File size: 62,074 Bytes

9e868d2

{
    "language": "he",
    "title": "Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Kiddushin",
    "versionSource": "http://mobile.tora.ws/",
    "versionTitle": "On Your Way",
    "status": "locked",
    "priority": 1.0,
    "license": "Public Domain",
    "versionTitleInHebrew": "ובלכתך בדרך",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isBaseText": true,
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "heTitle": "עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין",
    "categories": [
        "Mishnah",
        "Acharonim on Mishnah",
        "Ikar Tosafot Yom Tov",
        "Seder Nashim"
    ],
    "text": [
        [
            [
                "נקנית. לבעלה להצריכה ממנו גט. הר\"נ:",
                "ואכתי קשיא דליתני מתקדשת ומתרץ בגמרא משום דקא בעי למתני כסף דילפינן קיחה קיחה וקיחה אקרי קנין דכתיב השדה אשר קנה אברהם. ועתוי\"ט:",
                "בג' כו'. מנינא למעוטי חליפין. דלא תימא הואיל וגמרינן משדה עפרון מה התם בחליפין אף כאן בחליפין קמ\"ל דלא. דאשה בפחות מש\"פ לא מקניא נפשה, וחליפין אפילו בפחות מש\"פ. ולא דבר הכתוב בקיחה דאשה אלא בקנין דמים. גמרא:",
                "וקונה. להיות ברשותה להנשא לאחר. רש\"י:",
                "בב'. מנינא למעוטי חליצה דלא תיתי ק\"ו מיבמה שאינה יוצאה בגט כו' ת\"ל כו'. גמרא:",
                "בכסף. וצריך שיהיה לשם קדושין ולפני עדים. ותימא על הר\"ב והר\"מ שלא פירשו. ועתוי\"ט:",
                "איברא דבגמרא הכי איתא אבל הר\"ב מסיים ונתנו לה משום דה\"ה במתקדשת ע\"י אביה איירי. ועתוי\"ט:",
                "ולאו דוקא אלא נתייחד עמה:",
                "בדינר. טעמייהו דב\"ש שלא יהו בנות ישראל כהפקר גמרא. ומצאנו שיעור דינר שהוא שיעור חשוב:",
                "ובשוה. והטעם דכיון שהיא מתרצית בדבר וניחא לה בשוה כסף ככסף דמי ואין צריך קרא לרבויי:",
                "וכמה כו'. הא דלא מפרש כמה הוא דינר משום דדינר היו יודעים כמה היה כו'. ועוד. דדברי ב\"ה דקיי\"ל כוותיה אבעי ליה לפרושי טפי. תוספ':",
                "האיטלקי. הוא אטליא של יון:",
                "בגט כו'. בגמרא ילפינן להו מקראי:",
                "כדיליף לה בגמרא מקרא:",
                "בחליצה. יליף ליה בגמרא מקרא:",
                "ובמיתת כו'. ק\"ו ומה א\"א שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה, יבמה שהיא בלאו לא כ\"ש כו':"
            ],
            [
                "וכ\"כ הר\"מ. ובגמרא, אשכחן עבד עברי הנמכר לעו\"ג כו', נמכר לישראל מנלן. אמר קרא והפדה מלמד שמגרע פדיונה ויוצאה. ופירש\"י אלמא בכסף נקנה דאי לא קנאה בדמים מאי מגרעה: והוקש עברי לעבריה. אשכחן מכרוהו ב\"ד הואיל ונמכר בע\"כ מוכר עצמו מנלן יליף שכיר שכיר. ופירש\"י נאמר במוכר עצמו כשכיר כתושב היה עמך ונאמר במכרוהו ב\"ד כי משנה שכר שכיר:",
                "בכסף. ולא פירשה משנתינו זו בכמה. והר\"מ כתב באמה, ואינה נקנית בפרוסה מפני שצריך לקנותה בדמים שראוים לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא. ומצאתי לו ראיה כו' ובעבד עברי לא כתב כן. וכתב הכ\"מ משמע דדינו בפרוטה, וקשה דהא איתקש לעבריה:",
                "כלומר קיחת קדושין. ולפי זה שטר דאמה נמי הקונה כותב בתך קנויה לי. ובגמרא פליגי בה. והר\"מ פוסק כמ\"ד דכותב בתי קנויה לך:",
                "והך קרא במכרוהו ב\"ד כתיב אבל במוכר עצמו דינו שמוכר עצמו אפילו לעשרים שנה ואם פגע בו יובל אפילו אחר שנה אחת יוצא. שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך ונ\"ל דהואיל ומ\"מ יוצא בשנים שקצב במכירתו שפיר תני סתם דע\"ע יוצא בשנים ואלא מיהא הא כדאיתא והא כדאיתא:",
                "וביובל. בגמרא יליף להו מקרא:",
                "ובגרעון כסף. תנא וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף. ויליף ליה מקרא כו'. ודע דבברייתא תני ובשטר, כלומר שטר שחרור. וכתבו התוספ' דתנא דמתניתין לא חשיב אלא יציאות שהם בע\"כ של האדון. ועתוי\"ט:",
                "מהקישא דעברי ועבריה. הר\"מ:",
                "וכיון דאיתא נמי באיש לא קתני. גמרא:"
            ],
            [
                "והאי קרא בפרשת בהר כתיב:",
                "בכסף כו'. בגמרא דה\"ה בחליפין ובמשיכה ומילתא דאיתא במטלטלי לא קתני:",
                "בכסף. וביובל לא. ואע\"ג דאתקיש קרקעות לשדה אחוזה ושדה אחוזה יוצאת ביובל כמפורש בכתוב, בעבד כתיב לעולם בהם תעבודו, כדאיתא בגמרא:",
                "ובשטר. דגמר לה לה מאשה:",
                "ולפי זה כל שכן על ידי עצמו. וא\"ת לערבינהו ולתני בכסף ובשטר בין ע\"י עצמו בין ע\"י אחרים. בגמרא משנינן דהך בבא ובשטר כו' לאו חכמים אמרי לה אלא רשב\"א היא וג' מחלוקות בדבר. ופירש\"י ה\"ק ליה רבנן לר\"מ אף בכסף ע\"י עצמו, דיש קנין, וכ\"ש ע\"י אחרים דזכות הוא לו וכ\"ש שטר דזכות. ורשב\"א אומר בשטר ע\"י אחרים, וה\"ק אף בשטר, וכ\"ש בכסף דע\"י אחרים דוקא:",
                "יליף ליה בגמרא מכלל ופרט וכלל:",
                "יליף לה שילוח שילוח מאשה:",
                "שמעינן מינה דסברת הר\"ב דהלכה כי אמר ע\"מ שאין לרבו רשות בו מהני ולא קנה רבו וא\"כ כל שכן אשה שאם א\"ל כן שלא קנה בעלה. שהרי העבד גופו קנוי לרבו לא כן האשה לבעלה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "לאו דוקא, דאין צריך שימסרנה מיד ליד. אלא כל שאחזה במצותו סגי. הר\"נ:",
                "בהגבהה. ג' טפחים, דנפקא ליה מתורת לבוד. רש\"י. ולא דמי לערוב דמשנה ו' פ\"ז דערובין דהגבהה טפח סגי לזכות בו. דשאני שתופי מבואות דרבנן לא הצריכו קנוייה על כך. ור\"ת מפרש דכל הגבהה בטפח קני:",
                "משמע דבמסירה לא. ש\"מ דמשיכה עדיפה ממסירה:",
                "טעמא דמלתא, משום דמשיכה היינו שמושך הדבר לרשותו, ואלו רה\"ר לאו רשותו הוא, שהרי אין לו רשות. להביא שם כליו. ואף דבכלל משיכה מסירה שהרי א\"צ מיד ליד (ומשיכה צריכה נמי להיות במצות המוכר א\"נ בפניו וכן דין המסירה). וכיון שהמסירה קונה ברה\"ר איך אפשר שהמשיכה לא תקנה. לאו קושיא היא דכיון שמשך גלי דעתיה דלא ניחא ליה דלקני במסירה אלא במשיכה ומשיכה ברה\"ר לאו מידי היא והא דמסירה לא קני בסמטא ובחצר של שניהם משום דאפשר במשיכה. א\"נ כו' ועתוי\"ט:",
                "היינו כשהכניסה שלא ברשות בעל החצר. דאל\"כ הוי חצר שלו או של שניהם. המגיד:",
                "מסיים הר\"מ ואפילו שאנו אומרים בו דנקנה במשיכה. ומו\"מ יצא מן הכלל בהמה דקה משום דמסרכא. ועתוי\"ט:",
                "לא ידעתי טעם הדבר, דודאי דמשיכה דעדיפא ממסירה כמו שכתבתי מהני בדבר הנקנה במסירה דגריעה מינה:"
            ],
            [
                "וכלומר שחוזר לאחור. ולשון הערוך ואחריתך תאכל באש (יחזקאל כג). תרגום ושפר ארעך תתוקד בנורא:",
                "בכסף. בשוה פרוטה. דבפחות מש\"פ לא מקרי כסף. ב\"י:",
                "ואימא, עד דאיכא שטר, דכתב וכתוב בספר וחתום. אי כתיב יקנו לבסוף, כדקאמרת, השתא דכתיב יקנו מעיקרא, כסף קני, שטר ראיה בעלמא הוא. גמרא:",
                "כיון שרגילים בהכי לא סמכה דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא. רש\"י. ובכל שטר עם עסקינן ואפילו בשטר הודאה. (כלומר שטר ראיה. ב\"ד) ומיהו כששרגילין בשטר קנין תולה קנייתו בשטר ואינו קונה משעת נתינת הכסף וכשרגילין בשטר ראיה. כשנכתב השטר קנה למפרע משעת נתינת הכסף: הר\"ן. ועתוי\"ט:",
                "או או קאמר ומשכחת ליה בקנייה. במוכר שדהו מפני שדהו מפני רעתה כדמפרש ואזיל:",
                "דלא גמר מוכר ומקנה עד שמקבל דמים. ואע\"ג דקביל דמים בעי שטרא כדלעיל. רש\"י",
                "דניחא ליה דלקנייא ליה שטרא ללוקח כי היכי דלא מצי למיהדר ביה. רש\"י:",
                "וכ\"כ הר\"מ. ותימא דהא אמרן דלעיל דהאי קרא לשטר ראיה בעלמא הוא. ובגמרא אלא מהכא ואקח את ספר המקנה. פירש\"י אלמא יש קנין אף בספר לבדו:",
                "ושייר קנין חליפין:",
                "וכ\"כ הר\"מ. ותימא דבמ\"ב פ\"ד דב\"מ מפרש ד\"ת מעות קונות וחכמים תקנו משיכה כו'. ובגמרא סתמא דגמרא קאמר דכתיב קנה מיד כו'. והדר אמרינן ולר\"י דאמר ד\"ת מעות קונות מא\"ל תנא תקנתא דרבנן קתני.",
                "במשיכה. לא אתא למעוטי אלא קנינין דנכסין שיש להם אחריות דהיינו כסף שטר וחזקה. אבל אה\"נ דנקנין במסירה והגבהה. ונקט משיכה משום דרוב קניית מטלטלין במשיכה כו'. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
                "עם. מסקינן בגמרא דלא בעינן צבורין ומונחין בקרקע:",
                "ואע\"ג דסוטה איסורא, ילפינן מינה לממונא, ובק\"ו, ומה סוטה שלא נתנה להתבע בעד אחד מגלגלין, ממון שניתן להתבע בעד אחד (להשביעו) אינו דין שמגלגלין. גמרא:",
                "וזוקקין. גוררין. הר\"ב פ\"ו דשבועות מ\"ג:"
            ],
            [
                "כדכתיב ושלף איש נעלו:",
                "שהמלך פוסלה לפעמים וגוזר לצור צורה אחרת הלכך כדבר שאינו מסוים ושלם דממעטינן דבר שאינו מסוים מדכתב נעל. רש\"י. וטעם דבפירות לא. מדכתיב נעלו נעל אין מידי אחריני לא. גמרא. וקשה דלמ\"ד אין קונין בפירות לא קיימא הך אוקימתא דכל הנשום כל מטלטלין שכתב הר\"ב ברישא. ומוקמינן שנתחייב לו דמי שור ואח\"כ קונה אצלו פרה באותן הדמים ומשום דלא שכיח לא תקנו בו רבנן שלא יהיו מעות קונות כו'. והר\"מ מפרש כל הנשום כו' כגון שיאמר אלו בהמות או זו השדה שוים כך וכך לטרות פלפלין. לפיכך כשהחליף הפלפלים עם הבהמה כו' (כיון שמשך זה נתחייב כו') ולא יתקיים הקנין לא בפירות. ולא במטבע. לא קשה מידי לפי דלדבריו הראשונים אין הקנין כמו קניין סודר שבו אמרו אין קונין בפירות דאמעיטו מנעל. אבל דבריו הראשונים בתורת שיווי דמים הן וסבירא ליה דבכהאי גוונא כולי עלמא סבירא להו דקונין זה את זה. ומ\"ש הר\"ב הואיל ולא שקל כו' כ\"כ הר\"מ. וקשה דהא אפשר דאעפ\"כ דעתו אצורה. ובגמרא אמרו משום דלא שכיח כו'. ולי נראה שלשון הר\"ב מסורס שמ\"ש וכל וכו' עד בחליפין. צ\"ל אחר ולא מנה. ועתוי\"ט:",
                "בכסף. בגמרא יליף ליה:",
                "וחזקה לאו דוקא. וה\"ה משיכה ל\"ד:",
                "משמע דבמקח וממכר לא משכחת לה. ומ\"ב פ\"ח דערכין, מדבריהם היא. המגיד. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ועיקם התנא לשונו לומר דמצות הבן הם. שאם לא עשאן לו אביו חייב הוא בעצמו לעשותן כדאיתא בגמרא. ובסיפא אגב רישא נקט האי לישנא:",
                "כולהו ילפינן להו בגמרא מקראי. ועתוי\"ט:",
                "חיותיה הוא שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אינו יודע לשוט:",
                "כללים הם ולדוגמא נקטינהו. כמ\"ש הר\"מ:",
                "אם היה חולק עם אחר בדבר הלכה לא יאמר נראים לי דברי פלוני רש\"י. והרמ\"ה כתב, זה אין צריך דהיינו סותר את דבריו אלא אפילו נראין לו דברי אביו, אין לו לומר נראין דברי אבא שנראה כמכריע דברי אביו, אלא אם יש לו תשובה להשיב על החולקים ישיב. טור:",
                "חייבין. דכתיב תיראו. ומה ת\"ל איש, שהוא סיפוק בידו לעשות (שאין מוחה בידו). אשה רשות אחרים (בעלה. רש\"י) עליה. גמרא:",
                "ואף דבירושלמי אמרינן כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית, אפ\"ה כיון שחיובו תלוי במה שהזמן גרם לבישתו ביום יש לה ליחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב. תוספ':",
                "פטורות. מה תפילין נשים פטורות, אף כל מ\"ע שהזמן גמרא נשים פטורות. גמרא:",
                "אע\"ג דאית בהו לאו וללא תשים דמים, וא\"כ תיפוק ליה דנשים חייבות משום הלאו, מסיק הר\"נ, דלאו ועשה אינן באין כאחד, דלא תשים, ההוא כשבנה ע\"מ שלא, לעשות. ואעפ\"כ מחייב אח\"כ, לעשות מעקה משום העשה:",
                "נמי לאו דלא תוכל להתעלם כשנטלה ע\"מ שלא לההזירה עבר הלאו. ומ\"מ מחויב לקיים העשה דהשב תשיבם:",
                "אם נטלה ע\"מ שלא לשלחה עובר משום לא תקח האם. ואח\"כ חייב בעשה. דשלח לרבנן לאו מעיקרא משמע. הר\"ב:",
                "ומ\"ש כל, אמנם ר\"ל הרוב. הר\"מ:",
                "דזמן גרם ונשים חייבות, כדאיתא בפסחים דף מ\"ג. ושמחה במועדים דכתיב ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך. רש\"י:",
                "כדכתיב הקהל את העם האנשים והנשים:",
                "כת\"ק דסוף: פ\"ו דיבמות, דהלכתא כותיה:",
                "מפורש לעיל:",
                "ולאו עונשי מלקות הן. ובגמרא, אי מהכא אימא דוקא משום כפרה הם רחמנא עלה. פירשו התוספ' כגון עריות דכתיב בנשים עונשין כתב רחמנא אשר תשים. לפניהם השוה כו' לכל דינים. ואי מהא הוא אמינא משום דחיותה היא דאי אין עליה דין הכל גוזלים אותה והיא גוזלת אחרים והכל בדילין הימנה כתב רחמנא והמית איש או אשה בשור המועד שהרג ה. סוה כו' ואי מהא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא, אבל הנך תרתי אימא לא, צריכא:",
                "אפילו העלתה זקן. רש\"י:"
            ],
            [
                "סמיכות. נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים, אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל. תוספ'. ובגמרא ילפינן לכולהו, מהן מקראי ומהן בהיקש, ובק\"ו. וכתבו התוספ' ואע\"ג דאינן כשרים אלא ביום והוו מצות עשה שהזמן גרמא איצטריכי קרא למיפסל הקרבן. וסמיכה דלא מיפסל הקרבן בסמיכתה, איצטריך, דה\"א דאיתקש לשחיטה דכשרה בנשים משום דכתיב וסמך ושחט. ותנופה, ה\"א דנילף מסוטה כו'. וכתבו עוד, ומחוסרי בגדים. לא היו, כיון דלא נצטוו בהם. ועתוי\"ט:",
                "וההזאות. והולכה וזריקה לא קתני, דהולכה בכלל קבלה, שהרי מן והקריבו הבהן נפקא נמי קבלה וזריקה בכלל הזאה. תוספ':",
                "סוטה. מפורש ריש פ\"ג דסוטה. ונזירה, אתיא כף כף מסוטה. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "שמוטל על גופו של אדם כגון שבת תפילין ע\"ג פטר חמור מילה עריות וכיוצא בהם. רש\"י:",
                "פירש\"י שמוטלת על הקרקע או גדוליו כגון תרומות ומעשרות חלה לקט שכחה ופאה שביעית חדש ערלה כלאים ובגמרא יליף להו מקראי. ועתוי\"ט:",
                "חוץ כו'. בירושלמי פריך אמאי לא תני לה חלה ומשני לפי שאינה בעיסה של נכרים ולא מיירי מתניתין אלא בדברים הנוהגים בישראל ונכרים. ועתוי\"ט אמאי לא פריך נמי מתרומות ומעשרות:",
                "ות\"ק, מפרש בגמרא, דס\"ל דבא לומר שאף בארץ לא נתחייבו כל י\"ד שנה שהיו בגלגל שכבשו ושחלקו עד שנתיישבו בה והכיר כל אחד את שלו:"
            ],
            [
                "וכלומר שזוכה לעולם שכולו ארוך שהרי אין שם קצור ימים כלל. וא\"ת דהיינו ונוחל את הארץ, לא קשיא, דהכי קאמר דבעוה\"ז מתקנין לו כדי להטיב ולהאריך ימיו לעוה\"ב, כדאיתא בגמרא שנפרעין ממנו מיעוט עונותיו בעוה\"ז ומי שזכיותיו מועטים משלמין לו שכרו בעוה\"ז:",
                "מסיים הר\"מ, ר\"ל העוה\"ב. וכ\"כ רש\"י, חיי העוה\"ב. והא דתנן בריש מסכת פאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה\"ז והקרן קיימת לעוה\"ב ואלו הן כו', דליכא למימר דאפילו לא קיים שאר מצות, דהא רובו עונות הוא ואמאי תנן דוקא לאלו. מוקמינן בגמרא שאם היתה שקולה, פירוש הכף מאזנים, ויש במחצה זכיות אחת מאלו, מכרעת, פי' מכרעת את הכף כאלו רובא זכיות ואינו צריך למצוה יתירה דמתניתין אלא יש לו דין עושה מצוה יתירה:",
                "וכ\"פ הר\"מ. ונראה בעיני שהוכרחו לפרש כן אע\"ג דקשיין דיוקי אהדדי. דמרישא דפירשו מצוה אחת יתירה כדמפרש בגמרא שמעינן דבעינן מרובה בזכיות, והשתא מפרשינן דלא בעינן אלא מחצה על מחצה. לפי שמסקינן בר\"ה (דף י\"ז) בינונים כו' בה\"א ורב חסד מטה כלפי חסד. וברישא דמפרשינן מצוה אחת יתירה אע\"פ שמחצה סגי לפי שהקב\"ה מטה כלפי חסד. מ\"מ עדיף צדיק מרובה בזכיותיו ממי שהוא בינוני אלא שע\"י חסד נעשה כמרובה. וכלפי הא אמרו בגמרא דרישא מיירי ביתירה משום דבה מטיבין כו' ע\"פ שורת הדין. אבל בסיפא דתנן אין מטיבין ע\"כ כשעונותיו מרובין דהא אפילו אין לו יתירה נמי מטיבין לו מצד החסד כדאמרן:",
                "ופירש\"י שזה שאינו באחת מאלו במה יתעסק אם לא בלצנות:",
                "דכיון שאינו מן הישוב אין מקפיד ע\"ע ואין לו בושת פנים. רש\"י:"
            ]
        ],
        [
            [
                "מקדש. וניתני האיש קונה (כדתנן האשה נקנית). מעיקרא תני לישנא דאורייתא, כמפורש שם, ולבסוף תני לישנא דרבנן דאסר לה אכולי עלמא כהקדש גמרא. ולשון התקדשי לי. כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי כמו הרי הן מקודשים לשמים. להיות לשמים. ופשטא דמלתא מקודשת לי מיוחדת לי ומזומנת לי. תוספ':",
                "והלא אינו שוחמ אלא אחד. פירש הר\"נ דנפקא לן מדכתיב תזבח שלא יהיו שנים שוחטין זבח אתד כדאיתא בחולין. ואפ\"ה אמר רחמנא ושחטו כו'. ועתוי\"ט:",
                "האיש כו'. ולא היא. ואע\"ג דרבנן פליגי עליה דר\"י בגירושין, כדתנן במ\"ב פרק ו' דגטין, שאני קדושין דמדעתה דהא בעינן דעת המקנה הלכך אביה ולא היא. שהתורה זכתה לו. אבל גרושין שישנן בע\"כ בין היא בין אביה. דמה לנו ולדעתו כי מקבל ליה איהו נמי בע\"כ הוא גמרא:",
                "נערה. דמדזכאי בכסף קדושין כדתנן במ\"י פ\"ד דכתובות, סברא הוא דאיהו נמי מקבל, דהשתא אביה מקבל כסף קדושין ואיהי תקדש נפשה. תוספ':",
                "ויהיב טעמא בגמרא דף מ\"ו דמלוה להוצאה ניתנה וכיון שרשאי להוציאה אינה של המלוה כלל ולאו מידי יהיב לה:"
            ],
            [
                "ונמצא כו'. כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח\"כ. שאלו ראתה וקבלתו סברה וקבלה. טור:",
                "דבש. פירוש משקה הנעשה מדבש שקורין מע\"ד כו', דומיא דיין. וכן נמי אין רגילות לתת בכוס של שתיה דבש שעדיין לא נעשה ממנו המשקה. נ\"ל:",
                "גמרא. וז\"ל הר\"מ אפשר שדעתה ורצונה בזה הדבר הפחות לכוונת שום ענין יותר מזה שרוצה הדבר האחר. וז\"ל התוספת כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה:",
                "לשבח כו'. פרכינן בגמרא, ולית ליה לר\"ש יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור, ומשני הכי במאי עסקינן כגון שאמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושין מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף והלך ונתן לו דינר של זהב. ומאי נמצא, דקא צייר בבליתא כשנתנו לשליח מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום. והיכי דטעי איהי גופה, מודה ר\"ש:"
            ],
            [
                "בן כרך. ישיבת הכרכים קשה שהוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים. רש\"י:",
                "כמו מגדלא שער נשייא. תוספ'. ולי משנה שלימה סוף פ\"י דשבת וכן הגודלת:",
                "ויש לו. דניחא לה באין לו דמתוך שהולכת מבית לבית לקלוע מספרת כל הדברים ממנה. תוספ':",
                "אע\"פ כו'. לשון רש\"י, אע\"פ שאין הדבר כן אלא כמו שהוא עכשיו שאין תנאו אמת:"
            ],
            [
                "אינה מקודשת. ודוקא קא\"ל במקום פלוני שיש לי שם אוחבים ואם בא אדם לומר דברים עלי בפניהם, ימחו בידו. רש\"י. ועתוי\"ט:"
            ],
            [],
            [
                "בפחות כו'. וצריכה דאי אשמעינן שוה פרוטה איידי דקא נפיק ממונא מיניה טעי, אבל פחות משוה פרוטה אימא יודע שאין קדושין תופסים בפחות מש\"פ וכי קא משדר סבלונות אדעתא דקדושין קא משדר. ואי אשמעינן הני תרתי, משום דבין פרוטה לפחות מש\"פ לא קים להו לאינשי. אבל קטן שקידש הכל יודעין שאין קדושי קטן כלום, אימא כי קא משדר סבלונות אדעתא דקדושין קא משדר, קמ\"ל. גמרא:",
                "ונגזר זה השם מסבל, והוא נושא המשא שנושאים אותה מיד זה ליד זה. הר\"מ. והתשבי הוסיף וכן פירש\"י סבלות מצרים, משא מצרים. ונמצא משא בלשון מתנה, כמו וישא משאת פירוש ויתן מתנות:"
            ],
            [
                "ובגמרא מסיק, דהך קרא בזו אחר זו משתעי. ומסברא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. וגם מסיק דשאר עריות ילפינן דאמר קרא כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו, הוקשו כל עריות כו'. חוץ מנדה. ועתוי\"ט:",
                "ור\"ל גם בשביל חברתה, שחברתה עשתה שליח והוא אמר לה אחת מכם ולא פירש:",
                "ומעמא משום דהוי כאומר קני את וחמור, ואת וחמור לא קנה, שהרי לא הקנה לזה בלא זה, וחמור לא קנה את נמי לא קנה. גמרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "וכ\"פ הר\"מ. ותמיהני דכיון דקרא כתיב למאי צרכינן לטעמא דמשולחן גבוה קא זכו. ובגמרא ליתא הא דמשולחן כו' אלא לטעמא דר' יוסי דסבר מחיים ממונא הם אבל לאחר שחיטה משולחן גבוה כו'. ולהכי תני נמי בחלקו, דלאחר שחיטה איירי:",
                "כ\"כ הר\"מ. ותימא שהרי למלאכה גם כן אתה משתמש בו, וכן להתחמם במדורת עצים ואש. ובגמרא, כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה. ופירש\"י, כאש, חלקו של אהרן הושוה לחלקו של מזבח, מה מזבח לאכילה אף כהן לאכילה ולא לדבר אחר:",
                "ומ\"מ נראה דלא איצטריך אלא לר\"י. אבל לר מ הא ס\"ל מעשר שני ממון גבוה הוא:",
                "לא קדש. ובהקדש סבר ר\"מ דלא קדש. ואמרו בגמרא דרבי יוחנן אמר בטעמייהו תרתי חדא לפי שאין אשה רוצה (אם היתה יודעת שהוא כן לא קבלתו לשם קדושין וה\"ל קדושי טעות) וחדא לפי שאין שניהם רוצים ופליגי אמוראי בהי מינייהו הוא רוצה. ועתוי\"ט:",
                "דר\"מ לטעמיה דאמר הקדש במזיד מתחלה. ומפיק ליה מקרא או מעלה מעל (צ\"ל דתמעול מעל. מהר\"י) ואין מעילה אלא בשנוי, כלומר במזיד, דאם ירצה לגוזלו יקננו מיד, וזה שינה היכא דקדש במזיד כו'. במעילה הוא דגלי קרא דבמזיד מתחלל אבל מעשר כל היכא דאיתא שם מעשר עליו. ור\"י סבר ממון בעלים הוא ולכך במזיד קדש. ובשוגג לא משום טירחא דאורחא. תוספ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "בערלה. והא דלא תנא איסורי עבודת גלולים. משום דבעי למתני מכרן וקדש בדמיהן מקודשת. ומיהו שייר חמץ בפסח נותר ופגול שאם קדש בהן אינה מקודשת, מכרן כו' מקודשת. הר\"נ:",
                "את בשרו. אע\"ג דשחטיה, כעין בשר. גמרא:",
                "וקדשים אסורים בהנאה שהרי מועלין בהן:",
                "והמשולתת מותרת. ולפי\"ז קשיא לישנא דצפורי דהול\"ל צפור. ומה\"ט כתבו התוספ' ומשולחת נמי מתסרא משחיטת חברתה עד השילוח. עתוי\"ט:",
                "אי מה קדש תופם את דמיו ויוצא לחולין אף שער נזיר כו'. ובסיפא תנן דאין תופס דמיו. ומשני מי קרינן קודש דמשמע שם קדושה, קדוש קרינן משמע הוא קדוש. גמרא:",
                "דהא מוערפתו ילפינן. ומיהו אין כן הלכה כמ\"ש במשנה ג' פ\"ק דבכורות:",
                "יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר ת\"ל כי ירחק ממך וגו' וזבחת ואכלת מה שאתה זובח בריחוק מקום אתה אוכל. ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב. גמרא. ועתוי\"ט:",
                "מקודשת. וא\"ת והא הני זוזי לאו דידיה נינהו שצריך להחזיר הדמים כיון שמכר לו איסורי הנאה. וי\"ל דמיירי כשמכרו לנכרי או לישראל והכיר בהם דהוו מעות מתנה. תוספ':"
            ],
            [
                "בתרומות. דתרומות לא משלחן גבוה זכו כדאיתא בגמרא סוף פ\"ט דיבמות ופירש\"י תרומה היא קנויה לכהנים שאינה שיירי שלחן מלך. אבל שיירי קדשים הרי הן כמשאות מאת פני אלהים שהן, שיירי שלחן:",
                "ונראה דל\"ג ובאפר חטאת. אבל לשון הר\"מ ואפר פרה אדומה. והמים שהוא מזה עליו:",
                "גמרא. וכתב רש\"י שכר חבאה ומלוי, דמלתא דטרחא הוא ורחמנא לא רמיה עליה ושרי למשקל אגרא מקודשת. ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טרחא ושכר למוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה ראה למדתי אתכם וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם. וכתבו התוספ' דאסמכתא בעלמא היא:",
                "דאי מתבואה ובהמת שלו לית ליה בתרומות ומתנות אלא טובת הנאה וטובת הנאה לאו ממון:",
                "הכי אוקמיה בגמרא. וכתב רש\"י וה\"ה דה\"מ לאוקמי בתרומות כו'. אלא דקשיא ליה מאי קמ\"ל:"
            ]
        ],
        [
            [
                "דאלו במ\"ד דפ\"ב דתנן האומר לשלוחו כו' והלך וקדשה במקום אחר שפיר תנן והלך. כלפי הא דעבר על דעת משלחו שא\"ל וקדש לי במקום פלוני:",
                "כלומר כהאי (דר\"פ) דלעיל. ומסיק בגמרא דלעיל דתנן שלוחו הוי נמי לרבותא דקמ\"ל דאפילו בשלוהו דטרח לבקש במקום אחר. הואיל ועשאו שליה לא אמרינן מראה מקום הוא לו ולא עשאו שליח אלא באותו מקום:",
                "שלא שלחו לשם כך. אלא אם יזדמן לו במקום פ, לוני דרך אצלה:",
                "מקודשת. וא\"ת מאי קמ\"ל פשיטא וכי מפני שנהג בה רמאות לא תהא מקודשת. י\"ל דסד\"א כיון שעשה שלא כהוגן לפקעי רבנן לקדושי מיניה כו' א\"נ סד\"א קדושי סעות נינהו שאלו ידעה שהלה עשאו שליח לקדשה לא היתה מתקדשת לו קמ\"ל. הר\"נ ועתוי\"ט:",
                "לשני. בגמרא, אמר רב לעולם. וז\"ל הר\"מ, לפי שבשעה שקדשה השני לא היתה מקודשת ותפסו בה קדושי שני ונעשית אשת איש ולאחר הל' יום כשיבואו קדושי ראשון ימצאו אותה אשת איש ונמצא הראשון כמו שקידש א\"א שאין הקדושין תופסין בה:",
                "בתרומה. לאשמעינן דלא תימא דכי אמרינן מקודשת לשני ה\"מ לחומרא בלבד, דליתא, אלא מקודשת לגמרי ואין חוששין לקדושי ראשון כלל. אבל בפירוש הר\"מ מצאתי ומה שאמר בת כהן לישראל תאכל בתרומה חוזר לפסקא הראשונה. והוא מה שאמר הרי את מקודשת לי לאחר ל' שהיא אוכלת בתרומה כל אותן ל' יום. ואם אמר לה מעכשיו כו', אינה אוכלות מעת שקבלה הקידושין ע\"כ. ונראה שגורס ברישא בת כהן לישראל תאכל בתרומה. ומפרש כשלא בא אחר וקדשה. וסד\"א שלא תאכל משום דמיחלפא במעכשיו, קמ\"ל דלא. הר\"ן. וצריכין אנו לפירוש הר\"ן בהר\"מ. גם להר\"ב שג\"כ גורס כהר\"מ:",
                "מקודשת ואינה מקודשת. ובגמרא אמר רב לעולם ואפילו לאחר ל' יום עומדת בספק קדושי שניהם, ואסורה לשניהם בלא גט האחד. וטעמא משום דמספקא לן האי ולאחר ל' אי תנאה הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהיו קדושין מעכשיו. אי חזרה הוי ממאי דאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' (דכיון שלא גמר מעכשיו משמע שרוצה הוא לימלך אלא שאומר מעכשיו כדי שלא תוכל היא לחזור בה. הר\"ן) הלכך לעולם היא בספיקא. דאי תנאי הוא קדושי ראשון חיילי קדושי שני לא חיילי. ואי חזרה הוא קדושי שני חיילי קדושי ראשון לא חיילי. רש\"י:"
            ],
            [
                "אינה מקודשת. פשיטא, מהו דתימא לאו תנאה הוא ולזרוזי קאמר, קמ\"ל. גמרא, ועתוי\"ט:",
                "ויראה לה. אפילו איכא סהדי דיכול לאחזויי לה לא הוי קדושין. עד דמחזי לה ומכי מחזי לה אגלאי מלתא דמעיקרא תפסי בה קדושין. טור:",
                "גמרא, פשיטא, ל\"צ דאע\"ג דנקיט דמי עיסקא. פירש\"י למחצית שכר היו לפניו על שולחנו להחליף ולהשתכר. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "אינה מקודשת. פשיטא. מהו דתימא א\"ל מאי נפקא לך מיניה אנא טרחנא ומייתנא, קמ\"ל. וה\"ה במעות אם אמר ע\"מ שיש לי במקום פלוני שאם אין לו אינה מקודשת. הר\"מ והרא\"ש. ולהר\"מ קדושי ספק הן בתרווייהו דשמא יש לו ומכוין לקלקלה:",
                "אפילו באריסות בתי אבות. דמ\"מ אינו שלו ואי מפסיד נמי יכול בעל הקרקע לסלוקיה. הר\"נ:"
            ],
            [
                "כל תנאי כו'. כגון הרי זה גיטך ע\"מ שתתני לי ר' זוז ולא פירש לכפול (אם לא כו') רש\"י. וכ\"כ הר\"מ דר\"מ חולק על אלו חבבות הקודמות שאומר ע\"מ ומצריך ג\"כ תנאי כפול. אבל אין הלכה כמותו בע\"מ כו':",
                "היינו שלא יהא מסיים דבריו בהן דבגמר דברים אדם מתפיס. ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל. הר\"נ. ועתוי\"ט:",
                "שאלמלא כו'. לא מבעיא בארץ גלעד לא יינחלו דכיון שהיה לחב יפוי כח בארץ גלעד אם יעברו דבשביל זה נתנה להם א\"כ דין הוא שהורע כוחם אם לא יעברו אלא אפילו בארץ כנען שלא יפו כחם אם יעברו שהרי בשביל זה לא נתן להם בארץ כנען אפ\"ה הורע כחם אם לא יעברו. אלמלא היתה הכפילות דואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען. ועתוי\"ט משמעות בגמרא:"
            ],
            [
                "שלא הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו. וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דה\"ל דברים שבלב. רש\"י. ועתוי\"ט:",
                "שיחלוץ. קסבר האי תנא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק. רש\"י. וכלומר ר\"ע היא דסבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ואינה הלכה:",
                "ומסיים כדי שיכניס אותה בקדושין שאין בהן דופי:"
            ],
            [
                "והא קמ\"ל מתניתין דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף. דאי לאו הכי פשיטא דתנאי זה מועיל כשאר תנאים דעלמא. רש\"י:",
                "לשלטון. והניחה השלטון ולא תבעה. הר\"מ:",
                "מקודשת. אם יש עדים שעשה עמה כפועל ודבר עליה לשלטון מקודשת בודאי ואם אין עדים מקודשת מספק. טור:"
            ],
            [
                "ואע\"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך היינו טעמא משום דאיהי דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת ע, ליה בסופה, והכא ליתיה להאי טעמא, התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו, נאמן. הר\"נ. והגאון פני יהושע בסוגיא, שדא נרגא בדברי הר\"נ. ובספרי פתחי נדה פותח מ\"א מ\"ב הארכתי בענין. ומקום הניחו לי להתגדר בעזה\"י:"
            ],
            [
                "וקרא בין בקטנה בין בנערה אלא שאינה בוגרת מיירי ולפיכך צריך לפרש דקטנה דתנן היינו לאפוקי בוגרת:",
                "נאמן. דוקא בתוך כדי דיבור, אבל היכא דהוחזקה אשת איש על פיו אינו נאמן לומר לאחר זמן גרשתיה, דלא הימניה רחמנא בגירושין. הר\"ן. דהא קרא את בתי נתתי הוא דכתיב:",
                "וה\"ה בקידושי ביאת איסור לא המניה רחמנא ובהכי ניחא דלכא למימר מיגו דקדשתיה לפסול לה. הר\"ן. ועתוי\"ט:",
                "מיתתו. אורחא דמלתא נקט. רשב\"ם:",
                "ואפילו כי מוחזק באחי נאמן. ועתוי\"ט:",
                "אין הבוגרת כו'. הא קטנות בכלל. דקדושין שאין מסורין לביאה, דכל אחת ספק אחות אשה, אפ\"ה הוי בכלל ספק קדושין וצריכות גט:",
                "דאי לאו הכי למאי תנן אין חבוגרת בכלל מלתא דפשיטא הוא. ועתוי\"ט:",
                "דמתניתין סתמא קתני ואפילו אמרה לו קידושי לך דאית ליה נמי הנאה מינה גמרא. והא דקרי ליה מצוה דרמיא עליה דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים. רש\"י:"
            ],
            [
                "מב' נשים. שנשא השניה לאחר מיתת הראשונה. גדולות כת הראשונה קטנות כת שניה. רש\"י. וכולן ברשותו וכלומר שכולן קטנות או נערות או שכולן בוגרות ונתנו לו רשות לקדשן דאלו בוגרות במקום קטנות או נערות. מבואר לעיל דאפילו שויתיה שליח אינה בכלל. ב\"י:",
                "קדשתי. נראה בעיני דדומה לאותה ששנינו במשנה ז' קדשתי ואיני יודע למי כו'. וה\"נ שאומר קדשתי כו' ואיני יודע איזוהי: ואע\"ג שהמקדש יאמר שזו היא שקדש. אינו נאמן דהתם ה\"ט דנאמן כמ\"ש בשם הר\"ן. דחזקתה מקודשת ואינו מוציאה מחזקתה. אבל הכא דלמא לא זו היא שקידש ונמצא שאותה שנתקדשה באמת מוציא מן הספק שיש לנו בה. ואין דבר שבערוה פחות משנים מלבד האב שהאמינתו התורה שנאמר את בתי נתתי. ועתוי\"ט:",
                "כלן. מפרש בגמרא דבשאין כת שנייה אלא אלא גדולה וקטנה עסקינן. שאלו היה אמצעית בכת שניה אפילו לר\"מ היתה מותרת, משום דלא מקריא גדולה אא\"כ היא גדולה לגבי כל כת אחת. והיינו דלא קתני וא\"י אם אמצעית שבקטנות. אבל אמצעית שבגדולות נכללת בקטנה שבגדולות. הר\"נ:",
                "דברי ר' מאיר רי\"א. בהא קמפלגי ר\"מ סבר מחית איניש נפשיה לספיקא ורבי יוסי סבר לא מחית איניש נפשיה למימר מלתא דליתי בה לידי שאלה לחכמים. וכי אמר גדולה גדולה ממש שבכולן קאמר. גמרא:"
            ],
            [
                "קדשתיך. בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים. דהא אין קדושין בלא עדים. גמרא:",
                "אסור כו'. דשוינהו עליה חתיכה דאסורא בהודאתו. רש\"י:"
            ],
            [
                "בתך. בגדולה שעשתה שליח. והיא קבלה קדושין לעצמה ואמרה שגם הוא כשקדשה נתכוין לקדש את עצמה:",
                "וכופין לא. דאמר לא ניחא לי דאתסר בקרובתה. גמרא:",
                "דגלי דעתיה דקדשה, וארוסה יש לה כתובה. רש\"י. ולמאן דסובר דאין לה כתובה הכא כשכתב לה. וא\"ת האיך יכול לומר לא קדשתיך. וי\"ל דמיירי במקום שכותבין כתובה ואח\"כ מקדשין. הה\"מ:"
            ],
            [
                "הזכר. למשפחותם לבית אבותם כתיב. רש\"י:",
                "לויה. גמרא, ותו לא והרי חלל שנשא בת ישראל הולד הולך אחר הזכר כו'. תנא כ\"מ לאתויי:",
                "ובגמרא דאיזו זו אתי למעוטי כהאי גוונא:",
                "עברה. ואפ\"ה תפסי קדושין דקסבר קדושין תופסין בחייבי לאוין והכי איפסק הלכתא:",
                "הפגום. שבשניהם, הנולד מפסולי כהונה הולד ממזר. וכן בן ממזרת מישראל ממזר. וכן בן ממזר מישראלית. וכן בן נתינה מישראל, נתין. ובן נתין מכשרה, נתין. רש\"י. והא דהולך אחר הפגום, ילפינן מקראי:",
                "ואיזו כו'. ותימא דלא חשיב נמי לחייבי עשה מצרי ואדומי, וצ\"ל דתנא ושייר. ועתוי\"ט:",
                "חוץ מן הנדה. ועתוי\"ט:",
                "שפחה. מנלן דלא תפסי בהו קדושין דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור:",
                "ובשפחה כנענית נשואה לעבד עברי מיירי גמרא. ופרש\"י וא\"ק דלא יצא חפשי עם אביו. ועתוי\"ט:",
                "וכיון דפשיטא דולדה כמוה ממילא מפשיט לן דלא תפסי בה קדושין. הר\"נ. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ליטהר. מפסול זרעם, שלא יהיו בניהם ממזרים. רש\"י:",
                "דאע\"ג דממזר חייב הוא בכל הלאוין שבתורה. לאו דשפחה שאני, דלא אמר רחמנא לא תקח שפחה ואפקיה בלשון לא יהיה קדש, דמתרגמינן לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה, משמע שאין ממזר בכלל, שכיון שיצירתו בעבירה, קדש ועומד הוא. ר\"ת. ועתוי\"ט:",
                "אינו מתייחס אחר אביו. רש\"י:",
                "עבד ממזר. בגמרא פליגי בילפותא דקרא:"
            ]
        ],
        [
            [
                "יוחסין. שם היחס הונח על ידיעת האיש לבית אבותיו לדעת ענינו. על איזה דרך שנולד. ועתוי\"ט:",
                "מדלא תנן עלו לא\"י אלא עלו מבבל לאשמעינן שכולם עלו מבבל. גמרא:",
                "כלומר סנהדרי גדולה שהיו יושבים ודנין את הכהונה. כדתנן בסוף מסכת מדות:",
                "כהני כו'. מנלן דסליקו כו' ויליף להו מקרא בגמרא:",
                "לויי. והא דכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם. זה היה בעודו בבבל דוק בפסוקים. והא דעזרא קנסם שלא עלו עמו (כמ\"ש הר\"ב סוף מעשר שני) היינו על שלא נתעוררו מעצמם לעלות. ועתוי\"ט:",
                "ולא מני חלוצה, משום דדברי סופרים הוא. ומ\"מ הולד חלל מדבריחב ועתוי\"ט:",
                "שנ' ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו'. וחייבים היו ישראל למול עבדיהם הכנענים והנהו הוו בכלל מקנת כספו (ועמ\"ש ריש פ\"ג דמכות):",
                "לויי כו'. אבל כהני בחללי גירי וחרורי לא, שחללה בלאו. ומשוחררת בחזקת זונה. רש\"י:",
                "וחרורי. משמע אבל עבדים לא. אליבא דר\"ט הוא הדין לממזרים דמותרין בעבדים, אלא משום אינך שאסורים בעבדים תנא חרורי. הר\"ן:",
                "מותרים כו'. ואף דנתינים קיימא בלא תתחתן דקאי אז' עממין בגירותא, דיש לומר דלא מחייבי בלאו דחיתון אלא היכא דאיכא חששא דכי יסיר לפי שלא חששה תורה אלא אמיוחסים. אבל אפסולים לא אלא דבלא גירות אסורים משום חשש הסרה אבל נתיני שהם גרים וחייבים בכל המצות לאו בני הסרה ננהו.",
                "והכי נמי איכא למדרש ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא, ולשרי בישראל שתוקי ואסופי והכי נמי אמרינן בגמרא. אלא דחכמים הם שעשו מעלה ביוחסין ולא רצו להכשירם לישראל אבל זה בזה לא עשו מעלה:"
            ],
            [],
            [
                "אסור. דסבירא ליה עשו מעלה ביוחסין אפילו בהני:"
            ],
            [
                "הנושא כו'. פירוש כהן שבא לישא אשה כהנת. וקאמר דצריך לבדוק משום שאנו רוצים שבנה ישמש ע\"ג המזבח אבל אין לפרש דמיירי בישראל כו' דא\"כ אמאי נקט כהנת אפילו חללה נמי הוי בנה כשר לכהונה. תוספ'. ועתוי\"ט דלהר\"ב דמפרש דוקא בערעור דין הבדיקה משום עצמו שלא ישא למוזהר עליה. ואפ\"ה אין לפרש בישראל דכל שאין כאן פסול חללות א\"צ בדיקה אפילו לממזרות. וכ\"כ התוספ' דעיקר הבדיקה משום חללות ואגב כו'. וע\"ע:",
                "שמונה. נקט האי לישנא לפי שמפני בדיקת הד' צריך לבדוק האהרות שאין הד' נבדקות אא\"כ הוא בודק שלמעלה מהן. הר\"ן:",
                "ולשון רש\"י בודקים שלא היו ממזרת או אחת מהפסולות לקהל:",
                "וכן לשון רש\"י. ואע\"ג דבכהן איירי, הוצרכו לפרש כאן שלא נטעה דבין ברישא בין בסיפא הנושא הוא כמו הנישאת:",
                "שיעידו שנים שנתערב בהם ממזר או חלל או שיש בהן עבדות. הר\"מ:",
                "ולא קשיא דהא השוה הכתוב אשה כו', לכל עונשין דהא אמרינן בגמרא דכל היכא דהוא מוזהר עליה היא מוזהרת עליו שלא תשאנו וא\"כ הרי היא שוה לו:",
                "וכיון שלא הקפידה תורה עליהם ליוחסין רבנן נמי לא עביר בהו מעלה לאצרכינהו בדיקה ואפילו מחמת ממזרות ושתיקות. אלא כי אתחזק איסורא ביה אבל לחששא ולמבדק לא אצרכינהו. רש\"י:",
                "לויה כו'. דאע\"ג דאין בהן חשש חללות. שאביה הוא לוי וישראל אפילו כשאמה חללה כשרה, לכהונה כדתנן במ\"ו. מ\"מ הואיל והצריכו לכהן לבדוק משום פסול חללות בכהונה דשייכי בה הלכך הצריכוהו לבדוק היכי דלא שייך אלא פסול ממזרת כגון לויה וישראלית. תוספ':",
                "מוסיפין כו'. לפי שהתערובות בהם יותר. הר\"מ:"
            ],
            [
                "וה\"ה באביה שא\"צ לבדוק עוד לא באמו ולא באם אם אביה וכן בכל אב:",
                "המזבח. מיירי אפילו בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה כו' דלכתחלה לא עבדי כ\"א מיוחסי' והיינו דלא תני ס\"ת ותרומה ונשיאת כפים משום דמילתא דפשיטא נינהו דאינן אלא בכהנים ושייר נמי שטרות דאיכא מאי דאמר דמעלין. תוספ'. ועתוי\"ט:",
                "הדוכן כו'. דאמר מר ששם (בלשכת הגזית. רש\"י) היו יושבין סנהדרי גדולה מיחסי כהונה מיחסי לויה. גמרא:",
                "תימא דהא אין כשרים לדיני נפשות אלא המשיאין לכהונה וכל סנהדרין היו דנין דיני נפשות וכל עיר שיש בה ק\"ך היתה ראויה לסנהדרין. אלא עיקרא דמלתא דסנהדרין היתה בכל מקום. ותנאי דבירושלים, אמרוהו בגמרא אשוטרי הרבים, משום דלדיני ממונות הכל כשרים ואפילו ממזר. ועתוי\"ט:",
                "משוטרי. היינו דפירש הר\"ב שהיו דנין דיני ממונות. וכן פירש רש\"י:",
                "לשון רש\"י, בערכי, שהיה כתוב בסדרי הדיינין שהיו רגילין ליחס את הראוים לדון שהיו מיוחסים, וכותבין על הסדר פלוני ופלוני מיוחסין הן, שאין רגילים בני המקום למנות דיין שאינו מיוחס:",
                "מלך. דאמר קרא והתייחסם בצבא המלחמה:",
                "היינו לומר דכמו שמצינו דבעינן זכותן כדאיתא במ\"ה פ\"ט דסוטה ; ה\"נ הצריך דוד המלך עליו השלום שיהיה לחב זכות אבותם:"
            ],
            [
                "לעולם. מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי מה להלן לאחר ג' דורות כר קמ\"ל. גמרא:",
                "כשרה כו'. בגמרא יליף ליה מקרא. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "רי\"א. הרי ג' מחלוקת בדבר. לר\"י דלעיל בת גר זכר פסולה ואפילו נשא ישראלית. לר\"א איכא צד אחד ישראל מכשיר, ומיהו גר וגיורת בתו פסולה. ולרבי יוסי אפילו גר שנשא גיורת בתו כשרה, ומיהו הורתה ולידתה בגרות בעינן. ובגמרא וכולן מקרא אחד דרשו כו'. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ותמיהני, למה הוצרך לכך דכיון דבחזקת כשרות הוא אין ערעור פחות משנים הר\"ן. ולי נראה דמשום עובר שאין לו חזקה דכשרות הוצרך לזה:",
                "אף על פי שלהכשיר נאמנת כדלעיל במ\"ב לאבא שאול, שאני, דלהכשיר דבר תורה אין אנו צריכין לה, דהא מדינא לא הוי אלא ספק ממזר, וספק ממזר מן התורה מותר לבא בקהל כמ\"ש במ\"ב אלא דרבנן גזרו עליהם, והאמינוה בשל דבריהם. אבל לפסול כיון דמדאורייתא מותר לבא בקהל ואסור בממזרת ודאית, ואם היו מאמינים אותה ומתירין אותו בממזרת ודאית, היו מקילין בשל תורה, ולא נתנה תורה נאמנות אלא לאב. ואפילו לאב נחלקו חכמים. הה\"מ:",
                "והואיל ואינו נאמן לפסול לבני הבן. אף אבנו אינו נאמן. שאם נאמינהו על הבן. ממילא יהיו נפסלין בני הבן. תוספ' והר\"נ:"
            ],
            [
                "שניהם כו'. אם באת לינשא לאחר. רש\"י:"
            ],
            [
                "והתוספ' הקשו פשיטא כיון דנבדקת כבר שוב א\"צ בדיקה. ועוד דאינו מביא ראיה דסיפא מותר כו'. ולי נראה דיש לומר דאין הכי נמי דכולה מתניתין לא איצטריך אלא משום ראיה דעל חבנים, דברישא א\"צ כיון דכרוכים, ובסיפא כיון דמתה צריך, ואגב נסיב נמי בין ברישא בין בסיפא דא\"צ ראיה על האשה. ועתוי\"ט:",
                "נדבקים אצלה. רש\"י:",
                "על חבנים. צ\"ל דמתניתין אפילו לר\"י דמשנה ח' שסובר דד\"ת האב נאמן לפוסלו וכ\"ש להכשירו וכמ\"ש לעיל, אפ\"ה משום מעלה דיוחסין אמרו חכמים שלא להאמינו. וכ\"ז הוא רק נגד משפחות הבדוקות שרוצים שיהיה משפחתן בדוקה, אבל בלא\"ה א\"צ לחביא ראיה, דכל אדם בהזקת כשרות עד שיפסל (ע\"י ערעור). המגיד:"
            ],
            [
                "הבנים. הקטנים הכרוכים אחריה. גמרא:"
            ],
            [
                "לא יתיחד. רמז ליחוד מן התורה מנין, שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך, בן מתיחד עם אמו (ולהכי נקט בן אמך שהבן מצוי אצל האם) ואסור להתיחד עם כל עריות שבתורה. גמרא. ולפי שלא אמרו אלא רמז, כתב הר\"מ, ואיסור יחוד העריות מפי הקבלה. וכתב עוד דוד ובית דינו גזרו על יחוד הפנויה. שמאי והלל גזרו על יחוד כותית ע\"כ. ומיהו כל זה ביותר מג' שנים ויום אחד. ירושלמי. וכן פסק הר\"מ. ועתוי\"ט:",
                "ורש\"י והר\"מ כתבו נמי בת חמותה:",
                "שתדע לספר דברים בשוק. ואינה מוסרת כו' מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר, הלכך אין כאן משום דעתה קלה, שלא תהא נוחה להתפתות. רש\"י:",
                "שניהם בכלל. הר\"מ:",
                "שאשתו. הקשו בתוספ' דבגמרא משמע שאשה אחת מתיחדת עם איש שאשתו עמו והכא משמע דדוקא ב' נשים. ומכ\"ש לרבנן, מתניתין דהתם דלא כמאן כו'. לכך כתבו דהכי גרסינן, רש\"א אף איש אחד מתיחד עם ב' נשים. ובזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו. ואתאן אפילו לרבנן. וכן גירסת הרי\"ף:"
            ],
            [
                "דאלו תנוקות עצמן לא נחשדו על הזכור. גמרא:",
                "רווק. תרגום של ובחורים כשול יכשלו. הוי רווקים. תוספ':",
                "אשה. מפני אביהם שבאים לחביא את בניהם. גמרא:",
                "אצלו בבית הספר. וטעמא דת\"ק, דאע\"פ שהיא בביתה מיקרי פת בסלו. ועתוי\"ט:"
            ],
            [
                "ועל הבהמה. רש\"י ור\"ן:",
                "כלומר דה\"א דלשרי להתיחד עם ב' נשים משום כדי חייו. וכתב הר\"מ וכיצד יעשה יתעסק עמהן ואשתו עמו. או יפנה למלאכה אחרת:",
                "נקיה כו'. בגמרא מחטא דתלמיותא. כלומר תופר בגדים קרועים. והיינו תלמיותא שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמים של מחרישה. רש\"י. והערוך מסיים נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס:",
                "למי כו'. לשון רש\"י, ואל יאמר בלבו אומנות זו אינה מעשרת אלא יבקש רחמים למי שהעושר שלו:",
                "שלו כו'. שנאמר לי הכסף ולי הזחב נאום ה' צבאות. גמרא:",
                "לפי זכותו. וקשה לי דאם הכל לפי זבותו א\"ב תפלה מאי מהניא ליה. שאם זבותו כדאי אין הקב\"ה מקפח שכרו ואם זכותו אינו כדאי הא אמרן הבל לפי זכותו. ומסיק שע\"י התפלה זכותו יגרום לשנות מזלו כמו ע\"י זכות גדול. ועתוי\"ט:",
                "רשב\"א כו'. כלומר ר\"מ חביא ראיה מן השכר. ורשב\"א חביא ראיה מן העונש:",
                "שהורעתי כו'. שנאמר עונותיכם הטו. גמרא:",
                "ספר. בגמרא ובירושלמי גרס קדר. ופירש\"י בעלי קרנות: רשעים. שעוברים על תנאם. כשרים. שפורשין למדברות למקום גדודי חיות ולסטים ויראים לנפשם ומשברים לבן למקום: חסידים. שפורשים למקום הסכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלים:",
                "אינו כן. שאף חבא לידי זקנה או יסורין ואינו יכול לעסוק בה הוא אוכל ממתן שכרה. דכתיב עוד ינובון בשיבה. רש\"י. וממילא דה\"ה יסורין דכל שאינו יכול לעסוק בה מה לי זקנה מה לי יסורין:",
                "אחרית. והוא מענין אחריות, שפירושו מיטב. וכן מסיים דשנים ורעננים יהיו:",
                "בשיבה. לשון רש\"י, יצמחו צמח, ויתיחד שכרן לעת שיבתן דשנים ורעננים יהיו:"
            ]
        ]
    ],
    "sectionNames": [
        "Chapter",
        "Mishnah",
        "Comment"
    ]
}