “you shall have one law for him,” meaning that this sacrifice is for all of them [high priests, rulers, regular people]."
+            ],
+            [
+                "Asham talui – Commandments for which wilful transgressions receive the punishment of “karet” and accidental transgressions must bring a sin-offering, when there is doubt whether or not there was a transgression an asham talui must be brought, i.e. two amounts, one of forbidden fat and one of permissible  fat and he does not know which one he ate.",
+                "But the anointed priest and the court are exempt – As it is written about a communal sacrifice (Leviticus 4), “when the sin wherein they have sinned is known, then the assembly shall offer.” There is no obligation to bring a sacrifice unless the sin is clearly known. And the law for the high priest is like that for the beit din.",
+                "Asham vadai –  An asham vadai offering is required for five matters: for robbery (Leviticus 5:21-25); 2) for illegal use of sacred property (Leviticus 5:14-16); 3) for relations with a betrothed slave woman (Leviticus 19:20-22); 4) a nazir (Numbers 6:9-12); 5) a person who had tzara’at (Leviticus 14:10-12).",
+                "The individual and the ruler and the anointed priest are obligated – Because each of these is the act of an individual. There is no difference between a layman, a high priest and a ruler.",
+                "But the court is exempt – Because a beit din ruling has no bearing on these acts. And the beit din does not bring an asham offering.",
+                "Except that the anointed priest is not liable for impurity relating to the Temple and its holy things; these are the words of Rabbi Shimon – Rabbi Shimon’s meaning is that it is written “impurity relating to the Temple” (Numbers 19) and a person who is impure and transgresses, his soul will be cut off from the congregation. One who sins is equal to the congregation, but the high priest’s sin is not equal to the congregation. If any of the congregation accidentally transgresses by entering the Temple or transgressed accidentally, he is obligated only for the accidental transgression. The high priest is obligated only to bring a bull for an error-in-judgment (para ha’elem davar) sacrifice when he accidentally transgresses, as proven above. The law does not follow Rabbi Shimon’s opinion; rather, the high priest brings a sliding scale sacrifice even for impurity in the Temple and of its contents.",
+                "Rabbi Eliezer says: the ruler brings a goat – For impurity in the Temple and of its contents, because wilful transgression of these is liable for “karet.” Just as the ruler brings a goat for transgression of other commandments for which the punishment is “karet.” The law does not follow Rabbi Eliezer’s opinion because there is no obligation to bring a sin-offering for accidental transgression of impurity in the Temple and the ruler brings a sacrifice in the same way as an individual. "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "If an anointed priest transgressed and afterwards relinquished his priesthood - And he was unable to bring his offering until after he had already relinquished his priesthood.",
+                "The anointed priest brings a bull offering - And even if he transgressed after he relinquished his priesthood, we say later on in our Mishna that he brings a bull offering. We only mention [the offering of an anointed priest] because we needed to teach that a ruler brings a he-goat when he transgresses before he relinquishes [his rulership], therefore we also teach [/mention] that an anointed priest brings a bull offering.",
+                "And the ruler brings a he-goat. As it says (Leviticus 4:3) \"for the sin that he transgressed,\" which teaches us that he brings a sin offering in accordance with his obligation at the time of his sin."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Horayot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,164 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Horayot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Horayot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "The beit din told the people that they are permitted to do (i.e. to transgress a commandment) one of the things for which the punishment is “karet”.",
+                "Rabbi Yehuda says that one who acted based on the beit din’s ruling is exempt. This is not the law. The rabbis said that an individual who acted based on the beit din’s ruling is obligated. He is not exempt until the majority of residents in the Land of Israel, or the majority of the tribes, act according to the beit din’s ruling, and then the beit din brings the bull for a communal error-in-judgment (para ha’elem davar) sacrifice, and those who acted according to the beit din’s ruling are exempt.",
+                "To exclude the case of one who does not rely on the beit din’s ruling, such as a case where the beit din ruled that forbidden fat (chelev) is permitted and the forbidden fat was switched with permitted fat (shuman) and he ate it; he is obligated because he did not eat it based on the beit din’s ruling.",
+                "If the beit din acted, i.e. upon its erroneous ruling, the individual is exempt and the beit din is obligated. The beit din does not bring an offering/sacrifice except when a person acted on an erroneous ruling, where the community acted and the beit din ruled.",
+                "Even though he transgressed wilfully, in that he knew the beit din ruled erroneously and still acted according to its ruling, he is not considered a wilful sinner who must bring an offering because in the gemara it says that he sinned in error, because he thought it was a positive commandment to act according to the beit din’s ruling, even when he knows the beit din is wrong.",
+                "That he rejects their ruling, that he does not usually act according to their ruling, but he acted according to the beit din’s ruling not because he relied on it but because in his own opinion it was permitted to do – therefore, he is obligated."
+            ],
+            [
+                "Rabbi Shimon exempts him – Because the ruling had reached the majority of the community.",
+                "Rabbi Elezar declares this case doubtful – Since he should inquire any time there are new rulings by the beit din and he didn’t inquire, this is similar to the case where he is in doubt whether it is a sin or not and he brings an asham talui. The law is according to Rabbi Elezar’s opinion.",
+                "Which case may be regarded doubtful – For example, like what Rabbi Elezar said, the matter being discussed is that he was satisfied with the ruling, whether a sin or not a sin and he is obligated to bring an asham talui.",
+                "One who remains at home – When a person is at home in the country where the beit din ruled, he could have heard that the beit din reversed its ruling.",
+                "If he went abroad – This does not necessarily mean he already set out, but if he was preparing to travel but had not yet left, Rabbi Akiva holds the opinion that a person who is preparing for a journey will not be able to inquire whether the beit din reversed its ruling and he is exempt from bringing an asham talui. Ben Azzai thinks that since he had not yet set out on the journey, he should have inquired.  This is the disagreement in the Gemara. And the law goes according to Rabbi Akiva’s opinion.\n"
+            ],
+            [
+                "An entire principle has to be uprooted – The essence of the commandment, as is explained.",
+                "They are exempt – As it is written (Leviticus 4) “the thing being hidden”, read it as if it said “and it was hidden from the thing, i.e. part of it [the commandment], not its entirety.",
+                "But if a man has relations with a woman that awaits a day corresponding to a day he is exempt – The gemara answers that she who keeps a day for each day, as it is written in the Torah (Leviticus 15) “she shall count for herself” comes to teach that she counts one day for each day [of bleeding], and if something is written in the Torah the beit din does not bring a sacrifice. The Gemara explains, for example, that they are talking about a zava, which is only a case during the day, i.e., when she sees blood during the day and not when she sees at night, as it is written there, “all the days of her issue.”",
+                "If a man carries anything from a private domain to a public domain he is exempt – It is forbidden to take things in and out, as it is written (Exodus 16) “let no man go out of his place,” but throwing and proffering are permitted.",
+                "Bows down [to an idol] he is exempt  - They state that bowing down means stretching out arms and legs and is forbidden, as it is written (Exodus 34) “you shall bow down to no other god” but if the bowing is without stretching out arms and legs it is permitted.  The rule of the matter is, not beit din is obligated until it rules on a matter on which the Sadducees do not concur. But if it rules on a matter on which the Sadducees concur, the beit din is exempt from a communal sacrifice, and the majority that acts according to the beit din’s ruling, each one must bring a sacrifice for his erroneous transgression.  What is the reason? Go read it in the school house [i.e. every school child understands].\n"
+            ],
+            [
+                ".And one of them knew that they had erred, etc. – As it is written (Leviticus 4) “And if the whole congregation of Israel shall err, until they will all agree that they acted in error.",
+                "Mufla of the beit din – the most important/knowledgeable, the head of a yeshiva.",
+                "An elder who did not have children – He is not fit to judge in capital cases because he is cruel and will not be compassionate.",
+                "It says later on “congregation” – the congregation was judged.",
+                "Just as the “congregation” further on, etc. – As it is said that in the Sanhedrin (Numbers 11) “that they may stand there with you,” meaning like you, with a distinguished lineage like you. Except for a convert, a nateen (variously translated as “subject” and “Temple slave”) and a mamzer (child of an illicit marriage) who are not fit to judge in capital cases.",
+                "Intentionally – The beit din knew that the matter was forbidden and is exempt from bringing a communal sacrifice because one who wilfully transgresses does not bring a sacrifice. Those who transgress in error bring a ewe or a female goat as an individual sin-offering.",
+                "[If the court ruled] unwittingly and [the people] acted willingly accordingly, they are exempt – The beit din is exempt because they did not act, the people acted according to the ruling and not did not make their actions dependent on the beit din because they knew the beit din ruled wrongly. Everyone who acted is exempt because they acted willfully and those who sin wilfully do not bring a sacrifice.\n"
+            ],
+            [
+                "They bring a bull – It says in Leviticus that the congregation sacrifices a bull.",
+                "And in the case of idolatry they bring a bull and a goat – And if the beit din ruled to permit the prohibition of idol worship, they bring a bull and a goat, as it says in the parasha Shlach Lecha, “When you shall err and not observe all the commandments” the commandment that is equal to all the other commandments is idol worship, as it is written (Numbers 15) “then it shall be, if it be done in error by the congregation, it being hid from their eyes, that all the congregation shall offer one young bullock for a burnt-offering . . . and one he-goat for a sin-offering.” And Rabbi Meir believes that that if the congregation brings a bull, in Leviticus it is referring to transgressing in error all the other commandments, but that in Shlach Lecha when the congregation brings a bull and a goat the error is idol worship, and it is the congregation that ruled, i.e. the beit din gadol [Sanhedrin], that brings the sacrifices. ",
+                "The twelve tribes bring - Rabbi Yehuda understands that each and every tribe is called a congregation, as it is written (Chronicles II 20), “And Yehoshephat stood before the congregation of Yehuda.”",
+                "Thirteen bulls – Rabbi Shimon understands that the beit din that erred in its ruling cannot atone through the bulls and goats brought by the tribes but must bring their own bull and goat.",
+                "Seven tribes – Which comprise the majority of the tribes, even if they contain a minority of the people of Israel.  Or a majority of the people of Israel even if they form a minority of the tribes, and even if only one tribe acted and it comprises the majority of the people of Israel.  Every other tribe that did not sin must bring a sacrifice to atone for those that did sin.",
+                "Eight bulls – Rabbi Shimon believes that the tribes that did not sin need not bring sacrifices to atone for those that did sin. And the law goes according to the opinion of Rabbi Yehuda.",
+                "That tribe acted accordingly – That tribe’s beit din ruled for it and it acted and it does not comprise the majority of the people of Israel or the majority of the tribes.",
+                "But the Sages say: there is no liability etc. – The law goes according to the opinion of the Sages.\n"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "An anointed priest who rendered a decision – A high priest who was anointed with the anointing oil ruled on a leniency for himself and acted by himself on a matter whose transgression is liable with “karet.”"
+            ],
+            [
+                "He makes his atonement alone - He alone must bring a bull for a sin-offering.",
+                "If he rendered his ruling together with [the court of] the congregation – He was a member of the Sanhedrin that ruled in error.",
+                "He makes his atonement together with the congregation – With the congregation’s bull for an error-in-judgment (para ha’elem davar) sacrifice and is not obligated to bring any other sacrifice. It would have occurred to you that I might say that on Yom Kippur he does not atone with the congregation, as it is written (Leviticus 16), “and shall kill the bullock of the sin-offering which is for himself,” so too he will need to bring his own sacrifice; here it teaches us that he does not.  He derives it from the Torah (Leviticus 4), “on the sin which he sinned.” For a sin that is unique to him he brings his own sacrifice, but for a sin that is not unique to him he does not bring his own sacrifice.",
+                "For the court is not liable – I.e., the law is that the high priest atones with the congregation, that the beit din is not liable, etc. but that the high priest is. It follows that the high priest is equal to the beit din on all matters. If he issued a ruling for the congregation he is equal to them and must atone with the congregation.",
+                "Nor [are they liable] for idolatry unless they ruled to annul the law in part – As it is written about all the other commandments (Leviticus 4), “the thing being hidden from the eyes of the congregation.” And about idol worship it is written (Numbers 15), “If it be hidden from their eyes . . .”, in all the commandments the matter will be hidden but not from the entire body, so too with idol workshop it will be hidden [from the eyes] and not from the whole body.\n"
+            ],
+            [
+                ".The [court] is not obligated [to bring a sacrifice] except where ignorance of the law – A beit din that ruled for the community on one of all the commandments does not need to bring a bull for a communal error-in-judgment (para ha’elem davar) sacrifice for the community but only for the ignorance of the matter in which it ruled in error and because they did not realize that they were transgressing.",
+                "Was accompanied by an unwitting action – The majority of the community erred and acted according to their ruling, as it is written, “they erred and the thing was hidden,” an act in error and the matter was hidden.",
+                "So it is with the anointed priest – The high priest that was anointed with the anointing oil is not obligated to bring a sacrifice unless he forgets the law and he acts and rules in error, as it is written (Leviticus 4), “to bring guilt on the people,” which comes to teach that the anointed priest is like the people.",
+                "Nor [is obligation incurred] in the case of idolatry – The beit din issued a mistaken ruling regarding idol worship and they are obligated to bring a bull and a goat.",
+                "Nor [is obligation incurred] in the case of idolatry unless ignorance of the law was accompanied by an unwitting action – Like all the other commandments. We learn about idol worship from the other commandments from a g’zeira shava (“equivalent form”) of “eyes” and “eyes”, as written above.",
+                "The court is not obligated unless they ruled concerning a prohibition the punishment for which is karet, if it was transgressed intentionally, and a sin offering if transgressed unwittingly – There are 36 commandments in the Torah for which the punishment is “karet” and for each one a sin offering is required if the commandment was transgressed unwittingly, except for five that do not require a sin offering if transgressed in error: brit mila and the Passover sacrifice, since they are positive commandments.  Even though wilfully transgressing them has a punishment of “karet” no sin offering is required if they are transgressed in error, as it is written about a sin offering (Leviticus 4), “do any of the things which the LORD hath commanded not to be done.” And making an oath, because there is no action and the Torah says about a sin offering to transgress in error: if an oath was uttered there was no action. And impurity in the Temple and of its contents create no obligation if transgressed in error, but rather a sliding scale sacrifice (oleh ve’yored), as said in Leviticus. And a beit din does not have to bring a sin offering if these are transgressed in error and neither does a high priest. There are 31 commandments for which the punishment is wilful transgression is “karet” and for erroneous transgression is a sin-offering, for which a beit din and a high priest have to bring a sacrifice.\n"
+            ],
+            [
+                "[The court] is not obligated [to bring a sacrifice] for the transgression of a positive or a negative commandment relating to the Temple – A beit din that issued a ruling and erred regarding impurity in the Temple and of its contents is not obligated to bring a communal offering.",
+                "For the transgression of a positive commandment – I.e. one who became impure while in the Temple and who is thus commanded to leave by the shortest route. If he left by a longer route, he is punished with “karet.” The beit din that ruled that he should leave by the longer route is not obligated to bring a sacrifice because on an error regarding this law one does not bring a sin-offering, i.e., an individual who erred in this commandment and left by a longer route needs to bring a sliding scale sacrifice and not a sin-offering.",
+                "For the transgression of a negative commandment – That he should not enter the Temple while he is impure.",
+                "Nor [does anyone] bring an asham talui, etc. – For every commandment transgressed in error one is obligated to bring a sin-offering and an asham talui must be brought if he is in doubt whether or not he transgressed. Because transgressing in error the commandment regarding impurity in the Temple does not require a sin-offering, if it there is doubt whether he sinned he does not bring an asham talui.",
+                "For the transgression of a positive commandment relating to the menstruant – He was having relations with her when she was clean and in the midst of relations she tells him that she has become impure, the commandment is for him to withdraw. But he may not withdraw immediately because withdrawing is just as pleasurable as intercourse. Rather, he should dig his toenails in the ground and wait without moving until he loses his erection and then he should withdraw. And this is the positive commandment for the menstruant. If the beit din ruled erroneously that he should withdraw immediately, it is obligated to bring a bull for an error-in-judgment sacrifice, since the individual is obligated to bring a sin-offering for his error.\n"
+            ],
+            [
+                "[The court] is not obligated [to bring an offering] for [an errant ruling relating to] the hearing of the voice [of adjuration] – That he adjured someone else to make a false oath that he does not know any testimony, as it is written (Leviticus 5), “And if any one sin, in that he heard the voice of adjuration, he being a witness.”",
+                "For an oath made by an expression – He swore he would not eat and he ate, or that he would eat and he did not eat. Or that he said, “I ate” but he did not eat or he said, “I did not eat” and he ate.",
+                "For impurity relating to the Temple and its holy contents – Someone who entered the Temple when he was impure or at something sanctified. If there was a ruling in error on one of these commandments, there is no obligation for the beit din or the high priest to bring a sacrifice because individuals are not obligated to bring a sin-offering when they sin in error.",
+                "And the ruler is similarly [exempt] -  A king who accidently transgressed one of these commandments does not bring a goat and is exempt from bringing any sacrifice, because it is written, “And if his means do not suffice” (Leviticus 5:7,11), meaning one who is poor. A king and the high priest will never be poor.",
+                "Rabbi Akiva says the ruler is liable – Regarding the ruler it is written, (Leviticus 4) “and the priest shall make atonement for him” and the sliding scale sacrifice for hearing the voice of adjuration, making an oath and impurity in the Temple, it is written (Leviticus 5), “and the priest shall make atonement for him” to teach that the ruler is obligated regarding these commandments. The high priest is exempt from the sacrifice needed for hearing the voice of adjuration, making an oath and impurity in the Temple, according to Rabbi Akiva, as it is written, (Leviticus 6) “This is the offering of Aharon . . . the tenth part of an ephah. This excludes it, the “chavitin” offering is required of the high priest and he is not obligated in any other tenth of an ephah, except the tenth of an ephah required for hearing the voice of adjuration, etc. that the high priest does not bring. Because the Torah excludes him from the tenth of an ephah, he is also excluded from bringing two doves and any other sacrifice on this issue. At the end of the parasha it is written, “and the priest shall make atonement for him as touching his sin that he hath sinned in any of these things.” If one atones for one of these commandments he must atone for all of them, because it cannot be that atonement is needed for one but not for all. The law does not follow Rabbi Akiva or Rabbi Yossi’s opinions. Rather, the high priest and the ruler are obligated to bring a sliding scale sacrifice for hearing the voice of adjuration, making an oath and impurity in the Temple, as will be explained  in our Mishnah below. When it teaches not obligated on hearing the voice of adjuration, etc., the meaning is not the beit din and not the high priest, both are not obligated to bring a bull for the other commandments, but are obligated to bring a sliding scale sacrifice. \n"
+            ],
+            [
+                "In the case of idolatry, the individual and the ruler and the anointed priest bring a goat – In the parasha Shlach Lecha, the sacrifice for idol worship, it is written “And if one person sin through error, then he shall offer a goat.” And it is written, “you shall have one law for him,” meaning that this sacrifice is for all of them [high priests, rulers, regular people]."
+            ],
+            [
+                "Asham talui – Commandments for which wilful transgressions receive the punishment of “karet” and accidental transgressions must bring a sin-offering, when there is doubt whether or not there was a transgression an asham talui must be brought, i.e. two amounts, one of forbidden fat and one of permissible  fat and he does not know which one he ate.",
+                "But the anointed priest and the court are exempt – As it is written about a communal sacrifice (Leviticus 4), “when the sin wherein they have sinned is known, then the assembly shall offer.” There is no obligation to bring a sacrifice unless the sin is clearly known. And the law for the high priest is like that for the beit din.",
+                "Asham vadai –  An asham vadai offering is required for five matters: for robbery (Leviticus 5:21-25); 2) for illegal use of sacred property (Leviticus 5:14-16); 3) for relations with a betrothed slave woman (Leviticus 19:20-22); 4) a nazir (Numbers 6:9-12); 5) a person who had tzara’at (Leviticus 14:10-12).",
+                "The individual and the ruler and the anointed priest are obligated – Because each of these is the act of an individual. There is no difference between a layman, a high priest and a ruler.",
+                "But the court is exempt – Because a beit din ruling has no bearing on these acts. And the beit din does not bring an asham offering.",
+                "Except that the anointed priest is not liable for impurity relating to the Temple and its holy things; these are the words of Rabbi Shimon – Rabbi Shimon’s meaning is that it is written “impurity relating to the Temple” (Numbers 19) and a person who is impure and transgresses, his soul will be cut off from the congregation. One who sins is equal to the congregation, but the high priest’s sin is not equal to the congregation. If any of the congregation accidentally transgresses by entering the Temple or transgressed accidentally, he is obligated only for the accidental transgression. The high priest is obligated only to bring a bull for an error-in-judgment (para ha’elem davar) sacrifice when he accidentally transgresses, as proven above. The law does not follow Rabbi Shimon’s opinion; rather, the high priest brings a sliding scale sacrifice even for impurity in the Temple and of its contents.",
+                "Rabbi Eliezer says: the ruler brings a goat – For impurity in the Temple and of its contents, because wilful transgression of these is liable for “karet.” Just as the ruler brings a goat for transgression of other commandments for which the punishment is “karet.” The law does not follow Rabbi Eliezer’s opinion because there is no obligation to bring a sin-offering for accidental transgression of impurity in the Temple and the ruler brings a sacrifice in the same way as an individual. "
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "If an anointed priest transgressed and afterwards relinquished his priesthood - And he was unable to bring his offering until after he had already relinquished his priesthood.",
+                "The anointed priest brings a bull offering - And even if he transgressed after he relinquished his priesthood, we say later on in our Mishna that he brings a bull offering. We only mention [the offering of an anointed priest] because we needed to teach that a ruler brings a he-goat when he transgresses before he relinquishes [his rulership], therefore we also teach [/mention] that an anointed priest brings a bull offering.",
+                "And the ruler brings a he-goat. As it says (Leviticus 4:3) \"for the sin that he transgressed,\" which teaches us that he brings a sin offering in accordance with his obligation at the time of his sin."
+            ],
+            [
+                "כהן משיח שעבר ממשיחותו וכו' – even though he does not perform [the Divine Service], he still remains in his holiness, for there is no difference between a Kohen who serves and a Kohen who has passed from service, other than the Divine Service and the bullock of Yom Kippur and one-tenth of an ephah that he offers on each day, as is mentioned further on (see Mishnah Horayot, Chapter 3, Mishnah 4; see also Mishnah Megillah, Chapter 1, the end of Mishnah 9)."
+            ],
+            [
+                "הרי אלו כהדיוט – as it states concerning the ruler (Leviticus 4:22): “In case it is a chieftain who incurs guilt [by doing unwittingly any of the things which by the commandment of the LORD his God ought not to be done, and he realizes his guilt],” that he sinned while he was the ruler. And similarly, regarding the anointed priest, it is stated there (Leviticus 4:3): “If it is the anointed priest who has incurred guilt, [so that blame falls upon the people…,” that he sinned while he was the anointed priest."
+            ],
+            [
+                "המרובה בגדים – for after the flask of anointing oil was hidden away the Kohen Gadol would enter the High Priesthood through the wearing of eight [sets of] clothing, as it is written (Leviticus 21:10): “…and who has been ordained to wear the vestments…”",
+                "אלא פר הבא על כל המצות – the [High Priest] who wears the many dedicated garments does not bring a bullock on his inadvertent sin, as it is written (Leviticus 4:3,5): “the anointed priest.",
+                "בעבודת יום הכפורים – for the Divine service of that day is not fit other than through the High Priest alone. But the presently serving Kohen and one who served in the past are equivalent concerning these things.",
+                "ולא פורעין ולא פרומין – as it is written concerning the High Priest (Leviticus 21:10): “[he] shall not bare his head or rend his vestments.”",
+                "ומחזירין את הרוצח – if one of these dies, the killer returns from his city of refuge, as it is written (Numbers 35:28): “[For he must remain inside his city of refuge] until the death of the high priest…”"
+            ],
+            [
+                "כהן גדול פורם מלמטה – If he sustained a death where he is obligated to tear [his clothing], he tears from the bottom at the corner of his garment nearest his feet. And this [verse] that is written (Leviticus 21:10): “or rend his vestments,” for he does not rend like other people.",
+                "מלמעלה – opposite/corresponding to the breast near the shoulder, like other people.",
+                "אונן – he who sustained a death from one of the seven relatives that he (i.e., a Kohen) is obligated to mourn for, the entire day of death, whether the deceased is buried whether it is not buried [that day], he is an Onan/mourner before the funeral of a kinsman according to the Torah, and from the day of death and onwards, all the while that the deceased is not buried, he is an Onan according to the Rabbis, but the day of burial he is an Onan according to the Rabbis all that day, even after the burial, and from when the deceased is buried on the first day of death, all that night afterwards, he is an Onan according to the Rabbis.",
+                "כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל – from the Holy Things, for such we found with Aaron on the day that Nadav and Avihu died, he said (Leviticus 10:19): “Had I eaten purification offering today, would the LORD have approved?” On the eating he was stringent but not n the bringing of the offering. And specifically, Aaron who was the High Priest, but his sons who were common priests, they were forbidden that entire day whether to offer [a sacrifice] or to eat from it."
+            ],
+            [
+                "התדיר מחבירו הוא קודם – as Scripture states (Numbers 28:23): “You shall present these in addition to the morning portion of the regular burnt offering.” For since it is written, “the morning portion of the regular burnt offering,” why does it mention “the regular burnt offering?” But, because the All-Merciful stated – because it is more frequent, it precedes it in the first part [of the verse].",
+                "וכל המקודש מחבירו וכו' – for so we find with the Kohen as it is written concerning him (Leviticus 21:8): “and you must treat them as holy,[since they offer the food of your God; they shall be holy to you, for I the LORD who sanctify you am holy],” and we say to open first [with the Torah reading] and to bless first (with the invitation to the group to recite the Birkat HaMazon/Blessing after the Meals) and to take the first nice portion.",
+                "פר משיח קודם – for since the anointed bull atones and the community atones, and it is by law that what atones comes prior to that which obtains atonement. And similarly, Scripture states (Leviticus 16:17): “When he has made expiation for himself and his household”, and afterwards,“for the whole congregation of Israel.”"
+            ],
+            [
+                "האיש קודם לאשה –for he is holier than her, for a man is liable for all of the commandments, but a woman is not liable for positive time-bound commandments.",
+                "והאשה קודמת לאיש בכסות – for her shame is greater than the shame of a man.",
+                "לקלקלה – for sexual intercourse and for pederasty.",
+                "והאיש קודם – this is her practice in this matter and it is not his practice in this matter."
+            ],
+            [
+                "לוי קודם לישראל – [see Tractate Gittin, Chapter 5, Mishnah 8]. As it is written (Deuteronomy 10:8): “At that time the LORD set apart the tribe of Levi [to carry the Ark of he LORD’s Covenant, to stand in attendance upon the LORD…].”",
+                "ישראל קודם לממזר – this one (i.e., the Israelite) is of legitimate descent and that one (i.e., the Mamzer) is not of legitimate descent.",
+                "ממזר קודם לנתין – this one (i.e., the Mamzer) comes from a fit drop and that one (i.e., the Nattin) comes from an unfit drop.",
+                "נתין קודם לגר – this one grew among us in holiness where as that one (i.e., the convert) did not grow among us in holiness.",
+                "גר קודם לעבד – this one was not included among those who were cursed and that one (i.e., the servant) was among those who were cursed (see Genesis, chapter 9, verse 25: “Cursed be Canaan; The lowest of slaves shall he be to his brothers.”).",
+                "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ – as it is written (Proverbs 3:15): “She is more precious than rubies; [All your goods cannot equal her.]” She is more precious than a High Priest who enters into the innermost place."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ],
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Horayot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,164 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Horayot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הורו בית דין לעבור.</b> שאמרו לעם מותרים אתם לעשות דבר שחייבים על זדונו כרת:",
+                "<b>והלך היחיד ועשה.</b> מתניתין ר׳ יהודה היא דאמר יחיד שעשה בהוראת ב״ד פטור. ואינה הלכה. אלא כרבנן דאמרי יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב. ואינו פטור עד שיהו העושים על פי בית דין רוב יושבי ארץ ישראל או רוב השבטים, ואז בית דין מביאין פר העלם דבר של צבור, והעושים על פיהם פטורים:",
+                "<b>שוגג על פיהם.</b> לאפוקי היכא שלא תלה בהוראת בית דין, כגון שהורו בית דין שחלב מותר, ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו, שזה חייב, שהרי לא על פי בית דין אכל:",
+                "<b>בין שלא עשו.</b> בית דין עצמן מעשה על פי הוראתם, הוא פטור והן חייבין, שבית דין אין מביאין קרבן אלא על שגגת הוראה, שהמעשה תלוי בקהל וההוראה בבית דין:",
+                "<b>הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין.</b> ואע״ג דמזיד הוא זה, שהרי ידע שטעו ואעפ״כ עשה כדבריהם, ומזיד לאו בר קרבן הוא, הא אמרינן בגמרא שהוא שוגג, שחשב שמצוה לעשות על פי בית דין ואפילו ידע בהן שטעו:",
+                "<b>זה הכלל.</b> לאתויי מבעט בהוראה, שאין דרכו לעשות על פי הוראתם, ועשה כהוראת בית דין לא מפני שסמך על הוראתם אלא מפני שנדמה לו בדעתו שזה מותר, הרי זה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר׳ שמעון פוטר.</b> כיון שפשטה הוראתם ברוב צבור:",
+                "<b>ור׳ אליעזר אומר ספק.</b> הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין ולא שאל, הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא, ומביא אשם תלוי. והלכה כר׳ אליעזר:",
+                "<b>איזהו ספק.</b> כלומר במה אומר ר״א שהוא נדון כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא וחייב אשם תלוי:",
+                "<b>ביושב בביתו.</b> כשהוא יושב בביתו במדינה שהורו בה בית דין, שהיה אפשר שישמע שחזרו בהם בית דין מהוראתם:",
+                "<b>אבל הלך לו למדינת הים.</b> ולאו דוקא הלך, אלא החזיק בדרך ללכת אע״פ שעדיין לא הלך, סבירא ליה לר׳ עקיבא שמפני טרדתו לצאת לדרך אינו שואל אם חזרו בהן בית דין, ופטור מאשם תלוי. ובן עזאי סבר, הואיל ועדיין לא הלך היה לו לשאול. ובהכי מוקי לה פלוגתייהו בגמרא. והלכה כר״ע:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לעקור את כל הגוף.</b> כל עיקרה של מצוה, כדמפרש ואזיל:",
+                "<b>הרי אלו פטורים.</b> דכתיב (ויקרא ד׳) ונעלם דבר, קרי ביה ונעלם מדבר, מקצת הדבר ולא כולו:",
+                "<b>אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור.</b> בגמרא פריך דהא שומרת יום כנגד יום בתורה כתיב (שם ט״ו) וספרה לה, מלמד שסופרת אחד כנגד אחד, וכל מידי דכתיב בתורה אין בית דין מביאין עליו קרבן. ומפרש בגמרא כגון דאמרי זבה לא הוי אלא ביממא, כלומר, כשרואה דם ביום ולא כשרואה בלילה, דכתיב (שם) כל ימי זובה:",
+                "<b>המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור.</b> דאמרי הכנסה והוצאה אסורה דכתיב (שמות ט״ז:כ״ט) אל יצא איש ממקומו, זריקה והושטה מותרת:",
+                "<b>המשתחוה פטור.</b> דאמרי השתחואה דאית בה פשוט ידים ורגלים אסורה דכתיב (שם ל״ד) לא תשתחוה לאל אחר, ושאין בה פשוט ידים ורגלים מותרת. וכללא דמילתא, אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו. אבל הורו בדבר שהצדוקין מודין בו, פטורין מקרבן צבור, והרבים העושים על פיהם כל אחד חייב להביא קרבן על שגגתו. מאי טעמא, דזיל קרי בי רב הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידע אחד מהן שטעו וכו׳</b> דאמר קרא (ויקרא ד׳:י״ג) ואם כל עדת ישראל ישגו, עד שיהיו כולם מסכימים בשגגה:",
+                "<b>מופלא של בית דין.</b> הגדול שבהן, ראש הישיבה:",
+                "<b>זקן שלא ראה בנים.</b> אינו ראוי לדון דיני נפשות, שסתמו שהוא אכזרי ולא ירחם:",
+                "<b>ונאמר להלן עדה.</b> ושפטו העדה:",
+                "<b>מה עדה האמורה להלן וכו׳</b> שנאמר בסנהדרין (במדבר י״א:ט״ז) והתיצבו שם עמך, בדומין לך, מיוחסין כמותך. פרט לגר ולנתין ולממזר שאינן ראויין לימנות בסנהדרין:",
+                "<b>מזידין.</b> שידעו בית דין שהדבר אסור, פטורים מקרבן צבור, דמזיד לאו בר קרבן הוא. והעושים שוגג, מביאים כשבה או שעירה חטאת יחיד:",
+                "<b>שוגגים ועשו מזידין אלו ואלו פטורים.</b> בית דין פטורים שהרי לא עשו הקהל מפי הוראתם ולא תלו מעשיהם בבית דין, שהרי ידעו שבית דין טעו. וכל העושים פטורים, שהרי מזידים הן ומזיד לאו בר קרבן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין פר.</b> האמור בויקרא והקריבו הקהל פר:",
+                "<b>ובעבודה זרה מביאים פר ושעיר.</b> ואם הורו להתיר באיסור עבודה זרה, מביאין פר ושעיר האמור בפרשת שלח לך, וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות, הוי אומר זו עבודה זרה, וכתיב התם (שם ט״ו) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה וגו׳ ושעיר עזים אחד לחטאת. ור׳ מאיר סבר, האי והקריבו הקהל פר האמור בויקרא בשגגת שאר עבירות, וכן ועשו כל העדה פר ושעיר האמור בשלח לך בשגגת עבודה זרה, הקהל שהורה בלבד הן המביאים אותם, והן בית דין הגדול:",
+                "<b>שנים עשר שבטים מביאין.</b> דסבר ר׳ יהודה כל שבט ושבט אקרי קהל, שנאמר (דברי הימים ב כ׳) ויעמוד יהושפט בקהל יהודה:",
+                "<b>שלשה עשר פרים.</b> דסבר ר׳ שמעון שאין בית דין ששגגו בהוראה מתכפרים בפרים ושעירים של השבטים, אלא חייבים להביא פר ושעיר לעצמם:",
+                "<b>שבעה שבטים.</b> שהם רוב מנין של שבטים, אע״פ שהן מיעוט ישראל. או רוב מנין ישראל ואע״פ שיהיו ממיעוט מנין השבטים, ואפילו עשה שבט אחד והוא רוב ישראל. מביאין כל שאר השבטים שלא חטאו על ידי אלו החוטאים:",
+                "<b>שמונה פרים.</b> דסבר ר׳ שמעון שאין אותן שלא חטאו מביאים על ידי החוטאים. והלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>ועשה אותו שבט.</b> לעצמו, ואין כאן רוב מנין ישראל ולא רוב השבטים:",
+                "<b>וחכמים אומרים אין חייבים וכו׳</b> והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הורה כהן משיח.</b> כהן גדול המשוח בשמן המשחה הורה היתר לעצמו ועשה מעשה בעצמו בדבר שחייבים על זדונו כרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתכפר לו בפני עצמו.</b> חייב להביא פר בפני עצמו:",
+                "<b>הורה עם הצבור.</b> שהיה הוא אחד מן הסנהדרין ששגגו בהוראה:",
+                "<b>מתכפר לו עם הצבור.</b> בפר העלם דבר של צבור, ואינו צריך קרבן אחר. דסלקא דעתך אמינא כי היכי דביוה״כ אין מתכפר עם הצבור, דהא כתיב (ויקרא ט״ז:י״א) ושחט את פר החטאת אשר לו, הכא נמי יהיה צריך קרבן בפני עצמו, קמשמע לן דלא. ונפקא לן מקרא דכתי�� (שם ד׳) על חטאתו אשר חטא, בחטא המיוחד לו מביא קרבן בפני עצמו, ובחטא שאינו מיוחד לו אינו מביא קרבן בפני עצמו:",
+                "<b>שאין בית דין חייבים.</b> כלומר, דין הוא שהמשיח מתכפר עם הצבור, שהרי אין בית דין חייבין וכו׳ וכן המשיח, אלמא הושוה המשיח לבית דין בכל עניניו, א״כ כשהורה עם הצבור דין הוא שיהיה שוה לצבור ויתכפר עם הצבור:",
+                "<b>ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת.</b> לפי שנאמר בשאר מצות (ויקרא ד׳:י״ג) ונעלם דבר מעיני הקהל, ונאמר בעבודה זרה (במדבר ט״ו:כ״ד) והיה אם מעיני העדה וגו׳, מה בשאר מצות ונעלם דבר ולא כל הגוך, אף בעבודה זרה דבר ולא כל הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין אלא על העלם דבר.</b> בית דין שהורו לצבור על אחת מכל המצות, אין חייבין להביא פר העלם דבר של צבור אלא על העלם דבר ששגגו בהוראה ונעלם מהן הדין:",
+                "<b>עם שגגת מעשה.</b> ושגגו רוב הצבור ועשו מעשה על פיהם. דכתיב ישגו ונעלם דבר, שגגת מעשה ונעלם דבר:",
+                "<b>וכן המשיח.</b> וכן כהן גדול המשוח בשמן המשחה אינו חייב קרבן עד שיעלם ממנו הדין ויעשה הוא עצמו מעשה בשוגג על פי הוראה שחשב, דכתיב (ויקרא ד׳:ג׳) לאשמת העם, מלמד שהמשיח כעם:",
+                "<b>ובעבודה זרה אין חייבין.</b> (ובעבודה זרה) שבית דין ששגגו בהוראה בעבודה זרה חייבין פר ושעיר:",
+                "<b>אין חייבין אלא על העלם יבר עם שגגת מעשה.</b> כשאר כל המצות. דילפינן עבודה זרה משאר מצות מגזירה שוה דמעיני מעיני, כדכתבינן לעיל:",
+                "<b>אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת.</b> שכל הכריתות שבתורה הן ל״ו, ועל כולן חייבין על שגגתן חטאת, חוץ מחמשה שבהן שאין חייבין על שגגתן חטאת, והן מילה וקרבן פסח, לפי שהן מצות עשה, אע״פ שיש על זדונן כרת אין חייבין על שגגתן חטאת, דבחטאת כתיב (ויקרא ד׳:י״ג) אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה. ומגדף, מפני שאין בו מעשה, והכתוב אומר בחטאת, לעושה בשגגה, יצא מגדף שאין בו מעשה. וטומאת מקדש וקדשיו אין חייבין על שגגתן אלא קרבן עולה ויורד האמור בויקרא. וכל הנך אין בית דין מביאין חטאת על שגגתן, ולא המשיח. נמצאו כל המצות שבית דין וכהן המשיח מביאין עליהן קרבן, שלשים ואחת מצות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש.</b> בית דין שהורו וטעו בטומאת מקדש וקדשיו, אין מחוייבין להביא קרבן צבור:",
+                "<b>על עשה שבמקדש.</b> כגון שנטמא במקדש, שמצוה לו לצאת בקצרה, ואם שהה ויצא בארוכה חייב כרת. ובית דין שהורו לו לצאת בארוכה אין חייבין קרבן, לפי שאין על שגגה זו קרבן חטאת, כלומר יחיד שטעה ושגג בזו ויצא בארוכה אינו חייב חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד:",
+                "<b>ולא תעשה שבמקדש.</b> שלא יכנס למקדש בטומאה:",
+                "<b>ואין מביאין אשם תלוי וכו׳</b> שכל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי. וטומאת מקדש הואיל ואין חייבין על שגגתו חטאת [קבועה] אין מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי:",
+                "<b>על עשה שבנדה.</b> היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי עתה בשעת תשמיש, מצוה עליו לפרוש, ולא יפרוש מיד שהיציאה הנאה היא לו כביאתו, אלא נועץ צפרניו בקרקע וממתין עד שימות האבר ופורש בלא קושי. וזהו עשה שבנדה. ואם שגגו בית דין בהוראה זו והורו שיפרוש מיד, חייבין פר העלם דבר, לפי שהיחיד חייב על שגגתו חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אי�� חייבין על שמיעת הקול.</b> שהשביעו. חברו אם יודע לו עדות ולא העיד לו, כדכתיב (ויקרא ה׳:א׳)] ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. והוא עד וגו׳:",
+                "<b>ועל ביטוי שפתים.</b> שבועה שלא אוכל ואכל, או שאוכל ולא אכל. וכן אכלתי ולא אכל, לא אכלתי ואכל:",
+                "<b>ועל טומאת מקדש וקדשיו.</b> הנכנס למקדש בטומאה, או שאכל קודש [בטומאה]. אם שגגו בהוראה באחת מכל אלו, אין חייבין קרבן לא בית דין ולא המשיח, לפי שאין היחידים חייבין על שגגתן חטאת קבועה:",
+                "<b>והנשיא כיוצא בהם.</b> מלך ששגג באחד מכל אלו אינו מביא שעיר ופטור משום קרבן, דבכל הנך כתיב ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג ידו, מי שבאים לידי עניות, יצא מלך וכהן גדול שאינן באין לידי עניות:",
+                "<b>ר׳ עקיבא אומר הנשיא חייב.</b> דבנשיא כתיב (שם ד׳) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ובקרבן עולה ויורד האמור בשמיעת קול, ובבטוי שפתים, ובטומאת מקדש, כתיב (שם ה׳) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ללמדך שהנשיא חייב בהן. והאי דכהן משיח פטור מקרבן האמור בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש, לדברי רבי עקיבא הוא משום דכתיב (שם ו׳) זה קרבן אהרן ובניו וגו׳ עשירית האיפה, זה, מיעוט הוא, לומר עשירית האיפה של מנחת חביתין בא חובה לכהן המשיח, ואין עשירית איפה אחר בא לו חובה, למעוטי עשירית האיפה האמור בשמיעת קול וכו׳ שאין הכהן המשיח מביא אותו. וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה, נתמעט נמי משתי תורים ומכל קרבן האמור בענין. דכתיב בסוף אותה פרשה וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, המתכפר באחת מאלה מתכפר בכולן, ושאין מתכפר באחת מאלה אין מתכפר בכולן. ואין הלכה כרבי עקיבא ולא כרבי יוסי, אלא כהן משיח ונשיא חייבין קרבן עולה ויורד על שמיעת קול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש, כדמוכח לקמן במתניתין. והא דתנינן אין חייבין על שמיעת הקול וכו׳ דמשמע לא בית דין ולא כהן משיח, היינו אינו חייב פר הבא על שאר מצות, אבל חייב קרבן עולה ויורד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעבודה זרה היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה.</b> בפרשת שלח לך בקרבן עבודה זרה כתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגה וגו׳ והקריבה עז, וכתיב בתריה תורה אחת יהיה לכם, השוה את כולן לקרבן זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם תלוי.</b> עבירות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלהן אשם תלוי, כגון כשני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל:",
+                "<b>והמשיח ובית דין פטורין.</b> דכתיב בקרבן צבור (ויקרא ד׳) ונודעה החטאת והקריבו, אין חייבין קרבן אלא על הודע. ומשיח כבית דין:",
+                "<b>אשם ודאי.</b> חמשה אשמות הן שבאין על הודאי, אשם מעילות, אשם גזילות, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם שפחה חרופה:",
+                "<b>היחיד והנשיא והמשיח חייבין.</b> שכל אלו מעשה יחיד הם, לא שנא הדיוט ולא שנא משיח ונשיא:",
+                "<b>ובית דין פטורים.</b> שאין להוראת בית דין עסק בהם. ואין אשם בא על הוראת בית דין:",
+                "<b>אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון.</b> טעמא דרבי שמעון, דכתיב בטומאת מקדש (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, מי שחטאו שוה לקהל, יצא כהן גדול שאין חטאו שוה לקהל. שהקהל כל מי שנכנס מהן למקדש שוגג, או עבר עבירה בשוגג, חייב על שגגת מעשה בלבד, וכהן משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כדמוכח לעיל בפרקין. ואין הלכה כרבי שמעון, אלא כהן גדול מביא קרבן עולה ויורד אף על טומאת מקדש וקדשיו:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר.</b> על טומאת מקדש וקדשיו. לפי שחייבין על זדונו כרת. כדרך שהוא מביא שעיר על שאר מצות שחייבין על זדונן כרת. ואין הלכה כרבי אליעזר, דכיון דאין חייבין על שגגת מקדש וקדשיו חטאת קבועה, אין הנשיא מביא אלא כדרך שהיחיד מביא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן משיח שחטא ואח״כ עבר ממשיחותו.</b> ולא הספיק להביא קרבנו עד שעבר מכהונתו:",
+                "<b>כהן משיח מביא פר.</b> ואפילו עבר לאחר שהעבירוהו ממשיחותו, אמרינן לקמן במתניתין דמביא פר. ולא נקט ליה אלא משום דאיצטריך למתני דנשיא מביא שעיר כשחטא קודם שהעבירוהו, תני נמי בכהן משיח מביא פר:",
+                "<b>ונשיא מביא שעיר.</b> דכתיב (ויקרא ד׳:ג׳) על חטאתו אשר חטא, מלמד שמביא חטאת כמו שהיה חייב בשעה שחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן משיח שעבר ממשיחותו וכו׳</b> אע״פ שאינו עובד, בקדושתו הוא עומד. שאין בין כהן העובד לכהן שעבר, אלא עבודה ופר יום הכפורים ועשירית האיפה שמקריב בכל יום, כדלקמן. אבל נשיא כיון שהעבירוהו הרי הוא כהדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כהדיוט.</b> שנאמר בנשיא (שם) אשר נשיא יחטא, שחטא כשהוא נשיא. וכן בכהן המשיח נאמר (שם) ואם הכהן המשיח יחטא, שחטא כשהוא משיח:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרובה בבגדים.</b> לאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה היה כ״ג נכנמ לכהונה גדולה בלבישת שמונה בגדים, כדכתיב (שם כ״א) ומלא את ידו ללבוש את הבגדים:",
+                "<b>אלא פר הבא על כל המצות.</b> שאין מרובה בבגדים מביא פר על שגגתו, דכהן המשיח כתיב:",
+                "<b>בעבודת יוה״כ.</b> שאין עבודת אותו היום בשרה אלא בכ״ג בלבד, וכהן המשמש וכהן שעבר שוין בה:",
+                "<b>ולא פורעין ולא פורמין.</b> כדכתיב בכהן גדול (שם) את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום:",
+                "<b>ומחזירין את הרוצח.</b> אם מת אחד מהם, חוזר הרוצח מעיר מקלטו, כדכתיב (במדבר ל״ה:כ״ה) עד מות הכהן הגדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כ״ג פורם מלמטה.</b> אם מת לו מת שחייב לקרוע עליו, קורע מלמטה בכנף בגדו הסמוך לרגליו. והאי דכתיב ובגדיו לא יפרום, שאינו פורם כשאר כל אדם:",
+                "<b>מלמעלה.</b> כנגד החזה סמוך לכתף, כשאר העם:",
+                "<b>אונן.</b> מי שמת לו אחד משבעה קרובים שחייב להתאבל עליו, יום המיתה כולו בין נקבר המת בין לא נקבר, הוא אונן דאורייתא, ומיום המיתה ואילך כל זמן שלא נקבר המת הוא אונן דרבנן, ויום הקבורה הוא אונן דרבנן כל אותו היום אפילו לאחר קבורה, ומשנקבר המת ביום ראשון של מיתה כל הלילה שלאחריו הוא אונן דרבנן:",
+                "<b>כ״ג מקריב אונן ולא אוכל.</b> מן הקדשים. שכן מצינו באהרן ביום שמתו נדב ואביהוא אמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה׳, על האכילה היה מקפיד לא על ההקרבה. ודוקא אהרן שהוא כ״ג, אבל בניו שהיו כהנים הדיוטים היו אסורים אותו היום בין להקריב בין לאבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>התדיר מחבירו הוא קודם.</b> דאמר קרא (במדבר כ״ח:כ״ג) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד. מכדי כתיב עולת הבוקר, אשר לעולת התמיד למה לי, אלא אמר רחמנא האי משום דתדיר, קדים ברישא:",
+                "<b>וכל המקודש מחבירו וכו׳</b> דהכי אשכחן בכהן, דכתיב ביה וקדשתו, ואמרינן לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון:",
+                "<b>פר משיח קודם.</b> הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת, בדין הוא שיקדים מכפר למתכפר. וכן הוא אומר (ויקרא ט״ז:י״ז) וכפר בעדו ובעד ביתו, ואח״כ ובעד כל קהל ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש קודם לאשה.</b> שהוא מקודש ממנה, שהאיש חייב בכל המצות והאשה אינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא:",
+                "<b>והאשה קודמת לאיש בכסות.</b> שבושתה מרובה מבושתו של איש:",
+                "<b>לקלקלה.</b> לביאה. ולמשכב זכור:",
+                "<b>האיש קודם.</b> שזו דרכה בכך וזה אין דרכו בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוי קודם לישראל.</b> דכתיב (דברים י׳:ח׳) בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי מתוך בני ישראל:",
+                "<b>ישראל קודם לממזר.</b> האי מיוחס והאי לאו מיוחס:",
+                "<b>ממזר קודם לנתין.</b> זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה:",
+                "<b>נתין קודם לגר.</b> זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה:",
+                "<b>גר קודם לעבד.</b> זה לא היה בכלל ארור וזה היה בכלל ארור:",
+                "<b>ממזר ת״ח קודם לכ״ג עם הארץ.</b> דכתיב (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים, יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Horayot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,160 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Horayot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Horayot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הורו בית דין לעבור.</b> שאמרו לעם מותרים אתם לעשות דבר שחייבים על זדונו כרת:",
+                "<b>והלך היחיד ועשה.</b> מתניתין ר׳ יהודה היא דאמר יחיד שעשה בהוראת ב״ד פטור. ואינה הלכה. אלא כרבנן דאמרי יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב. ואינו פטור עד שיהו העושים על פי בית דין רוב יושבי ארץ ישראל או רוב השבטים, ואז בית דין מביאין פר העלם דבר של צבור, והעושים על פיהם פטורים:",
+                "<b>שוגג על פיהם.</b> לאפוקי היכא שלא תלה בהוראת בית דין, כגון שהורו בית דין שחלב מותר, ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו, שזה חייב, שהרי לא על פי בית דין אכל:",
+                "<b>בין שלא עשו.</b> בית דין עצמן מעשה על פי הוראתם, הוא פטור והן חייבין, שבית דין אין מביאין קרבן אלא על שגגת הוראה, שהמעשה תלוי בקהל וההוראה בבית דין:",
+                "<b>הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין.</b> ואע״ג דמזיד הוא זה, שהרי ידע שטעו ואעפ״כ עשה כדבריהם, ומזיד לאו בר קרבן הוא, הא אמרינן בגמרא שהוא שוגג, שחשב שמצוה לעשות על פי בית דין ואפילו ידע בהן שטעו:",
+                "<b>זה הכלל.</b> לאתויי מבעט בהוראה, שאין דרכו לעשות על פי הוראתם, ועשה כהוראת בית דין לא מפני שסמך על הוראתם אלא מפני שנדמה לו בדעתו שזה מותר, הרי זה חייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר׳ שמעון פוטר.</b> כיון שפשטה הוראתם ברוב צבור:",
+                "<b>ור׳ אליעזר אומר ספק.</b> הואיל והיה לו לשאול בכל עת על דברים שנתחדשו בבית דין ולא שאל, הרי זה כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא, ומביא אשם תלוי. והלכה כר׳ אליעזר:",
+                "<b>איזהו ספק.</b> כלומר במה אומר ר״א שהוא נדון כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא וחייב אשם תלוי:",
+                "<b>ביושב בביתו.</b> כשהוא יושב בביתו במדינה שהורו בה בית דין, שהיה אפשר שישמע שחזרו בהם בית דין מהוראתם:",
+                "<b>אבל הלך לו למדינת הים.</b> ולאו דוקא הלך, אלא החזיק בדרך ללכת אע״פ שעדיין לא הלך, סבירא ליה לר׳ עקיבא שמפני טרדתו לצאת לדרך אינו שואל אם חזרו בהן בית דין, ופטור מאשם תלוי. ובן עזאי סבר, הואיל ועדיין לא הלך היה לו לשאול. ובהכי מוקי לה פלוגתייהו בגמרא. והלכה כר״ע:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לעקור את כל הגוף.</b> כל עיקרה של מצוה, כדמפרש ואזיל:",
+                "<b>הרי אלו פטורים.</b> דכתיב (ויקרא ד׳) ונעלם דבר, קרי ביה ונעלם מדבר, מקצת הדבר ולא כולו:",
+                "<b>אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור.</b> בגמרא פריך דהא שומרת יום כנגד יום בתורה כתיב (שם ט״ו) וספרה לה, מלמד שסופרת אחד כנגד אחד, וכל מידי דכתיב בתורה אין בית דין מביאין עליו קרבן. ומפרש בגמרא כגון דאמרי זבה לא הוי אלא ביממא, כלומר, כשרואה דם ביום ולא כשרואה בלילה, דכתיב (שם) כל ימי זובה:",
+                "<b>המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור.</b> דאמרי הכנסה והוצאה אסורה דכתיב (שמות ט״ז:כ״ט) אל יצא איש ממקומו, זריקה והושטה מותרת:",
+                "<b>המשתחוה פטור.</b> דאמרי השתחואה דאית בה פשוט ידים ורגלים אסורה דכתיב (שם ל״ד) לא תשתחוה לאל אחר, ושאין בה פשוט ידים ורגלים מותרת. וכללא דמילתא, אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו. אבל הורו בדבר שהצדוקין מודין בו, פטורין מקרבן צבור, והרבים העושים על פיהם כל אחד חייב להביא קרבן על שגגתו. מאי טעמא, דזיל קרי בי רב הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>וידע אחד מהן שטעו וכו׳</b> דאמר קרא (ויקרא ד׳:י״ג) ואם כל עדת ישראל ישגו, עד שיהיו כולם מסכימים בשגגה:",
+                "<b>מופלא של בית דין.</b> הגדול שבהן, ראש הישיבה:",
+                "<b>זקן שלא ראה בנים.</b> אינו ראוי לדון דיני נפשות, שסתמו שהוא אכזרי ולא ירחם:",
+                "<b>ונאמר להלן עדה.</b> ושפטו העדה:",
+                "<b>מה עדה האמורה להלן וכו׳</b> שנאמר בסנהדרין (במדבר י״א:ט״ז) והתיצבו שם עמך, בדומין לך, מיוחסין כמותך. פרט לגר ולנתין ולממזר שאינן ראויין לימנות בסנהדרין:",
+                "<b>מזידין.</b> שידעו בית דין שהדבר אסור, פטורים מקרבן צבור, דמזיד לאו בר קרבן הוא. והעושים שוגג, מביאים כשבה או שעירה חטאת יחיד:",
+                "<b>שוגגים ועשו מזידין אלו ואלו פטורים.</b> בית דין פטורים שהרי לא עשו הקהל מפי הוראתם ולא תלו מעשיהם בבית דין, שהרי ידעו שבית דין טעו. וכל העושים פטורים, שהרי מזידים הן ומזיד לאו בר קרבן הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מביאין פר.</b> האמור בויקרא והקריבו הקהל פר:",
+                "<b>ובעבודה זרה מביאים פר ושעיר.</b> ואם הורו להתיר באיסור עבודה זרה, מביאין פר ושעיר האמור בפרשת שלח לך, וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, מצוה שהיא שקולה כנגד כל המצות, הוי אומר זו עבודה זרה, וכתיב התם (שם ט״ו) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה וגו׳ ושעיר עזים אחד לחטאת. ור׳ מאיר סבר, האי והקריבו הקהל פר האמור בויקרא בשגגת שאר עבירות, וכן ועשו כל העדה פר ושעיר האמור בשלח לך בשגגת עבודה זרה, הקהל שהורה בלבד הן המביאים אותם, והן בית דין הגדול:",
+                "<b>שנים עשר שבטים מביאין.</b> דסבר ר׳ יהודה כל שבט ושבט אקרי קהל, שנאמר (דברי הימים ב כ׳) ויעמוד יהושפט בקהל יהודה:",
+                "<b>שלשה עשר פרים.</b> דסבר ר׳ שמעון שאין בית דין ששגגו בהוראה מתכפרים בפרים ושעירים של השבטים, אלא חייבים להביא פר ושעיר לעצמם:",
+                "<b>שבעה שבטים.</b> שהם רוב מנין של שבטים, אע״פ שהן מיעוט ישראל. או רוב מנין ישראל ואע״פ שיהיו ממיעוט מנין השבטים, ואפילו עשה שבט אחד והוא רוב ישראל. מביאין כל שאר השבטים שלא חטאו על ידי אלו החוטאים:",
+                "<b>שמונה פרים.</b> דסבר ר׳ שמעון שאין אותן שלא חטאו מביאים על ידי החוטאים. והלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>ועשה אותו שבט.</b> לעצמו, ואין כאן רוב מנין ישראל ולא רוב השבטים:",
+                "<b>וחכמים אומרים אין חייבים וכו׳</b> והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הורה כהן משיח.</b> כהן גדול המשוח בשמן המשחה הורה היתר לעצמו ועשה מעשה בעצמו בדבר שחייבים על זדונו כרת:"
+            ],
+            [
+                "<b>מתכפר לו בפני עצמו.</b> חייב להביא פר בפני עצמו:",
+                "<b>הורה עם הצבור.</b> שהיה הוא אחד מן הסנהדרין ששגגו בהוראה:",
+                "<b>מתכפר לו עם הצבור.</b> בפר העלם דבר של צבור, ואינו צריך קרבן אחר. דסלקא דעתך אמינא כי היכי דביוה״כ אין מתכפר עם הצבור, דהא כתיב (ויקרא ט״ז:י״א) ושחט את פר החטאת אשר לו, הכא נמי יהיה צריך קרבן בפני עצמו, קמשמע לן דלא. ונפקא לן מקרא דכתיב (שם ד׳) על חטאתו אשר חטא, בחטא המיוחד לו מביא קרבן בפני עצמו, ובחטא שאינו מיוחד לו אינו מביא קרבן בפני עצמו:",
+                "<b>שאין בית דין חייבים.</b> כלומר, דין הוא שהמשיח מתכפר עם הצבור, שהרי אין בית דין חייבין וכו׳ וכן המשיח, אלמא הושוה המשיח לבית דין בכל עניניו, א״כ כשהורה עם הצבור דין הוא שיהיה שוה לצבור ויתכפר עם הצבור:",
+                "<b>ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת.</b> לפי שנאמר בשאר מצות (ויקרא ד׳:י״ג) ונעלם דבר מעיני הקהל, ונאמר בעבודה זרה (במדבר ט״ו:כ״ד) והיה אם מעיני העדה וגו׳, מה בשאר מצות ונעלם דבר ולא כל הגוך, אף בעבודה זרה דבר ולא כל הגוף:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין אלא על העלם דבר.</b> בית דין שהורו לצבור על אחת מכל המצות, אין חייבין להביא פר העלם דבר של צבור אלא על העלם דבר ששגגו בהוראה ונעלם מהן הדין:",
+                "<b>עם שגגת מעשה.</b> ושגגו רוב הצבור ועשו מעשה על פיהם. דכתיב ישגו ונעלם דבר, שגגת מעשה ונעלם דבר:",
+                "<b>וכן המשיח.</b> וכן כהן גדול המשוח בשמן המשחה אינו חייב קרבן עד שיעלם ממנו הדין ויעשה הוא עצמו מעשה בשוגג על פי הוראה שחשב, דכתיב (ויקרא ד׳:ג׳) לאשמת העם, מלמד שהמשיח כעם:",
+                "<b>ובעבודה זרה אין חייבין.</b> (ובעבודה זרה) שבית דין ששגגו בהוראה בעבודה זרה חייבין פר ושעיר:",
+                "<b>אין חייבין אלא על העלם יבר עם שגגת מעשה.</b> כשאר כל המצות. דילפינן עבודה זרה משאר מצות מגזירה שוה דמעיני מעיני, כדכתבינן לעיל:",
+                "<b>אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת.</b> שכל הכריתות שבתורה הן ל״ו, ועל כולן חייבין על שגגתן חטאת, חוץ מחמשה שבהן שאין חייבין על שגגתן חטאת, והן מילה וקרבן פסח, לפי שהן מצות עשה, אע״פ שיש על זדונן כרת אין חייבין על שגגתן חטאת, דבחטאת כתיב (ויקרא ד׳:י״ג) אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה. ומגדף, מפני שאין בו מעשה, והכתוב אומר בחטאת, לעושה בשגגה, יצא מגדף שאין בו מעשה. וטומאת מקדש וקדשיו אין חייבין על שגגתן אלא קרבן עולה ויורד האמור בויקרא. וכל הנך אין בית דין מביאין חטאת על שגגתן, ולא המשיח. נמצאו כל המצות שבית דין וכהן המשיח מביאין עליהן קרבן, שלשים ואחת מצות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש.</b> בית דין שהורו וטעו בטומאת מקדש וקדשיו, אין מחוייבין להביא קרבן צבור:",
+                "<b>על עשה שבמקדש.</b> כגון שנטמא במקדש, שמצוה לו לצאת בקצרה, ואם שהה ויצא בארוכה חייב כרת. ובית דין שהורו לו לצאת בארוכה אין חייבין קרבן, לפי שאין על שגגה זו קרבן חטאת, כלומר יחיד שטעה ושגג בזו ויצא בארוכה אינו חייב חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד:",
+                "<b>ולא תעשה שבמקדש.</b> שלא יכנס למקדש בטומאה:",
+                "<b>ואין מביאין אשם תלוי וכו׳</b> שכל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה, מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי. וטומאת מקדש הואיל ואין חייבין על שגגתו חטאת [קבועה] אין מביאין על לא הודע שלו אשם תלוי:",
+                "<b>על עשה שבנדה.</b> היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי עתה בשעת תשמיש, מצוה עליו לפרוש, ולא יפרוש מיד שהיציאה הנאה היא לו כביאתו, אלא נועץ צפרניו בקרקע וממתין עד שימות האבר ופורש בלא קושי. וזהו עשה שבנדה. ואם שגגו בית דין בהוראה זו והורו שיפרוש מיד, חייבין פר העלם דבר, לפי שהיחיד חייב על שגגתו חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין חייבין על שמיעת הקול.</b> שהשביעו. חברו אם יודע לו עדות ולא העיד לו, כדכתיב (ויקרא ה׳:א׳)] ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. והוא עד וגו׳:",
+                "<b>ועל ביטוי שפתים.</b> שבועה שלא אוכל ואכל, או שאוכל ולא אכל. וכן אכלתי ולא אכל, לא אכלתי ואכל:",
+                "<b>ועל טומאת מקדש וקדשיו.</b> הנכנס למקדש בטומאה, או שאכל קודש [בטומאה]. אם שגגו בהוראה באחת מכל אלו, אין חייבין קרבן לא בית דין ולא המשיח, לפי שאין היחידים חייבין על שגגתן חטאת קבועה:",
+                "<b>והנשיא כיוצא בהם.</b> מלך ששגג באחד מכל אלו אינו מביא שעיר ופטור משום קרבן, דבכל הנך כתיב ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג ידו, מי שבאים לידי עניות, יצא מלך וכהן גדול שאינן באין לידי עניות:",
+                "<b>ר׳ עקיבא אומר הנשיא חייב.</b> דבנשיא כתיב (שם ד׳) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ובקרבן עולה ויורד האמור בשמיעת קול, ובבטוי שפתים, ובטומאת מקדש, כתיב (שם ה׳) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ללמדך שהנשיא חייב בהן. והאי דכהן משיח פטור מקרבן האמור בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש, לדברי רבי עקיבא הוא משום דכתיב (שם ו׳) זה קרבן אהרן ובניו וגו׳ עשירית האיפה, זה, מיעוט הוא, לומר עשירית האיפה של מנחת חביתין בא חובה לכהן המשיח, ואין עשירית איפה אחר בא לו חובה, למעוטי עשירית האיפה האמור בשמיעת קול וכו׳ שאין הכהן המשיח מביא אותו. וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה, נתמעט נמי משתי תורים ומכל קרבן האמור בענין. דכתיב בסוף אותה פרשה וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, המתכפר באחת מאלה מתכפר בכולן, ושאין מתכפר באחת מאלה אין מתכפר בכולן. ואין הלכה כרבי עקיבא ולא כרבי יוסי, אלא כהן משיח ונשיא חייבין קרבן עולה ויורד על שמיעת קול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש, כדמוכח לקמן במתניתין. והא דתנינן אין חייבין על שמיעת הקול וכו׳ דמשמע לא בית דין ולא כהן משיח, היינו אינו חייב פר הבא על שאר מצות, אבל חייב קרבן עולה ויורד:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעבודה זרה היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה.</b> בפרשת שלח לך בקרבן עבודה זרה כתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגה וגו׳ והקריבה עז, וכתיב בתריה תורה אחת יהיה לכם, השוה את כולן לקרבן זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אשם תלוי.</b> עבירות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלהן אשם תלוי, כגון כשני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל:",
+                "<b>והמשיח ובית דין פטורין.</b> דכתיב בקרבן צבור (ויקרא ד׳) ונודעה החטאת והקריבו, אין חייבין קרבן אלא על הודע. ומשיח כבית דין:",
+                "<b>אשם ודאי.</b> חמשה אשמות הן שבאין על הודאי, אשם מעילות, אשם גזילות, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם שפחה חרופה:",
+                "<b>היחיד והנשיא והמשיח חייבין.</b> שכל אלו מעשה יחיד הם, לא שנא הדיוט ולא שנא משיח ונשיא:",
+                "<b>ובית דין פטורים.</b> שאין להוראת בית דין עסק בהם. ואין אשם בא על הוראת בית דין:",
+                "<b>אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון.</b> טעמא דרבי שמעון, דכתיב בטומאת מקדש (במדבר י״ט:כ׳) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, מי שחטאו שוה לקהל, יצא כהן גדול שאין חטאו שוה לקהל. שהקהל כל מי שנכנס מהן למקדש שוגג, או עבר עבירה בשוגג, חייב על שגגת מעשה בלבד, וכהן משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כדמוכח לעיל בפרקין. ואין הלכה כרבי שמעון, אלא כהן גדול מביא קרבן עולה ויורד אף על טומאת מקדש וקדשיו:",
+                "<b>רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר.</b> על טומאת מקדש וקדשיו. לפי שחייבין על זדונו כרת. כדרך שהוא מביא שעיר על שאר מצות שחייבין על זדונן כרת. ואין הלכה כרבי אליעזר, דכיון דאין חייבין על שגגת מקד�� וקדשיו חטאת קבועה, אין הנשיא מביא אלא כדרך שהיחיד מביא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן משיח שחטא ואח״כ עבר ממשיחותו.</b> ולא הספיק להביא קרבנו עד שעבר מכהונתו:",
+                "<b>כהן משיח מביא פר.</b> ואפילו עבר לאחר שהעבירוהו ממשיחותו, אמרינן לקמן במתניתין דמביא פר. ולא נקט ליה אלא משום דאיצטריך למתני דנשיא מביא שעיר כשחטא קודם שהעבירוהו, תני נמי בכהן משיח מביא פר:",
+                "<b>ונשיא מביא שעיר.</b> דכתיב (ויקרא ד׳:ג׳) על חטאתו אשר חטא, מלמד שמביא חטאת כמו שהיה חייב בשעה שחטא:"
+            ],
+            [
+                "<b>כהן משיח שעבר ממשיחותו וכו׳</b> אע״פ שאינו עובד, בקדושתו הוא עומד. שאין בין כהן העובד לכהן שעבר, אלא עבודה ופר יום הכפורים ועשירית האיפה שמקריב בכל יום, כדלקמן. אבל נשיא כיון שהעבירוהו הרי הוא כהדיוט:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי אלו כהדיוט.</b> שנאמר בנשיא (שם) אשר נשיא יחטא, שחטא כשהוא נשיא. וכן בכהן המשיח נאמר (שם) ואם הכהן המשיח יחטא, שחטא כשהוא משיח:"
+            ],
+            [
+                "<b>המרובה בבגדים.</b> לאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה היה כ״ג נכנמ לכהונה גדולה בלבישת שמונה בגדים, כדכתיב (שם כ״א) ומלא את ידו ללבוש את הבגדים:",
+                "<b>אלא פר הבא על כל המצות.</b> שאין מרובה בבגדים מביא פר על שגגתו, דכהן המשיח כתיב:",
+                "<b>בעבודת יוה״כ.</b> שאין עבודת אותו היום בשרה אלא בכ״ג בלבד, וכהן המשמש וכהן שעבר שוין בה:",
+                "<b>ולא פורעין ולא פורמין.</b> כדכתיב בכהן גדול (שם) את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום:",
+                "<b>ומחזירין את הרוצח.</b> אם מת אחד מהם, חוזר הרוצח מעיר מקלטו, כדכתיב (במדבר ל״ה:כ״ה) עד מות הכהן הגדול:"
+            ],
+            [
+                "<b>כ״ג פורם מלמטה.</b> אם מת לו מת שחייב לקרוע עליו, קורע מלמטה בכנף בגדו הסמוך לרגליו. והאי דכתיב ובגדיו לא יפרום, שאינו פורם כשאר כל אדם:",
+                "<b>מלמעלה.</b> כנגד החזה סמוך לכתף, כשאר העם:",
+                "<b>אונן.</b> מי שמת לו אחד משבעה קרובים שחייב להתאבל עליו, יום המיתה כולו בין נקבר המת בין לא נקבר, הוא אונן דאורייתא, ומיום המיתה ואילך כל זמן שלא נקבר המת הוא אונן דרבנן, ויום הקבורה הוא אונן דרבנן כל אותו היום אפילו לאחר קבורה, ומשנקבר המת ביום ראשון של מיתה כל הלילה שלאחריו הוא אונן דרבנן:",
+                "<b>כ״ג מקריב אונן ולא אוכל.</b> מן הקדשים. שכן מצינו באהרן ביום שמתו נדב ואביהוא אמר ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה׳, על האכילה היה מקפיד לא על ההקרבה. ודוקא אהרן שהוא כ״ג, אבל בניו שהיו כהנים הדיוטים היו אסורים אותו היום בין להקריב בין לאבול:"
+            ],
+            [
+                "<b>התדיר מחבירו הוא קודם.</b> דאמר קרא (במדבר כ״ח:כ״ג) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד. מכדי כתיב עולת הבוקר, אשר לעולת התמיד למה לי, אלא אמר רחמנא האי משום דתדיר, קדים ברישא:",
+                "<b>וכל המקודש מחבירו וכו׳</b> דהכי אשכחן בכהן, דכתיב ביה וקדשתו, ואמרינן לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון:",
+                "<b>פר משיח קודם.</b> הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת, בדין הוא שיקדים מכפר למתכפר. וכן הוא אומר (ויקרא ט״ז:י״ז) וכפר בעדו ובעד ביתו, ואח״כ ובעד כל קהל ישראל:"
+            ],
+            [
+                "<b>האיש קודם לאשה.</b> שהוא מקודש ממנה, שהאיש חייב בכל המצות והאשה אינה חייבת במצות עשה שהזמן גרמא:",
+                "<b>והאשה קודמת לאיש בכסות.</b> שבושתה מרובה מבושתו של איש:",
+                "<b>לקלקלה.</b> לביאה. ולמשכב זכור:",
+                "<b>האיש קודם.</b> שזו דרכה בכך וזה אין דרכו בכך:"
+            ],
+            [
+                "<b>לוי קודם לישראל.</b> דכתיב (דברים י׳:ח׳) בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט הלוי מתוך בני ישראל:",
+                "<b>ישראל קודם לממזר.</b> האי מיוחס והאי לאו מיוחס:",
+                "<b>ממזר קודם לנתין.</b> זה בא מטפה כשרה וזה בא מטפה פסולה:",
+                "<b>נתין קודם לגר.</b> זה גדל עמנו בקדושה וזה לא גדל עמנו בקדושה:",
+                "<b>גר קודם לעבד.</b> זה לא היה בכלל ארור וזה היה בכלל ארור:",
+                "<b>ממזר ת״ח קודם לכ״ג עם הארץ.</b> דכתיב (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים, יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה הוריות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Makkot/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,251 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "http://sefaria.org/",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "כיצד העדים נעשים זוממין – this is how it should be read: those witnesses who were found to be scheming and with them, we do not enact the punishment for evidence disproved by an alibi, that is to say, we do not fulfill through them [the Biblical verse – Deuteronomy 19:19]: “you shall do to him as he schemed to do to his fellow.” How are they made scheming [witnesses]?",
+                "מעידין אנו באיש פלוני – a Kohen",
+                "שהוא בן גרושה – in our presence his mother was divorced prior to his birth, and therefore he is one unfit for the priesthood on account of his father’s illegitimate connection.",
+                "אין אומרים – if they were found to be scheming [witnesses], and they are Kohanim, this one should be made the son of a divorcee [mother], to fulfill through him “as he schemed” (Deuteronomy 19:19) – but it is written, “you shall do to him as he schemed [to do to this fellow],” to him, but not to his progeny, and if we make him unfit for the priesthood, and he is a Kohen, you have disqualified his progeny forever. And if you should say, let us disqualify him alone and not his progeny, we require [in the Biblical verse] “as he schemed to do”, but it is not there [if he is not a Kohen], for he plotted to disqualify the judged (i.e., a Kohen) and his progeny.",
+                "אלא לוקה ארבעים – for it says in the Biblical verse (Deuteronomy 25:1-2): “[When there is a dispute between men and they go to law,] and a decision is rendered declaring the one in the right and the other in the wrong – if the guilty one is to be flogged, [the magistrate shall have him lie down and be given lashes in his presence, by count, as his guilt warrants],” the other one in the wrong – if the guilty one is to be flogged,” but rather, the witnesses who [rendered] the one in the right to be wrong, and other witnesses came and “rendered declaring the one in the right,” for from the outset, they declared him to be like these wicked men: “if the guilty one is to be flogged…etc.”",
+                "אין אומרים יגלה זה – As it is written concerning the murderer (Deuteronomy 19:5): “…that man shall flee [to one of these cities and live].” He and not those who scheme against him.",
+                "שגירש את אשתו – [who divorced his wife] in our presence on a certain day, and he says: I did not divorce her and I am not liable for her Ketubah.",
+                "והלא בין היום ובין למחר – that is to say, what they should pay him, and if you would say, the entire [worth of the] Ketubah, but would it not be lest he die or lest he divorce her today or tomorrow so that he would ultimately give it (i.e., the Ketubah value) to her, and it is found that they would not cause him to lose anything.",
+                "אומרין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו – from doubt . for if she had been widowed or divorced, the purchaser would take her, and if she died, her husband would inherit her and he would love the monies that he gave, and this would be given to the witnesses of the husband."
+            ],
+            [
+                "שלא השם המחייבו מלקות – The Biblical verse that makes him liable for flogging is not the one that makes him liable for payment. Flogging [comes] from (Exodus 23:2): “you shall not give perverse testimony;” payment from (Deuteronomy 19:19): “and you do to him as he schemed.”",
+                "כל המשלם אינו לוקה – as it is written (Deuteronomy 25:2): “…[and be given lashes in his presence, by count,] as his guilt [warrants].” You make him liable for one [act] of guilt, but you do not make him liable for two [acts] of guilt, for as the Rabbis say, he pays [a fine] but is not flogged, and they did not say that he is flogged but does not pay [a fine], we learn from this, that whenever that wherever there are two [acts of guilt] – flogging and payment [of a fine], we do not say that he should be flogged and not pay [a fine] but he should pay [a fine] and not flogged, and such is the Halakha."
+            ],
+            [
+                "משום לא תענה – for since it is impossible to fulfill [the Biblical verse] “you shall do to him as he schemed to do to his fellow” concerning witnesses , such as “we testify about a certain person that he is the son of a divorcee,” the witnesses are flogged because of [the Biblical verse – Exodus 23:2]: “you shall not give perverse testimony [in a dispute]…”, here where is the warning of “you shall not give perverse testimony” and there is also, “[and you do to him] as he schemed” (Deuteronomy 19:19), he is flogged eighty [times]. Bu the Halakha is not according to Rabbi Meir.",
+                "משלשין בממון – scheming witnesses who are liable for monetary payments, pay the money according to the number of witnesses. If there were three witness who were found to be scheming, each of one of them pays one-third of the money that had wanted to cause him to lose.",
+                "ואין משלשין במכות – But each one of the witnesses is not flogged one third of the [requisite] flogging, but rather each one is flogged for forty, for we require: “and you shall do to him as he schemed to do” (Deuteronomy 19:19), and each one of them who had desired to cause the defendant to be flogged, a complete round [of flogging] and the money is combined, for when each one of them (i.e., the three scheming witnesses) gives his third [of the money] he accepted [upon himself] what they wanted to cause him to lose, between all of them. But flogging is not combined."
+            ],
+            [
+                "עד שיזומו עצמן – that they rebut them in matters of their essence, but not in the matters of the murderer [or the murdered], as it is explained further on, and we derive this from the Biblical verse, as it is written (Deuteronomy 19:18): “if the man who testified is a false witness,” until the lie is within the essence/substance of the witnesses."
+            ],
+            [
+                "ואפילו היו מאה – [one-hundred] sets [of witnesses] who testified one after the other with [the same] one [particular] testimony and one set [of witnesses] rebutted all of them, all of them are killed.",
+                "איסטטית היא זאת – that is to say, this particular set [of witnesses] is corrupt and deviationist/rebellious, for they took advice among themselves to rebut in this testimony. Another explanation is that this is sycophancy, for it is testimony which teaches of a system of information which colors everything that it touches.",
+                "ואינה נהרגת אלא כת ראשונה בלבד – for Rabbi Yehuda holds that after the first set of witnesses were proven to be scheming witnesses, we do not accept [additional] testimony from the second set that comes to testify after it, and if testifies and is found to be scheming, we do not kill it, nor do we call/refer to it as “and you shall do [to him]” (Deuteronomy 19:19), for we do not kill by his mouth; but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "עד יגמר הדין – of the judged, who would be killed by their word, and after that, they (i.e., the witnesses} were found to be scheming."
+            ],
+            [
+                "ומנין אפילו מאה – that two [witnesses] rebut one hundred [witnesses] who testified together.",
+                "מה שנים אינן נהרגין עד שהוזמו שניהן – as it is written (Deuteronomy 19:18): “if the man who testified is a false witness” and the Master said: Every place where it states, “witness,” we have here two [witnesses] until the Biblical verse explicitly states “one.”",
+                "עד שיהיו שלשתן זוממין – and it is the case that each of them testified immediately after the conclusion of his fellow, but if two testified and after some time, the others testified, they are considered as two separate sets for every thing.",
+                "רבי עקיבא אומר: לא בא השלישי אלא להחמיר עליו – that is not to say that since without the third [witness], their testimony would have been accepted, they should not make of him a judgment of scheming, for the verse teaches you that even he is judged.",
+                "על אחת כמה וכמה – for virtue is greater than cruelty"
+            ],
+            [
+                "במה דברים אמורים בדיני נפשות – As it is written (Numbers 35:25): “The assembly shall protect the manslayer from the blood-avenger,” and we go around searching for acquittal (i.e., a verdict in favor).",
+                "אחד דיני ממונות – also their testimony is nullified.",
+                "בזמן שהתרו בהן – we are speaking of [the laws] of capital cases, that is to say, when we say that it is nullified, and this is at the time when a relative or some who is ineligible joins ab initio to be one of those who warn those who commit a sin, but if they didn’t warn them, and didn’t intend to be a witness in the matter, the testimony of the others is not nullified because of the evidence of this one, and the Halakha is according to Rebbe (i.e., Rabbi Yehuda HaNasi)."
+            ],
+            [
+                "ואחד מתרה בו באמצע – He who warns combines with the set of witnesses, since he sees them and they see him at the time of the warning [given]. Therefore, if there were two sets that were in the two windows who see him, these combine with those and they are together one testimony.",
+                "הוא והן נהרגין – He [i.e., the defendant] is killed, since there still is one set [of witnesses] that had not been proven to be scheming, and those who were refuted are killed for they had been found to be scheming.",
+                "שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן – for the we require that the judges know recognize/know the language of the witnesses and not have a need for an interpreter to be placed between them. And such is the Halakha."
+            ],
+            [
+                "סנהדרין – who are ordained in the Land [of Israel]; they have permission to adjudicate the laws of fines and capital cases, whether in the Land [of Israel] or outside the Land [of Israel], as long as there is the large Jewish court in the Chamber of Hewn Stones, as it states (Deuteronomy 17:12): “…and disregard the priest [charged with serving there the LORD your God], or the magistrate…” At the time when there is a Kohen who offers sacrifices on the altar, there is a judge who adjudicates capital cases; at the time when a Kohen [does not offer sacrifices on the altar, there is no judge who adjudicates capital cases].",
+                "סנהדרין ההורגת אחת בשבוע – once in seven years",
+                "נקראת חובלנית – since one must be deliberate in judgement and reconsider capital cases for acquitt",
+                "לא נהרג אדם מעולם – that they should examine the witnesses in the matter when they don’t know how to respond. If [dealing with] a murderer, [the judges ask]: what did you see? Did he kill a person afflicted with a fatal organic disease, or someone totally healthy? If you wish to say that he killed a totally healthy individual, lest it was in a place where a sword punctured [a vital organ], and if he was [guilty] of incest, did you see it as the painting stick was inserted into the tube?",
+                "אף הן מרבים שופכי דמים – and because of this, we do not restrain the wicked who continuously shed blood."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו הן הגולין. היה מעגל במעגילה – a smooth round stone that we roll on top of the plaster or clay that is at the tope to smooth out the fissures/cracks.",
+                "היה משלשל בחבית – from above to below",
+                "אבל אם היה מושך במעגילה – from below to above",
+                "כל שבדרך ירידתו גולה – As it is written: (Numbers 35:23): “or inadvertently dropped upon him/ויפל עליו [any deadly object of stone, and death resulted – though he was not an enemy of his and did not seek his harm],” until it would be through falling, [and the word] \"כל\" includes even descending which is for the need of ascending.",
+                "נשמט הברזל מקתו – from the sleeve that it is fastened to",
+                "רבי אומר: אינו גולה – Rabbi (Rabbi Yehuda HaNasi) holds that if the iron (axe) chipped off the wood – that is, which was to be split (and the chip struck a person dead – see Tosefta Makkot, Chapter 2, Halakha 6), and not the wood handle which it is fastened to. But the Rabbis “from the wood” – from the wood handle to which it is fastened. And the Halakha is according to the Sages, for the wood that was to be split is an indirect action and via an indirect action, one is not exiled."
+            ],
+            [
+                "זרק את האבן לרשות הרבים – and even though it is close to acting with premeditation, for he should have thought that people would always be found in the public domain. Here we are dealing with a dunghill that was made in the public domain to be removed from there during the daytime and occasionally, it happens that he sits thee, and because of this, he is exiled, but it is not negligence nor is it totally unavoidably preventable (i.e., victim of an accident).",
+                "והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור – As it is written (Deuteronomy 19:5): “[…the ax-head flies off the handle] and strikes the other [so that he dies. That man shall flee to one of these cities and live].”",
+                "אם יש רשות לניזק – if the owner gave him permission to enter",
+                "מה חטיבת עצים רשות – if he wants to go up to chop [wood], and if he does not want to, he does not go up.",
+                "יצא האב הרודה את בנו – for he is doing a Mitzvah"
+            ],
+            [
+                "האב גולה על ידי בנו – for he did not hit him to teach him Torah or ethics or a trade",
+                "הכל גולין על ידי ישראל – and even a slave or a Cuthean",
+                "חוץ מעל ידי גר תושב – for if he inadvertently killed the son of an Israelite, he is not exiled, but is killed.",
+                "הסומא אינו גולה – As it is written (Numbers 35:23): “or inadvertently dropped upon him/\"בלא ראות\" [any object of stone, and death resulted – though he was not an enemy of his and did not seek his harm],” excluding someone blind.",
+                "רבי מאיר אומר: גולה – [The words] \"בלא ראות\"/”or inadvertently dropped upon him (without seeing) , includes he blind person. But the Halakha is not according to Rabbi Meir.",
+                "השונא – all who did not speak with him for three days because of enmity (see Mishnah Sanhedrin Chapter 3, Mishnah 5 – but Israelites were not suspected of this, according to that Mishnah). And the Halakha is not either according to Rabbi Yosi B’Rabbi Yehuda nor like Rabbi Shimon, but rather, the one who hates is not killed nor is he given the shelter of asylum because his legal status is close to acting with premeditation."
+            ],
+            [
+                "להיכן גולין לערי מקלט – and forty-two Levitical cities also all of which provide the shelter of asylum, but those six cities of refuge, whether the one who enters there is murderer with the knowledge that he will receive asylum or whether one enters without the knowledge that he will receive asylum, it provides asylum. And the forty-two cities, with the knowledge that it absorbs, for without the knowledge that it absorbs, they do not absorb, and if the blood avenger was to kill him there, he is exempt."
+            ],
+            [
+                "ומכוונות היו להם הדרכים – they would make the roads so that they would be in a line to the Cities of Refuge so that the murderer would not err on the way (see Talmud Makkot 9b – in which the cities in the Land of Israel and on the opposite side of the Jordan wer in straight parallel lines like two rows in a vineyard). And [the words] \"מקלט מקלט\" /”Asylum/Refuge”, “Asylum/Refuge” were written at the crossroads, in order that the murder would recognize it and turn to there.",
+                "וידברו אליו – they speak to the blood avenger: “do not follow the practice of those who shed blood; this matter came to his hand inadvertently.”",
+                "הוא מדבר על ידי עצמו – no Sages are required to speak to the blood avenger on his behalf, but he (i.e., the murderer) makes claims to himself. But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "ואחד המרובה בגדים – since after the flask of anointing oil was hidden, he was not inaugurated to become the High Priest other than the wearing of eight garments.",
+                "ואחד שעבר ממשיחתו – that a nocturnal emission befell the High Priest on Yom Kippur and they appointed another n his place. With the death of all of those, he returns, even though the other one is alive, since “High Priest” is written three times in the portion.",
+                "רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה – Another Biblical verse is written (Numbers 35:32): “…enabling one to return to live on his land before the death of the priest.” But the Rabbis, since “High Priest” is not written in this verse, they don’t expound it. And the Halakha is according to the Sages.",
+                "שלא יתפללו על בניהם שימותו – and they were negligent, for they should have requested for mercy on this generation that no religious offense should happen on them, and they did not request this.",
+                "משנגמר דינו – for exile, for when the proceedings were finished (i.e., the sentence was pronounced), and he is about to be exiled, it is as if he was exiled."
+            ],
+            [
+                "נגמר דינו בלא כהן גדול – for there was no High Priest in the world",
+                "לא לעדות מצוה – for example, for testimony of the [New] Month",
+                "וכל אדם – except for the blood-avenger that killed him outside the City of Refuge is not liable for him, as it is written (Numbers 35:27): “[and the blood avenger comes upon him outside the limits of his city of refuge, and the blood-avenger kills the manslayer,] there is no bloodguilt on his account.” For the blood-avenger has the permission to kill him. And the Halakha is according to Rabbi Akiba. And these words [of our Mishnah] is if he left [having murdered] with premeditation; but if he left [having murdered] inadvertently, every person who kills him is killed on his account.",
+                "הכל הולך אחר הנוף – The Gemara explains that even the location of the branches decides the nature of the territory (see Mishnah Ma’aserot, Chapter 3, Mishnah 10) is spoken of, for if the root was inside the borders of the City of Refuge and the branches stretch outside the boundary, since he enters under the branch, he is “absorbed,” [by the City of Refuge] since its roots are inside and we judge that the branches follow after the roots, but if the roots were outside and the branches were inside, for just as within its branches, he cannot kill him, in its root also, he cannot kill him, for we cast the root after the branch for a stringency."
+            ],
+            [
+                "מעלים היו שכר ללוים – In the forty-two cities [of the Levites] that also absorb, the murderer accounts a reward to the owner who dwells in it.",
+                "ורבי מאיר אומר וכו' – But the Halakha is not according to Rabbi Meir, and specifically in the forty-two [Levitical] cities, but in the six Cities of Refuge, everyone admits that we do not account a reward to the owner.",
+                "לא היה חוזר לשררה שהיה בה – as it is written (Leviticus 25:41): “…he shall go back to his family and return to his ancestral holding.” To his family he returns, but he does not return to what his family held. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו הן הלוקין – not exactly these, for the Mishnah taught and left out many of those who were to be flogged, but since the Mishnah taught those who were liable for extirpation, to teach us that there is flogging with those liable for extirpation, and the Mishnah taught a widow and a divorcee, to teach us that a widow who is also a divorcee is liable upon her two titles. , And it is taught [in Mishnah 2 of this chapter] that eatables forbidden pending the separation of sacred gifts and First Tithe when priest’s due had not been taken, but it doesn’t explain their explicit prohibition clearly, and similarly, property dedicated to the Temple that had not been redeemed, for since the Mishnah taught about property dedicated to the Temple, it taught [about] the Second Tithe, for both of them [are punishable] by flogging because of lack of redemption, and similarly with most of them there is a side that is novel.",
+                "נתינה – She is from the Gibeonites, and her flogging is from (Deuteronomy 7:3): “You shall not intermarry with them.”",
+                "אלמנה – She became widowed from another man, and she is a divorcee, and one is liable upon her two [sets] of floggings.",
+                "משום שני שמות – because of two explicit prohibitions, for both of them are explained in Scripture, and the explicit prohibitions for both of them are stated.",
+                "גרושה – and she is a woman released from leviratical marriage, and he is not liable concerning her for two titles, for the woman released from leviratical marriage has no Jewish marriage contract, other than through extension of scope/amplification [of the Biblical passage] we bring it to her, as it is taught in a Baraita: “I don’t know anything about a divorcee other than the divorcee itself; a woman released from leviratical marriage, from where do I know it, as we learn, “and a woman” (Leviticus 18:18)."
+            ],
+            [
+                "המפטם את השמן – He who makes oil sample of the anointing out.",
+                "והסך בשמן המשחה – that Moses our teacher of blessed memory, made.",
+                "אכל טבל – Its explicit prohibition is from (Leviticus 22:15): “But [the priests] must not allow the Israelites to profane the sacred donations that they set aside for the LORD.” The verse speaks of what they will donate in the future.",
+                "ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו – and even he is [punished] with death, as it is written (Numbers 18:27): “This shall be accounted to you as your gift. As with the new grain from the threshing floor [or the flow from the vat].”",
+                "ומעשר שני שלא נפדה – Second Tithe that became defiled and even if he is in Jerusalem, it is prohibited to eat it until it is redeemed, but a person who eats it in Jerusalem while it is not yet redeemed, is flogged. And its explicit prohibition is from (Deuteronomy 26:14): “I have not cleared out any of it while impure,” whether I am defiled and it is ritually pure, whether I am ritually pure and it is ritually impure. And from where do we learn that Second Tithe which was defiled – that we redeem it in Jerusalem? As it states (Deuteronomy 14:24): “…should you be unable to transport them,” is explained as you are unable to eat it, as it is written (Genesis 43:34): “Portions were served them from the table…”",
+                "והקדש שלא נדפה – There is no prohibition written directly, but its explicit prohibition comes from an analogy of [the words] \"חטא\"\\\"חטא\" /”sin,” “sin” – from the priest’s due, but even though the All-Merciful (i.e., God), excluded [the words] (Leviticus 22:9): “and they die for it,” but not through religious sacrilege, from death, [Scripture] excluded him, but not from an explicit prohibition.",
+                "באוכל נמלה שהוא חייב – because (Leviticus 11:29): “…from among the things that swarm on the earth,” and even though it lacks according to the measure.",
+                "אף חטה אחת כברייתה – But the Halakha is not according to Rabbi Shimon. And we don’t call it a creature – other than that which has in it a soul alone."
+            ],
+            [
+                "עד שלא קרא עליהם – “My father was a wandering Aramean, etc.” (Deuteronomy 26:5). But after he recited [the formula/declaration – Deuteronomy 26:5-10] he is not flogged if he eats of it, because it is the money of the Kohen. And these are the words of Rabbi Akiva. But the Sages state: First Fruits, laying them down is indispensable for them, the recitation [of the declaration/formula] is not indispensable. As one who consumes them (i.e., First Fruit) after laying them down in the Temple courtyard, even though he had not yet recited [the formula/declaration], is not flogged. And the Halakha is according to the Sages. And their explicit prohibition is from as it is written (Deuteronomy 12:17): “You may not partake in your settlements of the tithes of your new grain [or wine or oil, or of the firstlings of your herds and flocks….] or of your contributions.” And the Master said: “your contributions” – these are the First Fruits, for the Priest’s Due/Terumah does not require being brought into the Place (i.e., the Temple). And regarding First Fruits also, one is not flogged on them other than if one ate them after they saw the “face” of Jerusalem before they are placed down in the Temple court, but if he ate them outside of Jerusalem prior to their being entered into Jerusalem, one is not flogged.",
+                "קדשי קדשים חוץ לקלעים קדשים קלים חוץ לחומה – All of these, their explicit prohibition is from (Deuteronomy 12:17): “You may not partake in your settlements, ….or of any of the votive offerings that you vow…,” for all consumption outside of the fixed place for it is called “eating in your settlements.”",
+                "ומעשר שני – it is taught [in the Mishnah] above (Mishnah 2), that impure Second Tithe that was not redeemed, as we have explained. And here, the Mishnah teaches that Second Tithe that is consumed outside the wall [of Jerusalem]. And specifically, that they ate outside the wall after it saw the “face” of Jerusalem is when he is flogged. But the individual who eats Second Tithe outside of Jerusalem before it enters into Jerusalem is not flogged, as it is written (Deuteronomy 12:18): “These you must consume before the LORD our God…” and afterwards (verse 17): “You may not partake in your settlements.”",
+                "המותיר – is not flogged, as it is written (Exodus 12:10): “You shall not leave any of it until morning; if any of it is left until morning, you shall burn it.” The verse comes to bring a positive command after a negative command, to state that if you transgressed the negative commandment, you have fulfilled the positive commandment connected with it, and you are not flogged. And furthermore, “you shall not leave any of it” is a negative commandment which lacks a positive commandment [associated with it], and every negative commandment that lacks with it a positive commandment, one is not flogged [for its violation].",
+                "השובר – a bone of an impure Passover offering is not flogged, as the All-Merciful (i.e., God) states (Exodus 12:46): “…nor shall you break a bone of it,” with a kosher/fit [sacrifice], not an invalid one."
+            ],
+            [
+                "לוקה ואינו משלם – for Rabbi Yehuda holds that (Deuteronomy 22:7) \"שלח תשלח\" /”Let [the mother] go” is implied from the outset, and even though, it is written,” let [the mother] go” after (verse 6) “do not take [the mother together with the young],” it is not to say that if you took it, you should let it go, but rather, do not take [the mother] but send her prior to the taking. And this is not a prohibitive law the transgression of which must be repaired by a succeeding [positive] act.",
+                "וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה – for they hold, “let [the mother] go” after taking, is implied, and it is a prohibitive law the transgression of which must be repaired by a succeeding act. And the Halakha is according to the Sages.",
+                "כל מצוה לא תעשה ישי בה קום עשה – for the Torah stated, if you transgressed on the negative commandment, fulfill the positive commandment, such as (Deuteronomy 22:6): “Do not take the mother together with her young.” But if you took it, “let [the mother] go” (verse 7); [and another example] (Deuteronomy 24:10): “[When you make a loan of any sort to your countryman], you must not enter his house to seize his pledge.” But if you seized his pledge, “you must restore the pledge to him” (verse 13). All of these, if he fulfilled the positive commandment, he is not flogged. But if he did not fulfill the positive commandment, such as the case where he took the mother [animal] with her young and slaughtered it or it died, or he took the pledge from his house (i.e. the home of the person who had borrowed something) and it was burned and he cannot fulfill the positive commandment, behold, that person is flogged."
+            ],
+            [
+                "הקורח קרחה – because he is liable for each act of making a bald spot (Tractate Makkot 20a) and for each act of making an incision for a dead person and for every corner of his head that he mars, which is not the case when one eats forbidden fat repeatedly, and because of this, it is taught in our Mishnah, but the rest of the mere negative commandments which lack a novel [lesson], it did not teach.",
+                "קרחה – of the dead, as it is written (Deuteronomy 14:1): “or shave the front of your heads because of the dead.” And even though that concerning the Kohanim, it is not written, “on the dead,” we have already learned through an analogy from [the repetition of the word]: \"קרחה\" \"קרחה\" (see Leviticus 21:5 –“They shall not shave smooth any part of their heads, or cut the side-growth of their beards, or make gashes in their flesh” together with Deuteronomy 14:1); just as Israelites are commanded because of the dead, so too are Kohanim, and the measure of the “shaving smooth” is the size of a bean.",
+                "המקיף את ראשו – He who makes his temples as hairless as the spot back of his ears (Makkot 20b), and his forehead, and even on shaving with scissors where there is no destruction [of the head], he is liable regarding the corner of his head, and specifically on his beard (i.e., “or cut the side-growth of their beards” – Leviticus 21:5 and Leviticus 19:27: “You shall not round off the side-growth on your head”), it is written “destroy” only with a razor, but regarding the corner of the head, [the word] \"הקפה\"/”rounding” is written (Leviticus 21:5 – “they shall not shave smooth any part of their heads”), in every matter in which he “rounds” – he is liable.",
+                "שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד – as it is written (Leviticus 19:28): “You shall not make gashes in your flesh for the dead” to be liable for each and every gash and for each and every dead person, and even though there wasn’t anything other than one warning, all five gashes at one time, one is liable [for each and every one].",
+                "על הראש שתים – one on the right and one on the left",
+                "ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן – the place of the attachment of the jaw to the bone, one on the right of the chin and the other on its left, and the pointed ends of the chin (i.e., the lower jawbones and the chin proper) in the middle, that makes “three.” And the attachment of the temples from one side and the other makes “five.” The upper cheekbone which is attached to the temples and the lower cheekbone on the right, and the upper cheekbone and the lower cheekbone on the left – these are two from here and two from there, and finally the beard and the hair coming out from it like a spike/ear of corn; therefore, it is called \"שיבולת\"/like an ear of corn/a spike, that makes “five.”",
+                "אינו חייב אלא אחת – for since it is one negative commandment, it is like someone who eats two olives of forbidden fat with [only] one warning.",
+                "עד שיטלנו בתער – it refers to the corner of the beard, as it is written [in the Torah] concerning shaving and destroying (Leviticus 19:27 – “nor destroy the side-growth of your beard” and Leviticus 21:5 – “or cut the side-growths of their beards”).",
+                "מלקט – an instrument that is made like tongs, to remove the hair.",
+                "רהיטני – in the language of the Bible, it is an adze. It is an instrument that a carpenter uses to separate the face of the board."
+            ],
+            [
+                "כתבת קעקע – to scrape with a knife on his skin like letters (i.e., marking the outline of letters by abrasion), and afterwards, he fills in the abrasions with ink or powder used for painting the eye-lids/stibium.",
+                "כתב – on his skin with ink or with ink or powder used for painting the eye-lids but he did not scrape with a knife [on his skin] , or he scraped with a knife but did not fill it with ink or powder used for painting the eye-lids, he is not liable.",
+                "עד שיכתוב ויקעקע – he took the language of the Bible, as it is written (Leviticus 19:28): “or incise any marks;” writing at the beginning and incision at the end, but always, it is the incision first and the writing afterwards, and the Bible implies this, and the writing within the incision “incise [any marks] on yourselves.”",
+                "שיכתוב שם השם – In the Gemara (Makkot 21a) that it is the name of idolatry is mentioned, and that is how the Biblical verse is interpreted: “on yourselves,” the name of idolatry, “for I am the LORD,” and others cannot form a partnership with me, but the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "אינו חייב אלא אחת – on what he drank within as much time as is needed for an utterance (i.e., a greeting traditionally understood as the ability to say to his Rabbi, \"שלום עליך רבי ומורי\" /“peace to you, my teacher and Rabbi”) of a warning, and if there was before him a utensil that contained several quarter Logs of wine (i.e., a Log is equal to the volume of six eggs), and they said to him: “Don’t drink this utensil which has such-and-such measurements for you will be flogged such-and-such floggings, and he is liable for each and every measurement, even though they did not wan him other than once."
+            ],
+            [
+                "והוא פושט ולובש – but not stretching completely, but since he stuck out his head and returned it, he is liable. And in the Gemara (Talmud Makkot 21b), he did not actually stretch out, but delayed between each warning to take it off and to put on [clothing of mixed seeds] , and he is like someone who takes them off and ten once again puts them on, and he is liable for each and every warning."
+            ],
+            [
+                "תלם אחת – one row of a field (when one ploughs one furrow)",
+                "וחייב עליו משום שמונה לאוין – and he had been warned on all of them.",
+                "והן מקודשים – the ox which is dedicated for sacrifice, and a donkey which is of the offerings of Temple repair (see Mishnah Temurah, Chapter 1, Mishnah 6). And the ox has the negative commandment [associated with it] of (Deuteronomy 15:19): “you must not work your firstling ox,” and regarding the donkey, there is a warning of religious sacrilege and we derive it from the [repetition of the word]: חטא \"חטא\" – from Priest’s Due/Terumah, and the negative commandment (Deuteronomy 22:10): “You shall not plow with an ox and an ass together.” We have here three negative commandments.",
+                "וכלאים בכרם – on account that he ploughs, he covers up the wheat and barley and pomace of kernels (or shell of grapes) in the dust, and transgresses because of [the Biblical verse] (Deuteronomy 22:9): “You shall not sow your vineyard with a second kind of seed,” and we have established that he who covers up mixed seeds is flogged, and even though he did not sow them, but ploughs dust on them, that is four negative commandments. But Maimonides thought that mixed seeds in a vineyard is two negative commandments: one because of mixed seeds, which are two kinds of seeds – wheat and barley, and one because of mixed seeds in a vineyard because of the shell of grapes, but the Holy Things of an ox and a donkey are not considered other than being one negative commandment.",
+                "שביעית – (Leviticus 25:4): “A sabbath of the LORD: you shall not sow your field…”",
+                "ויו\"ט – (Leviticus 23:36): “You shall not work at your occupations” (see also: Leviticus 23: 7,21,25 for similar usage of this phrase).",
+                "כהן ונזיר – and he is in a cemetery, and he is transgressing (Leviticus 21:2): “None shall defile himself for any [dead] person among his kin” that is mentioned in [the chapter of the laws concerning] the Kohanim (Leviticus chapter 21)., and (Numbers 6:6): “He shall not go in where there is a dead person” which is stated in regard to the Nazirite (Numbers, chapter 6).",
+                "אף הלובש כלאים – at the time when he is ploughing.",
+                "אינו מן השם – the negative of commandment of wearing [garments made] of mixed seeds is not for the one who ploughs a furrow.",
+                "אף כהן ונזיר – which is considered a negative commandment, is not for ploughing, but for walking to an impure place. However, the first Tanna considers them included in the negative commandments of the person who ploughs a furrow, because he cannot plow with oxen other than if he walks with them and leads them."
+            ],
+            [
+                "מנין שהוא סמוך לארבעים – that causes to say afterwards “forty,” which is thirty nine. If the Torah had written: “Forty in number,” I would think that forty is the number. Now that it is written (Deuteronomy 25:2-3): “by count” (verse 2) and “Up to forty” (verse 3), it is the number that causes one to say after it “forty,” that is, “thirty-nine.”",
+                "והיכן הוא לוקה את היתירה – that is not worthy to be divisible by three, for thirty-nine is worthy of being divided by three, one third in his front, and two thirds – one on this shoulder and one on the other shoulder. And this of forty – how would he flog it?",
+                "בין כתפיו – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "אין אומדין אותו וכו' – for all who are flogged in the Jewish court, it was necessary to estimate at the beginning so that he would not die as a result of the beatings, since it is written (Deuteronomy 25:3): “He may be given up to [forty lashes], but not more, lest being flogged further” for if he must lessen it, they lessen it.",
+                "אלא במכות הראויות להשתלש – and we never add to the estimate.",
+                "אמדוהו לקבל ארבעים – minus one, but he used the language of the Bible.",
+                "אמדוהו אומד אחד – for two sets of floggings, such as they estimated for him to receive forty-two [floggings].",
+                "ואם לאו – that they only estimated for him to received only for one set of floggings."
+            ],
+            [
+                "על העמוד – which is stuck in the ground upright and tall in order to lean upon it.",
+                "וחזן – the sexton who is the agent of the Jewish court.",
+                "נפרמו – the threads of the seam were torn.",
+                "מאחוריו – of the person being flogged.",
+                "ורצועה של עגל – as it states (Deuteronomy 25:3): “He may be given up to forty lashes” and near it (Deuteronomy 25:4): “You shall not muzzle an ox while it is threshing.”",
+                "כפולה לשנים ושנים לארבעה – four straps sewed on one top of the other.",
+                "ושתי רצועות – thin of a donkey",
+                "עולות ויורדות בה – like the horse-cover of a saddle, and the reason is because it is written (Isaiah 1:2): “An ox knows its master, an ass its master’s crib; [Israel does not know, My people takes no thought].” God said (Makkot 23a) that a person who recognizes his master’s crib should settle with him who does not recognize his master’s crib.”"
+            ],
+            [
+                "ידה טפח – the handle that the strap is hanging from, is the length of a hand-breadth.",
+                "ורחבה – of the strap of the calf is a hand-breadth.",
+                "וראשה מגעת על פי כריסו – for that reason, there must be in the handle of the strap a hole, that the sexton who flogs can lengthen or shorten the strap as he wishes, for we do not flog a person other than with a strap whose head reaches the belly which is his navel.",
+                "שליש מלפניו – as it is written (Deuteronomy 25:2): “and be given lashes in his presence, [by count] as his guilt warrants” – “in his presence (i.e., in his front) as his guilt warrants” – one, and from his back – two. מלפניו – on his heart. מאחריו – one-third on this shoulder and one-third on the other shoulder.",
+                "מכה בידו אחת – but when he lifts the strap, he lifts it with his two hands.",
+                "כבל כחו – as it is written (Deuteronomy 25:3): “to excess, [your brother be degraded before your eyes].”"
+            ],
+            [
+                "והקורא קורא – as it is written (Leviticus 19:20): “there shall be indemnity; [they shall not, however, be put to death…”through reading it shall be, for we read about him (Deuteronomy 28:58): “If you fail to observe faithfully [all the terms of this Teaching that are written in this book]…etc.” The greatest of the judges reads [the Biblical text of Deuteronomy 28:58-59) and the one next to him counts and the third states after each beating [what has occurred]. And it is a Mitzvah upon the reader to shorten and to complete the Biblical verses following the flogging, and if he didn’t shorten, he returns and reads it a second time and hurries to read and to complete when the flogger completes his floggings (Makkot 23a).",
+                "ואם מת תחת ידו פטור – because he beats him with permission",
+                "הוסיף לו – such as the case where he made an error in the counting.",
+                "נתקלקל – as a result of the beatings, feces came out.",
+                "פטור – as it is written (Deuteronomy 25:3): “your brother be degraded before your eyes,” for he became degraded when he became soiled.",
+                "ואשה אף במים – since her shame is greater. And the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "נפטרו ��ידי כריתתן – if they did returned in repentance.",
+                "העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה – there are those who interpret this – that it is speaking of all those who are liable for extirpation who were flogged, for whomever accepted upon himself the judgement and performed a Mitzvah when he was flogged, all the more so that his soul will be saved for him and that he will be exempt from extirpation, for he has one good measure [in his favor] over and above the measure for retribution. And there are those who interpret that this is for itself – to inform the giving of reward [for the performance] of the commandments, all the more so, from the punishment for transgressions.",
+                "ממקומו הוא למד – from those liable for extirpation, that we speak about them we learn that he who sits and does not commit a sin, we credit him for a reward as one who performs a Mitzvah (see Mishnah Avot, Chapter 2, Mishnah 2), as it is written concerning the laws of incest (Leviticus 18:29): “such persons shall be cut off [from their people].” And it states (Leviticus 18:5): “[You shall keep My laws and My rules,] by the pursuit of which man shall live: [I am the LORD].” And near it (verse 6): “None of you shall come near anyone of his own flesh [to uncover nakedness: I am the LORD].” Behold that a person who sits and does not uncover the nakedness [of one of his forbidden relations], the Written Torah calls him that he has performed a Mitzvah, and it is written concerning him (verse 5), “of which a man shall live.” In the same manner that [the Torah] punishes with extirpation for someone who commits a transgression, and this specifically regarding one who has the opportunity to sin and he conquers his [negative] impulse and doesn’t do it, is like Joseph the Righteous and others like him."
+            ],
+            [
+                "לפיכך הרבה להם תורה ומצות – such as the portions of forbidden animals and reptiles (i.e., all kinds of forbidden foods – see Mishnah Sanhedrin Chapter 8, Mishnah 2 and Mishnah Niddah Chapter 3, Mishnah 2), in order to increase the reward when they abstain from them, for even though without that, they would not eat them since the soul of man detests them.",
+                "למען צדקו – to make the Jewish people virtuous and to make them worthy [of Divine favor]."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Makkot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,84 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>When do witnesses become <i>zomemin</i>.</b> This is what it means to say, those witnesses that were found <i>zomemin</i> and we don't do to them the law of <i>hazama</i>, meaning that we don't fulfill in them \"And do to them as they planned to do to their brother\", how are they made <i>zomemin</i>.",
+                "<b>We testify about this man so-and-so.</b> Kohen.",
+                "<b>That he is the son of a divorced woman.</b> In front of us his mother was divorced before she gave birth and behold he is unfit for the Temple service.",
+                "<b>We don't say.</b> If they were made <i>zomemin</i> and they are Kohanim we make them into the son of a divorced woman to fulfill \"like they planned\", as it is written (Deuteronomy 19:19) \"Do to them as they planned\", to them and not their children. If we made them unfit for the Temple service, and they are Kohanim, we make their children unfit forever. If you'll say let us invalidate them alone and not their children, we need to fulfill \"as they planned\", and this wouldn't be doing that, since they planned to invalidate the accused and his children.",
+                "<b>Rather they are lashed 40 times.</b> As the verse states (Deuteronomy 25:1-2) \"They vindicated the righteous one and convicted the wicked one then it will be if the wicked one deserves to be beaten\", [Just] because they convicted the wicked one it will be that he deserves to be beaten? Rather, [it is referring to] witnesses that made wicked a righteous one and came another set of witnesses and they vindicated the original righteous one and changed these [first witnesses] into wicked ones, if that will be then beat the wicked one [with lashes].",
+                "<b>We don't say this one goes to exile.</b> Since it is written regarding a murderer (Deuteronomy 19:5) \"He shall flee\", he [the murdeer] and not <i>zommemin</i>.",
+                "<b>That he divorced his wife.</b> in front of us such and such a day, and this one [the accused] says \"I did not divorce her and I am not obligated to pay her <i>ketubah</i>.",
+                "<b>Is it not that either today or tomorrow.</b> Meaning what do they [the <i>zomemin</i>] pay to him [the accused]? If you say the entire <i>ketubah</i>, perhaps he will die or perhaps he will divorce her today or tomorrow and in the end pay her anyways, and then it comes out that they weren't making him lose anything.",
+                "<b>We assess how much a person would be willing to pay for this one's <i>ketubah</i></b>. due to an uncertainty. Since if she is widowed or divorced the one who purchased the <i>ketubah</i> will take [the whole value], and if she dies her husband inherits her and [the purchaser] loses the money he gave [for the <i>ketubah</i>], and this is what the [<i>zomemin</i>] witnesses stipulate to the husband."
+            ],
+            [
+                "<b>For the title that brings upon him lashes.</b> The verse that makes one liable for lashes is not the one that makes one liable to pay. Lashes [are learnt] from \"Don't bear false witness\". Paying [is learnt] from \"And do to them as they planned\".",
+                "<b>All who pay don't get lashed.</b> Since it is written \"According to his wickedness\", you make him liable [for lashes] because of his one act wickedness, and you don't make him liable for two acts of wickedness. And from the fact that the Rabbis say he [the <i>zommemin</i>] pays and doesn't get lashed and they didn't say he gets lashed and doesn't pay, we learn from this that all instances of liability for both lashes and paying, we don't say he'll get lashed and not pay, rather he pays and doesn't get lashed. This is the halacha."
+            ],
+            [
+                "<b>Because you shall not bear false witness.</b> Since behold when it is impossible to [punish] the witnesses with \"do to them as they planned\", for example [they say] \"We testify about a certain person [<i>kohen</i>] that he is the son of a divorced woman, the witnesses are lashed due to \"you shall not bear false witness\". Here [in this case], where there is warning against \"you shall not bear false witness\" and also \"as they planned\", they are lashed 80 [times]. The halacha is not like Rabbi Meir.",
+                "<b>They pay with money.</b> The <i>zommemin</i> that are obligated in with [their attempt] to cause payment, pay the money according to the number of the witnesses. If it was three witnesses and they were made <i>zommemin</i>, each one pay a third of the [total] money that they wanted to cause him [the person they are testifying about] to lose. ",
+                "<b>Lashes are not divided.</b> It's not that each of the witnesses are lashed a portion of the [total number of] lashes, rather each one is lashed 40 [times]. This is because we need \"do to them as they planned\", and each one sought to have the accused lashed a full amount. [However] money is combined [after being divided], when each of the witnesses gives their portion, behold he [the accused] receives what they sought to make him lose, however lashes are not combined."
+            ],
+            [
+                "<b>Until they themselves are <i>zommemized</i></b>. That you <i>zommemize</i> them regarding their own [testimony] matters, and not the matters regarding the murderer and the murdered one, as it will go to explain. We derive this from the verse as it is written (Deuteronomy 19:18) \"And behold the witness is a false witness\", [this teaches us that they are not <i>zommemized</i>] until you falsify their status as witnesses."
+            ],
+            [
+                "<b>Even if there were a hundred.</b> pairs that testified one after the other with one testimony and one pair <i>zommemizes</i> all of them, all of them are killed.",
+                "<b>This is a conspiracy.</b> This [word <i>istetit</i>] means that this group has strayed and are on the wrong path, as they schemed between themselves to <i>zommemize</i> all the witnesses that come to testify in this case. Another explanation of \"this is an <i>istetit</i>\", is these witnesses are shooters of <i>istis</i>, that it colors all that touch it.",
+                "<b>Only the first group is killed.</b> Since Rabbi Yehudah holds that after the first group is <i>zommemized</i>, the testimony of a second group that comes is no longer accepted, and if [a second group does in fact] testify and is <i>zommemized</i>, they are not killed, since we don't apply [the verse] \"do to them\", since we would not kill based off their [the second group's] testimony. The halacha is not like Rabbi Yehudah."
+            ],
+            [
+                "<b>Until the judgement is finished.</b> [The judgement] of the accused. Since he will be killed by their testimony, and afterwards they are <i>zommemized</i>."
+            ],
+            [
+                "<b>Where do we know that this is the case for even a hundred.</b> That two can <i>zommemize</i> one hundred that testify together.",
+                "<b>Just as two aren't killed until you <i>zommemize</i> the both of them.</b> As it is written (Deuteronomy 19:18) \"And behold, the witness is a false witness\", and the master said, any place it says \"witness\" behold here it refers to two, unless the verse specifies it's one.",
+                "<b>Until all three are <i>zommemized</i>.</b> This [refers to the case] where they each testified within a few seconds of the previous speaker finishing. However, if two testified and at a later time others testified, behold they are [considered] two groups in all aspects.",
+                "<b>Rabbi Akiva says: The third witness in the group only makes the case stricter.</b> So you don't say, since without the third [witness] the testimony would have stood, don't apply to him the rule of <i>hazama</i>, the verse teaches you that even he is judged.",
+                "<b>All the more so.</b> Since [G-d's] attribute of good is greater than [his] attribute of punishment."
+            ],
+            [
+                "<b>What case are we talking about? Capital cases.</b> Since it is written (Numbers 35:25) \"And the congregration shall save him.\", and we return him to his vindicated status....",
+                "<b>Whether monetary cases.</b> The testimony is also nullified.",
+                "<b>At a time that they warned him.</b> We're dealing with capital cases. This is to say, when do we say [the testimony] is nullified? When the close relative or invalid [witness] joins in at the beginning, becoming one of the warners against the transgressor. However, if they didn't warn them and they didn't intend to become a witness in the event, the testimony of the others is not nullified just because they saw it. The halacha is like Rebbi."
+            ],
+            [
+                "<b>And one warns in the middle.</b> The warner joins with the group of witnesses, he sees them and they see him at the time of warning. Therefore, if the two groups that are in the two windows see him, they all join together and their testimony becomes one.",
+                "<b>He and them are killed.</b> He is killed since there is one group that wasn't <i>zommemized</i>, and those that were <i>zommemized</i> are killed.",
+                "<b>That the Sanhedrin shouldn't hear through a interpreter.</b> The judges need to understand the language, and not need to place an interpreter between them. And thus this is the halacha."
+            ],
+            [
+                "<b>Sanhendrin.</b> that have <i>smicha</i> in the land of Israel. They have permission to judge cases of fines and capital cases, whether in the land or outside, as long as the Grand Court is in the Chamber of Hewn Stone. As it is written (Deuteronomy 17:12) \"in not listening to the priest...or the judge\", as long as there is a priest offering sacrifices on the altar, there is a judge that rules capital cases. When there is no priest, there is no judge.",
+                "<b>The Sanhedrin that kills once in seven.</b> Once in seven years.",
+                "<b>is called destructive.</b> They need to be deliberate in judgment, and judge capital cases to vindication.",
+                "<b>No one would ever be killed.</b> They would interrogate the witnesses about things that they would be unable to respond. Regarding a murder, [they'll be asked] \"What did you see, was he a <i>treifah</i> or healthy?\". And they'll say he was healthy, perhaps the place he was stabbed already had a [deathly] puncture. Regarding sexual immorality, [they'll be asked] \"Did you see the makeup applicator inserted into the tube?\".",
+                "<b>They're even increasing murder.</b> Due to this we aren't destroying wicked people and are increasing the spilling of blood."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Makkot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,252 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Makkot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Makkot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>When do witnesses become <i>zomemin</i>.</b> This is what it means to say, those witnesses that were found <i>zomemin</i> and we don't do to them the law of <i>hazama</i>, meaning that we don't fulfill in them \"And do to them as they planned to do to their brother\", how are they made <i>zomemin</i>.",
+                "<b>We testify about this man so-and-so.</b> Kohen.",
+                "<b>That he is the son of a divorced woman.</b> In front of us his mother was divorced before she gave birth and behold he is unfit for the Temple service.",
+                "<b>We don't say.</b> If they were made <i>zomemin</i> and they are Kohanim we make them into the son of a divorced woman to fulfill \"like they planned\", as it is written (Deuteronomy 19:19) \"Do to them as they planned\", to them and not their children. If we made them unfit for the Temple service, and they are Kohanim, we make their children unfit forever. If you'll say let us invalidate them alone and not their children, we need to fulfill \"as they planned\", and this wouldn't be doing that, since they planned to invalidate the accused and his children.",
+                "<b>Rather they are lashed 40 times.</b> As the verse states (Deuteronomy 25:1-2) \"They vindicated the righteous one and convicted the wicked one then it will be if the wicked one deserves to be beaten\", [Just] because they convicted the wicked one it will be that he deserves to be beaten? Rather, [it is referring to] witnesses that made wicked a righteous one and came another set of witnesses and they vindicated the original righteous one and changed these [first witnesses] into wicked ones, if that will be then beat the wicked one [with lashes].",
+                "<b>We don't say this one goes to exile.</b> Since it is written regarding a murderer (Deuteronomy 19:5) \"He shall flee\", he [the murdeer] and not <i>zommemin</i>.",
+                "<b>That he divorced his wife.</b> in front of us such and such a day, and this one [the accused] says \"I did not divorce her and I am not obligated to pay her <i>ketubah</i>.",
+                "<b>Is it not that either today or tomorrow.</b> Meaning what do they [the <i>zomemin</i>] pay to him [the accused]? If you say the entire <i>ketubah</i>, perhaps he will die or perhaps he will divorce her today or tomorrow and in the end pay her anyways, and then it comes out that they weren't making him lose anything.",
+                "<b>We assess how much a person would be willing to pay for this one's <i>ketubah</i></b>. due to an uncertainty. Since if she is widowed or divorced the one who purchased the <i>ketubah</i> will take [the whole value], and if she dies her husband inherits her and [the purchaser] loses the money he gave [for the <i>ketubah</i>], and this is what the [<i>zomemin</i>] witnesses stipulate to the husband."
+            ],
+            [
+                "<b>For the title that brings upon him lashes.</b> The verse that makes one liable for lashes is not the one that makes one liable to pay. Lashes [are learnt] from \"Don't bear false witness\". Paying [is learnt] from \"And do to them as they planned\".",
+                "<b>All who pay don't get lashed.</b> Since it is written \"According to his wickedness\", you make him liable [for lashes] because of his one act wickedness, and you don't make him liable for two acts of wickedness. And from the fact that the Rabbis say he [the <i>zommemin</i>] pays and doesn't get lashed and they didn't say he gets lashed and doesn't pay, we learn from this that all instances of liability for both lashes and paying, we don't say he'll get lashed and not pay, rather he pays and doesn't get lashed. This is the halacha."
+            ],
+            [
+                "<b>Because you shall not bear false witness.</b> Since behold when it is impossible to [punish] the witnesses with \"do to them as they planned\", for example [they say] \"We testify about a certain person [<i>kohen</i>] that he is the son of a divorced woman, the witnesses are lashed due to \"you shall not bear false witness\". Here [in this case], where there is warning against \"you shall not bear false witness\" and also \"as they planned\", they are lashed 80 [times]. The halacha is not like Rabbi Meir.",
+                "<b>They pay with money.</b> The <i>zommemin</i> that are obligated in with [their attempt] to cause payment, pay the money according to the number of the witnesses. If it was three witnesses and they were made <i>zommemin</i>, each one pay a third of the [total] money that they wanted to cause him [the person they are testifying about] to lose. ",
+                "<b>Lashes are not divided.</b> It's not that each of the witnesses are lashed a portion of the [total number of] lashes, rather each one is lashed 40 [times]. This is because we need \"do to them as they planned\", and each one sought to have the accused lashed a full amount. [However] money is combined [after being divided], when each of the witnesses gives their portion, behold he [the accused] receives what they sought to make him lose, however lashes are not combined."
+            ],
+            [
+                "<b>Until they themselves are <i>zommemized</i></b>. That you <i>zommemize</i> them regarding their own [testimony] matters, and not the matters regarding the murderer and the murdered one, as it will go to explain. We derive this from the verse as it is written (Deuteronomy 19:18) \"And behold the witness is a false witness\", [this teaches us that they are not <i>zommemized</i>] until you falsify their status as witnesses."
+            ],
+            [
+                "<b>Even if there were a hundred.</b> pairs that testified one after the other with one testimony and one pair <i>zommemizes</i> all of them, all of them are killed.",
+                "<b>This is a conspiracy.</b> This [word <i>istetit</i>] means that this group has strayed and are on the wrong path, as they schemed between themselves to <i>zommemize</i> all the witnesses that come to testify in this case. Another explanation of \"this is an <i>istetit</i>\", is these witnesses are shooters of <i>istis</i>, that it colors all that touch it.",
+                "<b>Only the first group is killed.</b> Since Rabbi Yehudah holds that after the first group is <i>zommemized</i>, the testimony of a second group that comes is no longer accepted, and if [a second group does in fact] testify and is <i>zommemized</i>, they are not killed, since we don't apply [the verse] \"do to them\", since we would not kill based off their [the second group's] testimony. The halacha is not like Rabbi Yehudah."
+            ],
+            [
+                "<b>Until the judgement is finished.</b> [The judgement] of the accused. Since he will be killed by their testimony, and afterwards they are <i>zommemized</i>."
+            ],
+            [
+                "<b>Where do we know that this is the case for even a hundred.</b> That two can <i>zommemize</i> one hundred that testify together.",
+                "<b>Just as two aren't killed until you <i>zommemize</i> the both of them.</b> As it is written (Deuteronomy 19:18) \"And behold, the witness is a false witness\", and the master said, any place it says \"witness\" behold here it refers to two, unless the verse specifies it's one.",
+                "<b>Until all three are <i>zommemized</i>.</b> This [refers to the case] where they each testified within a few seconds of the previous speaker finishing. However, if two testified and at a later time others testified, behold they are [considered] two groups in all aspects.",
+                "<b>Rabbi Akiva says: The third witness in the group only makes the case stricter.</b> So you don't say, since without the third [witness] the testimony would have stood, don't apply to him the rule of <i>hazama</i>, the verse teaches you that even he is judged.",
+                "<b>All the more so.</b> Since [G-d's] attribute of good is greater than [his] attribute of punishment."
+            ],
+            [
+                "<b>What case are we talking about? Capital cases.</b> Since it is written (Numbers 35:25) \"And the congregration shall save him.\", and we return him to his vindicated status....",
+                "<b>Whether monetary cases.</b> The testimony is also nullified.",
+                "<b>At a time that they warned him.</b> We're dealing with capital cases. This is to say, when do we say [the testimony] is nullified? When the close relative or invalid [witness] joins in at the beginning, becoming one of the warners against the transgressor. However, if they didn't warn them and they didn't intend to become a witness in the event, the testimony of the others is not nullified just because they saw it. The halacha is like Rebbi."
+            ],
+            [
+                "<b>And one warns in the middle.</b> The warner joins with the group of witnesses, he sees them and they see him at the time of warning. Therefore, if the two groups that are in the two windows see him, they all join together and their testimony becomes one.",
+                "<b>He and them are killed.</b> He is killed since there is one group that wasn't <i>zommemized</i>, and those that were <i>zommemized</i> are killed.",
+                "<b>That the Sanhedrin shouldn't hear through a interpreter.</b> The judges need to understand the language, and not need to place an interpreter between them. And thus this is the halacha."
+            ],
+            [
+                "<b>Sanhendrin.</b> that have <i>smicha</i> in the land of Israel. They have permission to judge cases of fines and capital cases, whether in the land or outside, as long as the Grand Court is in the Chamber of Hewn Stone. As it is written (Deuteronomy 17:12) \"in not listening to the priest...or the judge\", as long as there is a priest offering sacrifices on the altar, there is a judge that rules capital cases. When there is no priest, there is no judge.",
+                "<b>The Sanhedrin that kills once in seven.</b> Once in seven years.",
+                "<b>is called destructive.</b> They need to be deliberate in judgment, and judge capital cases to vindication.",
+                "<b>No one would ever be killed.</b> They would interrogate the witnesses about things that they would be unable to respond. Regarding a murder, [they'll be asked] \"What did you see, was he a <i>treifah</i> or healthy?\". And they'll say he was healthy, perhaps the place he was stabbed already had a [deathly] puncture. Regarding sexual immorality, [they'll be asked] \"Did you see the makeup applicator inserted into the tube?\".",
+                "<b>They're even increasing murder.</b> Due to this we aren't destroying wicked people and are increasing the spilling of blood."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו הן הגולין. היה מעגל במעגילה – a smooth round stone that we roll on top of the plaster or clay that is at the tope to smooth out the fissures/cracks.",
+                "היה משלשל בחבית – from above to below",
+                "אבל אם היה מושך במעגילה – from below to above",
+                "כל שבדרך ירידתו גולה – As it is written: (Numbers 35:23): “or inadvertently dropped upon him/ויפל עליו [any deadly object of stone, and death resulted – though he was not an enemy of his and did not seek his harm],” until it would be through falling, [and the word] \"כל\" includes even descending which is for the need of ascending.",
+                "נשמט הברזל מקתו – from the sleeve that it is fastened to",
+                "רבי אומר: אינו גולה – Rabbi (Rabbi Yehuda HaNasi) holds that if the iron (axe) chipped off the wood – that is, which was to be split (and the chip struck a person dead – see Tosefta Makkot, Chapter 2, Halakha 6), and not the wood handle which it is fastened to. But the Rabbis “from the wood” – from the wood handle to which it is fastened. And the Halakha is according to the Sages, for the wood that was to be split is an indirect action and via an indirect action, one is not exiled."
+            ],
+            [
+                "זרק את האבן לרשות הרבים – and even though it is close to acting with premeditation, for he should have thought that people would always be found in the public domain. Here we are dealing with a dunghill that was made in the public domain to be removed from there during the daytime and occasionally, it happens that he sits thee, and because of this, he is exiled, but it is not negligence nor is it totally unavoidably preventable (i.e., victim of an accident).",
+                "והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור – As it is written (Deuteronomy 19:5): “[…the ax-head flies off the handle] and strikes the other [so that he dies. That man shall flee to one of these cities and live].”",
+                "אם יש רשות לניזק – if the owner gave him permission to enter",
+                "מה חטיבת עצים רשות – if he wants to go up to chop [wood], and if he does not want to, he does not go up.",
+                "יצא האב הרודה את בנו – for he is doing a Mitzvah"
+            ],
+            [
+                "האב גולה על ידי בנו – for he did not hit him to teach him Torah or ethics or a trade",
+                "הכל גולין על ידי ישראל – and even a slave or a Cuthean",
+                "חוץ מעל ידי גר תושב – for if he inadvertently killed the son of an Israelite, he is not exiled, but is killed.",
+                "הסומא אינו גולה – As it is written (Numbers 35:23): “or inadvertently dropped upon him/\"בלא ראות\" [any object of stone, and death resulted – though he was not an enemy of his and did not seek his harm],” excluding someone blind.",
+                "רבי מאיר אומר: גולה – [The words] \"בלא ראות\"/”or inadvertently dropped upon him (without seeing) , includes he blind person. But the Halakha is not according to Rabbi Meir.",
+                "השונא – all who did not speak with him for three days because of enmity (see Mishnah Sanhedrin Chapter 3, Mishnah 5 – but Israelites were not suspected of this, according to that Mishnah). And the Halakha is not either according to Rabbi Yosi B’Rabbi Yehuda nor like Rabbi Shimon, but rather, the one who hates is not killed nor is he given the shelter of asylum because his legal status is close to acting with premeditation."
+            ],
+            [
+                "להיכן גולין לערי מקלט – and forty-two Levitical cities also all of which provide the shelter of asylum, but those six cities of refuge, whether the one who enters there is murderer with the knowledge that he will receive asylum or whether one enters without the knowledge that he will receive asylum, it provides asylum. And the forty-two cities, with the knowledge that it absorbs, for without the knowledge that it absorbs, they do not absorb, and if the blood avenger was to kill him there, he is exempt."
+            ],
+            [
+                "ומכוונות היו להם הדרכים – they would make the roads so that they would be in a line to the Cities of Refuge so that the murderer would not err on the way (see Talmud Makkot 9b – in which the cities in the Land of Israel and on the opposite side of the Jordan wer in straight parallel lines like two rows in a vineyard). And [the words] \"מקלט מקלט\" /”Asylum/Refuge”, “Asylum/Refuge” were written at the crossroads, in order that the murder would recognize it and turn to there.",
+                "וידברו אליו – they speak to the blood avenger: “do not follow the practice of those who shed blood; this matter came to his hand inadvertently.”",
+                "הוא מדבר על ידי עצמו – no Sages are required to speak to the blood avenger on his behalf, but he (i.e., the murderer) makes claims to himself. But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "ואחד המרובה בגדים – since after the flask of anointing oil was hidden, he was not inaugurated to become the High Priest other than the wearing of eight garments.",
+                "ואחד שעבר ממשיחתו – that a nocturnal emission befell the High Priest on Yom Kippur and they appointed another n his place. With the death of all of those, he returns, even though the other one is alive, since “High Priest” is written three times in the portion.",
+                "רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה – Another Biblical verse is written (Numbers 35:32): “…enabling one to return to live on his land before the death of the priest.” But the Rabbis, since “High Priest” is not written in this verse, they don’t expound it. And the Halakha is according to the Sages.",
+                "שלא יתפללו על בניהם שימותו – and they were negligent, for they should have requested for mercy on this generation that no religious offense should happen on them, and they did not request this.",
+                "משנגמר דינו – for exile, for when the proceedings were finished (i.e., the sentence was pronounced), and he is about to be exiled, it is as if he was exiled."
+            ],
+            [
+                "נגמר דינו בלא כהן גדול – for there was no High Priest in the world",
+                "לא לעדות מצוה – for example, for testimony of the [New] Month",
+                "וכל אדם – except for the blood-avenger that killed him outside the City of Refuge is not liable for him, as it is written (Numbers 35:27): “[and the blood avenger comes upon him outside the limits of his city of refuge, and the blood-avenger kills the manslayer,] there is no bloodguilt on his account.” For the blood-avenger has the permission to kill him. And the Halakha is according to Rabbi Akiba. And these words [of our Mishnah] is if he left [having murdered] with premeditation; but if he left [having murdered] inadvertently, every person who kills him is killed on his account.",
+                "הכל הולך אחר הנוף – The Gemara explains that even the location of the branches decides the nature of the territory (see Mishnah Ma’aserot, Chapter 3, Mishnah 10) is spoken of, for if the root was inside the borders of the City of Refuge and the branches stretch outside the boundary, since he enters under the branch, he is “absorbed,” [by the City of Refuge] since its roots are inside and we judge that the branches follow after the roots, but if the roots were outside and the branches were inside, for just as within its branches, he cannot kill him, in its root also, he cannot kill him, for we cast the root after the branch for a stringency."
+            ],
+            [
+                "מעלים היו שכר ללוים – In the forty-two cities [of the Levites] that also absorb, the murderer accounts a reward to the owner who dwells in it.",
+                "ורבי מאיר אומר וכו' – But the Halakha is not according to Rabbi Meir, and specifically in the forty-two [Levitical] cities, but in the six Cities of Refuge, everyone admits that we do not account a reward to the owner.",
+                "לא היה חוזר לשררה שהיה בה – as it is written (Leviticus 25:41): “…he shall go back to his family and return to his ancestral holding.” To his family he returns, but he does not return to what his family held. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "אלו הן הלוקין – not exactly these, for the Mishnah taught and left out many of those who were to be flogged, but since the Mishnah taught those who were liable for extirpation, to teach us that there is flogging with those liable for extirpation, and the Mishnah taught a widow and a divorcee, to teach us that a widow who is also a divorcee is liable upon her two titles. , And it is taught [in Mishnah 2 of this chapter] that eatables forbidden pending the separation of sacred gifts and First Tithe when priest’s due had not been taken, but it doesn’t explain their explicit prohibition clearly, and similarly, property dedicated to the Temple that had not been redeemed, for since the Mishnah taught about property dedicated to the Temple, it taught [about] the Second Tithe, for both of them [are punishable] by flogging because of lack of redemption, and similarly with most of them there is a side that is novel.",
+                "נתינה – She is from the Gibeonites, and her flogging is from (Deuteronomy 7:3): “You shall not intermarry with them.”",
+                "אלמנה – She became widowed from another man, and she is a divorcee, and one is liable upon her two [sets] of floggings.",
+                "משום שני שמות – because of two explicit prohibitions, for both of them are explained in Scripture, and the explicit prohibitions for both of them are stated.",
+                "גרושה – and she is a woman released from leviratical marriage, and he is not liable concerning her for two titles, for the woman released from leviratical marriage has no Jewish marriage contract, other than through extension of scope/amplification [of the Biblical passage] we bring it to her, as it is taught in a Baraita: “I don’t know anything about a divorcee other than the divorcee itself; a woman released from leviratical marriage, from where do I know it, as we learn, “and a woman” (Leviticus 18:18)."
+            ],
+            [
+                "המפטם את השמן – He who makes oil sample of the anointing out.",
+                "והסך בשמן המשחה – that Moses our teacher of blessed memory, made.",
+                "אכל טבל – Its explicit prohibition is from (Leviticus 22:15): “But [the priests] must not allow the Israelites to profane the sacred donations that they set aside for the LORD.” The verse speaks of what they will donate in the future.",
+                "ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו – and even he is [punished] with death, as it is written (Numbers 18:27): “This shall be accounted to you as your gift. As with the new grain from the threshing floor [or the flow from the vat].”",
+                "ומעשר שני שלא נפדה – Second Tithe that became defiled and even if he is in Jerusalem, it is prohibited to eat it until it is redeemed, but a person who eats it in Jerusalem while it is not yet redeemed, is flogged. And its explicit prohibition is from (Deuteronomy 26:14): “I have not cleared out any of it while impure,” whether I am defiled and it is ritually pure, whether I am ritually pure and it is ritually impure. And from where do we learn that Second Tithe which was defiled – that we redeem it in Jerusalem? As it states (Deuteronomy 14:24): “…should you be unable to transport them,” is explained as you are unable to eat it, as it is written (Genesis 43:34): “Portions were served them from the table…”",
+                "והקדש שלא נדפה – There is no prohibition written directly, but its explicit prohibition comes from an analogy of [the words] \"חטא\"\\\"חטא\" /”sin,” “sin” – from the priest’s due, but even though the All-Merciful (i.e., God), excluded [the words] (Leviticus 22:9): “and they die for it,” but not through religious sacrilege, from death, [Scripture] excluded him, but not from an explicit prohibition.",
+                "באוכל נמלה שהוא חייב – because (Leviticus 11:29): “…from among the things that swarm on the earth,” and even though it lacks according to the measure.",
+                "אף חטה אחת כברייתה – But the Halakha is not according to Rabbi Shimon. And we don’t call it a creature – other than that which has in it a soul alone."
+            ],
+            [
+                "עד שלא קרא עליהם – “My father was a wandering Aramean, etc.” (Deuteronomy 26:5). But after he recited [the formula/declaration – Deuteronomy 26:5-10] he is not flogged if he eats of it, because it is the money of the Kohen. And these are the words of Rabbi Akiva. But the Sages state: First Fruits, laying them down is indispensable for them, the recitation [of the declaration/formula] is not indispensable. As one who consumes them (i.e., First Fruit) after laying them down in the Temple courtyard, even though he had not yet recited [the formula/declaration], is not flogged. And the Halakha is according to the Sages. And their explicit prohibition is from as it is written (Deuteronomy 12:17): “You may not partake in your settlements of the tithes of your new grain [or wine or oil, or of the firstlings of your herds and flocks….] or of your contributions.” And the Master said: “your contributions” – these are the First Fruits, for the Priest’s Due/Terumah does not require being brought into the Place (i.e., the Temple). And regarding First Fruits also, one is not flogged on them other than if one ate them after they saw the “face” of Jerusalem before they are placed down in the Temple court, but if he ate them outside of Jerusalem prior to their being entered into Jerusalem, one is not flogged.",
+                "קדשי קדשים חוץ לקלעים קדשים קלים חוץ לחומה – All of these, their explicit prohibition is from (Deuteronomy 12:17): “You may not partake in your settlements, ….or of any of the votive offerings that you vow…,” for all consumption outside of the fixed place for it is called “eating in your settlements.”",
+                "ומעשר שני – it is taught [in the Mishnah] above (Mishnah 2), that impure Second Tithe that was not redeemed, as we have explained. And here, the Mishnah teaches that Second Tithe that is consumed outside the wall [of Jerusalem]. And specifically, that they ate outside the wall after it saw the “face” of Jerusalem is when he is flogged. But the individual who eats Second Tithe outside of Jerusalem before it enters into Jerusalem is not flogged, as it is written (Deuteronomy 12:18): “These you must consume before the LORD our God…” and afterwards (verse 17): “You may not partake in your settlements.”",
+                "המותיר – is not flogged, as it is written (Exodus 12:10): “You shall not leave any of it until morning; if any of it is left until morning, you shall burn it.” The verse comes to bring a positive command after a negative command, to state that if you transgressed the negative commandment, you have fulfilled the positive commandment connected with it, and you are not flogged. And furthermore, “you shall not leave any of it” is a negative commandment which lacks a positive commandment [associated with it], and every negative commandment that lacks with it a positive commandment, one is not flogged [for its violation].",
+                "השובר – a bone of an impure Passover offering is not flogged, as the All-Merciful (i.e., God) states (Exodus 12:46): “…nor shall you break a bone of it,” with a kosher/fit [sacrifice], not an invalid one."
+            ],
+            [
+                "לוקה ואינו משלם – for Rabbi Yehuda holds that (Deuteronomy 22:7) \"שלח תשלח\" /”Let [the mother] go” is implied from the outset, and even though, it is written,” let [the mother] go” after (verse 6) “do not take [the mother together with the young],” it is not to say that if you took it, you should let it go, but rather, do not take [the mother] but send her prior to the taking. And this is not a prohibitive law the transgression of which must be repaired by a succeeding [positive] act.",
+                "וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה – for they hold, “let [the mother] go” after taking, is implied, and it is a prohibitive law the transgression of which must be repaired by a succeeding act. And the Halakha is according to the Sages.",
+                "כל מצוה לא תעשה ישי בה קום עשה – for the Torah stated, if you transgressed on the negative commandment, fulfill the positive commandment, such as (Deuteronomy 22:6): “Do not take the mother together with her young.” But if you took it, “let [the mother] go” (verse 7); [and another example] (Deuteronomy 24:10): “[When you make a loan of any sort to your countryman], you must not enter his house to seize his pledge.” But if you seized his pledge, “you must restore the pledge to him” (verse 13). All of these, if he fulfilled the positive commandment, he is not flogged. But if he did not fulfill the positive commandment, such as the case where he took the mother [animal] with her young and slaughtered it or it died, or he took the pledge from his house (i.e. the home of the person who had borrowed something) and it was burned and he cannot fulfill the positive commandment, behold, that person is flogged."
+            ],
+            [
+                "הקורח קרחה – because he is liable for each act of making a bald spot (Tractate Makkot 20a) and for each act of making an incision for a dead person and for every corner of his head that he mars, which is not the case when one eats forbidden fat repeatedly, and because of this, it is taught in our Mishnah, but the rest of the mere negative commandments which lack a novel [lesson], it did not teach.",
+                "קרחה – of the dead, as it is written (Deuteronomy 14:1): “or shave the front of your heads because of the dead.” And even though that concerning the Kohanim, it is not written, “on the dead,” we have already learned through an analogy from [the repetition of the word]: \"קרחה\" \"קרחה\" (see Leviticus 21:5 –“They shall not shave smooth any part of their heads, or cut the side-growth of their beards, or make gashes in their flesh” together with Deuteronomy 14:1); just as Israelites are commanded because of the dead, so too are Kohanim, and the measure of the “shaving smooth” is the size of a bean.",
+                "המקיף את ראשו – He who makes his temples as hairless as the spot back of his ears (Makkot 20b), and his forehead, and even on shaving with scissors where there is no destruction [of the head], he is liable regarding the corner of his head, and specifically on his beard (i.e., “or cut the side-growth of their beards” – Leviticus 21:5 and Leviticus 19:27: “You shall not round off the side-growth on your head”), it is written “destroy” only with a razor, but regarding the corner of the head, [the word] \"הקפה\"/”rounding” is written (Leviticus 21:5 – “they shall not shave smooth any part of their heads”), in every matter in which he “rounds” – he is liable.",
+                "שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד – as it is written (Leviticus 19:28): “You shall not make gashes in your flesh for the dead” to be liable for each and every gash and for each and every dead person, and even though there wasn’t anything other than one warning, all five gashes at one time, one is liable [for each and every one].",
+                "על הראש שתים – one on the right and one on the left",
+                "ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן – the place of the attachment of the jaw to the bone, one on the right of the chin and the other on its left, and the pointed ends of the chin (i.e., the lower jawbones and the chin proper) in the middle, that makes “three.” And the attachment of the temples from one side and the other makes “five.” The upper cheekbone which is attached to the temples and the lower cheekbone on the right, and the upper cheekbone and the lower cheekbone on the left – these are two from here and two from there, and finally the beard and the hair coming out from it like a spike/ear of corn; therefore, it is called \"שיבולת\"/like an ear of corn/a spike, that makes “five.”",
+                "אינו חייב אלא אחת – for since it is one negative commandment, it is like someone who eats two olives of forbidden fat with [only] one warning.",
+                "עד שיטלנו בתער – it refers to the corner of the beard, as it is written [in the Torah] concerning shaving and destroying (Leviticus 19:27 – “nor destroy the side-growth of your beard” and Leviticus 21:5 – “or cut the side-growths of their beards”).",
+                "מלקט – an instrument that is made like tongs, to remove the hair.",
+                "רהיטני – in the language of the Bible, it is an adze. It is an instrument that a carpenter uses to separate the face of the board."
+            ],
+            [
+                "כתבת קעקע – to scrape with a knife on his skin like letters (i.e., marking the outline of letters by abrasion), and afterwards, he fills in the abrasions with ink or powder used for painting the eye-lids/stibium.",
+                "כתב – on his skin with ink or with ink or powder used for painting the eye-lids but he did not scrape with a knife [on his skin] , or he scraped with a knife but did not fill it with ink or powder used for painting the eye-lids, he is not liable.",
+                "עד שיכתוב ויקעקע – he took the language of the Bible, as it is written (Leviticus 19:28): “or incise any marks;” writing at the beginning and incision at the end, but always, it is the incision first and the writing afterwards, and the Bible implies this, and the writing within the incision “incise [any marks] on yourselves.”",
+                "שיכתוב שם השם – In the Gemara (Makkot 21a) that it is the name of idolatry is mentioned, and that is how the Biblical verse is interpreted: “on yourselves,” the name of idolatry, “for I am the LORD,” and others cannot form a partnership with me, but the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "אינו חייב אלא אחת – on what he drank within as much time as is needed for an utterance (i.e., a greeting traditionally understood as the ability to say to his Rabbi, \"שלום עליך רבי ומורי\" /“peace to you, my teacher and Rabbi”) of a warning, and if there was before him a utensil that contained several quarter Logs of wine (i.e., a Log is equal to the volume of six eggs), and they said to him: “Don’t drink this utensil which has such-and-such measurements for you will be flogged such-and-such floggings, and he is liable for each and every measurement, even though they did not wan him other than once."
+            ],
+            [
+                "והוא פושט ולובש – but not stretching completely, but since he stuck out his head and returned it, he is liable. And in the Gemara (Talmud Makkot 21b), he did not actually stretch out, but delayed between each warning to take it off and to put on [clothing of mixed seeds] , and he is like someone who takes them off and ten once again puts them on, and he is liable for each and every warning."
+            ],
+            [
+                "תלם אחת – one row of a field (when one ploughs one furrow)",
+                "וחייב עליו משום שמונה לאוין – and he had been warned on all of them.",
+                "והן מקודשים – the ox which is dedicated for sacrifice, and a donkey which is of the offerings of Temple repair (see Mishnah Temurah, Chapter 1, Mishnah 6). And the ox has the negative commandment [associated with it] of (Deuteronomy 15:19): “you must not work your firstling ox,” and regarding the donkey, there is a warning of religious sacrilege and we derive it from the [repetition of the word]: חטא \"חטא\" – from Priest’s Due/Terumah, and the negative commandment (Deuteronomy 22:10): “You shall not plow with an ox and an ass together.” We have here three negative commandments.",
+                "וכלאים בכרם – on account that he ploughs, he covers up the wheat and barley and pomace of kernels (or shell of grapes) in the dust, and transgresses because of [the Biblical verse] (Deuteronomy 22:9): “You shall not sow your vineyard with a second kind of seed,” and we have established that he who covers up mixed seeds is flogged, and even though he did not sow them, but ploughs dust on them, that is four negative commandments. But Maimonides thought that mixed seeds in a vineyard is two negative commandments: one because of mixed seeds, which are two kinds of seeds – wheat and barley, and one because of mixed seeds in a vineyard because of the shell of grapes, but the Holy Things of an ox and a donkey are not considered other than being one negative commandment.",
+                "שביעית – (Leviticus 25:4): “A sabbath of the LORD: you shall not sow your field…”",
+                "ויו\"ט – (Leviticus 23:36): “You shall not work at your occupations” (see also: Leviticus 23: 7,21,25 for similar usage of this phrase).",
+                "כהן ונזיר – and he is in a cemetery, and he is transgressing (Leviticus 21:2): “None shall defile himself for any [dead] person among his kin” that is mentioned in [the chapter of the laws concerning] the Kohanim (Leviticus chapter 21)., and (Numbers 6:6): “He shall not go in where there is a dead person” which is stated in regard to the Nazirite (Numbers, chapter 6).",
+                "אף הלובש כלאים – at the time when he is ploughing.",
+                "אינו מן השם – the negative of commandment of wearing [garments made] of mixed seeds is not for the one who ploughs a furrow.",
+                "אף כהן ונזיר – which is considered a negative commandment, is not for ploughing, but for walking to an impure place. However, the first Tanna considers them included in the negative commandments of the person who ploughs a furrow, because he cannot plow with oxen other than if he walks with them and leads them."
+            ],
+            [
+                "מנין שהוא סמוך לארבעים – that causes to say afterwards “forty,” which is thirty nine. If the Torah had written: “Forty in number,” I would think that forty is the number. Now that it is written (Deuteronomy 25:2-3): “by count” (verse 2) and “Up to forty” (verse 3), it is the number that causes one to say after it “forty,” that is, “thirty-nine.”",
+                "והיכן הוא לוקה את היתירה – that is not worthy to be divisible by three, for thirty-nine is worthy of being divided by three, one third in his front, and two thirds – one on this shoulder and one on the other shoulder. And this of forty – how would he flog it?",
+                "בין כתפיו – But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "אין אומדין אותו וכו' – for all who are flogged in the Jewish court, it was necessary to estimate at the beginning so that he would not die as a result of the beatings, since it is written (Deuteronomy 25:3): “He may be given up to [forty lashes], but not more, lest being flogged further” for if he must lessen it, they lessen it.",
+                "אלא במכות הראויות להשתלש – and we never add to the estimate.",
+                "אמדוהו לקבל ארבעים – minus one, but he used the language of the Bible.",
+                "אמדוהו אומד אחד – for two sets of floggings, such as they estimated for him to receive forty-two [floggings].",
+                "ואם לאו – that they only estimated for him to received only for one set of floggings."
+            ],
+            [
+                "על העמוד – which is stuck in the ground upright and tall in order to lean upon it.",
+                "וחזן – the sexton who is the agent of the Jewish court.",
+                "נפרמו – the threads of the seam were torn.",
+                "מאחוריו – of the person being flogged.",
+                "ורצועה של עגל – as it states (Deuteronomy 25:3): “He may be given up to forty lashes” and near it (Deuteronomy 25:4): “You shall not muzzle an ox while it is threshing.”",
+                "כפולה לשנים ושנים לארבעה – four straps sewed on one top of the other.",
+                "ושתי רצועות – thin of a donkey",
+                "עולות ויורדות בה – like the horse-cover of a saddle, and the reason is because it is written (Isaiah 1:2): “An ox knows its master, an ass its master’s crib; [Israel does not know, My people takes no thought].” God said (Makkot 23a) that a person who recognizes his master’s crib should settle with him who does not recognize his master’s crib.”"
+            ],
+            [
+                "ידה טפח – the handle that the strap is hanging from, is the length of a hand-breadth.",
+                "ורחבה – of the strap of the calf is a hand-breadth.",
+                "וראשה מגעת על פי כריסו – for that reason, there must be in the handle of the strap a hole, that the sexton who flogs can lengthen or shorten the strap as he wishes, for we do not flog a person other than with a strap whose head reaches the belly which is his navel.",
+                "שליש מלפניו – as it is written (Deuteronomy 25:2): “and be given lashes in his presence, [by count] as his guilt warrants” – “in his presence (i.e., in his front) as his guilt warrants” – one, and from his back – two. מלפניו – on his heart. מאחריו – one-third on this shoulder and one-third on the other shoulder.",
+                "מכה בידו אחת – but when he lifts the strap, he lifts it with his two hands.",
+                "כבל כחו – as it is written (Deuteronomy 25:3): “to excess, [your brother be degraded before your eyes].”"
+            ],
+            [
+                "והקורא קורא – as it is written (Leviticus 19:20): “there shall be indemnity; [they shall not, however, be put to death…”through reading it shall be, for we read about him (Deuteronomy 28:58): “If you fail to observe faithfully [all the terms of this Teaching that are written in this book]…etc.” The greatest of the judges reads [the Biblical text of Deuteronomy 28:58-59) and the one next to him counts and the third states after each beating [what has occurred]. And it is a Mitzvah upon the reader to shorten and to complete the Biblical verses following the flogging, and if he didn’t shorten, he returns and reads it a second time and hurries to read and to complete when the flogger completes his floggings (Makkot 23a).",
+                "ואם מת תחת ידו פטור – because he beats him with permission",
+                "הוסיף לו – such as the case where he made an error in the counting.",
+                "נתקלקל – as a result of the beatings, feces came out.",
+                "פטור – as it is written (Deuteronomy 25:3): “your brother be degraded before your eyes,” for he became degraded when he became soiled.",
+                "ואשה אף במים – since her shame is greater. And the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "נפטרו מידי כריתתן – if they did returned in repentance.",
+                "העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה – there are those who interpret this – that it is speaking of all those who are liable for extirpation who were flogged, for whomever accepted upon himself the judgement and performed a Mitzvah when he was flogged, all the more so that his soul will be saved for him and that he will be exempt from extirpation, for he has one good measure [in his favor] over and above the measure for retribution. And there are those who interpret that this is for itself – to inform the giving of reward [for the performance] of the commandments, all the more so, from the punishment for transgressions.",
+                "ממקומו הוא למד – from those liable for extirpation, that we speak about them we learn that he who sits and does not commit a sin, we credit him for a reward as one who performs a Mitzvah (see Mishnah Avot, Chapter 2, Mishnah 2), as it is written concerning the laws of incest (Leviticus 18:29): “such persons shall be cut off [from their people].” And it states (Leviticus 18:5): “[You shall keep My laws and My rules,] by the pursuit of which man shall live: [I am the LORD].” And near it (verse 6): “None of you shall come near anyone of his own flesh [to uncover nakedness: I am the LORD].” Behold that a person who sits and does not uncover the nakedness [of one of his forbidden relations], the Written Torah calls him that he has performed a Mitzvah, and it is written concerning him (verse 5), “of which a man shall live.” In the same manner that [the Torah] punishes with extirpation for someone who commits a transgression, and this specifically regarding one who has the opportunity to sin and he conquers his [negative] impulse and doesn’t do it, is like Joseph the Righteous and others like him."
+            ],
+            [
+                "לפיכך הרבה להם תורה ומצות – such as the portions of forbidden animals and reptiles (i.e., all kinds of forbidden foods – see Mishnah Sanhedrin Chapter 8, Mishnah 2 and Mishnah Niddah Chapter 3, Mishnah 2), in order to increase the reward when they abstain from them, for even though without that, they would not eat them since the soul of man detests them.",
+                "למען צדקו – to make the Jewish people virtuous and to make them worthy [of Divine favor]."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "http://sefaria.org/"
+        ],
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Makkot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,252 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כיצד העדים נעשים זוממין.</b> הכי קאמר, אותן עדים שנמצאו זוממין ואין עושין בהן דין הזמה, כלומר שאין מקיימין בהם ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, כיצד הן נעשים זוממים:",
+                "<b>מעידין אנו באיש פלוני.</b> כהן:",
+                "<b>שהוא בן גרושה.</b> בפנינו נתגרשה אמו קודם שנולד והרי הוא חלל:",
+                "<b>אין אומרים.</b> אם הוזמו והם כהנים יעשה זה בן גרושה לקיים בו כאשר זמם, דהא כתיב (דברים י״ט) ועשיתם לו כאשר זמם, לו ולא לזרעו. ואם תעשהו חלל והוא כהן, פסלת את זרעו לעולם. ואם תאמר נפסול אותו לבדו ולא זרעו, בעינן כאשר זמם לעשות וליכא, שהרי הוא זמם לפסול הנידון ואת זרעו:",
+                "<b>אלא לוקה ארבעים.</b> דאמר קרא (שם כ״ה) והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע, משום דהרשיעו את הרשע, והיה אם בן הכות הרשע, אלא, עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו להנך רשעים, והיה אם בן הכות הרשע:",
+                "<b>אין אומרים יגלה זה.</b> דכתיב ברוצח (שם י״ט) הוא ינוס, הוא ולא זוממיו:",
+                "<b>שגירש את אשתו.</b> בפנינו ביום פלוני, וזה אומר לא גרשתי ואיני חייב לה כתובה:",
+                "<b>והלא בין היום ובין למחר.</b> כלומר מה ישלמו לו, אם תאמר כל הכתובה, והלא שמא ימות או שמא יגרשנה היום או למחר וסופו ליתן לה, נמצא שלא היו מפסידין אותו כלום:",
+                "<b>אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו.</b> מספק. שאם נתאלמנה או נתגרשה יטלנה לוקח, ואם מתה יירשנה בעלה ויפסיד מעותיו שנתן, וכך יתנו העדים לבעל: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלא השם המחייבו מלקות.</b> לא המקרא המחייבו מלקות מחייבו תשלומין. מלקות, מלא תענה. תשלומין, מועשיתם לו כאשר זמם:",
+                "<b>כל המשלם אינו לוקה.</b> דכתיב כדי רשעתו, על רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על שתי רשעיות. ומדקאמרי רבנן משלם ואינו לוקה ולא אמרי לוקה ואינו משלם, שמע מינה דכל היכא דאיכא תרתי מלקות ותשלומין לא אמרינן ילקה ולא ישלם אלא משלם ואינו לוקה. וכן הלכה: "
+            ],
+            [
+                "<b>משום לא תענה.</b> שהרי כשאי אפשר לקיים בעדים ועשיתם לו כאשר זמם, כגון מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה, לוקים העדים משום לא תענה, הכא דאיכא אזהרת לא תענה ואיכא נמי כאשר זמם, לוקים שמונים. ואין הלכה כר׳ מאיר:",
+                "<b>משלשין בממון.</b> עדים זוממין שחייבין בתשלומין משלמין הממון לפי מספר העדים. אם היו שלשה עדים והוזמו, כל אחד משלם שליש הממון שהיו רוצים להפסידו:",
+                "<b>ואין משלשין במכות.</b> שאין כל אחד מהעדים לוקה שליש מלקות, אלא כל אחד לוקה ארבעים. דבעינן ועשיתם לו כאשר זמם, וכל אחד מהם מבקש להלקות הנדון מלקות שלם. וממון מצטרף, כשיתן כל אחד מהם שליש הרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם, אבל מכות לא מצטרפין: "
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיזומו עצמן.</b> שיזומו אותן בעסקי גופן, לא בעסקי ההורג [וההרוג], כדמפרש ואזיל. ונפקא לן מקרא דכתיב (דברים י״ט) והנה עד שקר העד, עד שיהיה השקר בגופן של עדים: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו היו מאה.</b> כתות שהעידו זו אחר זו בעדות אחת וכת אחת הזימה את כולן, כולן יהרגו:",
+                "<b>איסטטית היא זאת.</b> כלומר זאת הכת סרה וסטיא היא, שכך נטלו עצה ביניהן להזים כל הבא להעיד בעדות זאת. פירוש אחר איסטסית היא זו, וכי עדות זו יורה של איסטיס היא שצובעת כל הנוגע בה:",
+                "<b>ואינה נהרגת אלא כת ראשונה בלבד.</b> דסבירא ליה לר׳ יהודה דלאחר דאתזמא לה כת ראשונה, תו לא מקבלים סהדותא דכת שניה דאתיא לאסהד בתרה, ואי אסהדה ואיתזמא לא קטלינן לה, דלא קרינן לה ועשיתם לו, דהא לא קטלינן אפומה. ואין הלכה כר׳ יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיגמר הדין.</b> של הנדון. שיהרג על פיהן, ואחר כן הוזמו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו מאה.</b> ששנים מזימין מאה שהעידו יחד:",
+                "<b>מה שנים אינן נהרגין עד שהוזמו שניהן.</b> דכתיב (דברים י״ט) והנה עד שקו׳ העד, ואמר מר, כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד:",
+                "<b>עד שיהיו שלשתן זוממין.</b> והוא שהעיד כל אחד בתוך כדי דיבור של סיומו של חברו. אבל אם העידו שנים ולאחר זמן העידו האחרים, הרי הן שתי כתות לכל דבר:",
+                "<b>רבי עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו.</b> שלא תאמר הואיל ובלא השלישי היתה העדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה, למדך הכתוב שאף הוא נדון:",
+                "<b>על אחת כמה וכמה.</b> שמדה טובה מרובה על מדת פורענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בדיני נפשות.</b> דכתיב (במדבר ל״ה) והצילו העדה, ומהדרינן אזכותא:",
+                "<b>אחד דיני ממונות.</b> נמי עדותן בטלה:",
+                "<b>בזמן שהתרו בהן.</b> בדיני נפשות איירי. כלומר, כי אמרינן דבטלה, זהו בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף מתחלה להיות מן המתרין בעובר עבירה, אבל אם לא התרו בהן ולא כיון להיות עד בדבר, לא בטלה עדות האחרים בשביל ראייתו של זה. והלכה כרבי: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד מתרה בו באמצע.</b> המתרה מצטרף עם הכת של עדים, שהוא רואה אותם והם רואים אותו בשעת ההתראה. לפיכך אם היו שתי הכתות שבשתי החלונות רואים אותו, מצטרפים אלו עם אלו והם כולם עדות אחת:",
+                "<b>הוא והן נהרגין.</b> הוא נהרג דאכתי איכא כת אחת שלא הוזמה, והם הניזמין נהרגין שהרי הוזמו:",
+                "<b>שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.</b> שצריכין שיהיו הדיינים מכירים בלשון העדים. ולא יצטרכו להעמיד מליץ בינותם. וכן הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרין.</b> הסמוכים בארץ, יש להן רשות לדון דיני קנסות ודיני נפשות, בין בארץ בין בחוצה לארץ, כל זמן שיש ב״ד הגדול בלשכת הגזית. שנאמר (דברים י״ז) לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט, בזמן שיש כהן מקריב על גבי מזבח יש שופט שדן דיני נפשות, בזמן שאין כהן אין שופט:",
+                "<b>סנהדרין ההורגת אחת בשבוע.</b> אחת לשבע שנים:",
+                "<b>נקראת חובלנית.</b> שצריך שיהיו מתונים בדין, ויחזירו בדיני נפשות לזכות:",
+                "<b>לא נהרג אדם מעולם.</b> שיבדקו העדים בדבר שלא ידעו להשיב. אם רוצח הוא, מה ראיתם, טריפה הרג או שלם הרג, ואם תמצא לומר שלם הרג, שמא במקום סייף נקב היה. ואם מגלה עריות הוא, ראיתם כמכחול בשפופרת:",
+                "<b>אף הן מרבים שופכי דמים.</b> מתוך כך אין מכלין הרשעים ומרבים לשפוך דם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הגולין.</b> היה מעגל במעגילה. אבן חלקה עגולה שמעגלין אותה על גבי הסיד או הטיט שבעלייה להשוות הסדקים:",
+                "<b>היה משלשל בחבית.</b> מלמעלה למטה:",
+                "<b>אבל אם היה מושך במעגילה.</b> ממטה למעלה:",
+                "<b>כל שבדרך ירידתו גולה.</b> דכתיב (במדבר ל״ה) ויפל עליו, עד שיהא דרך נפילה. וכל, לאתויי אפילו ירידה שהיא לצורך עלייה:",
+                "<b>נשמט הברזל מקתו.</b> מבית יד שהוא תקוע בו:",
+                "<b>רבי אומר אינו גולה.</b> רבי סבר ונשל הברזל מן העץ זה עץ המתבקע, ולא עצו שהוא תקוע בו. ורבנן סברי מן העץ, מעצו שהוא תקוע בו. והלכה כחכמים. דעץ המתבקע כח כחו הוא, וע״י כח כחו אינו גולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זרק את האבן לרשות הרבים.</b> ואע״ג דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום וזמנין דמקרי דיתיב בה, ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא ולא אנוס גמור הוא:",
+                "<b>והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור.</b> דכתיב (דברים י״ט:ה׳) ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו:",
+                "<b>אם יש רשות לניזק.</b> שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:",
+                "<b>מה חטיבת עצים רשות.</b> דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל:",
+                "<b>יצא האב הרודה את בנו.</b> דמצוה קא עביד:"
+            ],
+            [
+                "<b>האב גולה על ידי בנו.</b> כשלא הכהו ללמדו תורה או מוסר או אומנות:",
+                "<b>הכל גולים על ידי ישראל.</b> ואפילו עבד או כותי:",
+                "<b>חוץ מעל ידי גר תושב.</b> שאם הרג בן ישראל בשוגג, אינו גולה אלא נהרג:",
+                "<b>הסומא אינו גולה.</b> דכתיב (במדבר ל״ה) בלא ראות, פרט לסומא:",
+                "<b>רבי מאיר אומר גולה.</b> בלא ראות לרבות את הסומא. ואין הלכה כר״מ:",
+                "<b>השונא.</b> כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת איבה. ואין הלכה לא כר׳ יוסי ברבי יהודה ולא כר׳ שמעון, אלא השונא אינו נהרג ואינו נקלט, שחזקתו שהוא קרוב למזיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיכן גולין לערי מקלט.</b> ומ״ב עיר של לוים נמי כולן קולטות אלא שאלו שש ערי מקלט בין נכנס שם רוצח לדעת שתקלטנו ובין נכנס שלא לדעת, קולטות. ושנים וארבעים עיר, לדעת קולטות, שלא לדעת אינן קולטות, ואם הרגו גואל הדם לשם פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכוונות היו להן הדרכים.</b> שהיו עושים הדרכים שיהו מכוונות לערי מקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך. ומקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:",
+                "<b>וידברו אליו.</b> מדברים לגואל הדם אל תנהוג מנהג של שופכי דמים, בשגגה בא מעשה זה לידו:",
+                "<b>הוא מדבר על ידי עצמו.</b> אין תלמידי חכמים נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו, אלא הוא טוען טענות לעצמו. ואין הלכה כר׳ מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המרובה בבגדים.</b> שאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה לא היה מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמונה בגדים:",
+                "<b>ואחד שעבר ממשיחתו.</b> שאירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים ומינו אחר תחתיו. במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר, אע״פ שהאחר חי. דשלש פעמים כהן גדול כתיב בפרשה:",
+                "<b>רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה.</b> דקרא אחרינא כתיב (במדבר ל״ה) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ורבנן, כיון דלא כתיב בההוא קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה. והלכה כחכמים:",
+                "<b>שלא יתפללו על בניהם שימותו.</b> והם פשעו, שהיה להם לבקש רחמים על דורם ��לא יארע בהן תקלה ולא בקשו:",
+                "<b>משנגמר דינו.</b> לגלות. דמשנגמר דינו ועומד לגלות כאילו גלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגמר דינו בלא כהן גדול.</b> שלא היה כהן גדול בעולם:",
+                "<b>לא לעדות מצוה.</b> כגון לעדות החודש:",
+                "<b>וכל אדם.</b> חוץ מגואל הדם שהרגו חוץ לעיר מקלטו אינו חייב עליו, דכתיב (שם) אין לו דם, וגואל הדם רשות בידו להרגו. והלכה כר׳ עקיבא. והני מילי, שיצא מזיד. אבל יצא שוגג, כל אדם שהרגו נהרג עליו:",
+                "<b>הכל הולך אחר הנוף.</b> בגמרא מפרש דאף אחר הנוף קאמר, שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כיון שנכנס תחת נופו, נקלט, הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדינא עיקרו בתר נופו לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלים היו שכר ללוים.</b> בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות, מעלה הרוצח שכר לבעה״ב שהוא דר בו:",
+                "<b>רבי מאיר אומר וכו׳</b> ואין הלכה כר׳ מאיר. ודוקא במ״ב עיר, אבל בשש ערי מקלט כולי עלמא מודו שאין מעלה שכר לבעה״ב:",
+                "<b>לא היה חוזר לשררה שהיה בה.</b> דכתיב (ויקרא כ״ה:מ״א) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב, למשפחתו הוא חוזר, ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו. ואין הלכה כר״י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הלוקין.</b> אלו לאו דוקא, דתנא ושייר לוקין טובא. אלא תנא חייבי כריתות, לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות. ותנא אלמנה וגרושה, לאשמועינן אלמנה והיא גרושה חייבין עליה משום שני שמות. ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, דלא מפרשא אזהרה דידהו בהדיא. וכן הקדש שלא נפדה. ואיידי דתנא הקדש, תני מעשר שני, דתרווייהו מלקות דידהו משום מחוסרי פדייה. וכן ברובן איכא צד חידוש:",
+                "<b>נתינה.</b> מן הגבעונים היא. ומלקות דידה מלא תתחתן בם:",
+                "<b>אלמנה.</b> שנתאלמנה מאיש אחר, והיא גרושה, חייב עליה שני מלקיות:",
+                "<b>משום שני שמות.</b> משום שני אזהרות. ששניהם מפורשות במקרא, ואזהרה אתרווייהו קאמר:",
+                "<b>גרושה.</b> והיא חלוצה, אינו חייב עליה משום שני שמות. שהחלוצה אינו כתובה, אלא מרבויא מייתינן לה, דתניא, גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין, תלמוד לומר ואשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפטם את השמן.</b> העושה שמן דוגמת שמן המשחה:",
+                "<b>והסך בשמן המשחה.</b> שעשה משה רבינו ע״ה:",
+                "<b>אכל טבל.</b> אזהרתיה מלא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו (ויקרא כ״ב:ט״ו), בעתידין לתרום הכתוב מדבר:",
+                "<b>ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו.</b> שאף הוא במיתה כטבל, דכתיב (במדבר י״ח:כ״ז) ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וגו׳:",
+                "<b>ומעשר שני שלא נפדה.</b> מעשר שני שנטמא ואפילו הוא בירושלים אסור לאוכלו עד שיפדה, והאוכלו בירושלים עד שלא נפדה לוקה. ואזהרתו מולא בערתי ממנו בטמא (דברים כ״ו), בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא. ומנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו בירושלים, שנאמר (שם י״ד) כי לא תוכל שאתו, פירוש, לא תוכל לאכלו, כדכתיב (בראשית מ״ג:ל״ד) וישא משאות מאת פניו:",
+                "<b>והקדש שלא נפדה.</b> לא כתיב ביה לאו בהדיא, אלא אתיא אזהרה דידיה גזירה שוה דחטא חטא מתרומה. ואע״ג דמיעט רחמנא ומתו בו, ולא במעילה, ממיתה מיעטיה ולא מאזהרה:",
+                "<b>באוכל נמלה שהוא חייב.</b> משום שרץ השורץ על הארץ (ויקרא י״א:כ״ט), ואע״ג דלית בה כשיעור:",
+                "<b>אף חטה אחת כברייתה.</b> ולית הלכתא כר׳ שמעון. דלא קרינן בריה אלא לבריה שיש לה נשמה בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא קרא עליהם.</b> ארמי אובד אבי וגו׳. אבל לאחר שקרא עליהם, אינו לוקה אם אכלן, לפי שהן ממונו של כהן. וזו דברי ר׳ עקיבא. אבל חכמים אומרים, ביכורים הנחה מעכבת בהן, קריאה אין מעכבת בהן, והאוכלן אחר הנחה בעזרה אע״פ שעדיין לא קרא עליהן אינו לוקה. והלכה כחכמים. ואזהרתן מדכתיב (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו׳ ותרומת ידיך, ואמר מר, ותרומת ידיך אלו הביכורים, דאילו תרומה אינה טעונה הבאת מקום. וביכורים נמי אינו לוקה עליהן אלא אם אכלן אחר שראו פני ירושלים קודם הנחתן בעזרה, אבל אכלן בגבולין קודם שיכנסו לירושלים אינו לוקה:",
+                "<b>קדשי קדשים חוץ לקלעים קדשים קלים חוץ לחומה.</b> כל הני אזהרתן מלא תוכל לאכול בשעריך וגו׳ וכל נדריך אשר תדור. שכל אכילה חוץ למקום הקבוע לה מקרי אכילת שעריך:",
+                "<b>ומעשר שני.</b> לעיל תנן מעשר שני טמא שלא נפדה, כדפרשינן. והכא תנן מעשר שני טהור שאכלו חוץ לחומה. ודוקא שאכלו חוץ לחומה אחר שראה פני ירושלים הוא שלוקה, אבל האוכל מעשר שני בגבולים קודם שיכנס לירושלים אינו לוקה, דכתיב (שם) לפני ה׳ אלהיך תאכלנו, ואח״כ לא תוכל לאכול בשעריך:",
+                "<b>המותיר.</b> אינו לוקה, דכתיב (שמות י״ב:י׳) לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו, בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר אם עברת על לאו, קיים עשה שבה ואינך לוקה. ועוד, לא תותירו הוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:",
+                "<b>והשובר.</b> עצם בפסח טמא אינו לוקה. דאמר רחמנא (שם) ועצם לא תשברו בו, בכשר ולא בפסול:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לוקה ואינו משלח.</b> דסבירא ליה לר׳ יהודה שלח תשלח מעיקרא משמע. ואע״ג דכתיב שלח תשלח אחר לא תקח, לאו למימרא דאם לקחת תשלח, אלא לא תקח אבל שלחנה קודם לקיחה. ואין זה לאו הניתק לעשה:",
+                "<b>וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה.</b> קסברי שלח לאחר לקיחה משמע, והוי לאו הניתק לעשה. והלכה כחכמים:",
+                "<b>כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה.</b> שאמרה תורה אם עברת על לאו קיים העשה, כגון לא תקח האם על הבנים, ואם לקחת שלח תשלח. לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, ואם באת והעבטת עבוטו השב תשיב לו את העבוט. כל אלו, אם קיים העשה, אינו לוקה. אבל לא קיים העשה, כגון שלקח האם על הבנים ושחטה או שמתה, לקח העבוט מביתו ונשרף שאינו יכול לקיים העשה, הרי זה לוקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקורח קרחה.</b> משום דמחייב על כל קרחה וקרחה ועל כל שריטה ושריטה ועל כל פאה ופאה, מה שא״כ באוכל חלב וחלב, משום הכי תנינהו במתניתין. אבל שאר לאוי גרידי שאין בהן חידוש לא תנא:",
+                "<b>קרחה.</b> על מת. כדכתיב (דברים י״ד:א׳) ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. ואע״ג דגבי כהנים לא כתיב על מת, כבר למדו בגזרה שוה מקרחה קרחה, מה בישראל על מת, אף בכהנים על מת. ושיעור קרחה כגריס:",
+                "<b>המקיף את ראשו.</b> משוה צדעיו לאחורי אזנו ופדחתו. ואפילו על גילוח שבמספרים שאין בו השחתה חייב על פאת הראש, דדוקא בזקן כתיב השחתה ואינה אלא בתער, אבל בפאת הראש הקפה כתיב, בכל ענין שהוא מקיף חייב:",
+                "<b>שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד.</b> דכתיב (ויקרא י״ט:כ״ח) ושרט לנפש לא תתנו, לחייב על כל שריטה ושריטה ועל כל נפש ונפש, ואע״פ שלא היתה שם אלא התראה אחת והיו כל חמש שריטות בבת אחת, חייב:",
+                "<b>על הראש שתים.</b> אחת על ימין ואחת על שמאל:",
+                "<b>ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן.</b> מקום חיבור הסנטר לעצם, אחת מימין הסנטר ואחת משמאלו, ושבולת הזקן באמצע, הרי שלש, וחיבור הצדעים מכאן ומכאן הרי חמש. לחי העליון המחובר לצדעים ולחי התחתון שבימין, ולחי העליון והתחתון שבשמאל, הרי שתים מכאן ושתים מכאן, וסוף הזקן שהשער יוצא ממנו כעין שבולת, לפיכך נקרא שבולת הזקן, הרי זה חמש:",
+                "<b>אינו חייב אלא אחת.</b> דכיון דלאו אחד הוא, הרי הוא כאוכל שתי זיתים של חלב בהתראה אחת:",
+                "<b>עד שיטלנו בתער.</b> אפאת זקן קאי, דכתיב ביה גילוח והשחתה:",
+                "<b>מלקט.</b> כלי העשוי כעין מלקחים, ללקט את השער:",
+                "<b>רהיטני.</b> הוא מעצד בלשון מקרא. כלי שבו מחליק חרש עצים פני הלוח. ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתובת קעקע.</b> מקרע בסכין על בשרו כעין אותיות, ואח״כ ממלא את הקרעים דיו או כחול:",
+                "<b>כתב.</b> על בשרו בדיו או בכחול ולא קרע בסכין, או קרע בסכין ולא מילא בדיו או בכחול, ",
+                "<b>אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע.</b> לישנא דקרא נקט, דכתיב כתובת קעקע, כתיבה ברישא והדר קעקע. אבל לעולם הקעקע תחלה ואח״כ הכתב. וקרא הכי משמע, וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם:",
+                "<b>שיכתוב שם השם.</b> בגמרא מפרש דשם עבודה זרה קאמר. הכי מפרש לקרא, לא תתנו בכם שם עבודה זרה, כי אני ה׳ ולא תשתפו אחרים עמי. ואין הלכה כר׳ שמעון:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב אלא אחת.</b> על מה ששתה תוך כדי דיבור של התראה. ואם היה לפניו כלי שיש בו כמה רביעיות יין ואמרו לו אל תשתה כלי זה שיש בו כך וכך שעורים שתלקה כך וכך מלקיות, חייב על כל שיעור ושיעור, אע״פ שלא התרו בו אלא התראה אחת:  "
+            ],
+            [
+                "<b>והוא פושט ולובש.</b> ולא פושט לגמרי, אלא כיון שהוציא ראשו והחזירו חייב. ובגמרא קאמר דאינו פושט ממש, אלא ששהה בין התראה להתראה כדי לפשוט וללבוש, הוי כפושט וחוזר ולובש וחייב על כל התראה והתראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תלם אחת.</b> שורה אחת של שדה. ",
+                "<b>וחייב עליו משום שמונה לאוין.</b> והוא שהתרו בו על כולם:",
+                "<b>והן מוקדשים.</b> שור קדשי מזבח, וחמור קדשי בדק הבית. ובשור אית ביה לאו דלא תעבוד בבכור שורך, ובחמור אזהרה דמעילה ונפקא לן חטא חטא מתרומה, ולאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, הרי כאן שלשה לאוין:",
+                "<b>וכלאים בכרם.</b> על ידי שחורש מחפה חטה ושעורה וחרצן בעפר, ועובר משום לא תזרע כרמך כלאים. דקיי״ל המחפה בכלאים לוקה, אע״פ שלא זרען, אלא חפה עפר עליהן, הרי זה ארבעה לאוין. והרמב״ם חשב כלאים בכרם, שני לאוין. אחד משום כלאי זרעים, שהן שני מיני זרעים, חטה ושעורה, וחד משום כלאי הכרם בשביל החרצן, ולא חשיב מוקדשים של שור וחמור אלא ללאו אחד:",
+                "<b>שביעית.</b> שבת לה׳ שדך לא תזרע:",
+                "<b>ויו״ט.</b> כל מלאכת עבודה לא תעשו:",
+                "<b>כהן ונזיר.</b> והוא בבית הקברות. וקעבר לנפש לא יטמא בעמיו האמור בכהנים, ועל נפש מת לא יבוא האמור בנזיר:",
+                "<b>אף הלובש כלאים.</b> בשעה שהיה חורש:",
+                "<b>אינו מן השם.</b> לאו של לבישת כלאים אינו בשביל התלם:",
+                "<b>אף כהן ונזיר </b> דחשבתו לאו, אינו בשביל חרישה אלא בשביל הליכה למקום טומאה. ומיהו ת\"ק חשיב להו בכלל לאוי התלם, לפי שאינו יכול לחרוש בשוורים אא\"כ הולך עמהם ומנהיגם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנין שהוא סמוך לארבעים.</b> שגורם לומר אחריו ארבעים, דהיינו תשע ושלשים. אי הוה כתיב ארבעים במספר, הוה אמינא ארבעים במנינא, השתא דכתיב במספר ארבעים, במספר הגורם לומר אחריו ארבעים, דהיינו תשע ושלשים:",
+                "<b>והיכן הוא לוקה את היתירה.</b> שאינה ראויה להשתלש. דתשע ושלשים ראויות להשתלש, שליש מלפניו ושתי ידות אחת על כתף זו ואחת על כתף זו, וזו של ארבעים היכן לוקה אותה:",
+                "<b>בין כתפיו.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומדין אותו וכו׳</b> שכל הלוקין בב״ד היו צריכין לאמדן בתחלה שלא ימותו מחמת ההכאות. מדכתיב לא יוסיף, מכלל שאם צריך לגרוע גורעין:",
+                "<b>אלא במכות הראויות להשתלש.</b> ואין מוסיפין לעולם על האומד:",
+                "<b>אמדוהו לקבל ארבעים.</b> חסר אחת. אלא לישנא דקרא נקט:",
+                "<b>אמדוהו אומד אחד.</b> לשתי מלקיות. כגון אמדוהו ללקות ארבעים ושתים:",
+                "<b>ואם לאו.</b> שלא אמדוהו אלא למלקות אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על העמוד.</b> שהוא נעוץ בקרקע זקוף וגבוה כדי להשען עליו:",
+                "<b>וחזן.</b> שמש שליח בית דין:",
+                "<b>נפרמו.</b> נקרעו חוטי התפירה:",
+                "<b>מאחוריו.</b> של הלוקה:",
+                "<b>ורצועה של עגל.</b> שנאמר ארבעים יכנו, וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו:",
+                "<b>כפולה לשנים ושנים לארבעה.</b> ארבע רצועות תפורות זו על גבי זו. ",
+                "<b>ושתי רצועות.</b> דקות של חמור:",
+                "<b>עולות ויורדות בה.</b> כעין קלקלי של אוכף. וטעמא, משום דכתיב (ישעיהו א׳:ג׳) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, אמר הקב״ה יבוא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידה טפח.</b> בית יד שהרצועה תלויה בה, ארכו טפח:",
+                "<b>ורחבה.</b> של רצועה של עגל טפח:",
+                "<b>וראשה מגעת על פי כריסו.</b> לכך צריך שיהא בבית יד של רצועה נקב, שהחזן המלקה יכול להאריך ולקצר הרצועה כרצונו. שאין מלקין לאדם אלא ברצועה שראשה מגעת על פי כריסו שהוא טבורו:",
+                "<b>שליש מלפניו.</b> דכתיב (דברים כ״ה:ב׳) והכהו לפניו כדי רשעתו, לפניו כדי רשעתו אחת, ולאחריו כדי שתים. מלפניו, על לבו. מאחריו. שליש על כתף זו ושליש על כתף זו:",
+                "<b>מכה בידו אחת.</b> אבל כשמגביה הרצועה מגביה בשתי ידיו:",
+                "<b>בכל כחו.</b> דכתיב (שם) מכה רבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקורא קורא.</b> דכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) בקורת תהיה, בקריאה תהא, שקורין עליו אם לא תשמור לעשות וגו׳. וגדול שבדיינים קורא, והסמוך לו מונה, והשלישי אומר על כל הכאה והכאה. ומצוה על הקורא לצמצם להשלים המקראות בסוף המלקות, ואם לא צמצם חוזר וקורא פעם שניה וממהר לקרוא ולהשלים כשישלים המלקה להלקות:",
+                "<b>ואם מת תחת ידו פטור.</b> מפני שמכהו ברשות:",
+                "<b>הוסיף לו.</b> כגון דטעה במנינא:",
+                "<b>נתקלקל.</b> שהוציא רעי מחמת ההכאה:",
+                "<b>פטור.</b> דכתיב (דברים כ״ה:ג׳) ונקלה אחיך לעיניך, והרי נקלה שנתלכלך:",
+                "<b>ואשה אף במים, דבושתה מרובה.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפטרו מידי כריתתן.</b> אם עשו תשובה:",
+                "<b>העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה.</b> אית דמפרשי, דעל חייבי כריתות שלקו קאמר, מי ש��יבל עליו הדין ועשה מצוה כשלקה, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו ויפטר מידי כרת, שמדה טובה מרובה על מדת פורענות. ואית דמפרשי, דמלתא באנפיה נפשה קאמר, להודיע מתן שכרן של מצות, ק״ו מעונשן של עבירות:",
+                "<b>ממקומו הוא למד.</b> מחייבי כריתות דאיירי בהו אנו למדין שהיושב ולא עבר עבירה מעלין עליו שכר כעושה מצוה. דכתיב בעריות (ויקרא י״ח:ה׳) ונכרתו הנפשות, ואומר (שם) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וסמיך ליה לא תקרבו לגלות ערוה, הרי שמי שיושב ואינו מגלה ערוה הכתוב קוראו עושה מצוה, וכתיב ביה וחי בהם, כדרך שהעניש כרת במי שעושה עבירה. וזה דוקא במי שבא עבירה לידו וכבש יצרו ולא עשאה, כיוסף הצדיק וכיוצא בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך הרבה להם תורה ומצות.</b> כגון פרשת שקצים ורמשים כדי להרבות שכר כשהן בדילים מהם, אע״פ שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן שנפשו של אדם קצה בהן:",
+                "<b>למען צדקו.</b> להצדיק את ישראל ולזכות אותן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,248 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Makkot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Makkot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>כיצד העדים נעשים זוממין.</b> הכי קאמר, אותן עדים שנמצאו זוממין ואין עושין בהן דין הזמה, כלומר שאין מקיימין בהם ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, כיצד הן נעשים זוממים:",
+                "<b>מעידין אנו באיש פלוני.</b> כהן:",
+                "<b>שהוא בן גרושה.</b> בפנינו נתגרשה אמו קודם שנולד והרי הוא חלל:",
+                "<b>אין אומרים.</b> אם הוזמו והם כהנים יעשה זה בן גרושה לקיים בו כאשר זמם, דהא כתיב (דברים י״ט) ועשיתם לו כאשר זמם, לו ולא לזרעו. ואם תעשהו חלל והוא כהן, פסלת את זרעו לעולם. ואם תאמר נפסול אותו לבדו ולא זרעו, בעינן כאשר זמם לעשות וליכא, שהרי הוא זמם לפסול הנידון ואת זרעו:",
+                "<b>אלא לוקה ארבעים.</b> דאמר קרא (שם כ״ה) והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע, משום דהרשיעו את הרשע, והיה אם בן הכות הרשע, אלא, עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו להנך רשעים, והיה אם בן הכות הרשע:",
+                "<b>אין אומרים יגלה זה.</b> דכתיב ברוצח (שם י״ט) הוא ינוס, הוא ולא זוממיו:",
+                "<b>שגירש את אשתו.</b> בפנינו ביום פלוני, וזה אומר לא גרשתי ואיני חייב לה כתובה:",
+                "<b>והלא בין היום ובין למחר.</b> כלומר מה ישלמו לו, אם תאמר כל הכתובה, והלא שמא ימות או שמא יגרשנה היום או למחר וסופו ליתן לה, נמצא שלא היו מפסידין אותו כלום:",
+                "<b>אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו.</b> מספק. שאם נתאלמנה או נתגרשה יטלנה לוקח, ואם מתה יירשנה בעלה ויפסיד מעותיו שנתן, וכך יתנו העדים לבעל: "
+            ],
+            [
+                "<b>שלא השם המחייבו מלקות.</b> לא המקרא המחייבו מלקות מחייבו תשלומין. מלקות, מלא תענה. תשלומין, מועשיתם לו כאשר זמם:",
+                "<b>כל המשלם אינו לוקה.</b> דכתיב כדי רשעתו, על רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על שתי רשעיות. ומדקאמרי רבנן משלם ואינו לוקה ולא אמרי לוקה ואינו משלם, שמע מינה דכל היכא דאיכא תרתי מלקות ותשלומין לא אמרינן ילקה ולא ישלם אלא משלם ואינו לוקה. וכן הלכה: "
+            ],
+            [
+                "<b>משום לא תענה.</b> שהרי כשאי אפשר לקיים בעדים ועשיתם לו כאשר זמם, כגון מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה, לוקים העדים משום לא תענה, הכא דאיכא אזהרת לא תענה ואיכא נמי כאשר זמם, לוקים שמונים. ואין הלכה כר׳ מאיר:",
+                "<b>משלשין בממון.</b> עדים זוממין שחייבין בתשלומין משלמין הממון לפי מספר העדים. אם היו שלשה עדים והוזמו, כל אחד משלם שליש הממון שהיו רוצים להפסידו:",
+                "<b>ואין משלשין במכות.</b> שאין כל אחד מהעדים לוקה שליש מלקות, אלא כל אחד לוקה ארבעים. דבעינן ועשיתם לו כאשר זמם, וכל אחד מהם מבקש להלקות הנדון מלקות שלם. וממון מצטרף, כשיתן כל אחד מהם שליש הרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם, אבל מכות לא מצטרפין: "
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיזומו עצמן.</b> שיזומו אותן בעסקי גופן, לא בעסקי ההורג [וההרוג], כדמפרש ואזיל. ונפקא לן מקרא דכתיב (דברים י״ט) והנה עד שקר העד, עד שיהיה השקר בגופן של עדים: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו היו מאה.</b> כתות שהעידו זו אחר זו בעדות אחת וכת אחת הזימה את כולן, כולן יהרגו:",
+                "<b>איסטטית היא זאת.</b> כלומר זאת הכת סרה וסטיא היא, שכך נטלו עצה ביניהן להזים כל הבא להעיד בעדות זאת. פירוש אחר איסטסית היא זו, וכי עדות זו יורה של איסטיס היא שצובעת כל הנוגע בה:",
+                "<b>ואינה נהרגת אלא כת ראשונה בלבד.</b> דסבירא ליה לר׳ יהודה דלאחר דאתזמא לה כת ראשונה, תו לא מקבלים סהדותא דכת שניה דאתיא לאסהד בתרה, ואי אסהדה ואיתזמא לא קטלינן לה, דלא קרינן לה ועשיתם לו, דהא לא קטלינן אפומה. ואין הלכה כר׳ יהודה: "
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיגמר הדין.</b> של הנדון. שיהרג על פיהן, ואחר כן הוזמו: "
+            ],
+            [
+                "<b>ומנין אפילו מאה.</b> ששנים מזימין מאה שהעידו יחד:",
+                "<b>מה שנים אינן נהרגין עד שהוזמו שניהן.</b> דכתיב (דברים י״ט) והנה עד שקו׳ העד, ואמר מר, כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד:",
+                "<b>עד שיהיו שלשתן זוממין.</b> והוא שהעיד כל אחד בתוך כדי דיבור של סיומו של חברו. אבל אם העידו שנים ולאחר זמן העידו האחרים, הרי הן שתי כתות לכל דבר:",
+                "<b>רבי עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו.</b> שלא תאמר הואיל ובלא השלישי היתה העדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה, למדך הכתוב שאף הוא נדון:",
+                "<b>על אחת כמה וכמה.</b> שמדה טובה מרובה על מדת פורענות:"
+            ],
+            [
+                "<b>במה דברים אמורים בדיני נפשות.</b> דכתיב (במדבר ל״ה) והצילו העדה, ומהדרינן אזכותא:",
+                "<b>אחד דיני ממונות.</b> נמי עדותן בטלה:",
+                "<b>בזמן שהתרו בהן.</b> בדיני נפשות איירי. כלומר, כי אמרינן דבטלה, זהו בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף מתחלה להיות מן המתרין בעובר עבירה, אבל אם לא התרו בהן ולא כיון להיות עד בדבר, לא בטלה עדות האחרים בשביל ראייתו של זה. והלכה כרבי: "
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד מתרה בו באמצע.</b> המתרה מצטרף עם הכת של עדים, שהוא רואה אותם והם רואים אותו בשעת ההתראה. לפיכך אם היו שתי הכתות שבשתי החלונות רואים אותו, מצטרפים אלו עם אלו והם כולם עדות אחת:",
+                "<b>הוא והן נהרגין.</b> הוא נהרג דאכתי איכא כת אחת שלא הוזמה, והם הניזמין נהרגין שהרי הוזמו:",
+                "<b>שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.</b> שצריכין שיהיו הדיינים מכירים בלשון העדים. ולא יצטרכו להעמיד מליץ בינותם. וכן הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>סנהדרין.</b> הסמוכים בארץ, יש להן רשות לדון דיני קנסות ודיני נפשות, בין בארץ בין בחוצה לארץ, כל זמן שיש ב״ד הגדול בלשכת הגזית. שנאמר (דברים י״ז) לבלתי שמוע אל הכהן או אל השופט, בזמן שיש כהן מקריב על גבי מזבח יש שופט שדן דיני נפשות, בזמן שאין כהן אין שופט:",
+                "<b>סנהדרין ההורגת אחת בשבוע.</b> אחת לשבע שנים:",
+                "<b>נקראת חובלנית.</b> שצריך שיהיו מתונים בדין, ויחזירו בדיני נפשות לזכות:",
+                "<b>לא נהרג אדם מעולם.</b> שיבדקו העדים בדבר שלא ידעו להשיב. אם רוצח הוא, מה ראיתם, טריפה הרג או שלם הרג, ואם תמצא לומר שלם הרג, שמא במקום סייף נקב היה. ואם מגלה עריות הוא, ראיתם כמכחול בשפופרת:",
+                "<b>אף הן מרבים שופכי דמים.</b> מתוך כך אין מכלין הרשעים ומרבים לשפוך דם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הגולין.</b> היה מעגל במעגילה. אבן חלקה עגולה שמעגלין אותה על גבי הסיד או הטיט שבעלייה להשוות הסדקים:",
+                "<b>היה משלשל בחבית.</b> מלמעלה למטה:",
+                "<b>אבל אם היה מושך במעגילה.</b> ממטה למעלה:",
+                "<b>כל שבדרך ירידתו גולה.</b> דכתיב (במדבר ל״ה) וי��ל עליו, עד שיהא דרך נפילה. וכל, לאתויי אפילו ירידה שהיא לצורך עלייה:",
+                "<b>נשמט הברזל מקתו.</b> מבית יד שהוא תקוע בו:",
+                "<b>רבי אומר אינו גולה.</b> רבי סבר ונשל הברזל מן העץ זה עץ המתבקע, ולא עצו שהוא תקוע בו. ורבנן סברי מן העץ, מעצו שהוא תקוע בו. והלכה כחכמים. דעץ המתבקע כח כחו הוא, וע״י כח כחו אינו גולה:"
+            ],
+            [
+                "<b>זרק את האבן לרשות הרבים.</b> ואע״ג דקרוב למזיד הוא, שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוים ברשות הרבים תמיד, הכא עסקינן באשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה, ואינה עשויה להפנות בה ביום וזמנין דמקרי דיתיב בה, ומשום הכי גולה, דלאו פושע הוא ולא אנוס גמור הוא:",
+                "<b>והוציא הלה את ראשו וקבלה פטור.</b> דכתיב (דברים י״ט:ה׳) ומצא את רעהו, פרט לממציא את עצמו:",
+                "<b>אם יש רשות לניזק.</b> שנתן לו בעל הבית רשות ליכנס:",
+                "<b>מה חטיבת עצים רשות.</b> דאי בעי עייל לחטוב ואי בעי לא עייל:",
+                "<b>יצא האב הרודה את בנו.</b> דמצוה קא עביד:"
+            ],
+            [
+                "<b>האב גולה על ידי בנו.</b> כשלא הכהו ללמדו תורה או מוסר או אומנות:",
+                "<b>הכל גולים על ידי ישראל.</b> ואפילו עבד או כותי:",
+                "<b>חוץ מעל ידי גר תושב.</b> שאם הרג בן ישראל בשוגג, אינו גולה אלא נהרג:",
+                "<b>הסומא אינו גולה.</b> דכתיב (במדבר ל״ה) בלא ראות, פרט לסומא:",
+                "<b>רבי מאיר אומר גולה.</b> בלא ראות לרבות את הסומא. ואין הלכה כר״מ:",
+                "<b>השונא.</b> כל שלא דבר עמו שלשה ימים מחמת איבה. ואין הלכה לא כר׳ יוסי ברבי יהודה ולא כר׳ שמעון, אלא השונא אינו נהרג ואינו נקלט, שחזקתו שהוא קרוב למזיד:"
+            ],
+            [
+                "<b>להיכן גולין לערי מקלט.</b> ומ״ב עיר של לוים נמי כולן קולטות אלא שאלו שש ערי מקלט בין נכנס שם רוצח לדעת שתקלטנו ובין נכנס שלא לדעת, קולטות. ושנים וארבעים עיר, לדעת קולטות, שלא לדעת אינן קולטות, ואם הרגו גואל הדם לשם פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומכוונות היו להן הדרכים.</b> שהיו עושים הדרכים שיהו מכוונות לערי מקלט שלא יהא הרוצח תועה בדרך. ומקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים, כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם:",
+                "<b>וידברו אליו.</b> מדברים לגואל הדם אל תנהוג מנהג של שופכי דמים, בשגגה בא מעשה זה לידו:",
+                "<b>הוא מדבר על ידי עצמו.</b> אין תלמידי חכמים נזקקין לדבר לגואל הדם בעבורו, אלא הוא טוען טענות לעצמו. ואין הלכה כר׳ מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד המרובה בבגדים.</b> שאחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה לא היה מתחנך להיות כהן גדול אלא בלבישת שמונה בגדים:",
+                "<b>ואחד שעבר ממשיחתו.</b> שאירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים ומינו אחר תחתיו. במיתת כל אחד מאלו הוא חוזר, אע״פ שהאחר חי. דשלש פעמים כהן גדול כתיב בפרשה:",
+                "<b>רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה.</b> דקרא אחרינא כתיב (במדבר ל״ה) לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ורבנן, כיון דלא כתיב בההוא קרא הכהן הגדול לא דרשי ליה. והלכה כחכמים:",
+                "<b>שלא יתפללו על בניהם שימותו.</b> והם פשעו, שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהן תקלה ולא בקשו:",
+                "<b>משנגמר דינו.</b> לגלות. דמשנגמר דינו ועומד לגלות כאילו גלה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נגמר דינו בלא כהן גדול.</b> שלא היה כהן גדול בעולם:",
+                "<b>לא לעדות מצוה.</b> כגון לעדות החודש:",
+                "<b>וכל אדם.</b> חוץ מגו��ל הדם שהרגו חוץ לעיר מקלטו אינו חייב עליו, דכתיב (שם) אין לו דם, וגואל הדם רשות בידו להרגו. והלכה כר׳ עקיבא. והני מילי, שיצא מזיד. אבל יצא שוגג, כל אדם שהרגו נהרג עליו:",
+                "<b>הכל הולך אחר הנוף.</b> בגמרא מפרש דאף אחר הנוף קאמר, שאם היה עיקרו בתוך התחום של ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כיון שנכנס תחת נופו, נקלט, הואיל ועיקרו לפנים שדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדינא עיקרו בתר נופו לחומרא:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעלים היו שכר ללוים.</b> בארבעים ושתים עיר שגם הם קולטות, מעלה הרוצח שכר לבעה״ב שהוא דר בו:",
+                "<b>רבי מאיר אומר וכו׳</b> ואין הלכה כר׳ מאיר. ודוקא במ״ב עיר, אבל בשש ערי מקלט כולי עלמא מודו שאין מעלה שכר לבעה״ב:",
+                "<b>לא היה חוזר לשררה שהיה בה.</b> דכתיב (ויקרא כ״ה:מ״א) ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב, למשפחתו הוא חוזר, ואינו חוזר למה שהוחזקו אבותיו. ואין הלכה כר״י:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הלוקין.</b> אלו לאו דוקא, דתנא ושייר לוקין טובא. אלא תנא חייבי כריתות, לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות. ותנא אלמנה וגרושה, לאשמועינן אלמנה והיא גרושה חייבין עליה משום שני שמות. ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, דלא מפרשא אזהרה דידהו בהדיא. וכן הקדש שלא נפדה. ואיידי דתנא הקדש, תני מעשר שני, דתרווייהו מלקות דידהו משום מחוסרי פדייה. וכן ברובן איכא צד חידוש:",
+                "<b>נתינה.</b> מן הגבעונים היא. ומלקות דידה מלא תתחתן בם:",
+                "<b>אלמנה.</b> שנתאלמנה מאיש אחר, והיא גרושה, חייב עליה שני מלקיות:",
+                "<b>משום שני שמות.</b> משום שני אזהרות. ששניהם מפורשות במקרא, ואזהרה אתרווייהו קאמר:",
+                "<b>גרושה.</b> והיא חלוצה, אינו חייב עליה משום שני שמות. שהחלוצה אינו כתובה, אלא מרבויא מייתינן לה, דתניא, גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין, תלמוד לומר ואשה:"
+            ],
+            [
+                "<b>המפטם את השמן.</b> העושה שמן דוגמת שמן המשחה:",
+                "<b>והסך בשמן המשחה.</b> שעשה משה רבינו ע״ה:",
+                "<b>אכל טבל.</b> אזהרתיה מלא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו (ויקרא כ״ב:ט״ו), בעתידין לתרום הכתוב מדבר:",
+                "<b>ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו.</b> שאף הוא במיתה כטבל, דכתיב (במדבר י״ח:כ״ז) ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וגו׳:",
+                "<b>ומעשר שני שלא נפדה.</b> מעשר שני שנטמא ואפילו הוא בירושלים אסור לאוכלו עד שיפדה, והאוכלו בירושלים עד שלא נפדה לוקה. ואזהרתו מולא בערתי ממנו בטמא (דברים כ״ו), בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא. ומנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו בירושלים, שנאמר (שם י״ד) כי לא תוכל שאתו, פירוש, לא תוכל לאכלו, כדכתיב (בראשית מ״ג:ל״ד) וישא משאות מאת פניו:",
+                "<b>והקדש שלא נפדה.</b> לא כתיב ביה לאו בהדיא, אלא אתיא אזהרה דידיה גזירה שוה דחטא חטא מתרומה. ואע״ג דמיעט רחמנא ומתו בו, ולא במעילה, ממיתה מיעטיה ולא מאזהרה:",
+                "<b>באוכל נמלה שהוא חייב.</b> משום שרץ השורץ על הארץ (ויקרא י״א:כ״ט), ואע״ג דלית בה כשיעור:",
+                "<b>אף חטה אחת כברייתה.</b> ולית הלכתא כר׳ שמעון. דלא קרינן בריה אלא לבריה שיש לה נשמה בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שלא קרא עליהם.</b> ארמי אובד אבי וגו׳. אבל לאחר שקרא עליהם, אינו לוקה אם אכלן, לפי שהן ממונו של כהן. וזו דברי ר׳ עקיבא. אבל חכמים אומרים, ביכורים הנחה מעכבת בהן, קריאה אין מעכבת בהן, והאוכלן אחר הנחה בעזרה אע״פ שעדיין לא קרא עליהן אינו לוקה. והלכה כחכמים. ואזהרתן מדכתיב (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו׳ ותרומת ידיך, ואמר מר, ותרומת ידיך אלו הביכורים, דאילו תרומה אינה טעונה הבאת מקום. וביכורים נמי אינו לוקה עליהן אלא אם אכלן אחר שראו פני ירושלים קודם הנחתן בעזרה, אבל אכלן בגבולין קודם שיכנסו לירושלים אינו לוקה:",
+                "<b>קדשי קדשים חוץ לקלעים קדשים קלים חוץ לחומה.</b> כל הני אזהרתן מלא תוכל לאכול בשעריך וגו׳ וכל נדריך אשר תדור. שכל אכילה חוץ למקום הקבוע לה מקרי אכילת שעריך:",
+                "<b>ומעשר שני.</b> לעיל תנן מעשר שני טמא שלא נפדה, כדפרשינן. והכא תנן מעשר שני טהור שאכלו חוץ לחומה. ודוקא שאכלו חוץ לחומה אחר שראה פני ירושלים הוא שלוקה, אבל האוכל מעשר שני בגבולים קודם שיכנס לירושלים אינו לוקה, דכתיב (שם) לפני ה׳ אלהיך תאכלנו, ואח״כ לא תוכל לאכול בשעריך:",
+                "<b>המותיר.</b> אינו לוקה, דכתיב (שמות י״ב:י׳) לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו, בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר אם עברת על לאו, קיים עשה שבה ואינך לוקה. ועוד, לא תותירו הוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:",
+                "<b>והשובר.</b> עצם בפסח טמא אינו לוקה. דאמר רחמנא (שם) ועצם לא תשברו בו, בכשר ולא בפסול:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לוקה ואינו משלח.</b> דסבירא ליה לר׳ יהודה שלח תשלח מעיקרא משמע. ואע״ג דכתיב שלח תשלח אחר לא תקח, לאו למימרא דאם לקחת תשלח, אלא לא תקח אבל שלחנה קודם לקיחה. ואין זה לאו הניתק לעשה:",
+                "<b>וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה.</b> קסברי שלח לאחר לקיחה משמע, והוי לאו הניתק לעשה. והלכה כחכמים:",
+                "<b>כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה.</b> שאמרה תורה אם עברת על לאו קיים העשה, כגון לא תקח האם על הבנים, ואם לקחת שלח תשלח. לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, ואם באת והעבטת עבוטו השב תשיב לו את העבוט. כל אלו, אם קיים העשה, אינו לוקה. אבל לא קיים העשה, כגון שלקח האם על הבנים ושחטה או שמתה, לקח העבוט מביתו ונשרף שאינו יכול לקיים העשה, הרי זה לוקה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הקורח קרחה.</b> משום דמחייב על כל קרחה וקרחה ועל כל שריטה ושריטה ועל כל פאה ופאה, מה שא״כ באוכל חלב וחלב, משום הכי תנינהו במתניתין. אבל שאר לאוי גרידי שאין בהן חידוש לא תנא:",
+                "<b>קרחה.</b> על מת. כדכתיב (דברים י״ד:א׳) ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. ואע״ג דגבי כהנים לא כתיב על מת, כבר למדו בגזרה שוה מקרחה קרחה, מה בישראל על מת, אף בכהנים על מת. ושיעור קרחה כגריס:",
+                "<b>המקיף את ראשו.</b> משוה צדעיו לאחורי אזנו ופדחתו. ואפילו על גילוח שבמספרים שאין בו השחתה חייב על פאת הראש, דדוקא בזקן כתיב השחתה ואינה אלא בתער, אבל בפאת הראש הקפה כתיב, בכל ענין שהוא מקיף חייב:",
+                "<b>שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד.</b> דכתיב (ויקרא י״ט:כ״ח) ושרט לנפש לא תתנו, לחייב על כל שריטה ושריטה ועל כל נפש ונפש, ואע״פ שלא היתה שם אלא התראה אחת והיו כל חמש שריטות בבת אחת, חייב:",
+                "<b>על הראש שתים.</b> אחת על ימין ואחת על שמאל:",
+                "<b>ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן.</b> מקום חיבור הסנטר לעצם, אחת מימין הסנטר ואחת משמאלו, ושבולת הזקן באמצע, הרי שלש, וחיבור הצדעים מכאן ומכאן הרי חמש. לחי העליון המחובר לצדעים ולחי התחתון שבימין, ולחי העליון והתחתון שבשמאל, הרי שתים מכאן ושתים מכאן, וסוף הזקן שהשער יוצא ממנו כעין שבולת, לפיכך נקרא שבולת הזקן, הרי זה חמש:",
+                "<b>אינו חייב אלא אחת.</b> דכיון דלאו אחד הוא, הרי הוא כאוכל שתי זיתים של חלב בהתראה אחת:",
+                "<b>עד שיטלנו בתער.</b> אפאת זקן קאי, דכתיב ביה גילוח והשחתה:",
+                "<b>מלקט.</b> כלי העשוי כעין מלקחים, ללקט את השער:",
+                "<b>רהיטני.</b> הוא מעצד בלשון מקרא. כלי שבו מחליק חרש עצים פני הלוח. ואין הלכה כר׳ אליעזר:"
+            ],
+            [
+                "<b>כתובת קעקע.</b> מקרע בסכין על בשרו כעין אותיות, ואח״כ ממלא את הקרעים דיו או כחול:",
+                "<b>כתב.</b> על בשרו בדיו או בכחול ולא קרע בסכין, או קרע בסכין ולא מילא בדיו או בכחול, ",
+                "<b>אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע.</b> לישנא דקרא נקט, דכתיב כתובת קעקע, כתיבה ברישא והדר קעקע. אבל לעולם הקעקע תחלה ואח״כ הכתב. וקרא הכי משמע, וכתובת בתוך הקעקע לא תתנו בכם:",
+                "<b>שיכתוב שם השם.</b> בגמרא מפרש דשם עבודה זרה קאמר. הכי מפרש לקרא, לא תתנו בכם שם עבודה זרה, כי אני ה׳ ולא תשתפו אחרים עמי. ואין הלכה כר׳ שמעון:  "
+            ],
+            [
+                "<b>אינו חייב אלא אחת.</b> על מה ששתה תוך כדי דיבור של התראה. ואם היה לפניו כלי שיש בו כמה רביעיות יין ואמרו לו אל תשתה כלי זה שיש בו כך וכך שעורים שתלקה כך וכך מלקיות, חייב על כל שיעור ושיעור, אע״פ שלא התרו בו אלא התראה אחת:  "
+            ],
+            [
+                "<b>והוא פושט ולובש.</b> ולא פושט לגמרי, אלא כיון שהוציא ראשו והחזירו חייב. ובגמרא קאמר דאינו פושט ממש, אלא ששהה בין התראה להתראה כדי לפשוט וללבוש, הוי כפושט וחוזר ולובש וחייב על כל התראה והתראה:"
+            ],
+            [
+                "<b>תלם אחת.</b> שורה אחת של שדה. ",
+                "<b>וחייב עליו משום שמונה לאוין.</b> והוא שהתרו בו על כולם:",
+                "<b>והן מוקדשים.</b> שור קדשי מזבח, וחמור קדשי בדק הבית. ובשור אית ביה לאו דלא תעבוד בבכור שורך, ובחמור אזהרה דמעילה ונפקא לן חטא חטא מתרומה, ולאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, הרי כאן שלשה לאוין:",
+                "<b>וכלאים בכרם.</b> על ידי שחורש מחפה חטה ושעורה וחרצן בעפר, ועובר משום לא תזרע כרמך כלאים. דקיי״ל המחפה בכלאים לוקה, אע״פ שלא זרען, אלא חפה עפר עליהן, הרי זה ארבעה לאוין. והרמב״ם חשב כלאים בכרם, שני לאוין. אחד משום כלאי זרעים, שהן שני מיני זרעים, חטה ושעורה, וחד משום כלאי הכרם בשביל החרצן, ולא חשיב מוקדשים של שור וחמור אלא ללאו אחד:",
+                "<b>שביעית.</b> שבת לה׳ שדך לא תזרע:",
+                "<b>ויו״ט.</b> כל מלאכת עבודה לא תעשו:",
+                "<b>כהן ונזיר.</b> והוא בבית הקברות. וקעבר לנפש לא יטמא בעמיו האמור בכהנים, ועל נפש מת לא יבוא האמור בנזיר:",
+                "<b>אף הלובש כלאים.</b> בשעה שהיה חורש:",
+                "<b>אינו מן השם.</b> לאו של לבישת כלאים אינו בשביל התלם:",
+                "<b>אף כהן ונזיר </b> דחשבתו לאו, אינו בשביל חרישה אלא בשביל הליכה למקום טומאה. ומיהו ת\"ק חשיב להו בכלל לאוי התלם, לפי שאינו יכול לחרוש בשוורים אא\"כ הולך עמהם ומנהיגם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנין שהוא סמוך לארבעים.</b> שגורם לומר אחריו ארבעים, דהיינו תשע ושלשים. אי הוה כתיב ארבעים במספר, הוה אמינא ארבעים במנינא, השתא דכתיב במספר ארבעים, במספר הגורם לומר אחריו ארבעים, דהיינו תשע ושלשים:",
+                "<b>והיכן הוא לוקה את היתירה.</b> שאינה ראויה להשתלש. דתשע ושלשים ראויות להשתלש, שליש מלפניו ושתי ידות אחת על כתף זו ואחת על כתף זו, וזו של ארבעים היכן לוקה אותה:",
+                "<b>בין כתפיו.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין אומדין אותו וכו׳</b> שכל הלוקין בב״ד היו צריכין לאמדן בתחלה שלא ימותו מחמת ההכאות. מדכתיב לא יוסיף, מכלל שאם צריך לגרוע גורעין:",
+                "<b>אלא במכות הראויות להשתלש.</b> ואין מוסיפין לעולם על האומד:",
+                "<b>אמדוהו לקבל ארבעים.</b> חסר אחת. אלא לישנא דקרא נקט:",
+                "<b>אמדוהו אומד אחד.</b> לשתי מלקיות. כגון אמדוהו ללקות ארבעים ושתים:",
+                "<b>ואם לאו.</b> שלא אמדוהו אלא למלקות אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>על העמוד.</b> שהוא נעוץ בקרקע זקוף וגבוה כדי להשען עליו:",
+                "<b>וחזן.</b> שמש שליח בית דין:",
+                "<b>נפרמו.</b> נקרעו חוטי התפירה:",
+                "<b>מאחוריו.</b> של הלוקה:",
+                "<b>ורצועה של עגל.</b> שנאמר ארבעים יכנו, וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו:",
+                "<b>כפולה לשנים ושנים לארבעה.</b> ארבע רצועות תפורות זו על גבי זו. ",
+                "<b>ושתי רצועות.</b> דקות של חמור:",
+                "<b>עולות ויורדות בה.</b> כעין קלקלי של אוכף. וטעמא, משום דכתיב (ישעיהו א׳:ג׳) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, אמר הקב״ה יבוא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו:"
+            ],
+            [
+                "<b>ידה טפח.</b> בית יד שהרצועה תלויה בה, ארכו טפח:",
+                "<b>ורחבה.</b> של רצועה של עגל טפח:",
+                "<b>וראשה מגעת על פי כריסו.</b> לכך צריך שיהא בבית יד של רצועה נקב, שהחזן המלקה יכול להאריך ולקצר הרצועה כרצונו. שאין מלקין לאדם אלא ברצועה שראשה מגעת על פי כריסו שהוא טבורו:",
+                "<b>שליש מלפניו.</b> דכתיב (דברים כ״ה:ב׳) והכהו לפניו כדי רשעתו, לפניו כדי רשעתו אחת, ולאחריו כדי שתים. מלפניו, על לבו. מאחריו. שליש על כתף זו ושליש על כתף זו:",
+                "<b>מכה בידו אחת.</b> אבל כשמגביה הרצועה מגביה בשתי ידיו:",
+                "<b>בכל כחו.</b> דכתיב (שם) מכה רבה:"
+            ],
+            [
+                "<b>והקורא קורא.</b> דכתיב (ויקרא י״ט:כ׳) בקורת תהיה, בקריאה תהא, שקורין עליו אם לא תשמור לעשות וגו׳. וגדול שבדיינים קורא, והסמוך לו מונה, והשלישי אומר על כל הכאה והכאה. ומצוה על הקורא לצמצם להשלים המקראות בסוף המלקות, ואם לא צמצם חוזר וקורא פעם שניה וממהר לקרוא ולהשלים כשישלים המלקה להלקות:",
+                "<b>ואם מת תחת ידו פטור.</b> מפני שמכהו ברשות:",
+                "<b>הוסיף לו.</b> כגון דטעה במנינא:",
+                "<b>נתקלקל.</b> שהוציא רעי מחמת ההכאה:",
+                "<b>פטור.</b> דכתיב (דברים כ״ה:ג׳) ונקלה אחיך לעיניך, והרי נקלה שנתלכלך:",
+                "<b>ואשה אף במים, דבושתה מרובה.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נפטרו מידי כריתתן.</b> אם עשו תשובה:",
+                "<b>העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה.</b> אית דמפרשי, דעל חייבי כריתות שלקו קאמר, מי שקיבל עליו הדין ועשה מצוה כשלקה, על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו ויפטר מידי כרת, שמדה טובה מרובה על מדת פורענות. ואית דמפרשי, דמלתא באנפיה נפשה קאמר, להודיע מתן שכרן של מצות, ק״ו מעונשן של עבירות:",
+                "<b>ממקומו הוא למד.</b> מחייבי כריתות דאיירי בהו אנו למדין שהיושב ולא עבר עבירה מעלין עליו שכר כעושה מצוה. דכתיב בעריות (ויקרא י״ח:ה׳) ונכרתו הנפשות, ואומר (שם) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וסמיך ליה לא תקרבו לגלות ערוה, הרי שמי שיושב ואינו מגלה ערוה הכתוב קוראו עושה מצוה, וכתיב ביה וחי בהם, כדרך שהעניש כרת במי שעושה עבירה. וזה דוקא במי שבא עבירה לידו וכבש יצרו ולא עשאה, כיוסף הצדיק וכיוצא בו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפיכך הרבה להם תורה ומצות.</b> כגון פרשת שקצים ורמשים כדי להרבות שכר כשהן בדילים מהם, אע״פ שבלאו הכי לא היו אוכלין אותן שנפשו של אדם קצה בהן:",
+                "<b>למען צדקו.</b> להצדיק את ישראל ולזכות אותן:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,597 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>דיני ממונות.</b> דהיינו הודאות והלואות:",
+                "<b>בשלשה.</b> הדיוטות. ולא אצרכוהו רבנן לשלשה מומחין, שלא תנעול דלת בפני לוין, שמא יכפור הלוה ולא ימצא מומחין לכופו לדין אלא יחיד מומחה או שלשה הדיוטות. אבל גזילות וחבלות בשלשה מומחין, דאלהים כתיב בפרשת שומרים בואלה המשפטים שלש פעמים. ומינה ילפינן שלשה מומחין:",
+                "<b>נזק.</b> אדם או שור המועד שהזיקו דמשלמים נזק שלם:",
+                "<b>חצי נזק.</b> שור תם שהזיק. ואע״ג דהיינו חבלות, איידי דבעי למיתני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שאינו משלם כמו מה שהזיק, שמשלם יותר, תנא נמי חצי נזק שאינו משלם כמו שהזיק שהרי משלם פחות. ואיידי דתנא חצי נזק תנא נמי נזק:",
+                "<b>והמוציא שם רע.</b> לא מצאתי לבתך בתולים וענשו אותו מאה כסף:",
+                "<b>דיני נפשות.</b> דאם אמת היה הדבר וזנתה תחתיו וסקלוה. ודיני נפשות בעשרים ושלשה כדלקמן. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכות.</b> מלקות ארבעים:",
+                "<b>בשלשה.</b> דכתיב (דברים כ״ה:א׳) ונגשו אל המשפט ושפטום, שנים, ואין ב״ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה:",
+                "<b>רבי ישמעאל אומר בעשרים ושלשה.</b> אתיא רשע רשע, כתיב הכא (שם) והרשיעו את הרשע, וכתיב התם (במדבר ל״ה:ל״א) אשר הוא רשע למות. מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה:",
+                "<b>עיבור החודש.</b> קידוש החודש. ואיידי דבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור החודש:",
+                "<b>בשלשה מתחילין.</b> לראות אם יש להושיב ב״ד על כך. אם אחד מהשלשה אומר צריך ב״ד לישב ולעיין אם צריכה [ה]שנה לעבר, מפני התקופה והאביב והפירות, ושנים אומרים אין צריך, שאין כאן ספק דודאי אינה צריכה עיבור, בטל יחיד במיעוטו. שנים אומרים לישב ואחד אומר שלא לישב, הולכין אחר השנים, ומוסיפין עוד שנים אחרים שישאו ויתנו בדבר, והרי כאן חמשה. שנים אומרים צריך לעבר ושלשה אומרים אין צריך, בטלו שנים במיעוטן. שנים אומרים אינה צריכה ושלשה אומרים צריכה, הולכים אחר הרוב, ומוסיפין עוד שנים שיהיו שבעה ומעברין אותה. ובגמרא מפרש, דהני שלשה חמשה ושבעה כנגד ברכת כהנים, שיש בפסוק ראשון שלש תיבות, ובשני חמשה, ובשלישי שבעה. והלכה כרבן שמעון ב״ג:  "
+            ],
+            [
+                "<b>סמיכת זקנים.</b> על ראש פר העלם דבר של צבור. ויש במשמעות הדברים גם מינוי הדיין, שהגדול הסומך צריך שיצרף עמו שנים כשרוצה לסמוך חכם כדי שיקרא רבי וידון דיני קנסות. ולשון סמיכה, משום דכתיב (במדבר כ״ז:כ״ג) ויסמוך את ידיו עליו. ולאו דבעי מסמך ידיה עליה אלא בשמא קרו ליה רבי. ואין סמיכה בחוצה לארץ, אלא צריך שהסומך והנסמך יהיו כולן בארץ ישראל, ואז יהיה לו רשות לדון דיני קנסות ואפילו בחוץ לארץ, לפי שסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, אחר שנסמכו בארץ. וכתב הרמב״ם שנראה לו שבזמן הזה שאין לנו סמוך איש מפי איש עד משה רבינו, אם היו מסכימים כל החכמים שבא״י לסמוך יחיד או רבים, הרי אלו סמוכ��ם ויכולים לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים. והדבר צריך הכרע:",
+                "<b>ועריפת העגלה בשלשה.</b> דכתיב (ויקרא ד׳:ט״ו) זקני העדה, מיעוט זקני שנים, ואין ב״ד שקול, הוסיף עליהם עוד אחד הרי שלשה:",
+                "<b>ורבי יהודה אומר בחמשה.</b> וסמכו, שנים. זקני, שנים. ואין בית דין שקול, הוסיף עליהם עוד אחד, הרי חמשה. והלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>מצות חליצה בשלשה.</b> דכתיב (דברים כ״ה:ט׳) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, זקנים, שנים. ואין ב״ד שקול, הוסיף עליהם עוד אחד, הרי שלשה. ושנים אחרים שמוסיפים אינו אלא לפרסומי מילתא:",
+                "<b>מיאונין.</b> קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה ויוצאה במיאון שממאנת בבעלה, צריך שיהיה בשלשה. וביבמות מוכח דמיאון בפני שנים מספיק:",
+                "<b>נטע רבעי.</b> אם בא לחללו על המעות, וכן מעשר שני, ואין דמיהן ידועים. כגון פירות והרקיבו שאין להם שער ידוע:",
+                "<b>ההקדשות.</b> הבא לפדותן צריך שלשה לשומן:",
+                "<b>הערכין המיטלטלין.</b> הרי שאמר ערך פלוני עלי, ואין לו מעות ליתן כפי הדמים הקצובים בפרשה ובא ליתן מטלטלין, צריך שלשה לשום אותן מטלטלים:",
+                "<b>אחד מהן כהן.</b> דבערכין כהן כתיב (ויקרא כ״ז) כערכך הכהן:",
+                "<b>והקרקעות.</b> ואם אין לו מיטלטלין ובא ליתן קרקע, צריך שישומו עשרה אנשים ואחד מהן כהן אותה קרקע שיהיה כפי הערך שיש עליו ליתן:",
+                "<b>ואדם כיוצא בהן.</b> ואם אמר דמי פלוני עלי ששמין אותו כמה הוא יפה לימכר בשוק ונותן דמיו, צריך גם כן שיהיו עשרה ואחד מהן כהן בשומא זו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>והרגת את האשה ואת הבהמה.</b> היינו רובע. ואתקש לאשה, מה אשה בעשרים ושלשה אף בהמה בעשרים ושלשה:",
+                "<b>ואומר ואת הבהמה תהרוגו.</b> בנרבע כתיב. למדנו רובע ונרבע:",
+                "<b>כמיתת הבעלים.</b> כלומר כמו שהיה הבעל נדון בעשרים ושלשה, אם היה חייב מיתה:",
+                "<b>כל הקודם להורגן זכה.</b> כשהמיתו את האדם. ואין צריך להביאם לב״ד:",
+                "<b>רבי עקיבא אומר וכו׳</b> בגמרא מפרש דאיכא בין תנא קמא לרבי עקיבא, נחש. דלת״ק נחש מיתתו בכ״ג, ולרבי עקיבא הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס מיתתן בעשרים ושלשה, אבל נחש, הקודם להרגו זכה, שסילק המזיק מן העולם. והלכה כר׳ עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>את השבט.</b> רובו של שבט שעבדו עבודה זרה במזיד, אין דנין אלא בב״ד של שבעים ואחד. דכתיב (דברים י״ז:ה׳) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך, איש ואשה אתה מוציא אל שעריך, ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך, אלא בבית דין הגדול:",
+                "<b>ולא את נביא השקר.</b> גמר דבר דבר מזקן ממרא, כתיב הכא (שם י״ח) אשר יזיד לדבר דבר, וכתיב בזקן ממרא (שם י״ז) כי יפלא ממך דבר, מה זקן ממרא בב״ד הגדול דכתיב (שם). וקמת ועלית, אף נביא שקר בב״ד הגדול:",
+                "<b>ולא את כהן גדול.</b> דאמר קרא (שמות י״ח:כ״ב) את הדבר הגדול יביאו אליך, דבריו של גדול יביאו אליך. ומשה במקום שבעים ואחד קאי:",
+                "<b>ואין מוציאין למלחמת הרשות.</b> כל מלחמה חוץ ממלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק, קרויה מלחמת הרשות:",
+                "<b>אלא בבית דין של שבעים ואחד.</b> דכתיב בדוד (ד״ה א׳ כ״ז) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע. אחיתופל זה יועץ, בניהו בן יהוידע זו סנהדרין, שהיה מופלא שבכולן וכולן נגררים אחריו:",
+                "<b>על העיר.</b> ירושלים. שקדושתה גדולה משאר קדושת ארץ ישראל:",
+                "<b>והעזרות.</b> קדוש��ן גדולה מקדושת ירושלים. ואי אפשר לחדש קדושה אלא בבית דין של שבעים ואחד, דאמר קרא (שמות כ״ה:ט׳) ככל אשר אני מראה אותך וגו׳ וכן תעשו, לדורות. מה משכן קדוש על פי משה שהוא במקום סנהדרי גדולה, אך לתוספת עיר ועז. רות על פי סנהדרי גדולה:",
+                "<b>ואין עושין סנהדראות לשבטים כו׳</b> כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות ומשה במקום שבעים ואחד קאי:",
+                "<b>אין עושין עיר הנדחת כו׳</b> דכתיב (דברים י״ז:ה׳) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא, איש ואשה אתה מוציא אל שעריך, לבית דין שבעירך, ואי אתה מוציא את כל העיר אל שעריך, אלא לשער המיוחד:",
+                "<b>בספר.</b> עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העמים, דכתיב מקרבך, ולא מן הספר. וטעמא דקרא, שמא ישמעו נכרים ויבואו ויחריבו ארץ ישראל, לפיכך אין מניחין העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת אבל הורגין את יושביה בלבד:",
+                "<b>ולא שלש.</b> עיירות. עיר הנדחת בב״ד אחד ובמקום אחד, כלומר קרובים זו לזו. אבל בשנים ושלשה מקומות עושים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשה על גביהם הרי שבעים ואחד.</b> דאמר קרא (במדבר י״א:י״ז) ונשאו אתך, ואת בהדייהו:",
+                "<b>רבי יהודה אומר שבעים.</b> דדריש אתך, בדומין לך, ולא שיהיה הוא יושב עמהן בדין. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>עדה שופטת.</b> עשרה מחייבין:",
+                "<b>עדה מצלת.</b> עשרה מזכין. ושמעינן מינה דצריך שיהיו עשרים שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין:",
+                "<b>הטייתך לרעה על פי שנים.</b> והכי קאמר קרא, לא תהיה אחרי רבים לרעות, לחייב על פי אחד שיהיה יתר על המזכין. אבל אחרי רבים, להטות בשנים, אפילו לרעות, כשיהיו שנים מחייבין יותר על המזכין. הלכך על כרחך עשרים ושלשה בעינן, דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר, דהא כתיב והצילו העדה, ותו לא משכחת חובה בבציר משנים עשר:",
+                "<b>ואין בית דין שקול.</b> אין עושין בית דין זוגות, שאם יחלקו לחצאים הוי להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטייתך לטובה על פי אחד. הלכך מוסיפין עליהם עוד אחד והוו להו עשרים ושלשה:",
+                "<b>מאה ועשרים.</b> מפרש בגמרא, עשרים ושלשה, סנהדרי קטנה. ושלש שורות של עשרים ושלש עשרים ושלש יושבים לפניהם, שאם הוצרכו להוסיף על הדיינים מוסיפים מהם. ועשרה בטלנים, עשרה בני אדם בטלים מכל מלאכה שיושבים תמיד בבית המדרש. ושני סופרים לכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין. ושני חזנים, שמשי בית דין להלקות החייב ולהזמין בעלי הדין. ושני בעלי דינין. ושני עדים. ושני זוממין. ושני זוממי זוממין. ושני גבאים, ושלישי לחלק הצדקה, שצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. ורופא אומן להקיז דם. ולבלר. ומלמד תינוקות. הרי מאה ועשרים:",
+                "<b>מאתים ושלשים כנגד שרי עשרות.</b> דהיינו עשרים ושלשה עשיריות, שיהא כל דיין שר של עשרה. דבציר משרי עשרה לא אשכחן שררה. ואין הלכה כרבי נחמיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן גדול.</b> אינו יוצא אחר המטה. דלמא אתי למנגע מתוך טרדתו, ורחמנא אמר (ויקרא כ״א:י״א) ועל כל נפשות מת לא יבוא:",
+                "<b>הן נכסין והוא נגלה.</b> כיון שנתכסו נושאי המטה מן המבוי כלומר שיצאו ממנו, הוא נגלה ונכנס בתוכו. אבל כל זמן שהן נגלין ונראין במבוי, הוא נכסה ממנו שאינו נכנס לתוכו:",
+                "<b>ויוצא עמהן עד פתח העיר.</b> שבעיר מצויין מבואות ויכול להתכסות מהן. אבל חוץ לעיר ליכא הכירא:",
+                "<b>שנאמר ומן המקדש לא יצא.</b> רבי יהודה דריש ומן המקדש לא יצא כ�� עיקר. ור׳ מאיר דריש ומקדושתו לא יצא, כלומר יזדהר שלא יבא לידי מגע, ובתוך העיר שיש מבואות איכא היכרא ומזדהר. והלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>וכשהוא מנחם את אחרים.</b> דבמת שאינו שלו כולי עלמא מודו דיכול הוא לילך, דלא טריד ולא אתי למנגע. וכשחוזרין מן הקברות ועומדין בשורה לנחם האבלים וכל העם עוברים זה אחר זה ומנחמין האבל שעומד במעמדו וכל אחד אומר לו תתנחם מן השמים:",
+                "<b>והממונה ממצעו.</b> שהוא הולך לימין כהן גדול וכל העם משמאלו, נמצא כהן גדול באמצע:",
+                "<b>הממונה.</b> הוא הסגן, שהוא ממונה לעבוד תחת כהן גדול אם יארע פסול בכהן גדול ביום הכפורים:",
+                "<b>אנו כפרתך.</b> בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך:",
+                "<b>וכשמברין אותו.</b> שאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו, וקרוביו ואוהביו מאכילין אותו:",
+                "<b>מסובין על הארץ.</b> הן מצירין ומתאבלין בצערו:",
+                "<b>והוא מיסב.</b> בכבוד על הספסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלך לא דן ולא דנין אותו.</b> ודוקא מלכי ישראל שאינם נשמעים לדברי חכמים. אבל מלך ממלכי בית דוד. דן ודנין אותו, שנאמר (ירמיהו כ״א:י״ב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבוקר משפט:",
+                "<b>אין שומעין לו.</b> דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וגנאי הוא לו שתחלוץ וירקה בפניו. וכל שאינה בת חליצה אינה בת יבום. וכן הלכה:",
+                "<b>מלך נושא אלמנתו של מלך.</b> והלכה כר׳ יהודה בהא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יוצא מפתח פלטרין שלו.</b> שגנאי הוא למלך להראות עגמת נפש לפני העם:",
+                "<b>לפייס את העם.</b> כדי שיכירו שלא בעצת דוד הרג יואב את אבנר. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>דרגש.</b> מטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>למלחמת הרשות.</b> מלחמת שאר אומות חוץ ממלחמת עמלק ומלחמת שבעה עממין:",
+                "<b>ופורץ.</b> גדר של אחרים:",
+                "<b>לעשות לו דרך.</b> ללכת לכרמו ולשדהו:",
+                "<b>ואין ממחין בידו.</b> אין מעכבין עליו:",
+                "<b>חלק בראש.</b> חלק היפה בורר ראשון. ונוטל מחצה מכל הבזה:",
+                "<b>אלא שמונה עשרה.</b> שהרי דוד היו לו שש נשים וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה, כהנה קמא שית, בתרא שית, הרי שמונה עשר:",
+                "<b>מרבה הוא לו.</b> יותר מי״ח. ושלש מחלוקות יש בדבר. ת״ק סבר נושא י״ח ואפילו פרוצות, ויותר מי״ח לא ישא ואפילו כשרות, שכך הוא גזירת הכתוב. ר׳ יהודה סבר נושא י״ח ואפילו פרוצות, ויותר מי״ח פרוצות לא ישא, וכשרות והגונות ישא כמו שירצה. ופליג אתנא קמא בחדא. ר׳ שמעון סבר אפילו אחת פרוצה לא ישא, וכשרות והגונות לא ישא יותר משמונה עשרה. ופליג אתנא קמא בחדא ואדרבי יהודה בתרתי. והלכה כת״ק:",
+                "<b>אלא כדי מרכבתו.</b> דוקא סוסים בטלים להרחיב דעתו ולהתגדל ברוב סוסים [אסור]. אבל כדי רכבו ופרשיו להלחם באויביו מותר:",
+                "<b>אספניא.</b> שכר חיילות הנכנסים ויוצאים עמו כל השנה:",
+                "<b>וכותב לו ס״ת לשמו.</b> חוץ מס״ת שחייב כל אדם מישראל להיות לו ספר תורה, והוא מונח בבית גנזיו. וספר תורה שכותב לשמו כשהוא מלך נכנס ויוצא עמו תמיד:",
+                "<b>מיסב.</b> על השלחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשהוא מסתפר.</b> כשמגלח שער ראשו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זה בורר לו אחד.</b> אחד מהבעלי דינין בורר לו דיין אחד לדונו ולהפוך בזכותו, וכן השני בורר לו דיין אחד. ושני הבעלי דינים ביחד בוררים להם עו�� דיין שלישי, ומתוך כך יצא דין אמת לאמתו דצייתי בעלי דינים דינא ואמרי קושטא קא דייני לן, דסבר החייב הרי אני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך. והדיין השלישי בעצמו נוח לו להפך בזכות שניהם, מפני ששניהם ביררו אותו:",
+                "<b>וחכמים אומרים שני הדיינים בוררים להם אחד.</b> בלא דעת הבעלי דינים. כדי שלא יהיה לבו של זה השלישי נוטה אצל אחד מהן. והלכה כחכמים:",
+                "<b>זה פוסל דיינו של זה.</b> יכול הוא לומר לא אדון לפני בית דין שביררת:",
+                "<b>בזמן שהביא עליהן ראיה.</b> שזה מביא ראיה על דיין שבירר זה, לפוסלו:",
+                "<b>אבל אם הם כשרים ומומחים.</b> הכי קאמר, אבל אם היו כשרים שאינן לא קרובים ולא פסולים, אע״פ שהם יושבי קרנות נעשו כמומחין ואינו יכול לפוסלן. ופסק ההלכה בזה, כשקיבלו בעלי הדין מי שידין להם בין יחיד בין רבים, ופסק עליהם את הדין, דינו דין ואין סותרין דינו ואע״פ שאינו מומחה לרבים. ואם נודע שטעה, אם בדבר משנה טעה או בדבר המפורש בגמרא, מחזירים הדבר כשהיה ודנין בו כהלכה. ואם אי אפשר להחזיר כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת הים, פטור הדיין מלשלם מאחר שקיבלוהו עליהם, שאף על פי שגרם להזיק, לא נתכוין להזיק. ואם טעה בשיקול הדעת, והוא בדבר שנחלקו בו תנאים או אמוראים או גאונים, וסוגיא דעלמא כחד מנייהו ודן זה הדיין כדברי אותו הגאון שאין סוגיית העולם כמותו, אם לא נשא ונתן ביד יחזור הדין, ואם א״א להחזיר ישלם מביתו, ואם נשא ונתן ביד, מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ודיין שלא קיבלו אותו בעלי הדין אלא שעמד מאליו או מינה אותו המלך או קצת זקני הקהל העמידוהו, אם אינו מומחה לרבים, אע״פ שנטל רשות מראש הגולה, אין דיניו דין, בין טעה בין לא טעה, ואינו בכלל הדיינין אלא בכלל בעלי זרוע, וכל אחד מבעלי דינין אם רצה סותר דינו וחוזר ודן בפני ב״ד. ואם טעה ולא נשא ונתן ביד יחזיר הדין, ואם א״א להחזיר ישלם מביתו כדין כל גורם להזיק, ואם נשא ונתן ביד ישלם מביתו וחוזר ונוטל מבעל דין זה שנתן לו שלא כהלכה. ומומחה לרבים שקיבלו אותו בעלי דינים או שנטל רשות מראש גולה אע״פ שלא קיבלו אותו בעלי דינים, הואיל והוא מומחה, אם טעה בין בדבר משנה בין בשיקול הדעת וא״א להחזיר הדין, פטור מלשלם. ומומחה שנטל רשות מראש גולה יש לו לכוף לבעלי הדין שידונו לפניו, בין רצו בין לא רצו בין בארץ בין בחו״ל. ומי שנטל רשות מן הנשיא שבא״י אינו יכול לכוף לבעלי הדין אלא בא״י בלבד. ומומחה הוא, מי שלמד בתורה שבכתב ושבע״פ ויודע לסבור להקיש ולהבין דבר מתוך דבר (הוא הנקרא מומחה). וכשהוא ניכר וידוע ויצא טבעו אל אנשי דורו נקרא מומחה לרבים, והוא יכול לדון יחידי ואפילו לא נקט רשות מראש הגולה:",
+                "<b>זה פוסל עדיו של זה.</b> פלוגתיהו דר״מ ורבנן מוקי לה בגמרא, כשאמר בעל דין יש לי שתי כתי עדים בדבר והביא כת ראשונה ועמד בעל דין שכנגדו עם אחר ואמר פסולין הן, ר״מ אומר יכול הוא עם אחר לפוסלן, ולאו נוגע בעדות הוא שהרי אמר יש לי כת אחרת. ואם בקש ולא מצא, יפסיד. ורבנן סברי אע״ג דאמר תחלה יש לי שתי כתי עדים יכול לחזור ולומר אין לי אלא אלו, ונמצא זה שבא לפסלן נוגע בעדות הוא, ולא מפסלי אפומיה. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן עלי אבא.</b> להיות דיין. אף על פי שהוא פסול מן התורה לדונני לא לזכות ולא לחובה, כדנפקא לן מלא יומתו אבות על בנים:",
+                "<b>נאמנים עלי שלשה רועי בקר.</b> לדון. דאילו לעדות, רועי בקר כשרים הן:",
+                "<b>רבי מאיר אומר יכול לחזור בו.</b> אפילו לאחר גמר דין, לאחר שקבל הדיין העדות ואמר איש פלוני אתה זכאי:",
+                "<b>אינו יכול לחזור בו.</b> לאחר גמר דין בלבד הוא דפליגי רבנן עליה דר״מ. דאילו קודם גמר דין מודים חכמים לר״מ דיכול לחזור בו. ואם קנו מידו נמי שמקבל עליו עדות איש פלוני או דינו של איש פלוני, אפילו קודם גמר דין אינו יכול לחזור בו, שאין לאחר קנין כלום. וכן הלכה:",
+                "<b>דור לי בחיי ראשך.</b> נדור לי בחיי ראשך ואתן לך מה שאתה תובע. ואין צריך לומר ומחול לך מה שיש לי אצלך. ונדר לו או קנו מידו, אע״פ שעדיין לא נדר, אינו יכול לחזור בו, כדברי חכמים. וכן הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן הפסולים.</b> לדון ולהעיד:",
+                "<b>המשחק בקוביא.</b> פסול לעדות. לפי שאינו מתעסק בישובו של עולם, ואסור לאדם שיתעסק בעולמו אלא או בתורה וגמילות חסדים, או בסחורה ואומנות ומלאכה שיש בהן ישובו של עולם:",
+                "<b>והמלוה בריבית.</b> אחד הלוה ואחד המלוה שניהם פסולין, דקיימא לן המלוה והלוה שניהם עוברים בלא תעשה:",
+                "<b>ומפריחי יונים.</b> אית דמפרשי, מין ממיני השחוק, אם תקדים יונתך ליונתי אתן לך כך וכך. ואית דמפרשי, שמגדל יונה מלומדת להביא יונים לבית בעליה בעל כרחן. ויש בהן גזל מפני דרכי שלום ולא גזל גמור:",
+                "<b>וסוחרי שביעית.</b> עושין סחורה בפירות שביעית. והתורה אמרה (ויקרא כ״ה:ו׳) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, ולא לסחורה: ",
+                "<b>רבי שמעון אומר וכו׳</b> בגמרא מפרש מלתיה דר״ש הכי, בתחלה היו קוראים אותם אוספי שביעית כלומר אוספי פירות שביעית לעצמן היו פסולים לעדות כמו סוחרי פירות שביעית:",
+                "<b>משרבו האנסין.</b> השואלין מנת המלך כך וכך כורין תבואה בכל שנה, והיו צריכין לאסוף תבואה של שביעית לפרוע ממנה מנת המלך, חזרו לומר סוחרי פירות שביעית בלבד הם פסולים, אבל אוספי תבואת שביעית לתת למלך כשרים לעדות, כיון שאין אוספים לאצור לעצמן. ולענין פסק הלכה, כל מי שעבר עברה שחייב עליה מיתת ב״ד או כרת או מלקות, פסול לעדות. דמחוייב מיתה נקרא רשע, דכתיב (במדבר ל״ה:ל״א) אשר הוא רשע למות, ובחייבי מלקות כתיב (דברים כ״ה:ב׳) והיה אם בן הכות הרשע, והתורה אמרה (שמות כ״ג:א׳) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, ודרשינן אל תשת רשע עד. ואם לקה חזר להכשרו, דכתיב ונקלה אחיך לעיניך, כיון שלקה הרי הוא כאחיך. ואם לקח ממון שלא כדין, אע״פ שאינו חייב ביה לא מיתה ולא מלקות, פסול לעדות, כגון גנב וגזלן ומלוה ברבית. ואם לקח ממון שיש בו איסור דרבנן, פסול לעדות מדרבנן, כגון מפריחי יונים, וחמסן דיהיב דמי ולוקח החפץ שאין הבעלים רוצים למכרו, והגבאים והמוכסים שלוקחים לעצמן, ומקבלי צדקה מן הנכרים בפרהסיא, אלו וכיוצא בהן פסולין לעדות מדרבנן, ואין עדותן בטלה עד שיכריזו עליהם ויפרסמו אותן. אבל פסולי עדות של תורה אין צריכין הכרזה. וכל הפסולין לעדות בין של תורה בין של דבריהם, אם נודע מענינם שעשו תשובה גמורה והממון שלקחו שלא כדין החזירוהו ועשו סייג וגדר לעצמן באותו דבר שחטאו בו שלא יוסיפו לעשותו עוד, הרי אלו חזרו להכשרן. ומשחקי בקוביא אע״פ שאין בזה גזל אפילו מדבריהם, הם פסולים לעדות, לפי שאין מתעסקין בישובו של עולם ואין בהם יראת שמים. ודוקא שאין להם מלאכה ואומנות אלא היא. כדברי רבי יהודה. וכן הלכה. ואימתי חזרתן, משישברו פספסיהן ויקבלו עליהם דאפי��ו בחנם לא עבדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעל אחותו וכו׳</b> משום דבעל כאשתו:",
+                "<b>וגיסו.</b> בעל אחות אשתו:",
+                "<b>הם ובניהן וחתניהן.</b> ודוקא בנים ובנות שיש לו לגיסו מאחות אשתו. אבל אם יש לו בנים מאשה אחרת, או חתנים נשואים לבנות שיש לו מאשה אחרת, אינן חשובין קרובין:",
+                "<b>וחורגו.</b> בן אשתו מאיש אחר. הוא בלבד חשוב קרוב, אבל בן חורגו וחתן חורגו לא. ואשת חורגו לא יעיד לה, דאשה כבעלה. והאחים זה עם זה, בין מן האב בין מן האם, הרי הן ראשון בראשון. ובניהם זה עם זה, שני בשני. ובני בניהם זה עם זה, שלישי בשלישי. ולעולם שלישי בראשון כשר. ואין צריך לומר שלישי בשני. אבל שני בשני ואין צריך לומר שני בראשון, שניהם פסולים. וכדרך שאתה מונה בזכרים כך אתה מונה בנקבות, וכל אשה שאתה פסול לה כך אתה פסול לבעלה, וכל איש שאתה פסול לו כך אתה פסול לאשתו:",
+                "<b>אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו.</b> ואין הלכה כמשנה ראשונה:",
+                "<b>וכל הראוי ליורשו.</b> תשלום משנתו של ר״ע היא ולא ממשנה ראשונה. וכל הראוי ליורשו, דהיינו קרובי האב. אבל קרובי האם כגון אחי אמו שהזכרנו, כשר לו, שהרי אין אחי אמו ראוי ליורשו. אבל הוא ראוי לירש אחי אמו, לפיכך הוא פסול להעיד לו:",
+                "<b>היה קרוב.</b> כגון חתנו וראוי ליורשו מחמת אשתו:",
+                "<b>ונתרחק.</b> שמתה אשתו קודם שראה עדות זו:",
+                "<b>ר״י אומר וכו׳</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שושבינו.</b> רעהו בימי חופתו, פסול לו כל ימי החופה:",
+                "<b>לא נחשדו ישראל על כך.</b> להעיד שקר משום איבה ואהבה. וכן הלכה. ודוקא בעדות פליגי רבנן עליה. אבל בדין מודו רבנן דפסול לו לדון, דאי רחים ליה אינו רואה לו חובה, ואי סני ליה לא מצי לאפוכי בזכותיה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ומאיימין עליהם.</b> מודיעים אותם שהשוכרים עדי שקר הן עצמן מבזין אותן וקוראים להן רשעים, דכתיב (במלכים א כ״א:י׳) בנבות, והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו, שיועצי המלך שהיו יועצים לשכרן קוראים להן בני בליעל:",
+                "<b>הוא אמר לי.</b> הלוה אמר לי:",
+                "<b>לא אמר כלום.</b> דעביד איניש דאמר פלוני נושה בי, כדי שלא יחזיקוהו עשיר:",
+                "<b>הודה לו.</b> שהיו שניהם בפנינו ולהודות לו נתכוין, להיות לו עדים בדבר: ",
+                "<b>אפילו שנים מזכין או מחייבים ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים.</b> אע״ג דאי הוה פליג עלייהו הוה בטל במיעוטו, כי אמר איני יודע הוי כמו שלא ישב בדין, נמצא הדין בשנים ואנן שלש בעינן:  "
+            ],
+            [
+                "<b>היו מכניסין אותן.</b> לבעלי דינין. שלאחר ששמעו טענותיהן היו מוציאין אותן לחוץ כדי שישאו ויתנו בדבר ולא ישמעו הבעלי דינים מי מחייב ומי מזכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא ראיה.</b> שטר זכות:",
+                "<b>הרי זה אינו כלום.</b> שהרי אמר אין לי. וחיישינן שמא זייף. או שכר עדי שקר:",
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל וכו׳</b> ואין הלכה כרשב״ג:",
+                "<b>קרבו פלוני ופלוני והעידוני.</b> בהא אפילו רשב״ג מודה. דכיון שהיה יודע בהן ואמר אין לי, ודאי שקרן הוא. אבל הטוען יש לי עדים או ראיה במדינת הים, אין שומעין לו לענות הדין עד שישלח למדינת הים, אלא פוסקין את הדין כפי מה שרואין ממנו עכשיו, וכשיביא עדים או ראיה סותר את הדין וחוזרים ודנים כפי העדים או הראיה שהביא:",
+                "<b>אפונדתו.</b> חגורתו. ואית דמפרשי מלבוש הסמוך לבשרו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אחד דיני ממונות וכו׳</b> שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ובדיני נפשות כתיב (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת. וזהו דין תורה. אבל אמרו חכמים שאין מאריכין בדרישה וחקירה בדיני ממונות, שלא תנעול דלת בפני לוין. אלא אם כן ראו בית דין שהדין מרומה. ודרישה וחקירה הוא השאלה בענין בעצמו, כגון כמה הלוהו ומתי הלוהו ובאיזה ענין הלוהו ובאיזה מקום הלוהו. ויש מין אחר מן השאלה שנקראת בדיקה ואינו בענין בעצמו, כגון שישאלו לו מה היה לבוש, כלים שחורים או כלים לבנים, עומד היה או יושב בשעה שהלוהו:",
+                "<b>פותחים.</b> משאו ומתנו של דין. בין לזכות בין לחובה:",
+                "<b>מחזירין.</b> סותרין את הדין אחר שגמרוהו וידעו שטעו:",
+                "<b>ואין הכל מלמדין חובה.</b> שאם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו:",
+                "<b>דנים ביום וגומרין בלילה.</b> דכתיב (שמות י״ח) ושפטו את העם בכל עת, וכתיב (דברים כ״א) והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד, יום לתחילת דין, ולילה לגמר דין:",
+                "<b>דנין ביום וגומרין ביום.</b> דכתיב (במדבר כ״ה) והוקע אותם לה׳ נגד השמש:",
+                "<b>גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה (וכו׳)</b> דאמר קרא (ישעיה א׳) מלאתי משפט צדק ילין בה:",
+                "<b>לפיכר אין דנים לא בערב שבת.</b> שנמצא גמר דינו בשבת, ולהשהותו אחר שבת אי אפשר מפני עינוי הדין, ולדונו בו ביום אי אפשר שאין ארבע מיתות ב״ד דוחין את השבת, שנאמר (שמות ל״ה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, לימד על מחוייבי שריפה שאין שורפין אותן בשבת, והוא הדין לשאר חייבי מיתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצד.</b> מן הקטנים בחכמה שהיו יושבים בצד. דאמר קרא (שם כ״ג) לא תענה על ריב. וכתיב רב, כלומר לא תענה על מופלא שבבית דין ולנטות מדבריו, לפיכך אין שומעין דבריו אלא בסוף:",
+                "<b>הכל כשרים לדון.</b> ואפילו גר. והוא שתהא אמו מישראל. וממזר נמי כשר לדון דיני ממונות:",
+                "<b>ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות.</b> דכתיב (שמות י״ח:כ״ב) והקל מעליך ונשאו אתך, בדומין לך, מה משה רבינו מיוחס אף בי״ד מיוחסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואים זה את זה</b>. דאמר קרא (שיר השירים ז׳:ג׳) שררך אגן הסהר. שררך אגן זו סנהדרין שיושבת בטבורו של עולם ומגינה על כל העולם כולו, והיא דומה לסהר, שיושבים בעגול כחצי ירח. תרגום ירח, סיהרא. ובעגולה שלימה אין יושבים מפני שצריכים בעלי דינים והעדים ליכנס ולדבר בפני כולם:",
+                "<b>רבי יהודה אומר שלשה היו.</b> כדי שיהיו שני עדים על המזכין ושני עדים על המחייבין. ואין הלכה כר״י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלש שורות.</b> וכל שורה של כ״ג ת״ח. שמא יחלקו הדיינים ויהיו רובן מחייבין ומיעוטן מזכין, והטיה לרעה אינה על פי אחד כדכתיב (שמות כ״ג:ב׳) לא תהיה אחרי רבים לרעות, וצריך להוסיף שנים שנים עד שבעים ואחד, שלעולם אין מוסיפין על הדיינים יותר משבעים ואחד, הלכך צריך להושיב לפניהם ארבעים ושמונה להשלמת שבעים ואחד. ולאו אורח ארעא לעשות שורות תלמידים מרובה משל דיינים, הלכך עבדינן שלש שורות:",
+                "<b>וכל אחד מכיר את מקומו.</b> לפי שכסדר חכמתם היו מושיבים אותם, לפיכך היה כל אחד צריך להכיר את מקומו:",
+                "<b>הוצרכו לסמוך.</b> כגון שמת אחד מן הדיינים:",
+                "<b>ולא היה יושב במקומו של ראשון.</b> ולא היה אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון, אלא במקום הראוי לו בסוף שורה השלישית. לפי שהקטן מן התלמידים שבשורות גדול מן הגדול שבקהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאיימין על העדים.</b> שלא יעידו שקר:",
+                "<b>מאומד.</b> שהדעת נוטה שהוא כן:",
+                "<b>דיני ממונות.</b> אם העיד לחייב לזה ממון שלא כדין, מחזירו לו ומתכפר:",
+                "<b>לפיכך נברא יחידי.</b> להראותך שמאדם אחד נתישב מלואו של עולם:",
+                "<b>רשויות הרבה.</b> אלהות הרבה יש וכל אחד ברא את שלו:",
+                "<b>מה לנו ולצרה הזאת.</b> להכניס ראשנו בדאגה זו ואפילו על האמת:",
+                "<b>והלא כבר נאמר והוא עד.</b> וחייבין אתם להגיד מה שראיתם:",
+                "<b>ושמא תאמרו מה לנו לחוב.</b> להיות מחוייבים בדמו של זה, נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:",
+                "<b>הרי הוא אומר ובאבוד רשעים רנה.</b> ואם רשע הוא אין כאן עון כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היו בודקין אותן.</b> אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן, בשבע חקירות. כנגד שבעה לשונות שנאמרו במקרא בחייבי מיתות ב״ד, ודרשת וחקרת ושאלת היטב (דברים י״ג:ט״ו) הרי כאן שלשה. ושאלת אינו מן המנין שממנו למדנו בדיקות. ובמקום אחר הוא אומר (שם י״ז) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, יש כאן שנים אחרים, הרי לך חמשה, ובמקום אחר אומר (שם י״ט) ודרשו השופטים היטב, שנים אחרים, הרי כאן שבעה:",
+                "<b>באיזה שבוע.</b> של יובל:",
+                "<b>באיזו שנה.</b> של שבוע:",
+                "<b>באיזה יום.</b> של שבת:",
+                "<b>באיזו שעה.</b> של יום. שכל שבע חקירות הללו מביאות אותן לידי הזמה, ושמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן לאותה שעה:",
+                "<b>רבי יוסי אומר.</b> אין צריך אלא שלש חקירות, באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום. ואין הלכה כר׳ יוסי, אלא אפילו אמרו העדים אתמול הרגו, בודקין אותן בשבע חקירות, כדי שתטרף דעתן עליהן ויודו אם יש פסול בעדותן:",
+                "<b>מכירין אתם אותו.</b> ההרוג. שמא נכרי הוא. וזו אינה מן החקירות שמביאות לידי הזמה, אלא כשאר בדיקות שאינן אלא לעשות העדות מוכחשת שמא לא יאמר האחד כדברי חבירו. והוא והן יהיו פטורים:",
+                "<b>את מי עבד.</b> לפעור או למרקוליס:",
+                "<b>ובמה עבד.</b> בזיבוח או בהשתחויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן זכאי.</b> רבן יוחנן בן זכאי. ותלמיד דן לפני רבו היה באותה שעה, לכך קוראו בן זכאי:",
+                "<b>בעוקצי תאנים.</b> שהיו מעידים עליו שהרגו תחת התאנה. ובדק בן זכאי, תאנה זו עוקציה דקים או גסים. עוקץ, זנב הפרי מקום חיבורו לאילן:",
+                "<b>אמר אחד איני יודע עדותן בטלה.</b> דשוב אי אתה יכול להזימן באותה חקירה, וכל זמן שאי אפשר לקיים תורת הזמה באחד מן העדים, כל העדות בטלה, ואפילו הן מאה, דאין העדים נעשים זוממים עד שיזומו כולן:",
+                "<b>בדיקות.</b> אפילו אמרו כולן אין אנו יודעים, מצות הזמה ראויה להתקיים, דאין הזמה תלויה אלא בחקירה לומר עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר:",
+                "<b>עדותן בטלה.</b> כל עדותן בטלה. [שבגמרא], הוא והן פטורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שזה ידע בעיבורו של חודש.</b> זה שאמר בשנים ידע שהחודש שעבר מלא היה, ויום ראשון של חודש שהוא יום שלשים, מחודש שעבר היה. ודוקא עד חצי החודש, אבל מחצי החודש ואילך עדותן בטילה, שחזקה אין עובר חצי החודש עד שכל העולם יודעים מתי קדשו בית דין החודש:",
+                "<b>רבי יהודה אומר קיימת.</b> דעביד אינש דטעי כולי האי:",
+                "<b>חמה במזרח.</b> ממ��ום זריחת החמה עד אמצע הרקיע קרוי מזרח, ומאמצע הרקיע עד מקום השקיעה קרוי מערב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאו דבריהם מכוונים.</b> ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר:",
+                "<b>פותחין בזכות.</b> אם לא עברת אל תירא:",
+                "<b>אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות.</b> אפילו זכות, וכ״ש חובה. משתקים אותו, דכתיב (במדבר ל״ה) ועד אחד לא יענה, בין לזכות בין לחובה:",
+                "<b>אמר אחד מן התלמידים.</b> היושבים לפני הדיינים. יש לי ללמד עליו חובה:",
+                "<b>משתקין אותו.</b> דכתיב (שם) ועד אחד לא יענה בנפש למות, למות הוא דאינו עונה, הא לזכות עונה:",
+                "<b>אינו יורד משם כל היום.</b> ואפילו שאין ממש בדבריו. אבל יש ממש בדבריו, אינו יורד משם לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעבירין אותו למחר.</b> מעבירין את הדין עד למחר, משום הלנת הדין:",
+                "<b>שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין.</b> והטייתך לרעה על פי אחד ליתא, הלכך יוסיפו דיינים: ",
+                "<b>ואפילו שנים ועשרים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים.</b> דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתא דמי, ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות משלשה ועשרים. ",
+                "<b>שנים שנים.</b> אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן, דאכתי ליכא הטיה לא לטובה על פי אחד ולא לרעה על פי שנים, צריך להוסיף עוד שנים. וכן עד שבעים ואחד:",
+                "<b>עד שיראה אחד מן המחייבים דברי המזכין.</b> דאיכא הטיה לטובה על פי אחד. והוא הדין אם יראה אחד מן המזכים דברי המחייבים. דבשעת גמר דין קיימא לן דאף המלמד זכות יכול ללמד חובה. והאי דלא תני או עד שיראה אחד מן המזכין דברי המחייבין, דתנא אזכות קמהדר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגמר הדין.</b> חוץ לבית דין. רחוק מבית דין שמא בעוד שמוליכין אותו לבית הסקילה, ימצאו לו זכות ויפטר:",
+                "<b>והסודרין בידו.</b> להניף. והוא סימן להחזירו:",
+                "<b>ובלבד שיהא ממש בדבריו.</b> ואם אין ממש בדבריו, פעם ראשונה ושניה בלבד מחזירין אותו, דלמא מחמת בעתותא נסתתמו טענותיו ואולי תתישב דעתו עליו ויזכור טענותיו, יותר על כך אין מחזירין אותו. ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שיעיינו אם יש ממש בדבריו שאז מחזירין אותו ארבע וחמש פעמים:",
+                "<b>ופלוני ופלוני עדיו.</b> שעבר עבירה פלונית ביום פלוני בשעה פלונית. במקום פלוני. דלמא איכא דמזים להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רחוק מבית הסקילה.</b> דקרוב לבית הסקילה שמא תטרף דעתו ולא יכול להתודות:",
+                "<b>ותן לו תודה.</b> ואע״ג דאין אדם נהרג על פי עצמו, הריגת עכן הוראת שעה היתה:",
+                "<b>כזאת וכזאת עשיתי.</b> בגמרא מפרש שמעל בחרמים בימי משה:",
+                "<b>שהוא מזומם.</b> שעדיו הן זוממין:",
+                "<b>לנקות את עצמן.</b> מן הבריות ויוציאו לעז על הדיינים ועל העדים. ואין הלכה כר״י:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפשיטין את בגדיו.</b> דכתיב (ויקרא כ״ד:י״ד) ורגמו אותו, ולא כסותו:",
+                "<b>מכסין אותו מלפניו.</b> פרק אחד כלומר מעט ממנו מלפניו. ואין הלכה כר״י:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה גבוה שתי קומות.</b> ומפילו משם לארץ:",
+                "<b>הופכו על מתניו.</b> שכשהוא מושכב פרקדן מגונה יותר:",
+                "<b>המגדף.</b> מברך את ה׳:",
+                "<b>והעובד עבודה זרה.</b> נמי מגדף הוא. דכתיב (במדבר ט״ו:ל׳) והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו׳ את ה׳ הוא מגדף, ואותה פרשה בעבודה זרה מדברת:",
+                "<b>ואין דנין שנים ביום אחד.</b> בבית דין אחד. משום דלא מצי לאפוכי בזכותייהו דכל חד וחד. אלא תלייתן של נשים הללו הוראת שעה היתה ואין למדים ממנה. ואין הלכה כרבי אליעזר:",
+                "<b>משקעין.</b> נועצים:",
+                "<b>והעץ יוצא ממנה.</b> כמין יתד היה יוצא מן הקורה סמוך לראשה:",
+                "<b>ומקיף.</b> סומך זו אצל זו. כמו לתרום שלא מן המוקף [עירובין ל״ב]:",
+                "<b>ותולין אותו.</b> בידיו:",
+                "<b>הקורה מוטה על הכותל.</b> לא היתה נעוצה בארץ אלא ראשה אחד על הארץ וראשה אחד מוטה ונסמך על הכותל. וטעמא דרבי יוסי, לפי שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו, ואמרה תורה כי קבור תקברנו, מי שאינו מחוסר אלא קבורה, יצא זה שמחוסר חפירה תלישה וקבורה. ורבנן, חפירה לאו כלום היא, ולא מיעטה תורה אלא שלא יהיה העץ במחובר מעיקרו. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאדם מצטער.</b> שפורענות באה עליו בעונו:",
+                "<b>מה לשון אומרת.</b> באיזה לשון שכינה קובלת ומנודדת עליו:",
+                "<b>קלני מראשי.</b> ראשי כבד עלי וזרועי כבד עלי. כאדם שהוא עיף:",
+                "<b>קלני.</b> איני קל מראשי:",
+                "<b>ולא זה בלבד.</b> עובר בלא תעשה אם הלינו:",
+                "<b>לא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן.</b> לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק:",
+                "<b>שני קברות היו מתוקנין לבית דין.</b> לפי שאין קוברים מי שנתחייב מיתה חמורה אצל מי שנתחייב מיתה קלה. והלכתא גמירא לה שנים ולא ארבעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתעכל הבשר.</b> כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו:",
+                "<b>מלקטין את העצמות.</b> וקוברים אותן בקברות אבותן:",
+                "<b>ולא היו מתאבלים.</b> כדי שיהא בזיונן כפרה להם. ואית דאמרי, לפי שהאבלות חלה משיסתם הגולל, ובאותה שעה אין מתאבלים עליהם שלא נגמרה כפרתן עד שיתעכל הבשר, והואיל ואדחי האבלות אדחי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבע מיתות.</b> סקילה שרפה הרג וחנק. סקילה חמורה משרפה, ושתיהן מהרג, ושלשתן מחנק. ונפקא מינה למי שנתחייב שתי מיתות, דקיימא לן דנדון בחמורה:",
+                "<b>רבי שמעון אומר וכו׳</b> ואין הלכה כר׳ שמעון:",
+                "<b>זו מצות הנסקלין.</b> הא דפרישנא בפרקין דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקעין אותו.</b> שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו:",
+                "<b>קשה לתור הרכה.</b> כורכים סודר קשה לתוך הרכה. קשה מבפנים לחנוק, ורכה מבחוץ להגין:",
+                "<b>את הפתילה.</b> פתילה של אבר מדליק. ומתיך לתוך פיו:",
+                "<b>וחומרת.</b> כווצת. לשון חמרמרו מעי (איכה א). וילפינן מבני אהרן שנאמר בהם (ויקרא י׳:ו׳) וכל בית ישראל יבכו את השרפה, ולא נשרפו גופתם דהא כתיב (שם) ויקרבו וישאום בכותנותם, הכא נמי מתקיימת מצות שרפה אף על פי שאין נשרפים אלא בני מעים בלבד. והכי עדיף טפי, דכתיב (שם י״ט) ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה:",
+                "<b>אף הוא אם מת בידם.</b> כלומר אם היה מת בידם על ידי חניקתם קודם זריקת הפתילה:",
+                "<b>לא היו מקיימים מצות שרפה.</b> לפיכך לא היו חונקים אותו:",
+                "<b>אלא פותחים את פיו בצבת.</b> טנאלוויי״א בלע״ז. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>שלא היה ב״ד של אותה שעה בקי.</b> צדוקין היו, שאין להם גזירה שוה אלא קרא כמשמעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ניוול הוא זה.</b> שהורגו מעומד ונופל:",
+                "<b>סדן.</b> עץ עבה תקוע בארץ כמות של נפחים. ובברייתא פירשו, דטעמא דפליג ר׳ יהודה אדרבנן, מפני שאמרה תורה (שם י״ח) ובחוקותיהם לא תלכו. ואמרי ליה רבנן, כיון דכתיב סייף באורייתא, דאמר קרא נקום ינקם (שמות כ״א:כ׳), לא מינייהו גמרינן. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן הנסקלין.</b> אית מינייהו דכתיב בהו סקילה בהדיא, והנך דלא כתיבא בהו סקילה כתיב בהו דמיו בו דמיהם בם, וכל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם אינו אלא סקילה, דילפינן מאוב וידעוני דכתיב (ויקרא כ׳:כ״ז) באבן ירגמו אותם דמיהם בם:",
+                "<b>והנותן מזרעו למולך.</b> קסבר האי תנא מולך לאו עבודה זרה הוא אלא חוק האומות בעלמא הוא. מדתנא עבודה זרה, ותנא מולך:",
+                "<b>והמקלל אביו ואמו.</b> חמור ממכה, דאיכא תרתי קלון אביו ואמו ומוציא שם שמים לבטלה, דהא תנן אינו חייב עד שיקללם בשם:",
+                "<b>והמסית.</b> את היחידים:",
+                "<b>והמדיח.</b> עיר הנידחת:",
+                "<b>והמכשף.</b> דכתיב (שמות כ״כ) מכשפה לא תחיה, וסמיך ליה כל שוכב עם בהמה מות יומת, מה שוכב עם בהמה בסקילה, אף מכשפה בסקילה:",
+                "<b>הבא על האם חייב עליה.</b> שתי חטאות. דבכולהו עריות [כתיב בהו כרת וכתיב בהו חילוק חטאות]. ואפילו בגוף אחד. וכן הלכה:",
+                "<b>בין מן האירוסין.</b> דכיון שקידשה, אשתו היא, דכתיב (ויקרא כ׳) ואיש כי יקח אשה, משעת לקיחה נקראת אשתו. והך קיחה קדושין הן, דגמר קיחה קיחה משדה עפרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיפרש את השם.</b> ויברך השם בשם. שנאמר (שם כ״ד) ונוקב שם ה׳ בנקבו שם, שינקוב השם בשם:",
+                "<b>בכל יום.</b> כל זמן שהיו נושאים ונותנים בבדיקת העדים:",
+                "<b>היו דנין אותן בכינוי.</b> כל אדם שמהפך דבר ומדבר כמי שמקלל ותולה באחר קרוי כינוי בלשון חכמים. ובלשון מקרא, כי לא ידעתי אכנה (איוב ל״ב:כ״ב):",
+                "<b>יכה יוסי את יוסי.</b> אני שמעתי מפני שהוא בן ארבע אותיות ועולה בגימטריא אלהי״ם, לכך מכנה שם בן ארבע אותיות ליוסי:",
+                "<b>נגמר הדין.</b> ובאים ב״ד לומר חייב הוא, לא היו יכולים להרגו על פי עדות זו ששמעו, שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:",
+                "<b>אלא מוציאים את כל האדם לחוץ.</b> דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:",
+                "<b>וקורעין ולא מאחין.</b> עולמית. תפירה אלכסנדרית שאין הקריעה ניכרת, אבל שאר תפירות מותר:",
+                "<b>אף אני שמעתי כמוהו.</b> ואינו צריך להזכיר ברכת שם בשם:",
+                "<b>והשלישי אומר.</b> אתיא כמאן דאמר מה שנים עדות אחת אף שלשה עדות אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד העובד.</b> עבודה זרה בדבר שדרך עבודתו בכך:",
+                "<b>ואחד הזובח כו׳</b> ואע״פ שאין דרך עבודתה באחת מארבע עבודות הללו, חייב. וכל שאר עבודות חוץ מאלו, אינו חייב עד שיעבוד כדרך עבודתה:",
+                "<b>והמקבלו עליו לאלוה.</b> אפי׳ באמירה בעלמא. דאתקש לזביחה, דכתיב (שמות ל״ב:ח׳) ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך:",
+                "<b>והאומר לו אלי אתה.</b> בפניו. ואתא סיפא לגלויי רישא. דאי תנא רישא הוה אמינא הני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא, תנא סיפא בפניו, מכלל דרישא שלא בפניו ואפילו הכי חייב:",
+                "<b>המגפף.</b> מחבק:",
+                "<b>עובר בלא תעשה.</b> לא תעבדם יתירה כתיב:",
+                "<b>הנודר בשמו.</b> קונם עלי כל פירות שבעולם בשם עבודה זרה פלוני:",
+                "<b>המקיים.</b> נשבע:",
+                "<b>עובר בלא תעשה.</b> ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם כ״ג):",
+                "<b>הפוער עצמו.</b> מתריז רעי לפניו:",
+                "<b>זו ה��א עבודתו.</b> ואפילו נתכוין לבזותו, הואיל וזו היא עבודתו חייב חטאת:",
+                "<b>והזורק אבן למרקוליס.</b> שעובדים אותו בזריקת אבנים. והמסלק אבן מלפניו נמי חייב, שעובדים אותו נמי בסילוק אבנים:",
+                "<b>מרקוליס.</b> חילוף השבח. מר לשון חלוף הוא, כמו במר דכנתא. במר דשחוטה. קלוס, שבח:",
+                "<b>זו היא עבודתו.</b> ואפילו נתכוין לרוגמו, חייב חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שימסור למולך.</b> מוסרו ביד הכומרים:",
+                "<b>ויעביר באש.</b> מעבירו מצד זה לצד זה:",
+                "<b>עד שימסור ויעביר באש.</b> שנאמר (ויקרא י״ח:כ״א) לא תתן להעביר, וכתיב התם (דברים י״ח:י׳) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, מה העברה האמורה שם באש, אף העברה האמורה כאן באש:",
+                "<b>אוב זה פיתום.</b> לוקח גולגולת של מת לאחר שנתאכל הבשר ומקטיר לה ושואל ממנה עתידות והיא משיבה:",
+                "<b>והמדבר משחיו.</b> ויש שעושים שישיב המת דרך בית השחי:",
+                "<b>וידעוני.</b> חיה ששמה ידוע. וצורתה כצורת אדם בפניה וידיה ורגליה, והיא מחוברת בטבורה לחבל היוצא מן השורש שנשרש בארץ שמשם חיותה, וכשרוצים לצוד אותה מורים בחצים אל החבל עד שהוא נפסק והיא מתה מיד. והיא קרויה בלשון חכמים בר נש דטור:",
+                "<b>והנשאל בהם.</b> שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:",
+                "<b>באזהרה.</b> דאל תפנו אל האובות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקללם בשם.</b> באחד מן השמות המיוחדים:",
+                "<b>קללם בכינוי.</b> רחום, חנון, ארך אפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתהא נערה.</b> ולא קטנה פחותה מבת שתים עשרה שנה ויום אחד, ולא בוגרת שעברו עליה שתים עשרה שנה וששה חדשים ויום אחד:",
+                "<b>בתולה.</b> ולא בעולה. ואם נבעלה שלא כדרכה עדיין בתולה היא. ואפילו באו עליה עשרה בני אדם כולם שלא כדרכה כולם בסקילה:",
+                "<b>מאורסה.</b> ולא נשואה:",
+                "<b>והיא בבית אביה.</b> שאם מסר האב לשלוחי הבעל, הבא עליה אח״כ אינו בסקילה אלא בחנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הדיוט שהסית.</b> דוקא הדיוט שהסית. שנביא המסית מיתתו בחנק:",
+                "<b>והמסית את ההדיוט.</b> לאו דוקא, שלא מצינו חילוק בין מסית את ההדיוט למסית את הנביא. אלא למעוטי מסית את הרבים, כגון מדיחי עיר מישראל שמיתתן בחנק:",
+                "<b>מכמינין.</b> לשון מארב:",
+                "<b>אם היה המסית ערום ואינו יכול לדבר בפניהם.</b> כלומר אומר לניסת שאינו יכול לדבר בפניהם מפני יראת בית דין:",
+                "<b>ביחוד.</b> כלומר, אין איש עמנו ויכול אתה לומר עתה מה שאמרת לי כבר:",
+                "<b>האומר אעבוד.</b> באחד מכל הלשונות הללו הוי מסית וחייב:",
+                "<b>המדיח.</b> ואם מדיח את הרבים הוא, אינו חייב עד שיאמר בלשון רבים נלך ונעבוד:  "
+            ],
+            [
+                "<b>העושה מעשה.</b> ממש, בסקילה:",
+                "<b>ולא האוחז את העינים.</b> מראה לבריות כאילו עושה ואינו עושה כלום:",
+                "<b>שנים לוקטים קשואים.</b> במכשפות בפנינו, אחד מהן ליקט וחייב מיתה, וחבירו ליקט ופטור מן המיתה. כיצד, העושה מעשה שליקט ממש בכשפים, חייב. והאוחז את העינים, הראה לנו כאילו נתקבצו כולן למקום אחד והקשואים לא זזו ממקומן, פטור מן המיתה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה.</b> משיביא שתי שערות. והוא בן י״ג שנה ויום אחד. דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:",
+                "<b>עד שיקיף זקן התחתון.</b> האי זקן דאמור רבנן, התחתון אמרו, שיקיף השער סביבות הגיד:",
+                "<b>ולא העליון.</b> זקן ממש:",
+                "<b>שנאמר בן ולא איש.</b> משהקיף זקן התחתון איש הוא. ואע״ג דמקטנותו הוא קרוי בן, לא מצינו לחייבו מקמי שיביא שתי שערות, דקטן פטור, שלא בא לכלל המצות, הלכך חיוביה בתר הכי הוא. והכי קאמר קרא, כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבוו. תו של איש, בתחלת אישותו חייביה קרא. ומשהקיף זקן התחתון, איש גמור הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טרטימר.</b> חצי מנה. והוא שיהיה הבשר בשיל ולא בשיל, כדרך שהלסטים אוכלים:",
+                "<b>מן היין האיטלקי.</b> שהוא משובח וממשיך בתריה. והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כו׳</b> ואין הלכה כר׳ יוסי:",
+                "<b>אכל בחבורת מצוה.</b> בסעודה של מצוה:",
+                "<b>אכל בעיבור החדש.</b> אע״ג דאין עולין לאותה סעודה אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין, הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:",
+                "<b>אכל מעשר שני בירושלים.</b> כיון דכדרך מצותו הוא, דכתיב במעשר שני (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר, לא ממשיך:",
+                "<b>נבלות וטריפות שקצים ורמשים.</b> דכתיב איננו שומע בקולנו, ולא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:",
+                "<b>דבר שהוא מצוה.</b> דרבנן, לאתויי תנחומי אבלים. דאי מרישא, הוה אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או אכילת פסחים:",
+                "<b>ודבר שהוא עבירה.</b> לאתויי תענית. צבור שאיסורו מדברי סופרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב משל אביו ואכל ברשות אביו.</b> אע״ג דשכיח ליה לגנוב משל אביו, הואיל ואכל ברשות אביו מתפחד ומתבעת מאביו שמא יראנו ולא ממשיך:",
+                "<b>גנב משל אחרים.</b> לא שכיח ליה שיוכל בכל עת לגנוב משל אחרים, ולא ממשיך:",
+                "<b>עד שיגנוב משל אביו.</b> דשכיח ליה לגנוב בכל עת:",
+                "<b>ויאכל ברשות אחרים.</b> שאינו מתבעת שם מאביו, דבכהאי גוונא ודאי ממשיך:",
+                "<b>ומשל אמו.</b> מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן. כגון שנתן לה אחר נכסים במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן. ואין הלכה כר׳ יוסי ברבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראויה לאביו.</b> שוה ודומה לאביו בקול במראה וקומה. דכתיב איננו שומע בקולנו, מדלא כתיב בקולותינו, שמע מינה קול אחד לשניהם. ומדקול בעינן שוים, מראה וקומה נמי בעינן שוים. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>גידם.</b> ידו קטועה:",
+                "<b>בננו זה.</b> משמע שמראין אותו:",
+                "<b>חרשים.</b> אם אמר להם איני מקבל מכם אינם שומעים אותו. ואע״פ שרואים אח״כ שאינו מקיים מצותן, מ״מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו, דמשמע דבשעת הקול קאמרי דלא שמע, ששמעוהו שאמר איני מקבל מכם:",
+                "<b>ומתרין בו בפני שלשה.</b> הכי קאמר, ומתרין בו בפני שנים שלא ירגיל. ואם לא שמע, מלקין אותו בבית דין של שלשה, כדתנן בפרק קמא, מכות בשלשה. דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מלקות הוא, כתיב הכא (דברים כ״א:י״ח) בן סורר ומורה, וכתיב התם (שם כ״ח) והיה אם בן הכות הרשע:",
+                "<b>זה הוא שלקה בפניכם.</b> ואע״ג דמיבעי ליה זה ולא סומין, אי איתא דלהך מלתא לחוד אתא, לזה הוא שלקה בפניכם, לכתוב בננו הוא, מאי בננו זה שמעת מינה תרתי:",
+                "<b>ואח״כ הקיף זקן התחתון פטור.</b> כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:",
+                "<b>ואם משנגמר דינו ברח.</b> הוי כגברא קטילא וחייב אפילו לאחר כמה שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון על שם סופו.</b> סוף שמ��לה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:",
+                "<b>הנאה להן.</b> שאינן מוסיפין לחטוא:",
+                "<b>והנאה לעולם.</b> שקטה כל הארץ:",
+                "<b>רע להן.</b> שהיו מוסיפים זכיות:",
+                "<b>ורע לעולם.</b> שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור:",
+                "<b>יין ושינה לרשעים.</b> כל זמן ששותים וישנים אין חוטאין ואין מריעין לבריות:",
+                "<b>לצדיקים רע להן.</b> שאינם עוסקין בתורה:",
+                "<b>ורע לעולם.</b> שכשהן מתבטלים, פורענות באה לעולם:",
+                "<b>פיזור.</b> שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא במחתרת.</b> שאמרה תורה יהרג:",
+                "<b>נדון על שם סופו.</b> שסופו להרוג את בעל הבית אם יעמוד כנגדו להציל את שלו:",
+                "<b>אם יש לו דמים חייב.</b> כגון האב הבא במחתרת על הבן, בידוע שרחמי האב על הבן, לפיכך אין הבן רשאי להרגו. ואם שבר האב החבית, חייב לשלם:",
+                "<b>אין לו דמים פטור.</b> ושאר כל אדם הבא במחתרת שאם הרגו בעל הבית אין לו דמים, אם שבר את החבית פטור מלשלם. שכיון שהוא מתחייב בנפשו פטור מן התשלומין, שאין אדם מת ומשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן שמצילין אותן בנפשן.</b> שמצילין אותן מן העבירה בנפשן, שניתן רשות לכל אדם להרגם כדי להצילן מן העבירה:",
+                "<b>הרודף אחר חבירו להרגו.</b> דכתיב אצל נערה המאורסה (דברים כ״ב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, מקיש רוצח לנערה מאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב (שם) צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה:",
+                "<b>ואחר הזכור.</b> נפקא לן דאמר קרא (שם) ולנערה לא תעשה דבר, נער כתיב חסר ה״א, זה זכור. וה״ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב״ד שבעריות, שמצילין אותן בנפשן, דכתיב (שם) חטא מות. חטא, אלו חייבי כריתות. מות, אלו חייבי מיתות ב״ד:",
+                "<b>אבל הרודף אחר הבהמה.</b> אע״פ שדומה לעריות:",
+                "<b>והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה.</b> אף על פי ששניהם כופרים בעיקר:",
+                "<b>אין מצילין אותם בנפשן.</b> וכ״ש שאר חייבי כריתות ומיתות בית דין שאינן של עריות, שאין מצילין אותם בנפשם, ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו הן הנשרפים.</b> הבא על אשה ובתה. על אשה שכבר נשא בתה, דהיינו חמותו:",
+                "<b>ובת כהן.</b> וכן בת כהן שזנתה היא בשריפה:",
+                "<b>יש בכלל אשה ובתה.</b> כלומר באשה ובתה כתיבא שריפה בהדיא (ויקרא כ׳) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה וגו׳ באש ישרפו, ומינה ילפינן כולהו הנך נמי, דאיתנהו בשרפה:",
+                "<b>בתו.</b> מאנוסתו, דלאו בת אשתו היא דלחייב עליה משום בת אשתו. דהא לאו בת אשתו היא:",
+                "<b>בת בתו ובת בנו.</b> שהיו לו מאנוסתו:",
+                "<b>בת אשתו.</b> בין שהיא בתו בין שהיא חורגתו:",
+                "<b>וחמותו.</b> אע״ג דתנא לה רישא בהדיא הבא על אשה שנשא בתה, ולא מדרשא אתיא, איידי דתני בהך כללא אם חמותו ואם חמיו דאתיא מדרשא, תנא נמי אגב ריהטא חמותו בהדייהו:",
+                "<b>כבש עליו.</b> אחז ראשו של חברו ותקפו בתוך המים שלא יוכל להרים ראשו:",
+                "<b>שיסה.</b> גירה:",
+                "<b>השיך.</b> שאחז הנחש בידו והוליכו והגיע שיני הנחש לגוף של חבירו:",
+                "<b>רבי יהודה מחייב.</b> דסבר ארס נחש בשיניו עומד, ומכיון שהגיע שיני הנחש בבשרו של חברו הוי כאילו הרגו וחייב:",
+                "<b>וחכמים פוטרין.</b> דקא סברי ארס נחש מעצמו הוא מקיא, הלכך לאו איהו קטליה אלא גרמא בעלמא הוא ופטור. והלכה כחכמים:",
+                "<b>ואמדוהו למיתה.</b> אבל אמדוהו תחלה לחיים, אפילו לרבנן פטור:",
+                "<b>והוקל ממה שהיה.</b> וחזרו ואמדוהו לחיים:",
+                "<b>שרגלים לדבר.</b> שלא מת מחמת מכה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה בה כדי להמית על לבו ומת פטור.</b> דתרתי בעינן, שיהא מתכוין למכת מיתה וגם שיכנו מכת מיתה:",
+                "<b>ר״ש אומר אפילו נתכוין להרוג את זה.</b> לאו אסיפא דמלתא דתנא קמא קאי, אהא דקאמר תנא קמא נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה על הקטן ומת חייב, דאי אהא קאי, רבי שמעון פוטר מיבעי ליה, ולמה ליה למהדר ולפרושי אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה, הא בפירוש אמרו ת״ק, ומאי אפילו. אלא ר״ש ארישא קאי, נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור, הא נתכוין להרוג את האדם והרג אדם אחר חייב, ועלה קאמר ר״ש אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור. והלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוצח שנתערב באחרים.</b> כגון שנים שהיו עומדים ויצא חץ מביניהם והרג, שניהם פטורים. ואפילו אחד משניהם מוחזק בחסידות ובידוע שהוא לא זרק החץ, אפילו הכי לא מחייבין ליה לאידך בחזקה זו:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה.</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים, סוקלים אותם, דהא על כרחך כולהו אסורים בהנאה ואפילו הן אלף, מפני זה המעורב בהן, הלכך סוקלין את כולם כדי שתתקיים מצות סקילה במחוייב בה. [ר׳ יהודה אומר] כונסין אותן לכיפה. ואין צריך לסקלן, אלא כונסין אותן לחדר והן מתים ברעב. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>ר׳ שמעון אומר בסייף.</b> שהחנק חמור:",
+                "<b>וחכמים אומרים בחנק.</b> שהסייף חמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנתחייב שתי מיתות.</b> כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו לעבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה, סלקא דעתך אמינא כיון דנגמר דינו לעבירה קלה, האי גברא קטילא הוא, קמשמע לן:",
+                "<b>עבר עבירה שיש בה שתי מיתות.</b> כגון חמותו, והיא אשת איש:",
+                "<b>נידון בחמורה.</b> בשריפה. מפני שהיא חמותו. ולא כאשת איש שהיא בחנק:",
+                "<b>נדון בזיקה הראשונה.</b> באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נידון. אבל לא באיסור הבא עליו אחרון, ואע״פ שהוא חמור, דקסבר ר׳ יוסי אין איסור חל על איסור, ואפילו חמור על הקל. ואם נשא בת אלמנה, שהיתה תחלה חמותו כשהיתה פנויה ואחר כך נישאת, נידון בשריפה. ואם היתה אשת איש ואח״כ נעשית חמותו, נידון בחנק כמיתה של אשת איש שהיתה תחלה. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלקה.</b> ושנה. שלקה שני פעמים על עבירה שחייבים עליה כרת, שכל חייבי כריתות לוקים. כשיחזור ויעשה אותה עבירה עצמה פעם שלישית:",
+                "<b>מכניסין אותו לכיפה.</b> מקום כשיעור קומת אדם ולא יותר. ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו, והדר מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכריסו נבקעת:",
+                "<b>שלא בעדים.</b> שלא בעדות שיהיה מחוייב עליה מיתה. ומכל מקום ידוע לבית דין שהדבר אמת שבודאי הרג, אלא שהוכחשו העדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת:",
+                "<b>ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ.</b> תחלה, ואח״כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת. והיינו רישא. ומה שחיסר זה גלה זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגונב את הקסוה.</b> אחד מכלי שרת. מלשון קשות הנסך (במדבר ד׳):",
+                "<b>והמקלל בקוסם.</b> המברך את השם בשם עבודה זרה:",
+                "<b>והבועל ארמית.</b> נכרית:",
+                "<b>קנאים פוגעים בו.</b> המקנאים קנאתו של מקום היו הורגים אותו. והוא שתהיה הנכרית בת נכרית, ובשעת מעשה, ובפני עשרה מישראל. ואם חסר אחד מן התנאים הללו אסור להרגו. אבל ענשו מפורש על פי נביא, יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה. ומלקין אותו ארבע מלקיות מדברי סופרים, משום נדה, משום שפחה משום נכרית, משום זונה:",
+                "<b>פרחי כהונה.</b> בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח בהם:",
+                "<b>בגזירין.</b> בקעיות של עצים:",
+                "<b>רבי עקיבא אומר בחנק.</b> נאמר כאן (במדבר א׳:נ״א) והזר הקרב יומת. ונאמר להלן (דברים י״ג:ו׳) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, מה להלן בחנק אף באן בחנק:",
+                "<b>וחכמים אומרים בידי שמים.</b> נאמר כאן יומת, ונאמר להלן (במדבר י״ז:כ״ח) כל הקרב הקרב אל משכן ה׳ ימות, מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים. והלכה כחכמים. ומיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת, שהכרת יש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה כראוי, ומיתה בידי שמים אין לאחר מיתה עליו כלום. ורש״י כתב בפרק במה מדליקין (שבת דף כ״ה) דמיתה בידי שמים ימיו נקצרים ואינו הולך ערירי, כרת אית ביה תרתי, ימיו נכרתים והולך ערירי. ומחוייבי מיתה בידי שמים שעל עסקי מקדש וקדשים הם אחד עשר, ואלו הן, האוכל טבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל תרומה, וזר וטמא וטבול יום ששמשו, ומחוסר כפורים, ומחוסר בגדים, ושלא קידש ידים ורגלים, ושתויי יין, ופרועי ראש. קצת מהם נאמר מיתה בהם בפירוש, וקצתם למדום רבותינו מפי הקבלה בגזירה שוה ובהיקש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.</b> אפילו אלו שנתחייבו מיתה בב״ד מפני רשעתן, יש להם חלק לעולם הבא. ועולם הבא האמור כאן הוא העולם הבא אחר תחיית המתים, שעתידים לחיות ולעמוד בגופם ובנפשם חיים נצחיים, כחמה וכלבנה וככוכבים, כדמייתי בגמרא בהאי פרקא, מתים שעתידים לחיות אין חוזרין לעפרן. והעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ואע״פ שיש בו גוף וגויה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו שכינה. ומפני שאין כל ישראל שוין בו, אלא הגדול לפי גדלו והקטן לפני קטנו, משום הכי קתני יש להם חלק:",
+                "<b>האומר אין תחיית המתים מן התורה.</b> בגמרא קאמר, וכל כך למה, תנא, הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים. ומכאן אני מוכיח שעולם הבא האמור במשנה זו אינו העולם שהנשמות מונחות בו בזמן הזה, אלא העולם של תחיית המתים כדפרישית:",
+                "<b>אפיקורוס.</b> שמבזה תלמידי חכמים. וכל שכן המבזה התורה עצמה:",
+                "<b>בספרים החיצונים.</b> ספרי מינים, כגון ספרי אריסט״ו היוני וחביריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד:",
+                "<b>והלוחש על המכה.</b> וברוקק בלבד הוא דאין לו חלק לעולם הבא, לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה:",
+                "<b>וההוגה את השם.</b> של ארבע אותיות כמו שהוא נכתב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מלכים ו��רבעה הדיוטות.</b> אע״פ שגדולים וחכמים היו. אין להם חלק לעוה״ב:",
+                "<b>שלא היתה אמונתם שלימה.</b> ואע״ג דבלעם מאומות העולם הוה, ואנן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא תנן, משום דקיימא לן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה״ב, אשמועינן דבלעם לאו מחסידי אומות העולם הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר לא ידון רוחי באדם לא דין ולא רוח.</b> שאין עומדים בדין ואין להם רוח לחיות עם הצדיקים שיש להם חלק:",
+                "<b>כורתי בריתי עלי זבח.</b> שכרתו ברית עם המקום עלי זבחים ושלמים, דכתיב (שמות כ״ד) ויזבחו זבחים שלמים, וכתיב (שם) ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית:",
+                "<b>אין עתידים לחזור.</b> ממקום שגלו. והא דאמרינן שירמיה החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהם, לא כולן חזרו אלא מקצתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו אנשים בני בליעל.</b> בנים שאינם עולים בתחיית המתים, ונדחין כמדיחין:",
+                "<b>עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר.</b> דכתיב וידיחו את יושבי עירם, ולא יושבי עיר אחרת:",
+                "<b>ומאותו השבט.</b> דכתיב מקרבך, מקרב השבט עצמו:",
+                "<b>ועד שיודח רובה.</b> של עיר. דכתיב יושבי עירם, דמשמע ישובה של עיר דהיינו רובה:",
+                "<b>הרי אלו כיחידים.</b> שעבדו עבודה זרה. וידונו בסקילה וממונן פלט:",
+                "<b>וצריכים.</b> אנשי עיר הנדחת:",
+                "<b>שני עדים והתראה לכל אחד ואחד.</b> שהיו מרבים להם בתי דינין, וכל מי שנמצא שעבד עבודה זרה בעדים והתראה מפרישים אותן עד שיראו אם הם רובה של עיר מביאין אותן לבית דין הגדול וגומרין דינן שם והורגים אותם בסייף וממונן אבד. ואם לא נמצאו רובה של עיר, דנין אותן בסקילה וממונן פלט:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמרת והגמלת.</b> שיירא של חמרים ושל גמלים שנשתהו בעיר שלשים יום, הוי להו בכלל יושבי עירם:",
+                "<b>הרי אלו מצילין.</b> אם רוב אנשי העיר הודחו ומיעוט לא הודחו, וחמרים וגמלים שלא הודחו משלימין את המועט לעשות רוב, הרי אלו מצילין, שאין ממונן אבד אלא נדונין כיחידים. והוא הדין דגורמין נמי לעשות עיר הנדחת, אם הודחו עמם לעשותם רוב, אלא דתנא אזכותא קא מהדר. ועוד דהא פסיקא ליה טפי, דסתם חמרת וגמלת אין דעתן מעורבת עם בני העיר שיהיו נדחין עמהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה רחובה חוצה לה.</b> אם מקום קיבוץ בני העיר היה חוצה לה, כונסים אותה לתוך העיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה:",
+                "<b>רחוב.</b> פלטיא גדולה:",
+                "<b>הקדשות שבתוכה יפדו.</b> כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות:",
+                "<b>ותרומות ירקבו.</b> בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת. ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה, דלא מזלזלינן בה כולי האי, לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא, שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת:",
+                "<b>ומעשר שני.</b> אע״ג דממון ישראל הוא שהרי הוא נאכל לישראל, הואיל וקודש אקרי, לא ישרף אלא יגנז:",
+                "<b>כליל לה׳ אלהיך.</b> אמר רבי שמעון וכו׳ גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה׳ אלהיך:",
+                "<b>לא תיעשה גנות ופרדסים.</b> דעוד, לגמרי משמע:",
+                "<b>כמו שהיתה.</b> בישוב בתים:",
+                "<b>אבל נעשית היא גנות ופרדסים.</b> והלכה כר״ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הנחנקין.</b> ממרא על פי בית דין. שמסרב על דברי בית דין הגדול שבלשכת הגזית:",
+                "<b>וזוממי בת כהן.</b> אע��פ שהם באים לחייבה שריפה, אין נדונים אלא במיתה שהיו מחייבים את בועלה שהוא בחנק, כשאר הבא על אשת איש, דכתיב (ויקרא כ״א:ט׳) היא באש תשרף, היא ולא בועלה. וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו, ולא לאחותו:",
+                "<b>ובועלה.</b> לבת כהן כשהיא נשואה. אבל ארוסה, היא ובועלה בסקילה:",
+                "<b>שהמקלל לאחר מיתה חייב.</b> דכתיב (שם כ׳) אביו ואמו קלל, וקרא יתירא הוא לרבות לאחר מיתה:",
+                "<b>והמכה לאחר מיתה פטור.</b> דהא לא מחייב עד שיעשה בו חבורה, ואין חבורה לאחר מיתה:",
+                "<b>עד שיכניסנו לרשותו.</b> דכתיב (שמות כ״א) ונמצא בידו, ואין ידו אלא רשותו, וכן הוא אומר (במדבר כ״א) ויקח את כל ארצו מידו:",
+                "<b>וישתמש בו.</b> תשמיש שיש בו שוה פרוטה. ות״ק מחייב אפילו בתשמיש שהוא פחות משוה פרוטה. והלכה כת״ק:",
+                "<b>הגונב את בנו.</b> טעמייהו דרבנן דפטרי, דכתיב ונמצא בידו, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב (דברים כ״ד:ז׳) כי ימצא איש, אלא למדרש מינה פרט לזה שהוא מצוי. והלכה כחכמים:",
+                "<b>רבי יהודה מחייב.</b> דכתיב (שם) מאחיו מבני ישראל, מאחיו למעוטי עבדים, מבני ישראל, אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין, השתא דכתיב מבני ישראל, מיעוטא אחרינא, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ורבנן סברי, מאחיו לאו למעוטי עבדים, דהא אחים הם במצות, אלא, בני ישראל למעוטי עבדים, מבני ישראל, למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה בתי דינין היו שם.</b> בירושלים דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:",
+                "<b>אחד יושב על פתח הר הבית.</b> הוא שער מזרחי שלפנים מן החיל, לפני עזרת נשים:",
+                "<b>ואחד יושב.</b> למעלה הימנו, כשעברו עזרת נשים ובאים לפתח עזרת ישראל:",
+                "<b>ואחד יושב בלשכת הגזית.</b> שהיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול:",
+                "<b>באים לזה שעל פתח הר הבית.</b> זקן זה שהורה בעירו ונחלקו ב״ד שבעירו עליו והזקיקן הכתוב לעלות לירושלים, באים הוא וב״ד שבעירו לזה ב״ד שעל פתח הר הבית, שהרי בו פוגעים תחלה:",
+                "<b>תלמיד שהורה לעשות.</b> תלמיד שלא הגיע להוראה ונחלק על ב״ד שבעירו ובאו לב״ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחלה, פטור, שאין להם לסמוך על הוראתו, והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב״ד, כדילפינן מכי יפלא ממך, במופלא שבב״ד הכתוב מדבר:",
+                "<b>נמצא חומרו קולו.</b> חומר העבירה שעבר והורה אע״פ שלא הגיע להוראה מוסף על ההמראה שהמרה על פי בית דין, היא נעשית לו קולא לפוטרו מן המיתה, שאם היה זקן שהגיע להוראה והמרה על פי בית דין היה חייב מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אין תפילין, וכו׳ פטור: שאין זו הוראה.</b> דזיל קרי בי רב הוא:",
+                "<b>חמש טוטפות.</b> יש הוראה. ואע״פ שאין דבר זה אלא להוסיף על דברי סופרים, חייב, שבמדרש סופרים, [לטטפת לטטפת] לטוטפת כתיב, הרי כאן ארבע פרשיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בב״ד שביבנה.</b> שאלו לב״ד שבלשכת הגזית ואמרו לו, וחזר לעירו ושהה שם ימים רבים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ואח״כ הורה כבתחלה, אין ממיתין אותו ביבנה. אע״פ שסנהדרי גדולה שם, ואע״פ שעדיין הבית קיים, כיון שסנהדרי גדולה אינה יושבת במקומה בלשכת הגזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שלא שמע.</b> מה שלא נאמר בנבואה לשום נביא בעולם. ומה שנאמר לחבירו ולא לו, ושמעה מפי חבירו ובא ואמר שנאמרה לו, שני אלו נביאי ��שקר הם ומיתתן בחנק. דכתיב (דברים י״ח) אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, זה המתנבא מה שלא שמע מעולם. אשר לא צויתיו, הא לחבירו צויתי, זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחברו. וכתיב ומת הנביא ההוא, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:",
+                "<b>מיתתן בידי שמים.</b> דכתיב (שם) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, קרי ביה לא ישמע, וקרי ביה לא ישמיע, וקרי ביה לא ישמע הוא עצמו אל דברי, הרי שלשתן בכלל. וכתיב (שם) אנכי אדרוש מעמו, בידי שמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות הבעל.</b> כגון שמסר האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך, תו לא קרינא בה בית אביה:",
+                "<b>לאותה מיתה.</b> שהיו מחייבין את הנידון:",
+                "<b>ובועלה.</b> כלומר, וכל הבועלים נידונים כמיתת הנבעלת, חוץ מבועל בת כהן שהיא בשריפה והוא בחנק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Sanhedrin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,593 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Sanhedrin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Sanhedrin",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>דיני ממונות.</b> דהיינו הודאות והלואות:",
+                "<b>בשלשה.</b> הדיוטות. ולא אצרכוהו רבנן לשלשה מומחין, שלא תנעול דלת בפני לוין, שמא יכפור הלוה ולא ימצא מומחין לכופו לדין אלא יחיד מומחה או שלשה הדיוטות. אבל גזילות וחבלות בשלשה מומחין, דאלהים כתיב בפרשת שומרים בואלה המשפטים שלש פעמים. ומינה ילפינן שלשה מומחין:",
+                "<b>נזק.</b> אדם או שור המועד שהזיקו דמשלמים נזק שלם:",
+                "<b>חצי נזק.</b> שור תם שהזיק. ואע״ג דהיינו חבלות, איידי דבעי למיתני תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שאינו משלם כמו מה שהזיק, שמשלם יותר, תנא נמי חצי נזק שאינו משלם כמו שהזיק שהרי משלם פחות. ואיידי דתנא חצי נזק תנא נמי נזק:",
+                "<b>והמוציא שם רע.</b> לא מצאתי לבתך בתולים וענשו אותו מאה כסף:",
+                "<b>דיני נפשות.</b> דאם אמת היה הדבר וזנתה תחתיו וסקלוה. ודיני נפשות בעשרים ושלשה כדלקמן. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מכות.</b> מלקות ארבעים:",
+                "<b>בשלשה.</b> דכתיב (דברים כ״ה:א׳) ונגשו אל המשפט ושפטום, שנים, ואין ב״ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה:",
+                "<b>רבי ישמעאל אומר בעשרים ושלשה.</b> אתיא רשע רשע, כתיב הכא (שם) והרשיעו את הרשע, וכתיב התם (במדבר ל״ה:ל״א) אשר הוא רשע למות. מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה:",
+                "<b>עיבור החודש.</b> קידוש החודש. ואיידי דבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור החודש:",
+                "<b>בשלשה מתחילין.</b> לראות אם יש להושיב ב״ד על כך. אם אחד מהשלשה אומר צריך ב״ד לישב ולעיין אם צריכה [ה]שנה לעבר, מפני התקופה והאביב והפירות, ושנים אומרים אין צריך, שאין כאן ספק דודאי אינה צריכה עיבור, בטל יחיד במיעוטו. שנים אומרים לישב ואחד אומר שלא לישב, הולכין אחר השנים, ומוסיפין עוד שנים אחרים שישאו ויתנו בדבר, והרי כאן חמשה. שנים אומרים צריך לעבר ושלשה אומרים אין צריך, בטלו שנים במיעוטן. שנים אומרים אינה צריכה ושלשה אומרים צריכה, הולכים אחר הרוב, ומוסיפין עוד שנים שיהיו שבעה ומעברין אותה. ובגמרא מפרש, דהני שלשה חמשה ושבעה כנגד ברכת כהנים, שיש בפסוק ראשון שלש תיבות, ובשני חמשה, ובשלישי שבעה. והלכה כרבן שמעון ב״ג:  "
+            ],
+            [
+                "<b>סמיכת זקנים.</b> על ראש פר העלם דבר של צבור. ויש במשמעות הדברים גם מינוי הדיין, שהגדול הסומך צריך שיצרף עמו שנים כשרוצה לסמוך חכם כדי שיקרא רבי וידון דיני קנסות. ולשון סמיכה, משום דכתיב (במדבר כ״ז:כ״ג) ויסמוך את ידיו עליו. ולאו דבעי מסמך ידיה עליה אלא בשמא קרו ליה רבי. ואין סמיכה בחוצה לארץ, אלא צריך שהסומך והנסמך יהיו כולן בארץ ישראל, ואז יהיה לו רשות לדון דיני קנסות ואפילו בחוץ לארץ, לפי שסנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, אחר שנסמכו בארץ. וכתב הרמב״ם שנראה לו שבזמן הזה שאין לנו סמוך איש מפי איש עד משה רבינו, אם היו מסכימים כל החכמים שבא״י לסמוך יחיד או רבים, הרי אלו סמוכים ויכולים לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים. והדבר צריך הכרע:",
+                "<b>ועריפת העגלה בשלשה.</b> דכתיב (ויקרא ד׳:ט״ו) זקני העדה, מיעוט זקני שנים, ואין ב״ד שקול, הוסיף עליהם עוד אחד הרי שלשה:",
+                "<b>ורבי יהודה אומר בחמשה.</b> וסמכו, שנים. זקני, שנים. ואי�� בית דין שקול, הוסיף עליהם עוד אחד, הרי חמשה. והלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>מצות חליצה בשלשה.</b> דכתיב (דברים כ״ה:ט׳) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, זקנים, שנים. ואין ב״ד שקול, הוסיף עליהם עוד אחד, הרי שלשה. ושנים אחרים שמוסיפים אינו אלא לפרסומי מילתא:",
+                "<b>מיאונין.</b> קטנה יתומה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה ויוצאה במיאון שממאנת בבעלה, צריך שיהיה בשלשה. וביבמות מוכח דמיאון בפני שנים מספיק:",
+                "<b>נטע רבעי.</b> אם בא לחללו על המעות, וכן מעשר שני, ואין דמיהן ידועים. כגון פירות והרקיבו שאין להם שער ידוע:",
+                "<b>ההקדשות.</b> הבא לפדותן צריך שלשה לשומן:",
+                "<b>הערכין המיטלטלין.</b> הרי שאמר ערך פלוני עלי, ואין לו מעות ליתן כפי הדמים הקצובים בפרשה ובא ליתן מטלטלין, צריך שלשה לשום אותן מטלטלים:",
+                "<b>אחד מהן כהן.</b> דבערכין כהן כתיב (ויקרא כ״ז) כערכך הכהן:",
+                "<b>והקרקעות.</b> ואם אין לו מיטלטלין ובא ליתן קרקע, צריך שישומו עשרה אנשים ואחד מהן כהן אותה קרקע שיהיה כפי הערך שיש עליו ליתן:",
+                "<b>ואדם כיוצא בהן.</b> ואם אמר דמי פלוני עלי ששמין אותו כמה הוא יפה לימכר בשוק ונותן דמיו, צריך גם כן שיהיו עשרה ואחד מהן כהן בשומא זו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>והרגת את האשה ואת הבהמה.</b> היינו רובע. ואתקש לאשה, מה אשה בעשרים ושלשה אף בהמה בעשרים ושלשה:",
+                "<b>ואומר ואת הבהמה תהרוגו.</b> בנרבע כתיב. למדנו רובע ונרבע:",
+                "<b>כמיתת הבעלים.</b> כלומר כמו שהיה הבעל נדון בעשרים ושלשה, אם היה חייב מיתה:",
+                "<b>כל הקודם להורגן זכה.</b> כשהמיתו את האדם. ואין צריך להביאם לב״ד:",
+                "<b>רבי עקיבא אומר וכו׳</b> בגמרא מפרש דאיכא בין תנא קמא לרבי עקיבא, נחש. דלת״ק נחש מיתתו בכ״ג, ולרבי עקיבא הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס מיתתן בעשרים ושלשה, אבל נחש, הקודם להרגו זכה, שסילק המזיק מן העולם. והלכה כר׳ עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>את השבט.</b> רובו של שבט שעבדו עבודה זרה במזיד, אין דנין אלא בב״ד של שבעים ואחד. דכתיב (דברים י״ז:ה׳) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך, איש ואשה אתה מוציא אל שעריך, ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך, אלא בבית דין הגדול:",
+                "<b>ולא את נביא השקר.</b> גמר דבר דבר מזקן ממרא, כתיב הכא (שם י״ח) אשר יזיד לדבר דבר, וכתיב בזקן ממרא (שם י״ז) כי יפלא ממך דבר, מה זקן ממרא בב״ד הגדול דכתיב (שם). וקמת ועלית, אף נביא שקר בב״ד הגדול:",
+                "<b>ולא את כהן גדול.</b> דאמר קרא (שמות י״ח:כ״ב) את הדבר הגדול יביאו אליך, דבריו של גדול יביאו אליך. ומשה במקום שבעים ואחד קאי:",
+                "<b>ואין מוציאין למלחמת הרשות.</b> כל מלחמה חוץ ממלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק, קרויה מלחמת הרשות:",
+                "<b>אלא בבית דין של שבעים ואחד.</b> דכתיב בדוד (ד״ה א׳ כ״ז) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע. אחיתופל זה יועץ, בניהו בן יהוידע זו סנהדרין, שהיה מופלא שבכולן וכולן נגררים אחריו:",
+                "<b>על העיר.</b> ירושלים. שקדושתה גדולה משאר קדושת ארץ ישראל:",
+                "<b>והעזרות.</b> קדושתן גדולה מקדושת ירושלים. ואי אפשר לחדש קדושה אלא בבית דין של שבעים ואחד, דאמר קרא (שמות כ״ה:ט׳) ככל אשר אני מראה אותך וגו׳ וכן תעשו, לדורות. מה משכן קדוש על פי משה שהוא במקום סנהדרי גדולה, אך לתוספת עיר ועז. רות על פי סנהדרי גדולה:",
+                "<b>ואין עושין סנהדר��ות לשבטים כו׳</b> כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות ומשה במקום שבעים ואחד קאי:",
+                "<b>אין עושין עיר הנדחת כו׳</b> דכתיב (דברים י״ז:ה׳) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא, איש ואשה אתה מוציא אל שעריך, לבית דין שבעירך, ואי אתה מוציא את כל העיר אל שעריך, אלא לשער המיוחד:",
+                "<b>בספר.</b> עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העמים, דכתיב מקרבך, ולא מן הספר. וטעמא דקרא, שמא ישמעו נכרים ויבואו ויחריבו ארץ ישראל, לפיכך אין מניחין העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת אבל הורגין את יושביה בלבד:",
+                "<b>ולא שלש.</b> עיירות. עיר הנדחת בב״ד אחד ובמקום אחד, כלומר קרובים זו לזו. אבל בשנים ושלשה מקומות עושים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ומשה על גביהם הרי שבעים ואחד.</b> דאמר קרא (במדבר י״א:י״ז) ונשאו אתך, ואת בהדייהו:",
+                "<b>רבי יהודה אומר שבעים.</b> דדריש אתך, בדומין לך, ולא שיהיה הוא יושב עמהן בדין. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>עדה שופטת.</b> עשרה מחייבין:",
+                "<b>עדה מצלת.</b> עשרה מזכין. ושמעינן מינה דצריך שיהיו עשרים שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין:",
+                "<b>הטייתך לרעה על פי שנים.</b> והכי קאמר קרא, לא תהיה אחרי רבים לרעות, לחייב על פי אחד שיהיה יתר על המזכין. אבל אחרי רבים, להטות בשנים, אפילו לרעות, כשיהיו שנים מחייבין יותר על המזכין. הלכך על כרחך עשרים ושלשה בעינן, דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר, דהא כתיב והצילו העדה, ותו לא משכחת חובה בבציר משנים עשר:",
+                "<b>ואין בית דין שקול.</b> אין עושין בית דין זוגות, שאם יחלקו לחצאים הוי להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטייתך לטובה על פי אחד. הלכך מוסיפין עליהם עוד אחד והוו להו עשרים ושלשה:",
+                "<b>מאה ועשרים.</b> מפרש בגמרא, עשרים ושלשה, סנהדרי קטנה. ושלש שורות של עשרים ושלש עשרים ושלש יושבים לפניהם, שאם הוצרכו להוסיף על הדיינים מוסיפים מהם. ועשרה בטלנים, עשרה בני אדם בטלים מכל מלאכה שיושבים תמיד בבית המדרש. ושני סופרים לכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין. ושני חזנים, שמשי בית דין להלקות החייב ולהזמין בעלי הדין. ושני בעלי דינין. ושני עדים. ושני זוממין. ושני זוממי זוממין. ושני גבאים, ושלישי לחלק הצדקה, שצדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. ורופא אומן להקיז דם. ולבלר. ומלמד תינוקות. הרי מאה ועשרים:",
+                "<b>מאתים ושלשים כנגד שרי עשרות.</b> דהיינו עשרים ושלשה עשיריות, שיהא כל דיין שר של עשרה. דבציר משרי עשרה לא אשכחן שררה. ואין הלכה כרבי נחמיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן גדול.</b> אינו יוצא אחר המטה. דלמא אתי למנגע מתוך טרדתו, ורחמנא אמר (ויקרא כ״א:י״א) ועל כל נפשות מת לא יבוא:",
+                "<b>הן נכסין והוא נגלה.</b> כיון שנתכסו נושאי המטה מן המבוי כלומר שיצאו ממנו, הוא נגלה ונכנס בתוכו. אבל כל זמן שהן נגלין ונראין במבוי, הוא נכסה ממנו שאינו נכנס לתוכו:",
+                "<b>ויוצא עמהן עד פתח העיר.</b> שבעיר מצויין מבואות ויכול להתכסות מהן. אבל חוץ לעיר ליכא הכירא:",
+                "<b>שנאמר ומן המקדש לא יצא.</b> רבי יהודה דריש ומן המקדש לא יצא כל עיקר. ור׳ מאיר דריש ומקדושתו לא יצא, כלומר יזדהר שלא יבא לידי מגע, ובתוך העיר שיש מבואות איכא היכרא ומזדהר. והלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>וכשהוא מנחם את אחרים.</b> דבמת שאינו שלו כולי עלמא מודו דיכול הוא לילך, דלא טריד ולא אתי למנגע. וכשחוזרין מן הקברות ועומדין בשורה לנחם האבלים וכל העם עוברים זה אחר זה ומנחמין האבל שעומד במעמדו וכל אחד אומר לו תתנחם מן השמים:",
+                "<b>והממונה ממצעו.</b> שהוא הולך לימין כהן גדול וכל העם משמאלו, נמצא כהן גדול באמצע:",
+                "<b>הממונה.</b> הוא הסגן, שהוא ממונה לעבוד תחת כהן גדול אם יארע פסול בכהן גדול ביום הכפורים:",
+                "<b>אנו כפרתך.</b> בנו תתכפר אתה ואנחנו תחתיך לכל הראוי לבא עליך:",
+                "<b>וכשמברין אותו.</b> שאבל אסור לאכול סעודה ראשונה משלו, וקרוביו ואוהביו מאכילין אותו:",
+                "<b>מסובין על הארץ.</b> הן מצירין ומתאבלין בצערו:",
+                "<b>והוא מיסב.</b> בכבוד על הספסל:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלך לא דן ולא דנין אותו.</b> ודוקא מלכי ישראל שאינם נשמעים לדברי חכמים. אבל מלך ממלכי בית דוד. דן ודנין אותו, שנאמר (ירמיהו כ״א:י״ב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבוקר משפט:",
+                "<b>אין שומעין לו.</b> דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וגנאי הוא לו שתחלוץ וירקה בפניו. וכל שאינה בת חליצה אינה בת יבום. וכן הלכה:",
+                "<b>מלך נושא אלמנתו של מלך.</b> והלכה כר׳ יהודה בהא:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינו יוצא מפתח פלטרין שלו.</b> שגנאי הוא למלך להראות עגמת נפש לפני העם:",
+                "<b>לפייס את העם.</b> כדי שיכירו שלא בעצת דוד הרג יואב את אבנר. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>דרגש.</b> מטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>למלחמת הרשות.</b> מלחמת שאר אומות חוץ ממלחמת עמלק ומלחמת שבעה עממין:",
+                "<b>ופורץ.</b> גדר של אחרים:",
+                "<b>לעשות לו דרך.</b> ללכת לכרמו ולשדהו:",
+                "<b>ואין ממחין בידו.</b> אין מעכבין עליו:",
+                "<b>חלק בראש.</b> חלק היפה בורר ראשון. ונוטל מחצה מכל הבזה:",
+                "<b>אלא שמונה עשרה.</b> שהרי דוד היו לו שש נשים וקאמר ליה נביא ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה, כהנה קמא שית, בתרא שית, הרי שמונה עשר:",
+                "<b>מרבה הוא לו.</b> יותר מי״ח. ושלש מחלוקות יש בדבר. ת״ק סבר נושא י״ח ואפילו פרוצות, ויותר מי״ח לא ישא ואפילו כשרות, שכך הוא גזירת הכתוב. ר׳ יהודה סבר נושא י״ח ואפילו פרוצות, ויותר מי״ח פרוצות לא ישא, וכשרות והגונות ישא כמו שירצה. ופליג אתנא קמא בחדא. ר׳ שמעון סבר אפילו אחת פרוצה לא ישא, וכשרות והגונות לא ישא יותר משמונה עשרה. ופליג אתנא קמא בחדא ואדרבי יהודה בתרתי. והלכה כת״ק:",
+                "<b>אלא כדי מרכבתו.</b> דוקא סוסים בטלים להרחיב דעתו ולהתגדל ברוב סוסים [אסור]. אבל כדי רכבו ופרשיו להלחם באויביו מותר:",
+                "<b>אספניא.</b> שכר חיילות הנכנסים ויוצאים עמו כל השנה:",
+                "<b>וכותב לו ס״ת לשמו.</b> חוץ מס״ת שחייב כל אדם מישראל להיות לו ספר תורה, והוא מונח בבית גנזיו. וספר תורה שכותב לשמו כשהוא מלך נכנס ויוצא עמו תמיד:",
+                "<b>מיסב.</b> על השלחן:"
+            ],
+            [
+                "<b>כשהוא מסתפר.</b> כשמגלח שער ראשו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>זה בורר לו אחד.</b> אחד מהבעלי דינין בורר לו דיין אחד לדונו ולהפוך בזכותו, וכן השני בורר לו דיין אחד. ושני הבעלי דינים ביחד בוררים להם עוד דיין שלישי, ומתוך כך יצא דין אמת לאמתו דצייתי בעלי דינים דינא ואמרי קושטא קא דייני לן, דסבר החייב הרי אני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך. והדיין השלישי בעצמו נוח לו להפך בזכות שניהם, מפני ששניהם ביררו אותו:",
+                "<b>וחכמים אומרים שני הדיינים בוררים להם אחד.</b> בלא דעת הבעלי דינים. כדי שלא יהיה לבו של זה השלישי נוטה אצל אחד מהן. והלכה כחכמים:",
+                "<b>זה פוסל דיינו של זה.</b> יכול הוא לומר לא אדון לפני בית דין שביררת:",
+                "<b>בזמן שהביא עליהן ראיה.</b> שזה מביא ראיה על דיין שבירר זה, לפוסלו:",
+                "<b>אבל אם הם כשרים ומומחים.</b> הכי קאמר, אבל אם היו כשרים שאינן לא קרובים ולא פסולים, אע״פ שהם יושבי קרנות נעשו כמומחין ואינו יכול לפוסלן. ופסק ההלכה בזה, כשקיבלו בעלי הדין מי שידין להם בין יחיד בין רבים, ופסק עליהם את הדין, דינו דין ואין סותרין דינו ואע״פ שאינו מומחה לרבים. ואם נודע שטעה, אם בדבר משנה טעה או בדבר המפורש בגמרא, מחזירים הדבר כשהיה ודנין בו כהלכה. ואם אי אפשר להחזיר כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת הים, פטור הדיין מלשלם מאחר שקיבלוהו עליהם, שאף על פי שגרם להזיק, לא נתכוין להזיק. ואם טעה בשיקול הדעת, והוא בדבר שנחלקו בו תנאים או אמוראים או גאונים, וסוגיא דעלמא כחד מנייהו ודן זה הדיין כדברי אותו הגאון שאין סוגיית העולם כמותו, אם לא נשא ונתן ביד יחזור הדין, ואם א״א להחזיר ישלם מביתו, ואם נשא ונתן ביד, מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ודיין שלא קיבלו אותו בעלי הדין אלא שעמד מאליו או מינה אותו המלך או קצת זקני הקהל העמידוהו, אם אינו מומחה לרבים, אע״פ שנטל רשות מראש הגולה, אין דיניו דין, בין טעה בין לא טעה, ואינו בכלל הדיינין אלא בכלל בעלי זרוע, וכל אחד מבעלי דינין אם רצה סותר דינו וחוזר ודן בפני ב״ד. ואם טעה ולא נשא ונתן ביד יחזיר הדין, ואם א״א להחזיר ישלם מביתו כדין כל גורם להזיק, ואם נשא ונתן ביד ישלם מביתו וחוזר ונוטל מבעל דין זה שנתן לו שלא כהלכה. ומומחה לרבים שקיבלו אותו בעלי דינים או שנטל רשות מראש גולה אע״פ שלא קיבלו אותו בעלי דינים, הואיל והוא מומחה, אם טעה בין בדבר משנה בין בשיקול הדעת וא״א להחזיר הדין, פטור מלשלם. ומומחה שנטל רשות מראש גולה יש לו לכוף לבעלי הדין שידונו לפניו, בין רצו בין לא רצו בין בארץ בין בחו״ל. ומי שנטל רשות מן הנשיא שבא״י אינו יכול לכוף לבעלי הדין אלא בא״י בלבד. ומומחה הוא, מי שלמד בתורה שבכתב ושבע״פ ויודע לסבור להקיש ולהבין דבר מתוך דבר (הוא הנקרא מומחה). וכשהוא ניכר וידוע ויצא טבעו אל אנשי דורו נקרא מומחה לרבים, והוא יכול לדון יחידי ואפילו לא נקט רשות מראש הגולה:",
+                "<b>זה פוסל עדיו של זה.</b> פלוגתיהו דר״מ ורבנן מוקי לה בגמרא, כשאמר בעל דין יש לי שתי כתי עדים בדבר והביא כת ראשונה ועמד בעל דין שכנגדו עם אחר ואמר פסולין הן, ר״מ אומר יכול הוא עם אחר לפוסלן, ולאו נוגע בעדות הוא שהרי אמר יש לי כת אחרת. ואם בקש ולא מצא, יפסיד. ורבנן סברי אע״ג דאמר תחלה יש לי שתי כתי עדים יכול לחזור ולומר אין לי אלא אלו, ונמצא זה שבא לפסלן נוגע בעדות הוא, ולא מפסלי אפומיה. והלכה כחכמים:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נאמן עלי אבא.</b> להיות דיין. אף על פי שהוא פסול מן התורה לדונני לא לזכות ולא לחובה, כדנפקא לן מלא יומתו אבות על בנים:",
+                "<b>נאמנים עלי שלשה רועי בקר.</b> לדון. דאילו לעדות, רועי בקר כשרים הן:",
+                "<b>רבי מאיר אומר יכול לחזור בו.</b> אפילו לאחר גמר דין, לאחר שקבל הדיין העדות ואמר איש פלוני אתה זכאי:",
+                "<b>אינו יכול לחזור בו.</b> לאחר גמר דין בלבד הוא דפליגי רבנן עליה דר״מ. דאילו קודם גמר דין מודים חכמים לר״מ דיכ��ל לחזור בו. ואם קנו מידו נמי שמקבל עליו עדות איש פלוני או דינו של איש פלוני, אפילו קודם גמר דין אינו יכול לחזור בו, שאין לאחר קנין כלום. וכן הלכה:",
+                "<b>דור לי בחיי ראשך.</b> נדור לי בחיי ראשך ואתן לך מה שאתה תובע. ואין צריך לומר ומחול לך מה שיש לי אצלך. ונדר לו או קנו מידו, אע״פ שעדיין לא נדר, אינו יכול לחזור בו, כדברי חכמים. וכן הלכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן הפסולים.</b> לדון ולהעיד:",
+                "<b>המשחק בקוביא.</b> פסול לעדות. לפי שאינו מתעסק בישובו של עולם, ואסור לאדם שיתעסק בעולמו אלא או בתורה וגמילות חסדים, או בסחורה ואומנות ומלאכה שיש בהן ישובו של עולם:",
+                "<b>והמלוה בריבית.</b> אחד הלוה ואחד המלוה שניהם פסולין, דקיימא לן המלוה והלוה שניהם עוברים בלא תעשה:",
+                "<b>ומפריחי יונים.</b> אית דמפרשי, מין ממיני השחוק, אם תקדים יונתך ליונתי אתן לך כך וכך. ואית דמפרשי, שמגדל יונה מלומדת להביא יונים לבית בעליה בעל כרחן. ויש בהן גזל מפני דרכי שלום ולא גזל גמור:",
+                "<b>וסוחרי שביעית.</b> עושין סחורה בפירות שביעית. והתורה אמרה (ויקרא כ״ה:ו׳) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, ולא לסחורה: ",
+                "<b>רבי שמעון אומר וכו׳</b> בגמרא מפרש מלתיה דר״ש הכי, בתחלה היו קוראים אותם אוספי שביעית כלומר אוספי פירות שביעית לעצמן היו פסולים לעדות כמו סוחרי פירות שביעית:",
+                "<b>משרבו האנסין.</b> השואלין מנת המלך כך וכך כורין תבואה בכל שנה, והיו צריכין לאסוף תבואה של שביעית לפרוע ממנה מנת המלך, חזרו לומר סוחרי פירות שביעית בלבד הם פסולים, אבל אוספי תבואת שביעית לתת למלך כשרים לעדות, כיון שאין אוספים לאצור לעצמן. ולענין פסק הלכה, כל מי שעבר עברה שחייב עליה מיתת ב״ד או כרת או מלקות, פסול לעדות. דמחוייב מיתה נקרא רשע, דכתיב (במדבר ל״ה:ל״א) אשר הוא רשע למות, ובחייבי מלקות כתיב (דברים כ״ה:ב׳) והיה אם בן הכות הרשע, והתורה אמרה (שמות כ״ג:א׳) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, ודרשינן אל תשת רשע עד. ואם לקה חזר להכשרו, דכתיב ונקלה אחיך לעיניך, כיון שלקה הרי הוא כאחיך. ואם לקח ממון שלא כדין, אע״פ שאינו חייב ביה לא מיתה ולא מלקות, פסול לעדות, כגון גנב וגזלן ומלוה ברבית. ואם לקח ממון שיש בו איסור דרבנן, פסול לעדות מדרבנן, כגון מפריחי יונים, וחמסן דיהיב דמי ולוקח החפץ שאין הבעלים רוצים למכרו, והגבאים והמוכסים שלוקחים לעצמן, ומקבלי צדקה מן הנכרים בפרהסיא, אלו וכיוצא בהן פסולין לעדות מדרבנן, ואין עדותן בטלה עד שיכריזו עליהם ויפרסמו אותן. אבל פסולי עדות של תורה אין צריכין הכרזה. וכל הפסולין לעדות בין של תורה בין של דבריהם, אם נודע מענינם שעשו תשובה גמורה והממון שלקחו שלא כדין החזירוהו ועשו סייג וגדר לעצמן באותו דבר שחטאו בו שלא יוסיפו לעשותו עוד, הרי אלו חזרו להכשרן. ומשחקי בקוביא אע״פ שאין בזה גזל אפילו מדבריהם, הם פסולים לעדות, לפי שאין מתעסקין בישובו של עולם ואין בהם יראת שמים. ודוקא שאין להם מלאכה ואומנות אלא היא. כדברי רבי יהודה. וכן הלכה. ואימתי חזרתן, משישברו פספסיהן ויקבלו עליהם דאפילו בחנם לא עבדי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובעל אחותו וכו׳</b> משום דבעל כאשתו:",
+                "<b>וגיסו.</b> בעל אחות אשתו:",
+                "<b>הם ובניהן וחתניהן.</b> ודוקא בנים ובנות שיש לו לגיסו מאחות אשתו. אבל אם יש לו בנים מאשה אחרת, או חתנים נשואים לבנות שיש לו מאשה אח��ת, אינן חשובין קרובין:",
+                "<b>וחורגו.</b> בן אשתו מאיש אחר. הוא בלבד חשוב קרוב, אבל בן חורגו וחתן חורגו לא. ואשת חורגו לא יעיד לה, דאשה כבעלה. והאחים זה עם זה, בין מן האב בין מן האם, הרי הן ראשון בראשון. ובניהם זה עם זה, שני בשני. ובני בניהם זה עם זה, שלישי בשלישי. ולעולם שלישי בראשון כשר. ואין צריך לומר שלישי בשני. אבל שני בשני ואין צריך לומר שני בראשון, שניהם פסולים. וכדרך שאתה מונה בזכרים כך אתה מונה בנקבות, וכל אשה שאתה פסול לה כך אתה פסול לבעלה, וכל איש שאתה פסול לו כך אתה פסול לאשתו:",
+                "<b>אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו.</b> ואין הלכה כמשנה ראשונה:",
+                "<b>וכל הראוי ליורשו.</b> תשלום משנתו של ר״ע היא ולא ממשנה ראשונה. וכל הראוי ליורשו, דהיינו קרובי האב. אבל קרובי האם כגון אחי אמו שהזכרנו, כשר לו, שהרי אין אחי אמו ראוי ליורשו. אבל הוא ראוי לירש אחי אמו, לפיכך הוא פסול להעיד לו:",
+                "<b>היה קרוב.</b> כגון חתנו וראוי ליורשו מחמת אשתו:",
+                "<b>ונתרחק.</b> שמתה אשתו קודם שראה עדות זו:",
+                "<b>ר״י אומר וכו׳</b> ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שושבינו.</b> רעהו בימי חופתו, פסול לו כל ימי החופה:",
+                "<b>לא נחשדו ישראל על כך.</b> להעיד שקר משום איבה ואהבה. וכן הלכה. ודוקא בעדות פליגי רבנן עליה. אבל בדין מודו רבנן דפסול לו לדון, דאי רחים ליה אינו רואה לו חובה, ואי סני ליה לא מצי לאפוכי בזכותיה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ומאיימין עליהם.</b> מודיעים אותם שהשוכרים עדי שקר הן עצמן מבזין אותן וקוראים להן רשעים, דכתיב (במלכים א כ״א:י׳) בנבות, והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו, שיועצי המלך שהיו יועצים לשכרן קוראים להן בני בליעל:",
+                "<b>הוא אמר לי.</b> הלוה אמר לי:",
+                "<b>לא אמר כלום.</b> דעביד איניש דאמר פלוני נושה בי, כדי שלא יחזיקוהו עשיר:",
+                "<b>הודה לו.</b> שהיו שניהם בפנינו ולהודות לו נתכוין, להיות לו עדים בדבר: ",
+                "<b>אפילו שנים מזכין או מחייבים ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים.</b> אע״ג דאי הוה פליג עלייהו הוה בטל במיעוטו, כי אמר איני יודע הוי כמו שלא ישב בדין, נמצא הדין בשנים ואנן שלש בעינן:  "
+            ],
+            [
+                "<b>היו מכניסין אותן.</b> לבעלי דינין. שלאחר ששמעו טענותיהן היו מוציאין אותן לחוץ כדי שישאו ויתנו בדבר ולא ישמעו הבעלי דינים מי מחייב ומי מזכה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא ראיה.</b> שטר זכות:",
+                "<b>הרי זה אינו כלום.</b> שהרי אמר אין לי. וחיישינן שמא זייף. או שכר עדי שקר:",
+                "<b>אמר רבן שמעון בן גמליאל וכו׳</b> ואין הלכה כרשב״ג:",
+                "<b>קרבו פלוני ופלוני והעידוני.</b> בהא אפילו רשב״ג מודה. דכיון שהיה יודע בהן ואמר אין לי, ודאי שקרן הוא. אבל הטוען יש לי עדים או ראיה במדינת הים, אין שומעין לו לענות הדין עד שישלח למדינת הים, אלא פוסקין את הדין כפי מה שרואין ממנו עכשיו, וכשיביא עדים או ראיה סותר את הדין וחוזרים ודנים כפי העדים או הראיה שהביא:",
+                "<b>אפונדתו.</b> חגורתו. ואית דמפרשי מלבוש הסמוך לבשרו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אחד דיני ממונות וכו׳</b> שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ובדיני נפשות כתיב (דברים י״ג:ט״ו) ודרשת וחקרת. וזהו דין תורה. אבל אמרו חכמים שאין מאריכין בדרישה וחקירה בדיני ממונות, שלא תנעול דלת בפני לוין. אלא אם כן ראו בית דין ש��דין מרומה. ודרישה וחקירה הוא השאלה בענין בעצמו, כגון כמה הלוהו ומתי הלוהו ובאיזה ענין הלוהו ובאיזה מקום הלוהו. ויש מין אחר מן השאלה שנקראת בדיקה ואינו בענין בעצמו, כגון שישאלו לו מה היה לבוש, כלים שחורים או כלים לבנים, עומד היה או יושב בשעה שהלוהו:",
+                "<b>פותחים.</b> משאו ומתנו של דין. בין לזכות בין לחובה:",
+                "<b>מחזירין.</b> סותרין את הדין אחר שגמרוהו וידעו שטעו:",
+                "<b>ואין הכל מלמדין חובה.</b> שאם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו:",
+                "<b>דנים ביום וגומרין בלילה.</b> דכתיב (שמות י״ח) ושפטו את העם בכל עת, וכתיב (דברים כ״א) והיה ביום הנחילו את בניו, הא כיצד, יום לתחילת דין, ולילה לגמר דין:",
+                "<b>דנין ביום וגומרין ביום.</b> דכתיב (במדבר כ״ה) והוקע אותם לה׳ נגד השמש:",
+                "<b>גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה (וכו׳)</b> דאמר קרא (ישעיה א׳) מלאתי משפט צדק ילין בה:",
+                "<b>לפיכר אין דנים לא בערב שבת.</b> שנמצא גמר דינו בשבת, ולהשהותו אחר שבת אי אפשר מפני עינוי הדין, ולדונו בו ביום אי אפשר שאין ארבע מיתות ב״ד דוחין את השבת, שנאמר (שמות ל״ה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, לימד על מחוייבי שריפה שאין שורפין אותן בשבת, והוא הדין לשאר חייבי מיתות:"
+            ],
+            [
+                "<b>מן הצד.</b> מן הקטנים בחכמה שהיו יושבים בצד. דאמר קרא (שם כ״ג) לא תענה על ריב. וכתיב רב, כלומר לא תענה על מופלא שבבית דין ולנטות מדבריו, לפיכך אין שומעין דבריו אלא בסוף:",
+                "<b>הכל כשרים לדון.</b> ואפילו גר. והוא שתהא אמו מישראל. וממזר נמי כשר לדון דיני ממונות:",
+                "<b>ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות.</b> דכתיב (שמות י״ח:כ״ב) והקל מעליך ונשאו אתך, בדומין לך, מה משה רבינו מיוחס אף בי״ד מיוחסים:"
+            ],
+            [
+                "<b>כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואים זה את זה</b>. דאמר קרא (שיר השירים ז׳:ג׳) שררך אגן הסהר. שררך אגן זו סנהדרין שיושבת בטבורו של עולם ומגינה על כל העולם כולו, והיא דומה לסהר, שיושבים בעגול כחצי ירח. תרגום ירח, סיהרא. ובעגולה שלימה אין יושבים מפני שצריכים בעלי דינים והעדים ליכנס ולדבר בפני כולם:",
+                "<b>רבי יהודה אומר שלשה היו.</b> כדי שיהיו שני עדים על המזכין ושני עדים על המחייבין. ואין הלכה כר״י:"
+            ],
+            [
+                "<b>ושלש שורות.</b> וכל שורה של כ״ג ת״ח. שמא יחלקו הדיינים ויהיו רובן מחייבין ומיעוטן מזכין, והטיה לרעה אינה על פי אחד כדכתיב (שמות כ״ג:ב׳) לא תהיה אחרי רבים לרעות, וצריך להוסיף שנים שנים עד שבעים ואחד, שלעולם אין מוסיפין על הדיינים יותר משבעים ואחד, הלכך צריך להושיב לפניהם ארבעים ושמונה להשלמת שבעים ואחד. ולאו אורח ארעא לעשות שורות תלמידים מרובה משל דיינים, הלכך עבדינן שלש שורות:",
+                "<b>וכל אחד מכיר את מקומו.</b> לפי שכסדר חכמתם היו מושיבים אותם, לפיכך היה כל אחד צריך להכיר את מקומו:",
+                "<b>הוצרכו לסמוך.</b> כגון שמת אחד מן הדיינים:",
+                "<b>ולא היה יושב במקומו של ראשון.</b> ולא היה אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון, אלא במקום הראוי לו בסוף שורה השלישית. לפי שהקטן מן התלמידים שבשורות גדול מן הגדול שבקהל:"
+            ],
+            [
+                "<b>מאיימין על העדים.</b> שלא יעידו שקר:",
+                "<b>מאומד.</b> שהדעת נוטה שהוא כן:",
+                "<b>דיני ממונות.</b> אם העיד לחייב לזה ממון שלא כדין, מחזירו לו ומתכפר:",
+                "<b>לפיכך נברא יחידי.</b> להראותך שמאדם אחד נתישב מלואו של עולם:",
+                "<b>רשויות הרבה.</b> אלהות הרבה יש וכל אחד ברא את שלו:",
+                "<b>מה לנו ולצרה הזאת.</b> להכניס ראשנו בדאגה זו ואפילו על האמת:",
+                "<b>והלא כבר נאמר והוא עד.</b> וחייבין אתם להגיד מה שראיתם:",
+                "<b>ושמא תאמרו מה לנו לחוב.</b> להיות מחוייבים בדמו של זה, נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:",
+                "<b>הרי הוא אומר ובאבוד רשעים רנה.</b> ואם רשע הוא אין כאן עון כלל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היו בודקין אותן.</b> אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן, בשבע חקירות. כנגד שבעה לשונות שנאמרו במקרא בחייבי מיתות ב״ד, ודרשת וחקרת ושאלת היטב (דברים י״ג:ט״ו) הרי כאן שלשה. ושאלת אינו מן המנין שממנו למדנו בדיקות. ובמקום אחר הוא אומר (שם י״ז) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, יש כאן שנים אחרים, הרי לך חמשה, ובמקום אחר אומר (שם י״ט) ודרשו השופטים היטב, שנים אחרים, הרי כאן שבעה:",
+                "<b>באיזה שבוע.</b> של יובל:",
+                "<b>באיזו שנה.</b> של שבוע:",
+                "<b>באיזה יום.</b> של שבת:",
+                "<b>באיזו שעה.</b> של יום. שכל שבע חקירות הללו מביאות אותן לידי הזמה, ושמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן לאותה שעה:",
+                "<b>רבי יוסי אומר.</b> אין צריך אלא שלש חקירות, באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום. ואין הלכה כר׳ יוסי, אלא אפילו אמרו העדים אתמול הרגו, בודקין אותן בשבע חקירות, כדי שתטרף דעתן עליהן ויודו אם יש פסול בעדותן:",
+                "<b>מכירין אתם אותו.</b> ההרוג. שמא נכרי הוא. וזו אינה מן החקירות שמביאות לידי הזמה, אלא כשאר בדיקות שאינן אלא לעשות העדות מוכחשת שמא לא יאמר האחד כדברי חבירו. והוא והן יהיו פטורים:",
+                "<b>את מי עבד.</b> לפעור או למרקוליס:",
+                "<b>ובמה עבד.</b> בזיבוח או בהשתחויה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בן זכאי.</b> רבן יוחנן בן זכאי. ותלמיד דן לפני רבו היה באותה שעה, לכך קוראו בן זכאי:",
+                "<b>בעוקצי תאנים.</b> שהיו מעידים עליו שהרגו תחת התאנה. ובדק בן זכאי, תאנה זו עוקציה דקים או גסים. עוקץ, זנב הפרי מקום חיבורו לאילן:",
+                "<b>אמר אחד איני יודע עדותן בטלה.</b> דשוב אי אתה יכול להזימן באותה חקירה, וכל זמן שאי אפשר לקיים תורת הזמה באחד מן העדים, כל העדות בטלה, ואפילו הן מאה, דאין העדים נעשים זוממים עד שיזומו כולן:",
+                "<b>בדיקות.</b> אפילו אמרו כולן אין אנו יודעים, מצות הזמה ראויה להתקיים, דאין הזמה תלויה אלא בחקירה לומר עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר:",
+                "<b>עדותן בטלה.</b> כל עדותן בטלה. [שבגמרא], הוא והן פטורים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שזה ידע בעיבורו של חודש.</b> זה שאמר בשנים ידע שהחודש שעבר מלא היה, ויום ראשון של חודש שהוא יום שלשים, מחודש שעבר היה. ודוקא עד חצי החודש, אבל מחצי החודש ואילך עדותן בטילה, שחזקה אין עובר חצי החודש עד שכל העולם יודעים מתי קדשו בית דין החודש:",
+                "<b>רבי יהודה אומר קיימת.</b> דעביד אינש דטעי כולי האי:",
+                "<b>חמה במזרח.</b> ממקום זריחת החמה עד אמצע הרקיע קרוי מזרח, ומאמצע הרקיע עד מקום השקיעה קרוי מערב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>נמצאו דבריהם מכוונים.</b> ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר:",
+                "<b>פותחין בזכות.</b> אם לא עברת אל תירא:",
+                "<b>אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו ��כות.</b> אפילו זכות, וכ״ש חובה. משתקים אותו, דכתיב (במדבר ל״ה) ועד אחד לא יענה, בין לזכות בין לחובה:",
+                "<b>אמר אחד מן התלמידים.</b> היושבים לפני הדיינים. יש לי ללמד עליו חובה:",
+                "<b>משתקין אותו.</b> דכתיב (שם) ועד אחד לא יענה בנפש למות, למות הוא דאינו עונה, הא לזכות עונה:",
+                "<b>אינו יורד משם כל היום.</b> ואפילו שאין ממש בדבריו. אבל יש ממש בדבריו, אינו יורד משם לעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מעבירין אותו למחר.</b> מעבירין את הדין עד למחר, משום הלנת הדין:",
+                "<b>שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין.</b> והטייתך לרעה על פי אחד ליתא, הלכך יוסיפו דיינים: ",
+                "<b>ואפילו שנים ועשרים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים.</b> דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתא דמי, ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות משלשה ועשרים. ",
+                "<b>שנים שנים.</b> אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן, דאכתי ליכא הטיה לא לטובה על פי אחד ולא לרעה על פי שנים, צריך להוסיף עוד שנים. וכן עד שבעים ואחד:",
+                "<b>עד שיראה אחד מן המחייבים דברי המזכין.</b> דאיכא הטיה לטובה על פי אחד. והוא הדין אם יראה אחד מן המזכים דברי המחייבים. דבשעת גמר דין קיימא לן דאף המלמד זכות יכול ללמד חובה. והאי דלא תני או עד שיראה אחד מן המזכין דברי המחייבין, דתנא אזכות קמהדר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגמר הדין.</b> חוץ לבית דין. רחוק מבית דין שמא בעוד שמוליכין אותו לבית הסקילה, ימצאו לו זכות ויפטר:",
+                "<b>והסודרין בידו.</b> להניף. והוא סימן להחזירו:",
+                "<b>ובלבד שיהא ממש בדבריו.</b> ואם אין ממש בדבריו, פעם ראשונה ושניה בלבד מחזירין אותו, דלמא מחמת בעתותא נסתתמו טענותיו ואולי תתישב דעתו עליו ויזכור טענותיו, יותר על כך אין מחזירין אותו. ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שיעיינו אם יש ממש בדבריו שאז מחזירין אותו ארבע וחמש פעמים:",
+                "<b>ופלוני ופלוני עדיו.</b> שעבר עבירה פלונית ביום פלוני בשעה פלונית. במקום פלוני. דלמא איכא דמזים להו:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה רחוק מבית הסקילה.</b> דקרוב לבית הסקילה שמא תטרף דעתו ולא יכול להתודות:",
+                "<b>ותן לו תודה.</b> ואע״ג דאין אדם נהרג על פי עצמו, הריגת עכן הוראת שעה היתה:",
+                "<b>כזאת וכזאת עשיתי.</b> בגמרא מפרש שמעל בחרמים בימי משה:",
+                "<b>שהוא מזומם.</b> שעדיו הן זוממין:",
+                "<b>לנקות את עצמן.</b> מן הבריות ויוציאו לעז על הדיינים ועל העדים. ואין הלכה כר״י:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפשיטין את בגדיו.</b> דכתיב (ויקרא כ״ד:י״ד) ורגמו אותו, ולא כסותו:",
+                "<b>מכסין אותו מלפניו.</b> פרק אחד כלומר מעט ממנו מלפניו. ואין הלכה כר״י:"
+            ],
+            [
+                "<b>היה גבוה שתי קומות.</b> ומפילו משם לארץ:",
+                "<b>הופכו על מתניו.</b> שכשהוא מושכב פרקדן מגונה יותר:",
+                "<b>המגדף.</b> מברך את ה׳:",
+                "<b>והעובד עבודה זרה.</b> נמי מגדף הוא. דכתיב (במדבר ט״ו:ל׳) והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו׳ את ה׳ הוא מגדף, ואותה פרשה בעבודה זרה מדברת:",
+                "<b>ואין דנין שנים ביום אחד.</b> בבית דין אחד. משום דלא מצי לאפוכי בזכותייהו דכל חד וחד. אלא תלייתן של נשים הללו הוראת שעה היתה ואין למדים ממנה. ואין הלכה כרבי אליעזר:",
+                "<b>משקעין.</b> נועצים:",
+                "<b>והעץ יוצא ממנה.</b> כמין יתד הי�� יוצא מן הקורה סמוך לראשה:",
+                "<b>ומקיף.</b> סומך זו אצל זו. כמו לתרום שלא מן המוקף [עירובין ל״ב]:",
+                "<b>ותולין אותו.</b> בידיו:",
+                "<b>הקורה מוטה על הכותל.</b> לא היתה נעוצה בארץ אלא ראשה אחד על הארץ וראשה אחד מוטה ונסמך על הכותל. וטעמא דרבי יוסי, לפי שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו, ואמרה תורה כי קבור תקברנו, מי שאינו מחוסר אלא קבורה, יצא זה שמחוסר חפירה תלישה וקבורה. ורבנן, חפירה לאו כלום היא, ולא מיעטה תורה אלא שלא יהיה העץ במחובר מעיקרו. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>בזמן שאדם מצטער.</b> שפורענות באה עליו בעונו:",
+                "<b>מה לשון אומרת.</b> באיזה לשון שכינה קובלת ומנודדת עליו:",
+                "<b>קלני מראשי.</b> ראשי כבד עלי וזרועי כבד עלי. כאדם שהוא עיף:",
+                "<b>קלני.</b> איני קל מראשי:",
+                "<b>ולא זה בלבד.</b> עובר בלא תעשה אם הלינו:",
+                "<b>לא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן.</b> לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק:",
+                "<b>שני קברות היו מתוקנין לבית דין.</b> לפי שאין קוברים מי שנתחייב מיתה חמורה אצל מי שנתחייב מיתה קלה. והלכתא גמירא לה שנים ולא ארבעה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נתעכל הבשר.</b> כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו:",
+                "<b>מלקטין את העצמות.</b> וקוברים אותן בקברות אבותן:",
+                "<b>ולא היו מתאבלים.</b> כדי שיהא בזיונן כפרה להם. ואית דאמרי, לפי שהאבלות חלה משיסתם הגולל, ובאותה שעה אין מתאבלים עליהם שלא נגמרה כפרתן עד שיתעכל הבשר, והואיל ואדחי האבלות אדחי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבע מיתות.</b> סקילה שרפה הרג וחנק. סקילה חמורה משרפה, ושתיהן מהרג, ושלשתן מחנק. ונפקא מינה למי שנתחייב שתי מיתות, דקיימא לן דנדון בחמורה:",
+                "<b>רבי שמעון אומר וכו׳</b> ואין הלכה כר׳ שמעון:",
+                "<b>זו מצות הנסקלין.</b> הא דפרישנא בפרקין דלעיל:"
+            ],
+            [
+                "<b>משקעין אותו.</b> שלא יתהפך אנה ואנה ותפול הפתילה על בשרו:",
+                "<b>קשה לתור הרכה.</b> כורכים סודר קשה לתוך הרכה. קשה מבפנים לחנוק, ורכה מבחוץ להגין:",
+                "<b>את הפתילה.</b> פתילה של אבר מדליק. ומתיך לתוך פיו:",
+                "<b>וחומרת.</b> כווצת. לשון חמרמרו מעי (איכה א). וילפינן מבני אהרן שנאמר בהם (ויקרא י׳:ו׳) וכל בית ישראל יבכו את השרפה, ולא נשרפו גופתם דהא כתיב (שם) ויקרבו וישאום בכותנותם, הכא נמי מתקיימת מצות שרפה אף על פי שאין נשרפים אלא בני מעים בלבד. והכי עדיף טפי, דכתיב (שם י״ט) ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה:",
+                "<b>אף הוא אם מת בידם.</b> כלומר אם היה מת בידם על ידי חניקתם קודם זריקת הפתילה:",
+                "<b>לא היו מקיימים מצות שרפה.</b> לפיכך לא היו חונקים אותו:",
+                "<b>אלא פותחים את פיו בצבת.</b> טנאלוויי״א בלע״ז. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>שלא היה ב״ד של אותה שעה בקי.</b> צדוקין היו, שאין להם גזירה שוה אלא קרא כמשמעו:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי יהודה אומר ניוול הוא זה.</b> שהורגו מעומד ונופל:",
+                "<b>סדן.</b> עץ עבה תקוע בארץ כמות של נפחים. ובברייתא פירשו, דטעמא דפליג ר׳ יהודה אדרבנן, מפני שאמרה תורה (שם י״ח) ובחוקותיהם לא תלכו. ואמרי ליה רבנן, כיון דכתיב סייף באורייתא, דאמר קרא נקום ינקם (שמות כ״א:כ׳), לא מינייהו גמרינן. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלו הן הנסקלין.</b> אית מינייהו דכתיב בהו סקיל�� בהדיא, והנך דלא כתיבא בהו סקילה כתיב בהו דמיו בו דמיהם בם, וכל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם אינו אלא סקילה, דילפינן מאוב וידעוני דכתיב (ויקרא כ׳:כ״ז) באבן ירגמו אותם דמיהם בם:",
+                "<b>והנותן מזרעו למולך.</b> קסבר האי תנא מולך לאו עבודה זרה הוא אלא חוק האומות בעלמא הוא. מדתנא עבודה זרה, ותנא מולך:",
+                "<b>והמקלל אביו ואמו.</b> חמור ממכה, דאיכא תרתי קלון אביו ואמו ומוציא שם שמים לבטלה, דהא תנן אינו חייב עד שיקללם בשם:",
+                "<b>והמסית.</b> את היחידים:",
+                "<b>והמדיח.</b> עיר הנידחת:",
+                "<b>והמכשף.</b> דכתיב (שמות כ״כ) מכשפה לא תחיה, וסמיך ליה כל שוכב עם בהמה מות יומת, מה שוכב עם בהמה בסקילה, אף מכשפה בסקילה:",
+                "<b>הבא על האם חייב עליה.</b> שתי חטאות. דבכולהו עריות [כתיב בהו כרת וכתיב בהו חילוק חטאות]. ואפילו בגוף אחד. וכן הלכה:",
+                "<b>בין מן האירוסין.</b> דכיון שקידשה, אשתו היא, דכתיב (ויקרא כ׳) ואיש כי יקח אשה, משעת לקיחה נקראת אשתו. והך קיחה קדושין הן, דגמר קיחה קיחה משדה עפרון:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיפרש את השם.</b> ויברך השם בשם. שנאמר (שם כ״ד) ונוקב שם ה׳ בנקבו שם, שינקוב השם בשם:",
+                "<b>בכל יום.</b> כל זמן שהיו נושאים ונותנים בבדיקת העדים:",
+                "<b>היו דנין אותן בכינוי.</b> כל אדם שמהפך דבר ומדבר כמי שמקלל ותולה באחר קרוי כינוי בלשון חכמים. ובלשון מקרא, כי לא ידעתי אכנה (איוב ל״ב:כ״ב):",
+                "<b>יכה יוסי את יוסי.</b> אני שמעתי מפני שהוא בן ארבע אותיות ועולה בגימטריא אלהי״ם, לכך מכנה שם בן ארבע אותיות ליוסי:",
+                "<b>נגמר הדין.</b> ובאים ב״ד לומר חייב הוא, לא היו יכולים להרגו על פי עדות זו ששמעו, שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:",
+                "<b>אלא מוציאים את כל האדם לחוץ.</b> דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:",
+                "<b>וקורעין ולא מאחין.</b> עולמית. תפירה אלכסנדרית שאין הקריעה ניכרת, אבל שאר תפירות מותר:",
+                "<b>אף אני שמעתי כמוהו.</b> ואינו צריך להזכיר ברכת שם בשם:",
+                "<b>והשלישי אומר.</b> אתיא כמאן דאמר מה שנים עדות אחת אף שלשה עדות אחת:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד העובד.</b> עבודה זרה בדבר שדרך עבודתו בכך:",
+                "<b>ואחד הזובח כו׳</b> ואע״פ שאין דרך עבודתה באחת מארבע עבודות הללו, חייב. וכל שאר עבודות חוץ מאלו, אינו חייב עד שיעבוד כדרך עבודתה:",
+                "<b>והמקבלו עליו לאלוה.</b> אפי׳ באמירה בעלמא. דאתקש לזביחה, דכתיב (שמות ל״ב:ח׳) ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך:",
+                "<b>והאומר לו אלי אתה.</b> בפניו. ואתא סיפא לגלויי רישא. דאי תנא רישא הוה אמינא הני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא, תנא סיפא בפניו, מכלל דרישא שלא בפניו ואפילו הכי חייב:",
+                "<b>המגפף.</b> מחבק:",
+                "<b>עובר בלא תעשה.</b> לא תעבדם יתירה כתיב:",
+                "<b>הנודר בשמו.</b> קונם עלי כל פירות שבעולם בשם עבודה זרה פלוני:",
+                "<b>המקיים.</b> נשבע:",
+                "<b>עובר בלא תעשה.</b> ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם כ״ג):",
+                "<b>הפוער עצמו.</b> מתריז רעי לפניו:",
+                "<b>זו היא עבודתו.</b> ואפילו נתכוין לבזותו, הואיל וזו היא עבודתו חייב חטאת:",
+                "<b>והזורק אבן למרקוליס.</b> שעובדים אותו בזריקת אבנים. והמסלק אבן מלפניו נמי חייב, שעובדים אותו נמי בסילוק אבנים:",
+                "<b>מרקוליס.</b> חילוף השבח. מר לשון חלוף הוא, כמו במר דכנתא. ��מר דשחוטה. קלוס, שבח:",
+                "<b>זו היא עבודתו.</b> ואפילו נתכוין לרוגמו, חייב חטאת:"
+            ],
+            [
+                "<b>שימסור למולך.</b> מוסרו ביד הכומרים:",
+                "<b>ויעביר באש.</b> מעבירו מצד זה לצד זה:",
+                "<b>עד שימסור ויעביר באש.</b> שנאמר (ויקרא י״ח:כ״א) לא תתן להעביר, וכתיב התם (דברים י״ח:י׳) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, מה העברה האמורה שם באש, אף העברה האמורה כאן באש:",
+                "<b>אוב זה פיתום.</b> לוקח גולגולת של מת לאחר שנתאכל הבשר ומקטיר לה ושואל ממנה עתידות והיא משיבה:",
+                "<b>והמדבר משחיו.</b> ויש שעושים שישיב המת דרך בית השחי:",
+                "<b>וידעוני.</b> חיה ששמה ידוע. וצורתה כצורת אדם בפניה וידיה ורגליה, והיא מחוברת בטבורה לחבל היוצא מן השורש שנשרש בארץ שמשם חיותה, וכשרוצים לצוד אותה מורים בחצים אל החבל עד שהוא נפסק והיא מתה מיד. והיא קרויה בלשון חכמים בר נש דטור:",
+                "<b>והנשאל בהם.</b> שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:",
+                "<b>באזהרה.</b> דאל תפנו אל האובות:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שיקללם בשם.</b> באחד מן השמות המיוחדים:",
+                "<b>קללם בכינוי.</b> רחום, חנון, ארך אפים:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שתהא נערה.</b> ולא קטנה פחותה מבת שתים עשרה שנה ויום אחד, ולא בוגרת שעברו עליה שתים עשרה שנה וששה חדשים ויום אחד:",
+                "<b>בתולה.</b> ולא בעולה. ואם נבעלה שלא כדרכה עדיין בתולה היא. ואפילו באו עליה עשרה בני אדם כולם שלא כדרכה כולם בסקילה:",
+                "<b>מאורסה.</b> ולא נשואה:",
+                "<b>והיא בבית אביה.</b> שאם מסר האב לשלוחי הבעל, הבא עליה אח״כ אינו בסקילה אלא בחנק:"
+            ],
+            [
+                "<b>זה הדיוט שהסית.</b> דוקא הדיוט שהסית. שנביא המסית מיתתו בחנק:",
+                "<b>והמסית את ההדיוט.</b> לאו דוקא, שלא מצינו חילוק בין מסית את ההדיוט למסית את הנביא. אלא למעוטי מסית את הרבים, כגון מדיחי עיר מישראל שמיתתן בחנק:",
+                "<b>מכמינין.</b> לשון מארב:",
+                "<b>אם היה המסית ערום ואינו יכול לדבר בפניהם.</b> כלומר אומר לניסת שאינו יכול לדבר בפניהם מפני יראת בית דין:",
+                "<b>ביחוד.</b> כלומר, אין איש עמנו ויכול אתה לומר עתה מה שאמרת לי כבר:",
+                "<b>האומר אעבוד.</b> באחד מכל הלשונות הללו הוי מסית וחייב:",
+                "<b>המדיח.</b> ואם מדיח את הרבים הוא, אינו חייב עד שיאמר בלשון רבים נלך ונעבוד:  "
+            ],
+            [
+                "<b>העושה מעשה.</b> ממש, בסקילה:",
+                "<b>ולא האוחז את העינים.</b> מראה לבריות כאילו עושה ואינו עושה כלום:",
+                "<b>שנים לוקטים קשואים.</b> במכשפות בפנינו, אחד מהן ליקט וחייב מיתה, וחבירו ליקט ופטור מן המיתה. כיצד, העושה מעשה שליקט ממש בכשפים, חייב. והאוחז את העינים, הראה לנו כאילו נתקבצו כולן למקום אחד והקשואים לא זזו ממקומן, פטור מן המיתה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בן סורר ומורה.</b> משיביא שתי שערות. והוא בן י״ג שנה ויום אחד. דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:",
+                "<b>עד שיקיף זקן התחתון.</b> האי זקן דאמור רבנן, התחתון אמרו, שיקיף השער סביבות הגיד:",
+                "<b>ולא העליון.</b> זקן ממש:",
+                "<b>שנאמר בן ולא איש.</b> משהקיף זקן התחתון איש הוא. ואע״ג דמקטנותו הוא קרוי בן, לא מצינו לחייבו מקמי שיביא שתי שערות, דקטן פטור, שלא בא לכלל המצות, הלכך חיוביה בתר הכי הוא. והכי קאמר קרא, כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבוו. תו של איש, בתחלת אישותו חייביה קרא. ומשהקיף זקן התחתון, איש גמור הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>טרטימר.</b> חצי מנה. והוא שיהיה הבשר בשיל ולא בשיל, כדרך שהלסטים אוכלים:",
+                "<b>מן היין האיטלקי.</b> שהוא משובח וממשיך בתריה. והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:",
+                "<b>רבי יוסי אומר כו׳</b> ואין הלכה כר׳ יוסי:",
+                "<b>אכל בחבורת מצוה.</b> בסעודה של מצוה:",
+                "<b>אכל בעיבור החדש.</b> אע״ג דאין עולין לאותה סעודה אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין, הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:",
+                "<b>אכל מעשר שני בירושלים.</b> כיון דכדרך מצותו הוא, דכתיב במעשר שני (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר, לא ממשיך:",
+                "<b>נבלות וטריפות שקצים ורמשים.</b> דכתיב איננו שומע בקולנו, ולא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:",
+                "<b>דבר שהוא מצוה.</b> דרבנן, לאתויי תנחומי אבלים. דאי מרישא, הוה אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או אכילת פסחים:",
+                "<b>ודבר שהוא עבירה.</b> לאתויי תענית. צבור שאיסורו מדברי סופרים:"
+            ],
+            [
+                "<b>גנב משל אביו ואכל ברשות אביו.</b> אע״ג דשכיח ליה לגנוב משל אביו, הואיל ואכל ברשות אביו מתפחד ומתבעת מאביו שמא יראנו ולא ממשיך:",
+                "<b>גנב משל אחרים.</b> לא שכיח ליה שיוכל בכל עת לגנוב משל אחרים, ולא ממשיך:",
+                "<b>עד שיגנוב משל אביו.</b> דשכיח ליה לגנוב בכל עת:",
+                "<b>ויאכל ברשות אחרים.</b> שאינו מתבעת שם מאביו, דבכהאי גוונא ודאי ממשיך:",
+                "<b>ומשל אמו.</b> מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן. כגון שנתן לה אחר נכסים במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן. ואין הלכה כר׳ יוסי ברבי יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ראויה לאביו.</b> שוה ודומה לאביו בקול במראה וקומה. דכתיב איננו שומע בקולנו, מדלא כתיב בקולותינו, שמע מינה קול אחד לשניהם. ומדקול בעינן שוים, מראה וקומה נמי בעינן שוים. ואין הלכה כרבי יהודה:",
+                "<b>גידם.</b> ידו קטועה:",
+                "<b>בננו זה.</b> משמע שמראין אותו:",
+                "<b>חרשים.</b> אם אמר להם איני מקבל מכם אינם שומעים אותו. ואע״פ שרואים אח״כ שאינו מקיים מצותן, מ״מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו, דמשמע דבשעת הקול קאמרי דלא שמע, ששמעוהו שאמר איני מקבל מכם:",
+                "<b>ומתרין בו בפני שלשה.</b> הכי קאמר, ומתרין בו בפני שנים שלא ירגיל. ואם לא שמע, מלקין אותו בבית דין של שלשה, כדתנן בפרק קמא, מכות בשלשה. דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מלקות הוא, כתיב הכא (דברים כ״א:י״ח) בן סורר ומורה, וכתיב התם (שם כ״ח) והיה אם בן הכות הרשע:",
+                "<b>זה הוא שלקה בפניכם.</b> ואע״ג דמיבעי ליה זה ולא סומין, אי איתא דלהך מלתא לחוד אתא, לזה הוא שלקה בפניכם, לכתוב בננו הוא, מאי בננו זה שמעת מינה תרתי:",
+                "<b>ואח״כ הקיף זקן התחתון פטור.</b> כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:",
+                "<b>ואם משנגמר דינו ברח.</b> הוי כגברא קטילא וחייב אפילו לאחר כמה שנים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נדון על שם סופו.</b> סוף שמכלה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:",
+                "<b>הנאה להן.</b> שאינן מוסיפין לחטוא:",
+                "<b>והנאה לעולם.</b> שקטה כל הארץ:",
+                "<b>רע להן.</b> שהיו מוסיפים זכיות:",
+                "<b>��רע לעולם.</b> שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור:",
+                "<b>יין ושינה לרשעים.</b> כל זמן ששותים וישנים אין חוטאין ואין מריעין לבריות:",
+                "<b>לצדיקים רע להן.</b> שאינם עוסקין בתורה:",
+                "<b>ורע לעולם.</b> שכשהן מתבטלים, פורענות באה לעולם:",
+                "<b>פיזור.</b> שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הבא במחתרת.</b> שאמרה תורה יהרג:",
+                "<b>נדון על שם סופו.</b> שסופו להרוג את בעל הבית אם יעמוד כנגדו להציל את שלו:",
+                "<b>אם יש לו דמים חייב.</b> כגון האב הבא במחתרת על הבן, בידוע שרחמי האב על הבן, לפיכך אין הבן רשאי להרגו. ואם שבר האב החבית, חייב לשלם:",
+                "<b>אין לו דמים פטור.</b> ושאר כל אדם הבא במחתרת שאם הרגו בעל הבית אין לו דמים, אם שבר את החבית פטור מלשלם. שכיון שהוא מתחייב בנפשו פטור מן התשלומין, שאין אדם מת ומשלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו הן שמצילין אותן בנפשן.</b> שמצילין אותן מן העבירה בנפשן, שניתן רשות לכל אדם להרגם כדי להצילן מן העבירה:",
+                "<b>הרודף אחר חבירו להרגו.</b> דכתיב אצל נערה המאורסה (דברים כ״ב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, מקיש רוצח לנערה מאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב (שם) צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה:",
+                "<b>ואחר הזכור.</b> נפקא לן דאמר קרא (שם) ולנערה לא תעשה דבר, נער כתיב חסר ה״א, זה זכור. וה״ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב״ד שבעריות, שמצילין אותן בנפשן, דכתיב (שם) חטא מות. חטא, אלו חייבי כריתות. מות, אלו חייבי מיתות ב״ד:",
+                "<b>אבל הרודף אחר הבהמה.</b> אע״פ שדומה לעריות:",
+                "<b>והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה.</b> אף על פי ששניהם כופרים בעיקר:",
+                "<b>אין מצילין אותם בנפשן.</b> וכ״ש שאר חייבי כריתות ומיתות בית דין שאינן של עריות, שאין מצילין אותם בנפשם, ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ואלו הן הנשרפים.</b> הבא על אשה ובתה. על אשה שכבר נשא בתה, דהיינו חמותו:",
+                "<b>ובת כהן.</b> וכן בת כהן שזנתה היא בשריפה:",
+                "<b>יש בכלל אשה ובתה.</b> כלומר באשה ובתה כתיבא שריפה בהדיא (ויקרא כ׳) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה וגו׳ באש ישרפו, ומינה ילפינן כולהו הנך נמי, דאיתנהו בשרפה:",
+                "<b>בתו.</b> מאנוסתו, דלאו בת אשתו היא דלחייב עליה משום בת אשתו. דהא לאו בת אשתו היא:",
+                "<b>בת בתו ובת בנו.</b> שהיו לו מאנוסתו:",
+                "<b>בת אשתו.</b> בין שהיא בתו בין שהיא חורגתו:",
+                "<b>וחמותו.</b> אע״ג דתנא לה רישא בהדיא הבא על אשה שנשא בתה, ולא מדרשא אתיא, איידי דתני בהך כללא אם חמותו ואם חמיו דאתיא מדרשא, תנא נמי אגב ריהטא חמותו בהדייהו:",
+                "<b>כבש עליו.</b> אחז ראשו של חברו ותקפו בתוך המים שלא יוכל להרים ראשו:",
+                "<b>שיסה.</b> גירה:",
+                "<b>השיך.</b> שאחז הנחש בידו והוליכו והגיע שיני הנחש לגוף של חבירו:",
+                "<b>רבי יהודה מחייב.</b> דסבר ארס נחש בשיניו עומד, ומכיון שהגיע שיני הנחש בבשרו של חברו הוי כאילו הרגו וחייב:",
+                "<b>וחכמים פוטרין.</b> דקא סברי ארס נחש מעצמו הוא מקיא, הלכך לאו איהו קטליה אלא גרמא בעלמא הוא ופטור. והלכה כחכמים:",
+                "<b>ואמדוהו למיתה.</b> אבל אמדוהו תחלה לחיים, אפילו לרבנן פטור:",
+                "<b>והוקל ממה שהיה.</b> וחזרו ואמדוהו לחיים:",
+                "<b>שרגלים לדבר.</b> שלא מת מחמת מכה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והיה בה כדי להמית על לבו ומת פטור.</b> דתרתי בעינן, שיהא מתכוין למכת מיתה וגם שיכנו מכת מיתה:",
+                "<b>ר״ש אומר אפילו נתכוין להרוג את זה.</b> לאו אסיפא דמלתא דתנא קמא קאי, אהא דקאמר תנא קמא נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה על הקטן ומת חייב, דאי אהא קאי, רבי שמעון פוטר מיבעי ליה, ולמה ליה למהדר ולפרושי אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה, הא בפירוש אמרו ת״ק, ומאי אפילו. אלא ר״ש ארישא קאי, נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור, הא נתכוין להרוג את האדם והרג אדם אחר חייב, ועלה קאמר ר״ש אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור. והלכה כרבי שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>רוצח שנתערב באחרים.</b> כגון שנים שהיו עומדים ויצא חץ מביניהם והרג, שניהם פטורים. ואפילו אחד משניהם מוחזק בחסידות ובידוע שהוא לא זרק החץ, אפילו הכי לא מחייבין ליה לאידך בחזקה זו:",
+                "<b>רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה.</b> מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים, סוקלים אותם, דהא על כרחך כולהו אסורים בהנאה ואפילו הן אלף, מפני זה המעורב בהן, הלכך סוקלין את כולם כדי שתתקיים מצות סקילה במחוייב בה. [ר׳ יהודה אומר] כונסין אותן לכיפה. ואין צריך לסקלן, אלא כונסין אותן לחדר והן מתים ברעב. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>ר׳ שמעון אומר בסייף.</b> שהחנק חמור:",
+                "<b>וחכמים אומרים בחנק.</b> שהסייף חמור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שנתחייב שתי מיתות.</b> כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו לעבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה, סלקא דעתך אמינא כיון דנגמר דינו לעבירה קלה, האי גברא קטילא הוא, קמשמע לן:",
+                "<b>עבר עבירה שיש בה שתי מיתות.</b> כגון חמותו, והיא אשת איש:",
+                "<b>נידון בחמורה.</b> בשריפה. מפני שהיא חמותו. ולא כאשת איש שהיא בחנק:",
+                "<b>נדון בזיקה הראשונה.</b> באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נידון. אבל לא באיסור הבא עליו אחרון, ואע״פ שהוא חמור, דקסבר ר׳ יוסי אין איסור חל על איסור, ואפילו חמור על הקל. ואם נשא בת אלמנה, שהיתה תחלה חמותו כשהיתה פנויה ואחר כך נישאת, נידון בשריפה. ואם היתה אשת איש ואח״כ נעשית חמותו, נידון בחנק כמיתה של אשת איש שהיתה תחלה. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>מי שלקה.</b> ושנה. שלקה שני פעמים על עבירה שחייבים עליה כרת, שכל חייבי כריתות לוקים. כשיחזור ויעשה אותה עבירה עצמה פעם שלישית:",
+                "<b>מכניסין אותו לכיפה.</b> מקום כשיעור קומת אדם ולא יותר. ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו, והדר מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכריסו נבקעת:",
+                "<b>שלא בעדים.</b> שלא בעדות שיהיה מחוייב עליה מיתה. ומכל מקום ידוע לבית דין שהדבר אמת שבודאי הרג, אלא שהוכחשו העדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת:",
+                "<b>ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ.</b> תחלה, ואח״כ מאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת. והיינו רישא. ומה שחיסר זה גלה זה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הגונב את הקסוה.</b> אחד מכלי שרת. מלשון קשות הנסך (במדבר ד׳):",
+                "<b>והמקלל בקוסם.</b> המברך את השם בשם עבודה זרה:",
+                "<b>והבועל ארמית.</b> נכרית:",
+                "<b>קנאים פוגעים בו.</b> המקנאים קנאתו של מקום היו הורגים אותו. והוא שתהיה הנכרית בת נכרית, ובשעת מעשה, ובפני עשרה מישראל. ואם חסר אחד מן התנאים הללו אסור להרגו. אבל ענשו מפורש על פי נביא, יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה. ומלקין אותו ארבע מלקיות מדברי סופרים, משום נדה, משום שפחה משום נכרית, משום זונה:",
+                "<b>פרחי כהונה.</b> בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח בהם:",
+                "<b>בגזירין.</b> בקעיות של עצים:",
+                "<b>רבי עקיבא אומר בחנק.</b> נאמר כאן (במדבר א׳:נ״א) והזר הקרב יומת. ונאמר להלן (דברים י״ג:ו׳) והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, מה להלן בחנק אף באן בחנק:",
+                "<b>וחכמים אומרים בידי שמים.</b> נאמר כאן יומת, ונאמר להלן (במדבר י״ז:כ״ח) כל הקרב הקרב אל משכן ה׳ ימות, מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים. והלכה כחכמים. ומיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת, שהכרת יש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה כראוי, ומיתה בידי שמים אין לאחר מיתה עליו כלום. ורש״י כתב בפרק במה מדליקין (שבת דף כ״ה) דמיתה בידי שמים ימיו נקצרים ואינו הולך ערירי, כרת אית ביה תרתי, ימיו נכרתים והולך ערירי. ומחוייבי מיתה בידי שמים שעל עסקי מקדש וקדשים הם אחד עשר, ואלו הן, האוכל טבל, וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל תרומה, וזר וטמא וטבול יום ששמשו, ומחוסר כפורים, ומחוסר בגדים, ושלא קידש ידים ורגלים, ושתויי יין, ופרועי ראש. קצת מהם נאמר מיתה בהם בפירוש, וקצתם למדום רבותינו מפי הקבלה בגזירה שוה ובהיקש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.</b> אפילו אלו שנתחייבו מיתה בב״ד מפני רשעתן, יש להם חלק לעולם הבא. ועולם הבא האמור כאן הוא העולם הבא אחר תחיית המתים, שעתידים לחיות ולעמוד בגופם ובנפשם חיים נצחיים, כחמה וכלבנה וככוכבים, כדמייתי בגמרא בהאי פרקא, מתים שעתידים לחיות אין חוזרין לעפרן. והעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ואע״פ שיש בו גוף וגויה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו שכינה. ומפני שאין כל ישראל שוין בו, אלא הגדול לפי גדלו והקטן לפני קטנו, משום הכי קתני יש להם חלק:",
+                "<b>האומר אין תחיית המתים מן התורה.</b> בגמרא קאמר, וכל כך למה, תנא, הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים. ומכאן אני מוכיח שעולם הבא האמור במשנה זו אינו העולם שהנשמות מונחות בו בזמן הזה, אלא העולם של תחיית המתים כדפרישית:",
+                "<b>אפיקורוס.</b> שמבזה תלמידי חכמים. וכל שכן המבזה התורה עצמה:",
+                "<b>בספרים החיצונים.</b> ספרי מינים, כגון ספרי אריסט״ו היוני וחביריו. ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד:",
+                "<b>והלוחש על המכה.</b> וברוקק בלבד הוא דאין לו חלק לעולם הבא, לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה:",
+                "<b>וההוגה את השם.</b> של ארבע אותיות כמו שהוא נכתב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה מלכים וארבעה הדיוטות.</b> אע״פ שגדולים וחכמים היו. אין להם חלק לעוה״ב:",
+                "<b>שלא היתה אמונתם שלימה.</b> ואע״ג דבלעם מאומות העולם הוה, ואנן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא תנן, משום דקיימא לן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה״ב, אשמועינן דבלעם לאו מחסידי אומות העו��ם הוא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנאמר לא ידון רוחי באדם לא דין ולא רוח.</b> שאין עומדים בדין ואין להם רוח לחיות עם הצדיקים שיש להם חלק:",
+                "<b>כורתי בריתי עלי זבח.</b> שכרתו ברית עם המקום עלי זבחים ושלמים, דכתיב (שמות כ״ד) ויזבחו זבחים שלמים, וכתיב (שם) ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית:",
+                "<b>אין עתידים לחזור.</b> ממקום שגלו. והא דאמרינן שירמיה החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהם, לא כולן חזרו אלא מקצתן:"
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו אנשים בני בליעל.</b> בנים שאינם עולים בתחיית המתים, ונדחין כמדיחין:",
+                "<b>עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר.</b> דכתיב וידיחו את יושבי עירם, ולא יושבי עיר אחרת:",
+                "<b>ומאותו השבט.</b> דכתיב מקרבך, מקרב השבט עצמו:",
+                "<b>ועד שיודח רובה.</b> של עיר. דכתיב יושבי עירם, דמשמע ישובה של עיר דהיינו רובה:",
+                "<b>הרי אלו כיחידים.</b> שעבדו עבודה זרה. וידונו בסקילה וממונן פלט:",
+                "<b>וצריכים.</b> אנשי עיר הנדחת:",
+                "<b>שני עדים והתראה לכל אחד ואחד.</b> שהיו מרבים להם בתי דינין, וכל מי שנמצא שעבד עבודה זרה בעדים והתראה מפרישים אותן עד שיראו אם הם רובה של עיר מביאין אותן לבית דין הגדול וגומרין דינן שם והורגים אותם בסייף וממונן אבד. ואם לא נמצאו רובה של עיר, דנין אותן בסקילה וממונן פלט:"
+            ],
+            [
+                "<b>החמרת והגמלת.</b> שיירא של חמרים ושל גמלים שנשתהו בעיר שלשים יום, הוי להו בכלל יושבי עירם:",
+                "<b>הרי אלו מצילין.</b> אם רוב אנשי העיר הודחו ומיעוט לא הודחו, וחמרים וגמלים שלא הודחו משלימין את המועט לעשות רוב, הרי אלו מצילין, שאין ממונן אבד אלא נדונין כיחידים. והוא הדין דגורמין נמי לעשות עיר הנדחת, אם הודחו עמם לעשותם רוב, אלא דתנא אזכותא קא מהדר. ועוד דהא פסיקא ליה טפי, דסתם חמרת וגמלת אין דעתן מעורבת עם בני העיר שיהיו נדחין עמהן:"
+            ],
+            [
+                "<b>היתה רחובה חוצה לה.</b> אם מקום קיבוץ בני העיר היה חוצה לה, כונסים אותה לתוך העיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה:",
+                "<b>רחוב.</b> פלטיא גדולה:",
+                "<b>הקדשות שבתוכה יפדו.</b> כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות:",
+                "<b>ותרומות ירקבו.</b> בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת. ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה, דלא מזלזלינן בה כולי האי, לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא, שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת:",
+                "<b>ומעשר שני.</b> אע״ג דממון ישראל הוא שהרי הוא נאכל לישראל, הואיל וקודש אקרי, לא ישרף אלא יגנז:",
+                "<b>כליל לה׳ אלהיך.</b> אמר רבי שמעון וכו׳ גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה׳ אלהיך:",
+                "<b>לא תיעשה גנות ופרדסים.</b> דעוד, לגמרי משמע:",
+                "<b>כמו שהיתה.</b> בישוב בתים:",
+                "<b>אבל נעשית היא גנות ופרדסים.</b> והלכה כר״ע:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו הן הנחנקין.</b> ממרא על פי בית דין. שמסרב על דברי בית דין הגדול שבלשכת הגזית:",
+                "<b>וזוממי בת כהן.</b> אע״פ שהם באים לחייבה שריפה, אין נדונים אלא במיתה שהיו מחייבים את בועלה שהוא בחנק, כשאר הבא על אשת איש, דכתיב (ויקרא כ״א:ט׳) היא באש תשרף, היא ולא בועלה. וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו, ולא לאחותו:",
+                "<b>ובועלה.</b> לבת כהן כשהיא נשואה. אבל ארוסה, היא ו��ועלה בסקילה:",
+                "<b>שהמקלל לאחר מיתה חייב.</b> דכתיב (שם כ׳) אביו ואמו קלל, וקרא יתירא הוא לרבות לאחר מיתה:",
+                "<b>והמכה לאחר מיתה פטור.</b> דהא לא מחייב עד שיעשה בו חבורה, ואין חבורה לאחר מיתה:",
+                "<b>עד שיכניסנו לרשותו.</b> דכתיב (שמות כ״א) ונמצא בידו, ואין ידו אלא רשותו, וכן הוא אומר (במדבר כ״א) ויקח את כל ארצו מידו:",
+                "<b>וישתמש בו.</b> תשמיש שיש בו שוה פרוטה. ות״ק מחייב אפילו בתשמיש שהוא פחות משוה פרוטה. והלכה כת״ק:",
+                "<b>הגונב את בנו.</b> טעמייהו דרבנן דפטרי, דכתיב ונמצא בידו, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב (דברים כ״ד:ז׳) כי ימצא איש, אלא למדרש מינה פרט לזה שהוא מצוי. והלכה כחכמים:",
+                "<b>רבי יהודה מחייב.</b> דכתיב (שם) מאחיו מבני ישראל, מאחיו למעוטי עבדים, מבני ישראל, אי כתב בני ישראל הוה ממעטינן מי שחציו עבד וחציו בן חורין, השתא דכתיב מבני ישראל, מיעוטא אחרינא, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ורבנן סברי, מאחיו לאו למעוטי עבדים, דהא אחים הם במצות, אלא, בני ישראל למעוטי עבדים, מבני ישראל, למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. והלכה כחכמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה בתי דינין היו שם.</b> בירושלים דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:",
+                "<b>אחד יושב על פתח הר הבית.</b> הוא שער מזרחי שלפנים מן החיל, לפני עזרת נשים:",
+                "<b>ואחד יושב.</b> למעלה הימנו, כשעברו עזרת נשים ובאים לפתח עזרת ישראל:",
+                "<b>ואחד יושב בלשכת הגזית.</b> שהיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול:",
+                "<b>באים לזה שעל פתח הר הבית.</b> זקן זה שהורה בעירו ונחלקו ב״ד שבעירו עליו והזקיקן הכתוב לעלות לירושלים, באים הוא וב״ד שבעירו לזה ב״ד שעל פתח הר הבית, שהרי בו פוגעים תחלה:",
+                "<b>תלמיד שהורה לעשות.</b> תלמיד שלא הגיע להוראה ונחלק על ב״ד שבעירו ובאו לב״ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחלה, פטור, שאין להם לסמוך על הוראתו, והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב״ד, כדילפינן מכי יפלא ממך, במופלא שבב״ד הכתוב מדבר:",
+                "<b>נמצא חומרו קולו.</b> חומר העבירה שעבר והורה אע״פ שלא הגיע להוראה מוסף על ההמראה שהמרה על פי בית דין, היא נעשית לו קולא לפוטרו מן המיתה, שאם היה זקן שהגיע להוראה והמרה על פי בית דין היה חייב מיתה:"
+            ],
+            [
+                "<b>האומר אין תפילין, וכו׳ פטור: שאין זו הוראה.</b> דזיל קרי בי רב הוא:",
+                "<b>חמש טוטפות.</b> יש הוראה. ואע״פ שאין דבר זה אלא להוסיף על דברי סופרים, חייב, שבמדרש סופרים, [לטטפת לטטפת] לטוטפת כתיב, הרי כאן ארבע פרשיות:"
+            ],
+            [
+                "<b>ולא בב״ד שביבנה.</b> שאלו לב״ד שבלשכת הגזית ואמרו לו, וחזר לעירו ושהה שם ימים רבים עד שגלתה סנהדרי גדולה ליבנה ואח״כ הורה כבתחלה, אין ממיתין אותו ביבנה. אע״פ שסנהדרי גדולה שם, ואע״פ שעדיין הבית קיים, כיון שסנהדרי גדולה אינה יושבת במקומה בלשכת הגזית:"
+            ],
+            [
+                "<b>מה שלא שמע.</b> מה שלא נאמר בנבואה לשום נביא בעולם. ומה שנאמר לחבירו ולא לו, ושמעה מפי חבירו ובא ואמר שנאמרה לו, שני אלו נביאי השקר הם ומיתתן בחנק. דכתיב (דברים י״ח) אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, זה המתנבא מה שלא שמע מעולם. אשר לא צויתיו, הא לחבירו צויתי, זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחברו. וכתיב ומת הנביא ההוא, וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:",
+                "<b>מיתתן בידי שמים.</b> דכתיב (שם) והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, קרי ביה לא ישמע, וקרי ביה לא ישמיע, וקרי ביה לא ישמע הוא עצמו אל דברי, הרי שלשתן בכלל. וכתיב (שם) אנכי אדרוש מעמו, בידי שמים:"
+            ],
+            [
+                "<b>לרשות הבעל.</b> כגון שמסר האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך, תו לא קרינא בה בית אביה:",
+                "<b>לאותה מיתה.</b> שהיו מחייבין את הנידון:",
+                "<b>ובועלה.</b> כלומר, וכל הבועלים נידונים כמיתת הנבעלת, חוץ מבועל בת כהן שהיא בשריפה והוא בחנק:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Shevuot/English/Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020.json

@@ -0,0 +1,390 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "sefaria.org",
+    "versionTitle": "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "",
+    "shortVersionTitle": "Rabbi Robert Alpert, 2020",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שבועות שתים – it is written in Scripture explicitly (Leviticus 5:4): “Or when a person utters an oath to bad or good purpose.” If he eats, it is for a good purpose; if he doesn’t eat, it is for a bad purpose, for he afflicts himself, and the same law applies for everything that is yes/positive or no/negative in the future, for to do bad or to do good in the future is implied.",
+                "שהן ארבע – one includes two others that are not written, and they are, yes/positive and no/negative that is of the past, such as “I ate or I did not eat, or I did not eat and I ate.",
+                "יעידות הטומאה – (Leviticus 5:2): “Or when a person touches an unclean thing” that is stated in Leviticus near the defiling of the Temple and its holy objects.",
+                "שתים – are written in the Biblical verse, as it is written (Leviticus 5:2): “and the fact has escaped him, and then, being unclean, [he realizes his guilt],” implying that the defilement that escaped from him, and through that act of forgetfulness/having escaped from him, he ate holy meat, which is one [sin], or entered into the Sanctuary, which is two.",
+                "שהן ארבע – one can include another two obligations. The escaping from him of holiness and the escaping of him of the Sanctuary and he remembered the defilement.",
+                "יציאות שבת – removal from the private domain to the public domain, [whereby] we derive it from the Biblical verse (Exodus 36:6): “Moses thereupon had this proclamation made throughout the camp: [‘Let no man or woman make further effort towards gifts for the sanctuary!’]; you should not remove from the private domain to the public domain.",
+                "אחת – one – to the person who stands outside and stretches his hand inside and took the object and removed it, and the other for the person who stands inside and takes the object from his place and takes it outside.",
+                "שהן ארבע – one can add another two of bringing in, even though they are not written, for just as the Torah was strict from domain to domain regarding removing/taking out, so it was strict on bringing inside, one for the purpose standing inside and removing his hand to outside and taking the object and bringing [it] inside, and the other – for the person who stands outside and takes the object from his place and stretches [his hand] inside and places it [within].",
+                "מראות נגעים שתים – it is written in Scripture (Leviticus 13:2): “a swelling, [a rash], or a discoloration, [and it develops into a scaly affection on the skin of his body.”",
+                "שהן ארבע – the subspecies of a swelling and the subspecies of a discoloration, and they are not written explicitly in Scripture."
+            ],
+            [
+                "שיש בה ידיעה בתחלה – this refers to awareness of uncleanness, for since small/trifle things are explained in the opening clause [of the Mishnah] and it goes back and explains oaths which are large mattes, and the transporting [of objects on the Sabbath] and appearances [of plagues] , each and every one is explained in its own tractate, therefore, he (i.e., the Tanna) does not explain them in this Tractate, and they are not taught here other than because they are similar to each other in two sorets which yield four subdivisions.",
+                "וידיעה בתחלה – that he knew that he became defiled.",
+                "וידיעה בסוף – from when he ate the Holy thing in an act of forgetfulness/that it escaped him, or entered into the Sanctuary in act of forgetfulness/that it escaped him and he left, and it became known to him that in defilement he ate or that in defilement he entered [into the Sanctuary].",
+                "ןהעלם בינתיים– when he ate the Holy food, the defilement or the sanctity [of the place] in act of forgetfulness/that it escaped him or he entered into the Sanctuary and in an act of forgetfulness/that it escaped him, the defilement or the Sanctuary.",
+                "הרי זה בעולה ויורד – a burnt offering for a wealthy individual and something of lesser value for a poor person. The wealthy person brings a sin-offering of cattle, and a poor person the sin offering of fowl, and the poorest of he poor, one tenth of an Ephah, which is a meal offering of sinner that is mentioned in every place.",
+                "שעיר הנעשה בפנים – the goat of Yom Kippur that he brings from its blood inside.",
+                "תולה – to protect him from suffering/trials.",
+                "עד שיודע לו – that he ate Holy things in a state of ritual impurity, and he brings the Sacrifice of Higher or -11; Tractate Shevuot 21a)."
+            ],
+            [
+                "אין בה ידיעה בתחלה – he did not know about this ritual defilement at all, this does not into the category of [a required] sacrifice ever, for the sacrifice dos not come other than when he has awareness [of ritual impurity] at the beginning.",
+                "שעיר הנעשה בחוץ – that is offered on the outer altar [which yields blood to be sprinkled] during the Musaf of Yom Kippur.",
+                "ויום הכיפורים – itself atones with the goat.",
+                "שנאמר – regarding the goat that is offered on the outer altar (Numbers 29:11): “And there shall be one goat for a sin offering, in addition to the sin offering of expiation,” for the sin offering of expiation is the goat that is offered inside and Scripture juxtaposed them, to teach you just as one expiates/atones, so too the other atones/expiates; the inside [goat] doesn’t come other than with a matter about which there is awareness, and what is this awareness? At the outset, as we derive from Scripture, as it is written (Leviticus 16:21): “[Aaron shall lay both his hands upon the head of the live goat and confess over all the iniquities and transgressions of the Israelites,] whatever their sins, [putting them on the head of the goat],” which implies that for those that come within the category of sin - , that they should have awareness of them at the conclusion, and it is impossible that to come within the category of sin-offering other than if they had awareness at the outset, even the goat that is offered outside does not atone other than if he as awareness of it, and what is it? Awareness at the conclusion and not at the beginning, for they are not included in the category of sacrifice, and this atoning is complete atonement/expiation without doubt."
+            ],
+            [
+                "שעירי הרגלים – On all the Festivals, it was stated, “the oats as a sin offering”” (see, for example, Numbers 28:22 for Passover).",
+                "ושעירי ראשי חדשים מכפרים – as it is written with regard to the goat on the New Moon/Rosh Hodesh (Numbers 28:15): “And there shall be one goat as a sin offering,” a sin that one doesn’t recognize other than God [Himself], this goat will atone, and that means that he has no awareness neither at the beginning nor at the end. And the goats of the Festivals, we learn from the goat for the New Moon through a juxtaposition, for “goat” could have been written in all the Festivals, and it (i.e., the Torah) wrote, “and a goat”, and the VAV adds on the first matter, to make the juxtaposition that just as this one expiates/atones, so all of the others atone.",
+                "כל השעירים כפרתן שוה – all the goats of the Musaf [sacrificial] service, whether they are the goats of the festival or the goat of the New Moon, whether the goat that is offered outside on Yom Kippur, their expiation/atonement is equivalent, for they atone whether there was no awareness at the at the beginning but there is awareness at the end, or whether there is no awareness either neither at the beginning nor at the end, whether about someone pure who ate something ritually impure, and we derive from it, for a defilement that occurred whether for one or the other. But a goat that is prepared for sacrifice inside on Yom Kippur, they did not disagree about, for it is assigned to the case where he has awareness at the beginning but does not have awareness of it at the end, as we have stated.",
+                "היה רבי שמעון אומר – this is for one who retracted, that it [i.e., the Mishnah] took it, because it was necessary to state that they said to him: what is the Halakha if they are offered together?",
+                "מהו שיקרבו – if he lost a goat that was set aside for Yom Kippur, and they were expiated with another [goat] and this one (i.e., the original goat) was found on the Festival (i.e. Sukkot) or on Rosh Hodesh, what is the law regarding that it be offered for the purpose of the goat [of the sin offering] of that day?",
+                "אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה – It is Rabbi Meir who says to Rabbi Shimon, it is all well if you said that all of them their expiation is equivalent, then let it be offered, for all of them are atone for one expiation, but according to you, this one that was set aside/separated to expiate for a case where he had no awareness at first, and there is awareness of it at the conclusion, how can he sacrifice [it] on the Festival to expiate where he had no awareness [of having sinned through uncleanness] either at the beginning or at the conclusion, or on Rosh Hodesh to atne for a pure person who ate something impure/unclean?",
+                "לכפר על טומאת מקדש וקדשיו – because in this, they are equivalent, even though their expiations are divided, he can offer it up."
+            ],
+            [
+                "משמו – of Rabbi Shimon. And the anonymous Rabbi Shimon (without his patronymic) is Rabbi Shimon bar Yohai."
+            ],
+            [
+                "ועל זדון טומאת מקדש וכו' – the anonymous section of the Talmud took this.",
+                "שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרים – as it is written (Leviticus 16:21): “and transgressions of the Israelites, whatever their sins, [putting them on the head of the goat.” But the transgressions are the rebellious acts (as opposed to sins of passion).",
+                "החמורות והקלות וכו' – Our entire Mishnah is explained in the Gemara in the following manner (Tractate Shevuot 12b): whether minor or serious whether the act were perpetrated willfully or inadvertently, those that were done inadvertently, whether he was aware of the doubt concerning them or not aware of the doubt, meaning to say, whether he was aware that there came to his hand something that was doubtfully forbidden fat and he ate it, whether he did not know that something was doubtfully forbidden fat. And which are the minor [transgressions], whether they are positive or negative commandments, and which are the stringent cases, for extirpation or death at the hands of the Jewish court [The goat that is sent away provides atonement]."
+            ],
+            [
+                "אחד ישראל ואחד כהנים – this is what he said: [It effects atonement all the same] whether one is an Israelite or whether one is a Kohen or whether one is an anointed priest, the goat that is sent away atones in the rest of the sins and there is no distinction between them.",
+                "אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו – all that the inner goat expiates for the Jewish people (i.e., non-Kohanim), meaning/it is identical with the suspense/doubt of the Israelites depend upon an awareness [of sin] at the beginning but there isn’t awareness at the end, and willful defilement of the Sanctuary and its Holy Things, and similarly the atonement of the outer goat, the bullock of the High Priest that is sacrificed on Yom Kippur which atones for the Kohanim.",
+                "רבי שמעון אומר כשם – that you admit regarding the blood of the inner goat that atones for the Israelites, an expiation without confession, for there is no confession regarding the inner goat, other than the goat which is sent away, so too, the blood of the bullock without any confession atones for the Kohanim on their defilement of the Sanctuary and its Holy Things, one adds for him his confessions of the bullock in place of the confession of the goat that is sent away to expiate for the Kohanim with the rest of the sins, for they have no atonement with the goat that is sent away."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ידיעות הטומאה. נטמא וידע – [that he became defiled and was aware] that he became defiled at the time of of defilement or afterwards.",
+                "נעלמה ממנו טומאה – and through that same act of forgetfulness/lack of awareness, he ate Holy Things, which is one [count], and he entered into the Sanctuary/Temple, which is two [counts], as it is written (Leviticus 5:4): “and the fact has escaped him,” and he is unclean/defiled, which implies that the defilement escaped him. But because he is not liable for it other than if he was aware at the beginning that he had become defiled/unclean and afterwards, it escaped him, because of this, it (i.e., the Mishnah) calls it: ידיעות הטמאה/awareness (plural) of uncleanness.",
+                "ונעלם ממנו הקודש – or the Temple/Sanctuary, but if he ate Holy Things or entered into the Temple, and he was mindful of defilement, there are two other [counts] that are not written [in the Bible].",
+                "נעלם ממנו זה וזה – it is not from the numbers of awareness, but it comes to tell us that even though that at the time of eating Holy Things or entering into the Temple, he was not mindful neither of defilement nor of the holiness [of the Temple], and he Is liable for the sliding-scale offering (depending upon his financial situation)."
+            ],
+            [
+                "אחד הנכנס לעזרה – [to the courtyard] first.",
+                "ואחר הנכנס תוספת – that they added to it afterwards.",
+                "שאין מוספין וכו' – therefore, this is holy like the first (i.e., the courtyard).",
+                "אלא במלך – as Scripture states (Exodus 25:9): “Exactly as I show you – the pattern of the Tabernacle and the pattern of all its furnishings – so shall you make it,” this is an additional verse for expounding for the generations. For in the days of Moses, he was King and Prophet and his brother (i.e. Aaron) was the High Priest, and there were there Urim and Thumim (in the High Priest’s breast plate) and seventy elders, even so also all generations.",
+                "ובשתי תודות – with two loaves of thanksgiving offerings, and they would carry them in the circumference around until the end of the border that they sanctify, and there they consume (that is inside) and burn the second (which is outside) , and by the word of the prophet, it is consumed and by the word of the prophet it is burned, and that is exactly what is taught in the Mishnah: “the one offered inside is eaten and the one offered outside is burned.” But from Nehemiah ben Chakhliah, he completed it as it is written regarding him (Nehemiah 12:31): “and I appointed two large thanksgiving [choirs] and processions.”",
+                "ובשיר – the song that they would recite (Psalms 30:2): “I extol You, O LORD, for you have lifted me up,” But during the Second Temple period, even though there was no King and no Urim and Thumim, the Holiness that Solomon sanctified of the First Temple was a holiness for its time period and a holiness for the time to come. But the service of Nehemiah ben Chakhliah was for mere memory."
+            ],
+            [
+                "נטמא בעזרה – and he knew that he was defiled and prostrated himself with this act that escaped him towards the inside, even though he did wait/delay, or prostrated towards the outside, and he who delayed/waited in order to prostrate. But the measure of the prostration is in order that a person can read this Biblical verse in their inhabitable condition (restoration) (II Chronicles 7:12): “they knelt with their faces to the ground and prostrated themselves, praising the LORD, ‘For He is good, for His steadfast love is eternal,” and this is the Biblical verse.",
+                "או שבא לו בארוכה (if he went out by the longer way, he is liable) – hat he left through the longer path, for there is something shorter than It, and even if he did not first wait/delay, he is liable.",
+                "ובקצרה פטור – where he didn’t prostrate, and did not wait, and left the shorter route, he is exempt.",
+                "זו היא מצוה עשה שבמקדש – for there is here (Numbers 5:2): “[Instruct the Israelites] to remove from camp…anyone defiled [by a corpse].”",
+                "שאין חייבין עליה – the Jewish court, the bull for an unwitting communal sin, for if they erred unwittingly and error in this teaching, and taught to him that he should leave by the longer way, hey don’t bring on the inadvertent error of this teaching a bull for an unwitting communal sin."
+            ],
+            [
+                "ואיזו היא מצות עשה שבנדה – which is similar to that which in the Sanctuary, that defilement occurred to him when he came with legal permission to entrance [into the Temple], if the Jewish court erred in this teaching , they are liable for a bull for an unwitting communal sin (as a result of an erroneous Halakhic decision handed down by the Great Sanhedrin).",
+                "היה משמש עם הטהורה – that [his penis] entered [her vagina] with legal permission and she said to him: ‘I have become ritually defiled now,” and he removed it immediately while his limb was hard, he is liable. But rather, he should stand without coitus until the limb dies and he can remove it without difficulty, and this is the positive commandment regarding the menstruating woman."
+            ],
+            [
+                "רבי אליעזר אומר השרץ ונעלם – as it states in Scripture (Leviticus 5:2): “or the carcass of an unclean creeping thing – and the fact has escaped him,” it is an additional Biblical verse, for above, it is written, “or when a person touches any unclean thing” (Leviticus 5:2), and the creeping thing is included in the unclean thing, but rather, to teach you that if he knew that he had certainly been defiled, but he doesn’t know if it was a creeping thing or if it was through a carcass, he is not liable for a sacrifice if he ate Holy Things until he has awareness at the beginning if it was through a creeping thing that he was defiled or through a carcass that he was defiled. But Rabbi Akiva holds that since he definitely knew that he was defiled, even though it was not made clear to him if the defilement that he sustained was with a creeping thing or a carcass, he is liable. And both of them exempt him from unawareness of the Temple (i.e., that he entered the Temple while ritually impure, aware that he was ritually impure, but unaware that he has entered the Temple. He is liable for a sin-offering as atonement). Rabbi Yishmael requires [the sacrifice] and the Halakha is according to Rabbi Yishmael."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועות שתים. שאוכל ושלא אוכל – these are the two which are explained, as it is written (Leviticus 5:4): “[Or when a man utters an oath] to bad or good purpose –[whatever a man may utter in an oath] that implies in the future, I will not eat for a bad purpose. I will eat for a good purpose.",
+                "שאכלתי ושלא אכלתי – these are additional two from the exposition of the Sages.",
+                "מדבר ומביא קרבן – because of the abrogation/nullification of his speech, and since it is because of the abrogation of his speech, even this is an abrogation of his speech for when he says: “I will not eat”, his intention is to prohibit himself from any amount.",
+                "שבועה שלא אוכל ואכל ושתה – evn though that drinking is included with eating, he is not liable other than for one [sacrifice], for it is to him like eating and he goes back and eats in one act of forgetfulness [as the cause of the transgression].",
+                "שלא אוכל ושלא אשתה – these are two oaths to them. And even though when he stated “I will not eat,” he also forbids himself to drink, for drinking is included with eating, and he then retraced and stated: “and furthermore, I will not drink,” he should have said that an oath does not take effect on another oath, it is different here since he said at the outset [in the first part of the Mishnah], “I will not eat.” And then afterwards stated, “I will not drink,” he has revealed his intention that the “eating” that he stated at the outset [at the beginning of the Mishnah] was only for eating [and not anything else]."
+            ],
+            [
+                "חייב על כל אחת ואחת – for since he stated, “bread” and “bread of each and every species,” one learns from it to allot/assign, for if it is to prohibit upon him these species and no others, he would have had to state, bread [made from] wheat, and similarly that of barley and that of spelt."
+            ],
+            [
+                "שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש – In the Gemara (Tractate Shevuot 23b) it establishes it as, for example, when his fellow urges him and says to him: “Come and drink with me wine, oil and honey. He should have said to him an oath that he I would not drink with you and nothing further. For when he took an oath, why did he urge him that I will take an oath regarding wine, oil and honey.” We learn from it that he comes to allot/assign (i.e., to divide)."
+            ],
+            [
+                "ואכל נבלות חייב – that they are appropriate for eating, for if not, for the All-Merciful forbad them.",
+                "ר\"ש פור – that was subjected to an oath and he stands over them, and the dispute between Rabbi Shimon and the first Tanna/teacher [concerns] including things that are permitted with things that are forbidden, as for example when one states an oath “that I will not eat slaughtered and meat of animals torn, the First Teacher holds that since the oath takes effect with that which is slaughtered, it also takes effect on that of torn animals, for the prohibition can take legal hold where another prohibition already exists regarding a more comprehensive prohibition (i.e., having a wider range of prohibited objects), but Rabbi Shimon holds that one prohibition can take no legal hold where another prohibition already exists (i.e., you can punish, or impose sacrificial expiation only for the first one) But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.",
+                "אשתו אסורה – for he ate food, and even according to Rabbi Shimon. For the reason that he is exempt in the first [oath] is not because they are not things eaten, but rather, that the oath doesn’t take effect on something that is forbidden."
+            ],
+            [
+                "ואחד דברם של אחרים – as he explains that I will give [something] to so-and-so.",
+                "שאין בהן ממש – it implies two ways, as, for example, he changed and implies that he changed it and it implies that there is no benefit in them, as for example, “that I will throw a stone into the sea.”",
+                "מרבוי הכתוב (from an extension supplied by Scripture) – (Leviticus 5:4): “whatever a man may utter in an oath [- and, though he has known it, the fact has escaped him].” But there is a dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael, for Rabbi Akiva expounds throughout the Torah extensions [of the scope of Biblical texts] and limitations of Biblical texts, but Rabbi Yishmael expounds general rules/principles and specifications; Rabbi Akiva expounds (Leviticus 5:4): “Or when a person utters an oath” is an extension, “to a bad or good purpose” is a limitation. What is an extension. What is an extension of scope? An extension are all words of what he did in the past like what will take place in the future; and what is a limitation? He limits the matter of a commandment. But Rabbi Yishmael expounds (Leviticus 5:4): “Or when a man utters an oath,” is a generalization; “to a bad or good purpose” (Leviticus 5:4) is a specification; “whatever a man may utter by an oath” (Leviticus 5:4), he once again states a generalization: “a generalization and a specification and [followed by] a generalization, one is guided by what the specification implies; just as the specification is interpreted for what happens in the future, so also everything regarding what will happen in the future. But the Halakha is according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [
+                "נשבע לבטל את המצוה – because of the oath on a statement [to reinforce a promise or an obligation or to confirm the veracity of a story], but he is flogged because of an oath taken in vain.",
+                "שהיה בדין שיהיה חייב. כדברי ר' יהודה בן בתירא – meaning to say, that whereas according to the words of Rabbi Yehuda ben Beteira, he is liable because of an oath on a statement for Rabbi Yehuda ben Beteira would say: “Now if concerning matters of free choice, etc.”",
+                "שלא עשה בה לאו כהן – and in the Biblical verse it is written (Leviticus 5:4): “[Or when a person utters with his lips an oath] to bad or good purpose,” which implies a matter which has a positive (i.e., yes) and a negative (i.e., no), but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda ben Beteira."
+            ],
+            [
+                "שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה – the reason that he said that “I will not eat” and then he repeats saying that I won’t eat it, he is not liable other than one [count], for the oath does not take effect on [another] oath, but if he stated first that he would not eat it and then repeats that he will not eat it and then repeats saying that he will not eat and he eats all of it, he is liable for two [counts], for if he stated that he will not eat it, he is not liable until he eats all of it, and if he repeats and states that he will not eat, since he ate from an olive’s [bulk], he is liable, therefore, the final oath takes effect and makes him liable when he eats from it an olive’s [bulk]. And when he repeats and eats all of it, he is liable because of the concluding oath.",
+                "שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה – even though that from the second oath “that I will not eat it,” we learn that an oath does not take effect on [another] oat, The Mishnah teaches us a third oath to inform us that is an obligation for there isn’t in the last oaths but these oaths and they did not go to idleness but if they found a place, they would take place and if he did consulted with a Sage [for absolution] on the first [oath]. The second [oath] is neutralized in its place and he is forbidden in the manner because of the second oath, and similarly, if he consulted [with a Sage] on he two [oaths], the third takes effect, because the Sage uproots the vow from its essence and it is like he had not taken an oath and the second one takes effect retroactively for the first [oath] is like he it didn’t exist and similarly, when he consults [with a Sage] about the two [oaths], it is like they didn’t exist and the third [oath] takes effect retroactively."
+            ],
+            [
+                "אם לא ראיתי גמל פורח באויר – meaning to say, they will forbid all produce/fruit that is in the world if I didn’t see, etc. [i.e., a camel flying in the air].",
+                "נחש כקורת בית הבד – like the shape of the beam of an olive press and its form. As if like the thickness of the beam of olive press, this would not be an oath taken in vain/false oath, asserting something impossible, where there a lot [of them].",
+                "שבועה שלא נדיעך – it is the abrogation/nullification of a commandment, for he is obligated to testify as it states (Leviticus 5;1): “he does not give information – so that he is subject to punishment.”"
+            ],
+            [
+                "אכלה עבר על שבועת שוא – this is what he said: if he ate it , he has violated a oath taken in vain alone. If he didn’t eat it, he violated even an oath on a statement/rash oath (i.e., an oath taken by a person to reinforce a promise or an obligation or to confirm the veracity of a story – and is liable to bring a sing-offering). For once he swore that he would eat this loaf, he is obligated to eat it, and when he then took another oath [afterwards] that he would not eat it, he swore to abrogate/nullify the Mitzvah, and is flogged eause of the oath taken in vain, whether he would eat it or whether he would eat it, and if he did not eat it, he would be liable for two [violations], because of an oath taken in vain and because of oath on a statement/rash oath."
+            ],
+            [
+                "באנשים ובנשים – since it was necessary to teach [in the Mishnah] that the oath of testimony (i.e., that witnesses have information supporting his case and the plaintiff requests that they testify on his behalf, and they refuse, and deny that they have this information, they have to take an oath to this effect) applies to men and not to women, etc. (see Tractate Shevuot, Chapter 4, Mishnayot 1-4), it teaches that the oath of a statement/rash oath that applies to all of these (i.e., both men and women, etc.).",
+                "ברחוקים ובקרובים – as, for example, I will give to so-and-so, whether he is not related or is related.",
+                "בכשרים ובקרובים – with someone who is fit to give testimony and t one who is unfit/ineligible.",
+                "מפי עצמו – that he himself uttered an oath from his own mouth, but if others made him swear that he ate but he didn’t eat, and he said, “I will not eat” but he ate or the reverse, he is exempt if he did not respond “Amen.” But if he responded “Amen,” after his fellow made him take an oath, it is as if he swore out of his own mouth."
+            ],
+            [
+                "שבועת שוא, ברחוקים ובקרובים – he swears concerning a man that he is a woman, whether he is not related or whether he is related.",
+                "אחת זו ואחת זו – the oath taken in vain/false oath and the oath of testimony are one and the same, if others forced him to take an oath he is liable if he responded, “Amen.”"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועות העדות נוהגת באנשים ולא בנשים – as it is written (Leviticus 5:1): “[If a person incurs guilt—when he heard a public imprecation and -] although able to testify [as one who has either seen or learned of the matter- he does not give information, so that he is subject to punishment],” the Biblical verse speaks of one who is fit to give testimony, as it is written (Deuteronomy 19:17): “the two parties to the dispute/ועמדו שני האנשים (literally, the two men)[shall appear before the LORD],” men and not women. And this Biblical verse is written [concerning] witnesses; It is stated here, “two” and it is stated above “two” (Deuteronomy 17:6): “[A person shall be put to death only on] the testimony of two or [more] witnesses; he must not be put to death on the testimony of a single witness].”",
+                "ולא בקרובין – for they are unfit/disqualified to provide testimony , as it is written (Deuteronomy 24:16): “Parents shall not be put to death for children, [nor children be put to death for parents],” with the testimony of children, and the same law applies to other relatives.",
+                "ולא בפסולים – as, for example, those who are liable for death and/or liable for stripes and the thief, for they are called wicked, and the Torah stated (Exodus 23:1): “you shall not join hands with the guilty [to act as a malicious witness].”",
+                "ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד – to exclude the king who does not testify (see Tractate Sanhedrin, Chapter 2, Mishnah 2) , and those who are unfit/disqualified from giving testimony according to the Rabbis such as those who are dice players and pigeon racers (see Tractate Sanhedrin, Chapter 3, Mishnah 3 and Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 8).",
+                "בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו (out of his own mouth)- if it is from his own mouth that he swore an oath that I don’t know any testimony concerning you, he is liable, whether he took at oath before a court or not before a court.",
+                "ומפי אחרים (or from the mouth of others) – as, for example, I adjure you that you should come and testify against me , and they said to him: We don’t know any testimony in your case.",
+                "אינם חייבין עד שיכפרו בית דין (when they have denied -their knowledge – in court) – as it is written (Leviticus 5:1): “he does not give information, so that he is subject o punishment,” in a place where he would state it would have effect, but the Biblical verse is written concerning one who is sworn on other people’s demands (as a supposed witness that claims ignorance)."
+            ],
+            [
+                "וחייבין – a sliding-scale offering (this offering is made when there are one of three transgressions where the financial situation of the sinner is taken into account in determining the nature of the sin-offering that he brings: violating an oath, taking a false oath to avoid giving testimony and entering the Temple or partaking of sacrifices while ritually impure. The sinner generally brings a sin-offering of a female lamb or goat, but if he cannot afford it, he may instead bring a pair of doves, one as burnt offering and the other as a sin-offering or a if he cannot afford even that, he may instead bring a meal-offering).",
+                "על זדון השבועה – for it did not state concerning it \"ונעלם\" /that he concealed or hid one’s self.",
+                "ועל שגגתה עם זדון העדות – that they known that the this oath was forbidden but they did not know that they are liable for a sacrifice for it.",
+                "ואין חייבים על שגגתה – if they are completely in error inadvertently, for they were forced, we don’t call them \"ונשבע על השקר\"/that they swore falsely."
+            ],
+            [
+                "ובאו לבית דין והודו פטורים – and even if they denied [that they had testimony about so-and-so] outside of the Jewish court on each oath for no denial outside the Jewish court is considered denial.",
+                "כפרו בב\"ד חייבין על כל אחת ואחת – as the Biblical verse states (Leviticus 5:5): “When he realizes his guilt in any of these matters,[he shall confess that wherein he has sinned],” to be liable for each and every one.",
+                "מה טעם – that they are not liable other than for one [sacrifice] even if they were silent and denied [their knowing anything] at the end, and we don’t say that a denial exists for all of them to make them liable for each and every one (i.e., testimony).",
+                "הואיל – but whereas if they denied in the Jewish court the first time, they would not be able to retract and confess, for they already stated that they don’t know any testimony about him, and furthermore, they do not retract and state [testimony]; therefore, even though that they didn’t deny [knowing anything about so-and-so] until the end, all of the oaths were abrogated, except for the first one. For he fact that they were silent initially is denial, they are not worthy to be made to take an oath and if it is not denial, they are sworn in as standing witnesses. And what is an oath upon an oath? By force, when it is written (in Leviticus 5:5): “in any of these matters” – to be liable for each and every one, referring to an oath taken outside the Jewish court and they denied it in the Jewish court as it is written [in Scripture] that he would administer an oath to them when they would come to the Jewish court and they would testify and they would not leave in idleness, and it is appropriate for them to divide if they denied there at first, it would be appropriate to retract and to administer to them an oath."
+            ],
+            [
+                "כפרו שניהם כאחת – in an interval equivalent to the time of speaking (“Greetings to you, My teacher.”).",
+                "בזה אחר זה – that there was between [the testimony of] this one and [the testimony of] that one more than an interval equivalent to the time of speaking.",
+                "הראשון חייב – but the second is exempt, for since the first one denied, the second one is furthermore not appropriate to testify because he is an individual (and testimony requires two or more individuals).",
+                "שתיהן חייבות – in the Gemara (Tractate Shevuot 32b-33a) raises the objection – why is the first [set of witnesses] liable, for the second set [of witnesses] exists? For what have the first [set of witnesses] lost through their denial? And it answers that that the our Mishnah is speaking about q case where the witnesses of the second group were related through their wives (see Rashi’s comment: they married two sisters and are not valid as a singular testimony, and they were not valid to testify when the first set [of witnesses] denied [that they knew anything to testify] and their wives were on their deathbeds, for you might have thought that we hold that most people on their deathbeds will die, it was for them as if they [i.e., their wives) had died and the first set [of witnesses] were exempt but the second set exists. It comes to tell us now however that he is not dead. But it is found that only the first set [of witnesses] alone was there at the time of the denial, and therefore, they are liable."
+            ],
+            [
+                "תשומת יד – a loan, that he placed money in his hand.",
+                "",
+                "חטין ושעורין וכוסמין – the first clause [of the Mishnah] teaches us of one species and disputed claims, and the concluding clause [of the Mishnah] teaches us of one claim all of them are deposits, and disputed species."
+            ],
+            [
+                "נזק וחצי נזק – with one-half indirect damages [caused by an animal: e.g., inadvertently kicking up pebbles or clods of earth in the course of walking causing damage) that is a due indemnity but not a fine/penalty, for we state in testimony of a fine/penalty that we don’t obligate.",
+                "תשלומי כפל ושומי ארבעה וחמשה – because of the principal.",
+                "ושאנס איש פלוני ופיתה את בתי – because of humiliation and deterioration, that is monetary.",
+                "ושהכני בני – a striking/beating which causes no wound for which he is not liable of the death [penalty] for it, and because there isn’t death, there is a monetary [fine].",
+                "ושחבל בי חברי ביוה\"כ – [and the Mishnah] took that [example] for even though it is punishable with extirpation, he is liable for a monetary [paymenbt]."
+            ],
+            [
+                "שאני כהן – they are exempt, for witnesses are not liable other than when they denied in a mater where there is the claim of money.",
+                "שאנס איש פלוני או פיתה בתו של פלוני – “and his daughter” is taught, regarding a certain individual who is a Kohen who is referred to above, [that is taught above this in the Mishnah that it refers to that a certain individual is a Kohen or a Levite, or is not the son of a divorced woman], or that he made them take an oath that a certain individual raped his daughter of that that same individual that they were speaking of him until now, they are exempt, for we require that they should hear from the mouth of the one making the claim. And in the Gemara (Tractate Shevuot 33b) it establishes it when he comes before the court with a power of attorney, for if it is the monetary claim of another [person], they would be liable, and I comes to tell us that it is not considered the inheritance of the litigant in this like the rest of money [matters], for since it is a monetary [matter] that he is asking about, it never reached his hand at all, he is not able to write a power of attorney upon it.",
+                "ושחבל בי בני – injury/mayhem is wounding, they are exempt, for if they testified against him, he would be liable for death and not monetary [restitution].",
+                "ושחבל בי חברי ושהדלק את גדישי בשבת – for both of them are liable for death, and exempt from monetary [restitution]."
+            ],
+            [
+                "שאמר איש פלוני ליתן לי וכו' פטורים – as it is written regarding an oath of testimony (Leviticus 5:1): “[If a person] incurs guilt,” and it is written regarding the oath of a deposit (Leviticus 5:21): “When a person sins [and commits a trespass against the LORD by dealing deceiptfully with his fellow in the matter of a deposit or a pledge],” just as the oath of a deposit is on the claim of money that he has against his neighbor, also the oath of testimony – there must be on the claim of money that he has has of his, and the individual who claims that a certain person said to give me two-hundred zuz is not a monetary claim that he has against his fellow, for even if it is according to his words that his fellow said to him to give him two hundred zuz, his fellow is not liable to him athing on account of this statement."
+            ],
+            [
+                "מפני שקדמה שבועה לדעות – for the All-Merciful (I.e., God) said (Leviticus 5:1): “When he has heard a public imprecation (against one who withholds testimony) and- although able to testify as one who has either seen or heard of he matter – [he does not give information, so that he is subject to punishment],” for the testimony preceded the oath and the oath did not precede the testimony."
+            ],
+            [
+                "/אם יודעים לי עדות וכו' פטורין – as it is written (Leviticus 5:1): “although able to testify” util he specifies his witnesses."
+            ],
+            [
+                "הם יודים לו דות ד מפי ד וכו' פטורים – for if they testified about him, their testimony would not be worth him anything."
+            ],
+            [
+                "עד שישמעו מפי התובע – as it is written (Leviticus 5:1): “he does not give information/\"אם – לוא יגיד\" [written] fully with a VAV and and ALEPH is expounded upon thusly: if to hi he will not tell, meaning to say, the plaintiff, \"ונשא עונו\"/”so that he is subject to punishment (Leviticus 5:1), but if he said it to another,-“ he does not give information,” he is exempt [from punishment]."
+            ],
+            [
+                "מצוה אני עליכם וכו' - and he when he says, “I command you,” in an oath.",
+                "המקלל בכולם – when he blasphemes God with one of them.",
+                "ר' מאיר מחייב – [the punishment of] stoning.",
+                "וחכמים פוטרין – for specifically on the unique name [of God], with stoning, as it written (Leviticus 24:16): “if he pronounces the name LORD [he shall be put to death. The whole community shall stone him.], and on the euphemisms, with the explicit prohibition in the Torah [required for punishing trespassers] of (Exodus 22:27):”You shall not revile God [nor put a curse upon a chieftain among your people].” But with the oath of testimony, the Sages agree with Rabbi Meir that he is liable on the euphemisms like he is liable on the explicit name [God] for in the oath [of testimony] it is written (Leviticus 5:1): “When he has heard a public imprecation (against one who withholds testimony).",
+                "המקלל עצמו – as it written (Deuteronomy 4:9): “[But] take utmost care and watch yourselves scrupulously” and all \"השמר לך\" /”take utmost care” and \"פן\" /lest or \"אל\"/do not (see Talmud Zevahim 106a) introduces nothing other than a prohibitory law.",
+                "והמקלל חבירו – as it is written (Leviticus 19:14): “You shall not insult (literally, “curse”) the deaf [or place a stumbling block before the blind],” even a deaf person (the Rabbis understand this as “deaf and mute”- see Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 2) who does not hear [only], and he is not strict with his insult/curse of “you shall not insult (literally curse)” , and all the more so, all other people who heard and he is strict about.",
+                "יככה אלהים וכן יככה אלהים – if he said to witnesses, “may God smite you if you do not testify on my behalf. Or that he heard a person who was reading the curses that are in the Torah (see Deuteronomy 28:27-28,35): “May the LORD strike you with the Egyptian inflammation:” “The LORD will strike you with madness, blindness and dismay;” “The LORD will afflict you at the knees and thighs with a severe inflammation,” and he said to the witnesses, “”May God strike you if you do not testify on my behalf” or he said, “May God not strike you if you testify on my behalf,” or “May God bless you if you testify on my behalf,” or “May it go well with you if you testify on my behalf,” in all of these, Rabbi Meir declares liable, [by implication] “from ‘no’ you understand ‘yes’” (see Tractate Nedarim 11a), “”God should not strike you down if you testify o my behalf”, but if you don’t testify on my behalf, God will strike you. And similarly, “God will bless you if you testify on my behalf,” but if you you will not testify on my behalf, He will curse you. But in all of these, the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועת הפקדון. באנשים ובנשים – since the Tanna/teacher [of the Mishnah] taught regarding the oath of testimony (see Tractate Shevuot, Chapter 4, Mishnah 1) that it applies to men, but not to women, he taught here that it applies to everyone.",
+                "בקרובים – that the owner of the deposit is a relative of the one with whom the deposit is [placed].",
+                "בפני בית דין ושלא בפני ב\"ד – if from his own mouth he took an oath, that he uttered an oath from his mouth or answered “amen” after an an oath and afterwards admitted to hit, he is liable for a sacrifice, as it is written (Leviticus 5:21): “by dealing deceitfully with his fellow in the matter of a deposit” of any sort.",
+                "ומי אחרים – but he did not answer, “Amen,” as for example, “I impose an oath on you that you restore to me my pledge,” and he said: “I have nothing of yours in my hand,” he is not liable until he denies in the Jewish court.",
+                "וחכמים אומרים – And the Halakha is according to the Sages.",
+                "וחייב על זדון השבועה (one is liable if he deliberately took a false oath) – as it is not written concerning it, “it is concealed,” deliberate taking of a false oath , that he recalls about he bailment and knws that he is liable a sacrifice for his denial of it.",
+                "ועל שגגתה עם זדון הפקדון (or took an oath in error, while deliberately denying bailment) – that he did not know that he is liable a sacrifice for this oath, he remembered that the bailment is with him.",
+                "בכסף שקלים – that is purchased with two Selaim, for this is written concerning the ram of the guilt offering (Leviticus 5:15): “convertible into payment by silver by the sanctuary weight, [as a guilt offering].”"
+            ],
+            [
+                "מפני שיכוך לחזור ולהודות – after denial, and it is found that in each oath, he denies the money."
+            ],
+            [
+                "שבועה באחרונה – You have nothing in my hand, nor you, nor you,” in an oath, and now there exists an oath for all of them, But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer nor according to Rabbi Eliezer nor according to Rabbi Shimon.",
+                "אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת – for Rabbi Meir held that a person who makes a claim [in court] of wheat from his fellow, a species of wheat is mentioned, and similarly barley, and similarly spelt, as it is written (Exodus 9:32): “but the wheat and the emmer (a kind of wheat) [were not hurt, for they ripen late].” For it is as if they made the claim of wheat and barley and spelt. But the Rabbis held that one grain/berry of wheat and of barley and of barley is mentioned. But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "שאינו משלם קנס על פי עצמו (he does not pay a fine on the basis of his own testimony) – and since he admitted, he is not liable but if he denied it also, he did not deny monetary payment.",
+                "אבל משלם בושת ופגם – therefore, he denied the monetary [payment], but it is dispute between the Rabbis and Rabbi Shimon, for Rabbi Shimon holds that when if he said to him: ‘You raped or seduced my daughter,” he can claim a fine from him whose monetary amount is fixed at fifty silver, but he cannot claim from him humiliation and deterioration, whose monetary [figure] is not fixed, for a person will not forego the claim of a definite quantity, and demand something undefined (requiring appraisement) (see Tractate Ketubot 43a), therefore, he has denied a fine and is exempt. But the Rabbis hold that humiliation and deterioration he also claims from him, for a person will not forego something when he admits to it and will not be exempt and when he makes a claim on something when he admits to it, he is exempt; therefore, when he denies it, he has denied him monetary [payment] and he is liable. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "המית שורך את עבדי – it is a fine, that he pays thirty Selaim, even if it is not worth other a Denar.",
+                "אמר לו עבדו הפלת את שיני – it is fine that he should set his servant free because of one of his limbs."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועת הדיינין – the oath that the judges impose through a partial admission of the claim, it is necessary that the claim not be less than two M’ah of silver, which is one-third of a Denar, and the Denar is six Maot and it has the weight of ninety six [pieces] of intermediate [sized] barley, and it was found that the weight of two Maot were thirty two [pieces/panacles of] barley.",
+                "וההודאה – that [the judges] obligate him to take an oath on should not be less than the worthy of a equivalent of a penny, for iif what he denies to him is less than two siver [coins], or what he admitted was less than the value of the equivalent of a penny, he is not obligated for an oath according to the Torah. But, we impose an oathupon him an oath of inducement (an oath instituted by the Sages in a case where a defendant completely denies a claim, in order to clear himself of suspicion).according to the words of the Soferim/Scribes . And one who is liable for an oath according to the Torah takes an object in his hand, as for example, a Torah scroll or Tefillin (i.e., phylacteries) when he is taking anoath. But the person who is liable for an oath of inducement does not take an object in his hand, but rather, the Hannan of the synagogue or the one administering the oath takes an object in his hand at the time when his fellow swears to him. And there are three kinds of oaths according to the Torah, and not mor. He who admits to part of the claim, and [the case] of where one witness testifies against him, that he takes an oath to contradict the witness, and the oath of the bailees. But all of the rest of the oaths that are mentioned in the Mishnah are through the ordinance of the Sages, and they are like that of the Torah in the taking up of an object. And there is no difference between the oath of the Torah to the oaths that are mentioned in the Mishnah, bother than that the one who is liable to take an oath of the Torah and di dnot want to swear, the Jewish court goes into his possessions and collects from them in full payment. But the one who is one who I s liable to an oath from their words (i.e., from the Rabbis), with the ordinance of the Sages andhe doesn’t want to swear, we excommunicate him until he pays or until he swears. And if he stands in his excommunication for thirty days and does not want to take an oath nor pay, we flog him with the flogging of rebelliousness and we release him from his excommunication and he goes on his way, and we don’t descend into his possessions.",
+                "אין לך בידי אלא פרוטה פטור – for the admission is not from the species of the claim, for this claimed silver and the other admitted to him copper. And especially that he claimed against him a silver coin – for he admitted to him with a coin.",
+                "שתי כסף ופרוטה – for holds that he claimed against him for wheat and bareley and he admitted to him on one of these, he is liable.",
+                "מפני שהוא כמשיב אבידה – and is exempt from an oath, as is taught [Tractate Gittin, Chapter 5, Mishnah 3] – that aperson who finds an o object should not take an oath because of the repair of the world. And especially when the son does not claim with certainty that the Manah of his father is in your hands, but rather perhaps. But if he made a definitive claim against him, and he said, that he did not have anything other than fifty, he is liable for a Torah-based oath, for that is not restoring a lost objec"
+            ],
+            [
+                "מנה לי בידך ואמר לו הן – in the presence of witnesses, and as for example when he said to them, “you are my witnesses” for he can no longer is able to claim that he was demented/raged in this.",
+                "פטור – [exempt] from a Torah-based oath, but we make him take the oath of inducement [to clear him of suspicion, if he completely denied the case].",
+                "אין לך בידי – there was never anything [concerning having anything in my hand].",
+                "חייב – [he is liable] to pay, and is not considered believable with an oath, for he is presumed to be a denier, and he denied it in the Jewish court, but not before a Jewish court, he is not presumed to be a denier."
+            ],
+            [
+                "אלא ליטרא כסף פטור – for there isn’t here a homogeneity of the admission with the claim [of the defendant].",
+                "לתך – one-half Kor fifteen Se’ah.",
+                "",
+                "",
+                "הואיל והודה במקצת הטענה – for it is to him like his claim was for wheat and barley and he admitted to him in one of them. And the Halakha is according to Admon, but the Halakha is not according to Rabban Gamaliel that obligates in his claim wheat and he (i.e., the defendant) admitted to him regarding barley.",
+                "פטור – from the oath from the Torah, not on the land and not on the utensils,f or the admission of land does not bring him to [requiring taking] an oath, for there is no law regarding an oath regarding land.",
+                "הודה במקצת כלים – for there is admission and denial [with things] that are not property.",
+                "חייב – to take an oath even on property through an oath by implication (i.e., the rule permitting the court to insert in an oath an affirmation to which the person concerned cold not have been compelled directly).",
+                "זוקקין – causes, affects.(i.e., binds – movable chattel binds the immovable with the reference to the obligation of making oath, the two claims peferrred in one suit are considered as one lawsuit, and theoath must refer to both)."
+            ],
+            [
+                "אין נשבעין על טענת חרש – as, for example, when the deaf-mute makes a claim against him with a gesture, for the deaf-mute/חרש that the Sages spoke of in every place is one who does not hear and does not speak (see Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 2).",
+                "וטענת קטן – as, for example, when the minor makes a claim against him. For Scripture states (Exodus 22:6): “When a man gives [money or goods] to a another [for safekeeping],” but the giving of a minor is not anything. [And the deaf-mute] and the imbecile is like a minor. And specifically the oath of the Torah is that which they do not impose on the claim of a minor, but the oath of inducement (i.e., where a defendant totally denies a claim to clear himself of suspicion) he is liable to take on his claim.’",
+                "אבל נשבעין לקטן ולהקדש – he who comes to collect from the property of a minor, he should not collect other than through an oath. And similar one who consecrates his property [to the Temple] and a document of liability is issued against him and the owner of the liability comes to collect from the property of that which has been consecrated [to the Temple], requires an oath."
+            ],
+            [
+                "העבדים והשטרות והקרקעות וכו' – as it is written (Exodus 22:8): “In all charges of misappropriation” – generalization; “pertaining to an ox, an ass, a sheep a garment,” – specification; “or any other loss” - he has returned and made a generalization. If a generalization is followed by a specification and this in turn, by a generalization, one must be guided by what the specification implies. Just as the specification is explanation by something that is movable and its essence is monetary, so also everything that movable and its essence is monetary, excluding real estate which are not movable ,excluding slaves which were compared to real estate, excluding documents for even though they are movables, their essence is not financial. For all of these we don’t impose oaths upon a thing dedicated [to the Temple] we don’t take an oath, as it is written, (Exodus 22:6): “When a person gives [money or goods] to another [for safekeeping,” and not of something dedicated [to the Temple].",
+                "אין בהן תשלמי כפל – for in these, especially that we use an additional word for the purpose of intimating something not otherwise included (i.e., the widen the scope of a law), something like the specification as it is written in that portion (Exodus 22:8): “[he whom God declares guilty] shall pay double to his neighbor,” and not of something dedicated [to the Temple].",
+                "ולא תשלומי ארבעה וחמישה – for wherever that there is not’s double paymenr, he doesn’t pay four-times or five-times [the base amount], for since there isn’t double payment, the would have would have three-time or four-time [the base] payment, but the All-Merciful stated (Exodus 22:37): “[When a man steals an ox or a sheep, and slaughters it or sells it,] he shall pay five oxen for the ox, and four sheep for the sheep,” and not three or four-fold payment.",
+                "שומר חנם אינו נשבע – the unpaid bailee only has upon him an oath, as it is written (Exodus 22:7): “the owner of the house shall depose before God that he has not laid hands [on the other’s property],” and the entire portion is stated concerning the unpaid bailee,. But he does not take an oath regarding slaves and real-estate and on documents, for we derive it from what is written (Exodus 22:6): “When a man gives…to another” – a generalization; “money or goods” – a specification; “”for safekeeping,”- he returns and makes a generalization; if a generalization is followed by a specification and this in turn, by a generalization, one must be guided by what the specification implies. Just as the specification is explained as something movable and its essence is money, even all things, etc., excluding real estate which are not movables, etc. But all of these that we stated regarding them, one does not take an oath, especially the oath of the Torah, but we require the oath of inducement.",
+                "נושא שכר אינו משלם – theft and loss which is written in it, to be liable, as it is written (Exodus 22:11): “But if [the animal] was stolen from him, he shall make restitution to its owner.” But slaves, and real estate and documents, he does not pay, as it is written regarding the paid bailee (Exodus 22:9): “When a man gives to another” – a generalization; “an ass, an ox, a sheep or any other animal” – a specification; “to guard” – he returns and makes a generalization, etc., as we have stated above. The [term] רעהו/to another – is written with regard to an unpaid bailee and a paid bailee, that implies, “another person” and not dedicated [to the Temple], but the borrower and the renter (i.e., the other two bailees) are not mentioned here, to exlude from them slaves and real estate and documents and dedication [to the Temple], for a borrower does not belong with real estate and not with documents for the most part, and all the more so, renters do not belong with documents, and similarly, the borrower and renters do not belong with things dedicated [to the Temple] for it is forbidden to lend and to rent that which is dedicated [to the Temple]."
+            ],
+            [
+                "רבי מאיר אומר יש דברים שהם כקרקע – grapes that are about to be cut down is what distinguishes between the Sages and Rabbi Meir, for Rabbi Meir holds that gapes that are about to be cut are considered as [already] cut/harvested, but the Sages hold that they are not like they are cut/harvested. But the Halakha is according to the Sages. And especially in the law [relating to] the bailees, but regarding buying and selling, and overcharging and admitting to part of the claim, , in all of these, we hold that something about to be cut/harvested is like it was cut already, and such is the Halakha.",
+                "עד הזיז (an attachment, a projection from the door frame serving as a shed over the entrance) – beam of a upper story that projects from the house, and the general principle of the matter, is that he is always not liable for an oath according to the Torah until he makes a claim against him with something specifying a concrete measure, or a weight or a measure, and he admits to him part of his measure or part of the weight or part of the number."
+            ],
+            [
+                "המלוה את חבירו על משכון – he becomes upon it a paid bailee, and there is no difference if he took a pledge at the time of his loan, nr whether he took a pledge not at the time of his loan. But if he lost [it] or it was stolen, and the pledge was corresponding to the lien, his pledge is expended for his debt, and they don’t have anything against each other. But if the lien is greater [in value] than the pledge, the debtor/borrower pays the creditor what the debt was of greater worth. But if the pledge was greater [in value] than the lien, the creditor pays the debtor/borrower. But if it was lost by accident where a paid bailee is exempt, the lender is also exempt, and he takes an oath that through this accident [the object lent] was lost, and he collects the entire lien.",
+                "שקל – one half a Sela.",
+                "לא כי – it was not like this.",
+                "אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה כו' – for he admitted part of the claim, for the Sela is worth four Denarim. And lince the borrower/debtor is liable to take an oath on how much his pledge was worth, and the creditor/lender is liable to take an oath concerning the pledge that is not in his possession, and even though he pays its value because we suspect that his eye was upon it, the Jewish Court has the creditor take an oath first that the pledge is not in his possession/domain, and afterwards it has the borrower/debtor take an oath how much it was worth, lest the borrower take an other first and he is not exact as to its appraisement/estimated value and the creditor produces the pledge which will make him ineligible for testimony and for an oath. But what we teach in the concluding clause [of the Mishnah]: “And upon whom is the oath imposed,” it is stated, upon whom is the oath first imposed?",
+                "מי שהפקדון אצלו – the creditor/lender with whom the pledge was with takes an oath that the pledge was not in his possession/in his domain."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל הנשבעין. נשבעין ולא משלמין – The Torah did not institute for the person making a claim to take an oath and to take/regain their due, but rather for the one investigated that he takes an oath and does not pay, as it is written (Exodus 22:10): “[an oath before the LORD shall decide between the two of them that one has not laid hands on the property of the other;] the owner must acquiesce, and no restitution shall be made.” Whomever that it is upon him to pay is the one who must take an oath.",
+                "ואלו נשבעין ונוטלין – that the Sages established for them to take an oath and to regain their due. And all of this is explained further on in our Mishnah.",
+                "השכיר – The Sages established for him to take an oath and to take his due because the owner of the house/employer is preoccupied with all of his workers and does not remember. And these words are when he makes a claim at the present time. The hired day laborer (see Tractate Bava Metzia, Chapter 9, Mishnah 12) his present time is all day long that is after him , but if they made a claim against him after his time, the owner of the house takes an equitable oath (which is applied if one is sued for a debt, denies the later entirely (כופר הכל), in contradistinction to the legal oath which is required when the defendant admits a part of the time ( מודה במקצת) . It being presumed that nobody will go to the law unless he has a claim, it is a matter of equity to put the opponent to an oath, to which he may in return put the claimant (see Talmud Shevuot 40b) – that he paid him and departed, but if he had been hired without witnesses being present, also, the hired person cannot take an oath and take his due because he (i.e., the owner of the house/employer) can say to him: “I never hired you.” He also can say to him: “I hired you and gave you your wages.”",
+                "והוא אומר נתתי – but he said to him: “I stipulated/agreed upon two [Zuz] and he (i.e., the employer) says, “I stipulated for you only one (see Talmud Shevuot 45b). The owner takes the oath of the Torah that it is according to his words, and he only gives him one."
+            ],
+            [
+                "למשכנו שלא ברשות – as in the case where witnesses saw that he entered into the house of his fellow, and there was nothing in his hand and he left from there with utensils inserted under his arms.",
+                "הרי זה נשבע ונוטל – for the words are proven that the witnesses testify that he had a pledge taken without permission,. And what he was carrying was something where one is believed to be wealthy. But if he was carrying a silver cup, or something like it, it is a matter that they would not have believed him to be wealthy. Is it not within his powers to take an oath and take his rightful due? But rather, the person whom the claim is made against should take an oath and be exempt."
+            ],
+            [
+                "הרי זה נשבע ונוטל – and specifically when the wound is in a place where it is possible that he wounded himself, and because of this, it requires an oath. But if it is in a place where he cannot wound himself, and it is recognized that others did it to him, as for example, when a bite occurred to him on his back, and there is no one else there, for he is able to say, perhaps another [person] did it, he takes [his compensation] without an oath [being administered]."
+            ],
+            [
+                "שבועת שוא – needless to say/not only t an oath of testimony and an oath of deposit which have in them the denial of money which is bad/evil for Heaven (k.e., God) and for humanity, but even an oath taken in vain, which is only bad regarding Heaven, for corresponding to it, he takes an oath and takes [his payment]. But the oath on a statement (i.e., taken by a person to reinforce a promise or an obligation or to confirm the veracity of a story) is not taught, for the oath on a statement is regarding the future, as for example, “I will eat or I won’t eat,” one could say that when he took the oath, he took that oath truthfully, for it was his intention to fulfill it, and even though his inclination compelled him and he transgressed upon it, he is not suspected upon this through the oath. But [an oath] of statement of the past [action], “I ate, I ate,” it is similar to an oath taken in vain, for he pronounced a false oath form his lips.",
+                "היה אחד מהן משחק בקוביא – {The Mishnah] taught those who are ineligible from the Torah and also taught those who are ineligible according to the Rabbis (see Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 8 and Tractate Sanhedrin, Chapter 3, Mishnah 3, for similar listings to that found in our Mishnah).",
+                "ומפריחי יונים – there are those who interpret, if your dove will come before my dove, I will give you such-and-such, which is equivalent to gambling, and there are those who explain that he raises a knowledgeable pigeon who to bring pigeons to the house of its owner, and there with these theft because of the ways of peace.",
+                "וסוחרי שביעית – they do business with Seventh-year produce, and the Torah stated (Leviticus 25:6): “[But you may] eat [whatever the land during its sabbath will produce,” but not for business.",
+                "חזרה שבועה למקומה – There are those who interpret in the Gemara (Tractate Shevuot 47a) that it returned to Sinai, to the oath at Mount Sinai that the Holy One, Blessed be He caused the Isralites to swear that they would not steal , and he He will collect from the indemnity the money for his fellow, but the Jewish court has no need neither for the an oath nor for collection. But there are those who interpret that the oath returned to the one liable for it, on that he admitted to part, and since he cannot take an oath, he is suspect and he must pay."
+            ],
+            [
+                "שניהם נשבעים ונוטלין מבעל הבית (i.e., the storekeeper and the workers) – the storekeeper said to hi, the workers are not believable to me with an oath; you declare them as trustworthy for you did not say to me with witnesses, “give to them.” And similarly, the workers say to him: “The storekeeper is not believable to us with an oath.” But when both (i.e., the storekeeper and the workers) take an oath frand take from the owner of the house, they take an oath, one in the presence of the other, that just as that the storekeeper is frightened from the workers or the workers [are frightened] from the storekeeper.",
+                "אלו ואלו באין לידי שבועת שוא – for perforce, one of them takes a false oath and it is found that the name of Heaven is profaned. But rather, both of these (i.e., the storekeeper and the workers) take their money without an oath. But the Halakha is not according to Ben Nanos."
+            ],
+            [
+                "ולא נתן לו – and the produce are piled up and placed in the public domain and are not held in possession either by he storekeeper nor by the house owner.",
+                "ונתתו באנפליא (in the merchant’s money chest into which receipts are dropped through a slit) – a casing/sheath that is made for money.",
+                "ישבע בעל הבית – an oath like that of the Torah, and he will take [the money], for since the storekeeper admits that he sold , and the produce are outside of his store, the owner of the house takes an oath and takes it.",
+                "רמק לו נתתים לך. והלכתן לתוך ביתך – and this piled up produce that is left [in the public domain] are mine, that I gave here to sell them, and the other claims, they are the produce that you sold me for a Denar. Since the purchaser admits to the transaction/sale and the storekeeper denies that he sold those [particular produce], the storekeeper takes an oath aan other like that of the Torah and takes [the money].",
+                "רבי יהודה אומר וכו' – Rabbi Yehuda is disputing the concluding clause [of the Mishnah], and stated, whether this or whether that, the owner of the house takes an oath and takes [his produce]. For since the produce are outside of the store, they are as if the produce are in the hands of the owner of the house, and whomever has the produce in hand – his hand is on top/has the advantage and he takes an oath and takes [them].",
+                "אמר לשולחני וכו' – The Tanna/teacher [of the Mishnah] comes to tell us that the dispute of Rabbi Yehuda and the Rabbis, whether with regard to the money of the money changer, or with regard to produce of the storekeeper, for if [the Mishnah] had taught [only] the dispute regarding the storekeeper, , I would state that the Rabbis spoke of the produce, and when he (i.e., the storekeeper) said to him (i.e., the purchaser, the house owner), “I gave them to you, and you took them into your house,” the storekeeper should take an oath and take [his money], because the storekeeper customarily gives the produce prior to taking the Denar, but the money changer does not customarily give the Issarim prior to taking the Denar, I would say that he agrees with Rabbi Yehudah, that the house owner always takes an oath and takes [his produce]. And if it was said with this, it was with this that Rabbi Yehuda stated it, for always the house owner takes an oath and takes [his produce], because the money changer does not customarily hand over Issarim until he takes the Denar. But the storekeeper, who customarily gives the produce prior to his taking the Money, I would say that he agrees with the Rabbis. Both [opinions] are necessary. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "הפוגמת כתובתה – she produces the document of her Ketubah/marriage contract and it admits that it has been partially received.",
+                "לא תפרע אלא בשבועה – if the husband claims that she received all of it.",
+                "עד אחד אומר וכו'. ומנסכים משועבדים ומנכסי היתומים כו'. ונפרעת שלא בפניו – all of this is as it is exists., just as not one of these is collected other than through an oath, thus orphans do not collect other than through an oath. Orphans who collect from the orphans do not collect other than through an oath. But our Mishnah is speaking of a case where the orphans that come to collect from them state: “Se don’t know if our father paid off this lien or not,” but if they claimed: “Our father told us that he did not borrow these money and did not ever obligate himself in this lien, the orphans who produce a lien document on these orphans collect from them without an oath, for anyone who says, “I did not borrow” is like someone who says I did not pay the debt, and they are not able to contradict the witnesses who testify that their father borrowed these funds. And they did not teach that through an oath, at least, the orphans took from orphans, but rather that the lender/creditor died during the life of the borrower/debtor, but if the debtor/borrower died during the life of the borrower, the lender was already liable to take an oath to the children of the borrower that nothing had been received, that he had collected from the orphans even with a document that requires an oath, for a person does not bequeath money that he is liable for an oath to his children, for the children are not able to take an oath that their father had obligated himself to. And even though this is the law, if a judge decides that the orphans should take an oath that father did not give us instructions nor pay back from the monies that the other orphans through this oath. What is done is done.",
+                "שלא פקדנו אבא – at the time of [his] death.",
+                "ושלא אמר לנו [that he did not tell us anything] prior to this, that this document was paid off.",
+                "הרי זה נשבע – that he did not find among his father’s documents that this document was paid off. And such is the Halakha.",
+                "רבן שמעון בן גמליאל אומר – And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel [that at the time of death, the document had not been paid off, the son may collect the debt without taking an oath]."
+            ],
+            [
+                "שלא בטענה – without an evident/sure claim, but rather a possible [alternative] claim, for he claims that perhaps you withheld from me. But because of of these teach a permitted action for themselves because they were busy with property, because of this, the Rabbis placed an oath upon them.",
+                "והאפוטרופסים – that were in engaged in the money of a person to earn and to spend and to engage in business. But the guardian/administrator of orphans, if the Jewish court appointed him, he does not take an oath.",
+                "והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית – her husband placed her as a storekeeper or administrator/guardian over his possessions.",
+                "ובן בית – one of the brothers who was engaged with property when their father died.",
+                "חלקו – but they did not have him take an oath at the time of the division [of property].",
+                "נתגלגלה לו שבועה – with them afterwards. They impose nupon him als this [oath] upon him, in the same manner that impose upon the oath of the Torah and with an oath that is similar to that of the Torah; so they impose upon him the oath of inducement.",
+                "והשביעית משמטת את השבועה – this not referring to the oath of partners, for the Seventh Year does not release partners nor its oath, but rather, from a borrower/debtor and its oath [the Seventh Year] releases."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ארבעה שומרים הם – [and their laws are three].",
+                "נושא שכר – bailee with payment",
+                "נשבע על הכל – that he was not negligent.",
+                "משלם על הכל – all those that we taught in our Mishnah, taken captive, and/or injured and/or who died and/or was something stolen and/or lost. But if it (i.e., the animal) had died on account of the labor [done], he does not pay, because this cannot be established as a measure of the borrowing. But this Mishnah is explained in [Bava Metzia, Chapter 7] “One who Hires Workers”/”HaSokher Et HaPoalim.”"
+            ],
+            [
+                "ואמר אמן פטור – for if he had admitted it, he would not pay anything; it is found there is no denial of money [owed], and even though he had taken a false oath, the Torah did not obligate him a sacrifice for the oath other than where he denied money [owed]. Similarly, the judge cannot make him take an oath other than on a matter that if he admitted, he would be liable to pay money."
+            ],
+            [
+                "היכן שורי – He (i.e., the owner) said to the unpaid bailee, “where is my ox?” He said to him: “It was lost.”",
+                "משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן – [he pays the principle] but not the double-payment, but if he admitted it on his own prior to the witnesses coming, he would pay the principle plus one-fifth and a make a guilt-offering, like the law of the oath of a deposit, which does not come until he admits and repents from his wickedness and come to be forgiven/expiated.",
+                "אמר ליה נגנב משביעך אני וכו' – since an unpaid bailee who exempts himself with the claim of the thief and takes an oath and witnesses came, he pays double, as it is written (Exodus 22:7): “If the thief is not caught, [the owner of the house shall depose before God that he has not laid hands on the other’s property].” “if the thief was not caught” – like as he said, but that he himself had stolen it, he should pay double. But if he came to exempt himself with the claim that it was lost, he does not pay double.",
+                "הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם – but not the double payment, for a person who admits to a fine is exempt."
+            ],
+            [
+                "אמר לאחד מן השוק – here we do not have the reading “I impose an oath upon you.” Because without an oath, he would be liable for double payment. For this one is an actual thief, and regarding a thief, it is written (Exodus 22:6): “[if the thief is caught,] he shall pay double,” and he does not need an oath.",
+                "עדים שממשמשין ובאין – it is teaching us something remarkable – for even though on account of fright of the witnesses, he admits, even so, the admission is a benefit and he is exempted from the double payment. And since there is no double payment, he is exempt even from the slaughtering that he denied that and the witnesses came that he had stolen, and slaughtered or sold. For wherever there is no double payment, there is no liability for slaughtering, for the All-Merciful mentioned “four-fold payment or five-fold payment” (see Exodus 21:37: “When a man steals an ox or a sheep, and slaughters it or sells it, he shall pay five oxen for the ox, and four sheep for the sheep.”), and not “three-fold payment for four-fold payment,” and because there is not double-payment, less than this is one."
+            ],
+            [
+                "אמר לשואל וכו' פטור – for behold even when he was sworn to a lie, he obligated himself in payments and this oath is not a denial of money [owed]."
+            ],
+            [
+                "חייב – for behold, he denied the money [owed] , for had he admitted, he would be make himself liable.",
+                "מת והוא נשבר וכו' פטור – for it had admitted [to it], he would not pay. And similar, if [he said] that it had been stolen but [in reality] he lost it, or if [he said that] he lost it [but in reality] it had been stolen, he is exempt, for behold he changed from one liability to another and didn’t deny [that he owed] money in this oath.",
+                "אמר לו אבד או נגנב והוא שמת או נשבה וכו' פטור – for behold, he changed from something exempt to a liability and he lost out in his oath."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Shevuot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,388 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Shevuot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Shevuot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "שבועות שתים – it is written in Scripture explicitly (Leviticus 5:4): “Or when a person utters an oath to bad or good purpose.” If he eats, it is for a good purpose; if he doesn’t eat, it is for a bad purpose, for he afflicts himself, and the same law applies for everything that is yes/positive or no/negative in the future, for to do bad or to do good in the future is implied.",
+                "שהן ארבע – one includes two others that are not written, and they are, yes/positive and no/negative that is of the past, such as “I ate or I did not eat, or I did not eat and I ate.",
+                "יעידות הטומאה – (Leviticus 5:2): “Or when a person touches an unclean thing” that is stated in Leviticus near the defiling of the Temple and its holy objects.",
+                "שתים – are written in the Biblical verse, as it is written (Leviticus 5:2): “and the fact has escaped him, and then, being unclean, [he realizes his guilt],” implying that the defilement that escaped from him, and through that act of forgetfulness/having escaped from him, he ate holy meat, which is one [sin], or entered into the Sanctuary, which is two.",
+                "שהן ארבע – one can include another two obligations. The escaping from him of holiness and the escaping of him of the Sanctuary and he remembered the defilement.",
+                "יציאות שבת – removal from the private domain to the public domain, [whereby] we derive it from the Biblical verse (Exodus 36:6): “Moses thereupon had this proclamation made throughout the camp: [‘Let no man or woman make further effort towards gifts for the sanctuary!’]; you should not remove from the private domain to the public domain.",
+                "אחת – one – to the person who stands outside and stretches his hand inside and took the object and removed it, and the other for the person who stands inside and takes the object from his place and takes it outside.",
+                "שהן ארבע – one can add another two of bringing in, even though they are not written, for just as the Torah was strict from domain to domain regarding removing/taking out, so it was strict on bringing inside, one for the purpose standing inside and removing his hand to outside and taking the object and bringing [it] inside, and the other – for the person who stands outside and takes the object from his place and stretches [his hand] inside and places it [within].",
+                "מראות נגעים שתים – it is written in Scripture (Leviticus 13:2): “a swelling, [a rash], or a discoloration, [and it develops into a scaly affection on the skin of his body.”",
+                "שהן ארבע – the subspecies of a swelling and the subspecies of a discoloration, and they are not written explicitly in Scripture."
+            ],
+            [
+                "שיש בה ידיעה בתחלה – this refers to awareness of uncleanness, for since small/trifle things are explained in the opening clause [of the Mishnah] and it goes back and explains oaths which are large mattes, and the transporting [of objects on the Sabbath] and appearances [of plagues] , each and every one is explained in its own tractate, therefore, he (i.e., the Tanna) does not explain them in this Tractate, and they are not taught here other than because they are similar to each other in two sorets which yield four subdivisions.",
+                "וידיעה בתחלה – that he knew that he became defiled.",
+                "וידיעה בסוף – from when he ate the Holy thing in an act of forgetfulness/that it escaped him, or entered into the Sanctuary in act of forgetfulness/that it escaped him and he left, and it became known to him that in defilement he ate or that in defilement he entered [into the Sanctuary].",
+                "ןהעלם בינתיים– when he ate the Holy food, the defilement or the sanctity [of the place] in act of forgetfulness/that it escaped him or he entered into the Sanctuary and in an act of forgetfulness/that it escaped him, the defilement or the Sanctuary.",
+                "הרי זה בעולה ויורד – a burnt offering for a wealthy individual and something of lesser value for a poor person. The wealthy person brings a sin-offering of cattle, and a poor person the sin offering of fowl, and the poorest of he poor, one tenth of an Ephah, which is a meal offering of sinner that is mentioned in every place.",
+                "שעיר הנעשה בפנים – the goat of Yom Kippur that he brings from its blood inside.",
+                "תולה – to protect him from suffering/trials.",
+                "עד שיודע לו – that he ate Holy things in a state of ritual impurity, and he brings the Sacrifice of Higher or -11; Tractate Shevuot 21a)."
+            ],
+            [
+                "אין בה ידיעה בתחלה – he did not know about this ritual defilement at all, this does not into the category of [a required] sacrifice ever, for the sacrifice dos not come other than when he has awareness [of ritual impurity] at the beginning.",
+                "שעיר הנעשה בחוץ – that is offered on the outer altar [which yields blood to be sprinkled] during the Musaf of Yom Kippur.",
+                "ויום הכיפורים – itself atones with the goat.",
+                "שנאמר – regarding the goat that is offered on the outer altar (Numbers 29:11): “And there shall be one goat for a sin offering, in addition to the sin offering of expiation,” for the sin offering of expiation is the goat that is offered inside and Scripture juxtaposed them, to teach you just as one expiates/atones, so too the other atones/expiates; the inside [goat] doesn’t come other than with a matter about which there is awareness, and what is this awareness? At the outset, as we derive from Scripture, as it is written (Leviticus 16:21): “[Aaron shall lay both his hands upon the head of the live goat and confess over all the iniquities and transgressions of the Israelites,] whatever their sins, [putting them on the head of the goat],” which implies that for those that come within the category of sin - , that they should have awareness of them at the conclusion, and it is impossible that to come within the category of sin-offering other than if they had awareness at the outset, even the goat that is offered outside does not atone other than if he as awareness of it, and what is it? Awareness at the conclusion and not at the beginning, for they are not included in the category of sacrifice, and this atoning is complete atonement/expiation without doubt."
+            ],
+            [
+                "שעירי הרגלים – On all the Festivals, it was stated, “the oats as a sin offering”” (see, for example, Numbers 28:22 for Passover).",
+                "ושעירי ראשי חדשים מכפרים – as it is written with regard to the goat on the New Moon/Rosh Hodesh (Numbers 28:15): “And there shall be one goat as a sin offering,” a sin that one doesn’t recognize other than God [Himself], this goat will atone, and that means that he has no awareness neither at the beginning nor at the end. And the goats of the Festivals, we learn from the goat for the New Moon through a juxtaposition, for “goat” could have been written in all the Festivals, and it (i.e., the Torah) wrote, “and a goat”, and the VAV adds on the first matter, to make the juxtaposition that just as this one expiates/atones, so all of the others atone.",
+                "כל השעירים כפרתן שוה – all the goats of the Musaf [sacrificial] service, whether they are the goats of the festival or the goat of the New Moon, whether the goat that is offered outside on Yom Kippur, their expiation/atonement is equivalent, for they atone whether there was no awareness at the at the beginning but there is awareness at the end, or whether there is no awareness either neither at the beginning nor at the end, whether about someone pure who ate something ritually impure, and we derive from it, for a defilement that occurred whether for one or the other. But a goat that is prepared for sacrifice inside on Yom Kippur, they did not disagree about, for it is assigned to the case where he has awareness at the beginning but does not have awareness of it at the end, as we have stated.",
+                "היה רבי שמעון אומר – this is for one who retracted, that it [i.e., the Mishnah] took it, because it was necessary to state that they said to him: what is the Halakha if they are offered together?",
+                "מהו שיקרבו – if he lost a goat that was set aside for Yom Kippur, and they were expiated with another [goat] and this one (i.e., the original goat) was found on the Festival (i.e. Sukkot) or on Rosh Hodesh, what is the law regarding that it be offered for the purpose of the goat [of the sin offering] of that day?",
+                "אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה – It is Rabbi Meir who says to Rabbi Shimon, it is all well if you said that all of them their expiation is equivalent, then let it be offered, for all of them are atone for one expiation, but according to you, this one that was set aside/separated to expiate for a case where he had no awareness at first, and there is awareness of it at the conclusion, how can he sacrifice [it] on the Festival to expiate where he had no awareness [of having sinned through uncleanness] either at the beginning or at the conclusion, or on Rosh Hodesh to atne for a pure person who ate something impure/unclean?",
+                "לכפר על טומאת מקדש וקדשיו – because in this, they are equivalent, even though their expiations are divided, he can offer it up."
+            ],
+            [
+                "משמו – of Rabbi Shimon. And the anonymous Rabbi Shimon (without his patronymic) is Rabbi Shimon bar Yohai."
+            ],
+            [
+                "ועל זדון טומאת מקדש וכו' – the anonymous section of the Talmud took this.",
+                "שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרים – as it is written (Leviticus 16:21): “and transgressions of the Israelites, whatever their sins, [putting them on the head of the goat.” But the transgressions are the rebellious acts (as opposed to sins of passion).",
+                "החמורות והקלות וכו' – Our entire Mishnah is explained in the Gemara in the following manner (Tractate Shevuot 12b): whether minor or serious whether the act were perpetrated willfully or inadvertently, those that were done inadvertently, whether he was aware of the doubt concerning them or not aware of the doubt, meaning to say, whether he was aware that there came to his hand something that was doubtfully forbidden fat and he ate it, whether he did not know that something was doubtfully forbidden fat. And which are the minor [transgressions], whether they are positive or negative commandments, and which are the stringent cases, for extirpation or death at the hands of the Jewish court [The goat that is sent away provides atonement]."
+            ],
+            [
+                "אחד ישראל ואחד כהנים – this is what he said: [It effects atonement all the same] whether one is an Israelite or whether one is a Kohen or whether one is an anointed priest, the goat that is sent away atones in the rest of the sins and there is no distinction between them.",
+                "אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו – all that the inner goat expiates for the Jewish people (i.e., non-Kohanim), meaning/it is identical with the suspense/doubt of the Israelites depend upon an awareness [of sin] at the beginning but there isn’t awareness at the end, and willful defilement of the Sanctuary and its Holy Things, and similarly the atonement of the outer goat, the bullock of the High Priest that is sacrificed on Yom Kippur which atones for the Kohanim.",
+                "רבי שמעון אומר כשם – that you admit regarding the blood of the inner goat that atones for the Israelites, an expiation without confession, for there is no confession regarding the inner goat, other than the goat which is sent away, so too, the blood of the bullock without any confession atones for the Kohanim on their defilement of the Sanctuary and its Holy Things, one adds for him his confessions of the bullock in place of the confession of the goat that is sent away to expiate for the Kohanim with the rest of the sins, for they have no atonement with the goat that is sent away."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ידיעות הטומאה. נטמא וידע – [that he became defiled and was aware] that he became defiled at the time of of defilement or afterwards.",
+                "נעלמה ממנו טומאה – and through that same act of forgetfulness/lack of awareness, he ate Holy Things, which is one [count], and he entered into the Sanctuary/Temple, which is two [counts], as it is written (Leviticus 5:4): “and the fact has escaped him,” and he is unclean/defiled, which implies that the defilement escaped him. But because he is not liable for it other than if he was aware at the beginning that he had become defiled/unclean and afterwards, it escaped him, because of this, it (i.e., the Mishnah) calls it: ידיעות הטמאה/awareness (plural) of uncleanness.",
+                "ונעלם ממנו הקודש – or the Temple/Sanctuary, but if he ate Holy Things or entered into the Temple, and he was mindful of defilement, there are two other [counts] that are not written [in the Bible].",
+                "נעלם ממנו זה וזה – it is not from the numbers of awareness, but it comes to tell us that even though that at the time of eating Holy Things or entering into the Temple, he was not mindful neither of defilement nor of the holiness [of the Temple], and he Is liable for the sliding-scale offering (depending upon his financial situation)."
+            ],
+            [
+                "אחד הנכנס לעזרה – [to the courtyard] first.",
+                "ואחר הנכנס תוספת – that they added to it afterwards.",
+                "שאין מוספין וכו' – therefore, this is holy like the first (i.e., the courtyard).",
+                "אלא במלך – as Scripture states (Exodus 25:9): “Exactly as I show you – the pattern of the Tabernacle and the pattern of all its furnishings – so shall you make it,” this is an additional verse for expounding for the generations. For in the days of Moses, he was King and Prophet and his brother (i.e. Aaron) was the High Priest, and there were there Urim and Thumim (in the High Priest’s breast plate) and seventy elders, even so also all generations.",
+                "ובשתי תודות – with two loaves of thanksgiving offerings, and they would carry them in the circumference around until the end of the border that they sanctify, and there they consume (that is inside) and burn the second (which is outside) , and by the word of the prophet, it is consumed and by the word of the prophet it is burned, and that is exactly what is taught in the Mishnah: “the one offered inside is eaten and the one offered outside is burned.” But from Nehemiah ben Chakhliah, he completed it as it is written regarding him (Nehemiah 12:31): “and I appointed two large thanksgiving [choirs] and processions.”",
+                "ובשיר – the song that they would recite (Psalms 30:2): “I extol You, O LORD, for you have lifted me up,” But during the Second Temple period, even though there was no King and no Urim and Thumim, the Holiness that Solomon sanctified of the First Temple was a holiness for its time period and a holiness for the time to come. But the service of Nehemiah ben Chakhliah was for mere memory."
+            ],
+            [
+                "נטמא בעזרה – and he knew that he was defiled and prostrated himself with this act that escaped him towards the inside, even though he did wait/delay, or prostrated towards the outside, and he who delayed/waited in order to prostrate. But the measure of the prostration is in order that a person can read this Biblical verse in their inhabitable condition (restoration) (II Chronicles 7:12): “they knelt with their faces to the ground and prostrated themselves, praising the LORD, ‘For He is good, for His steadfast love is eternal,” and this is the Biblical verse.",
+                "או שבא לו בארוכה (if he went out by the longer way, he is liable) – hat he left through the longer path, for there is something shorter than It, and even if he did not first wait/delay, he is liable.",
+                "ובקצרה פטור – where he didn’t prostrate, and did not wait, and left the shorter route, he is exempt.",
+                "זו היא מצוה עשה שבמקדש – for there is here (Numbers 5:2): “[Instruct the Israelites] to remove from camp…anyone defiled [by a corpse].”",
+                "שאין חייבין עליה – the Jewish court, the bull for an unwitting communal sin, for if they erred unwittingly and error in this teaching, and taught to him that he should leave by the longer way, hey don’t bring on the inadvertent error of this teaching a bull for an unwitting communal sin."
+            ],
+            [
+                "ואיזו היא מצות עשה שבנדה – which is similar to that which in the Sanctuary, that defilement occurred to him when he came with legal permission to entrance [into the Temple], if the Jewish court erred in this teaching , they are liable for a bull for an unwitting communal sin (as a result of an erroneous Halakhic decision handed down by the Great Sanhedrin).",
+                "היה משמש עם הטהורה – that [his penis] entered [her vagina] with legal permission and she said to him: ‘I have become ritually defiled now,” and he removed it immediately while his limb was hard, he is liable. But rather, he should stand without coitus until the limb dies and he can remove it without difficulty, and this is the positive commandment regarding the menstruating woman."
+            ],
+            [
+                "רבי אליעזר אומר השרץ ונעלם – as it states in Scripture (Leviticus 5:2): “or the carcass of an unclean creeping thing – and the fact has escaped him,” it is an additional Biblical verse, for above, it is written, “or when a person touches any unclean thing” (Leviticus 5:2), and the creeping thing is included in the unclean thing, but rather, to teach you that if he knew that he had certainly been defiled, but he doesn’t know if it was a creeping thing or if it was through a carcass, he is not liable for a sacrifice if he ate Holy Things until he has awareness at the beginning if it was through a creeping thing that he was defiled or through a carcass that he was defiled. But Rabbi Akiva holds that since he definitely knew that he was defiled, even though it was not made clear to him if the defilement that he sustained was with a creeping thing or a carcass, he is liable. And both of them exempt him from unawareness of the Temple (i.e., that he entered the Temple while ritually impure, aware that he was ritually impure, but unaware that he has entered the Temple. He is liable for a sin-offering as atonement). Rabbi Yishmael requires [the sacrifice] and the Halakha is according to Rabbi Yishmael."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועות שתים. שאוכל ושלא אוכל – these are the two which are explained, as it is written (Leviticus 5:4): “[Or when a man utters an oath] to bad or good purpose –[whatever a man may utter in an oath] that implies in the future, I will not eat for a bad purpose. I will eat for a good purpose.",
+                "שאכלתי ושלא אכלתי – these are additional two from the exposition of the Sages.",
+                "מדבר ומביא קרבן – because of the abrogation/nullification of his speech, and since it is because of the abrogation of his speech, even this is an abrogation of his speech for when he says: “I will not eat”, his intention is to prohibit himself from any amount.",
+                "שבועה שלא אוכל ואכל ושתה – evn though that drinking is included with eating, he is not liable other than for one [sacrifice], for it is to him like eating and he goes back and eats in one act of forgetfulness [as the cause of the transgression].",
+                "שלא אוכל ושלא אשתה – these are two oaths to them. And even though when he stated “I will not eat,” he also forbids himself to drink, for drinking is included with eating, and he then retraced and stated: “and furthermore, I will not drink,” he should have said that an oath does not take effect on another oath, it is different here since he said at the outset [in the first part of the Mishnah], “I will not eat.” And then afterwards stated, “I will not drink,” he has revealed his intention that the “eating” that he stated at the outset [at the beginning of the Mishnah] was only for eating [and not anything else]."
+            ],
+            [
+                "חייב על כל אחת ואחת – for since he stated, “bread” and “bread of each and every species,” one learns from it to allot/assign, for if it is to prohibit upon him these species and no others, he would have had to state, bread [made from] wheat, and similarly that of barley and that of spelt."
+            ],
+            [
+                "שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש – In the Gemara (Tractate Shevuot 23b) it establishes it as, for example, when his fellow urges him and says to him: “Come and drink with me wine, oil and honey. He should have said to him an oath that he I would not drink with you and nothing further. For when he took an oath, why did he urge him that I will take an oath regarding wine, oil and honey.” We learn from it that he comes to allot/assign (i.e., to divide)."
+            ],
+            [
+                "ואכל נבלות חייב – that they are appropriate for eating, for if not, for the All-Merciful forbad them.",
+                "ר\"ש פור – that was subjected to an oath and he stands over them, and the dispute between Rabbi Shimon and the first Tanna/teacher [concerns] including things that are permitted with things that are forbidden, as for example when one states an oath “that I will not eat slaughtered and meat of animals torn, the First Teacher holds that since the oath takes effect with that which is slaughtered, it also takes effect on that of torn animals, for the prohibition can take legal hold where another prohibition already exists regarding a more comprehensive prohibition (i.e., having a wider range of prohibited objects), but Rabbi Shimon holds that one prohibition can take no legal hold where another prohibition already exists (i.e., you can punish, or impose sacrificial expiation only for the first one) But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.",
+                "אשתו אסורה – for he ate food, and even according to Rabbi Shimon. For the reason that he is exempt in the first [oath] is not because they are not things eaten, but rather, that the oath doesn’t take effect on something that is forbidden."
+            ],
+            [
+                "ואחד דברם של אחרים – as he explains that I will give [something] to so-and-so.",
+                "שאין בהן ממש – it implies two ways, as, for example, he changed and implies that he changed it and it implies that there is no benefit in them, as for example, “that I will throw a stone into the sea.”",
+                "מרבוי הכתוב (from an extension supplied by Scripture) – (Leviticus 5:4): “whatever a man may utter in an oath [- and, though he has known it, the fact has escaped him].” But there is a dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael, for Rabbi Akiva expounds throughout the Torah extensions [of the scope of Biblical texts] and limitations of Biblical texts, but Rabbi Yishmael expounds general rules/principles and specifications; Rabbi Akiva expounds (Leviticus 5:4): “Or when a person utters an oath” is an extension, “to a bad or good purpose” is a limitation. What is an extension. What is an extension of scope? An extension are all words of what he did in the past like what will take place in the future; and what is a limitation? He limits the matter of a commandment. But Rabbi Yishmael expounds (Leviticus 5:4): “Or when a man utters an oath,” is a generalization; “to a bad or good purpose” (Leviticus 5:4) is a specification; “whatever a man may utter by an oath” (Leviticus 5:4), he once again states a generalization: “a generalization and a specification and [followed by] a generalization, one is guided by what the specification implies; just as the specification is interpreted for what happens in the future, so also everything regarding what will happen in the future. But the Halakha is according to Rabbi Akiva."
+            ],
+            [
+                "נשבע לבטל את המצוה – because of the oath on a statement [to reinforce a promise or an obligation or to confirm the veracity of a story], but he is flogged because of an oath taken in vain.",
+                "שהיה בדין שיהיה חייב. כדברי ר' יהודה בן בתירא – meaning to say, that whereas according to the words of Rabbi Yehuda ben Beteira, he is liable because of an oath on a statement for Rabbi Yehuda ben Beteira would say: “Now if concerning matters of free choice, etc.”",
+                "שלא עשה בה לאו כהן – and in the Biblical verse it is written (Leviticus 5:4): “[Or when a person utters with his lips an oath] to bad or good purpose,” which implies a matter which has a positive (i.e., yes) and a negative (i.e., no), but the Halakha is not according to Rabbi Yehuda ben Beteira."
+            ],
+            [
+                "שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה – the reason that he said that “I will not eat” and then he repeats saying that I won’t eat it, he is not liable other than one [count], for the oath does not take effect on [another] oath, but if he stated first that he would not eat it and then repeats that he will not eat it and then repeats saying that he will not eat and he eats all of it, he is liable for two [counts], for if he stated that he will not eat it, he is not liable until he eats all of it, and if he repeats and states that he will not eat, since he ate from an olive’s [bulk], he is liable, therefore, the final oath takes effect and makes him liable when he eats from it an olive’s [bulk]. And when he repeats and eats all of it, he is liable because of the concluding oath.",
+                "שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה – even though that from the second oath “that I will not eat it,” we learn that an oath does not take effect on [another] oat, The Mishnah teaches us a third oath to inform us that is an obligation for there isn’t in the last oaths but these oaths and they did not go to idleness but if they found a place, they would take place and if he did consulted with a Sage [for absolution] on the first [oath]. The second [oath] is neutralized in its place and he is forbidden in the manner because of the second oath, and similarly, if he consulted [with a Sage] on he two [oaths], the third takes effect, because the Sage uproots the vow from its essence and it is like he had not taken an oath and the second one takes effect retroactively for the first [oath] is like he it didn’t exist and similarly, when he consults [with a Sage] about the two [oaths], it is like they didn’t exist and the third [oath] takes effect retroactively."
+            ],
+            [
+                "אם לא ראיתי גמל פורח באויר – meaning to say, they will forbid all produce/fruit that is in the world if I didn’t see, etc. [i.e., a camel flying in the air].",
+                "נחש כקורת בית הבד – like the shape of the beam of an olive press and its form. As if like the thickness of the beam of olive press, this would not be an oath taken in vain/false oath, asserting something impossible, where there a lot [of them].",
+                "שבועה שלא נדיעך – it is the abrogation/nullification of a commandment, for he is obligated to testify as it states (Leviticus 5;1): “he does not give information – so that he is subject to punishment.”"
+            ],
+            [
+                "אכלה עבר על שבועת שוא – this is what he said: if he ate it , he has violated a oath taken in vain alone. If he didn’t eat it, he violated even an oath on a statement/rash oath (i.e., an oath taken by a person to reinforce a promise or an obligation or to confirm the veracity of a story – and is liable to bring a sing-offering). For once he swore that he would eat this loaf, he is obligated to eat it, and when he then took another oath [afterwards] that he would not eat it, he swore to abrogate/nullify the Mitzvah, and is flogged eause of the oath taken in vain, whether he would eat it or whether he would eat it, and if he did not eat it, he would be liable for two [violations], because of an oath taken in vain and because of oath on a statement/rash oath."
+            ],
+            [
+                "באנשים ובנשים – since it was necessary to teach [in the Mishnah] that the oath of testimony (i.e., that witnesses have information supporting his case and the plaintiff requests that they testify on his behalf, and they refuse, and deny that they have this information, they have to take an oath to this effect) applies to men and not to women, etc. (see Tractate Shevuot, Chapter 4, Mishnayot 1-4), it teaches that the oath of a statement/rash oath that applies to all of these (i.e., both men and women, etc.).",
+                "ברחוקים ובקרובים – as, for example, I will give to so-and-so, whether he is not related or is related.",
+                "בכשרים ובקרובים – with someone who is fit to give testimony and t one who is unfit/ineligible.",
+                "מפי עצמו – that he himself uttered an oath from his own mouth, but if others made him swear that he ate but he didn’t eat, and he said, “I will not eat” but he ate or the reverse, he is exempt if he did not respond “Amen.” But if he responded “Amen,” after his fellow made him take an oath, it is as if he swore out of his own mouth."
+            ],
+            [
+                "שבועת שוא, ברחוקים ובקרובים – he swears concerning a man that he is a woman, whether he is not related or whether he is related.",
+                "אחת זו ואחת זו – the oath taken in vain/false oath and the oath of testimony are one and the same, if others forced him to take an oath he is liable if he responded, “Amen.”"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועות העדות נוהגת באנשים ולא בנשים – as it is written (Leviticus 5:1): “[If a person incurs guilt—when he heard a public imprecation and -] although able to testify [as one who has either seen or learned of the matter- he does not give information, so that he is subject to punishment],” the Biblical verse speaks of one who is fit to give testimony, as it is written (Deuteronomy 19:17): “the two parties to the dispute/ועמדו שני האנשים (literally, the two men)[shall appear before the LORD],” men and not women. And this Biblical verse is written [concerning] witnesses; It is stated here, “two” and it is stated above “two” (Deuteronomy 17:6): “[A person shall be put to death only on] the testimony of two or [more] witnesses; he must not be put to death on the testimony of a single witness].”",
+                "ולא בקרובין – for they are unfit/disqualified to provide testimony , as it is written (Deuteronomy 24:16): “Parents shall not be put to death for children, [nor children be put to death for parents],” with the testimony of children, and the same law applies to other relatives.",
+                "ולא בפסולים – as, for example, those who are liable for death and/or liable for stripes and the thief, for they are called wicked, and the Torah stated (Exodus 23:1): “you shall not join hands with the guilty [to act as a malicious witness].”",
+                "ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד – to exclude the king who does not testify (see Tractate Sanhedrin, Chapter 2, Mishnah 2) , and those who are unfit/disqualified from giving testimony according to the Rabbis such as those who are dice players and pigeon racers (see Tractate Sanhedrin, Chapter 3, Mishnah 3 and Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 8).",
+                "בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו (out of his own mouth)- if it is from his own mouth that he swore an oath that I don’t know any testimony concerning you, he is liable, whether he took at oath before a court or not before a court.",
+                "ומפי אחרים (or from the mouth of others) – as, for example, I adjure you that you should come and testify against me , and they said to him: We don’t know any testimony in your case.",
+                "אינם חייבין עד שיכפרו בית דין (when they have denied -their knowledge – in court) – as it is written (Leviticus 5:1): “he does not give information, so that he is subject o punishment,” in a place where he would state it would have effect, but the Biblical verse is written concerning one who is sworn on other people’s demands (as a supposed witness that claims ignorance)."
+            ],
+            [
+                "וחייבין – a sliding-scale offering (this offering is made when there are one of three transgressions where the financial situation of the sinner is taken into account in determining the nature of the sin-offering that he brings: violating an oath, taking a false oath to avoid giving testimony and entering the Temple or partaking of sacrifices while ritually impure. The sinner generally brings a sin-offering of a female lamb or goat, but if he cannot afford it, he may instead bring a pair of doves, one as burnt offering and the other as a sin-offering or a if he cannot afford even that, he may instead bring a meal-offering).",
+                "על זדון השבועה – for it did not state concerning it \"ונעלם\" /that he concealed or hid one’s self.",
+                "ועל שגגתה עם זדון העדות – that they known that the this oath was forbidden but they did not know that they are liable for a sacrifice for it.",
+                "ואין חייבים על שגגתה – if they are completely in error inadvertently, for they were forced, we don’t call them \"ונשבע על השקר\"/that they swore falsely."
+            ],
+            [
+                "ובאו לבית דין והודו פטורים – and even if they denied [that they had testimony about so-and-so] outside of the Jewish court on each oath for no denial outside the Jewish court is considered denial.",
+                "כפרו בב\"ד חייבין על כל אחת ואחת – as the Biblical verse states (Leviticus 5:5): “When he realizes his guilt in any of these matters,[he shall confess that wherein he has sinned],” to be liable for each and every one.",
+                "מה טעם – that they are not liable other than for one [sacrifice] even if they were silent and denied [their knowing anything] at the end, and we don’t say that a denial exists for all of them to make them liable for each and every one (i.e., testimony).",
+                "הואיל – but whereas if they denied in the Jewish court the first time, they would not be able to retract and confess, for they already stated that they don’t know any testimony about him, and furthermore, they do not retract and state [testimony]; therefore, even though that they didn’t deny [knowing anything about so-and-so] until the end, all of the oaths were abrogated, except for the first one. For he fact that they were silent initially is denial, they are not worthy to be made to take an oath and if it is not denial, they are sworn in as standing witnesses. And what is an oath upon an oath? By force, when it is written (in Leviticus 5:5): “in any of these matters” – to be liable for each and every one, referring to an oath taken outside the Jewish court and they denied it in the Jewish court as it is written [in Scripture] that he would administer an oath to them when they would come to the Jewish court and they would testify and they would not leave in idleness, and it is appropriate for them to divide if they denied there at first, it would be appropriate to retract and to administer to them an oath."
+            ],
+            [
+                "כפרו שניהם כאחת – in an interval equivalent to the time of speaking (“Greetings to you, My teacher.”).",
+                "בזה אחר זה – that there was between [the testimony of] this one and [the testimony of] that one more than an interval equivalent to the time of speaking.",
+                "הראשון חייב – but the second is exempt, for since the first one denied, the second one is furthermore not appropriate to testify because he is an individual (and testimony requires two or more individuals).",
+                "שתיהן חייבות – in the Gemara (Tractate Shevuot 32b-33a) raises the objection – why is the first [set of witnesses] liable, for the second set [of witnesses] exists? For what have the first [set of witnesses] lost through their denial? And it answers that that the our Mishnah is speaking about q case where the witnesses of the second group were related through their wives (see Rashi’s comment: they married two sisters and are not valid as a singular testimony, and they were not valid to testify when the first set [of witnesses] denied [that they knew anything to testify] and their wives were on their deathbeds, for you might have thought that we hold that most people on their deathbeds will die, it was for them as if they [i.e., their wives) had died and the first set [of witnesses] were exempt but the second set exists. It comes to tell us now however that he is not dead. But it is found that only the first set [of witnesses] alone was there at the time of the denial, and therefore, they are liable."
+            ],
+            [
+                "תשומת יד – a loan, that he placed money in his hand.",
+                "",
+                "חטין ושעורין וכוסמין – the first clause [of the Mishnah] teaches us of one species and disputed claims, and the concluding clause [of the Mishnah] teaches us of one claim all of them are deposits, and disputed species."
+            ],
+            [
+                "נזק וחצי נזק – with one-half indirect damages [caused by an animal: e.g., inadvertently kicking up pebbles or clods of earth in the course of walking causing damage) that is a due indemnity but not a fine/penalty, for we state in testimony of a fine/penalty that we don’t obligate.",
+                "תשלומי כפל ושומי ארבעה וחמשה – because of the principal.",
+                "ושאנס איש פלוני ופיתה את בתי – because of humiliation and deterioration, that is monetary.",
+                "ושהכני בני – a striking/beating which causes no wound for which he is not liable of the death [penalty] for it, and because there isn’t death, there is a monetary [fine].",
+                "ושחבל בי חברי ביוה\"כ – [and the Mishnah] took that [example] for even though it is punishable with extirpation, he is liable for a monetary [paymenbt]."
+            ],
+            [
+                "שאני כהן – they are exempt, for witnesses are not liable other than when they denied in a mater where there is the claim of money.",
+                "שאנס איש פלוני או פיתה בתו של פלוני – “and his daughter” is taught, regarding a certain individual who is a Kohen who is referred to above, [that is taught above this in the Mishnah that it refers to that a certain individual is a Kohen or a Levite, or is not the son of a divorced woman], or that he made them take an oath that a certain individual raped his daughter of that that same individual that they were speaking of him until now, they are exempt, for we require that they should hear from the mouth of the one making the claim. And in the Gemara (Tractate Shevuot 33b) it establishes it when he comes before the court with a power of attorney, for if it is the monetary claim of another [person], they would be liable, and I comes to tell us that it is not considered the inheritance of the litigant in this like the rest of money [matters], for since it is a monetary [matter] that he is asking about, it never reached his hand at all, he is not able to write a power of attorney upon it.",
+                "ושחבל בי בני – injury/mayhem is wounding, they are exempt, for if they testified against him, he would be liable for death and not monetary [restitution].",
+                "ושחבל בי חברי ושהדלק את גדישי בשבת – for both of them are liable for death, and exempt from monetary [restitution]."
+            ],
+            [
+                "שאמר איש פלוני ליתן לי וכו' פטורים – as it is written regarding an oath of testimony (Leviticus 5:1): “[If a person] incurs guilt,” and it is written regarding the oath of a deposit (Leviticus 5:21): “When a person sins [and commits a trespass against the LORD by dealing deceiptfully with his fellow in the matter of a deposit or a pledge],” just as the oath of a deposit is on the claim of money that he has against his neighbor, also the oath of testimony – there must be on the claim of money that he has has of his, and the individual who claims that a certain person said to give me two-hundred zuz is not a monetary claim that he has against his fellow, for even if it is according to his words that his fellow said to him to give him two hundred zuz, his fellow is not liable to him athing on account of this statement."
+            ],
+            [
+                "מפני שקדמה שבועה לדעות – for the All-Merciful (I.e., God) said (Leviticus 5:1): “When he has heard a public imprecation (against one who withholds testimony) and- although able to testify as one who has either seen or heard of he matter – [he does not give information, so that he is subject to punishment],” for the testimony preceded the oath and the oath did not precede the testimony."
+            ],
+            [
+                "/אם יודעים לי עדות וכו' פטורין – as it is written (Leviticus 5:1): “although able to testify” util he specifies his witnesses."
+            ],
+            [
+                "הם יודים לו דות ד מפי ד וכו' פטורים – for if they testified about him, their testimony would not be worth him anything."
+            ],
+            [
+                "עד שישמעו מפי התובע – as it is written (Leviticus 5:1): “he does not give information/\"אם – לוא יגיד\" [written] fully with a VAV and and ALEPH is expounded upon thusly: if to hi he will not tell, meaning to say, the plaintiff, \"ונשא עונו\"/”so that he is subject to punishment (Leviticus 5:1), but if he said it to another,-“ he does not give information,” he is exempt [from punishment]."
+            ],
+            [
+                "מצוה אני עליכם וכו' - and he when he says, “I command you,” in an oath.",
+                "המקלל בכולם – when he blasphemes God with one of them.",
+                "ר' מאיר מחייב – [the punishment of] stoning.",
+                "וחכמים פוטרין – for specifically on the unique name [of God], with stoning, as it written (Leviticus 24:16): “if he pronounces the name LORD [he shall be put to death. The whole community shall stone him.], and on the euphemisms, with the explicit prohibition in the Torah [required for punishing trespassers] of (Exodus 22:27):”You shall not revile God [nor put a curse upon a chieftain among your people].” But with the oath of testimony, the Sages agree with Rabbi Meir that he is liable on the euphemisms like he is liable on the explicit name [God] for in the oath [of testimony] it is written (Leviticus 5:1): “When he has heard a public imprecation (against one who withholds testimony).",
+                "המקלל עצמו – as it written (Deuteronomy 4:9): “[But] take utmost care and watch yourselves scrupulously” and all \"השמר לך\" /”take utmost care” and \"פן\" /lest or \"אל\"/do not (see Talmud Zevahim 106a) introduces nothing other than a prohibitory law.",
+                "והמקלל חבירו – as it is written (Leviticus 19:14): “You shall not insult (literally, “curse”) the deaf [or place a stumbling block before the blind],” even a deaf person (the Rabbis understand this as “deaf and mute”- see Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 2) who does not hear [only], and he is not strict with his insult/curse of “you shall not insult (literally curse)” , and all the more so, all other people who heard and he is strict about.",
+                "יככה אלהים וכן יככה אלהים – if he said to witnesses, “may God smite you if you do not testify on my behalf. Or that he heard a person who was reading the curses that are in the Torah (see Deuteronomy 28:27-28,35): “May the LORD strike you with the Egyptian inflammation:” “The LORD will strike you with madness, blindness and dismay;” “The LORD will afflict you at the knees and thighs with a severe inflammation,” and he said to the witnesses, “”May God strike you if you do not testify on my behalf” or he said, “May God not strike you if you testify on my behalf,” or “May God bless you if you testify on my behalf,” or “May it go well with you if you testify on my behalf,” in all of these, Rabbi Meir declares liable, [by implication] “from ‘no’ you understand ‘yes’” (see Tractate Nedarim 11a), “”God should not strike you down if you testify o my behalf”, but if you don’t testify on my behalf, God will strike you. And similarly, “God will bless you if you testify on my behalf,” but if you you will not testify on my behalf, He will curse you. But in all of these, the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועת הפקדון. באנשים ובנשים – since the Tanna/teacher [of the Mishnah] taught regarding the oath of testimony (see Tractate Shevuot, Chapter 4, Mishnah 1) that it applies to men, but not to women, he taught here that it applies to everyone.",
+                "בקרובים – that the owner of the deposit is a relative of the one with whom the deposit is [placed].",
+                "בפני בית דין ושלא בפני ב\"ד – if from his own mouth he took an oath, that he uttered an oath from his mouth or answered “amen” after an an oath and afterwards admitted to hit, he is liable for a sacrifice, as it is written (Leviticus 5:21): “by dealing deceitfully with his fellow in the matter of a deposit” of any sort.",
+                "ומי אחרים – but he did not answer, “Amen,” as for example, “I impose an oath on you that you restore to me my pledge,” and he said: “I have nothing of yours in my hand,” he is not liable until he denies in the Jewish court.",
+                "וחכמים אומרים – And the Halakha is according to the Sages.",
+                "וחייב על זדון השבועה (one is liable if he deliberately took a false oath) – as it is not written concerning it, “it is concealed,” deliberate taking of a false oath , that he recalls about he bailment and knws that he is liable a sacrifice for his denial of it.",
+                "ועל שגגתה עם זדון הפקדון (or took an oath in error, while deliberately denying bailment) – that he did not know that he is liable a sacrifice for this oath, he remembered that the bailment is with him.",
+                "בכסף שקלים – that is purchased with two Selaim, for this is written concerning the ram of the guilt offering (Leviticus 5:15): “convertible into payment by silver by the sanctuary weight, [as a guilt offering].”"
+            ],
+            [
+                "מפני שיכוך לחזור ולהודות – after denial, and it is found that in each oath, he denies the money."
+            ],
+            [
+                "שבועה באחרונה – You have nothing in my hand, nor you, nor you,” in an oath, and now there exists an oath for all of them, But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer nor according to Rabbi Eliezer nor according to Rabbi Shimon.",
+                "אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת – for Rabbi Meir held that a person who makes a claim [in court] of wheat from his fellow, a species of wheat is mentioned, and similarly barley, and similarly spelt, as it is written (Exodus 9:32): “but the wheat and the emmer (a kind of wheat) [were not hurt, for they ripen late].” For it is as if they made the claim of wheat and barley and spelt. But the Rabbis held that one grain/berry of wheat and of barley and of barley is mentioned. But the Halakha is not according to Rabbi Meir."
+            ],
+            [
+                "שאינו משלם קנס על פי עצמו (he does not pay a fine on the basis of his own testimony) – and since he admitted, he is not liable but if he denied it also, he did not deny monetary payment.",
+                "אבל משלם בושת ופגם – therefore, he denied the monetary [payment], but it is dispute between the Rabbis and Rabbi Shimon, for Rabbi Shimon holds that when if he said to him: ‘You raped or seduced my daughter,” he can claim a fine from him whose monetary amount is fixed at fifty silver, but he cannot claim from him humiliation and deterioration, whose monetary [figure] is not fixed, for a person will not forego the claim of a definite quantity, and demand something undefined (requiring appraisement) (see Tractate Ketubot 43a), therefore, he has denied a fine and is exempt. But the Rabbis hold that humiliation and deterioration he also claims from him, for a person will not forego something when he admits to it and will not be exempt and when he makes a claim on something when he admits to it, he is exempt; therefore, when he denies it, he has denied him monetary [payment] and he is liable. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon."
+            ],
+            [
+                "המית שורך את עבדי – it is a fine, that he pays thirty Selaim, even if it is not worth other a Denar.",
+                "אמר לו עבדו הפלת את שיני – it is fine that he should set his servant free because of one of his limbs."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "שבועת הדיינין – the oath that the judges impose through a partial admission of the claim, it is necessary that the claim not be less than two M’ah of silver, which is one-third of a Denar, and the Denar is six Maot and it has the weight of ninety six [pieces] of intermediate [sized] barley, and it was found that the weight of two Maot were thirty two [pieces/panacles of] barley.",
+                "וההודאה – that [the judges] obligate him to take an oath on should not be less than the worthy of a equivalent of a penny, for iif what he denies to him is less than two siver [coins], or what he admitted was less than the value of the equivalent of a penny, he is not obligated for an oath according to the Torah. But, we impose an oathupon him an oath of inducement (an oath instituted by the Sages in a case where a defendant completely denies a claim, in order to clear himself of suspicion).according to the words of the Soferim/Scribes . And one who is liable for an oath according to the Torah takes an object in his hand, as for example, a Torah scroll or Tefillin (i.e., phylacteries) when he is taking anoath. But the person who is liable for an oath of inducement does not take an object in his hand, but rather, the Hannan of the synagogue or the one administering the oath takes an object in his hand at the time when his fellow swears to him. And there are three kinds of oaths according to the Torah, and not mor. He who admits to part of the claim, and [the case] of where one witness testifies against him, that he takes an oath to contradict the witness, and the oath of the bailees. But all of the rest of the oaths that are mentioned in the Mishnah are through the ordinance of the Sages, and they are like that of the Torah in the taking up of an object. And there is no difference between the oath of the Torah to the oaths that are mentioned in the Mishnah, bother than that the one who is liable to take an oath of the Torah and di dnot want to swear, the Jewish court goes into his possessions and collects from them in full payment. But the one who is one who I s liable to an oath from their words (i.e., from the Rabbis), with the ordinance of the Sages andhe doesn’t want to swear, we excommunicate him until he pays or until he swears. And if he stands in his excommunication for thirty days and does not want to take an oath nor pay, we flog him with the flogging of rebelliousness and we release him from his excommunication and he goes on his way, and we don’t descend into his possessions.",
+                "אין לך בידי אלא פרוטה פטור – for the admission is not from the species of the claim, for this claimed silver and the other admitted to him copper. And especially that he claimed against him a silver coin – for he admitted to him with a coin.",
+                "שתי כסף ופרוטה – for holds that he claimed against him for wheat and bareley and he admitted to him on one of these, he is liable.",
+                "מפני שהוא כמשיב אבידה – and is exempt from an oath, as is taught [Tractate Gittin, Chapter 5, Mishnah 3] – that aperson who finds an o object should not take an oath because of the repair of the world. And especially when the son does not claim with certainty that the Manah of his father is in your hands, but rather perhaps. But if he made a definitive claim against him, and he said, that he did not have anything other than fifty, he is liable for a Torah-based oath, for that is not restoring a lost objec"
+            ],
+            [
+                "מנה לי בידך ואמר לו הן – in the presence of witnesses, and as for example when he said to them, “you are my witnesses” for he can no longer is able to claim that he was demented/raged in this.",
+                "פטור – [exempt] from a Torah-based oath, but we make him take the oath of inducement [to clear him of suspicion, if he completely denied the case].",
+                "אין לך בידי – there was never anything [concerning having anything in my hand].",
+                "חייב – [he is liable] to pay, and is not considered believable with an oath, for he is presumed to be a denier, and he denied it in the Jewish court, but not before a Jewish court, he is not presumed to be a denier."
+            ],
+            [
+                "אלא ליטרא כסף פטור – for there isn’t here a homogeneity of the admission with the claim [of the defendant].",
+                "לתך – one-half Kor fifteen Se’ah.",
+                "",
+                "",
+                "הואיל והודה במקצת הטענה – for it is to him like his claim was for wheat and barley and he admitted to him in one of them. And the Halakha is according to Admon, but the Halakha is not according to Rabban Gamaliel that obligates in his claim wheat and he (i.e., the defendant) admitted to him regarding barley.",
+                "פטור – from the oath from the Torah, not on the land and not on the utensils,f or the admission of land does not bring him to [requiring taking] an oath, for there is no law regarding an oath regarding land.",
+                "הודה במקצת כלים – for there is admission and denial [with things] that are not property.",
+                "חייב – to take an oath even on property through an oath by implication (i.e., the rule permitting the court to insert in an oath an affirmation to which the person concerned cold not have been compelled directly).",
+                "זוקקין – causes, affects.(i.e., binds – movable chattel binds the immovable with the reference to the obligation of making oath, the two claims peferrred in one suit are considered as one lawsuit, and theoath must refer to both)."
+            ],
+            [
+                "אין נשבעין על טענת חרש – as, for example, when the deaf-mute makes a claim against him with a gesture, for the deaf-mute/חרש that the Sages spoke of in every place is one who does not hear and does not speak (see Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 2).",
+                "וטענת קטן – as, for example, when the minor makes a claim against him. For Scripture states (Exodus 22:6): “When a man gives [money or goods] to a another [for safekeeping],” but the giving of a minor is not anything. [And the deaf-mute] and the imbecile is like a minor. And specifically the oath of the Torah is that which they do not impose on the claim of a minor, but the oath of inducement (i.e., where a defendant totally denies a claim to clear himself of suspicion) he is liable to take on his claim.’",
+                "אבל נשבעין לקטן ולהקדש – he who comes to collect from the property of a minor, he should not collect other than through an oath. And similar one who consecrates his property [to the Temple] and a document of liability is issued against him and the owner of the liability comes to collect from the property of that which has been consecrated [to the Temple], requires an oath."
+            ],
+            [
+                "העבדים והשטרות והקרקעות וכו' – as it is written (Exodus 22:8): “In all charges of misappropriation” – generalization; “pertaining to an ox, an ass, a sheep a garment,” – specification; “or any other loss” - he has returned and made a generalization. If a generalization is followed by a specification and this in turn, by a generalization, one must be guided by what the specification implies. Just as the specification is explanation by something that is movable and its essence is monetary, so also everything that movable and its essence is monetary, excluding real estate which are not movable ,excluding slaves which were compared to real estate, excluding documents for even though they are movables, their essence is not financial. For all of these we don’t impose oaths upon a thing dedicated [to the Temple] we don’t take an oath, as it is written, (Exodus 22:6): “When a person gives [money or goods] to another [for safekeeping,” and not of something dedicated [to the Temple].",
+                "אין בהן תשלמי כפל – for in these, especially that we use an additional word for the purpose of intimating something not otherwise included (i.e., the widen the scope of a law), something like the specification as it is written in that portion (Exodus 22:8): “[he whom God declares guilty] shall pay double to his neighbor,” and not of something dedicated [to the Temple].",
+                "ולא תשלומי ארבעה וחמישה – for wherever that there is not’s double paymenr, he doesn’t pay four-times or five-times [the base amount], for since there isn’t double payment, the would have would have three-time or four-time [the base] payment, but the All-Merciful stated (Exodus 22:37): “[When a man steals an ox or a sheep, and slaughters it or sells it,] he shall pay five oxen for the ox, and four sheep for the sheep,” and not three or four-fold payment.",
+                "שומר חנם אינו נשבע – the unpaid bailee only has upon him an oath, as it is written (Exodus 22:7): “the owner of the house shall depose before God that he has not laid hands [on the other’s property],” and the entire portion is stated concerning the unpaid bailee,. But he does not take an oath regarding slaves and real-estate and on documents, for we derive it from what is written (Exodus 22:6): “When a man gives…to another” – a generalization; “money or goods” – a specification; “”for safekeeping,”- he returns and makes a generalization; if a generalization is followed by a specification and this in turn, by a generalization, one must be guided by what the specification implies. Just as the specification is explained as something movable and its essence is money, even all things, etc., excluding real estate which are not movables, etc. But all of these that we stated regarding them, one does not take an oath, especially the oath of the Torah, but we require the oath of inducement.",
+                "נושא שכר אינו משלם – theft and loss which is written in it, to be liable, as it is written (Exodus 22:11): “But if [the animal] was stolen from him, he shall make restitution to its owner.” But slaves, and real estate and documents, he does not pay, as it is written regarding the paid bailee (Exodus 22:9): “When a man gives to another” – a generalization; “an ass, an ox, a sheep or any other animal” – a specification; “to guard” – he returns and makes a generalization, etc., as we have stated above. The [term] רעהו/to another – is written with regard to an unpaid bailee and a paid bailee, that implies, “another person” and not dedicated [to the Temple], but the borrower and the renter (i.e., the other two bailees) are not mentioned here, to exlude from them slaves and real estate and documents and dedication [to the Temple], for a borrower does not belong with real estate and not with documents for the most part, and all the more so, renters do not belong with documents, and similarly, the borrower and renters do not belong with things dedicated [to the Temple] for it is forbidden to lend and to rent that which is dedicated [to the Temple]."
+            ],
+            [
+                "רבי מאיר אומר יש דברים שהם כקרקע – grapes that are about to be cut down is what distinguishes between the Sages and Rabbi Meir, for Rabbi Meir holds that gapes that are about to be cut are considered as [already] cut/harvested, but the Sages hold that they are not like they are cut/harvested. But the Halakha is according to the Sages. And especially in the law [relating to] the bailees, but regarding buying and selling, and overcharging and admitting to part of the claim, , in all of these, we hold that something about to be cut/harvested is like it was cut already, and such is the Halakha.",
+                "עד הזיז (an attachment, a projection from the door frame serving as a shed over the entrance) – beam of a upper story that projects from the house, and the general principle of the matter, is that he is always not liable for an oath according to the Torah until he makes a claim against him with something specifying a concrete measure, or a weight or a measure, and he admits to him part of his measure or part of the weight or part of the number."
+            ],
+            [
+                "המלוה את חבירו על משכון – he becomes upon it a paid bailee, and there is no difference if he took a pledge at the time of his loan, nr whether he took a pledge not at the time of his loan. But if he lost [it] or it was stolen, and the pledge was corresponding to the lien, his pledge is expended for his debt, and they don’t have anything against each other. But if the lien is greater [in value] than the pledge, the debtor/borrower pays the creditor what the debt was of greater worth. But if the pledge was greater [in value] than the lien, the creditor pays the debtor/borrower. But if it was lost by accident where a paid bailee is exempt, the lender is also exempt, and he takes an oath that through this accident [the object lent] was lost, and he collects the entire lien.",
+                "שקל – one half a Sela.",
+                "לא כי – it was not like this.",
+                "אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה כו' – for he admitted part of the claim, for the Sela is worth four Denarim. And lince the borrower/debtor is liable to take an oath on how much his pledge was worth, and the creditor/lender is liable to take an oath concerning the pledge that is not in his possession, and even though he pays its value because we suspect that his eye was upon it, the Jewish Court has the creditor take an oath first that the pledge is not in his possession/domain, and afterwards it has the borrower/debtor take an oath how much it was worth, lest the borrower take an other first and he is not exact as to its appraisement/estimated value and the creditor produces the pledge which will make him ineligible for testimony and for an oath. But what we teach in the concluding clause [of the Mishnah]: “And upon whom is the oath imposed,” it is stated, upon whom is the oath first imposed?",
+                "מי שהפקדון אצלו – the creditor/lender with whom the pledge was with takes an oath that the pledge was not in his possession/in his domain."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "כל הנשבעין. נשבעין ולא משלמין – The Torah did not institute for the person making a claim to take an oath and to take/regain their due, but rather for the one investigated that he takes an oath and does not pay, as it is written (Exodus 22:10): “[an oath before the LORD shall decide between the two of them that one has not laid hands on the property of the other;] the owner must acquiesce, and no restitution shall be made.” Whomever that it is upon him to pay is the one who must take an oath.",
+                "ואלו נשבעין ונוטלין – that the Sages established for them to take an oath and to regain their due. And all of this is explained further on in our Mishnah.",
+                "השכיר – The Sages established for him to take an oath and to take his due because the owner of the house/employer is preoccupied with all of his workers and does not remember. And these words are when he makes a claim at the present time. The hired day laborer (see Tractate Bava Metzia, Chapter 9, Mishnah 12) his present time is all day long that is after him , but if they made a claim against him after his time, the owner of the house takes an equitable oath (which is applied if one is sued for a debt, denies the later entirely (כופר הכל), in contradistinction to the legal oath which is required when the defendant admits a part of the time ( מודה במקצת) . It being presumed that nobody will go to the law unless he has a claim, it is a matter of equity to put the opponent to an oath, to which he may in return put the claimant (see Talmud Shevuot 40b) – that he paid him and departed, but if he had been hired without witnesses being present, also, the hired person cannot take an oath and take his due because he (i.e., the owner of the house/employer) can say to him: “I never hired you.” He also can say to him: “I hired you and gave you your wages.”",
+                "והוא אומר נתתי – but he said to him: “I stipulated/agreed upon two [Zuz] and he (i.e., the employer) says, “I stipulated for you only one (see Talmud Shevuot 45b). The owner takes the oath of the Torah that it is according to his words, and he only gives him one."
+            ],
+            [
+                "למשכנו שלא ברשות – as in the case where witnesses saw that he entered into the house of his fellow, and there was nothing in his hand and he left from there with utensils inserted under his arms.",
+                "הרי זה נשבע ונוטל – for the words are proven that the witnesses testify that he had a pledge taken without permission,. And what he was carrying was something where one is believed to be wealthy. But if he was carrying a silver cup, or something like it, it is a matter that they would not have believed him to be wealthy. Is it not within his powers to take an oath and take his rightful due? But rather, the person whom the claim is made against should take an oath and be exempt."
+            ],
+            [
+                "הרי זה נשבע ונוטל – and specifically when the wound is in a place where it is possible that he wounded himself, and because of this, it requires an oath. But if it is in a place where he cannot wound himself, and it is recognized that others did it to him, as for example, when a bite occurred to him on his back, and there is no one else there, for he is able to say, perhaps another [person] did it, he takes [his compensation] without an oath [being administered]."
+            ],
+            [
+                "שבועת שוא – needless to say/not only t an oath of testimony and an oath of deposit which have in them the denial of money which is bad/evil for Heaven (k.e., God) and for humanity, but even an oath taken in vain, which is only bad regarding Heaven, for corresponding to it, he takes an oath and takes [his payment]. But the oath on a statement (i.e., taken by a person to reinforce a promise or an obligation or to confirm the veracity of a story) is not taught, for the oath on a statement is regarding the future, as for example, “I will eat or I won’t eat,” one could say that when he took the oath, he took that oath truthfully, for it was his intention to fulfill it, and even though his inclination compelled him and he transgressed upon it, he is not suspected upon this through the oath. But [an oath] of statement of the past [action], “I ate, I ate,” it is similar to an oath taken in vain, for he pronounced a false oath form his lips.",
+                "היה אחד מהן משחק בקוביא – {The Mishnah] taught those who are ineligible from the Torah and also taught those who are ineligible according to the Rabbis (see Tractate Rosh Hashanah, Chapter 1, Mishnah 8 and Tractate Sanhedrin, Chapter 3, Mishnah 3, for similar listings to that found in our Mishnah).",
+                "ומפריחי יונים – there are those who interpret, if your dove will come before my dove, I will give you such-and-such, which is equivalent to gambling, and there are those who explain that he raises a knowledgeable pigeon who to bring pigeons to the house of its owner, and there with these theft because of the ways of peace.",
+                "וסוחרי שביעית – they do business with Seventh-year produce, and the Torah stated (Leviticus 25:6): “[But you may] eat [whatever the land during its sabbath will produce,” but not for business.",
+                "חזרה שבועה למקומה – There are those who interpret in the Gemara (Tractate Shevuot 47a) that it returned to Sinai, to the oath at Mount Sinai that the Holy One, Blessed be He caused the Isralites to swear that they would not steal , and he He will collect from the indemnity the money for his fellow, but the Jewish court has no need neither for the an oath nor for collection. But there are those who interpret that the oath returned to the one liable for it, on that he admitted to part, and since he cannot take an oath, he is suspect and he must pay."
+            ],
+            [
+                "שניהם נשבעים ונוטלין מבעל הבית (i.e., the storekeeper and the workers) – the storekeeper said to hi, the workers are not believable to me with an oath; you declare them as trustworthy for you did not say to me with witnesses, “give to them.” And similarly, the workers say to him: “The storekeeper is not believable to us with an oath.” But when both (i.e., the storekeeper and the workers) take an oath frand take from the owner of the house, they take an oath, one in the presence of the other, that just as that the storekeeper is frightened from the workers or the workers [are frightened] from the storekeeper.",
+                "אלו ואלו באין לידי שבועת שוא – for perforce, one of them takes a false oath and it is found that the name of Heaven is profaned. But rather, both of these (i.e., the storekeeper and the workers) take their money without an oath. But the Halakha is not according to Ben Nanos."
+            ],
+            [
+                "ולא נתן לו – and the produce are piled up and placed in the public domain and are not held in possession either by he storekeeper nor by the house owner.",
+                "ונתתו באנפליא (in the merchant’s money chest into which receipts are dropped through a slit) – a casing/sheath that is made for money.",
+                "ישבע בעל הבית – an oath like that of the Torah, and he will take [the money], for since the storekeeper admits that he sold , and the produce are outside of his store, the owner of the house takes an oath and takes it.",
+                "רמק לו נתתים לך. והלכתן לתוך ביתך – and this piled up produce that is left [in the public domain] are mine, that I gave here to sell them, and the other claims, they are the produce that you sold me for a Denar. Since the purchaser admits to the transaction/sale and the storekeeper denies that he sold those [particular produce], the storekeeper takes an oath aan other like that of the Torah and takes [the money].",
+                "רבי יהודה אומר וכו' – Rabbi Yehuda is disputing the concluding clause [of the Mishnah], and stated, whether this or whether that, the owner of the house takes an oath and takes [his produce]. For since the produce are outside of the store, they are as if the produce are in the hands of the owner of the house, and whomever has the produce in hand – his hand is on top/has the advantage and he takes an oath and takes [them].",
+                "אמר לשולחני וכו' – The Tanna/teacher [of the Mishnah] comes to tell us that the dispute of Rabbi Yehuda and the Rabbis, whether with regard to the money of the money changer, or with regard to produce of the storekeeper, for if [the Mishnah] had taught [only] the dispute regarding the storekeeper, , I would state that the Rabbis spoke of the produce, and when he (i.e., the storekeeper) said to him (i.e., the purchaser, the house owner), “I gave them to you, and you took them into your house,” the storekeeper should take an oath and take [his money], because the storekeeper customarily gives the produce prior to taking the Denar, but the money changer does not customarily give the Issarim prior to taking the Denar, I would say that he agrees with Rabbi Yehudah, that the house owner always takes an oath and takes [his produce]. And if it was said with this, it was with this that Rabbi Yehuda stated it, for always the house owner takes an oath and takes [his produce], because the money changer does not customarily hand over Issarim until he takes the Denar. But the storekeeper, who customarily gives the produce prior to his taking the Money, I would say that he agrees with the Rabbis. Both [opinions] are necessary. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda."
+            ],
+            [
+                "הפוגמת כתובתה – she produces the document of her Ketubah/marriage contract and it admits that it has been partially received.",
+                "לא תפרע אלא בשבועה – if the husband claims that she received all of it.",
+                "עד אחד אומר וכו'. ומנסכים משועבדים ומנכסי היתומים כו'. ונפרעת שלא בפניו – all of this is as it is exists., just as not one of these is collected other than through an oath, thus orphans do not collect other than through an oath. Orphans who collect from the orphans do not collect other than through an oath. But our Mishnah is speaking of a case where the orphans that come to collect from them state: “Se don’t know if our father paid off this lien or not,” but if they claimed: “Our father told us that he did not borrow these money and did not ever obligate himself in this lien, the orphans who produce a lien document on these orphans collect from them without an oath, for anyone who says, “I did not borrow” is like someone who says I did not pay the debt, and they are not able to contradict the witnesses who testify that their father borrowed these funds. And they did not teach that through an oath, at least, the orphans took from orphans, but rather that the lender/creditor died during the life of the borrower/debtor, but if the debtor/borrower died during the life of the borrower, the lender was already liable to take an oath to the children of the borrower that nothing had been received, that he had collected from the orphans even with a document that requires an oath, for a person does not bequeath money that he is liable for an oath to his children, for the children are not able to take an oath that their father had obligated himself to. And even though this is the law, if a judge decides that the orphans should take an oath that father did not give us instructions nor pay back from the monies that the other orphans through this oath. What is done is done.",
+                "שלא פקדנו אבא – at the time of [his] death.",
+                "ושלא אמר לנו [that he did not tell us anything] prior to this, that this document was paid off.",
+                "הרי זה נשבע – that he did not find among his father’s documents that this document was paid off. And such is the Halakha.",
+                "רבן שמעון בן גמליאל אומר – And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel [that at the time of death, the document had not been paid off, the son may collect the debt without taking an oath]."
+            ],
+            [
+                "שלא בטענה – without an evident/sure claim, but rather a possible [alternative] claim, for he claims that perhaps you withheld from me. But because of of these teach a permitted action for themselves because they were busy with property, because of this, the Rabbis placed an oath upon them.",
+                "והאפוטרופסים – that were in engaged in the money of a person to earn and to spend and to engage in business. But the guardian/administrator of orphans, if the Jewish court appointed him, he does not take an oath.",
+                "והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית – her husband placed her as a storekeeper or administrator/guardian over his possessions.",
+                "ובן בית – one of the brothers who was engaged with property when their father died.",
+                "חלקו – but they did not have him take an oath at the time of the division [of property].",
+                "נתגלגלה לו שבועה – with them afterwards. They impose nupon him als this [oath] upon him, in the same manner that impose upon the oath of the Torah and with an oath that is similar to that of the Torah; so they impose upon him the oath of inducement.",
+                "והשביעית משמטת את השבועה – this not referring to the oath of partners, for the Seventh Year does not release partners nor its oath, but rather, from a borrower/debtor and its oath [the Seventh Year] releases."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "ארבעה שומרים הם – [and their laws are three].",
+                "נושא שכר – bailee with payment",
+                "נשבע על הכל – that he was not negligent.",
+                "משלם על הכל – all those that we taught in our Mishnah, taken captive, and/or injured and/or who died and/or was something stolen and/or lost. But if it (i.e., the animal) had died on account of the labor [done], he does not pay, because this cannot be established as a measure of the borrowing. But this Mishnah is explained in [Bava Metzia, Chapter 7] “One who Hires Workers”/”HaSokher Et HaPoalim.”"
+            ],
+            [
+                "ואמר אמן פטור – for if he had admitted it, he would not pay anything; it is found there is no denial of money [owed], and even though he had taken a false oath, the Torah did not obligate him a sacrifice for the oath other than where he denied money [owed]. Similarly, the judge cannot make him take an oath other than on a matter that if he admitted, he would be liable to pay money."
+            ],
+            [
+                "היכן שורי – He (i.e., the owner) said to the unpaid bailee, “where is my ox?” He said to him: “It was lost.”",
+                "משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן – [he pays the principle] but not the double-payment, but if he admitted it on his own prior to the witnesses coming, he would pay the principle plus one-fifth and a make a guilt-offering, like the law of the oath of a deposit, which does not come until he admits and repents from his wickedness and come to be forgiven/expiated.",
+                "אמר ליה נגנב משביעך אני וכו' – since an unpaid bailee who exempts himself with the claim of the thief and takes an oath and witnesses came, he pays double, as it is written (Exodus 22:7): “If the thief is not caught, [the owner of the house shall depose before God that he has not laid hands on the other’s property].” “if the thief was not caught” – like as he said, but that he himself had stolen it, he should pay double. But if he came to exempt himself with the claim that it was lost, he does not pay double.",
+                "הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם – but not the double payment, for a person who admits to a fine is exempt."
+            ],
+            [
+                "אמר לאחד מן השוק – here we do not have the reading “I impose an oath upon you.” Because without an oath, he would be liable for double payment. For this one is an actual thief, and regarding a thief, it is written (Exodus 22:6): “[if the thief is caught,] he shall pay double,” and he does not need an oath.",
+                "עדים שממשמשין ובאין – it is teaching us something remarkable – for even though on account of fright of the witnesses, he admits, even so, the admission is a benefit and he is exempted from the double payment. And since there is no double payment, he is exempt even from the slaughtering that he denied that and the witnesses came that he had stolen, and slaughtered or sold. For wherever there is no double payment, there is no liability for slaughtering, for the All-Merciful mentioned “four-fold payment or five-fold payment” (see Exodus 21:37: “When a man steals an ox or a sheep, and slaughters it or sells it, he shall pay five oxen for the ox, and four sheep for the sheep.”), and not “three-fold payment for four-fold payment,” and because there is not double-payment, less than this is one."
+            ],
+            [
+                "אמר לשואל וכו' פטור – for behold even when he was sworn to a lie, he obligated himself in payments and this oath is not a denial of money [owed]."
+            ],
+            [
+                "חייב – for behold, he denied the money [owed] , for had he admitted, he would be make himself liable.",
+                "מת והוא נשבר וכו' פטור – for it had admitted [to it], he would not pay. And similar, if [he said] that it had been stolen but [in reality] he lost it, or if [he said that] he lost it [but in reality] it had been stolen, he is exempt, for behold he changed from one liability to another and didn’t deny [that he owed] money in this oath.",
+                "אמר לו אבד או נגנב והוא שמת או נשבה וכו' פטור – for behold, he changed from something exempt to a liability and he lost out in his oath."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Bartenura on Mishnah, trans. by Rabbi Robert Alpert, 2020",
+            "sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Shevuot/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,393 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבועות, שתים.</b> כתיבי בקרא בהדיא (ויקרא ה׳:ד׳) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב. אוכל, להיטיב. לא אוכל, להרע, שמענה את עצמו. וה״ה לכל דבר שהוא הן ולאו להבא, דלהרע או להיטיב להבא משמע:",
+                "<b>שהן ארבע.</b> יש לרבות עוד שתים אחרים דלא כתיבי. והן, הן ולאו דלשעבר. כמו אכלתי ולא אכל, או לא אכלתי ואכל:",
+                "<b>ידיעות הטומאה.</b> או נפש אשר תגע בכל דבר טמא (שם), האמור בויקרא אצל טומאת מקדש וקדשיו:",
+                "<b>שתים.</b> כתיבי בקרא. דכתיב (שם) ונעלם ממנו והוא טמא, משמע שנעלמה ממנו טומאה ועל ידי אותו העלם אכל בשר קודש, הרי אחת. או נכנס למקדש, הרי שתים:",
+                "<b>שהן ארבע.</b> יש לרבות עוד שנים חיובים אחרים. העלם קודש, והעלם מקדש וזכור הוא את הטומאה:",
+                "<b>יציאות השבת.</b> הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, ילפינן מקרא מן ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו׳ (שמות ל״ז), לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים:",
+                "<b>שתים.</b> אחת לעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונטל החפץ והוציאו, ואחת לעומד בפנים ונטל החפץ ממקומו והוציאו לחוץ:",
+                "<b>שהן ארבע.</b> יש להוסיף עוד שתים דהכנסה, אע״ג דלא כתיבי. שכשם שהקפידה תורה מרשות לרשות בהוצאה, כך הקפידה על ההכנסה. אחת לעומד בפנים והוציא ידו לחוץ ונטל חפץ והכניס, ואחת לעומד בחוץ ונטל חפץ ממקומו והושיטו לפנים והניחו:",
+                "<b>מראות נגעים שנים.</b> כתיבי בקרא (ויקרא י״ג), שאת ובהרת:",
+                "<b>שהן ארבעה.</b> תולדה דשאת ותולדה דבהרת, דלא כתיבי בקרא בהדיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בה ידיעה בתחלה.</b> אידיעות הטומאה קאי. ואיידי דזוטרי מילייהו מפרש להו ברישא והדר מפרש שבועות דנפישי מילייהו. ויציאות ומראות, כל חדא וחדא מיפרשא במסכת דידיה, להכי לא פרשינהו בהאי מסכתא. ולא תנינהו הכא אלא משום דדמו להדדי בשתים שהן ארבע:",
+                "<b>ידיעה בתחלה.</b> שידע שנטמא:",
+                "<b>וידיעה בסוף.</b> משאכל את הקודש בהעלם או נכנס למקדש בהעלם ויצא, נודע לו שבטומאה אכל או בטומאה נכנס:",
+                "<b>והעלם בינתיים.</b> בשאכל את הקודש נעלמה ממנו טומאה או קודש, או נכנס למקדש ונעלמה ממנו טומאה או מקדש:",
+                "<b>הרי זה בעולה ויורד.</b> עולה לעשיר, ויורד לעני. עשיר מביא חטאת בהמה, ועני חטאת העוף, ודל שבדלים עשירית האיפה, והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום:",
+                "<b>שעיר הנעשה בפנים.</b> שעיר של יום הכפורים שמביא מדמו לפנים:",
+                "<b>תולה.</b> להגין עליו מן היסורין:",
+                "<b>עד שיודע לו.</b> שאכל קודש בטומאה ויביא קרבן עולה ויורד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בה ידיעה בתחלה.</b> שלא ידע בטומאה זו מימיו, זה לא בא לכלל קרבן עוד לעולם. שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה:",
+                "<b>שעיר הנעשה בחוץ.</b> הקרב במזבח החיצון במוספין של יוה״כ:",
+                "<b>ויום הכיפורים.</b> עצמו מכפר עם השעיר:",
+                "<b>שנאמר.</b> בשעיר הנעשה ��חוץ (במדבר כ״ט:י״א) שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים, וחטאת הכפורים הוא השעיר הנעשה בפנים, והקישן הכתוב, ללמדך שעל מה שזה מכפר זה מכפר. מה פנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה, ומאי ניהו ידיעה, בתחלה, כדילפינן מקרא דכתיב לכל חטאתם, דמשמע לאותם שיבואו לכלל חטאת כשתהיה להם ידיעה בסוף, ואי אפשר לבא לכלל חטאת אא״כ היתה לו ידיעה בתחלה, אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה, ומאי ניהו, ידיעה בסוף ולא בתחלה דלא אתיא לכלל קרבן, ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעירי הרגלים.</b> בכל הרגלים נאמרו שעירי חטאת במוספין:",
+                "<b>ושעירי ראשי חדשים מכפרים.</b> דכתיב בשעיר ראש חודש (שם כ״ה) לחטאת לה׳, חטא שאין מכיר בו אלא ה׳ שעיר זה יהא מכפר, והיינו שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. ושעירי רגלים ילפינן משעיר ר״ח בהיקש, דשעיר הוה מצי למכתב בכולהו רגלים, וכתב ושעיר, וא״ו מוסיף על ענין ראשון, להקיש שעל מה שזה מכפר אלו מכפרים:",
+                "<b>כל השעירים כפרתן שוה.</b> כל שעירי המוספין, בין שעירי רגלים בין שעיר ר״ח בין שעיר הנעשה בחוץ ביוה״כ, כפרתן שוה, שהם מכפרין בין על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף בין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, בין על טהור שאכל את הטמא, ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זו לזו. אבל שעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים לא נחלקו עליו שהוא תולה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, כדאמרינן:",
+                "<b>היה ר׳ שמעון אומר.</b> האי דהדר נקט לה, משום דבעי למימר אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה:",
+                "<b>מהו שיקרבו.</b> אם אבד שעיר שהופרש ליום הכפורים, ונתכפרו באחר, ונמצא זה ברגל או בר״ח, מהו שיקריב לשם שעירו של יום:",
+                "<b>אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה.</b> ר׳ מאיר הוא דקאמר ליה לרבי שמעון, בשלמא אי אמרת כולן כפרתם שוה, יקרב, שהרי כולן כפרה אחת הן מכפרים, אלא לדידך, זו שהופרשה לכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף היאך יקרב ברגל לכפר על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, או בר״ח לכפר על הטהור שאכל את הטמא:",
+                "<b>לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.</b> וכיון דבזה שוין, אע״פ שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>משמו.</b> של ר׳ שמעון. וסתם ר׳ שמעון הוא ר׳ שמעון בן יוחאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל זדון טומאת מקדש וכו׳</b> סתמא דתלמודא נקיט לה:",
+                "<b>שעיר הנעשה בפנים ויוה״כ מכפר.</b> דכתיב (ויקרא ט״ז:ט״ז) ומפשעיהם לכל חטאתם, ופשעים אלו מרדים:",
+                "<b>החמורות והקלות וכו׳</b> כולה מתניתין מפרשה בגמרא הכי, בין קלות בין חמורות בין שעשאן במזיד בין שעשאן בשוגג, אותן שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקן בין לא נודע לו ספיקן, כלומר בין נודע לו שבא לידו ספק חלב ואכלו בין שלא נודע לו שבא לידו ספק חלב. ואלו הן קלות, עשה ולא תעשה. ואלו הן חמורות, כריתות ומיתות ב״ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד ישראל ואחד כהנים.</b> הכי קאמר, אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חילוק ביניהם:",
+                "<b>אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו.</b> כל מה ששעיר הפנימי מכפר על ישראל, דהיינו תליית ישראל על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף וזדון טומאת מקדש וקדשיו, וכן כפרת שעיר החיצון פרו של כהן גדול הקרב ביוה״כ מכפר על הכהנים:",
+                "<b>ר״ש אומר כש��.</b> שאתה מודה בדם השעיר הפנימי שמכפר על ישראל כפרתו בלא שום וידוי, שאין וידוי בשעיר הפנימי אלא בשעיר המשתלח, כך דם הפר בלא שום וידוי מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. אייתר ליה וידויו של פר במקום וידוי של שעיר המשתלח לכפר על הכהנים בשאר עבירות, ואין להם כפרה בשעיר המשתלח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידיעות הטומאה.</b> נטמא וידע שנטמא. בשעת טומאה או אחרי כן:",
+                "<b>נעלמה ממנו טומאה.</b> וע״י אותו העלם אכל קודש, הרי אחת. ונכנס למקדש, הרי שתים. דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא, משמע שנתעלמה ממנו טומאה. ולפי שאינו חייב עליה אלא א״כ ידע בתחלה שנטמא ואח״כ נעלמה ממנו, משום הכי קרי לה ידיעות:",
+                "<b>נעלם ממנו הקודש.</b> או המקדש, ואכל קודש או נכנס למקדש, וזכור לטומאה. הרי שתים אחרות דלא כתיבי:",
+                "<b>נעלם ממנו זה וזה.</b> אינו ממנין הידיעות. אלא הא קמשמע לן דאע״ג דבשעת אכילת קודש או כניסת מקדש אינו זכור לא לטומאה ולא לקודש, חייב קרבן עולה ויורד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הנכנס לעזרה.</b> ראשונה:",
+                "<b>ואחד הנכנס לתוספת.</b> שהוסיפו עליה אחרי כן:",
+                "<b>שאין מוסיפין וכו׳</b> לפיכך היא קדושה כראשונה:",
+                "<b>אלא במלך.</b> דאמר קרא (שמות כ״ח) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, קרא יתירא הוא למדרש לדורות. ובימי משה הוא מלך ונביא ואחיו כהן גדול והיו שם אורים ותומים ושבעים זקנים, אף לדורות כן:",
+                "<b>ובשתי תודות.</b> בשני לחמי תודה. והיו נושאים אותן בהיקף סביב עד סוף הגבול שמקדשים, ושם אוכלים האחת ושורפים השניה, ועל פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת. והיינו דתנן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת. ומנחמיה בן חכליה גמר, דכתיב ביה (נחמיה י״ב:ל״א) ואעמידה שתי תודות גדולות:",
+                "<b>ובשיר.</b> השיר שהיו אומרים ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳). ובית שני אע״פ שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים, הקדושה שקידש שלמה הבית בראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. ועבודה דנחמיה בן חכליה לזכר בעלמא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא בעזרה.</b> וידע שנטמא והשתחוה בהעלם זה כלפי פנים, אע״פ שלא שהה. או השתחוה כלפי חוץ, והוא דשהה כדי השתחואה. ושיעור השתחויה היא כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו להודות לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. והוא פסוק בדברי הימים (ב׳ ז׳):",
+                "<b>או שבא לו בארוכה.</b> שיצא לו דרך ארוכה שיש קצרה ממנו לצאת, ואפילו לא שהה תחלה, חייב:",
+                "<b>ובקצרה פטור.</b> היכא דלא השתחוה ולא שהה, ויצא לו דרך קצרה, פטור:",
+                "<b>זו היא מצות עשה שבמקדש.</b> דיש כאן וישלחו מן המחנה כל טמא:",
+                "<b>שאין חייבין עליה בית דין, פר העלם דבר.</b> שאם שגגו וטעו בהוראה זו, והורו לו שיצא בארוכה, אין מביאין על שגגת הוראה זו פר העלם דבר של צבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיזו הוא מצות עשה שבנדה.</b> שדומה לזו שבמקדש, שאירע לו הטומאה משבא בהיתר לידי כניסה אם שגגו ב״ד בהוראה זו חייבים עליה פר העלם דבר:",
+                "<b>היה משמש עם הטהורה.</b> שנכנס בהיתר ואמרה לו נטמאתי עכשיו, ופירש מיד בקושי האבר, חייב. אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי. וזהו העשה שבנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר׳ אליעזר אומר השרץ ונעלם.</b> דאמר קרא (ויקרא ה׳:ב׳) או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו, וקרא יתירה הוא, דהא לעיל כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא, ושרץ בכלל דבר טמא הוא, אלא ללמדך שאם ידע שנטמא ודאי ואינו יודע אם בשרץ אם בנבילה אינו חייב קרבן אם אכל קודש עד שתהיה לו ידיעה בתחלה אם בשרץ נטמא או בנבילה נטמא. ור״ע סבר, דכיון דידע ודאי שנטמא אע״ג דלא אתברירא ליה הטומאה שנטמא אם בשרץ או בנבלה, חייב. ותרווייהו פטרי על העלם מקדש. ור׳ ישמעאל מחייב. והלכה כרבי ישמעאל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועות שתים.</b> שאוכל ושלא אוכל. הם השתים המפורשות, דכתיב (ויקרא ה׳:ד׳) להרע או להיטיב, דמשמע להבא. לא אוכל, להרע. אוכל, להיטיב:",
+                "<b>שאכלתי ושלא אכלתי.</b> הם השתים הנוספות ממדרש חכמים:",
+                "<b>מדבר ומביא קרבן.</b> בשביל בטול דבורו. וכיון דמשום בטול דבורו הוא, אף זה בטול דבורו הוא. שהאומר לא אוכל, דעתו לאסור עצמו בכל שהוא:",
+                "<b>שבועה שלא אוכל ואכל ושתה.</b> אע״ג דשתייה בכלל אכילה אינו חייב אלא אחת, דהוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחד:",
+                "<b>שלא אוכל ושלא אשתה.</b> הוו להו שתי שבועות. ואע״ג דמכי אמר לא אוכל אתסר ליה בשתיה, דשתיה בכלל אכילה, וכי הדר ואמר תו לא אשתה הוה לן למימר דאין שבועה חלה על שבועה, שאני הכא, כיון דאמר ברישא לא אוכל והדר אמר לא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר ברישא אכילה גרידתא היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת.</b> מדקאמר פת ופת על כל מין ומין, שמע מינה לחלק. דאי לאסור עליו מינים הללו ותו לא, הוה ליה למימר פת חטים וכן של שעורים וכן של כוסמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש.</b> בגמרא מוקי לה כגון שהיה חברו מסרב בו ואומר לו בא ושתה עמי יין ושמן ודבש. היה לו לומר שבועה שלא אשתה עמך ותו לא, דכי אשתבע, אמאי דמסרב בו אשתבע, יין ושמן ודבש למה לי, שמע מינה לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכל נבילות חייב.</b> דראויין לאכילה הן אי לאו דרחמנא אסרינהו:",
+                "<b>ר׳ שמעון פוטר.</b> דמושבע ועומד הוא עליהם. ופלוגתא דר׳ שמעון ותנא קמא בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, כגון באומר שבועה שלא אוכל שחוטות וטריפות. ת״ק סבר מגו דחיילא שבועה אשחוטות חיילא נמי אטריפות. דאיסור חל על איסור באיסור כולל. ור׳ שמעון סבר אין איסור חל על איסור באיסור כולל. ואין הלכה כר׳ שמעון:",
+                "<b>אשתו אסורה.</b> שהרי אכל אוכלים. ואפילו לר׳ שמעון. דטעמא דפטור בקמייתא לאו משום דלאו בני אכילה נינהו, אלא שאין שבועה חלה על דבר איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד דברים של אחרים.</b> כדמפרש שאתן לפלוני:",
+                "<b>שאין בהן ממש.</b> תרי גווני משמע, כגון שינה, ומשמע שאין בהם הנאה כגון שאזרוק צרור לים:",
+                "<b>מריבוי הכתוב.</b> לכל אשר יבטא האדם. ופלוגתא דר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל, דר״ע דריש בכל התורה רבויי ומעוטי, ורבי ישמעאל דריש כללי ופרטי. ר״ע דריש או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא חזר וריבה ריבה. ומיעט וריבה, ריבה הכל. מאי ריבה, ריבה כל מילי לשעבר כלהבא. ומאי מיעט, מיעט דבר מצוה. ור׳ ישמעאל דריש, או נפש כי תשבע כלל, להרע או להטיב פרט, לכל אשר יבטא חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש להבא, אף כל להבא. והלכה כר״ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע לבטל את המצוה וכו׳ פטור, משום שבועת ביטוי.</b> אבל לוקה הוא משום שבועת שוא:",
+                "<b>שהיה ��דין שיהיה חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא.</b> כלומר שאילו לדברי ר׳ יהודה בן בתירא הוא חייב משום שבועת ביטוי, שהיה ר׳ יהודה בן בתירא אומר מה אם הרשות וכו׳:",
+                "<b>שלא עשה בה לאו כהן.</b> וקרא כתיב להרע או להטיב, דמשמע דבר שיש בו הן ולאו. ואין הלכה כר׳ יהודה בן בתירא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה.</b> טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת, שאין שבועה חלה על שבועה. אבל אמר תחלה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל ואכלה כולה חייב שתים, דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר אמר שלא אוכל כיון שאכל ממנה כזית חייב, הלכך השבועה האחרונה חיילא, ומחייב כי אכיל מינה כזית, וכי הדר אכל כולה מחייב משום שבועה ראשונה:",
+                "<b>שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה.</b> אע״ג דמשבועה שלא אוכלנה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה, תנא לן שבועה שלישית לאשמועינן דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא, הא שבועות הן ולא יצאו לבטלה, ואם ימצאו מקום יחולו, שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה, וכן אם נשאל על השתים חלה השלישית. לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע, שהרי הראשונה כמי שאינה הואיל ונשאל עליה, וכן כשנשאל על השתים הרי כאילו אינם וחלה השלישית למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא ראיתי גמל פורח באויר.</b> כלומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי וכו׳:",
+                "<b>נחש כקורת בית הבד.</b> כתבנית קורת בית הבד וצורתה. דאילו כעובי קורת בית הבד לא הוי שבועת שוא, דאיכא טובא:",
+                "<b>שבועה שלא נעידך.</b> ביטול מצוה היא, דהא חייב להעיד שנאמר (ויקרא ה׳:א׳) אם לא יגיד ונשא עונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכלה עבר על שבועת שוא.</b> הכי קאמר, אכלה, עבר על שבועת שוא לחודא. לא אכלה, עבר אף אשבועת ביטוי. דמכי נשבע שאוכל ככר זו חייב לאכלה, וכי הדר נשבע שלא יאכלנה הרי נשבע לבטל את המצוה, ולוקה משום שבועת שוא בין יאכל בין לא יאכל, ואי לא אכיל לה חייב שתים, משום שבועת שוא ואף משום שבועת ביטוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>באנשים ובנשים.</b> איידי דבעי למתני שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים כו׳ תנא בשבועת ביטוי שנוהגת בכל אלו:",
+                "<b>ברחוקים ובקרובים.</b> כגון שאתן לפלוני. בין רחוק בין קרוב:",
+                "<b>בכשרים ובפסולים.</b> בכשר לעדות ופסול:",
+                "<b>מפי עצמו.</b> שהוציא הוא שבועה מפיו. אבל אם השביעוהו אחרים אכלת ולא אכלת, ואמר לא אכלתי ואכל או להיפך. פטור אם לא ענה אמן. ואם ענה אמן אחר שהשביעו חבירו, הוי כנשבע מפי עצמו וחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועת שוא כו׳ ברחוקים ובקרובים.</b> נשבע על איש שהוא אשה, בין רחוק בין קרוב:",
+                "<b>אחת זו ואחת זו.</b> אחת שבועת שוא ואחת שבועת ביטוי, מושבע מפי אחרים חייב בדעני אמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים.</b> דכתיב (ויקרא ה) והוא עד, בראוי להעיד הכתוב מדבר, ואשה אינה ראויה להעיד, דכתיב (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים, אנשים ולא נשים. וההוא קרא בעדים הוא דכתיב, נאמר כאן שנים ונאמר להלן שנים, על פי שנים עדים (שם י״ז]:",
+                "<b>ולא בקרובים.</b> דפסולי עדות נינהו, דכתיב (שם כ״ד) לא יומתו אבות על בנים, בעדות בנים. והוא הדין לשאר קרובים:",
+                "<b>ול�� בפסולים.</b> כגון חייבי מיתות וחייבי מלקיות וגזלן. דאיקרו רשעים, והתורה אמרה אל תשת רשע עד:",
+                "<b>ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד.</b> לאפוקי מלך שאינו מעיד, והפסולים לעדות מדרבנן כגון משחקי בקוביא ומפריחי יונה:",
+                "<b>בפני ב״ד ושלא בפני ב״ד מפי עצמו.</b> אם מפי עצמו נשבע שבועה שאיני יודע לך עדות, חייב, בין נשבע בפני ב״ד בין שלא בפני ב״ד:",
+                "<b>ומפי אחרים.</b> כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני, ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות:",
+                "<b>אינם חייבין עד שיכפרו בב״ד.</b> דכתיב (ויקרא ה׳:א׳) אם לא יגיד ונשא עונו, במקום שאילו היה מגיד היה מועיל. וקרא במושבע מפי אחרים כתיב. ואין הלכה כר׳ מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין.</b> קרבן עולה ויורד:",
+                "<b>על זדון השבועה.</b> שהרי לא נאמר בה ונעלם:",
+                "<b>ועל שגגתה עם זדון העדות.</b> שיודעים ששבועה זו אסורה אבל אין יודעים שחייבים עליה קרבן:",
+                "<b>ואין חייבים על שגגתה.</b> אם שוגגים הם לגמרי, כסבורים שאין יודעין לו עדות ואח״כ נזכרו. שהרי הן אנוסים ולא קרינן בהו ונשבע על שקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאו לב״ד והודו פטורים.</b> ואפילו כפרו חוץ לבית דין על כל שבועה. שאין כפירה חוץ לב״ד חשובה כפירה:",
+                "<b>כפרו בב״ד חייבין על כל אחת ואחת.</b> דאמר קרא (ויקרא ה׳:ה׳) והיה כי יאשם לאחת מאלה, לחייב על כל אחת ואחת:",
+                "<b>מה טעם.</b> אין חייבים אלא אחת אפילו שתקו וכפרו לבסוף, ולא אמרינן כפירה קיימא אכולהו לחייבם על כל אחת ואחת:",
+                "<b>הואיל.</b> ואילו כפרו בב״ד בפעם ראשונה שוב לא היו יכולין לחזור ולהודות, שכבר הגידו שאינם יודעים לו שום עדות ושוב אין חוזרים ומגידים. הלכך אע״ג דלא כפרו אלא לבסוף, כל השבועות היו לבטלה חוץ מן הראשונה. דאם מה ששתקו בראשונה כפירה היא, שוב אינם ראויים להשביען, ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין, ומה זו שבועה על שבועה. על כרחך כי כתיב לאחת לחייב על כל אחת ואחת, אשבועת חוץ לבית דין וכפרו בב״ד כתיב, דשבועות חוץ לבית דין שהיה משביען שיבואו לבית דין ויעידו לא יצאו לבטלה, וראויות לחלק שאם כפרו שם בראשונה היה ראוי לחזור ולהשביען:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרו שניהם כאחד.</b> בתוך כדי דיבור:",
+                "<b>בזה אחר זה.</b> שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור:",
+                "<b>הראשון חייב.</b> אבל השני פטור, שכיון שכפר הראשון שוב אין השני ראוי להעיד, שהוא יחידי:",
+                "<b>שתיהן חייבות.</b> בגמרא פריך, ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שניה, ומה הפסידוהו הראשונים בכפירתם. ומשני, דמתניתין איירי כגון שהיו העדים של כת שניה קרובים בנשותיהן, שלא היו כשרים להעיד כשכפרה כת ראשונה, ונשותיהן גוססות. מהו דתימא כיון דקיי״ל רוב גוססים למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא שניה, קמ״ל השתא מיהא לא שכוב ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד, ולפיכך חייבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשומת יד.</b> הלואה. ששם בידו ממון:",
+                "<b>ואבידה.</b> שמצא אבידתי:",
+                "<b>חטין ושעורין וכוסמין.</b> רישא אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות. וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולם פקדון, ומינין חלוקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נזק וחצי נזק.</b> בחצי נזק צרורות דממונא הוא ולא קנסא. דאמרינן בעדות של קנס אין חייבין:",
+                "<b>תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה.</b> משום קרנא:",
+                "<b>ושאנס איש פלוני ופיתה את בתי.</b> משום בושת ופגם דממונא הוא:",
+                "<b>ושהכני בני.</b> הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב עליה מיתה. וכיון דליכא מיתה איכא ממון:",
+                "<b>ושחבל בי חברי ביוה״כ.</b> ונקט לה, דאע״ג דענוש כרת חייב ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני כהן.</b> פטורין, שאין העדים חייבין אלא כשכפרו בדבר שיש בו תביעות ממון:",
+                "<b>שאנס איש פלוני או פיתה בתו של פלוני.</b> ובתו דקתני, אאיש פלוני כהן דלעיל קאי, [דתנא לעיל מיניה שאיש פלוני כהן או לוי ואינו בן גרושה, ועליה קאי] או שהשביען שאנס איש פלוני את בתו של אותו פלוני דאיירי ביה עד השתא. פטורים, דבעינן שישמעו מפי התובע. ובגמרא מוקי לה בבא בהרשאה. ואי תביעת ממון אחר הוי, היו חייבים. ואשמועינן דאין נחשב המורשה בעל דין בזה כשאר ממון, דכיון דממון שהוא שואל לא מטא לידיה מעולם, לא מצי למכתב הרשאה עליה:",
+                "<b>ושחבל בי בני.</b> חבלה היא חבורה. פטורין, שאם העידוהו היה מתחייב מיתה ולא ממון:",
+                "<b>ושחבל בי חברי ושהדליק את גדישי בשבת.</b> דתרוייהו חיוב מיתה נינהו ופטורים מן הממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאמר איש פלוני ליתן לי וכו׳ פטורים.</b> דכתיב בשבועת העדות תחטא, וכתיב בשבועת הפקדון תחטא, מה שבועת הפקדון על תביעת ממון שיש לו על חבירו, אף שבועת העדות צריך שתהיה על תביעת ממון שיש לו עליו, וזה שטוען שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז אינה תביעת ממון שיש לו על חברו, שאפילו הוא כדבריו שאמר לו חברו שיתן לו מאתים זוז אין חברו חייב בו כלום בשביל אמירה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שקדמה שבועה לעדות.</b> ורחמנא אמר (ויקרא ה׳:א׳) ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע, שקדמה העדות לשבועה ולא שקדמה שבועה לעדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יודעים אתם לי עדות וכו׳ פטורין.</b> דכתיב והוא עד, עד שייחד את עדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והם יודעים לו עדות עד מפי עד וכו׳ פטורים.</b> שאם העידוהו לא היתה עדותן מועלת לו כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שישמעו מפי התובע.</b> דכתיב (שם) אם לוא יגיד, מלא בוי״ו ואל״ף. למדרש הכי, אם לו לא יגיד, כלומר לתובע, ונשא עונו, הא אם לאחר לא יגיד פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה אני עליכם וכו׳</b> והוא שיאמר מצוה אני עליכם בשבועה, אוסרכם אני בשבועה:",
+                "<b>המקלל בכולם.</b> מברך את השם באחד מהם:",
+                "<b>ר׳ מאיר מחייב.</b> סקילה:",
+                "<b>וחכמים פוטרין.</b> דעל שם המיוחד דוקא בסקילה, דכתיב (ויקרא כ״ד:ט״ז) בנקבו, שם יומת. ועל הכינויים באזהרה דאלהים לא תקלל (שמות כ״ב). ובשבועת העדות מודים חכמים לר״מ דחייב על הכינויים כמו שחייב על השם המיוחד. דבשבועת [עדות] כתיב (ויקרא ה׳:א׳) ושמעה קול אלה:",
+                "<b>המקלל עצמו.</b> דכתיב (דברים ד׳:ט׳) השמר לך ושמור נפשך מאד, וכל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:",
+                "<b>והמקלל חבירו.</b> דכתיב (ויקרא י״ט:י״ד) לא תקלל חרש, אפילו חרש שאינו שומע ולא קפיד אקללתו לא תקלל, וכל שכן שאר כל אדם דשמע וקפיד:",
+                "<b>יככה אלהים וכן יככה אלהים.</b> אם אמר לעדים יככה אלהים אם לא תעידוני. או ששמע אחד שקורא בקללות שבתורה יככה אלהים, ואמר הוא לעדים וכן יככה אלהים אם לא תעידוני. או שאמר אל יככה אלהים אם תעידוני. או יברכך ה׳ אם תעידוני. וייטיב לך אלהים אם תעידוני. בכל אלו ר״מ מחייב, דמכלל לאו אתה שומע הן, אל יככה אלהים אם תעידוני, הא אם לא תעידוני יככה. וכן יברכך אלהים אם תעידוני, הא אם לא תעידוני יקללך. ובכל אלו אין הלכה כר״מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת הפקדון.</b> באנשים ובנשים. איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים, תנא נמי הכא לכולהו:",
+                "<b>בקרובים.</b> שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:",
+                "<b>בפני בית דין ושלא בפני ב״ד.</b> אם מפי עצמו נשבע, שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר השבועה ואח״כ הודה, חייב קרבן. דכתיב (ויקרא ה׳:כ״א) וכיחש בעמיתו, כל דהו:",
+                "<b>ומפי אחרים.</b> ולא ענה אמן. כגון משביע אני עליך שתחזיר לי פקדוני, ואמר אין לך בידי כלום, אינו חייב עד שיכפור בב״ד:",
+                "<b>וחכמים אומרים וכו׳</b> והלכה כחכמים:",
+                "<b>וחייב על זדון השבועה.</b> דלא כתיב בה ונעלם. זדון השבועה, שזכור על הפקדון ויודע שמתחייב על כפירתו קרבן:",
+                "<b>ועל שגגתה עם זדון הפקדון.</b> שאינו יודע שחייב בשבועה זו קרבן, אבל זכור הוא שהפקדון אצלו:",
+                "<b>בכסף שקלים.</b> הקנוי בשני סלעים. דהכי כתיב גבי איל אשם (ויקרא ה׳:ט״ו), בערכך כסף שקלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיכול לחזור ולהודות.</b> אחר כפירה. נמצא שבכל שבועה הוא כופר ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה באחרונה.</b> אין לך בידי, ולא לך ולא לך בשבועה. והשתא קיימא שבועה אכולהו. ואין הלכה לא כרבי אליעזר ולא כר׳ שמעון:",
+                "<b>אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת.</b> דסבר ר׳ מאיר הטוען את חבירו חטה, מין חטה קאמר. וכן שעורה, וכן כוסמת, דכתיב (שמות ט׳:ל״ב) והחטה והכוסמת. והוי כאילו טענו חטין ושעורין וכוסמין. ורבנן סברי, גרגיר אחד של חטה ושל שעורה ושל כוסמת קאמר. ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו משלם קנס על פי עצמו.</b> וכיון דכי אודי לא מחייב, כי כפר נמי לאו ממונא כפר ליה:",
+                "<b>אבל משלם בושת ופגם.</b> הלכך ממונא כפר. ופלוגתא דרבנן ור׳ שמעון, דר׳ שמעון סבר כי אמר ליה אנסת או פיתית את בתי, קנסא קתבע מיניה שדמיו קצובין חמשים כסף, ולא קא תבע מיניה בושת ופגם שאין דמיו קצובים, דלא שביק אינש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ, הלכך קנסא כפר ליה ופטור. ורבנן סברי, בושת ופגם קא תבע ליה, דלא שביק איניש מידי דכי מודה ביה לא מפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מפטר, הלכך כי כפר ליה, ממונא כפר ליה וחייב. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>המית שורך את עבדי.</b> קנסא הוא, דמשלם שלשים סלעים אפילו אינו שוה אלא דינר:",
+                "<b>אמר לו עבדו הפלת את שיני.</b> קנסא הוא שיוציא עבדו לחירות בשביל אחד מאבריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת הדיינין.</b> השבועה שהדיינים משביעים ע״י הודאה במקצת הטענה, צריך שלא תהא הטענה פחות משתי מעות כסף, שהוא שליש דינר, שהדינר שש מעות והוא משקל צ״ו שעורות בינוניות, נמצאו שתי מעות משקל שלשים ושתים שעורות:",
+                "<b>וההודאה.</b> שמחייבתו לישבע, לא תהא פחות משוה פרוטה. שאם היה מה שכפר לו פחות משתי כסף, או מה שהודה פחות משוה פרוטה, אינו חייב שבועה דאורייתא. אבל משביעין אותו שבועת היסת מדברי סופרים. והמחוייב שבועה דאורייתא נקיט חפצא בידיה כגון ספר תורה או תפילין כשנשבע. והמחוייב שבועת היסת לא נקיט הנשבע חפצא בידיה, אלא חזן הכנסת או המשביעו נקיט. חפצא בידיה בשעה שחבירו נשבע לו. ושלשה מיני ��בועות הן דאורייתא, ולא יותר. המודה במקצת הטענה, ומי שעד אחד מעיד כנגדו שהוא נשבע להכחיש העד, ושבועת השומרים. וכל שאר שבועות הנזכרים במשנה, הם בתקנת חכמים והם כעין של תורה בנקיטת חפץ. ואין הפרש בין שבועה דאורייתא לשבועות הנזכרות במשנה, אלא שהמחוייב שבועה דאורייתא ולא רצה לישבע, ב״ד יורדין לנכסיו ונפרעים ממנו משלם. והמחוייב שבועה מדבריהם בתקנת חכמים ולא רצה לישבע, משמתין אותו עד שיפרע או עד שישבע. ואם עמד בנדויו שלשים יום ולא רצה לישבע ולא לשלם, מכין אותו מכת מרדות ומתירין לו נדויו והולך לו, ואין יורדין לנכסיו:",
+                "<b>אין לך בידי אלא פרוטה פטור.</b> שאין ההודאה ממין הטענה, שזה טענו כסף וזה הודה לו נחושת. ודוקא שלא טענו אלא משקל שתי מעות כסף או יותר, אבל אם טענו מטבע כסף, הרי הודה לו במטבע:",
+                "<b>שתי כסף ופרוטה.</b> קא סבר טענו חטים ושעורים והודה לו על אחת מהן חייב:",
+                "<b>מפני שהוא כמשיב אבידה.</b> שהוא פטור משבועה, כדתנן [גיטין דף מ״ח] המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם. ודוקא כשאין הבן טוען ודאי מנה לאבא בידך, אלא שמא. אבל טענו ודאי, ואמר הוא לא היה לו אצלו אלא חמשים, חייב שבועה דאורייתא, דאין זה משיב אבידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנה לי בידך ואמר לו הן.</b> בפני עדים. וכגון שאמר אתם עדי, דשוב אינו יכול לטעון משטה הייתי בך:",
+                "<b>פטור.</b> משבועה דאורייתא. אבל משביעין אותו היסת:",
+                "<b>אין לך בידי.</b> לא היו דברים מעולם:",
+                "<b>חייב.</b> לשלם. ואינו נאמן בשבועה, שהרי הוחזק כפרן. והוא שכפר בבית דין, אבל שלא בב״ד לא הוחזק כפרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא ליטרא כסף פטור.</b> שאין כאן הודאה ממין הטענה:",
+                "<b>לתך.</b> חצי כור. ט״ו סאין:",
+                "<b>כדי שמן.</b> כדים מלאים שמן:",
+                "<b>והודה לו בקנקנים.</b> כדים רקים בלא שמן:",
+                "<b>הואיל והודה במקצת הטענה.</b> דהוה ליה כמו טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן. והלכה כאדמון, אבל אין הלכה כרבן גמליאל דמחייב בטענו חטין והודה לו בשעורים:",
+                "<b>פטור.</b> משבועה דאורייתא, לא על הקרקעות ולא על הכלים. שאין הודאת קרקעות מביאתו לידי שבועה, שאין דין שבועה בקרקעות:",
+                "<b>הודה במקצת כלים.</b> דאיכא הודאה וכפירה בלאו קרקעות.",
+                "<b>חייב.</b> לישבע אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה:",
+                "<b>זוקקין.</b> גוררין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נשבעין על טענת חרש.</b> כגון שטוענו חרש ברמיזה. דחרש שאמרו חכמים בכל מקום, אינו שומע ואינו מדבר:",
+                "<b>וטענת קטן.</b> כגון שטוענו קטן. דאמר קרא כי יתן איש אל רעהו, ואין בנתינת קטן כלום. [והחרש] והשוטה כקטן הוא. ודוקא שבועה דאורייתא הוא שאין נשבעין על טענת קטן, אבל שבועת היסת חייבין לישבע על טענתו:",
+                "<b>אבל נשבעין לקטן ולהקדש.</b> הבא ליפרע מנכסי קטן, לא יפרע אלא בשבועה. וכן המקדיש נכסיו ויצא עליו שטר חוב ובא בעל חוב ליפרע מן הנכסים של הקדש, צריך שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העבדים והשטרות והקרקעות וכו׳</b> דכתיב (שמות כ״ב) על כל דבר פשע, כלל. על שור על חמור על שה על שלמה, פרט. על כל אבידה, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאע״פ שהם מיטלטלי�� אין גופן ממון. שכל אלו אין נשבעין עליהן. והקדש אין נשבעין עליו דכתיב (שם) כי יתן איש אל רעהו, ולא של הקדש:",
+                "<b>אין בהן תשלומי כפל.</b> דבהני דוקא דמרבינן כעין הפרט דכתיב באותה הפרשה ישלם שנים:",
+                "<b>ולא תשלומי ארבעה וחמשה.</b> דכל היכא דליכא כפל אינו משלם ארבעה וחמשה, דכיון דליכא כפל הוו להו תשלומי שלשה וארבעה, ותשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה:",
+                "<b>שומר חנם אינו נשבע.</b> שומר חנם אין לו עליו אלא שבועה, דכתיב (שם) ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו, ואותה הפרשה בשומר חנם נאמרה. ועל העבדים ועל הקרקעות ועל השטרות אינו נשבע, דילפינן לה מדכתיב כי יתן איש אל רעהו, כלל. כסף או כלים, פרט. לשמור, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל וכו׳, יצאו קרקעות דלאו מטלטלים וכו׳. וכל הני דאמרינן בהו אינו נשבע, דוקא שבועה דאורייתא, אבל שבועת היסת לעולם חייבין לישבע:",
+                "<b>נושא שכר אינו משלם.</b> גניבה ואבידה הכתוב בו לחיוב, דכתיב (שם) אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו. ועבדים וקרקעות ושטרות אינו משלם, דכתיב בשומר שכר (שם) כי יתן איש אל רעהו, כלל. חמור או שור או שה וכל בהמה, פרט. לשמור, חזר וכלל וכו׳, כדאמרינן לעיל. רעהו כתיב בשומר חנם ובשומר שכר, דמשמע רעהו ולא הקדש. ושואל ושוכר לא הוזכרו כאן למעוטי בהו עבדים וקרקעות ושטרות והקדשות, דלא שייך שאלה בקרקעות, ולא בשטרות על הרוב, וכל שכן שכירות שאינו שייך בשטרות, וכן לא שייך שאלה ושכירות בהקדש שאסור להשאיל ולהשכיר ההקדשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר יש דברים שהם כקרקע.</b> ענבים העומדות ליבצר הוא דאיכא בין חכמים לרבי מאיר, דרבי מאיר סבר ענבים העומדות ליבצר כבצורות דמיין, וחכמים סברי לאו כבצורות דמיין. והלכה כחכמים. ודוקא בדין שומרים, אבל גבי מקח וממכר ואונאה ומודה במקצת הטענה, בכל הני קיי״ל דדבר העומד ליבצר כבצור דמי. וכן הלכה:",
+                "<b>עד הזיז.</b> קורה של עליה הבולטת מתוך הבית. וכללא דמלתא, לעולם אינו חייב שבועה דאורייתא עד שיטעננו דבר שבמדה או שבמשקל או שבמנין, ויודה לו במקצת המדה או במקצת המשקל או מקצת מנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו על המשכון.</b> נעשה עליו שומר שכר, לא שנא משכנו בשעת הלואתו, לא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו. ואם אבד או נגנב והיה המשכון כנגד החוב, יצא משכונו בחובו ואין להם זה על זה כלום. ואם החוב יתר על המשכון, משלם לוה למלוה מה שהיה החוב יותר. ואם המשכון יותר על החוב, משלם מלוה ללוה. ואם נאבד באונס ששומר שכר פטור, גם המלוה פטור, ונשבע שבאונס נאבד וגובה חובו כולו:",
+                "<b>שקל.</b> חצי סלע:",
+                "<b>לא כי.</b> לא כן היה:",
+                "<b>אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה חייב.</b> שהרי הוא הודה במקצת הטענה, שהסלע שוה ארבעה דינרין. וכיון שהלוה חייב לישבע כמה היה שוה המשכון שלו, והמלוה חייב לישבע על המשכון שאינו ברשותו ואע״פ שמשלם דמיו משום דחיישינן שמא עיניו נתן בו, ב״ד משביעין את המלוה תחלה שאין המשכון ברשותו, ואח״כ משביעין את הלוה כמה היה שוה. שמא ישבע הלוה תחלה ולא דקדק בשומא ויוציא המלוה את המשכון ויפסלנו לעדות ולשבועה. והא דתנינן בסיפא מי נשבע, מי נשבע תחלה קאמר:",
+                "<b>מי שהפקדון אצלו.</b> המלוה שהיה המשכון אצלו נשבע שאין המשכון ברשותו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הנשבעין.</b> נשבעין ולא משלמין. לא תקנה תורה לתובע לישבע וליטול, אלא לנתבע שישבע ולא ישלם, דכתיב (שמות כ״ב:י׳) ולקח בעליו ולא ישלם, מי שעליו לשלם הוא נשבע:",
+                "<b>ואלו נשבעין ונוטלין.</b> שתקנו להם חכמים לישבע וליטול. וכולהו מפרש להו לקמן במתניתין:",
+                "<b>השכיר.</b> תקנו לו חכמים לישבע וליטול, מפני שבעל הבית טרוד בפועליו ואינו נזכר. והני מילי כשתובעו בזמנו, שכיר יום זמנו כל הלילה שאחריו, ושכיר לילה זמנו כל היום שלאחריו. אבל תבעו לאחר זמנו, בעל הבית נשבע היסת שפרעו ונפטר. ואם שכרו שלא בעדים, נמי אין השכיר נשבע ונוטל, דמתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם, יכול לומר לו נמי שכרתיך ונתתי לך שכרך:",
+                "<b>הוא אומר נתתי.</b> אבל אמר לו שנים קצצת לי והוא אומר לא קצצתי לך אלא אחד, נשבע בעל הבית שבועת התורה שהוא כדבריו ואינו נותן לו אלא אחד:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה לא בשכיר ולא בנגזל ולא בנחבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למשכנו שלא ברשות.</b> וכגון שראוהו עדים שנכנס לבית חבירו ואין בידו כלום ויצא משם וכלים תחובים לו תחת כנפיו:",
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל.</b> שהרי הדברים מוכיחים, שהעדים מעידים שמשכנו שלא ברשות. והוא דטעין ליה האיך במידי דאמיד ביה, אבל אם טען ליה בכסא דכספא וכי האי גונא במידי דלא אמיד ביה, לאו כל כמיניה לישבע וליטול, אלא ישבע הנתבע ויפטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל.</b> ודוקא שהחבלה במקום שאפשר שחבל בעצמו, משום הכי צריך שבועה. אבל במקום שאינו יכול לחבול בעצמו וניכר שאחרים עשו לו, כגון שעלתה לו נשיכה בגבו, ואין שם אחר, שיוכל לומר שמא אחר עשה, נוטל בלא שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו שבועת שוא.</b> לא מבעיא שבועת עדות ושבועת הפקדון דאית בהו כפירת ממון דהוי רע לשמים ולבריות, אלא אפילו שבועת שוא, דאינו אלא רע לשמים, שכנגדו נשבע ונוטל. ושבועת ביטוי לא קתני, דשבועת ביטוי דלהבא כגון אוכל ולא אוכל, איכא למימר כי אישתבע בקושטא אישתבע, שבדעתו היה לקיימו, ואע״פ שכפאו יצרו ועבר עליה אינו חשוד בכך על השבועה. אבל ביטוי דלשעבר, אבלתי ולא אכלתי, דמי לשבועת שוא, שהרי הוציא שבועת שקר מפיו:",
+                "<b>היה אחד מהן משחק בקוביא.</b> תנא פסולא דאורייתא וקתני פסולא דרבנן:",
+                "<b>מפריחי יונים.</b> אית דמפרשי, אם תקדים יונתך ליונתי אתן לך כך וכך, והיינו שחוק. ואית דמפרשי, שמגדל יונה מלומדת להביא יונים לבית בעליה, ויש בהן גזל מפני דרכי שלום:",
+                "<b>וסוחרי שביעית.</b> עושים סחורה מפירות שביעית, והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה:",
+                "<b>חזרה שבועה למקומה.</b> אית דמפרשי בגמרא, חזרה לסיני, לשבועת הר סיני שהשביע הקב״ה את ישראל לא תגזול, והוא יפרע מן הכופר ממון לחברו, אבל ב״ד אין נזקקין לא לשבועה ולא לפרעון. ואית דמפרשי, חזרה שבועה למחויב לה, על זה שהודה במקצת, וכיון שאינו יכול לישבע שהרי חשוד הוא, ישלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>[שניהן נשבעין ונוטלין מבעל הבית.</b> דאמר ליה חנוני, פועלים לא מהימנו לי בשבועה], את האמנתינהו דלא אמרת לי בסהדי הב להו. וכן פועלים אמרי ליה, חנוני לא מהימן לן בשבועה. וכששניהם נשבעין ונוטלים מבעל הבית, נשבעים זה בפני זה, כי היכי דליכסוף חנוני מפועלים או פועלים מחנוני:",
+                "<b>אלו ואלו באין לידי שבועת ש��א.</b> שהרי על כרחך אחד מהן נשבע לשוא ונמצא שם שמים מתחלל. אלא אלו ואלו נוטלין בלא שבועה. ואין הלכה כבן ננס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן לו.</b> והפירות צבורין ומונחים ברה״ר ואין מוחזק בהן לא חנוני ולא בעל הבית:",
+                "<b>ונתתו באנפלי.</b> תיק העשוי למעות:",
+                "<b>ישבע בעל הבית.</b> שבועה כעין של תורה, ויטול. דכיון דחנוני מודה שמכר, והפירות הם חוץ לחנותו, בעה״ב נשבע ונוטל:",
+                "<b>אמר לו נתתים לך.</b> והולכתן לתוך ביתך. ואלו הפירות הצבורין ומונחים שלי הם שנתתי כאן למוכרן, והלה טוען אלו הם הפירות שמכרת לי בדינר. הואיל והלוקח מודה במקח והחנוני כופר שלא מכר את אלו, ישבע החנוני שבועה כעין של תורה ויטול:",
+                "<b>רבי יהודה אומר וכו׳</b> רבי יהודה אסיפא פליג, ואמר דבין בזו בין בזו בעל הבית נשבע ונוטל. דכיון שהפירות הם חוץ לחנות הוי כאילו הפירות הם ביד בעל הבית, וכל שהפירות בידו, ידו על העליונה והוא נשבע ונוטל:",
+                "<b>אמר לשולחני וכו׳</b> אשמעינן תנא פלוגתא דר׳ יהודה ורבנן בין במעות של שולחני בין בפירות של חנוני. דאי אשמעינן פלוגתייהו בחנוני, הוה אמינא בפירות אמרו רבנן דכי אמר לו נתתים לך והולכתן לתוך ביתך ישבע החנוני ויטול, לפי שהחנוני עשוי ליתן פירות קודם שיקח הדינר, אבל בשולחני שאינו עשוי ליתן האיסרין קודם שיקח הדינר, אימא מודו ליה לר׳ יהודה דלעולם בעל הבית נשבע ונוטל. ואי איתמר בהא, בהא קאמר ר׳ יהודה דלעולם בעל הבית נשבע ונוטל, מפני שאין השולחני עשוי ליתן האיסרין עד שיקח הדינר, אבל בחנוני שהוא עשוי ליתן הפירות קודם שיקח המעות אימא מודה להו לרבנן, צריכא. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפוגמת כתובתה.</b> שמוציאה שטר כתובתה ומודה שנתקבלה מקצתה:",
+                "<b>לא תפרע אלא בשבועה.</b> אם טוען הבעל נתקבלה כולה:",
+                "<b>עד אחד אומר וכו׳</b> ומנכסים משועבדים ומנכסי יתומים כו׳. ונפרעת שלא בפניו. כולהו אכשם קיימי, כשם שאין אחד מאלו נפרע אלא בשבועה, כך היתומים אינם נפרעים אלא בשבועה. יתומים הנפרעים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה. ומיירי מתניתין כגון שאלו היתומים שבאים להפרע מהן אומרים אין אנו יודעים אם פרע אבינו זה החוב אם לאו, אבל אם טענו אמר לנו אבינו שלא לוה מעות הללו ולא נתחייב בחוב זה מעולם, הרי היתומים שמוציאים שטר חוב על היתומים הללו נפרעים מהם שלא בשבועה, שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, והם אינם יכולים להכחיש העדים שמעידים שאביהם לוה המעות הללו. ולא שנו דבשבועה מיהת שקלי יתומים מן היתומים, אלא שמת מלוה בחיי לוה, אבל מת לוה בחיי מלוה, כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה שלא נתקבל כלום, שהנפרע מן היתומים אפילו בשטר צריך שבועה, ואין אדם מוריש ממון שהוא חייב עליו שבועה לבניו, לפי שאין הבנים יכולים לישבע שבועה שנתחייב אביהם. ואע״פ שכן הדין, אם דיין אחד דן שישבעו היתומים שבועה שלא פקדנו אבא ויפרעו מממון היתומים האחרים בשבועה זו, מה שעשוי עשוי:",
+                "<b>שלא פקדנו אבא.</b> בשעת מיתה:",
+                "<b>ושלא אמר לנו קודם לכן.</b> ששטר זה פרוע:",
+                "<b>הרי זה נשבע.</b> שלא מצא בין שטרותיו של אביו ששטר זה פרוע. וכן הלכה:",
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר.</b> והלכה כרשב״ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בטענה.</b> שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא, שטוענו שמא עכבת משלי. ומשום דכל הני מורו היתר לעצמם לפ�� שטרחו בנכסים, משום הכי רמו רבנן שבועה עלייהו:",
+                "<b>והאפוטרופים.</b> שנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן. אבל באפוטרופוס של יתומים, אם מינהו ב״ד ישבע, ואם אבי יתומים מינהו לא ישבע:",
+                "<b>והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית.</b> שהושיבה בעלה חנונית או אפטרופא על נכסיו:",
+                "<b>ובן הבית.</b> אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהן:",
+                "<b>חלקו.</b> ולא השביעוהו בשעת החלוקה:",
+                "<b>נתגלגלה לו שבועה.</b> אצלם אחרי כן, מגלגלין גם את זו עליו. וכדרך שמגלגלין בשבועת התורה ובשבועה שהיא כעין של תורה, כך מגלגלין בשבועת היסת:",
+                "<b>והשביעית משמטת את השבועה.</b> לאו אהנך שבועות דשותפין קאי, דהא אין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה. אלא מלוה ושבועתה היא משמטת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה שומרים הם.</b> ודיניהן שלשה:",
+                "<b>נושא שכר.</b> שומר בשכר:",
+                "<b>נשבע על הכל.</b> שלא פשע:",
+                "<b>משלם את הכל.</b> כל הנך דתנינן במתניתין, שבויה ושבורה ומתה וגניבה ואבדה. אבל מתה מחמת מלאכה, אינו משלם, דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר אמן פטור.</b> שאילו הודה לא היה משלם כלום, נמצא שאין כאן כפירת ממון. ואע״פ שנשבע לשקר, לא חייבה תורה קרבן שבועה אלא היכא שכפרו ממון. וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם הודה היה חייב לשלם ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>היכן שורי אמר לו אבד.</b> אמר לשומר חנם היכן שורי אמר ליה אבד. ",
+                "<b>משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן.</b> ולא כפל. ואם הודה לו מעצמו עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם, כדין שבועת הפקדון, דאינה באה עד שמודה ושב מרשעתו ובא להתכפר:",
+                "<b>אמר ליה נגנב משביעך אני וכו׳</b> דשומר חנם הפוטר עצמו בטענת גנב ונשבע ובאו עדים, משלם כפל, דכתיב (שמות כ״ב:ז׳) אם לא ימצא הגנב, אם לא ימצא כמו שאמר, אלא שהוא עצמו גנבו, ישלם שנים. אבל אם בא לפטור עצמו בטענת אבד, אינו משלם כפל:",
+                "<b>הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.</b> אבל כפל לא, דמודה בקנס פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לאחד מן השוק וכו׳</b> הכא לא גרסינן משביעך אני, דהא בלא שבועה מיחייב כפל. שזה גנב ממש הוא, ובגנב כתיב ישלם שנים, ואין צריך שבועה:",
+                "<b>עדים שממשמשין ובאין.</b> רבותא אשמעינן, דאע״ג דמחמת ביעתותא דעדים מודה, אפ״ה מהניא הודאה ונפטר מן הכפל. וכיון דאין כפל, פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב וטבח ומכר, דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה, וכיון דכפל ליכא, בציר ליה חד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לשואל וכו׳ פטור.</b> שהרי אף כשנשבע לשקר חייב את עצמו בתשלומין ואין בשבועה זו כפירת ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב.</b> שהרי כפר ממון, שאילו הודה היה מתחייב:",
+                "<b>מת והוא נשבר וכו׳ פטור.</b> שאם הודה לא היה משלם. וכן נגנב והוא שאבד, או אבד והוא שנגנב, פטור, שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:",
+                "<b>א״ל אבד או נגנב והוא שמת או נשבה וכו׳ פטור.</b> שהרי שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Nezikin/Bartenura on Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,389 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Shevuot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Shevuot",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבועות, שתים.</b> כתיבי בקרא בהדיא (ויקרא ה׳:ד׳) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להיטיב. אוכל, להיטיב. לא אוכל, להרע, שמענה את עצמו. וה״ה לכל דבר שהוא הן ולאו להבא, דלהרע או להיטיב להבא משמע:",
+                "<b>שהן ארבע.</b> יש לרבות עוד שתים אחרים דלא כתיבי. והן, הן ולאו דלשעבר. כמו אכלתי ולא אכל, או לא אכלתי ואכל:",
+                "<b>ידיעות הטומאה.</b> או נפש אשר תגע בכל דבר טמא (שם), האמור בויקרא אצל טומאת מקדש וקדשיו:",
+                "<b>שתים.</b> כתיבי בקרא. דכתיב (שם) ונעלם ממנו והוא טמא, משמע שנעלמה ממנו טומאה ועל ידי אותו העלם אכל בשר קודש, הרי אחת. או נכנס למקדש, הרי שתים:",
+                "<b>שהן ארבע.</b> יש לרבות עוד שנים חיובים אחרים. העלם קודש, והעלם מקדש וזכור הוא את הטומאה:",
+                "<b>יציאות השבת.</b> הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים, ילפינן מקרא מן ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו׳ (שמות ל״ז), לא תפיקו מרשות היחיד לרשות הרבים:",
+                "<b>שתים.</b> אחת לעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונטל החפץ והוציאו, ואחת לעומד בפנים ונטל החפץ ממקומו והוציאו לחוץ:",
+                "<b>שהן ארבע.</b> יש להוסיף עוד שתים דהכנסה, אע״ג דלא כתיבי. שכשם שהקפידה תורה מרשות לרשות בהוצאה, כך הקפידה על ההכנסה. אחת לעומד בפנים והוציא ידו לחוץ ונטל חפץ והכניס, ואחת לעומד בחוץ ונטל חפץ ממקומו והושיטו לפנים והניחו:",
+                "<b>מראות נגעים שנים.</b> כתיבי בקרא (ויקרא י״ג), שאת ובהרת:",
+                "<b>שהן ארבעה.</b> תולדה דשאת ותולדה דבהרת, דלא כתיבי בקרא בהדיא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שיש בה ידיעה בתחלה.</b> אידיעות הטומאה קאי. ואיידי דזוטרי מילייהו מפרש להו ברישא והדר מפרש שבועות דנפישי מילייהו. ויציאות ומראות, כל חדא וחדא מיפרשא במסכת דידיה, להכי לא פרשינהו בהאי מסכתא. ולא תנינהו הכא אלא משום דדמו להדדי בשתים שהן ארבע:",
+                "<b>ידיעה בתחלה.</b> שידע שנטמא:",
+                "<b>וידיעה בסוף.</b> משאכל את הקודש בהעלם או נכנס למקדש בהעלם ויצא, נודע לו שבטומאה אכל או בטומאה נכנס:",
+                "<b>והעלם בינתיים.</b> בשאכל את הקודש נעלמה ממנו טומאה או קודש, או נכנס למקדש ונעלמה ממנו טומאה או מקדש:",
+                "<b>הרי זה בעולה ויורד.</b> עולה לעשיר, ויורד לעני. עשיר מביא חטאת בהמה, ועני חטאת העוף, ודל שבדלים עשירית האיפה, והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום:",
+                "<b>שעיר הנעשה בפנים.</b> שעיר של יום הכפורים שמביא מדמו לפנים:",
+                "<b>תולה.</b> להגין עליו מן היסורין:",
+                "<b>עד שיודע לו.</b> שאכל קודש בטומאה ויביא קרבן עולה ויורד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין בה ידיעה בתחלה.</b> שלא ידע בטומאה זו מימיו, זה לא בא לכלל קרבן עוד לעולם. שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה:",
+                "<b>שעיר הנעשה בחוץ.</b> הקרב במזבח החיצון במוספין של יוה״כ:",
+                "<b>ויום הכיפורים.</b> עצמו מכפר עם השעיר:",
+                "<b>שנאמר.</b> בשעיר הנעשה בחוץ (במדבר כ״ט:י״א) שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים, וחטאת הכפורים הוא השעיר הנעשה בפנים, והקישן הכתוב, ללמדך שעל מה שזה מכפר זה מכפר. מה פנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה, ומאי ניהו ידיעה, בתחלה, כדילפינן מקרא דכתיב לכל חטאתם, דמשמע לאותם שיבואו לכלל חטאת כשתהיה להם ידיעה בסוף, ואי אפשר לבא לכלל חטאת אא״כ היתה לו ידיעה בתחלה, אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה, ומאי ניהו, ידיעה בסוף ולא בתחלה דלא אתיא לכלל קרבן, ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שעירי הרגלים.</b> בכל הרגלים נאמרו שעירי חטאת במוספין:",
+                "<b>ושעירי ראשי חדשים מכפרים.</b> דכתיב בשעיר ראש חודש (שם כ״ה) לחטאת לה׳, חטא שאין מכיר בו אלא ה׳ שעיר זה יהא מכפר, והיינו שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. ושעירי רגלים ילפינן משעיר ר״ח בהיקש, דשעיר הוה מצי למכתב בכולהו רגלים, וכתב ושעיר, וא״ו מוסיף על ענין ראשון, להקיש שעל מה שזה מכפר אלו מכפרים:",
+                "<b>כל השעירים כפרתן שוה.</b> כל שעירי המוספין, בין שעירי רגלים בין שעיר ר״ח בין שעיר הנעשה בחוץ ביוה״כ, כפרתן שוה, שהם מכפרין בין על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף בין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, בין על טהור שאכל את הטמא, ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זו לזו. אבל שעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים לא נחלקו עליו שהוא תולה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, כדאמרינן:",
+                "<b>היה ר׳ שמעון אומר.</b> האי דהדר נקט לה, משום דבעי למימר אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה:",
+                "<b>מהו שיקרבו.</b> אם אבד שעיר שהופרש ליום הכפורים, ונתכפרו באחר, ונמצא זה ברגל או בר״ח, מהו שיקריב לשם שעירו של יום:",
+                "<b>אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה.</b> ר׳ מאיר הוא דקאמר ליה לרבי שמעון, בשלמא אי אמרת כולן כפרתם שוה, יקרב, שהרי כולן כפרה אחת הן מכפרים, אלא לדידך, זו שהופרשה לכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף היאך יקרב ברגל לכפר על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, או בר״ח לכפר על הטהור שאכל את הטמא:",
+                "<b>לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.</b> וכיון דבזה שוין, אע״פ שכפרתן חלוקות יכול הוא ליקרב:  "
+            ],
+            [
+                "<b>משמו.</b> של ר׳ שמעון. וסתם ר׳ שמעון הוא ר׳ שמעון בן יוחאי:"
+            ],
+            [
+                "<b>ועל זדון טומאת מקדש וכו׳</b> סתמא דתלמודא נקיט לה:",
+                "<b>שעיר הנעשה בפנים ויוה״כ מכפר.</b> דכתיב (ויקרא ט״ז:ט״ז) ומפשעיהם לכל חטאתם, ופשעים אלו מרדים:",
+                "<b>החמורות והקלות וכו׳</b> כולה מתניתין מפרשה בגמרא הכי, בין קלות בין חמורות בין שעשאן במזיד בין שעשאן בשוגג, אותן שעשאן בשוגג בין נודע לו ספיקן בין לא נודע לו ספיקן, כלומר בין נודע לו שבא לידו ספק חלב ואכלו בין שלא נודע לו שבא לידו ספק חלב. ואלו הן קלות, עשה ולא תעשה. ואלו הן חמורות, כריתות ומיתות ב״ד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד ישראל ואחד כהנים.</b> הכי קאמר, אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח מתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חילוק ביניהם:",
+                "<b>אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו.</b> כל מה ששעיר הפנימי מכפר על ישראל, דהיינו תליית ישראל על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף וזדון טומאת מקדש וקדשיו, וכן כפרת שעיר החיצון פרו של כהן גדול הקרב ביוה״כ מכפר על הכהנים:",
+                "<b>ר״ש אומר כשם.</b> שאתה מודה בדם השעיר הפנימי שמכפר על ישראל כפרתו בלא שום וידוי, שאין וידוי בשעיר הפנימי אלא בשעיר המשתלח, כך דם הפר בלא שום וידוי מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. אייתר ליה וידויו של פר במקום וידוי של שעיר המשתלח לכפר על הכהנים בשאר עבירות, ואין להם ��פרה בשעיר המשתלח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידיעות הטומאה.</b> נטמא וידע שנטמא. בשעת טומאה או אחרי כן:",
+                "<b>נעלמה ממנו טומאה.</b> וע״י אותו העלם אכל קודש, הרי אחת. ונכנס למקדש, הרי שתים. דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא, משמע שנתעלמה ממנו טומאה. ולפי שאינו חייב עליה אלא א״כ ידע בתחלה שנטמא ואח״כ נעלמה ממנו, משום הכי קרי לה ידיעות:",
+                "<b>נעלם ממנו הקודש.</b> או המקדש, ואכל קודש או נכנס למקדש, וזכור לטומאה. הרי שתים אחרות דלא כתיבי:",
+                "<b>נעלם ממנו זה וזה.</b> אינו ממנין הידיעות. אלא הא קמשמע לן דאע״ג דבשעת אכילת קודש או כניסת מקדש אינו זכור לא לטומאה ולא לקודש, חייב קרבן עולה ויורד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אחד הנכנס לעזרה.</b> ראשונה:",
+                "<b>ואחד הנכנס לתוספת.</b> שהוסיפו עליה אחרי כן:",
+                "<b>שאין מוסיפין וכו׳</b> לפיכך היא קדושה כראשונה:",
+                "<b>אלא במלך.</b> דאמר קרא (שמות כ״ח) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, קרא יתירא הוא למדרש לדורות. ובימי משה הוא מלך ונביא ואחיו כהן גדול והיו שם אורים ותומים ושבעים זקנים, אף לדורות כן:",
+                "<b>ובשתי תודות.</b> בשני לחמי תודה. והיו נושאים אותן בהיקף סביב עד סוף הגבול שמקדשים, ושם אוכלים האחת ושורפים השניה, ועל פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת. והיינו דתנן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת. ומנחמיה בן חכליה גמר, דכתיב ביה (נחמיה י״ב:ל״א) ואעמידה שתי תודות גדולות:",
+                "<b>ובשיר.</b> השיר שהיו אומרים ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳). ובית שני אע״פ שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים, הקדושה שקידש שלמה הבית בראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. ועבודה דנחמיה בן חכליה לזכר בעלמא הוה:"
+            ],
+            [
+                "<b>נטמא בעזרה.</b> וידע שנטמא והשתחוה בהעלם זה כלפי פנים, אע״פ שלא שהה. או השתחוה כלפי חוץ, והוא דשהה כדי השתחואה. ושיעור השתחויה היא כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו להודות לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. והוא פסוק בדברי הימים (ב׳ ז׳):",
+                "<b>או שבא לו בארוכה.</b> שיצא לו דרך ארוכה שיש קצרה ממנו לצאת, ואפילו לא שהה תחלה, חייב:",
+                "<b>ובקצרה פטור.</b> היכא דלא השתחוה ולא שהה, ויצא לו דרך קצרה, פטור:",
+                "<b>זו היא מצות עשה שבמקדש.</b> דיש כאן וישלחו מן המחנה כל טמא:",
+                "<b>שאין חייבין עליה בית דין, פר העלם דבר.</b> שאם שגגו וטעו בהוראה זו, והורו לו שיצא בארוכה, אין מביאין על שגגת הוראה זו פר העלם דבר של צבור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואיזו הוא מצות עשה שבנדה.</b> שדומה לזו שבמקדש, שאירע לו הטומאה משבא בהיתר לידי כניסה אם שגגו ב״ד בהוראה זו חייבים עליה פר העלם דבר:",
+                "<b>היה משמש עם הטהורה.</b> שנכנס בהיתר ואמרה לו נטמאתי עכשיו, ופירש מיד בקושי האבר, חייב. אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי. וזהו העשה שבנדה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ר׳ אליעזר אומר השרץ ונעלם.</b> דאמר קרא (ויקרא ה׳:ב׳) או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו, וקרא יתירה הוא, דהא לעיל כתיב או נפש אשר תגע בכל דבר טמא, ושרץ בכלל דבר טמא הוא, אלא ללמדך שאם ידע שנטמא ודאי ואינו יודע אם בשרץ אם בנבילה אינו חייב קרבן אם אכל קודש עד שתהיה לו ידיעה בתחלה אם בשרץ נטמא או בנבילה נטמא. ור״ע סבר, דכיון דידע ודאי שנטמא אע״ג דלא אתברירא ליה הטומאה שנטמא אם בשרץ או בנבלה, חייב. ותרווייהו פטרי על העלם מקדש. ור׳ ישמעאל מחייב. והלכה כרבי ישמעאל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועות שתים.</b> שאוכל ושלא אוכל. הם השתים המפורשות, דכתיב (ויקרא ה׳:ד׳) להרע או להיטיב, דמשמע להבא. לא אוכל, להרע. אוכל, להיטיב:",
+                "<b>שאכלתי ושלא אכלתי.</b> הם השתים הנוספות ממדרש חכמים:",
+                "<b>מדבר ומביא קרבן.</b> בשביל בטול דבורו. וכיון דמשום בטול דבורו הוא, אף זה בטול דבורו הוא. שהאומר לא אוכל, דעתו לאסור עצמו בכל שהוא:",
+                "<b>שבועה שלא אוכל ואכל ושתה.</b> אע״ג דשתייה בכלל אכילה אינו חייב אלא אחת, דהוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחד:",
+                "<b>שלא אוכל ושלא אשתה.</b> הוו להו שתי שבועות. ואע״ג דמכי אמר לא אוכל אתסר ליה בשתיה, דשתיה בכלל אכילה, וכי הדר ואמר תו לא אשתה הוה לן למימר דאין שבועה חלה על שבועה, שאני הכא, כיון דאמר ברישא לא אוכל והדר אמר לא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר ברישא אכילה גרידתא היא:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב על כל אחת ואחת.</b> מדקאמר פת ופת על כל מין ומין, שמע מינה לחלק. דאי לאסור עליו מינים הללו ותו לא, הוה ליה למימר פת חטים וכן של שעורים וכן של כוסמין:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש.</b> בגמרא מוקי לה כגון שהיה חברו מסרב בו ואומר לו בא ושתה עמי יין ושמן ודבש. היה לו לומר שבועה שלא אשתה עמך ותו לא, דכי אשתבע, אמאי דמסרב בו אשתבע, יין ושמן ודבש למה לי, שמע מינה לחלק:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואכל נבילות חייב.</b> דראויין לאכילה הן אי לאו דרחמנא אסרינהו:",
+                "<b>ר׳ שמעון פוטר.</b> דמושבע ועומד הוא עליהם. ופלוגתא דר׳ שמעון ותנא קמא בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, כגון באומר שבועה שלא אוכל שחוטות וטריפות. ת״ק סבר מגו דחיילא שבועה אשחוטות חיילא נמי אטריפות. דאיסור חל על איסור באיסור כולל. ור׳ שמעון סבר אין איסור חל על איסור באיסור כולל. ואין הלכה כר׳ שמעון:",
+                "<b>אשתו אסורה.</b> שהרי אכל אוכלים. ואפילו לר׳ שמעון. דטעמא דפטור בקמייתא לאו משום דלאו בני אכילה נינהו, אלא שאין שבועה חלה על דבר איסור:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואחד דברים של אחרים.</b> כדמפרש שאתן לפלוני:",
+                "<b>שאין בהן ממש.</b> תרי גווני משמע, כגון שינה, ומשמע שאין בהם הנאה כגון שאזרוק צרור לים:",
+                "<b>מריבוי הכתוב.</b> לכל אשר יבטא האדם. ופלוגתא דר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל, דר״ע דריש בכל התורה רבויי ומעוטי, ורבי ישמעאל דריש כללי ופרטי. ר״ע דריש או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא חזר וריבה ריבה. ומיעט וריבה, ריבה הכל. מאי ריבה, ריבה כל מילי לשעבר כלהבא. ומאי מיעט, מיעט דבר מצוה. ור׳ ישמעאל דריש, או נפש כי תשבע כלל, להרע או להטיב פרט, לכל אשר יבטא חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש להבא, אף כל להבא. והלכה כר״ע:"
+            ],
+            [
+                "<b>נשבע לבטל את המצוה וכו׳ פטור, משום שבועת ביטוי.</b> אבל לוקה הוא משום שבועת שוא:",
+                "<b>שהיה בדין שיהיה חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא.</b> כלומר שאילו לדברי ר׳ יהודה בן בתירא הוא חייב משום שבועת ביטוי, שהיה ר׳ יהודה בן בתירא אומר מה אם הרשות וכו׳:",
+                "<b>שלא עשה בה לאו כהן.</b> וקרא כתיב להרע או להטיב, דמשמע דבר שיש בו הן ולאו. ואין הלכה כר׳ יהודה ב�� בתירא:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה.</b> טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת, שאין שבועה חלה על שבועה. אבל אמר תחלה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל ואכלה כולה חייב שתים, דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר אמר שלא אוכל כיון שאכל ממנה כזית חייב, הלכך השבועה האחרונה חיילא, ומחייב כי אכיל מינה כזית, וכי הדר אכל כולה מחייב משום שבועה ראשונה:",
+                "<b>שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה.</b> אע״ג דמשבועה שלא אוכלנה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה, תנא לן שבועה שלישית לאשמועינן דחיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא, הא שבועות הן ולא יצאו לבטלה, ואם ימצאו מקום יחולו, שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שבועה שניה, וכן אם נשאל על השתים חלה השלישית. לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע, שהרי הראשונה כמי שאינה הואיל ונשאל עליה, וכן כשנשאל על השתים הרי כאילו אינם וחלה השלישית למפרע:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם לא ראיתי גמל פורח באויר.</b> כלומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם לא ראיתי וכו׳:",
+                "<b>נחש כקורת בית הבד.</b> כתבנית קורת בית הבד וצורתה. דאילו כעובי קורת בית הבד לא הוי שבועת שוא, דאיכא טובא:",
+                "<b>שבועה שלא נעידך.</b> ביטול מצוה היא, דהא חייב להעיד שנאמר (ויקרא ה׳:א׳) אם לא יגיד ונשא עונו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אכלה עבר על שבועת שוא.</b> הכי קאמר, אכלה, עבר על שבועת שוא לחודא. לא אכלה, עבר אף אשבועת ביטוי. דמכי נשבע שאוכל ככר זו חייב לאכלה, וכי הדר נשבע שלא יאכלנה הרי נשבע לבטל את המצוה, ולוקה משום שבועת שוא בין יאכל בין לא יאכל, ואי לא אכיל לה חייב שתים, משום שבועת שוא ואף משום שבועת ביטוי:"
+            ],
+            [
+                "<b>באנשים ובנשים.</b> איידי דבעי למתני שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים כו׳ תנא בשבועת ביטוי שנוהגת בכל אלו:",
+                "<b>ברחוקים ובקרובים.</b> כגון שאתן לפלוני. בין רחוק בין קרוב:",
+                "<b>בכשרים ובפסולים.</b> בכשר לעדות ופסול:",
+                "<b>מפי עצמו.</b> שהוציא הוא שבועה מפיו. אבל אם השביעוהו אחרים אכלת ולא אכלת, ואמר לא אכלתי ואכל או להיפך. פטור אם לא ענה אמן. ואם ענה אמן אחר שהשביעו חבירו, הוי כנשבע מפי עצמו וחייב:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועת שוא כו׳ ברחוקים ובקרובים.</b> נשבע על איש שהוא אשה, בין רחוק בין קרוב:",
+                "<b>אחת זו ואחת זו.</b> אחת שבועת שוא ואחת שבועת ביטוי, מושבע מפי אחרים חייב בדעני אמן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים.</b> דכתיב (ויקרא ה) והוא עד, בראוי להעיד הכתוב מדבר, ואשה אינה ראויה להעיד, דכתיב (דברים י״ט:י״ז) ועמדו שני האנשים, אנשים ולא נשים. וההוא קרא בעדים הוא דכתיב, נאמר כאן שנים ונאמר להלן שנים, על פי שנים עדים (שם י״ז]:",
+                "<b>ולא בקרובים.</b> דפסולי עדות נינהו, דכתיב (שם כ״ד) לא יומתו אבות על בנים, בעדות בנים. והוא הדין לשאר קרובים:",
+                "<b>ולא בפסולים.</b> כגון חייבי מיתות וחייבי מלקיות וגזלן. דאיקרו רשעים, והתורה אמרה אל תשת רשע עד:",
+                "<b>ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד.</b> לאפוקי מלך שאינו מעיד, והפסולים לעדות מדרבנן כגון משחקי בקוביא ומפריחי יונה:",
+                "<b>בפני ב״ד ושלא בפני ב״ד מפי עצמו.</b> אם מפי עצמו נשבע שבועה שאיני יודע לך עדות, חייב, בין נשבע בפני ב״ד בין שלא בפני ב״ד:",
+                "<b>ומפי אחרים.</b> כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני, ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות:",
+                "<b>אינם חייבין עד שיכפרו בב״ד.</b> דכתיב (ויקרא ה׳:א׳) אם לא יגיד ונשא עונו, במקום שאילו היה מגיד היה מועיל. וקרא במושבע מפי אחרים כתיב. ואין הלכה כר׳ מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>וחייבין.</b> קרבן עולה ויורד:",
+                "<b>על זדון השבועה.</b> שהרי לא נאמר בה ונעלם:",
+                "<b>ועל שגגתה עם זדון העדות.</b> שיודעים ששבועה זו אסורה אבל אין יודעים שחייבים עליה קרבן:",
+                "<b>ואין חייבים על שגגתה.</b> אם שוגגים הם לגמרי, כסבורים שאין יודעין לו עדות ואח״כ נזכרו. שהרי הן אנוסים ולא קרינן בהו ונשבע על שקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>ובאו לב״ד והודו פטורים.</b> ואפילו כפרו חוץ לבית דין על כל שבועה. שאין כפירה חוץ לב״ד חשובה כפירה:",
+                "<b>כפרו בב״ד חייבין על כל אחת ואחת.</b> דאמר קרא (ויקרא ה׳:ה׳) והיה כי יאשם לאחת מאלה, לחייב על כל אחת ואחת:",
+                "<b>מה טעם.</b> אין חייבים אלא אחת אפילו שתקו וכפרו לבסוף, ולא אמרינן כפירה קיימא אכולהו לחייבם על כל אחת ואחת:",
+                "<b>הואיל.</b> ואילו כפרו בב״ד בפעם ראשונה שוב לא היו יכולין לחזור ולהודות, שכבר הגידו שאינם יודעים לו שום עדות ושוב אין חוזרים ומגידים. הלכך אע״ג דלא כפרו אלא לבסוף, כל השבועות היו לבטלה חוץ מן הראשונה. דאם מה ששתקו בראשונה כפירה היא, שוב אינם ראויים להשביען, ואם אינה כפירה הרי מושבעין ועומדין, ומה זו שבועה על שבועה. על כרחך כי כתיב לאחת לחייב על כל אחת ואחת, אשבועת חוץ לבית דין וכפרו בב״ד כתיב, דשבועות חוץ לבית דין שהיה משביען שיבואו לבית דין ויעידו לא יצאו לבטלה, וראויות לחלק שאם כפרו שם בראשונה היה ראוי לחזור ולהשביען:"
+            ],
+            [
+                "<b>כפרו שניהם כאחד.</b> בתוך כדי דיבור:",
+                "<b>בזה אחר זה.</b> שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור:",
+                "<b>הראשון חייב.</b> אבל השני פטור, שכיון שכפר הראשון שוב אין השני ראוי להעיד, שהוא יחידי:",
+                "<b>שתיהן חייבות.</b> בגמרא פריך, ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שניה, ומה הפסידוהו הראשונים בכפירתם. ומשני, דמתניתין איירי כגון שהיו העדים של כת שניה קרובים בנשותיהן, שלא היו כשרים להעיד כשכפרה כת ראשונה, ונשותיהן גוססות. מהו דתימא כיון דקיי״ל רוב גוססים למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא קיימא שניה, קמ״ל השתא מיהא לא שכוב ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד, ולפיכך חייבין:"
+            ],
+            [
+                "<b>תשומת יד.</b> הלואה. ששם בידו ממון:",
+                "<b>ואבידה.</b> שמצא אבידתי:",
+                "<b>חטין ושעורין וכוסמין.</b> רישא אשמועינן מין אחד ותביעות חלוקות. וסיפא אשמועינן תביעה אחת כולם פקדון, ומינין חלוקים:"
+            ],
+            [
+                "<b>נזק וחצי נזק.</b> בחצי נזק צרורות דממונא הוא ולא קנסא. דאמרינן בעדות של קנס אין חייבין:",
+                "<b>תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה.</b> משום קרנא:",
+                "<b>ושאנס איש פלוני ופיתה את בתי.</b> משום בושת ופגם דממונא הוא:",
+                "<b>ושהכני בני.</b> הכאה שאין בה חבורה שאינו חייב עליה מיתה. וכיון דליכא מיתה איכא ממון:",
+                "<b>ושחבל בי חברי ביוה״כ.</b> ונקט לה, דאע״ג דענוש כרת חייב ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאני כהן.</b> פטורין, שאין העדים חייבין אלא כשכפרו בדבר שיש בו תביעות ממון:",
+                "<b>שאנס איש פלוני או פיתה בתו של פלוני.</b> ובתו דקתני, אאיש פלוני כהן דלעיל קאי, [דתנא לעיל מיניה שאיש פלוני כהן או לוי ואינו בן גרושה, ועליה קאי] או שהשביען שאנס איש פלוני את בתו של אותו פלוני דאיירי ביה עד השתא. פטורים, דבעינן שישמעו מפי התובע. ובגמרא מוקי לה בבא בהרשאה. ואי תביעת ממון אחר הוי, היו חייבים. ואשמועינן דאין נחשב המורשה בעל דין בזה כשאר ממון, דכיון דממון שהוא שואל לא מטא לידיה מעולם, לא מצי למכתב הרשאה עליה:",
+                "<b>ושחבל בי בני.</b> חבלה היא חבורה. פטורין, שאם העידוהו היה מתחייב מיתה ולא ממון:",
+                "<b>ושחבל בי חברי ושהדליק את גדישי בשבת.</b> דתרוייהו חיוב מיתה נינהו ופטורים מן הממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאמר איש פלוני ליתן לי וכו׳ פטורים.</b> דכתיב בשבועת העדות תחטא, וכתיב בשבועת הפקדון תחטא, מה שבועת הפקדון על תביעת ממון שיש לו על חבירו, אף שבועת העדות צריך שתהיה על תביעת ממון שיש לו עליו, וזה שטוען שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז אינה תביעת ממון שיש לו על חברו, שאפילו הוא כדבריו שאמר לו חברו שיתן לו מאתים זוז אין חברו חייב בו כלום בשביל אמירה זו:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שקדמה שבועה לעדות.</b> ורחמנא אמר (ויקרא ה׳:א׳) ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע, שקדמה העדות לשבועה ולא שקדמה שבועה לעדות:"
+            ],
+            [
+                "<b>אם יודעים אתם לי עדות וכו׳ פטורין.</b> דכתיב והוא עד, עד שייחד את עדיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>והם יודעים לו עדות עד מפי עד וכו׳ פטורים.</b> שאם העידוהו לא היתה עדותן מועלת לו כלום:"
+            ],
+            [
+                "<b>עד שישמעו מפי התובע.</b> דכתיב (שם) אם לוא יגיד, מלא בוי״ו ואל״ף. למדרש הכי, אם לו לא יגיד, כלומר לתובע, ונשא עונו, הא אם לאחר לא יגיד פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצוה אני עליכם וכו׳</b> והוא שיאמר מצוה אני עליכם בשבועה, אוסרכם אני בשבועה:",
+                "<b>המקלל בכולם.</b> מברך את השם באחד מהם:",
+                "<b>ר׳ מאיר מחייב.</b> סקילה:",
+                "<b>וחכמים פוטרין.</b> דעל שם המיוחד דוקא בסקילה, דכתיב (ויקרא כ״ד:ט״ז) בנקבו, שם יומת. ועל הכינויים באזהרה דאלהים לא תקלל (שמות כ״ב). ובשבועת העדות מודים חכמים לר״מ דחייב על הכינויים כמו שחייב על השם המיוחד. דבשבועת [עדות] כתיב (ויקרא ה׳:א׳) ושמעה קול אלה:",
+                "<b>המקלל עצמו.</b> דכתיב (דברים ד׳:ט׳) השמר לך ושמור נפשך מאד, וכל השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:",
+                "<b>והמקלל חבירו.</b> דכתיב (ויקרא י״ט:י״ד) לא תקלל חרש, אפילו חרש שאינו שומע ולא קפיד אקללתו לא תקלל, וכל שכן שאר כל אדם דשמע וקפיד:",
+                "<b>יככה אלהים וכן יככה אלהים.</b> אם אמר לעדים יככה אלהים אם לא תעידוני. או ששמע אחד שקורא בקללות שבתורה יככה אלהים, ואמר הוא לעדים וכן יככה אלהים אם לא תעידוני. או שאמר אל יככה אלהים אם תעידוני. או יברכך ה׳ אם תעידוני. וייטיב לך אלהים אם תעידוני. בכל אלו ר״מ מחייב, דמכלל לאו אתה שומע הן, אל יככה אלהים אם תעידוני, הא אם לא תעידוני יככה. וכן יברכך אלהים אם תעידוני, הא אם לא תעידוני יקללך. ובכל אלו אין הלכה כר״מ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת הפקדון.</b> באנשים ובנשים. איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים, תנא נמי הכא לכולהו:",
+                "<b>בקרובים.</b> שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקדון אצלו:",
+                "<b>בפני בית דין ושלא בפני ב״ד.</b> אם מפי עצמו נשבע, שהוציא שבועה מפיו או שענה אמן אחר השבועה ואח״כ הודה, חייב קרבן. דכתיב (ויקרא ה׳:כ״א) וכיחש בעמיתו, כל דהו:",
+                "<b>ומפי אחרים.</b> ולא ענה אמן. כגון משביע אני עליך שתחזיר לי פקדוני, ואמר אין לך בידי כלום, אינו חייב עד שיכפור בב״ד:",
+                "<b>וחכמים אומרים וכו׳</b> והלכה כחכמים:",
+                "<b>וחייב על זדון השבועה.</b> דלא כתיב בה ונעלם. זדון השבועה, שזכור על הפקדון ויודע שמתחייב על כפירתו קרבן:",
+                "<b>ועל שגגתה עם זדון הפקדון.</b> שאינו יודע שחייב בשבועה זו קרבן, אבל זכור הוא שהפקדון אצלו:",
+                "<b>בכסף שקלים.</b> הקנוי בשני סלעים. דהכי כתיב גבי איל אשם (ויקרא ה׳:ט״ו), בערכך כסף שקלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>מפני שיכול לחזור ולהודות.</b> אחר כפירה. נמצא שבכל שבועה הוא כופר ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>שבועה באחרונה.</b> אין לך בידי, ולא לך ולא לך בשבועה. והשתא קיימא שבועה אכולהו. ואין הלכה לא כרבי אליעזר ולא כר׳ שמעון:",
+                "<b>אפילו אמר חטה ושעורה וכוסמת.</b> דסבר ר׳ מאיר הטוען את חבירו חטה, מין חטה קאמר. וכן שעורה, וכן כוסמת, דכתיב (שמות ט׳:ל״ב) והחטה והכוסמת. והוי כאילו טענו חטין ושעורין וכוסמין. ורבנן סברי, גרגיר אחד של חטה ושל שעורה ושל כוסמת קאמר. ואין הלכה כרבי מאיר:"
+            ],
+            [
+                "<b>שאינו משלם קנס על פי עצמו.</b> וכיון דכי אודי לא מחייב, כי כפר נמי לאו ממונא כפר ליה:",
+                "<b>אבל משלם בושת ופגם.</b> הלכך ממונא כפר. ופלוגתא דרבנן ור׳ שמעון, דר׳ שמעון סבר כי אמר ליה אנסת או פיתית את בתי, קנסא קתבע מיניה שדמיו קצובין חמשים כסף, ולא קא תבע מיניה בושת ופגם שאין דמיו קצובים, דלא שביק אינש מידי דקייץ ותבע מידי דלא קייץ, הלכך קנסא כפר ליה ופטור. ורבנן סברי, בושת ופגם קא תבע ליה, דלא שביק איניש מידי דכי מודה ביה לא מפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מפטר, הלכך כי כפר ליה, ממונא כפר ליה וחייב. ואין הלכה כר׳ שמעון:"
+            ],
+            [
+                "<b>המית שורך את עבדי.</b> קנסא הוא, דמשלם שלשים סלעים אפילו אינו שוה אלא דינר:",
+                "<b>אמר לו עבדו הפלת את שיני.</b> קנסא הוא שיוציא עבדו לחירות בשביל אחד מאבריו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שבועת הדיינין.</b> השבועה שהדיינים משביעים ע״י הודאה במקצת הטענה, צריך שלא תהא הטענה פחות משתי מעות כסף, שהוא שליש דינר, שהדינר שש מעות והוא משקל צ״ו שעורות בינוניות, נמצאו שתי מעות משקל שלשים ושתים שעורות:",
+                "<b>וההודאה.</b> שמחייבתו לישבע, לא תהא פחות משוה פרוטה. שאם היה מה שכפר לו פחות משתי כסף, או מה שהודה פחות משוה פרוטה, אינו חייב שבועה דאורייתא. אבל משביעין אותו שבועת היסת מדברי סופרים. והמחוייב שבועה דאורייתא נקיט חפצא בידיה כגון ספר תורה או תפילין כשנשבע. והמחוייב שבועת היסת לא נקיט הנשבע חפצא בידיה, אלא חזן הכנסת או המשביעו נקיט. חפצא בידיה בשעה שחבירו נשבע לו. ושלשה מיני שבועות הן דאורייתא, ולא יותר. המודה במקצת הטענה, ומי שעד אחד מעיד כנגדו שהוא נשבע להכחיש העד, ושבועת השומרים. וכל שאר שבועות הנזכרים במשנה, הם בתקנת חכמים והם כעין של תורה בנקיטת חפץ. ואין הפרש בין שבועה דאורייתא לשבועות הנזכרות במשנה, אלא שהמחוייב שבועה דאורייתא ולא רצה לישבע, ב״ד יורדין לנכסיו ונפרעים ממנו משלם. והמחוייב שבועה מדבריהם בתקנת חכמים ולא רצה לישבע, משמתין אותו עד שיפרע או עד שישבע. ואם עמד בנדויו שלשים יום ולא רצה לישבע ולא לשלם, מכין אותו מכת מרדות ומתירין לו נדויו והולך לו, ואין יורדין לנכסיו:",
+                "<b>אין לך בידי אלא פרוטה פטור.</b> שאין ההודאה ממין הטענה, שזה טענו כסף וזה הודה לו נחושת. ודוקא שלא טענו אלא משקל שתי מעות כסף או יותר, אבל אם טענו מטבע כסף, הרי הודה לו במטבע:",
+                "<b>שתי כסף ופרוטה.</b> קא סבר טענו חטים ושעורים והודה לו על אחת מהן חייב:",
+                "<b>מפני שהוא כמשיב אבידה.</b> שהוא פטור משבועה, כדתנן [גיטין דף מ״ח] המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון העולם. ודוקא כשאין הבן טוען ודאי מנה לאבא בידך, אלא שמא. אבל טענו ודאי, ואמר הוא לא היה לו אצלו אלא חמשים, חייב שבועה דאורייתא, דאין זה משיב אבידה:"
+            ],
+            [
+                "<b>מנה לי בידך ואמר לו הן.</b> בפני עדים. וכגון שאמר אתם עדי, דשוב אינו יכול לטעון משטה הייתי בך:",
+                "<b>פטור.</b> משבועה דאורייתא. אבל משביעין אותו היסת:",
+                "<b>אין לך בידי.</b> לא היו דברים מעולם:",
+                "<b>חייב.</b> לשלם. ואינו נאמן בשבועה, שהרי הוחזק כפרן. והוא שכפר בבית דין, אבל שלא בב״ד לא הוחזק כפרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אלא ליטרא כסף פטור.</b> שאין כאן הודאה ממין הטענה:",
+                "<b>לתך.</b> חצי כור. ט״ו סאין:",
+                "<b>כדי שמן.</b> כדים מלאים שמן:",
+                "<b>והודה לו בקנקנים.</b> כדים רקים בלא שמן:",
+                "<b>הואיל והודה במקצת הטענה.</b> דהוה ליה כמו טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן. והלכה כאדמון, אבל אין הלכה כרבן גמליאל דמחייב בטענו חטין והודה לו בשעורים:",
+                "<b>פטור.</b> משבועה דאורייתא, לא על הקרקעות ולא על הכלים. שאין הודאת קרקעות מביאתו לידי שבועה, שאין דין שבועה בקרקעות:",
+                "<b>הודה במקצת כלים.</b> דאיכא הודאה וכפירה בלאו קרקעות.",
+                "<b>חייב.</b> לישבע אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה:",
+                "<b>זוקקין.</b> גוררין:"
+            ],
+            [
+                "<b>אין נשבעין על טענת חרש.</b> כגון שטוענו חרש ברמיזה. דחרש שאמרו חכמים בכל מקום, אינו שומע ואינו מדבר:",
+                "<b>וטענת קטן.</b> כגון שטוענו קטן. דאמר קרא כי יתן איש אל רעהו, ואין בנתינת קטן כלום. [והחרש] והשוטה כקטן הוא. ודוקא שבועה דאורייתא הוא שאין נשבעין על טענת קטן, אבל שבועת היסת חייבין לישבע על טענתו:",
+                "<b>אבל נשבעין לקטן ולהקדש.</b> הבא ליפרע מנכסי קטן, לא יפרע אלא בשבועה. וכן המקדיש נכסיו ויצא עליו שטר חוב ובא בעל חוב ליפרע מן הנכסים של הקדש, צריך שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>העבדים והשטרות והקרקעות וכו׳</b> דכתיב (שמות כ״ב) על כל דבר פשע, כלל. על שור על חמור על שה על שלמה, פרט. על כל אבידה, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאע״פ שהם מיטלטלין אין גופן ממון. שכל אלו אין נשבעין עליהן. והקדש אין נשבעין עליו דכתיב (שם) כי יתן איש אל רעהו, ולא של הקדש:",
+                "<b>אין בהן תשלומי כפל.</b> דבהני דוקא דמרבינן כעין הפרט דכתיב באותה הפרשה ישלם שנים:",
+                "<b>ולא תשלומי ארבעה וחמשה.</b> דכל היכא דליכא כפל אינו משלם ארבעה וחמשה, דכיון דליכא כפל הוו להו תשלומי שלשה וארבעה, ותשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה:",
+                "<b>שומר חנם אינו נשבע.</b> שומר חנם אין לו עליו אלא שבועה, דכתיב (שם) ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו, ואותה הפרשה בשומר חנם נאמרה. ועל העבדים ועל הקרקעות ועל השטרות אינו נשבע, דילפינן לה מדכתיב כי יתן איש אל רעהו, כלל. כסף או כלים, פרט. לשמור, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל וכו׳, יצאו קרקעות דלאו מטלטלים וכו׳. וכל הני דאמרינן בהו אינו נשבע, דוקא שבועה דאורייתא, אבל שבועת היסת לעולם חייבין לישבע:",
+                "<b>נושא שכר אינו משלם.</b> גניבה ואבידה הכתוב בו לחיוב, דכתיב (שם) אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו. ועבדים וקרקעות ושטרות אינו משלם, דכתיב בשומר שכר (שם) כי יתן איש אל רעהו, כלל. חמור או שור או שה וכל בהמה, פרט. לשמור, חזר וכלל וכו׳, כדאמרינן לעיל. רעהו כתיב בשומר חנם ובשומר שכר, דמשמע רעהו ולא הקדש. ושואל ושוכר לא הוזכרו כאן למעוטי בהו עבדים וקרקעות ושטרות והקדשות, דלא שייך שאלה בקרקעות, ולא בשטרות על הרוב, וכל שכן שכירות שאינו שייך בשטרות, וכן לא שייך שאלה ושכירות בהקדש שאסור להשאיל ולהשכיר ההקדשות:"
+            ],
+            [
+                "<b>רבי מאיר אומר יש דברים שהם כקרקע.</b> ענבים העומדות ליבצר הוא דאיכא בין חכמים לרבי מאיר, דרבי מאיר סבר ענבים העומדות ליבצר כבצורות דמיין, וחכמים סברי לאו כבצורות דמיין. והלכה כחכמים. ודוקא בדין שומרים, אבל גבי מקח וממכר ואונאה ומודה במקצת הטענה, בכל הני קיי״ל דדבר העומד ליבצר כבצור דמי. וכן הלכה:",
+                "<b>עד הזיז.</b> קורה של עליה הבולטת מתוך הבית. וכללא דמלתא, לעולם אינו חייב שבועה דאורייתא עד שיטעננו דבר שבמדה או שבמשקל או שבמנין, ויודה לו במקצת המדה או במקצת המשקל או מקצת מנין:"
+            ],
+            [
+                "<b>המלוה את חבירו על המשכון.</b> נעשה עליו שומר שכר, לא שנא משכנו בשעת הלואתו, לא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו. ואם אבד או נגנב והיה המשכון כנגד החוב, יצא משכונו בחובו ואין להם זה על זה כלום. ואם החוב יתר על המשכון, משלם לוה למלוה מה שהיה החוב יותר. ואם המשכון יותר על החוב, משלם מלוה ללוה. ואם נאבד באונס ששומר שכר פטור, גם המלוה פטור, ונשבע שבאונס נאבד וגובה חובו כולו:",
+                "<b>שקל.</b> חצי סלע:",
+                "<b>לא כי.</b> לא כן היה:",
+                "<b>אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה חייב.</b> שהרי הוא הודה במקצת הטענה, שהסלע שוה ארבעה דינרין. וכיון שהלוה חייב לישבע כמה היה שוה המשכון שלו, והמלוה חייב לישבע על המשכון שאינו ברשותו ואע״פ שמשלם דמיו משום דחיישינן שמא עיניו נתן בו, ב״ד משביעין את המלוה תחלה שאין המשכון ברשותו, ואח״כ משביעין את הלוה כמה היה שוה. שמא ישבע הלוה תחלה ולא דקדק בשומא ויוציא המלוה את המשכון ויפסלנו לעדות ולשבועה. והא דתנינן בסיפא מי נשבע, מי נשבע תחלה קאמר:",
+                "<b>מי שהפקדון אצלו.</b> המלוה שהיה המשכון אצלו נשבע שאין המשכון ברשותו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל הנשבעין.</b> נשבעין ולא משלמין. לא תקנה תורה לתובע לישבע וליטול, אלא לנתבע שישבע ולא ישלם, דכתיב (שמות כ״ב:י׳) ולקח בעליו ולא ישלם, מי שעליו לשלם הוא נשבע:",
+                "<b>ואלו נשבעין ונוטלין.</b> שתקנו להם חכמים לישבע ולי��ול. וכולהו מפרש להו לקמן במתניתין:",
+                "<b>השכיר.</b> תקנו לו חכמים לישבע וליטול, מפני שבעל הבית טרוד בפועליו ואינו נזכר. והני מילי כשתובעו בזמנו, שכיר יום זמנו כל הלילה שאחריו, ושכיר לילה זמנו כל היום שלאחריו. אבל תבעו לאחר זמנו, בעל הבית נשבע היסת שפרעו ונפטר. ואם שכרו שלא בעדים, נמי אין השכיר נשבע ונוטל, דמתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם, יכול לומר לו נמי שכרתיך ונתתי לך שכרך:",
+                "<b>הוא אומר נתתי.</b> אבל אמר לו שנים קצצת לי והוא אומר לא קצצתי לך אלא אחד, נשבע בעל הבית שבועת התורה שהוא כדבריו ואינו נותן לו אלא אחד:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר.</b> ואין הלכה כר׳ יהודה לא בשכיר ולא בנגזל ולא בנחבל:"
+            ],
+            [
+                "<b>למשכנו שלא ברשות.</b> וכגון שראוהו עדים שנכנס לבית חבירו ואין בידו כלום ויצא משם וכלים תחובים לו תחת כנפיו:",
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל.</b> שהרי הדברים מוכיחים, שהעדים מעידים שמשכנו שלא ברשות. והוא דטעין ליה האיך במידי דאמיד ביה, אבל אם טען ליה בכסא דכספא וכי האי גונא במידי דלא אמיד ביה, לאו כל כמיניה לישבע וליטול, אלא ישבע הנתבע ויפטר:"
+            ],
+            [
+                "<b>הרי זה נשבע ונוטל.</b> ודוקא שהחבלה במקום שאפשר שחבל בעצמו, משום הכי צריך שבועה. אבל במקום שאינו יכול לחבול בעצמו וניכר שאחרים עשו לו, כגון שעלתה לו נשיכה בגבו, ואין שם אחר, שיוכל לומר שמא אחר עשה, נוטל בלא שבועה:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואפילו שבועת שוא.</b> לא מבעיא שבועת עדות ושבועת הפקדון דאית בהו כפירת ממון דהוי רע לשמים ולבריות, אלא אפילו שבועת שוא, דאינו אלא רע לשמים, שכנגדו נשבע ונוטל. ושבועת ביטוי לא קתני, דשבועת ביטוי דלהבא כגון אוכל ולא אוכל, איכא למימר כי אישתבע בקושטא אישתבע, שבדעתו היה לקיימו, ואע״פ שכפאו יצרו ועבר עליה אינו חשוד בכך על השבועה. אבל ביטוי דלשעבר, אבלתי ולא אכלתי, דמי לשבועת שוא, שהרי הוציא שבועת שקר מפיו:",
+                "<b>היה אחד מהן משחק בקוביא.</b> תנא פסולא דאורייתא וקתני פסולא דרבנן:",
+                "<b>מפריחי יונים.</b> אית דמפרשי, אם תקדים יונתך ליונתי אתן לך כך וכך, והיינו שחוק. ואית דמפרשי, שמגדל יונה מלומדת להביא יונים לבית בעליה, ויש בהן גזל מפני דרכי שלום:",
+                "<b>וסוחרי שביעית.</b> עושים סחורה מפירות שביעית, והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה:",
+                "<b>חזרה שבועה למקומה.</b> אית דמפרשי בגמרא, חזרה לסיני, לשבועת הר סיני שהשביע הקב״ה את ישראל לא תגזול, והוא יפרע מן הכופר ממון לחברו, אבל ב״ד אין נזקקין לא לשבועה ולא לפרעון. ואית דמפרשי, חזרה שבועה למחויב לה, על זה שהודה במקצת, וכיון שאינו יכול לישבע שהרי חשוד הוא, ישלם:"
+            ],
+            [
+                "<b>[שניהן נשבעין ונוטלין מבעל הבית.</b> דאמר ליה חנוני, פועלים לא מהימנו לי בשבועה], את האמנתינהו דלא אמרת לי בסהדי הב להו. וכן פועלים אמרי ליה, חנוני לא מהימן לן בשבועה. וכששניהם נשבעין ונוטלים מבעל הבית, נשבעים זה בפני זה, כי היכי דליכסוף חנוני מפועלים או פועלים מחנוני:",
+                "<b>אלו ואלו באין לידי שבועת שוא.</b> שהרי על כרחך אחד מהן נשבע לשוא ונמצא שם שמים מתחלל. אלא אלו ואלו נוטלין בלא שבועה. ואין הלכה כבן ננס:"
+            ],
+            [
+                "<b>ונתן לו.</b> והפירות צבורין ומונחים ברה״ר ואין מוחזק בהן לא חנוני ולא בעל הבית:",
+                "<b>ונתתו באנפלי.</b> תיק העשוי למעו��:",
+                "<b>ישבע בעל הבית.</b> שבועה כעין של תורה, ויטול. דכיון דחנוני מודה שמכר, והפירות הם חוץ לחנותו, בעה״ב נשבע ונוטל:",
+                "<b>אמר לו נתתים לך.</b> והולכתן לתוך ביתך. ואלו הפירות הצבורין ומונחים שלי הם שנתתי כאן למוכרן, והלה טוען אלו הם הפירות שמכרת לי בדינר. הואיל והלוקח מודה במקח והחנוני כופר שלא מכר את אלו, ישבע החנוני שבועה כעין של תורה ויטול:",
+                "<b>רבי יהודה אומר וכו׳</b> רבי יהודה אסיפא פליג, ואמר דבין בזו בין בזו בעל הבית נשבע ונוטל. דכיון שהפירות הם חוץ לחנות הוי כאילו הפירות הם ביד בעל הבית, וכל שהפירות בידו, ידו על העליונה והוא נשבע ונוטל:",
+                "<b>אמר לשולחני וכו׳</b> אשמעינן תנא פלוגתא דר׳ יהודה ורבנן בין במעות של שולחני בין בפירות של חנוני. דאי אשמעינן פלוגתייהו בחנוני, הוה אמינא בפירות אמרו רבנן דכי אמר לו נתתים לך והולכתן לתוך ביתך ישבע החנוני ויטול, לפי שהחנוני עשוי ליתן פירות קודם שיקח הדינר, אבל בשולחני שאינו עשוי ליתן האיסרין קודם שיקח הדינר, אימא מודו ליה לר׳ יהודה דלעולם בעל הבית נשבע ונוטל. ואי איתמר בהא, בהא קאמר ר׳ יהודה דלעולם בעל הבית נשבע ונוטל, מפני שאין השולחני עשוי ליתן האיסרין עד שיקח הדינר, אבל בחנוני שהוא עשוי ליתן הפירות קודם שיקח המעות אימא מודה להו לרבנן, צריכא. ואין הלכה כר׳ יהודה:"
+            ],
+            [
+                "<b>הפוגמת כתובתה.</b> שמוציאה שטר כתובתה ומודה שנתקבלה מקצתה:",
+                "<b>לא תפרע אלא בשבועה.</b> אם טוען הבעל נתקבלה כולה:",
+                "<b>עד אחד אומר וכו׳</b> ומנכסים משועבדים ומנכסי יתומים כו׳. ונפרעת שלא בפניו. כולהו אכשם קיימי, כשם שאין אחד מאלו נפרע אלא בשבועה, כך היתומים אינם נפרעים אלא בשבועה. יתומים הנפרעים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה. ומיירי מתניתין כגון שאלו היתומים שבאים להפרע מהן אומרים אין אנו יודעים אם פרע אבינו זה החוב אם לאו, אבל אם טענו אמר לנו אבינו שלא לוה מעות הללו ולא נתחייב בחוב זה מעולם, הרי היתומים שמוציאים שטר חוב על היתומים הללו נפרעים מהם שלא בשבועה, שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, והם אינם יכולים להכחיש העדים שמעידים שאביהם לוה המעות הללו. ולא שנו דבשבועה מיהת שקלי יתומים מן היתומים, אלא שמת מלוה בחיי לוה, אבל מת לוה בחיי מלוה, כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה שלא נתקבל כלום, שהנפרע מן היתומים אפילו בשטר צריך שבועה, ואין אדם מוריש ממון שהוא חייב עליו שבועה לבניו, לפי שאין הבנים יכולים לישבע שבועה שנתחייב אביהם. ואע״פ שכן הדין, אם דיין אחד דן שישבעו היתומים שבועה שלא פקדנו אבא ויפרעו מממון היתומים האחרים בשבועה זו, מה שעשוי עשוי:",
+                "<b>שלא פקדנו אבא.</b> בשעת מיתה:",
+                "<b>ושלא אמר לנו קודם לכן.</b> ששטר זה פרוע:",
+                "<b>הרי זה נשבע.</b> שלא מצא בין שטרותיו של אביו ששטר זה פרוע. וכן הלכה:",
+                "<b>רבן שמעון בן גמליאל אומר.</b> והלכה כרשב״ג:"
+            ],
+            [
+                "<b>שלא בטענה.</b> שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא, שטוענו שמא עכבת משלי. ומשום דכל הני מורו היתר לעצמם לפי שטרחו בנכסים, משום הכי רמו רבנן שבועה עלייהו:",
+                "<b>והאפוטרופים.</b> שנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן. אבל באפוטרופוס של יתומים, אם מינהו ב״ד ישבע, ואם אבי יתומים מינהו לא ישבע:",
+                "<b>והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית.</b> שהושיבה בעלה חנונית או אפטרופא על נכסיו:",
+                "<b>ובן הבית.</b> אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהן:",
+                "<b>חלקו.</b> ולא השביעוהו בשעת החלוקה:",
+                "<b>נתגלגלה לו שבועה.</b> אצלם אחרי כן, מגלגלין גם את זו עליו. וכדרך שמגלגלין בשבועת התורה ובשבועה שהיא כעין של תורה, כך מגלגלין בשבועת היסת:",
+                "<b>והשביעית משמטת את השבועה.</b> לאו אהנך שבועות דשותפין קאי, דהא אין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה. אלא מלוה ושבועתה היא משמטת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה שומרים הם.</b> ודיניהן שלשה:",
+                "<b>נושא שכר.</b> שומר בשכר:",
+                "<b>נשבע על הכל.</b> שלא פשע:",
+                "<b>משלם את הכל.</b> כל הנך דתנינן במתניתין, שבויה ושבורה ומתה וגניבה ואבדה. אבל מתה מחמת מלאכה, אינו משלם, דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים:"
+            ],
+            [
+                "<b>ואמר אמן פטור.</b> שאילו הודה לא היה משלם כלום, נמצא שאין כאן כפירת ממון. ואע״פ שנשבע לשקר, לא חייבה תורה קרבן שבועה אלא היכא שכפרו ממון. וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם הודה היה חייב לשלם ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>היכן שורי אמר לו אבד.</b> אמר לשומר חנם היכן שורי אמר ליה אבד. ",
+                "<b>משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן.</b> ולא כפל. ואם הודה לו מעצמו עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם, כדין שבועת הפקדון, דאינה באה עד שמודה ושב מרשעתו ובא להתכפר:",
+                "<b>אמר ליה נגנב משביעך אני וכו׳</b> דשומר חנם הפוטר עצמו בטענת גנב ונשבע ובאו עדים, משלם כפל, דכתיב (שמות כ״ב:ז׳) אם לא ימצא הגנב, אם לא ימצא כמו שאמר, אלא שהוא עצמו גנבו, ישלם שנים. אבל אם בא לפטור עצמו בטענת אבד, אינו משלם כפל:",
+                "<b>הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם.</b> אבל כפל לא, דמודה בקנס פטור:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לאחד מן השוק וכו׳</b> הכא לא גרסינן משביעך אני, דהא בלא שבועה מיחייב כפל. שזה גנב ממש הוא, ובגנב כתיב ישלם שנים, ואין צריך שבועה:",
+                "<b>עדים שממשמשין ובאין.</b> רבותא אשמעינן, דאע״ג דמחמת ביעתותא דעדים מודה, אפ״ה מהניא הודאה ונפטר מן הכפל. וכיון דאין כפל, פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב וטבח ומכר, דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה, וכיון דכפל ליכא, בציר ליה חד:"
+            ],
+            [
+                "<b>אמר לשואל וכו׳ פטור.</b> שהרי אף כשנשבע לשקר חייב את עצמו בתשלומין ואין בשבועה זו כפירת ממון:"
+            ],
+            [
+                "<b>חייב.</b> שהרי כפר ממון, שאילו הודה היה מתחייב:",
+                "<b>מת והוא נשבר וכו׳ פטור.</b> שאם הודה לא היה משלם. וכן נגנב והוא שאבד, או אבד והוא שנגנב, פטור, שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:",
+                "<b>א״ל אבד או נגנב והוא שמת או נשבה וכו׳ פטור.</b> שהרי שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Tahorot/Bartenura on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/On Your Way.json

@@ -0,0 +1,234 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Bartenura on Mishnah Tevul Yom",
+    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
+    "versionTitle": "On Your Way",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>המכנס חלות.</b> שמפרישין מן העיסה, ונתן מהם הרבה זו על זו עד שנדבקו זו בזו, ודעתו היה מתחילה להפרידן זו מזו:",
+                "<b>ונשכו.</b> שנדבקו כל כך עד שכשבא להפרידן נושכות זו מזו, כלומר שנתלש מקצת מאחת מהן ועולה עם חברתה:",
+                "<b>בית שמאי אומרים חיבור בטבול יום.</b> ואם נגע טבול יום באחת מהן, נפסלו כולן כאילו הן גוף אחד. דטבול יום פוסל בתרומה, וחלה דין תרומה יש לה:",
+                "<b>ובית הלל אומרים אינו חיבור, כיון דדעתו להפרידן.</b> ואותה שנגע בה הטבול יום פסולה, והשאר טהורות:",
+                "<b>מקרצות.</b> חתיכות של עיסות שנחתכו ונתלשו מעיסות הגדולות, קרויות מקרצות. לשון קרץ מצפון בא בא (ירמיה מ״ו). וכל הני דחשיב הכא. אפלוגתא דבית שמאי ובית הלל דסיפא קיימי. והא דלא חשיב חלות בהדייהו, משום דחלות לבית הלל אינן חיבור לא בטבול יום ולא בשאר טומאות, אבל הני דוקא בטבול יום פליגי, אבל בשאר טומאות מודים, כדקתני סיפא:",
+                "<b>חמיטה.</b> עוגה דקה:",
+                "<b>עד שלא קרמו בתנור.</b> דכיון שנדבקו כשהן עיסה, הרי צורתן נפסדת אם מניחן מדובקין, הלכך ודאי עתיד להפרידם:",
+                "<b>וקולית של מים.</b> הקצף והרתיחה שעולה במים, קולית שמה. ואם נגע טבול יום באותה רתיחה, לבית הלל לא הוי חיבור ולא נפסלו המים:",
+                "<b>מחולחלת.</b> כשהרתיחה חלולה מתחתיה ואינה נוגעת במים אלא בקצותיה:",
+                "<b>הראשונה.</b> שרתיחה ראשונה של גריסין אינה מודבקת על הגריסין:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר אף ברתיחה של אורז.</b> נמי פליגי בית שמאי ובית הלל אי הוי חיבור לטבול יום, ואי נגע ברתיחה כאילו נגע באורז:",
+                "<b>ומודים.</b> בית הלל:",
+                "<b>בשאר כל הטומאות.</b> דהוי חיבור:",
+                "<b>בין קלות בין חמורות.</b> קלות ראשון לטומאה. חמורות, אב הטומאה. ודוקא בטבול יום פליגי, לפי שכבר עלה מטומאתו ואינו חסר אלא הערב שמש:  "
+            ],
+            [
+                "<b>המכנס חלות.</b> זו על גבי זו:",
+                "<b>על מנת שלא להפריש.</b> שלא להפרידן זו מזו:",
+                "<b>משקרמו בתנור.</b> דמאחר שאין צורתן נפסדת ונשארין רקיקין כמו שהיו, הוא מניחן מדובקין ושוב אין מפרידן זו מזו לעולם:",
+                "<b>ושל שמז לעולם.</b> בין חדש בין ישן:",
+                "<b>טופח.</b> מין קטנית. ורמב״ם אומר, שהוא שקורין לו בערבי קורטמא״ן. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>טמאים בטבול יום.</b> משום סיפא דתני ואין צריך לומר בכל הטומאות, נקט טמאים אצל טבול יום, ואע״ג דלא שייך טומאה גבי טבול יום, לפי שאינו מטמא אלא פוסל בתרומה בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר שאחר הככר.</b> בצק הבולט מן הככר של לחם כמין מסמר, ויש שעושין אותו כך לסימן. ",
+                "<b>וגרגיר מלח קטן.</b> שנדבק בככר ונאפה עמו. ",
+                "<b>והחרחור.</b> שנשרף הלחם פחות מעובי אצבע סביבותיו. חרחור, לשון נחר מפוח מאש (ירמיהו ו׳:כ״ט):",
+                "<b>ר׳ יוסי אומר.</b> כל שהשרוף נאכל עם הככר, הוי חיבור. ואם נג�� טבול יום בשרוף כאילו נגע בפת, ואי לא, לא הוי חיבור. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>צרור שבככר.</b> שרגילים לשום צרור אבן בתוך הככר לסימן שלא יתחלף באחר, ופעמים שמשימין גרגיר של מלח גדול או תורמוס. כל הני לא חשיבי חיבור בלחם, ואם נגע אב הטומאה באחד מהן, לא הוי כאילו נגע בלחם עצמו. וכל שכן טבול יום שלא נפסל ככר של תרומה בכך:",
+                "<b>והחרחור יותר מכאצבע.</b> וכן כשנשרף מן הלחם ביותר מעובי אצבע, ונגע טמא או טבול יום בשרוף, לא הוי חיבור ללחם:",
+                "<b>ר׳ יוסי אומר כל שאינו נאכל עמו.</b> לא הוי חיבור. ולא משערינן בעובי אצבע כתנא קמא. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>השעורה והכוסמת.</b> בזמן שאינן קלופים לא חשיבי מאכל אדם, שאין בני אדם אוכלין אותן בקליפתן, ודבר שאינו מאכל אדם אינו מקבל טומאה:",
+                "<b>התיאה.</b> שורש של חלתית:",
+                "<b>והחלתית.</b> בערבית כך שמה חלתית. וקורין להו בלע״ז ספיטיד״א:",
+                "<b>והאלום.</b> אמרו עליו שהוא שורש מין ממיני החלתית. וכל הני לא חשיבי מאכל אדם, ופעמים מערבין מהם מעט עם המזון:",
+                "<b>אף אפונים שחורין.</b> שאינן אלא לרפואה ואין עשויות למאכל אדם:",
+                "<b>טהורים בטבול יום.</b> כיון שטהר מטומאתו ואינו מחוסר אלא הערב שמש, אינו פוסל בכל אלה אם הם של תרומה. אבל בשאר טומאות חשיבי אוכל ומקבלות טומאה כשאר אוכלין. והלכה כחכמים:",
+                "<b>הקצח.</b> מין זרע שחור. ובלע״ז נייל״ו. ורגילין לתת ממנו בלחם:",
+                "<b>והשמשום.</b> כך שמו בערבי. ובא״י ממנו הרבה, ועושים ממנו שמן שומשמין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה טבול יום.</b> כגון רוקו, מימי רגליו, דמעות עינו, ודם מגיפתו, וחלב האשה:",
+                "<b>כמשקים שהוא נוגע בהן.</b> כמשקים של תרומה שהוא נוגע בהן. דטבול יום פוסל בתרומה:",
+                "<b>אלו ואלו.</b> משקים היוצאים מגופו ומשקה תרומה שנגע בהן, אין מטמאין את הקודש, אבל מיפסל פסיל ליה:",
+                "<b>בין קלין בין חמורין.</b> קלין שרץ, חמורין זב:",
+                "<b>תחילה.</b> ראשון, ועושין שני, והשני עושה שלישי:",
+                "<b>חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה.</b> כגון זובו של זב ומעינותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשקים פסולים.</b> דטבול יום פוסל את התרומה בלבד, וטמויי לא מטמא ואפילו משקין, דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מן הטבול יום. הלכך, הקדרה טהורה, דמשקין שנגעו בטבול יום אפילו אוכלים לא מטמאי, וכל שכן כלים:",
+                "<b>ואם היה משקה חולין הכל טהור.</b> דטבול יום טהור לחולין ולמעשר:",
+                "<b>ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא.</b> דידים פוסלות את התרומה, וכשנטמאו המשקים מחמת ידים חזרו להיות תחילה ומטמאין כלים:",
+                "<b>שספק טבול יום פוסל את התרומה.</b> כגון שתי ככרות לפניו, ספק נגע ספק לא נגע, בכהאי גוונא בידים טהור, ובטבול יום פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה.</b> תבשיל קפוי ועב. כגון דייסא או גריסין של פול:",
+                "<b>והשום והשמן.</b> נתונים בו לתבלין:",
+                "<b>נגע טבול יום במקצתן פסל את כולם.</b> דמקפה עיקר, וטבול יום פוסל בתרומה. ואע״פ שלא נגע אלא בשום של חולין, חשוב חיבור:",
+                "<b>ואם היה השום מרובה.</b> יותר מן המקפה של חולין:",
+                "<b>הולכין אחר המרובה.</b> ודין הכל כדין תרומה. ואם נגע במקצתם, פסל את הכל:",
+                "<b>אימתי.</b> כלומר במה אמרנו אם היה השום מרובה ונגע במקצת הוא פוסל את הכל, בזמן שהשום מכונס בקערה, והוא גוף אחד כמין גוש עפר:",
+                "<b>אבל אם היה מפוזר במדוכה.</b> שחלקיו מפורדים זה מזה בתוך המדוכה, ונגע בו טבול יום, אז טהור, כלומר לא פסל אלא מקום מגעו בלבד, שכיון שהוא מתכוין בשעה שכותש להפריד חלקיו, לא חשוב חיבור:",
+                "<b>ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין.</b> כמו שעושין לחטין, כשדכין אותן במדוכה מזלפים עליהם מים: ",
+                "<b>או דברים שדרכן לדוך במשקין ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה הרי הן כעיגולי דבלה.</b> דאם נגע טבול יום במקצתן, לא פסל את כולן. כך מצאתי בפירוש רבותי. ורמב״ם מפרש, ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין. [כלומר, וכן שאר כל הנדוכים שדכן במשקין] דינם כשום. שאם נגע טבול יום במקצתו כשכותש אותו [במדוכה], לא פסל אלא מקום מגעו, מפני שהוא רוצה בפיזורו. ואם נגע בו כשנעשה גוש בקערה, הוי חיבור, וכשנגע במקצת פסל את הכל:",
+                "<b>אבל את שדרכן לדוך במשקין.</b> גרסינן לפי פירוש רמב״ם:",
+                "<b>ודכן שלא במשקין.</b> אע״פ ששם אותו גוש בקערה, הרי הן כעיגולי דבילה, דאמרינן דכי נגע במקצתו לא נטמאו כולן, בריש פרק ב׳ דתרומות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה והחמיטה.</b> דרכן היה להניח החמיטה, שהיא עוגה דקה כמין רקיק, בתוך המקפה:",
+                "<b>חיבץ.</b> היינו שעירב המקפה והחמיטה עם השמן, ומכל מקום השמן ניכר. והא דפסיל בכל מקום שהילך השמן, לפי שאין יכולין להפרידו מן המקפה ומן החמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר הקודש שקרם עליו הקיפה.</b> קפאו עליו התבלין והמרק ושומן הבשר, שנימוח ונעשה הכל כמין קרום:",
+                "<b>החתיכות מותרות.</b> דלא הוי הקרום חיבור:",
+                "<b>וכל העולים עמה.</b> חשיב מחובר לה. והשאר טהור:",
+                "<b>שניהם חיבור.</b> ובין שנגע בקיפה בין שנגע בחתיכות, פסל הכול. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי: ",
+                "<b>על גבי פרוסות.</b> של לחם שמניחין על הקטניות:",
+                "<b>מעשה קדירה בקטניות.</b> כלומר, קטניות שנתבשלו בקדירה ודרכן להתבקע, וכשמתבשלות יפה מתחברות ונעשות כמין גוש. ויש שגורסין, מעשה קדירה וקטניות:",
+                "<b>הרי אלו ימנו.</b> אם נגע שרץ באחד מהן, הרי הוא ראשון. והגוש הסמוך לו שני, והאחר הסמוך לשני שלישי בתרומה:",
+                "<b>שניהן חיבור זה לזה.</b> ואם נגע טבול יום באחד מהן, נפסל חבירו. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חבית ששקעה.</b> חבית של יין של תרומה שנפלה לתוך הבור, ושקעה בתוך היין שבבור, והיין שבבור חולין, וצף למעלה על פי החבית:",
+                "<b>ונגע וכו׳</b> אם שלשל ידו לתוך פי החבית מן השפה ולפנים הרי זה חיבור. ונפסל כל היין שבחבית, ואפילו לא היתה החבית מתחילתה מלאה לגמרי מן היין של תרומה:",
+                "<b>מן השפה ולחוץ.</b> שלא הכניס ידו לתוך פי החבית, אע״פ שנגע ביין של בור שכנגד פי החבית, אפילו הכי אינו חיבור:",
+                "<b>אפילו על גבה רום קומה.</b> שעלה יין שבבור על פני החבית רום קומת. אדם, אם נגע כנגד פיה הוי חיבור. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מפיה ומשוליה טמאה.</b> מפיה טמאה, הואיל וכל היין שלמטה נעשה בסיס לעליון, הוי חבור. ומשוליה נמי, הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב, הוי חיבור:",
+                "<b>אבל נקבה מצדה מכאן ומכאן טהורה.</b> ואין פסול אלא מה שנגע, ויעלה באחד ומאה. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>ונגע טבול יום בקי��וח.</b> הקילוח לבד נפסל, דניצוק אינו חיבור, והויא לה תרומה טמאה שנתערבה בטהורה, ותעלה באחד ומאה, כתרומה בחולין. ובהא אפילו רבנן מודו, דקילוח לא חשיב חיבור. לכלים, כמו הנקב שבצדה לחבית. ואע״ג דמשקין אין להם טהרה מטומאתן, היינו דלא סלקא להו השקה במקוה כמו למים, אבל מטעם ביטול, בטלים הם באחד ומאה. ודוקא במגע טבול יום בטלים המשקין, משום דטבול יום פוסל ואינו מטמא. אבל בשאר טומאות, קא הדר מה שבקילוח ומטמא כל מה שבכלי במגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבוע שבחבית.</b> כשמצרפין כלי חרס בכבשן יוצאין בדפנותיהן כמין אבעבועות, שיש להן שתי דפנות, אחת לצד פנים של חבית ואחת לצד חוץ, וחלול באמצע, ופעמים שיש באותו בעבוע שתי נקבים, אחד בדופן הבעבוע של צד פנים שהוא לצד חלל החבית, ואחד בדופן של צד חוץ, וכשהחבית מלאה משקים, נכנס המשקה דרך הנקב שבדופן הפנימי ומבצבץ ויוצא דרך הנקב שבדופן החיצון. ואם הנקבים שבשתי דפנות הבעבוע הן מכוונים ומפולשים זה כנגד זה, או אפילו אינן מכוונים אלא שהיה הנקב שבדופן הפנימי למטה לצד שולי הכלי והנקב שבדופן החיצון מלמעלה, אם היתה אותה חבית מונחת באוהל המת ומוקפת צמיד פתיל בפיה ואינה מוקפת בנקבים של הבעבוע, או שנגע אב הטומאה במשקה שבנקב החיצון, נטמאו כל המשקים שבחבית. אבל אם הפנימי מלמעלן והחיצון מלמטן, נהי דבאוהל המת מיטמא, שאוהל הטומאה נכנס לתוך החבית דרך הנקבים, באב הטומאה מיהא טהור, דאם נגע אב הטומאה במשקין שבנקב החיצון שבבעבוע מלמטן, מאחר שהפנימי מלמעלן, הוי ליה כניצוק וקטפרס, ולא הוי חיבור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ידות האוכלים.</b> העוקצים שהאוכל נתלה בהן כשרוצין לתלותו, ואדם אוחז בו כשרוצה לאכול הפרי:",
+                "<b>שהם חיבור באב הטומאה.</b> שאם אב הטומאה נגע בהן כאילו נגע בפרי עצמו:",
+                "<b>חיבור בטבול יום.</b> אם הוא יד לפירות של תרומה, ונגע טבול יום באותו היד, נפסלו הפירות של תרומה:",
+                "<b>שנפרס.</b> לשון פרוסה. ואית דגרסי שנפרם, לשון ובגדיו לא יפרום (ויקרא כ״א:י׳):",
+                "<b>ומעורה.</b> מחובר:",
+                "<b>אם אוחז בגדול</b> בפרוסה הגדולה, והפרוסה הקטנה עולה עמה ואינה נפסקת מכל וכל:",
+                "<b>הרי הוא כמוהו.</b> אם נגע טבול יום באחד, נפסל השני:",
+                "<b>ר׳ נחמיה אומר בטהור.</b> כלומר, באותו שלא נגע בו טבול יום משערין, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, אם אוחז בו והטמא עולה עמו, שניהם טמאים:",
+                "<b>וחכמים אומרים בטמא.</b> משערין, אם אוחז בטמא והטהור עולה עמו. והלכה כחכמים:",
+                "<b>ושאר כל האוכלים.</b> כגון מיני ירקות:",
+                "<b>את שדרכו לאחוז בעלה.</b> כשבא לטלטלו, אוחזים אותו בעלה, ואם לא יפסק הירק ויפול כשאוחזים אותו בעלה, הוי חיבור, ואי לא, לא הוי חיבור, בין אם נגע טבול יום בעלה בין נגע בירק עצמו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ירק של תרומה.</b> שנתנו בקערה או באלפס:",
+                "<b>וביצה טרופה בקערה.</b> שנתערב החלבון והחלמון יחד, ונתונה על גבי הירק:",
+                "<b>ונגע טבול יום בביצה.</b> אע״פ שהיא חולין, דאין שייך תרומה בביצה, וטבול יום אינו פוסל בחולין. אפילו הכי הוי חיבור, ונפסל הירק כאילו נגע בו. ומיהו לא פסל אלא הקלח שכנגד מגע ידו, ושאר הקלחים טהורים:",
+                "<b>כל הסדר העליון.</b> קלחים העליונים שהביצה על פניהם. ואין הלכה כר׳ יוסי:",
+                "<b>אם היה כמין כובע.</b> שמחמת הבישול נתנפחה הביצה ונעשית כמין כובע על הירק וחלולה תחתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפס.</b> כמו אלפס, כעין מחבת שעושין בה התבשיל. וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום:",
+                "<b>מן השפה.</b> של אלפס ולפנים. חשוב החוט של ביצה חיבור, ואם נגע שם טבול יום, הכל טמא. אבל החוט היוצא משפת האלפס ולחוץ לא הוי חיבור:",
+                "<b>וכל שנקלף עמו.</b> היינו מה שעולה עם החוט, הוי חיבור ולא יותר. רבי יוסי לקולא. והכי מוכח בתוספתא. ואין הלכה כר׳ יוסי:",
+                "<b>וכן בקטניות.</b> דינם כדין הביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה נפסלת בטבול יום.</b> דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור, אע״ג דאסורה לזרים:",
+                "<b>שהוכשרה במשקה.</b> שלתת החיטין במים:",
+                "<b>ונלושה במי פירות.</b> ומי פירות אין מכשירין, והעיסה שנלושה בהן אם לא הוכשרה תחילה, אינה מקבלת טומאה:",
+                "<b>פסל את כולה.</b> דמי פירות עושין העיסה חיבור:",
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו.</b> קסבר ר׳ עקיבא, דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי להו לידי טומאה, רואין אותן כאילו אינן, ולא פסל אלא מקום מגעו. והלכה כר׳ עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסל את כולו.</b> קסבר שמן מכשיר ומחבר:",
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו.</b> דשמן אינו מחבר, וקאי כל קלח וקלח באפי נפשיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגס.</b> שמהפך האוכל בפיו. לשון מגיס בקדרה:",
+                "<b>ונפל.</b> האוכל עם לחלוחית הרוק שבו, על בגדיו ועל ככר של תרומה:",
+                "<b>טהור הככר.</b> כלומר לא הוכשר לקבל טומאה. ואע״ג דרוק בעלמא מכשיר, שאני הכא דלא אחשביה לרוק ואינו לרצון, שהרי נפל על בגדיו, ופשיטא דלא ניחא ליה:",
+                "<b>כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו.</b> אם נתכוין למצוץ הלחות שבגרעין, ונפל הגרעין עם הרוק שבו על ככר של תרומה, הוכשר הככר ברוק שעל גבי הגרעין, דהא אחשביה:",
+                "<b>זיתים נגובים ותמרים יבשות כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו.</b> לא הוחשב המשקה ההוא ואינו מכשיר:",
+                "<b>אחד טהור ואחד טבול יום כאלו.</b> כלומר שניהם שוין בדין זה:",
+                "<b>ר׳ מאיר אומר אלו ואלו.</b> בין רטובות בין יבשות:",
+                "<b>טמאים בטבול יום.</b> כדמפרש טעמא, דמשקין של טמא מכשירים ומטמאין אפילו שלא לרצון, וטבול יום כטמא לדין זה. ורבנן חשבי ליה לטבול יום כטהור. והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכל מעשר.</b> מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה. דטבול יום וידים שניות הן, ומעשר ראשון כחולין הוא חשוב, ואין שני עושה שלישי בחולין. ואע״ג דהאי מעשר טבול לתרומת מעשר שבו, לענין שני ושלישי הטבל כחולין, הלכך כשמפרישין ממנו תרומת מעשר אחר כך הויא טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה לה חלה.</b> ואינו קוראה לה שם. דכל זמן שלא קראה לה שם הרי היא כחולין:",
+                "<b>בכפישה או בנחותא.</b> כלים שאינן מקבלים טומאה. ואצרכוה רבנן הכי, משום הכירא שלא תגע בה שוב, מאחר שקראה לה שם:",
+                "<b>ומקפת.</b> מקרבת לכלי אצלה:",
+                "<b>וקוראה לה שם.</b> שמצוה לתרום מן המוקף. ומוקף, לשון סמוך. כמו [ואין] מקיפין שתי חביות במסכת ביצה. ולא חשיב מוקף אלא אם כן הוי סמוך בשעת קריאת השם:",
+                "<b>מפני שהיא שלישי.</b> דטבול יום דין שני יש לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשין בה את העיסה.</b> לעיל אשמועינן טבול יום באדם, והכא אשמועינן טבול יום בכלי. דלא תימא בעריבה אסור דלמא אתי לאחלופי ��טמאה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לגין.</b> כעין כד של עץ:",
+                "<b>ומלאהו מן החבית.</b> שיש בה מעשר טבל, היינו מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו:",
+                "<b>תרומת מעשר משתחשך.</b> כדי שיעריב שמשו של לגין ולא יפסול את התרומה. דאם היתה תרומה חלה מבעוד יום, היתה נפסלת בטבול יום:",
+                "<b>הרי זה ערוב.</b> לא אמר כלום. לפי שאין קונה עירוב אלא בסעודה הראויה מבעוד יום, וזה אינו ראוי עד הערב שמש:",
+                "<b>נשברה החבית.</b> מבעוד יום:",
+                "<b>הלגין בטבלו.</b> שבשעה שהיה ראוי שיקבע תרומה לא היה בעולם הדבר שנעשה תרומה עליו, הלכך לא חל עליו שם תרומה והרי הוא טבל:",
+                "<b>נשבר הלגין.</b> מבעוד יום:",
+                "<b>החבית בטבלה.</b> שלא חל שם תרומה על הלגין אלא משתחשך, ובאותה שעה לא היה בעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחללים על פירות עם הארץ.</b> מחללים מעשר שני על פירות עם הארץ, ואין חוששין שמא הפירות של עם הארץ מעשר הן ונמצא מחלל מעשר במעשר:",
+                "<b>חזרו לומר אף על המעות.</b> של עם הארץ, מחללין פירות מעשר שני, ואין חוששין שמא מעות הללו של עם הארץ מעות של מעשר שני הן:",
+                "<b>היוצא בקולר.</b> בשלשלת. המלך תרגום ויתנוהו בסוגר (יחזקאל י״ט:ט׳), ויהבוהו בקולרין:",
+                "<b>הרי אלו יכתבו ויתנו.</b> ואע״ג שלא אמר תנו, ודאי בעי למימר כתבו ותנו, ואגב בעתותיה לא פסקיה למלתיה:",
+                "<b>מפרש.</b> מן היבשה לים:",
+                "<b>בשיירא.</b> במדבר. ארחת ישמעאלים (בראשית ל״ז:כ״ה), מתרגמינן שיירת ערבאי:",
+                "<b>אף המסוכן.</b> חולה הנוטה למות. והלכה כר׳ שמעון שזורי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומין.</b> עץ גדול ערוך ויוצאין ממנו אונקליות אילך ואילך, ותולין באותן אונקליות צלוחיות של מים באויר כדי לצננן. ורמב״ם פירש, כמין זיר של ברזל ואונקליות סביבותיו, ובו מעלין הכלים שנפלו לבור:",
+                "<b>האשקלונים.</b> שנעשים באשקלון:",
+                "<b>המעבר והמזרה והמגוב.</b> כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר, יש לו שינים דומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה, בו זורים החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה. ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוב, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה:",
+                "<b>ועל כולם אמר רבי יהושע וכו׳</b> בתוספתא מוכח דאכל הני מילי דמתניתין קאי ר׳ יהושע, מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן. ומשום דר׳ יהושע קאי אכולהו, תנא הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן:",
+                "<b>דבר חדש חדשו סופרים.</b> שאין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן:",
+                "<b>ואין לי מה להשיב.</b> מפני מה אמרו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>התורם את הבור.</b> של יין או של שמן:",
+                "<b>על מנת שתעלה שלום.</b> כשהתנה שלום סתם ולא התנה לענין מה, מסתמא לענין שבר ושפיכה קאמר, שעל זה אדם ירא בשעה שמעלה מן הבור:",
+                "<b>אבל לא מן הטומאה.</b> לפיכך אם נטמא, תרומתו תרומה:",
+                "<b>אף מן הטומאה.</b> דכשאמר שתעלה שלום, שתעלה בטהרה קאמר. ואין הלכה כר׳ שמעון:",
+                "<b>נשברה אינה מדמעת.</b> שלא חל עליה שם תרומה:",
+                "<b>עד כדי שתתגלגל.</b> כל זמן שלא נתרחקה מן הבור כל כך דאם תתגלגל תשוב לבור, לא עלתה שלום קרינן בה:",
+                "<b>שהיה בו דעת להתנות.</b> כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות, ושכח ולא התנה. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}

json/Mishnah/Rishonim on Mishnah/Bartenura/Seder Tahorot/Bartenura on Mishnah Tevul Yom/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,230 @@
+{
+    "title": "Bartenura on Mishnah Tevul Yom",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Bartenura_on_Mishnah_Tevul_Yom",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>המכנס חלות.</b> שמפרישין מן העיסה, ונתן מהם הרבה זו על זו עד שנדבקו זו בזו, ודעתו היה מתחילה להפרידן זו מזו:",
+                "<b>ונשכו.</b> שנדבקו כל כך עד שכשבא להפרידן נושכות זו מזו, כלומר שנתלש מקצת מאחת מהן ועולה עם חברתה:",
+                "<b>בית שמאי אומרים חיבור בטבול יום.</b> ואם נגע טבול יום באחת מהן, נפסלו כולן כאילו הן גוף אחד. דטבול יום פוסל בתרומה, וחלה דין תרומה יש לה:",
+                "<b>ובית הלל אומרים אינו חיבור, כיון דדעתו להפרידן.</b> ואותה שנגע בה הטבול יום פסולה, והשאר טהורות:",
+                "<b>מקרצות.</b> חתיכות של עיסות שנחתכו ונתלשו מעיסות הגדולות, קרויות מקרצות. לשון קרץ מצפון בא בא (ירמיה מ״ו). וכל הני דחשיב הכא. אפלוגתא דבית שמאי ובית הלל דסיפא קיימי. והא דלא חשיב חלות בהדייהו, משום דחלות לבית הלל אינן חיבור לא בטבול יום ולא בשאר טומאות, אבל הני דוקא בטבול יום פליגי, אבל בשאר טומאות מודים, כדקתני סיפא:",
+                "<b>חמיטה.</b> עוגה דקה:",
+                "<b>עד שלא קרמו בתנור.</b> דכיון שנדבקו כשהן עיסה, הרי צורתן נפסדת אם מניחן מדובקין, הלכך ודאי עתיד להפרידם:",
+                "<b>וקולית של מים.</b> הקצף והרתיחה שעולה במים, קולית שמה. ואם נגע טבול יום באותה רתיחה, לבית הלל לא הוי חיבור ולא נפסלו המים:",
+                "<b>מחולחלת.</b> כשהרתיחה חלולה מתחתיה ואינה נוגעת במים אלא בקצותיה:",
+                "<b>הראשונה.</b> שרתיחה ראשונה של גריסין אינה מודבקת על הגריסין:",
+                "<b>ר׳ יהודה אומר אף ברתיחה של אורז.</b> נמי פליגי בית שמאי ובית הלל אי הוי חיבור לטבול יום, ואי נגע ברתיחה כאילו נגע באורז:",
+                "<b>ומודים.</b> בית הלל:",
+                "<b>בשאר כל הטומאות.</b> דהוי חיבור:",
+                "<b>בין קלות בין חמורות.</b> קלות ראשון לטומאה. חמורות, אב הטומאה. ודוקא בטבול יום פליגי, לפי שכבר עלה מטומאתו ואינו חסר אלא הערב שמש:  "
+            ],
+            [
+                "<b>המכנס חלות.</b> זו על גבי זו:",
+                "<b>על מנת שלא להפריש.</b> שלא להפרידן זו מזו:",
+                "<b>משקרמו בתנור.</b> דמאחר שאין צורתן נפסדת ונשארין רקיקין כמו שהיו, הוא מניחן מדובקין ושוב אין מפרידן זו מזו לעולם:",
+                "<b>ושל שמז לעולם.</b> בין חדש בין ישן:",
+                "<b>טופח.</b> מין קטנית. ורמב״ם אומר, שהוא שקורין לו בערבי קורטמא״ן. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>טמאים בטבול יום.</b> משום סיפא דתני ואין צריך לומר בכל הטומאות, נקט טמאים אצל טבול יום, ואע״ג דלא שייך טומאה גבי טבול יום, לפי שאינו מטמא אלא פוסל בתרומה בלבד:"
+            ],
+            [
+                "<b>מסמר שאחר הככר.</b> בצק הבולט מן הככר של לחם כמין מסמר, ויש שעושין אותו כך לסימן. ",
+                "<b>וגרגיר מלח קטן.</b> שנדבק בככר ונאפה עמו. ",
+                "<b>והחרחור.</b> שנשרף הלחם פחות מעובי אצבע סביבותיו. חרחור, לשון נחר מפוח מאש (ירמיהו ו׳:כ״ט):",
+                "<b>ר׳ יוסי אומר.</b> כל שהשרוף נאכל עם הככר, הוי חיבור. ואם נגע טבול יום בשרוף כאילו נגע בפת, ואי לא, לא הוי חיבור. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>צרור שבככר.</b> שרגילים לשום צרור אבן בתוך הככר לסימן שלא יתחלף באחר, ופעמים שמשימין גרגיר של מלח גדול או תורמוס. כל הני לא חשיבי חיבור בלחם, ואם נגע אב הטומאה באחד מהן, לא הוי כאילו נגע בלחם עצמו. וכל שכן טבול יום שלא נפסל ככר של תרומה בכך:",
+                "<b>והחרחור יותר מכאצבע.</b> וכן כשנשרף מן הלחם ביותר מעובי אצבע, ונגע טמא או טבול יום בשרוף, לא הוי חיבור ללחם:",
+                "<b>ר׳ יוסי אומר כל שאינו נאכל עמו.</b> לא הוי חיבור. ולא משערינן בעובי אצבע כתנא קמא. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ],
+            [
+                "<b>השעורה והכוסמת.</b> בזמן שאינן קלופים לא חשיבי מאכל אדם, שאין בני אדם אוכלין אותן בקליפתן, ודבר שאינו מאכל אדם אינו מקבל טומאה:",
+                "<b>התיאה.</b> שורש של חלתית:",
+                "<b>והחלתית.</b> בערבית כך שמה חלתית. וקורין להו בלע״ז ספיטיד״א:",
+                "<b>והאלום.</b> אמרו עליו שהוא שורש מין ממיני החלתית. וכל הני לא חשיבי מאכל אדם, ופעמים מערבין מהם מעט עם המזון:",
+                "<b>אף אפונים שחורין.</b> שאינן אלא לרפואה ואין עשויות למאכל אדם:",
+                "<b>טהורים בטבול יום.</b> כיון שטהר מטומאתו ואינו מחוסר אלא הערב שמש, אינו פוסל בכל אלה אם הם של תרומה. אבל בשאר טומאות חשיבי אוכל ומקבלות טומאה כשאר אוכלין. והלכה כחכמים:",
+                "<b>הקצח.</b> מין זרע שחור. ובלע״ז נייל״ו. ורגילין לתת ממנו בלחם:",
+                "<b>והשמשום.</b> כך שמו בערבי. ובא״י ממנו הרבה, ועושים ממנו שמן שומשמין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משקה טבול יום.</b> כגון רוקו, מימי רגליו, דמעות עינו, ודם מגיפתו, וחלב האשה:",
+                "<b>כמשקים שהוא נוגע בהן.</b> כמשקים של תרומה שהוא נוגע בהן. דטבול יום פוסל בתרומה:",
+                "<b>אלו ואלו.</b> משקים היוצאים מגופו ומשקה תרומה שנגע בהן, אין מטמאין את הקודש, אבל מיפסל פסיל ליה:",
+                "<b>בין קלין בין חמורין.</b> קלין שרץ, חמורין זב:",
+                "<b>תחילה.</b> ראשון, ועושין שני, והשני עושה שלישי:",
+                "<b>חוץ מן המשקה שהוא אב הטומאה.</b> כגון זובו של זב ומעינותיו:"
+            ],
+            [
+                "<b>המשקים פסולים.</b> דטבול יום פוסל את התרומה בלבד, וטמויי לא מטמא ואפילו משקין, דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מן הטבול יום. הלכך, הקדרה טהורה, דמשקין שנגעו בטבול יום אפילו אוכלים לא מטמאי, וכל שכן כלים:",
+                "<b>ואם היה משקה חולין הכל טהור.</b> דטבול יום טהור לחולין ולמעשר:",
+                "<b>ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא.</b> דידים פוסלות את התרומה, וכשנטמאו המשקים מחמת ידים חזרו להיות תחילה ומטמאין כלים:",
+                "<b>שספק טבול יום פוסל את התרומה.</b> כגון שתי ככרות לפניו, ספק נגע ספק לא נגע, בכהאי גוונא בידים טהור, ובטבול יום פסול:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה.</b> תבשיל קפוי ועב. כגון דייסא או גריסין של פול:",
+                "<b>והשום והשמן.</b> נתונים בו לתבלין:",
+                "<b>נגע טבול יום במקצתן פסל את כולם.</b> דמקפה עיקר, וטבול יום פוסל בתרומה. ואע״פ שלא נגע אלא בשום של חולין, חשוב חיבור:",
+                "<b>ואם היה השום מרובה.</b> יותר מן המקפה של חולין:",
+                "<b>הולכין אחר המרובה.</b> ודין הכל כדין תרומה. ואם נגע במקצתם, פסל את הכל:",
+                "<b>אימתי.</b> כלומר במה אמרנו אם היה השום מרובה ונגע במקצת הוא פוסל את הכל, בזמן שהשום מכונס בקערה, והוא גוף אחד כמין גוש עפר:",
+                "<b>אבל אם היה מפוזר במדוכה.</b> שחלקיו מפורדים זה מזה בתוך המדוכה, ונגע בו טבול יום, אז טהור, כלומר לא פסל אלא מקום מגעו בלבד, שכיון שהוא מתכוין בשעה שכותש להפריד חלקיו, לא חשוב חיבור:",
+                "<b>ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין.</b> כמו שעושין לחטין, כשדכין אותן במדוכה מזלפים עליהם מים: ",
+                "<b>או דברים שדרכן לדוך במשקין ודכן שלא במשקין והן גוש בקערה הרי הן כעיגולי דבלה.</b> דאם נגע טבול יום במקצתן, לא פסל את כולן. כך מצאתי בפירוש רבותי. ורמב״ם מפרש, ושאר כל הנדוכין שדכן במשקין. [כלומר, וכן שאר כל הנדוכים שדכן במשקין] דינם כשום. שאם נגע טבול יום במקצתו כשכותש אותו [במדוכה], לא פסל אלא מקום מגעו, מפני שהוא רוצה בפיזורו. ואם נגע בו כשנעשה גוש בקערה, הוי חיבור, וכשנגע במקצת פסל את הכל:",
+                "<b>אבל את שדרכן לדוך במשקין.</b> גרסינן לפי פירוש רמב״ם:",
+                "<b>ודכן שלא במשקין.</b> אע״פ ששם אותו גוש בקערה, הרי הן כעיגולי דבילה, דאמרינן דכי נגע במקצתו לא נטמאו כולן, בריש פרק ב׳ דתרומות:"
+            ],
+            [
+                "<b>המקפה והחמיטה.</b> דרכן היה להניח החמיטה, שהיא עוגה דקה כמין רקיק, בתוך המקפה:",
+                "<b>חיבץ.</b> היינו שעירב המקפה והחמיטה עם השמן, ומכל מקום השמן ניכר. והא דפסיל בכל מקום שהילך השמן, לפי שאין יכולין להפרידו מן המקפה ומן החמיטה:"
+            ],
+            [
+                "<b>בשר הקודש שקרם עליו הקיפה.</b> קפאו עליו התבלין והמרק ושומן הבשר, שנימוח ונעשה הכל כמין קרום:",
+                "<b>החתיכות מותרות.</b> דלא הוי הקרום חיבור:",
+                "<b>וכל העולים עמה.</b> חשיב מחובר לה. והשאר טהור:",
+                "<b>שניהם חיבור.</b> ובין שנגע בקיפה בין שנגע בחתיכות, פסל הכול. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי: ",
+                "<b>על גבי פרוסות.</b> של לחם שמניחין על הקטניות:",
+                "<b>מעשה קדירה בקטניות.</b> כלומר, קטניות שנתבשלו בקדירה ודרכן להתבקע, וכשמתבשלות יפה מתחברות ונעשות כמין גוש. ויש שגורסין, מעשה קדירה וקטניות:",
+                "<b>הרי אלו ימנו.</b> אם נגע שרץ באחד מהן, הרי הוא ראשון. והגוש הסמוך לו שני, והאחר הסמוך לשני שלישי בתרומה:",
+                "<b>שניהן חיבור זה לזה.</b> ואם נגע טבול יום באחד מהן, נפסל חבירו. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>חבית ששקעה.</b> חבית של יין של תרומה שנפלה לתוך הבור, ושקעה בתוך היין שבבור, והיין שבבור חולין, וצף למעלה על פי החבית:",
+                "<b>ונגע וכו׳</b> אם שלשל ידו לתוך פי החבית מן השפה ולפנים הרי זה חיבור. ונפסל כל היין שבחבית, ואפילו לא היתה החבית מתחילתה מלאה לגמרי מן היין של תרומה:",
+                "<b>מן השפה ולחוץ.</b> שלא הכניס ידו לתוך פי החבית, אע״פ שנגע ביין של בור שכנגד פי החבית, אפילו הכי אינו חיבור:",
+                "<b>אפילו על גבה רום קומה.</b> שעלה יין שבבור על פני החבית רום קומת. אדם, אם נגע כנגד פיה הוי חיבור. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:  "
+            ],
+            [
+                "<b>מפיה ומשוליה טמאה.</b> מפיה טמאה, הואיל וכל היין שלמטה נעשה בסיס לעליון, הוי חבור. ומשוליה נמי, הואיל וכל היין נמשך אחר הנקב, הוי חיבור:",
+                "<b>אבל נקבה מצדה מכאן ומכאן טהורה.</b> ואין פסול אלא מה שנגע, ויעלה באחד ומאה. ואין הלכה כר׳ יהודה:",
+                "<b>ונגע טבול יום בקילוח.</b> הקילוח לבד נפסל, דניצוק אינו חיבור, והויא לה תרומה טמאה שנתערבה בטהורה, ותעלה באחד ומאה, כתרומה בחולין. ובהא אפילו רבנן מודו, דקילוח לא חשיב חיבור. לכלים, כמו הנקב שבצדה לחבית. ואע״ג דמשקין אין להם טהרה מטומאתן, היינו דלא סלקא להו השקה במקוה כמו למים, אבל מטעם ביטול, בטלים הם באחד ומאה. ודוקא במגע טבול יום בטלים המשקין, משום דטבול יום פוסל ואינו מטמא. אבל בשאר טומאות, קא הדר מה שבקילוח ומטמא כל מה שבכלי במגע:"
+            ],
+            [
+                "<b>בעבוע שבחבית.</b> כשמצרפין כלי חרס בכבשן יוצאין בדפנותיהן כמין אבעבועות, שיש להן שתי דפנות, אחת לצד פנים של חבית ואחת לצד חוץ, וחלול באמצע, ופעמים שיש באותו בעבוע שתי נקבים, אחד בדופן הבעבוע של צד פנים שהוא לצד חלל החבית, ואחד בדופן של צד חוץ, וכשהחבית מלאה משקים, נכנס המשקה דרך הנקב שבדופן הפנימי ומבצבץ ויוצא דרך הנקב שבדופן החיצון. ואם הנקבים שבשתי דפנות הבעבוע הן מכוונים ומפולשים זה כנגד זה, או אפילו אינן מכוונים אלא שהיה הנקב שבדופן הפנימי למטה לצד שולי הכלי והנקב שבדופן החיצון מלמעלה, אם היתה אותה חבית מונחת באוהל המת ומוקפת צמיד פתיל בפיה ואינה מוקפת בנקבים של הבעבוע, או שנגע אב הטומאה במשקה שבנקב החיצון, נטמאו כל המשקים שבחבית. אבל אם הפנימי מלמעלן והחיצון מלמטן, נהי דבאוהל המת מיטמא, שאוהל הטומאה נכנס לתוך החבית דרך הנקבים, באב הטומאה מיהא טהור, דאם נגע אב הטומאה במשקין שבנקב החיצון שבבעבוע מלמטן, מאחר שהפנימי מלמעלן, הוי ליה כניצוק וקטפרס, ולא הוי חיבור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל ידות האוכלים.</b> העוקצים שהאוכל נתלה בהן כשרוצין לתלותו, ואדם אוחז בו כשרוצה לאכול הפרי:",
+                "<b>שהם חיבור באב הטומאה.</b> שאם אב הטומאה נגע בהן כאילו נגע בפרי עצמו:",
+                "<b>חיבור בטבול יום.</b> אם הוא יד לפירות של תרומה, ונגע טבול יום באותו היד, נפסלו הפירות של תרומה:",
+                "<b>שנפרס.</b> לשון פרוסה. ואית דגרסי שנפרם, לשון ובגדיו לא יפרום (ויקרא כ״א:י׳):",
+                "<b>ומעורה.</b> מחובר:",
+                "<b>אם אוחז בגדול</b> בפרוסה הגדולה, והפרוסה הקטנה עולה עמה ואינה נפסקת מכל וכל:",
+                "<b>הרי הוא כמוהו.</b> אם נגע טבול יום באחד, נפסל השני:",
+                "<b>ר׳ נחמיה אומר בטהור.</b> כלומר, באותו שלא נגע בו טבול יום משערין, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, אם אוחז בו והטמא עולה עמו, שניהם טמאים:",
+                "<b>וחכמים אומרים בטמא.</b> משערין, אם אוחז בטמא והטהור עולה עמו. והלכה כחכמים:",
+                "<b>ושאר כל האוכלים.</b> כגון מיני ירקות:",
+                "<b>את שדרכו לאחוז בעלה.</b> כשבא לטלטלו, אוחזים אותו בעלה, ואם לא יפסק הירק ויפול כשאוחזים אותו בעלה, הוי חיבור, ואי לא, לא הוי חיבור, בין אם נגע טבול יום בעלה בין נגע בירק עצמו:  "
+            ],
+            [
+                "<b>ירק של תרומה.</b> שנתנו בקערה או באלפס:",
+                "<b>וביצה טרופה בקערה.</b> שנתערב החלבון והחלמון יחד, ונתונה על גבי הירק:",
+                "<b>ונגע טבול יום בביצה.</b> אע״פ שהיא חולין, דאין שייך תרומה בביצה, וטבול יום אינו פוסל בחולין. אפילו הכי הוי חיבור, ונפסל הירק כאילו נגע בו. ומיהו לא פסל אלא הקלח שכנגד מגע ידו, ושאר הקלחים טהורים:",
+                "<b>כל הסדר העליון.</b> קלחים העליונים שהביצה על פניהם. ואין הלכה כר׳ יוסי:",
+                "<b>אם היה כמין כובע.</b> שמחמת הבישול נתנפחה הביצה ונעשית כמין כובע על הירק וחלולה תחתיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>לפס.</b> כמו אלפס, כעין מחבת שעושין בה התבשיל. וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום:",
+                "<b>מן השפה.</b> של אלפס ולפנים. חשוב החוט של ביצה חיבור, ואם נגע שם טבול יום, הכל טמא. אבל החוט היוצא משפת האלפס ולחוץ לא הוי חיבור:",
+                "<b>וכל שנקלף עמו.</b> היינו מה שעולה עם החוט, הוי חיבור ולא יותר. רבי יוסי לקולא. והכי מוכח בתוספתא. ואין הלכה כר׳ יוסי:",
+                "<b>וכן בקטניות.</b> דינם כדין הביצה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אינה נפסלת בטבול יום.</b> דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור, אע״ג דאסורה לזרים:",
+                "<b>שהוכשרה במשקה.</b> שלתת החיטין במים:",
+                "<b>ונלושה במי פירות.</b> ומי פירות אין מכשירין, והעיסה שנלושה בהן אם לא הוכשרה תחילה, אינה מקבלת טומאה:",
+                "<b>פסל את כולה.</b> דמי פירות עושין העיסה חיבור:",
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו.</b> קסבר ר׳ עקיבא, דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי להו לידי טומאה, רואין אותן כאילו אינן, ולא פסל אלא מקום מגעו. והלכה כר׳ עקיבא:"
+            ],
+            [
+                "<b>פסל את כולו.</b> קסבר שמן מכשיר ומחבר:",
+                "<b>לא פסל אלא מקום מגעו.</b> דשמן אינו מחבר, וקאי כל קלח וקלח באפי נפשיה:"
+            ],
+            [
+                "<b>שנגס.</b> שמהפך האוכל בפיו. לשון מגיס בקדרה:",
+                "<b>ונפל.</b> האוכל עם לחלוחית הרוק שבו, על בגדיו ועל ככר של תרומה:",
+                "<b>טהור הככר.</b> כלומר לא הוכשר לקבל טומאה. ואע״ג דרוק בעלמא מכשיר, שאני הכא דלא אחשביה לרוק ואינו לרצון, שהרי נפל על בגדיו, ופשיטא דלא ניחא ליה:",
+                "<b>כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו.</b> אם נתכוין למצוץ הלחות שבגרעין, ונפל הגרעין עם הרוק שבו על ככר של תרומה, הוכשר הככר ברוק שעל גבי הגרעין, דהא אחשביה:",
+                "<b>זיתים נגובים ותמרים יבשות כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו.</b> לא הוחשב המשקה ההוא ואינו מכשיר:",
+                "<b>אחד טהור ואחד טבול יום כאלו.</b> כלומר שניהם שוין בדין זה:",
+                "<b>ר׳ מאיר אומר אלו ואלו.</b> בין רטובות בין יבשות:",
+                "<b>טמאים בטבול יום.</b> כדמפרש טעמא, דמשקין של טמא מכשירים ומטמאין אפילו שלא לרצון, וטבול יום כטמא לדין זה. ורבנן חשבי ליה לטבול יום כטהור. והלכה כחכמים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכל מעשר.</b> מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה. דטבול יום וידים שניות הן, ומעשר ראשון כחולין הוא חשוב, ואין שני עושה שלישי בחולין. ואע״ג דהאי מעשר טבול לתרומת מעשר שבו, לענין שני ושלישי הטבל כחולין, הלכך כשמפרישין ממנו תרומת מעשר אחר כך הויא טהורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>וקוצה לה חלה.</b> ואינו קוראה לה שם. דכל זמן שלא קראה לה שם הרי היא כחולין:",
+                "<b>בכפישה או בנחותא.</b> כלים שאינן מקבלים טומאה. ואצרכוה רבנן הכי, משום הכירא שלא תגע בה שוב, מאחר שקראה לה שם:",
+                "<b>ומקפת.</b> מקרבת לכלי אצלה:",
+                "<b>וקוראה לה שם.</b> שמצוה לתרום מן המוקף. ומוקף, לשון סמוך. כמו [ואין] מקיפין שתי חביות במסכת ביצה. ולא חשיב מוקף אלא אם כן הוי סמוך בשעת קריאת השם:",
+                "<b>מפני שהיא שלישי.</b> דטבול יום דין שני יש לו:"
+            ],
+            [
+                "<b>לשין בה את העיסה.</b> לעיל אשמועינן טבול יום באדם, והכא אשמועינן טבול יום בכלי. דלא תימא בעריבה אסור דלמא אתי לאחלופי בטמאה:  "
+            ],
+            [
+                "<b>לגין.</b> כעין כד של עץ:",
+                "<b>ומלאהו מן החבית.</b> שיש בה מעשר טבל, היינו מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו:",
+                "<b>תרומת מעשר משתחשך.</b> כדי שיעריב שמשו של לגין ולא יפסול את התרומה. דאם היתה תרומה חלה מבעוד יום, היתה נפ��לת בטבול יום:",
+                "<b>הרי זה ערוב.</b> לא אמר כלום. לפי שאין קונה עירוב אלא בסעודה הראויה מבעוד יום, וזה אינו ראוי עד הערב שמש:",
+                "<b>נשברה החבית.</b> מבעוד יום:",
+                "<b>הלגין בטבלו.</b> שבשעה שהיה ראוי שיקבע תרומה לא היה בעולם הדבר שנעשה תרומה עליו, הלכך לא חל עליו שם תרומה והרי הוא טבל:",
+                "<b>נשבר הלגין.</b> מבעוד יום:",
+                "<b>החבית בטבלה.</b> שלא חל שם תרומה על הלגין אלא משתחשך, ובאותה שעה לא היה בעולם:"
+            ],
+            [
+                "<b>מחללים על פירות עם הארץ.</b> מחללים מעשר שני על פירות עם הארץ, ואין חוששין שמא הפירות של עם הארץ מעשר הן ונמצא מחלל מעשר במעשר:",
+                "<b>חזרו לומר אף על המעות.</b> של עם הארץ, מחללין פירות מעשר שני, ואין חוששין שמא מעות הללו של עם הארץ מעות של מעשר שני הן:",
+                "<b>היוצא בקולר.</b> בשלשלת. המלך תרגום ויתנוהו בסוגר (יחזקאל י״ט:ט׳), ויהבוהו בקולרין:",
+                "<b>הרי אלו יכתבו ויתנו.</b> ואע״ג שלא אמר תנו, ודאי בעי למימר כתבו ותנו, ואגב בעתותיה לא פסקיה למלתיה:",
+                "<b>מפרש.</b> מן היבשה לים:",
+                "<b>בשיירא.</b> במדבר. ארחת ישמעאלים (בראשית ל״ז:כ״ה), מתרגמינן שיירת ערבאי:",
+                "<b>אף המסוכן.</b> חולה הנוטה למות. והלכה כר׳ שמעון שזורי:"
+            ],
+            [
+                "<b>הכדומין.</b> עץ גדול ערוך ויוצאין ממנו אונקליות אילך ואילך, ותולין באותן אונקליות צלוחיות של מים באויר כדי לצננן. ורמב״ם פירש, כמין זיר של ברזל ואונקליות סביבותיו, ובו מעלין הכלים שנפלו לבור:",
+                "<b>האשקלונים.</b> שנעשים באשקלון:",
+                "<b>המעבר והמזרה והמגוב.</b> כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר, יש לו שינים דומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה, בו זורים החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה. ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוב, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה:",
+                "<b>ועל כולם אמר רבי יהושע וכו׳</b> בתוספתא מוכח דאכל הני מילי דמתניתין קאי ר׳ יהושע, מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן. ומשום דר׳ יהושע קאי אכולהו, תנא הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן:",
+                "<b>דבר חדש חדשו סופרים.</b> שאין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן:",
+                "<b>ואין לי מה להשיב.</b> מפני מה אמרו כן:"
+            ],
+            [
+                "<b>התורם את הבור.</b> של יין או של שמן:",
+                "<b>על מנת שתעלה שלום.</b> כשהתנה שלום סתם ולא התנה לענין מה, מסתמא לענין שבר ושפיכה קאמר, שעל זה אדם ירא בשעה שמעלה מן הבור:",
+                "<b>אבל לא מן הטומאה.</b> לפיכך אם נטמא, תרומתו תרומה:",
+                "<b>אף מן הטומאה.</b> דכשאמר שתעלה שלום, שתעלה בטהרה קאמר. ואין הלכה כר׳ שמעון:",
+                "<b>נשברה אינה מדמעת.</b> שלא חל עליה שם תרומה:",
+                "<b>עד כדי שתתגלגל.</b> כל זמן שלא נתרחקה מן הבור כל כך דאם תתגלגל תשוב לבור, לא עלתה שלום קרינן בה:",
+                "<b>שהיה בו דעת להתנות.</b> כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות, ושכח ולא התנה. ואין הלכה כר׳ יוסי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "On Your Way",
+            "http://mobile.tora.ws/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "ברטנורא על משנה טבול יום",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Rishonim on Mishnah",
+        "Bartenura",
+        "Seder Tahorot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah",
+        "Comment"
+    ]
+}