File size: 111,542 Bytes

a942007

{
    "language": "he",
    "title": "Yachin on Mishnah Peah",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
    "status": "locked",
    "license": "Public Domain",
    "digitizedBySefaria": true,
    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "יכין פאה",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Yachin",
        "Seder Zeraim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "לבתר דתנא ברכות שהוא חיובו להקדוש ברוך הוא בגופו. סמיך ליה פאה. חיובו לאדם מממונו:"
            ],
            [
                "<b>אלו דברים שאין להם שיעור</b><br> מדאורייתא:"
            ],
            [
                "<b>הפאה</b><br> דמותר לעשות כל שדהו פאה ופטור ממעשר. אע\"ג שלא הפקיר רק לעניים. אבל למטה יש שיעור מד\"ס. דאין פוחתין מששים. וכ\"כ בבכורים. כירושלמי רפ\"ג דבכורים:"
            ],
            [
                "<b>והראיון</b><br> כשעולה לרגל כל כמה דבעי עייל. וי\"א על שוויי עולת ראייה ושלמי חגיגה. כמה דבעי להוי שוה. מיהו זה יש לו שיעור מד\"ס. עולה מעה וחגיגה ב' מעין אבל קרבנות עצמן לא יביא יותר מהראוי:"
            ],
            [
                "<b>וגמ\"ח</b><br> בגופו אבל בממונו יש שיעור. אל יבזבז טפי מחומש הרווח. עוד י\"ל דהנה ג' מיני חסדים יש שאפשר שניטיב בהם לחבירינו. א') בכח הגוף. ב') בכח ממונינו. ג') בכח שכלינו שחננו ה' ית' שניעץ בו לחבירינו לטובתו. ולכולן אין שיעור. דכל אשר בכוחינו לעשות לטובת חבירינו. נמהר בו לעזרו. מיהו גמ\"ח שבממון היינו להלוות לו כשנצרך. אבל לתת לו צדקה לחלוטין. לזה לבד יש שיעור. דאל יבזבז יותר מחומש [ככתובות ד\"נ ע\"א]. ובגופו נמי דוקא בחייו ספק וחיי חבירו ודאי. חייב להכניס א\"ע לספק סכנה להציל חבירו מודאי סכנה [כירושלמי שהביא באה\"ג ח\"מ סת\"כ] [אב\"י צ\"ל סתכ\"ו. ועי' שם בסמ\"ע שכ' דכיון דהרי\"ף והרמב\"ם והרא\"ש לא הביאו הדין הזה. ע\"כ השמיטו ג\"כ הב\"י בש\"ע. ועי' א\"ר בא\"ח שכ\"ט ס\"ח]. ונ\"ל טעמיה משום דבכה\"ג דמא דחבריה סומק טפי. אבל בשניהן בודאי סכנה או בשניהן בספק פטור להצילו מה\"ט דמה חזית דדמא דחברך סומק טפי [פסחים כה ב']:"
            ],
            [
                "<b>ותלמוד תורה</b><br> אין שיעור למטה דיוצא בק\"ש שחרית וערבית [כמנחות צ\"ט ב'] והרי גם בל\"ז חייב אדם לומר ק\"ש בכל יום אף שלומד תורה. וגם למעלה אין שיעור ופטור משאר מצות בשעת העסק. והא דלא תני נמי תרומה דמדאורייתא חטה א' פוטרת הכרי. ה\"ט דבתרומה נכלל ג\"כ תרומת מעשר דיש לה שיעור:"
            ],
            [
                "<b>אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה</b><br> אף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא [כקידושין דל\"ט]. עכ\"פ בהיה מעשיו שקולים. ובכללן א' מהנך. מכריעו לטובה [כ\"כ תוס' שבת קכ\"ז א']. ולפעד\"נ דהתם בקרן מיירי:"
            ],
            [
                "<b>כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו</b><br> ואע\"ג שגם זה בכלל גמ\"ח שבשכלו. היינו רק כשישאל חבירו עצה ייעצו לטובתו. אבל הבאת שלום היינו אפי' אין שניהם רוצים. אפ\"ה יטריח א\"ע לפתותם לתווך השלום ביניהן [אב\"י כעובדא דאהרן אדר\"נ פי\"ב וסנהדרין ד\"ו ב' ויומא דע\"א ב'] ומה\"ט לא קאמר תנא לעשות שלום. רק הבאת שלום. דהיינו להביא עצות מרחוק להכריחם בדבריו הרכים להביא שלום ביניהן:"
            ],
            [
                "<b>ותלמוד תורה כנגד כולם</b><br> שקולה ככולם מדמביא לידי מעשה [כקדושין ד\"מ] מיהו דוקא במצות גמ\"ח שאפשר לעשות ע\"י אחרים. אבל בא\"א לעשות הגמ\"ח ע\"י אחרים מבטל הת\"ת כדי לקיימה [כמ\"ק ד\"ט ב']:"
            ],
            [
                "<b>ואע\"פ שאמרו</b><br> נ\"ל דר\"ל אע\"פ שאמרו אין פוחתין אפ\"ה אין שיעור למעלה. דהכל לפי וכו':"
            ],
            [
                "<b>הכל לפי גודל השדה</b><br> לרמב\"ם ר\"ל אם השדה קטנה עד שכשיתן ממנו חלק ס' להעני יהיה מועט מאד. אזי יוסיף על חלק ס':"
            ],
            [
                "<b>ולפי רוב העניי' ולפי רוב הענוה</b><br> מה שתענה הארץ בעשתה מרובה. דהיינו [יותר מס'] לפי מענית המחרישה [א\"נ שבולת גופה נקראת ענוה כדאשכחן לקמן פ\"ו מ\"ז ענוה של שעורה]. דאם רוחב השדה ששים אמה. ונ\"ט אמה מהן עשו הרבה. והאמה האחרונה שבקצה השדה עשתה מועט. צריך להוסיף וליתן יותר מאמה א' לפאה [ונ\"ל דה\"ט משום דפאה נתנה במחובר לקרקע כרפ\"ד] כך פי' הגרב\"א זצוק\"ל. ול\"נ שהוא מלשון ולא שקץ ענות עני. ר\"ל אם עניות העניים גדול מאד יכול להוסיף ליתן להם יותר מחלק ס'. ולפי פשוטו יש לומר לפי מה שתענה הארץ. דאם יצוה ה' אתו את הברכה יתן לעניים יותר מחיובו. מדאף על פי כן נשאר לו הרבה. דברבות הטובה רבו אוכליה. וקמשמע לן דאפילו יוסיף הרבה הכל פטור ממעשרות:"
            ],
            [
                "<b>נותנין פאה מתחלת השדה</b><br> או מאמצעה. ולכתחילה צריך להניח בסופה:"
            ],
            [
                "<b>ר\"ש אומר ובלבד שיתן בסוף כשיעור</b><br> נ\"ל דבהא פליגי. מדכתיב פאת דמשמע בסופה וכתב לקצור דמשמע גם באמצע ובתחלה. וכירושלמי. לת\"ק פאת למצוה. ולקצור לדיעבד. ולר\"ש פאת לתשלומי חיוב פאה. ולקצור דגם באמצע ותחלה לפטור ממעשר. ולר\"י לקצור אינו פאה עד דאיכא נמי פאת. ובירושלמי אמרי' דמה שאמר ר\"ש ובלבד שיתן בסוף כשיעור היינו שצריך שיניח בסוף פאה כשיעור מה שחייב ממה שקצר אחר שהפריש הפאה הראשונה:"
            ],
            [
                "<b>ר' יהודה אומר אם שייר קלח אחד</b><br> משיעור ששים. במה שנתן באמצעו ובראשה:"
            ],
            [
                "<b>סומך לו משום פאה</b><br> מצטרף הכל:"
            ],
            [
                "<b>ואם לאו</b><br> שנתן מאמצע כל השיעור:"
            ],
            [
                "<b>אינו נותן אלא משום הפקר</b><br> ר\"ל כל מה שנתן במחובר. מדלא נתנו בסופו הו\"ל הפקר אם הפקיר אף לעשירים [כלקמן רפ\"ו] ונותן פאה אחרת בתלוש. ואז אינו מוסיף על ששים. כך נ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל</b><br> לאפוקי ספיחי סיטים. והוא מין צבע וחזי לאכילה ע\"י הדחק. משא\"כ סיטים עצמן לא חזו כלל [נדה ד\"נ ע\"א תוס' שם] ולרש\"י [שבת דס\"ח] להכי לא ממעט סיטים גופיי'. מדאין דרך ללקטם עד שיעשו ספיח אחר ד' וה' שנים:"
            ],
            [
                "<b>ונשמר</b><br> למעוטי הפקר:"
            ],
            [
                "<b>וגידוליו מן הארץ</b><br> למעוטי כמהין ופטריות מיני שוואממען. שאינם מושרשים בארץ ומאויר קא גדלו:"
            ],
            [
                "<b>ולקיטתו כאחת</b><br> למעוטי תאנים וכל כי\"ב:"
            ],
            [
                "<b>ומכניסו לקיום</b><br> למעוטי ירק. מיהו שומין ובצלים מדמכניסן לקיום חייבים:"
            ],
            [
                "<b>והתבואה והקטניות בכלל הזה</b><br> שיש בהן כל התנאים הנ\"ל. ונ\"ל דקמ\"ל תבואה וקטניות דהא שאר גידולים יש שאין בהן כל התנאים הללו וצריך לחקור אחריהן:"
            ],
            [
                "<b>ובאילן האוג</b><br> קארנעלקירשען בוים וי\"א גערבער בוים:"
            ],
            [
                "<b>והחרובין והאגוזים והשקדים והגפנים והרמונים והזיתים והתמרים חייבין בפאה</b><br> ה\"ה כל אילנות שיש בהן התנאים הנ\"ל רק נקט הני מדהן פירות המצויין בא\"י. מיהו מדאורייתא אין חיוב פאה ומעשרות רק בדגן תירוש ויצהר:"
            ],
            [
                "<b>לעולם הוא נותן משום פאה</b><br> בלא נתן במחובר:"
            ],
            [
                "<b>ופטור מן המעשרות עד שימרח</b><br> שיצבור התבואה בכרי. ויחליק פני הכרי למעלה ליפותו. דאז נגמר נקיות התבואה ואז ראוי ליתן תרומה ומעשרות: ובנתן אחר כך חייב בתרומות ומעשרות תחילה:"
            ],
            [
                "<b>ונותן משום הפקר ופטור</b><br> הזוכה בה:"
            ],
            [
                "<b>ומאכיל</b><br> טבל:"
            ],
            [
                "<b>לבהמה ולחיה ולעופות</b><br> דאכילתן בקבע כעראי דאדם דמי ולא נקט עראי דאדם משום דבעי לאשמעינן רבותא דבבהמה אפילו קבע מותר. מיהו אף לאחר מרוח בשדעתו להכניס לביתו רשאי לאכול בהמה קבע ואדם עראי כפ\"א דמעשרות:"
            ],
            [
                "<b>ונוטל מן הגורן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח</b><br> דאז אסור מד\"ס עד שיעשר:"
            ],
            [
                "<b>דברי ר\"ע</b><br> ולרבנן אפילו מקודם חייב מד\"ס:"
            ],
            [
                "<b>כהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהם עד שימרח</b><br> ובלקחו אח\"כ מדכבר נתחייב למעשרות. קנסוהו רבנן שלא יפסידו לאחיהם העניים:"
            ],
            [
                "<b>המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר</b><br> דבשעת מרוח פטור היה. ונקט שפדה המקדיש. לרבותא דאע\"ג דבשעת זריעה וגם השתא התבואה שלו היתה. וסד\"א דשפיר קרינן ביה תבואת זרעך אף שמרחה הגזבר ביני ביני קמ\"ל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>ואלו מפסיקין לפאה</b><br> ליתן פאה מכ\"א לעצמו:"
            ],
            [
                "<b>הנחל</b><br> נהר אף אם מים שבו אינן נמשכין:"
            ],
            [
                "<b>והשלולית</b><br> קאנאל והוא חפירה בידי אדם. ודוקא במים שבו נמשכין:"
            ],
            [
                "<b>ודרך היחיד</b><br> ד' אמות:"
            ],
            [
                "<b>ודרך הרבים</b><br> ט\"ז אמה. ומשום סיפא נקט לה דאפ\"ה אינו מפסיק לאילן:"
            ],
            [
                "<b>ושביל</b><br> שביל זוטר משיעור דרך הנ\"ל. והחילוק בין דרך לשביל. דדרך היינו מעיר לעיר מיוחד ליחיד או לרבים ליסע שם עם בהמות ומשאות. אבל שביל אינו רק ממקום למקום בשדה מיוחד ליחיד או לרבים רק לאדם לבד. ונקט תנא דרך היחיד לרבותא דרישא דמפסיק לזרעים ותבואה. ונקט דרך הרבים לרבותא דסיפא. דאף שרחב ביותר אפ\"ה אינו מפסיק באילנות. ונקט שבילים דצריך קבוע. ואפ\"ה מפסיקין ברישא ולא בסיפא:"
            ],
            [
                "<b>הרבים ושביל היחיד הקבוע</b><br> אפילו שביל הרבים צריך קבוע וכו':"
            ],
            [
                "<b>בימות החמה ובימות הגשמים</b><br> בזמן שהשדות זרועות:"
            ],
            [
                "<b>והבור</b><br> ארץ שממה:"
            ],
            [
                "<b>והניר</b><br> חרוש:"
            ],
            [
                "<b>וזרע אחר והקוצר לשחת</b><br> תבואה שלא הביאה שליש:"
            ],
            [
                "<b>מפסיק</b><br> חזר ונקט מפסיק. לומר דבשחת פליגי ר\"מ וחכמים:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש</b><br> את המקום שקצר לשחת דמדהתחיל בו לקצור גרע מבור וניר. וכולן שיעור רחבן ג' תלמים והוא מעט פחות מרובע [רובע הוא י' אמות וטפח ופחות מאצבע. מרובעים] ודוקא בשדה קטנה שכל א' אינה רחבה רק נ' אמה על ב' אמות רוחב. אבל בשכל א' גדולה יותר מזה. אז בבור וניר צריך שיהיו רחבים כ\"א רובע ממש. חוץ מזרע אחר דסגי בכ\"ש [ועי' רמב\"ם וראב\"ד פ\"ג ממתנות עניים]:"
            ],
            [
                "<b>אמת המים</b><br> היינו שלולית [אב\"י עי' רתוי\"ט ופי' רב\"א] וקראה בכאן אמה. מדאינה רחבה כשלולית רק כדי אמה מכאן וכדי אמה מכאן ואפ\"ה לר\"י מפסקת:"
            ],
            [
                "<b>שאינה יכולה להקצר כאחת</b><br> שהעומד באמצע א\"א שיקצור כאן וכאן:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה אומר מפסקת</b><br> פליג את\"ק דס\"ל דבל\"ז מפסיק:"
            ],
            [
                "<b>וכל ההרים אשר במעדר</b><br> שיפפע:"
            ],
            [
                "<b>יעדרון</b><br> שההר זקוף וא\"א לחרשו עם שוורים. או שההר קשה ואי אפשר לבקוע הקרקע בקנקן המחרישה. אבל חופרין אותו מקום בידי אדם במרא וחצינא. ואם הר כזה מפסיק בין ב' שדות:"
            ],
            [
                "<b>אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פאה לכל</b><br> ר\"ל פאה א' לשתיהן. אבל אם אותו מקום המפסיק אין חופרין אותו כלל אפי' ביד אדם אז צריך ליתן פאה לכל שדה לבד. וכלקמן סי' כ':"
            ],
            [
                "<b>הכל</b><br> כל הנזכר במ\"א וב'. והכל לאתויי סלע שחולק השדה. וצריך לעקור המחרישה מצד זה לצד שני:"
            ],
            [
                "<b>מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן</b><br> פאה של אילנות:"
            ],
            [
                "<b>אלא גדר</b><br> גבוה י\"ט. חוץ מחרובין וזיתים:"
            ],
            [
                "<b>ואם היה שער כותש</b><br> ר\"ל שענפי האילן מתערבים ממעל לגדר. ועי' מה שכתבנו בס\"ד [כלאים פ\"ה מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>ולחרובין</b><br> שגבוהים הרבה:"
            ],
            [
                "<b>כל הרואין זה את זה</b><br> בעומד אצל א' רואה השני אפילו ממעל לגדר מצטרפין:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבן גמליאל נוהגין היו בית אבא נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל רוח</b><br> לרוח א' של עיר:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר בר' צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיו להם בכל העיר</b><br> אף בב' רוחות ואין רואין זא\"ז:"
            ],
            [
                "<b>הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות</b><br> שלקטו בב' זמנים:"
            ],
            [
                "<b>נותן פאה אחת</b><br> ודוקא שכבר בשל הב' בשעה שקצר האחד. דאל\"כ לרבי עקיבא ב' פאות [כפ\"ג מ\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>מעשה שזרע ר' שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל</b><br> כלומר בימיו שהיה ר\"ג נשיא. ודקאמר עלו. לאו דר\"ג עלה עמו לשאול. והרי הוא היה ראש סנהדרין. אלא פעל שלא נזכר שם פעלו. אלא ר\"ל ב\"ב של ר\"ש עלו:"
            ],
            [
                "<b>ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר</b><br> סופר:"
            ],
            [
                "<b>מקובל אני מרבי מיאשא שקבל מאבא שקבל מן הזוגות</b><br> שנזכרו במסכת אבות שקבלו זמ\"ז:"
            ],
            [
                "<b>שדה שקצרוה כותים</b><br> לעצמן. בגזילה:"
            ],
            [
                "<b>קצרוה לסטים</b><br> נ\"ל דר\"ל אפילו גזלן ישראל:"
            ],
            [
                "<b>קרסמוה נמלים</b><br> הנמלים דרכן לנשך השבלים סמוך לשרשן וחתוך כזה נקרא קרסום:"
            ],
            [
                "<b>שברתה הרוח או בהמה</b><br> קמ\"ל אפילו הנהו דשכיחי:"
            ],
            [
                "<b>פטורה</b><br> נ\"ל אפילו החזירו התבואה פטור. מדכתיב ובקוצרכם:"
            ],
            [
                "<b>קצר חציה וקצרו לסטים חציה פטורה שחובת הפאה בקמה</b><br> ר\"ל הוא השאירה בקמה ואינו חייב באחריות שלה:"
            ],
            [
                "<b>קצר חציה ומכר חציה הלוקח נותן פאה לכל</b><br> דמדחובת פאה בסוף. הו\"ל כלא מכר לו הפאה. ואפילו לא מכר לו קרקע כלל. אבל במכר חציה וקצר חציה כל א' נותן פאה לעצמו:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>מלבנות התבואה</b><br> ערוגות מרובעות:"
            ],
            [
                "<b>שבין הזיתים</b><br> רבותא קמ\"ל דאפילו זתים שחייבים בפאה מן התורה. אפ\"ה לא מפסקי לב\"ה. וכ\"ש שאר אילנות:"
            ],
            [
                "<b>בש\"א פאה מכל אחת ואחת בית הלל אומרים מאחד על הכל</b><br> ולא נחלקו רק ביש י' אילנות מפוזרים בנ' על נ' אמה. ובמקורבים יותר. מדלמיעקר קאי מודו ב\"ש. ובמרוחקים ביותר מודו ב\"ה. מדנראה שלא בשביל האילנות נעשה השדה מלבנות מלבנות דהרי יש רווח הרבה בין האילנות שנשאר ולא זרע אותו אלא ודאי התכוון שיהיה כל מלבן ומלבן שדה לבד:"
            ],
            [
                "<b>ומודים שאם היו ראשי שורות</b><br> של הערוגות. ולא נקט ראשי מלבנות. נ\"ל דמעורבים לא נקראו מלבנות:"
            ],
            [
                "<b>מעורבין שהוא נותן פאה מאחד על הכל</b><br> בכה\"ג מודו ב\"ש לבית הלל ומדב\"ש נשמע לב\"ה במרוחקים היו\"ד זיתים בטפי מנ' אמה:"
            ],
            [
                "<b>המנמר את שדהו</b><br> קוצר תבואה שנתבשל ראשון ראשון בשדה ומחזי כמנומר:"
            ],
            [
                "<b>ושייר קלחים לחים</b><br> שלא נתבשלו:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר נותן פאה מכל אחד ואחד</b><br> מכל נימור ונימור דאע\"ג דלעיל [רפ\"ב] לכ\"ע רק זרע אחר מפסיק ס\"ל דשאני הכא דמדלא נתבשלו עדיין הנשארים כזרע אחר דמי:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים מאחד על הכל</b><br> דס\"ל דמדלוקטין שניהן באופן שוה להכי קצירת ראשונים אתחלתא דקצירת כולן היא:"
            ],
            [
                "<b>ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת</b><br> דילקרויט:"
            ],
            [
                "<b>או חרדל בשלשה מקומות שהוא נותן פאה מכל אחד ואחד</b><br> דאין דרכן לזרוע שדה א'. וכל א' חשיב שדה בפ\"ע. ואף דאין פאה לירק. הנהו מיני זרעים נינהו:"
            ],
            [
                "<b>המחליק בצלים לחים</b><br> נ\"ל דר\"ל תולש קצתן כשהן רכים. וחלקים בלי קליפה:"
            ],
            [
                "<b>לשוק ומקיים יבשים לגורן</b><br> ר\"ל משיירן בקרקע שיתהוה עליהן קליפה. לעשותן גורן ואעפ\"כ שניהן נתבשלו כבר:"
            ],
            [
                "<b>נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן</b><br> דמדלא נטלן ממקום א' וכדמסיק. הו\"ל שוק וגורן ב' מינים. ולא מחשב אתחלתא דקצירה משא\"כ במנמר לעיל אפילו נטלן מכמה מקומות ובזמנים מחולפים אפ\"ה נותן לרבנן לשניהן פאה א' דהתם נוטל בב' הזמנים שניהן [לחים] הנתבשלים כבר. ושפיר הו\"ל בתחלה אתחלתא דקצירה. אבל הכא שבשעת עקירת הראשונים כבר נתבשלו האחרונים רק שאעפ\"כ מניחן שיתיבשו כדי לקיימן לגורן אינן דומין לראשונים שאוכלן לחים והו\"ל כב' מינים. ומה\"ט נמי לא דמי הכא לעושה שדהו ב' גרנות דנותן רק פאה א' [כפ\"ב מ\"ה] דהתם כבר נתבשלו כולן. רק שאין לו פנאי לקצרן כולן יחד. משא\"כ הכא:"
            ],
            [
                "<b>וכן באפונין</b><br> באהנען. לקט מקצתן כאן וכאן לאכלן בשרביטין והניח הנשארים לדושן בגורן:"
            ],
            [
                "<b>וכן בכרם</b><br> כשלוקט מאיזהו שורות כאן וכאן לאכלם ענבים. והניח הנשארים לכבשן ליין בבית הבד:"
            ],
            [
                "<b>המדל</b><br> שולף מבין הנזרעין רצופים כדי שיתעבו הנשארים:"
            ],
            [
                "<b>נותן מן המשואר על מה ששייר</b><br> והנעקר פטור. דלא מחשב קצירה. מדנתלשו רק לתקנת הנשארים:"
            ],
            [
                "<b>והמחליק מאחת יד</b><br> ר\"ל במקום א'. דרישא בעקרן מפוזרים. אבל בעקרן במקום א' אפי' מחליק מחשב אתחלתא דקצירה:"
            ],
            [
                "<b>האמהות של בצלים</b><br> בצלים שמשאירן בארץ להרבות זרע. ולא חזו לאכילה:"
            ],
            [
                "<b>חייבות בפאה</b><br> דעכ\"פ תחלה הוה חזי לאכילה בשעה שלקט הראשונים לאכילה היו גם אלו שהשאירן בקרקע לזרע ג\"כ ראויין לאכילה וחייבין. לפיכך נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן כלעיל [מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>מלבנות הבצלים שבין הירק ר' יוסי אומר פאה מכל אחת ואחת</b><br> ס\"ל ירק כזרע אחר דמי דמפסיק. כפ\"ב. ולא דמי לתבואה בין הזתים במ\"א. דהתם דרך בני אדם לזרוע בין האילנות. משא\"כ הכא:"
            ],
            [
                "<b>שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת</b><br> ואע\"ג דאפי' בקנה ב' אילנות אין לו קרקע [כב\"ב פ\"ה מ\"ד]. וא\"כ היאך יתחייב בפאה והכתיב פאת שדך והרי אין שדה שלו. ואי\"ל דכיון דקנה מהמוכר שהיה מחוייב. והמוכר קבל המעות. דמי למכור לי במ\"ע של פרה זו. דנותן לוקח לכהן ואין מנכה לו מהדמים [כחולין קל\"ב א'] אע\"ג שאין הפרה שלו. וה\"ג אע\"ג שאין השדה של לוקח לא מכר לו הפאה שחייב מאילן זה. ליתא. דהרי לעיל [פ\"ב מ\"ז] בקצרוה לסטים והניחו התבואה לבעל השדה אפ\"ה פטור בעה\"ב מהפאה. וכ\"ש הכא שהפירות לא יוחזרו לבעל הקרקע כ\"ש פטור מפאה. ואי נימא שגם קודם קצירה כבר היה רמי חיוב פאה על הגידולין. אמאי בקצרוה לסטים יפטור מהפאה. אלא נ\"ל דמיירי הכא שקנה קרקע בפירוש עם האילן:"
            ],
            [
                "<b>לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קלחי אילן בתוך שדהו</b><br> ולא מכר רק מקום כל קלח וקלח לבדו. דבקנה כל הקרקע הקרקע מחברן [כ\"כ בל\"ש וכן משמע קצת מרמב\"ם פ\"ג ממ\"ע. ולפע\"ד נראה דאפילו בלא קנה קרקע כלל נמי חייב בפאה ולא דמי לזוכה מהפקר פ\"א סי' כ'. דהכא אתא לידו מיד החייב והמוכר קבל המעות. ודמי למכור לי במ\"ע של פרה זו דנותנן לכהן ואין מנכה מהדמים (חולין קל\"ב א') ועיין שם ודו\"ק]:"
            ],
            [
                "<b>א\"ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה</b><br> קצת אילנות עוד לעצמו:"
            ],
            [
                "<b>אבל אם שייר בעל השדה הוא נותן פאה לכל</b><br> ודוקא בשגם התחיל כבר המוכר בקצירה. ול\"ד לסוף פ\"ב דחייב הלוקח דהכא שייר לעצמו:"
            ],
            [
                "<b>רבי אליעזר אומר קרקע בית רובע</b><br> שמחזיק לזרוע רובע. עי' פ\"ב יג:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהושע אומר העושה סאתים</b><br> והוא פחות ממקום שהוא כדי לזרוע בית רובע:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהורה בן בתירה אומר כדי לקצור ולשנות</b><br> שמילא כפו קוצר ב' פעמים:"
            ],
            [
                "<b>ר\"ע אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים</b><br> דוקא בכורי חטה ושעורה. אבל בכורי אילן צריך קרקע ט\"ז אמה לכל רוח:"
            ],
            [
                "<b>ולכתוב עליו פרוזבול</b><br> פרוזבול. ר\"ל תקנת עשירים. שחטאו ולא רצו להלות מיראה שתשמיט שביעית. ומדשמיטת כספים בזה\"ז מדרבנן. התקין הלל פרוזבל. שיאמר מלוה לב\"ד. מוסרני לכם שטרותי אלו. וב\"ד כותבין לו שאמר כן. ואז הוא כגבוי ואינו נשמט. ודוקא ביש קרקע ללוה [ועי' מ\"ש בס\"ד שביעית פ\"י סי' יז]:"
            ],
            [
                "<b>ולקנות עמו נכסים שאין להם אחריות</b><br> מטלטלי:"
            ],
            [
                "<b>בכסף ובשטר ובחזקה</b><br> אף דלבדן אינם נקנין רק במשיכה בהקנן אגב קרקע. נקנין עמה כשקנה הקרקע בא' מג' דרכים הנ\"ל. אפי' אין המטלטלין צבורים שם:"
            ],
            [
                "<b>הכותב נכסיו שכיב מרע</b><br> נ\"ל דנקט מלת שכ\"מ לבסוף. לאשמעי'. דאפי' לא כ' השכ\"מ מהיום. רק כ' \"במתנת שכ\"מ\". ונתכוון שיהיו שלו רק אחר מותו. אפ\"ה בשייר. דינו כמתנת בריא:"
            ],
            [
                "<b>שייר קרקע כל שהוא</b><br> ה\"ה בשייר מטלטלי. וי\"א דעכ\"פ צריך כדי פרנסתו ופרנסת ב\"ב כל ימי חייו:"
            ],
            [
                "<b>מתנתו מתנה</b><br> בקנו מידו או נתנה מיד. בעמד אינו חוזר. ואפי' מת צריך קניין. דמדשייר ולא פי' שמחמת מיתה נותן. הו\"ל כמתנת בריא דלא קנה אם לא קנו מהנותן. ומה\"ט מתנת שכ\"מ במקצת בעי קניין. ובכולה אדרבה קניין או שטר גריעי טפי. דשמא לא גמר להקנות כ\"א באלו. והרי אין קונין לאחר מיתה. אם לא שפי' שכוונתו בקניין ושטר ליפות כחו. מיהו מצוה מחמת מיתה. אפי' במקצת ובקניין. בעמד חוזר [ח\"מ שם]:"
            ],
            [
                "<b>לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה</b><br> בעמד חוזר. אפי' נתנה לו מיד. ובין כתבם לא' או לק' ולא הפסיק בינתיים. דמדשבק נפשיה ערטלאי. ש\"מ דכוונתו רק כשימות:"
            ],
            [
                "<b>הכותב</b><br> בשכ\"מ מיירי. ובבריא בקניין. אבעי' דלא אפשטי [ב\"ב קל\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>נכסיו לבניו</b><br> ודוקא לזרעו. ובשאר אדם לא אבדה כתובתה. [ב\"ש אה\"ע ק\"ו סק\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>וכתב לאשתו קרקע כל שהוא</b><br> ה\"ה מטלטלי. לדידן דכתובה נגבית ממטלטלים:"
            ],
            [
                "<b>אבדה כתובתה</b><br> ועכ\"פ גובה מנכסים שיבואו לאחר מכאן. ואפי' מנכסי א' מהבנים שימות אח\"כ בחיי אב:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אע\"פ שלא כתב לה אבדה כתובתה</b><br> דשתיקה כהודאה דמי ומחלה כתובתה עבור הכבוד שעשה לה שתהיה משותפת עם הבנים. ואע\"ג שלא קנו מידה. וי\"א אפי' שלא בפניה. רק כששמעה שתקה. וקי\"ל כר\"י. מיהו דוקא כתובה ותוס'. אבל נדוניא. לכ\"ע דוקא כשקבלה בפירוש מהני [אה\"ע שם]."
            ],
            [
                "<b>הכותב נכסיו לעבדו</b><br> שכ' \"כל\" נכסי לעבדי:"
            ],
            [
                "<b>יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא</b><br> הוא הדין מטלטלי:"
            ],
            [
                "<b>לא יצא בן חורין</b><br> דהרי קיי\"ל אדם מוציא דבריו לבטלה [כערכין ד' ה' א']. ולפיכך אמרי' דמשט' בו ואפי' אמר חוץ מקרקע פלוני. ואפי' אין לו רק אותו קרקע ועבד. אפילו הכי מדיש שיור בדיבור דכל נכסי. שהוא משתחרר בדיבור זה ששייר בו. א\"כ לאו כרות גיטא הוא. דלא פלגינן דבוריה בין שאר נכסיו לעבד. וכשייר בגוף העבד דמי. ולרי\"ף ה\"ט מדנזכר זכות הרב בגט שחרור:"
            ],
            [
                "<b>ר\"ש אומר לעולם הוא בן חורין</b><br> דפלגינן דבוריה:"
            ],
            [
                "<b>עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהם</b><br> ואפי' שוה העבד טפי. מכל מקום מדלא פי' מה שייר. אמרינן עליו נתכוון ולא שוה בעיניו טפי:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>הפאה ניתנת במחובר לקרקע</b><br> שיניח לעניים לתלשה בעצמן ממחובר:"
            ],
            [
                "<b>בדלית</b><br> גפן המודלה ע\"ג כותל גבוה:"
            ],
            [
                "<b>ובדקל</b><br> שגבוה הוא:"
            ],
            [
                "<b>בעל הבית מוריד ומחלק לעניים</b><br> שלא יסתכנו כשידחקו זה את זה. ואינו משליכו לפניהן. שמא יתכוון להשליך סמוך לקרובו עני:"
            ],
            [
                "<b>רבי שמעון אומר אף בחליקי אגוזים</b><br> אילני אגוזי פרך. קאקוסניססע בל\"א. שחלקים וגבוהים מאד. ונראה לי דת\"ק ס\"ל דכיון דפסוק א' מחייבו ליתן מחובר. וכ' א' מחייבו ליתן בתלוש. מסתבר שלא חייבתו תורה להטריח כ\"כ באילנות שגבוהים ביותר ואף שאין אלו גדלין בא\"י הרי כבר כ' הרמב\"ם [בפ\"א ממתנת עניים] שנוהגים כל מתנת עניים גם בח\"ל [אב\"י ועי' שיר השירים וי\"ו י\"א. ואגוזי פרך דערלה פ\"ב ועי' מעשרות פ\"א ב'. ועוד דשיעורין הלמ\"ס כסוכה ד' ה' ב' ובתוכם שיעור דאגוז לשבת ואתרוג לר\"מ כשבת דפ\"א. א'. ובודאי שיער בפירות דא\"י וי\"ל דכונת ע\"ר על חלוקי אגוזים דוקא שהוא מין בפני עצמו]:"
            ],
            [
                "<b>אפילו תשעים ותשעה</b><br> עניים וארישא קאי. ולא זכיתי לידע למה נקט צ\"ט ולא ק' שהוא מניין שלם [אב\"י ול\"מ נ\"ל דאתא לאשמועינן דאפילו באו כל הק' יחד תחלה והיו להם דעה א'. ואח\"כ בשעת החלוקה נטה האחד בדעתו מחביריו הרבים. אם אמר כהלכה שומעין לו]:"
            ],
            [
                "<b>אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין</b><br> אף שחזק מחביריו:"
            ],
            [
                "<b>בדלית ובדקל אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה</b><br> אף שאינו מתכוון להלכה. רק משום שחלש מחבריו:"
            ],
            [
                "<b>נטל</b><br> א' מעניים:"
            ],
            [
                "<b>מקצת פאה וזרקה על השאר</b><br> וסבור לקנות בהכי:"
            ],
            [
                "<b>אין לו בה כלום</b><br> אף פאה שזרק קנסוהו:"
            ],
            [
                "<b>נפל לו עליה</b><br> וד' אמותיו לא קנו לו. רק בצדי ר\"ה וסימטא. א\"נ מדנפל גלי דעתיה דלא רצה לקנות בד\"א:"
            ],
            [
                "<b>ופירש</b><br> או:"
            ],
            [
                "<b>טליתו עליה מעבירין אותה הימנו</b><br> הטלית מהפאה אבל לא קנסוהו בטליתו. שכבר היא שלו והיא שמלתו לעורו:"
            ],
            [
                "<b>וכן בלקט</b><br> קמ\"ל דלא מבעי פיאה דעניים משמרין במקומה. ונמצא הפסדן ברור. אלא אפי' לקט ושכחה. דספק אתו גם מונח מפוזר. ולהכי אין העניים מחפשין אחריה ושמא לא ימצאוה. אפ\"ה קנסוהו:"
            ],
            [
                "<b>וכן בעומר השכחה</b><br> נקט עומר כדכתיב. וה\"ה קמה שכוחה:"
            ],
            [
                "<b>פאה אין קוצרין אותה במגלות</b><br> זענזען:"
            ],
            [
                "<b>ואין עוקרין אותה בקרדומות</b><br> האקקע:"
            ],
            [
                "<b>כדי שלא יכו איש את רעהו</b><br> בחטפם הפאה:"
            ],
            [
                "<b>שלש אבעיות</b><br> ר\"ל ג\"פ מתגלה בעה\"ב בשדה כדי שיכנסו העניים מדעתו. לחלק פאה. מפני שאז מצויין שם ג' כתות חלשות וכדמסיק. להכי יהיה הבעה\"ב שם לעמוד לימין צדקם ושלא יעשו להם חביריהם עול:"
            ],
            [
                "<b>בשחר</b><br> שאז לוקטות המניקות. שישנים בניהם:"
            ],
            [
                "<b>ובחצות</b><br> שאז לוקטים הילדים. שכבר הקיצו משנתם:"
            ],
            [
                "<b>ובמנחה</b><br> זקנים וחלשים אינן הולכין ללקט עד מנחה שלא יהיו נדחקים. דאז כבר חזרו הכל לביתם. מדלא נשאר בשדה רק מעט מפוזר הנה והנה. כך נ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>רבן גמליאל אומר לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו</b><br> מג' זמנים הנ\"ל. ונ\"ל דס\"ל דרשאי להוסיף על זמני חילוק הפאה אף שעי\"ז יפסידו הג' כתות החלשות שלא יהיו שם בעת שיחלק הפאה:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו</b><br> דס\"ל דרשאי להפחית מג' זמנים הנ\"ל. אף שיפסידו כת א' או ב' הכל וקיי\"ל דאין בעה\"ב רשאי לפחות או להוסיף על ג' זמנים הנ\"ל. ולא יחלקו הפיאה רק באותן ג' הזמנים [רמב\"ם]:"
            ],
            [
                "<b>של בית נמר</b><br> שם משפחה:"
            ],
            [
                "<b>היו מלקטין על החבל</b><br> רבותינו פי' דר\"ל שקושרין חבל וקוצרין כמדתה. ומניחין בסופה פיאה. ולפעד\"נ דר\"ל שמחלקין השדה לג' חלקים שוין. מקושרין חבל לרוחב השדה. שקוצרין כדי חבל א' בשחרית וא' בחצות וא' במנחה. רק שבכל א' מג' חלקים הנ\"ל מניחין פאה מכל ערוגה וערוגה וכדמסיק. רק שאין מניחים ללקוט העניים עדיין רק עד שיגיעו הקוצרים לסוף כל חבל וחבל. דהיינו בעת ביאת ג' כתות הנ\"ל. א\"נ נ\"ל דמלת חבל. ר\"ל כמו חבל הים [צפניה ב] דר\"ל גבול. ה\"נ היו מניחין פאה בסוף שדה. על הגבול. דכך מצותה. וכירושלמי [ושבת דכ\"ג. א']. אמנם ק\"ל אי לענין פאה קמיירי. לכללינהו עם הסיפא. נותנין פאה על החבל מכל אומן ואומן. וטפי נלפע\"ד מדתני מלקיטין. דבלקט מיירי. ור\"ל דס\"ל כמו דמצות פאה לתתה ג\"פ ביום בשחר וחצות ומנחה. כ\"כ התנהגו עם הלקט. חלקו השדה לג' חלקים ע\"י חבל. שלא ילקטו העניים מהחבל להלן. עד זמן זמנם זמניהם:"
            ],
            [
                "<b>ונותנים פאה מכל אומן ואומן</b><br> שורות ערוגה. כדי שלא יצטרכו עניים להמתין עד סוף קצירה אף שעי\"ז הוסיפו בזמני וחילוק הפאה דדוקא בחילוק הפאה שקצובה. נתנו מיד. אבל לקט שהוא מועט. ואינו קצוב חלקוהו על החבל. שלא ילקטוהו רק בזמן שג' כתות החלשות שם:"
            ],
            [
                "<b>עובד כוכבים שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה</b><br> אף שעדיין מונחים שם:"
            ],
            [
                "<b>רבי יהודה מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העמור</b><br> בשעה שמפנה עמרים להגדיש ושכח. אז גר הוא. ולחכמים מדאינו בשכחת קמה אינו בשכחת עומר. דהוקשו אהדדי:"
            ],
            [
                "<b>הקדיש קמה ופדה קמה</b><br> בעודה קמה:"
            ],
            [
                "<b>עומרין ופדה עומרין חייב</b><br> בשכחה:"
            ],
            [
                "<b>קמה ופדה עומרין פטורה</b><br> מפאה משום דבשעת הקציר של הקדש היה ולא קרינן ביה קצירך. ובשכחה פליגי חכמים ור\"י כמ\"ו בגר:"
            ],
            [
                "<b>כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות</b><br> כפ\"א דמעשרות מ\"ב:"
            ],
            [
                "<b>מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני ר' אליעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני שנמצא ראשון</b><br> דאל\"כ הו\"ל כמסייע לא' והו\"ל כגוזל [כפ\"ה מ\"ו] ודוקא בעשיר שלקט לעני. דצריך ב' מגות. מגו דהפקיר המגביה נכסיו והיה עני. ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ואפ\"ה ס\"ל לר\"א דזכה ליה. דאע\"ג דהשדה הוא שלו ולא מצי זכי לנפשיה. דהרי גם העני מחוייב ליתן פאה משדה שלו עכ\"פ מדאמרינן מגו דמפקיר נכסיה. הרי הפקיר גם שדה זו אבל מעני לעני. לכ\"ע זכי ליה. ואף דאפי' לסייע לעני אסור כפ\"ה מ\"ו. תי' אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. דהתם לכתחילה:"
            ],
            [
                "<b>הלקט והשכחה והפאה של עובד כוכבים</b><br> משדה עובד כוכבים בא\"י:"
            ],
            [
                "<b>חייב במעשרות</b><br> דשדה עובד כוכבים פטור מפאה אפי' קצרו ישראל. וכ\"כ שדה ישראל חייב בפאה אפי' קצרו עובד כוכבים דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא [כב\"מ ע\"א ב'] ומקרי שפיר קצירך. וקיי\"ל אין קנין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע ממעשרות ורק מרוח עובד כוכבים בשדה שלו בא\"י פוטר:"
            ],
            [
                "<b>אלא אם כן הפקיר</b><br> לעניים ועשירים דאז לכ\"ע הפקר פטור ממעשר רק דבהפקיר וחזר וזכה קמה. התבואה חייב בתרומ\"ע. ובהפקיר וחזר וזכה שבלים. אף אם הפריש אינה תרומה כלל [רמב\"ם תרומות פ\"ב הי\"ב]. ואע\"ג דהכא הרי אין קנין לעובד כוכבים. והו\"ל כמפקיר שדה שאינו שלו. אפ\"ה לענין הפקרו כדיליה הוה:"
            ],
            [
                "<b>איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה היה קוצר קצר מלא ידו</b><br> ר\"ל מלא זרועו או תלש וכו':"
            ],
            [
                "<b>תלש מלא קמצו</b><br> מלוא כף ידו. ובין בזה או בזה הכהו וכו':"
            ],
            [
                "<b>הכהו קוץ ונפל מידו לארץ הרי הוא של בעל הבית</b><br> מדלא נשר מחמת קציר:"
            ],
            [
                "<b>תוך היד</b><br> או תוך וכו':"
            ],
            [
                "<b>ותוך המגל לעניים</b><br> דבנשר תוך עקמימות המגל והיד. כנשר ע\"י קצירה דמי:"
            ],
            [
                "<b>אחר היד ואחר המגל</b><br> מכח תנועת היד והמגל:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר לבעל הבית</b><br> נ\"ל דר\"י מספקא ליה אי מחשיב קציר וספק לקט לקט כסוף פרקן. אלא דק\"ל א\"כ מחלוקת ואח\"כ סתם הלכה כסתם. והרי קיי\"ל הלכה כר\"ע מחבירו [עירובין מ\"ז ב] וברמב\"ם [מתנות עניים פ\"ד] לא הביא בזה הלכה כמאן רק בפירוש כאן כ' דהלכה כרע\"ק וצ\"ל דלרע\"ק כל שלא נמצא תוך המגל מחשב כאילו וודאי שלא מחמת קציר נשר [אב\"י כונת ע\"ר זצוק\"ל דכיון דהרמב\"ם בחיבורו שם רפ\"ד כתב איזהו לקט זה הנופל מתוך המגל בשעת קצירה הרי ממילא משמע מזה דכל שאינו תוך דהיינו לאחר או בראש המגל אינו לקט. וכיון דאפ\"ה כ' הרמב\"ם להדיא בסוף דהנופל מאחר המגל אינו לקט. א\"כ כ\"ש דהיה לו להזכיר ג\"כ הדין דבראש המגל]:"
            ],
            [
                "<b>חורי הנמלים</b><br> שנמצא תבואה בחוריהן:"
            ],
            [
                "<b>שבתוך הקמה</b><br> להר\"ש מיירי שלא התחיל לקצור עדיין. ולרש\"י [חולין קל\"ד א'] אפי' התחילו לקצור. רק שהחורין במקום שעדיין קמה:"
            ],
            [
                "<b>שלאחר הקוצרים</b><br> לר\"ש ר\"ל שכבר התחילו לקצור אף שהחורין במקום שעדיין קמה. ולרש\"י שהחורין במקום הנקצר כבר. ויש לחוש שמא מלקט הוא [ועי' מעשרות פ\"ה מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>העליונים</b><br> דוקא כשהן לבנים. כתבואה שנגמרה כל צרכה:"
            ],
            [
                "<b>לעניים והתחתונים</b><br> ר\"ל כשהן ירוקים דמוכח דמשל קמה כשעדיין היתה ירוקה קרסמוה נמלים והביאוה:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט</b><br> נ\"ל דר\"מ לטעמיה דחייש למעוט שבלים שלא נתבשלו עדיין בשעת קציר ושמא הן היו לקט ומהן הביאו. ונ\"ל דדוקא בלקט פליגי. מדספק אי אית לעניים גביה. דשמא לא נשר. משא\"כ בס' פאה כ\"ע מודו דחייב. מדהו\"ל חיוב וודאי ופטור ס'. לא גרע מס' גזל א' מחמשה [פט\"ו דיבמות מ\"ז] וזה דלא כלחם שמים יע\"ש. וקיי\"ל כר\"מ [רמב\"ם פ\"ד ממתנות עניים ה\"ט]. משום דקמה בחזקת חיוב קיימא [כחולין קל\"ד א']. ועי' לקמן [פ\"ז מ\"ד]:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>גדיש שלא לוקט תחתיו</b><br> שהגדיש השבלים ע\"ג הלקט:"
            ],
            [
                "<b>כל הנוגע בארץ הרי הוא של עניים</b><br> אפילו הגדיש חטין ע\"ג שעורים דקנסוהו רבנן. ופטור ג\"כ ממעשר. דהפקר בית דין היה הפקר אף שלא הופקר רק לעניים:"
            ],
            [
                "<b>הרוח שפזרה את העמרים</b><br> ונתפזרו ג\"כ שבלים ע\"ג לקט:"
            ],
            [
                "<b>אומדים אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים</b><br> ונראה לי פשוט דעכ\"פ צריך לנהוג בה כמשנה ב' לעשר מה שנותן להעניים כמבואר שם:"
            ],
            [
                "<b>רשב\"ג אומר נותן לעניים בכדי נפילה</b><br> כלומר כבר קצוב הדבר חלק מ\"ה מהקציר:"
            ],
            [
                "<b>שבולת שבקציר</b><br> שנשכח לקצרה:"
            ],
            [
                "<b>וראשה מגיע לקמה אם נקצרה עם הקמה</b><br> שיוכל לקמצה בידו עם הקמה לקצרן:"
            ],
            [
                "<b>שבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת אחת ונותן לו</b><br> דצריך ליתן להעני דבר מתוקן וא\"צ העני שיאכלנו אכילת ארעי חוץ מביתו. מיהו מעשר דנקט ל\"ד דהרי אסור להקדים מעשר לת\"ג [כמעשר פ\"ה מ\"ז]. ואף דאין תורמין מדבר שלא נגמר מלאכתו על שלנגמ\"ל [כספ\"א דתרומות] אפ\"ה כיון דבדיעבד מהני. הכא שעת הדחק כדיעבד דמי. דהעני הרעב אינו יכול להמתין עד שידוש בעה\"ב וימרח כל גרנו לכן לוקח ג' שבלים מגדישו שכולה ספק לקט. ואומר אם שבולת זו לקט. מוטב. ואם לאו מעשרותיה יהיו בב'. ואם ב' גופא לקט יהיו מעשרות א' בשלישית. ונותן ראשונה לעני ושנים לכהן. ופשוט דגם לעיל ברוח שפיזר העמרים. נמי מעשר את כל מה שיתן להעני. רק דהכא רבותא קמ\"ל. דאף שאין בכל הגדיש שבולת א' שהיא טבל ודאי אפ\"ה צריך לעשר מיד. וכ\"ש התם שיש לו טבל ודאי מהעמרים שמונחים למעלה. והא דהפסיק תנא בדין שבולת שמגיע לקמה בין דין העמרים לדין שבולת שנתערבה היינו מדבעי להסמיך כל דיני זכות עני בספק לקט. ולבתר הכי תני דין המעשר שיתקן בו הלקט:"
            ],
            [
                "<b>א\"ר אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו</b><br> ר\"ל בשלמא לדידי פ\"ד מ\"ט בעשיר שלקט פאה לעני דזכה לו. ה\"נ הו\"ל ככבר בא הלקט ביד העני. אלא לדידכו התם. דלא זכה לו. א\"כ היאך יכול הכא להחליפה (בלי דעת העני). ע\"כ צריך לזכות לו תחילה כל הגדיש (ע\"י אחר). במתנה ע\"מ להחזיר ואח\"כ לוקח ג' שבלים כנ\"ל. ולרבנן. הכא משום תקנת העני עשו שאינו זוכה כזוכה:"
            ],
            [
                "<b>אין מגלגלין בטופח</b><br> בטופיח גרסי' וכ\"ה בירושלמי. והוא לפע\"ד כלי חרס [כפכ\"ד דשבת מ\"ה]. שפיו צר דכשמרביץ השדה בכלי חרס שפיו גדול ורחב יבוא באיזה מקומות מים הרבה. ולשון מגלגלים. נ\"ל שהוא לשון טיפול. כמו מגלגלים עמו י\"ב חודש [יבמות דמ\"ח ב]. או שהוא לשון גיבול. כמו ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת [פסחים ד\"ז א] ור\"ל אין הבעה\"ב רשאי להרביץ השדה במקידה מלאה מים. עד שתהיה כעיסה שנלושה. קודם שיטלו העניים הלקט. אף שנפסד בעה\"ב ע\"י שלא יגלגל שיתערב האבק בהתבואה. או שיתעכבו הקוצרים מלקצור הרבה. עכ\"פ ע\"י שיגלגל יפסידו העניים. רק ישומו הפסד הבעה\"ב. וינכה מהלקט:"
            ],
            [
                "<b>דברי ר\"מ וחכמים מתירין מפני שאפשר</b><br> שאפשר שיפסיד יותר ממה שישומו. משא\"כ הלקט אפשר לשומו היטב. שהוא חלק מ\"ה מהקציר כלעיל סי' ה'. ויתן הוא לעניים הפסדן. כך נראה לי וכפרושי משמע בירושלמי:"
            ],
            [
                "<b>וכשיחזור לביתו ישלם</b><br> לעניי עירו:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים עני היה באותה שעה</b><br> וא\"צ לשלם רק לכשירצה ממנהג חסידות:"
            ],
            [
                "<b>המחליף עם העניים</b><br> שהחליף תבואתו בעד לקט שכחה פאה:"
            ],
            [
                "<b>בשלו</b><br> נ\"ל כגי' בשלו. דחייב ופטור אבעה\"ב קאי. ודו\"ק:"
            ],
            [
                "<b>פטור</b><br> ר\"ל במה שקבל מהעניים פטור מלעשר עליו:"
            ],
            [
                "<b>ובשל עניים חייב</b><br> ר\"ל אבל חייב לעשר על מה שקבלו העניים ממנו:"
            ],
            [
                "<b>שנים שקבלו את השדה באריסות</b><br> שקבלו לעבוד השדה. ולחלוק התבואה עם הבעה\"ב למחצה שליש ורביע. והם עניים:"
            ],
            [
                "<b>וזה נותן לזה חלקו מעשר עני</b><br> דדוקא על חלקו נעשה כבעה\"ב. שאפילו עני חייב במתנות בשדה שלו. ונ\"ל דנקט מעשר עני לרבותא. אע\"ג דבנתינה תליא לא הו\"ל כמחליפין ומוכרים זל\"ז. וכ\"ש לקט שכחה פאה. דעני לוקטן מעצמו. מיהו זה דוקא במיוחד לכל א' חצי שדה ידוע דבלא ידוע חלק של כל א'. הרי לקט שכחה פאה ניתן במחובר. ושניהן שותפים בכל השדה ובדאורייתא אין ברירה:"
            ],
            [
                "<b>המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני</b><br> ממה שמגיע מחלקו. כמו ברישא. כך נ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יהודה אימתי בזמן שקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע</b><br> שיעבוד העני השדה. ויתן לבעה\"ב שליש או רביע. דאז זכה העני במחובר. והו\"ל כבעה\"ב:"
            ],
            [
                "<b>אבל אם א\"ל שליש</b><br> ל\"ד דה\"ה בנותן לו מחצה. רק אורחא דמלתא נקט דמדלא עבד בשדה רק קצירה נותן לו רק שליש משא\"כ לעיל שג\"כ חרש וזרע נותן לו לפעמים מחצה:"
            ],
            [
                "<b>מה שאתה קוצר</b><br> בשכר שקוצר נותן לו בעה\"ב שליש. ואז לא זכה כ\"א בתלוש. ואינו כבעה\"ב:"
            ],
            [
                "<b>שלך מותר בלקט ובשכחה ובפאה ואסור במעשר עני</b><br> שחיובו בתלוש ואז בעה\"ב הוא בחלק שלו [מיהו בחלקו של בעה\"ב נל\"פ דמותר] ואף דשכחת עמרים הו\"ל נמי בתלוש. עכ\"פ התם קצירך בעינן:"
            ],
            [
                "<b>המוכר את שדהו</b><br> עם הקמה:"
            ],
            [
                "<b>המוכר מותר</b><br> בלקט שכחה ופאה שבה. אבל במכר קמה לבד שניהן אסורים דבזה קרינן שדך ובזה קצירך:"
            ],
            [
                "<b>לא ישכור אדם את הפועלים על מנת שילקט בנו</b><br> של פועל. ולא אחר. ונ\"ל דאפי' אין הבן סמוך על שולחן אביו ואפי' בהתנה על אדם בעלמא אסור. רק אורחא דמלתא נקט:"
            ],
            [
                "<b>מי שאינו מניח את העניים ללקוט</b><br> אלא רוצה ללקטן בעצמו ולחלק לעניים:"
            ],
            [
                "<b>אל תסג גבול עולים</b><br> ר\"ל אל תסיג גבול דהיינו אזהרות שנצטוו עולי מצרים. שתתעקש בדעתך לומר שלא נצטוו על כך. והרי הם ידעו הציווי בבירור. וכך נמסר לך מפה לפה. ויש אומרים דעולים. רצה לומר יורדים שהם העניים. ע\"ד סגי נהור:"
            ],
            [
                "<b>העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית</b><br> ודוקא דקאי בעה\"ב גבי עומר וזכי ביה. דאם לא כן אפי' לא שכחו בעה\"ב הוה שכחה:"
            ],
            [
                "<b>עמדו עניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה</b><br> דכל שכחה שלא מחמת עצמו אינו שכחה. כמו לקט שאינו מחמת עצמו [פ\"ד מ\"י]:"
            ],
            [
                "<b>המעמר</b><br> מפנה עמרים:"
            ],
            [
                "<b>לכובעות</b><br> לפנותן למקום אחר לעשות שם מהשבלים כמין כובע בראש:"
            ],
            [
                "<b>ולכומסאות</b><br> כובע נמוכה:"
            ],
            [
                "<b>לחררה</b><br> לעשות עוגה קטנה ע\"ג גחלים. וי\"א דר\"ל דלעשות עמרים בתמונת עוגה. ומשם יפנן אח\"כ להגורן. לפיכך מדלא שכח רק כשמפנה במקום שאינו שם גמר מלאכה. לא הוה שכחה:"
            ],
            [
                "<b>ולעמרים</b><br> מפנה השבלים למקום א' לאגדן שם:"
            ],
            [
                "<b>ממנו ולגורן</b><br> בחזר ופנה ממקומות הנ\"ל לגורן:"
            ],
            [
                "<b>המעמר לגדיש</b><br> נ\"ל דגדיש היינו מקום קבוץ העמרים. וגורן מקום קבוץ התבואה. ופעמים דשין כאן או כאן. ולהכי בהוליך מהשדה להגדיש לדוש שם הו\"ל לגמר מלאכה ויש שכחה:"
            ],
            [
                "<b>ממנו ולגורן</b><br> שנמלך להוליך מגדיש לגורן ולדוש שם:"
            ],
            [
                "<b>ממנו ולגורן יש לו שכחה</b><br> מיהו דוקא בעומרים אין שכחה רק בגמר מלאכה. אבל בקמה א\"צ גמר מלאכה [כפ\"ו מ\"ז]. וכ\"כ באילנות ב' שכחה [פ\"ז מ\"א] א\"צ גמר מלאכה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר</b><br> אם הפקיר רק לעניים. הו\"ל הפקר ופטור ממעשר. דילפינן ממתנת ערים כלקט וכו':"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמטה</b><br> דבשביעית הכל מופקר גם לעשירים:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אינו שכחה</b><br> אזלי לטעמייהו לקמן מ\"ה. דג' שכחה. אבל ד' אינו שכחה. ואית להו הכא רואין כאילו נחלקה לד':"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים שכחה</b><br> דלית להו רואין:"
            ],
            [
                "<b>העומר שהוא סמוך לגפה</b><br> גדר אבנים בלי טיט. וי\"א דר\"ל שהניחו במקום הגפת הדלת:"
            ],
            [
                "<b>ולגדיש לבקר ולכלים</b><br> כלי מחרישה שבשדה:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים שכחה</b><br> ובירושלמי אמרי' דבכה\"ג שנזכר במשנה כ\"ע לא פליגי דהוי שכחה ולא דמי להך דלקמן מ\"ח בהניחו סמוך לקמה וכו' אלא פלוגתייהו בעומר שהחזיקו להוליכו לעיר. דאע\"ג דמודו בה ב\"ה במתני' דלקמן דאינה שכחה. ה\"ט דבעינן שיהא נשכח מצ\"ע ולא מצד ד\"א. ומדהחזיק בו להוליכו לעיר. אמרינן דעל ידי זה שכח. דסבר שכבר פינה כל העמרים מהשדה. מה שאין כן הכא שהניחו בצד דבר מסויים. אע\"ג שהחזיק להוליכו לעיר אעפ\"כ היה לו לזכרו ע\"י המקום המסויים. ומדשכחה כשכחה מצ\"ע דמי [כנלפע\"ד פי' הירושלמי ולרמל\"מ פ\"ה ממ\"ע ה\"ט דדוקא כשנטלו להוליכו לעיר כבר זכה בה בעה\"ב. משא\"כ כשהניחו אח\"כ בצד דבר מסויים. גלי דעתיה שלא היתה נטילה ראשונה על מנת להוליכו לעיר] ויש אומרים דפליגי הכא בלא החזיק בו להוליכו לעיר:"
            ],
            [
                "<b>ראשי שורות</b><br> ר\"ל ראשי שורות. או עומר שכנגדו מוכיח. או עומר שהחזיק. אף דכולהו דמי לעומר שהניחו גבי גפה ושאר דבר מסויים. אפ\"ה באלו ג' מודו ב\"ש וב\"ה שאינה שכחה. וראשי שורות ועומר שכנגדו מוכיח מפרש במ\"ד:"
            ],
            [
                "<b>העומר שכנגדו מוכיח</b><br> ר\"ל בהיו כאן י' על י' שורות עמרים. דאפשר למנות השורות מצפון לדרום או ממזרח למערב. ועימר שורה חצונה א' מצפון לדרום ושכח עומר א' מהאמצעיים. ככוכב גדול הזה? הנרשם באמצע שיטה המערביי אז העומר שבצדו למזרח. ככוכב הגדול שבשיטה הסמוכה לה שנמשכה ג\"כ מצפון לדרום. מוכיח עליו שאינה בבל תשוב מדאפשר לו לשוב אל העומר השכוח כשיעמר השורה ההיא ממזרח למערב. ולכן הו\"ל כאילו לא התחיל עדיין בשיטה ההיא. ואין שכחה קודם שהתחיל לקצור. ואע\"ג דאין עומר מציל את העומר כלקמן [מ\"ח] שאני הכא. דשורה חדשה היא שלא התחיל בה עדיין:"
            ],
            [
                "<b>ואלו הן ראשי שורות</b><br> דכתיב כי תקצור קצירך ושכחת משמע דוקא בשכבר התחיל לקצור ואח\"כ שכח. ולא בשהניח עומר שבראש שיטה ובדעתו לקחתו והתחיל בעומר שבצדו. ואח\"כ שכח הראשונה. אינה שכחה. וכמו כן כתיב לא תשוב לקחתו. שמע מינה שכבר דלג עליה. לאפוקי עומר שבסוף שיטה:"
            ],
            [
                "<b>שנים שהתחילו</b><br> לעמר או לקצור:"
            ],
            [
                "<b>מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם</b><br> העומרים שבכל חצי השורה:"
            ],
            [
                "<b>ולאחריהם</b><br> ר\"ל העומר הממוצע בין שני גבות הקוצרים:"
            ],
            [
                "<b>את שלפניהם שכחה</b><br> דאע\"ג דאותו עמיר שנשכח למשל בסוף השורה בצפון. הו\"ל לגבי אותו שפניו לצפון. כעומר שבסוף שורה שלא הגיע אליו עוד. עכ\"פ לגבי אידך שהלך לדרום. הו\"ל כאילו כבר הגיע אליה. מדסמך א\"ע לקצור לדרום על סמך שחבירו יקצור כל חצי שורה שלצפון:"
            ],
            [
                "<b>ואת שלאחריהם אינו שכחה</b><br> דהעמיר הממוצע ביניהן. כיון דשניהן לא הגיעו אליה עוד. ולא דלגו עליה. הו\"ל היא כבראש שיטה. וכ\"ש יחיד ששכח עמיר שבראש שיטה והיינו דקרי ליה ראשי שורות ולא ראש שורה. א\"נ משום דיש כאן ב' שורות א' לזה שלצפון וא' לזה שלדרום. והשתא מפרש מהו עומר שכנגדו מוכיח. יחיד וכו':"
            ],
            [
                "<b>יחיד שהתחיל מראש השורה</b><br> ר\"ל התחיל לקצור או לעמר ולא שכח העמיר שבראש השיטה:"
            ],
            [
                "<b>ושכח לפניו</b><br> ר\"ל אחר כך שכח עמיר שבסוף השיטה:"
            ],
            [
                "<b>ולאחריו</b><br> ר\"ל שדלג על א' מהאמצעיים:"
            ],
            [
                "<b>ושלאחריו שכחה</b><br> אם לא שעומר שכנגדו מוכיח:"
            ],
            [
                "<b>זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה ושאינו בבל תשוב אינו שכחה</b><br> זה הכלל היינו לאתויי קרן זוית [כך כ' תוס' (ב\"מ י\"א א). ונ\"ל דה\"פ דאם היה כאן י' על י' עמרים כצורה הנ\"ל. ועימר שורה א ג. ושכח מלעמר עמיר ב אז יש חילוק. דאם אחר ששכח מלעמר עמיר ב. התחיל לעמור שוב שורה ה ו. הו\"ל עומר ב שבזוית. כשכח לאחריו. והו\"ל שכחה. אבל אם אחר ששכח לעמר עמיר ב. חזר ועימר שורה ד ה. הו\"ל עומר ב שבזוית כשכח לפניו. ואינו שכחה]:"
            ],
            [
                "<b>שני צבורי זיתים וחרובין שכחה</b><br> אבל בשכח ב' גרגרי זיתים אינן שכחה. מדלא נגמ\"ל עד שיהיו צבורים [כספ\"ה]. אבל בשכח ב' אילנות זיתים. הו\"ל שכחה [כפ\"ז סמ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>שני הוצני פשתן</b><br> ר\"ל גבעולי פשתן כמו שנעקרו:"
            ],
            [
                "<b>שכחה</b><br> ודוקא כשזרען לאכול הזרע אבל שאר פשתן שזרען לבגדים לא שייך בו שכחה. מיהו קמ\"ל דהוצני פשתן הו\"ל גמר מלאכה וא\"צ אגוד [ע' ספ\"ה]:"
            ],
            [
                "<b>שני גרגרים</b><br> ענבים:"
            ],
            [
                "<b>שני שבלים לקט ושלשה אינן לקט</b><br> אבל לענין שכחה אפילו ג' אינן שכחה מדלא נגמ\"ל עד שיעשה עמרים:"
            ],
            [
                "<b>אלו כדברי ב\"ה ועל כולן בש\"א שלשה לעניים וארבעה לבעה\"ב</b><br> דכתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה. הו\"ל ג'. וב\"ה דס\"ל ב' לעניים. דרשי לעני ולגר תעזוב. הו\"ל ב':"
            ],
            [
                "<b>העומר שיש בו סאתים</b><br> ר\"ל שיכול לדוש מהעמיר ההוא סאתים גרעינים:"
            ],
            [
                "<b>ושכחו אינו שכחה</b><br> מדאינו יכול להגביה. דאע\"ג דאין סאתים כבדים כ\"כ עכ\"פ נפח קשה למשא ולפיכך א\"א לומר בה לא תשוב לקחתה [אב\"י עי' ב\"מ דף פ' ע\"א]:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח של בעל הבית או הורע כחו אמרו לו יופי כחו</b><br> דהרי ב' שכחה ג' אינו שכחה:"
            ],
            [
                "<b>אמר להם ומה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים ובהם סאתים אינו דין שלא יהא שכחה אמרו לו לא אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש</b><br> וכתיב עומר ולא גדיש:"
            ],
            [
                "<b>קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה</b><br> דמקיש קמה לעומר:"
            ],
            [
                "<b>אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים</b><br> אילו היו הגרעינים טובים:"
            ],
            [
                "<b>אפילו היא של טופח</b><br> שנעשו הגרעיני' צנומות דקות. כטופח שהוא מין זרע דק:"
            ],
            [
                "<b>רואין אותה כאילו היא ענוה</b><br> שבולת מלאה וטובה:"
            ],
            [
                "<b>הקמה</b><br> שלא שכחו שסמוכה לעומר או לקמה השכוח:"
            ],
            [
                "<b>מצלת את העומר ואת הקמה</b><br> דלא דמי קמה לגפה וגדיש [מ\"ב]. מיהו קמה של מין אחר או ששייך לאדם אחר. שהיה בעל השכחה הפועל ללקוט הקמה ההיא. בין כך או כך אינה מצלת על קמה או עומר ששכח:"
            ],
            [
                "<b>איזו היא קמה שהיא מצלת את העומר</b><br> וה\"ה קמה:"
            ],
            [
                "<b>סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה</b><br> ונוגעים זה בזה ושכח שניהן:"
            ],
            [
                "<b>וכן באילן והשום והבצלים</b><br> דב' מינים אינן מצטרפים אפילו שניהן מחוברים. וי\"א דה\"נ בא' תלוש וא' מחובר מיירי וקמ\"ל הדין בג' מינין. תבואה. פירות אילן. ירק:"
            ],
            [
                "<b>אינן מצטרפין לסאתים אלא של עניים הם</b><br> וקמ\"ל אף לרבנן דר\"ג לעיל מ\"ו דאפילו בשניהן עקורים עכ\"פ מדהן בב' כריכות אמ\"צ ושניהן לעניים. וכ\"ש הכא שסאה א' מחוברת. אפ\"ה סד\"א לחלק. דהתם כל סאה אגודה לבדה. להכי אמ\"צ להצטרף לחברתה. משא\"כ הכא הרי סאתים שמונחים יחד ואינן אגודים מצטרפים ואינה שכחה. וה\"נ הכא. קמ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר אם באת רשות העני באמצע</b><br> שיש לקט או פרט ביניהן. אבל פאה לא. דמחובר מציל. ואע\"ג דגם פאה חלקו של עני עכ\"פ אין העניים רשאין ליטלה בלי דעת של בעה\"ב. כפ\"ד מ\"ה כך נ\"ל. ומכ\"ש שכחה. ששכח עומר באמצע. קודם לב' הסאים ששכח אח\"כ מהצדדים. אין השכחה מפסקת ביניהן. אדרבה מצרפתן. מדכולה מין שכחה:"
            ],
            [
                "<b>תבואה שנתנה לשחת</b><br> מזומנת למאכל בהמה בעודה לחה:"
            ],
            [
                "<b>או לאלומה</b><br> שזימנה לקשור בה עמרים אחרים:"
            ],
            [
                "<b>וכן באגודי השום</b><br> שזימנן לאגוד שומין אחרים:"
            ],
            [
                "<b>ואגודות השום והבצלים</b><br> אגודות קטנות שחוזרין ואוגדין אותן לאגודות גדולות. דמדלא הוו לגמר מלאכה אינו שכחה כספ\"ה:"
            ],
            [
                "<b>אין להן שכחה וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים רבי יהודה אומר אין להם שכחה</b><br> דילפינן משדך דבגלוי:"
            ],
            [
                "<b>וחכמים אומרים יש להם שכחה</b><br> דקצירך נמי משמע בגלוי. והו\"ל מעוט אחר מעוט לרבות:"
            ],
            [
                "<b>הקוצר בלילה והמעמר</b><br> בלילה:"
            ],
            [
                "<b>והסומא יש להם שכחה</b><br> דאע\"ג דמסתבר דהחשיכה גרמה לו שלא ראה הדקין ושכחן. והו\"ל כשכח מחמת ד\"א פ\"ה מ\"ז. נ\"ל דשאני התם דלא הו\"ל למיסק אדעתיה לחפש תחת הקש. משא\"כ הכא. מדידע שחשיכה הוא. בוודאי ימשש היטב. ומה שנשאר שכח מלחפש. וכשכחה מצ\"ע דמי:"
            ],
            [
                "<b>ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה</b><br> לדקין שלא התכוון להם. ולפענ\"ד דאפילו בגסין אין שכחה. כדמשמע סתמא דמתני'. ורב\"א פי' שלקט כל השדה והתכוון ליטול הגסין ולהניחן לבד ואפ\"ה אין שכחה אף בדקין. דטרדת נטילת הגסין לצד אחר. גרם ששכח בדקין. והו\"ל כשכחה מחמת ד\"א:"
            ],
            [
                "<b>אם אמר הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה</b><br> דמתנה ע\"מ שכ' בתורה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>כל זית שיש לו שם</b><br> רוהם [אב\"י ולפי מ\"ש ע\"ר זצוק\"ל בסי\"ז. נכלל במלת שם גם גנאי ומלת שם ר\"ל פרסום [עי' הלכתא גבירתא] וכי\"א בסי' ו' דבין שהוא שם לשבח בין שהוא שם לגנאי אינו שכחה. ורק בשם לגנאי גנאי גמור בעינן כבישני דסיפא. משא\"כ בשם לשבח אפילו אינו שבח גמור כזית הנטופה בשעתו]:"
            ],
            [
                "<b>בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו</b><br> ר\"ל אפילו אין לו שם רק מפני שנוטף שמן לפעמים ולא עכשיו. [אב\"י ואע\"פ דנטופה בשעתו נמי לא צריך. כבישני לי\"א בסי' ו' דאינו שכחה. מ\"מ כאן דהא דאינו שכחה אינו מצד גריעותא רק מצד חשיבותא. להכי בעי עכ\"פ כזית הנטופה בשעתו]:"
            ],
            [
                "<b>ושכחו אינו שכחה</b><br> דמפני שמשובח. אף ששכחו יחזור ויזכרו:"
            ],
            [
                "<b>ובמעשיו</b><br> או או [אב\"י וה\"ק בד\"א דביש לו שם. דהיינו פרסום אינו שכחה. באם הפרסום הוא או מצד שמו הנקרא לו. או מצד מעשיו או מצד מקומו]:"
            ],
            [
                "<b>בשמו שהיה שפכוני</b><br> שופך שמן הרבה:"
            ],
            [
                "<b>או בישני</b><br> י\"א זית ביש ורע. וי\"א שמבייש חבריו בזיתיו הגדולים:"
            ],
            [
                "<b>שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה</b><br> ולא הוה כעומר הסמוך לגפה [פ\"ו מ\"ג] דבלא החזיק בו להוליכו לעיר לכ\"ע הוה שכחה דשאני הכא דמסייע נמי שיש לו שם על זה שעומד במקום מסויים. וכמלבנות ושורות לקמן סי' טו. ונ\"ל עוד דנקט בשמו ובמקומו. בכל חד ב' אופנים בין שהוא מחמת שבחו בשמו שהוא שופכני ובין שהוא בשמו לגנאי שהוא ביש ורע. וכ\"כ במקומו. לשבח שעומד בצד הגת שמצויים שם בנ\"א לשמרו. ולגנאי שעומד בצד הפרצה. שהעוברי דרך מצוייים שם. ופרצה קורא לגנב. בכל גוונא [לא כצ\"ל] הוה שכחה [אב\"י דאפשר דאדרבה כיון דעומד בצד פרצה כל דעתו על מקום זה לשמור אותו מגנבים] והא דנקט גת שהוא מקום דריכת הענבים. ולא נקט בית הבד. שהוא מקום כבישת הזיתים ה\"ט משום דרק גת היו רגילים לבנותו בשדה סמוך לכרמים וגינות. אבל בתי הבדים עשו בחצר תוך העיר כדמוכח בב\"ב [פ\"ד מ\"ד ומ\"ט]. ועי' מ\"ש שם במהדורא תניינא סי' י\"ט:"
            ],
            [
                "<b>ושאר כל הזיתים</b><br> אף שהן בזמן ומקום שהן חשובים מאד. וכ\"כ אם כל אילני הגן שופכני וכו':"
            ],
            [
                "<b>שנים</b><br> ב' אילנות:"
            ],
            [
                "<b>שכחה</b><br> אבל זיתים תלושים דוקא ב' צבורים הו\"ל שכחה [עיין פ\"י סי' כ\"א]:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר אין שכחה לזיתים</b><br> אפילו אין להם שם רק מדחשובין מצד הזמן והמקום. ולעיל [פ\"ו מ\"ה] דלא כר' יוסי:"
            ],
            [
                "<b>זית שנמצא עומד בין שלש שורות</b><br> שיש ג' שורות זיתים. ובכל שורה ג' אילנות:"
            ],
            [
                "<b>של שני מלבנים</b><br> שיש ב' רווחים בין הג' שורות:"
            ],
            [
                "<b>ושכחו</b><br> לאילן אמצעי שבשורה אמצעית:"
            ],
            [
                "<b>אינו שכחה</b><br> י\"א מדמכוסה מכל צד הו\"ל כחפוהו בקש פ\"ה מ\"ז. וק\"ל דע\"כ התם טעמא משום דעניים חפוהו. דאל\"כ לאשמעינן חפהו הרוח אע\"כ דבחפהו הרוח. מדהו\"ל למיסק אדעתיה שיתחפה מהרוח הו\"ל כקוצר ומעמר בלילה דהוה שכחה כספ\"ה. וא\"כ ה\"נ הו\"ל למיסק אדעתיה שיתכסה והו\"ל שכחה. ואפשר דאורחא דמלתא נקט התם. וכן משמע בירושלמי ספ\"ה. אמנם נ\"ל טפי פי' הר\"ש. דטעמא דהכא משום דמסוים בכפל. ממלבנות ושורות. וכן משמע בירושלמי הכא. ולפ\"ז שפיר סמך תנא הך משנה למשנה א'. ה\"ט מדדמו אהדדי. דאע\"ג דבמשנה א' סגי במסוים בדבר א'. והכא צריך מסויים בכפל. התם נמי מסויים בכפל. דיש לו בשנוי שלו גם שם של שנוי שלו [אב\"י ולא קשה מבמעשיו ומבמקומו דלא מסויים רק בחדא. ואפילו הכי לא הוה שכחה. דיש לומר דהיכא דמסויים מצד עצמו כע\"י מעשיו או ע\"י מקומו לא צריך שיהיה מסויים בכפל. מה שאין כן באם הוא מסויים על ידי שמו שנקרא לו. לא הוה כמסויים ע\"י עצמו. ועוד דגם שם הפרסום שיש לו מצד מעשיו או מקומו הוא ככפל]:"
            ],
            [
                "<b>זית</b><br> אילן זית:"
            ],
            [
                "<b>שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה</b><br> כלעיל [פ\"ו מ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>במה דברים אמורים</b><br> אבבא דזית הנטופה קאי:"
            ],
            [
                "<b>בזמן שלא התחיל בו אבל אם התחיל בו אפילו כזית הנטופה בשעתו</b><br> אפילו נוטף עתה:"
            ],
            [
                "<b>ושכחו יש לו שכחה</b><br> אם אין בו סאתים:"
            ],
            [
                "<b>כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו</b><br> בשכח בראשו ויש לבעה\"ב תחת האילן זיתים שלא שכחן. מצילין לאותן שבראשו. ואף דעמיר אינו מציל קמה כפ\"ו מ\"ח. נ\"ל דהכא מדמונחין הזיתים תחת האילן מוכח דעדיין רוצה להשיר הנשארים מהאילן ואפשר דדמי לעומר שכנגדו ודו\"ק ועמ\"ש בס\"ד [פ\"ו אות י]:"
            ],
            [
                "<b>ר\"מ אומר משתלך המחבא</b><br> הוא אדם שהולך עם מקלות לחבוט ולהרעיד האילנות להשיר עי\"ז הזיתים הנחבאין מן העלין ואם שכח להשיר אילן א' אם יש לבעה\"ב תחתיו אז גם אותו שבהאילן אינן שכחה. אבל קודם שהלך המחבא אף שאין זיתים תחת האילן אין אותן שבאילן שכחה. דלא אסח דעתיה מנייהו. דעל המחבא סמיך. ולת\"ק הו\"ל כשכח בעה\"ב ולא פועל. דאי לא קאי בעה\"ב התם הו\"ל שכחה [כלעיל פ\"ה מ\"ז]:"
            ],
            [
                "<b>איזהו פרט</b><br> שאמרה תורה ששייך לעניים:"
            ],
            [
                "<b>עקץ</b><br> ר\"ל וחתך גרגר מהאשכול:"
            ],
            [
                "<b>נפל מידו לארץ ונפרט הרי הוא של בעל הבית</b><br> שלא נפרט דרך בצירה [וכפ\"ד מ\"י]:"
            ],
            [
                "<b>המניח את הכלכלה</b><br> סל:"
            ],
            [
                "<b>תחת הגפן בשעה שהוא בוצר</b><br> שיפול הפרט לתוכו:"
            ],
            [
                "<b>אל תסג גבול עולים</b><br> כלעיל פ\"ה מ\"ו. דסד\"א לא זכו עניים עד שיפול לארץ:"
            ],
            [
                "<b>כל שאין לה לא כתף ולא נטף</b><br> השרביט אמצעי שבאשכול. תלויין בה אשכולות קטנות. ומדדחוקים זב\"ז הן שוכבים כ\"א בכתף חבירו. וכ\"כ בסוף השרביט מחוברות הגרגרים בשרביט האמצעי ומדדחוקים שם נראים כנוטפות. ולולא מסתפינא נ\"ל. דכשהגרגרים רבים ועומדים תכופים בהאשכול. אז האשכול מחודד בראשו. ונראה כאילו נוטף הגרגר שבראשו. וכשאינן רבים ותכופים בהשרביט. אז הגרגרים עומדים בעיגול. כל א' לבד. ואינן נראה כנוטף [אב\"י ואמר בסיפא אם יש לו כתף או נטף. לאשמעינן דרישא כתף ונטף יחדיו מיירי]:"
            ],
            [
                "<b>אם יש לה כתף או נטף של בעל הבית אם ספק</b><br> ספק אם עומדים צפופים כראוי:"
            ],
            [
                "<b>לעניים</b><br> אי\"ל דהו\"ל כספק לקט לעיל [ספ\"ד]. ליתא דהתם קמה בחזקת חיוב קיימא. לכשיתהוה ממנה לקט צריך ליתנו לעניים [כחולין קל\"ד א']. אבל הכא מאן יימר שהיה שם עוללות. והממע\"ה. אלא נ\"ל דכיון שאין לו כתף ונטף כראוי. עכ\"פ עוללות הוא נגד שאר האשכולות [וכן מוכח מדלא מייתי לה בסוגיא דחולין שם] [אב\"י ול\"מ נ\"ל דהו\"ל כאן ספק מחמת חסרון ידיעה דלא מחשב ספק כש\"ך ביורה דעה סי' ק\"י בכללי דיני ס\"ס אות ל\"ד]:"
            ],
            [
                "<b>עוללת שבארכובה</b><br> הוא הענף שבה תלויין האשכולות. ואם בענף גופיה תלויות עוללות:"
            ],
            [
                "<b>אם נקרצת</b><br> נחתכת:"
            ],
            [
                "<b>עם האשכול הרי היא של בעל הבית</b><br> דהוה כשבולת שמגעת לקמה פ\"ה מ\"ב:"
            ],
            [
                "<b>גרגר יחידי</b><br> שהגרגרים תלויין בשרביט האמצעי עצמו. ויש להן כעין כתף ונטף כך כ' הר\"ש. וק\"ל א\"כ היינו אם ספק לעניים לעיל. ול\"מ היה נ\"ל דה\"פ. שאין הגרגרים תלויין באשכול אלא שגדלים גרגרים יחידים בהזמורה. וס\"ל לר\"י דדוקא באשכול צריך כתף ונטף. אבל גרגר יחידי. הרי אין גרגר סמוך לו שיכתף א\"ע עליו [אב\"י ואולי יחידי ר\"ל היחיד בגדלו וטובו כמו כמספד על היחיד זכריה י\"ב י'. וירמיה ו' כ\"ו. ובדחז\"ל יחיד בדורו. כן י\"ל לולא ד\"ק של רבותינו ז\"ל]:"
            ],
            [
                "<b>המדל בגפנים</b><br> כשהגפנים תכופים. עוקר מבינתים. והנשארים משביחים על ידי זה:"
            ],
            [
                "<b>כשם שהוא מדל בתוך שלו כן הוא מדל בשל עניים</b><br> בעוללת ופאה. דעניים דין שותף יש להן ולהכי רשאי הבעה\"ב להתעסק בשל העניים כבכל נכסי שותפים:"
            ],
            [
                "<b>רבי מאיר אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים</b><br> דס\"ל דין לוקח יש להם. ואין המוכר רשאי ליגע בנכסי לוקח שלו. דאולי לא ניח\"ל בזה. כך כ' הר\"ב. ותמוה מה שותפות יש לבעה\"ב בהעוללות. ומה שותפות יש להעניים בהאשכולות. הרי חלק כל א' מבורר לעצמו. ובל\"ז הרי הירושלמי דחה טעם זה. אלא נ\"ל דפלוגתייהו דלר\"י הו\"ל כמשיב אבידה לעניים מדמרויחין עי\"ז עוללות שבצד העוללות שמדל. ולר\"מ אסור מדאיכא דניח\"ל ברבוי הענבים אע\"ג שלא יהיו מובחרים כל כך [ועי' ב\"מ פ\"ו מ\"ג]:"
            ],
            [
                "<b>כרם רבעי</b><br> לאו דוקא כרם. דה\"ה כל עץ מאכל. פירות שנה ד' מנטיעתו. מעלה אותן או דמיהן לירושלים ואוכלן שם כמעשר שני. רק נקט כרם רבעי מדבעי למנקט נמי פלוגתייהו בפרט ועוללות:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים אין לו חומש</b><br> כשפודן א\"צ להוסיף חומש מלבר כבמע\"ש:"
            ],
            [
                "<b>ואין לו ביעור</b><br> א\"צ לבערו מהבית כמע\"ש ושאר מעשרות כשמבער המעשרות בערב פסח של שנת ד' וז' בשמיטה [כמע\"ש פ\"ה מ\"ו]:"
            ],
            [
                "<b>בית הלל אומרים יש לו</b><br> דיליף קדש קדש ממעשר. ואע\"ג דהו\"ל ב\"ש לקולא ולא נקט לה בפ\"ו דעדיות י\"ל כד אתשיל בבהמ\"ד לענין סיפא אתשיל וקולא לב\"ה ולא שייך לומר דהו\"ל עכ\"פ חומרא לעניים דהרי אין שייך לעני מיוחד [ועיין חולין נ\"ב] [אב\"י ועי' ר\"ש לעיל פ\"ו מ\"ב בשם הירושלמי. דכל היכא דאיכא קולא מצד וחומרא מצד לא תני ליה בהדי מקולי ב\"ש]:"
            ],
            [
                "<b>בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות</b><br> ה\"ה בפאה ושכחה דכחולין חשוב:"
            ],
            [
                "<b>והעניים פודין לעצמם</b><br> להעלות הדמים לירושלים:"
            ],
            [
                "<b>ובית הלל אומרים כולו לגת</b><br> דממון גבוה הוא כמע\"ש וכולו לבעלים:"
            ],
            [
                "<b>כי תבצור לא תעולל אם אין בציר מנין עוללות</b><br> ושיעור בציר ג' אשכולות שעושין רביעית. ור\"ל צריך שיהיו שם ג' אשכולות שאינן עוללות:"
            ],
            [
                "<b>וכרמך לא תעולל אפילו כולו עוללות</b><br> ולר\"א קמ\"ל הך קרא. דאפי' קודם הבציר לא יקטפם בעה\"ב והיינו כדדריש רע\"ק מכי תבצור שהעניים לא ילקטו קודם הבציר:"
            ],
            [
                "<b>המקדיש כרמו עד שלא נודעו בו העוללות</b><br> שהענבים קטנים עדיין:"
            ],
            [
                "<b>העוללות לעניים</b><br> דאין מקדיש דבר שאינו שלו. ואף לר\"ע לעיל. של עניים הן. רק שלא יקחום קודם הבציר:"
            ],
            [
                "<b>רבי יוסי אומר יתנו שכר גידוליו להקדש</b><br> מדמשביחין בקרקע הקדש. ולת\"ק פטירי מדכבר נתחייבה הקרקע להעוללות. ואילה\"ק לר' יוסי אמאי סגי בשיתן שכר גידולין להקדש. הרי מה שגדל אח\"כ מהקדש כולו אסור [כפסחים נו ב]. י\"ל התם באין שם תערובות היתר. משא\"כ הכא הרי מה שגדל מקודם שהקדיש כולו היתר [ועי' תרומות פ\"ט מ\"ד. ודו\"ק]:"
            ],
            [
                "<b>איזה היא שכחה בעריס</b><br> בגפנים שמודלות ע\"ג עצים כעל ערש רעננה:"
            ],
            [
                "<b>כל שאינו יכול לפשוט את ידו</b><br> במקום שנזכר אף שעדיין עומד אצלו:"
            ],
            [
                "<b>וליטלה וברגליות</b><br> גפנים שטוחים ע\"ג ארץ:"
            ],
            [
                "<b>משיעבור הימנה</b><br> דכל גפן חשוב אז כאומן ושורה בפ\"ע. ואסור לשוב לאומן כשעבר ממנו אף שיכול לפשוט ידו לראשון. ונ\"ל דה\"ט. דבשלמא בעריס. הוא מצרפן שיהיה כולן כאילן א'. ואע\"ג דגם באילן א' משעבר ממנו הו\"ל שכחה. וכשכח עומר באומן א' [פ\"ו מ\"ד]. הכא שאני. דבעריס מחמת מדמונחים עליו גפנים רבים מעורבים. דרך המלקט לאחר שגמר לקיטתו לבחון ולחפש אח\"כ שמא מונח עוד אשכול נסתר תחת העלים וכירושלמי הכא. לפיכך כל שעדיין יכול לפשוט ידו לשם. לא הו\"ל שכחה. ואע\"ג דלא קיי\"ל כר\"מ [פ\"ו מ\"ב] דאמר דסמך על חיפוש המחבא. י\"ל דזה דוקא כשהמחבא אינו המלקט בעצמו. דכשבא המחבא כבר עבר משם המלקט. אבל כשהמלקט בעצמו דרכו לחפש אחר גמר לקיטתו. לא גרע משכח בעה\"ב ולא פועל. דאם הבעה\"ב עומד שם זכתה לו שדהו [כפ\"ה ל]. וכ\"ש הכא שהמלקט עצמו עומד אצל העריס. אבל ברגליות כל גפן מונח לבדו. ואין דרכו לחפש על כל נעלם אחר שעבר ממנו. והו\"ל ככל עומר ששכחו. דאפילו באומן א' משעבר ממנו הו\"ל שכחה:"
            ]
        ],
        [
            [
                "<b>מאימתי כל אדם מותרין בלקט</b><br> ה\"ה שכחה ופאה. רק נקט הראשון. דכשמתחיל לקצור נתחייב בלקט ואחר שהתחיל חייב בשכחה. ופאה נותן בסוף השדה:"
            ],
            [
                "<b>משילכו הנמושות</b><br> ר\"ל אחר שהלכו הנמושות. והן הזקנים שהולכים לאט ושחוח. ומלקטין כל שבולת יחידי. ונקראין נמושות שממשמשין במקלות והולכין. וי\"א לקיטי בתר לקוטי. ונקראין נמושות. שמשו והסירו הכל. דאח\"כ כבר נתיאשו העניים. ומסתבר כפי' קמא דאי כפי' ב' היינו משילכו עניים ויבואו. ולמה שני תנא בלישניה:"
            ],
            [
                "<b>בפרט ועוללות משילכו העניים בכרם ויבאו</b><br> ר\"ל אחר שכבר הלכו העניים שלקטו תחלה וחזרו לביתם. ושוב באו אחרים ולקטו גם הם אחריהם. אח\"כ מה שהשאירו השניים הרי הוא הפקר לכל אדם אפילו לעשירים. ולא תנא הכא נמושות דמדחביבי ענבים אזקנים משכימין ובאין:"
            ],
            [
                "<b>ובזיתים משתרד רביעה שנייה</b><br> המטר השני. ונקרא רביעה ע\"ש שמוליד הארץ. א\"נ ע\"ש שמרביץ ומשכיב העפר. וזמנו עד כ\"ג במרחשון. ולא תני נמושות. דאין הולכין אז דימי צנה הם:"
            ],
            [
                "<b>אמר רבי יהודה והלא יש שאינם מוסקין</b><br> מוסק בזיתים. כקוצר בתבואה. וכבוצר בענבים. אורה בתאנים. גודר בתמרים. כולן לשון קוצר ממחובר:"
            ],
            [
                "<b>את זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה אלא כדי שיהא העני יוצא ולא יהא מביא בארבעה איסרות</b><br> הם ב' פונדיון. ופונדיון הוא לב' סעודות. וכיון שאינו מוצא ב' סעודות לו. וב' סעודות לאשתו בשביל פרנסתו לבד שוב אינו יוצא:"
            ],
            [
                "<b>נאמנים</b><br> עניים ע\"ה:"
            ],
            [
                "<b>על הלקט ועל השכחה ועל הפאה</b><br> לומר שהתבואה לקט וכו' שיפטור הקונה אותה מהן מלעשרן:"
            ],
            [
                "<b>בשעתן</b><br> בעת קציר:"
            ],
            [
                "<b>ועל מעשר עני בכל שנתו</b><br> בכל שנת ג' וו' בשמיטה. דמדהוא מרובה אין הבעה\"ב מחלקו בפ\"א. ואילה\"ק ויהיה נאמן בשנת ג' וו' לומר לקט שכחה ופאה הוא. במגו דבעי אמר מעשר עני הוא. ואי\"ל מדהנך נתנין בשבלים משא\"כ מעשר עני ניתן אחר שנתמרח. להכי אין נאמן מזה לזה. ליתא דהרי במ\"ג משמע דגם בממורח נאמן בכולן. י\"ל כיון דלקט שכחה ופאה רק דבר מועט הוא. רגיל לאכלו מיד. ולהכי אין נאמן עליהן רק בשעתן. ואע\"ג דיש לו מגו. מגו במקום עדים היא. דאנן סהדי שאינו אומר אמת:"
            ],
            [
                "<b>ובן לוי נאמן לעולם</b><br> ר\"ל מדמעשר ראשון נוהג בכל שנים. להכי לעולם נאמן לוי ע\"ה שהן של מעשר ושהפריש תמ\"ע ממע\"ר שניתן לו. דלא חשידי עליה כמו דלא חשידי ישראל ע\"ה את\"ג. ואף דאין ליתן מתנות לכהן ולוי ע\"ה [כחולין דק\"ל ע\"ב]. באין חבר שרי. כתוס' שם ד\"ה מניין. ותוס' שם [דק\"ד ע\"ב]:"
            ],
            [
                "<b>ואינן נאמנין</b><br> ע\"ה בכל הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן</b><br> כדמפרש במשנה ג':"
            ],
            [
                "<b>נאמנין על החטים ואין נאמנין על הקמח ולא על הפת</b><br> דאין דרך ליתן מתנת עניים הנ\"ל בקמח ופת. ואע\"ג דבאמר טחנתי ואפיתי נאמן. אפילו הכי אינו נאמן במגו. מדהו\"ל מגו במקום עדים:"
            ],
            [
                "<b>נאמנין על השעורה</b><br> לר\"מ ר\"ל שבולת. דלא נהגו ליתן אפילו מעשר עני באורז נדושת. ולר\"ש ר\"ל גרעין בקליפתו:"
            ],
            [
                "<b>של אורז ואין נאמנין עליו</b><br> על אורז מנוקה:"
            ],
            [
                "<b>נאמנין על הפול ואין נאמנין על הגריסין</b><br> פולין טחונים:"
            ],
            [
                "<b>נאמנין על השמן לומר של מעשר עני הוא ואין נאמנין עליו לומר של זיתי נקוף</b><br> שתלש העני מהלקט שכחה ופאה:"
            ],
            [
                "<b>הוא</b><br> דמדהן מועטים א\"א לעשות מהן שמן ואינו נאמן במגו כלעיל:"
            ],
            [
                "<b>נאמנים על הירק חי ואין נאמנים על המבושל אא\"כ היה לו דבר מועט שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסו</b><br> מאלפסו כששכח לעשר מקודם דירק חייב במעשר מד\"ס. ולא בפאה. דהריוח מועט לעני. ולא ירצה להמתין עליה. להפסיד עי\"ז מתנות אחרות. ותלך הפאה עי\"ז לאיבוד:"
            ],
            [
                "<b>אין פוחתין לעניים בגורן</b><br> כשמחלק מעשר עני בגורן שאין מצוי שם מאכל יתן לכל עני כדי שביעה. כמפורש במשנה. משא\"כ לקט שכחה פאה. הדין לבוז [כרפ\"ד] וכ\"כ בנותן בביתו יתן כמה שירצה [אב\"י דדוקא בשדה מחוייב ליתן לעני כדי שבעו שאינו מוצא שם ליקח]:"
            ],
            [
                "<b>קב וחצי כוסמין וקב גרוגרות</b><br> תאנים יבשים:"
            ],
            [
                "<b>או מנה דבלה</b><br> תאנים יבשים לאחר שנדרכו בעיגול נקרא דבילה [וסי' תגד. תאנים. גרוגרות. דבילה] ונמכר במשקל. ומנה הוא משקל ק' דינר. ודינר ו' מעין. ומשקל המעה ט\"ז גרעיני שעורה נמצא שדינר הוא משקל קווינט ומנה הוא כ\"ה לאטה [ועי' מ\"ש בס\"ד שבועות פ\"ו סי' ב']:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר פרס</b><br> חצי מנה:"
            ],
            [
                "<b>חצי לוג יין</b><br> איפה הוא ג' סאין. סאה ו' קבין. קב ד' לוגין. לוג ו' בצים [סי' גׁוׁדׁוׁ]:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר רביעית</b><br> רביעית הלוג:"
            ],
            [
                "<b>רבי עקיבא אומר שמינית</b><br> שמינית הלוג:"
            ],
            [
                "<b>ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהם מזון שתי סעודות</b><br> ודוקא בגורן אבל במחלק בביתו נותן כמה שירצה. שהרי בעיר יש הרבה שנותנין לו. וכל הנך שיעורים דמתני' היינו מדצריך שיתן לו כדי שביעה. וכדדייק בירושלמי דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שביעה. ונ\"ל דהיינו כדי שביעה ליום א'. והיינו ב' סעודות. כדמוכח בעירובין [דכ\"ט א'] דאמר אכל שעורי דמשנתנו וכן לעירוב. והרי בעירוב בעינן כדי שיעור ב' סעודות:"
            ],
            [
                "<b>מדה זו</b><br> דאין פוחתין משיעורים הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>אמורה בכהנים ובלוים</b><br> קמ\"ל אף שיש להן תרומה ומעשר. אפ\"ה אין פוחתין לו מעשר עני משיעור הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>היה מציל</b><br> שרוצה לעכב קצת ממעשר עני שנותן. לקרוביו העניים שאינן כאן:"
            ],
            [
                "<b>נוטל מחצה</b><br> ומצניעו לקרוביו:"
            ],
            [
                "<b>היה לו דבר מועט</b><br> והעניים הרבה כאן שכשיחלקו לא יגיע לכל א' כשיעור הנ\"ל:"
            ],
            [
                "<b>אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע</b><br> סלע הוא ד' דינרין. ודינר ו' מעין. ומעה ב' פונדיון. ופונדיון ב' איסרין. ואיסר ח' פרוטות [סי' דׁוׁבׁבׁחׁ]. וכשנמכר ד' סאין בסלע. נמצא מדסלע כ\"ד מעין. וד' סאין כ\"ד קבין. הו\"ל קב למעה. וככר בפונדיון הו\"ל לפ\"ז חצי קב. רק מדהנחתום מוציא הוצאות ורוצה ג\"כ להרוויח. אינו עושה הככר בפונדיון רק מרובע הקב. והוא כדי ו' ביצים. והוא שיעור ב' סעודות. ליום ולילה:"
            ],
            [
                "<b>לן נותנין לו פרנסת לינה</b><br> מטה כרים וכסתות:"
            ],
            [
                "<b>שבת נותנין לו מזון שלש סעודות</b><br> שחייב בשבת:"
            ],
            [
                "<b>מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי</b><br> קערה שמחזירן הגבאין בכל יום אצל הבעלי בתים. שיתנו לתוכה תבשיל לעניי עולם:"
            ],
            [
                "<b>מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה</b><br> שחוזרת מע\"ש לע\"ש לאסוף ממון לעניי העיר המכובדים:"
            ],
            [
                "<b>והקופה נגבית בשנים</b><br> דאין עושין שררה על הצבור פחות מב':"
            ],
            [
                "<b>ומתחלקת בשלשה</b><br> מדהיא כדיני ממונות. לחלק לכל עני לפי רוב בניו והצטרכותיו. ולפיכך דינו כדיני ממונות בג':"
            ],
            [
                "<b>מי שיש לו מאתים זוז</b><br> כל זוז מעה כרמב\"ם כאן (במ\"ז). ומשקלו ששית 1/6 קווינט כסף נקי [ועי' מ\"ש בס\"ד בפירושנו פ\"ו דשבועות] נמצא ר' זוז הוא (ט\"ז לאט וחצי) [ח' לאטה ושליש] כסף נקי והוא לכל היותר (י\"א ר\"ט) [ה' ר\"ט וב' שלישים] בקירוב. ובזמן הש\"ס הוה סגי בהכי לפרנס א\"ע בהן ובכך סגי ליה לשנה לכסות ומזונות. ומ\"כ דלהכי תקנו ר' זוז לבתולה. שלא תצטרך לצדקה שנה תמימה. ורמז למקבלי צדקה. דצדקה בגמטריא קצ\"ט. מיהו ר' זוז דנקט לאו דוקא. דה\"ה סחורה מטלטלין וקרקעות כל שאינן לתשמישו ושוין ר' זוז. וכדמסיק היו ממושכנין וכו':"
            ],
            [
                "<b>לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני</b><br> נקט הני שהן הפקר. ואפשר שלא יטלם עני. ומכ\"ש צדקה. שתובע חלקו ומתבזה טפי ומפסיד ג\"כ לעניים דעלמא:"
            ],
            [
                "<b>היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת</b><br> וכ\"ש בנותן לו א' אלף זוז:"
            ],
            [
                "<b>היו ממושכנים לבעל חובו או לכתובת אשתו</b><br> שעשה הכלים והתכשיטין והסחורה או הקרקעות אפותקי לאשתו. ואפילו עוד יושבת תחתיו:"
            ],
            [
                "<b>אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו</b><br> היפים. וה\"מ כשאינו נוטל רק לקט שכחה ופאה שהן הפקר. אבל בנוטל צדקה מגבאי. אפילו לקט וכו' אין מניחין לו ללקט. עד שימכור כלי תשמישיו היפים:"
            ],
            [
                "<b>מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול</b><br> לקט שכחה ופאה וצדקה דטבין חמשין דעבדין מר' דלא עבדין:"
            ],
            [
                "<b>וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם</b><br> ולא אמר מהזקנה כבסיפא. דמדהפסיד לעניים. ענשו שלא יאריך ימים. משא\"כ בסיפא שונא מתנות יחיה:"
            ],
            [
                "<b>ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו</b><br> ר\"ל שיהיה ה' עמו עד שעניים יבטחו גם בישועתו להם:"
            ],
            [
                "<b>וכן דיין שדן דין אמת לאמתו</b><br> ר\"ל דלפעמים אף שהדין אמת. הוא היה שמח שהרוויח זה או שהפסיד זה מאהבה או שנאה ועי\"ז הוא עלול להכשל בדין מפני אהבת או שנאת אדם להבא שירע או ייטב לו. אבל זה שבוטח בה' ואינו ירא משום הפסד שיתגלגל לו ע\"י שידין דין אמת. יהיה ה' בעזרו:"
            ],
            [
                "<b>וכל מי שאינו לא חגר</b><br> ברגל א' וראייתי מפ\"ג דזבים מ\"ג:"
            ],
            [
                "<b>ולא סומא ולא פסח</b><br> בב' רגליו ועושה א\"ע כך מדהוא עני כדי שירחמו עליו. ואפ\"ה נענש מדממעיט בכבוד שמים כאילו ברא בעל מום יותר בעולם. והרי הרואה בריות יפות צריך ליתן שבח לשמו יתברך וזה כפוי טובה. ותמוה למה לא נקט חגר ופסח יחדו והפסיק ביניהן עם סומא. וי\"ל דאסמך חגר לסומא לאשמעינן סומא דומיא דחגר. דהיינו אף שעושה א\"ע סומא רק בעין א' אפ\"ה נענש:"
            ],
            [
                "<b>ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה</b><br> גם הכא נקט מן הזקנה דבזקנה מצויין כל אלה ע\"י רפיון כחו וחולשת אבריו. ומדנפל תורא חדד לסכינא [כשבת ל\"ב א']:"
            ],
            [
                "<b>צדק צדק תרדוף</b><br> מייתי ב' ראיות מב' קראי. דהיינו על ב' דברים דקאמר מקמי הכי. דהיינו דיין. והעושה א\"ע חגר וכו'. אלא דחשיב הראיות ממטה למעלה. דהראיה לדיין הוא מדכתיב צדק צדק תרדוף. מדכפל מלת צדק. היינו דין אמת לאמתו:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Seif",
        "Comment"
    ]
}